דרמה בת ארבע עלילות

הנפשות

שִׁמְעוֹן בַּר-כּוֹכְבָא: עלם בן עשרים בתחילה, אחרי – כן כבן שלושים.

רַבִּי עֲקִיבָא בֶן-יוֹסֵף: זקן.

רָחֵל בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּעַ: אשת רבי עקיבא, סימני יופי מקודם.

חֲבִיבִה: שומרונית צעירה, יפת-הרים פראית.

שֹׁמְרוֹנִי זָקֵן: אביה של חביבה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא: – אחד החכמים

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: – אחד החכמים

רַבִּי יוֹסֵי בֶן-קִסְמָא: – אחד החכמים

פַּפּוּס בֶּן-יְהוּדָה: – אחד החכמים

רַבִּי טַרְפוֹן: – אחד החכמים

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי: תלמידו של רבי עקיבא.

בַּר-דְּרוֹמָא: צעיר.
רוּפוּס רומאי שר צבא.

מֶטֶלוּס רומאי שר צבא.

מַצְבִּיא חַיִל

שַׁמָּשׁ

נַעַר מְשָׁרֵת

חכמים; זקנים וצעירים, נשים וטף; יושבי הכפר; מנגנים; נערים; בתולות; חיילים יהודים; חיילים רומאים; פליטים; מצביאי חיל בר-כוכבא; ראשי גדודים ושליחיהם; תלמידי חכמים;

הזמן: שנות 130 – 135 לפי הספירה הנהוגה.

עלילה ראשונה

מעמד ראשון

[כפר בהרים, ערב. אנשים ונשים, זקנים וטף. קול חצוצרה: אות להיכנס חילות רומא לקסרקטין, חיילים מזדרזים אל המחנה]

אחד היהודים

רָאִיתָ עֶגְלֵי אֱדוֹם?

יהודי שני

מְפֻטָּמִים?

יהודי שלישי

אַלּוֹנִים מַמָּשׁ.

אשה

כָּאֲרָיוֹת! לֹא?

יהודי רביעי

אֲבָל רְאִיתִים וְגַם לֹא בְכָך:

מִצְּבָאִים קַלּוּ אָז וּמֵאַרְנָבוֹת…

יהודי ראשון

עוֹד לֹא שָׁכַחְתָּ פֻּלְמוּס קִיטוּס¹?

יהודי רביעי

לֹא!

זָכַרְתִּי יְמי פַּפּוס וְלוּלְיָנוּס².

יהודי שני

עַל גַּבּוֹ חָרְשוּ לוֹנְכִיּות: “לֹא תִשְׁכָּח!”

יהודי רביעי

בְּלוֹדְקִיָּה הִדְבַּקְנוּם פָּעַם; הֶרָה

אָז נָסוּ אֶל מִנְהָרָה - טוּרְמָא אֶחָת.

טְרַיַנוּס³ שְׁחִיק-עֲצָמוֹת טֶרֶם בָּא.

יהודי ראשון

וְסוֹף דָּבָר – נַסְתֶּם.

יהודי רביעי

כֵּן, אִלְמָלֵא אַתֶּם,

כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם, הוֹי…

אחד הזקנים

לֹא-רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם;

אֵין לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ

אחד הצעירים

הַקִּצִּים כָּלוּ

כְּבָר כֻּלָּם, אַבָּא!

זקן שני

חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ

זקן ראשון

מָשִׁיחַ טֶרֶם בָּא.

יהודי חמישי

לוּ קַמְתֶּם אַתֶּם!

בְּלוֹדְקִיָּה בְּלוּב⁴ הִזְדַיֵּן כָּל הָעָם,

בְּסַמוֹס אִי הַיָּם, בְּקַפְרִיסִין⁵ חֶרֶב

לַאדֹנָי וּלְפַּפּוּס מָרְקוּ שָׁם,

וְאַתֶּם מָה?

אשה

הַשֵּׁם יְרַחֵם!

אחד הצעירים

כֵּן,

כֻּלָנוּ צְרִיכִים! אַךְ אֲגֻדָּה אֶחָת.

זקן ראשון

כְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה: בְּלֹעַ הָאֲרִי

קוֹרֵא מִצְרִי טִפֵּשׁ הִכְנִיס רֹאשׁוֹ.

זקן שני

כֵּן, בַּמֶּה דְּבָרִים שָׁם אֲמוּרִים, בְּקוֹרֵא…

יהודי שישי

רְאִיתֶם הָאֲרִי!

אחד הצעירים

עוֹד יָבוֹא יוֹם…

צעיר שני

גַּם קָרוֹב הוּא…

זקנה

אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן.

אחד היהודים

שָׁמַעְתִּי אומְרִים: בְּאוּשָׁא, בִּשְׁפַרְעָם…

יהודי שני

בְּלוֹד, בְּיַבְנֶה בְּגִמְזו וּבִתְקוֹעַ…⁶

אחד הזקנים

מֶה הָיָה בְלוֹד?

אשה

מֶה הָיָה שָׁם?

[נכנסים חיילים רומאים]

ראש המשמר

מַה-קּוֹל הַצְּוָחָה? אִישׁ לְבֵיתוֹ, יְהוּדִים!

הִזְדָּרְזוּ, תֵּכֶף וּמִיָּד!
[העם ממהר ומתפזר]
הוֹי, הוֹי, הוֹי!

בְּזוּיֵי עָם! כְּקוֹרְאִים מַמָּשׁ! גַּר-גַּר-גַּר…

עַל מָה נִדְבָּרִים הֵם?

אחד החיילים

בְּאַקְטֵסִיפוֹן

גַּם כֵּן; אֵין אִישׁ בַּמַּחֲנֶה מֵבִין כְּלוּם.

חייל שני

אֵין שָׁלוֹם! שׁוּב, שָׁמַעְתִּי, אוֹמְרִים: הֵם

מִתְגּוֹדְדִים גְּדוּדִים בַּמִּנְהָרוֹת סָבִיב,

מִתְנַפְּלִים עַל חֲיָלוֹת עוֹבְרִים.

חייל שלישי

אָכֵן,

מִטּוּרְנוּסְרוּפוּס צִיר שָׁלוּחַ אֶמֶשׁ

בָּא, הֵבִיא מִכְתָּב אֶל הקֶּנְטוּרְיוֹן

לְהַחֲזִיק מִשְׁמָר.

חייל רביעי

אוֹמְרִים: גַּם בַּגָּלִיל.

חייל חמישי

וְגַם בְּשֹׁמְרוֹן, שָׁם חֲבוּרוֹת קְטַנּוֹת,

בִּמְעָרוֹת הָרִים הֵן נֶחְבָּאוֹת.

חייל שני

וְגַם

בְּסוּרְיָה אוֹמְרִים, נִרְאוּ אוֹתוֹת מֶרֶד

וּשְׁאָר פְּרוֹבִינְצְיוֹת-הַמִּזְרָח גַּם כֵּן⁷

חייל שלישי

יִמַּח שְׁמָם שֶׁל בַּרְבָּרִים! כְּבָר אֲנִי

אָמַרְתִּי: דַּי לִי, אָשׁוּב בַּיְתָה לְאַרְצִי,

כֵּן, אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה.

ראש המשמר

וְאֶל

הַזְּקֵנָה, הֵן?ֹ

חייל שלישי

הֲלֹא אִם כָּךְ– הֲלא

לֹא יַרְשׁוּ גַם לַזְּקֵנִים לָשׁוּב בָּיְתָה?

ראש המשמר

לֹא, לֹא יִתֵּנוּ…

חייל שלישי

תִּפַּח רוּחָם!

ראש המשמר

נֵלֵכָה!

[ הולכים ]

מעמד שני

כרמי עין גדי, גבעה לא גבוהה

נכנסות בתולות, כנופיות כנופיות, מהן לבושות יפה עם תכשיטים, מהן במלבושי כפר, רועות, שומרוניות ]

כנופיה ראשונה

אֲנַחְנוּ הַרִאשׁוֹנוׁת – רֵיק הַגָבַע!

כנופיה שנייה

אֲבָל אֵחַרְנוּ! כֵּן!

כנופיה שלישית

גַּם אָנוּ פֹה.

כנופיה רביעית: [ מתפזרות. צחוק, פטפוטים, שירים, אחרי-כן דממה.

הבתולות מתבוננות זו בזו ]

שָׁלוֹם רַעֲיוֹתָי!

כולן

שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

אחת

יוֹנָתִי, תְּנִי לִי מַרְגָּלִיּוֹת.

שניה

אֲחוֹתִי, תְּנִי לִי שַׂהֲרוֹן.

שלישית

הֲתִתְּנִי לִי אֶת תַּכְשִׁיטָיִךְ?

רביעית

יָפָתִי, אָנָּא אוֹתָהּ עִיר…

חמישית

מִי רוֹצָה שָׁבִיס?

שישית

בָּתֵּי נָפֶשׁ!

שביעית

מִי תִתֵּן תַּחַת פְּתִיגִיל חָח?

שמינית

הֲיֵשׁ כָּאן רוֹצָה בְּאֵזוֹר קִפְּרוֹס?

תשיעית

אֲנִי, אֲנִי!

שמינית

הֲרֵיהוּ לָךְ.

עשירית

וְלִי מִטְפַּחְתֵּךְ! לִי מִטְפַּחְתֵּךְ!

אחת-עשרה

תִּלְבּשֶׁת רוֹעָה?

שתים-עשרה

לִי, הֶאָח!

וְאַתְּ מָה, מַה תִּקְחִי אַתְּ תַּחְתֶּנָּה?

אחת-עשרה

אֶת הַחֲגוֹרָה וְאֶת הַמְּעִיל.

שלישית

אֲבָל יָפִיתִי בִּפְנִינָיִךְ!

שנייה

מַה יָּאֶה לִי הַשַּׂהֲרוֹן!

אחת-עשרה

מִי מִלֵּל לִי, כִּי כָךְ הוֹלְמֵנִי

זֶה שְׁבִיס הָרוֹעוֹת!

שלישית

אוֹי! אוֹי! אוֹי!

מִי יֹּאמַר: לֹא בַת-שוֹעַ אָנִי?

בתולה לבושה כשומרונית

כְּלוּם לֹא שֹׁמְרוֹנִית? אִמְרִי אָתְּ!

אחת-עשרה

לֹא יָדַעְתִּי, הוֹי רַעְיוֹתָי!

כִּי כֹה לִי יָאֶה זֶה הַמְּעִיל!

בתולה בלבוש טבחה

וְכִי כָך טַבָּחָה?

בתולה בלבוש כובסת

וְכָךְ כּוֹבָסֶת?

קולות

הַסֶּינָה, רִיבוֹת, נָא הַסֶּינָה!

הוֹי, בְּתוּלוֹת, הַס אַךְ הָס!

הֲלֹא הֵם בָּאִים! וְגַם מְנַגְּנִים!

ראשונה

הֲלֹא הֵם בָּאִים!

הֵמָּה – הֵם!

שנייה

אֲבָל יָרֵאתִי…

שלישית

וּמַה תֵּחָתִּי?

שנייה

וּכְלוּם יָדָעְתִּי? אוֹי, אָנוּסָה!

מעמד שלישי

[ נכנסים בחורים, לפניהם מנגנים. הבוחרים אוחזים זה בזה. הבתולות נרתעות אל הגבעה צפופות זו לזו. הבחורים רוקדים סביב לגבעה ]

הבחורים

הִנֵּה הֵן, הִנֵּה הֵן

בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!

הִנֵּה הֵן, הִנֵּה הֵן

בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!

שָׁלוֹם רָב! שָׁלוֹם רָב!

שָׁלוֹם עַד בְּלִי דָי!

הבתולות

אֱלֹהִים יְבָרְכְכֶם, הַבַּחוּרִים!

הבחורים

עֱנוּ כֶרֶם, עֱנוּ לוֹ,

כֶּרֶם עֵין-גֶּדִי עִם שָׁמֶשׁ:

גַּן עִזְּקוּהוּ שָׂרִים,

סִקְּלוּהוּ נְדִיבֵי עָם;

בְּקֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶן נְטָעוּהוּ שׂוֹרֵק:

עֵת הַזָּמִיר עָבָרָה,

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ,

וְגַפְנֵנוּ מְסֻבֶּלֶת,

רַבּו זַלְזַלֶּיהָ,

פֹּארוֹתֶיהָ אָרָכוּ:

הֶאֱרִיכָה שָׂרִיגִים,

שְׁלוּחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ תֶלֶם,

בִּסְעַפּוֹתֶיהָ אַשְׁכְּלוֹת תִּפְאֶרֶת,

תָּשׁוּחַ מִכֹּבֶד אַשְׁכֹּלוֹת:

עֲנָבֵימוֹ שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן,

סְמָרַגְדִּים אֶלֶקְטְרוֹן וָלָשֶׁם:

עֲלוּ רֵעִים, בּואוּ בוֹצְרִים:

אֲחוֹתֵנוּ גֶּפֶן חֶמֶד,

רְוַת-שֶׁמֶשׁ וְטַלְלֵי-לָיְלָה;

עֲסִיסִיָּה מְלֵאַת חַרְצַנִּים

בְּבִכּוּרֵי עֲנָבָיִךְ:

וִיהִי שַׁעֲרֵךְ כַּצַּמֶּרֶת,

אֲשֶׁר בְּצִלָּה תֶּאֱרֹבְנָה עֵינָיִךְ;

וְשָׁדַיִךְ כְּאַשְׁכְּלוֹת גֶּפֶן

מְתוּחִים מֵעֹצֶר תִּירוֹשׁ:

בּוֹאוּ דוֹדִים וְנֶחֱזֶה בַגֶּפֶן

בּוֹצְרִים עִם סַל וְסַלְסִלָּה:

הבתולות, כנופיה ראשונה

בָּחוּר, תֵּן עֵינֶיךָ בַיֹּפִי, בַּנּוֹי!

שֶקֶר הַכֶּסֶף וְהֶבֶל הַהוֹן

נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

אַרְבֶּה לַגֹּרֶן וְעָש יֹאכַל בַּד,

נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

כנופיה שנייה

בָּחוּר, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה!

שֶׁקֶר הַיֹּפִי וְהֶבֶל הַחֵן,

אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן בִּנְין-עַד,

לֹֹא תִירָא מִכָּפָן, לֹֹא תֵחַת מִשְּׁמָד,

אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן-בִּנְיַן-עַד.

[הבוחרים עושים שורה כנגד שורת הבתולות. אלה מתקדמים, ואלו נרתעות; יש שאלו מתקדמות, והבחורים נרתעים. אחרי-כן יכרכרו גם אלה גם אלה, אלה פונים לשמאל, ואלה לימין, ולהיפך. אחרי-כן יוצאים שני המחנות, סובבים כלפי עבר אחד, הולכים וממהרים בריקוד. בחור אוחז ביד בתולה, זוג זוג פורש לצדדין ופונים אל הכרם מתוך השורות]

בתולות

עֲלֵה! עֲלֵה!

בחורים

עֲלִי! עֲלִי,

רַעְיָתִי!

בתולות

בָּחוּר שֶׁלִּי!

[כל הזוגות נעלמים]

מעמד רביעי

מנגן אחד

חֲדַל מִשְּׁרֹק! פָּרָחוּ.

מנגן שני

נַרְגִּיעַ קְצָת.

מנגן ראשון

בְּדֹק בַּסַּלְסִלּוֹת וּבַצַּפַּחַת, אֶחָא. הַיַּיִן פֹּה!

הַיּוֹם יִרְבּוּ הַדּוֹרְכִים בְּגַת, וְיֵז תִּירוֹשָׁן

עַל כָּתְנוֹתֵיהֶן, נַפְשִׁי תִּבְחַר בְּאוֹתוֹ שֶׁכָּאן

מִן הַמּוּכָן.

מנגן שלישי

מֵאֵין שִׁנַּיִם וּבַחֹסֶר – הַגֶּפֶן בֹּסֶר.

מנגן שני

חַצְבֵי לְנַהֲרָא, כַּגְנֵי לְיָא?

מנגן ראשון

מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶיךָ.

נִסְתַּלְּקָה הַמַּלְכָּה – וּמָלַךְ אַל-קוּם!

בָּתַר חָלָב אָזַל קוּם.

בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן!

(שותה)

מנגן שני

לָאו בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

מנגן ראשון

חַס וְחָלִילָה.

מנגן שלישי

חֲבִיבָה בְרָכָה זוֹ גַם עָלַי, מְזֹג, אֶחָא!

[מוזג ושותה שוב]

מנגן ראשון

מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי: הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ

נַעֲנֶה תְחִלָּה.

מנגן שני

אֲנִי עֵד רְאִיָּה.

[בולם שותים]

מנגן שלישי [פושט כנגד הראשון כוסו]

בֶּן-בַּקְבּוּק אוֹמֵר: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ;

דָּבָר אַַחֵר: הֲפָךְ בָּהּ – אַחַת, וַהֲפָךְ בָּהּ –

שְׁתַּיִם; דְּכֹלָּא בָהּ – שָׁלֹשׁ.

מנגן שני

גַּם לִי בָזִיךְ.

מנגן ראשון

פְּסֹק פְּסוּקֶךָ.

מנגן שני

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יֵרָאֶה כָל זְכוּרֶךָ.

מנגן ראשון

כַּפְתּוֹר וָפָרַח! וְאַתָּה – שָׁלשׁ שָׁנִינוּ! –

וּרְבִיעִית אַתָּה רוֹצֶה?

מנגן שלישי

שׁאֲנִי כוֹס, שֶׁהִיא נְקֵבָה, דִּכְתִיב: אַרְבַּע אִמָּהוֹת.

מנגן ראשון

הֵא לָךְ.

מעמד חמישי

[הבתולות והבחורים שבים זוגות זוגות, אוכלים ושותים. נכנסים המנגנים, אחר-כך – רומאים]

הבתולות

רוֹמָאִים! רוֹמָאִים!

אחד החיילים

אַה, הִנֵּה הִנָּן.

חייל שני

בַּחוּרוֹת נָאוֹת, חֵי הַכָּלֶב.

חייל שלישי

תַּרְנְגֹלוֹתַי שֶׁלִּי!

חייל רביעי

וּפִרְחֵי תַרְנְגוֹלִים: קוּ-קוּרֵי-קָא!

אחד הבחורים

מַה לָּכֶם פֹּה? מָה אַתֶּם רוֹצִים?

חייל ראשון

אֶת אֲשֶׁר כֻּלְּכֶם רוֹצִים… מִבַּחוּרָה.

הבחור

כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן! לֶךְ לְךָ אֶל הַקְּסַרְקְטִין!

חייל שני

מִתְיָרֵא אַתָּה, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָךְ?

חֲמִשָּׁה נַחְנוּ – דַּי לָנוּ בְּחָמֵשׁ.

הבחור

רוֹמָאִי, כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!

חייל ראשון

וְאִם אָיִן?

שמעון

כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!

[יוצא ומתקרב אליו]

חייל חמישי

הֵם רַבִּים פֹּה.

חייל ראשון

כְּלוּם דָּבְקָה חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ?

בחור ראשון [אל שמעון]

שִׁמְעוֹן, חֲדַל: שִׁכּוֹרִים הֵם.

חייל שני

הֲיָא, הַבָּחוּר, סֹב!

[שמעון יוצא מתוך השורה, שם ידו בחיקו]

שמעון

נֹכַח אֱלֹֹהִים דַּרְכְּכֶם!

חייל ראשון

יְהוּדִי חָצוּף, דֹּם! מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?

צָפַנְתָּ פִּגְיוֹן? יוּסְטוּס, טֹל חֲנִיתִי!

הָבָה וְאֶבְדֹּק בְּחֵיקוֹֹשֶל הַלָּז.

[נותן חניתו לרעו ומתקרב אל שמעון]

חייל שני

גַּם אֲנִי אֶבְדֹּק – בְּחֵיק השְּׁחַרְחֶרֶת.

[ניגש אל בתולה]

הבתולה

אוֹי, אֲבוֹי, הַצִּילוּ!

[רצה, והוא אחריה. שמעון מכה את הרומאי באגרופו, וזה נופל. יתר הבחורים מתנפלים על החיילים והורגים אותם. הבתולות והמנגנים נסים. הבחורים נבוכים, עומדים מבלי לדעת מה לעשות]

שמעון

אֶת הַחֲלָלִים פַשְׁטוּ, הָסֵר מֵעֲלֵיהֶם

כָּל כְּלֵי מִלְחָמָה. יְדִידַי, עוֹד הָעֶרֶב

וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

לְמַצַּב רוֹמִים אֲשֶׁר בְּעֵין-גֶּדִי,

וּבָאוּ לִתְפֹּס אֶת כָּל בַּחוּרֶיהָ.

אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשֵׁנוּ,

וּבְרֵרָה אֵין לָכֶם: הִמָּלְטוּ הֶרָה.

שְׁאוּ הַיַּיִן וְאֶת כָּל הַמַּכֹּלֶת.

לֹא רַב הוּא: אַךְ לְאֵיזֶה יָמִים דַּיּו,

וְאָז נִרְאֶה, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת.

[הבחורים פורקים את כלי הנשק מעל החיילים ויוצאים]

עלילה שנייה

מעמד ראשון

בית רבי עקיבא

[רחל אשת רבי עקיבא, רבי יהושע הגרסי, רבי יוסי בן קסמא, רבי יוחנן בן-תורתא, פפוס בן-יהודה ועוד חכמים]

רחל [אל רבי יוחנן]

כְּאֶל אַחַת קָאקִי חִוְרֵי מְדַבֵּר רַבִּי,

כְּאֶל אַחַת שֶׁבָּעָם. – וְלוּ גַם כָּךְ, הֲלֹא

עִם שִׁלְהֵי קַיץ, כַּאֲשֶר תִּבְשַׁל קָמָה,

וְהַדָּגָן גִּבְעוֹל, תַּעַל גַּם דְּגָנִיָּה,

כִּי יַרְכִּין רֹאשׁו זֶה וִיסַמֵּר שְׂפָמָיו,

עֵין תְּכֶלְתָּה תִּפְתַּח רַכָּה וַחֲרֵדָה.

וּבְעֵת הֲרַת הַדָּם וּלְאוֹתוֹת קֶטֶל,

שְׁעַת חֵרוּם, גְּבָרִים יְנוֹפְפוּ חֲנִית,

גַּם לֵב הָאִשָּׁה גָּמֵל רוּחָה יֶאֱמָץ.

גַּם הִיא בַת לַמּוֹלֶדֶת, אֶזְרַח אַרְצָהּ;

לָאו תָּמִיד קַרְקַע עוֹלָם הִיא, לָאו תָּמִיד.

וְאוֹמְרִים אַתֶּם: גֶּבֶר יוֹרֵד שָׁעְרָה;

וְאוֹתוֹ גֶבֶר מִי? – אָבִינוּ הוּא.

אִישֵׁנוּ הוּא, הוּא בְנֵנוּ, לָנוּ אָח.

מָה אִשָּׁה? אֱלֹהִים בְּרָאָנו כָךְ,

אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלִי אִשָּׁה.

רבי יוחנן

לֹא מִשּׁוּם זֶה, בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּע,ַ

וְלֹא מִהְיוֹתֵךְ אִשָה כָּךְ הִרְבֵּיתִי

לְדַבֵּר עַל הַדָּם: הַדָּם, הַדָּם!

מִסָּבִיב נַהֲרוֹת נַחֲלֵי דָמִים

בְּנַהֲרוֹת נַחֲלֵי דִמְעָה נָגְעוּ,

וְטוֹבְעִים בָּם הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע.

הֲשׁׂוֶה חֹפֶש בְּנֶזֶק כָּל הַדָּם?

הַאִם לַצֶּדֶק אָדָם גַּם יַרְשִׁיעַ?

וְחָמָס יַעֲרֹץ עשֶׁק, וּבִזְרוֹעַ

תָּרֹעַ חֶזְקַת יַד אַנָּס, וְשַׂחָה חַמְסָן?

הוֹי שִׁמְעִי, בַּת, הֲלֹא שָׁנִינוּ לֵאמֹר:

לְפִיכָךְ נִבְרָא גַם הָאָדָם יְחִידִי,

לְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת

מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ

אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא; וְכָל הַמְקַיֵּם

גַּם נֶפֶשׁ אַחַת– אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו

הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

רחל

וְכִי לֹא נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל

שָׁנִינוּ רַבִּי?

רבי יוחנן

כֵּן שָׁנִינוּ, אַךְ

לֹא כֵן לְהַגִּיד הָיָה צָרִיךְ, בִּתִּי,

עַד שֶׁהַדָּם בָּעוֹרְקִים וּבַוְּרִידִים,

דַּם רוֹמִים הוּא, דַּם כּוּתִים, דַּם יְהוּדִים;

אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְפָּרֵץ חוּצָה, כֵּיוָן

שֶׁחָרַג מִמַּסְגְּרוֹתָיו וְרָאָה אוֹר,

דַּם קֹדֶשׁ הוּא הַדָּם עַל הַכַּפֹּרֶת.

רחל

בַּדָּם תִּבָּנֶה וּבַבַּרְזֶל אָרֶץ,

וּמֶלֶט הָאַרְגָּמָן לְבִנְיַן-עַד.

רבי יוחנן

בְּבַרְזֶל יִבֶן צְרִיפוֹ אִכָּר, בְּדָם

יַצִיבוּ דַלְתוֹת אַרְמְנוֹתֵיהֶם מְלָכִים,

מִזְבַּח אֲדֹנָי לֹא יוּנַף עָלָיו בַּרְזֶל,

הַשּׁוֹפֵךְ דָּמִים אַרְצָה הוּא לֹא יִבֶן

בֵּית זְבוּל לְאֱלֹהִים לָעַד.

רחל

אֵין יֵשׁ

בְּיָדֵינוּ שָׁמִיר, רַבִּי. וְאֵיכָה נִבְנֶה?

עַד שֶׁהַדָּם בָּאָרֶץ וְהַבַּרְזֶל,

בְּבַרְזֶל נִבְנֶה אַךְ בְּדָם נְמַלֵּט.

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל.

חֹק וּמִשְׁמַעַת – כַּבְלֵי בַרְזֶל הֵמָּה,

וְלַהַט חֶרֶב-בַּרְזֶל לְצַוַּאר מוֹרֵד,

וּבַרְזֶל כְּלֵי עֲבוֹדָה – וְזוֹ כָל הַמְּדִינָה.

עַד שֶׁהִצְמִיחוּ כִלְיוֹת-אֶרֶץ בַּרְזֶל,

וְלֹֹא גְלוּסְקָאוֹת וְלֹא כְלֵי-מִילַת,

זוֹ תּוֹרַת כָּל הַמְּדִינָה.

רבי יוחנן

כְּלוֹמַר עַבְדוּת!

בֵּין עַבְדוּת וּבֵין עַבְדוּת מָה? – לֹא כְלוּם!

רחל

יֵשׁ עֶבֶד…

רבי יוחנן

לְעֶבֶד!

רחל

וְעֶבֶד…

רבי יוחנן

לַעֲבָדִים!

יְרַחֲמוּ מִן הַשָּּׁמָים!

רחל

רַבִּי!

אֲנִי… אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם, וְאַתָּה

בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים. כֵּן תִכּוֹנֵן

מְדִינָה, שְמַע: "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו

בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם

וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".

אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חָרֶב

עֲדֵי הַשְׁמִידָם אוֹתָם, לֹֹא הִשְׁאִירוּ

כָּל נְשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדֹנָי אֶת

משֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת

יְהושֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה. רַבִּי שָׁכַח

אֶת אֲדֹנָי הַמְצַוֶּה כֵן.

רבי יוחנן

לֹא! לֹא

שָׁכַחְתִּי – אֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי; אַךְ

רַבִּי עֲקִיבָא עוֹד אֵינֶנּוּ– יָבוֹא?

רחל

חַכֵּה כִמְעַט, כִּי יָבוֹא,

[דופקים על הדלת]

וְאוּלַי בָּא.
[נכנס רבי עקיבא]

רבי עקיבא [משתחווה]

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבּי שָׁלוֹם!

כולם

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! – שָׁלוֹם עָלֶיךָ,

רַבִּי וּמוֹרִי!

רבי יוחנן

זֶה כְבָר מְחַכִּים אָנוּ לְךָ, רַבִּי.

רבי עקיבא

אֵחַרְתִּי לָבוֹא קְצָת, רַבּוֹתָי; קָצָר

הַיּוֹם וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.
[דממה]

ר' יוסי בן קסמא

רַבִּי, שְׁמַע נָא.

אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי חַכְמֵי כָל יִשְׂרָאֵל.

עוֹף הַשָּׁמַיַם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

מִבָּבֶל וּמֵאַסְיָה; כֻּלֵּי עָלְמָא

יוֹדֵעַ, לָמָּה נִכְנַס לְשָׁם עֲקִיבָא⁸.

חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ: שְׁאֵרִית עַם

יִשְׂרָאֵל מְאַבֵּד אַתָּה בְיָדָיִם.

לֹא תַמּוּ עוֹד הַדוֹר, שֶׁרָאוּ עֵינָיו

אֶת טִיטוּס רָשָׁע וְאֶת אַסְפַּסְיָנוּס,

וְעוֹד טֶרֶם עָלְתָה אֲרוּכָה לְפִצְעֵי

נְצִיב, חַדְיָב וּנְהַרְדְּעָה,

וּמָה הוֹעִילוּ לָנוּ מוֹרְדֵי לוּב?

הֲלֹא כְאַחֲרִית לוּקַס קֵץ אַרְטֵימוֹן.

וְאִם לֹא בָצְרוּ בְקַפְרִיסִין אֶת כַּרְמֵיהֶם

מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים,

וּפַּפּוּס וְלוּלְיָנוּס לֹא נִתְחַיְּבו כְלָיָה?

וְאִם יַקִּיפוּ גָדֵר כַּרְמֵי לוֹדְקִיָּה

אַךְ מֵהֲרוּגֵי עַם יִשְׂרָאֵל, כְּלוּם

לֹא יִמּצֵא? כֵּן, חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ.

חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא!

[ר' עקיבא שותק]

שָׁמַע רַבִּי דְבָרָי?

רבי עקיבא

אֲנִי שׁוֹמֵעַ, רַבִּי

ר' יוסי בן קסמא

רַבִּי, וְאִי אַתָּה

יוֹדֵעַ: אֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם

מְסַיְּעִים לָהּ. לָהּ עַתָּה כָל הָאָרֶץ.

רבי עקיבא

וְאַנְטִיּוֹכוֹס שְחִיק-עֲצָמוֹת כְּלוּם

לֹא מָשַׁל בְּכָל הָאָרֶץ, וּמָה אָמְרוּ

לוֹ כָל בֵּית מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן? מָה?

רבי יוחנן

לֹֹא תָמִיד יִתְרחֲשׁוּ נִסִּים, רַבִּי.

רבי עקיבא

נִסְתַּם חָזוֹן, וְאֵין בַּת-קוֹל נִפְרָצָה,

אֵין לִשְׁאֹל בֵּאלֹהִים וְנָבִיא אֵין

בָּאָרֶץ; בְּסֵתֶר שַׁדַּי יָלִין סוֹד

עֲתִידוֹת יָמִים בָּאִים וְתַעֲלֻמוֹתָם

וּנְצוּרוֹת יוֹם. לֹא שָׁאֲלוּ בָאֵל

וְאֵפוֹד לֹֹא הִגִּישׁוּ לַמַּכַּבִּי,

אַךְ רֹאשׁ בֵּית אָב וַחֲמִשָּׁה בָנִים לוֹ

הֵשִׁיבוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָה כְּקֶדֶם,

הֵם פָּרְקוּ בַרְזֶל-עֹל – וַיְהִי לְנֵס.

פפוס בן יהודה

לֹא! נִגְדְּעָה קֶרֶן יַעֲקֹב, כֹּחוֹ תָשׁ,

לֹא לָנוּ לאֱסֹר קְרָב עִם מַלְכוּת רוֹמָא.

בֶּן-זַכַּאי רַבִּי יוֹחָנָן – הוּא בִקֵּש

אֶת יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְהֵם

הִצִּילוּ לָנוּ אֶת מְעַט הַפְּלֵיטָה –

וְאַתָּה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וּבָרַבִּים.

רבי עקיבא

הִגְדִּיל עֲשׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי

וּבִשְׁעָתוֹ מִלֵּט לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.

הוֹי, בֶּן-יְהוּדָה, עַתָּה בִּימֵי שְׁמָד,

וּמַלְכוּת גָּזְרָה שֶׁלֹּא לַעֲסֹק עוֹד

בַּתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה כְיוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי?

הוֹי, אַתָּה פַּפּוּס, שֶׁעָלֶיךָ אוֹמְרִים,

אַךְ חָכָם אַתָּה, אִי אַתָּה אַך טִפֵּשׁ.

לְךָ אֶמְשֹׁל מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה –

לְשׁוּעָל אֲשֶׁר הָיָה מְהַלֵּךְ עַל

שְׂפַת נָהָר; רָאָה דָגִים, אֵיךְ שֶׁהָיוּ

שָׁם רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, וְשָׁאל אוֹתָם,

מִפְּנֵי מָה הֵם בּוֹרְחִים. וְאָמְרוּ לוֹ:

מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמָרוֹת. כָּךְ!

וְאָמַר לָמוֹ: רְצוֹנְכֶם, אֲשֶׁר תַּעֲלוּ

אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אָנוּ וְאַתֶּם

כְּדֶרֶך אֲשֶׁר גָּרו אֲבוֹתֵיכֶם

פֹּה עִם אֲבוֹתַי מִימוֹת עוֹלָם? עָנוּ:

הַאַתָּה הוּא, אֲשֶׁר עָלֶיךָ אוֹמְרִים,

שֶׁהַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת הוּא?

אַךְ אֵינְךָ אֶלָּא טִפֵּשׁ: מַה בִּמְקוֹם

זֹה חַיּוּתֵנוּ נִירָא לְנַפְשׁוֹתֵינוּ;

בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן?

ואַף אָנוּ כָךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים

בַּתּוֹרָה כָּתוּב בָּה: כִּי הִיא חַיֶּיךָ

וְאֹֹרֶךְ יָמֶיךָ – וּמִתְיָרְאִים אָנוּ,

אִם אָנוּ פּוֹסְקִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פפוס בן יהודה

נְכוֹנִים דִבְרֵי רַבִּי, מְאֹד נְכוֹנִים,

אֲנִי הטִּפֵּשׁ – יעֲנֶה עֲקִיבָא,

כְּלוּם גָּזְרָה מַלְכוּת עַל הַתּוֹרָה וְלֹא

בְּעֶטְיוֹ שֶׁל עֲקִיבָא? תּוֹרָה וְתוֹרָה לְרַבִּי;

שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת לוֹ תַּלְמִידִים.

מִי יַבְחִין בֵּין מִתְכַּנְּסִים בְּבִקְעַת בֵּית-רִמּוּן

לְתַלְמִידֵי רַבִּי וְלִגְדוּדֵי שִׁמְעוֹן?

מַה בֵּין תַלְמִידֵי רַבִּי שֶׁבַּדָּרוֹם

וּלְמַחֲנֵה כָל גִּבּוֹרֵי בַר-דְּרוֹמָא⁹?

[ר' עקיבא שותק]
אחד החכמים

אִי סָפְרָא לָא סַיָּפָא, ואִי סַיָּפָא לָא סָפְרָא.

חכם שני

מְשַׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-חֲנַנְיָה:

אֲרִי וְקוֹרֵא מִצְרִי – הֲיָדָעְתָּ?

דַיֵּנוּ שֶׁנִכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ

בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם¹⁰.

חכם שלישי

רַבִּי,

אֲנַחְנוּ כִבְשָׁה בְּתוֹך שִׁבְעִים זאֵבִים.

עֲרֵבִים אָנוּ זֶה בָזֶה.

חכם רביעי

הֲלֹא

אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם תִּשָּׂא

עֲווֹן טוּר-מַלְכָּא.

חכם חמישי

תֶּאְשַׁם קִירַנֵי

בְּמֶרֶד בֵּיתָר.ּ

חכם ראשון

וְיִהְיֶה סוּס שׁוֹקֵעַ

בַּדָּם עַד חָטְמוֹ.

חכם שני

וְהָיָה דָּם בּוֹקֵעַ

וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין,

מְגַלְגֵּל הָאֲבָנִים, אֶבֶן אֶבֶן

אַרְבָּעִים סְאָה הָאָבֶן.

חכם שלישי

לְאַדְרִיָּנוּס

יֵש כֶּרֶם גָּדוֹל, שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל

עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְהִקִּיפוֹ גָדֵר

אַךְ מֵהֲרוּגי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

חכם רביעי

חוּס,

חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.

פפוס בן יהודה

חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא, וְלֹא תִתְחָרֵט.

חכם חמישי

הַיּוֹם רַבּוּ הַנְּעָרִים הַמִּתְפָּרְצִים

אִישׁ מִפְּנֵי רוֹמָא – הֲמֵהֶם עֲקִיבָא?

רבי עקיבא

יִשְׂרָאֵל אֶחָי! סִיר נָפוּח אַסְיָּה

מִיָּם וְעַד יָם – וְקֶצֶף שִׂנְאָה רַבָּה

בּוֹ מַכֶּה גַלִּים, וְרוֹתֵח מְאֹד,

וְעוֹבֵר עַל כָּל שְׂפוֹתָיו – קֶצֶף-נָקָם.

עַל אִיֵּי-בְרִיטִים חֶרֶשׂ נָכוֹן מֶרֶד,

גֶּרְמָנִים אוֹרְבִים לְרֶגַע נָכוֹן לָמוֹ,

עַל גְּדוֹת דָּנוּבָּה מוֹרְקִים חֶרֶב דַּכִּים,

הַפַּרְתִּים לוטְשִׁים עַיִן עַל כְּנַף סוּרְיָה,

וְהָעֲבָדִים חֶרֶשׁ יִתְלָחָשׁוּ.

אֵין שָׁלוֹם בִּמְלֹא “פַּכְּס רוֹמָנָה” – אָיִן!

וִיהוּדָה… נִמְלְאָה הַסְּאָה כְּבָר!

וְהָאוֹיֵב אֶחָד, אֶחָד שְנוּא-הָעוֹלָם,

הַשָּנוּא אֶחָד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם –

מַמְלֶכֶת אֱדוֹם – מַלְכוּת רוֹמָא.

אחד החכמים [בארס]

כֵּן,

הִיא מַלְכוּת רוֹמָא – – –

רבי עקיבא

וְעוֹד לֹא תָכִיל אֶרֶץ

אֶת כָּל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה אָצְרָה,

אֶת קוֹל הַנְּקָמָה, קוֹל אֲשֶׁר הִצְפִּינָה

זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה, קוֹל זֶה נָשְׂאָה

בְּמִסְתּרֵי נַפְשָׁהּ, בְּסֵתֶר אֹהָלֶיהָ,

בָּעֵמֶק וּבָהָר, בְּעִיר וּכְפָר.

וְאִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי? הִגִּיעָה

שְׁעַת הֲרַת עוֹלָם. שָׁעָה גְדוֹלָה מְאֹד.

אִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת יוֹתֵר. מִי יוֹדֵעַ,

אִם לָנוּ שׁוּב תְּשַׁחֵק שָׁעָה זוֹ כַיּוֹם.

וְאִלּוּ יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי,

כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי – תּוֹרָה תַּצִּילֵנוּ,

בָּהּ נִמְצָא מִפְלָט וְלֹא נִמַּס

כְּמֶלַח זֶה בְּתוֹך הַיָּם הַגָּדוֹל,

עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל עָרִיצִים

נַחֲזִיקָה מַעֲמַד-עַד בַּתּוֹרָה! –

הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. כַּיּוֹם יִתְנַכְּלוּ

לְצוּר זֶה מִשְׂגַּבֵּנוּ– גָּזְרוּ עַל הַתּוֹרָה,

וּמַלְכוּת רוֹמָא – הַמּוֹשֶׁלֶת בְּכִפָּה;

בְּאֵין אֶרֶץ וּבְאֵין תּוֹרָה הֲלֹא נָמוּת

כְּאוֹתָם דָּגִים אֲשֶׁר מָשׁוּם לַיַּבָּשֶׁת.

יֵשׁ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת לְפָנֵינוּ כָאן:

הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת – – –

חכם שני

וְאִם תִּגְבַּר

יַד אֱדוֹם, הֲלֹא נֹאבַד?!

רבי עקיבא

מוּטָב נֹאבֵד.

חכם שני

וּכְלוּם עַד כָּאן?

רבי עקיבא

עַד כָּאן, רַבּוֹתַי, כֵּן!

“בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” כָּתוּב;

קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ,

לְקַיְּמָהּ בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ;

וּכְלוּם לֹא הִצְטַעַרְנוּ כָל יָמֵינוּ

לְמִצְוָה זֹה אִם תָּבוֹא לְיָדֵנוּ

וּנְקַיְּמֶנָּה? – עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא בָאָה,

וְלֹא נְקַיְּמֶנָּה?

אחד החכמים

כָּתוּב הוּא, וְיֵש כָּתוּב:

“חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם” –

הַנִּגְלוֹת לָנוּ, וְהַנִּסְתָּרוֹת לוֹ.
[מורה השמימה]

רבי עקיבא [עומד]

וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ

בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ – עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה

נְבוּאָתוֹ שֶל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ

שֶׁנְבוּאָתוֹ שֶל זְכַרְיָהוּ מִתְקַיָּמֶת.

קולות

עֲקִיבָא, לֹא נִחַמְתָּנוּ – עֲקִיבָא,

לֹא נִחַמְתָּנוּ. – שָׁלוֹם.

רבי עקיבא

צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם!

[כולם יוצאים. ר' עקיבא שוקע במחשבותיו]

מעמד שני

[נכנסת רחל]

רבי עקיבא

נִסְתַּם חָזוֹן וּבַת-קוֹל לא נִפְרָצָה…

מִי יָחוּשׁ לִי עֲתִידוֹת, יוֹדִיעֵנִי?

תַּקִּיפָה רוֹמָא, יָקְרָה לָהּ מִשְׁמָעַת,

לֹא כֵן אֲנַחְנוּ – לֹא הִסְכַּנּוּ לִנְהֹג

כָּבוֹד זֶה בָזֶה… וְשָׁם כֻּלָם, כֻּלָם –

מְאַשְׁרָיו שֶׁל הָעָם…

רחל

עֲקִיבָא!

רבי עקיבא

רָחֵל!

רחל

הַנַּח לְחוֹבְשֵי בֵית-הַמִדְרָש כֻּלָּם!

לֹא נִתְּנוּ אֶבְרוֹת נֶשֶׁר לָאַנְקוֹרִים,

וְשׁוּעָל לֹׁא יְחַלֵּק עִם אֲרִי.

רבי עקיבא

אֲנִי יְחִידִי, רָחֵל.

רחל

כַּתַּפּוּחַ

בַּעֲצֵי הֵיָּעֵר!

רבי עקיבא

לא! כָּאַשּׁוּחַ

עַל פֶּתַח שָׁעַר.

רחל

הֵן אֲנִי מַכִּירָה

אֶת בְּנִי עֲקִיבָא: הוּא לֹא יֵחַת, אִם

הָאֶחָד יִהְיֶה, בֶּאֱמוּנָתו יֶחֱזָק.
רבי עקיבא וְאוּלַי צָדְקו ּהֵמָּה, רָחֵל, אוּלַי?

רחל

בֶּן-יוֹסֵף, אַתָּה תְפַקְפֵּק! אַתָּה?! לֹא!

בְּקַרְדֵּמִין וְעִיר-זָהָב אֲנִי יוֹצֵאת;

יְרוּשָׁלַיִם זָהָב לִי עֲדִי

מִיַּד עֲקִיבָא לִי, מִיַּד בֶּן-יוֹסֵף,

וִירוּשָׁלַים-גָּזִית לְבַת-עַמִּי

מִיַּד רַבִּי עֲקִיבָא לָהּ נָכוֹנָה.

וְכֻלָּם עוֹד יָבוֹאוּ, לְךָ יִשְתָּאוּ

עַל הַר בַּת-צִיּוֹן וְהַר-הַבַּיִת – שָׁם,

בְּהִבָּנוֹתוֹ יַזְכִּירוּהוּ לֵאמֹר:

נְחֶמְיָה, עֶזְרָא, וַעֲקִיבָא – שְׁלִישִׁי.

רבי עקיבא

הוֹי, רָחֵל!

רחל

דֹּם וְאַל תְּדַבֵּר כְּלוּם!

עֲקִיבָא זֶה, עֲקִיבָא זֶה יָדָעְתִּי,

עֲקִיבָא זֶה אִם גָּזַר דָּבָר – וקִיֵּם.

שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ

וְשׁוּב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת תַּלְמוּדו;

כְּאַחַד הַתִּינוֹקוֹת יָשַׁב לִפְנֵי

מְלַמֵּד שֶׁל תִּינוֹקֹות – הוּא וּבְנוֹ,

עֲדֵי שֶׁשָׂחֲקוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִבּוֹ

כִּשְׁחֹק אֲבָנִים מַיִם רַבִּים, עָשָׂה

בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתִי – אוֹתִי רָחֵל.

הֲזוֹכֵר עוֹד בֶּן-יוֹסֵף אֶת שִׁבְתֵּנוּ

בְּתוֹךְ הַמַּתְבֵּן בְּאוֹתוֹ חֹרֶף קָר?

וּבְמַתְבֵּן נָכְרִים, אֲשֶׁר שָׁם יָשָׁבְנוּ,

וְאַתָּה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי…

הֲלֹֹא אָז אֲהַבְתָּנִי… אֲהַבְתָּנִי…

הֲלֹא יָפִיתִי אָז? הֲלֹא, עֲקִיבָא?

הֲזוֹכֵר אַתָּה עוֹד – אוֹ כְבָר שָֹכָחְתָּ?

[ר' עקיבא נענה לה בראשו]

יָפִיתִי אָז… עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר.

וְהָיָה קַר וָטוֹב… כָּךְ טוֹב וָקָר…

בְּהֶבֶל פִּיךָ לִי הֵחַמְתָּ כַפָּי,

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי.

אָמַרְתָּ לִי: אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי,

וְנָתַתִּי לָךְ עִיר-זָהָב; וְעוֹד אָמַרְתָּ,

כִּי יָפוֹת שַׂעֲרוֹתַי, וְכִי שְׁחֹרוֹת

כִּשְׁחוֹר שָׁמַיִם עַל עֲרָבָה לָיְלָה,

וְרֵיחָן כְּרֵיח שָׂדֶה בְּלֵילוֹת חשֶׁךְ.

הֲלֹא יָפִיתִי, וְאַתָּה אֲהַבְתָּנִי?

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי…

מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי שׁוּב כִּהְיוֹתִי,

מִי יִתֶּן לִי אֶת יָפְיִי כְּיָפְיִי אָז,

וּנְעוּרַי שָבוּ, שָׁבוּ יְמוֹת הַמַּתְבֵּן,

אֲבִיב-אַהֲבָתֵנוּ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב

בִּשְׁבִילִי עִם תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן…

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי, –

וּבִקַּשְׁתִּיךָ לָתֶת לִי אֶת יְרוּשָלַיִם,

לֹא זוֹ שֶׁל זָהָב – זוֹ הַחֲרֵבָה!

עֲקִיבָא, תֶּן לִי אֶת יְרוּשָׁלַיִם!

רבי עקיבא

הוֹי רָחֵל…

רחל

אֶת יְרוּשָׁלַיִם! תֵּן!

[נכנס הגרסי]

רבי עקיבא

מַה לְּךָ הַגַּרְסִי?

הגרסי

שְׁלִיחֵי גְדוּדִים

אֵלֶיךָ בָּאוּ.

רבי עקיבא:

רָחֵל…

רחל

אֲנִי הוֹלְכָה.

רבי עקיבא

הִשָּׁאֲרִי, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהֶם – שֶלָּךְ.

מעמד שלישי

[נכנסים שליחי גדודים]

כולם

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

רבי עקיבא

בְּרוֹכִים הַבָּאִים! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!שָׁלוֹם!

כולם

הִנֵּנוּ, כִּי קָרָאתָ, רַבִּי!

רבי עקיבא

שְׁבוּ לֶָכם פֹּה, הֲכֻלְּכֶם אַתֶּם?

[מתבוננים זה בזה]

קולות:

לֹא!

חֲסֵרִים עוֹד! – חֲסֵרִים כַּמָּה! – גַּם

בַַּר-דְּרוֹמָא עוֹד אֵינֶנּוּ.

[ר' עקיבא יושב ומסתכל בפני כולם]

וְגַם שִׁמְעוֹן

אֵינֶנּוּ! – שִׁמְעוֹן אֵינוֹ – אַךְ הַלָּה

לוֹ אֵין כָּל פְּנָאי.

רבי עקיבא

וְכִי מָה?

אחד השליחים

כִּי יוֹם וָלַיְלָה

יְזַנֵּב אֶת כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים

שליח שני

הוּא

יִתְחַקֶּה עַל מִשְׁעוֹלֵי הָר וָיָעַר.

אֵין לְךָ מִנְהָרָה, אֲשֶׁר בָּהּ לא הָיָה,

וּמְעָרוֹת יָשַׁב בָּהֶן עוֹד הַחֹרִי

וַאֲשֶׁר כָּרוּ קַדְמוֹנֵינוּ – כֻּלָּן תָּר.

שליח שלישי

וּבַעֲלֵי-בְרִית לוֹ בְכָל כְּפָר וְחַוָּה.

שליח רביעי

וְאִם אֵינוֹ עסוּק בְּכָךְ, יְלַמְּדֵם קְרָב.

שליח חמישי

וּמְרַגְּלִים לוֹ בְּכָל הָהָר וְהָעֵמֶק.

שליח רביעי

כָּל מַעֲשֵׂי אַתְלֵיטִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים,

כְּאִלּוּ הָיָה בָאַסְכּוֹלוֹת – לוּדָר.

שליח שני

הוּא עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי-מוּמִין.

שליח שלישי

מְלַמֵּד אוֹתָם כָל טַכְסִיסֵי קְרָב.

שליח רביעי

כְּבָר הֵקִים לוֹ מִנְּעָרָיו שָׂרֵי מֵאוֹת.

שליח שלישי

כִּבְתוֹךְ קְסַרְקְטִין, צָרִיךְ הָיָה הוּא

לֹֹא לִהְיוֹת לִגְדוּד בִּיהוּדָה, אֶלָּא

לֶגָטוּס בְּתוֹךְ קַסְטְרָא רוֹמִית – לֹא?

רבי עקיבא

וּמַה בַּר-דְּרוֹמָא?

קולות

הוּא, בַּר-דְרוֹמָא – גִבּוֹר!

בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אִישׁ חַיִל! – גִבּוֹר חָיִל!

בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אֲִרי, לְכָל דְבָרָיו – כְפִיר!

אחד השליחים

לֵב עָשׂוּי לִבְלִי חָת; גְבוּרָתוֹ עוֹלָה

עַל גְבוּרַת שִׁמְעוֹן, אֶפֶס הוּא לְעוֹלם!

יִשָּׁאֵר אֶחָד, בּוֹדֵד בְּמַאֲרָבוֹ.

שליח שני

בַּר-דְּרוֹמָא שִׁכּוֹר-גְּבוּרָה, וּגְבוּרָתוֹ

עוֹד תְהֵא בְעוֹכְרָיו, עוֹד יַכִּישׁוֹ נָחָשׁ.

שליח שלישי

בַּר-דְּרוֹמָא נוֹלַד לִהְיוֹת ראשׁ לִגְדוּד

ושִׁמְעוֹן – לִהְיוֹת מַצְבִּיא לאִסְטְרַטְיָא;

בַּר-דְּרוֹמָא הָאֲרִי, וְשִׁמְעוֹן… שִׁמְעוֹן…

מַכְנִיעַ הָאֲרָיוֹת…

[נכנסים בר-דרומא ובר-כוכבא]

קולות

בַּר-דְּרוֹמָא כָאן! – וְהִנֵה שִׁמְעוֹן!

בר-דרומא ובר-כוכבא

בְּרוּכִים היּוֹשְׁבִים!

כולם

בְּרוּכִים גַם הַבָּאִים!

בר-דרומא [לפני ר' עקיבא]

שְׁמִי בַּר-דְּרוֹמָא.

בר-כוכבא [לפני ר' עקיבא]

שִׁמְעוֹן שְׁמִי.

רבי עקיבא

תְּנוּ מָקוֹם לִשְׁנֵי אַנְשֵׁי חָיִל.

קולות

יֵשׁ וָיֵשׁ!

[דממה]

רבי עקיבא

שְׁמָעוּנִי, אַחַי בְּנֵי יִשְרָאֵל, הֵן

אֲנִי קרָאתִיכֶם הֵנָּה וְיוֹדֵעַ

אֲנִי, מִי אַתֶּם – רָאשֵׁי גְדוּדִים אַתֶּם

בֶּהָרִים וּבַיְּעָרוֹת, זֶה בְּכָאן

וְזֶה בְּכָאן – וְיֶדְכֶם בָּרוֹמָאִים;

אֵין לְךָ יוֹם אֲשֶׁר אֵין לְךָ חָלָל רוֹמִי בּוֹ,

שָׁבוּעַ – וְלֹא יִפֹּל אִישׁ מִנּוֹשְׂאֵי הָאִצְטָלָה;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׁמֵד גְּדוּד וְאָבָד;

וּמוֹכֵס נוֹשֵׂא כֶסֶף גַם לֹא יָהִין

לַדֶּרֶך לָשִׂים פְּעָמָיו – הֲלֹא כֵן?

כְּבָר נִסּוּ וְשִׁלְּחוּ אֵש בְּאַסְמֵי מַלְכוּת,

וּגְדוּדֵי מִשְׁמָר בָּאוּ אֶל כָּל עִיר.

הַיְדַעְתֶּם אֲשֶׁר לֹֹא תְנַקֶּה רוֹמָא

כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה? – יוּקַע אֶל הַצְּלָב!

הַיְדַעְתֶּם, כַּמָּה יֵשׁ לִגְיוֹנוֹת אֱדוֹם

בְּאֶרֶץ סוּרְיָה ובִיהוּדָה, וְעוֹד?

הַאִם לִשְׂחוֹק לָכֶם שַׁלִּיטֵי אָרֶץ?

וּמַה לָּכֶם הַשְּׂחוֹק וּמַעֲשֵׂי נַעֲרוּת?

מָה אַתֶּם סְבוּרִים? כְּנוּפְיוֹת כְּנוּפְיוֹת גְּדוּדִים

עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים אוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ,

הַאַתֶּם תִּלָחֲמוּ בָרוֹמִים? אַתֶּם?

אֵין מֶרֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי שִׁלְטוֹן עָרוּךְ

וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקַיֵּם קֶשֶׁר-כְּנוּפְיָה.

תִּקְוַתְכֶם מָה? לֹֹא יָנוּם וְלֹֹא יִישַׁן

נְצִיב יְהוּדָה; קִמְעָא קִמְעָא יִסְגֹּר

עֲלֵיכֶם אֶת הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר

וְאֶחָד אֶחָד יִקָּחֲכֶם כְּאוֹתָן

צִפֳּרִים, אֲשֶׁר נֶאֶחְזוּ בַפַָּח.

לְמֶרֶד – גְּבוּרָה, וּלְשִׁלְטוֹן – אֶפֶד;

בְּאֶפֶד וּבְסַבְלָנוּת גָבְרָה רוֹמָא.

קולות

מַה זֹּאת? הַאִם לְכָךְ נִקְרֵאנוּ הֵנָּה?

לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי עֲקִיבָא יֹאמַר כָּךְ!

הַלָנוּּ אִם לַחֲכְמֵינוּ רִבִּי?

רבי עקיבא [מחייך]

לָכֶם! לָכֶם! וְכֵיוָן שֶלָּכֶם –

אָנֹכִי מַתְרֶה כָךְ בָּכֶם! דַּיֵּנוּ

בְּשַׁעֲשׁוּעֵי גְבוּרָה – וַאֲנִי…

אֲנִי רַק לַמִּלְחָמָה.

קולות

לַמִּלְחָמָה רַבִּי!

בְּרוֹמָא… רַבִּי – לַמִּלְחָמָה?

רבי עקיבא

הֵן!

וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שְׁמִינִית שֶׁבִּשְׁמִינִית

וְכָל אֲבַק-סַכָּנָה. לַמִּלְחָמָה!

בר-כוכבא

צָדַקְתָּ, רַבִּי. לֹא בִגְבוּרָה נִקְנָה

הַחֹפֶשׁ, אַךְ בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁמָעַת.

אֲגֻדָּה אַחַת נֵעָשׂ, שִׁלְטוֹן אֶחָד.

עֲשֵׂה אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ,

בַּלִּיסְטְרָא אַחַת גְּדוֹלָה, קָטַפּוּלְטָא,

כְּלִי אֶחָד מוּצָק עַל גַּלְגִּלָּיו וְכַנּוֹ!

בִּיֹפִי תִפְאֶרֶת מְכוֹנָה שֶל עֲנָק

מְתוּחָה-דְרוּכָה עַל בַּרְזִלָּה וְעֵצָהּ,

עַל עוֹרוֹת-פָּר וָפֶלֶד… לְשַׁלֵּח

חֵץ אַחַר חֵץ וְאֶבֶן בָּתַר אָבֶן.

וְנִהְיֶה אָנוּ לְאֶבֶן בְּכַף-קַלְעָהּ,

לְאֶלֶף אַלְפֵי חִצִּים טְעוּנֵי-שֹׁד

לְקַרְקֵר קָדְקֹד נֶשֶׁר רוֹמָא,

אוֹ לְהִתְמוֹלֵל עַל עֲבִי-מָגִנּוֹ

וְעַל קַשְׂקַשֵּׂי פִי סוֹחַרְתּוֹ – כֵּן!

לֹא יֵצֵא כָל הָעָם, וְאַל יֵצֵא כֻלּוֹ,

אִסְטְרַטְיָא צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ.

לִגְיוֹנוֹת נֵצֵא כְּנֶגֶד לִגְיוֹנוֹתָם,

וְרַבִּים, רַבִּים יִפְּלוּ, וַאֲנַחְנוּ נִפֹּל,

וִיהִי הָעָם לְמַעְיָן לֹא יֶחֱרָב

וּלְמָקוֹר אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.

[אל הראשים]

אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִהְיוֹת אֶחָד אֶחָד.

נִתְאַחֶה, נִהְיֶה לְגוּף אֶחָד גָּדוֹל,

כְּעַרְוַד-עֲקַלָּתוֹן אֶחָד אַדִּיר

נְכַס אֶת כָּל הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר

בְּחַחִים לְאֵין מִסְפָּר, לְאֵין סְפוֹרוֹת,

אַךְ אֶחָד רֹאשׁ לְכָל הַחַחִים –רֹאשׁ!

אַךְ דִּיסְקִפְּלִינָה וּמִשְׁמַעַת וָרֹאשׁ –

בָּהֶם הַתְּשׁוּעָה… לֹא הִסְכַּנְתִּי, אַחַי,

לְדַבֵּר קֳבָל עָם; הֲלֹא תָבִינוּ

אֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לֵאמֹר?

קולות

כֵּן.

מְבִינִים אָנוּ! – צָדַק שִׁמְעוֹן – הֵן!

רבי עקיבא

צָדַקְתָּ, בְּנִי. שְׁמָעוּנִי, אַחַי, הָס!

אִתָּנוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּל הָעָם:

צָפוֹנָה, קֵדְמָה, יָמָּה וְתֵימָנָה.

רַק צְרִיכִים אָנוּ, אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק

הַחוּט הַמְקַשֵּׁר תְּפוּצוֹת כָּל הַגּוֹלָה,

וַאֲשֶׁר יִהְיוּ כָל צִנּוֹרוֹתֶיָה

לְעוֹלָם שׁוֹפְכִים אֶל הַיָּם הָאֶחָד,

אֶל יָם יְהוּדָה, דָּמִים – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.

יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי-תְרוּמָה לָנוּ, יֵשׁ,

וּפְרוּשָׁה מְצוּדָתָה עַל פְּנֵי עוֹלָם,

יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי וַעַד לָנוּ– דַּי

בָּזֶה לָכֶם, וְדַי בִּרְמִיזָה עָתָּה.

לְעוֹלָם יָפֶה סוֹד לְעִסְקֵי מְדִינָה,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בִּשְׁעַת חֵרוּם.

הֵם יִדְאֲגוּ לָזֶה, אֲבָל אֲנַחְנוּ

פֹּה צְרִיכִים אָנוּ לִכְנֵסִיּה, אֲשֶר

בְּיָדֶיהָ תָּכְנִית הַמִּלְחָמָה; הִיא

תְּפַקַּח עַל הַצָּבָא וְעַל הַכֵּלִים

וְעַל הַמַּכֹּלֶת, וְהִיא תִבְחַר רֹאשׁ.

[כולם מתבוננים זה בזה]

קולות

הָרַבִּי צָדַק! – אֱמֶת! – נְכוֹנוֹת דִּבֵּר!

רבי עקיבא

וְאוֹתָה כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי צָבָא פֹּה

אַתֶּם תִּבְחָרוּ.

קולות

צָדַק רַבִּי! צָדַק!

[נכנס שמש, ניגש לרבי עקיבא ואומר דבר-מה בלחש.

עקיבא קם ממקומו. אחדים מן השליחים קמים גם הם]

רבי עקיבא

רַבּותַי, הִגִּיעַ זְמָן שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה!

[כל העם קמים ממקומותיהם]

רַבּותַי, נָא הִכָּנְסוּ לְבֵית-מִדְרָשִׁי

אֲשֶר הוּא פֹה, וְאַחַר שׁוּב נִוָּעֵץ.

[כל העם יוצאים. הדלת נשארת פתוחה, נשמע קול החזן בתפילה, וקול המתפללים]

מעמד רביעי

[נכנסים ר' עקיבא, בר-דרומא ובר-כוכבא]

רבי עקיבא

שְׁבוּ לָכֶם פֹּה, עַד אִם קָרָאתִי, בָּנָי.

[הם משתחווים לו, והוא יוצא]

בר-כוכבא

אַךְ זֶה הוּא, הוּא רַבִּי עֲקִיבָא –הוּא

גְּאוֹן יִשְרָאֵל, שַׂר הַתּוֹרָה וְנִזְרָהּ,

הַקּוֹשֵׁר כְּתָרִים לְכָל תַּג וָתָג?

הָאֶחָד בַּחֲכָמִים, אֲשֶר יַרְגִּישׁ

בְּצָרַת כְּלַל הָאֻמָּה הַנִּרְמְסֶת,

הַחוֹלָה עַל הָאָרֶץ הָעֲלוּבָה?

אֲנִי אָמַרְתִי אֶרְאֶה פֹה הַר-גָעַשׁ –

וְהִנֵה זֶרֶם לַבָּה שֶׁנִקְרָשָׁה.

לֹא אֵשׁ, וְלֹא עָנָן, וְלֹא עֲרָפֶל, וְלֹא

קוֹל גָדוֹל, קוֹל הָרַעַם – דְמָמָה, הָס!

וְאֵי הָאֵשׁ? הֲתַחַת לְבוּשׁ הָאֶבֶן

תַצְנִיעַ שֶׁבֶת בְצוּרָה, אֲשֶר

לֹא תִבְגֹּד בֶּגֶד בְמַהוּתָה,

מֵאֵשׁ כִּי נֶאֱמָנָה אֶבֶן – בַּת-הַלָּהַב.

בר-דרומא

אִישׁ זָקֵן, קָשֶה, קַר כַּקֶּרַח, קֹר!

בר-כוכבא

כְּאוֹתוֹ נֶשֶׁר בַשָּׁמַיִם יַמְרִיא

וְנִבַּט מִמְּרוֹם שָׁמָיו אֶל-הַשָּׁפֶל,

מֶרְחַקִּים יַחַז וְהַכֹּל קְטַנִּים לוֹ.

בר-דרומא

לֹא רַבִּים רוֹאִים מַה שֶׁרוֹאֶה הוּא.

בר-כוכבא

בִּגְדוּד אֵין פּוֹשְׁטִים עַל סְפָר רוֹמָאִי.

בְּרוֹמָא אַךְ נִלְחָמִים – וּמִלְחָמָה

אַךְ בְּמִשְׁמַעַת, מִשְׁטָר וּכְנֵסִיָּה.

וְלָשִׂים רֹאשׁ? מִי יִהְיֶה לָנוּ רֹאשׁ?

כֻּלָּנוּ רָאשֵׁי גְדוּדִים צְעִירֵי יָמִים,

וְשָׂרֵי רוֹמָא, כָּל מַצְבִּיאֵי צְבָאָהּ,

בִּנְדוּדֵי קְרָב עֲלֵיהֶם קָפְצָה שֵׂיבָה,

וּבְקִיאִים הֵם וּמֻמְחִים. אָנוּ נְעָרִים

אַמִּיצֵי-לֵב, אֲנַחְנוּ הַרְרֵי-גָעַשׁ,

וְהֵמָּה זִרְמֵי לַבָּה שֶׁנִּקְרָשָׁה.

לֹא לְעוֹלָם יָרִיק הַר אֶת אִשּׁוֹ,

וּלְדוֹרוֹת עוֹמְדִים זִרְמֵי לַבָּה קָשָׁה,

הָאֶבֶן אֲשֶר הָיְתָה לַבַּת-אֵשׁ.

מִנַּיִן נִקַּח רֹאשׁ? מִי יַעֲצֹר בָּעָם?

בר-דרומא

יְדִידִי שִׁמְעוֹן, וְאִלּוּ הָיוּ בוֹרְרִים

בְּךָ אוֹ בִי?

בר-כוכבא

וְאֶהְיֶה מַצְבִּיא?

בר-דרומא

מַצְבִּיא.

בֶאֱמֶת, אִלּוּ בָחֲרוּ בָךְ…

בר-כוכבא

יְדִידִי,

אַל תַּחְמֹד לָצוֹן.

בר-דרומא

לָצוֹן לָמָּה?

בר-כוכבא

לֹא,

כִּי לֹא שְׁעַת לָצוֹן לָנוּ, אֶחָא.

בר-דרומא

שִׁמְעוֹן,

וְאִם הָיִיתָ מַצְבִּיא, כְּלוּם לֹא כָבוֹד

לְךָ, מִשְׂרָה זוֹ?

בר-כוכבא

לֹא בִשְׁעַת חֵרוּם כָּבוֹד

וְלֹא בַמִּלְחָמָה בְּרוֹמָא.

בר-דרומא

וּמִי הָיוּ

הַמְּלָכִים שָׁאוּל וְדָוִד?

בר-כוכבא

לֹא כִפְלִשְׁתִּים

רוֹמָאִים, וְיָמֵינוּ לֹא יְמוֹת דָּוִד.

בר-דרומא

וְהַמַּכַּבִּים אֵיפֹה לָמְדוּ הֵם

טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה?

נער משרת [נכנס]

מִי בַר-דְּרוֹמָא?

בר-דרומא

אֲנִי בַר-דְּרוֹמָא. מַה בְפִּיךָ, מָה?

הנער המשרת

יִתְכַּבֵּד מַר וְאַחֲרַי יֵלֵךְ.

בר-דרומא

תֵּכֶף!

[יוצאים]

בר-כוכבא [מתהלך שקוע במחשבותיו]

צָדַקְתָּ, בַּר-דְּרוֹמָא, – וּמִי הָיוּ

גַּם שָׁאוּל וגַם דָּוִד? –מִן הַצֹּאן;

וּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הַכֹּהֲנִים?

הֲלֹא כִשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ–––

הֱיוֹת הַמַּצְבִּיא… לָתֵת חֵרוּת לְעַמִּי,

הֱיוֹת הָרֹאשׁ הַמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה,

עֲשׂוֹת הַמָּגֵן עָלָיו יָרֹץ רֹאשׁוֹ

זֶה נֶשֶׁר רוֹמָא, צִּפּוֹר קְשַת-מַפְרֶקֶת.

וּלְנַגֵּד לוֹ אֶת חֶרֶב-הַנִּצָּחוֹן…

וּגְדוּדִים אִיצַר גְּמִישִים, כִּבְדֵי-רֶגֶל,

נִשְׁמָעִים, נֶאֶמְנֵי תְנוּעָה, כְּאוֹתָהּ

מְכוֹנָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וְחִשְּׁבוֹנוֹת,

קְשֵׁי-עֹרֶף כְּאֵילֵי-בַרְזֶל וּכְתוֹתָחִים,

וְטוּרְמוֹת שֶׁל פָּרָשִׁים קַלֵּי-אֵבֶר,

וּבְגִיל שִׁגְיוֹנָם כְּנַחֲלֵי אָבִיב צָבִים,

הַיוֹדְעִים דֶּרֶךְ אַךְ לְפָנִים נִכְחָם,

לְהַדְּקָם לַחֲטִיבָה אַחַת בְּדִיסְקִפְּלִינָה,

בְּמִשְׁמַעַת קָשָׁה, זְעוּמָה זוֹ שֶל פֶּלֶד,

אֲשֶר אִם אֹמַר: קַטַּע אֶצְבְּעוֹתֶיךָ–

וּמְקֻטְּעֵי אֶצְבַּע יִהְיוּ כֻלָּם כְּכֻלָּם;

ואִם אֲשַלַּח אוֹתָם בְּיַּעַר וַאֲצַו:

עֲקֹר הָאֶרֶז בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ– וְעָקָרוּ.

וְאֶקְסֹם לָמוֹ וְאֶקַּח לִבָּם שֶׁבִי

בְּרִגְשֵׁי-קֹדֶשׁ, בֶּאֱמוּנָה בְאֵל

אֲבִי אֲבוֹתָיו, אֲשֶר בֵּרַךְ זְרוֹעוֹ,

אֲמַלְאֵם בֻּלְמוּס נָקָם, נְקַם דּוֹר וָדוֹר,

וּדְמֵיהֶם אַרְעִיל בְּמַשְׂטֵמַת עוֹלָם,

וְאַשְׂכִּירֵמוֹ מִמַּנְגִינוֹת נִצְחוֹן

אֶרְאֶלִּים עַל אֶרְאֶלִּים – וְיָשִׂישׂוּ

לִקְרַאת הַמָּוֶת מָשׂוֹשׂ לִקְרַאת כַּלָּה.

וְאֶשְׁפֹּךְ בְּלִבָּם כָּל עֲתֶרֶת נַפְשִי,

הָאַהֲבָה, הַכֹּחַ וְהָאֱמוּנָה

הַקּוֹדְחִים בִּי; וְאַרְבֶּה עָצְמָה וָאוֹן;

לֹא אֵדַע שְׁנָת וּמְנוּחָה יוֹמָם אֶשְׁכָּח,

וּלְעַמִּי קֹדֶש רְגָעַי, וְנִטְפֵי דָמִי –

לַחֵרוּת אוֹ לַמָּוֶת!

בר-דרומא [נחפז נכנס]

שִׁמְעוֹן! שִׁמְעוֹן!

שְׁמַע, שִׁמְעוֹן, אָתָּה! אַתָּה מַצְבִּיא לְכָל

צְבָא יִשְרָאֵל!

בר-כוכבא

אָנִי?

בר-דרומא

בָּחֲרוּ בָךְ!

[פונה ללכת]

בר-כוכבא

עֲמֹד, הַגֵּד…

בר-דרומא

אֵין פְּנָאי. וְהִנֵּה גַם

עֲקִיבָא וְכָל הָעֵדָה. וְאַל תֹּאמַר,

כִּי כְבָר יָדָעְתָּ!

[יוצא בחיפזון]

בר-כוכבא

אֲנִי הַמַּצְבִּיא…

מעמד חמישי

[נכנסים רבי עקיבא, בר-דרומא וכל הקודמים]

רבי עקיבא

שִׁמְעוֹן בְּנִי! עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת

הַקָּהָל וְעַל דַּעַת כָּל רָאשֵׁי גְדוּדֵי יִשְרָאֵל

אָנוּ בוֹחֲרִים בְּךָ לְמַצְבִּיא חֵיל יִשְרָאֵל

בְּמִלְחֶמֶת חֵרוּת זֹה.

בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זֹה וּבִשְׁעַת חֵרוּם זֹה

רוֹצֶה אַתָּה להְיוֹת מַצְבִּיא לִצְבָא יִשְרָאֵל?

בר-כוכבא

אֲנִי אֶהְיֶה.

רבי עקיבא

אֱלֹהִים יָחְנְךָ, בְּנִי!

קולות

יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא! יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא!

חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְשִׁמְעוֹן! – לְחֵרוּת יְהוּדָה –

חֲזַק חֲזַק ונִתְחַזָּק!

בר-כוכבא [נותן אות לשתיקה]

אֲנִי הַמַּצְבִּיא. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה

אֵין גְּדוּדִים חָפְשִׁים בְּיִשְרָאֵל, יֵש

אִסְטְרַטְיָא שֶל יִשְרָאֵל אֶחָת. אַתֶּם

תִּשָׁאֲרוּ פֹה כֻלְּכֶם, יַחְדָּו נָעוּץ

הָעֵצָה עוֹד הַלַּיְלָה לַאֲשֶר נָעַשׂ.

הַשָּׁעָה מְאֻחָרֶת. אַתֶּם פְּנוּ

לַאֲשֶר תִּפְנוּ, סַעֲדוּ אֶת לִבְּכֶם.

[אל ר' עקיבא]

הלֹא יַרְשֵׁנִי אָבִי, אֲשֶר שׁוּב

נִתְאַסֵּף פֹּה בְּבֵיתֶךָ?

רבי עקיבא [מנענע בראשו]

יָפֶה, שִׁמְעוֹן;

אֲבָל הָעֶרֶב יַחְדָּו נֹאכַל לֶחֶם,

רַבּוֹתַי, אִתִּי.

קולות

יָפֶה!– יָפֶה!– יָפֶה!

[ר' עקיבא מוחא כף, נכנס משרת]

רבי עקיבא

עִרְכוּ שֻׁלְחָן; הָבֵא יַיִן, תִַּקְּנוּ סְעֻדָּה.

אֱמֹר לַגְּבִירָה: כָּל הָעֵדָה תָסֵב.

[אלה יוצאים, ואלה משוחחים. אחרי-כן יוצאים כולם, מלבד בר-כוכבא. הנערים המשרתים מכניסים שולחנות. על אחד מהם מעמידים יין. עקיבא תופס בזרוע בר-כוכבא ומביאו אל השולחן, נוטל מן היין ויוצק בכוס]

רבי עקיבא

אֲבָל צָמֵאתִי! תִּשְׁתֶּה יַיִן, שִׁמְעוֹן?

בר-כוכבא

גַּם אֶשְׁתֶּה, רַבִּי.

רבי עקיבא

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא

פְּרִי הַגָּפֶן.

בר-כוכבא

כּוֹס זֹה רִאשׁוֹנָה – לְחֵרוּת כְּלַל יִשְרָאֵל.

רבי עקיבא

לְחֵרוּת כָּל הָאָדָם כּוֹס! חֲזָק!

עלילה שלישית

מעמד ראשון

בית בר-כוכבא

[בר-כוכבא יושב על מרבד ומשחיז פגיון. נכנס נער משרת]

הנער

הַכּוּתִי פֹּה.

בר-כוכבא

יִכָּנֵס.

השומרוני [נכנס]

שָׁלוֹם, מַר!

יְבָרֵךְ אֲדֹנָי אֶת בְּחִירוֹ, שָׁלוֹם.

בר-כוכבא

אֵין שָׁלוֹם לְאוֹיְבַי לִי! אֵין שָׁלוֹם.

השומרוני

מַאי

קָסָבַר מַר? וּמִי אוֹיְבֶיךָ?

בר-כוכבא

אַתֶּם,

עַם הַשֹּׁמְרוֹנִים.

השומרוני

אָנוּ?! וּמִי עוֹד

כַּעֲבָדֶיךָ נֶאֱמָן בִּיהוּדָה.

גַּם אָנוּ גַּם בָּנֵינוּ?

בר-כוכבא

כַּמָּה אַתֶּם?

השומרוני

שְׁנֵים-עָשָׂר בָּתֵּי אָב.

בר-כוכבא

וְאַתָּה כֹהֵן?

השומרוני

מִזֶּרַע אַהֲרֹן. וּמקְדָּשׁ מְעַט

פֹּה לָנוּ.

בר-כוכבא

מַטְלִית-כּוּתִים פֹּה בְּבֵיתָר,

בְּתוֹךְ עַמִּי פֹּה – לְרַגֵּל כָּל אֲשֶׁר לִי

השומרני

חָלִילָה לִּי! לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ

מְרַגְּלִים לֹא.

בר כוכבא

רַק יֶדְכֶם עִם רוֹמָאִים.

השומרני

עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, מַר.

בר כוכבא

עָלָי!

וכִי תֹּאמְרוּ, אֶבְנֶה חָרְבוֹת גְּרִזִּים?

השומרני

אִם

לֹא יִבְנֶה בַיִת הוּא,

שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!

וּמַלְכוֹּת רְשָׁעָה גָּזְרָה עַל הַתּוֹרָה.

בר כוכבא

הֲגַם עֲלֵיכֶם אוֹתוֹ אִסָּר חָל?

מַסְבִּירִים רוֹמִים פָנִּים לשֹּׁמְרוֹנִים.

כְּבָר תָּפְשׂוּ נְעָרַי שְׁנַיִם מְרַגְּלִים, וְהֵם

מִן הַשֹּׁמְרוֹנִים: בְּיַבְנֶה וּבִשְׁכֶם.

השומרני

יֵשׁ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים בְּעָם וָעָם,

אַךְ תִּפַּח רוֹּחָם, יֵרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה

כְּקֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. הֲבִשְׁבִילָם

עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? נְקִיִּים אָנוּ;

לֹא הָיו עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

בר כוכבא

בּוֹ

בַיּוֹם שֶׁאֶתְפֹּס אֶחָד מִשֹּׁמְרוֹנִים

מִיּוֹשְׁבֵי בֵיתָר מְרַגֵּל לָרוֹמָאִים,

תִּכְרְעוּ לַקּוֹפִיץ; וּמִנְהַג רוֹמִים

בָּכֶם גַּם אֶנְהַג: כֻּלְּכֶם תִּצָלֵבוּ.

השומרני

שָׁמְרֵנִי, אֵל!

בר כוכבא

הֲלֹא שָׁמְעָתָּ?

השומרני

כֵּן.

בר כוכבא

בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת תִּתֵּן.

השומרני

תַּעֲרוּבוֹת…

בר כוכבא

לִי תִתֵּן. וְאַתָּה כֹהֵן בְּעַמְּךָ– הֵן?

וּּבָנִים לְך יֵשׁ?

השומרני

יֵשׁ בָּנִים… בֵּן.

בר כוכבא

אָמַרְתָּ: בָּנִים.

השומרני

גַּם בַּת לִי.

בר כוכבא

הָבִיאָה

לִי אֶת הַבֵּן.

השומרני

אַל יִחַר אַף אֲדוֹנִי:

הַיֶּלֶד אֵינוֹ, יָצָא אֶת הָעִיר.

בר כוכבא

עַד יָשׁוֹּב הוּא, תֵּאָסֵר אַתָּה, זָקֵן.

כִּי חוֹשֵׁד אֲנִי בְכֻלְּכֶם, וְגַם בָּךְ!

השומרני

בִּכְשֵׁרִים אַתָּה חוֹשֵׁד.

בר כוכבא

עַד שֶׁיָּשׁוּב

זֶה בִנֵךָ, אַתָּה פֹּה תֵאָסֵר.

השומרני

מַר,

אֲנִי זָקַנְתִּי, כֹּחִי תָשׁ; בַּכֶּלֶא

יְבֻלַּע לִי: אִישׁ חוֹלֶה, לֵחִי נָס…

תֵּעָצֵר בִּתִּי. עַד שֶׁיָּשׁוּב בְּנִי;

הַנַּעֲרָה הִיא…

בר כוכבא

לַכֶּלֶא תּוּבָל?

השומרני

לָמָּה

לַכֶּלֶא פֹּה עִם שִׁפְחוֹת מַר, תֵּעָצֵר,

עַד יָשׁוּב בְּנִי. אֲנִי אִישׁ זָקֵן, חוֹלֶה,

מִכְּבָר יְדוּעַ חֹלִי, וְכֹחִי תָשׁ,

מְשַׁעֵל תָּמִיד. כְּחָה! כְּאוֹתָה כִּבְשָׁה

יִתְבּוֹנֵן מַר, יִתְבּוֹנֵן נָא אֵלָי,

בְּבַקָּשָׁה: זָקֵן… חוֹלֶה, כֹּחוֹ תָשׁ…

בר כוכבא

וּבְכֵן, הַבַּת.

השומרני

הַבַּת.

בר כוכבא

הַבַּת תָּבִיאָה.

עַד יָשׁוּב בְּנֶךָ.

השומרני

הֵנָּה?

בר כוכבא

הֵנָּה, לֵךְ!

השומרני

וְיִתֶּן לְךָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם

אֶת בִּרְכַּת יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב…

בר כוכבא

שָׁלוֹם.

[השומרוני יוצא, אחריו יוצא גם בר-כוכבא. הפגיון נשאר מונח על הספה]

מעמד שני

[נכנסים השומרוני, חביבה בתו ונער משרת]

הנער המשרת

הִכָּנֵס. אַךְ תִּכָּנֵס הֵנָּה, מַר.

תְּחַכֶּה פֹה, עַד יָבוֹא שִׁמְעוֹן.

השומרני

אַל תִּקְרָא: שִׁמְעוֹן, אֶלָּא: שִילֹה.

[הנער יוצא]

בִּתִּי!

חביבה

אַבָּא?

השומרני

תִּשָּׁאֲרִי פֹה, תִּתְבּוֹנְנִי

אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה: מִי בָא, מֵאָין,

אַף תַּטִּי אֹזֶן פֹּה וּמֵאֲחוֹרֵי

הַפַּרְגּוֹד תִּשְׁמְעִי לִפְעָמִים, מָה אִישׁ סָח:

חֲדָשׁוֹת, אִם תִקְרֶינָה, מַה יֵשׁ אוֹמְרִים,

אוֹ עֵצָה אֲשֶׁר תּוּעָץ.

חביבה

אַבָּא, לָמָּה

לִי אֵלֶּה?

השומרני

כָּךְ, יוֹנָתִי, כָּךְ, בִּשְׁבִיל

אָבִיךְ אִם יָבוֹא וְאִם יִרְצֶה לִשְׁאֹל,

מַה יֵּשׁ חֲדָשׁוֹת פֹּה בַבּיִת. אַךְ

אַל יָבִין אִישׁ, כִּי לְאֵל תָּשִׂימִי לִבֵּךְ.

אַל יֵדַע אִישׁ! בִּינוֹת? חַס וְחָלִילָה.

כִּלְאַחַר יָד, אַגַּב דְּבָרַיִךְ אֶל הַשְּׁפָחוֹת.

הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶר עַל הַבַּיִת – הֵן

מְשׁוֹחֲחוֹת, כָּךְ, לְפִי תֻמָּן.

חביבה

אַבָּא, הֵן

לֹא אַרְבֶּה פֹּה לָשָׁבֶת?

השומרני

לֹא, יוֹנָתִי,

סַנְבַלַּט יָשׁוּב אַךְ בְּעוֹד שָׁבוּעַ,

כַּמּוּבָן… אֶפְשָׁר, יְאַחֵר קְצָת – הֲלֹא?

זֶה יָפֶה מְאֹד לָדַעַת, מִי הַבָּאִים

מִמֶּרְחָק, מֵאֲרָצוֹת זָרוֹת – שְׁמָם,

הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, הַכֶּסֶף

מֵאַיִן יֶאֱתֶה, וְכַמָּה? וְאִם

יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ תְמִים-דֵּעִים אִתָּם.

הֲלֹא בִינוֹת? כָּךְ, דְּבָרִים בְּעָלְמָא,

שֶׁאוֹהֲבִים לְדַעְתָּם אָנוּ זְקֵנִים,

שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים חֵלֶק בַמִּלְחָמָה.

הַלָּה, זֶה שִׁמְעוֹן שַׂר-הַצָּבָא, צָעִיר,

וְאַתְּ הֵן רִיבָה נָאָה, אַל תִּשְׁכָּחִי;

אוֹיְבֵנוּ הוּא… אַךְ צָרִיךְ לַסְבִּיר פָּנִים,

לְשִׁמְעוֹן זֶה – רַק לַסְבִּיר פָּנִים לוֹ,

אַךְ קְצָת, כְּשֵׁם שׁמַּסְבִּירִים… אַתְּ מְבִינָה…

כְּדי שֶׁלֹא יַחְשְׁדֵךְ, שֶׁלֹּא יַרְשֶׁה,

שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֲחֵרִים בָּךְ.

חביבה

אֲבָל

אֵינֶנִּי רוֹצָה, אַבָּא.

השומרני

לֹא, בִּתִּי, לֹא.

לֹא בַנְתְּ לְרֵעִי, חַס וְחָלִילָה. אוּלָם

מַה גָּדוֹל כֹּחָה שֶל בַּת-צְחוֹק בִּשְׁעָתָהּ,

וּמֶבָּט חַם כִּלְאַחַר יָד אוֹ מִלָּה,

שׁנִּזְרְקָה כְּאִלּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים.

חביבה

אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדְעָה, כֵּיצַד.

השומרני

שַׁטְיָא

קְטַנָּה! [לנפשו] פּוֹתָה גְדוֹלָה זוֹ עוֹד לֹא

הֵבִינָה דָבָר.

[נכנס הנער המשרת]

הנער המשרת

יָבוֹא אַחֲרַי, מַר.

חביבה [מתבוננת פראות סביב]

וְאָנִי?

הנער המשרת

תִּשָּׁאֲרִי, וּמַה תִּירָאִי, עִזָּה?

[המשרת והשומרוני יוצאים]

מעמד שלישי

[נכנס שמעון בר-כוכבא]

בר כוכבא

מִי אַתְּ? מַלָּךְ?

חביבה

בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת.. אָבִי

נָחַנִי הֵנָּה.

בר כוכבא

בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי אַתְּ?

חביבה

בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי, בַּת הַכֹּהֵן אָנִי.

בר כוכבא

וְאָבִיךְ אֵינוֹ פֹה?

חביבה

אֵינֶנּוּ.

בר כוכבא

וְאָבִיךְ הוּא

אִישׁ זָקֵן חוֹלֶה?

חביבה

אָבִי זָקֵן.

[דממה]

בר כוכבא

מַה שְּׁמֵךְ?

חביבה

חֲבִיבָה.

בר כוכבא

כִּשְׁמֵךְ גַּם אָתְּ.

שְׁמֵךְ יָאֶה לָךְ וְאַתְּ לִׁשְמֵךְ– חֵי רֹאשִׁי,

חֲבִיבָה וְנִפְלָאָה אָתְּ.

[אוחז בידה, שומטת ידה]

חביבה

יָדָעְתִּי.

בר כוכבא

מִי הִגִּיּד לָךְ?

חביבה

מִי הִגִּיּד לִי? לֹא אִישׁ.

בר כוכבא

נָעַמְתְּ, יָפִית, בְּעֵינַיךְ קֶסֶם.

חביבה

וְכִי כָךְ?

בר כוכבא

עֵינַיִךְ עֵינֵי יַעֲלָה נָאוֹת.

בִּיהוּדָה אֵין כְּמוֹתָן! בְּכָל הָעוֹלָם.

חביבה

בְּכָל הָעוֹלָם?

בר כוכבא

כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי עוֹד.
חביבה
וּכְבָר הֲלֹא רָאִיתָ הַרְבֶּה.

בר כוכבא

אֲרֻכִּים עַפְעַפַּיִךְ, מַאֲרִיכִים צֵל.

חביבה

שָׁמָעְתִּי.

בר כוכבא

שָׁמַעַתְּ כְּבָר? מִי הִגִּיד לָךְ,

תַּגִּידִי.

חביבה

מִן הַבַּחוּרִים.

בר כוכבא

מִן הַבַּחוּרִים? מִי?

חביבה

בַּחוּרִים סְתָם.

בר כוכבא

אוֹ אֶחָד בָּחוּר הָיָה

וְאַתְּ אֲהַבְתִּיו?

חביבה [מושכת בכתפיה]

אֶת מִי?

בר כוכבא

אֶת מִי, אֶת… אוֹתוֹ!

חביבה

אֲנִי? לֹא, לֹא אָהָבְתִּי.

בר כוכבא

אָהַבְתְּ! אָהָבְתְּ!

חֲבִיבָה, אֱהָבִינִי, אֱהָבִינִי, אוֹתִי.

חביבה

עַל שׁוּם מָה?

בר כוכבא

עַל שׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

חביבה

חַה-חַה! חַה-חַה!

בר כוכבא

מַה תִּצְחָקִי?

חביבה

וְכִי…

וְכִי אַתָּה אוֹהֵב?

בר כוכבא

אוֹהֵב.

חביבה

אוֹתִי? אוֹתִי?

בר כוכבא

אַך אוֹתָךְ.

חביבה

אֶת הַשֹּׁמְרוֹנִית?

בר-כוכבא

אוֹתָךְ.

חביבה

אֶת הַכּוּתִית?

בר-כוכבא

אוֹתָךְ.

חביבה

שַׂר בּיִשְׂרָאֵל –––

בר-כוכבא

אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.

[תופס בה]

אַתְּ… חֲבִיבָה

אַתְּ…

חביבה

חַה-חַה, הוּא מִן הַזְּרִיזִים.

בר-כוכבא

אַתְּ, חֲבִיבָה…

חביבה

סוּר!

[היא נאבקת עמו, הוא מושכה אל הספה, היא תופסת את הפגיון, בר-כוכבא תופס בשמאלו בפגיון, פוצע את כפו, ומרפה ממנה]

בר-כוכבא

אַה, אוֹי!

[שניהם נושמים בכבדות, הדם נוטף על הקרקע]

חביבה

הַמָּיִם! אֵיפֹה מָיִם?

בר-כוכבא

לָמָּה?

חביבה

שִׂים בָּם הַכַּף, ואַחַר אֲנִי אֶחֱבשׁ,

הֲיִכְאָב?

בר-כוכבא

יִכְאָב.

חביבה

יִכְאַב מְאֹד?

בר-כוכבא

לֹא, אֲבָל,ּ

עוֹד טוֹב כִּי שְׂמֹאלִי הִיא, וּשְׁתֵּי אֶצְבְעוֹתָי.

חביבה [אוחזת בכפו]

מָה רַב הַדָּם! וּבַמֶּה לַחֲבשׁ? מַטְלִית?

[קורעת מחלוקה מטלית]

וּמַיִם אֵי? הַגֵּד: אֵי מָיִם.

בר-כוכבא

שָׁם הָצַפַּחַת. – שָׁם!

[מביאה את הצפחת, שניהם מתבוננים בה]

חביבה

דָּם! דָּם! מְלֵאָה הַצַּפַּחַת דָמִים.

בר-כוכבא

בְּוַדַּאי, עַד גוּּף הָעָצֶם.

חביבה

וְזֹאת אָנִי…

בר-כוכבא

לֹא אָתְּ! אֲנִי תָפַסְתֵּי כֵּן בַּלַּהַב.

פּגְיוֹנִי חַד, הֲלֹא, חֲבִיבָה?

חביבה

חַד.

הַבֵּט, הַדָּם קוֹלֵחַ… כְּנָחָשׁ קָטָן

וְאָדֹם, אָדֹם, לְאִטּוֹ הוּא מִתְפַּתֵּל.

בר-כוכבא

הַדָּם כְּבָר אֵינוֹ שׁוֹתֵת.

חביבה

תֵּן וְאֶחֱבשׁ.

הוֹי, אֵלִי, אֵלִי, חִתּוּך עָמֹק-עָמֹק.

עַד גּוּף הָעֶצֶם – יַעֲלֶה אֲרֻכָה?

בר-כוכבא

בְּוַדַּאי יַעֲלֶה.

חביבה

אַך הָס! עֲמֹד

ואַל תָּזוּעַ, פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ, שִׁמְעוֹן!

לֹא, כִּי לֹא כָך! הַדָּם עוֹדֶנּוּ שׁוֹתֵת.

אֲלֻנְטִית יֵשׁ?

בר-כוכבא

אֲלֻנְטִית? יֵשׁ. פֹּה יֵשׁ.

חביבה

אֵי הָאֲלֻנְטֵית, פֹּה הִיא. רְחֵימָאִי.

[שניהם עסוקים בחיבוש הפצע]

[המסך נופל]

מעמד רביעי

[אולם גדול. עדה גדולה באולם: אנשים ונשים, זקנים וצעירים, תלמידי חכמים והדיוטות, חיילים. באולם בימה]

[נכנסים שניים]

האחד

לְאָן אָנוּ בָאִים?

השני

אל הָאֲסֵפָה?

האחד

לְאָן?

השני

למָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי אָדָם

מתְאַסְּפִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה הֵם סְבוּרִים.

הראשון

מִי? מִי הַסְּבוּרִים?

השני

בְּנֵי-אָדָם

הראשון

מִי?

השני

הָעֵדֶר אֲשֶר תְּיָשָׁיו בְּנֵי-אָדָם.

[עוברים]

[נכנסים שניים אחרים]

הראשון

נָחִישָׁה, אָחִי! כִּי יוֹם בְּשׂוֹרוֹת לָנוּ.

השני

שָׁמַעְתִּי, כְּבָר שָׁמָעְתִּי.

הראשון

וְיֵשׁ לִשְׁמֹעַ.

השני

שׁוּב נִגְּפוּ הָרוֹמָאִים? נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה.

הראשון

הִסְכַּנּוּ כְבָר לְמוֹ אֵלֶּה! מָתַי שָׁלוֹם?

כִּי בָאָה עֵת.

השני

הֲלֹא מַה טּוֹב, אִם נִכְרֹת

בְּרִית שָׁלוֹם עַתָּה – כִּי נָצַחְנוּ ּ– לֹא?

הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ – עַתָּה

עֵת לִקְרֹא שָׁלוֹם.

הראשׁון

כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם בְּכָךְ.

השני

לֹֹא כֵן קַנָּאִים… הֵם וְרַבִּי עֲקִיבָא

וְכָל הָאִסְטְרַטְיָא…

האחד

הַס! הֵם בָּאִים, הָס!

[עוברים]

[נכנסים חיילים]

חייל ראשׁון

שׁוּב נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה…

חייל שני

וְעוֹד נִכְבּשׁ.

חייל ראשׁון

עוֹד יֵשׁ מַה לִּכְבּשׁ

חייל שני

אֶת יְרוּשָׁלָיִם!

חייל ראשׁון

גַּם אֶת יְרוּשָׁלָיִם. וְעוֹד נִזְכֶּה

וְנִרְאֶה בְמוֹנִיטִין זֶה: לְחֵרוּת.

יְרוּשָׁלָיִם.

[ניגש אחד העם]

אחד העם

אֵיזֹה מְצוּדָה כָבָשׁוּ?

שני

מִי עָלָה עַל המְּצוּדָה?

שלישי

שִמְעוֹן?

חייל ראשׁון

שִמְעוֹן!

אחד העם

בֶּן חַיִל זֶה!

חייל שני

אֵין-עוֹד כְּמוֹתוֹ.

חייל ראשון

שִמְעוֹן

מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת בְּאַחַת

מֵאַרְכֻּבּוֹתָיו – כָּךְ– וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג

בָּהֶן ּכַמָּה נְפָשׁוֹת.

אחד העם

פִּלְאֵי פְלָאוֹת.

אַל תִּשְׁלֹט עַיִן-רָעָה בּוֹ.

[עוברים]

זקן

עוֹד מְעַט וְנִפְרֹק

עֹל אֱדוֹם

צעיר

כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, אַבָּא.

זקן

כֵּן, כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, בְּנִי.

צעיר

נַחֲזִיק בַּמִּלְחָמָה.

זקן

כֵּן, נַחֲזִיק… אֲבָל גַּם הַשָּׁלוֹם טוֹב.

הַשָּׁלוֹם והַמִּלְחָמָה יָרְדוּ כְרוּכִים

לָעוֹלָם.

צעיר

עַד רִדְתָּה.

זקן

כֵּן, בְּנִי, כֵּן – עַד רִדְתָּה.

[עוברים]

[נכנס בר-כוכבא]

קולות קוראים

הַס! הִנֵה שִמְעוֹן! – הִנֵה שִמְעוֹן – הָס!

אשה א

מַה יָּפֶה שִמְעוֹן זֶה!

אשה ב

מַה יָּפֶה, שׁוּרִי.

אשה א

כְּיוֹסַף בִּשְׁעָתוֹ.

אשה ב

כְּיוֹסֵף.

אשה א

בְּרוּכִים.

שָׁדַיִם, שֶהֵנִיקוּ כְגוֹן זֶה.

אשה ב

וּמִי לִימִינוֹ?

אשה א

זֶה?

אשה ב

הַלָּה.

אשה א

בַּר-דְּרוֹמָא הוּא.

אשה ב

עוֹד יָפֶה הוּא מִשִּמְעוֹן

אשה א

לֹא, כִּי שִמְעוֹן.

אשה ב

מְבִינָה אָתְּ.

אשה א

כְּלוֹם אַתְּ הַמְּבִינָה?

אשה ב

אָתְּ…

[עוברות]

אשה ג

אֲבָל כִּי יָפֶה הוּא!

אשה ד

מַה יֶּשׁ בּוֹ יֹפִי?

אֵינֶנּוּ יָפֶה כְּלָל וּכְלָל.

אשה ג

מְאֹד!

אשה ד

כָּמֹהוּ כַּמָּה אִכָּה בְּשׁוּקָא.

כָּמוֹך כְּאוֹתָה כּוּתִית.

אשה ג

אֵיזֶה כוּתִית?

אשה ד

זוֹ– בַּת הַכֹּהֵן הַשֹּׁמְרוֹנִי, זוֹ.

אשה ג

מָה?

מַה לּוֹ וְלַכּוּתִית?

אשה ד

וְכִי לֹא יָדָעַתְּ?

אשה ג

יוֹנָתִי, נָא הַגִּידיִ לי, סַפֵּרִי; לֹא יָדָעְתִּי.

[עוברות]

קולות

יְחִי הַמַּצְבִּיא! – יְחִי שִמְעוֹן! יֶחִי! חֲזַק, חֲזָק!

יְחִי פוֹדֵנוּ מוֹשִׁיעֵנוּ! מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!

[נכנס עקיבא עם עוד חכמים]

קולות

עֲקִיבָא! הַס! רַבִּי עֲקִיבָא! רַבִּי עֲקִיבָא, אָבִינוּ,

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָיו! יְחִי עֲקִיבָא!

כְּמַלְאַךְ אֲדֹנָי אַתָּה בְתוֹכֵנוּ!

תלמיד חכם א

הִנֵּה רַבִּי עֲקִיבָא… הִנֵּה הַקֵּרֵחַ.

תלמיד חכם ב

אֵיךְ נִשְׁבָּה לְבֵין עַכּוּ"ם גְּדוֹל הַדּוֹר?

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמָן שֶׁמַּזְקִינִים

דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם.

תלמיד חכם א

מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.

[עוברים]

יהושע הגרסי

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, רַבִּי!

ר' טרפון

כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים!

[עוברים]

קולות

הַס! הָס! – הַמַּזְכִּיר עוֹמֵד.

הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לוֹמַר – בְּבַקָּשָׁה, הָס!

הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לְדַבֵּר –הַס, רַבּוֹתָי.

רַבּוֹתַי, הָס!

[המזכיר עולה על הבימה]

המזכיר

רַבּוֹתַי, בֵּית יִשְׂרָאֵל!

הַיּוֹם תִּמָּלֵא שָׁנָה לְמִיּוֹם בּוֹ

הָכְרְזָה חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל, יוֹם

בּוֹ גָזְרוּ אֹמֶר רָֹאשׁי כָל הַגְּדוּדִים

וַיַּעֲשׂוּ אֲגדָּה אַחַת וְנִשְׂבָּעוּ:

מִלְחָמָה בִּבְנֵי אֱדוֹם עַד כַּלּוֹתָם

מִתַּחַת שְמֵי יְהוּדָה. שִׁשִּׁים שָׁנָה

הָיִינוּ עַבְדֵי רוֹמָא, זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה

שֶׁחָרַב בֵּית-הַבְּחִירָה, וְהַר הַבַּיִת – שָׁמֵם.

עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי רוֹמָא.

נִכְנָעִים לַמַּשְׁגִּיחִים – וְהַיּוֹם

מִלְבוֹא יָם-יָפוֹ וְעַד הַיַּרְדֵּן לָנוּ

חֲמִשִּׁים עָרֵי מִבְצָר וּסְתָם מְצוּדוֹת¹¹

מֻקָּפוֹת חוֹמָה, נֶשֶׁק וּמַכֹּלֶת,

בַּגָּלִיל וּבִיהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן –

חֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת עָרִים

הַפְּרָזִים והַכְּפָרִים, שְׁלַל מִלְחָמָה,

אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב.

מַכֹּלֶת, נֶשֶׁק, כֵּלִים, בַּלִּיסְטְרָאוֹת,

לִגְיוֹנוֹת רוּפוּס נִגְּפוּ וְלֹא עָמְדוּ

בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלִגְיוֹנוֹת חֵיל-

מַרְקֶל נְסוֹגִים אָחוֹר וּנְמוֹגִים

מִפְּנֵי אִסְטְרַטְיָא קְדוֹשָׁה, הַמְחָרֶפֶת

אֶת נַפְשָׁהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל תּוֹרָתוֹ

בִּידֵי מַצְבִּיאָהּ שִמְעוֹן.

קולות

יְחִי שִמְעוֹן, יֶחִי; וְיִנּוֹן שְׁמוֹ לְעוֹלָם!

שִמְעוֹן יֶחִי!

המזכיר

וְהִנֵּה עַתָּה, שָׁב בַּר-דְּרוֹמָא, שָׁב

מִלְּכֹד אֶת מְצוּדַת עֹז – טוּר-מַלְכָּא.

קולות

בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי! – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!

הַשָּׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִחְיוּ! – יִחְיוּ! יִחְיוּ!

המזכיר

וְיַד הַשָּׂרִים עוֹד נְטוּיָה, וְחַרְבָּם

לֹא תָשׁוּב עַד לְכֹד יְרוּשָׁלָיִם

עַד יֵשׁ רוֹמָאִי אֶחָד בְּכָל יְהוּדָה.

[מחיאות כפיים רועשות]

קולות

תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ עִיר! טוּר-מַלְכָּא!

בְּשָׁנָה אַחַת כָּךְ! כָּעֵת יֵש לִקְרֹא שָׁלוֹם! שָׁלוֹם,

שָׁלוֹם! – עַד כְּלוֹתָם! – שָׁלוֹם! עַד רִדְתָּהּ!

כִּי, אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי? – הַס, רוֹדְפֵי שָׁלוֹם!

לְחֵרוּת צִיּוֹן! כַּלֶּךְ לְךָ, רוֹדֵף שָׁלוֹם! לִקְרֹא שָׁלוֹם!

לְמִי? הוֹי, מוּגֵי לֵב – הוֹי, חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִדְרָש!

החיילים

בָּרוּךְ אֲדֹנָי צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי

לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי,

מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי¹²

[רבי עקיבא קם ממושבו ועולה על הבימה]

קולות

רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה! – עֲקִיבָא רוֹצֶה

לִדְרשׁ! הַס, הָעָם! יְחִי עֲקִיבָא – יִחְיֶה שִמְעוֹן!

יִחְיוּ שְׁנֵיהֶם!

עקיבא

אַחֵינוּ, יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! אֲפִלּוּ חֶרֶב וָדָם בָּאָרֶץ,

מְנֻחָם אֲנִי בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד וְהנִּצָּחוֹן שֶׁנָּחָלְנוּ. לֹא

שֶׁאָנוּ חֲכָמִים – יֵשׁ חֲכָמִים מִמֶּנּוּ, לֹא שֶׁאָנוּ

גִבּוֹרִים – יֵשׁ גִּבוֹרִים מִמֶּנּוּ; לֹא שֶׁאָנוּ הָרַבִּים

יֵשׁ רַבִּים מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים

אֶת הַתּוֹרָה –תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַכִּירִים אֶת

הַתּוֹרָה –עַם הָאָרֶץ מֵאַיִן מַכִּירִים? הָאֲנָשִׁים

מַכִּירִים אֶת הַתּוֹרָה – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן

מַכִּירִים? וְאִם בִּשְׁבִיל עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ– כַּמָּה

אֻמּוֹת בָּעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל

מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ אֶלָּא למַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,

וּלְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ,

לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וּלְהָקִים אֶת הַשְׁבוּעָה

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ; וּלְקַיֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר

דִּבֶּר בְּפִי נְבִיאָיו לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת שְׁמֵנוּ מֵעַל

פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּמִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר אֲדֹנָי

מִירוּשָׁלָים. וּלְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי משֶׁה

עַבְדּוֹ: דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל;

וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה

אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל

עֹשֶׂה חָיל.

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּאדֹנָי, הִנֵּה מְשִׁיחַ אֲדֹנָי

מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵנוּ!

[יוחנן בן-תורתא ושאר החכמים קופצים ממקומם]

שִׁמְעוֹן בְּנִי! לֹא שִׁמְעוֹן יֵאָמֵר

עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם בַּר-כּוֹכְבָא, כִּי שָׁרִיתָ עִם

אֱדוֹם ותּוּכָל.

בָּרוּךְ אַתָּה, בַּר-כּוֹכְבָא, לַאדֹנָי!

בָּרוּךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁחָלַק

מִכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְבָשָׁר וָדָם,

יְחִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

[משתחווה לעומתו, כל העם קמים ומשתחווים לבר-כוכבא; בר-כוכבא קם ומשתחווה לכל ארבע רוחות השמים]

ר' יוחנן בן תורא

עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָא!

קולות

הָס! הַס, הָרַבִּי – מֵאֲדנָי יָצָא הַדָּבָר!

יְחִי בַר-כּוכְבָא! יְחִי עֲקִיבָא! יְחִי מֶלֶךְ

הַמָּשִׁיחַ! – יִחְיוּ שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶך, אֲשֶׁר הַבַּיִת

נָכוֹן עֲלֵיהֶם!

ר' יוחנן בן-תורתא

אִם אֲדֹנָי לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!

בר-דרומא

הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהֵים

בְּצִבְאוֹתֵינוּ!

קולות

הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר-דְּרוֹמָא! פִּיו הִכְשִׁילוֹ! עֲקִיבָא,

הֲשָמָעְתָּ? –עֲקִיבָא!

חיילים

לֹא, לֹא הִכְשִׁילוֹ! לֹא יִסְעֹד ולא יִסְכֹּף! לא יִסְעֹד

ולֹא יִסְכֹּף!

[קול חצוצרות]

[העם נפוץ אחד אחד, חבורות נשארות באולם.

חביבה

מתקרבת אל בר-כוכבא מכוסה בצעיף]

חביבה [בלחש]

הוֹי, שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן! שְׁמַע נָא, שִׁמְעוֹן

בר-כוכבא

מִי אָתְּ?

חביבה

אֲנִי חֲבִיבָה, כְּלוּם לֹא תַּכִּיר?

בר-כוכבא

הַאַתְּ חֲבִיבָה? תַּחַת צְעִיפֵךְ אָתְּ!

חביבה

וּכְלוּם אֶת קוֹלִי לֹא הִכָּרְתָּ?

בר-כוכבא

לָמָּה תִתְכַּסִּי?

חביבה

יַעַן

יָרֵאתִי שֶׁמָּא קַנָּאִים פּוֹגְעִים בִּי.

בר-כוכבא

אַתְּ, אַל תִּירָאִי, לֹא יִפְגַּע אִישׁ בָּךְ, בְּיַלְדָּתִי.

חביבה

אַף הִתְחַפַּשְׂתִּי, הִתְפָּרַקְתִּי עֶדְיִי

וְדֶרֶךְ הַסִּמְטָאוֹת רַצְתִּי וְנַחְבֵּאתִי לָבוֹא.

נֶחְפַּזְתִּי רַצְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים

בִּשְׁבִיל לִרְאוֹתְךָ, מָה אֻשַּׁרְתִּי, שִׁמְעוֹן.

הַנְּעָרוֹֹת בָּאוּ וְהִגִּידוּ לֵאמֹר:

הַיּוֹם יִמָּשַׁח שִׁמְעוֹן לְמָשִׁיחַ.

אֵיךְ הֵם יָגִילוּ לְךָ, אֵיךְ יֶאֱהָבוּךָ.

כִּכְבוֹד מְלָכִים כְּבוֹדְךָ כְּבָר, הֲלֹא?

הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִּי – מָה אֻשָּׁרְתִּי.

בר כוכבא

הַשְׂמֵחָה אַתְּ לִכְבוֹדִי – וְכִי בֶאֱמֶת

אוֹהֶבֶת אַתְּ לִי?

חביבה

שִׁמְעוֹן! וְאֵיךְ?

בר-כוכבא

אָמַרְתִּי

כִּי אַךְ… משּׁוּם… בְּעַל כָּרְחֵךְ אַתְּ לִי.

חביבה

הוֹי שִׁמְעוֹן, וְכִי כָךְ?

בר-כוכבא

אֲחוֹתִי כַלָּה.

חביבה

לֹא! כִּי רְאֵה אֶת גִּיל הָעָם וּשְׂשׂוֹנוֹ.

הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִי, מָה אֻשּׁרְתִי!

בר-כוכבא

מָה

הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר בְּעֵינַיךְ, יַלְדָּה?

חביבה

כִּי עַתָּה וַדַּאי תִּפְרשׁ מִמֶּנִּי.

בר-כוכבא

וּמִשּׁוּם מָה? לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד.

חביבה

לֹא, כִּי נִפָּרֵד – אַתָּה הַמָּשִׁיחַ,

נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, בַּיִת לְךָ תִבְנֶה.

מֶמְשַׁלְתְּךָ תִכּוֹן, וּבָנֶיךָ יִירָשׁוּ.

בר-כוכבא

לֹא, אִשְׁתִּי אָתְּ.

חביבה

אֲנִי הַכּוּתִית?!

בר-כוכבא

אָתְּ.

חביבה

וּפְרוּשִׁים מָה הֵם יֹאמֵרוּ?

בר-כוכבא

פְּרוּשִׁים? לֹא כְלוּם.

רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בָּנְתָה אֶת בֵּית-יִשָׁי.

וְעוֹד יֵשׁ עֲקִיבָא, וְהִנֵּה הוּא מִתְקָרֵב.

[חביבה מתכסה בצעיף]

חביבה

תֵּכֶף, תֵּכֶף אֲנִי הוֹלְכָה, שִׁמְעוֹן,

הֲלֹא הַבַּיְתָה תָסוּר ––– וְאִם גַּם תְּאַחֵר,

חֲבִיבָה לְךָ מְחַכָּה – כָּל הַלַּיְלָה

תְּחַכֶּה לָךְ.

[הולכת]

בר-כוכבא

בְּוַדַּאי אָבֹא.

[אל עקיבא]

אַבָּא!

עֲקִיבָא אָבִי, יֵשֵׁב פֹּה לִימִינִי.

[עקיבא יושב]

עקיבא

שִׁמְעוֹן, אַשְׁרַי שֶׁרְאִיתִךָ בְכָךְ

בר-כוכבא

כֹּל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּך, מִיָּדְךָ אָתָּה,

וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ – לְךָ, רַבִּי עֲקִיבָא.

הָיִיתָ לִי לְאָב, נִהַלְתַּנִי תָמִיד

בְּמוֹ עֲצָתְךָ וְהוֹרֵיתָ דַרְכִּי;

מֵרוּחֲך עָלַי אָצָלְתָּ. לִבְּךָ

הוּא הָרָה וְהָגָה אֶת גְּדָל פָּעֳלֵנוּ,

אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא גַם הִתְוָה דֶרֶךְ,

נַגִּיעַ בּוֹ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַתָּה

בְּשִׁמְךָ זֶה הַטָּהוֹר וְהַנָּאוֹר

קִדַּשְׁתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלָכְנוּ.

עקיבא

לֹא, שִׁמְעוֹן בְּנִי, שָׁוְא הַחֲלוֹם – לֹא הָיָה

וְלֹא לָבַשׁ בָּשָׂר וְלֹא נָטַף דָּם.

אַךְ חֶזְיוֹן הֶבֶל – הֶזְיוֹן נָשָׂא רוּחַ,

אַךְ מִשְׂחַק תַּעְתּוּעֵי-מֹחַ.

עַד אִם הַסִיעַ חָרָשׁ אֶת אֲרִיחָיו

לֹא נִבְנֶה בָיִת, חֶזְיוֹן אַרְדִּיכַל הוּא.

אִם אַרְדִּיכַל אֲנִי הָיִיתִי, אַתָּה

הַבַּיִת תִּבְנֶה – אַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.

ואִם נַבְקִיעַ אָנוּ פֶּרֶץ רִאשׁוֹן

בְּהֵיכַל רוֹמָא – וְנִבְעוּ כָל מַצְפּוּנוֹתֶיהָ,

וְתִבָּקַע כַּאֲשֶׁר תִּבָּקַע כּוֹס שֶׁל זְכוּכִית,

וְיָצָא כָל הָעוֹלָם לְחֵרוּת,

מֵעַבְדוּת בְּנֵי-הַזְּאֵבָה – וְגַם אָנוּ, –

אָז אָשׁוּב, אֶגַּשׁ שׁוּב אֶל הָעֲבוֹדָה,

שׁוּב אַרְדִּיכַל – אַךְאַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.

וּבְהַרְחִיב לָנוּ נִדְרֹש ׁאֶת הַתּוֹרָה

לֹא בַעֲליּוֹת שֶׁל בֶּן-גּוֹרְיוֹן, וְלֹא

מִתּוֹךְ כַּוָּנוֹת יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי.

אַרְבָּעָה אָנוּ נִכְנַסְנוּ לַפַּרְדֵּס:

אֲנִי, בֶּן עַזַּאי, וּבֶן זוֹמָא וְאַחֵר.

אֲרָזִים אַרְזֵי אֵל בַּפַּרְדֵּס. רֹאשָׁם

בּוֹקֵעַ שְׁחָקִים וְשָׁרְשָׁם מוֹסְדוֹת-תֵּבֵל.

בֶּן עַזַּאי מֵת, בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגָּע,

בַּנְּטִיעוֹת קִצֵּץ בֶן אֲבוּיָה, אַךְ

אֲנִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר יָצָא בְשָׁלוֹם.

הֲתֵדַע בְּשַׁלָּמָה? שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה

הֵם נִכְנְסוּ וּבְיָדָם – אֱמוּנָתָם,

וְאֶת הָאַהֲבָה לֹא יָדְעוּ – הֵם.

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה… לְכָל הָעָם,

לְכָל הַנִּבְרָא בְצֶלֶם… לְכָל הָעוֹלָם.

פִילוֹסוֹף אֶחָד הָיָה – אַפְּלָטוֹן,

מֵחַכְמֵי עוֹלָם וַחֲסִידָיו בְּיֹפִי,

הוּא יָדַע סוֹד הָאַהֲבָה, –הוּא!

וְהֵם לֹא יָדָעוּ! בְּתוֹרָתָם חָיוּ.

הַפַּרְדֵּס נָאֶה – נָאֶה – גַּן אֲדֹנָי

בְּתוֹךְ הַזֻּהֲמָה הַיְּוָנִית וְהָרוֹמִית

וְחָכְמָה בוֹ, וּמֶחְקְרֵי-עַד וָיֹפִי,

בֶּן עַזַּאי מֵת וְלֹא יְשַׁקֵּר בְּנִצְחוֹ,

בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְלֹא עָמַד – נִפְגָּע,

אֱלִישָׁע הֻכָּה בַסַּנְוֵרִים, שׁוּב

לֹא רָאָה אֶת גַּן אֲדֹנָי מַה יָּפֶה;

אֲבָל אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַגָּן;

אֲנִי אָהַבְתִּי אַהֲבָה רַבָּה, – לוּלֵא

הָאַהֲבָה לֹא בָאתִי עַד הֲלוֹם!

אָהַבְתִּי אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הָאָרֶץ

וְאֶת הָעָם – וּמְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,

מְצוּדָת-פֶּלֶד לָנוּ זֹאת הַתּוֹרָה

כְּמְצוּדָה צָרָה, זְעוּמָה וַחֲסֻנָּה,

וּבְנוּיָה אַבְנֵי שָׂדֶה וְאַבְנֵי גִיר,

עַל אָשְׁיוֹת סֶלַע וחֲשׁוּקֵי-בַרְזֶל;

הֵיכָלוֹת בּוֹנִים שַׁיִשׁ וְאַבְנֵי גָזִית!

לְהֵיכָל שְטוּף הָאוֹר גַּם נַהַפְכֶנָּה,

לְהֵיכַל פְּלָאִים – לְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.

הֵן חִידוֹת סְתוּמוֹת לְךָ דְבָרַי, שִׁמְעוֹן,

אֲני לְךָ אַחֲוִירֵם עוֹד, בַּר-כּוֹכְבָא,

בְנֵה אַתָה מְצוּדָה, הָקֵם הֵיכַל נוֹי,

וְנִטַּע סָבִיב לוֹ גַּם גַּן גַּם פַּרְדֵּס!

[משתחווה לעומתו ויוצא]

בר-כוכבא

אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ! עַד

הֲלוֹם נָחַנִי כּוֹכַב אוֹר זוֹרֵחַ.

כְּלוּם בִּשְִׁבִיל זֶה עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אָבִי?

עֵת נַסְתִּי הֶרָה עִם אֲחֻזַּת רֵעָי.

אַיֵּכֶם, רֵעַי, אֵיפֹה אַתֶּם? כֻּלְכֶם

נְפַלְתֶּם בְּחֶרֶב אֱדוֹם… רַק אֲנִי

הָאֶחָד אֲשֶׁר אֱלֹהִים נְצָרַנִי

לִגְדוֹלוֹת, כִּי לָהֶן נוֹצַרְתִּי בְגִיחִי

מֵרֶחֶם אִמִּי. אִמִּי, לֹא זָכִית

לִרְאוֹתי בְכָךְ, לרְאוֹתִי בְּהַדְרַת מֶלֶךְ

וְעַל לַהַב סֵיפִי חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל.

עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, עוֹד המְּלָאכָה רַבָּה.

יְרוּשָׁלַים, עֵבֶר-הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל-הַגּוֹיִם –

אֶת כֻּלָם אֶאֱסֹף, וִיהוּדָה תִּשְׁכֹּן

לָבֶטַח כְּבִימוֹת דָּוִד וּבֵית חַשְׁמוֹנָאִים

מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע, לִי יְכַחֲשׁוּ

פַּרְלָמֶנְטוֹרֵי רוֹמָא, שְׁלִיחֵי פַרְתִּים.

עֲקִיבָא, אֲנִי אֶבְנֶה, אֶבְנֶה בָיִת.

אֶת בֵּית הַבְּחִירָה וְאֶת בֵּית- שִׁמְעוֹן – שְׁנָיִם.

[המסך נופל]

עלילה רביעית

מעמד ראשון

[מחנה רומאים. מועצה באוהל המצביא. כל שרי הצבא עומדים]

המצביא

וּבְטֶרֶם נִפָרֵדָה אֹמַר שׁוּב:

סֻגְּרָה הָעִיר, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא;

וּבְאַסְמֵיהֶם שֶׁבֶר וְגַם לַבְּעִיר.

אֵין זֹאת כִּי לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לֶאֱרֹב;

וְדֶרֶך הַמִּנְהָרוֹת יוּבָא לָמוֹ.

וְלוּ יָדַעְנוּ דַרְכָּם זוֹ הֲלֹא

זֶה כְבָר נִלְכְּדָה בֵיתָר הַמְצֻיֶּנֶת,

וְסוֹף הַמִּלְחָמָה בָּא.

מטלוס

וּצְרִיכִים אָנוּ

לִמְרַגְּלִים, אַךְ לִמְרַגְּלִים.

המצביא

לִמְרַגְּלִים, הֵן.

אַך מִי הֵם?

רופוס

סוּרִי, כוּשִׁי, אוֹ אֱדוֹמִי –

הַכֶּסֶף יַעֲנֶה הַכֹּל, אַךְ לֹא לְקַמֵּץ.

המצביא

לֹֹא, יֵלֵךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב,

מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִינוֹ, בֶּן-הַנֵּכָר

מִמֶּנּוּ יִקְשֶׂה, כִּי לֹא יֵחַד בִּקְהִלָּתָם.

שֹׁמְרוֹנִי, כּוּתִי נִשְׁלָח.

שר אלף

אַךְ לֹא אֵלֶּה!

מטלוס

גַּם הַשֹּׁמְרוֹנִי, גַּם כָּל אֵלֶּה

הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ צָלוּב, אֵין בֵּינָם

לְבֵין הַיְּהוּדִי וְלֹא כְלוּם – נִמּוֹלִים כֻּלָּם.

המצביא

אַךְ משּׁוּם זֶה. מֶטֶל! משּׁוּם שֶׁאֵין בֵּין אֵלֶּה

וּבֵין אֵלֶּה וְלֹא כְלוּם. יַקִּירִי, וַדַּאי כְּבָר

רָאִיתָ שַׁחַל וְעוֹרֵב עַל מַפֶֹּלֶת?

וּצְבוֹעַ וְכֶלֶב כְּלוּם יְחַלְּקוֹ עַד?

משּׁוּם שֶׁהֵמָּה קְרוֹבִים גַם יִרְחָקוּ,

וּכְשֵׁם שֶקְּרוֹבִים הֵם, כֵּן תִּגְדַּל תָּמִיד

מַשְׂטֵמָה זֶה אֶל זֶה.

שר האלף

מַשְׂטֵמָה לְדוֹרוֹת

לְכוּתִים וְלִיהוּדִים, וּבִלְבַד

שֶׁיָּאִיר זָהָב למְרַגְּלֵינוּ אֵלֶּה.

אַךְ נִפְלָא הוּא הַשֶּׁמֶשׁ למְאוֹר הַיּוֹם,

וְלַלַּיְלָה אוֹר מִסַּהַר, בְּמַאְפֵּלְיָה

יַחְדֹּרוּן קַרְנֵי זָהָב…

המצביא

וְגַם יֵשׁ

לִי זָקֵן כּוּתִי שָׁם.

אופוס

וּבְכֵן?

המצביא

אַךְ דַּלָּה

הַצֵּידָה אֲשֶׁר בְּפִיו.

רופוס

אַךְ כֶּסֶף, כָּסֶף.

המצביא

נִסִּיתִי.

רופוס

וְלֹא הוֹעִיל?

מטלוס

נַסֵּה עַתָּה

וְאַיֵּם עָלָיו, אֲשֶׁר אִם לֹא יָבִיא

הַשֹּׁוֶה אֶת הַכֶּסֶף – וְנַסְגִּירֶנּוּ

בִּידֵי הַיְּהוּדִים.

קולות

יָפֶה! יָפֶה!

המצביא

שָׁלוֹם.

[יוצאים]

מעמד שני

בבית בר-כוכבא

[השכם בבוקר. הדלתות פתוחות. קול קרנות הרומאים.נכנס בר-כוכבא]

בר-כוכבא

כֵּן, שְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת צָרִים

עַל בֵּיתָר! שָׁלשׁ שָנָׁה וָחֵצִי כְּבָר

לִגְיוֹנוֹת הִקִּיפוּנִי. יוֹם יוֹם תּוּצַר

הָעוּגָה אֲשֶׁר עָגוּ בְּדָרְבוֹנוֹת בַּרְזֶל,

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לִי הָעָם אֶת לַחְמִי,

וּמֵימַי אֵינָם נֶאֱמָנִים לִי.

מַה צַּר לִי, מַה צַּר לִי, וּתְשׁוּעָתִי רְחוֹקָה,

רְחוֹקָה עוֹד מהְיוֹתָהּ אָז – אֲנִי

עִם גְּדוּדַי נֶחְבָּא בַמִּנְהָרָה, אֲשֶׁר

עָשׂוּהָ בִימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, אָז.

הָיִיתִי צִפּוֹר אֲשֶׁר נֶאֱחָזָה

בַּפָּח, ועוֹדָהּ מְפַרְפֶּרֶת בּוֹ,

וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ: עֶרֶב עֶרֶב

וּבֹקֶר בֹּקֶר יִשְׂחֲקוּ קַרְנוֹת-

רוֹמָאִים עַל מִשְׁבַּתִּי, יִלְעֲגוּ לִי:הוֹי

מְשִׁיחָם שֶלׁ יְהוּדִים, עוֹדְךָ פֹה?

מְשִׁיחָם שֶׁל יְהוּדִים… מִי אָנֹכִי?

מָשִׁיחַ! הַמָּשִׁיחַ, – אֵי גְבוּרָתֶךָ?

וְאוּלַי מוֹרֵד בְמַלְכוּת, אֲשֶׁר שִׁחֲקָה

הַשָּׁעָה לוֹ. אוֹי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

הֵם תּוֹקְעִים, תּוֹקְעִים… צִפּוֹר, נוּדִי הָרַךְ,

מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיָה צִפּוֹר – אֶפֶס

הַכֹּל פֹּה הָיָה – שֵׁם וּתְהִלָּה וָכֹחַ,

וְהַכֹּל הָיָה מִקְסַם-כָּזָב בּוֹגֵד…

לֹא הָיָה כָל מָשִׁיחַ – נִדְמֶה

גַּם לִי גַּם לָאֲחֵרִים – וְהֶאֱמִינוּ,

לְרגַע קָט אֲנִי, אֲנִי עָלִיתִי

עַל אוֹתוֹ מִגְדָּל רָם, אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ

אַךְ בְּרוּכֵי אֱלֹהִים… כְּדֵי לָדַעַת,

כִּי לֹא בִשְׁבִילִי נוֹצָר! מוּטָב אֶלֶף

וְאַחַת פַּעַם לְהִוָּלֵד וְלָמוּת

תּוֹלַעַת-אָדָם, בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה,

וְלֹא לְהָרִיחַ בְּטָעוּת – לוּ אַךְ פָּעַם,

מֵרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ אֲשֶׁר יָקְטַר

לֶאֱלֹהִים… הוֹי כֹּתֶל, כֹּתֶל, תַּגִּיד

לִי מִי אָנִי: הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר פָּשַט

הָרֶגֶל לְכָל נוֹשָׁיו, אוֹ אַךְ גַּנָּב

מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא וְלֹא לוֹ. הוֹי כֹּתֶל,

הֲיֶשְׁךָ קָשֶׁה עַד כְּדֵי לְרוֹצֵץ

אֶת רֹאשׁוֹ שֶל מָשִׁיחַ? כֹּתֶל, כֹּתֶל!

מעמד שלישי

בבית בר-כוכבא

[אחדים מראשי הצבא, נערים משרתים, בר-כוכבא ור' אלעזר המודעי]

בר-כוכבא

הוֹי, רַבִּי, יָדְךָ תִכּוֹן עִם רוֹמָאִים!

רִמּוּךָ רוֹדְפֵי שָׁלוֹם כְּאֶת יֶתֶר הַחֲכָמִים.

הֲלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה

גַּם יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא, רַבִּי.

אִם לֹא כְבֶן-קִסְמָא חַכְמֵי יַבְנֶה כֻלָּם?

ולוּ אַךְ מַרְפִּים אֶת יְדֵי הָעָם הֱיִיתֶם,

כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי, וְאוּלָם אַתָּה סוֹד לְךָ

עִם מַחֲנֵה רוֹמָא – וּשְׁלִיחֲך כּוּתִי.

ר' אלעזר

אַל תִּרְגַּז, בְּנִי; אַל תִּרְגַּז, בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא,

הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שְׁמוֹנִים וְלַגְּבוּרוֹת.

מַה לִּי בְעוֹלָמִי פֹּה – כִּי אִם תְּפִלָּתִי,

בְּשַׂקִּי וּבְתַעֲנִיתִי אֲנִי עָסוּק,

מִתַּחַת סֵבֶל הַטּוֹטֶפֶת רֹאשִׁי יִשָּׂח;

וּלְעִסְקֵי קְרָב וּמְדִינָה לִבִּי כְבָר לֹא אָשִׁית.

בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא, שׁוּב עַל דְּבָרַי אֲנִי חוֹזֵר:

שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי כְּדַרְכִּי יוֹם יוֹם – פִּתְאֹם

קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה. כְּשֶׁהִפְנֵיתִי לִשְׁאֹל

וְאָמְרוּ לִי: שֹׁמְרוֹנִי לָחַשׁ מַה שֶּׁלָּחַשׁ

עַל אָזְנִי בִּתְפִלָּתִי.

בר-כוכבא

וּמַה לָּחָשׁ?

אֵין רַבִּי אֶלְעָזָר רוֹצֶה לוֹמַר?

ר' אלעזר

עַד שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִי גַּם לֹא יָדַעְתִּי,

כִּי לָחָשׁ.

בר-כוכבא

דּוֹדִי אֵינוֹ רוֹצֶה

אֲשֶׁר יִתְפּרְסְמוּ מִסְתּוֹרִין מֶלֶךְ.

ר' אלעזר

מַה לִּי וּלְמִסְתּוֹרִין?

בר-כוכבא

רַבִּי רוֹצֶה

וְיִמְסֹר מְדִינָה זוֹ לְיַד אַדְרִיָּנוּס.

ר' אלעזר

וְאֶמְסֹר מְדִינָה? בְּנִי, בַּר-כּוֹכְבָא!

בר-כוכבא

זָקֵן, וְאוֹתוֹ כוּתִי אַתָּה מַכִּיר?

ר' אלעזר

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הוּא אֲחִי חֲבִיבָה.

בר-כוכבא [במבוכה]

וּמַה שֶׁלָּחַשׁ תֹּאמַר?

ר' אלעזר

בְּנִי, לֹא שָׁמַעְתִּי,

אַךְ יַגִּיד הוּא אֶת אֲשֶׁר לָחָשׁ.

בר-כוכבא

הוֹי…

חֲבָל, כִּי מִהֲרוּ הַנְּעָרִים קְצָת לְהָרִיק

אֶת תַּעֲרוֹתָם – וְלוּ גַם רָצָה עַתָּה

לְהַגִּיד הֵן לְעוֹלָם יִדֹּם, אַתָּה

אֱמֹר עַל מַה נּוֹעַצְתּ עִם שֹׁמְרוֹנִי,

עִם זֶה אוֹיְבֵנוּ אֲשֶׁר בְבֵיתֵנוּ?

ר' אלעזר

נְכוֹנִים דִּבְרֵי בְנִי הֵם, אוֹיְבִים בְּבָתֵּינוּ

וגַם בְּבֵיתְךָ, בְּנִי…

בר-כוכבא

אַךְ דֹּם, הַזָּקֵן!

הוֹי, תַּרְנְגֹלֶת מִתְגַּעְגַּעַת בְּאֵפֶר!

[בועט בו ברגלו]

הֲיָא הֲרִימוּהוּ! כִּמְדֻמַּנִי אֲשֶׁר

בִּשְׁבִילוֹ קָשְׁתָה קְצָת פְּגִיעָתִי. הִיא!

[הנערים נחפזים אל רבי אלעזר]

אחד הנערים

מֵת!

נער שני

הָרַבִּי מֵת.

נער ראשון

הוּא מֵת.

בר-כוכבא

לֹא מֵת,

אֲבָל הִתְעַלֵּף; מִהֲרוּ הַחֲלִימוּהוּ.

[יוצא]

נער שני

אֲבָל מֵת רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי.

נער שלישי

מַהֲרוּ הַיָּיִן.

נער שני

הוּא לָמָּה? מֵת!

[דממה]

נער ראשון

לֹֹא טוֹב, הֲלֹא הֲמוֹן הָעָם בוֹ הֶאֱמִין:

בִזְכוֹתוֹ וּתְפִלָתוֹ עָמְדָה בֵיתָר.

נער שני

לֹא טוֹב! אַךְ הָבָה נוֹצִיאֵהוּ

גַם מִן הַבַּיִת – סֹב

[אוחזים בו ומוציאים אותו בדממה, יתר העם יוצאים אחריהם]

קול מן העם

הוֹי, רוֹעִי הָאֱלִיל, עוֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ

וְעַל עֵין יְמִינוֹ. זְרוֹעוֹ יָבושׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ

כָּהֹה תִכְהֶה.

[ההמון מתאסף]

קולות מן העם

שִׁמְעוֹן, שִמְעוֹן! בַּת-קוֹל הִיא אוֹמָרֶת: אַתָּה

שָׁבַרְתָּ זְרוֹעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמֵּיתָ אֶת עֵין

יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ

תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.

קול אחר

גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת, גָּרָמוּ!

[נכנס בר-כוכבא]

בר-כוכבא

אֵינֶנוּ? אֵין אִישׁ – הַאֻמְנָם?!

מעמד רביעי

חדר בבית בר-כוכבא

[חביבה עסוקה, נכנס שומרוני זקן]

הכותי

חֲבִיבָה בִּתִּי!

חביבה

אַתָּה, אָבִי?

הכותי

וְהוּא?

חביבה

אֵינֶנּוּ יֵשֵׁב אָבִי, שֵׁב.

הכותי

חֲבִיבָה, יֶשׁ מָה חָדָשׁ?

חביבה

אֵין דָּבָר, אָבִי.

הכותי

חֲבִיבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת.

חביבה

דָּבָר לֹא שָׁמָעְתִּי.

הכותי

חֲבִיבָה. צָרִיךְ אֲנִי לָדַעַת

אֶת דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה, אֶת הַנִּקְרָה,

אֲשֶׁר בָּהּ יֵלְכוּ וְיָבִיאוּ שָׁבֶר.

חביבה

וְאֵיךְ זֶה אֵדָע? וּכְלוּם יַגִּיד?

הכותי

אִם תִּרְצִי – תֵּדָעִי; אִם תַּחְפֹּצִי – יַגִּיד.

חביבה

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה…

הכותי

אַתְּ יְכוֹלָה.

[מוציא צמיד]

הִתְבּוֹנְנִי וּרְאִי הַצָּמִיד… זָהָב חָרוּץ,

וְאֵלֶּה אַבְנֵי יְקָר… הַשֹּׁהַם וְהַיַּהֲלוֹם.

טְהוֹרִים כְּטֹהַר מֵי הַדִּמְעָה… חֶשְׂפִּי זְרוֹעֵךְ.

והָאֶצְעָדָה… לְמַלְכַּת שְׁבָא לֹא הָיְתָה

כְּמוֹתָהּ.

[היא לוקחת]

חביבה

כְּלוּם זֶה הַכֹּל?

הכותי

הַכֹּל… עוֹד יֵשׁ מַחֲרֹזֶת

מַרְגָּלִיּוֹת… עוֹד יֶשׁ פֹּה, אַחַת לְאֶחָת…

תָּאֳמֵי דִמְעָה… שִׂימִי לגַרְגְּרוֹתָיךְ…

[היא לוקחת]

חביבה

עוֹד טִפּוֹת דָם הַנִּקְרָשׁ, שׁוּר, עֲלֵיהֶן:

קָחֶם לָךְ, אָבִי.

הכותי

הֵן יָאוֹת לָךְ.

חביבה

וּכְלוּם חָסַרְתִּי תַכְשִׁיטִין? יֶשׁ לִי רָב.

הכותי

חֲבִיבָה, אָנוּ יְכוֹלִים לְאַבֵּד

אֶת כָּל הָעִיר וְאֶת כָּל גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה –

לִנְקֹם נִקְמַת רַבִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה הָרָגוּ.

אֶת נִקְמַת גְּרִזִּים – כִּי אוֹיְבֵינוּ הֵמָּה,

אוֹיְבֵינוּ הֵם מֵאָז מֵעוֹלָם, זִכְרִי

אֶת טֶבַח יְמֵי פוּלְמוּס קִיטוּס –

כִּמְעַט אָבָדְנוּ.

חביבה

עִם חֲלֵב אִמִּי הֵן יָנַקְתִּי, אָבִי,

מַשְׂטֵמַת עַד וְאֵיבַת גְּרִזִּים וּמוֹרִיָּה,

עָלֶיהָ סִפְּרוֹ זְקֵנֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ.

בַּחוּרֵי שׁמְרוֹן רַק עָלֶיהָ חָלָמוּ; נַפְשִׁי

נִשְׁחָטָה מִן הָאֵיבָה. כְּבָר לֹא אוּכַל, אָבִי.

הכותי

חֲבִיבָה, אַךְ הַפָּעַם, הָרוֹמָאִים

יַשְׁמִידוּם כֻּלָּם, יְאַבְּדוּם וְיַכְּתוּם,

אַפַּיִם יִכְרְעוּ לַטֶּבַח, תֶּחֱרַב בֵּיתָר,

וְעָלָה שֶׁמֶשׁ גְּרִזִּים.

חביבה

אֲבָל, אָבִי.

הכותי

חֲבִיבָה, בִּתִּי, בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר,

עוֹד חֹדֶשׁ, שְׁנֵי חֳדָשִׁים – וְלִגְיוֹנוֹת רוֹמָא

יְפשְּׁטוּ עַל חַלְלֵי בֵיתָר, “עִם לָבָן גַּרְתִּי”,

הֲתַפְלִיא חֶרֶב בֵּין יְהוּדָה וְשֹׁמְרוֹן?

וּבַמָּה אִם לֹא בְזֹאת נְכַפֵּר פְּנֵי הָאוֹיֵב,

אִם לֹא בְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַלָּה?

חביבה

בְּרֹאשׁ שִׁמְעוֹן?

הכותי

לֹא, לֹא יָעֵל אַתְּ, וּבֵין בִּרְכַּיךְ

לֹא יכְרַע סִיסְרָא, וְסֶבֶרוּס יִלְכֹּד

גַּם בְּלִי עֶזְרָתֵךְ אֶת הָעִיר, כֻּלָּנוּ

לַטֶּבַח גַּם יַכְרִיעַ עִם מַשְׂטִינֵינוּ.

חביבה

לֹא מִשִּׂנְאָתְךָ, אָבִי, אֶת יְהוּדָה –

מֵאַהֲבָתְךָ אֶת זְהַב רוֹמָא תֹּאמַר.

הכותי

בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, דֹּמִּי, חֲצוּפָה.

אוֹהֶבֶת אַתְּ, אוֹהֶבֶת אֶת בַּר-כּוֹכְבָא,

[היא עושה אות שלילה בראשה]

אֶת לִבֵּךְ לָקַח שֶׁבִי זֶה הַיְּהוּדִי.

לֹא אוֹתוֹ אַתְּ אוֹהָבֶת? בְּשׁוֹקָיו תִּרְצִי?

חֲצוּפָה, כַּלְבָּה… כֶּלֶב אִם לָךְ נָחוּץ,

הַמְעַטִּים הַסַּפָּנִים בִּנְמַל יָפוֹ

שֶׁחֵילָם חָדָשׁ עִמָּם, חֵיל לַנָּשִׁים?

חביבה

אָבִי…

הכותי

כְּכַלְבָּה אֲשֶׁר תַּעֲמֹד, תּוֹחִיל

עַד גְּמַר מִלְחֶמֶת כָּל עוֹגְבֶיהָ, לִהְיוֹת

לְשֵׁגָל לַאֲשֶׁר הַכֹּחַ בְּמָתְנָיו

חביבה

אָבִי,

מִי הִכְנִיסַנִי לְכָאן? – הֲלֹא זֶה אָבִי.

הכותי

לָכֵן כְשֶׁיָּבֹא אֵלַיִךְ הַלָּיְלָה,

וְלָקַקְתְּ מֵעַל כַּפּוֹתָיו כִּתְמֵי דַם סַנְבַלַּט

אָחִיךְ, בְּעוֹדָם חַמִּים.

חביבה

דַּם סַנְבַלַּט!

הכותי

הֲלֹא כִכְבָרָה שָׁם עָשׂוּהוּ.

חביבה

אוֹיָה, אוֹיָה, אָחִי!

הכותי

לִכְלָבִים לְמַאֲכָל הָשְׁלַךְ מֵעַל הַחוֹמָה

אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה רוֹמִים…

חביבה

אֲהָהּ, לִי הָהּ.

הכותי [מאזין אצל הדלת]

נָא, שִׁמְעִי, מִי הַבָּא?

חביבה

הִכָּנֵס לְכָאן.

[שמה עליו את המכסה]

[נכנס בר-כוכבא. מסיר מעליו את חרבו ואת קובעו]

הַאַתָּה?

בר –כוכבא

חֲבִיבָה, יוֹנָה, הִנֵּנִי.

חביבה

אֵחַרְתָּ שִׁמְעוֹן

בר-כוכבא

אֵחַרְתִּי קְצָת.

וּמְאֹד עָיָפְתִּי.

חביבה

שֵׁב אֶל הָאָח.

הֲתֹאכַל מָה? חַכֵּה עוֹד רֶגַע וְאָבֹא.

הַיַּיִן הִנֵּה פה! וְגַם אָבִיא אֶת הַבָּצֵק

וְאֶעֱשֶׂה הַבִּרְיָה, אֲלַבֵּב לְבִיבוֹת, שְׁתֵה!

[יוצאת]

[בר-כוכבא שותה]

בר-כוכבא

נִסְתַּם חָזוֹן וְנָבִיא אָיִן. מִי

וָמִי הוּא אֲשֶׁר אָמַר: אָמְנָם, אַךְ

בִּזְכוּתוֹ-הוּא הָעִיר עוֹמֶדֶת, וּתְפִלָּתוֹ

נִשְׁמַעַת בַּשָּׁמָיִם? פַּחֲדֵי שָׁוְא… יְחוּלוּן

עַל רֹאׁש כָּל אוֹמְרֵי כֵן.

[שותה שוב]

זֶה כַמָּה לֹא יָדַעְתִּי

עַצֶּבֶת מַה הִיא; אַךְ הַיּוֹם תְּקָפָתְנִי.

כַּלֶךְ לְךָ מִמֶּנִּי. זָקֵן מַמְרֶה!

[נכנסת חביבה]

חביבה

פֹּה הַבָּצֵק.

מַה לְּךָ כִּי נֶעְצַבְתָּ, שִׁמְעוֹן?

[שמה את הבצק על האח]

בר-כוכבא

לֹא נֶעְצַבְתִּי, קַר לִי.

חביבה

עַד שֶׁאֲנִי

פֹּה לָשָׁה ומְלַבְּבָה, טְעַם מן הַיָּיִן.

בר-כוכבא

כְּבָר טָעַמְתִּי, יוֹנָתִי.

חביבה

גַם מִיָּדִִי!

אֵין רָע, עוֹד כּוֹס, הֵן תִּשְׁתֶּה, שִׁמְעוֹן?

[נותנת לו כוס]

חַכֵּה, אַלּוּפִי, הִנֵּה מִן הַצָּלִי…

אֱכֹל עַד אִם עָשִׂיתִי הַבִּרְיָה.

[הוא אוכל והיא מוזגת עוד כוס]

אֲבָל גּוֹזָלִי עָצֵב… עָצֵב… אֵי הַתֹּף?

[יוצאת במחול ומשוררת]

[נותנת לו לשתות]

אֵין רָע, עוֹד אֶחָת!

מַה שְּׁלוֹם הָעִיר?

וּשְׁלוֹם הָעָם? זֶה כַמָּה סוֹגְרִים רוֹמִים

עָלֵינוּ אֶת הָעִיר, וַאֲסָמֵינוּ

עוֹד מְלֵאִים, וּמְזָוֵינוּ מְלֵאִים.

הָעָם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה עוֹדוֹ נֶאֱמָן

וּמֵבִיא לַיְלָה שֶׁבֶר לָאָדָם וְלַבְּעִיר.

בר-כוכבא

יוֹנָתִי, וְלוּ בְּבֵיתִי וּפֹה אִתָּךְ

מָנוֹחַ לִי מִטִּרְדַּת קְרָב וְדָמִים.

חביבה

צָדַקְתָּ, שִׁמְעוֹן, צָרִיךְ כִּי תַרְגִּיע,

ולוּ אַךְ פֹּה. עָיַפְתָּ מְאֹד – עוֹד כּוֹס!

הֲלֹא אַךְ אַתָּה מִשְׂגָּב לָנוּ וְלִיהוּדָה,

וְגַם לַיְלָה לִבְָּך לֹא יָנוּחַ – הֲלֹא תִזְכֹּר

הֲשׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּו ֹמִשְׁמָר, אִם הַצּוֹפִים

נֶאֱמָנִים לִפְקֻדָּתָם לשְׁמֹר מִשְׁעוֹל הָרִים

וּמְבוֹאוֹת כָּל הַמְּעָרוֹת וְהַנְּקָרוֹת?…

בר-כוכבא

לוּלֵא מְעָרוֹתֵינוּ, כִּי זֶה כְבָר

חָסַרְנוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נֹאכַל,

כִּי עָרי מִסְכְּנוֹת אֵין לָנוּ, בִּלְתִּי

אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיְלָה עַם הַשָּׂדֶה.

חביבה

מַה טּוֹב, כּיִ שָׁנָה זו ֹאֲסוּמָה; בְּיַד הָעָם

מַכֻּלֶת רַבָּה.

בר-כוכבא

אֲסוּמָה הָיְתָה אַךְ בַּגָּלִיל,

הַנֶּגֶב לָקָה… וְעֵינֵינוּ תְלוּאוֹת

אַךְ לַנֶּגֶב וְהָעֲרָבָה, וְעוֹד רָפָה

שָׁם יַד הָרוֹמִי.

חביבה

אָמְנָם יֹאהַבְךָ

הָעָם מְאֹד וְיַעֲרִיצְךָ כָּכָה,

וְאַךְ בִּשְׁבִילְךָ יְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ

וְיַחְדֹּר הֵנָּה… דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרוֹת.

בר-כוכבא

וְלוּ יָדַעַתְּ – דֶּרֶך הַסַּכָּנָה,

אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה וּבָהָר, בַּנְּתִיבָה

עַל פִּי הַפַּחַת, וּמִתַּחַת – מַחֲנֵה

הָאוֹיֵב… וְהַשּׁוֹמְרִים… וְיֵשׁ שֶׁהוּא עֵר…

בְּמוֹ אֹפֶל וּבַמֵּצַר בְּתוֹךְ הַצִּנּוֹר…

חביבה

בְּתוֹךְ הַמָּיִם?

בר-כוכבא

לֹא, כִּי בַיָּשָׁן אֲשֶׁר חָרַב.

מֵעֵבֶר גֵּיא-הַתְּמָרִים. זוֹ הַבִּרְיָה –

מִי לִמֵּד יָדֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָהּ? טַעְמָהּ

כְּטַעַם בִּרְיָה עָשְׂתָה הוֹרָתִי,

וַאֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ, מִתְלַבֵּט בֵּין בִּרְכֶּיהָ.

[שותה יין]

הוֹי מֶה עָיָפְתִּי.

[נשען אל השלחן ונרדם]

הכותי [יוצא ממחבואו]

כָּעֵת יָדַעְתִּי הַכֹּל, בִּתִּי. אָכֵן

אַתְּ נבוּנוֹת. אַךְ אֶת הַזָּהָב אַצְפִּין אִתִּי,

כִּי מוּטָב יִהְיֶה שָׁמוּר בְּבֵיתֵנוּ,

מִהְיוֹתוֹ פֹה. הוּא יָשֵׁן?

[מוציא פגיון]

אַכֶּה פַעַם

וְלֹא אוֹסִיף. יָדִי רָפָה, פִּגְעִי אַתְּ,

הֲלֹא בַעֲלוּמֶיהָ כַּפֵּךְ.

[תוקע לידה הפגיון]

[הפגיוֹן נופל בשׁאוֹן. הכותי נעלם בפתח]

בר-כוכבא [מתנער]

מִי כָאן? חֲבִיבָה, מִי?

חביבה

אֵין אִישׁ, הֲלֹֹא.

בר-כוכבא [מרים את הפגיון]

לְמִי הַפִּגְיוֹן?

חביבה

הוּא שֶׁלִּי.

בר-כוכבא

אָמַרְתְּ…

חביבה

אָמַרְתִּי לְהַכּוֹתֶךָ.

בר-כוכבא

אַתְּ, חֲבִיבָה?

חביבה

אָנִי! אָנִי! הָרְגֵנִי, וְאִם אָיִן

וְאֶהֱרָגְךָ אָנִי.

בר-כוכבא

אַתְּ, הַיּוֹנָה?

חביבה

לֹא יוֹנָה: – עֶכֶן, אֶפְעֶה, שָׂרָף מְעוֹפֵף…

בר-כוכבא [מתבונן בפגיון]

לֹא לִי הַפִּגְיוֹן וְלֹא מִכִּלְיִי, חֲבִיבָה.

מִי הָיָה פֹה הָעָרֶב?

[יוצא]

[המסך נופל]

מעמד חמישי

[בעיר לפני החומה, קול ענות מלחמה ממרחק, אור מן השׂרֵפה. בר-כוכבא נכנס עייף, נשען אל הקיר]

בר-כוכבא

אֲבָל עָיָפְתִּי.

אחד הנסים

הָבְקְעָה הָעִיר!

שני

נִלְכְּדָה הָעִיר!

שלישי

הַכּוּתִים בָּגְדוּ, הֶרְאוּ הַמִּנְהָרוֹת!

הראשון

בֵּין כָּךְ וְכָךְ וְחָדְרוּ הָרוֹמָאִים.

השני

בֵּין כָּךְ וְכָךְ אָבָדְנוּ! אָבָדְנוּ!

נוּסוּ!

[נמלטים]

השלישי

לֹא לָנוּס, לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ,

לַהֲדֹף אוֹתָם מִן הָעִיר ונִצָּלְנוּ.

אשה א

הִנֵּה בַר-כּוכְבָא

אשה ב

בַּר-כּוֹֹזִיבָא, מַעְיָן כּוֹזֵב!

וּבְעֶטְיו תָּמְנוּ – – –

[נמלטות]

בר-כוכבא

בַּר-כּוֹזִיבָא!

אשה ג

הִנֵּה בַּר-כּוֹכְבָא, דָּרַך כּוֹכָב מִיָּעֲקֹב…

אשה ד

דָּרַךְ כּוֹזֵב מִיַּעֲקֹב.

[נמלטות]

בר-כוכבא

בַּר-כּוֹזִיבָא!

עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה – וַאֲנִי מְשִׁיחֲכֶם,

מְשִׁיחַ אֲדֹנָי – אֵלַי יִחַלְתֶּם.

בַּר-כּוֹזִיבָא! רוֹמִים בָּאוּ מְצוּדָתִי…

וּכְבוֹא הַמַּגִּיד וְהֵבִיא לִי הַבְּשׂוֹרָה,

אֲשֶׁר נְעָרַי לָכְדוּ את הַמְּצוּדָה הַחֲמִשִּׁים וְאֶחָת

מְשִׁיחַ אֲדֹנָי הָיִיתִי, הַמָּשִׁיחַ!

בַּר-כּוֹזִיבָא… וְאִלּוּ לִפְנֵי שָׁנָה

הָשְׁלַכְתְּ אַתְּ אֵל הַרְמוֹנִי, הֵן יִחַלְתְּ בְּרֶטֶט

מְלֵא-עֲגָבִים לִקְרַאת בּוֹא לֵיל-חִשְׁקֵךְ,

בִּשְׂמֹאלֵךְ מַרְאָה וּבִימִינֵךְ קֶרֶן-פּוּכֵךְ.

וּתְלוּיָה אָזְנֵךְ אֶל הַדָּלֶת. מַאֲזִינָה

לְבַת קוֹל צְעָדַי אֲשֶׁר אָבֹא

לְגַלּוֹת אֶת שָׁדַיךְ, וְאֶחְשׂף שָׁבְלֵךְ.

וּבְיַיִן רֶקַח תִּשְׁקְדִי למְשֹׁחַ

אֶת פִּטְמַת גַּל דַּדָּיךְ… בַּר-כּוֹזִיבָא…

[נכנס עקיבא]

רַבִּי!

עקיבא

בַּר-כּוֹכְבָא

בר-כוכבא

לֹא, כִּי בַר-כּוֹזִיבָא

עקיבא

בַּר-כּוֹכְבָא אַתָּה, מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!

בר-כוכבא

וְאֵלֶּה מָה? כְּלוּם כָּךְ הֵרִיע מַחֲנִי?

כְּלוּם גָּדַל אוֹר מַשּׂוּאוֹתֵינוּ כְּגָדְלוֹ

בְּרֶגַע זֶה הָעֶרֶב בּוֹ מְשַׁחְתָּנִי

למְשִׁיחַ אֲדֹנָי?

עקיבא

מָשִׁיח! מְשִׁיח אֲדֹנָי!

וְאוּלָם לֹא הַמָּשִׁיחַ.

בר-כוכבא

הַכֹּל אָבָד.

עקיבא

גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמָיִם! הֲכִי תֶאְשַׁם,

כִּי רוֹמָא גָבְרָה, מְלֹא כָל הָעוֹלָם – רוֹמָא.

מִמַּעְיְנוֹת נְהַר פְּרָת בּוֹאֲכָה אֲרָרָט,

וְשַׂדְמוֹת דָּקִיָּה – מִקֶּדֶם. מַעֲרָבָה –

מֵי-תַרְשִׁישׁ וְלוּזִיטָנִיָּה. פָּרַשׂ נֶשֶׁר רוֹמָא

אֶבְרוֹתָיו הָאַדִּירוֹת. בְּלֹעַ בַּלְהוֹתָיו

יָגִיחַ תֹּצְאוֹת רֵינוּס וְיָם בְּרִיטָנִיּה.

בְּצִפָּרְנֵי-זְוָעוֹת לוֹ מְפַרְפְּרוֹת בִּדְמֵיהֶן

מִצְרַיִם, קַרְתְּ-חַדְשַת, וְלוּב וִיהוּדָה.

אֲנַחְנוּ – טִפָּה בְּיָם שֶׁל רוֹמָא, טִבְּרוּס

הָאֶחָד יָכִיל מֵי יְהוּדָה וְהַגָּלִיל,

הַיַּרְדֵּן וְיָם גִּנּוֹסַר וּמֵי מֵרוֹם.

כְּלוּם חֶרְפָּה הִיא לְחֹלֶד שׁוֹכְנִי-בוּל,

כִּי רְִמָסוֹ פִיל-הַמֶּלֶך בְּעָבְרוֹ עָלָיו?

דַּג רֶקֶק הֲיִכָּלֵם כִּי בְלָעָהוּ תַנִּין?

זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים מַרְטִיב דַּם רוֹמָאִים

אֶת הַר יְהוּדָה. לִגְיוֹנוֹת אַחַר לִגְיוֹנוֹת

נִכְנָסִים בִּנְמַל-יָפוֹ, וְהַדְרִיָּן מִתְקַשֶּׁה

מִי בְמַצְבִּיאֵי חֵילו הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּשְׁלָחוֹ

לְחַבֵּשׁ לְפִצְעֵי צְבָאו אֲשֶׁר יָזוּב

מֵעֻקְצוֹ שֶל בַּר-כוֹכְבָא…

בר-כוכבא

נִשְׁבָּר עֻקְצוֹ!

עֲקִיבָא, שָׁלוֹם, עָלַי לָלֶכֶת.

עקיבא

אָנָה?

בר-כוכבא

כְּלוּם יֵשׁ בִּמְלֹא יְהוּדָה קֶבֶר נָאֶה

וְצִיּוּן אֲשֶׁר יִיף מֵחָרְבוֹת בֵּיתָר?

וְאֵיזֶה שֵׁם מְצַלְצֵל עַתָּה בְּכָל יְהוּדָה,

בּמְלֹא הָעוֹלָם – מִמִּצְרִים וְעַד קירֵינֵי,

מִלְבֹא חֲמָת וְעַד נְהַרְדְּעָה?

אִם לֹא לַמַּגִּיד בָּא מִמַּחֲנֵה בֵיתָר

יָחִילוּ זִקְנֵי רוֹמָא בָּעֲצָרֶת?

וּלְמִי מִמַּלְכֵי קֶדֶם וְיִשְׂרָאֵל

שָׂרְפוּ כַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרְפוּ לִי?

וְאִם תֵּחָרֵשׁ שָׂדֶה בֵיתָר

וּזְרוּעָה מֶלַח תֵּשָׁם, עוֹד דּוֹר יָבֹא

לְבַקֵּשׁ קִבְרוֹת עַם גִּבּוֹרָיו, לִבְכּוֹת לָמוֹ.

נְשׁוּאֵי-דָם וּבַרְזֶל מִי זֶה יַפְרִיד?

בְּרִית עוֹלָם הִיא, בְּרִית שָׁאוּל וְגִלְבּוֹעַ;

בַּר-דְּרוֹמָא וְטוּר-מַלְכָּא; בֵּיתָר ובַר-כּוכְבָא.

הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה לְאוֹיְבַי גַּם אָנִי.

וִיהִי סֶבֶרוּס¹³ נָאֶה לְשַׁעַר נִצְחוֹנוֹתָיו,

וְשַׁעֲרוֹ לוֹ; וְיִשָּׁא הַדְרִיָּן¹⁴ מֵחָדָשׁ

שֵׁם אִמְפֵּרָטוֹר. לְאָן יִמָּלֵט, רַבִּי?

עקיבא

לֹא לִי לְהִמָּלֵט! הַרְבֵּה דָמִים

שָׁפַכְנוּ יַחְדָּו, צָדְקוּ בְנֵי חֲנַנְיָה.

דָּם אַחֵר צָרִיךְ הָיָה לִשְׁפֹּךְ– וְנִשְׁפֹּךְ,

וְהָיָה לְמֶלֶט עוֹלָם, לְבִנְיַן עֲדֵי-עַד,

וּמְצוּדָה לְאַלְפֵי דוֹר וּלְאַלְפֵי שָנָה.

עַד… עַד יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ…

פֻּרְעִנֻיּוֹת עֲתִידוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,

יְמֵי נִסָּיוֹן גָּדוֹל קָרְבוּ בָאוּ,

יְמֵי סַכָּנָה, יְמֵי-שְׁמָד נוֹרָאִים.

מִימוֹת אַנְטְיוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס רָשָׁע

לֹֹא הָיוּ יָמִים רָעִים מֵאֵלֶּה.

וְחָדְלוּ מִן הַגּוּף, יִתְחַכְּמוּ אַךְ לַנָּפֶשׁ,

וְנוֹאֲשׁוּ מִכֶּם, יִתְנַכְּלוּ לְדוֹר יִוָּלֶד,

וְשַׁמּוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ מֵאֵין תּוֹרָה,

וְהָפְכוּ לְתֵיאַטְרָאוֹת בָּתֵּי כְנָסֶת,

רַקְדָנִים רְעֵבִים ומוּקְיוֹנִים נְכְפִּים

יָשִׁירוּ שִׁיר הִלּוּלִים מֵעַל בִּימוֹת-קֹדֶשׁ

לְשִׂמְחַת לֵב תַּגָּרִים וַחֲנִיךְ קְסַרְקְטִין;

וּנְשׁוֹת הַזִּמָּה נִטְמְאוּ בְיַתְמוּתָן

מֵעֹצֶר יָגוֹן וְרָעָב עַל הָרְחֹבוֹת.

וְהָיָה כָּל יוֹדֵע סֵפֶר וְתוֹרָה

וְכָל הַדָּבֵק בֵּאלֹהָיו – לִשְׁנִינָה.

וְאוֹיֵב-רוֹמָא לוֹ יֵאָמֵר קוֹשֵר, בּוֹגֵד,

וְצָפוּי יִהְיֶה לְקוֹפִיץ וְלַצֶּלֶב

בִּידֵי מְרַגְּלִים מוֹסְרִים, וְתַעֲלוּלִים

וְתינוֹקוֹת-בֵּיתָם יִמְסְרוּם לָרָשׁוּת…

[נכנסת גונדא של רומאים. בר-כוכבא נמלט]

מעמד שישי

חייל ראשון

עֲמֹד אַתָּה, עוֹרֵב זָקֵן!

[מניף עליו חרבו]

קנטוריון

חֲדָל.

כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה – נְשׂוּא פָנִים.

מִי אַתָּה, זָקֵן?

עקיבא

אֲנִי עֲקִיבָא

קנטוריון

עֲקִיבָא? אוֹתוֹ רַבִּי אֲשֶר יָדוֹ תִכּוֹן

עִם קְהַל הַמּוֹרְדִים אַתָּה, אָתָּה?

עקיבא

אֲנִי הוּא.

[הקנטוריון תופס בו]

קנטוריון

מֶטֶלוּס, קַח לְךָ אֲנָשִׁים, בְּחַר

חֲמִשָּׁה, מַהֵר וְהוֹבִילֵהוּ. לֹא, עֲשָׂרָה!

לַאֲשֶׁר עַל הַכֵּלִים תִּמְסְרֵהוּ. חוּשָה

אֶל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה, אֶל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,

שָׁם תִּמְצָאהוּ. בְּרֹאשְׁך אַתָּה עָרֵב,

כִי חַי תִּמְסְרֵהוּ. תֹּאמַר, כִּי שָׁבִיתִי.

[החילים סובבים את עקיבא]

וְשׁוּב תִּסָּפֵחַ לַאֲשֶׁר תִּסָּפֵחַ,

כִּי יקְשֶׁה מִמְּךָ לִמְצֹא אוֹתִי פֹּה,

הַיּוֹם שָׁבִינוּ שֶבִי.

[יוצא]

חֶבֶל לְמִי?

חייל א

זָקֵן שֶׁכְּמוֹתוֹ יָנוּס?

חייל ב

ואִלּוּ בִּשְּׁלוּ לְךָ בְרוֹמָא סְעֻדָּה,

כְּאוֹתָה אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ לוֹ– בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ

שׁוֹאֵל לְרַגְלֶיךָ: יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ?

אחד הנמלטים

אוֹיָה, עֲקִיבָא נִתְפָּס!

שני

נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא!

[נסים]

[נכנס בר כוכבא ועוד יהודים, מתנפלים על הרומאים. נופלים מאלה ומאלה. החיילים נסוגים, היהודים רודפים אחריהם]

יהודי א [חותך בחרב את החבלים]

הִמָּלְטָה, רַבִּי, עַד יַעֲבֹר זָעַם.

שני

רוֹעֵנוּ אָתָּה.

עקיבא

רוֹעֶה רַע אָנִי, פַּעֲמַיִם

נָטַשְׁתִּי עֶדְרִי, עֵדֶר צֹאנִי וְצֹאן אָדָם,

עֵדֶר אֲדֹנָי. נָפוֹצוּ רְחֵלַי וְאֵינָמוֹ.

אֲהָהּ כִּבְשׂוֹתַי, לוּ יָכֹלְתִּי לִקְלֹֹט

לתוֹך בְּשָׂרִי לִי כָּל לוֹנְכִיּות וְצוּר חֲרָבוֹת

שֶׁנָּעֲצוּ בָכֶם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָא.

לוּ אוֹתִי דָּרְסוּ עֵיט-הֶהָרִים כְּדָרְסָם

אֶת בְּשַׂרְכֶם אַתֶּם, לוּ עֻנֵּיתִי וְשָׂבַעְתִּי

אֶת עִנּוּיֵיכֶם וְנָשָׂאתִי אֶת פִּצְעֵיכֶם כֻּלָּם.

אֲנִי הָרוֹעֶה אֲשֶׁר הוֹצִיא עֶדְרוֹ

וּמִבְחַר צֹאנוֹ זָרַק לִפְנֵי זְאֵבִים,

וְלוּ תָקְעוּ בִי הַזְּאֵבִים מַלְתְּעוֹתֵיהֶם

וְשָׂבַעְתִּי עֲקִיצָתָם אַחַת, אֶחָת,

וְאֵחַר מְאֹד לִקְרָאתָם, וְאָמַרְתִּי: אוֹתוֹ קָלַט

וְאוֹתוֹ קָלַט גְּדִי חֶמְדָּתִי זֶה הַתָּמִים,

בִּשְׂבִילִי שָׂמְמוּ גַּבַּת וְאַנְטִיפַּטְרָס.

תַּשׂ כֹּחִי, זִקְנָה עָלַי קָפָצָה. עַתָה

אָשׂובָה אֶל רַבּוֹתַי שֶׂבַדָרוֹם.

דַּיִּי בְמֵאִיר, בְּיוֹסִי בֶן-יְהוּדָה, וְשִׂמְעוֹן

וְאֶלְעָזָר בֶּן-שַׂמּוּעַ– כִּי חֲסָל.

שׂוּב אֶל הַתּוֹרָה לדְרֹשׂ תִּלֵי תִלִּים

הֲלָכוֹת, לְהוֹצִיא מִסְפָּר לְאוֹתִיּוֹתֶיהָ,

לְהַעֲמִיד מֵחָדָשׂ בָּתֵּי כְנֶסֶת

בִּכְרַךְ וּכְרַךְ, לְהַזְעִיק מְלַמְּדִים

תִּינוֹקוֹת שֶׂל בֵּית רַבָּן, וְיִהְיוּ דוֹקְרִים

בְּחָטְרֵיהֶם אוֹיֵב חוֹדֵר אֶל מבְצָרָם,

כָּל אֵלֶּה יִפְּלוֹ בַחֶרֶב, וְאַנְטְיוֹכוֹס

שׂוּב יָעִיר חַרְבּוֹ עַל הַתּוֹרָה.

אֲבָל, בַּת-רוֹמָא, נֶשֶׂר צָפוֹן, רָבוּ

כָּל אוֹתִיּוֹתֶיהָ, קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת הֵן,

כִּי קָטֹן זַרְעִי אֲשֶׁר אֶזְרַע, קָטָן

וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת יָבֹא וְיִתְחַבֵּא.

וְרַעַם יִרְעַם עָלָיו, מָטָר סוֹחֵף

יְתוֹפֵף עָלָיו בְּזַעְפּוֹ, וּבָרָד

יַכֶּנּוּ, וְצִנַּת לַיְלָה תֹּאכַל אוֹתוֹ.

וְעִם רִאשׂוֹן קֶרֶן יָשׂוּב

וְיָנֵץ וְיָעַל, וְיִגְדַּל וְיִבְשַל,

וּבְעִתּוֹ יִשְׂפֹּךְ, וּבְבוֹא שְׂעָתוֹ,

עַל אַחַת מֵאָה פְרוּדוֹת-בְּרָכָה.

וְרוּחַ תִּצְרֹר אוֹֹתָן וּנְשָאָתַן

לְבָבֶל, וּלְמִצְרַים, וּלְאַסְפַּמְיָא;

וְעַד קוֹלוֹנִיּוֹת רוֹמָא אֲשֶׁר אֶל הָרֵינוּס.

וְרוֹמָא, אַתְּ תְפַלְּסי לָמוֹ נָתִיב,

וְקַרְקַע חָדָשׂ תִּכְבְּשִׂי אַתְּ לְזַרְעִי

וּלְבֶן גָּרְנִי. כֹּל אֲשֶׁר בָּנִיתִי נֶהֱרָס.

וְאִם נִצְּחַנִי בֶּן-חֲנַנְיָה – וְהָיָה

נִצְחוֹנוֹ זֶה נִצְחוֹנִי גַּם שֶלִּי.

[יוצא]

מעמד שביעי

[נכנסים החילות של בר-כוכבא, נושאים אותו פצוע על אדרתו]

בר-כוכבא

חַכֵּה! עוֹד פַּעַם אֶפְנֶה לִרְאוֹת אֵיךְ

גּבּוֹרַי מֵתִים, נוֹפְלִים אֶחָד אֶחָד.

כָּךְ לִמַּדְתִּיכֶם לָמוּת, כָּךְ! כֵּן, כֵּן!

[נכנס חייל]

עֲמֹד! לְאָן?

החייל

אֶל פְּנֵי הַקְּרָב אָנִי.

בר-כוכבא

כֵּן– לָמוּת? טוֹב! חַכֵּה, קַח חַרְבִּי.

בְּקַע בָּהּ, וְאִם… אִם תִּרְאֶה אֲשֶׁר שָׂוְא

אַך תַּחְגֹּר כֹּחַ, כִּי הָאוֹיֵב גָּבַר,

לְפַחַת הַשְׂלֵךְ אוֹתָהּ, אֶל הַבּוֹר.

בַּת חוֹרִין לִי תִּשָּׂאֵר – הָאַחֲרוֹנָה

בְּחַרָבוֹת בַּת-יְהוּדָה. תַּחַת גַּל

חֳרָבוֹת וּמַפֹלֶת אָדָם תִּשְׂכַּב,

וּתְכַס חֲלוּדָה לַהֲבָהּ וְנִצָבָהּ,

עַד אִם יָבֹאוּ לַחְפֹּשׂ אוֹתָהּ, עַד

שׁוּב ימְצְאוּ בָהּ חֵפֶץ –וְיִמְצָאוּהָ.

וּקְרָא בְּאָזְנֵי נְעָרַי הַגִּבּוֹרִים:

כּה אָמַר שִׁמְעוֹן , הוּא בַר-כּוֹכְבָא, הוּא

מְשִׁיחַ אֲדֹנָי וִיהוּדָה. הִיא

צַוָּאַת שְׁכִיב מֵרָע, צַו אַחֲרוֹן לוֹ:

אַל יָבֹא אִישׁ מִמְּקֻטְּעי אֶצְבַּע רוֹמָא,

אֶת הָעֲבָדִים תִּכְבּשׁ לַעֲבָדִים,

אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּבֶן-חוֹרִין

מוּת בּן-חוֹרִין…

[נופל על אדרתו, החיילים נושאים אותו]

[סוף]

1923 – 1925 בית שלום
Swinemunde, Villa

מבוא

שלוש אנחות נאנחה האנושות. אותה אנושות הנתונה בין מוראי הגְזֵרה מן העולם, שאין לשנותה, שאין מנוס ומפלט ממנה, ובין חבלי הבחירה החופשית כביכול, שבעטיה עליה לתת דין וחשבון על כל מעשיה. ואותן שלוש האנחות היו לשלוש מרגליות בספרות העולם – הלא הן: “עלילות גילגמש” של הבבלים, “קהלת” – אצלנו ו“אידיפוס המלך” של היוונים. כל אומה ואומה נתנה אותה מרגלית בתוך משבצת מקבילה ביותר לכל מהלך רוחה שלה ובצורה הולמת דרכה שלה. אֶפּוֹס זועם ומלא און-בראשית אצל הבבלים, הבונים הגדולים שמלכו גם הם פעם בכיפה, צירופי מחשבות והגיונות-סתם אצל עם הספר, וצורת מחזה אצל היוונים, שרצו קודם כול להזין עינם, עין צייר אמן – צורת הטרגדיה.

מקורה של הטרגדיה היוונית בפולחן דּיאוֹנִיסוֹס, אלוהות של עוצר כוחות הטבע הבורא, המתגלים באילנות וביותר – בגפן. לדברי האגדה, היה דיאוניסוס בנם של זֶבְס וְסֶמֶלָה. וכשמתה זו ברעמו של זבס, היה דיאוניסוס בן שישה חודשים, והצפינו אביו בירכו ואחרי כן מסרהו לנימפות.

גדל דיאוניסוס ויטע את הגפן. הוא וקהל מיניקותיו,

נימפות-סתם, סַטירים (שעירים), סֵילֵנים ושאר מיני דימונים הלכו ונסעו בארץ בריקודים ושירים, מתהוללים ומשתובבים ביין. מכאן שמו Lenaeos – “דורך הפורה”, Lyaeos – “הפודה מן הדאגה, משמח לבב אנוש”, Bacchos – “הקורא”, Bromios – “המרעיש עולמות”, Euios – נגזר מקול הקריאה euoi, שהיו בני-לווייתו קוראים.

בחודש מרס היו חוגגים באתונה את חג-דיאוניסוס הגדול – ששה ימים כסדרם. והיו חוגגים אותו מתוך שירי-תהילה (דִּיתִירַמְבִּים) וזמירות במקהלה choros) ) בעניין כל המוצאות אותו.

מתוך דבריו של אַרִיסְטוֹטֶלֶס, האומר, שאת הטרגדיה הראשונה יש ליחס למנצח על המקהלה, אנו למדים, שמקורה באותן השיחות, שנבראו בה בשעה ושלא במחשבה תחילה בין המנצח ובין המקהלה, שיחות בעניין הזמרה. היו תחילה חברי המקהלה לובשים עורות תיישים ( tragoi ), זכר לסַטירים (שעירים) בני-לווייתו של דיאוניסוס, ומכאן – טרגדיה ( trag ῳ dia ), כלומר “שירה של תיישים”.

יש מייחסים לתֶסְפִּיס, שחי בימיו של סוֹלוֹן, שהוא הנהיג שיהיה משַׂחק מיוחד נכנס בשיחה עם מנצח-המקהלה, מספר ומסביר את הנעשה על הבימה, וכך התהווה הדיאלוג. תספיס עצמו היה משורר ומשַחק. אומרים עליו, שהוא המציא גם את האֲפֵר התיאטרוני, שתפס מקום כל כך חשוב בתיאטרון הקדמון ונתן אפשרות למְשַחק למלא כמה תפקידים.

ולאחר שהגבילו בששת ימי החג שלושת ימי הצגה לטרגדיות חדשות, הכניס פְּרַטִּינַס איש פְלִיאוּס את דרמת-הסַטירים, כדי לבדח את דעת הקהל, שלא יבוא לידי מרה שחורה אחרי הטְרִילוֹגיה הטרגית. בשעת המלחמה הגדולה שנלחמו היוונים בפרסים, הכניס פְרִינִיכוֹס איש אתונה גם תפקיד של נשים. אולם לא נתנו דריסת רגל לנשים על הבימה, וגברים לבשו שמלות נשים. אותה שעת חרום לא היה אפשר שלא לנגוע בנעשה בעולם הגדול. ומטעם זה יש בדרמות שלו ( Foinissai, Milh ton alwsiV ) זכר למלחמות זמנו. ופעם קנסו אותו על שהזכיר “אסון המולדת”.

היצירה הדרמטית הגיעה ביוון למרום גובהה עם ימי פריחתה של אתונה, שאז חיו הגדולים במחברי הטרגדיות ביוון: אֵיסְכִילוֹס (456–525), סוֹפוֹקְלֶס (406–496) ואֶבְרִיפִּידֶס (406–484).

האגדה היוונית, היודעת להלביש שירה כל הבא לידה, מספרת כי בשוב העם מהכות את הפרסים במלחמת סַלַמִיס (480 קודם הנוצרי), נמצא סופוקלס במקהלת הנערים השרים שירי-תהילה ויצא לכבודם במחולות מחניים, ובה בשעה היה איסכילוס בגדוד היוצא למלחמה, ואבריפידס נולד בו ביום שהייתה המלחמה.

איסכילוס הכניס משַׂחק שני ( Deuteragonistes ), וסופוקלס - משַׂחק שלישי ( Tritagonistes ), ומתוך זה הלך והשתכלל והתרחב הדיאלוג. בשאפו להגיע קודם כל לידי ייחוד הפעולה ולידי תיאור אפייני של הפועלים על הבימה, קיצץ סופוקלס בתפקידה של המקהלה, אף כי זו נשארה עומדת על הבימה בתור קהל-רואים אידיאלי, שוקט וסוקר.

יש שגם היא הייתה מביאה לידי ביטוי – בלי כל משוא פנים – את רגשותיה ואת דעתה, דעת הקהל, ואת המוסר הרווח באומה, אך הוא שם בפיה שירים, שהם מרגליותיה של הספרות היוונית – בבחינת השפה, יפי הבטוי ועומק הרעיון.

אשר לתולדותיו של סופוקלס, לא קבלנו הרבה. הוא נולד בשנת 496 לאביו סוֹפִילוֹס בגליל KolwnoV ippioV אשר באַטיקה ונתן לארצו שם-עולם על ידי הטרגדיה “אידיפוס בקוֹלוֹנוֹס”. אביו היה איש אמיד בעל בית-חרושת של כלי-זין ונתן לבנו חינוך מצוין לפי טעם זמנו. סופוקלס למד גם מוסיקה אצל לַמְפִּרוֹס. כבר בהיותו בן עשרים ושמונה קיבל פרס ראשון בעד טרגדיה שלו ונחל ניצחון על איסכילוס הזקן. קִימוֹן ותשעת חבריו האסטרטגים, שאך שבו ממלחמת אֶבְרִימֶדוֹן, היו השופטים. אומרים, שבזכות הטרגדיה “אַנְטִיגוֹנָה”, שהציג בשנת 441, נבחר לחבר אסטרטגוס לפֵּרִיקְלֶס והיה מצביא הצי העולה על סַמיס. אחרי כן, בשנת 435, נבחר ליושב ראש לחברי Ellhnotamiai; כלומר למנהל קופת ברית הערים, שהייתה שמורה באַקְרוֹפּוֹלִיס. יש אומרים, כי שוב נבחר לאסטרטגוס בימי מלחמת פֶּלוֹפּוֹנֵסוֹס. אחרי מותו הקימו אנדרטא שלו בתיאטרון שבאתונה, והוא זכה לפולחן גיבורים, בהסב שמו לשם דֶּכְּסִיוֹן, ומקדש לו בנו להקריב בו פעם בשנה קרבן.

בימי חייו קיבל עשרים פעם פרס ראשון, כמה פעמים פרס שני, ואף פעם לא קיבל פרס שלישי. לא היה סופר טרגיקון שהרבה לכתוב כמוהו. יש מעריכים מספר דרמותיו עד 123 ועד 130. לידינו הגיעו שמותוהם של שבעים טרגדיות וי"ח משחקי-סַטירים, מלבד כמה שירים קטנים ומחברת בפרוזה “על המקהלה”.

בשלמותן יש לנו שבע טרגדיות משֶלו, בסדר זה: “אַיַס”, “אֶלֶקְטְרָה”, “אֵידִיפּוּס המלך”, “אַנְטִיגוֹנָה”, “הַטְּרַחִינְיּוֹת” (מותו של הֵרקְלֵס), “פִילוֹ קְטֵטֶס”, “אֵידִיפּוּס בקוֹלוֹנוֹס”.

גם בימי קדם וגם עתה נחשב סופוקלס למעולה שבמחברי הטרגדיה ביוון ולמשכללה. מה בינו לבין איסכילוס שקדמהו ולאבריפידס שבא אחריו?

את החומר קבל גם הוא כאיסכילוס מהומֵירוס ומאלה האֶפִּיקִים שחיקו אותו (לערך 30 דרמות משלו דורשות במחרוזת אגדות טְרוֹיָה); שימשו לו חומר חורבן בית-טַנְטַלוֹס ובית-לַבְּדַקוֹס, מסעות האַרְגּוֹנַבְטִים, המיתוס על אודות הרקלס, מִינוס, בֶּלֵרוֹפוֹן, אַנְדְּרוֹמֶדָה, נִיאוֹבָה, דַּנָאָה, ואולם הוא עזב לגמרי את האלוהים ובני-האלוהים – גיבורי הטרגדיה של איסכילוס, ובמאורעות זמנו לא נגע. גיבוריו של איסכילוס עומדים למעלה ממידת בני אדם, אלה של אבריפידס – בני אדם מן השוק, סופוקלס דרכו בתווך.

הוא קרוב עוד לאיסכילוס, אבל שרטוטים מסוימים, קווים אפייניים הוא נותן לגיבוריו. יש כבר מן התיאור הצרוף והאופי האינדיבידואלי בנפשות, שאינן סמלים למידה זו או זו בלבד, וחן של אצילות חופף עליהן. סופוקלס היה אומר: אבריפידס מתאר בני אדם כמות שהם באמת, ואני, להיפך, איך שהם צריכים להיות.

גם בשפתו פרש מן הפָּתוֹס הנהדר של איסכילוס ולא אחז במליצה המשופרת והרֶטוריקה של אבריפידס. בטרגדיות של איסכילוס משמשים במידה ידועה פועל ראשון כוחות איתנים סתם, שקובעים מקום לפעולה אֶפִּית, אצל סופוקלס תופסים מקום בראש פעולות יוצאות מתוך כוחות פנימיים, שאיפותיהם של הגיבורים ומאווייהם, והניגודים והחיכוכים, כלאמר היסוד הדרמטי גובר, ומכאן גם הכרקטריסטיקה הבולטת.

בהכניסו את המשַׂחק השלישי, ידע להשתמש בו כדי להדגיש עוד יותר את השרטוטים האפייניים מתוך הקבלה לצד שכנגד. זה כנגד זה. חַרִיסוֹתֶמִיס מכאן ואלקטרה מכאן, אִיסְמֶנָה מכאן ואנטיגונה מכאן.

באמנותו לטוות את מטווה המאורעות והמסיבות הוא עולה ועולה על איסכילוס, וגם יודע הוא להמשיך את חוט הפעולה מתוך חליפות הרפתקאות, להגביר בנו את ההתעניינות – עד הגיע הקץ הנורא, עד בוא הקטסטרופה ההכרחית. מחזות איסכילוס הם ברובם חסרי פעולה. “הַפַּרְסִים”, למשל, כמעט שאינם אלא קינה אחת. בטרגדיותיו של אבריפידס הפעולה לעתים קרובות פגומה, לאין חיבור יפה ולאין חיתוך פרקים מעולה, כזה שביצירות קודמיו. מתוך סבך המאורעות אי אפשר לו לסיום הכרחי, והוא אנוס לבוא מן החוץ ובחוזק יד – Deus ex machina (אצל סופוקלס רק פעם אחת, עיין “פילוקטטס”). גם סופוקלס היה מציג ארבע דרמות זו אחר זו, אלא שכל אחת מהן עשה חטיבה בפני עצמה.

את מספר חברי המקהלה קבע 15 וקנה על ידי זה אפשרות יותר גדולה בתנועות המקהלה בשעת הזמרה.

לכמה טרגדיות של סופוקלס שימשו חומר תלאות בית קַדְמוֹס.

לפי דברי האגדה, בא קדמוס בן אַגֵנוֹר מלך כנענים, בנודו בארץ כדי למצוא את אחותו אֶבְרוֹפה אשר גזל זֶבְס, עד ארץ הבּוֹיוֹטִים, ושם בנה את המצודה קַדְמֵיָה ושם מלך. אשתו הַרְמוֹנְיָה (בתם של אָרֶס ואַפְרוֹדִיטָה) ילדה לו ארבע בנות. כולן סבלו מתלאות, וגם על הזכרים בא האסון, החל מנינו לַיוֹס. ליוס זה מלך בעיר תֶּבֵּי אצל קדמיה עם אשתו אִיוֹקַסְטָה בת מֶנֵיקֵס. מכיוון שבנים לא היו להם, דרש באַפולון אשר בדֵלְפֵי והתפלל שם לבנים. אפולון ענה לו::יהיה לך בן, ואולם אתה תמות בידו, כי כן חרץ זֶבְס למלא קללת פֶּלוֹפְס אשר ארר אותך, כי גזלת ממנו את בנו". וכשנולד לו בן, ניקבו את רגליו, אסרון, ונתנו אותו בידי עבד רועה צאן בהררי קִיתֵרון להשליכו במדבר שממה. אך העבד חמל עליו ומסרהו לרועה מקוֹרִינְתוֹס, וזה מסרהו לאדוניו, למלך פּוֹלִיבּוֹס, איש עקר, אשר אמצהו לבן לו וקראהו אֵידִיפּוּס, כלומר: “צְבֵה-הרגליים”. על חטאו זה של ליוס שילחו האלים בעירו את הסְפִינְכִּס (כלומר “החונקת”), שהייתה מקננת בסלע לפני העיר ואוכלת כל אדם, אשר לא ידע לפתור את חידתה.

ואידיפוס גדל ויהי לנער. ופעם בשעת המשתה אמר לו אחד המסובים מה שאמר, והתחיל אידיפוס מפקפק, אם באמת פוליבוס המלך אביו, וילך בשלי לדלפי לדרוש באלוהים ולדעת דבר בהחלט. ושם קיבל מענה: “הישמר לך מהרוג את אביך ומשאת לאשה את אמך”.

כדי שלא יבואו דברי הנבואה, לא שב אידיפוס ביתה וילך באשר הלך. ובנודו פגע באחד המצָרים באיש זר בא בכרכרה, ואתו ארבעה עבדים. אלה לא נהגו בו כבוד, ותהי ביניהם מריבה, ואידיפוס הכה את כולם נפש. אותו האיש היה ליוס המלך, שהלך לדרוש באל דלפי, איך להפטר מן הספינכס.

כשבאה לתבי השמועה על דבר מותו של המלך ליוס, הכריז קְרֵיאוֹן אחי איוקסטה המלכה, כי מי שיפתור את חידת הספינכס, לו יהיה כיסא המלוכה, ואיוקסטה תהיה אשתו. בא אידיפוס ויפתור את החידה. נעשה מלך, ואיוקסטה הייתה אשתו. ונתקיימו דברי הנבואה: אידיפוס הרג את אביו ונשא את אמו. הרבה שנים מלך בתבי, ואיוקסטה ילדה לו שני בנים ושתי בנות. והנה פרצה מגפה בעיר, והעם בא לשאול את המלך, שיעזרהו בצר לו. כאן מתחילה הטרגדיה “אידיפוס המלך”.

בן אדם גולה מארצו, נכרי שהגיע למלכות, בעל לאשה אהובה והגונה, אב לארבעה בנים, שליט אהוב על הבריות – והנה נמצא פתאום, שהוא הורגו של המלך שקדם לו. ולא זו בלבד, הורגו של אביו, ובניו גרועים מממזרים, כי אמו ילדה לו אותם.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא!

מפסגת אושרו – לעמקי תהום של פורענות.

הנה לפנינו תמונת גבר נתון בכף-הקלע: הנה הוא רואה את האמת בכל מוראיה, ושוב רגע – ושוב משחקת לפניו התקוה לפתרון יפה – – –

ואידיפוס המלך, גיבור הטרגדיה האיומה באיומות, כלום באמת אשם הוא במה שקרה אותו?

ליוס מלך תבי גזל את חַרִיסִיפּוֹס, והאלים פוקדם עוון אבות על בניהם; ניבאו לו לליוס, כי בנו יהרגנו, כלומר נגזר על אידיפוס, שיהרוג את אביו ויעלה יצוע אמו. וכדי שלא יבוא לידי כך יוצא אידיפוס בגולה. ודווקא בזה הוא אך מקרב את הקץ: הוא פוגש באיש נכרי, ומתוך עמידה על נפשו, אמנם מופרזה, הוא הורג את הנפש. לא ידע, כי אביו הוא. הלא מאת אביו הלך. אך רצח זה, לפי השקפתם אז, לא היה חטא שאין לו כפרה. הוא נושא לו לאשה את אלמנת המלך – ודאי שחשב, כי מתוך כך לא יבוא לעולם לשאת אשה אחרת, ומה גם אמו, שנשארה בארץ, אשר משם יצא. כל דבר ודבר היוצא מפי המלך האומלל מעיד על מוסר כליותיו האיום על חטאו, שחטא בלי יודעים על אפו ועל חמתו, בגזרה הרעה, שאין לשנותה, כי מוראה של ה- moira היה גם על אלוהי יוון.

ואידיפוס מצדיק על עצמו את הדין: הוא עוזב את מלכותו, את ארצו, את ביתו, את בניו, יוצא בגולה ברצונו, מסמא את עיניו. הבאמת גמולו כחטאו הוא, אשר “אם עוד יש מכאוב ממכאוב גדול, זכה אידיפוס בו”? – – – ואף מלה אינו מוציא כלפי אותם כוחות איתנים, שהמיטו עליו רעה, שלא נשמעה כמוה.

כי זוהי הטרגדיה של האנושות, שאולי החוטא – חוטא ללא חטא, והטוב – טוב שלא ברצונו, והכל בידי שמים, בידי הגזרה. אנו מִשחק בידיה, באין יודעים, והיא תזרקנו כאותו כדור – אימתי ולאן?

נדמה לנו, פסוק אחרון חסר:

סוף דבר, את הגזרה ירא ואת מצוותיה שמור כי זה כל האדם.

Fichtengrund, עשרת ימי תשובה תר"ץ

הנפשות

אֵידִיפּוּס מלך תֶּבֵּי

אִיוֹקַסְטָה אשתו

אַנְטִיגוֹנָה בנותיהם הקטנות

אִיסְמֵנָה בנותיהם הקטנות

קְרֵיאוֹן רוזן, אחי איוקסטה

טֵירֶסִיאַס הרואה, עיוור ישיש

כֹּהֵן לְזֶבְס

[אֵפוֹרְבּוֹס] מלאך מִקּוֹרִינת

רוֹעֵה צאנו של לַיוֹס

מְשָׁרֵת בביתו של אידיפוס

מַקְהֵלָה זקנים מִתָּבֵּי

כיכר גדולה לפני היכל המלך אשר בתֶבֵּי הָעִיר. במצודה לפני ההיכל תמונות האלים ומזבחותיהם, צלמי זבס, אפולון, פלס, עלמים וילדים וכוהנים לפניהם עולים במעלות ויושבים על המעלות סביב למזבחות. בידיהם ענפי זית כנונים בצמר (סימן לבאים בתחינה), והם שמים את הענפים על גבי המזבחות.

אֵידִיפּוּס נכנס עם בני לווייתו. כוהנים

אידיפוס

בָּנַי¹, הוֹי, חֹטֶר קַדְמוֹס הַקַּדְמוֹן,

מַדוּעַ הֵנָּה נֶאֱסַפְתֶּם כֻּלְּכֶם,

בְּכַפְכֶם עַנְפֵי הַזַּיִת, כִּמְבַקְשֵׁי עֶזְרָה? ²

עֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת מְמַלֵּא הָעִיר

עַם נְאָקוֹת, תְּפִלּוֹת-תַּחֲנוּנִים… בָּנַי,

אֲנִי אָמַרְתִּי: טוֹב וְלֹא מִפִּי שְׁלִיחִים,

מִפִּי זָרִים, אֶשְׁמָע, וּבָאתִי פֹה אֲנִי

אֵידִיפּוּס הַמְהֻלָּל בְּפִי כָּל בְּנֵי עַמִּי.

[פונה אל כוהן זקן]

אֲבָל הַגֵּד, זָקֵן, כִּי מְאֹד לְךָ יָאֶה

דָּבֵּר: הֲמִיִּרְאָה וְאִם בְּבַקָּשָׁה

הֵנָּה בָאתֶם? בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי

אֵצֵא לִישׁוּעַתְכֶם; כִּי לֹא לֶב אֶבֶן לִי,

אֲשֶׁר בַּצַּר לָכֶם וְלֹא יֵצַר גַּם לוֹ.

הכהן אֲבָל, אֵידִיפּוּס הַמּוֹשֵׁל בְּאַרְצִי!

עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת פֹּה, מִי וָמִי בָאֵי

מִזְבְּחוֹתֶיךָ: אֵל רְפֵי-כְנָפַיִם עוֹד

לְהַרְחִיק עוּף, וְאֵל כִּבְדֵי-יָמִים

הַכֹּהֲנִים (אֲנִי כֹהֵן לְזֶבְס), וּפֹה

קְהַל-עֲלָמִים בָּחוּר; וְיֶתֶר כָּל הָעָם

הֵם בַּשְּׁוָקִים, צוֹבְאִים עַל שְנֵי הֵיכְלֵי הַפַּלַס

וְעַל עֲפַר אִיסְמֵנוֹס³ זֶה רַב-הַנְּבוּאָה.

רוֹאֶה אַתָּה הָעִיר תָּחוּג תָּנוּעַ,

וְזֵידוֹנִים גַּלִּים וּמִשְבְּרֵי-רֶצַח

עָבְרוּ רֹאשָׁה, וְלֹא תָרִים מִתְּהוֹם הָאֲבַדוֹן,

אֻמְלַל כָּל צִיץ מַצְמִיחַ פְּרִי-הָאָרֶץ,

אֻמְלַל הַבְּעִיר בְּהַדָּבְרוֹ, לָרִיק

חִבְּלָה הַיּוֹלֵדָה; וְאֵל-הָאֵשׁ⁴

פָּרַץ כַּצָּר, נָגַף הָעִיר בַּדָּבֶר,

הִשּׁׂם יִשּׁׂם בֵּית-קַדְמוֹס, אַךְ שְׁאוֹל שָׁחֹר

הוּא יְבַצַּע בִּצְעוֹ וַאֲנָקוֹת וָבֶכִי.

יָדַעְתִּי בְּבוֹאִי – אֲנִי וְהַיְלָדִים –

אֱלֵי כִירַת בֵּיתְךָ, כִּי לְאֵל לֹא תִדָּמֶה,

אֲבָל אַתָּה רִאשׁוֹן לַכֹּל בַחֲלִיפוֹת

חַיִּים וּבִגְזֵרָה בָאָה מֵאֵת אֵלִים;

וּבְבוֹאֲךָ עִיר-קַדְמוֹס פְּדִיתָנוּ

מִמַּס נָשָׂאנוּ לָהּ, זֹה זַמְרָנִית קְשַת-לֵב.⁵

מִמֶּנוּ לֹא גִלָּה אִיש אזְנְךָ וְלֹא

לִמֶּדְךָ דָּעַת, אַךְ בְּעֶזְרַת הָאֵל

הוֹשַׁעְתָּ לָּנוּ, כִּי עַל כֵּן גַּם נְכַבְּדֶךָּ.

עַתָּה, הוֹי, רֹאשׁ-אֵידִיפּוּס, רֹאשׁ נָגִיד,

רְאֵה, אָתִינוּ לְפָנֶיךָ בִתְחִנָּה:

נָא רֶוַח, הַצָּלָה מְצָא, אִם בִּדְבַר-אֵל,

אֲשֶׁר גִּלָּה לְךָ, אוֹ אִישׁ הוֹרֶךָ;

יָפֶה אֲנִי יָדַעְתִּי: בַּעֲצַת

אִישׁ בַּעַל נִסָּיוֹן שְׁרוּיָה תָמִיד בְּרָכָה.

הַטּוֹב בִּבְנֵי אָדָם, נָא קוּם עֲזֹר לָעִיר!

שְׁמֹר תְּהִלָּתְךָ, הֲלֹא קְרָאוּךָ

מַצִּיל הָאָרֶץ עֵקֶב פְּעָלֶיךָ אָז;

לָמָּה זֶּה נֹאמַר לְזֵכֶר מַלְכוּתֶךָ:

“קַמְנוּ בְיָמָיו, בְּיָמָיו פְּלָאִים יָרָדְנוּ”.

אֲבָל הַצֵּל, קוֹמֵם הָעִיר לְבַל תִּמּוֹט;

כִּי בַסִּימָן הַטּוֹב נִגְלֵיתָ לָּנוּ, שׁוּב

הֱיֵה לָנוּ לְאוֹר, כִּהְיוֹתְךָ לָּנוּ קֶדֶם.

אִם רְצוֹנְךָ לִמְלֹךְ, כְּמָלְכְךָ בָעִיר,

הֵן טוֹב לִמְשׁׂל בָּעָם מִמְשׁׂל עֲלֵי צִיָּה;

כִּי מַה מִּגְדָּל וּמָה הָאֳנִיָה, בְּאֵין

בָהֶם מְתִים, בְּאֵין יוֹשְׁבִים בָּהֶם.

אידיפוס

הוֹי, הוֹי, בָּנָי! יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי,

מַה חֶפְצְכֶם כִּי פֹה בָאתֶּם, וְגַם

תִכַּנְתִּי צַעַרְכֶם וּמַה גָּדַל, אֲבָל

אֵין אִישׁ בָּכֶם לוֹ צַר, כְּשֵׁם שֶׁיֵּצַר לִי.

כְּאֵבְכֶם – כְּאֵב הָאֶחָד, אִישׁ אִישׁ לִבּו יִכְאַב

אַךְ לוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ, אֲבָל לִבִּי יִצְעַק

יִכְאַב לָעִיר, לַמְּתִים, גַּם לִי גַּם לָךְ.

לּא מִן הַתַּרְדֵּמָה הַעִירוֹתֶם אוֹתִי,

וּדְעוּ, כִּי כְבָר הַרְבֵּה דָלְפוּ דָלְפוּ עֵינָי,

דְּרָכִים רַבּוֹת עָשִׂיתִי בְּשׁוּט עֶשְׁתּוֹנוֹתָי;

אַךְ דֶּרֶךְ יֶשַׁע לִי אַחַת מָצָאתִי,

אָחַזְתִּי בָהּ: שָׁלַחְתִּי כְבָר אֶת קְרֵיאוֹן

גִּיסִי, אֶת בֶּן-מֶנֵיקֵס, אֶל בֵּית פֶבּוֹס

שֶׁבְּדֵלְפֵי⁶, וְיִשְׁאַל, מָה אֶעֱשֶׂה וּמֶה

עָלַי לֵאמֹר – וְאֶת הָעִיר אַצִּילָה.

וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצִיא בְמִסְפָּר כָּל הַיָּמִים

אֲשֶׁר הָלַךְ, אֶדְאַג: מַה לּוֹ הָיָה.

אֵחַר, אֵחַר הַרְבֵּה הָאִישׁ מוֹעֵד שׁוּבוֹ.

אוּלָם חוֹטֵא אֶהְיֶה, אִם בְּשׁוּבוּ

לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הָאֵל.

[קריאון מופיע. בראשו כליל דפנה, וענפיה מרובים ונושאים

פרות. נערים מבשרים את בואו]

הכוהן

בְּסִימָן מְאֹד טוֹב! אַתָּה שׁוֹאֵל, וְהֵם

מְבַשְּׂרִים, כִּי קְרֵיאוֹן בָּא קָרֵב.

אידיפוס

אַפּוֹלוֹן הַמּוֹשֵׁל, לְוַאי וְהָיוּ בְּפִיו

יֶשַׁע וָאוֹר כָּאוֹר אֲשֶׁר בְּעֵינָיו!

הכוהן

טוֹב יְבַשֵּׂר! כִּי לוּלֵא-כֵן לֹא בָא,

וְזֵר כֶּבֶד דַּפְנָה רַבַּת-פֵּרוֹת בְּרֹאשׁוֹ.

אידיפוס

עוֹד מְעַט וְנֵדָע! קָרַב עַד כְּדֵי לִּשְׁמֹעַ.

נָסִיךְ, שְׁאֵר-בְּשָׂרִי, בְּנוֹ-מֶנֵיקֵס,

הַגֵּד, מַה דְּבַר הָאֵל הֵבֵאתָ, וְנֵדַּע.

הקודמים. קריאון

קריאון

אַךְ טוֹב! כִּי גַם הָרָע, אָמַרְתִּי, אִם

אַחֲרִיתוֹ טוֹבָה – יֵחָשֶׁב לִבְרָכָה.

אידיפוס

אֲבָל מַה דִּבֶּר אֵל? הֲלֹא דְבָרְךָ

גַּם לֹא אִמֵּץ לִבִּי גַּם לֹא הִרְפָּה יָדִי.

קריאון

רוֹצֶה אַתָּה – וַאֲדַבֵּר בִּפְנֵי הָעָם,

וְאִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ – הַבַּיְתָה אֶכָּנֵס.

אידיפוס

דַּבֵּר בִּפְנֵי הָעָם: כִּי צַר לִי עֲלֵיהֶם

הַרְבֵּה מִכְּפִי שֶׁצַּר לִי עַל נַפְשִׁי אָנֹכִי.

קריאון

אֲשֶׁר דִּבֵּר הָאֵל הֲלֹא אַגִּידָה.

אַפּוֹלוֹן כֹּה צִוָּה, וּבְרוּרִים דְּבָרָיו:

"הָסֵר הַנֶּגַע מִן הָעִיר, אֲשֶׁר טִפְּחָה

פֹּה אַדְמָתָהּ, עַד לֹא פָשָׂה לְאֵין מַרְפֵּא".

אידיפוס

בַּמֶּה זֶה נִתְחַטֵּא? וּמָה הַנָּגַע?

קריאון

בִּגְלוֹת הָאִישׁ אוֹ בְתֵת הַנֶּפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ,

כִּי מְסָעֵר הָעִיר אוֹתוֹ הַדָּם שֻׁפָּךְ.

אידיפוס

אַךְ אֶל דְּמֵי מִי דִּבְרֵי הַאֵל יִרְמֹזוּ?

קריאון

הוֹי מֶלֶךְ, הֵן מָשַׁל בָּאָרֶץ לַיוֹס,

עַד שֶׁמָּלַכְתָּ עַל הָעִיר אַתָּה, אֵידִיפּוּס.

אידיפוס

אָזְנִי שָׁמְעָה, אַךְ לֹא עֵינַי רָאוּהוּ.

קריאון

הוּא מֵת, וּבַעֲלִיל דּוֹרֵשׁ עַתָּה הָאֵל

אֲשֶׁר נִקֹּם נִקְמַת דָּמוֹ מִידֵי הוֹרְגָיו.

אידיפוס

וְהֵם אַיָּם? אֵיפֹה נִמְצָא עִקְּבוֹת

זֶה חֵטְא יָשָׁן וְנֶעֱלָם מֵעָיִן?

קריאון

הִגִּיד: הוּא פֹה! כָּל הַמְבַקֵּשׁ יַגִּיעַ,

הַמִּתְמַהְמֵהַּ לֹא יִמְצָא לָעַד.

אידיפוס

וְלַיוֹס מֵת אֵיפֹה: הֲבַהֵיכַל,

אִם בַּשָּׂדֶה, אוֹ בְאֶרֶץ נָכְרִיָּה?

קריאון

לִדְרֹשׁ אֶל אֱלֹהִים, לָנוּ אָמַר, יָצָא

וּמִדַּרְכּוֹ הֲלֹם לֹא עוֹד יָסַף לָשוּב.

אידיפוס

וְאֵין מַלְאָךְ, אֵין אִישׁ, אֲשֶׁר אָרַח

עִמּוֹ אָז לְחֶבְרָה, רָאָה וְיוֹדִיעֵנוּ?

קריאון

כֻּלָּם נָפְלוּ, אַךְ הָאֶחָד, הַנָּס

מִפַּחַד, הוּא אֲשֶׁר יָדַע הִשְׁמִיעַ.

אידיפוס

מַה שָּׂח? יֵשׁ פְּרָט אֶחָד – וְרַב הוּא וְגִלָּה,

וְשֶׁמֶץ שֶׁל תִּקְוָה – וּבִכְנָפֶיהָ אוֹר.

קראון

בְּיַד לִיסְטִים נָפַל, סִפֵּר הַלָּה,

וְלֹא בְיַד אֶחָד: רַבִּים עָלָיו כִּי שָׁתוּ.

אידיפוס

הֲיַעֲרֹב לִבּו רוֹצֵחַ בְּעַזּוּתוֹ,

אִם לֹא שֻׁחַד בְּכֶסֶף בָּא מִפֹּה?

קריאון

גַּם לִי נִדְמָה אָז כָּךְ; אַךְ כֵּיוָן לַיוֹס מֵת,

וּבָרָעָה לֹא קָם גַּם אִישׁ לִנְקֹם דָּמָיו.

אידיפוס

אֵיזֹה רָעָה שָׂטְנָה? בִּנְפֹל הַמֶּלֶךְ

מַדּוּעַ לֹא דָרְשׁוּ עַד חֵקֶר הַדָּבָר?

קריאון

כִּי סְפִינְכְּס שָׁרַת-חִידוֹת הָיְתָה בְּעוֹכְרֵינוּ,

לִבֵּנֵוּ שַׂמְנוּ לַבָּרִי וְלֹא לַסָּפֵק.

אידיפוס

אֲנִי אוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת מִקֶּדֶם;

כִּי פֶבּוֹס כָּרָאוּי וְכָרָאוּי אַתָּה

הַעִירוֹתֶם זֹה הַדְּאָגָה לַמֵּת.

חָבֵר אֱהִי לָכֶם בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת

לִנְקֹם אֶת הַמְּדִינָה וְאֶת הַאֱלֹהִים.

כִּי לֹא מֵעַל זָרִים אֲנִי מֵסִיר הָרָע,

כִּי מֵעַצְמִי אֲנִי מֵסִיר הַנָּגַע.

יְהִי אֲשֶר יְהִי מַכֵּהוּ, עוֹד לִבּוֹ

הוּא יַשִּׂיאוֹ, וְגַם עָלַי יָנִיף יַד-רֶצַח.

כִּי אִם אֶדְאַג לַמֵּת, הֲלֹא אֶדְאַג גַּם לִי.

קוּמוּ אַתֶּם, בָּנַי, חִישׁ מִן הַמַּעֲלוֹת,

הָרִימוּ אֶת עַנְפֵי-הַתַּחְנוּנִים.

אַחֵר יַזְעִיק עַם-קַדְמוֹס לַעֲצֶרֶת,

כִּי אֲנַסֶּה הַכֹּל, וְעִם הַאֱלֹהִים

נַצְלִיחַ עַד מְאֹד אוֹ נֵרֵד שָׁחַת.

הכוהן

בָּנַי, נָקוּמָה, כִּי הִבְטִיחַ לָנוּ

חַסְדּוֹ הַמֶּלֶךְ, בָּאנוּ לְחַנְּנוֹ.

וּפֶבּוֹס, הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח דְּבָרוֹ,

פּוֹדֶה יוֹפִיעַ וְגוֹאֵל מִן הַמַּחֲלָה⁷.

[הקהל יוצא. מקהלה נכנסת]

אידיפוס. המקהלה

המקהלה [סטרופה א]

הוֹי אִמְרֵי-זֶבְס מְתוּקֵי-הַצְּלִיל, מַה תָּבִיאוּ לְתֶבֵּי

מִדֵּלְפֵי זוּ זְבוּל כֶּבֶד-פָּז?

פַּחַד קְרָאַנִי, חֲתָת; לִבִּי צָפַד בַּבְּעָתָה;

הוֹשַׁע נָא, מוֹשִׁיעַ מִדֵּלְפֵי!

אֶפְחַד, כִי אֶגַּשׁ עָדֶיךָ, מָה תִּפְקֹד לִי,

אוֹ מַה יַעֲבֹר עַל נַפְשִׁי בִּרְצוֹנְךָ

שׁוּב לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים. נָא הַגִּידִי לִי,

בַּת-הַתִּקְוָה הַזְּהוּבָה, אִמְרֵי-נֶצַח!

[אנטיסטרופה א]

קֹדֶם אֶקְרָא אֵלַיִךְ, אַתֵנָה בַּת-זֶבְס, בַּת-הַנֶּצַח,

וְאֶל אֲחוֹתֵךְ שׁוֹכֶנֶת הָעִיר,

הִיא הָאַרְטֶמִיס, יוֹשֶׁבֶת עַל כֵּס תְּהִלָּה בְחוּג שׁוּקֵנוּ,

וְאֶל פֶבְּ הַמַּרְחִיקִי לִפְגֹּעַ:

בּוֹאוֹ אַתֶּם הַשְּׁלֹשָׁה וְּתְפַלְטוּ לִי.

אִם הֲסִירוֹתֶם כְּבָר פַּעַם הַשֶּׁבֶר הַזֶּה,

בָּא וּפָקַד אֶת הָעִיר הַנֶּעֱטָרָה,

וְהִטְרַדְתֶּם בְּעֵרַת הַפֻּרְעָנוּת –

נָא אֱלֹהַי, נָא הוֹפִיעוּ כַיּוֹם!

[סטרופה ב]

אֲהָהּ, גְּדוֹלִים עִנּוּיֵינוּ מִנְּשׂא!

כּוֹאֵב כָּל הָעָם, אֲנוּשָׁה מַכָּתוֹ,

חֲנִית-הֲגִיגָיו הַדּוֹאֶגֶת

לְלֹא-תוֹעֶלֶת כְּלָל, כִּי לֹא יְשַׂגְשֵׂג פְּרִי

הָאֲדָמָה הַמְצֻיָּנָה, לֹא תַּעֲמֹדְנָה בְלִדְתָּן

נָשִׁים יוֹלְדוֹת,

כִי אֲחָזוּן צִירִים מָרִים,

זֶה אַחֵר זֶה

בָּא וְנֶחְפָּז כְּצִפּוֹר יְפַת-כְּנָפַיִם,

מְהִירִים בִּמְעוּפָם מֵאֵשׁ אוֹכֶלֶת

אֶל חוֹפֵי אֵל-הָעָרֶב.

[אנטיסטרופה ב]

הַקִּרְיָה הָיְתָה לְקֶבֶר גָּדוֹל.

לֹא נִסְפְּדוּ שׁוֹכְבִים רַבִּים

וַעֲזוּבִים, נוֹשְׂאֵי מִיתָה, לְלֹא-קָבֶר;

נָשִׁים וְאִמָּהוֹת בֵּינֵיהֶם

צוֹבְאוֹת וּמְבַקְשׁוֹת עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבְּחוֹת

בְּצָרָתָן

עֶזְרָה וָיֵשַׁע בִּתְפִלָּה וַאֲנָחָה.

צִלְצֵל הַשִּׁיר,

שִׁיר אֲנָחָה גְּדוֹלָה, מָרָה.

אָנָּא, בַּת-זֶבְס הַנֶּהְדָּרָה, אַתְּ

יֶשַׁע שִׁלְחִי נָא בַּצָּר!

[סטרופה ג]

וְאָרֶס זֶה, שׂוֹרֵף הָעִיר,

שָׂשׂ עֲלֵי הָאֲנָקוֹת

וּבְלִי מָגֵן וּבְלִי כִידוֹן יָרֹע,

אוֹתוֹ גָרְשִׁי מִגְּבוּל אַרְצִי

לְעִמְקֵי הֵיכַל הָאַמְפִיטְרִיטָה,

אֶל מִפְרְצֵי-יַמִּים לְלֹא-זְבוּל,

יָם-תְּרַקְיָה הַשָּׁמֵם.

כִּי אֶת אֲשֶׁר יוֹתִיר הַלֵּיִל,

הוֹי, זֶבְס אָבִינוּ

הָאָיֹם בְּלֶהָבָה,

פְּגַע בּוֹ בִזְרוֹעֲךָ, וּבַבָּרָק יָמוּת.

[אנטיסטרופה ג]

הוֹי, שַׂר-לִיקְיָה, אֶרְאֶה-נָּא

הֲמוֹן חִצֶּיךָ הָאַדִּירִים,

לִי לְעֶזְרָה טָסִים וּמִמֵיתַר-זָהָב;

וּבְלַפִּידִים, בָּהֶם תָּאִיר אַרְטֶמִיס

הַרְרֵי לִיקְיָה מִדֵּי לֶכְתָּהּ,

לוֹ תָרֵע.

אֶקְרָא לְנוֹשֵׂא צְנִיף-הַכֶּתֶם,

אֲשֶׁר עָלָיו שָׁם אַרְצִי,

לְבַּקְחוֹס הַוַּרְדִּי כַיָין

בְּמַקְהֵלוֹת הַמֵּינַדות:

קַח מִן הָאֵשׁ

אֲשֶׁר בְּלַפִּידְךָ וּפְגַע

בָּאֵל זֶה שְׂנוּא-נַפְשִׁי בֵין הָאֵלִים כֻּלָם!

[קריאון הולך; קהל מתאסף]

אידיפוס. מקהלה

אידיפוס

אַתָּה אַךְ מִתְפַּלֵּל וּמִתְפַּלֵּל; וְאִם

תֵּט אָזְנְךָ גַּם לִי, וְסָרָה הַמַּחֲלָה,

וּתְהִי זֹאת לַישׁוּעָה וְרֶוַח בַּצָּרָה.

אֲנִי זָר לַדָּבָר, אֲשֶׁר אַגִּיד,

גַּם לַמִּפְעָל – וְלֹא אוּכַל לָבוֹא

עַד חֵקֶר הַדָּבָר, כִּי בְיָדַי אֵין כְּלוּם.

אֲנִי הַמְאֻחָר בְּכָל הָאֶזְרָחִים.

הִנֵּה אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְכָל בְּנֵי-קַדְמוֹס:

אִישׁ אִישׁ בָּכֶם אֲשֶׁר שָׁמַע, בְּיַד מֵי מֵת לַיוֹס

בְּנוֹ-לַבְּדַקוֹס, הוּא אֵלַי יָבִיא דְבָרָיו,

גַּם אִם יִפְחַד, כִּי הוּא עַצְמוֹ מֵעִיד

בְּעַצְמוֹ, אַל יִירָא רָע, כִּי מִן הָאָרֶץ

הוּא אַךְ יָגְלֶה וּבְשָׁלוֹם יֵצֵא.

וְאִם זֶה אִישׁ אַחֵר מֵעִיר אַחֶרֶת,

וְהוּא יֵדַע – אַל יַחֲרִישׁ, וּמִלְּפָנַי

יִשָּׂא מַשְׂאֵת, וְלוֹ גַם אַחֲזִיק טוֹבָה.

אַךְ אִם תַּחֲרִישׁוּן, כָּל הַיָּרֵא לְנַפְשׁוֹ

אוֹ לִידִידוֹ יָדַע וְאֶת דְּבָרִי בָזָה,

שִׁמְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי גָּזַרְתִּי לַעֲשׂוֹת:

הוּא מְנֻדֶּה יִהְיֶה – יִהְיֶה מִי שֶּׁיִּהְיֶה –

בָּאָרֶץ פֹּה וּבְכָל אֲשֶׁר דָּתִי מַגָּעַת;

אֶל יַכְנִיסֵהוּ אִישׁ, אַל לִשְׁלוֹמוֹ יִדְרֹשׁ,

אַל חֵלֶק לוֹ בְזֶבַח וּתְפִלָּה,

וּמַיִם קְדוֹשִׁים הוּא לֹא יִזְרֹק אִתְּכֶם.

כֻּלְּכֶם גָּרְשׁוּהוּ מִבֵּיתְכֶם, כִּי הוּא

חֶלְאַת הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה

לִי אֵל-פִּיתוֹן בְּמַאֲמָר נָבִיא.

הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם

גַּם לוֹ לָאֵל, גַּם לוֹ לָאִישׁ הַמֵּת;

וְתַעֲשׂוּ כֻלְּכֶם אֲשֶׁר צִוִּיתִי

לְמַעֲנִי וּלְמַעַן פֶבְּ וּלְמַעַן

זֹאת הַמְּדִינָה, עֲזוּבַת-אֵל וְאוֹבָדֶת.

וְגַם לוּלֵא צִוָּה הָאֵל וַעֲשִׂיתֶם,

הָיָה לָכֶם לִנְקֹם נִקְמַת דְּמֵי

הַטּוֹב בָּכֶם, הָאִישׁ הַמֶּלֶךְ שֶׁאָבָד,

לִדְרֹשׁ וְּלַחֲקֹר. אֲבָל כַּיּוֹם אֲנִי

יוֹרְשׁוֹ, כִּי לִי הַכֹּל אֲשֶׁר עָלָיו מָלָךְ,

לִי יְצוּעוֹ וְלִי אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה,

וְגַם בָּנָיו, לוֹ אַךְ פָּרַח שִׁבְטוֹ,

הָיוּ גַּם הֵם אָז מִצְטָרְפִים אֵלָי –

עַתָּה אָקוּמָה וְאָרִיבָה לּוֹ,

כְּאִילּוּ לְאָבִי, בְיַּד חָרוּצִים לֹא תִרֶף,

עַד אִם תָּפַסְתִּי בְיָּדִי מַכֵּה נַפְשׁוֹ

שֶׁל לַיוֹס בֶּן-לַבְּדַקוֹס בְּנוֹ שֶׁל פּוֹלִידוֹרוֹס,

נִין קַדְמוֹס הַקַּדְמוֹן מִזֶרַע אַגֵנוֹר.

כָּל הָעוֹבֵר עַל זֶה – וּפָקַד אֵל,

וְלֹא תִתֶּן לוֹ הָאֲדָמָה פִרְיָהּ,

לֹא תִּתֶּן לוֹ אִשְׁתּוֹ בָנִים, וּמֵת

בְּמִיתָה תָשֹׁד הָעִיר אוֹ בְעוֹד רָעָה מִזֹּה.

אָרוּר וְאָרוּר מַכֵּה הַנֶּפֶשׁ, אִם

אֶחָד הוּא אוֹ בֵין הָרַבִּים נֶחְבָּא,

יִהְיוּ חַיָּיו מָרִים, וּמַמְרֹרִים יִשְׂבָּע.

וְאִם אִתִּי יָלִין וּבְצֵל קוֹרַת בֵּיתִי –

וְגַם יָדַעְתִּי זֹאת – עָלַי תָּחוּל

כָּל הַקְּלָלָה, אֲשֶׁר אוֹתוֹ קִלָּלְתִּי.

וְאַתֶּם, כָּל יֶתֶר בְּנֵי בֵית-קַדְמוֹס,

כָּל הַמּוֹדִים פֹּה לְדְבָרַי, יֶהִי בְּעֶזְרַתְכֶם

הַצֶּדֶק, וּמְצָאתֶם חֵן בְּעֵינֵי אֵלִים.

[הקהל יוצא]

המקהלה

כִּי הִשְׁבַּעְתַּנִי, מֶלֶךְ, אֲדַבֵּר.

אֲנִי לֹא הֲרַגְתִּיו וְלֹא אֵדַע הוֹרְגוֹ

כִּי אֲכַנֶּה. הָאֵל אֲשֶׁר שָׁלַח דְּבָרוֹ

הֲלֹא יַגִּיד, מִי הוּא הָאִישׁ פָּעָל.

אידיפוס

כֵּן תְּדַבֵּר; אֲבָל מִי יְצַוֶּה לְאֵל

עֲשׂוֹת אֶת לֹא יֶחְפָּץ – אֵין אִישׁ בָּאָרֶץ.

המקהלה

אִם כֵּן, הֲלֹא לִי יֵשׁ הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה.

אידיפוס

וְאַף אִם שְׁלִישִׁית, אַל תַּעֲלֵם מִמֶּנִי.

המקהלה

אֶת יֶחֱזֶה הַמֶּלֶךְ פֶבּוֹס,

טֵירֶסִיאַס הַמֶּלֶךְ יֶחֱזֶה גַּם הוּא,

מַה טּוֹב לִשְׁאֹל אוֹתוֹ לָדַעַת פֵּשֶׁר כָּל.

אידיפוס

גַּם זֹאת עֲשׂוֹת אֲנִי הֵן לֹא נִמְנָעְתִּי,

וּבַעֲצַת קְרֵיאוֹן הַצִּיר אַחַר הַצִּיר שֻׁלָּח;

אֶתְמַהּ, מַדוּעַ אֵחֲרוּ פְעָמָיו.

המקהלה

עוֹד יֵשׁ שְׁמוּעָה, דָּבָר עָמוּם עַתִּיק…

אידיפוס

וְאֵיזֹה שְׁמוּעָה? אָזְנִי תִקְלֹט כָּל הֶגֶה.

המקהלה

אוֹמְרִים אָמֹר: נָפַל בְּיַד עוֹבְרֵי-דָרֶךְ.

אידיפוס

שָׁמַעְתִּי גַּם אֲנִי, אַךְ אֵין לִרְאוֹת רוֹאָם.

המקהלה

אִם בְּלִבּו יָלִין אַף שֶׁמֶץ פַּחַד, הֵן

יִטּשׁ הָאָרֶץ, כִּי שָׁמַע אֶת אָלָתֶךָ.

אידיפוס

עוֹרֵב לִבּו לִפְעֹל לא יֶחֱרַד מִקּוֹל.

[טירסיאס מופיע, נער נוהג אותו]

המקהלה

הִנֵּה הָאִישׁ יַרְאֶנּוּ! שָׁם הֵם נוֹהֲגִים

אֶת הַנָּבִיא הַאֱלֹהִי, שֶׁאֵין

בִּלְתּוֹ בִבְנֵי אָדָם לָדַעַת הָאֱמֶת.

אידיפוס

טֵירֶסִיאַס, יוֹדֵעַ כָּל הַתַּעֲלוּמוֹת,

רָזֵי הָאָרֶץ וּמִסְתְּרֵי שָׁמָיִם,

אֵינְךָ רוֹאֶה הָעִיר, אֲבָל יוֹדֵעַ

אַתָּה מְצוּקָתָהּ. אַתָּה מוֹשִׁיעַ

לָהּ וּמִפְלָט, וְאֵין אַחֵר בִּלְתֶּךָ.

כִּי פֶבּוֹס הוּא (אִם לֹא מִפִּי צִירַי שָׁמַעְתָּ)

שָׁלַח דְּבָרוֹ – כִּי לוֹ דָרַשְׁנוּ – כָּכָה:

לֹא תַּעֲמֹד הַמַּגֵּפָה, בִּלְתִּי

אִם יִמָּצֵא לוֹקֵחַ נֶפֶשׁ לַיוֹס

וּנְמִיתֵהוּ אוֹ יִגְלֶה מִן הַקִּרְיָה.

אַל תַּעֲלֵם מִמֶּנּוּ אֶת אָמְרָה צִפּוֹר

אוֹ דֶרֶך נְחָשִׁים אַחֵר יָדָעְתָּ,

פַּלֵּט רֹאשְׁךָ, פַּלֵּט הָעִיר, פַּלְּטֵנִי,

הָסֵר מִמֶּנּוּ אֶת עֲוֹן הַדָּם הַזֶּה!

בְּךָ בָטַחְנוּ; לַעֲזֹב עִם אָח

בְּכָל מְאֹדְךָ – הֵן אֵין עָמָל יָפֶה מִזֶּה.

טירסיאס

[מדבר לנפשו]

אֲהָהּ, מָה נּוֹרָאָה הַדַּעַת, וְלַשָּׁוְא

לוֹ לַיּוֹדֵעַ. וְגַם יָדַעְתִּי,

אַךְ שׁוּב שָׁכָחְתִּי; לוּלֵא זֹאת לא בָאתִי.

אידיפוס

מָה לָּךְ, כִּי נְכָאִים אַךְ תֶּהֱגֶה, הַגֵּד?

טירסיאס

שַׁלְּחֵנִי אֶל בֵּיתִי, וְיֵקַל לָשֵׂאת אָז לִי

שֶׁלִּי וּלְךָ שֶׁלָּךְ, אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמַע.

אידיפוס

לֹא בְּחִבָּה וְלֹא כַחֹק דִּבַּרְתָּ.

עִיר זֹה גִדְּלָה אוֹתְךָ, וּנְבוּאָתְךָ תִכְלָא?

טירסיאס

רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ לְרָעָה

לְךָ, וְלֹא יְהִי חֶלְקֵי כְּחֶלְקֶךָ.

[רוֹצֶה לָלֶכֶת]

אידיפוס

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲךָ, נָא אַל תִכְלָא

אֶת עֲצָתְךָ, כֻּלָּנוּ נְחַנְּנֶךָּ.

טירסיאס

חִסְרֵי-בִינָה כֻלְּכֶם! וּלְעוֹלָם אֶדֹּם,

כִי אִם פָּתַחְתִּי פִי – וְאָבְדָנְךָ יָבוֹא.

אידיפוס

מָה זֹּאת? יָדַעְתָּ וְתַחֲרֵשׁ? הֲלֹא

רָעָה אַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ וְעַל הָעִיר.

טרסיאס

נַפְשִׁי אֵין לְהָרֵעַ גַּם לְךָ גַּם לִי.

מַה בִּי תִפְצֹר לַשָּׁוְא, כִּי לֹא אֶפְתָּח שְׂפָתָי.

אידיפוס

זָקֵן נִקְלֶה, אַתָּה אֵינְךָ עוֹנֶה – הֲלֹא

תַּרְגִּיז גַּם אֶת הָאָבֶן! – תַּחֲרֵשׁ

בְּקַשִׁיוּת עָרְפְּךָ וּבְרֹעַ לְבָבְךָ?

טירסיאס

תֹּאמַר – אֲנִי כוֹעֵס; אוּלָם חֲרוֹן אַפְּךָ

אוֹתוֹ אֵינְךָ רוֹאֶה – וְתוֹכִיחֵנִי.

אידיפוס

מִי כַעֲסוֹ יִכְבֹשׁ, כִי אָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה

דְבָרֶיךָ וַאֲשֶׁר תִּנְאַץ הָעִיר הַזֹּאת?

טירסיאס

בְּעַצְמוֹ קָרַב לָבוֹא, וְאִם גַּם אַחֲרִישׁ.

אידיפוס

אֲשֶׁר יִקְרַב יָבוֹא – אוֹתָהּ הַגֵּד לִי.

טירסיאס

לֹא עוֹד אוֹסִיף דַּבֵּר; אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ,

הֱיֵה לְמַאֲכָל כֻּלְּךָ לַחֲמָתֶךָ.

אידיפוס

לֹא אַחֲרִישׁ! אֲשֶׁר גִּלִּיתִי בְּאַפִּי

אוֹתָה אַגִּיד; רְאֵה, הִנֵּה אֲנִי אוֹמֵר:

לִבְּךָ חָרַשׁ כָּל זֹאת, אַךְ לֹא אַתָּה

אוֹתוֹ הָרַגְתָּ, וְלוּלֵא עִוֵּר אַתָּה,

כִּי אָז אָמַרְתִּי: גַּם יָדְךָ שָׁלַחַתָּ!

טירסיאס

הֲבֶאֱמֶת? הִנֵּה אֲנִי מְצַוֶּךָּ:

עֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וּבְתֹקֶף חֹק חַקּוֹתָ,

אַל עוֹד תּוֹסִיף דַּבֵּר אֵלַי וְאֶל אֵלֶּה פּה,

כִּי חֶטְאֲךָ שֶׁלְּךָ חִלֵּל הָאָרֶץ.

אידיפוס

בְּמֵצַח נְחוּשָׁה אֵלַי אַתָּה דוֹבֵר.

אֶת נַפְשְׁךָ תַשְׁלֶה, כִּי הִנָּקֵה גַּם תִּנַקֶה?

טירסיאס

גַּם אִנָּקֶה! כִּי הָאֱמֶת – צוּר מִשְׂגַּבִּי.

אידיפוס

מִי לִמֶּדְךָ אוֹתָהּ? הַאִם חָכְמַת חוֹזִים?

טירסיאס

אַתָּה! לֹא מֵחֶפְצִי הוֹצֵאתָ מִלָּתִי.

אידיפוס

אֵיזֹה מִלָּה? שַׁנֵּה, וְאֵיטִיב לָבִין.

טירסיאס

לֹא הֲבִינוֹתָ? וְאוּלַי תְּנַסֵּנִי?

אידיפוס

אֵינִי מֵבִין עַד כְּדֵי הַגֵּד אוֹתָהּ; שַׁנֵּה!

טירסיאס

אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ.

אידיפוס

לֹא לְטוֹבָה לְךָ נְאַצְתַּנִי פַעֲמָיִם.

טירסיאס

הַעוֹד אַגִּיד, וַחֲרוֹנְךָ עוֹד יָעַל?

אידיפוס

דַּבֵּר כְּאַוַת נַפְשֶׁךָ! אֵין שׁוֹמֵעַ לָךְ.

טירסיאס

בְּלֹא יוֹדְעִים כָּרַתָּ בְּרִית מַחְפִּירָה

עִם בְּשָׂרְךָ שֶׁלְּךָ וְלֹא תִרְאֶה אָוֶן.

אידיפוס

הַאִם תִּבְטַח, כִּי לֹא יְבוֹאֲךָ כָּל רָע?

טירסיאס

גַּם לֹא יָבוֹא, אִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ בָּאֱמֶת.

אידיפוס

בָּהּ יֵשׁ, אֲבָל בְּךָ אֵינֶנּוּ, כִּי עִוְרוֹת

אָזְנֶיךָ, בִּינָתְךָ וְגַם עֵינֶיךָ.

טירסיאס

אֻמְלָל, אוֹתִי תְנָאֵץ, וּבִמְהֵרָה

יְנָאֲצוּךָ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָי.

אידיפוס

אַךְ לַיְלָה לְלֹא-הַפְסֵק גִּדְּלֶךָ, וּמַה לִּי

וּלְרוֹאֵי-שֶׁמֶשׁ כִּי נִירָא אוֹתְךָ.

טירסיאס

גַּם לֹא נִגְזַר אֲשֶׁר תִּפֹּל, וּמִיָּדִי,

עַז אַפּוֹלוֹן, וְזֶה נוֹגֵעַ לוֹ.

אידיפוס

דְּבָרֶיךָ הֵם, אוֹ קְרֵיאוֹן שָׂם אוֹתָם בְּפִיךָ?

טירסיאס

לֹא קְרֵיאוֹן עוֹכֶרְךָ, כִּי אִם אַתָּה אַךְ אָתָּה.

אידיפוס

הוֹי, עֹשֶׁר וְשִׁלְטוֹן וְאַתְּ, חָכְמָה, אֲשֶׁר

דּוֹמָה אֵין לָךְ בְּתוֹךְ חַיִּים מְלֵאֵי קִנְאָה⁸,

כַּמָּה רַבָּה צָרוּת-הָעַיִן בְּכַנְפֵיכֶם,

אִם בְּשֶׁל זֶה שִׁלְטוֹנִי – מַתְּנַת עִירִי

וּמֵרְצוֹנָם הַטּוֹב – אֲנִי הֵן לֹא בִקַּשְׁתִּי –

אוֹרֵב לִי קְרֵיאוֹן זֶה הַנֶּאֱמָן בַּשֶּׁלִי,

הַטּוֹב בִּמְיֻדָּעַי לִי מִתְנַכֵּל לְגָרְשֵׁנִי

וְהִנֵּה גַּם שָׁלַח קוֹסֵם נוֹכֵל

רַב-מְזִמּוֹת, אֲשֶׁר לִבּו הוֹלֵךְ

רֵק אַחֲרֵי בִצְעוֹ וְרֵיק מֵחָכְמָתוֹ.

הַגֵּד, מָתַי כְּבָר נֶאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ?

בִּהְיוֹת מִפְלֶצֶת-הַשִּׁירָה בָאָרֶץ,

מַדּוּעַ לֹא הוֹדַעְתָּ אִמְרֵי-פְדוּת?

הֲלֹא לֹא כָל הַבָּא יִפְתֹּר אֶת הַחִידָה,

אִם לֹא תְפַעֲמוֹ גַּם רוּחַ נְבוּאָה.

אֲבָל הַצִּפֳּרִים הֵן לֹא גִלּוּ אָזְנֶיךָ,

קוֹל-אֵל לֹא בָא, וּבָאתִי אָנֹכִי

אֵידִיפּוּס – אִישׁ לְלֹא-דַעַת – וּפָתָרְתִּי,

רוּחִי אוֹתָהּ מָצְאָה, לּא בְצִפּוֹר נִחָשְׁתִּי.

וְאוֹתִי תֹּאמַר מַגֵּר, כִּי בְלִבְּךָ תׂאמַר,

שֶׁלַּמַּלְכוּת קָרוֹב תִּהְיֶה, לְכִסְאוֹ שֶׁל קְרֵיאוֹן.

לַפִּיד לְךָ וְלַאֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתְךָ

גַּם אֲמַרְתֶּם גָּרֵשׁ הָרָשַׁע, וְלוּלֵא

נָשָׂאתִי פְנֵי זָקֵן – וְיָדַעְתָּ אֶת תְּנוּאָתִי.

המקהלה

וְאָנוּ הַמִּתְבּוֹנְנִים נֹאמַר: הַקֶּצֶף

גַּם בִּדְבָרָיו גַּם בִּדְבָרֶיךָ, מֶלֶךְ.

וְלָמָּה זֶה? אֵיכָה נִפְתֹּר דְּבַר-אֵל,

אֵיךְ נְמַלֵּא אוֹתוֹ, רְאוּ הָבִינוּ.

טירסיאס

אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, בַּד בְּבַד יִשְׂאוּ

דְּבָרֶיךָ וּדְבָרָי, וּמַלְכוּתִי דְבָרִי.

לֹא עַבְדְּךָ אֲנִי, כִּי עֶבֶד אַפּוֹלוֹן, ⁹

מָגֵן לֹא אֲבַקֵּשׁ וּקְרֵיאוֹן יִתֶּן לִי.

עוֹד זֹאת אֲנִי אוֹמֵר (כִּי גַם עִוֵּר קְרָאתַנִי):

עֵינַיִם יֵשׁ לְךּ וְאֵינָן רוֹאוֹת הָרָע,

אֵיפֹה תָגוּר וְאֶת מִי זֶה תִּתְרוֹעָע.

מִי אֲבוֹתֶיךָ, הֲתֵדַע? שׂוֹנְאָם בְּלִי דַעַת

אַתָּה פֹה עַל הָאָרֶץ וּבַשְּׁאוֹל.

יֵשׁ יוֹם וְתִהְיֶה בְךָ בְּמִשְׁנֵה פְגָעִים

קִלְלַת אָבִיךָ וְאִמְּךָ לַהֲנִיסְךָ

מֵאֶרֶץ זֹה, וְכָהֲתָה עֵינֶךָ.

יָחוּשׁ הַיוֹם, וְאֵי מִפְרָץ שֶל יָם, אֵי קִיתֵירוֹן,

אֲשֶר לֹא יַעֲנֶה קוֹל אֶנְקוֹתֶיךָ,

כְּשֶתַּכִּיר אֶת קַרְקַע-נִשּׂוּאֶיךָ לְלֹא

כָּל אֲחִיזָה, בְּרִית בָּהּ נִכְנַסְתָּ בְשָלוֹם?

אֵינְךָ מֵרְגִּישׁ גַּם שְׁאָר הַתּוֹעֵבוֹת עָצְמוּ,

תִּהְיֶינָה לְזַעֲוָה לְזַרְעֲךָ וָלָךְ.

עַל כֵּן גַּדֵּף כְּאַוָּתְךָ אֶת קְרֵיאוֹן

וּמוֹצָא-פִי, כִּי אֵין בָּשָׂר-וָדָם מִסְכֵּן

כָּמוֹךָ עוֹד, אֲשֶׁר יִטְרֹף יֹאכַל בְּשָׂרוֹ.

אידיפוס

אֵיכָה אוֹסִיף אֶשָּׂא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַלָּז?

יִמַּח שְׁמֶךָ! כְּלַךְ-לְךָ מִכַּאן

אֶל מְעוֹנֶךָ! מַה תִּתְמַהִמַהּ פֹּה?

טירסיאס

לֹא בָאתִי פֹה לוּלֵא קְרָאתַנִי אָתָּה.

אידיפוס

הֵן לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אִוֶּלֶת תְּדַבֵּר,

וּמְסֻפְּקַנִי, אִם הָיִיתִי קוֹרֵא לָךְ.

טירסיאס

אִוֶּלֶת נִקְשְׁרָה בִּי, אֲנִי בְעֵינֶיךָ

אֱוִיל; אֲבָל הוֹרֶיךָ לִי קָרְאוּ חָכָם.

[רוצה ללכת]

אידיפוס

מִי קְרָאֲךָ? עֲמֹד! מִי יְלָדָנִי?

טירסיאס

יוֹם יוֹלִידְךָ – יוֹם יַעַשְׂךָ כָלָה.

אידיפוס

אֲבָל חִידוֹת דְּבָרֶיךָ! מִי יָבִין?

טירסיאס

הֲיֵשׁ כָּמוֹךָ אִישׁ לִפְתֹּר חִידָה?

אידיפוס

נְאַץ אֶת חָכַמְתִי, אֲנִי בָהּ אֶתְגָּאֶה.

טירסיאס

מִקְרֵה-מַזָּל, וְהוּא גַם יַעַכְרֶךָּ.

אידיפוס

אֲבָל הִצַּלְתִּי אֶת הָעִיר, לֹא אֶדְאַג לִי.

טירסיאס

אֲנִי הוֹלֵךְ; הַנַּעַר, נַהֲגֵנִי!

אידיפוס

יִנְהָגְךָ זֶה! בְּאוֹר פָּנֶיךָ – לָנוּ

אוֹר לֹא יָאִיר, כְּלַךְ לָךְ, וְהוּנַח לָנוּ.

טירסיאס

אֲנִי אֵלֵךְ, אֲבָל אַגִּיד, כִּי עַל כֵּן בָּאתִי,

גַּם לֹא אִירָא, יָדְךָ כִּי לֹא תִהְיֶה בִּי.

הִנֵּה דְבָרָי: הָאִישׁ, אֲשֶׁר זֶה כְּבָר

אַתָּה מְבַקְשׁוֹ לִפְקֹד עַלָיו עֲוֹן

מוֹת לַיוֹס, פֹּה הוּא, כָּאן, וְאִם יְכֻנֶּה

גֵּר וְנָכְרִי – תּוֹשַׁב עִיר תֶּבִּי נֹאמַר לוֹ,

אַךְ לֹא יָשִׂישׂ אֶל גִּיל, בְּהִשְׁתַּנּוֹת גּוֹרָל.

סוּמָא יִהְיֶה – וּגְלוּי-עֵינַיִם בָּא –

וְדַל מִסְכֵּן, לֹא עוֹד אִישׁ כֶּבֶד-הוֹן,

בְּמַטֵּה גוֹלִים יִדְרֹשׁ שְׁבִיל אֶרֶץ הַנֵּכָר.

וּלְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו יוֹפִיעַ בַּקָּהָל

גַּם אָח לָהֶם גַּם אָב, וְלַאֲשֶׁר חִבְּלַתּוּ,

לָהּ לָאִשָּׁה, גַּם בֵּן גַּם אַלּוּפָהּ, הוֹרֵג

אָבִיהוּ וִיחַלֵּק עִמּוֹ אֶת יְצוּעוֹ.

וְקוּם וָלֵךְ, הַרְהֵר, אִם שֶׁקֶר בְּפִי,

קְרָא לִי אֱוִיל, לִבּו רֵיק מִנְּבוּאָה.

[טירסיאס ונערו הולכים. אידיפוס נכנס אל היכלו]

המקהלה [סטרופה א]

מִי הוּא אֲשֶׁר לוֹ סֶלַע דֵּלְפֵי

לוֹ יִתְכַּוֵּן הַפַּעַם,

אֲשֶׁר יָדוֹ, יוֹדַעַת רֶצַח,

הָאָוֶן פָּעֲלָה?

כְּבַר בָּאָה עֵת וְיֵחָפֵז,

כַּסוּס הַטָּס בְּסַעֲרוֹ

יִשָּׂא רַגְלָיו לָנוּס.

וּבְנוֹ שֶׁל זֶבְס עָלָיו כִּי יִשְׂתָּעֵר,

חֲמוּשׁ בָּרָק וְאֵשׁ אוֹכָלֶת¹⁰,

אַחֲרָיו הַקֵּרוֹת – ¹¹

קָהָל אָיֹם לֹא יִטְעֶה.

[אנטיסטרופה א]

הִזְהִיר וּבָא מֵרֹאשׁ פַּרְנַסוֹס,

אָתָא מֵהַרְרֵי שֶׁלֶג

זֶה דְבַר-הָאֵל, עִקְּבוֹת הַגֶּבֶר

הַנֶּעֱלָם יָתוּר.

בְּיַעַר-בָּר תָּעֹה יִתְעֶה

וּבְמַעֲרוֹת-הָרִים יָנוּד,

דּוֹמֶה לְשׁוֹר נִרְדָּף,

וּבְרֶגֶל בּוֹדְדָה יִיגַע לָנוּס

מִצַּו יָבוֹא מִלֶּב-הָאָרֶץ;¹²

אַךְ הוּא חַי וְקַיָּם,

עָלָיו חוֹפֵף כָּל הַיּוֹם.

[סטרופה ב]

אָיֹם הַחֲשָׁד, אָיֹם מְאֹד,

אֲשֶׁר הֵעִיר רוֹאֶה חָכָם,

גַּם לֹא וַדַּאִי גַּם לֹא סָפֵק;

הִנֵּה גַם אֵין מִלִּים בְּפִי,

שָׁתוּ דְאָגוֹת עָלָי; מָה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר?

מֵעוֹלָם עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי

עַל רִיב בֵּין בֵּית-לַבְּדַקוֹס

וּבֵין בְּנוֹ שֶׁל פּוֹלִיבּוֹס,

וְאֵין אֶבֶן בֹּחַן בְּיָדִי, כִּי לְחַלֵּל אֵצֵא אֶת כְּבוֹד

שֵׁם אֵידִיפּוּס בְּכָל הָעָם,

כִּי אֶקֹּם אֶת בֶּן-לַבְּדַקוֹס,

נִרְצַח, וְאֵין יוֹדֵעַ, אֵיךְ.

[אנטיסטרופה ב]

רַק זֶבְס רַק הוּא וְאַפּוֹלוֹן

לָהֶם נָהִיר גּוֹרַל אָדָם,

אַךְ אִם אֱנוֹשׁ לְהִנָּבֵא

יֵיטִיב מִנִּי – בָּזֹאת אֲנִי

מְסֻפְּקָנִי, אַךְ בַּדַעַת וּבַשֵּׂכֶל עוֹלֶה אִישׁ,

גֶּבֶר מֵרֵעוֹ יִגְבָּר.

אֲבָל עַד אִם בְּעֵינַיִם

אֶרְאֶה דָבָר, וּבְטֶרֶם

הָיָה, אֲנִי לְעוֹלָם הֵן לֹא אַסְכִּים עִם הַמְגַנִּים. בָּרוּר

נִגְלְתָה לּוֹ בַת-הַכָּנָף ¹³ ,

הוּא נָבוֹן, חוֹבֵב הַקָּרֶת;

עַל כֵּן בּוֹ לֹא אֶחְשֹׁד לָעַד.

[קריאון בא]

המקהלה. קריאון

קריאון

אַנְשֵׁי עִירִי, שָׁמַעְתִּי, כִּי אֵידִיפּוּס

עָלַי יָגֹל עָוֹן כָּבֵד, וְלֹא אוּכַל

נְשׂא, הִנֵּה אַתִיתִי. אִם בְּיוֹם צָרָה

הוּא יַחֲשֹׁב לְרָעָתוֹ עוֹלַלְתִּי,

אִם בִּדְבָרִים וְאִם בְּמַעֲשִׂים,

אֵין לִי כָל חֵפֶץ לְהַאֲרִיךְ יָמִים

עִם סֵבֶל הַשְּׁנִינָה הַזֹּאת. הַמְּעַט

אֲשֶׁר אֶשָּׂא בִּגְלַל אוֹתוֹ חֲשָׁד, הֲלֹא

נוֹסָף עַל זֶה אֱהִי בְּפִי כָל בְּנֵי עִירִי,

גַּם בְּפִיךָ וּבְפִי כָל יְדִידַי אִישׁ רָע.

המקהלה

אוּלַי הַתּוֹכֵחָה בָאָה אַךְ בַּעֲקֵב

חֳרִי הָאַף וְלֹא מִן הַלֵּב יָצְאָה.

קריאון

וּמִשּׁוּם מָה נִרְאָה, כִּי בְשֶׁלִּי אָמְנָם,

בַּעֲצָתִי יִשָּׂא פֹה הָרוֹאֶה כָזְבוֹ?

המקהלה

הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹה; מַדוּעַ – לֹא יָדָעְתִּי.

קריאון

בְּדַעַת צְלוּלָה, בְּעַיִן צְלוּלָה

בָּנָה הַטַּעֲנָה אֲשֶׁר עָלַי טָעָן?

המקהלה

אֵינִי יוֹדֵעַ; פֹּעַל מֶלֶךְ לֹא אֶרְאֶה.

אֲבָל הִנֵּה הוּא בָא, מֵהֵיכָלוֹ יָצָא.

[אידיפוס בא]

הקודמים. אידיפוס

אידיפוס

אַתָּה! אַתָּה שׁוּב פֹּה? וּבְמֵצַח נְחוּשָׁה

תִּמְצָא לִבְּךָ לָבוֹא אֵלָי? אַתָּה,

הוֹרֵג אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהָרוֹצֶה בְגָלוּי

לָבוֹא לִגְזֹל מִמֶּנִּי מֶמְשַׁלְתִּי?

הַגִּידָה: מֶה הָיִיתִי בְעֵינֵיךָ –

סָכָל אוֹ רַךְ-לֵבָב, וְזַמּוֹתָ לַעֲשׂוֹת?

אוּלַי אָמַרְתָּ בְלִבְּךָ, כִּי בְעָרְמָתְךָ

אֵינִי מַרְגִּישׁ, אוֹ לֹא אָרִים יָדִי כְנֶגְדֶּךָ?

כְּלוּם לֹא הִסְכַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי הַחִלּוֹתָ

לִשְׁאֹף מִמְשַׁל מוֹשְׁלִים (וּבְלֹא רָב-עָם וְרֵעִים),

שֶׁאֵין לִקְנוֹת כִּי אִם בָּעָם וּבַזָּהָב?

קריאון

וַהֲיָדַעְתָּ, מַה לְּךָ יָאֶה עֲשׂוֹת?

כְּשָׁאָלְךָ אֶעֱנֶה, חֲרֹץ מִשְׁפָּט תֶּחְרָץ!

אידיפוס

אַתָּה מָהִיר לִנְאֹם, אֲבָל אֲנִי רָפֶה

לִשְׁמֹעַ; הֵן אַתָּה שֹׁוֹנְאִי בְנָפֶשׁ.

קריאון

אַךְ קֹדֶם שְׁמַע נָא אֶת אֲשֶׁר אַגִּידָה לָךְ.

אידיפוס

אֲבָל אַל תֹּאמַר לִי אֲשֶׁר אֵינְךָ נָבָל.

קריאון

וְאִם תֹּאמַר: הָעַקְשָׁנוּת שֶׁאֵין עִמָּהּ בִּינָה –

דָּבָר יָפֶה הִנָּהּ, אֵינְךָ אֶלָּא שׁוֹגֶה.

אידיפוס

וְאִם תֹּאמַר: שְׁאֵר-בָּשָׂר לֹא יִירָא עֹנֶשׁ,

וְהוּא לוֹ רָאוּי, אֵינְךָ אֶלָּא טוֹעֶה.

קריאון מוֹדֶה אֲנִי, כִּי נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ;

אַךְ מָה הַצַּעַר צִעַרְתִּיךָ, לִי הַגֵּד.

אידיפוס

יָעַצְתָּ לִי אוֹ לֹא יָעַצְתָּ שְׁלֹחַ

אֶל הָרוֹאֶה הַמְכֻבָּד צִירִים?

קריאון

כַּעֲצָתִי אֲזַי הֵן עֲצָתִי גַּם עָתָּה.

אידיפוס

כַּמָּה יָמִים עָבְרוּ מִיּוֹם בּוֹ לַיוֹס…

קריאון

וּמֶה עָשָׂה? לְרֵעֲךָ אֵינִי מֵבִין.

אידיפוס

…נָפַל בְּיַד רוֹצְחִים וְנֶעֱלָם?

קריאון

מֵאָז עָבְרוּ יָמִים רַבִּים מְאֹד.

אידיפוס

וְהָרוֹאֶה גַּם אָז שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּתוֹ?

קריאון

כְּחָכְמָתוֹ עַתָּה וְכִכְבוֹדוֹ זֶה עָתָּה.

אידיפוס

הַאִם הִזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָז – בַּיָּמִים הָהֵם?

קריאון

לֹא, מֵעוֹלָם, וּבְפָנַי אַף פָּעַם.

אידיפוס

לֹא חֲקַרְתֶּם וְלֹא דְרַשְׁתֶּם, מִי הַהוֹרֵג?

קריאון

אָכֵן, דָּרֹשׁ דָרַשְׁנוּ, אַךְ לֹא גִלִינוּ כְלוּם.

אידיפוס

מַדוּעַ לֹא גִלָּה זֹאת הֶחָכָם הַזֶּה?

קריאון

זֹאת לֹא אֵדָע. אִם לֹא אָבִין דָּבָר – אֶשְׁתֹּק.

אידיפוס

עַל כָּל פָּנִים, הַגֵּד אֲשֶׁר יָדַעְתָּ.

קריאון

לְמָה תִתְכַּוֵּן? כִּי אִם אֵדַע – לֹא אֲכַחֵד.

אידיפוס

לוּלֵא תִכּוֹן יָדוֹ אִתְּךָ, הֵן לֹא כִנַנִּי

הוּא לְעוֹלָם מַכֵּה נַפְשׁוֹ שֶׁל לַיוֹס.

קריאון

אִם זֹאת אָמַר – אַתָּה תֵדָע; אֲנִי רוֹצֶה

לַחֲקֹר עַתָּה אוֹתְךָ כְּחָקְרְךָ אוֹתִי.

אידיפוס

שְׁאָל, כִּי לֹא אוֹתִי תִמְצָא רוֹצֵחַ.

קריאון

וּבְכֵן, הֵן אֲחוֹתִי אֵרַשְׂתָּ לְאִשָּׁה?

אידיפוס

אָמְנָם כֵּן הַדָּבָר, לֹא אַעַן בִּשְׁלִילָה.

קריאון

וּמֶמְשַׁלְתָּהּ כְּמֶמְשַׁלְתְּךָ בָּאָרֶץ?

אידיפוס

אֲשֶׁר לִבָּה יֶחְפָּץ – אֲנִי אֶעָתֵר לָהּ.

קריאון

אִם לֹא נִמְשַׁלְתִּי לִשְׁנֵיכֶם אֲנִי שְׁלִישִׁי?

אידיפוס

אָכֵן בָּזֶה נִגְלֵיתָ רֵעַ-שָׁקֶר.

קריאון לֹא,לֹא! אִם אַךְ הִנְּךָ חוֹשֵב כָּמוֹנִי.

חֲקֹר וּבְדֹק, הַאִם זֶה טוֹב, לְדַעְתְּךָ,

לִמְשֹׁל מִמְשָל מִתּוֹךְ אֵימָה וּדְאָגָה

מִלַּעֲצֹר בָּעָם עִם עֲרֵבָה שֵנָה?

נַפְשִׁי אֲנִי כִּי לֹא תִבְחַר בַּעֲטֶרֶת מֶלֶךְ

מִשֶּׁתִּבְחַר וְתִהְיֶה בְיָדִי הַמֶּמְשָלָה

וְכֵן כָּל אִישׁ, אִם אַךְ יִנְהַג בְּרֹב תְּבוּנָה.

עַתָּה יֶשׁ לִי הַכֹּל בְּלִי פַחַד מִיָּדֶךָ,

וְאִם אֶמְלֹךְ אֲנִי – וַאֲוַתֵּר עַל רָב.

הַאִם תִּמְתַּק לְחִכִּי מְלוּכַת מְלָכִים

גַּם מִמִּמְשָׁל תָּמִים, גַּם מִשִּׁלְטוֹן שָקֵט?

לֹא עוֹד הֻכּוּ עֵינַי בַּסַּנְוֵרִים, וְלֹא

אֶשְׁאַף אַךְ אֶל אֲשֶׁר יֶשׁ בּוֹ גַם טוֹב גַּם יֹפִי.

עַתָּה כָל הַצְּרִיכִים לְךָ יַשְׁכִּימוּ לְפִתְחִי,

כִּי פֹה הַכֹּל אֲשֶׁר לִבָּם יִשְׁאָל.

וְאֹחֲזָה בָזֶה וַהֲנִיחוֹתִי זֶה?

לֶב-תְּבוּנָה הַאִם יַסְכִּיל עֲשׂה?

אוּלָם לִבִּי אֲנִי אֵינוֹ נוֹטֶה לָזֶה,

גַּם לֹא תִּכּוֹן יָדִי עִם אֲחֵרִים לִפְעֹל.

וְלֵךְ חֲקֹר דְּבָרָי, שְׁאַל אֶת אֵל-פּיתוֹן ¹⁴ ,

אִם נְכוֹנָה בְּפִי, וּבְשׂוֹרָתִי אֱמֶת,

וְאִם תִּמְצָא, אֲשֶר חָמַסְתִּי מְזִמּוֹת

עִם הָרוֹאֶה, אָז קוּם וְלֹא בְמִשְפָּט אֶחָד,

כִּי אִם בִּשְׁנַיִם – בְּשֶׁלְךָ וּבְשֶׁלִּי – הָרְגֵנִי.

אוּלָם בְּדִמְיוֹן-שָוְא עָלַי אַל תָּמִיט חֵטְא.

כִּי לֹא בְצֶדֶק הוּא, אִם לָרְשָׁעִים תֹאמַר –

טוֹבִים, וְהַטּוֹבִים תְּכַנֶּה רְשָׁעִים.

גּוֹרֵשׁ רֵעוֹ הַטּוֹב מִזְּבוּל-בֵּיתוֹ דּוֹמֶה

אַךְ לִמְגָרֵשׁ חַיָּיו הַחֲבִיבִים מִכֹּל.

וְאֵין סָפֵק, אֲשֶר הַזְּמָן יוֹרֶךָּ, כִּי

אַךְ בּוֹ אָדָם יָשָׁר יוּכַל וְיֵאָמֵן,

כִּי אֶת הָאִישׁ הָרָע תַּכִּיר בְּיוֹם אֶחָד.

המקהלה

אָכֵן הֵיטִיב לָעוּץ לְאִישׁ יָרֵא לִנְפֹּל,

הַמֶּלֶךְ; כָּל הָאָץ לַחְלִיט – אָץ לִכָּשֵׁל.

אידיפוס

וְאִם יָאוּץ יִקְרַב אֵלַי חוֹמֵס מְזִמּוֹת

בַּסֵּתֶר, גַּם אֲנִי אָץ לְטַכֵּס עֵצָה;

כִּי אִם אֶשְׁקֹט אֲנִי – הוּא יְבַצַּע מְזִמָּה

אֲשֶׁר זָמָם, וּפָעֳלִי מֵאָפַע.

קריאון

וּמַה תִּרְצֶה? הַלְגָרְשֵׁנִי מִן הָאָרֶץ?

אידיפוס

אַךְ לֹא! תָּמוּת, גָּזַרְתִּי, לּא תִבְרָח.

קריאון

אִם אַךְ תּוֹכִיחַ, מָה אֲנִי פָעַלְתִּי אָוֶן.

אידיפוס

הַכְּדַבֵּר סוֹרֵר-מוֹרֵד תְּדַבֵּר?

קריאון

לֹא בְמֵישָׁרִים תִּשְׁפֹּט.

אידיפוס

אַךְ בְּשֶׁלִּי הֵיטַבְתִּי.

קריאון

שְׁפֹט כָּךְ גַּם בְּשֶׁלִּי.

אידיפוס

נָבָל אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ

קריאון

וְאִם שָׁגִיתָ?

אידיפוס

עָלֶיךָ אַךְ לְהִכָּנֵעַ.

קריאון

לֹא לַמּוֹשֵׁל הָרָע!

אידיפוס

אֲהָהּ, עִירִי, עִירִי!

קריאון

לֹא רַק לְךָ, גַּם לִי חֶלְקִי בָעִיר.

המקהלה

חִדְלוּ, רוֹזְנִים, מֵרִיב! הִנֵּה בְעִתָּהּ

בָּאָה פֹה אִיוֹקַסְטָה מִן הַבַּיִת,

וּבְעֶזְרָתָהּ תַּשְׁלִימוּ בֵינֵיכֶם.

הקודמים. איוקסטה

איוקסטה

זֶה רִיב-לָשׁוֹן, רִיב-הֶבֶל, לָמָה עוֹרַרְתֶּם?

אֲמֵלָלִים, הֲלֹא תֵבוֹשׁוּ: עַד

שֶׁהַמְּדִינָה בָרָע, אַתֶּם רִיבְכֶם תָּרִיבוּ?

אַתָּה בוֹא בַהֵיכָל; שׁוּב מְעוֹנֶךָ, קְרֵיאוֹן,

וְלֹא יַהְפֹּךְ צָרָה גְדוֹלָה דָבָר פָּעוּט.

קריאון

הוֹי אֲחוֹתִי, דָּבָר נוֹרָא עָלַי זָמַם

אִישֵׁךְ אֵידִיפּוּס, מִשְּׁתֵּי אֵל אֶחָת:

אוֹ יְגָרְשֵׁנִי מִן אַרְצִי אוֹ יַהַרְגֵנִי.

אידיפוס

כֵּן הַדָּבָר; מְצָאתִיו וְהוּא חוֹרֵשׁ רָעָה;

לִּי יִתְנַכֵּל, אִשְׁתִּי, בְּתַחְבּוּלוֹת רָעוֹת.

קריאון

אַל בְּחַיַּי בְּרָכָה, יוּאַר יוֹמִי, אֱהִי

לְאוֹבֵד, אִם יֵשׁ בִּי הָאַשְׁמָה עָלַי תָּגֹל!

איוקסטה

אֵידִיפּוּס, הִשְׁבַּעְתִּיךָ, הָאֲמִינָה לִּי

וְשָׂא פָנָיו בִּגְלַל שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע בָּאֵל

וּבִגְלָלִי, בִּגְלַל הַנִּצָּבִים עָלֶיךָ.

המקהלה [סטרופה]

נָא הֵעָתֵר, הַמּוֹשֵׁל!

שֶׁאֱלָתִי נָא מַלֵּא.

אידיפוס

שְׁאֵלָתֵךְ מַה הִיא?

המקהלה

אֶת מֵעוֹלָם לֹא סָכַל

וּבִשְׁבוּעָה זֹה גָדַל –

אוֹתוֹ כַּבֵּד.

אידיפוס

הַאִם תָּבִין אֵת שֶׁתִּשְׁאָל?

המקהלה

אָבִין.

אידיפוס

דַּבֵּר.

המקהלה

אַל תָּגֹל אַשְׁמָה עַל יְדִיד נִשְׁבָּע,

זֹה אַשְׁמָה נִבְזָה יְסוֹד תֶּחְסָר,

אידיפוס

דַּע לְךָ: אִם תִּדְרֹשׁ זֹאת, אַתָּה דוֹרֵשׁ

אֶת אָבְדָנִי וְאֶת גְּלוֹתִי מֵאָרֶץ.

המקהלה

לֹא, לֹא! עֵד הֶלְיוֹס, בָּאֵלִים רִאשׁוֹן! ¹⁵

וְתֹאבַד נַפְשִׁי בְלֹא אֵל, בְּלֹא יְדִיד,

אִם אַךְ מֵעוֹלָם זֹאת זָמַם לִבִּי.

אַךְ צַר לִי, צַר מְאֹד עַל אַרְצִי,

הָאָרֶץ הַנּוֹטָה עַתָּה לָמוּת,

לַצַּעַר זֶה מִכְּבָר – יִוָּלֵד אָח.

אידיפוס

יֵלֵךְ לוֹ, וְאִם גַּם עָלַי לָמוּת בְּעֶטְיוֹ,

וְאִם עָלַי לָצֵאת וּבַגוֹלָה בְחֶרְפָּה.

אוֹתוֹ נַפְשִׁי שָׂנְאָה, יִהְיֶה בַאֲשֶׁר יִהְיֶה;

אוּלָם דְּבָרֶיךָ הֵם יָעִירוּ רַחֲמָי.

קריאון

וְאִם כִּי תֵעָתֵר, תִּשְׂנָא; אַךְ תִּנָּחֵם

עַל דְּבָרְךָ, בְּסוּר אַפֶּךָ, מַה קָּשֶׁה

לְךָ לָשֵׂאת זֹה תְכוּנַת רוּחֶךָ.

אידיפוס

הַנִּיחָה לִּי וָלֵךְ!

קריאון

אֲנִי הוֹלֵךְ;

טָעִיתָ בִּי, אַךְ בְּעֵינֵיהֶם אֲנִי טָהוֹר.

[הולך]

אידיפוס. איוקסטה. המקהלה

המקהלה [אנטיסטרופה]

אֲבָל, אִשָּׁה, לָמָּה זֶּה

כֹּה בוֹשַׁשְׁתְּ לְהַכְנִיסוֹ?

איוקסטה

חֶפְצִי לָדַעַת, מֶה הָיָה.

המקהלה

אָתָא חֲשָׁד יְסוֹד אֵין לוֹ;

אַךְ גַּם חֵטְא שֶׁטָּפְלוּ

יַכְאִיב הַלֵּב.

איוקסטה

וַאֲשֵׁמִים הַשְּׁנָיִם?

המקהלה

כֵּן.

איוקסטה

מַה יֵּשׁ?

המקהלה

אַךְ דַּי לָנוּ, דָּי, הֵן סָבַלְנוּ כֹה,

בַּמָּקוֹם נִפְסַק יַעֲמֹד הָרִיב.

אידיפוס

רוֹאֶה אַתָּה, לְאָן הִגַּעְתָּ, אִישׁ נָבוֹן?

זְנַחְתָּנִי אַף לִבְּךָ תַקְשֶׁה אֵלָי.

המקהלה

הוֹי מַלְכִּי, כַּמָּה הָיוּ דְּבָרַי אֵלֶיךָ!

דַּע: טִפֵּשֵׁ וָרֵיק זֶה לִבִּי מִדַּעַת

גַּם הָיָה, מִמְּךָ אִם פָּנַי אַפְנֶה.

הֵן אַתָּה בְחֹזֶק-יָד גַּם נִהַלְתָּ

בַּצָּרָה אֶת אַרְצִי זוּ אָהַבְתִּי

בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, וְלוּ תּוּכַל

הֱיוֹת לָהּ שׁוּב זֶה מַנְהִיגָהּ הַטּוֹב!

איוקסטה

מַלְכִּי, בָּאֱלֹהִים אַשְׁבִּיעֲךָ, הַגֵּד

לִי, מֶה חֳרִי-הָאַף, עַל מַה זֶה וּמַדּוּעַ?

אידיפוס

שִׁמְעִי, אִשְׁתִּי, אוֹתָךְ כִּי אֲכַבֵּד עַל פְּנֵי

כֻּלָּם, אֲשֶׁר יָזַם לִי קְרֵיאוֹן לַעֲשׂוֹת.

איוקסטה

דַּבֵּר, וְאֶרְאֶה בָרוּר, כִּי הוּא פוֹטֵר מָדוֹן.

אידיפוס

הֲלֹא יֹאמַר: אֲנִי רוֹצְחוֹ שֶׁל לַיוֹס.

איוקסטה

הֲמִדַעְתּוֹ דִבֵּר אוֹ כָךְ שָׁמַע אוֹמְרִים?

אידיפוס

אֶת הָרוֹאֶה הַלָּה אֶת הַפְּתַלְתֹּל שָׁלָח,

אַךְ הוּא שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו וְלֹא יִפְתַּח אֶת פִּיו.

איוקסטה אֲבָל אַל תָּשֶׂם לֵב אֶל הַדְּבָרִים

וּשְׁמַע אֲשֶׁר אַגִּידָה: דַּע, כִּי מֵעוֹלָם

עוֹד לֹא חֻנַּן חָכְמַת-רוֹאֶה בָּשָׂר-וָדָם.

מוֹפֵת חוֹתֵךְ אֲנִי לְךָ פֹּה אֲגַלֶּה.

הָיָה דְבַר-אֵל לְלַיוֹס, וְאֵינִי אוֹמֶרֶת,

כִּי בָא מִפִּיו שֶׁל פֶבּוֹס, אַךְ מִפִּי עוֹבְדָיו,

לֵאמֹר: גְּזֵרָה הִיא, וְעָתִיד הַמֶּלֶךְ

לָמוּת בְּיַד בְּנוֹ, אֲשֶׁר יִוָּלֶד לִי וָלוֹ.

וְהִנֵּה, כֵּן יְסֻפַּר, אוֹתוֹ הָרְגוּ שׁוֹדְדִים

זָרִים עַל פָּרָשַׁת שָׁלֹש דְרָכִים.

וּבְטֶרֶם עוֹד רָאָה הַיֶּלֶד שְׁלֹשָה

יָמִים, וְלַיוֹס הוּא עָקַד רַגְלָיו וּבְיַד

נָכְרִים הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עַל יְשִׁימוֹן-הָרִים.

וְאַפּוֹלוֹן לֹא מִלֵא דְבָרָיו,

אֲשֶר יַכֶּה הַלָּה אָבִיהוּ, וְלַיוֹס הוּא

יֹאבַד וּבַגוֹרָל אֲשֶׁר יָגֹר – בְּיַד בְּנוֹ.

הִנֵּה כֵן יְדַבְּרוּ אוֹתוֹת רוֹאִים,

לָהֶם אַל תָּשֶׂם לֵב; אוּלָם אֲשֶׁר יִמְצָא

הָאֵל טוֹב לְגַלוֹת – בְּנָקֵל גַּם יְגַלֶּה.

אידיפוס

הוֹי הָאִשָּׁה, לְשֵׁמַע דְּבָרִיִךְ

דִּמְיוֹן עִוְעִים תּוֹקְפֵנִי וּמְזַעְזְעֵנִי.

איוקסטה

הַדְּאָגָה הַחֲדָשָׁה מַה הִיא?

אידיפוס

נִדְמֶה לִי, כִּי אָמַרְתְּ: עַל פָּרָשַׁת

שָׁלֹשׁ דְּרָכִים הִכּוּ אֶת לַיוֹס.

איוקסטה

אָמְרוּ כֵן הַבְּרִיּוֹת גַּם לֹא חָדֵלּוּ.

אידיפוס

אַיֵּה הָאָרֶץ בָּהּ קָרָהוּ הָאָסוֹן?

איוקסטה

הִיא אֶרֶץ פוֹקִיס, שָׁם יֵשׁ פָּרָשַׁת דְּרָכִים

בָּאוֹת מִדֵּלְפֵי וּמִדַּבְלִיס¹⁶.

אידיפוס

כַּמָּה יָמִים מֵאָז וְעַד עַתָּה עָבָרוּ?

איוקסטה

יָמִים מְעַטִּים עַד שֶׁמָּלַכְתָּ פֹּה

בָּאָרֶץ, הַכְּרוֹזוֹת הִכְרִיזוּ הַדָּבָר.

אידיפוס

הוֹ זֶבְס, מָה זֶּה חָרַצְתָּ וְיַעֲבֹר עָלָי?

איוקסטה

אֵידִיפּוּס, מָה הַחֲרָדָה בָּאָתְךָ?

אידיפוס

הַרְפִּי מִשְּׁאֹל, אַךְ תָּאֲרִי מַרְאֵה

פְּנֵי לַיוֹס, וְכַמָּה הָיוּ שְׁנוֹת חַיָּיו.

איוקסטה

אִישׁ גְּבַהּ-קוֹמָה, זֶה אַךְ זָרְקָה שֵׂיבָה בְרֹאשׁוֹ;

אַךְ חוּץ מִזֶּה לֹא בַּהַרְבֵּה שׁוֹנֶה מִמֶּךָּ.

אידיפוס

אוֹי וַאֲבוֹי! דּוֹמֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא מִדַּעַת

הֵמַטְתִּי עָלַי קְלָלוֹת כֹּה אֲיֻמּוֹת.

איוקסטה

מָה שַּׂחְתָּ? בְּלֵב חָרֵד אַבִּיט אֵלֶיךָ, מֶלֶךְ.

אידיפוס

נַפְשִׁי פּוֹחֶדֶת, פֶּן רָאָה שְׁתוּם-הָעָיִן;

אֲבָל אֵיטִיב אֵדַע, אִם עוֹד דָּבָר תַּגִּידִי.

איוקסטה

יָרֵאתִי, אַךְ אַגִּיד, אִם לְהָשִׁיב אֵדָע.

אידיפוס

הַלְדַרְכּוֹ יָצָא, וַאֲנָשָׁיו מְעַטִּים,

אוֹ בְּרָב-עָם וּכְדֶרֶךְ הָרוֹזְנִים?

איוקסטה

חֲמֵשֶׁת אֲנָשִׁים אִתּוֹ, מֵהֶם אֶחָד

כָּרוֹז, וְכִרְכָּרָה אַחַת בָּהּ לַיוֹס.

אידיפוס

אַלְלַי! כָּל זֶה עַתָּה בָרוּר. וּמִי

הֵבִיא אֶת הַבְּשׁוֹרָה לָּכֶם, אִשָּׁה?

איוקסטה

מְשָׁרֵת אֶחָד, מִלֵּט נַפְשׁוֹ אַךְ הוּא וּבָא פֹה.

אידיפוס

הַאִם עוֹדֶנּוּ פֹה בַבַּיִת עַד הַיּוֹם?

איוקסטה

לֹא עוֹד! אַךְ הֵנָּה שָׁב וּבְעֵינָיו רָאָה

אוֹתְךָ מוֹלֵךְ, וְלַיוֹס מֵת אָבָד,

תָּפַשׂ כַּפִּי וּבִתְחִנָּה אֵלַי הֶעְתִּיר

וַאֲשַׁלְּחֶנּוּ הַשָּׂדֶה לִשְׁמֹר הָעֲדָרִים,

תִּרְחַק עֵינוֹ מְאֹד מֵרְאוֹת הָעִיר.

וָאֲשַׁלְּחֵהוּ – עֶבֶד נֶאֱמָן,

רָאוּי הָיָה וְאֵט לוֹ חֶסֶד עוֹד יוֹתֵר.

אידיפוס

וְאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ לָבוֹא אֵלֵינוּ הֵנָּה?

איוקסטה

יָכוֹל יוּכַל. אַךְ לָמָּה תִרְצֶה זֹּאת?

אידיפוס

יָרֵא אֲנִי, אִשְׁתִּי, פֶּן רַב מְאֹד הֻגַּד

לִי כְבָר בִּכְדֵי תִרְצֶה נַפְשִׁי רְאוֹתוֹ.

איוקסטה

יָבוֹא, אֲבָל הֵן רְאוּיָה אֲנִי

לָדַעַת, מַה יָּצִיק לְךָ, מַלְכִּי.

אידיפוס לֹא אֲכַסֶּה מִמֵּךְ, וּבְיַעַן זֶה פַּחְדִּי

גָּדַל עַד כָּאן. מִי עוֹד יָקָר וְלֹא אַתְּ –

כִּי בִתְעוֹתִי בַמַּתְּלָאָה לוֹ אֲסַפֵּר?

אָבִי – פּוֹלִיבּוֹס אִישׁ קוֹרִינְת, אִמִּי –

מֵרוֹפָּה מִדּוֹרִיס. רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן

הָיִיתִי, עַד קָרָה מִקְרֶה אֲשֶר

אִם גַּם רָאוּי לְהִשְׁתָּאוֹת לוֹ, אַךְ

אֵינוֹ רָאוּי אֲשֶׁר אִיגַע בַּעֲבוּרוֹ.

לִי בַמִּשְתֶּה קָרָא אִישׁ עֲבָרוֹ

הַיַּיִן, כִּי אָבִי אֵינוֹ אָבִי. מְאֹד

קָצַפְתִּי, בְּדֵי-עָמָל כָּבַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי

אוֹתוֹ הַיּוֹם וּלְמָחֳרָתוֹ הָלַכְתִּי

לִשְׁאֹל אֶת פִּי אָבִי וְאִמִּי; וַיִּזְעֲמוּ

אוֹתוֹ הָאִיש, מִפִּיו יָצָא אָז הַדָּבָר.

עַל דִּבְרֵיהֶם שָׂמַחְתִּי, אַךְ תָּמִיד

כִּרְסֵם לִבִּי דְבָרוֹ, כִּי הֶעֱמִיק קַנֵּן.

הוֹרַי הֵם לֹא יָדְעוּ, וָאֵלֶךְ עִירָה

פִּיתוֹן. אוּלָם הָאֵל פֶבּ לֹא כִבְּדַנִי,

לֹא עָנָה לִי; אֲבָל אָיֹם, נוֹרָא,

מְלֵא-זַעֲוָה הָיָה אֲשֶר גִּלָּה לִי:

עָתִיד אֲנִי לָשֵׂאת אִמִּי, לְהַחֲיוֹת

לִי זֶרַע, לֹא תוּכַל נְשׂא אוֹתוֹ עֵין-אִישׁ,

לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ אֶת אָבִי זֶה הוֹלִידָנִי.

שָׁמַעְתִּי זֹאת – יָצָאתִי אֶת קוֹרִינְת,

מַרְחִיק, עוֹשֶׂה דַרְכִּי עִם כּוֹכָבִים

אֱלֵי מָקוֹם, אֲשֶׁר לְעוֹלָם שָׁם לֹא אֶרְאֶה

בְּבוֹא דְבַר-הָאֵלִים הָרָע וְהַמַּחְפִּיר.

וּבִנְדוּדַי הִגַּעְתִּי עַד הָאָרֶץ, שָׁם

מֵת, כִּדְבָרֵךְ אָמַרְתְּ, אוֹתוֹ מוֹשֵׁל.

וְלָךְ, אִשְׁתִּי, אֲנִי אֶת הָאֱמֶת אַגִּיד.

אֲנִי עִם פָּרָשַׁת אוֹתָן שָׁלֹש דְּרָכִים –

פָּגַעְתִּי בְכָרוֹז, וְעִם סוּסִים בַּצָּב

בָּא גֶבֶר כְּאוֹתוֹ אֲשֶר תֵּאַרְתְּ לִי.

מִן הַמְסִלָּה אָמַר לִדְחֹף אוֹתִי אֲזַי

נוֹהֵג סוּסָיו וְגַם אוֹתוֹ זָקֵן גַּם הוּא.

חָרָה אַפִּי וָאַךְ אֶת הַנּוֹהֵג הַלָּה,

אֶת מְגָרְשִׁי; וּכְשֶׁרָאָה הַשָּׂב

אוֹתִי עוֹבֵר עַל יַד הַמֶּרְכָּבָה,

הֵנִיף עָלַי מַלְמַד-בָּקָר מִשְׁנֶה,

הִכָּה אוֹתִי עֲלֵי רֹאשִׁי – בָּאֶמְצָע.

וְלֹא הָיָה חֶלְקִי חֶלְקוֹ, בִּן-רֶגַע

פָּגַעְתִּי בּוֹ וּבַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּכַפִּי זֹאת,

וּמִכִּסֵּא הַכִּרְכָּרָה נָפַל אָחוֹר.

וָאַךְ גַּם אֶת יִתְרָם. וְאִם אוֹתוֹ נָכְרִי

שְׁאֵר-בָּשָׂר שֶׁל לַיוֹס, אִם גַּם מְאֹד רָחוֹק,

מִי עוֹד כָּמוֹנִי אִישׁ אֻמְלָל בָּאָרֶץ,

מִי עוֹד כָּמוֹני אִישׁ שְׂנוּא-הָאֵלִים?

אָסוּר לַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב לְהַכְנִיס

אוֹתִי לְבֵיתוֹ אַף לְבָרְכֵנִי לְשָׁלוֹם,

וּמִזְבוּלֹו גַם יְגָרְשֵׁנִי – וַאֲנִי

אֲנִי בְעַצְמִי קַבּוֹתִי אֶת נַפְשִׁי.

וּזְרוֹעוֹתַי, אֲשֶׁר הִכּוּהוּ נֶפֶשׁ,

מְחִלְלוֹת אִשְׁתּוֹ. הַאִם אֵינֶנִּי זֵד?

הַאִם לֹא בִי תָחוּל כָּל הַקְּלָלָה, כִּי הֵן

עָלַי לִבְרֹחַ, גַּם לֹא לְהוֹסִיף לִרְאוֹת

אֶת בְּנֵי-בֵיתִי וְלֹא לָבוֹא לְאַרְצִי,

פֶן אֶת אִמִּי אֶשְכַּב וְאֶהֱרֹג אָבִי

פּוֹלִיבּוֹס, זֶה גִּדְּלַנִי וְהוֹלִידָנִי.

כָּל הָאוֹמֵר: קָשְׁתָה עָלַי יַד דֵּימוֹן רַע,

הֲלֹא יוֹצִיא מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק.

אַךְ לֹא, אַךְ לֹא, הוֹי, אֱלֹהִים טְהוֹרִים!

אֵין אֶת נַפְשִׁי לִרְאוֹת הַיוֹם הַהוּא, אֲנִי

רוֹצֶה לְהֵעָלֵם מֵעֵין אָדָם, וּבְטֶרֶם

אֱהִי אָנוּס לִרְאוֹת אוֹתוֹ קָלוֹן אָיֹם.

המקהלה

יָרֵאתִי מְאֹד, הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם עַד לֹא

חָקַרְתָּ אֶת הָעֵד, עוֹד יֵשׁ לְךָ תִקְוָה.

אידיפוס

הִיא הִיא כָל תִּקְוָתִי, גַּם אֲחַכֶּה

אַךְ לוֹ לָאִישׁ בָּא מֵאַחַד הָעֲדָרִים.

איוקסטה

וְאֵם יָבוֹא, מַה יֵשׁ בָּזֶה מִנֶּחָמָה?

אידיפוס

אַגִּידָה לָךְ גַּם זֹאת, אִם יֵאָמְנוּ

דְּבָרַיִךְ, וְנִגְאַלְתִּי מִן הַצָּעַר.

איוקסטה

מָה הַדָּבָר מִפִּי שָׁמַעְתָּ, וְרַב עֶרְכּוֹ?

אידיפוס

הֲלֹא אָמַרְתְּ: שׁוֹדְדִים הִכּוּהוּ נָפֶשׁ,

כָּךְ הַפָּלִיט סִפֵּר. וָאֵם יָשׁוּב יַגִּיד

אוֹתוֹ מִסְפָּר, הֲלֹא הוֹרְגוֹ לֹא אָנִי,

כִּי הָאֶחַד וְהָרַבִּים לֹא הַיְנוּ הָךְ;

וְאִם יַגִּיד: הָיָה אֶחָד – הֲלֹא בָרוּר,

כִּי הַדָּבָר יוֹכִיחַ כְּנֶגְדִּי.

איוקסטה כִּהְיוֹת אָז הַשְּמוּעָה כֵּן גַּם שָׁמָעְתָּ,

גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו:

הָעִיר כֻּלָהּ שָּׁמְעָה, לֹא רַק אָנֹכִי.

וְאִם גַּם דְּבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר יָשִׁיב,

הוּא לְעוֹלָם הֵן לֹא יָפִיץ אוֹר נֶאֱמָן

עֲלֵי מוֹת לַיוֹס, לוֹ נִבָּא אַפּוֹלוֹן,

אֲשֶׁר יָמוּת מִיַּד הַבֵּן אֲנִי יָלָדְתִּי.

כִּי לֹא הָרַג אוֹתוֹ וּמֵעוֹלָם

אוֹתוֹ אֻמְלָל, אֲשֶׁר בְּעַצְמוֹ קִדְמוֹ וָמֵת.

לָכֵן אֲנִי עֵינַי גַּם לֹא אָסֵב לְעוֹלָם

בְּשֶׁל נְבוּאָה לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן.

אידיפוס

יָפֶה סָבָרְתְּ; וְאַף עַל פִּי כֵן שִׁלְחִי

קִרְאִי לִי הָרוֹעֶה – וְאַל תִּתְמַהְמָהִי.

איוקסטה

אֶשְׁלַח מִיָּד; אֲבָל נֵלְכָה הַבָּיְתָה;

דָּבָר גַּם לֹא אַתְחִיל, אִם לֹא יִיטַב בְּעֵינֶיךָ.

[שניהם יוצאים]

המקהלה [סטרופה א]

יְהִי רָצוֹן מִגּוֹרָלִי,

וְאִמְרֵי-פִי יִהְיוּ וּפָעֳלִי טְהוֹרִים,

אֶצֹּר, אֶשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֵּי עוֹלָם,

אֶת הַיּוֹרְדִים מִמְּרוֹמֵי שְׁחָקִים,

וּבַחֲלַל אֵיתֶר צַח נוֹצְרוּ,

אָדָם לֹא הוֹלִידָם;

אַךְ זֶבְס – אֲבִיהֶם, אַךְ הוּא.

וּלְנֵצַח נְצָחִים אֵין כָּל שִׁכְחָה לָמוֹ;

וְאֵל גָּדוֹל בְּתוֹכָם, זִקְנָה לֹא יֵדָע.

[אנטיסטרופה א]

בְּנֵי-גַאֲוָה – שָׂר וָמֶלֶךְ.

הַגַּאֲוָה כִי תִמָּלֵא שִׁגְעוֹן-גָּאוֹן,

וּבְטִפְּשׁוּתָהּ לְלֹא הוֹעִיל וּזְמָן,

בַּעֲלוֹתָהּ עֲלֵי שִׂיא פִסְגָּתָהּ,

פִּתְאֹם תִּפֹּל מִמְּרוֹמִים לְפֶתַח

תְּהוֹם הָאֲבַדּוֹן,

תִּמְעַד רַגְלָהּ, תֹּאבֵד.

וְלֹא יַעַמְלוּ לַשָּׁוְא כָּל חוֹבְבֵי קָרֶת,

וּמִשְׂגַּבִּי יְהִי לְעוֹלָם אֵלִי.

[סטרופה ב]

אֶפֶס אִישׁ, יָדָיו וּפִיהוּ

מַעַגְלֵי זָדוֹן יֵדְעוּ,

הוּא לֹא יֵחַת מִפְּנֵי אֵל-צֶדֶק,

לּא יֶהְדַּר פְּנֵי הָאֵלִים –

יְהִי חֶלְקוֹ הַשֶּׁבֶר

עֵקֶב גַאֲוָה רָעָה.

עֵינָיו לַבֶּצַע, אַף יָבוּז לַיֹּשֶׁר,

וּפֹעַל אָוֶן פָּעֲֳלוֹ,

אַף יְחַלֵּל כָּל קֹדֶשׁ וּבְקַלּוּת-רֹאשׁוֹ.

מִי הוּא הָאִישׁ לֹא יִשְׁלַח בְּלֵב הַזֵּד

חֵץ כַּעֲסוֹ, זֶה חֵץ הַקָּצֶף?

אִם כָּבוֹד וָשֵׁם יִנְחַל עוֹשֵׂה כָל זֹאת –

אָז מָה אִכַּף לָאֵל?

[אנטיסטרופה ב]

בִּתְפִלָה גַם לֹא אָבוֹאָה

אֶל קָדְשֵׁי לֶב-אֲדָמָה,

הֵיכַל אַבֵּי¹⁷ לֹא אִכָּנֵסָה,

אֶל בֵּית-אֵל בְּאוֹלִימְפִּיָה –

עַד הַדְּבָרִים יָבוֹאוּ,

וְכָל הָעָם עֵינָיו רוֹאוֹת.

הוֹי, זֶבְס אַדִּיר, אִם אַךְ נִקְרָא בְצֶדֶק

לְךָ אֲדוֹן-עוֹלָמִים,

אַל יֵעָלֵם מִמְּךָ, מִמֶּמְשַׁלְתְּךָ לָעַד,

אֵין אֱמוּנָה עוֹד בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל פֶבּ,

אֵין לָהּ דּוֹרֵשׁ, וְכָל תִּפְאֶרֶת

הָאַפּוֹלוֹן וּכְבוֹדוֹ גָלוּ וְאֵינָם.

אָבְדָה אֱמוּנָה מֵעָם.

[איוקסטה באה מן ההיכל]

המקהלה. איוקסטה

איוקסטה

הוֹי, נְדִיבֵי אַרְצִי, הִנֵּה אַתֶּם רוֹאִים,

אֲשֶׁר אָתִיתִי מִקְדְּשֵׁי אֵלִים,

וּבְכַפַּי כְּלִיל-זַיִת זֶה וּקְטֹרֶת.

נִרְגַּז מְאֹד לְבַב אֵידִיפּוּס בְּעֹצֶר

הַיְגוֹנִים וְלֹא בְהַשְׂכֵּל יוֹצִיא מִשְׁפָּט

דְּבַר-אֵל חָדָשׁ עַל פִּי דְּבַר-אַל יָשָׁן.

נַפְשׁוֹ שָׁלָל לְכָל דּוֹבֵר דִּבְרֵי-פְחָדִים.

[פונה כלפי מזבח אפולון]

לְלֹא-הוֹעִיל כָּל תַּנְחוּמָי, עַל כֵּן

אֵלֶיךָ, פֶבּוֹס, בָּאתִי עִם מְנָחוֹת,

כִּי אֵין קָרוֹב מִמֶּךָּ, נָא הֵעָתֶר לִי,

נָא יַעֲבֹר פָּחְדֵּנוּ לְאֵין עָוֹן;

כֻּלָּנוּ פוֹחֲדִים, כִּי מְבוּכָתוֹ נִרְאֶה,

וּבְיָדָיו הֵן הֶגֶה סְפִינָתֵנוּ.

[אפורבוס השליח בא]

הקודמים. אפורבוס.

אפורבוס

הוֹי יְדִידַי, הֲלֹא תַגִּידוּ לִי אַיֵּה

בֵּית-זְבוּל הַמֶּלֶךְ פֹּה, הֵיכַל אֵידִיפּוּס?

וְעוֹד מוּטָב – אֵי הוּא, אִם זֹאת תֵּדָעוּ.

המקהלה

זֶה הֵיכָלוֹ, רֵעִי, וְהוּא בַבָּיִת;

וְהָאִשָּׁה – אֵם הַבָּנִים, בָּנָיו.

אפורבוס

תִּהְיִי מְאֻשָּׁרָה וְעִם מְאֻשָּׁרִים

חֶלְקֵךְ תָּמִיד, עֲקֶרֶת בַּיִת זֶה!

איוקסטה

כְּבִרְכָתְךָ, נָכְרִי, גַּם לָךְ; רָאוּי אַתָּה

לְכָךְ עַל שׁוּם הַטּוֹב יֻצַּק מִפִּיךָ.

אֲבָל הַגֵּד, הֲלֹם מָה בָּאתָ לַשְׁמִיעֵנוּ?

אפורבוס

טוֹבוֹת לְכָל בֵּיתֵךְ וּלְאַלּוּפֵךְ, אִשָּׁה.

איוקסטה

מָה הֵן? וּמִי שְׁלַחֲךָ הֲלֹם?

אפורבוס

אֲנִי בָא מִקּוֹרִינְת, וְלִדְבָרַי יָגִיל

לִבֵּךְ (מַדּוּעַ לֹא?) אוֹ גַם יִכְאָב.

איוקסטה

מָה הַדָּבָר? וְאֵיךְ לוֹ כֹח זֶה כָּפוּל?

אפורבוס

לְמֶלֶךְ בּוֹ רוֹצִים בְּנֵי הָאָרֶץ

כָּל חֶבֶל אִיסְתְּמוֹס, כְּפִי שֶׁשָּׁם נִדְבָּרוּ.

איוקסטה

אֵיכָה? וּכְלוּם הַשָּׂב פּוֹלִיבּוּס לֹא יָשֹׂר?

אפורבוס

לֹא עוֹד, כִּי הוֹרִידוֹ הַמָּוֶת קָבֶר.

איוקסטה

מַה שַׂחְתָּ, הַזָּקֶן? פּוֹלִיבּוֹס מֵת?

אפורבוס

אִם לֹא

חִכִּי יֶהְגֶּה אֱמֶת, תֵּרֵד נַפְשִׁי שְׁאוֹלָה.

איוקסטה

נָא הֵחָפְזִי, שִׁפְחָה, וּמַהֲרִי בַשְּׂרִי

לַאֲדוֹנֵךְ. [השפחה יוצאת]

הוֹי, נְבוּאוֹת אֵלִים,

אַיֵּה אַתֶּן? וְהָאִישׁ, שֶׁבִּגְלָלוֹ בָרַח

אֵידִיפּוּס מִיִּרְאָה פֶּן יַהַרְגֵהוּ, הֵן

נָפַל בְּיַד גּוֹרָלוֹ וְלֹא מִידֵי אֵידִיפּוּס.

[אידיפוס בא מן ההיכל]

הקודמים. אידיפוס

אידיפוס

הַגִּידִי לִּי, אִשְׁתִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

וְלָמָּה זֶה קָרָאת לִי הֵנָּה מִבֵּיתִי?

איוקסטה

הַט אָזְנְךָ לִדְבַר אוֹתוֹ הָאִישׁ וּרְאֵה,

אַיֵה כָּל הַנְּבוּאוֹת אֲשֶׁר נִבָּא הָאֵל.

אֵידִיפּוּס

וּמִי הָאִישׁ הַזֶּה וּמַה לִי יְבַשֵּׂר?

איוקסטה

הוּא מִקּוֹרִינְת, וְהַבְּשׁוֹרָה בְּפִיו:

לֹא עוֹד פּוֹלִיבּוֹס חַי, כִּי אֶל עַמּוֹ נֶאֱסָף,

אידיפוס

בְּפִיךָ מָה? בַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָתְךָ לִי אָתָּה!

אפורבוס

אִם יֵשׁ לִי לְבַשֵּׂר אֶת זֹאת תְּחִלָּה, אָז דַּע:

גָּוַע וְנֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו הַלָּז.

אידיפוס

הַבְּיַד בּוֹגֵד נָפַל אוֹ מֵת בַּמַּחֲלָה?

אפורבוס

גַּם דְּחִיפָה קְטַנָּה תוֹרִיד זָקֵן שְׁאוֹלָה.

אידיפוס

תַּחֲלוּאִים כֹּחוֹ הִתִּישׁוּ, כַּנִּרְאֶה.

אפורבוס

וּלְפִי יְמוֹת שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁרַבּוּ,

אידיפוס הוֹי הוֹי, אִשְתִּי, וּמִי יִשְׁעֶה אֶל בֵּית

הַמִּתְנַבֵּא בְדֵלְפֵי, אֶל צִוְחַת

הַצִּפֳּרִים בָּרוֹם, אֲשֶׁר בִּנְבוּאָתָן

עָתִיד הָיִיתִי לַהֲרֹג אָבִי? אַךְ מֵת,

טָמוּן בָּאָרֶץ הוּא, וְאָנֹכִי פֹה וְלֹא

שָׁלַחְתִּי יָד לֶחָרֶב, אִם לֹא מֵת

בְּגַעֲגוּעִים עָלַי, כִּי אָז בְּעֶטְיִי.

דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים יָנוּחוּ בְטֵלִים,

יָרְדוּ שְׁאוֹל-תַּחַת עִם פּוֹלִיבּוֹס יָחַד.

איוקסטה

הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ עוֹד קֹדֶם כֵּן?

אידיפוס

אָכֵן אָמָרְתְּ, אֲבָל פַּחְדִי הִתְעָנִי.

איוקסטה

וְאַל יוֹסִיף כָּל זֶה לִבְּךָ לְזַעֲזֵעַ.

אידיפוס

וּמִשְׁכְּבֵי אִמִּי לֹא יַפְחִידוּנִי?

איוקסטה

כִּי מַה יִפְחַד אָדָם, אִם רַק יַד הַמִּקְרֶה

תִּמְשֹׁל בַּכֹּל, וְאֵין מֵרֹאשׁ דָּבָר יָדוּעַ?

הַחַי כְּהָעוֹלֶה בְיָדוֹ – מֵיטִיב לִחְיוֹת.

מִמִּשְׁכְּבֵי אִמְּךָ אַל עוֹד תּוֹסִיף לִפְחֹד.

רַבִּים בְּנֵי אָדָם בַּחֲלוֹמָם רָאוּ,

אֲשֶׁר עָלוּ יְצוּעַ אֵם¹⁸. אַךְ קַלּוּ

חַיֵּי הָאִישׁ לֹא שָׂם לִבּו לָזֹאת.

אידיפוס

יָפֶה הָיָה כָל מַה שֶּׁלִּי אָמַרְתְּ, לוּלֵא

הָיְתָה אִמִּי חַיָּה; אֲבָל חַיָּה הִיא,

וְאִם יָפֶה דִבַּרְתְּ, הֲלֹא עוֹד יֵשׁ לִפְחֹד.

איוקסטה

אַךְ אוֹר גָּדוֹל לְךָ הֵן בּוֹר אָבִיךָ.

אידיפוס

גָּדוֹל, יָדַעְתִּי, אַךְ אִירָא אֶת הַחַיָּה.

אפורבוס

אַךְ מִי הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּירְאוּ אוֹתָהּ?

אידיפוס

מֵרוֹפָּה הִיא, הַשָּׂב, הִיא אֵשֶׁת חֵיק פּוֹלִיבּוֹס.

אפורבוס

וּמִפְּנֵי מָה אַתֶּם אוֹתָהּ כֹּה יְרֵאִים?

אידיפוס

בִּגְלַל דְּבַר-אֵל אָיֹם מְאֹד, אָבִי.

אפורבוס

מֻתָּר לָדַעַת זֹאת? אוֹ אֵין לְהַגִּידָהּ?

אידיפוס

מֻתָּר. הָיָה אֵלַי בְּשַׁעְתּוֹ דְבַר אַפּוֹלוֹן:

עָתִיד אֲנִי לָדַעַת אֶת אִמִּי,

וְזֹאת יָדִי תִשְׁפֹּךְ דְּמֵי אָבִי.

וּמִשּׁוּם זֶה רָחַקְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים

מִשֶּׁבֶת בְּקוֹרִינְת; אָכֵן אֻשַּׁרְתִּי פֹה;

אֲבָל הֲיֵשׁ נָעִים מֵרְאוֹת עֵינֵי הוֹרָיו?

אפורבוס

מִיִּרְאָתְךָ אֶת זֶה מִשָּׁם הָלָכְתָּ?

אידיפוס

וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת הוֹרֵג אָבִי, זָקֵן.

אפורבוס

מְפַּחַד זֶה עַד כָּאן מַדוּעַ לֹא גְאַלְתִּיךָ,

וּבְכַוָּנָה טוֹבָה הֵן בָּאתִי, הַמּוֹשֵׁל?

אידיפוס

וּכְפָעָלְךָ גַּם עַל שְׂכָָרְךָ תָבוֹא.

אפורבוס

כִּי עַל כֵּן גַּם בָּאתִי הֵנָּה, וְיִיטַב

גַּם לִי בַעֲבוּרְךָ בְּשׁוּבְךָ לְאַרְצֶךָ.

אידיפוס

אֲבָל עִם אֲבוֹתַי לֹא אֶפָּגֵשׁ לְעוֹלָם.

אפורבוס

בָּרוּר, אֵינְךָ יוֹדֵעַ, בְּנִי, אֵת שֶׁתִּפְעַל.

אידיפוס

מָה רְצוֹנְךָ לֵאמֹר, נָא, הַזָּקֵן, הַגֵּד!

אפורבוס

אִם אַךְ עֵקֶב זֶה אֵינְךָ רוֹצֶה לָשׁוּב,

אידיפוס

אָכֵן אִירָא, פֶּן יֵאָמֵן דְּבַר-פֶבּ אֵלָי.

אפורבוס

וְלֹא תִקַּח עָלֶיךָ חֵטְא תֶּחְטָא לְהוֹרֶיךָ?

אידיפוס

הִיא הִיא, יָשִׁישׁ, אוֹתָהּ תָּמִיד יָרֵאתִי.

אפורבוס

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי אַךְ שָׁוְא אַתָּה פוֹחֵד?

אידיפוס

לַשָּׁוְא? הֲלֹא אֲנִי הַבֵּן נוֹלַד לָהֶם!

אפורבוס

הֱיוֹת וְאֵין אַתָּה שְׁאֵר-בְּשַׂר פּוֹלִיבּוֹס.

אידיפוס

אַתָּה מָה שָּׂח? פּוֹלִיבּוֹס לֹא הוֹלִיד אוֹתִי?

אפורבוס

כָּמוֹנִי, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

אידיפוס

וְאֵיךְ נִדְמוּ מוֹלִיד וְזֶה שֶׁלֹּא הוֹלִיד?

אפורבוס

כִּי לֹא הוֹלִידְךָ הוּא וְלֹא אָנֹכִי.

אידיפוס

וְלָמָּה זֶּה וְעַל מָה קְרָאַנִי בְנוֹ?

אפורבוס

דַּע, מִיָּדִי אַתָּה לוֹ מַתָּנָה.

אידיפוס

וְכָךְ אָהַב אוֹתִיֹ, וְאִם אֲנִי לוֹ זָר?

אפורבוס

מִהְיוֹת הָאִישׁ עָקָר לְלֹא-בָנִים.

אֵידִיפּוּס

אוֹתִי קָנִיתָ אוֹ מָצָאתָ וְנָתָתָּ?

אפורבוס

בַּיַּעַר בְּנִקְרוֹת הַקִּיתֵירוֹן מְצָאתִיךָ.

אֵידִיפּוּס

אֵיכָה רַגְלֶיךָ הוֹבִילוּךָ שָׁם?

אפורבוס

אֲנִי

אַבִּיר רוֹעִים בְּעֶדְרֵי הָהָר הָיִיתִי.

אידיפוס

רוֹעֶה שָׂכִיר נוֹדֵד בְּעִסְקֵי בְעָלָיו?

אפורבוס

אָכֵן, אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתִּי אָז, בְּנִי.

אֵידִיפּוּס

מִמָּה הִצַּלְתָּ אָז נַפְשִׁי, הוֹשָׁעְתָּ?

אפורבוס

פִּרְקֵי רַגְלֶיךָ אֵל – לְךָ יְסַפְּרוּ הֵם.

אֵידִיפּוּס

אוֹי לִי, צָרָה עָבְרָה מַדוּעַ לִי תַּזְכִּיר?

אפורבוס

עִקְּבוֹת רַגְלֶיךָ הַנְּקוּבִים חִלָּצְתִּי.

אידיפוס

קָלוֹן גָּדוֹל הוּא לִי עוֹד מֵרֵאשִׁית יָמָי.

אפורבוס

עַל כֵּן קָרְאוּ לְךָ שִׁמְךָ עָלֶיךָ.

אֵידִיפּוּס

רְאֵה הִשְׁבַּעְתִּיךָ: מִי קָרָא – אִמִּי? אָבִי?

אפורבוס

זֹאת לֹא אֵדָע; מִי שֶׁנְּתָנְךָ יֵיטִיב לָדָעַת.

אידיפוס

מִיַּד אַחֵר קִבַּלְתָּ וְלֹא אַתָּה מְצָאתָנִי?

אפורבוס

לֹא, כִּי רוֹעֶה אַחֵר נְתָנְךָ לִּי.

אידיפוס

מִי הוּא? אוּלַי תֵּדַע דָּבָר יוֹתֵר בָּרוּר?

אפורבוס

אָמְנָם, עַל בְּנֵי-בֵית לַיוֹס הִתְחַשָּׁב.

אידיפוס

מוֹשֵׁל הָאָרֶץ פֹּה לִפְנֵי יָמִים?

אפורבוס

אָכֵן, רוֹעוֹ שֶׁל מֶלֶךְ זֶה הָיָה הָאִישׁ.

אידיפוס

הַחַי עוֹדֶנּוּ, וְעוֹד אוּכַל לִרְאוֹת אוֹתוֹ?

אפורבוס

אַתֶּם, תּוֹשְׁבֵי הָעִיר, תֵּיטִיבוּ זֹאת לָדָעַת.

אידיפוס

הֲיֵשׁ מִכֶּם, אַתֶּם כָּל הָעוֹמְדִים עָלַי,

אֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ רוֹעֶה, עָלָיו סִפֵּר,

אִם בַּשָּׂדֶה וְאִם בָּעִיר פֹּה?

הַגִּידוּ: בָּאָה עֵת לִמְצוֹא פִתְרוֹן דָּבָר.

המקהלה

דּוֹמַנִי, כִּי אַךְ הוּא, אַךְ הוּא וְלֹא אַחֵר

אֲשֶׁר רָצִיתָ כְּבָר לִרְאוֹת אוֹתוֹ; אֲבָל

מִי עוֹד יֵיטִיב לָדַעַת וְלֹא אִיוֹקַסְטָה?

אידיפוס

[אל איוקסטה, העומדת שקועה במחשבותיה]

אִשְׁתִּי, סוֹבֶרֶת אַתֹ, אְוֹתוֹ הָאִישׁ אֲשֶׁר

לְכָאן יוּבַל מִן הַשָּׂדֶה – הָאִישׁ אָמַר הַלָּה?

איוקסטה

אוֹתוֹ אֲשֶׁר אָמַר הַלָּה… אַל תָּשֶׁת לֵב

לְכָל אֲשֶׁר דִּבֵּר, אַל תַּחֲקֹר לַשָּׁוְא!

אידיפוס

הֲיִתָּכֵן, כִּי לֹא אֶחְקֹר לָדַעַת

בַּסִּימָנִים נָתַן לִמְקוֹר זֹה מַחְצַבְתִּי?

איוקסטה

אַךְ לֹא, חֵי אֱלֹהִים, אִם נָעֲמוּ לְךָ

חַיֶּיךָ, אַל תִּדְרֹשׁ! דַּי בְּצַעֲרִי שֶׁלִּי.

אידיפוס

נָא הֵרָגְעִי! וְאִם שְׁלָשְׁתַּיִם עֶבֶד אָנִי,

בֵּן לְשָׁלֹשׁ שְׁפָחוֹת – הֵן אַתְּ לֹא נְקַלּוֹת.

איוקסטה

אֲבָל, רְאֵה בִקַּשְׁתִּיךָ, נָא אַל תַּעַשׂ זֹאת!

אידיפוס

כִּי לֹא תְפַתִּינִי, עַד דָּבָר בָּרוּר אֵדָע.

איוקסטה

מֵהִתְכַּוְּנִי לְטוֹבָה טוֹבוֹת לְךָ אִיעָצָה.

אידיפוס

אוֹתָן טוֹבוֹת הֵן הֵן לִי מְצִיקוֹת מִכְּבָר.

איוקסטרה

אֻמְלָל, לוּ לֹא תֵדַע לְעוֹלָם מִי אָתָּה!

אידיפוס

הֲיֵלֶךְ אִישׁ, יַבְהִיל אֶת הָרוֹעֶה הֲלֹם?

וְהִיא תָּשִׂישׂ לָהּ הִיא עֲלֵי יִחוּס אָבוֹת!

איוקסטה

אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ, אֻמְלָל! אַךְ זֹאת

אֶקְרָא לְךָ וְשׁוּב לֹא עוֹד לְעוֹלָם דָּבָר.

[יוֹצֵאת]

אידיפוס. אפורבוס. המקהלה

המקהלה

מַדּוּעַ בְּעֹצֶר צַעֲרָהּ מִכָּאן הָלְכָה,

אֵידִיפּוּס, אִשְׁתֶּךָ? אָכֵן יָרֵאתִי,

פֶּן מֵאוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִצְמַח רָעָה.

אידיפוס

יִצְמַח אֲשֶׁר יִצְמָח! אֲנִי רוֹצֶה לַחֲקֹר

וְלָדַעַת אֶת שִׁבְטִי, וְאִם דַּל בַּשְּׁבָטִים,

וְאִם תֵּבוֹשׁ אִשְׁתִּי כְּבֹשֶׁת בַּת-טוֹבִים

וְתִכָּלֵם מְאֹד אֲשֶׁר אֲנִי נִקְלֶה.

אֲנִי בַר-הַמַּזָּל וּבֶן-הַהַצְלָחָה,

וּבִרְכָתָהּ עָלַי, אֲנִי אֵינִי נִכְלָם

מֵהִוָּלְדִי מִזֹּה אִמִּי, קְרוֹבַי – הַיְּרָחִים¹⁹,

אֲשֶׁר עָשׂוּ אוֹתִי קָטָן וְגַם גָּדוֹל.

מִזֹּה מְכוֹרָתֵי לֹא יַרְחִיקֵנִי כְלוּם,

שֶׁיִּמְנָעֵנִי מֵחֲקֹר שִׁבְטִי.

המקהלה [סטרופה]

אִם עוֹד חָיָּה הַנְּבוּאָה בִי,

רוּחַ תְּפַעֲמֵנִי עוֹד,

חֵי אוֹלִימְפּוּס, כִּי עוֹד תִּרְאֵנוּ,

הוֹי הַקִיתֵירוֹן, בַּכֶּסֶא,

כִּי מָחָר נָבוֹא אֵלֶיךָ,

אֶרֶץ מְכוֹרַת אֵידִיפּוּס,

אֵם נִקְרָא לְךָ, מֵינֶקֶת,

בְּשִּׁיר וּבִמְחוֹלוֹת מַחֲנָיִם,

כִּי אַתָּה רֹב טוּב הִשְׁפַּעְתָּ

וְאֹשֶׁר עַל בֵּית אֲדוֹנֵנוּ,

מְאֹד רַבִּים חֲסָדֶיךָ.

וְאַתָּה, הוֹי, פֶבּוֹס הַמּוֹשִׁיעַ,

נָא הַבֵּט וְּרְצֵנוּ.

[אנטיסטרופה]

מִי הוֹרָתְךָ, מִי, הַיֶּלֶד,

מִי בֵין הַחַיּוֹת לָעַד,

שֶׁהָיְתָה לְפַּן אָבִינוּ,

לְאֵל-הָהָר, וְלוֹ הָרָתָה,

אוֹ יָלְדָה לָאֵל לוֹקְסִיאַס²⁰,

יַעַן הוּא אָהַב מְאֹד

כָּל נְאוֹת-הָהָר, נְאוֹת-יֶרֶק?

וְאוּלַי לְשַׂר-קִילֶנָה,

וְאוּלַי לְדִיאוֹנִיסוֹס,

אֵל שׁוֹכֵן רָמוֹת וָגֶבַע,

מַתַּן אָהֲבָה מִנִּימְפָה

אַחַת מֵהַרְרֵי הֶלִיקוֹן,

מַקְהֲלוֹתֵיהֶן אָהֵב?

אידיפוס הוֹי הַזְּקֵנִים, אִם אַךְ יֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁפֹּט,

כִּי מֵעוֹלָם אֲנִי לֹא פְגַשְׁתִיהוּ – שָׁם

עֵינַי רוֹאוֹת אֶת הָרוֹעֶה, זֶה כְּבָר נְחַפְּשׂוֹ:

יְמוֹת שְׁנוֹת חַיָיו כִּימוֹת שׁנוֹת הָאִישׁ;

וְגַם רוֹאֶה אֲנִי, הַנּוֹהֲגִים אוֹתוֹ

הֵם נְעָרָי. אֲבָל אַתָּה תֵיטִיב לִשְׁפֹּט

מִמֶּנִי, יַעַן כְּבָר רָאִיתָ הָרוֹעֶה.

המקהלה

אָכֵן וְאָכֵן, גַּם אַכִּירֶנּוּ, לֹא הָיָה

כָּמֹהוּ נֶאֱמָן בְּרוֹעֵי צֹאן לַיוֹס.

אידיפוס

אוֹתְךָ אֶשְׁאַל רִאשׁוֹן, הַגֶּבֶר מִקּוֹרִינְת:

הֲתִתְכַּוֵּן אֵלָיו?

אפורבוס

אֶל זֶה אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

הקודמים. הרועה

אידיפוס

אַתָּה, הַשָּׂב, עֵינֶיךָ הֵנָּה שָׂא,

אֵת אֶשְׁאָלְךָ הַגֵּד. הַעֶבֶד לַיוֹס אָתָּה?

הרועה

עַבְדּוֹ יְלִיד-בֵּיתוֹ וְלֹא מִקְנַת כַּסְפוֹ.

אידיפוס

וּמָה הָעֲבוֹדָה לְךָ הָיָתָה?

הרועה

מַרְבִּית יָמַי עִם עֲדָרִים הָיִיתִי.

אידיפוס

וְהַמָּקוֹם אֵיפֹה, אֲשֶׁר שָׁם הִתְהַלָּכְתָּ?

הרועה

עֲלֵי הַקִּיתֵירוֹן וְהַשָּׂדוֹת סָבִיב.

אידיפוס

עוֹדְךָ זוֹכֵר, אֲשֶׁר רָאִיתָ שָׁם אִישׁ זֶה?

הרועה

מָה הַדָּבָר? וְאֶל מִי אַתָּה פֹה מִתְכַּוֵּן?

אידיפוס

אֶל הַנִּצָּב עָלָי. אִתּוֹ הַהִתְהַלָּכְתָּ?

הרועה

אֵינִי יָכוֹל לֵאמֹר מִיָּד כִּי אֶזְכְּרֶנּוּ.

אפורבוס

אַל נָא תִתְמַהּ, מַלְכִּי; אֲנִי אַזְכִּירָה לּוֹ

הַנִּשְׁכָּחוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי

עוֹדוֹ זוֹכֵר לֶכְתֵּנוּ עַל הַקִּיתֵירוֹן,

לוֹ שְׁנַיִם עֲדָרִים, וְלִי אֶחָד,

לֶכְתֵּנוּ יַחַד שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שִׁשָּׁה

יַרְחֵי שָׁנָה, מִן הָאָבִיב עַד בּוֹא הַסְּתָו.

אוּלָם בַּחֹרֶף עֲדָרַי נָהַגְתִּי

אֱלֵי דִירַי, וְהוּא לְחַצְרוֹת בֵּית לַיוֹס.

הָיוּ דְבָרַי אוֹ לֹא הָיוּ וּמֵעוֹלָם?

הרועה

כֵּנִים דְּבָרֶיךָ, אֵךְ שָׁנִים רַבּוֹת עָבָרוּ.

אפורבוס

אִם כֵּן הַגֵּד: עוֹדְךָ יוֹדֵעַ, כִּי

נָתַתָּ יֶלֶד לִי, וְהָיָה אִתִּי בַאָמְנָה?

הרועה

מַה יֵּשׁ, כִּי תַּחֲקֹר לָדַעַת זֹאת?

אפורבוס

הִנֵּה הִנֵּהוּ, יְדִידִי, הַיָּלֶד.

הרועה

תִּבְלָעֲךָ שְׁאוֹל! הֲלֹא יֵאָלֶם פִּיךָ?

אידיפוס

אַל תַּעֲנֹשׁ אוֹתוֹ, זָקֵן, כִּי עַל דְּבָרֶיךָ

עֹנֶשׁ חַיָּב אַתָּה חָמוּר עוֹד מֵעָנְשׁוֹ.

הרועה

מָה אַשְׁמָתִי, הַגֵּד, הַטּוֹב בָּאֲדוֹנִים.

אידיפוס

כִּי תִתְכַּחֵשׁ לַיֶּלֶד, לוֹ יִשְׁאָל.

הרועה

בִּבְלִי כָל דַּעַת שָׂח, לַשָּׁוְא כָּל עֲמָלוֹ!

אידיפוס

אִם לֹא בְרָצוֹן תֹּאמַר, עַל כָּרְחֲךָ תֹּאמַר.

הרועה

אַל תָּרַע לִי – לִי לַזָּקֵן – כִּי הִשְׁבַּעְתִּיךָ.

אידיפוס

הִזְדָּרְזוּ לַעֲקֹד כַּפָּיו אֶל מוּל עָרְפּוֹ!

הרועה

וּמַה פִּשְׁעִי, אוֹי-לִי, מָה עוֹד תִּרְצֶה לָדָעַת?

אידיפוס

נָתַתָּ לּוֹ אֶת הַתִּינוֹק, עָלָיו סִפֵּר?

הרועה

נָתַתִּי לוֹ. וְלוּ מַתִּי אָז בַּיּוֹם הַהוּא!

אידיפוס

וְגַם תָּמוּת, אִם לֹא תַגִּיד לִי דְבַר-אֱמֶת.

הרועה

וְעוֹד בָּרִי מִזֶּה מוֹתִי, אִם אֲדַבֵּר.

אידיפוס

דּוֹמַנִי, כִּי הָאִישׁ אַךְ לְבוֹשֵׁשׁ יַחְשֹׁב.

הרועה

לֹא, לֹא! הֲלֹא אָמַרְתִּי כְבָר: נָתָתִּי.

אידיפוס

אֵיפֹה לְקַחְתָּהוּ? שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁל אַחֵר?

הרועה

לֹא מִשֶּׁלִּי, כִּי מִמָּקוֹם אַחֵר.

אידיפוס

מִיַּד אֵיזֶה אֶזְרָח? מֵאֵיזֶה בָּיִת?

הרועה

נָא אַל תּוֹסִיף, מַלְכִּי, לַחֲקֹר, רְאֵה הִשְׁבַּעְתִּיךָ!

אידיפוס

הִנְּךָ בֶּן-מָוֶת, אִם אָשׁוּב אֶשְׁאָל.

הרועה

כִּי אָז אַגִּיד: הוּא מִילִידֵי בֵית לַיוֹס.

אידיפוס

בֶּן-עֲבָדִים אוֹ מִשְּׁאֵרֵי-בְשָׂרוֹ?

הרועה

אֲהָהּ, עַתָּה עָלַי לֵאמֹר אֶת הַנּוֹרָא!

אידיפוס

וְעָלַי אוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ! גַּם אֶשְׁמָעֶנּוּ!

הרועה

קָרְאוּ לַיֶּלֶד בְּנוֹ. אֲבָל כָּל זֹאת

תֵּיטִיב תְּסַפֶּר לָךְ שָׁם הָאִשָּׁה.

אידיפוס

הִיא נְתָנַתּוּ לָךְ?

הרועה

אַךְ הִיא, מַלְכִּי.

אידיפוס

וּלְאֵיזֹה מַטָּרָה?

הרועה

לְמַעַן אֲמִיתֶנּוּ.

אידיפוס

יוֹלֶדֶת הַתִּינוֹק?

הרועה

אֵימַת דְּבַר-אֵל עָלֶיהָ

הָיָתָה.

אידיפוס

אֵיזֶה הַדָּבָר?

הרועה

אֲשֶׁר יָמִית הוֹרָיו.

אידיפוס

מַדּוּעַ עֲזַבְתּוֹ בִידֵי אוֹתוֹ זָקֵן?

הרועה

מֵעַי הָמוּ לוֹ, אֲדוֹנִי, אָמַרְתִּי:

הוּא יִקָּחֶנּוּ אֶל אַרְצוֹ; אֲבָל

הִצִּיל אוֹתוֹ לָאֵיד. וְאִם אַתָּה הָאִישׁ,

אֲשֶׁר עָלָיו סִפֵּר, דַּע, כִּי אֻמְלָל נוֹלָדְתָּ.

אידיפוס

אֲהָהּ, אֲהָהּ! הַכֹּל עַתָּה בָרוּר!

הוֹי שֶׁמֶשׁ, אַל תּוֹסִיף לְהָאִיר לִי לַנּוֹלָד

מֵרֶחֶם לוֹ אָסוּר, אָסוּר גַּם לְדַעְתּוֹ,

לַהוֹרֵג נֶפֶשׁ זוּ אָסוּר לוֹ לַהֲרֹג.

[כולם יוצאים חוץ מן המקהלה]

המקהלה [סטרופה א]

שִׁבְטֵי אָדָם, בָּשָּׂר וָדָם,

אֲהָהּ, אַתֶּם כָּל הַחַיִּים,

מַה בְּעֵינַי נְקַלּוֹתֶם!

כִּי מִי הַגֶּבֶר, מִי הָאִישׁ,

אֲשֶׁר נָשָׂא דִמְיוֹן אָשְׁרוֹ,

אִם לֹא סוֹפוֹ – נָפוֹל נָפָל?

אֹמַר, עֵת גּוֹרָלְךָ אֶרְאֶה,

זֶה גּוֹרָלְךָ הַמַּר שֶׁלְּךָ,

הוֹי, אֵידִיפּוּס הָאֲמֵלָל:

אֵין אשֶׁר בָּעוֹלָם.

[אנטיסטרופה א]

הֲלֹא הֵטַלְתָּ הַחֲנִית,

קָלַעְתָּ אֶל הַמַּטָּרָה

וּבִבְרָכָה וּבְשֶׁפַע

אֲזַי בְּהַכּוֹתְךָ (הוֹ זֶבְס!)

זֹה הָאִשָּׁה הַמִּתְנַבֵּית

וּמֵאָבְדָן אָיֹם מִגְדָּל

הָיִיתָ לְאַרְצֵנוּ.

מֵאָז נִקְרֵאתָ מֶלֶךְ לִי,

נִכְבָּד וּמְרוֹמָם מֵעָם

בֵּתֶבֵּי זוּ הָאַדִּירָה,

בָּהּ הַמּוֹשֵׁל לְבַדֶּךָ.

[סטרופה ב]

מִי כָמוֹךָ יֵשׁ בָּאָרֶץ עוֹד אֻמְלָל

וּבִקְלָלָה וְצָרָה יוֹתֵר רָעָה

בַּחֲלִיפוֹת גּוֹרַל חַיָּיו?

אֲהָהּ לְךָ, לְאֵידִיפּוּס הַמְהֻלָּל!

חוֹף הַנִּישּׂוּאִים,

בּוֹ הָאָב וְהַבֵּן,

הוּא מָצָא לְךָ,

בַּעַל הָאִשָּׁה!

אֶפֶס אֵיכָה, אֵיכָה זֶה יָכֹל

סְבֹל אוֹתְךָ, אֻמְלָל, זְמָן כֹּה רַב

יְצוּעַ אָבִיךָ וְהַחֲרֵשׁ הֶחֱרִישׁ?

[אנטיסטרופה ב]

אֲבָל פִּתְאֹם בָּא הַזְּמָן רוֹאֵה הַכֹּל

וְאֵרַר הַבְּרִית בְּרִית לֹא נִכְרְתָה כַדָּת,

בְּרִית מוֹלִידִים וְנוֹלָדִים.

אֲהָהּ לְךָ, לִבְנוֹ שֶׁל לַיוֹס!

טוֹב לִי, טוֹב לִי, לוּ

לֹא רָאוּ אוֹתְךָ

מֵעוֹלָם עֵינָי!

מַר אֶבְכֶּה, מֵעַי

יֶהֱמוּ לָךְ. אַךְ לֹא אֲכַסֶּה,

כִּי בְּיָדְךָ שָׁאַפְתִּי רוּחַ,

וּשְׁנַת הַמַּרְגּוֹעַ יָדְעוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָי.

[משרת בא מן ההיכל]

המקהלה. המשרת

המשרת

הוֹי, נִכְבַּדֵּי הָעִיר, נוֹרְאוּ הַמַּעֲשִׂים

אֲשֶׁר תִּרְאוּ עַתָּה, הָעֲלִילוֹת תִּשְׁמְעוּ,

וְהַקִּינָה תִשְׂאוּ, אִם אַךְ בֶּאֱמֶת

לִבְּכֶם עוֹד נֶאֱמָן עִם בֵּית לַבְּדַקוֹס.

דּוֹמַנִי, כִּי מֵי פַסִיס וְאִיסְטְרוֹס לֹא

יְטַהֲרוּ הַבַּיִת מִן הַתּוֹעֵבוֹת,

הָיוּ כְמוּסוֹת בּוֹ וְכָל אֲשֶׁר עוֹד תִּגָּלֶינָה,

מִצַּעַר מֵרְצוֹנָם, לֹא בְעַל כָּרְחָם. וְאֵין

גָּדוֹל כְּצַעַר בּוֹ בְעַצְמָם בָּחָרוּ.

המקהלה

קָשְׁתָה עָלֵינוּ יַד הָאֲנָחוֹת עַל כָּל

אֲשֶׁר יָדַעְנוּ כְבָר. וּמָה עוֹד יֵשׁ בְּפִיךָ?

המשרת

וְכַאֲשֶׁר אָחִישׁ לֵאמֹר אֶת מִלָּתִי,

כֵּן לְהַגִּיד יֵקַל וְכֵן יֵקַל לִשְׁמֹעַ:

אָבֹד אָבַד רֹאשׁ אִיוֹקַסְטָה הַנֶּהְדָּר.

המקהלה

אֲהָהּ לָאֻמְלָלָה! וּמִי הוּא הָאָשֵׁם?

המשרת הִיא בְעַצְמָהּ. אֲבָל אֶת הַנּוֹרָא בְיוֹתֵר,

אֲשֶר אֵרַע שָׁם, לֹא תֵדְעוּ, כִּי לֹא רְאִיתֶם.

אוּלָם כָּל עוֹד בִּי יֵשׁ מִזִּכְרוֹנוֹת, שִׁמְעוּ,

אֲשֶר נָשְׂאָה אוֹתָה אִשָּה אֲמֵלָלָה.

בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה נִכְנְסָה אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר

וַתֵּחָפֵז עֲשׂוֹת דַּרְכָּה עֲדֵי מִשְׁכַּב דּוֹדֶיהָ,

בִּשְׁתֵּי כַפֶּיהָ שָׁם תָּלְשָׁה שַׂעֲרוֹתֶיהָ.

בָּאָה סָגְרָה דַלְתָּהּ אַחֲרֶיהָ

וּבְקוֹל אֶל לַיוֹס – אֶל הַמֵּת זֶה כְּבָר – קָרְאָה,

כִּי נִזְכְּרָה בִּבְרִית הַנִּשּׁוּאִים מִקֶּדֶם,

אֲשֶר בּוֹ מֵת, הִשְׁאִיר לִבְנוֹ הָאֵם

לִהְיוֹת יוֹלֶדֶת זֶרַע מְקֻלָּל.

אֵרְרָה אֶת יְצוּעָהּ, עָלָיו הָאֻמְלָלָה

יָלְדָה לְאִישָׁהּ – לָהּ בַּעַל, וּבָנִים – לִבְנָהּ.

אוּלָם אֵיךְ מֵתָה, אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ.

קוֹרֵא בְּקוֹל רָם אָז הִתְפָּרֵץ אֵידִיפּוּס,

וְלֹא רָאִינוּ עוֹד קֵץ יִסּוּרֶיהָ, כִּי

רַק בּוֹ תָלִינוּ – בַּמְשׁוֹטֵט – עֵינֵינוּ.

תּוֹעֶה דָרַשׁ מֵאִישׁ וָאִישׁ הֶחָרֶב,

דָּרַשׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא אִשְׁתּוֹ, וּלְאוֹתוֹ

חֵיק-אֵם כָּפוּל, עָלָיו צָמַח הוּא וּבָנָיו.

וְאֶחָד מִן הָאֵלִים הֶרְאָה לוֹ לַזֹּוֹעֵם,

כִּי מִן הַנִּצָּבִים אִישׁ לֹא הֶרְאָהוּ.

בְּקוֹל אָיֹם, כַּבָּא נָהוּג בְּיַד מִי שֶהוּא,

בָּא רָץ אֶל הַדְּלָתָיִם, שָׁם עִקֵּר

אֶת צִירֵיהֶן וְהִתְפָּרֵץ אֶל הַלִשְׁכָּה,

רָאוּ עֵינֵינוּ בָה תְלוּיָה שָׁם הָאִשָּׁה,

שׂוּמָה בְּמִקְלַעַת לוּלָאוֹת. וְהוּא

רָאָה אוֹתָהּ וַאֲיֻמּוֹת נָהָם,

פִּתַּח הַחֶבֶל הַתָּלוּי. וּכְשֶׁהָיְתָה

מוּטֶלֶת עַל הָאָרֶץ – נוֹרָאוֹת רָאִינוּ:

פָּרוֹק פָּרַק מֵעַל פְּנֵי שִׂמְלוֹתֶיהָ

אֶת אַבְזְמֵי הַפָּז, בָּם הִתְקַשְּׁטָה,

וַיִּתְקֳעֵם בְּגַלְגַּלֵי עֵינָיו,

קוֹרֵא אוֹמֵר: עַל שׁוּם שֶׁלֹא רָאוּ

כָּל הָרָעוֹת סָבַל וְכָל אֲשֶר עוֹלֵל –

עַתָּה תִרִאֵינָה בְּמוֹ-אֹפֶל אֶת

הָאֲסוּרִים לוֹ²¹ וְלֹא תַּכֵּרְנָה אֵת אֲשֶׁר

רָצָה לְהַכִּיר²². הֵילִיל וְתָקַע בְּעֵינָיו

לֹא פַעַם, אַךְ כַּמָה וְכַמָּה פְעָמִים;

דְּמֵי גַלְגַּלֵי עֵינָיו הִרְטִיבוּ לְחָיָיו,

וְלֹא טִפּוֹת טִפּוֹת נָטְפוּ זָלָגוּ,

אַךְ גֶּשֶׁם שֶׁל בָּרָד מְלֵא-דָם יָרַד שָׁחֹר.

פָּרַץ כָּך אֵיד שְׁנֵיהֶם: אֵיד הָאִשָּׁה

וְאֵיד הָאִישׁ חֻבְּרוּ, הָיוּ לְאֵיד אֶחָד.

אָכֵן לִפְנֵי יָמִים הָיְתָה בִרְכַּת-קְדוּמִים

בִּרְכַּת-אֱמֶת; אֲבָל עַתָּה אֵין לָנוּ

אַךְ אֲנָקָה, מְאֵרָה, קָלוֹן וָמָוֶת –

כַּמָּה שֵׁמוֹת שֶיֵש, אֶחָד לֹא נֶעֱדָר.

המקהלה

וְאֵיךְ נִרְגַּע עַתָּה אֻמְלָל זֶה בְּאֵידוֹ?

הֹמשרת

בְּקוֹל יִקְרָא לִפְתֹּחַ שַׁעַר וּלְהַרְאוֹת

אוֹתוֹ לְכָל בְּנֵי-קַדְמוֹס – הָאִישׁ הָרַג אָבִיו,

וְאֶת אִמּוֹ… אֲבָל לא אֲנַבֵּל אֶת פִּי.

וּמֵאַרְצוֹ הֶגְלָה עַצְמוֹ, אֵינוֹ רוֹצֶה

לִשְׁהוֹת בַּבַּיִת, כִּי עָלָיו קִלְלַת עַצְמוֹ.

אֲבָל לוֹ חֲסֵרִים מִשְׁעָן חָזָק וְיָד

נוֹהֶגֶת, כִּי אֵידוֹ עָצַם מִכֹּחַ אִישׁ.

תִּרְאֶה בְעֵינֶיךָ זֹאת; בְּרִיחֵי הַשַּׁעַר

שָׁם נִפְתָּחִים, וּמַחֲזֶה תֶחֱזֶה, אֲשֶׁר

בִּרְאוֹת אוֹתוֹ יֵרַךְ גַּם לֶב-שׂוֹנֵא קָשֶׁה.

[אידיפוס מופיע, נערים נוהגים בו]

הקודמים. אידיפוס

המקהלה

הָהּ, נוֹרָא וְאָיֹם לְעֵיִן אָדָם לִרְאוֹת זֹאת!

הָהּ, הַצַּעַר אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי עֲדֶן

כָּל יָמַי, כָּל חַיַּי! הוֹי אֻמְלַל, שִׁגָּעוֹן

זֶה אַיֶּכָּה עָבָרֵךְ? מֵי הָאֵל הָאָיֹם,

אֶל אֲשֶׁר הִתְנַפֵּל עֵז מִסַּעַר מֵעֵז,

הממך כְּסוֹפָהּ, הכריעך?

כִּי, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל אֶת פָּנֶיךָ לִרְאוֹת,

וְאִם הַרְבֵּה יֶשׁ לִשְׁאָל וְעַם הַרְבֵּה לִי לִדְרָשׁ

וְהַרְבֵּה יֶשׁ לֵרָאוֹת; כִי עֵינָי לֹא תִּשָּׂא

אֶת מַרְאָה הַזְּוָעָה וְהַשַּׁעַר.

אידיפוס

אוֹיָה לִּי, אוֹיָה לָאֲמֵלָל! הָהּ, לְאָן

וְאֶל אֵיזֶה מָקוֹם יִנְהֲגוּנִי, אֲבוֹי?

וּלְאָן יְמַהֵר יִנָּשֵׂא זֶה קוֹלִי?

הָהּ, לְאָן תְטַלְטְלֵנִי, הַדֵּמוֹן?

המקהלה

חַדְרֵי אֵימָה; נוֹרָא לִרְאוֹת, נּוֹרָא לִשְׁמֹעַ!

אידיפוס [סטרופה א]

הוֹי חֲשֵׁכָה!

עַב-הָאֲפֵלָה, עָב מְּאֹד נוֹרָא,

גַּם לֹא לְנִצְחוֹ, גַּם לְלֹא-מוֹצֵא!

אֲבוֹי לִי!

וְשׁוּב אוֹי לִי, כִּי חֲדָרַנִי אַף

כָּל הַקּוֹצִים וְזִכְרוֹן כָּל הָרָעוֹת.

המקהלה לֹא אֶתְמַהּ לָךְ, אִם בְּרָעָה כָזֹה

יְלֵל מִשְׁנֶה תֵילִיל, מַכְאוֹב מִשְׁנֶה תִשָּׂא.

אידיפוס [אנטיסטרופה א]

הוֹי יַקִּירִי!

אַךְ אַתָּה אֶחָד נֶאֱמָן עוֹד לִי,

הַתּוֹמֵךְ בְּיַד הַסּוֹמָא בְּאַהֲבָה!

אֲבוֹי לִי!

אֵינְךָ צָפוּן לִי, גַּם בַּחֲשֵׁכָה

אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלְךָ הַבָּא.

המקהלה

פּוֹעֵל הַנּוֹרָאוֹת! אֵיכָה כִבִּיתָ אוֹר

עֵינֶיךָ? אֵיזֶה אֵל עוֹרֵר אוֹתְךָ לָזֶה?

אידיפוס [סטרופה ב]

אַפּוֹלוֹן אַךְ הוּא, אַפּוֹלוֹן, רֵעַי,

הָרָעָה הַזֹּאת הוּא הֵבִיא עָלָי.

אֲבָל לּא יַד זָרִים הָיְיתָה בָהֶן – יָדִי שֶׁלִּי.

אוֹר עֵינַי – לְמָה?

כִּי אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִנְעַם לְעֵינָי.

המקהלה

אַךְ כִּדְבָרְךָ אָכֵן הָיָה.

אידיפוס

כִּי מַה לִרְאוֹת, מַה לַחֲמֹד

לִי נִשְׁאַר, וּבִרְכַּת מֵי

לִבִּי, רֵעַי, יָגִיל לִשְׁמֹעַ עוֹד?

נַהֲגוּנִי נָא, יְדִידַי, מִכָּאן,

חוּשׁוּ מַהֲרוּ, כִּי אֲנִי מַזִּיק,

קִלְלַת אֵל עָלַי, אַף הַאֱלֹהִים

הֵם שְׂנָאוּנִי עַד מְאֹד.

המקהלה

אֲבָל, אֻמְלָל, גָדוֹל זֶה הַמַּכְאוֹב תִּשָּׂא!

לוּ מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיךָ פֹּה!

אידיפוס [אנטיסטרופה ב]

לוּ אָבֹד יֹאבַד הַמַּצִּיל אוֹתִי

מֵרַגְלַי הֵסִיר כֶּבֶל אַכְזָרִי,

מִמָּוֶת גַּם הִצִּיל, אִתּוֹ נָהַג, אַל לוֹ בְרָכָה!

כִּי לוּ מַתִּי אָז –

הֵן לֹא הָיִיתִי לִי וְלִידִידַי מַכְאוֹב.

המקהלה

זֶה רְצוֹנְךָ גַּם רְצוֹנִי.

אידיפוס

כִּי אָז הֲלֹא דְמֵי אָבִי

לֹא שָׁפְכוּ יָדַי, וְלֹא

כִנּוּנִי בַעֲלָהּ שֶׁל הוֹרָתִי.

הָאֵלִים שָׂנְאוּ בֶן אָבוֹת חוֹטְאִים

עַל יָצוּעַ זֶה, בּוֹ נוֹלַד, עָלָה.

אִם עוֹד יֵשׁ מַכְאוֹב מִמַּכְאוֹב גָּדוֹל

זָכָה אֵידִיפּוּס בּוֹ.

המקהלה

אֲבָל טוֹב לֹא אֹמַר גַּם לָעֵצָה יָעָצְתָּ,

כִּי טוֹב שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מִחְיוֹת חַיַּי סוּמָא.

אידיפוס

כִּי לֹא בַטּוֹב אֲנִי לִבְחֹר יָדַעְתִּי –

אַל לְהַגִּיד תּוֹסִיף וְאַל תָּעוּץ עֵצָה.

הַגֵּד: אֵיכָה אֶשָּׂא עֵינַיִם אֶל אָבִי,

עֵת גַּם אֲנִי אָבוֹא זְבוּל-הָרְפָאִים,

אוֹ אֶל אִמִּי הָאֻמְלָלָה, וְעַל חֶטְאִי לָהֶם

אֲנִי חַיָּב מִיתָה רָעָה מֵחֲנִיקָה?

וְאוּלַי מַשְׂאַת נַפְשִׁי תִהְיֶה לִרְאוֹת בָּנַי,

אֲשֶׁר צָמְחוּ לִי צֶמַח כֹּה אָיֹם?

אַךְ לֹא תִּרְאֶינָה לְעוֹלָם אוֹתָם עֵינַי,

גַּם אֵת הָעִיר, גַּם הַמְּצוּדָה, גַּם עֲצַבֵּי

קָדְשֵׁי אֵלִים, אֲשֶׁר אֲנִי וְלֹא אַחֵר

(הָאִישׁ הַמְּאֻשָּׁר אֲשֶׁר בְּתֶבֵּי זֹה)

גָּזַלְתִּי מֵעַצְמִי, כִּי כֵן אֲנִי צִוִּיתִי:

גָּרֵשׁ גָּרְשׁוּ אוֹתִי כֻלְּכֶם וּמִבֵּיתְכֶם,

אוֹתִי הַזֵּד, מִשֵּׁבֶט לַיוֹס אָנִי.

וּכְגַלּוֹתִי כַיּוֹם אֶת חֶרְפָּתִי שֶׁלִּי,

אֵיכָה אוּכַל אֶשָּׂא עֵינַי אֶל בְּנֵי הָעִיר?

לֹא, לֹא! וְלוּ יָכֹלְתִּי גַם לִסְתֹּם מְקוֹר

שְׁמִיעָתִי, כִּי אָז אֶסְגֹּר עֲלֵי גּוּפִי –

וְאֶהְיֶה סוּמָא וְגַם חֵרֵשׁ, כִּי מַה

נָּעִים בְּאֵין כָּל חוּשׁ בִּמְרִי הַכְּאֵב.

הָהּ קִיתֵירוֹן, מַדּוּעַ אֲסַפְתָּנִי,

וּבְאָסְפְּךָ לֹא הֲרַגְתָּנִי, לְמַעַן

לֹא אֲגַלֶּה לְעוֹלָם וּלְאִישׁ אֶת מַחְצַבְתִּי?

אֲהָהּ, פּוֹלִיבּ וְקוֹרִיְנת וְאַרְמוֹן עַתִּיק, לוֹ בֵית

אָבִי אָמַרְתִּי, גִּדַלְתּוּנִי לְרֹב נוֹי

וְתִפְאֶרֶת, בָּם יָלִין הָאֵיד וְהַמְּאֵרָה!

כִּי רַע אֲנִי וּבֶן-רָעִים הִנֵּנִי.

הוֹי, זֶה מְקוֹם שָׁלשׁ דְּרָכִים, גֵּיְא-סֵתֶר,

חֹרְשָׁה, בֵּין-הַמְּצָרִים עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים,

אֲשֶׁר שָׁם מִיָּדִי קְלַטְתֶּם דְּמֵי אָבִי!

הַעוֹד אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר

עוֹלַלְתִּי שָׁם וְכָאן עֲשׂוֹת הוֹסַפְתִּי?

הוֹי, יְצוּעַ-דּוֹדִים, הוֹי, יְצוּעַ-דּוֹדִים!

אוֹתִי נָטַעְתָּ, אַף הִצְמַחְתָּ שׁוּב

אוֹתוֹ הַזֶּרַע, וְגַם הֶעֱמַדְתָּ

אָבוֹת, בָּנִים, בָּנוֹת, שְׁאֵרֵי-בָשָׂר,

כַּלּוֹת, נָשִׁים, גַּם אִמָּהוֹת וְכָל גְּמַר

הַתּוֹעֵבוֹת, אֲשֶׁר יוּכַל יִפְעַל אָדָם.

אַךְ דַּי, כִּי פֹעַל-גְּנַאי גַּם גְּנַאי לַפֶּה.

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲכֶם, נָא חוּשׁוּ הַצְפִּינוּנִי

בְּקַרְקַע זָר, מוֹתְתוּנִי, הֲטִילוּנִי

בַּיָּם, וְאַל תּוֹסִיף עֵינְכֶם לִרְאוֹת אוֹתִי.

אַךְ קוּמוּ תִפְשׂוּ בִי, בַּגֶּבֶר הָאֻמְלָל!

מָה תִּפְחֲדוּ, עֲשׂוּ! כִּי בִלְעָדַי

אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל יִשָּׂא כְאֵב כִּכְאֵבִי.

המקהלה

בִּקַּשְׁתָּ, וְהִנֵּה בְעִתּוֹ בָא קְרֵיאוֹן,

וְלוֹ עַתָּה עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, כִּי הוּא

אַךְ הוּא נוֹטֵר יָחִיד לְאַרְצִיֹ תַחְתֶּיךָ.

אידיפוס

אֲהָהּ, אֵיךְ אֶפְתַּח פִּי וּמָה אַגִּידָה לּוֹ?

אֵיכָה אַצְדִּיק נַפְשִׁי עַתָּה בְעֵינָיו,

כִּי קֹדֶם עֲלַבְתִּיו וְלֹא בְצֶדֶק?

[נכנס קריאון. העם מתאסף]

הקודמים. קריאון

קריאון

לֹא בְאתִי פֹה לִלְעֹג לְךָ, אֵידִיפּוּס,

וְלֹא לְנָאָצְךָ, כִּי עֲלַבְתָּנִי.

אֲבָל אַתֶּם, אִם לֹא תְכַבְּדוּ פְנֵי בְנִי-אָדָם,

כַּבְּדוּ לַהֶבֶת הֵלְיוֹס הַמֶּלֶךְ,

אֵשׁ מְכַלְכֶּלֶת כֹּל, וְאַל תַּרְאוּ בְלִי כְסוּת

לוֹ שַׁעֲרוּרִיָּה, אֲשֶׁר לֹא יִקְלְטוּ

גַּם מֵי מָטָר קָדוֹשׁ, גַּם אוֹר, גַּם אֲדָמָה.

אַךְ מַהֲרוּ וּנְהַגְתֶּם אוֹתוֹ הַבָּיְתָה.

אַךְ בְּנֵי-הַבַּיִת הֵם יִרְאוּ וְיִשְׁמְעוּ

רַק הֵם נִגְעֵי הַבַּיִת כְּמִשְׁפַּט-תְּמִימִים.

אידיפוס

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲךָ, כִּי מִמָּגוֹר פְּדִיתָנִי,

הַטּוֹב בִּבְנֵי-אָדָם לָרַע בָּהֶם קָרָבְתָּ,

הֵעָתֶר לִי, כִּי לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנִי

דְּבָרָי.

קריאון

וּמָה שֶּׁאֱלָתְךָ תִּשְׁאָל?

אידיפוס

גָּרְשֵׁנִי חִישׁ מַהֵר מִכָּאן אֱלֵי מָקוֹם,

שֵׁם לֹא אֶפְגֹּשׁ בְּבֶן-אָדָם.

קריאון

נָא הָאֲמִינָה לִּי, הָיִיתִי זֹאת עוֹשֶׂה,

לוּלֵא רְצוֹנִי לִשְׁאֹל בָּאֵל, מָה יֵּעָשֶׂה.

אידיפוס

אֲבָל הֲלֹא עַתָּה גְלוּיִים דִּבְרֵי הָאֵל:

אָבֹד יֹאבַד הַזֵּד, אֲשֶׁר הָרַג אָבִיו.

קריאון

אָכֵן זֶה דְּבָרוֹ; אֲבָל בַּצַּר לָעָם

מוּטָב וְנִדְרֹשׁ בָּאֵל, נֵדַע, מַה נַעֲשֶׂה.

אידיפוס

עָלֵי, עַל דְּבַר אָדָם אוֹבֵד, תִּדְרשׁוּ?

קריאון

כִּי גַם אַתָּה כָעֵת בָּאֵל הֵן תַּאֲמִין.

אידיפוס

וִיהִי נָא חַסְדְּךָ גַּם זֶה אִתִּי: אֶת זֹה

בַּבֵּיִת – תִּקְבְּרֶנָּה וְכַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ,

כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כְּמוֹ לִבְנֵי בֵיתֶךָ.

וְאַל יֹאמַר לְעוֹלָם גַּם אִישׁ מִכָּל אַנְשֵׁי

הָעִיר הַזֹּאת לִרְאוֹת אוֹתִי חַי בָּהּ.

נָא תְנֵנִי וְאֶחְיֶה עַל הֶהָרִים, בְּמָקוֹם

יֹאמְרוּ: לִי – קִיתֵירוֹן, אֲשֶׁר שָׁם לִי, לַחַי,

בֵּרְרוּ אָבִי וְאִמִּי הַקֶּבֶר הַיָּאֶה,

וּבַמָּקוֹם שָׁם הֵם רָצוּ וְאָמוּת – אָמוּת.

אַךְ גַּם יָדַעְתִּי זֹאת: לֹא בְמַחֲלָה וְלֹא

בִּכְאֵב אַחֵר יָבוֹא קִצִּי; כִּי מִמּוֹתִי

אֲזַי נִמְלַטְתִּי אַךְ לְקֵץ מְאֹד אָיֹם.

אַךְ יַעֲבֹר עָלַי כָּל רֹעַ הַגְּזֵרָה!

אַל, קְרֵיאוֹן, לְבָנַי תִּדְאַג, כִּי הֵם

גְּבָרְים וְלֹא יֵדְעוּ מַחְסוֹר בְּכָל

מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיוּ וְלֹא כָל דְּאָגָה;

אֲבָל בְּנוֹתַי, אֵל הַנְּעָרוֹת הָעֲלוּבוֹת,

אֲשֶׁר גַּם מֵעוֹלָם עוֹד לֹא אָכַלְנוּ

וְלֹא עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, וְכָל אֲשֶׁר

אֲנִי טָעַמְתִּי מֶנּוּ הֵן חִלְּקוּ אִתִּי –

לָהֶן הֱיֶה מָגֵן, וְעַל כֹּל – תֶּן לִי לְחַבְּקָן

בִּזְרוֹעוֹתַי, וְאֶת אֵידֵנוּ נְבַכֶּה.

לֵךְ, מֶלֶךְ,

לֵךְ, שָׂר בֶּן-עֲדִינִים! כְּשֶׁהֵן בִּזְרוֹעוֹתַי,

נִדְמֶה לִּי – וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן כְּקֶדֶם.

אַךְ מַה זֶּה?

חֵי אֱלֹהִים! הַאִם הִנְנִי שׁוֹמֵעַ כְּבָר

שְׁתֵּי יוֹנוֹתַי תָּמֵרְנָה מָר? וּקְרֵיאוֹן

רִחֵם עָלַי, שָׁלַח לִי יְלָדַי אָהָבְתִּי?

הַאֻמְנָם?

[הילדות באות]

קריאון

אָמְנָם, אֲנִי, אֲנִי עוֹשֶׂה זֹּאת, כִּי אֵדַע

אֶת מְשׂוֹשְׂךָ שֶׁעֲלֵיהֶן תָּשִׂישׂ תָּמִיד.

אידיפוס

הֱיֶה בָרוּךְ, וּבִשְׂכַר זֶה הָאֵל

הוּא יִשְׁמָרְךָ יָפֶה מִשֶּׁשְּׁמָרַנִי אָנִי!

הוֹי, אַיֵּכֶן, בְּנוֹתַי? קְרַבְנָה הֵנָּה,

גַּשְׁנָה אֶל יָדַי, אֶל יְדֵי-אָח,

שֶׁעוֹלְלוּ כָךְ לְעֵינָיו, עֵינֵי-אוֹרָה

אֲשֶׁר הָיוּ לַאֲבִיכֶן לְיוֹלֶדְכֶן,

זֶה לֹא רָאָה וְלֹא חָקַר, בְּנוֹתַי,

וַיְהִי לָכֵן לְאָב מִבּוֹר נֻקַּר גַּם הוּא.

לָכֶן אֶבְכֶּה – וְלֹא אוּכַל רְאוֹתְכֶן –

כִּי אֶזְכְּרָה יְמֵי חַיִּים מָרִים בָּאִים,

אֲשֶׁר לָכֶן נָכוֹנוּ מִידֵי בְנֵי-אָדָם.

אֵיפֹה תָבֹאנָה בְקֶרֶב קָהָל רַב,

אֵיפֹה מוֹעֵד מִמֶּנּוּ לֹא תְשׁוּבֶינָה

הַבַּיְתָה בְדִמְעָה, וְתַחַת שִׂמְחַת-חָג?

מִי הוּא הָאִישׁ, בְּנוֹתַי, מִי יַעֲרֹב לִבּו

לְהַעֲמִיס עָלָיו קָלוֹן, אֲשֶׁר דָּבַק

ְהִשְׁחִית בֵּית אֲבוֹתַי וּבֵית אֲבוֹתֵיכֶן?

כִּי מָה הַתּוֹעֵבָה אֲשֶׁר תֶּחְסָר? הָרַג

זֶה אֲבִיכֶן אָבִיהוּ וְעָלָה יָצוּעַ,

אֲשֶׁר עָלָיו נוֹלַד, וְאֶתָכֶן הוֹלִיד יָצַר

בְּחֵיק, אֲשֶׁר מִמֶּנוּ הוּא עַצְמוֹ נוֹצָר.

כְּבוֹדְכֶן יָמִירוּ בְקָלוֹן, מִי יֶאֱרֹס אֶתְכֶן?

אִישׁ לֹא יִקַּח אֶתְכֶן, בְּנוֹתַי, אֲבָל וַדַּאי,

כִּי עֲקָרוֹת תִּבֹּלְנָה וְלֹא תִהְיֶינָה לְאִישׁ.

אַךְ, בֶּן-מֶנֵיקֵס, כִּי אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ

לָהֵנָּה תַּחַת אָב – כִּי אָנוּ יוֹלְדֵיהֶן

גַּם שְׁנֵינוּ מַתְנוּ – אַל תִּתֵּן לִשְׁאֵרֵי

בְּשָׂרְךָ לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים לְלֹא-אִישׁ,

וְאַל יְהִי רֹעַ מַזָּלִי גַם מַזָּלָן.

חֲמָל-נָא עֲלֵיהֶן, וְהֵן כֹּה צְעִירוֹת

וַעֲזוּבוֹת מִכָּל וְרַק לְךָ תוֹחַלְנָה.

תְּקַע לִי כַפְּךָ, נָדִיב, כִּי אֶת דְּבָרִי תָקִים!

וְלוּ לָכֶן, בְּנוֹתַי, כְּבָר לֶב-בִּינוֹת, כִּי אָז

מוּסָר הִטַּפְתִּי, אַךְ עַתָּה תְפִלָּה הֱיֶינָה –

וְאֶחְיֶה כַּאֲשֶׁר אֶחְיֶה בְּכָל מָקוֹם אֶחְיֶה,

וְגוֹרַלְכֶן כִּי יִיף מֵחֶבֶל אֲבִיכֶן.

קריאון

דַּי לְךָ בְדִמְעוֹתֶיךָ! אֶל בֵּיתְךָ עַתָּה תָּשׁוּב!

אדיפוס

עַל אַפִּי לְךָ אִשָּׁמֵעַ.

קריאון

כִּי הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ.

אידיפוס

תְּנַאי לֶכְתִּי אַתָּה יוֹדֵעַ?

קריאון

אַךְ הַגֵּד לִי – וְאֵדָע.

אידיפוס

נָא גָרְשֵׁנִי מִן הָאָרֶץ.

קריאון

זֹאת יִשְׁפֹּט אַךְ אֱלֹהִים.

אידיפוס

אַךְ שְׂנֵאַנִי אֱלֹהִים.

קריאון

כִּי לְכֵן יָחִישׁ יִשְׁפֹּט.

אידיפוס

כָּךְ אַתָּה סָבוּר?

קריאון

אֵינֶנִּי שָׂח אַךְ אֵת אֲשֶׁר אָבִין.

אידיפוס

בִּי, מִפֹּה כָעֵת נְחֵנִי!

קריאון

מִבְּנוֹתֶיךָ הִפָּרֵד!

אידיפוס

אַל תִּגְזְלֵן לָעַד מִמֶּנִי!

קריאון

אַל תֹּאמַר לִתְפֹּס הַכֹּל!

הֵן גַּם זֶה אֲשֶׁר תָּפַסְתָּ בְּיָדְךָ לֹא נִתְקַיָּם.

[כולם הולכים. נשארים רק המקהלה והעם]

המקהלה

הוֹי עַם תֶּבֵּי מְכוֹרָתֵנוּ, אֶת אֵידִיפּוּס צְאוּ וּרְאוּ,

הוּא מָצָא חִידוֹת-רָזֶיהָ אַף מָלַךְ נֶאְדָּר בָּעֹז,

בְּנֵי-עִירוֹ בּוֹ הִתְקַנָּאוּ, בְּאָשְׁרוֹ זֶה הַגָּדוֹל –

וּבִתְהוֹם אָיֹם שֶׁל רֹעַ גּוֹרָלוֹ עַתָּה טָבָע!

בֶּן-תְּמוּתָה, עַל כֵּן חַכֵּה נָא, אַל תְּהַלֵּל מַזַּל כָּל אִישׁ,

טֶרֶם תֶּחֱזֶה הַגֶּבֶר, כִּי קָרַב וּבָא יוֹמוֹ,

וּמִלֵּא צְבָאוֹ עַל אֶרֶץ, שֶׁבֶר לֹא יָדַע וָאֵיד.

בפיכטנגרונד, באניה ובאמריקה

1929–1928