אריה סיון
שלש הערות לאסתטיקה גרמנית
בתוך: לחיות בארץ ישראל: שירים

בַּאדֶן-בַּאדֶן, שְלֶזְוִיג-הוֹלְשְׁטַיְן, וִירְטֵמְבֶּרְג

גֶּרְמַנְיָה בַּנְסִיכֻיּוֹת

שׁוֹפָר וַחֲצוֹצְרָה וְקֶרֶן-דֹּאַר מְעֻגֶּלֶת

מוּסִיקָה עַל אֶרֶץ יְרֻקָּה

שֵׂעַר כְּמוֹ אֲשָׁדוֹת בְּכֹחַ רָם וּמְהַדְהֵד

נָשִׁים בְּמַדְרֵגוֹת בְּחֹשֶׁךְ חַם וְחַלְחָלָה

וּמְתִיקוּת כְּבֵדָה מְאֹד תּוֹפֶסֶת

חֵיק גָּדוֹל אוּלָם קוֹנְצֶרְטִים

הַתְּקָרוֹת הוֹדְפוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת

מִן הַקְּצָווֹת אֶל הַמֶּרְכָּז

בַּחֲזָרָה שׁוֹפַר הַדֹּאַר

מְהַלֵּךְ לִפְנֵי הַמַּחֲנוֹת הִנֵּהוּ

בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ רַךְ

כְּנַהַם זְאֵבִים וּבֶּטְהוֹבְן

בָּאֲגַמִּים צְרִיפֵי הַיַּעַר טַחַב הָעֵצִים

הַמּוּעָקָה בַּמְּחוֹכִים



בָּאָרֶץ הַיְּרֻקָּה הַזֹּאת גְּבָרִים

בִּמְעִילִים מֵעוֹר חַיּוֹת

הָיוּ דּוֹפְקִים נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת

בִּזְהִירוֹת, פֶּן יִשָּׁמְעוּ

קוֹלוֹת בִּלְתִּי-שְׁקוּלִים;

וּלְבַד מִזֹּאת, הֵם נִזְהֲרוּ מְאֹד

מִן הַכְּתָמִים הַצְּהֻבִּים.


פַּעַם הִקְפִּידוּ פָּחוֹת:

אֶת מִי שֶׁנִּתְאַוּוּ לְהִתְעַנֵּג עָלָיו מְאֹד

הָיוּ קוֹשְׁרִים אֶל עֵץ, מוֹרְחִים בִּדְבַשׁ

וּמְגָרִים בּוֹ נְחִיל-דְּבוֹרִים;

הָיוּ מְלַקְקִים אֶת שְׁאֵרִית הַדְּבַשׁ

מֵעַל הָאֶצְבָּעוֹת, וְהַקּוֹלוֹת

שֶׁנִּשְׁמְעוּ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ

נֶחְשְׁבוּ אֶסְתֶּטִיִּים לִמְהַדְּרִין.



בַּפִּנָּה הַגֶּרְמָנִית, דִּי דּוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, הַנָּהָר

עוֹקֵף אֶת הַמִּבְצָר הַחוּם, מַחֲלִיף כִּוּוּן.

בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, כְּבָר לְאַחַר

שֶׁצִּלְצוּלֵי הַכְּנֵסִיּוֹת הֵנִיסוּ אֶת הָעֲרָפֶל,

עָמַד שָׁם גֶּרְמָנִי אֶחָד, נִגֵּן

עַל כְּלִי דְּמוּי חֲלִילִית.

אַרְצוֹ שֶׁל בֶּטְהוֹבְן, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בּוֹצֵעַ

לֶחֶם וְנַקְנִיק עַל בִּירָה מְקוֹמִית טוֹבָה,

לֹא רָחוֹק מִן הַמָּקוֹם הָזֶּה חִבֵּר

אֶת הַסִּימְפוֹנְיוֹת, הַקּוֹנְצֶ’רְטִי, וְגַם אָז

כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּרָמִים יוֹרְדִים

שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת מִן הַטִּירוֹת אֶל הַנָּהָר

שֶׁמּוֹצָאוֹ בַּאֲגַמֵּי הַקֶּרַח בֶּהָרִים.

וּבְכֵן, יָשַׁבְתִּי לִי בְּדוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, נֶהֱנֶה

בְּכָל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, וּבְנַפְשִׁי

צְלִילִים מִן הַסִּימְפוֹנְיָה הַשִּׁשִּׁית,

עַד שֶׁכַּלְבוֹ שֶׁל הַנּוֹגֵן, זְאֵב גָּדוֹל וְאֵימְתָנִי,

הִסְתַּעֵר עָלַי בְּזַעַם רַצְחָנִי.



מִכֵּיוָן שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לְהַאֲמִין

כִּי הַכֶּלֶב מִתְמַצֵּא בַּמִּיתוֹס שֶׁל הָרַיְן,

יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁהֵבִין אֶת מַשְׁמָעוּת הַמַּנְגִּינָה

עַל-פִּי דַּרְכּוֹ: הַמּוּסִיקָה,

מִהְיוֹתָהּ צוּרָה טְהוֹרָה,

פְּתוּחָה לְפֵרוּשִׂים כְּפִי הַמַּאֲזִין,

וִיתֵרָה: הֲלֹא כְּלָבִים קוֹלְטִים צְלִילִים

שֶׁאֹזֶן הָאָדָם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת כְּלָל.

בַּדּוֹיְטְשֶׁא אֶקֶא עַל הָרַיְן, מִכָּל מָקוֹם,

צָרִיךְ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן

אִּינְטֶרְפְּרֶטַצְיוֹת מַפְתִּיעוֹת.



יִתָּכֵן שֶׁבְּדַרְכֵי גֶּרְמַנְיָה מִתְלַוִּים אֵלַי

רֵיחוֹת יְהוּדִיִּים, כְּמוֹ, לְמָשָׁל,

רֵיחוֹת שֶׁל תַּבְשִׁילֵי-שַׁבָּת, שֶׁל תַּאֲווֹת,

שֶׁל פַּחַד בְּמַעֲרוּמָיו. הַכֶּלֶב

שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו (עוֹד מִימֵיהֶם

שֶׁל רַשִׁ"י וְנוֹסְעֵי-הַצְּלָב) אֶת הָרְגִישׁוּת

הָאִינְסְטִינְקְטִיבִית לָרֵיחוֹת הַנַּ"ל,

זִנֵּק עָלַי בְּחוּשׁ הִיסְטוֹרִי מְשֻׁכְלָל.

(וְלֹא הִטְעוּ אוֹתוֹ רֵיחוֹת צִמְחֵי-יַרְקוֹן

צְמָחִים שֶׁל מַיִם וְשֶׁל טַל

שֶׁחָגַרְתִּי אֶת גּוּפִי בָּהֶם כְּמוֹ בְּגַלְגַּל-

אֲוִיר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל –

הַכֶּלֶב הַנָּבוֹן הָזֶה לֹא הִתְפַּעֵל.)



אֵין לִתְלוֹת אֶת הַקּוֹלָר בַּכֶּלֶב, אֶלָּא בִּבְעָלָיו.

הַלָּה, בְּאֶמְצָעוּת צְלִילָיו, שִׁלַּח בִּי

אֶת הַכֶּלֶב, כְּשֶׁגִּלָּה

כִּי הִנְנִי הוֹלֵךְ שׁוֹלָל

אַחֲרֵי הַיֹּפִי שֶׁל הָאָרֶץ וְהַדּוּמִיָּה מֵעַל

הַמּוּסִיקָה בַּת הַשָּׁמַיִם וְהַבִּירָה הַמְעֻלָּה

בְּקִצּוּר – כָּל הַגֶּמִיטְלִיכְקַיְט הַזֶּה בִּפְעֻלָּה,

כּוֹלֵל הַנִּימוּסִים שֶׁנִּתְבַּרְכוּ בָּם הַבְּרִיּוֹת

שְׂדוֹת-הַדָּגָן וְהַפָּרוֹת הַמְּלֵאוֹת וְהַבְּרִיאוֹת.


עַל כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לוֹ פֹּה, בְּאֶמְצָעוּת הַשִּׁיר

וּמְבַקֵּשׁ בָּזֶה סְלִיחָה וּמְחִילָה

עַל הָאִחוּר, וְזֹאת בִּגְלַל הַבֶּהָלָה.


תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.