תַּחְבִּיר הַלֵּב הַשָּׁסוּעַ

מַקָּף מַפְרִיד בּוֹ מַקָּף.

אַנְקוֹלֵי וָוֵי הַהִפּוּךְ

תּוֹלִים בַּבָּשָׂר הַקָּרוּעַ

בְּאַשְׁלָיַת חֻבַּר לוֹ יַחְדָּיו.

תְּהוֹמוֹת

שֶׁגֻּשְּׁרוּ בְּגִשְׁרֵי שְׁוָא

אֶל תְּהוֹם־סוֹף,

שְׁלָשׁוֹת נְקוּדוֹת עֲלֵי מוֹת –

מְפַשְּׂקִים פְּסוּקִים שׁוֹק עַל יָרֵךְ

בְּהִגָּיוֹן שֶׁטֹּרַף טָרֹף.

מְדַדֶּה עַל גְּדָמָיו, שְׁתוּם עַיִן,

נוֹשְׂאוֹ נוֹאָשׁ מִנְּשׂוּאוֹ.

אֵין קַב לַקַּו

הַהִגָּיוֹן כָּמֵהַּ לָאַיִן –

תִּקְוַת שָׁוְא –

אִישׁ מֵהָאַיִן לֹא שָׁב.

הַשָּׂפָה בֻּתְּרָה לִשְׂפָתַיִם

הַשְּׂפָתַיִם צוֹעֲקוֹת אִלְּמִית

הַמִּשְׁפָּט, בֵּין מִשְׁפְּתַיִם,

רוֹבֵץ סְפִינְקְסִי, חֲסַר־פֵּשֶׁר, מַצְמִית.

תַּחְבִּיר הַלֵּב הַשָּׁסוּע

כְּלָל עֲלֵי כְּלָל עֲלֵי כְּלָל

וּתְשׁוּבָה לְ“מַדּוּעַ?”

אֵין כְּלָל…

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיֹה הָיִיתִי

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם

“חָכָם מִכָּל אָדָם” מַקְהֶלֶת כָּלְאָדָם

שָׁרָה מְלֹא עוֹלָם

לָאִישׁ קֹהֶלֶת.

אֲנִי יָדַעְתִּי כָּל חָכְמָה וָדַעַת

אֲשֶׁר הָיְתָה וְתִהְיֶה

כַּאֲשֶׁר יֵדַע אָדָם אָת חַוּוֹתָיו.

אֶלֶף נָשִׁים יָדַע קֹהֶלֶת

בְּאַהֲבוֹתָיו.

עַתָּה אֵדַע כִּי תַּמּוּ אֲבִיבַי בַּשּׁוּלַמִּית

וּבָאוּ חָרְפֵי הַכְּפוֹר בַּשּׁוּנַמִּית

וְהַסּוֹבֵב אֲשֶׁר הֶחֱיָה – יַצְמִית.

אֲנִי

יָדַעְתִּי כִּי אֲשֶׁר הָיָה – יִהְיֶה

אַךְ לֹא אֵדַע מַה הוּא הֶ“הָיָה”

בֶּאֱמֶת –

לְבַד מִן הֶעָפָר הַשָּׁב אֶל הֶעָפָר

וָמֵת

וְדַעַת זֹאת הָיְתָה מְקוֹר מַכְאוֹב

וְלֹא הוֹעִיל הַשֵּׁם, וְשָׁוְא הַשֶּׁמֶן טוֹב.

לַשָּׁוְא שִׁנַּנְתִּי “עֵת לָטַעַת”

הַסּוֹת אֶת “עֵת לָמוּת”:

הַמַּכְאוֹב, כְּאוֹב,

עָמֹק כְּטִמְיוֹן

הֵנִיס אֶת דַּעְתִּי אֶל קְצוֹת הַדַּעַת

כְּאִיּוֹב

וָאֵצֵא מִדַּעְתִּי וָאֶכָּנֵס אֱלֵי פַּרְדֵּס –

יַעֲרוֹת־הָעַד שֶׁל הַסִּכְלוּת

וְאִי־הַהִגָּיוֹן;

רֹאשִׁי לֻפַּף בְּקִיסוֹסֵי סְתִירוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת

הַחוֹנְקוֹת אַט אַט גִּזְעֵי אַכְּסְיוֹמוֹת

וּמִן הַצַּמָּרוֹת –

אוּרַנְגוּטַנְגִים מִתְבּוֹנְנִים בִּרְאִי פְּלָגִים

תּוֹהִים: “הֲזֶהוּ חֹק הַזֶּהוּת?”

וּמְשַׁלְּחִים לַחְמֵי רֵאשִׁית חָכְמָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמִי, בִּרְבוֹת יָמִים, כְּשֶׁתִּמְצְאוּהָ;

אָמֶבּוֹת מְחַלְּקוֹת עַצְמָן לָדַעַת

עַד לְאִינְפִינִיטוּם

נוֹגְפֹות אֶת חֹק הַזֶּהוּת

בִּסְכִיזוֹפְרֶנְיָה,

וְדִינוֹזָאוּרִים, עֲצוּמִים מִנִּי עַצְמָם,

מִתְפּוֹרְרִים בְּאֹפֶן דִּיאָלֶקְטִי

סְתִירָה, סְתִירָה,

אֶל הֶעָפָר אֲשֶׁר אוֹתִי יָצַר.

וּמֵעָפָר – טַבַּעַת מֶבְּיוּס נְחָשִׁית

זְנָבוֹ בְפִיו, תּוֹכוֹ הוּא בַּר,

סוֹבֵב סוֹבֵב מִבְּלִי שַׁנּוֹת דָּבָר

מִבְּרֵאשִׁית;

אֲבָל מַשַּׁב הָרוּחַ בְּנִיחוֹחוֹת תַּפּוּחַ

שֶׁשְּׁכַחְתִּיו מִכְּבָר –

הִכָּה בִּי מֵעֶבְרֵי הַזְּמַן

בְּעַתִּיקוּת־יַלְדוּת כֹּה מַמָּשִׁית

עַד כִּי נִפְעַר בִּי גַּן

וְהֶבֶל הֲבָלִים עוֹלֶה כְּאֵד מַשְׁקֶה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

וַחֲבָלִים נוֹפְלִים בִּי בַּנְּעִימִים

לוֹפְתִים הַנְּשָׁמָה,

וּנְחָלִים יוֹצְאִים וְסוֹבְבִים

אֶל יָם מָלֵא בְּרִיק

וְעַל גְּדוֹתָיו צַדִּיק וְטוֹב לוֹ,

כִּי נוֹשַׁע בִּידֵי רָשָׁע,

וְשֶׁמֶשׁ קָם בַּמַּעֲרָב

וְנִרְדַּם בְּקֶדֶם

וְיֵשׁ שֶׁלֹּא יָקוּם וְרַק יָנוּם,

וְעֶלֶם,

שֶׁהָיָה לְמֶלֶךְ שֶׁכְּבוֹדוֹ הַסְתֵּר

מוֹחֵל כְּבוֹדוֹ וּבְשִׁיר שִׁירָיו

וּלְשׁוֹן חַיָּיו – הוּא מְהַמֵּר.

הוּא מְשׁוֹרֵר!

חוֹשֵׂף לִבּוֹ לִפְנֵי הַכֹּל

וְעוֹף שָׁמַיִם מַחֲזִיר אֵלָיו

הַקּוֹל,

וְעֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ, סְכָלוֹת,

פְּקוּחוֹת בְּתִמָּהוֹן

רוֹאוֹת נְכוֹחָה בַּחשֶׁךְ

עֲדֵי עִוָּרוֹן,

וּלְפֶתַע שׁוּב אֵינִי חוֹשֵׁב

אֲבָל אֲנִי קַיָּם

קֹהֶלֶת לֹא חָכָם

פָּשׁוּט אָדָם,

וַאֲנִי קֹהֶלֶת, מֶלֶךְ פִילוֹסוֹף,

חָשׁ אֶת הַסּוֹף

מוֹשֵׁךְ, כְּחוֹר שָׁחֹר בִּי,

לָאֵינְסוֹף,

וְהַסְּתִירָה לִכְאוֹרָה

כֻּלָּהּ חָכְמָה וְהִגָּיוֹן

כְּמוֹ לַחֲצוֹת מֵחוֹף לְחוֹף

תְּמוּרַת הַדְּרַכְמָה לְחָרוֹן.

אֲנִי, קֹהֶלֶת, אֲשֶׁר הָיֹה הָיִיתִי

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם

חָכָם מִכָּל אָדָם, לְדַעְתָּם,

נִפְרָד מִן הָעוֹלָם

סָכָל, אֱוִיל מַשְׁרִישׁ, בִּלְתִּי מֻשְׁלָם,

מִקְרֶה בֵּין הַמִּקְרִים כֻּלָּם,

אֲנִי, שְׁלֹמֹה, מַשְׁלִים וּמְנֻחָם,

כִּי זֹאת אֵדַע –

תַּם וְנִשְׁלַם.

בָּז לָעֹשֶׁר

כָּל אָשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ – כַּף יָדוֹ.

בַּז נִצָּב בָּהּ

צוֹפֶה לַצַּו, וְצִפָּרְנָיו

רַכּוֹת, רַכּוֹת,

וּמְחַכּוֹת.

קוֹל הַמִּדְבָּר – דְּמָמָה

כָּל הַמִּדְבָּר – בָּמָה

קְלָעֶיהָ בָּאֵינְסוֹף;

בְּעַפְעַפֵּי הָעוֹף –

קָרְבַּן־עולָה נִצְלָב:

בָּאֹפֶק – שְׂלָו.

בָּז לָעשֶׁר

מֶלֶךְ מְאֻשָּׁר־מִדְבָּר

דּוֹבֵר עַרְבִית נוֹשֶׁנֶת.

גְּמַלֵּי כָּבוֹד

פּוֹסְעִים בְּנַחַת מִגְּרוֹנוֹ

אֶל דּוּמִיַּת הַבַּז,

נוֹשְׂאֵי מִנְחַת בָּשָׂר־נָא

בְּשׂוּם־חוֹלוֹת, תְּבוּל־חֲרוּזִים

בְּסַלְסִלּוֹת סֻלָּם עַתִּיק.

הַבַּז מַקְשִׁיב וְלֹא מֵשִׁיב

עֵינָיו,

צוֹפֶה לַצַּו, וְצִפָּרְנָיו

תִּקְוַת הַשְּׂלָו.

לַשָּׁוְא.

עָרִיר, עָרִיר

פּוֹרֵשׂ הַמֶּלֶךְ שֵׂיבָתוֹ

עַל מַרְבַדֵּי מִדְבָּר.

כָּל שֶׁעָבַר עוֹלֶה בְּאֵשׁ

יוֹרֵשׁ אַכְזָר.

עֵינָיו, כֵּהוֹת,

קוֹרְאוֹת, בַּעֲרַבֶּסְק גַּבּוֹת

וְשֵׁפֶל עַפְעַפֵּי הַשֵּׁבֶט –

אוֹת,“כִּי בָּאָה עֵת!”

הַבַּז עוֹטֵף כַּפּוֹ

בְּתַכְרִיכֵי נוֹצָה,

צוֹפֶה טַרְפּוֹ;

מַלְכּוֹ – שׁוֹבֵר חַרְבּוֹ,

חוֹשֵׂף לִבּוֹ, וְשָׂח:

"בָּאָה עֵת, מַהֵר

שָׁלָל חָשׁ בַּז. פַּלַּח"…

וְאֵין פּוֹצֶה פִּיו בִּכְאֵב

בִּנְקֹר מַקּוֹר הַבַּז

בַּלֵּב.

וְאֵין צוֹפֶה בְּמוֹת הַבַּז

שְׁבוּר לֵב –

מִלְּבַד הַשְּׂלָו,

מִלְּבַד הַשְּׂלָו…

מֶלֶךְ עַל פְּצָעָיו

זוֹרֶה אַבְקַת זָהָב

מֵעֵין הָאַרְגָּמָן,

דַּמֵּם דּוּמָם

לִבּוֹ שׁוֹטֵחַ פָּז

מַרְגְּלוֹתָיו.

וְכָל כַּדְכֹּד הַמֶּלֶךְ

וְכָל מַרְגָּלִיּוֹתָיו

כָּל הַטּוֹפָּז וְהַשֶּׁנְהָב

וּבְרַק יַרְקָנָיו –

לֹא יָשִׁיבוּ דְּמֵי־הַמֶּלֶךְ

אֶל עוֹרְקָיו.

מֶלֶךְ נָס עַל חֲטָאָיו

בְּשְׁבִיל זָהָב.

לַשָּׁוְא לָבַשׁ כְּהֵלֶךְ

בִּקְרָעִים; פְּצָעָיו

יִזְרוּ אַבְקַת זָהָב

בִּרְדֹף סוּסֵי אוֹיְבָיו

בְּדֶרֶךְ מֶלֶךְ, עִקְבוֹתָיו.

לַשָּׁוְא

אוֹזֵר הַמֶּלֶךְ מְחַלְּצָיו

עֲלוֹת תַּחְתָּיו לַמֹּלֶךְ

לְרַצּוֹת.

אָבַד לַמֶּלֶךְ צַו

וְאֵל שֶׁיִּתְיַצַּב

בֵּין מֶלֶךְ עַל פְּצָעָיו לְבֵין

קִצּוֹ.

הַמֶּלֶךְ עִיר פְּרָזוֹת,

אַלְפֵי פָּרוֹת רָזוֹת

עוֹלוֹת עָלָיו לִבְלֹעַ

וְשָׁוְא הַלֶּחֶם, שָׁוְא הַמֶּלַח

אֵין תּוֹחֶלֶת

כִּי בְּחַיִל וּמִלְחֶמֶת

וּבְמַאֲכֶלֶת

שׁוֹפְרוֹת פָּרוֹת סַבּוֹת

אֶת יְרֵכָיו בִּתְקוֹעַ.

עוֹלָה עוֹלָה, עוֹלֶה הַמֶּלֶךְ בְּהָרוֹ

נוֹשֵׂא עֵינָיו מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרוֹ

אַך אֵין בַּשִּׂיחַ אַיִל

וְאֵין מַלְאָךְ לַשִּׂיחַ

וְאֵין הוּא נַעַר לְהַסִּיחַ

אֶת שֶׁרוֹאוֹת עֵינָיו.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ מֵאַחֲרָיו

אֵין צַעַר וְחֶמְלָה

אֵשׁ וְגָפְרִית כִּכַּר הָעִיר כֻּלָּהּ.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו

אֵין צֹעַר לְמִקְלָט

נָסִיךְ נִמְלָט. רַק צֹהַר

בֶּעָפָר וְנֵס תַּכְרִיךְ.

נִבַּט הַמֶּלֶךְ אֶל פָּנָיו:

מִבֵּין קִרְעֵי הַהֵלֶךְ

פְּצָעָיו זַלֵּי זָהָב

זָב וְאוֹזֵל.

“הָעֲזָאזֵל!!” שׁוֹאֵג הַמֶּלֶךְ

“תַּם!!”…

אוֹיְבָיו,

וְאוֹהֲבָיו,

וְאוֹבוֹתָיו –

כּוֹלְאִים נְשִׁימָתָם – –

כִּנְצִיב זָהָב הַמֶּלֶךּ מָט

אֶל מִשְׁכָּבָיו

עֲפַר עֵינָיו בַּאֲבוֹתָיו

בְּטֶרֶם מוֹת יוּמַת.