שירי איסיים
לקבוצת דגניה ב' בברית היחד
עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ־לָהּ – –
כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם – –
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה
(במדבר כא, יז־יח)
האיסיים – אנשי כת דתית־שיתופית בארץ־יהודה, שישבו בחבורות בכפרים רבים ומרכזם היה על הגדה הצפונית־מערבית של ים־המלח (ח' קוּמראן). זמנם – הימים של בית־חשמונאי ובית־הורדוס והמרד ברומי, מאתיים השנה שלפני חורבן בית שני.
אורח־חייהם – עמל ושיתוף ושקידה על המוסר; מידותיהם – חריצות וענווה וטהרה: תורתם – אמונה בגזירה קדומה ובהישארות הנפש. הליכות האיסיים ונאמנותם – שמסרו נפשם במלחמת יהודה לחירותה – מתוארות בכתבי הקדמונים פילון האלכסנדרוני ויוסף בן־מתתיהו.
המגילות שניגלו בימינו במערות מדבר־יהודה – וביניהן: סרך היחד (הסרכים), ההודיות, פשר חבקוק, מלחמת בני־אור וקטעי ברית דמשק – הן, כמסתבר, מגילותיהם הגנוזות של האיסיים. אף אחדים מן הספרים החיצונים – חנוך, צוואות השבטים, היובלים ועליית משה – זוּהוּ כספרי הכת.
“המופלאה מכל הכיתות שבעולם” (פּליניוּס הבּכיר), עדה בלתי־משלימה, דוחקת את הקץ – ובתוכה אנשים שזכו בהשראה ובתחושת עתידות – פרשה לצדי דרכים ולחיי־הסתר במדבר. אולם – בראייה ממרחקי דורות – נמצאה עומדת בשעתה במפנה לרוח האדם.
מאז ועד עתה שאבו ממקורה – ביודעים ובלא יודעים – דתו וסיעותיהן, חבורות שיתופיות ותנועות לתיקון החברה באומות־העולם ובישראל. רשמי שבילים גלויים ונעלמים בתולדותיהם חוזרים והולכים אל הבאר במדבר.
ראשוני “הקבוצה” הישראלית בנגב־כנרות – לא היה בידם “סרך (חוק) היחד” של קודמיהם בישימון ים־המלח. אולם חסד חייהם ופעלם בא להם ממורשת־אבות קדומה, ממדבר – מתנה.
א. הנידבים
מאתלוי בן־אמיתי
שַעַר הָאִסִּיּים
מאתלוי בן־אמיתי
מֶרוּח מַעֲרָב, הֵחֵלָה (הַחוֹמָה) – – וְעָבְרָה – – אֶל שַעַר הָאִסִּיים
(יוסף בן־מתתיהו: מלחמת היהוּדים ה, ד, ב)
מַעְלָה הַר־הַבַּיִת,
נֹגַהּ הַהֵיכָל, מְצֻפֶּה לוּחוֹת זָהָב,
בּוֹ הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמִּזְבֵּח.
מַטָּה גֵיא קִדְרוֹן,
דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר עֵירֹם־עֶרְיָה
לַנֶּפֶשׁ הַצְּמֵאָה לֵאלֹהִים.
צִלְלֵי הַגַּיְא עוֹלִים בְּהַר זֵיתִים,
יוֹנֵי־הוֹרְדוֹס חָגוֹת עַל מֵי שִׁלֹּח,
תּוּגַת יָהּ בְּשַׁעַר־אִסִּיִּים.
בּוֹדֵד בּמוֹעָדֶיךָ
מאתלוי בן־אמיתי
כּבוּ הַמְּאוֹרוֹת,
בּוֹדֵד בְּמוֹעָדֶיךָ.
אָרַךְ אַחְרַי הַצֵּל,
פָּנַי אֶל מוּל אוֹרֶיךָ.
הִרְבֵּיתִי שְׁפֹךְ שִׂיחִי,
כְּמֹהַּ וּבְכוֹת.
שָׂא נָא לִדְבָרִי,
כִּי נְבוּכוֹתִי מְאֹד.
דַּבֵּר אֵלַי אַתָּה
מאתלוי בן־אמיתי
דַּבֵּר אֵלַי,
דַּבֵּר אַתָּה אֵלַי.
נִלְאוּ אָזְנַי מִשְּׁמֹעַ
קוֹל אֱנוֹשׁ,
כָּבְדוּ אָזְנַי מִשְּׁמֹעַ
הֲמוֹנוֹ.
מָלְאוּ אָזְנַי
דִּמְמָתְךָ.
דַּבֵּר אֵלַי,
דַּבַּר אֵלַי אַתָּה,
מֵעֵץ, מֵעֵשֶׂב, מִכּוֹכָב.
הָעֲנָווֹת בַּמִּלִּים
מאתלוי בן־אמיתי
טוּרֵי שִׁירֶיךָ –
עֲקֵבוֹת בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר
אֶל גִּבְעַת הַדְּמָמָה
עֲטוּרַת הַזֵּיתִים.
הַמְשׁוֹרֵר,
טֶרֶם חָלַף צִלְּךָ עַל שָׂדוֹת
לֹא נוֹדְעוּ לַבָּאִים עִקְבוֹתֶיךָ.
וּבִרְבוֹת הַיָּמִים,
בִּרְבוֹת הַיָּמִים,
הָרוּחוֹת תְּכַסֶּינָה כֻּלָּהַם
עָפָר וְשִׁכְחָה –
הָעֲנָווֹת בַּמִּלִּים.
קוֹל עָלֶה
מאתלוי בן־אמיתי
אִילָן הִצַּבְתִּי עִם בֵּיתִּי
מַחְסֶה לְשֻׁלְחָנִי
מִזֻּלּוּת הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּהִיר,
מִלְּזוּת יוֹמוֹ.
עֵת לַיְלָה עִם אִילָן בָּאֵלֶם,
לְחַלּוֹנִי יַשְׁקִיפוּ פֶּתַע
פְּנֵי חֲצוֹת –
הַנֵּר, הַצֵּל וְאוֹתִיּוֹת־הַכְּתָב
קוֹל עָלֶה יְבַעֲתֵם.
אֶת מִשְׁפְּחוֹת אָדָם
מאתלוי בן־אמיתי
(צוואוֹת השבטים, לוי, ב)
אֶת מִשְׁפְּחוֹת־אָדָם בָּאָרֶץ
עָצְבוּ עֵינַי רְאוֹת;
עַל מִגְדָּלִים רָמִים – הָרֶשַׁע
חַטָּאת בָּנְתָה חוֹמוֹת.
מֵאוֹר עֶליוֹן צָמְחָה הַנֶּפֶשׁ,
לָהּ אֵין בְּלָיָה בְּמוֹת.
לוּ הִיא בִּלְבַד תְּהִי לִי
שַׂדֶה וְכֶרֶם וּתְבוּאוֹת.
ב. היחד
מאתלוי בן־אמיתי
בַּמִּדְבָּר
מאתלוי בן־אמיתי
מִמִּדְבַּר הָעַמִּים לַחֲנוֹת בְּמִדְבַּר יְרוּשָׁלָיִם
(מגילת בני אור א, 3)
קַרְדֹּם,
אֵזוֹר
וּכְסוּת שֶׁל בַּד.
עִם עֲנִיֵּי הַצֹּאן,
עִם אֶבְיוֹנֵי הַחֶסֶד,
בְּחִירֵי הָאֵל.
פְּתָאִים,
בָּזֵי הַהוֹן וְעֲדָנָיו,
מַלְכֻיּוֹת וּשְׁאוֹנָן.
מִמִּדְבַּר עַמִּים
לַמִּדְבָּר הָאֱלֹהִי.
טָהֳרָה
מאתלוי בן־אמיתי
לַתּוֹרָה וְלַמִּשְׁפָּט וּלְטוֹהֳרָה
(מגילת הסרכים ו, 22)
יָדֶיךָ שֶׁעָרְמוּ סְלָעִים חַמִּים אֵלֶּה,
בִּישִׁימוֹן נָתַתָּ אֶשֶׁד מַיִם צוֹהֲלִים –
הֲלֹא תִּשְׂחַק לִי
אִם בְּכַפַּי אֲבַקֵּשׁ לַהֲכִילָם.
אַחַי בָּאִים עִם צִלְלֵי הָעֶרֶב
אֶל בְּרֵכַת־סְלָעִים זוֹ עֲלוּמָה
וְלֹבֶן כְּסוּתָם
טָהֳרָה, טָהֳרָה.
סְעֻדַּת אִסִּיִּים
מאתלוי בן־אמיתי
וְיַחַד יוֹאכְלוּ וְיַחַד יְבָרְכוּ
(מגילת הסרכים ו, 2־3)
וְהָאוֹפֶה מַנִּיחַ אֶת הַפַּת לִפְנֵי כָּל אִישׁ,
וְהַמְבַשֵּׁל בִּקְעָרָה אֶת הַנָּזִיד מַגִּישׁ,
וְהַכֹּהֵן הָרֹאשׁ יִשְׁלַח יָדוֹ לָרִאשׁוֹנָה
רֵאשִׁית הַלֶּחֶם לְבָרֵךְ.
וְכָל הַנִּדָּבִים לַאֲמִתּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹ
- עֲדַת הַיַּחַד – יְבָרְכוּ אִישׁ אִישׁ לְפִי תְּכוּנוֹ.
וּבִדְמָמָה פִּתָּם יֹאכְלוּ, כְּמוֹ מַלְאֲכֵי־מָרוֹם
יָסֵבּוּ לַשֻּׁלְחָן אִתָּם.
הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהָרַבִּים כֻּלָּם,
אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בְּרִיתוֹ בְּתוֹךְ רִשְׁעַת עוֹלָם
וּבְיַחַד־אֵל הֵבִיאוּ כָּל הוֹנָם, כֹּחָם, דַּעְתָּם –
עֲשׂוֹת אֱמֶת וַעֲנָוָה.
עַל עִמְקֵי אָדָם וַאֲדָמָה לֵיל־כּוֹכָבִים הֻצַּת.
לֵיל יָם וַעֲרָבָה; שֻׁלְחַן־עֵדָה, נָזִיד וּפַת.
אַךְ אֵי וְאֵימָתַי עָמַד שֻׁלְחָן טָהוֹר מִזֶּה
לִפְנֵי אָדָם וֵאלֹהִים?
מִסֵּפֶר הָרָזִים
מאתלוי בן־אמיתי
וְזֶה לָכֶם הָאוֹת:
בְּהִסָּגֵר מוֹלְדֵי עַוְלָה
וְאֵין תּוֹמְכֶיהָ עוֹד –
הָרֶשַׁע יִגָּלֶה כִּגְלוֹת
הַחֹשֶךְ מִפְּנֵי אוֹר,
וּכְתֹם עָשָׁן מֵאֲרֻבּוֹת.
תֵּבֵל־צְדָקוֹת.
אֱמֶת הַמַּשָּׂא
וְנָכוֹן בַּבָּאוֹת.
בַּעַל הַהוֹדָיוֹת
מאתלוי בן־אמיתי
אֲדוֹרְשֶׁכָה וְכַשַּׁחַר נָכוֹן לְאוֹרְתּוֹם הוֹפַעְתָּה לִי
(מגילת ההודיות ד, 6)
נֵר הַחֶרֶס, אוֹר הַנֵּר.
גְּוִיל וָקֶסֶת, עֵט סוֹפֵר.
חִוָּרוֹן שֶל גַּב יָדִי.
עֶלֶט לַילָה עִמָּדִי.
אָהֳלֵי אַחַי בִּשְׁנָת,
תַּמּוּ מְלֶאכֶת וּמִשְׁפָּט.
תַּם הַּסֶּרֶךְ שֶׁל יוֹמָם,
חֹק הַיַּחַד כִּי הֻשְׁלָם.
אֲדוֹרְשֶׁךָ, אוֹר־שֶׁל־תֹּם,
כִּי נַפְשִׁי בְּאֵין־מְתֹם,
אִי־מָנוֹחַ מִתְעַטְּפָה –
וְכַשַּׁחַר לִי הוֹפַע.
חָזוּת
מאתלוי בן־אמיתי
(צוואוֹת השׁבטים, לוי, ב־ג)
אַל תִּתְמַהּ לְרָקִיעַ זֶה, שֶׁנֹּגַהּ לוֹ כְּפֶלֶא –
עוֹד שָׁמַיִם אֲחֵרִים תִּרְאֶה, בְּהִירִים מֵאֵלֶּה,
וּבָהֶם תִּשְׁכֹּן־עַד הַתִּפְאֶרֶת הַגְּדוֹלָה.
וַאֲנִי עִם הַצֹּאן בְּאָבֵל־מְחוֹלָה.
ג. הנווה
מאתלוי בן־אמיתי
שַּׁחֲרִית שֶׁל אִסִּיִּים
מאתלוי בן־אמיתי
לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה יֵצֵא כָּל אֶחָד לַעֲבוֹדָתוֹ
(פילון האלכסנדרוני; על האיסיים, קטע ב' 6)
אִישׁ אִסִּי בַּשַּׁחַר בָּא,
הִלּוּכוֹ בַּעֲנָוָה,
בֶּגֶד־לֹבֶן שַׂלְמָתוֹ.
מִנִּי אֹהֶל וְסֻכָּה,
מִשְׁכְּנוֹת הָאִסִּיִּים
גְּבִיר וָעֶבֶד אֵין בָּמוֹ,
יֵאָסְפוּ בֵּית־עֲדָתָם –
לֹא יָשִׂיחוּ שִׂיחַ־חֹל
טֶרֶם הִגָּלוֹת חַמָּה.
פֹּה יוֹגְבִים וְרוֹעֵי־צֹאן;
אֻמָּנִים רַק בִּמְלָאכוֹת
הַמַּרְבּוֹת שָׁלוֹם לַכֹּל.
יְקַדְּמוּ יוֹמָם שָׁלוֹם,
בִּרְכָתָם אֵלָיו יִשְׂאוּ,
יְחַלּוּ פָּנָיו עֲלוֹת.
וְנַפְשָׁם בָּם שׁוֹקֵקָה
מוּל פִּסְגָּה מוּפֶזֶת אוֹר,
הַר הַכִּסּוּפִים – נְבוֹ.
יוֹסֵף בַּמִּדְבָּר
מאתלוי בן־אמיתי
נַעֲשֵׂיתִי לְתַלְמִידוֹ וּמַעֲרִיצוֹ שֶׁל אִישׁ אֶחָד בְּשֶׁם בַּאנוּס, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בַּמִּדְבָּר
(יוסף בן־מתתיהו: חיי יוסף, ב)
לֹא בָּאתִי בְּסוֹדָם,
ולֹא קָרַבְתִּי לְלֶחֶם־שֻׁלְחָנָם –
אַךְ חַסְדָּם וְקֶסֶם־אָרְחָם
נַפְשִׁי מְצוֹדְדִים.
הֲיִמָּלֵט הָאִישׁ
אֲשֶׁר פְּרִי־חָכְמָתָם טָעַם?
וּבַעֲנָא רַבִּי כֹה סָח:
"זֶה לְבוּשִׁי קְלִפַּת עֵצִים
וְצִמְחֵי בָּר מַאֲכָלִי.
מַה־סוֹד שָׁרָשֵׁיהֶם הָבֵא מַרְפֵּא?
מַה־כֹּח אֲבָנִים הָסֵר מַדְוֶה?
דִּין אָדָם נֶחְתַּם מִכְּבָר,
וְכָל מַעֲשֶׂה – גְזַר הָאֵל.
עוּל־יָמִים!
וְאַתָּה לְגוֹרָלְךָ הוֹלֵךְ
מָחָר בְּמַעֲלֵה־אֲדֻמִּים".
כָּל צְבָא הַכּוֹכָבִים
מאתלוי בן־אמיתי
נָעַמְתָּ לִי מְאֹד, רֵעִי הָאִילָן,
חָכַמְתָּ מֶנִּי כִּי לֹא אָבִיתָ נְדוֹד
וְגִזְעֲךָ לֹא יָמוּשׁ מִן הֶעָפָר;
כִּי עֳפָאֶיךָ הַפְּרוּשִׂים
נוֹשְׂאִים מִשְּׁמֵי הַלַּיְלָה הֶעָמֹק
כָּל צְבָא הַכּוֹכָבִים
אֶל לִבְּךָ הַתָּם.
ד. הסרך
מאתלוי בן־אמיתי
זֶה הַסֶּרֶךְ
מאתלוי בן־אמיתי
לְכַבֵּד אֱלוֹהִים וַאֲנָשִׁים, לִחְיוֹת כְּפִי סֶרֶךְ
הַיָּחַד
(על-פי מגילת הסרכים)
זֶה הַסֶּרֶךְ: אִישׁ הַיַּחַד הַנִּדָּב לָשׁוּב מֵרָע,
מִכִּבּוּד-לֵב וְרוּחַ רֶשַׁע וּמֵעֹרֶף הַקָּשֶׁה;
נֵכֶל וּרְמִיָּה וְכַחַשׁ, וְגֵוָה וְרוּם לֵבָב,
קְצוֹר-אַפַּיִם וְרֹב חֹנֶף, רֹב אִוֶּלֶת וְקִנְאָה.
הִבָּדֵל מֵאַנְשֵׁי עָוֶל לְיַסֵּד מֹוסַד אֱמֶת,
בְּעָרְמַת כֹּל הַצְנֵעַ לֶכֶת, רָזֵי דַעַת לְחַבֵּא;
עַנְוַת-טוֹב וְרוּחַ ישֶׁר, חֲסָדִים עַל בְּנֵי אֱמֶת,
לְהַלֵּךְ תָּמִים אֶת רֵעַ, לְהַבִּיט בְּאוֹר חַיִּים.
כָּל הַמִּתְנַדֵּב לַסֶּרֶךְ לִיָּחֵד בִּבְרִית עוֹלָם,
אֱמוּנִים לִשְׁמֹר בָּאָרֶץ, בֵּית תָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל.
אֶת רֵעֵהוּ הוּא יוֹכִיחַ בֶּאֱמֶת וַעֲנָוָה,
חֶסֶד יְדַבֵּר אֵלֵיהוּ — לֹא בְּאַף אוֹ בְּמָרִים;
אַל בַּסֵּתֶר יִשְׂנָאֵהוּ וּלְבָבוֹ בַּל יַעֲלִים,
בְּיוֹמוֹ הוּא יוֹכִיחֶנּוּ, לֹא יִשָּׂא עָלָיו עָוֹן.
בְּהִכּוֹן עֲצַת-הַיַּחַד עַל אֱמֶת יְסוֹד עוֹלָם,
חֶסֶד וּמַחְשֶׁבֶת צֶדֶק — פֶּלֶס וַאֲנָךְ בֵּיתָם;
עֲדָתָם חוֹמַת הַבַּחַן, אֲמִתָּם פִּנַּת יְקָר
בַּל יָזוּעוּ אֲדָנֶיהָ, בַּל יָחִישׁוּ מִמְּקוֹמָם.
תּוֹרַת הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ
מאתלוי בן־אמיתי
לַמַּשְׂכִּיל, לְהָבִין וּלְלַמֵּד אֶת כּוֹל בְּנֵי אוֹר
(על-פי מגילת הסרכים ג, 13 — ד, 26)
אֵל דֵּעוֹת הוּא שֶׁהֵכִין אֶת כָּל הֹוֶה וְכָל נִהְיָה,
וְתוֹלְדוֹת בְּנֵי אִישׁ בְּטֶרֶם לָמוֹ מַעַשׂ וְשִׁלּוּם.
וּבִהְיוֹת לָהֶם בַּחֶלֶד תְּעוּדָה אֵין-לְהַשְׁנוֹת —
כְּמַחְשֶׁבֶת כְּבוֹד אֱלֹהַּ יְמַלְּאוּ פְּעֻלָּתָם.
וַיִּבְרָא אֱנוֹשׁ וַיָּשֶׂם לוֹ מֶמְשֶׁלֶת שְׁתֵּי רוּחוֹת,
שְׁתֵּי רוּחוֹת לְהִתְהַלֵּךְ בָּם עַד מוֹעֵד פְּקֻדָּתוֹ:
רוּחַ עָוֶל מִמְּעוֹן חשֶׁךְ, רוּחַ צֶדֶק מִמְקוֹר אוֹר —
הֵן אָרְחוֹת אֱמֶת וָרֶשַׁע בְּנֵי אֱנוֹשׁ בָּם יִתְהַלְּכוּ.
וּמֶמְשֶׁלֶת כָּל בְּנֵי צֶדֶק בְּיָדוֹ שֶׁל שַׂר אוֹרִים,
וּבְיַד בְּלִיַּעַל-חשֶׁךְ כָּל מֶמְשֶׁלֶת בְּנֵי עַוְלָה.
רוּחַ אוֹר וְרוּחַ חשֶׁךְ, כִּי בָּרָא אֵל-הָרוּחוֹת,
עֲלֵיהֶן כָּל מַעֲשֵׂהוּ הוּא יִסֵּד בְּרָזֵי-אֵל.
יֶאֱהַב אַחַת מֵהֵנָּה, נְתִיבָהּ יִרְצֶה לָעַד —
וְאַחַת תִּעֵב דְּרָכֶיהָ, נֶצַח אֶת סוֹדָהּ שָׂנֵא.
בַּד בְּבַד שָׂמָן אֱלֹהַּ עַד מוֹעֵד שֶׁל קֵץ אַחְרוֹן,
כִּי לֹא יַחַד יִתְהַלָּכוּ, בָּן נָתַן אֵיבַת עוֹלָם:
תּוֹעֲבַת אֱמֶת — הָעָוֶל, תּוֹעֲבַת עַוְלָה — אֱמֶת,
עַד מוֹעֵד מִשְׁפָּט נֶחְרָצָה, עַד מוֹעֵד פְּקֻדָּה מֵאֵל.
בְּרָזֵי שִׂכְלוֹ, אֱלֹהַּ, בְּחָכְמַת כְּבוֹדוֹ, הָאֵל,
קֵץ נָתַן לִהְיוֹת הָעָוֶל, יַשְׁמִידֶנּוּ עַד כַּלוֹת.
טוּב עוֹלָם יוֹפַע לָנֶצַח וְתֵצֵא אֱמֶת-תֵּבֵל,
אַחֲרֵי כִּי הִתְגּוֹלָלָה אָרְחוֹת רֶשַׁע וְעַוְלָה.
וְעַד הֵנָּה כֹּה יָרִיבוּ רוּחֵי עָוֶל וֶאֱמֶת,
בִּלְבַב גֶּבֶר יִתְהַלָּכוּ בְּאִוֶּלֶת וְחָכְמָה:
אִישׁ יְרֻשָּׁתוֹ בָּעָוֶל יְתָעֵב אֶת הָאֱמֶת —
וּכְנַחְלָתוֹ בַּצֶּדֶק כֵּן יִשְׂנָא הָאִישׁ עַוְלָה.
בַּד בְּבַד שָׂמָן אֱלֹהַּ, הוּא יָדַע מַעֲשֵׂיהֶן —
הוּא יֵדַע עֵת קֵץ נֶחְרָצָה וַעֲשׂוֹת הַחֲדָשָׁה.
יְבָרֵר מַעְשֵׂי כָּל גֶּבֶר וְזִקֵּק לוֹ מִבְּנֵי אִישׁ,
אֵל יִבְחַר תְּמִימֵי הַדֶּרֶךְ וְלָהֶם כָּל כְּבוֹד אָדָם.
בְּרִיאַת הָאוֹר
מאתלוי בן־אמיתי
(בראשית א, ב-ה)
תֹּהוּ, בֹּהוּ,
תְּהוֹם וָחשֶׁךְ.
רוּחַ-אֵל עַל
פְּנֵי הַמַּיִם:
“יְהִי אוֹר!”
יְהִי אוֹר!
כִּדְבַר הָרוּחַ.
מִן הָאַיִן
אֶל הַיֵּשׁ —
אוֹר יְהִי
כְּצַו הַכֹּחַ.
יְהִי אוֹר!
אוֹר יָפוּץ עַל
גָּלְמֵי חֹמֶר,
אוֹר בַּתֹּהוּ
אוֹר לַתְּהוֹם.
תְּחוּם לָאוֹר
וּתְחוּם לַחשֶׁךְ.
עֵת לַיּוֹם
וְעֵת לַלָּיְלָה.
וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹקֶר —
אוֹר!
אֶרֶץ עַל בְּלִימָה
מאתלוי בן־אמיתי
מַהֲלַךְ מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם — — לְכָל שְׁנוֹת תֵּבֵל
וְעַד הָעוֹלָם, עַד תִּשְׁלַם הַבְּרִיאָה הַחֲדָשָׁה
אֲשֶׁר תַּעֲמֹד לָנֶצַח
(ספר חנוך-א, עב, א)
עַל בְּלִימָה.
כּוֹכַב סְבִיב צִירוֹ
עִם יְרֵחוֹ בֶּן-לְוָיָה
מַקִּיף שִׁמְשׁוֹ-גַּלְגַּל-אֵשׁ
בְּמַסְלוּל חֻקּוֹת רָקִיעַ.
עִם חַמָּה וּמְלַוֶּיהָ תִּשְׁעָה
גַּרְמֵי-שָׁמַיִם נָעִים בָּעִגּוּל הַחֲלָבִי,
בִּנְהַר הָעוֹלָמוֹת.
כָּל-כֻּלָּם מַעֲרֶכֶת אַךְ אַחַת
בִּיקוּם-גַּלְגַּלִּים לֹא יְשֹׁעַר,
מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ בֶּחָלָל הָרֵיק,
בַּבְּלִימָה.
אֶרֶץ עַל בְּלִימָה.
נָעָה בַּדְּמָמָה הָאֱלֹהִית
בֵּין כּוֹכָבִים כּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם,
כּוֹכָבִים חֲשׁוּכִים, כּוֹכָבִים מְאִירִים,
שְׁמָשׁוֹת, יְרֵחִים, שְׁבִיטִים, עַרְפִלִּיּוֹת —
נִרְאִים וּבַל יֵרָאוּ,
נִמְנִים וְלֹא יִסָּפְרוּ.
נֶצַח נֶצַח בְּאֵין-גְּבוּל
סוֹבֵב וּמַקִּיף וְנָע בַּמֶּרְחַבְיָה
— לֹא תְּחִלָּה לֹא תִּכְלָה — הַמֻּפְלָא.
שִׁפְעָה מַבְהִיקָה,
עָצְמָה רַבָּה וְלֹא נוֹדַעַת —
רְחוֹקָה, אֲדִישָׁה אֶל מִצְעָר בַּכּוֹכָבִים
שִׁבְתּוֹ אוֹ לֶכְתּוֹ
אֶל בְּלִימָה.
ה. החוזים
מאתלוי בן־אמיתי
מוֹת אַנְטִיגוֹנוֹס
מאתלוי בן־אמיתי
אַךְ גְּמוּל מַעֲלָלָיו הָרָעִים (שֶׁל אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס
לְאִמּוֹ וּלְאֶחָיו הִשִּׂיג אֶת אָחִיו אַנְטִיגוֹנוֹס, אֲשֶׁר
אוֹתוֹ אָהַב מְאֹד — — וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ יְהוּדָה
מִמִּשְׁפַּחַת הָאִסִּיִּים מֵעוֹלָם לֹא נִכְשַׁל וְלֹא
שִׁקֵּר בְּהַגִּידוֹ אֶת הָאוֹתוֹת
(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים א, ג, ב-ה)
לַ’בִּירָה' לִפְקֹד הַמֶּלֶךְ
אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס בָּאִים
— בְּחָלְיוֹ וּסְעֹד הָעֶרֶשׂ —
אוֹהֲבִים וּמְשַׂנְאִים:
— "בָּא אָחִיךָ אַנְטִיגוֹנוֹס,
נִצָּחוֹן חֵילוֹ עָטוּר.
וְהָעָם הָרַב מֵרִיעַ
לְכוֹבֵשׁ נַחְלַת יְטוּר."
— "לְהַעְתִּיר עַל שְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ
בָּא אָחִיךָ בֵּית הַדְּבִיר.
נֶאֱמָן מְאֹד אֵלֶיךָ
לֵב אָחִיךָ הַצָּעִיר."
אֶת אָחִיו אָהַב הַמֶּלֶךְ
יֶתֶר מֵאֶחָיו בַּבּוֹר.
אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס בַּסֵּתֶר
עַל שׁוֹמְרָיו צִוָּה לֵאמֹר:
"אַנְשֵׁי חַיִל הַעֲמִידוּ
בִּמְחִלַּת מִגְדַּל שַׁרְשׁוֹן —
וְיֻכֶּה בְּאַף הַחֶרֶב
כָּל הַבָּא חָבוּשׁ שִׁרְיוֹן."
וּלְאָחִיו, אֶל אַנְטִיגוֹנוֹס,
רָץ צִוָּה מֵהָאַרְמוֹן:
"פְּקֹד אָחִיךָ אֶת הַמֶּלֶךְ
לְלֹא חֶרֶב וְשִׁרְיוֹן."
אַךְ הַמַּלְכָּה שִׁנְּתָה בְּמַעַל
צַו הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרָהּ:
"בַּהֲדַר שִׁרְיוֹן וָחֶרֶב,
כֹּה תָּבוֹא אֶל ‘הַבִּירָה’."
*
לְרַגְלֵי אִסִּי יָשָׁבוּ
תַּלְמִידֵי לִשְׁכַּת-חֲשַׁאי —
בַּעֲבֹר אֶת הַר הַבַּיִת
אַנְטִיגוֹנוֹס חַשְׁמוֹנַאי.
יְהוּדָה לָאַט דְּבָרֵהוּ:
"שֶׁמֶשׁ נָע לְבִזְיוֹנִי.
הָאֱמֶת מִפִּי נִכְרָתָה.
וְרֵיקָם שָׁב חֲזוֹנִי.
אַנְטִיגוֹנוֹס חַי עוֹדֶנּוּ…
וּלְהַיּוֹם דְּבַר הֶחָזוֹן,
גְּזַר-מוֹתוֹ לַיּוֹם שָׁמַעְתִּי
וּמְקוֹמוֹ — מִגְדַּל שַׁרְשׁוֹן.
וּמִגְדַּל שַׁרְשׁוֹן רָחוֹק הוּא
רִיס כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת לַיָּם…"
שַׂרְעַפֵּי זָקֵן נָבוֹכוּ,
הָאִסִּי בָּהָר נָדַם.
מִגְדְּלֵי שַׁרְשׁוֹן יֵשׁ שְׁנַיִם:
בַּ’בִּירָה' וּלְחוֹף הַיָּם…
וּמְהֵרָה עַל הַר הַבַּיִת
הַשְּׁמוּעָה נָפְלָה בָּעָם.
מִשְׁתֵּה יַנַּאי הַמֶּלֶךְ
מאתלוי בן־אמיתי
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וִיהוּדָה בֶּן-גְּדִידָא שְׁמוֹ
(ת' בבלי, קידושין סו, א)
בְּשׁוּב יַנַּאי מִכַּלְקִיס,
כּוֹבֵשׁ שִׁשִּׁים עָרִים —
עָרַךְ מִשְׁתֵּה-הַמֶּלֶךְ,
קָרָא גְדוֹלֵי שָׂרִים,
קָרָא חַכְמֵי הַפֵּשֶׁר
וּבָאוּ הַקְּרוּאִים.
וּבַמִּשְׁתֶּה — הַמֶּלֶךְ
לַעֲבָדָיו אָמַר:
"הַמַּלּוּחִים הַגִּישׁוּ,
לְזֵכֶר עִשְׂבֵי-בָּר,
שֶׁאֲבוֹתַי אָכָלוּ
עֵת אֲסָפָם מִדְבָּר".
הִקְרִיבוּ צֶמַח-עֹנִי
עַל שֻׁלְחֲנוֹת זָהָב.
וַיָּקָם בֶּן-גְּדִידָא
וְכֹה אָמַר הַשָּׂב —
שָׁמַע דְּבָרוֹ הַמֶּלֶךְ,
קְרוּאִים בְּקֶשֶׁב-רַב:
"הַמַּלּוּחִים אָכַלְנוּ
עִם אָבִיךָ חַשְׁמוֹנַאי —
הֲלֹא קָרֵב הַחֶסֶד,
יוֹמוֹ שֶׁל בֶּן-יִשַּׁי.
דָּמִים מָלְאוּ יָדֶיךָ
וְחֵיל זָרִים, יַנַּאי.
כֹּהֵן-גָּדוֹל וָמֶלֶךְ,
אֶחָד — וְאֵין לוֹ אָח.
מַלְכוּת לְךָ וָכֶתֶר —
הַכְּהֻנָּה הַנַּח.
נָאֶה לָבוֹא בַּקֹּדֶשׁ
לְבֶן-צָדוֹק — לֹא לָךְ!"
נִצָּב מוֹרֵה-הַצֶּדֶק
מוּל מֶלֶךְ וְכֹהֵן.
כְּפִיר-חָרוֹן הַמֶּלֶךְ
קָם וַיִּזְעַק: “רָמְסֵם!”
וַיִּבָּדְלוּ בְּזַעַם
וּבַיָּמִים הָהֵם.
תְּפִלַּת חוֹנִי הַמְעַגֵּל
מאתלוי בן־אמיתי
וַיְהִי בְּיוֹם הַמִּלְחָמָה וַיִּמְצְאוּ אֶת חוֹנִי נֶחְבָּא
(ספר יוסיפון, לז)
כְּשֶׁצָּרוּ זֶה עַל זֶה
הָאַחִים חַשְׁמוֹנָאִים —
הוֹרְקָנוֹס הָיָה בַּחוּץ,
אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס — בִּפְנִים.
אֵלֶּה בְּקֻפָּה כָּל יוֹם
דִּינָרִים מְשַׁלְשְׁלִים,
אֵלֶּה לַמִּקְדָּשׁ כָּל יוֹם
מַעֲלִים לָהֶם תְּמִידִים.
יוֹם כָּלוּ הַצֹּאן מֵעִיר
הֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר.
מִמַּחֲנֵהוּ הוֹרְקָנוֹס
— יוֹם מָצוֹר וּמִלְחָמָה —
לַמִּדְבָּר שָׁלַח — אֵי הוּא,
חוֹנִי הַמְעַגֵּל, נֶחְבָּא.
הוֹלִיכוּהוּ שַׁעַר עִיר,
הִקִּיפוּהוּ כְּחוֹמָה
וַיָאִיצוּ בַּצַּדִּיק
הַשָּׁרִים, חֵיל יְהוּדָה:
"רְצוֹנְךָ עוֹשֶׂה הָאֵל,
אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס קַלֵּל!"
הֶחָסִיד כַּפָּיו פָּרַשׂ:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם!
שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם עָלַי,
סוֹבְבוּנִי בְּחֵילָם.
הַצָּרִים וְהַנְּצוּרִים
לֹא בָּנֶיךָ הֵם כֻּלָּם?
לֹא אֶקֹּב, אָאֹר — וְאַל
תֵּעָנֶה בְּקַלְּלָם."
אַךְ הִשְׁמִיעַ הַדְּבָרִים —
רְגָמוּהוּ אֲבָנִים.
שָׁם נָפַל צִלּוֹ שֶׁל עוֹף,
נֶשֶׁר רוֹמִי בָּא בִּיעָף.
הוֹרְדוֹס וּמְנַחֵם
מאתלוי בן־אמיתי
וְכַאֲשֶׁר מַלְכוּתוֹ (שֶׁל הוֹרְדוֹס) נָכוֹנָה בְּיָדוֹ,
נִזְכַּר בָּאִישׁ מְנַחֵם
(יוסף בן-מתתיהו: קדמוניות טו, י, ה)
"אֶת הָאִסִּי — אֶת מְנַחֵם — אֵַלי הָבִיאוּ,
שֶׁהַבְּרִיּוֹת עָלָיו אוֹמְרִים נָבִיא הוּא".
מִשַּׁעַר-אִסִּיִּים, בּוֹאֲכָה יָם-הַמֶּלַח,
מֵהַסֻּכּוֹת הוּבָא אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
"יָמִים מֵאָז…עָבַרְתִּי עַל פָּנֶיךָ נַעַר,
דָּבָר גָּלִיתָ לִי בִּמְבוֹא הַשַּׁעַר:
'עָתִיד אַתָּה עַל יְרוּשְׁלֵם לִמְלֹךְ בְּאשֶׁר —
וְיִצְרֵי-לֵב רָעִים יַטּוּךָ חשֶׁךְ.
כִּנְטוֹת חַיֶּיךָ אֶל קִצָּם — וְכִי נוֹאַלְתָּ —
הָאֱלֹהִים יִפְקֹד אֲשֶׁר עִוַּלְתָּ!'.
מַה, מְנַחֵם, שְׁנוֹתַי עַל כֵּס-מַלְכוּת נוֹעָדוּ?
אִם רַב וְאִם מְעַט לְךָ הֻגָּדוּ —
אַתָּה, שֶׁמֵּרֵאשִׁית אַחְרִית אֱמֶת חָזִיתָ,
אֱמֹר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁרָאִיתָ.
הָאֵל לְךָ נָתַן הַנִּסְתָּרוֹת לָדַעַת,
אָרְחוֹ וּמוּסָרוֹ בִּקַּשְׁתָּ טַעַת —
אֵיטִיב עִמְּךָ וְעִם עֲדַת אִסִּים אַחֶיךָ.
בְּרֹב שָׁלוֹם לַשַּׁעַר אֲשַׁלְּחֶךָ".
לְמַעֲנֶה צִפָּה הַמֶּלֶךְ — כֵּן סָבַר לוֹ —
אַךְ מְנַחֵם הֶחֱשָׁה וְלֹא דָבָר לוֹ.
שְׁנוֹת מַלְכוּתוֹ מָנָה בְּפִיהוּ הוֹרְדוּס: "עֶשֶׂר,
עֶשְׂרִים, שְׁלשִׁים…שְׁלשִׁים? הֲזֶה הַפֵּשֶׁר?"
אַךְ מְנַחֵם הֶחֱרִישׁ צֵאתוֹ אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ
אֶל שַׁעַר-אִסִּיִּים בּוֹאֲכָה יָם-הַמֶּלַח.
פֵּשֶׁר חֲלוֹם אַרְכֵלָאוֹס
מאתלוי בן־אמיתי
בְּעוֹד זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה — הִגִּיד שִׁמְעוֹן
מִמִּשְׁפַּחַת הָאִסִּיִּים:
(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ב, ז ג)
הָאַרְמוֹנָה עִיר יְרֵחוֹ,
אַרְכֵלָאוֹס הַנָּשִׂיא,
מַה מְּנַחֲשִׁים הִבְהַלְתָּ? —
כַּשְׂדַּיִּים וְאִישׁ אִסִּי.
בִּעוּתִים יְבַהֲלוּךָ
וּמָגוֹר סְבִיבְךָ, אֶתְּנַרְךְ.
יִרְדָּפְךָ מִקְדָּשׁ גֵּיא-טֶבַח;
חֵטְא גְּלָפִירָה, אֵשֶׁת-אָח.
עֶשֶׂר שִׁבֳּלִים רָאִיתָ
וּבַגַּיְא אוֹכְלָן הַשּׁוֹר —
אוֹת לַחֲלִיפוֹת עִתֶּיךָ,
רִדְתְּךָ אֱלֵי הַבּוֹר.
עֶשֶׂר שְׁנוֹת מַלְכוּת בֶּן-הוֹרְדוֹס
הַשְּׁוָרִים מְלַחֲכִים.
עֶשֶׂר שְׁנוֹת גָּלוּת נָכוֹנוּ,
בָּהּ יָמֶיךָ דּוֹעֲכִים.
עִם אָרְחוֹת יַמִּים לְרוֹמִי
קֶצֶף אֵל עָלֶיךָ, שַׂר.
לַמּוֹעֵד יָמִים עֲשֶׂרֶת
לֶכְתְּךָ אֶל הַקֵּיסָר.
מוֹת יוֹחָנָן הָאִסִּי
מאתלוי בן־אמיתי
וְכֹה אָרְכָה הַמִּלְחָמָה עַד הַנֶּשֶׁף, וַאֲלָפִים
מִן הַיְּהוּדִים נָפְלוּ בַּחֶרֶב, וּבֵינֵיהֶם שְׁנֵי שָׂרֵי-הַצָּבָא
יוֹחָנָן (הָאִסִּי) וְשִׁילָא (הַבַּבְלִי)
(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ג, ב, ב)
אַשְׁקְלוֹן הַנָּכְרִיָּה.
לְרַגְלֵי חוֹמַת הָעִיר
שָׁם מוּטָל עִם חֲלָלִים
יוֹחָנָן שַׂר-הַצָּבָא.
בֶּעָפָר שְׂעַר רֹאשׁוֹ,
הֶאְדִּים בִּגְדּוֹ לָבָן,
עֲצוּמוֹת עֵינֵי גִבּוֹר,
אֲנָחָה קַלָּה בְּפִיו.
אֵי הֲמוֹן חֵילוֹ נָפוֹץ?
בַּחוֹלוֹת וּבַשְׁפֵלָה
דַּהֲרוֹת רוֹכְבִים רְדָפוּם,
רַמָּחֵי הָרוֹמִיִּים.
*
…חֲצוֹצְרוֹת-מִקְרָא יָרִיעוּ,
כֹּהֲנִים שִׁשָּׁה תּוֹקְעִים:
הֵאָסְפוּ שָׂרִים וָחַיִל
עִם גּוֹלַת מִדְבָּר בְּנֵי-אוֹר.
חֲצוֹצְרוֹת מִקְשָׁה מִכֶּסֶף
קוֹל שָׁטוּחַ-מְרֻדָּד:
הֵעָרְכוּ דִגְלֵי-בֵּינַיִם,
יְהוּדָה וּבִנְיָמִין.
חֲצוֹצְרוֹת תְּרוּעָה יָרִיעוּ
חַד גָּבוֹהַּ וְטָרִיד:
הַנַּחְשִׁיר בְּחֵיל בְּלִיַּעַל
עַד כְּלוֹתוֹ לְעוֹלָמִים.
שְׁנֵי דְגָלִים, אַנְשֵׁי הַקֶּלַע,
רֹאשׁ יֵצְאוּ מִמַּעְמָדָם —
וְשִׁבְעָה קְלָעִים יָטִילוּ
וְיָשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם.
וּדְגָלִים שְׁלשָׁה יָבוֹאוּ
אַחְרֵיהֶם בֵּין מַעְרָכוֹת —
וּזְרָקוֹת שִׁבְעָה יָטִילוּ
וְיָשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם.
מַחְזִיקֵי מָגֵן וָרֹמַח,
חֵיל מַעַרְכוֹת-פָּנִים,
פָּרָשִׁים מְלֻמְּדֵי-רֶכֶב
עַל סוּסִים קַלִּים רוֹכְבִים.
כֹּהֲנִים שִׁשָּׁה יָרִיעוּ
חֲצוֹצְרוֹת-הַמְאָרֵב.
קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת יָחִישׁוּ
עִם שִׁבְעָה בְּנֵי-לְוִיִּים:
הַכּוֹשְׁלִים — לִגְבוּרַת-פֶּלֶא.
רוּמָה, רוּמָה אֵל אֵלִים.
צְבָא-רוּחָיו עִם צְעָדֵינוּ,
פָּרָשֵׁינוּ — עֲנָנִים.
חֲצוֹצְרוֹת-מִרְדָּף יָרִיעוּ,
הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ יִקְרָא:
קוּמָה הַגִּבּוֹר בַּשַּׁעַר,
קוּמָה, קוּמָה אִישׁ כָּבוֹד…
*
יוֹחָנָן שַׂר-הַצָּבָא
בֶּעָפָר שְׂעַר רֹאשׁוֹ,
עֲצוּמוֹת עֵינֵי גִבּוֹר
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ אָץ לָבוֹא.
הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם
מאתלוי בן־אמיתי
אַרְבַּע שָׁנִים לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה — — בָּא אִכָּר
הֶדְיוֹט אֶחָד וּשְׁמוֹ יֵשׁוּעַ בֶּן חָנָן אֶל הָעִיר
לְמוֹעֵד הֶחָג — — וְהֵחֵל פִּתְאֹם לִקְרֹא בְּקוֹל רָם
(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ו, ה, ג)
"קוֹל מִזְרָח, קוֹל מַעֲרָב,
עַל חֶמְדַּת-עֵינַיִם.
אוֹי לָעָם וְלַהֵיכָל,
הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!"
בַּשְׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת
קוֹל יוֹמָם וָלַיִל,
קוֹל בְּשַׁעֲרֵי חוֹמוֹת:
“הוֹ, יְרוּשָׁלַיִם!”
עַם-הָאָרֶץ, אוֹ אִסִּי,
הַחוֹזֶה מֵאַיִן?
מִי קוֹרֵא בַּשְׁעָרִים
וַי לִירוּשָׁלַיִם?
דָּשׁוּ בַּשּׁוֹטִים גֵּווֹ
שׁוֹעַ וְאִישׁ-חַיִל,
וְאַחַר דְּמָמָה — הַנְּהִי:
“אִי, יְרוּשָׁלַיִם!”
לֹא בֵּרַךְ נוֹתְנֵי לַחְמוֹ —
פַּת, דְּבֵלָה וָמַיִם.
לֹא אָלָה מַכַּיו-כִּי הִי:
“הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!”
שֶׁבַע בָּהּ שָׁנִים הִלֵּךְ
קוֹל יוֹמָם וָלַיִל.
לִשְׁעָרֶיהָ בָּא מָצוֹר,
הָהּ, יְרוּשָׁלַיִם.
אֶבֶן-קֶלַע לַחוֹמָה
וּבַרְזֶל-הָאַיִל.
עַל שִׂפְתֵי חוֹזֶה אִלֵּם:
“הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!”
אַחֲרוֹן הָרֵכָבִים
מאתלוי בן־אמיתי
חֲנָנִי בַּר שִׁמְעוֹן מִן שִׁמְעָה
(כתובת על אוסטרקון במצדה)
שָׁמְרוּ מִצְוַת אָבוֹת
בְּנֵי-יוֹנָדָב:
לֹא כֶּרֶם וְשָׂדוֹת
לְבֵית-רֵכָב,
וְיַיִן לֹא שָׁתוּ
קֵינֵי חַמַּת,
וְאֹהָלִים נָטוּ
מִדְבַּר עֲרָד;
נָשְׂאוּ עֲצֵי מוֹעֵד
לְעִיר-דָּוִד —
וְלֹא הוּפְרָה מַשְׂאֵת
וְאֵשׁ תָּמִיד.
מֵאָהֳלֵי שִׁמְעָה,
מִדְבַּר עֲרָד,
לֵיל פֶּסַח בִּמְצָדָה
אֶחָד שָׂרַד.
הוּא אַחֲרוֹן קֵינִים
עַל כֵּף שָׁאַר —
וְאֵי דְבַר-אֱלֹהִים
אֲשֶׁר אָמַר,
כִּי אִישׁ לֹא יִכָּרֵת
לְיוֹנָדָב
כָּל-הַיָּמִים עוֹמֵד
הוּא לְפָנָיו.
מַכְוָר, הֵרוֹדִיּוֹן,
עַבְדֵי רוֹמִים —
אַךְ לִמְצָדָה אָדוֹן
רַק אֱלֹהִים.
מֵאָהֳלֵי שִׁמְעָה,
מִדְבַּר עֲרָד,
לֵיל פֶּסַח בִּמְצָדָה
אֶחָד שָׂרַד,
אֲשֶׁר בַּגּוֹרָלוֹת
הָאַחֲרוֹן
וְהוּא מַצִּית — כִּכְלוֹת… —
פִּנּוֹת אַרְמוֹן.
שְׁמוֹ עַל אוֹסְטְרָקוֹן
וְעִם מֵתִים:
חֲנָנִי בַּר שִׁמְעוֹן,
מִן שִׁמְעָתִים.
ו. הגניזה
מאתלוי בן־אמיתי
גְּנִיזַת הַמְּגִלּוֹת
מאתלוי בן־אמיתי
כִּיא כּוֹל קִיצֵי אֵל יָבוֹאוּ לִתְכוּנָם
(מגילת פשר חבקוק ז, 12–13)
יָדֵינוּ הַגְּוִילִים עָטְפוּ בְּמִטְפְּחוֹת-סְפָרִים,
יָדֵינוּ בְּכַדִּים מִתַּחַת לְמִכְסִים גְּנָזוּם.
בְּאֹפֶל מְעָרוֹת, בְּרוּם צוּקִים, כֵּן יַעַמְדוּ
בֵּין חַרְבוֹנֵי מִדְבָּר וְיָם-הָעֲרָבָה הַזֶּה.
מָחָר עִם צִלְלֵי הָרִים צַלְמֵנוּ יַעֲבֹר,
מָחָר עִם הָרוּחוֹת כָּלִיל נָוֵנוּ יִמָּחֶה.
חֵיל כִּתִּיאִים וָשֹׁד כִּי יַשִּׂיגוּנוּ עַד הֲלֹם —
הָאָרֶץ גַּם תָּקִיא רִשְׁעַת בְּלִיַּעַל וּגְאוֹנוֹ.
עֲפַר-הַשִּׁכְחָה יְכַס רִישֵׁנוּ עִם חֵילָם,
יְכַס לַחְשֵׁנוּ עִם הֲמוֹנָם — וְשָׁבָה הַדְּמָמָה…
וְזֶה דְּבָרֵנוּ הֶחָתוּם בַּקְּלָף, צָרוּר בַּחֶרֶס,
דְּבָרֵנוּ יַעֲמֹד עַד בּוֹא מוֹעֵד לוֹ בַּגּוֹרָל.
כִּי כָּל זְמַנֵּי הָאֱלֹהִים יָבוֹאוּ כְּחֻקָּם.
יוֹחָנָן הַטָּלֶה
מאתלוי בן־אמיתי
יוֹחָנָן הַטְּלָא
(כתובת על כד בחורבת קוּמְרַאן)
מֵי-יַרְדֵּן נוֹשְׂאִים בְּזַעַף
חַלְלֵי-גְּדוֹר וְנִמְרִים.
מִתְאַבֵּךְ עֲשַׁן יְרִיחוֹ —
וּפְלֵיטֶיהָ בֶּהָרִים.
לִמְעָרוֹת-צוּקִים יַעְפִּילוּ
אִסִּיִּים מִבֵּית מִדִּין.
גְּוִיל לִגְוִיל בְּכַד גָּבֹהַּ
יִגְנְזוּ עֲטוּף-בַּדִּים.
בַּדְּמָמָה, חוֹף יַם הַמָּוֶת,
שַׁעַט רֶכֶב וְסוּסִים —
רוֹמִיִּים חֵילָם יַסִּיעוּ
מִשְׁכְּנוֹת הָאִסִּיִּים.
אִסִּיִּים, זָקֵן וָעֶלֶם,
“הַטָּלֶה” שָׁם — יוֹחָנָן —
בָּאַגָּן כַּדּוֹ הִנִּיחַ
וְקַסְתּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.
בְּמַפֹּלֶת אֵשׁ וָחֶרֶב
בֵּית מִדִּין עִיֵּי חָרְבָּה.
עַד רִכְבּוֹ שֶׁל אֶסְפַּסְיָנוֹס
יוֹחָנָן טָלֶה הוּבָא.
בַּגַּלְגַּל נָדוֹשׁ גֵּו עֶלֶם,
כְּלֵי הָרֶצַח לֹא יִירָא,
מְעֻנֶּה — וּטְהוֹר-עֵינַיִם
יוֹחָנָן מֵרְאוֹת בָּרָע.
אִסִּיִּים, זָקֵן וָעֶלֶם,
יוֹחָנָן עִם בֵּית מִדִּין —
נִשְׁמָתָם לָאֵל הִשְׁלִימוּ,
כִּי יָשִׁיב לְקֵץ-יָמִין.
וֶרֶד יְרִיחוֹ
מאתלוי בן־אמיתי
ליוֹבל דגניה
בִּמְחוֹז יְרֵחוֹ נִמְצָא וֶרֶד מִמִּין הַקּוֹצִים הַנִּקְרָא
וֶרֶד-יְרֵחוֹ. וּדְבַר-פֶּלֶא לוֹ, אַף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ כַּמָּה
שָׁנִים וְיַנִּיחוּ אוֹתוֹ בְּמַיִם — יִפְרַח וְיִתְרַחֵב
(ר' יהוסף שווארץ: תבואות הארץ, שצט)
עַל אַדְמַת הָעֲרָבָה
צֶמַח בַּמִּדְבָּר נָטוּעַ —
פֶּרַח-וֶרֶד לְבַנְבַּן,
נֶטַע-שׁוֹשַׁנִּים שָׁכוּחַ.
שִׂיחַ וֶרֶד-יְרִיחוֹ
בָּעֶרְיָה הִשִּׁיר עָלֵהוּ,
כְּכַדּוּר צָנַף בַּדָּיו —
בַּד אָחוּז בְּבַד רֵעֵהוּ.
הֵלֶךְ בַּיְשִׁימוֹן יַפְטִיר:
"צִיץ לֹא תֹּאַר וְנִיחוֹחַ,
וֶרֶד בַּצִּיָּה קָמַל,
שׁוֹשַׁנָּה הָיְתָה לְחוֹחַ".
שׁוּר לְוֶרֶד-יְרִיחוֹ!
לָמֶד-וָו יוֹבְלוֹת יָנוּחַ.
רוּחַ-עֲרָבָה תֵּעוֹר,
בַּגִּבְעוֹל תַּכֶּה הָרוּחַ.
מַעְלָה עֲנָפָיו יִשְׁלַח,
וְצִיצֵי בַּדָּיו יִפְרָחוּ.
עַל יַרְדֵּן וּמֵי כִּנְרוֹת
פֶּרַח-אֲגַמִּים וָאָחוּ.
הַמְּגִלּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
מאתלוי בן־אמיתי
וְאַתָּה קַח אֶת הַכְּתָב הַזֶּה, כִּי אַתָּה תֵדַע
לִשְׁמֹר אֶת הַסְּפָרִים אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ
(עליית משה א, טז)
הוּאֲרוּ בַּחֶדֶר הָאָטוּם בְּאוֹר פָּנָס —
וּפֶתַע כְּמוֹ סָרָה אֲפֵלַת יוֹבְלוֹת רַבִּים
מֵעַפְעַפֵּי הָאוֹתִיּוֹת כְּתוּבוֹת הָדָר,
מֵעַל פְּנֵי גְוִילִים קֻמְּטוּ, הִצְהִיבוּ,
וְשׁוּלֵיהֶם כֻּסּוּ בְּחוּם רָקָב.
הָאֶר-נָא פָּנָסְךָ, שׁוֹמֵר הַמְּגִלּוֹת,
עַל הַכְּתוּבִים הָעַתִּיקִים,
עַל גְּוִילִים בְּהִירִים וַחֲלָקִים,
שֶׁבְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן יְרִיעוֹתֵיהֶם חָבְרוּ
וּבְחֶרֶט שֻׂרְטְטוּ לְעַמּוּדוֹת וּלְשׁוּרוֹת,
נִתְלוּ הָאוֹתִיּוֹת עַל הַשִּׁיטִין.
אַנְשֵׁי הַמְּגִלּוֹת, שׁוֹמְרֵי סוֹדָן
בְּעֵת אַחֲרִית בְּפִרְפּוּרֶיהָ,
שֶׁעֲטַפְתֶּם רִקְמַת בַּדִּים,
שֶׁהִטְמַנְתֶּם בְּחֶרֶס הַכַּדִּים הָאֲצִילִים —
אָמֵן, לְדוֹר עִבְרִי רָחוֹק הִגִּיעוּ,
הָרוֹאֶה בְּשׁוּב רֵאשִׁית בַּחֲבָלֶיהָ.
ז. הישימון
מאתלוי בן־אמיתי
מִדְבַּר יְהוּדָה
מאתלוי בן־אמיתי
בְּחוֹף מַעֲרָב שֶׁל יָם-הַמֶּלַח — — שָׁם פָּרְשׁוּ
לָהֶם הָאִסִּיִּים
(פּליניוּס)
בִּקְשׁוּ עֵינַי אֶת נוֹף הָאִסִּיִּים
מֵהֲרָרִים יָסֹבּוּ אֶת צִיּוֹן.
אַרְיֵה זָהָב רָבַץ הַר יְהוּדָה
וְלֹעַ רָם פָּעַר הֵרוֹדִיּוֹן.
גַּלֵּי צִיָּה, עֶרְיָה מוּצֶפֶת אוֹר
כָּתֹם וָחוּם, סָגֹל וְאַרְגְּוָנִי.
בְּעֵין הַיְרַקְרַק-תָּכֹל הִבְהִיק
חֵיק הַיְשִׁימוֹן — הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.
הָרֵי מוֹאָב סָגְרוּ אָפְקֵי מִזְרָח
בִּכְחוֹל וּתְכֵלֶת, כֶּסֶף וּוָרֹד.
וְהַר נְבוֹ עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה
חָלוּם וַאֲוִירִי בִּדְמִי הַהוֹד.
שְׁבִילֵי רוֹעִים וּמִשְׁעוֹלֵי צְבָיִים
אֶרְאֶה מִנֶּגֶד — שָׁמָּה לֹא אָבוֹא.
בֵּין הַר צִיּוֹן לְהַר הָעֲבָרִים
אַדְמַת תּוּגָה — וּנְבוֹ אֶל מוּל נְבוֹ.
יָם הַמֶּלַח
מאתלוי בן־אמיתי
בֹּקֶר
בְּלֹבֶן נֵס בְּעַרְפִלֵּי הַכְּחוֹל
בֻּשְּׂרוּ בּוֹאוֹ רָמוֹת מוֹאָב.
כְּנֶגֶד אוֹתְתוּ הַמְּצָדוֹת
קַוִּים עַזִּים עַל שְׁמֵי מִדְבָּר.
גַּלְגַּל לוֹהֵט דָּרַךְ עַל כֶּתֶף הַר,
רִכְבּוֹ-זָהָב בָּעֲנָנִים.
נִפְרָשׂ שְׁטִיחַ-כֶּסֶף לְרַגְלָיו,
בּוֹאוֹ בַּיָּם מֵחוֹף אֶל חוֹף.
נָמוֹג רִכְבּוֹ בָּעֲרָפֶל רָחוֹק,
דִּגְלוֹ בְּתַלְתַּלֵי עָנָן.
בָּדָד, עַל חוֹף מַלְכוּת לֹא-נוֹדָעָה
נִפְעָם נִצַּבְתִּי בַּדְּמָמָה.
צָּהֳרַיִם
יָם בִּתְכֵלֶת וִירַקְרַק,
קַשְׂקַשֵּׂי גַּלִּים קוֹרְנִים,
קֶצֶף כְּתַחְרִים לַחוֹף,
טֶפֶף גַּל וְגַל בַּחוֹל,
אֹמֶר-לַחַשׁ בַּדְּמָמָה:
פֹּה אֵין זֵכֶר לִדְבָרִים —
וְדָבָר אֵין הַנִּשְׁכָּח.
צֶמֶר עֲנָנִים בָּרוֹם,
נוֹף הָאֵשֶׁל בַּמְּלֵחָה,
סְגֹל הַמְּצָדוֹת עַל חוֹף,
חוּם הָרֵי הָעֲבָרִים.
מִי יִתְּנֵנִי בַּצָּפוֹן,
רֹאשׁ-הָרִים הַבָּא בַּיָּם,
כְּחֹל-הַמַּרְחַקִּים הַלָּז…
עֶרֶב
לֹא בִּתְרֵי הָרִים בַּמַּיִם נִשְׁקָפִים,
כִּי אֲשָׁדִים נוֹפְלִים לַיָּם הַסַּסְגּוֹנִי.
יָרֹק-תָּכֹל-סָגֹל הַיָּם הַמְנֻמָּר.
לֹא אֲשָׁדִים נוֹפְלִים לַיָּם הַמְנֻמָּר,
כִּי הֵיכָלִים שֶׁל בְּדֹלַח מִמְּצוּלִים עָלוּ.
תָּרֹג-כָּתֹם-וָרֹד הַיָּם הַסַּסְגוֹנִי.
לֹא הֵיכְלֵי הַמַּיִם, לֹא אַשְׁדֵי הָרִים,
כִּי עֵין-הַיָּם הַלַּבְנוּנִית מַאֲפִירָה,
גּוֹנֵי הָרִים גֹּוְעִים בְּעַרְפִלֵּי הַכְּחוֹל.
לֹא עֵין-הַיָּם מַאֲפִירָה, מַאֲפִילָה —
זֶה יוֹמִי חָדֵל בְּחֶלֶד בְּנֵי-חֲלוֹף,
קָסַם לִי בְּמַרְאוֹת בְּלִי אֵדַע פִּשְׁרָם.
הַר מְצָדָה
מאתלוי בן־אמיתי
גְּבָעוֹת הִנְמִיכוּ לְרַגְלָיו,
צְלָלִים לְצַלְעוֹתָיו סָבִיב,
חָצוּב מִסֶּלַע יְשִׁימוֹן,
קָטוּם
כְּמַרְאֵה מִזְבֵּחַ רָם.
נְחַשׁ-הַשְּׁבִיל
לְפִתְחֵי תְּהוֹמוֹת —
אֶל שֶׂגֶא הַפִּסְגָּה,
אֶל מַדְרְגוֹת הֵיכְלֵי-הַמֶּלֶךְ;
שָׂדֶה-רָם לְחֵרוּת,
רוּחוֹת,
לִמְעוּף הַפֶּרֶס.
עַל יֶרֶךְ יָם,
בְּדִמְמַת הָאוֹר עַל מַיִם,
הַשִּׁטָּה סוֹכֶכֶת בְּנוֹפָהּ
עַל יְגוֹנָהּ
בֵּין יְשִׁימוֹן וְיָם הַמָּוֶת.
תַּפּוּחַ-סְדוֹם
מאתלוי בן־אמיתי
צֶבַע-קְלִפָּתוֹ דוֹמֶה לְצֶבַע פְּרִי עֵץ-מַאֲכָל,
אוּלָם בְּהִתָּלְשׁוֹ בַּכַּף הוּא כָּלֶה כֶּעָשָׁן
(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ד, ח, ד)
בְּאֶרֶץ מְלֵחָה וְשִׁמְמַת הַנֵּצַח
כְּעֵץ רַעֲנָן תַּפּוּחַ-סְדוֹם,
אַךְ שְׂרָף-עָלָיו וְגִבְעוֹלָיו —
בְּלִיל-מְרוֹרוֹת וָרוֹשׁ;
פִּרְיוֹ — מַפּוּחִיּוֹת שְׁדוּפוֹת,
אָבָק וְאֵפֶר-סְדוֹם.
הָהּ, פְּרִי-כַחַשׁ, עֵץ קִפֵּחַ —
מְאֵרַת הָאֱלֹהִים.
בֵּין בַּדָּיו נָעִים בָּרוּחַ
מְעוֹפֶפֶת דַּנָּאִית,
דַנָּאִית תַּפּוּחַ-סְדוֹם,
יְפַת-גּוֹנִים כָּתֹם וָחוּם;
שָׁחֹר עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף
לְשׁוּלֵי-כַנְפֵי-נִימְפִית.
גַּם כִּסּוּפַי — כַּנְפֵי-פַרְפַּר,
גַּם עֶרְגָּתִי — צִפֹּרֶת-סְדוֹם.
בְּמַעֲלֵה-הָאִסִּיִּים
מאתלוי בן־אמיתי
אָמַרְתִּי פֹּה אֵשֵׁב
בְּנַחַל עֲרוּגוֹת,
בֵּין עֲרָבוֹת וַאֲשָׁלִים
עַל מֵי מַעְיָנוֹת,
בְּסוֹד הָרֹתֶם הֶעָנָו —
וְלָמָּה אֶעֱלֶה בָּהָר, מֵעָלָיו
מַמְרִיא הַנֶּשֶׁר?
אַךְ אַתָּה הַתּוֹמֵךְ צְעָדַי
עַל שִׁנֵּי הַצּוּרִים,
בַּמַּעֲלֶה הַנִּצָּב
בֵּין צוּקִים וּתְהוֹמוֹת —
לוּלֵא יָדְךָ הַלּוֹפֶתֶת יָדִי,
אֵיךְ פִּלְאֵי-הַנּוֹפִים אֲגַלֶּה
מֵרוּם הַנֶּשֶׁר?
בַּדֶּרֶךְ לְנַחַל-חֶבֶר
מאתלוי בן־אמיתי
אֶרְאֵךְ צוֹעֶדֶת לְפָנַי,
לֶכְתֵּךְ פֹּה בַּמִּדְבָּר:
שְׂעַר רֹאשֵׁךְ — מִקְלַעַת-זֵר,
תַּלְתַּל שָׁמוּט בָּרוּחַ נָע;
עָצְבֵּךְ וְחִיּוּכֵךְ רָגְעוּ
עַל רְזוֹן הַלְּחִי הַשְּׁחֻמָּה;
יָדַיִךְ מְנֻסּוֹת-עָמָל
בְּסַל קָלוּעַ אוֹחֲזוֹת.
אֶרְאֵךְ צוֹעֶדֶת לְפָנַי,
לֶכְתֵּךְ פֹּה בַּמִּדְבָּר.
מִי אַתְּ? הַאֲכַנֵּךְ בְּשֵׁם
שְׁלֹמִית אוֹ שְׁלֹמְצִיּוֹן?
אֶרְאֵךְ מִקֶּדֶם, מִיָּמִים
לֶכְתֵּךְ לֹא-דֶרֶךְ בַּמִּדְמָּר —
אֶל מִשְׁכְּנוֹת הָאִסִּיִּים,
אוֹ לִמְעָרוֹת נְקִיק-מוֹרְדִים,
וּבְחָפְזָה צָרַרְתְּ בַּסַּל
פְּלֵטַת בֵּיתֵךְ עִם גְּוִיל חָתוּם.
מִי אַתְּ? הַאֲכַנֵּךְ בְּשֵׁם
שְׁלֹמִית אוֹ שְׁלֹמְצִיּוֹן?
גַּחֲלֵי רְתָמִים
מאתלוי בן־אמיתי
כָּל הַגֶּחָלִים כָּבוּ מִבַּחוּץ כָּבו מִבִּפְנִים, וְאֵלּוּ —
אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּבוּ מִבַּחוּץ לֹא כָּבוּ מִבִּפְנִים
(ת' ירושלמי, פיאה א, א)
לַיְלָה בַּיְשִׁימוֹן
אֲלַקֵּט עֵצִים מֵרֹתֶם
לְהַצִּית בָּהֶם הָאוּר
מֵאֵימַת צָבוֹעַ
וְאֶפְעֶה.
עֲקֵבוֹת שֶׁלִּי
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
יְכֻסּוּ אֲבַק הַסָּעַר.
אַךְ הֵלֶךְ שֶׁיָּבוֹא אַחְרַי
בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה
יִמְצָא בָּאֵפֶר שֶׁכָּבָה
גֶּחָלַי הַלּוֹחֲשׁוֹת.
אֱלֶגְיָה
מאתלוי בן־אמיתי
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב
אֶל הָאֱלֹהִים
(קהלת יב, ז)
וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ
כְּאָבָק מִתַּמֵּר עֲלֵי-אֹרַח —
וְנִפְנָה לִצְדָדִים בִּדְמָמָה.
וְיָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ.
כְּמוֹ רֶגֶב נֻפַּץ אֱלֵי-תֶלֶם
וְכֻתַּת לַעֲפַר-אֲדָמָה.
וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ,
לְלֹא זְמַן וּמָקוֹם וּבֵית-חֹמֶר —
לַמֶּרְחַב עִם כּוֹכְבֵי-הַשָּׁבִיט.
וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ — —
רַק הַכֹּסֶף יָהֵל בְּאַלְמָוֶת,
רַק הָרֹן לֹא-יָסוּף עוֹלָמִית.
מסכת השירים חוברה בשנות תשי“ט — תשכ”א