הוא דברי ימי שנת תקע"ב, תקע"ג (1812–1813) על פי סופרי אמונים, אשר רשמו את הדברים בכתב אמת, זכרון לדור אחרון.

מאת

מרדכי אהרן גינצבורג.

 

הקדמה    🔗

הפרקים האלה המה עוללות אשד עוללתי אחרי בצירי הגדול אשר שתי לבני עמי בחבורי תולדות בני האדם הכולל את קורות כל ממלכות הארץ מראשית הימים עד ימי הדור הזה, הוא אבי כל החבורים אשר חברתי מיום היותי לאיש בין סופרי ישראל, ואשר לא זכיתי להוציא לאורה ממנו עד היום בלתי אם חלקו הראשון הנדפס בווילנא בשנת תקצ"ה, ושלשת חלקיו הנותרים טמונים בגנזי מכתבי כאוצר בלום, כי נמעטו ונצערו אוהבי לשון הקדש בדור יתום הזה, ואין מחזק את ידי המחבר ספר על טהרת הלשון ההוא, עד אשר יערה עלינו רוח ממרום.

מתוך החבור הרב ההוא הוצאתי את הפרקים המעטים האלה המכלכלים את דבר מלחמת שנת תקע"ב, תקע"ג, היא המלחמה הנוראה אשר ראינו בעינינו – והרחבתי את הדברים לכל פרטיהם, ואפניהם, והנני שם אותם לפני הקוראים אשר נגעה אהבת לשון הקדש בלבם.

אחלי! תצלח לי לעורר את אהבת בני עמי אל השפה העזובה ההיא, ויאשרו חילי להוציא את חבורי הגדול לאורה, ותהי זאת נחמתי בעניי.

ווילנא יום א' ערב סוכות תר"ג

מרדכי אהרן גינצבורג

וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ

הַשָמַיִם אֶעֱלֶה

מִמִַעַל לְכוִֹכְבֵי־אֵל

אָרִים כִּסְאִי

וְאֵשֵב בְּהַר־מוֹעֵד

בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: (ישעיה י"ד,י"ג.)

 

מבוא    🔗

רבות פעלה ההצלחה עם ידידה עם נאפאלעאן אשר אהבה, הרימה אותו מן העפר והושיבהו בראש נגידי איראפה; בני חורי צרפת היו לו לעבדים, ועמי הארצות תוכו לרגליו, את מלך פארטוגאל הבריח למדינת הים, ואת מלך ספרד (ספאנין) האכיל לחם חסד בארצו בצרפת, את ראשי איטאליא הקים מכסאותיהם, ושרי אשכנז השתחוו לו, מלך פרייסען נִחַת מפני שמו, וקיסר אשכנז התרצה אליו בבתו העדינה אשר נתן לו לאשה. לשונו הלכה בכל הארץ, מנחל טאיא Taja אשר בפארטוגאל עד נחל ניעמען קצה גבול רוסיא, לא התיצב איש עמו בלתי אם קיסר רוסיא לבדו.

ואת הקיסר הזה כרת נאפאלעאן ברית אחים בטילזיט בשנת 1807, ויחדש בריתו אתו בערפֿורט בשנה האחרת, ושניהם יחד החזיקו בְּשִׁיטַת המדינה (קאנטינענטאל זיסטעם) להחרים את ענגלאנד שרתי בים ואת מסחרה מעל פני האדמה, עד כי דמו כל יודעי דבר מדינה, כי לא בקרוב תופר האחוה בין שני האיתנים מצוקי איראפה אלה, ובכל זאת לא חש נאפאלעאן לקיים בידו את אהבת אוהבו זה, כי היתה לו המלחמה לחם אשר רעב לו כל ימי צבאו, והנצחון ילד שעשועיו אשר השתעשע בו תמיד, ועוד בימי השלום אשר השלים עם קיסר עסטרייך בווין בשנת 1809 עשה נאפאלעאן דברים להכעיס את לב אלכסנדר, ואחריו עכר את שְׁאֵר אלכסנדר את נשיא אלדענבורג בקחתו את ארצו מידו בלי דין ודברים, ויספחֶהָ לגבול צרפת – וישב ויתעבר על קיסר רוסיא על דבר אשר לא בִעֵר את מסחר ענגלאנד מארצו ביד חזקה, כי ראה אלכסנדר כי לא תוכל ארצו להכיל את את הגזרה הקשה ההיא, וַיַתֵּר בשנת 1810 להביא לגבולו סחורות האיים הרחוקים, ואף סחורות ענגלאנד באניות אשר לא לבני ענגלאנד הֵנָה, ורבים מסחורות צרפת אסר להביא לארצו: ויחשוב לו נאפאלעאן את הדבר הזה להפרת הברית אשר כרת אתו בטילזיט, ולעומתו חשב אלכסנדר לנאפאלעאן לאון את אשר ספח לגבולו את כל הערים העומדות על חוף הים, כי הרחיב את גבול צרפת עד הים המזרחי, ויתווכחו שני האיתנים האלה בחזקה כל ימי שנת 1811.

אפס כי לא אָץ נאפאלעאן בפעם הזאת לכלות את המלחמה על רוסיא, טרם יביא את סגניו ואת אנשי עצתו בסודו, כי ידע כי לא כמלחמת איטאליא ואשכנז הקרובות. אליו מלחמת רוסיא הרחוקה, והסגנים נבהלו לשמוע את המחשבה הזרא אשר אדוניהם חושב ויחזיקו דבריהם עליו לבל יפיח אש בצפון טרם תשקע האש בדרום, כי נכוו בני צרפת בגחלת מלחמת ספרד אשר לא נכנעה לפניו עוד בקצה מזה, ועתה הנה הוא בא לְלַהֵט אש גם בקצה מזה פן תֵּחַר צרפת באש האוכלת משני קצותיה – סגן המלחמה (קריגס מיניסטער) הורה אותו כי כל עם הארץ המה רק אנשים אשר זרקה שיבה בם ונערים אשר לא מלאו ימיהם לעבודת הצבא, כי את כל הגברים אכלה החרב, וכל נשי הארץ שכולות ואלמנות, סגן האוצר (פינאנץ מיניסטער) הציע לפניו כי לא יוכל אוצרו להכיל את הוצאת המלחמה ההיא, כי בהיות כל הארץ מצרפת עד רוסיא ארץ מלכי בריתו, אשר לא יוכל לשום עליהם מס ותרומת מלחמה כמשפטו עד היום, כי עתה יחולו כל הוצאות צבאיו וצבאות מלכי בריתו על אוצר צרפת, וגם בעד כל פת לחם אשר יאכלו במאָסקויא שלם ישלם בפאריז, ומה יאכל ומה יחוש משלל רוסיא יותר מקנבוס ומזפת וּמִתָּרְנֵי אניות! ואחד השרים הגדולים אשר עמד לפני קיסר רוסיא במלאכות אדוניו שנים רבות העיד בנאפאלעאן לבל ישלה את נפשו לנצח את קיסר רוסיא בגבורת מלחמה אחת כאשר נצח את מלכי אשכנז ואיטליא, כי איש גדל לבב וכביר כח הוא, אשר לא ישלים אתו כל עוד רגל צרפתי אחת עומדת על אדמת רוסיא. ומלאכת המלחמה ההיא לא לשנה ולא לשנתיים; גם פאנייאטאָווסקיא הפולאָני אשר הציצה לו מתוך המלחמה ההיא נזר מלוכת פולין – גם הוא לא פנה אל אהבת נפשו, ויעד בנאפאלעאן לְהִנָזֵר מן המלחמה ההיא אשר לא יוכלו הצרפתים לעמוד בה, כי אדמתה אדמת חול ובצה אשר יטבעו בם רגלי אנשי הצבא ופרסות סוסיהם, ואוירה עז מאד בשלשת רבעי השנה, לא יוכלו הצרפתים עמוד בקרירותיה וּבְלַחוּתיהָ בלתי אם רבע שנה אחת לבדה, והעם היושב עליה עזי נפש ואבירי לבב המה: אבל כל הדברים הישרים האלה לא הכריעו את דעת נאפאלעאן הקשה, כי שטת היבשה אשר החזיק בה היתה תקועה בלבו כיתד במקום נאמן, ותמשכהו בחבלי קסם למשול בכל מקום אשר מסחר ענגלאנד מגיע שם. ויותר מזה היתה עינו מלאה קנאה בראותו את קיסר רוסיא בתור ימי העלומים מלא כח וגבורה, ואת נפשו בתור ימי הירידה הולך ודל מיום אל יום; ונפשו יודעת מאד כי אחרי מותו יעוזו מלכי איראפה במעוז האדיר הזה להרוס את אשר בנה, ולפרוץ את אשר גדר, על כן התעודד להצעיר את כח רוסיא בהקימו את ממלכת פולין לשטן לה.

ובהיות ממלכת רוסיא רובצת כִלְבִיָא בין תוגרמה היא טירקייא ובין שוועדען, פרייסען לפניה ועסטרייך לצדה, חשב נאפאלעאן מחשבה גדולה להסית את כל שכניה אלה בה, ולסמוך את קרן מחנהו הימיני במחיצת תוגרמה: ואת הקרן השמאלי אל חוף הים המזרחי – כי דמה כי אם ינופף תנופת יד אחת אל שלטון תוגרמה יכרות ברית אתו על רוסיא אויַבתו משנות דור דור, ומה גם אל ממלכת שוועדען אשר עתותיה בידי בערנאדאָטטע שר צבאו קרובו ומקבל טובתו; ובדבר הזה נכזבה תוחלתו, כי השלטון זכר את אשר משך ידו מתוגרמה בשלום טילזיט ולא בטח בדברו עוד, גם בערנאדאָטטע יורש עצר בשוועדען לא מצא טוב לארצו בברית צרפת, כי לטש בעת ההיא את עינו על נאָרוועגען אשר למלך דענמארק בעל ברית צרפת, וידע בנפשו כי לא יאות קיסר צרפת לקנות אוהב חדש ברעת האוהב הישן הזה – על כן נטה אחרי קיסר רוסיא אשר התיר ידו לספוח את נאָרוועגען לגבולו תחת פֿינלאנד אשר נקרעה מגבול שוועדען ותספח לגבול רוסיא.

אולם קיסר עסטרייך ומלך פרייסען לא מרו את פיו, כי ידעו כי אם לא ימשכו אחריו ברצון נפשם יתן רסנו בפיהם למשוך אותם לחפצו ביד חזקה. ויט מלך פרייסען את ידו אליו בכ"ד מערץ 1812 לתת בידו עשרים אלף איש למלחמה ההיא, תחת ההבטחה אשר הבטיחו לא בפה מלא להרחיב את גבול פרייסען במחוזי רוסיא המדברות שפת אשכנז (ליפֿ וקורלאנד), וקיסר אשכנז גם הוא בא במסורת בריתו בי"ד מערץ לשלח שלשים אלף איש חיל לעומת רוסיא, אחרי אשר קיים נאפאלעאן בידו את ישיבת גאליציען, ויבטיח לבל יקח אותה מידו כאשר ישיב את ממלכת פולין על משפטה, או לתת לו את מחוזי אילליריען Illirien במחירה.

ואת כל כח ארצו וארצות בני בריתו אסף נאפאלעאן לעדור בלא לב ולב במלחמה הרבה ההיא, צרפתים, איטלקים, אשכנזים, ושווייצערים, גם ספרדים אשר הונה מארצם היו בחילו האדיר עד כדֵי חמש מאות אלף איש, לא נראה כמחנה הזה בשערי איראפה מיום היותה לקהל גוים.

ומשרתיו עושי רצונו התחרו לעבוד את אדוניהם יותר מאשר הוא מבקש מידם, וימודו אל חיק רוסיא במדה אשר מדדה ענגלאנד לצרפת בראשית ימי השנוים – כי הכינו לו המון שִׁטְרֵי רוסיא (אסיגנאטען) מזויפות לדלדל את אוצר רוסיא בהם, ואף כי לא נחה דעת נאפאלעאן בהם בכל זאת לא הסיר אותם מעל פניו, ויהיו נכונים באוצר המלחמה עד עת מצוא.

ובכל אלה לא מלאה כוס הסכסוכים עד חדש אפריל 1812, כי בעת ההיא שאל מלאך רוסיא מאת קיסר צרפת באחרונה, להשיב את בני צבאו אחור מפרייסען ומפאמערן, ולהצעיר את צבא המשמר העומדים בדאנציג, כי רק על פי האפנים האלה יֵרָצֶה אליו קיסר רוסיא לקבל את הפצוי אשר אמר קיסר צרפת לפצות את נשיא אלדענבורג, ולחדש ברית משא ומתן עם צרפת, אז נוקשה גאוות נאפאלעאן בתנאים הקשים האלה, ובהאוסף אשר אסף קיסר רוסיא את בני צבאו סמוך לגבול פרייסען ופולין, ויבשר בכל מקום אשר דברו מגיע, כי קרובה המלחמה להגלות.

 

הצרפתים על גבול רוסיא    🔗

בתשיעי לחדש מאי 1812 עזב קיסר צרפת את היכלו בפאריז ויאחז בדרך לבוא אל מחנהו ההולכת וקרבת לגבול רוסיא וכל הארץ צהלה לקראתו לקבלהו ולשלחהו בתרועת שמחה, עד בואו דרעזדענה Dresden עיר מלוכת מלך זאכסען אוהבו. שמה נאספו אליו רבים מנגידי אשכנז ובראשיהם גם קיסר עסטרייך חותנו; ומלך פרייסען, לשאול בשלום לו ולברכו. ובני הערים הקרובות והרחוקות נהרו דרעזדענה המונים המונים, לראות בכבוד איש המופת הזה, ואת המון המלכים המקדימים לפתחו, כי לא נחשבו בימים ההם המלכים למאומה, לא נכר שוע לפני דל ושר לפני עבד, ואך קיסר צרפת לבדו משך את עיני כל הארץ עליו.

משם שלח את דופראטה Duprath ראש חשמני מעכעלן לווארשוי ויעורר את לבב הפולין לעשות דבר לטובת ממלכתם, ואת נארבאָנע Narbona שלישו שלח אל הקיסר אלכסנדר לווילנא, להגיד לו כי נוכח השלום דרכו, כי דמה כי יפול קיסר רוסיא בעיניו כשמעו את כל כבודו בדרעזדען ויתן לו את כל אשר הוא שואל ממנו בשלום, אבל גם בזאת נכזבה תוחלתו, כי שב נארבאנע ויודיעהו כי דעת אלכסנדר שוה עליו כרוחו אז כרוחו עתה, איננו מתחרה למלחמה ואיננו ירא ממנה, אף זאת הגיד לו קיסר רוסיא, כי יודע הוא את גבורת קיסר הצרפתים, ובכל זאת לא יפול לבו עליו –

ונאפאלעאן הקריב את חילו הגדול אל הפרק ויעמידם מנגב צפונה על הדרך הזה, בראש הקרן הימיני עמד שווארצענבערג ואתו ארבעה ושלשים אלף בני עסטרייך אשר יצאו מגאליציען על יד דראָגאָצין, ועל יד שמאלו נצב היראָנימוס אחי הקיסר אשר פרץ מווארשוי וילטוש עינו על גלילי ביאליסטאָק, וגראָדנא, ופקודיו שמונים אלף וועסטפאלים, זאכסים, ובני פולין, ועליו איישען Eugen נציב איטאליא בראש שבעים אלף בייערים, איטאלקים, וצרפתים. נכון לנטות ידו ממאריענפאָלל, ומפילאָני, ואחריו רכב הקיסר במרכבות כבודו נאזר בגבורת מאתים ועשרים אלף איש גבור חיל הבאים מטהאָרען ממאריענוועדער ומעלבינג, ועל צבאיהם מוראט מלך נעאפאָל, דאוואו’סט Davust וגבורי מלחמה זולתו, ויציבו להם יד בכ"ג יוליא אצל נאגאָריסקא דרך פרסה אחת מקאָוונא עיר קצה גבול רוסיא – ובקצה הקרן השמאלי עמד מאקדינאל Makdinall בטילזיט, בראש שנים ושלשים אלף איש מבני פרייסען, בייערן, ופולין; כל עם המלחמה הבאים לרגלי נאפאלעאן לבקש להם מקום קבר ברוסיא, ארבע מאות אלף איש רגלי ושמונים אלף רוכבים, ואתם אלף ושלש מאות ושבעים כלי תותח (קאנאנען ), סוללות ודיק, כלי מצור, וגשרים, ויתר צרכי מלחמה בהמון, בר ומזון ועדרי בקר לרוב, וראשי כל האנשים האלה היו גבורים משכילים אשר נצרפו במלחמת כל הארץ מנעוריהם, עד כי היתה להם המלחמה כלחם חוקם.

פני הקרן הימיני צופה על וואליניען, המחנה התיכונה מפנה אל ליטהויען ואל זאמאגיטה. ויד הקרן השמאלי נטויה על קורלאנד, וליפֿלאנד, ונשען לגבול הים המזרחי. אולם מחיצת הקרן הימיני היתה פרוצה, כי ממלכת תוגרמה אשר סמך נאפאלעאן עליה השלימה עם הרוסים, עד כי נאנסו לעשות להם מחיצת אנשים. ויעמידו להם כארבעים אלף אנשי חיל לשמור את המחנה לבל יעברוה הרוסים לבוא עליהם מאחריהם, זאת תכנית מערכת הצרפתים.

ולעומתם עמדו שלש מאות אלף בני רוסיא על שערי ארצם על המעמד הזה, הצבא התיכון תחת יד בערקלאי דע טאָלי סגן המלחמה נמשכו מווילנא, ומקאָוונע, עד לידא, וגראָדנא, נשענים בימינם על הוויליאה ובשמאלם על הניעמען, והנהר הזה היה להם חומה מפאת פניהם: מנגב לגראָדנא הציב לו באגראטיאָן יד אצל וואָלקאָוויסק בראש חמשה וששים אלף איש, ומצפון לעיר ההיא סביב ראָסיין, וקיידאן, תקע וויטטגענשטיין וששה ועשרים אלף איש את יתדו, סוככים בחרביהם על פניהם, וצבא התשלומין Reserva עמדה בוואָלין תחת יד טאָרמאסאָף לעצור בעד שווארצענבערג, עד אשר התחבר עמו טשיטשאקאָף השב ממאָלדויא אחרי השלימם עם התוגרמים ויחזק את ידו, ואלכסנדר ובערקלאי סגן מלחמתו הוציאו והביאו את החיל הזה איש על מקומו ואיש על מחנהו, ויהיו בארקלאי ובאגראטיאָן שרי צבאות בראשי המחנות הנלחמות: וטאָרמאסאָף מפקד את צבא התשלומים, מלבד שני הצבאות העומדים סביב לבאברויסק, לריגא, ולדינאבורג, ועל יד דריסא התבצרו הרוסים באורך הדינא בדיק ובסוללות מורה מאד.

וידים עשה לו אלכסנדר לערות את כל גבורת הרוסים על האויב הבא על ידי הברית אשר כרת עם מלך שוועדען בכ"ד מערץ 1812, כי הבטח הבטיח בערנאדאָטטע בסתר לשלוח שלשים אלף איש חיל אל חוף ארץ אשכנז לקַצות בהצרפתים, ואלכסנדר הבטיח לו לעזור את מלך שוועדען בכח המשא והמתן, או בכח המלחמה לרשת את ממלכת נאָרוועגען: ובכ"ח מאיי השלים גם עם שלטון תוגרמה, ויעשו לגבול בין שתי הממלכות האלה את נהר פרוטה Pruth מן המקום אשר הוא משתפך אל נחל מאָלדויא עד המקום אשר הוא מתחבר עם הדאָנויא ועד המקום אשר בו ישתפך הנהר הזה אל הים השחור – אולם עם מלך ענגלאנד ראש לכל אויבי צרפת, לא אָץ אלכסנדר להשלים עד ח"י יוליא, כי שלט אלכסנדר ברוחו, ולא הפר את הברית אשר כרת עם נאפאלעאן בטילזיט להלחם בענגלאנד עד אשר פגעו הצרפתים בגבול רוסיא – ורק אחרי אשר הפר נאפאלעאן את בריתו אתו ראשונה כלכל אלכסנדר דברו במשפט לקרוא מלחמה על צרפת ולדרוש את שלום ענגלאנד אויבתו ושלום שררת ספרד הנלחמים אתה, בוויליקיא לוקיא בכ' יוליא, ויקיים בידי הספרדים את סדרי ממשלותיהם אשר כננו להם בימי מלחמותיהם עם הצרפתים.

ונאפאלעאן כשמעו כי צבא הרוסים נפוצים בשטח ארץ בת עשרים פרסה שנס מתניו להשתער על קאָוונע, ועל ווילנא, בכח גדול ובמהירות רבה ולדחות את המחנה התיכונה להלאה ממחיצתה – וימהר וַיַחַץ את העם אשר ברגליו לחמש מחנות, ויצו את שווארצענבערג ואת שלשים אלף אנשיו לתגור עם טאָרמאסאָף ולמשוך את עיני באגראטיאָן אליו הנגבה, והיראָנימוס ושמונים אלף אנשיו יהיו לבאגראטיאָן אל מול פניו ויטרידהו במלחמה קלה במסִבֵי גראָדנא, ובמשך העת ההיא יעשה לו איישען ידים לבקוע אצל פילאָני ויתנפל וְיֶחְצֶה בין באגראטיאָן ובין בארקלאי, ומאקדינאל יפרוץ מטילזיט ויבקע בצפון ליטא, לסוב את קרן וויטטגענשטיין הימיני – ובעוד המה לוחצים את הרוסים איש ממקומו יעבור נאפאלעאן בראש ארבע מאות אלף איש את הניעמען ויפרוץ בווילנא להכות את ראש צבא הרוסים פעם אחת ולא ישנה להם.

ולא אֵחַר מאקדינאל לעשות את דבר מלכו, ויפרוץ בליטא ובקורלאנד ויעבור להלאה מקרן הרוסים הימיני, וקל כנשר בא וירבץ על שערי ריגא הבצורה, ועינו היתה נטושה על רעוואל ועל כל ערי חוף הים המזרחי בואכה פעטערסבורג עיר המלוכה – אפס כי אצל חומת העיר ההיא ננעלו לפניו כל שערי פעולתו, שמה כרע, שמה רבץ, כל ימי היות הצרפתים ברוסיא, עד בוא אליו שמועת המחנה הגדולה ממאָסקויא וישב אחור עם יתר פליטיה.

אולם הקרן הימיני אשר לא היה לו כל מחיצה להשען עליה לא רבץ בטח כקרן השמאלי, כי נאנס שווארצענבערג לעשות לו מחיצת אנשים סוככים עליו בחרביהם, ובכל אלה היתה מנוחתו נגזלה, כי לא היה כל מעצור טבעי לפני הרוסים לסוב אותו דרך עֲרָבות הארץ ההיא ולהלחם אתם מאחריהם, ואף כי באחת המלחמות האלה נגף טארמאסף לפניו בכל ואת לא הרפה מהם, כי התחבר עם החיל השב ממאָלדויא אחרי השלימם עם תוגרמה, וישב וילחוץ את שווארצענבערג, וגם את ווארשויא החריד, אפס כי גם במקום הזה לא היתה פני המלחמה חזקה, והתגרות הקטנות אשר התגרו זה בזה כל ימי היות הצרפתים ברוסיא לא הוכיחו דבר מי יקום, זאת פעולת הצרפתים בשני קרנותיהם.

 

המחנה הגדולה    🔗

ובין מעוז שני הקרנות האלה הגיחה המחנה התיכונה ומלכה בראשה ותפגע בגבול רוסיא בכ"ג יונייא, וילינו שם טרם יעבורו את הניעמען, ואך נאפאלעאן ובני לוויתו רכבו לתור את הנהר בלילה ההוא, ופתאום נוקשו פרסות סוסו בחול אשר על שפת הנהר ההוא וַיַפֵּל את רוכבו אחור: כאלו דחפו מלאכו ההולך לפניו לאמר: “שוב אחור כי אינני בקרבך” ובני לוויתו גם המה נחשו ויתלחשו לאמור “סימן רע הוא” אך הוא לא הלך לקראת נחשים ולא שמע לקול מלחשים, ויצו מחרת היום ההוא לצלוח את הניעמען בשלשה מקומות נסמנים אצל הכפר פאָניעמען – ותשלם מלאכת הגשרים ביום אחד, ומקצת אנשיו עברו במעברה את הניעמען ויביטו לימינם ולשמאלם והנה אין איש מתיצב לנגדם: ורק קאזאקין אחדים באו ושאלו אותם לאמר מי אתם? ומה אתם מבקשים? והמה ענו אותם עזות לאמר צרפתים אנחנו, ולמלחמה אנחנו באים עליכם. לדברים האלה הפכו הקאזאקין את פניהם ויפוצו ביער, והצרפתים הצמאים למלחמה מלאו ידיהם בקנה רובה ויורו כדורי מות אחרי הנסים האלה, אז ידעו הצרפתים אשר בעבר הניעמען כי החלה המלחמה, וימהרו ויחלצו ויגיחו לעומת הניעמען, ושלש מאות איש עברו אה מעבר הנהר ההוא להגן על הגשרים אשר הקימו, ויתר העם עמדו מזויָנים תחתם כל הלילה מלאים רוח גבורה ומריחים את ריח המלחמה מרחוק; וכמעט עלה השחר דחקו איש את אחיו לעבור את הנהר לעשות את אויביהם כלה ולשוב לשלום איש אל ארצו, והנה בארץ שלום המה באים! אין אויב ואין מלחמה, ואך מרחוק דמו לשמוע קול כלי תותח, וגם בזאת שגו למשמע אזניהם, כי השמים ולא האויב הרעים עליהם בקול גאונו, ובעוד המה מציגים כפות רגליהם על אדמת רוסיא ראשונה התקדרו השמים עבים, ויתן קולות וברקים, ורעמים, ורוח סועה, ומטר סוחף על ראשי האורחים הבאים לרשת משכנות לא להם – כל פלגי מים נהפכו למצולות, הדרכים התקלקלו, זרמי מים צפו על ראשי אנשי המלחמה, רוחות קרים סמרו את בשרם, חצי ברק מלאו את עיניהם, וקול רעמים דקרו את אזניהם, עד כי לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם, כעשרת אלפים סוסים מתו ביום ההוא, והמון עגלות נתקעו בחול, וגם אנשים רבים נפגעו וימותו, זאת הברכה אשר ברכה ארץ רוסיא את הצרפתים ראשונה!

ואחרי אשר כלה השמים את חציו ביום ההוא שבה רוח גבורת הצרפתים ותחיים, ויחזיקו מקצת העם אשר עברו את הניעמען בדרך ההולך לווילנא, ומקצתם תחת יד אודינאָט Oudinot שר צבאם פנו להם קיידאנה, ויתר העם עוברים את מעבר הנהר ההוא איש אחרי אחיו שלשת ימים רצופים, וילכו איש איש בדרך אשר רשם אדוניהם לפניהם, ובל' לחדש ההוא תקע היראָנימוס אחי הקיסר את יתדו בגראדנא.

ונאפאלעאן אחז דרכו לווילנא מלא דאגה ופחד עתידות, כי דאג פן לא תקום עצתו אשר דמה לו להכניע את אויבו במלחמה אחת, אבל עוד החזיק בתוחלתו כי יתיצב אלכסנדר לקראתו להלחם בעד ווילנא עיר תפארתו, על כן הוחיל לפני העיר ההיא עד בוא אליו דבר החלוצים ההולכים לפניו כי גם אותה מסרו הרוסים בידו בלי מלחמה, אז הלך לבבו ויפול בעיניו מאד, ובצר לו שפך זעמו חנם על שרי גדודיו על אשר נתנו ידים להרוסים לברוח ולא הדביקום. ויעבור דרך ווילנא ויצו לשוב ולבנות את הגשרים אשר הרסו הרוסים בנוסם, ולהציל את יתר האסמים אשר שלחו באש, את מוראט שר הרוכבים שלח לרדוף אחרי הרוסים הנסים בדרך ההולך לדריסא, ואת נייא Ney שלח לתמוך את ידי אודינאָט אשר לחץ ביום ההוא את קרן הרוסים השמאלי מדעוועלטאָווע עד ווילקאָמיר, ואחר שב סר וזעף לווילנא להנָפש בה.

ובצאת חילו הגדול מפרייסען לא הצטיָדו בלתי אם על עשרים יום, כי דמה נאפאלעאן כי במשך הימים האלה יכה את הרוסים מכה נצחת ויכניעם לשחרו שלום, ויהי כאשר נזורו הרוסים אחור תַם הלחם מכליו והמלחמה לא הֵחֵלָה עוד, ואסמיו המלאים בר ומזון מרבה להכיל צבורים בדאנציג רחוק מן המחנה מאד, על כן עמד נאפאלעאן בווילנא כאיש נדהם באין דעת לכלכל דברו במשפט, כי אם יוחיל בווילנא עד בוא אליו בר ומזון מדאנציג בעגלות וברפסודות יהיה עת לבאגראטיאן ולבערקלאי שרי צבאות רוסיא לשוב ולהתחבר איש את אחיו, ואבדה להצרפתים כחם אשר יִפּוּ בהפרידם את שתי המחנות האלה אשה מעל אחותה – ואם יעמוד על זכותו אשר קנה וירדוף אחרי הרוסים הנחצים לשתי מחנות יחסר לחם לבני צבאו – כי זכר את דבר קארל י"ב מלך שוועדען אשר רָזָה בארץ ליטא את עשרים אלף אנשיו בהצותו עם פטר א' קיסר רוסיא – ואף כי הוא הבא וארבע מאות אלף איש אתו, ומדינת וואָלין העשירה בלחם לא הביאה את צוארו בעולו, כי הגין עליה טארמאסאָף ולא נסג אחור מפני שווארצענבערג כאשר נסוגו צבאות רוסיא הנותרים – עד כי עוד בעת ההיא היו הצרפתים רעבים ללחם, וכמעט יצאו מווילנא שלחו בבז את ידיהם ויקחו אוכל לנפשם מכל אשר מצאו, ולסוסיהם מצאו מרעה בשדות הזרועות אשר עוד לא הגיע עת הקציר להם – והאוכל הזה אשר לא נסו בו נהפך במעיהם לחלי רע וימותו לעשרים ולמאות, ואנשי ליטא אספו את רוח אהבתם מאת הצרפתים השוללים את יגיע כפיהם, ולא נהרו אליהם המונים המונים כאשר שערו בראשונה – אז החלו דברי הצרפתים להיות יגעים, ונאפאלעאן אשר כל דבריו היו כמשפט האורים הֵחֵל לפסוח על שתי השעיפים, כי ראה חשבונותיו מקולקלים ועשתנותיו אובדות בסדרי המלחמה החדשים אשר דמה לו קיסר רוסיא.

בעת ההיא באו מלאכי ווארשויא לברך את הקיסר על הארץ החדשה אשר נכבשה לפניו בלי כובד מלחמה, ויציקו לרגליו את שאלת בני הפולין להשיב את מלוכת פולין על מכונה, ולחבר את נשיאות ליטא עם נשיאות פולין למדינה אחת – אבל נאפאלעאן ידע בנפשו כי עתותי המלחמה ההיא לא בידו עודנה, על כן לא ענה אותם משפטים חרוצים במלים מעטים כדרכו מעולם, כי אם דברים טובים ודברים נחומים ודברי תקוה טובה לבדם, ובמרוצת דבריו לא הכחיד מהם כי על כל פנים לא יוכל להשיב את גבול פולין כבתחלה, אחרי אשר ערב לקיסר עסטרייך את גאליציען ארצו, עד כי יצאו המלאכים מאת פניו בפחי נפש כמעט, וירפו ידי הפולין גם המה.

ומוראט רודף אחרי הרוסים וידביקום אצל שווענציאן, אבל הוא עושה הנה והנה וישובו וימלטו לדרויע, וישב וירדוף אחריהם וישיגם בערב, כן היה תמיד, בבוקר נדדו הרוסים ולא נודע מקומם איה, וירדפו הצרפתים אחריהם כל היום וישיגום בערב. אבל במחנה בצורה אשר לא נועזו להלחם בה בהיותם עיפים ורעבים, וכמעט החליפו כח בלחם חמסים אשר חטפו בדרך ובמנוחה מעטה ויכונו למלחמה, והנה נמלטו הרוסים, וגם יתר שרי הצבא המבקשים את הרוסים בדרכים אחרים חדשו את ההליכה הזאת, כי לא הפכו הרוסים את פניהם בכל מקום אשר עקבי הצרפתים אחריהם, עד כי בט"ו יוליא היתה מלא רוחב נהר דינא מדיסנא, עד דינאבורג, ירשה בידי הצרפתים ותכון תחבולת נאפאלעאן אשר פלל להרחיק את שני מחנות הרוסים אשה מעל אחותה, כי הרחיק את בארקלאי מעבר לנהר דינא והלאה, ובאגראטיאָן מבקש עוד את ידיו ואת רגליו על שפת הניעמען –

ויהי כאשר פלל נאפאלעאן כי עשה יעשה לו באגראטיאָן ידים מגראָדנא דרך אשמיענא, מינסק, ובאריסאוו, להמלט וויטעפסקה, וימהר לסגור עליו את הדרך בשלחו את דאוואוסט וצבאו למינסק, ואת היראָנימוס צוה ללחוץ את באגראטיאן על המקום אשר דאוואוסט עומד עליו, ויתר שרי צבאיו יטרידו את הקרן השמאלי אשר לבארקלאי לבל יחיש לעזרתו, והוא והגבורים אשר אתו יפרצו דרכם לוויטעפסק, ויהיו בין שני צבאות רוסיא בתווך ולא יתנום להתחבר עוד. זאת העצה היעוצה מאת נאפאלעאן.

המשך

אפס כי לא להיראָנימוס המלחמה עם באגראטיאן גבור רוסיא! והארץ אשר הוא נלחם עליה היתה מלאה מעקשים ומכשולים ולא נקלה להטות בה את אנשי המלחמה על פי חפץ שרי הצבא, כי מרום ליטא היא, מקור כל נחליה המשתפכים אל הים המזרחי ואל הים השחור ומרוצת הנחלים האלה לְאַטָה על פּי טבע אדמתה ושפָתיהם רחבות מאד, דרכי הארץ ההיא צרים, יעריה ובציה רבים, עד כי קלה להרוסים להגן על הדרכים, והיראנימוס התגר אתם מלחמה בלי כח שלש פעמים, אצל נאוואגראָדאק, מיר, וראָמאנאָף, ותהי בפעם הראשון תבוסת הצרפתים שלמה, וגם בשתים האחרונות לא מצאו עוז וילחצו אבל לא בחזקה.

אולם דאוואוסט אחז דרכו מאָשמיענא ביד חזקה ויבוא למינסק בה' יוליא ויהי אל הרוסים מאחריהם, ובכל מקום אשר באו בנוסם מפני היראָנימוס שם פגעו בחול דאוואוסט, וגם כאשר העמיקו ללכת פאת תימנה ויגיחו עד מינסק, ויהי המה באים בקצה העיר מזה והצרפתים באים מקצה העיר מזה, וישובו ויזורו אחור עד בִּצֵי הבערעזינה, ויהיו ארבעים אלף בני הרוסים האלה כלואים בין הבערעזינה ובין הדינעפער בין דאוואוסט ובין היראָנימוס בתווך – עד כי דמה נאפאלעאן כי אין מנוס להם עוד, ויתהלל במתת שקר לאמור: “לי המה”! אבל באגראטיאן היה איש אשר לא לבו הלך ללכת שבי לפני צר, ויתן רסן מתעה על לחיי דאוואוסט וימשכהו לגלוסק לארוב על הרוסים שמה, ובעוד עיני הצרפתים כלות במקום ההוא, פנה לו תימנה ויפרוץ לו דרך חדשה עד באברויסק ויעבור את מעבר הבערעזינה במקום ההוא, ויסע למסעיו בשלום עד בואו אל ביקאָף אשר על שפת הדינעפער – ומשם נסע למאָהילאָוו בטח, והנה צרפתים חדשים לעיניו מחיל דאוואוסט אשר הקדימו גם במקום ההוא, וכאשר נבהלו הרוסים לראות את הצרפתים במקום אשר לא דמו, ככה נבהלו הצרפתים גם המה בראותם כי צלחה בידי הרוסים לפרוץ להם דרך עד העיר ההיא: ובהיותם שניהם מבוהלים למראה עיניהם התעודד באגראטיאָן ראשונה לקום על אויביו בחרב, וַיִשְׁבְּ את להקת הרוכבים העומדים שמה למשמר, אולם בעבור הבהלה הראשונה מצאו כל אנשי חיל דאוואוסט את ידיהם להלחם עם הרוסים בחזקה וילחצום אחור בדרך אשר באו ממנה, וישובו הרוסים ויעברו את מעבר הדינעפער אצל ביקאוו החדשה אל פנימית ארץ רוסיא לשוב ולהתחבר עם בערקלאי במסבי סמאָלענסק, סכל הזמן את עצת נאפאלעאן בפעם הזאת.

ויהי כשמוע נאפאלעאן כי נמלט באגראטיאן מהפח אשר יקש לו, ויתעבר בראשונה על דאוואוסט, ואחריו על היראנימוס אחיו, ויצוהו לשוב אל ביתו לבל יהי לו לשטן במלחמה – כי בחר לטפול חסרון דעת מלחמה באחיו, מלהודות לשר צבא רוסיא על דעתו היתירה בטכסיסי מלחמה – וינער חצנו ממחשבת המלחמה אשד חשב מיום עברו את הניעמען ולא הוחיל עוד לחצות את הרוסים לשתי מחנות ולכלות את המלחמה פעם אחת – כי אם שלח את צבאו בט"ז יוליא למרחבי ליטא לחפש את הרוסים מעבר לנהר דינא והלאה, כי שקד על המלחמה ועל הנצחון להחיות את רוח בני חילו ובני ליטא אשר כֵּהָה, בראותם כי בתחבולות מלחמה ולא מרפיון לבב נזורו הרוסים אחור, וגם הוא עזב בלילה ההוא את ווילנא אשר ראתה בכבודו שלשה ועשרים יום ויתן בי"ח יונייא את משכנו בקלובאָקע, ואת מארעט סגנו נתן לנציב בארץ ליטא, הוא בקלובאָקע ומלאכים באו ויגידו לו כי עזב בערקלאי ככפיר את מחנהו אשר בצר בדריסא ויסג אחור לעומת וויטעפסק, והמקום ההוא נכבד מאד, כי בין שני הנהרים היא יושבת ובין שתי המחנות, עד כי אם תצלח בידו להקדים את הרוסים בה, כי עתה ישובו הרוסים ויחצו לשתי מחנות כבראשונה – על כן מהר הקיסר לשלוח מלאכים קלים גם אל מוראט גם אל נייא המחזיק את ידי אָודינאָט בפאלאצק ויצוום לבקוע אל וויטעפסק, ואת המחנה אשר ברגליו נהג לבעשינקָאוויטש, בצפיָתו למצוא שמה את המלחמה ואת הנצחון אשר הוא מבקש – ואנשי מלחמתו גם המה ששו לקראת המלחמה כי נלבטו בטורח הדרך הקשה אשר לא ראו קֵץ לו בלתי אם במלחמת תנופה, על כן שמחו בְדֵי קול כלי התותח אשר הרעים באזניהם בכ"ה לחדש ההוא, כי דמו כי קרוב הנצחון לבוא.

כי ביום ההוא פגע איישען בדאָקטאָראָף המאסף למחנה בערקלאי בלכתו לרגלי שר צבאו וויטעפסקה – ובדרכו זה נועז לעבור בעבר הדינא מזרחה לתור את הארץ עד בעשינקאָוויטש, ואף כי כאשר כלה את מעשהו שב אחור וישלח את גשר הדינא באש, בכל זאת לא נעצר איישען להשיב את הגשר ההוא על מכונו, כי כהו הרוסים בו מעבר הנהר אבל לא בחזקה, על כן לא בושש קיסר צרפת גם הוא מעבור את הנהר ההוא בנפשו לתור ולשער עד כמה הרחיקו הרוסים לבוא בדרכם לוויטעפסק, והנה סכל השם את עצתו גם הפעם, כי הוגד לו מפי שבויי הרוסים אשר נפלו בידו כי כבר תקע בערקלאי את יתדו בוויטעפסק ובמעבדות הצרים החופפים על העיר ההיא, ואת וויטטגענשטיין הרביץ במסבי פאָלאָצק, לשמור את צעדי הצרפתים העומדים למולו תחת יד אָודינאָט.

אז היתה מהומה והמולה רבה במקום ההוא אשר כמוהו לא היתה מיום הווסדו ואחריו לא יהיה עד שני דוד ודור, כי רוח נאפאלעאן קבצה אל המקום הצר ההוא בשעה אחת את שני צבאיו הגדולים מכל המקומות ומכל הדרכים אשר המה נפוצים בהם, ויתבוללו כל אנשי המלחמה אלה באלה וידחקו איש את אחיו למהר לעבור את הנהר אל המקום אשר עתדו לבוא, הרגלים דחפו את הפרשים והסוסים את בעלי הרכב, הרצים האיצו בהפקידים והעגלונים נלחצו מאת נוגשיהם, וכולם עייפים רעבים ומתקצפים מבקשים לחם ומקום מנוחה, לא נִכַּר קול הפקידים לפני המולת העבדים, ומצהלות הסוסים לפני רעש האופנים, עד חצות הלילה התרוצצו איש באחיו עד בואם אל אסטראָוונא, ואחר קמה המהומה לדממה.

מחרת היום ההוא ביקש מוראט וימצא את הרוסים הראשונים השומרים את ראשי המעברות הצרים תחת יד אסטערמאן פקידם, ויתגר אתם מלחמה וילחצם אחור עד היער הקרוב אל הכפר ההוא – וגם את היער אשר המה מסתתרים בו דמה לבקוע אליו ולא יכול, כי הרוסים הנכשלים התאזרו חיל ויכום אחור, וינסו להבריח את הצרפתים גם משדה המערכה אשר לכדו, ותחזק התגרה ביום ההוא, וברפות היום והמלחמה כאחד התפקדו ויעמדו איש איש על חלקו אשר זכה ביום ההוא – הצרפתים תפשו את שדה המערכה, והרוסים החזיקו ביער, ויהי ביום המחר וישובו ויחזקו שניהם את לבבם ואת ידיהם למלחמה, כי התחבר איישען אל מוראט, ופאהלען וקאָנאָווניטצין נלוו אל אסטערמאן, והצרפתים כלו כחם לתהו פעמים לבקוע את היער ותֵּצַר כחם, אז יצאו הרוסים נאזרים בעוז מאת היער להתראה פנים בפנים את אויביהם, המה לבשו עוז והצרפתים לבשו חרדות ויבָּהלו לראות המוניהם נצערים. חללים לפניהם ופצועים מאחריהם, ובעלי כלי התותח ראו כי אין תומך ידיהם ויסוגו אחור, ואחריהם נמשכו כל עם המלחמה וידחקו איש את אחיו ויתבוללו להקה בלהקה רגלים ורוכבים זה בזה, עד כי היה אידם קרוב לבוא ורעתם מהרה מאד, לולא הערה מוראט למות נפשו בראש רוכבי הפולין לעצור את גבורת הרוסים ואת תבוסת הצרפתים, ויהפוך את האופן בגבורה נמרצה, כי לחץ את הרוסים לחוץ ודחף אחור עד קרוב אל העיר

המשך

ובעשרים ושבעה לחדש ההוא העיר קיסר צרפת את השחר ויבוא ויעמוד בקצה החמושים אשר במחנה עד צאת השמש על הארץ, וירא את צבא הרוסים רובצים בטח באחד המקומות הגבוהים החופפים על פני העיר, לרגליהם הנחל לוסיצא נעטר מפאת פניו בעשרת אלפים רוכבים ומספר רגלים שומרים את מבואו, על הקרן הימיני עמדו הפרשים בשני טורים נשענים אל הדינא, והקרן השמאלי נשען אל אחד היערים אשר במרום המקום ההוא – וצבא הרגלים עומדים בתווך על דרך המלך, ובפעם הזאת לא היו פני הרוסים צופים על אויביהם בקו ישר, כי הטו את משטרם הַצִדָה לפי מרוצת הנחל הנוטה במקום ההוא ממקום מעמד רגלי הצרפתים, על כן הטו גם הצרפתים את משטרם לבל יאבד להם גם המה משענת הנחל ההוא, ונאפאלעאן בקש וימצא לו בשמאל הדרך גבעה בודדת הנשקפה על פני שתי המחנות יחד, ויעמוד עליה לראות את המלחמה.

דבר יצא מפי שר הצבא ומאתים איש מבני נערי פאריז יצאו ראשונה ויתיצבו לעומת רוכבי הרוסים, ואחריהם להקה אחת רוכבים ורגלים וכלי תותח ויעמדו בקשרי מלחמה, והרוסים לא הרימו ידיהם ורגליהם ויראו בנחת את מערכת המלחמה אשר דמו להם אויביהם, עד כי נפעם רוח מוראט ויצו את צבאו הקטן להתנפל על המון הרוכבים הגדול הזה – כי היה מוראט איש אשר בהריחו ריח מלחמה היה כגבר עברו יין – והאנשים האלה ראו כי נִתְּנוּ לחרב והולכים המה למות, וילכו בברכים כושלות אל גיא צלמות אף לא החזיקו בדרכם בלתי אם כל עת היות הרוסים במנוחתם, וכמעט התרגשו הרוכבים לקראתם הפכו ערפם וישובו אחור, והנה המעקשים הממלאים את פני המקום ההוא עצרה את מנוסתם, והרודפים הדביקום וימיתו רבים בחרב, ורבים נדחפו מראשי הרכסים אל הנקיקים, עד כי הכה לבב מוראט אותו על דבר המעשה הנמהרה אשר עשה, ויטביע את נפשו במעמקי המלחמה הוא וששים מֵרַבֵּי המלחמה העוטרים אותו להלחם עם הרוסים פנים בפנים, ויהי הרוסים משתאים על המלך ועל רביו הנלחמים כאחד מעבדי המלחמה הקטנים; ופליטי החרב מצאו את רגליהם להתמלט בעור שניהם משדה המערכה.

ורוכבי הרוסים החזיקו בנצחונם מאנו להרפות ממנו, וירדפו אחרי הצרפתים עד רגלי הגבעה אשר הקיסר עומד עליה, עד אשר עמדו עליהם בני צבאו בכדוריהם וירחיקום ממקום רגלי מלכם, ובשובם אחור פגעו במאתים נערי פאריז העומדים בין שתי המחנות בתווך מראשית התגרה וישתערו עליהם, וכל הצבא רואים מרחוק את הסכנה המרחפת על ראשי האנשים האלה ויוָאשו מעזרתם, אפס כי המה בנפשם היו גבורי חיל וְגִדְלֵי נפש ויעמדו על נפשם בגבורה נמרצה, ויובישו את רוכבי הסוסים לשמחת לבב כל הצבא.

עד כה וכה התגרו יתר אנשי המלחמה עם הרוסים העומדים על דרך המלך ועם בעלי הקרן השמאלי אשר נלוו עליהם, ותהי המלחמה עזה קצרה ונמרצה, ויסוגו חלוצי הרוסים אחור עד מעבר לנהר לוסיצא להתחבר עם יתר הצבא – וירא נאפאלעאן את מספר הרוסים העומדים מעבר הנהר כי רב הוא ואת מחניהם כי בצורה היא מאד, וידע כי לא בכח היום הזה יגבר עליהם, על כן השיב את עמו מן המלחמה לפני הצהרים, ויצוֵם לנוח ביום ההוא ולהחליף כח למלחמה אשר התעתדה לבוא מחר, כי דמה כי זה מקום המלחמה אשר הוא מבקש, ולא יוסיפו הרוסים לענות בדרך כחו ולהניעו במעמקי רוסיא עוד כאשר בתחלה, אבל מוראט אשר השלו הרוסים אותו בתוחלת ממושכה כזאת פעמים רבות לא האמין גם הפעם בְּדֵי מלחמה, ויאמר בפה מלא כי יזורו הרוסים אחור גם בלילה הזאת כפעם בפעם – ובעזות נפשו תקע את אהלו על שפת הלוסיצא מקום אשר כדורי הרוסים מגיעים שם, לשמוע ראשונה את שעטת פרסות אבירי הרוסים הנסוגים אחור, וגם נאפאלעאן מלכו לא חש מעמוד במקום סכנה, וירכב עד מקום כדורי הרוסים לתור את שדה המלחמה, עד כי בא כדור ויפצע את אחד העומדים על ידו – ואחר שב אל בני צבאו ויאמר לאמר מחר תזרח השמש אשר זרחה לנו באויסטערליץ^1.

בא היום אשר קוה נאפאלעאן עליו והנה שגה ברואה אף כי היה משפטו אמת – ומוראט הטיב לראות את הנולד אף כי היה משפטו שוא – כי באמת היה את לבב בערקלאי להלחם עם הצרפתים מלחמה נצחת בפעם הזאת, כי דמה כי באגראטיאן עודנו עצור באָרשא מוקף מאת הצרפתים מסביב, על כן חתר אל המלחמה לעשות ידים לו להמָלֵט, אבל כמעט נודע לו בלילה ההוא כי מצא באגראטיאן מקום להמלט דרך ביקאָף החדשה נחם ממחשבת המלחמה וישב אל סדרי מהלכיו כאשר בתחלה.

ונאפאלעאן אחז במשפטו ולא הרפה ממנו וימאן לתת את מוראט לרדוף אחרי הנסים, כי דמה כי הסתתרו הרוסים לטמון מוקשים לרגליו, ויצו לבקר בראשונה את המחנה העזובה, וגם הוא בנפשו הלך בעקבי המבקרים, ובעוד הוא מכבד מקום רגליהם הרחיקו הרוסים ללכת, ולא יכלו אויביהם להדביקם עוד.

וגם במחנה הרוסים לא מצא הקיסר צרי למכאוב לבבו, כי ראה על פי תבנית המחנה ועל פי נקיותיה וסדריה הטובים כי רבה חכמת שרי צבאיהם בטכסיסי מלחמה – וכי נזורו אחור כגבורים ולא כפלטים, לא השאירו בהחפזם כלי מלחמה בגדים וכלים כדרך פליטי חרב, את הכל לקחו אתם, גם בדרך אשר המה הולכים התראו כאנשים אשר רוח הסדרים נוססה בם, עד כי היו סדרי הנָסים האלה טובים מסדרי רודפיהם, ואך איש מלחמה אחד נפל שבי בידי הצרפתים, כי מצאוהו הוזה שוכב ביער לבדו ואין מקיץ אותו, וזה היה כל פרי היום ההוא אשר דמה נאפאלעאן כי בו יכניע את גאון רוסיא.

והצרפתים באו וויטעפסקה עיר קצה גבול ליטא כמבוא עיר מבוקעה, לא מצאו בה בלתי אם יהודים וכמרים מכת היוספטים, וגם בפיהם לא מצאו נכונה על דבר הדרך אשר אחזו בו הרוסים, עד כי פסחו הצרפתים על שני השעיפים אם לרדוף אחריהם בדרך סמאָלענסק או בדרך ההולך באורך שפת הדינא, עד אשר פגעו בקאזאקין אחדים נסים על שפת הדינא וימשכו גם המה אחריהם בדרך ההוא, ורק נייא ומחנהו אחז בדרך ההולך סמאָלענסקה.

ויהי כאשר הדביקו הצרפתים את הרוסים ויעטו עליהם לכלות את מלחמתם בם, אז הפכו הרוסים את פניהם אל הרודפים, ויראום כי לא פליטי חרב המה, ופתאום נהפכו הרודפים לנרדפים, ורוכבי הצרפתים לא בטחו בסוסיהם הרעבים והעיפים וירדו לארץ לנוס ברגליהם, אפס כי הרוסים לא רדפו אחריהם להשיגם בלתי אם להראותם כי לא מרפיון ידים המה נסוגים אחור – וישובו ויאחזו בדרכם כמצות שר צבאיהם עליהם.

אז היה דבר כל שרי הצרפתים פה אחד לבלתי לכת עוד בעקבי הרוסים כבהמה בבקעה – כי תם לריק כח אנשי המלחמה וסוסיהם ספו תמו מן בלהות, ותלאות דרך הרחוקה הזאת הצעיר את אנשי המלחמה יותר מעשר מלחמות – והארץ אשר בתוכה המה חסרה כל טוב ואיננה משלמת את מחסוריהם, וישמע נאפאלעאן את דבריהם כי טובים ונכוחים המה ויט קו על מפת הארץ באורך מרוצת נהרי הדינא והדנעפער ובשטח הארץ אשר ביניהם, להרביץ את חילו הגדול על שפת הנהרות האלה ועל הארץ ההיא; על הדרך הזה, את פאניטאווסקי והפולין אשר אתו שִׁכֵּן במאָהילעף, את דאוואוסט באָרשע, בדובראָוונע ובלובאוויטץ – את נייא את מוראט ואת שומרי ראשו הרביץ מדובראָוונא עד וויטעפסק ועד זויראָיSauray, וחלוצי מחניהם פשטו עד ליאדיא ועד אינקאָווא ועד וועליא ויתחזקו, נגד בערקלאי אשר התחבר עם באגראטיאן למחנה אחת בין שני הנהרות הנזכרים, זאת תבנית הצבא התיכון.

ולימין המחנה הזאת עמד דאָמבראָווסקי וישמור את המבצר באברואיסק ואת הערטעל שר גדוד רוסיא העומד נכחו, ולשמאל המחנה עמד אָודינאָט בפאָלאָצק על הדרך ההולך לפטרסבורג שומר את מספר צעדי וויטטגענשטיין הסוגר עליו את הדרך ההוא.

ובקצה הקרן השמאלי רבץ מאקדינאל בראש שמונה ושלשים אלף בני פרייסען ופולין על שערי ריגא, ומושל בכל הארץ אשר על חוף נחל אה בואכה דינאבורגה, נכון גם הוא לנטות על וויטטגענשטיין ידו.

ושווארצענבערג שר צבא הקרן הימיני לכד בעת ההיא את חבל הארץ אשר בין הניעמען ובין הבוג, ויגן על ווארשויא ועל המחנה הגדולה מפחד טאָרמאסאָף אשר היה להם כדוב אורב מאחריהם – ועל כל אלה נהג וויקטאָר ארבעים אלף איש מפאת הווייכסעל לחזק ידי מלכו, ואָשעראָ Augereau אסף בשטעטין חיל חדש להשלים את הצבא.

ואחרי אשר קיים נאפאלעאן את הסדרים האלה שב בכ"ח יוליא וויטעפסקה, ויפַתַּח את חרבו מעל מתניו ויאמר לאמר זאת מנוחתי בשנה הזאת, פה אשלים את צבאי ואסדר את ממשלת פולין, כי תמה מלחמת שנת 1812.

המשך

אך חכמי שרי עצתו בָנו כי לא יחבק נאפאלעאן את ידיו בארץ כבול ואת עד שוב אביב שנת 1813, כי איך יתרפה רוחו הכביר בארץ נשיה שמונה חדשים ויגרם את עצמות ליטא היבשות, בעוד כח בידו לעלות בעשרים יום על גפי מרומי מאָסקויא ולאכול את חלב ארץ רוסיא? אף לא שבה השערתם ריקם, כי עוד לא מלאו לו בוויטעפסק ימים אחדים ויראו אותי מתנודד והולך מתא אל תא ומחדר אל חדר, כאיש אשר נפעם מרוח הבטלה ומבקש עבודה להשיב נפשו, עוד מעט וישאל את רואי פניו לאמר מה נעשה היום: האם נעמוד תחתנו או נרחיק ללכת? עוד מעט ויפקח את עיניהם כי המקום אשר התבצרו בו על שפת הדינא והדנעפער הוא מקום פרוץ מאד, יען החורף הקרוב לבוא מהפך בארץ הזאת ים ליבשה ונהר לחרבה – ומה איפוא הבטחון הזה אשר המה בוטחים בבקעה פרוצה אשר כל מחיצה טבעית אין לה? אין טוב ואין בטחון לצבא צרפת בלתי אם העתק יעתיקו סמעלענסקה הבצורה, כי הוא מנעול ארץ רוסיא, ובה פרשת הדרכים למאסקויא ולפטרסבורג, והיה כי יראו הרוסים את שתי ערי ממלכתם פתוחות לפני אויב, אז יִכָּנעוּ בלבבם וישחרו את השלום.

והמה לא חשכו את פיהם להוכיחו:

א) כי גם בסמאלענסק גם במאסקויא לא ימצא את המלחמה ואת השלום אשר הוא רודף אחריו,

ב) כי לא יהפכו הרוסים את פניהם להתראות עמו עד בוא החורף הקשה בעל ברית הארץ הזאת ונוסף גם הוא על שונאי הצרפתים,

ג) כי לא עם אנשים הוא נלחם בפעם הזאת כי אם עם הטבע העזה אשר אין איש שליט עליה לנצחה בחכמת מלחמה,

ד) וכי כאשר יוסיף להניע את הצבא התיכון במרחקי רוסיא כן ירבה להתרחק משני קרנותיו, ויניח מקום פרוץ בינו וביניהם, וממלכת פרייסען אויבתו בסתר מפסקת כקיר ברזל בינו ובין צרפת –

את כל אלה הרצו לפניו בדברים נוקבים ויורדים חדרי לבב, והוא לא חָת לקולם ולא נענה מהמונם, כי לא קצרה רוחו להמציא על כל שאלה ושאלה תשובה בצדה, ובעוד המה מתווכחים אתו שב וקרב את אנשי המלחמה אשר הרחיק למקומות מנוחתם, להיות נכונים בידו לעת מצוא.

ובקרן השמאלי עמדו הרוסים תחת יד וויטטגענשטיין אצל שעבעס, על פרשת הדרכים אשר אחת מהן הולכת לפאָלאָצק והשנית לדינאבורג, ולעומתו עמדו אודינאָט ומאָקדינאל שני שרי צבאות צרפת נכונים לנטות ידיהם עליו איש ממקומו, ובכל זאת נפלאה מהם לעשות לו דבר, כי הסתיר דרכו מהם במזמה ולא יכלו לתור מקום עמדתו, עד אשר התנצח אָודינאָט לחפש בנפשו ולהוציא את מסתרי מעמד הרוסים לאורה, על כן הניח בכ"א אגוסט את מקצת בני חילו על יד נחל דריסא לשמור את הנשק ואת הכבודה, ומקצתם הוליך לשעבעס, ויעמידם על אֵם הדרך לזרות עפר בעיני הרוסים לבל יראו מוצאו ומבואו, והוא ויתר החיל פנו לשמאלם ויפרצו עד יאקובאָווע בואכה אָסווייא, וגם וויטטגענשטיין עזב לתומו ביום ההוא את אָסווייא וילך בטח להציב לו יד ביאקובאָווע, והנה צרפתים לקראתו! וקל מהרה פרצה ביניהם מלחמה כבדה מאד, והצרפתים היו כלואים במקום צר, הרים ויערים סביבם, ואין מקום לנטות מכדורי הרוסים אשר אכלו בשר צרפתים לשובע ביום ההוא, ובכל זאת עמדו תחתם ולא ערבו לצאת ממקום סכנה ההוא, עד אשר נפל על פי מקרה אחד מפקידי חיל רוסיא שבי בידם, ומתוך הכתבים הנמצאים בחיקו התברר כי הולך וויטטגענשטיין בכח כל צבאו להרוס את כל הגשרים אשר בנו הצרפתים על הדינא, אז נוכח אָודינאָט כי חובה רובצת עליו לשוב אחור ויעבור עליו מה! מהר מִלֵט את צבאו אחור ויניח את הכבודה ורבים מבחירי אנשיו למשסה ולשבי בידי אויב ויחפז לשוב אל מקומו כבראשונה, וויטטגענשטיין לא הסתפק בנצחון הזה אשר נצחם וישלח את קולניעף שר גדודו לעבור את הדריסא ולהרבות מכה בצרפתים, והמה התגאו בגבורתם ויזיחו את חוקי הבטחון מנגד עיניהם, לא הביטו אחריהם. וירדפו מלא עיניהם אחרי הצרפתים אשר נשענו באחת הגבעות ויארבו עד אשר נסגרו הרוסים לבוא ביניהם ובין הנהר ההוא, אז התנפלו עליהם ויהרסו את משטרם, רבים המיתו וכלי תותח בזזו, וגם קולינעף שר הגדוד ההוא נפצע ויפול שדוד ארצה.

וימת קולינעף ביום ההוא מות גבורים, כי כאשר פצפצו כדורי הצרפתים את שתי רגליו לא נֶחְלָה על שברו ולא התאבל על נפשו, כי אם על כלי תותחו הנופלים בידי אויב, ובראותו כי קרב קצו הודה על פשעו אשר פשע ברדפו אחרי הצרפתים יתר על המדה הראויה לפי חוקי הבטחון, ויצדק עליו את הדין למות על כלי התותח אשר נִתְּנוּ באשמתו למשסה, אחרי אשר התנצל את עדיו ואת חותמי המלכות אשר נשא על לבו לכבוד, כי אמר כי אין איש כמוהו שוֶה בהם –

וכאשר לא כלכלו הרוסים בראשונה את דבר נצחונם במשפט; ככה לא מדו הצרפתים באחרונה את פעולתם במדת אמת, וכמעט ראו את הרוסים נגפים לפניהם הרחיקו לרדוף אחריהם גם המה הרחק מאד עד בואם בכף הרוסים, לא זכרו את דבר הרוסים ויחטאו גם המה את החטאה ההיא – ויהי המה רודפים ושמחים בנצחונם והנה כל צבא הרוסים עליהם ויחלו להכות בם, ככה פסחה המגפה על שני השעיפים ביום ההוא ותהי פעם בהרוסים ופעם בהצרפתים – עד אשר מהר אָודינאָט אחריהם להצילם מרעתם, וישיבם אחור מעבר לנהר דריסא אל המקום אשר היה בו מחניהם בתחלה, וגם הרוסים שבו אל מקומם הראשון ויתקעו את יתדם באָסווייא.

ונם במחנה התיכונה לא היתה מנוחת הצרפתים שלמה בימים ההם, חלוצי איישען התגרו מלחמה עם הרוסים אצל זוראי, אבל לעומתו כבדה יד הרוסים מאד על זעבאסטיאני שר צבא צרפת אצל אינקאָווא הסמוכה אל הדנעפער ויכהו מכות חדרי בטן, ויפרצו פרץ גדול במחיצת הצרפתים ביום ההוא.

בכל אלה לא נתקו כפות רגלי הצרפתים ממקום מנוחתם עד אשר הגיעה לאזני נאפאלעאן שמועת השלום אשר השלים שלטון תוגרמה עם קיסר רוסיא בבוקארעסט בעת ההיא, כי עד העת ההיא השלה את נפשו עוד כי תקצר נפש אלכסנדר בעמל המלחמה הבוערת בארצו משני קצותיה ויכָנע לשחרהו שלום – ויהי כאשר נודע לו כי הניח השם לקיסר רוסיא מאויבו משלטון תוגרמה, ויחרץ לדעת כי אין לו על מי להשען בלתי אם על חרבו הקשה לבדה, אז אסף את כל כח לבבו הגדול, לחשוב מחשבות מלחמה, גדולות ועזות מאד.

בראשונה חזק את ידי אָודינאָט המתחזק בפאָלאָצק בחיל חדש, ויצוהו להתחבר עם חיל מאקדינאל הרובץ בטח על שערי ריגא ומצודתו פרושה עד דינאבורג, עד כי היה כח שני שרי צבאות צרפת אלה רב להם להתחרות את וויטטגענשטיין האורב עליהם, ולא ירא נאפאלעאן עוד להרחיק את הצבא התיכון מאת אָודינאט, ואחר נוסד לזרות אפר בעיני הרוסים לבל יראו בשנות הצרפתים את סדרי מעמדם. ולהטות במחשך ובסוד כמוס את מאה ושמונים אלף איש אשר אתו מעל פני הרוסים ולבוא עליהם כבמשך ארבעה ימים מאחריהם ועל קרנם השמאלי בְּעֵבֶר הדנעפער מזרחה, והיה כי תצלח לו להוציא את המחשבה הזאת לפעלה, כי עתה ינָתקו הרוסים ממאסקויא ומדרום ארץ רוסיא כולה. ויהיו נודדים בצפון, והצרפתים יקדימו לבוא לפניהם סמאלענסקה ויהיו בין הרוסים ובין דרום ארצם –

נפלאה היתה מחשבת נאפאלעאן בפעם הזאת! כי התחרה לשנות ברגע קטן פעם אחת את מצב רגלי מאתים אלף איש הנפוצים בשטח ארץ בת עשרים וחמש פרסה, לפרוש מסך על עיני בארקלאי ובאגראטיאן אשר בידיהם עתותי רוסיא לבל יראו את ההמון הגדול הזה מתגנב מפניהם לבוא על קרנם השמאלי ולהיות להם מאחריהם! וקשה עוד מזה בהיות כל המחנה הגדולה חסרה מזון ומחיה, ובכל מקום אשר המה עומדים והולכים חייהם תלואים להם מנגד, כי לא הצטיָדו כל ימי לכתם ברוסיא בלתי אם מדי יום ביומו, ובבל בוקר ובוקר היו עיניהם נשואות אל הערים ואל הכפרים לראות מאין יבוא טרף חוקם? זאת פרי מחשבת נאפאלעאן!

ואחרי אשר נקבעה המחשבה העזה הזאת בלבו ויתן לה רגלים וידים, פקד בעשירי לחדש אגוסט את חילו הגדול ויצום לאחוז בדרך, כולם כאיש אחד, ושלשה ימים אחרי כן עזב גם הוא ככפיר את וויטעפסק אשר רבץ בה ארבעה עשר יום, ויעט כנשר על פנימיות ארץ רוסיא.

המשך

והצרפתים יצאו חֹצֵץ כולם בקו ישר מארשא עד ליאדיא אשר בעבר הדנעפער מזרחה – ודבר מלכם חזק עליהם לטהר לבוא בעתו אל המקום אשר יעד להם, עד כי הגדודים אשר לא כלו ללכת דרך יום ביומו, נאנסו לשקוד ללכת ביום המחר דרך משנה על אשר ילכו יום יום, על כן תקפה עמל הדרך על הנחשלים וירבצו תחת משא דרכם, ותכבד יד הדרך ההוא ביחוד על הגדוד העומד תחת יד גודין עד כי נצער מספרם בשלש מאות איש אשר מתו ואשר פגרו מבוא אל מקומם, וגם נאפאלעאן לא חשך רגליו מלכת ביום אחד את רכסי ההרים והיערים אשר בין הדינא ובין הדנעפער, עד עברו את מעבר הנהר ההוא אצל ראסאָנא, ומחרת היום ההוא הלכו כל אנשי המלחמה חלוצים ומלכם רוכב על סוס בתווך. הלוך בסדרי מלחמה ורדוף אחרי גדוד קאזאקין המשחיתים את הדרכים, מקלקלים את הגשרים, ושורפים את כל האסמים, האוצרים בקרבם מזון ומספוא לסוסים. והצרפתים חשים רצים בלי סדרים אחריהם ושוסים בעברם את הערים והכפרים אשר המה עוברים בהם. מגמת פני כולם קדימה, אין מביט אחריו ואין מאסף לאנשים אשר פגרו מלכת לרגלי אחיהם, אף אין עומד על פרשת הדרכים להודיע להבאים באחרונה את הדרך אשר אחזו ההולכים לפניהם – עד כי היה כל הדרך מלא נכשלים חולים ונפוצים אשר הִנָזְרוּ מהאנשים הצובאים לשלול שלל ולבוז בז, ויהי במחנה צרפת ביום ההוא צלמות ולא סדרים.

בחמשה עשר לחדש ההוא באו הצרפתים אל קראסנאע וילכדוה על נקלה כנטות נייא את ידו עליה, והרוסים אשר עמדו בתוכה למשמרת תחת יד נאוועראווסקאָי קצינם עזבוה ויסוגו אחור, והמה כששת אלפים איש רגלי במספר. ושתי להקות רוכבים שומרים את אחוריהם, ויפָלֵא מאת מוראט לרדוף אחריהם כראותו אותם, כי היו המעברות הרוסות, עד אשר בקש וימצא בשמאל העיר דרך לעבור בו, וגם אחרי אשר עברו וידביקו את הרוסים, חתו לנסות דבר אליהם, כי הביטו בפני הרוסים ויראו כי אנשים המה אשר לא יבשו לדבר את אויביהם בשער. ויבלו שעות אחדות בהליכות מלחמה עד שוב רוחם אל קרבם, ואחר התגרו עם רוכבי הרוסים ויוכלו להם.

ויהי כראות נעוועראווסקאָי כי נפוצו רוכביו השומרים את עקבו, וימהר ויהפוך פניו אל האויב, ואת אנשיו העמיד בתבנית מרובע איש על יד אחיו ואיש אחורי רעהו, אין פרץ ואין חלל חוצץ ביניהם, ויעמדו כחומה נשגבה נגד רוכבי צרפת אשר בקעו בכח גדול פעמים רבות ולא יכלו לפרוץ את גדרי הגבורים האלה, וישובו אחור בחרפה מוכים ונגפים, והרוסים החזיקו בדרכם בטוחים בזרועם וילכו בפסיעות מדודות, ומִדֵי ראותם כי קרובים רוכבי צרפת להם הפכו פניהם אל הרודפים בגבורה נמרצה ויכום ויהרסו את משטרם, ובעוד הצרפתים מתמהמהים לחדש את משטרם אחזו המה דרכם ויסוגו אחור כאריות, כן יעשו תמיד.

המה נזורים אחור והנה משוכת קנים עזה המקפת שְׂדֵה זֶרָע סוגרת עליהם את הדרך, ורוכבי הצרפתים הדביקום ויריקו חרבותם עליהם, ותהי עת צרה אשר כמוה לא נהיתה ביום ההוא, ובכל זאת לא רפו ידיהם ויתחלקו לחצי, חֶצְיָם הרסו את המשוכה: וחציָם הפכו פניהם אל האויבים וימטירו על ראשיהם כדורי אש וגֵאות עשן אשר הכו את סוסיהם בשגעון, וישתגעו וינוסו ואת רוכביהם הפילו אחור ויהרסו את משטרם גם בפעם הזאת, והרוסים מהרו עברו בפרצות אשר פרצו וישובו ויסתמו אותן להבדיל ביניהם ובין רודפיהם, עד כי נואשו הצרפתים ללכוד את האריות האלה בכח ידיהם, ויוחילו עד בוא כלי התותח הגדולים לפרוץ פרץ בחומת האנשים האלה בכלי משחית כאשר יפרצו חומת עיר בצורה.

בכל אלה לא התרפה נעוועראווסקאי בעת צרה כי ראה כי בידו עתותי סמאלענסק מעוז רוסיא ביום ההוא, ואם לא יחרוף את נפשו ואת נפש אנשיו לעצור את הצרפתים עד אשר יהי עת לבערקלאי לשוב ולהגן על העיר, כי עתה לא תִמָלֵט סמאלענסק מידיהם, על כן מרק שארית כחו להלחם עם הצרפתים בחזקה, מהר שגב את חילו אל אחד המעברות הצרים ויער את רוחו על הצרפתים בגבורה נצחת ובחמה שפוכה, עד כי נלאו ונכשלו עליו, גם הרגלים גם הרוכבים, גם כלי התותח ולא יכלו לו, ויסג אחור בגבורה ובתחבולה עד בואו אל אחד היעדים וישָגֵב בו, ואחר שוב חמת המלחמה נסגרו לבוא סמאָלענסקה לשמרה ולהגן עליה.

ובעוד הצרפתים שוטפים ועוברים ברוסיא עד שערי סמאָלענסק הגיעו, קפאו צבאות רוסיא על שמריהם בין הדנעפער ובין היאור קאספְּליא, ופניהם לעומת אינקאָווא, היא הפרצה אשר פרצו במחיצת צרפת אחרי הכותם את זעבאסטיאניא, כי אל המקום הזה היו עיניהם צופות לשבור את מחיצת הצרפתים שבר אשר לא יוכל הֵרָפֵא, בעצת באגראטיאן זקן רוסיא אשר גם בליטא לא היה לבו שָלֵם עם סדרי המלחמה אשר בערקלאי מתנהג בהם, ומה גם כאשר הגיעו הצרפתים עד הדנעפער חרק הזקן הזה את שניו מכעס בראותו את בערקלאי נכון לפתוח להצרפתים גם את שערי רוסיא הישנה בלי מלחמה, ורבים מראשי הארץ ומרבי החיל נותנים קטורה באפו ויפצרו ויאיצו בבערקלאי לצאת למלחמת תגרה על הצרפתים, עד כי נעתר להם גם הוא, אבל עוד עינו צופה על הצרפתים העומדים לדעתו מול פניו או מול קרנו הימיני, (כי קרנו השמאלי היה בטוח בעיניו בכח מֵי הדנעפער), והנה שמעו אזניו מאחוריו את קול שַוְעַת נעוועראָווסקאי כי עברו הצרפתים את קרנו השמאלי והנם נטושים על שערי סמאָלענסק! עד כי נערו הרוסים חצנם ממלחמה התגרה אשר דמו להצרפתים, וימהרו וירוצו על ידיהם ועל רגליהם להגן על סמאלענסק מעוזם, אבל עוד לא הספיקו לבוא ונחרת סוסי הצרפתים נשמעו על שערי סמאלענסק, ומוראט הציב לרוכביו יד במקום אשר יחצה הדנעפער את חומת העיר: ונייא קבע מקום להרגלים במקום אשר יפנה הדנעפער מאת פני העיר, וקרנו השמאלי וקרן מוראט הימיני היו נשענים על הנהר ההוא, וגם פאניטאווסקי הבא ממאהילעף נלוה אל מחנה מוראט ביום ההוא.

כמעט ראה נייא את העיר מרחוק ויפעם מרוח מלחמה עזה ויקרב אליה ללכדה על נקלה, כי זכר את דבר מבצרי פרייסען אשר נלכדו לפני הצרפתים בשנת 1807 באפס יד, והנה יצא כדור אש מאת פני המבצר ויפגע בצוארו ויזכירהו כי עם גבורי רוסיא הוא מדבר בשער עירם, אבל גם בזאת לא נוסַר, ונהפוך הוא כי בראותו כי כפשע בינו ובין המות לא חשך ממות את נפש הגדוד הקרוב אליו ויקריבם אל מקום כדורי הרוסים, והנה קל מהרה התקדרו השמים עָבי עשן וכדורי אש נפלו כברד על ראשי שני שלישי הגדוד ההוא וימיתום, לא שבו אחור בלתי אם פלטים לספר בצרפת את מעשי שר צבאם הנמהרים. אז רפתה רוח נייא וירא כי לא בהשכל היתה מעשהו, ויסג אחור אל אחד ההרים הנשענים אל הנהר לתור את ערוַת העיר איזה דרך נוחה היא להכָבש, ופתאם ראה עננים עולים מעֵבר הדנעפער ואבק רגלי עם רב הולכים הלוך וקרב אל העיר, וימהר ויקרא את נאפאלעאן להראותו את המראה החדשה ההיא, וההמון הולך וקרב עד כי הכירם כי כל צבא הרוסים המה כמאה ועשרים אלף איש, ובערקלאי ובאגראטיאן בראשם, אז עבר רוח שמחה על נאפאלעאן ויתקע כף ויאמר “הנה באה הנה באה המלחמה אשר אני מבקש מיום עברנו את הניעמען!” מהר צוה את מוראט ואת נייא הצרים על העיר לסגת אחור, ולהניח מקום פנוי למערכת הרוסים במישור אשר בין הדנעפער ובין היער, אבל המה מהרו קבעו מסמרתם במרום ההרים אשר בעבר הנהר מערבה, וינוחו. לשוא שלח נאפאלעאן את גדודי רַבָּיו לירות עליהם ולמשוך אותם למלחמה אל עבר הדנעפער מזרחה, כי החזיק בערקלאי בשטתו לבלי הלחם את הצרפתים עוד ולא הרפה ממנה, ואת באגראטיאן אשר היה צמא למלחמה שלח לעלניא Elnia לשמור את המקום ההוא, כי ירא פן יחזיקו הצרפתים בדרך המסוכן ההוא ויבדילו בין מחנה הרוסים ובין מאסקויא – ויוותר בערקלאי לבדו להגן על סמאָלענסק.

 

סמאָלענסק    🔗

ובי"ז לחדש אגוסט קדמו עיני נאפאלעאן אשמורות, ויצא לראות את הרוסים עומדים חלוצים בשדה המלחמה אשר פנה להם, והנה המישור ריק אין איש מתיצב נגדו, ואחד משרי הגדוד במחנה דאוואוסט בא ויודיעהו כי שבו הרוסים אל קיאם והנם נזורים אחור בדרך מאסקוי, לא הניחו בלתי אם מקצתם לשמור את העיר, אז התחמץ לבב נאפאלעאן ויצו לרעוש על העיר וללכוד אותה כרגע, אבל את מוראט העז בשרי צבאיו היתה רוח אחרת, ויאמר אל הקיסר לאמר “אחרי אשר אין חפץ להרוסים במלחמה, רב לנו גם אנחנו לרדוף אחריהם” ויפל את תחנתו לרגלי מלכו לבל יביא את כל הקהל הזה אל מאָסקויא למות בה ברעב ובקרח, ובכל זאת עמד נאפאלעאן על דעתו ויצו להכין מצור על העיר.

ויתגרו הצרפתים את הרוסים השומרים את העיר תגרה עזה מאד, והרוסים השיבו מלחמתם אל חיקם ברוח משחית וברוח בער, כי נִפְּצוּ את כלי תותחם ואת אסמיהם המלאים אבק שרפה שלחו באש, ותהי מהומת מות רבה מאד במחנה צרפת ביום ההוא, עָשָן אש וכדורי מות אוכלים בכל קצותם, ומוראט עומד נצב בתוך מבול האש ההוא בנחת וחובק את ידיו, ויותר אשר הרבו פקידי החיל לפצור בו לסור מתוך מוקשי מות אלה כן הרחיק ללכת בגיא צלמות, כי בקש לְאַבֵּד נפשו לדעת ביום ההוא, ואף כאשר שתו נגד עיניו כי אם איננו חָס על נפשו יחוס על נפשות בני לוויתו העוטרים אותו, ענה אותם בנחת לאמר “ישובו המה למקומם ואני פה אעמוד” אפס כי עוד לא באה פקודתו, רבים נפלו לימינו ולשמאלו והוא לא מצא את המות אשר הוא מבקש, וישב סר וזעף לאהלו.

אז התגעשו כל שרי צבאות צרפת יחד להחזיק מלחמתם על העיר איש איש מקצו, נייא צָר על העופל, דאוואוסט נלחם במגרשי העיר הסמוכים אל החומה, ופאנייאטאווסקאי התעצם להרוס את הגשרים לבלתי נתן להרוסים מקום להמָלֵט, ושומרי ראש הקיסר מתחזקים להשחית את החומה במחי קבליהם, ולא יכלו, כי היו החומות בצורות מאד, והרוסים עמדו על ארצם בזרוע חשופה וימלאו את ידם למלכם בכח לבב, את כל מדרך כף רגל מחצו בדם אויביהם, על כל צעד וצעד אשר קנו הצרפתים רבו חלליהם, דרכם היה נסמן אחריהם בדם, ופגריהם כסו את כל פני מגרשי העיר, עד כי נלאה נאפאלעאן לנפץ את ראשי חילו על החומות הבצורות האלה, ויאמר לסור ממנה לעת ערב, אך דאוואוסט לבדו הסית אוחו לחזק מלחמתו על העיר עד רדתה, ותהי חטאת נאפאלעאן ביום ההוא רבה מחטאת נייא ביום העבר, כי זה בא בגדודו לבדו וַיְאַבֵּד ממנו כארבע מאות איש, וזה בא בכל המון צרפת, ויוציא אל הורג כששת אלפים נפש.

וגם בלילה לא רפתה יד המלחמה, הרוסים המטירו מות ואבדון על ראשי אויביהם הקרובים אל החומה, והצרפתים השליכו מחי קבליהם אל תוך העיר פנימה, ועד מהרה נראו לעיניהם גאות עשן מתאבכים ורשפי אש מעופפים, ונחלי להבה פורצים בכל קצות העיר, עוד רגע וזרמי האש האלה קרבו אחד אל אחד ויתחברו ויהיו למבול להבת שלהבת, עד כי היתה כל העיר הרבה ההיא כמדורה גדולה אחת, והצרפתים ומלכם אתם עומדים מְזֻיָנִים כל הלילה נבהלים למראה עיניהם, מחרישים לדעת מה יעשה השם בעיר.

עוד לא האיר השחר, ואחד הצרפתים אִמֵץ לבו לעלות על החומה ולרדת ממנה אל תוך העיר, והנה אין בה איש וקול אדם, ויתחרש וילך כה וכה בין מוקדי אש ותטרות עשן, ופתאם צללו אזניו לקול דברת אנשי מלחמה המדברים במבטא הסלאווים עד כי נפל לבב הצרפתי הזה ויכון לקראת המות והשבי, והנה עלה השחר ויראהו כי בין בני הפולין מצבא פאנייאטאווסקאי הוא עומד, כי המה באו אל העיר ראשונה אחרי אשר יצאו הרוסים ממנה, אז נפתחו שערי סמאָלענסק אל הצרפתים, ויבואו בטח אל העיר הפרוצה והשרופה העזובה והשוממה, אין בית לנוח בו ואין איש מקדם פניהם בלחם ובמים, ואך ענני עשן וזיקי אש אשר לא עוממו צוהלים לקראת המנצחים האלה, וזה היה שכר לעבודתם הגדולה אשר עבדו על סמאָלענסק מנעול רוסיא.

וגם נאפאלעאן בא העירה וימהר ויצא ממנה מלא דאגה ופחד עתידות, כי נכזבה תוחלתו גם הפעם לגבור על הרוסים במערכה בשדה, ויעמוד בקצה העיר במקהלות שרי צבאיו ויחרף את מערכות הרוסים היראים להתראות פנים אתו, והמה שמעו את דבריו וידמו כאבנים, ובלבם הצדיקו את בערקלאי המכשיל את כח הצרפתים במנוסתו יותר מבמלחמת תנופה – כי המה נשאו את מספר אנשי הצבא אשר בידיהם וידעו כי כבר נגרע בדרך הקשה הזה רובע ממספר הצרפתים ומחצה מחיל מלכי בריתו, כי מעשרים ושנים אלף בני בייערן אשר עברו את האָדער, לא הגיעו עד הדינא יותר מאחד עשר אלף איש, ויתרם אכל הרעב והדרך הקשה, ועוד לא ראו קץ לעמלם והמלחמה לא הֵחֵלָה עוד, וזאת העיר סמאלענסק אשר אמרו כי בצלה יחיו בחורף המתעתד לבוא, נהפכה לתלי אפר ולערמות אבן, עד כי לא שמו אנשי הצבא מחסום לפיהם ויצעקו בקול לאמר “למה הניענו הקיסר דרך ארבע מאות פרסה לשתות מֵי בִּצָה ולנוח על ערמות אפר? הארץ אשר אנחנו באים אליה חסרה כל טוב, ואנחנו אין אתנו בלתי אם רכושנו וצרכי חייתנו אשר הבאנו אתנו מצרפת, ולמה זה הבל ניגע לשאת על שכמנו את צרפת ואת כל מותרותיה לארץ רוסיא? הלא טוב לנו שוב צרפתה לאכול פריה על אדמתה בנחת” וגם שרי הצבא נלאו ויתלוננו על המלחמות הרצופות אשר נאפאלעאן נלחם מיום עשותו מלוכה בצרפת, כי מה בצע בעושר אשר הוא מעשירם אחרי אשר לא ישליטם לאכול ממנו? בתיהם בנוים לתלפיות בצרפת, והמה מתגוללים על תלי עפר וסלעים צחיחים בקצוי ליטא, בתיהם מלאים כל טוב ונשיהם עדינות, והמה חיים חיי צער וחיי אלמון בקצוי ארץ. את כל התלונה הזאת שמע נאפאלעאן ויכהו לבבו, עד כי כמעט רגע היתה תחנה ממנו ויאמר לנוח את מנוחת החורף בחומות סמאלענסק השוממה, אבל כמעט התבונן על העיר הנצורה ההיא אשר אין בה מכל המחסורים אשר תחסר נפש האדם, היתה אתו רוח אחרת ויאמר לפרוץ במאסקוי.

 

תגרת מלחמה בקרנות מחנה צרפת    🔗

ובעוד הרוסים נסוגים אחור עד מעבר לסמאלענסק והלאה לפני מחנה צרפת התיכונה, נלחמו שרי צבאיהם מלחמת תגרה עם שני קרנותיה, טארמאסאף עזב ככפיר את רבצו ויפרוץ דרך בצפון בין מינסק ובין ווארשויא, את הקו אשר משכו צבאות צרפת לגבול מלחמה הרס, את צבא הזאקסים העומדים בקאָברין לקח בשבי, ואת ווארשויא החריד ויאמר להבקיעה אליו, וירעץ וירוצץ את חיל מלכי ברית צרפת, עד בוא עליו שווארצענבערג בעם כבד וביד חזקה, אז שב אחור עד גראָדעצנאָ, ויתקע אהלו בי"ב אגוסט באחד המעברות הצרים בסתר יער ובִצָה משני קצותיו, אשר אין דרך לבקוע אליו בלתי אם במישור קטן אחד בעקב קרנו השמאלי, ורעשניער Regnier שר צבא הצרפתים הממהרים אחריו היה איש חכם ובעל מחשבות חרוצים, וַיָתָר וימצא בהרף עין את ערות מחנה הרוסים בפרצה אשר הניחה תכונת הארץ ההיא פתוחה לפניו, ויבקע אליה, אבל לא בחיל גדול ובעם רב פעם אחת, כי אם מעט מעט בלהקות להקות נפרדות, עד כי הספיקה העת לטארמאסאף לשלוח להקות לקראת להקות וגדודים לקראת גדודים, ויתחזקו ויעמדו על נפשם עד רד היום, ובלילה נהג טארמאסאף את מחנהו מעבר לנהר שטיר ויתחבר עם טשיטשאקאָף השב מפאת הדאָנייא בראש החיל אשר נלחמה בתוגרמה.

ובקרן השמאלי במקום אשר נגפו גם הרוסים גם הצרפתים חליפות בראשית ימי החדש הזה, היו הרוסים מבקשים מלחמה תמיד והצרפתים מבקשים מנוחה, לא נלחמו בלתי אם להגן על נפשם מחרב וויטגענשטיין העומד כדוב אורב על מערכות צרפת, ואָודינאָט שר צבאם שב להתרפאות מן הפצעים אשר נפצע בי"ז לחדש ההוא במלחמה אצל סלאָוונא, ותהי פקודתו לסיענט סיר Saint cyr משנהו, והוא איש מזמות ובעל תחבולה, ויחשוב מחשבה להשיב על בני הרוסים את האופן, ואחרי אשר רמה אותם בדברי שלום אשר שלח אליהם כל היום ההוא, התנפל עליהם פתאם ויאמר להומם ולאבדם, ואך הקרן הימיני הנשען אל הדינא החזיק במעוזו וישיבו את כל פני תגרת הצרפתים ריקם עד עבור הבהלה הראשונה, ואחרי אשר שב רוח הרוסים אל קרבם נהפך הגלגל ברגע, כי השתערו רוכבי הרוסים על סוללות סיענט סיר וילכדוה ביד חזקה, והצרפתים אשר חשו להצילה הפנו עורף וינוסו מנוסת חרב אל המקום אשר כלי התותח ערוכים בו, על כן לא יכלו המורים לירות על הרוסים הרודפים פן יפגעו בנפשות הצרפתים הנרדפים על צואריהם, עד כי לא היה מעצור להרודפים להתערב עם הנרדפים ולהגיע אל כלי התותח, שמה המיתו את המורים, את כלי התותח נִפֵּצוּ, ואת רוכבי הצרפתים החרידו ויבריחום בשטף אפם, עד כי הרסו את מקום רגלי שר צבאם, וינוסו איש אל נפשו ואין מקבץ לנסים, וזיענט סיר נס ברגליו ויתחבא באחת הפחתים עד עבור זעם, והרוסים פרצו ויעבורו עד שערי פאָלאָצק, שמה שבו הצרפתים ויתחזקו במלחמה, וירפו הרוסים מהם וישובו אחור, אז ידע זיענט סיר ערוך את גבורת הרוסים וישמור את מספר צעדם, וחזק את ההתחברות אשר לו עם מאקדינאל, עם וויטעפסק, ועם סמאָלענסק, ואת פאָלאָצק בִּצֵר ויקיפה בדיק ובסוללות, ויצבור בה בר ומזון למרבה.

 

המחנה התיכונה מעבר הדנעפער והלאה    🔗

והרוסים הנסוגים אחור מאת סמאָלענסק התחזקו עוד זמן מה במגרשי העיר אשר מעבר הדנעפער מזרחה, בעוד הצרפתים עמלים כל היום י"ח אגוסט להשיב את הגשרים ההרוסים על מכונם, ובי"ט בו לפני אור הבוקר עבר נייא וחילו את מעבר הדנעפער לאור מגרשי העיר העולים כליל אש השמימה, ותכבד יד הדרך עליהם מאד, כי סגר האש עליהם את כל דרכי העיר ואת כל משעוליה, וילכו בין מוקדי אש הלוך ובַקֵש מדרך כף רגל ופחד הרוסים עליהם, עד בואם אל פרשת הדרכים אשר אחת הולכת למאסקויא ואחת לפטרסבורג, שמה שבו עמדו כמסתפקים ויפסחו על שני הדרכים האלה עד אחר הצהרים, כי לא נפלו שבויי מלחמה בידיהם, ומרגלים לא היו להם להודיעם איזה דרך אחזו הרוסים הנזורים אחור, ואך לפנות ערב שבו החלוצים ההולכים לתור את הדרך ויודיעו כי הדביקו את הרוסים בדרך ההולך למאָסקוי וירדוף נייא אחריהם וישיגם במורד וואלוטִינא על שפת נחל קאָלאָווְדְנִייא, והנה הפכו הרוסים את פניהם ויעמדו כנגדו במערכת מלחמה! כי בעזוב בערקלאי את סמאָלענסק לא הלך בדרך הישר למאסקויא, כי באורך הדנעפער הולך הדרך ההוא ונקל היה להצרפתים להרגיזם בכלי תותחיהם מעבר הדנעפער מערבה, על כן אחז את דרך פטרסבורג הפונה לו מאת הנהר ההוא, ומשם פנה לו בשני דרכים צדדים המתעקמים ושבים אל דרך מאסקויא, ויתנהג בכבֵדות עם כל הכבודה אשר ברגליו בשני הדרכים העקומים האלה ההולכים במעגל כחצי קשת, וְיֶתֶר הקשתית האלה הוא הדרך הישר ההולך למאסקויא אשר החזיקו הצרפתים בו, עד כי כמעט קדמו הצרפתים בדרך הישר את הרוסים המעקמים עליהם את הדרך, ורק אחרי יגיעה רבה זכו הרוסים לשוב אל הדרך הגדול בעוד היות הצרפתים בוואלוטינא, ורק הנחל קאָלאָוודנייא מבדיל בינם ובין הדרך; על כן הפכו הרוסים את פניהם למלחמה נצחת למען הציל את הכבודה הגדולה אשר ברגליהם, את חוליהם את כלי תותחיהם ואת אסמיהם, והצרפתים עטו אל השלל הגדול הזה ויתגרו אתם מלחמה רבה במערכה בשדה, אשר כמוה לא נהייתה מיום בוא הצרפתים בגבול רוסיא, ונאפאלעאן הצמא למלחמה שמע את קול התרועה ולא שת לבו לזאת, כי דמה כי אך תגרה קלה היא אשר חלוצי צרפת מתגרים עם מאספי מחנות רוסיא כמשפטם כל הימים, וישב עם עַם המלחמה אשר ברגליו סמאָלענסקה, אבל קל מהרה נהפכה התגרה ההיא למלחמה רבה, כי על יד על יד נקבצו המונים המונים אל עמק החרוץ ההוא עד כְּדֵי ששים אלף איש, וילחמו עבדים ושרים פקידים ושרי גדודים פנים בפנים מלחמת מרי נפש, ויהי שפך דמים מורה מאד כל היום, וגם הלילה לא אמר למלאכי המות אספו ידיכם, כי הצרפתים לא חשכו את ידיהם ממלחמה עד אשר חשכו עיניהם מאישון לילה, והרוסים לא העתיקו ממקומם עד אשר מלטו את הכבודה אשר ברגליהם, לא השאירו על פני השדה דבר אשר ישתבחו אויביהם בו לאמר: זה שלל רוסיא, ואחרי כן אחזו בשטתם ויסוגו אחור כגבורים, והצרפתים לא יספו להרגיזם, כי נמקו גם המה בחבורות המלחמה ההיא מאד, עד כי לא מצא נייא ומחנהו כח עוד ללכת לפני מחנה צרפת כמשפטם מאז, וישובו ויעמדו מאחריה להנפש ולהחליף כח, ודאוואוסט ומחנהו עמדו במקומם בראש חלוצי צרפת, והוא איש אשר איננו נבהל למלחמה כנייא, ודעתו לא היתה שָׁוָה לדעת מוראט שר הרוכבים אשר היה כסוס שוטף במלחמה, ומעת ההיא והלאה היו בראש חלוצי צרפת שני קצינים אשר לא היה גם לבבם גם דעתם שלמה איש את אחיו, מוראט שר הפרשים היה איש לָהוט על המלחמה, וכמעט ראה קאזאקין אחדים מרחוק היה כגבר עברו יין שוקק להתגרות בם, ודאוואוסט קצין הרגלים היה איש מתון ויחשוך את ידי בני חילו עד עת מצוא, וגם כבוא מחנה צרפת בכ"א אגוסט אל דאָראָגאבוסץ Dorogobusz ויראו את כל מערכות רוסיא חלוצים למלחמה, לא נתן דאוואוסט את בני צבאו לעשות חפץ מוראט להחל את המלחמה, כי אם שלח מלאכים קלים בראשונה אל נאפאלעאן לקרוא לו, ואף כי מהר נאפאלעאן לקול הקריאה ההיא וילך בראש שומרי ראשו ביום אחד דרך שתים עשרה פרסה, בכל זאת העביר את המועד, כי עוד בלילה ההוא נדדו הרוסים כדרכם, ולא נודע מקומם אַיָם, וגם בעיר ההיא לא מצאו הצרפתים מקום מנוחה, כי נהפכה נם היא כסמאָלענסק לערמות אֵפֶר כמעט הציגו הצרפתים כף רגלם עליה, על כן שבו עזבוהָ בכ"ד לחדש ההוא וילכו במערכות מלחמה לבקש את הרוסים, ופני מאסקויא אבן רוסיא מרחפת על פני נאפאלעאן בכל הדרך ההוא, כי דמה כי לפני שערי העיר ההיא ימצא את המלחמה אשר הוא רודף אחריה: ובתוכה ימצא את כל אשר הוא מבקש, מזון לשובע, כבוד למרבה, מנוחה ושלום, וזה סדר מהלכם בדרך הזה: מוראט ונייא הלכו בתווך ומלכם אתם הלוך ואָחוז בדרך ההולך למאסקויא, פאניטאווסקיא הלך בקרן הימיני, ואיישען בראש צבא איטאליא בקרן השמאלי, ואת וויקטאָר שר צבא צרפת אשר עבר את הניעמען בעת ההיא צוה נאפאלעאן לקבוע מקומו בסמאלענסק, ולסמוך את קרנו הימיני במאהילעף ואת קרנו השמאלי בוויטעפסק, למען יהי קרוב לתמוך את ידי זיענט סיר העומד בפאלאצק, ולמשען אל המחנה הגדולה מאחוריה, ולהחזיק את התחברותה עם ליטא, ואחרי אשר סכך את אחוריו ואת קרנו השמאלי בכח החיל החדש הזה, שם פניו אל מאסקויא, וישטוף ויעבור בכ"ח אגוסט את המישור הגדול במחוז וויאזמא, ובא' זעפטעמבר בא מוראט וחלוציו אל העיר גיאטץ ויאחזו בה.

 

בערקלאי מתפטר מפקודתו    🔗

והצרפתים נמשכים אחרי חפץ מלכם בלב ארץ רוסיא וילכו אחריו בלא חמדה, כי ראו את הרשת מזורה לרגליהם מאת בערקלאי העושה אתם מלחמה בתחבולה, כי במדה אשר הרוסים נסוגים אחור וקרובים אל עזרתם ואל מַעַיְנֵי ישועתם נמשכים הצרפתים משוך ורחוק ממנה – על כן הלכו שרי צבאות צרפת במעמקי רוסיא כהולך בגיא צלמות, כי הבינו את מחשבות בערקלאי המקבץ אותם בלב רוסיא כעמיר גורנה – וידעו כי נכונים להם במאָסקויא ימי חשך.

אבל לא כדעת אויבי רוסיא אלה היתה דעת רבים מבני הרוסים על דברת שר צבאם, כי המה לא ירדו לסוף דעתו ולא בָנוּ את עצתו הטובה, וישפטו למראה עיניהם כי מרוך לב פתח לאויבם את שערי ארצם וימסור את ערי מעוזם ביד צר בלי מלחמה, על כן התלוננו עליו תלונה לא יכלו כפרה, ויפצרו במלכם, להעביר את שר הצבא אשר לא מצא עוז לדבר את אויבו בשער, ולתת את פקודתו לקוטוזאָוו הזקן, כי זקן רוסיא הוא, ובידו יתן השם תשועה לארץ רוסיא – ואף כי ידע הקיסר אלכסנדר ערוך את חכמת בערקלאי, וידע כי כל מעשיו טובים לארץ רוסיא מאד, בכל זאת פלל כי השעה צריכה לבטל דעתו מפני דעת עטו בפעם הזאת, ובערקלאי גם הוא הצדיק את הדין על נפשו לבלי השתרר בחזקה על העם אשר לא האמינו בו ולא בטחו בגבורתו, ויתפטר מפקודתו בטוב לבב לפני קוטוזאָוו זקן רוסיא אשר ראה כי לב כל העם עליו, ויוסף להראות את ענות לבבו במקום גדולתו, ויקבל את מרות קוטוזאוו עליו בהתמכרו לפקד גדוד מלחמה תחת ידו כאחד משרי הגדודים אשר עמדו לפניו בימי היותו נגיד מְצַוֶה על עם רוסיא כולה, וכאשר התחרה בראשונה לצוות את כל העם, ככה התחרה עתה לקבל מצוה מפי קוטוזאָוו, אלה עלילות איש המופת הזה!

והקול נשמע בארץ, ותהי תרועת שמחה בעם הארץ ובאנשי המלחמה אשר כמוה לא נהייתה מיום בוא הצרפתים בגבול רוסיא, והזקן הזה קבל את שבט המשרה מידי מלכו בענות לב, ויתנצח להתחרות את הצרפתים במלחמת תנופה על יד באראדינא אשר בקצה גבול מחוז מאָסקויא אבן רוסיא, ואת מילאָראדאָוויטש שלח לפניו ואתו יד גדולה מאנשי צבא ומהמתנדבים בעם לישע ארצם, ויבואו אל מישור באָראָדינא ויקימו בו דיק וסוללות ויבצרו אותו על פי חוקי טכסיסי המלחמה חזק מאד.

וגם הצרפתים נוכחו למראה עיניהם ולמשמע אזניהם, כי נוכח המלחמה פני הרוסים בפעם הזאת, כי כאשר שאל אחד משרי גדודיהם את פי אחד מפקידי הרוסים הבא במלאכות שר צבאו אל מחנה צרפת לאמר: מה שם העיר אשר נבוא אליה במסענו למאָסקויא ראשונה? ענה אותו עזות לאמר: פולטאווא, ובדבר הזה רמז לו כי נכונים הרוסים להשקותם את כוס קארל י"ב מלך שוועדען אשר שתה בעיר ההיא

ברביעי לחדש זעפטעמבר עזבו הצרפתים את גיאטץ ומסביה וילכו כאיש אחד ערוכים למלחמה, ומוראט בראשם הלוך ולחוץ את הקאזאקין המעופפים כעדת דבורים לפני חלוצי צרפת מיום היות המשרה בידי קוטוזאוו, עד בואו אל אחד הנקיקים אשר על הדרך בין גיאטץ ובין באָראָדינא, כי שם עמד קאָנאָווניטצין Konownitzin שר גדוד הרוסים בזרוע רמה ולא נתנו לעבור, וזרועו היא סֵמָכַתו להדוף את הצרפתים אחור, עד אשר נאספו עליו כל צבאות צרפת וירחיבו את מערכתם עד עברם את שני קרנות הרוסים בימין ובשמאל, אז נסג קאָנאָווניטצין אחור, והצרפתים חשו אחריו לא מצאו מעצור גם במקלט (קלאסטער) קאָלאָטסקאָי הבצורה, גם בכפר גאָלאָווינא אשר על הדרך, אולם כצאתם מאת הכפר הזה ראו את כל המישור ואת היער אשר על ידו מלאים קאזאקין משחיתים את הכפרים וכובשים את השדות הזרועות, אז ידעו כי זה מקום המלחמה אשר יעד קוטוזאָוו – פני הקאזאקין האלה היו אל הצרפתים, ואחוריהם אל שלשה כפרים העומדים בקו ישר בשטח ארץ בת חצי פרסה, וביניהם יערים ונקיקים מלאים אנשים מורים בקני רובה, ופרשי הצרפתים אשר התחרו אתם ראשונה מצאו מות במקום ההוא.

אז יעלה נאפאלעאן אל אחד המקומות הנשאים לבקר את מקום המלחמה, ואחרי אשר נגלו לעינו החדה כל תעלומות המקום ההוא, מעלותיו ומורדיו גבעיו נקיקיו ובצאותיו, צוה לתפוש את הכפרים ואת היער, ויעמיד את צבא איטאליה בקרן הימיני ובתווך, ואת פאניטאָווסקי בקרן השמאלי, והמה מהרו התגרו עם מאספי מחנות הרוסים בשני קצותם ויתגרו אתם עד באָראָדינא, עד כי התלקטו צבאות הרוסים ויתקרבו אל המחנה התיכונה ויהיו פני המלחמה צופים אל מקום אחד – ובהיות היער בידי הצרפתים תרו ויגלו את סוללת הרוסים הראשונה, והיא רחוקה מעט ממצב רגלי הרוסים בעלי הקרן, עד כי היתה היא עליהם לסתרה והמה לא יכלו להיות לה למשגב, בהיותם רחוקים ממנה יתר על המדה הדרושה, על כן דמו הצרפתים כי ילכדו את הסוללה ההיא על נקלה, וירוצו אליה בשטף אפם ויציגו כף רגלם עליה, והנה באו הרוסים הרחוקים קלים כנשרים ויהדפום אחור, והצרפתים מאנו להוציא בלעם מפיהם, וימסרו נפשם עליה וילכדוה שנית, אבל גם הפעם לא השתקעו בה, כי שבו הרוסים בגבורה ויגרשום שנית, ובכל אלה לא רפתה רוחם וישובו וירעשו עליה בשלישית, אבל גם גבורת הרוסים לא נשתה וינשלום ממנה גם בפעם הזאת, ותחזק המלחמה ושפך הדם במקום ההוא מאד.

וגם אחרי כן לא שבתה המלחמה במקום ההוא, כי היער הסמוך אל הסוללה היה מלא מורי הרוסים, והמה יצאו מרגע לרגע ממחבואיהם להחריד את הצרפתים בכדוריהם, עד אשר לכד פאניטאווסקיא את היער, והפרשים שות שתו אל המישור, אז השיבו הרוסים צור חרבם, ולא יספו להרגיז את הסוללה עוד.

עד כה וכה שקדו כל צבאות צרפת לבוא איש איש על מקומו אשר רשם מלכם לפניהם, וילכו הלוך וירה איש איש בקנה אשר בידו עד רַד היום, ומקצת כלי התותח הרעימו גם המה בקול גאונם, עד אשר זכו איש איש במקומו המיועד לו, אך להקה אחת מצבא דאוואוסט עקפה דרכה מהקו אשר משך נאפאלעאן לה, עד אשר פגעה בגבול רוכבי הרוסים, והמה התגוללו עליה כארי על טרפו וימיתו וישבו ממנה כשלש מאות נפש ואת כלי תותחיה בזזו, לא נמלטו ממנה כי אם פלטים, וילינו הצרפתים ומלכם אתם שם בלילה ההוא,

 

מלחמה אצל מאָזאיסק    🔗

בלילה ההוא נדדה שנת כל אנשי החיל, אנשי המלחמה מרקו כלי זייניהם, והפקידים חשבו את מחשבת מלחמתם מקצתם יראים מפחד היום הבא, ומקצתם שטחים על המלחמה אשר תשים קץ לכל עמל נפשם אשר עמלו ואשר ענו כחם בדרך עד כה, וכולם מקוים כי אחרי המלחמה ההיא יתענגו על טוב כל ארץ רוסיא וישובו בשלום אל ארץ מולדתם, אך נאפאלעאן לבדו לא החזיק בתקוותו, כי ירא פן יסרבו הרוסים אחור גם הפעם וגם מוראט גיסו הסיתו בספק ההוא כל הלילה, ועל כל מוקד הרוסים אשר שקע ועל כל נר אשר נכבה אמר כי נסים המה לפניו כאשר בתחלה, עד כי עלה השחר בו' זעפטעמבער ויראו את צבאות רוסיא נטושים על ההרים כחצי גורן עגולה מהופך, מנחל מאָסקווא עד הדרך הישן העולה למאָסקויא, קרנם הימיני נשען אל נחל קאלוגא מן המקום אשר הוא משתפך אל המאָסקווא עד בואכה באָראָדינא, והקרן השמאלי נשען אל אחד היערים הגדולים, ושני הקרנות נמשכים לאחור רחוקים מעט מפני המלחמה, לא בלטה החוצה בלתי אם המחנה התיכונה העומדת מגאָרקא בואכה זעמענאָווסקא, ועליה שם נאפאלעאן את עינו הצמא למלחמה, ויסדר את מערכת מלחמתו ביום ההוא ואת שרי צבאיו העמיד איש על משאו ואיש על משמרתו, ויורם את הדרכים אשר ילכו בהם ואת המעשה אשר יעשו. גם במחנה הרוסים היה היום ההוא יום מעשה רבה וחשבונות רבים, כי חשב קוטוזאוו את מחשבת מלחמתו עם בערקלאי ועם באגראטיאן שרי ידו ויעמידם על מעמדיהם, ואחרי עשותו את כל אשר טכסיסי המלחמה דורשים מידו, הלהיב את לבב אנשי המלחמה בדברים היורדים חדרי לבב, ויעוררם הוא וראשי כמריו אשר אתו להתחזק במלחמת מצוה זאת, עד כי לבשה רוח מלחמה ורוח קנאה את כל העם יחד, וַיִפָּעַמו מרוח משנה לעשות גדולות.

וביום ההוא לא נשמע קול תרועת מלחמה ולא נראה חרב בכל המקום ההוא, כי קדשו אותו למנוחה ולחשוב את חשבון נפשם לפני בוא היום הנדול והנורא ויוכיח ביניהם – ואך קול כלי תותח אחד הפריע את מנוחת היום ההוא, כי בקרוב נאפאלעאן אל אחד הגבעות אשר במעגל מערכות הרוסים לחפרו, הרעימו עליו בקול גאונם להרחיקהו להלאה ממעגלם, וישב נאפאלעאן לאהלו סר וזעף לא ידע נחת כל היום ההוא, וגם בלילה לא שכב לבו המרחף על פני דמיונות רבים ומחשבות חרוצים, מתנודד בשיחו על משכבו, וגם שנת כל שרי צבאיו נדדה בגללו. כי לקח אתם דברים כל הלילה, עד אשר הודיעו נייא בשעה החמישית בבוקר כי הרוסים מתעתדים להודיע אותו דבר, אז החליף כח לקום כארי ממשכבו, ויאמר “קומו ונירש לנו את גאון מאסקויא”!

בשעה הששית בבוקר ז' זעפטעמבער בא נאפאלעאן אל הסוללה הנלכדה ביום העבר ויקבע מקומו בה, ופאנייאטאָווסקיא אשר היה מקומו בקרן הימיני נהג את מחנהו לעומת היער אשר קרן רוסיא השמאלי נשען עליו, כי כן צוה אדונו אותו ואת איישען בעל קרן צרפת השמאלי לסוב את הרוסים בשני קרנותיהם ולבוא עליהם מאחריהם, בעוד אשר ילחמו יתר הצרפתים עם הצבא התיכון פנים בפנים. ויהי כזרוח השמש על הארץ ויאמר נאפאלעאן אל שרי צבאיו לאמר “זאת השמש אשר זרחה לנו באויסטערליץ!” דבריו בפיו ועיניו נמשכו אל הקרן הימיני, כי דמה כי שם תהי תוצאת המלחמה, והנה קול תרועת מלחמה באזניו מפאת הקרן השמאלי.

כי מן העם העומד בקרן ההוא תחת יד איישען יצאה להקה אחת אנשי לבב וילכדו את הכפר באָראָדינא ואת הגשר אשר בו, ותקטן עוד זאת בעיניהם ויעברו את הגשר להתגרות את הרוסים העומדים אל מרומי הכפר גאָרקיא, למרות עיני פקידם אשר כִּהָה בם מנסות את המסה הזאת. ולא שמעו לו עד אשר הפילו הרוסים על פניהם ובצדיהם כדורי מות כאשר יפול הטל, ולא נותרו מהם בלתי אם פלטים, וגם השארית הזאת לא היתה להם, לולא מהרה להקה אחרת מרצון נפשה לעזרת הנהלאים האלה.

אז נתן נאפאלעאן אות מלחמה, ופתאום נהפכו גבעות שלום אלה להרים יורקי אֵש ולגלגלי עשן, השמים התקדרו, הארץ רעשה, כל עין מלאה עשן ואבק וכל אוזן צללה מרעם כלי תותח, ורבבות אלפי מלאכי מות עפו כברקים בכל קצות המחנה, ובגיא צלמות זה הלך דאוואוסט ואנשיו בלי חת לעומת סוללות הרוסים, לא ירו ולא הרימו את ידיהם כי אם חשו אצו ברגליהם למהר על הסוללה ללכדה, והרוסים מורים עליהם כדורי מות בדי ארבה לרוב, וימיתו את פקידם ואת ראשי גבוריו, עד כי שממו האנשים האלה ויעמדו רגע במבול הכדורים האלה, וימלאו ידיהם בקנה רובה להשיב מכה אל חיק מכיהם, והנה ראַפה אחד השרים העומדים לפני הקיסר מִהֵר כחץ מקשת למלא את מקום הפקיד המומת, וַיָאֶץ באנשי המלחמה למהר אחריו אל הסוללה, והמה מהרו אחריו, לא הביטו אחריהם ולצדיהם על נבלת אחיהם הנופלים כעמיר לפני הקוצר עד בואם בקצה הסוללה, וראַפה הציג כף רגלו עליה ראשונה, אבל עוד לא הספיק לדרוך עליה ברגל גאוה ויבוא כדור ויפצעהו גם הוא, גם הפקיד השלישי אשר קם תחתיו בראש העם לא טוב היה מההולכים לפניו ויִפול בנופלים, ואף על דאוואוסט שר הצבא לא חסו הכדורים המשחיתים בעם, עד כי נפל לבב אנשי המלחמה ויאספו את רגליהם.

ויהי כראות נייא את חיל דאוואוסט כי ברע הוא, וימהר להטביע את נפשו ואת נפש עשרת אלפים אנשיו במישור המלחמה לחזק את הידים הרפות, והרוסים כראותם אותו מהרו חָצו את צבאותם, חצים החזיקו מלחמתם על דאוואוסט, וחצים המטירו פחים ואש על ראשי נייא ואנשיו, והוא לא הפיל עוז לבבו ויחצה בגיא צלמות עד צואר, ודאוואוסט וחילו כראותם את נייא אתם בצרה החליפו כח וישובו בעזות נפש וירעשו ויעלו על הסוללה, ויירשו אותה ויתחזקו בה, וגם נייא מלא ידיו גבורה וישתער על שתי הסוללות אשר על ידה וילכדם, זאת היתה פעולת הצרפתים אשר עבדו בה מהבוקר עד הצהרים.

ונאפאלעאן כראותו כי נפרץ הקרן השמאלי וכי נפתח המישור, ויצו את מוראט ראשית גבורתו להתנפל עם הפרשים על הרוסים הנגפים ולהתֵם את מגפתם, והמה קלים כנשרים ירדו בנקיקים עלו בצורים עד בואם אל המרומים מעוז הרוסים, והנה הקדימם קוטוזאוו, כי חשו באגאָוואוט וטוטשקאָוו שרי גדודיו לשוב וללכוד את הסוללות, והצרפתים עייפים יגעים ונכשלים לא בטחו בידיהם, ותהיינה רגליהם מעוז חַיֵיהֶם, מהרו התמלטו מן הסוללות בעור שִׁנֵיהֶם.

וצבא הוועסטפֿאלים אשר שלח הקיסר לתמוך את ידי פאנייאטאווסקיא עברו את היער המבדיל בינו ובין צבאות צרפת הנותרים, ויראו מרחוק את צבאות צרפת הנסוגים אחור, ולא הכירום, כי התאבכו גלגלי עשן ויהיו כעננים פרושים עליהם עד כי היו בעיניהם כרוסים, ויורו על פניהם כדורי אש וישחיתו מהם אנשים ארצה נוספים על חרב הרוסים המזנבים בהם מאחריהם, ויתחלחלו הצרפתים בעת ההיא מאד.

ורוכבי הרוסים החזיקו בהשעה המשחקת להם, ויסובו את מוראט הבא לקראתם ויפשטו את ידיהם לתפשו חי, והוא בראותו כי כפשע בינו ובין השביה חרף נפשו למות ויקפוץ ויתנפל אל אחת הסוללות אשר היתה עודנה בידי הצרפתים, שמה מצא אנשים אשר עיפה נפשם להורגים, אימת מות על פניהם, נעים ממקום אל מקום מבקשים מקום להמלט מחרב הרוסים, ויצוק עליהם רוח גבורה בעמדו בראשם ידו אחת מחזקת בחרב שלופה ובידו השנית הסיר את הכובע מלא הנוצה מראשו וינופף בו תחת דגל מלחמה אל רוכביו המבקשים אותו, עד כי חיתה רוח האומללים האלה בגללו וישובו וינסו כחם במלחמה, ונייא גם הוא שב ויסדר את צבאו ההרוס ויחדש את מלחמתו על רוכבי הרוסים עד אשר הדיחם להלאה ממרומי מקום המלחמה, וכמעט נפתחו שערי הישועה האלה למוראט, וישב בראש הפרשים אל הקרן השמאלי וילחם אתם מלחמה כבדה מאד, עד כי כשל כח הרוסים במקום הזה ויזורו אחור אל המחנה התיכונה, ותהי מגפת הקרן השמאלי תמה בעת ההיא.

ובכל אלה לא היתה יד הצרפתים על העליונה, כי כל המרומים למעלה מכפר זעמענאָווסקא היו בידי הרוסים עוד והמקום חזה נכבד מאד כי בהם נשענים אנשי המלחמה אשר קוטוזאָוו מושך מעת אל עת מן קרנו הימיני אל הצבא התיכון, מהם יוצא אש ואוכל את חיל נייא ואת חיל מוראט יחד, עד כי מסרו כל הצרפתים כרגלים כפרשים את נפשם על המקום ההוא.

המשך

אבל גם מוראט גם נייא אשר היו כסוסים הודם במלחמה, לא מצאו עוז בנפשם להחזיק מלחמתם על הרוסים עם העם העייפים אשר אתם, כי ספו תמו מרבית גבוריהם במלחמה ההיא, על כן עמדו תחתם בשעה הזאת המשחקת להם וישלחו צירים קלים אל נאפאלעאן ויבקשו ממנו לחזק את ידיהם בשומרי ראשו אשר לא הריחו את ריח המלחמה ביום ההוא, ולא שמע אליהם הקיסר בדבר הזה, כי ראה את הרוסים עם חרף נפשו למות וַיָבֶן כי לא תהי מגפתם שלֵמה ביום ההוא, על כן חָש על העתידות. ויפחד פחד להוציא אל הורג את שארית צרפת. ובעוד הצרפתים מתמהמהים לעלות בפרצות אשר פרצו במחנה הרוסים, שב חדש קוטוזאוו את משטרו, ובאגראטיאן נגש נשען בקרנו הימיני אל הסוללה אשר איישען נלחם בה, ובשמאלו אל היער אשר על יד פאזערוואָ, וישלח את כל מגפותיו אל לב הצרפתים, כי החרה את רגליו, את פרשיו, ואת כלי תותחו כאחד, להרבות מכה באויביהם, עד כי רבו חללי הצרפתים למעלה ראש בשעה ההיא.

ונייא ומוראט לא שקדו עוד להדוף את הרוסים מיתר המקומות אשר המה מתבצרים בם; כי אם מרקו את שארית כחם לקיים בידיהם את המקום אשר קנו כבר בדמים רבים, ובכל רגע ורגע נצערו המוניהם ונסחפו אביריהם במטר הכדורים אשר הרוסים ממטירים עליהם, עד כי נפל לבב אחד הפקידים ויצו את צבאו לסגת אחור, והנה מוראט לקראתו וישאלהו בעזות נפש לאמר “מה המעשה אשר אתה עושה”? והפקיד הורה אותו על צבורי המתים אשר נצברו לרגליו ויאמר לאמר: “הנך רואה כי טבענו בגיא צלמות עד צואר ואין מעמד”, ויען מוראט ויאמר: "אם כן איפוא סוב לך אל אחוריך ואני פה אעמוד בראש חילך. לדברים האלה שנה הפקיד טעמו גם הוא ויאמר: “טוב הדבר! הפכו פניכם אל האויב! פה נמות כולנו”.

והרוסים שקדו על נצחונם וישובו ויעלו אל קצה המרומים אשר נדחו מהם, ומשם שלחו את כדוריהם בכל קצות מחנה צרפת, ואחדים מהם הרחיקו לעוף עד מקום מעמד נאפאלעאן ויתגוללו לרגליו, עד אשר ראה כי צר לעמו ויצו להוליך את צבא התשלומים לעומת המרומים אשר הרוסים רועשים עליהם, אולם את שומרי ראשו אשר המה מבקשים בחזקה לא נתן להתערב במלחמה הזאת, כי היה לבו חרד על פאניטאווסקיא ועל איישען אשר לא יכלו לנצח את שני קרנות הרוסים עד כה, על כן דחה אותם בְּקַשׁ.

ושרי כלי התותח מהרו עלו אל המרומים כמעט התיר נאפאלעאן את ידיהם ויכתירום בכלי נשק, ועד מהרה ירקו שמונים כלי תותח כאחד אש ומות על ראשי הרוסים, עד כי לא יכלו הרוכבים לעמוד בהם ויסוגו אחור ויסתרו אחרי הרגלים, והרגלים שמו נפשם בכפם לגזול את כלי התותח המשחיתים בהם והצרפתים התחזקו בכל עוז להבעיתם ולהומם בכלי התותח. רבות המטירו על ראשיהם פחים ונחלי בליעל, והמה חצו עד צואר, איש את רעהו תמכו ולאחיו נתן ידו, אח פצועיהם הגו מן המסלה ואת מתיהם הרחיקו הצדה, וילכו הלוך וקרוב, אבל פתאום עמדו לא העתיקו ממקומם, כי ראו את מעוזם את באגראטיאן מתבוסס בדמו, על כן עמדו בתוך המהפכה ההיא כאבנים דוממים, לא שמעו קול רעם ולא ראו את ברקי הכדורים המשחיתים בהם, עד אשר כלו הצרפתים לירות את האבק והכדורים אשר בכליהם, אז ירד נייא אל המישור, ומוראט ודאוואוסט תמכו בידיו ויעזרוהו.

אבל גם הצרפתים אבדו נצחם ותצר כחם להשלים את הנצחון, אף כי נפתחה להם חצי המעגלה ויראו את צבא הרוסים העומדים בקו האחרון, ואת הדרך אשר המה נסוגים בו אחור, וכאשר הוסיפו לשאול מאת הקיסר את שומרי ראשו לכלות בהם את מלאכת היום הגדול ההוא, ענה אותם לאמר: “במי אחדש את המלחמה מחר”? כי ראה כי לא במלחמה אחת ינצח את הגוי הגדול הזה, וגם אם יפלו הרוסים לא יוטלו. על כן צוה את איישען למרק את שארית כחו על המרומים אשר בערקלאי עומד נצב עליהם, וכמעט כרגע צלחה חפצו בידו, כי באָנאמי וגדודו הערו למות נפשם ויחצו באש ובדם עד צואר ער בואם אל קצה. הסוללה, אבל לא כל עם המלחמה היו אבירי לב כערכם ולא מלאו אחריהם ברגע ההוא, ובעוד המה מתמהמהים שבו קוטאיזאָוו ויערמעלאָוו, שרי גדודי רוסיא כדובים שכולים ויקיפו את הנלבבים האלה ויכלו את חמתם בם, וימותו מרביתם ושר גדודם אתם במקום ההוא, ואיישען בראותו כזאת, מהר בנפשו אחריהם עם כל החיל אשר אתו אל הסוללה, והנה תרועת מלחמה חדשה באזניו מצד שמאלו, כי התנפל אוואראָוו בראש רוכבים וקאזאקין על עקבו ויתגרו בו, וימהר איישען ויהפוך פניו אליהם ויפיצם על נקלה, ואחר שב אל הסוללה ויחזק את מלחמתו עליה, והנה מהרו הרוסים נשענו אל המקומות הבצורות אשר לא שלטה עין הצרפתים עליהם עד העת ההיא ויחדשו את המלחמה, ופרשיהם שבו פרצו במישור וישטפו במלחמה, ומוראט מהר גם הוא לשלוח רוכבים לקראתם תחת יד מאָנטברין ויבוא כדור מאת הרוסים ויקח את נפשו, וישב מוראט יישלח את קאָלענקאָרט Caulaincourt למלא את מקומו, ויצוהו לבקוע בתוך רוכבי הרוסים עד הסוללה ולגזול מידי הרוסים את כלי התותח הרוצצים את גלגלתי איישען וצבאו, ויען קאָלענקאָרט בגודל נפשו לאמר: “בעוד רגעים אחדים תראני בתוך הסוללה אם חי ואם מת” אף שמר את הברית הכרותה לשפתים, כי בקע ועבר עד הסוללה ושמה נפל שדוד ארצה וימת.

וגם במות הגבור הזה לא עברה תשועת הצרפתים במקום הזה, כי עשה ידים לאיישען לחצות במבול אש עד קצה הסוללה, והפרשים שות שתו אל המרומים ויפרשו את דגלי צרפת עליה, עד כי היתה כל שדה המלחמה כמעט בידי הצרפתים ובכל אלה לא אבדה תוחלת הרוסים וישובו וירעשו עליהם, פעמים רבות הוכו אחור והמה שנו שלשו וירבעו מלחמותיהם כל היום, ואך לפנות ערב נואשו מאת הסוללה ההיא, ויסוגו אחור עד המרומים העומדים באחרונה, ומשם שלחו כדוריהם לבלע ולהשחית את הסוללות הראשונות ואת הצרפתים אשר עליהן, עד כי נאנסו הצרפתים לרדת מעליהן ולהסתתר במהמורות בנקיקים ובבורות, אלה כרעו ואלה שחו להנצל מחבלי המות אשר הרוסים מקלעים לראשיהם, ויתגלגלו בצער ההוא עד רד היום ולא התעצמו להשיב מכה אל חיק מכיהם, כי תם כח כל עם המלחמה, צואר הפקידים נִחַר בצעקתם כל היום, וצרכי המלחמה אזל מכליהם, על כן אספו ידיהם ולא יספו להלחם עוד, ויסבלו במנוחה את הרוגז אשר הרוסים מרגיזים אותם בתרועת מלחמה ובכדורי מות, עד אשר כסה החשך את הצרפתים ואת הארץ אשר הם עליה.

ויהי הנצחון במחנה צרפת לאבל, כי רבו חללי צרפת ביום ההוא, אין אהל אשר אין בו מספד, כל העם מְבַכִּים איש את אחיו ואת רעהו ואת קרובו אשר נפלו ביום ההוא, כי מספר המתים והנפצעים רבו למעלה משלשים אלף, ובתוכם שלשה וארבעים שרי גדודים, כולם אישים ראשי גבורי צרפת המה, ובכל הדם הרב הזה לא קנו בלתי אם את מקום המלחמה לבדו.

גם מאת הרוסים נפלו רב מחמשה ועשרים אלף ובתוכם שמונה שרי גדודים ובאגראטיאן זרוע עוזם, אבל מה נחשבה להם האבדה הזאת בשבתם בתוך עמם? המתנדבים בעם השלימו את מספר המתים, עריהם הספיקו להם את צרכי המלחמה וכל מחסוריהם אשר המה חסרים, וחוליהם מצאו מנוחה ומזור בבתי אחיהם, וקרוביהם. לא כן הצרפתים הרחוקים אשר חסרו כל, על כן לא נחלו הרוסים על שברם אשר השברו ביום ההוא, כי ידעו כי כזה וכזה תאכל החרב, ויריעו בלילה ההוא במחנה כאשר יריעו העם המנצחים במלחמה, והצרפתים שמעו את קול התרועה ויצא לבם, כי ראו כי לא נכנעו הרוסים בלבם, ומה בצע בנצחון כזה אשר כל רגלים אין לו! אף היתה עצת מוראט אמונה אשר יעץ לנאפאלעאן לסגת אחור עד ליטא, להתרפא מן המכות אשר הכם הנצחון ההוא, כי מחרת היום ההוא התנשאו הרוסים כאריות ויעוררו קול תרועה גדולה עד כי נשמע קולם באהל נאפאלעאן, שמעו הצרפתים הנטושים בשדה המלחמה ווירגזו, ושומרי ראש הקיסר מהרו אל הנשק, והרוסים אחרי אשר הראו להצרפתים כי עוד לבבם אתם, נסוגו אחור כמשפטם לפני המלחמה, לא הניחו לשלל בידי אויביהם דגלים ונשק וכלי תותח, גם שבי בידי צר לא נפלו יותר משבע מאות איש, זה הנצחון וזה שכרו.

 

הצרפתים בדרך מאסקויא    🔗

אחר הדברים האלה שבו כל דברי המלחמה לקדמותם, הרוסים נזורו אחור בסדרים מעולים, ומוראט שר רוכבי הצרפתים רודף אחריהם עד מאָזאיסק, ויהי כאשר דמו הצרפתים לבוא העירה ללון בה, ולא נתנום הרוסים לבוא, כי נצבו מאספי מחנות רוסיא לפני חומת העיר, ומאחריה עמדו כל עם המלחמה וישמרו את שני הדרכים אשר אחת מהן עולה מאָסקויא ואחת לקאלוגאה Kaluga ויראו הצרפתים את הרוסים כי חזקים הם, ככחם אז ככחם עתה, ואת מצב רגלם כי בטוח הוא, ויעמדו מרחוק לא קרבו לנסות אליהם דבר, אף כי התלהב לבב מוראט הלהוט אחרי המלחמה כאש לא נופח, ויצו את פרשיו בקול עוז להתגרות בם, בכל זאת השיאוהו שלשיו ויוכלו לו להעבירו מדעתו בפעם הזאת, וילינו הצרפתים בקרבת העיר ולמחרתו הוא ט' זעפטעמבער באו העירה כמבוא עיר מבוקעה, כי מצאו שעריה פתוחים ובתיה שומֵמים, ויעברו מקצת הצרפתים דרכה לתגר את האויב העומד כדוב אורב מאחריה, ומקצתם נשארו בעיר לחפור אוכל, והנה אין בה איש חי ודבר מחיה, כי אם מתים וחולים קרובים למות, והמה מהפכים בבתי העיר לבקש מזון לנפשם, ויורו עליהם הרוסים במחי קבליהם, ויהפכו גם את העיר ההיא לתֵל אפר.

ויהי כאשר הגיעו הצרפתים אל פרשה הדרכים וישובו ויפסחו על שני השעיפים, כי היה דרך הרוסים במנוסתם כדרך אניה בלב ים, לא השאירו רושם אחריהם אשר בו יכירו אויביהם את הדרך הלכו בו, ואיש אין בארץ אשר יודיע דרכם להצרפתים, עד אשר אחז מוראט ומאָרטיער לתומם את הדרך העולה למאסקויא וילכו הצרפתים דרך שני ימים במדבר הזה, לא מצאו איש ולא שמעו קול מקנה, בשר סוסים היה בשרם, וגרגרי דגן כתושים היה לחמם, ויחיו חיי צער וחיי דאגה עד בואם אל קרימסקאָי, שמה שבו מצאו את הרוסים במערכה בצורה מאד, עד כי נוכח מאָרטיער כי אין בכחו לנסות אליהם דבר, אולם מוראט אשר בהריחו ריח אבק מורה, היה כגבר עברו יין חמה, לא שער ולא דרש עד מה כח הרוסים גדול, ויטביע את נפשו ואת נפש חילו במקום סכנה רבה מרצון נפשו, ואחריו נמשכו יתר שרי הצבא בחבלי האונס אל המקום ההוא, ויד הרוסים חזקה עליהם וישחיתו מהם ארצה כאלפַּיִם איש, כולם אנשים שומרי ראש הקיסר המה, אשר חסה עין נאפאלעאן להוציאם אל הורג ביום המלחמה הגדולה, אז התמרמר מאָרטיער ויכתוב אל הקיסר כי לא יקבל כל פקודה עוד מפי מוראט המנהיג בשגעון, גם דאוואוסט אשר לא נרפאו פצעיו עוד הפגיע בהקיסר להעביר את הפקודה מאת מוראט ולתת את החלוץ בידו, ויבטח את הקיסר כי רדוף ירדוף אחרי הרוסים והשיג ישיג אותם והדיח עליהם מלחמה רבה, אך לא בלי תחבולה ומזמה כמוראט, ושומע לא היה לו מאתו, כי לא אבה לשנות סדרי צבאו אשר הוא מתנהג בהם מיום בואו בקצה גבול רוסיא, בהיותו עוד אך דרך שני ימים ממאסקויא.

 

הצרפתים על שערי מאסקויא    🔗

ומאסקויא מקדש רוסיא תֵּל אשר כל פיות הרוסים פונים בו ראתה נכרים באים שערי הארץ, ותתנדב להיות למופת לרבים באהבה אל מלכה ואל עמה, עוד בהיות הצרפתים בליטא התחרו יושביה לעשות דברים רבים לטובת כללה, האפרתים התנדבו באִכָּרֵיהֶם והסוחרים בכספם, עַשֵר עִשְרוּ האפרתים את כל אכריהם ויתנו אחד אחוז מעשרה לעבודת הצבא, והאזרחים החזיקו בכיסם ויתנו רב יותר מאשר ישערו מפזרי הון, את כל אלה עשתה העיר ההיא, אף כי לא דמתה כי יבוא צר ואויב בשעריה.

אולם בנפול סמאלענסק מנעול רוסיא בידי צר, ומצהלות אבירי הצרפתים נשמעו בוויאזמא, אז היתה חלחלה במאסקויא, ורבים מבני העיר שמו פניהם לברוח ממנה, לולא שסע ראָשטָאפטשין Rostopschin פקיד העיר את הנחפזים בדברים ולא נתן לצאת ממנה בלתי אם את הנשים אשר לא ידעו דרך מלחמה, ואת האנשים עורר בדברים לשנס מתנם עד כדי מאת אלף איש לדבר את אויביהם בשער, והמה האמינו בדברו בטחו בגבורתו כל הימים אשר ראו את אוצרות בית המלכות אצורים בחומותיהם, כי היה זה האיש ראשטאפטשין כביר כח לבב ואיש אמונים מאד, אולם אחרי המלחמה הגדולה כאשר ראו אותו מפנה את אוצרות המלך ואת גנזי הכתבים ממאסקויא, וכראותם עוד את שפע העגלות המלאות מוכי חרב במלחמה עוברות דרך עירם, אז הלך לבם ולא בטחו במקדשם עוד, וגם ראשטאפטשין לא כהה בם לפנות גם המה את אוצרותיהם ואת שכיות חמדתם, ויעוררם להציג את העיר ההיא על גחליה ריקה – עד כי היו כל דַרְכֵי מאסקויא מלאים פליטים נודדים וגולים, בכל זאת לא חדל הנגיד לדרוש את כל אשר כח בידו לשאת כלי זיין להתכבד ולשבת בבתיהם, עד אשר ידעו מה יעשה השם בעיר, כי כלה ונחרצה היתה ממנו להגן עליה בחייו ובחיי יושביה, ויעוררם להָכֵן להם כלי קרב, ואת דלת העם צוה להזדיין בשלש קלשון, כי אמר כי קלים הצרפתים כאלומי דגן – ואת קוטוזאוו השביע לבל ימסור את עטרת רוסיא ביד אויב בלי מלחמה – ותצא ממאסקויא בעת ההיא כל הדרה, אזרחיה שריה, וְכֹהֲנֶיהָ עם כל קדשי בתי אלהיה, ואחריהם נמשכו כל עם הארץ הולכים הלוך ובכה על כבודם היוצאים כמוצאי גולה, הפעמונים מצלצלים, והכומרים מקוננים על צלמי קדשיהם, והמון נשים אחריהם מבכות ומתופפות על לבביהן. לא היתה כבכיה הזאת במאסקויא משנות דור דור.

בכל אלה החזיק ראשטאפטשין בתקותו כי יתנצח קוטוזאָוו עוד הפעם להלחם בעד עמו ובעד עיר קדשו, והוא ויתר יושבי מאסקויא התעתדו לכפר עירם בדמם, ופתאום באה השמועה הנוראה לאזניו, כי נוסר קוטוזאוו ושרי גדודיו בסוד מלחמה לפתוח את שערי מאסקויא לאויבה בלי כל מלחמה, שמע ראשטאפטשין ויחרוק שניו מכעס.

בלילה ההוא שלח הפקיד לבשר את הדבר הרע הזה בכל פתחי הבתים ובכל חלוניה, ואה שארית יושביה האומללים עורר לצאת מן העיר אשר התעתדה להיות מעון פריצים, ותהי עת צרה למאסקויא אשר כמוה לא נהייתה מיום שבות פריצי הקדרים חילה, אלה חרקו שניהם, אלה התגודדו ואלה היו כחולמים, עד אשר ראו את חיל קוטוזאוו מעוזם עוברים דרך העיר, או התאבקו באבק רגליהם וינערו חצנם לעזוב את עיר תהלתם כאיש אחד כמעט, ומקצת האנשים אשר לא היה להם בהמות משא אסרו את נפשם בעגלות הטעונות באבותיהם הזקנים בנשיהם הענוגות ובילדיהם הרכים, וימשכום בחבלי האהבה אל ערי גלותם, ויושבי הכפרים קדמו את הנודדים האלה בלחמם, ויכלכלום כל ימי היותם נודדים ביניהם.

ביום המר ההוא פתח הנגיד את כל בתי האסורים ויוצא לחפשי את כל האסירים אשר בהם, והוכיח אותם בדברים לכפר את חטאיהם במעשים טובים ונרצים לארץ מולדתם – ואך שנים מהם הביא במשפט לעיני כל ההמון העומדים עליו. האחד היה צרפתי והשני איש רוסיא אשר התמכר לדחות את בני עמו אחרי הצרפתים, והנה אבי האסיר הזה בא בתוך הרואים לראות במות פרי בטנו! ויהי כצוות אותו הנגיד לברך את בנו לפני מותו; ויתמרמר ויאמר בנפש מרה מה לעוכר רוסיא זה ולברכה? ויפן אל בנו בחמה שפוכה ויקללהו קללה נמרצה, וההמון מלאו אחריו וימיתו את האומלל הזה בחרב.

והצרפתי עומד נדהם ונכון לשתות גם הוא את כוס החמה הזה, והנה שנה ראשטאפטשין את טעמו ויאמר אליו בנחת לאמר “לא עליך יסוב כוס חמתי, כי צרפתי אתה והנך שמח בשמחת גוֹיֶךָ, לֵךְ לשלום, אך הגד תגיד לבני עמך כי לא נמצא יותר מבוגד אחד בכל המון הרוסים, והאחד הזה קבל עָנשו בפלילים”.

ומן השעה ההיא והלאה היתה העיר רבתי עם כאלמנה, אין יושבים ואין אדונים לה, ואך האסירים אשר שלח ראשטאפטשין לחפשי היו בעלי מאָסקויא, ובידיהם היו עתותי העיר בעת ההיא.

 

הצרפתים במאסקויא    🔗

עוד ביום ההוא הוא יום י"ד זעפטעמבער קרבו הצרפתים ויאתיו לפני מאסקויא, ואנשי התרים אשר לפניהם הולכים ותרים את היערים ואת הנקיקים, ויעלו על ראשי ההרים לראות איה הרוסים נחתים, כי לא האמינו כל שרי צרפת כי ימסרו הרוסים את עיר קדשם ביד אויב בלי מלחמה, והנה אין צבא ואין מלחמה! ויפסעו התרים מהר להר ומגבעה לגבעה עד ראש ההר הצופה על פני מאסקויא, הוא הראש אשר שם ישתחוו הרוסים לאלהים מדי יראו את עיר קדשם הלזו, ובעקבי התרים עלו המורים אל הראש ההוא ויעטרוהו בכלי נשקם, ואין מנופף יד ואין פוצה פה עליהם.

והשמש הכה על ראשי המגדלים ועל גגות המקדשים הנחפים בזהב בכסף ובכל צבע, והוציא מהם קרני אור ניצוצי זהב וזיקי אש לעיני הצרפתים המשתאים על הדר העיר עד אשר הוציאו כל רוחם ויקראו מרעידים ומשתוממים מאסקויא! מאסקויא! ולקול הקריאה הזאת מהרו כל עם המלחמה, ויעלו על ידיהם ועל רגליהם בלי סדרים על ההרים, ופתאום נשמע קול תקיעת כפים עזה בכל המחנה ויקראו גם המה מאסקויא! מאסקויא!

למראה הכבוד הזה שכחו הצרפתים את תלאות הדרך ואת עמל המלחמה, את אחיהם ואת קרוביהם, אשר מתו ממותי תחלואים מזי רעב ומוכי חרב, נשכחו כל הצרות העוברות האלה מפני הכבוד הקיים אשר קנו להם, ומפני תהלתם אשר תעמוד לעד, ובלבם דמו לשמוע את כל עמי הארץ ממחאים כף להם, ובחצרות כל מלכי האדמה כולו אומר כבוד! ואחרים אשר לא להטו אחרי הכבוד שמחו על הקץ הבא אל כל עמל נפשם, כי דמו כי במאסקויא ימצאו את המנוחה, את השלום, ואת התשובה אל בתיהם, אשר המה מתרפקים עליהם.

גם נאפאלעאן השביע בגאון העיר ההיא את עיניו המפיקות גאוה, וסביביו שרי צבאיו אשר רחקו מעליו מעט מיום אשר נוקשה הצלחתו כמעט במלחמה הגדולה, ועתה שקדו לראותו בלב מלא יראת המעלה להגות מאור גדולתו ולהתחמם באש הצלחתו, רגעים אחדים זנו עיני נאפאלעאן מתפארת העיר ההיא, ואחרי כן שב רוחו ויפעמהו במצוקת הספקות, כי ידע כי ביום הזה עולה הוא לפני כסא התולדה לדין, אם הוא האדם הגדול בכל בני תמותה; או רק העז בהם, אם הציב לו במאסקויא מצבת כבוד; או חצב לו בה קבר – כי ראה העיר בידו, ומלאך אַיִן לצקת לרגליו את מפתחות העיר בשם ראשיה אפרתיה וזקניה, אין איש בא לקבל פניו ואין מאסף אותו העירה.

עוד רוחו מרחפת על פני הספקות האלה, ומוראט התערב בין המורים ויפרוץ אתם עד מגרשי העיר מקום אשר מאספי מחנות הרוסים עומדים עוד ומילאָראדאָוויטש שלח ציר לנאפאלעאן להגיד לו כי הצת יציתו הרוסים את העיר באש אם ירגיזו הצרפתים את הרוסים הנסוגים אחור דרך העיר – ונאפאלעאן לא מנע ממנו את חפצו ויתן למאסקויא ולהרוסים הנסוגים ממנה את בריתו שלום ביום ההוא, אז התערבו חלוצי הצרפתים עם מאספי הרוסים וידברו אתם פנים בפנים כאשר ידבר איש את רעהו, המה משוחחים והקאזאקין הכירו את מוראט הרודף אחריהם מן הניעמען עד מאסקויא ויסורו אליו לשאול לשלום לו ולברכו על גבורתו ועל אומץ לבו, וגם הוא השיב אהבה אל חיקם, ויקח מאת פקידיו את מורי השעות אשר בחיקם ויתנם מתנות להם.

ואנשי המלחמה מתרפקים על מאסקויא ועל טובה ואין איש בא לאסוף אותם העירה עד כי נחלו בתוחלתם הממושכה וישלחו אנשים מקציהם לראות מה נעשה בעיר? והנה היא עזובה ושעריה שומטים, אז התיר להם נאפאלעאן לבוא העירה במוסר מלחמה, ועוד קותה נפשו כי יצאו בני העיר מן החורים אשר התחבאו בהם מפחד הצרפתים לשחרהו שלום, אבל בכל רחוב ובכל שוק ופנה אשר רגלי הצרפתים מגיעות לא ראו בלתי אם את צִלָם ולא ישמעו בלתי אם את הֵד מדרך רגלם – עד כי נודע להם אל נכון כי עזבו אזרחי מאסקויא גם המה את ארמנותיהם כאשר עזבו הַכַּפְרִים את סוכת נוצריהם בשנאתם את הצרפתים, ויעברו בה לארכה ולרחבה בהשקט ובבטחה עד בואם אל מצודת קרעמלין והנה שעריה נעולים, ואנשים מדלת העם עומדים על חומותיה ומחרפים את מערכות צרפת, ויגש מוראט לדבר באזניהם דברי שלום, והמה מרו ועצבו את רוחו בקללותיהם עד אשר פרץ את שערי המצודה במחי קבלו ויגרשם מאת פניו, שמה מצאו חמש מאות אנשי מלחמה אשר לא הספיקו להמלט מתוך העיר, ולא חששו הצרפתים לתת עליהם משמר, כי דמו כי נשלמה המלחמה, ויתהלכו הרוסים בתוך אויביהם בהשקט ובבטחה ואין מחריד, עד אשר נצתה מאסקויא באש, אז זכרו כי מלחמה להם עם צרפת ויתגנבו וישובו אל אחיהם – ומוראט באהבתו לנוע עבר משוק אל שוק ומרחוב לרחוב עד עברו את העיר בדרך העולה לוואלאָדאָמיר, הוא מחוץ לעיר ויפגע בהמון קאזאקין הממלטים את נפשם ואת כלי התותח אשר אתם בדרך ההוא, ותבער בו פתאם אש המלחמה ויצו את פקידיו להתגרות בם, אולם את עם המלחמה היתה רוח אחרת ולא שמעו לקול פקידיהם ולא שלפו את החרב, עד שלש פעמים מרו את פי פקידיהם והוא עמד על דעתו ויאכפם במצות פיו לחדש את המלחמה.

לפנות ערב בא גם נאפאלעאן העירה, ויקדש את מארטיער לנגיד על העיר, ויצוהו לשמור את המנוחה ואת הבטחון מכל משמר, פן ישלחו אנשי המלחמה בבזה את ידיהם ויחייב את ראשו למלך – אבל עוד בלילה ההוא היתה שנתו נגזלה, כי באו מבשרי רע מכל קצות העיר ויודיעו כי נטמנו מוקשי אש במקומות רבים, ובשעה השנית אחרי חצות נודע לו כי החלו עמודי אש להגלות בבית אחד הסוחרים בטבור העיר, ומאָרטיער לא חשך ידיו להשקיע את האש בכל כחו ויכלתו, וגם נאפאלעאן בא באור הבוקר אל מקום התבערה, ויתרעם על מאָרטיער ועל שומרי ראשו אשר עשו את מלאכת משמרם רמיה, אבל המה צדקו נפשם בהראותם לו בתים סגורים אשר לא נפתחו לפני הצרפתים עוד, ובכל זאת החלה משאת העשן לעלות מהם, אז רפתה רוחו ויסר אל מעון נגידי רוסיא הקדמונים אשר בקרעמלין ויכתוב בכתב ידו דברי אהבה ושלום אל אלכסנדר קיסר רוסיא, וישלחהו אליו ביד אחד מפקידי הרוסים אשר נמצא בבית החולים במאסקויא.

עד כה וכה צלחה בידי מאָרטיער לכבות את הבעֵרה, וישובו הצרפתים בסדרי מנוחה וישבו בבתים אשר תפשו, וינוחו מנוחת שלום כל היום ההוא, אבל בלילה שב יצא אש ויבער במקומות רבים פעם אחת ביתר שאת וביתר עז, ורוח צפון נשא את הלהבה לעומת קרעמלין, מקום אשר היה אצור בו אבק שרפה עד למרבה, וגם לפני חלונות נאפאלעאן עמדו המון עגלות טעונות באבק ההוא, ורוח עז אשר התחולל מחום האש נשא את הלהבה מכל קצות העיר לעומת קרעמלין, עד כי היה המקום ההוא בחזקת סכנה רבה, כי עפו הזיקים כצפרים עפות לעומת העגלות, וחיי מלך כל הארץ תלוים באחד הזיקים הקלים האלה, ומאָרטיער ואנשיו חשים אצים בנחלי אש כל הלילה, עד כי תמה גם הלילה גם יגיעתו וכחו לריק, והאש אוכלת לימינה ולשמאלה, נחלי להבה מציפים את כל חוצות העיר; עמודי עשן רובצים מעופפים מתגלגלים ועולים עד לב השמים, זיקים וניצוצים פורחים מגג אל גג, לא מצאו כל אנשי החיל את ידיהם לטאטא במטאטאותיהם את שפע הזיקים הנופלים על גג ארמון מלכם, וכל העם עומדים מרעידים במצוקת לבב ורואים את האויב הנלחם אתם בסדרי מלחמה אשר לא נסו לעמוד בם – כי כלה רוח אפם בעשן, ואפר חם להט את מעיהם מדי יפתחו פיהם לתת רְוָחָה ללבם, עד כי נואשו מהשקיע את האש, ויכלאו ידיהם בחיקם וידמו לראות מה יעשה השם בם, וראשיהם אצו בבהלה ובחפזון למלט את הקיסר ממקום המהפכה, כי עמודי אש מכתירים את המצודה, ושמועה אחת בפי הרוסים הנשארים בעיר כי בקרקע הקרעמלין חלולים חלולים מלאים אבק שרפה, המה אצים בו והקול נשמע כי נגע אש בקירות קרעמלין, אז נער נאפאלעאן כפיו מתמוך בארמון מלכי רוסיא הקדמונים, ויצו לפנות מקום לו מחוץ לעיר בדרך העולה לפטרסבורג, רחוק פרסה אחת מן העיר, ולא נקלה היתה לצאת מן המקום הזה בשלום, כי הקיפוהו פלגי אש מכל עבריו מסביב, כל שעריו נעולים במנעולי אש, ועמודי להבה נצבים עליהם כשומרי אמונים, ורק אחרי יגיעה רבה זכו למצוא מעבר צר בין הסלעים בפלג המשתפך אל נחל מאָסקוואָ, ויצאו בו.

המשך

אבל ממקום סכנה יצאו ואל מקום סכנה רבה ממנו באו, כי נסגרו לבוא במקום אשר חומת אש להם מסביב, אל כל מקום אשר שמו עיניהם זרמו זרמי אש לקראתם ולפניהם אכלה אש ואחריהם להטה להבה, כְּתָפְתֶּה הארץ לפניהם, ואחריהם כנחל זפת בוערה, אין דרך אין שוק ואין רחוב נכר בעת ההיא, כי הציף ים אש את גליו ויכס את כל פני הארץ, ואך רחוב עקומה אחת אשר לא נמוגה באש עוד משכה את עיניהם עליה, ותהי למקלט מעט אל מלך כל הארץ, וגם בה הלכו בלא חמדה כהולך בגיא צלמות, כי היו מוקדי אש לימינם ולשמאלם, השמים התקדרו עבי עשן וימטירו רשפים על ראשיהם, הארץ התלהטה ותבער ברגליהם, הבנינים המפרפרים השליכו קורות ואבנים להצר את צעדיהם, עיניהם מלאו עשן ואפר לוהט גרונם, עד אשר הכירום בין עמודי עשן אחדים מאנשי המלחמה אשר עטו אחרי השלל במקום ההוא. ויוציאום דרך אחד השווקים העשנים ויניחום מחוץ לעיר, ומשם נסע נאפאלעאן אל היכל פאטראָווסקיא, וילן שם בלילה ההוא.

וכאור הבוקר בי"ז זעפטעמבער השקיף נאפאלעאן על פני מאסקויא, וירא את המראה הנוראה בעצם תומה, כי היתה כּל העיר כמדורה גדולה אחת, אז הביט עליה בעין מלאה צער ויאמר רעה רבה תִּפָּתַח לנו מזאת, ויצו לתת לאנשי הצבא לשלל את כל אשר יותיר הָאֵשׁ.

וישב נאפאלעאן בפעטראווסקיא כל ימי אכול האש את שלשת רבעי העיר, ורוחו מרחפת על נהרי נחלי דמיונות, כי אסף האש את שלומו אשר חשב למצוא במאסקויא, ואת המנוחה בחורף הבא אשר בני חילו נוהים אחריה, רגע אמר לחדש את מלחמת התנופה ולבקוע אל פטרסבורג, ורגע הטה אזנו אל שרי צבאיו אשר יעצו לפרוץ בקאלוגאָה, כי ממנה תוצאת לחם הרוסים וכלי זייניהם, ולסגת דרך הארץ המיושבה ההיא אחור עד ליטא, ויש אשר אמרו לפרוץ את מחיצת וויטטגענשטיין ולקחת דרכם לוויטעפסק, אבל הוא בגודל לבבו לא הלך אחרי עצת הנסוגים אחור, והמה הוכיחו בדברים אשר לא יכול לסתרם כי לא עת לחשוב מחשבה על פטרסבורג, ובין כה וכה עמדו תחתם אסורים ברהטים על חרבות מאסקויא עד עבור מועד, ובצפיתו צפה נאפאלעאן על המכתב אשר הריץ לאלכסנדר כי ממנו תהי תוצאות השלום אשר הוא מתרפק עליו, וישב למאסקויא אל מקומו הראשון אשר נתן משכנו בו בקרעמלין, כי היא נמלטה מתוך ההפכה.

וקוטוזאוו אשר מסר את עוזו ואת תפארתו ביד צר, משך את מוראט אחריו בדרך העולה לקאָלאָמנא עד המקום אשר יפסיק נהר מאסקווא את הדרך, ופתאם הפך פניו תימנה ויחזק בדרך העולה פאָדאָלה Podol לקבוע מקומו בין מאָסקויא ובין קאלוגאה, וילכו חשכים כל הלילה לאור מאסקויא הבוערה באש, זעם בלבם עשן באפם ואפר בעיניהם, הלוך ודמום, אין דובר דבר כי גדול כאבם מאד, ורק קוטוזאוו לא אבד נצחו, ויכתוב להקיסר אלכסנדר ברוח נכון כי משך ידו ממאָסקויא להגן על נָפות הנגב אשר מֵהֶן תוצאת לחם רוסיא, ולחזק את ההתחברות עם טשיטשאקאָף ועם טאָרמאסאָף, וינחם את אדונו בדברים האלה לאמר "הן רק מאסקויא הַמֵתָה ולא הַחַיהָ "נפלה בידי צר, כי העם הנותנים נשמה עליה ורוח באפה עזבוה ויטשוה, "ובכל מקום אשר העם הזה נמצא, שם מאסקויא ושם ארץ רוסיא, "וזאת העיר מאָסקויא היא רק עיר פרטית אחת מערי המלוכה, “והמשפט לקנות את טובת הכלל ברעת הפרט” ובסוף דבריו ראה את הנולד וינבא כי לא יארכו להצרפתים הימים במאסקויא.

שמע אלכסנדר את הדבר הרע הזה וירגז, אפס כי לא הפיל אור פניו; ויתנשא בנפשו הגדולה על הרעה אשר מצאה את עיר תהלתו, וידבר אל עמו דברים היוצאים מן הלב ובאים אל הלב, ויחזק את לבבם להחזק מלחמתם על הצרפתים אשר חצבו להם בחייהם קבר עולם במאסקויא, שמעו עמי רוסיא את דבר מלכם ויתנחמו, ורובם מריצים את כספם את תבואתם ואת בניהם אל הצבא, כי התקוממה כל הארץ על הצרפתים.

וקוטוזאוו רמה את מוראט בשנותו את דרכו בלילה ההוא, עד כי חפש מוראט אותו ולא מצאו שלשת ימים, ובמשך העת ההיא בקשו הרוסים וימצאו מקום בטוח כלבבם ויתבצרו בו, ויהי כאשר הגיעו חלוציהם עד וואראָנאָווא אחד ממבחרי הנכסים אשר לראשטאפטשין נגיד מאסקויא, והוא אתם במחנה, וימהר ראשטאפטשין לפניהם אל טירתו ויצת אותה באש לעיניהם, לא השאיר שריד לנכסו זה בלתי אם את בית התפלה לבדו, ויתו על פתחו בחרט אנוש לאמר "שמונה שנים הרביתי "בתפארת הנכס הזה, ואחי בו חיים נעימים עם משפחתי, ועתה "רחקו ממנו שמונת אלפים גָרֵי נכסי כי קרבתם אתם לבוא, ואני "הנני מצית את נכסי זה בידי לבל יחולל בידכם, ואתם צרפתים! "בידכם נתתי את שני ארמנותי במאסקוי, ואת כל אשר בהם, "אשר היו שָוִים במחירם כדי מילליאן רובעל, וגם במקום הזה “לא תמצאו בלתי אם עפר ואפר” הגדיל האיש הזה לעשות!

ובקרבת המקום הזה שב מוראט ומצא את הרוסים בכ"ט זעפטעמבר ויתגר בם מלחמה, ולא יכלו הצרפתים קום לפני הרוסים ביום ההוא, ותפרץ בם מגפה, ולולא מסר פאנייאטאווסקי ובני הפולין את נפשותיהם להציל את מוראט מידי מכיו כי עתה לא היתה לו שארית במלחמה ההיא.

גם אצל ווינקאָווא היתה מהומת השם רבה בהצרפתים בד' אָקטאבער, כי השתער מילאָראדאָוויטש בראש שנים עשר אלף רוכבים על זעבאסטיאניא, וירעץ וירוצץ את הצרפתים, עד כי סר מעל מוראט רוח המלחמה אשר הוא מלובש בו תמיד, ויכנע בלבבו לבקש מאת קוטוזאוו ברית מנוחה, אבל גם במקום הזה בא פאנייאטאוופקיא בעתו, ויהי להצרפתים למלאך מושיע, ובכל אלה לא היה נאפאלעאן את עמו במחנה, כי ישב כבוד בהיכלו בקרעמלין, ויעש את משפט צרפת ארצו ומשפט עמי איראפה בדברים הנוגעים אל המדינה, כי טוב בעיני כבודו להראות כי הוא היתד אשר הכל תלוי בו, ובכל מקום אשר הוא שם כל כבוד איראפה בידו.

ויהי כאשר נשלמה מלאכת המדינה בידו, וירא כי אין מענה מפי קיסר רוסיא על מכתב שלומו אשר שלח אליו ממאסקויא, וַיָשָב לחרוש מחשבות מלחמה, ובג' אקטאבער אסף את שרי צבאיו ויגד להם כי נוסד למשוך אליו את חיל מאקדינאל הקופאים על שמריהם לפני ריגא ולא הריחו את ריח המלחמה עד כה, ולבקוע דרך טוֶוער אל פטרסבורג, אבל המה שמעו כן תמהו ויוכיחוהו על פניו כי נפלאות הוא מבקש, ואיך יעוז לעבוד את העבודה הגדולה הזאת, והמה חסרים כל? לחם לאכול כסות בקרה, עזרה בצרה, הדרכים מקולקלים, החולים מתגלגלים, וקוטוזאָוו כדוב אורב מאחוריהם והחורף רובץ על פתחו, אז שנה נאפאלעאן את טעמו ויתן דברים בפי קאָלינקאָרט Caulincourt שר הָאַרְוָה (סטאלמייסטער) ללכת אל אלכסנדר ולהטות את לבבו לבקש שלום, כי את קאָלינקאָרט אהב אלכסנדר מאד, ונאפאלעאן רחק לבו ממנו על דבר אשר העיד בו פעמים רבות כי מרה תהיה אחרית המלחמה הזאת, והוא איש אמת אשר לא ידע חונף ויגד למלכו בפניו כי עז אלכסנדר כנמר ועומד על דעתו הישרה כארז, לא ידבר דבר שלום לצרפת כל הימים אשר פרסת סוס צרפתי אחד דורכת על אדמת רוסיא, ומה גם עתה כי קרב אליו בעל ברית ארצו הטבעי הוא החורף העז, וירף נאפאלעאן ממנו וימלא את יד לוריסטאן Lauriston אל העבודה הזאת.

בה' אקטאבער בא לויריסטאן אל מחנה רוסיא ויציע לפני קוטוזאוו את פרשת דבר מסעו, ויבקש ממנו לתת משמר ובטחון בידו לעשות דרכו לעיר המלוכה, והנה לא מצא בפי קוטוזאוו את המענה אשר הוא מבקש, כי ענה אותו כי הדבר הזה רב מכחו ועובר את המצוה אשר צֻוָה מאת אדונו ביום אשר מלא את ידו לפקד צבא מלחמה, אך את זאת יעשה למען השלום, שלוח ישלח את מכתב נאפאלעאן ביד וואלקאָנסקי שלישו אל עיר המלוכה, ועד אשר ילך הציר הזה וישוב יכרתו שני שרי הצבאות ברית מנוחה, וכל עם המלחמה איש על מקומו יעמוד בשלום, ויהי כאשר לא היה לבב לויריסטאן אל הדבר הזה, ויסכם עליו מוראט מדעתו, וגם נאפאלעאן נרצה לו וישמח עליו שמחה גדולה, ויבשר במקהלות שרי צבאו כי כעוד ארבעה עשר יום יתענגו על השלום אשר המה מתרפקים עליו.

וברית המנוחה הזאת לא היתה כרותה בלתי אם בין שתי המחנות הגדולות העומדים במערכה פנים מול פנים, והחיל העומד בצדדי המחנות לא זכו בו, על כן לא היה להצרפתים דבר מלכם זה למנוחה, כי הקיפום הרוסים במלחמות קטנות ורצופות משלש רוחות, עד כי לא יכלו לקבוץ אוכל בלי מלחמה, כי ארבו הקאזאקין והכַפרים על כל מובילי דבר מחיה להצרפתים ויהרגום, לא היתה גם המחנה הנחלה בטוחה בבריתה בלתי אם ממיתת חרב ולא ממותי רעב – ועוד ביום השלישי לימי הברית ארבו הקאזאקין בדרך העולה למאָזאיסק – במקום אשר ראה את גדולת הצרפתים ואת ידם החזקה – וימיתו מאה וחמשים פרשים משומרי ראש הקיסר כאיש אחד, ושני כבודות גדולות נושאות בר ומזון אשר הלכו כמו כן בדרך ההוא נפלו עם הלויה ההולכת אחריה בידי הקאזאקין – ובכל יום ויום רוכבי צרפת יוצאים ונפוצים לעשָרים ולמאות דרך יום ויומַיִם ממאסקויא לקבוץ בר ומזון, אך יצוא יצאו ושוב לא שבו, כי על כל פת לחם על כל מלא כף מספוא נאנסו להלחם מלחמת חיים ומות ולהביא לחמם בנפשם, ומדי יראו הכַפרים כי רב כח הצרפתים מכחם, יציתו את כפריהם ואת כל אשר בהם באש, כי בחרו לתת את יגיעם לאש מתתם אותם לאויביהם, וידל כח הצרפתים במאסקויא מאד, כי היושב בעיר חסר לחמו, והנודד ללחם היה צפוי אל חרב, לא ירשו הצרפתים ברוסיא בלתי אם את רצועת הארץ הקצרה אשר עברו עליה מקאָוונע עד מאָסקויא, ויתר הארץ לימינה ולשמאלה היתה בידי אדוניה הראשונים, וגם את הרצועה ההיא הפסיקו הרוסים פעמים רבות באחור המחנה הגדולה, ויזנבו את המאחרים ללכת, ואת הרצים המריצים מכתבי נאפאלעאן לצרפת, והמביאים מכתביהם אליו. זאת אחרית הפעולה הנמהרה אשר עולל קיסר צרפת לעמו.

אף שמע נאפאלעאן בעת ההיא דברים יורדים חדרי בטן אשר פקידי הרוסים דוברים אל פקידי הצרפתים היושבים אתם כאחים בימי ברית המנוחה, כי המה ספרו לתומם כי צבא קוטוזאוו הולך ורב מיום אל יום ברגלים ובפרשים, וכי קרובה המלחמה לחדש כחה כקדם, ובאהבת הפקידים האלה את הבריות שאלו אותם לאמר "למה תתראו? ומדוע אינכם ממלטים את נפשותיכם בטרם יבואו ימי החורף? כי בימים ההמה יפלו "צפרניכם מעל אצבעותיכם, וכלי זייניכם ימוטו מידיכם ואבריכם “יתקשו כאבנים” ופקידי הקאזאקין החזיקו שאלותיהם עליהם "לאמר המבלי אין לחם ואַוִיר וקברים בצרפת לחיות ולמות שם באתם הֵנָה, לְזָבֵּל ארץ נכריה בגויותיכם? הן זאת חובת האדם "לארצו, בחייו יעבוד את אדמתה ויגן עליה, ובמותו ישיב את "גויתו אל האדמה אשר נוצר ממנה, כי היא כִלְכְּלַתּוֹ בחייו והוא "יכלכלה במותו, את גויתו אשר לָוָה ממנה אותה ישלם לה, "ואתם מבקשים מות על אדמה אשר לא נוצרתם ממנה! את אשר “לא שאלתם אתם משיבים” שמעו הצרפתים את דבריהם ואותם לא עשו, כי הגאוה היתה מסוה על עיני נאפאלעאן ורשת לפעמיו, אף ירא לסגת אחור פן יאמרו מלכי איראפה בורח הוא, על כן הקשה את לבבו להוחיל במאסקוי אולי יֵרַךְ לבב קיסר רוסיא לבקש שלום, עד אשר ירד השלג הראשון מן השמים ויכס את הצרפתים בכסות קרה תחת כסות בקרה אשר המה חסרים. אז נמס לבבו כשלג מפני אש, ויתמלטו מפיו מלים המעידים כי נכנע בלבו לסגת אחור, ובכל אלה כרת ברית לשפתיו ולא הוציא את הדבר הרע הזה מדלתי שפתיו החוצה.

ובעוד הוא מתמהמה במאסקויא היה ידים לקוטוזאוו לעשות חיל, ולצבור בר לשובע וצרכי מלחמה לרוב, את הפצועים שלח איש לביתו להתרפא בנחת ובשפע, ואת כל איש בריא ואיש חיל אסף אליו, ואנשי התרים אשר לו הגיעו עד מאסקויא ויוציאו לאורה את כל אשר הצרפתים אורגים בחשך, עד כי לא אנסו לו כל רזי נאפאלעאן, אז הרחיב פיו על אויבו ויספר במקהלות כי שחה לעפר נפש הצרפתים, ומאסקויא אשר היתה להם עד היום לבית האסורים תהי להם בקרוב קבר עולם, ממאסקויא תצא אש ותאכל את צרפת.

ונאפאלעאן כראותו כי אפס תקוה אל השלום צוה את שונאָט lunat לבער באש את כלי הנשק ואת העגלות הצבורים בקאָלאָטסקאָי ואת היליערס Hilliers צוה לקבוע מקום בעלניא ולהכין צידה בה, את שלל מאסקויא ואת החולים אשר היה כח בהם להחזיק בדרך הניס למאָזאיסק, ויתרם הניח במאסקויא בין חולי הרוסים אשר היו שבי בידו, עוד הוא עושה הנה והנה וקול רעם הרוסים נשמע אצל ווינקאָווא, כי שמה התנפלו בח"י אקטאבער על מוראט וישחיתו ממנו ארצה כארבעת אלפי איש, ושני שרי גדודים היו בנופלים, ומוראט נפצע, שנים עשר כלי תותח ועשרים עגלות עפר שרפה וכבודה רבה נפלו שבי בידם, ויתום לריק כח מוראט, כי מרבית רוכביו היו לבז בימי המנוחה, ויתר הבז אכלה החרב במלחמה ההיא, ויתר החרב היו נמוגים ברעב וילכו בלא כח לפני רודף.

והשמועה באה עד נאפאלעאן ותפעמהו רוח גבורתו מכף רגלו עד קדקדו, חיש קל עפו פקודות כצפרים עפות מפיו, ורבבות אלפי ידים הוציאו את פקודיו לפעלם, ועוד ביום ההוא יצא בראש חילו ממאסקויא, ובצאתו אמר אל ראשי חילו: הבה ונלכה אל קאלוגאה, ואוי לצבא אשר נפגע בו!

 

יציאת הצרפתים ממאסקויא    🔗

בי"ט אקטאבער הודיע נאפאלעאן את דרכיו לראשי חילו, כי בדעתו לפרוץ דרך קאלוגאה, מעדין, יוקנאָוו, עלנייא ןסמאָלענסק עד גבול פולין, וידבר אל לב החרדים על החורף העז דברים נחומים, כי הורה אותם על השמים הטהורים ועל השמש המאירה עוד בעצם תקפה ויאמר זה כוכבי וזה כבודי! ואת העם היוצאים לרגליו פקד ויהי מספרם יותר ממאת אלף איש רגלי, כולם אנשים אשר כח בם לעמוד בקשרי מלחמה, אולם חמשים אלף רוכביו וחמש מאות וחמשים כלי תותחו היו נרפים מאד, כי לא היו סוסיהם מיוזנים לשטוף במלחמה, ואספסוף רב וכבודה רבה מאד יצאה אתם בלי סדרים, מסובלה בטוב כל ארץ רוסיא ובשלל מאסקויא, ותהי המחנה כאהלי הקדרים וכמסעי ערבים במדבר.

ושני דרכים עולים ממאסקויא לקאלוגאה, משער אחד בדרום העיר יצאו שניהם, הדרך הישן עולה לשמאל איש בצאתו, הוא הדרך אשר בו נגף מוראט לפני קוטוזאָוו, והדרך החדש עולה ימינה, ויחזק נאפאלעאן בדרך הישן ויוציא את הקול כי הולך הוא להשיב מכה אל חיק מכהו, אבל עוד לא הרחיק ללכת דרך איזה פרסה, ויהפוך פתאם את פניו ימינה וילך דרך שלשת ימים במרחבי שדה, עד בואו בכ"ג אקטאבער אל הדרך החדש, ויעבור כמעט על פני קוטוזאָוו אשר חִכָּה אותו בחילו הגדול על הדרך הישן, כי נייא ומוראט עמדו חמושים בימי מסעו, על יד מאָטשע ובווארענאווא, ויתנו אפר בעיני הרוסים לבל יראו את נאפאלעאן בשנותו את דרכו, והצרפתים אצו לכלות דרכם עד מאלאָ יאריסלאוויטש, כי שמה כלתה מחיצת קוטוזאָוו, ובעברם את המקום המסוכן ההוא יִפָּלֵא ממנו לעשות דבר להצרפתים הפורצים עד קאלוגאה, על כן היה לבב נאפאלעאן מלא רוגז עד אשר הודיעו אחד משרי גדודי איישען כי מצא גם את העיר ההיא גם את היעדים החופפים עליה רֵיקִים, אז שבה מנוחת נאפאלעאן לקדמותה, וילן בליל כ"ג זעפטעמבר בבאבראָויסק.

מחרת היום ההוא עברה מנוחתו, כי באו מלאכים ויגידו לו כי הרוסים מתעתדים לנשל את בני צבאו מן המקום ההוא ולסגור עליו את הדרך לקאלוגאה, וצעדי הצרפתים צרים מחסרון סוסים קלים ומרוב כבודה אשר אתם, ומתנהגים בכבדות, לשוא האיץ נאפאלעאן בדאוואוסט למהר אל מקום המלחמה, פן ידיחו הרוסים את הרעה על איישען ושחת לכל העם, כי אֵחַר את המועד ולא בא עד לפנות ערב, אחרי אשר תמה המלחמה, ואיישען לבדו נשא את משא התגרה ההיא, הן אמת כי שם את מצחו נחושה ויתחזקו לקראתם כל היום וירפו ממנו, אפס כי נפל ממנו רב, ויותר מארבעת אלפים צרפתים ובתוכם שבעה שרי גדודים כסו את שדה המערכה, והרוסים התבצרו על יד הדרך, ויתעתדו לחדש את המלחמה ביום השני, עד כי נואש נאפאלעאן מן הדרך אשר בחר, ויסוב ויעבור צפונה.

ויצאו הצרפתים מן המלחמה ההיא וידיהם על ראשם, ונאפאלעאן נפל בעינם מאד על דבר אשר גבר הזקן קוטוזאוו עליו, עד כי נער כפיו מארץ רוסיא כולה פעם אחת, וישב וינהה אחרי פאריז עיר המלוכה, וכאשר עפה מחשבתו בראשונה מפאריז במועף אחד עד מאסקויא, ככה שבה עפה דעתו כמעט הפך ערפו ממאָסקויא עד פאריז, אולם לא נקלה היתה לפסוח ולהמליט את חילו בדרך הגדול הזה, כי לא היה לו בלתי אם שני משכנות מבטחים וערי מסכנות בסמאָלענסק ובמינסק, ובהן היו צבורים בר ואוכל וצרכי מלחמה למכביר. אבל גם שתי אלה לא היו בטוחים מפחד רעה, כי וויטטגענשטיין המתחזק על יד פאלאצק נצב כדוב אורב על סמאָלענסק, וטשיטשקאָף אשר הגיח בעת ההיא עד בריסק בליטא לטש עינו על סמאָלענסק, ומי יעצור בעד טשיטשקאף העומד כמאה פרסה מאחורי הצרפתים למהר לבוא ארצה אשכנז בעוד הצרפתים מתמהמהים ברוסיא? במקום אשר היו הפרייסים ואולי אף העסטרייכים נכונים להריץ כפים אל אויבי צרפת, ולסגור על נאפאלעאן הדרך לשוב צרפתה, על כל אלה דאג נאפאלעאן ויחש על העתידות.

אולם לפקידי החיל לא גלה סודו ופחד לבבו, ויתראה להם בכבודו הראשון, ובדברו אתם פתח להם את אוצר ישועתו ויאמר למשוך אליו את וויקטאָר ואת שלשים אלף איש אשר אתו, ומסמאָלענסק ומווילנא אמר להוציא את אנשי המלחמה אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה הגדולה, ואשר התרפאו מהמכות אשר הוכו במלחמה, ובכח המחנות האלה יקבע מקומו בעבר הדנעפער והדינא, במקום אשר היה בו אהלו בתחלה, שמה יתחבר עם מאקדינאל ועם זיענט סיר ויכה את קוטוזאוו ואת וויטטגענשטיין אחור, ואת פטרסבורג יחריד, ובדברים הנחומים האלה צוה נאפאלעאן את חילו לפנות להם צפונה לעומת מאָזאיסק.

אבל גם הרוסים לא שמחו בנצחונם שמחה שלמה, כי היה הישיש קוטוזאוו איש מתון מאד, ולא התנצח להלחם עם הצרפתים מרי הנפש, על כן לא מסר נפשו לגדור על הצרפתים את הדרך בגדרים בל יפרצו, כי אם שמר את מספר צעדיהם לבל יִפָּרֵצו להם דרכים חדשים, ואת הדרך אשר באו בו אותו הניח פתוח להם לשוב אחור, אף לא לחץ אותם בחזקה, ורק הקאזאקין הקלים כנמרים מהרו אחריהם להרגיזם בדרך, והמה סבבו את הצרפתים כדבורים, גזלו את מנוחתם, ויזנבו את כל הנחשלים אחריהם, וירעצו וירוצצו את הכבודה המתנהגת בכבדות, ויקחו מהם את כל השלל אשר הביאו ממאסקויא, כה משפטו כל ימי היות הצרפתים ברוסיא, אבל לא כמחשבותיו היו מחשבות ווילסאָן ציר מלך ענגלאנד, אשר היה עם הרוסים במחנה מן היום אשר חדש מלכו את בריתו עם קיסר רוסיא, כי הוא היה איש נבהל למלחמה, ולא חָס על דם בני רוסיא, ויסת את קוטוזאָוו תמיד לתגר עם הצרפתים מלחמה נצחת, ורבים מבחורי הרוסים הבוטחים בזרועם היו עמו בדעה אחת, ומדי ראותו את הצרפתים מרחוק הציק את קוטוזאוו בדברים טובים ואף בדברים קשים לבלע ולהשחית, עד אשר גער בו קוטוזאוו ויאמר לאמר "מה לי ולך איש ענגלאנד כי באת אלי להזכירני "מלחמה ולהמית את בני עמי? הן לא את מלחמת ענגלאנד אני "נלחם עם הצרפתים, כי אם את ארצי אני הולך להושיע, "ואני הנני רואה את נאפאלעאן בורח מארץ רוסיא ומה יש לי "עוד צדקה לאנוס אותו לעמוד בארץ ולהלחם אתי? טוב לי לצקת להבורח הזה גשרים מזהב מוצק לעבור את הדנעפער "והניעמען, מאכוף אותו להלחם בי ולנצחני – והזמן לא יְאַחֵר את נקמת רוסיא ממנו, כי קרב החורף העז לבוא, על "כן אינני דוחק את השעה עד בוא החורף בעל בריתנו ונוסף "גם הוא עלינו. כי נאמן ברית החורף אתנו מברית מלך “ענגלאנד אדוניך”.

ובנסוע נאפאלעאן ממאסקויא הניח אחריו את מאָרטיער ושמונת אלפים איש אתו לשמור את עקבו העולה לקאלוגאה, ואת הכבודה ההולכת בדרך הישר למאָזאיסק, ויצוהו להרוס את שארית מאסקויא, ואת מצודת קרעמלין העומדת עוד על תלה, ואחר יסג אחור עד ווערייא Wereia, ויהי המאסף למחנה צרפת.

ויאסוף מאָרטיער את אנשיו הנפוצים בכל העיר, ויתנם במצודה אשר מלא אותה אבק שרפה לרוב מאד, כי עוד נשמעו נחרת סוסי הצרפתים היוצאים בקצה העיר מזה, וקול מצהלות אבירי הקאזאקין הבאים נשמע בקצה מזה – ובעקביהם הלך ווינצענגעראָדע האשכנזי שר גדוד לקיסר רוסיא ועשרת אלפים איש אתו, ויהי ווינצענגעראָדע נחפז לבוא אל העיר ראשונה לכל בני הרוסים, למען יקרא שמו עליה, והצרפתים ארבו לו ויתפשוהו חי, והוא כראותו כי נפל כתוא מכמר בראש חוצות מאסקויא, שם ערמה מעוזו וינופף במטפחתו אשר בידו, ויאמר כי ציר שלוח מאת קוטוזאָוו הוא, וגם ערמתו זאת לא עמדה לו, כי הציקו מאָרטיער בשאלותיו וילכדהו בתשובותיו, עד אשר הודה כי היתה מעשהו נמהרה, ויתן את נפשו לשבי ביד הצרפתים.

וישב מארטיער על חרבות מאסקויא ארבעה ימים, ביום החמישי טמן מוקשי אש לא נופח בחבלים ארוכים, אשר קצם אחד נוגע באבק השרפה, בוער והולך בנחת עד העת אשר חשב לו, ואחר מהר הוא ואנשיו ויצאו מתוך ההפכה, והקאזאקין באו תחתם בתרועת שמחה ויירשו את העיר וישבו בה, הם עטים אל השלל אשר הניחו הצרפתים במצודה, והאש הלוהט את החבלים בא עד קצם הנוגעים באבק השרפה, ופתאם נבקעה הארץ תחת המצודה בקול רעש נורא מאד, יסודיה התמוטטו וחומותיה התפוררו, ואבני מסע גדולות עפו באויר הרקיע כצפרים עפות, וקול רעשה נשמע עד מחנה צרפת אשר היתה רחוקה בעת ההיא כשלש פרסה ממאָסקויא, אז ידע נאפאלעאן ויבשר לשריו כי נכבה גחלת מאסקויא האחרונה, במצודת מאסקויא החל, וביתר ערי רוסיא אשר עבר בתוכן כלה חמתו הנתכת כאש, גם את באראווסק, גם את ווערייא הצית באש, למען לא ימצאו רודפיו מנוחה בהן, כאשר עשו לו הרוסים בבואו כן שלם להם בשובו.

 

הצרפתים נסוגים אחור    🔗

בכ"ח אקטאבער הגיעו הצרפתים עד מאָזאיסק המלאה לה בתי חולים מוכי מלחמה, ויעשו בם כאשר עשו במאסקויא, את אשר היה בו כח להחזיק בדרך לקחו אתם, ויתרם הניחו לרחמים לפני הרוסים – שמה תם הלחם אשר הצטיָדו במאסקוי, והחורף שלח את חִצֵי קרתו הראשונים למשחית בהם, ועוד ביום ההוא נלאו הרכים והענוגים לעמוד לפני קרתו, וסוסים רבים לא מצאו כח למשוך את העגלות, עד כי שרפו עגלות רבות וצרכי מלחמה באש במצות הקיסר, ובכל אלה לא הרגיזום הרוסים בדרך, אך יד טורח הדרך לבדה עשתה זאת, על כן לא שת נאפאלעאן לבו לזאת, כי דמה כי אך זה חלי וְיִשָׁאֶנוּ, אבל פתאם שלח דאוואוסט אליו אחד מבני הרוסים אשר נפל שבי בידו, והוא הגיד להקיסר כי כל צבא הרוסים הולכים ממעדין לוויאזמא, הדברים האלה ירדו חדרי בטנו, כי ראה את קוטוזאוו מתעתד לגדור בעדו גם את דרך סמאָלענסק, כאשר גדר עליו את דרך קאלוגאה, על כן לא אחר נאפאלעאן לגדור בעד הרעה ההיא, ויצו את שומרי ראשו בכ"ט בבוקר ללכת כל היום ההוא עד בואם לגיאטץ, שמה ישיבו נפשם במזון ויקדימו לבוא לפני הרוסים אל המקום אשר דמה קוטוזאָוו לקבוע יתדו בו בראשונה.

ויהי נאפאלעאן מחשב דרכו בצדק על פי חוק דרכי המלחמה, והחורף אשר לא הביאו בחשבון התקצף עליו ויקלקל את חשבונו, כי נטה ידו עליו בחזקה, ויראהו כי גֵרִים הצרפתים עמו והוא אדוני המקום הזה, והקור הראשון אשר הוציא מאוצרו ביום ההוא שִנָה את פני כל הדברים פתאם, גם הדרכים גם פני האנשים, גם לבבם לא עמדו על תכונתם אשר היה להם ביום שלפניו, ורוח אנשי המלחמה כהה, וילכו בלא חמדה ובלא כח, גם רוח הסדרים רופפה בעת ההיא, ובדאגתם איש איש לנפשו שכחו את דאגת הכלל, ואין איש שם על לבו לצלוח את נחל קאלוגאה המפסיק את הדרך אחרי מאזאיסק, עד כי נעצר מהלך המחנה בגללה איזה שעות, וכמה כלי תותח נטבעו במקום ההוא, ובהגיע כלי התותח אל אחד ההרים המחופים בקרח, נמוטו רגלי הסוסים אשר לא נסמרו כראוי ויפלו בחלקלקות ארצה, אז התנפלו עליהם אנשי המלחמה הרעבים וינתחום, ואת העגלות הציתו באש ויצלו את הבשר בדמו ויאכלו.

ביום ההוא עברו הצרפתים על פני המערכה אשר נלחמו בו את המלחמה הגדולה, וימצאוה מכוסה בשלשים אלף מתי מלחמה אשר לא היתה להם קבורה עוד, וביניהם פצוע בשתי רגליו אשר עוד נפשו בו, חמשים יום התגלגל הצולע הזה על פני השדה באין דורש ובאין מאסף, בטן סוס מֵת היה מעונו, בשר חַי מזונו ומי בִצָה שִׁקוּיוֹ, עד שוב הצרפתים ממאסקויא ויאספוהו, ויסבו הצרפתים את עיניהם מן המתים האלה שכבר מתו להָצֵר בצרת החיים המתהפכים בצירם על משכבם במקלט קאָלאָטסקאָי, כי שם צוה המות את מגפותיו הרעים להכות את הצרפתים בתחלואים שונים ומשונים, רעב וקרה ומחלה וכל דבר רע, לא היה כל צרי למכאובם בלתי אם התקוה לבדה, כי יפקדם נאפאלעאן במאסקויא והשיבם אל נויהם בכלות המלחמה, והאומללים האלה כראותם את המחנה עוברת לפניהם בְתוֹר נָסֵי מלחמה, שטחו אליהם כפים ויבכו ויתחננו עד כי צוה הקיסר את כל העגלות הנמצאות במחנה, אין נקי, לטעון עגלה עגלה חולה אחד עליה, ויהי בתוך בעלי העגלות האלה אנשים ערלי לבב אשר אחרו בדרך מעט עד עבור המחנה על פניהם, ואחר התאכזרו וישליכו את חוליהם על פני השדה, וימהרו ויעבורו, וימותו כולם בקרח, לא נמלט מהם בלתי אם שר גדוד אחד אשר מצאוהו מאספי המחנות ויביאוהו לספר לנאפאלעאן את מעשי האנשים ההמה.

בערב היום באה כל המחנה עד גיאטץ, וישתוממו למצוא בה גופת רוסים הרוגים ביום ההוא, וכולם רצוצי גלגולת, והמה היו שבויי חרב אשר לא מצאה יד הצרפתים לתת עליהם משמר ולפרוס להם משארית לחמם, אף יראו לשלח אותם לנפשם, פן יגלו לאחיהם את מעמד הצרפתים הרע, על כן לקחו את נפשם, ראו הצרפתים ויפול לבבם, כי זכרו את אחיהם אשר נפלו שבי בידי הרוסים, וקאָלינקאָרט הוציא רוחו ויאמר “זאת תורת החסד אשר הבאנו לארץ רוסיא”! ובכל זאת היה נבחר להשבוים המות הזה מחיי הצער אשר החיו אותם אחרי כן, כי מהיום ההוא והלאה לא המיתו אותם בפועל ידים, כי אם כלאום במקומות אשר לא יכלו לצאת מהם, ויאסרום למות תחתם ברעב, זה חסדם אשר עשו עמהם!

עוד שני ימים ענה נאפאלעאן בדרך כחו עד בואו לוויאזמא, ויוחל בה עד בוא איישען ודאוואוסט לשמור את דרך מעדין ויוקנאָוו המתחבר בעיר ההיא עם הדרך העולה לסמאָלענסק, כי בו הרוסים באים ממאלאָ–יארעסלאוויטש, ויהי כאשר הוחיל שלשים ושש שעות ועקבי הרוסים לא נודעו, וישב ויסתפק בהשערתו את דעת קוטוזאָוו אם רודף הוא אחריו בעצלתים ועודנו מְאַחֵר בדרך, או מהר לפניו בדרך העולה לימין וויאזמא לגדור ארחו בדאָראָגא בוסץ? על כן הניח את נייא בעיר ההיא, וימלא את ידו להיות המאסף למחנה צרפת תחת דאוואוסט אשר עיפה נפשו בדרך, ואשר היתה תלונה רבה מאת העם עליו, כי דקדק בסדרי הצבא יתר על המדה הדרושה לחפץ שעת הסכנה כזו, ולא נתן את בני צבאו לפסוח על סדרי הקרב אשר יתר שרי הצבא מדחים אותם בעת ההיא, ובעוד הוא משתעשע ומתמהמה בסדריו, הדביקו פלאטאָוו וגדודי הקאזאקין, ויורו עליהם בכלי תותחיהם הקטנים אשר המה מוליכים אתם בעגלות החורף, וישחיתו מהם רב, עד כי נצערו אנשי המלחמה בדרך ההוא כעשרת אלפים איש, על כן השיבו נאפאלעאן, ויקם את נייא תחתיו בעקב המחנה.

ויאחרו איישען ודאוואוסט לבוא בקרבת וויאזמא עד ב' נאוועמבער, וביום ההוא באו גם חלוצי הרוסים תחת יד מילאראדאוויטץ ויתיצבו לפני העיר, ויעמדו תחתם כל הלילה, ובוקר התגרו בם מלחמה עזה מאד, הרוסים העבירו את האיטאלקים ויגדרו בעדם את הדרך, ונייא יצא מאת העיר ויהי על הרוסים מאחריהם, ויאכפם להקל ידם מעל איישען, ודאוואוסט גם הוא מלא לבבו תחבולות מלחמה, ויסוב ויבא גם הוא מאחריהם, ויבוא ויעמוד בין הרוסים ובין העיר, ותהי המלחמה חזקה ביום ההוא מאד, וכדורי הרוסים אכלו בשר צרפתים לשובע, ובכל אלה התחזקו שלשת שרי צבאות צרפת אלה לפרוץ את הגדר אשר גדרו הרוסים בעדם, ויפתחו להם את הדרך ויעברו את וויאזמא, ואותה שלחו באש, ויפקדו מהם ביום ההוא כארבעת אלפי איש.

 

תשובתם לסמאלענסק    🔗

עד כה לא מלאה סאת הצרפתים האומללים, כי זרחה להם עוד שמש אורה וחום בכנפיה, ויקוו לבוא שלום סמאָלענסקה האוצרת בקרבה מזון ומחיה וצרכי מלחמה בהמון, אולם בו' נאוועמבער לבשו השמים קדרות, וערפל קר חתל את הארץ, והשלג ירד בשפע רב ויכס את פני האדמה, לא נכר דרך לפני שדה, ונקיקים לפני מישור, ותהיינה עיני הצרפתים מלאות שלג וכפור שמים, ובידיהם גששו על כל מדרך כף רגל את האדמה אשר הם עליה, כי אשר נפלו בנקיקים נקברו בערמות השלג, הקור בקע דרך בגדיהם הקלים ונעליהם הקרועים ויסמר את בשרם, הסער עצר את נשימתם, ורוח פיהם נקפא ויהי לקרח על שפמם ועל זקנם, ברגליהם דבקו גלגלי שלג ויכבידו את מצעדי רגלם, ואשר נוקשה רגלו ויפול שכב ולא יסף קום, ויכס עליו השלג, כלי זייניהם נמוטו מידיהם ודגלי עוזם מזרועיהם, לא הביטו על פקידיהם ולא שמעו לקול נוגשיהם, איש איש הולך לבדו ומתנודד בצרת נפשו, רבים נפוצו בדרכים צדדים ובמשעולי הכפרים לבקש אוכל לנפשם ומחסה בקרה, ויפלו בידי הקאזאקין אשר ארבו בצדי הדרכים להכרית את פליטיהם, ואשר החזיקו בדרך המלך עמדו כל הלילה בערמות שלג רעבים וסמרים, כי התלחלחו עצי היער ויעמדו בפני האש, עד כי תם לריק כחם לצלות את בשר הסוסים ולבשל במי שלג נִמַס את מלא כף הקמח אשר בשולי כליהם, רבים ישנו בשלג שנת עולם ולא הקיצו עוד, שמה הטביעו הצרפתים את יתר בִזַת מאסקויא כדברים אשר אין חפץ בם.

ביום ההוא פגש נאפאלעאן ציר שלוח אליו מביתו מפאריז וישמח לקראתו, כי לא שמע מהם דבר זה עשרת ימים, אבל השמועה הבאה על ידו מארץ מרחק היתה כמים קרים על נפש סמרה מקרח, כי הודיעו את דבר הקשר אשר קשר מאללעט להדיח את יושבי פאריז מאחרי מלכם, ואף כי לא קמה עצת הקושרים ויכפרו את חטאתם בנפשם, בכל זאת זרקה הבשורה ההיא מרה בלב נאפאלעאן, כי ראה את שני קצותיו אוכלת אש המלחמה ברוסיא ובספרד, וגם תוכו נחר בקרב ממלכתו פנימה –

ופקידי המחיה בסמאלענסק שמעו כי קרבו הרעבים לבוא וישלחו לקראתם המון עגלות נושאות בר ולחם ומזון, ויפגשו את הקיסר ואת שומרי ראשו ויעטו עליהם לבלעם בעודם בכפם, אבל את נאפאלעאן היתה רוח אחרת, כי כלכל דברו במשפט, וישלח את כל המזון אל חיל נייא מאספי המחנה, כי אמר הקרובים אל האויב ואל המלחמה המה יקרבו אל שולחני ראשונה, ויעורר את נייא לעצור את האויב בכל כחו, עד אשר ישיבו העם את נפשם בסמאלענסק יום תמים, והוא בגודל נפשו עמד בפרץ ויעמוד להלחם עם הרוסים כאשר ילחמו עבדי המלחמה הקטנים ויעצרם עד בוא כל הצבא אל מקומם ואחר נסג אחור גם הוא ויבוא בקרבת סמאלענסק בי"ג נאוועמבער, עשרת ימים הגין על עקב הצבא הנסוגים אחור מוויאזמא עד בואם סמאלענסקה.

הוא בקרבת העיר, והנה כל ההרים אשר קרנו השמאלי נשען עליהם מלאים נסים ופלטים הנדחפים ונחלקים בחלקלקות הקרח מראשי הצוקים ארצה ואבריהם מתפרקים, וגדודי הקאזאקין משחיתים בם, ותושע לנייא זרועו לגרש את הרודף גם בפעם הזאת, לא נתן את הקאזאקין לכלות את חמתם בם.

והאומללים האלה היו שארית צבא איישען אשר עזב בדאָראָגאבוסץ את דרך המלך וישם פניו לבוא וויטעפסקה בדרך אשר בא בו בלכתם למאסקויא, לא זכר את השנוים אשר שנה החורף בדרך ההוא, כי הנחל וואָפה Woph אשר עברו בו בקיץ ברגל, הקוה מי גשמים רבים בחורף ויהי לנחל שוטף, בשפתו גומא ובצה רבה והרים תלולים משני עבריו, ובצוות איישען להרוס את הבתים הקרובים אליו ולבנות מקורותיהם גשר לעבור בו, היתה תלונה רבה עליו ממקצת העם הצמאים אל המנוחה בבתים ההמה, והמה רבו אתו כל הלילה ולא נתנו לנגוע במקום מנוחתם, עד בוא היום והקאזאקין לוחציהם כאחד, אז היתה מהומה רבה על שפת הנחל ההוא, כי נלחצו שמה כששת אלפים אנשים מזֻיָנים, וכפלַים כהם חולים ופצועים, מאה כלי תותח, עגלות וצבים וכבודה רבה, אויב מאחריהם ונחל שוטף לפניהם, ויהי כלי התותח הראשונים עוברים את מיכל המים בין בצעי קרח בשלום, והבאים אחריהם נוקשו ויפלו, ובנפלם עצרו את הבאים באחרונה עד אפס מקום לעבור, עד כי הפקיר איישען את כל הנשק והכבודה לשלל בידי אויב, דבר יצא מפיו ואנשי המלחמה התגוללו על הכבודה העשירה ויגזלו ויחטפו איש אשר מצאה ידו, מרביתם בזו למחמדי פאריז ומאסקויא ולא בזזו בלתי אם כל דבר מאכל, ואיישען ובחירי בני צבאו הפכו פניהם אל האויב, ויתר העם חצו בנחל ויעברו כל אשר עוד כח בו לעמוד לפני קרתו, ואשר פגרו מעבור הלכו שבי בידי צר, והעוברים באו אל אחד הכפרים ויהרסו את הבתים אשר דמו שרי גדודיהם לנוח בם, ויעשו מדורות לחום וליבש את בגדיהם כל הלילה ההוא, וביום השני באו אל אחת הערים העומדות על תלם, והנה הקדימום הקאזאקין ויאחזו בה, אפס כי לא היה את לבבם להלחם פנים בפנים עם הצרפתים מרי הנפש הנואשים מחייהם, על כן פנו להם ויעזבו את העיר להצרפתים, שמה נואש איישען לכלות את דרכו אשר בחר ויאמר לשוב ולהתחבר עם חיל נאפאלעאן בסמאלענסק, אפס כי לא בכל העם אשר אתו היה כח לשוב ללכת בדרך, והמונים המונים מהם התגלגלו באפר החם אשר הכינו להם, ולא קמו ולא זעו מפני הפקידים המאיצים בם להמלט ממוקשות הקאזאקין, ויאמרו לאמר טוב לנו נמות פה, ולא נענה בדרך שארית חיינו, עד כי נואש איישען מהם ויאחז דרכו לסמאלענסק עם שארית האנשים אשר נגע רוח גבורה בלבם, ואשר אחרו בדרך נרדפו על צואריהם עד כי נמלטו אל מאספי מחנות צרפת הבאים סמאלענסקה לרגלי נייא קצינם, וַיִנָצֵלוּ.

כל זאת בָּאַתָם והמה לא נואשו מתקותם, ובצפיתם צפו על אוסמם הגדול בסמאָלענסק, כי בו ימצאו את כל אשר תשאלם נפשם, מנוחה, מזון, ובגדים, וכח לדרך, עד כי בראותם את עיר חמדתם זו מרחוק, מרקו את שארית כחם, וירוצו בלי סדרים, וידחקו איש את אחיו, מלאים חמת רעב, מראיהם כאודים עשנים, ומרורות בלבם, עד כי יראו פקידי העיר לאסוף את מרי הנפש האלה פן יכו את העיר חרם, על כן מהרו לסגור שעריה, ולא נתנו לבוא העירה בלתי אם את הבאים מזוינים לרגלי פקידיהם בסדרי מלחמה, והבאים בלי סדרים כעניים המבקשים לחם חסד, עצרו על יד השער, לשוא התגלגלו האומללים האלה בשלג ויבכו ויתחננו ויצעקו ויקללו את יומם ואת מלכם עד אשר יצא רוח אפם לעיני השומרים, כי על פי הקיסר היתה שומה לאסוף את הנפוצים האלה לשוב ולהתאסף על דגליהם, וגם אחרי אשר נפתחו השערים להם, שקדו לשוא על דלתות האסמים לבקש פת לחם, עד אשר נאנסו להתאסף ולהתגודד לגדודים תחת ידי קצינים ופקידים כראשונה, אבל בעוד המה מתמהמהים אזל הלחם והבשר מאסמי העיר, לא נשאר להם בלתי אם קמח ולפת חי ויין שרף, והמה אשר נחמרו מעיהם מפני זלעפות רעב, נפלו עליהם ויבלעו את הקמח חַי, ויין שרף גמאו למרבה, עד כי נהפך לחמם ושקוים במעיהם למרורת פתנים, שכרו ויעלוזו וישנו שנת עולם, ומקצתם ראו כי גם בסמאלענסק לא היה קץ לעמלם, וידעו כי עוד נכונים להם ארבעים ימי תלאה כאלה עד בואם לווילנא, וימאסו בחיים, וישלחו יד בנפשם, וגם האנשים אשר התנצחו על כל הרעות המתרגשות לבוא עליהם, וישובו ויחזיקו בדרך, לא בטחו ברעיהם, ולא היו עם אחיהם בצרה, כולם נטשו את דבר הכלל וידאגו איש איש את דאגת נפשו, גנבו גזלו חמסו איש מיד אחיו החלש ממנו את מזונו ואת בגדיו החמים, וכמעט פגר אחד מהם וישכב ארצה לנוח ולהחליף כח, התנפלו עשרת אנשים מכל לשונות עמי איראפה, והחזיקו בכנף בגדי הנופל ובמזונו ויקחו אותם ממנו, עד כי נפל ערום ויפרפר בשלג עד צאת נפשו, אספו האומללים האלה את החסד ואת הרחמים אשר נתנה הטבע בלבם, כי צרת נפשם לא נתנתם להָצֵר בצרת רעיהם, אלה קצות דרכי הצרפתים במסעיהם הנוראים מסמאלענסק עד עברם את הניעמען!

המשך, מלחמה בקרן השמאלי

והתרועה אשר הריע קוטוזאוו בח"י אקטאבער על הצרפתים היושבים על חרבות מאסקויא, באה באזני וויטטגענשטיין העוצר את הצרפתים מפרוץ בצפון רוסיא, ובאזני טשיטשאקאף אשר עבר את קרנם הימיני דרך מאה פרסה, ויהי להם מאחוריהם, וביום אחד הפכו כל צבאות רוסיא בכל המקומות אשר המה נחתים, ויתגרו מלחמת תגרה עם הצר הצורר את ארצם, וויטטגענשטיין בא מצפון, וטשיטשאקאָף מדרום, ושניהם חתרו להתחבר אחד אל אחד על יד נהר בערעזינא, ולגדור את הדרך בגדרים בל יפָּרצו לפני הצרפתים אשר היה להם קוטוזאָוו מאחוריהם, והרעב והקור בקרב מחניהם פנימה, אלה המה סדרי המלחמה אשר דמו הרוסים לאויביהם, ותכון עצתם בדבר הזה, כי קרבו שני צבאותיהם אלה לבוא אל נחל בערעזינא, והצרפתים רחקו ממנו עוד דרך שנים עשר יום.

מימי המלחמה אשר נלחם זיענט סיר עם וויטטגענשטיין בח"י אגוסט, קפאו שניהם על שמריהם ולא נסו דבר גדול איש אל רעהו משך שני חדשים, ואך בתגרות קטנות התגרו הרוסים את אויביהם ויוכלו להם תמיד, וילכו הצרפתים הלוך וצעור, והרוסים הלוך ורב, אלה ספו תמו במלחמה במחלה ובאויר עז אשר לא נסו בו, ואלה הרבו אנשי חיל מהמתנדבים בעם, ואחרי השלום אשר השלים קיסר רוסיא עם בערנאדאָטטעיורש שוועדען, שבו גדודי רוסיא תחת יד שטינהייל מפֿינלאנד ויתעתדו להטות ידם גם המה על קרן צרפת השמאלי, עד כי דאג זיענט סיר את שני שרי צבאות רוסיא אלה, פן יבואו ויכוהו בשני קצותיו, ויאץ במאקדינאל לחזק את ידו בחמשה עשר אלף איש, או לבוא בנפשו אל המקום הזה לפקד צבא מלחמה תחתו, ולא אבה מאקדינאל לנסות את המסה הזאת על אחריות נפשו, כי היה את לבבו דבר חשד על יאָרק שר צבא הפרייסים אשר אתו, כי לא נאמן בבריתו עם הצרפתים, על כן יָרֵא למוש ממקומו אשר הָפקד בו מטעם הקיסר, כי היה רב לו גם הוא להפקיע את נפשו.

בי"ז אקטאבער יצאו הרוסים כאריות וילכדו את כל מבואות היערים המקיפים את פאָלאָצק, וילטשו עינם על המחנה הבצורה אשר הצרפתים מתבצרים בה, כי לא נשלמה מלאכתה עד כה, ומחרת היום ההוא יצאו מן היערים בעם כבד ויתגרו אתם מלחמה נמרצה, והכדורים הראשונים אשר ירו על אויביהם פגעו בזיענט סיר שר צבא צרפת ויחלשוהו עד כי לא עצר כח לרכב על סוסו, ובכל זאת לא התרפה וירכב על זרועות בני אדם אל מקום המלחמה החזקה. שבע פעמים לכדו הרוסים את הסוללות בזרוע עוזם, ובכל אלה לא התקיימו בידם, וישובו וידָחו מהן, זאת פעולת הצרפתים בקרנם הימיני, אולם בקרנם השמאלי היתה יד הרוסים בהם לרעה, כי לחצו אותם עד שערי פאלאצק, אף כי בכל אלה לא עמדה להם השעה ללכוד את העיר ביום ההוא.

בלילה ההוא עבר שטיינהייל וצבאו את מעבר הדינא אצל דריסא, ויעש לו ידים בעבר הנהר מזרחה, לבוא על הצרפתים מאחריהם, ולסכור אותם בפאלאצק בינו ובין חיל וויטטגענשטיין ובין הדינא, ובי"ט לחדש בבוקר שב וויטטגענשטיין ויעמוד במערכת מלחמה, ויוחל עד אשר ישמע את תרועת שטיינהייל הנלחם עם הצרפתים בעבר הדינא מזה, וגם אחרי שמעו את קול התרועה לא קם ולא זע ממקומו, וישב ויוחל עד אשר יחלו הצרפתים לנוס מחרב שטיינהייל, ויבוא הוא וישלים את מַגֶפָתָם, וזיענט סיר הבין את מחשבתו, ויט שכמו לסבול את מכות שטיינהייל כל היום ההוא, ולא יצא מאת העיר עד פנות היום, ויהי בלילה והחשך וערפל כסו את פני הארץ, אז הוציא את צבאותיו בסתר ויעבירם חרש את הדינא, ותצלח לו לגנוב את לב הרוסים ולא ידעו כי בורח הוא, עד אשר עבר רוח הוללות על מקצת הצרפתים לשרוף את אהליהם באש אשר לא צוה זיענט סיר ולא עלתה על לבו לעשות את הדבר הזה, ומהם ראו וכן עשו יתר העם, אז אורו עיני הרוסים לראות כי נסים הצרפתים לפניהם, וימהרו ויורו עליהם וישחיתו מהם רב, כי הלהבה הלוהטת את אהלי הצרפתים הראתה להם את המטרה אשר יורו עליה ולא יחטאו, ובכ' אקטאבר בבוקר באו הרוסים בפאלאצק וישבו בה.

ואף בהיות זיענט סיר חולה לא הסיר מסבל העבודה שכמו, ולא נתן את פקודתו לוורעדע שר צבא הבייערים הראשון בשרי גדודיו, כי ראה את יתר שרי גדודיו מתקשים לקבל מרות איש אשכנזי עליהם, על כן החרה החזיק במשמרתו, וַיַסַע את בני צבאו תימנה עד סמאליאן בכל ארבעה הדרכים העולים אל העיר ההיא, לא נתנם ללכת בדרך אחד, לבל יהיו זה לזה לשטן בדרך, וילכו ברוָחה ובנחת הלוך וגָנון על הדרך העולה מאָרשא עד באָריסאוו, הוא הדרך אשר פליטי צרפת השבים ממאסקויא עולים בו, אולם וורעדע אשר היה נפשו מרה על הצרפתים המקילים בכבודו, בקש וימצא תואנה לשַנות דרכו, ויפרד מאת הצרפתים ויתהלך באשר התהלך עד בואו בכף הרוסים, ויאבד לו כל הכבודה הגדולה ההולכת לרגליו, וגם אחרי הנזק הזה לא שב מדרכו, ויסע דרך קלובאָקע עד ווילייקא, לא התחבר עם הצרפתים עוד, ולעומתו מהר וויקטאָר מסמאָלענסק לסמוך את זיענט סיר בחמשה ועשרים אלף איש חיל וילך ויפגשהו על יד סמאליאָן בל"א אקטאבער, וביום ההוא עבר וויטטגענשטיין את נחל לוקאָלמילא ויתגר את חלוצי הצרפתים, כי לא ידע את דבר וויקטאָר אשר התחבר עם זיענט סיר, ובכל זאת לא ערב וויקטאר את לבבו לנסות דבר מלחמה נצחת עם הרוסים, מדאגה בדבר פן לא תעמוד לו השעה, ואבדה שארית צרפת השבה ממאסקוי, וישב ויסג אחור בלילה ההוא עד זיענאָ, אבל גם וויטטגענשטיין לא החזיק דרכו לעומת הבערעזינא כשמעו את דבר ההתחברות ההיא, ויסתפק לקבוע יתדו בוויטעפסק אשר נלכדה לפניו בעת ההיא, אז שבו כל הערים העומדות על פי הדינא לידי בעליהן הראשונים, וגם הבערעזינא היה פרוץ לפני הרוסים, כי שווארצענבערג נמשך מאת טשיטשאקאָף להגן על ווארשויא, ויפתח להרוסים את שערי באריסאוו ומינסק, ובה מצאו את האסמים הגדולים אשר עיני פליטת הצרפתים עליהם, עד כי לא נשאר להם לחם לאכול ודרך לשוב אחור, כי גם גדודי צרפת השומרים את עֶלְנִיאַ אשר לסמאָלענסק מאחור, נגפו ויפלו המה ואסמיהם שבי בידי צר, ומן העיר ההיא נפתחה להרוסים מסלה חדשה וקצרה, להקדים לבוא לפני הצרפתים בקראסנאָ כאשר הקדימום בוויאזמא, וכאשר נשאו שרי צבאות צרפת בסמאָלענסק את ראש אנשי מלחמתם, מצאו כי לא נשאר ממאת ושמונים אלף איש אשר לכדו את מאסקויא, בלתי אם שלשים אלף אשר כח וכלי זיין בידיהם לצאת לקראת נשק, וגם המה זובחים יום יום את סוסי הרכב וסוסי כלי התותח ואוכלים אותם במסתרים, עד כי הגיעו ראש ויאמרו הזאת המחנה הגדולה שיאמרו עליה כי רב כחה להרגיז ארץ ממקומה! ובכל זאת פקדו והתכלכלו הפלטים האלה לארבעה גדודים, ויצאו מסמאָלענסק גדודים גדודים תחת יד נאפאלעאן מלכם, איישען, דאוואוסט, ונייא. ביום הראשון הוא יום י"ד נאוועמבער יצא נאפאלעאן וגדודו, ואותם צוה לשום רֶוָח בין גדוד לגדוד דרך יום אחד, עד כי יצא הגורל על נייא לאחר בסמאָלענסק עד י"ז לחדש ההוא, ובמשך ימי שבתו בעיר יְאַבֵּד את כלי הנשק אשר לא יוכלו הצרפתים שאֵתָם, ויהרוס את חומת העיר ואת מגדליה, ויהי נאפאלעאן מחלק את חילו הקטן לארבעה גדודים, וקוטוזאוו הקדימו בחילו הגדול ויארוב עליו בקראסנאָ להשמיד את הגדודים האלה אחד אחד.

 

יציאת הצרפתים מסמאלענסק    🔗

בי"ד נאוועמבער בשעה החמשית בבוקר יצא נאפאלעאן לרגלי שומרי ראשו מסמאלענסק ויבואו בשלום עד קאָרטניא, ומקצת אנשיו הלכו לפַנות דרך לפניו עד קראסנאָ, ומהם מהרו מקצתם ויבואו עד ליאדיא עיר קצה גבול רוסיא הישנה, אבל עוד בלילה ההוא באו גם הרוסים גדודים גדודים ויפוצו בכל הדרכים אשר פליטי הצרפתים עולים בהם, ואת כל הבא בידם לקחו בשבי, וילחצו את הצרפתים אבל לא בחזקה, והצרפתים אשר טוב להם היות חללי אש מחללי קרח, שמו נפשם בכפם וילכו לעומת הכדורים ומלכם אתם בתווך, עד אשר נפתחה להם הדרך ויבואו לקראסנאָ, ובהחפזם להמלט על נפשם נתנו למשסה נשק, כלי תותח, עגלה וכבודה, כל דבר המתנהג בכבדות וכל איש אשר צרו צעדיו ללכת לרגלי אנשי המגן נפל שבי בידי הרוסים העומדים על ראשי ההרים ורואים את ערות הצרפתים, ואחרי אשר התמלט נאפאלעאן וגדודו בעור שִנָיו, ירדו הרוסים מהרריהם ויעמדו על הדרך ביד חזקה, להבדיל בין גדוד נאפאלעאן ובין גדודיו שרי צבאיו הבאים אחריו.

בט"ו נאוועמבר הסיע גם איישען את שמונת אלפים בני גדודו מסמאלענסק, וינהלם בכבדות וברפיון יד, ועמל הדרך חזקה עליהם מאד, רבים עזבו את פקידיהם וירוצו בלי סדרים לפני המחנה איש לנפשו, ובכל מקום אשר עמדו לנוח הניחו אחריהם אנשים אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה, כי נרפו מוסרות מוסר המלחמה, איש הישר בעיניו עשה וכטוב בעיניו התהלך, ואיישען ומרעהו רוכבים על סוסים קלים תפושים במחשבות לבבם בין הנפוצים האלה, ולא התבוננו כי הקדימו את בני חילם דרך חצי פרסה, עד אשר ראו כי קרובים המה לגדוד הרוסים, ועד אשר שמעו את דברי הציר אשר שלח מילאָראדאָוויטש לעורר אותם לתת את נפשם לשבי, וכמעט השיב איישען את פני חציר ריקם, רעמו כלי התותח מראשי ההרים ויפיצו כדורי מות על הדרך אשר הצרפתים הולכים עליו, אז התלקטו הנפוצים אחד אל אחד וישימו להם ראש אחד, ואיישען מהר לשוב אחור ויאץ באנשי חילו למהר אל מקום המלחמה, לשוא העידו בם הרוסים לבל יאבדו את נפשותיהם לדעת, כי כאנשים אשר לא נתן להם השם לב להבין את סכנת המות המקפת אותם סביב חשו רצו לעומת פיות כלי התותח, והכדורים אוכלים לימינם ולשמאלם עד כי ספו מחציתם, ובכל אלה חזקו יתרם פניהם מסלע ולא קבלו את חיי החסד אשר אמרו הרוסים להחיותם, ותקצר נפש מילאָראדאָוויטש בעמל האומללים האלה, וירף מהם לפנות ערב, כי אמר אולי ינחמו מחר וחסו בצל הרוסים וחיו, והמה לא כן דמו, ובראותם את הרוסים הוזים שוכבים, התגנבו ויצאו דרך פרצות מחיצת הרוסים במסתרים, וחשכת הלילה ההוא היתה להם לסתרה, ואך אחד מאנשי המשמר שמע קול צעדי המתגנבים האלה, ויקרא ויאמר מי אתם? ויגש אליו קליסקיא אחד השרים הפולאָנים העומדים לפני איישען, ויאר אליו בשפת רוסיא לאמר “הס אומלל! האינך רואה כי מצבא אוואראָוו אנחנו, ואנחנו הולכים לנסות דבר אל הצרפתים במסתרים”. ובדברים האלה גנב את לבב השומר, ויתן אותם לעבור בשלום, ואחרי אשר עברו את מחיצת הרוסים החזיקו דרכם ויבואו בי"ז לחדש אל קראסנא, כל אשר נמלט מכדורי הרוסים.

ולמחר באה הפקודה על הגדוד השלישי ההולך לרגלי דאוואוסט פקידם, גם המה הקשו לקבל את חיי החסד אשר אמרו הרוסים לתת להם, וגם המה נגפו מגפה לא ידעו שחרה, עד כי בא דאוואוסט אל מלכו בגפו כמעט, ובהיות פני המלחמה חזקה עליו התנער נאפאלעאן להפוך פניו אל ארץ רוסיא להכות מאחור את הרוסים המבדילים בינו ובין דאוואוסט, ותהי גם אחריתו מכות חדרי בטן, אז נואש נאפאלעאן להציל את הגדוד הרביעי הוא גדוד המאספים אשר התמהמהו בסמאלענסק תחת פקודת נייא עד י"ז נאוועמבער וימהר להמלט לליאדיא, ומשם נסע ויבוא עם אנשיו היעפים והרעבים לדובראָוונא, שמה חיתה רוח הצרפתים עד ארגיעה, כי ראו בה אשר לא ראו מימי צאתם מליטא, עיר נושבה, בתים חמים ולחם אנשים, וגם האויר הקר הרפה ידו מהם ביום ההוא, עד כי אורו עיניהם כמעט קט, אך נאפאלעאן לא ידע נחת, כי מרה נפשו על זרוע עוזו על נייא אשר היה לפי השערתו לשבי בידי הרוסים, ועוד ביום ההוא באה אליו שמועת מינסק אשר נלכדה לפני טשיטשאקאָף בט"ז לחדש ההוא, והמקום ההוא נכבד מאד; כי עליו ועל אוצרותיו הרבות שם נאפאלעאן את עיניו לנוח בו ולחדש את שארית כח חילו, עד כי התחלחל בשמעו ויאמר: עתה אך אל החרב עינינו לפתוח לנו את הדרך לשוב לצרפת.

ויחשוב נאפאלעאן דרכו ולא מצא טוב לו כי אם לעבור את הבערעזינא אצל העיר באריסאָוו, ועוד ביום ההוא – הוא י"ט נאוועמבער – שלח דברים אל דאָמבראווסקיא המתגרה את ערטעל שר גדוד רוסיא במסבי באבראָיסק, ויצוהו לתקוע יתדו בבאריסאָוו, גם את אודינאָט צוה למהר אל המקום ההוא טרם יקדימוהו הרוסים ולשוב וללכוד את מינסק, ואת וויקטאר צוה להגן עליו בלכתו בדרך, ואחרי עשותו את כל אלה העתיק את מחנהו מדובראוונא עד אָרשא, וימצאיה משופעה במזון בכלי תותח ובצרכי מלחמה לרוב, ויאכלו ויותירו וישימו בכליהם, את כלי התותח חלקו לגדודיהם, ואת יתר צרכי המלחמה בערו באש, כי לא יכלו הצרפתים שאתם, כי נמעטו ונצערו במלחמה ובתלאות הדרך, עד כי לא נשאר לנאפאלעאן מחמשה ושלשים אלף שומרי ראשו בלתי אם ששת אלפים נפש, לאיישען אלף ושמונה מאות נפש יתר פלטת שנים וארבעים אלף בני חילו, לדאוואוסט ארבעת אלפים נפש שְיָרֵי שבעים אלף איש, ספו תמו מן בלהות בחרב, ברעב, ובקרח, וגם שרי צבאיהם דלו מאנוש וינגעו עם בני חילם בלחץ השפטים הרעים האלה, וזה האיש דאוואוסט אשר ראוהו מלכים וקמו, בא בדובראָוונע עטוף ברעב ובשלג, כפור שמים כסה פניו, ותלתלי קרח עוטרים את ראשו ואת זקנו, ובראותו ככר לחם מרחוק עט עליו כארי על טרפו, ויבלעהו בעודו בכפו, ויאמר לאמר “לאנשי ברזל ולא לאנשי בשר, הכח לשאת תלאות כאלה, כי גבול שמה הטבע לכח אנוש ואנחנו פרצנו עברנו את הגבול ההוא”.

ולא מעון ומחיה חום ושובע לבדם מצאו הצרפתים בארשא להשיב נפשם, כי גם נייא מעוזם אשר נואשו ממנו נמצא להם בעיר ההיא למנוחת לבבם, כי בעזוב נייא את סמאלענסק בי"ז נאוועמבער, הלכו אתו ששת אלפים אנשים מזוינים ושנים עשר כלי תותח, ועליהם כשבעת אלפים נפש אדם מנופצים הולכים בלי סדרים איש לדרכו, עמוסים בשלל מאסקויא משא לעיֵפה, וילכו בעקבי ההולכים לפניהם בדרך העולה לקראסנאָ, עד בואם אל המקום אשר הרוסים אורבים עליהם, ופתאם ראו את ההרים סביב להם עטופים בכלי תותח, ועם רב ערוך למלחמה, ואחד מפקידי הרוסים ירד אליהם בתור ציר, ויעורר את נייא בדברים נחומים ובדברי כבוד לתת לשבי עוזו, פן ירא ברע אשר ימצא את בני עמו אלה, אבל עוד הוא מהפך בדבריו וארבעים כלי תותח פתחו פיותיהם כאחד ויקיאו אש ומות על הצרפתים ועל הפקיד הרוסי הדובר אתם, עד כי היה הציר בעיני נייא כמתעתע הדובר דברים מלבו אשר לא שלחו שר צבאו, וישפטהו למות או לשבי, וגם הציר בנפשו עמד משמים ויצדק עליו את הדין לקבל שביה על נפשו, ואף כי לא נבצרה ממנו להמלט פעמים רבות, כי נטרדו הצרפתים בצרת נפשם, ולא שמו עליו משמר, בכל זאת לא שקר בדברו, ויתגלגל אתם בתלאות הדרך, ויתענה בכל אשר התענו המה עד בואם אל קאָוונע מקץ עשרים יום לשביתו.

פעמים אחדים נסה נייא לפרוץ את מחיצת הרוסים ויפול ממנו רב, אף כי גם בפעם הזאת החזיקו הרוסים בשטתם להלחם את אויביהם רק מרחוק ולא מקרוב, עד אשר עבר הרוח על נייא לעת ערב, ויצו את עמו להפוך פניהם לעומת סמאָלענסק ולשוב בדרך אשר באו בו, המה שבים אל אחד הנקיקים העמוקים, ונייא כבד את השלג ממקום רגליו ויבקע את הקרח תחתיו וימצא כי נחל קטן הוא, אז עבר עליו הרוח לשפוט מישרים כי הנחל הזה משתפך אל הנהר הגדול הוא נהר דנעפער, ויאמר אל עמו לאמר “הבה נלכה בעקבי הנחל הזה עד בואנו אל הדנעפער ועברנוהו בשלום”, ויתהלכו באשר התהלכו דרך שדות ויערים, דרך בצות וגבים אל כל מקום אשר הנחל הזה מתעקל, עד אשר פגעו באִכָּר פִּסֵחַ וישמעו מפיו כי רחוקים המה מהדנעפער דרך פרסה אחת, ואף כי הגיד להם כי לא קפאו מימי הנהר ההוא עוד, עד כי אין דרך לעבור אותו ברגל, בכל ואת החזיק נייא בתקותו וילכו אחריו עד בואם אל שפתו, והנה חלקה אחת קטנה מחופה בקרח מוצק מן השפה אל השפה, ולפני החלקה ההיא ולאחריה מי הנהר שוטפים וזורמים כמשפטם בימי הקיץ, וגם בחלקה ההיא לא ערבו את לבבם לעבור, עד אשר מסר אחד מפקידי החיל את נפשו לטובת אחיו ויעבור אותה בשלום, וישב ויודיע לנייא כי מוצק הקרח בְּדֵי מדרך רגלי אדם ופרסות בהמה; אבל לא בדי עגלות וכלי תותח – אז צוה נייא להניח אחריהם את כלי התותח ואת כל הכבודה הגדולה אשר אתם, גם החולים והנשים וכל אשר אין לו כח לעבור את המעבר הקשה ההוא יעמדו תחתם, והיו לשבי בידי הרוסים, וכל אשר לא צר כחו עוד עבר ברגליו על הקרח, ויקפצו כצפרדעים מעשת אל עשת, עד עברם את הנהר, ובאחרונה עבר נייא ויפקוד את עמו וימצא כי לא נשארו אתו בלתי אם אלף וחמש מאות איש, ויתרם מתו במלחמה ויפלו שבי בידי הרוסים, על הדרך הזה גאל נייא את כבודו, ויקן את חפשיותו בדם רבים מבני עמו, כי גם בעבר הדנעפער מערבה אפפו אותם הקאזאקין כדבורים וישחיתו מהם רב, שלשה ימים רצופים הלכו הצרפתים בין אבני אש וכדורי הקאזאקין עד אשר באו יתרם בכ' נאוועמבער אל אָרשא בשלום.

 

מעבר הבערעזניא    🔗

בכ"ב לחדש ההוא יצאו הצרפתים מאָרשאָ עיר מנוחתם, וישובו לענות כחם בדרך העולה באריסאווה, ועוד ביום ההוא חזקה יד הדרך עליהם מאד, עגלות החורף אשר עתדו להם בסמאלענסק טבעו בבוץ, וההולכים רגלי חצו בשלג נמס עד ברכיהם, וכל אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה נפלו בידי הקאזאקין השומרים את מספר צעדיהם, כל זאת בָּאַתָם ולא חטאו בלשונם ולא נתנו תפלה במלכם, כי ראו אותו מתענה בכל אשר המה מתענים, וגם הוא וראשי שרי צבאיו הלכו רגלי בשלג ובטיט כאחד העם, אף כי היו מרכבותיהם נכונים אתם, אולם כאשר הגיעה לאזניהם שמועת מינסק ואסמיה אשר נפלה בידי הרוסים, אז לא שלטו ברוחם עוד, כי ראו כי נכונים להם בדרך ההוא ימי מחסור ועוני כימי צאתם מסמאלענסק עד בואם אל קצה ליטא, ובחמת רוחם החלו להטיח דברים על מלכם אשר מסר את משמר העיר הכבודה ההיא בידי איש אשר לא מבני הצרפתים הוא, כי חשד חשדו את שווארצענבערג כי מאתו היתה שומה להפיל את העיר ואת אסמיה בידי הרוסים, וגם הקיסר אף כי לא כמחשבת העם היו מחשבותיו על שווארצענבערג, גם הוא חרף את מערכות עסטרייך, על דבר אשר לא שקדו לשמור מכל משמר את העיר הזאת אשר ידעו כי עיני פליטת המחנה הגדולה עליה, אבל בפעם הזאת לא נשא שווארצענבערג את פני הקיסר, וישב חרפתו אל חיקו בהשאלות אשר שאלו לאמר: ראשונה איכה יצאה שגגה מלפני השליט בחכמת המלחמה להטיל עליו שתי משמרות סותרות זו את זו? בצוותו אותו להגן על ווארשויא ועל מינסק כאחד, השנית מה ראה מארעט להשלות אותו בבשורות כוזבות אשר לא נתנו בלתי אם לשיחת יושבי קרנות בפאריז? כי הודיעו מווילנא תמיד כי המחנה הגדולה נסוגה אחור בכח גדול וביד חזקה, ויראת הצרפתים על פני הרוסים כל הימים, עד כי דמה שווארצענבערג כי אין חֵפֶץ להקיסר בעזרתו, על כן לא מסר את נפשו להתחבר עמו, והשלישית איכה עשה הקיסר בנפשו שקר לחשוב בדרך כלל, כי יעצרו כ"ח אלף אשכנזים כח נגד טשיטשאקאף וזאקען ראשי פקודות ששים אלף רוסים, במקום פרוץ אשר כל מעצור טבעי אַין? ובכל אלה לא היו האשכנזים כאנשים נדהמים, כי לא חתו להתרחק מגבול גאליציען ארץ מכורתם, מאסמיהם ומאוצר כל צרכי מלחמתם, ולנסות דבר אל ההמון הרב הזה, אבל הרוסים שמו להם שני ראשים, הראש האחד תחת פקודת זאקען עמד נגד האשכנזים, והראש השני עשה לו ידים לרגלי טשיטשאקאָף נוכח מינסק ובאריסאָוו, ובכל זאת לא הפיל שווארצענבערג את עוז לבבו, ויחץ את עמו גם הוא לשני גדודים, את האחד תחת יד רעגניער העמיד נגד זאקען, והוא ויתר העם מהרו אחרי טשיטשאקאָף, להציל את מינסק מידו, אבל הוא בדרך ומלאכים באו מאת רעגניער ויקראו אליו בחזקה להציל אותו מיד זאקען הלוחץ אותו מאד, על כן נטש את דבר מינסק אל יד וויקטאָר ואָודינאָט אשר ידע כי קרובים המה אליה, וישב אחור להציל את רעגניער מרעתו, אף גבורתו עמדה לו להכות את זאקען ולהבריחהו עד שפת הבוג, אבל הוא עושה הנה והנה וטשיטשאקאָף הגיח בט"ז נאוועמבער עד מינסק, ופקיד העיר ההיא לא הודיע דבר לאחד משרי צבאות הצרפתים, כי מהר לעזוב את העיר ואת שני מילליאן הסעודות הצבורות בה, ויסג אחור עד באריסאוו, וגם שמה לא התנער לקרוא אל אָודינאָט אשר לא היה רחוק ממנו בלתי אם דרך שני ימים, ואל דאמבראווסקיא השב מבאברויסק להושיע לו, כי אם עמד כאיש נדהם עד אשר באו הרוסים גם אל העיר ההיא ואל הגשר אשר על ידה כמבוא עיר מבוקעה, ואך בליל כ"א לחדש בא דאמבראווסקיא לתומו, ויך את חלוצי הרוסים אחור, ואת הגשר לקח מידם, ויתחזק לקראתם כל היום ההוא, עד הערב השני, אשר אז גברו עליו הרוסים, ויכוהו וירדפוהו מחוץ לעיר עד הדרך העולה למאסקויא, הצרפתים העוו דרכם ועל האשכנזים יזעף לבם! ויקש דבר שווארצענבערג מדבר הקיסר,

במסבות האלה עשה אודינאט דרכו לעומת מינסק, ויחן בכ"א לחדש בין באָבער ובין קרופקיא, והוא לא ידע דבר מכל אשר נעשה, עד בוא אליו בלילה ההוא אחד משרי פולין ויודיעהו את המגפה אשר נגף דאמבראווסקיא, ואת דבר באָריסאָוו אשר נלכדה לפני הרוסים הקרובים אליו מאד, אז התעורר אָודינאָט וימשוך אליו את שארית חיל דאמבראווסקיא וילך לקראת הרוסים, ויפגשם בכ"ג לחדש קרוב לבאריסאוו, ויתגר אתם מלחמה וילחצם אחור עד הבערעזינאה, והמה במנוסתם הציתו את גשר הבערעזינאה באש.

אז היתה עת צרה לנאפאלעאן אשר כמוה לא נהיתה מיום בואו בגבול רוסיא, קוטוזאוו לוחץ אותו מאחור, וויטטגענשטיין נוגש אותו מצדו הימיני לעומת הבערעזינאה, וטשיטשאקאָף עומד נוכח פניו מעבר הבערעזינאה מערבה, ושלשת המחנות האלה נכונים להתחבר יחדיו ולהקיף אוחו סביב, וגשר אין לעבור עליו את הנהר ההוא, והוא יושב בטאָלאָטשין בתוך שרי עצתו, וספרי מפות הארץ פתוחים לפניהם לבקש מקום מעבר, וכל מקום אשר נתן עיניו בו לעבור, שם בא אליו דבר אחד השרים להודיעו כי סוגר לפניו הדרך במקום ההוא, אם מחמת רוחב הנהר, או מחזקת יד הרוסים אשר קבעו יתדם שמה, ויהי נאפאלעאן פוסח באצבעו על מפת הארץ ממקום למקום, עד קרוב אל הדנעפער קצה גבול מושב הקאזאקין, ויזכור את דבר קארל י"ב מלך שוועדען אשר בא קץ גבורתו במקום ההוא, ויקרא ויאמר "הה פולטאווא! בדרך המלך הזה הלכנו, והזמן נתן את כוסו בידינו.

ויהיו כל שרי הצבא מתעתדים למסור את נפשם לשביה, וגם נאפאלעאן נואש כמעט להמלט, ויצו לשרוף את אוצר כתביו, ואת נשרי דגליו, גם את כל המרכבות היתרות צוה לבער באש, ולמסור את סוסיהן לידי הרוכבים, ואחרי עשותו את כל אלה שם נפשו בכפו, ויחזק בדרך העולה לבאריסאוו דרך היער הגדול והעמום, ואתו כחמשים אלף נפש, אנשים ונשים וטף, וילכו חשכים ובלי סדרים, אין פקיד ומצוה, ואין מקבל מצוה מפי פקידו, כולם תועים כצאן, איש איש פונה לדרכו, ורק פחד וויטטגענשטיין הבא עליהם מצפון החזיק אותם יחד, וכאשר החרידו הרוסים את היער בכלי תותחיהם, מהרו הפלטים האלה על ידיהם ועל רגליהם עד בואם קרוב לבאריסאוו, המה קרובים אל העיר והנה קול המולה כקול מלחמה נוכח פניהם גם מפאת באָריסאָוו, וירוצו רבים לראות את האויב אשר הקדימם במקום הזה, והנה מחנה וויקטאָר שר צבא צרפת הוא, הבאים להציל את מלכם מרעתו, והמה אנשי חיל גבורי כח, אשר לא ראו את חרב הרוסים, ורעב וקרח לא שלטו עליהם עוד, כולם למודי נצחון וששים למלחמה, וישמח נאפאלעאן לראות, אבל המה ראו את מלכם ואת שרידי המחנה הגדולה ויפול לבבם עליהם, כי הביטו בפניהם ויראו כי דומים המה למתים, בגדיהם בגדי עדים ובגדי נשים, רגליהם עטופים בבלואי סחבות, ראשיהם עטופים בשקים ובעורות, אין חרב ואין מגן בידיהם, עד כי התנודדו מהם ויאמרו הזאת מחנה צרפת!.

גם אָודונאָט וצבאו נלוה אל מלכו ביום ההוא, ויחזקו ידים רפות, פרסו להפליטים מלחמם ויחלקו בגדיהם אתם, ויהי וויקטאר מתיצב לקראת וויטטגענשטיין ביד חזקה ואודינאט מתחזק לקראת טשיטשאקאָף, ולא נתנו את שני שרי צבאות רוסיא אלה להתחבר איש את אחיו, אז רָוַח לנאפאלעאן וירא כי לא הגיעה עתו עוד, ויקוו לעבור את הבערעזינאה בשלום.

אבל לא בכח שני שרי צבאיו אלה לבדו צלחה לנאפאלעאן לעבור את המעבר המסוכן ההוא, כי גם בערמה שם מבטחו, ובשמור טשיטשאקאָף את שלשת המעברות אשר להבערעזינאה במעלה העיר באריסאוו ובמורדה, משך נאפאלעאן את עיניו אל אוקאהאָלדא אשר במורד הבערעזינאה, על ידי המון האנשים אשר שלח שמה להכין עצים לגשרים בקול המולה רבה, וגם בלעדי זאת שערו כל יודעי מלחמה כי את המקום ההוא יבחר נאפאלעאן לעבור בו, ומשם יאחז דרכו למינסק להתחבר עם חיל שווארצענבערג החונה בקרבת העיר ההיא, על כן משך טשיטשאקאף את חילו אל מורד הבערעזינאה לשמור את המקום ההוא, והצרפתים מהרו ויבנו שני גשרים קלים אצל שטודציאנקא במעלה באריסאוו, ויעברו את הבערעזינאה בכ"ה ובכ"ו נאוועמבער, בראשונה עברו אודינאט ודאמבראווסקיא בשלום וילכדו את הדרך העולה לזעמבין, ואחריהם עבר הקיסר וששת אלפים שומרי ראשו, ואחריו נייא ושש מאות אנשיו אתו, וויקטאָר עמד תחתיו בבאָריסאוו לשמור את עקב המחנה מחרב וויטטגענשטיין.

המשך

אולם כמעט רגע היתה תחנה על העוברים הראשונים האלה לעבור את יובל המים בסדרים ובשלום, והנה שבו יתר העם אל קיאם להרוס אל הגשרים, למהר איש לפני אחיו ולהקדים איש את רעהו, אף כי היו שאננים מפחד אויב, בהיות מחנה וויקטאָר העומדים בבאריסאוו כחומה עליהם מאחריהם, כי היה לבבם חרד על שללם ועל בזתם אשר אספו במאסקוי, על כן אצו איש באחיו וישקדו להקדים לעבור איש לפני רעהו, חשו אצו לחצו ודחו איש את החלש ממנו, הרוכבים דחפו את הרגלים וכלי התותח את הפרשים, עד כי לא יכלו הגשרים הקצרים לכלכלם – והקיסר ושרי צבאו עומדים בעבר הנהר ורואים את המבוכה ואת המבוסה ההיא, ואין לאל ידם להשיב סדרים על מכונם, כי כבר חדלו הצרפתים לשמוע קול פקיד, ולא למדו אותם אלופים לראשיהם עוד, ואיש איש אשר מצאה ידו לעשות בכחו עשה, לשוא צוה הקיסר את שומרי ראשו אשר אתו לירות כדורי מות על ראשי הנמהרים האלה, כי גם זאת לא הועילה להם, עד אשר העלים גם הוא גם שרי צבאו את עיניהם מאת המראה האיומה ההיא, ויתנו את שארית עמם בידי המקרה.

אז היתה מהומת מות רבה מאד במחנה צרפת, וחרב איש ברעהו, איש איש מהם ראה את פני אחיו העומד על ידו כראות פני אויבו ומבקש נפשו, וישקוד לדחות את חיי אחיו מפני חייו, וכל אשר גבר בכחו דחה את רעהו החלש ממנו מן הגשר למען מצוא מקום לעבור, רבים נדחפו מן הגשר אל יובל המים ויטבעו, ורבים נרמסו מרגלי הסוסים וַיִרָצֵצוּ מגלגלי העגלות, אשר נסה לשחות במי הנהר גברו עליו בצעי הקרח וימיתוהו, ואשר נסה לעבור את הנהר רגלי, במקום היותו מחופה בקרח, נשברה חופת הקרח תחתיו וַיָצָל, בכל מקום אשר העין צופה ראתה המון מיני מיתות משונות, ובכל מקום אשר האזן מגיעה שמעה אנקת מטים למות ואנחות בני תמותה, שבעת אלפים נפש מתו מיתות שונות ומשונות על המעבר ההוא, ובאלה לא היה איש אשר נפל בחרב אויב כי היו הרוסים רחוקים ממקום המעבר עוד, ורק פחזותם לבדו עשה להם את המות הזה, עד אשר ראה וויקטאָר כי שוא ישקוד שומר מאחריהם, בהיות האויב והמות בקרב המחנה פנימה, ויעזוב את מקומו אשר הפקד עליו ויתערב גם הוא עם קצה מחנהו עם הפלטים, ואת פארטאָנע Partonneaux שר גדודו הניח אחריו לשמור את עקבו, אולם כמעט עברה קצה מחנה וויקטאר את המעברה, והנה וויטטגענשטיין פרץ לו דרך צדדי אל כפר קאָסטריץ אשר על הדרך העולה לטאָלאָטשין, ויבדל בין מחנה וויקטאר ובין מחנה פארטאָנע מאספיו, בראשונה התגר אתם מלחמה וימת רבים מהם, ואלף איש ושלשים מפקידי החיל לקח בשבי, אבל קל מהרה נחם וויטטגענשטיין על שפכו דם חנם, וישלח ציר להודיע לפארטאנע כי מוקף הוא מסביב, חיל וויטטגענשטיין מקדם ופלאטאָוו מאחור, וגם העיר באריסאוו בידי הקאזאקין, וכח אין בידו לפרוץ דרך בין המון הצרים אותו, אז כלכל פארטאָנע דרכו במשפט גם הוא לבלי שפוך דם חנם, ויתן את נפשו ונפש בני חילו לשבי בידי הרוסים, שבעת אלפים המונים ורבים משרי הגדוד ומפקידי החיל, וכלי תותח וכבודה רבה, ויתר בזת מאסקויא נפלו בידי הרוסים ביום ההוא ולמחרתו.

ביום ההוא נשברה זרוע נאפאלעאן האחרון – הוא מחנה וויקטאר אשר היתה בעצם תומה עד העת ההיא – כי אשר לא נשבו עם פארטאָנע ואשר לא מתו במלחמה ועל הגשר, התערבו עם שרידי המחנה הגדולה, ויהיו גם המה ככל המון פליטי צרפת אשר לא צלחו למלחמה עוד, לא נשאר לו משש מאות אלף האנשים הבאים לרגליו על אדמת רוסיא, בלתי אם מחנה שווארצענבערג ומחנה מאקדינאל שרי פקודות הקרן הימיני והקרן השמאלי, והמה היו אשכנזים אשר לא בטח בהם נאפאלעאן, על כן לא נתן את שרידי החיל לברוח דרך מינסק ולחסות בצל שווארצענבערג, כי אם נתנם אבוד בענים בדרך העולה לווילנא, כי ידע את לב צבאות מלכי בריתו, כי אך מיראה המה עובדים אותו, ולא מאהבה, והוא נער כפיו מאת מחנהו כמעט עבר את הבערעזינא, וַיִמָלֵך לברוח בגפו ובהחבא לארצו צרפתה, טרם תגלה רעתו וחרפתו למלך פרייסען.

אז קרבו הרוסים אל מקום המעברה, במקום אשר הצרפתים לוחצים ממיתים ועוצרים איש את אחיו, וישלחו את כדוריהם בם, ויוסיפו מהומה מבוכה ומות על מיני מיתות הראשונים, ויהי כאשר ירא אחד השרים הצרפתים השומר את משמרת הגשר פן ידבקו הרוסים אותם ויעברו גם המה את מעבר הבערעזינא וידיחו את הרעה גם על יתר הפלטה אשר בעבר הבערעזינא מערבה, וימהר וישלח את הגשר באש, והצרפתים אשר לא ראו איש את מעשה אחיו מהרו גם על הגשר הבוער, ולא יכלו לשוב ממנו, כי הממהרים אחריהם דחקו אותם להלאה להלאה, וימותו רבים מהם גם באש גם במים, אולם ההמון הגדול וכל הכבודה אשר לא הספיקו לבוא עד הגשר, היו לשבי בידי הרוסים ותהי להם נפשם לשלל.

וביום ההוא הוא יום כ"ח לחדש הגיח גם טשיטשאקאף ממורד באריסאוו בעבר הבערעזינא מערבה, ויתגר מלחמה עם יתר פליטת הצרפתים אשר נמלטו ממעבר הבערעזינאה ומחרב וויטטגענשטיין, ולא יכול להם, כי מרק אָודינאָט שארית כחו ללחוץ אותו אחור, ולא נתנו להתחבר עם וויטטגענשטיין עד מחרת היום ההוא, וגם אחרי אשר התחברו שני צבאות רוסיא אלה לאחדים בכ"ט לחדש, לא שקדו לרדוף אחרי הצרפתים בחזקה, כי היו גם המה עיפים מאד, על כן נתנו להצרפתים מקום לנוס ולפול ביד הקור אשר חדש כחו בעת ההיא ויגאה למעלה מעשרים ושתים מעלות, על הדרך הזה עמדה לנאפאלעאן הצלחתו לקלקל את החשבון הישר אשר חשבו שרי צבאות רוסיא לקחת אותו ואת שארית עמו בשבי על יד הבערעזינאה, וַיִמָלֵט גם בפעם הזאת.

בכ"ט לחדש עבר נאפאלעאן מאת פני נבערעזינאה ויסע למסעיו לעומת ווילנא, ולפניו ולאחריו היו עוד כששים אלף איש, אבל רבים מהם היו בלי חרב ובלי מגן, וגם המזוינים בהם, לא הלכו בסדרי מלחמה, בי אם מעורבים ומבולבלים, רגלים, רוכבים, וכלי תותח באגודה אחת, אין קרנות ואין מחנה תיכונה, צרפתים אשכנזים ופולאנים יחד, אין פקיד ואין שומע קול פקודה, איש כטוב בעיניו וככח בקרבו הלך, וכולם חורקים שניהם מקרח וממהרים לרוץ עד מאלאָדעצנא, כי הוא היה המקום האחרון אשר היה בידי טשיטשאקאף להקדימם בו, ומן העיר ההיא שבו נפתחו להם כל הדרכים אשר אין הרוסים שליטים עליהם עוד, ויבואו למאלאָדעצנא בג' דעצעמבער בבוקר, שמה רָוַח להם מעט מפחד הרוסים, אף מצאו בה מזון מעט ומספוא לרוב, והיום ההוא היה יום צח, השמש זרחה להם בעצם תקפה ותחלש את כח הקור מעט, וגם נאפאלעאן מצא נחת מעט בעיר ההיא, כי מצא בה אגרות לרוב מצרפת ומכל מקום אשר הוא עודנו שליט עליו, אשר נעצרו במקום ההוא מפחד הרוסים, שמה שב ויפקד את עמו ויחלקם ללכת בדרכים שונים, את בני הפולין שלח דרך אָליטא לווארשויא עיר מלכותם, את הרוכבים אשר אבדו להם סוסיהם בדרך שלח דרך מערעץ לעומת הניעמען, ואת יתר העם צוה להחזיק בדרך המלך העולה לווילנא.

 

נאפאלעאן עוזב את מחנהו    🔗

ובחצות היום ההוא גבר הקור מאד ויגאה פתאום ארבע מעלות, עד היות בד' דעצעמבער בבוקר עשרים ושש מעלות קור, ולא יכלו הצרפתים שאתו, ובכל זאת החזיקו בדרך ויתענו עד בואם לביניטצא ביום ההוא, אפס כי רק התנועה התמידית שמרה את יתר חומם בלבם ואת רוחם באפם, ואשר עמד וַיָנַח רגעים אחדים גבר עליו הקור וימת, ככה ענו בדרך כחם וילכו ויצעָרו משעה אל שעה עד בואם לסמארגאן, הוא המקום אשר יעד נאפאלעאן להפרד בו מאת מחנהו, ולמהר לפניהם צרפתה.

ויהי כבואם שמה ויצו הקיסר את האנשים אשר באו בסודו זה להכין בסתר את כל המחסורים אשר יחסר לנסיעתו, והוא נסגר בחדרו כל היום ההוא, ויסדר בכתב את המנהגים אשר ינהגו בני צבאו ואת הדרכים אשר ילכו בהם אחרי אשר יעזבם, ויקדש את מוראט מלך נעאפאל גיסו לנגיד על כל הצבא תחתיו, ואת יתר שרי הצבא עִתֵּד איש על משאו ואיש על משמרתו אשר המה שומרים כל ימי היותו אתם במחנה, ואחרי עשותו את כל אלה קרא את כל נגידי החיל לאכול אתו בערב, ובבואם הטה אותם אל הצד איש איש לבדו, ויגל לפניו בלט את פרשת דבר נסיעתו, ואת הסבות המעוררות אותו אל הנסיעה ההיא, וידבר אתם דברים טובים דברים נחומים לקנות בשוחד דבריו הנעימים את הסכמתם ואת דעתם לנסיעתו זאת, ובשבתם אתו אל הלחם מדד אל חיק איש ואיש מהם את תהלתו הראויה לו לפי מדת הגבורה אשר הצטיין בה, ואת פני עצמו לא נשא ויודה כי שגגה יצאה מלפניו במלחמה הרחוקה ההיא – אפס כי צדק את נפשו בדברים האלה לאמר “אלו נולדתי על ברכי מלכים כמלכי בית בורבאן אשר היו לפָני בצרפת, כי עתה היה נקל לי להמלט משגיאות כאלה”.

ואחרי כלותם לאכול אמר נאפאלעאן בקול רם לאמר: "הנני נוסע עוד בלָילה הזה לפאריז, לעשות דבר לטובת מדינת צרפת בכלל ולטובת שארית המחנה הזה בפרט, כי רק בהיותי בצרפת יהי כח בידי לתת יראתי על פני עסטרייך ופרייסען לבל יקדשו עלי מלחמה, והיה כראות האשכנזים כי כבודי חדש עמדי בצרפת לא יעוזו להתפרץ לפני.

“אך אתם שמרו את כבוד מוראט גיסי וממלא מקומי, ככל אשר שמעתם אלי תשמעו אליו, ועצת שלום תהי בין כולכם”. ובכלותו לדבר את הדברים האלה תקע כפו לכף כל אחד ואחד לבדו ויחבקם, ואחר עלה אל מרכבתו הוא ואחוזת מרעהו, ויחזק בדרך, בראשונה היו רוכבי פולין בני לוויתו, ואחר יצאו לקראתו מווילנא שבע מאות רוכבים איטאלקים משומרי ראש מלך נעאפאל, כולם אנשים אשר לא ראו חרב ורעב במלחמה ההיא, ובדרך הקטן הזה אשר הלכו להקביל פני מלכם ספו תמו מן בלהות, כי גבר עליהם הקור אשר לא נסו בו בארץ מולדתם, וימותו כאיש אחד.

עוד בלילה ההוא היה כפשע בין נאפאלעאן ובין השביה, כי הקדימוהו רוכבי הרוסים וילכדו פתאום את זופראן אשר על הדרך העולה מסמארגאָן לווילנא, אפס כי לא התמהמהו כאשר לא מצאו אויבים בה ויעזבוה, ואלו אחרו המה לצאת ממנה או הקדים נאפאלעאן לבוא אליה שעה אחת, כי עתה לא נמלט מידם.

הוא במעדניק ומארעט יצא מווילנא לברכו, ויהי כראות הקיסר אותו ויספר לו את כל המוצאות אותו לאמר: “בתוך שרידי חרב ופלטי מלחמה אני הולך, אנשים החסרים כל, לחם לאכול, בגד ללבוש וכלי זיין למלחמה, כולם תועים כצאן מבקשים אוכל להשיב את נפשם, כי פקידי המחיה אשר הקימותי עשו מלאכתם רמיה”, ומוראט כשמעו את מלכו מתנודד קפץ ויבשר לו את דבר האוצרות הגדולות במזון בבגדים ובכל צרכי מלחמה הצבורים תחת ידו בווילנא, אז רחב לבב נאפאלעאן ויאמר “רוח חיים חדשים נפחת באפי, צו את מוראט בשמי לעצור את המחנה בווילנא שבוע אחד, להספיק להם מזון, בגדים, וכלי מלחמה, עד אשר יכונו לסגת אחור כאנשי מלחמה מן המקום הזה והלאה”,

ממעדינק נסע הקיסר לדרכו ויסוב את ווילנא דרך מגרשיה, לא ראה את פני העיר, ויסע במרכבתו הלוך ונסוע עד ווילקאָוויסק, שמה נעצרה המרכבה בערמות השלג ויָמֶר אותה בעגלת החורף, ויעש דרכו עד בואו בעשירי לחדש אל ווארשויא, שמה דבר את ראשי הפולין ויחזק את ידיהם בהבטחתו אשר הבטיח לשוב אליהם מצרפת בעוד ירחים אחדים בראש שלש מאות אלף איש, ואותם צוה לשוב ולחלוץ עוד עשרת אלפים רוכבים, מווארשויא נסע דרך שלעזיען וזאקסען וידבר עם מלך הארץ ההיא היושב לבטח עמו, ומשם דרך האנויא ומיינץ עד בואו בי"ט דעצעמבער לפאריז עיר מלכותו.

ממאסקויא עד סמאלענסק היה דרכו דרך שר צבא הנסג אחור על דבר אשר לא עמדה לו השעה במלחמה, מסמאלענסק עד ווארשויא היה בתור נס לפני אויב והוא רודפו, מווארשאוי עד קצה גבול צרפת היה גורלו גורל בורח בסתר דרך ארצות אויביו, אבל כמעט הציג כף רגלו על אדמת צרפת הָהפך עליו הגלגל, כי חרדו הצרפתים לקראתו ויקבלוהו בתור אדוני הארץ אשר בידו עתותי איראפה כקדם, וזקני הזענאט וראשי המדינה והעם הסתופפו בהיכלו ויציקו לרגליו ענוה, ויראת מעלה, עד כי מצא נאפאלעאן עוז בלבו להראות להם פנים נזעמים ולדבר אתם קשות על דבר אשר לא מסרו נפשם בקשור עליו מאללעט להעביר את המלוכה ממנו – את דבר האסון אשר קרה למחנהו ברוסיא גלגל על הקור ועל האויר העז לבדו, והיראה אשר נתן על פניהם השיבה חכמים אחור ולא שאלוהו השאלה אשר אין עליה תשובה לאמר: "מדוע לא תמו הצרפתים בקרח בשנת 1807 בהיותם על אדמת פרייסען היושבת באזור אחד עם נגב רוסיא, ותכונה אחת להן כמעט? ועוד ביום ההוא צוה את הזענאט למנות לו חיל חדש כחיל הנופל במלחמת רוסיא, והמה לא שנו אחר דברו, ויתנו בידו למלחמה בחוץ למדינה את מאת אלף השומרים אשר עתדו לשמור את הארץ פנימה ביום צאת הקיסר למלחמת רוסיא, ואת עם הארץ צוו לחלוץ מהם לצבא מאתים וחמשים אלף בחורים, לחזק בידי הקיסר את השלטון על אשכנז ואיטאליה, הגדיל נאפאלעאן לעשות!.

אולם בשרידי המחנה אשר הניח אחריו על אדמת רוסיא היה צלמות ולא סדרים – ראשי הצבא לא קבלו את מרות מוראט עליהם, ושומרי ראש הקיסר אשר התנהגו עוד בסדרי מלחמה כל ימי היותו בתוכם, השליכו את כלי זייניהם גם המה בשמעם כי עזבם אדונם ויפוצו כיתר העם, דבר אחד בפי כולם לאמר: “הצילו איש את נפשו כפי אשר בכחו”, אין פקיד ואין שומע קול פקודה, אין חברה ואין רעות, איש איש חושב מחשבות להחיות את נפשו בדם רעהו, החזקים קמו על החלשים ויגזלו את המזון מכליהם ואת הבגדים החמים מעל עצמיהם, על סוס נופל התנפלו עשרה אנשים ככלבים רעבים ויבתרוהו בידיהם ובשניהם, וגבר כי יחלש לא הוחילו עד צאת נפשו ממנו ויפשטו את בגדיו בעודו מפרפר, כי הרעב והקרח הנורא אסף מהם את החסד את הרחמים ואת כל מדה אנושית, עד כי היו כחיות טרף אשר אין להם כל חפץ אחר בלתי אם להחיות נפשם, האומללים אשר הרגישו כי קרב קצם נפלו על ערמות השלג וידמו וימותו, לא התנודדו ולא השמיעו קול יללה, כי ידעו כי אין מרחם, ואחיהם עברו על גופת המתים שחורים כפחם מעשן המדורות אשר התחממו בהן, תלתלי קרח בראשם, בזקנם, ובגבות עיניהם, ודמם נקפא בעורקיהם, כבואם אל הבתים ואל המלונים אשר על הדרך, הגיחו הראשונים אל הבית פנימה, והבאים אחריהם הרסו את גג הבית ואת דלתותיו ויעשו מדורה להתחמם, ולעשות לחמם עליה, והבאים באחרונה הציתו את כותלי הבית חוצה וישרפו אותו ואת כל אשר בו באש, ומקצתם התמלטו מעברת הקרח אל חמת המדורות וישָרפו, ואבריהם המחורכים היו לברות אל שני רעיהם הרעבים, וילכו וישוחו ויצערו עד בואם בט' דעצעמבער לווילנא העיר העדינה, האוצרת בקרבה את אסמיהם ואת כל צרכי חַיָתָם, כששים אלף נפש עברו את מעבר הבערעזינאה, ובדרך אשר הלכו התחברו אתם עשרים אלף איש, ומכל ההמון הזה לא באו לווילנא בלתי אם ארבעים אלף נפש.

 

מעבר הניעמען    🔗

ויהי כראותם את העיר וימרקו את שארית כחם לבוא אליה, ובלבם דמו כי בה יהי קץ לעמלם, ובפחזותם לחצו איש את אחיו עגלות ואנשים יחד עד כי נסתם מבוא העיר בגללם, וגם כאשר נפתחו המבואות מתו רבים מהם על יד השערים ועל יד הבתים, כי סגרו יושבי העיר את בתיהם ולא נתנום לבוא, כי היו מראיהם מורה מאד, כלם שזופי עשן, רכי עינים, וסמורי קרח, והפקידים הממונים על המחיה שמרו סדרים בלא עת ולא נתנו מאכל להרעבים עד אשר יתלקטו על דגליהם לרגלי פקידיהם ויתנו להם שטרי פטורים (קוויטונגען) בכתב על המזון אשר יקבלו מהם – לשוא התגלגלו האומללים האלה בשלג ויוציאו רוחם ונשמתם על שערי האוצרות, כי יצאה נפשם ואין עונה, וכח לא היה בידם עוד לשבור את דלתות האוצרות ולקחת אוכל בחזקה, עד אשר באו איישען ודאוואוסט גם המה העירה ויפתחו להם את שערי הבתים והאוצרות, אז מצאו האומללים האלה את אשר המה מבקשים, לחם אנשים, בתים חמים, כסא למושב, ומטה לנוח, ותחי רוחם עד ארגיעה, אבל רבים גוועו בעת אשר בא האוכל אל מעיהם החמרמרים, ורבים אשר התלהטו אבריהם הסמרים בקרח מחום האש וימותו, אין בית אשר אין בו מתים וחולים מטים למות, וגם הבריאים בהם לא ששו על סיר הבשר בלתי אם שעות מספר, כי עוד ביום ההוא נשמעו דהרות אבירי הרוסים לפני שערי העיר, חלוצי קוטוזאָוו באו מאחור וחיל וויטטגענשטיין מצדם מפאת קאמען ווילייקאה Wileika הלוך ורדוף את וורעדא אשר לא נשארו לו מכל צבא הבייערים בלתי אם כאלפים איש, ופתאם נשמע בעיר לאמר: “הנה הקאזאקין באים”, וגם וורעדא מהר העירה ויבשר למוראט כי הרוסים באים מאחור וכח אין בידו לעמוד לפניהם, לקול ההמולה הזאת עזבו הצרפתים אשר היה עוד כח בם להחזיק בדרך את מנוחתם וינוסו בדרך העולה לקאוונא, אך כעשרים אלף איש מהם קצו בעמל הדרך, ויתמכרו לעמוד תחתם בעיר אם למות ואם לחיים, עד אשר ידעו מה יעשה השם בם – גם מוראט היה נחפז לברוח עד כי לא הספיק לאסור מרכבתו, וינס רגלי דרך העיר בין המון הפליטים, ואחריו נמשכו כל המרכבות וכל העגלות ואוצר רב בכסף ובזהב אשר היה אצור בווילנא, ותהי הכבודה רבה מאד, עד כי אץ להם הדרך, והרוסים באו תחתם בעשירי לחדש ויירשו את ווילנא ואת אוצרותיה המשופעים במזון ובצרכי מלחמה לרוב, ואת הצרפתים הנשארים בה לקחו בשבי, אפס כי מרביתם מתו ממותי תחלואים קשים, ומהם יצאה המחלה ותדבק ביושבי העיר, וימותו גם המה המונים המונים.

הצרפתים יצאו מאת פני העיר לא הרחיקו ללכת, והנה הררי פּאָנארי המחופים בקפאון עוצרים את הנכשלים במנוסתם, לשוא נלאו העגלונים ובעלי הרכב להביא את הכבודה אל ראשי ההרים, כי נחלקו רגלי הסוסים בחלקלקות הקרח ולא יכלו למוש ממקומם, עד אשר תם לריק כחם ויראו כי אין דרך להמלט, עוד מעט ויבואו הרוסים ויאספו את השלל הגדול הזה כאסוף ביצים עזובות, אז עבר עליהם הרוח ויפללו כי להם משפט הבכורה בבזה הזאת, וכי טוב תת אותה להצרפתים מתת אותה בידי אויב, מהרו שברו את דלתות האוצר המכלכל בתוכו כעשרה מילליאן בכסף ובזהב, וימלאו את אמתחותיהם במזומנים כאשר יכלו שאת, ויתר אנשי המלחמה אשר היו מזוינים עוד השליכו את כלי מלחמתם גם המה ויעטו אל השלל, אבל עוד ידיהם באמתחותיהם והקאזאקין באו ויקחו את שארית האוצר ואת כל כלי התותח העגלות והכבודה בשבי, לא נשאר כלי תותח ועגלת מלחמה אחת בכל מחנה צרפת, ומעת ההיא והלאה לא היו הצרפתים הנשארים ברוסיא כאנשי מלחמה הנסים מפגי אויב, כי אם כגנבי לילה הבורחים מפני אדוני הבית, כי לא נמצאו אנשים מזוינים במחנה צרפת, בלתי אם כששים איש ההולכים לרגלי וורעדע ונייא לשמור את עקב הפליטים, וגם המה ראו להם מועד בהיות פקידיהם אלה הוזים שוכבים בוועוויע ויעזבו אותם ואת כלי זייניהם וימלטו לנפשם עד כי באו וורעדע ונייא בגפם אל קאוונע עיר קצה גבול רוסיא, גם הרוסים לא שקדו עוד לרדוף אחרי הצרפתים בחזקה, ויתנו ידים להם לברוח, ולמקצתם הושיטו עוד מזון ובגדים וייטיבו אתם טובת אמת, כי לא נחשבו בעיניהם כאויבים עוד.

כעשרים אלף פליטים רעבים ועיפים ערומים וסמורי קרח עברו את הניעמען אל גבול פולין, מקצתם על הגשר ומקצתם על הקרח, וזאת היתה שארית ארבע מאות אלף הגברים אשר עברו את הנהר הזה להפוך את כסא רוסיא, ובי"ד דעצעמבער באו הרוסים לקאוונע עיר קצה גבולם, ולא יספו לרדוף אחרי הצרפתים בעת ההיא, כי לא ידעו עוד את הדרך אשר יבואו בו בגבול פרייסען אם בתור אויבים או אוהבים.

 

הקרן השמאלי נסג אחור    🔗

ומאקדינאל שר צבא הקרן השמאלי ומחנהו, מרביתם היו בני פרייסען קפאו על שמריהם ויאכלו את חלב ארץ קורלאנד כל ימי היות הצרפתים בריגא, כי קו מלחמתם היה נמשך ממוצא הנחל אה עד דינאבורג, והארץ רחבת ידים לפניהם ורבת מזון, והרוסים בריגא ובמסביה היו מעטים ולא הרגיזו את אויביהם במלחמה גדולה, בלתי אם בתגרות קטנות לבדן, ואלה הנה התגרות הקטנות אשר התגרו זה בזה, בראשונה התגרו בין הנחל אה ובין הריגא, שמה שגבו הפרייסים לקחת את עקקאוי מידי לעוויז שר גדוד רוסיא המתחזק בתוכה, ומאקדינאל כראותו כי נחה רוח גבורה על הפרייסים והמה נלחמים בלב שלם, חשב מחשבה על ריגא, ויפרוש מצודתו על דינאבורג וילכדה, וכלי מצור גדולים הביא מדאנציג להבקיע את ריגא.

ויהי כאשר נודע להרוסים כי כלי המצור באים, ויעשו להם שלשה ראשים, שנים מהם פרשו מצודות שוא על שפת הים המזרחי ועל מיטאוי, והשלישי תחת יד לעוויז לטש עינו באמת על עקקאוי, לגרש את הפרייסים עד מעבר לנחל אה, ולקחת את כלי המצור מידם, בראשונה היתה יד הרוסים רוממה, ויוציאו את מחשבתם לפעלה עד מעבר לנחל אה, אבל שמה התעודדו הפרייסים תחת יד גראווערט שר גדודם, וקלייסט סמך את ידו, וישובו וידחו את הרוסים עד מעבר לנחל דינא, ומאקדינאל בראותו את התחרה אשר הפרייסים מתחרים לטובת הצרפתים, השיב אהבתם אל חיקם על ידי הכלכלה הטובה אשר כלכלם, ויהיו מעשיהם זה לזה אך טוב.

אבל לא לעולם חוסן, כי אחד הצרפתים אשר בידו הפקודה על המחיה הוציא דבה על ממוני המחיה אשר להפרייסים לאמר: “לוקחים המה ביד חזקה את רוב הבהמות הנמצאות בקורלאנד ושולחים אותם לארצם לפרייסען, ובמרוצת הימים יחסר בשר לכלכלת עם המלחמה”, ומאקדינאל קבל את לשון הרע הזה, ויעבר את פקיד המחיה אשר להפרייסים ממקומו, ואת פקודתו נתן להצרפתי לבעל הדבה ההיא, אז רפתה רוח האהבה בין מאקדינאל ובין יארק שר צבא פרייסען.

בכל זאת לא חטא יאָרק להצרפתים בפועל ידים ויחזק מלחמתו על הרוסים כקדם, ובכ"ט זעפטעמבער כאשר יצאו הרוסים מריגא כאריות ויגיחו עד מיטאוי, ויוסיפו וילטשו עיניהם על כלי המצור, שלח את קלייסט שר גדודו ויכם ויכתם אחור, אפס כי בהיות הפרייסים שמחים בנצחונם זה, ומצפים בצפיתם על התהלה אשר ימיד מאקדינאל אל חיקם, היתה את מאקדינאל רוח אחרת וידבר את יארק קשות על דבר אשר לא הרבה מכה בהרוסים – אז היתה תלונה רבה בצבא הפרייסים על דבר החרפה אשר מדד מאקדינאל אל חיק שר צבאם, ולא יספו אהבתו עוד, ובכל אלה לא חשכו כחם להלחם את מלחמת הצרפתים גם בט"ו נאוועמבער, ובכחם בקע מאקדינאל את מחנה הרוסים על יד דאהלקירכען, ויסגור על הקרן השמאלי את כל הדרכים לשוב אחור, לא נשאר להם מפלט אחר בלתי אם דרך הדינא אשר היתה בעת ההיא מחופה בקרח דק, עד כי דמה מאקדינאל כי בני שביה המה בידו, אפס כי נועז לעוויז לתת על פני הקרח הדק רצפת תבן, ואת פני התבן כסה בקרשים, ויעבר את חילו על פני הרצפה ההיא את מעבר הדינא בשלום, ומן העת ההיא והלאה לא יסף מאקדינאל לנסות דבר אל הרוסים, כי הבהילוהו השמועות אשר שמע כי נסג מלכו אחור עד סמאלענסק, וכי לכדו הרוסים את מינסק, וידע כי לא עת מלחמה היא לו, וישב ויתרצה גם עם יארק.

בט' דעצעמבער צוה אותו מוראט מווילנא לסגת אחור עד טילזיט, אפס כי אחרה המצוה הזאת בדרך תשעה ימים, ויחזק מאקדינאל בדרך העולה בין שאוועל ובין טעלז על פי הסדרים האלה, חלוצי המחנה היה גדוד פרייסים תחת יד מאסענבאך, ואתו היה אחד משרי גדודי הצרפתים, ובתווך הלך מאקדינאל בראש הצרפתים הפולין והביערים, ויארק היה המאסף לשלשת המחנות האלה, וילך דרך יום אחריו קרוב אל חלוצי הרוסים הרודפים אחריהם, שִׂכֵּל מאקדינאל לחלק את הפרייסים לשתי מחנות, ויסעו הלוך ונסוע לעומת גבול פרייסען, והרוסים היו להם מפניהם, מאחריהם, ומצדם, ויפגעו בם בשלשה מקומות, בראשונה אצל קעלעס, ואחריה על יד פיקליפענע ובאחרונה אצל טילזיט, ובשלשת המקומות האלה נפלאה מאת הרוסים לעשות להפרייסים דבר, וישובו וידָחו לפניהם, כה עשו הפרייסים וזה משפטם כל ימי היותם על אדמת רוסיא.

אולם כמעט הגיעו בגבול ארצם היתה אתם רוח אחרת ולא מלאו אחרי הצרפתים, בראשונה החלו לעשות את דבר מאקדינאל בעצלתַיִם, ואחרי כן בל"א דעצעמבער נפרד ממנו מאסענבאך בסתר ויאָרק אֵחַר לבוא אחריו, ושניהם הודיעו למאקדינאל בכתב, כי כרתו בל' דעצעמבער ברית בטויראָגגען עם הרוסים, להניח את הפרייסים על אדמתם משך שני חדשים, והמה יהיו במעמד הבֵּינַיִם (נייטראל) משך העת ההיא אף אם לא יסכים מלכם על הברית ההוא, ואחרי כן הרשיון בידם לשוב ולהתחבר עם הצרפתים בחפץ מלכם, בכל אלה כלכלו הפרייסים דרכם במשפט ולא נפרדו מאת מאקדינאל ומתשעת אלפים בני צבאו, עד אשר היה לו ידים לסגת אחור במנוחה עד קעניגסבערג, עד אשר התחבר בג' יאנואר 1813 עם מאָרטיער שר צבא צרפת, ושניהם יחד הגינו על העיר ההיא.

ומלך פרייסען כשמעו את אשר נועז יארק לעשות על דעתו, מלא את יד קלייסט שר גדודו לפקד את הצבא ההוא במקום יאָרק, ואותו ואת מאסענבאך צוה להביא אליו בערלינה Berlin, ולהעמידם לפני בית דין מלחמה למשפט, ובכל אלה לא נדחה יאָרק ממקומו, כי ידעו פקידי הצבא כי אך מיראת הצרפתים פקד מלכם את הפקודה ההיא.

 

הקרן הימיני    🔗

ושווארצענבערג בעל פקודת הקרן הימיני לא ידע דבר מכל אשר נעשה, ויקבע יתדו בסלאָנים בי' דעצעמבער, ומשם שלח גדודים לעומת מינסק, נאוועגאראד, וביעליטצא, כי דמה כי נגפים הרוסים לפני נאפאלעאן והוא רודפם, ופתאם באה אליו השמועה כי ברח הקיסר מעל הארץ, ומחנהו הגדולה חצבה לה קבר ברוסיא, אז היה כאיש נדהם ולא ידע מה לעשות, ובמצוקת לבבו שאל בעצת סגן הקיסר היושב בווארשויא איזה דרך יבחר לו, והסגן ההוא כיד היושר הטובה עליו ענהו: כי לדעתו אל יְסַכֵּן אף לא נפש אחת עוד במלחמה, ובכח העצה ההיא נסוגו העסטרייכים אחור בי"ד דעצעמבער עד ביאליסטאק, המה בדרך ההוא ומלאכים באו מאת מוראט לצוות את שווארצענבערג גם בשמו למשוך ידו מן המלחמה.

בכ"א דעצעמבער צוה קיסר רוסיא את עמו לבל יצורו את העסטרייכים ולבל יתגרו בם מלחמה, אך הלוך ילכו אחריהם בסדרי מלחמה, והעסטרייכים יזורו אחור לפניהם, כי פשר התפשרו ביניהם להחזיק את סדר המלחמה על כנה למראית העין, הרוסים יהיו נכונים תמיד למלחמת תגרה, וכל מעשי העסטרייכים יהיו אך להגן על עצמם, ומעשי ידי שניהם יהיו אך למראית העין, לא ירעו ולא ישחיתו איש את אחיו באמת – וגם מוראט כשמעו את דבר הפשר הסכים עליו, אולם רעגנער ועשרת אלפים הצרפתים והזאקסים אשר אתו לא נכללו בברית הזאת, ובכל זאת לא יכלו הרוסים לגעת בם, כי עשה שווארצענבערג כחכמתו ויכלכל דרכו ומעמד אנשי חילו להבדיל בין הרוסים ובין צבא רעגניער, אף לא נשא את פני הרוסים ולא נסג אחור לפניהם, עד אשר נוכח למראה עיניו כי חזקים המה ממנו באמת, וזאת היתה חוקת פשרם – על הדרך הזה נתקו רגלי העסטרייכים בשלום עד הבוג ועד הנארעוו, מן נור לאָסטראָלענקאָ, ובדרכו זה היה גם על ווארשויא כחומה ולא נתן את הרוסים לבקוע אליה.

אולם בכ"ב יאנואר 1813 שלח אליו קיסר עסטרייך אדונו פקודה נמרצה למשוך את חילו מגבול פולין, ואת ידו מעזרת רעגניער וצבאו, ולשוב לגאליציען ארץ מכורתו, אבל גם אחרי הפקודה הזאת התנהל שווארצענבערג לאטו ובפסיעות מדודות דרך ווארשויא, לא נעתר אל הרוסים אשר הפגיעו בו למהר דרכו, ואת העיר מסר בידי הרוסים על פי תנאים טובים, ואחרי כל אלה אֵחַר בווארשויא עוד שלשת ימים עודפים על ימי מנוחתו הקצובים לו, עד אשר הספיקה העת לרעגניער להמלט מפני הרוסים דרך שלשת ימים, ובכל זאת לא נמלט מידם, כי הדביקוהו הרוסים אצל קאָליש ויכוהו.

ויהי כשמוע מוראט השוכן בעת ההיא בקעניגסבערג כי בגדו בו שני קרנותיו אשר היה בהם כח עוד לדבר את אויבים בשער, ויפול לבבו, ובראותו עוד את אנשי העיר מחזקים פניהם לעומת פניו ונכונים להניף ידיהם עליו לא קם עוד רוח בו, מהר עזב את עשרת אלפים החולים אשר באו אתו מרוסיא לרחמים לפני אויביהם, והוא מהר וימלט עלבינגה, ויאחר שמה מג' עד י"א יאנואר, עד אשר התחבר עם מאקדינאל ועם היידעלעט שרי צבאות צרפת, וירא כי עוד לא תַם כחו, אז מצא את לבבו אשר נפל בקעניגסבערג, ויחדש את רוחו לשוב ולפקד צבא מלחמה, אולם את יתר שרי הצבא היתה רוח אחרת, ולא אמרו להתחזק לפני אויב עוד, כי ראו כי אין לבב האשכנזים אליהם, ונפשם עגמה לשוב צרפתה, איש אל ביתו ואל נכסיו, ובעצתם אסף מוראט מעיי המחנה הגדולה כל איש שמן וכל איש חיל, כשלשים וחמשה אלף איש מכל לשונות עמי איראפה, וישלחם אל המבצר דאנציג, ואת יתר הפלטה צוה להתלקט לאחד אחד בפאָזען, ועל יד האָדער, ואחרי עשותו את כל אלה, התפטר ממשמרתו גם הוא בט"ז יאנואר, ויסוב ויעבור למלכותו לנעאפאל, ופקודתו היתה לאיישען.