חֵן הַבַּיִת

מאת

לוי בן־אמיתי

---

בַּת־הַשִּׁירָה וְאַתְּ

מאת

לוי בן־אמיתי

שְׁתֵּי אֲהָבוֹת הֵן הָיוּ:

הָאַחַת לַיֹּפִי הַשָּׁמַיְמִי,

וְהָאַחַת לַיֹּפִי הָאַרְצִי –

וְאֵין קִנְאָה בֵּינֵיהֶן.

אֲהָהּ, כִּי בַּת־הָאָרֶץ

יָפְיָהּ חָמַק כַּצֵּל.

וְאַתְּ בַּת־שָׁמַיִם,

שֶׁאֵין בָּךְ חֲלוֹף –

תְּנִי בְּפִי מִסְפֵּד בָּאֵבֶל.

---

חֵן הַבַּיִת

מאת

לוי בן־אמיתי

זֹאת שֶׁהָיְתָה פְּאֵר הַבַּיִת

בִּמְאוֹר עֵינֶיהָ וּבְקֶסֶם חִיּוּכָהּ,

בְּנֹעַם הֲלִיכוֹת וְלֵב אוֹהֵב,

שֶׁמִּמֶּנָּהּ לָמַדְתִּי עַנְוַת־אֱמֶת

וּבְנוֹכְחוּתָהּ הַנָּאָה לְהִצְטַדֵּד

בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ, הוֹזֶה וּגְלוּי־עֵינַיִם –

עַתָּה בַּבְּכִי עֲלֵי בְּלוֹתוֹ שֶׁל הַפְּאֵר

עָלַי לְבַד לִנְצֹר אֶת חֵן הַבַּיִת.

---

לֹא הִצְמַדְתִּי טַבַּעַת־זָהָב

מאת

לוי בן־אמיתי

לֹא הִצְמַדְתִּי טַבַּעַת־זָהָב לְאֶצְבָּעֵךְ,

לֹא הֶעֱנַדְתִּי מַחֲרֹזֶת־עִנְבָּר לְצַוָּארֵךְ.

מַה נּוֹאַלְתִּי לְהַאֲמִין.

---

כִּי חֲרוּזֵי־שִׁירַי יָפִים לָךְ מִכָּל עֲדִי

מאת

לוי בן־אמיתי

אֵיךְ אָשִׁיב לִי עַתָּה

אֶת הָאשֶׁר לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתֵךְ,

אֶת שְׁעוֹת הַשְּׂמָחוֹת הַקְּטַנּוֹת,

שֶׁהָיוּ בְּהֶשֵּׂג יָדִי –

וְנָשְׁרוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי לַתֹּהוּ.

---

פָּמוֹטֵי־הַכֶּסֶף

מאת

לוי בן־אמיתי

נֵרוֹת־הַשַּׁבָּת שֶׁהָיִית מַעֲלָה

בְּלֶהָבִיּוֹת חַיּוֹת,

אֲפַרְפָּרוֹת־צְהַבְהַבּוֹת –

וְאַתְּ נִצֶּבֶת מוּלָם רֶגַע דּוּמָם,

בָּם מַבֶּטֶת בְּהָדָר כְּמַלְכָּה מִקֶּדֶם.

גַּם עַתָּה רֶכֶס־הֶהָרִים מִנֶּגֶד

זוֹהֵר עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה.

בָּאָה שַׁבָּת – –

אַךְ שְׁנֵי פָּמוֹטִים שֶׁל כֶּסֶף

עוֹמְדִים חֲשׁוּכִים בְּחַדְרֵךְ,

עָלַיִךְ אֲבֵלִים.

---

אֲרוֹן בְּגָדַיִךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

אֵינִי פּוֹתֵחַ אֲרוֹן בְּגָדַיִךְ.

לֹא אוּכַל לְהַבִּיט בַּקּוֹלָבִים

הַנּוֹשְׂאִים גִּזְרַת גֵּוֵךְ,

אֲבִיבֵךְ, קֵיצֵךְ וְחָרְפֵּךְ,

גּוֹנֵי שַׁבַּתֵּךְ וְחַגַּיִךְ.

אֲרוֹן בְּגָדַיִךְ הַמְשַׁמֵּר בְּחֻבּוֹ

רֵיחַ צַמָּתֵךְ הָרְטֻבָּה

בְּשׁוּבֵךְ מֵרַחְצָה בְּיָם־כִּנֶּרֶת.

אֵינִי פּוֹתֵחַ אֲרוֹן בְּגָדַיִךְ.

---

יֵשׁ וַאֲדַמֶּה

מאת

לוי בן־אמיתי

יֵשׁ וַאֲדַמֶּה כִּי מֵעַל הַכֹּתֶל

דְּמוּתָהּ יוֹצֵאת מִמִּסְגֶּרֶת תַּצְלוּמָהּ

וּפָנֶיהָ הַחַיּוֹת מְהַלְּכוֹת בַּחֲדָרִים.

מְשִׁי שְׂעָרָהּ שָׁחֹר חָצוּי בִּפְסֹקֶת,

צַמָּתָהּ אֲסוּפָה בְּמִקְלַעַת עַל עָרְפָּהּ,

גְּבִינִים שְׁחֹרִים בְּשִׁפּוּלֵי מִצְחָהּ לָבָן,

וְחִיּוּךְ מֵיטִיב קוֹרֵן עַל הַפָּנִים

מֵעֵינַיִם שְׁחֹרוֹת וְיָפוֹת.

יֵשׁ וַאֲדַמֶּה – – הָהּ, חָזוּת שָׁוְא!

אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲבֵלָה

בַּנּוֹף הַהוּא הַקָּסוּם

בֵּין אֳרָנִים זְקוּפִים לְזֵיתִים יְשִׁישִׁים,

וּבִקְעָה שֶׁמִּתְגַּלָּה פִּתְאֹם לָעַיִן

עֲטוּרָה רִכְסֵי הָרִים בָּאֹפֶק

וְשֶׁטֶף מֵי־יַרְדֵּן חוֹצֶה תּוֹכָהּ.

שָׁם עַל מִישׁוֹר מִמַּעַל לַבִּקְעָה

מַצֵּבוֹת צָצוֹת כְּשִׁבֳּלֵי־שָׂדֶה.

וְשָׁם שְׁנֵי עֲצִיצֵי צַבָּר

מֻצָּבִים עַל מִשְׁטָח שֶׁל קֶבֶר,

וְהַקֶּבֶר מְכַסֶּה תֵּל־עָפָר,

וְתֵל־הֶעָפָר מְכַסֶּה אָרוֹן,

וּבָאָרוֹן הֻטְמְנָה גְוִיָּתָהּ הָעֲנֻגָּה.

הַפְּרִידָה

מאת

לוי בן־אמיתי

---

בְּבֹקֶר צֵאתֵךְ אֶת הַבַּיִת

מאת

לוי בן־אמיתי

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,

וְאַתְּ – הֲיָדַעַתְּ?

שֶׁהָיָה זֶה לֵילֵךְ הָאַחֲרוֹן,

וְזֶה בֹּקֶר אַחֲרוֹן לָךְ בַּבַּיִת.

שֶׁמַּבָּטֵךְ סָבִיב הוּא פְּרִידָה,

וְצֵאתֵךְ לְלֹא שׁוּב,

וּפְסִיעוֹתַיִךְ לַקֵּץ,

וְאַתְּ נוֹשֵׂאת בְּחֻבֵּךְ אֶת הַמָּוֶת.

הוֹ, גּוֹרָל אַכְזָרִי!

הוֹ, גּוֹרַל סַנְוֵרִים!

כִּי לֹא בָּכִיתִי בְּזוֹ הַשָּׁעָה –

בָּכֹה אֶבְכֶּה כָּל הַיָּמִים.

---

לֵיל־פֶּסַח תשל"ה

מאת

לוי בן־אמיתי

בָּאתִי לְמִשְׁמֶרֶת לֵיל־הַפֶּסַח.

הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲשַׂמַּח לְבָבָהּ

בִּנְשִׁיקָה שֶׁל חַג, בִּבְגָדַי שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת,

אוּלַי אֶקְרָא פְּסוּקִים מִן הַהַגָּדָה.

אַךְ בְּלַיְלָה זֶה אָמְרָה לִי רַעְיָתִי:

– “אֲנִי כְּבָר מֵעֵבֶר, מֵעֵבֶר לַכֹּל – –”

– "מָה אַתְּ סָחָה, יַקִּירָה, הַבַּיִת מְחַכֶּה לָךְ,

אֲשִׁיבֵךְ הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה"

הִיא שָׁתְקָה. שָׁקְעָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ

כִּבְאֵר עֲמֻקָּה.

יָשַׁבְתִּי לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ בְּאוֹר מוּעָם.

חֲדַר־הַחוֹלִים רֵיק. הָאָחוֹת בָּאָה וְיוֹצֵאת.

לְמַטָּה – הָעֵמֶק בְּאַלְפֵי אוֹרוֹת.

בַּקְּבוּצָה – זֶה בֵּיתָהּ, זֶה בֵּיתָהּ –

הָעֵדָה הִתְכַּנְּסָה עִם קְרוּאֶיהָ.

• – – – – –

לֵיל־סֵדֶר־שֶׁל־פֶּסַח. הָאוּלָם מָלֵא אוֹר,

מָלֵא חַג, מָלֵא שִׁיר.

יְלָדֵינוּ מְסֻבִּים וְיָפָה רַעְיָתִי,

הִיא שָׁרָה בְּקוֹלָה הֶעָרֵב, הַצָּלוּל,

מִזְמוֹר עַתִּיק וְנוּגֶה:

"הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר,

אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד."

• – – – – –

הָיְתָה שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ

כִּבְאֵר עֲמֻקָּה בְּתַרְדֶּמֶת.

---

בְּאָבְדַן הַכָּרָתָהּ

מאת

לוי בן־אמיתי

בִּשְׁחוֹר שְׂעָרָהּ

זָרְקָה הַשֵּׂיבָה,

בְּמִצְחָהּ הַקּוֹרֵן

רַבּוּ הַקְּמָטִים,

פָּנֶיהָ נְפוּלוֹת,

צַוָּארָהּ נִכְחָשׁ,

עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת

בְּעִלָּפוֹן,

נְשִׁימָתָהּ כְּבֵדָה

בְּתַרְדֶּמֶת.

לְפֶתַע –

הִתְקַמְּטוּת הַמֵּצַח

כִּבְמַאֲמַץ מַחֲשָׁבָה,

מַאֲמָץ לִפְקֹחַ

סֶדֶק־עַפְעַפַּיִם.

וְהַשְּׂפָתַיִם הַקְּמוּצוֹת

מַשְׁתִּיקוֹת קוֹל בִּכְיָהּ:

"אֵלִי, אֵלִי,

לָמָה עֲזַבְתָּנִי?"

---

לֹא אֶשְׁכַּח

מאת

לוי בן־אמיתי

לֹא אֶשְׁכַּח אֵיךְ נִצַּבְתִּי לִפְנֵי מִטָּתֵךְ

– נִשְׁעָן עַל סוֹרֵג שֶׁגְּדָרוּהָ סָבִיב –

וּפָרַשְׂתִּי כַּפַּי לְעֶבְרֵי מִטָּתֵךְ

וְעָלַיִךְ מֵגֵן מִכֻּלּוֹ־מָלֵא־עֵינַיִם…

וְכָל עוֹד אַתְּ נוֹשֶׁמֶת – וְאִם לְלֹא הַכָּרָה –

הֶאֱמַנְתִּי כִּי תִּחְיִי עוֹד יָמִים.

וְכָל עוֹד בַּחַיִּים אַתְּ, וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנַיִךְ –

לֹא שִׁעַרְתִּי מַה־גָּדוֹל שִׁבְרוֹנִי עוֹד יִהְיֶה.

מַדּוּעַ פִּתּוּנִי וָאֶפָּת לָצֵאת אֶת בֵּית־הַחוֹלִים

(“לְשָׁעָה קַלָּה – וְתָשׁוּב”)?

לְעוֹלָם כַּפָּרָה לֹא תִּהְיֶה לִי,

שֶׁלֹּא נִצַּבְתִּי בְּצֵאת נִשְׁמָתֵךְ הַטְּהוֹרָה.

---

בְּכִי לֵאָה

מאת

לוי בן־אמיתי

הַזָּר! – – בָּאתָ לְקַחְתֵּנִי?

עָלַי לָלֶכֶת? כְּבָר?

לְבוֹר צַלְמָוֶת, לְבַד,

בַּחֲשֵׁכָה וּבַצִּנָּה?

יַקִּירַי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

יַקִּירַי שֶׁאֲהֵבוּנִי –

לֹא אֶרְאֶה וְלֹא יִרְאוּנִי.

וְלֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,

וְלֹא אֵדעַ עֵת יוֹם אוֹ לַיְלָה.

מַה פִּשְׁעִי? בַּמֶּה חָטָאתִי?

הַאִם לֹא אֶת־הַכֹּל נָתַתִּי,

הַאִם לֹא כֹּה־מְעַט בִּקַּשְׁתִּי?

חוּסָה נָא עָלַי, רַחֵם עָלַי,

כַּאֲשֶׁר יֶלֶד וְזָקֵן אֲנִי רִחַמְתִּי.

יַקִּירַי, הַסּוֹבְבִים אֶת מִטָּתִי,

אֵין שׁוֹמְעִים עַתָּה בִּכְיִי –

אַתָּה, הַזָּר, שׁוֹמֵעַ!

אֲנִי רָפָה מְאֹד, הַיִּסּוּרִים עִנּוּנִי,

אַתָּה חָזָק מִמֶּנִּי – הַרְפֵּה יָדְךָ,

הַרְפֵּה יָדְךָ, הַזָּר,

הֶרֶף – – –

---

הַפְּרִידָה

מאת

לוי בן־אמיתי

קָרַבְתִּי לְמִטָּתָהּ וְגִלִּיתִי אֶת פָּנֶיהָ – –

נָשַׁקְתִּי אֶת מְשִׁי שְׂעַר־רֹאשָׁהּ,

נָשַׁקְתִּי אֶת הַמֵּצַח שֶׁקָּרַן,

אֶת גַּבּוֹת־עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת,

אֶת אוֹרוֹת־עֵינֶיהָ שֶׁנֶּעֶצְמוּ,

שֶׁכִּבָּה אוֹתָן לָנֶצַח מַר־הַמָּוֶת.

נָשַׁקְתִּי הַפָּנִים שֶׁרָגְעוּ כָּלִיל,

יִגְעֵי עָמָל וְאַהֲבָה וְיִסּוּרִים.

עוֹד מַבָּט, וְעוֹד מַבָּט אַחֲרוֹן

בְּטֶרֶם אֲכַסֶּה אֶת הַפָּנִים

שֶׁלֹּא אֶרְאֵם עוֹד עוֹלָמִית.

וְגַל דְּמָעוֹת הֵצִיף אֶת לְבָבִי – –

---

רֵעוֹתֶיהָ מְתַנּוֹת אֶת מוֹתָהּ

מאת

לוי בן־אמיתי

לֵאָה אֵשֶׁת־חַיִל,

לֵאָה חַכְמַת־לֵב,

לֵאָה טוֹבַת־עַיִן,

לֵאָה חַכְמַת־לֵב.

בְּכוּ לָרֵעָה, אֶל־לֵאָה בְּכֶינָה.

לֵאָה אֵשֶׁת־חֵן,

לֵאָה יְפַת־מַרְאֶה,

שֶׁלֹּא רָמוּ עֵינֶיהָ,

שֶׁלֹּא בִּקְשָׁה גְדוֹלוֹת.

בְּכוּ לָרֵעָה, אֶל־לֵאָה בְּכֶינָה.

---

הַזָּר יָדַע

מאת

לוי בן־אמיתי

יָדַעְתִּי כִּי הַזָּר אוֹרֵב לְבֵיתֵנוּ.

רָאִיתִי בְּרַק עֵינָיו בַּחֲשֵׁכָה,

שָׁמַעְתִּי פְּסִיעוֹתָיו הַחֲרִישׁוֹת,

הוּא בִּשֵּׂר בּוֹאוֹ בַּחֲלוֹמוֹת רָעִים –

אַךְ בְּאַחַת טָעִיתִי:

לִי הוּא אוֹרֵב, בִּי יִפְגַּע חִצּוֹ.

אַתְּ זוֹכֶרֶת? בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתֵינוּ

– בְּעוֹד שָׁלֵם בֵּיתֵנוּ – אָמַרְתִּי:

“אֲנִי רִאשׁוֹן אֵלֵךְ, לְפָנַיִךְ– –”

כֹּה וַדַּאי הָיָה, כָּל הַסִּימָנִים הֵעִידוּ.

אוּלָם אַתְּ אָמַרְתְּ – וּבְהַשְׁקֵט:

“וְאוּלַי אֲנִי, מִי יוֹדֵעַ – –”

הַזָּר יָדַע.

---

בִּקּוּר

מאת

לוי בן־אמיתי

בָּאנוּ לְבַקְּרֵךְ וְהֵבֵאנוּ מִפִּרְחֵי גִנָּתֵךְ לָךְ.

יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לְמַלְבֵּן הַבֶּטוֹן הַכָּבֵד עַל הַגַּל

וְהֶחֱרַשְׁנוּ.

יֵשׁ קַרְנַיִם מְאוֹתְתוֹת מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ אֵלַיִךְ,

וְיֵשׁ אִתּוּת חוֹזֵר מִנַּפְשֵׁךְ אֵלֵינוּ.

דְּמוּת וַהֲוָיָה. דּוּ־שִׂיחַ דָּמוּם בֵּינֵינוּ.

וְאַל תֹּאמַר

כִּי עִם מוֹתוֹ שֶׁל הַגּוּף – מֵתָה רוּחוֹ,

כִּי אַךְ אַשְׁלָיָה הִיא לְדַמְיֵן

כִּי יֵשׁ שִׂיחַ־וָשִׂיג בֵּין הַחַי וְהַמֵּת.

אַשְׁלָיָה שֶׁל הַחַי גַּם הִיא מַמָּשׁוּת –

יָגוֹן, כִּסּוּפִים, אַהֲבָה.

---

אֲנִי מַאֲמִין

מאת

לוי בן־אמיתי

תְּכוּפוֹת יִשָּׁמַע בְּבֵיתֵנוּ

קוֹל יְלָדֵינוּ, צַהַל נְכָדֵינוּ

הַבָּאִים מֵרָחוֹק, הַבָּאִים מִקָּרוֹב,

לִפְקֹד אֶת שְׁלוֹם סָבָא.

אַךְ בְּרֹב הַיָּמִים, בְּמַרְבִּית הַנְּשָׁפִים,

בֵּיתֵנוּ שׁוֹמֵם, בֵּיתֵנוּ דוֹמֵם –

וַאֲנִי מְדַבֵּר אֶל נַפְשִׁי בִּלְבַד:

אֵינֶנִּי מַשְׁלִים שֶׁכֻּלָּךְ כָּלָה.

אֲנִי מַאֲמִין שֶׁחֵלֶק־אֱלֹהַּ מִמֵּךְ

קַיָּם בִּמְלוֹאוֹ שֶׁל הַיְקוּם,

וּבְרֹן כּוֹכָבִים בַּכֹּסֶף הַנִּצְחִי –

כֹּסֶף נַפְשִׁי נַעֲנֶה לְכֹסֶף נַפְשֵׁךְ.

לָלֶכֶת לְבַד

מאת

לוי בן־אמיתי

---

הַכּוּךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

פַּעַם נִקְלַעְתִּי אֶל כּוּךְ בְּהַר־נַפְתָּלִי,

צַר וּמֻגְבָּהּ וּפָתוּחַ אֶל יָם־הַגָּלִיל.

חֲוָיָה רְדוּמָה נֵעוֹרָה בְּנַפְשִׁי

וְכֻלִּי רֻתַּקְתִּי לַכּוּךְ. הָאֵי־פַּעַם

פֹּה יָשַׁבְתִּי? הֲזֶה מְקוֹמִי הַנָּכוֹן? –

נָזִיר, מִתְבּוֹדֵד, הוֹגֶה בִּגְוִילִים עַתִּיקִים.

עַתָּה שֶׁאֵינֵךְ – עָיְפָה נַפְשִׁי לַבְּדִידוּת,

בְּדִידוּת מֵרְצוֹנִי, בְּדִידוּת עַל־כָּרְחִי.

---

לְאַחַר הַנִּחוּמִים

מאת

לוי בן־אמיתי

וּבִנְסֹעַ הָאוֹרְחִים,

וּבְלֶכֶת הַמְבַקְּרִים,

וְהַיְדִידִים־הַמְנַחֲמִים –

רֵיק הַבַּיִת,

אֵין אוֹר בְּחַדְרָהּ.

אַיֵּךְ רַעְיָתִי?

אֵינִי רוֹאֶה פָּנַיִךְ,

אֵינִי שׁוֹמֵעַ קוֹלֵךְ.

וּבִלְבָבִי הֶחָלָל

וְהָעָגְמָה וְהַתּוּגָה,

וְהָאֵין־תַּכְלִית בְּכָל מַעֲשַׂי.

---

עֵינֵךְ הַפְּקוּחָה

מאת

לוי בן־אמיתי

כָּךְ, אוֹ כָּכָה,

כֵּן, אוֹ אַחֶרֶת? –

מַה חֲשִׁיבוּת בַּדָּבָר

בְּאֵין עֵינֵךְ הַפְּקוּחָה.

וְלָמָּה עוֹשֶׂה אֲנִי כָּךְ,

כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת? –

כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי

כִּי כֵן יִיטַב בְּעֵינַיִךְ,

כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת.

---

צִפִּיָּה

מאת

לוי בן־אמיתי

מַדּוּעַ לָבַשְׁתִּי בִּגְדֵי־הַחֲמוּדוֹת?

לְמִי אֲצַפֶּה בִּבְלִי־דַעַת?

הַיּוֹם חָלַף – וְאִישׁ לֹא דָפַק עַל דַּלְתִּי.

לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת לָבַשְׁתִּי בְּגָדַי שֶׁאָהַבְתְּ,

וַאֲנִי כִּמְצַפֶּה כָּל הַיּוֹם לְבוֹאֵךְ.

וְהִנֵּה יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת – וְלֹא בָּאת.

---

בְּדִידוּת

מאת

לוי בן־אמיתי

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

אִישׁ אֵינוֹ בָּא אֶל בֵּיתִי הַיּוֹם –

לֹא יֶלֶד, לֹא נֶכֶד, לֹא רֵעַ־עָמִית.

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

לֹא סָר אֶל בֵּיתִי רֵעַ־עָמִית –

אַךְ בָּאוּ אוֹרְחִים בִּלְתִּי־רְצוּיִים:

זְבוּב, עַכָּבִישׁ, מַקָּק וּשְׂמָמִית.

עָצוּב לִי הָעֶרֶב יוֹתֵר מִתָּמִיד.

---

לָלֶכֶת לְבַד

מאת

לוי בן־אמיתי

שֶׁהָלַכְתְּ לְצִדִּי,

שֶׁהָיִית לִי לְסַעַד –

אַתְּ אֵינֵךְ, אֵינֵךְ.

לָלֶכֶת לְבַד.

וְהַשְּׁבִיל שֶׁמִּנֶּגֶד

פָּנוּי וָרֵיק

עַד קִצּוֹ.

---

עָגְמָה

מאת

לוי בן־אמיתי

הַכֹּל רָגַע סְבִיבֵךְ,

הַכֹּל רָחַק מִמְּךָ.

לֹא לְהַעֲלוֹת אוֹר,

לֹא לְצַפּוֹת לְאִישׁ.

לָשֶׁבֶת כָּךְ דּוּמָם

לֹא קוֹבֵל, לֹא מַשְׁלִים.

עָגְמָה כּוֹסֶסֶת כְּתוֹלַעַת,

עֶרְגָּה אֶל־מַה שֶׁלֹּא יָשׁוּב.

---

הַדִּמְעָה

מאת

לוי בן־אמיתי

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּשְׁרָה מֵעֵינְךָ?

עַל מַשֶּׁהוּ חָשַׁבְתָּ, אֶת מִישֶׁהוּ זָכַרְתָּ –

וְנָשְׁרָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּטְפָה מֵעֵינְךָ?

אַחַת הִיא בִּלְבַד, דִּמְעָה יְתוֹמִית

נָטְפָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁזָּלְגָה מֵעֵינְךָ?

בְּלֵיל־הַשַּׁבָּת, תּוֹךְ קְהַל סוֹעֲדִים,

זָלְגָה הַדִּמְעָה.

מָה הַדִּמְעָה שֶׁנָּשְׁלָה מֵעֵינְךָ?

אִישׁ וּבֵיתוֹ, אִישׁ לֹא רָאָה

עֵת נָשְׁלָה הַדִּמְעָה.

---

עֶלְבּוֹן

מאת

לוי בן־אמיתי

אִלּוּ נִתָּן הָיָה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ

–אַתָּה כֹּה גָבוֹהַּ –

וְאִלּוּ שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹלִי

הָיִיתִי מְסַפֵּר לְךָ.

פִּתְאֹם כִּי אָחוּשׁ עִלָּבוֹן,

כִּי הַמָּוֶת הוּא עֶלְבּוֹן הַחַיִּים.

הִשְׁאַרְתַּנִי לְבַד וּבָדָד וְגַלְמוּד,

וּבֵיתִי אָבֵל וּמַחֲשִׁיךְ וּמַחֲרִישׁ.

הָיִיתִי מְסַפֵּר לְךָ

אֶת מְעַט הָאֱנוֹשִׁי הָרָפֶה הַזֶּה –

אַךְ אַתָּה כֹּה גָבוֹהַּ.

---

[נַפְשִׁי מַה מִּיּוֹם]

מאת

לוי בן־אמיתי

נַפְשִׁי מַה מִּיּוֹם?

נַפְשִׁי מַה מִּלַּיְלָה?

גָּלָה מָשׂוֹשׂ, עָטַף לִבִּי.

אֱלֹהַי, תֵּן בִּי הַכֹּחַ

לָשֵׂאת תּוּגָתִי דוּמִיָּה.

---

הֲלֹא טוֹבִים אֵלֶיךָ

מאת

לוי בן־אמיתי

– הֲלֹא טוֹבִים אֵלֶיךָ, הֲלֹא טוֹבִים אֵלֶיךָ –

וְלָמָּה תְּעַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ?

עַל אֵיזֶה חֵטְא תְּבַקֵּשׁ כַּפָּרָה?

– אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹדֵד – אֵינִי בָּדָד,

וְכָל פָּעֳלִי – גְּמוּל אַהֲבָה לְזוֹ

שֶׁיֶּתֶר עַל כֻּלָּם הֵיטִיבָה עִמָּדִי.

---

מִזְמוֹר לְנַפְשִׁי

מאת

לוי בן־אמיתי

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הַבְּדִידוּת, הַתּוּגָה, הַמַּכְאוֹב –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הָרֵיקוּת, הָאַפְסוּת, הַטָּפֵל –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי?

הַשָּׁעוֹת, הַיָּמִים, הַזְּמַנִּים –

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי,

אֵיךְ לָשֵׂאת לְבַדִּי.

---

שִׁמָּמוֹן

מאת

לוי בן־אמיתי

הַשִּׁמָּמוֹן הָאוֹפֵף כָּל נַפְשִׁי,

הַכְּמִיהָה שֶׁאֵין לָהּ כָּל סֵבֶר.

עוֹד רַב לִי סָבִיב –

וְדָבָר אֵין מְשַׂמֵּחַ לִבִּי.

“וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ” – כַּכָּתוּב –

אַךְ יֵין־שֻׁלְחָנִי שָׁרוּי כּוֹס מְלֵאָה.

וְחֵפֶץ אַחֲרוֹן לִי נוֹתָר:

לְכַלּוֹת מְלַאכְתִּי – וְלָצֵאת.

---

אֶזְכֹּר הַלְמוּת עָפָר

מאת

לוי בן־אמיתי

אֱלֹהַי, הַב כֹּחַ

לָשֵׂאת הַיָּמִים שֶׁפְּקָדוּנִי –

הַפְּרִידָה, הַכְּמִיהָה, הַתּוּגָה,

הַבְּדִידוּת הַמָּרָה, הַסֵּרוּב לְהַשְׁלִים.

אֶזְכֹּר הַלְמוּת עָפָר נוֹפֵל עַל הָאָרוֹן – –

יָגַעְתִּי מְאֹד מֵעֲמַל הַחַיִּים –

וְעַתָּה נוֹתַרְתִּי לְבַד.

הַב כֹּחַ לְכַלּותֹ מְלַאכְתִּי,

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ – וְאֵינֶנִּי.

אֶזְכֹּר הַלְמוּת עָפָר נוֹפֵל עַל הָאָרוֹן – –

---

הָעֶרֶב כֹּה אָרִיךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

הָעֶרֶב כֹּה אָרִיךְ,

הַבְּדִידוּת כֹּה מָרָה.

וּכְבָר אָמַרְתִּי הַכֹּל,

וּכְבָר בָּכִיתִי דַיִּי.

אַךְ הַלֵּב עוֹד מָלֵא,

הַלֵּב עוֹד גּוֹאֶה.

מוּטָב כִּי אָנוּחַ

בִּשְׁלוֹם־עוֹלָמִים

בְּסָמוּךְ,

לְצִדֵּךְ.

---

אַחֲרִית הַדֶּרֶךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

יֵשׁוּת וַחֲלוֹם,

כָּאן וְלֹא־כָאן –

לְאִטִּי בְּאַחֲרִית הַדֶּרֶךְ.

לְעַכֵּב כָּל יוֹם,

לְקָרֵב כָּל יוֹם –

פְּסִיעוֹתַי לְסוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

---

הוֹלְכִים הַיָּמִים

מאת

לוי בן־אמיתי

הוֹלְכִים הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי חֵפֶץ בָּהֶם,

כַּנָּהָר הַמָּלֵא הַנֶּאֱסָף לְאִטּוֹ אֶל הַיָּם.

הַמַּשָּׂא, הַחוֹבָה, הַמַּעַשׂ, הַטֹּרַח,

הַמְּלָאכָה שֶׁלְּפָנַי – לֹא אוּכַל הַשְׁלִימָהּ –

וְהוֹלְכִים הַיָּמִים כַּנָּהָר הַנֶּאֱסָף אֶל הַיָּם.

“אִם תִּרְאִינִי הוֹגֶה בַּתַּנַ”ךְ – דְּעִי כִּי רָגַעְתִּי."

לְפָנִים לָךְ אָמַרְתִּי – וּמַרְגּוֹעַ לִי אָיִן.

וְהוֹלְכִים הַיָּמִים כַּנָּהָר הַנֶּאֱסָף אֶל הַיָּם.

דְּמוּתֵךְ נֶעֶלְמָה מִן הַנּוֹף

מאת

לוי בן־אמיתי

---

הַמַּצֵּבָה

מאת

לוי בן־אמיתי

הֵבִיאוּ מַצַּבְתָּהּ אֶל הֶחָצֵר.

נִקְרֵאתִי לְאַשֵּׁר הַכְּתֹבֶת

בְּטֶרֶם יַצִּיבוּהָ עַל קִבְרָהּ.

הִנֵה הִיא שְׁעוּנָה עַל צְרִיף

מְכֻסָּה בְּשַׂק. אֵיךְ אֲגַלֶּה אוֹתָהּ?

אֵיךְ אֶרְאֶה אֶת שְׁמָהּ

כָּתוּב עַל מַצֵּבָה?

נִפְעָם וּמִתְאַפֵּק — גַּם זֹאת רָאִיתִי.

כְּוַדָּאוּת. כִּכְתַב גְּזַר־הַדִּין

חָרוּת עַל לוּחַ־שַׁיִשׁ.

אֶבֶן גָּזִית, אֶבֶן מַצֵּבָה.

בַּלַּיְלָה הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מִמֶּנָּה.

---

פּ"נ

מאת

לוי בן־אמיתי

לוּחַ־אֶבֶן שֶׁהֻצַּב:

פֹּה נִטְמַנְתְּ.

דְּווּיָה וְסוֹעֲרָה

מָצָאת מָנוֹחַ.

פֹּה בֵּית־נַפְשֵׁךְ

עַד עוֹלְמֵי־עַד.

אַתְּ נָחָה פֹּה

(כְּתֹבֶת לֹא חֲרוּתָה¹)

אַתְּ נָחָה פֹּה בִּקְהַל הַנִּלְבָּבִים.

וְאֵלֶּה בְּנֵי־דוֹרֵךְ, דּוֹר רִאשׁוֹנִים,

יְגִיעֵי עָמָל, מַשָּׂא־שֶׁל־נֶפֶשׁ וְהַמְחָשָׁה.

לוּחוֹת מַצֵּבוֹתֵיכֶם הִנֵּה הִנָּם

אַבְנֵי־כָּתֵף לְשַׁעַר הַבָּאוֹת.

הַבָּאִים יִפְקְדוּ צִיּוּן מְנוּחַתְכֶם.

---

בְּצָהֳרֵי עֶרֶב־יוֹם־כִּפּוּר

מאת

לוי בן־אמיתי

בָּאתִי בְּמִשְׁעַנְתִּי וּמִגְבַּעְתִּי לְפָקְדָהּ בְּבֵית־הֶעָלְמִין,

וְקִדְּמוּנִי סִילוֹנֵי־מַיִם מִמַּמְטֵרוֹת

שֶׁסּוֹבְבוּ מֵעַל הַמַּצֵּבוֹת וְהַשִּׂיחִים וְהַדְּשָׁאִים.

וְאַחַת בְּסָמוּךְ לְקִבְרָהּ, עַזַּת־קִלּוּחַ,

הִתִּיזָה עָלַי מַיִם רַבִּים כְּמָטָר.

הַהַצְלָפוֹת הַתְּכוּפוֹת הִרְתִּיעוּנִי תְּחִלָּה

מִלֵּאמֹר לָהּ אֵת שֶׁחָפַצְתִּי לוֹמַר:

"צָהֳרֵי עֶרֶב־יוֹם־כִּפּוּרִים עַתָּה, וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

לִרְאוֹת אֶת דְּמוּתֵךְ בְּעֶרֶב זֶה:

רְחוּצָה וּלְבוּשַׁת־חַג וּשְׁבִיסֵךְ בְּיָדֵךְ

הוֹלֶכֶת לַסְּעֻדָּה־הַמַּפְסֶקֶת לִפְנֵי צוֹמֵךְ —

וַאֲנִי מְלַוֵּךְ וּמַחֲזוֹר־תְּפִלּוֹתַיִךְ בְּיָדִי.

מָחָר עִם תֹּם תְּפִלַּת נְעִילָה וּתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר

אָבוֹא לְקַדֵּם אֶת פָּנַיִךְ. אַתְּ תַּעֲנִיקִי לִי נְשִׁיקַת־

בְּרָכָה וְאִחוּלֵי “חֲתִימָה טוֹבָה”.

אוֹיָה לִי, כִּי אֶשְׁתָּקַד לֹא כָּךְ נֶחְתַּם —

וֵאלֹהִים וַאֲנָשִׁים הֶעְלִימוּ מִמֶּנִּי גְּזַר־הַדִּין הַנּוֹרָא — —

עַל מִשְׁטַח קִבְרֵךְ נִצָּבִים עֲצִיצֵי צַבָּר מִגִּנָּתֵךְ,

הַמֻּתָּזִים תְּכוּפוֹת בְּסִילוֹנֵי מַמְטֵרָה.

שִׁלְהֵי־קַיִץ עַתָּה וְטֶרֶם סְתָו,

שְׁמֵי עִמְקֵנוּ כְּחֻלִּים לְלֹא עֲנֶנֶת,

וְעֵת גְּדִידַת־הַתְּמָרִים הִגִּיעָה —

אֶשְׁכְּלוֹת הָאַרְגָּמָן — — "

---

הַכִּנֶּרֶת יָפָה כְּאָז, בְּעוֹדֵךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

אַתְּ אֵינֵךְ, אֵינֵךְ עוֹד בַּנּוֹף הַזֶּה,

אַךְ הַכִּנֶּרֶת יָפָה כְּאָז, בְּעוֹדֵךְ.

הַכִּנֶּרֶת יָפָה מִתּוֹךְ יָפְיָם שֶׁל

הַנִּלְבָּבִים שֶׁעַל חוֹפֶיהָ הִתְהַלָּכוּ.

הַנּוֹף זוֹכֵר אוֹתָם, לֹא נִשְׁכָּחוּ.

פְּנֵיהֶם נִבָּטוֹת מֵהָרֵי הַגּוֹלָן,

דְּמֻיּוֹתֵיהֶם מִשְׁתַּקְּפוֹת בְּמֵי־הַכִּנֶּרֶת,

נִשְׁמוֹתֵיהֶם יוֹרְדוֹת לְהִטַּהֵר בְּמֵימֶיהָ.

---

שֶׁמֶשׁ־סְתָו

מאת

לוי בן־אמיתי

נִכְסַפְתִּי אֶל מְקוֹם קְבוּרָתֵךְ

כְּגַל סָעוּר אֶל הַחוֹף.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָתֵת לָךְ

מֵחֻמּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ בַּסְּתָו.

---

דֶּלֶף

מאת

לוי בן־אמיתי

יוֹם

סַגְרִיר.

עֲנָנִים

דְּחוּסִים

מְלוֹא

רָקִיעַ.

מָטָר

דַּקִּיק,

דֶּלֶף

טוֹרֵד.

צִפּוֹר

בּוֹדֶדֶת

בַּמָּרוֹם.

אָדָם

בּוֹדֵד

לְמַטָּה.

---

הַשְּׁחָפִים בָּאִים

מאת

לוי בן־אמיתי

“הַשְּׁחָפִים! הַשְּׁחָפִים!”

הָיִית מְשִׂימָה־לִבִּי לִרְאוֹתָם.

וְאָמְנָם, לַהַק שְׁחָפִים

בְּמָעוֹף צָמוּד־אָחִיד־חָפוּז

הַיְשֵׁר לַכִּנֶּרֶת — לְלִינַת לַיְלָה.

וְאָנוּ נְטוּיֵי־גָרוֹן אוֹמְרִים:

מַה־נִּפְלָא מְעוֹפָם!

אַךְ הַיּוֹם, יוֹם סַגְרִיר,

תַּחַת עֲנָנִים טְעוּנֵי־גֶשֶׁם,

בִּיעַף הַשְּׁחָפִים כִּדְאֶשְׁתָּקַד —

כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת קוֹלֵךְ הַחַם

“הַשְּׁחָפִים! הַשְּׁחָפִים!”

בְּיוֹם סַגְרִירִי זֶה

עֶצֶב לִי שֶׁהָאֲדָמָה לַחָה וְקָרָה — —

---

אִגֶּרֶת

מאת

לוי בן־אמיתי

קַמְתִּי מֵעִם שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה.

יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָתִי בְּפִנַּת הַסְּפָרִים.

לֵיל־חֹרֶף. שְׁבָט. הָאָח מְבֹעֶרֶת,

סִיגָרִיָּה וְסֵפֶל קָפֶה לְפָנַי.

כָּךְ מֻרְגֶּלֶת הָיִית לִרְאוֹתֵנִי.

לִכְאוֹרָה זֶה אֲנִי — אַךְ לֹא אֲנִי זֶה,

אֵינֶנִּי — וְשׁוּב לֹא אֶהְיֶה —

מִי שֶׁהָיִיתִי בְּעוֹדֵךְ.

כִּלְפָנִים — טָרוּד, חוֹשֵׁב, כּוֹתֵב,

אַךְ אֲנִי אִישׁ אַחֵר, אַחֵר —

לִבּוֹ נָבוּב, לִבּוֹ חָלוּל,

וְדָבָר אֵין שֶׁיְּמַלֵּא חֲלָלוֹ.

שֶׁיְּמַלֵּא חֲלָלוֹ.

---

בְּשׁוּב הָאָבִיב

מאת

לוי בן־אמיתי

מוּל פֶּתַח בֵּיתֵנוּ

חַרְדַּל־בָּר צָמַח.

בָּא הָאָבִיב — לֹא תִּרְאִיהוּ,

עֵת הָאָבִיב — לֹא לָךְ.

---

הַפְּגִישָׁה

מאת

לוי בן־אמיתי

בָּא בָּחוּר מִן הַשָּׂדֶה.

עָבַר לִפְנֵי הַצְּרִיף,

רָאָה פָּנִים חֲדָשׁוֹת:

עַלְמָה שָׁרָה לְפָעוֹטוֹת,

עַלְמָה וְקוֹלָהּ עָרֵב.

עָבַר לְתֻמּוֹ —

וְאֵין בּוֹ מְתֹם.

בַּחוּרָה חֲדָשָׁה בֶּחָצֵר.

אֵיפֹה רָאָה אֶת פָּנֶיהָ?

בַּתַּנַ"ךְ רָאָה אֶת פָּנֶיהָ.

וּמֶה הָיָה מַרְאֶהָ?

מַרְאֵה הַשּׁוּלַמִּית מַרְאֶהָ.

עָבַר לְתֻמּוֹ —

וְאֵין בּוֹ מְתֹם.

---

זִכְרוֹנוֹת מִשֶּׁכְּבָר

מאת

לוי בן־אמיתי

גֶּשֶׁר־עֵץ עַל הַיַּרְדֵּן, מִשְׁעוֹל־כְּרָמִים בְּלֵיל בָּצִיר,

צִבּוּר דִּקְלֵי־בָּר, חֶדֶר מָלֵא יָרֵחַ.

זִכְרוֹנוֹת בְּאוֹר יוֹם, זִכְרוֹנוֹת בְּאוֹר לַיְלָה.

אשֶׁר שֶׁהָיָה לִשְׁנֵינוּ מְזֻמָּן — עַתָּה עִצָּבוֹן,

הֲמוֹן גַּעְגּוּעִים בְּלֵב הַפֶּלֶג שֶׁנּוֹתַר.

---

עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים

מאת

לוי בן־אמיתי

וּבְיוֹם רַע, בְּבוֹא עָלֶיךָ יִסּוּרִים,

יִהְיוּ יִסּוּרֶיךָ עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים

(א"ד גורדון)

עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים.

כִּימֵי הַטּוֹבָה

שֶׁהָיוּ

עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים.

אֶת הַטּוֹב תְּקַבֵּל —

וְאֶת הָרַע לֹא תְּקַבֵּל?

וְהָיוּ יִסּוּרֶיךָ

עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים.

---

גַּעְגּוּעִים

מאת

לוי בן־אמיתי

בְּאֶפֶס־מַעֲשֶׂה,

רֵיק מִמַּחֲשָׁבָה —

וְכָל הָעֶרֶב שׁוּב וְשׁוּב

הַשְּׁאֵלָה לְלֹא מַעֲנֶה:

"מָה הַדָּבָר שֶׁקָּרָה?

מַדּוּעַ קָרָה הַדָּבָר?"

וְגַעְגּוּעִים שְׁקֵטִים

מְכַרְסְמִים בְּאֵין־קוֹל

אֶת אֶרֶג נַפְשִׁי.

---

לַשָּׁוְא אֶעֱמֹד בַּמָּבוֹא

מאת

לוי בן־אמיתי

לַשָּׁוְא אֶעֱמֹד בַּמָּבוֹא,

לַשָּׁוְא יַעֲבֹר מַבָּטִי,

מִכִּסֵּא אֶל שֻׁלְחָן,

מִשֻּׁלְחָן אֶל שֻׁלְחָן.

כָּל הַפָּנִים מֻכָּרִים,

כָּל הַפָּנִים מוּדָעִים —

אַךְ אוֹתָךְ לֹא אֶמְצָא,

לֹא אֶמְצָא.

לְבַד אָשׁוּב אֶל בֵּיתִי,

לְבַד אָבוֹא אֶל נָוִי —

אוֹתָךְ לֹא אֶמְצָא,

לֹא אֶמְצָא.

---

אֶת מִי בָּאתָ לִפְגּשׁ?

מאת

לוי בן־אמיתי

אֶת מִי בָּאתָ לִפְגּשׁ בַּתַּחֲנָה

בְּשָׁעָה עֶשֶׂר וָרֶבַע בַּלַּיְלָה?

אוֹרוֹת הָאוֹטוֹבּוּס לֹא יְבַשְּׂרוּ בַּסִּבּוּב,

פַּנָּסֵי הָאֹוטֹובּוּס לֹא יְשַׂמְּחוּ הֶחָצֵר;

דְּמוּתָהּ לֹא תֵּרָאֶה בַּחַלּוֹנוֹת

בְּקוּמָהּ מִמּוֹשָׁבָהּ אֶל הַדֶּלֶת שֶׁנִּפְתְּחָה;

הִיא לֹא תַּעֲנִיק לְךָ נְשִׁיקַת־פְּגִישָׁה בְּרִדְתָּהּ

וְאַתָּה לֹא תִּטֹּל אֶת תִּיקָהּ מִיָּדָהּ;

וּדְמֻיּוֹתֵיכֶם לֹא תִּרְחַקְנָה בְּאַפְלוּלִית הַמִּדְרָכָה

בְּלֶכְתְּכֶם יַחְדָּו הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה.

הֲלֹא יָדַעְתָּ שֶׁהִיא יָצְאָה לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד

וְלֹא תָּשׁוּב גַּם בָּאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן — —

לָמָּה אֵפוֹא בָּאתָ לְפָגְשָׁהּ בַּתַּחֲנָה?

---

הַמָּקוֹם

מאת

לוי בן־אמיתי

בִּקַּרְתִּי בַּמָּקוֹם בּוֹ אָהַבְתְּ לָשֶׁבֶת.

אַתְּ זוֹכֶרֶת?

הַשְּׁבִיל, הָאֳרָנִים, הַסְּלָעִים, הַמַּדְרֵגוֹת —

וְהַמָּקוֹם הַזֶּה מֵעַל הַגַּיְא

(לְמַטָּה עַל הַכְּבִישׁ חוֹלְפִים כְּלֵי־רֶכֶב)

וּמוּל הָהָר מִנֶּגֶד.

אַתְּ נָחָה בַּכִּסֵּא,

גֶּדֶר־אֲבָנִים נְמוּכָה הֲדוֹם לְרַגְלַיִךְ.

אַתְּ קוֹרֵאת, רוֹקֶמֶת, מְשׂוֹחַחַת —

וְעֵינַיִךְ הַחַיּוֹת — —

עַתָּה אֲנִי יוֹשֵׁב בָּדָד,

וְגַל־עָפָר מְכַסֶּה אֶת אֲרוֹנֵךְ.

אַרְזָה

---

אֵין הַמַּבָּט, הַקּוֹל

מאת

לוי בן־אמיתי

אֵין הַמַּבָּט, הַקּוֹל,

הַשִּׂמְחָה, הַתּוּגָה,

הַהִלּוּךְ, הַיְשִׁיבָה,

הַלֵּב, הַמַּעַשׂ.

תְּמוּרַת הַגּוּף הַחַי

— הַקֶּבֶר.

אֲבַקְשָׁהּ בְּכָל אֶרֶץ־הַחַיִּים,

וְכִי אֶמְצָא מְקוֹם חֲנוֹתָהּ

— הַקֶּבֶר.

---

כְּאָז, בְּעָבְרִי בַּסָּךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

כְּאָז, בְּעָבְרִי בַּסָּךְ

וְאַתְּ לְצִדִּי.

כֵּן עַתָּה,

בְּצַעֲדִי בַּקָּהָל

אַתְּ לְצִדִּי.

אֶרְאֶה דְמוּתֵךְ

לְלֹא צֵל וַעֲקֵבוֹת.

חָזוּתֵךְ מְלַוָּה

צְעָדַי בַּקָּהָל.

---

דְּמוּתֵךְ נֶעֶלְמָה מִן הַנּוֹף

מאת

לוי בן־אמיתי

דְּמוּתֵךְ נֶעֶלְמָה מִן הַנּוֹף הָאֱנוֹשִׁי — —

תִּינוֹקוֹת מוּבָלִים בִּידֵי נָשִׁים צְעִירוֹת.

הָרְחָבָה הַמְרֻצֶּפֶת גְּדוּשָׁה אוֹפַנַּיִם

וִילָדִים מְשַׂחֲקִים.

זוּגוֹת־זוּגוֹת וִיחִידִים עוֹלִים בְּמַּדְרֵגוֹת

וּבַמִּגְלָשׁ לִפְרוֹזְדוֹר חֲדַר־הָאֹכֶל:

חֲבוּרוֹת בְּנֵי־תִּשְׁחֹרֶת,

וּבַעֲלֵי־הַשֵּׂיבָה — מְעַטִּים.

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת עֵץ “הַפִיקוּס הַדָּתִי”

שֶׁבֵּין הַמִּדְרָכוֹת לַחֲדַר־הָאֹכֶל?

אִילָן נְמוּךְ־גֶּזַע, עָבֶה,

הַמִּתְפַּצֵּל לַחֲמִשָּׁה אִילָנוֹת רַבֵּי עֲנָפִים —

כֻּלּוֹ מֻשְׁרָשׁ וּרְחַב־נוֹף.

בְּעִתּוֹ הוּא רָפוּד רָבְדֵי שַׁלֶּכֶת,

וּבְעוֹד עָלָיו הַיְבֵשִׁים נִדָּפִים בָּרוּחַ —

בַּדָּיו מְנִיצִים עָלִים רַעֲנַנִּים.

כֻּלָּם יִתְנַחֲמוּ — לִי אֵין מְנַחֵם.

דְּמוּתֵךְ נֶעֶלְמָה מִן הַנּוֹף הָאֱנוֹשִׁי — —

---

חֲצוֹת לַיְלָה

מאת

לוי בן־אמיתי

חֲצוֹת. אֲנִי מְכַנֵּן הַשָּׁעוֹן לְמָחָר,

הַמָּחָר שֶׁהוּא בִּלְעָדַיִךְ.

חֲצוֹת. אֲנִי מְכַנֵּן הַשָּׁעוֹן לְמָחָר,

לִזְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹד זְמַנֵּנוּ.

חֲצוֹת. אֲנִי מְכַנֵּן הַשָּׁעוֹן לְמָחָר —

וּכְבָר כָּל הַתִּקְווֹת נִתְגַּשְּׁמוּ,

כְּבָר כָּל הַהַגְשָׁמוֹת אִכְזְבוּ.

חֲצוֹת. אֲנִי מְכַנֵּן הַשָּׁעוֹן בִּלְעָדַיִךְ.

הַחֲלוֹמוֹת אֱמֶת יְדַבֵּרוּ

מאת

לוי בן־אמיתי

---

[רַבּוֹת חוֹשֵׁב אוֹדוֹתֶיהָ]

מאת

לוי בן־אמיתי

רַבּוֹת חוֹשֵׁב אוֹדוֹתֶיהָ,

רַבּוֹת מֵשִׂיחַ אֵלֶיהָ —

וְאֵין מַעֲנֶה מֵאֶרֶץ דּוּמָה.

לֹא מְצֵרָה בַּצַּר לָנוּ,

לֹא שְׂמֵחָה בְּחַגֵּנוּ,

זָרָה לְכָל אֲשֶׁר שֶׁלָּהּ.

וְאֵינִי מַצְדִּיק הַדִּין,

וְנַפְשִׁי מְעֻנָּה מְאֹד

שֶׁכָּךְ הֹווֶה — וְכָךְ יִהְיֶה.

---

[בְּמַר נַפְשִׁי אָשִׂיחָה]

מאת

לוי בן־אמיתי

בְּמַר נַפְשִׁי אָשִׂיחָה,

בְּיָגוֹן וּכְאֵב אֶשְׁאַל:

לָמָּה? לָמָּה? לָמָּה?

---

הֲפוּגָה

מאת

לוי בן־אמיתי

רֶגַע, אַךְ רֶגַע —

וּפֶתַע אֵין כֹּל.

אֵין רֶגֶשׁ, אֵין חֵשֶׁב,

לֹא אֵבֶל, לֹא בֶּכִי.

הֶעָיַפְתִּי מִצַּעַר?

בָּא מַרְגּוֹעַ לַנֶּפֶשׁ?

חִישׁ הָרֶגַע חוֹלֵף.

---

תּוּגָה

מאת

לוי בן־אמיתי

אֶפְשָׁר לִקְלֹף אַגָּס

וְלִשְׁכֹּחַ לִרְגָעִים

אֵת שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִשָּׁכַח.

אֶפְשָׁר לְהַסְבֵּר פָּנִים

בְּחִיּוּךְ אֶל הַזּוּלַת,

אֵינְךָ בּוֹדֵד — אַךְ תָּמִיד בָּדָד.

תּוּגָה, תּוּגָה בַּנֶּפֶשׁ —

מוּדַעַת בְּהָקִיץ,

לֹא־מוּדַעַת בַּחֲלוֹם.

---

בַּחֲלוֹם וּבְהָקִיץ

מאת

לוי בן־אמיתי

אָדָם חוֹלֵם

חֲלוֹם קָצָר

עַל אֵיזֶה אֲבֵדָה קְטַנָּה —

וּמָה אָבַד לוֹ שָׁכַח בַּחֲלוֹמוֹ.

אָדָם מֵקִיץ

וְהוּא זוֹכֵר

וְהוּא יוֹדֵעַ

כִּי אֲבֵדָתוֹ גְדוֹלָה מְאֹד,

וְיָמָיו־בְּצַעַר אֲרֻכִּים.

---

הַחֲלוֹמוֹת אֱמֶת יְדַבֵּרוּ

מאת

לוי בן־אמיתי

הַחֲלוֹמוֹת אֱמֶת יְדַבֵּרוּ —

וְהַחַיִּים שָׁוְא יְנַחֵמוּ.

בַּחֲלוֹמוֹתַי — אַתְּ חַיָּה,

מְדַבֶּרֶת, מְהַלֶּכֶת חֶרֶשׁ,

אַתְּ חָדָה לִי חִידוֹת

וַאֲנִי יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנָן.

אִיקַץ — וְהִנֵּה חֲלוֹם — —

הַחֲלוֹם אֱמֶת יְדַבֵּר.

שָׁוְא יְנַחֲמֵנִי — הַיּוֹם.

---

כִּבְהָקִיץ

מאת

לוי בן־אמיתי

נִים־וְלֹא־נִים שָׁמַעְתִּי פְּסִיעוֹתַיִךְ

וְצִלְצוּל שֶׁל מַסְרֵגָה עַל הָרִצְפָּה;

נִכְנַסְתְּ — וּבְאַחַת יָדֵךְ סְרִיגָה

וּבַשְּׁנִיָּה כִּסֵּא לָשֶׁבֶת נִכְחִי;

וְטֶרֶם שִׁבְתֵּךְ הֵצַצְתְּ אֶל הַשֻּׁלְחָן

וּבְגִלְיוֹן הַנְּיָר: מַה כּוֹתֵב אֲנִי — —

וּכְשֶׁפָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי

הָיָה זֶה כִּבְהָקִיץ — וְלֹא בַּחֲלוֹם.

---

הַדֶּלֶת תִּפָּתַח בְּשַׁלְוָה

מאת

לוי בן־אמיתי

וְאוּלַי זֶה אַךְ חֲלוֹם,

חֲלוֹם רַע הַמַּבְעִיתֵנִי

לַיְלָה כֹּה אָרֹךְ.

עוּרִי נַפְשִׁי, עוּרִי!

הַדֶּלֶת תִּפָּתַח

בְּשַׁלְוָה, בְּשַׁלְוָה,

וְהִיא תָּשׁוּב, הִיא תָּשׁוּב.

עוּרִי, נַפְשִׁי, עוּרִי!

---

צֵל עוֹבֵר

מאת

לוי בן־אמיתי

הִבְהוּב בֶּן רֶגַע,

צֵל עוֹבֵר בַּחֶדֶר.

מִישֶׁהוּ נִכְנַס?

אֵין אִישׁ. אַךְ

הַחַלְחָלָה נוֹתְרָה.

מֵעֵת לְעֵת חוֹזֶרֶת

חָזוּת הַשָּׁוְא, אוֹ

זוֹ נְשָׁמָה חַיָּה

בֵּיתָהּ פּוֹקֶדֶת?

הַחַלְחָלָה בַּלֵּב נוֹתֶרֶת.

רַק הַזֵּכֶר נוֹתָר

מאת

לוי בן־אמיתי

---

הַפְּרָחִים שֶׁקָּמְלוּ

מאת

לוי בן־אמיתי

הֲסִירוֹתִי בְּמוֹ־יָדַי

הַפְּרָחִים שֶׁקָּמְלוּ עַל קִבְרֵךְ.

לֹא תָּמִיד יִהְיוּ רַעֲנַנִּים

הַפְּרָחִים עַל קִבְרֵךְ.

פְּרָחַיִךְ יְלַבְלְבוּ בִּלְבָבִי

כָּל־עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתִי.

---

שַׁלְהֶבֶת נִזּוֹנָה מִנֵּר־נְשָׁמָה

מאת

לוי בן־אמיתי

שַׁלְהֶבֶת נִזּוֹנָה מִנֵּר־נְשָׁמָה,

נַפְשִׁי מְלֵאָה אֶת מוֹתֵךְ.

אֶרֶס־הַנָּחָשׁ הוּטַל בְּלִבִּי —

אַל יִרְפֶּה הַמַּכְאוֹב,

בַּל יָפוּג הָאֵבֶל.

---

גַּם הַשִּׁירִים

מאת

לוי בן־אמיתי

גַּם הַשִּׁירִים

לֹא הֵבִיאוּ מַרְפֵּא,

לֹא נָתְנוּ מַרְגּוֹעַ.

הַיָּגוֹן לֹא תַּם,

לֹא הַשְּׁכוֹל, הַבְּדוֹד.

צַר לִי מְאֹד.

נִכְסַפְתִּי לִבְכּוֹת

עַד לַלֵּב רְוָיָה —

וְיִרְוַח לִי.

---

לִי אַתְּ

מאת

לוי בן־אמיתי

לִי אַתְּ נֶפֶשׁ חַיָּה —

בְּהֶזְכֵּרַי, בְּדִמּוּיַי.

אַתְּ לֹא פֹּה —

שָׁם.

וְלַזְּמַן, בַּמָּקוֹם,

נִפָּגֵשׁ.

פָּנִים בְּפָנִים —

אַתְּ וַאֲנִי.

אַבִּיט בְּעֵינַיִךְ

וְאֹמַר:

לֹא שְׁכַחְתִּיךְ,

לֹא חָטָאתִי לָךְ.

זָכַרְתִּי אוֹתָךְ,

הִנְחַלְתִּי זִכְרֵךְ.

---

יִזָּכֵר־נָא שְׁמֵךְ

מאת

לוי בן־אמיתי

כָּל־עוֹד יִכּוֹן זֵכֶר שִׁירִי —

יִזָּכֵר גַּם שְׁמֵךְ,

נֶפֶש בְּרוּכָה.

בִּזְכוּת הֱיוֹתֵךְ “אַתְּ”,

וִהְיוֹתִי “אֲנִי” — וְאָנוּ

יַחְדָּו מִבִּכּוּרֵי שִׁירַי,

עַד פֵּרוֹתַי הָאֲפִילִים.

יִזָּכֵר־נָא שְׁמֵךְ,

נֶפֶשׁ בְּרוּכָה.

---

אִלּוּ יָכֹלְתְּ

מאת

לוי בן־אמיתי

אִלּוּ יָכֹלְתְּ לִקְרֹא בְּשִׁירִים אֵלֶּה.

הֲלֹא בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב שִׁירִים חֲדָשִׁים.

אַךְ הֲיָכוֹל בֶּן־אֱנוֹשׁ לִקְרֹא שִׁירִים

שֶׁחֻבְּרוּ עַל מוֹתוֹ?

כֹּה מַדְאִיב שֶׁאֵינֵךְ יָכוֹלָה לִקְרֹא

בְּשִׁירִים אֵלֶּה — הֵם אוֹהֲבִים אוֹתָךְ.

הָיִית יוֹשֶׁבֶת בְּכֵסְנוֹעַ נֹכַח כֻּרְסָתִי,

קוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת: "יָפִים הַשִּׁירִים,

יָפִים וַעֲצוּבִים מְאֹד."

---

נָא סִלְחִי

מאת

לוי בן־אמיתי

“עֲצוּבִים וְיָפִים הַשִּׁירִים” —

גַּם יָפִים?

נָא סִלְחִי, יַעַן בַּת־הַשִּׁירָה

הִטִּיפָה תַּנְחוּמִים

בְּכוֹס יְגוֹנַי.

---

חָזוּת

מאת

לוי בן־אמיתי

כָּל הַמַּצֵּבוֹת בְּצֵל עַרְבַּיִם.

מַצַּבְתֵּךְ בִּלְבַד

חֶצְיָהּ בַּצֵּל, חֶצְיָהּ מוּאֶרֶת,

וּמִתְבַּהֶרֶת, מִזְדַּהֶרֶת.

הַאִם אַתְּ מְאִירָה אֵלַי פָּנַיִךְ?

מִשְּׁמֵי מָרוֹם, מֵאַפְרוּרִית

מְלֵאָה זוֹ שֶׁל רָקִיעַ

בְּשִׁלְהֵי־קַיִץ, בֵּין עַרְבַּיִם,

עֵת נוֹטֶה קָדְקֹד הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְמִיהָה

אֶל כֶּתֶף הֶהָרִים.

---

שֶׁהָיִית פֹּה

מאת

לוי בן־אמיתי

שֶׁהָיִית פֹּה וְכֹה קָרוֹב —

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת וְהוֹלֶכֶת

לְאֵיזֶה מֶרְחַקִּים,

שֶׁאֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת.

הַזְּמַן נוֹשֵׂא אוֹתָךְ,

הַזְּמַן מַפְרִיד בֵּינֵינוּ.

עֲטוּיָה בְּבֹהַק שַׂלְמָתֵךְ

וּפָנַיִךְ חֲלוּמוֹת —

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת וְהוֹלֶכֶת

בְּעַרְפִלֵּי־הַטֹּהַר.

---

אֶרֶץ דּוּמָה

מאת

לוי בן־אמיתי

אוֹרוֹת מוּעַמִּים פֹּה וָשָׁם.

הַסַּפְסָלִים רֵיקִים מֵאָדָם.

אַתְּ פּוֹסַעַת בִּשְׁבִילִים מְעֻקָּלִים

לְבַד, בַּחֲשֵׁכָה.

הָאִילָנוֹת הָרָמִים מַחֲרִישִׁים.

“מַדּוּעַ אֵין אִישׁ?”

עַל כַּר־הַדֶּשֶׁא כָּל הַכִּסְאוֹת

פְּנוּיִים, מְצַפִּים לַקְּרוּאִים.

— — — — — —

“כֻּלָּנוּ נָבוֹאָה.”

---

רַק הַזֵּכֶר נוֹתָר

מאת

לוי בן־אמיתי

רַק הַזֵּכֶר נוֹתָר.

וְכָל מַאֲמָץ שֶׁבְּכֹחַ־אֱנוֹשׁ

לְהָשִׁיב הַדְּבָרִים לְקַדְמוּתָם —

אַךְ לַשָּׁוְא.

וְאֵין מִמִּי לְבַקֵּשׁ הָאֲבֵדָה,

וְאֵין לִפְנֵי מִי לָבוֹא בְּמִשְׁפָּט —

עַד שֶׁתֵּאָסֵף גַּם אַתָּה.

לוּ יְהִי.

---

לֹא אוֹרְפֵאוּס

מאת

לוי בן־אמיתי

הִרְבֵּיתִי סְפֹד מוֹתֵךְ —

אַךְ דַּל הַנֵּבֶל בְּיָדִי

לְרַכֵּךְ לִבְבוֹת הָאֵלִים

וּלְהַעֲלוֹתֵךְ מִשְּׁאוֹל,

כְּנִבְלוֹ שֶׁל אוֹרְפֵאוּס.

לָכֵן, לֹא חָל עָלַי הַצַּו:

“אַל הַבֵּט אָחוֹרָה!”

---

בְּשִׁבְעִים שִׁיר

מאת

לוי בן־אמיתי

בְּשִׁבְעִים שִׁיר הִרְבֵּיתִי

סְפֹד מוֹתֵךְ.

כִּצְרוֹר פְּרָחִים

עַל קִבְרֵךְ אַנִּיחֵם

פִּרְחֵי־בָּר.

נָא, יַאֲרִיכוּ מְעַט יָמִים.

בַּל יִקְמְלוּ בְּיִפְעָם

פִּרְחֵי־בָּר.

שֶׁאָהַבְתְּ בְּעוֹדֵךְ.

---

אֱלֶגְיָה

מאת

לוי בן־אמיתי

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

וְהָרוּחָ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים

(קהלת יב, ז)

וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ

כְּאָבָק מְתַמֵּר עֲלֵי־אֹרַח —

וְנִפְנָה לִצְדָדִים בִּדְמָמָה.

וְיָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ,

כְּמוֹ רֶגֶב נֻפַּץ אֱלֵי־תֶלֶם

וְכֻתַּת לַעֲפַר־אֲדָמָה.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ

לְלֹא זְמַן וּמָקוֹם וּבֵית־חֹמֶר —

לַמֶּרְחָב עִם כּוֹכְבֵי־הַשָּׁבִיט.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ —

רַק הַכֹּסֶף יָהֵל בְּאַלְמָוֶת,

רַק הָרֹן לֹא־יָסוּף עוֹלָמִית.

הָאֱלֶגְיוֹת

שבעים וחמישה שירים נכתבו בדגניה ב'

מחודש אלול תשל“ה עד חודש חשוון תשל”ז,

ולא פורסמו עד כה.

השיר האחרון “אלגיה” נכתב בשנת תשי"ג

ופורסם.