פַּעַם נִקְלַעְתִּי אֶל כּוּךְ בְּהַר־נַפְתָּלִי,

צַר וּמֻגְבָּהּ וּפָתוּחַ אֶל יָם־הַגָּלִיל.

חֲוָיָה רְדוּמָה נֵעוֹרָה בְּנַפְשִׁי

וְכֻלִּי רֻתַּקְתִּי לַכּוּךְ. הָאֵי־פַּעַם

פֹּה יָשַׁבְתִּי? הֲזֶה מְקוֹמִי הַנָּכוֹן? –

נָזִיר, מִתְבּוֹדֵד, הוֹגֶה בִּגְוִילִים עַתִּיקִים.

עַתָּה שֶׁאֵינֵךְ – עָיְפָה נַפְשִׁי לַבְּדִידוּת,

בְּדִידוּת מֵרְצוֹנִי, בְּדִידוּת עַל־כָּרְחִי.

וּבִנְסֹעַ הָאוֹרְחִים,

וּבְלֶכֶת הַמְבַקְּרִים,

וְהַיְדִידִים־הַמְנַחֲמִים –

רֵיק הַבַּיִת,

אֵין אוֹר בְּחַדְרָהּ.

אַיֵּךְ רַעְיָתִי?

אֵינִי רוֹאֶה פָּנַיִךְ,

אֵינִי שׁוֹמֵעַ קוֹלֵךְ.

וּבִלְבָבִי הֶחָלָל

וְהָעָגְמָה וְהַתּוּגָה,

וְהָאֵין־תַּכְלִית בְּכָל מַעֲשַׂי.

כָּךְ, אוֹ כָּכָה,

כֵּן, אוֹ אַחֶרֶת? –

מַה חֲשִׁיבוּת בַּדָּבָר

בְּאֵין עֵינֵךְ הַפְּקוּחָה.

וְלָמָּה עוֹשֶׂה אֲנִי כָּךְ,

כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת? –

כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי

כִּי כֵן יִיטַב בְּעֵינַיִךְ,

כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת.

מַדּוּעַ לָבַשְׁתִּי בִּגְדֵי־הַחֲמוּדוֹת?

לְמִי אֲצַפֶּה בִּבְלִי־דַעַת?

הַיּוֹם חָלַף – וְאִישׁ לֹא דָפַק עַל דַּלְתִּי.

לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת לָבַשְׁתִּי בְּגָדַי שֶׁאָהַבְתְּ,

וַאֲנִי כִּמְצַפֶּה כָּל הַיּוֹם לְבוֹאֵךְ.

וְהִנֵּה יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת – וְלֹא בָּאת.

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

אִישׁ אֵינוֹ בָּא אֶל בֵּיתִי הַיּוֹם –

לֹא יֶלֶד, לֹא נֶכֶד, לֹא רֵעַ־עָמִית.

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

לֹא סָר אֶל בֵּיתִי רֵעַ־עָמִית –

אַךְ בָּאוּ אוֹרְחִים בִּלְתִּי־רְצוּיִים:

זְבוּב, עַכָּבִישׁ, מַקָּק וּשְׂמָמִית.

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

שֶׁהָלַכְתְּ לְצִדִּי,

שֶׁהָיִית לִי לְסַעַד –

אַתְּ אֵינֵךְ, אֵינֵךְ.

לָלֶכֶת לְבַד.

וְהַשְּׁבִיל שֶׁמִּנֶּגֶד

פָּנוּי וָרֵיק

עַד קִצּוֹ.

הַכֹּל רָגַע סְבִיבֵךְ,

הַכֹּל רָחַק מִמְּךָ.

לֹא לְהַעֲלוֹת אוֹר,

לֹא לְצַפּוֹת לְאִישׁ.

לָשֶׁבֶת כָּךְ דּוּמָם

לֹא קוֹבֵל, לֹא מַשְׁלִים.

עָגְמָה כּוֹסֶסֶת כְּתוֹלַעַת,

עֶרְגָּה אֶל־מַה שֶׁלֹּא יָשׁוּב.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּשְׁרָה מֵעֵינְךָ?

עַל מַשֶּׁהוּ חָשַׁבְתָּ, אֶת מִישֶׁהוּ זָכַרְתָּ –

וְנָשְׁרָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּטְפָה מֵעֵינְךָ?

אַחַת הִיא בִּלְבַד, דִּמְעָה יְתוֹמִית

נָטְפָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁזָּלְגָה מֵעֵינְךָ?

בְּלֵיל־הַשַּׁבָּת, תּוֹךְ קְהַל סוֹעֲדִים,

זָלְגָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּשְׁלָה מֵעֵינְךָ?

אִישׁ וּבֵיתוֹ, אִישׁ לֹא רָאָה

עֵת נָשְׁלָה הַדִּמְעָה.

אִלּוּ נִתָּן הָיָה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ

–אַתָּה כֹּה גָבוֹהַּ –

וְאִלּוּ שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹלִי

הָיִיתִי מְסַפֵּר לְךָ.

פִּתְאֹם כִּי אָחוּשׁ עִלָּבוֹן,

כִּי הַמָּוֶת הוּא עֶלְבּוֹן הַחַיִּים.

הִשְׁאַרְתַּנִי לְבַד וּבָדָד וְגַלְמוּד,

וּבֵיתִי אָבֵל וּמַחֲשִׁיךְ וּמַחֲרִישׁ.

הָיִיתִי מְסַפֵּר לְךָ

אֶת מְעַט הָאֱנוֹשִׁי הָרָפֶה הַזֶּה –

אַךְ אַתָּה כֹּה גָבוֹהַּ.

נַפְשִׁי מַה מִּיּוֹם?

נַפְשִׁי מַה מִּלַּיְלָה?

גָּלָה מָשׂוֹשׂ, עָטַף לִבִּי.

אֱלֹהַי, תֵּן בִּי הַכֹּחַ

לָשֵׂאת תּוּגָתִי דוּמִיָּה.

– הֲלֹא טוֹבִים אֵלֶיךָ, הֲלֹא טוֹבִים אֵלֶיךָ –

וְלָמָּה תְּעַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ?

עַל אֵיזֶה חֵטְא תְּבַקֵּשׁ כַּפָּרָה?

– אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹדֵד – אֵינִי בָּדָד,

וְכָל פָּעֳלִי – גְּמוּל אַהֲבָה לְזוֹ

שֶׁיֶּתֶר עַל כֻּלָּם הֵיטִיבָה עִמָּדִי.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הַבְּדִידוּת, הַתּוּגָה, הַמַּכְאוֹב –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הָרֵיקוּת, הָאַפְסוּת, הַטָּפֵל –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הַשָּׁעוֹת, הַיָּמִים, הַזְּמַנִּים –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

הַשִּׁמָּמוֹן הָאוֹפֵף כָּל נַפְשִׁי,

הַכְּמִיהָה שֶׁאֵין לָהּ כָּל סֵבֶר.

עוֹד רַב לִי סָבִיב –

וְדָבָר אֵין מְשַׂמֵּחַ לִבִּי.

“וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ” – כַּכָּתוּב –

אַךְ יֵין־שֻׁלְחָנִי שָׁרוּי כּוֹס מְלֵאָה.

וְחֵפֶץ אַחֲרוֹן לִי נוֹתָר:

לְכַלּוֹת מְלַאכְתִּי – וְלָצֵאת.

אֱלֹהַי, הַב כֹּחַ

לָשֵׂאת הַיָּמִים שֶׁפְּקָדוּנִי –

הַפְּרִידָה, הַכְּמִיהָה, הַתּוּגָה,

הַבְּדִידוּת הַמָּרָה, הַסֵּרוּב לְהַשְׁלִים.

אֶזְכֹּר הַלְמוּת עָפָר נוֹפֵל עַל הָאָרוֹן – –

יָגַעְתִּי מְאֹד מֵעֲמַל הַחַיִּים –

וְעַתָּה נוֹתַרְתִּי לְבַד.

הַב כֹּחַ לְכַלּותֹ מְלַאכְתִּי,

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ – וְאֵינֶנִּי.

אֶזְכֹּר הַלְמוּת עָפָר נוֹפֵל עַל הָאָרוֹן – –

הָעֶרֶב כֹּה אָרִיךְ,

הַבְּדִידוּת כֹּה מָרָה.

וּכְבָר אָמַרְתִּי הַכֹּל,

וּכְבָר בָּכִיתִי דַיִּי.

אַךְ הַלֵּב עוֹד מָלֵא,

הַלֵּב עוֹד גּוֹאֶה.

מוּטָב כִּי אָנוּחַ

בִּשְׁלוֹם־עוֹלָמִים

בְּסָמוּךְ,

לְצִדֵּךְ.

יֵשׁוּת וַחֲלוֹם,

כָּאן וְלֹא־כָאן –

לְאִטִּי בְּאַחֲרִית הַדֶּרֶךְ.

לְעַכֵּב כָּל יוֹם,

לְקָרֵב כָּל יוֹם –

פְּסִיעוֹתַי לְסוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

הוֹלְכִים הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי חֵפֶץ בָּהֶם,

כַּנָּהָר הַמָּלֵא הַנֶּאֱסָף לְאִטּוֹ אֶל הַיָּם.

הַמַּשָּׂא, הַחוֹבָה, הַמַּעַשׂ, הַטֹּרַח,

הַמְּלָאכָה שֶׁלְּפָנַי – לֹא אוּכַל הַשְׁלִימָהּ –

וְהוֹלְכִים הַיָּמִים כַּנָּהָר הַנֶּאֱסָף אֶל הַיָּם.

“אִם תִּרְאִינִי הוֹגֶה בַּתַּנַ”ךְ – דְּעִי כִּי רָגַעְתִּי."

לְפָנִים לָךְ אָמַרְתִּי – וּמַרְגּוֹעַ לִי אָיִן.

וְהוֹלְכִים הַיָּמִים כַּנָּהָר הַנֶּאֱסָף אֶל הַיָּם.