מִמִּדְבַּר הָעַמִּים לַחֲנוֹת בְּמִדְבַּר יְרוּשָׁלָיִם

(מגילת בני אור א, 3)

קַרְדֹּם,

אֵזוֹר

וּכְסוּת שֶׁל בַּד.

עִם עֲנִיֵּי הַצֹּאן,

עִם אֶבְיוֹנֵי הַחֶסֶד,

בְּחִירֵי הָאֵל.

פְּתָאִים,

בָּזֵי הַהוֹן וְעֲדָנָיו,

מַלְכֻיּוֹת וּשְׁאוֹנָן.

מִמִּדְבַּר עַמִּים

לַמִּדְבָּר הָאֱלֹהִי.

לַתּוֹרָה וְלַמִּשְׁפָּט וּלְטוֹהֳרָה

(מגילת הסרכים ו, 22)

יָדֶיךָ שֶׁעָרְמוּ סְלָעִים חַמִּים אֵלֶּה,

בִּישִׁימוֹן נָתַתָּ אֶשֶׁד מַיִם צוֹהֲלִים –

הֲלֹא תִּשְׂחַק לִי

אִם בְּכַפַּי אֲבַקֵּשׁ לַהֲכִילָם.

אַחַי בָּאִים עִם צִלְלֵי הָעֶרֶב

אֶל בְּרֵכַת־סְלָעִים זוֹ עֲלוּמָה

וְלֹבֶן כְּסוּתָם

טָהֳרָה, טָהֳרָה.

וְיַחַד יוֹאכְלוּ וְיַחַד יְבָרְכוּ

(מגילת הסרכים ו, 2־3)

וְהָאוֹפֶה מַנִּיחַ אֶת הַפַּת לִפְנֵי כָּל אִישׁ,

וְהַמְבַשֵּׁל בִּקְעָרָה אֶת הַנָּזִיד מַגִּישׁ,

וְהַכֹּהֵן הָרֹאשׁ יִשְׁלַח יָדוֹ לָרִאשׁוֹנָה

רֵאשִׁית הַלֶּחֶם לְבָרֵךְ.

וְכָל הַנִּדָּבִים לַאֲמִתּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹ

• עֲדַת הַיַּחַד – יְבָרְכוּ אִישׁ אִישׁ לְפִי תְּכוּנוֹ.

וּבִדְמָמָה פִּתָּם יֹאכְלוּ, כְּמוֹ מַלְאֲכֵי־מָרוֹם

יָסֵבּוּ לַשֻּׁלְחָן אִתָּם.

הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהָרַבִּים כֻּלָּם,

אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בְּרִיתוֹ בְּתוֹךְ רִשְׁעַת עוֹלָם

וּבְיַחַד־אֵל הֵבִיאוּ כָּל הוֹנָם, כֹּחָם, דַּעְתָּם –

עֲשׂוֹת אֱמֶת וַעֲנָוָה.

עַל עִמְקֵי אָדָם וַאֲדָמָה לֵיל־כּוֹכָבִים הֻצַּת.

לֵיל יָם וַעֲרָבָה; שֻׁלְחַן־עֵדָה, נָזִיד וּפַת.

אַךְ אֵי וְאֵימָתַי עָמַד שֻׁלְחָן טָהוֹר מִזֶּה

לִפְנֵי אָדָם וֵאלֹהִים?

וְזֶה לָכֶם הָאוֹת:

בְּהִסָּגֵר מוֹלְדֵי עַוְלָה

וְאֵין תּוֹמְכֶיהָ עוֹד –

הָרֶשַׁע יִגָּלֶה כִּגְלוֹת

הַחֹשֶךְ מִפְּנֵי אוֹר,

וּכְתֹם עָשָׁן מֵאֲרֻבּוֹת.

תֵּבֵל־צְדָקוֹת.

אֱמֶת הַמַּשָּׂא

וְנָכוֹן בַּבָּאוֹת.

אֲדוֹרְשֶׁכָה וְכַשַּׁחַר נָכוֹן לְאוֹרְתּוֹם הוֹפַעְתָּה לִי

(מגילת ההודיות ד, 6)

נֵר הַחֶרֶס, אוֹר הַנֵּר.

גְּוִיל וָקֶסֶת, עֵט סוֹפֵר.

חִוָּרוֹן שֶל גַּב יָדִי.

עֶלֶט לַילָה עִמָּדִי.

אָהֳלֵי אַחַי בִּשְׁנָת,

תַּמּוּ מְלֶאכֶת וּמִשְׁפָּט.

תַּם הַּסֶּרֶךְ שֶׁל יוֹמָם,

חֹק הַיַּחַד כִּי הֻשְׁלָם.

אֲדוֹרְשֶׁךָ, אוֹר־שֶׁל־תֹּם,

כִּי נַפְשִׁי בְּאֵין־מְתֹם,

אִי־מָנוֹחַ מִתְעַטְּפָה –

וְכַשַּׁחַר לִי הוֹפַע.

(צוואוֹת השׁבטים, לוי, ב־ג)

אַל תִּתְמַהּ לְרָקִיעַ זֶה, שֶׁנֹּגַהּ לוֹ כְּפֶלֶא –

עוֹד שָׁמַיִם אֲחֵרִים תִּרְאֶה, בְּהִירִים מֵאֵלֶּה,

וּבָהֶם תִּשְׁכֹּן־עַד הַתִּפְאֶרֶת הַגְּדוֹלָה.

וַאֲנִי עִם הַצֹּאן בְּאָבֵל־מְחוֹלָה.