וְהָיָה דִמְיוֹנִי לִמְצִיאוּת,

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים,

וּבַלַּיְלָה זוֹרְחִים – אֵין מִסְפָּר –

עַל רֹאשִׁי כּוֹכָבִים חֲדָשִׁים.

מָה אַגִּיד? כָּךְ הָיָה רְצוֹנִי.

מֵעוֹלָם לֹא נָטַעְתִּי פְּרָחִים,

לֹא גִדַּלְתִּי דָבָר מֵעוֹלָם

חוּץ מִכֶּם, חֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחִים!

אִם הַפַּעַם שָׁגָה גוֹרָלִי

וְנָגַעְתִּי בְּסוֹד הַחֲלוֹם, –

הַאוֹשִׁיטָה יָדִי – לְחַלֵּל,

לְהָרִיק אֶת הָאֹשֶׁר עַד תֹּם?

וְכִי מַה בַּפָּסוּק הַיָּפֶה:

“אוֹהֲבִים – וְאֵינָם נִפְגָּשִׁים”?.

שׁוּב – הַלַּיְלָה. וְזֵכֶר צוֹרֵב.

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים.

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב,

וְאוֹמְרִים לִי: “זֹאת רוּחַ הַיָּם”.

לֹא אֵדַע. יִתָּכֵן שֶׁהַיָּם קָרוֹב;

אַךְ נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת לְ“שָׁם”.

רַק זֹאת אֵדַע: עֲשָׂרָה רְגָעִים

וְדִבּוּר שֶׁל מַה־בְּכָךְ, –

לֹא הָיָה זֶה אשֶׁר, אַף לֹא חַיִּים,

וְרַק זֹאת נַפְשִׁי לֹא תִשְׁכַּח!

וְעוֹד אֵדַע: תַּחַת שְׁמֵי גָלוּתִי

שָׁאַפְתִּי לְאֶרֶץ חַמָּה…

וְעוֹד: לֹא יוֹעִילוּ לְסוֹד בְּדִידוּתִי

לֹא שָׁמַיִם וְלֹא אֲדָמָה.

שָׁמַיִם וָשֶׁמֶשׁ, זִמְרָה וּמָחוֹל,

וְאֵין מָקוֹם לְהַנִּיחַ רֹאשִׁי…

הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת עַל־פְּנֵי הַחוֹל,

וָאֵדַע: זֹאת רוּחַ נַפְשִׁי.

הָרֵי יְהוּדָה. סְלָעִים, אֲבָנִים,

יֹפִי פִּרְאִי וָזָר.

עַל רַגְלַי אֲבַק דְּרָכִים לְבָנִים,

בְּרֹאשִׁי – חֲלוֹם מוּזָר.

טָסָה הַמְּכוֹנִית, כְּעַל כְּנַף־נְשָׁרִים.

– (הֵן אוֹתְךָ דִמִּיתִי לְנֶשֶׁר!)…

אֵי־בְָּזֶה יֶשְׁנָם דְּרָכִים יְשָׁרִים,

בַּחֲלוֹם יֵשׁ טַעַם וָקֶשֶׁר…

אוּלָם אֲנִי… הָרֵי־יְהוּדָה –

וַאֲנִי – וְזֵכֶר פָּנֶיךָ…

כָּל חַיַּי, כְּמִכְתָּב לְלֹא תְּעוּדָה,

שִׁיר לֹא תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֶיךָ.

הַדֶּרֶךְ נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת רַגְלַי.

הִשְׁתַּכַּרְתִּי. רֹאשִׁי סְחַרְחַר.

עוֹד מְעַט וְקָרָאתִי: "הָהּ, בּוֹא אֵלַי,

אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמִי הַמּוּזָר"!

וּבְכֵן, אֵשֵׁב עַל־יַד הַחַלּוֹן

וְאֶחֱרֹז חֲרוּזִים נָאִים,

שְׁקָרִים אֹדוֹת “הַגְשָׁמַת הַחֲלוֹם”

וְהַיֹּפִי שֶׁבַּחַיִּים,

מָה אִכְפַּת? – כִּי שֶׁקֶר בְּפִי כָּל אֶחָד,

כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ מִזְּמָן.

מִי שֶׁיֵּשׁ לִשְׁקָרָיו חֵן מְיֻחָד,

קוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם “אֳמָן”.

אֶת זֶה קָרָאתִי בְּסֵפֶר־שִׁירִים

בֶּן מֵאָה שָׁנִים וְיוֹתֵר.

הַחַיִּים אֵינָם – הַטּוּרִים נִשְׁאָרִים;

מָה עוֹד יְבַקֵּשׁ מְשׁוֹרֵר?

וְאִם יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁפִּתְרוֹן הַחֲלוֹם

דּוֹמֶה לְמַדַּי לַחֲלוֹם עַצְמוֹ, –

מִי יָעֵז לְהוֹדוֹת לְאוֹר הַיּוֹם,

מַה גָּדוֹל חֻרְבַּן עוֹלָמוֹ?

לִפְנֵי בֵּיתִי עוֹבְרִים גְּמַלִּים

בַּבֹּקֶר, בָּעֶרֶב, בַּיּוֹם.

חַיֵּי אָדָם – עֲמַל־נְמָלִים

חַיֵּי כָּל לֵב – חֲלוֹם.

בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ עַל יוֹם־עֲבוֹדָה,

כּוֹכְבֵי־זִכְרוֹנוֹת עוֹלִים –

פִּיוּס לְכָל נֶפֶשׁ בּוֹדֵדָה,

אִחוּד – לִלְבָבוֹת נִבְדָּלִים.

זָכוֹר אֶזְכָּרְךָ, וְלֹא אַאֲמִין

כִּי זָר לִי אַתָּה וְנִבְדָּל.

אוּלָם – מָתַי תּוּכַל לְהָבִין

אֶת הַחֵן שֶׁבְּרֹאשׁ גָּמָל?

עַל הָרֵי־יְהוּדָה הַלַּיְלָה נָח.

הָרַכֶּבֶת זוֹחֶלֶת לְאֹרֶךְ הַנַּחַל.

מִבֵּין הַסְּלָעִים מֵצִיץ הַפַּחַד,

אַךְ צֵל הַזֵּיתִים שָׁקֵט וָרָךְ.

הַקַּטָר נוֹהֵם: עוֹד רֶגַע, עוֹד אֶחָד,

וְנֵצֵא לַמִּישׁוֹר, לְמֶרְחֲבֵי הַלַּיְלָה.

דַּרְכֵּנוּ אֵלֶיהָ – הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם,

הַיָּפָה, הָרוֹדֶמֶת לָעַד.

עוֹמְדִים עַל־יַד תַּחֲנָה עֲזוּבָה…

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט – וְנִפְתַּח הַשַּׁעַר!

מִקְּצֵה הָרָקִיעַ מִתְגַּנֵּב הַשַּׁחַר,

יָסִיר אֶת הַצָּעִיף מֵעַל־פְּנֵי אֲהוּבָהּ…

מַה טּוֹב שֶׁהִגַּעְנוּ!… וּפִתְאֹם צָפָה

בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר דְּמוּת־עֲנָק מְאַיֶּמֶת,

דְּמוּת אַבִּיר אַחֲרוֹן לְבָנָה וְאִלֶּמֶת:

“אַל תִּגְּשׁוּ הֲלוֹם. אַל תִּגְּעוּ בַּיָּפָה”.

לְעוֹלָם, לְעוֹלָם נִפְרַדְתִּי!

מִי יָבִין לְלִבִּי הֶעָצוּב?

… רַק הַיָּם רוֹעֵשׁ בְּלִי־הֶרֶף,

רַק הָעֶרֶב – נוּגֶה וְעָזוּב.

נִטַּשְׁטֵשׁ, נֶעֱלַם קַו־הָאֹפֶק

בַּמֶּרְחָק הָאָפוֹר־מְעֻנָּן,

וְכוֹכַב דִּמְדּוּמֵי־הָעֶרֶב

לֹא נִרְאָה בֵּין גַּלֵּי הֶעָנָן.

הַכּוֹכָב שֶׁאֵלָיו נִכְסַפְתִּי

לֹא יָאִיר אֶת דַּרְכִּי הַקָּשָׁה.

בְּעַצְמִי נִתַּקְתִּי הַקֶּשֶׁר

וְקִבַּלְתִּי תּוּגָה חֲדָשָׁה.

בְּזָכְרִי אֶת רִגְעֵי־הָאשֶׁר

הַקְּבוּרִים תַּחַת חוֹל הֶעָבָר,

גַּם הַיּוֹם אֶקְרָא לָהֶם “שֶׁקֶר”,

כִּי לִבִּי לֹא רָצָה דָבָר…

רַק לִסְבֹּל הוּא יָדַע בַּסֵּתֶר,

לְחַכּוֹת שָׁעוֹת וְיָמִים…

מִי יָבִין לִמְרִירוּת הַנֹּחַם

הָעוֹלָה מִמֶּרְחַק הַיָּמִים?

יוֹם נוֹלַד, תַּם הַיּוֹם, וְלִבִּי – בְּשָׁלוֹם,

לֹא יֵלֵךְ לְחַפֵּשֹ אֲבֵדָה;

וּבַלַּיְלָה שָׁמַיִם עָלַי – דְּבִיר־חֲלוֹם,

וְכוֹכְבֵי־אַגָּדָה.

וְרַק רַחַשׁ עוֹלֶה מֵרוּחוֹת מְזַמְּרִים,

מִן הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל בֵּיתִי.

הֵם חוֹזְרִים אַחֲרַי וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים:

“מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ אִתִּי”!

מַה יָּדוּעַ לָהֶם עַל סוֹדוֹת זִכְרוֹנִי,

וּמֵאַיִן יָדוּעַ לָהֶם,

כִּי נִקְשַׁרְנוּ לַנֵּצַח, אַתָּה וַאֲנִי,

בִּקְדֻשָּׁה לְלֹא שֵׁם?

כִּי שׁוֹמֶרֶת יָדִי אוֹת שְׂפָתֶיךָ מֵאָז,

נְשִׁיקַת־אַהֲבָה יְחִידָה;

כִּי גָוְעָה שִׁירָתִי עִם הָעֶרֶב הַגָּז

בְּמֶרְחָק הַפְּרִידָה…

וַאֲנִי בְּשָׁלוֹם, וּבֵיתִי כֹּה דוֹמֵם,

וְאִלֶּמֶת שְׂפָתִי.

רַק לִבִּי – לָרוּחוֹת, וְחוֹזֵר אַחֲרֵיהֶם:

“מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ אִתִּי”!

עַל גַּג אָדֹם יוֹנָה יוֹשֶׁבֶת,

יוֹנַת הָאַהֲבָה.

הָרוּחַ מִן הַיָּם נוֹשֶׁבֶת,

קַלָּה וְשׁוֹבֵבָה.

בְּעוֹד שָׁעָה תִּשְׁקֹט הָרוּחַ,

תִּישַׁן יוֹנָה בַּקֵּן.

אֶזְכֹּר: יָדוּעַ וּבָטוּחַ,

כָּעֵת לִבִּי – זָקֵן.

כָּעֵת מַה טּוֹב לִבְכּוֹת בַּסֵּתֶר

עַל יוֹם מִן הֶעָבָר,

עַל כְּתֹבֶת־יָד בְּדַף הַסֵּפֶר,

וְאַף עַל לֹא דָבָר…

יוֹנַת לִבִּי, הַתּוֹר הִגִּיעַ

גַּם לָךְ לְהֵרָדֵם.

כָּבָה הַזֹּהַר בָּרָקִיעַ,

הָעֶרֶב מִתְקַדֵּם.

הִנֵּה יוֹמִי – בָּרוּר, פָּתוּחַ,

בֵּין יוֹם־אֶתְמוֹל וְיוֹם־מָחָר.

מָה עוֹד לְךָ, לִבִּי? – לָנוּחַ

נָעִים בָּאוֹר הַמְאֻחָר…

אַךְ לֹא! נַפְשִׁי כֻּלָּהּ נִרְגֶּשֶׁת,

וּמָה אָבַד לָהּ, לֹא תֵּדַע.

בְּכָל דָּבָר הִיא מְבַקֶּשֶׁת

פִּתְרוֹן לְסוֹד הָאֲבֵדָה.

מַה הוּא? מִכְתָּב נִשְׁכָּח בַּדֹּאַר,

אוֹ דְמוּת פָּנִים, אוֹ רֵיחַ דַּק

שֶׁל פֶּרַח, שֶׁבִּימֵי הַנֹּעַר

הֻנַּח בְּסֵפֶר מְאֻבָּק?

– הַיּוֹם בָּהִיר – חֻלְיַת שַׁלְשֶׁלֶת

בֵּין יוֹם־עָבָר וְיוֹם־עָתִיד;

רַק קוֹל הַנֶּפֶשׁ הַסּוֹבֶלֶת

לוֹחֵשׁ עַל סוֹד אֲבֵדָתִי.

הַשֶּׁמֶשׁ – פֶּרַח שֶׁל זָהָב.

בְּגַן־הַתְּכֵלֶת הוּא פּוֹרֵחַ.

אֵלָיו הָעֵץ זְרוֹעוֹת שׁוֹלֵחַ

וְשִׁיר־צִפּוֹר נִשָּׂא אֵלָיו.

הַיּוֹם נִמְשָׁךְ – וְאֵין מִפְלָט

מֵעֹל קַרְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

בְּנֹגַהּ תְּכֵלֶת, בַּשָּׁמַיִם

צֵל הַחֲלוֹם חָלַף־אָבַד…

תֵּן לִי יָדְךָ. אַל תִּצְטַעֵר.

עָבְרוּ חַיִּים – עָבַר חֲלוֹם.

כְּפֶרַח־אֵשׁ יִפְרַח הַיּוֹם

בְּגַן־הַתְּכֵלֶת הַבּוֹעֵר.

הָרוּחַ בָּא מקְּצֵה עוֹלָם,

כָּל־כַּךְ עָיֵף, כָּל־כַּךְ יָגֵעַ…

דּוֹרוֹת־דּוֹרוֹת לִבּוֹ חָלַם,

וְהִזְדַּקֵּן, וְהִשְׁתַּגֵּעַ.

גַּם לִי יֵשׁ לֵב, וּבוֹ – חֲלוֹם,

וְעֵת עוֹבֵר עָלַי הָרוּחַ,

אֶחָד לוֹחֵשׁ: “מָתַי תָּנוּחַ?” –

וְהַשֵּׁנִי: “מַה הוּא שָׁלוֹם?”…

כִּנְטוֹת הַיּוֹם בָּעֶרֶב,

נִמְשֶׁכֶת דֶּרֶךְ־פָּז

עַל־פְּנֵי הַיָּם, לְעֵבֶר

מֶרְחַק חֲלוֹם וָרָז.

אָז קֶטַע שִׁיר וָזֶמֶר

צָנוּע וּמָתוּן

אֵלַי מַגִּיעַ חֶרֶשׁ

מֵאֶרֶץ אַוַּלּוּן.

"הָאָרֶץ הִיא נֶחְמֶדֶת,

יוֹמָהּ כֻּלּוֹ שַׁבָּת;

לְכָל לֵבָב – מוֹלֶדֶת

מִכָּל צָרָה – מִפְלָט"…

נַפְשִׁי כֻּלָּהּ עוֹרֶגֶת

לְאֶרֶץ תִּקְווֹת־שָׁוְא,

עֵת נִפְתָּחִים לְרֶגַע

שַׁעֲרֵי הַמַּעֲרָב,

וְדֶרֶךְ־פָּז נִמְשֶׁכֶת

רָחוֹק עַל־פְּנֵי הַיָּם,

וְגָז נִגּוּן־הַשֶּׁקֶט

בַּשַּׁחַק הַנִּרְדָּם…

הַשַּׁחַק מַחְוִיר,

כְּאִלּוּ עָיֵף.

דּוֹמֵם וּמָהִיר

מְעוּף עֲטַלֵּף.

זֶה רֶמֶז הַלֵּיל,

הַבָּא לְאִטּוֹ,

עָטוּף טַלִּיתוֹ,

רָחָב וְאָפֵל.

נִרְגַּעַת הָעִיר,

נָדַמּוּ קוֹלוֹת…

שָׁחוֹר וּמָהִיר,

צַיַּד הַלֵּילוֹת

עוֹבֵר בְּטִיסָה

עָלַי – וְהַלֵּב

נִרְדָּם וְנִשָּׂא

עַל כְּנַף עֲטַלֵּף.

לְרֶגַע נִתַּן לִי לָנוּחַ

בַּדֶּרֶךְ רַבַּת־הַנְּדוּדִים,

לִשְׁמֹעַ אֶת לַחַשׁ הָרוּחַ

בֵּין עֲנָפִים מוּרָדִים;

וְאֵין אֶת נַפְשִׁי לָדַעַת,

אִם הָעֵצִים לִי זָרִים:

דִּמְמַת שִׂיחָתָם הַמַּרְגַּעַת –

הִיא קוֹל מִמּוֹלֶדֶת־סְתָרִים.

אֵין שֶׁקֶט גָּדוֹל מִן הָרֶטֶט

הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁל עָלִים.

פֹּה כָּל מַחֲשָׁבָה שׁוֹקֶטֶת

וְכָל יִסּוּרִים קַלִּים.

אָפוֹר הַמֶּרְחָק, וּמִלְּמַעְלָה

אָפוֹר גַּם שַׁחַק־הַסְּתָו;

וְכָל לַחַשׁ־עָלֶה – נֶחָמָה לִי,

בְּרָכָה – כָּל תְּנוּעַת־עָנָף.

חדרה

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ מִתְלַחֲשִׁים הַמַּיִם;

יָם כִּנֶּרֶת נָח בְּשֶׁקֶט־עַד.

בַּת־שְׁחָפִים עָבְרָה צְחוֹרַת כְּנָפַיִם,

רֶגַע – צֵל חָלַף עַל־פְּנֵי הַמַּיִם,

רֶגַע – צְלִיל הַשִּׁיר בַּלֵּב רָעַד.

כִּרְאִי שֶׁל כֶּסֶף בְּמִסְגֶּרֶת

הֶהָרִים הַמִּתְנַשְּׂאִים סָבִיב,

מוּל הַשַּׁחַק מַבִּיטָה כִּנֶּרֶת

וּבְלַחַשׁ־מַיִם מְסַפֶּרֶת

עַל סוֹדוֹת־עוֹלָם – וְאֵין מַקְשִׁיב.

לֹא, לֹא כָּאן אָשִׁיר! הַאִם אַפְרִיעַ

אֶת יְפַת־הַשֶּׁקֶט מִשְּׁנָתָהּ?

כָּאן אֵשֵׁב בֵּין יָם וּבֵין רָקִיעַ,

וַאֲדַמֶּה, כִּי גַם הַקֵּץ הִגִּיעַ,

כִּי מָצְאָה נַפְשִׁי מוֹלַדְתָּהּ.

זֶה שֶׁנִּשְׁאַר לִי לְעֵת זִקְנָתִי:

שָׁעָה לִפְנוֹת־עֶרֶב. אוּלַם בֵּית־קָפֶה.

שִׂיחָה מְמֻשֶּׁכֶת, וּבֶן־שִׂיחָתִי –

אֵינֶנּוּ צָעִיר וְאֵינֶנּוּ יָפֶה.

רֵיק הָאוּלָם. בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ בִּלְבַד

כִּנּוֹר וּפְסַנְתֵּר מְנַגְּנִים בַּפִּנָּה.

נִגּוּן בֵּית־מַרְזֵחַ – הוּא חַי עֲדֵי־עַד,

וּמָה רַב הַיָּגוֹן בְּקוֹלוֹת־הַנְּגִינָה!

כָּל זֶה הָיָה – בֶּעָבָר, בַּדִּמְיוֹן,

בַּחֲרוּז מְשׁוֹרֵר, בְּתוֹחֶלֶת־כָּזָב…

מִבְּעַד לְחֹל שִׂיחָתֵנוּ – כְּעֵין זִכָּרוֹן:

דְּבַר־מָה הָיָה – וְהָלַךְ – וְלֹא שָׁב.

הָבָה נִשְׁתֶּה, וְאֵין צֹרֶךְ לִתְפֹּשֹ

אֶת הַצֵּל הַמַּשְׁלֶה שֶׁפָּרַח בָּאֲוִיר.

יָד נֶעְלֶמֶת תִּמְזֹג אֶל הַכּוֹס

יֵין־זִכְרוֹנוֹת – הוּא מָתוֹק וְקָרִיר.

טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת. הָעֶרֶב כְּבָר בָּא.

בִּפְנִים – מְנוּחָה, בַּחוּץ – אוֹר־כּוֹכָב.

עוֹד יֶשְׁנָהּ מַנְגִּינָה – קְצָת חֶמְלָה – קְצָת חִבָּה…

טוֹב גַּם בָּעֶרֶב לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.

אִם הָיְתָה זֹאת שִׂנְאָה גְלוּיָה

אֲדִישׁוּת מִתְנַכֶּרֶת סְתָם,

אַשְׁלָיַת אַהֲבָה בְּדוּיָה, –

לֹא אֵדַע כָּעֵת לְעוֹלָם.

פְּסַק־הַדִּין בְּתָקְפּוֹ עוֹמֵד:

לְעוֹלָם לֹא דָבָר בָּרוּר!

רַק דִּמְיוֹן עֲרִירִי נוֹדֵד

וְדוֹפֵק עַל פֶּתַח סָגוּר.

לַמֶּרְחָק הִשְׂתָּרְעוּ יָמִים,

לָאֵין־סוֹף הִצְטָרְפוּ לֵילוֹת.

מַה יּוֹעִיל כָּעֵת – לְהָקִים

זִכְרוֹנוֹת וְהֵדֵי־קוֹלוֹת?

אֵין אָשָׁם וְאֵין נֶאְשָׁם,

אֵין יוֹדֵעַ וְאֵין פּוֹתֵר.

על לוּחוֹת זִכְרוֹנִי נִרְשַׁם

רַק “דִּמִּיתִי”, וְלֹא יוֹתֵר.

כְּצֵל כָּנָף עַל־פְּנֵי הַמַּיִם,

כְּהֵד נִגּוּן שֶׁנָּדַם מִכְּבָר,

כְּאוֹת הַצַּעַר בִּתְהוֹם עֵינַיִם, –

כָּךְ בִּי סוֹד עֲבָרִי נִשְׁמָר,

וְיֵשׁ, פִּתְאֹם, בִּפְנֵי אִישׁ זָר

יָקוּם כַּצֵּל – הוּא שֶׁעָזַבְתִּי…

וְטֶרֶם אֵדַע אִם שׁוּב אָהַבְתִּי, –

חָלַף הָרֶגַע, הַכֹּל נִגְמָר.

לְאֶחָד – בִּגְלַל שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ מִלִּים,

לְשֵׁנִי – בִּגְלַל רֶמֶז פְּרָחִים בָּלִים,

לִשְׁלִישִׁי – כִּי גָרַם לוֹ מִשְׂחַק זִכְרוֹנִי,

אַךְ לָזֶה – בִּגְלַל מָה נִתַּן דִּמְיוֹנִי?

– לֹא אֵדַע. אַךְ גָּדוֹל נִצְחוֹנִי פִּי־שִׁבְעָה:

לֹא בִּקַּשְׁתִּי דָבָר, וְהָרוּחַ נָשְׁבָה

וְעָבְרָה עַל לִבִּי, וְנָגְעָה בְּנִימָה,

וְאָהַבְתִּי כְּמוֹ לְפָנִים – בְּעָלְמָא!

צֶבַע עִנְבָּר לַיַּיִן.

אִם כֵּן, נִשְׁתֶּה “לְחַיִּים”.

שׁוּב שְׁנֵינוּ – עַיִן לְעַיִן,

וַאֲנִי כְּבָר בַּת־אַרְבָּעִים.

דָּבָר לֹא הָיָה בֵּינֵינוּ,

לַמֶּרְחָק הַדֶּרֶךְ סְלוּלָה;

לָכֵן מְאִירוֹת עֵינֵינוּ,

לָכֵן הַשִּׂיחָה קַלָּה.

אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׂמֹחַ

לַצֵּל הָעוֹבֵר – תִּשְׂמַח;

אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׁכֹּחַ, –

הָרֶגַע יָפֶה אַף כָּךְ…

יָפִים הַשִּׁירִים שֶׁהוּשְׁרוּ,

וְקַל מְעוּף הַשָּׁעוֹת.

לְחַיֵּי הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ,

לְחַיֵּי הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת!

פריז

זֹאת הִיא הַמַּתָּנָה –

פֶּרַח שֶׁאֵין לוֹ רֵיחַ.

נִגְלָה לִי בָּאַחֲרוֹנָה:

יֵשׁ צַעַר, וְהוּא מְשַׂמֵּחַ.

אֶת מַתְּנַת הָעוֹבֵר

אֲקַבֵּל לְלֹא תַּמְרוּרִים.

הַכֹּל הִתְנַדֵּף, הִתְפַּזֵּר

בַּשָּׁמַיִם הָאַפְרוּרִים.

הַכֹּל כֹּה יָפֶה מִסָּבִיב:

דְּמָמָה, קִפָּאוֹן, מַרְגּוֹע…

עַל קֶבֶר הַמֵּת הֶחָבִיב

נַעֲבֹר מִבְּלִי לִנְגֹּע.

ורסיל

אָרֹךְ הָעֶרֶב וְשָׁקֵט.

לְאַט, לְאַט הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ.

מִי הָאָשֵׁם, כִּי לְלֹא־עֵת

אָהַבְנוּ, לְלֹא־עֵת שָׂמַחְנוּ?

שָׁחוֹר הָעֶרֶב וְעָצוּב,

וְעֶצֶב זֶה מִזְּמַן יָדוּעַ:

בִּרְכַּת־פְּרִידָה שֶׁל לֵב עָלוּב,

שְׁתִיקַת־פְּרִידָה שֶׁל לֵב צָנוּעַ.

חֲלוֹם – וֶאֱמוּנָה רַבָּה,

וְלָהּ הַנֶּפֶשׁ דֹּם נִכְנַעַת:

עוֹד נִתְרָאֶה, אֲנִי יוֹדַעַת.

… מָחָר – אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא?

גרודנה

אֵצֵא וְאֶשְׁאַל לָרוּחַ:

רוּחַ, שֶׁל מִי אֲנִי?

– חֶרֶשׁ צוֹחֵק הָרוּחַ:

“שֶׁל פְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי”…

אֵצֵא וְאֶקְרָא לָרוּחַ:

נַשֵּׁק רַק אַתָּה לִשְׂפָתַי!

– צוֹחֵק וְלוֹעֵג הָרוּחַ:

“בִּנְשִׁיקוֹת הָאוֹהֵב – לֹא דַי?”…

אֵצֵא, אֶתְלוֹנֵן לָרוּחַ:

רוּחַ, אֲנִי עֲיֵפָה…

כְּהֵד מֵרָחוֹק – קוֹל רוּחַ:

“אַהֲבַת־נְעוּרִים מַה יָּפָה!”

רוּחַ, אַתָּה מְרַמֵּנִי.

הֲשִׁיבֵנִי לִמְנוּחָתִי,

קַח נָא, קַח מִמֶּנִּי

אֶת סֵבֶל אַהֲבָתִי!

– "אַהֲבָתֵךְ נוֹדֶדֶת,

וְאֶת דַּרְכָּהּ לֹא תֵּדַע.

אֲנִי, רוּחַ שְׂדוֹת־מוֹלֶדֶת,

הֵבֵאתִי לָךְ בִּרְכָתָהּ"…

כָּכָה לוֹחֵשׁ לִי הָרוּחַ,

וְאֵלֶּה שִׂיחוֹת לְבָבִי.

מָתַי יִנָּתֵן לִי לָנוּחַ,

לָדַעַת אֶת שֵׁם אֲהוּבִי?

חֶרְמֵשׁ־זָהָב בִּשְֹדֵי־הַכֶּסֶף –

עָלָה יְרֵחַ־הָאָבִיב.

לְסוֹד קוֹלוֹ, לְלַחַשׁ־קֶסֶם

בְּהַכְנָעָה לְבִּי מַקְשִׁיב.

"כָּל־כַּךְ מַהֵר הַכֹּל שָׁכַחַתְּ,

צָלְלָה נַפְשֵׁךְ בִּתְהוֹם הַחֹל,

וְרַק בַּת־צְחוֹק אַחַת נִשְׁלַחַת –

אַחַת, רָפָה – לְיוֹם־אֶתְמוֹל?"

– אָכֵן צָדַקְתָּ, נְבִיא־הַשֶּׁקֶר!

בַּלַּיְלָה מֵי־אָבִיב שָׁטְפוּ,

וְשׁוּב לְסוֹד בּוֹאָם אֵין חֵקֶר,

וְאֵין יוֹדֵעַ, לְאָן חָלְפוּ.

וְשׁוּב עַל רֶשֶׁת גַּן־הָעֶרֶב

עָלִיתָ – סֵמֶל הָאָבִיב;

וְעוֹד נִשָּׂא הַלֵּב בַּזֶּרֶם,

תּוֹעֶה וָשָׁר, לְלֹא נָתִיב…

שְׁנֵינוּ עוֹרְגִים וְכָלִים לָאשֶׁר

וּשְׁנֵינוּ נִכְנָעִים.

כָּכָה נֶחֱרַת עַל לוּחַ לִבֵּנוּ

שֵׁם אַכְזָרִי: חַיִּים.

שִׂמְחַת הַפְּגִישָׁה וְתוּגָה אִלֶּמֶת

בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרַדְנוּ דֹם, –

שְׁתֵּיהֶן הִשְׁאִירוּ בִּדְמִי הַנֶּפֶשׁ

הֵד מְרַמֵּז: שָׁלוֹם!

וְאִם נַעֲבֹר בְּדַרְכֵי־הַחשֶׁךְ

וְשׁוּב יַעֲלֶה הַיּוֹם, –

כָּכָה נֵדַע אֶת פִּתְרוֹן אָשְׁרֵנוּ,

וּשְׁמוֹ הַיָּחִיד: חֲלוֹם.

הָרַכֶּבֶת עוֹבֶרֶת בַּלַּיְלָה,

מְטַרְטֶרֶת עַל־פְּנֵי הַגֶּשֶׁר,

מַבִּיטָה בִּשְׁתֵּי לַהֲבוֹת עֵינֶיהָ

אֶל תּוֹךְ עֲלָטַת הַלַּיְלָה.

וּמִשָּׁם רוֹאִים אֶת הָרַכֶּבֶת,

מֵחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת:

הַחַלּוֹן גַּם בַּלַּיְלָה פָּתוּחַ

וְצוֹפֶה תָּמִיד לְמוּל הַגֶּשֶׁר.

וְאֶחָד עוֹמֵד בָּרַכֶּבֶת,

וּפָנָיו לַזְּכוּכִית הַמְעֻרְפֶּלֶת;

מַבָּטוֹ – לְחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת…

הַחַלּוֹן לֹא נִרְאָה בַּחשֶׁךְ.

וְאֶחָד שׁוֹכֵב בִּפְנִים הַבַּיִת

וּשְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת מִמֶּנּוּ;

וּפִתְאֹם – קוֹל שְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת

מַחֲרִיד אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה…

וּבַבֹּקֶר תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ, –

וְהַכֹּל בִּמְנוּחָה כְּקֹדֶם:

אֵין חָדָשׁ בֶּחָצֵר הַמְרֻוַּחַת,

הַתִּרְזָה הַזְּקֵנָה מִתְאַבֶּלֶת,

חֲתוּלִים שְׁמֵנִים יוֹצְאִים אֶל הַמִּרְפֶּסֶת

לְחַמֵּם אֶת גַּבָּם בַּשֶּׁמֶשׁ,

הַנָּהָר מְלַקֵּק בַּעֲצַלְתַּיִם

אֶת שְׁיָרֵי עַמּוּדֵי הַגֶּשֶׁר…

וּשְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת בַּלַּיְלָה

נֶאֶלְמָה, נָדַמָּה לְלֹא זֵכֶר,

וְקָשֶׁה לִזְכֹּר לְאוֹר הַבֹּקֶר,

מֶה הָיָה, מַה קָּרָה בַּלַּיְלָה.

זֶה שִׁירִי לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

לְחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת

הַצּוֹפֶה תָּמִיד מוּל הַגֶּשֶׁר,

מוּל הַדֶּרֶךְ הַמִּתְפַּתֶּלֶת.

זֶה שִׁירִי – לַלֵּב הַשּׁוֹכֵחַ,

לָרְדִיפָה אַחֲרֵי צֵל פּוֹרֵחַ,

וְלַקּוֹל הַקּוֹרֵא בַּחשֶׁךְ,

הַנִּשְׁכָּח כָּלִיל לְאוֹר הַבֹּקֶר.

מִמֶּרְחַקִּים, מֵעֵבֶר גְּבוּל, הַמַּיִם

בָּאִים הֲלוֹם, כְּבֵדִים וְזוֹחֲלִים.

הֶעֶצֶב רַב בְּאֵפֶר הַשָּׁמַיִם,

יָגוֹן שָׁקֵט – בְּשֶׁטֶף הַגַּלִּים.

דַּרְכָּם – לַיָּם, לְהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל שֶׁטַח

גַּלָּיו הָאֵיתָנִים, לְהֵאָבֵד.

דַּרְכִּי אֲנִי – לְאָן?… הֵן שׁוּב עַל־יַד הַפֶּתַח,

בְּאֵין בּוֹ עֹז לִדְפֹּק, לִבִּי עוֹמֵד.

לַשָּׁוְא נַפְשִׁי עַל פִּזְמוֹנָהּ חוֹזֶרֶת:

“הַגַּל הַזֶּה עָבַר עַל־יַד בֵּיתוֹ”…

נָמוּךְ קוֹלָהּ; דְּמָמָה בִּשְׁמֵי־עוֹפֶרֶת.

שָׁכַחְתִּי אֶת הַכֹּל, וְגַם אוֹתוֹ.

קובנה

לִבִּי מֻנָּח בֵּין שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַי.

הַלַּיְלָה בָּא, וְהַחַלּוֹן פָּתוּחַ.

מִמֶּרְחַקִּים נוֹשֵׂא אֵלַי הָרוּחַ

רַק שֵׁם אֶחָד: שְׁתֵּי הֲבָרוֹת – וָדַי.

שְׁתֵּי הֲבָרוֹת, בָּהֶן הַכֹּל כָּלוּל:

מֶרְחַק שָׁנִים וְסוֹד רַאֲיוֹנוֹתֵינוּ,

שֵֹיבַת רֹאשְׁךָ וְנֶצַח נְעוּרֵינוּ,

וְצַעַר עַד־בְּלִי־דַי, וְאשֶׁר עַד־לֹא־גְבוּל.

הוּא בָּא לִדְפֹּק עַל דֶּלֶת לְבָבִי.

כְּקֹדֶם, רֵיחַ זֶה – שִׁכְרוֹן תַּמּוּז וָנֹעַר,

כְּקֹדֶם, שְׁעַת הַלֵּיל – כֻּלָּהּ פִּיּוּס וָטֹהַר…

אַךְ סוֹד גָּדוֹל שׁוֹלֵט עַל לְבָבִי.

תִּגַּשׁ אֵלָיו, תִּדְפֹּק, וְאַךְ לַשָּׁוְא.

בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים – הַאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ? –

בְּכָל קַצְוֵי דְרָכָיו לִבִּי זוֹרֵעַ

אֶת פֵּרוּרֵי אָשְׁרוֹ, אֶת סוֹד אַהֲבוֹתָיו.

וְהֵן כֻּלָּן קָמוֹת בִּדְמִי לֵילוֹת־תַּמּוּז,

וְהֵן כֻּלָן – שֶׁלִּי, וְעַל כֻּלָן שָׂמֵחַ

לִבִּי. לִבִּי מָלֵא. לְצֵל אֶחָד פּוֹרֵחַ

אֵין עוֹד מָקוֹם – אֲפִילוּ בַּחֲרוּז!

שִׁירִי קָצָר. עָנָן עַל־פְּנֵי שָׁמַיִם,

הָרוּחַ בֵּין עָלִים – קַלָּה, שַׁאֲנַנָּה,

מִשְׂחַק אוֹרוֹת וָצֵל בְּשֶׁמֶשׁ־צָהֳרַיִם…

וְכָךְ הָיָה לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה.

וְקַל שִׁירִי. לָאֹזֶן הַקַּשֶּׁבֶת –

סוֹדוֹת וּרְמָזִים, לַנֶּפֶשׁ – הֲבָנָה,

וּפֵרוּשָׁם אֶחָד: אוֹתְךָ אֲנִי אוֹהֶבֶת…

וְכָךְ הָיָה לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה!

כְּשׁוֹמֵר נֶאֱמָן, שׁוֹקֵט וְגָדוֹל,

עַל גְּבוּלוֹת אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ־הַחוֹל,

מַקִּיף מִתְרַפֵּק הַיָּם.

– מַה גְּדוֹלָה הַתּוּגָה וּמָרָה הַקִּנְאָה!

כִּי הַיָּם לֹא יִיבַשׁ לְעוֹלָם…

הַלַּיְלָה בָּא, וּבְתוֹךְ הַשְּׁחוֹר

פִּזֵּר אֶת כּוֹכְבֵי־הָאוֹר.

הַבֵּט: אוֹר אֶחָד וְשׁוֹקֵט לְכֻלָּם, –

וְיָדַעְתָּ, כִּי אָמְנָם מָרָה הַקִּנְאָה:

כִּי אוֹרָם לֹא יִדְעַךְ לְעוֹלָם!

סֵפֶר יֵשׁ בְּיָדִי. דַפִּים צְהֻבִּים

מֵרֹב שָׁנִים, כְּתָמִים מְרֻבִּים,

וְשִׁירִים – קוֹל לֵב שֶׁנָּדָם.

אַל תִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר: מָרָה הַקִּנְאָה –

רַק הַשִּׁיר לֹא יָמוּת לְעוֹלָם!..

כָּאן – דִּמְעַת־סֵתֶר, כָּאן – רֶטֶט הַלֵּב,

שֶׁל קוֹרֵא נֶעֶלָם, קוֹרֵא וְאוֹהֵב, –

וְהַכֹּל, הַכֹּל חִנָּם!

עוֹד יִצְחַק הַיָּם, יִפְרַח הַכּוֹכָב,

בְּסֵפֶר בָּלֶה עוֹד יַצְהִיב הַדָּף…

הָאִישׁ לֹא יָקוּם לְעוֹלָם.