בְּלִוְיַת עֶשֶׂר מַנְגִינוֹת מאת מ. בֶּנְסְמַן

שִׁיר מִשְחָק עם מנגינה

כָּל הַיְלָדִים: סֹבִּי, פָּרָתֵנוּ, רוּצִי,

וּבְכָל פִּנָּה חַפְּשִׂי, אוּצִי;

אֶת קוֹלֵנוּ אַתְּ שׁוֹמַעַת

וְאֵיפֹה אָנוּ – לֹא יוֹדַעַת.

הַיַלְדָּה הַתֹפֶשֶׂת בְּשָׁבוּי:

אָה! מָה רַבָּה בִי שִׂמְחָתִי

כִּי חִפַּשְׂתִּי גַם מָצָאתִי;

(קוֹשֶׁרֶת אֶת הַמִּטְפַּחַת עַל עֵינֵי שְׁבוּיָה)

מוּ-מוּ-מוּ לְכִי אֲחוֹתִי,

רוּצִי מַהֵר וְתִפְשִׂי אוֹתִי!

שִׁיר מִשְׁחָק עם מנגינה

הַיְלָדִים מִסְתּוֹבְבִים בְעִגּוּל. בָאֶמְצַע עוֹמֶדֶת הָרָחֵל וְשָׁרָה:

זְאֵב, זְאֵב

רַע הַלֵּב!

אִם תְּנֻדֵּנִי

וְתִטְרְפֵנִי

אַגִּיד לְאִמִּי…

לֵךְ מֵעִמִּי!

הַזְאֵב רָץ מִסָבִיב לָעִגוּל וּמִתְאַמֵץ לְהִתְפָרֵץ אֶל הָרָחֵל. הַיְלָדִים מִסְתּוֹבְבִים

בְעִגּוּל וְשָׁרִים:

הֲיִי שַׁאֲנַנָּה.

רָחֵל קְטַנָּה!

לֹא נִתֵּנָה

לָבוֹא הֵנָּה

לַזְאֵב הָרָע…

מֶה־מֶה־מָה!

(וְאֵלֶה שְׁנֵי הַיְלָדִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הִתְפָּרֵץ הַזְאֵב יוֹצְאִים מִן הָעִגוּל וְהָיוּ הֵם “לִזְאֵב וּלְרָחֵל”).

עם מנגינה

יֶלֶד רוֹכֵב עַל מַקְלֵהוּ

בְּבֵיתוֹ וּבַחוּץ,

כְּפָרָשׁ צוֹעֶה עַל סוּסֵהוּ –

הָפְּ-הָפְּ, סוּסִי, רוּץ!

יֶלֶד רָץ לוֹ בַחֲצֵרוֹ

עַל הַסּוּס שֶׁל עֵץ;

וְעַל הַמַּקֵּל גַּם חֲבֵרוֹ

רוֹדֵף חִישׁ כַּחֵץ.

פָּרָשׁ שֵׁנִי רָץ וּמְדַהֵר,

רִאשׁוֹן חָשׁ לָנוּס;

נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם שָׁם, וּמַהֵר

נִשְׁבַּר גַּם הַסּוּס.

שִׁיר עֶרֶשׂ עם מנגינה

תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי

עוֹמֵד לָבָן גְּדִי;

הָלַךְ גְּדִי לוֹ לִקְנוֹת סְחוֹרָה,

וּבְנִי יֵלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה –

תַּלְמִיד טוֹב יְהִי.

שָׁב הַגְּדִי וּפֵרוֹת מְתֻקִים

קָנָה שְׁקֵדִים לוֹ וְצִמּוּקִים,

אַךְ בְּנִי יָשׁוּב מִבֵּית־סֵפֶר

וּבְיַלְקוּטוֹ - עֵט וָסֵפֶר…

אַיְלִי־לוּלִי, בְּנִי!

עם מנגינה

כֶּלֶב נָבַח: הַי,

יֶלֶד צָעַק: וַי,

רָץ הָבַּיְתָה חִישׁ

נֶגְדּוֹ אַוָּז-קִישׁ

אִיֵּם בְּחַרְטֻמּוֹ.

בָּא הַחַדְרָה-אוֹי,

חָתוּל מֵילִיל: מְיוֹ,

חָלָב מִן הַפַּךְ

שָׁתָה, פִּתְאֹם – טְרַךְ,

שֻׁבַּר כְּלִי עַד תֻּמוֹ.

עם מנגינה

כֶּלֶב, כֶּלֶב, כֶּלֶב טוֹב

אָנָא אַל תִּשְׁכֵנִי!

לְבֵית הַסֵּפֶר אֵלֶךְ לִי,

תַּלְמִיד כְּבָר הִנֵּנִי.

-יֶלֶד, יֶלֶד, יֶלֶד-חֵן,

לוּ יְהִי כִשְׁאֵלָתְךָ,

אוּלָם כֶּלֶב רָעֵב מְאֹד –

תֶּן לוֹ מֵעֻגָּתְךָ.

מַחֲצִית עֻגָּה נָתַן לוֹ

יֶלֶד בְּטוּב-לְבָבוֹ;

כֶּלֶב סְבִיבוֹ רָקַד שָׂשׂ,

כִּשְׂכֵּשׂ לוֹ בִזְנָבוֹ.

עם מנגינה

דֻּמָּם ישְׁבָה עַל הַדַּרְגָּשׁ

רָחֵלִי הַצְהֻבָּה;

גִּזְרֵי כָתְנָה הִיא תֹּפֶרֶת,

שִׂמְלָה תְּהִי לַבֻּבָּה.

שׁכְבָה בֻּבָּה עַל הַסַּפָּה

(שְׁמָהּ: “הַצְהֻבָּה לֵאָה”),

בְּהִירָה הִיא מִכָּל הַבֻּבּוֹת,

אָחוֹת לָהּ וְרֵעָה.

וּמְזַמֶּרֶת הַחַיָּטָה:

"תִּפְרָה, מַחַט, מַהֵר!

תָּקִיץ בֻּבָּה, וְאִם לֹא נִגְמֹר

שִׂמְלָה לָהּ - תִּצְטַעֵר".

הָאֶצְבָּעוֹת הַקַטְנוּנוֹת

בֵּין הַתְּפָרִים רֹקְדוֹת;

וְעֵינֵי תְכֵלֶת שֶׁל הַיַּלְדָה

בְּשִׂמְחָה רַבָּה יֹקְדוֹת.

– תּוֹדָה, מַחַט, כִּי עָזַרְתָּ

שִׂמְלָה תְפֹר לַאֲחוֹתִי!

קוּמִי, לֵאָה, הֵא לָךְ שִׂמְלָה,

קְחִי וְנַשְּׁקִי אוֹתִי!…

עוֹד אֲקַשֵׁט אֶת שִׂמְלָתֵךְ

בְּפַסִים מְאָדָּמִים…

קוּמִי בֻּבְָּה! הֵן לֹא נָאֶה

לִישׁוֹן כָּל הַיָּמִים"…

- חֲתֻלִּי! חֲתֻלִּי!

עֲמֹד נָא מִמֻּלִי

וְשִׁמְעָה לִדְבָרִי,

חֲתֻלִּי יְקָרִי:

אַל תִּתְגָּר לָרָעָה

בַּיּוֹנָה הַנָּאָה.

וְאֵהָבְךָ נֶאֶמָנָה

וְאֶתֵּן לָךְ מָנָה

עֻגָּה לַאֲרוּחָה

בְּחֶמְאָה מְשׁוּחָה;

וּבְכָל הָעֲיָרָה

יְהִי שִׁמְךָ לְתִפְאָרָה.

וְאִם תָּבוּז לְמוּסָרִי

וְתַמְרֶה אֶת דְּבָרִי

וַאֲיַסְרְךָ קָשָׁה,

לֹא אָחוּס עַל רָשָׁע,

וְשָׁלַחְתִּי בָךְ כְּלָבִים,

שִׁנֵיהֶם כְּחַלָּפִים,

וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה

יִשְׁבוּךָ, יִשְׁבוּךָ,

וְצָעַקְתָּ: “מִיוֹ – אוֹי-לִי!”..

רְאֵה, שְׁמַע נָא בְּקוֹלִי!

שִׁיר מָחוֹל עם מנגינה

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, יְלָדִים!

חִישׁ הִתְיַצְבוּ בַּמַּעְגָּלָה,

אִישׁ עִם רֵעוֹ בְּיָד נִצְמָדִים

נִקְפֹּץ, נָחוֹל, נִתְהוֹלָלָה.

קְטַנִים אָנוּ גַּם שׁוֹבָבִים

וְהַמְּחוֹלוֹת, הַמִּשְׂחָקִים

כָּכָה נְעִימִים, כָּכָה נָאוִים-

בַּחֲצֵרוֹת וּבַשְּׁוָקִים.

סֹבּוּ, סֹבּוּ בַּמַּעְגָלָה.

רְקֹד וּשְׂחֹק חֲפֵצִים אָנוּ;

כָּל הַמְפַגֵר יֵלֶךְ הָלְאָה,

יֶלֶד עָצוּב לֹא שֶׁלָּנוּ.

מִי שִׁיַּרְבֶּה רְקֹד בְּחֵשֶׁק

לְמֶלֶךְ חֶבְרָה תַמְלִיכֵהוּ,

מַקֵל יֻתַּן לוֹ לְנֵשֶׁק,

זֵר שֶׁל פְּרָחִים – עַל רֹאשֵׁהוּ

עם מנגינה

עַל חֹף-נָהָר דַּיָּג קָטָן

יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם, –

–בּוֹאִי, בּוֹאִי, דָגָה קְטַנָה,

קִרְבִי נָא הֲלוֹם!

וּבַמַּיִם הַמְזֻקָקִים

שׂוֹחָה דָּגָה חִישׁ…

–הַלְהִתְרַחֵץ יַחַד אִתִּי

תַּחְפֹּץ, קַטְנוּן-אִישׁ?

בַּבָּבוּאָה מִשְׁתַּקֶּפֶת

חַכַּת-עֵץ וָחוּט –

"דַיָּג קָטָן " צֹחֲקָה דָגָה

וְאָצָה הִיא לָשׁוּט.

מוֹצִיא דַיָג אֶת חַכָּתוֹ –

תּוֹלָע אֵין עַל וָו…

– בְּעַד תּוֹלָעִים, צֹחֲקָה דָגָה,

חֵן-חֵן, יֶלֶד, רָב!

נִצְטַנֵּן הָאֲוִיר הַלּוֹהֵט,

אַט-אַט שֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה לַיָם;

וְנִדְמֶה כִּי חַם גַּם לַשֶׁמֶשׁ

וַתִּטְבֹּל בְּמִקְוֶה שֶׁל דָם.

כְּבָר תְּפִלַּת עֲרָבִית כִָּלָתָה,

הַחוּצוֹת הִתְעַטְפוּ בַּצֵל;

עַל כָּל מַעֲקֵה-בַיִת חֲבוּרָה

מְשִׂיחָה בְּשַׁלְוַת-הַלֵּיל.

וְאֶל אַחַד הַמַּעֲקוֹת הִתְאַסְּפוּ

לַשִּׂיחָה כָּל יַלְדֵי הָרְחוֹב

וּמְסַפְּרִים סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת,

וּמְצַחֲקִים וּמְצַפְצֵפִים כָּעוֹף.

עַל חַיִּי הָאָבוֹת הַקְדוֹשִׁים

יְסֻפַּר וְצַדִיקֵי הַדּוֹר;

עַל תֻּרְקִי אֶל מְעָרַת-מַכְפֵּלָה

שֶׁנִּכְנַס, וְלֹא רָאָה עוֹד אוֹר.

חֲצוֹת לַיִל חֶרֶשׁ הִתְקָרְבָה,

וּמְסַפְּרִים עוֹד יַלְדֵי הָרְחוֹב;

לְכוּ שְׁכָבוּ! אָב צוֹעֵק – הוֹ, אַבָּא!

עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע – הַסּוֹף"…

אֲגַן הַיָּרֵחַ מִתְהַלֵךְ,

כְּאוֹרֵב לָהֶם מִן הַצַּד;

וְחֵפֶץ כָּל יֶלֶד – מִי יִתֵּן

וְהַסִּפּוּר יִמָּשֵׁךְ לָעַד.

שִׁיר מִשְׂחָק עם מנגינה

כָּדוּר נָעִים, שׁוֹבָב אָתָּה,

רֵעַ לִי וְאָח!

שְׁנֵינוּ רוֹקְדִים מָעְלָה, מָטָּה.

חֹפֶשׁ לִי וְלָךְ.

אַחַת, שְׁתַּיִם – מֵעִמָּדִי

לֶךְ נָא אֶל הַקִיר,

וְשׁוּבָה מַהֵר אֶל כַּף-יָדִי

וַחֲצֵה הָאֲוִיר.

שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע – חִישׁ בִּרְקִידָה

אָרְצָה רֵד וּנְפֹל,

וַעֲלֵה וָשׁוּב “בְּקִידָה”

אֵל זוּ יַד הַשְּׂמֹאל.

חָמֵשׁ, שֵׁשׁ – כַּדּוּרִי, עוּפָה

מַהֵר אֶל הַצַּד!

מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי שׁוּבָה

יָשָׁר אֶל הַיַּד…

הֵידָד, כַּדּוּר, שׁוֹבָב נָעִים,

רֵעַ לִי וָאָח!

עוֹד מִשְׂחָקִים רַבִּים נָאִים

יֵשׁ לִי שַׂחֵק בָּךְ.

תּוֹר הָאָבִיב אַךְ הִגִּיעַ

תְּקוּפַת בֵּין הַזְמַנִים,

וּבָאֲוִיר חֹם יָצָקוּ

רוּחוֹת רַעֲנַנִּים;

וּבְנֵי־חוֹרִין הַתַּלְמִידִים

יָצְאוּ “מֵחֲדָרִים”,

שְׂמֵחִים רָצִים הֵם הַבַּיְתָה,

רֹקְדִים כַּצִפֳּרִים.

בַּחֲצֵרוֹת הֵם מִתְאַסְּפִים.

בְּחוּצוֹת וּבִשְׁוָקִים.

וְחֶבְרוֹת חֶבְרוֹת שָׁם מִשַׁחֲקִים,

וְרַבִּים הַמִּשְׂחָקִים.

שְׂחוֹק “שֶׁלִי-שֶׁלָּךְ” הָרִאשׁוֹן,

אַחֲרָיו “אַנְשֵׁי-צָבָא”,

שְׁלִישִׁי: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים

יַם סוּף בֶּחָרָבָה.

שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה בָּעֲיָרָה

יֵשׁ בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת,

וּמֵימֶיהָ כָּל הַנְּעָרִים

דֹלְחִים קוֹמְמִיּוֹת.

בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה משֶׁה ל־גִּבּוֹר

צוֹעֵד אַט וּמְפַקֵּד

(זֶה שֶׁיָרָה לַמַּטָרָה

בְּלַ"ג-בְּעֹמֶר שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד).

אַחֲרָיו חוֹצֶה נוֹשֵׂא-דֶגֶל,

שְׁאֵרִית שִׂמְחַת-תּוֹרָה,

וּבְכָל נִדְנוּד יַד וָרֶגֶל

הַדְרַת-כָּבוֹד שׁוֹרָה.

מִן הַשְׁלוּלִית כֻּלָּם יָצְאוּ

טְבֻלֵי־טִיט וִיחֵפִים,

וְעַל “הַחֹף” לִפְנֵי הַחֲנֻיּוֹת

חוֹנִים הֵם עֲיֵפִים.

מֵעַל אַחַת הָעֲגָלוֹת

בִּידֵי הָאִכָּרָה

תַּרְנְגֹּלֶת-הֹדוּ רָמָה

הָלְדֶר! הָלְדֶר! שָׁרָה.

–הָלְדֵר! הָלְדֶר! לָה עַלִּיזִים

כָּל הַנְּעָרִים עוֹנִים,

וּבְמַקְהֵלָה שִׁיר “אָז-יָשִׁיר”

שֶׁל הַחַזָן שׁוֹנִים.