רקע
איתמר בן־אב"י
ישעיאוּת

(תוספת ל"קראון")

ל־־רעיתי ה־ספרדיה לאה,

אשר כ־אמי דבורה ל־פניה

אימצתני ב־מלחמתי

ל־התחיות דתית ב־ארצנו

 

עוד להתחיות דתנו בארצה    🔗

1

על־כן באורים כבדו יהוה

באיי הים שם יהוה אלהי ישראל

(ישעיהו, כ"ד, י"ד)


מאז פרסמתי – לפני כארבע שנים – את ה"קראון" להטיף בו לא לתיקונים דתיים חלילה, בלתי־אם להתחיות דתנו בעצם מולדתה, על בסיס יסודותיה האברמיים והמושאיים, הוצפתי באגרות ובמכתבים מכל אפסי התבל, שרובם – הנני להודות מייד – הנם לא פחות שליליים מאותם אשר פרסמתים כבר בחוברת הנזכרת לעיל. אף־על־פי־כן מוכיחים גם אלה2 ללא כל ספק ספיקה, כי שאיפתנו הפנימית לרוח חדשה – אולי גם חדישה ומטהרת – במורשת הדירות מימי “בראשיתנו” המופלאה ועד ימינו אלה, – בראשית" דאין שניה לה לידעל גם ליפעה בקרב כל האומות האחרות, – נעוצה עמוק־עמוק בכל עברי נאור ומתקדם.

והנפלא ביותר הוא, כי שאיפה ברורה וצודקה זאת, שחיינו המרועננים על אדמת האבות והבנים איפשרוה לאשרנו הרב בכח גובר והולך – אין היא עצמה אלא מה שהבליטוה באחרית ימי יהודה הראשונה נביאינו הנערצים, עם ישעיהו בן־אמוץ בראשם, ולאחרי החורבן הגדול והזמני ביהודה השניה, טובי רבנינו עם הלל הבבלי – “בבלי” רק בשמו, כמובן, – כמופתיאם הגדול ביותר. באשר אמנם, אלה ואלה הבינו כבר אז, כי אלילנים עברים, אשר התימרו לדבר בשם תורת אלהים חיים – אלהי האמת, הצדק והיושר – הקיפוה גם עטפוה בסיגים ובסייגים כה כבדים וכה מרובים, שחלק מסוים וניכר מכוונותיה הכנוֹת והטובות עורפלו על־ידי־כך עד ללא הכרה כמעט.

באלילנות פנימית ומחניטה זאת אף בקרבנו אנו, אם בעבר ואם בהווה, עלינו להלחם בכל מאודנו גם בשלישית, פן יצליחו נציגיה הגלויים והחבויים להסגיר את שרידי מישאפינו הרוחניים לידי אויביהם הכבירים מהם מימין גם משמאל, בארצנו גם מחוצה לה. לעומת “אין־אלהים” של האחרונים ו"האלהים האחרים" של הראשונים מן ההכרח הוא להרים על נס שוב, מתוך יחדה ישראלית איתנה, את “האלוה האחד”, האחד ואין שני לו, כפי שראוהו בחזונם, ובטהרתו הראשונית, כל שליחיו הנאצלים בדורות למאות. האלוה הטוב והמטיב, הרחמן והמרחם, הפוקד צדק תמיד גם לחוטאיו ולשולליו – יצוריו אף הם אחרי־ככלות הכל. אותו אלוה, אשר לא היה, לא יוכל להיות גם לא יהיה לעולמים בעיני יודעיו “אל בצלם האדם”, כאשר עשאוהו הגויים כולם גם לאחר היראותו לעם בחירו באור־כשדים ובסני, בנבו ובציון.

רק יען הבינו את האמת הזאת בחירי עמנו באלפיהם וברבבותיהם אז נבחרו להיותם ה"עם אשר בו בחר" להפיץ את תורתו גם בקרב עמי־הנכר ורק אם יבינו בחירי עמנו בהתחזרותם לארצם היום, מתוך אותה רוח נבואית באמונה הצרופה יוכלו לתבע גם להבא את מקומו לא רק כבחיר אלהיו, אלא גם כנושא דגלו מחדש.

* * *

הנוכל להגיע לכך, אם נרצה?

לשאלה זאת ניסיתי לענות ארוכות ב"קראון" מלפני ארבע שנים ורבים מחשובי ארצנו והגולה נענו גם הם לעצם הרעיון המובע בזה מחדש3. לא עוד אלא, שרבים מהם הסכימו גם לדעה, כי אמנם הגיע הרגע לכנס בירושלים סנהדרין חדישה, אשר תהא מורכבת לא רק מרבנים מפורסמים אלא גם מחובבי הדת במחנות החילוניים, בכדי לטכס עצה יחדיו על כיצדיות העבודה בכיוון הרצוי ולא זה המקום גם לא זו השעה לערוך את פרטיה במעט או בהרבה.

דבר אחד ברור, בכל אופן, לכל מי שמסורת האבות יקרה לו בכללותה והוא, כי אין לפגר עוד בנחיצות ההתחיות ואין גם להחמיץ את מועדה. הכפירה בעיקר עושה שמות על כל צעד ושעל ואויבי עמנו, בין בקרבנו ובין בקרב עמים אחרים, מתאמצים להסתמך עליה בכדי לשכנע את כל שומעיהם, כי אין תורה בציון ודבר ה' סר עבר לו מירושלים ללא חזרה.

וייאמרו הדברי כמות שהם.

אנו בעצמנו עזרנו לכך במוסרנו לידי זולתנו את המפתח להצלחה הדתית היותר גדולה לדברי־ימי העמים כולם, אותה הצלחה אשר התבטאה ביצירת האשלאם והנצרות. הן זכורה אתנו הצהרתו הידועה של מעריץ אומתנו, ההזדורן הצרפתי המפורסם, ארנסט רנן, אשר בה הביע את דעתו לאמר, "כי אילו הבין ישראל בשעתו את מישלחתו בעמים, כי עתה היה העולם מתיהד כולו, ודת אחת, דתו הוא, היתה משתלטת בקרב אלף מליוני נפש לפחות. אכן, כוונתו היתה להעיר בזה, כי דיה היה לו לעם העברי ללכת בעקבות אחד בניו הגדולים, ישוע בן־יוסף, בכדי שכל פעולתו של עברי אחר, שאול־פעול4, חבר הסנהדרין הירושלמי לא תוצא אל הפועל בכלל. ישוע הגלילי, לדברי רנן זה, התכוון אך ורק להטלת דעותיו על העברים בלבדם, ברוחם של משה בן־עמרם וכל הנביאים אחריו; ואפילו שאול־פעול לא פנה אל הגויים אלא מתוך מרירות על החרמתו מטעם היהודים. היוצא מנימוקיו אלה הוא, כי העברים הם הם החייבים בעצמם בזה, שהעולם המערבי והתרבותי נהפך לישועי ולא ליש עיאי.

תהא דעתנו על מסקנות ההזדוריון הצרפתי מה שתהיה, באחת לא יכחישוהו, כמדומני, גם קנאינו הגדולים ביותר והיא, כי בימים הרחוקים ההם לעצמאותנו המעורערת, ועם רומא לוכדתנו עצמה במצב הירידה והרקבון – היה העולם כולו מוכן לקבל את תורתנו אנו, כפי שהביעה אביר נביאינו ביפה ובנשגב לכל ספרי הדת בכל הדורות. עולם זה היה כה חולה וכה אובד־עצות, כה קרוע וכה מיואש, שחזונותיו של ישעיהו בן־אמוץ, אשר מצאו להם מהלכים חדשים בכל חוגי העמים היושבים בציון, היו מתקבלים לבטח, בטהרתם הנפלאה ובעממיותם הנאמנה, כמבשרי שלום לכל העמים כולם ללא הבדל דת וגזע. וראיה חותכת לאמת זאת היא, שישוע עצמו היה מסתמך תמיד, בכל מעשיו ודבריו, על נעים נבואות ישראל, מוערצו האהוב עליו מכל הנביאים קודמיו וירישיו גם יחד.

מדוע לא עשינו זאת?

מדוע הצטמצמנו בקרבות פנימיים בין אחים ולא השעינו את לבנו לגדולות הנעשים מסביבנו?

מדוע, כאסיים אשר במדברינו לרוב לא צמחו בקרב קריותינו וכפרינו ישעיאים למאות ולאלפים, נושאי דגל הנבואה בכל המדינות הגדולות והקטנות וכמצות ישעיהו אף הוא – בכל איי הים?

מדוע, ביחוד, אמרנו להשאיר את תנכנו במעטהו העברי בלבדו, להיותו מכונס בינותינו אנו בלבד, והלא מטרת הגדול לנביאינו היתה אחרת לגמרי – התפשטות דעת אלהינו בכל הארץ מקצה עד קצה?

מדוע, כאסיים אשר במדברותינו לרוב לא צמחו בקרב הוא הוא אשר רצה לפתחו לרוחה בפניהם, עם ציון כבירת האנושיות החולה ותורתנו כארוכתה לעולמים?

וכשסוף־סוף נמצאו שבעים נבונים בקרבנו אשר תרגמוה לשפה היונית השלטת אז בכל מדינות ים התיכון, כיצד לא ראינו בתרגום מוצלח זה את הצעד הגדול ביותר להפצת עשרים וארבעת ספרינו העקריים – עם יותר מתריסר ספרינו הצדדיים אחריהם?

הן רק על־ידי־כך לא תפסה, לאשרנו כי רב, הברית החדשה את המקום האחד בהערצת העמים הנוצרים בראשונה, והמושלימים אחר־כך ודבר אלהים חיים ננעץ גם הוא בקרבם כמעט בשלמותו כפי שנמסר דור אחר דור לשליחיו העברים מימי אברהם ועד לבן־סירא. עוד זאת, כי רק על־ידי־כך נשארה “הברית הישנה” לאבן־הפינה בכל אשר עושים ופועלים כל עמי התרבות בשטח הרוח ולרבות – אף באותו של המדיניות, ההזדוריה והמדע שלשתם.

* * *

והינה הוחזרו לארצנו, בשלישית, חצי מיליון יהודים, שמנהיגיהם הביאום הפעם לא ממזרח למערב, בלתי־אם ממערב למזרח וירכתם על שפת־התכלת בים־תיכוננו ותפקידם הקדמון לפניהם שוב בכל גדולתו הראשונית ובכל אפשרויותיו המורחבות.

אליעזר בן־יהודה, מחיה הדבור העברי, היה אומר: “ארץ־ישראל תהיה עבריה בשפתה או לא תהיה בכלל”.

מדוע לא יכריזו חצי מליון יהודאינו המחודשים, על אדמת האבות והבנים, היכולים להתפאר בצדק כי עבריתם זאת נחלה זה לא כבר את נצחונה המוחלט והמכריע, כי “ארץ־ישראל העבריה תהיה ישיעיאית או לא תהיה בכלל”.

ישעיאית בכל מובנו היפה של מונח זה.

שהרי – נודה סוף־סוף ולא נרתע מהגידו גלויות – ישעיאותה של דתנו היא היא המעניקה לנו לא רק את תכונתה העקרית – תכונת אמוּניוּת צרופה לכל הדעות, ללא סילוף ופגם, אלא גם את מרכז־הכובד לכח משיכתה – ידעלות אל־שניה לתורה ולהלכה גם יחד.

לא לבני יהודה וישראל יבאר הקטן באלפיה את אשר היה הגדול לנביאינו לעמנו בעבר ובהוה, ואולם יותר ויותר כובשת בקרבנו הכרה אחת, שאין לטשטשה והיא, כי ממשה עד ישעיהו לא קם כישעיהו – לא קם ואולי גם לא יקום.

כהימלאיה בהררי אסיה כן ישעיהו במחוקקי אומתנו ובחוזי אחרית ימיה.

מעולם לא התעלה עברי אחר בחמשת אלפי שנות חיינו לפסגתו הנאצלה ורק מיקל־אנגלוס עברי לימים הבאים ידע להקים לו, לענקנו זה, מצבה היאותה לרוחו הכבירה – רוח אלהי העברים והגויים גם יחד, שכל חוקקי העמים לפניו ואחריו לא יתקרסלו אליו גם במיטב חלומותיהם.

והחוזה הנערץ, אשר חזה בעיני רוחו את כל גויי העולם נוהרים למקדשם המשותף על הררי ציון עוד יחזה ממרומיו את נבואתו זאת מתגשמת במלואה, כשמצבתו העתידה תסיים את השדרות הארוכות, עם תחילתן בנמלי התיכון, מחיפה ונתניה עד תל־אביב ואשקלון ועם קצן בכתלנו המערבי המשופץ, ליד הר ההר בכבודו ובעצמו, — שדרות־השדרות עם ציון עולמים לכל גדולי ישראל ויהודה מאז עבר, ועד אחרוני קרבנותינו בשלש שנים אלו למלחמתנו בקדש על אדמת האבות והבנים, לא יחסר אחד.

איש לכל מאה אמות, עם ארזי לבנון מצלים עליהם ורוח אלהים מרחפת על פניהם.

וירושלים שלו בנויה שוב על תלה לנצחים.

* * *

לישיעיאות אשר כזאת נטיפה־נא כולנו.

נטיפה גם נעשה.

ואם אמנם לא דרכנו כדרכיהם בזה ומעולם לא נהינו אחרי שליחים כשליחיהם, הבה נלמד בכל־זאת מטעויות עברנו, ניצור גם אנחנו מעין “שליחיות” עברית, מפיצים לתורתנו שיהיו ישעיאיים צעירים גם באים בימים, ישעיאיות אף הן, שספר התנך לא יזוז מכיסם בצורתו המצומצמת, וספר ישעיהו בצורה מוגדלת, ומבואר לכל צד, יהיה מלווהם בכל עת ובכל רגע.

והיה תפקידם של ישעיאינו אלה לבאר לכל דורש מה היתה תורתנו בעבר ומה פעל ביחוד ישעיהו בן־אמוץ כמפרשה הנצחי. ויתר על כן: עליהם יהיה להוכיח לרוצים להאזין גם לשכנע, כי כל מה שמצאו הם בעברים אשר לקחום מאתנו נמצא למכביר, אם לא יותר, בכל ספרי תנכנו ובספר־ספריו ביחוד – ספר ישעיהו.

כח ורוח גם יחד – כח שהוא רוח ורוח שהוא כח, כמובן בסגנון אל־שני לכל הדעות, כה שנון, כה קולע וכה אמתי שאין כל אפשרות לעמוד בפני נימוקיו האלהיים.

אכן, אילו הרהבתי לחקות במדת־מה את שפת כנען, כפי ביטואה הישעיאי, יכול הייתי לקרא גבוהה־גבוהה, כי רק אם נצליח לרייח את כל שדרות אומתנו לכל שכבותיה כולן – לא ייהפך רוח ישראל לדוח יבש וטפל; והמיקרש העכשוי על־פני המוריה הדוויה יהווה כבימי קדם מיקדש ומוריון לכל עמי התבל, ובמקום המיקטל האיום המכתים זה ג' שנים כבר את ארצנו הלוחמה יתנוסס לנצחים מיגדל שלום לאחים ושכנים גם יחד.

הן כה אמר ישעיהו בן־אמוץ בשם אלהי האדם אשר ברא בצלמו: “כי הנני בונה שמים חדשים וארץ חדשה, ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לבי”.

מכאן לאמרת ירמיהו, תלמידו ויורשו הגדול, כי בארץ חדשה זאת ותחת שמים חדשים אלה לא עוד תקהינה שני בנים בגלל אבות אשר אכלו בוסר – רק צעד אחד לתורה חדשה! צעד אראלים, צעד הרה־כל, — מעשה רב לאלהים חיים בכל.

ושמעו אז הגויים, והבינו והאזינו המדינות ונכנעו; ונוכחו אף עקשי־הלב וקרי־הדם, אנוכיי־התוך ורועצי־הטוב כולם – ונכמרו רחמיהם בהם ללא תקומה.

וחזרו אז לחיק האם הכבודה שתי חורגותיה הצעירות ממנה מתוך רצונן לצקת מים חיים על ידיה כבראשונה.

והיו אחרית הימים לראשיתם.

וחבר־הלאומים ישפוט צדק בירושלים ולא בג’נבה.

וימי אלוהים יזרמו על ראשינו בזרמת אהבה הדדית, שלא תדע עוד חוטאים, והיה לנו אבינו מלכנו גם לאח גדול לנו, ויועץ ומתיעץ עם רוחנו כחלק מרוחו וסבלנותינו גם נצחוננו – סבלו ונצחונו הסופי.

קדימה! איפוא, הישעיאים!

קדימה לכל כנפי תבל!

מארצנו, בשפתנו ולתורתנו!


נתניה, דסמבר 1938.



Yeshâyaùt

(Isaïanism)

toséphet la “qëraon”

îmm pirqë tanak' b otiyot latiniyot

më-ët

ITTAMAR BEN-AVI

Yelid Çiyon


Natanyah

(Haçi shëbvet Menashé)


5699–1938


L raâyati ha sephardiya, Lëah

Asher k immi Devora l phanëha

immeçatni b milhamti

I hithayut datit b arçënu

I. B.

AQDAMA

Ba-zé nittan nissayon rishon le hadpasat pirqë “tanakh” be otiyot latiniyot.

Më-az u-mi tamid halamti âl efsharut niphlaa zo.

Ha Shibve’îm, be Alexabdriya, hëm hëm asher hëfiçu ët yediât toratënu be khol medinot ha ôlam we sëpher sepharënu nimkar gam ka-yom be êsrim millyonë haâtaqot shana-shana. Mubvtehani, kiy tanakh be otiyot latinyot, be çiddë ha otiyot ha ashuriyot wé targumo ha loâzi, yashlim ët maâsé ha Shibve’îm be midda shé eyn gam le shaârah.

Hikka Shaùl ba alapaw we David be ribvevotaw qare’u benot Yerushalaym bi sesonan, le-phanim.

Eliézer Ben-Yehuda histappëq be ribvevot ha medabberim Ibvrit, akh beno bekhoro shoëf lé meot millyonim be khol aphesë ha ôlam – Yehudim we nokherim ke ahat ôd be yamënu anu.

Tanakh meqori asher ka-zé, be liwyat millon îbvri-loâzi be otan otiyot latiniyot (shé hën hën, derekh agav, yoreshot ha otiyot ha îbvriyot ha qadmoniyot!) yiphtah ët shaâarë miqdashënu, bi yeshâ’yauto ha çerupha, lanu we-la enoshiyut kullah.

Miy yittenenni zokhé li reot be êynay, – ani ha yeled ha rishon la dibbur ha îbvri ha hay bi Yehuda ha ha shelishit, – ët niçhonah ha sofi shell sephatënu zot be emçeût tanakhënu ha melutan ke Esperanto tibveî we yahid le khol ha âmmim ha holekhim le or Elohënu we torato.


Natanyah, kislëv 5699/1938

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

HÉÂRA L ÂTTIQUT HA TANAKH U MADDÂIYUTO

Yom (ragil) b êynë Elohim, kayadûm, kayadûa = 1.000 shana

Yom (tequpha) k shana ahat be êynaw = 365.000 "

(wzé hu “yom ehad” bi “b-rëshit”)

Yom shëni (mukhpal mi qodemo) = 730.000 "

Yom shelishi (mushlash mi qodemo) = 2.190.000 "

Yom rebviî (murbâ mi qodemo) = 8.760.000 "

Yom hamishi (muhmash mi qodemo) = 43.800.000 "

Yom shishi (mushtash mi qodemo) = 262.800.000 "

Nesakhkël, im kën, u maçanu

le hitpatehut ha areç mitehillatah 318.645.500 shana

– mispar ha mat’im, b qëruv, la maddâ


B RESHIT

PEREQ HA ALEPH

1.

Bi rëshit bara' Elhohim

ët ha shamaym,

[we ët ha kokhavim5,]

we ët ha areç.

* * *

2.

We ha areç

hayeta tohu wa bvohu

we hosheq6 âl penë tehom,

we ruah Elohim

marhéphet7 âl panëha8 maym.

3.

Wa y’omer Elohim:

“Yehi ur!”9

Wa yehi ur.

4.

Wa yar' Elohim

ët ha ur kiy tov

5. Wa yehi êrev

wa yehi bvoqer –

yom ehad.10

* * *

6.

Wa y’omer Elohim:

"Yehi raqîa

be tokh ha shamaym,

wi-yehi mabvdil

beyn maym lé shamaym"11

7.

Wa yâas Elohim

ët ha raqîa,

wa yabvdël beyn ha maym

asher mi tahat la raqîa


u bveyn ha shamaym12

asher më-âl la raqîa –

wa yehi khën.

8.

Wa yiqra' Elohim

la raqîa shëmaym.13

Wa yehi êrev

wa yehi bvoqer –


yom shëni.

9.

Wa y’omer Elohim:

"Yiqqawu ha maym

Mi tahat ha shamaym

El maqom éhad,

We tëraé ha yabbasha!"

Wa yehi khën.

10.

Wa yiqra' Elohim

la yabbasha “éreç”

u-le miqwé ha maym

qara' “yammim”,

Wa yar' Elohim kiy tov.

11.

Wa y’omer Elohim

"Tadshë' ha areç déshé'

(êsev mazrîa zérâ),

asher zar’ô bvo âl ha areç!"

eç peri ôse peri le mino,

Wa yehi khën.

12.

Wa toçë' ha areç déshé'

(êsev mazrîa zérâ le minëhu

wa êç ôsé peri,

asher zar’ô bvo le minëhu;

Wa yar' Elohim kiy tov.

13.

Wa yehi êrev,

wa yehi bvoqer ־

yom shelishi.

* * * *

14.

Wa y’omer Elohim:

"Yehi meorot

bi ‘reqîa-ha-shamaym’

le habvdil beyn ha yom

u bveyn ha layla!"

Wa yiqra' Elohim

La or “yom”

We la hoshekh qara' “layla”;

we hayu le orot u le moâdim,

u le yamim we shanim.

15.

We hayu li meorot

bi ‘reqîa-ha-shamaym’

le ha’ir âl ha areç –

wa yehi khën.

16.

Wa yâas Elohim

ët shenë ha meorot ha gedolim

ët ha maor ha gadol

le memshélet ha yom

we ët ha maor ha qaton

le memshélet ha layla.

17.

We yittën otam Elohim

bi “reqîa-ha-shamaym”

le ha’ir âl ha areç.

18.

We li m’shol ba yom

u bva layla;

u le habvdil beyn

ha or we ha hoshekh.

Wa yar' Elohim kiy tov –

19.

Wa yehi êrev

Wa yehi bvoqer –

yom rebviî.

* * *

20.

Wa y’omer Elohim:

"Yishreçu ha maym

shêreç nephesh hayya

we ôf yeôphëf âl ha areç –

âl penë “reqîa-ha-shamaym!”

21.

Wa yibvra' Elohim

ët ha tanninim ha gedolim;

we ët kol néphesh

Ha hayya ha roméset

asher shareçu ha maym

le minëhem;

we ët kol ôf kanaf

le minëhu.

Wa yar' Elohim kiy tov.

22.

Wa yebvarëkh otam

Elohim l’ëmor:

"Peru u rebvu u mile’u

ët ha maym ba yammim

we ha ôf yirev ba areç!"

23.

Wa yehi êrev,

wa yehi bvoqer –

yom hamishi.

* * *

24.

Wa y’omer Elohim:

"Toçë' ha areç

néfesh hayya le minah!"

wa yehi khën.

25.

Wa yâas Elohim

ët hayyat ha areç le minah,

we ët ha behëma le minah

we ët kol remes ha adama

le minëhu

Wa yar' Elohim kiy tov.

26.

Wa y’omer Elohim:

"Naâsé Adam

be çalmëno, ki demutënu;

we yiredu bi degat ha yamm

u bva behëma,

u bve khol areç,

u bve ôf ha shamaym,

u be khol ha rémes

ha romës âl ha areç!"

27.

Wa yibvra' Elohim

et ha adam be çalmo –

be çelem Elohim bara' oto;

zakhar u neqëva bara' otam.

28.

Wa yebvarekh otam Elohim,

wa y’omer lahem Elohim:

"Peru, u rebvu, u mile’u

ët ha areç – we khibbeshuha;

u redu bi degat ha yamm

u bve ôf ha shamaym

u bve khol hayya

ha roméset âl ha areç!"

29.

Wa y’omer Elohim:

"Hinnë natatti lakhem

et kol êsev zorêa zérâ

asher âl penë kol ha areç

we ët kol ha êc

asher bo peri êc zorêa zerâ –

lakhem yihyé le okhla;

30.

u le khol hayyat ha areç

u le khol ôf ha shamaym

u le khol romës âl ha areç

asher bo néphesh hayya –

et kol yereq-êsev le okhla".

We yehi khën.

31.

Wa yar' Elohim

ët kol asher âsa

we hinnë tov meod.

wa yehi êrev,

wa yehi bvoqer –

Yom ha shishi.

־־־־־־־־־־


(reë ha heâra b sof âmmud 4.)


Shabat

PÉREQ HA BEYT

1.

Wa yekhullu

ha shamaym we ha areç

we khol çebvaam.

2.

Wa yekhal Elohim

ba yom ha shebviî

Mi kol melakhto asher âsa.

3.

Wa yebvarekh Elohim

ët yom ha shebviî

wa yeqaddësh oto,

kiy bvo shabvat mi kol melakhto

asher bara' Elohim la âsot.


ASARON

(âséret ha dibberot)

Anokhi Adonay Elohëkha, Lo' tirçah.

asher hoçëtikha më éreç

Miçraym – mi beyt

âbvadim.

Lo' yiheyé lekha Elohim Lo' tignuv.

Ahërim âl panay

Lo' tissa' ët shëm Elohëkha la shaw. Lo' tin’af.

Zekhor ët yom ha Shabbat Lo' taânë be rëâkha êd sháqer.

le qaddesho: shëshet

yamim taâbvod we âsita

kol melakhtékha we yom

ha shebviî shabbat l’Adonay

Elohëkha. Lo' taâsé

kol melakha – atta

u bvinekha u bvittkha,

âbvdekha wa amatékha,

u bvehemtekha we gërkha

asher bi sheârëkha.

Kabbëd ët abvikha we ët Lo' tahmod beyt reêkha,

Immêkha, le maân yaarikhun ëshet rëâkha we abvdo,

yamëkha âl ha wa amato we shoro,

adama, asher Adonay wa hamoro – we khol

Elohëkha notën lakh. asher lo.


HAZON

PEREQ HA ALEPH

Hazon Yeshaâyáhu Ben-Amoç, asher haza âl Yehuda wi Yerushaláym bi yemë Ŭzziyahu, Yotam, Ahaz, Yehizqiyahu – malkhë Yehuda:

I

1.

Shimeû shamáym

wé haazini éreç, –

kiy Adonay dibbër!

2.

Banim giddalti wé romamti

wé hëm pásheû bviy;

3.

Yadâ shor qonëhu

Wa hamor ëbvus beâlaw –

Yisraël lo' yadâ,

âmmi lo' hitbonan.

4.

Hoy goy hotë,

âmm kebved âwon,

zerâ merëîm,

banim mashhtim –

âzebvu ët Adonay,

niaçu ët qedosh Yisraël,

nazoru ahor.

5.

Ål mé tukku –

ôd tosiphu sara;

kol rosh la hóli

wé khol lëbvav daway. –

6.

mi kaph régel we âd rosh

eyn boh metom:

péçâ we habura

u makka teriya –

lo' zóru

we lo' hubbashu

we lo' rukkekha ba sha’men.

7.

Arçekhem shemama,

ârëkhem seruphot ësh,

admatekhem le negdekhem –

zarim okhelim otah

u shmama ke mahpëkhat zarim.

8.

We notera bvat Çiyon

ké sukka be-kharem,

ki meluna be miqsha,

ké îr neçura.

9.

Lulë Adonay Çebvaot

hotir lánu sarid ki-meât –

ki Sedom hayinu,

La Âmora daminu.


II.

10.

Shimeû debvar Adonay –

qeçinë Sedom,

haazinu torat Elohënu –

âmm Âmora!

11.

“Lamma liy ruv zibvhëkhem?”

y’omar Adonay –

"Sabvaâti ôlot éylim –

we hëlev meriim,

we dam parim u khebvasim

we âttudim – lo' hephaçti!

12.

Kiy tabvo’u lë-raot panáy

– miy bviqqësh zot mi yedëkhem

remos haçëráy?

13.

Lo' tosiphu habvi' minhat shaw –

qetoret toêva hi' liy;

hodesh we Shabbat qero' miqra'

– lo' ukhal àwen wa âçara;

14.

hodshëkhem u moâdëkhem

sânea naphshi,

hayu âlay ke torah,

– nil’ëti neso'.

15.

U-bve pháriskhem kapëkhem –

aâlim êynay mi-kem;

gam kiy tarbu tephilla –

eynenni shomêa

yedëkhem damim malëu.

16.

Rahaçu, hizakku,

hassiru rôa maâlalëkhem

mi néged êynay –

hidelu harêa,

17.

limedu hëtëv,

direshu mishpat,

asheru hamoç,

shiphetu yatom,

ribvu almana!

III

18.

“Lekhu-na' we niwakheha” –

y’omar Adonay –

'im yiheyu hataëkhem ka shanim –

ka shéleg yalbinu?

Im yaadimu ka tolâ –

ka çémer yiheyu?

19.

Im t’obvu u shemaâtem –

tuv ha areç t’okhëlu,

20.

we im temaanu u meritem –

hérev te’ukhelu;

Kiy piy Adonay dibbër".

21.

Eykha hayeta lé zona

qirya neémana,

melëati mishpat –

çédeq yalin bah

we âtta – meraçehim?

22.

Kaspëkh haya lé sigim,

sobveëkh mahul ba maym,

23.

saráykh sorerim

We habvërë gannabvim –

kullo ohëv shohad

we rodëf shalmonim,

yatom lo' yishpotu

we riv almanac lo' yabvo' âlëhem.

IV

24.

La-khën ne’um ha adon

Elohim çevaot, abvir Yisraël:

Hoy ennahem mi çaray

we innaqema më oyebvay.

25.

We ashibva yadi âlaykh,

we eçrof ka bor sigaykh,

we asira kol bediláykh;

26.

we ashibva shophetaykh ke-bva rishona

we yoâçáykh ke-bva tehilla;

aharë-khën yiqqarë' lakh îr ha çédeq

– qirya neémana.

27.

Çion be mishpat tippadé

we shabvëha bi çedaqa;

28.

We shébver posheîm we hatta’im

yahdaw, we ôzebvë Adonay yikhelu.

29.

Kiy tëbvóshu më ëlim

Asher hamadetem,

we tahperu më ha gannot

asher behartem;

30.

Kiy tiyheyu ke ëla nobvélet âléha

u-khe ganna asher naym eyn lah.

31.

We haya he hason li nêoret

u phoâlo le niçoç –

u bvaâru shenëhem yahdaw –

we eyn mekhabbé….

־־־־־־

PÉREQ HA BEYT

I

1.

Ha dabvar asher haza

Yeshaâyahu Ben-Amoç

âl Yehuda wi Yerushalaym:

2.

We haya be aharit ha yamim

Nakhon yiheyé har beyt Adonay

be rosh hé harim

we nissa' mi gebváót,

we naharu ëlaw kol ha goyim.

3.

We halekhu âmmim rabbim

we ameru: "lekhu we naâlé el har Adonay,

el beyt Elohë Yaâqov –

we yorënu mi derakhaw,

w nëlekha be orhotaw,

kiy mi Çiyon tëçë tora

u debvar Adonay mi Yerushalaym.

4.

We shaphat beyn ha goyim,

we hokhiah le âmmim rabbim,

we khittetu harbvotam le ittim

wa hanitotëhem le mazmërot;

we lo' yissa' goy el goy hérev,

we loy' yilmedu ôd milhama.

II

5.

Beyt Yaâqov – lekhu we nëlekha!

be or Adonay;

kiy natashta âmmekha – beyt Yaâqov!

־־־־־־־־־־־־

PÉREQ HA YOD-ALEPH

1.

We yaça' hoter mi gézâ Yishay

we nëçer mi sharashaw yiphré.

2.

We naha âlaw ruah Adonay, –

ruah hokhma u bvina,

ruah êça u gebvura,

ruah dâat we yir’at Adonay.

3.

Wa hariho be yir’at Adonay,

we lo' le mar’e êynaym yishpot,

we lo' le mishmâ oznaw yokhiah.

4.

We shaphat be çédeq dallim,

we hokhiah be mishor le ânewë áreç,

we hikka éreç be shëbvet piw

u be ruah sephataw yamit rashâ.

DEFUS AZRIEL TEL-AVIV (E.Y.)

דפוס עזריאל, תל־אביב, (א"י)









  1. זוהי אגרת חמשית בענין ההתחיות הדתית, אשר בה עסק המחבר בחוברתו “קראון” ואשר בו פורסמו זולת אגרותיו ומאמריו הוא בענין הזה גם תשובות הרה"ג יצחק הכהן קוק ז"ל, הרבנים הגדולים חיים נחום, בן־ציון עוזיאל, טוקצינסקי, בורנשטיין ו"רב צעיר", והסופרים גם העסקנים הידועים מרדכי בן־הלל ז"ל, פרופסור קלויזנר, יוסף בר"ג מיוחס, ישראל רוקח, עובד בן־עמ"י, אברהם אלמאליח, מ. לבונטין, יצחק עבאדי, שושנה שבאבו וא. שרון.  ↩︎

  2. המעונינים ב"קראון" זה יקבלוהו חינם תמורת גרוש דמי־דואר ומחצית השקל בגולה ע"פ המען 24, REHOV HA SHARON, TEL־AVIV  ↩︎

  3. כאשר יווכחו קוראי וקוראותי כשאזכה לפרסם את החשובים למכתבים חדשים אלה במהדורה שניה ל"קראון".  ↩︎

  4. לדעתי, אין אמת בהשערה, כי השם “פעול” ניתן לו, לסנהדרננו זה, באי קפריסין על־ידי איש אשר זה היה שמו ברומאית. שאול הוא הוא אשר הפך את שמו העברי האחד בשם עברי שני – פעול – על אשר הופעל בדרכו דמשקה מתופעת רבו שלאחר־כך.  ↩︎

  5. Laquah mi pasuq 16, shé eyno bi meqomo u reaya l kakh pasuq 1 le pereq ha beyt:“w khol çebvaam”  ↩︎

  6. “Bvohu” mubvano k bva sapha ha ârabvit: “bahaq gadol” w “hosheq” mubvano kaddur – u shenëhem mut’amin la maddâ.  ↩︎

  7. Ba tanakh menuqqad:“al penë ha maym” w ha niggun ba niqqud mat’im ët ha pasuq ha-zé la maddâ.  ↩︎

  8. לא מופיע במקור, הערת פב"י.  ↩︎

  9. “ur” w lo “or” kiy ha or noçar ba yom ha rebviî ka katuv b pasuq  ↩︎

    1. Ur përusho “ësh” u “meqom moshav”, w ha dabvar nakhon le phiy ha maddâ.
  10. “yom” mubvano ha attiq haya “tequpha” ki bv ashurit “um” w ulay haya tehilla b îbvrit “yum”, w ha mubvan “tequpha rishona”.  ↩︎

  11. tiqqun qall zé ba “shin” notën bëur maddaî l khol ha pasuq b het’ëm la maddâ.  ↩︎

  12. reë heâra 11.  ↩︎

  13. shenë shëmot: “reqîa” ha “shamaym”.  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 67019 יצירות מאת 4184 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!