עת לעשות שירים

מאת

אריה סיון

---

כ"ב הָאוֹתִיּוֹת

מאת

אריה סיון

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי מַרְבֶּה לִכְתֹּב בַּיָּד

לֹא עוֹד בִּמְכוֹנָה. הַאִם זֶה

מֵחֲמַת זִקְנָה? – הַחֵשֶׁק

לַעֲשׂוֹת לְאַט-לְאַט וּלְהַשְׁהוֹת

אֶת הַמַּגָּע בַּמּוּחָשִׁי, כְּכָל שֶׁרַק נִתַּן.

אֲבָל אֶפְשָׁר לוֹמַר, הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה בְּעַצְמָן

רוֹצֶה לוֹמַר גּוּפָן

יֵשׁ בָּהֶן, כִּבְיָכוֹל, פִּצּוּי עַל אָבְדָּנָם

שֶׁל עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים, הִתְרַחֲקוּת

שֶׁל יַבָּשׁוֹת, עַל הִנָּתְקוּת

מִמְּחוֹזוֹת שֶׁל יַעַר וּמִרְעֶה וּנְחָלִים שׁוֹפְעֵי-דָּגָה.

הַאִם אֲנִי אָדוֹן, שֶׁחֲלִיפוֹת הַזְּמַן

הִפְקִיעוּ מֵרְשׁוּתוֹ אֶת כָּל נַחְלָאוֹתָיו,

רַק הַשְּׁלָטִים הַמְסַמְּנִים נוֹתְרוּ לוֹ

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו?

כְּנֶחָמָה אֲנִי אוֹמֵר: בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

אֲנִי אוֹסֵף אֵלַי אֶת אֲבוֹתַי.

---

עֵת לַעֲשׂוֹת שִׁירִים

מאת

אריה סיון

לְאַחַר שֶׁיַּלְדָּה אַרְבָּעָה, הִגִּיעָה עִתָּהּ

לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָהּ.

הֲלֹא יְלָדֶיהָ גְּדֵלִים מֵעַצְמָם

כָּל אֶחָד בְּנוֹפוֹ, וְגוּפָהּ

לְמִי הוּא נָחוּץ? נִשְׁמָתָהּ

כְּבָר קָלְטָה מִתּוֹכוֹ

אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו, יַחֲמָתוֹ וּצְחוֹקָיו

וְהִיא מְפַרְסֶמֶת אוֹתָם עַל עֲצֵי הַשְּׁכוּנָה,

תּוֹלָה עַל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה.

לִכְשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיהָ מַלְאָךְ-שֶׁל-שִׁירָה

לֹא תַּמְתִּין לְאִישָׁהּ,

עַל דַּעַת עָצְמָהּ תַּעֲשֶׂה לוֹ עוּגוֹת וּשְׁתִיָּה

וְתִרְחַץ אֶת רַגְלָיו בְּעֶדְנָה.

---

תַּחֲזִית

מאת

אריה סיון

יֹבֶשׁ יָבוֹא מִמִּדְבָּר

יְכַלֶּה מִן הָאָרֶץ אֶת בְּשַׂר

הָאָבִיב. הַנּוֹתָר

יִהְיֶה בְּחֶזְקַת הַמֻּפְשָׁט.

נִזְכַּר בַּצַּיָּר

שֶׁעֵינוֹ הָאַחַת כָּהֲתָה

וְהָעֹמֶק אָבַד מִקַּוָּיו

אוֹ בַּמְּשׁוֹרֵר שֶׁנִּשְׁטַח

כִּתְפִלָּה עַל הַגֶּשֶׁם בַּסְּתָו.

---

טִי. אֶס. אֶלְיוֹט בִּירוּשָׁלַיִם

מאת

אריה סיון

אָדָם בְּשֵׁם אֱלִישָׁע פוֹקְס, אוֹ קוּרְץ,

הִשְׁאִיל לִי אֶת Selected Poems שֶׁל אֶלְיוֹט

(‘פֶּנְגְּוִין’ אַרְבָּעִים-וּשְׁמוֹנֶה, הוֹצָאָה צְנוּעָה,

נְיָר אָפֹר), בִּירוּשָׁלַיִם

אֶלֶף-תְּשַׁע-מֵאוֹת-וַחֲמִשִּׁים-וּשְׁתַּיִם-אוֹ-שָׁלֹּשׁ

עִיר שֶׁל כְּנֵסִיּוֹת מְצַלְצְלוֹת אֶל אֱלֹהִים

בְּמֶשֶׁךְ הַיְמָמָה כֻּלָּהּ, גַּם בַּשָּׁעָה

שֶׁהַכְּלָבִים עֲדַיִן לֹא הִבְהִירוּ לְעַצְמָם אִם בֶּאֱמֶת

טוֹב הַכֶּלֶב הַחַי מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת

וְהַצְּלָלִים עוֹמְדִים לָצֵאת מִכֹּל מִינֵי חַדְרֵי-מִטּוֹת

לְהִפָּרֵשׂ לְרַגְלֵיהֶם שֶׁל מְבַקְּשֵׁי-הָאֱלֹהִים בָּרְחוֹבוֹת.

הָיִיתִי מְטַּיֵּל אִתּוֹ בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג'

מִבֵּית טַלִּיתָא קוּמִי דֶּרֶךְ בֵּית הַמַּעֲלוֹת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת

יְשֻׁרוּן

אוֹ יוֹשֵׁב בְּדִירָתוֹ שֶׁבַּקּוֹמָה הַחֲמִשִּׁית.

אֲנִי יָכֹול לָשֶׁבֶת כָּךְ שָׁעוֹת, הָיָה אוֹמֵר,

וּלְהַבִּיט אֶל הַמִּדְבָּר, אֶל מֶרְחֲבֵי

הָאֲבָנִים הַצְּהֻבּוֹת. אַתָּה יָכֹול

לִנְשֹׁם אֲוִיר צָלוּל וּלְהַמְתִּין

שֶׁיִּתְבַּהֵר גַּם מַשֶּׁהוּ בְּךָ, וּבֵינְתַיִם

קְרָא סְפָרִים: לַאֲחָדִים מֵהֶם

הַיְכֹלֶת לְהָכִין אוֹתְךָ. לֹא אֲנָשִׁים,

הָיָה חוֹרֵץ כְּשֶׁמַּבָּטִי סָטָה מִן הַמִּדְבָּר

אֶל נְעָרוֹת עוֹבְרוֹת, לֹא אֲנָשִׁים!

הַהַנָּחָה הַמְּשֻׁנָּה בִּדְבַר הַלַּחַץ, כִּבְיָכוֹל,

אוֹתָהּ הִלָּחֲצוּת אֶל הַזּוּלַת וְ/ אוֹ אֶל עַצְמְךָ

הַמְּסֻגֶּלֶת לְהַבְקִיעַ אֵיזֶה מַעְיָן צָלוּל בְּךָ… רוֹמַנְטִיקָה,

אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, רוֹמַנְטִיקָה שִׁקְרִית.

אֵין לְךָ כִּמְעַט אַף סֵפֶר

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִמֶּנָה, אֶלָּא זֶה. אַשְׁאִיל

לְךָ אוֹתוֹ. תִּקְרָא The Hollow Men וְאָז

תָּשׁוּב אֵלַי וְנִסְתַּכֵּל שׁוּב בַּמִּדְבָּר

וְאִם גַּם הָאֲוִיר יִהְיֶה צָלוּל

יִתָּכֵן שֶׁיָּם-הַמֶּלַח יִתְגַּלֶּה לָנוּ בְּאוֹר חָדָשׁ.

כְּשֶׁעָלִיתִי לַקּוֹמָה הַחֲמִשִּית, מֵעַל לְגַן-הָעִיר,

כְּבָר לֹא הָיָה בֵּין הַחַיִּים.

שְׁכֵנִים סִפְּרוּ לִי שֶׁבְּהַבִּיטוֹ אֶל הַמִּדְבָּר

לֹא נִזְהַר, אִבֵּד שִׁוּוּי-מִשְׁקָל וְהִתְרַסֵּק

לְרַגְלֵי עֵץ-זַיִת רַעֲנָן. הֲיִתָּכֵן

כִּי יָם-הַמָּוֶת הִתְפַּשֵּׁט לִמְקוֹם-עָמְדוֹ?

וּמָה הָיָה אִלּוּ עָמַדְתִּי לְצִדּוֹ?

תֵּיקוּ.

וְגַם עַכְשָׁו הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה מְצִיקוֹת

אִם כִּי בְּעָצְמָה פּוֹחֶתֶת מֵעַצְמָהּ

כְּכָל שֶׁעֲרֵמַת-הַחוֹל שֶׁלִּי חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ

בְּגַרְגְּרִים מְפֻזָּרִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִתְקַשְּׁרוּ

כְּדֵי מַשֶּׁהוּ בָּרוּר.

---

בְּעָיוֹת בַּתִּרְגּוּם וַאלַאס סְטִיבֶנְס

מאת

אריה סיון

MARITIME FIELDS – מִשְׁבְּצוֹת בְּכָחֹל וְיָרֹק.

יוֹצֵא הַמְתַרְגֵּם לְדַרְכּוֹ בְּבִטְחָה, מִתּוֹךְ הַנָּחָה

שֶׁיּוּכַל לְהַתְאִים בְּנָקֵל אֶת צְבָעָיו לַקַּוִּים,

כְּמוֹ יֶלֶד צוֹבֵעַ חוֹבְרוֹת. אֲבָל

לְאַחַר זְמַן קָצָר הוּא מְגַלֶּה שֶׁבָּגַר. מֵעַכְשָׁו

הוּא סַיָּר, הַמְּתַכְנֵן בִּקְפִידָה אֶת דַּרְכּוֹ

לְאֹרֶךְ עִקּוּל שֶׁל נָהָר, הָלוֹךְ וְחָזֹור, לְלֹא בְּעָיוֹת,

אֵין כָּל דֶּרֶךְ לִתְעוֹת. אֶלָּא מָה?

בְּעוֹדוֹ בְּדַרְכּוֹ זִעְזְעָה רְעִידַת-אָדְמָה אֶת הָאָרֶץ הַהִיא

וְשִׁנְּתָה אֶת נוֹפָהּ מִיסוֹדוֹ, כָּךְ שֶׁהָרִים

נֶהְפְּכוּ גֵּאָיוֹת, וְכַיּוֹ"בּ; וְהַנַּחַל, אוֹתוֹ הַנָּהָר,

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁשִּׁנָּה כִּוּוּנוֹ

אֶלָּא גַּם אֶת צְבָעָיו, שֶׁכְּמוֹתָם

נִתָּן לְגַלּוֹת מֵעַתָּה

אַךְ וְרַק בְּפֵרוֹת נְדִירִים-בִּנְדִירִים, וּבְנוֹצוֹת-צִפֳּרִים

שֶׁאֵינָן מְצוּיוֹת. הוּא נִזְכָּר

בִּדְבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ פִילוֹסוֹף, שֶׁאָמַר:

אָדָם הַיּוֹצֵא מִשִּׁפְכוֹ-שֶׁל-נָהָר

אֵינֶנּוּ אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁנִּכְנַס אֶל מֵימָיו.

---

הַמְּלֶט מִתְחַכֵּם

מאת

אריה סיון

אוֹפֶלְיָה חוֹלָה, כָּךְ נֶאֱמַר,

וְשׁוּב צָרִיךְ יִהְיֶה לִדְחוֹת אֶת הַתָּכְנִית

לָרֶדֶת לַנָּהָר.

הָרֵיחוֹת

שִׁגָּעוֹן שָׁם הַיּוֹם, בַּנָּהָר,

בַּעֲתֶרֶת תִּפְרַחַת־הַבָּר, אַמְבְּרוֹסְיָה, נֶקְטַר,

וְרַק אוֹפֶלְיָה תֶּחְסַר, אוֹפֶלְיָה תֶּחְסַר.

וּמָחָר?

מָחָר אִי־אֶפְשָׁר. לְמָחָר

נִקְבַּע כְּבָר מִפְגָּשׁ עִם אוֹתוֹ הַקַּבְּרָן הַמּוּזָר

שֶׁבְּפִיהוּ מֵידָע עַל מִיתוֹת וּפִשְׁרָן

וּלְעוֹלָם לֹא יִדְחֶה בֶּן־אָדָם פְּגִישָׁתוֹ עִם קַבְּרָן.

---

הַמְלֶט בְּלוֹנְדוֹן

מאת

אריה סיון

הוֹלֵךְ מִמַּרְבְּל-אַרְץ' לְאֹרֶךְ אוֹכְּסְפוֹרְד סְטְרִיט

וּשְׂמֹאלָה, אֶל הַפּוֹרְטוֹ בֶּלוֹ. שָׁם,

בַּסִּמְטָאוֹת-לְלֹא-מוֹצָא, חֲנֻיּוֹת לְרָהִיטִים

וְהַמְלֶט, הַנָּסִיךְ מִדֶּנֶמַרְק, בִּמְעִיל בָּלוּי,

מִתְעַנְיֵן בִּמְחִירָם שֶׁל רָהִיטֵי מִטְבָּח וּבְעִקָּר

חַדְרֵי-שֵׁנָה-וִילָדִים, עוֹמֵד עַל מִקְּחָם

שָׁעוֹת רַבּוֹת וּלְבַסּוֹף

אֵינוֹ קוֹנֶה דָּבָר.

בַּמְּעִיל הָזֶּה

אֵין מִי שֶׁיְּזַהֶה אוֹתוֹ בְּלוֹנְדוֹן רַבָּתִי,

אִישׁ אֵינוֹ טוֹרֵחַ לְהַבְחִין בֵּינוֹ

לְבֵין שֹׁותֵי הַבִּירָה וְאוֹכְלֵי הַתַּפּוּדִים וְהַדָּגִים,

אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אֵלָיו, טוֹב,

הַמְלֶט, זֶה נָכוֹן, אָבִיךָ

מְשׁוֹטֵט הַלַּיְלָה לְרַגְלֵי הַמְּצוּדָה

וְהַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא כִּמְטֹרָף, נָכוֹן

אִמְּךָ שׁוֹכֶבֶת עִם דּוֹדְךָ עַל

בֶּטֶן מְלֵאָה מִדַּי

בְּחֶדֶר שֶׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ,

נָכוֹן שֶׁהִיא אָמְרָה לְךָ לְהִשָּׁמֵר

מִן הַנָּשִׁים, מִתְּשׁוּקָתָן אֵלֶיךָ

וְאַתָּה חָשַׁבְתָּ, יֶלֶד הֲפַכְפַּךְ וִיפֵהפֶה כָּמוֹךָ,

כִּי מֵאַהֲבָה דִּבְּרָה.

מָה הַשִּׁגָּעוֹן הָזֶּה עָלֶיךָ, הַמְלֶט, הַחִטּוּט

בָּעֵץ הַמְמֹרָק, הַלִּטּוּפִים. עַל מָה

אַתָּה מוֹצִיא אֶת עַצְמְךָ? הַלֹּא עַל הַחוֹפִים

בְּדֶנֶמַרְק מַמְתִּינִים, מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחִים שְׁטוּחִים

הַחֲבֵרִים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לְהִנָּזֵר מִמִּין וּמִשֵּׁנָה

עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרִקָּבוֹן מִדֶּנֶמַרְק, אָמֵן.

לְעֵינֵיהֶם הַמְּלוּחוֹת

אוֹפֶלְיָה רוֹחֶצֶת אֶת בְּשָׂרָהּ בְּמַיִם מְתוּקִים.

שְׁלַח לָהֶם עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, הַמְלֶט,

אֶת הַסִּימָנִים הַמֻּסְכָּמִים, אוֹ לַמִּצְעָר,

שְׁלַח עַל-פְּנֵי הַמַּיִם אֶת בִּגְדֵי-הַיֶּלֶד

הַשְּׁמוּרִים עִמְּךָ. אֶחָד מֵהֶם

יִפָּלֵט אוּלַי לַחוֹף שֶׁבּוֹ אִמְּךָ

רוֹחֶצֶת עֵירֻמָּה, טָבוּל

בְּקֶצֶף לְבַנְבַּן, מִתַּדְהֵמָה

תֹּאחֵז בְּבֶגֶד הַקָּטָן בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ

לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ, וְזֶה

יִהְיֶה הָאוֹת, וְאָז אוּלַי

שׁוּב אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִישֹׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים

בְּעַרְסָלִים, לְרוּחַ יָם.

וריאציות מקומיות על שירי ביאליק

מאת

אריה סיון

---

יְחֶזְקֵאל

מאת

אריה סיון

         (“אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה”)

יְחֶזְקֵאל הַמְשֻׁגָּע, בְּיַלְדוּתִי, אֲנִי זוֹכֵר,

הָיָה עוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁל “הַמַּעֲבִיר”,

שָׁעָה אַחֲרֵי שָׁעָה, נוֹסֵעַ וְיוֹרֵד וְשׁוּב עוֹלֶה

בְּדִיזֶנְגוֹף, הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג' וּבֶן-יְהוּדָה, עַד הַסּוֹף.

תָּמִיד דִּמִּיתִי לְעַצְמִי שֶׁהוּא מֵצִיץ בַּחַלּוֹנוֹת

רוֹאֶה כְּתָלִים צִבְעוֹנִיִּים, מִטּוֹת וַאֲרוֹנוֹת

רוֹאֶה נָשִׁים בַּחֲלוּקִים צִבְעוֹנִיִּים דּוֹפְקוֹת שְׁטִיחִים,

כְּפוּפוֹת בֵּין הַשִּׁקְמִים:

נָשִׁים כּוֹבְסוֹת בִּנְחָלִים

חוֹשְׂפוֹת אֶת יַרְכֵיהֶן וּמַזִּילוֹת

רִיר-חֲלוֹמוֹת שֶׁרֵיחַ לוֹ

כְּרֵיחַ לֶחֶם הַהוֹלֵךְ מִתַּנּוּרֵי-הָאֲפִיָּה

אֶל הָרְחוֹבוֹת וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת.

וּמָה אַתָּה רוֹאֶה, יְחֶזְקֵאל, אֲנִי

הִרְהַבְתִּי עֹז לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שָׁנִים,

מָה אַתָּה רוֹאֶה בָּרְחוֹבוֹת?

יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגַּע אֶת עַצְמִי אֲנִי רוֹאֶה

בְּחַלּוֹנוֹת-הָרַאֲוָה, אָמַר

יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגָּע, אֲנִי

נוֹסֵעַ כָּל הַיּוֹם, בּוֹדֵק

אִם יְחֶזְקֵאל עוֹד קַיָּם בֵּין הַחֻלְצוֹת

וְהַסְּפָרִים וְהַלְּחָמִים וְהַבְּשָׂרִים.

כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף אָז אֲנִי יִקְנֶה אוֹתִי

מִכָּל הַחֲנֻיּוֹת, אֲבָל, יְחֶזְקֵאל, בִּשְׁבִיל מָה?

מָה תַּעֲשֶׂה בְּעַצְמְךָ?

אֲנִי יִקַּח אוֹתִי לְשׁוּק לֶוִינְסְקִי בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי

וְשָׁמָּה יִכָּנֵס בַּעֲרֵמוֹת הַגַּרְעִינִים וְהַבָּטְנִים

הַצִּמּוּקִים וְהַשְּׁקֵדִים מִתַּחַת

לַתְּאֵנִים וְהַתְּמָרִים וְהַבַּקְלָוָה

וְתִהְיֶה לִי מְתִיקוּת כָּזֹאתִי נִפְלָאָה

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִצְטָרֵךְ יוֹתֵר לְהִסְתּוֹבֵב

כְּמוֹ מְשֻׁגַּעַ בָּרְחוֹבוֹת.

---

מֵעוֹלָם

מאת

אריה סיון

         (“זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי”)

מֵעוֹלָם לֹא חֲקָרוּנִי בִּרְצִינוּת

וַאֲנִי כְּבָר רֹב שְׁנוֹתַי מֵאֲחוֹרֵי.

לֹא בַּמִּשְׁטָרָה וְלֹא בְּשֵׁרוּתֵי הַבִּטָּחוֹן

אִישׁ אֵינוֹ חָפֵץ לָדַעַת מָה אֲנִי צוֹפֵן.

לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה

מִתַּחַת לַעֲצֵי-הָאֵשֶׁל הָרָפִים,

יוֹרֵד לַיָּם, חוֹפֵר בְּעֵסֶק רָב בַּחוֹל

מַטְמוֹן שֶׁכִּבְיָכוֹל הִסְתַּרְתִּי שָׁם בִּנְעוּרַי.

לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ בְּגַן-הָעַצְמָאוּת

וּמִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהֵרָאוֹת חָשׁוּד,

אֲבָל רַק הוֹמוֹסֶקְסוּאָלִים וּכְלָבִים

נוֹשְׂאִים אֵלַי עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת.

לוּ מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹקֵב אַחֲרַי בָּרְחוֹבוֹת,

כּוֹרֶה לִי אֹזֶן, מְצוֹתֵת מֵאֲחוֹרֵי הַקִּיר –

הֲלֹא בָּאֲנָחוֹת אֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁמִיעַ בִּשְׁנָתִי

יֵשׁ מֵידָע כָּמוּס גַּם מֵעַצְמִי.

אֲנִי מוּכָן, מָחָר, לָרֶדֶת לַמַּרְתֵּף

לְהֵחָשֵׂף לְקֶרֶן-אוֹר אַכְזָרִיָּה;

לֹא אֲכַחֵד דָּבָר, אוֹדֶה בַּכֹּל

לַפְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁיִּכָּתֵב וְיֵחָתֵם כַּדִּין.

וּלְיָמִים רַבִּים אוּלַי תִּפְרֹץ מַהְפֵּכָה

וְהַמּוֹרְדִים יַצִּיתוּ אֵשׁ בַּמִּסְמָכִים

וְיִשְׁפְּכוּ דָּמָם הַחַם עַל אוֹתִיּוֹתַי

שֶׁתִּפְרַחְנָה עִם הָרוּחַ בֶּעָשָׁן.

---

וַרְיַאצְיָה מס' 5

מאת

אריה סיון

         (“הַקַּיִץ גּוֹוֵעַ, אֶל הַצִּפּוֹר”)

הַקַּיִץ מֵת. הָעָם מַתְחִיל

לְהִתְפַּזֵּר לְאֹהָלָיו, וַאֲנִי

עוֹדִי יוֹשֵׁב בַּמַּאֲרָב, תּוֹהֶה לָדַעַת

מָה יִּהְיֶה עָלַי וּמָה יִּהְיֶה עָלָיו.

הַיָּם מַכְחִיל וְנַעֲשֶׂה שָׁקֵט וּמְהֻרְהָר,

גַּפְנֵי-הַפֶּרֶא מִתְאַמְּצוֹת לְהֵאָחֵז בָּהָר

וּבַחוֹלוֹת, בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים וּמִשֻׁנִּים,

הַחֲצָבִים הַלְּבָנִים.

בְּיַאלִיק, שֶׁיָּצָא לִקְרַאת הַחֹרֶף וְהֵכִין

תַּפּוּחַ-אֲדָמָה, אָכַל אוֹתוֹ. עוֹנָה שְׁלֵמָה

הָיָה יוֹשֵׁב, הָיָה אוֹרֵב בִּמְעוֹנוֹ

עַד שֶׁבָּאָה לוֹ אוֹתָהּ צִפּוֹר אֶל חַלּוֹנוֹ.

אֶצְלֵנוּ פֹּה, בָּאָרֶץ הַחַמָּה וְהַיָּפָה

אֵין צֹרֶךְ לֶאֱרֹב לְצִפֳּרֵי-הַנּוֹד.

בְּאַלְפֵיהֶן הֵן מְשַׁיְּטוֹת לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת

מוּאָרוֹת הֵיטֵב בְּאוֹר שְׁקִיעָה וָרֹד.

גַּם לַמָּזוֹן אֵין צֹרֶךְ לְהַצִּיב מַאֲרָבִים.

בָּרֶגַע הַנָּכוֹן יַגִּיעוּ הָעוֹרְבִים –

בְּנֵי-הָעוֹרְבִים שֶׁכִּלְכְּלוּ אֶת הַנָּבִיא בְּנַחַל כְּרִית –

יַאֲכִילוּ אֶת הָעָם מִן הַבְּשָׂרִים שֶׁהוּא אוֹהֵב.

לְמִי אֲנִי אוֹרֵב, אֵפוֹא, לְמָה אֲנִי אוֹרֵב?

קשט דברי אהבה

מאת

אריה סיון

---

עכשיו אני

מאת

אריה סיון

עַכְשָׁו אֲנִי

עַכְשָׁו אֲנִי זָז וּמַנִּיחַ אוֹתָךְ לִמְנוּחַת-

הַפְּרָחִים, אֲבָל

אַתְּ אִתִּי, בְּשָׁכְבֵךְ וּבְקוּמֵךְ, בְּלֶכְתִּי

אַתְּ אִתִּי, כְּדֻגְמַת זַכְרוּתִי.

בְּכָל פַּעַם שֶׁאִשָּׁה תִּצְעַק תַּחְתַּי מִתַּעֲנוּג

אֶרְאֶה אוֹתָךְ נִכְפֶּפֶת אֶל שִׂיחֵי-וְרָדִים

קוֹץ נִנְעָץ בְּאֶצְבָּעֵךְ, פָּנַיִךְ נִרְעָדִים.

אֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ. שׁוּבִי נָא לִמְנוּחָתֵךְ.

---

אַרְבָּעִים שָׁנָה

מאת

אריה סיון

אַרְבָּעִים שָׁנָה אָדָם הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֶל אִשְׁתּוֹ

נוֹסֵעַ עַל הַמַּרְצָפוֹת בְּדִירָתוֹ

מֵאֵילִים, מֵי-מְרִיבָה וְעַד מָרָה,

אֵינוֹ לוֹחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל תּוֹרָה.

לִקְרַאת הַסּוֹף הוּא מִתְאַמֵּץ לִזְכֹּר אֶת תָּאֳרָהּ

וְשׁוֹכֵחַ, מֵחֲמַת רִפְיוֹן-מֹחוֹ,

כִּי אֶרֶץ-הַבְּחִירָה אֵינָהּ מֵעֵבֶר לָרְחוֹב.

---

אִישׁ מְבַקֵּשׁ

מאת

אריה סיון

אִישׁ מְבַקֵּשׁ אֶת גְּרוּשָׁתוֹ

הָלְכָה מִמֶּנּוּ וְנָטְלָה

אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתָיו

מֵאָז שְׁנָתוֹ רֵיקָה

כְּמוֹ דִּירָתָם לְשֶׁעָבַר

וּבְלֶכְתּוֹ בָּרְחוֹבוֹת

לָתוּר עֶרְוַת רֵיחָהּ

רֹאשׁוֹ כְּמוֹ נָתוּן בְּשַׂק

נֶחְבָּט וְשׁוּב נֶחְבָּט

בַּמַּחְשָׁבוֹת.

---

תְּשׁוּבָה לְבַקָּשַׁת שְׁלֹמֹה הַגּוֹלֶה, שֶׁאֲסַיֵּעַ לוֹ לַחֲזֹר וְלִמְלֹךְ בִּירוּשָׁלַיִם

מאת

אריה סיון

בְּסֵדֶר, אַעֲמִיד לִרְשׁוּתְךָ כְּלִי-רֶכֶב, אֲדֹונִי,

עָלָיו רַמְקוֹל, נִסַּע, נִקְרָא בְּקוֹל:

אֲנִי, כְּלוֹמַר אַתָּה, הָיִיתָ

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם.

נֵצֵא הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, עִם הַצִּפֳּרִים. לֹא,

אַל תְּלַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ מְדַבְּרִים עִם נְשָׁרִים.

אַתָּה בְּעַצְמְךָ תִּקְרָא

לְנֶשֶׁר אוֹ נִשְׁרָה

לִשְׁאֹל אוֹתָם עַל הַקֹּורֶה בִּירוּשָׁלַיִם הַבִּירָה. (אַגַּב,

לְדַעְתִּי עָדִיף שֶׁתְּשׂוֹחֵחַ עִם פִּשְׁפְּשִׁים –

לָהֶם יֵשׁ בְּוַדַּאי מֵידָע

עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל אַשְׁמְדַאי עִם אֶלֶף הַנָּשִׁים).

אַתָּה לֹא חַיָּב לָשֶׁבֶת עַל-יָדִי וּלְהַנְעִים

לִי אֶת הַדֶּרֶךְ בִּקְטָעִים

עַל כֹּל מִינֵי שִׁיטוֹת וְגִשּׁוּשִׁים

שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם נָשִׁים

רַק עַל מְנָת לִשְׁכַּב

וּלְהַנִּיחַ רֹאשׁ עַל יַד-

שְׂמֹאלוֹ שֶׁל מְחַבֵּר שִׁיר-הַשִּׁירִים.

שְׁלֹמֹה, אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה שִׂים בַּצַּד.

מִמְּךָ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ רַק דָּבָר אֶחָד:

הַאִם הָיְתָה בֵּין אֶלֶף הַנָּשִׁים שֶׁלְּךָ אַחַת

שֶׁעוֹרְרָה בְּךָ לֹא תַּאֲוָה בִּלְבַד. אֲנִי תִּקְוָה,

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, אֲנִי תִּקְוָה, שֶׁהַתְּשׁוּבָה

שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה שְׁלִילִית. לֹא, אֲדוֹנִי,

סְלִיחָה. לא לְמַעֲנְךָ חָשׁוּב לִי שֶׁאֶשְׁמַע

תְּשׁוּבָה כָּזֹאת מִמְּךָ.

לְמַעֲנִי, שְׁלֹמֹה, לְמַעֲנִי.

---

רֵאשִׁית אָבִיב

מאת

אריה סיון

• אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַבָּשָׂר בְּתָא הַהַקְפָּאָה, אָמְרָה אִשְׁתִּי

בְּרִדְתָּהּ מִן הַמְּכוֹנִית, אַחֶרֶת

לֹא יִהְיֶה לְךָ.

גֶּשֶׁם קַל יָרַד, נֶכֶד

לַגִּשְׁמֵי הַחֹרֶף הָעַזִּים

שֶׁהֵצִיפוּ בִּפְרָחִים, בְּבַת-אַחַת,

אֶת הַשָּׂדוֹת מִן הֶהָרִים וְעַד הַיָּם, כִּמְעַט.

הַמְּכוֹנִית כָּבְתָה עָלַי וּמֵאֲנָה לְהִדָּלֵק

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיַּעֲזֹר, יִדְחַף

אוֹתָהּ קְצָת מֵאָחוֹר, אַךְ לֹא הָיָה.

בַּצַּד, רָאִיתִי,

בַּשָּׂדֶה, דָּהַר סוּס מְפֹאָר

וְחֶבֶל מְסֻתָּר הֵיטֵב בָּעֲשָׂבִים

מָנַע אוֹתוֹ מִצֵּאת לַמֶּרְחָבִים.

* * * * *

[ אתה רחוק מדי]

אַתָּה רָחוֹק מִדַּי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ,

חוֹלוֹת וַאֲבָנִים בֵּינְךָ, חוֹלוֹת וַאֲבָנִים.

מָה שֶׁאָמוּר הָיָה לְהֵעָשׂוֹת עַל פִּי-הַבְּאֵרוֹת כְּבָר נַעֲשָׂה.

אִישׁ אֵינֶנּוּ מְחַכֶּה לְךָ שָׁם, בִּמְחוֹזוֹת הַתְּאֵנִים,

וְלֹא אִשָּׁה.

---

[אַתָּה רָחוֹק מִדַּי]

מאת

אריה סיון

אַתָּה רָחוֹק מִדַּי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ,

חוֹלוֹת וַאֲבָנִים בֵּינְךָ, חוֹלוֹת וַאֲבָנִים.

מָה שֶׁאָמוּר הָיָה לְהֵעָשׂוֹת עַל פִּי-הַבְּאֵרוֹת כְּבָר נַעֲשָׂה.

אִישׁ אֵינֶנּוּ מְחַכֶּה לְךָ שָׁם, בִּמְחוֹזוֹת הַתְּאֵנִים,

וְלֹא אִשָּׁה.

מגעי מקום

מאת

אריה סיון

---

מַגְּעֵי יְרוּשָׁלַיִם

מאת

אריה סיון

א

מַה קַּל לְהַחֲמִיץ רֶגַע נָכוֹן: בִּירוּשָׁלַיִם

בָּא הַבֹּקֶר לְהָמֵס מִתּוֹךְ גּוּפֵינוּ

אֶת יִתְרֵי הַלַּיְלָה הַלַּחִים, וְלֹא בְּאֵשׁ.

וְאָז, לְרֶגַע קָט אֶחָד, נִדְמָה

כִּי מַשָּׂאֵי הָרְחוֹבוֹת, כְּמוֹ צַעֲקוֹת הַסַּבָּלִים

וְזַבָּנֵי הַיְרָקוֹת וְהַנָּשִׁים בַּחֲלָבָן

מִשְׁתַּוִּים עִם הַלְּחָצִים בְּתוֹךְ הַגּוּף.

ב

מַה קַּל לְהַחֲמִיץ אֲנָשִׁים נְכוֹנִים.

אִישׁ תָּפוּס בְּשַׂרְעַפָּיו הוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ

חוֹמָתוֹ שֶׁל בֵּית-מְשֻׁגָּעִים. נָבִיא?

אִשָּׁה עוֹבֶרֶת בִּשְׂעָרָהּ, רַגְלֶיהָ

בַּהַט מְהַלֵּךְ, אֵלֶיךָ

לֹא יִגַּע. לֹא תִּפָּגַע.

---

[עֲצֵי הָאֹרֶן הָעוֹטְרִים עַל הַחוֹמָה]

מאת

אריה סיון

עֲצֵי הָאֹרֶן הָעוֹטְרִים עַל הַחוֹמָה

אֵינָם שְׁקֵטִים, כְּמוֹ חָשׁוּ

נוֹכְחוֹת לֹא-מֻכָּרָה

שֶׁמַּשֶּׁהוּ עוֹלֶה, אוּלַי מִן הַמִּדְבָּר

נוֹגֵעַ בַּעֲלֵי הַזַּיִת בַּמִּדְרוֹן,

שָׁף בְּחֻדֵּי הַחֲרֻלִים

וּבֹהַק רַךְ סַהֲרוּרִי זָע לְעֻמָּתוֹ בָּהָר

כְּאִלּוּ בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם מִתְהַפְּכוֹת עַל מִשְׁכָּבָן,

עוֹשׂוֹת בְּבַהֲטֵי-גֵּוָן לְנֹכַחַ הַמִּדְבָּר.

---

[אֲנִי, יוֹצֵא הַיָּם]

מאת

אריה סיון

אֲנִי, יוֹצֵא הַיָּם, אִישׁ-הַשְּׁפֵלָה

בָּאתִי הֵנָּה לְיַבֵּשׁ מֵעַל מִצְחִי זֵעָה כְּחֻלָּה

אֶת הָאַצּוֹת הַמְּשֻׁמָּנוֹת וְאֶת עִשְּׂבֵי הַמְּצוּלָה

הַמְּרַפְּדִים אוֹתִי.

בָּאתִי הֵנָּה

לְהָבִיא אֶל תּוֹךְ גּוּפִי אֶת מַחֲטֵי הָאֳרָנִים

אוּלַי יַקִּיזוּ הֵם מִמֶּנִּי

לְבוֹנָה לָאֲבָנִים.

בְּשַׁעֲרֵי בֵּית-לֶחֶם יְהוּדָה.

---

אִשָּׁה בָּרְחוֹבוֹת

מאת

אריה סיון

אִשָּׁה הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם

לִלְבוּשָׁה קְרָעִים

וַאֲנָשִׁים בָּאִים סְבִיבָהּ

קוֹלְפִים מִגּוּפֵיהֶם בַּנָּנוֹת וּבָטְנִים

לָשִׁים בְּעִבּוּרֵי בִּטְנָהּ.

בְּתוֹךְ חָצֵר, הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ,

מִפְּנִים לְשַׁעֲרֵי-חֶסֶד, יֵשׁ בְּאֵר

וְהִיא תִּצְנַח, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם לָטִיף וָרַךְ,

אֶל עֹמֶק הַבְּאֵר.

אִם גַּם הַפַּעַם לֹא תָּמוּת

תִּקְלֹט אוֹתָהּ שָׁם אֵיזוֹ נוֹכְחוֹת

שָׁוָה בְּכָל אֶבְרֵי גּוּפָהּ

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, אֵין נְשִׁימָה וּנְשִׁיפָה.

מִקֵּץ תִּשְׁעָה יַרְחֵי-לֵדָה

יֵרֵד אֲבִי-הַיֶּלֶד לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנוֹ

בְּשַׁעֲרֵי בֵּית-לֶחֶם יְהוּדָה.

---

[אַחַר שֶׁנְּכַלֶּה אֶת מַעֲשֶׂה-אַהֲבָתֵנוּ]

מאת

אריה סיון

לְאַחַר שֶׁנְּכַלֶּה אֶת מַעֲשֶׂה-אַהֲבָתֵנוּ

נָסִיט תְּרִיסֵנוּ וְנִרְאֶה:

יְרוּשָׁלַיִם בַּאֲבָנֶיהָ הַקָּרוֹת עוֹמֶדֶת

עַל הָרֵי-הַבֶּתֶר הַקֵּרְחִים.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבֵּינֵינוּ

עִיר בְּנוּיָה בְּחוּט שָׁנִי

חוֹמוֹתֶיהָ פְּתִיל נָמֵס וּשְׁעָרֶיהָ מִשֵּׂעָר

וַאֲנִי נְחַשׁ-נְחֹשֶׁת בָּא מִן הַמִּדְבָּר

לְהִתְרַכֵּך בְּגַת-שְׁמָנִים

לְהִתְרַפֵּא מִמַּלְכוּתִי בְּמֵי-גִּיחוֹן, אָמֵן,

יְהִי רָצוֹן.

---

אֵלִיָּהוּ עַל הַכַּרְמֶל

מאת

אריה סיון

הַיּוֹם עֵינַי כְּחֻלּוֹת

וּשְׂעַר גּוּפִי יָרֹק,

הָעֲנָנִים גְּבוֹהִים

וֵאלֹהִים רָחוֹק

וּבְתוֹךְ הַיָּם הָרַךְ

שֶׁלְּרַגְלֵי הָהָר

אֲנִי רוֹאֶה צוּרוֹת

רַכּוֹת כְּמוֹ שֵׂעָר.

---

[עַל הַכַּרְמֶל, בָּרְחוֹב הַמִּתְאָרֵךְ בֵּין הַיַּמִּים]

מאת

אריה סיון

עַל הַכַּרְמֶל, בָּרְחוֹב הַמִּתְאָרֵךְ בֵּין הַיַּמִּים

מֵעֲבָרָיו, אִשָּׁה נוֹתֶנֶת אֶת קוֹלָהּ

בְּשִׁיר, אִשָּׁה זָרָה.

אִשָּׁה נוֹתֶנֶת אֶת קוֹלָהּ בְּשִׁיר, אִשָּׁה זָרָה,

עַל הַכַּרְמֶל, בָּרְחוֹב הַמִּתְאָרֵךְ

בֵּין הַיַּמִּים מֵעֲבָרָיו.

יָכֹלְתִּי גַּם אֲנִי לִמְצֹא לִי פֹּה דִּירָה

בָּרְחוֹב הָזֶה עַל הַכַּרְמֶל, שֶׁהוּא

כְּמוֹ עַיִן בְּמֶרְכַּז הַסְּעָרָה,

עַרְסָל שָׁקוּל וּמַאֻזָּן

וּמְחֻשָּׁב וּמְדֻיָּק בְּחוּט-הַשַּׂעֲרָה.

---

עַל הַכַּרְמֶל הַצָּרְפָתִי

מאת

אריה סיון

הַכַּרְמֶל הַצָּרְפָתִי מַזְכִּיר לִי תָּמִיד

אֶת “בֵּית-הַקְּבָרוֹת הַיַּמִּי” לְפּוֹל וָלֶרִי

וְלֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא מִשְׁתַּפֵּל

וְיוֹרֵד אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן

וְלֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה

בְּאֹרַח דּוֹמֶה עַל הַמַּיִם

וְלֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁגַּם הַר-הַכַּרְמֶל

מְחַלֵּק אֶת הַיָּם לִשְׁנַיִם

כְּמוֹ אוֹתָם “צָהֳרַיִם צוֹדְקִים”,

אַף לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנָשִׁים

הַלְכוּ מִכָּאן בְּהַשְׁאִירָם

הַכֹּל לַאֲחֵרִים: בָּתִּים וְרָהִיטִים

שְׁטִיחִים וּכְלֵי-לָבָן

וְאֶת הָאֶרֶץ הַטּוֹבָה וְהַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

וְהָרוּחוֹת הַנְּעִימוֹת

הַחוֹלְפוֹת מִפְּנֵי הַמַּיִם אֶל הָאֳרָנִים.

עַל כֹּל פָּנִים

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה עַל הַכַּרְמֶל הַצָּרְפָתִי

מַכָּה בִּי, עִם תִּימְרוֹת-הָאָרֶץ וּתְמוּרוֹת-הָאוֹר,

אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה. הַאִם

מִישֶׁהוּ מִן הַקּוֹרְאִים

יָכֹול לַחְשֹׁב עַל קֶשֶׁר אֶפְשָׁרִי

בֵּין בֵּית-עָלְמִין יַמִּי

וְהַכַּרְמֶל הַצָּרְפָתִי? וְשֶׁמָּא

מִישֶׁהוּ מִתּוֹשָׁבָיו, בַּהֹווֶה אוֹ בֶּעָבָר,

יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֶל תּוֹדַעְתִּי?

---

בַּיִת יָשָׁן בְּתֵל-אָבִיב

מאת

אריה סיון

זֶה לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה הוֹלֶכֶת

וְסוֹבֶבֶת הַשַּׁבְשֶׁבֶת עַל גַּגּוֹ

שֶׁל בַּיִת מִסֻגְנָן בִּרְחוֹב יָשָׁן בְּתֵל-אָבִיב,

בַּיִת שֶׁנִּכֶּרֶת בּוֹ הָאַהֲבָה

שֶׁהִשְׁקִיעַ בְּעָלָיו בְּכָל פְּרָטָיו, וְאֵיךְ לִוָּה

אֶת בִּנְיָנוֹ כְּמוֹ אָב הַמַּאֲמִין

כִּי בְּנוֹ צוֹמֵחַ אֶל עָתִיד יוֹתֵר בָּהִיר

אֲפִלּוּ מֵאוֹתָם בְּקָרִים

בְּתֵל-אָבִיב, בְּמַחֲצִית שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים.

אֶל קִבְרוֹ לָקַח הָאִישׁ הַהוּא רַק אֶת עַצְמוֹ.

כַּסְפּוֹ עָבַר לִילָדָיו

עַל-פְּנֵי שָׁלֹשׁ כַּנְפוֹת תֵּבֵל. אֲבָל בֵּיתוֹ

עִמָּנוּ פֹּה, מַסִּיעַ צֵל

מִמַּעֲרָב מִזְרָחָה, דְּבַר

יוֹם בְּיוֹמוֹ. רַק הַשַּׁבְשֶׁבֶת

שֶׁעָלָיו אֵינֶנָּהּ חֲדֵלָה לַחֲרֹק

וְתַרְנְגוֹל-הַפַּח הָאִידְיוֹטִי

מִסְתּוֹבֵב כִּרְדוּף-עִוְעִים,

פִּיו כְּפִיו שֶׁל דָּג יָבֵשׁ.

---

אֶלֶגְיָה לְקָזִינוֹ חָרֵב

מאת

אריה סיון

בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל אַלֶּנְבִּי

עָמַד לוֹ בַּיִת יְפֵהפֶה עַל שְׂפַת-הַיָּם

וּבְנֵי-אָדָם יָשְׁבוּ בּוֹ וְאָכְלוּ גְּלִידָה

וּמָצְצוּ, כְּמוֹ פַּרְפַּרִים,

צוּף מִגְּבִיעִים מְדֻנָּגִים. (הִמּוּרִים?!

מִי מְדַבֵּר עַל הִמּוּרִים?)

יָשְׁבוּ בּוֹ בְּרִיטִים, וְעַרְבִים מְכֻבָּדִים, וִיהוּדִים –

מֵאֵלֶּה שֶׁלֹּא תַּשׁ כֹּחָם

בַּשֶּׁמֶשׁ עַל הַפְּגוּמִים

וּבַיָּרֵחַ לֹא הִרְגִּיעוּ בְּחֵיקָן הַלַּח

שֶׁל חֲלוּצוֹת, שֶׁחַם לָהֶן כָּל-כָּךְ.

הָיוּ שָׁם בַּחוּרוֹת, רֻבָּן סְפָרַדִּיּוֹת טְהוֹרוֹת,

בְּנוֹת בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמִגְרָשִׁים

בְּאַלֶּנְבִּי אוֹ בֻּגְרָשׁוֹב

וּפּוֹלָנִים מְטֻרְזָנִים, שֶׁנִּתְאַוּוּ מְאֹד

לְבַיִת עַם חֲנוּת בִּגְרוּזֶנְבֶּרְג.

(יָמִים שֶׁל הַרְרֵי גְּלִידָה, שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם

לִמְתִיקוּת, אֲפִלּוּ בִּלְבָנוֹן).

אַחְרֵי שֶׁנֶּהֱרַס, נִשְׁתַּנּוּ זְמַנִּים:

הָעַרְבִים רָגְנוּ וְהִתְמָרְדוּ

וּמְחִירֵי הַמִּגְרָשִׁים יָרְדוּ

הַפְּקִידִים וְהַקְּצִינִים הַבְּרִיטִים חָוְרוּ

וְהַיְּהוּדִים קִצְּרוּ בַּמִּכְנָסַיִם אוֹ חָזְרוּ

לְוַארְשָׁה וְלִבְּיָאלִיסְטוֹק, עַד שֶׁיַּרְחִיב

וְשׁוּב יִהְיֶה כְּדַאי לִרְכֹּש בָּתִּים בְּתֵל-אָבִיב.

---

עוֹד סְתָו בְּתֵל-אָבִיב

מאת

אריה סיון

בְּאוֹקְטוֹבֶּר, נוֹבֶמְבֶּר, נִרְגַּעַת הָעִיר. הַיָּם מַחֲזִיר

אֶת רְצוּעַת הַחוֹל שֶׁלּוֹ אֶל שִׁפְיוּתָהּ,

מוֹחָה מִמֶּנָּה, כְּמוֹ בִּסְפוֹג מַרְגִּיעַ,

אֶת עִקְבוֹת הַתַּאֲווֹת שֶׁל יוּלִי וְאוֹגוּסְט.

הַכְּבִישִׁים לוֹבְשִׁים שׁוּב אֶת הַזֶּפֶת הַקְּרִירָה וְהַקָּשָׁה

וְהָעִיר אָז מַתִּירָה לִשְׂעָרָהּ

לִצְמֹחַ בְּבָתֵּי שֶׁחְיָהּ וְעַל רַגְלֶיהָ

כִּמְשֻׁגַּעַת הַשְּׁכוּנָה, זוֹ שֶׁהָיְתָה

פּוֹנָה אֶל הַנְּעָרִים שֶׁנִמְשְׁחוּ בַּקַּיִץ עַל הַחוֹף בְּמֶלַח חַם

קוֹרֵאת לָהֶם מִתּוֹךְ קְרָעֶיהָ, שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִרְאוּ

לָהּ מַה שֶׁלֹּא רָאוּ בַּקַּיִץ עַל הַיָּם.

---

בַּמֶּרְכָּז הַקְּנִיּוֹת

מאת

אריה סיון

בֵּין חֲנֻיּוֹת שֶׁל רָהִיטִים, חָמְרֵי בִּנְיָן וּמַאֲכָל

חֲנוּת-סְפָרִים. אֲנִי עוֹמֵד,

קוֹרֵא מֵעַל הָעֲטִיפוֹת:

"אִינְטְרִיגוֹת בֵּינְלְאֻמִיּוֹת

… עֲסִיסִיּוּת

סְבִיב הַנְפָּקָה שֶׁל מְנָיוֹת,"

"… לוֹהֶטֶת-מִין

כְּמוֹ כִּירַיִם-שֶׁל-חַמִּין,"

"סוֹכֵן-בִּיּוּן מִיִּשְׂרָאֵל

בּוֹעֵל אֶת בַּת-הַמְּרַגֵּל

וְאֶת אָבִיהָ הוּא מַסְגִּיר,"

"מִטִּימְבּוּקְטוּ עַד אַגַּדִיר

מִדְּבַּר הָאֶבֶן וְהַחוֹל…"

בַּקּוֹנְדִיטוֹרְיָה שֶׁמִּשְּׂמֹאל

רֵיחַ מַאֲפֶה תַּקִּיף

וּבְנֵי-אָדָם שׁוֹתִים קָפֶה וּמְדַבְּרִים:

סוֹכֵן-פִינַנְסִיםִ מְמֻלָּח

רוֹחֵץ בְּמַבָּטוֹ הַלַּח

אֶת חֶמְדָּתָם שֶׁל בְּנֵי-שִׂיחוֹ,

אִשָּׁה דּוֹרֶכֶת בְּאִוְשָׁה

מַלְכֹּדֶת-לִפְתָאִים

שֶׁדּוֹן ז’וּאַן נֶחְמָד עוֹמֵד

לִפֹּל בָּהּ עוֹד מְעַט.

מִצִּדִּי, מִמְּקוֹם עָמְדִי

הַכֹּל אַחַת. אֲנִי

כְּמוֹ אִישׁ הוֹלֵךְ בִּכְבִישׁ

עַל הַמִּגְבַּהּ שֶׁבֵּין הַנְּתִיבִים

בֵּין כְּלֵי-הָרֶכֶב הַהוֹלְכִים

בַּכִּוּוּנִים הַהֲפוּכִים.

אָבַד לִי מִשְׁקָלִי, אֲנִי מַרְגִּישׁ

וּבְתֹּקֶף אֵיזֶה חֹק-עִלּוּי

אֲנִי תָּלוּי בִּנְקֻדָּה

אַחַת וִיחִידָה,

כְּמוֹ חֲלָלִישׁ.

---

בְּרָמַת-הַשָּׁרוֹן, בַּשְּׂדֵרָה

מאת

אריה סיון

לְפָנַי עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיִיתִי מְטַיֵּל עִם בְּנִי

בַּשְּׂדֵרָה הָרָאשִׁית בְּרָמַת-הַשָּׁרוֹן

וַאֲנָשִׁים הָיוּ בָּאִים לְעֻמָּתִי, אוֹמְרִים שָׁלוֹם,

מִתְכּוֹפְפִים אֶל בְּנִי, נוֹגְעִים בּוֹ

וּמְמַשְּׁשִׁים, וְגַם הַיּוֹם, אַחֲרֵי

שֶׁהַכְּבִישִׁים כָּרְתוּ אֶת הַשָּׂדוֹת

וְהַבָּתִּים רוֹבְצִים עַל הַפְּרָחִים,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִי בַּשְׂדֵרָה וַאֲנָשִׁים בָּאִים

לְעֻמָּתִי, אֲבָל הֵם שַׁיָּכִים כְּאִלּוּ

לְמִישׁוֹר תּוֹפָעָתִי אַחֵר. כָּךְ לְמָשָׁל,

נָשִׁים תְּמִירוֹת וּצְעִירוֹת

נִרְאוֹת לִי עֲטוּפוֹת פַּרְוַת-שׁוּעָל

הוֹלְכוֹת וְטוֹפְפוֹת מִמֶּנִּי, כְּמוֹ חֲלָלִיוֹת

בִּלְתִּי-מְאֻיָּשׁוֹת. בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה

חָשׁ אֲנִי, בַּחֲלָצַי וּבְיָדִי,

אֶת הַצֹּרֶךְ בִּנְכָדִים.

---

מַבָּט מִזִּכְרוֹן-יַעֲקֹב אֶל הַיָּם

מאת

אריה סיון

עוֹלֶה לְהָרָהּ שֶׁל זִכְרוֹן-יַעֲקֹב, מַבִּיט לְמַטָּה

לְכִוּוּן שְׁפֵלַת-הַחוֹף. בִּשְׂדוֹת-הַשֶׁלֶף הָרוֹמַנְטִיִּים

שֶׁלִּפְנֵי הַיָּם גּוּפוֹ, בְּרֵכוֹת-דָּגִים

כְּחֻלוֹת וַאֲפֹרוֹת.

אַחֲרֵי שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת

רֹאשְׁךָ אַקְוַרְיוּם, וְדָגָיו

כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת מֵהֶן צְבָעִים לְעֵינֵיהֶן

עַל גְּדוֹת הָאֲמָזוֹן

וּמַגִּידֵיהֶם עוֹשִׂים לָהֶם הָאֳמָנִים בַּשֵּׁבֶט

נְגִינוֹת שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ מֵעוֹדְךָ, וּמָה עַל דְּגֵי-חַשְׁמַל

שֶׁיְּצַיְּרוּ לִפְנֵי עֵינֵיךָ עֲרַבֶּסְקוֹת פִּרְאִיּוֹת.

רַק הִשָּׁמֵר לְךָ מִגּוֹרָלוֹ שֶׁל הַזָּקֵן

סַנְטְיָגוֹ הַדַּיָּג שֶׁהֶעֱלָה רַק שֶׁלֶד בְּיָדָיו.

על חטאי מלחמת העולם השניה

מאת

אריה סיון

---

[כְּשֶׁאֲהוּבָה הַזּוֹנָה הָיְתָה קוֹנָה לָנוּ]

מאת

אריה סיון

כְּשֶׁאֲהוּבָה הַזּוֹנָה הָיְתָה קוֹנָה לָנוּ, הַיְלָדִים

מִן הַשְּׁכוּנָה, לֶדֶר וְסֻכָּרִיּוֹת בַּבֹּקֶר,

יָדַעְנוּ שֶׁשָּׁכְבָה בַּלַּיְלָה עִם קָצִין.

בְּדִמְיוֹנִי הַמְגֹרֶה מִמֶּלַח-יָם, מֵחֹם-הַחוֹל

רָאִיתִי אֶת אֲהוּבָה כְּמוֹ כַּלְבָּה, כּוֹרַעַת

עַל אַרְבַּע, וְהַקָּצִין עוֹלֶה עָלֶיהָ מֵאָחוֹר

כֶּלֶב לֹא-נִמּוֹל.

אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל מִלְחָמָה

אַחֲרֵי כָּל הַסְּפָרִים לִבְנֵי-הַנְּעוּרִים

יָדַעְתִּי שֶׁאֲהוּבָה דָּגָה לָהּ אֶת הַקְּצִינִים שֶׁלָּהּ

בִּשְׂפַת-הַיָּם, נוֹשֵׂאת אוֹתָם אֵלֶיהָ,

מַנִּיחָה אֶת פִּיהָ עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם

הַנִּפְתָּחוֹת וְנִסְגָּרוֹת.

---

[ שְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ ]

מאת

אריה סיון

שְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ הָיְתָה שְׁנַת שִׁירִים רוּסִיִּים

וְרַדְיוֹ מוֹסְקְבָה הָיָה מְשַׁדֵּר נִצְחוֹנוֹת כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ

וּבְעַרְבֵי-שַׁבָּתוֹת נֶעֶרְכוּ מְסִבּוֹת, לְמָשָׁל,

בַּדִּירָה שֶׁמֵּעַל לְרוֹוָל, שָׁם נָשִׁים

צָחֲקוּ כְּמוֹ בְּקִרְבָּן

אֶצְבְּעוֹת-אֱלֹהִים. וּמִמּוּל בְּכָסִית,

חֲבוּרָה שֶׁל גְּבָרִים-לֹא-כָּל-כָּךְ-גִּבּוֹרִים, אוּלַי

גַּם מְעַט שִׁכּוֹרִים, שָׁמְעָה אֶת הַצְּחוֹק

יָצְאָה לֶחָצֵר וְהִשְׁתִּינָה בְּעֹז עַל

פַּחֵי הָאַשְׁפָּה.

---

[קֶפְּטֶן-שֶׁל-מַטָּה]

מאת

אריה סיון

קֶפְּטֶן-שֶׁל-מַטָּה, הֲדוּר-מַדִּים,

לָקַח אֶת נַעֲמָה אֶל בֵּית-קָפֶה עָמוּם.

סוּדַאנִים קָדּוּ לָהּ בֵּין שִׁירָאִים

וְהִגִּישׁוּ לָהּ קָפֶה בְּסִפְלוֹנִים דַּקִּים.

אַחַר-כָּךְ, בֵּין סִבְכֵי גַּן-שׁוֹשַׁנִּים

גִּהֲצוּ כַּפּוֹת-יָדָיו אֶת תּוֹלְעֵי-בְּשָׂרָהּ.

מִבַּעַד לְקִירוֹת הָאֶבֶן הֶעָבִים

פִּנּוֹת שֶׁל חֲשֵׁכָה נִהְיוּ לַחֲפָצִים זָרִים

וְרֵיחַ תְּאֵנִים כָּבֵד מֵעֵמֶק בֶּן-הִנּוֹם

נֶאֱסָף כְּמוֹ נֵד לִרְחֹץ אוֹתָהּ.

בַּמּוֹשָׁבָה הַגֶּרְמָנִית צִפּוֹר

קוֹרְאָה בַּחֲרָדָה: אֶפְשָׁר הִיא יְרֵאָה

מִפְּנֵי הַלַּיְלָה הַיָּבֵשׁ כָּל-כָּךְ

עַד הִשָּׁבְרוֹ, כִּבְיָכוֹל,

אוֹ תָּעֲתָה אֶל בֵּין סִבְכֵי גַּן-שׁוֹשַׁנִּים

וְלֹא תּוּכַל לְהֵחָלֵץ לִבְכִי הַגּוֹזָלִים.

---

[תִּזְמֹרֶת אֶרִיךְ טַיְךְ]

מאת

אריה סיון

תִּזְמֹרֶת אֶרִיךְ טַיְךְ שׁוֹפֶכֶת כִּנּוֹרוֹת

מִיָּפוֹ וְעַד הַנָּמֵל.

עֲשַׁן-וִירְגִ’ינְיָה מַקְנֶה רוֹמַנְטִיקָה

לַסַּהַר הַחֲצִי-מָלֵא.

בַּסִּמְטָאוֹת זוֹנוֹת

מוֹנוֹת מַטְבֵּעַ זָר בְּאֶצְבָּעוֹת צְרוּדוֹת.

שְלֹשָׁה יַלְדֵי הָאֲפָלָה נוֹלְדוּ בְּתֵל-אָבִיב

וְעוֹד רַבִּים, בְּנֵי לְאֻמִּים מְגֻוָּנִים,

צָפִים בְּתוֹךְ קְנְדֹּונִים עַל הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים

חֶצְיֵי-אָדָם בְּנֶחָתוֹת שֶׁל גֻמִּי לְבַנְבַּן.

בַּבֹּקֶר יִפָּלְטוּ לַחוֹף, דֻּגְמַת

אֲבוֹתֵיהֶם בְּחוֹף נוֹרְמַדְּיָה, צָרְפַת.

---

עַל חֲטָאַי

מאת

אריה סיון

בְּחֹרֶף אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים

הָיוּ יָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת

עֲשָׂבִים מֵעַל חֻדֵּי בְּרוֹשִׁים זְקוּפִים

סָבִיב לַפַּרְדֵּסִים. אֲנִי

הָיִיתִי מִתְגַנֵּב, קוֹטֵף לִי

פְּרִי לֹא-לִי.

בַּקַּיִץ שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה

לָקַחְתִּי שִׁילִינְג מֵחַיָּל אוֹסְטְרָלִי,

בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי לְהָבִיא לוֹ בַּחוּרָה

וּבָרַחְתִּי עִם הַכֶּסֶף עַל גַּבֵּי

יָצוּל שֶׁל עֲגָלָה, לִקְנוֹת בּוֹ

רְצוּעָה שֶׁל לֶדֶר.

בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת עָבַדְתִּי לַשֶּׁמֶשׁ.

הָיִיתִי בָּא אֶל שְׂפַת-הַיָּם, עוֹקֵד גּוּפִי

לַחוֹל וּמְצַפֶּה שֶׁלְּהָבֶיהָ

יְנַתְּקוּ אֶת הַיְתָרִים מֵעַל אֶבְרִי.

וּבִשְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ

חָמַדְתִּי אֶת אֵשֶׁת שְׁכֵנִי.

מֵעֶמְדַּת-תַּצְפִּית בֵּין הַתְּרִיסִים הָיִיתִי

מִתְבּוֹנֵן בָּהּ כִּמְסֻמָּר

בְּגָלוּתָהּ לִי אֲבָרִים לֹא-לִי.

אֵלֶּה אֲחָדִים מֵחֲטָאַי בַּמִּלְחָמָה, וַעֲלֵיהֶם

אֲנִי מוֹדֶה, אֲנִי מוֹדֶה, אֲנִי מוֹדֶה בְּלֵב שָׁלֵם.

טוֹב לְהוֹדוֹת מִלֵּב אָשֵׁם

וּלְהַכּוֹת בְּכָל הַכֹּחַ עַל חָזֶה נוֹשֵׁם

שֶׁלֹּא הָיָה לְמַחֲנָק, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

---

בְּאוֹתָם הָרְחוֹבוֹת הַקְּטַנִּים

מאת

אריה סיון

הַחֲלֵק לְאֹרֶךְ הַגְּדֵרוֹת, כְּמוֹ,

סְמַרְטוּטָר בָּרְחוֹבוֹת הַקְּטַנִּים

הַהוֹלְכִים אֶל הַיָּם, שָׁם עוֹד

הַהַרְפִּיּוֹת, תּוֹלוֹת כְּבָסִים עִוְרִים

וּמַעֲלוֹת עָבֵי-אָבָק בְּמַטְאַטְאִים שְׁחֹורִים.

אַל תְּסַפֵּר לָהֶם מָה רְצוֹנְךָ, הַמְּחִיר

עָלוּל לִהְיוֹת כָּבֵד מִנְּשׂא. הָבֵא לָהֶן

פְּרִיסַת-שָׁלוֹם מִקֶּפְּטֶן ג’וֹנְס,

הַצַּע לָהֶן וִירְגִ’ינְיָה סְטֵיט-אֶכְּסְפְּרֶס

תֵּן לָהֶן טַנְגּוֹ, כְּמוֹ בִּשְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים,

יְמֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, אוֹ בַּלֵּילוֹת

הַמֻּפְלָאִים, בָּהֶם פָּרְחוּ עַל הַחוֹלוֹת

מִתַּחַת לְנֵרוֹת-הַלַּיְלָה הַצְּהֻבִּים.

רַק אַל תַּרְאֶה לָהֶן עַד מָה הִנְּךָ

לָהוּט, כְּמוֹ בּוּלַאי כָּזֶה

אֲשֶׁר גִּלָּה פִּתְאֹם טָעוּת

נְדִירָה עַד כְּאֵב, עַד

לְהַחֲנִיק אֶת הַלֵּב –

זֹאת וְעוֹד:

אַתָּה חַיָּב לְהִזָּהֵר מְאֹד

שֶׁלֹּא יִקְרֶה לְךָ כְּמוֹ לַנָּסִיךְ הַהוּא

שֶׁמַּגָּעוֹ הָפַךְ מִפְלֶצֶת לְאִשָּׁה

יָפָה כְּמוֹ הַיָּמִים הָהֵם הַמְּאֻשָּׁרִים

בְּטֶרֶם נֶהֶפְכוּ פִּרְחֵי-הַלַּיְלָה

גִּבְעוֹלֵי נֵרוֹת שְׁחֹורִים.

---

לִמְחֹק אֶת הַמְיֻתָּר

מאת

אריה סיון

הָיִיתִי יֶלֶד בְּגֶטוֹ קָפוּא / לֹא הָיִיתִי יֶלֶד בְּגֶטוֹ קָפוּא

אָכַלְתִּי קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה / לֹא אָכַלְתִּי קְלִפּוֹת

תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה

רָאִיתִי אֶת אַנְשֵׁי אֶס אֶס / לֹא רָאִיתִי אֶת אַנְשֵׁי אֶס אֶס

יוֹרִים בְּאִמִּי וְלוֹקְחִים אֶת אָבִי / לֹא יוֹרִים –

מַתִּיזִים אֶת מֹחוֹ שֶׁל אָחִי הַקָּטָן / לֹא - - -

מַעֲלִים אוֹתִי לְרַכֶּבֶת

נוֹסַעַת טְרֶבְּלִינְקָה.

עָלַי לִמְחֹק אֶת הַמְיֻתָּר

אֲבָל יָדִי רוֹעֶדֶת כְּמוֹ יָדוֹ

שֶׁל לֶמֶךְ, בֶּן הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת.

שלש הערות לאסתטיקה גרמנית

מאת

אריה סיון

---

קַּטָּלוֹג שֶׁל בּוּלִים יְשָׁנִים

מאת

אריה סיון

בַּאדֶן-בַּאדֶן, שְלֶזְוִיג-הוֹלְשְׁטַיְן, וִירְטֵמְבֶּרְג

גֶּרְמַנְיָה בַּנְסִיכֻיּוֹת

שׁוֹפָר וַחֲצוֹצְרָה וְקֶרֶן-דֹּאַר מְעֻגֶּלֶת

מוּסִיקָה עַל אֶרֶץ יְרֻקָּה

שֵׂעַר כְּמוֹ אֲשָׁדוֹת בְּכֹחַ רָם וּמְהַדְהֵד

נָשִׁים בְּמַדְרֵגוֹת בְּחֹשֶׁךְ חַם וְחַלְחָלָה

וּמְתִיקוּת כְּבֵדָה מְאֹד תּוֹפֶסֶת

חֵיק גָּדוֹל אוּלָם קוֹנְצֶרְטִים

הַתְּקָרוֹת הוֹדְפוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת

מִן הַקְּצָווֹת אֶל הַמֶּרְכָּז

בַּחֲזָרָה שׁוֹפַר הַדֹּאַר

מְהַלֵּךְ לִפְנֵי הַמַּחֲנוֹת הִנֵּהוּ

בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ רַךְ

כְּנַהַם זְאֵבִים וּבֶּטְהוֹבְן

בָּאֲגַמִּים צְרִיפֵי הַיַּעַר טַחַב הָעֵצִים

הַמּוּעָקָה בַּמְּחוֹכִים

---

בָּאָרֶץ הַיְּרֻקָּה

מאת

אריה סיון

בָּאָרֶץ הַיְּרֻקָּה הַזֹּאת גְּבָרִים

בִּמְעִילִים מֵעוֹר חַיּוֹת

הָיוּ דּוֹפְקִים נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת

בִּזְהִירוֹת, פֶּן יִשָּׁמְעוּ

קוֹלוֹת בִּלְתִּי-שְׁקוּלִים;

וּלְבַד מִזֹּאת, הֵם נִזְהֲרוּ מְאֹד

מִן הַכְּתָמִים הַצְּהֻבִּים.

פַּעַם הִקְפִּידוּ פָּחוֹת:

אֶת מִי שֶׁנִּתְאַוּוּ לְהִתְעַנֵּג עָלָיו מְאֹד

הָיוּ קוֹשְׁרִים אֶל עֵץ, מוֹרְחִים בִּדְבַשׁ

וּמְגָרִים בּוֹ נְחִיל-דְּבוֹרִים;

הָיוּ מְלַקְקִים אֶת שְׁאֵרִית הַדְּבַשׁ

מֵעַל הָאֶצְבָּעוֹת, וְהַקּוֹלוֹת

שֶׁנִּשְׁמְעוּ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ

נֶחְשְׁבוּ אֶסְתֶּטִיִּים לִמְהַדְּרִין.

---

עַל גְּדוֹת הָרַיְן

מאת

אריה סיון

בַּפִּנָּה הַגֶּרְמָנִית, דִּי דּוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, הַנָּהָר

עוֹקֵף אֶת הַמִּבְצָר הַחוּם, מַחֲלִיף כִּוּוּן.

בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, כְּבָר לְאַחַר

שֶׁצִּלְצוּלֵי הַכְּנֵסִיּוֹת הֵנִיסוּ אֶת הָעֲרָפֶל,

עָמַד שָׁם גֶּרְמָנִי אֶחָד, נִגֵּן

עַל כְּלִי דְּמוּי חֲלִילִית.

אַרְצוֹ שֶׁל בֶּטְהוֹבְן, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בּוֹצֵעַ

לֶחֶם וְנַקְנִיק עַל בִּירָה מְקוֹמִית טוֹבָה,

לֹא רָחוֹק מִן הַמָּקוֹם הָזֶּה חִבֵּר

אֶת הַסִּימְפוֹנְיוֹת, הַקּוֹנְצֶ’רְטִי, וְגַם אָז

כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּרָמִים יוֹרְדִים

שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת מִן הַטִּירוֹת אֶל הַנָּהָר

שֶׁמּוֹצָאוֹ בַּאֲגַמֵּי הַקֶּרַח בֶּהָרִים.

וּבְכֵן, יָשַׁבְתִּי לִי בְּדוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, נֶהֱנֶה

בְּכָל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, וּבְנַפְשִׁי

צְלִילִים מִן הַסִּימְפוֹנְיָה הַשִּׁשִּׁית,

עַד שֶׁכַּלְבוֹ שֶׁל הַנּוֹגֵן, זְאֵב גָּדוֹל וְאֵימְתָנִי,

הִסְתַּעֵר עָלַי בְּזַעַם רַצְחָנִי.

---

הֶסְבֵּר א': אֶסְתֵּטִי

מאת

אריה סיון

מִכֵּיוָן שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לְהַאֲמִין

כִּי הַכֶּלֶב מִתְמַצֵּא בַּמִּיתוֹס שֶׁל הָרַיְן,

יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁהֵבִין אֶת מַשְׁמָעוּת הַמַּנְגִּינָה

עַל-פִּי דַּרְכּוֹ: הַמּוּסִיקָה,

מִהְיוֹתָהּ צוּרָה טְהוֹרָה,

פְּתוּחָה לְפֵרוּשִׂים כְּפִי הַמַּאֲזִין,

וִיתֵרָה: הֲלֹא כְּלָבִים קוֹלְטִים צְלִילִים

שֶׁאֹזֶן הָאָדָם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת כְּלָל.

בַּדּוֹיְטְשֶׁא אֶקֶא עַל הָרַיְן, מִכָּל מָקוֹם,

צָרִיךְ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן

אִּינְטֶרְפְּרֶטַצְיוֹת מַפְתִּיעוֹת.

---

הֶסְבֵּר ב': הִיסְטוֹרִי

מאת

אריה סיון

יִתָּכֵן שֶׁבְּדַרְכֵי גֶּרְמַנְיָה מִתְלַוִּים אֵלַי

רֵיחוֹת יְהוּדִיִּים, כְּמוֹ, לְמָשָׁל,

רֵיחוֹת שֶׁל תַּבְשִׁילֵי-שַׁבָּת, שֶׁל תַּאֲווֹת,

שֶׁל פַּחַד בְּמַעֲרוּמָיו. הַכֶּלֶב

שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו (עוֹד מִימֵיהֶם

שֶׁל רַשִׁ"י וְנוֹסְעֵי-הַצְּלָב) אֶת הָרְגִישׁוּת

הָאִינְסְטִינְקְטִיבִית לָרֵיחוֹת הַנַּ"ל,

זִנֵּק עָלַי בְּחוּשׁ הִיסְטוֹרִי מְשֻׁכְלָל.

(וְלֹא הִטְעוּ אוֹתוֹ רֵיחוֹת צִמְחֵי-יַרְקוֹן

צְמָחִים שֶׁל מַיִם וְשֶׁל טַל

שֶׁחָגַרְתִּי אֶת גּוּפִי בָּהֶם כְּמוֹ בְּגַלְגַּל-

אֲוִיר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל –

הַכֶּלֶב הַנָּבוֹן הָזֶה לֹא הִתְפַּעֵל.)

---

הֶסְבֵּר נוֹסָף

מאת

אריה סיון

אֵין לִתְלוֹת אֶת הַקּוֹלָר בַּכֶּלֶב, אֶלָּא בִּבְעָלָיו.

הַלָּה, בְּאֶמְצָעוּת צְלִילָיו, שִׁלַּח בִּי

אֶת הַכֶּלֶב, כְּשֶׁגִּלָּה

כִּי הִנְנִי הוֹלֵךְ שׁוֹלָל

אַחֲרֵי הַיֹּפִי שֶׁל הָאָרֶץ וְהַדּוּמִיָּה מֵעַל

הַמּוּסִיקָה בַּת הַשָּׁמַיִם וְהַבִּירָה הַמְעֻלָּה

בְּקִצּוּר – כָּל הַגֶּמִיטְלִיכְקַיְט הַזֶּה בִּפְעֻלָּה,

כּוֹלֵל הַנִּימוּסִים שֶׁנִּתְבַּרְכוּ בָּם הַבְּרִיּוֹת

שְׂדוֹת-הַדָּגָן וְהַפָּרוֹת הַמְּלֵאוֹת וְהַבְּרִיאוֹת.

עַל כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לוֹ פֹּה, בְּאֶמְצָעוּת הַשִּׁיר

וּמְבַקֵּשׁ בָּזֶה סְלִיחָה וּמְחִילָה

עַל הָאִחוּר, וְזֹאת בִּגְלַל הַבֶּהָלָה.

הימים מתקצרים

מאת

אריה סיון

---

כ"א בְּתַמּוּז תרס"ד

מאת

אריה סיון

הַיְּדִיעָה עַל מוֹת הֶרְצְל

נָעָה בְּחוּטֵי הַטֶּלֶגְרָף בִּמְהִירוּת

גְּדוֹלָה לְאֵין-שִׁעוּר מִמְּהִירוּת

הָרַכָּבוֹת בֵּין וִינָה וּבֶּרְלִין, נֹאמַר,

וּכְשֶׁיָּרְדוּ מִן הָרַכֶּבֶת

הַנּוֹסְעִים, נוֹשְׁפֵי כְּרָמִים וִיעָרוֹת

אֶל שְׁמֵי הַקַּיִץ, נֶחְסְמָה

דַּרְכָּם אֶל תַּחֲנוֹת הַמִּבְרָקָה בִּיהוּדִים

שֶׁבָּאוּ לְבַכּוֹת חֲלוֹם.

• אַלְזוֹ, יְהוּדִי, רוֹטֵן לוֹ

פְּקִיד הַמִּבְרָקָה, שִׂים כְּבָר אֵיזֶה

סְטוֹפּ לְצַעַרְךָ.

וּבְאָרֶץ-יִשְׂרָאֵל

קָפְצוּ כַּמָּה מִילִידֵי הַמּוֹשָׁבוֹת עַל סוּסֵיהֶם

וְדָהֲרוּ: בְּנֵי רִאשׁוֹן

הִתְפָּרְצוּ אֶל הַחוֹלוֹת עַד שֶׁעָצַר בָּהֶם הַיָּם

וּבְנֵי גְּדֵרָה דָּהֲרוּ מִזְרָחָה, לֶהָרִים,

בִּמְהִירוּת, כְּמוֹ מְבַקְשִׁים הָיוּ

לְהִקָּרַע מִן הַחֲלוֹם

בְּעוֹד מוֹעֵד.

הַנּוֹאָשִׁים

לָקְחוּ רוֹבִים, הִצִּיבוּ

מִנֶּגְדָּם אֶת הַחֲלוֹם כְּמוֹ כַּד חֶרֶס

לֹא-מֻצְלָח, אוֹ אֲבַטִּיחַ בֹּסֶר, וְיָרוּ.

לַשָּׁוְא: זִרְעֵי-הָאֲבַטִּיחַ, שֶׁדַּי לָהֶם

בִּקְצַת עָפָר, קָלְטוּ אֶת קִלּוּחֵי הַמַּיִם

וְהֵחֵלּוּ בְּמַחֲזוֹר-חַיִּים חָדָשׁ.

אֶרֶץ שֶׁחֻקֶּיהָ הֵם חֻקֵּי חֲלוֹם

תַּעֲשֶׂה אֲבַטִּיחִים עַד שֶׁיַּגִּיעוּ

מִבְרְקֵי-הַנִּחוּמִים.

---

אַחֲרֵי מֵאָה שְׁנוֹת הִתְיַשְּׁבוּת

מאת

אריה סיון

שְׁתֵּי תּוֹפָעוֹת הָיוּ חִידָה לַחֲלוּצִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ אֶל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם

עַל-פְּנֵי כְּפָרִים עַרְבִיִּים, בֵּידֶגֶ’ן, לְמָשָׁל,

עָבְרוּ לְאֹרֶךְ מְשׂוּכוֹת-הַצַּבָּרִים וְהִשְׁתָּאוּ

אֵיךְ בְּחֻמּוֹ שֶׁל אָב, כְּשֶׁכָּל הַיֶּרֶק

פַּס מֵעַל הָאֲדָמָה, עֲלֵי

הַצַּבָּרִים עוֹדָם מְדֻשָּׁנִים מִמַּיִם, כְּמוֹ גְּמַלִּים

שֶׁהַמִּדְבָּר אֶחָד לָהֶם. (אַחֲרֵי

מֵאָה שָׁנָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

כְּבָר נֶעֶקְרוּ רֻבָּם וּבִמְקוֹמָם

הַשִּׁכּוּנִים, מֵעַפְעֲפַיִם בַּשֶּׁמֶשׁ).

אֲבָל הַשַּׁבְּלוּלִים נוֹתְרוּ כְּפִי שֶׁהָיוּ.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַקַּיִץ הָאָרֹךְ הֵם נִצְמָדִים, הַשַּׁבְּלוּלִים,

אֶל גִּבְעוֹלֵי הַחֲרֻלִּים

כְּמוֹ הֲמוֹנֵי כָּפִיּוֹת מֻקְטָנוֹת.

לְמָה הֵם מְחַכִּים? לִכְאוֹרָה, אֵין בְּעָיָה.

הֵם מְחַכִּים לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא

וִירַכֵּך, לִקְרַאת הַחֹרֶף, אֶת הָאֲדָמָה,

אֲשֶׁר קְשִׁיחוּת זָרָה פִּתְאֹם קָפְצָה עָלֶיהָ.

אֲבָל מַדּוּעַ זֶה הֵם נִצְמָדִים אֶל גִּבְעוֹלִים מֵתִים

שֶׁאֵין בָּהֶם אַף צֵל שֶׁל מַיִם,

וְעַד כַּמָּה הֵם יְכוֹלִים לִחְיוֹת כָּךְ בַּיָּבֵשׁ

וְכֵיצַד הֵם מַרְגִּישִׁים בְּשׁוּב לָאֲדָמָה

הַמַּיִם הַמַּרְוִים, וְאֵיךְ הֵם מִתְרַבִּים

כָּל-כָּךְ בַּיֹּבֶשׁ הַמַּצְמִית,

עַד אֲשֶׁר לִקְרַאת הַסְּתָו הֵם מְכַסִּים

אֶת כָּל הַבַּרְקָנִים וְהַקּוֹצִים, בְּכָל מָקוֹם

שֶׁלֹּא דָּרְכָה בּוֹ כַּף בּוּלְדוֹזֶר אוֹ גַּלְגַּל.

אַחֲרֵי מֵאָה שָׁנָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

אֲנִי, מִכָּל מָקוֹם, אֵינִי יוֹדֵעַ.

---

מְכִירַת חִסּוּל

מאת

אריה סיון

הֵנָּה הַקַּיִץ בָּא, נִפְתַּח,

וְעַכְשָׁו אֲנִי חַיָּב

לְהוֹצִיא מִמַּחְסָנַי אֶת הַבָּתִּים שֶׁעוֹד

נוֹתְרוּ בָּהֶם, אַחֶרֶת

יֵרָקְבוּ שָׁם בְּתוֹכִי, כְּמוֹ

זְקֵנִים חַסְרֵי אוֹנִים לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם

אוֹ יְלָדִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵרֶחֶם-אֵם.

אֵילוּ בָּתִּים? כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ

זֶה לֹא כְּבַר: גַּג-רְעָפִים-אָדֹם,

תְּרִיסִים-עַל-צִיר –

בַּיִת מְרֻבָּע בּוֹדֵד בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת

וּבִגְבוּלוֹ בְּרוֹשִׁים, כְּמוֹ הָיָה פַּרְדֵּס.

אַל דְּאָגָה, כָּל הַבָּתִּים רֵיקִים, כְּמוֹ שַׁבְּלוּלִים

בְּנֵי דּוֹר גְּשָׁמִים קוֹדֵם. וְאִם

עוֹד נִשְׁאֲרוּ בָּהֶם אֵי-פֹּה אֵי-שָׁם, דְּבוּקִים

אֶל הַקִּירוֹת, שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל

חֲלוֹמוֹת וּפִיחַ שֶׁל עֲשָׁשִׁיּוֹת – סִיּוּד אֶחָד

וְהֵם כְּלֹא הָיוּ.

לְמִי, הַיּוֹם, יֵשׁ חֵפֶץ בְּבָתִּים כָּאֵלֶּה?

לָעַרְבִים, אוּלַי. הֵם,

הַסּוֹרְקִים אֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּנוּ בְּמַשָּׂאִיּוֹת

וּמַכְרִיזִים בְּיִידִישׁ “אַלְטֶע זַאכֶן”, בְּמַתְכֹּנֶת

הַיָּמִים הָהֵם, וְהֵם

הַמּוּכָנִים לִקְנוֹת הַכֹּל, בְּלִי אַבְחָנָה,

הֵם יִרְכְּשׁוּ אֶת הַבָּתִּים הַנְּקוּבִים לְעֵיל,

בְּוַדַּאי כְּדֵי לְפָרֵק אוֹתָם וְלֶאֱגֹר

אֶת חֶלְקֵיהֶם, לִקְרַאת הַחֹרֶף שֶׁיָּבוֹא.

---

[הַפּוֹעֵל בְּאֵר-שֶׁבַע יָרְדָה]

מאת

אריה סיון

הַפּוֹעֵל בְּאֵר-שֶׁבַע יָרְדָה לַלִּיגָה הָאַרְצִית

בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁהַלַּוְיָן הַסִּינִי צָף בִּשְׁמֵי הַנֶּגֶב

בּוֹאֲכָה דִּימוֹנָה, צוּף

וְצַפְצֵף: הַמִּזְרָח הוּא אָדֹם.

הַאִם יֵשׁ קֶשֶׁר כָּלְשֶׁהוּ בֵּין הַפֶנוֹמֶנוֹת הָאֵלּוּ?

מַה לַּלַּוְיָן מִסִּין וּלְכָךְ,

שֶׁעַלְעוֹלִים שֶׁל לֵיס פָּרְצוּ

מִמְּקוֹמוֹת לֹא נְכוֹנִים, וְהַשַּׁעַר

הַמְּקוֹמִי נִפְרַץ חֲזֹור וְהִפָּרֵץ

כְּמוֹ הַסְּכָרִים עַל הַיַּאנְג-צֶה (שִׁטְפוֹנוֹת

שֶׁרְבָבוֹת טָבְעוּ בָּהֶם).

נָכוֹן, קָשֶׁה לִמְצֹא קְשָׁרִים בֵּין הַדְּבָרִים,

אַךְ מֵאִידָךְ גִיסָא,

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים פֹּה בְּתוֹלְדוֹת הָאֱנוֹשׁוּת, אֲשֶׁר בָּהֶן,

כְּמוֹ בַּשִּׁירִים, קוֹרִים

דְּבָרִים בִּלְתִּי-מְשֹׁעָרִים, וְהַקְּשָׁרִים

חוֹזְרִים וּמַפְתִּיעִים אֶת הַצּוֹפִים וְהַחוֹקְרִים.

יְשַׂחֲקוּ לָהֶם הַבַּחוּרִים.

---

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

מאת

אריה סיון

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים וְהוֹלְכִים, וְהַיֶּלֶד

בּוֹנֶה קִיר נִמְשָׁךְ.

הַנָּשִׁים נִרְגְּעוּ וְהִנִּיחוּ סוֹף-סוֹף לִשְׂעָרָן

וְהַיֶּלֶד עוֹדֶנּוּ לוֹקֵט לְבֵנִים

וְדוֹחֶה אֶת שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה, כְּמוֹ

הָאָרֶץ אֵינָהּ עֲגֻלָּה.

הַנָּשִׁים מַבִּיטוֹת בַּמַּרְאוֹת

וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ לַחְדֹּל,

וְאֵין מִי יַרְאֶה לוֹ מִדּוֹת נְכוֹנוֹת

בַּמָּקוֹם שֶׁבָּתָּיו נֶהֶרְסוּ וּגְבָרָיו נֶעֶלְמוּ

בַּיּוֹם הַשָּׁוֶה.

---

נְעָרִים עַל קֶרֶשׁ דַּק

מאת

אריה סיון

רוּחוֹת-הַיָּם, כְּמוֹ הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית,

חוֹזְרוֹת לֹא-פַּעַם עַל עַצְמָן, וּבְיִחוּד

בֵּין יוּנִי לְאוֹגוּסְט. הַנְּעָרִים

הַמְּנַוְּטִים בַּיָּם עַל קֶרֶשׁ מְמֻּפְרָשׂ

קָנוּ לָהֶם מֵידָע עַל כֹּל תַּהְפּוּכוֹת הָרוּחַ

וְעַל זִרְמֵי הַמַּיִם הַמּוֹרִים עַל מַלְכּוֹדוֹת סְלָעִים

וְעַל מְעַרְבֹּולוֹת. בְּכָל הַכֹּחַ

שֶׁצָּבְרוּ בִּמְרוּצַת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנִים

מִדְּבַשׁ וּמֵחָלָב, מְאַהֲבַת אִמּוֹתֵיהֶם,

הֵם נֶאֱחָזִים בַּקֶּרֶשׁ, וְעוֹשִׂים

דַּרְכָּם בַּיָּם הָזֶּה

שֶׁבּוֹ נוֹשְׂאוֹת-הַמְּטוֹסִים שֶׁל הַשִּׁשִּׁי

וְהַסּוֹבְיֶטִיּוֹת נוֹשְׂאוֹת-הַמַּסּוֹקִים.

בַּחֹדֶשׁ הָאֶחָד אֲשֶׁר נוֹתַר עַד גִּיּוּסָם

מֻתָּר לָהֶם לְהִתְעַלֵּם מֵעִבּוּרֵי הָאֳפָקִים

וּלְהַשְׁרוֹת אֶת גּוּפֵיהֶם בַּמַּיִם הַמְּלוּחִים

לִפְנֵי שֶׁיַּחֲמִיצוּ שִׂפְתֵיהֶם

---

בְּעִקְבוֹת מַנְג צ'או

מאת

אריה סיון

¹

[אֵם סוֹרֶגֶת מְעִיל לִבְנָהּ]

אֵם סוֹרֶגֶת מְעִיל לִבְנָהּ

לִפְנֵי גִּיּוּסוֹ לַצָּבָא.

כְּכָל שֶׁקָּרֵב הַמּוֹעֵד נַעֲשֵׂית הַסְּרִיגָה

הֲדוּקָה וּצְפוּפָה.

זֶה מְיֻתָּר, אוֹמֵר שַׂר-הַצָּבָא,

אֲנַחְנוּ נִתֵּן לוֹ מַדִּים וְשַׁכְפָּ"ץ

וּבַחֹרֶף יִהְיֶה לוֹ מְעִיל חַם.

---

3 קְטָעִים סְבִיב תַּחֲנַת-הַהַסָּעָה לְחַיָּלִים בַּיָּד אֵלִיָּהוּ

מאת

אריה סיון

1

חַם בְּתַחֲנַת-הַהַסָּעָה, בַּבְּקָרִים שֶׁל סוֹף הַקַּיִץ:

רוּחוֹת-הַיָּם עֲדַיִן לֹא נֵעוֹרוּ בַּשָּׁעָה הַזּוֹ

וְהֶהָרִים בַּמִּזְרָח עוֹמְדִים וּמְאַבְּדִים צִלָּם.

הַקּוֹלוֹת מִמְּנוֹעֵי הָאוֹטוֹבּוּסִים נִחָרִים תְּחִלָּה, כְּבוּשִׁים

רוֹטְנִים וּמִתְגַבְּרִים. הַחַיָּלִים

נוֹסְעִים לַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם

הֵם חַיָּבִים לִהְיוֹת עֵרִים. לִמְלַוֵּיהֶם

הֵם מַשְׁאִירִים שְׁיָרֵי שֵׁנָה

וְכָל מַה שֶּׁנִּכְרָך בָּהֶם.

2

עַד לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ פֹּה פַּרְדֵּסִים

וּבָעוֹנָה הַזּוֹ הָיוּ הַמַּשְׁאֵבוֹת

מְתַקְתְּקוֹת בֵּין הָעֵצִים כְּקוֹל יוֹנִים בַּאֲמִירִים

וּבָעוֹנָה הַזּוֹ כְּבָר הַפֵּרוֹת הַמַּבְכִּירִים

הָיוּ מְאֻשָּׁשִים דַּיָּם, אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת וּקְלֵמֶנְטִינוֹת,

תַּפּוּחֵי-זָהָב טַבּוּרִיִּים

כְּבָר הִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל פִּגְעֵי הַגִּיל הָרַךְ –

צְרָעוֹת וּזְבוּבוֹנִים וְכָל הַמַּזִּיקִים. עֲדַיִן

אֵין בָּהֶם הַמֶּתֶק הַצָּפוּי, עֲדַיִן

לֹא קִבְּלוּ אֶת עֵין-הַגָּוֶן הַסּוֹפִי

אֲבָל הֵם חֲזָקִים וּמְתוּחִים

לִקְרַאת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן.

3

אֵלֶּה הַמַּרְאוֹת בַּשֶּׁטַח, אַךְ הָאֳמָנוּת

הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת לְהַצְמִיד

בְּאֹרַח בִּלְתִּי-אַחֲרָאִי

מַשְׁמָעֻיּוֹת פְּרוּעוֹת לְתוֹפָעוֹת, כְּמוֹ

סוּס דּוֹהֵר עַל רֶקַע יָם

בָּתִּים נִבְנִים עַל אֲדָמָה

וְאוֹטוֹבּוּסִים מַפְלִיגִים אֶל הֶהָרִים

בְּבֹקֶר קַיִץ אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי חַם.

---

אִי-נְעִימוּת בְּאַזְכָּרָה

מאת

אריה סיון

מוֹדָע שֶׁלִּי, לוֹחֵם וָתִיק מְאֹד

(אִם אֵינִי טוֹעֶה – בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת)

סִפֵּר לִי כִּי הֻזְמַן לָשֵׂאת דְּבָרִים

עַל חֲבֵרָיו מִן הַנּוֹפְלִים בִּפְנֵי קָהָל

וּבִכְלָלוֹ גַּם הַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים

(אֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָלְכוּ לְעוֹלָמָם)

וְלֹא הָיוּ בְּפִיו מִלִּים.

"הָיְתָה לִי שָׁם אִי-נְעִימוּת גְּדוֹלָה:

אֲנִי עוֹמֵד עַל הַבִּימָה, לִפְנֵי כֻּלָּם,

כְּמוֹ אֵיזֶה הַמְלֶט, שֶׁמִּשּׁוּם-מָה לֹא נִדְקַר,

וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא קָם וְלֹא אָמַר,

עָבַר זְמַנְּךָ, לוֹחֵם יָקָר.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַדָּם שֶׁלִּי

עוֹזֵב בַּהֲלִיכָה אִטִּית אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת

שֶׁמֵּהֶם הָיָה אָמוּר לָזוּב בַּמִּלְחָמוֹת

וּמִתְכַּנֵּס בְּשֶׁטַח הַפָּנִים, וְהַהוֹרִים

יוֹשְׁבִים בְּשֶׁקֶט בַּמְּקוֹמוֹת וּמַמְתִּינִים

לַדְּבָרִים שֶׁלִּי וְלִי, וְגַם הַחֲבֵרִים."

---

MORITURI

מאת

אריה סיון

הַהוֹלְכִים אֶל מָוֶת, קֵיסָר, מַצְדִּיעִים

בִּדְמָמָה: לוֹחֲמֵי הַתְּהִלָּה

לֹא יִשְׂאוּ לְעוֹלָם אֶת קוֹלָם

לְחִנָּם, הַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם

אֵינָם מְאִיצִים הַלְמוּתָם

וְדָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים

כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים:

גַּם סְפִינוֹת מַסִּיעוֹת מִטְעָנִים

רוֹפְפִים, כְּמוֹ

אֵם הַיּוֹרֶדֶת אֶל בְּנָהּ, לְבַקְּשׁוֹ

בֵּין סְלָעִים, יְכוֹלוֹת לְהַפְלִיג עֲלֵיהֶם

בְּבִטְחָה, עַד לִפְנֵי

הַמַּפָּל הָאַחֲרוֹן. הַזְּעָקָה

תֵּלֵךְ לְאִבּוּד בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה

בְּתוֹךְ שַׁאֲגַת הֶהָמוֹן

בַּיְצִיעִים.

---

לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

מאת

אריה סיון

לזכר צבי הורביץ

חלוץ, מפקד ואב שכול

לִהְיוֹת דָּרוּךְ כְּמוֹ רוֹבֶה, הַיָּד

אוֹחֶזֶת בְּאֶקְדָּח, לָלֶכֶת

בְּשׁוּרָה סְגוּרָה וַחֲמוּרָה, גַּם לְאַחַר

שֶׁהַלְּחָיַיִם נִמְלָאוֹת אָבָק

וְהַבָּשָׂר הוֹלֵךְ וָסָר, וְהָעֵינַיִם מִתְקַשּׁוֹת

לִדְבֹּק בַּמַּטָּרָה.

יֶשְׁנָה אִמְרָה: אֶקְדָּח טָעוּן

סוֹפוֹ לִירוֹת. טָעוּת.

בָּאָרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַכֹּל יָכֹול לִקְרוֹת:

נוֹקֵר שָׁבוּר, קְפִיץ חָלוּד

אוֹ הוֹרָאַת בִּטּוּל בִּלְתִּי-צְפוּיָה

כְּפִי שֶׁאֵרַע לְאַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.

בפרוש

מאת

אריה סיון

---

לְהִתְיַבֵּשׁ כְּמוֹ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּרוּחַ מִזְרָחִית

מאת

אריה סיון

(על אנשי גח"ל שנפלו בשדות לטרון במהלך מבצע בן-נון)

נָתְנוּ לָהֶם רוֹבֶה דְּגַם מָאוּזֶר

וַחֲמִשִּׁים כַּדּוּר לְאִישׁ, כִּידוֹן

וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה, וְהֵם הָיוּ שׁוּרָה

סַהֲרוּרִית, עַד שֶׁשֶּׁמֶשׁ אַיָּלוֹן

עָבְרָה עַל רָאשֵׁיהֶם לְדֹם.

וְלֹא עָלָה בְּחַיֵּיהֶם לָמֹץ

קְצָת מַיִם מִן הָאֲדָמָה

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֻפְּקוּ לָהֶם הַשָּׁרָשִׁים הַמַּתְאִימִים.

הֲלֹא מוּזָר הוּא, כִּי דַּוְקָא הַבַּחוּרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכָּל-כָּךְ

הֵיטִיבוּ לְהַבְחִין בְּכָל פְּקֻדָּה

אִם מְבַקְּשִׁים לְהוֹלִיכָם אֶל הַתָּאִים הַמַּחֲנִיקִים, אֶל

הַתַּנּוּר

אוֹ לְמַחְצָבָה, שֶׁבָּהּ הָעֲבוֹדָה עוֹשָׂה אוֹתְךָ חָפְשִׂי

וָחַי; שֶׁכֹּה הֵיטִיבוּ לֶאֱגֹר

קְרוּמִים שֶׁל לֶחֶם וּקְלִפּוֹת שֶׁל תַּפּוּדִים, עָלִים שֶׁל לֶפֶת

לְהַסְתִּיר כְּמוֹ עַכְבָּרִים קְטַנִּים אוֹ כְּמוֹ אוֹגְרִים

וָלֹא לָמוּת. בַּמַּיִם

לֹא הָיָה מַחְסוֹר:

בַּצָּמָא לֹא מֵת אַף יְהוּדִי בְּאוֹשְׁוִיץ אוֹ בְּסוֹבִּיבוֹר.

פַּעַם אַחַת וִיחִידָה הֵם הָלְכוּ בַּשָּׂדוֹת

וּפַעַם אַחַת מִן הָרָאוּי לְהִזָּכֵר בָּהֶם

וְהַדָּבָר אֵינֶנּוּ קַל. רֵאשִׁית,

רַבִּים מֵהֶם לֹא נִרְשְׁמוּ בַּנְּיָרוֹת הַחֲדָשִׁים

וְגַם אִבְּדוּ אֶת כָּל מַכָּרֵיהֶם הַיְשָׁנִים.

מָה אֶפְשָׁר לַחְרֹת עַל מַצַּבְתּוֹ שֶׁל גַּחַלֵץ כָּזֶה

שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם וְאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה? אֶת הַמִּסְפָּר

שֶׁהָאֶס אֶס טָבְעוּ לוֹ בִּזְרוֹעוֹ? וְהַשֵּׁנִית,

בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל מִי יִחְיֶה? אֵין לוֹ הוֹרִים

שֶׁיַּעֲלוּ לָרֶגֶל אֶל קִבְרוֹ, לְאֹרֶךְ הָעוֹנוֹת,

יַשְׁקוּ אֶת שָׁרָשָׁיו

וְאֵין לוֹ חֲבֵרִים שֶׁיְּסַפְּרוּ עָלָיו, לֹא אַלְמָנָה

שֶׁתַּעֲנִיק אֶת שְׁמוֹ לִבְנָהּ.

אֵין רַע בְּלִי טוֹב, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים:

אִם לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ, זוֹ הַדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה:

לָמוּת בְּלֹא לְהַוֹּות מִטְרָד, בְּלֹא לְהַכְבִּיד

עַל אֲחֵרִים, בְּלֹא לְהָמִית,

לְאַט-לְאַט, אֶת הַזּוֹכְרִים.

---

הַצָּעָה לַשִּׁקּוּם נְכֵי מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל

מאת

אריה סיון

לֵית מָאן דְּפָלִיג, שֶׁעָלֵינוּ לְשַׁקֵּם

אֶת נְכֵי הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּנוּ: חוֹבָתֵנוּ

לָנוּ וְלָהֶם, לָהֶם וְלָנוּ, בְּלִי סָפֵק;

וַאֲנִי, שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְתִּי אַחֲרַי בִּשְׂדוֹת-הַקְרָב

גַּם שַׂעֲרָה מִשְּׂעַר גּוּפִי, אֲנִי רוֹצֶה

לִתְרֹם לְשִׁקּוּמָם שֶׁל הַנָּכִים שֶׁלָּנוּ

רַעְיוֹן אֶחָד, בְּבַקָּשָׁה.

הָרַעְיוֹן לָקוּחַ מִמַּכָּר שֶׁלִּי

שֶׁנִּפְגַּע בְּשִׁדְרָתוֹ מֵרְסִיסֵי רִמּוֹן

וּמֵאָז (שָׁנִים רַבּוֹת) הוּא מְשֻׁתָּק

בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, וּבְיָדָיו

הֵקִים מִפְעָל הַמְּיַצֵּר עֶגְלוֹת-נָכִים

(מֵאֵלֶּה שֶׁנּוֹסְעִים בָּהֶן מִן הַמִּטְבָּח

אֶל הַסָּלוֹן, לַשֵּׁרוּתִים, אֶל הַמִּטָּה).

אֵינֶנִּי כַּלְכְּלָן, וּלְדַעַת-הַהֶדְיוֹט שֶׁלִּי

הוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ אוֹתָהּ יָזְמָה

מֵעַל לַצִּפִּיּוֹת. עֻבְדָּה, הָעֵסֶק מְשַׂגְשֵׂג.

(אִם כִּי לִבְעָלָיו אֵין נַחַת-רוּחַ מְלֵאָה בְּגִין הַצְלָחָתוֹ

וּבֵין הַיֶּתֶר מִשּׁוּם כָּךְ

שֶׁאֵין וְלֹא יִהְיוּ לוֹ יְלָדִים

לְהוֹרִישׁ לָהֶם אֶת מִפְעָלוֹ).

לְפִי הַדְּגָם הַזֶּה אֲנִי מַצִּיעַ

כִּי נְקוּרֵי-הָעַיִן יְיַצְּרוּ עֵינֵי-זְכוּכִית, קְטוּעֵי-רַגְלַיִם

יַעֲשׂוּ פְּרוֹתֶזוֹת, וְכֵן הָלְאָה, וְגוֹמֵר.

לְצֹרֵךְ זֶה, אֲנִי סָבוּר, כְּדַאי יִהְיֶה

לְהַעֲמִיד לָהֶם קִרְיָה

מִשֶּׁלָּהֶם, בָּהּ יְרֻכְּזוּ

הַמִּפְעָלִים הָאֵלֶּה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְאִם יֵצַר

הַשֶּׁטַח עַל הָאֲדָמָה, אֶפְשָׁר יִהְיֶה

לִבְנוֹת לַגֹּבַהּ, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, עֶשְׂרִים קוֹמוֹת,

מַדּוּעַ לֹא? מַעֲלִיּוֹת נָאוֹת וּנְקִיּוֹת,

מַתֶּכֶת וְסִיבֵי-זְכוּכִית,

תַּחֲלֵקְנָה בִּדְמָמָה שְׁלֵמָה

מִמַּרְתְּפֵי-הַחֲנִיָּה

עַד לְקוֹמַת-הַגַּג.

וַאֲנַחְנוּ נְטַיֵּל לְמַטָּה, בָּרְחוֹבוֹת, וּבְעוֹנַת הַסְּתָו,

נֹאמַר,

זוֹ הָעוֹנָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לְרַכּוּת וּלְנֹעַם בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף,

נֵרֵד אֶל שְׂפַת-הַיָּם, לִשְׁאֹף

אֶל אֲרֻבּוֹת-עֵינֵינוּ יְרֵכַיִם

אַחֲרוֹנוֹת לִפְנֵי הַחֹרֶף, וּבַלַּיְלָה

נִלָּפֵת בִּנְשׁוֹתֵינוּ, לַעֲשׂוֹת בָּנִים

בִּדְמֻיּוֹתֵינוּ.

---

דִּילֶמָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר

מאת

אריה סיון

(בְּנִסּוּחַ פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר)

א

הַמְּשׁוֹרֵר, כַּמּוּבָן, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ:

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֵינֶנּוּ הָאִישׁ

שֶׁהָיָה תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם, רֵאשִׁית-כֹּל,

הִתְחִיל לְהַקְפִּיד מִדֵּי לַיְלָה, לִבְעֹל

עֶשֶׂר נָשִׂים וְשָׁלֹשׁ פִּילַגְשִׁים (הַמִּסְפָּר

חָבִיב עַל שֵׁדֵי-הַשַּׁחַת מִכְּבָר);

אֲבָל אֶת טִבְעוֹ הַבִּלְתִּי-אֱנוֹשִׁי

גִּלָּה כַּאֲשֶׁר הִתְיַצְּבוּ לְמִשְׁפָּט

עוֹד שְׁתֵּי אִמָּהוֹת עִם יֶלֶד אֶחָד

וְהוּא, בְּאִבְחַת יָד אַחַת,

גָּזַר אֶת הָרַךְ הַצּוֹרֵחַ מִיָּד.

ב

מָה יַּעֲשֶׂה מְשׁוֹרֵר, הַחוֹשֵׁד

כִּי הַמֶּלֶךְ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד?

יֵשֵּׁב לַשֻּׁלְחָן, יִכְתֹּב שִׁיר טוֹב

בּוֹ יַרְחִיק, יַעֲשִׁיר וִישַׁכְלֵל עֵדוּתוֹ

וְיִתֵּן בּוֹ בִּטּוּי בְּרִמּוּז הֶעָשׂוּי

בְּמִנּוּן מְדֻיָּק שֶׁל גִּלּוּי וְכִסּוּי –

כְּמִצְוַת אֳמָנוּת הַשִּׁיר הַנָּכוֹן –

לַזְּוָעָה הַזּוֹחֶלֶת בּוֹ עַל גָּחוֹן

כְּמוֹ נָחָשׁ צִפְעוֹנִי?

יִקְרְאוּ מְבִינִים, יִגְנְחוּ מִכְּאֵב

הָעִנוּג הַמַּגִּיעַ לַלֵּב,

יוֹדוּ לַמְשׁוֹרֵר בְּנֶפֶשׁ הוֹמָה

עַל שִׁירוֹ הַיָּפֶה-עַד-אֵימָה.

וְהַשֵּׁד בֵּינָתַיִם עוֹמֵד

וְזוֹמֵם מִזִּמָּה אֲיֻמָּה.

יִכְתֹב בְּפַשְׁטוּת: אֲנִי עֵד,

הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ – שֵׁד?!

זֶה שִׁיר, תַּעֲמֹד הַשְּׁאֵלָה בָּאֲוִיר

וְאֵיזֶה מַרְדָן בַּעַל-דָּם

יִלְחַשׁ בִּשְׂפָתַיִם דְּרוּכוֹת:

אִבֵּד הַמְּשׁוֹרֵר אֶת כֹּחוֹ

וְהָיָה כְּאַחַד הָאָדָם.

(וְאוּלַי בֶּאֱמֶת הוּא אִבֵּד

הַמְּשׁוֹרֵר, אֶת מַגַּע-הַקְּסָמִים?

יֵשׁ לַחְקֹר, יֵשׁ לַחְקֹר בְּאַחַד הַיָּמִים!)

וְהַשֵּׁד בֵּינָתַיִם עוֹמֵד

לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים אֲיֻמִּים

ג

מַה פִּתְאֹם מְשׁוֹרֵר, יֹאמַר הָאוֹמֵר

מַה פִּתְאֹם מְשׁוֹרֵר?

הַמִּדְרָשׁ קוֹבֵעַ מַסְמֵר מְפֹרָשׁ:

לֹא מְשׁוֹרֵר הָיָה הָאָדָם

שֶׁגִּלָּה אֶת טַלְפֵי אַשְׁמְדַי

אֶלָּא סַנְדְּלָר מִן הָעָם,

אִישׁ פָּשׁוּט, לֹא חָכָם,

שֶׁהִתְקִין נַעֲלַיִם לַשֵּׁד וְנִדְהַם

וְצָעַק צְעָקָה נוֹרָאָה וּגְדוֹלָה

וְהַשֵּׁד נֶעְלָם.

---

מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

מאת

אריה סיון

(הֶעָרוֹת אַקְטוּאָלִיּוֹת)

הַמַּחֲנָק בִּגְרוֹנִי שׁוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ

כְּעַרְפֶל-הַבֹּקֶר עַל הַיָּם

לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה וִיגַלֶּה אֶת

שֶׁנֶּחֱרַץ בְּחוֹל הַחוֹף

וּבְעָרָיו הַיְפֵהפִיּוֹת, שֶׁעוֹד מְעַט

תַּרְאֶינָה לָעוֹלָם אֶת פִּצְעֵיהֶן,

סָפֵק בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, סָפֵק מֵאֲדִישׁוֹת

שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ מְאוּמָה.

(רַק הַפְּלִיטִים-בַּפַּעַם-הָרְבִיעִית

יְמַלְּאוּ אֶת חֲרִיצֵי פְּנֵיהֶם

עֲשַׁן זְרָדִים מַצְחִין, כְּמוֹ רְעָלוֹת שֶׁלֹּא כֻּבְּסוּ

לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה).

הֲלֹא תּוֹךְ זְמַן קָצוּב יִמּוֹג הָעֲרָפֶל

מֵעַל הָאֲנָשִׁים הַנְּקוּבִים, מֵעֵינֵיהֶם הַמְּנֻקָּרוֹת,

כְּמוֹ הֲמֻלַּת-הַשִּׂיחַ מִבֵּיתָם שֶׁל אֲבֵלִים

בְּצֵאת הַמְּנַחֵם הָאַחֲרוֹן.

הֲלֹא תּוֹךְ זְמַן קָצוּב הַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲמֹד בָּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם –

שֶׁבְּעוֹנַת הָאוֹר הַזּוֹ אֵין בָּהֶם אַף עֲנָנָה –

וְלֹא יוּכַל אָדָם לְהִסְתַּתֵּר

אַף לֹא בְּצֵל עַצְמוֹ.

---

אִימַאז' בְּבֵּירוּת

מאת

אריה סיון

(לענין מעורבות המשורר במלחמה הזו)

אֲנִי, צַרְכָן שֶׁל אֳמָנוּת וּמִלְחָמָה וּסְפּוֹרְט

וּמְשׁוֹרֵר, יוֹצֵר,

יוֹשֵׁב בְּעֶרֶב חַם לִפְנֵי מַקְלֵט הַטֶּלֶוִיזְיָה

וְלוֹגֵם מִגְּבִיעַ-הָעוֹלָם-בְּכַדּוּרֶגֶל

לְחִזּוּק הַלֵּב. אֶת הַכַּדּוּר

הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל הַמִּגְרָשׁ אֲנִי בּוֹלֵעַ

עַל מְנַת לְהֵרָגַע

לִפְנֵי מַבָּט לַחֲדָשׁוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ:

עוֹד מְעַט יֻקְרַן הַיֶּלֶד

שֶׁפָּגְעָה בּוֹ פִּצְצַת-זַרְחָן

וְהוּא דּוֹמֶה מְאֹד לְפִתָּה אֲפוּיָה דַּק-דַּק. –

צִיּוּר חָזָק, צִיּוּר חָזָק, שֶׁלֹּא

אֲנִי יָצַרְתִּי אֶלָּא מִישֶׁהוּ אַחֵר.

הַמְּפַקֵּד מְתַכְנֵן וְגוֹזֵר, הַלּוֹחֵם מְעַצֵּב,

הַצַּלָּם מִתְרַשֵּׁם וּמַקְרִין לָעוֹלָם.

הֲרֵי זֶה מַעְגָּל יְצִירָתִי מֻשְׁלָם,

וַאֲנִי שֶׁלֹּא יָצַרְתִּי דָּבָר ¹

הַמַּגִּיעַ לִקְצֵה קַרְסֻלָּיו

מַרְגִּישׁ מְיֻתָּר וְנִכְלָם,

כָּל-כָּךְ מָלֵא כְּלִמָּה

עַד כְּדֵי רָצוֹן לְהִקָּבֵר.

לִקְרַאת חֲצוֹת גַּם זֶה עוֹבֵר:

אֶפְשָׁר לִיצֹר דָּבָר אַחֵר.

---

בַּקַּיִץ הָזֶּה

מאת

אריה סיון

בַּקַּיִץ הָזֶה אַמְּצִי אֵלֶיךָ אֶת גּוּפִי

וְסִלְחִי לִי אִם אָשִׁיב בִּנְהִימוֹת וְגִרְגּוּרִים

כְּפִי שֶׁהָיִיתִי עוֹלֵל לְאִמִּי

בִּהְיוֹתִי בֶּן קַיִץ יָמִים.

וּבַסְּתָו

אֵשֵׁב לִי בְּאַרְגַּז-הַחוֹל וַאֲשַׂחֵק

בְּמִשְׂחֲקֵי-אִיּוֹב: אֶקַּח לִי חֶרֶס, אֶתְגָּרֵד,

אֶצְעַק חָמָס, אָבוֹא בִּטְעָנוֹת אֶל אֱלֹהִים

וַאֲנָשִׁים, עַל הָעַוְלוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמִי שֶׁנַּעֲשׂוּ

בַּקַּיִץ הַנּוֹרָא הַזֶּה.

---

שְׁאֵלָה וּשְׁאֵלָה

מאת

אריה סיון

• יֵשׁ לִי אֵלֶיךָ שְׁאֵלָה טוֹבָה

לְמַחֲשָׁבָה וְלִכְתִיבָה. זֶה כָּךְ:

הַיּוֹנָה יָצְאָה מֵהַתֵּבָה הַמּוּגַנָּה

וְיוֹנָה יָצָא אֶל הַנָּמֵל, לָלֶכֶת לְנִינְוֵה.

מָה בֵּינֵיהֶם, לְדַעְתְּךָ, מִלְּבַד הַשֵּׁם –

שְׁלִיחוּת-עַל-מַיִם? נַחְשׁוֹלִים? סִכּוּן עַצְמִי?

וְהַבְּדִידוּת! מָה דַּעְתְּךָ עַל הַבְּדִידוּת? תָּאֵר לְעַצְמְךָ

אוֹתָם בִּבְדִידוּתָם.

• וּרְבָבוֹת הָאֲנָשִׁים בַּמַּיִם הַגּוֹאִים

וְהַיְלָדִים הַנְּפוּחִים מִמַּיִם

עַל פִּסְגַּת הָאֲרָרָט?

הֵשַׁבְתִּי עַל שְׁאֵלָתְךָ בִּשְׁאֵלָה,

עָבַרְתִּי גַּם מִן הַמֻּפְשָׁט אֶל הַפָּשׁוּט,

הַהֲמוֹנִי – מַה לַּעֲשׂוֹת,

מִין יְהוּדִי כָּזֶה אֲנִי.

---

יוֹם אֶחָד

מאת

אריה סיון

יוֹם אֶחָד יֹאחַז הָרַעַד

גַּם בַּמִּסְתַּגְּרִים, אַנְשֵׁי-הַפְּנִים, אֵלֶּה

הַמַּפְנִים אֶת גַּבֵּיהֶם וּמַשְׁתִּינִים

מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, נֶהֱנִים

מִקֶּשֶּׁת הַגְּוָנִים, כְּמוֹ אֳמָנִים.

גַּם הֵם בְּרֶגַע מְסֻיָּם, נַנִּיחַ בִּרְצוֹתָם

לִמְצֹא מָקוֹם נִסְתָּר לְצוֹאָתָם

יִתְבָּרֵר לָהֶם פִּתְאֹם, לְחֶרְדָּתָם,

שֶׁכָּל הָאֲדָמָה בְּאֶרֶץ-הַשְּׁפֵלָה כְּבָר חֲפוּרָה

וּכְבָר קוֹבְרִים גַּם בֶּהָרִים.

---

בְּפֵרוּשׁ

מאת

אריה סיון

“בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת-צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים”.

צְאוּ וּרְאוּ עַד כַּמָּה אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ נְבוֹנִים מֵאִתָּנוּ.

מַה טּוֹב הָיָה לִישֹׁן

לְצַד שִׁיבַת-צִיּוֹן.

לִשְׁכַּב, נֹאמַר, עַל צֶלַע הַר

וּלְהַנִּיחַ לְרוּחוֹת הַבֹּקֶר לְלַטֵּף:

צַפְרִיר טְעוּן-בְּשָׂמִים

מִיַּעַר אֳרָנִים,

לַחֲלוֹם חֲלוֹם

שֶׁאֵין בּוֹ תֹּקֶף לְחֻקֵּי הַכֹּבֶד וְהַזְּמַן:

אֶפְשָׁר לִפֹּל מֵאִיגְרָא רָמָא לְבוֹר עָמֹק מְאֹד

וְלֹא לְהִפָּגַע

וּמַעֲשִׂים שֶׁכְּבָר נָפְלוּ נִתָּן לַהֲשִׁיבָם אָחוֹר,

קְשָׁרִים מְשֹׂרָגִים

כְּמוֹ פְּקַעוֹת חוֹנְקוֹת-גָּרוֹן

אֶפְשָׁר לְהַתִּירָם בְּלִי אַלֶכְּסַנְדֶּר וְחַרְבּוֹ

אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה קַלָּה.

אָמַר ר' יוֹחָנָן: "כֹּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק

הָיָה מִצְטַעֵר, וְכִי שִׁבְעִים שָׁנָה

מְנַמְנֵם בַּחֲלוֹם?"

בְּפֵרוּשׁ, ר' יוֹחָנָן.

---

אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל

מאת

אריה סיון

אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל כְּמוֹ פֶּרַח בַּחַמָּה.

אֲבוֹתַי עָלוּ כְּרוּחַ סְעָרָה עַל הַחוֹלוֹת,

שָׁתְלוּ, נִכְּשׁוּ, נָטְעוּ, עָדְרוּ

וַאֲנִי בַּשֶּׁמֶשׁ, מַשֶּׁהוּ יָפֶה.

אַחִים שֶׁלִּי, רְצִינִיִּים כְּנִצּוֹלֵי שׁוֹאָה,

עֲשׂוּ לְבָתֵּיהֶם

וַאֲנִי אַחֲרֵי תַּעֲנוּגִים קְטַנִּים

בִּשְּׂדוֹת פְּרָגִים וַאֲפוּנִים.

וּבְכָל-זֹאת גַּם לִי חֵלֶק

יֵשׁ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת, וְלֹא בִּזְכוּת אָבוֹת:

עֵינַי, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים (אוּלַי יוֹתֵר) שָׁנִים

עִצְּבוּ אֶת צוּרָתָן,

מוֹשְׁכוֹת אֶת אֲבָקָהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.