בְּרוּחַ הַיּוֹם, קַיִן וְהֶבֶל בְּ

“הָבָה נְשַׂחֵקָה”.

אֱלֹהִים מְחַפֵּשׂ תּוֹאֲנָה לְ

“אַיֶּכָּה?”

חַוָּה בְּעֵרוֹם מְחַפֶּשֶׂת בְּרוּם־

עֵץ־תַּפּוּחַ בְּשֵׁן הַנָּחָשׁ,

וְהַלָּה אֵינוֹ חָשׁ

כִּי אָמְנָם הוּא עָרוּם

אַךְ רַק מֵחַיַּת־הַשָּׂדֶה.

וְאָדָם מִסְתַּתֵּר בֵּין עֲלֵי תְּאֵנָה:

"אֱלֹהִים שְׁמֹר עָלַי מִ

בִּינָה"…

בְּתוֹר הַזָּהָב גַּם פְּקוּחַ עֵינָיו

הָיָה תָּם. אֱלֹהִים

עוֹד אָהַב לְשַׂחֵק בַּאָדָם

מַחֲבוֹאִים.

לַהַט חַרְבּוֹ מִתְהַפֶּכֶת

הַמַּלְאָךְ מְהַרְהֵר צוֹנְנוֹת

יֵשֻׁיּוֹת לְבָנוֹת, לְבָנוֹת,

שְׁמֵי בְּדֹלַח.

דָּם חַם נִתָּז

מִצַּוַּאר עַז־פָּנִים,

חוֹלֵם־גַּן, שָׁב – לַשָּׁוְא –

וְקוֹפֵא. אֶגְלֵי

טַל־טוֹפָּז.

עֲגִילֵי

שָׁנִי־אֹדֶם,

נִטְפֵי

לִוְיַת־חֵן.

אֶל־גָּבִישׁ. גַּן־סָגוּר.

הָיָה. אֵין.

כְּנוּפוֹת־יוֹם,

כְּשׁוּפוֹת־לֵיל,

חוֹלֵם הַמַּלְאָךְ נוֹצוֹתָיו

וְשִׁלְטוֹ "לֹא־תִרְאֶה – לֹא־תָבוֹא,

Never more".

בְּסוּף־כֶּסֶף יוּבַל מְחַלֵּל

אֲדָווֹת שְׁקוּפוֹת

לִמְחוֹלוֹ; תּוּבַל קַיִן –

לוֹטֵשׁ חַרְבּוֹ סַנְוֵרִים,

אָדָם לְחַוָּה בָּשָׂר חַד

וְקַיִן נָד עַד.

עוֹבְדֵי אֲדָמָה, אוֹבְדֵי גַּן,

בָּדָד.

אָדָם מַנִּיחַ

שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ לְזוּלָתוֹ

דָּבָר.

וּבַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מֻנַּחַת

הַהַנָּחָה –

אָדָם מַנִּיחַ לַזּוּלַת

מִנְחָה. וְהַמִּנְחָה –

מֻזְנַחַת.

הַזּוּלַת – אֵינוֹ שׁוֹעֶה,

מְשָׁעֳשָׁע מֵהַנָּחָה מֻפְרֶכֶת

כִּי יֵשׁ דָּבָר בֵּין

אָדָם – רִיק – וְאָדָם

מִלְבַד –

מִנְחַת הַהֶבֶל.

וַהֲלֹא אֵין בֵּינָם דָּבָר

זוּלַת הָאַיִן,

אֲבִי הַקַּיִן.

קַיִן בְּאֵבֶל עַל הֶבֶל.

הָלַךְ דְּלִי אַחַר חֶבֶל.

בָּעַיִן רוֹאֶה קַיִן

אֶת שֶׁבַּמֵּצַח לָנֶצָח.

כָּל עוֹד קוֹל דְּמֵי־אָח –

הוּא אָרוּר־עַד. אַךְ –

בַּשִּׁסּוּעִ קָבוּעַ אוֹת –

אֵל – אַל־הַכּוֹת

וְלָעַד!

הַקָּרְבָּן שֶׁנִרְצָה – יְלֻחַךְ

הַקָּרְבָּן שֶׁנִּדְחָה – יִזָּנַח

הַקָּרְבָּן שֶׁנִּרְצַח – יִשָּׁכַח

אַךְ הָאוֹת –

לָעַד יְבֹרַךְ

קַיִן בְּאֵבֶל עַל הֶבֶל

הָיָה אָח – וְאַיִן,

אַךְ הָאֵבֶל – יָאֶה הוּא

לְקַיִן.

אֵרַע מִקְרֵה רֶצַח, אַךְ

לָנֶצַח לָנֶצַח

נְשִׁיקַת־אֵל בַּמֵּצַח.

עַיִן־תַּחַת־עַיִן –

נִסְלַח!

נָע־נָד, נָע־נֵד

רֵד וָרֵד, רֵד וָרֵד.

מִי לְמַעְלָה?

עֵד!

מִי לְמַטָּה?

שֵׁד!

מִי שׁוֹתֵק לוֹ?

הֵד!

בּוֹדֵד בּוֹדֵד בּוֹדֵד.

הָיָה לִי אָח

אוֹמְרִים – נִרְצַח.

יֵשׁ עַל סְמַךְ.

מָה אֶתְוַכַּח?

אֵינִי שׁוֹמֵר־אָח.

יְהִי כָּךְ.

נָע־נָד יִשְׂמַח

כִּי אוֹת עָנַד

מוֹפֵת

    מֵאֵת

      שׁוֹפֵט

        עוֹלָם

כִּי בַּחֵטְא – לֹא מֵת,

וּלְאָדָם

הָאֵל שַָׁת שֵׁת

וְתַם. נִשְׁלַם:

הוֹרֵג אָחִיו – שֻׁקַּם.

הוֹרֵג הוֹרֵג – יֻקַּם.

הַנֶּהֱרָג – לֹא קָם.

סֻכַּם.

אָנֹכִי אָחִיךָ, שֶׁשָּׁכַחְתָּ מִשְּׁמֹר

לֹא יוּשַׁת לְךָ אָח עַל פָּנַי.

לֹא תִּרְצַח! וְאִם –

אָז לֹא אָח,

וְאִם אָח –אָז

הַךְ בּוֹ – וּשְׁכַח!

אָנֹכִי אָחִיךָ וְאַתָּה הַשּׁוֹמֵר

לֹא תִּרְאֶה עַל פָּנַי

פְּנֵי אַחֵר.

לֹא תִּרְצַח! וְאִם –

אָז לֹא אָח.

כִּי אָח לֹא תִּשְׁכַּח!

וַתֵּר!

גַּם אִם אָח זֶה יִגְנֹב

לֵב אֵלְךָ בַּקְּטֹרֶת

אַל תַּחְמֹד קָרְבַּן אָח!

כְּלַךְ!

הָעֵשַׂו יְעַשֵּׂב, הַיַּעֲקֹב יַעֲקֹב

זֹאת מָסֹרֶת!

זֶה כָּךְ! – לָכֵן:

הָרֵם חֲמוֹרוֹ בַּשָּׂדֶה וּמְשֹׁךְ עֹל

וְעָזֹב תַּעֲזֹב עִם אָחִיךָ, אוֹ:

כַּסֵּה זִכְרוֹנְךָ חוֹל!

כִּי אוֹי לָרוֹצֵחַ

שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹכֵחַ

וּמֵקִים זֵכֶר מֵאֵפֶר

כְּעוֹף־חוֹל.

שְׁכַח – אוֹ וַתֵּר

אַךְ אַל תְּשַׁקֵּר

כִּי אֵין לַשֶּׁקֶר רַגְלַיִם,

וְאֵין מַחֲבוֹא בּוֹ תָּבוֹא

וְתִקְבֹּר אֶת הַכְּאֵב

עֵת צַחַן־אָח

אֶל חֲרוֹן־אֵל נִדָּף

וְאַף־אֵל זָקוּק לְמוֹדֶה וְעוֹזֵב

שֶׁיִּסְלַח

נֹח – בּוֹנֶה מַעְבֹּרֶת

תִּקְשֹׁרֶת גָּדוֹת צְמוּדוֹת

בְּטֶרֶם שָׂפָה תְּהֵא אַחַת

וְתִכְלֶינָה חִידוֹת.

הַמַּעְבֹּרֶת

מַרְחִיקָה גָּדָה מִגָּדָה

כָּל גָּדָה – אַגָּדָה

לַגָּדָה שֶׁמִּמּוּל

לָכֵן יוֹצְאִים לְטִיּוּל.

הַמַּעְבֹּרֶת דּוֹאֶגֶת

לְעוֹלָם וְעוֹלַם־נֶגֶד

בְּמוּלוֹת גְּדוֹתֶיהָ –

פֶּן לֹא יְהִי בָּהּ נוֹסֵעַ.

אֲנִי יוֹרֵד בַּתֵּבָה

זוּגוֹת־זוּגֹות וּמְשֻׁלָּשׁ

מֵצִיץ מוּל וְחָשׁ

מוּדָע לֹא מוּדָע

אַהֲבָה וְאֵיבָה

לַגָּדָה.

תַּמְצִית:

גָּדָה – הִיא הַמּוּל

הַתָּוֶךְ – מַבּוּל

חוֹף – נוֹף מוֹלֶדֶת

עֲלוֹת – סוֹף הָרֶדֶת

הֲפֹךְ חוֹף לְגָדָה –

בְּגִידָה!

לְהַכְרִית!

הֲפֹךְ גָּדָה לְחוֹף –

בְּלוֹף – וְ/אוֹ

חֲזוֹן־אַחֲרִית.

שֶׁבַע שָׁנִים רָחֵל הִיא פְּלִיאָה

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר – וְהִנֵּה הִיא לֵאָה

שֶׁבַע שָׁנִים לְחַכּוֹת לְחַכּוֹת

וְהִנֵּה עֵינֶיהָ רַכּוֹת.

וְתוֹהֶה: הֲלֵאָה הִיא אוֹ

הוּא הַלֵּאֶה?…

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ תָּמוּהַּ

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ רָעוּעַ

בָּאִישׁ שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁנוֹתָיו כְּשָׁבוּעַ

וְלֹא עָמַד בַּשְּׁבוּעָה;

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ צָבוּעַ

בְּחָתָן בַּיָּצוּעַ

אַף אִם כּוֹסוֹ מָלְאָה מִבַּתֵּל

שֶׁלֹּא יָדַע לֵאָה

מֵרָחֵל.

אוּלַי הוּא רַק רָחַל בַּחֲלוֹמוֹת

וּבַמְּצִיאוּת חָלַם עַל אֵשֶׁת־מְזִמּוֹת?

אוּלַי מֵרֹאשׁ טָמַן הַזֶּרַע לְלֵאָה

וְסוֹד אוֹנוֹ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה?

אוּלַי רָחֵל הָיְתָה מָשָׁל עָקָר

אוּלַי לֵאָה הָיְתָה תָּמִיד עִקָּר?

שׁוֹכֵב יַעֲקֹב, בּוֹדֵד,

תּוֹמֵךְ סַנְטֵרוֹ בְּגַלְעֵד

וְהַיּוֹם הוֹלֵךְ וְעָרֹב

וְיַעֲקֹב לֹא פּוֹתֵר יַעֲקֹב

פֹּה אֵין רָע וְאֵין טוֹב

פֹּה לֹא דְּבַר־אֵל

לָכֵן, יַעֲקֹב:

חוּשׁ! רְאֵה! הָרַח! טְעַם! וּשְׁמַע –

יִשְׂרָאֵל!

אָנוּ זוּג בְּהֵמוּת טְמֵאוֹת

אַחֲרוֹן בְּסוּגוֹ,

נִצּוֹלוֹת הַמַּבּוּל.

יֵשׁ זוּגוֹת נִצּוֹלִים טְמֵאִים מֵאִתָּנוּ

אַךְ טֻמְאָה כְּשֶׁלָּנוּ

כְּבָר אֵין.

אִם לֹא נִטָּהֵר זֶה לָזוֹ בִּתְשׁוּקָה

תִּכְלֶה טֻמְאָתֵנוּ לָעַד

וְנֹאבַד.

אֲנִי וְאַתְּ נִצּוֹלִים אַחֲרוֹנִים

לְמִין מְשֻׁקָּץ;

בּוֹאִי כַּלָּה

לְמִטַּת־אֵין־בָּהּ־חֵפֶץ

פֶּן מִינֵנוּ יָסוּף עַד כָּלָה.

הָעֶבֶד שֶׁרָצַע אָזְנוֹ

אוֹהֵב אֶת אֲדוֹנוֹ;

חָפְשִׁי מִן הַחוֹבָה

בּוֹחֵר בָּאַהֲבָה

מֵרְצוֹנוֹ.

הָעֶבֶד הַנִּכְסָף בַּסַּף

לְהִמָּלֵט מִכַּף

אָדוֹן שְׂנוּא נֶפֶשׁ –

נִדּוֹן לְתִסְכּוּלֵי

שְׁאֵרִית פְּלֵטַת חַיָּיו:

“הָא, לִחְיוֹת בֶּן־חֹרִין!”

אַךְ חַיָּיו – מֵאַחֲרָיו.

רַק עֶבֶד מְאֹהָב עַד אָזְנָיו

יָכוֹל לֵאמֹר:

"חָיִיתִי עִם שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

נִרְצַעְתִּי לַאֲשֶׁר רָצִיתִי

חָפְשִׁי חָפְשִׁי

לִבְחֹר."

לִרְאוֹת.

לֹא לָבוֹא.

הָאֲוִיר כֹּה צָלוּל.

הָאָרֶץ מִנֶּגֶד

אֶרֶץ חֶמֶד וּמֶגֶד,

הַכֹּל כֹּה שָׁקוּף, כֹּה חָשׂוּף,

אֵין מַחֲבוֹא.

יֵשׁ “כֵּן” וְיֵשׁ “לֹא”

וְאַתָּה –

לֹא תָּבוֹא.

רַק הֵם

שֶׁנָּשָׂאתָ עַל שֶׁכֶם

בְּמָן וּבְלֶחֶם

עַל אַף עַצְמָם,

אֲבַק־הָאָדָם שֶׁלַּשְׁתָּ לְעַם –

הֵם יָבוֹאוּ. וְאַתָּה –

לֹא תָבוֹא.

עִנְיָן קָשֶׁה.

הַנְּבוֹ.

עַל שֶׁדִבֵּר בָּאֵל בֶּלַע

חַיֵּי גָּלְיָת בְּכַף קֶלַע

אִישׁ מֻגְזָם, גַּמְלוֹנִי, תִּמְהוֹנִי,

מְצַעֵק “אֲנִי וַאֲנִי”,

וְהָאַחֲרִית –

כְּבָר כְּתוּבָה בַּתַּסְרִיט:

מַלְאַךְ־מָוֶת צוֹפֶה,

אַדְמוֹנִי.

גָּלְיָת – גֹּלֶם נוֹהֵם וְנוֹאֵק

לְטָא קַדְמוֹנִי בְּעִדַּן הַיּוֹנֵק

שֵׁשׁ אַמּוֹת לֹא יִפְדּוּהוּ מִמּוֹת

זֶרֶת־מוֹחוֹ הַנּוֹתֶרֶת;

חַי אָבוּד הַפְּלִשְׁתִּי, חַי נִדּוֹן,

אָסוּר אֶל שִׁרְיוֹן וְכִידוֹן

כָּבוּל לְצִנָּה וַחֲנִית

וְלֹא מְעַיֵּן בַּתַּסְרִיט:

גָּלְיַת – חַיַּת –

עִדַּן־הַבַּרְזֶל וְרֹאשׁ־תֶּבֶן

דָּוִד –

אִישׁ עִדַּן־הַתְּבוּנָה

וְהָאֶבֶן.

קִינָה לְדָוִד וְקִנְאָה לְשָׁאוּל

וְנֵבֶל דָּוִד וּנְבָלָה לְשָׁאוּל

וּמִיכַל לְדָוִד – אֵיךְ יוּכַל לוֹ שָׁאוּל

וְנוֹתְרָה אַךְ חֲנִית אַךְ דָּוִד בְּתַפְנִית

חָמַק כְּתָמִיד.

חֲמַקְמַק.

לְשָׁאוּל אֲלָפָיו, לְדָוִד כְּשָׁפָיו,

פִּגְרֵי־נוֹב עוֹלִים אוֹב;

אֵיךְ יִשָּׂא עוֹד מַכְאוֹב?

צֵא שָׁאוּל בַּקֵּשׁ דָּם

מֶלֶךְ מַשְׁתִּין־קִיר כְּאָדָם;

דָּוִד כְּנָפָיו עַל־יָנַף

וְשָׁאוּל קְצוּץ־כָּנָף, קְצוּץ־כָּנָף.

תְּהִלָּה לְדָוִד וּתְהִלִּים

וַהֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים.

אִישׁ עָצוּר, אִישׁ עָזוּב, בְּשָׁאוּל שֵׁד שׁוֹכֵן

אִישׁ דָּמִים, בֶּן־בְּלִיַּעַל, דָּוִד נַעַר מְלֵא־חֵן.

אִיּוֹב הֻכָּה בִּשְׁכוֹל

אִיּוֹב הֻכָּה בְּגֶרֶד

אִיּוֹב שָׂרַד הַשְּׁכוֹל

אִיּוֹב שָׂרַד הַגֶּרֶד

מַאֲמִין, נֶאֱמָן,

מֵגִיחַ מִשְּׁאוֹל

אִישׁ יוֹדֵעַ: הַזִּוּוּג הַנּוֹרָא

שֶׁל גֶּרֶד וּשְׁאוֹל

לֹא הַשָּׂטָן

בָּרָא.