וַהֲרֵי

סִפּוּר דּוֹרְיָאן גְּרֵיי:

עֶלֶם. צֶלֶם. חֵטְא.

מִתְחָרֵט. עֵת־אֱמֶת.

חוֹרֵט. פּוֹרְטְרֶט – פֶּרְפֶקְט.

הָעֶלֶם – מֵת.

הָאִישׁ שֶׁהָיָה פַּעַם אֲנִי

בָּא לַבִּקּוּר הַשְּׁבוּעִי.

שְׁנֵינוּ מַחֲלִיפִים מֵידָע

אוֹדוֹת בְּרִיאוּת וְנֶכְדָּה;

הוּא אִישׁ בָּרִיא, וְלִי נְכָדִים

וַהֲמוֹן הֲמוֹן סְתָם

שֶׁלֹּא עָלוּ בְּדַעְתּוֹ מֵעוֹלָם

וְלִי עָלוּ בִּבְרִיאוּת.

הָרַוָּק, הָעַלִּיז,

הַמְחוֹלֵל סְבִיב גּוּפִי

בְּפִירוּאֶט מְלֵא חִיּוּת, אֵינְסוֹפִי,

תָּמֵהַּ כֵּיצַד נָטַלְתִּי עָלַי

עֹל שְׁנֵי דּוֹרוֹת לֹא שֶׁלִּי

בְּעֵת שֶׁדּוֹרִי שֶׁלִּי מִתְמַעֵט

מֵת אַחַר מֵת.

"אֵיךְ לֹא קָרָאתָ, יַקִּיר,

אֶת הַכְּתֹבֶת בַּקִּיר?"

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר

שֶׁחַיִּים לֹא קוֹרְאִים עֲלֵי קְלָף

הֵם קוֹרִים

מִקְרֶה, וּמִקְרֶה, וְנוֹסָף

כְּבָצָל מְקֻלָּף

וְאָדָם לֹא נוֹטְלָם מִמַּדָּף

אֶלָּא הֵם מוּטָלִים לְפָנָיו

שׁוּרָה אֲרֻכָּה,

הַרְחֵק, וְקָרוֹב,

וְרַק בַּעֲרֹב מְפַעְנֵחַ אָדָם

אֶת הַנַּעַר שֶׁהוּטַל בּוֹ עִם שַׁחַר

וְגַם זֹאת בְּסָפֵק.

וְדוֹרְיָאן תָּמֵהַּ כֵּיצַד הוּא הוֹלֵךְ וּמַצְעִיר

וַאֲנִי מִזְדַּקֵּן וְהוֹלֵךְ

וּלְמַעֲשֶׂה כְּבָר אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ, רַק שׁוֹכֵב,

וּמְצַפֶּה, בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ פַּתֵטִי

בְּתִקְוָה לְהִפָּגֵשׁ

כְּשֶׁאֵין מַה לְּחַדֵּשׁ:

הוּא תָּמִיד הוּא, וַאֲנִי

כְּבָר אֵינֶנִּי אֲנִי…

נָסַעְתִּי לְאֶרֶץ זָרָה

גַּרְתִּי בְּעִיר מוּזָרָה

בְּדִירָה שְׂכוּרָה וְקָרָה

שֶׁרִהַטְתִּי בְּרָהִיטִים מִתְכַּלִּים.

עַל מְנַת לֹא לָשׁוּב חֲזָרָה

עָבַדְתִּי עֲבוֹדָה לְזָרָא

בִּשְׂכָרָהּ

נֶהֱנֵיתִי הֲנָאוֹת מְשֻׁנּוֹת

וּסְבָלִים

כֹּה שׁוֹנִים מִסְּבָלַי

שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ חֲבָלִים

בִּנְעִימִים שוֹנִים מִנְּעִימַי.

בָּא יוֹם וְכָלוּ רָהִיטַי

פָּג חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת

בָּטַל דַּרְכּוֹן הַבָּטֵל

וַחֲסַל סֵדֶר הַזָּר;

דֶּלֶת טָרְקָה

עַל דִּירָה רֵיקָה

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה דִּירָתִי

וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לָשִׂים בְּכֵלַי

עֵדוּת שֶׁהָיִיתִי אֵי פַּעַם

(בְּדִירָה שְׂכוּרָה, בְּעִיר מוּזָרָה,

בְּאֶרֶץ זָרָה, בָּעֲבוֹדָה לְזָרָא)

וַאֲנִי שׁוּב בַּמְּכוֹרָה.

אֲנִי חוֹזֵר וְטוֹעֵן: “הָיִיתִי”

וְהֵם מְשִׁיבִים: "הוֹכַח!

חוֹזֶה־שֶׂכֶר, רָהִיט־כָּל,

אוֹ לְפָחוֹת הֲנָאָה וְ/אוֹ סֵבֶל מִשָּׁם";

אֲנִי מְנַסֶּה – אַךְ לַשָּׁוְא:

דִּירָתִי – שֶׁלִּי,

רָהִיטַי – עַד,

הֲנָאוֹתַי – סָפֵק הֲנָאוֹת, וְסָפֵק אִם נָאוֹת,

אַךְ אֵינָן מְשֻׁנּוֹת

וְסִבְלִי – מִי לֹא סוֹבֵל בְּאַרְצִי?

"אֲדוֹנִי,

אֵין מִנַּיִן לִגְזֹר פֹּה שָׁוָה

וְלֹא קַל וְכָבֵד

וְלֹא קַל וָחֹמֶר.

אֵין בַּמֶּה לְהֵאָחֵז!"…

אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא הָיִיתִי?

כְּכָל שֶׁחוֹלֵף – אֲנִי נָכוֹן לִפְשָׁרָה

עַל “חָלַמְתִּי”, שֶׁלֹּא לָצֵאת דֹּפֶן,

אַךְ אִם כָּךְ –

מִנַּיִן לִי וַדָּאוּת שֶׁכָּזֹאת

כִּי יֶשְׁנָן הֲנָאוֹת מְשֻׁנּוֹת,

וּסְבָלִים בַּנְּעִימִים,

וְזָרוּת כֹּה זָרָה עַד זָרָא –

מִנַּיִן?

אֵינִי חוֹשֵש לִפְגֹּעַ בְּשׁוֹגֵג

בָּרְגִישִׁים. נַפְשִׁי

קְשׁוּרָה בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה

כְּכַף בּוּבָּן בְּבֻבּוֹתָיו.

נַפְשָׁם שַׂמְתִּי בְּכַפִּי.

בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי אֲנִי קוֹרֵא אֶת

פְּגִיעוּתָם הַמְּתוּחָה, אֶת

רְפִיסוּתָם הַסְּבוּכָה,

נִשְׁמַת אֵימַת מוֹחָם

בְּסַף פְּקִיעָה.

אֲנִי מַקְדִים זַעֲקָתָהּ בְּחִיּוּכִי.

אֲנִי אָמָּן הַדְּמָמָה

שֶׁאַחֲרֶיהָ.

חֶרְדַּת מֵיתְרֵיהֶם בִּפְנֵי קִינַת־עַצְמָם

שׁוֹלַחַת רְטָטִים אִלְּמִים שֶׁל עֹנֶג

אֶל בְּשָׂרִי,

מַפְקֶדֶת בּוֹ, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה,

שִׁירוֹת וִדּוּי.

הִתְמַסְּרוּתָם הַמְיֻסֶּרֶת –

אֲנִי עוֹקֵד אוֹתָהּ אֶל הַגַּלְגַּל

סַד אַחַר סַד, '

מוֹשֵׁךְ זְעָקוֹת רַכּוֹת־רַכּוֹת

מִנְּשִׁימָתָם הַנֶּעְתֶּקֶת…

אֵינִי חוֹשֵׁשׁ לִפְגֹּעַ בְּשׁוֹגֵג

בָּרְגִישִׁים. בָּהֶם –

אֲנִי פּוֹגֵעַ בְּמֵזִיד.

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לִפְגֹּעַ, מִבְּלִי דַּעַת,

בַּגַּסִּים. בִּבְשָׂרָם –

אֵינִי מַבְדִּיל מֵיתָר –

מִגִּיד.

אִשָּׁה חָלְפָה בִּי

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח,

חָדְרָה, יָצְאָה, אֵינֶנָּה;

וְעִם מוֹת הַזִּכָּרוֹן

חַי בִּי חָלָל, חֲסַר הִגָּיוֹן

אַךְ עֻבְדָּה.

בַּלָּשׁ שְׁמוּט כּוֹבַע לַשָּׁוְא בִּי תָּר

אַחַר כַּדּוּר מָעוּךְ,

מָלֵא רָצוֹן טוֹב לְשַׁחְזֵר

מוֹתוֹ שֶׁל גֶּבֶר זָר

שֶׁזִּכְרוֹנוֹ אָבַד.

אֲנִי חוֹשֵׂף לוֹ, בְּנִימוּס,

כָּל שֶׁשָּׂרַד בִּי, לְצִלּוּם,

וְהוּא מוֹתֵחַ

חוּט עַל חוּט עַל כְּלוּם,

מַקִּיף אוֹתִי בְּסֶרֶט צְהַבְהַב

וּבוֹ נִכְתַּב:

“הָאִישׁ הַזֶּה הִנּוֹ חֲלַל זִירַת הָרֶצַח”,

נוֹטֵל בִּזְהִירוּת אֶת הֶחָלָל בְּשַׂקִּיקִית שְׁקוּפָה

פֶּן יִשָּׁמֵט פֵּרוּר, שֶׁכֵּן הָרִיק

הִנּוֹ כָּל הַמֵּידָע

עָלָיו יִבְנֶה הַתִּיק

בַּמַּעְבָּדָה.

“אֲנִי,” אוֹמֵר הוּא לִי

"לֹא אֵדַע שַׁלְוָה וָנַחַת

עַד שֶׁיָּדִי תְּהֵא מֻנַּחַת

עַל הָרוֹצַחַת!"…

לִבִּי הַמֵּת – רוֹטֵט

מֵרַחֲמִים עַל אִישׁ תָּמִים,

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יִשְׁקֹט

עַל מוֹת

אָדָם, אֲשֶׁר אוּלַי לֹא חַי כְּלָל

מֵעוֹלָם.

בַּלָּשׁ נוֹאָשׁ

רְדוּף נִרְצָח ללֹא רוֹצַחַת.

הֲלֹא הִיא רַק חָלְפָה בַּדֶּרֶךְ

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח

וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בְּדַרְכָּהּ

בְּעַרְמוּמִיּוּת נִרְצָח.

הַחַיִּים עָרְכוּ מְסִבָּה.

לֹא הֻזְמַנְתִּי.

נִסִּיתִי לַחֲמֹק בִּתְעוּדַת עִתּוֹנַאי־זָר.

שׁוֹמֵר הַסַּף נָטַל אָזְנִי

וְצָבַט לֶחְיִי בְּחִבָּה:

"נוֹאָשׁ כְּמוֹתְךָ, זִיּוּף – הִנּוֹ מִקְצוֹעַ!

מַה פֶּלֶא שֶׁאֵינְךָ מֻזְמָן;

אַתָּה כָּל כָּךְ פַּתֵטִי, שֶׁ־

נוּ, הִכָּנֵס, הִכָּנֵס,

גְּרָטִיס, אֲבָל:

שֶׁלֹא תָּעֵז לִשְׂמֹחַ!"

נִכְנַסְתִּי. גּוּשׁ דָּחוּס.

אוּלַי הָיָה אֵי פַּעַם

אֱנוֹשִׁי.

אֲנִי מֻצְמָד לַקִּיר,

שׁוֹאֵל שָׁכֵן, חוֹנְכִי וְנֶחְנָךְ הֲדָדִית:

“הַשִּׂמְחָה – הֵיכָן?”

וְהוּא, עַל סַף מוֹתוֹ,

לוֹחֵשׁ: "מְסַפְּרִים שֶׁבַּמֶּרְכָּז,

אֵי־שָׁם,

אַךְ אִישׁ לֹא חָדַר וְחָזַר."

כָּשַׁלְתִּי לָצֵאת, אַךְ

הַשּׁוֹמֵר תָּפַס אָזְנִי

וּפָסַק, בְּלֹא כָּל חִבָּה:

"מִי שֶׁנִּכְנָס – לֹא יוֹצֵא,

עַד שֶׁמּוֹצֵא, אוֹ עַד שֶׁ – "

וְדָחַף אוֹתִי חֲזָרָה.

הָאִישׁ בַּמַּסֵּכָה הִצְמִיד לְרַקָּתִי אֶקְדָּח.

חַיַּי חָלְפוּ נֶגְדִּי כְּסֶרֶט.

וְהַסֶּרֶט – רֵיק.

הִקְרַנְתִּי לָרוֹצֵחַ – וְהַמִּקְצוֹעָן גָּעַר בִּי:

"לָזֶה אַתָּה קוֹרֵא ‘חַיַּי’!?

אֵינְךָ נוֹכֵחַ בָּהֶם!!"

גִּמְגַּמְתִּי שֶׁאוּלַי נָכַחְתִּי

בְּאֵיזֶה יְקוּם אַחֵר

אַף שֶׁאֵינִי זוֹכֵר – וְהוּא אָמַר:

"הֵי! הֵי!

אַתָּה כְּבָר לֹא יֶלֶד! וְלִי –

חוֹזֶה: 'טֹל חַיָּיו שֶׁל

פְּלוֹנִי' – אֵיךְ? אִם

לֹא הָיוּ חַיִּים? הָא?"…

הִרְהַרְנוּ יַחַד בַּסּוּגְיָה הַלּוֹגִית.

הַצָּעָתִי לֹא לְסַפֵּר – בֻּטְּלָה בְּזַעַם

מִקְצוֹעִי. “תַּתְחִיל לִחְיוֹת!” הָאִישׁ סִנֵּן,

"וּקְרָא לִי רַק כַּאֲשֶׁר

יִהְיוּ חַיִּים. וְשׁוּם סְרָטִים!"

סִחְרֵר אֶת הָאֶקְדָּח בְּאֶצְבַּע, וְנָמוֹג

אֶל הַחוֹזֶה הַבָּא.

בְּלֵדָתוֹ –

אִישׁ לֹא חוֹשֵׁד שֶׁהוּא.

הָאָב סָבוּר כִּי הוּא יוֹנֵק בְּישֶׁר

לֵב אֵם נִפְתָּח הַיְשֵׁר מִדַּד

יַלְדוּת שֶׁל אשֶׁר ויַשְׁרוּת,

אוּלַי בְּגִיל הַהִתְבַּגְּרוּת –

עוֹבֵר־אֹרַח, דֶּרֶךְ כְּלָל,

מֵעִיר בַּעֲדִינוּת, עַל:

"אִם אֵינִי טוֹעֶה, מִרְוָח…

מִן הָאֲנָךְ…" – סְקוֹלְיוֹזִיס??

לָאוֹרְתּוֹפֶּד פִּתְרוֹן: לְהִתְעַמֵּל

וְלֹא לִסְחֹב בְּיַד יָמִין.

שְׁנוֹת פֶּרֶךְ שֶׁל סְחִיבָה שְׂמָאלִית

עַד שֶׁיּוֹם בָּהִיר –

מַכָּה חֶשְׁכַת הַהַכָּרָה בְּכָל הַמֶּדְיָה:

פֹּה לֹא אוֹרְתּוֹפֶּדְיָה!

פֹּה אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי!!

הַגְּרָוִיטַצְיָה בְּגוּפוֹ פּוֹזֶלֶת!

חֻקֵּי הַכֹּבֶד מְבַצְּעִים בּוֹ

סְטִיָּה מְלֵאַת הוּמוֹר.

הוּא עוֹמֵד בְּיִשְׂרָאֵל

כְּאִלּוּ הִיא טָהִיטִי;

לוּ שָׁם עָמַד, הָיָה הוּא אֲנָכִית שָׁפוּי, אֲבָל הוּא פֹּה,

וְאֶת טָהִיטִי לֹא רוֹאִים מִפֹּה –

כָּךְ שֶׁרוֹאִים רַק אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי

בְּלִי לִרְאוֹתוֹ בַּקּוֹנְטֶקְסְט

בּוֹ גּוּפָנִית הוּא מְאֻנָּךְ

וּמְאֻזָּן נַפְשִׁית לַחֲלוּטִין!

רוֹאִים רַק אִישׁ אֲלַכְסוֹנִי, שֶׁלֹּא מוּבָן

מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ נוֹפֵל כְּשֶׁמְּנִיחִים לוֹ

וְנוֹפֵל מִיָּד כְּשֶׁמְּיַשְּׁרִים לוֹ?

הַיְלָדִים חוֹלְמִים שֶׁהוּא קוֹסֵם

וְהוּא סִגֵּל לוֹ זְרִיזוּת יָדַיִם

כְּדֵי לֹא לִגְרֹם לַחֲלוֹמָם לִקְרֹס.

אַךְ עִם בּוֹגְרִים – קָשֶׁה לְאִישׁ אֲלַכְסוֹנִי:

זְרִיזוּת יָדַיִם לֹא תּוֹעִיל, גַּם לֹא זְרִיזוּת לָשׁוֹן.

הוּא מְשַׁבֵּשׁ בָּהֶם תַּדְמִית עַצְמָם!

כְּשֶׁהוּא נִצָּב מוּלָם – שׁוּב אֵין הֵם בְּטוּחִים אִם

דֶּרֶךְ נֶשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וָאֳנִיָּה בַּיָּם

אוֹ שֶׁבָּאֹפֶק הִיא נוֹסֶקֶת, הוּא צוֹלֵל.

וְרַע מִכֹּל – חֲשָׁשׁ נוֹרָא כִּי

זְקִיפָתָם – מִדְרוֹן,

מָה עוֹד שֶׁלְּכָל אֲלַכְסוֹנִי – אֲלַכְסוֹנוֹ

וְאִישׁ אֶת הַיָּשָׁר בַּאֲנָכוֹ יַעֲשֶׂה!

אַךְ כְּשֶׁשֶּׁבַע נוֹפֵל יָשָׁר שֶׁלָּנוּ וְלֹא קָם

מִשּׁוּם שֶׁאֵין הוּא מְסֻגָּל לִבְחֹר כִּוּוּן זְקִיפָה עָדִיף

יֵשׁ לְפָחוֹת לִשְׁקֹל הַגְלוֹת

כָּל מְלֻכְסָן לְאִי אֲלַכְסוֹנוֹ!

שֶׁלָּנוּ – אָפְקָם רָחָב וְרַהַב אֵין בָּם,

עַל יַחֲסוּת שָׁמְעוּ וְעַל מֶרְחָב עָקֹם,

לֹא הֵם שֶׁיִּכְפְּרוּ בְּרִבּוּיֵי הַיּשֶׁר

כָּל שֶׁיְּבַקְּשׁוּ: כָּל יָשָׁר – לְאִיּוֹ!

כְּלָלִית: לוּ יִפְרְחוּ אַלְפֵי אֲנָךְ

אֲבָל פְּרָטִית – אֶצְלֵנוּ רַק זְקִיפָה אַחַת!

אֵין הֵם יוֹרְדִים אֱלֵי אֵימַת הַסּוֹד

כִּי אֲלַכְסוֹן אֵינוֹ עִנְיָן שֶׁל גֵּיאוֹגְרַפְיָה

כִּי בִּמְלֻכְסָן שׁוֹכֵן שֵׁד מְיֻחָד

וְלֹא יִרְבּוּ יָמִים וּבְטָהִיטִי

אַט אַט יַבְחִינוּ הַיְלִידִים

כִּי גֵּר היּשֶׁר

שֶׁגָּלָה מִן הַיַּבֶּשֶׁת הַמְעֻקֶּמֶת

הוֹלֵךְ סוֹטֶה, הוֹלֵךְ סוֹטֶה אֶל…

מְלֻכְסְנֵי עֵינַיִם, עֲגֻלּוֹת מֵרֹב אֵימָה

יִרְאוּ כֵּיצַד נִפְזָל הוּא נֶגֶד עֵינֵיהֶם

אֱלֵי כּוֹכָב רָחוֹק רָחוֹק

וּנְבוֹכִים, יֵלְכוּ לַיַּעַר, בַּחֲשַׁאי,

לְהִוָּעֵץ, בְּאֹפֶן לֹא פוֹרְמָלי,

עִם אַחֲרוֹן הַקָּנִיבָּלִים.

אִשָּׁה, כְּלִילַת־יֹפִי

דּוֹהָה אַט־אַט בְּמוֹרְדוֹת־הַזְּמַן;

שָׁדֶיהָ

עָיְפוּ מִלְּתַחְזֵק אֶת

גּוּפָהּ.

תָּם יָפְיָהּ

נָמוֹג הַמֻּפְלָא

דּוֹר

שֶׁלֹּא יָדַע, וְלא שִׁעֵר

וְלֹא יְשַׁחְזֵר

אֶת שֶׁחָזָה דּוֹר אַחֵר;

ולַשָּׁוְא תִּזְעַק חָמָס

בְּקוֹל רוֹעֵד.

כְּבָר לא נוֹתָר לָהּ

עֵד.

אִיש פָּרוּץ

תּוֹכוֹ חוּץ כְּבָרוֹ

כָּל הֶחָפֵץ

נִכְנָס כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

שָׁוְא עוֹבֵר

בּוֹ הַשָּׁב וְחוֹזֵר

וּמַקִּישׁ תּוֹךְ הָאִישׁ:

אֵין תּוֹךְ בּוֹ!

וְנָבוֹךְ הָחוֹזֵר מֵאֵימַת

הַתְּשׁוּבָה וְתָמֵהַּ

אִם רַק חוּץ בּוֹ –

נִשְׁמַת אִישׁ פָּרוּץ

אַיֵּהָ?