מִישֶׁהוּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְכוֹנִית

צְמוּדָה וְעָלִים מְיֻבָּשִׁים שֶׁל תְּאֵנָה

עַל הַכָּתֵף, מַבִּיט

בִּשְׁעוֹנוֹ. וְאַתָּה

מַשְׁאִיר אֶת הַשָּׁעוֹן

בַּבַּיִת, מַשִּׁיר אֶת כָּל

נוֹפֵי הַתְּאֵנָה, נִצְמָד

לַמְּכוֹנִית כְּעוֹלָל

לַעֲרִיסָה, נִסָּע וְנֶעֱצָר

וְשׁוּב נִסָּע. לוֹמֵד

לִשְׁמֹעַ וְלִרְאוֹת,

לָקוּם, לָרוּץ, לָלֶכֶת, לֹא

לִפֹּל, רַק

לֹא לִפֹּל, יַלְדָּם

שֶל הַדְּרָכִים.

מבוא

נוֹעַדְתִּי לְהִוָּלֵד בִּצְרִיף

שֶׁקַּשׁ גַּגּוֹ נוֹשֵׁק

לִבְנִים צְחוֹרֵי חָזֶה.

בַּשֶּׁלֶג הַלָּבָן עָמְדָה

אִמִּי שְׂרוּכָה בְּסָרָפָן

וַתְּאַמֵּץ אוֹתִי־בְּכֹחַ

אֶל לְבָבָהּ הַנֶּחֱרָד

כְּמוֹ רַכֶּבֶת בַּמּוֹרָד.

מִשְׁעוֹל רְמוּס מַהֲפֵּכוֹת

נָסַע נָסֹעַ וּבָכֹה

אֶל דַּם הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה

עוֹשֶׂה אוֹתִי לַהֲוָיָה

אִלּוּלֵא סַכִּין גְּדוֹלָה

סַכִּין גְּדוֹלָה שֶׁל אִכָּרִים

אֲשֶׁר פִּזְּרָה אֶת הַתָּאִים

שֶׁנָּשָׂא בַּעֲבוּרִי

עַל פְּנֵי הַנּוֹף הַסַּגְרִירי.

א.

כָּךְ בָּאתִי לְעוֹלָם אַחֵר,

שֶׁבּוֹ מִשְׁעוֹל רַךְ וּמֻכָּר

פָּרַשׂ תָּמָר שֶׁלֹּא נִגְמַר

אֶל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

אֲשֶׁר הָיוּ לְאָהֳלִי. גַּם

מְשֻׁכּוֹת הַצַּבָּרִים

לֹא יָכְלוּ לִגְדֹּר אוֹתִי

מִתַּאֲוַת הִתְהַוּוּתִי,

כִּי הַכְּרָמִים הַמְטֻלָּלִים

הִשְׂתָּרְגוּ לָאֹהָלִים

וּבְשִׁירִים שֶׁל כִּסּוּפִים

אָחֲזוּ בַּכּוֹכָבִים

וַיַּגִּירוּם טִפּוֹת טִפּוֹת

אֶל הַגָּ’ארוֹת הַמְצַפּוֹת.

ב.

אַבָּא הֵקִים לָנוּ צְרִיף מְרֻבָּע

מֵאַרְבַּע חָבִיּוֹת שֶׁפָּלְטוּ הַגַּלִּים

מִשְּׁבָרִים וּמִכֹּפֶר

שֶׁהֵבִיא לוֹ הַיָּם –

זֶה הַיָּם אֲשֶׁר אִפְשֵׁר

אֶת עֶצֶם קִיּוּמִי, בַּהֲבִיאוֹ

אֶת מוֹלִידַי אֶל

חוֹלוֹתָיו הַלְּבָנִים

הִרְדִּים אוֹתִי בָּעֲרָבִים

בְּזֶמֶר עֶרֶשׂ דְּכִי־גַלָּיו

וְלֹא שָׁכַח אֲפִלּוּ פַּעַם

לִנְשֹׁק לְכַפּוֹתַי.

בַּבֹּקֶר

הַגְּמַלִּים יָצְאוּ

מֵחֲלוֹמִי

קְשׁוּרִים בְּחוּט אֶחָד

אֶל צְלִיל הַפַּעֲמוֹן,

בְּעֶשֶׂר כְּבָר חָזְרוּ

רֵיקִים מִמִּטְעָנָם

אֲשֶׁר נִגְרַס עַד דַּק

בִּמְעַרְבֵּל בֶּטּוֹן.

אִמִּי

הַדּוֹאֵגָה יָצְאָה אֶל

הַגְּמַלִּים

הִשְׁתִּיקָה עִנְבָּלָם

הִכְנִיסָה אֶת

כֻּלָּם אֶל

שְׁתֵּי כּוֹנָנִיּוֹת חוּמוֹת

אֶל בֵּין דַּפֵּי סְפָרִים

צְהֻבֵּי תַּעֲלוּמוֹת

וְרַק

כִּכְלוֹת הַכֹּל

הִנִּיחָה לִי לָצֵאת

אֶל אֶרֶץ הָאַצּוֹת אֶל

מַמְלְכוֹת הַחֹול.

עַד

שֶׁבְּלֵיל חָרְפִּי אֶחָד

הֶחֱזִיר הַיָּם לָאֳנִיּוֹת

אֶת כָּל אַרְבַּע הֶחָבִיוֹת

וְהַגְּמַלִּים הָאֲסוּרִים

פָּרְחוּ מִבֶּטֶן הַסְּפָרִים

אֶל נֶחָמַת הַמִּדְבָּרוֹת

אֶל הַנְּחָלִים הַיְבֵשִׁים.

ג.

אֶת שְׁסָ"ה גִּידָיו

הַמַּכְחִילִים

שֵׂרֵג

אָבִי כַּחֲבָלִים

לִיצֹק מִגְדַּל בֶּטּוֹן

אָפֹר

בְּטֶרֶם

יַעֲלֶה הָאוֹר

וְאֶת עֲרִיסָתִי שִׁקַּע

בִּרְפִידַת עָלִים רַכִּים,

צַלַּחַת שֶׁל פַּרְדֵּס,

וּבְסֻלָּם אָרֹךְ טִפֵּס

אֶל אֶשְׁנַבִּים צָרִים מְאֹד

כְּמוֹ עֵינָיו

הַיְגֵעוֹת.

אָבִי

הָיָה מוּכָן כֻּלּוֹ

לָמוּת עַל הֱיוֹתִי, כְּדֵי

שֶׁהַתָּאִים שֶׁלּוֹ, הַמְהַוִּים

אוֹתִי

יִחְיוּ

גַּם עַד

מָחָר

וְאוּלַי,

אֶפְשָׁר,

עַד שֶׁיּוּכְלוּ לִיצֹר

אֶת רְצִיפוּת הַדּוֹר.

ד.

אָבִי זָקֵן לְאַט לְאַט,

פָּנָיו הֵם רֶשֶׁת שֶׁל

קְמָטִים, תָּאָיו

הוֹלְכִים

וּפוֹחֲתִים,

הוּא מְאֻשָּׁר בַּחֲסוּתִי.

אֲנִי

זָרִיז וְגַם חָסֹן,

טִפַּסְתִּי בַּסֻּלָּם הַצַּר

עַד לַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן,

אֲנִי מוּכָן מִשָּׁם לִצְנֹחַ

אִם רַק

יִהְיֶה לוֹ

טוֹב וְנֹחַ.

אֲנִי נָבוֹן אֲנִי גָבֹהַּ

חָזָק וּמְשֻׁרְיָן,

אֲבָל עַכְשָׁו

קָשֶׁה לִקְבֹּעַ

מִי מֵגֵן

וּמִי

מוּגָן.

על הכביש

מאת

אריה סיון

---

על הכביש

מאת

אריה סיון

א.

עַל הַמַּפּוֹת

הַרְבֵּה

קַוֵּי גְּבוּלוֹת

וּמַעֲלוֹת

עַל

הַחוֹלוֹת

אֶחָד

הַכְּבִישׁ

שֶׁהַקַּוִּים

נָמַסּוּ מֵעָלָיו

כִּיתָרִים לַחִים

בַּשֶּׁמֶשׁ

הָעוֹמֶדֶת דֹּם.

ב.

הַכְּבִישׁ, שֶׁאֵין לוֹ הַתְחָלָה,

אֵינוֹ נִרְתָּע מֵהִתְפַּתֵּל

גַּם בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין בּוֹ צֵל

וּבְסַקְרָנוּת לְלֹא־שָׂבְעָה

לִרְאוֹת אֶת הַקָּמָ"שׁ הַבָּא

יִקְפֹּץ מִבְּלִי הַבֵּט אָחוֹר

עַל תְּעָלוֹת וְיַעֲבֹר

בִּנְהָרוֹת צְהֻבֵּי־גָּדוֹת עַד

הָאוֹקְיָנוֹס הָאָפֹר,

הָאוֹרֵג לוֹ תַּכְרִיכִים

מִמִּשְׁבָּרָיו הַמְּלוּחִים.

ג.

לַכְּבִישׁ

שֶׁאֵין לוֹ הַתְחָלָה

מִשְׁתַּפֵּךְ גַּם

הַמִּשְׁעֹל,

הַנּוֹבֵעַ מִן

הַסַּף

לְמַרְגְּלוֹת

מִטַּת

יַלְדִּי

---

שיר ערש לעצמנו

מאת

אריה סיון

הַשִּׁרְיוֹן

יָשֵׁן

חָזָק

עֲטוּף רִשְׁתּוֹת הַהַסְוָאָה. אֲנַחְנוּ

מְכֻסִּים בִּסְדַנְדִינֵי הַכֶּסֶף

שֶׁלַּעֲלֵי עֲצֵי־הַזַּיִת הַצְּעִירִים.

חֵיקֵי הַלֵּס טוֹבִים

כְּרַחֲמָהּ שֶׁל אִמָּא וְהַטַּל

רוֹחֵץ אוֹתָנוּ, שֶׁנִּהְיֶה

טְהוֹרִים.

צָרִיךְ לְהֵרָדֵם.

בְּטֶרֶם בֹּא הָאוֹר

יִקַּח אוֹתָנוּ

הַשִּׁרְיוֹן

אֶל הַדְּרָכִים שֶׁאֵין לָהֶן

שֵׁנָה, אֶל

תַּכְלִיּוֹת

הַיְדוּעוֹת רַק לַמַּפּוֹת

וּלְלוּחַ הַשָּׁנָה.

---

חייו ולא-מותו של אהל-מפקדה זקן

מאת

אריה סיון

הַלּוֹחֲמִים פֵּרְקוּ אֶת

תַּרְמִילֵי הַמּוּעָקָה, אֲשֶׁר

אִבְּנוּ עַצְמוֹתֵיהֶם

הַרְבֵּה שָׁנִים מְבֹעָתוֹת;

גַּם הֶעָרִים קָבְרוּ

אֶת כָּל תִּלֵּי

הַזִּכְרוֹנוֹת

וְרַק

הָאֹהֶל שֶׁנּוֹלַד

לְקוֹל תְּרוּעָה שׁוֹחֶרֶת־קְרָב

שֶׁל חֲצוֹצֶרֶת־אַבִּירִים,

חָנַט

בְּקַנָּאוּת־זְקֵנִים אֶת

הַיָּמִים הַחֲרוּכִים

בֵּין קִפּוּלָיו הַמַּסְרִיחִים.

כִּי, פָּשׁוּט,

מִלְּבַדָּם

לֹא נוֹתַר לוֹ דָּבָר –

רַק עָבָר

שֶׁנִּגְמַר

בְּזִקְנָה רְטוּנָה

בְּמַחְסָן מְמֻרְמָר

וֶאֱמוּנָה

אֵיתָנָה

כִּי אֹהֶל מִפְקָדָה

אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְעוֹלָמִים

לְעוֹלָמוֹ.

מַשָּׂאִית

חַסְרַת־יִחוּס

נָשְׂאָה אוֹתוֹ בְּנוֹף

חֲסַר־עִנְיָן

כִּי

שִׂיחֵי הַצַּבָּר בַּחוֹלוֹת הָרַכִּים

וַעֲצֵי הַתָּמָר עַל

קְבָרוֹת נִשְׁכָּחִים אֵינָם

קַיָּמִים לְגַבָּיו אִם אֵינָם

מֻקָּפִים עִגּוּלֵי

עִפָּרוֹן עַל

גּוּפֵי הַמַּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת

וְאַף מִמֵּילָא

לֹא הִרְהֵר אֶלָּא

בַּשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה

כַּאֲשֶׁר

יִפָּרֵשׂ וְיֻצַּב

וְקִרְבּוֹ עַל קְרָעָיו

יִמָּתַח עַל כְּרָעָיו

וְכָל הַשִּׁרְיוֹנִים

הָרוֹקְעִים לְאֵי־שָׁם

וְהַתּוֹתָחִים הַהוֹזִים אֶת אִשָּׁם

יִשְּׂאוּ אֵלָיו דוּמָם

עֵינַיִם דְּחוּלוֹת

וְסַמַּל־מִבְצָעִים

חָשׁוּב־בְּעֵינָיו

יִמְנַע הַכְּנִיסָה אֶל

מִקְלַעַת גְּדִילָיו

מִכָּל

הָאֲנָשִׁים, שֶחֶבְלֵיהֶם

תְּלוּיִים בַּחֲבָלָיו.

לַזְּקֵנִים

סַבְלָנוּת. הָאֹהֶל

מַמְתִּין לִפְרִישַׂת

הַמַּפּוֹת, לִתְנוּעַת הַמַּקֵּל

הַמַּחְלִיק עַל הַחוֹף, הַדּוֹהֵר

בַּכְּבִישִׁים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף

הַיּוֹרֵד בַּנְּחָלִים

הִתְפַּתֵּל וַעֲקֹף –

וּלְשַׁדּוֹ

הַמְאֻבָּק

פּוֹרֵץ לַמֶּרְחָבִים

לְאֹרֶךְ הַקַּוִּים,

לְאֹרֶךְ הַקַּוִּים.

אֵין לוֹ

שְׁאֵלוֹת. אַף

פַּעַם לֹא הָיוּ. הוּא

יִדְבַּק בְּעִקְבֵי מִלְחַמְתּוֹ

כְּאוֹהֵב שֶׁאִבֵּד אֶת אוֹנָיו

אַךְ לֹא

אֶת הִבְהוּב תִּקְוָתוֹ;

וְגַם אִם

יְקֻפַּל וְיִקָּשֵׁר בְּחֶבֶל

וְיִתְנַמְנֵם בְּמַשָּׂאִית

שֶׁתְּחָרֵף דַּרְכָּהּ

תָּמִיד

תָמִיד מֶרְחָק שֶׁל

יְמָמָה

מִבֶּכִי הַפְּגָזִים

מִפַּחַד הַמּוֹקְשִׁים

תּוֹחֶלֶת הַגּוּפוֹת –

כָּמֹהַּ

יִכְמַהּ

לִפְרִישָׂה־מֵחָדָשׁ

וְיִשְׁמַע אֶת

קְפִיצֵי הַדֻּמִּיָּה הַנִּדְרָכִים

בִּקְבוּצַת־פְּקוּדוֹת

נִלְפֶּתֶת

קוֹל דְּמָמָה דַקָּה

הַמְשַׁלֵּחַ גַּלְגַּלִּים

וְשַׁרְשְׁרָאוֹת וַאֲנָשִׁים

עַל

הַחִצִּים הַמְעֻקָּלִים

שֶׁלַּמַּפּוֹת.

---

קרב לילה

מאת

אריה סיון

דְּרָכִים עַתִּיקוֹת נִלְפָּתוֹת

אֶל כַּפּוֹת הַצְּמִיגִים אֶל

שְׁרִירֵי הַשַּׁרְשֶׁרֶת

עַל

שְׁתִיקָתָם שֶׁל שְׂדוֹת מוֹקְשִׁים מְסֻגָּרִים

בְּתוֹךְ עַצְמָם

נוֹשְׂאִים

תֻּפֵּי־עֲנָק

וּמַשּׂוּאוֹת

גְּדוֹלוֹת־לְרֶגַע

בְּשׂוֹרָה

אֶל

לְבָבְךָ

נֵר

מָאֳפָל

רוֹטֵט

פָּעוּר

אֶל תַּיִל הַגְּדֵרוֹת הַמִּתְקָרֵב

מִנֶּגֶד וְאֵין לוֹ

מַעֲצוֹר

תּוֹתְחֵי לַיְלָה כְּבֵדִים

" " "

גַּם כּוֹכָבִים

חָגְרוּ מַצְנֵחַ לָרֶדֶת

לְאִטָּם

סוּמִים אוֹבְדֵי

עֵינַיִם

אֶל

תּוֹךְ כַּפּוֹת יָדֶיךָ

הַכֹּל

דּוֹהֶה. גּוּפְךָ

אוֹמֵר שָׁלוֹם לַחשֶׁךְ

מִן הַמִּזְרָח

בָּאִים הַרְבֵּה פַּסִּים שֶׁל

דָּם

לִנְסֹעַ עִם הַנִּפְגָּעִים

אֶל

תַּחֲנוֹת אִסּוּף צְחֹרוֹת

כְּמוֹ תַּחְבֹּשׁוֹת

---

קרב יום

מאת

אריה סיון

תּוֹתָחִים לְהוּטִים־לְחֶבְרָה

הִתְקַשְּׁרוּ עִם

מִסְפַּר יְדִידִים

שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ

בְּחוּטִים

נוֹצְצִים

כְּצִיּוּר הַחַשְׁמָל בַּנּוּרָה.

בָּאֹפֶק

שִׂחֵק אֲוִירוֹן שֶׁל שַׁבָּת, אַךְ

כְּשֶׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ

לִרְאוֹת

מַה נִשְׁמַע, עָטַף

אֶת הַכֹּל בֶּעָנָן

שֶׁל עָשָׁן.

וּשְׁלשָׁה

מְפַקְּדִים עֲיֵפִים

נִלְחָמִים

בִּשְׂרִידִים אַחְרוֹנִים שֶׁל גְּרוֹנָם,

שֶׁנִּקְרַע לִגְזָרִים בְּפִלְדַת־סַכִּינָם

שֶׁל לֵילוֹת בְּלִי שֵׁנָה לְעֵינָם,

עִם

מֶמְבְּראַנוֹת חוֹגְרוֹת מַאֲבָק אַכְזָרִי

בְּלוֹעֵי מִיקְרוֹפוֹנִים שְׁחֹורִים –

עַל־מְנַת לְשַׂחֵק

מִשְׂחַק־שַׁח עַל

לוּחוֹת אַדִּירִים שֶׁל

גְּבָעוֹת לְבָנוֹת.

אֶת הַמֵּתִים

הִשְׁכַּבְנוּ

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.

---

קרב טעות

מאת

אריה סיון

יוֹנַת הַשָּׁלוֹם אֵחֲרָה

לְהַמְרִיא

תּוֹתָחִים

צְעִירִים

נִלְהָבִים, שֶׁאֵינָם

אוֹהֲבִים לְהָבִין

הִפְרִיחוּ פְּרָחִים נִפְלָאִים

כְּאוֹהֵב שֶׁמֵּת לְהַפְתִּיעַ

דָּלִיּוֹת

שְׁנוּנוֹת־עָלִים

עַל הַשִּׁרְיוֹן

וְהֵם מִמּוּל קִבְּלוּ

אוֹתָם אֶת פִּרְחֵי

הַהַפְתָּעָה

בַּדֻּמִּיָּה הַמַּפְתִּיעָה

שֶׁל בֵּית קְבָרוֹת

וְהִנִּיחוּ אוֹתָם

בְּמוֹ

יְדֵיהֶם

עַל בְּשָׂרָם

הָאָהוּב

בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת

וּכְשֶׁבָּאָה סוֹף־סוֹף

יוֹנַת הַשָּׁלוֹם

הָיָה

הַכֹּל מוּכָן

וּמְאוּמָה לֹא מוּבָן.

---

לווי צמוד

מאת

אריה סיון

לִוּוּי צָמוּד שֶׁל

עֵיטִים וְדַיּוֹת

עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר/שָׁעָה.

בַּלַּיְלָה

גֵּרַשְׁנוּ אוֹתָם

לִטְרֹף

טֶנְדֶּר צָהֹב שֶׁנִּכְנַע

לַחוֹלוֹת,

לִנְעֹץ

מַקּוֹרָם הֶעָקֹם

בְּפִצְעֵי תַּרְמִילִים מַעֲלֵי

מֻגְלָה –

זוּג מִכְנָסַיִם

חָדָשׁ, נַעֲלֵי־הִתְעַמְּלוּת,

תַּצְלוּמִים צְהֻבִּים שֶׁל נוֹפִים עַתִּיקִים

וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה צוֹחֲקִים

בְּלִי סִבָּה.

---

בעיה למודיעין

מאת

אריה סיון

א.

לַמּוֹדִיעִין

הַכֹּל יָדוּעַ

הַכֹּל

חָזוּי וּמְצֻלָּם

גַם שְׁבִיל נָחָשׁ עֲלֵי צוּר

וָאֳנִיָּה בְּלֵב הַיָּם

וְגַם

אִבְחַת הַסִּילוֹנִים

בִּנְתִיב הָעֲגוּרִים

וְדֶרֶךְ הַפְּגָזִים

כְּמַסְלוּלֵי דְּבוֹרִים.

מְשַׁעֲמֵם

לְהִתְקַדֵּם אֶל מְחוֹזוֹת

צְפוּיִים־מֵרֹאשׁ וּמַצְהִיבִים

יוֹתֵר מֵאֵשֶׁת־חֵיק זְקֵנָה.

גַּם הָאוֹיְבִים,

כְּמוֹ לְהַכְעִיס,

כֻּלָּם מֵתִים וְאִי־אֶפְשָׁר

לַחְקֹר אֶת הַמֵּתִים,

אֶפְשָׁר רַק

לַהֲרֹג בַּדֶּרֶךְ אֶת הַזְּמָן

בְּעֶפְרוֹנוֹת חַדִּים עַל

נְיָרוֹת שְׁקוּפִים.

ב.

לַמּוֹדִיעִין

הַכֹּל יָדוּעַ, עַל כֵּן הִנּוֹ

כָּל כָּךְ אָדִישׁ,

עַל כֵּן מַפְלִיא מְאֹד מַדּוּעַ –

בְּלִי אַף רֶמֶז בַּתִּכְנוּן –

הֵקִיא אִישׁ מוֹדִיעִין שָׁנוּן

לְפֶתַע עַל הַכְּבִיש. –

רַק מִשּׁוּם

שֶׁהַגְּבָרִים

בְּצַד הָאוֹטוֹ

הַמּוּזָר

הָיוּ שְׂרוּפִים עַד

בְּלִי הַכֵּר, הֲלָנוּ אוֹ

לַצָּר?

---

נהג

מאת

אריה סיון

מִכֹּל הָרְקִיעִים בָּאוֹת

אֵלַי הַחֲשֵׁכוֹת לוֹבְשׁוֹת

שִׂמְלוֹת זַרְחָן

שְׁמוּרוֹת עֵינַי

צוֹנְחוֹת צוֹנְחוֹת אֶל

מְחוֹגֵי הַשְּׁעוֹנִים

וּמוֹט־הַהִלּוּכִים הִנּוֹ

מַקֵּל טִיּוּל שֶׁלַּזָּקֵן

סַבְתָּא מְנִיעָה

אוֹתִי וְאֶת נֶכְדִּי

בַּעֲרִיסָה גְּדוֹלָה

וְחַרְקָנִית

שִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁל

דּוֹרוֹת

נִלְחַשׁ

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

הַהֶגֶה

בִּידֵי הַמַּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת

הֵן

תָּבֵאנָה אוֹתִי אֶת גּוּפִי

הַיָּשֵׁן

אֶל

עֵבֶר כָּל הָרְקִיעִים

---

סייר

מאת

אריה סיון

אֵין צֹרֶךְ

לַחֲבשׁ אֶת

מִשְׁקְפֵי הַצֶּלּוֹפָן, כִּי

בְּעֵינֶיךָ

כְּבָר

קְשׁוּתִים כָּל

הַשָּׁמַיִם

וְכָל

הָאֳפָקִים שֶׁעוֹד

יוּכְלוּ לִהְיוֹת.

גַּם

הַכָּפִיָּה מְיֻתֶּרֶת,

כִּי

פִּיךְ עָפָר

וְצִבְעוֹ כַּמִּדְבָּר.

וְרַק

זִיפֵי זְקָנְךָ

אֵינָם יוֹדְעִים

שֶׁהַמְרַכֶּזֶת

כְּבָר נָתְנָה אֶת

הַחֲסָל

הָאַחֲרוֹן.

וְאִלּוּ הַגִּ’יפּ

שֶׁשָּׁכַח אֶת צִבְעוֹ

מְנַסֶּה בִּבְעָתָה

לְנַעֵר מֵעָלָיו אֶת

אַנְטֶנַת הַקֶּשֶׁר, הַגְּדוֹלָה

בְּהַרְבֵּה מִכְּפִי מִדָּתוֹ

וְהַמִּשְׁעֹל, מִשְׁעֹלְךָ הָאֶחָד,

שֶׁאָהַבְתָּ לְךָ מֵחוֹלוֹת וּטְרָשִׁים,

נִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ כִּמְטֹרָף

מִפָּנֶיךָ

הֲמוּם אֲבָקָיו

עַד אָבְדָן הַחוּשִׁים

וְאֵינֶנוּ רוֹצֶה לַעֲצֹר

וְאֵינֶנוּ מַבִּיט לְאָחוֹר

עַד בּוֹאוֹ אֶל צִלְלֵי

אָהֳלֵי

הַפִּקּוּד, הַהוֹלְכִים

אַחֲרֶיךָ

אֶל רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

---

בעיות של מוסר

מאת

אריה סיון

תּוֹתָחִים

הַיּוֹדְעִים

שֶׁהַצֶּדֶק

אִתָּם

נִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ יָרִיב

קְשֵׁה־תְפִיסָה

מֵעֵבֶר

לָרֶכֶס.

וְאֶחָד

כֹּה קָרוֹב, שֶׁבִּכְלָל

לֹא דֻּבַּר בּוֹ

מֵרָע

וְעַד טוֹב,

אָחַז

בְּבֵיתוֹ, אָסַף

אֶל חָזֵהוּ

אֶת כָּל אֲבָנָיו

וְשָׁלַח אֶת

עֵינָיו

לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה

אֶת לֹעוֹ שֶׁל

מִקְלָע, שֶׁהָיָה

בְּמִקְרֶה,

מְחֻסָּר

כָּל עִנְיָן

בִּבְעָיוֹת שֶׁל מוּסָר.

---

אחד

מאת

אריה סיון

שֶׁעֵינוֹ

כַּוֶּנֶת מִקְלָע, אֶצְבָּעוֹ

בְּטַבַּעַת הַהֶדֶק, רַגְלָיו

קַוֵּי דְּרָכִים

וּשְׂעָרוֹ

בִּטְנָה רַכָּה

לְקוֹבַע הַפְּלָדָה –

כֹּה

שָׁלֵם

וּמְאֻרְגָּן

עִם עַצְמוֹ, עַד שֶׁאֵין

הוּא מַרְגִּישׁ

שֶׁעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה

נֶעֱדֶרֶת: הִיא

נוֹתְרָה עִם

הַשְּׁבוּיִים

הַשּׁוֹכְבִים עַל גְּחוֹנָם

כְּדֵי לִירוֹת בָּהֶם

מַבָּט

פָּקוּחַ

לִרְוָחָה, שֶׁיַּחֲזִיר

לָהֶם אֶת צֶבַע

הַשָּׁמַיִם, אֶת

רֹךְ גִּבְעוֹת הַחֹול.

אֲבָל לַשָּׁוְא: כִּי

עֵינֵיהֶם

קְבוּרוֹת בָּאֲדָמָה

וְהָאֵימָה

עוֹטֶפֶת אֶת גּוּפָם

כְּתַכְרִיכִים בְּצֶבַע

דָּם.

---

העיר הכבושה

מאת

אריה סיון

הִשְׁפִּילָה אֶת

תְּרִיסֶיהָ, כְּדֵי

שֶׁיָּקִיץ

עוֹד פַּעַם

בֹּקֶר

טְלוּל מִדְבָּר.

יְלָדֶיהָ

תָּרִים בְּצַעַד

מִשְׁתָּאֶה אֶת הָרְחוֹבוֹת

הַחֲדָשִׁים, אֲשֶׁר

הָיוּ

בִּן־לַיְלָה:

הֵם אֵינָם

מְבִינִים לְאָן

נֶעֶלְמוּ

צִלְלֵי הַבָּתִּים.

---

מסדר חטיבתי

מאת

אריה סיון

שַׁרְשְׁרָאוֹת

שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת הַדְּרָכִים שֶׁאָהֲבוּ

(הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְּרָכִים רַכּוֹת

וְנִמְעָכוֹת מִכְּדֵי לִזְכֹּר, מִכְּדֵי

לָשִׂים אֶל לֵב)

טוֹחֲנוֹת

בְּלִי מֵשִׂים

אֶת עוֹר־הַמִּדְבָּר

בִּפְקֻדָּה עֲצֵלָה מִפִּי

גֶּבֶר רָחוֹק.

רָאשִׁים שֶׁעוֹד

זוֹכְרִים בְּקוֹבְעֵי פְּלָדָה

כֻּסּוּ רְעָפִים

רְעָפִים אֲדֻמִּים;

עֵינַיִם־אָבָק מוֹרִידוֹת

לְאִטָּן

תְּרִיסִים

עַל אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת

וְתֵכֶף

הַשֶּׁמֶשׁ

תִּשְׁקַע כָּל כָּךְ

וְהַתְּמָרִים

יַעֲלוּ מִן הָרַחֲצָה

וְיִתְנַגְּבוּ בַחוֹל הַזַּךְ

הַחַלּוֹנוֹת

יִבְקְעוּ אֶפְרֹחֵי

צִפִּיָּה

צְהֻבִּים

וְרַכִּים

וְיָטִילוּ

צְלָלִים מְתוּקִים עַד

כְּאֵב עַל

מִקְלַעַת סְרִיגִים עַל מִטָּה

עַל כֵּלִים לֹא שְׁטוּפִים עַל

סְדִינִים עֲיֵפִים

הַתּוֹתָחִים

עוֹשִׂים בֶּאֱמֶת מַאֲמָץ

עֶלְיוֹן לְהָבִין מָה

אוֹמֵר שָׁם הַגֶּבֶר כְּחֹל־הַמַּבָּט

וְהוּא מִתְחַשֵּׁב

וּמְדַבֵּר

כֹּה לְאָט.

---

ביקורי אורחים

מאת

אריה סיון

א.

בַּבֹּקֶר

עִם הַשֶּׁמֶשׁ

בָּאוּ

אֶל אוֹיְבֵינוּ

הָעֵיטִים

לִסְעֹד

פַּת שַׁחֲרִית, אַךְ

לֹא אָכְלוּ דָּבָר

מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר

הָיוּ

שְׂבֵעִים עַד הֲקָאָה

וְעַל בֶּטֶן מְלֵאָה

פָּתְחוּ בְּאֹסֶף מַזְכָּרוֹת

מִן הַנְּשָׁמוֹת הַמְפֻזָּרוֹת

לְצִדֵּי הַשַּׁיָּרוֹת.

ב.

וְלִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה

אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה

אֵלֵינוּ

בְּגִ’יפִּים

צְבוּעִים לְהַפְלִיא, בְּמַדִּים

רְבוּעִים בְּתַכְלִית –

הָעֵטִים.

פָּקַחְנוּ לָהֶם אֶת עֵינֵינוּ

אוֹבְדוֹת הָרִיסִים וְהַשֶּׁמֶשׁ כֻּלָּהּ

מָצְאָה לָהּ מָקוֹם בָּן, אַף

הִתְעַכְּבָה בְּדַרְכָּהּ

אֶל הַיָּם, עַד שֶׁהַמַּצְלֵמוֹת

אָסְפוּ אֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ אֶל

חַדְרֵיהֶן הָאֲפֵלִים, כְּדֵי

לְהַנְצִיחַ אוֹתָנוּ עַל נְיָר

שֶׁאֵינֶנּוּ נוֹשֵׁם

וְעַל כֵּן

הוּא נִצְחִי וְעַל כֵּן הוּא

מַצְהִיב

עַל קִירוֹת שֶׁל

בֶּטּוֹן הַהוֹלֵךְ וְחָזֵק

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

ג.

וַאֲנַחְנוּ נוֹתַרְנוּ בְּאֶמְצַע

הַכְּבִישׁ, בִּזְרוֹעוֹת

הָרוּחוֹת הַקָּרוֹת. הֵם

חָזְרוּ כְּדֵי לִכְתֹּב עַל

נְיָר וְהִצִּיבוּ בֵּינָם

וּבֵין הָרוּחוֹת, בֵּינָם

וּבֵין

מְבַקְּרִים לֹא קְרוּאִים

מְבַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם

שְׁעוֹת קַבָּלָה, מְבַקְּרִים שֶׁמִּחוּץ

לִמְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן

רְבָבָה שֶׁל דְּלָתוֹת, שֶׁהִשִּׁילוּ

צִבְעָן כִּמְצֹרָע אֶת

עוֹרוֹ אֶל

יָדַיִם דּוֹמְעוֹת

שְׂרָף תַּצְלוּמִים יְשָׁנִים,

מַשִּׁירוֹת מִכְתְּבֵי־אַהֲבָה

כִּפְרָחִים שֶׁלֹּא יִשְּׂאוּ

פְּרִי.

רַק אֱסֹף נָא אֶת

כָּל הַשַּׁלֶּכֶת הַזֹּאת, וְאָז

נוּכַל גַם אֲנַחְנוּ לִהְיוֹת

תְּמוּנוֹת דּוֹמְמוֹת

עַל קִירוֹת נִצְחִיִּים.

---

כמה דברים לקצין מילואים

מאת

אריה סיון

1.

מָה שֶׁנָּכוֹן

נָכוֹן:

לִפְנֵי

שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁנָה

פָּלַט

הַיָּם אֶת

מוֹלִידֶיךָ

לַחוֹף מִמַּעֲרָב,

הָרוּחַ בְּגַבָּם.

הַיּוֹם

הַיָּם הוּא לִימִינְךָ

וְהַגַּלִּים

כְּחֻלִּים

בֵּין עַפְעַפֶּיךָ

מוּל

פְּנֵי הָרוּחַ הָעַזָּה –

וְזֶה

הַרְבֵּה יוֹתֵר נָעִים.

2.

תֵּן

דְּרִיכָה עַל

הַבַּלָּם, הַמֻּפְתָּע

מֵעֶצֶם קִיּוּמוֹ; אוֹתֵת

בַּדְּגָלִים לַנּוֹסְעִים

אַחֲרֶיךָ; בָּאַלְחוּט

לֹא תַּסְפִּיק לְעָצְרֵם וּתְנוּפַת

הַשִּׁרְיוֹן

תָּבִיא גַּם

אוֹתְךָ אֶל הָעֵבֶר

הַהוּא וְגַם שָׁמָּה

נוֹסְעִים הַכְּבִישִׁים וְנוֹסְעִים

וְהָאֹפֶק

יַקְפִּיד

תָּמִיד

לִשְׁמֹר עַל

אוֹתוֹ הַמֶּרְחָק

מִפָּנֶיךָ.

דַּי. הָאֹפֶק

חָדַל מִלָּנוּעַ. הַשֶּׁמֶשׁ

שׁוֹקַעַת סוֹף־סוֹף.

עוֹד מְעַט

יִהְיֶה קַר. הַזְּמָן

שֶׁעָצַר

יִכָּנֵס לְהִלּוּךְ

מִבַּעַד

עוֹרְךָ הֶחָרוּךְ.

הַנִּצּוֹץ

עָשׂוּי לִהְיוֹת

בֵּית שׁוֹמֵר הַמְּסִלָּה, אוֹ

רוֹבֶה חֲבוּשׁ־קַסְדָּה, שֶׁצָּץ

כְּפֶרַח מִשְׁתָּאֶה עַל

גִּדּוּלוֹ הַפִּתְאוֹמִי לְצִדֵּי

הַכְּבִישׁ. וְאוּלַי

תִּהְיֶינָה אֵלֶּה שֶׁבַע

הַשְּׂמִיכוֹת, אֲשֶׁר בַּעֲלֵיהֶן

כְּבָר אֲדִישִׁים לְגַמְרֵי לְצִנַּת

הַלַּיְלָה.

וְעַד שֶׁתֵּרָדֵם

בַּחֹם

שֶׁיָּרַשְׁתָּ

תִּתְאַרְגֵּן

שַׁיֶּרֶת מַחְשָׁבוֹת מֵאֲחוֹרֵי

עֵינֶיךָ. מֵאֵלֶיהָ. לְגַמְרֵי

מֵעַצְמָהּ. וְתֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

לְהַרְבֵּה דְּרָכִים. שׁוּם

פְּקֻדָּה לֹא תְּכַוֵּן אֶת

מַסָּעָהּ. שׁוּם מַפָּה

לֹא תַּצְמִיד אוֹתָהּ

לִיעָדֶיהָ מֻקָּפֵי הָעִגּוּלִים

הָאֲדֻמִּים. לְגַמְרֵי מֵעַצְמָה.

בִּדְרָכִים מִשֶּׁלָּהּ

מוּזָרוֹת

דְּמוּיוֹת סִמָּנֵי

שְׁאֵלָה.

פְּקֻדָּה? אֵיזוֹ

פְּקֻדָּה? זוֹ

שֶׁלָּבְשָׁה מַדִּים כְּמִדָּתְךָ

בָּאֹהֶל הַטָּלוּא אֲשֶׁר

בִּבְסִיס הַיְּצִיאָה, שָׁם

סִגְּלָה לְעַצְמָהּ אֶת

קוֹלְךָ אֶת קֶצֶב

תְּגוּבוֹתֶיךָ?

מְעַנְיֵן: מִי

נָתַן לָהּ אֶת

הַתֹּקֶף

לִצְנֹף

אוֹתְךָ כַּדּוּר עַל

הַכְּבִישִׁים בְּאֶרֶץ לֹא

נוֹדַעַת?

(הָאֵט. הָאֵט. כַּבֵּה

אֶת הָאוֹרוֹת. שִׂים

לֵב לְמַה

שֶׁלְּפָנֶיךָ)

יֵשׁ לְהָנִיחַ

כִּי מִישֶׁהוּ מֻסְמָךְ נוֹתֵן

פְּקֻדּוֹת כָּאֵלֶּה. זֶה

בָּרוּר. כָּךְ צָרִיךְ

לְהָנִיחַ. מֻכְרָחִים.

(תָּנִיחַ. תָּנִיחַ. תָּנוּחַ.

הֵרָדֵם כְּבָר. עֲצֹר

אֶת הַמַּסָּע) אִי

אֶפְשָׁר. הַקֶּשֶׁר לֹא

פּוֹעֵל. הַמְּכוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה

כְּבָר נִצֶּבֶת עַל

הַגֶּשֶׁר

בֵּין סְתִימוּת

לִבְהִירוּת בֵּין עֵרוּת

לְשֵׁנָה. כְּבָר שׁוּם

דָּבָר אֵינוֹ

בָּרוּר. דָּבָר

אֵינוֹ מֻסְמָךְ. אִי

אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל

שׁוּם מִסְמָךְ

וְעַכְשָׁו אֵין

פֹּה אִישׁ רַק

אַתָּה תָּמִיד

רַק אַתָּה רַק

עָלֶיךָ כְּמוֹ שֶׁבַע הַשְּׂמִיכוֹת,

כָּל הַבְּדִידוּת

הָאַחְרָיוּת כָּל

הַחֵרוּת שֶׁבָּעוֹלָם

וְהַדְּרָכִים שְׁחֹורוֹת הָרֶכֶב

הַשָּׂרוּף הָאֲנָשִׁים

הָאֲדֻמִּים

3.

הָאַלְחוּטָן מָסַר,

שֶׁהָעָרְפִּית

תָּבֹא

מָחָר

עִם הַדֶּלֶק

עִם תַּחְמֹשֶׁת עִם

הַדֹּאַר מִן הַבַּיִת,

אַךְ

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַכֵּב

כְּשֶׁהַכְּבִישׁ מוֹסִיף לָנוּעַ

קַח

דֶּלֶק מֵרִכְבּוֹ הַחַם שֶׁל הָאוֹיֵב,

קַח אֶת תַּחְמֻשְׁתּוֹ, הַשְׁאֵר

אֶת נִפְגָּעֶיךָ

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ

סְמוּרִים

אֶל הַחוֹלוֹת

בְּכִדּוֹנֵי רוֹבֵיהֶם. לֹא

יִקְרֶה לָהֶם דָבָר. הַדֹּאַר מִן

הַבַּיִת

יִמְצָא

אֶת הַכְּתָבוֹת

הַחֲדָשׁוֹת.

מַה

הָיִיתָ נוֹתֵן כְּדֵי

לְהָבִין –

לֹא עַכְשָׁו, עַכְשָׁו

אִי אֶפְשָׁר לֹא צָרִיךְ לְהָבִין –

הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת

רוֹחֲצוֹת בָּאָבָק וּמוֹדוֹת

עַל כָּל קִילוֹמֶטֶר נוֹסָף

מִבְּלִי לְהָבִין שׁוּם

דָּבָר, כְּמוֹ גֶּבֶר

עַל חֵיק הָאִשָּׁה

הָעוֹלֶה לִקְרָאתוֹ

וְהַמִּקְלָעִים יוֹלְדִים

אֲבוּדֵי־הַכָּרָה

כָּל כַּדּוּר הַיּוֹצֵא מִקִּרְבָּם –

בְּפַעַם אַחֶרֶת

תִּהְיֶה

בִּבְגָדִים

אֲחֵרִים וּבְלִי הָאָבָק

הַמַּצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּפָנֶיךָ,

כְּשֶׁתֵּלֵךְ

לְבִקּוּרִים

שֶׁרַגְלְךָ תִּדְרֹךְ בָּם

עַל מַחֲצִית הַכַּף

וְדִבּוּרְךָ יֻנְמַךְ עַד

מַחֲצִית הַקּוֹל –

מַה

תִּתֵּן אָז בִּכְדֵי

לְהָבִין

מַדּוּעַ

אָהַבְתָּ כָּל כָּךְ אֶת

הַכְּבִישׁ וּמַדּוּעַ

חִשֵּׁב לְבָבְךָ לַעֲמֹד

עֵת גָּדְרוּ בְּפָנֶיךָ

הַמַּיִם,

מַדּוּעַ אָמַרְתָּ לַמִּקְלָעִים

לִירוֹת, לִירוֹת

עַד בְּלִי שָׁמַיִם.

4.

נִפְלָא

לְנַצֵּחַ

כְּמוֹ לָדַעַת אִשָּׁה –

כָּל אָפְקֵי

הָעוֹלָם מִסְתַּדְּרִים

בְּשׁוּרוֹת

מַקְבִּילוֹת

מִשְּׁנֵי

עֲבָרֶיךָ,

וְרַגְלֶיךָ

דּוֹרְכוֹת עַל

הַכְּבִישׁ הַגּוֹאֶה

בְּשַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל בְּכַפּוֹת

יְחֵפוֹת

לִרְדֹּף לְהַשִּׂיג

לִשְׁטֹף

עַד חֶשְכַת

מְאוּרַת

הַחִידָה, אֲשֶׁר

פִּתְרוֹנָהּ

עַז

מֵאֲרִי וּמָתוֹק מִנִּי דְּבַשׁ

נוֹתֵב אֶת

בִּצּוּרֵי לֵילֶיךָ הַדְּרוּכִים

בְּכוֹכָבִים צוֹרְבִים מֵעֵבֶר

קַו הָאֹפֶק.

אַךְ גַּם

אַדִּיר הַנִּצְחוֹנוֹת

לֹא יִגְמֹל

בִּתְנוּפָתוֹ

אָדָם

שֶׁכַּפּוֹתָיו

הַמְּתוּקוֹת הַרְבֵּה מִדְּבַשׁ

יוּשְׁטוּ לִפְתֹּר אֶת

הַחִידָה,

שֶׁתִּוָּתֵר בִּמְצוּקָתָהּ

מָחָר גַּם

לְאַחַר

שֶׁקַּו הָאֹפֶק הַמְקֻשָּׁת

יָשׁוּב וְיִסָּגֵר

עָלֶיךָ.

---

הספדים שותקים

מאת

אריה סיון

האב:

הַלְמוּת לִבְּךָ הִזְרִימָה

אֶת דָּמִי בְּכָל

הַנְּחָלִים, בְּכָל אַמּוֹת

הַמַּיִם. מִנְּשִׁימָתְךָ הַמְּדוּדָה

תָּפַחְתִּי כְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ

עֲנָקִי, עֲצוּם־אֶפְשָׁרוּיוֹת

בְּהַמְרִיאוֹ אֶל

הַשָּׁמַיִם, בַּדֶּרֶךְ לַנְּשָׁרִים.

עַכְשָׁו אֲנִי מֵשִׁיב רוּחִי

לְאַט לְאַט. אֲנִי הוֹלֵךְ

וּמִתְגַמֵּד. סוֹף־סוֹף

אֶהְיֶה לִנְקוּדָה שֶׁל

סוֹף מִשְׁפָּט, שֶׁל סוֹף

הַסֵּפֶר, כְּגַרְגֵּר עָפָר

בֵּין שָׁרְשֵׁי הַבְּרוֹשׁ

הַמִּתַּמֵּר לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ.

האם:

מֵעַל מִטָּתְךָ

קָבַעְתִּי נוּרָה

לִשְׁמֹר שֶׁתִּהְיֶה

מְכֻסֶּה וּלְגָרֵשׁ אֶת

הַחשֶׁךְ אֶל מִחוּץ

לְעֵינֶיךָ. עַכְשָׁו,

כְּשֶׁאַתָּה מְכֻסֶּה,

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת

כָּל הַחֲשֵׁכוֹת: הֵן

בָּאוֹת הַבַּיְתָה בַּדֶּלֶת

הַפְּתוּחָה תָּמִיד

וּמִסְתַּדְּרוֹת לְאֹרֶךְ

הַקִּירוֹת, עַד שֶׁאַצִּיעַ

לָהֶן כִּסְאוֹת

וּמִטָּה, אֶת מִטָּתִי. אֵין

לִי בְּרֵירָה אַחֶרֶת, כִּי

עַל שֶׁלְּךָ

שׁוֹמֶרֶת

הַנּוּרָה

בִּמְסִירוּת

עִוֶּרֶת.

האב:

בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף הִדַּקְתִּי

אֶת סִדְקֵי הַתְּרִיס, כְּדֵי

שֶׁהָרוּחַ לֹא יִפְרַע אֶת

שְׂעָרְךָ וְהַגֶּשֶׁם לֹא יִתֵּן

בְּךָ אֶת סִמָּנָיו. וּבְבָקְרֵי

הָאָבִיב הָיִינוּ הוֹלְכִים

וְהַמַּרְגָּנִיּוֹת הִגִּיעוּ עַד

כְּתֵפֶיךָ. הֵן עִקְבוֹת

כַּפּוֹתֵינוּ טְבוּעוֹת עַד הַיּוֹם

בָּעֲנָנִים וּבְאָפְקֵי

הָרוּחַ. אֲבָל אֲנִי גַּשָּׁשׁ

לְבוּשׁ שְׁחוֹרִים, אֲשֶׁר

אֵינוֹ יָכוֹל לָשֵׂאת

עֵינָיו מֵעַל רִגְבֵי

הָאֲדָמָה.

האם:

מִבְּלִי לְהִפָּרֵד

עָלִיתָ עַל רַכֶּבֶת

סְתוּרַת עָשָׁן שָׁחֹור

לִנְסֹעַ

לִמְחוֹזוֹת

שֶׁל תְּשׁוּקָה

אֲיֻמָּה כְּתַחְתִּית שֶׁל

בְּאֵר עֲמֻקָּה.

מִהַרְתִּי

אַחֲרֶיךָ בְּכָל

מְאֹדִי, אֲבָל הָרָצִיף

הָיָה רֵיק וּבַקֻּפָּה

לֹא הָיָה אַף

אֶחָד, וְהַכַּרְטִיסָן

דָחַף אוֹתִי מִן

הַקָּרוֹן: כִּי

לֹא הָיָה כַּרְטִיס

בִּרְשׁוּתִי, כִּי לֹא

הָיָה דָּבָר בִּרְשׁוּתִי,

כִּי לֹא הָיְתָה לִי הָרְשׁוּת

לָדַעַת

לְמִי

שָׁמוּר הַמָּקוֹם

לְצִדְּךָ בַּמַּלְבּוּשׁ הֶחָדָשׁ

וְהַזָּר.

נָפַלְתִּי

עַל הַמְּסִלָּה.

הָרַכָּבוֹת עוֹבְרוֹת עָלַי

מֵאָז בְּמוֹעֲדֵיהֶן

הַקְּבוּעִים

בְּלוּחַ הַשָּׁעוֹת

פְּקוּחַ

הָעֵינַיִם

האב:

בָּנִיתִי פַּעַם בַּיִת מֵחוֹלוֹת וַאֲבָנִים

שֶׁיִּתְקַשֶּׁה וְיַעֲמֹד הַרְבֵּה שָׁנִים

גַּם עַצְמוֹתֶיךָ בְּנִי הָיוּ רַכּוֹת

עֵת שִׂחַקְתָּ בְּחוֹלוֹת וַאֲבָנִים.

עַכְשָׁו אֱמֹר לָהֶם לָקַחַת לְעַצְמָם

אֶת כָּל הַסְּמַרְטוּטִים הַלְּבָנִים

אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת חֻלְצָתִי הָרְקוּמָה

שֶׁלֹא לָבַשְׁתִּי כְּבָר שָׁנִים,

אֱמֹר לָהֶם לָקַחַת לְעַצְמָם

אֶת הָאָרוֹן וְהַזֵּרִים

חָזִי וְצַלְעוֹתַי יִהְיוּ קְרָשִׁים טוֹבִים

וְצִפָּרְנַי חַדּוֹת כְּמַסְמֵרִים

וְעַצְמוֹתַי הַחֲסֻנּוֹת תִּלְעַגְנָה לָרָקָב

וּתְגָרֵשְׁנָה אֶת הַקֹּר וְהַתּוֹלָע

וְעַצְמוֹתֶיךָ הַלְּבָנוֹת תָּאֵרְנָה אֵת חֶשְׁכַת

הַבְּדִידוּת שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְהַתְחָלָה.

מִפִּי הַמְיֻבָּשׁ תִּשְׁמַע סִפּוּר חַיַּי

וּבְיָדַי – כְּרֹתוֹת שֶׁל אֳרָנִים –

אוֹצִיא אֶת הַקֶּלַע הַחַד מִלִּבְּךָ

וְאֶחְרֹץ בְּפָנַי בּוֹ קְמָטִים לְבָנִים.

הַבְּרוֹשִים מִמַּעַל יְיַשְּׁנוּ אוֹתְךָ

בַּעֲרִיסָה שֶׁל חוֹל וַאֲבָנִים

וְעַצְמוֹתֵינוּ בְּנִי תִּחְיֶינָה בִּמְנוּחָה

עוֹד הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים.

האם:

בַּחשֶׁךְ הֶעָגֹל שֶׁלִּי

רַק הִבְהוּב אֶחָד

הַקֶּלַע שֶׁפָּעַר נָתִיב

אֶל לְבָבְךָ.

אֶכָּנֵס לַמָּבוֹךְ בְּלִי

נֵר וּבְלִי חוּט

וּבַחשֶׁךְ אֵלֵךְ

אֵלֶיךָ לְאִבּוּד.

רְאֵה

הוֹצֵאתִי שִׂמְלָתִי מִן

הָאָרוֹן הַזָּר

וּבְכָל מַעֲיָן

אֶטְבֹּל וְאֶטְהַר

וְאִם תָּנִיחַ לִי לָבֹא

עַד לְבָבְךָ

וְלֹא יַפְרִיעוּ לִי יוֹתֵר

לְטַפֵּל בְּךָ,

אַשְׁכִּיב אוֹתְךָ בְּרַחֲמִי

לָעַד כְּמוֹ חוֹלֶה

וְהַקְּלָעִים יְבַקְּשׁוּךָ

בִּבְשָׂרִי הַכָּלֶה.

---

[דהרתי בכבישים]

מאת

אריה סיון

דָּהַרְתִּי

בַּכְּבִישִׁים הַנִּרְצָעִים אֶל אֹפֶק

שֶׁאֵינֶנּוּ, מֵעֵבֶר

לַתְּמָרִים הָרוֹחֲצִים בַּיָּם,

בְּרֹךְ תְּשׁוּקַת גִּבְעוֹת הַחֹול –

אֲנִי יַלְדָּם שֶׁל הַכְּבִישִׁים

כְּפָתוּנִי אֶל חֵיקָם

הֶחְלִיקוּ עַל רֹאשִׁי

נָתְנוּ לִי מְגָדִים –

אֶת בָּתֵּי חֲלוֹמִי אֶת

תְּרִיסֵי שַׁחֲרִי

הִנַּחְתִּי לְמִשְׁמֶרֶת בְּחֵיק

תְּקוּפָה אַחֶרֶת.

כְּשֶׁעָבַרְתִּי

בִּיעָף

לְיָדָם

יָצְאוּ מִקִּמְרוֹנֵי

פְּתָחִים בִּלְתִּי־צְפוּיִים

שְׁלשָׁה

בִּילוּיִים

צָלֶלְיָכִין

וְגִיסִין

וּפַינְבֶּרְג

עָמְדוּ בִּכְבֵדוּת אֵצֶל אֵם הַדֶּרֶךְ,

אָמְרוּ לָהּ שָׁלוֹם רֵהֵה זִכְרוֹנוֹת

שָׁלוֹם

שֶׁאֵין לוֹ שִׁנַּיִם

סִמְּאוּם עַנְנֵי הָאָבָק

וַעֲשַׁן שִׁרְיוֹנִים מְחֻצָּף

נְשִׁיפַת מְנוֹעִים אַדִּירִים

הֶחֱרִיד שְׁאֵרִית רֵאָתָם,

חָרְדוּ אֲלֵיהֶם דִּמְדּוּמִים

דִּמְדּוּמִים דּוֹמְמִים

נִתְגַּמְּדוּ בְּחֵיקָם וְהָיוּ

לִצְלָלִים

צְלָלִים מְלַטְּפִים

כִּבְדֵי חֶסֶד.

הֵבִיאוּ אוֹתִי הַכְּבִישִים אֶל הָרֶחֶם

יֻלַּד בּוֹ הַשִּׁיר שֶׁהִנְעִימָה אִמִּי

עַל עֶרֶשׂ חַיָּיו שֶׁל הַגְּדִי הַלָּבָן

עֵת מֵאֵן לַעֲצֹם אֶת

עֵינָיו הַשְּׁחֹורוֹת.

כִּי אָשׁוּב וְאֶדְרֹךְ

שְׁעָלַי הַמְצַפִּים לִי

אוּלַי

אֶהְיֶה גַם אֲנִי

בִּילוּיִי

וְאֶבְנֶה לִי בְּמוֹ־כַּפּוֹתַי מְעֹונִי

הַצָּנוּעַ לְבֶן־הַכְּתָלִים וְאִשְׁתִּי

תֹּאפֶה בְזִמְרַת־הוֹדָיָה אֶת

לַחְמָהּ בַּתַּנּוּר הֶעָשֵׁן

וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

אָקוּם וְעֵינַי

טְהוֹרוֹת וְאוֹרוֹת

לְהוֹלִיךְ אֶת

יַלְדִּי הָאֶחָד

שְׁזוּף הַחַמָּה אוֹמַנְתּוֹ

אֶל

סִבְכֵי מוֹרִיָּה.