יְלָדִים שְׁנַיִם עַל פְּנֵי הַמַּיִּם    🔗

בַּחוּץ עַל פְּנֵי הָאֲגַם נָשְׁבָה רוּחַ עִקֶּשֶׁת, וְקֶצֶף שֶׁל כֶּסֶף עָטַר אֶת רָאשֵׁי הַגַּלִּים. אוּלָם בַּמִּפְרָץ פְּנִימָה, מְקוֹם שָׁם יָשַׁב דָּנִי עַל הָרַפְסוֹדָה שֶׁל אָחִיו הַגָּדוֹל מְנַחֵם, הַקְּשׁוּרָה אֶל הַחוֹף, הָיוּ הַמַּיִם רוֹגְעִים.

הָיְתָה לוֹ לְדָנִי חַכָּה, שֶׁהַדּוֹד יוֹסֵף הֵבִיא לוֹ מֵאַרְצוֹת־הַבְּרִית שֶׁל אֲמֵרִיקָה, וּבְקֻפְסַת שִׁמּוּרִים רֵיקָה זָחֲלוּ תּוֹלָעֵי־גֶשֶׁם.

הוּא יָדַע כִּי עָלָיו לָשִׂים אֶת הַתּוֹלָעִים כְּפִתְיוֹן עַל גַבֵּי הַקֶּרֶס, לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחוּט בְּקֶשֶׁת נִרְחֶבֶת וְלָשֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה, עַד שֶׁהַפְּקַעַת

הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם תְּבַשֵּׂר לוֹ, כִּי יֵשׁ לִמְשֹׁךְ אֶת הַחַכָּה הַגְּמִישָׁה אֲחוֹרַנִּית בִּתְנוּעָה נִמְרֶצֶת. לְאַחַר כָּל הֶעָמָל הָרַב הַזֶּה יוּכַל

לִמְצֹא דָּג מְפַרְפֵּר עַל רֹאשׁ הַקֶּרֶס, אוֹ נַעַל יְשָׁנָה, אוֹ לֹא כְלוּם.

הַיוֹם הֵאִירָה הַהַצְלָחָה פָּנִים לְדָנִי. הַסְּעָרָה שֶׁבַּחוּץ הִבְרִיחָה אֶת הַדָּגִים הָרְעֵבִים יָשָׁר לְתוֹךְ הַמִּפְרָץ. דָּנִי הִבִּיט בְּגַאֲוָה בַּדָּג

הַגָּדוֹל הַמּוּטָל בְּתוֹךְ הַסַּל. הוּא יָדַע כִּי אַנְשֵׁי הַבַּיִת יְחַלְּקוּ לוֹ מַחֲמָאוֹת וְהַדּוֹד יוֹסֵף יְסַפֵּר בִּשְׁבָחָיו.

דָּנִי רָצָה לְהַשְׁלִיךְ אֶת חַכָּתוֹ מֵחָדָשׁ, וְהִנֵּה חָשׁ בִּתְנוּעָה בִּלְתִּי רְגִילָה שֶׁל הָרַפְסוֹדָה הַקְּטַנָּה. מַה קָּרָה?

דָּנִי הִבִּיט סְבִיבוֹ וְרָאָה כִּי הוּא נִמְצָא בְּמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי, מְרֻחָק מִן הַחוֹף. הָרַפְסוֹדָה הֻתְּרָה וְאָצָה בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר מוֹצָא הַמִּפְרָץ.

לִבּוֹ שֶׁל דָּנִי הָלַם בְּחָזְקָה. הוּא שָׁמַע סִפּוּרִים רַבִּים עַל גִּבּוֹרִים, שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ בְּמַצָּב דּוֹמֶה, אַךְ לֹא תָּמִיד הִסְתַּיְמוּ הַסִּפּוּרִים

בְּכִי טוֹב. מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת?

צֶבַע מֵימֵי הָאֲגַם הָיָה יָרֹק־כְּחַלְחַל, וְעִטּוּרֵי הַכֶּסֶף הַלְבָנִים שֶׁל הַגַּלִּים עוֹרְרוּ בּוֹ אֵימָה.

דָּנִי פָּעַר אֶת פִּיו וְצָוַח.

– הַלְלוֹ! מַה קָּרָה שָׁם? – נִשְׁמַע קוֹל מִן הַחוֹף.

בָּרוּךְ הַשֵׁם! זֶה הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל הַדּוֹד יוֹסֵף, הַיוֹדֵעַ הַכֹּל. עַתָּה חָלְפָה כָּל סַכָּנָה.

– הָרַפְסוֹדָה הֻתְּרָה מִמְּקוֹמָהּ! – זָעַק דָּנִי.

– וְזֶה הַכֹּל? – הִתְפַּלֵּא הַדּוֹד יוֹסֵף – חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה טוֹבֵעַ.

הַדּוֹד יוֹסֵף קָפַץ לְתוֹךְ סִירָה, שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת עַל הַחוֹף, הֵנִיעַ אֶת הַמְּשׁוֹטִים וְהִגִּיעַ אֶל הָרַפְסוֹדָה. הוּא הֵרִים אֶת הַהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ, הִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַסִּירָה וְגָרַר אַחֲרָיו בְּחֶבֶל אֶת הָרַפְסוֹדָה.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה שָׁכְבוּ שְׁנֵיהֶם בַּדֶּשֶׁא שֶׁלְיַד הַחוֹף, וְהַדּוֹד יוֹסֵף שָׁאַל:

– עַל־מָה וְלָמָּה זָעַקְתָּ כָּל־כָּךְ? הֵן לֹא פָּחַדְתָּ.

דָּנִי נָבוֹךְ.

– אֱמֶת – הֵשִׁיב לְבַסוֹף, כְּשֶׁהוּא מֵרִים אֶת חָטְמוֹ הַנּוֹעָז. – אֲבָל אִמָּא עֲלוּלָה הָיְתָה לִדְאֹג לִי “נוֹרָא”!

– אֲהָה! אִמָּא! – אָמַר הַדּוֹד יוֹסֵף וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו הָיְתָה מוּזָרָה כָּל־כָּךְ, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת לְנַחֵשׁ אֶת רַחֲשֵׁי לִבּוֹ.

– הָרַפְסוֹדָה נִסְחֲפָה… – הִתְחִיל דָּנִי לְהַסְבִּיר בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

– אָמְנָם כֵּן – הִרְגִּיעוֹ הַדּוֹד יוֹסֵף וְלִטֵּף אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ. – הָרַפְסוֹדָה נִסְחֲפָה לַמֶּרְחָק, וְעוֹרְרָה בְּזִכְרוֹנִי מְאֹרָע שְׁהִתְרַחֵשׁ

בְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק.

הַתִּקְוָה לִשְׁמֹעַ סִפּוּר גֵּרְשָׁה מִלִּבּוֹ שֶׁל דָּנִי אֶת פַּחַד הֶעָבָר. הוּא קָרַב אֶל דּוֹדוֹ וְהִטָּה אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת.

*

– יַלְדָּה קְטַנָּה, בַּעֲלַת שְׂעָרוֹת בְּהִירוֹת – סִפֵּר הַדּוֹד יוֹסֵף – יָשְׁבָה לָהּ עַל רַפְסוֹדָה שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת עַל הַחוֹף, וְהִשְׁתַּעַשְׁעָה בַּצְּדָפִים.

בְּנָשְׂאָהּ אֶת עֵינֶיהָ רָאֲתָה דֹּב גָּדוֹל נֶעֱלָם בַּמֶרְחַקִּים. בַּיָמִים הָהֵם הָיוּ סְבִיבוֹת אֲגַם־סוֹמֶרְסְט עֲזוּבוֹת מְאֹד, וְרַק שְׁנֵי מְשָׁקִים נִמְצְאוּ בְּקִרְבַת מָקוֹם זֶה לָזֶה. הוֹפָעָתוֹ שֶׁל דֹּב לֹא הָיְתָה מְאֹרָע נָדִיר.

לְאַחַר זְמַן־מָה נוֹכְחָה הַיַלְדָּה, כִּי הָרַפְסוֹדָה שֶׁלָּהּ הוּרְמָה עַל יְדֵי הַגֵּאוּת, טֻלְטְלָה כֹּה וָכֹה וְנִסְחֲפָה לַמֶּרְחָק.

אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵע מַדּוּעַ שָׁכְחָה הָאֵם לְהַכְנִיס אֶת הַיַלְדָּה בְּעוֹד מוֹעֵד!

בְּכָל זֹאת לֹא זָעֲקָה הַיַלְדָּה, כְּדֶרֶך שֶׁעוֹשִׁים יְלָדִים אֲחֵרִים, אֶלָּא יָשְׁבָה בְּשֶׁקֶט בְּאֶמְצַע הָרַפְסוֹדָה וְהֶאֱמִינָה בְּבִטְחָה כִּי אִמָּהּ בּוֹא תָּבוֹא.

הַיַּלְדָּה הִתְבּוֹנְנָה סְבִיבָהּ וְרָאֲתָה בַּמַּיִם עָנָף שֶׁל עֵץ, וְעֶַל הֶעָנָף יוֹשֵׁב לוֹ דֻּבּוֹן קָטָן וְשָׁחֹר. גֵּאוּת הַמִַּים סָחֲפָה אֶת הֶעָנָף לְעֵבֶר הָרַפְסוֹדָה וְהֵטִילָה אֶת הַדֻּבּוֹן עַל קָצֶהָ הַחִיצוֹנִי.

הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה הִסְתַּכְּלָה בְּקוַֹרת־רוּחַ בֶּחָבֵר הֶחָדָשׁ וְחָשְׁבָה: “הוּא דּוֹמֶה לְדֻבִּי הַקָּטָן שֶׁלִּי”

הַדֻּבּוֹן לֹא נָע מִמְּקוֹמוֹ, כְּאִלוּ הִרְגִּישׁ שֶׁפָּלַשׁ לָרַפְסוֹדָה לְלֹא רְשׁוּת וְּהוא מַמְתִּין לָרֶגַע בּוֹ תַּחֲשֹף הַחַיָּה הַלְבָנָה, הַיוֹשֶׁבֶת בְּקִרְבָתוֹ, אֶת שִׁנֶּיהָ, תִּשֹּׁךְ אוֹתוֹ וְתַשְׁלִיכֵהוּ הַמַּיְמָה.

חֲשָׁשׁוֹתָיו שֶׁל הַדֻּבּוֹן לֹא הִתְקַיְמוּ, וְעַל כֵּן הֵחֵל לְיַבֵּב בְּקוֹל עָצוּב וַחֲרִישִׁי. הוּא לָמַד מִפִּי אִמּוֹ כִּי דַּוְקָא הַחַיּוֹת בַּעֲלוֹת מַרְאֵה הַפָּנִים הַתָּמִים הֵן הַמְסֻכָּנוֹת בְּיוֹתֵר.

“הַדֻּבּוֹן הֶחָדָשׁ גָּדוֹל בְּמִקְצָת מִן הַדֻּבּוֹן שֶׁקָּנְתָה לִי אִמָּא לְיוֹם הַהֻלֶדֶת”, חָשְׁבָה הַיַּלְדָּה. "וְיֵשׁ לוֹ עֵינַיִם אֲמִתִּיוֹת. עֵינַיִם

קְטַנּוֹת וּמְמַצְמְצוֹת".

– בּוֹא הֵנָּה, דֻּבִּי! – קָרְאָה הַיַּלְדָּה. בַּעֲדִינוּת וּבִלְבָבִיוּת בִּרְאוֹתָהּ כִּי הוּא מְיַבֵּב וְרוֹעֵד כֻּלּוֹ.

הֶהָיָה זֶה צְלִיל קוֹלָהּ, אוֹ פַּחְדּוֹ מִפְּנֵי מֵימֵי הָאֲגַם הַגּוֹאִים? מִכָּל מָקוֹם, הַדֻּבּוֹן זָחַל אֶל הַיַלְדָּה וְיָשַׁב מַמָּשׁ עַל יָדָהּ.

הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה מָשְׁכָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַדֻּבּוֹן אֶל חֵיקָהּ וְלִטְּפָה אוֹתוֹ רַכּוֹת. מַה טּוֹב הָיָה לוֹ לְהִתְרַפֵּק עַל מַשֶׁהוּ חַם וְרַךְ!

הָרֵיחַ הַמְיֻחָד, שֶׁאִמּוֹ כִּנְּתָה בְּשֵׁם “רֵיחַ אֱנוֹשִׁי”, לֹא הִפְרִיעַ לוֹ כְּלָל וּכְלָל.

וְכָךְ יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם, הַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע הַשָּׁנִים וְהַדֻּבּוֹן בֶּן אַרְבַּעַת הֶחֳדָשִׁים, לְחוּצִים זֶה אֶל זוֹ וְהַגַּלִּים נָשְׂאוּ אוֹתָם הָלְאָה־הָלְאָה.

בֵּינְתַיִם הִתְפַּנְּתָה אִמָּהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה מֵעִסּוּקֶיהָ וְהֵצִיצָה הַחוּצָה. אֵל־אֱלוֹהִים! הִיא שָׁכְחָה לַחֲלוּטִין אֶת הַגֵּאוּת. וְעַתָּה הָיָה כָּל חוֹף הָאֲגַם מְכֻסֶּה מַיִם, כָּרָגִיל בְּעוֹנָה זוֹ.

– רִבְקָה! – זָעֲקָה הָאֵם, שֶׁלֹא רָאֲתָה אֶַת היַלְדָּה, אוֹ אֶָת הרַפְסוֹדָה – רִבְקָה!

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

הָאֵם נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ לַמֶּרְחַקִּים וְרָאֲתָה מַשֶּׁהוּ עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַל פְּנֵי הַגַּלִּים. יִתָּכֵן… כֵּן, זֹאת הָרַפְסוֹדָה… וְיַלְדָּתָהּ!

בְּהִתְרַגְּשׁוּתָהּ הָרַבָּה רָצְתָה לִקְפֹּץ מִיָד אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם, אַךְ תְּבוּנָתָהּ אָמְרָה לָהּ:

“אַף אִם יַעֲמֹד לָךְ כֹּחֵך וְתַצְלִיחִי לְהַגִּיעַ בִּשְׂחִיָּה אֶל הַיַלְדָּה, לֹא תּוּכְלִי לַחֲזֹר עִמָּהּ בִּשְׂחִיָּה”.

וּבְכֵן? אֶל הַשָּׁכֵן… עִם הַסִּירָה!

בְּלִי נְשִׁימָה כִּמְעַט הִגִּיעָה לְבֵיתוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן, שֶׁהִצְלִיחַ לְהָבִין מִתּוֹךְ הַמִּלִים הַמְקֻטָּעוֹת שֶׁלָּהּ אֵת אֲשֶׁר אֵרַע.

הַשָּׁכֵן קָפַץ לְתוֹךְ סִירָתוֹ, הִזְמִין אֶת הָאֵם לְהִצְטָרֵף אֵלָיו, וּבִתְנוּעוֹת מָשׁוֹט אַמִּיצוֹת הִתְקַדֵּם אֶל הַמַּטָּרָה…

וּבְמָקוֹם אַחֵר בַּמִּפְרָץ חִפְּשָׂה עוֹד אֵם אַחַת אֶת יַלְדָּהּ בִּדְאָגָה מְרֻבָּה.

הָעֵץ שֶׁעַל עֲנָפָיו הִנִּיחָה אוֹתוֹ, נִסְחַף עִם הַגַּלִים.

לְפֶתַע פִּתְאֹם הֵחֵלָּה הָאֵם לָרוּץ לְאֹרֶךְ כָּל הַחוֹף, כְּשֶׁהִיא מְנִיעָה אֶת גּוּפָהּ הַכָּבֵד וְהַמְסֻרְבָּל בִּמְהִירוּת אֲשֶׁר לֹא תְּאֻמַּן. הִיא הִסְּסָה רֶגַע קָט וְאַחַר־כָּךְ קָפְצָה אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם, וּבִתְנוּעוֹת יַצִּיבוֹת וְאֵיתָנוֹת קָרְבָה אֶל הָרַפְסוֹדָה…

בֵּינְתַיִם הִגִּיעָה הַסִּירָה אֶל מַטְּרָתָהּ. הָאֵם הוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ, תָּפְשָׂה אֶת יַלְדָּתָהּ וְאִמְּצָה אוֹתָהּ אֶל לִבָּהּ.

– עֲלֵיכֶם לָקַחַת גַּם אֶת הַדֻּבּוֹן! קָרְאָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה.

– כֵּן יַקִּירָתִי – אָמְרָה הָאֵם הַנִּרְגֶּשֶׁת וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ שֵׁנִית לְעֵבֶר הָרַפְסוֹדָה.

אוּלָם הַשָּׁכֵן אָמַר:

לֹא, גְבֶרֶת אֶסְתֵּר, לֹא נוּכַל לָקַחַת אוֹתוֹ. הַבִּיטִי!

בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשִׁים מֶטְרִים בְּקֵרוּב הִתְרוֹמֵם רֹאשָׁהּ הֶעָצוּם שֶׁל הַדֻּבָּה בֵּין הַגַּלִּים. לְאַחַר זְמַן קָצָר הִנִּיחַָה הַדֻּבָּה אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיוֹת עַל הָרַפְסוֹדָה, תָּפְסָה אֶת יַלְדָּהּ בְּשִׁנֶּיהָ וְחָזְרָה כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה.

*

– דּוֹד יוֹסֵף – שַָׁאַל דָּנִי בְּקוֹל מְהֻרְהָר – הַשָּׁכֵן עִם הַסִּירָה הָיִיתָ אַתָּה,

לֹא כֵן?

– לֹא – עָנָה הַדּוֹד. – אֲבָל הַיַלְדָּה הַקְּטַנָּה הָיְתָה אִמִּי. וְכָל יְמֵי חַיֶיהָ הָיְתָה מְסַפֶּרֶת בְּרָצוֹן רַב אֶת הַסִּפּוּר עַל הַדֻּבּוֹן הַחַי.

 

פּוּקִי הַתֻּכִּי    🔗

בְּעוֹנַת הַקַּיִץ הִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אֶחָד מִידִידַי שֶׁבַּכְּפָר. שָׁם הִכַּרְתִּי אֶת פּוּקִי הַתֻּכִּי, בַּעַל הַנּוֹצוֹת הַיְרֻקּוֹת וְהָאֲפֹרוֹת לְהַפְלִיא.

“הַתֻּכִּי הוּא עוֹף יָפֶה”, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. “אַךְ הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו כְּשֵׁם שֶׁהוּא מִתְקַשֵּׁר אֶל כֶּלֶב אוֹ חָתוּל. שֶׁכֵּן, הַתֻּכִּי הוּא עַקְשָׁן, פּוֹנֶה עֹרֶף לִידִידוּת וְכוֹזֵב”.

לְאַחַר שֶׁפּוּקִי הִרְכִּין אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ כִּבְהַכְנָעָה וּמִהֵר לִנְשֹׁךְ אֶת יָדִי, הֶאֱמַנְתִּי כִּי הַמִּשְׁפָּט שֶׁחָרַצְתִּי עַל הַתֻּכִּיִּים צוֹדֵק וְנָכוֹן.

וְכָךְ רָאִיתִי בָּעוֹף הַיָרֹק־אָפֹר רַק “מַשֶּׁהוּ” יָפֶה, אֲשֶׁר יֵשׁ להְִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ,

לִרְאוֹת כֵּיצַד הוּא מְבַלֶּה אֶת שְׁעוֹתָיו בַּמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה – וְלֹא בַּכְּלוּב – עַל מוֹט הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁרַק שַׁרְשֶׁרֶת דַּקָּה וַעֲנוּגָה מְחֻבֶּרֶת בְּטַבַּעַת אֶל רַגְלוֹ הָאַחַת, וְלֵיהָנוֹת מִקְּפִיצוֹתָיו הַחִנָּנִיוֹת, דִּבּוּרוֹ וְכָל שְׁאָר מַעֲשָׂיו.

אוּלָם יוֹם אֶחָד נִזְדַּמֵן לִי לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ “עוֹלַם־הָרֶגֶשׁ” שֶׁל פּוּקִי וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַדֵּעָה הַקְּדוּמָה שֶׁהָיְתָה לִי עָלָיו וְעַל בְּנֵי מִינוֹ.

אַנְקוֹר צָעִיר, שְׁעֲדַיִן רָגִיל הָיָה לְנַתֵּר אַחַר אִמוֹ בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם, הִגִּיעַ בִּתְמִימוּתוֹ אֶל קְצֵה צִנְצֶנֶת הַמָּזוֹן שֶׁל פּוּקִי, וְהַגַּרְעִינִים שֶׁמָּצָא בָּהּ טָעֲמוּ לְחִכּוֹ. פּוּקִי, שֶׁעָמַד עַל מוֹט הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, הִבִּיט בָּאַנְקוֹר הַקָּטָן, כְּאִלּוּ הִשְׁתָּאָה עַל חֻצְּפָּתוֹ הַנּוֹעֶזֶת.

“אַנְקוֹר טִפְּשׁוֹן”, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. “אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלָל אֶת הַצָּפוּי לְךָ מִמַּקוֹרוֹ שֶׁל הַתֻּכִּי”.

אַךְ, לְתִמְהוֹנִי הַגָּדוֹל, זָז פּוּקִי הַצִּדָּה וְהָאַנְקוֹר, שֶׁאָכַל מִן הַגַּרְעִינִים כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו, הִתְרוֹמֵם בָּאֲוִיר וְעָמַד עַל יָדוֹ. עַד מְהֵרָה תָּחֲבוּ שְׁנֵיהֶם אֶת רָאשֵׁיהֶם מִתַּחַת לְכַנְפֵיהֶם וְיָשְׁנוּ שְׁנַת יְשָׁרִים.

כָּךְ נוֹלְדָה יְדִידוּת נִלְהֶבֶת. יוֹם יוֹם בָּא הָאַנְקוֹר הַקָּטָן אֶל צִנְצֶנֶת הַגַּרְעִינִים וְדוֹמֶה הָיָה כִּי פּוּקִי, שֶׁנָּהַג לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּרֹאשׁ מֻטֶּה הַצִּדָּה, הִתְפַּלֵּא בְּגֹדֶל־נֶפֶשׁ אֲבָהִי עַל מִדַּת תַּאֲבוֹנוֹ. לְעִתִּים, כְּשֶׁגָּדְלָה הַיְדִידוּת בֵּינֵיהֶם, הָיָה פּוּקִי מֵרִים אֶת רַגְלוֹ בְּצוּרָה מַצְחִיקָה וְהָאַנְקוֹר הַקָּטָן הָיָה עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ.

פּוּקִי יָדַע אַף לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מִידִידוּת זֹאת. הוּא הָיָה מֵרִים אֶת כְּנָפָיו וְהָאַנְקוֹר הַקָּטָן נִקֵּר, חִטֵּט וְגָאַל אוֹתִָן מן הַכְּנִמּוֹת הַמְצִיקוֹת.

יְדִידוּתָם שֶׁל שְׁנֵי בַּעֲלֵי־הַכָּנָף לִא הָיְתִָה אִלֶּמֶת. פּוּקִי הִרְבָּה בְּדִבּוּרִים, וְהָאַנְקוֹר נָהַג לַעֲנוֹת מִפַּעַם לְפַעַם בִּצְוִיחַת “שְׁוִיל” עַלִּיזָה.

הָאָסוֹן אֵרַע יוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁפּוּקִי וְהָאַנְקוֹר הָיוּ רְגִילִים לְבַלוֹת יַחְדָּו.

שָׁמַעְתִּי זְעָקָה אֲיֻמָּה הַיּוֹצֵאת מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל פּוּקִי וְהִגַּעְתִּי מַמָּשׁ בָּרֶגַע בּוֹ נִרְאָה חָתוּל גָּדוֹל מְקַפֵּץ מֵעֵבֶר לְמַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְהָאַנְקוֹר נִטְרָף בֵּין שִׁנָּיו.

אֶבְלוֹ שֶׁל פּוּקִי הָיָה מְזַעֲזֵעַ. הוּא לֹא אָכַל, לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, לֹא נִתֵּר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶלָּא יָשַׁב בְּעֶצֶב עַל הַמוֹט, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ בֵּין כְּנָפָיו.

יְדִידִי הָיָה סָבוּר כִּי יֵשׁ לְהַעֲבִיר אֶת פּוּקִי לִסְבִיבָה אַחֶרֶת, וְעַל כֵּן הִתְנַדַּבְתִּי לְקַחְתּוֹ עִמִּי אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

פּוּקִי הִגִּיעַ אֵפוֹא אֶל בֵּיתִי, וּמָקוֹם הֻקְצָה לוֹ בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע, לְיַד הַחַלוֹן הַפּוֹנֶה לְעֵבֶר הָרְחוֹב.

הַשִּׁנּוּי הִשְׁפִּיעַ עָלָיו לְטוֹבָה וְזִכְרוֹנוֹתָיו הַנּוּגִים נִשְּׁכְּחוּ מִמֶּנּוּ. עַתָּה הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְלַמְּדוֹ מִלִּים חֲדָשׁוֹת. לֹא הָיִיתִי מְאַחֵל לְכָל מוֹרֶה תַּלְמִידִים כְּפּוּקִי. יָכֹלְתִּי לַחֲזֹר מֵאָה פְּעָמִים עַל מִלָּה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁרָצִיתִי

לְלַמְּדוֹ, וּבְכָל הַנִּגּוּנִים, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. תָּמִיד הָיוּ לוֹ עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר לַעֲסֹק בָּהֶם: לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לְטַפֵּס, לְהִתְּגָּרֵד.

אוּלָם לְאַחַר כַּמָּה יָמִים עָשׂוּי הָיָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתִי בַּחֲזָרָה מֻפְלָאָה עַל כָּל

הַמִּלִּים שֶׁטָּרַחְתִּי לְלַמְּדוֹ. הוּא מִלֵּל בָּרוּר מִסְפָּר רַב שֶׁל מִלִּים: “בֹּקֶר טוֹב”, “אֲרוּחַת צָהֲרַיִם”, “הַדְלִיקִי אֶת הָאוֹר”, וְעוֹד מִלִּים רַבּוֹת אֲחֵרוֹת.

מִתַּחַת לְחַלּוֹנוֹ עָמַד תָּמִיד קָהָל רַב שֶׁל מַאֲזִינִים. הָיוּ אֵלֶּה יַלְדֵי הָרְחוֹב הָעֲזוּבִים, אֲשֶׁר בִּדְּחוּ אוֹתוֹ בְּמִדָּה מְרֻבָּה.

אַךְ מִי יוּכַל לְתָאֵר אֶת תַּדְהֵמָתִי, כַּאֲשֶׁר חָזַרְתִּי יוֹם אֶחָד הַבַּיְתָה, וּפּוּקִי קִבֵּל אֶת פָּנַי בְּמַחֲרֹזֶת שֶׁל קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת מִן הַסוּג הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר?

“אִם יָשׁוּב הַתֻּכִּי לְבֵית יְדִידִי, כְּשֶׁאוֹצַר מִלִּים כָּזֶה בְּפִיו, אֶעֱמֹד בְּאוֹר נוּגֶה מְאֹד”, חָשַׁבְתִּי בְּעוֹד אֲנִי צוֹחֵק בִּדְמָעוֹת בְּעֵינַי עַל הֶחָצוּף הַקָּטָן וַחֲסַר־הַדַּעַת.

וּבְכֵן, אָנוּס הָיִיתִי לְהוֹצִיאוֹ מִן הַשְּׁכֵנוּת הַמַּשְׁחִיתָה הַזֹּאת וּלְהַעֲמִידוֹ בְּחַלוֹן הַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי הַפּוֹנֶה לְעֵבֶר הֶחָצֵר. שָׁם הָיְתָה מַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגוֹלוֹתָיו, מַמְלָכָה הָעֲשׂוּיָה לְהַרְנִין אֶת לִבּוֹ.

לֹא טָעִיתִי. פּוּקִי שָׂבַע רָצוֹן וְעָקַב בִּתְשׂוּמֶת־לֵב רַבָּה אַחַר הִתְעַסְּקֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁכֵנָיו הַחֲדָשִׁים.

זְמַן־מָה לְאַחַר מִכֵּן נֶאֱלַצְתִּי לִנְסֹעַ לְבִקּוּר. בְּשׁוּבִי שָׁמַעְתִּי כְּבָר בַּפְּרוֹזְדוֹר כִּרְכּוּר הָעוֹלֶה מִן הַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” חָשַׁבְתִּי בְּפַחַד. “בְּוַדַּאי נִמְלְטָה לָהּ תַּרְנְגֹלֶת אֶל חֶדְרִי. עַתָּה תִּתְחוֹלֵל שָׁם מְרִיבָה הַגוּנָה”.

נִכְנַסְתִּי אֶל הַחֶדֶר, אַךְ לֹא מָצָאתִי בּוֹ כָּל תַּרְנְגֹלֶת. רַק פּוּקִי יָשַׁב שָׁם עַל הַמּוֹט שֶׁלּוֹ וְכִרְכֵּר לְהַפְלִיא. נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְרָאִיתִי כִּי בֶּחָצֵר עוֹמְדִים הַתַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגוֹלוֹתָיו כִּנְבוֹכִים.

פּוּקִי כִּרְכֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְשִׁכְנוּעַ, אֲבָל בֵּיצִים לֹא הֵטִיל כְּלָל וּכְלָל.

 

הַפִּיל רוֹדֵף אַחֲרַי    🔗

סִפּוּרוֹ של רַב־סֶרֶן מ.

לְאַחַר שֶׁהִגַּעְתִּי לְהֹדוּ נִתְבָּרֵר לִי, כִּי הַגְּדוּד חוֹנֶה בְּפִנָּה נִדַּחַת, מְקוֹם שָׁם הַצַּיִד מָצוּי לְמַכְבִּיר וְהוּא נוֹשֵׂא־שִׂיחָה עִקָּרִיּ. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה הִתְעַנְּיְנוּ חַבְרֵי הַגְּדוּד בִּנְמֵרִים, דֻּבִּים, חֲזִירֵי־בָּר וּפִילִים.

הוֹאִיל וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַסְתִּיר כִּי מֵעוֹדִי לֹא פָּגַעְתִּי בִּירְיָה בְּבַעַל־חַי כָּלְשֶׁהוּ,

הוּשַׂמְתִּי בִּמְהֵרָה לְלַעַג וָקֶלֶס.

אֵין לְהִתְפַּלֵא אֵפוֹא עַל כָּךְ, שֶׁנּוֹלְדָה בְּקִרְבִּי תְּשׁוּקָה לִירוֹת בְּפִיל. חָשַׁבְתִּי כִּי הַיְצוּר הַגָּדוֹל הַזֶּה עָשׂוּי לְהַנְחִיל לִי כָּבוֹד רַב. לְצַעֲרִי, נִתְגַּלּוּ רַחֲשֵׁי לִבִּי לְחַבְרֵי הַגְּדוּד וְהֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְלוֹצֵץ עָלַי לְלֹא רַחֵם.

– אִם תָּמִית אֶת כָּל הַפִּילִים – אָמַר לִי הָרַב־סֶרֶן הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְעֻשֶּׂה – תִּגְזֹל מֵעִמָּנוּ שַׁעֲשׁוּעַ יָקָר מְאֹד.

– אַל תְּסַכֵּן אֶת חַיֶּיךָ – הִזְהִירַנִי סֶרֶן אִיוֶרִיט. – אֵינְךָ מַכִּיר אֶת טִיבָם שֶׁל הַפִּילִים. פַּעַם נֶאֱלַצְתִּי לְטַפַּס עַל עֵץ, כְּשֶׁפִּיל לוֹפֵת בְּחַרְטֻמּוֹ אֶת רַגְלַי, אִלְמָלֵא חָלַצְתִּי אֶת מַגָּפַי, הָיָה סוֹפִי רַע וָמַר.

– אֵין לְזַלְזֵל בַּפִּיל – הוֹסִיף הַסֶּגֶן בִּיקֶנְס – בֵּין אִם הוּא מְאֻלָּף וּבֵין אִם הוּא פִּרְאִי, לִפְנֵי כְּשָׁנָה וּמֶחֱצָה נָפַלְתִּי מִגַּבּוֹ שֶׁל פִּיל, וְעוֹדֶנִי זוֹכֵר אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב.

הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לָשִׂים קֵץ לַהִתְלוֹצְצֻיּוֹת הָיְתָה לִפְעֹל. לְפִיכָךְ לָקַחְתִּי בְּאַחַד הַלֵּילוֹת אֶת “רוֹבֵה־הַפִּילִים” (הָיְתָה לִי מַעֲרֶכֶת מֻשְׁלֶמֶת שֶׁל כְּלֵי נֶשֶׁק – כְּמוֹ לְכָל אָדָם

שֶׁלֹא יָצָא לְצַיִד מֵעוֹלָם), הִתְגַּנַּבְתִּי חֶרֶשׁ מִן הַמַּחֲנֶה וְהָלַכְתִּי לַבִּקְעָה שֶׁלְיַד שְׂפַת הַנָּהָר, מְקוֹם שָׁם נָהֲגוּ הַפִּילִים לָבוֹא וּלְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנָם.

זְמַן־מָה עָמַדְתִּי עַל הַמִּשְׁמָר, הִסְתַּכַּלְתִּי סָבִיב, אַךְ לֹא רָאִיתִי אֲפִלּוּ צֵל שֶׁל פִּיל. נִלְאֵיתִי, קַדְרוּת יָרְדָה עָלַי.

לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹל הַדּוֹמֶה לִתְקִיעָה בַּחֲצוֹצְרָה סְדוּקָה, הֲבִינוֹתִי כִּי זֶה קוֹלוֹ שֶׁל הַפִּיל, וְאָכֵן, כַּעֲבֹר רֶגַע קָט הוֹפִיעַ גּוּשׁ שָׁחֹר וַעֲנָק, אֲשֶׁר צָעַד בְּגַאֲוָה יָשָׁר לְעֵבֶר הָעֵץ, שֶׁבֵּין עֲנָפָיו יָשַׁבְתִּי.

הֻגַּד לִי כִּי הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא לִירוֹת בְּמֵצַח הַפִּיל, מַמָּשׁ מֵעַל לַחֶדֶק, וְכָךְ עָשִׂיתִי. אוּלָם בְּחֶפְזוֹנִי הֶחְטֵאתִי אֶת הַמַּטָרָה וּפָגַעְתִּי בַּמָּקוֹם הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, פָּגַעְתִּי בַּחֶדֶק – הָאֵבָר הֶעָדִין וְהָרָגִישׁ בְּיוֹתֵר.

הַפִּיל הִשְׁמִיעַ צְרִיחָה גְדוֹלָה, כִּשְׁרִיקָה שֶׁל אֲנִיָּה, וּמִיָּד הִסְתָּעֵר עָלַי, בַּאנְג! הוּא זִעֲזַע אֶת הָעֲנָפִים כָּל־כָּךְ, שֶׁכִּמְעַט נָפַלְתִּי מִמָּקוֹם שִׁבְתִּי. בְּמַאֲמַצַּי לְהַצִּיל אֶת גּוּפִי נִשְׁמַט הָרוֹבֶה מִיָּדִי וְנָפַל לָאָרֶץ. הַפִּיל הִמְשִׁיךְ לְנַעֲנֵעַ אֶת הָעֵץ וְנִסָה לְהַפִּילוֹ, אַךְ לְמַזָּלִי הָיָה זֶה עֵץ כַּבִּיר וְעָבֶה, בַּעַל שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים.

הַפִּיל רָגַז מְאֹד. הוּא רָקַע בְּרַגְלָיו, צָרַח, שִׁבֵּר אֶת הָעֲנָפִים הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל הָעֵץ, אִם כִּי הָיוּ עָבִים לְמַדַי, וְטָחַן אוֹתָם לְאָבָק תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו.

תְּשׁוּקָתִי לְנַצֵחַ פִּיל נָגוֹזָה, וּבְרָצוֹן רַב הָיִיתִי מְוַתֵּר עַל “הַשָּׂגַת הַשֶׁנְהָב” וְיוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה בְּחֶדְרִי, יִתָּכֵן, שֶׁהָרְדִיפָה אַחַר פִּיל מְשַׁעֲשַׁעַת, אַךְ רְדִיפָתוֹ שֶׁל פִּיל אַחַר הָאָדָם אֵינָהּ מְשַׁעֲשַׁעַת כְּלָל וּכְלָל. בִּשְׁנוֹת לִמּוּדַי בְּבֵית־הַסֵּפֶר קָרָאתִי סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת רַבִּים וְנִתְקַנֵּאתִי בְּגִבּוֹרֵיהֶם. עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי בַּמְּצִיאוּת מְשׁוֹלָלוֹת הַהַרְפַּתְקָאוֹת כָּל קֶסֶם.

מִכָּל מָקוֹם, כָּאן הָיִיתִי אָנֹכִי, בִּלְתִּי מִזֻיָּן לַחֲלוּטִין, וְשָׁם נִצַּב הַפִּיל. שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי וְהֶחְלַטְתִּי כִּי עָלַי לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמִי וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁהַפִּיל יִתְעַיֵּף וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ. מִיָּד לְאַחַר שֶׁנִּרְאוּ קַרְנֵי הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנוֹת הִסְתּוֹבֵב הַפִּיל וְהִתְרַחֵק מֵהָעֵץ בִּצְעָדִים אִטִּיִּים. בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל צְעָדָיו, וְאַחֲרֵי־כֵן הִשְׂתָּרְרָה דּוּמִיָּה.

“הִגִּיעָה שְׁעָתִי לִבְרֹחַ”, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. יָרַדְתִּי מִן הָעֵץ בִּזְרִיזוּת שֶׁל לוּלְיָן וְגִלִּיתִי כִּי עֵינָיו שֶׁל הַפִּיל נְעוּצוֹת בִּי מֵרָחוֹק.

אַךְ נָגְעוּ רַגְלַי בָּאֲדָמָה וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה מְהוּמָה, כְּאִלּוּ הִתְקִיפוּ חֲמִשִּׁים שְׁוָרִים שׁוֹטִים בֵּית־זְכוּכִית. יְדִידִי הַפִּיל הֵגִיחַ מֵעֳבִי הַיַּעַר, כְּשֶׁשְׁתֵּי שִׁנָּיו הַגְּדוֹלוֹת מוּרָמוֹת כִּשְׁנֵי רוֹבִים.

הֶהָיִיתִי צָרִיךְ לָנוּס, אוֹ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמִי? זֹאת לֹא אֵדַע. שֶׁכֵּן, בְּדִיוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע מָעַדְתִּי וְנָפַלְתִּי. לְאַחַר מִכֵּן נִדְמֶה הָיָה לִי, כִּי נִפְגְשׁוּ שְׁתֵּי רַכָּבוֹת וַאֲנִי התְרַסַּקְתִּי לְאֶלֶף רְסִיסִים.

“הַכֹּל תַּם וְנִשְׁלַם”, חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי.

אוּלָם עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי כִּי עוֹדֶנִי בַּחַיִּים. זָחַלְתִּי עַל יָדַי וְרַגְלַי בִּזְהִירוּת וְזָכִיתִי לִרְאוֹת מַחֲזֶה, שֶׁמִּלֵּא אֶת פִּי שְׁחוֹק.

הַפִּיל, שֶׁנִּסָּה לִפְגֹעַ בִּי, תָּקַע אֶת שִׁנָּיו בָּעֵץ בְּעֹמֶק כֹּה רַב, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהוֹצִיאָן. בְּכָל זֹאת הֶחְלַטְתִּי, כִּי אֵיטִיב לַעֲשׂוֹת אִם אֶחְדַּל לְהִסְתַּכֵּל בַּחַיָּה, שֶׁעֵינֶיהָ הִבִּיעוּ מוֹרַת־רוּחַ וּתְמִיהָה, כִּכְלוֹת הַכֹּל עָלוּל הָיָה עוֹד לְהִשְׁתַּחְרֵר…

וּבְכֵן, סָבַבְתִּי עַל עֲקֵבַי, כְּדֵי לָנוּס, כְּשֶׁכְּבוֹדִי תָּבַע מִמֶּנִּי לִנְקֹם בַּפִּיל עַל הַפַּחַד אֲשֶׁר עוֹרֵר בִּי. נָטַלְתִּי אֶת הָרוֹבֶה, שֶׁבְּאֹרַח פֶּלֶא הָיָה עֲדַיִן שָׁלֵם, טָעַנְתִּי אוֹתוֹ, זָחַלְתִּי אֶל הָעֵץ וְיָרִיתִי כַּדּוּר לְמִצְחוֹ שֶׁל הַפִּיל.

עַתָּה הִתְעוֹרְרָה בְּלִבִּי שְׁאֵלָה: “הַאֶשְׁמֹר אֶת קוֹרוֹת הַהַרְפַּתְקָה שֶׁלִי בְּסוֹד?” אָמְנָם שְׁאִיפָתִי לִירוֹת בַּפִּיל נִתְגַּשְּׁמָה, אַךְ הַדֶּרֶךְ בָּהּ פָּעַלְתִּי עֲלוּלָה הָיְתָה לְסַפֵּק חֹמֶר רַב לְבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן.

לְרֹעַ מַזָּלִי, לֹא הָיְתָה זְכוּת הַהַחְלָטָה בְּיָדִי, שֶׁכֵּן, לְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל צְחוֹק, שֶׁעוֹרֵר הֵד בְּכָל הַיַּעַר. רָאִיתִי לְפָנַי אֶת הָרַב־סֶרֶן הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ.

– הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, נַעֲרִי – אָמַר בִּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו. – בִּמְקוֹם לִרְדֹּף אַחַר הַפִּיל וּלְלָכְדוֹ, הִנַּחְתָּ לוֹ לְהִלָּכֵד בְּעַצְמוֹ. מְלָאכָה נָאָה.

לא נוֹתַר לִי אֶלָּא לִצְעֹד עִמּוֹ לְעֵבֶר הַמַּחֲנֶה וּלְסַפֵּר שָׁם אֶת כָּל הַסִפּוּר מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ.

הַגְדוּד כֻּלּוֹ טָעַן כִּי אֵין לְוַתֵּר עַל שְׁלַל הַנִּצְחוֹן, וְכוּשִׁים נִשְׁלְחוּ לַחֲלֹץ אֶת הַפִּיל מִן הָעֵץ.

הַשִּׁנַּיִם נִתְלוּ בַּחֲדַר הָאֹכֶל, וּבְכָל עֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֵלֵינוּ אוֹרֵחַ, הָיוּ מְסַפְּרִים אֶת קוֹרוֹתַי מֵחָדָשׁ.

שָׁנָה לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כֻּנֵּיתִי בַּשֵׁם “נְסִיךְ־הַשֶׁנְהָב”.

לְדַעְתִּי, הָיְתָה זֹאת הַהֲלָצָה הַגְּרוּעָה בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֵי־פַּעַם בְּחַיַּי.

 

יְדִידוֹ שֶׁל הַקִּיכְלִי    🔗

שְׁתֵּי יְלָדוֹת יָצְאוּ בִּמְרוּצָה מִפֶּתַח בֵּיתָן.

– מַה מְּפַרְפֵּר שָׁם בֵּין הַשִׂיחִים? – שָׁאֲלָה דָּלִיָּה.

אֲחוֹתָהּ רוּתִי הִתְכּוֹפְפָה וְהֵרִימָה מִן הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה צִפּוֹר קְטַנָּה.

– מִסְכָּנָה – לָחֲשָׁה, כְּשֶׁהִיא מְלַטֶפֶת אֶת הַנּוֹצוֹת הַמְעַטּוֹת הַקְּפוּאוֹת מִקֹּר.

– הִנֵּה הַקֵּן, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נָפְלָה – הִכְרִיזָה דָּלִיָּה, שֶׁסָּקְרָה אֶת הָעֲנָפִים שֶׁל הַשִׂיחִים וְהָעֵצִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב. – אַךְ הוּא גָּבֹהַּ כָּל־כָּךְ. לֹא נוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו.

– נְבַקֵשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל דּוֹד בִּנְיָמִין, הוּא גָּבֹהַּ – הִכְרִיזָה רוּתִי.

– אוּכַל לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַקֵּן – הִסְבִּיר דּוֹד בִּנְיָמִין לְדָלִיָּה וּלְרוּתִי, שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו נוֹשְׁמוֹת וְנוֹשְׁפוֹת. – אַךְ נִרְאֶה כִּי בְּלֵב הַצְפֳּרִים הַמְבֻגָּרוֹת יֵשׁ טִינָה אֶל הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת, לֹא יַעֲבֹר זְמַן רַב וְהִיא תֻּשְׁלַךְ שֵׁנִית מִן הַקֵּן.

דּוֹד בִּנְיָמִין צָדַק. לְמָחֳרַת הַיּוֹם שׁוּב שָׁכַב הַקִּיכְלִי בֵּין הַשִׂיחִים וְהִבִּיט סְבִיבוֹ בְּמַבָּט מְעוֹרֵר רַחֲמִים. הַמַּרְאֶה זִעֲזַע אֶת רוּתִי. הִיא הֵרִימָה אֶת הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

– נֵלֵךְ אֶל דּוֹד בִּנְיָמִין! – פָּסְקָה דָּלִיָּה מִיָּד.

וְכָךְ עָמְדוּ שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת שֵׁנִית לִפְנֵי דּוֹדָן הַגָּבֹהַּ וְהִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו הָרַכִּים.

– לֹא תּוּכְלוּ לְגַדֵּל אֶת הַצִּפּוֹר – אָמַר. – הַדָּבָר הוּא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתֵיכֶן.

– אֲבָל אָנוּ אוֹהֲבוֹת אוֹתָהּ – מָחֲתָה דָּלִיָּה. – נַאֲכִילָהּ בִּמְסִירוּת. בְּבַקָּשָׁה, דּוֹד בִּנְיָמִין יָקָר, אֱמֹר כִּי הִיא תִּחְיֶה.

– אָנוּ רוֹצוֹת, דּוֹד בִּנְיָמִין, כִּי הִיא תָּשִׁיר לָנוּ מִשִׁירֶיהָ – הוֹסִיפָה רוּתִי.

– אִם כֵּן – נִכְנַע דּוֹד בִּנְיָמִין – רֹצְנָה אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה וְקַחְנָה מִשָּׁם אֶת כְּלוּב הַיּוֹנִים הָרֵיק.

דָּלִיָּה וְרוּתִי לֹא הִתְמַהַמְהוּ, וְעַד מְהֵרָה שָׁכְבָה הַצִּפּוֹר הַמִּסְכָּנָה בִּכְלוּב עַל מַצַּע עֲשָׂבִים.

– מַדּוּעַ הִיא מְפַהֶקֶת כָּל כָּךְ? – תָּמְהָה רוּתִי בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַצִּפּוֹר פּוֹתַחַת אֶת חַרְטוֹמָהּ וְסוֹגֶרֶת אוֹתוֹ חֲלִיפוֹת.

– הִיא מַשְׁלִיכָה הַחוּצָה אֶת כָּל פֵּרוּרִי הַלֶּחֶם שֶׁנָּתַתִּי לָהּ – הִתְלוֹנְנָה דָּלִיָּה.

וְהִנֵּה צִלְצֵל פַּעֲמוֹן בֵּית־הַסֵּפֶר, וְהַיְלָדוֹת נֶאֶלְצוּ לַעֲזֹב אֶת הַצִּפּוֹר הָרְעֵבָה לְנַפְשָׁהּ.

– מִי יִתֵּן וְיָכֹלְנוּ לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ! – אָמְרָה רוּתִי, שֶׁהָיְתָה שׁוּב קְרוֹבָה לִדְמָעוֹת. – בְּדִידוּתָהּ תִּנְסַךְ בָּהּ עַצְבוּת.

כָּל שְׁעוֹת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם הֻקְדְּשׁוּ לַצִּפּוֹר.

– אִמָּא לֹא תַּרְשֶׁה לְהַכְנִיס אֶת הַכְּלוּב לַחֲדַר־הַיְלָדִים – אָמְרָה דָּלִיָּה בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן לִשְׁכַּב לִישֹׁן.

– נָשִׂים אֶת הַכְּלוּב תַּחַת עֵץ הָאַשׁוּחַ. וְעִם שַׁחַר נָקוּם וְנָצִיץ בַּקִיכְלִי מִבַּעַד הַחַלּוֹן – הַצִיעָה רוּתִי.

וְאָכֵן, הַיְלָדוֹת הִתְעוֹרְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁדּוֹד בִּנְיָמִין חָלַם עֲדַיִן עַל תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵחֵלּוּ לִפְרֹחַ.

בְּכָל זֹאת לֹא הָיוּ הַיְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁפָּקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶן לִקְרַאת הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה בַּבֹּקֶר הָאֲבִיבִי. שֶׁכֵּן, הַצִּפֳּרִים כְּבָר זִמְּרוּ בֵּין עַנְפֵי הָאַשּׁוּחַ הָרָם וְהַמִּתְנַשֵּׂא, בֵּין עֲלֵי הַתּוּת וּבַגָּדֵר הָעֲבֻתָּה שֶׁל עֲצֵי הַתִּרְזָה.

אִלּוּ הִרְשְׁתָה לָנוּ אִמָּא לִפְתֹחַ אֶת הַחַלּוֹן – אָמְרָה דָּלִיָּה – יָכֹלְנוּ לְצַיֵּץ אֶל הַקִּיכְלִי הַמִּסְכֵּן וּלְהוֹדִיעוֹ שֶׁאָנוּ נִמְצָאוֹת בְּקִרְבָתוֹ.

– שֶׁקֶט! – קָרְאָה רוּתִי לְפֶתַע פִּתְאֹם – הַבִּיטִי שָׁם, דָּלִיָּה!

עַל עָנָף שֶׁל עֵץ הָאַשׁוּחַ, מֵעַל לַכְּלוּב, עָמְדָה צִפּוֹר אַדְמוֹנִית קְטַנָּה. הִיא הִבְלִיטָה אֶת צַוָּארָהּ וְאֶת חָזָהּ הָאָדֹם וְהַנֶּחְמָד וְזִמְּרָה. אֵין לָדַעַת מַה הֵסֵב אֶת תְּשׂוּמֶת־לִבָּהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית אֶל הַקִּיכְלִי, הַמְשׁוֹלָל כָּל יְכֹלֶת לְהִתְעַנֵּג בְּאוֹרָהּ שֶׁל הַחַמָּה, אַךְ הִיא הִשְׁמִיעָה קוֹל צִיּוּץ, קָפְצָה מִן הֶעָנָף וְעָמְדָה עַל הַכְּלוּב.

– מַה צַּר, שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין אֶת שִׂיחָתָן! – קָרְאָה דָּלִיָּה.

לְאַחַר רֶגַע קָט הִתְרַחֲקָה הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית מִן הַקִּיכְלִי, דִּלְגָה כֹּה וָכֹה בָּעֵשֶׂב וּבַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים וְחָזְרָה, כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת דְּבַר־מָה בְּחַרְטוֹמָהּ.

– תּוֹלַעַת בַּעֲבוּר הַקִּיכְלִי – לָחֲשָׁה רוּתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית וְהַנְּבוֹנָה זָרְקָה אֶת הַתּוֹלַעַת, דֶּרֶךְ הַסּוֹרָגִים שֶׁל הַכְּלוּב, אֶל תּוֹךְ הַלֹּעַ שֶׁל הַקִּיכְלִי.

– אֵין הוּא שָׂבֵעַ עֲדַיִן – לָחֲשָׁה דָּלִיָּה בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית מְקַפֶּצֶת שׁוּב בָּעֵשֶׂב וּבַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים.

לְבַסּוֹף צָרַח הַקִּיכְלִי צְרִיחָה קַלָּה וְנִסָּה לַעֲמֹד עַל רֶגֶל אַחַת.

– הוּא שָׂבֵעַ וּמַבִּיעַ אֶת הַכָּרַת תּוֹדָתוֹ – הִמְשִׁיכָה דָּלִיָּה לְפָרֵשׁ.

עַתָּה הִתְרוֹמְמָה הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית בָּאֲוִיר, עָמְדָה עַל עָנָף שֶׁל עֵץ הָאַשׁוּחַ וְסִיְּמָה אֶת שִׁירָתָהּ בְּמִשְׁנֵה עֲלִיצוּת וָמֶרֶץ.

– הֲתַמְשִׁיךְ הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית הַיְקָרָה בְּתַפְקִידָהּ? – שָׁאֲלוּ הַיְלָדוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּדְאָגָה.

בָּעֶרֶב הִתְחַבְּאוּ דָּלִיָּה וְרוּתִי מֵאֲחוֹרֵי עֵץ הָאַשּׁוּחַ וְהִמְתִּינוּ. וְאָכֵן, שׁוּב הוֹפִיעָה הַצִּפּוֹר בַּעֲלַת הֶחָזֶה הָאָדֹם וְהָעֵינַיִם הַבְּהִירוֹת.

הַיְלָדוֹת שָׁמְעוּ אֶת הַצְּוִיחָה, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ קָרְאָה לַקִּיכְלִי לְהִתְקָרֵב אֶל הַסּוֹרָגִים; הֵן רָאוּ כֵּיצַד הִיא מַאֲכִילָה אֶת הַצִּפּוֹר הַקְטַנָּה חַסְרַת־הַנּוֹצוֹת.

בְּכָל בֹּקֶר וָעֶרֶב חָזַר וְנִשְׁנָה הַמַּחֲזֶה, אַךְ דָּלִיָּה וְרוּתִי לֹא עָיְפוּ מִלַּעֲקֹב אַחֲרָיו.

בֹּקֶר אֶחָד אָמְרָה דָּלִיָּה לַאֲחוֹתָהּ: – הַסְבוּרָה אַתְּ כִּי הַקִיכְלִי יָכוֹל כְּבָר לָעוּף?

וּבָעֶרֶב, כְּשֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן כְּבָר שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ, נִשְׁמְעָה תְּשׁוּבָתָהּ שֶׁל רוּתִי:

– מָחָר נִפְתַּח אֶת הַכְּלוּב וְנִרְאֶה.

– אֶשְׂמַח לִרְאוֹתָהּ מְקַפֶּצֶת עַל הָעֲנָפִים – אָמְרָה דָּלִיָּה.

– אֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירָתָהּ – הֵשִׁיבָה רוּתִי וְנִרְדְּמָה.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר מִהֲרוּ שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת לִפְתֹחַ אֶת הַכְּלוּב וּלְשַׁחְרֵר אֶת הַצִּפּוֹר.

אוּלָם הַקִּיכְלִי לֹא שָׁכַח אֶת מֵיטִיבוֹתָיו, וּבֹקֶר־בֹּקֶר בָּא בְּלִוְיַת הַצִּפּוֹר הָאַדְמוֹנִית וְזִמֵּר לִכְבוֹדָן.

 

תִּגְרָתִי הָרִאשׁוֹנָה עִם הַתְּאוֹ    🔗

בִּמְלֹאת לִי שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנִים הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד בְּבֵית־הַמִּסְחָר “גּוֹלְד וְשׁוּת'” בְּלוֹנְדוֹן. עִסְקֵי בֵּית־הַמִּסְחָר קִשְׁרוּ אוֹתָנוּ עִם מְדִינוֹת אַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית, וּסְנִיפֵנוּ בְּעִיר הַחוֹף נַאטַאל הִתְקַיֵּם כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת.

לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדָה נִתְבַּקַשְׁתִּי לִנְסֹעַ לְנַאטַאל, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל פָּקִיד אַחֵר, שֶׁמִּטַעֲמֵי בְּרִיאוּת לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר שָׁם.

הַהַצָּעָה קָסְמָה לִי מְאֹד. רֵאשִׁית – הֻבְטְחָה לִי הַעֲלָאָה בַּמַּשְׂכֹּרֶת. שֵׁנִית – הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהַכִּיר אֶת הַחַיִּים בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת.

וּבְכֵן, נָסַעְתִּי מֵאַנְגְלִיָה לְנַאטַאל, וְעַד מְהֵרָה נִכְנַסְתִּי לְמַסְלוּל עֲבוֹדָתִי הַחֲדָשָׁה. הַבְּכִירִים מִמֶּנִּי בַּמִּשְׂרָד הִתְיַחֲסוּ אֵלַי יָפֶה וְגִלּוּ מִדָּה מְרֻבָּה שֶׁל הַכְנָסַת־אוֹרְחִים.

הָיָה בְּדַעְתִּי לַעֲסֹק קִמְעָה בְּצַיִד, אַךְ נוֹדַע לִי כִּי מִתְּחִלַּת סֶפְּטֶמְבֶּר וְעַד לְסוֹף מַאי מְסַכְּנוֹת הַמַּחֲלוֹת שֶׁבְּעֵמֶק נְהַר־אוֹרַנְג' וּמְחוֹזוֹת טְרַנְסְוַאל אֶת בְּרִיאוּתָם שֶׁל בְּנֵי אֵירוֹפָּה. הֶחְלַטְתִּי אֵפוֹא לְהַמְתִּין וּלְנַצֵל אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתַי בְּמוֹעֵד מְאֻחָר יוֹתֵר.

בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף הִגִּיעָה לְיָדִי הִזְדַמְנוּת נְאוֹתָה. הָאָדוֹן יַאן פַאן־לִיפְּן, אִכָּר הוֹלַנְדִי וְיָדִיד וָתִיק שֶׁל אָדוֹן אַלְרַאדִיס, מְנַהֵל מִשְׂרָדֵנוּ, הִזְמִינַנִי לְבֵיתוֹ.

הֻקְצְבָה לִי חֻפְשָׁה שֶׁל שְׁבוּעַיִם וּמִיָּד פָּתַחְתִּי בַּהֲכָנוֹת לִקְרַאת הַמַּסָּע. לָקַחְתִּי אִתִּי שְׁנֵי רוֹבִים – רוֹבֶה וְרוֹבֵה־צַיִד – אֶת כַּלְבִּי בַּאיַאר וְסוּס חָסֹן וּבָרִיא. הָעֲגָלָה הַמְכֻסָּה, שֶׁיָּצְאָה מִנַּאטַאל אֶל הַמֶּשֶׁק שֶׁל הָאָדוֹן פַאן־לִיפְּן, הָיְתָה רְתוּמָה לִשְׁנֵים־עָשָׂר שְׁוָרִים.

הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּמַּסָּע הָיוּ הָאִכָּר עַצְמוֹ, בְּנוֹ הַצְעִיר, אֲנִי וְאַרְבָּעָה מְשָׁרְתִים מִילִידֵי הַשֵּׁבֶט הַבּוּשְׁמָנִי. כָּל הַיּוֹם נָסַעְנוּ, לִפְנוֹת עֶרֶב חָנִינוּ, וּבַלַּיְלָה נַחְנוּ.

הָאָדוֹן פַאן־לִיפְּן סֵרֵב לְהִתְמַהְמֵהּ וְעַל כֵּן לֹא עָלָה בְּיָדִי לְהִתְוַדַּע אֶל חַיוֹת־הַצַיִד, שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנֵינוּ בַּדֶּרֶךְ.

בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אִכַּפְתִּי אֶת סוּסִי וְהֶחְלַטְתִּי לַעֲסֹק בְּצַיִד, שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ לְצֵאתֵנוּ לַדֶּרֶךְ.

הָאֲדָמָה הָיְתָה אַדְמַת־עֲרָבָה מִכֻסָה שִׂיחִים וּקְבוּצוֹת אִילָנוֹת בּוֹדְדִים. פֹּה וָשָׁם גָּדַל עֵשֶׂב קָצָר. רָכַבְתִּי לְאֹרֶךְ הָעֵמֶק, בָּאֲוִיר הַבָּהִיר וְהַצַּח, וְנִזְכַּרְתִּי בְּסִפְרֵי הַהַרְפַּתְקָאוֹת, שֶׁקָרָאתִי בָּהֶם בִּלְהִיטוּת בְּנַעֲרוּתִי. לְמַעַן הָאֱמֶת, סִיַּמְתִּי אֶת לִמּוּדַי בְּבֵית־הַסֵּפֶר לֹא מִכְּבָר, וְהָעוֹלָם הָיָה בַּעֲבוּרִי עָשִׁיר בְּהַפְתָּעוֹת.

לְפֶתַע הוּסְבָה תְּשׂוּמֶת־לִבִּי לַעֲנַן אָבָק. שֶׁעָלָה וְהִתְרוֹמֵם לֹא הַרְחֵק מִמֶּנִּי, כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים רָאִיתִי עֵדֶר קָטָן מִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַבִּקְעָה. בְּהֶתְאֵם לַצִּיּוּרִים שֶׁרָאִיתִי וְהַסְּפָרִים שֶׁקָרָאתִי הֶחְלַטְתִּי כִּי נִתְקַלְתִּי בְּעֵדֶר תְּאוֹאִים.

לֹא הִרְבֵּיתִי לַחֲשֹׁב. הֵאַצְתִּי בְּסוּסִי אַמִּיץ־הַלֵּב וְהַזָּרִיז וְרָדַפְתִּי אַחַר הָעֵדֶר. כַּלְבִּי בַּאיַאר רָץ קָדִימָה. יָרִיתִי, טָעַנְתִּי אֶת רוֹבִי, וְשׁוּב יָרִיתִי. אוּלָם יְרִיּוֹתַי לֹא הִפְחִידוּ אֶת הָעֵדֶר, שֶׁכֵּן הוּא הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ לְלֹא מַעֲצוֹר. הִשְׁתַּדַּלְתִּי אֵפוֹא לְהִתְקָרֵב וְלִירוֹת בְּיֶתֶר דִּיּוּק.

בֵּינְתַיִם הִגַּעְתִּי לְאַדְמַת־בִּצּוֹת. קְנֵי־סוּף וַעֲשָׂבִים גְבֹהִים גָּדְלוּ שָׁם לְמַכְבִּיר. שֵׁעַרְתִּי כִּי אֲנִי נִמְצָא בְּקִרְבַת נָהָר אוֹ אֲגַם קָטָן.

הִשְׁתּוֹקַקְתִּי מְאֹד לִירוֹת עוֹד יְרִיָּה אַחַת בְּטֶרֶם יַגִּיעַ הָעֵדֶר אֶל הַמַּיִם, וְסוּסִי הֶעָיֵף עָשָׂה מַאֲמָץ עֶלְיוֹן וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְקַדֵּם בִּדְהָרָה.

וְהִנֵּה נִכְשַׁל הַסּוּס וְהִפִּיל אוֹתִי מֵעַל גַּבּוֹ. מִלְּבַד הַזַּעֲזוּעַ הַבִּלְתִּי צָפוּי, לֹא נֶחְבַּלְתִּי כְּלָל. פָּנִיתִי אֶל סוּסִי וְהִבְחַנְתִּי מִיָּד כִּי רַגְלוֹ שְׁבוּרָה. עֵינַי תָּרוּ אַחֲרֵי עֵדֶר־הַתְּאֹוִיִם וְרָאִיתִי כִּי הוּא נִכְנַס לְנָהָר קָטָן.

מַצָּבִי הָיָה עָגוּם: נִמְצָאתִי לְבַדִּי בְּחֶבְרָתָם שֶׁל סוּס, שֶׁלֹא הָיָה עוֹד מְסֻגָּל לְשֵׂאתֵנוּ עַל גַּבּוֹ, וְכֶלֶב.

גְעִיּוֹת הוֹלְכוֹת וְגוֹבְרוֹת הוֹכִיחוּ לִי כִּי הָעֵדֶר פָּנָה אֲחוֹרַנִית וְצָעַד יָשָׁר לִקְרָאתִי בְּסַעֲרַת־מִלְחָמָה וּבִקְפִיצוֹת בֵּין הָעֲשָׂבִים הַגְּבֹהִים.

עֲיֵפוּתִי הַגּוּפָנִית, הַמֶּתַח הַבִּלְתִּי רָגִיל שָׁחוּשִַׁי הָיוּ נְתוּנִים בּוֹ וְחֹסֶר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל צְעִירוּתִי הֲפָכוּנִי לְפָזִיז. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי לִקְרַאת הָעֵדֶר, כְּשֶׁבַּאיַאר נוֹבֵחַ לְיָדִי, וְחָשַׁבְתִּי כִּי אוּכַל לְהַבְעִיתוֹ וּלְשַׁנּוֹת אֶת כִּוּוּן הִלוּכוֹ. עֵינֵיהֶם שֶׁל הַתְּאֹנִים הָיוּ אֲדֻמּוֹת וְזוֹעֲמוֹת, וְהַשָׁאוֹן שֶׁהֵקִימוּ דָּמָה לִלְשׁוֹן גַּלֵי הַיָּם הַסּוֹעֵר.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָלְטוּ אָזְנַי יְרִיּוֹת חַדּוֹת שֶׁל רוֹבִים: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ! עֵדֶר הַתְּאֹוִים נֶעֱצַר בְּמֶרְחַק־מָה מִמֶּנִּי, פָּנָה אֲחוֹרַנִית וְנֶעְלָם מֵעֵינַי…

לְאַחַר שֶׁחָזְרָה אֵלַי הַכָּרָתִי רָאִיתִי אֶת הָאָדוֹן יַאן פַאן־לִיפְּן, אֶת בְּנוֹ וְאֶת אַחַד הַמְשָׁרְתִים הַבּוּשְׁמָנִים עוֹמְדִים מֵעָלַי.

– נִצָּלְתָּ בְּנֵס, בַּחוּרִי – הָיוּ דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל אָדוֹן פַאן־לִיפְּן. – אִלְמָלֵא יְרִיּוֹתֵינוּ, שֶׁהִבְהִילוּ אֶת הַתְּאֹוִים, לֹא הָיִיתָ נִשְׁאָר בַּחַיִים. עַתָּה לֹא יַחְזְרוּ הַתְּאֹוִים לְהַתְקִיף אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים.

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְהוֹדוֹת לְךְ – גִּמְגַּמְתִּי.

– אֲנִי מְאֻשָּׁר – שִׁסַּע אָדוֹן פַאן־לִיפְּן אֶת דְּבָרַי – שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלֶיךָ בְּעוֹד מוֹעֵד. רָאִינוּ כִּי לֹא הוֹפַעְתָּ לַאֲרוּחַת־הַבֹּקֶר וּמִהַרְנוּ בְּעִקְבוֹתֶיךָ. הֲבִינוֹנוּ כִּי יָצָאתָ לְצַיִד בְּלִי לָדַעַת כַּמָּה מִסֻכָּן הַדָּבָר בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

– לֹא שֵׁעַרְתִּי כִּי הִנְנִי קָרוֹב כָּל־כָּךְ אֶל הַמַּחֲנֶה – אָמַרְתִּי בִּמְבוּכָה. – הֵן רָכַבְתִּי מֶרְחָק רַב.

רְאֵה נָא – הִסְבִּיר אָדוֹן פַאן־לִיפְּן בְּסַבְלָנוּת. – בְּשָׁעָה שֶׁרָדַפְתָּ אַחַר הָעֵדֶר רָכַבְתָּ בְּמַעְגָּל וְחָזַרְתָּ לְמָקוֹם הַקָּרוֹב אֶל הַמַּחֲנֶה. עָלֶיךָ לִסְלֹחַ לִי, יְדִידִי – הִמְשִׁיךְ אָדוֹן פַאן־לִיפְּן בִּרְצִינוּת רַבָּה – אַךְ מֵחוֹבָתִי לוֹמַר לְךָ כִּי הַבֹּקֶר נָהַגְתָּ כְּסָכָל. אַתֶּם הָאַנְגְּלִים חוֹשְׁבִים כִּי אֶפְשָׁר לָצֵאת לְצַיִד בְּעֶזְרַת אֹמֶץ לֵב וָכֹחַ. לֹא כֵן הַדָּבָר. דְּרוּשִׁים גַּם זְהִירוּת וְנִסָיוֹן. אֵין לָצֵאת לְצַיִד בְּלִי לְהַכִּיר אֶת הָאָרֶץ וְאֶת טִבְעָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמְצוּיִים בָּהּ. וָלֹא, עָלוּל הַצַיָּד לְהִסָּפוֹת יַחַד עִם סוּסוֹ, אוֹ לִשְׁבֹּר אֶת רַגְלוֹ. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲחֵרִים הֵם בִּלְתִּי יְדוּעִים לְךָ, וּלְפִיכָךְ אֵינְךְ מוּכָן עֲדַיִן לָצוּד יְחִידִי.

– הָיִיתִי נִמְהָר וּבִלְתִּי זָהִיר – הִתְנַצַּלְתִּי.

– יָפָה, יָפֶה – אָמַר הָאָדוֹן פַאן־לִיפְּן. נַחֲזֹר אֵפוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, נֹאכַל אֲרוּחַת־ בֹּקֶר וְנִשְׁכַּח אֶת הַהַרְפַּתְקָה כֻּלָהּ.

וְכָךְ חָזַרְנוּ, כְּשֶׁאֲנִי מוֹלִיךְ אַחֲרַי אֶת סוּסִי הַצּוֹלֵעַ וּבַּאיַאר רָץ לְצִדִּי וּמְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ.

יְמֵי הַמַּסָּע הַבָּאִים עָבְרוּ עָלֵינוּ לְלֹא כָּל מְאֹרָעוֹת מְיֻחָדִים.

בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן פַאן־לִיפְּן קִבְּלוּ אֶת פָּנַי בְּחִבָּה, כְּדַרְכָּם שֶׁל הַהוֹלַנְדִים בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה, וְהִנְעִימוּ עָלַי אֶת בִּקוּרִי.

הִסְפַּקְתִּי לַעֲסֹק שָׁם בְּצֵיד אַיָּלוֹת, בְּצֵיד צִפָּרִים, וְסִיַּמְתִּי בְּצֵיד תְּאֹוִים.

אוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן פַאן־לִיפְּן וּבְנוֹ הִתְנַהֵל הַצַּיִד עַל עֶקְרוֹנוֹת מְקֻבָּלִים בְּהַצְלָחָה מְרֻבָּה.

 

תּוֹלְדוֹת מִשְׁפַּחַת חֲתוּלִים    🔗

גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי הָיְתָה חֲתוּלָה אֲפֹרָה וּמְכֻבֶּדֶת מְאֹד. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים הִתְגּוֹרְרָה בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָעַלְמָה בַּת־שֶׁבַע וְהִמְלִיטָה שָׁם בְּמֵרוּץ הַיָּמִים חֲמִשָּׁה גּוּרִים מְעַנְיְנִים, מִמִּינִים וּגְדָלִים שׁוֹנִים.

גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי הָיְתָה אֵם עֲרָנִית וַחֲבִיבָה, אֲשֶׁר גִּדְּלָה אֶת גּוּרֶיהָ כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ וּתְבוּנָתָהּ.

יוֹם אֶחָד אָמְרָה הָעַלְמָה בַּת־שֶׁבַע לְגִבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי:

– לֹא אוּכַל לְהַחֲזִיק בְּבֵיתִי גּוּרִים כֹּה רַבִּים, וְעַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לְחַלְקָם בֵּין יְדִידַי.

הָיוּ אֵלֶּה חֲדָשׁוֹת בִּלְתִּי מְשַׂמְחוֹת לָאֵם. אוּלָם לְאַחַר שֶׁשָׁקְלָה אֶת הַדְּבָרִים בְּדַעְתָּהּ, הֶחְלִיטָה כִּי הַגּוֹרָל הַצָּפוּי לְגוּרֶיהָ טוֹב יוֹתֵר מֵחֲנִיקָה וּטְבִיעָה.

– חֲתַלְתּוּלַי – אָמְרָה גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי בְּכֹבֶד רֹאשׁ. – הָעַלְמָה בַּת־שֶׁבַע תְּחַלֵּק אֶתְכֶם מָחָר בֵּין יְדִידֶיהָ, וּלְפִיכָךְ רְצוֹנִי לְהַסְבִּיר כֵּיצַד עֲלֵיכֶם לְהִתְנַהֵג בְּשָׁעָה שֶׁתִּהְיוּ רְחוֹקִים מִמֶּנִּי וּסְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים.

הַחֲתַלְתּוּלִים הֵגִיבוּ בִּילָלָה מְעוֹרֶרֶת רַחֲמִים, אַךְ כַּף רַגְלָהּ שֶׁל הָאֵם חָסְמָה

מִיָּד אֶת פִּיּוֹתֵיהֶם.

וְאֵלֶּה הָיוּ דִּבְרֵי גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי:

– הִנְנִי אוֹסֶרֶת עֲלֵיכֶם לְהִתְחַבֵּר עִם חֲתוּלִים זָרִים וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּקוֹנְצֶרְטִים שֶׁל חֲצוֹת לְאוֹר הַיָּרֵחַ, בְּלִי רְשׁוּתִי. עֲצָתִי תִּנָּתֵן לְכָל דּוֹרֵשׁ יוֹם יוֹם, אַחַר הַצָּהֳרַיִם, בַּחֹרְשָׁה. לֹא אֶשְׁכַּח אֶתְכֶם לְעוֹלָם וְאָבוֹא לְבַקֶּרְכֶם מִפַּעַם לְפַעַם, כְּשֶׁלֹא אֶהְיֶה עֲסוּקָה בִּלְכִידַת עַכְבָּרִים.

אוּץ וְחוּשׁ וְזוּזִי וּמוּשִׁי וְגוּשִׁי הֶאֱזִינוּ וְאַחַר כָּךְ רָבְצוּ לְיַד אִמָּם וְנָהֲמוּ, עַד שֶׁנָּפְלָה עֲלֵיהֶם תַּרְדֵּמָה.

אוּלָם גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי לֹא עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה. הִיא הִתְהַלְכָה בַּדִּירָה בְּרוּחַ נִסְעֶרֶת, וּמַרְאֵה יְלָדֶיהָ הַנְּתוּנִים בְמַצָב שֶׁל שִׁכְחָה מְבֹרֶכֶת עוֹרֵר בְּלִבָּהּ כְּאֵב עַז.

חָלַף חֹדֶשׁ יָמִים. פַּעַם נִזְדַּמַּנְתִּי לַחֹרְשָׁה. וְהִנֵּה רָאִיתִי שָׁם אֶת גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי מֻקֶּפֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ. הִתְקָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם חֶרֶשׁ, הִתְחַבֵּאתִי מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הָעֵצִים וְהֶאֱזַנְתִּי.

זוּזִי קִבְּלָה אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר וְסִפְּרָה כִּי בְּבֵיתָהּ מְצוּיִים אַרְבָּעָה יְלָדִים פְּרוּעִים. – מִשְׂחָקָם הֶחָבִיב בְּיוֹתֵר הוּא לִמְשֹׁךְ בְּאָזְנַי וּבִזְנָבִי, כְּדֵי לְהִוָּכַח אִם חֻבְּרוּ הֵיטֵב אֶל גּוּפִי. לְאַחַר מִכֵּן מַחֲלִיקִים הַיְלָדִים עַל גַּבִּי, עַד שֶׁכָּל שַׁעֲרוֹתַי סוֹמְרוֹת. לְבַסוֹף מַכְנִיסִים אוֹתִי לְתוֹךְ הָאַמְבַּטְיָה וּפוֹתְחִים אֶת בֶּרֶז הַמַּיִם. אִלוּ נִתַּן לִי לָנוּחַ – קָבְלָה זוּזִי – יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל אֵלֶּה. אַךְ בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת בְּפִנָּה חֲמִימָה מְצַוִּים עָלַי לָרוּץ אַחַר הַכַּדּוּר, עַד שֶׁדַּעְתִּי נִטְרֶפֶת עָלַי כָּלִיל. בְּקִצּוּר, אִמָּא – סִיְמָה זוּזִי אֶת דְּבָרֶיהָ – שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים כִּי חַיִּים, שֶׁאֵין לְשֵׂאתָם, הֵם חַיֵּי־כֶּלֶב. וּבְכֵן, טָעוּת בְּיָדָם. לְחַיִים כָּאֵלֶּה יִקְרֵא חַיֵּי־ חֲתוּלָה.

עַתָּה קָפַץ אָחִיהָ אוּץ מִמְּקוֹמוֹ. הוּא הָיָה כֻּלוֹ שָׁחֹר, כְּכוּשִׁי קָטָן, וְרַק כַּפּוֹת רַגְלָיו הִפְתִּיעוּ בְּלַבְנוּנִיּוּתָן. עֵינָיו הָיוּ שְׁחֹרוֹת וּשְׂפָמוֹ עָרוּךְ לְתִפְאֶרֶת, הוּא לֹא יָכֹל לְהִתְלוֹנֵן עַל רֹעַ מַזָלוֹ. אוּץ נָהַג לִישׁן עַל שָׁטִיחַ בְּפִנַּת חֲדַר הָאוֹרְחִים. הוּא קִבֵּל עֶצֶם יָפָה שֶׁל תַּרְנְגְלֶת לְכַרְסֵם וְחָלָב לִשְׁתּוֹת.

– בַּעֲלַת הַבַּיִת שֶׁלִי הִיא גְבֶרֶת זְקֵנָה – הִסְבִּיר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – וְיֵשׁ לָהּ חֶבְרָה נָאָה הַמִּתְאַסֶפֶת בְּבֵיתָהּ לִשְׁתִיַּת תֵּהּ. תַּעֲנוּג הוּא לִשְׁכַּב מִכֻוָּץ עַל הַשָּׁטִיחַ וּלְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הָרְכִילוּת עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַּכְּפָר. וְכֻלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי – סִיֵּם אוּץ אֶת דְּבָרָיו, כְּשֶׁהוּא מְתַקֵן אֶת שְׂפָמוֹ וְיוֹשֵׁב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, מוּכָן לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל אֲחוֹתוֹ מוּשִׁי.

חֲתַלְתּוּלָה זֹאת הָיְתָה בַּיְשָׁנִית מְאֹד, וּזְמַן רַב חָלַף בְּטֶרֶם הֵחֵלָּה לְדַבֵּר. מוּשִׁי, שֶׁכִּמְעַט גָּוְעָה בָּרָעָב, הָיְתָה כְּחוּשָׁה וְעַצְמוֹתֶיהָ בָּלְטוּ מֵעוֹרָהּ.

– אֲנִי סוֹפֶגֶת מַכּוֹת יוֹם יוֹם – יִלְלָה בְּעֶצֶב, – שֶׁכֵּן לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לִגְנֹב מָזוֹן, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת עַצְמוֹתַי יַחְדָּו.

וְכָאן הֻתְקְפָה מוּשִׁי הַמִּסְכָּנָה בְּשִׁעוּל אָיֹם, שֶׁעוֹרֵר דְּאָגָה בְּלֵב אִמָּהּ.

– הֲרֵינִי אוֹסֶרֶת עָלַיִךְ לְהַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר! – קָרְאָה הָאֵם בְּתֹקֶף – הַלַּיְלָה תָּלִינִי עִמִּי, אָכִין לָךְ אֲרוּחַת עֶרֶב וְתַבְלִין לְרִפּוּי הַשִּׁעוּל.

עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל גּוּשִׁי.

– הִזְדַּעְזַעְתִּי לִשְׁמֹעַ, שֶׁמּוּשִׁי נֶאֱלֶצֶת לִגְנֹב– פָּתְחָה וְאָמְרָה. – אִלּוּ נוֹדַע בָּרַבִּים כִּי אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי מְבַצֵעַ פְּעֻלָה נִשְׁחֶתֶת כָּל־כָּךְ, לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת עוֹד אֶת עֵינַי.

גוּשִׁי לֹא סִיְמָה אֶת דְּבָרֶיהָ, כִּי אִמָּהּ קָפְצָה מִמְקוֹמָהּ וְסָטְרָה לָהּ עַל פָּנֶיהָ.

– סָבָתֵךְ, הַגְבֶרֶת טַרְפוֹן קָרְאָה גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי בַּחֲמַת זַעַם – חִנְכָה אוֹתִי לִמְצֹא אֶת מְזוֹנוֹתַי בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל מָקוֹם. כָּךְ נָהַג חֲתוּלוֹ שֶׁל הָאָדָם הָרִאשׁוֹן וְכָךְ נוֹהֲגִים כָּל הַחֲתוּלִים שֶׁנּוֹלְדוּ אַחֲרָיו.

גוּשִׁי הִבִּיטָה בְּאִמָּהּ מְבֻיֶּשֶׁת בְּמִקְצָת. לְמַעַן הָאֱמֶת, אַף הִיא נָהֲגָה לְעַתִּים לִגְנֹב…

לְפֶתַע רָאֲתָה הָאֵם חָתוּל זָר עוֹמֵד בְּמֶרְחַק מָה וּמִסְתַּכֵּל בְּעִנְיָן רַב לְעֵבֶר גּוּשִׁי.

הִיא מִהֲרָה אֵלָיו, הִנְחִיתָה עָלָיו מַהֲלֻמָּה בְּכַף יָדָהּ וְיָעֲצָה לוֹ לָשֵׂאת אֶת רַגְלָיו וּלְהִתְרַחֵק.

הֶחָתוּל הַזָּר הִסְבִּיר שֶׁכַּוָּנוֹתָיו טוֹבוֹת וְכָל רְצוֹנוֹ רַק לְלַוּוֹת אֶת גּוּשִׁי הַבַּיְתָה.

הָאֵם סֵרְבָה לְהוֹסִיף וּלְבַזְבֵּז מִלִים. הִנְחִיתָה עַל הֶחָתוּל הַמְאֹהָב וְהַשׁוֹטֶה מַהֲלֻמָּה שְׁנִיָּה וְעָקְבָה בַּהֲנָאָה אַחַר בְּרִיחָתוֹ הַמְּהִירָה.

אַחַר כָּךְ חָזְרָה גִּבּוֹרָה אֲרִיאֵלִי לְגוּרֶיהָ וְהֶאֱזִינָה בְּשַׁלְוָה לְדִבְרֵי חוּשׁ הַקָּטָן.

– הַיּוֹם צַדְתִּי עַכְבָּר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי – סִפֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה וְהִנִּיחַ אֶת שְׁלָלוֹ לְרַגְלֵי אִמּוֹ. חוּשׁ לֹא נִרְגַע עֲדַיִן מִנִּצְחוֹנוֹ. עֵינָיו נוֹצְצוּ כִּשְׁנֵי גַּחֲלֵי אֵשׁ וּלְשׁוֹנוֹ לִקְקָה אֶת שְׂפָתָיו לְלֹא הֶפְסֵק.

– הָעַכְבָּר צָרַח וַאֲנִי הִתְיָרֵאתִי – הוֹדָה חוּשׁ. – לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ מִי מִשְּׁנֵינוּ יֵהָרֵג. נִרְאֶה כִּי יֵשׁ לְהִתְרַגֵל אַף לִצְרִיחוֹתָיו שֶׁל עַכְבָּר קָטָן…

הַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת.

– מִי יְקַבֵּל אֶת הָעַכְבָּר לַאֲרוּחַת־עֶרֶב? שָׁאֲלָה הָאֵם אֶת יְלָדֶיהָ.

כֻּלָם הִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד כִּי יֵשׁ לְהַעֲנִיקוֹ לְמוּשִׁי, הַגּוֹוַעַת בָּרָעָב.

הַחֲתוּלִים נִפְרְדוּ מֵאִמָּם וְהָלְכוּ הַבַּיְתָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ. גּוּשִׁי הִבִּיטָה סָבִיב וְתָמְהָה אִם תִּמְצָא עוֹד אֶת אֲהוּבָהּ.

לְבַסוֹף יָצָאתִי אַף אֲנִי מִמָּקוֹם מַחֲבוֹאִי. בְּבֵיתִי נִמְצְאָה חֲתוּלָה קְטַנָּה וַאֲנִי נֶחְפַּזְתִּי לְהַאֲכִילָהּ בְּיָד רְחָבָה, כְּדֵי שֶׁלֹא תִּתְלוֹנֵן עָלַי בְּאָזְנֵי אִמָּהּ.

 

יוֹסִי הַמִּסְכֵּן    🔗

מְאֹרְעוֹת חַיָּיו שֶׁל זַרְזִיר צָעִיר

בֵּיתוֹ שֶׁל הַדּוֹד בָּרוּךְ הָיָה בַּמּוֹשָׁבָה.

אַחְיוֹתַי וַאֲנִי גַּרְנוּ עִם הוֹרֵינוּ בְּמֶרְכַּז הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַסּוֹאֶנֶת וְהַנֶּחְפֶּזֶת, הָעוֹסֶקֶת בְּמִסְחָר וּבְתַעֲשִׂיָּה. בֵּיתֵנוּ הָיָה יָפֶה מְאֹד. אָמְנָם רַק רְצוּעַת גַּן צָרָה וְגָדֵר חֲזָקָה שֶׁל מְטִילֵי בַּרְזֶל הִפְרִידוּ בֵּינוֹ וּבֵין הָרחוֹב, אַך מֵאֲחוֹרָיו הָיָה שֶׁטַח נָאֶה שֶׁל דֶּשֶׁא עִם שִׂיחִים וְעֵצִים, עִם פְּרָחִים וְחוֹמָה גְּבֹהָה שֶׁל לְבֵנִים. כְּמוֹ־כֵן הָיָה לָנוּ בֵּית־קַיִץ עִם מְטַפְּסִים מִסְּבִיבוֹ.

וּבְכֵן, לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְלוֹנֵן.

בְּכָל זֹאת רָאִינוּ תָּמִיד בַּמּוֹשָׁבָה חֲלוֹם רָחוֹק שֶׁל אֶרֶץ־פְּלָאִים, וּבַבִּקּוּר הַשְּׁנָתִי שֶׁלָּנוּ בַּמֶּשֶׁק הַגָּדוֹל שֶׁל הַדּוֹד בָּרוּךְ – מְאֹרָע הַחוֹרֵג מִגֶּדֶר הָרָגִיל. הָיִינוּ מְצַפִּים לַבִּקּוּר בְּמֶשֶךְ חֳדָשִׁים רַבִּים, מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלָיו, מִתְגַּעְגְּעִים וּמַרְבִּים לְשׂוֹחֵחַ עַל אוֹדוֹתָיו גַּם לְאַחַר שֶׁכְּבָר חָלַף וְעָבַר.

הַדּוֹד בָּרוּךְ הָיָה רַוָּק, אֲבָל הוּא אָהַב יְלָדִים. הַדּוֹד בָּרוּךְ הָיָה טוֹב לֵב כָּל־כָּךְ, נֶחְמָד וְנָעִים, עַד שֶׁהַיְּשִׁיבָה עַל בִּרְכָּיו הָפְכָה לְמָקוֹר בִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל מְרִיבוֹת. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא הִצְלִיחַ לְהַשִׂיג מְקֹום יְשִׁיבָה הָיָה עוֹמֵד סְבִיבוֹ, אוֹ נִשְׁעָן עַל כִּסְאוֹ.

הַדּוֹד בָּרוּךְ הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ סִפּוּרִים עַל יְדִידֵי הַמּוֹשָׁבָה וַחֲבִיבֶיהָ. כְּלוֹמַר, סִפּוּרִים עַל בַּעֲלֵי־חַיִּים – וְלֹא עַל בְּנֵי־אָדָם.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ שׁוֹכְחִים לְהִתְעַנְיֵן בְּמַצָּבוֹ שֶׁל אֶחָד מִבַּעֲלֵי־הַחַיִּים וּלְהַצִּיג אֶלֶף שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנוֹת. וְהַדּוֹד בָּרוּךְ הַיָּקָר הָיָה טוֹרֵחַ וּמֵשִׁיב עַל הַכֹּל…

– אֶפְרָת הַזְּקֵנָה – הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ – הַסּוּסָה בַּעֲלַת הַמַּבָּט הָאִמָּהִי, תִּשְׂמַח לָשֵׂאת אֶתְכֶם עַל גַּבָּהּ; הַסְּיָח הַקָּטָן, יְצוּר כָּחוּשׁ עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם גְּבֹהוֹת, הוֹלֵךְ וְגָדֵל; תֶּרַח הַחֲמוֹר, מַחְכִּים מִיּוֹם לְיוֹם; הַפָּרָה חוּמָה, הַנּוֹתֶנֶת לָנוּ שַׁמֶּנֶת וְחֶמְאָה, עֲדַיִן מְלַקֶּקֶת אֶת הַחַלְבָּנִית; הַתַּרְנְגוֹל הַגָּדוֹל הוּא עַז־פָּנִים; וְזָרִיז, כֶּלֶב הָרוֹעֶה, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְנוֹבֵחַ, כַּאֲשֶׁר רַק מַזְכִּירִים אֶת שְׁמוֹתֵיכֶם.

חֹרֶף אֶחָד חָלִיתִי וְשָׁכַבְתִּי בְּמִטָּתִי זְמַן רַב.

הַדּוֹד בָּרוּךְ בָּא לְבַקְּרֵנִי, הִבִּיט בִּי וְאָמַר:

– הֲרֵינִי מַזְמִין אוֹתְךָ לְבֵיתִי וּמַבְטִיחַ כִּי לְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים תִּהְיֶה בָּרִיא כַּשּׁוֹר.

וְכָךְ הָחְלַט כִּי אֶסַּע עִם הַדּוֹד בָּרוּךְ.

הוֹ־הוֹ, כַּמָּה קִנְּאוּ בִּי אַחְיוֹתַי!

רָצִיתִי לְרוֹמֵם אֶת רוּחָן, וְעַל כֵּן הִבְטַחְתִּי – בְּלִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר – כִּי בְּשׁוּבִי אָבִיא לָהֶן שַׁי.

אֵין כָּל צֹרֶךְ לְסַפֵּר כַּמָּה נֶהֱנֵיתִי בַּמּוֹשָׁבָה, בְּמִשְׁקוֹ שֶׁל הַדּוֹד בָּרוּךְ. אֹמַר רַק כִּי נֶהֱנֵיתִי כְּפִי שֶׁיָּכוֹל לֵהָנוֹת רַק בֶּן־עִיר הָעוֹבֵר אֶל הַכְּפָר. מִיּוֹם לְיוֹם הָלְכוּ לְחָיַי וְהֶאְדִּימוּ וְלִבִּי עָלַץ בְּקִרְבִּי. לֹא הָיָה בַּעַל־חַי בַֹמֶּשֶׁק, שֶׁלֹּא הִתְיַדַּדְתִּי עִמּוֹ. אֲפִלּוּ הַצִּפֳּרִים הַמְּעוֹפְפוֹת בִּתְכֵלֶת הַשָּמַיִם, הַבּוֹנוֹת אֶת קִנֵּיהֶן עַל צַמְרוֹת הָעֵצִים וְעַל הַשִׂיחִים, לֹא הָיוּ נִבְהָלוֹת מִפָּנַי.

אֶחָד מִתַּעֲנוּגוֹתַי הָעִקָּרִיִּים הָיָה לָקוּם בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד וְלַעֲקֹב אַחַר הַזַּרְזִירִים.

בֶּחָצֵר הָיְתָה בִּקְתָּה, שֶׁשִׁמְּשָׁה אֵי־פַּעַם לִמְגוּרִים, וְעַתָּה הֻפְקְרָה לָעַכְבָּרִים. אוּלָם הַזַּרְזִירִים, שֶׁנָטְלוּ לְעַצְמָם אֶת הָאֲרֻבּוֹת. בָּנוּ שָׁם אֶת קִנֵּיהֶם וְגִדְּלוּ בּתוֹכָם אֶת גּוֹזָלֵיהֶם בְּקוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה, לֹא הִנִּיחוּ לָעַכְבָּרִים לְמַלֵּא אֶת כָּל הַבִּקְתָּה.

הַזַּרְזִירִים הָיוּ מְעוֹרְרִים בִּי צְחוֹק. שִׁירָתָם דָּמְתָה לְקוֹל הַנִּשְׁמָע בְּשָׁעָה שֶׁמְּגָרְדִים אֶת הַמַּחֲבַת בְּסַכִּין, אַךְ הֵם הֶאֱמִינוּ כִּי הוֹצִיאוּ מִגְרוֹנוֹתֵיהֶם מַנְגִּינוֹת נֶהְדָּרוֹת.

יוֹם אֶחָד הִתְחוֹלְלָה מְהוּמָה בִּלְתִּי רְגִילָה בֵּין הַזַּרְזִירִים. אַחַד הַגּוֹזָלִים נָפַל לְתוֹךְ הָאֲרֻבָּה. לְמַזָּלוֹ, הִגַּעְתִּי לְשָׁם בְּעוֹד מוֹעֵד וּמָנַעְתִּי אֶת הָעַכְבָּרִים מִלִטְרֹף אוֹתוֹ.

מַה קָטָן, יָפֶה וְנֶחְמָד הָיָה הַזַּרְזִיר! הוּא לֹא דָּמָה כְּלָל לַזַּרְזִירִים הַמְּבֻגָּרִים. פִּיו הָיָה צָהֹב וְרָחָב וּזְנָבוֹ זָעִיר. חָפַצְתִּי לְהַחֲזִירוֹ אֶל קִנֹּו, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶהוּ הַקֵּן שֶׁמִּמֶּנּוּ נָפַל.

“אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְאַלֵּף אוֹתוֹ וּלְגַדְּלוֹ”, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, “הָיִיתִי מֵבִיא לְאַחְיוֹתַי שַׁי נִפְלָא!”

שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בִּכְלוּב קָטָן שֶׁל חוּטֵי בַּרְזֶל, תָּלִיתִי אֶת הַכְּלוּב עַל מַסְמֵר מִחוּץ לַחַלּוֹן, וְהוֹרָיו בָּאוּ לְהַאֲכִילוֹ. בַּלַּיְלָה הָיִיתִי מַכְנִיס אֶת הַכְּלוּב פְּנִימָה. עִם שַׁחַר הָיָה הַזַּרְזִיר מֵעִיר אוֹתִי בִּצְרִיחָה וְתוֹבֵעַ כִּי אַאֲכִילוֹ בּתוֹלָעִים וּבְפּוּדִינְג שֶׁל אֲפוּנָה.

הַזַּרְזִיר שֶׁלִּי לֹא יָדַע כָּל פַּחַד. הוּא הָיָה הַנּוֹעָז, לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר הֶחָצוּף, מִכָּל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף שֶׁהִכַּרְתִּי.

מֵאַחַר שֶׁתָּלִיתִי אֶת הַכְּלוּב יוֹם יוֹם, בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד, עַל הַמַּסְמֵר שֶׁמִּחוּץ לַחַלּוֹן, שָׁמַע הַזַּרְזִיר אֶת כָּל קוֹלוֹת הַמֶּשֶׁק וְלָמַד אוֹתָם. בִּרְבוֹת הַיָּמִים לֹא חָדַל הַזַּרְזִיר לְדַבֵּר. הַכְּלוּב לֹא הָיָה נָעוּל, וְהוּא יָכֹל לָצֵאת מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת. הַזַּרְזִיר הָיָה הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתַי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְרַק בַּלַּיְלָה נִכְנַס לַכְּלוּב וְיָשֵׁן.

לְדוֹדִי הָיָה סוּס, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם יוֹסִי. הַזַּרְזִיר חִבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד וְהָיָה רָגִיל לְהִתְיַצֵּב בֵּין שְׁתֵּי אָזְנָיו וְלִצְוֹחַ בְּקוֹל צָלוּל וּבָרוּר: “מַהֵר, יוֹסִי!” וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה חוֹזֵר עַל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת פְּעָמִים אֵין סְפֹר, קָרָאנוּ אַף לוֹ בְּשֵׁם יוֹסִי.

דּוֹדִי רָוָה נַחַת מִן הַזַּרְזִיר וְהוּא הָיָה אוֹמֵר לִי: הַאֵין הוּא נֶחְמָד?

כֵּיצַד אֲתָאֵר אֶת הַשִׂמְחָה וְהַהִתְפָּעֲלוּת שֶׁל אַחְיוֹתַי הַקְּטַנּוֹת, כְּשֶׁהִצַּגְתִּי לִפְנֵיהֶן אֶת יוֹסִי? מִיָּד, לְאַחַר שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלוּב, הִתְעוֹפֵף וּבָדַק אֶת כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת, כְּשֶׁהוּא מוֹכִיחַ כִּי סְבִיבָתוֹ הַחֲדָשָׁה מְעוֹרֶרֶת בּוֹ הִתְפָּעֲלוּת וְעִנְיָן.

יוֹסִי הָיָה בָּא אַחֲרֵינוּ אֶל הֶחָצֵר, נִצָּב עַל רֹאשׁ אֶחָד מֵאִתָּנוּ אוֹ עַל שִׂיחַ. הָיָה מִתְרוֹמֵם אֶל גַּג הַבַּיִת, מְשׂוֹחֵחַ עִם הָאַנְקוֹרִים וְחוֹזֵר אֵלֵינוּ.

יוֹסִי הַמִּסְכֵּן, כַּמָּה אֲהַבְנוּהוּ! הוּא הָיָה טַרְדָּנִי כָּל־כָּךְ, אַךְ אָנוּ סָלַחְנוּ לוֹ בְּרָצוֹן. יוֹסִי הָיָה חוֹדֵר לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם. חַרְטֻמּוֹ שִׁמֵּשׁ לוֹ כְּפַטִּישׁ וְאִזְמֵל גַּם יַחַד וְהוּא הָיָה פּוֹתֵחַ וּמְנַקֵּב כָּל חֲבִילָה וַחֲבִילָה, שֶׁהוּבְאָה אֶל הַבַּיִת. יוֹסִי לֹא הִסְתַּפֵּק בִּרְאִיַּת בֻּבּוֹתֵיהֶן שֶׁל אַחְיוֹתַי, וְחָש צֹרֶךְ לְהַגִּיעַ תָּמִיד אֶל נְסֹרֶת הָעֵצִים שֶׁבְּתוֹכָן.

אַךְ אֲהָהּ! יוֹם אֶחָד נִכְנַס לַחֲצֵרֵנוּ חָתוּל בִּלְתִּי יָדוּעַ, שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים, וְטָרַף אֶת יוֹסִי. מָצָאנוּ אֶת הַגְּוִיָּה הַשְּׁסוּעָה וְהִזַּלְנוּ דְּמָעוֹת לָרֹב. הִכְנַסְנוּ אֶת שְׂרִידָיו לְתֵבַת סִיגָרִיוֹת וְקָבַרְנוּ אוֹתָם תַּחַת עֵץ הַתַּפּוּחַ, שֶׁעַל עֲנָפָיו שָׁר שִׁירִים רַבִּים.

וְעַל קְלִפַּת הָעֵץ חָרַטְתִּי אֶת הַמִּלִּים:

יוֹסִי הַמִּסְכֵּן.

 

קְרַמְבַּמְבוּלִי    🔗

צַיַּד הַמָּחוֹז הוֹפּ הֶאֱמִין כִּי אַהֲבָה אֲמִתִּית, הַקַּיֶּמֶת וְעוֹמֶדֶת לְעוֹלָם, עֲשׂוּיָה לְהִתְעוֹרֵר רַק פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים.

כְּלָבִים רַבִּים הָיוּ לוֹ לְהוֹפּ. אֲבָל אָהוּב וּבִלְתִּי נִשְׁכָּח הָיָה רַק כֶּלֶב אֶחָד בִּלְבַד – קְרַמְבַּמְבוּלִי.

בִּקְרַמְבַּמְבוּלִי זָכָה הוֹפּ הוֹדוֹת לְעֵסֶק חֲלִיפִין אֲשֶׁר נֶעֱרַךְ בַּמִּסְבָּאָה “גּוּר־אַרְיֵה” בֵּינוֹ וּבֵין עוֹזְרוֹ שֶׁל מְפַקֵּחַ־יְעָרוֹת, שֶׁנּוֹתַר בְּלִי עֲבוֹדָה.

אַהֲבָתוֹ שֶׁל צַיַּד־הַמָּחוֹז הִתְעוֹרְרָה בּוֹ מִיָּד וְנִשְׁתַּמְּרָה עַד לִנְשִׁימָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַכֶּלֶב.

בַּעל הַכֶּלֶב יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָן, עִם כּוֹס־יַיִן שָׂרוּף בְּיָדוֹ, וּלְאַחַר שֶׁרוֹקֵן אוֹתָהּ עַד תֻּמָּהּ קִלֵּל וְדָרַשׁ מַשְׁקֶה נוֹסָף, חִנָּם אֵין כָּסֶף.

עוֹזְרוֹ שֶׁל מְפַקֵּחַ־הַיְּעָרוֹת לְשֶׁעָבַר הָיָה גֶּבֶר גּוּץ וְעוּל לְיָמִים, כָּחוּשׁ וּמְצֻמָּק כְּאִילָן קָמֵל וְיָבֵשׁ; שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הָיוּ צְהֻבּוֹת, וְאַף זְקָנוֹ הַמְּדֻבְלָל צָהֹב. מְעִיל הַצַּיָּדִים, שֶׁנּוֹתַר לוֹ לִפְלֵטָה מֵהַיָּמִים הַטּוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, נָשָׂא עָלָיו סִימָנִים שֶׁל בִּלּוּי־לַיְלָה בִּתְעָלַת הָרְחוֹב.

הוֹפּ לֹא נָהַג לְהִתְרוֹעֵעַ עִם רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, אַךְ הַפַּעַם יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַצָּעִיר וְנִכְנַס עִמּוֹ בְּשִׂיחָה.

עַד מְהֵרָה נוֹדַע לוֹ כִּי בֶּן־הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה מִשְׁכֵּן כְּבָר אֵצֶל בַּעַל הַמִּסְבָּאָה אֶת רוֹבֵהוּ וְאֶת יַלְקוּט הַצַּיָּדִים, וְעַתָּה חָפֵץ לְמַשְׁכֵּן גַּם אֶת כַּלְבּוֹ. אוּלָם בַּעַל הַמִּסְבָּאָה סֵרֵב לְקַבֵּל מַשְׁכּוֹן הַחַיָּב בִּמְזוֹנוֹת.

הוֹפּ לֹא גִּלָּה אֶת רַחֲשֵׁי לִבּוֹ, וְרַק הִזְמִין בַּקְבּוּק שֶׁל יַיִן שָׂרוּף, עָשׂוּי דֻּבְדְּבָנִים, וּמָזַג מִמֶּנּוּ לְכוֹסִיתוֹ שֶׁל מְחֻסַּר־הָעֲבוֹדָה. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה בָֹא הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם. הַצַּיָּד שִלֵּם בַּעֲבוּר שְׁנֵים־עָשָׂר בַּקְבּוּקִים נוֹסָפִים שֶׂל יַיִן שָׂרוּף, עָשׂוּי דֻּבְדְּבָנִים, וְהַכֶּלֶב הָפַךְ לְקִנְיָנוֹ.

לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַנָּע־וַנָד יֵאָמֵר כִּי הוּא לֹא מָסַר אֶת כַּלְבּוֹ בְּרָצוֹן אוֹ בְּקַלּוּת. בְּהוֹצִיאוֹ מִכִּיסוֹ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁל הַכֶּלֶב וּבְכָרְכוֹ אוֹתָהּ עַל צַוָּארוֹ, רָעֲדוּ יָדָיו כָּל־כָּךְ שֶׁהַצַּיָּד חָשַׁב כִּי הַפְּעֻלָּה לֹא תִּסְתַּיֵּם לְעוֹלָם.

הוֹפּ הִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּא בְּסֵתֶר־לִבּוֹ עַל יָפְיוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב. גִּילוֹ לֹא הָיָה לְמַעְלָה מִשְׁנָתַיִם וְצִבְעוֹ צָהֹב כֵּהֶה. בְּאֶמְצַע מִצְחוֹ נִסְתַּמְּנָה רְצוּעָה לְבָנָה, שֶׁקַוִּים דַּקִּיקִים הִתְפַּשְּׁטוּ מִמֶּנָּה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, כִּמְחָטִים שֶׁל עֲצֵי מַחַט. עֵינָיו הָיוּ גְּדוֹלוֹת, שְׁחֹרוֹת, מְאִירוֹת, וַעֲטוּרוֹת בְּטַבָּעוֹת צְהַבְהַבּוֹת בְּהִירוֹת. אָזְנָיו הָיוּ אֲרוּכּוֹת וֹלְלֹא כָּל דֹּפִי.

לְמַעַן הָאֱמֶת, הַכֶּלֶב כֻּלּוֹ, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד לִקְצֵה חָטְמוֹ הָיָה מֻשְׁלָם וּלְלֹא כָּל פְּגָם. חָסֹן הָיָה וְגָמִישׁ וְרַגְלָיו אַרְבָּעָה עַמּוּדִים חַיִּים הַמְּסֻגָּלִים לָשֵׂאת עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ גּוּף שֶׁל צְבִי. עִם זֹאת, לֹא הָיוּ רַגְלָיו עָבוֹת יוֹתֵר מֵרַגְלֶיהָ שֶׁל אַרְנֶבֶת.

לֹא הָיָה כָּל סָפֵק כִּי לְכֶלֶב זֶה שַׁלְשֶׁלֶת יֻחֲסִין עַתִּיקָה וּטְהוֹרָה!

הָעֵסֶק הַנִּפְלָא הִרְנִין אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַצַּיָּד, אַךְ בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶש מְעֻשֶׂה שָׁאַל:

– מַה שְׁמוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב?

– כְּשֵׁם הַמַּשְׁקֶה שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָפַכְתָּ לִבְעָלָיו: קְרַמְבַּמְבוּלִי – הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

– יָפֶה, יָפֶה. הֲתֵלֵךְ אֵפוֹא עִמִּי קְרַמְבַּמְבוּלִי? קָדִימָה!

לַשָׁוְא. הַצַּיָּד קָרָא לוֹ בְּשֵׁמוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻנִּים, שָׁרַק, גָּרַר אוֹתוֹ, אַךְ הַכֶּלֶב לֹא נִשְׁמַע. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַפּוֹחֵז, שֶׁעֲדַיִן נֶחֱשַׁב בְּעֵינָיו לַאדוֹנָיו, וְיִבֵּב.

לְאַחַר מַאֲמַצִּים רַבִּים חָסַם הוֹפּ אֶת פִּי הַכֶּלֶב, הֱטִילוֹ לְתוֹךְ שַׂק וּנְשָׁאוֹ בְּמֶרְחָק שֶׁל שָׁעוֹת רַבּוֹת עַד לְבֵיתוֹ.

*

חֳדָשִׁים תְּמִימִים חָלְפוּ בְּטֶרֶם הִכִּיר קְרַמְבַּמְבוּלִי בַּאדוֹנָיו הֶחָדָשׁ. פְּעָמִים רַבּוֹת נִסָּה לְהִמָּלֵט, וּבְכָל פַּעַם סָפַג מַכּוֹת, חֵרוּתוֹ נִגְזְלָה מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִכְבַּל בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁהִכְבִּידָה עַל צַוָּארוֹ. לְבַסּוֹף נִכְנַע הַכֶּלֶב וּכְנִיעָתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה.

קְרַמְבַּמְבוּלִי! אֵין לָשׁוֹן אֲשֶׁר תּוּכַל לְתָאֵר אֶת מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. הוּא הָיָה שַׁקְדָּן, יְדִידוּתִי וְשׁוֹמֵר נֶאֱמָן.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל צַיַּד־הַמָּחוֹז הֵחֵלָה לְקַנֵּא ַּכֶּלֶב.

– הַאֵין לְךָ כָּל דָּבָר לְסַפֵּר לִי? הָיְתָה שֹׁוֹאֶלֶת אֶת בַּעֲלָה בָּעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם נִקְּתָה אֶת הַבַּיִת, כִּבְּסָה, בִּשְׁלָה וְסָרְגָה, – הַאִם שִׂיחוֹתֶיךָ עִם הַחַיָּה הַזֹּאת גָּזְלוּ מִמְּךָ אֶת הַיְּכֹלֶת לְנַהֵל שִׂיחָה עִם בְּנֵי־אָדָם?

צַיַּד־הַמָּחוֹז נֶאֱלַץ לְהוֹדוֹת כִּי יֵשׁ מִן הָאֱמֶת בִּדְבָרֶיהָ, אֶלָּא שֶׂלּא יָדַע כֵּיצַד לְשַׁנּוֹת אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים.

וְכִי עַל־מָה יָכוֹל הָיָה לְשׂוֹחֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ? יְלָדִים לֹא נוֹלְדוּ לָהֶם. בָּקָר לֹא טֻפַּח בְּמִשְׁקָם, וְעוֹפוֹת הַבַּיִת לֹא עִנְיְנוּהוּ. לְעֻמַּת זֹאת לֹא נָתְנָה אִשְׁתּוֹ אֶת דַּעְתָּה עַל עִנְיְנֵי הַצַּיִד וְהַרְפַּתְקָאוֹת הַצַּיָּדִים.

לְאַחַר יָמִים רַבִּים מָצָא הוֹפּ מוֹצָא מִן הַמֵּצַר. בְּמְקוֹם לְדַבֵּר עִם קְרַמְבַּמְבוּלִי, הֵחֵל לְדַבֵּר עִם אִשְׁתּוֹ עַל קְרַמְבַּמְבוּלִי. הוּא סִפֵּר לָהּ עַל הַקִּנְאָה שֶׁהַכֹּל מְקַנְּאִים בּוֹ בִּגְלַל הַכֶּלֶב, וְעַל הַסְּכוּמִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר הִצִּיעוּ לוֹ בַּעֲבוּרוֹ.

חָלְפוּ שְׁנָתַיִם יָמִים. יוֹם אֶחָד הוֹפִיעָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל צַיַּד־הַמָּחוֹז אֵשֶׁת הַגְּרַאף, נוֹתֵן לַחְמוֹ, וְאָמְרָה:

– מָחָר, אָדוֹן הוֹפּ הֶחָבִיב, הוּא יוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל הַגְּרַאף, וְ…

צַיַּד־הַמָּחוֹז חִיֵּך וְהִשְׁלִים אֶת דְּבָרֶיהָ:

– וְהִנָּךְ בְּטוּחָה, רוּם־מַעֲלַת־חַסְדֵּךְ, כִּי דָּבָר לֹא יַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ כִּקְרַמְבַּמְבוּלִי.

– כָּךְ הוּא הַדָּבָר, מַר הוֹפּ הֶחָבִיב – הִסְכִּימָה אִשְׁתּוֹ שֶׂל הַגְּרַאף.

וּמִיָד הִבִּיעָה אֶת תּוֹדָתָהּ וּבִקְּשָׁה כִּי יִנְקֹב בִּמְחִירוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב.

הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן הַזֶּה, צַיַּד־הַמָּחוֹז, חִיֵּךְ שֵׁנִית וְאָמַר בְּהַכְנָעָה גְּמוּרָה:

– אֵשֶׁת־הַגְּרַאף הַנַּעֲלָה, אִם אָמְנָם יִשָּׁאֵר הַכֶּלֶב בַּמְּצוּדָה וְלֹא יְנַתֵּק אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת, אוֹ אִם לֹא יֵחָנֵק בְּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן לְהִשְׁתַּחְרֵר, יָכוֹל תּוּכְלוּ לְהַחֲזִיק בּוֹ לְלֹא כָּל תַּשְׁלוּם, שֶׁכֵּן, הַכֶּלֶב לֹא יֵחָשֵׁב בְּעֵינַי לִמְאוּמָה.

הַגְּרַאף נִסָּה לִרְכֹּשׁ אֶת לֵב הַכֶּלֶב בְּאַהֲבָה, בְּתַקִּיפוּת וּבְסַבְלָנוּת. לְלֹא הוֹעִיל. הַכֶּלֶב נָשַׁךְ כָּל אָדָם שֶׁהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְלֹא נָגַע בָּאֹכֶל שֶׁהֻגַּשׁ לוֹ.

הִתְנַהֲגוּתָה הָאָנֹכִית שֶׁל הַחַיָּה הֶעֶלְתָה אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַגְּרַאף, וּלְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת שָׁלַח לְהוֹדִיעַ לְהוֹפּ כִּי יָבוֹא לָקַחַת אֶת כַּלְבּוֹ.

הוֹפּ נֶחְפַּז לָלֶכֶת לַמְּצוּדָה וְזָכָה שָׁם לְקַבָּלַת־פָּנִים לְבָבִית מְאֹד. קְרַמְבַּמְבוּלִי יִבֵּב, קָפַץ לְעֵבֶר אֲדוֹנָיו, שָׂם אֶת רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת עַל חָזֵהוּ וְלִקֵּק אֶת פָּנָיו.

בָּעֶרֶב הָלְכוּ הוֹפּ וּקְרַמְבַּמְבוּלִי אֶל הַמִּסְבָּאָה. הַצַּיָּד שִׂחֵק בִּקְלָפִים עִם הַדּוֹקְטוֹר וְעִם מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה, וּקְרַמְבַּמְבוּלִי שָׁכַב לְרַגְלֵי אֲדוֹנָיו.

לְעִתִּים הָיָה הוֹפּ מַבִּיט לְעֵבֶר כַּלְבּוֹ, שֶׁהָיָה מִיָּד מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ כְּאוֹמֵר: “אֲנִי כָּאן!” וְאֵרַע שֶׁהוֹפּ פִּזֵּם לְעַצְמוֹ בְּחֶדְוָה: “מַה שְׁלוֹם קְרַמְבַּמְבוּלִי שֶׁלִּי?” וְהִנֵּה הִזְדַּקֵּף הַכֶּלֶב וְעֵינָיו הַמְּאִירוֹת כְּאִלּוּ קָרְאוּ: “כֹּה טוֹב לִי, אֲדוֹנִי!”

*

בַּיָּמִים הָהֵם שׁוֹטְטָה בַּסְּבִיבָה חֲבוּרָה שֶׁל פִּרְאֵי־אָדָם, שֶׁהֵטִילָה אֶת מוֹרָאָה עַל הַכֹּל. מַנְהִיג הַחֲבוּרָה נוֹכֵל גָּדוֹל הָיָה וְנִקְרָא עַל יְדֵי חוֹטְבֵי הָעֵצִים – שֶׁהָיוּ נִפְגָּשִׁים עִמּוֹ לְיַד כּוֹס־יַיִן שָׂרוּף בְּאַחַת הַמְּאוּרוֹת הַמְּזֹהָמוֹת – בְּשֵׁם “הַצָּהֹב”.

“הַצָּהֹב” הָיָה צַיָּד מֻמְחֶה שֶׁהִצְלִיחַ לָצוּד חַיּוֹת לְאֵין סְפוֹר וּלְהִמָּלֵט לְלֹא כָּל עֹנֶשׁ. לֹא יָכְלוּ לוֹ לֹא הַמְּפַקֵּחַ הָרָאשִׁי עַל הַיְּעָרוֹת וְלֹא כָּל סַמְכוּת אַחֶרֶת. הַנְּזָקִים שֶׁגָּרַם “הַצָּהֹב” בַּיְעָרוֹת הִסְתַּכְּמוּ בִּסְכוּמִים אַגָּדִיִּים. אַנְשֵׁי הַיְּעָרוֹת רָגְזו עָלָיו מְאֹד וְהִתְמַרְמְרוּת רַבָּה שָׂרְרָה בְּכָל מָקוֹם.

הַמְּפַקֵּחַ הָרָאשִׁי עַל הַיְּעָרוֹת נִתְבַּקֵּשׁ לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁכֵּן נוֹדַע כִּי הַחֲבוּרָה נִשְׁבְּעָה לִנְקֹם בּוֹ, אוּלָם הוּא הָיָה עַז־נֶפֶשׁ וְזָרִיז, וּלְפִיכָך לֹא יִחֵס לָאִיּוּמִים הָאֵלֶּה כָּל חֲשִׁיבוּת.

קַפְּדָנוּתוֹ וַחֲרִיפוּת־לְשׁוֹנוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּחַ עַל הַיְּעָרוֹת לֹא הָיוּ בִּבְחִינַת סוֹד. לֹא אַחַת הִזְמִין אֵלָיו אֶת צַיַּד־הַמָּחוֹז הוֹפּ וְהוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו בִּגְלַל עֲבֵרָה פְּעוּטָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. הוֹפּ נָהַג לְהַאֲזִין לַתּוֹכָחוֹת בְּחִיּוּך, וּקְרַמְבַּמְבוּלִי הָיָה מְפַהֵק.

הוֹפּ לֹא הִתְרָעֵם. כִּכְלוֹת הַכֹּל, הוּא עַצְמוֹ לִמֵּד אֶת הַמְּפַקֵּחַ אֶת מְלֶאכֶת־הַצַּיִד! עַתָּה הִתְגָּאָה הַמּוֹרֶה בְּתַלְמִידוֹ וַאֲהֵבוֹ עַל אַף יַחֲסוֹ הַגַּס לִבְנֵי־הָאָדָם.

*

בֹּקֶר אֶחָד הוֹפִיעַ מַלְאַך הַמָּוֶת בַּיַּעַר.

הַדָּבָר אֵרַע בְּמַעְגַּל עֲצֵי הַתִּרְזָה, לְיַד “יַעַר־הַגְּרַאף”, וּבְקִרְבַת מָקוֹם לְתַחֲנַת־הַנִּסְיוֹנוֹת. הַמְּפַקֵּחַ עַל הַיְּעָרוֹת גִּלָּה כִּתְרֵיסַר נְעָרִים מְקַפְּצִים עַל עֲצֵי הַתִּרְזָה הַנֶּהְדָּרִים, שׁוֹבְרִים אֶת הָעֲנָפִים וּמְמַלְּאִים בָּהֶם סַלִּים. בַּחֲמָתוֹ צִוָּה אֶת הַנּוֹטְרִים לְהַפִּיל אֶת הַמְּחַבְּלִים מִן הָעֵצִים, בְּלִי לְהִתְחַשֵׁב בַּגֹּבַהּ שֶׁאֵלָיו הֶעְפִּילוּ.

לְאַחַר זְמַן קָצָר נִשְׁמְעוּ בַּיַּעַר קוֹלוֹת הַזְּעָקָה שֶׁל הַנְּעָרִים שֶׁכַּמָּה מֵהֶם נִשְׂרְטוּ, וְהָאֲחִֵרִים שָׁבְרוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וִידֵיהֶם.

הַמְּפַקֵּחַ עַל הַיְעָרוֹת הִכָּה בְּמוֹ־יָדָיו אֶת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים שֶׁנִּלְווּ אֶל הַנְּעָרִים. אַחַת מֵהֶן נוֹדְעָה בָּרַבִּים כִּידִידָתוֹ שֶׁל “הַצָּהֹב”.

הוֹפּ נִצְטַוָּה לָקַחַת אֶת הַסַּלִּים שֶׁל הַנְּעָרִים, אֶת כּוֹבְעֵיהֶם וְאֶת הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל הַנָּשִׁים וּלְהַצִּיגָם כְּעֵדֻיּוֹת בַּמִּשְׁפָּט.

לִבּוֹ שֶׁל הוֹפּ נִבֵּא לוֹ רָעוֹת.

הָיְתָה זֹאת הַפְּקֻדָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהוֹצִיא בְּכוֹר הַשָּׂטָן, הַמְּפַקֵּחַ עַל הַיְּעָרוֹת, מִפִּיו. שֶׁכֵּן, שָׁבוּעַ יָמִים לְאַחַר מִכֵּן נִמְצָא הַמְּפַקֵּחַ שׁוּב בְּמַעְגָּל עֲצֵי הַתִּרְזָה, כְּשֶׁהוּא מֵת. הָעֲקֵבוֹת הוֹכִיחוּ כִּי גּוּפָתוֹ נִסְחֲבָה אֶל מַעְגַּל עֲצֵי הַתִּרְזָה דֶּרֶךְ הַבִּצָּה וּרְצִיף הָאֲבָנִים.

הוּא הָיָה מוּטָל עַל עֲנָפִים גְּדוּעִים וְעַל מִצְחוֹ זֵר קָלוּעַ שֶׁל עֲלֵי תִּרְזָה. זֵר שֵׁנִי הָיָה מֻנָּח עַל חָזֵהוּ. מִגְבַּעְתּוֹ וְיַלְקוּט־הַצַּיָּדִים הָרֵיק שֶׁלּוֹ נִמְצְאוּ לְיָדוֹ. כְּלִי־יְרִיָּה נִתְלָה עַל שִׁכְמוֹ. בַּחֲקִירָה נִתְבָּרֵר כִּי הַכַּדּוּר אֲשֶׁר גָּרַם לְמוֹתוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּחַ נוֹרָה מִכְּלִי־יְרִיָּה זֶה, שֶׁנִּתְלָה עַל שִׁכְמוֹ, לְשֵׁם לִגְלוּג.

הוֹפּ נִצַּב לְיַד הַגּוּפָה, שֶּׁצּוּרָתָה הֻשְׁחֲתָה, כִּמְאֻבָּן. זְמַן רַב חָלַף בְּטֶרֶם הָיָה מְסֻגָּל לַחֲשֹׁב, וְהַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה בְּמֹחוֹ הָיְתָה: “מַה זֶּה אֵרַע לַכֶּלֶב?”

שֶׁכֵּן, קְרַמְבַּמְבוּלִי הֵרִיחַ אֶת הַמֵּת וְרָץ סְבִיבוֹ כִּמְטֹרָף, כְּשֶׁאַפּוֹ תָּקוּעַ בָאֲדָמָה.

לְעִתִּים הָיָה מְיַבֵּב בְּעֶצֶב וּלְעִתִּים נוֹבֵחַ בְּשִׂמְחָה, כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ שְׁתֵּי קְפִיצֹות בָּאֲוִיר.

– הָבָה נֵלֵךְ מִכָּאן! – קָרָא הוֹפּ לְכַלְבּוֹ.

קְרַמְבַּמְבוּלִי נִשְׁמַע, אַךְ הוּא לֹא חָדַל מִלְהַבִּיט בַּאֲדוֹנָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת, כְּאִלּוּ רָצָה לוֹמַר לוֹ: “הַאִם אֵינְךָ מֵרִיחַ אֶת הָרֵיחַ הַזֶּה? אָנָא, הָרִיחָה־נָא, אֲדוֹנִי!”

צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בְּגוּפוֹ שֶׁל הַצַּיָּד, וְהַשְׁעָרוֹת שוֹנוֹת עָלוּ בְּלִבּוֹ, אוּלָם תַּפְקִידוֹ דָּרַש מִמֶּנּוּ רַק לְהוֹדִיעַ עַל הַמִּקְרֶה לַשִּלְטוֹנוֹת. לֹא לַעֲזֹר לָהֶם בְּגִלּוּי הָרוֹצֵחַ.

בָּעֶרֶב, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַצַּיָּד עַל מִשְׁכָּבוֹ, פָּנָה אֶל כַּלְבּוֹ וְאָמַר:

– קְרַמְבַּמְבוּלִי, הָבָה נַנִּיחַ אֶת הַחֲקִירָה בְּעִנְיָן זֶה לַאֲחֵרִים. רוֹאֶה אֲנִי כִּי אַתָּה מַכִּיר אֶת הָרוֹצֵחַ. כֵּן, כֵּן, אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ. אֲבָל אִישׁ אֵינוֹ צָרִיך לָדַעַת עַל כָּךְ דָּבָר. הֲסָבוּר אַתָּה כִּי… אֲסַבֵּךְ אֶת כַּלְבִּי שֶׁלִי בְּרֶצַח?

וְהוֹפּ לִטֵּף אֶת הַכֶּלֶב בְּרֹךְ וּפִזֵּם: “מַה שְּׁלוֹם קְרַמְבַּמְבוּלִי שֶׁלִּי?” עַד שֶׁהַכֶּלֶב נִרְדַּם.

חָלְפוּ עֲשָׂרָה יָמִים. הוֹפּ נִמְצָא בְּ“יַעַר־הַגְּרַאף” וְצִיֵּן אֶת הָעֵצִים שֶׁיֵּשׁ לִגְדֹּעַ. בְּסַיְּמוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ תָּלָה אֶת רוֹבֵהוּ עַל שִׁכְמוֹ וְצָעַד לְעֵבֶר תַּחֲנַת־הַנִּסְיוֹנוֹת.

לְפֶתַע פִּתְאֹם קָלְטוּ אָזְנָיו קוֹל רִשְׁרוּשׁ. אִלְמָלֵא לָטַשׁ הַכֶּלֶב אֶת עֵינָיו, כְּשֶׁשַׂעֲרוֹתָיו סוֹמְרוֹת, צַוָּארֹו נָטוּי קָדִימָה וּזְנָבוֹ זָקוּף – הָיָה הוֹפּ מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

אוּלָם עַתָּה הִמְתִּין וְרָאָה אֶת “הַצָּהֹב” הוֹלֵךְ בַּשְּׁבִיל. שְׁתֵּי אַרְנָבוֹת צְעִירוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לוֹ עַל יַלְקוּט הַצַּיִד וְעַל שִׁכְמוֹ הָרוֹבֶה שֶׁל הַמְּפַקֵּחַ הָרָאשִׁי עַל הַיְּעָרוֹת.

הוֹפּ הַיָּשָׁר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִירוֹת אֲפִלּוּ עַל הָרָשָׁע הַמְּרֻשָּׁע בְּיוֹתֵר, לְלֹא אַזְהָרָה, עַל כֵּן הִתְיַצֵּב לִפְנֵי הָרוֹצֵחַ וְקָרָא:

– הִכָּנַע, אָרוּר שֶׁכְּמוֹתְךָ!

בִּתְשׁוּבָה עַל הָאַזְהָרָה הוֹרִיד “הַצָּהֹב” אֶת הָרוֹבֶה מֵעַל שִׁכְמוֹ וְהוֹפּ נֶאֱלַץ לִירוֹת. אוּלָם בִּשְׁעַת צִיּוּן הָעֵצִים נִשְׁעַן הָרוֹבֶה זְמַן רַב מִדַּי עַל אַדְמַת הַיַּעַר הָרְטֻבָּה וְהַיְרִיָּה הִכְזִיבָה.

“שָׁלוֹם לְעוֹלָמִים!” חָשַׁב הוֹפּ בְּלִבּוֹ, “כָּך נִרְאִים פְּנֵי מַלְאַךְ־הַמָּוֶת”.

הוֹפּ טָעָה. יְרִיָּתוֹ שֶׁל “הַצָּהֹב” הֶחֱטִיאָה אַף הִיא אֶת הַמַּטָּרָה וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה הַכַּדּוּר הָאַחֲרוֹן בַּמַּחְסָנִית שֶׁל רוֹבֵהוּ נֶאֱלַץ לִטְעֹן אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ.

הוֹפּ נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת.

– אֱחֹז בּוֹ! – פָּקַד עַל כַּלְבּוֹ בְּקוֹל נִחָר – אֱחֹז בּוֹ!

אוּלָם “הַצָּהֹב” פָּנָה אַף הוּא אֶל הַכֶּלֶב וְקָרָא בְּקֹול רַךְ וְחָבִיב, קוֹל הַיָּדוּעַ לוֹ מִכְּבָר:

– בּוֹא אֵלַי, קְרַמְבַּמְבוּלִי, בּוֹא אֵלַי!

וְאָכֵן, קְרַמְבַּמְבוּלִי, שֶׁהִכִּיר אֶת אֲדוֹנָיו הָרִאשׁוֹן, רָץ אֵלָיו. אֲבָל רַק עַד מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ, שֶׁכֵּן, הוֹפּ שָׁרַק לַכֶּלֶב וְהוּא חָזַר.

“הַצָּהֹב” לֹא פִּגֵּר אַחַר הוֹפּ, וְשָׁרַק אַף הוּא לַכֶּלֶב.

וְכָךְ הִתְפַּתֵּל קְרַמְבַּמְבוּלִי בְּיֵאוּשׁ בְּמֶרְחָק שָׁוֶה בֵּין הוֹפּ וּבֵין “הַצָּהֹב”.

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁבִּטְנוֹ נוֹגַעַת בַּקַּרְקַע, כָּל גּוּפוֹ דָּרוּךְ כַּחֵץ וְראשׁוֹ מוּרָם כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּאִלּוּ קָרָא לַשָּמַיִם לְהָעִיד עַל סִבְלוֹ הַנַּפְשִׁי, זָחַל קְרַמְבַּמְבוּלִי אֶל… בְּעָלָיו הָרִאשׁוֹן.

הוֹפּ חָש חֲמַת רֶצַח. בְּאֶצְבָֹּעוֹת רוֹעֲדוֹת הִכְנִיס כַּדּוּר חָדָש לְרוֹבֵהוּ וְכוֹנֵן אוֹתוֹ. “הַצָּהֹב” עָשָׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ. אֶחָד מֵהֶם לֹא יַחֲטִיא הַפַּעַם!

שְׁתֵּי יְרִיּוֹת פִּלְּחוּ אֶת הָאֲוִיר. הוֹפּ פָּגַע, אַך “הַצָּהֹב” הֶחֱטִיא. וּמַדּוּעַ? כִּי הַכֶּלֶב שֶׁקָפַץ עָלָיו מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהַבִּיעַ אֶת אַהֲבָתוֹ, הֵזִיז אֶת יָדוֹ.

– חַיָּה אֲרוּרָה! – צָעַק “הַצָּהֹב” וְנָפַל אֲחוֹרַנִּית.

הוֹפּ כּוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ שֵׁנִית, וּבֵינוֹ וּבֵין הַכֶּלֶב הִתְפַּתְּחָה שִׂיחָה אִלֶּמֶת:

– אַתָּה יוֹדֵעַ אֶל מִי מְכֻוֶּנֶת הָעוֹפֶרֶת הַזֹּאת, לֹא כֵן? – אָמְרוּ עֵינָיו שֶׁל הוֹפּ.

– יָדֹעַ אֵדַע – הֵשִׁיבוּ עֵינֵי הַכֶּלֶב.

– עָרִיק אַתָּה, נָבָל, כּוֹפֵר.

– אֱמֶת, אֲדוֹנִי.

– אַתָּה הָיִיתָ מְקוֹר שִׂמְחָתִי. עַתָּה חָלַף הַכֹּל וְעָבַר.

– אֲנִי מֵבִין, אֲדוֹנִי.

וּקְרַמְבַּמְבוּלִי הִצְמִיד אֶת רֹאשׁוֹ אֶל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וְהִבִּיט הַצִּדָּה.

אִלּוּ הִבִּיט בּוֹ קְרַמְבַּמְבוּלִי, הָיָה הוֹפּ יוֹרֶה עַל נְקַלָּה וְחוֹסֵךְ מֵעַצְמוֹ וּמֵהַכֶּלֶב יִסּוּרִים רַבִּים. אַךְ עַתָּה שָׁמַט הוֹפּ אֶת רוֹבֵהוּ; קִלֵּל אֶת הַכֶּלֶב, לָקַח מִן “הָצָּהֹב” אֶת שְׁתֵּי הָאַרְנָבוֹת הַצְּעִירוֹת וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

הַכֶּלֶב עָקַב אַחֲרָיו בְּמַבָּטוֹ, עַד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ נֶעֱלָם בֵּין הָעֵצִים. אַחַר־כָּך קָם קְרַמְבַּמְבוּלִי מִמְקוֹם רִבְצוֹ וּנְבִיחוֹת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ זִעַזְעוּ אֶת כָּל הַיַּעַר. פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּל וְחָזַר שׁוּב לָשֶׁבֶת לְיַד הֶהָרוּג.

כָּך מָצְאָה אוֹתוֹ הַוַּעֲדָה הַמִּשְּפָּטִית, שֶׁהוֹפִיעָה בְּהַדְרָכָתוֹ שֶל הוֹפּ. אַחַד הָאֲדוֹנִים הֻפְתַּע. – הֲרֵי זֶה כַּלְבְּךָ! – אָמַר אֶל הַצַּיָּד הַזָּקֵן.

– כֵּן, הֵשִׁיב הוֹפּ, – צִוִּיתִיהוּ לְהִשָּאֵר כָּאן.

הוֹפּ הִתְבַּיֵּש לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת, אַך לֹא כֵן קְרַמְבַּמְבוּלִי. הוּא הָלַךְ אַחַר הָעֲגָלָה, שֶׁהוֹבִילָה אֶת גּוּפַת אֲדוֹנָיו הָרִאשׁוֹן, בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן וּבְזָנָב מְכֻוָּץ.

לַמָּחֳרַת רָאָה אוֹתוֹ שַמָּשׁ בֵּית־הַמִּשְׁפָּט מְשׁוֹטֵט כֹּה וָכֹה לֹא רָחוֹק מֵחֲדַר־הַמֵּתִים. הוּא בָּעַט בּוֹ בְּרַגְלוֹ וְקָרָא: “לֵךְ הַבַּיְתָה!”

קְרַמְבַּמְבוּלִי בָּרַח מִשָּׁם, אֲבָל הַבַּיְתָה לֹא הָלַךְ.

הוּא הָפַךְ לְנָע וָנָד.

פָּרוּעַ, כָּחוּשׁ עַד לְעַצְמוֹתָיו, הִסְתּוֹבֵב בֵּין בָּתֵי הָעֹנִי שֶׁבִּקְצֵה הַכְּפָר. פַּעַם הִתְנַפֵּל עַל יֶלֶד וְתָפַשׂ מִיָּדוֹ אֶת פַּת הַלֶּחֶם הַחֲרֵבָה.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב עָמַד הוֹפּ לִפְנֵי הַחַלּוֹן וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי מֵעֵבֶר לָאָחוּ, לְיַד שְׂפַת הַיַּעַר, עוֹמֵד כַּלְבּוֹ, שֶׁהָיָה לְפָנִים מְקוֹר אָשְׁרוֹ, וּמַבִּיט בּוֹ בְּגַעְגּוּעִים.

כָּל הַלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ הַזָּקֵן עַל מִשְׁכָּבוֹ. “לֹא אוּכַל לְהִתְקַיֵּם בְּלִי הַכֶּלֶב”, הוֹדָה לְבַסּוֹף. “עוֹד מָחָר אַחֲזִירוֹ לְבֵיתִי”.

עִם דִּמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר לָבַש הַצַּיָּד הַזָּקֵן אֶת בְּגָדָיו וְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתּוֹ כִּי לֹא תַּמְתִּין לוֹ לַאֲרוּחַת־הַצָּהֲרַיִם. בְּלֵב שָׂמֵחַ וְעַלִּיז יָצָא אֶת הַבַּיִת, וְהִנֵּה נִתְקְלָה רַגְלוֹ בָּזֶה אֲשֶׁר רָצָה לְחַפֵּש בַּמּרְחַקִּים.

קְרַמְבַּמְבולִי שָׁכַב מֵת לִפְנֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר לֹא הֵעֵז לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ.

הוֹפּ לֹא הִתְנַחֵם לְעוֹלָם, וְהָרְגָעִים הַמְּאֻשָּׁרִים בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו הָיוּ הָרְגָעִים בָּהֶם עָלָה בְּיָדוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת קְרַמְבַּמְבוּלִי.

 

שְׁלוֹם בַּיִת    🔗

נֶחְמָדָה מְאֹד הָיְתָה הַגִּנָּה שֶׁל זִיוָה וְעוֹדֵד.

בְּמֶרְכָּזָהּ הִשְׂתָּרֵעַ כַּר שֶׁל דֶּשֶׁא יָרֹק, שֶׁנִּרְאָה כְּרָקוּם בְּמַרְגָּנִיּוֹת. שְׁבִיל שֶׁל חָצָץ הִקִּיף אֶת כַּר הַדֶּשֶׁא, וּמֵעֵבֶר לוֹ גָּדְלוּ אִילָנוֹת, עֲרוּגוֹת שֶׁל חֲבַצָּלוֹת וְשִׂיחִים שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים מַרְהִיבֵי עֵינַיִם.

חוֹמָה גְּבֹהָה, עָלֶיהָ הִשְׂתָּרְגוּ וְהִתְפַּשְּׁטוּ מְטַפְּסִים נוֹשְׂאֵי פְּרָחִים נָאִים וּמְלַבְּבִים, הִקִּיפָה אֶת הַגִּנָּה כֻּלָּהּ. פֹּה וָשָׁם נִצְּבוּ סֻכּוֹת־קַיִץ אֲשֶׁר בָּהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן שִׂחֲקוּ הַיּלָדִים בְּמַחֲבוֹאִים.

בְּפִנָּה אַחַת הִתְנַשֵּׂא עֵץ אֱגוֹז וְתַחְתָּיו נִצַּב סַפְסָל. כָּאן נָהֲגוּ זִיוָה וְעוֹדֵד לִקְרֹא בִּסְפָרִים אוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.

בְּפִנָּה אַחֶרֶת, בָּהּ הָיוּ מְטַפְּסֵי הַקִּיסוֹם עֲבֻתִּים בְּיוֹתֵר, גָּדַל עֵץ תַּפּוּחַ עַתִּיק־יָמִים, אֲשֶׁר בָּאָבִיב הָיָה מִתְעַטֵּף בִּפְרָחִים עֲדִינִים וּסְגֻלִּים.

וּבֵין עֲפָאֵי עֵץ הַתַּפּוּחַ בָּנְתָה לָהּ מִשְׁפָּחָה שֶׁל זְמִירִים אֶת בֵּיתָה. עַתָּה הִתְגּוֹרְרוּ שָׁם הַגּוֹזָלִים – יָרוֹן, חֶדְוָה וְדִיצָה – יַחַד עִם אִמָּם. הָאָב הַמִּסְכֵּן נָפַל בַּפַּח, שֶׁטָּמְנוּ לוֹ בְּנֵי־אָדָם רָעִים, נִלְקַח לְעִיר רְחוֹקָה וְהֻכְנַס לִכְלוּב קָטָן וּמְזֹהָם. שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים הִתְגַּעְגֵּעַ הַזָּמִיר הַשָּׁבוּי אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר אָהַב, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אָפְסָה כָּל תִּקְוָה לָשׁוּב אֲלֵיהֶם נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ.

הַזְּמִירָה לֹא קִבְּלָה כָּל יְדִיעוֹת עַל גּוֹרַל בַּעֲלָהּ, אַךְ יְדִידֶיהָ הִרְבּוּ לְסַפֵּר לָהּ עַל פַּחִים וּכְלוּבִים. לְפִיכָךְ, בְּהִתְעוֹפְפָהּ לַמֶּרְחַקִּים, כְּדֵי לִמְצֹא מָזוֹן לְגוֹזָלֶיהָ, נִזְהֲרָה מְאֹד.

הַגּוֹזָלִים הִשְׂבִּיעוּהָ נַחַת; וְעַל כֵּן, בְּבוֹא הָעֶרֶב הָיְתָה שׁוֹכַחַת אֶת כָּל דַאֲגוֹתֶיהָ וּמְזַמֶּרֶת אֶל הַשֶּׁמֶש הַשּׁוֹקַעַת, כְּדַרְכָּם שֶׁל כָּל הַזְּמִירִים הַמֵּיטִיבִים לָשִׁיר.

אוּלָם הַזְּמִירָה יָדְעָה כִּי הַחוֹבָה לְהָזִין אֶת גּוֹזָלֶיהָ קוֹדֶמֶת לִתְשׁוּקָתָהּ לָשִׁיר, וְצֶאֱצָאֶיהָ לֹא רָעֲבוּ מֵעוֹלָם.

פְּרִידוֹתֶיהָ הַקְּצָרוֹת הָיוּ מְלֻוּוֹת תָּמִיד בְּאַזְהָרוֹת: “אַל תֵּצְאוּ אֶת הַקֵּן, כִּי הַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת בְּכָל מָקוֹם; רַק הַקֵּן הוּא הַמִּבְצָר, אֲשֶׁר יָגֵן עֲלֵיכֶם מִכָּל רַע”.

לְאַחַר סְעֻדַּת הָעֶרֶב נָהֲגָה הַזְּמִירָה לְהַשְׁכִּיב אֶת יְלָדֶיהָ לִישֹׁן וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת:

– חִרְתוּ עַל לוּחַ לִבְּכֶם אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל אֵם הָאַנְקוֹרִים. פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם פִּתּוּ אוֹתָהּ לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ בַּיִת קָטָן עָשׂוּי לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת, שֶׁחָסְמוּ בְּפָנֶיהָ אֶת הַמּוֹצָא. רַק בְּדֶרֶךְ נֵס הִצְלִיחָה לְהִמָּלֵט מִשָּׁם וּלְהִנָּצֵל.

– אִמָּא יְקָרָה! נֶעֶלְבָה חֶדְוָה – אַל תַּשְׁוִי אוֹתָנוּ אֶל הָאַנְקוֹרִים. הֵם צִפֳּרִים זוֹלְלוֹת וְשִׁירָתָם גְּרוּעָה.

– אֱמֶת, בִּתִּי – הִסְכִּימָה הָאֵם. – טַעֲמָם שֶׁל הָאַנְקוֹרִים גַּס בְּיוֹתֵר, וְזִמְרָתָם כָּמוֹהָ כִּצְרִיחָה. אוּלָם עָלֵינוּ לִלְמֹד מִנִּסְיוֹנָם הַמַּר, שֶׁכֵּן הַפַּח אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין אַנְקוֹר וּבֵין זָמִיר.

בֶּעָבָר הָיְתָה הַזְּמִירָה יְהִירָה כְּחֶדְוָה, אַךְ מִיּוֹם שֶׁנֶעֱלַם בַּעֲלָהּ חָל בָּהּ שִׁנּוּי. הַפַּחַד וְהַדְּאָגָה לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנָּה, וּבְצֵאתָהּ לְחַפֵּשׂ מָזוֹן הָיְתָה מַאֲרִיכָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּאַזְהָרוֹת וּמַקְדִּימָה לַחֲזֹר כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

יוֹם אֶחָד אָמַר יָרוֹן לְאַחְיוֹתָיו:

– צָדַקְתְּ, חֶדְוָה, הָאַנְקוֹרִים אֵינָם יוֹדְעִים לָשִׁיר, וְטַעֲמָם גַּס. בְּכָל זֹאת הָיִיתִי מְאֻשָּׁר לִהְיוֹת אֶחָד מֵהֶם. הַתְּשׁוּקָה לָעוּף עוֹכֶרֶת אֶת חַיַּי. זֶה מִכְּבָר צָמְחוּ לִי כְּנָפַיִם, אֲבָל אִמָּא שׁוֹמֶרֶת אֶת צְעָדַי וְאֵינָהּ מַרְשָׁה לִי לָצֵאת אֶת הַבַּיִת. הָאַנְקוֹרָה אֵינָהּ חוֹקֶרֶת אֶת גּוֹזָלֶיהָ הֵיכָן שׁוֹטְטוּ וְעִם מִי הִתְחַבְּרוּ.

לְפֶתַע הִרְגִּישׁ יָרוֹן בִּתְנוּעָה.

– הַבֵּטְנָה! תַּחַת עֵץ הָאֱגוֹז זוֹחֶלֶת תּוֹלַעַת נֶהְדֶּרֶת! – קָרָא אֶל אַחְיוֹתָיו – כָּל הַדָּרוּשׁ לָנוּ הוּא מְעַט אֹמֶץ.

דִיצָה נִסְּתָה לְהַזְכִּיר לְאָחִיהָ אֶת דִּבְרֵי הָאַזְהָרָה שֶׁל אִמָּם, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. יָרוֹן פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וְעָף לְעֵבֶר שְׁבִיל הֶחָצָץ. עַד מְהֵרָה לֹא נִרְאָה עוֹד.

אוֹתָה שָׁעָה עָפָה הַזְּמִירָה אֶל עֲרוּגַת הַכְּרוּב וּמָצְאָה שָׁם רְמָשִׂים לְמַכְבִּיר. “עַתָּה לֹא יִצְטָרְכוּ יְלָדַי לְהַמְתִּין זְמַן רַב”, חָשְׁבָה בְּלִבָּה.

בְּשׁוּבָה אֶל הַקֵּן מָצְאָה בּוֹ רַק אֶת חֶדְוָה וְדִיצָה.

– אַיֵּה יָרוֹן? – קָרְאָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת סִפְּרוּ לְאִמָּן כִּי אֲחִיהֶן הִתְקַנֵּא בָּאַנְקוֹרִים, הִתְעוֹפֵף וְנֶעֱלַם.

הַזְּמִירָה חָשָׁה כִּי חַיֶּיהָ כְּבֵדִים מִנְּשׂא. הִיא צִפְּתָה לְעֶרֶב שָׁלֵו וְנָעִים, וְהִנֵּה עָלֶיהָ לָצֵאת לְחִפּוּשִׂים!

הָאֵם הֶאֱכִילָה אֶת חֶדְוָה וְדִיצָה בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ, הִשְׁכִּיבָה אוֹתָן לִישֹׁן וְעָפָה אֶל הַגַּן. תְּחִלָּה צִיְּצָה בְּשֶׁקֶט, אַך כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים כְּבָר צִיְּצָה בְּקוֹל רָם יוֹתֵר.

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

הַזְּמִירָה עָפָה אֶל שִׂיחֵי הַדַּפְנָה, אֲבָל גַּם שָׁם לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל יָרוֹן. הַזְּמִירָה עָפָה הָלְאְָה, הָלְאָה, כְּשֶׁהָאֵימָה לוֹפֶתֶת אֶת לִבָּהּ. לְבַסּוֹף חָזְרָה לַגִּנָּה. עָמְדָה עַל עֵץ הָאֱגוֹז וְהִבִּיעָה אֶת צַעֲרָהּ בְּשִׁיר.

זִיוָה הוֹצִיאָה אֶת רֹאשָׁה מִבַּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעָה שִׁירָה כֹּה עֲרֵבָה שֶׁל זָמִיר! הִיא קָרְאָה לְעוֹדֵד אָחִיהָ, וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ חֶרֶשׁ וְהֶאֱזִינוּ.

אֲבָל מַה קָרָה לְיָרוֹן?

בִּיהִירוּתוֹ הֶאֱמִין כִּי אֵין זֶה קָשֶׁה כְּלָל וּכְלָל לָעוּף. דָּרוּשׁ רַק רָצוֹן וְאֹמֶץ־לֵב. וְהוּא – כָּךְ הֶאֱמִין – נֵחַן בִּשְׁנֵיהֶם.

“אֶרְאֶה מַחֲזוֹת, שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתָם בְּשִׁבְתִּי בַּקֵּן הַקָּטָן וְהַמְּסֻגָּר”, חָשַׁב בְּלִבּוֹ בְּהִתְעוֹפְפוֹ לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר שֶׁל שִׂיחֵי הַדַּפְנָה. הַכֹּל נִרְאָה בְּעֵינָיו חָדָשׁ וְנָעִים. וּכְכֹל שֶׁהִרְחִיק לָעוּף כֵּן נֶהֱנָה יוֹתֵר. הוּא הָיָה בָּטוּחַ כִּי כְּנָפָיו יִשָׂאוּהוּ עַד אֵין סוֹף.

שׁוֹטֶה קָטָן! בַּעֲלִיצוּתוֹ לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַצַּעַר שֶׁהֵסֵב לְאִמּוֹ וְעַל הַמֶּרְחָק הַגָּדוֹל הַמַּפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין בֵּיתוֹ.

הַיָּרֵחַ עָלָה וּבַשָּׁמַיִם נִצְנְצוּ כּוֹכָבִים. יָרוֹן הֶעָיֵף הִגִּיעַ לַסִּמְטָה שֶׁל הַכְּפָר. הוּא נִסָּה לְהִתְעוֹפֵף לְרֹאשׁ גָּדֵר, אַךְ כּוֹחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ. אָזְנָיו קָלְטוּ קוֹלוֹת. הָיוּ אֵלֶּה תַּלְמִידֵי בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁחָזְרוּ בְּשִׁירָה מֵהַתְּפִלָּה.

– צִפּוֹר מִסְכֵּנָה! – קָרָא לְפֶתַע אַחַד הַיְּלָדִים וְהֵרִים אֶת יָרוֹן מֵעַל הָאֲדָמָה. – רַק עַתָּה גָּדְלוּ נוֹצוֹתֶיהָ. מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי אֶת מְקוֹם קִנָּהּ!

עַתָּה נִזְכַּר יָרוֹן בְּהַזְהָרוֹתֶיהָ הַמְּרֻבּוֹת שֶׁל אִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר אֵחֵר אֶת הַמּוֹעֵד. – אֶקַּח אֶת הַצִּפּוֹר לְבֵיתִי – הוֹסִיף הַיֶּלֶד לְדַבֵּר. – יֵשׁ שָׁם כְּלוּב יָפֶה, וּבַסֵּפֶר “תּוֹלְדוֹת הַטֶּבַע” מְסֻפָּר כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג בִּזְמִירִים.

– לֹא, אוּרִי – אָמַר בְּבִטְחָה יֶלֶד שֵׁנִי. – אֵין כָּל צֹרֶךְ לְעַיֵּן בַּסֵּפֶר. אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם אוֹכְלִים תּוֹלָעִים.

– לֹא, לֹא! – הִתְעָרֵב בַּשִׂיחָה יֶלֶד שְׁלִישִׁי – קָרָאתִי כִּי הֵם אוֹכְלִים בֵּיצִים קָשׁוֹת וּמְרֻסָּקוֹת וּבָשָׂר חַי.

וְכָךְ הוּבָא יָרוֹן אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אוּרִי וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב. הַיְּלָדִים צִיְּצוּ אֵלָיו, שָׁרְקוּ וְדִבְּרוּ, בְּתִקְוָה שֶׁיַּשְׁפִּיעוּ עָלָיו לֶאֱכֹל מַטְעַמִּים, אֲשֶׁר לֹא רָאָה מֵעוֹלָם.

יָרוֹן הִתְגַּעְגֵּעֵ אֶל קִנּוֹ, שֶׁנִרְאָה עַתָּה בְּעֵינָיו חַם וּמְרֻוָּח. הוּא חָשׁ כִּי חָכַם וּבָגַר.

עָבְרוּ יוֹמַיִם. הַיְלָדִים בִּקְּרוּ אֶת יָרוֹן בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם וְהֶחֱלִיפוּ אֶת תַּפְרִיט הַמָּזוֹן שֶׁלּוֹ עַשְׂרוֹת פְּעָמִים.

– הַזָּמִיר יָמוּת אִם יַמְשִׁיךְ בְּסֵרוּבוֹ לֶאֱכֹל – אָמַר אוּרִי בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּשֶׁהוּא מִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא לִבְכּוֹת. – אֵין סָפֵק, שֶׁהַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה אֵינָה יוֹדַעַת עֲדַיִן לָעוּף – הוֹסִיף תּוֹךְ הִרְהוּרִים – אַךְ יִתָּכֵן, שֶׁהִיא מִתְגַּעְגַּעַת אֶל קִנָּהּ. הָבָה נִתְלֶה סַל עַל עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים. שָׁם הִיא תַּרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר.

הַיְּלָדִים מָצְאוּ סַל וּמִלְּאוּ אוֹתוֹ עַד מַחֲצִיתוֹ בַּעֲשָׁבִים.

יָרוֹן הֵרִיחַ אֶת הָרֵיחַ הָרַעֲנָן, רָאָה אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים מֵעַל רֹאשׁוֹ, וּמִיָּד הוּטַב לוֹ. בְּהָנִיעַ הָרוּחַ אֶת הַסַּל נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא נִמְצָא בְּבֵיתוֹ. בְּכָל זֹאת הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אִמָּא, חֶדְוָה וְדִיצָה הָיוּ כָּל־כָּך רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ…

לְבַסּוֹף נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה, וְהוּא יָשֵׁן.

קוֹל רַךְ וּמִשְׁיִי הֱעִירוֹ. הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהִנֵּה רָאָה בְּרֹאשׁ הָעֵץ אֶת אִמּוֹ הַיְּקָרָה.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת לֹא חָדְלָה הַזְּמִירָה לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנָהּ. עֶרֶב עֶרֶב הָיְתָה מַשְׁכִּיבָה אֶת חֶדְוָה וְדִיצָה לִישֹׁן וְעָפָה לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וַחֲדָשִׁים בְּתִקְוָה לְמָצְאוֹ. סוֹף־סוֹף הִגִּיעָה אֶל עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים, שֶׁעַל עֲנָפָיו הָיָה תָּלוּי הַסַּל, וְדַעְתָּה נָחָה עָלֶיהָ.

לְמַרְאֵה פְּנֵי אִמּוֹ הִגְבִּיהַּ יָרוֹן אֶת כְּנָפָיו, אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹכַח לָדַעַת כִּי יָמִים שֶׁל עֶצֶב וּמַעֲצָר מַחֲלִישִׁים מְאֹד צִפֳּרִים קְטַנּוֹת.

מַה לַעֲשׂוֹת? כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת יָרוֹן אֶל עֵץ הַתַּפּוּחַ?

הַזָּמִיר הוּא צִפּוֹר חֲכָמָה. הָאֵם הִתְעוֹפְפָה הַגַּנָּה וּבִן־רֶגַע חָזְרָה עִם רֶמֶשׂ בְּפִיהָ. לְאַחַר מִכֵּן הִסְבִּירָה לְיָרוֹן כִּי תָּבוֹא לְבַקְּרוֹ כָּל בֹּקֶר, וּבְשׁוּב אֵלָיו כֹּחוֹתָיו יָעוּפוּ הַבַּיְתָה יַחְדָיו.

חָלְפוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת. יוֹם אֶחָד הֵצִיצוּ אוּרִי וַחֲבֵרָיו אֶל תּוֹך הַסַּל וְגִלּוּ כִּי יָרוֹן אֵינֶנּוּ…

הָאֵם וּבְנָה הִגִּיעוּ הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה, וּבְכָל הַלֵּילֹות שֶׁאַחֲרָיו, שָׁרוּ שִׁיר עַלִּיז כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַגִּנָּה שֶׁל זִיוָה וְעוֹדֵד נְקְרְאָה בְּפִי כֹּל בְּשֵׁם “גִּנַּת־הַזְֹּמִירִים”.

 

הַגְּדִי שֶׁל מַר סִיגוּאִין    🔗

מַר סִיגוּאִין לֹא רָאָה נַחַת בְּגִדּוּל עִזָּיו וּגְדָיָיו כֻּלָּם אָבְדוּ לוֹ בּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.

בְּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד הָיוּ מְנַתְּקִים אֶת הַחֶבֶל וְיוֹצְאִים לְטַיֵּל בֶּהָרִים, שָׁם הָיָה טוֹרְפָם הַזְּאֵב. לֹא יַחֲסוֹ הַטּוֹב שֶׁל אֲדוֹנָם וְלֹא הַפַּחַד מִפְּנֵי הַזְּאֵב, עָצְרוּ בַּעֲדָם.

מַר סִיגוּאִין הַטּוֹב וְהַיָּשָר, שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת אָפְיָן שֶׁל בְּהֵמוֹת־הַצֹּאן, הָיָה תָּמִיד מִזְדַּעֲזֵעַ מֵחָדָשׁ.

– הֵם מִשְׁתַּעַמְמִים בְּחֶבְרָתִי – הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר. – לֹא אוֹסִיף לְגַדְּלָם.

בְּכָל זֹאת לֹא הִתְיָאֵשׁ לַחֲלוּטִין, וּלְאַחַר שֶׁאָבְדוּ לוֹ שִׁשָּׁה עִזִּים וּגְדָיִים קָנָה גְּדִי שְׁבִיעִי. אוּלָם הוּא דָּאַג לִקְנוֹת גְֹדִי רַךְ מְאֹד בְּגִילוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל אֵלָיו וְלֹא יִבְרַח לֶהָרִים.

מַה יָּפֶה וּמָתוֹק הָיָה הַגְּדִי שֶׁל מַר סִיגוֹאִין! מַה יָפוֹת הָיוּ עֵינָיו! מַה יָפֶה הָיָה זְקָנוֹ הַמְדֻבְלָל; מַה יָפוֹת הָיוּ רַגְלָיו הַשְּחוֹרוֹת, קַרְנָיו, שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת וְהַלְּבָנוֹת, אֲשֶׁר עָטְפוּ אֶת גוּפוֹ כִּמְעִיל נֶהְדָּר!

מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מַר סִיגוּאִין הָיְתָה חָצֵר מֻקֶּפֶת בְּאִילָנוֹת. שָׁם שֻׁכַּן עוֹלַל־הַטִּפּוּחִים הֶחָדָש. מַר סִיגוּאִין קָשַר אֶת הַגְּדִי אֶל יָתֵד וְהִנִּיחַ לוֹ חֶבֶל אָרֹךְ לְמַדַּי. מַר סִיגוּאִין הִרְבָּה לְבַקְּרוֹ וְנוֹכַח כִּי הַגְּדִי מְאֻשָּׁר מְאֹד וּמְלַחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב בְּשַׁלְוָה.

“סוֹף־סוֹף”, חָשַׁב מַר סִיגוּאִין הַמִּסְכֵּן, “עָלָה בְּיָדִי לִמְצֹא גְּדִי שֶׁאֵינוֹ נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ”.

מַר סִיגוּאִין טָעָה. הַגְּדִי שֶׁלּוֹ הֵחֵל לְהִשְׁתַּעֲמֵם.

יוֹם אֶחָד נָשָׂא הַגְּדִי אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר הֶהָרִים וְאָמַר אֶל לִבּוֹ: “מַה יָפֶה שָׁם לְמַעְלָה. מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לִקְפֹּץ עַל הֶהָרִים בְּלִי הַחֶבֶל הָאָרֹךְ וְהָאָרוּר הַזֶּה הַפּוֹצֵעַ אֶת צַוָּארִי! הַשֶּׁטַח הַמְסֻגָּר נוֹעַד לַחֲמוֹרִים וְלִשְׁוָרִים. לִגְדָיִים דָּרוּשׁ הַמֶּרְחָב”.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה אִבֵּד הָעֵשֶׂב, שֶׁבְּתוֹךְ הַשֶׁטַח הַמְּסֻגָּר, אֶת טַעֲמוֹ בְּעֵינָיו.

הַגְּדִי הַקָּשׁוּר לַחֶבֶל הָאָרֹךְ עוֹרֵר מַמָּש רַחֲמִים.

– מֶה! מֶה! הָיָה פּוֹעֶה לְלֹא הֶרֶף, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נָטוּי לְעֵבֶר הֶהָרִים.

מַר סִיגוּאִין נוֹכַח כִּי גִּדְיוֹ שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע אֶת סִבַּת הַדָּבָר.

בֹּקֶר אֶחָד פָּנָה הַגְּדִי לְמַר סִיגוּאִין וְאָמַר לוֹ בִּשְׂפָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת:

– שְׁמָעֵנִי, מַר סִיגוּאִין, הַשֶּטַח הַמְסֻגָּר נוֹסֵךְ עָלַי שִׁעֲמוּם. הַנִיחֵנִי־נָא לָלֶכֶת אֶל הֶהָרִים…

– גִּדְיִי! – קָרָא מַה סִיגוּאִין בְּתַדְהֵמָה וְיָשַב בָּעֵשֵׂב לְיַד הַגְּדִי שֶׁלּוֹ – הַרְצוֹנְךָ לְנָטְשֵׁנִי?

– כֵּן, מַר סִיגוּאִין – הֵשִׁיב הַגְּדִי הַצַּח.

– הֲרָעַבְתָּ בַּחֲצֵרִי?

–הוֹ,לֹא מַר סִיגוּאִין.

– הֲתַחְפֹּץ בְּחֶבֶל אָרֹךְ יוֹתֵר?

– אַל תִּטְרַח, מַר סִיגוּאִין.

– מָה רְצוֹנְךָ אֵפוֹא מִמֶּנִּי? – רְצוֹנִי כִּי תַּנִּיחֵנִי לְטַפֵּס עַל הֶהָרִים, מַר סִיגוּאִין. – גְּדִי מִסְכֵּן, אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלָל כִּי הַזְּאֵב אוֹרֵב בֶּהָרִים… וְכִי מַה תַּעֲשֶׂה, כְּשֶׁיִקְרַב אֵלֶיךָ?

– אֶגַּח אוֹתוֹ בְּקַרְנַי, מַר סִיגוּאִין.

– הַזְּאֵב צוֹחֵק לְקַרְנֶיךָ. הוּא טָרַף בְּהֵמוֹת, שֶׁקַּרְנֵיהֶן חֲזָקוֹת מִקַּרְנֶיךָ… בַּשָּנָה שֶׁעָבְרָה הָיְתָה לִי עֵז חֲזָקָה וְאֵיתָנָה כַּתַּיִשׁ. “רִינוֹת” קָרָאתִי לָה. הִיא הָלְכָה אֶל הֶהָרִים. כָּל הַלַּיְלָה נִלְחֲמָה בַּזְּאֵב וּבַבֹּקֶר נֶאֶכְלָה.

– הַמִּסְכֵּנָה! אַךְ אֵין בְּכָך כְּלוּם. הַנַּח לִי לָלֶכֶת אֶל הֶהָרִים, מַר סִיגוּאִין.

– אֳלֹהַי! – זָעַק מַר סִיגוּאִין בְּיֵאוּשׁ – מָה אֶעֱשֶׂה לְגִדְיִי? הִנֵּה גַּם הוּא חָפֵץ לִהְיוֹת טֶרֶף לְשִׁנֵּי הַזְּאֵב!

מַר סִיגוּאִין בָּא לִידֵי הַחְלָטָה.

• הַצֵּל אַצִּיל אֶת חַיֶּיךָ, פּוֹחֵז שֶׁכְּמוֹתְךָ – אָמַר לַגְּדִי, – אֶכְלָא אוֹתְךָ בַּמִּכְלָאָה, וְשָׁם תִּשָּׁאֵר תָּמִיד.

וְכָךְ הֻכְנַס הַגְּדִי לְמִכְלָאָה אֲפֵלָה, וְהַדֶּלֶת נִנְעֲלָה אַחֲרָיו. אוּלָם לְרֹעַ מַזָּלוֹ, שָׁכַח מַר סִיגוּאִין לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן וְהַגְּדִי הַקָּטָן נִמְלַט…

*

הַגְּדִי הַקָּטָן הִגִּיעַ אֶל הֶהָרִים וְנִתְקַבֵּל שָׁם בִּכְבוֹד־מְלָכִים. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ עֲצֵי הָאַשּׁוּחַ גְּדִי כֹּה יָפֶה! עֵץ הָעַרְמוֹנִים כָּפַף אֶת קוֹמָתוֹ עַד לַקַּרְקַע וּלְטָפוֹ בִּקְצוֹת עֲנָפָיו; רֹתֶם־הַזָּהָב הֵפִיץ לִכְבוֹדוֹ אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב לַמֶּרְחַקִּים. כָּל הֶהָרִים עָרְכוּ לוֹ חַג.

בְּאָשְׁרוֹ הָרַב קָפַץ הַגְּדִי הַלָּבָן בָּאֲוִיר וְהִתְגַּלְגֵּל לְמַטָּה יַחַד עִם הֶעָלִים שֶׁנָֹשְׁרוּ מֵעֲצֵי הָעַרְמוֹנִים… הוֹפּ! הַגְּדִי קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו. הוּא טִפֵּס וְעָלָה לְמַעְלָה, אֶל הַפְּסָגוֹת, וְיָרַד לְמַטָּה אֶל מַעֲמַקֵּי הַנְּקִיקִים, אֶפְשָּר הָיָה לַחֲשֹׁב כִּי יֵשׁ לוֹ לְמַר סִיגוּאִין עֲשָׂרָה גְּדָיִים בֶּהָרִים.

הַגְּדִי הַלָּבָן הָיָה עָשׂוּי לְלֹא חַת. הוּא חָצָה בִּקְפִיצָה אַחַת נְחָלִים גְּדוֹלִים, שֶׁהִתִּיזוּ עָלָיו חוֹל רָטֹב וָקֶצֶף, וְהִשְׂתָּרֵעַ עַל סֶלַע שָׁטוּחַ, כְּדֵי לְהִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ…

בְּהִתְקָרְבוֹ לִקְצֵה אַחַד הֶהָרִים רָאָה בַּשְּׁפֵלָה אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מַר סִיגוּאִין וְאֶת הֶחָצֵר הַמֻּקֶּפֶת בְּאִילָנוֹת. – מַה קָּטָן הַמָּקוֹם! – אָמַר וְצָחַק עַד לִדְמָעוֹת – כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שָׁם?

גְּדִי מִסְכֵּן! בְּהַעְפִּילוֹ לִמְרוֹמֵי הֶהָרִים חָשַׁב כִּי הוּא גָּדוֹל כָּעוֹלָם כֻּלּוֹ…

וּבְכֵן הַגְּדִי שֶׁל מַר סִיגוּאִין עָרַךְ טִיּוּל יָפֶה. בַּצָּהֳרַיִם נִתְקַל בִּקְבוּצָה שֶׁל יְעֵלִים, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לְרַסֵּק בְּשִׁנֵּיהֶם גֶּפֶן שֶׁל עִנְבֵי־בָּר. הַפּוֹחֵז הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ, בַּמְּעִיל הַלָּבָן, הִפְתִּיעַ אֶת הַיְּעֵלִים, שֶׁהִנּיחוּ לוֹ אֶת הַמּקוֹם הַנָּאֶה בְּיוֹתֵר לְיַד הַגֶּפֶן.

לְפֶתַע נָשְׁבָה רוּחַ קְרִירָה; הֶהָרִים הָפְכוּ סְגֻלִּים; הִגִּיעַ הָעֶרֶב… – כֹּה מַהֵר! – הִשְׁתּוֹמֵם הַגְּדִי הַקָּטָן.

הַשָׂדוֹת נִתְכַּסּוּ בַּעֲנָנִים. הַשֶּׁטַח הַמְּסֻגָּר שֶׁל מַר סִיגוּאִין נֶעֱלַם לְגַמְרֵי, וְרַק הַגַּג וּמְעַט עָשָׁן הָעוֹלֶה מִמֶּנּוּ נִרְאוּ לָעַיִן.

הַגְּדִי הִקְשִׁיב לִצְלִיל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁל הָעֲדָרִים הַחוֹזְרִים הַבַּיְתָה וְנֶעֱצַב אֶל לִבּוֹ. נֶשֶׁר חָלַף בִּיַעף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְאִיֵּם עָלָיו בְּצִפָּרְנָיו. הַגְּדִי רָעַד… קוֹל יְלָלָה נִשְׁמַע בֶּהָרִים. – הוֹ! הוֹ!

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נִזְכַּר הַגְּדִי בַּזְאֵב…

קוֹל תְּקִיעַת חֲצוֹצְרָה עָלָה מִן הָעֵמֶק. הָיְתָה זוֹ חֲצוֹצְרָתוֹ שֶׁל מַר סִיגוּאִין הַטּוֹב, שֶׁעָשָׂה נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן לְהַצִּיל אֶת הַגְּדִי הָאָהוּב. – הוֹ! הוֹ! – קָרָא הַזְּאֵב. – שׁוּב הַבַּיְתָה! – קָרְאָה הַחֲצוֹצְרָה.

הַגְּדִי רָצָה מְאֹד לָשׁוּב. אַךְ הוּא נִזְכַּר בַּיָּתֵד, בַּחֶבֶל וּבַשֶּׁטַח הַמְּסֻגָּר, וְהֶחְלִיט כִּי לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶם שֵׁנִית.

קוֹל החֲצוֹצְרָה נָדַם.

עַתָּה שָׁמַע הַגְּדִי קוֹל אִוְשַׁת עָלִים. הוּא פָּנָה לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שְׁתֵּי אָזְנַיִם קְצָרוֹת, זְקוּפוֹת לְגַמְרֵי, וּשְׁתֵי עֵינַיִם נוֹצְצוֹת…

הַזְּאֵב!

הַטּוֹרֵף יָשַב עַל אֲחוֹרָיו וְשָׁאַף אֶל קִרְבּוֹ אֶת רֵיחַ הַגְּדִי. הוּא יָדַע הֵיטֵב כִּי יִטְרֹף אֶת בֶּן־הָעִזִּים הָרַךְ, וְרוּחוֹ לֹא קָצְרָה מִלְחַכּוֹת.

– הָהּ! הָהּ! – צָחַק הַזְּאֵב בְּרִשְׁעוּת וְהוֹצִיא לָשׁוֹן אֲרֻכָּה וַאֲדֻמָּה עַל שְׂפָתָיו הַלּוֹהֲטוֹת, – הַגְּדִי הַקָּטָן שֶׁל מַר סִיגוּאִין.

הַגְּדִי הַקָּטָן הֵבִין כִּי בָּא קִצּוֹ. הוּא נִזְכַּר בְּ“רִינוֹת”, הָעֵז הַחֲזָקָה וְהָאֵיתָנָה כַּתַּיִשׁ, שֶׁנִּלְחֲמָה בַּזְּאֵב כָּל הַלַּיְלָה, וְנִטְרְפָה עִם בֹּקֶר.

“אוּלַי אַנִּיחַ לַזְּאֵב לְטָרְפֵנִי מִיָּד?” הִרְהֵר הַגְּדִי.

אוּלָם לְאַחַר שֶׁהָפַךְ בַּדָּבָר הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וְהוֹשִׁיט קַרְנָיו קָדִימָה, כְּגְדִי אַמִּיץ־לֵב שֶׁל מַר סִיגוּאִין…

הוּא לֹא קִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַזְּאֵב. שֶׁכֵּן, אֵין זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל גְּדָיִים לִטְרֹף זְאֵבִים. כָּל רְצוֹנוֹ הָיָה לְהִדָּמוֹת לְ“רִינוֹת” וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

הַמִּפְלֶצֶת קָרְבָה אֵלָיו, וְהַקַּרְנַיִם הַקְּטַנּוֹת יָצְאוּ בְּמָחוֹל. אֲהָה! מָה אַמִּיץ וְגִבּוֹר הָיָה הַגְּדִי הַקָּטָן שֶׁל מַר סִיגוּאִין! הַזְּאֵב נֶאֱלַץ לֶָסֶגת כְּעֶשֶׂר פְּעָמִים…

מִפַּעַם לְפַעַם הִבִּיט הַגְּדִי בְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְחָשַׁב: “וּבִלְבַד שֶׁיַּעַמְדוּ לִי כּוֹחוֹתַי עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר…”

הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם כָּבוּ. הַגְּדִי הַקָּטָן הִמְשִׁיך לְהַכּוֹת בְּקַרְנָיו, וְהַזְּאֵב הִמְשִׁיך לִנְשֹׁךְ בְּשִׁנָּיו.

רְצוּעָה שֶׁל אוֹר בָּהִיר הוֹפִיעָה בָּאֹפֶק… קוֹל קְרִיאַת הַגֶּבֶר עָלָה מִן הַמֶּשֶׁק.

לְבַסּוֹף נֶאֱנַח הַגְּדִי הַמִּסְכֵּן וְהִשְׁתַּטַּח עַל הָאֲדָמָה בִּמְעִילוֹ הַלָּבן, שֶׁהָיָה עַתָּה מֻכְתָּם בְּדָם…

מִיָּד הִתְנַפֵּל הַזְּאֵב עַל הַגְּדִי הַקָּטָן, שִׁסְּעוֹ וַאֲכָלוֹ.