1

יָפֶה. תּוֹדָה רַבָּה, מַר דָּג. נָעִים הָיָה לְהַכִּירְךָ.

בְּסַךְ־הַכֹּל, אֶפְשָׁר לוֹמַר, מָצָאנוּ שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת.

עֻבְדָּה, עַל כָּל פָּנִים, שֶׁיָּצָאנוּ בְּשָׁלוֹם זֶה מִזֶּה.

יֶאֶרְכוּ יָמֶיךָ בִּמְצוּלוֹת־יָם, דָּגִי הַטּוֹב, הַתָּם!

רַק מִי יִתֵּן וְלֹא תֻּצְרַךְ לְהִשְׁתַּלֵּב עוֹד

בְּתִכְנוּנִים שְׁמֵימִיִּים, שֶׁוַּדַּאי אֵין דַעְתְּךָ מַשִׂיגָתָם.

מִמֵּילָא הֵם מְבִיאיִם אוֹתְךָ רַק לִידֵי הֲקָאָה.

2

וְעַכְשָׁו, נִרְאֶה מַה קוֹרֶה פֹּה. הֵיכָן אֲנִי בִּכְלָל.

הַיָּם כָּחֹל. הַחוֹל צָחוֹר. שֶׁמֶשׁ־צָהֳרַיִם קוֹפַחַת.

רוּחַ־קָדִים חֲרִישִׁית מְלַחֶשֶׁת. חֲרִישִׁית לוֹחֲכִים הַגַּלִּים,

אוּלַי בְּלַעַג. וְחֵרוּק שַׁבְּלוּלִים לְמִדְרַךְ־רֶגֶל.

סִימָן שֶׁל חַיִּים אֵין פֹּה כִּמְלֹא הָעַיִן.

לֹא קֻפְסַת־שִׁמּוּרִים מַחֲלִידָה, לֹא דַּף עִתּוֹן מַצְהִיב,

לֹא תַּכְשִׁיר־מְנִיעָה מְשֻׁמָּשׁ. שׁוּם זֵכֶר לְתַרְבּוּת־יִשּׁוּב.

3

מַה שֵּׁם יִקָּרֵא־לוֹ לַמָּקוֹם הַזֶּה?

מִי יוֹרֵנִי וְאֵדַע, מִי יְאַלְּפֵנִי וְאָבִין.

בְּמַפָּה לֹא צִיְּדוּנִי — לֹא אֵל, לֹא אִישׁ, לֹא דָּג.

אַךְ הֲאָמְנָם יֵשׁ עוֹד אֶת נַפְשִׁי לָדַעַת

מְקוֹמִי אַיּוֹ, וְאָנָה אֲנִי בָּא, וַהֲכִי

יֵשׁ מִזֶּה דֶּרֶךְ אֶל מָקוֹם נוֹרָא מִזֶּה?

וְלוּ יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי, מַה בֶּצַע כִּי אֵדַע!

4

מַה חָסֵר הָיָה לִי שָׁם בִּמְעֵי הַדָּג:

פֶּנְסִיּוֹן מָלֵא בְּאֲוִירָה אִינְטִימִית. הַסָּקָה

מֶרְכָּזִית וּמִזּוּג אֲוִיר, וּמַה לֹּא! אֹכֶל מְסֻנָּן

וּמְנֻפֶּה (וְאִם גַּם תָּפֵל לִפְרָקִים), וּמַיִם מְזֻקָּקִים.

וְנַיָּדוּת מַתְמֶדֶת בִּתְנָאֵי מוֹתְרוֹת, מִקְלָט בָּטוּחַ

בְּבִדּוּד מֻשְׁלָם. שַׁלְוַת־הַשְׁקֵט. וְנֶצַח־בַּחַיִּים לְמֵדִיטַצְיָה.

הוֹ מִי־יִתֵּן שׁוּבִי אֶל גֹּב־מֵעֶיךָ, דָּג!

5

נַנִּיחַ לָזֶּה. הַנֵּס הַהוּא הֲרֵי לֹא יִשָּׁנֶה…

וּמַה עַכְשָׁו? כָּל הַסִּפּוּר יַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית?

מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת כָּל הַדִּיאָלוֹג הַהוּא

עִם מִי־שֶׁאָמַר־וְהָיָה־הָעוֹלָם, אֶת הַוִּכּוּחִים

עִם קוֹנֵה־שָׁמַיִם־וָאָרֶץ? אֶת הַהַשְׁגָּחָה

הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ כִּבְיָכוֹל? וְשׁוּב לָלֶכֶת אֶל נִינְוֵה?

אֵיךְ מַתְחִילִים לָלֶכֶת אֶלֵיהָ בִּכְלָל — —

ינואר 1986

וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה (בראשית כה, 34)

אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים הוּא קוֹרֵא לְעַצְמוֹ,

לֹא כָּךְ? הֶעָקֹב, הֶעָקֹב הַזֶּה!

יְהִי כֵן. אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. מַה בֶּצַע לִי שֶׁאַתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ.

הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, עַל חֶלְקַת צַוָּארָיו וּלְשׁוֹנוֹ,

כְּאֶת גְּדָיֵי עִזַּי. יָשָׁר וְהָפוּךְ.

מַכִּיר גַּם אֶת תָּם תּוּשִׁיָּתוֹ בְּיַחֲסֵי־צִבּוּר,

וְאֶת חֶרְדָּתָם הַכְּפִיָּתִית שֶׁל מִיתוֹמָנִים מִסּוּגוֹ

לִמְקוֹמָם בַּכְּתוּבִים, בְּדִבְרֵי הַיָּמִים. מַכִּיר, וְנֶהֱנֶה לִרְגָעִים

(לָמָּה לֹא?) עַל־פִּי דַּרְכִּי. בְּרִחוּק־הַדַּעַת.

אֲנִי לְעֻמָּתוֹ, אַף גַם לְעֻמָּתָם — בְּלִי רוּם־עֵינַיִם — קוֹלִי וְיָדַי שָׁוִים.

אָדָם בֵּינוֹנִי, אוּלַי, שֶׁאֵינוֹ מִתְיַמֵּר לִשְׂרוֹת עִם מַלְאָכִים,

שֶׁאֵין לוֹ רֹאשׁ לְחַזֵּר אַחֲרֵי אֱלֹהִים וּלְהַצִּיב לָהֶם מִזְבְּחוֹת

חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים — אֲבָל שָׁלֵם, נִדְמֶה לִי, עִם אָפְיוֹ, שֶׁהוּא גַּם

גּוֹרָלוֹ, וּמְנוּחַת מַצְפּוּנוֹ (אִם יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה) נִבְחֲרָה לוֹ מִפְּנִינִים.

חַיַי, עֵינִי אֵינָה צָרָה בּוֹ. הֲלֹא הֶרְאֵנִי אֶת הַחַיִל שֶׁעָשָׂה לְהִתְפָּאֵר.

יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ, הַבְּכוֹרָה עִם הַבְּרָכָה.

כְּמִי שֶׁחָזָה מִבְּשָׂרוֹ בִּמְחִירָן, אֵין לִי חֵפֶץ בָּהֶן, תּוֹדָה רַבָּה.

יִשְׂמְחוּ בָּן הוּא וּבָנָיו, וְתִשְׂמַח בּוֹ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה

הָאוּטוֹפִּית הַמַּחְלִיאָה. יִשְׂמַח בּוֹ לֵב אָבִינוּ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ

בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, תָּגֵל אִמּוֹ הַחֲסוּדָה, שֶׁמֶן זַיִת זַךְ.

אֲשֶׁר לִי, טוֹב לִי פֹּה בִּשְׂדֵה אֱדוֹם,

בָּהָר הַטּוֹב הַזֶּה, הַר־שֵׂעִיר,

עִם צֵידִי וְצַיָּדַי וְעִם רוֹעֵי צֹאנִי —

וְטוֹבוּ לִי נָשַׁי, בְּנוֹת יִשְׁמָעֵאל וְהַחִוִּי וְהַחִתִּי,

מִבְּנוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי וְשִׁפְחוֹתֵיהֶנָה —

וְטוֹב לִי נְזִיד הָעֲדָשִׁים

שֶׁמִּמֶּנּוּ יַלְעִיטוּנִי הַלְעֵט

בְּכָל עֵת —

הוֹי הָאָדֹם

הוֹי הָאָדֹם הָאָדֹם

הַזֶּה — —

טבריה, נובמבר 1986

מִמְרוֹם מְעָרָתִי, הַחֲצוּבָה בָּהָר, אֲנִי רוֹאֶה עַתָּה הֵיטֵב

אֶת צֶלֶם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלַח. צוֹפֶה עַל הַכִּכָּר

הָאֲמוּלָה — מַצֶּבֶת־עַד, אוּלַי, לְסַקְרָנוּת־נָשִׁים פּוֹתָה

שֶׁבָּאָה עַל עָנְשָׁה, מוֹפֵת וְאַזְהָרָה לְדוֹר וָדוֹר. אֲבָל נָקְפוּ

יָמִים וְשָׁבוּעוֹת עַד שֶׁהִרְהַבְנוּ עֹז, אֲנִי וְהַבָּנוֹת, לָגֹל

אֶת הַגּוֹלֵל שֶׁבּוֹ אָטַרְתִּי אֶת פִּי הַמְּעָרָה הַזֹּאת, לְבַל תִּכְלֶה

אֵלֵינוּ הָרָעָה. כְּנוּחַ הָאֵלִים מִזַּעְפָּם וְהַקִּיטוֹר עָלָה מֵעַל הָאָרֶץ

חִלִּיתִי פְּנֵי הַתְּרָפִים הַמְעַט אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ, לְבַל יְשַׁחֲתוּנוּ

פְּלִיטֵי הָאֵשׁ וְהַגָּפְרִית, בְּהִמָּלְטָם, מֻכֵּי־עִוְעִים, מִן הַכִּכָּר

וּמֵעָרֶיהַ. הַתְּרָפִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר, לֹא הִכְזִיבוּנִי, כִּי הִנֵּה

אָבַד הָעָם כֻּלּוֹ, וּמִכָּל עֲדַת הָרְשָׁעִים וּמִסְפַּר הַצַּדִּיקִים

אֲשֶׁר הָיוּ אוֹ לֹא הָיוּ בִּסְדוֹם וּבִבְנוֹתֶיהָ נוֹתַרְנוּ רַק אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְהַיְלָדוֹת. לֹא אֵשֶׁת־חֵיק עִמִּי, וְזֵכֶר אַיִן

לְפִילַגְשַׁי הַסּוֹרְרוֹת־פִּתְאֹם, שֶׁלֹּא אָבוּ שְׁמוֹעַ לִי וּבְלִבָּן

חָשְׁבוּ אַף לְרִשְׁתֵּנִי. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחֲתָנַי לוֹקְחֵי בְּנוֹתַי

יָרְדוּ אַחַר בָּנַי עִם יוֹרְדֵי־שַׁחַת, כְּמוֹהֶם כַּעֲבֻדָּה וְכַמִּקְנֵה.

הִנֵּה כִּי כֵן בְּכָל אֲשֶׁר אֶשָּׂא עֵינַי לֹא יֵרָאוּ

אַף עֵז וּגְדִי, לֹא גַּן־מַשְׁקֶה, לֹא דֶּשֶׁא, לֹא בַּיִת עַל תִּלּוֹ,

וְקוֹל לֹא יִשָּׁמֵעַ בִּלְתִי נְהִי הָרוּחַ בְּמֶרְחַב־הַשְּׁאִיָּה.

בְּחָכְמָה עָשִׂיתִי עֵת בְּנִקְרוֹת־צוּרִים טָמַנְתִּי

כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי — אוֹצָר נָכוֹן לִימֵי־עֶבְרָה, אֲשֶׁר לִבִּי

נִבֵּא לִי אֶת בּוֹאָם מֵאָז שׁוּבִי מִשְּׁבִי הַמֶּלֶךְ

אַמְרָפֶל וּנְטוֹת אֶת אֹהָלַי עַל יַם־הַמֶּלַח. רוֹצֶה לוֹמַר:

עַד הֵנָּה לֹא חָסַרְנוּ כָּל מְאוּם. וְלוּ אוֹרְחִים בָּאוּנוּ,

כְּמוֹ עֶרֶב הַמַּהְפֶּכֶת שָׁם בָּעִיר, וּמָצָא גַּם לָהֶם.

אַךְ מִשּׁוּם־מָה אֵינָם בָּאִים. רַק יֵשׁ וְיִפְקְדוּנִי בְּשָׁכְבִי,

בַּחֲלוֹם־חֶזְיוֹן־לַיִל, דְּמוּת מַלְאָכִים לָהֶם, כִּמְבַקְּשִׁים

לְחַזֵּק אֶת רוּחִי. הֵם מַבְטִיחִים שֶׁלֹּא יִרְחַק הַיּוֹם

וְגַם אֲנִי, כְּמוֹ הַדּוֹד אַבְרָם, אֶהְיֶה עוֹד אַב־הֲמוֹן־גּוֹיִים.

עַד כֹּה וָכֹה וְאֵצֶל שְׁנֵינוּ, כִּמְדוּמֶה, קָלוּשׁ הוּא

הַסִּכּוּי. אַךְ גַּם אִם אֵין לָדַעַת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר,

הֲלֹא בָּרִי שֶׁהַחֻרְבָּן אֲשֶׁר בִּשְׂרוּנוּ, הֵם וְשֶׁכְּמוֹתָם, הִתְמַמֵּשׁ

עַד תֹּם, לְלֹא שִׁיּוּר, לְתִפְאָרָה. מוּבָן, אֶפְשָׁר שֶׁכָּאן

הֲרֵינִי מְשֹׁחָד. סוֹף־סוֹף, הֵן בִּזְכוּתָם עוֹד חַי

הִנֵּנִי, חַי…עִם יַלְדּוֹתַי יַקִּירוֹתַי אֲשֶׁר לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

וָתֹקֶף הֵסַבְתִּי אֶת שְׁמוֹתָן (דָּבָר חָשׁוּב, שֵׁמוֹת!): לָאַחַת

אֶקְרָא פַּלְטִית, לַשְּׁנִיָּה שַׂרְדִּית. לוּ יִרְצֶה אוֹתָן

אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְחִיּוּ לִי זֶרַע.

רָצֹה נִרְצוּ, הַמְּתֻקּוֹת. מַה יֵּשׁ פֹּה לְדַבֵּר! עֵינַי כְּעֵינֵיהֶן

תִּרְאֶינָה אֶת כְּרֵסֵיהֶן הַמִּתְעַגְּלוֹת לְנוֹי. עַתָּה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ נְחַכֶּה

לִמְלאוֹת יְמֵיהֶן, כַּמִּשְׁפָּט. וּבְאֵין מְיַלְּדוֹת, חֵי הָרָן אָבִי אִם לֹא

אֶהְיֶה אֲנִי הָאִישׁ. הַמְּעַבְּרָן יִהְיֶה גַּם מְיַלְּדָן. וְכִי חָסֵר אֲנִי

מְיֻמָּנוּת וְנִסָּיוֹן מִכָּל יְמוֹת נָסְעִי עִם עֲדָרַי מֵאוּר־כַּשְׂדִּים

עַד הֵנָּה?…כִּדְבָשׁ מָתְקוּ לִי, יֶחֱרַב בֵּיתָן…כְּמוֹ אִמָּן,

יִנּוֹן זִכְרָהּ, בְּעוֹד בְּשָׂרָה אָבִיב…הַמַּמְזֵרְתּוֹת, הֵן בּוֹחֲרוֹת

לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הֵן אֲשֶׁר הִשְׁקוּנִי לְשָׁכְרָה וְשָׁכְבוּ אֶת אֲבִיהֶן

הֲלוּם־הַיַּיִן. כְּאִלּוּ חָדָשׁ אֲנִי עִמָּהֶן. כְּאִלּוּ בְּתוּלוֹת

הָיוּ עוֹד בְּבוֹאִי אֲלֵיהֶן. כְּאִלּוּ לֹא יְדַעְתִּין בְּלֵילוֹת הִלּוּלוֹתֵינוּ

עַל גֻּלּוֹת הַמַּיִם. מֵאָז הֱיוֹת לָהֶן אֹרַח כַּנָּשִׁים…

לוּ יְהִי כֵן, אִם זֶה חֶפְצָן. וַדַּאי כַּךְ גַּם יִבְחַר

אַבְרָם, דּוֹדִי הָרָם וְהַנִּשָּׂא, עֵת כִּי יִשְׁלַח אֵלֵינוּ אֶת סוֹפְרוֹ

לִכְתּוֹב עַל לוּחַ־חֹמֶר אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ, דָּבָר דָּבוּר

עַל אָפְנָיו. הֵן תֶּרַח־סָבָא הוּא אֲשֶׁר הִנְהִיג בַּמִּשְׁפָּחָה

וַיָשֶׂם לָהּ לְחֹק: לֹא הַמַּעֲשֶׂה עִקָּר כִּי סִפּוּרוֹ עִקָּר.

וְהַשֵּׁמוֹת…הַלָּלוּ חֲשׁוּבִים מֵאֵין כְּמוֹתָם…וְאִם בָּנִים

תֵּלַדְנָה לִי אֵפוֹא, וְנִקְרָא בֶּן הַבְּכוֹרָה מוֹאָב כִּי לְמוֹ־אָב

הָרְתָה, וּבֶן־עַמִּי תִּקְרָא לִבְנָהּ הַצְּעִירָה, כִּי מֵעַמָּהּ יְהִי!

טבריה, 1.8.1990

בלדה

…שָׁנִים עַל שָׁנִים

בָּהּ עָבַד

בְּחֶרְבוֹנֵי־הַקַּיִץ

וּבְלֵילוֹת־קָרָה —

גַּם הֵתֵל הֵתֵלוּ בּוֹ

פַּעַם וְעוֹד פַּעַם

עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר לוֹ לָבָן

וַתָּקוּם לוֹ רָחֵל לְאִשָּׁה.

…וַיֻּחַג הַמִּשְׁתֶּה

וּבָאָרֶץ רָעָב

וַיֹּאכַל לְשָׂבְעָה הֶחָתָן

אַךְ עֵינָיו בִּרְחֵלוֹ שֶׁאָהַב —

וּמֻכֵּי־הַכָּפָן

קְרוּאֵי־הַמּוֹעֵד

מִלְּאוּ כְּרֵסָם אַף הוֹתִירוּ

וַיֵּצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת־מַחֲנַיִם.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר

וְהִנֵּה זֹאת הַפַּעַם רָחֵל

הִיא וְלֹא אַחֶרֶת —

אַךְ לֹא כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם

כִּי טַעֲמָהּ שֻׁנָּה

לִבְלִי הַכִּיר אוֹתָהּ:

רָחֵל הַמִּתְרַפֶּקֶת

הָפְכָה לוֹ לְמַשְׁחִית

בַּקֶּרִי הִיא הוֹלֶכֶת

וּמְזָרָה אֵימִים

רַק רֹגֶז תַּשְׂבִּיעֵהוּ

וְתוֹחַלְתּוֹ תִּבְזֶה

וְכָל תְּשׁוּקָתָהּ

אַךְ טֶרֶף וְקִנְיָן.

…וַיַּרְא הָאִישׁ לַהַוָּתוֹ

כִּי הַתַּרְמִית לֹא תָּמָה

כִּי בְּכַחַשׁ סַבּוּהוּ אֲרָם

וְאֵין לוֹ פּוֹדֶה מִיָּדָם —

וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֵּבְךְּ

וַיִּדֹּר כִּי יַרְבֶּה הוֹן־בֵּיתָהּ

גַּם יוֹסֶף

וַיִּשָּׁבַע לָהּ עַבְדּוּת עַד־מָוֶת

וְנָשׂוֹא חֶרְפָּתוֹ דּוּמִיָּה.

…וַיְהִי לְיָמִים בְּהַקְשׁוֹתָהּ לָלֶדֶת

וּבְלִדְתָּהּ אֶת נַפְשָׁהּ הוֹצִיאָה

בְּנָסְעָם מִבֵּית־אֵל אֶפְרָתָה

הַרְחֵק מִפַּדַּן־אֲרָם

עוֹד הָיְתָה מִתְנַכְּרָה וְשׂוֹטֶמֶת

לְאִישָׁהּ אַף לִפְרִי־בִּטְנָהּ —

אֲבָל הוּא הַמְקֻלָּל

תּוֹחַלְתּוֹ לָהּ זָכַר

וּלְבָבוֹ עוֹד מָלֵא

אַהֲבַת־נְעוּרִים נִצַּחַת

וַיִשְׁכַּח לָהּ תִּגְרַת יָדָהּ

וּמְרִי־שׁוֹט־לְשׁוֹנָהּ יִשֶּׁה

וּמַצֶּבֶת־עוֹלָם הִצִּיב לָהּ

עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

טבריה, 1.8.1990

וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרתֹ אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר ְשָׁאוּל בַּלָּט. שמואל א כד, 5

יַהְוֶה

מָה־רַבּוּ צָרַי

רַבִּים קָמִים עָלַי

יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי

וְלַעֲפַר־מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי

עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי

עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי

יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם

עַד אָנָה יָרוּם אוֹיְבִי עָלַי

כָּל רוֹאַי יַלְעִיגוּ לִי

יַפְטִירוּ בְּשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ

בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֶרֶב וְחִצִּים

וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה

הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג

נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי

כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי

וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתַי

כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים

עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם

וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל

חָנֵּנִי יַהְוֶה

כִּי אֻמְלָל אָנִי

רְפָאֵנִי יַהְוֶה

כִּי נִבְהָלוּ עֲצָמַי

וְנַפְשִׁי נִבְהָלָה מְאֹד

עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי

עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרַי

חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי

כִּי בְךָ חָסָתָה נַפְשִׁי

וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה

עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת

מְפַלְּטִי מֵאוֹיְבָי

אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי

מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי

אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי

טבריה, קיץ 1990