היה איש אחד בארץ בעל נכסים וּבעל מדות טובות, עסקן ודורש שלום אחיו ושלום כל בני האדם. היה חכם בתורה וערום בהויות העולם. ובכן נכבד בעיני כל מכירי ערכו הנעלה וְאָפְיו המצין.

רבים באו אליו לשאל בעצתו ויהיו דבריו להם כדברי האורים והתמים, כי ראו כי חכמת אלהים בו וכל מעשיו ודבריו ישרים ותמימים. ויחי ימים רבים וחיים טובים בעשר וכבוד. אמנם באו אליו לא פעם גם אורחים לא קרואים, מקרים רעים, אשר הכאיבו אותו ויחשיכו מעט אור שמשו. אבל לא לארך ימים, כי עוד מעט סרו ממנו והוא שב למנוחתו ורוחתו. והנה פתאום נהפך הגלגל ומצבו התרועע ויתמוטט ויתפורר עד היסוד לאין מרפא.

וילך מדחי אל דחי עד אשר נפל ולא יכל קום. ביתו נהרס וכל יגיעו אפס ואיננו. חכמתו התבלעה, עז לבו עזבהו ותרפינה ידיו. אכף עליו היאוש וגם כל תקוה לטובה לא היתה לו, כי נכשל בכל אשר נסה וכל תחבולה לא הצליחה, לחזק עמדתו מעט. וירא כי במקומו וארצו אין לו עוד תקומה, נדחה ממנו כל תושיה, חָשך לו שם אור השמש ונגה הירח לא יאיר לו. הכוכבים התחבאו ומסביב לו התקדרו השמים והוא ממשש באפלה. ובכן קם ויצא ויעזב את מקומו, אשר נהפך לו לאויב ויהי נע ונד במרחקים. המחסור היה גורלו וכל מיני פגעים מנת חלקו. בעניו היה גם ללעג ולקלסה בעיני כל רואיו. בעניו היה חשוד לכל מעשה תועבה, בעניו היה למטרה לחצים ואבני קלע, אשר ירו עליו כל פורצי פרץ, כל נבל ובליעל. והוא קודר שחוח ודומם נשא ויסבל. זכר את הימים הטובים מקדם, ימי אשרו מלפנים, זכר את השמחה והשעשועים אשר היו לו לשבע ולרויה, זכר את הכבוד והתפארת מתנת חלקו מבית ומחוץ. ויהיו לו המה למאורות במחשכי נפשו, אשר הדליקו בקרבו תקוה, אמונה ובטחון, כי רחמי ה' עוד לא תמו, כי אלהים עוד יאיר אליו את פניו באהבה וחבה, כי ישוב לאיתנו ויתנער וחיה יחיה חיים טובים כימי קדם, כי עברו ימי הזעם, אשר זעם עליו ה' עקב עונותיו ופשעיו בימים הטובים, בימי עשרו ואשרו. באמונתו זאת התחזק מעט ויהי לו כוח ויט שכמו לשאת כל כבד צרה ותחי רוחו. ויהי בהיות לו היום חשך ולא אור, היה לו אור בחדרי לבבו בלילה. כי בא אליו הדמיון בשפעת חלומות נעימים וחזיונות משיבי נפש. בדמיונו בנה לו ארמנות מלכים והיכלי רוזנים ונחת שלחנו מלא דשן מכל מאכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה על שלחן גדולי העם ושריו. ויהיו לו כל תענוגי בשר יחד עם כל שעשועי נפש. בחזון לבו לא היתה תאוה, אשר שגבה ממנו ויהי מאוּשר ושמח. בעיני אויביו שונאיו ומנדיו, בעיני כל זד ועול, כל עריץ ופריץ היה עבד נבזה, תולעת ולא איש ובעיניו הוא לא נפל ערכו. העתיד המזהיר היה לו להוה ויהי עשיר רב האוצרות. בדמיונו הגדיל והפליא לעשות, כי לתאותו לא היה חק וכל גבול לתשוקותיו. להדמיון יד עשירה, יד מלאה גדושה ופתוחה לכל מבקש ודורש. ובכן אמר האיש בעניו: “למה לי לבקש עשרות ומאות, בעוד אשר אוכל לבקש אלפים ורבבות? למה לי לחבק עולם אחד ומלואו, בעת אשר בידי ש"י עולמות!”

כן עברו עליו שנים רבות ויהי דל שמח בחלקו אשר לקח מיד הדמיון, חלק חשוב מאוד, חתיכה הראויה להתכבד וכן היה צדיק חי באמונתו. את אשר לא מצא בהקיץ, השיג בשנתו ברחבה ויחי ויתענג בחזון. והנה בא היום אשר התעורר וירא את נפשו ברעה גדולה! המחסור צועק מרה, הרעב מציק, הצמאון לוחץ ואויביו מסביב דורסים, טורפים ואוכלים ואין מידם מציל ואין מנוס ואין מפלט ואין כל קו אור! הלא כה אמר הנביא: “כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו. וכאשר יחלם הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה!” המבוכה נוראה ואיֻמה, קול היאוש עולה מקרבו, קול השפק נעור מירכתי לבבו. חכמתו התבלעה, שכלו הועם וכל עצה אין. ופתאום שמע קול אלהים קורא אליו לאמר: “מה לך כי נדהמת? הקיצה מתרדמתך הארכה, התעורר והתעודד, קומה ועשה, כי יש לאל ידך! כבר אתה בקר ונס לילה. עת לעשות ולא לשכב בעצלתים!” אז חלף רוח ויתעורר ויאמר: “הנה הידים האלה, האין בהן כוח לכל עבודה כשרה ומועילה! למה לי לשעות בדברי שקר ולבקש לחם צר בתחבולות וכל ערמה, ליבש מוחי ושקוי עצמותי, בעוד חיל וכשרון עמדי, להוציא לחם מן הארץ, לאכל לשבע מעל שלחן אלהים, אשר ערך לכל בני האדם? למה לי לשמע דבת עם, כי חי אני על חשבונם, כי כל אשר אני אוכל ושותה וכל הנמצא עמדי הוא אך מידם, אשר אני חומס מהם בערמה ורמיה ומאשר להם עשיתי את כל אשר לי?” וישא רגליו וילך וישב אל מקומו אל ארץ מולדתו. ויקן לו חלקת שדה תבואה ויטע גם כרם, עץ הזית וכל עצי פרי. וה' שלח את הברכה בכל יגיע כפיו וכל אשר עשה הצליח בידו. ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאוד. ויהי שמו לברכה בקרב הארץ. אז גם כל מנדיו מקדם נהפכו למכבדיו. כל שכניו הכירו את ערכו, כי תם וישר הוא ויהיו לו לעזר, כי ישוב ויחי כימי עולם וכשנים קדמוניות. שמעו גם את קול אלהים, כי מאתו יצא הדבר, להשיב את נדחו – ובכן קם הנופל ויחי!