הֲסִירוֹתִי בְּמוֹ־יָדַי

הַפְּרָחִים שֶׁקָּמְלוּ עַל קִבְרֵךְ.

לֹא תָּמִיד יִהְיוּ רַעֲנַנִּים

הַפְּרָחִים עַל קִבְרֵךְ.

פְּרָחַיִךְ יְלַבְלְבוּ בִּלְבָבִי

כָּל־עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתִי.

שַׁלְהֶבֶת נִזּוֹנָה מִנֵּר־נְשָׁמָה,

נַפְשִׁי מְלֵאָה אֶת מוֹתֵךְ.

אֶרֶס־הַנָּחָשׁ הוּטַל בְּלִבִּי —

אַל יִרְפֶּה הַמַּכְאוֹב,

בַּל יָפוּג הָאֵבֶל.

גַּם הַשִּׁירִים

לֹא הֵבִיאוּ מַרְפֵּא,

לֹא נָתְנוּ מַרְגּוֹעַ.

הַיָּגוֹן לֹא תַּם,

לֹא הַשְּׁכוֹל, הַבְּדוֹד.

צַר לִי מְאֹד.

נִכְסַפְתִּי לִבְכּוֹת

עַד לַלֵּב רְוָיָה —

וְיִרְוַח לִי.

לִי אַתְּ נֶפֶשׁ חַיָּה —

בְּהֶזְכֵּרַי, בְּדִמּוּיַי.

אַתְּ לֹא פֹּה —

שָׁם.

וְלַזְּמַן, בַּמָּקוֹם,

נִפָּגֵשׁ.

פָּנִים בְּפָנִים —

אַתְּ וַאֲנִי.

אַבִּיט בְּעֵינַיִךְ

וְאֹמַר:

לֹא שְׁכַחְתִּיךְ,

לֹא חָטָאתִי לָךְ.

זָכַרְתִּי אוֹתָךְ,

הִנְחַלְתִּי זִכְרֵךְ.

כָּל־עוֹד יִכּוֹן זֵכֶר שִׁירִי —

יִזָּכֵר גַּם שְׁמֵךְ,

נֶפֶש בְּרוּכָה.

בִּזְכוּת הֱיוֹתֵךְ “אַתְּ”,

וִהְיוֹתִי “אֲנִי” — וְאָנוּ

יַחְדָּו מִבִּכּוּרֵי שִׁירַי,

עַד פֵּרוֹתַי הָאֲפִילִים.

יִזָּכֵר־נָא שְׁמֵךְ,

נֶפֶשׁ בְּרוּכָה.

אִלּוּ יָכֹלְתְּ לִקְרֹא בְּשִׁירִים אֵלֶּה.

הֲלֹא בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב שִׁירִים חֲדָשִׁים.

אַךְ הֲיָכוֹל בֶּן־אֱנוֹשׁ לִקְרֹא שִׁירִים

שֶׁחֻבְּרוּ עַל מוֹתוֹ?

כֹּה מַדְאִיב שֶׁאֵינֵךְ יָכוֹלָה לִקְרֹא

בְּשִׁירִים אֵלֶּה — הֵם אוֹהֲבִים אוֹתָךְ.

הָיִית יוֹשֶׁבֶת בְּכֵסְנוֹעַ נֹכַח כֻּרְסָתִי,

קוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת: "יָפִים הַשִּׁירִים,

יָפִים וַעֲצוּבִים מְאֹד."

“עֲצוּבִים וְיָפִים הַשִּׁירִים” —

גַּם יָפִים?

נָא סִלְחִי, יַעַן בַּת־הַשִּׁירָה

הִטִּיפָה תַּנְחוּמִים

בְּכוֹס יְגוֹנַי.

כָּל הַמַּצֵּבוֹת בְּצֵל עַרְבַּיִם.

מַצַּבְתֵּךְ בִּלְבַד

חֶצְיָהּ בַּצֵּל, חֶצְיָהּ מוּאֶרֶת,

וּמִתְבַּהֶרֶת, מִזְדַּהֶרֶת.

הַאִם אַתְּ מְאִירָה אֵלַי פָּנַיִךְ?

מִשְּׁמֵי מָרוֹם, מֵאַפְרוּרִית

מְלֵאָה זוֹ שֶׁל רָקִיעַ

בְּשִׁלְהֵי־קַיִץ, בֵּין עַרְבַּיִם,

עֵת נוֹטֶה קָדְקֹד הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְמִיהָה

אֶל כֶּתֶף הֶהָרִים.

שֶׁהָיִית פֹּה וְכֹה קָרוֹב —

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת וְהוֹלֶכֶת

לְאֵיזֶה מֶרְחַקִּים,

שֶׁאֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת.

הַזְּמַן נוֹשֵׂא אוֹתָךְ,

הַזְּמַן מַפְרִיד בֵּינֵינוּ.

עֲטוּיָה בְּבֹהַק שַׂלְמָתֵךְ

וּפָנַיִךְ חֲלוּמוֹת —

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת וְהוֹלֶכֶת

בְּעַרְפִלֵּי־הַטֹּהַר.

אוֹרוֹת מוּעַמִּים פֹּה וָשָׁם.

הַסַּפְסָלִים רֵיקִים מֵאָדָם.

אַתְּ פּוֹסַעַת בִּשְׁבִילִים מְעֻקָּלִים

לְבַד, בַּחֲשֵׁכָה.

הָאִילָנוֹת הָרָמִים מַחֲרִישִׁים.

“מַדּוּעַ אֵין אִישׁ?”

עַל כַּר־הַדֶּשֶׁא כָּל הַכִּסְאוֹת

פְּנוּיִים, מְצַפִּים לַקְּרוּאִים.

— — — — — —

“כֻּלָּנוּ נָבוֹאָה.”

רַק הַזֵּכֶר נוֹתָר.

וְכָל מַאֲמָץ שֶׁבְּכֹחַ־אֱנוֹשׁ

לְהָשִׁיב הַדְּבָרִים לְקַדְמוּתָם —

אַךְ לַשָּׁוְא.

וְאֵין מִמִּי לְבַקֵּשׁ הָאֲבֵדָה,

וְאֵין לִפְנֵי מִי לָבוֹא בְּמִשְׁפָּט —

עַד שֶׁתֵּאָסֵף גַּם אַתָּה.

לוּ יְהִי.

הִרְבֵּיתִי סְפֹד מוֹתֵךְ —

אַךְ דַּל הַנֵּבֶל בְּיָדִי

לְרַכֵּךְ לִבְבוֹת הָאֵלִים

וּלְהַעֲלוֹתֵךְ מִשְּׁאוֹל,

כְּנִבְלוֹ שֶׁל אוֹרְפֵאוּס.

לָכֵן, לֹא חָל עָלַי הַצַּו:

“אַל הַבֵּט אָחוֹרָה!”

בְּשִׁבְעִים שִׁיר הִרְבֵּיתִי

סְפֹד מוֹתֵךְ.

כִּצְרוֹר פְּרָחִים

עַל קִבְרֵךְ אַנִּיחֵם

פִּרְחֵי־בָּר.

נָא, יַאֲרִיכוּ מְעַט יָמִים.

בַּל יִקְמְלוּ בְּיִפְעָם

פִּרְחֵי־בָּר.

שֶׁאָהַבְתְּ בְּעוֹדֵךְ.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

וְהָרוּחָ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים

(קהלת יב, ז)

וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ

כְּאָבָק מְתַמֵּר עֲלֵי־אֹרַח —

וְנִפְנָה לִצְדָדִים בִּדְמָמָה.

וְיָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ,

כְּמוֹ רֶגֶב נֻפַּץ אֱלֵי־תֶלֶם

וְכֻתַּת לַעֲפַר־אֲדָמָה.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ

לְלֹא זְמַן וּמָקוֹם וּבֵית־חֹמֶר —

לַמֶּרְחָב עִם כּוֹכְבֵי־הַשָּׁבִיט.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ —

רַק הַכֹּסֶף יָהֵל בְּאַלְמָוֶת,

רַק הָרֹן לֹא־יָסוּף עוֹלָמִית.

הָאֱלֶגְיוֹת

שבעים וחמישה שירים נכתבו בדגניה ב'

מחודש אלול תשל“ה עד חודש חשוון תשל”ז,

ולא פורסמו עד כה.

השיר האחרון “אלגיה” נכתב בשנת תשי"ג

ופורסם.