מִמֶּרְחַק שְׁתֵּי צְעָקוֹת

צָפִיתִי בָּם בַּמִּרְקָע

צוֹעֲקִים בְּלִי תִּקְוָה;

זְכוּתָם הָיְתָה לִ־

צְעָקָה אַחַת!

דַּקָּה אַחַת!

וַאֲנִי זָקוּק לִשְׁתַּיִם:

דַּקָּה לִקְלֹט,

דַּקָּה לִפְלֹט,

וְלִצְעָקָה חוֹזֶרֶת,

לְוַדֵּא

שֶׁאֵין זוֹ תַּקָּלָה אָקוּסְטִית

שֶׁזֶּהוּ זֶה!

עוֹר.

פְּנִים. חוּץ.

שַׁסְתּוֹם.

זוּלָת יוֹרֶה מִלָּה.

נִפְתַּח. נִקְלַט. נִסְגַּר. תֻּיַּק.

תְּגוּבָה:

נִפְתַּח. נִפְלַט. נִסְגַּר. נֻתַּק.

בְּעִדָּן קַדְמוֹן הָיָה הָעוֹר פָּעוּר,

מִלִּים זָרְמוּ, פְּלָגִים פְּלָגִים,

אֲדַמְדַמּוֹת, מְדַמְּמוֹת,

בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

וְהַסְּגֻלּוֹת – הִתְכַּרְבְּלוּ בַּלֵּב

וְחֵן עָדִין וּמְשַׁכֵּר שֶׁל סִגָּלִית

הָיָה מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶן,

רוֹפְאוֹת לַמְדַמְּמוֹת.

הָיָה בָּן נִיחוֹחַ בְּרֵאשִׁיתִי, תָּמִים,

עוֹלָם טְרוֹם־שַׁסְתּוֹמִים.

דִבּוּר יָשִׁיר. עָשִׁיר.

כַּיּוֹם – נִקְלָט־נִפְלָט.

תַּקְצִיר.

צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן.

לֹא רַק אֶת זֶה. יֶשְׁנָם עוֹד עִנְיָנִים,

וְיֵשׁ חַיִּים סְתָם – אֲבָל:

צָרִיךְ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן גַּם אֶת

זֶה.

אוּלַי חֶשְׁבּוֹן הוּא מֻנָּח לֹא מַתְאִים.

כִּי חֶשְׁבּוֹן הוּא צָלוּל, וְזֶה –

לֹא מַמָּשׁ. יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה

לֹא מוּכָח, וּמֵבִיךְ, וְדֵעוֹת אִישִׁיּוֹת, שֶׁ־

נִסְתַּפֵּק בַּמֻּנָּח: “חֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי”.

לֹא קַל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי;

יֵשׁ אוֹמְרִים: מוּטָב לֹא לְחַשֵּׁב

אַךְ, אַף שֶׁגַּם זֶה לֹא מֻמְלָץ,

קָשֶׁה לֹא לַחְשֹׁב

עַל זֶה, הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל

הַמָּוֶת.

הָאֳנִיּוֹת, הַזְּקֵנוֹת, בָּאוֹת לָמוּת

בְּצִ’יטָגוֹנְג¹.

נוֹשְׁפוֹת וּמִתְנַשְּׁפוֹת, בְּמַעֲלֵה הַבְּרָהָמַפּוּטְרָה;

רֵאוֹת הָאֲרֻבּוֹת שְׁחוּפוֹת, מסֻרְטָנוֹת פֶּחָם,

פּוֹלְטוֹת עָנָן שֶׁל רֹעַ, שִׂטְנֵי אֵשׁ

אֶל תְּמִימוּתָהּ שֶׁל

בַּנְגְלָדֶשׁ.

כָּל מַלָּחֵיהֵן – נָמוֹגוּ,

נִסְפְּגוּ אֶל סִפּוּנִים מִתְפּוֹרְרִים

וְלֹא נוֹדְעוּ עוֹד.

הָאֳנִיּוֹת – חַפּוֹת מֵאֱנוֹשׁוּת,

כִּדְגֵי סַלְמוֹן, בְּחוּשׁ קַדְמוֹן עַל־אֱנוֹשִׁי

הֵן מְשַׁיְּטוֹת עַצְמָן, לְתַדְהֵמַת לִוְיְתָנִים,

מִלֵּב יַמִּים חַסְרֵי זֶהוּת,

מִבַּעַד לְקַרְחוֹנִים מְסֻמְּמֵי טִיטָנִיק –

לַמִּסְפָּנוֹת הַחֲרֵבוֹת,

אֲשֶׁר הָרוּ אוֹתָן בְּשַׁחַר פְּרֵה־הִיסְטוֹרִי

כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל גַרְדּוֹמֵי

עֲגוּרָנִים צְמֵאֵי־שְׁלָדוֹת.

שְׁוָרִים וְאִכָּרִים, בִּשְׁתֵּי גְּדוֹת הַנָּהָר

צוֹפִים בָּן בְּיִרְאָה שְׁלֵוָה

וְלוֹחֲשִׁים: “הָאֵל נָתַן, הָאֵל…”

וְאַסְטְרוֹלוֹג, בִּתְנוּחַת הַלּוֹטוּס,

בּוֹחֵן אֶת חִשּׁוּבָיו, עֲלֵי כַּפּוֹת הַדֶּקֶל,

מֵנִיד רֹאשׁוֹ:"אָכֵן,

זֶהוּ הַיּוֹם, זוֹ הַשָּׁעָה".

הָאֳנִיּוֹת, הַזְּקֵנוֹת,

קוֹשְׁרוֹת עַצְמָן בְּחַבְלֵי־תְלִיָּה

אֶל צִ’יטָגוֹנְג. הָאֲרֻבּוֹת –

פּוֹלְטוֹת וִדּוּי אַחֲרוֹן,

זוֹעֵק, אַךְ מְקַבֵּל הַדִּין.

זְאֵבֵי־עֲגוּרָנִים, פְּעוּרֵי־פִּיּוֹת

נוֹגְסִים בִּבְשַׂר הַחָי

בְּתַאֲוַת בַּרְזֶל מַחְלִיד.

וְרַק יְשִׁישׁ הַלַּהֲקָה

אֲשֶׁר זוֹכֵר אֶת חֶסֶד נְעוּרָיו

כַּאֲשֶׁר יִלֵּד אוֹתָן, סִפּוּן־סִפּוּן –

מֵסִיט פְּנֵי מְנוֹפוֹ אֶל הַצְּלָלִים

וּבַחֲשַׁאי מַזִּיל דִּמְעַת מֵי־יָם

מְלוּחָה־דְלוּחָה.

הַסַּלְמוֹן

חוֹתֵר בְּמַעֲלֵה נָהָר,

דּוֹאֶה, נֶגֶד כָּל הִגָּיוֹן וּמְשִׁיכָה

מֵעַל הָאֲשָׁדוֹת,

עוֹקֵף כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אֶת

מַלְתְּעוֹת הַדֹּב. וּבְפִרְפּוּר אַחֲרוֹן,

סָמוּק, אוֹרְגַסְמִי, וּבִשְׁאֵרִית הֱיוֹת

מָט אֶל בְּרֵכַת הֻלַּדְתּוֹ

לְקוֹל שִׁירַת הָעֲשָׂבִים בָּעֶרֶשׂ בָּהּ בָּקַע –

לָמוּת.

אֲפִלּוּ דָּג, יְצוּר דַּל־מֹחַ,

בְּרוּא דָּם קַר,

אֲשֶׁר גָּלָה אֱלֵי־יָם־זָר,

כְּרִישִׁי,

וְאֶל סִפְרֵי בִּשּׁוּל־עִלִּי –

כְּשֶׁתַּם זְמַנּוֹ וּבָאָה עֵת לָשׁוּט אֶל

אֹפֶל הַמֵּעֵבֶר –

מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַגָּע אַחֲרוֹן

עִם הַמֻּכָּר

בְּטֶרֶם נֶצַח הַנֵּכָר.

הַפְּרִי הַמַּבְשִׁיל בָּעֵץ

חָשׁ אֶת הַקֵּץ

אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעְצֹר אֶת

זִרְמֵי הַמְּתִיקוּת הַמְפַכִּים בּוֹ;

גַלֵּי עֲסִיסוֹ גּוֹאִים בּוֹ,

דּוֹאִים בּוֹ, פּוֹעִים בּוֹ,

בְּאַלְפֵי סִיס סַסְגּוֹנִי:

“אַבְרִיקָה, אַבְרִיקָה. אַפְרִיקָההה!”…

הָיֹה הָיְתָה בּוּעָה גַּנְעֶדְנִית.

הִיא פָּקְעָה, בְּהִמְנוֹן עֹנֶג וּתְהוֹם.

פְּרִי עַל גַּרְדּוֹם.

אָדָם מְחַפֵּשׂ

אָדָם מְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים.

הוּא אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים;

הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ.

אַךְ הוּא מַאֲמִין בַּמְחַפֵּשׂ.

כָּל עוֹד הוּא.

אָדָם נֶחְבָּא

מֵאָדָם שֶׁמָּצָא אֱלֹהִים.

הוּא לֹא נֶחְבָּא מֵאֱלוֹהַּ,

הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ.

הוּא נֶחְבָּא מֵאָח שֶׁיִּרְצַח

כִּי הָאָח מַאֲמִין בּוֹ.

אָדָם שֶׁמָּצָא

מְחַפֵּשׂ אָדָם בְּלִי מוֹצָא

לְהַמְצִיא לוֹ.

הוּא אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ

אָדָם מְחַפֵּשׂ,

הוּא אוֹיֵב לוֹ.

בַּמְּצִיאָה שֶׁאִמֵּץ

לַחִפּוּשׂ הוּא שָׂם קֵץ.

תַּם עִדָּן. נִנְעַל גַּן.

עֵץ־דַּעַת קָצִיץ

נִטַּע בֶּעָצִיץ

עֵץ חַיִּים־בִּשְׁאֵלָה

נִבְלַע

בִּבְרִיאָה שֶׁכֻּלָּהּ

סִימָנֵי־קְרִיאָה.

כַּקֶּשֶׁר הַגּוֹרְדִי פְּרוּם קְצוֹתָיו,

כְּחוּט־אֲרִיאַדְנֶה שָׁמוּט וְנִפְתָּל,

כְּעִיר אֲשֶׁר לֹא חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,

כְּאָדָם מְפֻצָּל,

כְּ־

כְּשֶׁהָאָדָם מַגִּיעַ לְמָבוֹי סָתוּם

הַדֶּרֶךְ תַּמָּה וְהַקִּיר אָטוּם

וְהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְטַפֵּס בַּקִּיר

וְאֵין לוֹ אֶבֶן שֶׁתִּזְעַק מִקִּיר –

אַט־אַט הָאִישׁ מַכִּיר

כִּי הַמַּצָּב (יָמִין, שְׂמֹאל, וּלְפָנִים – אַךְ קִיר)

אֵינֶנּוּ הַגָּדָה (עַל מַצָּבוֹ הַקִּיּוּמִי שֶׁל בֶּן־תְּמוּתָה)

גַּם לֹא חִידָה (מִסּוּג “הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר”),

וְלֹא מְזִמָּה (נֶגְדּוֹ, וְהַשְּׁאֵלָה אֵיךְ לְהָפֵר)

שֶׁל אֵיזוֹ מַאפְיָה

אֶלָּא פָּשׁוּט עֻבְדָּה

מִתְּחוּם הַטּוֹפּוֹגְרַפְיָה

וְעֻבְדּוֹת – אֵין טַעַם לְקַלֵּל

רַק לְקַבֵּל – וְאָז:

לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָאֶמוֹצְיוֹת

וְלִבְחֹן בְּשֵׂכֶל־קַר הָאוֹפְּצְיוֹת:

לִשְׁבֹּר הַקִּיר בָּרֹאשׁ? אָבוּד מֵרֹאשׁ;

טִפּוּס? הוּא לֹא כָּשִׁיר;

לַחְפֹּר מִנְהֶרֶת? אֵין תַּחְתִּית:

הַקִּיר נִצָּב עַל קִיר נִצָּב עַל קִיר

מִן הַתְּקוּפָה הַכְּנַעֲנִית;

לוֹמַר: “שׁוּמְשׁוּם הִפָּתַח” וּלְקַוּוֹת?

יֶשְׁנוֹ תַּקְדִּים – אַךְ אֵינוֹ סָבִיר;

לָסֶגֶת מְלֹא הַדֶּרֶךְ וּלְהַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית?

לָזֶה כְּבָר לֹא נוֹתַר לוֹ זְמַן וְלֹא

הַיְכֹלֶת הַנַּפְשִׁית. לָכֵן:

עָלָיו לִבְחֹר חָפְשִׁית בֵּין:

לְהִתְיָאֵשׁ וּלְקוֹנֵן: “אוֹי רַע לִי רַע לִי רַע לִי”

לְבֵין

הַצַּעַד הַיָּחִיד הַחִיּוּבִי וְהָרֵיאָלִי:

לִבְחֹר מַרְצֶפֶת, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ,

וּלְהִתְפַּלֵּל לְנֵס “קְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ”.