הֲשַׂמְתֶּם לֵב לָאִישׁ הַטּוֹב

הַמְּנַקֶּה יוֹם־יוֹם הָרְחוֹב?

הַמַּטְאֲטֵא שֶׁלּוֹ גָּדוֹל,

מוּנָף לְיָמִין, מוּנָף לִשְׂמֹאל,

גּוֹרֵף נְיָרוֹת, שְׁבָבִים שֶׁל עֵץ,

שְׁבָרִים שֶׁל כְּלִי־זְכוּכִית נוֹצֵץ,

קְלִפּוֹת תַּפּוּז, וְכָל אַשְׁפָּה

אוֹסֵף, זוֹרֵק לְתוֹךְ הַפַּח.

הַיּוֹם עָבְרָה בָּרְחוֹב יַלְדָּה,

בֵּרְכָה אוֹתוֹ, אָמְרָה: “תּוֹדָה”.

שָׁאַל הָאִישׁ אֶת הַיַּלְדָּה:

“עַל מָה, עַל מָה אָמַרְתְּ תּוֹדָה?”

עָנְתָה לוֹ: "כִּי אַתָּה אִישׁ טוֹב,

הַמְּנַקֶּה יוֹם־יוֹם הָרְחוֹב."

כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָצוּב

אֵשֵׁב בְּחֶדֶר כְּמוֹ בַּכְּלוּב,

לֹא אֵצֵא לֶחָצֵר

לְשַׂחֵק עִם חָבֵר,

אַף בַּסֵּפֶר לֹא אֶקְרָא

בְּיוֹם שֶׁל מַצַּב רוּחַ רַע.

אָז קָרֵב אֵלַי כַּלְבִּי

וּמַבִּיט אַךְ בִּי, רַק בִּי,

מִתְיַשֵּׁב לוֹ לְמוּלִי

וּמוֹשֵׁךְ בְּשַׁרְווּלִי.

אִם עֲדַיִן אֶתְעַצֵּל

כֹּה מַתְחִיל הוּא לְיַבֵּב

כְּאוֹמֵר: "בּוֹא, נָרוּץ!

רְאֵה, כַּמָּה יָפֶה בַּחוּץ!"

וְלֹא אָבִין עַל מָה וְאֵיךְ

אֲנִי מַתְחִיל סְתָם לְחַיֵּךְ,

וְאַף לִצְחוֹק בְּכָל לִבִּי,

וְקָם לָרוּץ אַחֲרֵי כַּלְבִּי.

אֵיפֹה גָּדִי, גָּדִי־לִי?

נֶעֱלַם לִי, הַשּׁוֹבָב,

אוּלַי הוּא בְּתוֹךְ הַדְּלִי?

בָּאָרוֹן? אוֹ מִתַּחְתָּיו?

חִפַּשְׂתִּיו בְּכָל פִּנָּה,

קָרָאתִי לוֹ – וְלֹא עָנָה.

לְאוֹר הַיּוֹם

אָבַד פִּתְאֹם…

לְאָן הָלַךְ? לְאָן? לְאָן?

לְשׁוּם מָקוֹם.

כָּל הַזְּמַן

רַק מֵאֲחוֹרַי צָעַד

עַד אֲשֶׁר בָּרְאִי נִלְכַּד.

אֵיךְ נִגְלָה?

בְּחַדְרִי

קְצֵה אַפּוֹ נִרְאָה בָּרְאִי…

עַל מָה, עַל מָה אָחִי חוֹלֵם

אַחֲרֵי מִשְׂחָק שֶׁל יוֹם שָׁלֵם?

עַל סְבִיבוֹנוֹ הַמְזַמְזֵם?

אוֹ עַל הַתֹּף? אוֹ עַל עוּגָה?

אוֹ עַל סְפִינָה הַמַּפְלִיגָה

לַמֶּרְחַקִּים? – אוֹ עַל פְּרָחִים?

עַל מָה, עַל מָה חוֹלֵם אָחִי?

אוּלַי – אוּלַי

חוֹלֵם עָלַי?

לְפָנִים יָדְעוּ לִרְכּוֹב

בַּשָּׂדֶה, בַּגַּיְא, בָּרְחוֹב,

גַּם בַּכְּפָר, גַּם בָּעִיר

עַל גַּבּוֹ שֶׁל סוּס אַבִּיר.

לָמָּה, לָמָּה נֶעֶלְמָה

הַחַיָּה הַיְפֵהְפִיָּה,

הַחַיָּה הַנֶּאֱמָנָה,

אֲצִילָה וַעֲדִינָה?

נִדְחֲקָה וְאֵינָהּ עוֹד.

מָה רוֹצִים אוֹתָהּ לִרְאוֹת!

מְכוֹנִית וְאוֹטוֹבּוּס

מַבִּיטִים עַל סוּס בְּבוּז.

רְאוּ אֵיךְ רוֹן, מְאֻשָּׁר,

רוֹכֵב עַל סוּס, בְּגַב יָשָׁר;

בַּיְלָדִים הוּא יָחִיד

אֲשֶׁר לוֹ הַסּוּס – יָדִיד.

הַקּוֹף בַּכְּלוּב

כָּל כָּךְ עָצוּב

כִּי הוּא זוֹכֵר

אֵיךְ הַקּוֹפִים

בֵּין הָעֵצִים

כְּמוֹ עָפִים,

אָצִים, קוֹפְצִים,

בָּעֲנָפִים עוֹלִים, יוֹרְדִים,

מְרַחֲפִים, מִתְנַדְנְדִים

בֵּין עֵץ לְעֵץ

בַּמֶּרְחָבִים אֵין־סוֹף־אֵין־קֵץ.

וְהִנֵּה פֹּה,

בְּתוֹךְ הַכְּלוּב

אַךְ יְנַסֶּה לִקְפֹּץ, לָעוּף,

בַּסּוֹרָגִים חוֹבֵט אַפּוֹ.

עַל כֵּן הַקּוֹף בְּתוֹךְ הַכְּלוּב

כָּל כָּךְ עָצוּב.

לֹא נֵדַע מָתַי וְאֵיךְ

צָב מִסְכֵּן הִתְהַפֵּךְ

וְשָׁכַב עַל הַגַּב,

מַה מִסְכֵּן הַצָּב!

עָשָׂה תְּנוּעוֹת כֹּה נוֹאָשׁוֹת

בְּרַגְלָיו, בְּרֹאשׁוֹ,

וְנָשַׁם וְנָשַׁף,

בְּוַדַּאי כְּבָר חָשַׁב:

הִנֵּה, הִנֵּה אָקוּם עַכְשָׁו!

אֲבָל לַשָּׁוְא, הַכֹּל לַשָּׁוְא.

לֹא יוֹעִיל מְאוּם וּכְלוּם,

בְּכֹחוֹתָיו הוּא לֹא יָקוּם.

לֹא הִצְלִיחַ צַבִּי־צָב

עַד אֲשֶׁר עָמוֹס קָרַב

וְהָפַךְ אֶת הַצָּב

וְאָמַר: צַבִּי־צָב,

תְּחַכֶּה דַּקָּה אַחַת,

מִפָּנַי אַל תִּפְחַד,

רַק לִטּוּף וְעוֹד לִטּוּף

עַל רֹאשְׁךָ הֶחָשׂוּף,

וּמִיָּד, חֵי נַפְשִׁי –

אוֹצִיאֲךָ לַחָפְשִׁי.

לַדָּגִים הַזְּהַבְהָבִים

נְעִימִים הַמֶּרְחָבִים;

בַּטּוּחוֹת יוֹצְאִים לְשַׁיִט

לְלֹא כְּתֹבֶת עִיר אוֹ בַּיִת.

לְעַם דָּגִים אֵין גְּבוּלוֹת

כִּי בֵּיתָם הַיָּם כֻּלּוֹ.

כָּל דָּג בַּיָּם יֵדַע דַּרְכּוֹ,

לְכָל עָמְקוֹ, לְכָל אָרְכּוֹ,

וְלֹא יִתְעֶה בְּכָל רָחְבּוֹ.

כֹּה חָפְשִׁיִּים שׂוֹחִים הֵם בּוֹ.

דָּגִים תִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם,

מִזְרָח, מַעֲרָב, צָפוֹן, דָּרוֹם,

שׂוֹחִים בַּסָּךְ, אוֹ יְחִידִים,

יֵשׁ נִפְגָּשִׁים, יֵשׁ נִפְרָדִים,

שׁוּם גַּל אֵינוֹ מַפְחִיד אוֹתָם,

כִּי כָּל הַיָּם כֻּלּוּ – בֵּיתָם.

עֵינַיִם שֶׁל זִקִּית בּוֹלְטוֹת,

אֶת הַכֹּל, הַכֹּל קוֹלְטוֹת.

הֵן כֹּה מֵיטִיבוֹת לִפְזֹל,

אַחַת לְיָמִין, שְׁנִיָּה לִשְׂמֹאל,

אוֹ לְפָנִים, אוֹ לְאָחוֹר;

כָּךְ לְעֵינֶיהָ אֵין מִסְתּוֹר.

הוֹ, לוּ עֵינֵינוּ כְּשֶׁלָּהּ,

כִּי אָז רָאִינוּ עוֹלָם נִפְלָא:

בָּהּ בְּשָׁעָה גָּלוּי הַכֹּל,

גַּם מִיָּמִין וְגַם מִשְּׂמֹאל;

וְעִם כָּל זֹאת – אֵדַע הֵיטֵב,

בְּזִקִּית לֹא אֶתְחַלֵּף.

גּוּרִי־גּוּרִי הַמִּסְכֵּן

בְּפָנַי הִתְלוֹנֵן:

"הַיּוֹם רַצְתִּי בֶּחָצֵר

עֵת קָרָאת לִי: הִזָּהֵר!

לֹא תָּפַסְתִּי מַה קָּרָה

כְּשֶׁרוּחַ־סְעָרָה

כִּפְרָאִית הִתְעוֹפְפָה

וְאוֹתִי הִיא דָּחֲפָה,

כְּמוֹ כַּדּוּר גִּלְגְּלָה

בְּקוֹל צְחוֹק וִילָלָה.

הִתְגַּלְגַּלְתִּי כְּמוֹ כַּדּוּר

בִּיבָבָה וּנְבִיחָה,

אַךְ הָרוּחַ הִתְבַּדְּחָה:

אַתָּה אֵינְךָ כֶּלֶב גּוּר,

בִּשְׁבִילִי אַתָּה כַּדּוּר!"

לִי קוֹרְאִים “נִיקִי־נִיק”,

כִּי דָּמִיתִי לְנַקְנִיק:

אֶרֶךְ־בֶּטֶן, אֶרֶךְ־גַּב,

קְצַר־רַגְלַיִם, דַּק־זָנָב,

עוֹר חָלָק לִי וְנוֹצֵץ,

אֲנִי רָץ מַהֵר כַּחֵץ,

פַּרְוָתִי רַכָּה, יָפָה

לִלְטִיפָה, כְּמוֹ קְטִיפָה.

“כֶּלֶב־תַּחַשׁ” שֵׁם גִּזְעִי,

“דַקֵל” שְׁמִי הַלּוֹעֲזִי.

יֵשׁ אוֹמְרִים: נַקְנִיק חָכָם

מִכָּל הַכְּלָבִים כֻּלָּם".

כִּי דָּמִּיתִי לְנַקְנִיק

שֵׁם נִתַּן לִי “נִיקִי־נִיק”.

צִפּוֹר קְטַנָּה, קַלַּת־כְּנָפַיִם

בִּמְקוֹם לָעוּף בִּשְׁמֵי־שָׁמַיִם

נִתְקְלָה בְּטָעוּת

לְתוֹךְ אוּלַם־הַהִתְעַמְּלוּת,

וְהָאוּלָם רְחַב־יָדַיִם.

הִיא הִתְלַבְּטָה בְּמֶרְחָבָיו,

בֵּין סִפּוּנוֹ וְקִירוֹתָיו,

וְכָל הַמִּתְעַמְּלִים כֻּלָּם

אֲשֶׁר הָיוּ אָז בָּאוּלָם

הִתְיָעֲצוּ אֵיךְ לַעֲזֹר,

אֵיךְ לְכַוֵּן אֶת הַצִּפּוֹר

הַמְבֻלְבֶּלֶת, הַמְבֹהֶלֶת

אֶל הָאֶשְׁנָב אוֹ אֶל הַדֶּלֶת.

אַךְ הִיא בְּסֶדֶק נִתְקְלָה,

פָּרְצָה דַּרְכּוֹ, וְכָךְ נִצְּלָה.

מִי יְנַחֵשׁ מַה הִצִּילָהּ –

הַאִם שִׂכְלָהּ אוֹ מַזָּלָהּ?

הָעַכְבָּרוֹן הָאֲפוּרוֹן

יָצָא בַּלָּאט מֵהָאָרוֹן,

וְאָץ לִשְׂכּוֹר דִּירָה

אֵצֶל שְׁכֶנְתּוֹ הָעַכְבָּרָה.

וְכָךְ אָמְרָה הָעַכְבָּרָה:

"דִּירוֹת אֵינֶנִּי מַשְׂכִּירָה;

"אַךְ אִם תִּרְצֶה, תֵּשֵׁב אִתִּי,

“נָגוּר יַחְדָּיו בְּדִירָתִי.”

מִי זוֹחֵל בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ

זְחִילָה כֹּה חֲרִישִׁית?

לֹא חַיָּה הִיא וְלֹא אִישׁ,

מִי הוּא זֶה?

חִפּוּשִׁית.

– חִפּוּשִׁית שְׁחַרְחָרָה,

חִפּוּשִׁית זְעִירָה,

אֵיךְ אֵינֵךְ מְבִינָה

כִּי לֶכְתֵּךְ בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ

הִיא מַמָּשׁ סַכָּנָה?

תַּעֲלִי לַמִּדְרָכָה!

הִיא עָנְתָה בַּאֲנָחָה:

"דַּוְקָא פֹּה, בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ

יֶתֶר בִּטָּחוֹן אַרְגִּישׁ;

בֵּין גַּלְגַּל לְגַלְגַּל

הַמֶּרְחָב כָּל כָּךְ רַב!

כָּאן בִּזְהִירוּת אֶזְחַל

בֵּין גַּלְגַּל לְגַלְגַּל.

וְאַתֶּם שָׁם, בַּמִּדְרֶכֶת,

לֹא תָּשִׂימוּ לְבַבְכֶם

כִּי גַּם חִפּוּשִׁית הוֹלֶכֶת,

בֵּין מֵאוֹת רַגְלֵיכֶם

בְּוַדַּאי שָׁם אִדָּרֵס.

לֹא, לֹא אֲצַפֶּה לַנֵּס!

לִי מוּטָב לָלֶכֶת כָּאן,

עַד אַגִּיעַ אֶל הַגַּן,

אֶל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב.

שָׁם אָנוּחַ לִי סוֹף-סוֹף.

מֶה הָיָה, מֶה הָיָה

אִלּוּ כָּל הַצִּיּוּרִים

פֶּתַע קָמוּ לִתְחִיָּה

וְעָרְכוּ כָּאן סִיּוּרִים?

גַּם פִּילִים, גַּם אַרְנָבִים,

גַּם פְּרָחִים, גַּם אֲנָשִׁים,

גַּם שְׂמֵחִים, גַּם עֲצוּבִים,

צִיּוּרִים שֶׁל רַק-רָאשִׁים,

גַּם תַּרְנְגוֹלוֹת בַּלּוּל; —

זֶה הָיָה מַמָּשׁ בִּלְבּוּל.

לֹא יָכוֹל אִישׁ לְהַכִּיר

מִי הוּא מִי, מָה הוּא מָה,

מִי יָרַד מֵעַל הַקִּיר

וּמִי חַי עַל אֲדָמָה,

אִם אָדָם, וְאִם חַיָּה;

הוֹיָה, אֵיזוֹ עִרְבּוּבְיָה!

צִיּוּרִים מוּטָב לִרְאוֹת

עַל הַקִּירוֹת, בַּמִּסְגָּרוֹת.

עֲגָלָה צְהֻבָּה,

צְהֻבָּה הַבֻּבָּה,

צְהֻבָּה הָאַיָּלָה

הָרְתוּמָה לַעֲגָלָה.

וְצָהֹב

גַּם הַדֹּב

הָרוֹקֵד בִּרְחוֹב צָהֹב.

כִּי הָעִפָּרוֹן צָהֹב.

אִם אֶרְצֶה הַכֹּל יָכוֹל

גַּם לִהְיוֹת כָּחֹל.

כִּי הָעִפָּרוֹן כָּחֹל.

אַךְ הַיּוֹם

אֲצַיֵּר הַכֹּל אָדֹם.

הַאֵינְךָ מִתְפַּלֵּא

כִּי כִּבְשָׂה תַּמְלִיט טָלֶה

וְלֹא דֹב אוֹ קַרְנָף

אוֹ עַכְבָּר, אוֹ אַרְנָב?

גַּם עֵצִים וּצְמָחִים

רַק לְפִי מִינָם פּוֹרְחִים;

לֹא יַצְמִיחַ עֵץ-אַגָּס

שְׁזִיפִים אוֹ אֲנָנָס,

וּמֶלוֹן-זָהָב נָפוּחַ

לֹא יִגְדַּל עַל עֵץ-תַּפּוּחַ;

קוֹץ לֹא יַעֲלֶה תְּמָרִים.

אֵיךְ יוֹדַעַת אַיָּלָה

לְהַמְלִיט רַק עֳפָרִים?

הַאִם אֵין זֶה סוֹד מֻפְלָא?

פֶּלֶא, פֶּלֶא, — אֲדָמָה

מִסְתּוֹבֶבֶת סְבִיב עַצְמָהּ

יוֹם וָלַיְלָה, חִישׁ-מַהֵר,

וְרֹאשָׁהּ לֹא יִסְתַּחְרֵר.

וְלֹא רַק סְבִיב עַצְמָהּ,

אֶלָּא גַּם סְבִיב הַחַמָּה;

סְבִיב עַצְמָהּ בִּימָמָה,

סְבִיב-חַמָּה שָׁנָה שְׁלֵמָה.

שָׁנִים, לֵילוֹת, יָמִים שְׁלֵמִים

הִיא תִּסְתּוֹבֵב, לְעוֹלָמִים,

וְלֹא תִּטְעֶה,

וְלֹא תִּסְטֶה;

אַף פַּעַם לֹא הִתְבַּלְבְּלָה,

וְלֹא שִׁנְּתָה אֶת מַסְלוּלָהּ.

חֲכָמָה הָאֲדָמָה,

אַדְמָתֵנוּ חֲכָמָה.

הַיּוֹם עֵת הַדֹּאַר נוֹשְׂאִים מְטוֹסִים,

רַכָּבוֹת מְהִירוֹת, אַלְחוּט, טֶלֶפוֹן,

טוֹב לִזְכּוֹר לְטוֹבָה אֶת מֶרְכֶּבֶת-סוּסִים

שֶׁמָּדְדָה הַדְּרָכִים מִדָּרוֹם עַד צָפוֹן,

שֶׁעָבְרָה בֶּעָרִים, בִּכְּפָרִים, עֲיָרוֹת,

בַּשָּׁרָב, בַּקָּרָה, בַּגְּשָׁמִים, אַף בַּשֶּׁלֶג,

עֲמוּסַת חֲבִילוֹת, מִכְתָּבִים וּנְיָרוֹת.

לְעִתִּים אַךְ בְּקשִׁי הָיְתָה מִתְנַהֶלֶת,

וְהָיָה הַדַּוָּר רֹב חַיָּיו מִטַּלְטֵל,

מְקַבֵּל וּמוֹסֵר, מִתְּעוּדָה לִתְעוּדָה,

בִּדְרָכִים-לֹא-דְּרָכִים, גַּם בַּיּוֹם, גַּם בַּלֵּיל.

כְּדַאי כִּי נִזְכֹּר זֹאת, כְּדַאי כִּי נֵדַע.

(לילד אריק אשר כתב לי מכתב ובו בקשה

"כתבי לי שיר על כרכום, כי שמעתי הרבה

שירים על פרחים אחרים ועל כרכום לא").

הִתְלוֹנֵן הַכַּרְכֹּם:

"לָמָּה, לָמָּה עַד הַיּוֹם

לֹא הוּשַׁר שִׁיר עָלַי?

הֵן יָפִים עַלְעָלַי.

חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים,

כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה

אֲצַפֶּה בְּמַחֲשַׁכִּים

עַד הַפְּקַעַת הַקְּטַנָּה

בְּהַגִּיעַ שְׁעָתָהּ

תִּתְעֹוֵרר מִשְּׁנָתָהּ.

וְהִיא מַבְקִיעָה צוֹהֶלֶת

אֶת עָלַי. הַאֵין זֶה פֶּלֶא?

מִלְּבָבִי, בּוֹ בַּיּוֹם,

מִתְנוֹצֵץ הַכַּרְכֹּם

מוּל שָׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

בִּלְחָיַי וְרֻדִּים-סְגֻלִּים.

לֹא שְׂמַחְתֶּם לְבוֹאִי

בְּפָרְצִי מִמַּחֲבוֹאִי

אַחֲרֵי גֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

עֵת צָהַלְתִּי: דַּי לִישֹׁן"?

רוּחַ פֶּרַע מְרַקֵּד

מִסָּבִיב לְעֵץ-שָׁקֵד

וְאוֹחֵז בְּסַנְסִנָּיו,

מְנַעֵר עָנָף עָנָף

מִכִּתְרוֹ-צְחַרְחָרוֹ.

הָעַלְעֶלֶת מִתְנַשֶּׁלֶת

כְּמוֹ פְּתִיתִים צְחוֹרִים שֶׁל שֶׁלֶג.

הַאֻמְנָם הָעֵץ אָבֵל

עַל הַלֹּבֶן הַנּוֹשֵׁל

עִם הָרוּחַ הַפָּרוּעַ?

לֹא וָלֹא! בְּלֵב שָׁלֵם

עֵץ-שָׁקֵד מִתְנַחֵם:

הָעַלְעֶלֶת הַנּוֹשֶׁרֶת

מְפַנָּה מָקוֹם לַפֶּרִי,

פְּרִי דָּשֵׁן, מְגָדִים,

שֶׁפַע, שֶׁפַע שֶׁל שְׁקֵדִים.

כֻּלָּנוּ שְׂמֵחִים לְעֵת בּוֹא הַסְּתָו

בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל תַּפּוּחַ זָהָב,

כִּי תַּפּוּחַ זָהָב מִכָּל הַפֵּרוֹת

שׁוֹבֶה אֶת לִבֵּנוּ: פָּנָיו זוֹהֲרוֹת,

רֵיחוֹ מְהַנֶּה, טַעֲמוֹ מְגָדִים,

אוֹהֲבָיו גַּם זְקֵנִים וְגַם יְלָדִים.

מִפְּאַת הַפַּרְדֵּס, בֵּין עָלִים יְרֻקִּים

זוֹהֵר זְהָבוֹ, מֵאִיר מֶרְחַקִּים.

וְאַף אִם בַּלַּיְלָה תִּטְעֶה בַּפַּרְדֵּס

מַמָּשׁ לְעֵינֶיךָ יֶאֱרַע הַנֵּס,

אֵין חשֶׁךְ בַּלַּיְלָה; מֵעַל הָעֵצִים

תַּפּוּחֵי הַזָּהָב אוֹרָם מְפִיצִים,

כָּל שְׁבִיל כֹּה בָּרוּר, לְאוֹרָם יִזְהַר,

אַתָּה לֹא תֹּאבַד שָׁם, אוֹרֵחַ יָקָר.

וְאוּלַי בְּיוֹם-חשֶׁךְ, לִקּוּי הַחַמָּה,

תַּפּוּחַ זָהָב יָאִיר בִּמְּקוֹמָהּ.

אַל פַּחַד יַלְדִּי, כָּל רַע לֹא יָבוֹא,

בִּשְׁעַת הַלִּקּוּי יָאִיר זְהָבוֹ —

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ מֵעָל. וּמִי לֹא יֹאהַב

מִכָּל הַפֵּרוֹת תַּפּוּחַ זָהָב?

אוֹרִית הַקְּטַנָּה

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

שׁוֹמְעָה מֵאִמָּהּ

שִׁירִים, סִפּוּרִים

שָׁעָה אֲרֻכָּה.

וּלְבַסּוֹף — לַיְלָה טוֹב!

וּמְסַיְּמִים בִּנְשִׁיקָה.

אַךְ פַּעַם קָרָה

וְאוֹרִית לֹא שָׁמְעָה

אֶת סוֹף סִפּוּרָהּ

סִפְּרָה לָהּ אִמָּהּ,

כִּי פִּתְאוֹם נִרְדְּמָה.

בַּחֲצוֹת הִתְעוֹרְרָה

מִשֵּׁנָה מְתוּקָה

וְקָרְאָה בִּזְעָקָה:

“אִמָּא! וְהַנְּשִׁיקָה!”

בְּלִבָּי כְּבָר הֻחְלַט:

לֹא אֹכַל הַסַּהֲרוֹן,

לֹא עוּגָה, לֹא שׁוֹקוֹלָד;

אַסְתִּירֵם בָּאָרוֹן.

כָּל מַמְתָּק, כָּל אֱגוֹז,

וְכָל סֻכָּרִיָּה אֶגְנֹז.

זֶה לֹא קַל,

כְּלָל לֹא קַל,

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר

יִצְטַבֵּר מַמָּשׁ אוֹצָר.

בִּשְׁבִיל מִי? אַל תִּשְׁאַל

לְאָבִי הַחַיָּל!

אִמָּא, אַל נָא, אַל תִּבְכִּי,

גַּם אִם אַבָּא לֹא יָשׁוּב.

לוּ יָדַע כִּי תִּבְכִּי

בְּוַדַּאי הָיָה עָצוּב.

הוּא הָלַךְ אָז וְלֹא שָׁב,

וְאוֹמְרִים: נָפַל בַּקְּרָב.

הוּא אוֹתִי אִתָּךְ הִשְׁאִיר.

אִם תִּרְצִי אָשִׁיר לָךְ שִׁיר.

לִילָדִים מִימֵי הַשּׁוֹאָה

בין החפצים ש"נותרו" במחנות ההשמדה היו גם בבות

הָיְתָה זוֹ בֻּבָּה יָפָה לְהַפְלִיא

יָדְעָה לְבַטֵּא: “אִמָּא, אִמָּא-לִי”

יָדְעָה לְהָנִיעַ יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ,

יָדְעָה לַעֲצֹם וְלִפְקֹחַ עֵינֶיהָ.

בֻּבָּה זוֹ נִתְּנָה יוֹם אֶחָד מַתָּנָה

לְלֵאָה-בַּת-אַרְבַּע, לְלֵאָה הַקְּטַנָּה.

מֵאַחַר שֶׁלֵּאָה נוֹעֲצָה בְּאִמָּהּ

הֵן קָבְעוּ כִּי “שָׂרִינָה-בֻּבָּה” יִהְיֶה שְׁמָהּ,

וְלֵאָה הַקְּטַנָּה, לֵאָה-בַּת-אַרְבַּע

נִקְשְׁרָה לַבֻּבָּה בְּכָל עֹמֶק לִבָּהּ;

לְכָל צְעָדֶיהָ הַבֻּבָּה נִלְוְתָה,

לַטִּיּוּל, לַשֻּׁלְחָן וְאַף לַמִּטָּה.

אוֹתוֹ לַיְלָה אָיֹם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הֵם

וְלָקְחוּ אֶת לֵאָה, אֶת הָאָב, אֶת הָאֵם,

לֵאָה הַקְּטַנָּה, לֵאָה-בַּת-אַרְבַּע

כָּל דָּבָר לֹא לָקְחָה זוּלָתִי הַבֻּבָּה.

וּכְשֶׁהֵם הִפְרִידוּהָ בְּקוֹלוֹת נִחָרִים

בְּמַכּוֹת אֶגְרוֹפִים מֵעַל פְּנֵי הַהוֹרִים

הִיא מְאוּם לֹא יָדְעָה וּמְאוּם לֹא הֵבִינָה,

אַךְ חִבְּקָה אֶל לִבָּהּ בֻּבָּתָהּ, אֶת שָׂרִינָה.

כַּאֲשֶׁר נִדְחֲקָה בֵּין מֵאוֹת יְלָדִים,

כָּמוֹהָ קְטַנִּים, נִרְעָדִים, נִפְחָדִים,

הִיא אַחַת יְחִידָה לֹא קָרְאָה, לֹא בֶּכְתָה,

כִּי אִתָּהּ בֻּבָּתָהּ, כִּי שָׂרִינָה אִתָּהּ.

עַד רִגְעָהּ הָאַחֲרוֹן, עוֹד נוֹשְׁמָה הֲמוּמָה

רִחֲמָה עַל שָׂרִינָה פֹּה נִלְחֶצֶת עִמָּהּ.

עַד כָּשְׁלָה, עַד נָפְלָה בַּחֲלוֹם אַפְלוּלִי

הִיא שָׁמְעָה קוֹל שָׂרִינָה: “אִמָּא-אִמָּא-לִי”.

אַךְ עַתָּה עוֹד אֵינֶנָּה לֵאָה, זוֹ אִמָּהּ,

וּמִי יְרַחֵם עַל בֻּבָּה-יְתוֹמָה?

הסופר והמחנך דוקטור ינוש קורצ’ק נלוָה אל ילדי בית היתומים כאשר שולחו להשמדה

הוּא הָלַךְ לִפְנֵיהֶם כֹּה שָׁקֵט,

כְּמוֹ לְחַג כִּוֵּן צְעָדָיו.

"אָנָה-אָן זֶה נֵלֵכָה כָּעֵת?

שׁוֹאֲלִים וּתְמֵהִים יְלָדָיו.

"אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַחָפְשִׁי.

רְאוּ, הַשַּׁעַר נִפְתָּח לִרְוָחָה.

לֹא לִבְכּוֹת, רַק לָשִׁיר! רַק לָשִׁיר

שִׁירֵי חַג וְשִׁירִים שֶׁל שִׂמְחָה!"

וְהָרְחוֹב הִתְפָּרֵשׂ כְּמוֹ מַרְבָד

לְרַגְלֵי יְלָדִים יְחֵפִים,

הַשָּׁרִים: "אֵינֶנּוּ לְבַד,

צוֹעֲדִים לַנּוֹפִים הַיָּפִים.

כִּי הַדּוֹקְטוֹר, הוּא לֹא יַעֲזֹב

יְלָדָיו. הוֹלְכִים כָּאן כֻּלָּם.

הוּא אִתָּנוּ הוֹלֵךְ — עַד הַסּוֹף.

הוּא אִתָּנוּ לָעַד, לְעוֹלָם."