יַלְדוּת

מאת

אמנון זקוב

---

'לִהְיוֹת שׁוּב יֶלֶד'

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי חוֹזֵר לִמְחוֹז יַלְדוּת.

לוּחַ הַעֵדוּת – נִמְחַק

וְהֶחָרוּט – חָלָק.

תִּינוֹק עוֹלֶה מֵרַחְצָה

נִצָּב בָּהִצְטַלְּבוּת

נִפְתָּח לְכָל עֵצָה וְהַצָּעָה

כֻּלּוֹ זְכוּת וְאֵין חוֹבָה;

אוּלַי יִבְחַר הַפַּעַם בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה…

אֲנִי חוֹזֵר לִמְחוֹז יַלְדוּת.

הַאִם אֶפְשָׁר לָרֶדֶת לַנָּהָר

פַּעֲמַיִם?

אוּלַי גַּם רִאשׁוֹנָה

הִיא אַשְׁלָיָה, אֵין מַיִם?…

תִּינוֹק צְנוּף שִׁלְיָה

צָף בַּתֵּבָה

וּמְצַפֶּה… וּתְשׁוּבָה –

אַיִן…

אֲנִי חוֹזֵר לִמְחוֹז יַלְדוּת

מֻכָּר – וְלֹא מֻכָּר.

כַּן שִׁלּוּחַ – בַּאֲשֶׁר הָיָה הַכְּפָר,

תְשׁוּקַת טִילָיו – אַגָּדוֹת עָבָר,

יוֹרֶה כִּתְרֵי נַרְקִיס וָמֶלֶךְ

וְנוֹגֵעַ

עָדִין, עָדִין, בְּלֵב צְפַרְדֵּעַ

מְשֻׁחְזָר…

שֶׁלִּי? אֵינִי יוֹדֵעַ,

אֲבָל רֵיחוֹת עַזִּים

שֶׁל תַּפּוּזִים

הוֹפְכִים חִצֵּי הַזְּמַן

וְכַן בַּהֲרִיסָה, הָפוּךְ בְּהַתְרָסָה,

הוֹפֵךְ צְפַרְדֵּעַ לְרֹאשָׁן,

וְהַמְכַשֵּׁף – אוֹתִי לוֹפֵף,

וּבְקֶשֶׁת מִטְפְּחוֹת פְּלָאִים

אוֹסֵר אוֹתִי לַעֲרִיסָה…

שֶׁלִּי? הַאִם..?

כָּל כָּךְ נָעִים…

אֲנִי חוֹזֵר לִמְחוֹז יַלְדוּת;

פָּגָה חַדּוּת, מְחוּקָה עֵדוּת.

אֲשֶׁר נָתַן הַזִּכָּרוֹן –

הַשִּׁכָּחוֹן לָקַח,

הַכֹּל נוֹפֵל לִמְחוֹז הָעֲרָפֶל.

יְהִי מְחוֹזִי אֲשֶׁר יְהִי –

לוּ יְבוֹרַךְ.

זָקֵן – דּוֹמֶה לְרַךְ

חָכָם – יִשְׁכַּח לִשְׁאֹל

הֲכָךְ אוֹ כָּךְ

לוּ אַךְ יָרַח

אֶת נִיחוֹחוֹת הַתְּמוֹל…

---

תֻּרְפּוֹת

מאת

אמנון זקוב

אֶת עָרַי אֲנִי מְבַצֵּר

אֶל מוּל פְּנֵי הַסּוֹד.

לִגְיוֹנָיו אַכְחִיד – בְּטֶרֶם

יְנֻסְּחוּ לְחִידָה חֲזִיתִית

אַךְ אֵין לִי פִּתְרוֹן אַסְטְרָטֵגִי

לְיֶלֶד קָטֹן, וְהוּא אֲנִי,

הָעוֹלֶה חוֹמוֹתַי מֵרַחְמִי

וּמַשְׁלִיךְ בַּחֲשַׁאי, בְּכַף־קֶלַע,

פִּתְקֵי־

“אֵיח?”

וּ“מָדוּאָה?”

וְ“לָמָא?”

מְלֵאֵי שְׁגִיאוֹת־כְּתִיב.

---

פְּלָאוֹת

מאת

אמנון זקוב

פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת! וּבָאוּלָם

בְּפֶה פָּעוּר שָׁם יֶלֶד תָּם

נִדְהָם, (וְהוּא אֲנִי), כִּי

בַּבָּמָה, קוֹסֵם, “יוֹקִי”

כַּשָּׁף כַּבִּיר

לְתַדְהֵמַת נָשִׁים וַאֲנָשִׁים

מֵצִיף נְסִיכָה קְסוּמָה

בְּעִלְפוֹן חוּשִׁים

וּבָאֲוִיר,

וְאֵין תַּחְתָּהּ וְאֵין מֵעַל

וְאֵין בִּכְלָל מִי שֶׁיַּחֲזִיק –

מִלְּבַד הָרִיק!

וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ (מִלְּבַד אֲנִי) –

“הֵיאַךְ?”

וְרַק אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי הַמָּסָךְ

הוּא הַפִּישׁוֹן בֵּין

עֵדֶן הַצָּפְנַת

לְגֵיהִנּוֹם הַפַּעְנֵחַ

וְאִם גּוּפִי הַקָּט

אַגְנִיב לְאַרְגָּזִים מְלֵאֵי רָזִים

הַמּוּזָזִים בְּתֹם הַפֶּלֶא לַמֵּעֵבֶר –

בִּמְקוֹם פְּלָאוֹת־פְּלָאוֹת

אֶרְאֶה חוּטִים, מְכוֹנוֹת, וְהוֹנָאוֹת,

וּנְסִיכָה שִׁקְרִית, אוּלַי מִרְשַׁעַת,

וְאוּכַל לִקְטֹף פֵּרוֹת כִּרְצוֹנִי

מֵעֵץ הַדַּעַת,

אֲבָל אֲנִי –

רוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹד יֶלֶד,

תָּם, נִדְהָם, וְקָט

בְּעֵבֶר הַצָּפְנַת

בָּעֵדֶן הַזְּמַנִּי,הַמְּכֻשָּׁף,

בּוֹ חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת, אַךְ

בְּלַהֲטֵי כַּשָּׁף־שָׂרָף,

וֵאלֹהִים, נָמֵר וּגְדִי – מְצֻיָּרִים בָּרֶקַע

וְאָח אֵינוֹ רוֹצֵחַ אָח

רַק מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאֵי: “אַיֶּכָּה?”

וְאָדָם יוֹדֵעַ אֶת חַוָּה,

אֵיךְ? אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ,

אַךְ עוֹד מְעַט וְאֶלָּקַח, גַּם אִם אֶצְרַח,

כָּבוּל אֶל זְמַן חַד־כִּוּוּנִי

אֶל הַמֵּעֵבֶר הָאַכְזָר,

הַמְפֻעְנָח,

הַגֵּהִנֹּמִי.

---

יֶלֶד מַה הוּא

מאת

אמנון זקוב

יֶלֶד – מַה הוּא?

הוּא אֲנִי

עֵת עוֹלָמוֹ נִפְתָּח אֶל עוֹלָמִי,

עוֹד לֹא יוֹדֵע מָה אֲנִי וּמִי,

עֵת הַשָּׁמַיִם הֵם הַגְּבוּל וּבָם חָגִים

שֶׁמֶשׁ מְצַחְקֶקֶת צְבוּעַת־זָהָב

פּוֹרֶשֶׂת מְנִיפַת־פִּתּוּי

בְּעִפָּרוֹן קַלְמָר דַּק־דַּק אֱלֵי

יָרֵחַ, בּוּר כְּמוֹתוֹ,

אֵינוֹ מַבְדִּיל חֲצוֹת מִצָּהֳרַיִם

וּמִסְתַּהֵר לִזְרוֹעוֹתֶיהָ,

וְכוֹכָבִים בְּכוֹבְעוֹנֵי־גַּמָּד

מְחוֹלְלִים, סוּמים קְסוּמִים,

בְּלִי דַעַת כִּי

הֵם גָּלַקְסְיוֹת־מַפָּץ,

וּבְבוֹא יוֹמִי, בְּתֹם

תֹּם הַיַּלְדוּת,

יַהַפְכוּ לְמִפְלְצוֹת־אֵין־סוֹף –

אֵשׁ־גֵּיהִנּוֹם אוֹ קֹר־צַלְמָוֶת

נָעוֹת בָּרִיק, בִּסְבַךְ־חוּקֵי־

בְּחִינוֹת־בַּגְרוּת־בִּלְתִּי־מוּבֶנֶת.

יֶלֶד־אַבָּא־אִמָּא – מַהוּ?

גּוּפִיף אָפוּף גּוּפוֹת חַמּוֹת

כַּפּוֹת־כַּפּוֹת הַסּוֹכְכוֹת

מִפְּנֵי הַיִּהְיֶה,

הוֹלְכוֹת וּנְמוֹגוֹת אֶל מֶרְחֲבֵי

עִדַּן הַקֶּרַח שֶׁל

הָיֹה הָיָה

יֶלֶד מַהוּ?

אֲנִי אֲשֶׁר הָיִיתִי

כֹּה שׁוֹנֶה מִמֶּנִּי,

הַיֶּלֶד שֶׁיִּהְיֶה.

---

וַאֲנִי שׁוּב יֶלֶד

מאת

אמנון זקוב

וַאֲנִי שׁוּב יֶלֶד.

לַיְלָה. אָפוּף רֹךְ־פּוּךְ,

אִמָּא דּוֹהֶרֶת עַל סוּסוֹן גַּבְנוּנוֹן

בִּמְתִיקוּת רוּסִית אַגָּדִית,

וְשָׁרָה: "…יָשׁוּב עִם צֵאת הַלְּבָנָה

יָבִיא לָךְ מַתָּנָה";

וְאַף שֶׁלֹּא יָבִיא,

וְאַף שֶׁלֹּא יָשׁוּב,

הַלֵּב נִכְמָר אֶל

אָב נֶעְדָּר

בְּאֶרֶץ קְסוּמָה וּשְׁמָהּ צָרְפַת

בָּהּ אִישׁ לֹא מְדַבֵּר עִבְרִית אֶלָּא

טוֹעֵם, וּבְצָרְפָתִית;

שָׁם אָבִי לוֹמֵד מִמְּכַשְּׁפִים

לִבְנוֹת בָּתִּים שֶׁמְּגָרְדִים שְׁחָקִים

בְּדִגְדּוּג נָעִים

אַךְ כְּשֶׁיַחֲזוֹר – יִבְנֶה, לְאִמָּא וְלִי,

בַּיִת קָט עִם רְעָפִים אֲדַמְדַמִּים

כְּמוֹ שֶׁצִּיַּרְתִּי בַּגָּן

כִּי אֲנִי עוֹד קָטָן, וְלָגוּר בַּשָּׁמַיִם בַּגָּג

וּפִתְאֹם לִפְגֹּשׁ אֱלֹהִים – זֶה

פַּחַד־אֱלֹהִים, שֶׁתּוֹפֵס שׁוֹבָבִים,

וְיַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי מְגָרֵד לוֹ שְׁחָקִים,

כִּי אֲנִי, כָּךְ אִמִּי: “קְצָת־קְצָת שֵׁד”,

וְהוּא יַבִּיט לִי יָשָׁר בַּנְּשָׁמָה

וְיִגְרֹם לִי, יִשְׁמֹר אֱלֹהִים, לְרֶגֶשׁ אַשְׁמָה

(מַחֲלָה שֶׁל הוֹרִים, יִסּוּרִים נוֹרָאִים)

לָכֵן – בַּיִת קָט לְלֹא גַּג, אַבָּא בְּנֵה,

כְּשֶׁתַּחֲזֹר לַיֶּלֶד הַקָּט (זֶה אֲנִי),

וְאָז – אַרְשֶׁה גַּם לְךָ לָגוּר קְצָת

בִּתְנַאי שֶׁיּוֹתֵר – שׁוּם צָרְפַת!"

וְאִמָּא נוֹשֶׁקֶת בַּמֵּצַח,

לוֹחֶשֶׁת: “לַיְלָה טוֹב. עֵינַיִם”

וַאֲנִי עוֹצֵם, בְּתוּגָה, כְּאִלּוּ,

וְהִיא, עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת –

נָמוֹגָה.

וַאֲנִי אָז פּוֹקֵחַ, בְּשֶׁקֶט שֶׁנִקְרָא “דוּמִיָּה”,

עַיִן, עוֹד עַיִן, שֶׁהִיא לֹא תִּשְׁמַע,

כִּי אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁעֵינַי

מְדַבְּרוֹת הַיְשֵׁר לְלִבָּהּ,

וּמַבִּיט בַּלְּבָנָה. וְזֶה – מְסֻכָּן!

וּמְאֹד! כִּי:

אִם הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לָעַיִן

הִיא מְהַפְּנֶטֶת תַּ’יֶּלֶד, מִבַּעַד לַזְּגוּגִית,

עַל קֶרֶן־אוֹר שַׁבְרִירִית

אֵלֶיהָ, אֵלֶיהָ, לָעוּף,

וְאִם הוּא נוֹפֵל לָאוֹקְיָנוֹס וּבְמִקְרֶה לֹא טוֹבֵעַ –

שָׁם אוֹרֵב לִוְיָתָן. וּמָה עוֹשָׂה הַמִּפְלֶצֶת?

כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ:

כְּלוּם! לֹא טוֹרֵף!

הוּא כָּל־כַּךְ עֲנָק – שֶׁהַיֶּלֶד פָּשׁוּט

מִתְעַלֵּף.

וְאִם לֹא אֶפֹּל וְאַמְשִׁיךְ לַלְּבָנָה –

שָׁם אוֹרֵב אֱלֹהִים (לִתְפֹּס שׁוֹבָבִים)

וְאִמָּא לֹא תִמְצָא אוֹתִי לְעוֹלָם,

כִּי אִמָּא גְּדוֹלָה וְהַקֶּרֶן שְׁבִירָה,

וְהִיא תִּתְגַּעְגֵּעַ, אֲפִלּוּ שֶׁיִהְיֶה לָהּ שָׁם אַבָּא,

כִּי בְּלִי אֲנִי – הוּא לֹא מַמָּשׁ אַבָּא

וְאַבָּא, כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ,

הוּא דַּי חָשׁוּב – אֲבָל לֹא כְּמוֹ הַיֶּלֶד,

וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֶת זֶה הוּא יוֹדֵעַ

אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בְּצָרְפַת, וְאוֹכֵל שָׁם צְפַרְדֵּעַ –

אִיכְס!

וְכָל זֶה – בִּגְלַל לְבָנָה בְּתוֹךְ עַיִן!

וְזוֹ לֹא אֱמוּנָה טְפֵלָה אֶלָּא אַךְ:

"עֻבְדָּה־סוֹד־כָּמוּס־בְּהֶחְלֵט –

שֶׁמִּי־שֶׁיְּגַלֶּה הוּא מַלְשָׁן

וְיָמוּת־בַּמָּקוֹם־אוֹ קְצָת־אַחַר־כָּךְ"

שֶׁגִּלָּה לִי אוּרִי, הַיֶּלֶד הֲכִי בּוֹגֵר וְיוֹדֵעַ

בַּגָּן.

לָכֵן אֲנִי מְאֹד נִזְהָר לֹא לְהַכְנִיס

לְבָנָה שְׁלֵמָה לָעַפְעַף

וּמְקָרֵב בִּזְהִירוּת תַּחְתּוֹן לְעֶלְיוֹן,

כָּזֶה

וּלְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה

אַף שֶׁנָּעַצְתִּי עֵינַי בְּחַיַּי

לִלְכֹּד יָפְיָם בְּרִיסַי,

אַךְ כָּל שֶׁלָכַּדְתִּי לֹא נָגַע בְּשׁוּלֵי־

זְעִיר־זַהֲרוּר־

הַפֶּלֶא הַהוּא, שֶׁעָצַם אֶת עֵינַי

לַיְלָה לַיְלָה, לִפְנֵי יָמִים וְיָמִימָה

עַד נְשִׁיקַת “בֹּקֶר טוֹב”

שֶׁל אִמָּא

רִיס־רִיס, מְרֻפְרָף,

וּבַפֶּתַח הַצַּר לוֹכֵד תַּ’לְּבָנָה

וּמְנַפֵּץ אוֹתָהּ לְאַלְפֵי זַהֲרוּרִים

זְהֻבִּים וּכְסוּפִים

וְאֶשֶׁד צִבְעֵי קֶשֶׁת

וְהֵם פּוֹרְצִים בִּמְחוֹל־מֶטֶאוֹרִים

סַנְוֵרִים־סַנְוֵרִים…

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יֹפִי כָּזֶה

וּלְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה

אַף שֶׁנָּעַצְתִּי עֵינַי בְּחַיַּי

לִלְכֹּד יָפְיָם בְּרִיסַי

אַךְ כָּל שֶׁלָּכַדְתִּי לֹא נָגַע בְּשׁוּלֵי־

זְעֵיר־זַהֲרוּר־הַפֶּלֶא הַהוּא, שֶׁעָצַם אֶת עֵינַי

לַיְלָה לַיְלָה, לִפְנֵי יָמִים וְיָמִימָה

עַד נְשִׁיקַת “בֹּקֶר טוֹב”

שֶׁל אִמָּא…

---

לִהְיוֹת בֶּן שֵׁשׁ

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי בֶּן שֵׁשׁ – וְאַתֵּיאִיסְט!

יוֹדֵעַ, בִּבְהִירוּת־נֶצַח

שֶׁתִּתְעַמְעֵם כְּשֶׁאֶגְדַּל

שֶׁשּׁוּם אֵל לֹא קַיָּם –

מִלְּבַד –

כַּאֲשֶׁר אֲנִי עִם אִמָּא בַּמַּכֹּלֶת

וּמִתְפַּלֵּל:

עֲשֵׂה שֶׁהִיא תִּקְנֶה גַּם

שׁוֹקוֹלָד…

לֹא קַל לִהְיוֹת בֶּן שֵׁש – וְאַתֵיאִיסְט,

אָדָם אֲשֶׁר צָרִיךְ לִבְדֹּק כָּל הֲנָחָה

כּוֹלֵל הַנַּ"ל

וְגַם לִלְמֹד קְרֹא־כְּתֹב

כּוֹלֵל חֶשְׁבּוֹן; לֹא קַל.

דֻגְמָה:

אִם מִסְפַּר הַצְּעָדִים עַד קְצֵה הָרְחוֹב

יִתְחַלֵּק בְּשֶׁבַע

זוֹ הוֹכָחָה שֶׁהוּא – …

לָרֹב –

אֵינֶנּוּ מִתְחַלֵּק, אַךְ פַּעַם,

בְּפִנַּת קִינְג־ג’וֹרְג' וַעֲבוֹדָה

יָצָא לִי: אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם!

וְאִם כִּי,

קָפַצְתִּי עַל אוֹתָהּ הָרֶגֶל

פַּעֲמַיִם –

בְּכָל זֹאת…

אֲנִי תּוֹהֶה אִם אֱלֹהִים קַיָּם

אַחַת מִשֶּׁבַע, בְּשַׁבָּת,

אוֹ רַק בְּחַג, כּוֹלֵל גַּם ט"וּ בִּשְׁבָט

אוֹ בִּסְבִיבַת קִינְג־ג’וֹרְג', אַךְ לֹא

בַּקֶּרֶן־הַקַּיֶּמֶת אוֹ בְּצַלְאֵל,

וּפִתְאֹם בָּא לִי,

סְתָם:

אוּלַי צָרִיךְ לִבְדֹּק אֲתָר נֵיטְרָלִי,

נַנִּיחַ חוֹף־הַיָּם,

אוֹ יְרוּשָׁלַיִם, אִם כִּי

שָׁם יֵשׁ יִתְרוֹן מֻבְנֶה לָאֵל

וְגַם הוֹרַי לָקְחוּ אוֹתִי רַק

עַד פֶּתַח־תִּקְוָה, שֶׁעִם כָּל הַכָּבוֹד

הִיא רַק אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת

וּשְׁמָהּ נִשְׁמַע כִּמְחִלָּה

שֶׁבְּקָצֶהָ אוֹר, אוּלַי…

אֲנִי אָמְנָם יָכוֹל לִצְעֹד בָּהּ

וְלִסְפֹּר

אַךְ לֹא הָיִיתִי מְבַסֵּס עָלֶיהָ

אֱלֹהוּת־אֱמֶת;

בַּגַּן – אוּלַי, אַךְ

לֹא בְּכִתָּה בֵּית!

---

אַלְמוֹן־פַּלְמוֹן

מאת

אמנון זקוב

אַרְיֵה אַלְמוֹן¹

אַרְיֵה פַּלְמוֹן

אוֹרְבִים לִי בַּסִּמְטָא.

אֲנִי יַלְדּוֹן

בְּקַפּוּצ’וֹן

אָדֹם, אָדֹם

כִּבְאַגָּדָה;

מִן הַכִּתָּה

קַלְמָר וְתִיק

לִרְחוֹב הָעֲבוֹדָה

שָׁם סַבְתָּא מְחַכָּה

וּבְיָדָהּ רָקִיק.

אַרְיֵה אַלְמוֹן מְאֹד רָעֵב

וְהוּא אוֹהֵב

בְּשַׂר־יְלָדִים, מָנָה טְרִיָּה שֶׁל

כָּל שׁוֹבָב שֶלֹּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ־מֶלֶךְ־סַבְתָּא

אֶלָּא – בְּקַפֶּנְדַּרְיָה!

וְגַם פַּלְמוֹן.

לֹא יְאֻמַּן עַד כַּמָּה יֵשׁ לָאֲרָיוֹת הָאֵלֶּה

תֵּאָבוֹן:

“בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא!”…

אֲנִי נִגָּשׁ.

לְלֹא חֲשָׁשׁ.

אַלְמוֹן: “לִטְרֹף?”

פַּלְמוֹן: “עַכְשָׁיו?”

אֲנִי טוֹפֵחַ לוֹ עַל גַּב.

אוּלַי אֲנִי רַק כִּתָּה אָלֶף

קַלְמָר וְתִיק

מֵת לְרָקִיק,

אַךְ בַּאֲרָיוֹת אֲנִי

וָתִיק.

שָׂם יָד בְּפִי אַלְמוֹן

שְׁנִיָּה בְּפִי פַּלְמוֹן

וְשָׂח בְּלִי בּשֶׁת:

"אֲנִי –

לֹא מְפַחֵד מֵאֲרָיוֹת שֶׁל אֶבֶן

אוֹ נְחשֶׁת.

אָז, כָּרָגִיל,

מָחָר בִּשְׁתַּיִם.

לְהִתְרָאוֹת"

וְצוֹעֵד בְּגִיל

לְסַבְתָּא, חַת־וּשְׁתַּיִם,

אַךְ עִם תְּחוּשַׁת־כָּבוֹד.

---

חַלּוּק

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי חוֹלֵם

שׁוּב לְהַקְפִּיץ

חַלּוּק עַל פְּנֵי הַיָּם.

יֶלֶד תָּם

בְּחוֹף לָבָן

עֵינָיו פְּלָאוֹת, וּמִשְׁתָּאֶה

אֶל קִמּוּרֵי דְּרָקוֹן

יְצִיר יָדָיו,

נוֹסֵק,

      נוֹחֵת,

            וּמִתְעַיֵּף;

אָז לִוְיָתָן

נוֹשֵׁף סִילוֹן,

וְהַחַלּוּק שָׁב־מִשְׁתּוֹבֵב

אֶל מְחוֹלוֹ הַמִּתְרַחֵק

וְדַג זָהָב מוֹחֵא לוֹ

סְנַפִּירִים,

וּמְשֻׁלְּשֵׁי כְּרִישִׁים

מְאוֹתְתִים:

"זְהִירוּת! חַלּוּק!

הַיֶּלֶד מְסֻכָּן!"

וְצוֹלְלִים.

דְּמָמָה.

חַלּוּק הוֹמֵם חַמָּה שׁוֹקַעַת

וְנִבְלָע…

יֶלֶד תָּם

בְּחוֹף לָבָן

כֻּלּוֹ אוֹמֵר לִי:

“כֵּן!”

מוּלוֹ – זָקֵן,

הַזְּמַן בּוֹ תַּם,

כֻּלּוֹ אוֹמֵר:"כְּבָר לֹא,

לֹא כָּאן…"

---

תִּקְוַת חוּט הַזָּהָב

מאת

אמנון זקוב

בְּיַלְדוּתִי

טָוִיתִי חוּט זָהָב בַּיַּעַר

לִתְעוֹת,

לִגְלוֹת,

וּלְגַלּות – בֵּיתִי!

וְהַזָּהָב –

תַּלְתַּל שְׁחַרְחַר, סָבוּךְ,

הַתֵּר, וְהִסְתַבֵּךְ,

וְשׁוּב הַתֵּר – לַשָּׁוְא

חוּט־זְהַב־שְׁחוֹר־פַּחֲמֵי־שְׂעָרָהּ.

בְּיַלְדּוּתִי אָרַגְתִּי יַעַר

לִטְווֹת בּוֹ חוּט־זָהָב,

לִתְעוֹת,

      לִטְעוֹת,

            וּלְגַלּוֹת ­–

                  בֵּיתָהּ!

הָיִיתִי בֵּן־יַעַר, כְּמוּס סוֹד

צוֹפֵן רָז יָרוֹק:

גִּנַּת־אֲחוֹרֵי־בֵּיתִי…

בֵּין־הַצְּלָלִים…שׁשׁשׁשׁשׁשׁשׁשׁשׁשׁ…:

אַרְבָּעָה בְּצַלְצָלִים…

זוּג לָהּ,

זוּג לִי,

וְשִׂיחַ מְטַפֵּס, מַשְׁפֵּךְ וּפַח

וּמַגְרֵפָה,לִסְרֹג הַסְּבַךְ.

וְתוּ לָהּ. וְתוּ לִי…

בְּבַחֲרוּתִי,

בְּלֵיל מוֹת מַגְרֵפָתִי,

נָטַלְתִּי אֶת נִשְׁמַת־מוֹטָהּ

אֶל צִלְלֵי־הַיַּעַר.

פֶּלַח, פֶּלֶךְ, קְלַפְתִּיהָ

בְּלֵיל תֹּם הַתֹּם

לִטְווֹת בָּהּ חוּט־בַּגְרוּת

לִתְעוֹת,

      לִטְעוֹת,

            לִתְהוֹת,

לִגְלוֹת,

            וּלְגַלּוֹת

זָהָב שָׁחוּט

בְּכֶתֶם־פַּז־שְׁחוֹר־שְׂעָרָהּ.

בַּיָּמִים הָהֵם

הָיָה זָהָב כְּמִתְגּוֹלֵל

בְּכָל מִשְׁעוֹל.

רַק כֹּף בִּרְכַּיִם,

נַעַר,

מְשׁךְ שְׁחוֹר תַּלְתַלָּהּ

הַיַּעַר –

וּלְךָ זְהַב־פַּרְוַיִם.

עַתָּה, כָּפוּף,

אֲנִי מוֹשֵׁךְ זְהַב־זְנַב־אוּדֵי־תַּלְתַּל נִכְחָד

בַּקָּרָחוֹת.

עוֹלָם שָׁדוּף, חָשׂוּף, שָׂרוּף,

לְלֹא תַּלְתַּל אֲשֶׁר נִצַּל,

וּבְיָדִי – חוּט מפֻחָם

וּשְׁאֵרִית בָּצָל…

רַבְפָּנִים

מאת

אמנון זקוב

---

רַבְפָּנִים

מאת

אמנון זקוב

אָדָם

הַפּוֹרֵשׂ עַצְמוֹ בְּאוּלַמּוֹת־מַרְאוֹת

וּבְגַנֵּי שְׁבִילִים מִתְפַּצְּלִים,

בֵּין רִבְבוֹת בָּבוּאוֹת וְאֵינְסוֹף עֲקֵבוֹת –

מִי הוּא?…

וְאֵין “הוּא”.

יֵשׁ “הֵם”.

הֵם נָבוֹךְ, בְּמָבוֹךְ.

רַבְפָּנִים. לֹא עִקְבִי.

וּבְמִסְתּוֹר שׁוּרוֹתָיו

חָרֵד לוֹ הַשִּׁיר:

"פְּנֵי מִי מִכֻּלָּם

פְּנֵי אָבִי?"

---

שְׁעוֹן הַחוֹל

מאת

אמנון זקוב

אִישׁ זָקֵן, רֹאשׁוֹ שָׂב,

מַבָּט רֵיק בִּשְׁיָרֵי רִיסָיו

הוֹלֵךְ וְסָב, הוֹלֵךְ וָסָב,

בְּרֵכַת דְּגֵי־זָהָב

בַּגָּן מוּל בֵּיתִי.

“טָק־טָק־טָק” חוֹרֵק מַקְלוֹ

“שְׁשְׁ־שְׁשְׁ־שְׁשְׁ” מְשָׂרֶכֶת רַגְלוֹ

“אָח־אָח־אָח” מְכַחְכֵּחַ קוֹלוֹ

הַזָּר הַמְדַדֶּה מוּלִי

בַּגָּן מוּל בֵּיתִי

אֶת הָאִישׁ הָהֹוֶה – אִישׁ לֹא מַכִּיר

אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה – יָדְעָה כָּל הָעִיר

כְּשֶׁהָיָה עֶלֶם צָעִיר וּמַסְעִיר

בְּטֶרֶם הָיָה גַּן מוּל בֵּיתִי.

טֶרֶם הַגָּן, בְּעִדַּן הַחוֹלוֹת

רַגְלָיו יְחֵפוֹת רוֹחֲפוֹת בִּמְחוֹלוֹת

חֶרְמְשֵׁי־אוֹר סָהוּר בְּעֵינַיו הַתְּכֻלּוֹת

טוֹרְפוֹת לֵב וְגֵו בְּתוּלוֹת

בַּחוֹלוֹת – שֶׁהָפְכוּ גַּן־בֵּיתִי

עַתָּה, עֶרֶב־עֶרֶב, בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת

בְּמַקְלוֹ הַנּוֹקֵשׁ, בְּבִרְכָּיו הַנֻּקְשׁוֹת,

מִתְחַנֵּן אֶל דַּג־הַזָּהָב נוֹאָשׁוֹת

בְּרוּסִית בַּת שָׁלשׁ בַּקָּשׁוֹת

אַךְ לַשָּׁוְא:

אֵין דָּג שֶׁיָּכוֹל

לַהֲפֹךְ גַּן־בֵּיתִי לִנְעוּרָיו

כַּהֲפֹך שְׁעוֹן־חוֹל.

אִישׁ זָקֵן, רֹאשׁוֹ סָב

בִּמְעוֹנִי.

זֶה אֲנִי?

---

שִׁיר עֶרֶשׂ, שָׁחֹר וְזָהֹב וְלָבָן

מאת

אמנון זקוב

עַצְלוּת זְהֻבָּה

יוֹרֶדֶת אַט עַל כָּל אָפֹר שֶׁבִּי

עוֹטֶפֶת בִּשְׂמִיכָה סְמִיכָה, רַכָּה, קַשּׁוּבָה וּמַגָּעִית

כָּל תָּא גַּלְמוּד בִּי בְּנֶחָמָה חַמָּה, חַמָּה,

וּבְצָקוּן־לַחַשׁ שָׁרָה לִי שִׁיר עֶרֶשׂ, גַּעְגּוּעַ

לְנִיד הָעֲרִיסָה, שֶׁלֹּא אֵדַע עוֹד, לְעוֹלָם:

"נוּמָה, נוּמָה, יֶלֶד יְשִׁישִׁי שֶׁלִּי,

נוּמָה, נוּמָה, יְשַׁן, אָפֹר זָהוּב שֶׁלִּי.

בֵּין אֲפָרֵי הָאֵפֶר – הַשָּׁחֹר אוֹרֵב, מַלְבִּין,

אָהוּב זָהוּב שֶׁלִּי,

אַךְ אַל תִּירָא יַלְדִּי וּשְׁלַו

מוּל פְּנֵי הַסְּתָו –

הַקֵּץ אֵינוֹ חֶרְמֵשׁ אָפֵל, הַמְקַצֵּץ

חוֹרֵי עֵינַיִם פְּעוּרִים

הַקֵּץ הִנּוֹ פְּתִיתֵי שֶׁלֶג, קְסוּמִים, סוּמִים,

רוֹחֲפִים אַט אַט, שְׂמִיכָה סְמִיכָה רַכָּה

קַשּׁוּבָה וּמַגָּעִית,

וְנִסְפָּגִים בְּנֹעַם בְּבָשָׂר עוֹרֵג;

הַקֵּץ הוּא רַק הַקֵּץ לַיְקִיצָה

לָכֵן – נוּם יַלְדִּי, נוּמָה, נוּמָה, יְשַׁן

עוֹטֵף טַלִּית עוֹלָם, הוֹלֵךְ וְנֶאֱלָם

מָסָךְ נִמְסָךְ, שָׁחֹר, זָהֹב, לָבָן…

שְׁ שְׁ שְׁ שְׁ שְׁ… כִּי –

הַמָּוֶת חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת מוּזָרִים

בִּשְׁעוֹתָיו הַמֵּתוֹת.

בְּמִשְׁכַּב מַגָּלָיו, אַפְּרַקְדָּן

עֲרֵמַת נִיחוֹחַ קְצִיר־דָּם

חוֹרֵי עֵינָיו הַפְּקוּחוֹת עֲצוּמִים

עַל חֶרְדַּת הַנֶּחֱלָם.

אַפְלוּלִית צָהֳרַיִם, עֲיֵפוּת הַהוֹרְגִים

חֶרְדַּת הַחִנָּם,

שְׁנוֹתָיו הַמֵּתוֹת שֶׁל הַמָּוֶת –

גְּנוּבוֹת־יוֹם, גְּנוּבוֹת לֵיל, שְׁנוֹת אָדָם.

לָכֵן – נוּמָה יַלְדִּי, נוּמָה נִים…"

הוּא נִרְדַּם…

---

לִרְכֹּב עַל פִּיל

מאת

אמנון זקוב

בְּאוּטָקָמַנְד הִשְׁקוּנִי תַּרְדֵּמָה

זְרוֹעוֹת עֵץ־בַּנְיָאן

קְרִיאוֹת קוֹפִים, אִוְשׁוֹת־נָחָשׁ, וּפִטְפּוּטֵי תֻּכִּי

חָלְמוּ בִּי.

נָמֵר צָוַח אֵי־שָׁם מִגְּרוֹן טַרְפּוֹ

רוֹאִים וְלֹא נִרְאִים נָקְשׁוּ בְּאֶלֶף מִקְצָבִים.

דָּבָר הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵעַ

פּוֹשֵׁט בַּחֲלוֹמִי כְּכֶתֶם דְּיוֹ סְגֻלָּה

תְּחוּשַׁת יֵשׁוּת נוֹכַחַת, עֲצוּמָה,

בְּלוּמָה…

אַט אַט גָּוְעוּ בָּהּ קְרִיאוֹת קוֹפַי

נְחָשִׁים אָרְגוּ עַצְמָם לָהּ מַרְבַדֵּי־קְטִיפָה

אַיָּל עוֹטֶה עוֹר־הַנָּמֵר כֻּסָּה עַלְוָה

וְאֶלֶף מַקְהֵלוֹת הָמוּ “אוֹם־אוֹם, אוֹם־אוֹם”;

עוֹדִי חֲלוֹם, שְׁמוּרַת עֵינִי הַשְּׁלִישִׁית

נְמוֹגָה אֱלֵי הַשַּׁחַר,

וְעַל שֻׁלְחַן הַיַּעַר, מְרַאֲשׁוֹתַי,

מָסַךְ־צְלָלִים נִכְשַָׁף אַט אַט אֶל

פִּיל פִּלְאִי…

“סֶר”, לָחַשׁ הַפִּיל, לָחַשׁ גָנִישָׁה

“הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, סֶר, הַשָּׁעָה”;

אֵימָה שְׁלֵוָה חָבְקָה אוֹתִי בְּחֵדֶק רַךְ

הָאָרֶץ נִשְׁמְטָה. תַּם כֹּבֶד. עַרְפִלִּיּוּת.

רָחַפְתִּי בַּיְאוֹר, סַל נְצָרִים עִרְסֵל עִרְסֵל,

עֵינַי מָלְאוּ בְּתוּלֵי־חָלָב שֶׁל אוֹר נוֹלָד

הַיַּעַר וּמְלוֹאוֹ זָרְמוּ אָחוֹר

עַל גַּל אָרֹךְ וּמִתְנַשֵּׁם, אָרֹךְ אָרֹךְ.

בְּתוֹךְ הַסְּבַךְ פָּרְשָׂה עַצְמָהּ הַדֶּרֶךְ,

עֵץ שֶׁתָּעָה – נִטַּע בָּהּ, הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם

בְּקַבָּלַת־דִין־כַּפּוֹת, רַכּוֹת רַכּוֹת,

גְּזָעִים אִבְּדוּ עַצְמָם לָדַעַת חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ

קוֹרְסִים מִזֶּה וָזֶה לִשְׁתֵּי גָּדוֹת.

יֵשִׁים חָזְרוּ־לָאַיִן, בּוֹרְאִים אָפִיק

לִיאוֹר־הַפִּיל, אוֹם־אוֹם, לִיאוֹר הַפִּיל;

שְׁבִיל־הֶחָלָב סִמְּאַנִי. גִשַּׁשְׁתִּי בַּחֲשַׁאי יָדִי.

“סֶר, בּוֹא־בִּי, בִּי־בּוֹא” שָׂח צֵל־עָנָן.

עַל גְּחוֹנִי, מִנְּצָרַי, זָחַלְתִּי מַעֲלֵה רֹאשׁוֹ.

כַּנְפוֹת אָזְנָיו שִׁלְּחוּ בִּי שַׁפְרִירִים,

פִּסְלוֹן בִּקְצֵה מִצְחוֹ הוֹשִׁיט יָדוֹ. שָׁקַטְתִּי.

נִקְבֵי עוֹרִי פָּגְשׁוּ זִיפָיו וְשַׁעֲרָם נִפְתַּח

וְאַט שָׁקַעְתִּי אֶל תּוֹכוֹ, הָיִינוּ לְאֶחָד;

גַלֵּי־עֹמֶק אֲפֵלִים גָּאוּ וְשָׁכְכוּ.

“אוֹם־מָאנִי־פֶּדְמֵי־הוֹם־אוֹם”

שָׁר לִוְיְתָן־תְּהוֹם.

מְנִיפַת קַרְנֵי־זְרִיחָה פִּלְּחָה אֶת מַעֲבֵה הַיַּעַר

בֵּינוֹת חִצֶּיהָ סֻמְּרוּ צְבָאִים אֶל תֻּמָּתָם

עֵדֶר תּוֹאִים נִכְלָא בֵּין סוֹרְגֵי־גְּזָעִים,

מִפְלֶצֶת נִלְכְּדָה בַּזַּרְקוֹרִים.

“נָמֵר, סֶר, נְמֵר־הַיַּעַר הַנּוֹרָא, שִׁירְקָאן!”…

חָתוּל קָטָן נִמְלַט בְּעוֹר־שִׁנָּיו מִיַּד כַּפִּי רַכָּה…

גָּאִיתִי וְשָׁכַכְתִּי, גָּאִיתִי וְשָׁכַכְתִּי עַל פְּנֵי

נְהַר־הַיַּעַר; נָהַרְתִּי בּוֹ, הוּא בִּי. נָהַרְנוּ.

נְהָרָה גְּדוֹלָה.

שָׁרָשִׁים לָפְתוּ מֶרְכְּבוֹתַי

בִּתְפִלַּת “צְלֹל”.

בַּנְיָאן, מֻכָּר וְלֹא מֻכָּר, הִצְמִיד פֹּארוֹת

וְ“נָמָסְטֶה”, אָמַר לִי, “נָמַסְטֶה”…

שַׁחַר עַרְפִלִי אֶחָד

בְּאוּטָקָמַנְדוּ, כְּחֻלַּת־הָהָר

אֲנִי הָיִיתִי פִּיל

וְלֹא הָיִיתִי…

---

מִכְחוֹל

מאת

אמנון זקוב

מִשְּׁחוֹר הָאַיִן,

מִכְּחוֹל הָעַיִן,

מִכְחוֹל צוֹבֵעַ רַךְ נוֹלָד

אָדָם־דָּם אֲדַמְדַּם

בִּוְרַדְרַד,

נִטְפֵי זָהֹב־זָהֹב,

וּתְכוֹל,

וִירַק־אָבִיב, עֲדֵי

פּוֹשֵׁט בּוֹ חוּם

בְּטַלְטֵלוֹת שָׁחֹר־לָבָן,

אֵשׁ־אַרְגְּמַן־שָׁנִי,

בְּשָׂרִי,

אוֹר־אֹפֶל־אוֹר,

וְכֶתֶם־פָּז אָפֵל, סָגֹל

קוֹרֵעַ לֵב־מִכְחוֹל,

וּזְהַב־אַבְהָב בְּרִבּוֹאֵי שְׁמָשׁוֹת

אַט־אַט מַצְהִיב אֶל

לֹבֶן מְעֻמְעָם אָפֹר

מְלֹא עַיִן שְׁתוּמָה, מַתֶּשֶׁת

אוֹן־מִכְחוֹל, וְרַק זִכְרוֹן

אָדֹם מַוְרִיד אֶל יְרַק הַתְּכוֹל

וְרֶמֶץ חוּם זָהוּב דּוֹעֵךְ אֶל

קוֹר אָפֹר– עֲדַיִן

בְּשֵׂיבַת סִיבָיו –

עַד כְּבוֹת, עֲדֵי הַשְּׁחוֹר פּוֹשֵׁט

לָאַיִן.

---

קְרִישְׁנָה מִשְׁתָּאֶה לְיֵשׁוּ

מאת

אמנון זקוב

הָאֵלִים הַכֵּהִים, צְלוּלֵי־הַפָּנִים,

פְּנֵי אֵלִים כְּחֻלִּים בִּמְחוֹל חֲלִילִים

אַלְפֵי יְדֵיהֶם עֲלֵי שְׁדֵי נְעָרוֹת

בִּיעָרוֹת וּנְחָלִים,

הָאֵלִים הַכֵּהִים הַזּוֹרְחִים

מַכְנִיסֵי הָאוֹרְחִים

אֱלֵי מִשְׁתָּאוֹת וּתְשׁוּאוֹת –

מִשְׁתָּאִים לָאֵלִים הַבְּהִירִים, הַנְּזִירִים,

פְּנֵיהֶם מְעֻנִּים וְקוֹדְרִים

יְדֵיהֶם – עֲצָמוֹת צְלוּבוֹת

מְהַלְּכִים הַחֲוֵר וְהִמּוֹג

בְּזֹהַר עָנֹג וְרָחוֹק

אֶל הַפָּאן חֲסַר־הַפָּנִים

וְהַצְּחוֹק.

---

שְׁקִיעָה

מאת

אמנון זקוב

אַפְּרַקְדָּן

כְּחוֹלוֹ טוֹבֵעַ אַט־אַט בְּשָׁחֹר

הַיָּם נוֹגֵס חֲתַן־דָּמִים

בָּאַרְגָּמָן

אֶל מַרְבַדֵּי אֵינְסוֹף

לַחוֹף.

הוּא מוֹשֵׁךְ בִּזְקָנוֹ

אֶל גִּילְיוֹטִינַת הָאֹפֶק

חֹד הַתַּעַר בֵּין

לִהְיוֹת – וְלֹא.

עֶרֶב עֶרֶב שְׁקִיעָה מְשַׁחְזֶרֶת

סְעוּדַת לִוְיָתָן, אַחֲרוֹנָה…

---

תְּחִיָּה

מאת

אמנון זקוב

הַדִּמְדּוּמִים –

רוֹצְחִים אֶת הַשָּׁמַיִם.

דָּמָם –

נוֹטֵף לַיָּם.

שְׁלֹשֶת כְּרִישֵׁי כַּדְכָּד

לוֹגְמִים, בִּלְשׁוֹנוֹת שֶל אֵשׁ וָאֵפֶר,

מַחְשָׁךְ־מַחְשָׁךְ,

קוֹרְעִים פִּסּוֹת תְּכוֹל

מִשְּׁחָקִים גּוֹוְעִים, חַסְרֵי־תִּקְוָה,

מִלְּבַד

נֵס תְּחִיַּת הַשַּׁחַר.

---

בְּחִירַת־הַדָּג

מאת

אמנון זקוב

בַּחֲלוֹמִי

עוֹלֶה בְּרֶשֶׁת־קֶשֶׁר

דָּג עַתִּיק חָכָם

עִם לֵיל.

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה בְּדִידוּת

בַּדָּג

הַמִּתְקַשֵּׁר פְּעוּר־פֶּה כָּל לֵיל

אֶל חָח.

כֹּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי,

כֹּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי אַחֶרֶת

הָרֶגַע בּוֹ נוֹסֵק הַדָּג

מִתְּהוֹם אַרְצוֹת חַיָּיו

אֶל אֶרֶץ בְּחִירַת מוֹתוֹ.

עֵינוֹ – בְּאִישׁ פְּעוּר־פֶּה

בְּאֶלֶף שְׁלֹש־הַבַּקָּשׁוֹת:

“לוּ יְהִי לִי… יְהִילִי… הִיא לִי”…

הַדָּג קוֹפֵא בְּקֶשֶׁב.

הָאִישׁ קוֹפֵא בְּכֶשֶׁף.

מוּלוֹ, בְּקֶשֶׁר־שֶׁקֶר

דָּג מֻזְהָב וָמֵת

בְּטֶרֶם נִתְחַיֵּב.

---

פְּרֵדָה

מאת

אמנון זקוב

אַט אַט, עוֹלֶה וְצָף בּוֹ

בַּעֲצַלְתֵּי־חֹם־צָהֳרֵי־יוֹם־אַחֲרוֹן

מוֹת הַגִּ’ירָף.

בְּרַעֲדַת־טִמְיוֹן, אַרְבַּע גַּפּוֹת־מֵיתָר

פּוֹרְטוֹת מַשָּׂא פְּלֵטַת חַיָּיו

אֶל תִּמְהוֹן רֹאשׁ צַר

הַרְחֵק, בִּקְצֵה פִּסְגַּת צַוָּאר.

גְּרוֹנוֹ –

מַעֲלִית אֱלֵי עִדַּן־הַקֶּרַח

עִדָּן בִּלְתִּי מוּבָן, לֹא אַפְרִיקָנִי;

הוּא חָשׁ בּוֹ יְצִיר־כְּפוֹר

נָחָשׁ לוֹחֵשׁ עַל סֻלְמוֹת צַוָּאר,

כְּתָמִים־כְּתָמִים נִסְפָּג

בַּדָּם הַקַּר, הַלֹּא מֻכָּר,

גִ’ירָף –

טוֹבֵעַ בָּאֵינוּת הַנּוֹרָאָה, הַסְּמוּיָה

תּוֹכוֹ.

הוּא מְנַסֶּה הַגְבֵּהַּ רֹאשׁ

הַבֵּט אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ,

פְּנִימָה – אַךְ הַזּוֹחֵל

כּוֹפֵל אֶת מִגְדָּלָיו לָאָרֶץ

וּמִשְׁתַּחֲוֶה. וְלֹא יֵדַע

אֶל מִי.

הוּא מְנַסֶּה לִבְעֹט פְּרָסוֹת

בַּמִּתְקָרֵב, אַךְ הֵן נָמוֹגוּ

לְחָלָב,

בָּעַרְפִלִּים בָּם מְשַׁיְּטוֹת עֵינָיו.

לַשָּׁוְא

נִסְיוֹן הָרֹאשׁ הַמְשֻׁלָּשׁ

לְהִתְקַשֵּׁר אֶל מִישֶׁהוּ

מֻכָּר בּוֹ – אֵין מַכִּיר.

צְלִילֵי חִיּוּג גּוּפוֹ

לֹא נַעֲנִים. זְנָבוֹ –

קוֹצֵב זְבוּבֵי־בָּקָר

בַּמְּטֻלְטֶלֶת –

שׁוּב לֹא מוֹנֶה אֶת גְּוִיָּתָם.

הַזְּמַן –

מוֹנֶה אֶת גְוִיעָתוֹ.

הוּא חָשׁ רַק בָּעִדָּן הַזָּר

עוֹלֶה וְצָף, חֻלְיָה חֻלְיָה,

בַּעֲצַלְתֵּי־חֹם־צָהֳרַיִם

בְּעוֹלָמוֹ. אָבְדָן –

מַחֲלִיק וּמִתְמַשֵּׁךְ, מַחֲלִיק וּמִתְמַשֵּׁךְ,

נוֹפֵל בְּמוֹךְ אֶל־עַל

אַט אַט.

מֵעוֹלָם הוּא לֹא שִׁעֵר

כַּמָּה גָבֹהַּ הוּא,

כַּמָּה פְּרֵדָה חַיָּב לִמְנוֹת הָרֹאשׁ הַדַּל

עַד שֶׁיֶחְדַּל.

---

בֵּית הַמּוֹכֵס

מאת

אמנון זקוב

בֵּית הַמּוֹכֵס נִצָּב בְּקֵץ הַיּוֹם

אֶל גְּבוּל הַלֵּיל

עַל פִּי הַתְּהוֹם.

בֵּית הַמּוֹכֵס נִצָּב בְּעֵין

דְּרָכִים שָׁלֹשׁ

וּרְבִיעִית בּוֹ אֵין.

בֵּית הַמּוֹכֵס לוֹפֵת וְצָר

עַל גֶשֶׁר צַר.

אֵין מַעֲבָר

זוּלַת חֵיקוֹ.

בָּעַרְפִלִּים

הַמַּפָּלִים דּוֹרְכִים קַשְׁתוֹת־זָהָב

אֶל שֶׁיִּרְהַב

לַחֲמֹק בַּגְּזוּזְטְרָאוֹת.

בַּקִּמְרוֹנוֹת

בַּלִּיסְטְרָאוֹת עוֹקְבוֹת אַחַר

גּוֹנְבֵי הַמִּדְרוֹנוֹת.

וּבַפְּסָגוֹת

הַמַּפּוֹלוֹת, שַׁלְגֵּי־עַדִים,

גַּלֵּי־עֵדוּת כִּי אֵין מוֹצָא –

זוּלַת מְכָסָיו וְחוֹתָמוֹ.

וְהָחוֹתָם – נָטוּשׁ…

כָּל הֶחָפֵץ יַקִּישׁ.

אִישׁ הַמִּצְחִית, כּוֹתְפוֹת־הַגְּדִיל

פָּנָיו חָוְרוּ אֶל הַזְּגוּגִית

מַבִּיט בִּיפִי הַיְקוּם.

נִרְעָשׁ.

שָׁכַח הַמַּס כָּלִיל,

שָׁכַח.

---

מִקְסָם

מאת

אמנון זקוב

צֶמַח טְרוֹפִּי קָסוּם,

בַּיַּעַר, בַּיַּעַר,

בַּסְבָךְ;

אַלְפֵי עֵינֵי פֶּרַח,

כַּדֵּי יֹפִי

קְנוֹקָנוֹת לוֹפְתוֹת וְחוֹנְקוֹת,

עָלִים נוֹשְׂאֵי כַּפּוֹת אֵלַי

כָּל עוֹבֵר וְאֵינוֹ שָׁב,

מְשׁוֹשִׁים חֲרִישִׁים מַשִּׁיבִים

נִיחוֹחוֹת שֶׁאֵין לְשֵׂאתָם,

עֶלְפוֹן יָרָק…

דוֹמֶה – שַׁפְרִיר קַל –

וַחֲסַל.

אַךְ סֻחְרַר הַצִּקְלוֹן –

וְחָלַף,

וְסֶקוֹיוֹת עֲנָק – מָטוּ,

וַעֲדַיִן אַלְפֵי עֵינֵי פֶּרַח,

כַּדֵּי יֹפִי,

וְהַקְּנוֹקָנוֹת אַף לֹא מָשׁוּ,

וְכַפּוֹת פִּתּוּי עַלְעָלִי

עֲדַיִן לוֹפְתוֹת וְחוֹנְקוֹת.

צֶמַח טְרוֹפִּי מוּזָר:

עַלְוָה

וּפְרִיחָה

וְגֶזַע – אַיִן…

צֶמַח טְרוֹפִּי קָסוּם,

עֲוִיתִי,

אַתְּ,

אֲהוּבָתִי…

---

שֶׁחְרֶזַד רוֹצָה לִחְיוֹת

מאת

אמנון זקוב

שֶׁחְרֶזַד

שׁוֹזֶרֶת חוּט תִּקְוַת־חַיֶּיהָ

בְּמַזְרְקֵי לֵיל אֶלֶף וְאֶחָד

סַמֵּי־סִפּוּר;

בַּמַּחַט הַנִּקְטַעַת

אֶל תֶּפֶר אֹפֶל וְאוֹרָה,

הִיא מוֹתִירָה חָלִיף מָכוּר

יוֹצֵא מִדַּעַת

לָדַעַת מָה אֵרַע.

וְכָל עִנּוּג שִׁלְטוֹן לֹא יַעֲזֹר

כִּי לֹא יִשְׁוֶה לְבַלְהוֹת סִפּוּר נִקְטָע,

וְאֵין לוֹ, לֶחָלִיף, מָזוֹר –

מִלְּבַד עִנּוּי קְטִיעַת הַלֵּיל הַבָּא.

שִׁכּוֹר מִיֵּין־הַלֹּא־יֵדַע

צָפְנַת לא פִּעְנַח סוֹדָהּ

וְאֵין לוֹ גְּאֻלָּה אַחֶרֶת

עַד שֶׁיֵּדַע סִפּוּר וּמְסַפֶּרֶת…

רַק אָז אוֹתָהּ יִגְדַּע.

---

הַכְתָּרָה

מאת

אמנון זקוב

אִישׁ הָאַדֶּרֶת נִמְסָךְ לַשְּׁקִיעָה.

הָאֹפֵל גּוֹמֵעַ בְּגָדָיו וְנוֹגֵהַּ

בָּעוֹר הַנִּסְתָּר. בַּחֲשַׁאי, בַּחֲשַׁאי,

הוּא מוֹשֵׁחַ הָאִישׁ עַל מַמְלֶכֶת

הוֹלֶכֶת, פּוֹשֶׁטֶת, קוֹרֶנֶת אוֹרוֹת שְׁחֹרִים אֶל

חָלָל מְפַרְפֵּר, אֲדַמְדַּם.

בִּשְׂעָרוֹ כֶּתֶם פָּז

לְבָבוֹ אַרְגָּמָן.

אִישׁ נִמְסָךְ לַשְּׁקִיעָה בְּאַדֶּרֶת מָשִׁיחַ

וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ דָּבָר.

---

מָשִׁיחַ

מאת

אמנון זקוב

הַזָּר, בּוֹקֵעַ מִן הָאַיִן,

רָחַף עֲלֵי דּוּגית חָלָל,

דּוֹאֶה לְלֹא מַגָּע עַל

נְהָרָה, שְׁבוּיַת־גַּל מְבַשֵּׂר,

וְכֹה אָמַר: “הִנֵּנִי!”

וְלֹא יָסַף דָּבָר.

זוּג מְשׁוֹטֵי־זָהָב

הִצְדִּיעוּ לוֹ בְּמֹעַל

אַחַר חָתְרוּ מֵאֲלֵיהֶם,

אֲבָל הַכּוֹס וְאַלְבַּטְרוֹס עֵדֵינוּ:

אֶת הַכְּשָׁפִים בָּרְאוּ אֱלֹהֵיהֶם

דּוּגִית יוֹצֵא־הַדֹּפֶן דָּבְקָה אֶל דָּפְנוֹתֵינוּ

נַפְשָׁהּ יוֹצֵאת, צְלָעוֹת־צְלָעוֹת,

אֶל צַלְעוֹתֵינוּ

סוֹגֶרֶת הַבָּשָׂר אַחֲרֶיהָ בְּהַבְטָחַת־עוֹלָם;

הַיָּם

טִלְטֵל בְּשָׂרֵנוּ לְאֶחָד, אוּלָם,

אַט־אַט

בֵּין חַרְטוֹמָהּ לְחַרְטוֹמֵנוּ

פָּשָׂה הַפַּעַר, דַּק מִדַּק,

עָמֹק עָמֹק בּוֹ לִוְיָתָן עֲנָק

שׁוֹרֵר קֵץ לְעוֹלָם

הוֹלֵךְ וְנֶאֱלָם מֵעֵין אָזְנֵנוּ.

וְאָנוּ

צֹאן נוֹסְעֵי סְפִינַת תִּקְוָה גְּדוֹלָה

רְאִינוּהוּ,

אֲפוּף־קְטֹרֶת, שָׁט־עַל,

בְּמַדְרֵגוֹת אַרְמוֹן כְּשֵׂה־עוֹלָה,

אֶל קַבָּלַת־פָּנָיו, עוֹטֵר הִלָּה כְּחֻלָּה

וְשַׁגְרִירִים תְּכֻלִּים מוֹחֲאִים לוֹ

כַּף אֶל כַּף דְּמוּמָה

וּבְפָרֹכֶת־אֵד – נִבְלָע

וְלֹא נוֹדָע.

וְאָנוּ

פְּלִיטֵי בָּדָד־בָּדָד,

גַּלְמוּדֵי סְפִינַת־מַסָּע לְמַשָּׂאֵנוּ,

תּוֹעֵי־חָלָל, גְּזוּלֵי־דּוּגִית –

יְתוֹמִים

תְּמֵהֵי “הָאִם…?”

---

שְׁלָשְׁתָּם

מאת

אמנון זקוב

וּבַמַּסָּע

הָיָה עִמָּנוּ אִישׁ פִּלְאִי

אִלֵּם,

קוֹרֵא אֶת סִימָנֵי־הַדֶּרֶךְ

בַּפְּסִילִים

הַחֲקוּקִים בְּרֹאשׁ סְלָעִים

וּמְתוֹפְפָם,

בְּאֶצְבְּעוֹת־צִפּוֹר אֶל כַּף־

יַד־אִישׁ פִּלְאִי אַחֵר,

עִוֵּר,

הַמְתַרְגְּמָם אֵלַי

שִׁירוֹת שְׂפַת־פְּסִילָעִים סְתוּמָה,

פְּקוּחָה אַךְ לְאָזְנֵי תִּינוֹק־פִּלְאִי,

מָצְאוּ רוֹעִים עֲלֵי מִזְבֵּחַ

וְעַל מִצְחוֹ חָקוּק: “אֲנִי מִשָּׁם”

בִּשְׂפַת אֵי־שָׁם.

יָצָאנוּ לְמַסָּע אֶל אֶרֶץ הָ

אֵי־שָׁם,

עוֹקְבֵים רִמְזֵי פְּסִילִים

שֶׁאִישׁ אִלֵּם יוֹדֵעַ קְרֹא

תּוֹפֵף אֶת צִפּוֹרָם אֶל קַן־

כַּפּוֹת־עִוֵּר יוֹדֵע שִׁיר בִּשְׂפַת־

קוֹלוֹת סוּמִים, פְּקוּחִים אַךְ

לְאָזְנֵי תִּינוֹק מִשָּׁם,

וְשָׁם

בְּלֵב־מִקְדָּשׁ

עַל חֲצוּבָה, מוּאָר בְּאֵשׁ קְדוֹשָׁה,

שְׂעָרוֹ זָהָב, עֵינָיו כִּתְכֵלֶת,

נִגְלָה הוּא לְעֵינֵינוּ

בְּיִפְעָה שֶׁאֵין הַלֵּב מֵכִיל,

וּבְחִיל וּרְעָדָה

פָּצַח לוֹ הָעִוֵּר בְּהִמְנוֹנֵי

שִׁירוֹת צָפְנַת, לְפַעְנֵחַ,

וְהַתִּינוֹק

אֲשֶׁר גָּדַל וַיְהִי

לְאִישׁ־שִכְמוֹ־וָמַעְלָה

נָבַט בּוֹ

בִּפְלִיאַת־תִּינוֹק אֲשֶׁר נָסַק

מִנִּי מִזְבַּח־הָאֵשׁ –

וְהִנֵּה הוּא אִישׁ

חֵרֵשׁ.

---

לִקּוּי

מאת

אמנון זקוב

שַׁגְרִיר יָרֵחַ

עֵינָיו סַנְוֵר־סַנְוֵר,

אוֹתוֹת כְּתַב־הַאֲמָנָתוֹ

לוֹהֲטוֹת מִקְּרֹא,

צְנִינוּת כַּסְפּוֹ מֻתֶּכֶת

בִּזְהַב־אֵשׁ הַמְאָרֵחַ

וְכֶתֶם־שֶׁמֶשׁ תְּהוֹמִי

פּוֹשֵׁט בּוֹ וּמְמַגְנֵט;

שַׁגְרִיר יָרֵחַ

קָפוּא, קֵרֵחַ,

נִשְׂרָף בְּכַף קֵיסַר־חַמָּה

וָמֵת

וְכָל אֲשֶׁר חָלַם הָיָה

אֶת כְּתַב הַאֲמָנָתוֹ לָתֵת.

---

שְׁמוֹת מְעָרוֹת

מאת

אמנון זקוב

מִן הַתְּכֻלָּה

נִסְחַפְתִּי אֶל הַסְּגֻלָּה

וּמִסְּגֻלּוֹת שְׂפָתָהּ – אֱלֵי הָאַרְגְּמָנִית

נוֹשֶׁקֶת לַיְרַקְרֶקֶת.

אוֹמְרִים –

יֵש אֲפֹרָה לִכְאוֹרָה

הוֹפֶכֶת לְיִפְעָה יָפָה מִקֶּשֶׁת

לְמִי שֶׁיְּפַעְנַח סוֹדָהּ…

שְׁמוֹת מְעָרוֹת אֵינָם

דוּחוֹת חוּשִׁים שֶׁל

אִישׁ חוֹזֵר מִשָּׁם.

מִשָּׁם –

אִישׁ לֹא חוֹזֵר.

שֵׁמוֹת

הֵם צֹפֶן קַבָּלָה נִסְתֶּרֶת,

לַחֲשֵׁי־פִּתּוּי שֶׁל

סִירוֹנִית־שׁוֹעֶרֶת

הַמְשׁוֹרֶרֶת זָר חַשְׁדָן אֶל עֵבֶר

סַף־הַתְּכֵלֶת.

---

גְּנָזִים

מאת

אמנון זקוב

בַּמְּעָרוֹת הַגְּנוּזוֹת

מַרְאוֹת גְּנוּזִים מִשְׁתַּקְּפִים בַּמַּרְאוֹת הַגְּנוּזוֹת

אֶל עַצְמָם.

בַּמְּחִלּוֹת הַגְּנוּזוֹת

מְגִלּוֹת גְּנוּזוֹת גּוֹלְלוֹת חוֹתָלוֹת וְקוֹרְעוֹת קוּרֵיהֶן וְקוֹרְאוֹת

אֶת עַצְמָן.

בַּמְּאֵרוֹת הַגְּנוּזוֹת

מְרֵרוֹת גְּנוּזוֹת מַרְעִילוֹת בְּאֵרוֹת לְמִשְׁתֵּי

רוֹשׁ עַצְמָן.

בַּמְְאוּרוֹת הַגְּנוּזוֹת

מְאֹרָעוֹת גְּנוּזִים לִזְמַנִּים שֶׁיִּהְיוּ מַשְׁקִיפִים אֶל

עַצְמָם לוּ הָיוּ – עַד

יָגֹזוּ אֵלַי

מְאֹרָעוֹת הוֹוִים, טְרוֹם־גְּנוּזִים,

מִשְׁתַּקְּפִים בַּמַּרְאוֹת הַגְּנוּזוֹת אֶל שֶׁהָיוּ וְיִהְיוּ הֵם עַצְמָם

בִּמְעָרוֹת גְּנוּזוֹת, בִּמְגִלּוֹת הַנִּגְלוֹת אֶל גִּנְזֵי־

הֶעָתִיד.

---

עֲבָרִים

מאת

אמנון זקוב

נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל זְמַנִּים שֶׁהָיוּ

שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם.

אֲנִי מְמַקֵּד גַּעְגּוּעַי

אֶל קֶרֶן־חֲלוֹם וּמְשַׁלְְחָהּ:

"רִדְפִי וְהַשִּׂיגִי, וְחַלְּקִי לִי

שְׁלַל שִׁדְרֵי זְמַנִּים שֶׁיִּהְיוּ.

גַּם אִם לֹא יִהְיוּ לְעוֹלָם.

בִּתְמוּרָה –

אוֹרִיק אֶל הָרִיק גַּעְגּוּעַי

לִזְמַנִּים

שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם

וְאִם גַּם הָיוּ –

לֹא לִי הָיוּ,

לֹא לִי. מֵעוֹלָם."

---

גִּלְגּוּל

מאת

אמנון זקוב

חַיַּי הֵם עֻבְדָּה בְּדוּיָה

כְּסֶרֶט בְּגַלְגַּל הַמַּקְרֵן:

חֶבְרַת הַחַשְׁמַל יְכוֹלָה לְהַחְשִׁיךְ בְּכָל רֶגַע,

גַּם וַעַד־עוֹבְדִים;

אַךְ אִם הַגַּלְגַּל מִתְגַּלְגֵּל –

מִתְהוֹלֵל־מִתְחוֹלֵל בֶּחָלָל

מִקְסָם,

וְע­וֹלָה עֲלִילָה הָעוֹלָה

עַל כָּל מַמָּשׁוּת –

הָא, אוֹב־הָאוֹר!

הָא, כִּשּׁוּף הַסִּבּוּב לְאָחוֹר…

שַׁעֲשׁוּעַ:

הָמוּם נִתּוּרִי שִׁבְעִים אַמּוֹת־עַל

דוֹחֲפִי מֵהַגָּג קוֹלְטֵנִי אֶל חֵיק

וְנָסוֹג בִּשְׂפַת־מֶתֶק – מִמְזִמָּה רַצְחָנִית…

וּמְצִיאוּת:

מִקְּשִׁישׁוּת כִּסֵּא־גַּלְגַּלִּים

מְזַנֵּק לְמַסָּעוֹת מֻפְלָאִים:

נְעָרוֹת, נְהָרוֹת, וְהָרִים,

וּבְתַרְמִילִי אַךְ שִׁקּוּי נְעוּרִים,

מַרְאָה, וּבְיָדִי תַּעַר,

מְגַלֵּף וְנוֹטֵעַ בִּי יַעַר

זָקָן־טְרוּף־פְּרָאוֹת־

אֹפֶל־שְׁחוֹר,

לְהַסְתִּיר שֶׁעוֹדֶנִּי אַךְ נַעַר

וְחוֹלֵם אֵיךְ אֲנִי

בְּהִפּוּךְ חֵץ הַזְּמַן

נָסוֹג מֵרֹאשׁ מִכָּל שְׁטוּת

בְּחָכְמָה שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה

אֶל גַּנְעֵדֶן שֶׁל עוֹדפַּעַם יַלְדוּת –

חֲלוֹם־שָׁוְא:

חוֹזֶה בְּחֵמָה

אֵיךְ מִמְּרוֹם־גִּיל

צָץ אִינְפַנְטִיל

אֵיך כָּל תַּלְמוּדִי מִשְׁתַּכֵּחַ

וּרְכוּשִׁי מִתְכַּוֵּץ לְקֹמֶץ גּוּלוֹת

מוּל רֵעַי הַהוֹלְכִים בִּגְדוֹלוֹת

אֲבוּדַת נֶחָמָה

אִמִּי, בְּאֵימָה,

קוֹלֶטֶת אוֹתִי בְּרַחְמָהּ;

חֹשֶׁךְ. סוֹף. הַתְחָלָה.

---

בּוֹנְסַאי

מאת

אמנון זקוב

אִישׁ בָּא מִנָּגוֹיָה

אֶל יוֹסֶמִיטִי פַּארְק;

עִם הַשֶּׁמֶש עָלָה

אֶל חֻרְשַׁת הַסֶּקוֹיָה

וְעָצִיץ לוֹ בַּיָּד;

עֵץ לְלֹא קֵץ

נִבַּט בּוֹ מֵאֶלֶף שְׁנוֹתָיו

וְנִרְעַד.

אִישׁ צָעִיר עָלָה

מִשֶּׁמֶשׁ נָגוֹיָה, בָּדָד;

אִישׁ שָׂב שָׁב

לְעֵת שֶׁמֶשׁ רַד

וּבְיָדָיו –

עָצִיץ, וּבוֹ –

עֵץ סֶקוֹיָה

גַּמָּד…

---

כִּפָּה לְבָנָה

מאת

אמנון זקוב

בִּפְאוֹת גֵּיהִנּוֹם,

מְלַקֵּט נַנָּסִים לְבָנִים

מִמַּלְתְעוֹת הַחוֹרִים הַשְּׁחֹרִים –

אַסְטְרוֹנוֹם;

מִשְׁקָפָיו – מִגְדַל־שֵׁן

לֹא נָם לֹא יָשֵׁן

מוֹשֶׁה מִיאוֹר הֶחָלָב

כּוֹכָב וְכוֹכָב

וּבְכָל כּוֹכָב – חַי בָּדָד אַסְטְרוֹנוֹם

מְלַקֵּט כּוֹכָבִים מִפְּאוֹת גֵּהִנּוֹם

וְצוֹפֶה בַּצּוֹפֶה בּוֹ

כֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן.

---

נוֹסְטְרָדָמוּס נִזְהָר

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי מְנַבֵּא אַךְ וְרַק דְּבָרִים

אוֹדוֹתָם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר.

לְעִתִּים, מֵחֹסֶר־בְּרֵרָה,

אֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָם לִכְאוֹרָה

כִּי הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי הַיּוֹדֵעַ

הֵם סוֹדוֹת עֲתִידִים, וַאֲשֶׁר יַקְדִּימֵם – יֵחָרֵג,

הֵם סוֹדוֹת עַתִּיקִים, וַאֲשֶׁר יַחְשְׂפֵם – יֵהָרֵג,

לָכֵן אֲנִי מְנַבֵּא רַק דְּבָרִים

אוֹדוֹתָם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר

וּכְשֶׁאֲנִי מְגַלֶּה בָּם נִסְתָּר

אֲנִי מְמִירוֹ בַּמֻּכָּר

כִּי עָלַי לְהִזָּהֵר

שֶׁמָּא גִּלִּיתִי סוֹד עַתִּיק אוֹ עָתִיד

וְכָאֵלֶּה

לִי דַּי וְהוֹתֵר.

---

צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

מאת

אמנון זקוב

אַתֶּם אוֹמְרִים: “יָפְיָם”

וַהֲלֹא זֶה טֵרוּפָם

הַמֵּר עַצְמָם לָדַעַת:

לִבָּם מִזְרָח

סוֹף מַעֲרָב רַגְלָם

מִי לְקַשְׁתָּם יַעֲרֹב

כִּי בִּקְפִיצַת־תֵּבֵל אַחַת

תֻּשְׁלַם, לֹא תִּמְעַד,

גְּרוּטַת־אַשְׁלָיוֹת

מִתְנַפְּצוֹת אֶל דִּמְעוֹת־הָעוֹלָם?

עַל מִי הִשְׁלִיכוּ יְהָבָם?

כָּל קִיּוּמָם פְּשָׁרָה חוֹלֶפֶת

בֵּין זֹהַר לְחַשְׁרָה

מוֹפַע קְסָמִים שֶׁל נִדּוֹן.

מִנַּיִן חֻצְפָּתָם לִבְרֹא

שַׁעַר יֹפִי לַיְקוּם,

כֻּלּוֹ, וָלֹא –

לֹא כְלוּם!

אַתֶּם אוֹמְרִים: “יָפְיָם”

וַהֲלֹא זֶה טֵרוּפָם!

---

מַפּוֹת

מאת

אמנון זקוב

בְּתֵבֵל שֶׁמֻּפְּתָה עַד אָבְדַן תֻּמָּתָהּ

אֵיךְ נַבְרִיחַ הַגְּבוּל אֱלֵי יַעַר בָּתוּל

מְזוֹרוֹת בּוֹ עָרִים מוּזָרוֹת, אֲצוּרוֹת

בִּפְסִילִים, אֱלִילִים, בְּצוּרוֹת נְצוּרוֹת –

קִיסוֹסִים וְלוּחוֹת־הִיקְסוֹסִים, הַצּוֹפְנִים

סוֹד תֵּבַת הַמַּבּוּל?

בְּתֵבֵל שֶׁמֻּפְּתָה עַד אָבְדַן דַּעְתָּהּ

אֵיךְ נַצְפִּין סוֹד בְּמִישׁוֹרִים מוּאָרִים

בְּנוּרוֹת בְּלֹא נֵרוֹת, בְּעָרִים מֻכָּרוֹת

מְנַכְּרוֹת לְזָרָא, מוֹכְרוֹת לְכָל זָר

פְּסִילִים פְּסוּלִים, נִסִּים כֹּה גַּסִּים

וּלְלֹא הִסּוּסִים –

אֶת תֵּבַת הַמַּבּוּל הַיְחִידָה

הָעֵדָה?

---

בַּר

מאת

אמנון זקוב

חַיּוֹת־הַבַּר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי –

נִטְבְּחוּ.

הוֹתִיר בָּאָחוּ שׁוֹר־הַבַּר

בְּדַל־בַּרְבֶּקְיוּ.

בְּגַנֵּי־קְיוּ

פִּרְחֵי־הַבַּר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי –

חֲמָמוֹת. בַּהַרְמוֹנוֹת

נְעָרוֹת בָּרוֹת אֲשֶׁר אָהַבְתִּי –

אֲמָהוֹת. מִן הָעוֹנוֹת

עַל מִשְׁכָּבִי נוֹתַר

פֶּרַח־בַּר לְשֶׁעָבַר

כָּמוּשׁ.

בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁאָהַבְתִּי –

שׁוֹעֵר. אָדָם בַּר־דַּעַת, זָר,

לָבוּשׁ.

---

בַּמַּקּוֹר

מאת

אמנון זקוב

צִפֳּרִים עַל חוּטֵי־טֶלֶפוֹן.

רַכֶּבֶת

קוֹרֵאת בָּם תָּוֵי־שִׁיר,

נֶחְפֶּזֶת

מִכְּדֵי לְהַאֲזִין לְ

שִׁיר הַצִּפּוֹר הַקָּטָן,

לֹא יֵדַע אֵיךְ

יוֹצְרִים תָּוֵי צִפֳּרִים

בִּתְנוּעַת הַשִּׁירָה הַגְּדוֹלָה,

מְצַפְצֵף אֶת עַצְמוֹ

לְעַצְמוֹ

בְּתֹם שֶׁל בּוּרוּת

בַּמַּקּוֹר.

---

צְוִיץ

מאת

אמנון זקוב

שִׁירָה

הִיא תַּפְנוּק;

שָׁר לִי כִּי בָּא לִי.

צִפּוֹר.

מִי שׁוֹאֵל “לָמָּה צְוִיץ?”

רַק אִישׁ צִפֳּרִים

הַשּׁוֹמֵעַ בּוֹ תְּהוֹם

שֶׁאָזְנִי אֲטוּמָה לָהּ.

הִיא מֻטֵּית רַק לִ

צְוִיץ,

שֶׁלִּי וְשֶׁל

צִפֹּרֶת מִנֶּגֶד,

הַשְּׁאָר – כְּלוּם!

מַה לָּהּ וּמִי לִי

הַיְקוּם?

---

מִשְׁקָל סְגֻלִּי

מאת

אמנון זקוב

אֲגַם הַתְּכֵלֶת

הִתְנַשֵּׁם הַכְחֵל־הַכְחֵל

וּפֶתַע הִתְנַחְשֵׁל

דְּרָקוֹן דְּרוּךְ־קִמּוּרָיו

הִכִּישׁ אוֹתִי אֶל מִסְתָּרָיו

וְאַט שָׁקַע, שָׁבוּי בִּי

בִּמְצוּלוֹת סְגֻלּוֹת;

אֲנִי מַבִּיט בַּיְצוּר שֶׁבִּי

מַדְבִּיר דְּרָקוֹן מַעֲמַקִּים

אִישׁ לֹא מֻכָּר לִי

אִישִׁיּוּת סְגֻלָּה

סָגֹל כָּךְ לֹא כָּהִיתִי מֵעוֹלָם,

מַבִּיט בִּי כְּנִדְהָם –

וְנֶעְלָם.

---

הַאִם

מאת

אמנון זקוב

חָשִׁים בַּיֵּשִׁים הַשְּׁקוּפִים

בַּנּוֹפִים.

בַּיַּמִּים הַטְּרוּפִים

דָּגִים רוֹחֲפִים

סַנְוֵרִים אֶל הַתְּכוֹל

וְאֵינָם. אַל־גּוּף.

הַאֵל הֵם?

וּבַחוֹל –

עִקְבוֹת־שֵׁשֶׁת. וְשֵׁשֶׁת – אֵינוֹ.

הַאִם לָקְחוּ אֵל שָׁקוּף?

---

נוּרֵיֶב מְחוֹלֵל פָאוּן

מאת

אמנון זקוב

גּוּף־נָם, גּוּפְנָם,

עֶלְפוֹן צָהֳרַיִם.

אֱלִיל. צְלִיל־חָלִיל.

קוֹל קוֹרֵא יַעַר.

אַט נֵעוֹר.

נַעַר־אִישׁ־תַּיִשׁ

חַמּוּקָיו עַצְלוּת־אֵשׁ.

גּוּף־עֻרְטַל.

נֶסֶךְ־טַל.

עֵינֵי־פּוּךְ.

גֵּו־תְּפִלַּת־קְדֵשִׁים;

עוֹלֶה בִּקְטֹרֶת אֶל

אֵל מְחַלֵּל

עָטוּר זֵר

חִלּוּלֵי־פִיו – הַלֵּל.

נוּרֵיֶב

מַעֲלֶה בָּאוֹב אֶת

נִיזִ’ינְסִקִי

וְעוֹלֶה אֱלֵי אֱלִילוֹ

לְעוֹלָה.

---

מֶחֱוָה

מאת

אמנון זקוב

אִישׁ נוֹגֵן אֶת קְצוֹת חַיָּיו.

מְלֹא חוּשָׁיו כָּאן וְעַכְשָׁו

וְלֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע

וְלֹא הֵרִיחַ לֹא טָעַם

וְלֹא חָשׁ וְלֹא פָּגַשׁ

אִישׁ מְאֻשָּׁר כְּמוֹתוֹ.

אִישׁ מִתְעַוֵּר, פָּנָיו קוֹרְנוֹת,

סַקְרָן,

אֶצְבְּעוֹתָיו פּוֹרְטוֹת קְסָמִים,

סוֹדָן –

לֹא לָנוּ הַסּוּמִים

הָעֶרֶב רַד. הָאִישׁ נִפְרָד.

מוֹשִׁיט שְׁתֵּי דְּרַכְמוֹת

לַשַּׁיָּט

וּבְחִיּוּךְ מַפְנֶה מַבָּט־

לָצוֹן.

מֶחֱוָה אַחֲרוֹן

לַנּוֹתָרִים.

אָדָם עִוֵּר, גְּלוּי כָּל חוּשָׁיו,

רוּבִּינְשְׁטֵין סוֹקֵר חַיָּיו

וְהֵם קְסוּמִים.

---

פִּיטְקֶרְן

מאת

אמנון זקוב

הָאִי¹

תּוֹהֶה עַל אִיּוּתוֹ:

"מִיהוּ הָאֲנִי

הֶעָגֹל־עָגֹל הַזֶּה

יוֹצֵא דֹּפֶן חוּם בַּתְּכוֹל?

עַל מָה וְלָמָּה לִי שׁוּלֵי פַּז־חוֹל

עָטוּר סוֹדוֹת סֶגוֹל?

מָתַי, לְמָה, וָמִי

מֵאַלְמֻגִּים, בְּמַסְרֵקוֹת אַצָּה וּצְלוֹפָח

הֵרִים בִּי ראשׁ הָרִים בִּי

נוֹפֵחַ אֵשׁ־סְתָרִים

בַּלֹּעַ־לֹעַ הַגָּבֹהַּ?

הֵן אִי־אֶפְשָׁר שֶׁנּוּעַ נוֹעַ

מַחֲרוֹזוֹת בְּנוֹת אִי

בְּשִׁיר וּשְׂעִיר וּקְטֹרֶת

עוֹלוֹת בִּי לְקָרְבָּן.

לְמִי?

הָאִי

תּוֹהֶה עַל הֱיוֹתוֹ:

פִּתְאֹם, לֶב־יָם,

זְהַב־חוֹל, הַר־אֵשׁ,

דִקְלֵי־פְּרִי־שְׁדֵי

נַעֲרָה נִכְסֶפֶת;

הָאִי

אֵינוֹ מוּבָן לוֹ מֵאֵלָיו;

רַק לִי

סְחוּפַת חוֹפָיו

בִּקְצוֹת חַיַּי

אִישׁ־פְּלִיטוּת נִרְדֶּפֶת

עָרִיק מֵאֳנִיָּה נִטְרֶפֶת;

הָאִי

כָּל־כָּךְ מוּבָן לִי

מֵאֵלָיו;

לִי אֵין אֶרֶץ אַחֶרֶת

בִּלְעָדָיו.

---

צֶ'רְנָגוֹר

מאת

אמנון זקוב

יֵשׁ שֵׁמוֹת אֲפֵלִים

מַדִּיפֵי עוֹר וּגְלָלִים

כְּפוֹר זֵעָה בַּטְּלָלִים

אֲנָשִׁים קָשִׁים,

פָּרָשִׁים,

דּוֹהֲרִים פִּסְגַּת הַרְשְׁחוֹר,

צֶ’רְנָגוֹר.

כְּבָשִׂים

מְכַסִּים מִדְרוֹנוֹת חֲזוֹתָם

רֹאשָׁם – לְהוּט־פַּרְוָה

חָזוּתָם כְּדֻבִּים. מְסֻבִּים

לִמְדוּרָה.

נַעַר מַגִּישׁ קַהְוָה.

עִם לֵיל,

בְּשׁוּרָה וְשִׁירָה

בָּאִים אֶל עֶרְוַת־שְׁבוּיָה,

נוֹעֲצִים בָּהּ חוֹתָם

בְּאַחֲוַת־לוֹחֲמִים

כִּכְוִיָּה.

אוֹי לַאֲשֶׁר יְחַלֵּל

יְצוּעֵי־אֲחוֹתָם. מִלָּתָם –

כְּבוֹדָם. רִקּוּדָם

עֲלֵי דָּם,

מַגָּפַיִם בּוֹטְשִׁים בַּטְּרָשִׁים.

מִטְפַּחַת שָׁנִי מִתְנוֹפֶפֶת.

מַקְהֵלַת־בְּתוּלוֹת

טוֹפֶפֶת עַל גְּדוֹת־הַנָּהָר.

זֵר־כְּלוּלוֹת בְּזִרְמוֹ.

עַלְמַת לֹבֶן תִּדֹּם

בִּגְלשׁ חֲתָנָהּ לַמּוּלוֹת

מִן הָהָר,

זְרוֹעוֹ מְעַטֶּפֶת גְּוִיָּה שְׁבוּיָה

בְּאָדֹם.

---

אוּלַי נֵס

מאת

אמנון זקוב

יָצָאתִי לִמְדִינוֹת־הַיָּם,

חָזַרְתִּי מִמְּדִינוֹת־הַיָּם

אּוּלַי הִלַּכְתִּי בְּדַרְכִּי עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וְשֶׁמָּא לֹא,

אֲבָל הָיְתָה תְּחוּשָׁה שֶׁל נֵס,

נִיחוֹחַ שֶׁל דָּגִים וְלֶחֶם

וְדַג זָהָב יָחִיד

הִסְפִּיק עַצְמוֹ לִי אַרְבָּעִים שָׁנָה

וְאַף נוֹתַר שָׁלֵם

אַךְ לֶחֶם,שֶׁהָיָה לִי, כִּרְצוֹנִי,

כְּלָל לֹא הִסְפִּיק לִרְזוֹנִי

וְלֹא נוֹתַר בּוֹ כְּדֵי

דְּגִיג זָהָב יָחִיד.

יָצָאתִי לִמְדִינוֹת־הַיָּם

חָזַרְתִּי מִמְּדִינוֹת־הַיָּם

אוּלַי אֵרַע שָׁם נֵס

וְשֶׁמָּא לֹא

עַתָּה אֲנִי רַק כָּאן

יוֹם יוֹם הֲרֵינִי כָּאן

יוֹם יוֹם לִי לֶחֶם, דַּג זָהָב,

וְנֵס.

מִבְּרֵאשִׁית

מאת

אמנון זקוב

---

נְשַׂחֵקָה

מאת

אמנון זקוב

בְּרוּחַ הַיּוֹם, קַיִן וְהֶבֶל בְּ

“הָבָה נְשַׂחֵקָה”.

אֱלֹהִים מְחַפֵּשׂ תּוֹאֲנָה לְ

“אַיֶּכָּה?”

חַוָּה בְּעֵרוֹם מְחַפֶּשֶׂת בְּרוּם־

עֵץ־תַּפּוּחַ בְּשֵׁן הַנָּחָשׁ,

וְהַלָּה אֵינוֹ חָשׁ

כִּי אָמְנָם הוּא עָרוּם

אַךְ רַק מֵחַיַּת־הַשָּׂדֶה.

וְאָדָם מִסְתַּתֵּר בֵּין עֲלֵי תְּאֵנָה:

"אֱלֹהִים שְׁמֹר עָלַי מִ

בִּינָה"…

בְּתוֹר הַזָּהָב גַּם פְּקוּחַ עֵינָיו

הָיָה תָּם. אֱלֹהִים

עוֹד אָהַב לְשַׂחֵק בַּאָדָם

מַחֲבוֹאִים.

---

אֶל־גָּבִישׁ, גַּן־סָגוּר

מאת

אמנון זקוב

לַהַט חַרְבּוֹ מִתְהַפֶּכֶת

הַמַּלְאָךְ מְהַרְהֵר צוֹנְנוֹת

יֵשֻׁיּוֹת לְבָנוֹת, לְבָנוֹת,

שְׁמֵי בְּדֹלַח.

דָּם חַם נִתָּז

מִצַּוַּאר עַז־פָּנִים,

חוֹלֵם־גַּן, שָׁב – לַשָּׁוְא –

וְקוֹפֵא. אֶגְלֵי

טַל־טוֹפָּז.

עֲגִילֵי

שָׁנִי־אֹדֶם,

נִטְפֵי

לִוְיַת־חֵן.

אֶל־גָּבִישׁ. גַּן־סָגוּר.

הָיָה. אֵין.

כְּנוּפוֹת־יוֹם,

כְּשׁוּפוֹת־לֵיל,

חוֹלֵם הַמַּלְאָךְ נוֹצוֹתָיו

וְשִׁלְטוֹ "לֹא־תִרְאֶה – לֹא־תָבוֹא,

Never more".

בְּסוּף־כֶּסֶף יוּבַל מְחַלֵּל

אֲדָווֹת שְׁקוּפוֹת

לִמְחוֹלוֹ; תּוּבַל קַיִן –

לוֹטֵשׁ חַרְבּוֹ סַנְוֵרִים,

אָדָם לְחַוָּה בָּשָׂר חַד

וְקַיִן נָד עַד.

עוֹבְדֵי אֲדָמָה, אוֹבְדֵי גַּן,

בָּדָד.

---

הֻלֶּדֶת קַיִן

מאת

אמנון זקוב

אָדָם מַנִּיחַ

שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ לְזוּלָתוֹ

דָּבָר.

וּבַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מֻנַּחַת

הַהַנָּחָה –

אָדָם מַנִּיחַ לַזּוּלַת

מִנְחָה. וְהַמִּנְחָה –

מֻזְנַחַת.

הַזּוּלַת – אֵינוֹ שׁוֹעֶה,

מְשָׁעֳשָׁע מֵהַנָּחָה מֻפְרֶכֶת

כִּי יֵשׁ דָּבָר בֵּין

אָדָם – רִיק – וְאָדָם

מִלְבַד –

מִנְחַת הַהֶבֶל.

וַהֲלֹא אֵין בֵּינָם דָּבָר

זוּלַת הָאַיִן,

אֲבִי הַקַּיִן.

---

עַזּוּת־מֵצַח

מאת

אמנון זקוב

קַיִן בְּאֵבֶל עַל הֶבֶל.

הָלַךְ דְּלִי אַחַר חֶבֶל.

בָּעַיִן רוֹאֶה קַיִן

אֶת שֶׁבַּמֵּצַח לָנֶצָח.

כָּל עוֹד קוֹל דְּמֵי־אָח –

הוּא אָרוּר־עַד. אַךְ –

בַּשִּׁסּוּעִ קָבוּעַ אוֹת –

אֵל – אַל־הַכּוֹת

וְלָעַד!

הַקָּרְבָּן שֶׁנִרְצָה – יְלֻחַךְ

הַקָּרְבָּן שֶׁנִּדְחָה – יִזָּנַח

הַקָּרְבָּן שֶׁנִּרְצַח – יִשָּׁכַח

אַךְ הָאוֹת –

לָעַד יְבֹרַךְ

קַיִן בְּאֵבֶל עַל הֶבֶל

הָיָה אָח – וְאַיִן,

אַךְ הָאֵבֶל – יָאֶה הוּא

לְקַיִן.

אֵרַע מִקְרֵה רֶצַח, אַךְ

לָנֶצַח לָנֶצַח

נְשִׁיקַת־אֵל בַּמֵּצַח.

עַיִן־תַּחַת־עַיִן –

נִסְלַח!

---

סֻכַּם

מאת

אמנון זקוב

נָע־נָד, נָע־נֵד

רֵד וָרֵד, רֵד וָרֵד.

מִי לְמַעְלָה?

עֵד!

מִי לְמַטָּה?

שֵׁד!

מִי שׁוֹתֵק לוֹ?

הֵד!

בּוֹדֵד בּוֹדֵד בּוֹדֵד.

הָיָה לִי אָח

אוֹמְרִים – נִרְצַח.

יֵשׁ עַל סְמַךְ.

מָה אֶתְוַכַּח?

אֵינִי שׁוֹמֵר־אָח.

יְהִי כָּךְ.

נָע־נָד יִשְׂמַח

כִּי אוֹת עָנַד

מוֹפֵת

    מֵאֵת

      שׁוֹפֵט

        עוֹלָם

כִּי בַּחֵטְא – לֹא מֵת,

וּלְאָדָם

הָאֵל שַָׁת שֵׁת

וְתַם. נִשְׁלַם:

הוֹרֵג אָחִיו – שֻׁקַּם.

הוֹרֵג הוֹרֵג – יֻקַּם.

הַנֶּהֱרָג – לֹא קָם.

סֻכַּם.

---

עִם בּוֹא הַזִּכָּרוֹן

מאת

אמנון זקוב

אָנֹכִי אָחִיךָ, שֶׁשָּׁכַחְתָּ מִשְּׁמֹר

לֹא יוּשַׁת לְךָ אָח עַל פָּנַי.

לֹא תִּרְצַח! וְאִם –

אָז לֹא אָח,

וְאִם אָח –אָז

הַךְ בּוֹ – וּשְׁכַח!

אָנֹכִי אָחִיךָ וְאַתָּה הַשּׁוֹמֵר

לֹא תִּרְאֶה עַל פָּנַי

פְּנֵי אַחֵר.

לֹא תִּרְצַח! וְאִם –

אָז לֹא אָח.

כִּי אָח לֹא תִּשְׁכַּח!

וַתֵּר!

גַּם אִם אָח זֶה יִגְנֹב

לֵב אֵלְךָ בַּקְּטֹרֶת

אַל תַּחְמֹד קָרְבַּן אָח!

כְּלַךְ!

הָעֵשַׂו יְעַשֵּׂב, הַיַּעֲקֹב יַעֲקֹב

זֹאת מָסֹרֶת!

זֶה כָּךְ! – לָכֵן:

הָרֵם חֲמוֹרוֹ בַּשָּׂדֶה וּמְשֹׁךְ עֹל

וְעָזֹב תַּעֲזֹב עִם אָחִיךָ, אוֹ:

כַּסֵּה זִכְרוֹנְךָ חוֹל!

כִּי אוֹי לָרוֹצֵחַ

שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹכֵחַ

וּמֵקִים זֵכֶר מֵאֵפֶר

כְּעוֹף־חוֹל.

שְׁכַח – אוֹ וַתֵּר

אַךְ אַל תְּשַׁקֵּר

כִּי אֵין לַשֶּׁקֶר רַגְלַיִם,

וְאֵין מַחֲבוֹא בּוֹ תָּבוֹא

וְתִקְבֹּר אֶת הַכְּאֵב

עֵת צַחַן־אָח

אֶל חֲרוֹן־אֵל נִדָּף

וְאַף־אֵל זָקוּק לְמוֹדֶה וְעוֹזֵב

שֶׁיִּסְלַח

---

הַגָּדוֹת

מאת

אמנון זקוב

נֹח – בּוֹנֶה מַעְבֹּרֶת

תִּקְשֹׁרֶת גָּדוֹת צְמוּדוֹת

בְּטֶרֶם שָׂפָה תְּהֵא אַחַת

וְתִכְלֶינָה חִידוֹת.

הַמַּעְבֹּרֶת

מַרְחִיקָה גָּדָה מִגָּדָה

כָּל גָּדָה – אַגָּדָה

לַגָּדָה שֶׁמִּמּוּל

לָכֵן יוֹצְאִים לְטִיּוּל.

הַמַּעְבֹּרֶת דּוֹאֶגֶת

לְעוֹלָם וְעוֹלַם־נֶגֶד

בְּמוּלוֹת גְּדוֹתֶיהָ –

פֶּן לֹא יְהִי בָּהּ נוֹסֵעַ.

אֲנִי יוֹרֵד בַּתֵּבָה

זוּגוֹת־זוּגֹות וּמְשֻׁלָּשׁ

מֵצִיץ מוּל וְחָשׁ

מוּדָע לֹא מוּדָע

אַהֲבָה וְאֵיבָה

לַגָּדָה.

תַּמְצִית:

גָּדָה – הִיא הַמּוּל

הַתָּוֶךְ – מַבּוּל

חוֹף – נוֹף מוֹלֶדֶת

עֲלוֹת – סוֹף הָרֶדֶת

הֲפֹךְ חוֹף לְגָדָה –

בְּגִידָה!

לְהַכְרִית!

הֲפֹךְ גָּדָה לְחוֹף –

בְּלוֹף – וְ/אוֹ

חֲזוֹן־אַחֲרִית.

---

עֶרֶב־בֹּקֶר

מאת

אמנון זקוב

שֶׁבַע שָׁנִים רָחֵל הִיא פְּלִיאָה

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר – וְהִנֵּה הִיא לֵאָה

שֶׁבַע שָׁנִים לְחַכּוֹת לְחַכּוֹת

וְהִנֵּה עֵינֶיהָ רַכּוֹת.

וְתוֹהֶה: הֲלֵאָה הִיא אוֹ

הוּא הַלֵּאֶה?…

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ תָּמוּהַּ

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ רָעוּעַ

בָּאִישׁ שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁנוֹתָיו כְּשָׁבוּעַ

וְלֹא עָמַד בַּשְּׁבוּעָה;

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ צָבוּעַ

בְּחָתָן בַּיָּצוּעַ

אַף אִם כּוֹסוֹ מָלְאָה מִבַּתֵּל

שֶׁלֹּא יָדַע לֵאָה

מֵרָחֵל.

אוּלַי הוּא רַק רָחַל בַּחֲלוֹמוֹת

וּבַמְּצִיאוּת חָלַם עַל אֵשֶׁת־מְזִמּוֹת?

אוּלַי מֵרֹאשׁ טָמַן הַזֶּרַע לְלֵאָה

וְסוֹד אוֹנוֹ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה?

אוּלַי רָחֵל הָיְתָה מָשָׁל עָקָר

אוּלַי לֵאָה הָיְתָה תָּמִיד עִקָּר?

שׁוֹכֵב יַעֲקֹב, בּוֹדֵד,

תּוֹמֵךְ סַנְטֵרוֹ בְּגַלְעֵד

וְהַיּוֹם הוֹלֵךְ וְעָרֹב

וְיַעֲקֹב לֹא פּוֹתֵר יַעֲקֹב

פֹּה אֵין רָע וְאֵין טוֹב

פֹּה לֹא דְּבַר־אֵל

לָכֵן, יַעֲקֹב:

חוּשׁ! רְאֵה! הָרַח! טְעַם! וּשְׁמַע –

יִשְׂרָאֵל!

---

לִפְתֹּחַ תֵּבָה

מאת

אמנון זקוב

אָנוּ זוּג בְּהֵמוּת טְמֵאוֹת

אַחֲרוֹן בְּסוּגוֹ,

נִצּוֹלוֹת הַמַּבּוּל.

יֵשׁ זוּגוֹת נִצּוֹלִים טְמֵאִים מֵאִתָּנוּ

אַךְ טֻמְאָה כְּשֶׁלָּנוּ

כְּבָר אֵין.

אִם לֹא נִטָּהֵר זֶה לָזוֹ בִּתְשׁוּקָה

תִּכְלֶה טֻמְאָתֵנוּ לָעַד

וְנֹאבַד.

אֲנִי וְאַתְּ נִצּוֹלִים אַחֲרוֹנִים

לְמִין מְשֻׁקָּץ;

בּוֹאִי כַּלָּה

לְמִטַּת־אֵין־בָּהּ־חֵפֶץ

פֶּן מִינֵנוּ יָסוּף עַד כָּלָה.

---

אֵלּוּ חַיַּי

מאת

אמנון זקוב

הָעֶבֶד שֶׁרָצַע אָזְנוֹ

אוֹהֵב אֶת אֲדוֹנוֹ;

חָפְשִׁי מִן הַחוֹבָה

בּוֹחֵר בָּאַהֲבָה

מֵרְצוֹנוֹ.

הָעֶבֶד הַנִּכְסָף בַּסַּף

לְהִמָּלֵט מִכַּף

אָדוֹן שְׂנוּא נֶפֶשׁ –

נִדּוֹן לְתִסְכּוּלֵי

שְׁאֵרִית פְּלֵטַת חַיָּיו:

“הָא, לִחְיוֹת בֶּן־חֹרִין!”

אַךְ חַיָּיו – מֵאַחֲרָיו.

רַק עֶבֶד מְאֹהָב עַד אָזְנָיו

יָכוֹל לֵאמֹר:

"חָיִיתִי עִם שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

נִרְצַעְתִּי לַאֲשֶׁר רָצִיתִי

חָפְשִׁי חָפְשִׁי

לִבְחֹר."

---

מִנֶּגֶד

מאת

אמנון זקוב

לִרְאוֹת.

לֹא לָבוֹא.

הָאֲוִיר כֹּה צָלוּל.

הָאָרֶץ מִנֶּגֶד

אֶרֶץ חֶמֶד וּמֶגֶד,

הַכֹּל כֹּה שָׁקוּף, כֹּה חָשׂוּף,

אֵין מַחֲבוֹא.

יֵשׁ “כֵּן” וְיֵשׁ “לֹא”

וְאַתָּה –

לֹא תָּבוֹא.

רַק הֵם

שֶׁנָּשָׂאתָ עַל שֶׁכֶם

בְּמָן וּבְלֶחֶם

עַל אַף עַצְמָם,

אֲבַק־הָאָדָם שֶׁלַּשְׁתָּ לְעַם –

הֵם יָבוֹאוּ. וְאַתָּה –

לֹא תָבוֹא.

עִנְיָן קָשֶׁה.

הַנְּבוֹ.

---

הַדִּינוֹזָאוּר הָאַחֲרוֹן

מאת

אמנון זקוב

עַל שֶׁדִבֵּר בָּאֵל בֶּלַע

חַיֵּי גָּלְיָת בְּכַף קֶלַע

אִישׁ מֻגְזָם, גַּמְלוֹנִי, תִּמְהוֹנִי,

מְצַעֵק “אֲנִי וַאֲנִי”,

וְהָאַחֲרִית –

כְּבָר כְּתוּבָה בַּתַּסְרִיט:

מַלְאַךְ־מָוֶת צוֹפֶה,

אַדְמוֹנִי.

גָּלְיָת – גֹּלֶם נוֹהֵם וְנוֹאֵק

לְטָא קַדְמוֹנִי בְּעִדַּן הַיּוֹנֵק

שֵׁשׁ אַמּוֹת לֹא יִפְדּוּהוּ מִמּוֹת

זֶרֶת־מוֹחוֹ הַנּוֹתֶרֶת;

חַי אָבוּד הַפְּלִשְׁתִּי, חַי נִדּוֹן,

אָסוּר אֶל שִׁרְיוֹן וְכִידוֹן

כָּבוּל לְצִנָּה וַחֲנִית

וְלֹא מְעַיֵּן בַּתַּסְרִיט:

גָּלְיַת – חַיַּת –

עִדַּן־הַבַּרְזֶל וְרֹאשׁ־תֶּבֶן

דָּוִד –

אִישׁ עִדַּן־הַתְּבוּנָה

וְהָאֶבֶן.

---

קִנְאָה

מאת

אמנון זקוב

קִינָה לְדָוִד וְקִנְאָה לְשָׁאוּל

וְנֵבֶל דָּוִד וּנְבָלָה לְשָׁאוּל

וּמִיכַל לְדָוִד – אֵיךְ יוּכַל לוֹ שָׁאוּל

וְנוֹתְרָה אַךְ חֲנִית אַךְ דָּוִד בְּתַפְנִית

חָמַק כְּתָמִיד.

חֲמַקְמַק.

לְשָׁאוּל אֲלָפָיו, לְדָוִד כְּשָׁפָיו,

פִּגְרֵי־נוֹב עוֹלִים אוֹב;

אֵיךְ יִשָּׂא עוֹד מַכְאוֹב?

צֵא שָׁאוּל בַּקֵּשׁ דָּם

מֶלֶךְ מַשְׁתִּין־קִיר כְּאָדָם;

דָּוִד כְּנָפָיו עַל־יָנַף

וְשָׁאוּל קְצוּץ־כָּנָף, קְצוּץ־כָּנָף.

תְּהִלָּה לְדָוִד וּתְהִלִּים

וַהֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים.

אִישׁ עָצוּר, אִישׁ עָזוּב, בְּשָׁאוּל שֵׁד שׁוֹכֵן

אִישׁ דָּמִים, בֶּן־בְּלִיַּעַל, דָּוִד נַעַר מְלֵא־חֵן.

---

אִיּוֹב

מאת

אמנון זקוב

אִיּוֹב הֻכָּה בִּשְׁכוֹל

אִיּוֹב הֻכָּה בְּגֶרֶד

אִיּוֹב שָׂרַד הַשְּׁכוֹל

אִיּוֹב שָׂרַד הַגֶּרֶד

מַאֲמִין, נֶאֱמָן,

מֵגִיחַ מִשְּׁאוֹל

אִישׁ יוֹדֵעַ: הַזִּוּוּג הַנּוֹרָא

שֶׁל גֶּרֶד וּשְׁאוֹל

לֹא הַשָּׂטָן

בָּרָא.

מוֹת מְלָכִים

מאת

אמנון זקוב

---

סֵפֶר הַדִּקְדּוּק לְקֹהֶלֶת

מאת

אמנון זקוב

תַּחְבִּיר הַלֵּב הַשָּׁסוּעַ

מַקָּף מַפְרִיד בּוֹ מַקָּף.

אַנְקוֹלֵי וָוֵי הַהִפּוּךְ

תּוֹלִים בַּבָּשָׂר הַקָּרוּעַ

בְּאַשְׁלָיַת חֻבַּר לוֹ יַחְדָּיו.

תְּהוֹמוֹת

שֶׁגֻּשְּׁרוּ בְּגִשְׁרֵי שְׁוָא

אֶל תְּהוֹם־סוֹף,

שְׁלָשׁוֹת נְקוּדוֹת עֲלֵי מוֹת –

מְפַשְּׂקִים פְּסוּקִים שׁוֹק עַל יָרֵךְ

בְּהִגָּיוֹן שֶׁטֹּרַף טָרֹף.

מְדַדֶּה עַל גְּדָמָיו, שְׁתוּם עַיִן,

נוֹשְׂאוֹ נוֹאָשׁ מִנְּשׂוּאוֹ.

אֵין קַב לַקַּו

הַהִגָּיוֹן כָּמֵהַּ לָאַיִן –

תִּקְוַת שָׁוְא –

אִישׁ מֵהָאַיִן לֹא שָׁב.

הַשָּׂפָה בֻּתְּרָה לִשְׂפָתַיִם

הַשְּׂפָתַיִם צוֹעֲקוֹת אִלְּמִית

הַמִּשְׁפָּט, בֵּין מִשְׁפְּתַיִם,

רוֹבֵץ סְפִינְקְסִי, חֲסַר־פֵּשֶׁר, מַצְמִית.

תַּחְבִּיר הַלֵּב הַשָּׁסוּע

כְּלָל עֲלֵי כְּלָל עֲלֵי כְּלָל

וּתְשׁוּבָה לְ“מַדּוּעַ?”

אֵין כְּלָל…

---

קֹהֶלֶת מֵת

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיֹה הָיִיתִי

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם

“חָכָם מִכָּל אָדָם” מַקְהֶלֶת כָּלְאָדָם

שָׁרָה מְלֹא עוֹלָם

לָאִישׁ קֹהֶלֶת.

אֲנִי יָדַעְתִּי כָּל חָכְמָה וָדַעַת

אֲשֶׁר הָיְתָה וְתִהְיֶה

כַּאֲשֶׁר יֵדַע אָדָם אָת חַוּוֹתָיו.

אֶלֶף נָשִׁים יָדַע קֹהֶלֶת

בְּאַהֲבוֹתָיו.

עַתָּה אֵדַע כִּי תַּמּוּ אֲבִיבַי בַּשּׁוּלַמִּית

וּבָאוּ חָרְפֵי הַכְּפוֹר בַּשּׁוּנַמִּית

וְהַסּוֹבֵב אֲשֶׁר הֶחֱיָה – יַצְמִית.

אֲנִי

יָדַעְתִּי כִּי אֲשֶׁר הָיָה – יִהְיֶה

אַךְ לֹא אֵדַע מַה הוּא הֶ“הָיָה”

בֶּאֱמֶת –

לְבַד מִן הֶעָפָר הַשָּׁב אֶל הֶעָפָר

וָמֵת

וְדַעַת זֹאת הָיְתָה מְקוֹר מַכְאוֹב

וְלֹא הוֹעִיל הַשֵּׁם, וְשָׁוְא הַשֶּׁמֶן טוֹב.

לַשָּׁוְא שִׁנַּנְתִּי “עֵת לָטַעַת”

הַסּוֹת אֶת “עֵת לָמוּת”:

הַמַּכְאוֹב, כְּאוֹב,

עָמֹק כְּטִמְיוֹן

הֵנִיס אֶת דַּעְתִּי אֶל קְצוֹת הַדַּעַת

כְּאִיּוֹב

וָאֵצֵא מִדַּעְתִּי וָאֶכָּנֵס אֱלֵי פַּרְדֵּס –

יַעֲרוֹת־הָעַד שֶׁל הַסִּכְלוּת

וְאִי־הַהִגָּיוֹן;

רֹאשִׁי לֻפַּף בְּקִיסוֹסֵי סְתִירוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת

הַחוֹנְקוֹת אַט אַט גִּזְעֵי אַכְּסְיוֹמוֹת

וּמִן הַצַּמָּרוֹת –

אוּרַנְגוּטַנְגִים מִתְבּוֹנְנִים בִּרְאִי פְּלָגִים

תּוֹהִים: “הֲזֶהוּ חֹק הַזֶּהוּת?”

וּמְשַׁלְּחִים לַחְמֵי רֵאשִׁית חָכְמָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמִי, בִּרְבוֹת יָמִים, כְּשֶׁתִּמְצְאוּהָ;

אָמֶבּוֹת מְחַלְּקוֹת עַצְמָן לָדַעַת

עַד לְאִינְפִינִיטוּם

נוֹגְפֹות אֶת חֹק הַזֶּהוּת

בִּסְכִיזוֹפְרֶנְיָה,

וְדִינוֹזָאוּרִים, עֲצוּמִים מִנִּי עַצְמָם,

מִתְפּוֹרְרִים בְּאֹפֶן דִּיאָלֶקְטִי

סְתִירָה, סְתִירָה,

אֶל הֶעָפָר אֲשֶׁר אוֹתִי יָצַר.

וּמֵעָפָר – טַבַּעַת מֶבְּיוּס נְחָשִׁית

זְנָבוֹ בְפִיו, תּוֹכוֹ הוּא בַּר,

סוֹבֵב סוֹבֵב מִבְּלִי שַׁנּוֹת דָּבָר

מִבְּרֵאשִׁית;

אֲבָל מַשַּׁב הָרוּחַ בְּנִיחוֹחוֹת תַּפּוּחַ

שֶׁשְּׁכַחְתִּיו מִכְּבָר –

הִכָּה בִּי מֵעֶבְרֵי הַזְּמַן

בְּעַתִּיקוּת־יַלְדוּת כֹּה מַמָּשִׁית

עַד כִּי נִפְעַר בִּי גַּן

וְהֶבֶל הֲבָלִים עוֹלֶה כְּאֵד מַשְׁקֶה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

וַחֲבָלִים נוֹפְלִים בִּי בַּנְּעִימִים

לוֹפְתִים הַנְּשָׁמָה,

וּנְחָלִים יוֹצְאִים וְסוֹבְבִים

אֶל יָם מָלֵא בְּרִיק

וְעַל גְּדוֹתָיו צַדִּיק וְטוֹב לוֹ,

כִּי נוֹשַׁע בִּידֵי רָשָׁע,

וְשֶׁמֶשׁ קָם בַּמַּעֲרָב

וְנִרְדַּם בְּקֶדֶם

וְיֵשׁ שֶׁלֹּא יָקוּם וְרַק יָנוּם,

וְעֶלֶם,

שֶׁהָיָה לְמֶלֶךְ שֶׁכְּבוֹדוֹ הַסְתֵּר

מוֹחֵל כְּבוֹדוֹ וּבְשִׁיר שִׁירָיו

וּלְשׁוֹן חַיָּיו – הוּא מְהַמֵּר.

הוּא מְשׁוֹרֵר!

חוֹשֵׂף לִבּוֹ לִפְנֵי הַכֹּל

וְעוֹף שָׁמַיִם מַחֲזִיר אֵלָיו

הַקּוֹל,

וְעֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ, סְכָלוֹת,

פְּקוּחוֹת בְּתִמָּהוֹן

רוֹאוֹת נְכוֹחָה בַּחשֶׁךְ

עֲדֵי עִוָּרוֹן,

וּלְפֶתַע שׁוּב אֵינִי חוֹשֵׁב

אֲבָל אֲנִי קַיָּם

קֹהֶלֶת לֹא חָכָם

פָּשׁוּט אָדָם,

וַאֲנִי קֹהֶלֶת, מֶלֶךְ פִילוֹסוֹף,

חָשׁ אֶת הַסּוֹף

מוֹשֵׁךְ, כְּחוֹר שָׁחֹר בִּי,

לָאֵינְסוֹף,

וְהַסְּתִירָה לִכְאוֹרָה

כֻּלָּהּ חָכְמָה וְהִגָּיוֹן

כְּמוֹ לַחֲצוֹת מֵחוֹף לְחוֹף

תְּמוּרַת הַדְּרַכְמָה לְחָרוֹן.

אֲנִי, קֹהֶלֶת, אֲשֶׁר הָיֹה הָיִיתִי

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם

חָכָם מִכָּל אָדָם, לְדַעְתָּם,

נִפְרָד מִן הָעוֹלָם

סָכָל, אֱוִיל מַשְׁרִישׁ, בִּלְתִּי מֻשְׁלָם,

מִקְרֶה בֵּין הַמִּקְרִים כֻּלָּם,

אֲנִי, שְׁלֹמֹה, מַשְׁלִים וּמְנֻחָם,

כִּי זֹאת אֵדַע –

תַּם וְנִשְׁלַם.

---

בַּז־הַמֶּלֶךְ

מאת

אמנון זקוב

בָּז לָעֹשֶׁר

כָּל אָשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ – כַּף יָדוֹ.

בַּז נִצָּב בָּהּ

צוֹפֶה לַצַּו, וְצִפָּרְנָיו

רַכּוֹת, רַכּוֹת,

וּמְחַכּוֹת.

קוֹל הַמִּדְבָּר – דְּמָמָה

כָּל הַמִּדְבָּר – בָּמָה

קְלָעֶיהָ בָּאֵינְסוֹף;

בְּעַפְעַפֵּי הָעוֹף –

קָרְבַּן־עולָה נִצְלָב:

בָּאֹפֶק – שְׂלָו.

בָּז לָעשֶׁר

מֶלֶךְ מְאֻשָּׁר־מִדְבָּר

דּוֹבֵר עַרְבִית נוֹשֶׁנֶת.

גְּמַלֵּי כָּבוֹד

פּוֹסְעִים בְּנַחַת מִגְּרוֹנוֹ

אֶל דּוּמִיַּת הַבַּז,

נוֹשְׂאֵי מִנְחַת בָּשָׂר־נָא

בְּשׂוּם־חוֹלוֹת, תְּבוּל־חֲרוּזִים

בְּסַלְסִלּוֹת סֻלָּם עַתִּיק.

הַבַּז מַקְשִׁיב וְלֹא מֵשִׁיב

עֵינָיו,

צוֹפֶה לַצַּו, וְצִפָּרְנָיו

תִּקְוַת הַשְּׂלָו.

לַשָּׁוְא.

עָרִיר, עָרִיר

פּוֹרֵשׂ הַמֶּלֶךְ שֵׂיבָתוֹ

עַל מַרְבַדֵּי מִדְבָּר.

כָּל שֶׁעָבַר עוֹלֶה בְּאֵשׁ

יוֹרֵשׁ אַכְזָר.

עֵינָיו, כֵּהוֹת,

קוֹרְאוֹת, בַּעֲרַבֶּסְק גַּבּוֹת

וְשֵׁפֶל עַפְעַפֵּי הַשֵּׁבֶט –

אוֹת,“כִּי בָּאָה עֵת!”

הַבַּז עוֹטֵף כַּפּוֹ

בְּתַכְרִיכֵי נוֹצָה,

צוֹפֶה טַרְפּוֹ;

מַלְכּוֹ – שׁוֹבֵר חַרְבּוֹ,

חוֹשֵׂף לִבּוֹ, וְשָׂח:

"בָּאָה עֵת, מַהֵר

שָׁלָל חָשׁ בַּז. פַּלַּח"…

וְאֵין פּוֹצֶה פִּיו בִּכְאֵב

בִּנְקֹר מַקּוֹר הַבַּז

בַּלֵּב.

וְאֵין צוֹפֶה בְּמוֹת הַבַּז

שְׁבוּר לֵב –

מִלְּבַד הַשְּׂלָו,

מִלְּבַד הַשְּׂלָו…

---

מוֹת יוּמַת הַמֶּלֶךְ

מאת

אמנון זקוב

מֶלֶךְ עַל פְּצָעָיו

זוֹרֶה אַבְקַת זָהָב

מֵעֵין הָאַרְגָּמָן,

דַּמֵּם דּוּמָם

לִבּוֹ שׁוֹטֵחַ פָּז

מַרְגְּלוֹתָיו.

וְכָל כַּדְכֹּד הַמֶּלֶךְ

וְכָל מַרְגָּלִיּוֹתָיו

כָּל הַטּוֹפָּז וְהַשֶּׁנְהָב

וּבְרַק יַרְקָנָיו –

לֹא יָשִׁיבוּ דְּמֵי־הַמֶּלֶךְ

אֶל עוֹרְקָיו.

מֶלֶךְ נָס עַל חֲטָאָיו

בְּשְׁבִיל זָהָב.

לַשָּׁוְא לָבַשׁ כְּהֵלֶךְ

בִּקְרָעִים; פְּצָעָיו

יִזְרוּ אַבְקַת זָהָב

בִּרְדֹף סוּסֵי אוֹיְבָיו

בְּדֶרֶךְ מֶלֶךְ, עִקְבוֹתָיו.

לַשָּׁוְא

אוֹזֵר הַמֶּלֶךְ מְחַלְּצָיו

עֲלוֹת תַּחְתָּיו לַמֹּלֶךְ

לְרַצּוֹת.

אָבַד לַמֶּלֶךְ צַו

וְאֵל שֶׁיִּתְיַצַּב

בֵּין מֶלֶךְ עַל פְּצָעָיו לְבֵין

קִצּוֹ.

הַמֶּלֶךְ עִיר פְּרָזוֹת,

אַלְפֵי פָּרוֹת רָזוֹת

עוֹלוֹת עָלָיו לִבְלֹעַ

וְשָׁוְא הַלֶּחֶם, שָׁוְא הַמֶּלַח

אֵין תּוֹחֶלֶת

כִּי בְּחַיִל וּמִלְחֶמֶת

וּבְמַאֲכֶלֶת

שׁוֹפְרוֹת פָּרוֹת סַבּוֹת

אֶת יְרֵכָיו בִּתְקוֹעַ.

עוֹלָה עוֹלָה, עוֹלֶה הַמֶּלֶךְ בְּהָרוֹ

נוֹשֵׂא עֵינָיו מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרוֹ

אַך אֵין בַּשִּׂיחַ אַיִל

וְאֵין מַלְאָךְ לַשִּׂיחַ

וְאֵין הוּא נַעַר לְהַסִּיחַ

אֶת שֶׁרוֹאוֹת עֵינָיו.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ מֵאַחֲרָיו

אֵין צַעַר וְחֶמְלָה

אֵשׁ וְגָפְרִית כִּכַּר הָעִיר כֻּלָּהּ.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו

אֵין צֹעַר לְמִקְלָט

נָסִיךְ נִמְלָט. רַק צֹהַר

בֶּעָפָר וְנֵס תַּכְרִיךְ.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ אֶל פָּנָיו:

מִבֵּין קִרְעֵי הַהֵלֶךְ

פְּצָעָיו זַלֵּי זָהָב

זָב וְאוֹזֵל.

“הָעֲזָאזֵל!!” שׁוֹאֵג הַמֶּלֶךְ

“תַּם!!”…

אוֹיְבָיו,

וְאוֹהֲבָיו,

וְאוֹבוֹתָיו –

כּוֹלְאִים נְשִׁימָתָם – –

כִּנְצִיב זָהָב הַמֶּלֶךּ מָט

אֶל מִשְׁכָּבָיו

עֲפַר עֵינָיו בַּאֲבוֹתָיו

בְּטֶרֶם מוֹת יוּמַת.

הַזָּר

מאת

אמנון זקוב

---

הַזָּר

מאת

אמנון זקוב

זָר חָדַר לְעִירִי

וְעָשָׂה בְּעוֹרִי כִּבְעוֹרוֹ.

הִקַּפְתִּיו בְּחוֹמָה וָאַזְהִיר:

“זָר בְּתוֹכִי, חָדַר זָר!”

עָלָה הַזָּר בַּחוֹמָה

הֶעֱלָה גְּשָׁרַי מֵעָרוּץ

הִצְבִּיעַ עָלַי וְאָמַר:

"אַתָּה הוּא הַזָּר,

וּבַחוּץ!"

---

חוֹזֶה לַמּוֹעֵד

מאת

אמנון זקוב

עִתִּים נִדְמֶה לִי

כִּי אֵינִי שַׁיָּךְ לְעַצְמִי

כְּאִלּוּ הֻתְרַמְתִּי לְקֶרֶן קַיֶּמֶת

שֶׁחָזְרָה וְהֶחְכִּירָה אוֹתִי לִי

לִתְקוּפַת – מ“ט? צ”ט?

(ק"כ רַק פִּרְסֹמֶת)

אַךְ סֵרְבָה לָתֵת לִי הֶעְתֵּק הַחוֹזֶה

וַאֲנִי חָשׁ מְבוּכָה בַּאֲשֶׁר

לַמֻּתָּר לִי לַעֲשׂוֹת עִם עַצְמִי

כְּחוֹכֵר.

לֹא בָּרוּר מַה שַּׁיָּךְ לִי, וּמַה פֵּרוּשׁ

“שַׁיָּכוּת לַחוֹכֵר שֶׁהֻחְכַּר לְעַצְמוֹ”

וּמַה שַּׁיָּךְ לַקְּרָנוֹת הַמְשַׁלְּחוֹת בִּי

עוֹקְבִים, מֻסְוִים כַּמוּבָן,

רוֹשְׁמִים וּמְבַצְּעִים,

פְּרוֹבוֹקַצְיוֹת.

הֵן לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ לִי

דָּלֶת עַל דָּלֶת פְּרָטִי – וּלְפֶתַע

מַכָּר צָץ מִקְרִית, וּמוֹכֵר לִי, חֲשַׁאי,

חֶלְקָה נִדָּחָה, וּמַבְטִיחַ

כִּי אֵין עֲקֵבוֹת אוֹ שָׁלִיחַ

מֶרְחָק תַּ“ק עַל תַּ”ק. וַאֲנִי

אַךְ מִשְׂתָּרֵעַ – וּכְבָר

נוֹטְעִים בִּי פַּארְק

לְאֻמִּי. אוֹ עוֹקְרִים. שִׁנַּי, לְמָשָׁל.

רוֹפֵא מְפַשְׁפֵּשׁ בְּפִי כִּבְאַרְנָק

וְאֵינוֹ מְסַפֵּר לִי דָּבָר,

שֶׁהֲרֵי אֵין מוֹסְרִים מֵידָע רְפוּאִי

לְאִישׁ זָר.

עִתִּים הָרוֹפֵא כֹּה נִבְזֶה וְגָרוּעַ

שֶׁאֵינֶנִּי בָּטוּחַ אִם יוּכַל לְתַחְזֵק

אֶת זֶה שֶׁהֻחְכַּר לִי עַד תֹּם הַחוֹזֶה

(הַמּוֹעֵד קָבוּעַ, רַק לִי לֹא יָדוּעַ)

אַךְ אֵינֶנִּי מֵעֵז לִדְרשׁ אֶל מֻצְלָח

כִּי אוּלַי לַנִּבְזֶה חוֹזֶה עַל גּוּפִי

וְהוּא עָלוּל בִּי לִפְגֹּעַ

אִם תִּחְזוּקוֹ הַגָּרוּעַ תֻּכְנַן

לְסִיּוּם הַחוֹזֶה בַּמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ.

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי עַיֵּן בַּמִּסְמָךְ

אִם יֵשׁ שָׁם פִּסְקָה הַמַּקְנָה –

כַּאֲשֶׁר מַפְקִיעִים אוֹתִי מֵעַצְמִי,

לִי אֶת זְכוּת הַצְּעָקָה. לְדֻגְמָה:

אֵי־מִי עוֹשֶׂה בִּי דְּבַר־מָה בַּמַּחְשָׁךְ

וְלִי אֵין מֻשָּׂג בַּמֶּה זֶה הַמִּי שָׂח

וְאוֹתוֹ זֶה טוֹעֵן בָּאוֹר אַחַר כָּךְ,

כִּי נִשְׁלַח לַעֲשׂוֹת בִּי אַהֲבָה כַּחוֹזֶה!

אֵיךְ אוֹכִיחַ

שֶׁעִם כָּל הֱיוֹתִי יְצוּר חֶבְרָתִי

אֵינֶנִּי חֶבְרָה צִבּוּרִית, אֶלָּא

לְכָל הַגָּרוּעַ “מְנָיוֹת לַמּוֹכָ”ז"

וְחֶלְקָן בִּרְשׁוּתִי,

וְאַף כִּי מְחִירִי בַּבּוּרְסָה יָרוּד וְיוֹרֵד

וְכֻלִּי נְזִילוּת, אֵין מוּצָק לֵאמֹר “זֶהוּ” –

אִם רַק לֹא אֶתְמַכֵּר לַזּוּלַת בְּזוֹלוּת

לֹא יִקְרֶה לִי דָּבָר, וְיִסְבֹּל הַסַּפְסָר,

וְאוּלַי אַף אוּכַל לְהַרְחִיב שְׁלִיטָתִי בִּי,

עַד כְּדֵי אַלְּצָם לָתֵת לִי הֶעְתֵּק,

אַף מָקוֹר! וְ־

הֲלֹא בַּבּוּרְסָה קוֹרִים גַּם נִסִּים:

אִם אֲתַמְרֵן כָּרָאוּי בֵּין נְכָסִים לִמְכָסִים

יַחֲזִירוּ אוֹתִי בִּשְׁלֵמוּת לְעַצְמִי

בִּתְמוּרָה לִתְמוּרָה חַד־פַּעֲמִית. לְמָשָׁל:

סִיּוּם מֻקְדָּם שֶׁל חוֹזֶה, אוֹ –

אִם אֵין בָּהֶם רַחֲמִים – הִתְחַיְּבוּת

כִּי מֵעַתָּה עַד עוֹלָם – אֲנִי הָאַחְרַאי לַשַּׁעַר

וְהַקֶּרֶן לֹא תִּסְלֹל בִּי, בִּשְׁבִילִי, וְלוּ

שְׁבִיל שׁוּלִי, מִשְׁעוֹלִי, בַּיַּעַר.

---

שֵׁמוֹת

מאת

אמנון זקוב

בַּצַּר

קוֹרֵא אָדָם בְּשֵׁם רֵעֵי־יַלְדוּת

וְהִנֵּה – אֵינָם עוֹד.

זָרִים,

פְּנֵיהֶם נוֹפְלִים עַל פְּנֵי זִכְרוֹנוֹתָיו

כְּמַהֲתַלָּה סָרָה

חוֹפְרִים פָּנָיו בְּנִסְיוֹן שִׁחְזוּר נוֹאָשׁ:

זָר בְּמֵצַר

קוֹרֵא בִּשְׁמָם נִקְדַּשׁ,

צֹפֶן רֵעוּת,

נִקְבַּר בְּסוֹד טִקְסֵי זְרִיחָה

וְחוֹל רִבּוֹא יָמִים עָלָיו –

כֵּיצַד נֶחְפַּר

כֵּיצַד הָחְיָה בְּפִי לְשׁוֹן זָר,

כֵּיצַד גֻּנַּב

אֶל הִמְנוֹנֵי שְׁקִיעָה?

בַּצַּר

אָדָם קוֹרֵא בְּשֵׁם רֵעֵי־יַלְדוּת

לָבוֹא עֵדוּת

אַךְ הֵם – לֹא הֵם,

וּבִפְנֵיהֶם

      יִרְאַת הַשֵּׁם

            בְּפִי הַזָּר.

דִּילֶמַת יֹפִי־דֹפִי

מאת

אמנון זקוב

---

דִּילֶמַת יֹפִי־דֹפִי

מאת

אמנון זקוב

וַהֲרֵי

סִפּוּר דּוֹרְיָאן גְּרֵיי:

עֶלֶם. צֶלֶם. חֵטְא.

מִתְחָרֵט. עֵת־אֱמֶת.

חוֹרֵט. פּוֹרְטְרֶט – פֶּרְפֶקְט.

הָעֶלֶם – מֵת.

---

דּוֹרְיָאן גְּרֵיי

מאת

אמנון זקוב

הָאִישׁ שֶׁהָיָה פַּעַם אֲנִי

בָּא לַבִּקּוּר הַשְּׁבוּעִי.

שְׁנֵינוּ מַחֲלִיפִים מֵידָע

אוֹדוֹת בְּרִיאוּת וְנֶכְדָּה;

הוּא אִישׁ בָּרִיא, וְלִי נְכָדִים

וַהֲמוֹן הֲמוֹן סְתָם

שֶׁלֹּא עָלוּ בְּדַעְתּוֹ מֵעוֹלָם

וְלִי עָלוּ בִּבְרִיאוּת.

הָרַוָּק, הָעַלִּיז,

הַמְחוֹלֵל סְבִיב גּוּפִי

בְּפִירוּאֶט מְלֵא חִיּוּת, אֵינְסוֹפִי,

תָּמֵהַּ כֵּיצַד נָטַלְתִּי עָלַי

עֹל שְׁנֵי דּוֹרוֹת לֹא שֶׁלִּי

בְּעֵת שֶׁדּוֹרִי שֶׁלִּי מִתְמַעֵט

מֵת אַחַר מֵת.

"אֵיךְ לֹא קָרָאתָ, יַקִּיר,

אֶת הַכְּתֹבֶת בַּקִּיר?"

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר

שֶׁחַיִּים לֹא קוֹרְאִים עֲלֵי קְלָף

הֵם קוֹרִים

מִקְרֶה, וּמִקְרֶה, וְנוֹסָף

כְּבָצָל מְקֻלָּף

וְאָדָם לֹא נוֹטְלָם מִמַּדָּף

אֶלָּא הֵם מוּטָלִים לְפָנָיו

שׁוּרָה אֲרֻכָּה,

הַרְחֵק, וְקָרוֹב,

וְרַק בַּעֲרֹב מְפַעְנֵחַ אָדָם

אֶת הַנַּעַר שֶׁהוּטַל בּוֹ עִם שַׁחַר

וְגַם זֹאת בְּסָפֵק.

וְדוֹרְיָאן תָּמֵהַּ כֵּיצַד הוּא הוֹלֵךְ וּמַצְעִיר

וַאֲנִי מִזְדַּקֵּן וְהוֹלֵךְ

וּלְמַעֲשֶׂה כְּבָר אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ, רַק שׁוֹכֵב,

וּמְצַפֶּה, בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ פַּתֵטִי

בְּתִקְוָה לְהִפָּגֵשׁ

כְּשֶׁאֵין מַה לְּחַדֵּשׁ:

הוּא תָּמִיד הוּא, וַאֲנִי

כְּבָר אֵינֶנִּי אֲנִי…

---

מַסָּע לְשׁוּמָקוֹם

מאת

אמנון זקוב

נָסַעְתִּי לְאֶרֶץ זָרָה

גַּרְתִּי בְּעִיר מוּזָרָה

בְּדִירָה שְׂכוּרָה וְקָרָה

שֶׁרִהַטְתִּי בְּרָהִיטִים מִתְכַּלִּים.

עַל מְנַת לֹא לָשׁוּב חֲזָרָה

עָבַדְתִּי עֲבוֹדָה לְזָרָא

בִּשְׂכָרָהּ

נֶהֱנֵיתִי הֲנָאוֹת מְשֻׁנּוֹת

וּסְבָלִים

כֹּה שׁוֹנִים מִסְּבָלַי

שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ חֲבָלִים

בִּנְעִימִים שוֹנִים מִנְּעִימַי.

בָּא יוֹם וְכָלוּ רָהִיטַי

פָּג חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת

בָּטַל דַּרְכּוֹן הַבָּטֵל

וַחֲסַל סֵדֶר הַזָּר;

דֶּלֶת טָרְקָה

עַל דִּירָה רֵיקָה

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה דִּירָתִי

וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לָשִׂים בְּכֵלַי

עֵדוּת שֶׁהָיִיתִי אֵי פַּעַם

(בְּדִירָה שְׂכוּרָה, בְּעִיר מוּזָרָה,

בְּאֶרֶץ זָרָה, בָּעֲבוֹדָה לְזָרָא)

וַאֲנִי שׁוּב בַּמְּכוֹרָה.

אֲנִי חוֹזֵר וְטוֹעֵן: “הָיִיתִי”

וְהֵם מְשִׁיבִים: "הוֹכַח!

חוֹזֶה־שֶׂכֶר, רָהִיט־כָּל,

אוֹ לְפָחוֹת הֲנָאָה וְ/אוֹ סֵבֶל מִשָּׁם";

אֲנִי מְנַסֶּה – אַךְ לַשָּׁוְא:

דִּירָתִי – שֶׁלִּי,

רָהִיטַי – עַד,

הֲנָאוֹתַי – סָפֵק הֲנָאוֹת, וְסָפֵק אִם נָאוֹת,

אַךְ אֵינָן מְשֻׁנּוֹת

וְסִבְלִי – מִי לֹא סוֹבֵל בְּאַרְצִי?

"אֲדוֹנִי,

אֵין מִנַּיִן לִגְזֹר פֹּה שָׁוָה

וְלֹא קַל וְכָבֵד

וְלֹא קַל וָחֹמֶר.

אֵין בַּמֶּה לְהֵאָחֵז!"…

אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא הָיִיתִי?

כְּכָל שֶׁחוֹלֵף – אֲנִי נָכוֹן לִפְשָׁרָה

עַל “חָלַמְתִּי”, שֶׁלֹּא לָצֵאת דֹּפֶן,

אַךְ אִם כָּךְ –

מִנַּיִן לִי וַדָּאוּת שֶׁכָּזֹאת

כִּי יֶשְׁנָן הֲנָאוֹת מְשֻׁנּוֹת,

וּסְבָלִים בַּנְּעִימִים,

וְזָרוּת כֹּה זָרָה עַד זָרָא –

מִנַּיִן?

---

דֶּה־סָאד חוֹשֵׁש

מאת

אמנון זקוב

אֵינִי חוֹשֵש לִפְגֹּעַ בְּשׁוֹגֵג

בָּרְגִישִׁים. נַפְשִׁי

קְשׁוּרָה בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה

כְּכַף בּוּבָּן בְּבֻבּוֹתָיו.

נַפְשָׁם שַׂמְתִּי בְּכַפִּי.

בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי אֲנִי קוֹרֵא אֶת

פְּגִיעוּתָם הַמְּתוּחָה, אֶת

רְפִיסוּתָם הַסְּבוּכָה,

נִשְׁמַת אֵימַת מוֹחָם

בְּסַף פְּקִיעָה.

אֲנִי מַקְדִים זַעֲקָתָהּ בְּחִיּוּכִי.

אֲנִי אָמָּן הַדְּמָמָה

שֶׁאַחֲרֶיהָ.

חֶרְדַּת מֵיתְרֵיהֶם בִּפְנֵי קִינַת־עַצְמָם

שׁוֹלַחַת רְטָטִים אִלְּמִים שֶׁל עֹנֶג

אֶל בְּשָׂרִי,

מַפְקֶדֶת בּוֹ, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה,

שִׁירוֹת וִדּוּי.

הִתְמַסְּרוּתָם הַמְיֻסֶּרֶת –

אֲנִי עוֹקֵד אוֹתָהּ אֶל הַגַּלְגַּל

סַד אַחַר סַד, '

מוֹשֵׁךְ זְעָקוֹת רַכּוֹת־רַכּוֹת

מִנְּשִׁימָתָם הַנֶּעְתֶּקֶת…

אֵינִי חוֹשֵׁשׁ לִפְגֹּעַ בְּשׁוֹגֵג

בָּרְגִישִׁים. בָּהֶם –

אֲנִי פּוֹגֵעַ בְּמֵזִיד.

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לִפְגֹּעַ, מִבְּלִי דַּעַת,

בַּגַּסִּים. בִּבְשָׂרָם –

אֵינִי מַבְדִּיל מֵיתָר –

מִגִּיד.

---

זִירַת־הָרֶצַח

מאת

אמנון זקוב

אִשָּׁה חָלְפָה בִּי

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח,

חָדְרָה, יָצְאָה, אֵינֶנָּה;

וְעִם מוֹת הַזִּכָּרוֹן

חַי בִּי חָלָל, חֲסַר הִגָּיוֹן

אַךְ עֻבְדָּה.

בַּלָּשׁ שְׁמוּט כּוֹבַע לַשָּׁוְא בִּי תָּר

אַחַר כַּדּוּר מָעוּךְ,

מָלֵא רָצוֹן טוֹב לְשַׁחְזֵר

מוֹתוֹ שֶׁל גֶּבֶר זָר

שֶׁזִּכְרוֹנוֹ אָבַד.

אֲנִי חוֹשֵׂף לוֹ, בְּנִימוּס,

כָּל שֶׁשָּׂרַד בִּי, לְצִלּוּם,

וְהוּא מוֹתֵחַ

חוּט עַל חוּט עַל כְּלוּם,

מַקִּיף אוֹתִי בְּסֶרֶט צְהַבְהַב

וּבוֹ נִכְתַּב:

“הָאִישׁ הַזֶּה הִנּוֹ חֲלַל זִירַת הָרֶצַח”,

נוֹטֵל בִּזְהִירוּת אֶת הֶחָלָל בְּשַׂקִּיקִית שְׁקוּפָה

פֶּן יִשָּׁמֵט פֵּרוּר, שֶׁכֵּן הָרִיק

הִנּוֹ כָּל הַמֵּידָע

עָלָיו יִבְנֶה הַתִּיק

בַּמַּעְבָּדָה.

“אֲנִי,” אוֹמֵר הוּא לִי

"לֹא אֵדַע שַׁלְוָה וָנַחַת

עַד שֶׁיָּדִי תְּהֵא מֻנַּחַת

עַל הָרוֹצַחַת!"…

לִבִּי הַמֵּת – רוֹטֵט

מֵרַחֲמִים עַל אִישׁ תָּמִים,

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יִשְׁקֹט

עַל מוֹת

אָדָם, אֲשֶׁר אוּלַי לֹא חַי כְּלָל

מֵעוֹלָם.

בַּלָּשׁ נוֹאָשׁ

רְדוּף נִרְצָח ללֹא רוֹצַחַת.

הֲלֹא הִיא רַק חָלְפָה בַּדֶּרֶךְ

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח

וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בְּדַרְכָּהּ

בְּעַרְמוּמִיּוּת נִרְצָח.

---

מְסִבָּה, זוֹ אוֹ אַחֶרֶת

מאת

אמנון זקוב

הַחַיִּים עָרְכוּ מְסִבָּה.

לֹא הֻזְמַנְתִּי.

נִסִּיתִי לַחֲמֹק בִּתְעוּדַת עִתּוֹנַאי־זָר.

שׁוֹמֵר הַסַּף נָטַל אָזְנִי

וְצָבַט לֶחְיִי בְּחִבָּה:

"נוֹאָשׁ כְּמוֹתְךָ, זִיּוּף – הִנּוֹ מִקְצוֹעַ!

מַה פֶּלֶא שֶׁאֵינְךָ מֻזְמָן;

אַתָּה כָּל כָּךְ פַּתֵטִי, שֶׁ־

נוּ, הִכָּנֵס, הִכָּנֵס,

גְּרָטִיס, אֲבָל:

שֶׁלֹא תָּעֵז לִשְׂמֹחַ!"

נִכְנַסְתִּי. גּוּשׁ דָּחוּס.

אוּלַי הָיָה אֵי פַּעַם

אֱנוֹשִׁי.

אֲנִי מֻצְמָד לַקִּיר,

שׁוֹאֵל שָׁכֵן, חוֹנְכִי וְנֶחְנָךְ הֲדָדִית:

“הַשִּׂמְחָה – הֵיכָן?”

וְהוּא, עַל סַף מוֹתוֹ,

לוֹחֵשׁ: "מְסַפְּרִים שֶׁבַּמֶּרְכָּז,

אֵי־שָׁם,

אַךְ אִישׁ לֹא חָדַר וְחָזַר."

כָּשַׁלְתִּי לָצֵאת, אַךְ

הַשּׁוֹמֵר תָּפַס אָזְנִי

וּפָסַק, בְּלֹא כָּל חִבָּה:

"מִי שֶׁנִּכְנָס – לֹא יוֹצֵא,

עַד שֶׁמּוֹצֵא, אוֹ עַד שֶׁ – "

וְדָחַף אוֹתִי חֲזָרָה.

---

חוֹזֶה

מאת

אמנון זקוב

הָאִישׁ בַּמַּסֵּכָה הִצְמִיד לְרַקָּתִי אֶקְדָּח.

חַיַּי חָלְפוּ נֶגְדִּי כְּסֶרֶט.

וְהַסֶּרֶט – רֵיק.

הִקְרַנְתִּי לָרוֹצֵחַ – וְהַמִּקְצוֹעָן גָּעַר בִּי:

"לָזֶה אַתָּה קוֹרֵא ‘חַיַּי’!?

אֵינְךָ נוֹכֵחַ בָּהֶם!!"

גִּמְגַּמְתִּי שֶׁאוּלַי נָכַחְתִּי

בְּאֵיזֶה יְקוּם אַחֵר

אַף שֶׁאֵינִי זוֹכֵר – וְהוּא אָמַר:

"הֵי! הֵי!

אַתָּה כְּבָר לֹא יֶלֶד! וְלִי –

חוֹזֶה: 'טֹל חַיָּיו שֶׁל

פְּלוֹנִי' – אֵיךְ? אִם

לֹא הָיוּ חַיִּים? הָא?"…

הִרְהַרְנוּ יַחַד בַּסּוּגְיָה הַלּוֹגִית.

הַצָּעָתִי לֹא לְסַפֵּר – בֻּטְּלָה בְּזַעַם

מִקְצוֹעִי. “תַּתְחִיל לִחְיוֹת!” הָאִישׁ סִנֵּן,

"וּקְרָא לִי רַק כַּאֲשֶׁר

יִהְיוּ חַיִּים. וְשׁוּם סְרָטִים!"

סִחְרֵר אֶת הָאֶקְדָּח בְּאֶצְבַּע, וְנָמוֹג

אֶל הַחוֹזֶה הַבָּא.

---

אֲלַכְסוֹנִי

מאת

אמנון זקוב

בְּלֵדָתוֹ –

אִישׁ לֹא חוֹשֵׁד שֶׁהוּא.

הָאָב סָבוּר כִּי הוּא יוֹנֵק בְּישֶׁר

לֵב אֵם נִפְתָּח הַיְשֵׁר מִדַּד

יַלְדוּת שֶׁל אשֶׁר ויַשְׁרוּת,

אוּלַי בְּגִיל הַהִתְבַּגְּרוּת –

עוֹבֵר־אֹרַח, דֶּרֶךְ כְּלָל,

מֵעִיר בַּעֲדִינוּת, עַל:

"אִם אֵינִי טוֹעֶה, מִרְוָח…

מִן הָאֲנָךְ…" – סְקוֹלְיוֹזִיס??

לָאוֹרְתּוֹפֶּד פִּתְרוֹן: לְהִתְעַמֵּל

וְלֹא לִסְחֹב בְּיַד יָמִין.

שְׁנוֹת פֶּרֶךְ שֶׁל סְחִיבָה שְׂמָאלִית

עַד שֶׁיּוֹם בָּהִיר –

מַכָּה חֶשְׁכַת הַהַכָּרָה בְּכָל הַמֶּדְיָה:

פֹּה לֹא אוֹרְתּוֹפֶּדְיָה!

פֹּה אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי!!

הַגְּרָוִיטַצְיָה בְּגוּפוֹ פּוֹזֶלֶת!

חֻקֵּי הַכֹּבֶד מְבַצְּעִים בּוֹ

סְטִיָּה מְלֵאַת הוּמוֹר.

הוּא עוֹמֵד בְּיִשְׂרָאֵל

כְּאִלּוּ הִיא טָהִיטִי;

לוּ שָׁם עָמַד, הָיָה הוּא אֲנָכִית שָׁפוּי, אֲבָל הוּא פֹּה,

וְאֶת טָהִיטִי לֹא רוֹאִים מִפֹּה –

כָּךְ שֶׁרוֹאִים רַק אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי

בְּלִי לִרְאוֹתוֹ בַּקּוֹנְטֶקְסְט

בּוֹ גּוּפָנִית הוּא מְאֻנָּךְ

וּמְאֻזָּן נַפְשִׁית לַחֲלוּטִין!

רוֹאִים רַק אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי, שֶׁלֹּא מוּבָן

מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ נוֹפֵל כְּשֶׁמְּנִיחִים לוֹ

וְנוֹפֵל מִיָּד כְּשֶׁמְּיַשְּׁרִים לוֹ?

הַיְלָדִים חוֹלְמִים שֶׁהוּא קוֹסֵם

וְהוּא סִגֵּל לוֹ זְרִיזוּת יָדַיִם

כְּדֵי לֹא לִגְרֹם לַחֲלוֹמָם לִקְרֹס.

אַךְ עִם בּוֹגְרִים – קָשֶׁה לְאִישׁ אֲלַכְסוֹנִי:

זְרִיזוּת יָדַיִם לֹא תּוֹעִיל, גַּם לֹא זְרִיזוּת לָשׁוֹן.

הוּא מְשַׁבֵּשׁ בָּהֶם תַּדְמִית עַצְמָם!

כְּשֶׁהוּא נִצָּב מוּלָם – שׁוּב אֵין הֵם בְּטוּחִים אִם

דֶּרֶךְ נֶשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וָאֳנִיָּה בַּיָּם

אוֹ שֶׁבָּאֹפֶק הִיא נוֹסֶקֶת, הוּא צוֹלֵל.

וְרַע מִכֹּל – חֲשָׁשׁ נוֹרָא כִּי

זְקִיפָתָם – מִדְרוֹן,

מָה עוֹד שֶׁלְּכָל אֲלַכְסוֹנִי – אֲלַכְסוֹנוֹ

וְאִישׁ אֶת הַיָּשָׁר בַּאֲנָכוֹ יַעֲשֶׂה!

אַךְ כְּשֶׁשֶּׁבַע נוֹפֵל יָשָׁר שֶׁלָּנוּ וְלֹא קָם

מִשּׁוּם שֶׁאֵין הוּא מְסֻגָּל לִבְחֹר כִּוּוּן זְקִיפָה עָדִיף

יֵשׁ לְפָחוֹת לִשְׁקֹל הַגְלוֹת

כָּל מְלֻכְסָן לְאִי אֲלַכְסוֹנוֹ!

שֶׁלָּנוּ – אָפְקָם רָחָב וְרַהַב אֵין בָּם,

עַל יַחֲסוּת שָׁמְעוּ וְעַל מֶרְחָב עָקֹם,

לֹא הֵם שֶׁיִּכְפְּרוּ בְּרִבּוּיֵי הַיּשֶׁר

כָּל שֶׁיְּבַקְּשׁוּ: כָּל יָשָׁר – לְאִיּוֹ!

כְּלָלִית: לוּ יִפְרְחוּ אַלְפֵי אֲנָךְ

אֲבָל פְּרָטִית – אֶצְלֵנוּ רַק זְקִיפָה אַחַת!

אֵין הֵם יוֹרְדִים אֱלֵי אֵימַת הַסּוֹד

כִּי אֲלַכְסוֹן אֵינוֹ עִנְיָן שֶׁל גֵּיאוֹגְרַפְיָה

כִּי בִּמְלֻכְסָן שׁוֹכֵן שֵׁד מְיֻחָד

וְלֹא יִרְבּוּ יָמִים וּבְטָהִיטִי

אַט אַט יַבְחִינוּ הַיְלִידִים

כִּי גֵּר היּשֶׁר

שֶׁגָּלָה מִן הַיַּבֶּשֶׁת הַמְעֻקֶּמֶת

הוֹלֵךְ סוֹטֶה, הוֹלֵךְ סוֹטֶה אֶל…

מְלֻכְסְנֵי עֵינַיִם, עֲגֻלּוֹת מֵרֹב אֵימָה

יִרְאוּ כֵּיצַד נִפְזָל הוּא נֶגֶד עֵינֵיהֶם

אֱלֵי כּוֹכָב רָחוֹק רָחוֹק

וּנְבוֹכִים, יֵלְכוּ לַיַּעַר, בַּחֲשַׁאי,

לְהִוָּעֵץ, בְּאֹפֶן לֹא פוֹרְמָלי,

עִם אַחֲרוֹן הַקָּנִיבָּלִים.

---

עֵדוּת

מאת

אמנון זקוב

אִשָּׁה, כְּלִילַת־יֹפִי

דּוֹהָה אַט־אַט בְּמוֹרְדוֹת־הַזְּמַן;

שָׁדֶיהָ

עָיְפוּ מִלְּתַחְזֵק אֶת

גּוּפָהּ.

תָּם יָפְיָהּ

נָמוֹג הַמֻּפְלָא

דּוֹר

שֶׁלֹּא יָדַע, וְלא שִׁעֵר

וְלֹא יְשַׁחְזֵר

אֶת שֶׁחָזָה דּוֹר אַחֵר;

ולַשָּׁוְא תִּזְעַק חָמָס

בְּקוֹל רוֹעֵד.

כְּבָר לא נוֹתָר לָהּ

עֵד.

---

מֶבְּיוּס עוֹנֵד טַבַּעְתּוֹ

מאת

אמנון זקוב

אִיש פָּרוּץ

תּוֹכוֹ חוּץ כְּבָרוֹ

כָּל הֶחָפֵץ

נִכְנָס כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

שָׁוְא עוֹבֵר

בּוֹ הַשָּׁב וְחוֹזֵר

וּמַקִּישׁ תּוֹךְ הָאִישׁ:

אֵין תּוֹךְ בּוֹ!

וְנָבוֹךְ הָחוֹזֵר מֵאֵימַת

הַתְּשׁוּבָה וְתָמֵהַּ

אִם רַק חוּץ בּוֹ –

נִשְׁמַת אִישׁ פָּרוּץ

אַיֵּהָ?

בֵּינִי לְבֵינִי

מאת

אמנון זקוב

---

בְּעֵין חֲלוֹם

מאת

אמנון זקוב

בֶּחָלָל, בֵּינִי,

מֻטָּל חָלָל.

אֲנִי.

אֲנִי – אֵינִי.

רַק עַיִן.

חֲלוֹם־אַיִן.

---

אַקְוַרְיוּם

מאת

אמנון זקוב

הַיָּם נִשָּׂא בְּחַלּוֹנִי,

גּוֹאֶה מֵעַל הָאֶדֶן.

בְּהֶסְכְּמֵי שְׁתִיקָה כְּחֻלָּה

אֵינוֹ נִכְנָס,

כֵּלָיו לֹא מְשַׁלֵּב אֶל

תּוֹךְ כֵּלַי;

הוּא מְכַבֵּד אֶת רִיק חַדְרִי,

לְעֵת עַתָּה…

דָּגָיו צוֹפִים בִּי, זְגוּגֵי גְּבוּלָם,

גּוֹמְעִים פְּסוּקִים אִלְּמִים,

רֹאשָׁם נִקְטָם בְּהַדְרָגָה,

גֵּוָם נָמוֹג בְּהֶעְלֵם כֹּה מְחֻיָּךְ

אֶל יְקוּמֵי הַקִּיר,

מוֹתִיר תְּמִיהָה אַחֲרוֹנָה עַל הַיְצוּר

מוּקָע מִמַּיִם, תְּלוּי אֲוִיר,

לָכוּד בְּבֵיבָרָם…

---

בְּחִירָה

מאת

אמנון זקוב

מְצִלָּה. בַּלְדָּר. חֲסַר־פָּנִים.

מַעֲטָפָה.

הַדּוֹנַג חַם. וְהַחוֹתָם – מוּזָר:

צֶלֶם פְּנֵי הַבַּלְדָּר.

פָּתַחְתִּי. צַו:

"שָלשׁ בְּחִירוֹת לְמַשְׁמָעוּת חַיֶּיךָ.

לִבְחֹר: הַיּוֹם וּבַמָּקוֹם!"…

שָׁאַלְתִּי:"מַה מַּשְׁמָעוּת

בְּחִירַת מַשְׁמָעוּת?"

וְהַבַּלְדָּר, חִיּוּךְ מוּזָר עַל

אֵינְפָּנָיו – שָׂח:

“אַיִן”…

בָּחַרְתִּי: “שְׁטוּיוֹת!”, וְהַבַּלְדָּר,

פָּנָיו הָפְכוּ פָּנַי,

גִּחֵךְ:

“קִבַּלְתָּ – וּבִמְלֹא הַמַּשְׁמָעוּת”…

---

בִּקּוּר

מאת

אמנון זקוב

יָצָאתִי לְבַקֵּר אֶת

הַפְּסִיכֶה שֶׁלִּי;

יֵשׁ לִשְׁמֹר קֶשֶׁר

עִם מַכָּרִים.

עִנְיָן שֶׁל נִימוּס. וּמֵידָע.

דְּבָרִים מִשְׁתַּנִּים – אֵיךְ אֵדַע?

הַמִּבְנֶה בּוֹ הִיא מְאֻשְׁפֶּזֶת –

לַבִּירִינְט: חֲדָרִים

חוֹדְרִים הֲדָדִית

מִסְדְּרוֹן לוֹפֵת מִסְדְּרוֹן,

עֲלִיּוֹת – וּבְעִקָּר:

מַרְתְּפִים. הָמוֹן!

נָכוֹן: צָרִיךְ לְאַכְסֵן –

אֲבָל לָמָּה לִבְנוֹת לָהּ

פּוֹמְפֵּאָה?

קְצָת פְּרוֹפּוֹרְצְיָה, לַעֲזָאזֵל!

אֲנִי לֹא מְזַלְזֵל

אֲבָל לֹא כָּל סְטִיָּה –

צֹאן־בַּרְזֶל.

טַעַם טוֹב וְסֵלֶקְצְיָה

הָיוּ מוֹעִילִים, אַךְ הִיא,

הִיסְטֹורְיוֹנִית שֶׁיָּצְאָה מִן הַדַּעַת

מְתַעֶדֶת עַצְמָהּ לָדַעַת

עַד בְּלִי דַּעַת. מִי אוֹתָהּ יְרַסֵּן?

מִי יְעַיֵּן

בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה חֹמֶר

מִלְּבַד הִיא עַצְמָהּ, וְהִיא –

אֵינָהּ מְעֻנְיֶנֶת לַעֲסֹק בִּי.

הִיא אֵינָהּ פְּסִיכוֹלוֹגִית.

הִיא מִקְרֶה פְּסִיכֹולוֹגִי:

אוֹתָהּ מְעַנְיֵן

אַךְ וְרַק – לְאַכְסֵן!

---

וֶרְטִיגוֹ

מאת

אמנון זקוב

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מַרְגִּיעַ וּמְאֻשָּׁר בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁל

תְּאוּנַת מָטוֹס.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא רִאשׁוֹן

תְּמוּנַת־מַצָּב שֶׁעוֹד מֻסְתֶּרֶת מִ

נּוֹסְעִים שֶׁאֵין לִסְמֹךְ עַל תְּגוּבָתָם,

וְהַטַּיָּס, שִׁכּוֹר מִלְּשַׁקֵּר,

מוֹדֶה לְתוֹךְ אָזְנֶיךָ כִּי:

“הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם וּבְיָדַי אֵין כְּלוּם” –

יוֹרְדוֹת מֵרֹאשׁ כְּתֵפֶיךָ הַדְּאָגוֹת הַמְּעִיקוֹת

אוֹדוֹת הָאִישׁ עִם כּוֹבַע־הַמִּצְחִית וְהַכּוֹתָפוֹת הַמֻּזְהָבוֹת:

"הַאִם יַמְרִיא, הַאִם יִנְחַת, הַאִם הַאִם – " –

שׁוּב אֵין בִּידֵי הָאִישׁ שֶׁגּוֹרָלְךָ הָפְקַד בָּן מְאוּם

זוּלַת מוֹט נְחִיָּה שֶׁלֹּא מַנְחֶה דָּבָר,

וּלְרֵיחַ הַשֵּׁכָר מִפִּיו וְרַעֲדַת־יָדָיו אֵין קֶשֶׁר

אִם תִּחְיֶה אוֹ לֹא. גַּם הָאוֹרוֹת הָאֲדֻמִּים

הַמְצַוִּים לִקְשֹׁר גּוּפְךָ פֶּן

הַחֶבְרָה לֹא תַּעֲרֹב – דּוֹלְקִים עֲבוּר

אַתָּה אַחֵר, עָקוּד בְּתוֹךְ

מָטוֹס אַחֵר, דּוֹאֵג לְעַרְבֻיּוֹת –

חֶבְרָתִיּוֹת. הֲלֹא –

בֵּין מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה וּבֵין אֲשֶׁר יִקְרֶה –

נִתַּק כָּל קֶשֶׁר. מִלְכּוּד סִבָּה וּמְסוֹבָב –

נִשְׁבַּר! דְּבָרִים פָּשׁוּט יִקְרוּ,

דָּבָר אַחַר דָּבָר.

אַתָּה מַבִּיט אֶל הַטַּיָּס, וְעַל אֵדֵי הָאַלְכּוֹהוֹל

רוֹחֶפֶת לִקְרָאתְךָ נְשִׁיפָתוֹ, וְאַתָּה –

נוֹשֵׁף אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה,

בְּשׁוֹבְבוּת.

הֵן לִרְשׁוּתְכֶם עוֹמֵד עַתָּה

זְמַן לֹא קָצוּב מֵרֹאשׁ שֶׁל

חֹפֶשׁ אֵינְסוֹפִי וְחֹסֶר־אַחְרָיוּת

מָחְלָט – בְּעוֹד הַשְּׁאָר,

עִוְרִים לַמִּתְרַחֵשׁ

כּוֹפְתִים עַצְמָם לַצַּו אֲדֹם־הָאוֹר – אַל־תְּעַשֵּׁן

וּמֻדְאָגִים סְטָטִיסְטִית,

אַתָּה וְהוּא

נוֹתְנִים לָעֹנֶשׁ גֵט מֵחֵטְא

וּלְעַצְמְכֶם סִיגָר…

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְאֹד רָגוּעַ וּמְאֻשָּׁר בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁל

תְּאוּנַת מָטוֹס.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְאֹד מָתוּחַ וּבִלְתִּי נִסְבָּל בַּוַדָּאוּת שֶׁל

טִיסַת־שִׁגְרָה.

---

רַחְצָה בִּסְדוֹם

מאת

אמנון זקוב

הַיָּם הַמֵּת נוֹשֵׂא אוֹתִי

עַל כְּתֵפָיו

טוֹבֵל וְלֹא טוֹבֵל,

פּוֹלַט אוֹתִי לַחֲצָאִין כְּדֵי

לֹא לִפְגֹּע,

לוֹחֵש לִי בְּעַמְקוּת מְלוּחָה: "עוֹד לֹא

קָנִיתָ דֵּי מִשְקָל סְגֻלִּי לָבוֹא בִּי,

אִישׁ קָטָן,

אַתָּה אִישׁ קַל, אִישְׁקָל –

חֲזֹר אֵלַי כְּבַד מִשְׁקָל,

וּלְעֵת־עַתָּה – צוּף־צוּף…"

---

אַתָּה

מאת

אמנון זקוב

אָדָם

מַפְתִּיעַ אֶת עַצְמוֹ

בָּאִישׁ שֶׁלֹּא יָדַע כִּי

חַי בּוֹ. מֻפְתָּע,

מֻצָּב עַל צוּק מֵעַל מִדְבַּר צִיָּה

בִּידֵי מַפְתִּיע לֹא מֻכָּר, הַמְצַוֶּה:

"קְפֹץ, הִתְרַסֵּק, וְאַף עַל פִּי –

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ לא מֻבְטַחַת

שֶׁאוּלַי אַרְאֶךָּ,

אוּלַי לֹא,

כִּי אַרְצְךָ – מוֹלַדְתְךָ אֵינָהּ עוֹד".

וְהָאָדָם,

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּא בְּצוּק וּבְמִדְבָּר

וְכָל חַיָּיו – כָּרֵי־אַרְצוֹ־מוֹלַדְתוֹ, וּכְשֶׁנִטְּלָה –

נִטְּלוּ חַיָּיו –

קוֹפֵץ, מוּטָח, וְקָם

וּמְהַלֵּךְ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה,

וְהַמִּדְבָּר כֹּה זָר

וָאֳפָקָיו רֵיקִים מֵאֶרֶץ כָּלְשֶׁהִי

וְאַף עַל פִּי – הָאִישׁ

עֲדַיִן חַי, תּוֹהֶה

כֵּיצַד נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל יַם הַיִּסּוּרִים

הָאִישׁ אֲשֶׁר אוֹתוֹ הִפְתִּיעַ,

אַךְ הַמַּפְתִּיעַ שָׂח בַּעֲנָוָה:

"אֲנִי רַק בְּמִקְרֶה עָבַרְתִּי פֹּה,

זֶה רַק אַתָּה הָיִיתָ,

רַק אַתָּה…"

---

אַחֶרֶת

מאת

אמנון זקוב

הַחַיִּים יָכְלוּ לִקְרוֹת

כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת

אַךְ הֵם קָרוּ אַחֶרֶת.

הֶעֱרַמְתִּי וְקָרָאתִי

לָאַחֶרֶת – “כָּךְ”

וְ“כָךְ” – לָ"אַחֶרֶת,

אַךְ הֵם גִּחֲכוּ סֶמַנְטִית

וְקָרוּ “כָּךְ” וְרַק “כָּךְ”,

וְכָךְ –

נִלְכַּדְתִּי, אֶלֶף פַּעַם וּפַעַם

בָּאַחֶרֶת,

בִּלְתִּי סָבִיר – אַךְ עֻבְדָּה.

לוּלֵא קָרוּ כָּךְ

חַיַּי יָכְלוּ לִקְרוֹת

כָּל־כָּךְ “אַחֶרֶת”

אַךְ כְּשֶׁקָּרוּ רַק “כָּךְ”

חַיַּי קָרוּ רַק כָּךְ,

וְלֹא אַחֶרֶת.

---

תַּחְבּוּרָה

מאת

אמנון זקוב

אוֹטוֹבּוּס הַמַּזָּל הַטּוֹב

הֵגִיחַ מֵעֵבֶר לַפִּנָּה

אַךְ מִשּׁוּם־מָה לֹא עָצַר לִי.

כָּרָגִיל.

יֵשׁ צֹפֶן בִּלְתִּי מְפֻעְנָח

בַּמֻּנָּח “מִשּׁוּם־מָה”:

יוֹם־יוֹם הוּא אוֹרֵב לִי

נִסְתָּר בַּפִּנָּה,

מְנוֹעוֹ הוֹמֶה מְזִמָּה בְּתַת־שְׁמַע,

וּמְנַחְשֵׁל בִּי רֶטֶט

בִּלְתִּי נִתָּן לִשְׁלִיטָה שֶׁל תִּקְוָה

מַדִּיף לְאַפִּי נִיחוֹחַ "אוּלַי,

אַף כִּי אֵינִי מִתְחַיֵּב",

אַך אָזְנִי קַשּׁוּבָה רַק לָ“אוּלַי”,

וּמְתַרְגֶּמֶת מִמְּנוֹעִית לְ“אֲנִי”ית:

“אָכֵן!” חוּשַׁי

כֹּה חַדִּים בְּאִתּוּר

כַּוָּנוֹת הָעוֹבְרוֹת וְשָׁבוֹת,

כֹּה נָכִים כְּשֶׁמְּדֻבָּר

בְּאוֹטוֹבוס הַמַּזָּל הַטּוֹב

הַנּוֹסֵעַ בְּעִקְבוֹת

מוֹנִית אַשְׁלָיוֹת,

חֲסַר־אוֹנִים אֲנִי נִצָּב מְצַפֶּה,

קָשִׁישׁ בִּמְעִיל מִטְרִיָּה וּמִגְבַּעַת

מוּל תַּעְתּוּעֵי תַּחְבּוּרָה מְמֻנַּעַת,

לְשֵׁם מָה?

---

סְכִיזוֹפְרֶנְיָה, זְמַנִּית

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי

נִפְרָד מֵעַצְמִי.

זְמַנִּית.

יוֹם־יוֹם, שָׁעָה־שָׁעָה,

כָּל־כָּךְ יַחְדָּו –

עָיַפְתִּי…

אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל

מַשֶּׁהוּ פִּתְאֹמִי, טְרָאוּמָטִי,

שֶׁיִּדְרשׁ טִפּוּל־פּוֹסְט

בִּי, אוֹ בְּעַצְמִי,

אוֹ טִפּוּל זוּגִי בִּשְׁנֵינוּ.

אֵינִי רוֹצֶה לִחְיוֹת שָׁנִים

בִּשְׁלִישִׁיָּה, עִם פְּסִיכוֹלוֹג,

בִּגְלַל שֶׁשְּׁנַיִם הֵם אֶחָד

יוֹתֵר מִדַּי, זְמַנִּית…

אֲנִי רוֹמֵז לְמַשֶּׁהוּ

מִינוֹרִי, מְדֹרָג, כְּגוֹן:

" אֲנִי יוֹצֵא… לְסִדּוּרִים…

שָׁעָה־שְׁעָתַיִם…

נָחוּץ לְךָ, יַקִּיר, דְּבַר־מָה?" –

וּלְאַחֵר… וְלִשְׁאֵלַת:“הֵיכָן?” וְ“לָמָּה?” –

לִרְמֹז: “אָדָם זָקוּק לְ…”

בַּעֲדִינוּת, וּבְמַבָּט אוֹהֵב. רַק

בַּשָּׁלָב הַבָּא, כְּשֶׁהָאִחוּר

גָּדֵל, וְלֹא שׁוֹאֲלִים יוֹתֵר:

“יַקִּיר?” –

לוֹמַר בְּתַקִּיפוּת, עַל סַף גַסּוּת:

"אָדָם –

זָקוּק!!"

וְהַמַּבָּט –

אַכְזָר,

וְזָר,

אוֹ לֹא מַבָּט בִּכְלָל.

וְהַזּוּלַת שֶׁבִּי,

מֵבִין אָז כִּי

לֹא נוֹתָר לוֹ – אֶלָּא

לָצֵאת בָּדָד

גַּם כֵּן, וּלְאַחֵר –

אִם הוּא רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר

הוּא־הוּא עַצְמוֹ,

כְּמוֹתִי, וּבִי.

רַק אָז נַחְלִיט

אִישׁ לְגוּפוֹ, בְּמִגְבָּלוֹת שֶׁל

גּוּף יָחִיד:

זוּגִית –

אוֹ לֹא זוּגִית,

זְמַנִּית –

אוֹ לֹא זְמַנִּית,

וּמַה קָּבוּעַ:

הָעֲיֵפוּת – אוֹ

הַגַּעְגוּעַ…

---

חֲתָךְ

מאת

אמנון זקוב

מִתַּחְתִּיתוֹ

אֲנִי צוֹפֶה בָּהָר.

שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת עָרְמָה אוֹתוֹ הַגֵּאוֹלוֹגְיָה,

אָדֹם וְחוּם, יָרֹק־כָּחֹל

וְחוֹל,

עִדָּן עִדָּן וּצְבָעָיו.

וְהַחֲתָךְ –

מְדַמֵּם לִתְהוֹם אַחְרִית

וּמְעַמְעֵם אֶת שֶׁזָּהַר

בִּבְרֵאשִׁית.

מִתַּחְתִּיתוֹ – אֲנִי צוֹפֶה בָּהָר

אֲשֶׁר הָיָה חַיַּי. הַכֹּל מֻבְהָר

מִלְּבַד סוֹד הַתַּשְׁתִּית:

כֵּיצַד עוֹלִים שֵנִית?

---

עִם בּוֹא הַשִּׁכְחָה

מאת

אמנון זקוב

אֲנִי

תּוֹעֶה בְּסִמְטְאוֹת הַזִּכָּרוֹן

בְּנִסָּיוֹן נוֹאָשׁ לְפַעְנֵחַ

שֵׁם הַטּוֹב בִּידִידַי מִן

הַקִּירוֹת הָאֲטוּמִים, מְקֻשְּׁטֵי

סְמָלִים שֶׁלֹּא מִכָּאן,

קַדְמוֹנִיִּים מֵעֵת אוֹתוֹת בִּשְׂפַת בּוֹרֵא

עוֹד לֹא בֻּטְּלוּ בְּבוּז

עִדַּן הַהִגָּיוֹן, אֲשֶׁר

הִשְׁמִיד בָּהֵם אֵלִים וּפֵשֶׁר.

אַךְ

כְּשֶׁתָּשׁ הַהִגָּיוֹן בִּפְנֵי

הַשִּׁכְחָה, הוֹלֶכֶת וּפוֹשֶׁטֶת,

אוֹבֵד הַ־GPS,

מוֹרֵה נְבוּכִים יוֹצֵא מִדַּעַת,

וּבַמַּחְשָׁךְ – נִפְעָר הַמַּעַר

וְאָנֹכִי לָכוּד

בִּסְבַךְ מָבוֹךְ חֲסַר כָּל פֵּשֶׁר

מִלְּבַד הַיְדִיעָה הַסַּנְוֵרִית

כִּי בִּקְצֵה כָּל לַבִּירִינְט אֲשֶׁר אֶבְחַר

אוֹרֵב הַמִּינוֹטָאוּר.

---

15 דַּקּוֹת וּקְטִיעָה

מאת

אמנון זקוב

קָפַצְתִּי “לָרֹחַק”. לֹא מַשֶּׁהוּ.

סֵדֶר־גֹּדֶל –3.70,

מְהַרְהֵר, בְּעוֹדִי בָּאֲוִיר:

“הֲלֹא הַכֹּל יִסְתַּיֵּם כְּשֶׁאֶנְחַת!”

לָכֵן – פָּשׁוּט לֹא נָחַתִּי. נָסַקְתִּי!

רַגְלַי רָחֲפוּ בִּבְדֹלַח אַלְפִּינִי,

מַחֲלִיק בַּיְקוּם בְּשַׁלְוָה סְטוֹאִית

מוֹתִיר כָּל שִׂיא עוֹלָם

מְבֻיָּשׁ. לֹא הָיְתָה מְנִיעָה

לְתוֹצָאַת אֵינְסוֹף

וְהָעִנְיָן הָפַךְ לִמְגֻחָךְ

וְגַם לֹא כְּדָאִי: לֹא תִּוָּתֵר אוֹפְּצְיָה

לְמִקְצֵה שִׁפּוּרִים וּתְהִלָּה מִתְמַשֶּׁכֶת –

וְקָטַעְתִּי: 15 דַקּוֹת. 37.70!

הָעוֹלָם פָּרַץ בִּתְשׁוּאוֹת

וְהָאִישׁ בֶּחָלוּק לָטַשׁ בִּי עֵינַיִם:

וְלֹא הָיְתָה עוֹד תְּהִלָּה

וְלֹא הָיוּ עוֹד רַגְלַיִם.

---

חֲלוֹם בְּלָבָן

מאת

אמנון זקוב

אִישׁ סַקְרָן

נִכְלָא בְּחֶדֶר רֵיק־עָגֹל־לָבָן

עַד יוֹם מוֹתוֹ.

מוּבָן

שֶׁהוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ.

אִישׁ שָׁפוּי־סַקְרָן זָקוּק יוֹם־יוֹם לְגִלּוּי

שֶׁל מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, אוֹ לְפָחוֹת שִׁנּוּי

בְּמַשֶּׁהוּ יָשָׁן, אוֹ לְהַשְׁווֹת

לָרִאשׁוֹנָה בֵּין מֻכָּרִים,

אוֹ לְפָחוֹת, לִקְרֹא בְּשֵׁם חָדָשׁ –

אוֹתָם דְּבָרִים.

אַךְ מַה יַּשְׁוֶה, וּלְמִי יִקְרָא סַקְרָן

בְּחֶדֶר רֵיק־עָגֹל־לָבָן?

לָכֵן

יָצָא מִדַּעְתּוֹ – אֶל

יְקוּם שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ!

יוֹם־יוֹם גִּלָּה פְּלָנֶטַת שִׁגָּעוֹן נִסְתֶּרֶת,

לַיִל־לַיִל חָשׁ כֵּיצַד הִיא מִתְפּוֹרֶרֶת

עִם מֹחוֹ, וּמִבִּטְנָהּ בּוֹקַעַת הָאַחֶרֶת;

וְאִישׁ כָּלוּא הִשְׁוָה אֶת אִישׁ סַקְרָן־שָׁפוּי

שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לִחְיוֹת לְלֹא שִׁנּוּי־גִּלּוּי

וְנֶאֱלַץ לָאוּץ־כִּמְשֻׁגָּע־בַּיְקוּם־אַחֶרֶת־אֵין־סִכּוּי – –

לַבְּרִיָּה, בַּעֲלַת הַנֶּפֶשׁ־הַבִּלְתִּי־בְּרִיאָה,

אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּלִי תְּנוּעָה בַּלֹּבֶן וְכֻלָּהּ פְּלִיאָה

עַל שֶׁזָּכְתָה לַחֲווֹת שִׁבְעַת צִבְעֵי בְּרִיאָה.

וְאִישׁ שָׁפוּי־סַקְרָן־לְשֶׁעָבָר נֶחֱרַד אֶל אֵין־פִּנָּה

פֶּן יִבָּקַע הַקִּיר, וְיָד תּוֹשִׁיט צַו־חֲנִינָה.

---

גִּבּוֹר

מאת

אמנון זקוב

בּוּשָׁה גְּדוֹלָה פָּשְׁתָה בִּי

כְּדָם שָׁפוּךְ וְלֹא דָּמִי.

חוֹבְשִׁים,

קוֹצְרִים נַפְשָׁם הַצֵּל נַפְשִׁי

מִן הַפְּגָרִים.

אַיֵּה הַבּוֹר

יִשָּׂא חֶרְפַּת גּוּף לֹא נָקוּב

בֵּין הַקְּבָרִים, פְּעוּרֵי־עֵדוּת,

הַלּוֹחֲשִׁים: “גִּבּוֹר־גִּבּוֹר!” הֲלֹא

אַךְ רַק פָּחַדְתִּי, פַּחַד־מָוֶת,

מִן הַפַּחְדָנוּת.

---

מַרְק טְוֵיין

מאת

אמנון זקוב

הַיְדִיעוֹת עַל מוֹתִי הָיוּ

מְעַט מֻקְדָּמוֹת… כִּי

אֶת הַשְּׁמוּעוֹת – הִדְלַפְתִּי אֲנִי.

הַסַּקְרָנוּת לִשְׁמֹעַ הֶסְפֵּדֵי חֲבֵרִים.

לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַבָּעוֹת וּדְמָעוֹת.

אִם תִּהְיֶינָה…

יֵשׁ בַּחַיִּים עִרְפּוּל – שֶׁהַמָּוֶת מֵפִיג.

מַפְצִיעָה אֱמֶת מִבַּעַד "אַחֲרֵי מוֹת – ".

לְמַעֲנָהּ

רָאוּי לְשַׁקֵּר.

חֲבָל. אֲבָל –

הָאַלְטֶרְנָטִיבָה גְּרוּעָה יוֹתֵר…

---

הָאַתֵּאִיסְט

מאת

אמנון זקוב

בְּשֵׂכֶל חַד־תַּעַר אֲנִי מְפַסֵּל

עוֹלָם לְלֹא אֵל;

בְּרוּאִים בְּלִי בְּרִיאָה

קְרוּאִים בְּלִי קְרִיאָה

הֹוֶה לְלֹא יֶהְוֶה.

בְּאֵין לִי נָבִיא

יְהָבִי – בְּלַהֲבִי:

מוּל הָרִיק – אוֹרִיק

עַצְמִי לִכְלִי־זַיִן

וְאֶחְצֹב בּוֹ אַיִן

תַּחַת אַיִן:

אֵין כְּרִיעָה

אֵין קְרִיעָה

אֲשֶׁר לֹא נָעַל –

לֹא שַׁל

אֲשֶׁר לֹא סָגַד

לֹא בָּגַד.

בְּשֵׂכֶל חַד־תַּעַר אֲנִי מְפַסֵּל

עוֹלָם לְלֹא אֵל:

סִבָּה וּמְסֻבָּב, גְּבָבָה וּמְגֻבָּב

וְאִם לֹא כָּאן וְעַכְשָׁו –

אַכְזָב.

בְּתֹהוּ־אֵין־פֵּשֶׁר

אֲנִי יוֹצֵר קֶשֶׁר:

“אִם – אָז – לָכֵן – מ.ש.ל”

אַךְ אִם־אָז־לָכֵן אֵין נִמְשָׁל לְמִשְׁלֵי –

ז.ב.ש.ל.י.

בְּעוֹלָם לְלֹא שַׁל

וְיַתְמוּת בֶּן־אוֹנִי

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת נִמְשַׁל הַמְמַשֵּׁל

אֶת שִׂמְחַת הֶעָנִי

אֶת כִּבְשַׂת רָשׁ מֵאֵל

אֶת אֲנִי – זֶה אֲנִי – רַק אֲנִי.

---

לְעִתִּים

מאת

אמנון זקוב

לְעִתִּים, כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם רֵיקִים,

אֲנִי מִתְפַּלֵּל, שֶׁיִּהְיֶה מֵעַל אֵל,

אֱלוֹהַּ חַנּוּן וְרַב־חֶסֶד

אַבָּהִי וּבַר־שִׂיחַ, שֶׁמּוּכָן

לָלֶכֶת לְדִין־תּוֹרָה בְּחִיּוּךְ,

אַךְ אֲנִי מוּכָן לְהִתְפַּשֵּׁר גַּם עַל

קַנָּא וְנוֹקֵם, כִּי אַף שֶׁקָּשֶׁה –

זֶה מֻכָּר, מֵעַצְמִי,

לָכֵן אֲנִי יָכוֹל לְעַכֵּל בּוֹ

גַּם אִי־צֶדֶק וַאֲפִלּוּ זְוָעוֹת

בִּלְתִּי־אֱנוֹשִׁיּוֹת

כִּי זֶה כָּל־כָּךְ אֱנוֹשִׁי, אַךְ

אֵינֶנִּי מֵבִין אֵל שֶׁל

מַפָּץ וְגָלַקְסְיוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן

חַי,

קוֹסְמוֹסֵי גֵּיהִנּוֹם לְלֹא חֵטְא וְחוֹטְאִים

וּשְׁנוֹת־אוֹר בָּרִיק, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיוּ

שְׁנוֹת אָדָם.

מַה לָּהֶם וּלְאֵלִי?

וְאִם יֵשׁ בָּהֶם אֵל – מַה לּוֹ?

---

קְלִילוֹת

מאת

אמנון זקוב

וּלְפֶתַע, הִתְנַגֵּן בִּי

שִׁיר בִּלְתִּי חָשׁוּב אַךְ הֶכְרֵחִי.

בִּצְלִילוּתוֹ חַסְרַת הַדַּעַת

הָיָה מִין רֹךְ

עָנֹג, תִּינוֹק כָּזֶה,

שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לֹא לְאַמְּצוֹ

אֶל הֶחָזֶה.

הָיְתָה בּוֹ נְעִימָה

כֹּה רְחוֹקָה מִמַּטְּחֵי הַקְּרָב

בַּחֲזִיתוֹת בָּן נִבְרָאוֹת

תְּרוּעוֹת בְּרֵאשִׁית יְתוֹמוֹת מֵאָב,

לָמוּת וּלְהָמִית.

הַרְבֵּה אָבוֹת הָיוּ

לַמַּנְגִינָה שֶׁבִּי

וְעַל אַף זֹאת הָיְתָה בָּהּ נְעִימוּת

חַד־פַּעֲמִית.

---

מַאֲזָנִים

מאת

אמנון זקוב

מָחָר – הִתְחִיל הַיּוֹם גָּרוּעַ.

מִישֶׁהוּ חִלֵק בָּרְחוֹב פְּרָחִים וְכַרְטִיסִים

חִנָּם!

הַשֶּׁמֶשׁ צָהֲלָה בִּפְרִיצוּת בָּרָה

אַחַר לִקּוּי־יָרֵחַ

וְנַעֲרָה חִיְּכָה אָבִיב מוּלִי,

אוּלַי אֵלַי…

יוֹם שֶׁכָּזֶה

גּוֹזֵל קְצֻבַּת מָחָר שֶׁל

הֲנָאוֹת קְטַנּוֹת, נִסִּים קְטַנִּים

הַמֻּסְבָּרִים, וּמַדָּעִית,

וְעַל אַף זֹאת –

כֹּה נְעִימִים… יוֹם שֶׁכָּזֶה

מוֹתִיר מָחָר עֶרְיָה

מִכָּל פַּךְ שֶׁמֶן קְטַנְטַן,

מָחָר מַר וּמוּזָר,

אָמְנָם מֻסְבָּר –

אַךְ בִּלְתִּי מִתְקַבֵּל עַל דַּעַת,

כְּמוֹ לִקּוּי חַמָּה שֶׁלֹּא בָּעֵת

בִּגְלַל צֵל סְפִינָה גָּלַקְטִית,

פְּסִילַת כַּרְטִיס זוֹכֶה שֶׁלִּי

בִּגְלַל עָבַר זְמַנּוֹ,

וְנַעֲרַת אָבִיב, פְּרוּצַת גִּחוּךְ,

לְלֹא סָפֵק עָלַי,

מֻצְדָּק – אֲבָל מִנַּיִן לָהּ?…

הַצֶּדֶק –

מְהַמֵּר לוֹ הִמּוּרִים קְטַנִּים

עַל אֲנָשִׁים קְטַנִּים

בְּחֹסֶר צֶדֶק.

מוֹשֵׁךְ עִם לַיִל טֶפַח

טְפָחַיִם מְגַלֶּה עִם אוֹר,

וְאַף אִם יְעוֹלֵל לִי יוֹם נוֹרָא –

אֵינוֹ מַבְטִיחַ לִי מָחָר מַקְסִים

אוֹ לְפָחוֹת –

לֹא רַע…

מוּזֵיאוֹן

מאת

אמנון זקוב

---

הֶתְמֵד הַזְּמַן

מאת

אמנון זקוב

שׁוֹמֵר הַלַּיִל

נִבָּט אֶל הַשָּׁעוֹן

נוֹזֵל אֶל זְמַן

עָצֵל, לָבָן,

וְשָׂח:

"מַה תֶּאֱרַךְ בִּי

זְמַן, בַּלֵּיל,

מוּל גְּאוֹן הַתְּלוּיִים בִּי?

בּוֹדֵד, אַפְסִי, בַּמּוּזֵיאוֹן.

מִי וּמָה אֲנִי

מוּל כָּל הַיֹּפִי,

אִם כִּי…

אִם רַק אֶנְעַץ סַכִּין

בְּחִיּוּכָהּ שֶׁל…"

הַזְּמַן נוֹזֵל, לָבָן,

אֶל הַשָּׁעוֹן.

הִגִּיעָה עֵת: הַבַּיְתָה

וְלִישֹׁן.

---

בָּאֲגָף הַמִּצְרִי: נוֹפְרֶט וְרָאחוֹתֶפּ

מאת

אמנון זקוב

נוֹפְרֶט וְרָאחוֹתֶפּ

יוֹשְׁבִים עַצְמָם לָנֶצַח בְּכִסֵּא לָבָן

וְצִפֳּרִים חוֹרְטוֹת שְׁחֹרוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַבָּם:

"אָנוּ, נוֹפְרֶט וְרָאחוֹתֶפּ,

אִשָּׁה וּבַעַל אָפְיָנִיִּים לָעֵת

קוֹבְעִים בִּצְנִיעוּת כִּי:

"אֵלֶּה הֵם אֲנַחְנוּ

נוֹפְרֶט וְרָאחוֹתֶפּ

אִשָּׁה וּבַעַל לְמוֹפֵת

וְכָךְ גַּם נִשָּׁאֵר

עַד קֵץ כָּל עֵת

וְלִרְאָיָה – חָתַמְנוּ:

נוֹפְרֶט –

        וְרָאחוֹתֶפּ."

---

פְּרוֹפִיל

מאת

אמנון זקוב

כֶּשֶׁף־מוּמְיָה.

לַחַשׁ אִלֵּם, הִירוֹגְלִיפִי,

בֹּשֶׂם קְבָרִים,

הֱיוּת לֹא נִתְפֶּסֶת.

סוֹדוֹת סִפְרֵי־מָוֶת

שְׂפָתֶיהָ צָפְנַת

שָׁוְא יִשָּׁקוּהָ שִׂפְתֵי

פַּעְנֵחַ.

חַרְטֻמִּית חַרְטֻמִּית

סְפִינָתָהּ שָׁטָה גֹּמֶא

יְאוֹרָהּ מַאֲפִיל־מַאֲפִיל.

מְשׁוּכַת רֹאשׁ בַּרְבּוּרִית

צוֹפָה מַעֲרָב

שְׁתוּמַת־עַיִן שֶׁלִּי

נֶפֶרְטִיט.

---

פְּסוּלָה

מאת

אמנון זקוב

פְּסוּלַת־חֵמָר

קָשָׁה מֵחוֹל

מוֹסֶכֶת נְסִיכָה מִצְרִית בִּי

חֲנוּטוֹת־מַרְאֶהָ

וְכָל דִּמְעוֹת תִּמְסַח־תַּאֲוָתִי

לֹא יִצְלְחוּ

הָסֵב יְאוֹר זְמַנָּהּ

אֶל אֲגַמִּי הַמַּר.

---

מוּמְיָה

מאת

אמנון זקוב

זְמַנִּי מַקִּיף אִטִּית־אִטִּית

זְמַנִּים קְפוּאֵי־עַד

בִּזְגוּגִית.

כָּל חֵפֶץ – עֵת.

כָּל מֵת – עִתּוֹ.

וְשָׁטָה בֵּינוֹתָם עִתִּי –

בֵּינָתַיִם…

---

תּוּת

מאת

אמנון זקוב

תּוּת־עֲנַח־אָמוֹן עוֹדֶנּוּ נַעַר

וְכָל מַשָּׂא מִצְרַיִם עַל כְּתֵפוֹ.

הָמוֹן נִבְעָר צוֹבֵא בַּאֲלָפָיו

עַל שַׁעַר מַסֵּכַת מוֹתוֹ

לוֹחֵשׁ: “זָהָב, זָהָב!”

וְתוּת מַפְצִיר בָּם מִשָּׁשַׁר פָּנָיו,

בַּסַּרְקוֹפָג,

לַשָּׁוְא.

וְלֹא מוֹצֵא מָנוֹחַ תּוּת,

יֶלֶד חָנוּט,

בִּקֵּשׁ נַפְשׁוֹ שֵׁנִית לָמוּת

בְּיוֹם “חַג תּוּת!”

מֵאָה עֶשְׂרִים טוֹרֶפֶת לְקִנּוּחַ

מַלְכוֹן שׁוֹשֶׁלֶת ח"י;

עוֹד טֶרֶם חַי –

וָמֵת,

וּבְחֵטְא אֲשֶׁר נִגְלָה אַחַר מוֹתוֹ

כָּל מַכּוֹת מִצְרַיִם – עַל מוּמְיָתוֹ.

---

מַגְרִיט, דֶלְוו, וְנָתַן א.

מאת

אמנון זקוב

בִּמְחוֹזוֹת שְׁפָלִים, בַּלֵּיל,

יוֹרֵד דּוּמָה נִימוּס אֵירוֹפָּה.

בְּשַׁקְשֵׁקַת־אִלְּמִים, רַכֶּבֶת סוּ־רֵיאָלִית,

חוֹצָה קִירוֹת וָאָח

בְּלִי לְהַקִּישׁ: “פַּרְדוֹן!”

הַמְּסִלָּה –

עוֹקֶפֶת לֵב וּכְאֵב

מֵתֶיהָ הַחַיִּים,

נוֹשֵׂאת עַל עַיִן מְהַרְהֶרֶת,

שְׁקוּפָה וַאֲטוּמָה

תּוּגַת צַעֲצוּעֶיהָ הַגְּדוֹלִים.

---

אַפְּלָטוֹן בִּקְיוֹטוֹ

מאת

אמנון זקוב

רַךְ מִשֶּׁלֶג וְקָשֶׁה מִצּוּר

כּוֹפֶה עֵט הוֹקָסַאי אֶת הַמְּשֻׁלָּש

עַל פוּגִ’יָאמָה;

נֶאֱצָל מִכָּל גַּבְנוּן מִקְרִי

כָּל אֶבֶן נְמוֹגָה בַּיֵּשׁוּת

יוֹרֶדֶת פֶּתַע הֶאָרָה

עַל רֹאשׁ הָהָר.

---

פִּסּוּל בִּינָארִי

מאת

אמנון זקוב

הוֹלְכִים וְנֶחְצָבִים בְּמִגְבְּלוֹת

אַנְשֵׁי הַמַּפְסָלוֹת

הַמְמַיְּנִים אֶת חֲלָלוֹ

לְ“כֵּן” וְ“לֹא”.

פָּנָיו בּוֹקְעִים וְנֶחְרָצִים

מִתּוֹךְ אֵינְסוֹף פָּנָיו

בַּשַּׁיִשׁ

וְכָל נִתְזֵי מִמֶּנּוּ הָלְאָה

מְשַׂרְטְטִים כִּעוּר־יָפְיוֹ

בְּדֶרֶךְ הַשְּׁלִילָה.

---

סֶנְט הֶלֶן

מאת

אמנון זקוב

שׁוֹזֵר צְדָפִים

בּוֹנֶה אַרְמוֹן חוֹל

זוֹמֵם שְׁתִילַת קוֹקוֹס.

הוֹגֶה פְּרִיצַת שְׁבִיל אִגּוּף

בְּעֵשֶׂב הַפִּיל.

תּוֹבֵעַ חֻקָּה חֲדָשָׁה

לְטִקְסֵי הַיְלִידִים.

אֶת סֵפֶר חַיָּיו מְקַעֲקֵעַ בְּמַיִם

בְּהִירוֹגְלִיפִים יְדוּעִים אַךְ לוֹ –

וְשׁוֹכֵחַ,

וְיוֹשֵׁב בִּמְעָרָה לְפַעְנֵחַ

בִּקְלָפִים וְקָפֶה.

בְּסֵתֶר הַסּוּף

מַרְכִּיב רַפְסוֹדַת פְּלִישָׁה עֲנָקִית

בְּדֶגֶם זָעִיר.

מְגַלֵּף בֻּבּוֹת קֵיסְרֵי הָאֻמּוֹת

וְנוֹעֵץ בְּלִבָּן מַסְמְרִים

מְמַלְמֵל כַּשּׁוּפוֹת אַלּוֹת נוֹרָאוֹת,

קוֹרְסִיקָנִיּוֹת.

פֶּתַע קָם

לוֹפֵת בְּיָדוֹ שֶׁמֶשׁ־דָּם

לְרֹאשׁוֹ הַיָּרֵחַ עוֹטֵר

פּוֹלֵט: “אִי הוּא כּוֹכָב כֹּה קָטָן”

וָמֵת.

הַמַּצָּב הָאֱנוֹשִׁי

מאת

אמנון זקוב

---

תִּקְשֹׁרֶת

מאת

אמנון זקוב

מִמֶּרְחַק שְׁתֵּי צְעָקוֹת

צָפִיתִי בָּם בַּמִּרְקָע

צוֹעֲקִים בְּלִי תִּקְוָה;

זְכוּתָם הָיְתָה לִ־

צְעָקָה אַחַת!

דַּקָּה אַחַת!

וַאֲנִי זָקוּק לִשְׁתַּיִם:

דַּקָּה לִקְלֹט,

דַּקָּה לִפְלֹט,

וְלִצְעָקָה חוֹזֶרֶת,

לְוַדֵּא

שֶׁאֵין זוֹ תַּקָּלָה אָקוּסְטִית

שֶׁזֶּהוּ זֶה!

---

S.M.S

מאת

אמנון זקוב

עוֹר.

פְּנִים. חוּץ.

שַׁסְתּוֹם.

זוּלָת יוֹרֶה מִלָּה.

נִפְתַּח. נִקְלַט. נִסְגַּר. תֻּיַּק.

תְּגוּבָה:

נִפְתַּח. נִפְלַט. נִסְגַּר. נֻתַּק.

בְּעִדָּן קַדְמוֹן הָיָה הָעוֹר פָּעוּר,

מִלִּים זָרְמוּ, פְּלָגִים פְּלָגִים,

אֲדַמְדַמּוֹת, מְדַמְּמוֹת,

בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

וְהַסְּגֻלּוֹת – הִתְכַּרְבְּלוּ בַּלֵּב

וְחֵן עָדִין וּמְשַׁכֵּר שֶׁל סִגָּלִית

הָיָה מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶן,

רוֹפְאוֹת לַמְדַמְּמוֹת.

הָיָה בָּן נִיחוֹחַ בְּרֵאשִׁיתִי, תָּמִים,

עוֹלָם טְרוֹם־שַׁסְתּוֹמִים.

דִבּוּר יָשִׁיר. עָשִׁיר.

כַּיּוֹם – נִקְלָט־נִפְלָט.

תַּקְצִיר.

---

הָעִנְיָן הַזֶּה

מאת

אמנון זקוב

צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן.

לֹא רַק אֶת זֶה. יֶשְׁנָם עוֹד עִנְיָנִים,

וְיֵשׁ חַיִּים סְתָם – אֲבָל:

צָרִיךְ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן גַּם אֶת

זֶה.

אוּלַי חֶשְׁבּוֹן הוּא מֻנָּח לֹא מַתְאִים.

כִּי חֶשְׁבּוֹן הוּא צָלוּל, וְזֶה –

לֹא מַמָּשׁ. יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה

לֹא מוּכָח, וּמֵבִיךְ, וְדֵעוֹת אִישִׁיּוֹת, שֶׁ־

נִסְתַּפֵּק בַּמֻּנָּח: “חֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי”.

לֹא קַל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי;

יֵשׁ אוֹמְרִים: מוּטָב לֹא לְחַשֵּׁב

אַךְ, אַף שֶׁגַּם זֶה לֹא מֻמְלָץ,

קָשֶׁה לֹא לַחְשֹׁב

עַל זֶה, הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל

הַמָּוֶת.

---

אֳנִיּוֹת

מאת

אמנון זקוב

הָאֳנִיּוֹת, הַזְּקֵנוֹת, בָּאוֹת לָמוּת

בְּצִ’יטָגוֹנְג¹.

נוֹשְׁפוֹת וּמִתְנַשְּׁפוֹת, בְּמַעֲלֵה הַבְּרָהָמַפּוּטְרָה;

רֵאוֹת הָאֲרֻבּוֹת שְׁחוּפוֹת, מסֻרְטָנוֹת פֶּחָם,

פּוֹלְטוֹת עָנָן שֶׁל רֹעַ, שִׂטְנֵי אֵשׁ

אֶל תְּמִימוּתָהּ שֶׁל

בַּנְגְלָדֶשׁ.

כָּל מַלָּחֵיהֵן – נָמוֹגוּ,

נִסְפְּגוּ אֶל סִפּוּנִים מִתְפּוֹרְרִים

וְלֹא נוֹדְעוּ עוֹד.

הָאֳנִיּוֹת – חַפּוֹת מֵאֱנוֹשׁוּת,

כִּדְגֵי סַלְמוֹן, בְּחוּשׁ קַדְמוֹן עַל־אֱנוֹשִׁי

הֵן מְשַׁיְּטוֹת עַצְמָן, לְתַדְהֵמַת לִוְיְתָנִים,

מִלֵּב יַמִּים חַסְרֵי זֶהוּת,

מִבַּעַד לְקַרְחוֹנִים מְסֻמְּמֵי טִיטָנִיק –

לַמִּסְפָּנוֹת הַחֲרֵבוֹת,

אֲשֶׁר הָרוּ אוֹתָן בְּשַׁחַר פְּרֵה־הִיסְטוֹרִי

כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל גַרְדּוֹמֵי

עֲגוּרָנִים צְמֵאֵי־שְׁלָדוֹת.

שְׁוָרִים וְאִכָּרִים, בִּשְׁתֵּי גְּדוֹת הַנָּהָר

צוֹפִים בָּן בְּיִרְאָה שְׁלֵוָה

וְלוֹחֲשִׁים: “הָאֵל נָתַן, הָאֵל…”

וְאַסְטְרוֹלוֹג, בִּתְנוּחַת הַלּוֹטוּס,

בּוֹחֵן אֶת חִשּׁוּבָיו, עֲלֵי כַּפּוֹת הַדֶּקֶל,

מֵנִיד רֹאשׁוֹ:"אָכֵן,

זֶהוּ הַיּוֹם, זוֹ הַשָּׁעָה".

הָאֳנִיּוֹת, הַזְּקֵנוֹת,

קוֹשְׁרוֹת עַצְמָן בְּחַבְלֵי־תְלִיָּה

אֶל צִ’יטָגוֹנְג. הָאֲרֻבּוֹת –

פּוֹלְטוֹת וִדּוּי אַחֲרוֹן,

זוֹעֵק, אַךְ מְקַבֵּל הַדִּין.

זְאֵבֵי־עֲגוּרָנִים, פְּעוּרֵי־פִּיּוֹת

נוֹגְסִים בִּבְשַׂר הַחָי

בְּתַאֲוַת בַּרְזֶל מַחְלִיד.

וְרַק יְשִׁישׁ הַלַּהֲקָה

אֲשֶׁר זוֹכֵר אֶת חֶסֶד נְעוּרָיו

כַּאֲשֶׁר יִלֵּד אוֹתָן, סִפּוּן־סִפּוּן –

מֵסִיט פְּנֵי מְנוֹפוֹ אֶל הַצְּלָלִים

וּבַחֲשַׁאי מַזִּיל דִּמְעַת מֵי־יָם

מְלוּחָה־דְלוּחָה.

---

הַבַּיְתָה

מאת

אמנון זקוב

הַסַּלְמוֹן

חוֹתֵר בְּמַעֲלֵה נָהָר,

דּוֹאֶה, נֶגֶד כָּל הִגָּיוֹן וּמְשִׁיכָה

מֵעַל הָאֲשָׁדוֹת,

עוֹקֵף כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אֶת

מַלְתְּעוֹת הַדֹּב. וּבְפִרְפּוּר אַחֲרוֹן,

סָמוּק, אוֹרְגַסְמִי, וּבִשְׁאֵרִית הֱיוֹת

מָט אֶל בְּרֵכַת הֻלַּדְתּוֹ

לְקוֹל שִׁירַת הָעֲשָׂבִים בָּעֶרֶשׂ בָּהּ בָּקַע –

לָמוּת.

אֲפִלּוּ דָּג, יְצוּר דַּל־מֹחַ,

בְּרוּא דָּם קַר,

אֲשֶׁר גָּלָה אֱלֵי־יָם־זָר,

כְּרִישִׁי,

וְאֶל סִפְרֵי בִּשּׁוּל־עִלִּי –

כְּשֶׁתַּם זְמַנּוֹ וּבָאָה עֵת לָשׁוּט אֶל

אֹפֶל הַמֵּעֵבֶר –

מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַגָּע אַחֲרוֹן

עִם הַמֻּכָּר

בְּטֶרֶם נֶצַח הַנֵּכָר.

---

תַּהֲלִיךְ אִי־הָפִיךְ

מאת

אמנון זקוב

הַפְּרִי הַמַּבְשִׁיל בָּעֵץ

חָשׁ אֶת הַקֵּץ

אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעְצֹר אֶת

זִרְמֵי הַמְּתִיקוּת הַמְפַכִּים בּוֹ;

גַלֵּי עֲסִיסוֹ גּוֹאִים בּוֹ,

דּוֹאִים בּוֹ, פּוֹעִים בּוֹ,

בְּאַלְפֵי סִיס סַסְגּוֹנִי:

“אַבְרִיקָה, אַבְרִיקָה. אַפְרִיקָההה!”…

הָיֹה הָיְתָה בּוּעָה גַּנְעֶדְנִית.

הִיא פָּקְעָה, בְּהִמְנוֹן עֹנֶג וּתְהוֹם.

פְּרִי עַל גַּרְדּוֹם.

---

מְצִיאוֹת

מאת

אמנון זקוב

אָדָם מְחַפֵּשׂ

אָדָם מְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים.

הוּא אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים;

הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ.

אַךְ הוּא מַאֲמִין בַּמְחַפֵּשׂ.

כָּל עוֹד הוּא.

אָדָם נֶחְבָּא

מֵאָדָם שֶׁמָּצָא אֱלֹהִים.

הוּא לֹא נֶחְבָּא מֵאֱלוֹהַּ,

הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ.

הוּא נֶחְבָּא מֵאָח שֶׁיִּרְצַח

כִּי הָאָח מַאֲמִין בּוֹ.

אָדָם שֶׁמָּצָא

מְחַפֵּשׂ אָדָם בְּלִי מוֹצָא

לְהַמְצִיא לוֹ.

הוּא אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ

אָדָם מְחַפֵּשׂ,

הוּא אוֹיֵב לוֹ.

בַּמְּצִיאָה שֶׁאִמֵּץ

לַחִפּוּשׂ הוּא שָׂם קֵץ.

תַּם עִדָּן. נִנְעַל גַּן.

עֵץ־דַּעַת קָצִיץ

נִטַּע בֶּעָצִיץ

עֵץ חַיִּים־בִּשְׁאֵלָה

נִבְלַע

בִּבְרִיאָה שֶׁכֻּלָּהּ

סִימָנֵי־קְרִיאָה.

---

כְּ־

מאת

אמנון זקוב

כַּקֶּשֶׁר הַגּוֹרְדִי פְּרוּם קְצוֹתָיו,

כְּחוּט־אֲרִיאַדְנֶה שָׁמוּט וְנִפְתָּל,

כְּעִיר אֲשֶׁר לֹא חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,

כְּאָדָם מְפֻצָּל,

כְּ־

---

פֶּתַח־תִּקְוָה

מאת

אמנון זקוב

כְּשֶׁהָאָדָם מַגִּיעַ לְמָבוֹי סָתוּם

הַדֶּרֶךְ תַּמָּה וְהַקִּיר אָטוּם

וְהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְטַפֵּס בַּקִּיר

וְאֵין לוֹ אֶבֶן שֶׁתִּזְעַק מִקִּיר –

אַט־אַט הָאִישׁ מַכִּיר

כִּי הַמַּצָּב (יָמִין, שְׂמֹאל, וּלְפָנִים – אַךְ קִיר)

אֵינֶנּוּ הַגָּדָה (עַל מַצָּבוֹ הַקִּיּוּמִי שֶׁל בֶּן־תְּמוּתָה)

גַּם לֹא חִידָה (מִסּוּג “הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר”),

וְלֹא מְזִמָּה (נֶגְדּוֹ, וְהַשְּׁאֵלָה אֵיךְ לְהָפֵר)

שֶׁל אֵיזוֹ מַאפְיָה

אֶלָּא פָּשׁוּט עֻבְדָּה

מִתְּחוּם הַטּוֹפּוֹגְרַפְיָה

וְעֻבְדּוֹת – אֵין טַעַם לְקַלֵּל

רַק לְקַבֵּל – וְאָז:

לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָאֶמוֹצְיוֹת

וְלִבְחֹן בְּשֵׂכֶל־קַר הָאוֹפְּצְיוֹת:

לִשְׁבֹּר הַקִּיר בָּרֹאשׁ? אָבוּד מֵרֹאשׁ;

טִפּוּס? הוּא לֹא כָּשִׁיר;

לַחְפֹּר מִנְהֶרֶת? אֵין תַּחְתִּית:

הַקִּיר נִצָּב עַל קִיר נִצָּב עַל קִיר

מִן הַתְּקוּפָה הַכְּנַעֲנִית;

לוֹמַר: “שׁוּמְשׁוּם הִפָּתַח” וּלְקַוּוֹת?

יֶשְׁנוֹ תַּקְדִּים – אַךְ אֵינוֹ סָבִיר;

לָסֶגֶת מְלֹא הַדֶּרֶךְ וּלְהַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית?

לָזֶה כְּבָר לֹא נוֹתַר לוֹ זְמַן וְלֹא

הַיְכֹלֶת הַנַּפְשִׁית. לָכֵן:

עָלָיו לִבְחֹר חָפְשִׁית בֵּין:

לְהִתְיָאֵשׁ וּלְקוֹנֵן: “אוֹי רַע לִי רַע לִי רַע לִי”

לְבֵין

הַצַּעַד הַיָּחִיד הַחִיּוּבִי וְהָרֵיאָלִי:

לִבְחֹר מַרְצֶפֶת, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ,

וּלְהִתְפַּלֵּל לְנֵס “קְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ”.

עִדָּן וּזְמַן

מאת

אמנון זקוב

---

בְּרִיאָה

מאת

אמנון זקוב

יֵשׁ לָעוֹלָם הַזֶּה מַהוּת מֻזְנַחַת.

מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר:

לִבְרֹא בְּשִׁשָּׁה, מְנוּחָה בְּשִׁבְעָה,

וְלִנְטֹשׁ בִּשְׁמוֹנָה –

טָעָה!

גַּם גַּלְגַּל מֻשְׁלָם בִּיקוּם אֱלֹהִי

– נִרְפֶּה, אַחַר מִילְיַארְד,

לְאֶלִיפְּסָה.

אַךְ לֹא רַק הַתִּחְזוּק:

הַבְּרִיאָה – מַגֵּפָה:

מִי שֶׁבּוֹרֵא יֵשׁ מֵאַיִן

בּוֹרֵא אִי־הִגָּיוֹן,

וְאַלְפֵי בְּרִיאוֹת צָצוֹת כְּפִטְרִיּוֹת

תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אוֹ כָּמוּשׁ,

מְלֵאוֹת סְתִירוֹת כְּרִמּוֹן;

וְלַשָּׁוְא תִּטְעַן: “אֵין לָכֶן זְכוּת” –

יֵשׁ תַּקְדִּים!

וְלַשָּׁוְא תִּטְעַן: “אֵין הִגָּיוֹן” –

הִיא הַנּוֹתֶנֶת! אָמְנָם –

אֶפְשָׁר לִרְצֹחַ כָּל בְּרִיאָה מִתְחָרָה,

מִלֵּדָה – הַיְאוֹרָה,

בְּטֶרֶם יָצְרָה יְקוּם מִשֶּׁלָּהּ – אַךְ

הַגַּנָּן זָנַח, אוּלַי –

בִּגְלַל פֵּרוּשׁ מֻגְזָם שֶׁל

“לֹא תִּרְצַח”;

עַתָּה – אֵינְסוֹף יְקוּמִים אֶפְשָׁרִיִּים

מִתְמוֹדדים עַל מִקּוּם בִּיקוּם

יְחִידִי, אֻמְלָל, מַמָּשִׁי,

יוֹרִים אִישׁ בְּרֵעוֹ חֶזְיוֹנוֹת וְדָתוֹת

וּכְשֶׁכָּלִים הַקִּצִּים – גַּם מִשְׁוָאוֹת;

הָה, לוּ נִתָּן הָיָה לְהַחֲזִיר

אֶת כָּל הַיֵּשׁ אֶל הָאֵין

בְּאַנְטִי־מַפָּץ מַפָּצִי,

וְלִבְרֹא בְּרִיאָה בְּרִיאָה!

אֶלָּא שֶׁנּוֹתְרָה פִּרְכָה לוֹגִית,

פְּעוּטָה: מִנַּיִן

– כְּשֶׁנּוֹתַר רַק אַיִן?

---

גֵּאוֹלוֹגְיָה

מאת

אמנון זקוב

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לֹא הוֹגֵן

בַּגֵּאוֹלוֹגְיָה;

הִיא מְעַפֶּרֶת בָּנוּ זְמַן

לֹא אֱנוֹשִׁי;

קֶנְיוֹן פּוֹרֵס פְּרוּסוֹת שֶׁל עִדָּנִים

וּמְאֻבָּנִים. אֲנִי –

מַבִּיט בָּהֶם בִּנְבוּכוֹת שִׁבְעִים שְׁנוֹת

הוֹמוֹסַפְּיֶנְס; הֵם בִּי –

בְּעֵינֵי לָטָא רֵיקוֹת, שׁוֹפְעוֹת חָכְמַת

מִילְיַארְד שְׁנוֹת־מָוֶת.

לֹא הוֹגֵן.

אֵיזֶה סִכּוּי יֵשׁ לִי?

---

בְּתוֹר הַזָּהָב

מאת

אמנון זקוב

בְּתוֹר הַזָּהָב

תּוֹר־זָהָב הָיָה תָּר מֵעַל

וּבִמְקוֹר זְהָבוֹ – נוֹשֵׂא בְּדַל

גְּזֵלַת גִּזַּת־זָהָב

אֶל גּוֹזָלָיו.

בְּתוֹר הַזָּהָב

מִינוֹתוֹר נְחוּשׁ־מֵצַח רַהַב

בְּקַרְנָיו בַּמַּחְשָׁךְ,

סְמוּק דַּם־רֶצַח

נָגַח בִּזְהַב־הַנְּעוּרִים הַשָּׁחוּט.

וְחוּט־חֵן־אֲרִיאַדְנֶה

הָיָה אָז מָשׁוּךְ

מִלַּבִּירִינְט מֹחוֹ הֶחָשׁוּךְ

אֱלֵי כּוּךְ,

בִּתְהוֹם אֶלֶף אַמּוֹת,

בִּנְהָמוֹת אֱלֵי מוֹת

שִׁבְעָה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת.

בְּתוֹר הַזָּהָב

הָלְכוּ כָּל הַנְּכָלִים

אֶל אוֹפִיר. וְהָעִיר מָלְאָה

תַּפּוּחֵי־זָהָב־מוּפָז

וְאֵין בֵּינוֹתָם תַּפּוּז לָרָעֵב

וְלֹא פָּז לִרְפוּאָה.

בְּתוֹר הַזָּהָב

דּוֹר־זָהָב נִצָּב מְכֻשָּׁף

מוּל יָדוֹ הַיְצוּקָה –

מַחְתִּימָה כֶּתֶם כֶּתֶם

חָרָבַת שְׁבִיל זָהָב

בֵּין גְּדוֹת כְּאֵב־רַב –

שֶׁל מִידָאס.

מַעְגָּלִים מַעְגָּלִים

חוֹלְלוּ מְחוֹלְלִים

בְּרִקּוּד עֲגָלִים

מִתְגּוֹלֵל בִּגְלָלִים

וְזָהָב

וְשׁוֹר לֹא חָסוּם

אָטוּם לַזּוּלָת,

דָּשׁ בּוֹ צְרָכָיו

כִּיכָלְתּוֹ.

בְּתוֹר הַזָּהָב

מִינוֹתוֹר

    וְנוֹכֵל

        וְגוֹזֵל

            וְאֵל־עֵגֶל

קוֹשְׁרִים הֲדָדִית

כְּתָרִים

בִּבְרִית אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁלֶּשֶׁת

בֵּין הַבְּתָרִים.

---

הִיסְטוֹרְיוֹן

מאת

אמנון זקוב

מִגְּבָהַי

מַשְׁקִיף אֶל אֲחוֹרַי

אֲנִי חוֹשֵׂף עָרִים שְׁקוּעוֹת בַּיָּם

וְלֹא עָרִים נִבְנוֹת בַּחוֹף.

אְנִי מְפַעְנְחָן כְּ־

נִמְלֵי עוֹלָם עַתִּיק בְּיָם עַתִּיק אֲשֶׁר

גָּאֹה גָאָה מֵאָז –

אוֹ

עִיר גֵּאָה אֲשֶׁר

מֵעַז הִדַּרְדְּרָה,

וּמְתָרֵץ אִי־רְאִיַּת עִיר הַנִּבְנֵית – בְּ־

עַרְפִּיחֵי הֹוֶה.

רַק עִיר טְבוּעָה הִיא

עִיר שְׁקוּפָה הִיסְטוֹרִית, אִם כִּי

אוּלַי הִיא בָּבוּאָה לְעִיר נִבְנֵית

בִּרְאִי הַיָּם, וְבוֹ

אֲנִי רוֹאֶה עִיר טְבוּעַת עַרְפִּיחַ כְּ־

עִיר־עָבָר שׁוֹקֶקֶת מַיִם, כִּי

כְּהִיסְטוֹרְיוֹן,

אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת עָרֵי־עַכְשָׁו

לְמֵישָׁרִין, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁ־

מִגְּבָהַי,

הַרְחֵק מִכָּאן־עַכְשָׁו

בְּעַרְפִלֵּי הָיֹה הָיָה

בְּכִסּוּפַי אֶל לוּ יְהִי

אֲנִי חוֹזֶה אֶת שֶׁנִּגְזַר עַל עִיר

בְּטֶרֶם,

וְלֹא אֶת הַגְּזוּרָה אֲשֶׁר נוֹלֶדֶת

לְעֵינַי. אוּלַי

אֲנִי רוֹאֶה אֶת

אֶפְשָׁרוּת הָעִיר:

צְלוּלָה, שְׁקוּפָה, נֶחֱלֶמֶת,

צִדְפַּת הָאַפְרוֹדִיטָה,

בְּטֶרֶם תְּטַפֵּס בִּמְצוּקֵי הַחוֹף אֶל

עַרְפִּיחֵי הַכָּאנְעַכְשָׁו.

רַבָּתִי־עָם

מאת

אמנון זקוב

---

שְׁאוֹל מַנְהֶטֶן

מאת

אמנון זקוב

כּוּשִׁיָּה מְטֹרֶפֶת חוֹצֶבֶת בַּשֶּׁלֶג

גְּבוּלוֹת מַלְכוּתָהּ בְּקוֹפִיץ קַצָּבִים,

מַתִּיזָה פִּרְשֵׁי טֵרוּפָהּ עֲלֵי

בַּרְזִלֵּי־מוֹצָא הַתַּחְתִּית הַיָּחִיד

West seventy second.

חֲצוֹת. אֵיךְ נֵצֵא?

מִשְׁפַּחַת הַשְּׁאוֹל חֲבוּקָה בְּאַחֲוָה:

שִׁכּוֹר, מְסֻמָּם, וּשְׁתֵּי נְשׁוֹת־סְמַרְטוּטִים

צוֹפָה מִרִבְצָהּ בְּעִנְיָן יַחֲסִי

בַּדִּילֶמָה שֶׁלָּנוּ: בְּקַרְנָהּ הָאַחַת –

שׁוּם אִישׁ שָׁפוּי לֹא יִפְלשׁ לְמַלְכוּת

שֶׁסֻּמְּנָה בְּגֶלְלֵי שִׁגָּעוֹן אִישִׁיִּים.

יֵשׁ שִׁטָּה בַּשְּׁפִיוּת: כָּבוֹד לֹא שָׁפוּי

לַקִּנְיָן הַפְּרָטִי, וְאִישׁ לֹא יֶחֱצֶה

אֶת חֶלְקַת אֱלֹהִים שֶׁחָצְבָה הַמְטֹרֶפֶת

לְלֹא רְשׁוּתָהּ, וּלְקַוּוֹת – זֶה מְגֻחָךְ.

בְּקַרְנָהּ הַשְּׁנִיָּה: הַשְּׁבוּיִים הַשְּׁפוּיִים

לְכוּדִים בְּשִׁטָּה הַקְּרוּיָה “מִשְׁפָּחָה”,

הַמְחַיֶּבֶת לָנוּס כְּאָנוּס מִדֵּי שַׁחַר

אֱלֵי מְקוֹם־עֲבוֹדָה חַם־דָּחוּס אַךְ לַחֲזֹר

מִדֵּי לַיל, by hook and by crook

לְחֵיקָהּ, וְחוֹזֵר וַחֲלִילָה, וְתָמִיד –

בַּתַּחְתִּית – וְאוּלָם:

רַק מְטֹרָף יֶחֱצֶה

מַקְצֵצַת עוֹבֵר־שָׁב מְטֹרֶפֶת

הַשְּׁפִיּוּת הַנִּדְחֶסֶת מְחַכָּה לַנַּחְשׁוֹן כְּדֵי לַחֲזֹר אֶל דִּירָה שְׂכוּרָה

בִּקְצֵה־מִסְדְּרוֹן, בִּקְצֵה־מַעֲלִית,

בִּקְצֵה גְּבוּל הַסֵּבֶל, עִם חִמּוּם מְקֻלְקָל

וְכָל זֹאת כְּדֵי לַחֲזֹר עַל כָּל זֶה

לַמָּחֳרָת. Impasse.

שֵׁשׁ רַכָּבוֹת כְּבָר פָּרְקוּ מִטְעָנָן,

מִשְׁפַּחַת־הַשֶּׁבִי הָפְכָה כְּבָר לְשֵׁבֶט.

הַשְּׁפִיּוּת הַנִּדְחֶסֶת מְחַכָּה לַנַּחְשׁוֹן

שֶׁיְּאַבֵּד שְׁפִיּוּתוֹ וְיִזֹּם

אֶת מַקְצֵצַת עַצְמוֹ לִתְשׁוּעַת־הַזּוּלָת.

אֲסִימוֹנֵי זְמַן־אוֹזֵל מְנַקְּשִׁים קְווֹטֶר־קְווֹטֶר.

הַיָּזְמָה הַחָפְשִׁית לֹא תּוֹרֶמֶת קָרְבָּן.

הַחַמְצָן לְפִתְרוֹן רַצְיוֹנָלִי אוֹזֵל;

“Let’s brainstorm the issue of breakthrough"

פּוֹעֶה פֶּתַע פִּיו שֶׁל אִישׁ מֶדִיסוֹן אֶוֶנְיוּ;

דִּיאָלוֹג מִתְפַּתֵּחַ בֵּין שְׁתֵּי גְּדוֹת־הַתַּחְתִּית.

גִּמְלַאי “גְּרִין בָּרֶטְס” מְשַׂרְטֵט לוֹ מִתְקֶפֶת,

אַךְ כָּל עוֹד לֹא נִגְמַל מֵאֲבָקוֹת לְבָנוֹת

אֵין לוֹ סִכּוּי מוּל מַגְיָה שְׁחֹרָה.

פְּסִיכִיאָטֶר־צַמֶּרֶת מִתְגַּלֶּה אִימְפּוֹטֶנְט

לְלֹא סַפָּה וְ/אוֹ זוּג סָנִיטָרִים וְשׁוֹקֶר.

פּוֹרְטוֹרִיקָנִית כּוֹרַעַת לִפְלֹט שְׁלִישִׁיָּה

וְגִינֵקוֹלוֹג יְהוּדִי בָּרָצִיף שֶׁמִּמּוּל

מַסְבִּיר בְּהוּמוֹר מֶה הָיָה מְבַצֵּעַ

לוּ הָיָה מְיַלֵּד אוֹתָהּ מוּל עַצְמוֹ.

בִּיּוּבַאִי מְנַסֶּה לְשַׁחְזֵר מְעֵי־מַנְהֶטֶן

אַךְ נִתְקָל בַּמְּעִי הָעִוֵּר – Impasse.

תּוֹפָעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁכְרוֹן־מַעֲמַקִּים:

נְיוּ־יוֹרְקִים בּוֹכִים אִישׁ עַל צַוַּאר־זוּלָתָם!

אִם לֹא אֶתְעָרֵב כָּאן וְעַכְשָׁו

הַקַּפִּיטָלִיזְם יִתַּם, וְתָקוּם פֹּה קוֹמוּנָה,

וְיָקוּם עוֹד גִ’ים ג’וֹנְס וְיִשְׁחַט אֶת כֻּלָּם.

בִּצְנִיעוּת גֵּר־טִירוֹן אֲנִי מַעֲלֶה רַעְיוֹן.

סַעֲרַת־תְּשׁוּאוֹת. שְׁתֵּי נַעֲרוֹת טֶלֶפוֹן

מַצִּיעוֹת לִי עַצְמָן וְעוֹד גְּרָטִיס

(הַיָּזְמָה הַחָפְשִׁית בְּעַד תִּגְמוּל כִּשְּׁרוֹן).

כְּדֵי לֹא לִפְגֹּעַ – אֲנִי מְאַזְכֵּר

הַמַּחְסוֹר הַזְּמַנִּי בְּמַרְצֶפֶת פְּנוּיָה;

Let’s make it a raincheck

סֻכַּם בִּתְקִיעַת־כַּף (מִי יֵדַע מוֹעֵד־גֶּשֶׁם־מַנְהֶטֶן)…

רַכֶּבֶת. לִפְקוּדָתִי –

אָנוּ נִתְלִים אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת

וּבְ־sixsty-six בּוֹצְרִים וּפוֹרְצִים לְרַחֲבַת Lincoln-center

לְשֵׁם שִׁנּוּי – אֵין פֹּה מְשֻׁגַּעַת,

.Thank God

רֵיחַ־חָמוּץ. חַמְצָן כַּנִּרְאֶה.

סַכִּינִים בַּפָּנִים. רוּחוֹת הַדְסוֹן.

בּוֹחֲנִים מוֹפָעִים: מֶטְרוֹ־סִיטִי־פִילְהַרְמוֹנִיק.

אֵיזוֹ עִיר! אֵיזֶה שֶׁפַע! מִי יָכוֹל לְשַׁלֵּם…

בְּחִנָּם – קְצָת מוּר־שַׁגָאל־ג’וּלְיַארְד

וּבְלִוְיַת אִישׁ־דַּי־קָשִׁישׁ מִ“טָמָאנִי־הוֹל”

הַמַּצִּיעַ לִי לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעִיר

אַף שֶׁהוּא עַצְמוֹ מֵת כְּבָר יוֹבְלוֹת

אֲנִי צוֹעֵד וְהוֹפֵךְ לִגְלִיד־קֶרַח

מַהֲלַךְ שִׁשָּׁה רְחוֹבוֹת לְבֵיתִי.

---

נְיוּ־אִינְגְלֶנְד, שַׁלֶּכֶת

מאת

אמנון זקוב

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שְׂטָנִי

בִּיפִי הַסְּתָו;

עַלְעַל־אָבִיב, אַךְ זֶה פָּקַע

נִצְמָד אֱלֵי פִּטְמַת־עָנָף

בְּעֶדְנַת פְּטוֹטֶרֶת, כּוֹסֶסֶת־לֵב.

אֵיךְ עֲדִינוּת כָּזוֹ תִּשְׂרֹד?

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, בְּהַס פֵיוֹת,

יוֹנֵק תִּינוֹק נֶקְטָר יָרוֹק

וּמְלַבְלֵב אֱלֵי בַּגְרוּת

רַחֲבַת־טָרָף וַחֲסֻנָּה

פּוֹרֶשֶׂת עֵירֻמָּהּ לַשֶּׁמֶשׁ

כְּוֶנוּס לְאַפּוֹלוֹ,

לוֹכֵד קַרְנֶיהָ וְרוֹקְחָן

בְּזִרְמַת צִנּוֹר סְתָרִים

לְסַם־חַיִּים לְעוֹלְלֵי־

דוֹר בָּא;

חַיָּיו – מֻצּוּ.

עַל־עַל, מֵרוֹם אָמִיר

עָלֶה יָשִׁישׁ

שְׂבַע־יְמֵי כְּסוּתוֹ וְעוֹנָתוֹ

חוֹזֶה בְּשׁוּב אַוְזֵי־הַבָּר

וְּמְהַרְהֵר בְּמַעְגְּלֵי הַזְּמַן,

וּפַעַם

אַף נִצְּבָה עָלָיו צִפּוֹר כְּחֻלָּה

דוּמָם,

בֵּין אַגָּדָה לְאַגָּדָה,

וְהֶעָלֶה תּוֹהֶה הַאִם

גַּם הוּא הוּא אַגָּדָה –

בְּהִתְקַבֵּץ חַשְׁרַת־עָנָן

אַט־אַט מִן הַצָּפוֹן

אֶל מוּל עֶלְבּוֹן הַשֶּׁמֶשׁ,

אַהֲבַת־חַיָּיו,

דּוֹעֶכֶת אֶל הַסְּתָו –

וּבְלֶחְיוֹ פּוֹרֵחַ סֹמֶק

בּוּשַׁת־עַד, עַל הֱיוֹתוֹ לָהּ

עֵד בִּלְבַד

וְאֵין בּוֹ לְהוֹשִׁיעַ,

וְהָאַרְגָּמָן פּוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ אֶל הַיַּעַר

מַצִּית הַיְקוּם בְּמַפְּצֵי

בּוּשָׁה נִשְׂגֶּבֶת

וְיֹפִי שֶׁהֶעָלֶה אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד

לְהָכִיל…

שְׂטָנִי שְׂטָנִי שְׂטָנִי הוּא

יְפִי־הַמָּוֶת.

---

פּוֹמְפֵּי

מאת

אמנון זקוב

הָעִיר

יוֹרָה מַטְּחֵי גּוֹרְדִים

בַּשְּׁחָקִים. מִנַּיִן

שַׁחְצָנוּתָהּ הַמְגֻחֶכֶת?

הַאִם אֵינָהּ יוֹדַעַת

שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר?

יוֹדַעַת גַּם יוֹדַעַת

אַךְ מְקַוָּה שֶׁאָנוּ לֹא,

שֶׁאִם תִּשְׁלַח אֶת זִהוּמָהּ

אֶל־עַל

וּתְמַסֵּךְ אֶת הַשָּׁמַיִם

וּתְשַׁנַּע אֶת כּוֹכָבֶיהָ אֶל מִרְקַע

בָּשָׂר וָדָם בְּתָכְנִיּוֹת רֵיאָלִיטִי –

נַאֲמִין כִּי מִגְדִָּלֶיהָ – פּוֹלְחֵי רָקִיעַ

וֵאלֹהִים, זָב־דָּם,

אִם הוּא קַיָּם –

נָס עַל נַפְשׁוֹ לִמְדוֹר־בֵּינַיִם

מְעֻרְפָּל,

וְכָל הַיְקוּם הִנּוֹ רַק

תַּפְאוּרָה שְׁטוּחָה,

הוֹשֵׁט יָדְךָ וְגַע בָּהּ

מֵאֶדֶן הַפֶּנְטְהָאוּז.

עִיר, עִיר, עִיר,

רַבָּתִי־עַם, מְשֻׁלַּחַת הִיבְּרִיס,

תְּמִימַת־שַׁחַץ כְּמוֹתֵךְ;

מְהָרְסַיִךְ־מַחֲרִיבַיִךְ

מִמֵּךְ יֵצֵאוּ,

נִינְוֵה דּוֹחַת יוֹנָה,

פּוֹמְפֵּי עִוֶּרֶת וֶזוּב,

עִירִי, עִירִי שֶׁלִּי

לְטוֹב וָרָע:

בְּבוֹא הַלָּבָה לְעִירִי

יְהֵא אֶפְרָהּ – אֶפְרִי.

---

כְּרִיסְטוֹ יִהְיֶה פֹּה

מאת

אמנון זקוב

לֶאֱרֹז אֶת תֵּל־אָבִיב

בְּנַיְלוֹן.

שׁוּם מוּם לֹא לְהַסְתִּיר,

רַק לְעַמְעֵם;

הַחַמּוּקִים הַמַּלְבֵּנִים יַתְווּ

מְתִיחוּת עַל סַף קְרִיעָה

אַךְ תֵּל־אָבִיב תָּמִיד נִרְתַּעַת

מִצַּוֵּי קְרִיאָה.

אֶת כָּל הַחֲלָלִים יֵשׁ לְמַלֵּא

בְּאַשְׁפַּתּוֹת וְחוֹל;

כָּל חַיְזָרֵי חֲלָלִיּוֹת

לֹא עוֹד יוּכְלוּ לִהְיוֹת

אָבָק פּוֹרֵחַ,

לֹא סְמָדַר וְלֹא בִּיּוּב

יִתְּנוּ בָּהּ רֵיחַ;

יִתְרוֹת נַקְבּוּבִיּוּתָהּ הַסְּפוֹגִית אָז

יְמַלְאוּ הָאֲנָשִׁים מִחוּלְיָתָם.

כּוֹלֵל הַיָּם. וְתַם.

הָעִיר

כְּלוּאַת הַנַּיְלוֹן, קְשׁוּרַת שְׁפָּגַט,

תְּפַרְכֵּס לוֹקָלִית

תְּהֻפְּנַט טוֹטָלִית

תְּשֻׁתַּק קוֹנְסֶפְּטוּאָלִית

לַמְּאֻבָּן הַחַי.

אֶת תֵּל־אָבִיב הָאֲרוּזָה יֵשׁ לְשַׁגֵּר

בַּעֲגָלוֹת שֶׁל הִיפֶּרְשׁוּק אֱלֵי

מוּזֵיאוֹן יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם,

וְאֶת הַיָ־ם עַל נְכוֹתֶיהָ

בָּהֶן גַּם ת"א (הָאֲרוּזָה בְּנַיְלוֹן)

לִגְלֹל בִּקְלַף מְגִלָּה גּוֹנֶזֶת

וּלְגַלְגְּלָהּ, בְּמִדְרוֹנוֹת שְׁפֵלָה אֱלֵי

חוֹלוֹת־זֹךְ בְּתוּלִיִּים

קְבוּרֵי מֵאָה שְׁנוֹת בְּדִידוּת שֶׁקָּמוּ לִתְחִיָּה

מִתַּחְתִּיּוֹת הָעִיר שֶׁלֹּא יָשְׁבָה בָּדָד לָהּ

מֵעוֹלָם.

אֶרֶץ אַהֲבָתָם

מאת

אמנון זקוב

---

רֶקְוִיאֶם לְדוֹר הַמְיַסְּדִים

מאת

אמנון זקוב

לֵךְ!

לֵךְ!

לֶךְ־לְךָ

מֵאַרְצְךָ־מוֹלַדְתְּךָ, בֵּית־אָבִיךָ,

אוּלַי אֲבִיאֲךָ אֶל נְבוֹ, וְאַרְאֶךָּ

אֶרֶץ־אוּלַי־בָּהּ־תָּבוֹא

וְאוּלַי לֹא. נִרְאֶה.

לֵךְ!

מֵאֶרֶץ דְּבַשׁ וְחָלָב

אֶל אֶרֶץ־אוּלַי שֶׁאַרְאֶךָּ

אוּלַי אֶתֵּן אוֹתָהּ לָךְ, לְלֹא קְרָב,

אוּלַי לָאו; כַּנִּרְאֶה לָאו.

לֵךְ!

לְכָה אַחֲרַי

מֵאֶרֶץ וַדַּאי

אֶל אֶרֶץ אוּלַי;

אִם אֵינֶנִּי בַּדַּאי

אִם אֵינֶנִּי כִּילַי

אֶתְּנָה לְךָ אֶרֶץ לֹא לִי

נֹכַח נְבוֹ, מִמּוּלִי,

אֶרֶץ קֵרַחַת

מֻבְטַחַת לָעַד

אוֹ אוּלַי – עַד…

הַכְּדַאי?

---

תַּהֲלוּכָה

מאת

אמנון זקוב

הָלוֹךְ הָלַכְנוּ, הַחֶבְרַיָּא,

מֵאַרְצוֹת הֻלֶּדֶת

לַמּוֹלֶדֶת.

אֶרֶץ־אַהֲבַת.

אַחַת.

נַחֲלַת. אָבוֹת.

"עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְסוֹד נַחְרִימָה.

אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה

לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל, מָחָר הַכֹּל,

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי.

הֵי!"

שְׁרִירִים.

עַל כָּתֵף – סַלִּים

רָאשֵׁינוּ – עֲטוּרִים.

אָנוּ עוֹלִים

וְשָׁרִים.

הַךְ!

הַךְ הַךְ –

טְרָשִׁים.

הָאֲנָשִׁים –

קָשִׁים.

כָּל רַךְ –

יִדְעַךְ.

רַק כָּךְ.

מַכּוֹשׁ טוּרִיָּה וְקִלְּשׁוֹן

וּלְשׁוֹן תָּנָ"ךְ.

הָבוּ הָבוּ –

לְבֵנִים.

נָקִים בַּיִת –

לַבָּנִים.

אָנוּ דּוֹר –

בַּרְזֶל,

שְׂעִיר־

הָעֲזָאזֵל,

מַכִּים – מֻכִּים.

הֵם –

יוּכְלוּ לִהְיוֹת

רַכִּים…

………………………

הַיָּמִים חוֹלְפִים, שָׁנָה עוֹבֶרֶת,

הַיָּמִים חוֹלְפִים, שָׁנָה עוֹבֶרֶת,

אֲבָל הַמַּנְגִּינָה, אֲבָל הַמַּנְגִּינָה –

כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת….

……………………..

---

שְׁקִיעָה בִּיסוּד הַמַּעֲלָה

מאת

אמנון זקוב

הַבֹּהַק מְסַמֵּא. חֹד תַּעַר.

שָׁחֹר לָבָן, שָׁחֹר לָבָן.

אַכְזָר מִכֹּל הָאוֹר בִּכְנַעַן.

הַרְחֵק הַרְחֵק

הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם עַרְפִלִּים

גְּוָנִים צוֹבְטִים. שִׁירֵי עַם זָר.

שְׁקִיעוֹת נָהָר.

דּוֹמֶה זָקֵן לְיֶלֶד וּמְדַמֶּה:

אוּלַי יָשׁוּב אוֹר הַיַּלְדוּת.

הוּא לֹא יָשׁוּב.

בְּהַאֲהִיל

צוֹפֶה דּוֹר הַמְיַסְּדִים נוֹף קִבְרוֹתָיו

וְהוּא – לֹא נוֹף יַלְדוּת.

הוּא מַעֲשֵׂה אָדָם

יְצִיר־יָדָם.

הַמְיַסְּדִים עָלוּ בּוֹ מַעֲלוֹת קְדֻשָּׁה,

אֶרֶץ חֲדָשָׁה, קָשָׁה,

מַכָּה בְּכָל מַכֶּה בָּהּ חֹרֶשׁ –

אַךְ הֵם הִכּוּ בָּהּ שִׁבְעָתַיִם שֹׁרֶשׁ

אֲבָל עַתָּה

זִכְרוֹן שְׁדֵמָה רַכָּה, אֵינְסוֹף הַמַּיִם,

לִבְנֶה כָּסוּף מוֹשֵׁךְ כִּסּוּף אֶל

בְּרֵאשִׁיתָם, לִפְנֵי יָמִים יָמִימָה,

בִּמְתִיקוּת תִּינוֹק, בָּאוֹר הָרַךְ

גּוֹוֵעַ אַט אֶל שְׁקִיעַת־חֵיק־אִמָּא.

דּוֹמֶה זָקֵן לְיֶלֶד וּמְדַמֶּה… –

חַמָּה עִוְרִית, בְּפֶתַע נוֹף־קְדוּמִים

שָׁטְפָה בְּפַעַם־דָּם –

וַתֵּרָצַח. הָאוֹר –

סֻמַּא אֶל חֹשֶׁךְ

בְּאַחַת.

יִלֵּל הַתַּן. הָאוֹתִיּוֹת –

פָּרְחוּ מִמַּצֵּבוֹת אֲשֶׁר נָפְלוּ

לְמַעַן.

עַזָּה כַּמָּוֶת, וּכְמוֹתוֹ נִשְׁכַּחַת –

שְׁקִיעָה בִּכְנַעַן.

---

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְסוֹד

מאת

אמנון זקוב

עוֹלָם חָדָשׁ נִבָּט נָבוֹךְ

בִּקְבֹר עוֹלָם יָשָׁן מֵתוֹ.

בְּדוּמִיַּת־שְׁבִיתַת־הַנֶּשֶׁק

צִרְחוֹת עֵיטִים, שִׁקְשׁוּק אִתִּים

מִלְמוּל עֵטִים מְתָעֲדִים

אִי־הַנּוֹחוּת.

הַחוּט הַדַּק בֵּין עוֹלָמוֹת

נִמְתָּח עַל מוֹת

אָדָם־חִידָה;

עָמֹק עָמֹק, בָּאִילָנוֹת,

בִּיסוֹד עוֹלָם וְסוֹד עָלְמִין

נוֹטְלִים מִתּוֹךְ אֲרוֹן־הַבְּרִית

גּוּפַת הָעֶלֶם, נְטָעָם

עֲלֵי חָרְבוֹת עוֹלָם עַתִּיק

בְּעֵת הֵקִים עוֹלָם צָעִיר

שֶׁהִתְיַשֵּׁן עִמּוֹ

וָמֵת.

קָהָל נוֹשָׁן,

חֶצְיוֹ רוּחוֹת חֶצְיוֹ יָשֵׁן

חוֹלֵם שִׁיר הִמְנוֹנֵי־הַקֵּץ

בְּסֻלָּמוֹת שְׁבוּרֵי־לֵבָב

וְתַחְבִּירִים שֶׁלֹּא מִכָּאן;

שִׁירוֹת־עָבָר מַכּוֹת בַּחֹרֶשׁ

הַקָּשִׁישׁ שֶׁתַּשׁ מִפְּרִי,

אַחֲרוֹן הַמְהַדְהֲדִים אוֹתָן עַל־פֶּה

מִבְּלִי עַלְעֵל בְּתִרְגּוּמָן.

עָלָיו אַט־אַט מָטִים, מֵתִים

וְנִסְפָּגִים בַּיְשֵׁנִים

אֵימֵי צְלִילֵי הַחֲדָשִׁים

מְנָעֲרִים

אֶת הַנּוֹשְׁרִים אֶל הַקְּבָרִים.

עוֹלָם הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם

הוֹלֵךְ וְנֶאֱלָם…

עַל בָּמוֹתָם עוֹלֶה בָּאוֹב

נְקְרָע בֵּין שְׁלֹשׁ אַחְדּוּיוֹתָיו

מַחֲזֵה בְּרֵאשִׁית: פְּלֻגָּה מִשְּׂמֹאל

וּמִיָּמִין

שְׁאֵרִית־פְּלֵטַת־עָבַר־זְמַנָּם –

קְפוּאִים בַּזְּמַן, בְּאֶרֶץ הָ

אוּלַי־וַדַּאי,

בְּטֶקֶס קְבוּרַת־עַצְמָם.

עוֹלָם־חָדָשׁ נִבָּט בְּקֹצֶר־רוּחַ

בִּשְׁעוֹנוֹ,

יָדוֹ, רַכָּה מִכְּדֵי טוּרִיָּה,

אַךְ מְיֻמֶּנֶת הֶדֶק – תּוֹפֶפֶת בּוֹ

מִקְצַב כָּאן־וְעַכְשָׁו.

שְׁבִיתַת הַנֶּשֶׁק שְׁבִירָה;

הַרְבֵּה גְּסִיסָה הָיְתָה נֶחְסֶכֶת

מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת לוּ… אֲבָל –

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בָּאִילָנוֹת הַיְשָׁנִים,

בַּהִמְנוֹנוֹת הַנּוֹשָׁנִים

וּבַמֵּתִים הַיְּשֵׁנִים, שֶׁ…

נְחַכֶּה…

---

שִׁבְעָה

מאת

אמנון זקוב

מוּגָן מִפְּנֵי עַצְמוֹ

הַשְּׁכוֹל תּוֹעֶה בְּמִדְבָּרִיּוֹת

הַמְנַחֲמִים. דְּבָרִים

שֶׁאֵין בָּהֶם דָּבָר מִבּוֹר הָרִיק

מְמַלְאִים הַבּוֹר בְּחֻלְיוֹת

שֶׁל מַה בְּכָךְ, שֶׁל עֵת עַתָּה.

הַהֲמֻלָּה, דְּמוּיַת חַיִּים,

בְּאַשְׁלָיַת גֵּרוּשׁ הַחֹשֶׁךְ

מְמַלְמֶלֶת אֶת עַצְמָהּ

לְדַעַת. יוֹשְׁבִים

הַמַּשְׁכִּיחִים אֶת הַשּׁוֹכְבִים.

דּוֹבְרִים

הַמְהַסִּים אֶת הָאִלְּמִים.

וְתַרְדֵּמָה, לְעוּסַת תִּקְרֹבֶת,

חוֹלֶמֶת זִכְרוֹנוֹת לֹא שַׁיָּכִים,

שׁוֹרָה עַל הַזּוֹכְרִים

שֶׁזִּכְרוֹנָם מֻשְׁעֶה.

מֻשְׁעֶה הַזְּמַן, מֻשְׁעֶה הַלֵּב,

מֻשְׁעֵית הַצְּעָקָה.

חָכְמָה רַבָּה וֶאֱנוֹשִׁית

כֹּה בִּלְתִּי אֱנוֹשִׁית

בּוֹרֵאת מְצִיאוּת כֹּה

בִּלְתִי מְצִיאוּתִית.

שִׁבְעָה.

---

אֵימַת יָם הַמָּוֶת

מאת

אמנון זקוב

נִתְקַפְתִּי אֵימַת

יַלְדָּתִי הָאוֹבֶדֶת בַּיָּם

כְּאִלֵּם הַצּוֹעֵק בַּחֲלוֹם.

בְּגוּשׁ הַבָּשָׂר הַצָּפוּף

כֶּתֶם עִוֵּר מִתְפַּשֵּׁט

מֵלִיט פְּנֵי בִּתִּי מִפָּנַי.

אֵיךְ אֶזְעַק אֶת אֵין־יַלְדָּתִי

בִּפְנֵי כָּל הֲמוֹן אִישׁ וָיֵשׁ?

רָאשִׁים לְאֵין סְפוֹר צָפִים

עֲרוּפֵי יָם־כְּתֵפַיִם־וּמַיִם

מָה רַבִּים בָּם כִּמְעַט כְּמוֹתָהּ

מַסֵּכוֹת בִּתִּי לְמוֹתָהּ.

אֵימַת־יַלְדָּתִי־הָאוֹבֶדֶת

כְּפוּתַת נִסָּיוֹן וְנִימוּס

מְהַלֶּכֶת מָתוּן עַל הַחוֹף

מְעוֹפֶפֶת פְּרָאוֹת עַל הַמַּיִם,

אֵימָה בַּיְשָׁנִית, מִתְנַצֶּלֶת

“בִּתִּי, סִלְחוּ לִי, אַיֶּהָ?”

מְצַוַּחַת שָׁמַיִם וָאֵל

בְּאָלוֹת וּנְדָרִים מְשֻׁנִּים,

אֵימַת אָבְדַן יַלְדָּתִי

שֶׁמָּצְאָה יַלְדּוֹתֶיהָ בְּכָל פַּעַם

וְאֵין בָּהּ דָּבָר לְנַחֵם

אֶת אֵימַת הַפַּעַם הַזּוֹ.

נָבוֹן, יַדְעָן,

הָאָב רוֹשֵׁם כָּל הָרוֹחֵשׁ

בִּבְשַׂר־בִּתּוֹ וּבְנִסְתַּר־רוּחָהּ

וְלֹא מֵבִין דָּבָר

בַּגּוּף הַמִּתְרַחֵק, הַזָּר,

נוֹשֵׂא עֲלֵי צַוַּאר בַּרְבּוּר

קֻפְסַת מֹחָהּ, נוֹעֶלֶת

בִּשְׁתֵּי עֵינֵי כּוֹכָב לֹא מְאִירוֹת

נַפְשָׁהּ הַמְבֹהֶלֶת.

---

יַשְׁנוּף

מאת

אמנון זקוב

כְּשֶׁתְָּמִי

הָיְתָה בַּת שְׁנָתַיִם

נִנְעֲצוּ

בָּהּ שְׁתַּיִם עֵינַיִם

גְּדוֹלוֹת

עֲגֻלּוֹת

חֲכָמוֹת

וְאַף

חַד־חַד־חַד

כְּצִפָּרְנַיִם

וְצַוָּאר – עֲלֵי צִיר

כְּמַפְצִיר:

“הֲלָעוּף?”

וְתָמִי חָזְרָה אַחֲרֵינוּ:

“יַשְׁנוּף”…

מֵאָז –

קְרָב נוֹאָשׁ

בַּגַּנֶּנֶת,

קַנָּאִית לָעִבְרִית

שֶׁלֹּא תִּגְזֹל מֵאִתָּנוּ

כִּבְשַׂת־רַשׁ־הַיַּשְׁנוּף

וְלֹא לֶקֶט־שִׁכְחַת־פְּאַת־הַמַּסְתוּפּ

לְנִגּוּב

כְּשֶׁתָּמִי

הָיְתָה בַּת שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם

נִנְעֲצוּ בְּלִבָּהּ

צִפָּרְנַיִם.

וְתָמִי

לֹא הָיְתָה.

וְנוֹתְרוּ בָּעוֹלָם

יַנְשׁוּפִים וּסְמַרְטוּטִים לְמַכְבִּיר

וְלֹא יַשְׁנוּף וּמַסְתוּפּ

לִרְפוּאָה.

---

לִצְלֹחַ

מאת

אמנון זקוב

הָאִישׁ

אֲשֶׁר צָלַח אֶת הַלָּמַאנְשׁ,

הַגֶּבֶר הָאַדִּיר

אֲשֶׁר צָלַח בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה,

וּמִכָּל אֲשֶׁר עָשָׂה

אִישׁ זֶה לְבֵיתוֹ

קִדֵּשׁ אִישׁ זֶה מַעֲשֵׂר

לְכָל חֲסַר־בֵּיתוֹ –

אִישׁ זֶה

נִצַּב בְּפֶתַח סַלְסִלַּת

כַּדּוּר פּוֹרֵחַ

וְחִיּוּכוֹ פּוֹרֵחַ אֱלֵי

חַסְרֵי־בָּתִּים

הַנִּבָּטִים בּוֹ מִשְׁתָּאִים:

"עַל מָה אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כָּל שֶׁלָּנוּ אֵין

צוֹלֵחַ טַיְפוּנֵי־צוּנָמִי

לְהַקִּיף עוֹלָם אֲשֶׁר רֻבּוֹ שֶׁלּוֹ

כְּשֶׁאֵין הֶכְרַח?"…

וְהָאִישׁ, בְּחִיּוּכוֹ

אֲשֶׁר שָׁבַר לִבְבוֹת רִבְבוֹת

נָשִׁים כָּךְ שָׂח:

“כִּי אֵין הֶכְרַח…”

נוֹסֵק אֱלֵי הַשֶּׁמֶשׁ

וְהַכַּדּוּר קָטֵן, קָטֵן,

וּדְמוּתוֹ גְּדֵלָה, גְּדֵלָה,

מְלֹא עוֹלָם,

כְּשֶׁנֶּעְלָם…

יוֹם־יוֹם אֲנִי

צוֹלֵחַ אֶת יוֹמִי,

אֶת אֵין־אוֹנִי,

אֶת רִיק בֵּיתִי,

אֶת אֵין בִּתִּי,

כִּי יֵשׁ הֶכְרַח, אַכְזָר

וּבִלְעָדָיו

אֵין עוֹד דָּבָר.

---

מַאהְלֶר

מאת

אמנון זקוב

שִׁירֵי מוֹת־יְלָדִים הֵם

שִׁירַת חַיֵּי הוֹרֵיהֶם.

הַזִּכָּרוֹן

מֵצִיף כְּהֶרוֹאִין בְּאַשְׁלָיַת־חַיִּים

וְדוֹעֵךְ לְמַמָּשׁוּת –

חַיִּים שֶׁתָּמוּ.

בָּאֵינוּת יֵשׁ נוֹכְחוּת

כֹּה עַזָּה, חֲמַקְמַקָּה;

הוֹרִים נִתְלִים בָּהּ

בְּצִפָּרְנֵי־נָמֵר שְׁבִירוֹת

אוּלַי תָּשִׁיב מִן הַבָּשָׂר הַמֵּת

לִיטְרַת חַיִּים קְטַנָּה.

לַשָּׁוְא.

שִׁירֵי מוֹת־יְלָדִים הֵם

שִׁירַת מוֹתָם, אַט־אַט, שֶׁל

הוֹרֵיהֶם.