סֵפֶר אוֹצָר בָּלוּם

המכיל המלים והפתגמים העבריים, אשר בפי רֹב אחינו האשכנזים, בשפתם אשר סגלו להם מן הגרמנית. מגמת הספר הזה הוא רק לתקן להם את המבטא בקריאה ובדבור, אשר קלקלו בהבליטם תמיד התנועה אשר לפני התנועה האחרונה כמנהג הלשון הגרמנית, תחת אשר בעברית יש להבליט על פי רֹב את התנועה האחרונה. הם שמים את נגינת המלה מלעיל ואומרים למשל: אָֽדָם וְחַֽוָּה, אַבְרָֽהָם וְשָֽׂרָה.

בעוד ימים יצא החלק השני בשם “הַמּוֹסִיף” ואחריו החלק השלישי בשם “הַמַּשְׁלִים”.

מֻקדש

לידידי המשכיל מר י"ש סגל, בעל הדאר בראשון־לציון, לזכר שתי הנפשות, אשר אבדו לו, אשר נהרגו ביפו על ידי פצצה מאוירון גרמני ביום ג', י"ב כסלו, תרע"ח. ה"ה: חתנו, איש ישר וטוב עם אלהים ואנשים, מר דב ב"ר מרדכי יוסף הלוי, קרית שמן, אשר הניח אחריו אשה ושני ילדים; ובתו הנערה הטובה, בת חמש עשרה שנה, מרת שפרה, “שפרה במעשיה הטובים ומדותיה העדינות”.

הקדמה

דאגה רבה יש לנו עתה לשלום לשוננו, בהיותנו נכונים לקבל את אחינו הפזורים עוד בגולה בהמון רב, אשר אינם רגילים לדבר עברית, פן יהיו למעצור על מהלך הדבור העברי, אשר כבר עשה פֹה חיל הרבה. דואגים אנו ומפחדים, אבל מאומה לא עשינו עד היום, להישיר דרך ולהקל מעל האורחים הבאים את העבודה, להסתגל אל הדבור החי בקרב ימים לא רבים. יש אמנם עתה להמורים דרכי למוד חדשים וטובים, אבל רק בעבור הילדים, לא לאנשים גדולים. יודעים אחינו הנכונים לדרך, כי באים הם אל ארץ העברים וכי עליהם לְהִכּוֹן ולהכין לשונם לדבר עברית, אבל אינם פנוים ללכת בדרך הארֻכּה בתורת הלשון ומשפטיה הרבים… והנה מאֻשר אני, כי מצאתי עצה להועיל בדבר הנכבד הזה. בצאתנו לפני אלפים שנה מארצנו ונפזרנו בארצות הגוים מקצה השמים ועד קצה השמים והיינו אנוסים לעזֹב את לשוננו ולדבר בלשון כל עם ועם, הבדלנו כל הדברים שבקדושה, לדבר בם בעברית. ובכן נשארו בפינו המון מלים בלשוננו, אשר לא המרנו, מפני חלול הקדש. וכן כל הגדופים והקללות, למען לא יבין הגוי. כי לעמת הידים ידי עשו, היה לנו רק הקול קול יעקב. הם הכו אותנו באף ובחמה ומה יכלנו אנו האמללים לעשות ולהתנקם בם? רק במעט גדופים וקללות, אשר שפכנו על ראשם ובכן נשארו בפינו עוד מלים רבות. מלבד שתי הקבוצות האלה באה עוד קבוצה שלישית, אשר הוציאו הלומדים מבית המדרש אל השוק, מן התלמוד אל המסחר, כמו שהוציאו משם גם את הנגון המיֻחד ותנועות הידים, אל כל עסקיהם. ובכן יש אלפי מלים בפינו מוּכנוֹת ומזֻמנות, אך בלתי מֻכּרות על ידי הנגינה שלא במקומה הנכון, כמו השמות אשר הבאתי לדגמה בשער הספר.. וכבר כתבתי פעם לפני שנים רבות בהמליץ על אודות הדבר הזה ואמרתי: האשכּנזים אומרים: “אֱֽמת וְיַֽציב וְנָֽכון וֽקַים ויָֽשר ונֶֽאמן ואָֽהוב וחָֽביב ונֶֽחמד ונָֽעים ונוֹֽרא ואַֽדיר ומתֻֽקן ומקֻֽבל” וכל זה לא אמֱֽת ולא יצֽֽיב ולא נכוֹֽן ולא קַיָֽם ולא ישָֽר ולא נאמָֽן ולא אהוּֽב ולא חבִֽיב ולא נחמָֽד ולא נעִֽים ולא נורָֽא ולא אדִֽיר ולא מתָֽקן ולא מקבָּֽל". –ועתה אחינו אשר יבואו אלינו ימהרו לדבר כאחד ממנו על ידי הספר הזה בלי כל עמל. רק יקראו את כל הספר פעמים אחדות ויתרגלו בקריאה הנכונה. ההרגל החדש יבטל את ההרגל הישן. מלה"ד לאיש שיש לו בארגזו בגדים די צרכו, רק אינם מכֻבסים ומגֻהצים. בהוצאה קטנה על כבוס וגהוּץ יהיה לבוּש הדר ופניו לא יחורו.

כן הדבר הזה אתכם, קוראים יקרים! יודעים אתם הרבה הרבה בלשוננו. אבל הדבור איננו מדֻקדק ומדֻיק בפיכם על ידי הלשונות האחרות, אשר אתם מדברים. ועתה בלי יגיעה רבה תתקנו את כל מעֻוָּת ותמהרו לדבר עברית.

פרק א. אות אלף

אָב ובן. אבות ובנים. אַב הרחמים. אבּא ואִמא. אֲבִי אָבִי. אבינו שבשמַֽים. אבינו מלכנו. אֲבות אבותינו. אבדה שאינה חוזֶֽרת. אִבוּד זמן. אֶֽבן. אבנים טובות ומרגליות. אֵֽבֶל. אָבֵל וחפוי ראש. טוב ללֶֽכת אל בית אֵֽבל מִלֶֽכת אל בית המשתה. אביון שבאביונים. אברך מֶֽשִי. אַגָּדָה. אגֻדּת חברים. אדוּק. אדון עולם. אל אדון. אדם וחוה. אדם הראשון. אדם יליד אשה. אדם מוּעד לעולם. אדם קרוב לעצמו. אדרבּה. אֲדָר. אֹֽהֶל מועד. אהבה רבה. אהבת עולם. אהבה התלויה בדבר. אהבת אמת. אהבה מקלקֶֽלת השורה. אהבת נֶֽפֶש. אוֹצר יקר. אוּרים ותֻמים. אוֹת בְּאוֹת. אור וחֽשׁך. אותות ומופתים. אֹוי ואבֹוי. אותיות מחכימות. אוי לי מיצרי, אוי לי מיוֹצרי. אוי לעינַֽיִם שכך רואות. אוי לאזנַֽים שכך שומעות. אוי לאותה בּושה. אוי לרשע אוי לשכנו. אֲוִיר נקי. אוירא דארץ ישראל מחכים. אור שבעת הימים. אור וחֽשׁך. אֹֽזֶן אטוּמה. אזנַֽיִם לכֹֽתל. אזהרה, אחד יחיד. אַחַד העם. אחָדים. אָח ואחות. אַחים ואחיות. אחד בעיר ושנַֽיִם במשפחה. אחד בעיר מזכה כל העיר. אחדוּת הבורא. אחרָיות. אח לצרה, אחֽינו אתה. אחד מאֶֽלף. אחד יֵאוּש. אחרון אחרון חביב. אחרי כן. אחרי מעשה בית־דין. אחת ושתַֽיִם. אחת היא לי. אדם אַֽיִן. אין דבר. אין כֽסף. אין מאומה. איך אפשר? אי אפשר. אימה. אימת המלכות. אימה מָֽוֶת. אימתא דשמַיָא. איכה ישבה בדד. איזהו מקומן? אין אוֹרֵֽחַ מכניס אוֹרֵֽחַ. אֵין כל חדש תחת השֶֽמש. אין גבור כמתיאש. אין חכם כבעל נסיון. אין כוחו אלא בפה. אין לְדַיָּן אלא מה שעיניו רואות. אין לך אדם, שאין לו שעה. אין מזל לישראל.¹ אין מערבין שמחה בשמחה. אין מרחמים בדין. אין מלכות נוגַֽעת בחברתה. אין מביאים ראיה מן השוטים. אין מֶֽלך בלא עם. אין מסיחין בסעודה. אין סומכין על הנס. אין עֶֽבד מֶֽלך. אין עניות במקום עשירות. אין צבּוּר עני. אין קטגור נעשה סנגור. אין רֶֽגע בלי פֶֽגע. אין קול ואין עונה. אין המשל דומה לנמשל. אין קונה. אין כמוך. אין כאלהֵֽינו. אין גוזרים גזרה לגזרה. אין לדבר סוף. אין בית המדרש בלא חדוש. אין דבר. אין כמוך. אין זה נוגע לי. אינה דומה שמיעה לראיה. אין צדיק באָֽרץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אין בכלל אלא מה שבפרט. אִיָּר. אכזר. אַכְלָן. אכּר וכוֹרם. אכן נודע הדבר. אל אֶֽרך אַפַּֽים. אֵל מֶֽלך נאמן. אלא מאי? אל מלא רחמים. אלמן ואלמנה. אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. אַל יפתח אדם פה לשטן. אל תבטחו בנדיבים. אל תפרש מן הצבור. אל תאמֵן בעצמך עד יום מותך. אל תעזבני לעת זקנה. אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. אֵֽלּוּ וְאֵֽלּוּ דברי אלהים חיים. אם רבי לא שנה ר' חיא מנין לו? אם אין גדים אין תישים. אִלּוּ לעבדים ולשפחות נמכרנו. אם אין אני לי מי לי? אם לא עכשו אימתי? אם אין קֶֽמַח אין תורה. אם אין גדיים אין תישים. אם יגזר ה' לחיים. אם ירצה השם. אמה על אמה. אֻמָּה שְׁפָלָה. אֻמוֹת העולם. אמת ויציב. אמת ואמונה. אָמֵן ואמן. אָמָן גדול. אמֹר מעט ועשה הרבה! אומר ועושה. אוהב נאמן. אוצר בלוּם. אוצרות קֹֽרַח. אני ואפסי עוד. אָנָּא בכוח. אני מאמין. אָֽנָה מפניך אברח? אנשים ונשים. אנשי חַֽיִל. אנשי כנֶֽסת הגדולה. אֹֽנֶס. אוֹנֵס. אִסוּר והתר. אִסוּר חזיר. אָסוּר לרחם.² אסֵפה. אף על פי. אף על פי כן. אפילו הכי. אפילו שעה אחת. אפילו באָֽלף לא בטל. אפשר. אֵפוד. אֵֽפֶר. אֹֽפֶן. אופן העגלה. אפיקוֹמן. אצבע אלהים. אֶפיקרסות. ארבע מיתות בית־דין. ארבע פנות העולם. ארבע כוסות. ארבע וחמשה. אֲרוֹן הקֹֽדש. אֶֽרץ ישראל. אריכוּת ימים. אני מאמין. אֵֽשת איש. אש להבה. אשר יצר אֵֽשת חַֽיִל. אשרי יושבי ביתֶֽך. אשרי תמימי דֶֽרך. אתה בחרתָֽנו. אתה קדשת. אתה יצרת. אתה אחד. אתם עדים. אתרוג. אַתְבַ"ש.

פרק ב'. אות ב'

בָאָה שבת באה מנוחה. באין ברֵרה. באזני שמעתי. באותו היום. באותה השעה. בָּֽאוּ מים עד נָֽפש. באֶֽלֶף מחילות. בבל יגיד. בגדי שבת. בגדי מלכות. בגלוי ראש. בגפו בא בגפו יצא. בדוק ומנֻסה. בִדְבַר מצוה. בדיקת חמץ. בדמעות שליש. בַדְחָן. בדידי הוא עובדא. בהן צדקי. בוחֵן לבבות. בוֹ ביום. בולֵט. בהלה. בהמה בצורת אדם. בהן שלי. בו ביום. בוֹרֵֽחַ. בורר. בושה וחרפה. בורא עולם. בורא נפשות. בזיון. בזוּל זוֹל. בזמן הזה. בזמן שבית המקדש היה קים. בחירה. בחור ובתולה. בחצי חנם. בחֵֽרם חמור. בחדר"ג. בטלן. בִטול. בָטֵל ומבֻטל. בטלנוּת. מְבַטֵל, בֶֽטַח. בטוח. בוטח. בטחון. בין אדם למקום. בין אדם לחברו. בין כך ובין כך, בין בים ובין ביבשה. בין השמשות. בין הזמנים. בין ימינו לשמאלו. בַֽיִת להשכּיר. בֵית דין. בית הַוַֽעַד. בית המקדש. בית תפלה. בית הכנֶֽסֶת. בית המדרש. בית קבול. בית האורחים. בית הַסֵֽפֶר. בתי ספר. בית הספרים. בתי הספרים. בית מלכים. בית החולים. בית הכסוי³. בכל כוחי. בכבוד גדול. בכור. בכורה. בִכּוּרִים. בכיה לדורות. בכוח התורה. בַכֹּל מִכֹּל כֹּל. בלבוּל. בל"מ. בלי נֶֽדר ומסקנה. בלאו הכי. בלי טענות ומענות. בלי שוּם תֵּרוּץ. בלי כל ספק. במה דברים אמורים. במוצאי שבת. במוצאי יום טוב. במקום כֹהן. בנין בית המקדש. בן יחיד. בן מֶֽלֶך, בן עולם הבא. בן נֹח. בן בלי שם. בן ברית. בן זוּג. בן זקונים. בנן של קדושים. בן פקועה. בני בַֽיִת. בני בנים הרי הם כבנים. בן סורר ומורה. בַֽעל בַֽיִת. בַֽעַל גאוה. בַֽעַל דין. בַֽעַל תנ"ך. בַֽעַל דקדוק. בַֽעל סוד. בַֽעַל לשון. בַֽעַל שם. בַֽעַל הון.⁴ בַֽעַל חוב.⁵ בַֽעַל טובה. בעל מלאכה.⁶ בַֽעַל משפחה. בַֽעַל חשבון. בַֽעַל עַסְקָן.⁷ בעל נסיון. בעל סוד. בעל עגלה. בעל עברה. בַֽעַל צדקה. בעל שמחה. בַֽעל ברית. בַֽעַל תשובה. בַֽעל תכלית. בַֽעַל תאוה. בַֽעל תפלה. בעל דבר. בְעַל פה. בְעַל כרחו. בעיני ראיתי. בעונותֽינו הרבים. בעזרת השם. בעגלא ובזמן קריב. ביד רחבה. בפרוּש הֻתנה. בקו הבריאות. בַקָשָׁה. בקצור נמרץ. בקי בש"ס ופוסקים. בכֹֽבד ראש. בקור חולים. בר מצוה. בר מֵצרא. בר אֻרְיָן. בר נש. בר מִנָּן. בר מזל. בר דַֽעַת. בר סמכה. בְרֹֽגֶז רחם תזכֹר. ברֹב עם הדרת מֶֽלֶךְ. ברוך אומר ועושה. ברוך הוא וברוך שמו. ברוך ה' יום יום. ברוך שֶׁפְּטָרַֽנִי. ברוך הבא. ברי ושמא ברי עדיף. ברוכים הבאים. ברוך שאמר והיה העולם. ברכה לבטלה. ברכת הנהנין. ברכת המזון. ברכה אחרונה. בריאת העולם. ברכי נפשי. ברוך שאמר. ברכת כהנים. בריאות הגוף. ברית מילה. ברית בין הבתרים. בריה נפלאה. בשם ה' אלהי ישראל. בשלום ושלוה. בִשְׁעַת הַכֹּֽשֶׁר בִשְׁעַת מעשה. בשעה מצלַֽחַת. בשעה שאינה לא יום ולא לילה. במה דברים אמורים? בדאִכּא. בשר ודם. בשר וחלב. בשוֹרוֹת טוֹבוֹת. בת חַֽיִל. בת יחידה. בת תלמיד חכם. בת בנים. בת מלכה. בת ישראל. בת קול. בת שבעים. בתקיעת כף. בתוך כדי דבור. בתמימות.

פרק ג'. אות ג'

גבור חַֽיִל. גְבִיר. גאוה. גאון. גאֻלה. גבורה. גבורת הבורא. גבירה. גְבֶרת הבית. גַבָּי. גַבאים. גבית עדות. גבוּל. גדול בתורה. גַדְלוּת. גְדֻלה. גָדֶר לַכֶּֽרֶם. גדולי הדור. גֶֽדֶר אבנים. גֶדֶר וּסְיָג. גוי אחד. גוי גמור. גואל צֶֽדֶק. גואל וקרוב. גואל הדם. גורם הֶזֵּק. גונב דֽעת. גוסס. גורל. גוזר וּמקיֵם. גנבה וגזלה. גזלן. גֵט. גטין וקדושין. גלות מצרים. גלות השכינה. גִּלוּי דַֽעַת. גלוי וידוע. גלוּיה. גובה מעות. גֻזמה. גזרה מן השמים. גזרת המלכוּת. גזרת חכמים. גזרה שוה. גֵֽזל עניים. גל של עצמות. גִלגוּל נשמה. גלגול מחִלות. גלגל החוזר בעולם. גָלוחַ. מגֻלח. גַלָּח. גֹֽלֶם. גְמָר. גְמָר דין. גמרא. גם זוֹ לטובה. גמילות חֶֽסֶד. גס ומגֻשם. גַּסוּת. גסיסה. גֵר. גר צֶֽדֶק. גרוּשה. גִרסה. גרסא דינקותא. גֶֽשֶׁם. גֶֽשר. גשמיוּת.

פרק ד'. אות ד'

דְאָגָה, דַאגַת פרנסה. דאגת מחר. ד' אמות. ד' על ד'. דבר ולא חֲצִי דבר. דברים של מה בכך, דברים העומדים ברומו של עולם. דברים אחדים, דברים בטלים. דבר אחר.⁸ דברים שבקדושה. דברי תורה. דברי חֹל. דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים? דַבְרָן. דבש וחלב. דגן. דגים. דגול מרבבה. דֶֽגֶל מחנה יהודה. דור דור ודורשיו. דור המבול. דור הפלגה. דור המדבר. דור יתום. דַוְקָה. דוחה בקש. דוחה בשתי יָדַֽיִם. דֹֽחַק. דחקוּת. דין וחשבון. דין תורה. דין ודברים. דינא דמלכותא דינא. דינא דבר מֵצרא. די לצרה בשעתה. די והותר. דיקן. די לחכימא ברמיזא. דין פרוטה כדין מאה דנרי. דַיָּן ומוכיח. דַיַּן אמת. דירה נאה. דל גאה. דלים וריקים. דַלוּת. דם התמצית. דמי “לא יחרץ”. דמיונות. דעה. דַֽעת הקהל. דע מה שתשיב! דע לפני מי אתה עומד! דקדוק. דקדוקי עניות. דרום וצפון. דֶֽרך אֶֽרץ קדמה לתורה. דריסת הרֶֽגל. דורס. דְרוּשׁ. דרשה. דרשן. דָת ומנהג.

פרק ה'. אות ה'.

האוחז ביד מדת משפט.⁹ הא בהא תליא. הבה נתחכמה! הבה ונחזה! הבא להרגך השכם להרגו! הבדלה. הֲבֵל הבלים. הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. הַגְבָהָה וגלילה. הגּדה. הגם שאול בנביאים? הדס. הדרת פנים. הִדּוּר מצוה. הדיוט קופץ בראש.¹⁰ הוֹדוּ. הודה ולא בוֹש. הולך רכיל. הוצאה והכנסה. הוראת שעה. הודאת בעל דין כמאה עדים. הושענא רבה. הזכרת נשמות. היום קָצָר והמלאכה מְרֻבָּה. הכנסת אורחים. הכנסת כלה. הַכֹּל יודוך. הכל בידי שמַֽים חוץ מיראת שמַֽים. הכל תלוי במזל. הכנסת אורחים. הכנה. הכל לפי המביש והמתביש. ההכרח לא יגֻנה ולא ישֻבח. הלואה. הלכה למשה מסיני. הלכה למעשה. הלוַי. הללויה. הלל. הלצה. המצאה. המוציא. המוציא מחברו עליו הָרְאָיָה. הֶמְשֵךְ. המתחיל במצוה אומרים לו גמֹר. הנאה. הַנִּי מִלֵּי. הן ולאו. הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. הַסגת גבול. הֶסַח הַדַֽעַת. הֶסְפֵד. הסר ממך עקשות פה.¹¹ הסתדרוּת. הפטרה. הפלא וָפֶֽלא. הפקרוּת. הפסד מְרֻבֶּה. הפקר בית דין הפקר. הצליח מעשה שטן. הצלחה. הצד השוה שבהם. הקדוש ברוך הוא. הקדמה. הקדים רפואה למכה. הקול קול יעקב והידַֽיִם ידי עשו. הרים וגבעות. הרי שלך לפניך. הרוצה לשקר מרחיק עדותו. הרבה שלוחים למקום. הרוגי מלכוּת. הֶרְגֵל נעשה טבע. הריסות. הרים התלוים בשערה. השגה. השערה. השגחה פרטית. השגחת הבורא. הֲשָׁבַת אבדה. הִשָׁאֲרוּת הַנֶֽפֶשׁ. השם יצילנו. הַשְׁתָּנָה. התראה. הֶתֵּר עסקא. התרת נדרים. הֻתרה הרצועה. הזדמנות. התחיבות. התנהגוּת. התעמלוּת. התפארוּת. הצטינוּת. הצטדקוּת. התמכּרוּת. התקשרוּת. התפעלוּת. התמדה. התרשלות. הַתָּרָה. התלהבוּת. התנהגוּת.

פרק ו'. אות ו'

וִדוי. וַדַי. וַעֲד. וְעִידָה. וְדַ"ל. וּבכן. וְגומר. וְכֻלּוֹ. וְכַדּוֹמֶה. וִכּוּחַ. וֵֽשֶׁט. ותיק וחסיד. וַתְרָן. וְהוא רחום. וּבָא לציון. וִיהִי נֹֽעם. ומפני חטאינוּ. וְיתן לך. ויהי בנסֹע. והיה אם שמוע. ויהי היום.

פרק ז'. אות ז'

זֶֽבֶל. זבוּרית. זבת חלב ודבש. זהירות. זהיר. זהב וכֶֽסֶף. זה הכלל. זה בכֹה וזה בכֹה. זה נהנה וזה לא חסר. זֹֽהֲר הרקיע. זהרי חמה. זִוּוּג. זווג שני לפי מעשיו. זוכה בדין. זולל וסובא. זונה. זו תורה וזו שכרה! זכוּת אבות. זכותו יגן עלינו. זַכָּי. זַכָּאִים. זָכָר ונקבה. זכור ושמור. זֶֽרע של קימה. זֵֽכר צדיק לברכה. זֵֽכר ליציאת מצרים. זכרונו לברכה. זמן פרעון. זמן מתן תורתנו. זמן שמחתנו. זמן החתֻנּה. זֶֽמר. זמירות. זריז. זריז ונשכר. זריזין מקדימין. זֶֽרע ישראל. זעיר שם זעיר שם. זצ"ל.

פרק ח'. אות ח'

חבה יתרה. חבת ציון. חבת הקֹֽדש. חביב ונחמד. חבוט ערבה. חבוט הקבר. חבוק ידים. חִבוּר וחִסוּר. חבר טוב. חברים כל ישראל. חברותה. חֶבְרָה. חַבְרַיָא. חֹֽדֶשׁ ושבת. חֳדשים ושנים. חָדָשׁ וישן. חֲדשים וִישנים. חֲדשים לבקרים. חִדוּש העולם. חִדוּשִׁים נפלאים. חֶֽדר. חדרים. חֶֽדֱר בחדר. חדרי חדרים. חד בדרא. חַוַת דעת. חוב ישן. חולה מסֻכן. חוקר ודורש. חושד בכשרים. חוטא ומחטיא. חוטא בְֽעֵגֶל. חוטא ולא לו. חוץ לארץ. חול הים. חוט המשֻלש. חוּש הָרְאִיָה. חוּש השמיעה. חוּש הטעם. חוּש הריח. חוּש המִשוּש. חנופה. חונף. חוֹתָם. חכם עתיק. חכם להרע. חכם מחֻכָּם. חתימה. חתימת זקן. חוּכא ואטלוּלא. חזן וקהל. חַזָנוּת. חֹֽזֶק. חזוק. חזקה. חֶזְקַת כַּשְרוּת. חֲזִיר. חֲזִירִים. חז"ל. חֵטְא. חיב מיתה. חַיָּט. חַֽיִל. חַיָּל. חַיָּלִים. חַיִים. חַיֵּי שעה. חַיֵּי עולם. חייך וחיי אחיך חייך קודמים. חיי צַֽער. חיי העולם הזה. חיי העולם הבא. חי וְקַיָּם. חיי עֹֽשר וכבוד. חיה רעה. חכם עדיף מנביא. חכמה. חכמת שלמה, חכמת אדם תאיר פניו. חכמת הפרצוף. חכמת היד. חכמת המסכּן בזויה. חלה. חָלָב. חֵֽלֶב. חֵֽלֶק. חִלּוּק. חִלּוּף. חלוּצה. חֲלוֹם. חלילה וחס. חֹל המועד. חַלַָּף. חלפן. חֵֽלֶק. כְּחֵֽלק. חלוף מטבע. חלוּל השם. חלוּל שבת. חלוקי דעות. חֻלשה. חַלָּשׁ. חלשוּת. חֽמֶש ורש"י. חמשה חמשי תורה. חמץ ומצה. חמשה עשר בשבט. חמשה עשר באב. חֻמרה וקֻלה. חמור נושא ספרים. חנֻכה. חנכת הבית. חן וחֶֽסד. חנם. חֶֽנק. חסרון כיס. חסיד. חסידות. חֶֽסד ואמת. חֻפה וקדושין. חצוּף. חצופה. חֻצפה. חֵֽצי שלי וחֵֽצי שלך. חצוֹת לילה. חציצה. חצר. חק ולא יעבֹר. חמירא סכנתא מאסורא. חקירה ודרישה. חוקר ודורש. חקרן. חָרִיף ובקי. חריפות ובקיאוּת. חרבן הבית. חרוב ונחרב. חֵרֵש שוטה וקטן. חרטה. חרפה. חרוּץ ושנוּן. חשוב. חשיבות. חֽשֶׁךְ. חֽשׁן ואפוֹד. חֵֽשֶׁק נמרץ. חתיכה הראויה להתכבד. חתן דומה למֶֽלֶך. חתֻנה. חָתוּם. חִתּוּךְ.

פרק ט'. אות ט'

טֶבע. טַבַֽעַת. טַבַֽעַת קדושין. טביעת עַֽיִן. טבילה טובה. טובת הכלל. טוב מעט בכונה מהרבה שלא בכונה. טל ומטר. טובל ושרץ בידו. טְלָי על גבי טלי. טלית קטן.¹² טלית ותפלין. טָמֵא וּמְטַמֵא. טִנוּף. טִנֹֽפֶת. טַֽעם גן עֵֽדן. טַֽעַם מיתה. טענות ומענות. טעוּת! טפה מן הים. טף ונשים. טפש. טפשוּת. טֹֽרַח. טרחה. טרפה.

פרק י'. אות י'

יגדל. יוצרות. יהי כבוד. יבוא יומו. יום ולילה. יום השבת. ימים טובים. ימים נוראים. ים ויבשה. ימות הגשמים. ימות המשיח. י"ג עִקָרִים. יגון ואנחה. יגיע כפַֽים. יגעתי ומצאתי. ידיעה. ידען. ידיד נֶֽפֶשׁ. יד אחת. ידי עֵשָׂו. יהודי כָשֵׁר. יהודי תמים. יַהֲדוּת. יהי רצון. יהיה מה שיהיה. יהא מֻנָּח עד שיבוא אליהו. יזכֹּר. יחדו. יחי המלך. יחיד. יִחוּס. יחסן. יחיד ורבים הלכה כרבים. יחידי סגלה. יָכוֹל. יכולים. יללה. ימין ושמֹאל. ימים ושנים. ימח שמו. יסורים. יהללך זר ולא פיך. י' נתן וי' לקח. יומם ולילה. יובל שנים. יולֶֽדת. יהי רצון. יום הדין. יום טוב. יום הוּלֶֽדת. יום המיתה. יום כִּפוּר. יפה תֹֽאר. יפת תֹֽאַר. יוצא ונכנס. יועץ נאמן. יוצא ידי חובתו. יותר מדי. יושב אֹֽהֶל. יושב ראש. יושב בשמים. יחוס עצמו. יחיד בדורו. יֵין שְׂרָף.¹³ יֵין נֶֽסך. יישר כוחך. יֶֽלֶד נעים וילדה נעימה. ימות הגשמים. ימות המשיח. ירֻשה. יורש. יוצר אור ובורא חֽשֶׁךְ. יֹֽקֶר. יַקרוּת. יעלה ויבוא. יורד מנכסיו. יסורי מָֽוֶת. יפה שתיקה לחכמים קל וחֽמֶר לטפשים. יציאת הנשמה. יֵֽצר טוב וְיֵֽצר רע. יראת שָׁמַֽיִם. יְרֵא שמים. יָרֵא ושלם. יראת חטא. יריעה. יֹֽשר. יַשרנוּת. ישר ונאמן. ישוּב הַדַֽעת. ישוּב אֶֽרֶץ ישראל. ישועת ה' כהֶֽרף עַֽיִן. ישועות ונחמות. יש קונה עולמו בשעה אחת. יתום ואלמנה. יתרון. יִתּוּר. יהודי הקברות. ישמח משה. יקוּם פֻרקן.

פרק י"א. אות כ'

כאור הַבֹֽקֶר. כאחד הריקים. כאֹֽרַח כל ארעא. כִּבּוּד אב ואֵם. כְּבוֹד הבריות. כבדהו וחשדהו. כְּבַד פה. כבולעו כך פולטו.¹⁴ כדי ארבה לרֹב. כְּדַי וראוי. כדור הארץ. כדוּרי משחק. כֹהן גדול. כֹהן הדיוט. כהֶֽרף עַֽיִן. כוח המושך. כוח הדוחה. כוח גברא. כוס של ברכה. כוסו של אליהו. כופל ומשַלש. אופר הכֹל. כופר בעקר. כַּוָּנָה. כונת התפלה. כורע ומשתחוה. כזקן כילד.¹⁵ כְּזַֽיִת. כַּזְבָן. כחוט השערה. כחול הים. כחֹם היום. כחֹֽמר ביד היוצר. כחֶֽרס הנשבר. כיד המֶֽלֶך. כיס ריק. כיצד שלומך? כיתרון האור מן החֽשך. כך וכך. כך היה המעשה. כלל ופרט. כל טוב. כְּלִי שלם. כֹּל שֶכֵּן. כֻלּוֹ שלי. כלי זָֽיִן. כלי זֶֽמֶר. כלי קֹֽדש. כָֹּל דְּבַר שֹֽׁרֶשׁ. כל הון דעלמא. כל המוסיף גורע. כל דאלים גבר. כל מלכי מזרח ומערב. כליל יֹֽפִי. כלילת יֹֽפִי. כל הפוסל במומו פוסל. כל הקודֵֽם זכה. כל התחלות קשות. כל ישראל חברים. כל מום רע.¹⁶ כֶּֽלֶב שבכלבים. כמוצא שלל רב. כמו שמדֻבר. כמו שמחֻיב. כמו שנאמר. כמו שכתוּב. כמַֽים הפנים לפנים. כִּנִּים ופרעושים. כנהוג. כן ירבו. כֶֽסף וזהב. כסעודת שלמה בשעתו. כסאו של אליהו. כסומא בארֻבה. כעני בפֶֽתַח. כַּֽעס עבודה זרה. כעפרא דארעא. כפי הנראה. כֵֽפֶל כִּפְלַֽיִם כפוּף. כף הקלע. כפרה. כפֹֽרֶת. כקוֹף בפני אדם. כצֹאן בלי רועה. כפי המדֻבר. כפי הנראה. כרפס. כשוף. כָּשֵר וְיָשָר. כֶּֽתר מלכות. כֶּֽתר תורה. כֶּֽתר שם טוב. כְּתָב ולשון. כתֻבה. כַּתָּבוּת. כְּתָב יד. כתבי הקֹֽדֶש. כתוּב וחתוּם. כתיבה וחתימה טובה. כּתּה. כֹּֽתֶל מערבי.

פרק י"ב. אות ל'

“לֹא” באלף. לא יִזָּכֵר ולא יִפָּקֵד. לאו דוקה. לא דַי. לא הם ולא שכרם. לדעתי. לא דֻבּים ולא יַֽער. לאחדים. לא הבישן לָמֶד. לא מעלה ולא מוריד. לא הקפדן מלמד. לא מן השמַֽים ולא מן האָֽרץ. לדעתי. להד"ם. לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. לא היה ולא נברא. לא ראיתי ולא שמעתי. לא עליך המלאכה לגמֹר. לא נתנה תורה למלאכי השרת. לא הן ולא לאו. לאכילת כלב. לאלתר. לחיים. ל"ג בעמר. לב יודע מרת נפשו. לְבָנָה. להבדיל. להכעיס. להשמיד ולהרֹג. לַמְדָן. לוּחַ. לְוָיָה. לוחות הברית. לית מאן דפליג. לית דִּין ולית דַיָן. למה יאמרו הגוים? לכל הדעות. לכתחלה. לִכְבוֹד שבת. ללַֽעג ולקֶלס. לְמַֽען השם. למען ידעו. לעולם ועד. לעולם תקח. לעולם יהא אדם.¹⁷ לעת עתה. לְפָנִים. לפנים משורת הדין. לצים. לֵצָנוּת. לצני הדור. לקיום הפסק. לקוי חמה. לקוי לבנה. לְשוֹן הרע. לָשׁוֹן נקיה. לְשׁוֹן הקֹֽדֶשׁ. לשם יחוד. לשם שמַֽים. לארכּוֹ ולרחבוֹ. לתורה ולחֻפה ולמעשים טובים.

פרק י"ג. אות מ'

מאכל מלכים. מאריך בשלחן. מאריך ימים. מַאֲכַל טרפה. מַאכִיל טרפות. מאמין. מאי נפקה מנה? מאבד עצמוֹ לדעת. מאה ועשרים שנה. מְאַת אֶֽלף. מָאוּס. מאוּסה. מבוּל. מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה. מבין כל דבר. מבינות. מְבַיֵש. מבֻיש. מבַטל. מבַלבל. מבֻלבל. מגן אבות. מגן דוד. מגֻנה. מגִלה. מגַלה סוד. מגֻשם. מגיד. מַגִיהַּ. מגע ומשא. מדה. מדרש. מדת הדין. מדת הרחמים. שלש עשרה מדות. מדת חסידות. מדת סדום. מדה טובה. מדה מגֻנה. מדרגה. מדינה. מִדְבָר. מדבַר סיני. מדינת הים. מה נשמע? מה בֶֽצע? מה זה ועל מה זה? מה נֹאמר ומה נדבר? מה כל הָרַֽעַשׁ! מה שמֶֽך? מה זה נוגע לי? מה יאמרו הבריות? מה פשעי ומה חטאי? מה יעשה אותו הבן ולא יחטא? מה לי ולך? מה לי ולצרה הזאת? מה יקר? מה יפית? מה נורא המקום הזה! מה שַׁיָּךְ? מה שעבר אין. מהומה. מודה אני. מודה במקצת. מוהל. מוחל. מטוב ועד רע. מים שאין להם סוף. מיתה מְשֻׁנָה. מיתת נשיקה. מוכן ומזֻמן. מֶֽכֶס. מכּיר ומודע. מלא וגדוש. מֶֽלַח. מַלְוֶה ברבית. מָלוֹן. מִלּוֹן. מליץ. מליץ יֹֽשֶר. מליצה. מליצה ישרה. מום. מָן. מַס. מִסִים. מָעוֹת. מעות חטים. מעות של צדקה. מעות קטנות. מפטיר. מפלה. מאכלת. מבוּל. מגיד ומוכיח. מגלת רות. מגלת אסתר. מדה כנגד מדה. מדת הדין. מדת הרחמים. מגן דוד. מגע ומשא. מדבר סיני. מולד. ממזר. מסחר. מוּסָר. מוֹסֵר. מֻקצה. מורא שמַֽים. מוֹרֶה. מוֹרָה. מושָב. מושבה. מָוֶת. מזבח. מזוזה. מזון. מזל טוב. מזרח. מחזור. מֻחזק לשקרן. מַֽחַט. מִחְיָה. מחילה. מחיצה. מחלקת לשם שָׁמַֽיִם. מחשבה טובה מצטרפת למעשה. מחֻתָּן. מְטֻפָּל בילדים. מילה. מכונָה. מכירה. מכשף. מַלְאָך מן השמים. מלאַך הַמָֽוֶת. מלאכי חבלה. מלבוּש של שבת. מלביש ערומים. מֶֽלַח. מֶֽלֶךְ. מלַמד. מלֻמד. מסירת נֶֽפש. מסית ומַדיח. מְסֻפָּק. מפֻרסם. ממֻנה. מָן. מין. מנהג ישראל. מנוחה. מְנֻוָּל. מַסקנה. מְעֻבֶֽרֶת. מעלות טובות. מעריב. מערכה.¹⁸ מֻפלג בתורה. מפֻנק גדול. מצבה. מצות עֲשֵׂה. מצות לא תעשה. מציאה רבה. מקֻבל. מקוה. מרידה. מרה שחורה. מרור. משגיח. משֻגע וּמְטֹרָף. מַשְׁכוֹן. מִשְׁכָּן. משל. משלוח־מנות. משֻמד להכעיס. מְשֻׁעְבָּד. משפט וצדקה. משרד. מְשָׁרֵת. מיתה קלה. מיתת נשיקה. מתוק כדבש.

פרק י"ד. אות נ'

נאה דורש ונאה מקים. נאמן. נאמנוּת. נביא. נביאוּת. נָבָל. נִבוּל פה. נבלה. נֶגַֽע. נִגּוּן. נגינה. נגיד. נגיעה. נדיב. נדבה. נְדָן. נֵדֶר. נדחה. נהנה מיגיע כפיו. נוגע בדבר. נוהג. נוקם ונוטר. נוטה למות. נַחֲלָה. נחמה. נחת רוח. נְחוּת דרגא. נחבא אל הכלים. נטילת יָדַֽיִם. נחש. נחש הקדמוני. ניסן. ניצוץ. נִמוּס. נכנס יין יצא סוד. נכרי. נִכָּרִים דברי אמת. נֵס. נסים ונפלאות. נֻסח אשכּנז. נֻסח ספרד. נע ונד. נעשה ונשמע. נעצר. נַֽעַר. נערה. נֵֽפֶל. נצחון. נקי כַפַֽיִם. נקוּד. נקֻדה. נקבה. נקמה. נר תמיד. נר נשמה. נר לאחר נר למאה. נשיא. נשמה. נֶֽשֶׁף. נתפרדה החבילה. נשמה יתרה. נשים דעתן קלה. נשמת כל חי. נשרף.

פרק ט"ו. אות ס'

סבה. סבר פנים יפות. סבלנוּת. סבלן. סובל. סגור ומסֻגר. סדר. סדור. סדרן. סדרה. סגי נְהוֹר. סגלה. סגופים. סוד גלוי. סוף. סוף כל סוף. סוף מעשה במחשבה תחלה. סוף טוב הכל טוב. סוף גנב לתליה. סוס. סוחר. סורר ומורה. סופר. סופו מוכיח על תחלתו. סחורה. סיון. סכום. סך הכל. סכסוך. סליחה. סליחות. סְכָךְ. סַכּנה. סכּנת נפשות. סמן טוב ומזל טוב. סמן דלות. סם מות. סמיכות הפרשיות. סעודה. סעודה מפסקת. סעודה מצוה. סָפֵק. ספר. ספוּר. ספורי מעשיות. סֵפר תורה. ספירה. ספריה. סרכה. סלוּק. סקילה, שרפה, הֶֽרֶג וחֶֽנֶק. סתירה. סְתָם. סתירת זקנים בנין. סתם מקשן עם הארץ.

פרק ט"ז. אות ע'

עֶֽבֶד. עֶֽבֶד כנעני. עֻבדה. עבודה. עבודת הבורא. עבודה זרה. עבודת פרך. עברי. עבריה. עברית. עֲבַרְיָן. עבֵרה. עברה גורֶֽרת עברה. עברות שבין אדם לחברו. עברות שבין אדם למקום. עבר ובטל. עבר זמנו בטל קרבנו. עִבּוּר. עֲגָלָה. עֶגלה ערופה. עגונה. עגמת נֶֽפֶשׁ. עד ככר לֶֽחֶם. עד ביאת הגואל. עד עתה. עד שיבוא אליהו. עד כֹה ועד כֹה. עד אור הבֹֽקר. עד מתי? עד חצי המלכוּת. עד כְּלוֹת הנֶֽפֶשׁ. עד היכן הדברים מגיעין. עד הרֶֽגַע האחרון. עובר לסוחר. עוזר דלים. עוכר ישראל. עוֹלָם הזה. העולם כמנהגו נוהג. עולם הבא. עולם הפוך. עַכְבָּרָש.¹⁹ עולַם האמת. עלמא דשקרא. עוף השמים יוליך את הקול. עוסק בצרכי צבור. עוסק בתורה. עוקר מן השֹֽׁרֶשׁ. עַוְלָה. עוֹלָה. עולֶה ויורד. עולם ומלואו. עוֹף. עוֹר ועצמות. עז פנים. עזוּת פנים. עזות וחֻצפה. עֶזְרָה בצרה. עֲזָרָה. עזרת כהנים. עזרת לויים. עזרת ישראל. עזרת נשים. עטרה. עֶֽבֶד מֶֽלֶךְ כמלך. עַֽיִן רעה. עִיּוּן. עַיֵּן. עין לא ראתה. עִכּוּב. עכבר. עַכּוּ"ם. עלינו. עליו השלום. עליה השלום. עליכם ועל בניכם. עליה. עלּוּי. עֶֽלֶם. עלמה. עלית נשמה. עלילת דם. עֹל תורה. עֹל דֶֽרֶךְ אֶֽרץ. עֹל אשה ובנים. עֹל מלכות. על הנסים. עלי ועל צוארי. על פי רֹב. על מנת לקבל פרס. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם! על צד היותר טוב. על אחת כמה וכמה. על חשבון. עַמוּד. עני ואביון. עניוּת. עשיר יענה עזות. עם קדוש. עם לא היה. עם הארץ. עמק השוה. ענֶג גדול. עֹֽנֶג שבת. ענויים קשים. ענין. עֹֽנֶשׁ. עֵֽסֶק ביש. עסקן. עפוּש. עצה טובה. עצירות. עִקֵשׁ. עקשן.²⁰ עקשנוּת. עקר שכחתי. עקרת הבית. עקדה. עפר ואֵֽפר. עתידוֹת. עֵֽרֶב רב. עשיר. עשירות. עֽשֶר וכבוד. עצל. עצלוּת. עַצבוּת. ערל. ערמה. עֶֽרב שבת. ערב יום טוב. עשרים וארבעה. עשרה בטלנים. עשרה נסיונות. עשֶֽרת הדברות. עשֶֽׂרת ימי תשובה. עשֶֽׂרת השבטים. עשרת בני המן. עֶֽשֶׂר מכות. עשרה בטבת. עתון. עתיד לִתֵּן את הדין.

פרק י"ז. (אות פ')

פאה. פֶֽגַע רע. פגם משפחה. פגימה. פֶֽגֶר. פגירה. פדיון הבן. פדיון שבוים. פה קדוש. פה מפיק מרגליות. פה אחד. פה אל פה. פוסקים. פועל. פורק עֹל. פושט יד. פושט את הרגל. פותר חלומות. פושעי ישראל. פזרן. פזמון. פַּֽחַד שוא. פחיתות הכבוד. פְחָת. פטור בלא כלום אי אפשר. פיוּט. פַיְטָן. פֶֽטֶר חמור. פטירת הצדיק. פיו ולבו שוים. פילוסוף. פלוסופיה. פיתום ורעמסס. פֶֽלֶא. פלאי פלאים. פְלַג גוּף. פלפול. פמליה של מעלה. פַנּוּ מקום! פנים חדשות. פנים אל פנים. פְנָי. פלוני. פנויה. פנקס. פְסָק דין. פָסוּק. פסיעה גסה. פסול. פֶֽסַח. פסֹֽלת. פַֽעם אחת ביובל. פעֻלה. פקוח נֶֽפֶשׁ דוחה שבת. פֶֽרֶא אדם. פראים. פרט וכלל. פרסום. פרהסיה. פרחה נשמתו. פרה אדֻמה. פֶֽרֶק משנָיות. פרקי אבות. פרשה. פרצה קוראה לגנב. פריץ.²¹ פריצוּת. פריעה. פרענוּת. פריעת בעל חוב. פרנסה. פרנס. פרוטה. פֵרוּש המלות. פָרוּש. פרוּד הלבבות. פריה ורביה. פָרֹֽכֶת. פרצוּף. פרשת דרכים. פשוט. פשטן. פשיטה. פשט נבלה בחוץ ואל תצטרך לבריות. פשרה. פתקה. פתרון חלומות. פֶֽתח פתוח. פתחון פה. פתיחת הארון. פתי מאמין לכל דבר. פֵֽתַח חרטה. פרנס לפי דורו. פת במֶֽלח תאכל ומים במשורה תשתה.

(הוספה מחל על הקדש)

האות פ'

בלשונות המערביות יש שני “פ”, האחד למבטא P. והשני למבטא F. בין שני המבטאים האלה אין כל יחס ואינם מתחלפים זה בזה. “פּולניה” היא בפי כל ובכל מקום פּולניה ולא פולניה וכן כל השמות אשר בהם פּ. כמו שפּניה, פּרלמנט, פּוליטיקה, פּדגוגיה. וכן הוא בשמות האנשים. ולהפך כל השמות אשר בהם פ לא תשתנה האות על ידי כל סבה, כמו פלורנץ, פקולטט, פספור, ושמות אנשים כמו פרנץ, פרידריק, פרדיננד. – בעברית יש לכלנו פה אחד, אשר מבטאו משתנה לפי מקומו. בראש המלה או גם באמצע אחרי נח נראה וכשהוא כפול בסמן הדגש החזק מבטאו פּ־; ובסוף המלה, אחרי שוא נע אחרי נח נסתר, בין שהוא בפעל ובין שהוא רק בכח מבטאו פ־ F. ועתה השאלה מה לעשות במלים הלקוחות מלשונות העמים, כגון: ארפּה, פּרוסיה, פּרטוגל, פּוזן, פּירמידה, פּרוטוקול, פּול. פּלסטינה, טרנופּול, קנסטנטינופּול ועוד, אשר בהם פּ ולא פ או להפך במלים שבהם פ ולא פּ כגון: פרסט, פרנק, פרנץ, פנלנד, אלפרד, אלפנז, פילדלפיה, פרשמן. הנעשה בהשמות האלה, כמו שעשינו לפרעה מלך מצרים? הנכון שנאמר למשל: פּרנץ ופול על פי דיני הנקוד שלנו! מספרים על בחור אחד בעל דקדוק, אשר בהיותו בלבוב, הלך אל בית רב שלמה בובר ויאמר לו בברכתו: שלום עליך רבי שלמה וור, בהיות לו מבטא הב' אחרי נח נסתר כמבטא הו'. –

ובכן עלינו להתנהג במלים הזרות ולבטא בהם את הפּ בכל מקום במבטא p ואת הפ בכל מקום במבטא f. ולא נשתמש בהן לא בד"ק ולא בד"ח ורק הקו אשר מלמעלה להאות יהיה סמן להבדיל בין המבטאים.

במקום אחר הוכחתי, כי גם בעברית לא היה להקדמונים הדין המשנה הזה. הדגש הקל היה רק סמן לראש ההברה, אשר לפי טבע הלשונות המזרחיות, להשמיע תמיד איזו אות קלה מן הגרון בראש כל הברה. על כן יש לנו שמות רבים, אשר נוסף עליהם א' או נקודה, אשר קראוה דגש קל, לאמר סמן לאות קלה. וגזניוס מביא, כי בהעתקת התורה, אשר להמלומד בעברית הירונימוס יש למשל השם “אף” בסמיכות הכנוי"ם Affi ולא Appi. כן שמע מפי היהודים ובפרט מפי מוריו, כי הדגש החזק רק מכפיל ואיננו משנה את מבטא האות וד"ל.

פרק י"ח. אות צ'

צֹאן קדשים. צאנה וראינה. צִבוּר. צבוע. צַד. צדדים. צדיק. צַדֶֽקת. צַדקָנִיוֹת. צדקה תציל ממות. צִדוּק הדין. צדיק יסוד עולם. צוּרה. צוּרת מטבע. צורר היהודים. צַוָאָה. ציצית. צידה לדֶֽרך. צום גדליה. ציוּן. ציוֹן וירושלַֽים. ציוני. ציוניות. צֶֽלם. צלם אלהים. צנועה. צַֽער בעלי חיים. צַֽעַר גִדוּל בנים. צַֽער רפוי שֶֽׁבֶת וּבֹֽשת. צפון ודרום. צרכי צבור. צרה. צרת הרבים חצי נחמה. צרות אחרונות משכחות את הראשונות. צדיק בְהַפֵּלְץ.²² צפור דרור. צָרַֽעת. צרה שלא תבוא.

פרק י"ט. אות ק'

קבלה. קבלת שבת. קבלת אורחים. קַבֵּל האמת ממי שאומרה. קִבוּץ. קבצן. קבצנוּת. קִבוּץ גליות. קבלן. קבלנות. קֶֽבֶר. קֶֽבֶר אבות. קֶֽבֶר ישראל. קבוּרה. קָדוש וטהור. קָדוש מבטן. קְדוש עליון. קֹֽדֶש קדשים. קִדוּשׁ והבדלה. קִדוש החֹֽדֶש. קִדוּש השם. קדֻשה וברכו. קַדִישׁ. קַדַֽחַת. קֹֽדֶם כֹּל. קהל ועדה. קהִלה. קול קורא. קול מבשר, מבשר ואומר. קונה. קונה הכֹל. קוֹרֵא. קוֹרֵע כדג. קח ולך. קיום הַפְּסָק. קימא לן. קלות ראש. קל שבקלים. קַלְפִי. קְלִפָה. קל וחֽמֶר. קַמֵעַ. קמצן. קמצנות. קנאה ושנאה. קנאת סופרים תרבה חכמה. קנא ונוקם. קנין סוּדָר. קנס. קְעָרָה. קפיצת הדֶֽרֶך. קצו של י'. קצור ימים. קרבן מנחה. קרוב. קרובה. קריאת שמע. קריאה. קריעה. קריעת ים סוף. קרועה ובלויה. קרשים. קֶֽרֶן קיֶֽמת. קרוב למלכות. קֵרֵחַ מכאן ומכאן. קֶֽשר של קימה. קֶֽשר של רשעים. קֶֽשר של תפלין. קֻשְׁיָה. קֵיסָר. קֵיסָרִים קֵיסָרוּת.

פרק כ'. אות ר'

ראש וראשון. ראש חֹֽדֶשׁ. ראש השנה. ראש הקהל. רֹאשו ורֻבּוֹ. ראשי פרקים. ראשי תבות. ראשית חכמה. רב דעות. רַב. רבים. רַבָּן. רבנים. רַבִּי. רַבִּיִים. רבנו. רבותינו זכרונם לברכה. רבן של כל בני הגולה. רבונו של עולם. רבון העולמים. רבוּתה. רִבִּית. רֶֽגַע. רֶֽגַע כמֵמְרָא. רֶֽגל. רוּחַ. רֶֽוַח. רְוָחִים. רודף שלום. רואה ואינו נראה. רואים בחוש. רופא ולא לו. רוצח. רוקח. רֵחַֽיִם על צוארו. רְחַ"ש. ריקים ופוחזים. רכילות. רֶֽמֶז. רמ"ח אברים. רמ"ח מצות עֲשֵׂה. רע עַֽיִן. רפואה בדוקה. רפואה שלמה. רצועה. רציחה. רשות היחיד. רשות הרבים. רשע. רשעוּת.

פרק כ"א. אות ש'

שאֵלה. שאֵלות ותשובות. שאֵלת חכם חצי תשובה. שאול תחתית. שבת ראש חֹֽדש. שבת בראשית. שִׁבְיָה. שבועה. שבת שירה. שבת הגדול.²³ שבת חזון. שבת נחמו. שבת שובה. שבת שלום וברכה. שבת שבתון. שבת שקלים. שבת זכור. שבת פרה. שבעה. שלושים. שבעת ימי משתה. שבעה דברים בַגֹּֽלֶם. שֶֽׁבַע חכמות. שבעים לשונות. שבועת שוא. שֶֽׁבֶר. שֶֽׂבֶר. שברי כלים. שברים. שגעון. שדוך. שדכן. שה"י פה"י. שהכֹל. שוטה. שיר השירים. שומר חנם. שומר שכר. שואל. שומר ומציל. שור המזיק. שופרו של משיח. שוכן עד. שומר פתאים ה'. שחרית. שחור על גבי לבן. שוֹחֵט. שֹֽחַד. שחיטה. שׁטר חוב. שירה. שַׁיָרָה. שִׁירַֽיִם. שיר המעלות. שַ"י עולמות. שכן טוב. שכנוּת. שכוּנה. שכּור. שכרוּת. שליח מיֻחד. שליח צבור. שליח מצוה. שלום וְשַׁלְוָה. שְׁלִישׁ. שָׁלִישׁ. שלישוּת. שלש עשרה מדות. שמָד. שמע ישראל. שמועות טובות. שמונה עשרה. שמיני עצרת. שמחת תורה. שַׁמָּשׁ. שמטה. שמירה, שם טוב. שם רע. שס"ה גידים. שס"ה מצות לא תעשה. שעה מצלַֽחת. שעוּר. שַֽער. שְׁעַת הַכֹֽשר. שֶֽׁפַע. שקיעת החמה. שֶֽקר אין לו רגלַֽיִם. שֶֽׁקֶץ. שקצה. שתיקה כהודאה. שתיקה יפה לחכמים קל וחֽמֶר לטפשים. שְׁתִי וְעֵֽרֶב. שֻׁתָּף. שֻׁתָּפוּת. שונא בֶֽצַע. שונא ישראל. שוכר. שחוק. שטן. שֵיבה טובה. שיחות חֻלִּין. שיחות תלמידי חכמים. שָכָר. שְכַר מצוה מצוה. שָכִיר. שְכִיר יום. שכר טרחה. שמחה. שמחת תורה. שנאה. שנאת חנם. שר המשקים. שררה. שריד ופליט. שמיכה. שרפה.

פרק כ"ב. אות ת'

תאוה. תבה. תבת נֹח. תֹּֽהוּ וָבֹֽהוּ. תבלה ותחדש. תהום. תוכו כבָרוֹ. תובע. תודה רבה. תולה אֶֽרץ על בלימה. תוכחה. תוקע. תורה שבכתב. תורה שֶׁבְעַל פה. תורת משה. תורה ומעשים טובים. תורה וגדֻלה במקום אחד. תחבולה. תחום שבת. תַחֲנָה. תחנון. תחית המתים. תַּֽחת כפת הרקיע. תֵּֽכף ומיד. תכֵֽלת השמַֽים. תוך כדי דבור. תלִיה. תלוי ועומד. תליָן. תלמיד. תלמוּד. תלמוּד תורה. תלמיד חכם. תֵּל עולם. תמיד. תם וישר. תמימים. תמימוּת. תמונת אות. תְּנָי. תְּנָאִים. תַּנָּא. תַּנָּאִים. תְּנאים וַחֲתֻנות. תענוג. תענית. תענית אסתר. תענית צבור. תפלה. תפלת שחרית. תפלת מנחה. תפילת עַרְבִּית. תפלת מוסף. תפלת נעילה. תפלת שוא. תפלין. תפלה עושה מחצה.²⁴ תפלה של יד. תפלה של רֹאש. תקון. תקון חצות. תקנת שבת. תקיעת שופר. תקופה. תקנה. תקיף. תֹֽקֶף. תַּקיפוּת. תְּקופת ניסן. תקופת תמוז. תקופת תשרי. תקופת טבת. תקומה. תרומה ומעשר. תרבות. תרגום. תרי"ג מצות. תֵּרוּץ מספיק. תַּרְעֹֽמֶת. תרנגול. תרנגֹֽלֶת. תרועה. תשובה. תשועת ה' כהֶֽרף עַֽיִן. תל עולם. תהלים. תשר"ק.

* * *

דגמאות אחדות בנטיות השמות, הפעלים ובכל"ם עם הכנוים

בֵּן. הַבֵּן. בֶּן הַמֶּלֶך. בְּנִי בִּנְךָ בְּנֵךְ. בְּנוֹ בְּנָהּ. בְּנֵנוּ בִּנְכֶם בִּנְכֶן. בְּנָם. בְּנָן. – בָּנִים. הַבָּנִים. בְּנֵי הָאִיש. בָּנַי. בָּנֶיךָ בָּנַיִךְ. בָּנָיו בָּנֶיהָ. בָּנֵינוּ. בְּנֵיכֶם בְּנֵיכֶן. בְּנֵיהֶם בְּנֵיהֶן. – בַּת. הַבַּת. בַּת הַשָּכֵן. בִּתִּי. בִּתְּךָ. בִּתֵּךְ. בִּתּוֹ בִּתָּהּ. בִּתֵּנוּ. בִּתְּכֶם בִּתְּכֶן. בִּתָּם בִּתָּן. – בָּנוֹת. הַבָּנוֹת. בְּנוֹת הָעִיר. בְּנוֹתַי. בְּנוֹתֶיךָ בְּנוֹתַיִךְ בְּנוֹתָיו בְּנוֹתֶיהָ. בְּנוֹתֵינוּ. בְּנוֹתֵיכֶם בְּנוֹתֵיכֶן. בְּנוֹתֵיהֶם בְּנוֹתֵיהֶן. – גְּבִירָה אוֹ גְבֶרֶת. הַגְּבֶרֶת. גְבֶרֶת הַבַּיִת. גְבִרְתִּי גְּבִרְתְּךָ גְבִרְתֵּךְ. גְבִרְתּוֹ גְבִרְתָּהּ. גְבִרְתַּנוּ גְבִרְתְּכֶם גְבִרְתְּכֶן. גְבִרְתָּם גְבִרְתָּן. – כָּתֹב. כָּתַבְתִּי כָּתַבְתָּ כָּתַבְתְּ כָּתַב כָּתְבָה. כָּתַבְנוּ. כְּתַבְתֶּם כְּתַבְתֶּן כָּתְבוּ. – אֲנִי כוֹתֵב כוֹתְבָה. אַתָּה כוֹתֵב אַתְּ כּוֹתְבָה הוּא כוֹתֵב היא כוֹתְבָה. אֲנַחְנוּ כוֹתְבִים כוֹתְבוֹת. אַתֶּם כּוֹתְבִים אַתֶּן כּוֹתְבוֹת. הֵם כּוֹתְבִים הֵן כּוֹתְבוֹת. – אֶכְתֹּב. תִּכְתֹּב תִּכְתְּבִי יִכְתֹּב תִּכְתֹּב. נִכְתֹּב תִּכְתְּבוּ תִּכְתֹּבְנָה יִכְתְּבוּ תִּכְתֹּבְנָה. – הִשָמֵר. נִשְמַרְתִּי נִשְמַרְתָּ נִשְמַרְתְּ. נִשְמַר נִשְמְרָה. נִשְמַרְנוּ. נִשְמַרְתֶּם נִשְמַרְתֶּן. נִשְמְרוּ – אֲנִי נִשְמָר נִשְמָרָה. אַתָּה. נִשְמָר אַתְּ נִשְמָרָה. הוּא נִשְמָר הִיא נִשְמָרָה. אֲנַחְנוּ נִשְמָרִים. נִשְמָרוֹת. אַתֶּם נִשְמָרִים אַתֶּן נִשְמָרוֹת. הֵם נִשְמָרִים הֵן נִשְמָרוֹת. – אִשָׁמֵר. תִּשָּמֵר תִּשָּמְרִי. יִשָּמֵר תִּשָּמֵר. נִשָּמֵר. תִּשָּמְרוּ תִּשָּמַרְנָה. יִשָּמְּרוּ תִּשָּמַרְנָה. – דַבֵּר. דִבַּרְתִּי. דִבַּרְתָּ דִבַּרְתְּ. דִבֵּר דִבְּרָה. דִבַּרְנוּ. דבַּרְתֶּם דבַּרְתֶּן. דִבְּרוּ. – מְדַבֵּר. מְדַבְּרָה. מְדַבְּרִים מְדַבְּרוֹת. – אֲדַבֵּר. תְּדַבֵּר תְּדַבְּרִי. יְדַבֵּר תְּדַבֵּר. נְדַבֵּר. תְּדַבְּרוּ תְּדַבֵּרְנָה. יְדַבְּרוּ תְּדַבֵּרְנָה. – בִּי. בְּךָ בָּךְ. בּוֹ בָּהּ. בָּנוּ בָּכֶם בָּכֶן. בָּהֶם בָּהֶן. – כָּמוֹנִי. כָּמוֹךָ כָּמוֹךְ. כָּמוֹהוּ כָּמוֹהָ. כָּמוֹנוּ. כְּמוֹכֶם כְּמוֹכֶן. כְּמוֹהֶם כְּמוֹהֶן. – לִי לְךָ לָךְ. לוֹ לָהּ לָנוּ. לָכֶם לָכֶן. לָהֶם לָהֶן. – מִמֶּנִּי. מִמְּךָ מִמֵּךְ מִמֶּנוּ מִכֶּם מִכֶּן. מֵהֶם מֵהֶן. – הַשְלִיךְ. הִשְלַכְתִּי. הִשְלַכְתָּ הִשְלַכְתְּ. הִשְלִיךְ הִשְלִיכָה. – הִשְלַכְנוּ. הִשְלַכְתֶּם הִשְלַכְתֶּן. הִשְלִיכוּ. מַשְלִיךְ מַשְלִיכָה מַשְלִיכִים מַשְלִיכוֹת. – אַשְלִיךְ. תַּשְלִיךְ תַּשְלִיכִי. יַשְלִיךְ תַּשְלִיךְ נַשְלִיךְ. תַּשְלִיכוּ תַּשְלֵכְנָה. יַשְלִיכוּ תַּשְלֵכְנָה. – הִתְבַּקֵּש. הִתְבַּקַּשְתִּי. הִתְבַּקַּשְתָּ הִתְבַּקַּשְתְּ. הִתְבַּקֵּש הִתְבַּקְּשָה. הִתְבַּקַּשְנוּ. הִתְבַּקַּשְתֶּם הִתְבַּקַּשְתֶּן. הִתְבַּקְּשוּ. – מִתְבַּקֵּש מִתְבַּקְּשָה. מִתְבַּקְּשִים מִתְבַּקְּשוֹת. אֶתְבַּקֵּש תִּתְבַּקֵּש תִּתְבַּקְּשִי יִתְבַּקֵּש תִּתְבַּקֵּש. נִתְבַּקֵּש. תִּתְבַּקְּשוּ תִּתְבַּקֵּשְנָה. יִתְבַּקְּשוּ תִּתְבַּקֵּשְנָה. –

הערה: “כוֹתְבָה, נִשְמָרָה, מְדַבְּרָה, מַשְלִיכָה, מִתְבַּקְּשָה”, משתמשים יותר בהתמונה כוֹתֶבֶת, נִשְמֶרֶת, מְדַבֶּרֶת, מַשְלֶכֶת, מִתְבַּקֶּשֶת.

היה איש אחד בארץ בעל נכסים וּבעל מדות טובות, עסקן ודורש שלום אחיו ושלום כל בני האדם. היה חכם בתורה וערום בהויות העולם. ובכן נכבד בעיני כל מכירי ערכו הנעלה וְאָפְיו המצין.

רבים באו אליו לשאל בעצתו ויהיו דבריו להם כדברי האורים והתמים, כי ראו כי חכמת אלהים בו וכל מעשיו ודבריו ישרים ותמימים. ויחי ימים רבים וחיים טובים בעשר וכבוד. אמנם באו אליו לא פעם גם אורחים לא קרואים, מקרים רעים, אשר הכאיבו אותו ויחשיכו מעט אור שמשו. אבל לא לארך ימים, כי עוד מעט סרו ממנו והוא שב למנוחתו ורוחתו. והנה פתאום נהפך הגלגל ומצבו התרועע ויתמוטט ויתפורר עד היסוד לאין מרפא.

וילך מדחי אל דחי עד אשר נפל ולא יכל קום. ביתו נהרס וכל יגיעו אפס ואיננו. חכמתו התבלעה, עז לבו עזבהו ותרפינה ידיו. אכף עליו היאוש וגם כל תקוה לטובה לא היתה לו, כי נכשל בכל אשר נסה וכל תחבולה לא הצליחה, לחזק עמדתו מעט. וירא כי במקומו וארצו אין לו עוד תקומה, נדחה ממנו כל תושיה, חָשך לו שם אור השמש ונגה הירח לא יאיר לו. הכוכבים התחבאו ומסביב לו התקדרו השמים והוא ממשש באפלה. ובכן קם ויצא ויעזב את מקומו, אשר נהפך לו לאויב ויהי נע ונד במרחקים. המחסור היה גורלו וכל מיני פגעים מנת חלקו. בעניו היה גם ללעג ולקלסה בעיני כל רואיו. בעניו היה חשוד לכל מעשה תועבה, בעניו היה למטרה לחצים ואבני קלע, אשר ירו עליו כל פורצי פרץ, כל נבל ובליעל. והוא קודר שחוח ודומם נשא ויסבל. זכר את הימים הטובים מקדם, ימי אשרו מלפנים, זכר את השמחה והשעשועים אשר היו לו לשבע ולרויה, זכר את הכבוד והתפארת מתנת חלקו מבית ומחוץ. ויהיו לו המה למאורות במחשכי נפשו, אשר הדליקו בקרבו תקוה, אמונה ובטחון, כי רחמי ה' עוד לא תמו, כי אלהים עוד יאיר אליו את פניו באהבה וחבה, כי ישוב לאיתנו ויתנער וחיה יחיה חיים טובים כימי קדם, כי עברו ימי הזעם, אשר זעם עליו ה' עקב עונותיו ופשעיו בימים הטובים, בימי עשרו ואשרו. באמונתו זאת התחזק מעט ויהי לו כוח ויט שכמו לשאת כל כבד צרה ותחי רוחו. ויהי בהיות לו היום חשך ולא אור, היה לו אור בחדרי לבבו בלילה. כי בא אליו הדמיון בשפעת חלומות נעימים וחזיונות משיבי נפש. בדמיונו בנה לו ארמנות מלכים והיכלי רוזנים ונחת שלחנו מלא דשן מכל מאכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה על שלחן גדולי העם ושריו. ויהיו לו כל תענוגי בשר יחד עם כל שעשועי נפש. בחזון לבו לא היתה תאוה, אשר שגבה ממנו ויהי מאוּשר ושמח. בעיני אויביו שונאיו ומנדיו, בעיני כל זד ועול, כל עריץ ופריץ היה עבד נבזה, תולעת ולא איש ובעיניו הוא לא נפל ערכו. העתיד המזהיר היה לו להוה ויהי עשיר רב האוצרות. בדמיונו הגדיל והפליא לעשות, כי לתאותו לא היה חק וכל גבול לתשוקותיו. להדמיון יד עשירה, יד מלאה גדושה ופתוחה לכל מבקש ודורש. ובכן אמר האיש בעניו: “למה לי לבקש עשרות ומאות, בעוד אשר אוכל לבקש אלפים ורבבות? למה לי לחבק עולם אחד ומלואו, בעת אשר בידי ש"י עולמות!”

כן עברו עליו שנים רבות ויהי דל שמח בחלקו אשר לקח מיד הדמיון, חלק חשוב מאוד, חתיכה הראויה להתכבד וכן היה צדיק חי באמונתו. את אשר לא מצא בהקיץ, השיג בשנתו ברחבה ויחי ויתענג בחזון. והנה בא היום אשר התעורר וירא את נפשו ברעה גדולה! המחסור צועק מרה, הרעב מציק, הצמאון לוחץ ואויביו מסביב דורסים, טורפים ואוכלים ואין מידם מציל ואין מנוס ואין מפלט ואין כל קו אור! הלא כה אמר הנביא: “כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו. וכאשר יחלם הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה!” המבוכה נוראה ואיֻמה, קול היאוש עולה מקרבו, קול השפק נעור מירכתי לבבו. חכמתו התבלעה, שכלו הועם וכל עצה אין. ופתאום שמע קול אלהים קורא אליו לאמר: “מה לך כי נדהמת? הקיצה מתרדמתך הארכה, התעורר והתעודד, קומה ועשה, כי יש לאל ידך! כבר אתה בקר ונס לילה. עת לעשות ולא לשכב בעצלתים!” אז חלף רוח ויתעורר ויאמר: “הנה הידים האלה, האין בהן כוח לכל עבודה כשרה ומועילה! למה לי לשעות בדברי שקר ולבקש לחם צר בתחבולות וכל ערמה, ליבש מוחי ושקוי עצמותי, בעוד חיל וכשרון עמדי, להוציא לחם מן הארץ, לאכל לשבע מעל שלחן אלהים, אשר ערך לכל בני האדם? למה לי לשמע דבת עם, כי חי אני על חשבונם, כי כל אשר אני אוכל ושותה וכל הנמצא עמדי הוא אך מידם, אשר אני חומס מהם בערמה ורמיה ומאשר להם עשיתי את כל אשר לי?” וישא רגליו וילך וישב אל מקומו אל ארץ מולדתו. ויקן לו חלקת שדה תבואה ויטע גם כרם, עץ הזית וכל עצי פרי. וה' שלח את הברכה בכל יגיע כפיו וכל אשר עשה הצליח בידו. ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאוד. ויהי שמו לברכה בקרב הארץ. אז גם כל מנדיו מקדם נהפכו למכבדיו. כל שכניו הכירו את ערכו, כי תם וישר הוא ויהיו לו לעזר, כי ישוב ויחי כימי עולם וכשנים קדמוניות. שמעו גם את קול אלהים, כי מאתו יצא הדבר, להשיב את נדחו – ובכן קם הנופל ויחי!

(תרגום)

א.

עוֹד תּוּשַׁב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֹל עָרֶיהָ,

יוֹגְבֶיהָ וְכוֹרְמֶיהָ פִּרְיָהּ יֹאכֵלוּ.

הַבְרָכָה תִהְיֶה בְכֹל אֲשֶׁר עָלֶיהָ

וְיָשׁוּבוּ יִשְׂמְחוּ כֹל אֲשֶׁר אָבֵלוּ.

ב.

כֹּל עוֹד אוֹר שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים כִּי יָהֵל,

כֹּל עוֹד יִרְעַם הַיָּם וְיֶהֱמוּ מִשְׁבָּרִים,

יִחְיֶה עַמִּי, יַעֲמֹד וְיָקוּם יִשְׂרָאֵל

וְכִימֵי עוֹלָם עוֹד יִפְרַח וְרֹאשׁוֹ יָרִים.

ג.

כִּי נֵצַח יִשְׂרָאֵל יְקַיֵּם אֵת דְבָרוֹ

וְיָשׁוּב יַקְרִיב אֵלָיו יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ;

זֶה בְנוֹ בְכוֹרוֹ יִקָּחֵהוּ וּשְׁמָרוֹ,

בֵּן יַקִּיר, עַד כֹּה עָמַד בּוֹ טַעֲמוֹ!

ד.

זֶה אַלְפֵי שָׁנִים, מָה רַבּוּ תְלָאוֹתָיו!

וְהוּא הֶחֱזִיק בְּמָעֻזּוֹ, שָׁמַר תּוֹרָתוֹ.

גַם אֵל יְרַחֲמֶנּוּ, יָשִׂים קֵץ לְצָרוֹתָיו;

שָׁם בְּאַרְצוֹ יָשׁוּב יִחְיֶה בֶאֱמוּנָתוֹ.

א.

אֵיכָה כֹה נִדְמֵיתָ,

אֵיכָה כֹה נוֹאַשְׁתָּ,

שַׁחוֹתָ, נַעֲוֵיתָ

וְכָל שִׂבְרְךָ הוֹבַשְׁתָּ?

ב.

הַאֵין לְךָ תִּקְוָה עוֹד

וֶאֱמוּנְתָךָ אַיֵּה?

בָּהּ הִתְחַזַּקְתָּ מְאוֹד

וְהָיִיתָ חַי וְחָיֶה.

ג.

שָׂא לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ,

מִזְרָחָה הַבִּיטָה!

שָׁם עוֹמֵד מְעוֹנֶךָ,

שָׁם תָּנוּחַ, תַּשְׁקִיטָה.

ד.

הִנֵּה שָׁם מִסָּבִיב

רוּחַ חַיִּים יָפוּחַ.

וְנִגְלָה כְבוֹד הָאָבִיב

וְעָֽלֶיךָ אוֹר זָרוּחַ.

ה.

הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה

אַךְ עוֹד מְעַט וְכָלָתָה.

כִּי לְךָ אֻמְלָל מְדֻכָּא

כְּבָר צָמְחָה יְשׁוּעָתָה.

ו.

לֹא תִהְיֶה עוֹד נוֹדֵד,

תִּחְיֶה חַיִּים טוֹבִים.

לֹא תִירָא כָל־שׁוֹדֵד

וְלֹא תֵדַע מַכְאוֹבִים.

ז.

כְּלֵי גוֹלָה הָסִירָה

וְאַל תַּשְׁמַע אֲנָחָה.

שִׁיר הַגְּאֻלָּה שִׁירָה,

אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה.

ח.

לֹא לַשָּׁוְא עֻנֵיתָ,

לֹא לַשָּׁוְא סָבַלְתָּ.

נֻסֵּיתָ וְנִשֵּׂאתָ

וְהֵיטַבְתָּ וְהִשְׂכַּלְתָּ.

ט.

עַתָּה תַעֲשֶׂה חַיִל

וְיִרְבּוּ יְמֵי אָשְׁרֶךָ.

נָסוּ צִלְלֵי לַיִל

וְאוֹר עוֹלָם אוֹרֶךָ.

י.

הִנֵּה קֵץ הַמַּסָּע,

הַשְׁלֵךְ תַּרְמִילֶךָ

כָּל־כֹּבֶד, כָּל־מַשָּׂא

וּשְׁבָה בְאָהֲלֶךָ

יא.

עֵקֶב צָרוֹתֶיךָ.

תִּשְׂבַּע־עֹנֶג אֵין סוֹף.

שָׁם עַל נַחֲלָתֶךָ,

עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

יב.

תַּעֲבֹד אַדְמָתֶךָ

וְתִחְיֶה חַיֵּי אשֶׁר.

תֶּהְגֶּה בְתוֹרָתֶךָ

וְשָׁמַרְתָּ תֹּם וְישֶׁר.

יג.

מִצִּיּוֹן עִירֶךָ

תִּתֵּן תּוֹרָה לְכָל־עָם.

כִּי יִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ,

בִּקְצוֹת הָאֲרָצוֹת שָׁם.

יד.

אַךְ עוֹד מְעַט שָׂא וּסְבֹל,

עַד מְהֵרָה יִגַהּ אוֹר!

וּמֵעָל תִּשְׁמַע קוֹל:

“הִנֵּה הִגִּיעַ הַתּוֹר!”

טו.

הֲֲשָׁמַעְתָּ אוֹרֵחַ?

הַקֹּול הוּא אֵלֶיךָ.

הֲתִרְאֶה אוֹר זוֹרֵחַ?

הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ!..