א.

פיליאס פוג היה ג’נתלמן אנגלי, אחד מבעלי בית הועד לאצילים “ריפורם כלוב” בלונדון. הוא היה איש עשיר, לא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצוה ביד נדיבה. הוא היה מדבר מעט, ומנהגו כל הימים היה בחשבון מדיק, ואשר עשה ביום הראשון בשבוע, היה עושה ביום השני, ביום השלישי וכו' בלי כל שנוי.

כפי הנראה סבב הרבה בארצות תבל, כי איש לא ידע כמוהו את מפת הארץ, ובכל פעם אשר התגלגלה השיחה בפניו על אחת הארצות ומנהגי יושביה, היה פוג מתקן בדבור קצר ומדיק את משגות המדברים. בדרך אחת היתר קצרה היה בא בכל יום מביתו לבית הועד ושם היה קורא עתונים ומשחק בקלפים. איש לא ראה אותו מעולם במקום אחר; סעודת הצהרים והערב היה אוכל בהכלוב, על שלחן שעליו אכלו יתר באי הבית, אך לא דבר כמעט את איש ולא הזמין מעולם איש לסעודתו. שעות הסעודה היו קבועות בצמצום גדול, ובחצי הלילה בדיוק היה שב הביתה ויישן שנתו עשר שעות בצמצום.

גם ממשרתו האחד שהיה לו בביתו דרש פיליאס פוג כי כל מעשיו יהיו מדקדקים בדיוק גדול. ויהי ביום ב' אוקטוברו, ומשרתו הביא לו מים חמים לפספס זקנו, אך חמם היה ארבעה ושמנים מעלות כמעלות פרנהיט, ולא ששה ושמנים כמנהגו, ויפטרהו מלפניו, והנה הוא יושב ומחכה למשרת חדש.

פיליאס פוג ישב בכסאו. שתי רגליו מקרבות, כרגלי המתפלל תפלת שמ"ע, ידיו על ברכיו, גופו ישר, ראשו למעלה, יושב ומתבונן מהלך מחט השעון אשר על הכתל. בעשתי עשרה שעה וחצי היה למנהגו לצאת מביתו ללכת לבית הועד.

והנה איש דופק בדלת. ויבוא המשרת ויאמר: המשרת החדש בא.

ונער כבן שלשים בא הביתה וישתחוה. ויאמר לו פוג: אתה צרפתי ושמך דשון.

ויען הנער: במחילה מכבודו הרם, לא דשון שמי כי אם שַן פַּסְפַּרְטוּ, כנוי שנתן לי בצרפת בגלל דעתי לבצע כל ענין ולמצוא מוצא מכל מבוכה; אנכי איש ישר, ולבלתי כסות מכבודו כל דבר, הנני אומר לו כי היו לי אומניות הרבה: סבבתי בארץ לזמר זמירות, הייתי ברוכבי הסוסים בקרקסאות, רקדתי על חבל, למדתי התעמלות, ובאחרונה עבדתי בצבא המכבים בפריז. זה חמש שנים כי מאסתי בכל זה ואשתוקק לחיי מנוחה, ואבא אנגליה והנני משרת בבתי האצילים, והנני מקוה כי בבית כבודו אמצא מנוחתי עד אם נשיתי את שם כנויי פספרטו.

ויאמר הג’נתלמן: פספרטו יסכן לי. גם חקרתי ודרשתי על אודותיך ויעידו טוב עליך. הידעת תנאי?

– כן, אדוני.

– טוב, כמה עתה השעה בשעונך?

ויוציא פספרטו מכיסו שעון כסף גדול ויאמר: עשתי עשרה ושנים ועשרים דק.

– שעונך מאחר.

– מחילה, אדוני, אי אפשר.

– שעונך מאחר ארבעה דקים, אך אין דבר, רק דע לך כי ארבעה דקים ביני ובינך. אם כן איפוא, מהרגע הזה עשתי עשרה שעה ותשעה ועשרים דק בבקר, יום ה' ב' אוקטוברו 1872, אתה לי לשרתני.

ופיליאס פוג רק כלה לדבר, ויקח כובעו בידו השמאלית וישימה על ראשו כתנועת מכונה, וילך לו ולא הוסיף עוד דַבֵּר.

פספרטו נשאר לבדו בבית, ויבדוק את הבית וימצא חדר המשרתים וירא שם דבוק על הקיר רשימה בפרוטרוט מכל עניני השרות לשעות ולרגעים בדיוק, וידע כל אשר עליו לעשות. ומצבו החדש ישר בעיניו.

ב.

פוג יצא מביתו ויצג את רגלו הימנית חמש מאות וחמש ושבעים פעם לפני השמאלית וחמש מאות וחמש ושבעים פעם את השמאלית לפני הימנית, ויגיע עד בית הועד, ויבא לחדר האכל וישב על השלחן הערוך במקומו הקבוע, ויקפה את אכילתו בכוס תה מארץ הסינים ויכל את סעודתו שבעה וארבעים דק אחרי הצהרים בדיוק, כמנהגו כל הימים, ויבוא לחדר ישיבת הארחים, חדר גדול, רב הפאר וההדר, וישב במקומו הקבוע, ונער מנערי הכלוב הביא לו את ה“תימס” לא מחתך, ויפשטהו פוג ויקרא בו עד שלש שעות וחמש וארבעים דק, ויביאו לו ה“סטנדר”, ויקרא בו עד עת סעודת הערב, ובחמש שעות וארבעים דק בא שנית החדרה, ויצלול בקריאת ה“מורנינג כרונכל”.

חצי שעה עבר עוד, ויבואו להכלוב אחדים מבאי הבית הזה, המה חברי המשחק בקלפים לפניו כל הימים, המהנדס אנדריו שטיוארט, הבנקירים דשון סיליון וסאמואל פלנתין, ובעל בית מעשה השכר תומס פלנגן, וגוטיה רַלְף אחד מדבָּרי הבנק האנגלי, כלם אנשים עשירים ונכבדים הם.

ותומס פלנגן שאל את רלף:

– אם כן איפוא, מה בדבר הגנבה?

ויען אנדריו שטיוארט, הלכה לים המלח.

וגויטיה רלף אמר: ואנכי חושב להפך, כי האיש ששלח ידו בגנבה יפול בידינו. שוטרים חרוצים נשלחו לאמריקה ובארפה, בכל מבואות הים, ויפלא ממנו להמלט מידיהם.

ויאמר אנדריו שטיוארט: היש לכם סמני הגנב?

גוטיה רלף: ראשית כל הוא לא גנב.

– איכה? האיש אשר שם בכליו מקפת הבנק האנגלי חמשה וחמשים אלף לי"ש, שטרות הבנק, ההוא לא גנב?

גוטיה רלף: לא!

דשון סוליון: א"כ הוא בעל עסקים?

– המורנינג כרוניכל אומר כי הוא ג’נתלמן.

האיש אשר הוציא את המלים האלה מפיו היה ידידנו פיליאס פוג. ויחדל מקריאתו ויברך את חבריו, וישב אל שלחן המשחקים, והשיחה על דבר הגנבה הנפלאה לא חדלה.

ויאמר אנדריו שטיוארט: ואנכי עומד על דעתי, כי יש לאל הגנב להמלט ולהמלט.

גוטיה רלף: אל נא! אין ארץ אשר יוכל להמלט שמה, אנה ילך, נראה לו מקום!

אנדריו שטיוארט: לא ידעתי, אך הארץ רחבת ידים….

– היתה לפנים, הוסיף פיליאס פוג בקול נמוך, ויתן את קלפיו, הכו!

– איכה זה, היתה לפנים? ועתה, הצמק הצטמקה הארץ?

ויען גוטיה רלף ויאמר: אמנם כן, צדק האדון פוג, הארץ קטנה עתה, כי יש יכלת לעבור בה לארכה ולרחבה בזמן קצר פי עשרה מאשר לפנים. ובדבר הגנבה הוא הדבר אשר יקל לנו לחפשו…

– ולהגנב יקל להמלט!

ויאמר פיליאס פוג: אדוני שטיוארט, ישחק! אך שטיוארט לא יכול להתאפק, ואך יצא ידי חובתו במשחקו ויאמר:

– אודה אדוני רלף, כי נפלאים דבריו הפעם. יען כי יש יכלת להקיף הארץ בשלשה חדשים…

– רק בשמנים יום, אמר על זה פיליאס פוג, ודשון סוליון הוסיף ויאמר, אמנם, בשמנים יום, מהעת אשר נכון חלק מסלת הברזל בין רותל ואלהבד, וזה חשבון ימי הנסיעה:

– מלונדון עד סואיץ, דרך מונט סיניס וברינדיזי, מסלת ברזל ואנית קטור… 7 ימים

מסואיץ עד בומבי, אניה 13 ימים

מבומבי לכלכתה מסלת ברזל 3 ימים

מכלכתה להונג קונג אניה 13 ימים

מהונג קונג ליוקהמה (יפן) אניה 6 ימים

מיוקהמה לסן פרנציסקו אניה 22 ימים

מסן פרנציסקו לניו יורק מסלת ברזל 7 ימים

מניו יורק ללונדון אניה ומסלת ברזל 9 ימים

ס"ה 80 יום

– אמנם כן, קרא אנדריו שטיוארט, שמנים יום, חוץ ימי הסערות והרוחות, ומלבד המקרים את האניות בים והמרכבות על מסלת הברזל.

ויאמר פיליאס פוג: הכל בכלל! ויוסיף לשחק.

– וגם אם ההודים יסירו את מטילי הברזל מהמסלה, קרא שנית אנדריו שטיוארט, וגם אם יעצרו את הקיטור, וגם אם ישללו את הנוסעים וישאירום ערומים!

פיליאס פוג: הכל, הכל בכלל.

ויאמר אנדריו שטיוארט: להלכה, צדק אדוני פיליאס פוג, אך למעשה…

– גם למעשה, אדוני שטיוארט.

– חפצתי מאד לראות איך יעשה כבודו כדבר הזה.

– הדבר בידיו, נלכה יחד.

– חלילה לי, קרא שטיוארט, אך המיר אמיר אתו בחפץ לבבי בסך ארבעה אלפים לי"ש, כי נסיעה כזאת בזמן כזה מן הנמנעות.

– פיליאס פוג: אפשר ואפשר!

– אם כן, יעשה נא כבודו כזאת.

– להקיף הארץ בשמנים יום?

– כן.

– טוב הדבר.

– מתי?

– תכף ומיד. אפס, דעו לכם כי אעשהו בכספכם.

ואנדריו שטיוארט ראה כי קרוב הדבר בלבב פוג לעשותו, ויקרא: הלא זה שגעון! טוב כי נשוב למשחקנו.

ויקח אנדריו שטיוארט את הקלפים בידיו, ואחר, הניחם פתאם על השלחן ויקרא:

– אולם אדוני פוג, טוב הדבר, אנכי אמיר בארבעת אלפים לי"ש.

ויאמר פלינטין: שטיוארט יקירי, השקט, ושובה למנוחתך. הבאמת תמים חפצת בזה?

אנדריו שטיוארט: אם אחת אמרתי אמיר, לא לצחוק דברתי דברי.

פוג: כן יהי! ויפן לחבריו ויאמר: עשרים אלף לי"ש לי בבית הבנק לבדינג אחים. אנכי אמיר עליהם.

ויקרא דשון סוליון: עשרים אלף לי"ש! עשרים אלף לירה, ועכוב קטן שלא חשב מראש יאבדן!

ויען פוג בנחת: אין בעולם עכובים שלא נוכל לראותן מראש.

– אבל אדוני פוג הזמן הזה מצמצם מאד.

פוג: זמן מצמצם, ואם ישתמשו בו במשפט, מספיק לכל.

– אך לבלתי אחר המועד צריך לדלג תכף בדקדוק ממסלות הברזל להאניות ומהאניות למסלה בלי כל הפסק!

פוג: אנכי אדלג.

– התל יהתל אדוני בנו.

– אנגלי גמור לא יהתל לעולם, בדבר נכבד כזה בדבר המרה אנכי אמיר בעשרים אלף לי"ש את כל החפץ, כי אקיף את הארץ בשמנים יום או עוד פחות, נאמר באלף ותשע מאות ועשרים שעה, שהן חמשה עשר אלף ומאתים דקים. התרצו?

ויענו כלם: טוב הדבר.

ויאמר פוג: הקטור לדובר יצא בתשע שעות פחות רבע, ובו אצא גם אני.

היום?

– בעצם היום הזה. ויוציא פוג לוח מכיסו, ויבט בו, ויאמר: היום יום השני באוקטובר, ועלי איפוא לשוב הנה, בחדר זה, ביום השבת כ“א דיצמברו, בתשע שעות פחות רבע, בערב, ואם אֵאַחר רגע אחד, עלי לשלם עשרים אלף הלי”ש אשר בידי ברינג אחים. והנה שטר על סך הזה בית הבנק.

ויכתבו פרטי הדבר ויחתמו בספר. ופיליאס פוג לא התלהב ולא התרגש. המר המיר לא לשם ריוח, אף כי עשרים אלף לירה, חצי כל רכושו, הניח בסכנה. אך חבריו התרגשו, ולא מיראתם פן יפסידו כספם, כי אם יען הדבר היה בעיניהם מן הנמנעות, וכמו בושו להמיר על דבר כזה.

בשבע שעות אמרו חבריו לחדול ממשחק הקלפים למען תת זמן לפוג להכין לדרך. אך פוג לא התרגש גם הפעם, ויאמר: אנכי תמיד נכון, ויוסיף לשחק.

בשבע שעות וחצי, נפטר פיליאס פוג מחבריו הנכבדים, וילך מהקלוב, ויבא אל ביתו בשבע שעות וששים דקים.

ופספרטו, משרתו, אשר כבר ידע את כל “סדר היום” של אדוניו על פה, לפי הרשימה אשר מצא על כתל חדרו, תמה מאד בראותו את אדוניו שב הביתה לא בזמנו הקבוע, לא לפי הקו לשוב הביתה בחצי הלילה בדיוק.

ויסר פיליאס פוג לחדר, ויקרא: פספרטו!

ולא ענה פספרטו דבר. כי לא היה כל ספק לו, כי הקריאה הזאת לא לו היא, כי לא בזמנה היא.

ויקרא פיליאס פוג שנית, כקולו בפעם הראשנה.

ויבא הפעם פספרטו אל אדוניו.

– פעמים קראתיך.

– אבל, עתה לא חצות הלילה, (וביד פספרטו היה השעון מוכן לראיה).

– ידעתי, ולא להוכיחך חפצתי, בעוד עשרה דקים נלך לדרך, לדובר וכַלֶה.

ועל פני הצרפתי נראה כמין קמט. ברור היה לו הדבר, כי אזנו הטעתו.

– הימוש אדוני ממקומו?

– כן. הלך נלך להקיף הארץ.

ויראו על פני פספרטו כל סמני תמהון ושממון: עיניו נפעאו, עפעפיו וריסיו נסבו, ידיו פרוסות, וכל גופו נכון לכרוע, ובפיו גמגם: להקיף הארץ!

– בארבעה ועשרים יום, ועתה, אין לאבד אף רגע אחד. וישאל פספרטו:

– והארגזים להדרך? וראשו התנועע הנה והנה.

– בלי ארגזים. רק שק אחד, ובו שני כתנות צמר, שלשה זוגי גרבים. וככה גם לך, הכל נקנה בדרך. קח אתך את המכסה אשר לי להדרך וקח לך נעלים טובים. אבל, באמת, הלך נלך ברגל מעט מאד או לא נלך ברגל כלל. לך ועשה.

ויחפץ פספרטו לענות דבר, אך לא יכול. ויפטר מעל אדוניו, ויעל בחדרו, ויכרע על כסא, ויוציא מפיו דבר שלא נתן לאמרו באזני נשים, ויאמר:

– טוב הדבר, הפעם! ואנכי חשבתי לשבת במנוחה!…

וכמו מעשה מכונה הכין כל הצריך להדרך. הוא יקיף את הארץ בארבעה ועשרים יום! המשגע אדוני? לא! התל התל בי אדוני. הלך ילך לדובר, טוב הדבר. לכלה בשלום! אחרי ככלות הכל לא היה הדבר הרבה חמרת רוח לפספרטו אשר לא דרך על אדמת ארץ מולדתו זה חמש שנים. ואולי, מי יודע, אולי גם עד פריש יגיע. והעבודה! המחשבה הזאת לשוב לראות את הכרך הגדול, מצא חן בעיניו. אבל, אין ספק, יתר לא ירחק ללכת, הג’נתלמן הזה המקמץ כל כך בפסיעותיו. כן, אפס, גם זה אמת, כי האדון הזה, שהיה עד עתה יושב אהל, יצא על פני חוץ!

ובשמנה שעות, ופספרטו הכין את השק הקלוקל, וישים בו את חפציו וחפצי אדונו, ורוחו עוד סוער בקרבו, ויצא מחדרו, ויסגור את הדלת היטב, ויבא לפיליאס פוג.

ומר פוג היה נכון. תחת אצילי ידיו היה ספר “המנהיג” על מסלות הברזל והאניות, לברדוי, שיהיה לו לעינים בכל הידיעות הנצרכות לדרכו. ויקח את השק מידי פספרטו ויפתחו, וישם בו צרור שטרות הבנק על סך מסוים, מהמין היפה ההוא, היוצא בכל הארצות.

– לא שכחת דבר?

– מאומה, אדוני.

– והמכסה?

– הנה.

– טוב, קח השק.

ויסגורק פיליאס פוג את השק ויתנהו לידי פספרטו.

– ושים לבך אליו. עשרים אלף לי"ש בו.

כמעט נפל השק מידי פספרטו, כמו לו היה כל הסך הזה זהב וכבד עליו משאו.

וירדו הרב ועבדו, ויסגרו את הדלת וינעלו אחריהם.

והמרכבות עמדו אצל הבית, ויעל פיליאס פוג ופספרטו בעגלה, וימהרו לתחנת מסלת הברזל שרינג כרוס, ששם יגיע קצה אחד מסעיפי מסלה הדרומית המזרחית.

ובשמנה שעות ועשרים דקים עמדה העגלה על יד התחנה. ויקפוץ פספרטו ארצה, ואחריו אדוניו וישלם להעגלון.

ואשה עניה ובנה הקטן על ידיה, יחפה, מלכלכה, על ראשה כבע בלוי, ומטפחת בלויה על סחבותיה, נגשה אל פוג, ותבקש ממנו נדבה.

ויוציא פוג מכיסו עשרים לירה שזכה במשחקו בהקלפים, ויתנן להעניה, ויאמר:

– הנה לך, אשה עניה, שמחתי כי פגשתיך עתה.

ויעבר ממנה.

ופספרטו התרגש, וכמו דמע הרטיבה עינו. נדיבות אדוניו נגעה עד לבו.

ויבאו פוג ופספרטו בחדר הגדול בתחנה, ויצו פוג לפספרטו לקחת שני מקומות במחלקה הראשנה. ויפן, והנה חמשה חבריו בהקלוב לפניו, ויאמר:

– אדוני, הנני הולך, וחתימת הרשות על תעודת המסע שלי, בכל מקום בואי, תעידנה לכם, בשובי מנסיעתי.

ויאמר גוטיה רלף: אדוני פוג, אין כל צורך בזה. האמן נאמין לו על אמונתו, אמונת ג’נתלמן.

ויאמר פוג: ובכל זאת העדות לא תזיק.

ואנדריו שטיוארט העיר: אל ישכח כי עליו להיות חזרה פה.

פיליאס פוג: בשמנים יום, ביום השבת, אחד ועשרים דיצימברו, בשמנה שעות וחמשה וארבעים דקים בערב. שלום, אדוני.

ובשמנה שעות וארבעים דקים ישב פיליאס פוג ומשרתו במרכבת הקטור אחת, ובשמנה שעות וחמשה וארבעים דקים קול הצפירה¹ נשמע והקטר נע ממקומו.

הלילה היה ליל חשך. מטר דק זרזף ארץ. פיליאס ישב בפנה מחריש, לא דבר, ופספרטו, עוד בשממון, לחץ אליו, בלא דעת, כמעשה מכונה, את שק השטרות.

אך הקטור עוד לא עבר סינדהם, ופספרטו הוציא פתאום קול צעקה, כמתיאש.

פיליאס פוג: מה לך?

– הדבר הוא… כי מרוב הבהלה, המהירות… שכחתי…

– מה?

– לכבות את הגז בחדרי.

ויאמר פוג בנחת: אם כן בני, על חשבונך.

ג.

ופיליאס פוג לא חשב בלי ספק כי יציאתו להקיף את הארץ בשמנים יום תקים שאון בלונדון. החדוש הזה התפשט בין כל חברי הריפורם קלוב, כל באי הבית הזה התפעלו. ומהבית עברה ההתפעלות הזאת להעתונים; ומהעתונים – אל כל יושב לונדון ואיש אנגליה.

השאלה הזאת, שאלת הקף הארץ בשמנים יום, היתה לענין בו התוכחו, בו התפלפלו, בו שקלו וטרו כל הימים, וברגש ובהתפעלות, כמו לו היה הדבר נוגע בענין מדיני גדול מאד. ויחלק העם לשתים: אלה היו אחרי פיליאס פוג, לאמר כי יצליח, ואחרים, ומהרה היו הם הרבים, היו נגדו. הקף הארץ בזמן קצר כזה, אם לא רק בדבור, על הניר, כי אם בפעל, לא בלבד שהוא מן הנמנעות, כי אם גם שגעון!

הטימס, הסטנדר, מורננג כרונכל, ועוד גליונים גדולים אחרים הדפיסו מאמרים גדולים נגד פוג. רק הדילי תלגרף לבדו תמך אותו מעט. בכלל חרצו משפט על פיליאס פוג, כי הוא מטרף, משגע, ויכהו בחבריו אשר המרו אתו בדבר הזה, המעיד על פוג כי שכלו נחלש.

וכמעט בכל העתונים נדפסו מאמרים גדולים, כתובים בהתפעלות גדולה על הענין הזה. הלא ידוע עד מה כל הענין הנוגע לידיעות הארצות נוגע עד לב האנגלי. כל העם מקצה היה בולע את המאמרים על ענין פיליאס פוג.

בימים הראשונים היו אמיצי הלב, וביתר בין הנשים, אשר נטו אחריו, וביחוד אחרי אשר נדפסה צורתו באחד הגליונים המצֻירים, לפי צורתו השמורה בערכאות הריפורם קלוב. והיו ג’נתלמנים שהיו אומרים: מהיכא תיתא? מדוע לא? כבר היו לעולמים דברים נפלאים מזה! וזה היה אחרי קריאתם את גליון הדילי תלגרף, אך מהרה ראו גי גם העתון הזה בעצמו החל לפקפק.

ובאמת, בספרת חברת המלוכה לידיעות הארצות, נדפס מאמר גדול על אודות זה, ובעל המאמר התעמק בדבר, ויחוה בו לכל פרטיו, ויוכיח כי הדבר הוא מן הנמנעות. לפי דברי בעל המאמר הכל היה נגד הנוסע: מניעות מצד האדם, ומניעות מצד הטבע. למען יצליח במסעו נצרך כי יציאות הקטורים ביבשה ובים וביאתם תהיינה תכופות בנסים ונפלאות בדיוק גמור אשה אחרי רעותה, והדבר הזה איננו במציאות ולא יוכל להיות. בארפה אשר המרחקים לא גדולים מאד, יש לקוות כי הקטור יבא בעתו. אך אך עליו ללכת שלשה ימים רצופים לעבור את הודו, ושבעה ימים לעבור את ארצות הברית, היש לסמוך כי יבא בדיוק בעתו הקבועה? והאסונים במכונת הקטור, השמטות מטילי הברזל, ופגישות שני קטורים, ורבוי השלג, והסופות והסערות, האין די בכל המניעות הגדולות האלה לעצר אותו מעט? האם לא דבר שכיח הוא כי אניות הקטור הבאות מים הגדול תאחרנה יום או יומים? ודי כי יאחר רק פעם אחת, ונתקה כל השלשלת. אם יאחר פיליאס פוג רק שעות מספר יציאת אחת האניות, עליו יהיה לחכות בוא האניה הבאה ובזה בלבדו כל חשבון נסיעתו יהרס כליל.

ויקים המאמר הזה שאון גדול, כמעט כל הגליונים העתיקוהו, וכלם הסכימו פה אחד כי הדבר אי אפשר. רק איש אחד עוד נשאר נאמן לפיליאס פוג, ג’נתלמן זקן כשח² הוא הלורד אלברמל. הג’נתלמן הנכבד שלא יכול למוש ממושבו על כסאו, היה נכון לתת את כל הונו כי יוכל להקיף את הארץ גם בעשר שנים! וימַרה בסך חמשת אלפים לי"ש כי פיליאס פוג יצליח בדרכו. ואם הוכיחו לו במופתים חותכים כי אי אפשר, היה עונה: אם הדבר אפשר, טוב כי איש אנגלי יעשהו בראשונה.

פתאום, וראש השוטרים בלונדון קבל תלגרם כדברים האלה לאמר:

“הנני עורץ³ את הגנב שגנב בבנק, הוא פיליאס פוג ישלח תכף פקודה לשימהו במשמר בבומבי (הודו האנגלית)”.

התלגרם הזה עשה רשם גדול בלונדון. עתה חדלו לדבר על הג’נתלמן ויחלו לשיח על הגנב שגנב שטרות הבנק. בצורתו שהיתה שמורה בריפורם קלוב מצאו באמת כל הסמנים שנתנה פקודת השוטרים בהגנב. אז החלו לדבר על הזרות שיש בהאיש פיליאס פוג, והתבודדותו, והנסיעה הנפלאה הזאת, והדבר נראה ברור, כי כל ההמרה הזאת שהמיר להקיף הארץ בשמנים יום לא היתה אלא עִלה, לעזוב את לונדון ולהנצל מידי השוטרים.

ד.

ומעשה שליחת התלגרם על אודות פיליאס פוג כך היה:

ביום ט אוקטוברו חכו בסואיץ לביאת אניית הקטור מונגוליה אחת מהמהירות באניות החברה. לפי הלכות החברה, היה עליה ללכת כעשר מילים לשעה, אך היא היתה עושה לפנים משורת ההלכה והיתה מהירה יתר.

ועל החוף, בין המון האנשים הרבים, ילידי הארץ ונכרים המתנגשים בעיר הזאת אשר היתה לפני ימים לא רבים כפר קטן, התהלכו שני אנשים וישיחו איש את רעהו.

האחד היה קונסול אנגליה, והשני היה איש קצר הקומה, רזה, פניו פני איש נבון, מתרגש, ועצלי עפעפיו תמיד מרפרפים, מתקלטים, מתחת לריסים ארוכים נוצצות עין רבת התנועה, החיים, אך לרצונו יכול לכבות אשה. וברגע הזה נראו על פניו סמני קצר רוח, ויתהלך הלך ושוב, ולא יכול לעמוד על מקומו.

שם האיש הזה פיקס, הוא אחד משוטרי אנגליה שנשלחו למבואות ים רבים, בדבר הגנבה בבנק האנגלי. על פיקס היה להתבונן לכל הנוסעים על האניה הזאת, ואם אחד יהי' חשוב בעיניו לערוץ אותו, ללכת אחריו בכל מקום עד בוא הפקודה מלונדון לאסור אותו.

לפני שני ימים קבל פיקס מראש השוטרים בלונדון את סמני האיש שחשדו אותו כי ידו היתה בהגנבה. איש נכבד למראה עין, לבוש בגדים נאים, שראו ביום הגנבה בחדר התשלומים בבנק.

ברור הדבר, כי השוטר היה להוט הרבה אחרי הפרס הגדול שנקצב להאיש אשר ימצא את הגנב. ויחכה לבוא האניה בקצר רוח שלא יפלא בעיני כל איש.

– וכבוד הקונסול אומר, כי האניה הזאת תבא, לא תאחר.

השאלה הזאת שאל השוטר את הקונסול פעמים עשר, והקונסול ענה:

– לא, אדוני פיקס. תמול הודיעו כי היא ברחבה של פורט עסיד, ומאה וששים הקילומתר מה הם להלכנית כמוה, כבר אמרתי לכבודו, כי המונגוליה זכתה תמיד בפרס חמשה ועשרים הלירה אשר ממשלת אנגליה נותנת בעד כל חמש ועשרים שעה שהאניה מקדמת לבוא לפנים משורת ההלכה.

פיקס: הבוא תבוא האניה הזאת בדרך ישרה מברינדיזי?

– מברינדיזי, שם לקחה את ארגז הפוסתה מהודו, ותצא משם במוצאי שבת ובכן יאריך נא אדוני רוחו, בוא תבוא האניה לא תאחר. אפס, לא ידעתי באמת איך יוכל כבודו למצא את האיש הזה, גם אם הוא על המונגוליה, לפי הסמנים שיש לכבודו עליו.

– אדוני הקונסול, את האנשים האלה ימצאו יתר ברגש, בחוש, מאשר בטביעות עין, לזה נצרך חוש מיוחד, חוש מרכב מחוש השמע, וחוש הראי וחוש הריח יחד. בימי חיי הצלחתי לשים במשמר יתר מאיש אחד ממין הג’נתלמנים האלה, ואם רק יש הגנב על האניה, יוכל להיות בטוח, כי לא ימלט מידי.

– מי יתן והיה, אדוני פיקס, יען הגנבה גדולה.

ויתלהב השוטר ויאמר:

– גנבה חשובה? חמשים אלף לירה! מציאה כמוה לא שכיחה אתנו! בזמן הזה גם הגנבים מתקטנים. גנבים כשפר (גנב גדול מפורסם) הולכים ומתמעטים. בימים האלה רוב הגנבים גנבי שילינגים אחדים הם.

– אדוני פיקס, מי יתן והצליח. אפס, עוד פעם אגיד לו כי לפי הסמנים שקבל, הגנב הזה דומה בכל לאדם ישר.

ויאמר השוטר בקול מצוה שאין להרהר אחריו:

– הגנבים הגדולים, דומים כלם לאנשים ישרים. הלא יבין כבודו, כי האיש אשר פניו מעידים בו פחזותו, אין לא דרך אחרת בלתי אם להיות אדם ישר, פן יתפש, הפנים המפיקים ישר, הם אשר צריך להתבונן אליהם ולבחנם. עבודה קשה, אנכי מודה לאדוני, שאינה מלאכה כי אם חכמה.

הדברים האלה מעידים בפיקס, כי היתה בו שמינית שבשמינית בגאוה.

ועל החוף רבתה התנועה. מלחים מארצות שונות, סוחרים, סרסרים, סבלים ואכרים, כלם התנגשו פה. ביאת האניה היתה קרובה.

העת היתה יפה דיה, אך היה קר מפני רוח המזרח, ובאור קרני השמש הכהות נראו באויר מעל לעיר מנורות אחדות, ולעמת נגב, השתרע בתוך הים כמו זרוע מרצף אבנים כאלפּים מתר ארכו. על פני ים הסוף שחו סירות דוגה אחדות וצנות סוחר קטנות.

ופיקס התהלך בתוך ההמון ויסקור את כל איש בעיניו בסקירה אחת, כאשר הרגיל באומנתו.

השעה פעמה עשר וחצי.

ויהי כשמוע פיקס את קול השעה, ויקרא מקצר רוח:

– בוא לא תבוא האניה הזאת!

ויאמר הקונסול:

– אכן קרובה היא!

– כמה תעמוד האניה בסואיץ?

– ארבע שעות, כדי לקחת פחמים. מסואיץ עד עדן, בקצה ים סוף, אלף ומאה ועשרה מיל, וצריך לקחת פחמים די ספוק האניה.

– ומסואיץ התלך האניה ישר לבומבי?

– בדרך ישרה, בלי הפסק.

– אם כן, אם הגנב הולך על האניה הזאת בדרך הזאת, ודאי חושב לעלות בסואיץ, ללכת בדרך אחרת לארצות ממשלת צרפת והולנד באסיה. ידע ידע כי בהודו, שהיא ברשות ממשלת אנגליה, לא ימלט מידי הרשות.

– בלתי אם הוא יודע היטב את מלאכתו, הלא יודע כבודו כי גנב אנגלי שמור יתר בלונדון מאשר בארץ נכריה.

ויחל השוטר לחשוב ברעיון הזה אשר אמר לו הקונסול, והקונסול שב לבית פקודתו, לא רחוק מהחוף. והשוטר נשאר לבדו, ויתרגש, כל ספק לא היה לו כי הגנב ימצא בהאניה הזאת.

אך לא הרבה יכול פיקס לחשב המחשבות האלה. קול הצפירה נשמע מרחוק, ויודיע כי האניה קרובה לבוא. וימהרו כל המון הסבלים והמלחים אל החוף, ותקם מהומה ושאון גדול. וכעשר צנות הפליגו מהחוף ותלכנה לקראת האניה.

והנה נראתה האניה הגדולה ובאחת עשרה שעה עמדה האניה נגד פורט סעיד.

והנוסעים על האניה היו רבים. היו בהם אשר נשארו עוד בצהר האניה להתבונן למראה העיר היפה, אך רבם ירדו בצנות אשר קרבו להמונגוליה.

ויתבונן פיקס ויבחן בשבע עינים כל איש אשר עלה היבשה.

והנה אחד מהם גרש את כל הסבלים והפלחים אשר סבוהו, ויגש בדרך כבוד להשוטר וישאלהו כי יראו את בית הפקודות לקונסול ממשלת אנגליה, ובדברו קדם לפניו תעודת מסע, אשר חפץ בלי ספק כי יחתום עליו הקונסול.

ויקח פיקס התעודה מידו ויסקור אותו בסקירה אחת.

כמעט נראה על פניו תנועה חזקה. הניר רגז בין ידיו. השם הכתוב על התעודה היה לפי הסמנים שקבל השוטר. ויאמר האיש:

– התעודה הזאת לא לו?

ויען האיש: לא, תעודת אדוני היא.

– ואדונו, איה הוא?

– הוא נשאר באניה.

– אך עליו לבא בעצמו לבית הפקודות.

– יש צרך בזה?

– בלי זה אי אפשר?

– ואיה בית הפקודות?

– שם, בפנת הרחבה.

– אם כן, הנה אלך וקראתי לאדוני, אך הדבר לא יהיה לרצון לו לטרח הטרחה הזאת.

והאיש השתחוה לעומת השוטר וישב להאניה.

וישב השוטר וירד אל החוף, וילך לבית הפקודות לקונסול אנגליה ויבקש ויביאוהו תכף לפני הקונסול. ויאמר בלי הקדמות:

– אדוני הקונסול, יש לי יסוד לחשוב, כי אישנו בא על המונגוליה.

ויספר פיקס את אשר ארע בינו ובין המשרת בדבר הפספורט.

ויען הקונסול:

– טוב, אדוני פיקס, לא למרת רוחי יהיה הדבר לראות את פני הפוחז הזה. אבל, אולי לא יבא בעצמו הנה, אם הוא באמת כאשר יחשוב כבודו. גנב איננו אוהב להשאיר אחריו עקבות דרכו, ומלבד זה, אין חובה עליו לקחת חתימתי על הפספורט.

והשוטר אמר:

– אם הוא בקי במלאכתו, כאשר עלי לחשוב, בוא יבוא.

– לקדם את פספורטו למען אחתום עליו?

– כן. הפספורטים אינם משמשים לעולם בלתי אם לירט אנשים ישרים בדרכם ולהועיל לפוחזים להמלט. דבר ברור הוא, כי הפספורט הזה יהיה כהלכה לכל פרטיו: אך אקוה כי כבודו לא יתן חתימתו עליו.

– ומדוע לא אתן? אם הפספורט כהלכה, אין לי רשות למנוע חתימתי.

– אבל, אדוני הקונסול, הלא יבין כבודו כי עלי לעצור את האיש הזה עד בוא הפקודה מלונדון לשים אותו בכלא.

– זה, אדוני פיקס, ענינו, יעשה כאשר לאל ידיו, ואנכי, לא אוכל…

– ולא כלה הקונסול את דבריו, וברגע הזה והנה איש דופק על דלת הלשכה, והנער הביא שני אנשים, ואחד מהם היה המשרת אשר דבר את פיקס על דבר הפספורט.

שני הבאים היו האדון ומשרתו. ויקדם האדון את פספורטו ויבקש מהקונסול בדברים קצרים לאַשר אותו.

ויקח הקונסול את הפספורט ויקראנו בכונה, ופיקס עמד בזוית הלשכה מתבונן אל האורח, וכמו חפץ לבלעו, לאכול אותו בעיניו.

והקונסול כלה קריאתו, ויאמר:

– שם כבודו הוא מר פיליאס פוג?

– כן, אדוני.

– והאיש הזה, הוא משרתו?

– כן. צרפתי ושמו פספרטו.

– כבודו יבא מלונדון?

– כן.

– וכבודו ילך?

– לבומבי.

– טוב אדוני. כבודו יודעי כי קיום הפספורט אינו חובה, כי הממשלה אינה דורשת מהנוסעים כי יקדמו פספורטיהם.

– ידעתי אדוני, אך חפצתי כי חתימתו יעיד עלי כי עברתי דרך סואיץ.

– יהי כן, אדוני.

וירשום הקונסול את יום בוא הפספורט לפניו, ויחתום. וישלם פיליאס פוג את הקצוב בעד האשור, ויאמר שלום בקרירות, ויצא, ומשרתו אחריו.

וישאל השוטר:

– אם כן?

הקונסול: אם כן, האיש הזה נראה אדם ישר.

פיקס: אפשר! אך לא זה שאלתי. הרואה אדוני הקונסול, כי רשמי פני הג’נתלמן הפקח הזה דומים בכל לרשמי פני הגנב שקבלתי?

– אסכים. אך הלא יודע כבודו כי כל הסמנים…

– אחקור בדבר. המשרת נראה לי יתר עלול לגלות לבו. מלבד זה הוא צרפתי, לא יתאפק מדבר. מהרה אשוב, אדוני הקונסול.

ויצא השוטר ויחל לבקש את פספרטו.

ומר פיליאס פוג בצאתו מבית הקונסול הלך להחוף.

ויצו למשרתו את אשר עליו לעשות בעיר, וירד בצנה על המונגוליה, ויבא בהלשכה אשר לו, ויקח את פנקסו, ועליו היו רשומים הדברים האלה:

יצאתי מלונדון יום ד' ב' אקטברו, ח' שעות ומ"ה דקים.

באתי פריש, יום ה' ג' אקטברו, ז' שעות כ' דקים בבקר.

יצאתי מפריש יום ה‘, ח’ שעות מ' דקים בבקר.

באתי דרך מונט סינים לטורין יום ו' אוקטוברו ו' ש' ל"ה ד'.

יצאתי מטורין, יום ו‘, ז’ שעות כ' דקים.

באתי ברינדיזי, שבת, ה' אוקטוברו, ד' שעות בערב.

ירדתי באניה מונגוליה שבת, ה' שעות בערב.

באתי סואיץ, יום ד‘, ט’ אוקטוברו, י"א שעות בבקר.

סך הכל יצאו שעות קנ"ח וחצי, שהן ששה ימים וחצי.

ויכתוב מר פוג את כל התאריך הזה על לוחות משורטטים עמודים עמודים לימים לשעות, לזמני ביאת הקטורים לפי התקנה ולזמן בואם באמת לפריש, ברינדיזי, סואיץ, בומבי, כלכתה, סינגפור, הונכון, יוקהמה, סן פרנציסקו, ניו יורק, ליורפול ולונדון, ולפיהם יכול פוג תמיד לראות בכמה שעות הקדים לבא לכל אחד המקומות האלה או כמה אֵחר.

לוח הדרך הזה היה לו לפוג למורה דרכו וידע תמיד אם הקדים או אֵחר.

ויכתוב ביום בואו לסואיץ, יום הרביעי בתשע שעות, ויערוך אותה לעומת עת הביאה לפי התקנה, וימצא כי לא הקדים ולא אחר.

ויצו ויביאו לו סעודת הבקר, ללשכתו. ולראות את העיר – זה גם לא עלה על דעתו. הוא היה ממין האנגלים השולחים את משרתיהם לראות את הארצות שהם עוברים דרך שם.

ה.

ופיקס השיג ברגעים אחדים את פספרטו, והוא היה מתהלך בחוצות ומתבונן לאשר מסביב, ויגש אליו פיקס, ויאמר:

– אם כן ידידי האשרו את תעודת מסעך?

ויען הצרפתי:

– אתה הוא, אדוני. חן חן, הכל כהלכה.

– ועתה הנך מתבונן להעיר?

– כן. אך אנחנו ממהרים כל כך במסענו, עד כי כל המסע הזה בעיני כמו רק חלום חלמתי. ובכן, הנני בסואיץ?

– בסואיץ.

– במצרים?

– במצרים, כן אדוני.

– ובאפריקה?

– באפריקה.

– באפריקה! לא אוכל להאמין בדבר. ישוה נא כבודו לפניו, כי אנכי חשבתי לא ללכת כי אם עד פריש, ולהכרך הנפלא הזה יכולתי רק להתבונן למן שבע שעות ועשרים דקים בבקר עד ח' שעות וארבעים, בין התחנה הצפונית ובין תחנת ליאון, מבעד לחלונות עגלה ביום גשם סוחף. צר לי! ואנכי חשקתי לראות שנית את פיר לשיו ושדות אלישה.

וישאל השוטר:

– אם כן איפוא, אתם אצים מאד?

– אנכי לא. אך אדוני, הוא אץ מאד. ועתה הנה נזכרתי, עלי לקנות גרבים וכתנות. אנחנו יצאנו לדרכנו בלי חפצים לדרך, ורק שק אחד לקחנו אתנו.

– הנני להוליכו לחנות שימצא שם כל הנצרך לו.

ויאמר פספרטו: מה רב טובו!

וילכו שניהם, ופספרטו לא חדל מדבר, ויאמר:

– רק עלי להזהר לבלתי אאחר את מועד הפלגת האניה.

ויען פיקס:

– עוד יש לו שהות. עתה רק צהרים.

ויוצא פספרטו שעונו הגדול, ויאמר:

– צהרים? לא אדוני. עתה רק תשע שעות ושנים וחמשים דק.

– שעונו מאחר.

– שעוני מאחר! שעון שנפל לי בירושה עוד מאבי אבי! גם חמשה דקים לשנה לא יאחר ולא יקדים השעון הזה. הוא תכן עת גמור.

– הבינותי מה זה. שעונו לפי שעון לונדון. ובין שעון לונדון לשעון סואיץ כשתי שעות. עליך לכון את שעונך לפי עת הצהרים בכל ארץ.

– האנכי אגע בשעוני? לעולם לא אעשה כזאת!

– אם כן, לא יהיה שעונך מכֻון לפי מהלך השמש.

– אם כן, רע רע להשמש! והוא האשם! ובמעוף יד נעלה השיב פספרטו את שעונו לכיסו.

ויעברו רגעים אחדים, ויאמר לו פיקס:

– יצא יצאתם איפוא מלונדון פתאם בחפזון?

– אמנם כן! ביום הרביעי האחרון, בשמנה שעות בערב, שב אדוני פוג ממסבת מרעיו, לא לפי מנהגו, ושלשת רבעי שעה אחרי כן יצאנו מלונדון.

– ואנה ילך, זה פוג אדונך?

– קדמה, קדמה. הקיף יקיף את הארץ.

ויקרא השוטר:

– סביב הארץ?

– כן, בשמנים יום! אמר יאמר, כי המרה בזה את מרעיו. אך אודה, כי האמין לא אאמין בדבר. השכל הישר לא יסכים לזה, דברים בגו.

– זה האדון פוג, כנראה, איש אוהב זרות.

– כן, אדוני.

– והוא עשיר.

– פשיטא! ויש אתו בדרכו סכום מסוים, שטרות הבנק, חדשים כלם. ואיננו מקמץ בכספו בדרכו! הנה, לבעל המכונה באניה מונגוליה הבטיח מתנה טובה מאד אם יקדים הרבה לבוא לבומבי.

– ואתה ידעתו מכבר, את אדונך?

– אנכי? אני באתי אליו לשרתהו בעצם יום צאתנו.

הקורא יבין על נקלה הפעולה אשר פעלו המענות האלה על רוח השוטר, אשר היה מלא רגש גם בלי זה.

היציאה בחפזון מלונדון ימים אחדים אחרי הגנבה, ואוצו לבוא מהרה למרחקי ארץ ואיי ים, וההמרה הנפלאה הזאת, הכל קים ואשר את חשד פיקס. וישתדל עוד להוציא מלים מהצרפתי, ויוכח פיקס, כי הנער הזה איננו יודע כלל את אדוניו. כי האדון הזה יושב לו בדד בלונדון, כי יאמרו עליו כי הוא עשיר, אך איש לא ידע מקור עשרו, כי הוא איש שאין לרדת לסוף דעתו ומהותו וכו'. אך זה ידע פיקס לנכון, כי פיליאס פוג לא יעזוב האניה בסואיץ, והוא הולך באמת לבומבי.

ופספרטו שאל:

– הרחוק הדרך לבומבי?

ויען השוטר:

– רחוק דיו. עוד כעשרה ימים לכם ללכת בים.

– ואיה היא, בומבי?

– בהודו.

– באסיה?

– ודאי.

– שד משחת! הגיד אגיד לכבודו האמת… יש דבר המציק אותי… זה הדֻד!

– איזה דד?

– דד הגז, אשר שכחתי לכבות, והוא בוער עוד. והנה, לפי חשבוני, כל ארבע ועשרים שעה יבער גז בסך שני שילינג, ששה פינס יתר משכרי, והלא יבין כבודו כי אם המסע הזה יאריך…

ההבין פיקס את כל ענין הגז? רחוק הדבר. הוא לא הקשיב עוד לדבריו, ויחשב להחליט דבר. ויבאו הצרפתי והוא להחנות, וישאיר השוטר את הצרפתי לקנות לו את צרכיו, ויצוהו לבלתי יאחר שעת הפלגת האניה, וישב לבית הפקודות להקונסול.

ועתה, כי לא היה כל ספק לפיקס בענין הג’נתלמן, שב לקרירות רוחו, ויאמר להקונסול:

– אדוני, עתה אין לי עוד כל ספק בדבר. האיש המבוקש, בידי הוא, מתחפש לאיש אוהב זרות, כמו חפצו להקיף את הארץ בשמנים יום.

– אם כן, ענה הקונסול, הוא ערום.

והקונסול שאל את השוטר ויאמר:

– אבל, אדוני, אולי שגה ישגה כבודו?

– לא אדוני, אנכי לא שגיתי.

– אם כן, למה איפוא בקש האיש דוקא כי חתימתי על תעודת מסעו תהיה לו לעדה כי עבר דרך סואיץ?

– למה?… לא ידעתי, אדוני הקונסול. אך ישמעני נא אדוני.

ובדברים מעטים ספר השוטר להקונסול את הדברים היתר בולטים בשיחתו את משרת האיש פוג.

ויאמר הקונסול:

– אמנם יש יסודות חזקים לחשד את האיש הזה. ומה יעשה כבודו כעת?

– שלח אשלח תלגרם ללונדון, והפצרתי בשר השוטרים לשלח לי לבומבי פקודה לשים אותו במשמר. ירד ארד באנית מונגוליה, אערוץ את הגנב עד הודו, ושם על אדמת אנגליה אגיש אליו בכבוד, פקודתי בידי, וידי על כתפו.

ויכל השוטר את הדברים האלה בקרירות, ויפטר מהקונסול, וישלח משם לשר השוטרים בלונדון התלגרם אשר ידענו.

ובעוד רבע שעה, ופיקס ירד לאנית המונגוליה, ובידיו חפצים לדרך מעטים, אך כיסו היה מלא, ורגעים אחדים אחרי כן, והאניה המהירה שטה על פני מי ים סוף בכל כח קטורה.

ו.

ומסואיץ עד עדן אלף ושלש מאות ועשרה מיל בצמצום, ולפי תקנות החברה על האניה לעבור את המרחק הזה במאה ושמנה ושלשים שעה. אך המפקד על מכונת הקטור חזק את האש, ותמהר האניה לכתה למען הקדים בואה לפני הזמן הקצוב בהתקנות.

כמעט לרוב הנוסעים שירדו בברינדיזי היתה הודו מחוז חפצם. יש שהלכו בומבי, ויש לכלכתה, דרך בומבי. בתוך הנוסעים היו רבים מפקידי הממשלה, ואנגלים צעירים לימים, שכיסיהם מלאים זהב, שהלכו לכונן בתי מסחר במרחקי ארץ. ויחיו הנוסעים חיי נחת על האניה, שלחנם היה מלא דשן. בשעת פת שחרית, בסעודת הצהרים ובסעודת הערב והלילה, קרסו השלחנות תחת משא מאכלי הבשר הטרי ויתר המאכלים מבית המטבחים לפקידות האניה. והנוסעות, (היה היה גם מהן אחדות), החליפו שמלותיהן שלש מונים ביום. גם נגנו, גם רקדו, בעת שנתן להם הים לעשות ככה.

אך ים הסוף רגזן גדול, ורגיל הוא להיות זועף מאד, כרוב זרועות הים הצרים הארוכים. ובנשב רוח מעבר אסיה או מעבר אפריקה והיתה האניה משחק לו, ומוט התמוטטה באופן נורא. אז תעלמנה הנשים הפיאנו ישקט, רנות ורקודים חדל יחדלו. המו מים ויתגעשו מפני הסופה. והאניה בכח מכונתה החזקה רצה בלי עכוב לעומת זרוע הים בבאלמנדב.

ומה עשה פיליאס פוג בעת הזאת? אולי תחשוב כי היה ברגזה ובדאגה מפני הרוחות המתחלפים שיעצרו אולי את מהלך האניה, מפני געש המשברים, אשר יגרמו אולי להמכונה, מפני כל הקלקולים והמקרים הרעים שיקרו אולי להאניה, שיהיה עליה לעמוד באחד הנמלים, וכל נסיעתו תהיה בסכנה?

כלל ועקר, או לפחות, אם חשב חשב הג’נתלמן הזה במקרים האלה, הנה לא נתן להכיר בפניו מאומה מכל זה, היה היה תמיד את אשר היה בהריפורם קלוב: לא יתרגש, לא יבהל, ומפני כל מקרה ואסון לא ידהם. כפי הנראה לא התרגש מכל הרוחות והגעש יתר מתכן העת שהיה על האניה. ראה ראוהו על צהר האניה רק מעט. תשוקתו לא גדלה להתבונן לים הסוף הזה, רב הזכרונות, מקום המעשה לדברי ימי האדם הראשונים. בוא לא בא לסקור בסקירה אחת את הערים היושבות על שפת הים, אשר דמותן היפה נראתה לפעמים על האפק. אף חשב לא חשב בסכנת מפרץ ערב להאניות, אשר הסופרים הקדמונים, סטרבון, אריאן, ארתימודור ואדריזי, הזכירו תמיד במורא ופחד, ויורד הים לא העיזו ללכת שמה בלתי אם הקריבו בראשונה עולות וזבחים לכפר את פני שר הים הזה הזועף.

ומה איפוא עשה האיש הזר הזה, אשר ישב כמו בכלא על המונגליה? ראשית כל, עסק בארבעת הסעודות ליום, ואם מוט התמוטטה האניה מקדם לאחור או מצד אל צד, פיליאס פוג לא התפעל, ומכונת חייו הנפלאה לא התקלקלה אף כמלא השערה. ואחר הסעודה היה משחק בקלפים.

כי מצא מצא חברים למשחקו, זרים ונפלאים כמוהו. מוכס אחד, ששב למשרתו בהודו, כמר שהלך לבומבי, ואחד משרי הצבא. שלשה אלה היו להוטים אחרי משחק הקלפים כפיליאס פוג. ויהיו משחקים שעות וימים, בדומיה, חרש, כפיליאס פוג.

ופספרטו, גם הוא לא חלה ולא הרגיש את מחלת הים. גם הוא היה מקים מצות ארבע סעודות לכל דקדוקיה ופרטיה. ועלינו להגיד, כי סוף סוף, הנסיעה הזאת לא היתה למרת רוח לפספרטו. וקבל קבל את יסוריה באהבה. במאכלו ובמשכנו לא היה חסר דבר, ראה ראה ארצות רבות, ומלבד זה, ברור היה בעיניו, כי לכל השגעון הזה יבא קץ בבומבי.

למחרת היום אשר הפליגו מסואיץ, ופספרטו עלה על צהר האניה והנה לפניו האיש החביב, אשר פנה אליו פספרטו בעלותו על היבשה במצרים. ויגש פספרטו אליו, ועל פניו היה גחוך ידידות, ויאמר:

– אח, זה כבוד אדוני, אשר גמלני כל טוב ויהי לי למורה דרך בסואיץ?

ויען השוטר: אמנם כן, וכבודו הוא משרת האנגלי הזר…

– אמת וצדק, אדוני…

– פיקס.

– אדוני פיקס. שמחתי מאד, כי מצאתי את כבודו על האניה. ואנה ילך כבודו?

– אבל, כמוני כמוהו, לבומבי אלכה.

– מה טוב ומה נעים! ההלך הלך כבודו פעם אחת בדרך הזה?

– פעמים מספר. אחד מפקידי חברת האניות האלה אנכי.

– אם כן, כבודו יודע היטב את הודו?

– אמנם כן… ופיקס עצר בדבריו, פן ימלטו מפיו דברים יתר מדי.

– וזאת הודו הארץ, נפלאה היא?

– נפלאה מאד. מסגדים, מנָרות, היכלים, פקירים⁴, פגודים⁵, נמרים, נחשים, בַיַדרות⁶ הלא יהיה לו זמן להתבונן אל הארץ הזאת.

– אקוה, אדוני פיקס. הלא יבין כבודו, כי אדם שלא נטרפה דעתו עליו, לא יבלה כל ימיו לדלג מאניה לעגלות מסלות הברזל ומעגלות מסלת הברזל לאניה, כמו למען הקיף הארץ בשמנים יום! לא, אדוני. כל העמל הזה יחדל בבומבי, אל יספוק כבודו.

ופיקס שאל, כמסיח לפי תומו:

– והאדון פוג, השלום לו?

– שלום, אדוני פיקס. וגם לי, אדוני. אכל אכל כלודי שישב בתענית. אויר הים הוא הפועל עלי.

– ואדוניו, בוא לא יבא כלל על הצהר?

– כלל. הוא לא משתוקק לראות דבר. איננו חשיר⁷

– היודע, אדוני פספרטו, כי הנסיעה הזאת, שהוא אומר כי כונתו להקיף הארץ בשמנים יום, מסתרת בקרבה אולי איזו מלאכות נסתרה. בעניני המדיעות אולי!

– העבודה, אדוני פיקס, לא ידעתי מאומה. ובאמת, לא אתן אפילו פרוטה קטנה למען דעת את הענין לנכון.

ולמן הפגישה הזאת, היו פספרטו ופיקס שכיחים לספר יחד. השוטר חפץ להתקרב למשרת פיליאס פוג, אולי יוכל להשתמש בו לתכליתו. ועל כן היה שכיח לקדם לפניו בבית המשתה להאניה כוס יין או שכר, והנער הטוב לא סרב באותה שעה ויקבל ברצון, אף היה מקדם גם הוא לחברו כוס תשלומים, כי ראה ראה פספרטו את פיקס לג’נתלמן נכבד וישר.

והאניה התקדמה בדרכה. ביום י"ג נראתה מרחוק העיר מוקה, מוקפת חומה חרכה, וממעל להחומה תמרים מספר רעננים. מרחוק, בין ההרים, שדות רחבי ידים זרועים קהוה, ופספרטו שמח מאד על מראה העיר המהוללה הזאת.

ובלילה הבא עברה המונגוליה את לשון בב אלמנדיב, לאמר שער הדמעות, ולמחרתו, יום י"ד, עמדה בסטימר פואין, צפונה מערבה ממפרץ עדן. שם תקנה האניה פחמים כדי צרכה, ועל כן תעמוד במקום הזה ארבע שעות.

ויעל פוג ומשרתו היבשה, כי חפץ פוג לאַשר את כתב המסע אשר לו בבית פקודת הקונסול. וילך אחריהם פיקס, והם לא הרגישו בדבר. ויחתום הקונסול בכתב המסע, וישב פוג להאניה, וישב למשחקו אשר הפסיק לרגע אחד.

ופספרטו, כמנהגו, התהלך בין יושבי העיר עדן, הסימנלים, הבּניאַנים, פרסים, יהודים, ערבים בני ארפה, אשר מספרם יחד עולה לחמשה ועשרים אלף נפש. ויתבונן להמבצרים, אשר עשו את עדן לים הודו כגברלטר לים התכון, ולחבורות הנפלאים שחפרו מהנדסי האנגלים, אלפים שנה אחרי מהנדסי המלך שלמה.

ובשוב פספרטו אל האניה דבר אל לבו: הפלא ופלא, הפלא ופלא! רואה אנכי כי יש תועלת בנסיעה, אם חפץ אדם לראות חדשות!

בשמנה שעות בערב החלה האניה להכות בכנפי האופן את מי מבוא עדן, ובעוד זמן מה הפליגה ללכת במימי ים הודו. מעדן עד בומבי אלף ושש מאות פרסה, וזמן נתן להאניה, לפי תקנות החברה, לעבור את המרחק הזה, שמנה וששים שעה, אך האניה הקדימה לבוא לעדן, כי היה עליה לבוא שמה ביום החמשה עשר בבקר, והיא באה בארבעה עשר בערב. מלבד זה, ים הודו הראה לפוג פנים צוחקים, הרוח נשב צפונה מערבה, והמפרשים נוספו לעזור לכח הקטור.

ותלך האניה הלך ושוט על פני המים; הנוסעות, לבושות מכלול, נראו על צהר האניה, והרנה והמחולות החלו במקדם.

ותהי הנסיעה נעימה בכל, ופספרטו שמח בחברו אשר אנה לו המקרה, הוא ידידו פיקס.

ביום הראשון, בעשרים לחדש אקטברו, לעת הצהרים נראה חוף הודו, ובעוד שתי שעות, והפילוט עלה על גבי המונגוליה. בקצה השמים נראו ההרים המשתרעים ביפי תארם. עוד מעט, ושורות התמרים הממלאים את העיר נכרו היטב.

ותבא האניה אל המפרץ אשר איי סלמנט, כולבה, איליפנתה ובוכטשיר יקיפוהו, ובארבע שעות וחצי עמדה אצל החוף.

ופיליאס פוג וחברו כלו בעת הזאת את סדר משחקם.

ותבא האניה בומבי ביום עשרים לחדש אקטברו, ולפי התקנה היה עליה לבוא ביום כ"ב בחדש הזה. את שני הימים האלה אשר הרויח פיליאס פוג מיום צאתו מלונדון ועד היום, רשם כמשפט על הלוח, בעמוד אשר נקצב לרשום בו הריוח.

בארבע שעות וחצי בערב עלו נוסעי המונגוליה היבשה בבומבי. והקטור במסלת הברזל לכלכתה יוצא בשמנה שעות.

ויפטר מר פוג מחבריו במשחק הקלפים, וירד מהאניה, ויפקד למשרתו לקנות צרכי הדרך, ויצוהו בפרוש כי יבא לעת שמנה שעות לתחנת המסלה, ובצעדים מסדרים ומדיקים כתנונות האנך כשעה, הלך לבית הפקידות לאַשר את תזכרת מסעו.

ונפלאות בומבי וחמודותיה לא העירו בקרבו התשוקה לראותן ולהתבונן להן. בית פקודות העיר, בית הספרים הנפלא, המבצרים ושוק צמר הגפן, המסגדים ובתי הכנסיות, כניסיות הארמינים, והמסגד הנפלא והמפואר במליברהיל, ושני מגדליה רבי הזויות. גם כל שכיות החמדה באי איליפנתניה, אף על הכוכים והמערות הנפלאות, כמו מלאים מסתרי יה, הפלטה מתבנית בניני הבודים הנפלאה. כל אלה לא משכו אותו אליהם, ומאומה לא ראה מהם.

ויצא מבית פקודות התזכרות וישם להתחנה פניו, ויבוא ויצו כי יביאו לו סעודת הצהרים.

ובעל בית המאכל הלל לפניו אחד ממטעמיו: בשר מתֻבּל בארנבת הודו, ויספר עליו נפלאות. ויצו פוג כי יבואוהו לו. ויטעם פוג בכונה, ויהי טעמו רע מאד לחכו. אף כי המרק היה מתבל מאד. ויצלצל בפעמון, ויבוא בעל בית המאכל, ויתבונן אליו פוג ויאמר: הזה הוא בשר הארנבת אשר אמר?

ויעיז הפוחז פניו ויאמר:

– כן אדוני הלורד, ארנבת ברה ותמה.

– והארנבת הזאת בהטבחה, ענה לא ענתה כחתול?

– כחתול! אח, אדוני הלורד, ארנבת, בי נשבעתי…

ויאמר פוג: אל ישבע, אדוני, וזכר יזכר נא כי לפנים היו החתולים קדושים בהודו. הימים ההם היו ימים טובים.

– להחתולים, אדוני הלורד?

– ואולי גם להנוסעים!

ויכל פוג את דבריו, ויוסף לאכול במנוחה.

והשוטר פיקס ירד גם הוא מהמונגוליה רגעים אחדים אחרי רדת פוג ממנה, וירץ לראש השוטרים בבומבי ויתודע לו מה הוא, ויודיעהו מלאכותו אשר נשלח בה, ואשר קראו את האיש החשוד בעיניו. הבאה פקודה מלונדון? לא. עוד לא בא מאומה. ויבא פיקס במבוכה רבה. ויבקש מראש השוטרים פקודה לעצור את פוג במשמר, וימאן ראש השוטרים לעשות דבר בלי רשות משמרת השוטרים מלונדון. כן דרך האנגלים להעמיד דבריהם על הדין, ומה גם בעניני חרות האזרחים הקדושה בעיניהם.

ולא הוסיף פיקס לפגע בראש השוטרים, ויבין כי עליו לקבל ולחכות עד בוא הפקודה מלונדון. אך החלט החליט, לבלתי העלים עיניו מהפוחז הנפלא הזה כל הימים אשר ישב בבומבי. וברור היה הדבר בעיניו כי פוג יתעכב בעיר הזאת, וכן הלא היתה מחשבת פספרטו, ועד כה ועד כה והפקודה מלונדון בוא תבוא.

אך מהרגע אשר צוה פוג לפספרטו את מצותו האחרנה, ברדתו מהמונגוליה, הבין הצרפתי היטב, כי בומבי תהי להם כסואיץ וכפריז, כי המסע לא יגמר פה, כי הוסיף יוסיפו לנסוע לפחות עד כלכתה, ואולי עוד הלאה. ויחל גם לשאול לנפשו, אם אולי יש אמת בדבר ההמרה שאומר פוג, וחפץ יחפץ באמת להקיף הארץ בשמנים יום, וגזרה מן השמים היא, כי גם הוא, אשר חפץ לשבת בשלוה, ינוע יחד את אדוניו.

ועד כה וכה, אחרי קנותו כתנות וגרבים להדרך, התהלך פספרטו בחוצות בומבי ויתבונן לנפלאותיה. ההמון היה רב וצפוף בחוצות העיר, בני אירופה מכל העמים והלשונות, פרסים לבושים כובעים כעין צריף, כונהיאים, צונפי מצנפת, סינדים בכובעים מרבעים, ארמינים לבושים מעילים סרוחים, פרסיסים במגבעות שחורות. היום הזה היה יום חג הפרסיסים, הם הגיברים, זרע כתת זורואסתר, והם החרוצים, המשכילים, המנֻמסים, הנכבדים בהודים, ומהם הסוחרים העשירים ילידי הארץ בבומבי. היום הזה חגגו אחד מחגי דתם, בתפים ובמחולות, ובדירות לבושות ארג דק זך שקוף, תפוס זהב וכסף, חוללו לקול שאון התפים מחולות נפלאות, ובכל זאת בצניעות גמורה.

ואין צרך לאמר, כי פספרטו התבונן והסתכל בכל הנפלאות האלה, כי עיניו ואזניו היו פתוחות לרוחה לראות ולשמוע, כי כל פניו וכל גופו הפיק מראה אדם הרואה נפלאות ונצורות שלא ראה מעודו.

אך חשירותו⁸ הגדולה גררתו יתר מדי, לרעתו ולרעת אדוניו, כי כמעט הביאה סכנה על כל הנסיעה הזאת.

כי אחרי השביעו את עיניו במראה חגגת הפרססים הזאת, שם פניו ללכת לתחנת המסלה, ויעבור על פני הפגוד הנפלא בתל מלבר, ויעלה רעיון בלבבו, לרעתו ולרעת אדוניו, לבא לתוך הפגוד ולהתבונן לחמודותיו.

ושני דברים נעלמו ממנו: כי הביאה לפגודים אחדים לההודים אסורה בפרוש להנוצרים, ועוד כי גם המאמינים לא יבאו אל תוך מקדשם בנעלים על רגליהם. וממשלת אנגליה, בהנהגתה את מדינות ממשלתה בחכמה ודעת, שומרת על דתות ארצות ממשלתה לכל פרטי מנהגיהם הקלים שבקלים, לבלתי יחללום, והמחלל ענש יענש.

ויבא פספרטו לתוך המקדש, לא בזדון חלילה, כי אם לתאבון, בלי לדעת האסור, ויתבונן לכל קשוטי הבית, הנוצצים ומזהירים, שעשו ידי הברהמים, ופתע פתאם מֻגר לרצפת המקדש, ושלשה כמרים, עיניהם מפיקות זעם נורא, הותתו עליו, ויחלצו נעליו ממנו, ויחלו לקפחהו במכות, ויבטאו קללות בקול נורא.

אך הצרפתי היה חזק ואמיץ וחרוץ, ויחלץ מידם, ויקם. ויך באגרפו הנה ויבעט ברגלו שמה, וימגר ארצה את שני אויביו, שהיו מסבכים במעיליהם הארוכים, ויחיש ויקפוץ מהפגוד בכל כח רגליו, ויעבור גם את ההודי השלישי, אשר מהר לרדוף אחריו ולהקים עליו את ההמון.

ובשמנה שעות פחות חמשה דקים, רק דקים אחדים לפני צאת הקטור, בא פספרטו להתחנה, יחף וראשו פרוע, ובמבוכה הגדולה אבד גם צרור החפצים שקנה בעיר.

פיקס היה שם, על החוף, אשר ירדו משם להאניה. כי הלך הלך אחרי פוג להתחנה, ויבן כי הפוחז הזה ילך מבומבי, ויחליט ללכת אחריו לכלכתה, והלאה, אם יצטרך לזה. ויעמד פיקס מהצד, ופספרטו לא ראהו, ויספר פספרטו לאדוניו בקצרה את אשר קרהו.

ויבא פיליאס פוג לתוך העגלה ויאמר לפספרטו רק דברים אחדים לאמר: אקוה כי עוד פעם לא יקרך כזאת.

והנער העלוב, יחף וגלוי ראש, הלך אחרי אדוניו, ויעל בעגלה ולא ענה מאומה.

ופיקס היה נכון לעלות גם הוא בעגלה לבדו, והנה פתאם רעיון בא לפניו, ויעצרהו. ויאמר פיקס: לא, פה אשאר. פריצת חוק על אדמת אנגליה… הפעם האיש בידי.

ז.

והקטור יצא בשעה הקצובה, ובו נוסעים רבים: שרי הצבא, פקידי המלכות, סוחרים באפיום וניל, אשר עניני מסחרם קראו להם ללכת בקצה האי מזרחה.

ופספרטו ישב בעגלה אשר ישב בה גם אדוניו, ובזוית מנגד ישב עוד נוסע שלישי.

האיש הזה היה שר הצבא סיר פרנסיס כרומרתי, חבר המשחק בקלפים לפיליאס פוג על האניה, והלך לגדודו אשר חנה על יד בינריס.

וסיר פרנסיס כרומרתי היה גבה הקומה, שערותיו צהובות, כבן חמשים שנה. בעת מרד הסיפיים האחרון הצטין האיש בגבורתו ויהי ראוי להקרא בשם יליד הודו, כי למן ימי ילדותו היה בהודו, ורק פעמים מספר בא אל ארץ מולדתו. אף היה איש חכם ולו רק היה פיליאס פוג מהאנשים השואלים וחוקרים לכל דבר, כי אז היה סיר פראנסיס מודיעהו ברצון את מנהגי הארץ, ודברי ימיה, וסדריה. אך הג’נתלמן הזה לא שאל דבר. לא למסעו הלך פוג, כי אם שרטט שרטט קו סביב הארץ גוף כבד, הרץ בהקפו סביב הארץ, לפי חקי כבד הסבוב. ובעת הזאת עשה חשבון השעות שהוציא מרגע צאתו מלונדון, ולוא היה בטבעו לעשות תנועה אחת לא לצרך, כי אז היה משפשף ידיו לאות קרת רוח.

ומסיר פרנסיס כרומרתי לא נעלם כל זרות פוג, אף כי הכיר לא הכירו בלתי אם בעת משחק הקלפים. ועל כן היתה לו הצדקה לשאל לנפשו אם לב אנוש יפנם תחת הקלפה הקרה הזאת, אם יש לפיליאס פוג נפש מרגשת את יפי הטבע, את גדולות מפעל רוחני. מכל האנשים הזרים אשר פגש סיר פרנסיס כרומרתי בחייו, לא דמה איש מהם להיצור המדיק והמדקדק הזה.

פיליאס פוג לא הסתיר מפרנסיס כרומרתי את זממו אשר זמם להקיף הארץ, אף לא את תנאי המסע הזה. ושר הצבא לא ראה בזה כי אם עוד זרות אחת, בלי כל תכלית ותועלת.

שעה עברה למן צאת הקטור מבומבי, ויעבור על הגשרים מעל לנהרות, ויבא אל בין ההרים הרמים, המכסים למעלה ביער עצים.

מעת לעת החלו פיליאס פוג וסיר פרנסיס כרומרתי לשיח איש את רעהו, אך מהרה נפסקה שיחתם. ויחל שר הגדוד שנית ויאמר:

– לפני שנים מספר, לו חפץ אדוני פוג לעשות נסיעתו, כי אז פגז במקומות האלה מעצורים אשר היו מקלקלים את כל חשבוניו.

– ומדוע, אדוני פרנסיס?

– יען מסלת הברזל הגיעה רק עד רגלי ההרים האלה, ומפה והלאה היה על הנוסע לרכב על גב סוס עד התחנה השניה, בצלע ההר השנית.

ויען פיליאס פוג ויאמר:

– העכוב הזה לא היה מקלקל כלל חשבון מסעי. ראה ראיתי מבראשנה, כי יקרו עכובים ומעצורים בדרך.

ויאמר פקיד הצבא:

– היודע כבודו כי ענין רע היה על אדוני מקרה הנער הזה?

ופספרטו היה ישן נרדם, ורגליו חתולות במכסה הדרך, ולא חלם כי על אדותיו ידברו כעת.

וסיר פרנסיס כרומרתי הודיף:

– ממשלת אנגליה מדקדקת מאד עם עברינים ממין הזה, ובצדק. כי יתר מכל, חפץ תחפוץ ממשלת אנגליה, כי יכבדו את מנהגי הדת אשר להאינדוסים, ולו נתפס משרת אדוני…

– ומה, אדוני פרנסיס? לו נתפש, כי אז פסקו דינו, והוא היה נושא עונו, ואחר שב בשלום ארפה. אך ראה לא אראה במה כח הענין הזה גדול לעכב אותי.

ובזה נפסקה השיחה. ובמשך הלילה עבר הקטור דרך מישור גדול, שדות עבודות היטב, קריות קטנות וכפרים מפזרות על פניו לרוב, וממעל להן המנורות בהפגודים התנשאו באויר.

ויקיץ פספרטו משנתו, ולא האמין למראה עיניו כי עובר הוא את ארץ האינדים בעגלות מסלת הברזל. הדבר היה בעיניו מן הנמנעות. והקטור הגיח מאפו ענן עשן על פני מעטי צמר הגפן, קהוה, פלפל אדום, מוסקט וקרנפל. ותתאבכנה גאות העשן סביב לעצי התמרים, ומבעד להם נראו פה ושם בונגלוים נאים, ויהריסים אחדים, והם מקלטים לנזירים, עזובים, מין מקדשים נפלאים, מקשטים ברוב נויי בניני הודו. ואחר, ארץ רחבת ידים משתרעת למרחקים עד כי לא תשלוט בהם עוד העין, וחרשים רבים שלא יחסרו בהם גם נחשים גם נמרים אשר מפני כל נהמת הקטור נבהלו נחפזו. ואחר, יערים גדולים, שדרך שם תעבור המסלה, אשר הפילים יפקדום עוד לבקרים ובעין מפיקה מחשבות רבות יתבוננו ויביטו בעבור הקטור.

ובבקר עברו הנוסעים דרך הארץ הנוראה, אשר רבות היתה עקבה מדם בידי העובדים להאלילה קלי. לא רחוק משם היתה אילורה ופגודיה הנפלאים. ושם, לא רחוק, אורינגדר המפורסמת, עיר הבירה להאכזר הנורא אורנגזב. על הארץ הזאת משל גם פיריננגה, ראש התוגים, מלך על המחנקים. הרוצחים האלה היו לחברה אחת, שלא היתה כל יכלת לתפוש אותה והיו מחנקים כל איש שבא לידם, גדול וקטן טף ונשים, לכבוד אלילת המות, רק דם לא שפכו. בעת ההיא, בכל מקום אשר חפרו באדמה בארץ הזאת, מצאו גופת אדם. ממשלת אנגליה הצליחה להמעיט הרבה את מספר הרוגי הרוצחים האלה, אך עוד לא חדלה החבורה הזאת מהארץ ועוד תוסיף לעשות מעשיה.

ובצהרים עמד הקיטור בתחנת בודהמסור, ויצליח שם פספרטו למצא במחיר רב נעלים מקשטים במרגליות שקר, וינעלם פספרטו, ופניו הפיקו רגש גאות הבל שגרם לו התכשיט הנפלא הזה.

ודבר בעתו עתה להודי מחשבות פספרטו בעת הזאת ורעיוניו. עד בואו לבומבי חשב כי בעיר הזאת יגמר כל הענין. אך עתה, ברוצו בכל כח הקטור דרך הודו, נהפכו רעיוניו בקרבו. טבע רוחו שב אליו בכל תקפו. הילדות והזיותיה שבו באו אליו כתֻמם, ויחל להאמין באמתת המרת אדוניו ובזממו להקיף את הארץ בשמנים יום, ושאין לאחר אפילו רגע. וכבר היה לבו דואג מפני העכובים שיקרו אולי, מפני האסונים שיבאו עליהם אולי בדרכם. עתה חש חוש פספרטו כמו גם לו חלק בההמרה, וירגז כלו בחשבו כי תמול כמעט בלע את כל הנסיעה בחשירותו ובהיותו לא כל כך קר הרוח כמר פוג אדוניו דאג ופחד יתר ממנו. ויהי מונה וסופר כל היום את מספר הימים שכבר הלכו להם מעת צאתם מלונדון, ויאור ויקלל את זמני העמידה בכל תחנה, ויכעס על התנהגו לאט לאט, ויגנה כמעט בסתרי לבו את האדון פוג על אשר לא יעד פרס לבעל המכונה כי ימהר לכתו. כי ידע לא ידע הנער הטוב, כי אשר יתכן על אניית קטור לא יתכן על מסלת ברזל. ומהירת הקטור צריכה להיות לפי התקנה.

למחרת היום ההוא בבקר, כ"ב אקטברו, שאל שאל סיר פרנסיס כרומרתי את פספרטו השעה כמה היא, ויען הנער בתמימות שלש שעות. ובאמת השעון המפרסם אשר בידו, אשר היה מכֻון לפי זמן הצהרים בגרינויטש, בשבע ושבעים מעלה מערבה מפה, אחרה ארבע שעות.

ויתקן סיר פרנסיס את דברי פספרטו במספר השעות, וידבר לו כדברים אשר דבר לו על זה פיקס וינס להבינהו כי עליו לכון את שעונו לפי הצהרים בכל מקום ומקום, כי מכיון שהוא הולך תמיד מזרחה לאמר לקראת השמש, יקצרו הימים בכל מעלה ומעלה ארבעה דקים ליום. אך לשוא. אם הבין הנער קשה הערף את דברי פקיד הצבא או אין, אך עמד עמד על דעתו לבלתי געת בשעונו, וישאר בלי כל שנוי לפי שעות לונדון. כשעת תם, שאינה מביא רעה לאיש.

בשמנה שעות בבקר עמד הקטור בתוך קרחה אחת ביער, ומנהיג הקטור עבר לפני העגלות ויקרא: הנוסעים ירדו פה.

ויביט פיליאס פוג בפני סיר כרומרתי, אבל גם בפני כרומרתי נראה כי לא יבין כלל מה סבת העמידה בתוך יער העצים הזה.

ופספרטו נדהם גם הוא, ויקפוץ מעל העגלה, וישב חיש מהרה ויקרא:

– אדוני, פה קץ מסלת הברזל!

ויאמר פיליאס פוג: מה חפצך לאמר בזה?

ויען פספרטו: חפצתי לאמר כי המסלה לא תשתרע מפה והלאה.

וירד חיש פקיד הצבא מהעגלה, ופיליאס פוג הלך אחריו, אך לא אץ בדרכו, ויפנו שניהם אל המנהיג, ויען סיר כרומרתי ויאמר:

– איה אנחנו, כעת?

ויען המנהיג: בכפר קוהלי.

– ואנחנו נעמוד פה?

– ודאי, מסלת הברזל עוד לא נשלמה…

– כיצד! עוד לא נשלמה?

– לא, עוד חתיכה אחת, כחמשים מיל, בין המקום הזה ואלהבד, ששם תחל המסלה שנית.

– והעתונים הלא הודיעו כי המסלה כלה נפתחה להנוסעים?

– מה אעשה לכבודו, העתונים שגו.

– ונתן תתנו פתקאות מבמבי עד כלכתה! ופרנסיס כרומרתי אשר קרא את הדברים האלה החל להתרגש מעט. ויען מנהיג הקטור:

– ודאי, אבל הנוסעים יודעים היטב כי עליהם להנשא על בהמה מקלהי עד אלהבד.

ויחר לפרנסיס כרומרתי עד מאד, ופספרטו היה כמעט נכון להרג את המנהיג מכעס. ולא מלאו לבו להביט אל אדוניו.

ופיליאס פוג אמר בנחת:

– אדוני פרנסיס, אם יש את לבו, והלכנו יחד למצא אמצע לבא עד אלהבד.

– אבל, אדוני פוג, העכוב הזה יגרום נזק גדול לנסיעתו.

– לא, אדוני, ראה ראיתי הדבר מראש.

– כיצד, ידע ידע כבודו כי המסלה…

– בשום אופן, אדוני, אנכי לא ידעתי דבר. אפס, ידעתי כי איזה עכוב יקרני סוף סוף בדרכי. אבל, כל תקלה לא תצא מזה. שני ימים עוד לפני, כי האניה תצא מהונג קונג רק ביום כ"ה, והיום שנים ועשרים בחדש, והם שני הימים אשר הרוחתי במהירות האניה עד בומבי, ובוא נבוא לכלכתה בעוד מועד.

ולא היה לסיר פרנסיס לדבר דבר על המענה הזה אשר ענה פיליאס פוג בלב נכון.

כל הנוסעים הרבים אשר ירדו מעגלות מסלת הברזל מהרו לקחת איש איש אשר מצא נכון לפניו: עגלות רתומות לסוסים, ועגלות רתומות לזבו, והם מיני שורים בעלי חטטרת, ואפריונים ומטות נשואות על כתפי בני אדם ועל כתפות חמורים ופרדות, וילכו לדרכם לבא אלהבד. ופיליאס פוג וכרומרתי התמהמהו בשיחתם את המנהיג, ועד כה ועד כה וכל העגלות יצאו, ויבקשו פיליאס פוג וכרומרתי בכל הכפר ולא מצאו.

ויאמר פיליאס פוג: אנכי הלך אלך רגלי.

ופספרטו נגש לאדוניו ועל פניו נראתה תנועה, כמו דבר נכבד אתו, ועיניו הביטו על נעליו הנפלאים אשר קנה, ויגמגם ויאמר לאדוניו:

– חשב אחשב אדוני, כי מצאתי אמצע לבא לאלהבר.

– ומה הוא?

– פיל! ובעליו לא רחוק ממנו, רק כמאה פסיעה מפה.

– הבה, לכו ונלכה וראינו את הפיל.

וילכו פיליאס פוג וסיר פרנסיס כרומרתי ופספרטו ויבאו לסכה נשענת לחצר מוקפת חיץ עץ גבוה. ובסכה ישב איש הודי, ובחצר היה פיל. וישאלו פיליאס פוג וחבריו מההודי ויביאם החצרה.

והנה לפניהם פיל חציו בן תרבות ובעליו רבהו לא לשאת משאות כי אם לקרב על הזירה. ויחל לשנות את תכונת מזגו הנוחה מטבעה, להביאהו מעט מעט לרגזנות מחדדת ומפלגת, אשר יקראו לה בלשון ההודים “מוטש”, ולמען הגיע לזה יזונו את הפיל שלשה חדשים בצוקר וחמאה. המזון הזה, איננו נראה עלול לסבב רגזנות כזאת, אך ככה יעשו מגדלי הפילים בהודו. אבל, למזלו של פיליאס פוג, הפיל הנזכר החל רק עתה להיות נזון במזון הדק הזה, והמוטש עוד לא באה אל תוך הפיל.

וקיאומי (כן היה שם הפיל הזה) יכול, ככל חבריו בני גילו, ללכת זמן רב במהירות, ובאין כל מרכב אחר החליט פיליאס פוג להשתמש בפיל.

אבל הפילים יקרים בהודו, יען החלו להתמעט בארץ הזאת. והזכרים אשר רק הם לבדם טובים להתגושש ולהאבק על הזירה, אינם מולידים בכדומה להם כי אם לפעמים רחוקות, בהיותם בני תרבות, ואין להשיג אותם בלתי אם יצודום במדבר. על כן מחירם רב, ושמור ישמרום שמירה מעולה מאד. ובשאול פוג את ההודי אם ירצה להשכיר לו את פילו, ענה ההודי מענה קצר: לא אדוני, בשום אופן.

ויפצר בו פוג ויאמר לתת שכר גדול מאד, עשר לירות לשעה. וימאן ההודי. עשרים לירה? וימאן ההודי עוד. ארבעים לירה? לא!

ופספרטו נתר ממקומו בשמעו בכל פעם בהרבות אדוניו על המחיר. אך ההודי לא נפתה אחרי כל זה.

והסכום היה מסוים, יפה. אם בחמש עשרה שעה יעבור הפיל המרחק עד אלהבד, והרויח ההודי שש מאות לי"ש.

פיליאס פוג לא התרגש ולא התרגז, ויציע לההודי למכור לו פילו, ויאמר לתת במחירו אלף לירה.

ולא אבה ההודי גם לשמוע. אולי הרגיש הפוחז כי פה מקום לעשות עסק טוב.

ויסב סיר פרנסיס כרומרתי את מר פוג הצדה, וייעץ לו לבלתי הוסיף עוד על המחיר טרם יחשב היטב בדבר. ויען פוג ויאמר: אנכי, אין דרכי לעשות דבר מה בלי ישוב הדעת, והלא המיר המרתי בעשרים אלף לירה ולא אוכל להתעכב פה, כי על כן אנכי צריך להפיל. וגם אם יהיה לי לשלם פי עשרה משויו, הפיל יהיה לי.

וישוב פוג לההודי. ועיני בעל הפיל, אשר אש התאוה להממון הדליקן, העידו בו, כי כל חפצו ררק להרבות במחיר בהמתו. ויאמר מר פוג לתת אלף ומאתים לירה! אלף וחמש מאות, אלף ושמנה מאות, ובאחרנה אלפים, ופני פספרטו, האדֻמים תמיד, חָוָרו.

אך אלפים הלירה הכניעו את ההודי.

ויקרא פספרטו: חי נעלי החדשים! הרבה ירבה האיש במחיר בשר פיל!

והעסק החלט. עתה היה עליהם רק למצא מנהיג, והדבר הזה לא היה דבר כבד. נער פרסי, שעל פניו היו רשמי תבונה וחריצות, בקש לשמשם בדרכם. וירצה בו מר פוג, וייעד לו שכר טוב, והדבר הזה עוד כמו הגדיל את תבונת הנער וחריצותו.

ויבא הפיל, ויחבש לדרך. והפרסי ידע ידע היטב את אומנות המהוט. ככה יקראו ההודים לאומנות מנהיג הפיל. וישם הפרסי מין מכסה על גב הפיל ומעבר מזה ומעבר מזה מין תיבה למרכב, לא מהדרת מאד.

וישלם פיליאס פוג במחיר הפיל שטרי הבנק שהוציא מהשק הידוע ויהי הדבר לפספרטו כמו לו חלצו השטרות האלה ממעיו. אז יציע מר פוג לסיר כרומרתי לקחתו אתו להביאו אלהבד. ויאות סיר פרנסיס לזה. ובאמת עוד אדם אחד לא ייגע את בהמת הענק הזאת.

ויקנו צידה לדרך, וישב סיר פרנסיס באחת התיבות, ופיליאס פוג בשנית, ופספרטו על גב הפיל בין אדונו וכרומרתי. והפרסי ישב על צואר הפיל, ובתשע שעות יצא נושא בני האדם האלה מאת פני הכפר, ויבא אל תוך החרשה.

ומר פור וסיר פרנסיס כרומרתי ישבו שפונים עד צואריהם בתבותיהם ויהיו מזעזעים כל היום בחזק מפני צעדי הפיל המהירים, כי דפק דפקו המנהיג, המהוט, למען ימהר לכתו. ויקבלו שניהם את היסורים האלה באהבה כיאות לבריטנים קרי הרוח, ולא הרבו שיחה אף כמעט לא ראו איש את רעהו.

ופספרטו, אשר ישב על גב הבהמה והזעזועים והנדנודים נגעו בעצמו ובבשרו, שמר פיו ולשונו כי מצות אדוניו חזקה עליו. ויקָלע הנער הטוב הנה והנה, פעם אל צוארי הפיל ופעם אל עכוזו. ויהי מקרטע כדג, ובכל זאת צחק צחק ויבדח דעתו, ומעת לעת הוציא חתיכת צוקר, וקיאומי הנבון לקחו בקצה חרטומו, ולא הפסיק אף רגע ממהלכו.

וילכו מהלך שתי שעות, ויעמיד המנהיג את הפיל, ויתן לו לנוח שעה. וישבור הפיל צמאו באחד האגמים, ויכרסם את ענפי החרשה. וסיר פרנסיס כרומרתי לא הצטער על המנוחה הזאת, כי נשברו כל עצמותיו.

אך מר פוג נראה שלם, בריא, כמו לו קם עתה ממטתו.

ויתבונן אליו סיר כרומרתי ויתפלא, ויקרא:

– אך ברזל הוא האיש הזה!

ויען פספרטו:

– ברזל מקשה! ויוסיף לעסוק בהכנת סעודה קלה.

ובצהרים נתן המנהיג אות לנסוע. ועד מהרה שנה מראה הארץ מסביב למראה מדבר שממה. תחת היערים הגדולים נראו עתה עבי תמרי הודו ודקלים שפלי קומה ועמקים רחבי ידים יבשים, מלאים סלעי שיש גדולים ומכסים עצים דקים. בכל המקום הזה, אשר קראו לו בונדלקונד, אשר לא ירבו הנוסעים לעבור דרך בו, יושב עם קנאי אשר כבר הסכין ויתרגל במנהגי דת הודו היתר נוראים! כי ממשלת אנגליה לא הצליחה להכניע כליל תחתיה את הגוים האלה הנשמעים לקול אדוני הארץ, הרג’ה, אשר יד האנגלים תשיגם לא על נקלה במפלטיהם בהרי וינדהיאס.

פעמים מספר נראה חבל הודים אכזרים, מעופפים ידיהם בשצף קצף על הפיל העובר לפניהם. אך הפרסי היה נזהר לשטות מפניהם, ככל אשר יכול, כי ידע כי פגישתם רעה. וחיתי שדה פגשו רק מעט, זעיר שם זעיר שם קופים מספר, שבראותם המסע היו נמלטים, נלפתים ונעקשים, ופספרטו מלא פיו צחוק על המראה הזה.

ובתוך המון מחשבות הנער הזה היתה אחת אשר לא נתנה לו מנוחה. מה יעשה פוג בפיל הזה בבואו לתחנת אלהבס? היקחהו אתו? אי אפשר! מחיר הובלתו יעלה הרבה מאד. הימכרהו? הישלחהו חפשי? הבהמה הנכבדה הזאת ראויה באמת להתנהג אתה בכבוד. ואם מר פוג יתננו לו, לפספרטו, מתנה, מה יעשה בו?

בשמנה שעות בערב עברו הנוסעים את הגדול ברכסי הרי וינדהיאס, ויעמדו ברגלי צלע ההר מצפון באחת החרבות.

והמרחק אשר עברו ביום הזה היה כחמשה ועשרים מיל, ועוד נשאר כמרחק הזה עד תחנת אלהבד.

הלילה היה ליל צנה. ויבער הפרסי מדורת אש מענפים יבשים, וינעם החם לכלם. ויאכלו סעודת הערב, כאשר יאכלו אנשים עיפים ויגעים, ויניחו מעט, דברים מקטעים, ומהרה חדלה השיחה וקול נחרם נשמע תחתם. והמנהיג שמר על קיאומי, וגם הוא, הפיל, נם שנתו, והוא עומד נשען על עץ עב.

ויעבור הלילה, וכל אסון ופגע רע לא קרם, רק נהמת נמר, קול צחוק צרוד מהקוף הפסיקו את הדומיה, אך חיתי הטרף הסתפקו בצעקתם ולא באו להרע במאומה להאורחים. וירדם סיר פרנסיס כרומרתי, כאיש צבא אחרי יגעו כל היום במלחמה. ופספרטו שבע נדודים כל הלילה, ובחלומו הרגיש עוד הזעזועים של כל היום. ואמנם פוג, הוא שכב במנוחה כמו לו היה במשכנו בלונדון.

וישכימו בשש שעות בבקר ויסעו לדרכם, ויקו המנהיג לבא אלהבד בערב הזה, ובאופן הזה לא יפסיד פיליאס פוג כי אם חלק משמנה וארבעים השעה אשר קמץ עד עתה.

ויהיו הם יורדים מהאחרונה במעלות וינדהיאס, וקיאומו שב להלך מהרה.

ויעמדו בצהרים בחרשת עצי מוז⁹, ופריו, שיאמרו עליו: טוב ומבריא כלחם ומלא עסיס וערב לחך כחלב, מתק לחכם מאד.

ובשתי שעות באו בצל חרש מצל, והמנהיג אמר לעבור פרסאות אחדות דרך החרש, וכבר חשבו כי עוד מעט ומסעם עד אלהבד יגמר בטוב, והנה פתאם והפיל עשה אות חרדה, ויעמד.

אז היה ארבע שעות אחרי הצהרים.

וירם סיר פרנסיס את ראשו מעל לתיבתו, וישאל: מה שם?

ויען הפרסי: לא ידעתי, אדוני פקיד הצבא. ואזנו הקשיבה לקול דממה שנשמע מבין העפאים.

עוד רגעים מספר, והקול נכר יתר. קול כרנת אנשים ונגינת כלי נחשת.

פספרטו היה כלו עין, כלו אזן. ומר פוג חכה בארך רוח, ולא דבר דבר.

ויקפוץ הפרסי ארצה, ויאסור את הפיל בעץ, ויבא בעב החרש, וישב מהרה ויאמר:

– זיחת¹⁰ ברהמינים הולכת הלך וקרב הנה. אם אפשר, נשט מלפניהם לבלתי יראונו.

ויתיר המנהיג את הפיל, וינהלהו לתוך עב החרש, ויצו להנוסעים לבלתי ירדו ארצה. ויעמוד הכן גם הוא לקפוץ על פילו, אם יהיה עליהם להמלט. אך חשב חשב כי עדת החוגגים יעברו ולא ירגישו בהם, כי עב העפאים היה סתר למו.

ושאון קולות בני אדם ונגינת כלי מנגנים הלך וקרב. הזמרה בת נעימה אחת היתה כלולה בקול תוף וצלצלים. ומהרה נראה ראש הזיחה מבין העצים, כחמשים צעד מהמקום אשר עמד שם מר פוג וחבריו. וכל עדת החוגגים נראו היטב מבין הענפים.

בראשונה הלכו הכהנים, תגים בראשיהם ולבושי כבוד מקשטים עליהם. ומסביב, אנשים, נשים וטף, מזמרים מין זמר כמו ללוית מת, ומעת לעת יפסיקו קול התוף. ואחריהם, מרכבה על אופנים גדולים, וגביהם וחשוקיהם כמקלעת נחשים ושרפים, ועליו פסל נורא, וצמד שורים בעדי עדיים מושך בו. ולהפסל ארבע ידים גופו מאדם, מעיניו תשקף אכזריות, שערותיו סבוכות, לשונו סרוח, שפתותיו מאדמות בפוך. על צוארו ענק מראשי בני אדם מתים, ועל חלציו אזור מידים קטועות.

ויכיר סיר פרנסיס את הפסל, ויאמר בקול דממה: האלילה קלי, אלילת האהבה והמות.

ויאמר פספרטו: אלילת המות, כן. אך האהבה, חלילה! התועבה הזאת!

וירמוז להם הפרסי כי ישקטו.

ומסביב לפסל היו מתנודדים ומזמרים ומפזזים להקת פקירים, בשרם משוח בצבע קוים קוים, ומלא שרטות ודמם מטפטף משם. הם הטפשים המהבילים, המתנפלים בימי חגי ההודים אל תחת אופני מרכבת האליל ביגרינט.

ואחריהם, כמרי ברהמה אחדים, לבושים כל בגדי תפארתם, סחבו אחריהם אשה אחת, אשר מאין כח כמעט לא יכלה לעמוד על רגליה.

והאשה היתה נערה, לבנה כבני ארפה. ראשה, צוארה, כתפיה אזניה, זרועותיה, ידיה, ובהנת רגליה היו עמוסים עדי עדים, רבידים, אצעדות, עגילים וטבעות. ובעד כתנת מצפה זהב וארג שש קל למעלה נראו רשמי גזרתה היפה.

ואחרי האשה הנערה הזאת נראתה תמונה אחרת, משנה תכלית שנוי מהקודמות. שומרים מזוינים בחרבות שלופות מתערם, תלויות באזוריהם, ובקני רובה ארוכים משבצים, מעשי דמשק, נשאו גופת מת על מטה.

הגופה הזאת היתה גופת זקן, אחד מהרג’ה המושלים בהודו, לבושה בגדי תפארה, כאשר ילבשו הרג’ה בחייהם: מצנפת מעשה רקמת מרגליות, שמלתו ארוגה משי וזהב, חגורתו ארג קשמיר ממלא אבני חפץ ויהלם, וכלי נשק יקרים, ככלי הנשק אשר למושלי הודו.

ואחר הלכו מנגנים והמון נלהבים, אשר מקול זעקתם לא נשמע לפעמים גם קול רעש כלי הנגינה המחרישים כל אזן.

סיר פרנסיס כרומרתי התבונן לכל הלויה הזאת, ועיניו הפיקו תוגה עמוקה, ויפן להרכב ויאמר:

– זה סוטי.

ויעש הפרסי אות, כי כן הדבר. וישם את אצבעו על שפתיו. והזיחה הארוכה הלכה לאט לאט תחת העצים, ומהרה נעלמו שורות האנשים האחרנות בעבי היער.

מעט מעט חדל קול הנגונות להשמע, רק קולות צורחים נשמע עוד מעט מרחוק. ובאחרנה חדל כל השאון ודומיה עמוקה קמה תחתיו.

פיליאס פוג שמע את המלה אשר הוציא סיר פרנסיס כרומרתי מפיו, ואך נעלמה הזיחה, שאל:

– מה זה סוטי?

ויען שר הצבא: סוטי הוא קרבן אדם, אך קרבן העולה לרצונו. האשה אשר ראה כבודו עתה תעלה על מוקדה מחר, כאור היום.

ולא יכל פספרטו לעצור בעד רגש קצפו, ויקרא:

– אך, פוחזים וריקים!

ומר פוג שאל: והגופה הזאת, מה היא?

ויען הרכב: זאת גופת המושל, בעלה, והוא רג’ה עומד ברשות עצמו, בבונדלקונד.

ויאמר פיליאס פוג: כיצד, המנהגים הפראים האלה עוד קימים בהודו, והאנגלים לא יכלו לבטל אותם? ומקול דברי פוג לא היתה יכלת להקשיב כל רגז.

ויען פרנסיס כרומרתי: בחלק גדול בהודו לא יקריבו עוד קרבנות האלה. אך אין לנו כל שלטון על ארצות הפראים, וביחוד על ארץ בונדלקונד. כל צלע הרי לינדהיאס מצפון מלאה רצח וחמס תמיד.

ופספרטו דבר בלחש: האמללה, חיה תשרף!

ויען שר הצבא: אמנם שרף תשרף. ולולא הסכימה לזה, כי אז היו חייה רעים ומרים, אין לשער, ותקוץ בחייה מפני קרובי בעלה אשר יציקו לה. גלח יגלח שער ראשה, זון יזונו אותה, רק במלא חפן ארז, דחה דחוה, והיתה בעיניהם כיצור נתעב, ומות תמות באחת הזיות ככלב מצורע. והחיים המרים האלה הנכונים לאשה שתחפץ להשאר בחיים אחרי מות בעלה, יניע לפעמים את האמללות האלה לעלות על מוקדה, יתר מהאהבה לבעלה או קנאת הדת.

אבל, יש שתרצה האשה באמת ברצונה הטוב למות במות בעלה, ורק הממשלה תוכל למנעה על כרחה מעשות זה. הנה לפני שנים מספר ואנכי יושב בבומבי, ותבא אלמנה צעירה לימים לבקש מהממשלה כי תרשה לה להשרף יחד את גופת בעלה. הלא יבין כבודו כי לא נתנה לה הממשלה בקשתה, ותברח האלמנה מבומבי ותמלט אל אחד הרג’ה העומד ברשות עצמו, ותבצע שם זממה.

הרכב הניע ראשו כל משך הספור, ובכלות שר הצבא דבריו אמר:

– העולה אשר תעלה על המוקד מחר לא לרצונה תעלה.

– ומאין ידעת?

ויען הרכב: הדבר הזה ידוע ומפרסם בבונדלקונד.

ויאמר על זה פרנסיס כרומרתי: והאמללה הזאת לא הראתה כל התנגדות למוליכיה?

– יען אשר שכרוה בעשן קנבוס ואפיום.

– ואנה יוליכוה?

– לפגודה פילג’י, שני מילים מזה. שם תלון הלילה, עד בוא שעת השרפה.

– ושעת השרפה תהיה?…

– מחר אך יאיר הבקר.

וככלות הרכב את תשובתו זאת, ויוציא את הפיל מעבי היער, ויקפוץ על צוארו. ויהי בחפצו להחיש את הפיל למהלכו בצפירה מיוחדת לזה, ויעצור אותו מר פוג, ויפן אל סיר פרנסיס ויאמר לו:

– אם נציל את האשה הזאת?

ויקרא שר הצבא: הצל את האשה הזאת, אדוני פוג!

– עוד לי שתים עשרה שעה, ואוכל להקדישן לזה.

– אמנם אדוני, כבודו בעל לב רגש!

– לפעמים בעת שיש לי פנאי.

ח.

הדבר הזה אשר אמר פוג לעשות היה מלא מכשולים, כמעט מהנמנעות, והיה צרך עז לב הרבה לנסות לעשותו. סכנה היתה נשקפת מה לחיי פוג ולפחות לחרותו, וכל דבר נסיעתו יהרס אולי ברגע אחד. ובכל זאת לא פקפק פוג. אמנם בסיר פרנסיס מצא פוג עוזר אמיץ הלב.

ופספרטו היה נכון, והיתה יכלת לסמוך עליו. חפץ אדוניו להציל את האשה ממות הלהיב אותו. הרגש הרגיש, כי תחת מעטה הקרח הזה יש לב חם, נפש טובה. ויחל לאהוב את מר פיליאס פוג.

עתה נשאר רק מנהיג הפיל. למי יהיה הוא? אולי יטה הוא לההודים? ואם עזר לא יעזור אחרי המצילים היה צריך לדעת לנכון כי לפחות לא יתנגד להם.

וישאלהו סיר פרנסיס כרומרתי בפרוש, מה יהיה משפטו בזה.

ויען המנהיג: אדוני פקיד הצבא, פרסי אנכי, והאשה הזאת פרסית. הנני לכל אשר תצוני.

ויאמר פוג: טוב הדבר.

והמנהיג הוסיף: אפס, ידע תדעו, כי לא זה בלבד, כי מחרפים אנו את נפשותינו למות, כי עוד שפטים נוראים וענויים גדולים נכונים לנו, אם נתפש בכפם. עתה, ראו.

ויען פוג: ראינו. חשב אחשבה, כי עלינו להמתין עד הלילה להחל פעולתנו.

ויאמר המנהיג: גם אנכי, כן מחשבתי.

ויספר הנער פרטים אחדים על אדות העולה. היא היתה הודית, בת אחד הסוחרים הגדולים מבומבי, מזרע הפרסים, ותהי ידועה ומפרסמת ביפיה, ותחנך בעיר הזאת לכל משפטי החנוך האנגלי, ולפי השכלתה ודרכיה יש יכלת לחשב אותה לבת ארפה. ושמה אאודה.

ובהשארה יתומה, נתנה לאיש על כרחה להרג’ה הזקן בבונדלקונד.

וימת הרג’ה שלשה חדשים אחרי נשואיה, ותהי היא אלמנה. ובידעה גורלה המר הנכון לה, ותברח על נפשה. ויתפשוה קרובי הרג’ה ויקדישוה למות הנורא הזה, ומי יודע אם תנצל ממנו.

ויחזק הספור הזה את מר פוג וחבריו עוד יתר בהחלטתם אשר החליטו בנדיבות לבם. ויחליטו כי הנער ינהיג את הפיל לעומת הפגוד בפילג’י ויתקרב להפגוד כפי היכלת.

ואחרי חצי שעה עמדו בחרשה, הרחוקה חמש מאות צעדים מהפגוד. ולא היתה יכלת לראות משם את הפגוד, אך קול המון הקנאים נשמע היטב.

ויתיעצו אז, איך יגיעו עד העולה. הנער ידע את כל תכנית הפגוד הזה, ולפי דבריו היתה האשה הצעירה כלואה פה. התהיה יכלת לחדור אל תוך הפגוד בעד אחד הפתחים, בעת אשר כלם ינומו שנתם ותרדמת השכרון תפול עליהם, או יהיה צרך לפרוץ פרצה בקיר הפגוד? הדבר הזה לא יוכלו להחליט בלתי אם בהיותם שם במקום המעשה, אך בזה לא היה ספק, כי עליהם להציל את האשה בעצם הלילה הזה, ולא למחר, בהיות הבקר והעולה תובל להמוקד. בעת ההיא, כל כח אנוש לא יוכל להצילה.

וימתינו פוג וחבריו להלילה. ויהי אך נטו צללי ערב, כשש שעות אחרי הצהרים, ויחליטו לרגל את המקום סביב הפגוד. זעקות הפקירים חדלו. שכרון ההנק, והוא משקה אפיום מעורב במשרת קנבוס, השליך עליהם אכן תרדמה חזקה, כמנהגם תמיד, והיה תהיה אולי יכלת להתגנב ביניהם עד המקדש.

וינחה הפרסי את מר פוג, סיר פרנסיס, ופספרטו, וילך לפניהם בלט דרך החרשה. ויזחלו תחת ענפי העצים כעשרה דקים, ויבאו עד שפת נחל קטן, ויבערו לפידים, ויראו והנה לפניהם צבור עצים, הוא המוקד, ערוך מעצי אלמוגים, רוים שמן נותן ריח טוב. ועל המוקד היתה גופת הרג’ה, חנוטה, נכונה להשרף מחר יחד את האשה. ומאה צעד מהמוקד היה הפגוד, ומנורותיו נראו בחשך מעל לאמירי העצים.

ויאמר המנהיג בלחש: בואו.

ויוסף עוד זהירות, ויזחל בלט בין דשא העשב הגבוה, ואחריו פוג וחבריו.

והדומיה לא נפסקה בלתי אם בקול אושת הרוח שנשב בין העפאים.

ויעמד המנהיג בקצה הקרחה. לפידים אחדים האירו את המקום הגדול, ועל פני כלו היו משלכים חמרים חמרים נרדמים משכרון, ויהי המקום כמו שדה מלחמה אחרי הרג רב. אנשים ונשים וטף, כלם מערבים יחד. ועוד נשמעה אנחת שכורים אחדים.

ובקצה המקום, בין סבך העצים, עמד מלא קומתו מקדש פילג’י. אך תוחלת המנהיג נכזבה. שומרי הרג’ה שמרו על פתח הפגוד, חרבותם שלופות ולפידים בידיהם, והיה לחשב, כי הכמרים שומרים על הקרבן גם בבית.

ויעמוד הפרסי ולא התקדם עוד. ראה ראה, כי אין כל יכלת להבקיע אל הפגוד דרך הפתחים, וישיב אחור גם את פוג וחבריו.

ופיליאס פוג וסיר פרנסיס הבינו גם הם, כי אין לנסות דבר מעבר מזה.

ויעמדו, ויתלחשו יחד, ויאמרו:

– נמתינה. רק שמנה שעות עתה. אולי עוד תפול תרדמה גם על השומרים.

ויאמר הפרסי: אפשר. אמנם, אולי.

וישכב פיליאס פוג וחבריו לרגל אחד העצים, ויחכו.

ויהיו הרגעים לשעות בעיניהם, בקצר רוחם. מעת לעת עזבם המנהיג, וילך להתבונן מסביב. שומרי הרג’ה שמרו עוד, והלפידים בידיהם, ואור כהה התנוצצה מבעד לחלונות הפגוד.

וימתינו עד חצי הלילה, ומעמד הדברים לא שנה. השומרים מחוץ שומרים תמיד, והדבר היה ברור כי אין לקוות לתרדמת השומרים. אכן מנע מנעו מהם שכרון החונק. ויראו פוג וחבריו כי עליהם לפעל באופן אחר, לחתר בקיר הפגוד ולבוא דרך שם. ונשאר רק לדעת, אם הכמרים שומרים את הקרבן בבית כאשר ישמרוהו השומרים מחוץ.

ויתיעצו עוד, ויאמר הנער כי נכון הוא ללכת. וילכו אחריו מר פוג ופרנסיס כרומרתי ופספרטו. ויסבו בדרכם לבא אל הפגוד מאחוריו.

וכחצי שעה אחרי כן הגיעו עד רגלי קיר הפגוד ואיש לא פגשו בדרך. מעבר מזה לא שמר איש את הפגוד, אמנם פתחים וחלונות לא היה פה כלל.

והלילה היה ליל חשך. הירח, שהיה אז ברבעו האחרון, אך יצא יצא על פני האֹפק, ועננים כבדים כסו פניו וגבה העצים עוד הגדילו החשכה.

אבל, דבר בואם לרגלי קיר הפגוד עוד לא הספיק להם. עוד היה עליהם לחתור בקיר, ולמלאכה הזאת לא היה בידיהם כל כלי מלאכה בלתי סכיניהם הקטנים בכיסיהם. למזלם היה הקיר בנוי לבנים ועץ, ולא קשה היה לחתור בו. רק יחלצו לבנה אחת, ובאו האחרות אחריה על נקלה.

ויחלו מלאכתם, בדומיה ושקט, כאשר יכולו, ויעבדו הפרסי ופספרטו לחלץ את הלבנים, לעשות פרצה רחבה.

הם עושים במלאכה, והנה קול זעקה נשמע פתאם מבית, ואחריו קולות רבים.

ויחדלו פספרטו והפרסי ממלאכתם. ההרגישו במעשי החותרים? השמו את לבם לזה? הזהירות היתר פשוטה הכריחתם לרחק משם, וכן עשו גם הם גם פיליאס פוג וסיר כרומרתי. ויגהרו שנית תחת העצים, וימתינו עדי תחדל המהומה, והחלו אז שנית במלאכה.

אבל, מה גדול האסון! שומרים באו וישבו אצל הפגוד מעבר מזה, לבלתי תת לכל זר לקרב אליו.

כבד, כבד מאד לתאר את רגשי ארבעת האנשים האלה, שנכזבה תקותם ומלאכתם פסקה. עתה אין עוד יכלת לבוא עד האובדת, ואיך יצילוה? סיר פרנסיס כרומרתי מרט שערותיו. פספרטו לא יכול למשול ברוחו, ויכבד הדבר על המנהיג לעצור בעדו. ומר פוג, קר הרוח, הוא המתין, ולא הראה כל התרגשות.

וישאל שר הגדוד: היש לנו עוד פה לעשות מאומה זולתי ללכת לדרכנו?

ויען המנהיג: אין לנו דבר בלתי אם ללכת לנו.

ויאמר מר פוג: המתינו, די לי כי אהיה באלהבד מחר בצהרים.

ויקרא סיר פרנסיס: אבל, למה יקוה כבודו? עוד שעות מספר, ויאיר הבקר!

– אם לא שחקה לנו השעה עתה, אולי תשחק לנו ברגע האחרון.

למה קוה באמת האנגלי קר הרוח? החפץ להחיש ישע בכח להאשה ברגע שיוציאוה להשרף, ולגזל אותה מידיהם בחזקת היד גלוי לכל?

אך שגעון הוא לעשות כזאת, והאיש הזה, ההוא ישתגע ככה? ובכל זאת, נאות סיר פרנסיס כרומרתי להמתין עד קץ החזיון הנורא הזה. והמנהיג לא נתן להם להשאר במקומם אשר נמלטו שמה, וישיבם לקצה הקרחה. ויסתרו שם בסתר על העצים, ויוכלו לנצור את הישנים. פספרטו היה תלוי על פארות עץ אחד, ויגר גרה בדעתו רעיון אחד אשר עבר בראשונה כמו ברק, ויקבע אחרי כן במוחו ולא הרפהו רגע.

ראשית דברו היה: שגעון גדול! ועתה שנה ושלש! אחרי ככלות הכל, מדוע לא? מקרה טוב, ואולי האחד, לנסות, ובפרט עם אנשים מגשמים כמוהם.

על כל פנים, פספרטו לא באר יתר את מחשבתו, וימהר ויחליק בקלות כנחש מעל הפארות התחתונות אשר כפפו ראשן ארצה.

והשעות הלכו הלך וחלף, ופני קצה השמים החלו להכסיף מעט, ויבשר כי קרוב אור היום. בכל זאת עוד היה חשך אפלה.

והרגע בא, בא. ההמון הנרדם החל כמו לקום איש מקברו. בחבורות הישנים החלו חיים. קול מכים בתוף נשמע מפה, משם. רנות וצעקות התפרצו שנית. באה השעה, האובדת תלך למות.

והנה דלתות הפגוד נפתחו. אור מאיר יתר התגנב מהבית, ויראו מר פוג וסיר פרנסיס כרומרתי והנה האשה מוצאת החוצה, ושני כמרים סוחבים אותה. אף ראה נראה להם, כי רגש הצלת נפשה הסיר פתאום את השכרון מעליה, ותנס להנצל מיד סוחביה, וינתר לב פרנסיס כרומרתי בקרבו, וביד רועדת תפש בידי פיליאס פוג, וירגיש כי סכין פתוח בידו.

וההמון הזדעזע. האשה העלמה שבה ותתעלף שנית מעשן הקנבוס ותסחב בידי הפקירים. והם לווה בקולות זעקה וקריאת תפלותיהם.

ויתערבו פיליאס פוג וחבריו בתוך ההמון. בשורות האחרונות וילכו אחרי האשה.

ועשרה דקים עברו, ויעמדו על שפת הנחל, פחות מחמשים צעד מהמוקד, אשר היה מונח עליו גופת הרג’ה. ויראו בחצי החשך את האשה, בלי כל תנועה, שוכבת אצל גוית אישה.

ומדורה הובאה, ותתלהב מהרה האש בהעצים אשר היו בלולים בשמן.

ורוח נדיבה לבשה את פיליאס פוג, ויטלק עצמו לעומת המוקד. ויתפשהו סיר כרומרתי והמנהיג, ויאמרו לעצור בעדו, ויהי אך הדף הדפם מר פוג, והנה החזיון שנה. קול זעקת בהלה נשמע, וכל ההמון הזה נפלו על פניהם, במורא ופחד.

הרג’ה הזקן לא מת איפוא, כי הנה קם פתאם, כצלם, וישא את האשה על ידיו, וירד מעל המוקד ויעבור בתוך ערפל הקטור, אשר נתן לו מראה חזיון לילה?

והפקירים, השומרים, הכמרים, נבהלו נרעדו, וישכבו, ופניהם כבושים באדמה, ולא מצאו לבבם לשא עיניהם ולהביט בפני הפלא הזה.

והאשה, בלי רוח חיים, נשואה בזרועות חזקים, עברה בין ההמון. מר פוג וסיר כרומרתי עמדו נצבים. הפרסי הוריד את ראשו לארץ. ופספרטו, בלי ספק, היה נדהם גם הוא.

והמת ששב לתחיה הזה בא עד המקום שעמדו שם מר פוג ופרנסיס כרומרתי, ויקרא בקצרה: ננוסה!

זה היה פספרטו בעצמו. גנב התגנב להמוקד בתוך עב העשן, ובחשכת האפלה לא ראהו איש, ויציל את האשה ממות. זה היה פספרטו, שעשה מעשה תרמיתו בעז לב איש שהשעה משחקת לו, ויעבור בין המון הנפחדים והנרעדים בלי פגע רע.

ורגע אחד אחרי כן נעלמו ארבעתם בהיער, והפיל נשאם ברגלים ממהרות. אך קול צעקות, קול ענות, וגם כדור קנה רובה שעבר דרך כובע פוג, הודיעם, כי נגלתה תרמיתם.

על המוקד הבוער נראה נראה גופת הרג’ה. והכמרים שסר מעט פחדם, הבינו כי חטף חטפו את האשה מידיהם.

וימהרו היערה וירדפו אחרי החוטפים, והשומרים אחריהם. אך החוטפים נסו מהרה וברגעים אחדים נמלטו ולא היתה יכלת עוד להשיגם.

ט.

ותצליח החטיפה בידיהם, ועוד שעה אחרי המעשה לא חדל פספרטו מצחק ומשמח על הצלחתו. סיר פרנסיס כרומרתי לחץ את ידי הנער הטוב לאות רצון בגלל מעשהו, ואדוניו אמר לו “טוב”, והמלה האחת הזאת בפי הג’נתלמן הזה דמתה לתהלות ותשבחות הרבה מאיש אחד. ויען פספרטו, כי כל כבוד המעשה הזה לאדוניו הוא, והוא, פספרטו, רק לצחוק התכַון, כי צחוק היה לו לחשב, כי לרגעים אחדים יהיה הוא, פספרטו, אלמן אשה נחמדה, רג’ה זקן חנוט!

והעלמה, היא לא ידעה מכל הנעשה בה, ותשכב במנוחה, עטופה בשמיכות הדרך.

והפרסי הנהיג את הפיל בחריצות, וימהר הפיל לרוץ בתוך היער, שעוד היה אפל. כשעה אחרי עזבם את הפגוד באו תוך עמק גדול, ובשבע שעות עמדו. והאשה עוד היתה בלי כח. והמנהיג השקה אותה מעט מים, מעט יין שרף, אך הבהלה הנוראה והשכרון העז הכביד עליה, ועוד לא יכלה לשוב לדעתה.

סיר פרנסיס כרומרתי ידע פעולת השכרון אשר יוליד קטור הקנבוס, ולא דאג לשלום האשה.

אך אם בדבר שוב ההודית לאיתנה לא היה כל ספק בלב שר הגדוד, הנה דאג דאג הרבה לאחריתה. ולא פקפק מהודיע למר פוג, כי אם תשאר מרת אאודה בהודו נפל תפל בידי מבקשי נפשה. הקנאים המטרפים האלה ממלאים את כל האי, ובודאי יצליחו סוף סוף לתפוש את הקרבן במדרס, בומבי, כלכתה, ואף אם ממשלת ישמרו עליה. לפי דעתי לא תוכל העלמה לבטח בחייה בלתי אם אחרי עזבה את הודו כליל.

ויען פיליאס פוג כי ישים לבו לדברים האלה ויראה מה יש לעשות.

וכעשר שעות בערב הודיע המנהיג כי באו לתחנת אלהבד. במקום הזה תחל שנית מסלת הברזל, והמרחק מזה עד כלכתה יעבר הקטור בזמן פחות מיום ולילה אחד.

ויהי עוד די זמן לפיליאס פוג לבא במועדו לכלכתה, לרדת באניה היוצאת משם רק ביום כ"ה אקטברו.

וישכיבו את העלמה בחדר התחנה, ופספרטו נשלח לקנות לה בגדים, מטפחות ורדידים, ככל אשר ימצא, ואדוניו לא נתן גבול כמה יוציא על זה.

וילך פספרטו, ויסובב בחוצות העיר אלהבד, לאמר עיר האלהים, הקדושה בערי הודו, כי יושבת היא במקום אשר יתחברו שני הנהרים, נהר גנגוס ויומנה, ומכל האי יבואו סיַרָים להשתחוות למימי שני הנהרים האלה. לפי דברי הרמאיאנה (שירת קדש לאלהים רמה) מקור הנהר גנגוס הוא בהשמים ובחסדי האל ברהמה הוא יורד ארצה.

ויהי פספרטו הולך לקנות את צרכיו, ויתבונן בעת הזאת גם להעיר, אשר לפנים היו מבצרים נהדרים שומרים עליה מפני אויב, ועתה היתה לעיר הכלא להממשלה. אין עוד מסחר, אין חרשת המעשה בעיר הזאת, שהיתה לפנים רבת מסחר וחרשת. ויבקש חנות גדולה לבגדים תפורים, כמו לו היה בלונדון בריגינט שטרית, לא רחוק מהמחסן הגדול לפרמר ושותפיו, אך לא מצא אשר בקש בלתי אם בחנות קטנה ליהודי זקן מוכר בגדים ישנים. וימצא בחנות הזאת שמלה ומעיל רחב, ואדרת שער יקרה מעור שועל המים. ולא פקפק רגע וישלם חמש ושבעים לי"ש, וישב התחנה כמנצח.

ומרת אאודה התחילה לשוב לחושיה. הפעולה אשר פעלו עליה כמרי פילג’י סר ממנה מעט מעט, ולעיניה היפות שב הנעם שהטביעה בהן טבע ארץ הודו.

המלך המשורר אוסף אוריאל, בזמרו את קסם יפי המלכה אהמינגרה, אמר כדברים האלה:

שערותיה מבהיקות, יורדת מזה ומזה ואוטרות את נעם רשמי לחייה הרכות, לבנות, מבריקות מרוך ומלֵח. גבותיה שחורות כהבנים, כפופות ועצומות ככפת קאמה אלהי אהבה. ריסיה ארוכים, ובבבות עיניה הזכות ישוט, כמו בברכת הקדש בהרי הימלאי, זהר השמים. שניה קטנים, שוים, לבנים ונוצצים מבין שפתיה הגוחכות כרסיס טל בשדי פרח רמון שעוד לא פתח כלו. אזניה קטנות, חמוקיהן מעשי אמן ידיה שני, רגליה קטנות כפופות, רכות כנצת הנבק¹¹ מבריקות כברק היפה במרגליות באי צילן, ביפה כאבני היהלום בנולנד. מתנה הדק והרך, שיד אחת תקיף את כלו, מגדיל את יפי חמוקי ירכיה, והדר שדיה, אשר הילדות בנצתה ערכה שם כל מחמדיה, ומתחת קמטי כתנת המשי דמה תדמה כמו יצרוה אף הכינוה מכסף טהור ידי היוצר הנצחי ויקאקרמה.

אבל, מבלעדי כל יפויי המליצה האלה, די לאמר כי מרת אאודה היתה אשה נחמדה לכל משמעת המלה הזאת בארפה. דבר דברה אנגלית נקיה, והמנהיג לא הגזים בדבריו אשר אמר כי הפרסית הזאת שֻנתה כליל על ידי החנוך.

הקטור התעתד לצאת בעוד רגעים מספר מאלהבד. הפרסי המתין. וישלם מר פוג להמנהיג את הסך אשר גמרו ביניהם, לא יתר פרוטה קטנה. ויפלא הדבר מעט בעיני פספרטו, כי ידע פספרטו עד כמה צריך להכיר טובה להמנהיג על אמון רוחו. כי שם הפרסי נפשו בכפו במעשה פילג’י, ואם אחרי כן יוָדע הדבר לההודים, ועבד עליו להמלט מידיהם.

ועוד נשארה השאלה בדבר קיאומי. מה יעשו בפיל הזה ששלמו בעדו מחיר גדול כל כך?

אך פיליאס פוג כבר החליט בדעתו על אדות הדבר הזה. ויאמר להמנהיג:

– הפרסי, עבד עבדת בחריצות ובאמונה, שלם שלמתי לך בעד עבודתך, אך לא בעד אמון רוחך. החפצת בפיל הזה? לך הוא.

ועיני הפרסי הבריקו ויקרא:

– הון גדול כבודו נותן לי בזה!

– קחהו, ועוד אשאר אנכי חיב לך.

ופספרטו קרא:

– בשעה טובה! קח, ידידי, קיאומי חיה טובה ואמיצת לב.

ויקרב להפיל, ויושט לו חתיחכת צוקר, ויאמר: הנה קיאומי, הנה, הנה!

וישמיע הפיל קול חרחור, לאות רצון. ויקח את פספרטו במתניו וילפפהו בחרטומו וירימהו למעלה עדי ראשו. ולא נבהל פספרטו, וילטף¹² את הפיל בידיו. ויורידנו הפיל לאט לאט ארצה, וישלח הנער את שתי ידיו לעומת קצה חרטום קיאומי הטוב והישר, כמו לאמר לו שלום.

ובעוד רגעים אחדים ישבו פיליאס פוג וסיר פרנסיס כרומרתי ופספרטו באחת העגלות המרֻוחות, ומרת אאודה ישבה במקום המובחר, והקטור נשא אותם בכל כחו לבינריש.

בין העיר הזאת ובין אלהבד שמנים מיל ויעבר הקטור את המרחק הזה בשתי שעות.

ובמשך העת הזאת שבה האשה לחושיה כליל. אֵדי ההנג המרדימים פגו ממנה.

ומה גדל תמהונה בראותה את עצמה יושבת בעגלת מסלת הברזל, לבושה ועטויה בגדי ארפה, בתוך נוסעים זרים לה כליל.

ואנשי צְוָתָה¹³ הרבו להענות בה ולהשיב נפשה בטפות משקה ואחד ספר לה שר הגדוד את אשר קרה, וישנה וישלש את דבר מסירת הנפש אשר הראה בזה מר פוג, אשר לא פקפק וישים נפשו בכפו למען הצילה, ואחרית המאורע הנפלא, אשר פעל פספרטו בעזות תחבולותיו.

ויתן מר פוג לשר הגדוד לדבר דבריו ולא הוציא מלה מפיו ופספרטו, כלו נכלם, שנה ושלש כי אין שוה לדבר בזה.

ותברך מרת אאודה את מציליה מלב עמוק, בדמעותיה יתר מאשר בדבריה. עיניה היפות הטיבו משפתותיה לתרגם את רגשות הכרת טובתה. ואחר שבה במחשבתה לחזון הסוטי, ועיניה ראו שנית את ארץ הודו המלאה עוד סכנה לחייה, ורעדה אחזתה.

ופיליאס פוג הבין כל אשר בלב מרת אאודה, ויציע לפניה, למען הניח רוחה, אך בקר רוח, להובילה להונג קונג.

ותקבל מרת אאודה את הצעת מר פוג ותכיר לו טובה. בעיר הזאת ישב אחד מקרוביה, פרסי כמוה, ואחד מגדולי הסוחרים בעיר, והעיר הזאת אנגלית כליל, אף כי היא יושבת בחוף הים לארץ סין.

בשתים עשרה וחצי עמד הקטור בתחנת בינריש. לפי ספורי הברהמנים ישב תשב העיר במקום קאזי העתיקה שהיתה תלויה בחלל האויר בין השמים והארץ. אך בשמן הזה, אשר נסים ונפלאות לא שכיחים בו, יושבת העיר בינריש, שבני קדם קראו לה אתונא שבהודו, פשוט על הארץ, ופספרטו יכול לסקור בסקירה אחת את מראה העיר ובתי הלבנים אשר לה.

העיר הזאת היתה תכלית נסיעת שר הגדוד. החיל אשר הלך אליו חנה מילים אחדים מצפון להעיר. ויפטר שר הגדוד מפיליאס פוג, ויברכהו כי יצליח בדרכו, ויאַוה לו כי יעשה את הנסיעה הזאת עוד פעם, אך לא באופן זר כל כך, ולדבר יתר מועיל. וילחץ מר פוג את אצבעות סיר כרומרתי לחיצה קלה, לאות ברכת שלום. ומרת אאודה הראתה יתר ידידות וחבה בברכת הפרידה לשר הגדוד, ותאמר כי לעולם לא תשכח, את הגמול אשר גמל לה סיר פרנסיס. ופספרטו, הוא זכה להכבד כי נתן לו שר הגדוד שתי ידיו, והכבוד הזה נגע עד לב פספרטו, ויפרדו איש מאת רעהו.

מביניריש והלאה תלך מסלת הברזל דרך עמק גנגוס. האויר היה צח, ומבעד לחלונות העגלות עברו לעיני הנוסעים הרים עוטים ירק דשא, שדות חטה, שעורה ודורה, נחלים וברכות מלאים תנינים ירקרקים, כפרים שראו מהם כי עין צופיה שומרת עליהם, יערים רעננים, פילים אחדים, זבו בחטטרות גדולות, וגם סיעות הודים, אנשים ונשים, טובלים טבילות הקדש, אף כי הקרירות כבר החלה. המאמינים האלה הם אויבים איבה גדולה לדת בודה, ובהתלהבות עצומה הם נמשכים אחרי דת ברהמה, המלמדת כי שלש רשויות לעולם: וישנו, אלהות השמש, שיוה, אלהות כל כחות הטבע, וברהמה, אדון האדונים להכמרים ומחוקקי החקים. אך איך יביטו ברהמה שיוה ווישנו עתה על ארץ הודו הקדושה, שנהפכה לבריטנית, שהתברטנה, בעבור במי גנגוס הקדושים בקול אניית קטור צוהלת וצופרת, מבהלת הצפרים המעופפות על פני המים, הצבים השורצים והזוחלים על שפת הנהר, והחסידים הסרוחים לארך החוף.

כל המראה הזה עבר לפניהם כמראה הברק, ורק לפעמים ענן קטור לבן הסתיר מפניהם את פרטי המראה. ובקושי יכלו הנוסעים לסקור מרחוק את מבצר שינר, לפנים מבצר הרג’ה מביהר, גזפור ובתי המעשה אשר בה למעשה מי ורדים, העיר פקנה רבת המסחר והחרשת, אשר שם השוק הגדול לממכר האפיום, מונגהיר, עיר כלה ארפית, עיר אנגלית כמנשסטר ובירמינגהם, המפורסמת בבתי המעשה לכלי עבודת האדמה, לכלי נשק, אשר שפופרות ארבות העשן הגבוהות כסו את תכלת שמי ברהמה הבהירים בענן עשן שחור.

ויבא הלילה, ובתוך אניית נמרים, דבים, זאבים שנסו מפני המכונה, עבר הקטור בכל מהירותו, ולא יכלו הנוסעים לראות מאומה מכל נפלאות בינגל, אף לא גולגונד וגור וחרבותיהן, גם לא מורשהיבד, ולא הונגלי ולא שנדיר נגוריד הקרן הצרפתית בהודו, אשר פספרטו היה יכול להתגאות בדגל צרפת המנפנפת על העיר הזאת!

ויהי הבקר, בשבע שעות, ויבאו כלכתה. והאניה ללכת הונג קונג לא הפליגה מכלכתה כי אם בצהרים, ותשארנה לפיליאס פוג עוד חמש שעות.

לפי חשבון נסיעתו היה על הג’נתלמן לבוא לבירת הודו ביום כ"ה אוקטברו, שלשה ועשרים יום אחרי צאתו מלונדון, ויבא שמח ביום הקצוב. לא קדם ולא אחר. המקרה אשר קרהו בדרכו את האשה, אבדו ממנו את שני הימים אשר הרויח בין לונדון ובין בומבי. אך יש לחשב כי פיליאס פוג לא הצטער על זה.

י.

ויעמד הקטור בתחנה. וירד פספרטו בראשנה, ואחריו מר פוג, יעזור מר פוג להאשה להציג רגלה על הרצפה. ויאמר פיליאס פוג ללכת משם בדרך ישר להאניה, למען שים את מרת אאודה במקום מנוחה ובהרחבה, ולא אבה לעזוב אותה רגע, כל עוד היותה בארץ הזאת המלאה סכנה לחייה.

ויהי אך חפץ חפץ פיליאס פוג לצאת מהתחנה, ויקרב אליו אחד השוטרים, ויאמר לו:

– “אדוני פיליאס פוג”?

– אנכי.

– והאיש הזה משרתו? וירמוז השוטר על פספרטו.

– כן.

– הואילו נא ללכת אחרי, שניכם.

ולא עשה פוג כל תנועה אשר היתה יכלת לראות בו תמהון. השוטר בא בכח חקי המלכות, ולכל אנגלי דין המלכות קדש קדשים. פספרטו, לפי מנהג צרפת, חפץ להתוכח את השוטר, ויגע בו השוטר במטהו, ופיליאס פוג רמז לו ללכת.

וישאל פוג: האשה הזאת, היש לה רשות ללכת אתנו?

– יש.

ויוליך השוטר את מר פוג ומרת אאודה ופספרטו לפלקיגרי, הוא מין עגלה בארבעה אופנים וארבעה מקומות, רתומה לשני סוסים. וילכו. ואיש לא דבר דבר בכל עת הנסיעה, במשך כעשרים דק.

ותעמוד העגלה אצל אחד הבתים, ויצו השוטר להאנשים לרדת ארצה ויביאם לחדר אשר חלונותיו סגורים בשבכות ברזל, ויאמר להם:

– בשמנה שעות וחצי תעמדו לפני עובדיה השופט.

ויצא ויסגור הדלת אחריו.

ויקרא פספרטו:

– הנה, נתפשנו!

ויכרע וישב על אחד הספסלים.

ומרת אאודה פנתה למר פוג, ותאמר לו בקול חרד:

– “אדוני, על כבודו לעזבני, בגללי נתפשתם, על אשר הצלתם אותי”.

ויען פיליאס פוג בדברים קצרים, כי זה אי אפשר, כי הכמרים יראו לנפשם לבקש אותה בכח הממשלה. ובכל אופן עזב לא יעזבנה, והביא יביאנה להונג קונג.

ויאמר פספרטו:

– אבל, האניה יוצאת בצהרים.

ויען הג’נתלמן בקרירות ובפשיטות:

– לפני הצהרים נהיה באניה.

והדברים האלה נאמרו בקול בטוח כל כך, עד כי לא יכול עוד פספרטו להתאפק מלאמר לנפשו:

– בחיי, הדבר ברור! לפני הצהרים נהיה על האניה.

בשמנה שעות וחצי נפתחה דלת החדר, ויבא השוטר, ויביא את האסירים בחדר הקרוב. שם היה חדר המשפט, וקהל גדול, בני ארפה וילידי הארץ, ישבו במקום המיועד להבאים לשמוע דבר המשפטים.

ומר פוג ומרת אאודה ופספרטו ישבו על ספסל לעומת מקום מושב השופטים.

ויבא גם השופט, ואחריו סופר בית הדין. והשופט איש בריא בעל בטן. ויסיר פאה נכרית שהיתה תלויה על מסמר על הקיר, וישימה על ראשו, ויאמר:

– הדין הראשון!

אך ברגע זה נשא ידו לעומת ראשו ויאמר:

– הפאה הזאת לא לי!

ויען הסופר:

– אמנם אדוני, הפאה הזאת לי היא.

ויאמר השופט:

– אואסטרפוף יקירי, איך יוכל שופט לדין דין אמת לאמתו בפאת סופר בית דין!

ויחליפו הפאות, ופספרטו בעת הזאת רתח כלו מקצר רוח, כי נדמה לו כי מחט השעון הגדול בבית המשפט סבב במהירות נוראה.

ויאמר שנית השופט:

– הדין הראשון!

ויקרא הסופר:

– פיליאס פוג?

– הנני!

– פספרטו?

– הנני!

ויאמר השופט:

– טוב. הנה שני ימים, כי ארבו לכם בכל עת בוא הקטורים מבומבי.

ולא יכול פספרטו להתאפק ויקרא:

– אבל, מה חטאנו?

– עוד מעט וידעתם.

ויאמר מר פוג:

– אדוני, אזרח אנגלי אנכי, ויש לי זכות…

וישאל מר עובדיה:

– הנהג התנהגו אתכם לא לפי הכבוד?

– לא!

– טוב, הביאו את התובעים.

והדלת נפתחה, ושלשה כמרים הובאו לבית המשפט.

וידבר פספרטו בלחש:

– הוא הדבר. אלה הם הנבלים, אשר אמרו לשרוף את גברתנו הרכה.

והכמרים עמדו על רגליהם לפני השופט, ויקרא הסופר בקול רם הקובלנה, כי חללו פיליאס פוג ומשרתו הקדש, ויבאו למקדש הברהמנים. וישאל השופט את פוג:

– השמע כבודו?

ויען פוג:

– כן אדוני.

ומכיסו הוציא שעונו ויביט, ויאמר “הנני מודה בכל!”

– מה, כבודו מודה…

– הנני מודה, וחפצי כי שלשת הכמרים האלה יודו גם הם אשר חפצו לעשות בהפגוד פילג’י.

וישקיפו הכמרים איש בפני רעהו, ונראה כמו לא הבינו מאומה מכל דברי פוג.

ופספרטו קרא בכח:

– כן, בפגוד פילג’י, אשר התעתדו לשרוף שם את עולתם.

ויוסיפו הכמרים להשתאות עוד, וגם השופט עובדיה תמה תמהון גדול, וישאל: איזו עולה? את מי לשרף? בעצם העיר בומבי?

ופספרטו שאל בתמהון:

– בומבי?

– אמנם כן. לא על הפגוד בפילג’י נדבר כי אם על הפגוד במליבר היל, בבומבי.

וסופר בית דין הוסיף:

– וראיה לחלול הקדש, הנה נעלי המחלל.

וישם זוג נעלים על שלחן הכתיבה.

וישתאה פספרטו מאד, ולא יכול להתאפק, ויקרא:

– נעלי!

הקורא הבין אכן את הערבוב שבא במחשבות האדון ומשרתו. המקרה בהפגוד בבומבי, כבר שכח שכחוהו, והוא אשר הביאם לפני השופטים בכלכתה.

כי הבין השוטר פיקס את כל התועלת אשר יוכל להוציא מהמקרה הרע הזה. ויתעכב בבומבי יום תמים, ויהי ליועץ לכמרי הפגוד, ויבטיח להם כי נתן ינתן להם כסף ענושים הרבה בגלל חלול הקדש, כי ידע ידע פיקס עד מה ממשלת אנגליה מדקדקת את העברינים מחללי קדש. וישלחו תלגרם לכלכתה להשופט, לעצור את פוג בצאתו מעגלת מסלת הברזל. אך בגלל הזמן שהוציא פוג להציל את האשה באו פיקס והכמרים כלכתה לפני בוא פוג ומשרתו שמה. ויוכל הקורא להבין מה חזק וגדל צערו בראותו כי לא קמה תקותו למצא את פיליאס פוג עצור בכלא, ויחשוב כי הגנב אשר הוא רועץ נמלט ממנו והוא נחבא באחת המקומות בצפון הודו, ויארוב פיקס לפוג בתחנות המסלה ארבע ועשרים שעה תמימות, ומצוקות לבו חזקו מאד. ומה רבה שמחתו בראותו בבקר היום הזה פוג יורד מן העגלה, בחברת אשה צעירה לימים, שבאמת לא יכול להבין מה ענינה אתו. וימהר וישלח עליו את השוטר, ופוג ומשרתו ואלמנת הרג’ה מבונדלקינד העמדו לפני עובדיה השופט.

ולולא היה פספרטו שועה כל כך במחשבתו בנעליו, כי אז היה רואה את השוטר פיקס באחת הפנות בבית המשפט, המקשיב לכל דברי המשפט ונקל להבין עד מה נגע הדבר עד לבו, כי בכלכתה כמו בבומבי עוד לא בא לו הפקודה מלונדון לעצור אותו.

ועובדיה השופט רשם לו את ההודאה שנמלטה מפי פספרטו, ויאמר:

– הנאשמים הודו?

ויען פוג: הודו.

ויאמר השופט:

– יען מחקי אנגליה לשמור ולהגן על דתות כל בני הודו ולענש קשה כל מחללי כל דת שתהיה, ויען פספרטו הודה חטאו, כי חלל את רצפת הפגוד במלבר היל, בבומבי, ביום כ' אקטברו, יענש פספרטו לחמשה עשר יום במשמר, ושלש מאות לירה יתן להפגוד.

ולא התרגש פספרטו כי אם מפני הסכום הגדול, ויקרא:

– שלש מאות לירה?

ויקרא השומר:

– הס!

והשופט הוסיף:

– ויען לא יש ראיה, כי המשרת עשה הפשע לא בידיעת אדוניו, וכי בכלל, האדון חיב באחריות המעשים שעושה שכירו, ינתן פיליאס פוג שמנה ימים במשמר ומאה וחמשים לירה ישלם להפגוד. הסופר, קרא דין אחר.

וירגיש פיקס בזוית אשר עמד שם נחת רוח שאין לתאר בדברים. שמנה ימים ישאר פיליאס פוג בכלכתה, וזה יתר מהצרך לו עדי בוא הפקודה לעצור אותו בגלל הגנבה.

ופספרטו נפעם ונרעש. פסק דין הזה החריב את אדוניו. הפסד יפסיד פיליאס פוג עשרים אלף לי"ש כסף ההמרה, וכל זה מפני שהוא, כבטלן גמור, נכנס להפגוד הארור הזה.

ופיליאס פוג משל ברוחו, כמו לא נגע הדבר כלל אליו, ולא הניע אפילו בריסי עיניו. אפס ברגע קרוא הסופר דין אחר קם פיליאס פוג ויאמר:

– נתן אתן ערבון.

ויען השופט:

– הרשות בידיך.

וירגיש פיקס צמרמורת בכל עצמותיו. אך בשמעו את השופט קובע את הערבון, מפני היות פיליאס פוג ומשרתו לא מהארץ הזאת, לסכום עצום, אלף לירה בעד כל אחד, שבה לו מנוחתו ובטחונו. אם לא יחפץ לשבת במשמר כאשר נגזר עליו, עליו להוציא אלפים לירה!

והג’נתלמן אמר:

– אתן.

ומשק הידוע אשר נשא פספרטו הוציא כריכת שטרי הבנק וישם על מכתבת סופר בית הדין.

ויאמר השופט:

– הסכום הזה ישיבו לו בצאתו מבית האסורים. לעת עתה חפשים אתם בערבון הזה.

ויאמר פיליאס פוג למשרתו: בואה.

ויקרא פספרטו בקול קצף:

– לפחות השיב ישיב לי הנעלים!

וישיבו לו הנעלים.

ויאמר בקול דממה:

– הנה נעלים יקרים! כל אחד יתר מאלף לי"ש! מלבד מה שהם לוחצים את רגלי!

וישלח מר פוג את ידו להאשה כי תתרפק עליה, ויצא, וילך אחריו פספרטו ומראה פניו העיר רגש רחמנות עליו. ופיקס עוד קוה כי הגנב לא יסכים לעולם להשאיר סכום גדול כל כך, וישאר שמנה ימים בבית האסורים, וילך בעקבות פיליאס פוג.

ויקח מר פוג עגלה, ויעלו בה שלשתם, מרת אאודה והוא ופספרטו, וירץ פיקס אחרי העגלה, והעגלה הלכה ותעמוד אצל אחד מרציפי העיר על שפת הים.

כחצי מיל מהיבשה עמדה הספינה רנגון וכבר היה נס ההפלגה נשא עליו. והשעון פעם אחת עשרה שעה, ועוד היתה איפוא שעה אחת למר פוג עדי תפליג הספינה. ויראהו פיקס יורד מהעגלה ויורד בצנה את מרת אאודה ומשרתו, וירקע ברגלו על הארץ ויקרא:

– הבליעל! הנהו הולך לו! אלפים לירה יעזב! פזרן כגנב! אח! ערץ אערצנו עד קצה הארץ, אם יהיה צרך. אפס, לפי מנהגו כל כסף הגנבה ילך לו!

ובצדק דבר השוטר את הדברים האלה, כי אמנם מיום צאת פוג מלונדון ועד היום כבר הוציא להוצאות הדרך ולמקנה הפיל ולכסף הענושים יתר מחמשת אלפים לירה, והחלק הנתן להשוטר המוצא את הגנב הלך והתמעט.

יא.

במשך ימי הנסיעה הראשנים על הספינה הכירה מרת אאודה את פיליאס פוג יתר. בכל פעם שהקרה המקרה לפניה, הראתה לו עד המה היא מכרת לו טובה, והג’נתלמן, בעל מרה לבנה, שמע את דבריה בקר רוח, לפחות למראית עין, וכל רגש חם לא נראה בקולו או בתנועותיו. שמר שמר לבלתי תחסר האשה העלמה דבר, ובשעות קצובות היה בא אליה, לא לשיח אתה, אך להקשיב דבריה. וימלא כל חובות דרך ארץ שגבר חיב לאשה בדקדוק גדול, אך בתנועות קבועות, כמו לו היה מכונה. ולא ידעה מרת אאודה מה תחשוב על האיש הזה, אך פספרטו באר לפניה מעט את זרותו, ואת ההמרה אשר גרמה מסעו סביב הארץ. ותגחך מרת אאודה בשמעה את הדבר, אך בכל זאת, הלא הוא הצילה ממות, ותביט עליו רק כעל מצילה.

ותאשר מרת אאודה את הדברים אשר ספר על אודותיה מנהיג הפיל הפרסי, ותחוה דאגתה פן לא תמצא מפלט לה בבית קרובה, ויאמר מר פוג כי לא תדאג מאומה, כי הכל יעשה בדיוק.

ההבינה האשה העלמה את כח המלה הזאת בפי פוג? לא ידוע. על כל פנים עיניה הגדולות הצחות “כברכות הקדש בהימאלאיה” השקיפו אל עיני מר פוג רגעים אחדים, אך בפוג, בלי התרגשות, כמשפטו תמיד, לא נראה כל נטיה לנפול אל הברכות האלה.

והנסיעה בימים הראשונים היתה בלי כל מקרה לא טוב. העת היתה טובה, וכל חלק לשון הים הזה אשר המלחים יקראו לו “זרועות פינגל” היה נוח להליכת הספינה. זמן מצער חלף, והרנגון עבר לפני רכסי אנדמן הגדול, אשר ראשו היפה למראה, ושמו סדלופיק, הגבוה אלפים וארבע מאות רגל, נראה מרחוק לעוברי הים.

ותלך הספינה קרוב להחוף. ולא נראו להנוסעים הפפואה הפראים יושבי האי. היצורים האלה הם השפלים ממדרגה האנושית, אך ללא אמת נתנום לאוכלי אדם.

ומראה האי אשר נגלה יתר ויתר היה נהדר. יערים גדולים מעצי אזור החם למיניהם, גדולים כענקים ונהדרים למראה, כסו את כל הארץ, מקדם, ואחריהם נראתה דמות ההרים בהדר יפים. ועל החוף שרצו לאלפים הצפרים אשר יקראו להן סלנגן, אשר קנן יטעם כל כך לחך יושבי מלכות השמים (ארץ סינים). אך כל המראה המתחלף הזה, שראו עיני המביטים ברכסי הרי אנדמן, חלף מהרה והרנגון הלך הלך וקרב במהירות לבוגז¹⁴ סלכה, ודרך בו יבא לים ארץ סין.

ומה עשה במשך כל העת הזאת השוטר פיקס, אשר נמשךבמקרה רע בנסיעה סביב הארץ? בהפליגו מכלכתה, אחרי צוותו כי הפקודה, אם תבוא מלונדון, תשלח לו להונג קונג, ירד גם הוא בצנה ויעלה בספינת רנגון, ופספרטו לא ראהו. ויקו כי יוכל להסתתר עד בוא הספינה הונג קונג. ובאמת, קשה יהיה לבאר סבת המצאו בספינה, בלי העיר חשד בלב פספרטו אשר חשב כי הוא בבומבי. אבל טבע הענינים חובתו להודע להנער הטוב. כיצד? עוד מעט יראה הקורא.

כל תקות השוטר, כל מאוייו ותשוקתו נקשרו עתה בנקודה אחת בעולם, בעיר הונג קונג. בסנגפור לא יוכל לעשות מאומה, כי הספינה עומדת שם זמן קצר מאד, ורק בהונג קונג עליו לעצור את הגנב, ואם אין ונמלט מידו לעולם.

ואמנם הונג קונג עיר אנגלית, אך האחרונה במסע הזה. מהעיר הזאת ומעלה ימצא הגנב מפלט בטוח בארץ סין, יפן אמריקה. בהונג קונג, אם תשיגהו שם הפקודה מלונדון, ויתפש את פוג, ונתן אותו על יד השוטרים שם, וכל קושי אין בדבר. אך אחרי העיר הזאת, פקודה פשוטה מהשוטרים מלונדון לא תספיק, ויהיה צרך בכתב ממשלת אנגליה לממשלת המקום אשר ימצא שם הגנב כי תסגירהו הממשלה ההיא על יד השוטר ומזה יצאו כל מיני עכובים, מכשולים ומניעות, והפוחז ישתמש בזה להמלט כליל. ואם לא יצליח בהונג קונג, יהיה כמעט אי אפשר לתפשהו עוד. וכה דבר השוטר אל לבו כל השעות הרבות אשר עשה בתא הספינה לבדו: אם כן, או אמצא את הפקודה ואתפשהו, או מצא לא אמצאה ועלי בכל אופן לעצור צאתו מהעיר הזאת, כאשר אוכל. לא הצלחתי בבומבי, לא הצלחתי בכלכתה! ואם לא יעלה בידי גם בהונג קונג, אבדתי, אבד שמי, שם שוטר חרוץ! יהי מה, ועלי להצליח הפעם! אך מה התחבולה אשר אוכל בה, אם יהיה צרך, לעכב את פוג הארור הזה?

ויהי פיקס נכון, אם לא ימצא תחבולה אחרת, להודות הכל לפספרטו, להודיעו מי הוא אדוניו אשר הוא עובד, מה טיבו ומעשהו עובד, ואשר הוא בודאי לא יודע מאומה מכל מעשיו. והיה, בהודע לפספרטו דבר הגנבה, וביראתו פן יתנוהו גם אותו לשתף בדבר, ונתן ידו לפיקס. על כל פנים התחבולה הזאת מספקת מאד, ורק באין כל עצה אחרת יש להשתמש בה. כי דבור אחד של פספרטו לאדוניו יוכל לקלקל כל הענין.

ויהי השוטר במבוכה גדולה, והנה פתאם האיר לפניו כמו אור ברק במחשכי נפשו. מציאות האשה העלמה בספינה פתחה לו פתח תקוה חדשה.

מי האשה הזאת? מה הם המקרים אשר אנה אותה לידו? ברור הדבר, כי פגש פגש אותה בין בומבי וכלכתה, אך באיזה מקום? הבמקרה פשוט נקרה נקרו פוג והאשה יחד? ואולי כל המסע הזה, תכליתו להשיג רק את האשה הנחמדה הזאת? כי אמנם, נחמדה היא! ראה ראה אותה פיקס היטב בבית המשפט בכלכתה.

והקוראה יבין עד מה גדלה תשוקת השוטר לדעת פשר דבר האשה הזאת, וישאל לנפשו אותי חטף חטפה פוג, ונגד חקי המלכות! ודאי, כן הוא! ויחקק הרעיון במוח השוטר וירא ויבין כל התועלת שיוכל להוציא מזה. אם היא נשואה אם אין, על כל פנים חטף חטפה הג’נתלמן המזויף, ויש יכלת להקים לו מעצורים בהונג קונג שלא יוכל להגותם ממסלתו בכסף, אך, אין לו לחכות לבוא האניה להונג קונג. לפוג היה מנהג נתעב, לדלג מאניה לאניה, וטרם יחל השוטר הענין יהיה אולי פוג רחוק רחוק.

אם כן איפוא, עקר הדבר, הוא להודיע לפקידי הממשלה את דבר בוא פוג טרם תבא האניה להונג קונג, וזה נקל מאד. האניה תעמד תרגע בסינגפור, והעיר הזאת מחברת להונג קונג בחוטי התלגרף.

אפס, טרם יעשה ככה, ולמען ידע לנכון מה עליו לעשות, החליט להודע דבר מפספרטו. ידע ידע פיקס, כי לא כבד הדבר לפתח פה להנער התמים, ויחליט לחדל מהסתתר, ועליו היה לא לאבד זמן חנם. היום הזה היה ל"א אוקטברו ולמחרתו יעמוד הרנגון בסנגפור.

ויצא איפוא השוטר ביום ההוא מתאו, ויעלה על צהר האניה, ויאמר לקרב בראשונה לפספרטו ולהתראות כמשתאה כי מצאו באניה, ופספרטו התהלך בקצה האניה וירץ אליו פיקס ויקרא:

– אדוני על הרנגון!

ויען פספרטו בתמהון:

– אדוני פיקס על האניה?

פספרטו השתומם באמת בהכירו את איש חברתו במונגוליה, ויקרא:

– אדוני פיקס אל האניה! כיצד? עזב עזבתנו בבומבי, ומצא אמצאהו בדרך להונג קונג? אם כן, גם כבודו, כנראה, נוסע סביב הארץ?

ויען פיקס:

– לא, לא, אחשב להשאר בהונג קונג. לפחות לימים אחדים.

ופספרטו נראה רגע כמו תמה, ויקרא:

– ואיך איפוא לא ראינוהו פה מיום צאתנו בכלכתה?

– הייתי קצת חולה… מעט מחלת הים… שכבתי בתאי… לשון ים בינגל לא טוב לי כים הודו. ואדונו, מר פיליאס פוג?

– שלם בכל, ומדויק בכל כחשבון נסיעתו! יום אחד לא אחר! אח, אדוני פיקד, כבודו לא יודע את הדבר, כי גם אשה צעירה לימים אתנו.

– אשה עלמה? והשוטר הראה פנים כמו לא יבין כונת פספרטו.

אבל פספרטו הודיעהו מהרה את הענין, ויספר לו כל פרטי המאורע בפגוד בומבי, מקנה הפיל במחיר אלפים לי"ש, דבר הסוטי והצלת מרת אאודה, והמשפט בכלכתה, והחרות בערבון. ופיקס התראה כמו לא יודע מאומה מכל זה, ופספרטו נמשך אחרי התשוקה לספר מקריו לשומע אשר הקשיב בחפץ לכל דבריו.

וישאל פיקס:

– אבל, סוף סוף, הכונת אדוניו לקחת אתו את האשה לארפה?

– לא, אדוני פיקס, כלל, כלל! נתן יתנה בפשיטות לקרובה, סוחר עשיר בהונג קונג.

ולא הראה השוטר עצבונו על אשר נסתר שנית בנינו, ויאמר בלבו: אין לעשות מאומה! ולהדובר בו אמר:

– כוס ג’ין, אדוני פספרטו?

– ברצון, אדוני פיקס, לפחות נשתה כוס לכבוד פגישתנו על צהר הרנגון!

יב.

ומהיום ההוא ומעלה נפגשו השוטר ופספרטו תדיר, אך השוטר שמר פיו ולשונו מאד, ולא נסה גם לפתח פה לפספרטו. רק פעם או פעמים ראה מרחוק את מר פוג, שהיה יושב בחדר הגדול, או להמציא צְוָתָה למרת אאודה, או היה משחק בקלפים, כמנהגו תמיד.

ואמנם פספרטו, הוא החל לחשב הרבה על המקרה הזר אשר הביא עוד פעם את פיקס ללכת אתם יחד. אמנם, הג’נתלמן הזה חביב ונחמד, אך מה טיב המקרים האלה: פגש יפגשוהו בסואיץ ואחר יעלה על המונגוליה וירד בומבי, ואמר כי שם ישאר, ומצא ימצאוהו אחרי כן שנית על הרנגון, ואמר כי הולך הוא להונג קונג! כלל הדבר, שומר הוא עקבות מר פוג, וכדי הדבר לחשב בו. מקרה זר ונפלא. למי התכון זה פיקס האיש? ופספרטו היה נכון להמרות את נעליו (שמר שמר אותם מכל משמר) כי יצא פיקס מהונג קונג בעצם העת שיצאו הם משם, ואכן על אניה אחת אתם.

אבל, לו חשב פספרטו ימים על שנים לא מצא המלאכות אשר נתנה לפיקס. לעולם לא יעלה על דעתו כי ערץ יערצו את פיליאס פוג כאחד הגנבים. אך, כן טבע האדם לחפש ולמצא טעם לכל דבר, וגם פספרטו יגע ומצא, וכאור ברק רפרף רעיון במוחו, וזה הוא: אין זאת, כי אם שלח שלחוהו חברי פיליאס פוג מהריפורם קלוב ללכת בעקבות הנוסע, למען דעת כי הנסיעה תעשה כמשפט, לפי שהותנה בין שני הצדדים, סביב הארץ. וכה שנה ושלש הנער לנפשו:

“דבר ברור! דבר ברור!” ויתגאה מאד בחריפות שכלו. גשוש¹⁵ הוא ששלחו הג’נתלמנים האלה לשמור צעדינו! הנה דבר לא יאה! מר פוג כל כך נכבד, כל כך ישר! ואחריו שלחו גשוש לשמור אותו! אח, אדוני בעלי הריפורם קלוב, הדבר הזה יעלה לכם ביקר!

ויגדל ששון פספרטו על מציאתו הגדולה, ובכל זאת גמר לבלתי הגיד מאומה מזה לאדוניו, פן ירגיש מר פוג את עצמו נכלם, ובצדק, בחסרון האמונה בו שהראו מתנגדיו. אך זה החליט, כי בכל עת שיבוא לידו יהתל בפיקס ונקש אותו בשנונו, רק בדברים מכסים אשר לא יבין פיקס כי מצא את החידה.

ביום הרביעי, ל' אוקטוברו, בא הרנגון לבוגז מַלַכה, המפריד את האי מלכה מארץ סומטרה. ואיים קטנים מלאים הרים זקופים יפי תאר, הסתירו את האי הגדול מעיני הנוסעים.

ולמחרתו, בארבע שעות בבקר, הטיל עגנו בנמל סנגפור, לקחת פחמים כדי צרכו, והוא הקדים לבוא שש שעות לפני הזמן הקצוב.

וירשום פיליאס פוג את הקדימה הזאת ברשימת מסעו, בעמוד הרוח, וירד מהאניה ויעלה היבשה, וילוה את מרת אאודה אשר הראתה חפץ לטיל מעט בעיר.

ופיקס, אשר בכל מעשי פוג ראה קיום לחשדו שהוא חושד אותו, התבונן לכל מעשיו וישמר לבלתי יראהו פוג. ופספרטו צחק מעט בקרבו לתחבולות פיקס, וילך לקנות בעיר צרכי אדוניו.

והאי סנגפור לא גדול ולא נהדר למראה. הריו לא יפי גזרה, ובכל זאת האי נחמד ונאה. דמיונו לפרדס גדול אשר דרכים ומסלות תעברנה בו מקצה לקצה, וירכב פיליאס פוג ומרת אאודה במרכבה רתומה לסוסים יפים, מובאים מהולנד החדשה, ויעברו ביער תמרים בכפותיהם המבריקות, ועצי פלפל וצמחים ופרחים אחרים התחלפו ויגדילו הוד מראה הארץ הזאת. האגוז הטוב הרוה את האויר ריח נעים, הקופים חבורות חבורות, התהלכו כמו ביער, והחיות האלה בוא יבואו מאי מלכה.

ויטילו כשעתים ויבואו העירה, והוא אסף בתים רבים, גדולים ולא נעימים למראה, מקופים פרדסים וגנים נטועים כל עץ נחמד ומבחר כל פרי.

ובעשר שעות שבו להאניה, והם גם לא ראו ולא ידעו כי השוטר הלך אחריהם ושומר צעדיהם, וגם הוא היה מכרח להוציא הוצאות על עגלה לרדף אחריהם.

ופספרטו חכה להם על צהר הרנגון ואתו פרי המנגוסט אשר קנה: גדלו כתפוח בינוני, שחרחר מחוץ, ואֹדם מבהיק מפנים, והגרעין הלבן ימס בפה, ויטעם לחיך בעל טעם דק ומבין בעניני המטעמים. ויקדם פספרטו את הפרי בשמחה למרת אאודה ותאמר לו חן חן בחן הרבה.

ובעשתי עשרה שעה כלה הרנגון את מלאכתו לקחת פחמים כדי צרכו, ויתירו חבליו, ושעות מספר אחרי כן החלו הרי מלכה להסתר מעיני הנוסעים, ההרים ויעריהם אשר ישכנו בם הנהדרים בנמרים בעולם.

כאלף ושלש מאות מיל מסינגפור עד הונג קונג, והיא ארץ קטנה מפרדת מחוף ארץ הסינים, והאנגלים ימשלו בה. ויצטרך פיליאס פוג כי תעבור האניה את המרחק הזה בששה ימים לכל היתר, למען קחת בהונג קונג את האניה אשר תפליג משם ביום הששי לחדש נובימברו ללכת יוקהמה, אחד מהמבואות הגדולים והטובים ביפן.

והרנגון היה טעון מאד. נוסעים רבים עלו עליו מסינגפור, אנדוסים, צילנדים, סינים, מאלאים, פורטוגיזים, ורבם היו במחלקה השנית.

והעת, שהיתה יפה דיה עד עתה, שנתה ברבע הירח האחרון. הים גדל, הרוח נשב לפעמים בחזקה, אך לטובת פיליאס פוג נשב הרוח מקרן מזרחית דרומית, ויעזר למהר מהלך האניה. ולפעמים בעת היכלת הרים רב החובל את המפרשים, ותגדל מהירות מהלכו בכח שתי הפעולות של האש והרוח, וילכו ככה לארך חוף אנם וקושין שון.

ובגלל העת הרעה היה צרך בזהירות רבה. ופעמים אחדות היה על רב המלחים להמעיט את הקטור וללכת מעט מעט. והדבר הזה גרם אבוד זמן, אך מר פוג כנראה לא התרגש מזה כלל, ורק פספרטו זעף והתקצף מאד, ויאשים את רב המלחים, את העושה במכונה, את חברת האניות כלה, ויקלל את כל העוסקים בהובלת נוסעים על אניות הקטור. ואולי גרמה גם המחשבה על אדות דוד הגז הבוער עוד במשכן פוג להגדיל את קצף פספרטו.

ויהי היום, וישאלהו השוטר לאמר:

– ראה אראה כי אצים אתם מאד לבוא הונג קונג.

ויען פספרטו: מאד, מאד.

– חשב יחשוב כבודו כי מר פוג יאיץ למען קחת את האניה ליוקהמה?

– יאיץ מאד.

– ואם כן, יאמין כבודו עתה בהנסיעה הנפלאה סביב הארץ?

– אמונה שלמה! וכבודו?

– אני? לא אאמינה!

ויקרץ פספרטו בעיניו ויאמר: ידעתיך, לץ!

המלה יצאה מפי פספרטו, והשוטר החל לחשב מחשבות. השם אשר נתן לו פספרטו העיר בקרבו דאגה, אף כי לא ידע מה ולמה. המצא הצרפתי את חידתו? השוטר לא ידע מה יחשב. אך איך יכול פספרטו להבין כי הוא שוטר, והסוד הזה לא נגלה לאיש? ובכל זאת ברור הדבר, כי פספרטו בדברו ככה כון לדבר מה.

ופעמים רבות קרה, כי הנער הטוב בטא בשפתיו דברים עוד יתר. כי לא יכול להתאפק, ויהי חסר אנים לשלט בלשונו.

וישאל את חברו בקול מהתלות, ויאמר:

– נראה אדוני פיקס, בבואנו הונג קונג, הישיגנו הצער לעזוב את כבודו בעיר הזאת?

ופיקס ענה במבוכה: אבל, ידע לא ידעתי… אולי…

– אח! אם הלך ילך כבודו אתנו בצותה אחת, אשרי! מכרי, פקיד חברת האניות לא יעמוד בתוך דרכו. הלך לא הלך כבודו כי אם עד בומבי, והנהו כמעט בארץ סין! אמריקה לא רחוקה, ומשם לארפה רק פסיעה אחת!

ויתבונן פיקס להדובר בו, והנהו מראה סבר פנים יפות מאד, ויחליט להשתתף אתו בהתוליו ובצחוק. ופספרטו, שהיה מלא התולים הפעם, שאלהו אם “האומנות הזאת מביאה לו רוח הרבה”?

ולא הזיז פיקס בריסי עיניו, ויאמר:

– הן ולא. יש עסקים טובים ויש רעים. אך הלא בין יבין כבודו כי לא על הוצאותי אני נוסע.

ויצחק פספרטו ויקרא: אח, בזה אין לי כל ספק!

ותכל השיחה, ויבוא פיקס להתא אשר לו, ויחל לחשב מחשבות. ברור הדבר כי הבינו מה הוא. אם כה ואם כה, על כל פנים הצרפתי יודע כי הוא שוטור. אך ההגד הגיד לאדוניו? היש לו יד בגנבה או אין? הנודע הדבר, ואם כן אין עוד תקוה להצליח? ותעברנה להשוטר בזה שעות אחדות רעות מאד. רגע חשב כי הכל אבד, ורגע שבה לו התקוה כי פוג איננו יודע סודו, ובכלל לא ידע השוטר מה יחליט.

אך מעט מעט שקטה רוחו, ויחליט לדבר את פספרטו בלי לב ולב, בגלוי. אם לא יכול לעצור את פוג בהונג קונג, ואם באמת יאמר פוג לעזוב לחלוטים את הארץ האנגלית הזאת, וספר הוא, פיקס, לפספרטו הכל. אם המשרת שתף לאדוניו בענין הזה, והוא האדון יודע הכל, אם כן נגמר הדבר. ואם אין לו לפספרטו כל חלק בגנבה, הנה טובתו תדרש ממנו לעזוב את אדוניו.

כן היה מעמד שני האנשים האלה, וממעל להם היה פוג בהדר שקט רוחו שלא התרגש ולא התפעל ממאומה. השלים השלים בדיוק את תקופתו סביב הארץ ולא שם לבו להכוכבים הקטנים הנמשכים אחריו.

ובשכונתו הלא היה (אם נדבר בלשון התוכנים), כוכב מבלבל, אשר היה יכול לפעל על לב הג’נתלמן הזה ולגרום זעזוע מה. אבל, חלילה! קסמי יפי מרת אאודה לא פעלו כלל, ומה רבה תמהון פספרטו על זה, והזעזועים בלב הג’נתלמן, אם היה מעט, היה יתר קשה להרגיש ולחשב אותם מהזעזועים של מזל אורנוס אשר לפיהם חשבו ומצאו את מזל נפתון.

אמנם, יום יום השתאה פספרטו לאין ערוך, בקראו בעיני האשה היפה כל כך הכרת טובה למצילה, והוא, לא חלה ולא הרגיש! אמנם, למר פוג היה לב כדי לעשות מעשה נעלה ונשגב ברוחו, אך לאהבה, חלילה! ובדבר הנסיעה לא היה נראה על פני פוג כל רגש, כל דאגה ופספרטו, הוא היה כל היום בצער ובדאגה. פעם אחת עמד פספרטו נשען על מסעדות מקום המכונות ויביט להמכונה האדירה שהיתה לפעמים כמו בקצף גדול, בעת שהתנודדה האניה תנודה חזקה והקטור התפרץ בכח, אז יגדל גם קצף הנער וקרא:

– אין מעצור כלל להקטור. האניה לא הולכת! הנה הם האנגלים! אח, לו היתה אניה אמריקנית, כי אז אולי רקדנו מחזק התנודה, אך היינו ממהרים ללכת!

יג.

ובימים האחרנים להנסיעה להונג קונג, היתה העת רעה מאד. הרוח חזק וינשב מקרן צפונית מזרחית, ויתנגד למהלך הספינה. ויתנודד הרנגון בחזקה ולהנוסעים היתה הצדקה להתמרמר על המשברים הגדולים אשר הקים הרוח.

ביום ג' ויום ד' נובימברו היתה סופה, ותך בים גלים בכח. ויהי על רב המלחים להקטין את מהירות מהלך האניה, למען עמוד בפני המשברים. כל המפרשים נקפלו ונקשרו, והרוח התמרמר יתר ויתר. ותלך האניה לאט לאט, והיה נראה כי אם חדל לא יחדל הרוח מהרה, ובאה האניה להונג קונג כעשרים שעה ויתר אחרי הזמן הקבוע לביאתה.

ופיליאס פוג הביט להים הזועף, כמו כונתו להלחם אתו ולהתנגד לנסיעתו, ולא זע ולא התרגש, כמנהגו. פניו לא נפלו אף לרגע אחד אף כי העכוב הזה לעשרים שעה יקלקל את כל מסעו, כי יאחר את מועד צאת האניה ליוקהמה. אך האיש הזה, בלי עצבים, לא קצרה רוחו ולא התעצב, ומפניו היה נראה כמו הסופה הזאת היתה בחשבונו, כי ראה ראה מבראשנה כי בוא תבוא, ומרת אאודה אשר נדברה את בן לויתה על אדות העת הרעה, ראתה רוחו נכון כמקדם.

ופיקס, הוא הביט על זה בעינים אחרות. בעיניו לא רע הדבר, והסופה הזאת היתה לו כרוח נדבה. ולו היה על הרנגון לבקש מפלו לו מפני הסופה באחד המקומות, כי אז גדלה שמחתו לאין קץ. כל העכובים האלה היה לרצונו, יען בגללם יאנס מר פוג להתעכב ימים אחדים בהונג קונג. השמים האלה, הסופה והסערה הזאת, היו לו לנחת רוח מאין כמוהו. הן אמנם, חלה חלה מעט, אך לא אכפת! קבסתו¹⁶ היתה לו לתענוג, ובעת שגופו נפתל והתעקם ממחלת הים, היתה רוחו שלוה ושמחה מאד.

אמנם פספרטו, נקל להבין מה גדול קצפו כל העת הזאת. עד כה הכל היה טוב! היבשה והימים כמו חפצו לעשות רצון אדוניו. האניות והקטורים במסלת הברזל כמו סרו למשמעתו. הרוח והקטור התאחדו להקל את נסיעת אדוניו. הקמה שעת הפגעים הרעים? לפספרטו לא היו עוד חיים, כמו לו מכיסו יצאו עשרים אלף הלירה, אשר המיר אדוניו. הסופה הזאת הרגיזתו לאין ערוך, וזועת הרוח הזאת העלתה חמתו עד להשחית ותשוקה תקפתו להכות בשוט את הים הממרה הזה! מסכן! פיקס העלים ממנו בכל כחו נחת הרוח שהיתה לו מהסערה הזאת, וטוב עשה, כי לו ידע פספרטו קורת הרוח שיש לפיקס בסתר, כי אז הודיע אותו דבר!

וכל זמן זועת הסערה עמד פספרטו על צהר הרנגון, כי לא יכול להשאר למטה. ויטפס לעלות על הטרנים, ויעסוק תמיד, ויעזור את המלחים בחריצות הקוף, ויתמיה אותם כלם. מאה פעמים שאל וחקר מרב החובלים, שר המלחים, המלחים כלם. וכלם לא יכלו לעצור מגחוך קטן בראותם את הנער חרד כל כך ולבו אבד. פספרטו חפץ דוקא לדעת כמה זמן תארך הסופה, והם שלחו אותו לתכן האויר, והנה כסף החי עומד במקומו ולא יאבה לעלות. והחזיק פספרטו בתכן האויר והניע אותו מעט, אולי יעלה, אך לשוא! לא התנועות ולא החרפות שחרף פספרטו את התכן האויר לא הועילו במאומה!

אך לכל קץ, והסופה סוף סוף שקטה. מעמד הים התחלף ביום ד' נובימברו, הרוח דלג נגבה, ועזר למהלך האניה.

אז יטהרו גם פני פספרטו, כטהר האויר. המפרשים נפרשו, והרנגון החל למהר במהלכו.

אך הזמן האבד לא היתה עוד יכלת להשיב, והיבשה לא נראתה כי אם ביום הששי בחדש, בחמש שעות בבקר. בלוח הנסיעה היה כתוב כי האניה תבוא בה' בחדש ובוא באו רק בו', ותאחר איפוא ארבע ועשרים שעה, והאניה ליוקהמה בודאי יצאה.

בשש שעות עלה הפילוט על צהר הרנגון ויעמד אצל רב החובלים להוליך את האניה במעברות עד הונג קונג.

ותתקיף תשוקה עזה מאד את פספרטו לשאול את האיש הזה אם הפליגה האניה ליוקהמה מהונג קונג, אך לא מצא את לבו, ויבחר לקוות עוד עד הרגע האחרון, ויגלה את דאגתו לפיקס, והוא, השועל הערום, נחם אותו באמרו: “מה רעש, לקח יקח האדון פוג את האניה השנית”, הדברים האלה היו מעלים חמת פספרטו עד להשחית.

אך אם פספרטו לא מצא את לבו לשאל את הפילוט, הנה מר פוג, במנוחתו הרגילה שאל את הפילוט הנזכר אם הוא יודע מתי תפליג אניה ליוקהמה. ויען הפילוט:

– מחר, בעלות השמש בבקר.

– כן?

ועל פני מר פוג לא נראה כל תמהון והתפעלות.

פספרטו שעמד אצל אדוניו התפעל כל כך, עד כי חפץ לנשק את הפילוט. ופיקס הוא מלא חמה, ולו היה בידו כי אז עשה את הפילוט כלה!

וישאלל מר פוג במנוחה:

– ומה שם האניה?

– קרנתיק.

– הלא תמול היה עליו להפליג מהונג קונג?

– כן אדוני, אפס כי היה צרך לתקן מחם אחד מהמכונה, וידחו יציאתו למחר.

– חן חן אדוני.

וישב מר פוג בפסיעותיו המסודרות במכונה וירד לחדר הגדול.

ופספרטו, הוא אחז בידי הפילוט וילחצנה דרך חבה בחזקה, ויאמר:

– אתה הפילוט אדם טוב!

ולא ידע הפילוט לעולם, במה זכה להחבה היתרה הזאת בתשובותיו הפשוטות. וקול הצפירה נשמע, ויעלה למעלה להנהיג את האניה בין אניות הגמא, סירות הדוגה, ספינות מכל מין אשר מלאו אל כל נמל הונג קונג.

ובשעה אחרי הצהרים עמדה האניה אצל הרציף והנוסעים ירדו היבשה.

והקרנתיק היה עתיד להפליג מהונג קונג רק למחרתו בבקר, בחמש שעות, ולמר פוג היו איפוא שש עשרה שעה להתעסק בעניניו. לאמר בענינים הנוגעים למרת אאודה. ברדתם מהרנגון נתן מר פוג להאשה הצעירה את זרועו ויובילה לגוהרקא, ויצו להנושא להביאם לאחד מבתי האורחים. וישאום נושאי הגוהרקא ופספרטו הולך אחריהם ויביאום לבית אורחים גדול.

ויקח מר פוג משכן טוב ומרוח להאשה לבדה, וישמר עליה לבלתי תחסר דבר. ויאמר למרת אאודה כי ילך תכף ומיד לחפש את דודה אשר אמרה להשאר בביתו. ולפספרטו צוה להשאר בבית האורחים עדי שובו הוא לבלתי תשאר האשה לבדה.

וילך הג’נתלמן לבית אסף הסוחרים. במקום הזה ידעו בודאי אדם חשוב כג’יג’י, דוד האשה, שהיה אחד מגדולי עשירי העיר.

ובאמת, הסרסר אשר פנה אליו מר פוג בשאלתו ידע היטב את הסוחר הפרסי. אך זה שתי שנים כי איננו יושב עוד בארץ סין. קבץ קבץ הון גדול, וישב לארפה, לפי דברי רבים להולנד, יען היה בעיניני מסחר רבים את הארץ הזאת.

וישב פיליאס פוג לבית האורחים ויצו לשאל ממרת אאודה הרשיון לבא לפניה, ויבוא ויספר לה, כי הנכבד ג’יג’י איננו עוד בהונג קונג, וכי הוא יושב עתה אכן בהולנד.

ויעתקו מלים מפי האשה לרגעים אחדים. ותעביר את ידה על פניה ותחשב זמן מה. ותאמר בקולה הרך:

– מה עלי לעשות, אדוני פוג?

– פשוט מאד, שוב תשוב גברתי לארפה.

– אבל, יכול לא אוכל להטריח…

– אין בזה כל טרחה יתרה, וצוְתָת גברתי לא תפריע את סדר מסעי במאומה.

– פספרטו?

– הנני אדוני!

– לך להקרנתיק ולקחת שלשה תאים.

יד.

העיר הונג קונג יושבת על אי קטן, אשר על פי ברית ננקינג, אחרי המלחמה בשנית 1842, באה תחת יד אנגליה. ובשנים אחדות יסדו האנגלים, ברוח הישוב אשר להם, עיר חשובה, ויכוננו נמל, הוא נמל ויקטוריה. מקום האי הזה בתוצאות נהר קנתון, ורק ששים מיל בינה ובין העיר מקאו אשר לממשלת פורטוגליה, הבנויה מעבר הנהר השני. ובכח טבע הדברים היתה הונג קונג עתידה לנצח את מקאו בתחרות המסחר, ועתה כמעט כל סחר ארץ סין עוברת דרך העיר האנגלית. דוקים¹⁷ לטעינת ופריקת האניות, בתי חולים רציפים על שפת הים אוצרות, בית תפלה בנוי במבנה הגותים, בית הממשלה, חוצות רצופות, הכל כמו באחת ערי המסחר באנגליה.

וילך פספרטו לנמל ויקטוריה, לקחת שלשה מקומות באנית קרנתיק, כאשר אמר לו אדוניו. וישים ידיו בכיסיו, ויהי הולך ומתבונן להגהרקים, והאנשים הנשאים בהם, העגלות במפרשים, השכיחות והאהובות עוד בממלכת השמים, וכל המון הסינים, יפנים, וארפים הדוחקים איש את רעהו בחוצות. כמעט חשב הנער כי שב ומצא על דרכי את בומבי, כלכתה, סינגפור. ככה נפוצות ערי אנגליה סביב הארץ.

ויבא פספרטו לנמל ויקטוריה. שם, בתוצאות נהר קנטון, רבו ונעו האניות, כאֹסף נמלים, אניות כל העמים, האנגלים, הצרפתים, האמריקנים, הולנדים, ספינות מלחמה ואניות מסחר, צנות יפנים וסינים, אניות גמא, וכל מיני קנים, ואניות פרחים, ויהי כמו גן פרחים עלי המים, וירא בלכתו אחדים מבני הארץ, אנשים זקנים, לובשים בגדים צהובים. ויבא להסַפָּר, להתגלח כמנהג הסינים, ויספר לו הסָפּר בלשון אנגלית נקיה, כי האנשים האלה כלם הגיעו עד שנת שמנים שנה, ובהגיע האדם להשנה הזאת יש לו רשות ללבש בגד צהוב, שהוא לבוש המלכות. ויצחק הנער על המנהג הזה.

ובכלותו לעשות זקנו, וילך להרציף אשר משם יעלו להקרנתיק, והנה פיקס לפניו, מתהלך הנה והנה. ולא השתומם הנער מאומה, אך השוטר הראה על פניו, כמו מצטער הוא על אשר הענינים לא ילכו כחפצו. ויאמר פספרטו בלבו: טוב הדבר! כפי הנראה, עניני אנשי הריפורם קלוב לא כפתור ופרח! ויגש לפיקס ועל שפתיו גחוך של טוב לב, כמו לא חפץ להרגיש בצערו של חברו.

ולהשוטר היתה אמנם סבה נכונה לקלל את המזל הרע המכביד ידו עליו. הפקודה לעצר את הגנב אָין! ברור הדבר, כי הפקודה הזאת רודפת אחריו, ולא תוכל להשיגנו בלתי אם יתעכב ימים מספר בהעיר הזאת. והונג קונג היא העיר האנגלית האחרונה, ואם לא יתפש את פוג עתה ונמלט הג’נתלמן הזה ממנו לעולם.

וישאל פספרטו: אם כן, אדוני פיקס, ההחליט כבודו ללכת אתנו אמריקה?

וילחץ השוטר את שניו ויאמר: הן.

ויצחק פספרטו קול גדול, ויקרא: הבה נלכה! ידע ידעתי היטב כי לא יוכל כבודו לפרוש ממנו. יבוא, יקח לו מקום, יבוא!

ויבואו שניהם לבית הפקודות להאניות, ויקחו ארבעה מקומות. והפקיד אמר להם, כי כל התקונים נגמרו בהקרנתיק, והאניה תצא בעצם הערב הזה מהונג קונג, בשמנה שעות, ולא למחר בבקר, כאשר חשבו.

ויאמר פספרטו: טוב מאד! זה יעשה נחת רוח לאדוני. הלך אלך ואודיעהו.

אז החליט פיקס להשתמש בתחבולה האחרנה אשר היתה לו. עצה אחרת לא ראה לפניו לעכב את פיליאס פוג לימים אחדים בעיר הזאת.

ויהי כצאתם מבית הפקודות להאניות, ויקדם פיקס לחברו לבוא לאחד בתי היין “להשיב מעט נפשם”. ולא סרב פספרטו, כי עוד היה לו זמן, ויסכים לעצת חברו.

ובית יין אחד היה פתוח לשפת הים. מראהו היה טוב ונחמד, כמו קורא לכל איש לבוא בו. ויבואו שניהם. החדר היה רחב ידים, מקשט נאה, ובקצהו עמדה מטה מוצעת כסתות. על המטה היו אנשים אחדים שוכבים וישנים.

כשלשים איש ישבו בחדר הגדול, אל שלחנות קנים, קלועים, וישתו איש משקהו: זה הריק בקבוקי שכר אנגלי, ומשנהו גמע מיני יין שרף. רֻבם שתו עשן האפיום מערב בתמצית ורדים במקטרות ארוכות מחמר אדום. מעת לעת, אחד השותים, אשר עשן האפיום החליש עצביו כליל, החליק ויפול אל מתחת לשלחן, ולקחוהו נערי הבית בראשו ורגליו ונשאוהו אל חבריו הנרדמים על המטה. כעשרים שכורים שכבו איש אצל רעהו בבלבול הדעת עד המדרגה האחרנה.

וידעו פיקס ופספרטו כי באו לבית משתה האפיום, אשר יבואו בו העניים, מטמטמי השכל, נבערי הדעת, רזים ודלים, לשכר בעשן הסם הנורא הזה! ממשלת הסינים נסתה לתקן הדבר, ותגזר גזרות קשות על המרבים לשתות את האפיום, אך לשוא. בראשנה שתוהו רק העשירים, ומעט מעט נמשכו אחריו גם דלת העם, ולא היתה עוד יכלת לעצור בעד הרעה הנוראה הזאת המרבה חללים, חללי בשר וחללי הרוח. שתה ישתו האפיום כממלכת התוך בכל מקום ובכל זמן. אנשים ונשים התמכרו להתאוה הרעה הזאת, ואם הסכינו לשאף העשן הזאת לא יוכלו להתאפק משתותו, ואם לא ישתוהו וסבלו מכאובים נוראים מקויצות הקיבה. גבור שותה יוכל לשתות חמש מקטרות ליום, אך בחמש שנים יקפד חייו.

וישבו פיקס ופספרטו אל אחד השלחנות. לפספרטו לא היה כסף, ויקבל ברצון את “כבוד” פיקס, ויאמר ל“כבדהו” גם הוא בעת אחרת.

וישאלו שני בקבוקים יין פורטו, ויכבדם הצרפתי כבוד גדול, אך פיקס התאפק ויתבונן לחברו. וישיחו על דברים שונים, וביחוד על הרעיון הנפלא אשר עלה בדעת פיקס ללכת גם הוא באנית הקרנתיק. ולזכרון האניה הזאת, אשר הקדימו את מועד צאתה לשעות אחדות, קם פספרטו, אחרי הריקו את הבקבוקים, ויאמר ללכת להודיע את אדוניו.

ויעצרהו פיקס, ויאמר: רגע אחד.

– ומה חפץ כבודו?

– יש לי לדבר לו דבר נכבד!

– דבר נכבד! ופספרטו הריק את יתר הטפות שעוד נשאר בכוסו. אם כן, דבר נדבר על זה מחר, על האניה! היום אין לי פנאי.

ויאמר פיקס:

– ישאר, יש לי לדבר אתו על אדות אדוניו!

ויביט פספרטו, בשמעו את המלה הזאת, בעיני פיקס, ויתבונן אליו היטב. וירא את פני פיקס, והנה הם מפיקים רגש זר. וישב על מקומו, ויאמר:

– מה איפוא יש לו לדבר לי?

ויתפוש פיקס בידי חברו, וישפיל קולו ויאמר: הבין הבינות מי אני?

ויגחך פספרטו ויאמר: אמנם!

– אם כן, הודה אודה לך הכל.

– עתה כאשר ידעתי הכל, ידידי! הנה חכמה גדולה! על כל פנים. הבה, יספר! אך בראשונה, ירשני נא לאמר לו כי האדונים האלה מוציאים הוצאותיהם ללא תועלת.

– ללא תועלת! לך קל לדבר ככה! רואה אנכי היטב, כי לא ידעת את גדל הסכום!

– אבל, ידעתי, ידעתי. עשרים אלף לירה שטרלינג!

– חמשה וחמשים אלף! וילחץ פיקס את ידי הצרפתי.

ויקרא פספרטו: כיצד, מר פוג העיז… חמשה וחמשים אלף לי"ש! אם כן, עוד יתר לי לא לאבד אף רגע! וימהר ויקם ויחפוץ ללכת.

ופיקס ענה: כן, חמשה וחמשים אלף לירה! ויכף את פספרטו לשבת שנית על מקומו. ויצו להביא משקה, ויוסיף: ואם אצליח, והרוחתי פרס אלפים לירה. החפצת חמש מאות, בתנאי שתהיה עמי לעזרני?

ויפתחו עיני פספרטו לאין ערוך מכעס ותמהון, ויקרא:

– מה חפצו, כי אעזור לו?

– כיצד? מה אמר? לא די שהם חושדים את אדוני ושולחים אחריו מרגל, עוד חפץ הג’נתלמנים האלה לשים מעצורים בדרכו! בושה וחרפה!

– מה זה? מה כונתך בדבריך?

– כונתי היה לאמר, כי זה חטא גמור לחקי דרך הארץ; אם כן, ישודדו פשוט את מר פוג ויגזלו ממנו את כספו מכיסו!

– אה! זאת היא תקותנו שאנחנו מקוים לעשות!

פספרטו התקצף יתר ויתר בפעולת המשקה החריף אשר יצק לו פיקס תמיד בכוסו, והוא שתה ולא הרגיש, ויצעק:

– אבל זה הלא פשוט, כי רשת טומנים לרגליו לאבדו. כן יעשו ג’נתלמנים חברים!

ויתחיל פיקס להשתומם על הדברים כי לא הבינם.

פספרטו שנה את דבריו בכעס. ג’נתלמנים! חברים! חברי ה“ריפורם קלוב”! ידע נא איפוא אדוני פיקס כי אדוני הוא אדם ישר, ואם הוא המרה את איש, הנה חפצו לקים את כל תנאי ההמרה כמשפט.

ויביט פיקס בפני פספרטו היטב ויקרא: אבל מה יחשב, מי אני?

– דבר פשוט! שליח מחברי הריפורם קלוב לשמור על מסע אדוני, וזה שפלות גדולה! ועל כן, אף כי זה זמן כי הבינותי מי כבודו, לא הגדתי לאדוני דבר.

וישאל פיקס: הוא לא יודע מאומה?…

ויען פספרטו: מאומה! ויכל לשתות את כוסו.

ויעביר השוטר את ידיו על פניו, ויפקפק מעט טרם שובו לדבריו. מה יעשה? טעות פספרטו נראתה לו אמתית כי בלי רמיה דבר לו את דבריו. אבל, בזה עוד כבד עליו להפיק זממיו. ברור הדבר, כי פספרטו דבר מלב תמים, והוא לא שֻתף לאדוניו בהגנבה. ויאמר פיקס בלבו: אם כן, אם הוא איננו שתף לו, עזב יעזב אותו.

ויחליט השוטר שנית להקים מחשבתו לעצור את פוג בהונג קונג לימים מספר, ולהחיש מעשהו ולא לאבד אף רגע.

ויאמר פיקס לפספרטו בדברים קצרים: שמע, שמעני היטב. אנכי אינני אשר חשבת, שליח מחברי ה“ריפורם קלוב”.

ויביט פספרטו על פיקס בעיני צחוק והתול.

ופיקס הוסיף: אנכי שוטר, ושלוח מפקידות השוטרים בלונדון…

– כבודו… שוטר?…

– כן, והנה ראיה לדברי, הנה תעודתי.

ויוציא השוטר ניר מכיסו ויראה לפספרטו תעודה חתומה עליה פקודות השוטרים. ופספרטו כמו הכה בתמהון, ויביט על פיקס ולא יכול להוציא הגה מפיו. ופיקס אמר:

– המרת מר פוג אינה כי אם תֹאנה, ואתה וחבריו בהריפורם קלוב נלכדתם בערמתו. היה לו צרך כי תהיו לו לעוזרים…

ויקרא פספרטו: אבל, למה?…

– שמעה, ביום כ“ח ספטמברו האחרון נגנבו חמשה וחמשים אלף לי”ש מהבנק האנגלי, וסמני הגנב ידועים והנה הסמנים, וראה תראה כי זה בדיוק סמני מר פוג.

ויך פספרטו באגרופו בשלחן ויקרא: הכל הבלים! אדוני הוא הישר באדם בכל העולם!

– מאין ידעת? אתה גם הכר לא תכירהו! בוא באת לשרתו ביום צאתו, ויצֹא יצא פתאום, בגלל עלה אשר מצא, היא ההמרה, בלי ארגזים לחפצים להדרך, ובידו סכום גדול שטרי הבנק! ואתה עוד תעיז לעמוד על דעתך ולאמר כי הוא אדם ישר!

והנער המסכן ענה כמו בלי דעת, כמו מכונה: הן! הן!

– החפצת איפוא להתפש כמו שתף לו?

ויאחז פספרטו את ראשו בין שתי ידיו. עוד לא היתה יכלת להכירהו כי הוא זה. העיז לא העיז להביט בפני השוטר. פיליאס פוג גנב, האיש הזה, מציל אאודה, בעל אמץ לב ונדיב! וינסה פספרטו לגרש ממנו את החשדים אשר החלו להתגנב במוחו, וימאן להאמין באשמת אדוניו, ויתחזק בכח גדול, ויאמר להשוטר: סוף סוף, מה חפצו ממני?

ויען השוטר: הנה! ערץ ערצתי את מר פוג עד כה, אך עוד לא קבלתי את הפקודה לתפשהו אשר בקשתי מלונדון. ונצרך כי תעזור לי לעצרהו בהונג קונג…

– אנכי, כי אני אעז…

– ואני אחלק אתך את פרס אלפים הלי"ש אשר ינתן לי מהבנק.

ופספרטו אמר לקום, וישב ויפול שנית על מושבו, וירגיש כי כחו ושכלו עוזבים אותו יחד, ויגמגם ויקרא:

– לעולם לא אעשה כזאת, אדוני פיקס! וגם אם כל זה אמת… גם אם אדוני הוא הגנב אשר כבודו מבקש… אנכי מנַכֵּר הדבר הזה… אנכי, היה הייתי… וגם עתה הנני… בשרותו. ראה ראיתיו טוב, בעל לב נדיב… ולבגד בו… לעולם… לא! בכל הכסף והזהב שבעולם! אנכי מכפר אשר לא יאכלו שם הלחם הזה!

– אתה ממאן?

– כן!

– נניח כי לא דברתי דבר, ונשתה!

– כן, שתה נשתה!

וירגיש פספרטו כי השכרון פורש שלטונו עליו יתר ויתר. ופיקס ראה, כי בכל אופן צריך להפרידהו מעל אדוניו, ויחפץ לשכרהו כליל. ועל השלחן היו מקטרות אחדות מלאות אפיום, ויקח פיקס אחת ויתנה אל יד פספרטו, והוא אחזה ויקריבנה לשפתיו, וישאף פעמים שלש, ויפול בכבד ראש מהמרדים הזה. ובראות פיקס את פספרטו “נגמר” אמר: סוף סוף, מר פוג לא ידע בעתו מועד צאת הקרנתיק, וגם אם יצא, לפחות ילך לו בלי הצרפתי הארור הזה! וישלם בעד המשקה, ויצא.

טו.

ובעת המעשה אשר יקלקל אולי כל עתידותיו באופן רע כל כך, התהלך מר פוג בחוצות העיר וילוה את מרת אאודה. מהעת אשר קבלה אאודה ללכת אתו לארפה, היה על מר פוג לדאג לכל פרטי צרכי נסיעה ארוכה כזאת. כי הוא, אנגלי, ילך לסבוב את הארץ בשק אחד בידיו, עוד הולך! אך אשה לא תוכל לנסוע באופן הזה. ובזה נולד הצרך לקנות חפצים רבים ובגדים, ומר פוג מלא את כל זה במנוחת לב אשר צִיֵן אותו תמיד תמיד, ועל כל בקשות המחילה מהאלמנה הצעירה אשר בושה לקבל כל רוב הטובה הזאת, ענה פוג מענה אחד:

– זה לטובת נסיעתי, זה היה בחשבוני.

ויקן מר פוג כל הצריך וישב הוא ומרת אאודה לבית האורחים ויסעד על שלחן האורחים אשר היה ערוך ברוב פאר ויקר.

ואחרי כלות הסעודה, ומרת אאודה היתה עיפה מעט, ותלחץ, כמנהג האנגלים, את יד מר פוג ותעל למשכנה.

והג’נתלמן הנכבד, הוא התעמק כל הערב בקריאת התימס והאילוסטרטד לונדוניום.

לו היה פוג מסגל להשתומם על דבר מה, כי אז בודאי היה עליו להשתומם על אשר לא ראה את משרתו שב הביתה לעת השכיבה. אבל ידע ידע פוג כי האניה ליוקוהמה לא היתה צריכה להפליג מהונג קונג כי אם למחרתו בבקר, ולא חשב עוד על זה. למחר בבקר קרא מר פוג את משרתו בקול צלצול הפעמון, ופספרטו לא בא.

את אשר חשב הג’נתלמן הנכבד בראותו כי משרתו לא שב לבית האורחים, איש לא יוכל להגיד. ויקח מר פוג את שקו ויודיע את מרת אאודה כי באה העת ללכת וישלח להביא גוהרקא. וזה היה בשמנה שעות, וזמן אשר הקצב לצאת הקרנתיק מהנמל, נרשם שיהיה בתשע שעות.

ויהי כבוא הגוהרקא לפתח בית האורחים, ויעלו בו מר פוג ומרת אאודה, וחפציהם וכליהם שמו בעגלה קטנה אחריהם.

כחצי שעה אחרי כן ירדו שני הנוסעים האלה על החוף ושם נודע למר פוג כי הקרנתיק הפליג עוד מתמול.

ומר פוג חשב למצא את האניה ואת משרתו, והנה היה עליו להיות שכול משניהם יחד. אך כל רשם תקוה נכזבה לא נראה על פניו. מרת אאודה השקיפה אליו בדאגה, ופוג אמר לה במנוחה:

– אך מקרה הוא, גברתי, ואין דבר.

ובעת הזאת, נקרב אליו איש אחד אשר התבונן לו מהצד, בעין פקוחה. האיש הזה היה השוטר פיקס, ויברכהו שלום, ויאמר:

– האין זאת אדוני, כי גם כבודו כמוני, אחד מהנוסעים על הרנגון אשר בא תמול?

– כן אדוני, אפס לא נכבדתי…

– מחילה אדוני, אבל אנכי חשבתי כי אמצא פה את משרתו.

ותשאל מרת אאודה:

– היודע כבודו איהו?

ויתנכר פיקס ויתראה כמו השתומם על השאלה, ויאמר: מה? האיננו אתכם?

ומרת אאודה ענתה: לא. מיום תמול לא שב אלינו עוד. הירד ירד באנית הקרנתיק?

– בלעדכם, גברתי?… אבל, תסלח נא גברתי את שאלתי, חשב חשבתם איפוא לרדת באניה הזאת?

– הן, אדוני.

– גם אני, גברתי, וצר לי מאד כי נכזבה תקותי. הקרנתיק גמר תקוניו, ויפליג תמול מהונג קונג, שתים עשרה שעה לפני הזמן אשר קבעו, ולא הודיעו לאיש. ועתה צריך להמתין שמנה ימים עד האניה הבאה.

ובהוציא פיקס מפיו שתי המלות “שמנה ימים” הרגיש כי לבו יתר בקרבו משמחה. שמנה ימים! פוג עצור שמנה ימים בהונג קונג! הנה די זמן לקבל את הפקודה מלונדון לכלוא אותו בכלא. סוף סוף, ההצלחה האירה פניה להבא בכח החקים.

ועתה הלא יבין הקורא את הרעם אשר הכה אותו בשמעו מפרש יוצא מפי פוג בנחת קולו לאמר:

– אבל, הלא יש אניות אחרות, מלבד הקרנתיק בנמל הונג קונג.

ויתן מר פוג זרועו למרת אאודה וישים פניו להדוקים לחפש אניה יוצאת ליוקהמה.

ופיקס, הוא הכה בתמהון לבב, וילך אחריו. הרואה היה יכול לאמר, כי בחבל נקשר השוטר להאיש ונמשך אחריו על כרחו.

אבל, לפי הנראה, פנתה ההצלחה באמת ממר פוג ותעזבנו, אחרי אשר האירה לו פניה עד כה. שלש שעות רץ פיליאס פוג הנה והנה, ויחליט גם אם לא ימצא עצה אחרת, לטקס אניה ביחוד להוליכו ליוקהמה אך לא ראה בכל הנמל בלתי אם אניות עומסות או פורקות, שלא תוכלנה איפוא להפליג מיד.

וישב פיק לתקותו.

ואולם פוג לא התיאש ולבו לא נפל, ויוסיף לחפש, והנה איש נגש אליו בקצה הנמל, ויסלק כובעו וישאל:

– כבודו מבקש אניה?

– היש לך אניה נכונה לצאת מיד?

– כן, אדוני, אניה פלוט, נומר שלשה וארבעים, הטובה בכל האניות.

– ומהלכה טוב?

– כשמנה תשעה מלים, בקרוב. כבודו חפץ מעט לטיל בים?

– לא, ללכת למסעי.

– למסעו?

– התקבל עליך להוליכני ליוקהמה?

לשמע המלים האלה נפקחו עיני המלח וידיו כמו נפלו למטה.

– הבצחוק ידבר כבודו?

– לא. אחרתי את מועד צאת הקרנתיק, ועלי להיות ביוקהמה לא יאוחר מיום הארבעה עשר, למען אוכל לצאת באניה הולכת סן פרנציסקו.

ויען הפילוט:

– צר לי מאד כי לא אוכלה.

– נתן אתן לך מאה לירה ליום אם תביאני במועדו.

– בתמים ידבר אדוני?

– בתמים, בתמים.

ויסב הפילוט הצדה, ויביט הימה, ונראה כי מלחמה בלבו בין תשוקה להרויח סכום גדול והפחד להסתכן בדרך רחוקה כל כך. פיקס הרגיש ברגעים האלה יסורי מות.

ומר פוג פנה בעת הזאת למרת אאודה וישאלנה:

– גברתי לא תפחד?

– את כבודו יחד לא אפחד, אדוני פוג.

ויקרב הפילוט שנית להג’נתלמן, ואת כובעו סבב בין ידיו.

ויאמר פוג: אם כן, הפילוט?

ויען הפילוט: אם כן, אדוני, לא אוכל להביא בסכנה לא את אניתי ולא אותי בעצמי, ולא את כבודו במסע ארוך כזה על אניה קלה אשר רק שמנים טון תכיל, ומה גם בפרק הזה בשנה; ומלבד זה, הנה בא לא נבוא במועדו, כי אלף ושש מאות וחמשים מיל מהונג קונג עד יוקהמה.

ויאמר פוג: רק אלף ושש מאות.

– יהי כן אדוני, דבר אחד!

וישאף פיקס רוח מעמק לבו.

והפילוט הוסיף:

– אבל, יש אולי עצה לסדר הדבר באופן אחר.

ולא יכול פיקס עוד לנשום.

וישאל פיליאס פוג: ואיכה?

– הלך נלך לננגזקי, בקצה יפן, אלף ומאה מיל, או רק לסנגהי, שמנה מאות מיל מהונג קונג. באופן הזה לא נרחק מחוף סין, והוא טוב מאד, ומה גם, כי מרוצת המים שם צפונה.

ופיליאס פוג אמר: אבל, אבל, אנכי צריך לקחת אניה לאמריקה ביוקהמה ולא בסנגהי או ננגזקי.

– מדוע לא? האניה לסן פרנציסקו לא תפליג מיוקהמה. עמד תעמוד ביוקהמה וננגזקי, אבל הנמל שהוא יוצא משם הוא סנגהי.

– הברור לך הדבר אשר דברת?

– ברור כצהרים.

– ומתי תפליג האניה מסנגהי?

– באחד עשר בחדש, בשבע שעות בערב, ואם כן איפוא, ארבע ימים לפנינו, והם ששה ותשעים שעה, ואם העת תהיה טובה, והרוח ישמש אותנו, נוכל ללכת, מעלה מטה, שמנה מילים בשעה, אם הרוח תנשב נגבה מזרחה, ואם הים שקט, ונוכל לעבור את שמנה מאות המיל אשר בינינו ובין סנגהי.

– ותוכל להפליג?

– בעוד שעה. רק הזמן הנצרך לקנות מזון ולהכין צרכי הנסיעה.

– הדבר נגמר. האתה אדוני האניה?

– כן אדוני, דשון בונסוי, בעל הטנקריר.

– החפצת ערבון?

– אם זה לא נגד רצון כבודו.

– הנה מאתים לירה, דמי קדימה.

ולפיקס אמר פוג: אדוני, אם יש את נפשו להשתמש…

ויען פיקס ברוח נכון: אדוני, חפץ חפצתי עתה לבקש מכבודו החסד הזה.

– טוב. בעוד חצי שעה נהיה על האניה.

ומרת אאודה אשר דאגה לפספרטו שנעלם אמרה: אבל, הנער המסכן…

ויען פוג: אלך ועשיתי לטובתו כל אשר בידי.

ובעת שפיקס, מלא רגז, כמו בקדחת, מתמרמר ומתקצף, ירד האניה, הלכו מר פוג ומרת אאודה לבית השוטרים בהונג קונג, וימסור שם מר פוג את סמני פספרטו, ויעזוב סכום כדי להשיבו לארצו, וככה עשה גם בבית הקונסול הצרפתי, והגוהרקא סרה לבית האורחים, ויקחו את חפציהם, וישובו להנמל.

השעון פעם שלש. המלחים היו על האניה, המזון והצדה היו במקומם, והאניה היתה נכונה להפליג.

והאניה טנקריד היתה יפה מאד, כלולה בטובה מפנים ומאחור בארעה ורחבה, כמו אניית שיט. נחשתה הנוצצת, הברזל הממרט, הצהר הלבן כשן, הראו כי אדוניה דשון בונסבי ידע לשמר אותה במעמד טוב. מפרשיה ומשוטיה ולוחותיה נעשו ונכונו כלם ללכת ברוח נושבת מאחוריה, ולפי כל תכונתה היה נראה כי היא מהירה לכת, ובאמת כבר זכתה פעמים אחדות לפרס בתחרות המרוץ בין אניות הפילוט.

והמלחים אל הטנקריד היו ארבעה, מלבד בעל האניה דשון בונסבי. כלם אנשים עזי נפש, המסתכנים בכל עתות סערה להציל אניות מטרפות בים, וידעו היטב את הימים האלה, ודשון בונסבי כבן חמש וארבעים שנה, חזק, שחרחר משזיפת השמש ורוח הלוהט, עיניו מפיקות חיים, פניו אמץ, ועל כלו ילין בטחון, יודע מלאכתו, הוא יכול לחזק לב אפילו הירא ורך הלבב.

ויבואו פיליאס פוג ומרת אאודה להאניה, ופיקס כבר היה שם. מתחת היתה לשכה מרבעת, ובתוך שלחן, ואור מנורה האיר אותו. הלשכה היתה קטנה, אך נקיה.

ויאמר מר פוג לפיקס: צר לי כי לא אוכל לכבד את כבודו במקום יתר מרוח. ויקוד פיקס ולא ענה דבר. ויחוש בלבו כעין רגש כלמה ליהנות מחסדי פוג, ויאמר בלבו:

– אמנם, הגנב הזה מתנהג יפה מאד, אבל, הוא גנב!

ובשלש שעות ועשרה דקים נפרשו המפרשים ודגל אנגליה היה מנפנף על קרן האניה, ומר פוג ומרת אאודה סקרו סקירה אחרנה על החוף אולי יראו את פספרטו.

ופיקס לא היה בלי כל פחד. מי יודע אולי יביא המקרה דוקא להמקום הזה את הנער האובד אשר רמהו פיקס באופן רע כל כך, ואז יוָדע לפוג הכל, ופיקס לא ימצא את ידיו ואת רגליו לצאת מהמבוכה. אבל הצרפתי לא נראה, ובלי ספק היה עוד תחת פעולת האפיום, העוכר ומבלבל את רוח שותיו.

ותצא האניה למרחב הים, ויבוא הרוח במפרשים, ותדחף האניה ותחל לדלג על הגלים.

טז.

הנסיעה הזאת, מהלך שמנה מאות מיל על אניה קטנה אשר רק עשרים טון תכיל, ביחוד בעת הזאת בשנה, היתה מלאה סכנה. הימים האלה, ימי ארץ סין, רעים בכלל, הרוח מכה גלים בכח נורא, וביחוד בעתות שווי היום והלילה, וזה היה בראשית חדש נובימברו.

ברור הדבר, כי הפילוט חפץ מאד להביא את הנוסעים ליוקהמה, כי ירויח סכום גדול מאד. אך לא מצא את לבו להסתכן בדרך ארוכה כזאת. וגם לסנגהי היתה סכנה גדולה ללכת. אבל דשון בוסנבי בטח בה“טנקריד” שלו, אשר היתה עולה על הגלים כעופות הים.

השעות האחרנות, ביום ההוא, שטה האניה על פני מי הונג קונג, ובכל תנועת הרוח היה מהלכה נפלא.

בעת צאת האניה למרחב הים אמר פוג: אין לי צרך ליעצך להיות זהיר בזהירות יתרה.

ויען הפילוט: יבטח כבודו בי. בדבר הרוח אנחנו לוקחים כל אשר בכחנו.

– זה מלאכתך וענינך, וסומך אני עליך.

פיליאס פוג עמד נצב, רגליו מרֻוחות, כמלח זקן ורגיל, ויבט בהים הזועף ולא נע ולא זע. והאשה העלמה, ישבה מאחריו ותחל להרגיש כי לבה יחרד מעט בקרבה למראה הים הזה, אשר צללי לילה החלו כבר להחשיכו. מעל לראשה היו פרושים המפרשים הלבנים, כמו כנפים ככנפי ענק, והאניה הקלה הורמה בכח הרוח, ותהי כמו שטה באויר.

ויבוא הלילה. הירח היה ברבעו הראשון, ואור הזך ששלח לארץ כהה מהרה מפני הערפל אשר כסה פני הרקיע. עננים באו מקדם, ויכסו את השמים.

פיקס עמד על האניה מקדם, ויחשב מחשבות; בדד עמד, יען ידע כי מר פוג לא איש דברים, ומלבד זה נקוט בנפשו לדבר את האיש הזה שהוא נהנה מחסדו. גם חשב מחשבות בדבר העתיד. ברור היה הדבר בעיניו כי האיש פוג לא יתעכב ביוקהמה, ולקח יקח תכף ומיד האניה לסן פרנציסקו למען הגיע עד אמריקה, אשר שם יוכל להיות שאנן מפחד הדין.

מזמת פיליאס פוג היתה פשוטה בעיניו. לא טוב היה בעיניו לברוח מאנגליה ישר לאמריקה כמשפט כל הגנבים, פן יתפש בידי השוטרים, ויחליט להקיף את הארץ, למען תאבדנה עקבותיו כליל מן השוטרים, ונמלט לארץ החדשה ושם יאכל בשלוה את המליונים של הבנק. אך בהגיעו לאמריקה, מה יעשה הוא, פיקס? העזב יעזב את האיש הזה? לא, לא! חלילה! ועד בוא לידו אגרת ההסגרה מן ממשלת אנגליה לממשלת אמריקה, כי תסגיר את הגנב הזה לידי השוטר, לא יעזבנו אף רגע! זאת חובתו, ועשה יעשה לכל פרטיה. על כל פנים, בדבר אחד הצליח, פספרטו איננו עוד את אדוניו. וביחוד אחרי אשר גלה לו פיקס סודו היה לו צרך גדול לבלתי יהיה המשרת את אדוניו יחד.

גם פיליאס פוג חשב מחשבות אדות משרתו, שנעלם באופן זר כזה. אך אחרי חשבו רבות, החליט, כי לא מן הנמנעות הוא, כי בסבת איזו טעות עלה הנער המסכן על הקרנתיק בשעה האחרונה, וכן היתה גם מחשבת אאודה, אשר דאגה הרבה להמשרת הנאמן הזה, אשר גמל לה חסד גדול כל כך. אפשר מצא ימצאוהו עוד ביוקהמה.

בחצי הלילה ירדו פיליאס פוג ומרת אאודה להתא, ופיקס הקדים לבוא שמה, וישכב על אחד הרבדים. למחרתו, בצאת השמש, ראו כי האניה כבר עברה יתר ממאה מיל. אם הרוח ינשב באופן הזה, ובאה האניה במועדה.

בכל היום לא התרחק ה“טנקריד” הרבה מהחוף, ומרוצת המים שם היתה לפי מגמתו. הרוח באה מהיבשה, והים לא היה גדול כל כך, וכל זה היה טוב להאניה הקטנה.

ולמחלת הים לא היתה שליטה על מר פוג ומרת אאודה, ויאכלו לתאבון את מאפה משנה ואת הכבשת¹⁸ ויזמינו גם את פיקס, והוא נאנס לקבל את הזמנתם, כי לא היה לו צדה לדרך. אך הדבר היה לו למרת רוח הרבה! גם נסע על הוצאות האיש הזה, גם אכל יאכל מצדו? הדבר נראה לו לא לפי כל חקי הצדק, ובכל זאת אכל, כאלו כפאו שד, אך אכל.

ואולם, ככלות הסעודה, הטה את פוג הצדה, ויחל לדבר לו, ויאמר: אדוני…

ה“אדוני” הזה שרט לו שפתיו, וכמעט לא יכול להתאפק מאחוז בשפת בגד ה“אדוני” הזה כאחד הריקים, ויוסף:

– אדוני, הנה הרבה כבודו חסדו עמדי בהציעו לי ללכת אתו על האניה, אפס, אף כי אין לאל ידי להתנהג ברחבה ככבודו, חפצי לשלם חלקי…

ויען פוג שנית בקול שאין להשיב עוד:

– לא, אדוני, זה כלול בהצאות הנסיעה.

ויקוד פיקס ולא ענה דבר. כמעט נחנק מקצר רוח, וילך וישכב על צהר האניה.

והאניה הלכה מהרה, ותקות דשון בונסבי התחזקה. ויאמר למר פוג פעמים מספר כי בוא יבואו סנגהי למועד הרצוי. ומר פוג היה עונה פשוט כי הוא מקוה. ומצד אחד גם כל המלחים עבדו בקנאה גדולה. הפרס המקֻוה משך אחריו את היקרים האלה. ואמנם, עבודתם היתה שלמה, בלי דלס! לא היה דבר שלא נעשה בדקדוק היותר גדול, וטוב מזה לא יעשה גם באנית המלכות!

בערב ראה הפילוט במדת המהירות, כי עבר עברו מאתים מיל מהונג קונג, ופיליאס פוג יכול לקוות כי בבואו ליוקהמה לא יהיה לו לרשום כל עכבה בסדר מסעו. ובכן, המניעה הקשה אשר פגש מר פוג מעת צאתו מלונדון לא יגרום לו, כפי הנראה, כל נזק.

ובמשך הלילה, לפנות שעות בקר הראשונות, בא הטנקריד ברצועת הים פוקיין המבדלת את אי פורמוזה הגדול מחוף הסינים, ויעבר את קו המשוה העובר דרך קנסיר. והים היה חזק במקום הזה, המים התגעשו מפני המרוצה נגד מהלך האניה, המשברים הקצרים היו שוברים את מהלכה. ויכבד על הנוסעים לעמד על רגליהם על הצהר.

באור הבקר נעשה הרוח עוד יותר קר, בשמים נראה כעין דחיפת הרוח שהולכת וקרבה. ומלבד זה, גם תכן האויר בִּשֵׂר שנוי באויר מרחוק, נגבה מזרחה, נראה כי הים כמו מתרומם, וגלים קלים החלו להתגלגל, ומהם התחיל לנדוף ריח רוח סערה. אתמול שקעה החמה בערפל אדום, והים היה נוצץ כלו מאור הפוספור.

ויתבונן הפילוט היטב להמראה הרע הזה, ויגמגם בשפתיו דברים לא מובנים; ובעמדו אחרי כן אצל מר פוג, אמר בלחש!

– האוכל לאמר הכל לכבודו?

ויען פוג: הכל.

– אם כן, עוד מעט והרוח יך בחזקה.

– מצפון או מדרום?

– מדרום. ראה נא. זועה מתעתדת!

– תחי הזועה הדרומית! על כל פנים תדחנו מצד טוב.

– אם כבודו יביט על זה מבחינה הזאת, אין להשיב דבר.

ואמנם, חושו של הפילוט, אשר חש מראש, לא רמהו. בעת אחרת, לא כל כך מאוחרת בשנה, תֻגר הזועה, לפי דברי אחד החכמים המפורסמים בחכמת האויר, כמים המגרים מסלע לסלע, כלה מאירה מלהבות האלקטרות. אך בעת הזאת בראשית ימי הסתו, היה לפחד פן תך בכח גדול מאד.

ויעש הפילוט כל הצריך לשמור על האניה. ויוריד את המפרשים כלם ויקשרם יחד, ויסתום את כל השבכות בצהר האניה, וגם טפה אחת מים לא יכול לבוא אל תוכה.

ודשון בונסבי יעץ להנוסעים לרדת למטה לתוך התא. אך המאסר הזה, במקום צר, בלי אויר, ובהמוט האניה מפני המשברים, לא היה נעים כלל, ולא מר פוג, אף לא מרת אאודה, וגם פיקס בעצמו לא רצו לעזוב את צהר האניה.

בשמנה שעות החל נפץ הגשם והזועה להכות על צהר האניה. בחתיכת הבד הקטנה אשר נשארה עוד למפרש, נשא ה“טנקריד” כנוצה בהרוח הזה אשר אין לתאר כחו ועזו בהיותו לרוח סערה. ואם נערך את מהירות לפי ארבעה במהירות רכבות במסלת הברזל הרצה בכל כחו, עוד לא באנו עד האמת.

ותרץ האניה ככה במשך כל היום צפונה, ונשאה בכח גלים עצומים, והצלחתה היתה, כי מהירותה היא דמתה למהירות הגלים. עשרים פעם התעתדו הרי מים שהתרוממו מאחוריה לנפול עליה ולהשקיעה תהומות. ויהפוך הפילוט בחריצות במוט אשר בלוח, והסכנה עברה. מעת לעת נתך הזרם על הנוסעים ויכס אותם. והם קבלו זה באהבה, בפלסופים גמורים. פיקס התקצף וקלל אמנם; אך מרת אאודה, אשת החיל, קבעה עיניה בבן לויתה, ותתפלא לקרת רוחו, ותראה כי ראויה היא להיות חברתו, ותשא את המצוקה בלי פחד על ימינו. ולפיליאס פוג כפי הנראה הסופה הזאת נכללה בסדר מסעו.

על כל פנים, עד כה הלכה האניה הלך ונסוע צפונה, אבל לעת ערב, נטה הרוח לשלשה רבעים, ויחל לנשב צפונה מזרחה, וצלעות האניה היו לעומת דחיפת הרוח, ותהי האניה מתמוטטת באופן נורא. הכה הכה הים בכח ועז, והיה מקום לפחד פחד גדול, לולא ידעו הנוסעים מה חזק ועצום בנין האניות ואיך חלקיהם מחֻברות בחזקה.

ובלילה חזקה הסערה עוד יתר, ובראות דשון בונסבי חשכת הלילה ועצמת הסערה, ויירא מאד ולבו מלא דאגה. ויחשב בלבו, אולי טוב להחיש מפלט אל החוף. וישאל גם את דעת המלחים. ויגש אל מר פיליאס פוג ויאמר אליו:

– אדוני, חשב אחשב כי טוב לנו להחיש אל אחד הנמלים.

ויען פיליאס פוג: גם אני כן אחשבה.

ויקרא הפילוט: באמת? ולאיזה?

ויען מר פוג: אני ידעתי רק אחד.

– והוא?…

– סנגהי!

רגעים אחדים לא הבין הפילוט את משמעת התשובה הזאת, ואת כל כח העקשות וקשי הערף אשר בה. ואחר כמו ירד לסוף דעתו, ויקרא:

– אם כן, טוב, הצדק את כבודו. לסנגהי!

מהלך הטנקריד נשאר צפונה בלי נטות ימין ושמאל.

הלילה היה באמת נורא! נסים ונפלאות, כי האניה לא צללה תהומות! פעמים נשבר עליה נחשול וכמעט כסה אותה וכל אשר עליה. מרת אאודה היתה כלה כמו שבורה, אך השמע לא השמיעה כל אנחה. פעמים מספר חש מר פוג לקראתה להגן עליה מפני חמת הגלים ועזם.

ויעל השחר. ותתחולל הסערה עוד יתר בקצף נורא. אפס, הרוח שקט מעט מזרחית דרומית. השנוי הזה היה לטובה, והטנקריד חדשה את מהלכה על הים הזועף הזה ומשבריו התנגשו בכח בהגלים אשר הכתה תנועת הרוח החדשה. ההתנגשות החזקה הזאת יכלה לשבור אניה לא כל כך חזקה כאנית הטנקריד.

מעת לעת נראה החוף מבעד לערפל הרקיע. אך כל אניה לא ראו. הטנקריד לבדה היתה בכל מרחב הים הזה.

בצהרים נראו עוד סמני שקט אחדים, ולעת ערב ברדת היום, הוקלה הסערה עוד יתר.

קצר זמן הסופה בא מעזה הגדולה. הנוסעים שהיו כמו שבורים כליל, יכלו עתה לאכול מעט ולנוח רגעי מספר.

והלילה, בערך הלילה שלפניו, היה ליל שקט. וירים הפילוט את מפרשיו לחצי. ומהירות האניה היתה גדולה. למחרת היום הזה, בעלות השחר, ראה דשון בונסבי לפי תכונת החוף, וידע כי עוד רחוקים הם מסנגהי יתר ממאה מיל.

מאה מיל, ולא נשאר להם בלתי אם היום האחד לעבור אותם! בעצם הערב הזה היה על פוג לבוא סנגהי, לבלתי יאחר מועד צאת האניה ליוקהמה. לולא הסערה הזאת, אשר עכבה את הטנקריד לשעות מספר, כי עתה היו במרחק רק כשלשים מיל מהנמל.

הרוח הלך ורפה, אבל גם הים הלך הלך ונח. ויפרשו את כל מפרשי האניה, והים כמו רתח תחת חזה האניה ויתכסה כלו אופי¹⁹.

בצהרים היו במרחק ארבעים מיל מסנגהי. ולא נשאר להם בלתי אם שש שעות להגיע עד הנמל הזה לפני צאת האניה ליוקהמה.

ותהי הדאגה גדולה על האניה. חפץ חפצו לבוא במועדו, ויהי מה, וכלם חוץ מפיליאס פוג בלי ספק, הרגישו כי לבם דופק בחזקה מקצר רוח. היה צרך כי האניה תשמור מהירותה ותעבר כתשע מילים בשעה, והרוח עוד הלך הלך ורפה! הרוח הזה מנשב לא בסדר, נשימות פתאם משתנות לרגעים באות מהחוף. ובעברן, התפשטו קמטי פני המים תחתן.

אך האניה היתה קלה כל כך, ומפרשיה הגבוהים מבד דק אספו אל תוכם את נשימות הרוח האלה בכל קמטיהם, עד כי בשש שעות, בעזרת מרוץ המים, לא רחקו כי אם עשרה מילים מתוצאות נהר סנגהי – יען עצם העיר רחוקה מתוצאות הנהר כשנים עשר מיל.

בשבע שעות היו עוד במרחק שלשה מילים מסנגהי. קללה חזקה התמלטה משפתי הפילוט… פרס מאתים הלירה שאמר מר פוג לתת לו יברח ממנו. הבט הביט למר פוג, אך על פני מר פוג לא נראה כל התרגשות, אף כי כל הונו היה ברגע זה בכף המאזנים.

ובעצם הרגע הזה נראה על פני המים מרחוק שפופרת ארוכה שחורה, ועב העשן מתאבך ממנה. האניה האמריקנית היא, אשר יצא מהנמל בשעה הקבועה.

וקול נורא: שאול ואבדון! התפרץ מפי דשון בונסבי, ויהדוף ביאושו את הלוח בקצף גדול.

ומר פוג אמר במנוחה: האותות!

מקלע נחשת קטון היה מונח על קדם הטנקריד, לתת בו אותות בעת ערפל.

וימלאו את המקלע עד לועו, והפילוט חפץ להביא גחלת, ויאמר פיליאס פוג: הנס בחצי התרן!

ויורידו את הנס בחצי התרן. זה אות צרה וסכנה, והיתה תקוה, כי בראות האניה האמריקנית את האות הזה, ונטתה מדרכה וחשה להציל את האניה הקטנה.

ומר פוג פקד עוד: אש!

וקול ירית המקלע בקע את האויר.

יז.

הקרנתיק יצא מהונג קונג ביום השביעי לחדש נובימברו וילך בכל כח הקטור ליפן. כלו היה מלא סחורה ונוסעים, ורק שני תאים נשארו פנויים, הם התאים שנלקחו למר פוג.

ולמחרת בבקר ראו על האניה נוסע אחד עינו לחצי מבֻלבלת, מהלכו בפיק ברכים, שערות ראשו מדלדלות, הולך הלך ונע.

הנוסע הזה היה פספרטו בעצמו ובכבודו. ומעשה שהיה כן היה:

שלש שעות אחרי נפלה עליו התרדמה הקיץ בחרדה ויקפוץ ממשכבו, ויתחזק לגבור על פעולת האפיום המרדים. ידע ידע כי לא עשה חובתו, וזה נקר את מוחו. וילך הלך ונשען בקיר, הלך ונפול וקם, וכח נעלם דחף אותו להקרנתיק.

והאניה עמדה שם, וענן עשנה עלה השמימה, ונכונה להפליג. ויקפוץ על הגשר לויפול בלי כח על צהר האניה ברגע רפו את החבל הקושר את האניה להגשר.

ויורידוהו אחדים מהנערים הרגילים לראות כמראה הזה על האניה, וישכיבוהו באחד התאים בחדר השני. ויקיץ פספרטו רק למחרת היום ההוא, מאה וחמשים מיל מארץ סין.

וינשום פספרטו את רוח ים הצח, והרוח הזה הפיג שכרונו ממנו. ויחל לאסוף את רעיוניו, ולא על נקלה הצליח בזה. אך סוף סוף נזכר את אשר קרהו תמול ואת הסודות אשר גלה לו פיקס ויאמר בלבו:

– ברור הדבר כי שֻׁכַּרְתִּי עד געל נפש. מה יאמר על זה מר פוג? על כל פנים, לא אחרתי את האניה, וזה העיקר.

ואחר חשב על אדות פיקס, ויאמר:

– ובדבר האיש הזה, אקוה כי הפעם נפטרנו ממנו, ולא העיז ללכת אחרינו על הקרנתיק, אחרי כל אשר הגיד לי ואשר הציע לפני להשתתף אתו. שוטר שומר עקבות אדוני, החשוד בהגנבה שנגנבה בבנק האנגלי! דברים בטלים!

– מר פוג גנב כמו אני רוצח!

והדבר הראשון אשר חפץ פספרטו, הוא, לבוא למר פוג לבקש סליחה ומחילה על עותתו, ויקם ממושבו. הים היה זועף. האניה התמוטטה בחזקה, ולא יכול הנער החשוב להתחזק על רגליו, ובעמל גדול הגיע עד אחורי האניה. אבל, מצא לא מצא על הצהר איש אשר ידמה לאדוניו או למרת אאודה. ולא נפל לבו בקרבו, ויאמר אל נפשו:

– טוב, מרת אאודה עוד שוכבת על משכבה… ומר פוג, הוא ודאי מצא לו חבר לשחק בקלפים.

וירד אל לשכת הכבוד. אך מר פוג לא היה שם. ולא נשאר לפספרטו דבר אחר בלתי אם לשאל את המשגיח. ויען לו המשגיח, כי הוא לא יודע נוסע בשם הזה.

אך פספרטו עמד על דעתו, ויאמר:

– מחילה, אדוני, האיש אשר שאלתי עליו הוא ג’נתלמן, גבוה, קר רוח, אינו מרבה שיחה, בלוית אשה צעירה לימים.

– אין לנו אשה בחורה באניה. ואם חפצת עוד, הנה לך רשימת הנוסעים. ראה בעיניך.

ויבדוק פספרטו את הרשימה… שם אדוניו לא נרשם שם.

ועיני פספרטו כמו הֻכו בסנורים. ואחר עבר רעיון במוחו ויקרא: אח! האמנם על הקרנתיק אני?

והמשגיח ענה: כן אדוני.

– והלך נלך יוקהמה?

– כן דברת.

פספרטו כרע תחתיו על כסא, ויהי כמו הכהו ברק. פתאם, ואור האיר את מחשכי מבוכתו. א"כ איפוא, הוא גרם כי מר פוג ומרת אאודה אחרו את צאת האניה!

הוא האשם, אמנם כן, אבל עוד יתר הבוגד הזה אשר שכרהו למען הפרידו מאדוניו ולמען עצור את פוג בהונג קונג! ועתה, מר פוג בודאי נחרב כלו, הסכום שנתן לערבון בההמרה, אבד, והוא עצור, אולי כלוא! פספרטו, מפני הרעיון הזה מרט שערותיו. אח! אם יבוא פיקס פעם לידיו, עשה יעשה אתו חשבון!

אבל אחרי רגעי הצער הראשונים, שב פספרטו לקרירות רוחו ויתבונן למעמדו. מעמדו לא היה נחמד ונעים, ולא היה הרבה לקנא בפספרטו הפעם. הלך הלך לארץ יפן. בוא יבא שמה, בזה אין ספק. אך איך יצא משם? כיסו היה ריק בתכלית הריקות. אין שילינג אחד, אין פני אחד! רק בעד מקומו על הספינה ומאכלו כל זמן הנסיעה שלם למפרע והיה לו איפוא כחמשה ששה ימים להתישב בדבר. אם אכל ושתה הנער החשוב כל הזמן הזה, זה יקצר כל עט לתאר כמו. אכל אכל חלק אדוניו, חלק מרת אאודה וחלקו הוא. אכל אכל, כמו לו היתה יפן ארץ שממה אשר אין למצוא בה כל דבר מזון!

ביום י"ג, בעלות המים בבקר, בא הקרנתיק לנמל יוקהמה.

המקום הזה הוא תחנה חשובה מאד לכל האניות והנוסעים בין אמריקה הצפונית, סין, יפן, ואיי מאליזי. ויוקהמה יושבת בעצם מפרץ יידו, לא רחוקה מהעיר יידו הגדולה בעצמה, עיר האֵם השנית למלכות יפן, לפנים משכן “הטאיקון”, מימים שהיה עוד ביפן המלך החלוני הזה, וצוררת להעיר מיאקו משכן המיקאדו, הוא המלך הכהן בן האלהים.

וידרוך פספרטו על אדמת בני השמש הנפלאה, בלי כל התלהבות שמחה, ויתהלך בחוצות העיר, לאשר נשאוהו רגליו.

ויבוא פספרטו בראשנה לעיר ארפית כלה. בתיה בנוים בתבנית בתי ארפה, ועל פניהם אולמי עמודים יפים וקלים, וחוצותיה, רחובותיה, אוצרותיה ומחסניה משתרעים עד הנהר. וכמו בהונג קונג, כלכתה, כן גם פה התנגשו והתלחצו המון גדול, כמו עדת נמלים, תערובות בני ארצות ועמים מכל משפחה ולשון, אמריקנים, אנגלים, סינים, הולנדים והצרפתי הרגיש את עצמו כמו לו השלך פתאם לארץ ההוטנטוטים.

רק עצה אחת היתה לפספרטו, ללכת לקונסול צרפת ולבקש כי ישלחוהו לאצו, אך בוש בוש לספר את כל אשר קרהו, ויחליט לנסות כל התחבולות האחרות.

ויצא מעיר הארפית, ולא מצא בה כל עצה לנפשו, ויבוא לעיר היפנית, ויחליט ללכת עד יידו, לחלק העיר הזאת מושב ילידי הארץ, יקראו בינתין, בשם אלילת הים אשר יעבדו לה על אחד האיים הקרובים. שם שדרות ארז ושוח נפלאים, מקדשים בתבנית זרה, גשרים בסתר קנים ובמבו, היכלים בחביון צל ארזי עד, משכנות הבונזים, הם הכמרים היפנים והסינים כהני בודה וקונפיציאוס, חוצות ארוכות, וילדים וילדות, פניהם כעין הורד ולחייהם מאדמים, כמו פסלים חיים שנפסלו מאחד הציורים, משחקים בתוך המון כלבים בכרעים קצרים וחתולים צהובים, בלי זנב, אוהבי עצלה מאד, ואוהבי שעשועים.

ובחוצות, המון גדול, צפוף, הולך ובא בלי הרף. תהלוכת בונזים, מכים בתוף קול אחד, יאקונין, הם שרי הצבא והשוטרים, כובעים מחדדים, מצֻפים לק, שתי חרבות צמודות באזוריהם, אנשי צבא, לבושים בגד צמר גפן תכלת, חטובות רצועות לבנות, מזינים בברודות, ושומרי ראש המיקאדו, לבושי כתנות משי ושריון קשקשים, ועוד אנשי צבא ממדרגות שונות – כי ביפן אומנות הצבא נכבדה וחשובה, כמו שהיא בזויה ונקלה בסין. ואחר גבאי צדקה, סירים בשמלות ארוכות, אזרחים פשוטים, שערותיהם חלקות ושחורות כהבן, קדקדם גדול, וחצי גופם העליון ארוך, רגליהם דקות, קומתם בינונית וגון פניהם מעין הנחשת הכהה ועד הלבן הכהה, אך לא צהובים כהסינים. כי הבדל גדול בין שני העמים האלה. ובין העגלות, האפיריונים, הסוסים, הסבלים, המרכבות באופן אחד, הורימון (בלשון יפנים) בדפנות משוחים לק “והכנגוס” הם מטות במבו רכות וטובות, ראה ראה נשים מספר לא יפות תאר הרבה, באפר על עיניהן, חזיהן פחוס, שניהם משחרים, נושאות בחן את מלבוש היפני “קירמון” מין שמלה חגורה בסרט משי רחב וקצוותיו קשורים מאחוריהם קשר נפלא ומשלשלים ארצה, אשר בנות פריש שאלו עתה כנראה מהן, והן פוסעות פסיעות קטנות ברגליהן הקטנות, נעולות נעלי שש, סנדלי קש, או קבקב עץ מפתחים ומקשטים.

ויתהלך פספרטו שעות מספר בתוך ההמון רב הצבעים הזה ויתבונן להחנויות המלאות דברים נפלאים, להשוקים האוצרים בקרבם כל מלאכת היפנים בכסף והב מזויף. בתי האכל מקשטים בדגלים ונסים, והוא לא יכול לבוא בהם לעשות חסד את העלובה, ובתי שתיית השי, אשר ישתו שם כוסות מלאות חום ריחתנים, בהשקי, והוא מין שכר עשוי מאורז ע"י תסיסה, והבתים המרווחים לשתיית תתון טוב, כי אפיום כמעט לא ישתו ביפן.

אחר בא פספרטו לשדות ארז גדולים, ובתוכם הנצו פרחים יפים, פרח התפוח, הפגעה, ועוד מיני עצי פרי אשר יגדלום ילידי הארץ יתר למען פרחיהם מאשר למען פרים, ודחלולים ²⁰ בפנים מעותים, ומין אופן מעיק וצורח בסובבו שומרים עליהם לבלתי יהיה טרף למקור הדרור התור, העורב ויתר עופות הדורסים. בכל ארז יסתתר נשר בהדר גאונו, בכל צפצפה יחסה שלך, תלוי בכרעו האחת בתוגה ועצבון, ובכל פנה, בכל זוית, עורבים, בנות אוז, בשקים²¹, אוזי מדבר, ועגורים במספר רב, אשר יקראו להם היפנים “אדונים” והם בעיניהם סמן ההצלחה והאשר.

הן אמנם, הנער החשוב, בראותו מראה כי לא ימצא אולי כל לכך מהרה במה למלא בטנו, סעד על הקרנתיק, לפני רדתו ממנה, כסעודת זלמה בשעתו. אבל אחרי טיול כל היום התחיל לחוש כי בטנו ריק. ראה ראה כי בשר כבשים, עזים וחזירים לא ימצא בהמקולים היפנים, וידע ידע כי עון הוא בעיני היפנים לזבוח שור, כי לעבודת האדמה בלבדה הוא, וילמוד מזה, כי הבשר בכלל יקר ולא מצוי בארץ הזאת וכן הדבר באמת. אך באין בשר טבוח היה כרסו מסתפק גם בבשר חזיר היער או הצבי, הקורא או השלו, בעוף או בדגה, אשר כמעט רק זה יאכלו היפנים, מבשל ומתקן בארז. אבל, פספרטו נאנס הפעם למאס בתענוגי עולם הזה על כרחו, וידחה למחר המצוה לגמור חסד העלובה.

ויבא הלילה, ויכנס פספרטו לשכונת ילידי הארץ, ויתעה בחוצות בתוך העששיות רבות הצבעים, הלך והביט על המפזזים ומכרכרים ועושים מיני אחיזות עינים, והוברי שמים הצופים בכוכבים בשפופרת המצפה, וסביב להם המון גדול. ואחר עף למבוא הים, המלא מאות אורות הדיגים, המושכים את הדגה אליהם באור אבוקת זפת.

מעט מעט כלה רגל מן השוקים, ותחת המון העם סבבו בחוצות נטורי הקרת, היאקואין. פקידי המלכות האלה במדיהם המפוארים ידמו לצירי המלכות הנשלחים לממלכות אחרות, ופספרטו דבר אל לבו בכל עת שפגש אותם לאמר:

– טוב, עוד מלאכות יפנית יוצאת לארפה.

יח.

למחרת היום ההוא בבקר, ופספרטו היה עיף ורעב, ויחליט כי עליו למצא דבר לאכול, ויהי מה. הן אמנם, עצה אחת היתה לו, למכור את שעונו הידוע, אך בחר בחר פספרטו למות ברעב מלהשאר בלי השעון הזה שבאה לו בירושה מאבותיו נוחי נפש. כי עליו הפעם לכבד את עצמו מגרונו, לאמר להרויח את לחמו בקולו החזק, וגם אם לא נעים אשר חננתו הטבע.

כי ידע ידע הנער החשוב שתים שלש שורות צרפתיות ואשכנזיות ויאמר לנסות בהן דבר להיפנים. והיפנים אך אוהבי שיר המה, כי הן הכל עשה יעשו לקול תוף ומצלתים, ובודאי ישמחו על שירת בן ארפה.

אבל עוד היה בבקר בבקר, ואוהבי השירה אם יקיצום פתאם משנתם וגם אם ברנת ארפה, לא ישלמו אולי להמרנן במטבעת מיקאדו. ויחליט להמתין שעות מספר. אבל בלכתו עלה בדעתו, כי בגדיו טובים יתר מדי למרנן סובב בחוצות, ויעלה ברעיונו אז להמיר את בגדיו במלבוש אחר, יתר ראוי להאומנות החדשה. והתמורה הזאת תביא לו גם פרוטות אחדות, ובזאת ישבור רעבונו אשר התחיל להציק לו מאד.

ולא נשאר לו עתה בלתי אם לבצע את זממו הגדול הזה. ויבדק בכל קרן זוית, וימצא יפני קונה ומוכר בגדים ישנים וכל אשר יביא לו המקרה, ויספר לו פספרטו ענינו, ואחרי רגעים אחדים יצא פספרטו עוטה שמלה יפנית ישנה, צנוף צנופה נפוצה²²מפעולת הזמן. אבל חלף זה מטבעות כסף אחדות התקשקשו בכיסו, ויאמר בלבו: טוב הדבר, אדמה לי, כי התחפשתי לכבוד הלולה וחנגה.

והדאגה הראשנה לפספרטו הַמְיֻפָּן באופן הזה היתה למצוא בית משתה שי לא מהדר יתר מדי, ויסעד שם לבו ביתר העוף והארז שנשאר עוד מתמול, ודבר סעודת הצהרים עוד נשאר לו כחידה סתומה איך ימצא לו.

וככלות פספרטו את סעודתו ויאכל לשבע אמר אל לבו:

– "עתה העקר לא להיות מבהל. אין לי עוד יכלת להחליף את הלבוש הזה בלבוש אחר עוד יתר יפני. ועלי איפוא למצוא עצה לעזוב במקדם האפשרי את ארץ השמש, ולא זכרון נעים מאד ישאר לי ממנה.

ויחשב פספרטו לראות את האניות היוצאות לאמריקה, אולי ימצא שם עבודת מבשל או שרות אחרת, ולא יבקש בשברו בלתי אם הלחם לבדו, ואך בוא יבוא לסן פרנציסקו מצא ימצא לו דרך לצאת ממבוכתו. העקר, הוא לעבור את שבע מאות המיל המפרידות בין יפן ובין הארץ החדשה. וילך פספרטו לנמל יוקהמה אך בקרבו להנמל כן נראה לו רעיונו זה אשר היה בעיניו בראשיתו פשוט מאד, כדבר נמנע. למה יהיה צרך על אניה אמריקנית במשרת או מבשל, ובמה ימצא חן בעיניהם, בלבושים האלה, להכירהו לאיש נאמן? מי יעיד על ישרו? ומי ימליץ בעדו?

עוד הוא הולך ומחשב ככה, והנה לנגד עיניו מודעה גדולה שנשא בידיו בחוצות יוקהמה אחד מהמשחקים בבתי המשחק. במודעה היה כתוב כנוסחה הזאת:

חבר יפנים מרקדים על חבל

של הנכבד ויליאם בטולכר

מראה האחרן

לפני צאתם לארצות הברית באמריקה.

חוטמים ארוכים חוטמים ארוכים!

בעזרת האלוה טינגו!

מחזה נפלא!

ויקרא פספרטו, ארצות הברית באמריקה! הוא הנצרך לי!

וילך פספרטו אחרי נושא המודעה ויבא מהרה בעיר היפנית. וכרבע שעה אחרי כן עמד לפני מין מרפסת גדולה, מעורבת למעלה בדגלים מספר ועל דפנותיה החצונים היו מצירים בצבעים חזקים מיני לצים, בוקיון מוקיון, לוליון ומוליון.

המכון הזה היה להנכבד בטולכר מאמריקה, מנהיג חבר משחקים, לצים, מרקדים בחבל. מתגוששים, והם, כאמור במודעה, נתנו עתה המחזה האחרון לפני צאתם לארצות הברית באמריקה.

ויבוא פספרטו לאולם אשר לפני המרפסת ויבקש לדבר את האדון בטולכר. ויבא האדון בטולכר בעצמו ובכבודו. וירא את פספרטו ויחשבנו לאחד מילידי הארץ, וישאלהו: מה חפצך?

וישאל פספרטו: היש לכבודו צרך במשרת?

וישלח בטולכר את ידו ויתחיל להחליק את זקנו העב והקטן, אשר שערותיו הפכו שיבה ועמדו צפופות מאד, ויקרא: משרת! יש לי שנים מהסחורה הזאת, נאמנים, אשר לא עזבוני מעולם, וישרתוני חנם… רק במחיר מזונם… והנה הם לפניך! ויראה לפספרטו את זני זרועותיו אמיצים וחזקים, וגידיהם משרגים ועולים כמיתרי הכנור הגדול.

– אם כן, לא אסכין לכבודו למאומה?

– כלל וכלל.

– חבל! ואנכי אמרתי יכול אוכל ללכת אתכם!

ויאמר בטולכר הנכבד: אח! אתה יפני כמו שאנכי קוף! למה איפוא תלבש ככה?

– איש איש ילבש כיכלתו!

– אמנם, אמת דברת. אתה צרפתי, אתה?

– הן, פריזי מפריז.

– אם כן, ידע ידעת לעשות תנועות ולעַוֵת פניך?

ויציק הדבר את פספרטו בשמעו כי לאימות צרפת מעוררת שאלה כזאת, ויען: בחיי, אנחנו הצרפתים יודעים לעות פנינו, אמנם כן, אפס, לא יתר טוב מהאמריקנים!

– אמת! אם כן, לקח לא אקחך למשרת, הנה אוכל לקחת אותך לבדחן ללץ בבית המשחק. ההבינות יקירי? בצרפת מציגים למראה בדחנים נכרים, ובארצות הנכר בדחנים צרפתים!

– אח!

– ומלבד זה, אתה אמיץ כח?

– ביחוד בצאתי מלפני השלחן.

– וידעת לרנן?

פספרטו היה לפנים סובב בחוצות בקהלת מנגנים, ויזכר את אומנותו ויאמר: כן אדוני.

– אבל, הידעת לרנן וראשך למטה ורגלך למעלה וחרב נצבת ישר על כף רגלך הימנית?

ויזכר פספרטו כי היה עושה לפנים כל הגבורות האלה בימי נעוריו, ויען: בודאי!

ויאמר בטולכר הנכבד: זה העקר!

וישתוו ביניהם, ויעשו אמנה.

סוף סוף, פספרטו מצא לו משרה. חובתו היתה לעשות הכל בחבר המשחקים היפנים הנפלא הזה. זה לא היה לו כל כך לכבוד, אך יהי מה, ובעוד שמנה ימים יהיה בסן פרנציסקו.

והמחזה אשר בשר אותו בטולכר הנכבד בשאון ורעש, ונקצב כי יחל בשלש שעות, ומהרה נשמע בפתח קול רעש מקהלת מנגנים יפנים, תף ותמתם²³. ודבר מובן הוא, כי פספרטו לא יכול להתלמד ולהתרגל עתה באחת עלילות המשחק, ועליו היה רק להמציא את כתפותיו החזקות לסעד בה מעלל הגדול של אשכול אדם אשר יעשו החטמים הארוכים של האלוה טינגו, המעשה הגדול הזה יהיה האחרון בכל מעללי המחזה.

עוד לפני שלש שעות מלאו החוזים את המרפסת הרחבה, בני ארפה וילידי הארץ, סינים ויפנים, אנשים נשים וילדים, חשו להספסלים הצרים, ובתוך הלשכות הפונות לבית החזיון, והמנגנים ישבו על מקומם, בהמקהלה איש לא נעדר: גונג, תמתם, מצלתים, חלילים ותֻפים הרעימו בכעס ובקצף גדול.

המחזה היה ככל מחזות מרקדים בחבלים. אבל צריך להודות כי היפנים הם היתר חרוצים בעולם במעללי המשקלת. אחד, במניפה בידיו וחתיכת ניר, עולל את המעלל המלא חן הנקרא מעלל “הפרפר והפרחים”, ואחר, בהעשן העולה ממקטרתו המפיץ ריח נעים רשם מהרה באויר מלות רבות ממראה התכלת, ובהן איזו תהלה וברכה לקהל החוזים. אחד עשה נפלאות בנרות דולקים, שהוא היה מכבם בהעביר אותם לפני שפתיו ומדליקים חליפות זה מזה בלא הפסק רגע. ועוד אחד הראה פלאי פלאים שאין להאמין בחרבות הסובבות. בידיו כמו הביא רוח חיים בהמכונות הרועשות האלה בסובבם בלי הרף. רוץ רץ על שפופרות המקטרות, על חדן על חוטי ברזל, שראו מרחוק כמו שערות מתוחות מקצה בית המחזה ועד קצה. סבב סבבו את כלי הזכוכית הגדולים, טפסו על סולמי במבו, נפוצו בכל פנות הבמה, הוציאו קולות נגינה נעמה וזרה מאד בצרוף קולות משֻנים. המשחקים שחקו בהן והן סבבו באויר. זרק זרקון כמו כדורי משחק, והן סבבו תמיד. טמן טמנון בכיסיהן, ובהוציאן אותן משם סבבו עוד, עד הרגע שנרפה לולב²⁴ בתוך החררה והיא כמו התעלפה פתאם ותפל בלי כח בצורת אלומה.

ואין תועלת לתאר כל המעללים והגבורות שהראו המרקדים בחבל. כל המעללים בהסולם, בהמוט, בהכדים, בהחביות, נעשו בחריצות ודיוק נפלא. אך המעלל המושך יתר היה מערכת “חוטמים הארוכים”, בעלי משקלת נפלאים, שארפה עוד לא יודעת אותם.

חטמים הארוכים האלה הם חבר מיוחד, תחת פקודת אלוה טינגו. לבש ילבשו כהגבורים בימי הבינים, וכנפים להם לכתפותיהם. אך הדבר אשר הצטינו בהם ביחוד הוא החטם הארוך אשר קשט את פניהם. החטמים האלה היה מקנה במבו ארוך, חמשה, ששה וגם שמנה רגל, יש בהם ישרים ויש עקומים, כפופים, יש חלקים ויש מלאים עקצים. ועל החטמים הארוכים האלה המחברים בחזקה לפני הנושאים אותם היו הם עושים את כל מעלליהם. כשנים עשר מבני אלוה טינגו האלה שכבו על גבם, וחבריהם באים ונחים על חטמיהם, הזקופים כמו כלי רעם ומקפצים, ועפים מחטם לחטם. ועושים גבורות שאין להאמין.

ו“לקנוח” המחזה הודיעו להקהל כי יראו את “עמוד אנשים”, והוא עמוד גדול של חמשים חטומים ארוכים, סמל דמות מרכבת האלהות שגירנוט. והנה, אחד מהמשחקים האלה, שהיה בהיסוד להמרכבה, יצא מהחבר, ויתנו על פספרטו למלא מקומו, כי היה צריך לזה רק כח.

הן אמנם, הנער החשוב הרגיש את עצמו נכלם כלו, בעת לבשו את הבגדים האלה מדורות עברו, זכרון לימי נעוריו, ובהקשטו בהחטם הארוך, ששה רגלים ארכו, על פניו, אבל, החטם הזה, הוא היה מקור פרנסתו עתה, וההכרח לא יגנה.

ויבא פספרטו ויעמוד בתוך חבריו, יסודי המרכבה. כלם שכבו ארצה, וחטמיהם זקופים השמימה, ועליהם שורה שנית ושלישית, ומהרה, על החטמים האלה שנקעו איש ברעהו רק בקציהם, התנשאה מצבת אנשים גבוה עד תקרת התאטרון.

וקהל מחאת כפים ורעש מנגינות המנגנים הלך הלך וחזק, כקול רעם בשמים, והנה העמוד התחלחל, המשקלת נפסקה, חטם אחד מהיסוד נתק ממקומו, והמצבה כלה נפלה בקול רעם ורעש נורא…

פספרטו היה חיב בדבר!

כי פתאום עזב פספרטו את מקומו, וידלג על המעלות בלי עזרת כנפיו, ויעלה ביציע מימין, ויפול לרגלי אחד החוזים, ויקרא: אהה, אדוני! אדוני!

– אתה?

– אני.

– אם כן, להאניה, בני.

ומר פוג, ומרת אאודה, ופספרטו יצאו בחפזון דרך המעברות אל מחוץ להבית. אבל, שם מצאו את הנכבד בטולכר, בקצף נורא, תובע מהם “נזק השבירה”. וישלך פיליאס פוג את חמתו בצרור שטרות הבנק שזרק לו, ובשש שעות וחצי ברגע צאת האניה, עלה מר פוג ומרת אאודה ופספרטו אחריהם, כנפיו בגבו, ועל פניו החטם הזה, שש רגל ארכו, אשר לא הספיק עוד לנתק מפניו.

יט.

כל איש יבין מה קרה לפני סנגהי. מאנית יוקהמה ראו את האותות שעשו על האניה טנקדיר, ובראות רב החובלים את הדגל בחצי הנס, וימהר לעזרת האניה הקטנה, ורגעים מספר אחרי כן שלם פיליאס פוג את משכרת האניה לפי המחיר אשר קצב, ויתן לדשון בונסבי חמש מאות לי"ש, ויעל הג’נתלמן הנכבד ומרת אאודה ופיקס על אניית הקיטור הגדולה, ותשב לדרכה לננגזקי ויוקהמה.

ויבואו יוקהמה בבקר, בהשעה הקבועה, ביום י"א נובימברו. ויתן לפיקס ללכת לעשות בעניניו, והוא עלה על אניית הקרנתיק ושם הוגד לו כי הצרפתי פספרטו בא תמול יוקהמה. ותשמח מרת אאודה שמחה רבה, ואולי שמח על זה גם מר פוג, אפס כי לא נראה דבר על פניו.

פיליאס פוג היה צריך לצאת בערב הזה לסן פרנציסקו, וילך לחפש את משרתו. וישאל את פקידי הקונסול הצרפתי והאנגלי, ולא מצא כל מענה, ויתהלך בחוצות יוקהמה אך לשוא, ויחל להתיאש ממצוא את פספרטו, והנה אנה המקרה לפניו את בית בטולכר, ויבוא שמה. ולא הכיר מר פוג את משרתו בהמלבודים הנפלאים האלה, אבל פספרטו, בשכבו פרקדן, הכיר את אדוניו בהיציע, ולא יכול להתאפק לבלתי יזוז ממקומו, ותפסק המשקלת, ו“עמוד האדם” נשבר.

כל זה נודע לפספרטו ממרת אאודה. ספר ספרה לו כל מעשי דרכם מהונג קונג ליוקהמה, וכי גם פיקס הלך בצותה אחת אתם, על אניית הטנקדיר.

פספרטו לא הזיז בריסי עיניו לשמע שם פיקס. ויחשב כי לא באה העת לגלות לאדוניו כל אשר קרה בינו ובין השוטר. ועל כן, בספורו אשר ספר כל אשר קרהו האשים רק את עצמו, ויבקש סליחה ומחילה כי השכרון נפל עליו באחד בתי שתיית האפיום ביוקהמה.

וישמע מר פוג את כל מספרו בקרת רוח, ולא ענה דבר. ויתן צו לפקידי האניה לתת למשרתו בגדים כמשפט, ושעה אחת אחרי כן הופיע הנער החשוב בלי החטם, בלי הכנפים, ודבר לא הזכיר עוד כי הוא מבני האלוה טינגו.

והאניה אשר הלכו עתה מיוקהמה לסן פרנציסקו היתה גדולה ורחבה אלפים וחמש מאות טון תכיל, ושמה גינירל גרנט. מהירות מהלכה היתה גדולה, ושלשה תרנים לה, ומפרשים רבים, לעזור לכח הקטור; שנים עשר מיל הלכה ביום, ובעשרים יום היה עובר את ים השקט. בצדק קוה פיליאס פוג כי ביום ב' דיצמברו יהיה בסן פרנציסקו, ביום י“א – בניו יורק, וביום ב' – בלונדון, באופן שעוד יקדים לבוא שעות מספר לפני היום הקבוע, יום כ”א דיצימברו.

והנוסעים היו רבים, אנגלים, אמריקנים רבים, ואחדים משרי הצבא בהודו, שהשתמשו בימי הפגרה לסובב את הארץ.

ובמשך עברם את הים הפעם לא קרה כל מקרה רע. האניה לא התמוטטה הרבה, וים השקט הראה כי השם הזה נאה ויאה לו. מר פוג היה שאנן והמעיט בשיחה כמנהגון, וחברתו הצעירה הרגישה יתר ויתר כי נפשה קשורה בנפש האיש הזה, גם מלבד עבותות הכרת הטובה הקושרים אותה אליו, הנפש הזאת, האוהבת להחריש, אבל נדיבה באופן נעלה, עשתה עליה רשם חזק יתר מאשר חשבה, וכמעט בלי ידיעתה נמשכה אחרי רגשות אשר מר פוג כנראה לא הרגיש כלל וכלל.

ומלבד זה, נסיעת מר פוג התחילה לענין הרבה למרת אאודה. דאג דאגה לכל מקרה רע אשר יוכל לקלקל את כל הצלחת נסיעתו, ותשיח פעמים רבות את פספרטו, והוא ידע לקרוא בשורות לבבה. הנער החשוב הזה האמין עתה באדוניו כאשר יאמין איש באלהיו, ושפתיו לא כלאו מספר בשבחו של אדוניו, בנדיבות לבו, באמון רוחו. ויסיר דאגה מלב מרת אאודה על אדות אחרית הנסיעה, ויאמר, כי העת היתר קשה ורעה כבר עברה. כי עתה יצאו מארצות סין ויפן הנפלאות, ושוב ישובו לארצות ההשכלה, ובמסלת ברזל מסן פרנציסקו לניו יורק ומשם ללונדון באנית קטור יבוא פיליאס פוג במועדו.

תשעה ימים אחרי צאתם מיוקהמה השלים פיליאס פוג תקופת חצי כדור הארץ. כי בעצם היום הזה, כ"ג נובימברו, עברה האניה את קו חצי היום המאה וארבעה ושמונים, הקו אשר בחצי הכדור האוסטרי יושבים בו האנשים היושבים נגד רגלי יושבי לונדון. הן אמנם, כבר עברו שנים וחמשים יום משמנים היום אשר יש לו, ולא נשארו לו בלתי אם שמנה ועשרים יום, אבל, אם בחשבון קוי חצי היום היה רק בחצי דרכי, הנה באמת כבר עבר שני שלישי הדרך. כמה גזיות²⁵ חזקות היה עליו לעשות מלונדון לעדן, מעדן לבומבי, מכלכתה לסינגפור, מסינגפור ליוקהמה, אם ילך אדם לפי קו חצי היום החמשים, שעליו יושבת לונדון, יהיה המרחק רק שתים עשרה אלף מיל, ופיליאס פוג נאנס לעבור ששה ועשרים אלף מיל, ועד היום כבר עבר שבעה עשר אלף וחמש מאות. אבל מפה הדרך ישר, וגם פיקס לא חפש עוד לשים מכשולים על דרכו.

גם קרה כי ביום הזה, כ"ג נובימברו, הרגיש פספרטו שמחה גדולה מאד. הלא זכר יזכור הקורא, כי הנער העקשן התעקש לשמור את שעת לונדון על שעונו המהולל, שבא לו מנחלת אבות, וכל יתר השעות שבכל הארצות שעבר היו בעיניו עדי שקר. והנה, ביום ההוא, אף כי פספרטו לא נגע בשעונו ולא הזיח את המחט ממקומו כמלא השערה, הסכימה שעונו את השעון “תכן העת” אשר על האניה.

ונקל להבין מה גדל נצחון הנער החשוב! חפץ חפץ מאד לדעת מה היה אומר זה האיש פיקס לו היה פה אתם. וידבר פספרטו אל לבו:

– "ההולל הזה ספר לי הגדה שלמה על קוי חצי היום, השמש, הירח! האנשים האלה! אם ישמעו בקולם, יעשו שעונים יפים! לבי היה נכון בטוח, כי יבוא יום והשמש תתרצה לישר מהלכה לפי שעוני… "

ולא ידע פספרטו הדבר הזה: כי לו היה לוח השעון שלו מחלק לארבע ועשרים שעה, כשעות איטליה, ולא לשתים עשרה שעה, כי אז לא היה לו כל מקום להריע תרועת שמחה. כי לו היה כזאת, כי אז בעת שמחט השעון שעל האניה הורה תשע שעות בבקר, היה מחט השעון שלו מורה תשע שעות בערב, לאמר אחת ועשרים שעה – והוא ההבדל אשר בין לונדון ובין קו חצי הים המאה ושמנים.

אבל אם פיקס היה יכול לבאר את חזיון הטבע הזה, הנה פספרטו לא היה יכול להבינו, ולפחות לא היה חפץ לקבל הבאור הזה ולהסכים לו. על כל פנים, לו נגלה עתה פתאם השוטר לפספרטו, השומר עברתו לו בצדק, כי אז היה מתוכח אתו פספרטו על ענינים אחרים ובאופן אחר.

ואיפוא באמת היה פיקס בעת הזאת?

פיקס היה בעת הזאת דוקא על האניה גינירל גרנט.

כי בבואו ליוקהמה עזב השוטר את מר פוג, כי חשב כי מצא ימצאנו עוד ביום, וימהר לקונסול אנגליה. ושם מצא עתה את הפקודה אשר חכה לה כל כך. הפקודה הזאת רדפה אחריו למן בומבי, וכבר עברו ארבעים יום יום השלחה מלונדון, ומהונג קונג שלחו את הפקודה הזאת על ידי אניית הקרנתיק בעצמו אשר חשבו כי גם הוא עליו. ועתה, ידמה לו הקורא מה גדל קצף השוטר על תקותו כי נשארה מעל! עתה אין תועלת בפקודה! האיש פוג יצא מגבול ארצות ממשלת אנגליה! ועתה נצרך כתב הסגרה לממשלת אמריקה, ורק בזה תהיה יכלת לתפשו!

אחרי רגעי הקצף הראשונים קרא פיקס:

– יהי כן! הפקודה לא תסכון פה, טוב, תסכן באנגליה. הגנב הזה נראה באמת כי חפצו לשוב לארצו, אחרי התעותו את השוטרים. טוב הדבר! אנכי אערצנו עד שם. והכסף, יהי רצון, כי ישאר מעט! אבל, להוצאות הדרך, לפרסים ומתנות, להדינים והמשפטים, לפילים, ויתר הוצאות שונות, ידידי זה כבר הוציא יתר מחמשת אלפים לי"ש. אך אין דבר! להבנק שי עשר לשלם שכר לעובדיה!

ויחליט פיקס, וירד גם הוא בארנית גינירל גרנט, ויעמוד על צהר האניה בבוא שמה מר פוג ומרת אאודה. ומה גדל תמהונו בראותו אתם גם את פספרטו, במלבושים הנפלאים אשר ידענו. ויתחבא מהרה בתא האניה, לבלתי יהיה עליו להכנס בסברים אתם ולקלקל אולי כל חשבונו. בחסד רוב הנוסעים על האניה קוה כי לא יראנו אויבו. והנה היום הזה נמצא פתאם פנים אל פנים את פספרטו על צהר האניה. ויקפוץ פספרטו על צואר פיקס, בלי כל טענות ומענות, ולשמחת אמריקנים אחדים אשר מהרו להמרות כי הוא יגבור, הנחית ידו על לחיי השוטר המסכן ויסטר את לועו סטירה כיד המלך.

בכלות פספרטו את מעשהו שככה חמתו מעט, וכמו אבן מעמסה נפל מעל לבו. ופיקס התעודד, ויביט אל אויבו, ויאמר בקרת רוח: נגמר?

– הן, לעת עתה.

– אם כן, בוא ונדבר.

– כי אב…..

– כן, לטובת אדונך.

פספרטו כמו נכנע מפני קרת הרוח הזאת, וילך אחרי השוטר, וישבו שניהם בקדם האניה. ויען פיקס: קולפה²⁶ טובה הבלעתני. אנכי הייתי מוכן ומזמן לזה. עתה שמעני. עד היום הייתי אויב לאדוניך, אבל, מעתה חפצי להצליח דרכו.

ויקרא פספרטו: סוף סוף! אדוני נוכח כי הוא תם וישר!

– לא, חשב אחשבהו לגנב… הס! אל תזוז, ותן לי לכלות דברי. כל זמן שמר פוג היה בארצות ממשלת אנגליה היתה לי תועלת וחפץ לעצרהו עדי תבוא הפקודה לתפוש אותו. עשה עשיתי כל אשר היה בכחי. אנכי הקימותי עליו את הכמרים בבומבי, שכרתיך שכר בהונג קונג, הפרדתיך מעל אדוניך, גרמתי לו לאחר את צאת האניה ליוקהמה…

פספרטו האזין, ואגרופיו נקפצו. ופיקס הוסיף ויאמר:

– עתה, פוג כנראה הולך לשוב אנגליה? טוב, ערץ אערצנו עד שם אבל, מעתה כאשר השתדלתי בכל כחי לעצור אותו עד כה, כן אשתדל וכן אעמול להסיר כל מכשול וכל מעצור מדרכו. הלא תראה, כי משחקי עתה שנה, יען טובתי דורש זה ממני. ועלי להוסיף, כי טובתך אתה דומה לטובתי, כי רק באנגליה תדע למי אתה עובד, לאדם ישר או לפושע!

פספרטו הקשיב לדברי פיקגס, וברור היה הדבר בעיניו כי פיקס מדבר בלב תמים.

וישאל פיקס: ההיה נהיה ידידים?

ויען פספרטו: ידידים, לא. בעלי ברית, כן, ובתנאי כי לא אגלה שום דבר מרמה ומעל. כי ברגע אשר אמצא אפילו אבק בגד ומרמה וקרעתיך כדג.

והשוטר ענה: טוב הדבר.

אחד עשר יום אחרי הדברים האלה נכנס הגנרל גרנט למבוא “פתח הזהב” ויבא סן פרנציסקו.

ומר פוג עוד לא הרויח ולא הפסיד אף יום אחד.

כ.

בשבע שעות בבקר עמדו רגלי מר פוג, מרת אאודה ופספרטו על יבשת אמריקה, – אם יש יכלת לקרוא ככה את השונית²⁷ אשר עלו שמה מאניתם. השונית הזאת, אשר בעלות הים יגברו המים וברדתו יחסרו, תקל הרבה טעינת האניות ופריקתם. שם תעמדנה צפופים כל מיני אניות תרן, כל מיני ספינות קטור לכל העמים וכל הלשונות, ואניות הקטור בדיוטות אחדות, השטות על פני נהר סקראמינטו והנהרות הבאים אל קרבו. ושם צבורים וגבובים תבואות המסחר ההולך עד מקסיק, פירו, שילי, בריזיל, וארפה ואסיה, ועד כל איי ים השקט.

ומר פוג, אך עלה עלה היבשה, וישאל מתי יצא הקטור הראשון לניויורק, ויגד לו לאמר בשבע שעות בערב. ויהי עליו לשבת כל היום בעיר האם למחוז קליפורניה. ויצו ויביאו לו עגלה, למרת אאודה ולו, ופספרטו שב אצל מושב העגלון, ויבואו לבית האורחים אינטיר נאטייאונל הוטיל.

ויביט פספרטו מגבה משכנו על עיר הגדולה הזאת לאמריקה ועיניו לא שבעו מראות: חוצות רחבים, בתים נמוכים, עומדים בשורה, כנסיות והיכלים בתבנית הגוטים, דוקים רחבי ידים, אוצרות דומים לארמונות, מהם בניני עץ, ומהם בניני לבנה, בחוצות עגלות בלי מספר, עגלות הולכות על מסלות ברזל, ועל המפסעות²⁸ המון אדם רב, בני אמריקה וארפה, ובני סין והודו, היושבים בעיר הזאת אשר מספר יושביה יתר ממאתים אלף איש.

פספרטו השתומם למראה עיניו. עוד היו אזניו מלאות ההגדות והספורים אשר היו מספרים בארפה לפני שנים מספר על אדות סן פרנציסקו כי היא עיר מלא בני בליעל, מבעירי בערה, רוצחים, שנאספו מכל קצוי הארץ לנצל את האדמה הזאת מעפרות הזהב אשר לה. “העת היפה” ההיא כבר עבר. מראה סן פרנציסקו היה כמראה עיר מסחר גדולה. המגדל הגבוה של בית פקודות העיר, אשר משם צופים עומדים יום ולילה התנשא מעל להחוצות והרחובות, הנפגשים אחד במשנהו בזויות נצבות, וביניהם מטלות²⁹ מכסות ירקרק דשא, ושם הלאה עיר סינים כמו הובאה הנה ממלכות השמים בתיבה. ושם אנשים לבושים כתנות אדומות, העומדים נכון ללכת לכל שליחות אשר ישלחם איש, והודים מקשטים בנוצות. אבל רוב האנשים היו לבושים כובעים ובלבוש שחור, כמנהג ארפה, רבי הפעולה והעבודה. וחוצות אחדות היו מעטרים משני עבריהם חנויות ומחסנים נהדרים, מלאים כל טוב הארצות ותבואות כל חרשת המעשה.

ובבוא פספרטו לבית האורחים נדמה לו, כי לא יצא כלל מאנגליה, בדיוטה התחתונה היה “בר” גדול, והוא בית משתה שכר האנגלי, ומצא ימצא כל הבא אל תוכו בשר יבש, מרק מבשל בדגים, מאפה משנה וגבינה. וכל זה ינתן להשותה חנם. שלם ישלם רק בעד השכר, אל פורטו או קסיריס. הדבר הזה נראה לפספרטו ברוח אמריקה לגמרי.

וחדר האכל היה מרוח וטוב, ומר פוג ומרת אאודה ישבו אל השלחן ויתנו להם סעודה בשפע, וכושים שחורים כעורב משרתים אותם.

אחרי הסעודה יצא פיליאס פוג בלוית מרת אאודה מבית האורחים וילך לקונסול אנגליה, לקים את מכתב המסע. פתאם, והנה השוטר פיקס לנגד עיניו. ופיקס התראה כמו משתומם מאד על הפגישה הזאת. כיצד מר פוג והוא עברו את הים באניה אחת ולא ראו איש את רעהו על צהר האניה! על כל פנים שמח מאד על פגשו שנית את הג’נתלמן אשר גמל לו חסד כל כך, ועתה כי עניניו דורשים ממנו לשוב ארפה הנה שמח ישמח מאד אם יוכל לעשות דרכו בצותה אחת את מר פוג.

ויען פוג, כי שמח ישמח גם הוא מאד. ופיקס חפץ לא לגרוע עיניו ממר פוג, ויבקש ממנו הרשיון ללותו בחוצות העיר הנפלאה הזאת ומר פוג הרשה לו בלי פקפוק.

ויתהלכו מרת אאודה ופיליאס פוג ופיקס בחוצות העיר, ויבואו לחוץ מונגומרי, והנה המון אדם רב נקבץ שם על המפסעות ועל רצפת החוץ, ובתוך העגלות מכל מין הסובבים רצוא ושוב בלי הפסק, על מפתן החנויות, בחלונות כל הבתים ועד הגגות, המון גדול בלי מספר. ואנשים ומודעות גדולות עליהם סבבו בתוך ההמון הזה, ודגלים גדולים וקטנים היו מנפנפים ברוח. וקול צעקה מכל פנה:

– יחי קאמורפילד!

– יחי מנדיבואה!

זה היה מיטינג³⁰, לפחות כן חשב פיקס, ויודיע מחשבתו זאת למר פוג, ויוסיף:

– אולי טוב לנו, אדוני, לא לעמוד בתוך ההמון הגדול הזה. רק קולפות חזקות נוכל לבלוע פה.

ויען מר פיליאס פוג:

– אמנם, ומרתוק³¹ גם אם הוא מדיני לא יחדל מהיות מרתוק.

ויחשוב פיקס לחובה לו לגחוך מעט לשמע ההערה המחכמה הזאת. ויבורו להם מקום על שטח מעלה אחת העולה לאחת החוצות נוכח חוץ מונגומרי, ונכחם, מעבר השני מהחוץ, עמדה מכתבה ³² וזרם כל ההמון הזה היה זורם שמה.

ועל מה ולמה היה המיטינג הזה? פיליאס פוג לא ידע מאומה. לפי החמימות הגדולה אשר נראתה בהמון היתה יכלת לחשב כי עסוקים היו בבחירת פקיד גדול בפקודת המלכות, פחה אחת המדינות, או אחד מחברי ועד הממשלה.

פתאם ותנועה חזקה נראתה בתוך ההמון. כל יד נשואה באויר. אגרופים רבים רבים קפוצים בחזק ינשאו וישפולו חליפות. בלי ספק, אופן נאה ועז להגיד דעתם. וההמון נסוג אחור כגלי הים. הדגלים נטלטלו, רגע נעלמו ומשנהו נראו שנית בלוים כסחבות, וגלי ההמון הלכו הלך ורחב ויגיע עד המרצפת שעמדו שם פוג ומרת אאודה. ולמעלה כל ראש התגעש, כמו הים בהכות בו סערה פתאם יתגעש ויתכסה אופי לבן. מספר הכובעים השחורים היה הולך וחסר, ורבם כמו חסר מגבהם הרבה.

ויאמר פיקס: ברור הדבר כי מיטינג הוא. והענין אשר גרם את המיטינג הוא ענין המרגיש כל לב.

מרת אאודה היתה מתרפקת על זרוע מר פוג ותשתאה למראה השאון הזה. ופיקס נגש אל אחד מקרובים אליו לשאל מה סבת כל התלהבות הזאת, והנה התנועה חזקה עוד יותר, קולות “יחי” מתֻבלים בחרפות וקללות רבו פי שנים. נסי הדגלים נהפכו לכלי נשק, כל יד היתה לאגרוף. מרוב העגלות שנעצרו בהליכתן נשפכו קללות נמרצות ומכות אגרוף. נעלים ומוקים³³ רחפו באויר כחצים מקשת, וכדורים ממקלעים, וגם קול אקדח³⁴ נשמע בתוך השאון.

ופיקס לא חפץ כי “האיש שלו” ינגף או כי ילכד באיזה ענין אשר יעצרהו פה באמריקה, ויאמר: אחשב כי טוב לנו להמלט מפה. אם הענין הוא אדות אנגליה, ואם הכר יכירונו, יודיעונו דבר!

ויען פיליאס פוג: אזרח אנגליה…

אך לא יכול הג’נתלמן לכלות דבריו. מאחוריו נשמעו קולות צורחים נוראים, קול קורא: יחי מנדיבואה! האח! האח! זה היה חבר בוחרים אשר חשו לעזרה.

ויהי מר פוג, מרת אאודה, ופיקס בין שני המחנות, וכבר אחר המועד להמלט לו. נגד זרם העם הזה, מזֻינים בקני עופרת ומפץ, לא היתה יכלת לעמוד. ויהיו פיליאס פוג ופיקס לסתרה על האשה הצעירה, והם נהדפו ונגפו באופן נורא. מר פוג, בקרת רוחו הרגילה, חפץ להגן על עצמו בנשק הטבעי אשר חננה הטבע כל איש אנגלי בקצה ידיו, אך לשוא. גברן, גבוה, בזקן צהוב, כתפיו רחבות, אשר היה כנראה ראש כל החבורה, הניף את אגרופו של בן בטיח אשר לו על מר פוג, והיה יכול לגרום צער הרבה להג’נתלמן, לולא פיקס שמסר נפשו עליו, וימציא את קדקדו להאגרוף. וגבנונית גדולה עלתה מיד תחת לכובע המשי של השוטר, והכובע המסכן, הוא נשבר ונדכא, ופניו לא היו לו עוד.

ויסקור מר פוג על האויב בסקירת בוז. ויקרא: ינקה!

ויען השני: אנגלי!

– נתראה פנים!

– בכל עת שיחפוץ.

– מה שמו?

– פיליאס פוג. ושמו?

– ראש הגדוד, שטמפ פרוקטור.

וגלי ההמון עברו. פיקס מֻגר לארץ, ויקם ובגדיו היו קרועים, אך נפצע לא נפצע הרבה. בגדו העליון נחלק לשנים, ומכנסיו גם הם היו במעמד רע, עד כי כהן לא היה יכול לצאת בהם ידי חובתו לכסות בהם בשר ערוה. על כל פנים, מרת אאודה נחשכה מכל פצע, ופיקס בלבדו נשא וסבל בעד כלם.

ויהי אך יצא יצאו מתוך ההמון, ויאמר פיליאס פוג לפיקס:

– חן חן, אדוני.

ויען פיקס: חלילה! אבל, יבוא נא.

– אנה?

– למוכר בגדים תפורים.

ובאמת, הדבר הזה היה נצרך מאד. בגדי פיליאס פוג ופיקס היו כבלוי סחבות, כמו לו השתתפו במלחמה גדולה בין קאמירפילד ומנדיבואה.

וילכו, וילבשו כמשפט, וישובו לבית האורחים.

ופספרטו המתין שם לאדוניו, והוא היה מזֻין בששה אקדחים. כראותו את פיקס בצותה אחת את מר פוג ויזעפו פניו. ותספר מרת אאודה בקצרה את מאורעות היום, ופני פספרטו נהרו. ברור הדבר, כי פיקס באמת חדל להיות אויב. ולהפך הוא בעל ברית למר פוג, לעזור לו להחיש דרכו. פיקס עומד בדבורו.

ככלות סעודתם, באה עגלה להוליכם לתחנת המסלה. ובעלותם בעגלה אמר מר פוג לפיקס:

– כבודו לא ראה שנית את הקולוניל פרוקטור?

ויען פיקס: לא, אדוני.

ויאמר מר פוג בקרת רוח:

– שוב אשוב לאמריקה, ומצאתיו. לא נאה לאורח אנגלי לתת לאיש להתנהג אתו ככה.

ויגחך פיקס, ולא ענה דבר. אך הקורא רואה, כי מר פוג היה ממין האנגלים ההוא, אשר אינם סובלים את מלחמת השנים בארצם, אך נכונים לצאת לקרב בארץ נכריה בכל עת במקום שיש משום כבוד שם אזרח אנגלי.

ויבואו הנוסעים בשש שעות פחות רבע להתחנה, והקטור היה נכון לצאת.

לפני עלות מר פוג בעגלת הקטור נגש לאחד פקידי המסלה, וישאלהו ויאמר לו:

– ידיד, ההיה היה היום איזה בלבול בסן פרנציסקו?

– זה היה מיטינג, אדוני.

– אבל, אנכי ראיתי התלהבות לא קטנה בהמון בחוצות.

– זה היה מיטינג פשוט בדבר בחירה אחת.

– בחירת מפקד הצבא, בודאי?

– לא אדוני, בחירת שופט.

מר פוג, בשמעו התשובה הזאת, עלה בעגלה והקטור הפליג בכל כחו.

כא.

ניו יורק וסן פרנציסקו מחֻברות ברצועת מתכת אחת ארוכה, וארכה לא פחות משלשת אלפים ושבע מאות ושש ושמנים פרסה. בין אסמהא והים תעבור המסלה דרך רחבה אשר ההודים וחיות רעות שכיחים שם הרבה. לפנים היה מהלך ששה חדשים בין ניו יורק ובין סן פרנציסקו, ועתה רק מהלך שבעה ימים. כמו על כל מסלות אמריקה כן היו גם פה עגלות לאכילה, עגלות לקריאה, לשתית קהוה, רק חסרו עגלות למשחקי התיאטרון, אבל, ודאי יבוא יום וגם זה לא יחסר באמריקה.

ובין עגלה לעגלה היו מהלכים הלוך ושוב מוכרי עתונים, מוכרי משקאות, סיגרות.

בשש שעות בערב יצא הקטור מתחנת אוקלנד, והלילה בא, ליל קור, חשך, השמים מעננים, והעננים היו כמו מתעתדים להוריד שלג רב.

הנוסעים לא הרבו שיחה. עוד מעט, והשנה תקפה את רוב הנוסעים, פספרטו מצא מקומו על יד השוטר, אך לא דבר אתו דבר. למן המארעות האחרנות הצטננה הרבה ידידותם, ופספרטו היה נכון בכל רגע לחנוק את ידידו לפנים.

השלג התחיל לרדת, אך שלג דק, אשר לא יכול לעצור את הקטור. ומבעד לחלונות העגלות לא נראה בלתי אם שכבה לבנה, ועליו העשן היה כעין האפר.

בשמנה שעות בא אחד הפקידים ויודיע כי שעת השֵנה באה. העגלה הזאת היתה “עגלות לשנה”, וברגעים אחדים נהפך לחדר מטות, גבי הספסלים נִטָיו, משכבים מוצעים היטב השתרעו במכונה עשויה לדבר, ותאים ארעים נכונו, ויהי לכל נוסע מטה נעימה, ומסכים עבים היו לו סתר לבלתי תחדור לתוכו עין הצופה. הסדינים היו לבנים, הכסתות רכות, לא חסר דבר, כי אם לשכב ולישן, והוא אשר עשה כל אחד מהנוסעים. הקטור רץ בכל כחו דרך מדינת קאליפורניה, ולא ראו דבר, לא את סקראמנטו, בירת קאליפורניה, לא חוצותיה הרחבים, לא בתיה הגדולים ולא היכליה.

בשמנה שעות בבקר נהפך חדר המטות שנית לעגלה פשוטה, והנוסעים יכלו להתבונן מבעד לחלונות למראה היפה אשר לארץ ההרים הזאת. מעת לעת נראו מרחוק עדרי בהמות, שורי הבא, כמו צבא גדול, הולכים צפופים ועוברים את המסלה. והקטור נאנס לעמוד ולהמתין עד תום כל הצבא הזה לעבור.

מעלי גרה האלה היו הולכים לאטם, ומעת לעת גועים געיה חזקה מאד. מדת קומתם גדולה מקומת שורי ארפה, רגליהם וזנבם קצרים, ערפם בולט כמו חטטרת שמנה, הקרנים מרֻחקות מתחת, ראשם, צוארם ושכמם מכסים רעמת שערות ארוכות, ולא עלה על הדעת לעצור בעדם, כי שורי הבר האלה אם התחילו ללכת במהלך אחד אין דבר אשר יוכל לעצור אותם או לשנות מהלכם.

הנוסעים עמדו והביטו על המראה הזר הזה. אבל האיש שעליו היה להיות אץ בדרכו יתר מכלם, הוא נשאר במקומו, ובמנוחת לב כיאות לפלסוף, המתין עד שירצו השורים לתת להקטור לעבור לדרכו. פספרטו קצף קצף נורא על העכבה שגרמו הבהמות האלה ויקרא: הנה ארץ! שורים פשוטים יעצרו את הקטר בלכתו, והלך ילכו למו לאטם, בהמון חוגג, כמו לולא גרמו בזה עכבה להנוסעים! העבודה! חפצתי מאד לדעת אם ראה פוג מראש את העכבה הזאת ואם רשם אותה בסדר נסיעתו!

מנהיג המכונות לא נסה להגות מן המסלה את המעצור, ובדעת עשה, אין ספק בדבר כי המכונה היתה יכולה למעך את השורים הראשנים, אך מהרה היתה המכונה נעצרה, וגם לו היה כחה גדול מאד, ובהכרח היתה נשמטת ממטילי הברזל; והטוב היה להאריך רוח ולהמתין ולמהר אחרי כן מהלך הקטור למען הרויח את הזמן האבד. שלש שעות עברו עד תום כל העדרים לעבור, ורק לעת ערב נפנתה הדרך.

בשמנה שעות עבר הקטור את מעברות הרי הומבילד, ויבוא על אדמת אוטה, היא גליל ים המלח הגדול, בארץ הנפלאה של המורמונים.

כב.

לעת תשע שעות בבקר בא פספרטו לשאף רוח צח על הגמלות³⁵ הקטנות אשר מעגלה לעגלה, והעת היתה עת קור, השמים כעין האפר, אבל, שלג לא ירד. ועגול השמש אשר היה נראה עוד יתר רהב מבעד להערפל, דמה למטבעת זהב גדולה מאד, ופספרטו היה עומד ואומד בדעתו כמה לי"ש שוה מטבעת זהב כזאת. עוד הוא עסוק בחשבונו, והנה איש זר בא ויפריעהו ממלאכתו.

האיש הזה היה גבה קומה, חום מאד, שפמו שחור, כובעו שחור, בגדו שחור, מכנסיו שחור, קשר צוארו לבן, וקסיותיו³⁶ של עור כלב, דמיונו כמו כמר אנגלי, ויהי הולך מקצה הקטור ועד קצהו, ועל דלת כל עגלה הדביק ניר כתוב.

ויקרב פספרטו ויקרא באחד הנירות האלה, והנה הכמר הנכבד ויליאם היטש, מסית מבעלי דת מורמון, ידרוש בעגלה נומר 117 על אדות הדת הזאת, וקורא את הנוסעים הנכבדים החפצים לדעת מסתרי הדת של “קדושי הימים האחרנים” לבוא לשמוע דרשתו.

פספרטו לא ידע מדת המורמונים כי אם את מנהגם לשאת נשים רבות, ויאמר אל לבו: אמנם, אלך אלכה.

החדוש נפוץ מהרה בכל העגלות. רבים השתוקקו לשמוע את המסתרים האלה, וימהרו וישבו על ספסלי העגלה נו' 117, ופספרטו היה מהראשונים. אך לא אדוניו, אף לא פיקס מצאו צרך לזוז ממקומם.

ובשעה הקבועה קם הנכבד ויליאם היטש ובקול כעס כמו קנטרו אותו לפני החלו לדבר, קרא:

– אמר אמר לכם אני, כי שמיט הוא קדוש מעֻנה, ואחיו חירם, קדוש מענה, והשמדים אשר גזרה ממשלת ארצות הברית על הנביאים עשו גם את בריגהם יונג לקדוש מענה! מי יעיז לאמר כי לא כן הדבר!

איש לא הרהיב עז בנפשו לחלוק על המסית, אשר התלהבותו הגדולה היתה ההפך מראה פניו אשר בטבעם הם שקטים. אבל, סבת החרון הזה היתה בלי ספק הימים הרעים אשר באו על דת מורמון. כי ממשלת ארצות הברית הכניעה עתה את הקנאים החפשים האלה. כבש כבשה את ארץ אוטה מקום מושבם, ותכניעה לפני חקי ארצות הברית, ותשים חטא קשר ונשואי נשים רבות על בירגהם יונג ותשימהו בכלא. ומהעת הזאת התחילו תלמידי “הנביא” להוסיף עז ואמץ, ועד בוא היום אשר יעשו איזה דבר בפעל התנגדו לעת עתה למעשי ממשלת ארצות הברית באמר ודברים.

הקורא רואה, כי הנכבד ויליאם היטש עמל להכניס גרים תחת כנפי דתו גם בעגלות מסלת הברזל.

ויספר בקול התלהבות ובתנועות ידיו בכח גדול את דברי הימים לדת מורמון למן ימי כתבי הקדש ועד היום הזה. כי נביא בישראל משבט יוסף פרסם את כתבי הדת החדשה, וימסרם לבנו מרום. כי מאות בשנים אחרי כן תרגם יוסף שמיט הצעיר את הספר הזה בלשון מצרית. ויוסף שמיט הצעיר היה בעל אחוזה במדינת וירמון באמריקה. ובשנת 1825 גלה סודו לבני אדם, כי הוא נביא ה‘, כי מלאך אלהים נראה אליו ביער מלא נגה כבוד ה’, וימסור לו את כתבי הקדש האלה, כי הנביא הזה הטה את אביו ושני אחיו ותלמידים מספר להאמין בו, ויכונן את דת “קדושי הימים האחרנים”, והדבקים בה רבים באמריקה אנגליה ואשכנז. ויספר הדורש את ראשית יסוד מושבתם, את יסוד היכלם, כי שמיט כונן בית בנק גדול, ויצליח לקנות כתב יד אברהם אבינו בעצמו וכתבי ידות אחרים מחרטומי מצרים גדולים.

והשומעים התחילו להשתמט אחד אחד, אך המטיף לא שםלבו לזה ויוסף לספר את דבר השבר הגדול שנשבר בית המסחר של שמיט. ואשר עשו לו שתפיו, כי פשטוהו ערום ומשחוהו בעטרן ויגלגלוהו בחוצות, וכבוד גדולתו אחרי כן במדינה אחרת באמריקה בראש עדה גדולה ופורחת, אשר מספר בניה היה שלשת אלפים תלמיד, ואחרי כן נאנס לברח מפני חמת הכופרים.

עוד עשרה אנשים הקשיבו לדברי המטיף ובתוכם גם פספרטו החשוב. ויספר להם הדורש את דברי שמיט אבי “המורמונים”, את אשר שב ל“אילנוים”, ויכונן שם עיר, אשר מספר יושביה עלה מהרה עד חמשה ועשרים אלף נפש, ויהי הוא לראש העיר ולשר הצבא, ויבקש להבחר לנשיא ארצות הברית, ובאחרנה השלך לבית האסורים ואנשים מתחפשים במסכה על פניהם הרגוהו. מכל השומעים לא נשאר בעגלה בלתי פספרטו בלבדו, והמטיף הביע אליו שפך דבריו כאש, ויספר לו עוד, כי אחרי מות שמיט קם תחתיו הנביא בריגהם יונג, ויעזוב את עיר מושב שמיט ויכונן עיר על שפת סאלה, בארץ אוטה, ויפרו המורמונים וירבו ויעצמו בעיר החדשה הזאת, בסבת תורת רבוי הנשים אשר להם. ויכל דבריו לפספרטו לאמר: ואתה הנאמן אתי, התטע אהלך תחת דגלנו?

ופספרטו ענה: לא אדוני, וישתמט מהרה גם הוא.

בעת ההיא בא הקטור עד קצה ים המלח צפונה מערבה. משם היה נראה כל מראה הים הפנימי הזה אשר קראו גם לו ים המות, כי כל דגה לא תחיה גם בו וירדן אמריקני יצא לתוכו. המראה היה יפה מאד מסביב סלעים יפים, מלח גביש יכסם, ארכו כמאתים ושמנים קילומתר וכמאה וארבעים רחבו, ופניו שפלים מפני הים הגדול בי"ב קילומתר.

בשתי שעות עמד הקטור אצל העיר.

מר פוג ומרת אאודה ופספרטו הלכו לראות הקדושים מושב המורמונים, את העיר הדומה לכל ערי אמריקה, בחוצותיה הרחבים המפסיקים אחד את השני בזויות נצבות, כל בתי תפלה לא היו בעיר, רק בית הנביא, בית המשפט, בית הנשק. בחוצות היה נראה נשים במספר רב מהאנשים, בסבת רבוי הנשים אשר להמורמונים. אפס לא כל מורמון חיב לקחת נשים רבות, איש הישר בעיניו יעשה, רק הנשים, הן משתדלות ביחוד להנשא, יען לפי דת המורמונים, אשה פנויה אין לה חלק לעולם הבא של המורמונים.

פספרטו לא יכול להביט בלי רגשי פחד על המורמונות, אשר כמה מהן יחד חיבות לעשות ענג למורמון אחד, אך בשכלו הישר, נכמרו רחמיו ביחוד על הזכרים, כי חשב חשב את החובה אשר על כל גבר מורמון להנהיג כמה נשים יחד בדרכי החיים לחובה נוראה, ובפרט שעליו להנהיגן ככה יחד עד גן העדן של המורמונים, ועוד ישוב ומצאן שם כלן יחד להיות אתו עד נצח, בצותה אחת את הנביא שמיט! לא, לא, הנער החשוב לא הרגיש בקרבו כח לחובה הקשה הזאת, ויתיאש מהכנס עוד תחת כנפי דת המורמונים.

בארבע שעות שבו הנוסעים אל הקטור, וישבו איש על מקומו בעגלות, וקול הצפירה נשמע, ואופני הקטור החלו לסוב על סדניהם, והנה קול קורא: עמודו!

ואיש אשר פניו הוכיחו כי מורמון הוא, רדף אחרי הקטור, ויקפץ על המעלה אשר לעגלה האחרנה, ועיף בלי כח ישב על הספסל.

פספרטו התבונן אל האיש, ומדבריו אשר הוציא מפיו לרגעים, הבין כי בורח הוא מנשיו, ויאמר: אין זאת כי אם עשרים נשים להאובד הזה! ויפן אליו וישאלהו כמה נשים לו, וישא המורמון עיניו השמימה ויקרא: אחת אדוני, אחת, וזה עוד יתר מדי!

הקטור הוסיף לרוץ בדרכו, ומר פוג ומרת אאודה ופיקס היו מעבירים את זמנם במשחק הקלפים. האויר היה קר, השלג כסה את הארץ. למחרתו בצהרים, ומר פוג “וחבריו” שבו למשחקם, והנה קול הצפירה נשמע בכח, והקטור עמד. וישלח מר פוג את פספרטו לראות מה הדבר, וימהר הנער, וירא והנה מנהיג הקטור ורבים מן הנוסעים ירדו מעגלותיהם, וישיחו עם שומר הדרך, אשר הרים אות לבלתי לכת הלאה, ויקשיב פספרטו לשיחתם, וישמע כי סכנה נשקפת להקטור אם יעבור על הגשר, ויבהל פספרטו מפני המעצר החדש הזה, אך ירא ללכת להודיע את אדוניו, ובתוך העומדים היה גם שר הגדוד פרוקטור, הוא פרוקטור אשר פגע בכבוד מר פוג בסן פרנציסקו ביום המועד, ואשר אמר מר פוג לשוב לאמריקה להלחם אתו מלחמת השנים, ושר הגדוד קרא בקול כעס וחרון אף: חשב אחשב כי לא נשאר פה לשבת בשלג? וישפך כל חמתו על חברת המסלה הזאת ועל מנהיג הקטור. ופספרטו היה נכון להשתתף גם הוא אתו, כי ראה הפעם מעצור טבעי על דרך אדוניו אשר כל שטרות הבנק לא יוכלו להגותו מן המסלה.

המהומה גדלה בין הנוסעים, ופספרטו כבר היה נכון ללכת להודיע את אדוניו, והנה העושה במכונה שהיה ינקה גמור לכל פרטיו, ענה ואמר:

– אדוני, אולי בכל זאת נוכל לעבור…

– על הגשר?

– כן על הגשר.

– בהקטור שלנו?

– בהקטור שלנו!

פספרטו עמד ויבלע את דברי העושה בהמכונה, ולשמחתו אין קץ.

ומנהיג הקטור אמר:

– אבל, הלא הגשר רעוע?

ויען העושה במכונה: אין דבר! אחשב, כי אם נתן להקטור את כח מהירותו היותר גדולה, יש איזו תקוה לעבור.

הדבר יצא מפי העושה במכונה, ובעיני רבים מהנוסעים מצא הרעיון הזה חן וימשכם אחריו בקסם נפלא. וביחוד היה הדבר ישר בעיני שר הגדוד פרוקטור. לפי דעתו הדבר אפשר ואפשר.

פספרטו הכה כמו בשממון, אף כי היה נכון גם הוא לנסות הכל, ובכל זאת נראה לו, כי הנסיון הזה הוא אמריקני יתר מדי ויקרב לאחד הנוסעים ויאמר:

– אדוני, הצעת העושה במכונה נראה לי מסכנת מעט, אך…

ויפסיק האמרקני את דבריו, ויאמר לו בקצרה: שמנים למאה! ויפן לו ערף.

ופספרטו הפך פניו לאיש אחר, ויאמר:

– ידעתי, ידעתי, אך נחשוב מעט…

– לא לעזור ולא להועיל המחשבות! העושה במכונה אומר כי נעבורה…

ויוסיף פספרטו: אמנם, נעבורה, אבל אולי יותר טוב להתנהג בזהירות…

שר הגדוד פרוקטור, בשמעו את המלה הזאת “בזהירות” קפץ ממקומו, ויקרא:

– מה בזהירות! הלא אמרו לך: במהירות גדולה! התבין? במהירות גדולה!

פספרטו החל לגמגם: ידעתי… הבינותי… אך איש לא נתן לו לכלות דבריו, והוא התחזק, ויקרא: בכל זאת, אולי אם לא חפצתם לשמוע המלה זהירות, יהיה יתר בדרך הטבע…

ושר הגדוד אמר לפספרטו: אתה ירא?

ויקרא פספרטו: אנכי ירא! אם כן, טוב הדבר! אראה אראה להם כי צרפתי יוכל להיות גם הוא אמריקני כמוהם!

ומנהיג הקטור קרא: בעגלות, בעגלות.

– כן, כן, בעגלה, ותכף ומיד! ובכל זאת, חשב אחשב כי יתר טוב היה לו עברו הנוסעים את הגשר ברגליהם ואחריהם יעבור הקטור…

אך איש לא הקשיב למחשבת פספרטו, ואיש לא היה חפץ להודות כי אמנם כן הדבר.

ויעלו הנוסעים בהעגלות, ופספרטו ישב על מקומו, ולא הגיד לאדוניו דבר מכל אשר קרה, ואדוניו ומרת אאודה ופיקס היו שקועים כלם במשחק הקלפים.

והקטור צפר ושרק בכל כח עזו, והעושה במכונה השיב את הקטור אחור מעט, כאיש החפץ לדלג בכח מעל איזה דבר. וקול הצפירה נשמע שנית, והקטור החל לרוץ במהירות, ועוד רגעים והמהירות היתה נוראה. לא נשמע עוד בלתי אם קול אנחת המכונה, המניעים רצו רוץ ושוב עשרים פעם במשך רגע אחד, מסדני האופנים עלה עשן, והנוסעים חשו, כי כל הקטור, אשר רץ במהירות מאה פרסה בשעה, לא הכביד עוד על מטילי הברזל של המסלה. המהירות אכלה את הכובד.

ויעבורו. הדבר היה כמעוף ברק. ראה לא ראו מאומה מהגשר. הקטור כמו דלג משפת הנהר האחד לשפתו השניה! והעושה במכונה לא יכול לעצור במכונתו הנשאה במהירותה כי אם חמש פרסאות מעבר התחנה והלאה.

אבל רק עבר הקטור, והגשר התרועע כלו, ויפול בקול רעש נורא לתוך הנהר.

והקטור הוסיף לרוץ בדרכו ויעבור את המקום אשר חנכו שם בשנת תרכ"ז את המסלה הארוכה הזאת, המקום אשר נדפס שם על אם הדרך, בעוד לא היה כל עיר וכפר שם, העתון בשם “חלוץ מסלת הברזל”. ויעבור את קו חצי היום המאה ואחד, ומר פוג “וחבריו” הוסיפו לעסוק במשחקם. כל הבקר האירה ההצלחה פניה למר פוג במשחקו ויחפץ הג’נתלמן עתה להכות את חבריו “מכה” רבה, ויכין את הקלף השחור, והנה מאחוריו מהספסל נשמע לאמר: ואנכי הייתי נותן אדום…

מר פוג ומרת אאודה ופיקס נשאו את ראשיהם, ויראו והנה שר הגדוד פרוקטור אצלם.

ויכירו מר פוג ופרוקטור איש את רעהו.

ויקרא שר הגדוד: אח, זה אדוני האנגלי חפץ לתת שחור?

ויען מר פוג בקרת רוח: ואתן. ויתן עשרון מהצבע הזה.

ושר הגדוד הוסיף בכעס: ואני חפצתי באדום, וישלח ידו לתפוש את הקלף אשר נתן מר פוג, ויוסיף: אדוני לא יבין דבר מהמשחק הזה.

ויקם מר פוג, ויאמר: אולי אבין יתר במשחק אחר.

– בידך, בן דשון בול, לנסותו.

מרת אאודה נבהלה, ופניה חורו. כל דמה נסוג אחור ללבה ותתפוש ביד מר פוג, אך הוא השיב ידה בנחת. ופספרטו היה נכון לנפול על האמריקני בכל כח חמתו, אך פיקס קם ויגש אל שר הגדוד, ויאמר:

– אדוני שכח, כי בעל דברים שלי הוא! כי חרפתני אדוני, גם נשאת ידך עלי.

ומר פוג אמר: מחילה, אדוני פיקס, אך הדבר נוגע רק לי לבדי. שר הגדוד באמרו כי שגיתי במשחקי ביש אותי שנית, וענה יענה לי.

– בכל עת שיחפץ אדוני ובנשק הטוב בעיניו.

ותנס מרת אאודה לעצור בעד מר פוג, אך לשוא, פיקס נסה לתת נפשו תחת נפש פוג, אך לא להועיל. פספרטו כבר היה נכון להשליך את שר הגדוד ארצה, דרך הפתח, אך אדוניו רמז לו כי ירף ממנו. ומר פוג קם, ויצא מהעגלה, והאמריקני יצא אחריו על הגמלה.

ויאמר פיליאס פוג לאיש ריבו:

– אני אץ לדרכי לשוב ארפה, וכל עכוב יגרום לי נזק הרבה.

ויען שר הגדוד: ומה אכפת לי!

ומר פוג הוסיף בנחת:

– אדוני, כבר החלטתי לשוב לאמריקה למצא את כבודו. היחפץ לתת לי מועד בעוד ששה חדשים.

– ומדוע לא שש שנים?

– אמרתי ששה חדשים, ואשמור המועד בדיוק.

– דחיה בקש, כל זה! תכף ומיד, או כלל לא!

ויאמר מר פוג: טוב. כן יהי! כבודו הולך לניו יורק?

– לא!

– לשיקאגו?

– לא!

– לאומהא?

– לא אכפת אנה אלך! הידע כבודו פלום קניק?

– לא.

– היא התחנה הקרובה. שם יעמוד הקטור עשרה דקים, ובזמן הזה נוכל להחליף כדורים אחדים.

ויאמר מר פוג: טוב, אעצר בפלום קריק.

ושר הגדוד הוסיף בחוצפה שאין כמוה:

– ואחשב כי שם ישאר!

ויען מר פוג: מי יודע, וישב להעגלה בקרת רוח כמנהגו.

וישב מר פוג לעגלתו, וידבר על לב מרת אאודה להסיר פחד מלבה, ויאמר לה: מהמתראים לאמיצי לב יותר מדי אין לירא. ויבקש מפיקס להיות לו לעד במלחמה. ולא יכול פיקס למנוע ממר פוג את בקשתו, ופוג שב במנוחה למשחק הקלפים, ועל פניו שכנו מנוחה ושקט.

בעשתי עשרה שעה הודיעה הצפירה כי תחנת פלום קרובה. ויקם מר פוג ויצא להגשרה, ופיקס אחריו. וילך גם פספרטו, ובידו שני אקדחים, ומרת אאודה נשארה בעגלה, ופניה חורו כפני מת.

פתח העגלה השניה נפתח, ויצא משם שר הגדוד פרוקטור ויבוא גם הוא על הגשרה, ועדו אחריו, איש ינקה דומה לשר הגדוד בכל. ויחפצו לרדת ארצה על המסלה, והנה מנהיג הקטור ממהר אליהם וקורא: אל תרדו, אדוני.

וישאל שר הגדוד: ומדוע?

– יען אחרנו עשרים דקים, ולא נעמד פה אף רגע.

– אך עלי להלחם עם האדון הזה.

– צר לי מאד, אך אנחנו נפליג מיד. הנה הפעמון מפעם.

והפעמון התחיל לפעם, והקטור שב לדרכו.

ומנהיג הקטור אמר: צר לי אדוני מאד, כי לא היה בידי לעשות לכם נחת רוח. אבל, אם יכול לא יכולתם להלחם פה, מי יעצור בעדכם מלהלחם בעת הנסיעה.

וישקף שר הגדוד ויאמר: אולי לא ייטב הדבר בעיני האדון הזה.

ויען פיליאס פיג: הדבר ייטב בעיני מאד.

וילכו שני האויבים, ועדיהם אחריהם, אחרי מנהיג הקטור, ויעברו דרך כל העגלות, ויבאו להעגלה האחרנה. בעגלה הזאת ישבו כעשרה נוסעים, וישאלם המנהיג, אם ירצו לעזוב מקום לרגעים אחדים לשני האדונים הצריכים לגמור “עסק כבוד”.

– בודאי! הנוסעים היו שמחים מאד כי בא לידם לעשות נחת רוח כזאת להאדונים, ויפנו המקום ויצאו על הגשרות.

ושר הגדוד ומר פוג באו להעגלה, ויעמדו איש נגד רעהו הכן, איש ואקדחו בידו, ותנאי הותנה כי לקול הצפירה הראשון יירו המה באקדחיהם, ואחרי שני דקים יוציאו מהעגלה את אשר ישאר משני האדונים.

הדבר היה פשוט מאד. כל כך פשוט, עד כי לבות פספרטו ופיקס דפקו בכח נורא וכמעט נשברו…

הם ממתינים לקול הצפירה, והנה פתאם קול צוחת פראים נשמע, ואחריו קול ירית אקדחים, אך הקול הזה לא יצא מהעגלה אשר עמדו שני הנלחמים, ומתוך העגלות נשמע קול צוחת פחד ומורא.

וימהרו שר הגדוד פרוקטור ומר פוג, ואקדחיהם בידיהם ויצאו בחפזון מהעגלה, וירוצו את קדם הקטור אשר משם נשמע קול צעקת הפחד, ויבינו כי גדודי שודדים מבני סיאו תקפו את הקטור.

ההודים אמיצי הלב האלה עשו זאת לא בפעם הראשנה. פעמים רבות עצרו את הקטורים במהלכם, וזה מנהגם, לבלי המתין עד אשר יעצר הקטור במהלכו, וכמאה מסיעתם הזאת ימהרו על מדרגות העגלה, יטפסו בחריצות, יבואו להעגלות, ויתחילו לירות על הנוסעים.

ותהי ראשית מעשי ההודים להתנפל על המכונה, ויכו את העושה במכונה ואת המחמם מכה חזקה, ואחד מראשי ההודים בחפצו לעצור את הקטור, ולא ידע איך, פתח לרוחה את השפופרת המולכת את הקטור, ויחל הקטור לרוץ בכח נורא מאד.

ההודים פרצו אל תוך העגלות, וירוצו הנה והנה כקופים בעת חרון אפם, וישברו את הדלתות, ויאָבקו את הנוסעים, ומעגלות המשא השליכו את כל חפצי הנוסעים ארצה על המסלה, וקול ירית האקדחים לא חדל.

הנוסעים עמדו על נפשם באמץ לב. עגלות אחדות באו במצור, והנצורים נלחמו לכל משפטי המלחמה. גם מרת אאודה עמדה בקשרי המלחמה באמץ לב, ותגן על נפשה בגבורה, בהאקדח אשר בידה, ותור בעד לחלונות השבורים בקרוב הפראים אליה. כעשרים איש הודי נפלו חללים מתים, ואופני העגלות רמסום כתולעים.

המלחמה הזאת כבר נמשכה עשרה דקים, ואם לא יעצר הקטור במהלכו, והיתה יד ההודים על העליונה. בתחנת קירני עמד מצב אנשי צבא אמריקה, אך אם יעבר הקטור על פני התחנה והלאה, ונפל הקטור ביד הפראים.

מנהיג הקטור נלחם על יד מר פוג, והנה חלפו כדור ויפל חלל ארצה. ובנפלו קרא: אבדנו כלנו, אם לא יעמד הקטור תכף ומיד.

ויקרא פוג: עמד יעמד! ויחפץ לקפץ מהעגלה, ויקרא אליו פספרטו: ישאר אדוני במקומו. זה עניני. עוד לא הספיק לעצר בעד פספרטו, והנער פתח הדלת במהרה וההודים לא הרגישו בו, ויצליח להחליק אל מתחת להעגלה, ובעת אשר בעגלות הלך הקרב הלך וחזק, חדש הנער אמיץ הלב את כל חריצותו, קלותו ומהירותו אשר היתה לו לפנים, החליק תחת העגלות, אחז בשלשלאות, טפס מעגלה לעגלה בחריצות נפלאה, ויגיע עד קדם הקטור, ואיש לא ראהו.

שם אחז בידו האחד באחת העגלות, ויהי תלוי באויר, ובידו השניה פתח את השלשלאות המחברות את העגלות לעגלות המכונה. העגלה נהדפה בחזקה, והבורג שף ממקומו, והקטור שנפרד מהמכונה נשאר מעט מעט לאחור, ועגלות המכונה חדשה מרוצתה בכח גדול.

העגלות עוד רצו מעט בכח התנועה אשר היתה להם, אך מעט מעט רבתה תנועתם, והקטור עמד לא רחוק מהתחנה.

לקול המורים מהרו אנשי המצב, אך ההודים לא המתינו להם, וימלטו על נפשם.

ויתפקדו הנוסעים, והנה נפקדו אחדים, ובתוכם גם פספרטו.

כג.

הנפצעים היו רבים, אך איש מהם לא היה בסכנה. הקשה בנפצעים היה שר הגדוד פרוקטור, אשר נלחם באמץ לב, וכדור חלפהו במתניו ויפילהו. וישאו אותו ויתר הנפצעים להתחנה לחבש פצעיהם. מרת אאודה היתה שלמה, ומר פוג, אשר לא חשך נפשו מקרב, לא היתה אף שרטת בבשרו. פיקס נפצע פצע קל בזרועו. אך פספרטו איננו, ומעיני האשה הצעירה ירדו דמעות.

כל הנוסעים עזבו את העגלות. האפנים היו מלכלכים בדם. בהחשוקים והידות היו חתיכות בשר אדם מדלדלות. על לבנת פני המישו מרחוק נראו קוים אדומים ארוכים.

מר פוג עמד בלי תנועה, וזרועותיו שלובים, ומרת אאודה אצלו, הביטה אליו, ולא דברה דבר. ויבין מר פוג את מבטה: משרתו נפל שבי, האין חובתו להשליך נפשו מנגד להצילו מידי ההודים?

ויאמר למרת אאודה: מצא אמצאנו, חי או מת.

ותאחז האשה ידי מר פוג, ותקרא: אהה אדוני, ודמעותיה נתכו בלי הפוגה.

ויאמר פוג: חי, חי אמצאנו, אם לא נתמהמה רגע.

ובזה הקריב מר פוג את נפשו לעולה כליל. בזה השלים חרבנו. יום אחד אם יאחר, ויצאה האניה מניו יורק, וכל הונו אבד. אך מפני הרעיון כי זאת חובתו לא פקפק מר פוג אף רגע.

ופקיד הצבא המפקד את הגדוד אשר בתחנה, עמד שם. ואנשי חילו, כמאה במספר, התעתדו להגן על התחנה אם ישובו בני סיאו ויתקפוה.

ויאמר מר פוג לפקיד הצבא:

– שלשה נוסעים אבדו.

וישאל שר הצבא: המתו?

ויען מר פוג: מתו או נשבו, הספק הזה צריך לברר. היאמר כבודו לרדוף אחרי בני סיאו?

ויאמר שר הצבא: זה דבר קשה, ההודים האלה ינוסו אולי עד מעבר להארקנזס, ואני לא אוכל לנטוש את המבצר אשר הפקד על ידי.

ויאמר מר פוג: אבל אדוני, שלשה אנשים בסכנת מות…

– ודאי… אך האוכל להשליך מנגד נפשות חמשים למען הציל שלשה?

– לא ידעתי אם כבודו יוכל זאת, אך זאת חובתו.

וישיב שר הצבא: לאיש פה אין רשות להורני מה חובותיי…

ויען מר פוג: טוב, הלך אלך לבדי!

ופיקס התרגש ויקרא: כבודו, לבדו, לרדף את ההודים!

– החפץ כבודו כי אעזוב בצרתו את האובד הזה, אשר כלנו העומדים פה חיים כעת, הנה חיינו רק ממנו נתנו לנו? הלך אלך!

ושר הצבא התרגש, ויקרא:

– אם כן, לא, לא ילך כבודו לבדו! לא, אדוני איש הלב!…

ויפן אל אנשי חילו ויקרא: שלשים איש מתנדבים, אלי!

וכל הגדוד קרב, כאיש אחד. כלם היו נכונים להשליך נפשם מנגד. ויבור לו שר הצבא שלשים איש, ובראשם מפקד עליהם.

ויאמר מר פוג: חן חן אדוני, שר הצבא.

ופיקס נגש את מר פוג: הירשני כבודו להלוות אתכם?

ויען מר פוג: כבודו יעשה כטוב בעיניו. אך אם חפצו לעשות לי חסד, ישאר נא פה את מרת אאודה. אם יקרני אסון…

וחורת מות כסתה פתאום את כל פני השוטר. עתה יפרד מהאיש אשר שמר עקבותיו עד כה; נתן יתן לו ללכת לנפשו במדבר הזה! ויבט פיקס ויסתכל היטב בפני הג’נתלמן. ואף כי לבו היה מלא חשד עליו, ומלחמה עצומה היה בקרבו, הנה בפני מבט מר פוג השקט והנכון, השפיל פיקס על כרחו עינו, ויאמר: אשארה!

ורגעים אחדים אחרי כן אמר מר פוג שלום למרת אאודה וילחץ ידה וימסור לה את השק היקר אשר לו, ויפטר ממנה.

אפס, טרם יצאו אמר מר פוג לאנשי החיל: ידידי, אלף לירה לכם אם נציל את השבויים.

השעה היתה שעת הצהרים.

ומרת אאודה נכנסה לאחד חדרי התחנה ותשב שם לבדה, ותחשב במר פוג, בנדיבות לבו הגדולה והפשוטה, במנוחת הנפש הזאת הנפלאה. העלה העלה מר פוג את כל הונו לקרבן, ועתה השליך גם את נפשו מנגד, ובלי פקפוקים, בלי דברים רבים, ויהי פיליאס פוג בעיניה לגבור.

והשוטר פיקס, הוא לא חשב ככה, ולא יכול לעצור בעד רגשות נפשו. כמו בקדחת כן התהלך הנה והנה על רצפת התחנה. רגע אחד נכנע מפני פוג, ועתה שב אליו רוחו, פוג הלך לו, ופיקס הבין עתה את כל גדל המשוגה אשר שגה הוא הפעם. כיצד! את האיש הזה, אשר רדף סביב כל הארץ, עזב עתה לנפשו! טבעו שבה ותתחזק, ויאשים את עצמו, ויתן את עצמו לשוטה, למשגע, וידבר ללבו בכעס וקצף כמו לו היה הוא ראש השוטרים בלונדון בהוכיחו קשה אחד מהשוטרים על עותתו וחמימותו.

ויחשב בלבו: הייתי שוטה! בודאי הודיעו הנער מי אני! יצא יצא ולא ישוב עוד! איה אקחנו עתה? אך איך נתתי את נפשי להלכד בחבלי הקסם, אני פיקס, אשר בכיסי הפקודה לשימו בכלא! אמנם, שוטה אנכי!

והשעות הלכו חלפו להן. השוטר לא ידע מה יעשה. לפעמים בא לו החפץ לגלות הכל למרת אאודה, אך לא נכחד ממנו איך תקבלהו האשה הזאת. במה יבחר? כמעט חפץ לרדוף אחרי פוג במרחבי המישור הגדול המכסה שלג. אולי ישיגהו! עקבות הגדוד עוד נראו על השלג… אך מהרה ירדה שכבת שלג חדשה והעקבות נעלמו!

אז יפול לב פיקס בקרבו. בלבו התחזק החפץ לעזוב כל הדבר. והמקרה הזדמן לפניו ללכת לו מהתחנה.

כי בשתי שעות אחרי הצהרים שבה להתחנה המכונה אשר נתקה מהעגלות. גם העושה במכונה, וגם המנהיג בעגלות היו חיים וקימים. ויהי כעמוד המכונה, ותצא מרת אאודה מהתחנה, ותגש למנהיג הקטור ותשאל:

– הפלג תפליגו מפה מהרה?

– תומ"י, גברתי.

– אבל, השבויים… בני לויתנו קשי היום.

ויען המנהיג: לא אוכל לאחר עוד את מהלך הקטור, כבר אחרנו שלש שעות.

– ומתי יעבור הקטור השני מסן פרנציסקו?

– מחר בערב.

– מחר בערב! אך עד העת ההיא יעבור המועד. צריך להמתין.

ויען המנהיג: אי אפשר. אם גברתי תחפץ ללכת, תעל נא כהעגלה.

ותען האשה: לא, לא אלך מפה.

ופיקס שמע כל השיחה הזאת. לפני רגעים מספר בעת שלא היה לו כל יכלת לצאת מפה החליט לעזוב את התחנה, ועתה שהעגלות היו מוכנות לפניו, כח נפלא שלא יכול לעמוד נגדו, אסר אותו להקרקע. רצפת התחנה להטה אש כפות רגליו, והוא לא יכול להנתק ממנו. קצף על אשר לא הצליח שם מחנק לנפשו. ויחליט להלחם עד תמו.

הנוסעים והנפצעים עלו בעגלות, וקול הצפירה נשמע, והקטור הפליג.

השוטר פיקס נשאר.

השעות חלפו אשה אחרי רעותה. העת היתה רעה, הקרה עזה. ופיקס ישב על ספסל בתחנה ולא נע. הרואה יכול לחשוב כי הוא ישן, ומרת אאודה, חרף הסופה, יצאה בכל רגע מחדרה, ותבוא עד קצה הרצפה, ותחפץ לחדור במבטה דרך הערפל הזה אשר הצר סביבה את האפק, ותקשיב קשב. אך, מאומה.

ותשב החדרה כלה נקפאה מקרח, ותשב אחרי רגעים אחדים החוצה.

ויבוא הערב, והגדוד הקטן עוד לא שב. פקיד התחנה היה בדאגה עצומה, אף כי השתדל לא להראות על פניו את דאגת לבו.

ויבא הלילה, השלג ירד פחות מעט, אך הקרה חזקה. וגם האמיץ לבו בגדודים לא יכול להביט על פני המישור הנורא הזה בלי רגש פחד. אין קול מעוף צפרים, אין קול צעדי חיתי טרף. דומית מות.

מרת אאודה התהלכה כל הלילה על רצפת התחנה, ולבה היה מלא מצוקה וינבא לה רעות. דמיונה נשאה למרחוק ויראה לה אלפי סכנות, ואין לתאר באמר ודברים את כל אשר סבלה ברגעים האלה.

ופיקס היה על מקומו בלי תנועה, אבל גם שנתו נדדה ממנו; איש אחד נגש אליו וידבר לו, אך השוטר שלחהו מפניו ולא אבה באשר אמר לו.

ויחלף הלילה. ובעלות השחר יצא השמש, ואורו כמו כבר לחצי, על אפק השמים ערפל. ראש התחנה כבר קם גם הוא, ולבו מלא דאגה על הגדוד אשר שלח עם מר פוג. ועוד הוא חושב מה לעשות, והנה קול יריית כלי נשק נשמע. ויחישו אנשי הצבא מהתחנה, וירוצו לקראת הקול, והנה גדוד קטן הולך לנגדם, בסדר אנשי צבא, מר פוג בראשם, פספרטו ושני נוסעים אחרים אחריו, שהציל מר פוג מידי הפראים.

ויריעו כלם תרועת שמחה, ופיליאס פוג חלק לאנשי הצבא הפרס שהבטיח להם. ופספרטו דבר אל לבו: אמנם, עלי להודות, כי שלם אדוני בעדי ביקר גדול.

פיקס התבונן למר פוג ולא דבר דבר. כבד לתאר את הרעיונות אשר התרוצצו בחֻבו. ומרת אאודה, אחזה בידי מר פוג ותלחצן בחזקה, ולא יכלה להוציא הגה מפיה.

ופספרטו הלך לחפש את הקטור בתחנה, ויקו כי ימצאהו נכון להפליג דרכו, ויקרא בקול: הקטור! הקטור!

ויען פיקס: הלך לו!

וישאל פיליאס פוג: והקטור הבא, מתי יעבר?

– בערב הזה.

ולא ענה על זה הג’נתלמן כי אם בהגה “אה”! שיצא מפיו.

כד.

המקרה הזה עכב את מר פוג עשרים שעה. ופספרטו אשר גרם לזה התעצב מאד אל לבו, כי ראה היטב כי הוא הסב בחרבן אדוניו.

אז יקרב השוטר למר פוג ויתבונן בו ויאמר:

– האמנם אדוני, כבודו אץ לדרכו?

ויען מר פוג: מאד מאד.

והשוטר הוסיף: עוד פעם אשנה שאלתי: האמנם יש לכבודו צרך להיות בניו יורק ביום י"א לפני תשע שעות בערב, מועד צאת הספינה לליורפול?

– צרך גדול מאד.

– ולולא התעכב ע"י הפראים האלה כי אז בא לניו יורק בבקר?

– כן, והייתי מקדים לבוא שתים עשרה שעה לפני המועד.

– טוב; אם כן, כבודו אֵחר לעשרים שעה. בין עשרים ושתים עשרה, ההבדל הוא שמנה. על כבודו איפוא להרויח אלה שמנה השעות.

– ברגלינו?

– לא, במרכבה מחלקת על השלג, עם מפרש לרוח הים.

זאת היתה הצעת האיש אשר דבר לפיקס בלילה, ופיקס לא אבה אז.

ולא ענה מר פוג לפיקס דבר. אך פיקס הראהו את האיש מתהלך לפני התחנה. ויגש הג’נתלמן אליו, ורגעים אחדים אחרי כן באו מר פוג והאמריקני הזה, ושמו מוג', לצריף אחד, ויתבוננו שם למרכבה מחֻברת לשתי קורות ארוכות, ובה מקום לששה שבעה אנשים, ובתוך תרן ומפרש גדול עליו. ומאחורי המרכבה מין קרש להטות המרכבה לפי הצרך.

ברגעים מספר השתהה מר פוג עם בעל אניית היבשה הזאת. הרוח היה טוב ונשב בחזקה ממערב. השלג התקשה, ומוג' קבל עליו להביא את פוג בשעות אחדות לתחנת אומאהה, ושם הקטורים שכיחים והדרכים רבים, ואפשר כי עוד יבוא לניו יורק במועדו.

ולא אבה מר פוג לצער את מרת אאודה בהנסיעה הזאת בהקר הקשה אשר מהירות המרכבה יחזקנה עוד יתר, ויציע לה להשאר את פספרטו בתחנה, והנער החשוב קבל עליו להביא את האשה הצעירה לארפה. אך מרת אאודה מאנה להפרד ממר פוג ויתעתדו כלם ללכת.

בשמנה שעות היתה המרכבה נכונה לצאת, וישבו בה הנוסעים, ויתעטפו במעטותיהם, ושני המפרשים הגדולים היו פרושים, והרוח היה דוחף, והמרכבה החליקה על פני השלג במהירות ארבעים מיל לשעה. המהירות הזאת חזקה עוד את הקרה, והנוסעים נלחצו איש לרעהו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. רק מוג‘, בעל המרכבה, היה מדבר, כמו אל לבו: אם דבר לא ישבר, בוא נבוא למועד הקצוב, וחפץ חפץ מוג’ הרבה לבוא למועד אשר אמר, כי מר פוג, כדרכו תמיד, יעד לו פרס מסים.

ופספרטו, פניו היו אדומים כשמש בשקעו בתוך הערפל על פני הים, וישאף אל קרבו האויר הקר הזה, ומעט מעט גברה עליו טבעו והתקוה שבה אליו כבראשנה: תחת אשר יכלו לבוא לניו יורק בבקר, בוא יבואו עתה בערב, אך עוד יש תקוה כי ימצאו את הספינה היוצאת לליורפול.

בשעה וחצי אחרי הצהרים קם מוג' ויורד המפרשים, ואחרי זמן מה אמר להנוסעים, הנה באנו!

אמנם, בוא באו לתחנת אומהה, ומפה הקטורים רבים, והיתה יכלת מיד ללכת לניו יורק, ויעלו כלם בעגלות מסלת הברזל, ובמהירות גדולה עברו כל המרחק הגדול, ויבאו למחרתו בארבע שעות לפנות ערב לשיקאגו, ומשם עלו מיד בעגלות, ויבאו ביום י"א דיסימברו באחת עשרה שעה וחצי בערב בתחנת ניו יורק. והנה, הספינה טשינה הפליגה לדרכה לליורפול זה חמשה וארבעים דק.

כה.

הפעם היה נראה, כי ה“טשינה” בצאתה גזלה ממר פוג את תקותו האחרנה. כל הספינות האחרות ההולכות ושבות בין אמריקה וארפה לא יכלו עוד להביא את הג’נתלמן ללונדון למועד הקצוב. פספרטו היה כמו מת לבו בקרבו; אחר אחרו את צאת הספינה רק לחמשה וארבעים דק, וכל זה רק בגללו! ויקלל את נפשו קללות נמרצות. אך מר פוג לא דבר לו דבר, ולא הוכיח אותו, ובעלותו היבשה אמר רק:

– נראה מחר. הבה נלכה!

ויבאו לבית ארחים, וילינו הלילה, ושנת מר פוג ערבה לו, אך שנת מרת אאודה ופספרטו ופיקס נדדה.

ויהי בבקר, ביום י"ב דיסימברו, ויצו מר פוג למשרתו לאמר למרת אאודה להיות נכונה לדרך בכל עת, והוא הלך לבדו למקום מעמד האניות. וממבוא האניות הגדול והנפלא הזה תצאינה בכל יום אניות למאות לכל קצוי ארץ. אך כלן היו אניות מפרש, ולא צלחו למאומה למר פוג. כמעט התיאש גם מר פוג, והנה ראה מרחוק אנית קטור של מסחר עומדת, וענן העשן יוצא מהשפופרת, אות כי האניה נכונה להפליג.

וימהר וירד פיליאס פוג בצנה, ויבוא עד הספינה. מתחת כלה ברזל, אך מלמעלה כלה עץ, ושמה הינרייתה. ויעל מר פוג וישאל לרב החובלים, ויבוא רב החובלים תומ"י. והאיש כבן חמשים שנה, ומראהו כזאב, ופניו יעידו כי הסכינו להים, ונראה היה כי איננו רך כקנה. עיניו גדולות, גון פניו כעין הנחשת ושערותיו אדומות, צוארו עב וטוב.

וישאל מר פוג: רב החובלים?

– אנכי.

– אני פיליאס פוג מלונדון.

– ואני אדריו שפידו, מקרדיף.

– כבודו יפליג?…

– בעוד שעה.

– ולאנה?…

– לבורדו.

– והסחורה?

– חצץ בבטן. סחורה אין.

– ויש לו נוסעים?

– לא, לא, לעולם לא אקח נוסעים. סחורה כבדה ומתפלספת.

– ספינתו הולכת היטב?

– כאחת עשר שתים עשר קשר³⁷ בדק אחד. הינרייתה מפורסמת היא.

– היחפץ להוליכני לליורפול, אותי ושלשה אנשים?

– לליורפול? ומדוע לא לארץ סין?

– אמרתי לליורפול.

– לא.

– לא?

– לא. עלי ללכת בורדו. ושמה אלך.

– בשום מחיר שבעולם?

– בשום מחיר!

ורב החובלים דבר בקול שאינו מניח לענות עליו עוד.

אך מר פוג שב ויאמר: ובעלי האניה, איה הם?

ויען רב החובלים: אני בעל האניה, אני ולא אחר.

– אנכי אטענה בסחורה.

– לא.

– קנה אקננה ממנו.

– לא.

ולא העיף מר פוג גם בעפעף. מעמדו היה רע מאד. עד כה גבר הג’נתלמן בכח השטרות שלו על כל המניעות, ופה כנראה סר ממנו הכח הזה. פתאם נראה מעט על פני הג’נתלמן כי בא לו רעיון, ויאמר לרב החובלים:

– אם כן, היחפץ להולכני בורדו?

– לא, ואפילו אם יתן לי מאתים דולר!

– אתן לו אלפים דולר.

– לאיש?

– לאיש.

– ואתם ארבעה?

– ארבעה.

ויחל רב החובלים לחכך את פניו כמו חפץ לקרע את עורו, למען הרויח שמנת אלפים דולר, ובלי שנות את דרכו, היה שוה לגבור על שנאתו לכל מיני נוסעים. וגם, נוסעים במחיר כזה, לא נוסעים הם, כי אם סחורה יקרה.

ויאמר רב החובלים בנחת: הפלג אפליג מפה בתשע שעות.

ויאמר מר פוג גם הוא בנחת: בתשע שעות נהיה על האניה.

וירד מר פוג מהינרייתה וישב לבית הארחים, ויקח אתו את מרת אאודה ואת פספרטו וגם את פיקס הזמין בחן ונעם ללכת אתו באניה חנם, וכל זה נעשה בסדר ומנוחה אשר לא עזבה את הג’נתלמן לעולם.

ויבאו ארבעתם על הספינה למועד הקצוב. וכאשר נודע לפספרטו בכמה תעלה לאדוניו הנסיעה האחרנה הזאת, התפרצה מפיו קריאת “אח”! חזקה אשר אין להגיד כל כונתה באלפי מלים.

והשוטר פיקס, הוא דבר אל לבו כי בנק אנגלי לא יצא שלם מהענין הזה. ובאמת, גם אם האדון פוג לא ישליך עוד צרורות שטרות הימה, הנה בבואו יחסר מהשק אשר לקח אתו שבעת אלפים לי"ש!

שעה אחת אחרי הדברים האלה יצאה אניית הקטור ממבוא הודזון, ותבא לתוך הים, ותלך הלך ורוץ מזרחה.

למחרת היום הזה, יום י"ג דיסימברו, עלה איש אחד על הגשר הקטן למעלה, לישר האניה. והלא יאמר הקורא: אין זה כי אם הקפיטן שפידי! כלל וכלל! זה היה מר פיליאס פוג בכבודו.

וקפיטן שפידי, אנא הוא בא? הדבר פשוט: הוא היה סגור וכלוא בחדרו, ויצרח ויתגעש, ויתקצף קצף נורא.

ונוכל לסלח הכעס הזה לקפיטן שפידי. כי אמנם מר פוג התנהג אתו לא לפי כבודו. מר פוג היה צריך ללכת לליורפול, וקפיטן שפידי לא אבה. ויסכים מר פוג למראה עין ללכת בורדו, אך מרגע בואו על האניה התחיל לשחד את כל המלחים בשטרותיו, עד כי כלם היו נתונים לו. ועתה יבין הקורא, איך היה מר פוג לרב החובל תחת שפידי, ואיך סיגר שפידי על מסגר, ומדוע תלך האניה בדרך ההולכת לליורפול תחת אשר היה עליה ללכת לבורדו. אפס, נראה היה ברור, כי מר פוג בעצמו היה איש יודע להנהיג אניה בלב ים.

ועתה, איך יגמר כל הענין? זה ידע הקורא מהרה. על כל פנים, מרת אאודה היתה במבוכה ודאגה אף כי לא דברה דבר. פיקס, הוא הכה בתמהון. פספרטו, הוא מצא את המעשה “הפלא ופלא”.

במשך הימים האלה הלכה הינרייתה בלי כל מכשול ובמהירות חזקה. פספרטו היה מלא שמחה. האחרנה בתחבולות אדוניו, הלהיבתו. מעולם לא ראו אנשי האניה נער עלז ושמח וחרוץ כמוהו. עשה עשה להם אלפי מעשי חבה, נתן להם כל מיני משקה למשתה, היה משמח את כלם, וכלם עבדו בכל כחם, למען השלים רצון מר פוג. מעת לעת היה הנער החשוב סובב סביב לפיקס, והיה מתבונן בו כאיש האומר “אם כן, מה תאמר עתה”? אך לא היה מדבר לו דבר.

וצריך להודות, כי פיקס נבוך מאד ולא הבין דבר. מעט מעט התחיל לחשב, כי הג’נתלמן הזה, אשר גנב חמשה וחמשים אלף לי"ש, גזל עתה את האניה, והיא לא תלך כלל לליורפול, כי אם לאחד המקומות באיי הים, ששם יוכל להמלט מידי המשפט, ויהיה לשודד הים.

ביום ט"ז דיסימברו היה יום החמשה ושבעים למעת צאת מר פוג מלונדון, וכבר עברה הינרייתה חצי הדרך. ופתאם, העושה במכונה נגש אל מר פוג וילחש לו דברים אחדים באזניו. וירגיש פספרטו כי מקרה רע קרה פה, ויבהל, ויטה אזנו, וישמע את אדוניו שואל: הדבר אשר אמר כבודו ברור הוא?

ויענהו העושה במכונה: ברור אדוני. אל ישכח אדוני כי מעת הפלגנו מניו יורק אנחנו מסיקים את כל התנורים, ולו גם לא הרבינו כל כך להסיק לא היה לנו די עד ליורפול.

ויען מר פוג: טוב, אראה עצה.

ופספרטו הבין: עוד מעט הפחמים יכלו! ויקרא בלבו: אם גם לזה ימצא אדוני עצה, אמנם הוא אדם נפלא! ובפגשו את פיקס לא יכול להתאפק ויספר את מעמד הענין.

וילחץ השוטר את שניו ויענה: אם כן, חשב תחשב באמת כי נלך לליורפול?

– בודאי!

– שוטה! והשוטר משך בכתפיו וילך לו.

אך מר פוג לא התפעל. ובערב יום ההוא קרא לעושה במכונה ויאמר לו: הגדילה האש, עדי כלות הפחמים.

ורגעים אחדים אחרי כן התחיל שפופרת ההינרייתה להקיא מקרבה עתרת ענני עשן והאניה הוסיפה לרוץ ארח.

ביום י"ח הודיע העושה במכונה כי הפחמים יכלו במשך היום הזה.

– אל תתנו להאש כי תקטן. להפך: הוסיפו פחמים הרבה!

ובצהרים, אחרי חשבו מקום המצאם עתה, קרא פיליאס פוג את פספרטו ויצוהו להביא לפניו את קאפיטאן שפידי. ויהי הדבר לפספרטו כמו צוו לו לפתח נמר ממסגרותיו.

ואמנם, רגעים אחדים אחרי כן, כמו כדור נפל על מקום מעמד מר פוג, בקול רעם ורעש, צעקות וחרופים. קפיטאן שפידי בא, קצפו היה נורא, ולא יכול לשאף רוח, ויקרא בקול נורא: איה אנו? ויאמר מר פוג: שלש מאות פרסה מליורפול.

ויקרא שפידי: שודד הים!

– אמרתי להביא את כבודו…

– גזלן, שודד…

– …את אדוני למען ימכור לי את אניתו.

– לא! בשום אופן, לא, לא!

– יען אני אהיה מכרח לשרוף אותה.

– לשרוף את אניתי!

– כן, לפחות חלקיה העליונים, כי אין לנו עוד פחמים.

והקפיטן לא יכול כמעט להוציא הגה מפיו, אך התאמץ ויקרא:

– לשרוף אניתי! אניה השוה חמשים אלף דולר.

– הנה ששים אלף!

הדבור הזה פעל פעולה נפלאה על אנדריו שפידי. מראה ששים אלף דולר פעל מעט על לב אמריקני. ברגע אחד שכח הקפיטאן את קצפו, את בית כלאו, כל תביעותיו ממר פוג. אניתו היתה בת עשרים שנה. ובמחירה ששים אלף דולר! הכדור לא יכול עוד להתפוצץ. ויאמר בקול רך:

– ותבת הברזל הלה תשאר לי.

– תבת הברזל והמכונה. הנגמר?

– נגמר.

ואנדריו שפידי לקח את צרור השטרות וימנם, ויורידם לכיסו.

ובמשך המעשה הזה עמד פספרטו ופניו חורו כמת. ופיקס, כמעט פרח לבו. כמעט עשרים אלף לירה הוציא, ועוד זה האיש פוג נותן לו את כל הברזל לו המכונה, והוא כמעט כל מחיר האניה!

ומר פוג אמר לשפידי: אל יפלא בעיני כבודו כל זה. ידע, כי אפסיד עשרים אלף לירה אם לא אהיה בלונדון ביום כ"א דיצימברו, בשמנה שעות. ואנכי אחרתי את צאת הקטור בניו יורק, וכבודו מאן להוליך אותי לליורפול…

– וטוב עשיתי, חי השטן! הנה הרוחתי ארבעים אלף דולר. ויוסיף בנחת: היודע אדוני הקפיטאן…

– פוג.

– הקפיטאן פוג, היודע כבודו כי יש בו מטבע היאנקה (אמריקני)?

ואחרי הגידו למר פוג את אשר חשב להגדולה בתהלות, פנה ללכת ממנו, ומר פוג אמר לו:

– עתה האניה לי?

– ודאי מהצהר ועד התרן, כל אשר בו עץ.

– טוב. יצוה להסיר את כל העץ מבפנים האניה, והסיקו בהשברים.

הקורא יוכל לציר לו כמה היתה המכונה צריכה לאכול עץ יבש למען שמר החם הנצרך. במשך היום נאכל עץ החדרים, המדרגות, הכל.

למחרת, י"ט, שרפו את התרנים, והמלחים עבדו בכל כחם. ביום כ' יתר חלקי האניה, ותשאר התבה ערומה כיום הולדה. אך ביום ההוא נראה חוף אירלנד.

ובכל זאת, בעשר שעות בערב היתה האניה רק נגד קינגסטון, ולמר פוג לא נשאר בלתי ארבע ועשרים שעה! והזמן הזה היה צריך להנרייתה להגיע עד ליורפול, אפילו אם תלך בכל מהירותה, ועוד מעט ולא יהיה קטור במכונה!

וענין מר פוג נגע עתה ללב שפידי, ויאמר לו: צר לי מאד, באמת. הכל יתנגד לכבודו. אנחנו עתה רק אצל קינסטון.

ויאמר מר פוג:

– אח! זאת העיר אשר נראה היא קינסטון?

– כן.

– הנוכל לבוא להנמל?

– לא לפני שלש שעות. בעלות הים.

– נמתינה.

ועל פני מר פוג לא נראה אפילו אות קל שבקלים כי פתאם בא לו רעיון לגבור עוד פעם על מניעות דרכו!

ובאמת, במבוא הים הזה תעזבנה האניות הבאות מאמריקה את שקי המכתבים ומשם יוליכום קטורי מסלת הברזל היוצאים בכל רגע לדובלין ומשם ילכו באניות קטור מהירות מאד לליורפול, ויקדימו לבוא שתים עשרה שעה לפני אניות הקטור היתר מהירות הבאות מאמריקה.

ויחליט מר פוג ללכת גם הוא בדרך המכתבים.

ותבוא הינרייתה לנמל קינסטון, וירדו הנוסעים מיד ויעלו היבשה. ותשוקה עזה תקפה את פיקס לתפש עתה את מר פוג. ובכ“ז גבר על תשוקתו ולא עשה זה. מדוע? לא ידוע. על כל פנים, עזב לא עזב את פוג, ויחד עלו בקטור ויבאו דובלין, וישבו שם באניות הקלות, וביום כ”א בצהרים, עלה פיליאס פוג על חוף ליורפול, ורק מרחק שש שעות היה עוד ללונדון.

אפס, ברגע זו נגש פיקס למר פוג ויאמר לו:

– אדוני הוא מר פוג?

– כן.

– בשם המלכה, הנהו תפוש.

ויכלאו את פיליאס פוג בבית המכס, ומשם היה צריך לשלחו לבית האסורים בלונדון. ברגע אשר תפשו את מר פוג חפץ פספרטו להתנפל על פיקס, אך השוטרים עצרו בעדו. מרת אאודה נבהלה מאד ולא הבינה דבר. ויבאר לה פספרטו את הענין: מר פוג, האיש הזה אשר שם נפשו בכפו להצילה ממות, נתפש כגנב! ולא חפצה מרת אאודה להאמין בזה, ודמעות ירדו מעיניה בלי הפוגות.

ופספרטו התחיל לחיב את נפשו על אשר לא הגיד לאדוניו כי פיקס שוטר ורודף אותו, ויקלל את נפשו, ויחפץ לשים מחנק לעצמו, כי הוא גרם חרבן אדוניו. ויבך גם הוא, וישאר את מרת אאודה לפני בית המכס בחוץ, אף כי העת היתה עת קר ורוח.

מר פוג נחרב הפעם לגמרי. לולא נתפש כי אז יכול עוד לבוא במועדו ללונדון, כי היה לו עוד כתשע שעות עד השעה הקצובה לעמד לפני חברי הריפורם קלוב, והוא יכול לעבור את המרחק בין ליורפול ולונדון רק בשש שעות. אבל הוא תפוש! ומי יוכל להבין רגשות האיש הזה בישבו על הספסל, בלי תנועה, בלי כעס, בלי התפעלות. הקוה עוד? החשב להמלט? מי יודע. על כל פנים, במנוחת לב על פניו שם את שעונו על אחד השלחנים, ויביט לתנועת המחטים… ואחר הוציא רשימת מסעו, וירשם: כ“א דיסימברו, שבת, ליורפול, יום השמנים, י”א שעות וארבעה דקים בבקר.

ופעמון השעון בבית המכס פעם שעה אחת. ותעבר עוד שעה. לוא עלה עתה, ברגע הזה, בעגלת מסלת ברזל, כי אז עוד יכול לבוא ללונדון לבית הריפורם קלוב במועד הקצוב. ופני מר פוג התקמט קמטים קלים…

בשתי שעות ושלש ושלשים דק נשמע קול שאון מחוץ, קול דלתות נפתחות. קול פספרטו, קול פיקס.

עיני פיליאס פוג נוצצו לרגע אחד.

ותפתח הדלת, וירא מר פוג את מרת אאודה, פספרטו ופיקס כלם חשים אליו.

לפיקס לא היה עוד כח לנשם, שערותיו פרועות… ולא יכול לדבר. ויגמגם:

– אדוני… מחילה… דמיון כוזב… הגנב תפוש זה שלשה ימים… וכבודו… חפשי!

ופיליאס פוג יצא לחפשי. ויגש להשוטר, ויבט בפניו, והפעם האחת בימי חייו עשה תנועה מהירה, וירים שתי ידיו, וישיבם לאחור, ובדיוק הורידם בכח על ראש השוטר.

ויפול פיקס ויתגלגל לארץ, ולא דבר דבר.

ופספרטו קרא בקול ששון: קולפה טובה בלעת, קולפה טובה בלעת!

מר פוג ומרת אאודה ופספרטו יצאו כרגע מבית המכס, ויעל בעגלה ויבאו למסלת הברזל, והקטור כבר יצא. ויצו מר פוג להכין לו קטור מיוחד. ובשלש שעות יצא הקטור מהתחנה, ומר פוג יעד למנהיג הקטור פרס טוב, וימהר הקטור דרכו, ובבוא מר פוג בתחנת לונדון נשמע קול פעמון השעון אשר פעם תשע שעות פחות עשרה דקים.

פיליאס פוג, אחרי השלימו סביבו סביב הארץ בשמנים יום, אֵחר לחמשה דקים!…

מר פוג הפסיד.

כו.

למחרת היום ההוא, לו הגידו ליושבי השכונה ששם היה בית פוג כי הג’נתלמן שב לביתו כי אז השתוממו מאד. דלתים וחלונות היו סגורים וכל שנוי חצוני לא היה בבית. הג’נתלמן הזה קבל במנוחת נפש וקר רוח את האסון אשר השיגהו. הוא נחרב! אחרי גברו על כל המכשולים והמניעות אשר רק בידי אדם לגבור עליהם נחרב במשגת השוטר הכסיל הזה! נורא הדבר! מכל הונו לא נשאר לו עוד בלתי אם סכום מצער, מלבד עשרים אלף הלירה המפקדים בבנק, והסכום הזה עתה יפול בידי חברי הריפורם קלוב. אך הג’נתלמן לא התפעל. ידע ידע מה לו לעשות.

חדר אחד בביתו נתן למרת אאודה, ונפשה מרה לה עד מות. מדברים אחדים שנמלטו מפי הג’נתלמן הבינה כי גמר בלבו דבר נורא. גם פספרטו הבין זה, וישמור על אדוניו.

ויקרא מר פוג את פספרטו ויצוהו במנוחה להכין סעודת שחרית למרת אאודה, ולבקש ממנה מחילה בשם מר פוג כי לא יוכל לאכול אתה בצהרים, כי כל עתו נתונה עתה לעשות סדרים בעניניו, רק בערב יבקש ממנה רשות לדבר אתה מעט.

ויביט פספרטו בפני אדוניו השוקטים, ולא יכול להתאפק, ויקרא: אדוני, אני, רק אני אשמתי בכל זה.

ויען לו מר פוג בקול מנוחה: לא אאשים איש. לך ועשה אשר צויתיך.

ולעת הערב, בשבע שעות וחצי, שלח מר פוג לשאל את מרת אאודה אם תוכל לקבלהו עתה לדבר אתו, ואחרי רגעים אחדים היו שניהם לבדם בחדר.

ויקח מר פוג כסא וישב עליו בפני מרת אאודה, ועל פניו לא נראה שום התרגשות. ויחריש רגעים אחדים, ואחר נשא עיניו ויאמר:

– גברתי, התסלח לי גברתי, כי הבאתיה לאנגליה?

ולב מרת אאודה דפק בחזקה, ותתאפק ותאמר:

– אני, מר פוג?…

ומר פוג הוסיף: תתן נא לי גברתי לכלות דברי. כאשר החלטתי להרחיק את גברתי מהארץ אשר סכנה היתה מרחפת עליה שם, הייתי עשיר, וחשבתי לתת חלק מהוני לגברתי, וגברתי היתה יכולה לחיות בחרות ובנחת. ועתה אני נחרבתי.

ותען האשה: ידעתי, ואני מצדי אשאל את כבודו: היסלח לי כי הלכתי אחריו עד כה? וכי הייתי אולי סבת חרבנו?

– חלילה. אבל, מהמעט שנשאר לי אבקש רשות מגברתי להפקיד סכום לטובתה.

ותשאל מרת אאודה: אבל אדוני, כבודו מה יעשה?

ויען הג’נתלמן במנוחה: אני, גברתי, לי אין צרך במאומה.

– אבל, אדוני, מה יחשב לעשות במעמדו עתה?

– כיאות לג’נתלמן.

ומרת אאודה הוסיפה: בכל אופן, העוני לא יוכל לנגוע באדם ככבוד אדוני. ידידיו…

– אין לי ידידים, גברתי.

– קרוביו…

– אין לי עוד קרובים.

– צר לי איפוא על כבודו, אדוני פוג. כיצד, אין כל לב שיוכל כבודו לשפוך אל תוכו צערו? ואמר יאמרו: טובים השנים, כי גם העני לא יכבד עליהם כל כך!

– ככה יאמרו, גברתי.

ותקם מרת אאודה ממושבה, ותתן ידה למר פוג, ותאמר:

– א"כ, הירצה כבודו בקרובה וידידה יחד? הירצה בי כבודו לאשה?

ויקם מר פוג בשמעו הדבור הזה. בעיניו כמו ברק ברק, ושפתיו רעדו. מרת אאודה התבוננה לו. המבט הטהור, הישר, החזק והרך של האשה הצעירה הזאת המרהבת לעשות הכל למען הציל את האיש אשר היא חיבת לו הכל, הפליאוהו בראשנה, ואחרי כן ירד עמק בלבו. ויעצם עיניו לרגע, ובפתחו אותן אמר בקול פשוט:

– אהבתי את גברתי, בכל הקדוש בעולם, אהבתי את גברתי והנני נתון לה!

ומרת אאודה יכלה רק להוציא מפיה קול קריאת: אח! ותשים ידה על לבה.

ויך מר פוג בפעמון לקרוא לפספרטו. ויבוא הנער וימצאם עומדים ויד מרת אאודה בידי מר פוג, ויבין, ופניו הרחבים הזהירו כשמש בארצות הקדם. וישאלהו מר פוג אם לא אחרו השעה ללכת להכהן שמואל וילסון.

ויגחוך פספרטו, ויאמר: אין אחור לפני!

– למחר ביום השני?

– כן.

ופספרטו יצא, וירץ לדרכו.

כז.

וחברי הריפורם קלוב אשר המרו עם פוג העבירו את שלשת הימים האחרונים בדאגה ולב רגש שאין לתאר.

ובלילה ההוא, נאספו חמשה החברים בחדר הגדול וימתינו. ובהשמע קול השעון מבשר שמנה שעות וחמש ועשרים, קם אנדריו שטיוארט ויאמר:

– אדוני, בעוד עשרים דקים יגמר המועד שהועד לפיליאס פוג.

וישאל תומס פלאנאגאן: באיזו שעה בא הקטור האחרון מליורפול?

ויען גוטיה רלף: בשבע שעות ושלשה ועשרים דקים, והקטור השני בוא לא יבוא אלא בחצי הלילה.

ויאמר אנדריו שטיוארט, א"כ אדוני, לו בא מר פוג עם הקטור האחרון כי אז כבר היה פה, ונוכל איפוא לחשוב כי אנחנו זכינו.

ויאמר שמואל פאלנגן: נמתין, לא נחליט דבר. הלא ידעתם כי חברנו איש זר מאד. בוא לא יבוא לעולם אפילו רגע לא קדם המועד ולא אחריו. ולא אתמה אם אראנו עומד לפנינו פתאם רק ברגע האחרון.

ואנדריו שטיוארט אמר: ואני גם אם אראנו לא אאמין כי הוא בא.

ותומס פאלנגן אמר: באמת, הדבר אי אפשר בשום אופן. בכל החשבון המדֻיק אשר חברנו הסכין להתנהג בו בכל עניניו, אי אפשר להמלט מעכובים מכרחים, ועכוב לשנים שלשה ימים היה די לסתר את כל חשבונו.

ויקרא אנדריו שטיוארט: הפסיד, הפסיד! אין ספק בדבר; ומלבד זה הלא ידעתם, כי אניית הטשינה, אשר רק עליה יכול פוג לבוא לליורפול בזמנו, באה תמול, והנה רשימת הנוסעים במה"ע לנסיעות הים, ושם מר פוג אין בו.

כה הוסיפו עוד החברים להוכיח במופתים חותכים, כי מר פוג עוד רחוק רחוק מלונדון, והשעון פעם שמנה שעות וארבעים דק.

ויביטו חמשת החברים איש לרעהו. לבם דפק בחזקה. ויאמר אנדריו שטיוארט: אם בעד ארבעת אלפים הלירה אשר יעלה בחלקי מהמרה יתן לי איש עתה שלשת אלפים ותשע מאות ותשע ותשעים, לא אקח.

ומחט השעון הראה ברגע הזה שמנה שעות ושנים וארבעים דק.

ויקחו החברים קלפים בידיהם, אך בכל רגע נשאו עינם להשעון. מעולם לא ארכו בעיניהם כל כך הדקים.

ותומס פאלנגאן קרא: שמנה שעות ושלש וארבעים דק.

ודומיה קמה בבית לרגע. אבל מחוץ נשמע כמו קול שאון.

ויקרא דשון סוליואן: שמנה שעות וארבעה וארבעים! לא נשאר עוד בלתי אם דק אחד!

ויניחו הקלפים מידיהם ויתחילו למנות הרגעים. ברגע החמש וחמשים, נשמע כקול רעם בחוץ, קול מחיאת כפים, תרועת שמחה. ברגע השש וחמשים נפתחה דלת החדר, והרגע הששים טרם יכלה ופיליאס פוג בא, ואחריו קול המון גדול, והוא אמר במנוחה:

– הנני אדוני!

––––––––––

אמנם, כן, פיליאס פוג בעצמו ובכבודו.

הקוראים יזכרו כי פספרטו הלך להכהן בדבר הנשואים. והכהן לא היה בביתו, וימתין לו עשרים דק. בשמנה שעות וחמש ושלשים דק יצא מבית הכהן, אך מה משונה היה תאר פניו. שערותיו מבלבלות, בלי כובע, וירץ במהירות נפלאה, ויפיל וימגר לארץ את כל הבא תחת רגליו. בשלשה דקים היה בבית אדוניו. כח לא היה לו לדבר.

וישאל מר פוג: מה נעשה?

ויגמגם הנער: אדוני, הנשואים… אי אפשר…

– אי אפשר?

– אי אפשר… למחר?

– מדוע?

– יען מחר… יום הראשון!

ויתקן מר פוג: יום השני.

– לא, יום הראשון. היום… שבת.

– שבת? אי אפשר.

– כן, כן, כן, אדוני שגה ביום אחד. הקדמנו לבוא בארבע ועשרים שעה. אפס, לא נשאר עוד בלתי אם עשרה דקים!…

ויתפוש פספרטו באדוניו, ויוציאהו החוצה, בכח נפלא.

ויקפץ מר פוג בעגלה, ויבוא לריפורם קלוב בשמנה שעות וחמשה וארבעים דק, בדיוק.

ויזכה פיליאס פוג בסכום עשרים אלף הלירה!

ועתה, איך יכול אדם כפיליאס פוג, המדֻיק כל כך בחשבונו, לטעות ליום אחד?

הדבר פשוט. פיליאס פוג הלך ממערב למזרח השמש, ובזה הרויח יום אחד. ולו הלך ממזרח למערב היה מפסיד יום אחד.

כי בלכת מר פוג ממערב למזרח, הלך לקראת השמש, והיום היה הולך וקצר לארבע דקים בכל מעלה ומעלה. ובהיות כי שלש מאות וששים מעלה בכדור הארץ, הקצור הזה של ארבעת הדקים הצטרפו בדיוק לארבע ועשרים שעה. לאמר, בעוד שפיליאס פוג, בלכתו למזרח, ראה כי השמש עבר את קו חצי היום שמנים פעם, לא ראוהו חבריו בריפורם קלוב כי אם תשע ושבעים פעם. ויבוא ביום השבת והוא חשב כי זה היה יום הראשון.

ויזכה איפוא פיליאס פוג בעשרים אלף הלירה. אפס, יען הוא הוציא כמעת תשעה עשר אלף, הרֶוח שלו לא היה גדול. וגם אלף הלירה שנותר לו, חלק בין פספרטו ובין השוטר פיקס, שכבר מחל לו. רק ליתר סדר, נכה לפספרטו את הוצאות הגז שנשרף במשך ימי מסעם.

ומה הרויח הג’נתלמן בההמרה שלו? מאומה, אם לא אשה יפה אשר עשתה אותו למאֻשר בארץ. האין הדבר שוה להקיף בגלל זה את הארץ?

תם

חֵלֶק רִאשׁוֹן

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: חֲגִיגָה בָּאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ

“הוֹד מַלְכוּתוֹ, הִנֵּה מִבְרָק חָדָשׁ”.

“וּמֵאַיִן בָּא?”

“מִטּוֹמְסְק”.

“וּמֵהָלְאָה לְעִיר זוֹ נִפְסַק הַקַּו הַטֵּלֶגְרָפִי?”

“הוּא מְנֻתָּק מִיּוֹם אֶתְמוֹל”.

“אֲדוֹנִי הַגֵּנֵרַל, הָרֵץ מִשָּׁעָה לְשָׁעָה מִבְרָק לְטוֹמְסְק וְהוֹדִיעֵנִי כָּל חֲדָשָׁה”.

"כִּדְבָרֶיךָ כֵּן אֶעֱשֶׂה, הוֹד מַלְכוּתוֹ ", הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב.

שִׂיחָה זוֹ חָלָה בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בָּאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ הָיְתָה בְּעֶצֶם תִּפְאַרְתָּהּ.

בִּמְרוּצַת נֶשֶׁף־הַחֵשֶׁק הַזֶּה לֹא פָּסְקָה מַקְהֵלַת הַנַּגָּנִים שֶׁל הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְרָזֶ’נְסְקִי וְהַפַּבְלוֹבְסְקִי לְנַגֵּן אֶת הַפּוֹלְקוֹת, הַמָּז’ּוּרְקוֹת, הַנִּגּוּנִים הַשּׁוֹטְלַנְדִּיִּים וְהַוַּלְסִים שֶׁלָּהּ, שֶׁבֵּרְרָה מִתּוֹךְ הַמֻּבְחָרִים שֶׁבְּמַעֲרֶכֶת נִגּוּנֵי הַמְּחוֹלוֹת שֶׁלָּהּ. זוּגוֹת הָרוֹקְדִים וְהָרוֹקְדוֹת הִתְרַבּוּ וְהָלְכוּ לְאֵין קֵץ וְעָבְרוּ בְּטִיסָה דֶרֶךְ הָאוּלַמִּים הַנֶּהְדָּרִים שֶׁל הָאַרְמוֹן הַזֶּה הַמִּתְנַשֵּׂא בְּמֶרְחָק שֶׁל פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִ“בֵּית הָאֲבָנִים הַיָּשָׁן”, שֶׁשָּׁם הִתְרַגְּשׁוּ לְשֶׁעָבַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְאֹרָעוֹת אֲיֻמִּים, וְשֶׁהַלַּיְלָה לֹא נִשְׁמְעָה בּוֹ אֶלָּא בַּת־קוֹל נִגּוּנֵי הַקַּדְרִילוֹת.

הַשַּׂר הַמְּמֻנֶּה עַל פְּקִידֵי הֶחָצֵר מָצָא לוֹ עֵזֶר וְסִיּוּעַ מְרֻבֶּה בְּמִלּוּי תַּפְקִידָיו דַּקֵּי הַנִּמּוּס. הַנְּסִיכִים הַגְּדוֹלִים וְשָׁלִישֵׁיהֶם, הַשָּׂרִים־הַחֶדְרָנִים הַמְּשַׁמְשִׁים בָּאַרְמוֹן, קְצִינֵי הַצָּבָא שֶׁבָּאַרְמוֹן הָיוּ הַמְנַצְּחִים עַל סִדּוּר הַמְּחוֹלוֹת. הַנְּסִיכוֹת־הַגְּדוֹלוֹת, הָעֲדוּיוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמָרְגָּלִיּוֹת, וְהַגְּבִירוֹת הַחַצְרָנִיּוֹת הַמְּקֻשָּׁטוֹת בְּמַלְבּוּשֵׁי חַג, הָיוּ לְמוֹפֵת לִנְשֵׁי הַפְּקִידִים הַגְּבוֹהִים, פְּקִידֵי הַצָּבָא וְהַשִּׁלְטוֹן הָאֶזְרָחִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה הַ“בְּנוּיָה אֲבָנִים לְבָנוֹת”. כְּשֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הָאוֹת לִמְחוֹל הַפּוֹלוֹנֵזָה, כְּשֶׁהַקְּרוּאִים לְכָל דַּרְגוֹת מִשְׂרוֹתֵיהֶם בָּאוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּתַּהֲלוּכָה הַשְּׁקוּלָה וְהַקְּצוּבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר בַּחֲגִיגוֹת שֶׁמִּמִּין זֶה הֲרֵיהִי מַגַּעַת לִידֵי חֲשִׁיבוּת שֶׁל מָחוֹל לְאֻמִּי, נִצְטַרְפָה הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל הַשְּׂמָלוֹת הָאֲרֻכּוֹת, הַמְּקֻשָּׁטוֹת בְּסַלְסָלוֹת, וְשֶׁל בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, הַמִּתְנוֹסְסִים בְּתַּכְשִׁיטֵי אוֹתוֹת־הַכָּבוֹד הַמְרֻבִּים, לְמַחֲזֶה נֶהְדָּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ, אֲשֶׁר מְאַת מְנוֹרוֹת הַקָּנִים יָצְקָה עָלָיו יָם אוֹר וָזֹהַר, שֶׁהֻכְפַּל פִּי שִׁבְעָה עַל יְדֵי הַמַּרְאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבָּאוּלָמִים.

הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַכּוֹת בְּסַנְוֵרִים וְאֵין לְתָאֲרוֹ בְּמִלִּים.

וְעַל כָּל זֶה הָיָה הָאוּלָם הַגָּדוֹל, הַמֻּבְחָר מִכָּל הָאוּלָמִים שֶׁבָּאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ, מְשַׁמֵּשׁ מִסְגֶּרֶת נָאָה לְתַהֲלוּכָה זוֹ שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים רַבֵּי־הַמַּעֲלָה הָעֲדוּיִים בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. תִּקְרָתוֹ הַמְפֹאָרָה עִם קִשּוּטֵי זְהָבָהּ, שֶׁיַּד הַזְּמָן כְּבָר הִכְהֲתָה מַשֶּׁהוּ אֶת זָהֳרָם, הָיְתָה כְּמוֹ זְרוּעָה כּוֹכָבִים מַזְהִירִים. רִקְמוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף שֶׁל הַוִּילָאוֹת וְשֶׁל יְרִיעוֹת הַפְּתָחִים הַמְקֻפְלָלָים קְפָלִים נֶהְדָּרִים הִתְנוֹסְסוּ בִּצְבָעִים חַמִּים, אֲשֶׁר בִּקְצוֹת שׁוּלָיו שֶׁל הָאָרִיג הַיָּקָר הָיָה זָהֳרָם מַבְהִיק בְּיוֹתֵר.

בְּעַד זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁהָיוּ מְעֻגָּלִים מַעֲשֵׂה קֶשֶׁת, פָּרַץ נֹגַהּ הָאוּלָמִים הַחוּצָה כְּשֶׁבְּרַק זָהֳרוֹ קָלוּשׁ מְעַט, כְּעֵין בַּת־הַזִּיו שֶׁל בְּעֵרָה, וּבָלַט בְּעֹז מִתּוֹךְ מַחֲשַׁכֵּי הַלַּיְלָה, שֶׁעָטְפוּ זֶה כַּמָּה שָׁעוֹת אֶת הָאַרְמוֹן הַמַּבְהִיק הַזֶּה. הַנִּגּוּד הַזֶּה שֶׁבֵּין הָאוֹר לַחֹשֶׁךְ מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל אוֹתָם הַקְּרוּאִים שֶׁלֹא לָקְחוּ חֵלֶק בַּמְּחוֹלוֹת. בְּעָמְדָם אֵצֶל מִפְתְּחֵי הַחַלּוֹנוֹת יָכְלוּ לָשִׂים לִבָּם לְכַמָּה צְרִיחֵי־פַּעֲמוֹנִים שֶׁבִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ הָאֹפֶל וְשֶׁצְּלָלִיּוֹתֵיהֶם הָעֲנָקִיוֹת הִסְתַּמְּנוּ וְהִשְׂתָּרְעוּ פֹּה וָשָׁם. מֵעַל הַמַּעֲקוֹת הָעֲדוּיִים פִּתּוּחֵי פְּסָלִים רָאוּ אֶת אַנְשֵׁי צְבָא הַמִּשְׁמָר הַמְרֻבִּים, עוֹבְרִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב בִּדְמָמָה, כְּשֶׁרוֹבֵיהֶם מוּטָלִים עַל כִּתְפֵיהֶם וְחֻדֵּי קוֹבְעֵיהֶם מַבְהִיקִים פַּעַם בְּפַעַם מִנֹּגַהּ הָאוֹרָה הַשּׁוֹפַעַת מִתּוֹךְ הַבָּיִת, וּכְמוֹ כֵן הִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם קוֹל מִצְעֲדֵי הַזְּקִיפִים הַמְהַלְכִים עַל אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, וַאֲשֶׁר פְּסִיעוֹתֵיהֶם הָיוּ קְצוּבוֹת וּמְדוּדוֹת מִפַּעֲמֵי הַמְרַקְּדִים עַל רִצְפַּת הָאוּלָמִים. פַּעַם בְּפַעַם נִשְׁמַע קוֹל הַצּוֹפִים הָעוֹבֵר מִמִּשְׁמָר לְמִשְׁמָר, וּפְעָמִים שֶׁתְּקִיעַת חֲצוֹצְרָה הִתְעָרְבָה בְּתוֹךְ מַנְגִּינַת הַמַּקְהֵלָה וְנִצְטָרְפָה עִמָּהּ לְהַרְמוֹנְיָה אֶחָת.

מִשָּׁם וָהָלְאָה לְמַטָּה נִרְאֶה גּוּשִׁים חֲשֻׁכִּים, שֶׁנִּצְטַיְּרוּ לָאוֹר הַמַּבְהִיק הַבּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ. אֵלֶּה הָיוּ סְפִינוֹת, שֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵי נָהָר, אֲשֶׁר מֵימָיו הַמְצֻפִּים אֲגֻדּוֹת אוֹרוֹת, שֶׁהֵטִילוּ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פַּנָּסִים, לִקְקוּ אֶת רַגְלֵי הָרָמוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן הִתְנַשֵּׂא הָאַרְמוֹן.

הַנֶּפֶשׁ הָרָאשִׁית בְּנֶשֶׁף־רִקּוּדִים זֶה, הָאִישׁ אֲשֶׁר עָרַךְ אֶת הַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה וַאֲשֶׁר הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב דִָבֵּר אֵלָיו בְּלָשׁוֹן שֶׁמְדַבְּרִים בָּהּ אֶל מֶלֶךְ וְשַׁלִּיט, הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶׁת פְּשׁוּטָה שֶׁל קָצִין פָּרָשִׁים מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר. הוּא הָיָה לָבוּשׁ כָּךְ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ עֲנָוָה מְעֻשָּׂה, אֶלָּא מִתּוֹךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹ בָּחֲלָה בַּתִּפְאֶרֶת הַחִיצוֹנִית. תִּלְבָּשְׁתּוֹ הָיְתָה פְּחוּתָה מִן הַמַּחֲלָצוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְכָךְ הָיָה נוֹהֵג לְהוֹפִיעַ לְעֵינֶי הַבְּרִיּוֹת אֲפִלּוּ בְּשָּׁעָה שֶׁהָיָה נִמְצָא בְּתוֹךְ בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַגְּרוּזִינִים, הַקּוֹזָקִּים וְהַלֶּסְגִּינִים, אֵלֶּה הַפָּרָשִׁים הַמֻּבְהָקִים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ, שֶׁהִתְהַדְּרוּ בַּתִּלְבֹּשֶׁת הַקַּוְקָזִית שֶׁלָּהֶם.

אָדָם רָם־הַקּוֹמָה זֶה, שֶׁפָּנָיו הָיוּ מַסְבִּירוֹת וּמַרְאֵהוּ שֶׁלוֹ וְרַק אֶת מִצְחוֹ הֵעִיבָה לִפְעָמִים קַדְרוּת שֶׁל דְּאָגָה, עָבַר מִקְּבוּצָה לִקְבוּצָה וְלֹא דִבֵּר אֶלָּא מְעַט, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִטָּה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לֹא לַשִּׂיחוֹת הָעַלִּיזוֹת שֶׁל הַצְּעִירוֹת שֶׁבֵּין הַקְּרוּאִים וְלֹא לַדְּבָרִים רַבֵּי־הָעִנְיָן, שֶׁדִּבְּרוּ אֵלָיו הַשָּׂרִים הַגְּבוֹהִים אוֹ חַבְרֵי הַסֶּגֶל הַדִּיפְּלוֹמָטִי, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְשִׁים לְפָנָיו בָּאֵי־כֹּחַ הַמְּדִינוֹת הָרָאשִׁיּוֹת שֶׁבְּאֵרוֹפָּה. שְׁנַיִּם אוֹ שְׁלֹשָׁה מֵאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה חַדֵּי־הָרְאוּת הַלָּלוּ – שֶׁהָיוּ מִטִּיבָם מֻמְחִים בְּהַכָּרַת הַפַּרְצוּף – מְדַמִּים הָיוּ שֶׁהֵם מַבְחִינִים בִּפְנֵי בַּעַל הַבָּיִת סִמָּנִים שֶׁל הִתְרַגְּזוּת נֶפֶשׁ, שֶׁסִּבָּתָהּ נֶעֶלְמָה מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לְשָׁאֳלוֹ דָבָר בְּעִנְיָן זֶה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהַקָּצִין שֶׁל גְּדוּדֵי הַפָּרָשִׁים שׁוֹמְרֵי הָרֹאשׁ לֹא נִתְכַּוֵּן בְּשׁוּם פָּנִים – וְדָבָר זֶה הָיָה לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק – לְהַשְׁבִּית אֶת שִׂמְחַת הַחֲגִיגָה עַל יְדֵי הַדְּאָגוֹת הַכְּמוּסוֹת עִמּוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה שַׁלִּיט, אֲשֶׁר כִּמְעַט עוֹלָם מָלֵא רָגִיל הָיָה לְהִשָּׁמַע לוֹ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד.

בֵּינָתַיִם הָיָה הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב מְצַפֶּה שֶׁהַקָּצִין, שֶׁהוּא מָסַר לוֹ אֶת הַמִּבְרָק מִטּוֹמְסְק, יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָלֶכֶת, אֲבָל הַלָּז שָׁתַק. הוּא לָקַח אֶת הַמִּבְרָק וְקָרָא אוֹתוֹ וּמִצְחוֹ הִתְקַדֵּר בְּמִדָּה יְתֵרָה. שֶׁלֹא לִרְצוֹנוֹ תָּפְשָׂה יָדוֹ בְּנִצַּב חַרְבּוֹ וְאַחַר הֱרִימוֹ שׁוּב אֶל עֵינָיו וְכִסָּה בּוֹ לְרֶגַע אֶחָד אֶת עֵינָיו. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ בְּרַק שִׁפְעַת הָאוֹרוֹת שֶׁבָּאוּלָם מַכְהֶה אֶת מְאוֹר עֵינָיו, וְהוּא מְבַקֵּשׁ אַפְלוּלִית כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיב לְהָצִיץ וּלְהִסְתַּכֵּל בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

“וּבְכֵן”, פָּתַח וְאָמַר אֶל הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב לְאַחַר שֶׁהוֹלִיכוֹ אֶל הַשֶּׁקַע שֶׁל אַחַד הַחַלּוֹנוֹת, “אֵין לָנוּ מִיּוֹם אֶתְמוֹל שׁוּם קֶשֶׁר עִם אָחִי, הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל?”

" אֵין לָנוּ שׁוּם קֶשֶׁר, אֲדוֹנִי, וְיֵשׁ לַחֲשֹׁׁש שֶׁעוֹד מְעַט וְהַמִּבְרָקִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲבֹר אֲפִלּוּ אֶת גְּבוּל סִבִּירְיָה".

“אֲבָל הֵן הַמַּחֲנוֹת שֶׁל חֶבֶל אֲמוּר וְשֶׁל יַקּוּטְסְק וּכְמוֹ כֵן אוֹתָם שֶׁל טְרַנְסְבַּיִקַלְיָה נִצְטַוּוּ לָלֶכֶת מִיָּד אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“פְּקֻדָּה זוֹ נִמְסְרָה בַּמִּבְרָק הָאַחֲרוֹן שֶׁעָלָה בְּיָדֵנוּ לַהֲרִיצוֹ מֵעֵבֶר לַיְאוֹר בַּיְקַל”.

“וְעִם הַפְּלָכִים יֵנִיסֵיסְק, אוֹמְסְק סֵמִיפָּלָטִינְסְק וְטוֹבּוֹלְסְק עוֹמְדִים אָנוּ בְּקֶשֶׁר יָשָׁר מִיּוֹם הפלישה?”

“הן, אֲדוֹנִי, הַמִּבְרָקִים שֶׁלָנוּ מַגִּיעִים לְשָׁם וּבְטוּחִים אָנוּ שֶׁעַד שָׁעָה זוֹ עֲדַיִן לֹא עָבְרוּ הַתַּתָּרִים אֶת הָאִירְטִישׁ וְאֶת הָאוֹבּ.”

“וְעַל דְּבַר הַבּוֹגֵד אִיבַן אוֹגַרְיֶב טֶרֶם נִתְקַבְּלָה יְדִיעָה חֲדָשָׁה?”

"לֹא קִבַּלְנוּ שׁוּם יְדִיעָה עָלָיו ", הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב. “מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הַלָּז עָבַר אֶת הַגְּבוּל וְאִם אֵין”.

“יִשָּׁלְחוּ נָא מִיָּד סִמָּנָיו אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֶל פֶּרְם, אֶל יֶקָטֵרִינְבּוּרְג, אֶל קָסִימוֹב, אֶל אִישִׁים, אֶל אוֹמְסְק, אֶל אֵלַמְסְק, אֶל קוֹלִיבַן, אֶל טוֹמְסְק וְאֶל כָּל הַתַּחֲנוֹת הַטֵּלֶגְרָפִיּוֹת שֶׁעֲדַיִן אָנוּ עוֹמְדִים בְּקֶשֶׁר עִמָּהֶן!”

“פְּקֻדַּת הוֹד מַלְכוּתוֹ תְּבֻצַּע מִיָּד!” הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב.

“וְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה יִהְיֶה שָמוּר בְּסוֹד גָּמוּר!”

הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב עָשָׂה אוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה מִתּוֹךְ חֶרְדַּת כָּבוֹד וְהִשְׁתַּחֲוָה וְנִפְטַר; מִתְּחִלָּה הִתְעָרֵב בֵּין הֶהָמוֹן וְאַחַר מִהֵר וְיָצָא מִן הַבָּיִת, וְאִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ בְּהֵעָלְמוֹ.

הַקָּצִין עֲדַיִן עָמַד רְגָעִים מֻעָטִים עַל עָמְדוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְאַחַר שָׁב וְנִטְפַּל אֶל חֲבוּרוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי צְבָא וּמְדִינָאִים, שֶׁעָמְדוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁבָּאוּלַמִּים, וְעַל פָּנָיו שָׁכְנָה שׁוּב אוֹתָהּ הַשַּׁלְוָה שֶׁנִסְתַּלְקָה מֵהֶם לְשָׁעָה קַלָּה.

אֶפֶס אוֹתוֹ הָעִנְיָן הֶחָמוּר שֶׁגָּרַם לַשִּׂיחָה הַחֲטוּפָה הַזֹּאת לֹא הָיָה כְּלָל דָּבָר שֶׁבְּסוֹד, כְּפִי שֶׁדִּמָּה הַקָּצִין שֶׁל גְּדוּד הַפָּרָשִׁים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וּכְפִי שֶׁסָּבוּר הָיָה הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב. אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁלֹּא הָיוּ מְדַבְּרִים בָּזֶה לֹא בְּגָלוּי וְאַף לֹא בְּצִנְעָה, לְפִי שֶׁהַלְּשׁוֹנוֹת לֹא הָיוּ מֻתָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְצְאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים רָמֵי מַעֲלָה, שֶׁהַמְּאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ מֵעֵבֶר לַגְּבוּל הָיוּ גְלוּיִים וִידוּעִים לָהֶם, אִם הַרְבֵּה וְאִם מְעַט. אֶפֶס הַמְּאֹרָעוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיוּ יְדוּעִים לָהֶם אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, וּלְפִיכָךְ לֹא הָיוּ מְסַפְּרִים בָּהֶם אֲפִילוּ בְּחוּג צִירֵי הַמַּמְלָכוֹת הַנָּכְרִיּוֹת.

לְעֻמַּת זֶה נִמְצְאוּ בִּמְסִבָּה זוֹ שְׁנֵי אוֹרְחִים לְלֹא בִּגְדֵי שְּׂרָד וּלְלֹא אוֹתוֹת כָּבוֹד הַמְּזַכִּים אוֹתָם לִהיוֹת בֵּין הַקְּרוּאִים לַחֲגִיגָה זוֹ, וְהַלָּלוּ סָחוּ בְּעִנְיָן זֶה בְּלַחַשׁ, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם יְדִיעוֹת מְדֻיָּקוֹת כָּל צָרְכָּן בִּדְבַר הַנַּעֲשֶׂה.

כֵּיצַד וּבְאֵילוּ דְרָכִים נוֹדַע לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם פְּשׁוּטִים אֵלֶּה מַה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים וַאֲפִלּוּ רַבֵּי ־ הַמְּדִינָה כִּמְעַט שֶׁלֹא שִׁעֲרוּ וְלֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם? – אָכֵן חִידָה הִיא. אֶפְשָׁר שֶׁחוֹנְנוּ כִּשְׁרוּ הַנְּבוּאָה וְכֹחַ שֶׁל רְאִיַּת הַנּוֹלָד? אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְבָּרְכוּ בְּחוּשׁ נוֹסָף עַל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, שֶׁנָתַן לָהֶם אֶת הַיְּכוֹלֶת לִהְיוֹת צוֹפִים וְרוֹאִים מֵעֵבֶר לגְּבוּל הָאֹפֶק, הַגּוֹבֵל אֶת חוּג הָרְאִיָּה שֶׁל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת? כְּלוּם הָיָה לָהֶם חוּשׁ רֵיחַ מְיֻחָד, שֶׁבְּכֹחוֹ תָּרוּ וְקָלְטוּ חֲדָשׁוֹת צְפוּנוֹת וְנִסְתָּרוֹת? כְּלוּם הֶרְגֵּל זֶה שֶׁהֻרְגְּלוּ לְהִתְפַּרְנֵס מִידִיעַת הַחֲדָשׁוֹת וְעַל יְדֵי יְדִיעַת הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁנַעֲשֶׂה לָהֶם לְטֶבַע שֵׁנִי, שִׁנָּה אֶת טִיבָם תַּכְלִית שִׁנּוּי? אָנוּ נוֹטִים לְהַאֲמִין בְּכָךְ.

שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, הָאֶחָד אַנְגְּלִי וְהַשֵּׁנִי צָרְפָתִי, הָיוּ גְּבוֹהֵי־קוֹמָה וְרָזִים – זֶה שָׁחוּם כְּאַנְשֵׁי הַדָּרוֹם אֲשֶׁר בִּפְרוֹבַנְס הַחַמָּה, וְזֶה צָהֹב כְּאַחַד הַגֶּ’נְטֶלְמֶנִים אֲשֶׁר בְּלַנְקָשִׁיר. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁהָאַנְגְּלוֹ־נוֹרְמָנִי הַמָּתוּן וְקַר־הַמֶּזֶג, שֶׁהָיָה קַמְצָן בְּמִלִּים וּבִתְנוּעוֹת, אֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי תְּנוּעָה אֶלָּא עַל יְדֵי קָפִיץ, הַפּוֹעֵל בּוֹ אֶת פְּעֻלָּתוֹ בְּהַפְסָקוֹת קְבוּעוֹת. וּכְנֶגְדּוֹ הָיָה הַגַּלּוֹ־רוֹמָנִי הַמָּהִיר וְהַתּוֹסֵס מְדַבֵּר בְּבַת־אַחַת בִּשְׂפָתָיו וּבְעֵינָיו וּבְיָדָיו וְהִבִּיעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעֶשְׂרִים דְּרָכִים, תַּחַת אֲשֶׁר אִישׁ שִּׂיחוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא דֶרֶךְ אַחַת וּמִדָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה קְבִיעוּת מֻצָּקָה בְּמֹחוֹ.

הַהֶבְדֶּלִים הַגּוּפָנִיִּים הַלָּלוּ נִרְאוּ לָעַיִן עַל נְקַלָּה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוֹנָן חוּשׁ שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת יְתֵרָה; וְאוּלָם הַמֻּמְחֶה לְהַכָּרַת הַפַּרְצוּף, שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּשְׁנֵי בְּנֵי־הָאָדָם הַלָּלוּ מִקָּרוֹב הָיָה מַבְחִין יָפֶה אֶת הַהֶבְדֵּל הַפִיסִיּוֹלוֹגִי שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּאָמְרוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁהַצָּרְפָתִי הוּא “כֻּלּוֹ עַיִן”, תַּחַת אֲשֶׁר הָאַנְגְּלִי הוּא " כֻּלּוֹ אֹזֶן ".

וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר הָיָה כְּלִי־הָרְאִיָּה שֶׁל הָאֶחָד מְשֻׁכְלָל עַל יְדֵי הַשִּׁמּוּשׁ בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. הַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר לְרֶשֶׁת הָעַיִן שֶׁלוֹ הָיְתָה מְהִירָה כְּאוֹתָהּ שֶׁל אוֹחֵז הָעֵינַיִם הַמַּכִּיר בִּקְלָף מִן הַקְּלָפִים בְּשָּׁעָה שֶׁטּוֹרְפִים אוֹתָם בִּמְהִירוּת אוֹ מַבְחִין בּוֹ עַל פִּי סִמָּן, שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לְאָדָם אַחֵר. אִישׁ צָרְפָתִי זֶה הָיָה מְחוֹנָן אֵפוֹא בְּמִדָּה יְתֵרָה אוֹתוֹ הַכִּשְׁרוֹן, שֶׁקוֹרְאִים לוֹ " כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָעָיִן".

וּכְנֶגֶד זֶה הָיָה הָאַנְגְּלִי עָרוּךְ וּמְתֻקָּן, כַּנִּרְאֶה, לִשְׁמֹעַ וּלְהַאֲזִין. כֵּיוָן שֶׁפָּגַע בִּכְלִי הַשְּׁמִיעָה שֶׁלּוֹ צְלִיל קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם, שׁוּב לֹא שָׁכַח אוֹתוֹ לְעוֹלָם, וּמִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה זוֹכְרוֹ וּמַכִּירוֹ בֵּין אַלְפֵי קוֹלוֹת אֲחֵרִים. אָמְנָם אָזְנָיו הָיוּ חֲסֵרוֹת אֶת הַיְכֹלֶת לְהִתְנוֹעֵעַ כְּאָזְנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּנוּכֵי־שְׁמִיעָה גְדוֹלִים; אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהַחֲכָמִים הוֹרוּ, שֶׁאֵין אָזְנֵי הָאָדָם חַסְרוֹת־תְּנוּעָה אֶלָּא “כִּמְעַט”, הֲרֵי זַכָּאִים אָנוּ לֵאמֹר, שֶׁאָזְנָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאַנְגְּלִי וַדַּאי הָיוּ מִזְדַּקְּפוֹת, יוֹרְדוֹת וּפוֹנוֹת לִצְדָדִים כְּדֵי לִקְלֹט אֶת הֲבָרוֹת הַקּוֹל בְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹקֵר הַטֶּבַע לֹא הָיָה מַבְחִין בָּהּ.

וְכָאן מָקוֹם אִתָּנוּ לְהַגִּיד, כִּי שִׁכְלוּל זֶה שֶׁל חוּשׁ הָרְאִיָּה וְהַשְּׁמִיעָה, שֶׁהִצְטַיְּנוּ בּוֹ שְׁנֵי בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם יָפֶה לְצֹרֶךְ אֻמָּנוּתָם, כִּי הָאַנְגְּלִי הָיָה כַּתָּב שֶׁל כְּתָב־הָעֵת “Daily Telegraph”, והַצָּרְפָתִי הָיָה כַּתָּב שֶׁל… הוּא לֹא הִגִּיד אֶת שֵׁם כְּתָב־הָעֵת אוֹ כְּתָבֵי־הָעִתִּים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לָהֶם כַּתָּב, וּכְשֶׁשְּׁאֵלוּהוּ עַל כָּךְ, הָיָה מֵשִׁיב בְּלָצוֹן, שֶׁהוּא מַחֲלִיף, אִגְּרוֹת עִם “הַדּוֹדָנִית שֶׁלּוֹ מַדְלֵין”. לְפִי עֶצֶם טִבְעוֹ הָיָה אוֹתוֹ הַצָּרְפָתִי אָדָם פִּקֵּחַ וְנָבוֹן בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְהָגוֹ הָיָה מִנְהָג שֶׁל קַלּוּת. הוּא הָיָה סָח וּמְפַטְפֵּט בְּאֵין מַעֲצוֹר, אוּלַי כְּדֵי לְהַעְלִים הַעֲלָמָה יְתֵרָה אֶת חֶפְצוֹ לְהוֹצִיא מִלִּים מִפִּי אֲחֵרִים, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא גִלָּה מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ. דַּבְּרָנוּתוֹ הַנִּפְרָזָה הִיא הִיא שֶׁשִּׁמְּשָׁה לוֹ תַּחְבּוּלָה לַחֲשׁוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר סוֹד וְעוֹצֵר בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ הַכַּתָּב שֶׁל הַ“דֵּילִי־טֶלֶגְרָף”.

שְׁנֵי אֵלֶּה זָכוּ לִהְיוֹת מִן הַמֻּזְמָנִים לַחֲגִיגָה זוֹ, שֶׁנֶּעֶרְכָה בַּלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי, בְּתוֹר עִתּוֹנָאִים וְסוֹפְרִים וּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ מַטְעַמִּים לְקוֹרְאֵיהֶם לַהֲנָאָתָם וּלְתַעֲנוּגָם.

דָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הָיוּ מְחַבְּבִים אֶת מִשְׁלַחְתָּם בָּעוֹלָם חִבָּה יְתֵרָה, שֶׁהָיוּ רָצִים כְּכַלְבֵי צַיִד בְּעִקְּבוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁאֵינָן צְפוּיוֹת בְּיוֹתֵר, שֶׁשׁוּם דָּבָר לֹא הִפְחִידָם וְלֹא עִכֵּב בְּיָדָם מִלְּהַגִּיעַ אֶל מַטְרָתָם, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּנִים בְּקֹר־רוּחַ וּבְאֹמֶץ־לֵב לַאֲמִתּוֹ, הַמְיֻחָדִים לְבַעֲלֵי אֻמָּנוּת זוֹ. מִהְיוֹתָם רָצִים מֻמְחִים בְּמֵרוֹץ־תַּחֲרוּת זֶה, בִּרְדִיפָה זוֹ אַחַר חֲדָשׁוֹת, הָיוּ מְקַפְּצִים מֵעַל לִגְדֵרוֹת, טָסִים וְעוֹבְרִים מֵעַל לִנְחָלִים, מְדַלְּגִים מֵעַל לְתִלִּים וּגְבָעוֹת מִתּוֹךְ אֵשׁ הַתַּאֲוָה הַמְיֻחָדָה לְאוֹתָם סוּסֵי הַמֵּרוֹץ הַשּׁוֹאֲפִים לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה רִאשׁוֹנִים אוֹ לַמוּת.

כְּתָבֵי־הָעִתִּים שֶׁלָּהֶם לֹא הָיוּ מְקַמְּצִים בְּמָמוֹן, אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הֲרֵיהוּ סְגֻלָּה בְּדוּקָה וּמְעֻלָּה לִרְכֹּשׁ עַל־יָדֶיהָ יְדִיעוֹת. וְלִכְבוֹדָם עָלֵינוּ לְהוֹסִיף וְלֵאמֹר, שֶׁלֹא הָאֶחָד וְלֹא הַשֵּׁנִי לֹא הֵצִיץ וְלֹא הִטָּה אָזְנָיו מֵעוֹלָם אֶל הַנַּעֲשֶׂה לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים שֶׁל חַיֵּי הַפְּרָט וְשֶּׁהֵם לֹא יָצְאוּ לְפָעֳלָם אֶלָּא בְּשָּׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַפֶּרֶק עִנְיָנִים מְדִינִיִּים אוֹ חֶבְרָתִיִּים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הֵם הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים “כַּתָּבִים מֻמְחִים מְדִינִיִּים וּצְבָאִיִּים”, כְּמוֹ שֶׁנָהֲגוּ לִקְרֹא לְבַעֲלֵי אֻמָּנוּת זוֹ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת.

וְאוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם מִקָּרוֹב נִוָּכַח לָדַעַת, שֶׁעַל־הָרֹב הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּעֻבְדּוֹת וּבְתוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּדֶרֶךְ מְיֻחָדָה, וְשֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה רוֹאֶה וְשׁוֹפֵט “לְפִי מִנְהָגוֹ”. אֲבָל כֵּוָן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים תָּמִיד אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בִּנְדִיבוּת וּבְיָד רְחָבָה וּבְכָל מִקְרֶה שֶׁבָּא לְיָדָם לֹא הָיוּ חוֹשְׂכִים אֶת נַפְשָׁם מִכָּל עָמָל, לְפִיכָךְ לֹא נִצְדַּק אִם נָטִיל בָּהֶם דֹּפִי עַל כָּךְ.

הַכַּתָּב הַצָּרְפָתִי נִקְרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְשֵׁם הַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי הָיָה הָרִי בְּלָאוּנְט. הֵם נִפְגְּשׁוּ יַחַד בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲגִיגָה זוֹ שֶׁבָּאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ, שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְסַפֵּר עָלֶיהָ בִּכְתָבֵי־הָעִתִּים שֶׁלָּהֶם. הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אָפְיָם וּתְכוּנָתָם יַחַד עִם קִנְאָה יְדוּעָה שֶׁבֵּין בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת אַחַת רְאוּיִם הָיוּ לְהַרְחִיקָם זֶה מִזֶּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִתְנַכְּרוּ זֶה לָזֶה, אֶלָּא הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְקָרֵב, כְּדֵי לְהַצִּיל אִישׁ מִפִּי רֵעֵהוּ אֶת חַדְשׁוֹת הַיּוֹם. הֲרֵי סוֹף סוֹף לֹא הָיוּ שְׁנֵיהֶם אֶלָּא צַיָּדִים, שֶׁיָּצְאוּ לָצוּד צַיִד בְּחֶלְקָה אֶחָת. מַה שֶׁלֹא יַעֲלֶה בְּיַד הָאֶחָד אֶפְשָׁר שֶׁיַּצְלִיחַ בְּיַד הַשֵּׁנִי, וְהָאִינְטֵרֶס שֶׁלָּהֶם דָּרַשׁ שֶׁתִּהְיֶה קִרְבָה בֵּינֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו וְלִשְׁמֹעַ אִישׁ אֶת דִּבְרֵי רֵעֵהוּ.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לְמוֹ אֶרֶב, כִּי אָכֵן הִרְגִּישׁוּ יָפֶה שֶׁדְּבַר־מָה מְרַפְרֵף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל אֲוִיר.

" אֲפִלּוּ אִם אֵין זוֹ אֶלָּא סִיעַת בָּרְוָזִים", אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל נַפְשׁוֹ, “בְּכָל זֹאת שֹׁווֶה הַדָּבָר בִּירִיַּת־רוֹבֶה”.

וּבְכֵן נִכְנְסוּ שְׁנֵי הַכַּתָּבִים בְּשִׂיחָה בִּשְׁעַת הַחֲגִיגָה, שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר יְצִיאָתוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב, וְהָיוּ בּוֹדְקִים קְצָת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

“חֲגִיגָה קְטַנָּה זוֹ, אֲדוֹנִי, חֲגִיגָה נָאָה הִיא בֶּאֱמֶת!” פָּתַח אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת הַשִּׂיחָה בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת מִתּוֹךְ פָּסוּק זֶה, שֶׁהוּא פָּסוּק צָרְפָתִי גָּמוּר.

“אֲנִי כְּבָר טִלְגְּרַפְתִּי: סְפְּלֶנְדִּיד! (חֲגִיגָה מַזְהִירָה)”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט תְּשׁוּבָה קָרָה כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלָּה זוֹ, שֶׁבָּהּ מַבִּיעַ אֶזְרָח מֵאֶזְרְחֵי הַמַּמְלָכָה הַמְּאֻחֶדֶת אֵת כָּל עֹצֶם הִתְפַּלְּאוּתוֹ.

“וְאַף־עַל־פִּי־כֵן”, הוֹסִיף וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “רָאִיתִי צֹרֶךְ לְהוֹדִיעַ לַדּוֹדָנִית שֶׁלִי…” " לַדּוֹדָנִית שֶׁלְךָ?…" קָרָא הָרִי בְּלָאוּנְט בְּתִמָּהוֹן כְּשֶׁהוּא מַפְסִיק אֶת אֶת דִּבְרֵי בֶּן אֻמָּנוּתוֹ.

" אָמְנָם כֵּן“, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, לַדּוֹדָנִית שֶׁלִי מַדְלֵין. שֶׁכֵּן עִמָּהּ אֲנִי מַחֲלִיף אִגְּרוֹת! וְאוֹתָהּ הַדּוֹדָנִית שֶׁלִי דוֹרֶשֶׁת שֶׁאוֹדִיעַ לָהּ כָּל דָּבָר בִּמְהִירוּת יְתֵרָה וְלַאֲשׁוּרוֹ! וּבְכֵן רָאִיתִי חוֹבָה לְעַצְמִי לְהוֹדִיעָהּ שֶׁבְּאוֹתָהּ הַחֲגִיגָה הִקְדִּיר כְּעֵין עָנָן אֶת מִצְחוֹ שֶׁל הַשַּׁלִּיט”.

"וּבְעֵינַי אֲנִי נִרְאֶה מִצְחוֹ קוֹרֵן וְמַבְהִיק ", הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט, אֲשֶׁר רָצָה כַּנִּרְאֶה לְהַעְלִים אֶת דַּעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה.

“וּמִשׁוּם כָּךְ וַדַּאי ‘הִקְרַנְתָּ’ אֶת זָהֳרוֹ גַם עַל עַמּוּדֵי הַ”דֵּילִי טֶלֶגְרָף?"

" אָמְנָם כֵּן".

“הֲזוֹכֵר אַתָּה, אֲדוֹנִי בְּלָאוּנְט”, אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “מַה שֶּׁאֵרַע בְּזַקְרֵט בִּשְׁנַת 1812?”

“הֲרֵינִי זוֹכֵר הֵיטֵב, אֲדוֹנִי, כְּאִלּוּ הָיִיתִי שָׁם”, הֵשִׁיב הָאַנְגְּלִי.

" וּבְכֵן“, עָנָה וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה,” וַדַּאי יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁבְּעֶצֶם הַמִּשְׁתֶּה שֶׁעָרְכוּ שָׁם לִכְבוֹדוֹ בָּאוּ וְהִגִּידוּ לַקֵּיסָר אֲלֶכְּסַנְדֶּר, כִּי נַפּוֹלְיוֹן עָבַר עִם חֵיל הֶחָלוּץ הַצָּרְפָתִי אֶת נְהַר הַנֵּימָן. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא עָזַב הַקֵּיסָר אֶת הַמִּשְׁתֶּה, וְלַמְרוֹת כָּל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבַּחֲדָשָׁה הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה עֲלוּלָה לְקַפֵּחַ אֶת מַמְלַכְתּוֹ, כָּבַשׁ אֶת רוּחוֹ וְלֹא גִלָּה אֶת רָגְזוֹ וְחֶרְדָתוֹ…"

“וְכַיּוֹצֵא בֹּו לֹא גִלָּה גַם בַּעַל הַבָּיִת שֶׁלָנוּ אֶת רֹגֶז נַפְשׁוֹ, בְּשָּׁעָה שֶׁהַגֵּנֵרַל קִיסוֹב הוֹדִיעוֹ כִּי נִפְסַק הַקַּו הַטֵּלֶגְרָפִי שֶׁבֵּין הַגְּבוּל וּבֵין פֶּלֶךְ אִירְקוּטְסְק.”

“הוֹי, וּבְכֵן יָדוּעַ, לְךָ גַּם הַפְּרָט הַזֶּה?”

“גָּלוּי וְיָדוּעַ לִי”.

“וַאֲנִי, קָשֶׁה לִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּבְרָק הָאַחֲרוֹן שֶׁלִי הִגִּיעַ עַד אוּדִינְסְק”, אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה מִתּוֹךְ סִפּוּק־נֶפֶשׁ מְסֻיָּם.

“וְהַמִּבְרָק שֶׁלִי לֹא הִגִּיעַ אֶלָּא עַד קְרַסְנוֹיַרְסְק”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט בְּקוֹל שֶׁהָיָה בּוֹ מִשֶּׁל שְׂבִיעַת רָצוֹן לֹא פְּחוּתָה מִכֵּן.

“וּבְכֵן יוֹדֵעַ אַתָּה גַם אֶת זֹאת, שֶׁנִּשְׁלְחוּ פְּקֻדּוֹת אֶל מַחֲנוֹת הַצָּבָא אֲשֶׁר בְּנִיקוֹלַיֶּבְסְק?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי, יַחַד עִם הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה נִשְׁלְחָה גַם מִבְרָק אֶל הַקּוֹזַקִּים אֲשֶׁר בְּפֶלֶךְ טוֹבּוֹלְסְק לְהִקָּהֵל וּלְהִתְרַכֵּז”.

"אָכֵן נֶאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי בְּלָאוּנְט, גַם דְּבַר הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה גָּלוּי וְיָדוּעַ לי הֵיטֵב, וְהַאֲמִינָה לִי, שֶׁדּוֹדָנִית הַחֲבִיבָה כְּבָר תֵּדַע מָחָר מִקְצָת מִן הַחֲדָשׁוֹת הַלָּלוּ ".

“כָּמוֹהַ כְּקוֹרְאֵי הַ’דֵּילִי־טֶלֶגְרָף', אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה; גַּם הֵם יֵדְעוּ זֹאת מָחָר”.

“אָכֵן, כְּשֶׁרוֹאִים אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה!…”

“וּכְשֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת כָּל הַמְדֻבָּר!…”

“וּבְכֵן מִתְרַגֵּשׁ וּבָא מַסַּע־מִלְחָמָה רַב־עִנְיָן וְחַיָּב אָדָם לַעֲקֹב אַחֲרָיו”.

"אֲנִי אֶלָּוֶה אֵלָיו, אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה ".

“יִתָּכֵן אֵפוֹא, שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְהִפָּגֵשׁ עַל גַּבֵּי קַרְקַע פָּחוֹת בָּטוּחַ מִסַּכָּנָה מֵאֲשֶׁר רִצְפַּת הָאוּלָם הַזֶּה!”

“אָמְנָם כֵּן, פָּחוֹת בָּטוּחַ, אֲבָל…”

" אֲבָל גַּם לֹא חָלָק כָּמוֹהוּ!" הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אֲשֶׁר תָּמַךְ בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁהֻחְלַק בְּלֶכְתָּם וְכִמְעַט שֶׁנָפַל אָרְצָה.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִפְרְדוּ שְׁנֵי הַכַּתָּבִים זֶה מִזֶּה וְרוּחָם הָיְתָה טוֹבָה עֲלֵיהֶם, בְּדַעְתָּם שֶׁאֶחָד לֹא קִדֵּם אֶת חֲבֵרוֹ. וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר שְׁנֵיהֶם שִׂחֲקוּ אֶת הַמִּשְׂחָק.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הָאוּלַמִּים הַסְּמוּכִים לָאוּלָם הַגָּדוֹל. שָׁם עָמְדוּ הַרְבֵּה שֻׁלְחָנוֹת גְדוֹלִים, שֶׁהָיוּ עֲרוּכִים בְּרֹב־תִּפְאֶרֶת וַעֲמוּסִים כְּלֵי־חַרְסִינָה יְקָרִים וּכְלֵי־זָהָב. עַל הַשֻּׁלְחָן הַמֶּרְכָּזִי, שֶׁנִּתְיַחֵד לִנְסִיכִים, לִנְסִיכוֹת וּלְצִירֵי הַמַּמְלָכוֹת, הִתְנוֹסְסָה מַעֲרֶכֶת־כֵּלִים יְקָרָה לְאֵין עֲרוֹךְ, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּבָתֵּי הַמְּלָאכָה שֶׁבְּלוֹנְדוֹן, וּמִסָּבִיב לְמַעֲשֵׂה־צוֹרֵף מֻפְלָא זֶה הִזְהִירוּ לְנֹגַהּ בְּרַק הַמְּנוֹרוֹת אַלְפֵי כֵּלִים מִן הַנֶּהְדָּרִים שֶׁבַּנֶּהְדָּרִים שֶׁיָּצְאוּ מֵעוֹלָם מִבֵּית־הַחֲרֹשֶׁת שֶׁל כְּלֵי חַרְסִינָה אֲשֶׁר בְּסֶוְר.

הַקְּרוּאִים שֶׁבָּאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ הִתְחִילוּ מִתְכַּנְּסִים בְּאוּלַמֵּי הָאֹכֶל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב וְנִגַּשׁ בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶל הַקָּצִין שֶׁל גְּדוּד הַפָּרָשִׁים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ.

“וּבְכֵן, מָה חֲדָשׁוֹת?” שָׁאַל הַלָּז מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

“הַטֵּלֶגְרַמּוֹת שׁוּב אֵינָן עוֹבְרוֹת מֵהָלְאָה לְטוֹמְסְק, הוֹד מַלְכוּת.”

“הַמְצֵא לִי כְּרֶגַע רָץ!”

הַקָּצִין עָזַב אֶת הָאוּלָם הַגָּדוֹל וְנִכְנַס אֶל חֶדֶר מְרֻוָּח הַסָּמוּךְ לוֹ. אוֹתוֹ הַחֶדֶר הָיָה חֲדַר־עֲבוֹדָה, שֶׁהָיָה מְסֻדָּר בִּכְלֵי עֲצֵי־אַלּוֹן פְּשׁוּטִים וִישָׁנִים וְנִמְצָא בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ. עַל הַקִּירוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת, וּבֵינֵיהֶן כַּמָּה צִיּוּרִים יָפִים שֶׁל הוֹרַס וֶרְנֶה.

הַקָּצִין מִהֵר לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן, כְּאִלּוּ חָסְרוּ רֵאוֹתָיו אֶת הַחַמְצָן, וּבְעָמְדוֹ עַל מַעֲקֶה גָדוֹל שָׁאַף אֶל קִרְבּוֹ אֶת הָאֲוִיר הַזַּךְ אֲשֶׁר לְלֵיל חֹדֶשׁ יוּלִי הַנָּאֶה.

לְנֶגֶד עֵינָיו הִתְעַגֵּל לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ חוּג שֶׁל מִבְצָר, אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ הִתְנַשְׂאוּ שְׁנֵי בָּתֵי כְּנִיסָה, שְׁלוֹשָׁה אַרְמוֹנוֹת וּבֵית־נֶשֶׁק. מִסָּבִיב לְחוּג זֶה נִרְאוּ שָׁלֹשׁ עָרִים נִבְדָּלוֹת: קִיטַאי־גּוֹרוֹד בְּיֶלֹוי־גוֹרוֹד וְזֶמְלְיַנּוֹי גוֹרוֹד, שְׁכֻנּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל בְּנֵי אֵרוֹפָּה, שֶׁל תַּתָּרִים וְסִינִים, וְעַל כֻּלָּן הִתְנַשְׂאוּ מִגְדָּלִים, צְרִיחֵי־פַּעֲמוֹנִים וְכִפּוֹת שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בָּתֵי תְּפִלָּה, אֲשֶׁר גַּגּוֹתֵיהֶם יְרֻקִּים וּצְלָבִים שֶׁל כֶּסֶף בְּרֹאשָׁם. נַחַל קָטֹן רַב־נַפְתּוּלִים הִתְנוֹצֵץ פֹּה וָשָׁם לְאוֹר קַרְנֵי הַיָּרֵחַ. כָּל זֶה הִצְטָרֵף לִתְמוּנַת־מַשְׂכִּית אַחַת נִפְלָאָה שֶׁל בָּתִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים, שֶׁהָיוּ תְּפוּסִים בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל עֲשָׂרָה מִילִין.

נָהָר זֶה הָיָה נְהַר־מוֹסְקְבָה, עִיר זוֹ הָיְתָה מוֹסְקְבָה, אוֹתוֹ חוּג־הַמִּבְצָר הָיָה קְרֶמְל, וְהַקָּצִין שֶׁל פָּרָשֵׁי חֵיל שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר זְרוֹעוֹתָיו הָיוּ מְשֻׁלָּבוֹת עַל לִבּוֹ וְעַל מִצְחוֹ רָבַץ עָנָן הִרְהוּרִים וְהוּא עָמַד וְהִקְשִׁיב אֶל תְּשׁוּאוֹת הֶחָג, שֶׁבָּקְעוּ וְעָלוּ מִתּוֹךְ הָאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ וְהִשְׁתַּפְּכוּ עַל הָעִיר מוֹסְקְבָה הָעַתִּיקָה, הָיָה הַצַּאר.

פֶּרֶק שֵׁנִי: רוּסִים וְתַתָּרִים

אִם הַצַּאר יָצָא פִּתְאֹם מֵאוּלַמֵּי הָאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ בּוֹ בָּרֶגַע שהַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עָרַךְ לְשָׂרֵי הַמַּלְכוּת לִגְדוֹלֵי שָׂרֵי הַצָּבָא וּלְנִכְבָּדֵי הָעִיר מוֹסְקְבָה, הִגִּיעַ לִידֵי עֶצֶם תִּפְאַרְתּוֹ, הֲרֵי גָרְמוּ לְכָךְ הַמְּאֹרָעוֹת הַקָּשִׁים שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת אוּרַל. שׁוּב לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר כִּי שֶׁטֶף־עַמִּים אָיֹם, שֶׁהִשְׁתַּפֵּךְ בִּגְלִילוֹת סִבִּירְיָה, חִשֵּׁב לִקְרֹעַ אֶת הַגְלִילוֹת הַלָּלוּ מֵעַל מְדִינַת רוּסְיָה.

רוּסְיָה הָאַסְיָתִית אוֹ סִבִּירְיָה מִשְׂתַּרַעַת עַל שֶׁטַח שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אֶלֶף מִילִין וּמִסְפַּר תּוֹשָׁבֶיהָ עוֹלֶה לִשְׁנֵי מִלְּיוֹנִים בְּעֵרֶךְ. אֶרֶץ זוֹ מִתְפַּשֶׁטֶת מֵהָרֵי אוּרַל, הַמַּפְרִידִים אוֹתָהּ מֵרוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית, עַד לִשְׂפַת הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. מִדָּרוֹם גּוֹבְלוֹת בָּהּ טוּרְקֶסְטַן וּמְדִינַת סִין, אֶלָּא שגְּבוּל זֶה אֵינוֹ קָבוּעַ וּמְסֻיָּם כָּל צָרְכּוֹ; גְּבוּלָהּ מִצָּפוֹן, מִיָּם קָרָא עַד לַמֵּצַר הַבֶּרִינְגִי, הוּא יָם־הַקֶּרַח. הִיא נֶחְלֶקֶת לִפְלָכִים, הֲלֹא הֵם טוֹבּוֹלְסְק, יֵנִיסֵיסְק, אִירְקוּטְסְק, אוֹמְסְק וְיָקוּטְסְק; חוּץ מִזֶּה הֲרֵיהִי כּוֹלֶלֶת שְׁנֵי גְלִילוֹת, אוֹכוֹטְסְק, וְקַמְצַ’טְקָה, וּשְׁתֵּי נָפוֹת, הֲלֹא הֵן אֶרֶץ הַקִּרְגִיזִים וְאֶרֶץ הַצּ’ּוּקְצִ’ים, הַמְשֻׁעְבָּדוֹת לְמָרוּתָהּ וְשִׁלְטוֹנָהּ שֶׁל מוֹסְקְבָה.

שֶׁטַח רְחַב־יָדַיִם וּגְדָל־מִדּוֹת זֶה שֶׁל עֲרָבוֹת, הַמַּקִּיף מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב יוֹתֵר מִמֵּאָה וְעֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֹרֶךְ, מְשַׁמֵּשׁ כְּאֶחָד אֶרֶץ גָּלוּת לְפוֹשְׁעִים וַעֲבַרְיָנִים וּמְקוֹם טֵרוּדִים לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גֵּרוּשׁ מִטַּעַם פְּקֻדָּה שֶׁל הַמַּלְכוּת.

שְׁנֵי שָׂרֵי גְלִילוֹת מְשַׁמְשִׁים בָּאֵי־כֹּחָהּ שֶׁל מָרוּת הַצַּאר בְּאֶרֶץ רְחָבָה זו. הָאֶחָד יוֹשֵׁב בְּאִירְקוּטְסְק, בִּירַת סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית, וְהַשֵׁנִי יוֹשֵׁב בְּטוֹבּוֹלְסְק, בִּירַת סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית. הַנַּחַל צ’וּנָה, שֶׁהוּא זְרוֹעַ נְהַר יֶנִיסֵיי, מַפְרִיד בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי סִבִּירְיָה אֵלֶּה.

שׁוּם מְסִלַּת־בַּרְזֶל עֲדַיִן אֵינָה חוֹצָה אֶת פְּנֵי הַמִּישׁוֹרִים רַחֲבֵי־הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אֲחָדִים מֵהֶם פּוֹרִים הֵם מֵאֵין כְּמוֹהֶם. שׁוּם נְתִיבָה כְּבוּשָׁה בְּפַסֵּי בַּרְזֶל טֶרֶם פֵּרְקָה אֶת הָאוֹצָרוֹת הָעֲצוּמִים שֶׁל הַמַּחְצָבִים הַשְּׂפוּנִים בְּחֵיק הָאֲדָמָה לְאֹרֶךְ שְׁטָחִים גְּדוֹלִים לְאֵין קֵץ, וַאֲשֶׁר בִּגְלָלָם עֲשִׂירָה הִיא אַדְמַת סִבִּירְיָה מִלְּגַו מֵאֲשֶׁר מִלְּבָר. בַּקַּיִץ נוֹסְעִים שָׁם בְּ“טָרַנְטַם” (מֶרְכֶּבֶת־נוֹסְעִים) אוֹ בְּ“טֵלֶגָה” (עֲגָלָה), וּבַחֹרֶף־בְּמִגְרָרָה.

חִבּוּר אֶחָד, קַו חַשְׁמַלִּי, מְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי גְבוּלוֹת סִבִּירְיָה, אֶת הַגְּבוּל הַמִּזְרָחִי וְאֶת הַגְּבוּל הַמַּעֲרָבִי, וְהוּא אָרֹךְ יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנַת אֲלָפִים וֵרְסְטָאוֹת (8,536 קִילוֹמֶטְרִים). עִם יְצִיאָתוֹ מֵאוּרַל הֲרֵיהוּ עוֹבֵר דֶּרֶךְ יֶקָטֵרִינְבּוּרְג, קָזִימוֹב, טְיוּמֶן, אִישִׁים, אוֹמְסְק, יֶלַנְסְק, קוֹלִיבַן, טוֹמְסְק, קְרַסְנוֹיַרְסְק, נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק, וֶרְכְנֶה־נֶרְצִ’ינְסְק, סְטְרֵלִינְק, אַלְבָּזִין, בְּלָגוֹבֶשְׁצֶ’נְסְק, רַדֶּה, אוֹרְלוֹמְסְקָיָה אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹבְסְקוֹאֶה, נִיקוֹלַיֶּבְסְק, וְכָל מִלָּה הַנִּשְׁלַחַת עַד סוֹף הַתְּחוּם הַזֶּה עוֹלֶה שִׁשָּׁה רֻבָּלִים וּתְשַׁע־עֶשְׂרֵה קוֹפֵּיקוֹת. מֵאִירְקוּטְסְק מִסְתָּעֵף סְנִיף שֶׁל קַו הַטֵּלֶגְרַף וְהוֹלֵךְ אֶל קְיַכְטָה אֲשֶׁר עַל הַגְּבוּל הַמוֹנְגוֹלִי, וּמִשָּׁם מַעֲבִיר הַדֹּאַר אֶת הַמִּבְרָקִים בִּמְחִיר שְׁלֹשִׁים קוֹפֵּיקוֹת הַמִּלָּה אֶל פֶּקִין בְּאַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם.

קַו זֶה, הַנִּמְתָּח מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג עַד נִיקוֹלַיֶּבְסְק, הוּא הוּא שֶׁנִּפְסַק, מִתְּחִלָּה לִפְנֵי טוֹמְסְק וּלְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בֵּין טוֹמְסְק וְקוֹלִיבַן.

וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר בִּשְׁמֹעַ הַצַּאר אֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁהוֹדִיעוֹ הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, לֹא הֵשִׁיב אֶלָּא תְּשׁוּבָה קְצָרָה: “הַמְצֵא לִי כְּרֶגַע רָץ!”

רְגָעִים מֻעָטִים עָמַד הַצַּאר דוּמּםָ לְיַד חַלּוֹן חֲדַר־הָעֲבוֹדָה שֶׁלוֹ וְהִנֵּה פָּתַח שׁוֹמֵר הַסַּף שׁוּב פַּעַם אֶת הַדֶּלֶת וְעַל הַמִּפְתָּן נִרְאָה מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה.

“בּוֹא הֵנָּה, הַגֵּנֵרַל,” אָמַר הַצַּאר בְּלָשׁוֹן קְצָרָה, “וְהַגִּידָה לִי אֵת כָּל מַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ עַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב”.

"הֲרֵי זֶה אָדָם מְסֻכָּן מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הוֹד מַלְכוּתוֹ ", הֵשִׁיב מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה.

“יֵשׁ לוֹ תֹּאַר־הַמַּעֲלָה שֶׁל שַּׂר גְּדוּד?”

" כִּדְבָרֶיךָ, הוֹד מַלְכוּתוֹ ".

" וְהוּא הָיָה קָצִין חָרוּץ?"

" חָרוּץ וְנָבוֹן עַד מְאֹד, אֶלָּא שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְכֻפּוֹ לְמִשְׁמַעַת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּאֲוַת־הַכָּבוֹד שֶׁלוֹ הֶעֱבִירָה אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא נִרְתַּע מִפְּנֵי כֹּל. לֹא הָיוּ יָמִים רַבִּים וְהוּא הִתְחִיל רוֹקֵם מְזִמּוֹת וּקְנוּנְיוֹת בַּסֵּתֶר וְסוֹפוֹ שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל שָׁלַל מִמֶּנּוּ אֶת תֹּאַר־הַכָּבוֹד שֶׁלוֹ וּלְאַחַר זְמָן הִגְלָהוּ לְסִבִּירְיָה ".

“אֵימָתַי הָיָה הַדָּבָר?”

“לִפְנֵי כִּשְׁנָתַיִם יָמִים. מִקֵּץ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לְגָלוּתוֹ נָתַן לוֹ הוֹד מַלְכוּתוֹ חֲנִינָה וְהוּא חָזַר לְרוּסְיָה”.

“וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמָן וְאֵילַךְ לֹא שָׁב אֶל סִבִּירְיָה?”

" אָמְנָם כֵּן, הוֹד מַלְכוּתוֹ, הוּא שָׁב שָׁמָּה, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הָלַךְ לְשָׁם לִרְצוֹנוֹ ", הֵשִׁיב מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה.

וּכְשֶׁהוּא מַשְׁפִּיל מְעַט אֶת קוֹלוֹ הוֹסִיף וְאָמַר:

“הָיוּ יָמִים, הוֹד מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר מִי שֶׁהָלַךְ לְסִבִּירְיָה שׁוּב לֹא חָזַר מִשָּׁם!”

וּבְכֵן דַּע לְךָ, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁאֲנִי חַי תִּהְיֶה סִבִּירְיָה אֶרֶץ, שֶׁאָדָם שָׁב מִמֶּנָּה בְּשָׁלוֹם!"

וְאָכֵן, זַכַּאי הָיָה הַצַּאר לְהַבִּיעַ אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה לַאֲמִתָּהּ, שֶׁכֵּן עַל יְדֵי מִדַּת־הָרַחֲמִים שֶׁלוֹ הוֹכִיחַ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, שֶׁמִּדַּת־הַדִּין הָרוּסִית יוֹדַעַת גַּם לִסְלֹחַ.

מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה לֹא הֵשִׁיב דָבָר, אֶלָּא שֶׁנִּכָּר הָיָה, שֶׁאֵין הוּא מִן הָאֲנָשִׁים הָעוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם לַחֲצָאִים. לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלוֹ, מִי שֶׁעָבַר אֶת הָרֵי אוּרַל בְּלִוְיַת זַ’נְדַּרְמִים, שׁוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְעָבְרָם עוֹלָמִית. וְאוּלָם מִיּוֹם שֶׁעָמְדָה הַמַּלְכוּת הַחֲדָשָׁה נִשְׁתַּנָּה הַדָּבָר, וּמְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה הָיָה מֵצֵר וּמִצְטַעֵר עַל זֶה הַרְבֵּה. אֵיךְ! שׁוּב אֵין מְחַיְּבִים אָדָם חוֹבַת גָּלוּת לְכָל יְמֵי חַיָּיו אֶלָּא עַל פְּשָׁעִים שֶׁל דִּינֵי נְפָשׁוֹת? אֵיךְ! גּוֹלֵי מַלְכוּת רַשָּׁאִים לָשׁוּב מִטּוֹבּוֹלְסְק, מִיַּקּוּטְסְק וּמֵאִירְקוּטְסְק? מְפַקֵּד "הַמִּשְׁטָרָה שֶׁרָגִיל הָיָה לִנְהֹג עַל פִּי גְזֵרוֹת שֶׁל “אוּקַזִּים¹” שֶׁנִּגְזְרוּ מִטַּעַם מוֹשֵׁל הַדָּן יְחִידִי, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַשְׁלִים לְמִין מִשְׁטָר וְשִׁלְטוֹן כָּזֶה! אֲבָל הוּא שָׁתַק וְהִמְתִּין שֶׁהַצַּאר יוֹסִיף לְשָׁאֳלוֹ עוֹד שְׁאלוֹת אֲחֵרוֹת.

וְהַשְּׁאֵלוֹת לֹא נִשְׁתָּהוּ לָבוֹא.

“כְּלוּם לֹא חָזַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב”, פָּתַח וְאָמַר הַצַּאר, “שׁוּב פַּעַם לְרוּסְיָה, לְאַחַר מַסָּעוֹ זֶה בִּמְחוֹזוֹת סִבִּירְיָה, שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת עֶצֶם מַטְּרָתוֹ?”

“אָמְנָם כֵּן, הוּא חָזַר”.

“וּמִשֶּׁחָזַר נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו מֵעֵינֵי הַמִּשְׁטָרָה?”

“לֹא, הוֹד מַלְכוּתוֹ, מִשׁוּם שֶׁאֵין פּוֹשֵׁעַ נַעֲשֶׂה מְסֻכָּן לַאֲמִתּוֹ אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה לוֹ חֲנִינָה!”

מִצְחוֹ שֶׁל הַצַּאר קָדַר רֶגַע אֶחָד. אֶפְשָׁר שֶׁמְּפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא פָּלַט מִפִּיו דְּבָרִים יֶתֶר עַל הַמִּדָּה – אַף עַל פִּי שֶׁקַּשְׁיוּת עָרְפּוֹ לְגַבֵּי הַדֵּעוֹת שֶׁהֶחֱזִיק בָּהֶן הָיְתָה שְׁקוּלָה בַּד בְּבַד כְּנֶגֶד הִתְמַכְּרוּתוֹ וְנֶאֱמָנוּתוֹ לַאֲדוֹנָיו וּלְשַׁלִּיטוֹ. וְאוּלָם הַצַּאר לֹא שָׁעָה אֶל תְּלוּנוֹת־הָעֲקִיפִין הַלָּלוּ, שֶׁנֶאֱמְרוּ כְּלַפֵּי הַפּוֹלִיטִיקָה הַפְּנִימִית שֶׁלוֹ, וְהוֹסִיף לִשְׁאֹל אֶת שְׁאֵלוֹתָיו הַקְּצָרוֹת:

“וְהֵיכָן הָיָה אִיבַן אוֹגַרְיֶב בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה?”

“בְּפֶלֶךְ פֶּרְם”.

“בְּאֵיזוֹ עִיר?”

“בָּעִיר פֶּרְם עַצְמָהּ”.

“וּמֶה עָשָׂה שָׁם?”

“דּוֹמֶה שֶׁהָלַךְ בָּטֵל וּמִנְהָגוֹ לֹא עוֹרֵר שׁוּם חֲשָׁד”

“וְהוּא לֹא הָיָה נָתוּן לְפִקּוּחַ הַמִּשְׁטָרָה?”

“לֹא, הוֹד מַלְכוּתוֹ”.

“וְאֵימָתַי יָצָא מִפֶּרְם?”

“בְּעֵרֶךְ בְּחֹדֶשׁ מַרְס”.

“וּלְהֵיכָן הָלַךְ מִשָּׁם?…”

“דָבָר זֶה אֵינוֹ יָדוּעַ”.

“וְלֹא יְדוּעוֹת קוֹרוֹתָיו מֵאוֹתוֹ זְמָן וְאֵילַךְ?”

“לֹא יְדוּעוֹת”.

“אִם כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ זאת, אֲנִי!” הֵשִׁיב הַצַּאר. “הִגִּיעוּנִי יְדִיעוֹת סְתָרִים, שֶׁלֹּא עָבְרוּ דֶרֶךְ לִשְׁכַּת הַמִּשְׁטָרָה וְהַמְּאֹרָעוֹת הַמִּתְרַחֲשִׁים עַכְשָׁו מֵעֵבֶר לַגְּבוּל מְשַׁמְשִׁים לִי רְאָיָה, שֶׁהַיְדִיעוֹת הָאֵלֶּה נֶאֱמָנוֹת הֵן!”

" כְּלוּם מְכַוֵּן אַתָּה, אֲדוֹנִי, בִּדְבָרֶיךָ אֵלֶּה' קָרָא מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה “כִּי אִיבַן אוֹגַרְיֶב שָׁת יָדוֹ עִם הַתַּתָּרִים וְעוֹרְרָם לְהִתְפָּרֵץ בָּאָרֶץ?”

“הֵן, גֵּנֵרַל, וְהִנְנִי לְגַּלוֹת לְךָ דְבָרִים, שֶׁנֶּעֶלְמוּ מִמְּךָ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב מִפֶּלֶךְ פֶּרְם, עָבַר אֶת הָרֵי אוּרַל. הוּא בָּא אֶל סִבִּירְיָה וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל עַרְבוֹת הַקִּירְגִיזִים וְשָׁם נִסָּה לְהַמְרִיד אֶת הַשְּׁבָטִים הַנּוֹדְדִים הַלָּלוּ, וְהַדָּבָר הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ. מִשָּׁם פָּנָה וְהָלַךְ דָּרוֹמָה, אֶל טוּרְקֶסְטַן הָעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת עַצְמָהּ. שָׁם, בִּמְדִינוֹת־הַחַאנִים שֶׁל בּוּכָרָה, שֶׁל קוֹקַנְד וְקוּנְדוּזָה, מָצָא לוֹ מַנְהִיגֵי שְׁבָטִים, שֶׁנְּכוֹנִים הָיוּ לְהַעֲלוֹת אֶת גְּדוּדֵי הַתַּתָּרִים שֶׁלָּהֶם עַל גְּלִילוֹת סִבִּירְיָה וּלְעוֹרֵר מְרִידָה כְּלָלִית כְּנֶגֶד הַקֵּיסָרוּת הָרוּסִית בְּאַסְיָה. כָּל הַתְּנוּעָה הַזֹּאת הִתְרַגְּשָׁה בַּסֵּתֶר וְעַכְשָׁו הִנֵּה פָּרְצָה כְּהַלְמוּת רַעַם, וְכָל הַדְּרָכִים וְאֶמְצָעֵי הַתַּחְבּוּרָה שֶׁבֵּין סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית וְהַמִּזְרָחִית נִפְסְקוּ עַל־יָדֶיהָ! וִיתֵרָה מִזּוֹ: מֵאַוַּת נְקָמָה מִתְנַקֵּשׁ אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּנֶפֶשׁ אָחִי!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְרַגֵּשׁ הַצַּאר בְּיוֹתֵר וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ בִּמְהִירוּת אָנֶה וָאָנָה. מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה לֹא עָנָה דָבָר, אֶלָּא שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁקֵּיסְרֵי רוּסְיָה לֹא נָתְנוּ חֲנִינָה לְמִי שֶׁנָּדוֹן לְגָלוּת לֹא יָכְלוּ מְזִמּוֹתָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב לְהִתְקַיֵּם.

הוּא שָׁתַק רְגָעִים מִסְפַּר, אַחַר נִגַּשׁ אֶל הַצַּאר, שֶׁהֵטִיל עַצְמוֹ אֶל אַחַת הַכֻּרְסָאוֹת, וְעָנָה וְאָמַר:

“הוֹד מַלְכוּתוֹ וַדַּאי נָתַן פְּקֻדּוֹת לַהֲדֹף אָחוֹר אֶת הַהִתְפָּרְצוּת הַזֹּאת חִישׁ מַהֵר?”

“הֵן,” הֵשִׁיב הַצַּאר. “הַטֵּלֶגְרַמָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיָּכְלָה לְהַגִּיעַ אֶל נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק צְרִיכָה הָיְתָה לְגַיֵּס אֶת הַצְּבָאוֹת שֶׁל הַפְּלָכִים יֵנִיסֵיסְק, אִירְקוּטְסְק וְיַקּוּטְסְק, שֶׁל נָפוֹת אֲמוּר וְהַיְאוֹר בַּיְקַל. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן עַצְמוֹ נִתְגַּיְּסוּ הַמַּחֲנוֹת שֶׁבְּפֶרְם וְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד וְהַקּוֹזָקִּים שֶׁעַל הַגְּבוּל וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים הֲלִיכָה מְהִירָה אֶל הָרֵי אוּרַל. אֲבָל לַאֲסוֹנֵנוּ יַעַבְרוּ שָׁבוּעוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ פָּנִים אֶל פָּנִים כְּנֶגֶד הַתַּתָּרִים!”

“וַאֲחִי הוֹד מַלְכוּתוֹ, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, הַשָּׁרוּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּפֶלֶךְ אִירְקוּטְסְק כְּשֶׁהוּא מֻבְדָּל מִן הָעוֹלָם, שׁוּב אֵינוֹ עוֹמֵד בְּקֶשֶׁר יָשָׁר עִם מוֹסְקְבָה?” “לֹא”

“אֲבָל עַל פִּי הַטֵּלֶגְרַמּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת וַדַּאי יוֹדֵעַ הוּא אֶת פָּרָשַׁת הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ וּמָה הָעֵזֶר שֶׁעָתִיד הוּא לְקַבֵּל מִן הַפְּלָכִים הַסְּמוּכִים בְּיוֹתֵר לְפֶּלֶךְ אִירְקוּטְסְק?”

“הוּא יוֹדֵעַ זאת,” הֵשִׁיב הַצַּאר, " אֶלָּא שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ כִּי אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא רַק מוֹרֵד הוּא, אֶלָּא מִתְכַּוֵּן לְמַלֵּא גַם תַּפְקִיד שֶׁל בּוֹגֵד וְכִי הוּא אוֹיְבוֹ בְּנֶפֶשׁ, אוֹיֵב מַר וְזוֹעֵם. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת הָעֹנֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּעֱנַשׁ, וְהַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּדָּבָר הִיא, שֶׁאֵין הוּא מַכִּיר אֶת הָאָדָם הַזֶּה. וּבְכֵן זוֹמֵם אִיבַן אוֹגַרְיֶב לָבוֹא לְאִירְקוּטְסְק וְלִקְרֹא לְעַצְמוֹ בְּשֵׁם בָּדוּי וּלְהַצִּיעַ אֶת שֵׁרוּתוֹ לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. וּלְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לִגְנֹב אֶת לִבּוֹ עַד כִּי יִתֵּן אֵמוּן בּוֹ, יַסְגִּיר אֶת אִירְקוּטְסְק בְּיַד הַתַּתָּרִים, לִכְשֶּׁיִּתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ, וְיַחַד עִמָּהּ יַסְגִּיר בְּיָדָם גַם אֶת אָחִי, שֶׁחַיָּיו שְׁרוּיִים בְּסַּכָּנָה וּתְלוּיִים מִנֶּגֶד. הִנֵּה מַה שֶׁנּוֹדַע לִי מִתּוֹךְ פָּרָשַׁת הַיְדִיעוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי. דָּבָר זֶה נֶעֱלַם מִן הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, וּמִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ!"

“וּבְכֵן, הוֹד מַלְכוּת, רָץ זָרִיז וְאַמִּיץ־לֵב…”

“הֲרֵינִי מְצַפֶּה לוֹ.”

“וְעָלָיו לְמַהֵר,” הוֹסִיף וְאָמַר שַׂר הַפּוֹלִיצְיָה, כִּי יַרְשֵׁנִי נָא הוֹד מַלְכוּתוֹ לְהַגִּיד לוֹ שֶׁאוֹתָהּ אֶרֶץ סִבִּירְיָה הֲרֵיהִי אֶרֶץ הַנּוֹטָה לִמְרִידָה."

“כְּלוּם מִתְכַּוֵּן אַתָּה, הַגֵּנֵרַל, לֵאמֹר כִּי הַנְּדוֹנִים לְגָלוּת יִתְּנוּ יָדָם לַתַּתָּרִים הַמִּתְפָּרְצִים?” קָרָא הַצַּאר, אֲשֶׁר שׁוּב לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ לְשֵׁמַע הַדִּבָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה.

“יִסְלַח לִי, הוֹד מַלְכוּתוֹ!…” הֵשִׁיב מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם, כִּי בֶּאֱמֶת עָלְתָה מַחֲשָׁבָה זוֹ עַל דַּעְתּוֹ הַמְּלֵאָה רֹגֶז וְחַשְׁדָּנוּת.

“וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁחַיָּבֵי־הַגָּלוּת אוֹהֲבִים אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאַתָּה סָבוּר!” הֵשִׁיב הַצַּאר.

“אֲבָל הֲרֵי יֵשׁ בְּסִבִּירְיָה עֲנוּשִׁים אֲחֵרִים חוּץ מֵחַיָּבֵי־הַגָּלוּת עַל עֲבֵרוֹת מְדִינִיּוֹת”, אָמַר מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה.

“הַפּוֹשְׁעִים! הַלָּלוּ, גֵּנֵרַל, נְתוּנִים לְךָ בְּמַתָּנָה! הַלָּלוּ חֶלְאַת מִין הָאָדָם הֵם. אֵין לָהֶם אֶרֶץ מוֹלֶדֶת. אֲבָל הַמְּרִידָה, אוֹ מוּטָב שֶׁאָמַר הַהִתְפָּרְצוּת, מְכֻוָּנָה לֹא כְּנֶגֶד הַקֵּיסָר, אֶלָּא כְּנֶגֶד רוּסְיָה, כְּנֶגֶד הָאָרֶץ, אֲשֶׁר חַיָּבֵי־הַגָּלוּת לֹא אָבְדָה תִּקְוָתָם לָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ בְּאַחַד הַיָּמִים… וַאֲשֶׁר רָאֹה יִרְאוּהָ!… לֹא, אִישׁ רוּסִי לֹא יִתְקַשֵּׁר לְעוֹלָם עִם תַּתָּרִי כְּדֵי לְהַחֲלִישׁ אֲפִלּוּ לְשָׁעָה אַחַת אֶת עָצְמָתָהּ שֶׁל מְדִינַת מוֹסְקְבָה!”

וְאָכֵן זַכַּאי הָיָה הַצַּאר לְהַאֲמִין בְּאַהֲבַת הַמּוֹלֶדֶת הַמְּצוּיָה בְּלֵב הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁלוֹ הֶחֱזִיקָה אוֹתָם לְפִי שָׁעָה בְּרִחוּק מָקוֹם מִמֶּנָּה. מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁהֻנְּחָה בִּיסוֹד הַמִּשְׁפָּט שֶׁלוֹ, שָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְכַוֵּן אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ לְפִי רוּחוֹ, הַקֻּלּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהִנְהִיג לְגַבֵּי קִיּוּם הָ“אוּקַזִּים”, אֲשֶׁר לְשֶׁעָבַר הָיוּ אֲיֻמִּים כָּל כָּךְ, הָיוּ לוֹ לַעֲרֻבָּה שֶׁאֵינוֹ טוֹעֶה. אֲבָל מַצַּב ה הַדְּבָרִים הָיָה חָמוּר עַד מְאֹד גַּם בְּלִי הָעֶזְרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁיָּכְלָה לִהְיוֹת לְהוֹעִיל לְהַצְלָחַת הִתְפָּרְצוּת הַתַּתָּרִים, לְפִי שֶׁהָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר לַחֲשֹׁׁש שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִשִּׁבְטֵי הַקִּירְגִיזִים יִלָּווּ אֶל הַמִּתְפָּרְצִים.

הַקִּירְגִיזִים נֶחְלְקוּ לִשְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת נוֹדְדִים, אֶחָד גָדוֹל, אֶחָד בֵּינוֹנִי וְאֶחָד קָטֹן, וְכֻלָּם יַחַד הָיוּ מוֹנִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף “אֹהָלִים”, הַיְנוּ כִּשְׁנֵי מִלְּיוֹנִים נֶפֶשׁ. הַשְּׁבָטִים הַשּׁוֹנִים הַלָּלוּ יֵשׁ מֵהֶם שֶׁאֵינָם כְּפוּפִים לְשׁוּם מָרוּת, וְיֵשׁ מֵהֶם הַמַּכִּירִים אִם בְּמָרוּת רוּסְיָה אוֹ בְּמָרוּת הַחַאן שֶׁל חִיוָה, שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל בּוּכָרָה, הֲלֹא הֵם הַשַּׁלִּיטִים הַתַּקִּיפִים בְּיוֹתֵר שֶׁל טוּרְקֶסְטַן. הַמַּחֲנֶה הַבֵּינוֹנִי, הֶעָשִׁיר שֶׁבְּכֻלָּם, הִנֵּהוּ גַם הֶחָשׁוּב שֶׁבָּהֶם וַאֲנָשָׁיו תּוֹפְסִים אֶת כָּל חֶבֶל הָאָרֶץ שֶׁבֵּין אֲפִיקֵי הַמַּיִם שֶׁל הַנְּהָרִים סָרָה־סוּ, אִירְטִישׁ, אִישִׁים הָעֶלְיוֹן וְהַיְאוֹרִים הָדִיסַנְג וְאַקְסָקַל, הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל, הַיּוֹשֵׁב בַּנָּפוֹת שֶׁמִמִּזְרָח לַמַּחֲנֶה הַבֵּינוֹנִי, מִתְפַּשֵׁט עַד הַפְּלָכִים אוֹמְסְק וְטוֹבּוֹלְסְק, וּבְכֵן אֵפוֹא, אִם שִּׁבְטֵי הַקִּירְגִיזִים הַלָּלוּ יִמְרְדוּ, אָז יִשְׁטְפוּ אֶת אַסְיָה הָרוּסִית וְיִקְרְעוּ אֶת סִבִּירְיָה מִמִּזְרָח לִנְהַר יֶנִיסֵי.

אֱמֶת הִיא שֶׁהַקִּירְגִיזִים הַלָּלוּ, שֶׁטִּירוֹנִים גְּמוּרִים הֵם בְּחָכְמַת טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה, רַק שׁוֹדְדֵי לַיְלָה הֵם וְאֵין כֹּחָם גָּדוֹל אֶלָּא בְּמַעֲשֵׂי הִתְנַפְּלוּת עַל שַׁיָּרוֹת, אֲבָל אֵינָם אַנְשֵׁי צָבָא עֲרוּכִים וּסְדוּרִים כְּתִקָּנָם. הֲלֹא כֹּה אָמַר עֲלֵיהֶם לוּשִׁין: “מַעֲרֶכֶת חֲזִית צְמוּדָה אוֹ רִבּוּעַ שֶׁל רַגְלִים כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בִּפְנֵי הֲמוֹנֵי קִירְגִיזִים, הָרַבִּים מֵהֶם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים, וּכְלֵי־תּוֹתָח אֶחָד עָלוּל לְהַפִּיל מֵהֶם חֲלָלִים לְאֵין מִסְפַּר”.

אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, אֲבָל הֲרֵי מִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁאוֹתוֹ רִבּוּעַ שֶׁל חֵיל רַגְלִים כְּתִקָּנָם בּוֹא יָבוֹא אֶל הָאָרֶץ שֶׁמָּרְדָה, וְכִי לוֹעֵי־הָאֵשׁ שֶׁל כְּלֵי הַתּוֹתָח יַעַזְבוּ אֶת חַצְרוֹת הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר בִּמְחוֹזוֹת רוּסְיָה, הָרְחוֹקִים מִזֶּה מַהֲלַךְ אַלְפַּיִם אוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִילִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוּץ מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג אֶל אִירְקוּטְסְק אֵין הָעֲרָבוֹת, אֲשֶׁר עִתִּים טוֹבְעָנִיּוֹת הֵן, נוֹחוֹת לְמַעֲבָר, וּבְוַדַּאי יַעַבְרוּ הַרְבֵּה שָׁבוּעוֹת עַד שֶׁצִּבְאוֹת הָרוּסִים יוּכְלוּ לַהֲדֹף אָחוֹר וּלְפַזֵּר אֶת מַחֲנוֹת הַתַּתָּרִים.

אוֹמְסְק מְשַׁמֶּשֶׁת מֶרְכָּז לְאִרְגּוּן הַצָּבָא שֶׁל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית, אֲשֶׁר תְּעוּדָתוֹ הִיא לְהַטִיל מָרוּת עַל הַקִּירְגִיזִים. שָׁם נִמְצָאִים הַגְּבוּלוֹת, אֲשֶׁר הַנַּוָּדִים הַלָּלוּ, שֶׁאֵינָם מְשֻׁעְבָּדִים אֶלָּא לְמֶחֱצָה, כְּבָר פָּרְצוּ אוֹתָם לֹא אַחַת, וְהַמִּשְׂרָד שֶׁל מִינִסְטֶרְיוֹן הַמִּלְחָמָה הָיָה חוֹשֵׁשׁ וּבְצֶּדֶק שֶׁאוֹמְסְק כְּבָר שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה. הַקַּו שֶׁל מוֹשְׁבוֹת אַנְשֵׁי הַצָּבָא, כְּלוֹמַר, קַו הַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁל הַקּוֹזָקִּים, שֶׁהָעָמְדוֹ מֵאוֹמְסְק עַד סֵמִיפּוֹלוֹטִינְסְק, וַדַּאי כְּבָר נִפְרַץ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים. הָיָה מָקוֹם לַחֲשֹׁׁש שֶׁ"הַשֻּׂלְטָנִים הַגְּדוֹלִים ", הַמּוֹשְׁלִים בְּנָפוֹת הַקִּירְגִיזִים קִבְּלוּ לִרְצוֹנָם אוֹ שֶׁלֹא לִרְצוֹנָם אֶת מָרוּת הַתַּתָּרִים, אֲשֶׁר מֻסְלְמִים הֵם כְּמוֹתָם, וְאֶל שִׂנְאַת הַמְּשֻׁעְבָּדִים לַאֲדוֹנֵיהֶם נִצְטַרְפָה עַד הַשִּׂנְאָה שֶׁמְּקוֹרָהּ בַּנִּגּוּד שֶׁבֵּין הַדָּת הַיְּוָנִית וּבֵין הַדָּת הַמֻּסְלְמִית.

אָכֵן, זֶה זְמָן רַב לְמַדַּי שֶׁהַתַּתָּרִים שֶׁבְּטוּרְקֶסְטַן וּבְיִחוּד אוֹתָם שֶׁבִּמְדִינוֹת מֶמְשֶׁלֶת הַחַאנִים שֶׁל בּוּכָרָה, שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל קוּנְדוּזָה, הִתְאַמְצוּ בֵּין בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ וּבֵין עַל יְדֵי תַּעֲמוּלָה וְשִׁכְנוּעַ לְהוֹצִיא אֶת שִּׁבְטֵי הַקִּירְגִיזִים מִשִּׁלְטוֹנָהּ שֶׁל מוֹסְקְבָה.

וְעַתָּה מִלִּים מִסְפַּר עַל הַתַּתָּרִים הָאֵלֶּה.

הַתַּתָּרִים מִתְחַלְּקִים בְּיִחוּד לִשְׁנֵי גְזָעִים שׁוֹנִים, לַגֶּזַע הַקַּוְקָזִי וְלַגֶּזַע הַמּוֹנְגוֹלִי.

הַגֶּזַע הַקַּוְקָזִי, אֲשֶׁר אַבֶּל דֶּה רֵמִיזָה אוֹמֵר עָלָיו, “שֶׁהוּא נֶחְשָׁב בְּאֵרוֹפָּה לְטִפּוּס שֶׁל יְפִי הָאָדָם בֶּן מִינֵנוּ אָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הָעַמִּים יוֹשְׁבֵי חֵלֶק הָאָרֶץ הַזֶּה יָצְאוּ מִמֶּנּוּ,” כּוֹלֵל בְּשֵׁם אֶחָד אֶת הַתֻּרְכִּים וְאֶת יְלִידֵי הַמָּקוֹם מִצֶּאֱצָאֵי הַפַּרְסִים.

הַגֶּזַע הַמוֹנְגוֹלִי לַאֲמִתּוֹ כּוֹלֵל אֶת הַמּוֹנְגוֹלִים, אֶת הַמַּנְדְשׁוּ וְאֶת הַטִּבֶּטִים.

הַתַּתָּרִים, הַמְאַיְּמִים עַכְשָׁו עַל הַקֵּיסָרוּת הָרוּסִית, הֵם מִבְּנֵי הַגֶּזַע הַקַּוְקָזִי וְאֶרֶץ מושָׁבָם הָעִקָּרִית הָיְתָה טוּרְקֶסְטַן. אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם זוֹ חֲלוּקָה למְדִינוֹת שׁוֹנוֹת, שֶׁמּוֹשְׁלֵיהֶן נִקְרָאִים חַאנִים, הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁבֵּין מְדִינוֹת הַחַאנִים הַלָּלוּ הֵן בּוּכָרָה, חִיוָה, קוֹקַנְד, קוּנְדוּזָה וַאֲחֵרוֹת.

מְדִינַת בּוּכָרָה הָיְתָה ביָּמִים הָהֵם הַגְּדוֹלָה וְהַתַּקִּיפָה שֶׁבֵּין מְדִינוֹת הַחַאנִים. רוּסְיָה כְּבָר נִלְחֲמָה הַרְבֵּה פְּעָמִים עִם שַׁלִּיטֶיהָ שֶׁל מְדִינָה זוֹ, אֲשֶׁר הֵגֵנּוּ עַל חֵרוּת הַקִּירְגִיזִים כְּנֶגֶד הַשִּׁלְטוֹן הַמּוֹסְקוֹבִי לְטוֹבַת עַצְמָם וּכְדֵי לְשַׁעְבְּדָם לְעֻלָּם הֵם. הַשַּׁלִּיט שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמָן פֵיאוֹפַר־חַאן הָלַךְ בְּעִקְּבוֹת ה הַמּוֹשְׁלִים שֶׁקְדָמוּהוּ.

מְדִינַת בּוּכָרָה זוֹ הִשְׂתָּרְעָה מִצָּפוֹן לְדָרוֹם מִמַּעֲלַת הָרֹחַב הַשְּׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע עַד מַעֲלַת הָרֹחַב הָאַרְבָּעִים וְאַחַת, וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב מִמַּעֲלַת הָאֹרֶךְ הַשִּׁשִּׁים וְאַחַת עַד הַמַּעֲלָה הַשִּׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא תָּפְסָה שֶׁטַח שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִילִין מְרֻבָּעִים בְּעֵרֶךְ.

אֶת מִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ שֶׁל מְדִינָה זוֹ מַעֲרִיכִים לִשְׁנֵי מִלְּיוֹנִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; יֵשׁ לָהּ צָבָא שֶׁל שִׁשִּׁים אֶלֶף רַגְלִים, אֲשֶׁר בִּשְׁעַת מִלְחָמָה הֲרֵיהוּ מִתְרַבֶּה פִּי שְׁלֹשָׁה, וְשֶׁל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים. זוֹהִי אֶרֶץ עֲשִׂירָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁפְעַת אוֹצָרוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁל צְמָחִים וְשֶׁל מִינֵי מַחְצָבִים וַאֲשֶׁר שִׁטְחָהּ הֻגְדַּל בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַחֲבָלִים בַּלְק, אוֹקוֹי וּמֵימָנֶה שֶׁנִּצְטָרְפוּ אֵלֶיהָ. יֵשׁ לָהּ תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה עָרִים גְּדוֹלוֹת. הָעִיר בּוּכָרָה, הַמֻּקָּפָה חוֹמָה אֲרֻכָּה יוֹתֵר מִשְׁמוֹנָה מִילִין אַנְגְּלִיִּים וּמִצִּדֶּיהָ מִגְדָּלִים, הִיא עִיר מְפֻרְסָמָה, אֲשֶׁר אֲבִיצֵינָה וַחֲכָמִים אֲחֵרִים מֵחַכְמֵי הַמֵּאָה הָעֲשִׂירִית הִרְבּוּ לְהַלֵּל אוֹתָהּ; הִיא נֶחְשֶׁבֶת מֶרְכָּז הַהַשְׂכָּלָה הַמֻּסְלְמִית וְנִמְנֵית עִם הֶעָרִים הַמְפֹאָרוֹת בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית; סָמַרְקַנְד שֶׁבָּהּ נִמְצָא קִבְרוֹ שֶׁל טָמֶרְלַן וְהָאַרְמוֹן הַמְהֻלָּל עִם הָאֶבֶן הַכְּחֻלָּה שֶׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁעָלֶיהָ חַיָּב לָשֶׁבֶת כָּל חַאן חָדָשׁ מִדֵּי עֲלוֹתוֹ עַל כִּסֵּא הַשִּׁלְטוֹן, מוּגַנָּה עַל יְדֵי מִבְצָר חָזָק עַד מְאֹד; קַרְשִׁי, הַמֻּקָּפָה חוֹמָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְהַיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ אוֹאַזָּה, אֲשֶׁר בִּצּוֹת מְלֵאוֹת צַבִּים וּלְטָאוֹת יְסֻבּוּהָ, כִּמְעַט שֶׁאֵינָה עֲשׂוּיָה לְהִכָּבֵשׁ; עַל טְשַׁרְדְּשׁוּי מְגִנִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף תּוֹשָׁבֶיהָ; וְלַסּוֹף הִנֵּה קַטָּה־קוּרְגַן, נוּרָטָה, דִּזִּ’יזָה, פָאִיקַנְדֶּה, קָרָקוּל, כּוּזָר וַאֲחֵרוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת לְמִכְלַל עָרִים, שֶׁקָשֶׁה לְכָבְשָׁן. מְדִינַת בּוּכָרָה זוֹ הַמוּגַּנָה עַל יְדֵי הָרֶיהָ, הַמֻּפְרָשָׁה עַל יְדֵי עַרְבוֹתֶיהָ, הִנֵּה אֵפוֹא מְדִינָה כַּבִּירַת כֹּחַ, וּמִן הַצֹּרֶךְ הָיָה שֶׁרוּסְיָה תַּעֲמִיד בְּפָנֶיהָ כֹּחוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים.

שַׁלִּיטָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה הַתַּתָּרִית הַזֹּאת הָיָה בַּיָמִים הָהֵם הַחַאן פֵיאוֹפַר, אָדָם שׁואֵף כָּבוֹד וְעָרִיץ. בְּהִשָּׁעֲנוֹ עַל הַחַאנִים הָאֲחֵרִים – בְּיִחוּד עַל הַחַאנִים שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל קוּנְדוּזָה, שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי מִלְחָמָה אַכְזָרִים וְשׁוֹאֲפֵי שֹׁד וְחָמָס וְהָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים תָּמִיד לִזְנֹק לְמַעֲשֵׂי־קְרָבוֹת הַחֲבִיבִים עַל הַתַּתָּרִים – וּבְהֵעָזְרוֹ עַל יְדֵי מַנְהִיגֵי שִׁבְטֵי הַנַּוָּדִים אֲשֶׁר בְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, עָמַד בְּרֹאשׁ מַעֲרֶכֶת הַפְּלִישָׁה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיָה נִשְׁמָתָהּ. מוֹרֵד זֶה, שֶׁקָּדְחָה בּוֹ תַּאֲוַת־כָּבוֹד שִׁגְעוֹנִית וַחֲמַת שִׂנְאָה אִרְגֵּן אֶת הַתְּנוּעָה הַזֹּאת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לִכְבֹּשׁ קֹדֶם־כֹּל אֶת הַדֶּרֶךְ הַסִּבִּירִית הַגְּדוֹלָה. וְאָכֵן רוּחַ שִׁגָּעוֹן לַאֲמִתּוֹ עָבְרָה עַל אָדָם זֶה בְּדַמּוֹתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לִרְעֹץ אֶת כֹּחַ הַקֵּיסָרוּת הַמּוֹסְקְבָאִית! בַּעֲצָתוֹ הֶעֱבִיר הָאֱמִיר – בְּתֹּאַר־הַכָּבוֹד הַזֶּה מְכַנִּים עַצְמָם הַחַאנִים שֶׁל בּוּכָרָה – אֶת גְּדוּדָיו אֶת הַגְּבוּל הָרוּסִי. הוּא פָּלַשׁ אֶל פֶּלֶךְ סֵמִיפּוֹלוֹטִינְסְק, וְהַקּוֹזָקִּים, שֶׁמִּסְפָּרָם הָיָה מְעַט בְּפֶלֶךְ זֶה, אֲנוּסִים הָיוּ לְהִסּוֹג מִפָּנָיו אָחוֹר. הוּא פָּרַץ וְעָבַר אֶת יְאוֹר בַּלְקַשׁ, וְגָרַד אַחֲרָיו בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ אֶת הַתּוֹשָׁבִים הַקִּירְגִיזִים. הוּא עָבַר מֵעִיר אֶל עִיר הָלוֹךְ וְשָׁדוֹד, הָלוֹךְ וְהַחֲרִיב אֶת הַכֹּל. אֶת הַנִּכְנָעִים מִפָּנָיו שָׁת עַל מַעַרְכוֹת צִבְאוֹתָיו וְאֶת הָעוֹמְדִים בְּפָנָיו לָקַח בַּשֶׁבִי. בְּמַחֲנֵהוּ נִמְצְאוּ בְּנֵי הַלְּוָיָה שֶׁל כָּל שַׁלִּיט מִזְרָחִי – נָשָׁיו וְעֲבָדָיו, וּמַעֲשֵׂהוּ וּמִנְהָגוֹ הָיוּ מִתּוֹךְ עַזּוּת חַסְרַת־בִּינָה כְּצִינְגִס חַאן בֶּן הַזְּמָן הַזֶּה.

הֵיכָן הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? עַד אָנָה פָּרְצוּ וְהִגִּיעוּ צִבְאוֹתָיו בָּהּ בְּשָּׁעָה שֶׁהַיְדִיעָה עַל הַפְּלִישָׁה בָּאָה לְמוֹסְקְבָה? וְעַד אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁבְּסִבִּירְיָה נָסוֹגוּ צִבְאוֹת הָרוּסִים אָחוֹר? – אִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לָדַעַת זֹאת. כָּל הַחִבּוּרִים נִפְסָקוּ. הֲנִגְזַר הַקַּו שֶׁבֵּין קוֹלִיבַן וּבֵין טוֹמְסְק עַל יְדֵי סַיָּרִים אֲחָדִים שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי, אוֹ הָאֱמִיר גּוּפוֹ כְּבָר בָּא אֶל מְחוֹזוֹת יֵנִיסֵיסְק? הֶאָחֲזָה אֵשׁ הַמְּרִידָה אֶת כָּל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית הַתַּחְתּוֹנָה? הַכְּבָר הִתְפַּשְּׁטָה הַמְּרִידָה עַד הַנָּפוֹת שֶׁבַּמִּזְרָח? אִישׁ לֹא יָדַע זֹאת. הָרָץ הַמַּגִּיד הָאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא לֹא מִפְּנֵי הַקֹּר וְלֹא מִפְּנֵי הַחֹם, אֲשֶׁר זַעַם הַחֹרֶף וְחַרְבוֹנֵי הַקַּיִץ קִצְרֵי כֹּחַ הֵם לְעַכְּבוֹ וְלַעֲצֹר אֶת מְרוּצָתוֹ, הַטָּס בִּמְהִירוּת הַבָּרָק, ־ הֲלֹא הוּא הַזֶּרֶם הַחַשְׁמַלִּי – שׁוּב לֹא יָכֹל לָטוּס וְלַעֲבֹר דֶּרֶךְ הָעֲרָבוֹת. וְשׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹדִיעַ לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל הַסָּגוּר בְּאִירְקוּטְסְק עַל דְּבַר הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ עַל יְדֵי בְּגִידָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

רַק רָץ מָהִיר בִּלְבָד יוּכַל לְמַלֵּא אֶת מְקוֹם הַזֶּרֶם הַחַשְׁמַלִּי שֶׁנִפְסַק. אָדָם זֶה הִצְטָרֵךְ לִזְמָן יָדוּעַ כְּדֵי לַעֲבֹר את חֲמֵשֶׁת הָאֲלָפִים וּמָאתַיִם הַוֵּרְסְטָאוֹת (5523 קִילוֹמֶטְרִים) אֲשֶׁר מִמּוֹסְקְבָה לְאִירְקוּטְסְק. כְּדֵי לַעֲבֹר בֵּין מַעַרְכוֹת הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹלְשִׁים בָּאָרֶץ הָיָה צָרִיךְ לְאֹמֶץ לֵב וּלְבִינָה יְתֵרָה מֵאֵין כָּמוֹהַ בֵּין הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל אָדָם שֶׁמֹחַ בְּקָדְקָדוֹ וְלִבּוֹ אַמִּיץ, עוֹבֵר וּמַצְלִיחַ!

“הֲיִמָּצֵא אָדָם בַּעַל מֹחַ וּבַעַל לֵב כָּזֶה?” שָׁאַל הַצַּאר אֶת עַצְמוֹ.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב

מִקֵּץ זְמָן מְעַט נִפְתְּחָה דֵלֶת חֲדַר־הָעֲבוֹדָה הַקֵּיסָרִי וְשׁוֹמֵר הַסַּף הוֹדִיעַ אֶת דְּבַר בּוֹא הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב.

“וְאַיֵּה הָרָץ?” שָׁאַל הַצַּאר בִּמְהִירוּת.

“הֲרֵיהוּ כָּאן, הוֹד מַלְכוּתוֹ”, הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב.

“מָצָאתָ אָדָם הָרָאוּי לְכָךְ?”

“הִנְנִי עָרֵב לוֹ לִפְנֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ”.

“הֶהָיְתָה לוֹ מִשְׁמֶרֶת־פְּקֻדָּה בָּאַרְמוֹן?”

“הֵן, הוֹד מַלְכוּתוֹ”.

“וְאַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ?”

“אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ יָפֶה; הוּא כְּבָר נִשְׁלַח כַּמָּה פְּעָמִים בְּעִסְקֵי מַלְאָכוּת קָשִׁים וּמִלֵּא אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו בְּהַצְלָחָה”.

“לְהֵיכָן נִשְׁלַח, לְחוּץ־לָאָרֶץ?”

"לֹא, לְסִבִּירְיָה ".

“וּמֵאַיִן הוּא?”

“מֵאוֹמְסְק. הוּא אִישׁ סִבִּירִי”.

“וְהוּא אָדָם הַמּוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, בַּר־דַּעַת וְאַמִּיץ־לֵב?”

“הֵן, הוֹד מַלְכוּת, יֵשׁ לוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַדְּרוּשׁוֹת כְּדֵי שֶׁיַּצְלִיחַ בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים אוּלַי יָבוֹאוּ לִידֵי כִּשָּׁלוֹן.”

“בֶּן כַּמָּה הוּא?”

“בֶּן שְׁלֹשִׁים.”

“וְהוּא אָדָם בָּרִיא וְחָזָק?”

“הֵן, הוֹד מַלְכוּת.”

“וְלִבּוֹ?..”

“לֵב זָהָב.”

“וּמַה שְׁמוֹ?..”

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.”

“וְהוּא מוּכָן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ?”

“הוּא עוֹמֵד בְּאוּלָם חֵיל הַמִּשְׁמָר וּמְחַכֶּה לִפְקֻדּוֹת הוֹד מַלְכוּתוֹ.”

“יָבוֹא הֵנָּה,” אָמַר הַצַּאר.

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה נִכְנַס הָרָץ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל חֲדַר־הָעֲבוֹדָה הַקֵּיסָרִי.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה אִישׁ גְּבַהּ־קוֹמָה, מוּצַק־גֵּו, רְחַב כְּתֵפַיִם וּרְחַב־חָזֶה. בְּרֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל נִכְּרוּ כָּל הַסִּמָּנִים הַנָּאִים שֶׁל בֶּן הַגֶּזַע הַקַּוְקָזִי. אֲבָרָיו הַסְּדוּרִים יָפֶה הָיוּ נִרְאִים כֻּלָּם כִּמְנוֹפִים מֵכָנִיִּים הָעֲרוּכִים לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל עֲלִילוֹת שֶׁל כֹּחַ וּגְבוּרָה. בָּחוּר נָאֶה וּמוּצָק זֶה, שֶׁעָמַד עֲמִידָה מְאֻשֶּׁשֶׁת, לֹא הָיָה עָשׂוּי לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל הַקַּרְקַע, דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הִשְׁתָּרְשׁוּ בּוֹ. עַל רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל וּרְחַב־הַמֵּצַח הִסְתַּלְסְלָה שִׁפְעַת שְׂעָרוֹת, אֲשֶׁר בְּשָּׁעָה שֶׁחָבַשׁ עָלָיו אֶת כּוֹבָעוֹ הַמּוֹסְקְבָאִי בִּצְבְּצָה וְיָרְדָה קְוֻצּוֹת קְוֻצּוֹת. פָּנָיו, אֲשֶׁר תָּמִיד הָיוּ חִוְרִים קְצָת, לֹא נִשְׁתַּנּוּ אֶלָּא בְּשָּׁעָה שֶׁלִּבּוֹ הִתְחִיל דּוֹפֵק בִּמְהִירוּת וּמֵרוֹץ דַּם עוֹרְקָיו נַעֲשֶׂה נִמְהָר בְּיוֹתֵר, וְאָז הוּטְלָה בָּהֶם אַדְמִימוּת. עֵינָיו הָיוּ כְּחֻלּוֹת־כֵּהוֹת, מֶבָּטָן הָיָה יָשָׁר, חָפְשִׁי וּבָטוּחַ, וְהֵן הִתְנוֹצְצוּ מִבַּעַד לְקֶשֶׁת הַגַּבּוֹת הַמְּכֻוָצוֹת מְעַט וְהֵעִידוּ עַל אֹמֶץ־לִבּוֹ הַכַּבִּיר, הֲלֹא הוּא “אֹמֶץ־הַלֵּב שֶׁאֵין עִמּוֹ כַּעַס, הַמְיֻחָד לְגִבּוֹרִים”, כְּדִּבְרֵי חַכְמֵי הַפִיסִיּוֹלוֹגְיָה. אַפּוֹ הַגָּדוֹל וּרְחַב הַנְּחִירַיִם הָיָה מוֹלֵךְ עַל פִּיו הַקָּצוּב אֲשֶׁר שִׂפְתוֹתָיו הָיוּ בּוֹלְטוֹת מַשֶּׁהוּ, סִמָּן לְאָדָם נְדִיב רוּחַ וְטוֹב לֵב.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מְחוֹנָן מֶזֶג שֶׁל אָדָם חָרוּץ בְּמַעֲשָׂיו הַמַּחֲלִיט דָבָר בִּמְהִירוּת, אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְכַרְסֵם אֶת צִפָּרְנָיו מִתּוֹךְ אִי־יְדִיעָה, שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּרֵד אֲחוֹרֵי אָזְנוֹ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, שֶׁאֵינוֹ רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו מִתּוֹךְ הִסּוּס. הוּא הָיָה מָתוּן בִּתְנוּעוֹתָיו כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מָתוּן בִּדְבָרָיו וְעָמַד לִפְנֵי המְּמֻנֶּה עָלָיו בְּלִי־נוֹעַ כְּאִישׁ צָבָא; אֲבָל כֵּוָן שֶׁעָקַר אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ, הָיְתָה הֲלִיכָתוֹ קַלָּה וּתְנוּעוֹתָיו בְּטוּחוֹת עַד מְאֹד – סִמָּן לְבִטְחוֹנוֹ בְּעַצְמוֹ וּלִזְרִיזוּת רוּחוֹ. הוּא הָיָה מֵאוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר מַרְאֵהֶם יָעִיד עֲלֵיהֶם תָּמִיד כִּי מַחֲשָׁבָה מַעֲסִיקָה אֶת מֹחַם, אֶלָּא שֶׁאֵינָם מְאַחֲרִים לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתָּם אֶל הפֹּעַל.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶׁת צְבָאִית נָאָה, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לַתִּלְבֹּשֶׁת שֶׁל קְצִינֵי הַפָּרָשִׁים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ; הוּא הָיָה נָעוּל מַגָּפַיִם עִם דָּרְבוֹנוֹת וְלָבוּשׁ מִכְנָסַיִם צָרִים וּמִקְטֹרֶן שֶׁשְּׂפָתוֹ מְחֻפָּה פַּרְוָה וְעָלָיו פְּתִילִים צְהֻבִּים עַל מַצָּע כָּתֹם. עַל חָזֵהוּ הָרָחָב הִתְנוֹצֵץ צְלָב וּמֵדַלִיוֹת שׁוֹנוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִמְנָה עִם הַפְּלֻגָּה הַמְיֻחָדָה שֶׁל רָצֵי הַצַּאר וּמַעֲלָתוֹ מַעֲלַת קָצִין בַּחֲבוּרַת אַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה הַלָּלוּ. בַּהֲלִיכָתוֹ, בְּפַרְצוּף פָּנָיו וּבְכָל יֵשׁוּתוֹ נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, וְהַצַּאר הִבְחִין זֹאת עַל נְקַלָּה, שֶׁהוּא מֵאוֹתָן הַבְּרִיּוֹת "הַמְּמַלְּאוֹת פְּקֻדּוֹת ". הוּא הָיָה מְחוֹנָן אֵפוֹא מִדָּה אַחַת, הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ רוּסְיָה, הֲלֹא הִיא אוֹתָהּ הַמִּדָּה, אֲשֶׁר לְפִי עֵדוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הַמְפֻרְסָם טוּרְגֵנֵב הֲרֵיהִי מַעֲלָה אֶת בְּעָלֶיהָ עַל מַדְרֵגָה רָמָה בַּמַּמְלָכָה הַמּוֹסְקְבָאִית.

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר, אִם הָיָה אָדָם אֲשֶׁר יָכוֹל הָיָה לְבַצֵּעַ אֶת הַמַּסָּע הַזֶּה מִמּוֹסְקְבָה לְאִירְקוּטְסְק בְּהַצְלָחָה, לַעֲבֹר בְּאֶרֶץ מְלֵאָה פּוֹלְשִׁים וּמוֹרְדִים, לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּכְשׂוֹלִים וְלַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל מִינֵי סַכָּנוֹת, הֲרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה אוֹתוֹ הָאָדָם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָדַע הֵיטֵב אֶת הָאָרֶץ שֶׁהָיָה מֻטָּל עָלָיו לַעֲבֹר בָּהּ, וּכְמוֹ כֵן יָדַע אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הַשּׁוֹנוֹת הַמִּתְהַלְכוֹת בָּהּ, לֹא רַק מִשׁוּם שֶׁכְּבָר עָבַר בָּהּ, אֶלָּא מִשׁוּם שֶׁסִּבִּירְיָה הָיְתָה אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, וְהַדָּבָר הַזֶּה שִׁמֵּשׁ עֲרֻבָּה, שֶׁמְּזִמָּתוֹ עֲלוּלָה לְהִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.

אָבִיו, פֶּטֶר סְטְרוֹגוֹב, שֶׁמֵּת לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים, הָיָה מִתּוֹשָׁבֵי עִיר־הַפֶּלֶךְ אוֹמְסְק, וְאִמּוֹ, מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, עֲדַיִן גָּרָה בְּאוֹתָהּ הָעִיר. שָׁם, בְּתוֹךְ עַרְבוֹת־הַפֶּרֶא אֲשֶׁר בִּמְחוֹזוֹת אוֹמְסְק וְטוֹבּוֹלְסְק, חִנֵּךְ גִּבּוֹר־הַצַּיִד הַסִּבִּירִי אֶת בְּנוֹ מִיכָאֵל וְעָשָׂהוּ מוּצָק וְחָזָק. לְפִי אֻמָּנוּתוֹ הָיָה פֶּטֶר סְטְרוֹגוֹב צַיָּד. בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף בְּחַרְבוֹנֵי חֹם לוֹהֵט וּבַקֹּר הָעוֹלֶה עַל חֲמִשִּׁים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס הָיָה מְשׁוֹטֵט עַל אַדְמַת הַמִּישׁוֹרִים הַמּוּצָקָה, בֵּין סִבְכֵי הַשִּׂיחִים וּבְיַעֲרֵי הָאֳרָנִים וְטָמַן מַלְכּוֹדוֹת וְהֵמִית אֶת חַיּוֹת הַצַּיִד הַקְּטַנּוֹת בְּרוֹבֶה וְאֶת הַגְּדוֹלוֹת בְּקִלְשׁוֹן אוֹ בְּסַכִּין־הַצַיָּדִים. עִם חַיּוֹת הַצַּיִד הַגְּדוֹלוֹת נִמְנָה הַדֹּב הַסִּבִּירִי, חַיָּה אֲיֻמָּה וְאַכְזְרִיָּה שֶׁאֵינָה נוֹפֶלֶת בְּגָדְלָהּ מִבַּת מִינָהּ שֶׁעַל יָם הַקֶּרַח. פֶּטֶר סְטְרוֹגוֹב הֵמִית יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה דֻבִּים, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁהִכְרִיעַ גַם אֶת הַדֹּב הָאַרְבָּעִים, וְאִם נַאֲמִין לְאַגָּדוֹת־הַצַּיָּדִים הַמִּתְהַלְּכוֹת בְּרוּסְיָה, הֲרֵי הַרְבֵּה צַיָּדִים שִׂחֲקָה לָהֶם הַשָּׁעָה עַד שֶׁהֵמִיתוּ אֶת הַדֹּב הַשְּׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה, אֲבָל הָיוּ לְטֶרֶף לְשִׁנֵּי הַדֹּב הָ הָאַרְבָּעִים!

פֶּטֶר סְטְרוֹגוֹב עָבַר אֶת גְּבוּל הַמִּסְפַּר בִּישׁ־הַמַּזָל הַזֶּה בְּלִי שֶׁנִּשְׂרַט אֲפִלּוּ שְׂרִיטָה כָּל שֶׁהִיא. מֵאוֹתוֹ הַזְּמָן וְאֵילַּךְ לֹא פָּסַק מִיכָאֵל הַקָּטֹן, שֶׁהָיָה בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה, מִלַּוּוֹת אֶת אָבִיו בְּלֶכְתּוֹ לָצוּד צַיִד; הוּא הָיָה נוֹשֵׂא אֶת “הָרוֹגָטִינָה”, הֲלֹא הִיא קִלְשׁוֹן־הַצַּיִד, כְּדֵי לִהְיוֹת בִּשְׁעַת הַדְּחַק לְעֵזֶר לְאָבִיו, שֶׁלֹא הָיָה מְזֻיָּן אֶלָּא בְּסַכִּין. בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה הֵמִית מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יְחִידִי אֶת הַדֹּב הָרִאשׁוֹן שֶׁלוֹ, אֶלָּא שֶׁמַעֲשֵׂה זֶה אֵין עֶרְכּוֹ גָדוֹל בְּיוֹתֵר; וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁפָּשַׁט אֶת עוֹרוֹ, סָחַב אֶת עוֹר הַחַיָּה הָעֲנָקִית אֶל בֵּית אָבִיו, שֶׁנִמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה וֵרְסְטָאוֹת – סִמָּן שֶׁיֶלֶד זֶה הָיָה מְחוֹנָן כֹּחַ שֶׁאֵינוֹ מָצוּי.

אֹרַח־חַיִּים זֶה הָיָה יָפֶה לוֹ, וּכְשֶׁגָּדַל וְהָיָה לְאִישׁ, עָשׂוּי הָיָה לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל קֹר וָחֹם, רָעָב וְצָמָא וִיגִיעָה רַבָּה. הוּא הָיָה אָדָם של בַּרְזֶל כְּאַחַד הַיָּקוּטִים שֶׁבְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן. הוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בְּלִי אֹכֶל, עֲשָׂרָה לֵילוֹת בְּלִי שֵׁנָה וְהָיָה לָן עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה, בִּמְקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים הָיוּ קוֹפְאִים בְּקָרָה. מִהְיוֹתוֹ מְחוֹנָן חוּשׁ דַּק מֵאֵין כָּמוֹהוּ וּמֻנְהָג עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הַלָּבָן עַל־יְדֵי אִינְסְטִינְקְט הַמְיֻחָד לִבְנֵי שֵׁבֶט הַדֵּלֵוֶרִים, בְּשָּׁעָה שֶׁהָעֲרָפֶל כִּסָּה אֵת כָּל הָאֹפֶק, וַאֲפִלּוּ בְּהִמָּצְאוֹ בְּמַעֲלוֹת הָרֹחַב הַגְּבוֹהוֹת, שֶׁלֵיל־הַצִּיר נִמְשָׁךְ שָׁם כַּמָּה יָמִים, מָצָא סְטְרוֹגוֹב תָּמִיד אֶת דַּרְכּוֹ בִּמְקוֹם שֶׁאֲחֵרִים לֹא הָיוּ יוֹדְעִים אֲפִלּוּ הֵיכָן לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלָם. כָּל הַסּוֹדוֹת וְהַתַּעֲלוּמוֹת אֲשֶׁר לְאָבִיו הָיוּ גְלוּיִים וִידוּעִים גַּם לוֹ. הוּא יָדַע לְכַוֵּן אֶת דַּרְכּוֹ עַל פִּי סִמָּנִים, אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁאֵינָם נִרְאִים לָעַיִן, עַל פִּי מַצַּב מַחֲטֵי־הַקֶּרַח, עַל פִּי מִפְנֵי עַנְפֵי הָעֵצִים הַדַּקִּים שֶׁבְּדַקִּים, עַל פִּי רֵיחוֹת הַבָּאִים מֵעֵבֶר לִתְחוּם הָאֹפֶק, עַל פִּי עִקְּבוֹת הָעֲשָׂבִים בַּיַעַר, עַל פִּי צְלִילֵי קוֹל קְלוּשִׁים בָּאֲוִיר, עַל פִּי הֵד שָׁאוֹן הַבָּא מִמֶּרְחַקִּים, עַל פִּי מְעוּף הַצִּפֳּרִים בַּחֲלַל הָאֲוִיר הַמָּלֵא עֲרָפֶל, ־ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: עַל פִּי אַלְפֵי פְּרָטֵי דְבָרִים הַמְשַׁמְשִׁים אַלְפֵי צִיּוּנֵי־דֶרֶךְ לְמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתָם וּמֵבִין בָּהֶם. גּוּפוֹ נִתְקַשָּׁה בְּתוֹךְ הַשְּׁלָגִים כְּדֶרֶךְ שֶׁפְּלָדָה דַמַּשְׂקִית מִתְקַשֵּׁית בְּמֵימֵי סוּרְיָה, וּלְפִיכָךְ נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב שֶׁאָמַר עָלָיו, כִּי בְּרִיאוּתוֹ מוּצָקָה כְּבַרְזֶל, אֶלָּא שֶׁלֹא פָּחוֹת מִכֵּן אֱמֶת הָיָה מַה שֶׁאָמַר אוֹתוֹ הַגֵּנֵרַל כִּי לִבּוֹ לֵב זָהָב.

אַהֲבָה עַזָּה אַחַת הָיְתָה מְצוּיָה בְּלִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הִיא הָאַהֲבָה לְאִמּוֹ הַזְּקֵנָה מַרְתָּה, שֶׁלֹא רָצְתָה בְּשׁוּם פָּנִים לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת הַיָּשָׁן שֶׁל מִשְׁפַּחַת סְטְרוֹגוֹב בְּאוֹמְסְק עַל שְׂפַת נְהַר אִירְטִישׁ, שֶׁשָּׁם יָשְׁבָה הַרְבֵּה שָׁנִים יַחַד עִם הַצַּיָּד הַזָּקֵן. בְּשָּׁעָה שֶׁבְּנָהּ עֲזָבָהּ שָׁמְמָה עָלֶיהָ נַפְשָׁהּ, אֶלָּא שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָהּ לָשׁוּב אֵלֶיהָ בְּכָל זְמָן שֶׁתִּהְיֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ – וְאֶת הַבְטָחָתוֹ זוֹ הָיָה מְקַיֵּם בֶּאֱמוּנָה.

כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בֶּן עֶשְׂרִים בָּאוּ לִידֵי הַחְלָטָה, שֶׁיֵּלֵךְ לְשָׁרֵת אֶת קֵיסָר רוּסְיָה שֵׁרוּת פְּרָטִית וְיִכָּנֵס אֶל גְּדוּד הָרָצִים שֶׁל הַצַּאר. הַסִּבִּירִי הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה אַמִּיץ־לֵב, מַשְׂכִּיל וְחָרוּץ וְשֶׁהַנְהָגָתוֹ הָיְתָה נָאָה, הִצְטַיֵּן מִתְּחִלָּה בְּמִשְׁלַחַת אֶל קַוְקָז, בְּאֶרֶץ מְלֵאָה מִּכְשׂוֹלִים קָשִׁים שֶׁהָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת שֶׁל מוֹרְדִים מִבְּנֵי סִיעָתוֹ שֶׁל שַׁמִּיל; אַחַר כָּךְ הִצְטַיֵּן בְּמַלְאָכוּת חֲשׁוּבָה, שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ עַד פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק אֲשֶׁר בְּקַמְצַ’טְקָה שֶׁבִּקְצֵה גְּבוּל רוּסְיָה הָאַסִיָּטִית. בַּמַּסָעוֹת הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה חָשַׂף לְעֵין כֹּל אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הַמֻּפְלָאִים, אֶת כֹּחוֹ לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ, אֶת פִּקְחוּתוֹ וְאֹמֶץ לִבּוֹ, וְהַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה נָתְנוּ אֶת חִנּוֹ בְּעֵינֵי הַמְּמֻנִּים עָלָיו וְהוּא עָלָה בִּמְהִירוּת בְּמַעֲלוֹת מִשְׂרָתוֹ.

בַּחֻפְשָׁה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לְאַחַר מַסְעוֹת־הַשְּׁלִיחוּת הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה וְשֶׁהָיָה רָאוּי לָהּ בְּצֶדֶק הִשְׁתַּמֵּשׁ תָּמִיד לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר אֶת אִמּוֹ הַזְּקֵנָה ־ וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה רָחוֹק מִמֶּנָּה אַלְפֵי וֵרְסְטָאוֹת וְהַחֹרֶף קִלְקֵל אֶת הַדְּרָכִים עַד בִּלְתִּי יְכֹלֶת לַעֲבֹר בָּהֶן. אֲבָל זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁהָיָה טָרוּד בְּיוֹתֵר לְרֶגֶל מִשְׂרָתוֹ בִּדְרוֹם הַמַּמְלָכָה, לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְבַקֵּר אֶת מַרְתָּה הַזְּקֵנָה כְּבָר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁהָיוּ בְּעֵינָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה! יָמִים אֲחָדִים צָרִיךְ הָיָה לְקַבֵּל אֶת הַחֻפְשָׁה הַמַּגִּיעָה לוֹ לְפִי סִדְרֵי הַשֵּׁרוּת, וּכְבָר הִתְעַתֵּד לָלֶכֶת לְאוֹמְסְק וְעָשָׂה אֵת כָּל הַהֲכָנוֹת ה הַדְּרוּשׁוֹת לְכָךְ, וְהִנֵּה הִתְרַגְּשׁוּ הַמְּאֹרָעוֹת הַיְדוּעִים לָנוּ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוּבָא לִפְנֵי הַצַּאר בְּלִי אֲשֶׁר יָדַע כְּלוּם מָה הַקֵּיסָר דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ.

הַצַּאר לֹא דִבֵּר אֵלָיו דָבָר, אֶלָּא הִתְבּוֹנֵן בּוֹ רְגָעִים מִסְפַּר בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת, בְּעוֹד אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד עַל עָמְדוֹ בְּלִי־נוֹעַ.

בְּחִינָה זוֹ הֵנִיחָה בְּלִי סָפֵק אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּאר כָּל צָרְכָּהּ, כִּי מִיָּד פָּנָה וְחָזַר אֶל שֻׁלְחָן־הַכְּתִיבָה שֶׁלוֹ. הוּא נָתַן אוֹת לִמְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהִכְתִּיבוֹ בְּלַחַשׁ מִכְתָּב, שֶׁלֹא הֵכִיל אֶלָּא שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת.

לְאַחַר שֶׁהַמִּכְתָּב נִכְתָּב קְרָאָהוּ הַצַּאר בְּעִיוּן רַב, אַחַר־כָּךְ חָתַם עָלָיו בְּהַקְדִימוֹ לִשְׁמוֹ אֶת הַמִּלִּים: “בִּיט פּוֹ סֵמוּ”, שֶׁפֵּרוּשָׁן: “כֵּן יִהְיֶה” וְשֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת נֹסַח־הַפְּקֻדָּה שֶׁל קֵּיסָרֵי רוּסְיָה.

אַחַר הוּשַׂם הַמִּכְתָּב בְּמַעֲטָפָה וְנֶחְתַּם בְּחוֹתָם שֶׁל סֵמֶל הַמַּלְכוּת הַקֵּיסָרִי.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָם הַקֵּיסָר מִמְּקוֹמוֹ וְרָמַז לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִקְרֹב אֵלָיו.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב פָּסַע פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לְפָנִים וְאַחַר עָמַד שׁוּב בְּלִי־נוֹעַ כְּשֶׁהוּא מוּכָן לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁיְּהֵא נִשְׁאָל.

הַקֵּיסָר הִבִּיט אֵלָיו עוֹד פַּעַם הַבָּטָה בּוֹחֶנֶת עַיִן בְּעַיִן וְאַחַר פָּתַח וְשָׁאַל בִּקְצָרָה:

“שְׁמֶךָ?”

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הוֹד מַלְכוּתוֹ”.

“דַּרְגָּתְךָ?”

“קָצִין בִּפְלֻגַּת הָרָצִים שֶׁל הַצַּאר”.

הַמַּכִּיר אַתָּה אֶת סִבִּירְיָה?"

“אִישׁ סִבִּירִי אָנִי”.

“הֵיכָן נוֹלַדְתָּ?”

“בְּאוֹמְסְק”.

“הֲיֵשׁ לְךָ קְרוֹבִים בְּאוֹמְסְק?”

"הן, הוֹד מַלְכוּתוֹ ".

“אֵילוּ קְרוֹבִים?”

“אֵם זְקֵנָה”.

הַצַּאר הִפְסִיק רֶגַע אֶחָד אֶת שׁוּרַת הַשְּׁאֵלוֹת. אַחַר־כָּךְ לָקַח אֶת הַמִּכְתָּב וְהֶרְאָהוּ לָרָץ וְעָנָה וְאָמַר:

“הֲרֵי לְפָנֶיךָ, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, מִכְתָּב, שֶׁאֲנִי מַטִּיל עָלֶיךָ לְמָסְרוֹ לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, לְיָדָיו הוּא עַצְמוֹ וְלֹא לִידֵי אֲחֵרִים זוּלָתוֹ”.

“הִנְנִי אֶמְסְרֵהוּ, הוֹד מַלְכוּתוֹ”.

“הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל יוֹשֵׁב בְּאִירְקוּטְסְק”.

“הִנְנִי אֵלֵךְ לְאִירְקוּטְסְק”.

“אֲבָל עָלֶיךָ לַעֲבֹר דֶרֶךְ אֶרֶץ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּמוֹרְדִים וְהַשְּׁטוּפָה מַחֲנוֹת תַּתָּרִים, וְהַלָּלוּ יִשְׁאֲפוּ לְהַשִּׂיג אֶת הַמִּכְתָּב לְתוֹעַלְתָּם”.

“עָבֹר אֶעֱבֹר”.

“וּבְיִחוּד עָלֶיךָ לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי בּוֹגֵד אֶחָד, אִיבַן אוֹגַרְיֶב שְׁמוֹ, אֲשֶׁר אֶפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע בְּךָ בַּדֶּרֶךְ”.

“אֲנִי אֶשָּׁמֵר מִפָּנָיו.”

“הֲתַעֲבֹר דֶרֶךְ אוֹמְסְק?”

“דַּרְכִּי מוֹלִיכָה אוֹתִי לְשָׁם.”

“אִם תִּרְאֶה אֶת אִמְּךָ, סַכָּנָה בַּדָּבָר שֶׁיַּכִּירוּךָ. אָסוּר לְךָ לְהֵרָאוֹת לְעֵינֵיהָ!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִסֵּס רֶגַע אֶחָד וְאַחַר עָנָה וְאָמַר:

“לֹא אֵרָאֶה לְעֵינֶיהָ.”

“הִשָּׁבַע לִי שֶׁשׁוּם דָּבָר לֹֹא יְעוֹרֵר אוֹתְךָ לְגַּלוֹת מִי אַתָּה וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ.”

“הֲרֵינִי נִשְׁבַּע.”

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.” הוֹסִיף וְאָמַר הַצַּאר בְּמָסְרוֹ אֶת הַמִּכְתָּב לְיַד הָרָץ הַצָּעִיר, “אִם כֵּן קַח אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה שֶׁבּוֹ תָּלוּי שְׁלוֹמָהּ שֶׁל סִבִּירְיָה כֻּלָּהּ, וְאוּלַי גַּם חַיֵּי אָחִי, הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.”

“הַמִּכְתָּב יִמָּסֵר לְיַד הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.”

“וּבְכֵן תִתְאַמֵּץ בְּכָל מְאֹדְךָ לַעֲבֹר?”

“עָבֹר אֶעֱבֹר, אִם לֹא יַהַרְגוּנִי.”

“אֲנִי זָקוּק לְכָךְ, שֶׁחָיֹה תִּחְיֶה!”

“חָיֹה אֶחְיֶה וְאֶעֱבֹר אֶת דַּרְכִּי!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּאר הָיְתָה נוֹחָה מִן הַבִּטָּחוֹן וְהַמְּנוּחָה הַגְּמוּרָה שֶׁמִּתּוֹכָם עָנָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל שְׁאֵלוֹתָיו.

“וּבְכֵן לֵךְ לְדַרְכְּךָ, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב,” עָנָה וְאָמַר הַצַּאר, “לֵךְ וִיהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ לְמַעַן רוּסְיָה, לְמַעַן אָחִי וּלְמַעֲנִי אֲנִי!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִפְטַר מִתּוֹךְ בִּרְכַּת אִישׁ צָבָא, עָזַב מִיָּד אֶת חֲדַר־הָעֲבוֹדָה הַקֵּיסָרִי וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה יָצָא מִן הָאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ.

" סָבוּר אֲנִי שֶׁהִצְלַחְתָּ בִּבְחִירָתְךָ גֵּנֵרַל", אָמַר הַצַּאר.

"גַּם אֲנִי סָבוּר כָּךְ, הוֹד מַלְכוּתוֹ ", הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל קִיסוֹב, “וְלֵב הוֹד מַלְכוּתוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ כִּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָשָׂה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ אָדָם לַעֲשׂוֹת”.

“אָכֵן אָדָם לַאֲמִתּוֹ הוּא גֶּבֶר זֶה!” אָמַר הַצַּאר.

פֶּרֶק רְבִיעִי: מִמּוֹסְקְבָה אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד

הַמֶּרְחָק, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צָרִיךְ היָהָ לָעֲבֹר מִמּוֹסְקְבָה עַד אִירְקוּטְסְק, הָיָה שֶׁל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וֶרְסְטָאוֹת (5523 קִילֹומֶטְרִים). בִּזְמַן שֶׁקַּו הַטֵּלֶגְרַף טֶרֶם נִמְתַּח בֵּין הָרֵי אוֹּרַל וּבֵין הַגְּבוּל הַמִּזְרָחִי שֶׁל סִבִּיְרָיה הָיוּ שׁוֹלְחִים אֶת הַמִּבְרָקִים עַל־יְדֵי רָצִים, אֲשֶׁר הַקַּלִּים וְהַמְּהִירִים שֶׁבֵּינֵיהֶם עָבְרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִמּוֹסְקְבָה לְאִירְקוּטְסְק בֶּמֶשךְ שְׁמוֹנָה־עָשָׂר יוֹם, אֲבָל מִקְרִים כָּאֵלֶּה הָיוּ יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, וּלְמַעֲשֶׂה אָרַךְ הַמַּסָּע דֶּרֶךְ רוּסִיָּה הָאַסְיָתִית מֵאַרְבָּעָה עַד חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל אֶמְצָעֵי הַנְּסִיעָה הָיוּ נְתוּנִים לְתַשְׁמִישָׁם שֶׁל שְׁלִיחֵי הַצַּאר.

כֵּוָן שֶׁמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לֹא מִפְּנֵי הַקֹּר וְלֹא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג, הָיָה מַעְדִּיף לִנְסֹעַ בְּעוֹנַת הַחֹרֶף הַזְּעוּמָה, אֲשֶׁר בָּהּ אֶפְשָׁר לַעֲבֹור אֶת כָּל הַמֶּרְחָק בְּמִגְרָרָה. כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים וְהַקְּשַׁיִים הַכְּרוּכִים בַּעֲבֵירָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִתְמַעֲטִים הַרְבֵּה בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁלֶג מְכַסֶּה וּמְיַשֵּׁר אֶת הָעֲרָבוֹת שֶׁאֵין לָהֶן קֵץ. בְּכָל מָקוֹם אִי אַתָּה רוֹאֶה אֶלָּא מִישׁוֹר־קֶרַח חָלָק, שֶׁהַמִּגְרָרָה מַחֲלִיקָה וְטָסָה עַל פָּנָיו בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת. אָמְנָם בְּענֹהָ זוֹ יֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ מִפְֹּנֵי חֶזְיוֹנוֹת־טֶבַע שׁוֹנִים, כְּגֹון אֵדֵי־עֲרָפֶל כְֹבֵדִים הַשּׁוֹהִים זְמָן הַרְבֵּה, קֹר קָשֶׁה עַד מְאֹד סוּפוֹת שֶׁלֶג אֲיֻמּוֹת הַמִתְחוֹלְלוֹת בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מְרֻבֶּה וַאֲשֶׁר פְּעָמִים יִקְבְּרוּ שַׁיָרוֹת שְׁלֵמוֹת. וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הַזְּאֵבִים מְעֻנֵּי רָעָב יְכַסּוּ אֶת מִישׁוֹר הָעֲרָבוֹת בְּאַלְפֵיהֶם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹחַ הָיָה לוֹ למִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַפְקִיר עַצְמוֹ לַסַּכָּנוֹת הַלָּלוּ, מִשּׁוּם שֶׁבִּימוֹת הַחֹרֶף הַקָּשִׁים וַדַּאי הָיּו הַתַּתָּרִים הַפּוֹלְשִׁים חוֹנִים בֶּעָרִים, הַחַמְסָנִים שֶׁבָּהֶם לֹא הָיוּ מְשׁוֹטְטִים בָּעֲרָבוֹת, וּתְנוּעַת נְדוּדֵיהֶם הָיְתָה נִפְסֶקֶת לְגַמְרֵי, וְהוּא יָכוֹל הָיָה לעֲבֹר בָּאָרֶץ עַל נְקַלָּה. וְאוּלָם בְּחִירַת הַזְּמַן וְהַשָּׁעָה לֹא הָיְתָה תְּלוּיָה בּוֹ. אָנוּס הָיָה לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְגִלְגּוּלֵי הַמִּקְרִים, יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָאָה בְּבֵרוּר אֶת הַמַּצָּב כַּהֲוָיָתוֹ וְהוּא הִתְקִין עַצְמוֹ לְכַוֵּן עַל פִּיהוּ אֶת מַעֲשָׂיו וְלַעֲמֹד בְּפָנָיו.

וְאָכֵן מִשְׁפָּטוֹ הַפַּעַם לֹא הָיָה כְּמִשְׁפַּט שְׁלִיחֵי הַצַּאר בְּיָמִים כְּתִקְנָם, הַפַּעַם צָרִיךְ הָיָה לְהִשְׁתַּדֵּל, כִּי בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי מַסָּעוֹ בַּל יִוָּדַע לְאִישׁ שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּתַפְקִיד זֶה. אֶרֶץ שֶׁשְּׁטָפוּהָ אוֹיְבִים מְלֵאָה מְרַגְּלִים כָּאַרְבֶּה, וְאִם אִישׁ יַכִּיֵרהוּ, מִיָּד תִּוָּדַע מְַלְאְכוּתוֹ בֵּין הַבְּרִיוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַגֵּנֵרַל קִיסֹוב מָסַר לְיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף מְסוֻיָּם, שֶׁצָּרִיך הָיָה לְהַסְפִֹיק לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶך וּלְהָקֵל בְּמִדָּה יְדוּעָה אֶת מַסָּעוֹ, אֲבָל לֹא נָתַן לוֹ שׁוּם פְּקֻדָּה שֶׁבִּכְתָב שֶׁעָלֶיהָ הַצִּיוּן “שֵׁרוּת הַקֵּיסָר”, הַמְשַׁמֶּשֶׁת סְגֻלָּה בְּדוּקָה שֶׁכֹּחָהּ יָפֵה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ, הוּא לֹא נָתַן לוֹ בִּלְתִּי אִם “פֶּדָרוֹן' נָיָה” (תְּעוּדַת מַסָּע לְעוֹבְרֵי אֹרַח בְּמֶרְכָּבוֹת הָדֹּאַר) בִּלְבָד.

“פֶּדָרוֹזְ’ָנָיה” זוֹ נִכְתְּבָה עַל שֵׁם הַסּוֹחֵר נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב מִתּוֹשָׁבֵי אִירְקוּטְסְק. בָּהּ נֶאֱמַר שֶׁרַשַּׁאי הוּא נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב לָקַחַת לוֹ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ בֶּן־לְוָיָה אֶחָד אוֹ בְּנֵי־לְוָיָה אֲחָדִים וּמִלְבַד זֶה הֻטְּעַם בָּהּ בְּהֶעָרָה מְיֻחָדָה, שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה אֲפִלוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה תֶּאֱסֹר עַל כָּל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת לָצֵאת מִגְבוּלוֹת רוּסְיָה.

“פֶּדְרוֹזְ’נִיָה” לֹא הָיְתָה בְּעֶצֶם אֶלָּא רִשְּׁיוֹן לָקַחַת לְצֹרֶךְ הַנְּסִיעָה סוּסִים מִבֵּית הַדֹּאַר; אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא צָרִיךְ הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרִשְׁיוֹן זֶה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁלֹא יִהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר חֲשָׁד בִּדְבַר תַּפְקִידוֹ שֶׁלּוֹ. הַיְינוּ, כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן יִהְיֶה נִמְצָא עַל אַדְמַת רוּסְיָה הָאֶרוֹפִּית, מִכָּאן אָנוּ שׁוֹמְעִים אֵפוֹא שֶׁבְּסִבִּירְיָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּשָׁעָה שֶׁיַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַמְּחוֹזוֹת הַמּוֹרְדִים, לֹא יוּכַל לְהַטִּיל מָרוּת עַל פְּקִידֵי תַּחֲנוֹת הַדֹּאַר, לֹא יוּכַל לִדְרֹשׁ שֶׁיַמְצִיאוּ לוֹ סוּסִים קֹדֵם לְנוֹסְעִים אֲחֵרִים, אַף לֹא יוּכַל לְהַחֲרִים אֶמְצָעֵי נְסִיעָה לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עַצְמוֹ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אָסוּר הָיָה לוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת זֹאת: כִּי שׁוּב לֹא הָיָה אַחַד הָרָצִים, אֶלָּא סוֹחֵר פָּשׁוּט, נִיקֹלֶי קַרְפָּנוֹב, הַהוֹלֵךְ מִמוֹסְקְבָה לְאִירְקוּטְסְק וְהַמַּפְקִיר עַצְמוֹ לְכָל הַמִּקְרִים הַכְּרוּכִים בִּנְסִיעָה פְּשׁוּטָה.

לַעֲבֹר בָּאָרֶץ בְּלִי אֲשֶׁר יַבְחִינוּ בּוֹ – וּבִמְהִירוּת עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר – לַעֲבֹר וִיהִי מָה – זֹאת הָיְתָה כָּל מְגַמָּתוֹ וּמַטְרָתוֹ שֶׁקָּבַע לְעַצְמוֹ.

לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה נוֹסֵעַ חָשׁוּב מִתְלַוֶּה עַל יְדֵי מַחֲנֶה שֶׁל לֹא פָּחוֹת מִמָּאתַיִם קוֹזַקִּים, רוֹכְבֵי סוּסִים, מָאתַיִם רַגְלִים, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה פָּרָשִׁים בַּסְקִירִים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גְּמַלִּים, שְׁתֵּי סִירוֹת הַנְּשׂוּאוֹת בְּיָדַיִם וּשְׁנֵי כְּלֵי תּוֹתָח. כָּזֹאת הָיְתָה הַלְּוָיָה הַדְּרוּשָׁה לִנְסִיעָה בְּסִבִּיְרָיה.

וְאוּלָם אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יְלָוּוּ לֹא פָּרָשִׁים וְלֹא רָגְלִים וְלֹא בַּהֲמוֹת־מַשָּׂא. הוּא יִסַּע בַּעֲגָלָה אוֹ יִרְכַּב עַל סוּס, אִם תִּהְיֶה הַיְכֹלֶת לְכָךְ; וְהוּא יֵלֵךְ בְּרֶגֶל, אִם לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לָלֶכֶת בְּרֶגֶל.

אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת (1493 קִילֹומֶטְרִים) הַרִאשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר מִמוֹסְקְבָה עַד גְּבוּלָהּ שֶׁל רוּסְיָה יָכוֹל הָיָה אָדָם לַעֲבֹר בְּלִי שׁוּם קֹשִׂי. מְסִלּוֹת בַּרְזֶל, מֶרְכָּבוֹת דֹּאַר, אֳנִיוֹת־קִיטּוֹר, חֲלִיפֹות סוּסִים בְּכָל תַּחֲנָה שֶׁל בֵּית־דֹּאַר הָיוּ מְצוּיִים לְשֵׁרוּתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, וְדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא שֶׁגַּם שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר יָכוֹל הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

בּוֹ בַּבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר לְיוּלִי הָלַךְ אֵפוֹא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל תַּחֲנָת מְסִלַּת הַבַּרְזֶל כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה הַיוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ. הוּא הָיָה מְחֻסָּר מַדִּים, עַל גַּבּוֹ נָשָׂא מִזְוָדָה וְהָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶׁת רוּסִית פְּשׁוּטָה: מְעִיל צָמוּד אֶל הַמָּתְנַיִם, חֲגוֹרָה שֶׁל מוּזִ’יק (אִכָּר), מִכְנָסַיִם רְחָבִים וּמַגָּפַיִם אֲרֻכִּים. לְמַרְאִית עַיִן לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם נֶשֶׁק, אֲבָל מִתַּחָת לַחֲגוֹרוֹ הָיָה מֻצְנָע אֶקְדֹחַ וּבְאֶחָד מִכִּיסָיו הָיָה חָבוּי אֶחָד מֵאוֹתָם הַפִּגְיוֹנִים הָרְחָבִים, שֶׁהִנָּם סָפֵק סַכִּין סָפֵק חֶרֶב תֻּרְכִּית וַאֲשֶׁר צַיָּד סִבִּירִי זָרִיז לִבְקֹעַ בּוֹ יָפֶה אֶת כְּרֵסוֹ שֶׁל אַחַד הַדֻּבִּים בְּלִי לְקַלְקֵל אֶת עוֹרוֹ הַיָּקָר.

בְּתַחֲנַת מְסִלַּת הַבַּרְזֶל שֶׁבְּמוֹסְקְבָה גָדוֹל הָיָה הַדֹּחַק, כִּי רַב הָיָה מִסְפַּר הַנּוֹסְעִים. תַּחֲנוּת הָרַכָּבוֹת שֶׁבְּרוּסְיָה מְשַׁמְשׁוֹת מְקוֹמוֹת כִּנּוּס לֹא רַק לַיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ אֶלָּא גַּם לְסַקְרָנִים הַבָּאִים לְהִסְתַּכֵּל בַּיְצִיאָה. שָׁם אַתָּה מוֹצֵא מֵעֵין בֻּרְסָה קְטַנָה לְחַדְשׁוֹת הַיּוֹם.

הָרַכֶּבֶת שֶׁיָּשַׁב בָּהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עֲתִידָה הָיְתָה לְהוֹלִיכוֹ אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. שָׁם הָיָה בַּזְּמַן הַהוּא סוֹפוֹ שֶׁל קַו מְסִלַּת הַבַּרְזֶל הַמְחַבֵּר אֶת מוֹסְקְבָה אֶל פֶּטֶרְסּבּורְג וְשֶׁעָתִיד הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ עַד גְּבוּלָהּ שֶׁל רוּסְיָה. אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הָיָה כְּאַרְבַּע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת (426 קִילוֹמֶטְרִים) וְהָרַכֶּבֶת עָבְרָה אֶת הַמַּהֲלָךְ הַזֶּה בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת. לְאַחַר שֶׁיָבוֹא לְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד סָבוּר הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִנְסֹעַ אִם דֶּרֶךְ הַיבָּשָׁה אוֹ בְּאַחַת מֵאֳנִיוֹת הַקִּיטוֹר הָעוֹבְרוֹת עַל נְהַר הַוּוֹלְגָה, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הָרֵי אוּרַל בִּמְהיִרוּת יְתֵרָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְיַשֵּׁר בְּהַרְחָבָה בְּפִנָּתוֹ כְּאַחַד הָאֶזְרָחִים הַהֲגוּנִים. שֶׁעֲסָקָיו אֵינָם מַטְרִידִים אוֹתוֹ וְהַמְבַקֵּשׁ לְבַלּוֹת אֶת הָזְּמַן מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

וְאוּלָם כֵּוָן שֶׁלֹא הָיָה יְחִידִי בְּתָא הַקָּרוֹן שֶׁלוֹ, לֹא נָם אֶלָּא כְּשֶׁעֵינוֹ אַחָת עֲצוּמָה וּכְשֶׁהוּא מַאֲזִין וְשׁוֹמֵעַ בִּשְׁתֵּי אָזְנָיו.

הַשְׁמוּעָה עַל דְּבַר הַתְּנוּעָה שֶׁקָּמָה בֵּין הַקִּירְגִיזִים וְעַל הִתְפָּרְצוּת הַתַּתָּרִים כְּבָר נִשְׁמְעָה בְּמִקְצָת בֵּין הַבְּרִיוֹת וְהָיְתָה לְשִׂיחָה בְּפִיהֶם. הַנוֹסְעִים, אֲשֶׁר הַמִּקְרֶה הֵבִיא אוֹתָם לְכָאן לִהְיוֹת לוֹ לִבְנֵי לְוַיָה, הָיוּ מְסַפְּרִים בִּמְאֹרָע זֶה, אֲבָל מִתּוֹךְ זְהִירוּת יְדוּעָה.

הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ, כְּמוֹהֶם כְּרֹב הַנּוֹסְעִים שֶׁבְּאוֹתָהּ הָרַכֶּבֶת, הָיוּ סוֹחֲרִים שֶׁהָלְכוּ אֶל הַיָּרִיד הַמְפֻרְסָם שֶׁבְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, הָיוּ הַלָּלוּ עֵרֶב־רַב שֶׁל בְּנֵי עַמִּים שׁוֹנִים: יְהוּדִים, תֻּרְכִּים, קוֹזָקִים, רוּסִים, גְּרוּזִינִים קַלְמִיקִים וּבְנֵי אֻמּוֹת אֲחֵרוֹת, אֶלָּא שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַמְּדִינָה.

הָאֲנָשִׁים הָיוּ דָנִים בַּמְּאוֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ מֵעֵבֶר לְאוּרַל וְעַד כַּמָה חֲמוּרִים הֵם, אֶלָּא שֶׁנִּכָּר הָיָה שֶׁהַסּוֹחֲרִים הַלָּלוּ הָיוּ מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא תִּרְאֶה הַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית צֹרֶךְ לְעַצְמָּהּ לִגְזֹר גְּזֵרוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִשֶּׁל הַגְבָּלָה, וּבְיִחוּד בַּמְּחוֹזוֹת הַסְּמוּכִים לַגְּבוּל, – גְּזֵרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְגֹּעַ פְּגִיעָה קָשָׁה בַּמִּסְחָר.

הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁהָאֶגוֹאִיסְטִים הַלָּלוּ לֹא דָנוּ בְּעִנְיָן הַמִּלְחָמָה, כְּלוֹמַר בִּדְבַר דִּכּוּי הַמֶּרֶד וְהַמִּלְחָמָה עִם הָפּוֹלְשִׁים, אֶלָּא מִבְּחִינַת הַסַּכָּנָה הַצְפוּיָה לְעִסְקֵיהֶם שֶׁלָּהֶם. אִלּוּ נִמְצָא בֵּינֵיהֶם חַיָּל פָֹשׁוּט לָבוּשׁ מַדֵּי־צָבָא – וַהֲרֵי גָלוּי וְיָדוּעַ הוּא כַּמָּה גָדוֹל עֶרְכָּם שֶׁל מַדִּים כָּאֵלֶּה בְּרוּסִיָה – וַדַּאי היוּ הַסוֹחֲרִים הַלָּלוּ עוֹצְרִים בִּלְשׁוֹנָם. אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַתָּא שֶׁמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָשָּׁב בּוֹ לֹא נִמְצָא דָבָר שֶׁיָכוֹל הָיָה לְעוֹרֵר חֲשָׁד שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִישׁ צָבָא, וּשְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, שֶׁהָיָה מֻטָּל עָלָיו לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְהִתְנַכֵּר, לֹא הָיָה מִן הָאֲנָשִׁים הָעֲלוּלִים לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד הַכָּמוּס עִמָּם.

וּבְכֵן יָשַׁב וְהִטָּה אָזְנָיו וְהִקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב.

“אוֹמְרִים שְׁמְחִיר הַתֵּה הַמּוּבָא עַל־יְדֵי שַׁיָרֹוֹת הוֹלֶךְ וּמִתְיַקֵּר”, פָּתַח וְאָמַר פַּרְסִי אֶחָד, הֵנִּכָּר עַל פִּי כּוֹבָעוֹ הֶעָשׂוּי פַּרְוָה שֶׁל אַסְטְרָחַן וְעַל פִּי בִּגְדוֹ הַכָּתֹם וְהַשָּׁחוּק, שֶׁקִּפּוּלִים רְחָבִים לוֹ.

“אֵי! אֵין שׁוּם חֲשָׁשׁ בַּדָּבָר שֶׁמָּא יוּזַל מְחִיר הַתֵּה”, הֵשִׁיב יְהוּדִי זָקֵן בַּעַל פָּנִים קוֹדְרִים. מַה שֶׁנִּמְצָא מִמֶּנּוּ בַּשׁוּק שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד יִשְׁלַח עַל נְקַלָּה אֶל הַמַּעֲרָב; לַאֲסוֹנִי, לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר בְּנוֹגֵעַ לִשְׁטִיחִים מִבּוּכָרָה".

"אֵיךְ? כְּלוּם מְצַפֶּה אַתָּה לְמִשְׁלוֹחַ מִבּוּכָרָה? שְׁאֵלָהוּ הַפַּרְסִי.

“לֹא מִבּוּכָרָה, אֶלָּא מְסָמַרְקַנְד, וּמִשְׁלוֹחַ סְחוֹרָה מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ צָפוּי לְסַכָּנָה בְּמִדָּה יְתֵרָה. מִי יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל סְחוֹרוֹת הַיּוֹצְאוֹת מֵאֶרֶץ, אֲשֶׁר הַחַאנִים הִמְרִידוּ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ מֵחִיוָה עַד לַגְּבוּל הַסִּינִי!”

“טוב!” הֵשִׁיב הַפַּרְסִי, אִם הַשְׁטִיחִים לֹא יָבוֹאוּ, סָבוּר אֲנִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבוֹאוּ גַם שְׁטָרֵי הַחוֹב!"

“וְהָרֶוַח?” קָרָא הַיְהוּדִי, כְּלוּם כְּאַיִן הוּא בְּעֵינֶיךָ? “אָכֵן צָדַקְתָּ”. עָנָה וְאָמַר נוֹסֵעַ אַחֵר, “הַשׁוּק יְהֵא חָסֵר בְּמִדָּה נִכֶּרֶת אֶת הַסְּחוֹרוֹת שֶׁל אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית; יִהְיֶה מַחְסוֹר בִּשְׁטִיחִים מִסָמַרְקַנְד כְּשֵׁם שֶׁיִּהְיֶה מַחְסוֹר בְּמַטְוֵי הַצֶּמֶר, בַּחֲלָבִים וּבְסוּדָרִים הַבָּאִים מִן הַמִּזְרָח”.

“הִזָּהֵר נָא, אַבָּא שֶׁלִי!” קָרָא נוֹסֵעַ רוּסִי בְּפָנִים שֶׁל לֵצָנוּת. “אִם תְּעַרְבֵּב אֶת הַסּוּדָרִים שֶׁלְּךָ בַּחֲלָבִים שֶׁלְּךָ, תְּלַכְלֵךְ אוֹתָם הַרְבֵּה!”

“לֵצָנוּת זוֹ שֶׁלָּךְ מָה טִיבָהּ?” הֵשִׁיב קָשׁוֹת אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, שֶׁלֹא מָצָא טַעַם בַּהֲלָצוֹת שֶׁמִּמִּין זֶה.

וְאִלּוּ הָיִיתִי תּוֹלֵשׁ אֶת שַׁעֲרוֹתַי וְנוֹתֵן אֵפֶר בְּרֹאשִׁי“, הֵשִׁיב אוֹתוֹ הַנּוֹסֵעַ, כְּלוּם הָיִיתִי מְשַׁנָּה בְּכָךְ אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים? וַדַּאי לֹא! כְּשֵׁם שֶׁאֵין לְשַׁנּוֹת בְּכָךְ אֶת מַהֲלַךְ מִשְׁלוֹחַ הַסְחוֹרוֹת!”

“נִכָּר בַּעֲלִיל, שֶׁאֵינְךָ מִן הַסּוֹחֲרִים”, אָמַר הַיְהוּדִי קְטָן הַקוֹמָה.

“לֹא, נִכְבָּדִי, אֵינִי מוֹכֵר לֹא כִּישׁוּת וְלֹא נוֹצוֹת אִדְרִיָּה, לֹא דְבַשׁ וְלֹא דּוֹנַג, לֹא זֶרַע קַנְבּוּס וְלֹא בָּשָׂר כָּבוּשׁ וּמְמֻלָּח, לֹא בֵּיצֵי־דָגִים וְלֹא עֵצִים, לֹא צֶמֶר וְלֹא סְרָטִים, לֹא קַנְבּוּס ולֹא בַּר, לֹא סֻחְתְּיָן וְלֹא פַּרְווֹת!”…

“אֲבָל אַתָּה קוֹנֶה אוֹתָם?”

שָׁאַל הַפַּרְסִי, בְּהַפְסִיקוֹ אֶת דִּבְרֵי הַסּוֹחֵר, שֶׁהָלַךְ וּפָרַט אֶת שְׁמוֹת הַסְחוֹרוֹת לְאֵין קֵץ.

"אֲנִי מַמְעִיט לִקְנוֹתָם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר וְאֵינִי קוֹנֶה אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמִי, הֵשִׁיב הַלָּז כְּשֶׁהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו.

“אַךְ לֵצֶָּן הוּא אָדָם זֶה!” אָמַר הַיְּהוּדִי אֶל הַפַּרְסִי.

“אוֹ מְרַגֵל!” הֵשִׁיב הַלָּז כְּשֶׁהוּא מַשְׁפִּיל אֶת קוֹלוֹ.

“נִזְהֵר נָא וְאַל נַרְבֶּה דְבָרִים יוֹתֵר מִן הָרָאוּי. הַמִּשְׁטָרָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בָּעִתִּים הַלָּלוּ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ עִם מִי הוּא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ”.

בְּפִנָּה אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַתָּא הִמְעִיטוּ הַנּוֹסְעִים לְדַבֵּר בְּעִסְקֵי מִסְחָר, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה הִרְבּוּ לְדַבֵּר קְצָת יוֹתֵר עַל פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים וְעַל הַתּוֹצָאוֹת הַקָּשׁוֹת הַכְּרוּכוֹת בָּהּ.

“הַסּוּסִים שֶׁבְּסִבִּירְיָה יָחְרְמוּ לְצָרְכֵי הַמַּלְכוּת”, אָמַר אַחַד הַנּוֹסְעִים, וְהַתַּחְבּוּרָה שֶׁבֵּין מְחוֹזוֹת שׁוֹנִים שֶׁבְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית תִּהְיֶה קָשָׁה בְּיוֹתֵר!"

“הָאֱמֶת הַדָּבָר”, שְׁאֵלָהוּ שְׁכֵנוֹ, שֶׁהַקִּירְגִיזִים בְּנֵי הַמַּחֲנֶה הַבֵּינוֹנִי נָתְנוּ יָדָם לַתַּתָּרִים?"

“כָּךְ אוֹמְרִים”, הֵשִׁיב הַנּוֹסֵעַ בְּלַחַשׁ, “אֲבָל מִי אָדָם בְּאֶרֶץ זוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפָּאֵר כִּי הוּא יוֹדֵעַ דָּבָר לַאֲמִתּוֹ?”

“שָׁמַעְתִּי מְדַבְּרִים עַל הַסָּעַת הַצָּבָא אֶל הַגְּבוּל, הַקּוֹזָקִים מֵחֶבֶל הַדּוֹן כְּבָר נֶאֶסְפוּ לְאֹרֶךְ הַוּוֹלְגָה וּמְגַמָּתָם לַעֲלוֹת עַל הַקִּירְגִיזִים הַמּוֹרְדִים”.

“אִם הַקִּירְגִיזִים יָרְדוּ לְאֹרֶךְ שְׂפַת הָאִירְטִישׁ, שׁוּב אֵין הַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק בְּטוּחָה מְסַכָּנָה!” הֵשִׁיב שְׁכֵנוֹ, “וְעוֹד גַּם זֹאת: אֶתְמוֹל בְּקַשְׁתִּי לִשְׁלֹחַ טֵלֶגְרַמָּה אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק. אֶלָּא שֶׁלֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ לְשָׁם. יֵשׁ לַחֲשׁשׁ, שֶׁעוֹד מְעַט וּגְדוּדֵי הַתַּתָּרִים יְנַתְּקוּ אֵת כָּל סְבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית!”

“כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אַבָּא שֶׁלִי”, אָמַר אִישׁ הַשִׁיחָה הָרִאשׁוֹן, הַדְאָנָה שֶׁהַסּוֹחֲרִים הַלָּלוּ דוֹאֲגִים לְמִסְחָרָם וְלַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן שֶׁלָּהֶם יֵשׁ לָהּ עַל מָה לִסְמֹךְ, לְאַחַר שֶׁיַּחֲרִימוּ אֶת הַסּוּסִים, יַחֲרִימוּ אֶת הָאֳנִיוֹת, אֶת הָעֲגָלוֹת וְאֵת כָּל אֶמְצָעֵי הַהוֹבָלָה עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְאָסוּר יִהְיֶה לְאָדָם לִפְסֹעַ פְּסִיעָה בְּכָל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה".

“מִתְיָרֵא אֲנִי הַרְבֵּה כִּי הַיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד לֹא יְהֵא סוֹפוֹ יָפֶה כִּתְחִלָּתוֹ!” הֵשִׁיב אִישׁ הַשִׂיחָה הַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ, “וְאוּלָם בִּטְחוֹנָהּ וּשְׁלֵמוּתָהּ שֶׁל אַדְמַת רוּסְיָה חֲשׁוּבִים מִכֹּל! הָעֲסָקִים אֵינָם אֶלָּא עֲסָקִים!”

אִם עִנְיַן הַשִׂיחוֹת שֶׁבְּתָא זֶה אֶחָד הָיָה בְּכָל מָקוֹם, הֲרֵי כָּךְ הָיָה הַדָּבָר גַּם בִּשְׁאָר הַקְרוֹנוֹת שֶׁל הָרַכֶּבֶת; וְאוּלָם מִסְתַּכֵּל שֶׁחוֹנַן עַיִן בּוֹחֶנֶת יָכוֹל הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהַנּוֹסְעִים הַמְשׂוֹחֲחִים נוֹהֲגִים זְהִירוּת יְתֵרָה בְּדִבְרֵיהֶם, אִם יֵשׁ אֲשֶׁר עָרְבוּ אֶת לִבָּם לִנְגֹּעַ בַּמְאֹרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשִׁים, הֲרֵי לֹא הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת עַד כְּדֵי לְשַׁעֵר מָה הֵן מְגַמּוֹתֶיהָ שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה הַמּוֹסְקְבָאִית וְעַד כְּדֵי לְחַוּוֹת אֶת דַּעְתָּם עַל הַמְּגַמּוֹת הַלָּלוּ.

אֶת זֹאת הִבְחִין יָפֶה גַם אַחַד הַנּוֹסְעִים שֶׁיָּשַׁב בְּאַחַד הַקְּרוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָרַכֶּבֶת. נוֹסֵעַ זֶה – נִכָּר הָיָה שֶׁהוּא נָכְרִי – הִתְבּוֹנֵן אֶל הַכֹּל בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת וְהִצִּיעַ לַנּוֹסְעִים עֶשְׂרִים שְׁאֵלוֹת, אֶלָּא שֶׁהַלָּלוּ הִשְׁתַּמְטוּ מִלְהָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבוֹת בְּרוּרוֹת. בְּכָל רֶגַע הָיָה מֵצִיץ בְּעַד וִילוֹן הַחַלּוֹן, אֲשֶׁר לְמֹרַת רוּחָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל יֶתֶר הַנּוֹסְעִים הֶחֱזִיקוֹ כְּשֶׁהוּא מוּרָד לְמַטָּה וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַסְּבִיבָה עַד קְצֵה הָאֹפֶק. הוּא שָׁאַל לִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל מְקוֹמוֹת פְּחוּתֵי עֵרֶךְ, לְמַצָּבָם, לַמַּשָׂא וְהַמַּתָּן שֶׁלָּהֶם, לַחֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם, לְמִסְפַּר יוֹשְׁבֵיהֶם, לַתְּמוּתָה הַבֵּינוֹנִית שֶׁל הַזְכָרִים וְהַנְקֵבוֹת, וְעוֹד שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה, וְאֵת כָּל הַיְדִיעוֹת שֶׁהֶעֱלָה בְּיָדוֹ רָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ שֶׁהָיָה מָלֵא וְגָדוּשׁ רְשִׁימוֹת.

אוֹתוֹ הַנּוֹסֵעַ הָיָה הַכַּתָּב אַלְסִיר ז’וֹלִיבֶה, וְאִם הוּא הִרְבָּה בִּשְׁאֵלוֹת פְּחוּתוֹת עֵרֶךְ כָּאֵלֶּה, הֲרֵי לֹא עָשָׂה זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מְקַוֶּה שֶׁמִּתּוֹךְ הַתְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן סוֹפוֹ לְהַעֲלוֹת דְּבַר־מָה, שֶׁהַ“דּוֹדָנִית” שֶׁלּוֹ תִּמְצָא חֵפֶץ בּוֹ. וְאוּלָם דָּבָר, הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לִמְרַגֵל וְלֹא הִגִּידוּ לוֹ דָבָר, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶמֶז כָּל־שֶׁהוּא לִמְאֹרְעוֹת הַיּוֹם.

וְכֵוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין הַדָּבָר עוֹלֶה בְּיָד לְהַצִיל מִפִּי הַנּוֹסְעִים יְדִיעָה כָּל־שֶׁהִיא עַל דְּבַר פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים, נִמְלַךְ וְכָתַב בְּפִנְקָסוֹ לֵאמֹר:

“הַנּוֹסְעִים כּוֹבְשִׁים אֶת רוּחָם וְנִזְהָרִים בִּלְשׁוֹנָם בְּמִדָּה יְתֵרָה, עַל עִנְיָנִים מְדִינִיִים הֵם מְקַמְּצִים בְּמִלִּים”.

בְּשָׁעָה שֶׁאַלְסִיד ז’וֹלִיבָה הֶעֱלָה בִּכְתָב אֶת רָשְׁמֵי הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ לִפְרָטֵי פְּרָטֵיהֶם, יָשָׁב חֲבֵרוֹ בְּקָרוֹן אַחֵר שֶׁל אוֹתָהּ הָרַכֶּבֶת וְעָסַק גַם הוּא בְּמַעֲשֵׂה־הִסְתַּכְּלוּת דּוֹמֶה לָזֶה, כִּי גַם הוּא נָסַע לְשֵׁם אוֹתָהּ הַמַּטָּרָה עַצְמָהּ. שְׁנֵיהֶם לֹא נִפְגְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת שֶׁבְּמוֹסְקְבָה וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע שֶׁחֲבֵרוֹ יָצָא לְבַקֵר אֶת שְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה.

אֶפֶס הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר מְעַט וּמַרְבֶּה לִשְׁמֹעַ, לֹא עוֹרֵר בְּלֵב חֲבֵרָיו לַנְסִיעָה אוֹתוֹ הַחֲשָׁד שֶׁעוֹרֵר אַלְסִיד ז’וֹלִיבָה. שְׁכֵנָיו לֹא חֲשָׁבוּהוּ לִמְרַגֵּל, וּלְפִיכָךְ לֹא חָשְׁשׁוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא עָצְרוּ בְּמִלִּים וְישׁ שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּפָנָיו דְּבָרִים, שֶׁעָבְרוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַזְּהִירוּת וְהַהִתְאַפְּקוּת הַמֻּטְבַּעַת בָּם מִטִּבְעָם. לָכֵן אֵפוֹא יָכוֹל הָיָה הַכַּתָּב שֶׁל הַ“דֵּילִי טֵלֶגְרַף” לְהַבְחִין עַד כַּמָּה הֶעֱסִיקוּ הַמְּאֹרָעוֹת אֶת הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹסְעִים לְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, וְעַד הֵיכָן הִגִּיעָה הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לְעִסְקֵי הַמִּסְחָר עִם אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית.

וְכָךְ עָמַד וְרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ נֶאֱמָנִים עַד מְאֹד:

“הַנּוֹסְעִים חֲרֵדִים וְנִרְגָזִים בְּיוֹתֵר. עִנְיַן שִׂיחָתָם הוּא הַמִּלְחָמָה וְהֵם מְדַבְּרִים בְּעִנְיָן זֶה מִתּוֹךְ חֵרוּת, אֲשֶׁר לְפֶלֶא הִיא בֵּין הַוִּיסְלָה וְהַוּוֹלְגָה!”

וּבְכֵן עֲתִידִים הָיוּ קוֹרְאֵי הַ“דֵּילִי טֵלֶגְרַף” לְקַבֵּל יְדִיעוֹת שֶׁאֲמִתָּן שָׁוָה הִיא לְאוֹתָן שֶׁתְּקַבֵּל הַ“דּוֹדָנִית” שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבָה.

וּגְדוֹלָה מִזּוֹ: כֵּוָן שֶׁהָרִי בְּלָאוּנְט יָשַׁב בְּצִדָּהּ הַשְּׁמָאלִי שֶׁל הָרַכֶּבֶת, לֹא רָאָה אֶלָּא חֵלֶק מִן הָאָרֶץ שֶׁהָיָה כֻּלוֹ גְבָעוֹת וּרְכָסִים וְלֹא הִטְרִיחַ עַצְמוֹ לְהָסֵב אֶת עֵינָיו יָמִינָה, שֶׁשָׁם הָיְתָה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ מִישׁוֹר, וּלְפִיכָךְ הוֹסִיף בְּהַחְלֵט גָּמוּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הָאָרֶץ שֶׁבֵּין מוֹסְקְבָה וּבֵין וְלָדִימִיר הִיא אֶרֶץ הָרִים”.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה בָּרוּר הָיָה לַכֹּל, כִּי מִפְּנֵי הַמְּאֹרָעוֹת הַקָּשִׁים שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עֲתִידָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית לְהַנְהִיג חֻמְרוֹת גְּדוֹלוֹת בִּפְנִים הַמַּמְלָכָה גוּפָהּ. אָמְנָם הַמְּרִידָה טֶרֶם עָבְרָה אֶת גְּבוּלוֹת סִבִּירְיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה מָקוֹם לַחֲשׁשׁ, שֶׁהַמְּאֹרָעוֹת יַשְׁפִּיעוּ הַשְׁפָּעָה רָעָה עַל מְחוֹזוֹת הַוּוֹלְגָה הַסְמוּכִים בְּיוֹתֵר אֶל אֶרֶץ הַקִירְגִיזִים.

וְהַחֲשָׁשׁוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ דָבָר רֵיק. בִּידֵי הַמִּשְׁטָרָה טֶרֶם עָלָה לְגַלּוֹת אֶת עִקְבוֹתָיו שֶׁל אִיבָן אוֹגַרְיֶב, בּוֹגֵד זֶה, אֲשֶׁר קָרָא לַנָּכְרִים כְּדֵי לִנְקֹם בְּעֶזְרָתָם אֶת נִקְמַת עַצְמוֹ, הֵיכָן הוּא? כְּלוּם הִתְאַחֵד שׁוּב עִם פֵיוֹאפַר־חַאן, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְעוֹרֵר מְרִידָה בְּפֶלֶךְ נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֲשֶׁר בְּעוֹנַת־שָׁנָה זוֹ הָיָה מָלֵא הֲמוֹן אֻכְלוֹסִין בְּנֵי עַמִּים שׁוֹנִים? אֶפְשָׁר שֶׁבֵּין הַפַּרְסִים, הָאַרְמֵנִים וְהַקַּלְמִיקִים, שֶׁנִּתְכַּנְסוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם לַיָּרִיד הַגָּדוֹל, הָיוּ לוֹ בַּעֲלֵי בְּרִית שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם לְעוֹרֵר תְּנוּעַת מֵרֵד בִּפְנִים הַמְּדִינָה? כָּל הַהַשְׁעָרוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיוּ דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וּמַה גַּם בִּמְדִינָה כִּמְדִינַת רוּסְיָה.

מַמְלָכָה עֲצוּמָה וְרַחֲבַת־יָדַיִם זוֹ, שֶׁתָּפְסָה שֶׁטַח שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר מִלְּיוֹנִים קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים, לֹא יָכְלָה לִהְיוֹת מְדִינָה בַּת חֲטִיבָה אַחַת כִּמְדִינוֹת אֵרוֹפָה הַמַּעֲרָבִית. הַהֶבְדֵּלִים שֶׁבֵּין הָעַמִּים הַשּׁוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ לֹא חִלּוּקִים קְלוּשִׁים הֵם, אֶלָּא הֶבְדֵּלִים עֲמֻקִּים, אַדְמַת אֶרֶץ רוּסְיָה בְּאֵרוֹפָּה, בְּאַסְיָה וּבַאֲמֵרִיקָה מִשְׂתָּרַעַת מִן הַמַּעֲלָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שֶׁל הָאֹרֶךְ הַמִּזְרָחִי עַד הַמַּעֲלָה הַמֵאָה וְהַשְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל הָאֹרֶךְ הַמַּעֲרָבִי, וּמִן הַמַּעֲלָה הַשְּׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי עַד הַמַּעֲלָה הַשְּׁמוֹנִים וְאַחַת שֶׁל הָרֹחַב הַצְּפוֹנִי. מִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ עוֹלֶה לְשִׁבְעִים מִלְּיוֹנִים הַמְדַבְּרִים בִּשְׁלֹשִׁים לְשׁוֹנוֹת שׁוֹנוֹת. אָמְנָם הַגֶּזַע הַסְּלָוִי הוּא הַמְרֻבֶּה מִכָּל גִּזְעֵי הָעַמִּים שֶׁבַּמְּדִינָה, אֶלָּא שֶׁעַל גֶזַע זֶה מִתְיַחֲסִים חוּץ מִן הָרוּסִים גַּם הַפּוֹלָנִים, הַלִּיטָאִים וּבְנֵי קוּרְלַנְדְּיָה. אִם נוֹסִיף עַל הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֶת הַסִּינִים, הָאֶסְטוֹנִים, הַלַּפִּים, הַצֶ’רְמִיסִים, הַצּ’וּבָשִׁים, הַפֶּרְמִיאָקִים, הַגֶּרְמָנִים, הַיְּוָנִים וְהַתַּתָּרִים; אֶת הַשְּׁבָטִים הַקַּוְקָזִיִּים, אֶת לַהֲקוֹת הַמּוֹנְגוֹלִים, אֶת הַקַּלְמִיקִים, הַסָּמוֹיֵדִים, הַקַּמְצִ’טְקָאִים וְהָאֲלֵאוּטִים – נָבִין עַל נְקַלָּה, כַּמָּה קָשֶׁה הוּא לִשְׁמֹר וּלְקַיֵם אֶת אַחְדוּתָהּ שֶׁל מְדִינָה גְדוֹלָה כָּזוֹ וְשֶׁאַחְדוּת זוֹ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִוָּצֵר וּלְהִקָבַע אֶלָּא בִּמְרוּצַת הַזְמַן וְעַל יְדֵי חָכְמָתָהּ וּבִינָתָהּ שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְאִיבָן אוֹגַרְיֶב הִצְלִיחַ לָשִׂים לְאֵל אֵת כָּל הַחִפּוּשִׂים שֶׁהָיוּ מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו, וְקָרוֹב לְוַדַּאי הוּא שֶׁנִּטְפַּל שׁוּב אֶל מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכָל תַּחֲנָה וְתַחֲנָה שֶׁהָרַכֶּבֶת עָמְדָה שָׁם בָּאוּ בַּלָּשִׁים וּבָדְקוּ אֶת הַנּוֹסְעִים בְּדִיקָה מְעֻלָּה, כִּי חָזְקָה עֲלֵיהֶם פְּקֻדַּת מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה לִתְפֹּס אֶת אִיבָן אוֹגַרְיֶב. כִּי אָכֵן מֻחְזָק הָיָה בְּיַד הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁהַבּוֹגֵד הַזֶּה עֲדַיִן לֹא יָצָא מִגְּבוּלוֹת רוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית. כֵּוָן שֶׁאַחַד הַנּוֹסְעִים נִרְאָה חָשׁוּד, מִיָד הוֹלִיכוּהוּ אֶל מִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה כְּדֵי לְבָרֵר מִי הוּא וּמַה טִּיבוֹ, וּבֵינָתַיִם חָפְזָה הָרַכֶּבֶת וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ בְּלִי שְׁעוֹת אֶל הַמְעֻכָּבִים לְאָנְסָם שֶׁמִּמִּין זֶה.

הַמִּשְׁטָרָה הָרוּסִית מִדָּתָהּ קָשָׁה בְּיוֹתֵר, וּלְלֹא הוֹעִיל הוּא לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהּ וְלִטְעֹן לְפָנֶיהָ. פְּקִידֶיהָ יֵשׁ לָהֶם דַּרְגָּה צְבָאִית וַהֲרֵי הֵם פּוֹעֲלִים אֶת פְּעֻלָּתָם כְּאַנְשֵׁי צָבָא. וְזֶהוּ הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל־יָדוֹ נִשְׁמָעִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בְּנֵי אָדָם שִׁעְבּוּד גָּמוּר לִפְקֻדּוֹתָיו שֶׁל שַׁלִּיט, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּשְׁפָּט לִקְבֹּעַ בְּרֹאשׁ הָ“אוּקָזִּים” שֶׁלּוֹ אֶת הַנֹּסַח הַזֶּה: “אֲנִי קֵיסָר וְשַׁלִיט יָחִיד בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן עַל כָּל הָרוּסִים, עַל מוֹסְקְבָה, קִיֶּב, וְלָדִימִיר וְנוֹבְגוֹרוֹד, מֶלֶךְ קָזַן וְאַסְטְרָחָן, מֶלֶךְ פּוֹלָנְיָה, מֶלֶךְ סִבִּירְיָה, מֶלֶךְ טְבֶרְיָה, מוֹשֵׁל פְּסְקוֹב, נָסִיךְ גָּדוֹל שֶׁל סְמוֹלֶנְסְק, לִיטָא, ווֹלִינְיָה, פּוֹדוֹלְיָה וּפִינְלַנְדְיָה, נְסִיךְ אֶסְטוֹנְיָה, לִיוֹנְיָה, קוּרְלַנְדְּיָה וְסֵמִיגַלְיָה, נְסִיךְ בְּיַלִיסְטוֹק, קָרֵלְיֶה, יוּגְרִיָה, פֶּרְם, וְיַטְקָה, בּוֹלְגַרְיָה וְהַרְבֵּה אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, שַׁלִיט וְנָסִיךְ גָּדוֹל שֶׁל אֶרֶץ נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, שֶׁל צֶ’רְנִיגוֹב, רְיַזָן, פּוֹלוֹטְסְק, רוֹסְטוֹב, יָרוֹסְלַוְל, בְּיֶלוֹצֶרְסְק אוּדוֹרְיָה, אוֹבְדוֹרְיָה, וִיטֶבְּסְק, מְסְטִיסְלָו, אֲדוֹן אַרְצוֹת הַצָּפוֹן, שַׁלִּיט אֶרֶץ אִיוֶרְיָה, קַרְטָלִינְיָה, גְרוּזְיָה, קַבַּרְבִּינְיָה, אַרְמֶנְיָה, אָדוֹן יוֹרֵשׁ וְשַׁלִּיט עַל נְסִיכֵי הַצֶּ’רְקֶסִים אֲשֶׁר בֶּהָרִים וַאֲשֶׁר בַּשְׁפֵלוֹת, יוֹרֵשׁ נוֹרְוֵגְיָה, דֻּכַּס שֶׁל שְׁלֶזְנִיג־הוֹלְשְׁטֵין, שֶׁל סְטוֹרְמֵרְן, שֶׁל דִיסְמַרְסֶן וְאוֹלְדֶנְבּוּרְג.” אָכֵן מוֹשֵׁל אַדִּיר הוּא, אֲשֶׁר סֵמֶל הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ הוּא נֶשֶׁר בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים הָאוֹחֵז בְּצִפָּרְנָיו שַׁרְבִיט וְכַדּוּר־אֶרֶץ וּמִפָּבִיב לוֹ הַסְּמָלִים וְהַסִּמָּנִיּוֹת שֶׁל נוֹבְגוֹרוֹד, וְלָדִימִיר, קִיֶּב, קָזַן, אַסְטְרַחַן וְסִבִּירְיָה וְהַתָּפוּס בְּמִסְגֶּרֶת הַסֶּרֶט הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָאוֹת הַכָּבוֹד שֶׁל אַנְדְּרֵי הַקָּדוֹשׁ וּמִמַּעַל לוֹ כֶּתֶר מַלְכוּת.

תְּעוּדוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב הָיוּ כַּסֵּדֶר וְהוּא נִפְטַר מִכָּל גְּזֵרוֹתֶיהָ שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה.

בַּתַּחֲנָה שֶׁל וְלָדִימִיר עָמְדָה הָרַכֶּבֶת כַּמָּה רְגָעִים, וּבְעֵינֵי הַכַּתָּב שֶׁל הַ“דֵּילִי טֵלֶגְרַף” נִרְאָה זְמַן זֶה מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ כְּדֵי לַעֲרֹךְ רְשִׁימָה מְפֹרֶטֶת עַל־אֹדוֹת הַבִּירָה הָעַתִּיקָה הַזֹּאת שֶׁל אֶרֶץ רוּסְיָה.

בְּבֵית הַנְּתִיבוֹת שֶׁבִּוְלָדִימִיר נִכְנְסוּ בָּרַכֶּבֶת נוֹסְעִים חֲדָשִׁים. בְּפֶתַח הַמָּדוֹר שֶׁיָּשַׁב שָׁם מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב נִרְאֲתָה בֵּין שְׁאָר הַנּוֹסְעִים נַעֲרָה צְעִירָה אֶחָת.

מִמּוּל שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר עֲדַיִן הָיָה מָקוֹם אֶחָד פָּנוּי. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה תָּפְסָה אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא וְהִנִּיחָה לְפָנֶיהָ יַלְקוּט שֶׁל עוֹר, שֶׁהָיָה כַּנִּרְאֶה כָּל מִטְעַן־הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּהּ. אַחַר תִּקְנָה אֶת מוֹשָׁבָהּ לְאֹרֶךְ נְסִיעָה, שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְהִמָּשֵׁךְ עֲדַיִן הַרְבֵּה שָׁעוֹת, וְעֵינֶיהָ הָיוּ מֻשְׁפָּלוֹת לַקַרְקַע וְהִיא לֹא הִבִּיטָה אַף פַּעַם אַחַת אֶל חֲבֵרֶיהָ לַנְסִיעָה, שֶׁנִּזְדַּמְנוּ לְפָנֶיהָ בְּמִקְרֶה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מֵהִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁכֶנְתּוֹ הַחֲדָשָׁה. כֵּיוָן שֶׁמְּקוֹמָהּ הָיָה אַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמֵאָחוֹר, הָצִיעַ לָהּ לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמוֹ שֶׁלּוֹ, אִם הוּא טוֹב בְּעֵינֶיהָ מִשֶׁלָּהּ, אֲבָל הִיא סֵרְבָה וְהִבִּיעָה לוֹ אֶת תּוֹרָתָהּ מִתּוֹךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה קַלָּה.

נַעֲרָה צְעִירָה זוֹ הָיְתָה כְּבַת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה אוֹ שְׁבַע־עֶשְׂרֵה. רֹאשָׁהּ הַנֶּחְמָד שִׁוָּה לְעֵינֵי הָרוֹאֶה אֶת הַטִּפּוּס הַסְּלָוִי בְּכָל טָהֳרָתוֹ – טִפּוּס קְצָת חָמוּר, אֲשֶׁר עַל פִּיהוּ עֲתִירָה הָיְתָה לְהֵעָשׂוֹת יָפָה יוֹתֵר מֵחֲמוּדָה, כַּאֲשֶׁר יִקָּבְעוּ בְּעוֹד שָׁנִים אֲחָדוֹת שִׂרְטוּטִי פָּנֶיהָ קְבִיעוּת קַיֶּמֶת. מִבַּעַד לְמִין מִטְפַּחַת שְׁכִּסְתָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּצְבְּצָה וְיָצְאָה שִׁפְעַת שְׁעָרוֹת צְהֻבּוֹת זְהֻבּוֹת. עֵינֶיהָ הָיוּ חוּמוֹת וּמֶבָּטָן מָלֵא חֶמְדָּה וָרֹךְ לְאֵין קֵץ. אַפָּהּ הַיָּשָׁר הָיָה מְחֻבָּר אֶל לְחָיֶיהָ הָרָזוֹת וְהַחִוְרוֹת מְעַט עַל־יְדֵי נְחִירַיִם קַלֵי־נִיד. פִּיהָ הָיָה מְחֻטָּב בְּדַקּוּת, אֶלָּא שֶׁנִּרְאָה שֶׁכְּבָר עָבְרוּ יָמִים רַבִּים שֶׁפָּסַק מִלְחַיֵּךְ.

הַנּוֹסַעַת הַצְעִירָה הָיְתָה רָמַת קוֹמָה וְיִשְׁרַת גֵּו, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אֶת דְּמוּתָהּ מִבַּעַד לַפַּרְוָה הָרְחָבָה שֶׁהָיְתָה עֲטוּפָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיְתָה עֲדַיִן “נַעֲרָה צְעִירָה מְאֹד” לְפִי מְלֹא מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל דָּבָר, הִנֵּה מִצְחָהּ הָרָם שֶׁהָיָה מְפֻתָּח יָפֶה וְהַתַּבְנִית הַקְּבוּעָה אֲשֶׁר לַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל פָּנֶיהָ הֲעִידוּ עָלֶיהָ שֶׁמְּחוֹנָנָה הִיא מֶרֶץ בְּמִדָּה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. פְּרָט זֶה לֹא נֶעְלַם מֵעֵינֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁנַּעֲרָה צְעִירָה זוֹ כְּבָר נָשְׂאָה וְסָבְלָה יִסּוּרִים לְשֶׁעָבַר, וְשֶׁהֶעָתִיד אֵינוֹ נִשְׁקָף לְפָנֶיהָ כְּשֶׁהוּא עוֹטֶה אוֹרוֹת אַרְגָּמָן; וְאוּלָם לֹא פָּחוֹת מִכֵּן בָּרוּר הָיָה, שֶׁהִיא יָדְעָה לְהִלָּחֵם בְּפִגְעֵי הַחַיִּים וּמִכְשׁוֹלֵיהֶם וְשֶׁהִיא מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לְהוֹסִיף לְהִלָּחֵם בָּהֶם גַּם לְהַבָּא. כֹּחַ רְצוֹנָהּ וַדַּאי הָיָה חָזָק וּמַתְמִיד וּמְנוּחַת רוּחָהּ לֹא עֲזָבַתָּהּ אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עָלֶיהָ מְאֹרָעוֹת הָעֲלוּלִים לְדַכֵּא אֶת אַחַד הַגְּבָרִים אוֹ לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי הִתְרַגְּזוּת.

כָּזֶה הָיָה הָרֹשֶׁם שֶׁנַּעֲרָה צְעִירָה זוֹ עוֹרְרָה בְּלֵב רוֹאֶיהָ, לְפִי הַסְּקִירָה הָרִאשׁוֹנָה. כֵּוָן שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב גּוּפוֹ הָיָה אָדָם בַּעַל מֶרֶץ, וַדַּאי נִתְפַּעֵל לְמַרְאֵה עֹז הָאֹפִי שָׁהִבִּיעוּ הַפָּנִים הָאֵלֶּה, וְעִם כָּל זְהִירוּתוֹ שֶׁלֹא לְהַטְרִיד אֶת שְׁכֶנְתּוֹ בְּמֶבָּטָיו, לֹא חָדַל בְּכָל זֹאת לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בִּתְשׂוּמֶת לֵב בְּמִדָּה יְדוּעָה.

תִּלְבָּשְׁתָּהּ שֶׁל הַנּוֹסַעַת הַצְּעִירָה הָיְתָה פְּשׁוּטָה, אֶלָּא שֶׁהִצְטַיְנָה בִּנְקִיּוּת יְתֵרָה. נִכָּר הָיָה יָפֶה, שֶׁאֵין חֶלְקָהּ עִם הָעֲשִׁירִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא בְּמַלְבּוּשִׁיהָ אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל רַשְׁלָנוּת. כָּל מִטְעַן־הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּהּ הָיָה אָצוּר בְּתוֹךְ מִזְוָדָה שֶׁל עוֹר סְגוּרָה בְּמַפְתֵּחַ, אֲשֶׁר מֵאֶפֶס מָקוֹם הֶחֱזִיקָה אוֹתָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ.

הִיא הָיְתָה עוֹטָה פַּרְוָה אֲרֻכָּה, חַסְרַת שַׁרְוֻלִּים וּבַעֲלַת צֶבַע כֵּהֶה, שֶׁלִפְּפָה בְּרָב־חֵן אֶת צַוָּארָהּ עַל יְדֵי שָׂפָה כְּחֻלָּה שֶׁעָלֶיהָ. מִתַּחַת לַפַּרְוָה הָיְתָה לְבוּשָׁה מְעִיל קָצָר, שֶׁגַּם צִבְעוֹ הָיָה כֵּהֶה; מְעִיל זֶה כִּסָּה שִׂמְלָה שֶׁיָּרְדָה עַד לְקַרְסֻלֶּיהָ וַאֲשֶׁר שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה הָיְתָה מְקֻשָּׁטָה גַם הִיא בִּרְקָמוֹת שֶׁאֵינָן בּוֹלְטוֹת לָעָיִן. רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת הָיוּ נְעוּלוֹת חֲצָאֵי־נַעֲלַיִם בַּעֲלוֹת סֻלְיוֹת חֲזָקוֹת, כְּאִלּוּ בָּחֲרָה בָּהֶן בְּמִתְכַּוֵּן לְצֹרֶךְ נְסִיעָה אֲרֻכָּה.

עַל פִּי כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁל הַמַּלְבּוּשִׁים הָאֵלֶּה הִכִּיר מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב שֶׁהַלָּלוּ הֵם מַלְבּוּשֵׁי הָאִשָּׁה הַלִיפְלַנְדִּית, וְהוּא שִׁעֵר כִּי שְׁכֶנְתּוֹ הֲרֵיהִי וַדַּאי יְלִידַת הַנָּפוֹת הַבַּלְטִיוֹת.

אֲבָל אָנָה הוֹלֶכֶת נַעֲרָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְהִיא עֲדַיִן רַכָּה בְּשָׁנִים וּזְקוּקָה, לְמִשְׁעַן אָב וָאֵם וּלְחָסוּת אָח? כְּלוּם הִיא בָּאָה בֶּאֱמֶת, לְאַחַר נְסִיעָה אֲרֻכָּה, מִגְּלִילוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁל הַמַּמְלָכָה הָרוּסִית? הַהוֹלֶכֶת הִיא רַק אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אוֹ מְגַמַּת פָּנֶיהָ מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת הַמִּזְרָחִיִּים שֶׁל הַמַּמְלָכָה? הַמְחַכֶּה לָהּ קָרוֹב אוֹ יָדִיד עִם בִּיאַת הָרַכֶּבֶת לִמְקוֹמָהּ? אוֹ אוּלַי קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁבְּצֵאתָהּ מִן הַקָּרוֹן תִּהְיֶה בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה בָּעִיר, כְּשֵׁם שֶׁהִיא בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה בְּתָא זֶה, שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם –כָּךְ הִיא סְבוּרָה – אֲשֶׁר יָשִׁית אֵלֶיהָ לֵב?

בְּמִנְהָגָהּ שֶׁל נוֹסַעַת צְעִירָה זוֹ נִכְּרוּ יָפֶה הַהֶרְגָּלִים, שֶׁאָדָם מְסַגֵּל אוֹתָם כְּשֶׁהוּא שָׁרוּי בִּבְדִידוּת. דֶּרֶךְ כְּנִיסָתָהּ אֶל הַקָּרוֹן סִדּוּר מוֹשָׁבָהּ לְאֹרֶךְ הַנְסִיעָה, הִתְאַמְצוּתָהּ שֶׁלֹא לְהַטְרִיד אֶת מִי שֶׁהוּא וְשֶׁלֹא לִנְפֹּל לְמַשָׂא עַל אִישׁ, – כָּל זֶה הֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת לְבַדָּהּ וּלְהִשָּׁעַן רַק עַל עַצְמָהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִסְתַּכֵּל בָּהּ בִּתְשׂוּמֶת־לֵב, אֲבָל כֵּן שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה אָדָם הַכּוֹבֵשׁ אֶת רוּחוֹ, לֹא בִּקֵשׁ לוֹ הִזְדַמְנוּת לָבוֹא בִּדְבָרִים עִמָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַנְסִיעָה אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד צְרִיכָה הָיְתָה לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד הַרְבֵּה שָׁעוֹת.

רַק פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁשְׁכֵנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְעִירָה – אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר שֶׁעָשָׂה שְׁטוּת וְכָרַךְ בִּדְבָרָיו חֲלָבִים וְסוּדָרִים כְּאֶחָד – נִתְנַמְנֵם, וְרֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל הִתְחִיל מִתְנַדְנֵד אֵילָךְ וְאֵילָךְ עַל כְּתֵפָיו וְחִשֵׁב לִפְגֹּעַ בִּשְׁכֶנְתּוֹ, עוֹרֵר אוֹתוֹ מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב בְּחָזְקָה וְהִסְבִּיר לוֹ, שֶׁעָלָיו לָשֶׁבֶת יְשִׁיבָה יְשָׁרָה וּלְהִתְנַהֵג כְּהֹגֶן וּבְיֶתֶר זְהִירוּת.

אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, שֶׁאָדָם גַּס הָיָה מִטִּבְעוֹ, רִגֵן דְּבָרִים כְּלַפֵּי אוֹתָם “בְּנֵי אָדָם הַמִּתְעָרְבִים בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּהֶם”; אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵצִיץ בּוֹ בְּפָנִים שֶׁאֵינָם מַסְבִּירוֹת כָּל עִקָּר, וְהַנַּמְנְמָן הִטָּה עַצְמוֹ לַצַד שֶׁכְּנֶגֶד וְשִׁחְרֵר אֶת הַנּוֹסַעַת הַצְּעִירָה מִשְׁכֵנוּתוֹ הַטַּרְדָּנִית.

הַנּוֹסַעַת נָתְנָה רֶגַע אֶחָד אֶת עֵינָהּ בִּפְנֵי הָאִישׁ הַצְעִיר, וּמֶבָּטָהּ הִבִּיעַ לוֹ תּוֹדָה אִלֶּמֶת וּצְנוּעָה.

אַךְ הִנֵּה קָרָה דָבָר, אֲשֶׁר עַל פִּיהוּ הִכִּיר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת אָפְיָהּ שֶׁל נַעֲרָה צְעִירָה זוֹ בְּבֵרוּר.

מִשֶׁהִגִּיעָה הָרַכֶּבֶת לַוֶּרְסְטָה הַשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שֶׁלִפְנֵי נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, לְמָקוֹם שֶׁמְּסְלַּת הַבַּרְזֶל מִתְעַקֶמֶת עֲקִימָה גַסָּה, נִדְחֲפָה פִּתְאֹם מַדְחֵפָה חֲזָקָה. אַחַר רָצָה רֶגַע אֶחָד עַל פְּנֵי מִדְרוֹן שֶׁל סוֹלְלָה.

תּוֹלְדוֹתָיהָ הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל מַדְחֵפָה זוֹ הָיוּ נִדְנוּד חָזָק שֶׁל הַנּוֹסְעִים, צְעָקוֹת, מְהוּמָה וּמְבוּכָה בַּקְרוֹנוֹת. עוֹד טֶרֶם עָצְרָה הָרַכֶּבֶת אֶת מַהֲלָכָה וּכְבָר נִפְתְּחוּ הַדְּלָתוֹת, וְהַנּוֹסְעִים הַנִּבְהָלִים נֶחְפְּזוּ וְנִמְלְטוּ מִן הַקְרוֹנוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כִּוֵּן קֹדֶם כֹּל אֶת דַּעְתּוֹ אֶל שְׁכֶנְתּוֹ; אֲבָל בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁשְׁאָר נוֹסְעֵי הַמָּדוֹר שֶׁלּוֹ הִתְפָּרְצוּ הַחוּצָה כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים וְדוֹחֲקִים זֶה אֶת זֶה, נִשְׁאֲרָה הַנַּעֲרָה הַצְעִירָה בִּמְנוּחָה עַל מוֹשָׁבָהּ, וְרַק חִוְרָה קַלָּה כִּסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ.

הִיא חִכְּתָה, גַּם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חִכָּה כְּמוֹתָהּ.

הִיא לֹא הֵזִיזָה עַצְמָהּ אַף זִיז כָּל שֶׁהוּא כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת הַקָּרוֹן. הִיא לֹא זָעָה וְלֹא נָעָה.

שְׁנֵיהֶם הָיוּ שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים.

“אָכֵן נַעֲרָה רַבַּת מֶרֶץ הִיא!” הִרְהֵר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אוֹתָהּ שָׁעָה בְּלִבּוֹ.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַסַּכָּנָה עָבְרָה בִּמְהֵרָה. פְּקִיעַת חִשּׁוּק הָאוֹפָן שֶׁל אֶחָד מִקְרוֹנוֹת הַמַּשָׂא הִיא הִיא שֶׁגָּרְמָה מִתְּחִלָּה אֶת הַמַּדְחֵפָה וְאַחַר כָּךְ אֶת עֲצִירַת הָרַכֶּבֶת, אֶלָּא כֵּוָן שֶׁהָרַכֶּבֶת נָטְתָה מֵעַל הַמְּסִלָּה, הָיָה כְּפֶשַׁע בֵּינָהּ וּבֵין הַנְּפִילָה מֵעַל הַסּוֹלְלָה הַגְּבוֹהָה לְמַעֲמַקִים. לְאַחַר עִכּוּב שֶׁל שָׁעָה אַחַת נִתְפַּנְתָה הַמְּסִלָּה וְהָרַכֶּבֶת יָצְאָה שׁוּב לְדַרְכָּהּ, וּבִשְׁעַת שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי בָּעֶרֶב בָּאָה אֶל בֵּית הַנְּתִיבוֹת שֶׁבְּנִיזְ’נִי-נוֹבְּגוֹרוֹד.

קֹדֶם שֶׁיָּכוֹל הָיָה אִישׁ לָצֵאת מִן הַקְרוֹנוֹת הוֹפִיעוּ אַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה וְהִתְחִילוּ בּוֹדְקִים אֶת הַנּוֹסְעִים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֶרְאָה אֶת הַפָּדָרוֹזְ’נָיָה שֶׁלּוֹ, הַכְּתוּבָה עַל שֵׁם נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, וְנִפְטַר בְּשָׁלוֹם.

גַּם שְׁאָר הַנּוֹסְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַתָּא שֶׁמְּגַמַּת כֻּלָּם הָיְתָה אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, לֹא נִרְאוּ חֲשׁוּדִים – וְאַשְׁרֵיהֶם.

הַנַּעֲרָה הַצְעִירָה הוֹצִיאָה לֹא תְּעוּדַת־מַסָּע אֶלָּא רִשְׁיוֹן טָבוּעַ בְּחוֹתָם מְיֻחָד, שֶׁהָיָה כַּנִּרְאֶה מִמִּין פְּרָטִי.

הַשּׁוֹטֵר קָרָא אוֹתוֹ בְּשִׂים לֵב. אַחַר בָּחַן בְּעִיּוּן אֶת זוֹ, שֶׁסִּמָּנֶיהָ נִתְפָּרְשׁוּ בְּאוֹתָהּ הַתְּעוּדָה, פָּתַח וְאָמַר:

“מֵעִיר רִיגָה אַתְּ?”

“הֵן,” הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה הַצְעִירָה.

“וְאַתְּ הוֹלֶכֶת אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“הֵן.”

“בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ?”

“דֶּרֶךְ פֶּרְם.”

“טוֹב אֵפוֹא,” הֵשִׁיב הַשׁוֹטֵר. “אַל תִּשְׁכְּחִי לְאַשֵּׁר אֶת הָרִשְׁיוֹן שֶׁלָּךְ בְּמִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה שֶׁבְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד”.

הַנַּעֲרָה הַצְעִירָה הַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ לְאוֹת כִּי כֵן תַּעֲשֶׂה.

כְּשֶׁשָׁמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַשְׁאֵלוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת הָאֵלֶּה תָּמַהּ תְּמִיהָה גְדוֹלָה וְעִם זֶה חָשׁ בְּלִבּוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל רַחֲמִים.

אֵיךְ? נַעֲרָה צְעִירָה זוֹ הוֹלֶכֶת לְבַדָּהּ אֶל אֶרֶץ סִבִּירְיָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְשָׁם בִּזְמַן אֲשֶׁר אֶל הַסַּכָּנוֹת הָרְגִילוֹת הַכְּרוּכוֹת בִּנְסִיעָה זוֹ נִצְטָרְפוּ כָּל אוֹתָן הַסַּכָּנוֹת הַמְּצוּיוֹת בְּאֶרֶץ שֶׁשְׁטָפוּהָ גְיָסוֹת וְשֶׁהִתְחוֹלְלָה בָּהּ מְרִידָה? אֵיךְ תַּגִּיעַ לְשָׁם? וּמַה תְּהֵא עָלֶיהָ?…

הַבִּקֹּרֶת כָּלְתָה וְדַלְתוֹת הַקְּרוֹנוֹת נִפְתָּחוּ, אֲבָל בְּטֶרֶם הִסְפִּיק מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָזוּז מִמְקוֹמוֹ כְּדֵי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, וְהַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִית כְּבָר יָרְדָה מִן הַקָּרוֹן וְנִתְעַלְמָה בְּתוֹךְ הָהָמוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מָלֵא אֶת הַסּוֹלְלָה שֶׁל מְסִלַּת הַבַּרְזֶל.

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: פְּקֻדָּה בַּת שְׁנֵי סְעִיפִים

נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, נוֹבְגוֹרוֹד הַתַּחְתּוֹנָה, הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמָקוֹם שֶׁנְהַר הַוּוֹלְגָה וּנְהַר הָאוֹקָה מִתְמַזְגִים יַחַד, הִיא בִּירַת הַפֶּלֶךְ הַנִּקְרָא עַל שְׁמָהּ. כָּאן צָרִיךְ הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַעֲזֹב אֶת מְסִלַּת הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר בְּאוֹתוֹ הַזְמָן טֶרֶם נִמְשְׁכָה מִן הָעִיר הַהִיא וָהָלְאָה. מִכָּאן וְהָלְאָה לֹא יוֹסִיף לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת גְדוֹלָה כָּל כָּךְ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יַרְחִיק לָלֶכֶת, כֵּן יֵלְכוּ אֶמְצְעֵי־הַנְסִיעָה הָלֹךְ וְהֵעָשׂוֹת לֹא־בְּטוּחִים.

נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֲשֶׁר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה הָיָה מִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ מִשְׁלֹשִׁים עַד שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, הֵכִילָה עַכְשָׁו יוֹתֵר מִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף נֶפֶשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֻכְלְסֶיהָ נִתְרַבּוּ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים. לְרִבּוּי־אֻכְלְסִין זֶה גָרַם הַיָּרִיד הַמְפֻרְסָם, שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן בֵּין חוֹמוֹתֶיהָ וְשֶׁאָרַךְ שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת רְצוּפִים. לְפָנִים הָיְתָה שִׁפְעָה רַבָּה זוֹ שֶׁל סוֹחֲרִים נוֹהֶרֶת אֶל הָעִיר מָקַרְיֶב, אֲבָל מִשְׁנַת 1817 הָעֳבַר הַיָּרִיד אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד.

עִיר זוֹ, אֲשֶׁר תָּמִיד הֲרֵיהִי עִיר קוֹדֶרֶת וְרַבַּת־שִׁעְמוּם, הָיְתָה מְלֵאָה עַכְשָׁו תְּנוּעָה וְחַיִּים בְּמִּדָּה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ. סוֹחֲרִים בְּנֵי עֲשָׂרָה גְזָעִים וּלְאֻמִּים, בְּנֵי אֵרוֹפָּה וּבְנֵי אַסְיָה, הִתְקָרְבוּ וְהִתְאַחוּ כָּאן בְּהַשְׁפָּעַת עִסְקֵי הַמִּסְחָר.

אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ יָצָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִבֵּית־הַנְּתִיבוֹת כְּבָר הָיְתָה מְאֻחָרָה לְמַדַּי, בְּכָל זֹאת עֲדַיִן רַב וְעָצוּם הָיָה הֶהָמוֹן שֶׁמִּלֵּא אֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁל שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעִיר נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, שֶׁנִּפְרְדוּ זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נְהַר הַוּוֹלְגָה, וְשֶׁחֶלְקָהּ הָעֶלְיוֹן הַבָּנוּי עַל סֶלַע זָקוּף, מוּגָן עַל־יְדֵי מְצוּדָה, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ בְּרוּסְיָה “קְרֶמְל”.

אִלּוּ אָנוּס הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִשְׁהּוֹת בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד זְמַן אָרֹךְ, וַדַּאי קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִמְצֹא בָּהּ מָלוֹן אוֹ אַכְסַנְיָה הֲגוּנָה כָּל־שֶׁהִיא, כִּי הַכֹּל הָיָה מָלֵא עַד אֶפֶס מָקוֹם. אֲבָל גַּם לָצֵאת לַדֶּרֶךְ תֵּכֶף וּמִיָּד אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמֻּכְרָח הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֲנִיַּת־הַקִּיטוֹר הָעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי הַוּוֹלְגָה, וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ מְלוֹן אוֹרְחִים, יְהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה, לְלִינַת לָיְלָה. אֲבָל קֹדֶם־כֹּל, רָצָה לָדַעַת בְּדִיּוּק אֶת הַשָּׁעָה אֵימָתַי תַּפְלִיג אֲנִיַּת הַקִיטוֹר, וּלְשֵׁם כָּךְ הָלַךְ אֶל לִשְׁכַּת הַחֶבְרָה, אֲשֶׁר אֲנִיּוֹתֶיהָ עוֹבְרוֹת בֵּין נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד וּפֶרְם.

שָׁם נוֹדַע לוֹ, לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הָאֲנִיָה “קַוְקַז” תַּפְלִיג לְפֶרְם רַק בְּיוֹם הַמָּחָר בִּשְׁעַת הַצָּהֲרָיִם. וּבְכֵן הָיָה מוּטָל עָלָיו לְהַמְתִּין שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת! אָכֵן קָשֶׁה הָיָה הַדָּבָר לְאָדָם כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּחְפַּז לְדַרְכּוֹ עַד מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּס הָיָה לְהִכָּנַע לַהֶכְרַח. וְכָךְ עָשָׂה, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה קוֹבֵל וּמִתְאוֹנֵן לְבַטָּלָה.

וְיָפֶה עָשָׂה, כִּי לְפִי תְּנָאֵי הַמַּצָּב לֹא יָכְלָה שׁוּם “טֵלֶגָה” אוֹ “טָרַנְטַס” אוֹ כִּרְכָּרָה אוֹ מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר וַאֲפִלּוּ סוּס־רְכִיבָה לַהֲבִיאוֹ אֶל פֶּרְם אוֹ אֶל קָזַן בִּמְהִירוּת גְדוֹלָה מֵאֲנִיַּת־הַקִּיטוֹר, וּלְפִיכָךְ מוּטָב הָיָה לוֹ לְהַמְתִּין לִיצִיאָתָהּ שֶׁל אֲנִיַת־הַקִּיטוֹר, הַמְשַׁמֶּשֶׁת אֶמְצָעִי־נְסִיעָה מָהִיר בְּיוֹתֵר וַאֲשֶׁר עַל־יָדָהּ יַרְוִיחַ אֶת הַזְמַן הָאָבוּד לְבַטָּלָה.

וּבְכֵן הִתְחִיל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְחַזֵּר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר לְבַקֵּשׁ לוֹ אַכְסַנְיָה לָלוּן בָּהּ הַלַּיְלָה, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה מְבֹהָל וְאָץ בְּיוֹתֵר, כִּי לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיָה עִנְיַן הַלִּינָה חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, וְלוּלֵא הֲצִיקָהוּ הָרָעָב, וַדַּאי הָיָה מְשׁוֹטֵט עַד הַבֹּקֶר בִּרְחוֹבוֹת נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. הוּא הָיָה זָקוּק יוֹתֵר לַאֲרֻחַת עֶרֶב מֵאֲשֶׁר לְמִטָּה. סוֹף סוֹף מָצָא אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּמָלוֹן, שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁלֶט שֶׁלּוֹ הָיָה כָּתוּב “הָעִיר קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל”.

בַּעַל הַמָּלוֹן הַזֶּה יִחֵד לוֹ חֶדֶר שֶׁהָיָה נוֹחַ לְמַדּי, אַף־עַל־פִּי שֶׁכֵּלָיו הָיוּ מֻעָטִים. לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב הֻגַשׁ לוֹ בַּרְוַז צָלוּי מְמֻלָּא בָּשָׂר חָמוּץ מְרֻסָּק עִם זָמִית מְעֻבָּה מֵעֵין שַׁמֶּנֶת, לֶחֶם שְׁעוֹרִים, חָלָב חָמוּץ, אֲבַק־סֻכָּר מְעֹרָב בְּקִנָּמוֹן, פַּךְ קְוַס, שֶׁהוּא מֵעֵין שֵׁכָר שֶׁמַּרְבִּים לִשְׁתּוֹתוֹ בְּרוּסְיָה. אֲרֻחָה זוֹ הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, וְהוּא אָכַל וְשָׂבַע יוֹתֵר מִשְּׁכֵנוּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן, שֶׁהָיָה מִבְּנֵי “הָאֱמוּנָה הַיְשָׁנָה”, מִבַּעֲלֵי כַּת הָ“רַסְקוֹלְנִיקִים”. הַלָּז הִזִּיר עַצְמוֹ מִכַּמָּה מַאֲכָלִים וּמָשַׁךְ יָדוֹ מִתַּפּוּחִי־הָאֲדָמָה, אַף נִזְהַר מִלְהַמְתִּיק אֶת הַתֵּה שֶׁלּוֹ בְּסֻכָּר.

מִשֶּׁגָּמַר אֶת סְעֻדָתוֹ, לֹא עָלָה מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב אֶל חַדְרוֹ, אֶלָּא יָצָא שׁוּב, שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, לְטַיֵּל בָּעִיר. אַף־עַל־פִּי שֶׁדִּמְדּוּמֵי־הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲרֻכִּים טֶרֶם שָׁקְעוּ, בְּכָל זֹאת כְּבָר הִתְפַּזֵר הֶהָמוֹן, הָרְחוֹבוֹת הִתְחִילוּ מִתְרוֹקְנִים, וְכָל אֶחָד שָׁב אֶל דִּירָתוֹ וְאֶל מְלוֹנוֹ.

מִשּׁוּם מָה לֹא עָלָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר רָאוּי הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת לְאַחַר נְסִיעָה שֶׁל יוֹם תָּמִים בִּמְסִלַּת־הַבַּרְזֶל? וְכִי הָיָה מְהַרְהֵר בְּאוֹתָהּ הַנַּעֲרָה הַלִפְלַנְדִּית, שֶׁהָיְתָה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּת־לִוְיָתוּ בְּדֶרֶךְ מַסָּעוֹ? אָמְנָם כֵּן, כֵּוָן שֶׁלֹא הָיָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה לַעֲשׂוֹת נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ וְהָיָה מְהַרְהֵר בָּהּ. וְכִי חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא נִפְגְּעָה פְּגִיעָה רָעָה בְּעִיר זוֹ רַבַּת שָׁאוֹן וּמְהוּמָה? אָמְנָם כֵּן, הוּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְכָךְ, אַף הָיוּ יָדַיִם לַחֲשָׁשׁ שֶׁלּוֹ. וּכְלוּם מְקַוֶּה הָיָה לִפְגֹּשׁ בָּהּ וְלִהְיוֹת לָהּ לְמָגֵן בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ? לֹא. קָשֶׁה הָיָה לְשַׁעֵר שֶׁיִּפָּגֵשׁ עִמָּהּ. וַאֲשֶׁר לַהֲגַנָּה עָלֶיהָ… מִי נָתַן לוֹ אֶת הָרְשׁוּת לְכָךְ?

“לְבַדָּהּ”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “לְבַדָּהּ הִיא בְּתוֹךְ הַנַּוָדִים הַלָּלוּ! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַסַּכָּנוֹת שֶׁל עַכְשָׁו כְּאַיִן הֵן לְעֻמַּת הַסַּכָּנוֹת שֶׁהִיא צְפוּיָה לָהֶן לְהַבָּא! סִבִּירְיָה! אִירְקוּטְסְק! מַה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת לְטוֹבַת רוּסְיָה, לְטוֹבַת הַצַּאר, הֲרֵיהִי מִתְעַתֶּדֶת לַעֲשׂוֹת לְטוֹבַת… לְטוֹבָתוֹ שֶׁל מִי? וּלְשֵׁם מָה? יֵשׁ בְּיָדָהּ רִשְׁיוֹן לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל! וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַגְּבוּל מִתְחוֹלֶלֶת מְרִידָה! כְּנוּפְיוֹת תַּתָּרִים מְשׁוֹטְטוֹת וְעוֹבְרוֹת בָּעֲרָבוֹת!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד רֶגַע אֶחָד וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר וְשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שָׁהַמַּחֲשָׁבָה עַל הַנְּסִיעָה הַזֹּאת בָּאָה בְּלִבָּהּ עוֹד לִפְנֵי הַפְּלִישָׁה וְהַמְּרִידָה. אֶפְשָׁר שֶׁאֵין הִיא יוֹדַעַת אֲפִלּוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה!.. אַךְ לֹא כֵּן הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הַסּוֹחֲרִים הַלָּלוּ דִבְּרוּ בְּפָנֶיהָ עַל הַמָּהוּמוֹת וְהַמְּבוּכוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת בְּסִבִּירְיָה… וְדוֹמֶה שֶׁלֹא הָיְתָה תְּמֵהָה עַל כָּךְ כָּל עִקָּר… שֶׁהֲרֵי לֹא בִּקְשָׁה אֲפִלּוּ שֶׁיְבָרְרוּ לָהּ פְּרָטִי הַמְּאֹרָעוֹת… מִכָּאן שֶׁהַדָּבָר הָיָה גָלוּי וְיָדוּעַ לָהּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָלְכָה!.. יַלְדָּה עֲנִיָּה!.. וַדַּאי סִבָּה כַּבִּירָה הִכְרִיחַתָּהּ לְכָךְ! וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עִם כָּל אֹמֶץ לִבָּהּ – וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁאַמִּיצַת לֵב הִיא – יִכְלוּ כֹּחוֹתֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. וַאֲפִלּוּ בִּלְעֲדֵי הַסַּכָּנוֹת וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַנִּשְׁקָפִים לָהּ לֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּלָאוֹת וְהַקְּשָׁיִים שֶׁבִּנְסִיעָה כָּזוֹ!.. הִיא לֹא תַּגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק לְעוֹלָם!..

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָלַךְ אֶל כָּל אֲשֶׁר נְשָׂאוּהוּ רַגְלָיו, אֲבָל כֵּוָן שֶׁיָּדַע אֶת הָעִיר יָפֶה, לֹא הָיָה קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב וְלִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל מְלוֹנוֹ.

לְאַחַר שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט וּמְהַלֵּךְ כְּשָׁעָה, יָשַׁב עַל סַפְסָל שֶׁעָמַד לְיַד סֻכָּה גְדוֹלָה שֶׁל עֵץ, אֲשֶׁר הִתְנַשְׂאָה עַל מִגְרָשׁ רְחַב יָדַיִם בֵּין הַרְבֵּה סֻכּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁכְּמוֹתָהּ.

לֹא עָבְרוּ חֲמִשָּׁה רְגָעִים מֵאָז יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל, וְהִנֵּה יָד כְּבֵדָה יָרְדָה עַל כְּתֵפוֹ. “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?” שְׁאֵלָהוּ בְּקוֹל גַּס אָדָם גְּבַהּ־קוֹמָה, שֶׁלֹא רָאָהוּ בְּבוֹאוֹ.

“הֲרֵינִי נָח,” עָנָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הֲיֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לְבַלּוֹת כָּאן עַל סַפְסָל זֶה כָּל הַלַּיְלָה?” שָׁאַל הָאִישׁ.

“הֵן, אִם אַךְ יְהִי רָצוֹנִי בְּכָךְ”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּקוֹל עַז בְּמִקְצָת, שֶׁלֹא הָיָה נָאֶה לְסוֹחֵר פָּשׁוּט, כְּכֹל אֲשֶׁר נִדְמָה לְמַרְאִית עַיִן.

“קְרַב אֵלַי וְאֶתְבּוֹנֵן אֵלֶיךָ!” אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִזְכַּר, שֶׁקֹּדֶם כֹּל עָלָיו לִהְיוֹת זָהִיר בְּיוֹתֵר וְלִנְהֹג בִּתְבוּנָה, וּלְפִיכָךְ נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו עַל כָּרְחוֹ ועָנָה וְאָמַר:

“אֵין מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁיִתְבּוֹנְנוּ אֵלָי”.

וּמִתּוֹךְ מְנוּחָה גְמוּרָה הִתְרַחֵק מִן הָאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלָיו כְּעֶשֶׂר פְּסִיעוֹת.

כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה, הִכִּיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִם אֶחָד מֵאוֹתָם הַצּוֹעֲנִים הַמְּצוּיִם הַרְבֵּה בְּכָל הַיְרִידִים וְשֶׁפְּגִיעָתָם רָעָה מִכָּל מָקוֹם. שׁוּב הִתְבּוֹנֵן מִסְּבִיבוֹ וְרָאָה וְהִנֵּה מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְעַבָּה מְבַצְבֶּצֶת סְמוּךְ לַסֻּכָּה עֲגָלָה גְדוֹלָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת דִּירָה מְטֻלְטֶלֶת לַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ, הַשּׁוֹרְצִים בְּרוּסְיָה בַּהֲמוֹנֵיהֶם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדָם לְהִשְׂתַּכֵּר שָׁם קוֹפֵיקוֹת אֲחָדוֹת.

בֵּינָתַיִם פָּסַע הַצּוֹעֲנִי פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לְפָנִים וְהִתְכַּוּן לַחֲקֹר וְלִבְדֹּק אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּדִיקָה מְפֹרֶטֶת אֲבָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַסֻּכָּה. אִשָּׁה אַחַת, אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה בַּחֲשֵׁכָה, יָצְאָה בְּחִפָּזוֹן הַחוּצָה, וּבְלָשׁוֹן גַּסָה, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא תַּעֲרֹבֶת שֶׁל מוֹנְגוֹלִית וְסִבִּירִית, פָּתְחָה וְאָמְרָה: “שׁוּב מְרַגֵל! הַנַּח לוֹ וּבוֹא לֶאֱכֹל. הַ’פַּפּוּלְקָא'² מוּכָנָה”.

בְּלָשׁוֹן זוֹ עַצְמָהּ, אֲבָל בְּמִבְטָא אַחֵר מִזֶּה שֶׁל הָאִשָּׁה, עָנָה הַצּוֹעֲנִי מִלִּים אֲחָדוֹת, שֶׁזֶּה פָּרוּשָׁן:

“צָדַקְתְּ, סַנְגַּר! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נֵצֵא מִזֶּה מָחָר.”

“מָחָר?” הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה בְּלַחַשׁ וְקוֹלָהּ הִבִּיעַ תְּמִיהָה גְדוֹלָה.

“הֵן, סַנְגַּר,” הֵשִׁיב הַצוֹעֲנִי, “מָחָר; וְאַבָּא גוּפוֹ הוּא הוּא הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתָנוּ מִזֶּה… אֶל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ לָלֶכֶת!”

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִכְנְסוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה אֶל הַסֻּכָּה וְסָגְרוּ הֵיטֵב אֶת דַּלְתָּהּ.

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל נַפְשׁוֹ, אֲבָל אִם הַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ מְבַקְשִׁים שֶׁלֹא אָבִין אֶת שִׂיחָתָם, הֲרֵינִי מְיָעֵץ לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפָנַי בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת!"

כִּילִיד סְבִּירְיָה וּכְאָדָם שֶׁבִּלָּה אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ בָּעֲרָבָה, שָׁמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כָּאָמוּר לְמַעְלָה, כִּמְעַט אֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הַמִּתְהַלְּכוֹת מֵאֶרֶץ הַתַּתָּרִים עַד יָם הַקֶּרַח. וַאֲשֶׁר לְתֹכֶן הַשִּׂיחָה שֶׁבֵּין הַצּוֹעֲנִי וְהָאִשָּׁה, הִנֵּה לֹא שָׁת לִבּוֹ אֵלָיו כָּל עִקָּר. כִּי מָה עִנְיָן לוֹ וְלַדָּבָר הַזֶּה?

מֵאַחַר שֶׁהַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת לְמַדַּי, גָּמַר לָשׁוּב אֶל הַמָּלוֹן כְּדֵי לָנוּחַ מְעָט. בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתוֹ הָלַךְ לְאֹרֶךְ זֶרֶם הַוּוֹלְגָה, אֲשֶׁר מֵימֶיהָ הִתְעַלְמוּ מִתַּחַת לַהֲמוֹן הָאֲנִיּוֹת שֶׁכִּסּוּ אֶת פָּנֶיהָ. עַל פִּי מַהֲלַךְ הַנָּהָר הִכִּיר מַה טִיבוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, שֶׁהוּא עָזַב זֶה עָתָּה, צִבּוּרִים אֵלֶּה שֶׁל עֲגָלוֹת וְשֶׁל סֻכּוֹת הִתְפַּשְׁטוּ עַל פְּנֵי כָּל אוֹתוֹ הַשֶּׁטַח רְחַב הַיָּדַיִם, אֲשֶׁר בּוֹ נֵעֱרַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה הַיָּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד – וּמְשׁוּם כָּךְ נִקְהֲלוּ בְּמָקוֹם זֶה הֲמוֹנִים שֶׁל אוֹחֲזֵי עֵינַיִם וְשֶׁל צוֹעֲנִים, שֶׁבָּאוּ הֲלוֹם מִכָּל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.

מִקֵץ שָׁעָה כְּבָר יָשֵׁן מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֵׁנָה נִרְגָּזָה מְעַט בְּאַחַת מֵאוֹתָן הַמִּטּוֹת הָרוּסִיּוֹת, אֲשֶׁר לִבְנֵי חוּץ־לָאָרֶץ הֲרֵי הֵן נִרְאוֹת מִשְׁכָּב קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, וּלְמָחָר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר לְיוּלִי קָם כִּנְכוֹן הַיּוֹם.

עוֹד חָמֵשׁ שָׁעוֹת הָיָה עָלָיו לִשְׁחוֹת בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, וְהַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה נִרְאוּ בְּעֵינָיו כְּמֵאָה שָׁנָה. כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת עֵת בֹּקֶר זוֹ עַד הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה לְפָנָיו אַךְ עֲבוֹדָה אַחַת – לָשׁוּב וּלְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט אֶמֶשׁ.

מִשֶּׁיֹּאכַל אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר שֶׁלּוֹ, מִשֶּׁיְשַׁנֵּץ אֶת מֶלְתַּחַת־הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ וְיאַשֵּׁר אֶת הַ“פָּדָרוֹזְ’נָיָה” שֶׁלּוֹ בְּלִשְׁכַּת הַמִּשְׁטָרָה, שׁוּב לֹא יְהֵא לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת בִּלְתִּי אִם לָקוּם וְלָצֵאת לְדַרְכּוֹ. אֲבָל כֵּוָן שֶׁלֹא הָיָה מִן הָאֲנָשִׁים הָאוֹהֲבִים לִהְיוֹת סְרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה כְּבָר עוֹמֶדֶת בְּרוּם הַשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ מִהֵר לָקוּם מֵעַל מִטָּתוֹ, לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, הִצְנִיעַ הֵיטֵב אֶת מִכְתַּב הַצַּאר עִם חוֹתָמוֹת הַקֵּיסָרוּת בְּמַעֲמַקֵי הַכִּיס שֶׁהִתְקִין בְּתוֹךְ הַבִּטְנָה שֶׁל מְעִילוֹ וְשִׁנֵּס מֵעַל הַמְּעִיל אֶת אֲזוֹרוֹ; אַחַר סָגַר אֶת מֶלְתַּחְתּוֹ וְהִפְשִׁילָהּ עַל גַּבּוֹ. וְכֵוָן שֶׁלֹא רָצָה לַחֲזֹר עוֹד אֶל הָ“עִיר קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל” וְאָמַר לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית עַל שְׂפַת הַוּוֹלְגָה, סָמוּךְ לִמְקוֹם הַחֲנִיָּה שֶׁל אֲנִיַּת הַקִּיטוֹר, שִׁלֵּם אֶת הַמַּגִּיעַ מִמֶּנּוּ לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן וְיָצָא מִן הַמָּלוֹן.

מִשּׁוּם זְהִירוּת יְתֵרָה הָלַךְ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב קֹדֶם־כֹּל אֶל לִשְׁכַּת הַפְּקִידוּת שֶׁל אֲנִיּוֹת הַקִיטוֹר, וְשָׁם נוֹדַע לוֹ בְּבֵרוּר, שֶׁהָאֲנִיָה “קַוְקַז” תַּפְלִיג לְדַרְכָּהּ בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְנְצָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּלִבּוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, אֲשֶׁר כֵּוָן שֶׁהַנַּעֲרָה הַלִפְלַנְדִּית צְרִיכָה גַם הִיא לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ פֶּרְם, הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁגַּם הִיא תִּסַּע בָּאֲנִיָה “קַוְקַז”, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עָתִיד הוּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַלֵּךְ עִמָּהּ שׁוּב בַּדֶּרֶךְ.

הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה עִם הַקְּרֶמְל שֶׁלָּהּ, שֶׁמִּדַּת הֶקֵּפוֹ הָיְתָה כִּשְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת וְשֶׁהָיָה דוֹמֶה לְאוֹתוֹ שֶׁל מוֹסְקְבָה, הָיְתָה עֲזוּבָה וְשׁוֹמְמָה בְּאוֹתוֹ הַזְמַן. שַׂר הַמֶּלֶךְ שׁוּב לֹא דָר שָׁם. אֲבָל בְּמִדָּה שֶׁהָעִיר הָעֵלִיוֹנָה הָיְתָה כֻּלָּהּ רֵיקָה וּמֵתָה, בָּהּ בְּמִדָּה הָיְתָה הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה שִׁפְעַת חַיִּים!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָבַר אֶת הַוּוֹלְגָה עַל פְּנֵי גֶשֶׁר שֶׁל סִירוֹת, שֶׁהָיָה שָׁמוּר עַל־יְדֵי קוֹזָקִים רוֹכְבִים עַל סוּסִים, וּבָא אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם עַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֶמֶשׁ נִתְקַל שָׁם בְּאַחַד הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַצּוֹעֲנִים. הַיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֲשֶׁר הַיָּרִיד שֶׁל לֵיפְּצִיג אֵינוֹ יָכֹל לְהִדָּמוֹת אֵלָיו, נֶעֱרַךְ בְּרִחוּק מֻעַט מִן הָעִיר. עַל מִישׁוֹר רְחַב יָדַיִם, הַמִּשְׁתָּרֵעַ מֵעֵבֶר לַוּוֹלְגָה, מִתְנַשֵׂא הָאַרְמוֹן הָעֲרָאִי שֶׁל שַׂר הַגָּלִיל. בְּאַרְמוֹן זֶה מְצֻוֶה אוֹתוֹ הַפָּקִיד הַגָּבוֹהַ לָשֶׁבֶת כָּל יְמֵי הֱיוֹת הַיָּרִיד, אֲשֶׁר מֵחֲמַת הֲמוֹנִי בְּנֵי הָאָדָם הַשּׁוֹנִים הַמִּשְׁתַּתְּפִים בּוֹ, הֲרֵיהוּ דוֹרֵשׁ הַשְׁגָּחָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.

מִישׁוֹר זֶה הָיָה מְכְסֶה בִּנְיָנִי עֵץ הַסְּדוּרִים סִדּוּר נָאֶה מְכֻוּן וּבֵינֵיהֶם מְבוֹאוֹת רְחָבִים, אֲשֶׁר הֶהָמוֹן יָכוֹל לְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם הָלוֹךְ וָשׁוֹב בִּרְוָחָה. מִסְפָּר יָדוּעַ שֶׁל סֻכּוֹת, שֶׁהָיוּ שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּגָדְלָן וּבְתַבְנִיתָן, נִצְטָרֵף לִשְׁכֻנָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הַמְיֻעָדָה לְמִקְצוֹעַ מְיֻחָד שֶׁל הַמִּסְחָר. כָּאן הָיוּ שְׁכֻנּוֹת שֶׁל מַעֲשִׂי בַּרְזֶל, שְׁכֻנּוֹת שֶׁל סְחוֹרוֹת־פַּרְוָה, שֶׁל צֶמֶר, שֶׁל עֵצִים, שֶׁל מַטְווֹת, שֶׁל דָּגִים מְיֻבָּשִׁים, וְכַדּוֹמֶה. כַּמָּה בִּנְיָנִים נִבְנוּ מֵחֹמֶר מֻפְלָא בְּמִינוֹ, כְּגוֹן מִתֵּה כָּבוּשׁ בְּצוּרַת לְבֵנִים, אוֹ מִבָּשָׂר מְמֻלָּח הַמְסֻדָּר כְּאַבְנֵי בִּנְיָן, הַיְנוּ – מִן הַדֻּגְמָאוֹת שֶׁל הַסְּחוֹרוֹת, שֶׁבַּעֲלֵיהֶן הִצִיעוּ לַקּוֹנִים. אָכֵן רֶקְלָמָה מְשְֻׁנָה הִיא, כִּמְעַט אֲמֵרִיקָנִית!

בְּתוֹךְ שְׂדֵרוֹת הַחֲנֻיּוֹת הַלָּלוּ, אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, הִשְׁקִיפָה עֲלֵיהֶן מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ, כְּבָר הִתְגּוֹדֵד הַמוֹן־עַם עָצוּם וָרָב. רוּסִים, סִבִּירִים, גֶּרְמָנִים, קוֹזַקִּים, טוּרְקוֹמָנִים, פַּרְסִים, גְּרוּזִינִים, עוֹתוֹמָנִים, הָדִּים, סִינִים. עִרְבּוּבְיָה גְדוֹלָה שֶׁל בְּנֵי אֵרוֹפָּה וְאַסְיָה הָיוּ מְסַפְּרִים, מִתְוַכְּחִים, מְשׂוֹחֲחִים וּמִתְגָּרִים זֶה עִם זֶה, דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁכָּאן נֶעֱרַם וְנִצְבַּר כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים בּוֹ מִקָּח וּמִמְכָּר. עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ שֶׁל יָרִיד זֶה נִתְכַּנְסוּ הֲמוֹנִי סַבָּלִים, סוּסִים, גְּמַלִּים, חֲמוֹרִים סִירוֹת וַעֲגָלוֹת וְכָל מַה שֶׁיָּכֹל לְשַׁמֵּשׁ לְהוֹבָלַת סְחוֹרוֹת. פַּרְווֹת, אֲבָנִים יְקָרוֹת, אֲרִיגֵי מֶשִׁי, מַטְוֵי־קַשְׁמִיר מֵהֹדּוּ, שְׁטִיחִים תֻּרְכִּיּים כְּלֵי־נֶשֶׁק מִקַּוְקַז, אֲטוּן מִסְּמִירְנָה אוֹ מֵאִיסְפַּהַן, תַּשְׁמִישִׁי־זִיוּן מִטִּיפְלִיס, תֵּה הַמּוּבָא עַל־יְדֵי שַׁיָּרוֹת, מַעֲשֵׂי אָרָד מֵאֵרוֹפָה, שְׁעוֹנִים מִשְׁוִיצַרְיָה, קְטִיפָה וּמֶשִׁי מִלִּיאוֹן, מַעֲשֵׂי כֻתְנָה מֵאַנְגְלִיָה, מוּצְרֵי רַצְעָנוּת וַחֲרֹשֶׁת עֲגָלוֹת, פֵּרוֹת, יְרָקוֹת, מִינִי מַחְצֶב מֵאוּרָל, מֶלֶכִּית, אֶבֶן כָּחֲלִים, מִינֵי בְּשָׂמִים, צִמְחִי רְפוּאָה, עֵצִים, זֶפֶת, חֲבָלִים, קַרְנַיִם, דְּלוּעִים, אֲבַטִיחִים וְכוּ' וְכוּ', כָּל מַעֲשִׂי הַתּוֹצֶרֶת שֶׁל הֹדּוּ וּפָרַס, שֶׁל הָאֲרָצוֹת הַיוֹשְׁבוֹת עַל הַיָּם הַכַּסְפִּי וְהַיָּם הַשָּׁחוֹר, שֶׁל אֲמֵרִיקָה וְאֵרוֹפָּה – הָיוּ מְכֻנָסִים יַחַד בְּפִנָּה קְטַנָּה זוֹ שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

כָּאן הָיְתָה תְּנוּעָה וְרִגְשָׁה, הַמֻלָּה וּצְוָחָה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, כִּי יְלִידֵי הָאָרֶץ מִבְּנֵי הַשְּׂדֵרוֹת הַנְּמוּכוֹת קוֹלָנִים וּמַרְבִּי שָׁאוֹן הֵם מִטִּבְעָם, וְהַנָּכְרִים לֹא הָיוּ נוֹפְלִים מֵהֶם לְגַבֵּי מִדָּה זוֹ. כָּאן הָיוּ סוֹחֲרִים מֵאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, שֶׁהֻצְרְכוּ לִנְסֹעַ שָׁנָה תְּמִימָה כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת סְחוֹרוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ הָעֲרָבוֹת שֶׁאֵין לָהֶן קֵץ וְשֶׁלֹא יָשׁוּבוּ לִרְאוֹת אֶת מַחְסְנֵיהֶם אוֹ אֶת מִשְׂרְדֵיהֶם אֶלָּא מִקֵּץ שָׁנָה אַחֶרֶת. וְעַל כָּל אֵלֶּה עָלֵינוּ לְהוֹסִיף שֶׁחֲשִׁיבוּת הַיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁעֵרֶךְ הָעֲסָקִים הַנַּעֲשִׂים כָּאן עוֹלֶה לְכָּל הַפָּחוֹת לִסְכוּם שֶׁל מֵאָה מִלְיוֹן רֻבָּל.

עַל הַמִּגְרָשִׁים שֶׁבֵּין שְׁכֻנּוֹת הָעִיר הָעֲרָאִית הַזֹּאת הִתְגּוֹרְרוּ לְהָקוֹת שֶׁל בַּדְּחָנִים וְשַׁחֲקָנִים מִכָּל הַמִּינִים: מֻקְיוֹנִים וְרַקְדָּנִים עַל גַּבֵּי חֲבָלִים הֶחֱרִישׁוּ אֶת אָזְנֵי הַבְּרִיּוֹת בַּנְגִינָה הַצַּרְחָנִית אֲשֶׁר לְמַקְהֵלַת הַנּוֹגְנִים שֶׁלָּהֶם וּבַהַכְרָזוֹת הַקּוֹלָנִיוֹת עַל דְּבַר הַמְשַׁחֲקִים שֶׁלָּהֶם; צוֹעֲנִים שֶׁבָּאוּ מִגְּלִילוֹת הֶהָרִים וְנִבְּאוּ עֲתִידוֹת לַבַּטְלָנִים שֶׁבֵּין הֶהָמוֹן שֶׁהִתְחַלֵּף וְהִתְחַדֵּשׁ תָּמִיד; צוֹעֲנִים אֲחֵרִים, שֶׁשָׁרוּ אֶת שִׁירֵיהֶם הַנָּאִים בְּיוֹתֵר וְרָקְדוּ אֶת רִקּוּדֵיהֶם הַמְיֻחָדִים לָהֶם; שַׁחֲקָנִים בְּתֵאַטְרָאוֹת שֶׁל יְרִידִים, שֶׁמַּעֲלִים שָׁם אֶת הַמַּחֲזוֹת שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר כְּשֶׁהֵם מְעֻבָּדִים לְפִי טַעְמוֹ שֶׁל הַקָּהָל הַמְבַקֵּר אֶת הַתֵּאַטְרָאוֹת הָאֵלֶּה בַּהֲמוֹנָיו.

בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲרֻכִּים הִתְהַלְכוּ מִתּוֹךְ חֵרוּת וּבְאֵין מַעֲצוֹר מַנְהִיגֵי דֻבִּים עִם הַמֻּקִיוֹנִים שֶׁלָּהֶם הַהוֹלְכִים עַל אַרְבַּע, וּמִתּוֹךְ הַבִּיבָרִים נִשְׁמְעוּ שַׁאֲגוֹת הַחַיּוֹת, שֶׁהַמַּכְנִיעַ הָיָה חוֹבֵט בָּהֶן בַּמַּגְלָב הַדּוֹקֵר שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּמְטִיל בַּרְזֶל מְלֻבָּן בָּאֵשׁ; וְלַסּוֹף, בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ הַמֶּרְכָּזִי הִשְׁמִיעָה אֶת שִׁירֶיהָ מַקְהֵלַת מְזַמְּרִים שֶׁל סַפָּנֵי הַוּוֹלְגָה, שֶׁהָיְתָה מֻקָּפָה חוּג מְרֻבַּע שֶׁל חוֹבְבֵי אָמָּנוּת נִלְהָבִים; הַמְזַמְרִים הַלָּלוּ יָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל מִכְסֵי הָאֲרָבוֹת שֶׁלָּהֶם וְהָיוּ מְחַקִים אֶת מַעֲשֵׂה הַשִּׁיוּט לְפִי נַעֲנוּעַ הַשַּׁרְבִיט שֶׁל הַמְנַצֵּחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ קַבַּרְנִיטָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַסְּפִינָה הַמְדֻמָּה!

אַךְ הִנֵּה מִנְהָג מְשֻׁנֶּה וְנֶחְמָד כְּאֶחָד! מִמַּעַל לְרָאשֵׁי הַהֲמוֹנִים הַלָּלוּ טָס עָנָן גָּדוֹל שֶׁל צִפֳּרִים, שֶׁפָּרְחוּ מִן הַכְּלוּבִים שֶׁהוּבְאוּ בָּהֶם עַל מְנָת לְמָכְרָן בַּשׁוּק. מִנְהָג מְקֻבָּל הוּא בַּיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, שֶׁבִּשְׂכַר פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁנּוֹתְנִים אֲנָשִׁים נְדִיבֵי־לֵב לַמְמֻנִּים עַל בָּתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁל הַצִפֳּרִים, פּוֹתְחִים הַלָּלוּ אֶת דַּלְתוֹת הַסּוּגָרִים, וְהָאֲסִירִים שֶׁקֹרָא לָהֶם דְּרוֹר פּוֹרְחִים לָהֶם לְמֵאוֹת בִּתְרוּעוֹת גִיל.

כָּזֶה הָיָה מַרְאֵה הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָזֶה הָיָה מַרְאֵהוּ בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ עַל־פִּי־רֹב הַיָּרִיד הַמְפֻרְסָם שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. אַחַר־כָּךְ, לְאַחַר הָעוֹנָה הַזֹּאת הַמְּלֵאָה תְּשׁוּאוֹת, מִשְׁתַּתֶּקֶת הַהַמֻלָּה הָאֲיֻמּה כְּמוֹ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים; הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה מְקַבֶּלֶת שׁוּב אֶת צוּרָתָהּ כְּעִיר מוֹשַׁב בַּעֲלֵי הַשְּׂרָרָה וְהַפְּקִידִים, וְהָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה חוֹזֶרֶת וְשׁוֹקַעַת בַּעֲכִירוּתָהּ הָרְגִילָה, וּמִכָּל הַשֶּׁטֶף הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶל הַסּוֹחֲרִים בְּנֵי כָּל אַרְצוֹת אֵרוֹפָּה וְאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית לֹא יִשָׁאֵר כָּאן אַף מוֹכֵר אֶחָד, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ מַה לִמְכֹּר, וְאַף קוֹנֶה אֶחָד שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ צֹרֶךְ לִקְנוֹת דָּבָר.

כָּאן רוֹאִים אָנוּ צֹרֶךְ לְהוֹסִיף, שֶׁצָרְפַת וְאַנְגְלִיָּה הִשְׁתַּתְּפוּ הַפַּעַם בַּיָּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, וּבָאֵי כֹּחָן שָׁם הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים שְׁנֵי גִדּוּלִים מִן הַמְעֻלִים וְהַמְשֻׁבָּחִים אֲשֶׁר לְגִדּוּלֵי הַתַּרְבּוּת שֶׁל דּוֹרֵנוּ, הֲלֹא הֵם מַר הָרִי בְּלָאוּנְט וּמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים בָּאוּ הֲלוֹם עַל מְנָת לְקַבֵּל כָּאן רְשָׁמִים לְתוֹעֶלֶת קוֹרְאֵי דִבְרֵיהֶם וְלַהֲנָאָתָם, וְהֵם הִשְׁתַּמְשׁוּ יָפֶה בַּשָּׁעוֹת הַמֻּעָטוֹת, שֶׁאֲנוּסִים הָיוּ לִשְׁהוֹת כָּאן, לְפִי שֶׁגַּם הֵם אָמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכָּם בָּאֲנִיַת הַקִיטוֹר “קַוְקַז”.

הֵם נִפְגְשׁוּ עַל שְׂדֵה הַיָּרִיד, אֶלָּא שֶׁלֹא תָּמְהוּ עַל כָּךְ בְּיוֹתֵר, מִשׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַיֵּצֶר הַטִּבְעִי הָאֶחָד, שֶׁהָיָה נָטוּעַ בְּלֵב שְׁנֵיהֶם, צָרִיךְ הָיָה לְהוֹלִיךְ אוֹתָם לְמָקוֹם אֶחָד. וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא דִבְּרוּ זֶה עִם זֶה דָבָר, וְרַק הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם בִּרְכַּת־שָׁלוֹם קְרִירָה לְמַדָּי.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, שֶׁאוֹפְּטִימִיטְטָן הָיָה מִטִּבְעוֹ, חָבוּר הָיָה שֶׁהַכֹּל כָּאן הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, וְכֵוָן שֶׁהַמִּקְרֶה הִזְמִין לוֹ אַכְסַנְיָה טוֹבָה וּמְזוֹנוֹת נָאִים, עָמַד וְרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ כַּמָּה דִבְרֵי שֶׁבַח וְקִלּוּס בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל הָעִיר נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד.

מַה שֶׁאֵין כֵּן הָרִי בְּלָאוּנְט. הַלָּז הָיָה מְחַפֵּשׁ כַּמָּה זְמָן סְעֻדַּת עֶרֶב וְלֹא מְצָאָהּ, וְסוֹפוֹ שֶׁאָנוּס הָיָה לָלוּן תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים. הוּא רָאָה אֵפוֹא אֶת הַכֹּל בְּאַסְפַּקְלַרִיָה אַחֶרֶת וְזָמַם לִכְתֹב מַאֲמָר מָלֵא זַעַם כְּלַפֵּי הָעִיר הָרְשָׁעָה, אֲשֶׁר הַפֻּנְדָּקִים שֶׁלָּהּ נוֹעֲלִים אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי עוֹבְרֵי-דֶרֶךְ, שֶׁאֵינָם מְבַקְשִׁים מֵהֶם אֶלָּא “שֶׁיַּפְשִׁיטוּ אֶת עוֹרָם בֵּין בְּחֹמֶר וּבֵין בָּרוּחַ!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁיָּדוֹ הָאַחַת הָיְתָה תְּחוּבָה בְּכִיסוֹ וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הֶחֱזִיק מִקְטֶרֶת בַּעֲלַת קָנֶה אָרֹךְ הֶעָשׂוּי עֵץ דֻּבְדְּבָן, הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא אָדָם שְׁוֶה־ נֶפֶשׁ וּמָתוּן וְסַבְלָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן, אִלּוּ הִסְתַּכֵּל בּוֹ אָדָם בַּעַל עַיִן בּוֹחֶנֶת, הָיָה מַכִּיר מִתּוֹךְ הַכִּוּוּץ שֶׁל שְׁמוּרוֹת עֵינָיו, שֶׁהוּא “מְכַרְסֶם אֶת רִסְנוֹ.”

זֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁהוּא מְהַלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וְחוֹזֵר וּבָא אֶל כִּכַּר הַיָּרִיד. מִדֵּי עָבְרוֹ בֵּין חֲבוּרוֹת הֶהָמוֹן, רָאָה וְהִכִּיר שֶׁכָּל הַסּוֹחֲרִים שֶׁבָּאוּ מֵאַרְצוֹת אַסְיָה הַסְּמוּכוֹת שְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה. הָעֲסָקִים שָׁבְתוּ בְּמִדָּה נִכֶּרֶת. אָמְנָם הַבַּדְחָנִים, הַמּוּקְיוֹנִים וְהַמְרַקְדִים עַל גַּבֵּי חֲבָלִים לֹא פָּסְקוּ מִלְהַתְרִיעַ וּמִלְּהַכְרִיז בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת לִפְנֵי אָהֲלֵי הַקְּרָשִׁים שֶׁלָּהֶם; וְאֵין לִתְמֹהַ עַל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הָעֲלוּבִים הַלָּלוּ לֹא הִשְׁתַּתְּפוּ בְּשׁוּם עֵסֶק הַצָּפוּי לְהֶפְסֵד; וְאוּלָם הַתַּגָּרִים הָיוּ מְהַסְּסִים לְהִכָּנֵס בְּמַשָׂא וּמַתָּן עִם סוֹחֲרֵי אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, אֲשֶׁר הִתְפַּרְצוּת הַתַּתָּרִים הֵקִימָה מְבוּכָה וּמְהוּמָה בְּאַרְצָם.

וְעוֹד סִמָּן מֻבְהָק אֶחָד נִכַּר שָׁם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלִים אֶת הָעַיִן מִמֶּנּוּ. גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁהַתִּלְבּשֶׁת הַצְּבָאִית נִרְאֵית וּמְצוּיָה בְּרוּסְיָה בְּכָל מָקוֹם. אַנְשֵׁי הַצָּבָא כָּךְ דַּרְכָּם לְהִטָּפֵל אֶל הֶהָמוֹן וּלְהִתְעָרֵב בְּתוֹכוֹ, וּבְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד בִּזְמַן הַיָּרִיד הָיוּ שׁוֹטְרֵי הַפּוֹלִיצְיָה נֶעֶזָרִים עַל יְדֵי הַקּוֹזַקִים הַמְרֻבִּים, שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים כְּשֶׁכִּידוֹנָם מֻפְשָׁל עַל שִׁכְמָם וְשָׁמְרוּ עַל הַסֵּדֶר בְּצִבּוּר גָּדוֹל זֶה שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף נָכְרִים.

וְאוּלָם הַיּוֹם נֶעֶדְרוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא מִן הַיָּרִיד, וְלֹא הָיוּ שָׁם לא קוּזַקִים וְלֹא חַיָּלִים אֲחֵרִים. בְּלִי סָפֵק עָמְדוּ לְהִשָּׁלַח פִּתְאֹם אֶל מַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה, וּלְפִיכָךְ נֶעֶצְרוּ בַּקְסָרַקְטִין שֶׁלָּהֶם.

אֲבָל אִם נֶעֶדְרוּ שָׁם אַנְשֵׁי הַצְבָא הַפְּשׁוּטִים, הֲרֵי לֹא כָּךְ הוּא בְּנוֹגֵעַ לַקְצִינִים. עוֹד מִיּוֹם אֶתְמוֹל הִתְרוֹצְצוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִישִׁים מֵאַרְמוֹן שַׂר הַגָּלִיל אֶל כָּל הָעֲבָרִים. בְּכָל מָקוֹם הִתְרַגְּשָׁה תְּנוּעָה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה, שֶׁלֹא נִתְּנָה לְהִתְפָּרֵשׁ אֶלָּא עַל יְדֵי הַמְּאֹרָעוֹת הַקָּשִׁים. הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו אֶל עָרֵי הַמְּחוֹזוֹת, בֵּין אֶל עֵבֶר וְלָדִימִיר וּבֵין אֶל עֵבֶר הָרֵי אוּרַל, חִלּוּף הַטֵּלֶגְרַמּוֹת עִם מוֹסְקְבָה וְעִם פֶּטֶרְסְבּוּרְג נִמְשַׁךְ בְּלִי הֶפְסֵק. מַצָּבָהּ שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה מִן הַגְּבוּל הַסִּבִּירִי, הִצְרִיךְ כַּנִּרְאֶה מַעֲשִׂים חֲמוּרִים שֶׁל זְהִירוּת וּשְׁמִירָה. אָסוּר הָיָה לִשְׁכֹּחַ, שֶׁבַּמֵאָה הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה נִלְכְּדָה הָעִיר פַּעֲמַיִם עַל יְדֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אוֹתָם הַתַּתָּרִים, אֲשֶׁר פֶ’אוֹפַאר־חַאן הַשַׁחְצָן הִסִּיעַ אוֹתָם עַכְשָׁו דֶּרֶךְ עַרְבוֹת הַקִּירְגִיזִים.

פָּקִיד גָּבוֹהַ אַחֵר, הוּא רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה, הָיָה עָסוּק וְטָרוּד בְּאוֹתוֹ הַזְמַן בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִשַּׂר הַגָּלִיל. הוּא וּמְשַׁמְּשָׁיו, שֶׁהָיָה מוּטָל עֲלֵיהֶם לְהַשְׁגִיחַ עַל שְׁמִירַת הַסֵּדֶר, לְקַבֵּל תְּלוּנוֹת וְקֻבְלָנוֹת וּלְפַקֵּחַ עַל מִלּוּי הַפְּקֻדּוֹת, לֹא יָשְׁבוּ בְּחִבּוּק יָדָיִם. עַל מִשְׂרְדֵי הַמִּשְׁטָרָה, שֶׁהָיוּ פְּתוּחִים יוֹמָם וְלַיְלָה, צָבְאוּ בְּלִי חָשָׂךְ לֹא רַק יוֹשְׁבֵי הָעִיר אֶלָּא גַם הַנָּכְרִים, בְּנֵי אֵרוֹפָּה וּבְנֵי אַסְיָה.

בָּהּ בַּשָּׁעָה שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִמְצָא בַּמִּגְרָשׁ הָרָאשִׁי, עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי מְפַקֵד הַמִּשְׁטָרָה נִקְרָא פִּתְאֹם עַל יְדֵי אַחַד הָרָצִים אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁל שַׂר הַגָּלִיל. אָמְרוּ כִּי סִבַּת הַדָּבָר הִיא מִבְרָק חָשׁוּב, שֶׁהִגִּיעַ מִמּוֹסְקְבָה.

רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה מִהֵר וְהָלַךְ אֶל אַרְמוֹן שַׂר הַגָּלִיל, וְתֵכֶף וּמִיָּד, כְּאִלּוּ עַל פִּי נְבוּאָה שֶׁנִּצְנְצָה בְּלֵב כָּל הַקָּהָל, נִתְפַּשְׁטָה הַחֲדָשָׁה שֶׁעָתִידָה לְהִגָּזֵר גְּזֵרָה חֲמוּרָה, לֹא־צְפוּיָה וְיוֹצְאָה מִן הַכְּלָל.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד וְהִטָּה אָזְנָיו אֶל שִׂיחַת הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי לְהָפִיק מִמֶּנָּה תּוֹעֶלֶת בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

“אוֹמְרִים לִסְגֹּר אֶת הַיָּרִיד!” קָרָא הָאֶחָד.

“הַמַּחֲנֶה שֶׁבְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד קִבֵּל פְּקֻדָּה לָצֵאת אֶל הַמַּעֲרָכָה!” הֵשִׁיב הַשֵּׁנִי.

“אוֹמְרִים שֶׁהַתַּתָּרִים כְּבָר עוֹלִים עַל טוֹמְסְק!”

“הִנֵּה רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה בָּא!” נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים מִכָּל עֵבֶר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָמָה צְוָחָה וַהֲמֻלָּה מַחֲרֶשֶׁת אָזְנַיִם, אֶלָּא שֶׁלְאַט לְאַט שָׁכְכָה וְלַסּוֹף הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה עַמֻקָה. הַכֹּל חָשׁוּ וְהִרְגִישׁוּ, שֶׁעוֹד מְעַט וְיִשְׁמְעוּ פְּקֻדָּה חֲמוּרָה שֶׁיָצְאָה מִלִּפְנֵי שַׂר הַגָּלִיל.

רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה יָצָא מֵאַרְמוֹן שַׂר הַגָּלִיל, וּלְפָנָיו צָעֲדוּ שׁוֹטְרָיו וּמְשַׁמְשָׁיו. בְּלִוְיָתוֹ הָלַךְ גְדוּד קוֹזָקִים, שֶׁפִּלְסוּ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין הֶהָמוֹן בְּכֹחַ הַחֲבָטוֹת שֶׁחָבְטוּ בְּלִי רַחֵם בָּרְצוּעוֹת שֶׁבְּיָדָם עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וְשֶׁהַחֲבוּטִים קִבְּלוּ אוֹתָן בְּאֹרֶךְ־רוּחַ. רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה הִגִּיעַ לְאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ הַמֶּרְכָּזִי, וְהַכֹּל רָאוּ שֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ גִּלְיוֹן נְיָר.

הוּא עָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד וְקָרָא בְּקוֹל רָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

פְּקֻדָּה

מֵאֵת שַׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד.

1) אָסוּר לְכָל נָתִין רוּסִי לָצֵאת מִן הַמְּדִינָה לְשֵׁם מְגַמָּה תְּהִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה.

2) כָּל הַנָּכְרִים יְלִידֵי אַסְיָה מִצְטַוִים לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת".

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: אָח וְאָחוֹת

גְּזֵרָה קָשָׁה זוֹ גָרְמָה רָעָה רַבָּה לְעִנְיָנֵיהֶם וְעִסְקֵיהֶם שֶׁל הַיְחִידִים, אֶלָּא שֶׁהַמְּאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן צִּדְּקוּ אוֹתָהּ צִדּוּק גָּמוּר.

“אָסוּר לְכָל נָתִין רוּסִי לָצֵאת מִן הַמְּדִינָה”: אִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב עֲדַיִן נִמְצָא בַּמְּדִינָה, הֲרֵי פְּקֻדָּה זוֹ תְּעַכֵּב בְּיָדוֹ, אִם גַּם בְּקשִׁי גָדוֹל, לְהִתְאַחֵד עִם פֵיאוֹפַאר־חַאן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה רֹאשׁ הַתַּתָּרִים חָסֵר שַׂר־צָבָא עַז־נֶפֶשׁ.“כָּל הַנָּכְרִים יְלִידֵי אַסְיָה מִצְטַוִּים לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת”: עַל־יְדֵי פְּקֻדָּה זוֹ תִּטְהַר הָאָרֶץ מִכָּל אוֹתָם הַתַּגְרָנִים שֶׁבָּאוּ מֵאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, וּכְמוֹ כֵן מִכָּל לַהֲקוֹת הַצּוֹעֲנִים וְיֶתֶר הָאֲסַפְסוּף הַקְּרוֹבִים אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה אֶל הַתַּתָּרִים וְאֶל הַמּוֹנְגוֹלִים, וְשֶׁהַיָּרִיד אֲסָפָם וְקִבְּצָם הֵנָּה. כְּמִסְפַּר גֻלְגְּלוֹתֵיהֶם כֵּן מִסְפַּר הַמְרַגְּלִים וִגֵרוּשָׁם הָיָה מִצְוַת הַשָּׁעָה.

אָכֵן נָקֵל לְהָבִין אֶך הָרֹשֶׁם שֶׁעָשׂוּ שְׁתֵּי מַכּוֹת־הָרַעַם הַלָּלוּ שֶׁנִּחֲתוּ עַל הָעִיר נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד וְשֶׁפָּגְעוּ בְּעִיר זוֹ פְּגִיעָה קָשָׁה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל עִיר אַחֶרֶת.

יְלִידֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עִסְקֵיהֶם הִצְרִיכוּם לִנְסֹעַ אֶל עֵבֶר הַגְּבוּל הַסִּבִּירִי, שׁוּב לֹא יָכְלוּ אֵפוֹא לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה, עַל כָּל פָּנִים לְפִי שָׁעָה. תֹּכֶן הָסָעִיף הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַפְּקֻדָּה הָיָה בָּרוּר וְלֹא נִתַּן לְהִתְפָּרֵשׁ. הוּא לֹא הִתִּיר שׁוּם הֲנָחָה וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל. טוֹבַת הַיָּחִיד נִתְבַּטְּלָה בִּטּוּל גָּמוּר מִפְּנֵי טוֹבַת הַצִּבּוּר.

וַאֲשֶׁר לַסָּעִיף הַשֵּׁנִי שֶׁל אוֹתָה הַפְּקֻדָּה, הַיְנוּ גְזֵרַת הַגֵּרוּשׁ, הֲרֵי גַם הוּא הָיָה חֹק שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְעִרְעוּר. הוּא לֹא נָגַע בְּנָכְרִים אֲחֵרִים חוּץ מִילִידֵי אַסְיָה, וְהַלָּלוּ שׁוּב לֹא הָיָה לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת אֶלָּא לֶאֱרֹז אֶת סְחוֹרוֹתֵיהֶם וְלָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּאוּ לְכָאן. וַאֲשֶׁר לְכָל הַמֻּקְיוֹנִים וְהַמְרַקְּדִים עַל חֲבָלִים וְדוֹמֵיהֶם, שֶׁמִּסְפָּרָם הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר וְשֶׁהֻצְרְכוּ לַעֲבֹר כְּאֶלֶף וֶרְסְטָאוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל הַגְּבוּל הַסָּמוּךְ, הִנֵּה בִּשְׁבִילָם הָיְתָה גְזֵרָה זוֹ אָסוֹן גָּמוּר!

וּגְזֵרָה קָשָׁה זוֹ עוֹרְרָה מִיָּד מִלְמוּל שֶׁל הִתְמַרְמְרוּת וְזַעֲקַת יֵאוּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַקּוֹזָקִים וְהַשּׁוֹטְרִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד הִשְׁתִּיקוּ אוֹתָם בִּן־רֶגַע.

וְכִמְעַט תֵּכֶף וּמִיָּד הִתְחִילוּ לְפַנּוֹת אֶת הַמִּישׁוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה. הַסְּכָכוֹת שֶׁל בַּד שֶׁהָיוּ פְּרוּשׂוֹת לִפְנֵי אָהֳלֵי הַקְּרָשִׁים נִתְקַפְּלוּ; הַתֵּאַטְרָאוֹת הַמְטֻלְטָלִים נִתְפָּרְקוּ; הָרִקּוּדִים וְהַשִּׁירִים נִפְסְקוּ; הַכָּרוֹזוֹת נִשְׁתַּתְּקוּ; הָאִשִּׁים כָּבוּ; הַחֲבָלִים, שֶׁהָיוּ מְרַקְדִים עֲלֵיהֶם הַמֻּקְיוֹנִים, נִתְכָּרְכוּ; הַסּוּסִים הַזְּקֵנִים וְהַמְדֻלְדָּלִים שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת הַבָּתִּים הַמְטֻלְטָלִים הַלָּלוּ הוּבְאוּ מֵאֻרְווֹתֵיהֶם וְנִרְתְּמוּ שׁוּב אֶל יְצוּלֵי הָעֲגָלוֹת. שׁוֹטְרִים וְחַיָּלִים זֵרְזוּ אֶת הַמְפַגְּרִים בְּשׁוֹטִים וּבְמַקְלוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָרְסוּ אֶת הָאֹהָלִים עוֹד קֹדֶם שֶׁהַצּוֹעֲנִים הָעֲלוּבִים עזְבוּ אוֹתָם. בָּרוּר הָיָה שֶׁבְּכֹחַ הַתַּחְבּוּלוֹת הַלָּלוּ יִתְפַּנֶּה מְקוֹם הַיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד עוֹד לִפְנֵי בּוֹא הָעֶרֶב, וּבִמְקוֹם הַשָּׁאוֹן וְהַהֲמֻלָּה תִּשְׂתָּרֵר שָׁם דִּמְמַת מִדְבָּר.

עָלֵינוּ לְהוֹסִיף – וְדָבָר זֶה הֶחֱמִיר בְּיוֹתֵר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה – שֶׁעַל כָּל הַנַּוָּדִים שֶׁנִּתְחַיְּבוּ חוֹבַת גֵּרוּשׁ נֶאֱסַר אֲפִלּוּ לָשִׂים פְּנֵיהֶם אֶל עַרְבוֹת סִבִּירְיָה, וְהֵם אֲנוּסִים הָיוּ לִפְנוֹת לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַיָּם הַכַּסְפִּי, אִם אֶל פָּרַס, אִם אֶל תֻּרְכִּיָּה וְאִם אֶל הַמִּישׁוֹרִים שֶׁל טוּרְקֶסְטַן. הַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁל הָאוּרַל וְשֶׁל הֶהָרִים הַמְשַׁמְּשִׁים מֵעֵין הֶמְשֵׁךְ הַנָּהָר הַזֶּה לְאֹרֶךְ הַגְּבוּל הָרוּסִי, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים לָהֶם לַעֲבֹר. וּבְכֵן הֻצְרְכוּ לַעֲבֹר מֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף וֶרְסְטָאוֹת עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלָם עַל אֲדָמָה חָפְשִׁית.

בְּשָׁעָה שֶׁרֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה קָרָא אֶת הַפְּקֻדָּה, נִצְנֵץ פִּתְאֹם בְּלִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זִכְרוֹן דָּבָר שֶׁהִסְעִיר אֶת רוּחוֹ.

“אָכֵן מִקְרֶה מְשֻׁנֶּה הוּא!” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ. “הֲרֵינִי מוֹצֵא סְמוּכִים בֵּין הַפְּקֻדָּה הַזֹאת עַל דְּבַר גֵּרוּשׁ הַנָּכְרִים יְלִידֵי אַסְיָה וּבֵין הַדְּבָרִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם שְׁנֵי הַצּוֹעָנִים בְּלֵיל אֶמֶשׁ! ‘אַבָּא גוּפוֹ הוּא הוּא הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתָנוּ מִזֶּה אֶל כָּל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ לָלֶכֶת’, אָמַר הַזָּקֵן. אֲבָל ‘אַבָּא’ הֲרֵיהוּ הַקֵּיסָר! זֶה שְׁמוֹ וְזֶה זִכְרוֹ תָּמִיד בְּפִי הֲמוֹן הָעָם! כֵּיצָד יָכְלוּ הַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ אֶת דְּבַר הַגְּזֵרָה הָעֲתִידָה לְהִגָּזֵר עֲלֵיהֶם? כֵּיצָד יָכְלוּ לָדַעַת אוֹתָהּ מֵרֹאשׁ? וּלְהֵיכָן הֵם אוֹמְרִים לָלֶכֶת? אָכֵן בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּדִים הֵם, וְסָבוּר אֲנִי שֶׁלְּגַבֵּי אֵלֶּה שֶׁכְּמוֹתָם מוֹעִילָה הִיא פְּקֻדַּת שַׂר הַגָּלִיל יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא מַזִּיקָה!”

וְאוּלָם הַמַּחֲשָׁבָה הַנְּכוֹנָה הַזֹּאת נִדְחֲתָה מִיָּד עַל־יְדֵי מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת שֶׁחָלְפָה בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בְּמֹחוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הוּא שָׁכַח אֶת הַצּוֹעֲנִים וְאֶת דִּבְרֵיהֶם הַחֲשׁוּדִים וְאֶת הַתֹּאַם הַתָּמוּהַּ שֶׁבֵּין דִּבְרֵיהֶם וּבֵין הַפְּקֻדָּה… זִכְרָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית נִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בְּלִבּוֹ בְּרָב־כֹּחַ.

“יַלְדָּה עֲנִיָּה!” קָרָא שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, “הִנֵּה הַגְּבוּל סָגוּר בְּפָנֶיהָ וְשׁוּב לֹא תּוּכַל לְעָבְרוֹ!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הַנַּעֲרָה הָיְתָה יְלִידַת רִיגָה אֲשֶׁר בְּלִפְלַנְדְּיָה, וּבְכֵן הָיְתָה נְתִינָה רוּסִית, וְאָסוּר הָיָה לָהּ אֵפוֹא לַעֲזֹב אֶת אַדְמַת רוּסְיָה! הָרִשְׁיוֹן שֶׁנִּתַּן לָהּ לִפְנֵי צֵאת הַפְּקֻדָּה הַחֲדָשָׁה שׁוּב לֹא הָיָה כֹּחוֹ יָפֶה. כָּל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְסִבִּירְיָה הָיוּ סְגוּרוֹת בְּפָנֶיהָ בְּהַחְלֵט, וּמֵעַכְשָׁו אָסוּר הָיָה לָלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק, תְּהִי הַסִּבָּה הַמַּכְרִיחָה אוֹתָה לָלֶכֶת לְשָׁם אֲשֶׁר תִּהְיֶה.

מַחֲשָׁבָה זוֹ הֶעֱסִיקָה הַרְבֵּה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הוּא אָמַר לְנַפְשׁוֹ, מִתְּחִלָּה דֶרֶךְ כְּלָל וְשֶׁלֹּא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל הָעִנְיָן, כִּי אוּלַי יוּכַל לַעֲזֹר בְּמַה שֶּׁהוּא לְיַלְדָּה טוֹבָה זוֹ, בְּלִי לִגְרֹעַ מְאוּמָה מִכָּל מַה שֶּׁדּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ הַמַּלְאָכוּת הַחֲשׁוּבָה שֶׁנִּמְסְרָה לְיָדוֹ, וְהַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הֶעֶלְתָה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו. מִדַּעְתּוֹ יָפֶה אֶת הַסַּכָּנוֹת הַנִּשְׁקָפוֹת לְגֶבֶר אַמִּיץ וְחָזָק שֶׁכְּמוֹתוֹ בְּאֶרֶץ, אֲשֶׁר דְּרָכֶיהָ הָיוּ נְהִירוֹת לוֹ עַד מְאֹד, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לְהַכִּיר כִּי הַסַּכָּנוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶינָה אֲיֻמּוֹת פִּי עֲשָׂרָה לְנַעֲרָה צְעִירָה. כֵּוָן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק, הֲרֵי שׂוּמָה עָלֶיהָ לָלֶכֶת בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ שֶׁהוּא יֵלֵךְ בָּה; הִיא תִּהְיֶה אֲנוּסָה לַעֲבֹר בֵּין הַגְּיָסוֹת שֶׁל הָאוֹיְבִים כָּמוֹהוּ הוּא. וְאִם לְהוֹסִיף עַל זֶה, אֲשֶׁר כְּפִי הַנִּרְאֶה אֵין בְּיָדָהּ אֶלָּא סְכוּם כֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לְצֹרֶךְ נְסִיעָה מִתּוֹךְ תְּנָאִים רְגִילִים, אֵין לְהָבִין כֵּיצָד יַעֲלֶה בְּיָדָהּ לַעֲבֹר אֶת הַדֶּרֶךְ מִתּוֹךְ תְּנָאִים, אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם תִּהְיֶה נְסִיעָתָהּ לֹא רַק רַבַּת סַכָּנוֹת אֶלָּא גַם יְקָרָה בְּיוֹתֵר?

“טוֹב אֵפוֹא”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “כֵּוָן שֶׁהִיא נוֹסַעַת דֶּרֶךְ פֶּרְם, הֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אֶפְגְּשֶׁנָּה. אָז אֶפְקַח אֶת עֵינַי עָלֶיהָ וְאֶשְׁקֹד לְטוֹבָתָהּ, בְּלִי שֶׁתַּרְגִּישׁ בָּזֶה, וְיַעַן כִּי גַם הִיא אָצָה כְּפִי הַנִּרְאֶה לְהַגִּיעַ מַהֵר לִמְחוֹז חֶפְצָהּ כָּמוֹנִי אָנִי, הֲרֵי לֹא תִּגְרֹם לִי כָּל אִחוּר.”

וְאוּלָם מַחֲשָׁבָה גוֹרֶרֶת מַחֲשָׁבָה. עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חוֹשֵׁב אֶלָּא עַל טוֹבָה שֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לַנַּעֲרָה וְעַל חֶסֶד שֶׁהוּא אוֹמֵר לִגְמֹל עִמָּהּ. וְהִנֵּה נִצְנֵץ בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן חָדָשׁ וְכָל הַשְּׁאֵלָה נִתְגַּלְּתָה לְפָנָיו בְּצוּרָה אַחֶרֶת.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר,” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “הֵן יִתָּכֵן שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהִיא תִּהְיֶה זְקוּקָה לִי, אֶהְיֶה אֲנִי זָקוּק לָהּ. חֶבְרָתָהּ תּוּכַל לִהְיוֹת לי לִהוֹעִיל וּתְשַׁמֵּשׁ לִי כְּסוּת עֵינַיִם לְהַרְחִיק מֵעָלַי כָּל חֲשָׁד. אִם גֶּבֶר יַעֲבֹר יְחִידִי דֶרֶךְ הָעֲרָבוֹת, הֲרֵי אֶפְשָׁר לְחָשְׁדוֹ עַל נְקַלָּה שֶׁהוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר. אֲבָל אִם נַעֲרָה זוֹ תְּלַוֵּנִי, וַדַּאי יַאֲמִינוּ הַכֹּל בְּמִדָּה יְתֵרָה שֶׁאֲנִי הִנְנִי בֶּאֱמֶת הַסּוֹחֵר נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתְּעוּדָה שֶׁלִּי. לָכֵן אֵפוֹא מִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁהִיא תְּלַוֵּנִי! לָכֵן אֵפוֹא מִן הַצֹּרֶךְ הוּא, שֶׁמָּצֹא אֶמְצָאֶנָּה וִיהִי מָה! אֵין זוֹ מִן הַסְּבָרָה, שֶׁהִיא מָצְאָה לָהּ אֶמֶשׁ עֲגָלָה וּכְבָר יָצְאָה מִנִּזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד! הָבָה אֲבַקְּשָׁנָּה, וְהָאֱלֹהִים יַנְחֵנִי וְאֶמְצָאֶנָּה!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָזַב אֶת הַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל, בִּמְקוֹם שֶׁהַמְּהוּמָה וְהַהֲמֻלָּה שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לְרֶגֶל קִיּוּם הַצָּו שֶׁנִּתַּן הִגִּיעוּ לִמְרוֹם קִצָּן. תְּלוּנוֹת הַנָּכְרִים שֶׁנִּתְחַיְּבוּ גֵרוּשׁ, גַּעֲרוֹת הַשּׁוֹטְרִים וְהַקּוֹזָקִים שֶׁנָּהֲגוּ בָּם בְּגַסּוּת יְתֵרָה, נִצְטָרְפוּ יַחַד לְרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְאָמְרוֹ. אִי־אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ נִמְצְאָה בְּמָקוֹם זֶה.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר. אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר הִפְלִיגָה לְדַרְכָּהּ אַךְ בַּצָּהֳרָיִם. וּבְכֵן הָיָה לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עוֹד זְמַן שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת, בְּעֶרֶךְ, כְּדֵי לִמְצֹא אֶת זוֹ, שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַת לִוְיָתוֹ בְּדֶרֶךְ מַסָּעוֹ.

הוּא עָבַר שֵׁנִית אֶת הַוּוֹלְגָה וְעָבַר בַּשְּׁכֻנּוֹת אֲשֶׁר בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר, שֶׁשָּׁם לֹא הָיָה הֶהָמוֹן מְרֻבֶּה כָּל כָּךְ. הוּא בָּדַק כָּל רְחוֹב, אֶת הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה וְאֶת הָעִיר הַתַּחְתּוֹנָה. הוּא נִכְנַס אֶל בָּתֵּי הַתְּפִילָּה הַמְשַׁמְּשִׁים מִקְלָט לְכָל בּוֹכֶה וּלְכָל נִדְכָּא וּקְשֶׁה־יוֹם. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית לֹא נִזְדַּמְּנָה לְפָנָיו בְּשׁוּם מָקוֹם.

“וְאַף־עַל־פִּי־כֵן”, חָזַר וְאָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “בָּרִי לִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָזְבָה אֶת נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. וּבְכֵן הָבָה אוֹסִיף לְחַפְּשָׂהּ!”

וְכָךְ הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְהַלֵּךְ וּמְשׁוֹטֵט שְׁתֵּי שָׁעוֹת תְּמִימוֹת. הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בְּלִי לַעֲמֹד לְהִנָּפֵשׁ, הוּא לֹא חָשׁ שׁוּם עֲיֵפוּת, נָתוּן הָיָה כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רֶגֶשׁ מְצַוֶּה וּמְפַקֵּד, שֶׁהִטִּיל עָלָיו אֶת מָרוּתוֹ וְלֹא נְתָנָהוּ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. אֲבָל כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא.

אָז עָלָה רַעְיוֹן עַל לִבּוֹ, שֶׁמָּא אֵין הַנַּעֲרָה יוֹדַעַת אֶת דְּבַר הַפְּקֻדָּה – אַף כִּי הַדָּבָר לֹא נִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת כְּלָל. כִּי אָכֵן אַדִּיר הָיָה הָרַעַם הַזֶּה שֶׁנִּחַת עַל הָעִיר, וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁיִּמָּצֵא אָדָם שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת קוֹל נַהֲמוֹ. הֲלֹא אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהִיא נִכְסְפָה לָדַעַת כָּל חֲדָשָׁה עַל דְּבַר סִבִּירְיָה, וּכְלוּם אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנָּה פְּקֻדּוֹתָיו שֶׁל שַׂר הַפֶּלֶךְ, אֲשֶׁר פָּגְעוּ בָּהּ בְּעַצְמָהּ פְּגִיעָה יְשָׁרָה כָּל כָּךְ?

וְאִם, אַף־עַל־פִּי־כֵן, לֹא יָדְעָה אֵת כָּל הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה הֲרֵי בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בּוֹא תָּבוֹא אֶל מְקוֹם תַּחֲנַת הָאֳנִיּוֹת, וְאַחַד הַשּׁוֹטְרִים הָאַכְזָרִים יְעַכְּבֶנָּה שָׁם וְלֹא יִתְּנֶנָּה לַעֲבֹר אֶל הָאֳנִיָּה! מִן הַהֶכְרַח הָיָה אֵפוֹא שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יִרְאֶנָּה קֹדֶם לָכֵן וִיחַלְּצֶנָּה מִן הַצָּרָה הַזֹּאת.

אֲבָל כָּל חִפּוּשָׂיו הָיוּ לְבַטָּלָה, וּכְבָר אָבְדָה תִּקְוָת שֶׁיָּשׁוּב וְיִמְצָאֶנָּה.

כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה. מִכָאֵל סְטְרטוֹגוֹב גָּמַר אֵפוֹא לָלֶכֶת אֶל מִשְׂרַד רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה כְּדֵי לְאַשֵּׁר שָׁם אֶת הַפָּדָרוֹזְ’נָיָה שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּתְנָאִים אֲחֵרִים לֹא הָיָה צֹרֶךְ בָּזֶה. בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁהַגְּזֵרָה לֹא חָלָה עָלָיו, כֵּוָן שֶׁבַּתְּעוּדָה שֶׁלּוֹ נִתְפָּרֵשׁ שֶׁכֹּחָה יָפֶה גַם בְּמִקְרֶה כְּגוֹן זֶה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רָצָה לִהְיוֹת מֻבְטָח שֶׁאֵין שׁוּם עִכּוּב לִיצִיאָתוֹ מִן הָעִיר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צָרִיךְ הָיָה אֵפוֹא לָשׁוּב אֶל הָעֵבֶר הָאַחֵר שֶׁל הַוּוֹלְגָה, אֶל הַשְּׁכֻנָּה שֶׁשָּׁם נִמְצָא הַמִּשְׂרָד שֶׁל רֹאשֹׁ הַמִּשְׁטָרָה.

שָׁם הִתְגּוֹדֵד הֲמוֹן־עָם עָצוּם וָרַב, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנָּכְרִים נִצְטַוּוּ לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה, בְּכָל זֹאת הָיְתָה יְצִיאָה זוֹ כְּרוּכָה בְּתַקָּנוֹת יְדוּעוֹת. בְּלִי הַתַּקָּנוֹת הָאֵלֶּה יָכֹל הָיָה אַחַד הָרוּסִים, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְגִיעָה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה אֶל תְּנוּעַת הַתַּתָּרִים, לְהִתְחַפֵּשׂ וְלַעֲבֹר אֶת הַגְבוּל – וַהֲרֵי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נִתְכַּוְּנָה הַפְּקֻדָּה לִמְנֹעַ. הָאֲנָשִׁים גֹּרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ זְקוּקִים לְרִשְׁיוֹן לָצֵאת מִמֶּנָּה.

וּבְכֵן נִתְקַהֲלוּ הֲמוֹן מוּקְיוֹנִים וּמוּמָסִים וְצוֹעֲנִים מִכָּל הַמִּינִים וְהִתְעָרְבוּ עִם הַסּוֹחֲרִים מִפָּרַס, מִתֻּרְכִּיָּה, מֵהֹדּוּ, מִטּוּרְקֶסְטַן וּמִכִינָה, וְכָל הַקָּהָל הַזֶּה מִלֵּא אֶת חֲצַר בֵּית הַפּוֹלִיצְיָה וְאֶת לִשְׁכוֹתָיו.

הַכֹּל אָצוּ וְחָפְזוּ, כִּי כָל הֲמוֹן הַמְגֹרָשִׁים הָיָה זָקוּק לְאֶמְצְעֵי נְסִיעָה וְהוֹבָלָה, וּמִי שֶׁיְּאַחֵר לִשְׂכֹּר לוֹ עֲגָלָה הָיָה צָפוּי לְסַכָּנָה, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ – וְאָז אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ מִתִּגְרַת יְדֵיהֶם שֶׁל שׁוֹטְרֵי שַׂר הַפֶּלֶךְ!

אַצִּילֵי יָדָיו הַחֲזָקִים עָמְדוּ לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָסֹל לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הֶהָמוֹן וְלַעֲבֹר אֶת הֶחָצֶר. אֲבָל לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת וּלְהַגִּיעַ עַד הַמְּחִיצָה שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ הַפְּקִידִים הָיָה עֲבוֹדָה קָשָּה מִזּוֹ. וְאוּלָם מִלָּה שֶׁלָּחַשׁ בְּאָזְנֵי אַחַד הַשּׁוֹטְרִים וְרֻבְּלִים אֲחָדִים שֶׁתָּקַע יַחַד עִם זֶה אֶל כַּפּוֹ שִׁמְּשׁוּ תַּחְבּוּלָה יָפָה וְרַבַּת־כֹּח לְפַלֵּס לוֹ נָתִיב.

הַשּׁוֹטֵר הִכְנִיסָהוּ אֶל אוּלָם הַהַמְתָּנָה וְהָלַךְ לְהוֹדִיעַ עָלָיו לְאַחַד הַפְּקִידִים הַגְּבוֹהִים.

וּבְכֵן מֻבְטָח הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁעוֹד מְעַט וִיקַבֵּל אֶת הַהֶתֵּר הַדָּרוּשׁ מִן הַפּוֹלִיצְיָה וְהוּא יוּכַל לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ בְּאֵין מַעֲצוֹר.

בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד וּמְצַפֶּה פָּנָה כֹה וָכֹה וְהִבִּיט מִסְּבִיבוֹ – וְאֶת מִי רָאוּ עֵינָיו?

עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים יָשְׁבָה, אוֹ שָׁכְבָה יוֹתֵר מִשֶּׁיָּשְׁבָה, נַעֲרָה אַחַת, כֻּלָּהּ מְדֻכָּאָה בְּיָגוֹן אִלֵּם, אֲשֶׁר אֶת פָּנֶיהָ כִּמְעַט שֶׁלֹּא רָאָה, כִּי הָיוּ מָפְנִים אֶל הַקִִּיר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא טָעָה. הוּא הִכִּירָהּ: נַעֲרָה זוֹ הָיְתָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית.

הִיא לֹא יָדְעָה אֶת פְּקֻדַּת שַׂר הַפֶּלֶךְ וּבָאָה אֶל לִשְׁכַּת הַמִּשְׁטָרָה עַל מְנַת לְאַשֵּׁר אֶת הָרִשְׁיוֹן שֶׁבְּיָדָהּ!… וְהָאִשּׁוּר לֹא נִתַּן לָהּ! אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהֻרְשְׁתָה לָלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק, אֲבָל הַצַּו שֶׁיָּצָא בִּטֵּל אֵת כָּל הָרִשְׁיוֹנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ קֹדֶם לָכֵן, וְכָל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת אֶל סִבִּירִיָה הָיוּ סְגוּרוֹת לְפָנֶיהָ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה שֶׁחָזַר וּמָצָא אוֹתָה וְנִגַּשׁ אֵלֶיהָ.

הַנַּעֲרָה הִבִּיטָה אֵלָיו רֶגַע אֶחָד, וְכֵוָן שֶׁהֳכִּירָה אוֹתוֹ שֶׁהוּא בֶּן־הַלְּוָיָה שֶׁלָּה, חָלַף וְעָבַר עַל פָּנֶיהָ בְּרַק שִׂמְחָה. הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ קִימָה אִינְסְטִינְקְטִיבִית, וּכְאָדָם שֶׁסְּפִינָתוֹ נִטְרְפָה בַּיָּם, הָאוֹחֵז בְּשֶׁבֶר קֶרֶשׁ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו, רָצְתָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ תְּשׁוּעָה וָעֵזֶר…

בּוֹ בָּרֵגָע נָגַע הַשּׁוֹטֵר בִּכְתֵפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאָמַר:

“רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה מְחַכֵּה לָךְ”.

“טוֹב הַדָּבָר,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וּבְלִי אֲשֶׁר אָמַר אַף מִלָּה אַחַת לְזוֹ, שֶׁהוּא הִרְבָּה כָּל כָּךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ מִיּוֹם אֶתְמוֹל, וּבְלִי אֲשֶׁר הִרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ אַף בִּתְנוּעָה אַחַַת, שֶׁעֲלוּלָה הָיְתָה לְהָטִיל חֲשָׁד גַּם עָלֶיהָ וְגַם עָלָיו, פָּנָה וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַשּׁוֹטֵר לְבֵין הַקָּהָל הַצָּפוּף.

כִּרְאוֹת הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָאֶחָד, אֲשֶׁר אוּלַי יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת לָהּ לְעֵזֶר, נֶעְלַם מֵעֵינֶיהָ, חָזְרָה וְנָפְלָה בּאֵין אוֹנִים עַל הַסַּפְסָל.

וְאוּלָם לֹא עָבְרוּ אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה רְגָעִים, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חָזַר אֶל הָאוּלָם בְּלִוְיַת אַחַד הַשּׁוֹטְרִים.

הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַפָּדָרוֹזְ’נָיָה שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר פָּתְחָה לְפָנָיו אֶת הַדְּרָכִים אֶל סִבִּירְיָּה.

הוּא נִגַּשׁ אֶל הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית וְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ וְאָמַר:

“אֲחוֹתִי…”

הִיא יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ! הִיא מִהֲרָה וְקָמָה מִמְּקוֹמָהּ כְּאִלּוּ! נָחָה עָלֶיהָ פִּתְאֹם רוּחַ, שֶׁגֵּרְשָׁה מִלִּבָּה כָּל הִסּוּס וְכָל פִּקְפּוּק!

“אֲחוֹתִי”, חָזַר וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אָנוּ הֻרְשֵׁינוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַסָּעֵנוּ אֶל אִירְקוּטְסְק. הֲתֵלְכִי עִמִּי?”

“הִנְנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, אָחִי”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה וְנָתְנָה אֶת יָדָהּ לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וּשְׁנֵיהֶם עָזְבוּ מִיָּד אֶת מִשְׂרַד הַמִּשְׁטָרָה.

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: הַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַוּוֹלְגָה

שָּׁעָה קַלָּה לִפְנֵי הַצָהֳרַיִם הִקְהִיל פַּעֲמוֹן אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר הֲמוֹן עָם רַב אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הָאֳנִיּוֹת שֶׁל הַוּוֹלְגָה, כִּי כָּאן נֶאֶסְפוּ וּבָאוּ לֹא רַק הַיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ אֶלָּא גַם הַמְבַקְשִׁים לָצֵאת. הַדּוּדִים שֵׁל “קַוקַז” כְּבָר הָיוּ מְלֵאִים קִיטוֹר לְמַדָּי. הָאֲרֻבָּה שֶׁלָּהּ שׁוּב לֹא הוֹצִיאָה אֶלָּא סִלְסוּלֵי עָשָׁן דַּק, תַּחַת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ צִנּוֹר־הַקִּיטוֹר וְדֶרֶךְ מִפְתַּח שַׁסְתּוֹם־הַבִּטָּחוֹן פָּרְצוּ תִּימְרוֹת קִיטוֹר לָבָן.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁהַמִּשְטָרָה הָיְתָה מְפַקַּחַת עַל יְצִיאָתָהּ שֶׁל “קַוקַז” וְלֹא יָדְעָה רַחֵם כְּלַפֵּי אוֹתָם הַנּוֹסְעִים שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם הֶתֵּר מַסְפִּיק לִיצִיאָה מִן הָעִיר.

קוֹזָקִים הַרְבֵּה הָיוּ מְהַלְּכִים הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הַנָּמֵל וְהָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַעֲזֹר בְּיָד חֲזָקָה לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ בְּעֶזְרָתָם, וְהַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם, וְאִישׁ לֹא הִתְקוֹמֵם לַשּׁוֹטְרִים. בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה הִשְׁמִיעַ הַפַּעֲמוֹן אֶת קוֹל הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, הַחֲבָלִים הֻתְּרוּ, הַגַּלְגִּלִּים הָאַדִּירִים שֶׁל אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר חָבְטוּ אֶת הַמַּיִם בְּכַפּוֹת־הַמָּשׁוֹט הַמְטֻלְטָלוֹת שֶׁלָּהֶם וְ“קַוקַז” הֶחֱלִיקָה בִּמְהִירוּת בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעִיר נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד.

בֵּין הַנּוֹסְעִים בָּאֳנִיָּה נִמְצְאוּ גַם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית. כְּנִיסָתָם בָּאֳנִיָּה עָבְרָה בְּלִי שׁוּם קֹשִׁי. אָנוּ יוֹדְעִים כְּבָר שֶׁהַ“פָּדָרוֹזְ’נָיָה”, שֶׁנִּכְתְּבָה עַל שֵׁם הַסּוֹחֵר נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, יִפְּתָה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל סוֹחֵר זֶה לָקַחַת לוֹ בְּנֵי־לְוָיָה בְּמַסָּעוֹ דֶרֶךְ סִבִּירְיָה, וּבְכֵן הָיוּ שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ אָח וְאָחוֹת, אֲשֶׁר נָסְעוּ יַחַד בְּרִשְׁיוֹנָהּ וְחָסוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה הַקֵּיסָרִית.

שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ בַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה וְהִתְבּוֹנְנוּ אֵיךְ הוֹלֶכֶת וּבוֹרַחַת וּמִתְעַלֶּמֶת הָעִיר, אֲשֶׁר פְּקֻדַּת שַׂר הַפֶּלֶךְ הִרְגִּיזַתָּה וְהִרְעִישַׁתָּה כָּל כָּךְ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא דִבֵּר דָּבָר אֶל הַנַּעֲרָה וְלֹא שָׁאַל אוֹתָהּ דָּבָר. הוּא הָיָה מְצַפֶּה, שֶׁהִיא תִּפְתַּח פִּיהָ וּתְדַבֵּר, אִם יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיהָ לְדַבֵּר. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הָיְתָה נִפְעָמָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעָלָה בְּיָדָהּ לָצֵאת מִן הָעִיר הַזֹּאת, אֲשֶׁר לוּלֵא שָׁלְחָה לָהּ הַהַשְׁגָּחָה אֶת מָגִנָּה זֶה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנֶיהָ בְּהֶסַּח־הַדַעַת, הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת בָּה כִּשְׁבוּיָה. הִיא לֹא דִבְּרָה דָבָר, וְאוּלָם מֶבָּטֵי עֵינֶיהָ הִבִּיעוּ לוֹ אֶת תּוֹדָתָה.

נְהַר הַוּוֹלְגָה, שֶׁהַקַּדְמוֹנִים קָרְאוּ לוֹ רְהָא, נֶחְשַׁב לִגְדוֹל נַהֲרֵי אֵרוֹפָּה, וְאֹרֶךְ מַהֲלָכוֹ מַגִּיעַ עַד כְּדֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים קִילוֹמֶטְרִים. מֵימָיו, אֲשֶׁר בַּחֲלָקָיו הָעֶלְיוֹנִים רָעִים הֵם לַבְּרִיאוּת, נִרְפָּאִים אֵצֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד עַל־יְדֵי קְלִיטָתָם אֶת מֵי הָאוֹקָה, הֲלֹא הוּא נָהָר צְדָדִי עַז־זֶרֶם הַבָּא מִן הַמְּחוֹזוֹת הַמֶּרְכָּזִיִּים שֶׁל אֶרֶץ רוּסְיָה.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, שֶׁמִּכְלַל כָּל הַנְּהָרוֹת וְהַנְּחָלִים שֶׁבְּאֶרֶץ רוּסְיָה דוֹמֶה לְאִילָן־עֲנָק, אֲשֶׁר עֲנָפָיו מִסְתָּעֲפִים עַל פְּנֵי כָּל חֶלְקֵי הַמַּמְלָכָה. נְהַר הַוּוֹלְגָה הוּא הוּא הַגֶּזַע שֶׁל אִילָן זֶה, וְאוֹתוֹ הַגֶּזַע יֵשׁ לוֹ שִׁבְעִים שָׁרָשִׁים, הַיְנוּ שִׁבְעִים תּוֹצָאוֹת, בְּחֶבֶל הַיָּם הַכַּסְפִּי. הוּא רָאוּי לְהִלּוּךְ אֳנִיּוֹת לְמִן הָעִיר רְזֶ’ב וָהָלְאָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּרֻבּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְמֶשֶׁךְ זִרְמוֹ.

הָאֲנִיּוֹת שֶׁל הַחֶבְרָה לְהוֹבָלָה בֵּין פֶּרְם וְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד עוֹבְרוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת (373 קִילוֹמֶטְרִים) אֲשֶׁר בֵּין הָעִיר הָאַחֲרוֹנָה וּבֵין הָעִיר קָזַן. אֱמֶת הוּא, שֶׁאֳנִיּוֹת־הַקִּיטוֹר הָאֵלֶּה עוֹבְרוֹת בְּמוֹרַד הַוּוֹלְגָה, הַמּוֹסִיף עַל מְהִירוּתָן כִּשְׁנֵי מִילִין לְשָׁעָה. אֲבָל כֵּוָן שְׁהֵן מַגִּיעוֹת לִמְקוֹם הִשְׁתַּפְּכוּתוֹ שֶׁל הַקָּמָא, שֶׁהוּא קְצָת לְמַטָּה מִקָּזַן, הֲרֵי הֵן אֲנוּסוֹת לְהַחֲלִיף אֶת הַנָּהָר הַגָּדוֹל בְּנַחַל זֶה וְלַעֲבֹר עָלָיו עַד פֶּרְם בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְלַמְרוֹת הַמְּכוֹנָה הָאַדִּירָה שֶׁלָּהּ לֹא יָכְלָה “קַוְקַז” לַעֲבֹר בְּשָׁעָה אַחַת יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה וֶרְסְטָאוֹת. ִם לְהוֹסִיף שָׁעָה אַחַת שֶׁל עֲמִידָה בְּקָזַן, נִמְצָא שֶׁהַמַּסָּע מִנִּיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד עַד פֶּרְם צָרִיךְ הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ בְּעֵרֶךְ מִשִּׁשִּׁים עַד שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁעוֹת.

אֳנִיַּת־קִיטוֹר זוֹ הָיְתָה עֲרוּכָה יָפֶה, וְהַנּוֹסְעִים בָּהּ נֶחְלְקוּ לְשָׁלֹשׁ מַחְלָקוֹת, לְפִי מַעֲמָדָם אוֹ לְפִי מִדַּת הָאֶמְצָעִים שֶׁבְּיָדָם. מִיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב לָקַח לוֹ שְׁנֵי תַּאִים בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנַה, כְּדֵי שֶׁבַּת הַלְּוָיָה שֶׁלּוֹ תּוּכַל לִפְרֹשׁ אֶל הַתָּא הַמְיֻחָד לָהּ וּלְהִתְבּוֹדֵד שָׁם כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.

“קַוְקַז” זוֹ הָיְתָה מְלֵאָה מִפֶּה אֶל פֶּה נוֹסְעִים מִכָּל הַמִּינִים. מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל סוֹחֲרִים מִבְּנֵי אַסְיָה חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי אֵין טוֹב לָהֶם מֵאֲשֶׁר לַעֲזֹב אֶת נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד תֵּכֶף וּמִיָּד. בְּאוֹתוֹ הַמָּדוֹר שֶׁל אֳנִיַּת הַקִּיטוֹר, שֶׁהָיָה מְיֻחָד לַמַּחְלְקָה הָרִאשׁוֹנָה, נִרְאוּ אַרְמֵנִים עוֹטֵי מַלְבּוּשִׁים אֲרֻכִּים וַחֲבוּשִׁים מִגְבָּעוֹת כְּמִגְבְּעוֹת הַהֶגְמוֹנִים, – יְהוּדִים הַחֲבוּשִׁים מִגְבָּעוֹת שֶׁתַּבְנִית הַדּוּדִית לָהֶן, – סִינִים עֲשִׁירִים הַלְּבוּשִׁים תִּלְבּשֶׁת עַמָּם, מְעִיל רָחָב מְאֹד, כָּחֹל, סָגֹל, אוֹ שָׁחוֹר, פָּתוּחַ מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו, וְעָלָיו עֲטִיפָה בַּעֲלַת שַׁרְוֻלִּים רְחָבִים, אֲשֶׁר לְפִי גִזְרָתָהּ הֲרֵיהִי דוֹמֶה לַעֲטִיפָה שֶׁל הַפּוֹפִּים³, – תֻּרְכִּים שֶׁעַל רֹאשָׁם הַתַּרְבּוּשׁ הַלְּאֻמִּי שֶׁלָּהֶם, – הָדִּים שֶׁעַל רֹאשָׁם מִצְנֶפֶת מְרֻבַּעַת וְעַל מָתְנֵיהֶם חֶבֶל תַּחַת חֲגוֹרָה, וַאֲשֶׁר בִּידֵי אֲחָדִים מֵהֶם הַקְּרוּיִים שִׁיקַרְכּוּרִיס נִמְצָא כָּל הַמִּסְחָר שֶׁל אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, – וְלַסּוֹף תַּתָּרִים נְעוּלִים נַעֲלַיִם מְקֻּשָּׁטוֹת בִּפְתִילִים רַבֵי־גוֹנִים וְעַל חָזָם חשֶׁן מְרֻקָּם. כָּל הַסּוֹחֲרִים הָאֵלֶּה אֲנוּסִים הָיוּ לָשִׁים אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם הָרַבִּים בְּתַחְתִּית הָאֳנִיָּה אוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּכְסֶה, וּבְוַדַּאי הֻצְרְכוּ לְשַׁלֵּם מְחִיר רַב שְׂכַר הַהוֹבָלָה, כִּי לְפִי הַתַּקָּנוֹת רַשַּׁאי אָדָם לְהוֹבִיל עִמּוֹ רַק מַשָּׂא שֶׁל עֶשְׂרִים לִטְרָאוֹת.

מִסְפַּר הַנּוֹסְעִים אֲשֶׁר בַּחֵלֶק הַקָּדוּם שֶׁל “קַוְקַז” הָיָה מְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר. הַלָּלוּ הָיוּ לֹא רַק נָכְרִים אֶלָּא גַם רוּסִים, אֲשֶׁר הַפְּקֻדָּה לֹא אָסְרָה עֲלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל עָרֵיהֶם אֲשֶׁר בִּמְחוֹזוֹת הַמְּדִינָה. בֵּינֵיהֶם נִמְצְאוּ “מוּזִ’יקִים” חֲבוּשֵׁי מִגְבָּעוֹת וּלְבוּשִׁים מִין כֻּתֹּנֶת שֶׁל אָרִיג מְשֻׁבָּץ רִבּוּעִים קְטַנִּים וְעָלֶיהָ פַּרְוָה רְחָבָה; אִכָּרִים מֵחֶבֶל הַוּוֹלְגָה וַעֲלֵיהֶם מִכְנָסַיִם כְּחֻלִּים תְּחוּבִים לְתוֹךְ מַגָּפֵיהֶם, כֻּתֹּנֶת שֶׁל בַּד אַדַמְדַּם חֲגוּרָה בְּחֶבֶל, כּוֹבַע שָׁטוּחַ אוֹ מִצְנֶפֶת שֶׁל לֶבֶד. נָשִׁים אֲחָדוֹת, שֶׁהָיוּ לְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת שֶׁל כֻּתְנָה מְצֻיָּרוֹת בִּפְרָחִים, עָטוּ סִנָּר בַּעַל צְבָעִים מַבְהִיקִים וְעַל רֹאשָׁן מִטְפַּחַת בַּעֲלַת מִשְׁבְּצוֹת אֲדֻמּוֹת. הַלָּלוּ הָיוּ בְּיִחוּד נוֹסְעֵי הַמַּחְלָקָה הַשְּׁלִישִׁית, אֲשֶׁר הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲבֹר בָּהּ עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ לְבֵיתָם לֹא הִטְרִידָה אוֹתָם בְּיוֹתֵר. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חֵלֶק זֶה שֶׁל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה הָיָה מָלֵא בְּנֵי אָדָם עַד אֶפֶס מָקוֹם. הַנּוֹסְעִים יוֹשְׁבֵי אֲחוֹרֵי הַמִּכְסֶה לֹא עָרְבוּ אֶת לִבָּם לְהִדָּחֵק וְלָבוֹא אֶל תּוֹךְ עֵרֶב־רַב זֶה, אֲשֶׁר הַמָּדוֹר הַמְיֻחָד לוֹ הָיָה מְסֻמָּן לְנֹכַח אֲרֻבּוֹת־הָאֳנִיָּה.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְ“קַוְקַז” שָׁטָה בְּכָל כֹּחַ הַמְּהִירוּת שֶׁל כַּפּוֹת־הַמָּשׁוֹט שֶׁלָּהּ בֵּין גְּדוֹת הַוּוֹלְגָה. הִיא עָבְרָה עַל פְּנֵי הֲמוֹן סִירוֹת, אֲשֶׁר סְפִינוֹת־גְּרָר מָשְׁכוּ אוֹתָן בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם וַאֲשֶׁר הוֹבִילוּ סְחוֹרוֹת מִכָּל הַמִּינִים אֶל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. אַחֲרֵיהֶן צָפוּ רַפְסוֹדוֹת־עֵצִים אֲרֻכּוֹת לִבְלִי קֵץ וַאֲרָבוֹת טְעוּנוֹת, שֶׁהָיוּ שְׁקוּעוֹת בְּמַיִם עַד לְמִכְסֵיהֶן מֵרֹב מַעֲמָסָה. תּוֹבָלָה זוֹ שֶׁל כָּל מִינֵי סְחוֹרוֹת הָיְתָה עַכְשָׁו לְבַטָּלָה, כֵּוָן שֶׁהַיָּרִיד נִפְסַק לְפֶתַע פִּתְאֹם.

גְּדוֹת הַוּוֹלְגָה, אֲשֶׁר גַּלְגִּלֵּי אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר הִתִּיזוּ עֲלֵיהֶן קִלּוּחֵי מַיִם, מְכֻסּוֹת סִיעוֹת בְּנֵי אַוָּזִים, שֶׁהִתְעוֹפְפוּ מִתּוֹךְ צְוָחוֹת מַחֲרִישׁוֹת אָזְנָיִם. מִשָּׁם וָהָלְאָה, עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹרִים הַיְבֵשִׁים וְהַחֲרֵבִים הַמֻּקָּפִים אַלְמוֹנִים, עֲרָבוֹת וְלִבְנִים, רָעוּ פָּרוֹת אֲחָדוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת־כֵּהוֹת, עֶדְרֵי כְּבָשִׂים שֶׁצַּמְרָם כָּתֹם וַהֲמוֹן חֲזִירִים וְגוּרֵי־הֲזִירִים לְבָנִים וּשְׁחוֹרִים. שָׂדוֹת אֲחָדִים שֶׁהִצְמִיחוּ כֻּסֶּמֶת דַּלָּה וְשִׁפּוֹן רָזֶה הִשְׂתָּרְעוּ עַד מֵעֵבֶר לְתִלִּים קְטַנִּים, שֶׁהָיוּ עֲבוּדִים לְמֶחֱצָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא שִׁוּוּ לְעֵינֵי הָרוֹאִים שׁוּם מַרְאֶה נָאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת הַלֵּב. בְּחַבְלֵי־הָאָרֶץ הָאֵלֶּה לֹא הָיָה הַצַּיָּר, הַמְבַקֵּשׁ מַרְאוֹת־נוֹף נָאִים, מוֹצֵא דָבָר הָרָאוּי לְהַעֲלוֹתוֹ בְּמַכְחוֹלוֹ עַל הַבַּד.

שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְאַחַר הַפְלָגָתָהּ שֶׁל “קַוְקַז” פָּנְתָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ:

“אָחִי, הַהוֹלֵךְ אַתָּה אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“כֵּן אֲחוֹתִי”, הֵשִׁיב הָאִישׁ הַצָּעִיר. “שְׁנֵינוּ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֶחַת. וּבַאֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֲנִי תַּעַבְרִי גַם אָתְּ”.

“מָחָר, אָחִי, אַגִיּד לְךָ לָמָה עָזַבְתִּי אֶת חוֹף הַיָּם הַבַּלְטִי עַל מְנַת לָלֶכֶת מֵעֵבֶר לְהָרֵי אוּרַל”.

“אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ דָּבָר, אֲחוֹתִי”.

“הַכֹּל יִוָּדַע לְךָ”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה וְחִיּוּךְ עָגוּם עָבַר עַל שְׁפָתֶיהָ. “אֵין לְאָחוֹת לְהַעְלִים דָּבָר מֵאָחִיהָ. אֲבָל הַיּוֹם אֵינֶנִּי יְכוֹלָה!… הָעֲיֵפוּת וּמַפַּח־הַנֶּפֶשׁ כִּלּוּ אֶת כֹּחִי!”

“אֶפְשָׁר רְצוֹנֵךְ לָנוּחַ בַּתָּא שֶׁלָּךְ?” שְְׁאֵלָהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הֵן… הֵן… וּמָחָר…”

“בּוֹאִי אֵפוֹא…”

הוּא הִפְסִיק אֶת דְּבָרָיו כְּאִלּוּ רָצָה לְסַיֵּם אוֹתָם מִתּוֹךְ קְרִיאַת שְׁמָהּ שֶׁל בַּת־לִוְיָתוֹ, שֶׁטֶּרֶם יָדַע אוֹתוֹ.

“נַדְיָה,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה וְהוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת יָדָהּ.

“בּוֹאִי, נַדְיָה,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וְצַוִּי אֶת אָחִיךְ נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב כַּטּוֹב בְּעֵינָיִךְ.”

וְהוּא הוֹלִיךְ אֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה אֶל הַתָּא הַמְיֻחָד לָהּ שֶׁנִּמְצָא סָמוּךְ לָאוּלָם שֶׁל אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׁב אֶל הַמִּכְסֶה, וּמִהְיוֹתוֹ נִכְסָף לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר אוּלַי יִהְיֶה בָּהֶן כְּדֵי לְשַׁנּוֹת אֶת תָּכְנִית מַסָּעוֹ, הִתְעָרֵב בֵּין חֲבוּרוֹת הַנּוֹסְעִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת שִׂיחוֹתֵיהֶן, אֲבָל בְּלִי לִטּוֹל חֵלֶק בַּשִּׂחוֹת הָאֵלֶה. וְאִם בְּמִקְרֶה יִשְׁאָלֵהוּ אָדָם מַה טִּיבוֹ וּלְהֵיכָן הוּא הוֹלֵךְ, וְהוּא אָנוּס יִהְיֶה לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, יֹאמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ סוֹחֵר וּשְׁמוֹ נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב וַהֲרֵיהוּ חוֹזֵר אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר לְיַד הַגְּבוּל, כִּי לֹא רָצָה שֶׁתַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ הַהַשָׁעָרָה כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ רִשְׁיוֹן מְיֻחָד לִנְסֹעַ לְסִיבִּרְיָה.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶׁהַנָּכְרִים שֶׁנִּמְצְאוּ בָּאֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים אֶלָּא בִּמְאֹרְעוֹת הַיּוֹם, בִּדְבַר גְּזֵרַת הַיְצִיאָה וְתוֹלְדוֹתֶיהָ. הָאֲנָשִׁים הָעֲלוּבִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר טֶרֶם הִסְפִּיקוּ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַנְּסִיעָה דֶּרֶךְ אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, רָאוּ עַצְמָם אֲנוּסִים לִנְסֹעַ בַּחֲזָרָה, וְאִם כָּבְשׁוּ אֶת רוּחָם וְלֹא הוֹצִיאוּ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֶת כַּעְסָם וְאַכְזָבָתָם, אֵין זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵעֵזּוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת. פַּחַד מְעֹרָב בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד גָּרַם לָהֶם לְהִתְאַפֵּק, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁעַל גַּבֵּי “קַוְקַז” נִמְצָאִים בַּלָּשִׁים שֶׁנִּצְטַוּוּ לְהַשְׁגִֹּיחַ עַל הַנּוֹסְעִים וּלְפִיכָךְ מוּטָב לְאָדָם לִנְצֹר אֶת לְשׁוֹנוֹ, כִּי מִכָּל מָקוֹם טוֹב הֱיוֹת מְגֹרָשׁ מִהְיוֹת כָּלוּא בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וּמִשׁוּם כָּךְ הָיוּ חֲבוּרוֹת הַנּוֹסְעִים שְׁרוּיוֹת בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שׂוֹחֲחוּ מִתוֹךְ זְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַצִּיל מִתּוֹךְ שִׂיחוֹתֵיהֶן דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ.

וְאוּלָם אִם מִצַּד זֶה לֹא יָכוֹל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִשְׁמֹעַ דָּבָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים עָצְרוּ הַמְשׂוֹחֲחִים בְּמִלִּים בְּהִתְקָרְבוֹ אֲלֵיהֶם, – שֶׁהֲרֵי לֹא יָדְעוּ אוֹתוֹ, – הִנֵּה עָלָה בְּאָזְנָיו דִּבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁדִּבֵּר בְּקוֹל רָם וְשֶׁלֹּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ כְּלָל אִם אֲחֵרִים יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו וְאִם אָיִן.

אוֹתוֹ אָדָם רָם־הַקּוֹל הָיָה מְדַבֵּר רוּסִית, אֶלָּא שֶׁהֲבָרָתוֹ הָיְתָה לוֹעֲזִית, וּבֶן־שִׂיחוֹ, שֶׁהָיָה יוֹתֵר כָּבוּשׁ וּמִתְאַפֵּק מִמֶּנוּ, הֶחֱזִיר לוֹ בְּאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן עַצְמָהּ, אֲבָל נִכָּר הָיָה שֶׁגַּם לוֹ הָיְתָה לָשׁוֹן זוֹ נָכְרִיָּה וְלֹא שְׂפַת עַמּוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ.

“אֵיךְ?” קָרָא הָרִאשׁוֹן, “הֲגַם אַתָּה, חֲבֵרִי הַיָּקָר, נִמְצָא עַל גַּבֵּי סְפִינָה זוֹ? הַאַתָּה הוּא, אֲשֶׁר רְאִיתִיךָ בְּמִשְׁתֵּה הַקֵּיסָר בְּמוֹסְקְבָה וְחָזַרְתִּי וּרְאִיתִיךָ אַךְ בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲנִי הוּא,” הֵשִׁיב הַשֵּׁנִי בִּקְרִירוּת.

“וּבְכֵן עָלַי לְהַגִיד לְךָ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁלֹּא פִּלַּלְתִּי כָּל עִקָּר, שֶׁאַתָּה תֵּצֵא תֵּכֶף וּמִיָּד בְּעִקְּבוֹתָי!”

“אֵינִי הוֹלֵךְ אַחֲרֶיךָ, אֶלָּא לְפָנֶיךָ”.

“הִנְּךָ הוֹלֵךְ לְפָנַי! הִנְּךָ הוֹלֵךְ לְפָנַי! הָבָה נַחְלִיט לָלֶכֶת יַחַד, בִּפְסִיעָה אַחַת, כִּשְׁנֵי אַנְשֵׁי צָבָא בִּשְׁעַת הַמִּפְקָד, וְנָבוֹא לִידֵי הֶסְּכֵּם, לְכָל הַפָּחוֹת לְפִי שָׁעָה, שֶׁאִישׁ לֹא יַקְדִּים אֶת רֵעֵהוּ!”

“אֵין נַפְשִׁי לְהֶסְכֵּם זֶה, כִּי הַקְדִּים אַקְדִּימֶךָ!”

“אֶת זֹאת נִרְאֶה כַּאֲשֶׁר נָבוֹא אֶל מַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה; אֲבָל עַד אָז עָלֵינוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים. אַחַר כָּךְ עוֹד תַּסְפִּיק לָנוּ הַשָּׁעָה לְהֵעָשׂוֹת מִתְחָרִים זֶה לָזֶה!”

“לֹא מִתְחָרִים, אֶלָּא אוֹיְבִים!”

“לוּ יְהִי כֵּן, נֵעָשֶׂה אוֹיְבִים! דְּבָרֶיךָ, חֲבֵרִי הַיָּקָר, בְּרוּרִים וּמְדֻיָּקִים הֵם, וְדִיּוּק זֶה חָבִיב עָלַי. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִמְּךָ, יוֹדֵעַ לְכָל הַפָּחוֹת כֵּיצָד לְהִתְנַהֵג.”

“וּמָה הָרָעָה אֲשֶׁר בָּזֶה?”

“אֵין בָּזֶה שׁוּם רָעָה. אֲבָל הַרְשֵׁנִי נָא גַם אָנִי לְפָרֵשׁ אֶת הַמַּצָּב הַמְשֻׁתָּף לִשְׁנֵינוּ.”

“אָנָּא פָּרֵשׁ.”

“הִנְּךָ הוֹלֵךְ לְפֶרְם… כָּמוֹנִי אָנִי?”

“כָּמוֹךָ.”

“וּבְוַדַּאי אַתָּה הוֹלֵךְ מִפֶּרְם לְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג, מֵאַחַר שֶׁזּוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַמְעֻלָּה וְהַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר לַעֲבֹר בָּה אֵת הָרֵי אוּרַל?”

“אֶפְשָׁר.”

“וְאַךְ נַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל, נָבוֹא לְסִבִּירְיָה, הַיְנוּ אֶל אֶרֶץ שֶׁשְּׁטָפוּהָ גְיָסוֹת שֶׁל אוֹיְבִים.”

“אָמְנָם כֵּן.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא אָז, אֲבָל רַק אָז, תַּגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁנֹּאמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ וֵאלֹהִים עִם…?”

“וֵאלֹהִים עִמִּי!”

“אֱלֹהִים עִמְּךָ, רַק עִמְּךָ לְבָד! אָכֵן כָּךְ נָאֶה, כָּךְ יָאֶה לְךָ! אֲבָל כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֲדַיִן שְׁמוֹנָה יְמֵי־בֵּינַיִם, וְכֵיוָן שֶׁאֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁבַּדֶּרֶךְ לֹא יֻתַּךְ עָלֵינוּ מְטַר חֲדָשׁוֹת, הָבָה נִהְיֶה יְדִידִים עַד שֶׁתָּבוֹא שַׁעְתֵּנוּ לִהֵעָשׂוֹת מִתְחָרִים.”

“אוֹיְבִים.”

“אָמְנָם כֵּן, אוֹיְבִים! אֲבָל עַד אוֹתוֹ הַזְּמָן הָבָה נַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂינוּ בְּדֵעָה אַחַת וְאַל נְבַלַּע אִישׁ אֶת אָחִיו! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִנְנִי מַבְטִיחֲךָ לִשְׁמֹר בְּלִבִּי אֵת כָּל מַה שֶׁתִּרְאֶינָה עֵינַי…”

“וַאֲנִי אֶשְׁמֹר בְּלִבִּי אֵת כָּל מַה שֶׁתִּשְׁמַעְנָה אָזְנַי.”

“וּבְכֵן הִסְכַּמְתָּ?”

“הִסְכַּמְתִּי.”

“הֲתוֹשִׁיט לִי יָדֶךָ?”

“הֲרֵיהִי לְפָנֶיךָ.”

"וְיָדוֹ שֶׁל בֶֹן־הַשִּׂיחָה הָרִאשׁוֹן, הַיְנוּ חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת מְפֻשָּׂקוֹת לִרְוָחָה, נִעַנְעָה בְּחָזְקָה אֶת שְׁתֵּי הָאֶצְבָּעוֹת, שֶׁהוֹשִּּׂיט לְעֻמָּתָהּ בִּקְרִירוּת־הַמֶּזֶג בֶּן־הַשִּׂיחָה הַשֵּׁנִי.

“אַגַּב הִנְנִי לִהוֹדִיעֲךָ,” הוֹסִיף וְאָמַר הָרִאשׁוֹן, “שֶׁעָלָה בְּיָדִי לְטַלְגְּרֵף לַדּוֹדָנִית שֶׁלִּי אֶת נֹסַח הַפְּקֻדָּה עוֹד הַבֹּקֶר בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה דַקּוֹת”.

“וַאֲנִי הֲרִיצוֹתִי אוֹתָהּ לַ”דֵּילִי טֵלֶגְרָף" בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וּשָׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה דַקּוֹת"

“אָכֵן בֶּן חַיִל אַתָּה, אֲדוֹנִי בְּלָאוּנְט!”

“יִיַּשַּׁר כֹּחֲךָ, אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה, עַל נִדְבוֹת פִּיךָ!”

“תָּבוֹא הַשָּׁעָה וְאֶמְצָא שִׁלּוּמִים עַל שֶׁפִּגַּרְתִּי הַפָּעַם!”

“הַדָּבָר יִקְשֶׁה מִמֶּךָ!”

“וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנַסֶּה!”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בֵּרַךְ הַכַּתָּב הַצָּרְפַתִּי אֶת הַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי בְּשָׁלוֹם מִתּוֹךְ חֲבֵרוּת, וְהַלָּז הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְהֵשִׁיב לוֹ בְּרָכָה מִתּוֹךְ גַּאֲוָה בְּרִיטָנִית גְּמוּרָה.

שְׁנֵי מְרַדְּפֵי־חֲדָשׁוֹת אֵלֶּה לֹא נִפְגְּעוּ כְּלָל עַל יְדֵי פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל שַׂר הַפֶּלֶךְ, כֵּוָן שֶׁלֹּא הָיוּ לֹא רוּסִים וְלֹא נָכְרִים יְלִידֵי אַסְיָה. וּבְכֵן עָמְדוּ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וְאִם עָזְבוּ שְׁנֵיהֶם אֶת נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד בְּשָׁעָה אַחַת, אֵין זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאִינְסְטִינְקְט אֶחָד שָׁלַט בָּם וּדְחָפָם לְפָנִים. וּמִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע הוּא אֵפוֹא שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ אֶמְצָעִי־הַנְּסִיעָה עַצְמוֹ וְהָלְכוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ עַד לְעַרְבוֹת סִבִּירְיָה. הֵם הָיוּ חֲבֵרִים לַנְּסִיעָה, אִם כְּאוֹהֲבִים וְאִם כְּאוֹיְבִים, וְעוֹד לָהֶם שְׁמוֹנָה יָמִים “עַד שֶׁתַּתְחִיל עוֹנַת הַצָּיִד.” וְאָז – כָּל הַזָּרִיז מֵחֲבֵרוֹ יַרְאֶה אֶת כֹּחוֹ! אֲבָל עַכְשָׁו הָיָה אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִצִּיעַ לַחֲבֵרוֹ בְּרִית שָׁלוֹם לְפִי שָׁעָה, וְהָרִי בְּלָאוּנְט קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה, אִם גַּם מִתּוֹךְ קְרִירוּת יְתֵרָה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְלִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יָשְׁבוּ שְׁנֵי אֵלֶּה מְסֻבִּים לְשֻׁלְחָן אֶחָד. הַצָּרְפַתִּי הָיָה גְלוּי־לֵב וּפִטְפֵּט כְּדַרְכּוֹ, וְהָאַנְגְּלִי כָּבַשׁ רוּחוֹ וְהָיָה מָתוּן כְּדַרְכּוֹ, וּשְׁנֵיהֶם שָׁתוּ יַחַד מִין מַשְׁקֶה מְקוֹמִי, שֶׁמְּחִירוֹ שִׁשָּׁה רֻבְּלִים הַבַּקְבּוּק וַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה כַּנִּרְאֶה מִן הַמֹּהַל הֶחָדָשׁ שֶׁל עֲצֵי הַלִּבְנֶה שֶׁבִּמְסִבֵּי הַמָּקוֹם.

כְּשֶׁשָּׁמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אוֹתָהּ הַשִּׂיחָה שֶׁבֵּין אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וּבֵין הָרִי בְּלָאוּנְט, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ:

“הֲרֵי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם סַקְרָנִים וּפַטְפְּטָנִים, אֲשֶׁר וַדַּאי עוֹד אֶפָּגֵשׁ עִמָּם בְּדֶרֶךְ מַסָּעִי. סָבוּר אֲנִי שֶׁעָלַי לִהְיוֹת זָהִיר וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם.”

הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית לֹא בָּאָה לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם. הִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה בַּתָּא שֶׁלָה, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא רָצָה לְעוֹרֵר אוֹתָהּ. וְכָךְ בָּא הָעֶרֶב וְהִיא לֹא עָלְתָה עַל מִכְסֵה הַ“קַּוְקַז.”

עִם דִּמְדּוּמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁנִּמְשְׁכוּ עֵת אֲרֻכָּה, נִתְמַלֵּא הָאֲוִיר קְרִירוּת מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ, שֶׁהַנּוֹסְעִים נֶהֱנוּ מִמֶּנָּה הֲנָאָה רַבָּה לְאַחַר הַחֹם הַמַּחֲנִיק שֶׁשָּׂרַר בַּיּוֹם. בָּא הַלַּיְלָה וְהַשָּׁעָה נֶעֶשְׂתָה מְאֻחָרָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא זָזוּ רֻבָּם מִמְּקוֹמָם וְלֹא רָצוּ לָשׁוּב אֶל הָאוּלַמִּים אוֹ אֶל הַתָּאִים. הֵם הָיוּ סְרוּחִים עַל הַסַּפְסָלִים וְשָׁאֲפוּ בְּתַעֲנוּג אֶת מַשַּׁב הָרוּחַ שֶׁהוֹלִידָה הַתְּנוּעָה הַמְּהִירָה שֶׁל אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר. בְּעוֹנָה זוֹ וּבְמַעֲלַת רֹחַב זוֹ לֹא חָשְׁכוּ הַשָּׁמַיִם בֵּין הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֶלָּא מְעַט, וּסְפֶק־אוֹר זֶה הֵקֵל לַקַּבַּרְנִיט לְהַנְהִיג אֶת הַסְּפִינָה בֵּין הֲמוֹן הָאֳנִיּוֹת, שֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵי הַוּוֹלְגָה בֵּין בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם וּבֵין בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם.

וְאַף עַל־פִּי־כֵן, כֵּוָן שֶׁהַלְּבָנָה עָמְדָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בְּחִדּוּשָׁהּ, שָׂרַר מִשְּׁעַת אַחַת־עֶשְׂרֵה עַד שְׁתַּיִם כִּמְעַט לָיְלָה. רֹב הַנּוֹסְעִים שֶׁמְּקוֹמָם עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה כְּבַר יָשְׁנוּ אָז, וְהַדְּמָמָה לֹא הָשְׁבְּתָה אֶלָּא עַל־יְדֵי שְׁאוֹן כַּפּוֹת־הַמָּשׁוֹט שֶׁחָבְטוּ אֶת הַמַּיִם בְּהַפְסָקוֹת קְצוּבוֹת.

חֲרָדָה מְשֻׁנָּה לֹא הִנִּיחָה אֶת מִיכָאֵל סְטְְרוֹגוֹב לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו. הוּא הָיָה מִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה, אֲבָל רַק עַל הַמִּכְסֶה שֶׁבַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה. וְאוּלָם פַּעַם אַחַת עָבַר בְּמִקְרֶה גַם אֶת בֵּית־הַמְּכוֹנוֹת וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַמָּדוֹר הַמְיֻחָד לְנוֹסְעֵי הַמַּחְלָקָה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית.

שָׁם הָיוּ הַכֹּל יְשֵׁנִים לֹא רַק עַל הַסַּפְסָלִים, אֶלָּא גַם עַל הַצְּרוֹרוֹת וְעַל חֲבִילוֹת הַסְּחוֹרוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל קַרְשֵׁי רִצְפַּת הַמִּכְסֶה. רַק הַמַּלָּחִים הָעוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר הָיוּ עֵרִים כָּאן. שְׁנֵי פַּנָּסִים, אֶחָד יָרֹק וְאֶחָד אָדֹם, שֶׁעָמְדוּ מִימִין הָאֳנִיָּה וּשְׂמֹאלָהּ, הֵטִילוּ בַּאֲלַכְסוֹן קַוֵּי־אוֹר בּוֹדְדִים עַל דָּפְנוֹת הָאֳנִיָּה.

מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִנְהֹג זְהִירוּת יְתֵרָה שֶׁלֹּא לִדְרֹךְ עַל הַיְשֵׁנִים הַסְּרוּחִים פֹּה וְשָׁם בְּלִי סֵדֶר. רֻבָּם הָיוּ מוּזִ’יקִים, הָרְגִילִים לִישׁוֹן עַל מִשְׁכָּב קָשֶׁה, וְהַלָּלוּ מָצְאוּ מְנוּחָה נְכוֹנָה גַם עַל קַרְשֵׁי הַמִּכְסֶה. וְאַף עַל פִּי כֵן, אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָם בְּלֹא־עֵת בַּחֲבָטָה בְּמִנְעָלָיו.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִזְהַר אֵפוֹא שֶׁלֹּא לְהִתָּקֵל בְּאִישׁ. בַּהֲלִיכָתוֹ זוֹ אֶל קְצֵה הָאֳנִיָּה לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהָפִיג אֶת הַשֵּׁנָה עַל יְדֵי טִיּוּל יוֹתֵר אָרֹךְ בְּמִקְצָת.

בָּא אֶל הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הַמִּכְסֶה וּכְבָר אָמַר לַעֲלוֹת עַל הַמַּדְרֵגָה הַמּוֹלִיכָה אֶל גֶּשֶׁר הָאֳנִיָּה, וְהִנֵּה שָׁמַע קוֹלוֹת אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים בְּקִרְבָתוֹ. הוּא עָמַד תַּחְתָּיו. הַקּוֹלוֹת עָלוּ כַּנִּרְאֶה מִתּוֹךְ חֲבוּרַת הַנּוֹסְעִים, שֶׁיָּשְׁבוּ מְעֻטָּפִים בַּעֲטִיפוֹת וּבִשְׂמִיכוֹת, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַבְחִין בָּהֶם מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה. וְאוּלָם פְּעָמִים עָלְתָה בְּיָדוֹ לִרְאוֹתָם מְעַט, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתּוֹךְ תִּימְרוֹת הֶעָשָׁן שֶׁפָּלְטָה הָאֲרֻבָּה הִתְפָּרְצוּ לֶהָבוֹת אֲדַמְדַמּוֹת: אָז דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָרְשָׁפִים פּוֹרְחִים וְעוֹבְרִים לְבֵין חֲבוּרַת הָאֲנָשִׁים כְּאַלְפֵי רְסִיסֵי מַתֶּכֶת הַמִּתְנוֹצְצִים לִבְרַק קַו אוֹר שֶׁנָּגַהּ עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָצָה לָלֶכֶת הָלְאָה, וְהִנֵּה עָלוּ בְּאָזְנָיו בְּבֵרוּר מִלִּים אֲחָדוֹת, שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הַמְשֻׁנָּה עַצְמָהּ, שֶׁהוּא כְּבָר שָׁמַע אוֹתָה בְּלֵיל אֶמֶשׁ עַל כִּכַּר הַיָּרִיד.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּקַף אוֹתוֹ חֵפֶץ עַל כָּרְחוֹ לְהַקְשִׁיב אֶל הַמְדֻבָּר. הוּא עָמַד בְּצֵל יַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה וְהָיָה סָמוּי מִן הָעַיִן, אֲבָל גַּם הוּא לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹסְעִים הַמְשׂוֹחֲחִים. וּבְכֵן אָנוּס הָיָה לְהִסְתַּפֵּק אַךְ בְּמִשְׁמַע אָזְנַיִם בִּלבָד.

הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּקְחוּ אָזְנָיו הָיוּ חַסְרוֹת־עֵרֶךְ – כָּל פְּנִים, בִּשְׁבִילוֹ הוּא, – אֲבָל עַל פִּיהֶן הִכִּיר בְּבֵרוּר אֶת קוֹל הָאִשָּׁה וְאֶת קוֹל הָאִישׁ, שֶׁכְּבָר שָׁמַע אוֹתָם בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִמֵּץ אֶת חוּשׁ הַשֵּׁמַע שֶׁלּוֹ וְהִקְשִׁיב רַב קָשֶׁב. נִרְאָה לוֹ, שֶׁאֵין זֶה מִן הַנִּמְנָע כְּלָל, כִּי אוֹתָם הַצּוֹעֲנִים, אֲשֶׁר קֶטַע מִשִּׂיחָתָם עָלָה בְּאָזְנָיו וַאֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ הַיּוֹם מִן הָעִיר יַחַד עִם שְׁאָר בְּנֵי עַמָּם, נִמְצָאִים עַכְשָׁו עַל גַּבֵּי הַ“קַּוְקַז.”

וְאָכֵן יָפֶה עָשָׂה שֶׁעָמַד וְהִקְשִׁיב, כִּי הוּא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּלָּשׁוֹן הַתַּתָּרִית:

“אוֹמְרִים, שֶׁאַחַד הָרָצִים יָצָא מִמּוֹסְקְבָה עַל מְנַת לָלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק!”

“כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, סַנְגַּר, אֲבָל רָץ זֶה יְאַחֵר לָבוֹא אוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לְשָׁם כָּל עִקָּר!”

רְעָדָה עַבְרָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה נוֹגַעַת אֵלָיו בְּמֵישָׁרִין. הוּא הִתְאַמֵּץ לְהַבְחִין, אִם הָאִישׁ וְהָאִשָׁה הַמְשׂוֹחֲחִים הֵם אוֹתָן הַבְּרִיּוֹת שֶׁהוּא שִׁעֵר, אֲבָל מֵחֲמַת הַחֲשֵׁכָה הָרַבָּה לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַכִּיר דָּבָר.

מִקֵּץ רְגָעִים מוּעָטִים חָזַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל אֲחוֹרֵי הַמִּכְסֶה, בְּלִי שֶׁרָאָהוּ אִישׁ, וְהוּא יָשַׁב מִן הַצַּד וְתָמַךְ אֵת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא יָשֵׁן.

אֲבָל הוּא לֹא יָשֵׁן וְגַם לֹא רָצָה לִישׁוֹן. הוּא הָיָה מְהַרְהֵר בִּדְאָגָה רַבָּה בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנָיו וּשְׁאֵלָה נִקְּרָה בְּמֹחוֹ.

“מִי הוּא זֶה הָיּוֹדֵעַ אֶת דְּבַר יְצִיאָתִי וּלְמִי עִנְיָן וָחַפֵץ לָדַעַת זֹאת?”

פֶּרֶק שְׁמִינִי: הַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַקָּמַא

מָחָר, בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְיוּלִי, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר בָּאָה “קַוְקַז” אֶל הַנָּמֵל שֶׁל קָזַן, הָרָחוֹק שֶׁבַע וֶרְסְטָאוֹת מִן הָעִיר.

קָזַן יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם הִתְמַזְּגוּת הַוּוֹלְגָה עִם הַנַּחַל קָזַנְקָה. עִיר זוֹ הֲרֵיהִי בִּירַת הַפֶּלֶךְ; הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת מְקוֹם מוֹשַּׁב הַהֶגְמוֹן שֶׁל הַדָּת הַיְּוָנִית, אַף יֵשׁ לָהּ בֵּית מִדְרָשׁ עֶלְיוֹן לְמַדָּעִים. יוֹשְׁבֶיהָ שֶׁל עִיר־פֶּלֶךְ זוֹ מְעֹרָבִים הֵם, וְאַתָּה מוֹצֵא בָּהּ צֵ’רֵמִיסִים, מוֹרְדְּוִינִים, צ’וּוָשִׁים, ווֹלְסָקִים, וִיגוּלִיצִ’ים וְתַתָּרִים. הַנְּקוּבִים אַחֲרוֹנָה שָׁמְרוּ אֶת טִיבָם הָאַסִיָּטִי בְּמִדָּה יְתֵרָה.

אַף עַל פִּי שֶׁהָעִיר הָיְתָה רְחוֹקָה לְמַדַּי מִן הַנָּמֵל, בְּכָל זֹאת נִתְקַהֵל עַל הַשָּׂפָה הֲמוֹן־עָם רָב. הַנֶּאֱסָפִים בָּאוּ לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת. שַׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁל חֶבֶל זֶה הוֹצִיא פְּקֻדָּה כַּדּוֹמֶה לְזוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. בְּתוֹךְ הַקָּהָל נִרְאוּ תַּתָּרִים לְבוּשִׁים קַפְטָנִים קִצְרֵי שַׁרְוֻלִּים וַחֲבוּשִׁים מִגְבָּעוֹת מְחֻדָּדוֹת בַעֲלוֹת שׁוּלַיִם רְחָבִים. אֲחֵרִים הָיוּ עֲטוּפִים מְעִילִים אֲרֻכִּים וְעַל רָאשֵׁיהֶם כִּפּוֹת קְטַנּוֹת כַּכִּפּוֹת שֶׁל יְהוּדֵי פּוֹלַנְיָה. נָשִׁים, שֶׁחָזָן הָיָה מְקֻשָּׁט בְּתַכְשִׁיטִים נוֹצְצִים וְרֹאשָׁן מְעֻטָּר בְּצִיץ שֶׁהִתְנַשֵּׂא בְּצוּרַת חֲצִי־יָרֵחַ, עָמְדוּ חֲבוּרוֹת וְשׂוֹחֵחוּ.

בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה הִתְהַלְּכוּ פְּקִידֵי הַמִּשְׁטָרָה וְקוֹזָקִים אֲחָדִים שֵׁכִּידוֹנָם בְּיָדָם וְהִשְׁגִּיחוּ עַל הַסֵּדֶר וּפִנּוּ מָקוֹם לַנּוֹסְעִים, בֵּין לְאֵלֶּה שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל הַ“קַּוְקַז” וּבֵין לְאֵלֶּה שֶׁעָלוּ עָלֶיהָ, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה וָאֵלֶּה נִתְבַּקְּרוּ וְנִבְדְּקוּ עַל יָדָם בְּדִיקָה מְעֻלָּה. הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ הָיוּ מִקְצָתָם בְּנֵי אַסְיָה, שֶׁפָּגְעָה בָּם גְּזֵרַת הַגֵּרוּשׁ, וּמִקְצָתָם מוּזִ’יקִים שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בְּקָזַן.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְבּוֹנֵן בְּשִׁיוְיוֹן־נֶפֶשׁ גָּמוּר אֶל הַיְצִיאָה וְהַכְּנִיסָה הַזֹּאת, שֶׁאָדָם רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּכָל תַּחֲנָה שֶׁל אֳנִיַּת־קִיטוֹר. “קַוְקַז” הָיְתָה צְרִיכָה לִשְׁהוֹת בַּנָּמֵל שֶׁל קָזַן שָׁעָה תְּמִימָה עַל מְנָת לְמַלְּאוֹת אֶת אוֹצַר הַדֶּלֶק שֶׁלָּהּ. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשָׁעָה זוֹ וְלַעֲלוֹת עַל הַיַּבָּשָׁה – לֹא הֶעֱלָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֲפִילוּ עַל דַּעְתּוֹ. הוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה בְּשׁוּם פָּנִים לְהַשְׁאִיר יְחִידָה עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה אֶת הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית, אֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו טֶרֶם חָזְרָה וְעָלְתָה עַל הַמִּכְסֶה.

שְׁנֵי הַסּוֹפְרִים קָמוּ בְּהַשְׁכָּמָה, כְּמוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָאֶה לְכָל צַיָּד זָרִיז. הֵם עָלוּ עַל הַשָּׂפָה וְהִתְעָרְבוּ בֵּין הֶהָמוֹן, אִישׁ לְעֶבְרוֹ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם וְרָאָה מִצַּד זֶה אֶת הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהֶחֳזִיק אֶת פִּנְקָסוֹ בְּיָדוֹ וְצִיֵּר בְּעִפָּרוֹן אֵיזוֹ טִפּוּסִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם אוֹ רָשַׁם בַּחֲטִיפָה קִטְעֵי דְבָרִים וְהֶעָרוֹת, וּמִצַּד זֶה אֶת אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה שֶׁהִסְתַּפֵּק בְּדִבּוּר־פֶּה בִּלְבָד, לְפִי שֶׁהָיָה סוֹמֵךְ עַל כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ הַקּוֹלֵט אֶת הַכֹּל וְאֵינוֹ מְאַבֵּד כְּלוּם.

לִכָל אֹרֶךְ הַגְּבוּל הַמִּזְרָחִי שֶׁל אֶרֶץ רוּסְיָה הִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי הַמְּרִידָה וְהַפְּלִישָׁה גָּבְרוּ בְּמִדָּה יְתֵרָה. הַתַּחְבּוּרָה שֶׁבֵּין סִבִּירְיָה וּבֵין הַמַּמְלָכָה נֶעֶשְׂתָה קָשָׁה עַד מְאֹד. הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, בְּלִי אֲשֶׁר עָזַב אֶת “קַוְקַז”, מִפִּי הַנּוֹסְעִים הַחֲדָשִׁים.

הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ הֶחֱרִידוּהוּ בְּיוֹתֵר וְעוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ חֵפֶץ אַדִּיר לְמַהֵר וְלַעֲבֹר אֶת הָרֵי אוּרַל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁפֹּט בְּעַצְמוֹ עַד כַּמָּה חֲמוּרִים הַמְּאֹרָעוֹת וּכְדֵי שֶּׁיוּכַל לְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל שָׂטָן וּמִכְשׁוֹל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּמְעַט שֶׁמּוּכָן הָיָה לִפְנוֹת אֶל אֶחָד מִבְּנֵי קָזַן וּלְשָׁאֳלוֹ פְּרָטֵי דְבָרִים, וְהִנֵּה הֻסְּחָה דַעְתּוֹ לְעִנְיָן אַחֵר.

בֵּין הַנּוֹסְעִים שֶׁעָזְבוּ אֶת “קַוְקַז” הִכִּיר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת חֲבוּרַת הַצּוֹעֲנִים, שֶׁעֲדַיִן הִתְגּוֹרְרָה אֶתְמוֹל עַל אַדְמַת הַיָּרִיד שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד. עַל מִכְסֵה אֳנִיָּת הַקִּיטוֹר עָמַד הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן וְהָאִשָּׁה, שֶׁנָּתְנָה אוֹתוֹ לִמְרַגֵּל. עִמָּם יַחַד, וּבְלִי סָפֵק בְּהַנְהָגָתָם, נִמְצְאוּ כְּעֶשְׂרִים זַמָּרוֹת וְרַקְדָּנִיּוֹת מִבְּנוֹת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה עַד בְּנוֹת עֶשְׂרִים, שֶׁהָיוּ עֲטוּפוֹת עֲטִיפוֹת בָּלוֹת, שֶׁלֹּא כִּסּוּ כָּל צָרְכָּן אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶן הָרְקוּמוֹת זְהַב־שָׁוְא.

הָרְקָמוֹת הַנּוֹצְצוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנָּגַהּ עֲלֵיהֶן אוֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת, הִזְכִּירוּ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַמַּרְאֶה הַמְיֻחָד בְּמִינוֹ שֶׁרָאָה בְּלֵיל אֶמֶשׁ. הַתַּכְשִׁיטִים הַלָּלוּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִים הֵם שֶׁהִתְנוֹצְצוּ בַּחֲשֵׁכָה בְּשָׁעָה שֶׁאֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן שֶׁל אֳנִיַּת הַקִּיטוֹר הִפְלִיטָה לֶהָבוֹת.

“בָּרוּר הַדָּבָר”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “שֶׁחֲבוּרַת הַצּוֹעֲנִים הַזֹּאת יָשְׁבָה כָּל הַיּוֹם מִתַּחַת לְמִכְסֵה הָאֳנִיָּה וּבַלַּיְלָה הִתְחַבְּאָה מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר הַקִּדְמִי. כְּלוּם הִשְׁתַּמְּטוּ הַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ בְּכַוָּנָה מִלְּהֶרָאוֹת לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת? אֲבָל הֲרֵי דָבָר זֶה אֵינוֹ מִמִּדָּתָם וּמִמִּנְהָגָם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שׁוּב לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק כְּלָל, שֶׁאוֹתָם הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אֵלָיו נְגִיעָה יְשָׁרָה, לֹא יָצְאוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֲבוּרָה הַשְּׁחוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אוֹר הַלַּהָבוֹת הִבְהִיק אֶת בְּרַק הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָּהּ, וְנֶאֶמְרוּ עַל־יְדֵי הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן וְהָאִשָּׁה, שֶׁאוֹתוֹ הַצּוֹעֲנִי קָרָא לָהּ בַּשֵׁם הַמּוֹנְגוֹלִי סַנְגַּר.

שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ הִתְקָרֵב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל מְקוֹם־הַיְצִיאָה שֶׁל אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁחֲבוּרַת הַצּוֹעֲנִים עָזְבָה אֶת הָאֳנִיָּה לִבְלִי שׁוּב.

שָׁם עָמַד הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן עֲמִידָה צְנוּעָה שֶׁהָיָה בָּהּ מִשֶׁל הַכְנָעָה גְדוֹלָה וְשֶׁלֹּא הִתְאִימָה כָּל עִקָּר לְמִדַּת הַחֻצְפָּה הַמְּצוּיָה אֵצֶל בְּנֵי עַמּוֹ. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת הֲרֵיהוּ מִשְׁתַּדֵל לְהִשְׁתַּמֵּט מִפְּנֵיהֶן. מִגְבַּעְתּוֹ הָעֲלוּבָה, שֶׁנִּצְרְבָה עַל יְדֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעַל פְּנֵי כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ, הָיְתָה כֻּלָּהּ שְׁמוּטָה עַל פָּנָיו הַמְקֻמָּטִים. גַּבּוֹ הַכָּפוּף בָּלַט מִתַּחַת לִמְעִילוֹ הַבָּלוּי, שֶׁהוּא הִתְעַטֵּף בּוֹ יָפֶה לַמְרוֹת חֹם הַיּוֹם. בְּשֶׁל עֲטִיפָה מְדֻלְדָּלָה זוֹ, שֶׁהָיָה תָּחוּב בָּהּ, קָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין מַה תַּבְנִית גּוּפוֹ וְקוֹמָתוֹ.

עַל־יָדוֹ עָמְדָה הַצּוֹעֲנִית סַנְגֵּר, אִשָּׁה כְּבַת שְׁלֹשִׁים, שְׁחֻמָּה, גְּבוֹהָה, יִשְׁרַת קוֹמָה, יְפַת עֵינַיִם וּבַעֲלַת שְׂעָרוֹת, שֶׁעֵינָן כְּעֵין הַזָּהָב. הִיא עָמְדָה עֲמִידָה נָאָה וִיהִירָה.

כַּמָּה מִן הָרַקְדָּנִיּוֹת הַצְּעִירוֹת הָיוּ נָאוֹת בְּיוֹתֵר וְשִׁוּוּ לְעֵינֵי הָרוֹאִים אֵת כָּל הַסִּמָּנִים הַמְּצוּיִים בַּטִּפּוּס שֶׁל גֶּזַע מוֹצָאָן. הַצּוֹעֲנִיּוֹת רֻבָּן יָפוֹת הֵן, וְכַמָּה מֵרַבֵּי הָעָם הָרוּסִי, שֶׁאֵינָם נוֹפְלִים לְזָרוּת וְתַהְפּוּכוֹת מִן הָאַנְגְּלִים, לָקְחוּ לָהֶם נָשִׁים צוֹעֲנִיּוֹת.

אַחַת מֵהֶן שָׁרָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ שִׁירָה בַּעֲלַת נְעִימָה מוּזָרָה, שֶׁהַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלָּהּ נִתָּנִים לְהִתַּרְגֵּם כָכָה:

עַל צַוָּארִי הַחוּם טוּר אַלְמֻגִּים

וּמַחַט פָּז בְּשַׂעֲרוֹתַי!

לְבַקֵּשׁ אֹשֶׁר לִי וְתַעֲנוּגִים

אָנוּד אֶל אֶרֶץ…

הַנָּעֲרָה הָעַלִּיזָה וַדַּאי הוֹסִיפָה לָשִׁיר אֶת שִׁירָתָהּ, אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שׁוּב לֹא שָׁמַע אוֹתָהּ.

דּוֹמֶה הָיָה, כִּי הַצּוֹעֲנִית סַנְגַּר נָעֲצָה בּוֹ אֶת עֵינֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בּוֹ יָפֶה, כְּאִלּוּ רָצְתָה לִטְבֹּעַ בְּזִכְרוֹנָהּ אֶת רִשְׁמֵי פָּנָיו טְבִיעָה שֶׁאֵינָהּ נִמְחֵית.

מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים עָזְבָה סַנְגַּר אֶת “קַוְקַז” בָּאַחֲרוֹנָה לְאַחַר שֶׁהַזָּקֵן וְהַלְּהָקָה שֶׁלּוֹ כְּבָר עָמְדוּ עַל הַשָּׂפָה.

“כַּמָּה חֲצוּפָה הִיא צוֹעֲנִית זוֹ!” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל נַפְשׁוֹ. “כְּלוּם הִכִּירַתְנִי, שֶׁאֲנִי הָאִישׁ, שֶׁהִיא קָרְאָה לוֹ בְּשֵׁם “מְרַגֵּל” בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד? הַצּוֹעֲנִיּוֹת הָאֲרוּרוֹת הַלָּלוּ עֵינֵי חֲתוּלִים לָהֶן! הֵן רוֹאוֹת יָפֶה בַּחֲשֵׁכָה, וְאֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ יוֹדַעַת…”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּבָר אָמַר לָלֶכֶת אַחֲרֵי סַנְגַּר וַחֲבוּרָתָהּ, אֶלָּא שֶׁמָּשַׁל בְּרוּחוֹ.

“לֹא”, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, “אַל אֶעֱשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת! אִם אֲצַוֶּה לֶאֱסֹר אֶת הַמְנַחֵשׁ הַזָּקֵן הַזֶּה וְאֶת הַלְּהָקָה שֶׁלּוֹ, סַכָּנָה הִיא שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַתַּעֲלוּמָה שֶׁלִּי. הַלָּלוּ יָרְדוּ מֵעַַל הָאֳנִיָּה וְעַד שֶׁיַּעַבְרוּ אֶת הַגְּבוּל, כְּבַר אֵהְיֶה רָחוֹק מֵעֵבֶר לְהָרֵי אוּרַל. אַמְנָם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיְּכוֹלִים הֵם לֶאֱחֹז אֶת דַּרְכָּם מִקָּזַן אֶל אִישִׁים, וְאוּלָם דֶּרֶךְ זוֹ אֵינָהּ נוֹחָה כָּל עִקָּר, וְ”טַרַנְטַס" הָרָתוּם אֶל סוּסִים סִבִּירִיִּים טוֹבִים לְעוֹלָם יַקְדִּים עֲגָלָה צּוֹעֲנִית! וּבְכֵן אֵפוֹא הַשְׁקֵט וֶהְיֵה מָתוּן, יִדִידִי קַרְפָּנוֹב!"

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן וְסַנְגֵּר כְּבַר נִתְעַלְּמוּ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן.

אִם קָזַן רְאוּיָה הִיא בֶּאֱמֶת לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם “שַׁעַר אַסְיָה”, אִם עִיר זוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְמֶרְכַּז הַמִּסְחָר שֶׁל סִבִּירְיָה וּבוּכָרָה, הֲרֵי סִבַּת הַדָּבָר הִיא שֶׁכָּאן מִתְלַכְּדוֹת שְׁתֵּי דְרָכִים הַמּוֹלִיכוֹת מֵעֵבֶר לְהָרֵי אוּרַל. וְאוּלָם יָפֶה עָשָׂה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁבָּחַר לוֹ אֶת הַנְּתִיבָה הַהוֹלֶכֶת דֶּרֶךְ פֶּרְם, יֶקָטֵירִינְבּוּרְג וּטְיוּמֶן. נְתִיבָה זוֹ הֲרֵיהִי דֶרֶךְ־הַדֹּאַר הַגְּדוֹלָה, וְיֵשׁ בָּהּ תַּחֲנוֹת סוּסִים מְתֻקָּנוֹת, שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה שׁוֹקֶדֶת עֲלֵיהֶן, וְהִיא נִמְשֶׁכֶת מֵאִישִׁים עַד אִירְקוּטְסְק.

אָמְנָם יֵשׁ מְסִלָּה שְׁנִיָה – זוֹ שֶׁהִזְכִּירָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זֶה עַתָּה, – הַמּוֹנַעַת אֶת מַסַּע־הָעֲקִיפִין הַקָּצָר דֶּרֶךְ פֶּרְם וְהַמְקַשֶּׁרֶת גַם הִיא אֵת קָזַן עִם אִישִׁים דֵּרֶךְ יֵלַבּוּגֶא, מֶנְצֵלִינְסְק, בִּירְסְק וּזְלָטוֹאוּסְט, שֵׁשָּׁם הִיא עוֹזֶבֶת אֶת אֵרוֹפָּה, וְדֶרֶךְ צֵ’לַבִּינְסְק, חַדְרִינְסְק וְקוּרְגַן. אֶפְשָׁר שֶׁמְּסִלָּה זוֹ קְצָרָה הִיא מִן הָאַחֶרֶת, אֲבָל כִּנֶגֶד מַעֲלָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ מִגְרָעוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הִיא חֲסֵרָה בָּתֵּי־דֹאַר, הִיא מְקֻלְקָלָה בְּיוֹתֵר, וּכְמוֹ כֵן מֻעָטִים בָּהּ הַכְּפָרִים. וּלְפִיכָךְ יָפֶה עָשָׂה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁבָּחַר בַּמְּסִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כֵּוָן שֶׁקָּרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ יֵלְכוּ בַּמְּסִלָּה הַשְּׁנִיָּה, מִקָּזַן לְאִישִׁים, חֲזָקָה הִיא שֶׁיַּקְדִּים אוֹתָם.

מִקֵּץ שָׁעָה אַחַת צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן אֲשֶׁר עַל הַמִּכְסֶה הַקָּדוּם שֶׁל “קַוְקַז” – אוֹת לַנּוֹסְעִים הַחֲדָשִׁים לַעֲלוֹת עַל הָאֳנִיָּה וְלַנּוֹסְעִים הַיְשַָׁנִים לַחֲזֹר אֵלֶיהָ. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת שֶׁבַע בַּבֹּקֶר. טְעִינַת חָמְרֵי הַדֶּלֶק נִגְמְרָה. קִירוֹת הַדּוּדִים הָיוּ מְרַטְטִים מִלַּחַץ הַקִּיטוֹר. הָאֳנִיָּה הָיְתָה מוּכָנָה לְהַפְלִיג לְדַרְכָּה.

הַנּוֹסְעִים, שֶׁהָלְכוּ מִקָּזַן לְפֶרְם, כְּפָר תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִבְחִין מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי מִשְּׁנֵי הַכַּתָּבִים חָזַר אֶל אֳנִיַּת הַקִּיטוֹר רַק הָאֶחָד, הוּא הָרִי בְּלָאוּנְט.

וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הֵיכָן הוּא? כְּלוּם אֵחַר מִמּוֹעֵד הַהַפְלָגָה?

אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִתִּירוּ אֶת הַחֲבָלִים בָּא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה כְּשֶׁהוּא רָץ בְּחִפָּזוֹן. הָאֳנִיָּה כְּבָר נִרְתְּעָה מַשֶּׁהוּ מִן הַנָּמֵל וְגַם גֶּשֶׁר־הַמַּעֲבָר כְּבָר נֻטַל וְהוּשָׁב אֶל הַשָּׂפָה, אֲבָל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לֹא נִתְבַּלְבֵּל כָּל עִקָּר, אֶלָּא עָמַד וְקָפַץ קְפִיצָה בִּזְרִיזוּת שֶׁל מוּקְיוֹן וְנָפַל עַל הַמִּכְסֶה שֶׁל “קַוְקַז”, כִּמְעַט בִּזְרוֹעוֹת חֲבֵרוֹ לָאֻמָּנוּת.

“כְּבָר סָבוּר הָיִיתִי שֶׁ”קַּוְקַז" תַּפְלִיג לְדַרְכָּהּ בִּלְעָדֶיךָ," אָמַר אֵלָיו חֲבֵרוֹ זֶה בְּפָנִים שֶׁמַּרְאֵיהֶם הָיָה לֹא חָמִים וְלֹא קָרִיר.

“הֲבֵל הֲבָלִים!” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “מֻבְטָחְנִי שֶׁהָיִיתִי מַשִּׂיג אוֹתְךָ, וְאִלּוּ גַם הֻצְרַכְתִּי לְשֵׁם כָּךְ לִשְׂכֹּר עַל חֶשְׁבּוֹן הַקּוּזִינָה שֶׁלִּי אֳנִיָּה מְיֻחָדָה, אוֹ לִנְסֹעַ אַחֲרֶיךָ בְּמֶרְכֶּבֶת דֹּאַר בִּמְחִיר עֶשְׂרִים קָפֵּיקוֹת הַוֶּרְסְטָּה לְסוּס. וְכִי מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? הֲרֵי מִתַּחֲנַת־הָאֳנִיּוֹת עַד לְבֵית הַטֵּלֶגְרָף מַהֲלָךְ רַב הוּא!”

“כְּלוּם הָלַכְתָּ אֶל הַטֵּלֶגְרָף?” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט וְשִׂפְתוֹתָיו הִתְכַּוְּצוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“אָמְנָם כֵּן, הָלַכְתִּי!” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה מִתּוֹךְ הַחִיּוּךְ הַנָּעִים בְּיוֹתֵר שֶׁהָיָה שָׁמוּר בְּאוֹצָרוֹ.

“וַעֲדַיִן כְּתִקְנוֹ הוּא עַד קוֹלִיבַן?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ כְּתִקְנוֹ מִקָּזַן עַד לְפָרִיס!”

“וּבְכֵן הֲרִיצוֹתָ מִבְרָק… אֶל הַדּוֹדָנִית שֶׁלְּךָ?…”

“בְּהִתְלַהֲבוּת!”

“וּבְכֵן שָׁמַעְתָּ?…”

“כַּתַּר לִי זְעֵיר, אַבָּא שֶׁלִּי, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים הָרוּסִים,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “הֲרֵינִי מִן הַיְלָדִים הַטּוֹבִים וְלֹא אַעְלִים מִמְּךָ דָבָר. וּבְכֵן דַּע, שֶׁהַתַּתָּרִים, וּבְרֹאשָׁם פֵיאוֹפַר חַאן, עָבְרוּ אֶת סֵמִיפָּלָטִינְסְק וְהִנָּם הוֹלְכִים לְאֹרֶךְ זֶרֶם הָאִירְטִישׁ. הִשְׁתַּמֵּשׁ אֵפוֹא בִּידִיעָה זוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ!”

אֵיךְ? חֲדָשָׁה חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ, וְהָרִי בְּלָאוּנְט טֶרֶם יָדַע אוֹתָהּ, תַּחַת אֲשֶׁר צָרֵהוּ, אֲשֶׁר וַדַּאי שָׁמַע אוֹתָהּ מִפִּי אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי קָזַן, כְּבָר הִזְדָּרֵז וְהֵרִיץ אוֹתָהּ לְפָרִיס! הָעִתּוֹן הָאַנְגְּלִי פִּגֵּר אֵפוֹא!

וְהָרִי בְּלָאוּנְט הֶעָלוּב שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל גַּבּוֹ וְהָלַךְ וְיָשַׁב בַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

בַּשָָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר יָצְאָה הַנַּעֲרָה הַלַּפְלַנְדִּית מִן הַתָּא שֶׁלָּהּ וְעָלְתָה עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָלַךְ לִקְרָאתָהּ וְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ.

“הַבִּיטִי וּרְאִי, אֲחוֹתִי”, אָמַר אֵלֶיהָ לְאַחַר שֶׁהוֹלִיךְ אוֹתָהּ אֶל קִדְמַת הָאֳנִיָּה.

וְאָמְנָם רָאוּי הָיָה מַרְאֵה הַמָּקוֹם שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בּוֹ יָפֶה.

“קַוְקַז” הִגִּיעָה בְּאוֹתָה שָׁעָה לִמְקוֹם הִתְמַזְּגוּת הַוּוֹלְגָה עִם הַקָּמָא. כָּאן עָזְבָה אֶת הַנָּהָר הַגָּדוֹל, לְאַחַר שֶׁעָבְרָה בּוֹ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת, וְשָׂמָה פָּנֶיהָ אֶל הַנָּהָר, שֶׁאֵינוֹ מִן הַחֲשׁוּבִים, בִּשְׁבִיל לָשׁוּט בּוֹ בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם כְּאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת (490 קִילוֹמֶטְרִים). בְּמָקוֹם זֶה נִתְעָרְבוּ מֵימֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַזְּרָמִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר גּוֹנֵיהֶם הָיוּ שׁוֹנִים קְצָת, וְהַקָּמָא הַקְּטַנָּה וְהַצְּלוּלָה פָּעֲלָה לְגַבֵּי הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה שֶׁפָּעֲלָה הָאוֹקָה סָמוּךְ לְנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד לְגַבֵֹּי הַשָּׂפָה הַיְמָנִית, כִּי הִשְׁבִּיחָה וְרִפְּאָה אֶת הַמָּיִם.

הַקָּמָא הִשְׁתַּפְּכָה אֶל הַוּוֹלְגָה מִתּוֹךְ זֶרֶם רָחָב וּמַרְאֵה גְדוֹתֶיהָ הַמְכֻסּוֹת יְעָרִים הָיָה נֶחְמָד. כַּמָּה מִפְרָשִׂים לְבָנִים הִתְנוֹסְסוּ עַל פְּנֵי מֵימֶיהָ הַצְּלוּלִים, שֶׁהָיוּ מְצֻפִּים זְהַב קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. הַגְּבָעוֹת הָעֲדוּיוֹת בַּעֲצֵי לִבְנִים וְאַלְמוֹנִים וּפְעָמִים גַּם בְּאַלּוֹנִים גְּדוֹלִים חָסְמוּ אֶת הָאֹפֶק בְּשׁוּרָה נָאָה, אֲשֶׁר לְאוֹר הַצָּהֳרַיִם הַמַּבְהִיק יֵשׁ שֶׁהִתְמַזְּגָה עִם תְּכֵלֶת מַעֲמַקֵּי הַשָּׁמָיִם.

וְאוּלָם דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַדְרֵי הַטֶבַע הָאֵלֶּה אֵין בְּכֹחָם לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבְּלִבָּה, וַאֲפִלּוּ רַק לְרֶגַע אֶחָד. הִיא לֹא רָאֲתָה לְפָנֶיהָ אֶלָּא דָבָר אֶחָד, הֲלֹא הוּא הַמַּטָּרָה שֶׁעָלֶיהָ לְהַשִּׂיגָהּ, וְהַקָּמָא לֹא הָיְתָה בְּעֵינֶיהָ אֶלָּא דֶרֶךְ יוֹתֵר קַלָּה לְהַגִּיעַ אֶל מַטְּרָתָהּ זוֹ. עֵינֶיהָ נוֹצְצוּ הִבְהִיקוּ מִדֵּי הִסְתַּכְּלָהּ כְּלַפֵּי הַמַּעֲרָב, כְּאִילוּ בִּקְּשָׁה לנְקֹב בְּמֶבָּטָהּ אֶת הָאֹפֶק הָרָחוֹק הַהוּא.

נַדְיָה לֹא הֵזִיזָה אֶת יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶל בֶּן־לִוְיָתָהּ וְהִיא פָּנְתָה אֵלָיו וְשָׁאֲלָה:

“כַּמָּה רְחוֹקִים אָנוּ מִמּוֹסְקְבָה?”

“תְּשַׁע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“תְּשַׁע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת!” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה.

הִגִּיעָה שְׁעַת סְעֻדַּת שַׁחֲרִית, שֶׁהִכְרִיזוּ עָלֶיהָ צִלְצְלֵי הַפַּעֲמוֹן.

נַדְיָה הָלְכָה אַחֲרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל אוּלָם־הָאֹכֶל אֲשֶׁר בָּאֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר. הִיא לֹא רָצְתָה לִנְגֹּעַ בַּפַּרְפְּרָאוֹת שֶׁהֹעֲלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּגוֹן בֵּיצֵי־דָגִים, דָּגִים מְלוּחִים חֲתוּכִים לִנְתָחִים קְטַנִּים, יַיִן שָׂרוּף מְתֻבָּל בְּכַמּוֹן, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים לְגָרוֹת אֶת הַתֵּאָבוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִים בְּכָל אַרְצוֹת הַצָּפוֹן, בֵּין בְּרוּסְיָה וּבֵין בִּשְׁוֶדְיָה וּבְנוֹרְוֶגְיָה. נַדְיָה הִמְעִיטָה בַּאֲכִילָה, אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה עֲנִיָּה, שֶׁאֶמְצָעֵי כַּסְפָּהּ הָיוּ מְצֻמְצָמִים בְּיוֹתֵר. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָאָה אֵפוֹא צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לְהִסְתַּפֵּק גַּם הוּא בְּאוֹתָם הַמַּאֲכָלִים שֶׁהִסְתַּפְּקָה בָּהֶם בַּת־לִוְיָתוֹ, כְּגוֹן מְעַט “קוּלֶבְּיַקָּה”, שֶׁהִיא מִין פַּשְׁטִידָה מְמֻלָּאָה בְּחֶלְמוֹן בֵּיצִים, אֹרֶז וּבָשָׂר מְרֻסָּק, כְּרוּב אָדֹם מְמֻלָּא בְּבֵיצֵי־דָגִים וְתֵה לְשֵׁם מַשְׁקֶה.

סְעֻדָּה זוֹ הָיְתָה לֹא אֲרֻכָּה וְלֹא יְקָרָה. וְכַעֲבֹר עֶשְׂרִים רֶגַע כְּבַר חָזְרוּ וְעָלוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה אֶל סִפּוּנָהּ שֶׁל “קַוְקַז”.

הֵם יָשְׁבוּ בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה, וּבְלִי שׁוּם הַקְדָּמוֹת הִתְחִילָה נַדְיָה לְדַבֵּר אֶת דְּבָרֶיהָ, אֶלָּא שֶׁהִשְׁפִּילָה קוֹלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע אֵלֶּא לְאָזְנָיו בִּלְבָד.

“אָחִי”, פָּתְחָה וְאָמְרָה, “הֲרֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנָּדוֹן לְגָלוּת. שְׁמִי נַדְיָה פֵידוֹר. אִמִּי מֵתָה עָלַי לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ יָמִים בְּרִיגָה וְהִנְנִי הוֹלֶכֶת אֶל אִירְקוּטְסְק עַל מְנַת לְהִלָּווֹת אֶל אָבִי וּלְחַלֵּק עִמּוֹ אֶת גָּלוּתוֹ”.

“גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לְאִירְקוּטְסְק”, עָנָה וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וּכְחֶסֶד מִן הַשָּׁמַיִם יֵחָשֵׁב בְּעֵינַי הַדָּבָר לְהַמְצִיא אֶת נַדְיָה פֵידוֹר בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה בִּזְרוֹעוֹת אָבִיהָ”.

“הֲרֵינִי מוֹדָה לְךָ, אָחִי!” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹסִיף וְאָמַר, שֶׁהוּא קִבֵּל “פְּדְרוֹזְ’נָיָה” מְיֻחָדָה לְשֵׁם נְסִיעָה לְסִבִּירְיָה, וְכִי מִצַּד פְּקִידֵי הָרָשׁוּת הָרוּסִית לֹא יַעֲמֹד שׁוּם מַעֲצוֹר בְּדַרְכּוֹ.

נַדְיָה לֹא שְׁאֵלַתְהוּ יוֹתֵר מִכֵּן. בִּפְגִישָׁה זוֹ, שֶׁפָּגְשָׁה בְּמִקְרֶה בָּאִישׁ הַצָּעִיר, הַפָּשׁוּט וְהַטּוֹב, לֹא רָאֲתָה אֶלָּא דָבָר אֶחָד: אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ עַל יָדוֹ אֶל אָבִיהָ.

“קִבַּלְתִּי,” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה אֵלָיו, “תְּעוּדַת מַסָּע, שֶׁנָּתְנָה לִי אֶת הָרְשׁוּת לָלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק, אֲבָל פְּקֻדַּת שַׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁל נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד בִּטְלָה אֶת הָרִשְׁיוֹן הַזֶה, וְלוּלֵא אַתָּה, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲזֹב אֶת הָעִיר אֲשֶׁר מְצָאתַנִי שָׁם, וּבְלִי סָפֵק מַתִּי שָׁם!”

“וְאַתְּ עָרַבְתְּ אֶת לִבֵּךְ,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “לַעֲבֹר לְבַדֵּךְ אֶת עַרְבוֹת סִבִּירְיָה?”

“זֹאת הָיְתָה חוֹבָתִי, אָחִי.”

“אֲבָל כְּלוּם לֹא יָדַעַתְּ, שֶׁכֵּוָן שֶׁפָּרַץ מֶרֶד בָּאָרֶץ וְהִיא נִתְמַלְּאָה בִּגְיָסוֹת שֶׁל אוֹיְבִים, הֲרֵי כִּמְעַט שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַעֲבֹר בָּהּ?”

“כְּשֶׁעָזַבְתִּי אֶת רִיגָה טֶרֶם נוֹדַע דְּבַר פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית. “רַק בְּמוֹסְקְבָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַדָּבָר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה”.

“וְאַף עַל פִּי כֵן הִמְשַׁכְתְּ אֶת דַּרְכֵּךְ?”

“זֹאת הָיְתָה חוֹבָתִי”.

בְּמִלָּה זוֹ נִתְפָּרֵשׁ כָּל אָפְיָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה אַמִּיצַת־הַלֵּב. אֶת הַדָּבָר שֶׁחָשְׁבָה אוֹתוֹ לְחוֹבָתָהּ מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה הָיְתָה נַדְיָה לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק.

הִיא סִפְּרָה עַל־אוֹדוֹת אָבִיהָ. הוּא הָיָה רוֹפֵא מְכֻבָּד בְּרִיגָה, עָסַק בְּהַצְלָחָה בְּאֻמָּנוּת וְחַי חַיִּים שֶׁל אשֶׁר בְּחוּג בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אֲבָל הוּא הִשְׁתַּתֵּף בַּאֲגֻדָּה חֲשָׁאִית שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, וּכְשֶׁנִּגְלָה הַדָּבָר נִגְזַר עָלָיו לִגְלוֹת לְאִירְקוּטְסְק. הַזַּ’נְדַּרְמִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ אֶת פְּקֻדַּת הַגָּלוּת לְקָחוּהוּ מִיָּד וְהוֹבִילוּהוּ אֶל עֵבֶר הַגְּבוּל.

לְוָסִילִי פֵידוֹר לֹא נִתַּן זְמַן לְחַבֵּק אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁכְּבָר שָׁכְבָה אָז עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, וְאֶת בִּתּוֹ, שֶׁעָמְדָה אוּלַי לְהִתְיַתֵּם וּלְהִשָּׁאֵר בְּלִי כָּל עֵזֶר, וּמִתּוֹךְ בְּכִי עַל שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לוֹ נִפְרַד וְהָלַךְ בַּגּוֹלָה.

זֶה שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבִירַת סִבִּירְיָה. שָׁם הוּא מוֹסִיף לַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא כִּמְעַט שֶׁאֵין הוּא רוֹאֶה שָׂכָר בַּעֲמָלוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב עַצְמוֹ מְאֻשָּׁר, עַד כַּמָּה שֶׁאָדָם גּוֹלֶה יָכֹל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, אִלּוּ נִמְצְאוּ עִמּוֹ אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ. אֲבָל הַגְּבֶרֶת פֵידוֹר כְּבָר הָיְתָה חֲלוּשָׁה מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לַעֲזֹב אֶת רִיגָה. מִקֵּץ עֶשְׂרִים חֳדָשִׁים לְאַחַר גְּלוֹת בַּעְלָהּ מֵתָה הַחוֹלָה בִּזְרוֹעוֹת בִּתָּהּ, וְהִשְׁאִירַתָּה גַּלְמוּדָה וְכִמְעַט בְּחֹסֶר כֹּל. אָז פָּנְתָה נַדְיָה פֵידוֹר אֶל הָרָשׁוּת וּבִקְּשָׁה רִשְׁיוֹן לָלֶכֶת אֶל אָבִיהָ לְאִירְקוּטְסְק, וּבַקָּשָׁתָהּ נִתְמַלְּאָה. הִיא כָּתְבָה לְאָבִיהָ, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. אָמְנָם קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַשִּׂיג דֵּי אֶמְצָעִים לִנְסִיעָה אֲרֻכָּה זוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִסְּסָה וְיָצְאָה לְדַרְכָּהּ. הִיא עָשְׂתָה מַה שֶּׁיָּכְלָה לַעֲשׂוֹת!… וֵאלֹהִים יַעֲשֶׂה אֶת הַשְּׁאָר!

בֵּינָתַיִם שָׁטָה “קַוְקַז” הָלוֹךְ וָשׁוֹט בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם. אָתָה לַיְלָה וְהָאֲיוִר⁴ נִתְמַלֵּא קְרִירוּת מְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ. ַלְפֵי נִיצוֹצוֹת הִתְעוֹפְפוּ מִתּוֹךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן שֶׁל אֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר שֶׁהֻסְּקָה בַּעֲצֵי־אֹרֶן, וְאֶל הֲמֻלַּת הַגַּלִּים שֶׁהִתְנַפְּצוּ אֶל פְּנֵי הָאֳנִיָּה נִצְטָרְפָה יִלְלַת הַזְּאֵבִים, אֲשֶׁר שׁוֹטְטוּ בְּמַחֲשַׁכִּים עַל הַשָּׂפָה הַיְמָנִית שֶׁל נְהַר הַקָּמָא.

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: מַסָּע בַּטָּרַנְטַס יוֹם וָלָיְלָה

לְמָחָר, בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר בְּיוּלִי, עָמְדָה “קַוְקַז” בִּנְמֵלָהּ שֶׁל פֶּרְם, הִיא הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהּ בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ עַל פְּנֵי נְהַר הַקָּמָא.

פֶּלֶךְ זֶה, שֶׁהָעִיר פֶּרְם הִיא עִיר הַבִּירָה שֶׁלּוֹ, הוּא אַחַד הַפְּלָכִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁל מַמְלֶכֶת רוּסְיָה וְהוּא מִתְפַּשֵּׁט מֵעֵבֶר לְהָרֵי אוּרַל עַד לְסִבִּירְיָה. מַחְצְבֵי שַׁיִשׁ, מִכְרוֹת מֶלַח, מַחְפְּרוֹת פְּלָטִין וְזָהָב וּמִכְרוֹת פֶּחָם מְנֻצָּלִים שָׁם בְּמִדָּה רַבָּה. עַל פִּי מַצָּבָה עֲתִידָה פֶּרְם לְהֵעָשׂוֹת אַחַת הֶעָרִים הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר, אֲבָל לְפִי שָׁעָה אֵין בָּהּ כְּדֵי לִמְשֹּׁךְ אֶת הַלֵּב וַהֲרֵיהִי מְלֻכְלֶכֶת וְנִרְפֶּשֶׁת עַד מְאֹד וַחֲסֵרָה תַּשְׁמִישֵׁי נוֹחוּת וּמְקוֹרוֹת שֶׁל סִפּוּק צְרָכִים. מִי שֶׁהוֹלֵךְ מֵרוּסְיָה לְסִבִּירְיָה אֵין מַחְסוֹר זֶה בְּנוֹחֻיּוֹת מַטְרִידֵהוּ כְּלָל, לְפִי שֶׁהוּא בָּא מִפְּנִים הָאָרֶץ וְהוּא מְצֻיָּד דַּיּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ צֹרֶךְ בּוֹ; אֲבָל מִי שֶׁבָּא מֵאַרְצוֹת אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, לְאַחַר נְסִיעָה אֲרֻכָּה וּמְיַגַּעַת, וַדַּאי הָיְתָה דַעְתּוֹ נוֹחָה עַד מְאֹד אִלּוּ הָיְתָה הָעִיר הָאֵרוֹפִּית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמַּמְלָכָה, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל גְּבוּל אַסְיָה, מְסַפֶּקֶת אֵת כָּל צְרָכָיו בְּמִדָּה יְתֵרָה מִשֶּׁל עַכְשָׁו.

כָּאן בְּפֶרְם נוֹהֲגִים הָיוּ הַנּוֹסְעִים לִמְכֹּר אֶת עֶגְלוֹתֵיהֶם שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ וְנִדַּלִדְּלוּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לְאַחַר נְסִיעָה אֲרֻכָּה דֶרֶךְ עַרְבוֹת סִבִּירְיָה. וְכָאן הָיוּ הַנּוֹסְעִים הַהוֹלְכִים מֵאֵרוֹפָּה לְאַסְיָה קוֹנִים לָהֶם בִּימוֹת הַקַּיִץ עֲגָלוֹת, וּבִימוֹת הַחֹרֶף עֶגְלוֹת־חֹרֶף קֹדֶם שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָם לִנְסִיעָה שֶׁל כַּמָּה חֳדָשִׁים בְּתוֹךְ הָעֲרָבוֹת הַשּׁוֹמְמוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּבָר קָבַע אֶת תָּכְנִית הַמַּסָּע שֵׁלּוֹ, וְעַכְשָׁו לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָּא לְקַיֵּם אֶת הַתָּכְנִית הַזֹּאת.

אָמְנָם קַיָּם הָיָה דֹאַר לְהַעֲבָרַת נוֹסְעִים, שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶת שַׁלְשֶׁלֶת הָרֵי אוּרַל בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה לְמַדַּי, אֲבָל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ גָרְמוּ לְכָךְ שֶׁנִּפְסְקָה פְּעֻלָּתוֹ. וְאוּלָם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדֹּאַר אִלּוּ גַם הָיָה כְּתִקְנוֹ, כִּי צָרִיךְ הָיָה לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת וְלֹא רָצָה לִהְיוֹת תָּלוּי בְּאִישׁ. וּלְפִיכָךְ הָיָה מַעְדִּיף לִקְנוֹת לוֹ עֲגָלָה וְלִנְסֹעַ בָּהּ מִתַּחֲנָה לְתַחֲנָה כְּדֵי לְהַחֲלִיף שָׁם אֶת הַסּוּסִים כְּשֶׁהוּא מַלְהִיב אֶת זְרִיזוּת הָרַכָּבִים עַל־יְדֵי הַסִּגֻלָּה הַבְּדוּקָה בְּאֶרֶץ זוֹ הַקְּרוּיָה “נַא ווֹדְקוּ” (דִּמֵי שְׁתִיָּה).

אֲבָל זוֹ רָעָה, שֶׁמֵּחֲמַת הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל הַנָּכְרִים יְלִידֵי אַסְיָה, כְּבָר יָצָא חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל הַנּוֹסְעִים מִפֶּרְם, וְעַל־יְדֵי כָּךְ נִתְמַעֲטוּ שָׁם הָעֲגָלוֹת בְּמִדָּה יְתֵרָה. וּלְפִיכָךְ אָנוּס הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהִסְתַּפֵּק בַּפְּסֹלֶת, שֶׁמָּאֲסוּ בָּהּ הַנוֹסְעִים הָאֲחֵרִים. וַאֲשֶׁר לַסוּסִים, הִנֵּה כָּל זְמַן שֶׁשְּׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר לֹא יַגִּיעַ עֲדַיִן לְסִיבִּירְיָה, הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַגִּישׁ בְּלִי חֲשָׁשׁ סַכָּנָה אֶת “הַפָּדָרוֹזְ’נָיָה” שֶׁלּוֹ לִפְנֵי מְנַהֲלֵי בָּתֵּי־הַדֹּאַר, וְהַלָּלוּ יַקְדִּימוּ לְמַלֵּא אֶת צָרְכּוֹ זֶה לִפְנֵי הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים. אֲבָל כֵּוָן שֶׁיַּעֲבֹר אֶת גְּבוּלָהּ שֶׁל רוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית לֹא יִהְיֶה לוֹ עַל מָה לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עַל כֹּחוֹ שֶׁל הָרֻבְּל בִּלְבָד.

אֲבָל אֶל אֵיזֶה מִין עֲגָלָה לִרְתֹם אֶל הַסּוּסִים הָאֵלֶּה, “טֵלֶגָה” אוֹ “טָרַנְטַס”?

הַ“טֵּלֶגָה” אֵינָהּ אֶלָּא עֲגָלָה פְּשׁוּטָה וּפְתוּחָה, בַּת אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים, הָעֲשׂוּיָה רַק עֵץ בִּלְבָד. הָאוֹפַנִּים, הַסְּדָנִים, הַמַּסְמְרִים, הַמּוֹשָׁב וְהַיְצוּלִים – כֻּלָּם נַעֲשׂוּ מִן הָעֵצִים שֶׁבַּיְּעָרוֹת הַסְּמוּכִים, וְהַחֲלָקִים הַשּׁוֹנִים, שֶׁמֵּהֶם מִצְטָרֶפֶת הַ“טֵּלֶגָה”, מְחֻבָּרִים כְּאֶחָד עַל יְדֵי עֲבוֹתוֹת חֲזָקִים. אֵין כָּמוֹהָ לְפַשְׁטוּת וְאֵין כָּמוֹהָ לְחֹסֶר נוֹחוּת, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה אֵין כָּמוֹהָ קַלָּה לְתִקּוּן אִם הִיא נִזּוֹקָה בַּדֶּרֶךְ. בַּעֲצֵי אַשּׁוּחַ אֵין מַחְסוֹר לְאֹרֶךְ גְבוּלָהּ שֶׁל רוּסְיָה, וִהַסְּדָנִים גְּדֵלִים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע בַּיְּעָרִים. אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר הַעֲבוֹתוֹת הַמְהַדְּקִים אֶת כָּל הַמְכוֹנָה הַזֹּאת נִקְרָעִים בַּדֶּרֶךְ, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲחוֹרָהּ שֶׁל הָעֲגָלָה נִשְׁאָר תָּקוּעַ בְּאַחַת הַבִּצּוֹת, יַגִּיעַ הַחֵלֶק הַקִּדְמִי אֶל הַתַּחֲנָה הַסְּמוּכָה כְּשֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל עַל שְׁנֵי אוֹפַנִּים אֶלָּא שֶׁהַנּוֹסְעִים מְאַשְּׁרִים עַצְמָם שֶׁכָּךְ עָלְתָה לָהֶם וְלֹא אַחֶרֶת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָאָה אֶת עַצְמוֹ אָנוּס לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם הוּא בְּ“טֵלֶגָה”, לוּלֵא הִסְבִּירָה לוֹ הַהַצְלָחָה פָּנִים וְהִמְצִיאָה לוֹ “טָרַנְטַס”

אַל יַעֲלֶה אָדָם עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁמִּין עֲגָלָה זֶה הֲרֵיהוּ פְּאֵר הַיְצִירָה שֶׁל חֲרֹשֶׁת הָעֲגָלוֹת. קְפִיצִים אֵין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֵינָם בְּ“טֶלֶגָה”, וְגַם הוּא עָשׂוּי כֻּלּוֹ עֵץ, מֵחֹסֶר הַבַּרְזֶל, אֲבָל אַרְבַּעַת אוֹפַנָּיו הַמְרֻחָקִים מִשְּׁמוֹנֶה עַד תֵּשַׁע רַגְלַיִם מִכָּל סֶדֶן מַבְטִיחִים לוֹ שִׁוּוּי־מִשְׁקָל יָדוּעַ עַל פְּנֵי הַדְּרָכִים הַמְחֻסְפָּסוֹת, אֲשֶׁר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַקֻבּוֹת הֵן וּבִלְתִּי מְיֻשָּׁרוֹת. יֵשׁ בּוֹ סוֹכֵךְ הַמֵּגֵן עַל הַנּוֹסְעִים בּוֹ מִפְּנֵי רֶפֶשׁ הַדְּרָכִים, וּמִכְסֵה־עוֹר חָזָק, אֲשֶׁר אִם מַעֲלִים אוֹתוֹ הֲרֵיהוּ סוֹגֵר אֶת פְּנִים הַמֶּרְכָּבָה מִפְּנֵי הַשָּׁרָב הַגָּדוֹל וְהַסּוּפוֹת הַגְדוֹלוֹת שֶׁבַּקָּיִץ. מִלְּבַד זֶה חָזָק הוּא הַ“טָּרַנְטַס” כַּ“טֵּלֶגָה” וְנוֹחַ הוּא לְתִקּוּן כָּמוֹהָ, וְלֹא עוֹד אֶלָֹּא שֶׁאֵין הוּא צָפוּי לְסַכָּנָה שֶׁחֶלְקוֹ הָאֶחָד יִקָּרַע מִמֶּנּוּ בַּדֶּרֶךְ.

מְצִיאַת הַ“טָּרַנְטַס” עָלְתָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּעָמָל רַב וּלְאַחַר חִפּוּשִׂים הַרְבֵּה, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ “טָרַנְטַס” הָיָה הָאֶחָד בְּכָל הָעִיר פֶּרְם כֻּלָּה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִרְבָּה לְתַגֵּר עִם בְּעָלָיו בְּנוֹגֵעַ לַמְּחִיר מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָצֵאת מִגִּדְרוֹ שֶׁל סוֹחֵר פָּשׁוּט שֶׁשְּׁמוֹ נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב.

נַדְיָה נִטְפְּלָה אֶל בֶּן־לִוְיָתָהּ בְּלֶכְתּוֹ לְבַקֵּשׁ “טָרַנְטַס”. אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּטְרוֹתֵיהֶם שׁוֹנוֹת הָיוּ, הִנֵּה שְׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ אָצִים לְמַהֵר וְלָבוֹא אֶל מְחוֹז חֶפְצָם וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ אָצִים לָצֵאת מִן הָעִיר. אֶפְשָׁר הָיָה לוֹמַר עֲלֵיהֶם, שֶׁרָצוֹן אֶחָד הָיָה מָצוּי בָּהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“אֲחוֹתִי”, פָּתַח וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “הָיִיתִי מִתְאַוֶּה לִמְצֹא בִּשְׁבִילֵךְ עֲגָלָה נוֹחָה מִזּוּ”.

“הֲלִי אַתָּה אוֹמֵר זֹאת? לִי, אֲשֶׁר נְכוֹנָה הָיִיתִי לָלֶכֶת בִּשְׁעַת הַדְּחָק גַּם בְּרֶגֶל וּבִלְבָד שֶׁאָבוֹא אֶל אָבִי!”

“אֵינֶנִּי מְפַקְפֵּק בְּאֹמֶץ לִבֵּךְ, נַדְיָה, אֲבָל יֵשׁ תְּלָאוֹת וִיגִיעוֹת בָּשָׂר, שֶׁאֵין אִשָּׁה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בָּהֶן”.

“הָיִיתִי עוֹמֶדֶת בְּכָל הַיְגִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה. “אִם תִּשְׁמַע תְּלוּנָה מִפִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי וְסַע לְדַרְכְּךָ הָלְאָה!”

מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה נִרְתְּמוּ עַל סֶמֶךְ הַ“פָּדָרוֹזְ’נָיָה” שְׁלשָׁה סוּסֵי־דֹאַר אֶל הַ“טָּרַנְטַס” שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת, נִדְמוּ לְדֻבִּים. קְטַנִים הָיוּ אֲבָל זְרִיזִים. כִּי עַל כֵּן הָיוּ מִבְּנֵי הַגֶּזַע הַסִּבִּירִי.

וְזֶה מַעֲשֶׂה הָרְתִימָה שֶׁרָתַם אוֹתָם הַ“יַּמְשְׁצִ’יק”, הוּא רַכַּב־הַדֹּאַר: הָאֶחָד, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם, נִתַּן בָּאֶמְצַע בֵּין שְׁנֵי יְצוּלִים אֲרֻכִּים, שֶׁעַל הַקָּצֶה הַקִּדְמִי שֶׁלָּהֶם הִתְנַשְּׂאָה קֶשֶׁת, הַקְּרוּיָה “דּוּגָה”, שֶׁמְּצִלּוֹת וְזוּגִים הָיוּ תְּלוּיִים בָּהּ, שְׁנֵי הַסּוּסִים הָאֲחֵרִים נִקְשְׁרוּ בַּחֲבָלִים בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה אֶל הַדַּרְגָּה שֶׁל הַ“טָּרַנְטַס”. לִשְׁאָר כְּלֵי הָרִתְמָה לֹא הָיָה כָּאן זֵכֶר – לֹא מֶתֶג וְלֹא רֶסֶן; תַּחַת מוֹשְׁכוֹת הָיָה מְשַׁמֵּשׁ חֶבֶל פָּשׁוּט.

מִטְעַן־דֶּרֶךְ מְרֻבֶּה לֹא הָיָה לֹא לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְלֹא לַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית. כֵּוָן שֶׁהָאֶחָד צָרִיךְ הָיָה לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, וְאֶמְצָעֶיהָ שֶׁל הַשְׁנִיָּה הָיוּ דַלִּים וּמְצֻמְצָמִים, לְפִיכָךְ לֹא נִצְטַיְּדוּ מִלְכַתְּחִלָּה בִּצְרוֹרוֹת וַחֲבִילוֹת. עַכְשָׁו הָיָה הַדָּבָר לְטוֹבָתָם, כִּי הַ“טָּרַנְטַס” לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָכִיל אֶת הַחֲבִילוֹת וְאֶת הַנּוֹסְעִים כְּאֶחָד וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶלָּא אֶת אֵלֶּה אוֹ אֶת אֵלֶּה. לֹא הָיָה בּוֹ מָקוֹם אֶלָּא לִשְׁנֵי נוֹסְעִים בִּלְבָד חוּץ מִן הַ“יַּמְשְׁצִ’יק”, שֶׁהֶחֱזִיק עַצְמוֹ עַל מוֹשָׁבוֹ הַצַּר רַק עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה־פֶּלֶא שֶׁל שִׁוּוּי־הַמִשְׁקָל. הַ“יַּמְשְׁצִ’יקִים” מִתְחַלְּפִים בְּכָל תַּחֲנָה. מַנְהִיג הַ“טָּרַנְטַס” בְּמַהֲלַךְ־הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן הָיָה סִבִּירִי, כָּמוֹהוּ כְּסוּסָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה שָׂעִיר כְּמוֹתָם; שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת הָיוּ גְזוּזוֹת בְּצוּרָה מְרֻבּעַת לִפְאַת מִצְחוֹ. וְזֶה מַלְבּוּשׁוֹ: מִגְבַּעַת בַּעֲלַת שׁוּלַיִם רְחָבִים, אֵזוֹר אָדֹם עַל מָתְנָיו, מְעִיל עִם פְּתִילִים מְצֻלָּבִים עַל גַּבֵּי כַּפְתּוֹרִים, שֶׁסִּמָּנֵי הַקֵּיסָרוּת הָיוּ טְבוּעִים בָּהֶם.

כְּשֶׁבָּא אוֹתוֹ הַיַּמְשְׁצִ’יק עִם סוּסָיו בָּחַן תְּחִלָּה בְּעֵינָיו אֶת נוֹסְעֵי הַ“טָּרַנְטַס”. מִטְעָן אֵין לָהֶם! וְאִלּוּ הָיָה לָהֶם – הֵיכָן הָיָה מַנִּיחַ אוֹתוֹ? – לְמַרְאִית עַיִן אֵין תִּקְוָה מִן הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ, הוּא עִקֵּם אֶת פָּנָיו עֲקִימָה, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ הָיָה נִכָּר.

“עוֹרְבִים”, פָּלַט מִפִּיו שֶׁלֹּא לְהַשְׁגִּיחַ אִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וְאִם אָיִן. “עוֹרְבִים בִּשְׂכַר שֵׁשׁ קוֹפֵּיקוֹת הַוֶּרְסְטָה!”

“לֹא, כִּי אִם נְשָׁרִים”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהָיָה בָּקִי בִּלְשׁוֹן “הַיַּמְשְׁצִ’יקִים” עַל בֻּרְיָהּ, “נְשָׁרִים, שׁוֹמֵעַ אַתָּה, בִּשְׂכַר תֵּשַׁע קוֹפֵּיקוֹת הַוֶּרְסְטָה, חוּץ מִדְּמֵי־שְׁתִיָה!”

נְקִישָׁה עַלִּיזָה בַּשּׁוֹט עָנְתָה לְעֻמָּתוֹ. “עוֹרֵב” מַשְׁמָעוֹ בִּלְשׁוֹן הָרַכָּבִים הָרוּסִים אָדָם קַמְצָן אוֹ עָנִי, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם בַּתַּחֲנוֹת אֶלָּא שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ קוֹפֵּיקוֹת הַוֶּרְסְטָה לְסוּס. “נֶשֶׁר” פֵּרוּשׁוֹ נוֹסֵעַ, הַמְשַׁלֵּם מְחִיר יָקָר וְנוֹתֵן דְּמֵי־שְׁתִיָּה בְּיַד נְדִיבָה. וְאוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ עוֹרֵב, כִּי אֵין לוֹ רְשׁוּת לִדְרֹשׁ לָטוּס חִישׁ מַהֵר כְּמֶלֶךְ הָעוֹפוֹת.

נַדְיָה וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָלוּ מִיָּד אֶל הַ“טָּרַנְטַס” וְתָפְסוּ מָקוֹם בּוֹ. הֵם לָקְחוּ עִמָּם מְעַט צֵידָה, שֶׁהִנִּיחוּהָ בְּאַרְגַּז־הַמּוֹשָׁב וְשֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְפַרְנְסָם אִם בְּמִקְרֶה יְאַחֲרוּ לָבוֹא אֶל בָּתֵּי־הַדֹּאַר, אֲשֶׁר הָרָשׁוּת שׁוֹקֶדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁיִהְיוּ מְסֻפָּקִים בְּצָרְכֵי אֹכֶל בִּרְוָחָה. הַמִּכְסֶה הֹעֲלָה וְנִמְתַּח מֵעַל לַנּוֹסְעִים לִהְיוֹת לָהֶם לְמַחֲסֶה מִפְּנֵי הַחֹם הַקָּשֶׁה מִנְּשׂוֹא, וְהַ“טָּרַנְטַס”, אֲשֶׁר שְׁלשָׁה סוּסִים אַבִּירִים מָשְׁכוּ בּוֹ, זָז בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם מִמְּקוֹמוֹ וְעָזַב אֶת פֶּרְם בְּתוֹךְ עֲנַן אָבָק.

הַ“יַּמְשְׁצִ’יק” הִנְהִיג אֶת סוּסָיו בְּדֶרֶךְ מֻפְלָאָה, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַתְמִיהַּ כָּל נוֹסֵעַ שֶׁאֵינוֹ לֹא רוּסִי וְלֹא סִבִּירִי וַאֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא רָאָה מִין הַנְהָגָה כָּזוֹ. הַסּוּס הָאָסוּר אֶל הַיָּצוּל שֶׁהָיָה גָדוֹל מְעַט מֵחֲבֵרָיו, הָיָה רָץ בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת מְאֹד, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁהֲלִיכָתוֹ הָיְתָה קְצוּבָה וּקְבוּעָה קְבִיעוּת גְּמוּרָה. שְׁנֵי הַסּוּסִים הָאֲחֵרִים לֹא יָדְעוּ, כַּנִּרְאֶה, הֲלִיכָה חוּץ מִן הַמְּרוּצָה הַשּׁוֹטֶפֶת וְהָיוּ מְקַפְּצִים וְדוֹהֲרִים כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם. וְאוּלָם הַיַּמְשְׁצִ’יק לֹא הָיָה חוֹבֵט בָּהֶם, אֶלָּא הָיָה מְזָרֵז אוֹתָם עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַקִּישׁ בְּשׁוֹטוֹ הַקָּשָׁה מַרְעֶשֶׁת בָּאֲוִיר. וּבְשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי הַחַיִּים הָיוּ מִתְנַהֲגִים כַּשּׁוּרָה וְכִיצוּרִים בַּעֲלֵי בִּינָה, הָיָה מַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם שֵׁמוֹת שֶׁל חִבָּהּ וּשְׁמוֹת כָּל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ! הַחֶבֶל שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לוֹ מוֹשְׁכוֹת לֹא יָכוֹל הָיָה לְהוֹעִיל כְּלוּם כְּלַפֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁכְּמוֹתָם, שֶׁהָיוּ שׁוֹבָבִים בְּמִקְצָת, אֲבָל הַמִּלִּים “נַ־פְּרָוָה” – יָמִינָה – “נָ־לֶוָה” – שְׂמֹאלָה – שֶׁהָגָה אוֹתָן בְּקוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַגָּרוֹן פָּעֲלוּ פְּעֻלָּה מְעֻלָּה מִמּוֹשְׁכוֹת וָרָסֶן.

וְכַמָּה נָאִים כִּנּוּיֵי הַחִבָּה, שֶׁהָיָה מְכַנֶּה אוֹתָם לְפִי הַצֹּרֶךְ וְהַהִזְדַּמְּנוּת!

“לְפָנִים, יוֹנַי שֶׁלִּי!” הָיָה קוֹרֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַ’יַּמְשְׁצִ’יק', “לְפָנִים, הַסְּנוּנִיּוֹת שׁלִּי! עוּפוּ, בְּנֵי־הַיּוֹנִים! הִזְדָּרֵז, קְרוֹבִי שֶׁמִּשְּׁמֹאל! שָׂא רַגְלֶיךָ, חֲבִיבִי שֶׁמִּיָּמִין!”

וּכְנֶגֶד זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְפַגְּרִים, הָיָה מַמְטִיר עֲלֵיהֶם חֲרָפוֹת וּקְלָלוֹת, אֲשֶׁר בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַנְּבוֹנִים הָיוּ מַכִּירִים, כַּנִּרְאֶה, אֶת מַשְׁמָעוּתָן יָפֶה!

“נְהַג וָלֵךְ, שַׁבְּלוּל בֶּן שֵׁדִים! מְאֵרָה עָלֶיךָ, צָב! אֶת עוֹרְךָ אַפְשִׁיט מֵעָלֶיךָ בַּחַיִּים, סוֹמֵא שֶׁכָּמוֹךָ! אָרוּר אַתָּה בָּעוֹלָם הַבָּא!”

דֶּרֶךְ הַנְהָגָה זוֹ דָרְשָׁה מֵאֵת הָרַכָּב לֹא כֹּחַ הַזְּרוֹעַ אֶלָּא גְבוּרַת הַגָּרוֹן. אֲבָל תְּהִי דַעְתֵּנוּ עָלֶיהָ אֲשֶׁר תִּהְיֶה, וְהָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁהִיא גָרְמָה לְכָךְ שֶׁהַ“טָּרַנְטַס” עָף עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבָלַע מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה עַד אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה וֶרְסְטָאוֹת בְּשָׁעָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה רָגִיל בַּעֲגָלוֹת שֶׁמִּמִּין זֶה וּבְדֶרֶךְ נְסִיעָה כָּזוֹ. הַטִּלְטוּלִים וְהַמַּדְחֵפוֹת לֹא הִטְרִידוּהוּ כּל עִקָּר. גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲגָלָה רוּסִית אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּט לֹא מֵאֲבָנִים, לֹא מִבּוֹרוֹת, לֹא מֵאִילָנוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִשָּׁרְשֵׁיהֶם וְלֹא מֵחֲפִירוֹת הַסּוֹגְרוֹת אֶת דַּרְכָּהּ. הוּא הָיָה מוּכָן לְכָל הַפֻּרְעָנֻיּוֹת הַלָּלוּ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּת לִוְיָתוֹ. הַמַּדְחֵפוֹת שֶׁל הַטָּרַנְטַס פָּגְעוּ בָּהּ פְּגִיעָה קָשָׁה, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לִפְצֹעַ אוֹתָהּ, אֲבָל הִיא לֹא הוֹצִיאָה תְּלוּנָה מִפִּיהָ.

בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים לִנְסִיעָתָהּ הַמְּהִירָה הָיְתָה נַדְיָה שְׁרוּיָה בִּדְמָמָה. מַחֲשָׁבָה אַחַת הָיְתָה כְּרוּכָה אַחֲרֶיהָ: לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצָהּ, לְהַגִּיעַ אֵל מְחוֹז חֶפְצָהּ! וּמִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ פָּתְחָה וְאָמְרָה לְבַסּוֹף:

“חָשַׁבְתִּי וּמָצָאתִי, אָחִי, כִּי הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין פֶּרְם וְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג עוֹלֶה לִשְׁלשׁ מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת. כְּלוּם טָעִיתִי?”

“לֹא טָעִית, נַדְּיָה”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וְכֵוָן שֶׁנַגִּיעַ לְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג נִמָּצֵא לְרַגְלֵי מוֹרַד הָרֵי הָאוּרַל שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי”.

“וְכַמָּה יֶאֱרַךְ הַמַּעֲבָר דֶּרֶךְ הֶהָרִים?”

“אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, כִּי אָנוּ נִסַּע יוֹם וָלָיְלָה, הֲרֵינִי אוֹמֵר יוֹם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִי לְהִתְעַכֵּב אַף רֶגַע אֶחָד, וּמִן הַצֹּרֶךְ לִי לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכִּי בְּלִי הֶפְסֵק”.

“אֲנִי לֹא אֲעַכֶּבְךָ, אָחִי, אַף שָׁעָה וְאָנוּ נִסַּע יוֹם וָלָיְלָה”.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, נַדְיָה, אִם הַתַּתָּרִים הַפּוֹלְשִׁים לֹא יִסְגְּרוּ בְּפָנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, מֻבְטָחְנִי שֶׁנַּגִּיעַ אֶל מַטְּרָתֵנוּ עוֹד לִפְנֵי עֲבֹר עֶשְׂרִים יוֹם”.

“אַתָּה כְּבָר עָבַרְתָּ לְמַסָּעֶיךָ בְּדֶרֶךְ זוֹ?”

“פְּעָמִים הַרְבֵּה”.

“בַּחֹרֶף הָיִינוּ נוֹסְעִים בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר וְדַרְכֵּנוּ הָיְתָה בְּטוּחָה יוֹתֵר. הַאֵין זֹאת?”

“אָמְנָם כֵּן, נְסִיעָתֵנוּ הָיְתָה מְהִירָה יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁהַקֹּר וְהַשֶּׁלֶג הָיוּ מְצִיקִים לָךְ בְּיוֹתֵר!”

“אֵין דָּבָר, הַחֹרֶף הוּא יְדִידוֹ שֶׁל אִישׁ רוּסִי!”

“צָדַקְתְּ, נַדְיָה, אֲבָל כְּדֵי לַעֲמֹד בִּידִידוּת זוֹ מִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁיִּהְיֶה אָדָם בַּעַל מֶזֶג חָזָק בְּיוֹתֵר! פְּעָמִים הַרְבֵּה רָאִיתִי אֶת הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה יוֹרֶדֶת בְּעַרְבוֹת סִבִּירְיָה עַד כְּדֵי אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת לְמַטָּה מִנְּקֻדַּת הַקִּפָּאוֹן! אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיִיתִי לָבוּשׁ מַלְבּוּשִׁים שֶׁל עוֹר אַיִל, הִתְכַּסָּה חָזִי קְרוּם שֶׁל קֶרַח, אֲבָרַי נִתְכַּוְּצוּ, וְרַגְלַי קָפְאוּ מִבַּעַד לִשְׁלשֶׁת זוּגוֹת הַגַּרְבַּיִם שֶׁעֲטָפוּן! רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים הָאֲסוּרִים אֶל הַמִּגְרָרָה שֶׁלִּי וְהִנֵּה קְלִפַּת קֶרַח כִּסְּתָה אֶת גֵּוָם וּנְשִׁימַת אַפָּם הֻצְּקָה וְהִגְלִידָה סָמוּךְ לִנְחִירֵיהֶם! רָאִיתִי אֶת הַיַּיִן הַשָּׂרוּף אֲשֶׁר בְּבַקְבּוּק־הַדְּלַעַת שֶׁלִּי וְהִנֵּה הָפַךְ אֶבֶן קָשָׁה, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְחָתְכָה בְּסַכִּין!… וְאוּלָם עֶגְלַת הַחֹרֶף שֶׁלִּי טָסָה כִּסְעָרָה! שׁוּב אֵין מַעֲצוֹרִים עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הֶחָלָק וְהַלָּבָן לְכָל מְלוֹא הָעָיִן! שׁוּב אֵין אֲפִיקֵי מַיִם, אֲשֶׁר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה צָרִיךְ אָדָם לְבַקֵּשׁ מָקוֹם לְעָבְרָם! שׁוּב אֵין יְאוֹרוֹת, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְעָבְרָם בְּסִירָה! אֵין כֹּל, זוּלָתִי קֶרַח מוּצָק, זוּלָתִי דֶרֶךְ חָפְשִׁית וּבְטוּחָה! אֲבָל מָה רַבִּים הַיִּסּוּרִים שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ גוֹרֶמֶת לְאָדָם, נַדְיָה! עֲלֵיהֶם יוּכְלוּ לְסַפֵּר רַק אֵלֶּה שֶׁלֹּא שָׁבוּ מִן הַדֶּרֶךְ וְשֶׁפִּגְרֵיהֶם נִקְבְּרוּ בַּעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג שֶׁשָּׁפְכָה עֲלֵיהֶם הַסּוּפָה!”

“וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי שַׁבְתָּ, אָחִי!”

“אָמְנָם כֵּן, אֲבָל הֲרֵינִי אִישׁ סִבִּירִי וּמִיַּלְדוּתִי הָיִיתִי מְלַוֶּה אֶת אָבִי בְּלֶכְתּוֹ לָצוּד צַיִד וּלְפִיכָךְ הִתְרַגַּלְתִּי בַּנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים הַלָּלוּ. אֲבָל אַתְּ, נַדְיָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתְּ לִי, שֶׁהַחֹרֶף לֹא הָיָה מְעַכֵּב אוֹתָךְ מִלֶּכֶת וְשֶׁיָּצָאת לְבַדֵּךְ בְּכַוָּנָה לְהִלָּחֵם בָּאַקְלִים הַקָּשֶׁה שֶׁל סִבִּירְיָה, דּוֹמֶה הָיָה לִי כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ נוֹפֶלֶת אֶל תּוֹךְ הַשְׁלָגִים לִבְלִי קוּם!”

“כַּמָּה פְּעָמִים עָבַרְתָּ אֶת הָעֲרָבָה בַּחֹרֶף?” שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית.

“שָׁלשׁ פְּעָמִים, נַדְיָה, בְּלֶכְתִּי אֶל אוֹמְסְק.”

“וּלְשֵׁם מָה הָלַכְתָּ אֶל אוֹמְסְק?”

“לִרְאוֹת אֶת אִמִּי, שֶׁהָיְתָה מְצַפָּה לִי.”

“וַאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל אִירְקוּטְסְק, שֶׁשָּׁם מְצַפֶּה לִי אָבִי! עָלַי לִמְסֹר לוֹ אֶת דִּבְרֵי אִמִּי הָאַחֲרוֹנִים! וּמִכָּאן שׁוֹמֵעַ אַתָּה, אָחִי, כִּי שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הָיָה מְעַכֵּב אוֹתִי מִלָּכֶת!”

“יַלְדָּה אַמִּיצַת לֵב אַתְּ, נַדְיָה,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וְהָאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הָיָה מוֹלִיכֵךְ בַּדֶּרֶךְ!”

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הַ“טָּרַנְטַס מֻנְהָג וּמוּרָץ בִּמְהִירוּת עַל יְדֵי הַ”יַּמְשְׁצִ’יקִים“, שֶׁהִתְחַלְּפוּ בְּכָל תַּחֲנָה. “הַנְּשָׁרִים הַלָּלוּ שֶׁל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לֹא חִלְּלוּ אֶת שֵׁם כְּבוֹד נִשְׁרֵי הֶהָרִים. הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ בְּעַד כָּל סוּס, דְּמֵי־הַשְּׁתִיָה שֶׁנִּתְּנוּ בְּיָד רְחָבָה, פִּרְסְמוּ אֶת טִיב הַנּוֹסְעִים לְשֶׁבַח גָּדוֹל. אֶפְשָׁר שֶׁבְּעֵינֵי הַמְמֻנִּים עַל בָּתֵּי־הַדֹּאַר הָיָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר, כִּי לְאַחַר צֵאת הַפְּקֻדָּה עֲדַיִן יֵשׁ יְכֹלֶת לְאִישׁ צָעִיר לְיָמִים וְלַאֲחוֹתוֹ, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה הָיוּ שְׁנֵיהֶם רוּסִים, לִנְסֹעַ בְּאֵין מַעֲצוֹר דֶּרֶךְ סִבִּירְיָה הַסְּגוּרָה בִּפְנֵי שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל תְּעוּדוֹתֵיהֶם הָיוּ כְּתִקְנָן, וְעַל פִּיהֶן רַשָּׁאִים הָיוּ לִנְסֹעַ בַּאֲשֶׁר נָסָעוּ. וְכָךְ עָפוּ עַמּוּדֵי־הַוֶּרְסְטָאוֹת זֶה אַחַר זֶה וְנִשְׁאֲרוּ מֵאֲחוֹרֵי הַ”טָּרַנְטַס”.

אֶפֶס מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה לֹא הָיוּ הַנּוֹסְעִים הַיְחִידִים, שֶׁעָבְרוּ בַּדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת מִפֶּרְם אֶל יֶקָטֵרִינְבּוּרְג. עוֹד בַּתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה הִבְחִין שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, כִּי מֶרְכָּבָה אַחַת קִדְּמָה אוֹתוֹ וְנוֹסַעַת לְפָנָיו. אֲבָל כֵּוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַחְסוֹר בְּסוּסִים לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּדָּבָר.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא עָמְדוּ הַנּוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ אֶלָּא פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כְּדֵי לִסְעֹד אֶת לִבָּם. בְּבָתֵּי־הַדֹּאַר מָצָא אָדָם מְקוֹם לִינָה וּמְזוֹנוֹת. אֲבָל אִלּוּ גַם חָסְרוּ הַבָּתִּים הַלָּלוּ, הָיָה כָּל בֵּית אִכָּר רוּסִי מְקַיֵּם בָּאוֹרֵחַ מִדַּת הַכְנָסַת־אוֹרְחִים כְּהִלְכָתָהּ. בַּכְּפָרִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר כֻּלָּם כִּמְעַט דּוֹמִים זֶה לָזֶה, עִם בָּתֵּי הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהֶם שֶׁקִּירוֹתֵיהֶם לְבָנִים וְגַגּוֹתֵיהֶם יְרֻקִּים, יָכוֹל הָיָה עוֹבֵר אֹרַח לִדְפֹק עַל כָּל דֶּלֶת, כִּי חֲזָקָה הִיא שֶׁתִּפָּתַח לְפָנָיו לִרְוָחָה. הַמּוּזִ’יק הָרוּסִי יוֹצֵא לִקְרַאת אוֹרְחוֹ בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת וּמוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ. הוּא מַגִּישׁ לוֹ לֶחֶם וָמֶלַח, שׁוֹפֶת לִכְבוֹדוֹ אֶת “הַסָּמוֹבַר” וְהָאוֹרֵחַ חָשׁ עַצְמוֹ כְּבֶן בָּיִת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת מוּכָנִים לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמָם בַּבַּיִת, כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם לָאוֹרֵחַ. הַנָּכְרִי הַבָּא אֶל הַבַּיִת נֶחְשָׁב כְּקָרוֹב לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. הַכֹּל רוֹאִים אוֹתוֹ כְּאָדָם “הַשָּׁלוּחַ מֵאֵת אֱלֹהִים”.

כְּשֶׁבָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִפְנוֹת־עֶרֶב אֶל אֶחָד מִבָּתֵּי־הַדֹּאַר נִתְעוֹרֵר בּוֹ מֵעֵין אִינְסְטִינְקְט עָמוּם, וְהוּא עָמַד וְשָׁאַל אֶת הַמְמֻנֶּה, אֵימָתַי עָבְרָה עַל פְּנֵי הַתַּחֲנָה אוֹתָהּ הָעֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנָיו.

“לִפְנֵי שְׁתֵּי שָׁעוֹת, אַבָּא שֶׁלִּי”, הֵשִׁיב הַמְמֻנֶּה עַל בֵּית־הַדֹּאַר.

“עֲגָלָה זוֹ מֶרְכָּבָה קַלָּה הִיא?”

“לֹא, כִּי אִם ‘טֵלֶגָה’”.

“וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם נוֹסְעִים בָּהּ?”

“שְׁנָיִם.”

“וְהֵם נוֹסְעִים בְּחִפָּזוֹן?”

“נְשָּׁרִים הֵם!”

“צַוֵּה לִרְתֹּם מִיָּד!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה גָמְרוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁלֹּא לְהִתְעַכֵּב אַף שָׁעָה אַחַת, וּלְפִיכָךְ נָסְעוּ כָּל הַלָּיְלָה.

מֶזֶג הָאֲוִיר עֲדַיִן יָפֶה הָיָה, אֶלָּא שֶׁהֻרְגַּשׁ כִּי הָאֲוִיר נַעֲשֶׂה מֵעִיק וְהוֹלֵךְ וּמִתְרַוֶּה בְּחַשְׁמַל. אַף עָב קַלָּה לֹא חָתְמָה אֶת קַרְנֵי הַכּוֹכָבִים, וְאוּלָם דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֵד חַם עוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה, הָיָה מָקוֹם לַחֲשַׁשׁ, שֶׁסּוּפָה עֲתִידָה לְהִתְחוֹלֵל בֶּהָרִים, וּבַיָּדוּעַ שֶׁסּוּפַת הָרִים אֲיֻמָּה הִיא. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁרָגִיל הָיָה לְהַכִּיר אֶת הָאַטְמוֹסְפֵרָה עַל פִּי סִמָּנֶיהָ, הָיָה חָשׁ שֶׁמִּלְחֶמֶת אֵיתָנִים עֲתִידָה לָבוֹא, וְהַדָּבָר הַזֶּה מִלֵּא אוֹתוֹ דְאָגָה רַבָּה.

הַלַּיְלָה עָבַר בְּלִי שׁוּם מְאֹרָעוֹת. שֶׁלֹּא לְהַשְׁגִּיחַ בְּטִלְטוּלֵי הַ“טָּרַנְטַס” נִרְדְּמָה נַדְיָה וְיָשְׁנָה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. הַמִּכְסֶה הָיָה מֻפְשָׁל לְמֶחֱצָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָכְלוּ הַנּוֹסְעִים לִנְשֹׁם מְעַט אֲוִיר, שֶׁרֵאוֹתֵיהֶם שָׁאֲפוּ אוֹתוֹ בְּצָמָא בְּתוֹךְ אַטְמוֹסְפֵרָה כְּבֵדָה וּמְעִיקָה זוֹ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה עֵר כָּל הַלַּיְלָה, כִּי לֹא הֶאֱמִין בַּיַּמְשְׁצִ’יקִים, שֶׁהָיוּ מִתְאַוִּים לְהִתְנַמְנֵם עַל מוֹשָׁבָם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא אָבְדָה לְבַטָּלָה אַף שָׁעָה אַחַת לֹא בַּתַּחֲנוֹת וְלֹא בַּדֶּרֶךְ.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם, בְּעֶשְׂרִים לְיוּלִי, סָמוּךְ לִשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר נִרְאוּ בַּמִּזְרָח הַשִּׁרְטוּטִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָרֵי אוּרַל. וְאוּלָם שַׁלְשֶׁלֶת הֶהָרִים הַכַּבִּירָה הַזֹּאת, הַמַּבְדִּילָה בֵּין רוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית וּבֵין סִבִּירְיָה, עֲדַיִן רְחוֹקָה הָיְתָה מֶרְחָק רַב וְלֹא נָהָיְתָה תִּקְוָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא מִקֵּץ הַיּוֹם. הָעֲבִירָה דֶרֶךְ הֶהָרִים לֹא יָכְלָה אֵפוֹא לְהִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּלַּיְלָה הַבָּא.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ הַשָּׁמַיִם מְכֻסִּים עֲנָנִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְמַעֵט הַחֹם וְאֶפְשָׁר הָיָה לְשֵׂאתוֹ, אֶלָּא שֶׁחֲלַל הָאֲוִיר הָלַךְ וְנעֲשֶׂה טָעוּן סוּפָה בְּמִדָּה יְתֵרָה.

אֶפְשָׁר שֶׁמִּפְּנֵי הָאוֹתוֹת הַלָּלוּ הַמְבַשְׂרִים רָעָה יָפֶה הָיָה עוֹשֶׂה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אִלּוּ מָנַע עַצְמוֹ מִלָּבוֹא בַּלַּיְלָה בֵּין הֶהָרִים, וּבְוַדַּאי הָיָה מִסְתַּלֵּק מִלַּעֲשׂוֹת זֹאת אִלּוּ הָיָה לוֹ פְּנַאי לְהִתְמַהְמֵהַּ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּמְשְׁצִ’יק שֶׁל הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה הִפְנָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ אֶל קוֹל הָרַעַם שֶׁהִתְגַּלְגֵּל בַּמֶּרְחָק בֵּין הֶהָרִים, שְׁאֵלָהוּ סְטְרוֹגוֹב:

“הַאִם הַ”טֵּלֶגָה' עֲדַיִן הוֹלֶכֶת וְנוֹסַעַת לְפָנֵינוּ?"

“הֵן”.

“וְכַמָּה הִיא רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ עַכְשָׁו?”

“בְּעֵרֶךְ מַהֲלַךְ שָׁעָה אֶחַת”.

“אִם כֵּן, לְפָנִים! – וַהֲרֵי אַתָּה מְקַבֵּל דְּמֵי שְׁתִיָּה פִּי שְׁלשָׁה, אִם נָבוֹא מָחָר בַּבֹּקֶר אֶל יֶקָטֵרִינְבּוּרְג!”

פֶּרֶק עֲשִׂירִי: סוּפָה בֵּין הָרֵי אוּרַל

הָרֵי אוּרַל מִשְׂתָּרְעִים כִּמְעַט בְּאֹרֶךְ שֶׁל שְׁלֹשֶת אֲלָפִים וֶרְסְטָאוֹת (3200 קִילוֹמֶטְרִים) בֵּין אֵירוֹפָּה וְאַסְיָה. בֵּין שֶׁנִּקְרָא אוֹתָם בְּשֵׁם אוּרַל, שֶׁמּוֹצָאוֹ מִן הַלָּשׁוֹן הַתַּתָּרִית, וּבֵין שֶׁנְּכַנֶּה אוֹתָם “פּוֹיַס” כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתָם הָרוּסִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּשְׁנֵי הַשֵׁמוֹת הַלָּלוּ הוֹלְמִים אוֹתָם יָפֶה, כִּי פֵּרוּשָׁם בִּשְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת הוּא “אֵזוֹר”. רֵאשִׁיתָם עַל שְׂפַת יָם הַצָּפוֹן וְסוֹפָם עַל חוֹף הַיָּם הַכַּסְפִּי.

זֶה הָיָה הַגְּבוּל, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צָרִיךְ הָיָה לְעָבְרוֹ כְּדֵי לָבוֹא מֵרוּסְיָה אֶל סִבִּרְיָה, וּכְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, יָפֶה עָשָׂה שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה מִפֶּרְם לְיֶקָטֵרִינְבוּרְג עַל גַּבֵּי הַמּוֹרָד הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָרֵי אוּרַל. דֶּרֶךְ זוֹ קַלָּה וּבְטוּחָה בְּיוֹתֵר וְהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת גַּם דֶּרֶךְ־מַעֲבָר לְכָל הַמִּסְחָר שֶׁל אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית.

לַיְלָה אֶחָד הָיָה מַסְפִּיק כְּדֵי לַעֲבֹר בּוֹ אֶת הֶהָרִים, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יָקוּם מַעֲצוֹר בַּדֶּרֶךְ. אֲבָל זוֹ עָקָה, שֶׁנַּהֲמוֹת הָרַעַם הָרִאשׁוֹנוֹת בִּשְּׂרוּ כִּי שׁוֹאָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, אֲשֶׁר, לְפִי הַמַּעֲמָד הַמְיֻחָד שֶׁל הָאַטְמוֹסְפֵרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִכָּר הָיָה שֶׁעֲתִידָה הִיא לִהְיוֹת אֲיֻמָּה בְּיוֹתֵר. הַמְּתִיחוּת הַחַשְׁמַלִּית הָיְתָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהִתְרַוֵּחַ אֶלָּא מִתּוֹךְ הִתְפָּרְצוּת אַדִּירָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׁקַד עַל בַּת־לִוְיָתוֹ הַצְּעִירָה, שֶׁתִּהְיֶה מוּגַנָּה יָפֶה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. כַּפֹּרֶת הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר פֶּרֶץ־רוּחַ חָזָק הָיָה עוֹקֵר אוֹתָהּ עַל נְקַלָּה, הֻדְּקָה הֵיטֵב בַּחֲבָלִים שֶׁנִּצְטַלְּבוּ לְמַעְלָה וּמֵאֲחוֹרֶיהָ. עֲבוֹתוֹת הָרִתְמָה שֶׁל הַסּוּסִים הֻכְפְּלוּ, וּמִשּׁוּם זְהִירוּת יְתֵרָה פָּקְקוּ אֶת חִשּׁוּרֵי הָאוֹפַנִּים בְּקַשׁ, כְּדֵי לְהַגְדִּיל בְּכָךְ אֶת חֹזֶק הָאוֹפַנִּים וּכְדֵי לְמַעֵט אֶת פְּעֻלַּת הַדְּחִיפוֹת, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהִמָּנַע מֵהֶן בְּלֵיל חֹשֶׁךְ כָּזֶה. וְאֶת הַחֵלֶק הַקִּדְמִי וְאֶת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה, אֲשֶׁר צִירֵיהֶם הָיוּ מְהֻדָּקִים אֶל הַתֵּבָה עַל־יְדֵי יְתֵדוֹת בִּלְבָד, חִבְּרוּ יַחַד בְּמוֹט־עֵץ בְּסִיּוּעַ שֶׁל בְּרָגִים. מוֹט זֶה שִׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַכְּלוֹנָס הֶעָקֹם, אֲשֶׁר בַּמֶּרְכָּבוֹת הַקַּלּוֹת הֲרֵיהוּ מְחַבֵּר יַחַד אֶת שְׁנֵי הַצִּירִים.

נַדְיָה חָזְרָה וְיָשְׁבָה בִּמְקוֹמָהּ בְּיַרְכְּתֵי הַמֶּרְכָּבָה. וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָשַׁב עַל־יָדָהּ. לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ מוּרָדָה עַל גַּבֵּי הַמֶּרְכָּבָה, הָיוּ תְּלוּיוֹת שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁל עוֹר, שֶׁהָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהָגֵן בְּמִדָּה יְדוּעָה עַל הָנּוֹסְעִים מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם וְהַסְּעָרָה.

לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל מוֹשַׁב הָרַכָּב נִקְשְׁרוּ שְׁנֵי פַּנָּסִים גְּדוֹלִים, אֲשֶׁר קַוֵּי אוֹרָם הַדַּל, שֶׁהוּטְלוּ בַּאֲלַכְסוֹן, לֹא הֵאִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶלָּא בְּמִדָּה זְעוּמָה. אֲבָל הָאוֹרוֹת הַלָּלוּ צִיְנוּ אֶת מַצַּב הָעֲגָלָה וּמַהֲלָכָהּ, וְאִם דַּלִּים הָיוּ מִגָּרֵשׁ אֶת הַחֲשֵׁכָה, הֲרֵי מִכָּל מָקוֹם הוֹעִילוּ לִמְנֹעַ אֶת הָעֲגָלָה מִלְּהִתְנַגֵּשׁ עִם עֲגָלָה אַחֶרֶת הַבָּאָה לִקְרָאתָהּ.

אָנוּ רוֹאִים אֵפוֹא שֶׁנִּתְקְנוּ תִּקּוּנִים שֶׁל זְהִירוּת, וּבִפְנֵי הָאִיּוּמִים שֶׁל הַלַּיְלָה הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וַדַּאי הָיוּ הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶה בִּמְקוֹמָם.

“נַדְיָה, אָנוּ מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הָבָה נֵצֵא,” הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.

הַיַּמְשְׁצִ’יק קִבֵּל צַו וְהַ“טָּרַנְטַס” הִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מִתּוֹךְ נִדְנוּד עַל גַּבֵּי הַשְּׁלוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הָרֵי אוּרַל.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת שְׁמוֹנֶה וְהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה קְרוֹבָה לִשְׁקִיעָה. וְאוּלָם אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּמַעֲלוֹת הָרֹחַב הַלָּלוּ נִמְשָׁכִים דִּמְדּוּמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת זְמַן הַרְבֵּה, כְּבָר שָׁלְטָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה. אֵדֵי עֲרָפֶל גְּדוֹלִים רָבְצוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵנִיעַ אוֹתָם אַף מַשַּׁב רוּחַ כָּל־שֶׁהוּא. אֶפֶס הָאֵדִים הַלָּלוּ הָיוּ דוֹמְמִים רַק כְּלַפֵּי הָאֹפֶק וְלֹא כְּלַפֵּי לֵב־הַשָּׁמַיִם, כִּי הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין הָרָקִיעַ וּבֵין הָאָרֶץ הָלַךְ וְהִתְמַעֵט בַּעֲלִיל. כַּמָּה רְצוּעוֹת הֵפִיצוּ נֹגַהּ שֶׁעֵינוֹ כְּעֵין הַזַּרְחָן וְנִרְאוּ לָעַיִן כִּקְשָׁתוֹת מִבְּנוֹת שִׁשִּׁים עַד בְּנוֹת שְׁמוֹנִים מַעֲלוֹת. שִׁכְבוֹתֵיהֶן הָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ אֶל הָאֲדָמָה וְהֵן הֵצֵרוּ אֶת מוֹטוֹת רִשְׁתָּן כְּאִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לַעֲטֹף בָּהּ אֶת הֶהָרִים, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִילּוּ סוּפָה עֶלְיוֹנָה הָדְפָה אוֹתָן מִלְמַעְלָה לְמָטָּה. וְהַדֶּרֶךְ הִתְנַשְּׂאָה הָלֹךְ וְהִתְנַשֵּׂא לִקְרַאת הָעֲנָנִים הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ סְמִיכִים בְּיוֹתֵר וְכִמְעַט שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי הִתְעַבּוּת גְּמוּרָה. עוֹד מְעַט וְאֵדֵי הָעֲרָפֶל וְהַדֶּרֶךְ יִתְלַכְּדוּ יַחַד, וְאִם הָעֲנָנִים לֹא יִמַּסּוּ וְלֹא יֵהָפְכוּ לְגֶשֶׁם, יִהְיֶה הָעֲרָפֶל גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁהַ“טָּרַנְטַס” שׁוּב לֹא יוּכַל לָלֶכֶת הָלְאָה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה לְהִתְגַּלְגֵּל וְלִנְפֹּל אֶל אַחַת הַתְּהוֹמוֹת.

וְאוּלם שַׁלְשֶּׁלֶת הָרֵי אוּרַל אֵינָהּ מַגַּעַת אֶלָּא לִידֵי גֹבַהּ בֵּינוֹנִי. הַגָּבוֹהַּ שֶׁבֵּין שִׂיאֵיהֶם מִתְרוֹמֵם אַךְ עַד כְּדֵי חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֶגֶל. שֶׁלֶג עוֹלָמִים אֵינוֹ מָצוּי שָׁם, וְאוֹתָם הַשְּׁלָגִים שֶׁחֹרֶף־סִבִּירִי מְגַבֵּב וְצוֹבֵר עַל שִׂאֵיהֶם, נְמַסִּים כָּלִיל מֵחֹם שֶּׁמֶשׁ הַקָּיִץ. צְמָחִים וְאִילָנוֹת גְּדֵלִים שָׁם אֲפִילוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָרמִים בְּיוֹתֵר. נִצּוּל מִכְרוֹת הַבַּרְזֶל וְהַנְּחֹשֶת וּמַחְפּוֹרוֹת הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת מְכַנֵּס לְכָאן הֲמוֹן פּוֹעֲלִים. כָּאן מִתְכַּנְּסִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּנֵי הַכְּפָרִים הַנִּקְרָאִים “זָווֹדִים” וְהַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָשׁוּהָ בֵּין מַעְבְּרוֹת־הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים נוֹחָה לְמַעֲבַר עֶגְלוֹת הַדֹּאַר.

אֲבָל מַה שֶׁנּוֹחַ בְּשָׁעָה שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר יָפֶה וּלְאוֹר הַיּוֹם, נַעֲשֶׂה קָשֶׁה וְרַב־סַכָּנוֹת בִּזְמַן שֶׁאֵיתְנֵי־הַטֶּבַע נִלְחָמִים זֶה בָּזֶה בַּחֲמַת כֹּחַ, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם נָתוּן בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הָאֲיֻמָּה הזֹּאת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָדַע הֵיטֵב מִפִּי הַנִּסָּיוֹן מַה טִיבָהּ שֶׁל סוּפָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת בֵּין הֶהָרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁסָּבוּר הָיָה, וְהַדִּין עִמּוֹ, כִּי הִתְפָּרְצוּת־אֵיתָנִים זוֹ רַבַּת־סַכָּנָה הִיא בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִסּוּפוֹת־הַשֶּׂלֶג הָאֲיֻמּוֹת הַמִּתְחוֹלְלוֹת כָּאן בַּחֹרֶף בְּכֹחַ אַדִּיר שֶׁאֵין מָשְׁלוֹ.

בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ טֶרֶם יָרַד הַגֶּשֶׁם. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵרִים אֶת יְרִיעוֹת הָעוֹר, שֶׁהֵגֵנּוּ עַל תּוֹכָהּ שֶׁל הָעֲגָלָה, וְהֵצִיץ הַחוּצָה כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אוֹר־הַפַּנָּסִים הָרוֹעֵד מִלֵּא אוֹתָהּ צְלָלִים מְשֻׁנּוֹת.

נַדְיָה, שֶׁיָּשְׁבָה בְּלִי־נוֹעַ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת, הֵצִיצָה גַם הִיא הַחוּצָה, אֶלָּא שֶׁהִיא לֹא הִרְכִּינָה עַצְמָהּ, תַּחַת אֲשֶׁר בֶּן־לִוְיָתָהּ הוֹצִיא אֶת חֲצִי גוּפוֹ מִן הַתֵּבָה וְלַחוּץ וְהִתְבּוֹנֵן בְּבַת־אַחַת גַּם אֶל הַשָּׁמַיִם וְגַם אֶל הָאָרֶץ.

חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר הָיָה כֻּלּוֹ שׁוֹקֵט וְדוֹמֵם, אֶלָּא שֶׁשֶּׁקֶט זֶה הָיָה בּוֹ מִן הָאִיּוּם. אֲפִלּוּ קֻרְטוֹב אֶחָד שֶׁל אֲוִיר עֲדַיִן לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הַטֶּבַע, הֶחָנוּק לְמֶחֱצָה, שׁוּב אֵינוֹ נוֹשֵׁם, וְכִי הָרֵאוֹת שֶׁלּוֹ, כְּלוֹמַר, עֲנָנָיו הַקּוֹדְרִים וְהַמְעֻבִּים, שֶׁהוּבְאוּ לִידֵי שִׁתּוּק בְּשֶׁל סִבָּה מִן הַסִּבּוֹת, שׁוּב אֵינָן מְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידָן. הַדְּמָמָה הָיְתָה מֻחְלֶטֶת, לוּלֵא קוֹל הָאֲנָקָה שֶׁהִשְׁמִיעוּ הַחִשּׁוּרִים וְהַקְּרָשִׁים שֶׁל הָעֲגָלָה, לוּלֵא חֲרִיקַת גַּלְגִּלֵּי ה“טָּרַנְטַס” שֶׁשָּׁחֲקוּ אֶת הֶחָצָץ שֶׁעַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ, לוּלֵא קוֹל הַנְּשִׁימָה הַכְּבֵדָה שֶׁל הַסּוּסִים, שֶׁחָסְרוּ אֲוִיר, וְלוּלֵא הַלְמוּת פַּרְסוֹת־הַבַּרְזֶל שֶׁלָּהֶם עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים, שֶׁנִּתְּזוּ מֵהֶן נִיצוֹצוֹת עִם כָּל נִקּוּשׁ.

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה כֻּלָּהּ שׁוֹמְמָה. בְּתוֹךְ הַנְּקָרוֹת הַצָּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הָרֵי אוּרַל וּבְלַיְלָה רַב־אִיּוּם זֶה לֹא פָּגַשׁ הַ“טָּרַנְטַס” לֹא בְּהֵלֶךְ רַגְלִי, לֹא בְּרוֹכֵב סוּס וְלֹא בְּאַחַת הָעֲגָלוֹת. לֹא נִזְדַּמֵּן לְפָנָיו לֹא נֹגַהּ מְדוּרוֹת אֵשׁ שֶׁל פֶּחָמִי בַּיַּעַר, לֹא מְקוֹם־חֲנִיָּה שֶׁל פּוֹעֲלִים בְּמַחְצְבוֹת־הָאֲבָנִים וְלֹא סֻכָּה חֲבוּיָה בֵּין הָאִילָנוֹת. כְּדֵי לִנְסֹעַ בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה דֶּרֶךְ שַׁלְשֶׁלֶת הֶהָרִים הָיָה צֹרֶךְ שֶׁיְּהֵא אָדָם אָנוּס לְכָךְ עַל־יְדֵי סִבּוֹת, שֶׁאֵינָן סוֹבְלוֹת לֹא הִסּוּס וְלֹא דִחוּי. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה מְהַסֵּס. הוּא לֹא יָכֹל לְהַסֵּס; אֲבָל שְׁאֵלָה הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחוֹ וּמִלְּאָה אוֹתוֹ דְאָגָה יְתֵרָה: מִי וָמִי הָיוּ אוֹתָם הַנּוֹסְעִים, אֲשֶׁר הַ“טֵּלֶגָה” שֶׁלָּהֶם קִדְּמָה אֶת הַ“טָּרַנְטַס” שֶׁלּוֹ, וּמָה הַטְּעָמִים הַמַּכְרִיעִים שֶׁהִכְרִיחוּ אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה שִׁגָּעוֹן כָּזֶה?

שָׁעָה אֲרֻכָּה הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל בַּנַּעֲשֶׁה בַּחוּץ. סָמוּךְ לִשְׁעַת אַחַת־עֶשְׂרֵה הִתְחִילוּ בְּרָקִים לְהָאִיר אֶת פְּנֵי הַשַּׁמַיִם וְשׁוּב לֹא פָּסְקוּ. לִבְרַק אוֹרָם הַמָּהִיר נִצְנְצוּ נַצְנֵץ וְהִתְעַלֵּם תַּבְנִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֳרָנִים אַדִּירִים, שֶׁעָמְדוּ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁלְּיַד הַדֶּרֶךְ. וּבְשָׁעָה שֶׁהַ“טָּרַנְטַס” הִתְקָרֵב לִפְאַת הַדֶּרֶךְ, נִגְלוּ לְנֹגַהּ הָעֲנָנִים הַלּוֹהֲטִים בָּאֵשׁ תְּהוֹמוֹת עֲמֻקּוֹת. פַּעַם בְּפַעַם הִשְׁמִיעָה הָעֲגָלָה קוֹל רַעַשׁ אוֹפַנִּים רָם בְּיוֹתֵר – סִמָּן שֶׁעָבְרָה עַל גֶּשֶׁר שֶׁל קוֹרוֹת כִּמְעַט בִּלְתִּי מְהֻקְצָעוֹת, שֶׁהָיָה גָשׁוּר עַל פְּנֵי אַחַת הַנְּקָרוֹת. וכְכֹל אֲשֶׁר הִתְרוֹמְמָה הָלוֹךְ וְהִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה, כֵּן נִתְמַלֵּא חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר שָׁאוֹן חַדְגּוֹנִי, שֶׁהָלַךְ הָלוֹךְ וְכָבֵד. אֶל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה נִטְפְלוּ קְרִיאוֹתָיו שֶׁל הַיַּמְשְׁצִ’יק, אֲשֶׁר פַּעַם הָיוּ בָּהֶן מִשֶּׁל דִּבְרֵי חִבָּה וּפַעַם מִשֶּׁל נְזִיפָה לְבַעֲלֵי הַחַיִּים הָעֲלובִים, שֶׁהַחֶבֶל שֶׁבָּאֲוִיר הוֹגִיעָם יוֹתֵר מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ גּוּפוֹ. אֲפִילּוּ קוֹל צִלְצוּל הַמְּצִלוֹת שֶׁעַל הַיָּצוּל שׁוּב לֹא יָכֹל לְעוֹדֵד אֶת רוּחָם, וּפְעָמִים שֶׁרַגְלֵיהֶם כָּשְׁלוּ וְכִמְעַט שֶׁכָּרְעוּ תַּחְתֵּיהֶם.

“בְּאֵיזוֹ שָׁעָה נַגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הָהָר?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוב.

"בְּשָׁעָה אַחַת בַּלָּיְלָה… אִם נִזְכֶּה בִּכְלָל לְהַגִּיעַ לְשָׁם! הֵשִׁיב הָרַכָּב כְּשֶׁהוּא מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק.

“הַגִּידָה לִי, יְדִידִי, הֲרֵי זוֹ וַדַּאי לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאַתָּה מְהַלֵּךְ בֶּהָרִים בִּשְׁעַת סוּפָה, הַאֵין זֹאת?”

“לֹא, וְיִתֵּן אֱלֹהִים שֶׁלֹּא תִּהְיֶה זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה!”

“כְּלוּם מְפַחֵד אָתָּה?”

“אֵינִי מְפַחֵד כְּלוּם, אֲבָל הֲרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְךָ שֶׁעָשִׂיתָ מִשְׁגֶּה כִּי יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ.”

“אֲבָל מִשְׁגֶּה גָדוֹל מִזֶּה עָשִׂיתִי אִלּוּ מָנַעְתִּי עַצְמִי מִלָּצֵאת.”

“הִזְדָּרְזוּ וּלְכוּ אֵפוֹא, יוֹנַי שֶׁלִּי!” הֵשִׁיב הָרַכָּב כְּאָדָם שֶׁאֵין עִנְיָנוֹ לְהִתְוַכֵּחַ אֶלָּא לְצַיֵּת.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל שָׁאוֹן רָחוֹק. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אַלְפֵי שְׁרִיקוֹת חַדּוֹת וּמַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם בָּקְעוּ אֶת חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר, שֶׁהָיָה שׁוֹקֵט עַד עַכְשָׁו. לְנָגְהוֹ שֶׁל בָּרָק מְעַוֵּר עֵינַיִם, אֲשֶׁר רַעַם אָיֹם תָּכַף אַחֲרָיו, רָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֳרָנִים רָמֵי־קוֹמָה, שֶׁהִתְנוֹדְדוּ עַל שִׂיא הָר. הָרוּחַ הִתְפָּרְצָה בַּחֲמַת כֹּחַ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא סִכְסְכָה אֶלָּא אֶת הַשְׁכָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הָאֲוִיר. מִתּוֹךְ קוֹל רַעַשׁ יָבֵשׁ, שֶׁנִּסֵּר בָּאֲוִיר, נִכָּר הָיָה שֶׁכַּמָּה אִילָנוֹת זְקֵנִים אוֹ בִּלְתִּי מֻשְׁרָשִׁים כָּל צָרְכָּם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפֶּרֶץ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסּוּפָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה. לָוִינָה שֶׁל גִּזְעֵי אִילָנוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ הִתְגַּלְגְּלָה עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ, לְאַחַר שֶׁקָּפְצָה וְדִלְּגָה בְּכֹחַ אָיֹם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים וְנֶעֶלְמָה בִּתְהוֹם הַמַּעֲמַקִּים שֶׁמִּשְּׂמֹאל, בְּמֵרְחָק שֶׁל מָאתַיִם פְּסִיעוֹת מִן הַ“טָּרַנְטַס”.

הַסּוּסִים עָמְדוּ פִּתְאֹם תַּחְתֵּיהֶם.

“קוּמוּ וּלְכוּ, יוֹנַי שֶׁלִּי!” קָרָא הַיַּמְשְׁצִ’יק, וְקוֹל הַצְלָפַת הַשּׁוֹט שֶׁלּוֹ הִתְעָרֵב עִם שַׁאֲגַת הָרָעַם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב תָּפַשׂ בְּיָדָהּ שֶׁל נַדְיָה.

“הַיְשֵׁנָה אַתְּ, אֲחוֹתִי?” שָׁאַל אֶת הַנַּעֲרָה.

“לֹא, אָחִי”.

“הֲיִי מוּכָנָה לַכֹּל. הִנֵּה הִתְחוֹלְלָה הַשּׁוֹאָה!”

“אֲנִי מוּכָנָה”.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהוֹרִיד אֶת יְרִיעוֹת שֶׁל עוֹר שֶׁבַּ“טָּרַנְטַס” וּלְהַצְמִידָן יָפֵה.

הַסּוּפָה הִתְפָּרְצָה מִתּוֹךְ שַׁאֲגַת רָעַם.

הַיַּמְשְׁצִ’יק קָפַץ מֵעַל מוֹשָׁבוֹ וּמִהֵר אֶל סוּסָיו כְּדֵי לְהַחֲזִיק בְּרָאשֵׁיהֶם, כִּי סַכָּנָה אֲיֻמָּה נִשְׁקְפָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְכָל הָעֲגָלָה עַל סוּסֶיהָ וְנוֹסְעֶיהָ.

הַ“טָּרַנְטַס” עָמַד בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּלִי־נוֹעַ בְּעַקְמוּמִית שֶׁל הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בַּעֲדָהּ הִתְפָּרְצָה הַסּוּפָה. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְכַוֵּן אֶת הָעֲגָלָה כְּנֶגֶד הָרוּחַ, שֶׁלּוּלֵא כֵּן הָיְתָה הָרוּחַ תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָהּ מִן הַצַּד וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ עַל פָּנֶיהָ וּמְטִילָה אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה מִשְּׂמֹאלָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ. פֶּרֶץ הָרוּחַ דָּחַף אֶת הַסּוּסִים לְאָחוֹר וְהַלָּלוּ נִזְדַּקְּפוּ קוֹמְמִיּוּת וְהָרַכָּב לֹא יָכֹל לְהַרְגִּיעָם. כֵּוָן שֶׁדִּבְרֵי הַפִּּיוּס שֶׁלּוֹ לֹא הוֹעִילוּ, הִתְחִיל מַמְטִיר עֲלֵיהֶם קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, אַךְ מְאוּמָה לֹא עָלָה בְּיָדוֹ. הַבְּהֵמוֹת הָעֲלוּבוֹת, שֶׁהָיוּ מֻכּוֹת בְּסַנְוֵרִים מִלַּהַט הַבְּרָקִים וְנִבְהָלוֹת מִקּוֹלוֹת הָרְעָמִים שֶׁאינָם פּוֹסְקִים; אֲשֶׁר נִדְמוּ לְקוֹלוֹת הַיְרִיָּה שֶׁל כְּלֵי תּוֹתָח, חִשְׁבוּ לְנַתֵּק אֶת מוֹסְרוֹתֵיהֶן וְלִבְרֹחַ. הַיַּמְשְׁצִ’יק שׁוּב לֹא הָיָה אָדוֹן לְסוּסָיו.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ הַ“טָּרַנְטַס” וּמִהֵר לְעֶזְרַת הָרַכָּב. כֵּוָן שֶׁהָיָה מְחוֹנָן כֹּחַ שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עָלָה בְּיָדוֹ, אִם גַּם בְּעָמָל רַב, לְהַכְנִיעַ אֶת הַסּוּסִים הַמִּשְׁתּוֹלְלִים.

וְאוּלָם חֲמַת הַסּוּפָה הִתְגַּבְּרָה בְּאוֹתָהּ שַָׁעָה פִּי שְׁנַיִם. הַדֶּרֶךְ הִתְרַחֲבָה בְּמָקוֹם זֶה כְּעֵין מַשְׁפֵּךְ וְהָרוּחַ נִלְחֲצָה אֶל מַשְׁפֵּךְ זֶה מִתּוֹךְ יִלְלַת זָעַם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ הִתְחִילָה מִתְגַּלְגֶּלֶת מִמְּרוֹמֵי הַמִּדְרוֹנוֹת לָוִינָה שֶׁל אֲבָנִים וְשֶׁל גִּזְעֵי אִילָנוֹת.

“אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִשְׁהוֹת בְּמָקוֹם זֶה”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“אַף לֹא נוֹסִיף לִשְׁהוֹת כָּאן!” קָרָה הַיַּמְשְׁצִ’יק הַנִּדְהָם, כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אֵת כָּל כֹּחוֹ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בִּפְנֵי גַלֵּי הָאֲוִיר שֶׁהִשְׂתָּעֲרוּ בַּחֲמַת זָעַם. “עוֹד מְעַט וְהַסּוּפָה תְּטִילֵנוּ אֶל תַּחַת הָהָר וּבְדֶרֶךְ קְצרָה בְּיוֹתֵר!”

“אֱחֹז בַּסּוּס שֶׁמִּיָּמִין, מוּג לֵב!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וַאֲנִי אַחֲרַאי לָזֶה שֶׁמִּשְּׂמֹאל!”

פֶּרֶץ־רוּחַ חָדָשׁ הִפְסִיק אֶת דִּבְרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הוּא וְהָרַכָּב אֲנוּסִים הָיוּ לְהִכֹּף עַד לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁהַסּוּפָה לֹא תַּהַפְכֵם עַל פְּנֵיהֶם; אֲבָל לַמְרוֹת יְגִיעָם וְלַמְרוֹת הִתְאַמְּצוּת הַסּוּסִים, שֶׁהֵם הֵחֱזִיקוּם עַכְשָׁו כְּנֶגד הָרוּחַ, נִתְגַּלְגְּלָה הָעֲגָלָה כִּבְרַת אֶרֶץ אֲחוֹרַנִּית, וְלוּלֵא נֶעֶצְרָה עַל־יְדֵי גֶזַע־עֵץ, כִּי אָז נִשְׁמְטָה מֵעַל הַדֶּרֶךְ וְנָפְלָה מָטָּה.

“אַל תִּתְיָרְאִי, נַדְיָה!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“אֵינֶנִּי מִתְיָרְאָה”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית, וּבְקוֹלָהּ לֹא נִכַּר אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת.

קוֹלוֹת הָרַעַם פָּסְקוּ לְרֶגַע אֶחָד, וְהַסּוּפָה הָאֲיֻמָּה פָּרְצָה וְעָבְרָה אֶת עַקְמוּמִית הַדֶּרֶךְ וְאָבְדָה בְּמַעֲמַקֵּי הַנִּקְרָה.

“רְצוֹנְךָ לָשׁוּב וְלָרֶדֶת מַטָּה?” שָׁאַל הַיַּמְשְׁצִ’יק.

“לֹא, כִּי עָלֵינוּ לַעֲלוֹת מָעְלָה! עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הָעַקְמוּמִית הַזֹּאת! לְמַעְלָה מִזֶּה יִהְיֶה לָנוּ מוֹרַד הָהָר לְסִתְרָה.”

“אֲבָל הַסּוּסִים מְסָרְבִים לָלֶכֶת הָלְאָה!”

“עֲשֵׂה כָּמוֹנִי וּמָשְׁכֵם בְּכֹחַ!”

“שׁוּב יִתְרַגֵּשׁ עָלֵינוּ פֶּרֶץ הַסּוּפָה!”

“הֲתִשְׁמַע בְּקוֹלִי?”

“הֲרֵינִי סָר לְמִשְׁמַעְתֶּךָ!”

“פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל ‘אַבָּא’ הוּא!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר זוֹ הַפָּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, הַנַּעֲרָץ בִּשְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי הָעוֹלָם.

“זוּזוּ וּלְכוּ נָא, הַסְּנוּנִיּוֹת שֶׁלִּי!” קָרָא הַיַּמְשְׁצִ’יק כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַסּוּס הַיְמָנִי, תַּחַת אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מָשַׁךְ אֶת הַסּוס הַשְּׂמָאלִי.

הַסּוּסִים הַנְּהוּגִים וּמְשׁוּכִים כָּךְ חָזְרוּ בְּרֹב עָמָל לְדַרְכָּם. שׁוּב לֹא יָכְלוּ לִנטוֹת לִצְדָדִים, וְהַסּוּס הָאָסוּר אֶל הַיָּצוּל, כֵּוָן שֶׁלֹּא טֻלְטַל עוֹד לְכָאן וּלְכָאן, יָכֹל לְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, אֲבָל אָדָם וּבְהֵמָה, שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים כְּנֶגֶּד הַסּוּפָה, לֹא יָכְלוּ לִפְסֹעַ שָׁלֹש פְּסִיעוֹת לְפָנִים בְּלִי לַחֲזֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם פְּסִיעָה אַחַת וּפְעָמִים שְׁתָּיִם. הֵם הֻחְלְקוּ וְנָפְלוּ וְחָזְרוּ וקָמוּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָעֲגָלָה הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה לְהִתְקַלְקֵל. לוּלֵא הֻדְּקָה הַכִּלָּה בְּדֵי־חֹזֶק, וַדַּאי נִשְׁמְטָה מֵעַל הַ“טָּרַנְטַס” עִם פֵּרֶץ־הַסּוּפָה הָרִאשׁוֹן.

יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שָׁעוֹת עָמַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַיַּמְשְׁצִ’יק כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא אָרַךְ אֶלָּא כַּחֲצִי וֶרְסְטָה וְשֶׁהָיָה מֻפְקָר כֻּלּוֹ לַחֲמַת שִׁבְטָהּ שֶׁל הַסּוּפָה. אֶפֶס לֹא הַסּוּפָה הָאֲיֻמָּה בִּלְבָד, שֶׁנִּלְחֲמָה בַּסּוּסִים וּבִשְׁנֵי מַנְהִיגֵיהֶם, הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת כָּאן סַכָּנָה, אֶלָּא סַכָּנָה גְדוֹלָה מִזּוֹ הִתְרַגְּשָׁה עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי מְטַר הָאֲבָנִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים הַשְּׁבוּרִים שֶׁהִמְטִיר עֲלֵיהֶם הָהָר.

וּפִתְאֹם הִבְהִיק הַבָּרָק וּלְאוֹרוֹ נִרְאָה גוּשׁ־סֶלַע גָּדוֹל, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל מֵעַל הָהָר בִּמְהִירוּת רַבָּה לְעֻמַּת הַ“טָּרַנְטַס”.

הַיַּמְשְׁצִ’יק הִשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִצְלִיף בְּכָל כֹּחוֹ בַּשּׁוֹט וְרָצָה לְהָרִיץ אֶת הַסּוּסִים לְפָנִים, אֲבָל הַלָּלוּ מֵאֲנוּ לָזוּז.

רַק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִזֶּה וַהַלְאָה וְגוּשׁ־הַסֶּלַע הָיָה נוֹפֵל מֵאֲחוֹרֵיהֶם!

הַחֵלֶק הָעֶשְׂרִים שֶׁל שְׁנִיָּה הִסְפִּיק לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַבְחִין, שֶׁעוֹד מְעַט וְהַסֵּלַע יִפְגַּע בַּ“טָּרַנְטַם” וּבַת־לִוְיָתוֹ תְּרֻטַּשׁ! הוּא הִכִּיר, שֶׁשּׁוּב אֵין לוֹ שְׁהוּת לְהוֹצִיאָהּ מִן הָעֲגָלָה כּשֶׁהִיא חַיָּה!..

וּמִיָּד קָפַץ אֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה וּבְשָׁאֲבוֹ מִתּוֹךְ הַסַּכָּנָה כֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה מִכֹּחוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ סָמַךְ אֶת גַּבּוֹ אֶל הַסֶּדֶן וְתָמַךְ אֶת רַגְלָיו בַּקַּרְקַע וְדָחַף אֶת הָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לפָנִים.

גּוּש־הַסֶּלַע הָאַדִּיר כִּמְעַט שֶׁנָּגַע בְּעָבְרוֹ בְּחָזֵהוּ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר וְגָזַל אֶת הַנְּשִׁימָה מֵאַפּוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה כַּדּוּר כְּלִי־תּוֹתָח הַטָּס וְעוֹבֵר בִּסְעָרָה, וְכִתֵּת אֶת אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁהִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת מֵחֲמַת הַמַּכָּה.

“אָחִי!” זָעֲקָה נַדְיָה בְּבֶהָלָה, כִּי רָאֲתָה אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה לְנֹגַהּ הַבָּרָק.

“נַדְיָה!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אַל תִּירְאִי, נַדְיָה!..”

“לְנַפְשִׁי אֵינֶנִּי יְרֵאָה כְּלוּם!”

“אֱלֹהִים מָגֵן לָנוּ, אֲחוֹתִי!”

“לִי הֲרֵיהוּ בְּוַדַּאי לְמָגֵן, כֵּיוָן שֶׁהִקְרָה אוֹתְךָ לְפָנַי עַל דַּרְכִּי!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל דְּמָמָה.

הַדְּחִיפָה, שֶׁדָּחַף מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַ“טָּרַנְטַס” בְּאִמּוּץ כֹּחַ, לֹא אָבְדָה לְבַטָּלָה, הִיא שִׁמְּשָׁה זֵרוּז לַסּוּסִים הַנִּדְהָמִים לָשׁוּב לָלֶכֶת לְדַרְכָּם כְּבַתְּחִלָּה. הֵם נִגְרְרוּ כִּבְיָכוֹל עַל־יְדֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַיַּמְשְׁצִ’יק וְעָלוּ בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲבָר צַר הַנִּמְשָׁךְ מִדָּרוֹם לְצַפוֹן, שֶׁשָּׁם הָיוּ מוּגַנִּים מִפְּנֵי הִתְגָּעֲשׁוּת הַסּוּפָה בְּאֹרַח יָשָׁר. מוֹרַד־הָהָר מִיָּמִין הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כָּאן מֵעֵין מַדְרֵגָה שֶׁנִּתְהַוְּתָה עַל־יְדֵי סֶלַע אַדִּיר, אֲשֶׁר הִתְרוֹמֵם בְּתוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת שֶׁל פֶּלֶג־מָיִם. בְּמָקוֹם זֶה לֹא הִתְגּוֹרְרָה רוּחַ הַסְּעָרָה, וְכָאן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, תַּחַת אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הַסּוּפָה הַמִּתְגָּעֶשֶׁת לֹא יָכֹל לַעֲמֹד לֹא אָדָם וְלֹא סוּס.

רָאשֵׁי אַשּׁוּחִים אֲחָדִים, אֲשֶׁר צַמְּרוֹתֵיהֶם הִתְנַשְּׂאוּ מִמַּעַל לְקָדְקֹּד הַסְּלָעִים, נִקְטְפוּ כְּהֶרֶף עַיִן, כְּאִלּוּ הוּרַם עָל חֶרְמֵשׁ־עֲנָק.

הַסּוּפָה הִתְגָּעֲשָׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּעֶצֶם זַעְפָּהּ. לַהֲבוֹת הַבְּרָקִים מִלְּאוּ אֶת נִקְרַת־הַמַּעֲבָר וְשַׁאֲגוֹת הָרַעַם לֹא פָּסְקוּ. הָאֲדָמָה רָעֲדָה מֵהַלְמוּת־אֵימִים זוֹ, וְדוֹמֶה הָיָה כִּאִלּוּ כָּל מוּצַק הָאוּרַל הִתְפַּלֵּץ וְהִתְנוֹדֵד כֻּלּוֹ.

לְאָשְׁרָם מָצְאוּ הַנּוֹסְעִים יְכֹלֶת לְהַכְנִיס אֶת הַ“טָּרַנְטַס” אֶל אַחַד הַחֲגָוִים הָעֲמֻקִּים, שֶׁהַסּוּפָה לֹא פָּגְעָה בּוֹ אֶלָּא מִן הַצַּד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיָה מוּגַן שָׁם כָּל צָרְכּוֹ, כִּי פְּעָמִים תְּקָפוּהוּ בְּחָזְקָה זִרְמֵי רוּחַ צְדָדִיִּים, אֲשֶׁר זִיזֵי הַמּוֹרָדוֹת הִטּוּם מֵעַל דַּרְכָּם. וְאָז הִתְנַגֵּף הַ“טָּרַנְטַס” אֶל חוֹמַת־הַסְּלָעִים וְהָיָה חֲשַׁשׁ שֶׁיִּתְפּוֹצֵץ לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

נַדְיָה אֲנוּסָה הָיְתָה לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם שֶׁיָּשְׁבָה שָׁם. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בָּדַק לְאוֹרוֹ שֶׁל אַחַד הַפַּנָּסִים וּמָצָא מְחִלָּה קְטַנָּה, שֶׁנֶּחְצְבָה כַּנִּרְאֶה בְּמַעְדֵּר שֶׁל אַחַד הַחוֹפְרִים בֶּהָרִים. שָׁם הִתְחַבְּאָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה וְהִמְתִּינָה עַד שֶׁתִּהְיֶה שׁוּב יְכֹלֶת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַנְּסִיעָה.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן – הַדָּבָר הָיָה בְּשָׁעָה אַחַת בַּלַּיְלָה – הִתְחִיל יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם וּמִיָּד הִתְלַכְּדוּ גַלֵּי הַסּוּפָה וְזִרְמֵי הַמַּיִם וְהָיוּ לְכֹחַ אַדִּיר מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וְאוּלָם אֶת לַהֲבוֹת הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת בַּשָּׁמַיִם לֹא יָכֹל גַּם הַכֹּחַ הַזֶּה לְכַבּוֹת. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ, שׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת לָצֵאת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַדֶּרֶךְ.

למרוֹת קֹצר־רוּחוֹ – וְאָנוּ מְבִינִים עַל נְקַלָּה שֶׁקֹּצֶר־רוּחַ זֶה גָדוֹל הָיָה בְּיוֹתֵר – רָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת עַצְמוֹ אָנוּס לְהַמְתִּין עַד שֹׁךְ חֲמַת הַשּׁוֹאָה הַזְּעוּמָה. כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ אֶל גַּב הָהָר, שֶׁעָלָיו עוֹבֶרֶת הַדֶּרֶךְ מִפֶּרְם אֶל יֶקָטֵרִינְבּוּרְג, שוּב לֹא הֻצְרְכוּ אֶלָּא לָרֶדֶת מֵעַל מוֹרְדוֹת הָרֵי אוּרַל לְמַטָּה, וְאוּלָם יְרִידָה זוֹ מִתּוֹךְ הַתְּנָאִים שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁהַקַּרְקַע הָיָה כֻּלּוֹ נָבוּר עַל יְדֵי אַלְפֵי פְּלָגִים, הַשּׁוֹטְפִים מֵעַל הָהָר, וּבְתוֹךְ הָעַרְבּוּבְיָה הָאֲיֻמָּה שֶׁל סוּפָה וְזִרְמֵי גְשָׁמִים. מַשְׁמָעוּתָהּ – סַכָּנַת־נְפָשׁוֹת מֻחְלֶטֶת וְאָבְדָן גָּמוּר.

“אָכֵן קָשֶׁה לְהַמְתִּין,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, “אֲבָל הַמְתָּנָה זוֹ תִּפְטֹר אוֹתָנוּ, בְּלִי סָפֵק, מֵעִכּוּבִים וְאִחוּרִים אַרֻכִּים יוֹתֵר. מִתּוֹךְ גְּבוּרָתָהּ זוֹ שֶׁל הַשּׁוֹאָה אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁלֹּא תִּמָּשֵׁךְ הַרְבֵּה. סָמוּךְ לְשָׁלֹש שָׁעוֹת יַתְחִיל הַיּוֹם לְהָאִיר, וְהַיְרִידָה מֵעַל הָהָר, שֶׁסַּכָּנָה הִיא בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, תְּהֵא נַעֲשֵׂית, אִם לֹא קַלָּה, הֲרֵי מִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁרִית לְאַחַר יְצִיאַת הַחַמָּה.”

“וּבְכֵן הָבָה נְחַכֶּה, אָחִי,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה, “אֲבָל בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ לְבַל תִּדְחֶה אֶת הַנְּסִיעָה אַךְ לְמַעֲנִי אָנִי, כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי יְגִיעָה יְתֵרָה אוֹ סַכָּנָה!”

“נַדְיָה, יוֹדֵע אֲנִי כִּי אַמִּיצַת לֵב אַתְּ וְלֹא תָּשׁוּבִי מִפְּנֵי כֹּל, אֲבָל אִם שְׁנֵינוּ אָנוּ נַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשֵׁנוּ מִנֶּגֶד, אֲסַכֵּן בְּכָךְ דָּבָר הַיָּקָר מֵחַיַּי וּמֵחַיַּיִךְ אַתְּ, כִּי אֲבַטֵּל תַּפְקִיד שֶׁהֻטַּל עָלַי, אָפֵר חוֹבָה שֶׁעָלַי לְקַיְּמָהּ וִיהִי מָה!”

“חוֹבָה!..” לָחֲשׁוּ שׂפְתֵי נַדְיָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרַע בָּרָק מַבְהִיק אֶת הַשָּׁמַיִם, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא זֵרָה אֶת הַגֶּשֶׁם. וּמִיָּד נִשְׁמַע קוֹל נֶפֶץ יָבֵשׁ. הָאֲוִיר נִתְמַלֵּא רֵיחַ שֶׁל גָּפְרִית, כִּמְעַט מַחֲנִיק, וּקְבוּצָה שֶׁל אֳרָנִים גְּדוֹלִים, שֶׁעָמְדָה בְּרִחוּק שֶׁל עֶשְׂרִים פְּסִיעוֹת מִן הַ“טָּרַנְטַס” וַאֲשֶׁר הַזֶּרֶם הַחַשְׁמַלִּי הִצִּית אוֹתָהּ בְּאִשּׁוֹ, הִתְחִילָה בּוֹעֶרֶת כְּלַפִּיד עֲנָק.

הַיַּמְשְׁצִ’יק, שֶׁהוּטַל לָאָרֶץ כְּאִלּוּ בְּכֹחַ חֲבָטָה־חוֹזֶרֶת, קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וְלֹא נִפְצַע אַף פְּצִיעָה כָּל שֶׁהִיא.

לְאַחַר שֶׁקּוֹלוֹת הַנַּהַם הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הָרַעַם אָבְדוּ וְנָמוֹגוּ בְּמַעֲמַקֵּי הֶהָרִים, חָשׁ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהִנֵּה יַד נַדְיָה תָּפְשָׂה בְּחָזְקָה אֶת יָדוֹ וְהוּא שָׁמַע אוֹתָהּ לוֹחֶשֶׁת עַל אָזְנוֹ אֶת הַמִּלִּים:

“הִנֵּה זְעָקוֹת, אָחִי! הַסְכֵּת וּשְׁמָע!”

פֶּרֶק אַחַד־עָשָר: נוֹסְעִים נְתוּנִים בְּצָרָה

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: בִּשְׁעַת־הַשֶּׁקֶט הַקְּצָרָה הַזֹּאת נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת שֶׁבָּקְעוּ וְעָלוּ מִן הַחֵלֵק הַעֶליוֹן שֵׁל הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיָה קָרוֹב קְרְבָה יְתֵרָה אֶל הַמְּחִלָּה, אֲשֶׁר שִׁמְּשָׁה מִקְלָט לַ“טָּרַנְטַס”.

קוֹל הַצְּעָקוֹת הַלָּלוּ הָיָה כְּקוֹל קְרִיאָה לְעֶזְרָה, קוֹל נוֹאָשׁ, שֶׁהִשְׁמִיעוּ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, נוֹסְעִים הַנְּתוּנִים בְּצָרָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אֶת אָזְנוֹ וְהִקְשִׁיב.

גַּם הַיַּמְשְׁצִ’יק עָמַד וְהִקְשִׁיב, אֶלָּא שֶׁהוּא הֵנִיד רֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ סָבוּר הָיָה, שֶׁאֵין שׁוּם יְכֹלֶת לְהֵעָנוֹת לַצְּעָקוֹת הַלָּלוּ.

“הֲרֵי אֵלֶּה נוֹסְעִים הַצּוֹעֲקִים לְעֶזְרָה!” קָרְאָה נַדְיָה.

“מִמֶּנּוּ אָנוּ אֵין לָהֶם לְקַוּוֹת לְעֶזְרָה!…” הֵשִׁיב הַיַּמְשְׁצִ’יק.

“וּמִשּׁוּם מָה?” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “וְכִי רַשָּׁאִים אָנוּ לִמְנֹעַ עַצְמֵנוּ מִלַּעֲשׂוֹת לְמַעֲנָם מַה שֶׁוַּדַּאי הָיוּ עוֹשִׂים לְמַעֲנֵנוּ אָנוּ, אִלּוּ הָיִינוּ נְתוּנִים בְּצָרָה כְּמוֹתָם?”

“אֲבָל כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לְסַכֵּן אֶת הָעֲגָלָה וְאֶת הַסּוּסִים!…”

“הֲרֵינִי לָלֶכֶת בְּרֶגֶל,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא מַפְסִיק אֶת הַיַּמְשְׁצִ’יק.

“אֲנִי אֲלַוֶּךָּ, אָחִי,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית.

“לֹא, הִשָּׁאֲרִי פֹּה, נַדְיָה, וְהַיַּמְשְׁצִ’יק יִהְיֶה עִמָּךְ. אֵינֶנִּי רוֹצֵה לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ יְחִידִי…”

“אִם כֵּן, אֶשָּׁאֵר פֹּה,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יָבוֹא, אַל תַּנִּיחִי מְקוֹם מַחֲסֶה זֶה!”

“אַתָּה תָּשׁוּב תִּמְצָאֵנִי בַּמָּקוֹם שֶׁהִנַּחְתָּנִי.”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָחַץ אֶת יַד בַּת־לִוְיָתוֹ, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל קֶרֶן הַזָּוִית שֶׁל מוֹרַד־הָהָר נֵעְלַם עַד מְהֵרָה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“לֹא נָכוֹן עָשָׂה אָחִיךְ”, עָנָה וְאָמַר הַימְשְּׁצִ’יק אֶל הַנַּעֲרָה.

“הוּא עָשָׂה כְּהֹגֶן”, הֵשִׁיבָה נַדְיָה בִּפְשִׁיטוּת.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָלָה בִּמְהִירוּת בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ. אִם הוּא נֶחְפַּז לְהָחִישׁ עֶזְרָה לַנְּתוּנִים בְּצָרָה, שֶׁהִשְׁמִיעוּ אֶת צַעֲקוֹתֵיהֶם, הֲרֵי עִם זֶה גַּדְלָה גַם תְּשׁוּקָתוֹ לָדַעַת מִי וָמִי הֵם הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר הַסְּעָרָה לֹא עָצְרָה אוֹתָם מִלְּסַכֵּן בְּעַצְמָם וְלִנְסֹעַ בֵּין הֶהָרִים, שֶׁכֵּן לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר, שֶׁהֵם הֵם אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר הַ“טֵּלגָה” שֶׁלָּהֶם קִדְּמָה כָּל הָעֵת אֶת הַ“טָּרַנְטַס” שֶׁלּוֹ.

הַגֶּשֶׁם חָדַל, אֲבָל הַסּוּפָה הִתְגָּעֲשָׁה בְּכֹחַ מִשְׁנֶה. הַצְּעָקוֹת, שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ בְּרוּרוֹת בְּיוֹתֵר. מִן הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עָזַב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת נַדְיָה, לֹא נִרְאָה כְּלוּם. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה דֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, וּלְאוֹר הַבְּרָקִים לֹא נִרְאָה בִּלְתִּי אִם הַזִיז שֶׁל מוֹרַד־הָהָר, שֶׁנִּתְקַע אֶל תּוֹךְ נַפְתּוּלֵי־הַדֶּרֶךְ. מִשְׁבְּרֵי הַסּוּפָה, שֶׁהִתְנַגְּפוּ אֶל כָּל הַזָּוִיּוֹת וְהָעַקְמוּמִיּוֹת הַלָּלוּ, יָצְרוּ מְעַרְבּוֹלוֹת, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְאָדָם לְהַבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בֶּינֵיהֶן, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אָנוּס הָיָה לְאַמֵּץ אֵת כָּל כֹּחוֹ הָאַדִּיר כְּדֵי לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶן.

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה נִכָּר הָיָה, שֶׁאוֹתָם הַנּוֹסְעִים שֶׁהִשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלוֹת הַקְּרִיאָה לְעֶזְרָה, שׁוּב לֹא הָיוּ רְחוֹקִים מִכָּאן. אַף עַל פִּי שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹנוֹב לֹא הָיָה יָכוֹל עֲדַיִן לִרְאוֹתָם, אִם מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מוּטָלִים מִחוּץ לַדֶּרֶךְ, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהַחֲשֵׁכָה הֶעֱלִימָה אוֹתָם מֵעֵינָיו, אֲבָל דִּבְרֵיהֶם כְּבָר הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו בְּבֵרוּר.

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל:

“הֲתָשׁוּב הֵנָּה, נָבָל?”

“בַּתַּחֲנָה הַבָּאָה אֲצַוֶּה לְרָצְעֲךָ בִּרְצוּעָה!”

“הַסְכֵּת וּשְׁמַע, הָרַכָּב שֶׁל שֵׁדֵי שָׁחַת! שְׁמָעֵנִי, הָעוֹמֵד שָׁם לְמָטָּה!”

“כָּךְ מוֹלִיכִים בְּנֵי אָדָם בְּאֶרֶץ אֲרוּרָה זוֹ!…”

“וְלָזֶה הֲרֵי הֵם קוֹרְאִים ‘טֵלֶגָה’!”

“שְׁמַע נָא, בְּהֵמָה מְשֻׁלֶּשֶּׁת! – הֲרֵיהוּ עוֹקֵר אֶת רַגְלָיו וּבוֹרֵחַ וְנִרְאֶה שֶׁאֵין הוּא מַשְׁגִּיחַ כְּלָל, שֶׁעֲזָבָנוּ פֹּה בַּדֶּרֶךְ!”

“כָּךְ נָהַג עִמִּי בְּלִיַּעַל זֶה! כָּךְ נָהַג עִם אִישׁ בְּרִיטִי מֻרְשֶׁה כַּהֲלָכָה! אֶקְבֹּל עָלָיו לִפְנֵי הַצִּיר וְיִתְלוּהוּ!”

הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה מָלֵא זַעַם וָקָצֶף. וְאוּלָם פִּתְאֹם נִדְמָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי הַנּוֹסֵעַ הַשֵּׁנִי דָן עַל הַמַּצָּב בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁכֵּן הִשְׁמִיעַ קוֹל צְחוֹק גָּדוֹל, שֶׁלֹא הָיָה בִּמְקוֹמוֹ כָּל עִקָּר בְּשָׁעָה זוֹ וּלְרֶגֶל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְעָנָה וְאָמַר:

“חֵי רֹאשִׁי! הֲרֵי זֶה מְאֹרָע מְבַדֵּחַ מֵאֵין כָּמוֹהוּ!”

“וְכִי עֲדַיִן מָצָאתָ עֹז בְּלִבְּךָ לִצְחֹק?” הְתְרִיס כְּנֶגְדוֹ בְּכַעַס הָאֶזְרָח שֶׁל הַמַּמְלָכָה הַמְאֻחֶדֶת.

“וַדַּאי וּבְוַדַּאי, חֲבֵרִי הַיָּקָר, וַהֲרֵינִי צוֹחֵק בְּכָל לֵב, וְאֵין טוֹב לְפָנַי מֵאֲשֶׁר לִצְחֹק! וְהִנְנִי מַזְמִין אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כָּמוֹנִי אָנִי! חַיַּי וְחַיֵּי רֹאשִׁי! הֲרֵי זֶה מְאֹרָע מְבַדֵּחַ עַד מְאֹד וְכָמוֹהוּ לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!”

בּוֹ בָּרֶגַע נִתְפּוֹצֵץ קוֹל רַעַם אַדִּיר, וְנִקְרַת־הַמַּעֲבָר הַצָּרָה נִתְמַלְּאָה רַעַשׁ אָיֹם, אֲשֶׁר הֵדֵי הָהָר הִכְפִּילוּ אֶת גְּבוּרָתוֹ פִי כַּמָּה וְכַמָּה. לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק גִּלְגוּל־הָרַעַם הָאַחֲרוֹן נִשְׁמַע שׁוּב אוֹתוֹ הַקּוֹל הַמָּלֵא בְּדִיחָה וְצָהֳלָה. שֶׁקָּרָא וְאָמַר:

“אָכֵן מְבַדֵּחַ הוּא הַדָּבָר מֵאֵין כָּמוֹהוּ! הָעֲבוֹדָה, שֶׁכְּגוֹן זֶה לֹא הָיָה מִתְרַחֵשׁ בְּאֶרֶץ צָרְפַת!”

“אַף לֹא בְּאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה!” עָנָה לְעֻמָּתוֹ הָאַנְגְּלִי.

לְאוֹר הַבְּרָקִים, שֶׁהֵאִירוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַדֶּרֶךְ, רָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בּמֶרְחַק עֶשְׂרִים פְּסִיעוֹת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה שְׁנֵי נוֹסְעִים, שֶׁיָּשְׁבוּ זֶה עַל יַד זֶה עַל הַמּוֹשָׁב הַגָּבֹהַּ שֶׁמֵּאָחוֹר אֲשֶׁר לַעֲגָלָה מְשֻׁנָּה, שֶׁהֶעֱמִיקָה לִשְׁקֹעַ, כַּנִּרְאֶה, בָּרֶפֶשׁ שֶׁעַל פְּנֵי נְתִיבָה מְקֻלְקָלָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב קָרַב אֶל שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים, אֲשֶׁר הָאֶחָד מֵהֶם עֲדַיִן הוֹסִיף לִצְחוֹק וְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף לְחָרֵף וּלְקַלֵּל, וּמִיָּד הִכִּיר שֶׁהַלָּלוּ הֵם שְׁנֵי סוֹפְרֵי כְּתָבֵי־הָעִתִּים, שֶׁהָיוּ בְּנֵי לִוְיָתוֹ בָּאֳנִיָּה “קַוְקַז” בַּדֶּרֶךְ מִנִּיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד לְפֶרְם.

“הוֹ! הוֹ! שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי!” קָרָא הַצָּרְפַתִּי. “הֲרֵינִי שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ לְעֵת כָּזֹאת! הַרְשֵׁנִי נָא לְהַצִּיג לְפָנֶיךָ אֶת אוֹיְבִי בְּנֶפֶשׁ, אֶת הָאָדוֹן בְּלָאוּנְט!”

הַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי אָמַר שָׁלוֹם, וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הוּא רָצָה לְהַצִּיג לִפְנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת חֲבֵרוֹ, כַּנָּהוּג לְפִי הִלְכוֹת הַנִּמּוּס, אֶלָּא שֶׁהַלָּז הִקְדִּימוֹ וְאָמַר:

“אֵין צֹרֶךְ בַּדָּבָר, אֲדוֹנִי, כֵּוָן שֶׁאָנוּ מַכִּירִים כְּבָר זֶה אֶת זֶה מֵאָז נָסְעֵנוֹ יַחַד עַל פְּנֵי הַוּוֹלְגָה”.

“אָכֵן אֱמֶת הוּא! טוֹב וְיָפֶה! הֲרֵיהוּ מַר?…”

“נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, סוֹחֵר מֵאִירְקוּטְסְק. אֲבָל אוּלַי תּוֹאִילוּ לְהַגִּיד לִי מָה הַמְּאֹרָע שֶׁאֵרַע לָכֶם הַמְצַעֵר כָּל כָּךְ אֶת הָאֶחָד מִכֶּם וְהַמְבַדֵּחַ כָּל כָּךְ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי?”

“אָנָּא הֱיֵה לָנוּ לְשׁוֹפֵט, מַר קַרְפָּנוֹב,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִבֶה. “הַגַּע בְּעַצְמְךָ: הָרַכָּב שֶׁלָּנוּ נָסַע וְהָלַךְ לוֹ עִם הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל עֶגְלָתוֹ הָאֲרוּרָה וְהִנִּיחָנוּ כָּאן לְנַפְשֵׁנוּ עִם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל מֶרְכְּבֶת־הַגֵּהִנּוֹם שֶׁלּוֹ! וַהֲרֵי אָנוּ יוֹשְׁבִים כָּאן שְׁנֵינוּ עַל גַּבֵּי הַחֲצִי הַגָּרוּעַ שֶׁל “טֵלֶגָה” לְלֹא מוֹרֶה וּלְלֹא סוּסִים! הַאִם לֹא צְחוֹק הוּא, הַמְבַדֵּחַ אֶת הַדַּעַת מֵאֵין כָּמוֹהוּ?”

“לֹא צְחוֹק הוּא הַדָּבָר!” הֵשִׁיב הָאַנְגְּלִי.

“כִּדְבָרַי כֵּן הוּא, חֲבֵרִי! אֶלָּא שֶׁאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר מִצִּדּוֹ הַיָּפֶה שֶׁבּוֹ.”

“וְכֵיצַד נוּכַל אֵפוֹא, לְדַתְּעְךָ, לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַסָּעֵנוּ?”

“אֵין לְךָ דָּבָר פָּשׁוּט מִזֶּה,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “אַתָּה תִּרְתֹּם עַצְמְךָ לְשָׂרִיד זֶה שֶׁנִּשְׁאַר לָנוּ מִן הַ’טֵּלֶגָה', וַאֲנִי אֶקַּח בְּיָדִי אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וְאֶקְרָאֲךָ ‘יוֹנָתִי תַּמָּתִי’, כְּיַמְשְׁצִ’יק מַמָּשׁ, וְאַתָּה תִּשָּׂא רַגְלֶיךָ וְתִצְעַד כְּסוּס־דֹּאַר גָּמוּר!”

“אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה”, הֵשִׁיב הָאַנְגְּלִי, “לֵצָנוּת זוֹ עוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל, וְ…”

“הֵרָגַע נָא, חֲבֵרִי. כַּאֲשֶׁר תִּיעַף וְרַגְלֶיךָ תִּכָּשַׁלְנָה, אֲמַלֵּא אֲנִי אֶת מְקוֹמְךָ, וְאִם לֹא אֶנְהָגְךָ בִּמְרוּצָה כְּשֵׁד מִשַּׁחַת, תִּהְיֶה הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְכַנּוֹתֵנִי בְּשֵׁם שַׁבְּלוּל־תֶּמֶס אוֹ צָב חָלוּשׁ!”

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת־רוּח נָאָה כָּל כָּךְ, שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק מִלְּחַיֵּךְ.

“אֲדוֹנִי”, פָּתַח וְאָמַר אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יוֹדֵעַ אֲנִי עֵצָה יָפָה מִזּוֹ. הֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים כָּאן עַל גַּבֵּי הָרֹכֶס הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאוּרַל, וְאֵין לָנוּ אֵפוֹא אֶלָּא לָרֶדֶת מֵעַל מוֹרְדוֹת הָהָר. עֶגְלָתִי אֵינָהּ רְחוֹקָה אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת. הִנְנִי לְהַשְׁאִיל אֶתְכֶם אֵת אֶחָד מִסּוּסַי וְאָנוּ נַאַסְרֵהוּ אֶל תֵּבַת הַ“טֵּלֶגָה” שֶׁלָּכֶם, וְאִם לֹא יְאֱרַע לָנוּ שׁוּם מִכְשׁוֹל בַּדֶּרֶךְ נָבוֹא מָחָר יַחַד אֶל יֶקָטֵרִינְבּוּרְג.

“אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “הֲרֵי אַתָּה מַצִּיעַ לָנוּ הַצָּעָה, שֶׁנָּאָה וְיָאָה הִיא לְאָדָם נְדִיב לֵב!”

“וְעָלַי לְהוֹסִיף, אֲדוֹנִי”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “שֶׁאֵינִי מַזְמִין אֶתְכֶם לִנְסֹעַ עִמִּי בַּ”טָּרַנְטַס" שֶׁלִּי, מִשׁוּם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְהַלָּלוּ כְּבַר תְּפוּסִים עַל־יָדַי וְעַל־יְדֵי אֲחוֹתִי".

“אֵין דָּבָר, אֲדוֹנִי”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “בְּעֶזְרַת סוּסְךָ וּבְסִיּוּעַ שֶׁל חֲצִי־הַ’טֵּלֶגָה', שֶׁנִּשְׁאַר לָנוּ לִפְלֵטָה, נוּכַל אֲנִי וַחֲבֵרִי לִנְסֹעַ אֶל קַצְוֵי עוֹלָם!”

“אֲדוֹנִי,” עָנָה וְאָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט, “אָנוּ מְקַבְּלִים בְּתוֹדָה אֶת הַצָּעָתְךָ הַנְּדִיבָה. וַאֲשֶׁר לְאוֹתוֹ הַיַּמְשְׁצִ’יק…”

“הַנַּח לוֹ!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “מֻבְטָחְנִי, שֶׁאֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵרַע לוֹ מְאֹרָע כָּזֶה!”

“אבָל מִשּׁוּם מָה אֵין הוּא שָׁב? הֲרֵי גָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי נָבָל זֶה, שֶׁהוּא עֲזָבָנוּ בְּצָרָה!”

“זֹאת לֹא זֹאת. הַלָּז אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲפִילוּ אֶת הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ!”

“מָה אַתָּה סָח? אָדָם הָגוּן זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ, כִּי הַ”טֵּלֶגָה" שֶׁלּוֹ נִקְרְעָה לִשְׁנָיִם?"

הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת, וּמִתּוךְ חֹסֶר־יְדִיעָה מֻחְלָט זֶה הֲרֵיהוּ מַנְהִיג אֶת הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל עֶגְלָתוֹ לְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג!"

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ, חֲבֵרִי, כִּי הַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָנוּ בַּדְחָנִי הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ!” קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, אֲדוֹנַי”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל עֶגְלָתִי…”

“‘וִהַטֵּלֶגָה’” מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?" הֵעִיר הָאַנְגְּלִי.

“אַל תִּדְאַג לָהּ, בְּלָאוּנְט יַקִּירִי, כִּי הִיא לֹא תִּפְרַח לָהּ!” קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “הִיא הִשְׁתָּרְשָׁה עָמֹק בַּקַּרְקַע, וְאִם נַשְׁאִירֶנָּה בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא תְּקוּעָה בּוֹ, חֲזָקָה עָלֶיהָ שֶׁבִּימוֹת הָאָבִיב הַבָּא תַּצְמִיחַ עָלִים!”

“לְכוּ וְנֵלְכָה אֵפוֹא, אֲדוֹנַי”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וְנָבִיא לְכָאן אֶת ‘הַטָּרַנְטַס’”.

הַצָּרְפַתִּי וְהָאַנְגְּלִי יָרְדוּ מֵעַל הַסַּפְסָל, אֲשֶׁר מִמּוֹשָׁב שֶׁמֵּאָחוֹר נֶהְפַּךְ לְמוֹשָׁב שֶׁמִּפָּנִים, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ הוֹסִיף אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לְפַטְפֵּט כְּמִנְהָגוֹ וּמִתּוֹךְ הָרוּחַ הַטּוֹבָה הַשְׁרוּיָה עָלָיו, אֲשֶׁר שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֵינוֹ עָלוּל לְשַׁנּוֹתָהּ.

“חַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב,” פָּתַח וְאָמַר אֵל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “שֶׁאַתָּה מְחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִצָּרָה גְדוֹלָה.”

“לֹא עָשִׂיתִי, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֶלָּא מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כָּל אָדָם אַחֵר בִּמְקוֹמִי. אִם הַנּוֹסְעִים לֹא יַעַזְרוּ זֶה אֶת זֶה, מוּטָב שֶׁיִּגְדְּרוּ בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדְּרָכִים!”

“חוֹבָה עָלֵינוּ לְהָשִׁיב לְךָ חֶסֶד תַּחַת חֶסֶד, אֲדוֹנִי. אִם תִּסַּע דֶּרֶךְ הָעֲרָבוֹת הָרְחוֹקוֹת, אֶפְשָׁר שֶׁשּׁוּב נִפָּגֵשׁ יַחַד וְ…”

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לֹא שָׁאַל בְּפֵרוּשׁ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהֵיכָן הוּא הוֹלֵךְ, וְאוּלָם סְטְרוֹגוֹב לֹא רָצָה לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא מַסְתִּיר סוֹד, וְעָנָה וְאָמַר מִיָּד:

“הֲרֵינִי הוֹלֵךְ אֵל אוֹמְסְק, אֲדוֹנַי.”

“וַאֲנִי וּמַר בְּלָאוּנְט,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “הוֹלְכִים אֶל אֲשֶׁר יִשָּׂאֵנוּ הָרוּחַ, אֶל מָקוֹם שֶׁאָדָם עָלוּל לִהְיוֹת נִפְגָּע שָׁם בְּכַדּוּר עוֹפֶרֶת, אֲבָל יַחַד עִם זֶה וַדַּאי הוּא שֶׁאֶפְשָׁר לָצוּד שָׁם חֲדָשׁוֹת.”

“אֶל הַנָּפוֹת הַמּוֹרְדוֹת?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת יְדוּעָה.

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב, וְקָרוֹב לִוַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא נִפָּגֵשׁ שָׁם!”

“אָכֵן צָדַקְתָּ, אֲדוֹנִי.” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “אֵינִי לָהוּט כְּלָל לִהְיוֹת נִפְגָע בְּכַדּוּר עוֹפֶרֶת אוֹ בְּכִידוֹן, וּלְפִי טִבְעִי הֲרֵינִי אִשׁ אוֹהֵב שָׁלוֹם בְּמִדָּה יְתֵרָה וְאֵין אֶת נַפְשִׁי לָלֶכֶת לְמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם מַכִּים זֶה אֶת זֶה.”

“הֲרֵיני מֵצֵר עַל כָּךְ, אֲדוֹנִי, הֲרֵינִי מֵצֵר עַל כָּךְ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, שֶׁעָלֵינוּ לְהִפָּרֵד עַד מְהֵרָה! אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁיְּהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי מַזָּלֵנוּ הַטּוֹב, שֶׁבְּצֵאתֵנוּ מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג עוֹד נִסַּע יַחַד כִּבְרַת־דֶּרֶךְ. וְלוּ רַק בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים?”

“אֶפְשָׁר שֶׁתֵּלְכוּ אֵל אוֹמְסְק?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר רֶגַע אֶחָד.

“עֲדַיִן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה “אֲבָל דָּבָר זֶה בָּרִי הוּא, שֶׁנֵּלֵךְ יָשָׁר אֶל אִישִׁים, וּלְאַחַר שֶׁנָּבוֹא לְשָׁם, נַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂינוּ וְנֹאחַז אֶת דַּרְכֵּנוּ לְפִי אֲשֶׁר יוֹרוּנוּ הַמְּאֹרָעוֹת”.

“טוֹב אֵפוֹא, אֲדוֹנַי”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “הִנְנִי לָלֶכֶת עִמָּכֶם יַחַד עַד אִישִׁים”.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מַעְדִּיף לִנְסֹעַ יְחִידִי, אֲבָל הוּא לֹא יָכֹל לְהִפָּרֵד מִשְּׁנֵי הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ, שֶׁהָלְכוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ שֶׁהוּא הָלַךְ בָּהּ, כְּדֵי שֶׁהַדָּבָר לֹא יִהְיֶה זָר וְתָמוּהַּ בְּעֵינֵיהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וַחֲבֵרוֹ נִתְכַּוְּנוּ לְהִתְעַכֵּב בְּאִישִׁים וְלֹא לָלֶכֶת מִשָּׁם בְּלִי־אִחוּר אֶל אוֹמְסְק, הֲרֵי לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל סִבָּה מְיֻחָדָה אֲשֶׁר תִּמְנַע אוֹתוֹ מִלַּעֲבֹר בְּדֶרֶךְ זוֹ בְּחֶבְרָתָם.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, אֲדוֹנַי”, עָנָה וְאָמַר, “מָנוּי וְגָמוּר אֶצְלֵנוּ, אָנוּ נוֹסְעִים יָחַד”.

אַחַר הוֹסִיף וְשָׁאַל בְּקוֹל מַבִּיעַ שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ בְּמִדָּה יְתֵרָה:

“אֶפְשָׁר יֵשׁ בְּיֶדְכֶם יְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת עַל דְּבַר פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים?”

“חַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּעִנְיָן זֶה דָבָר חוּץ מִמַּה שֶׁסָּחוּ הַבְּרִיּות בְּפֶרְם”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “גְּדוּדֵי הַתַּתָּרִים שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן שָׁטְפוּ אֶת כָּל נָפַת סֵמִיפָלָטִינְסְק, וְזֶה יָמים אֲחָדִים הֵם פּוֹרְצִים וְהוֹלְכִים בִּמְהִירוּת לְאֹרֶךְ אֲפִיק הָאִירְטִיש. וּבְכֵן אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהַגִּיעַ אֶל אוֹמְסְק לִפְנֵיהֶם, עָלֶיךָ לְמַהֵר.”

“אָכֵן צָדַקְתָּ,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

מִלְּבַד זֹאת אוֹמְרִים, כִּי שַׂר־הָאֲלָפִים אוֹגַרְיֶב הִתְחַפֵּשׂ וְעָבַר אֶת הַגְּבוּל וּבְוַדַּאי לֹא יְאַחֵר לָבוֹא אֶל הַנָּפוֹת הַמּוֹרְדוֹת וְיִלָּוֶה אֶל רֹאשׁ הַתַּתָּרִים."

“אֲבָל מֵאַיִן יוֹדְעִים זֹאת?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר הַחֲדָשׁוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנִּרְאוּ נְכוֹנוֹת פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, הָיוּ נוֹגְעוֹת אֵלָיו נְגִיעָה יְשָׁרָה.

“כְּשֵׁם שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַכֹּל, כָּךְ יוֹדְעִים גַּם אֶת זֹאת,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “הַחֲדָשׁוֹת הַלָּלוּ מְרַחֲפוֹת בָּאֲוִיר.”

“וְיֵשׁ בְּיָדְךָ טַעַם מַסְפִּיק לְהַאֲמִין כִּי שַׂר־הָאֲלָפִים אוֹגַרְיֶב נִמְצָא בֶּאֱמֶת בְּסִבִּירְיָה?”

“עַל כָּל פָּנִים שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, שֶׁהוּא פָּנָה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מִּקָּזַן לְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג.”

“וּבְכֵן יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר, אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה?” פָּתַח וְאָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט, אֲשֶׁר דְּבָרָיו שֶׁל הַכַּתָּב הַצָּרְפַתִּי הוֹצִיאוּהוּ מִידֵי שְׁתִיקָתוֹ.

“יָדַעְתִּי גַם יָדָעְתִּי,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

“וּכְלוּם יָדַעְתָּ גַם אֶת זֹאת שֶׁהוּא הִתְחַפֵּשׂ בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁל צוֹעֲנִי?” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט.

“בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁל צוֹעֲנִי!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כִּמְעַט בְּעַל כָּרְחוֹ, כִּי הוּא נִזְכַּר בַּצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן שֶׁרָאָהוּ בְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, בִּשְׁעַת מַסַּעוֹ בָּאֳנִיָּה “קַוְקַז” וּבִירִידָתוֹ מֵאֳנִיָּה זוֹ בַּנָּּמֵל שֶׁל קָזַן.

“גַּם הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה יָדוּע לִי לְמַדַּי, וּכְבָר כָּתַבְתִּי עָלָיו לַדּוֹדָנִית שֶׁלִּי”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה בִּצְחוֹק.

“אִם כֵּן, לֹא אִבַּדְתָּ אֶת זְמַנְּךָ לְבַטָּלָה בְּקָזַן!” הֵעִיר הָאַנְגְּלִי בְּקוֹל יָבֵשׁ.

“וַדַּאי לֹא אִבַּדְתִּי, חֲבֵרִי הַיָּקָר, וּבְשָׁעָה שֶׁ”קַּוְקַז" הִצְטַיְּדָה, עָשִׂיתִי גַם אֲנִי כָּמוֹהָ!"

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָסַף לִשְׁמֹעַ אֵת יֶתֶר חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. הוּא הָיָה מְהַרְהֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּלַהֲקַת הַצּוֹעֲנִים, בְּאוֹתוֹ הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן, שֶׁלֹּא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו כָּל צָרְכּוֹ, בְּאוֹתָהּ הָאִשָּׁה הַמּוּזָרָה, שֶׁלִּוְּתָה אֶת הַצּוֹעֲנִי וּבַמֵּבָּט הַמְיֻחָד שֵׁנָּעֲצָה בּוֹ. הוּא הִתְאַמֵּץ לְכַנֵּס בְּזִכרוֹנוֹ אֵת כָּל פְּרָטֵי הַפְּגִישָׁה הַזֹאת, וְהִנֵּה שָׁמַע פִּתְאֹם קוֹל יְרִיָּה בְּמֶרְחָק מֻעָט מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

“הוֹי, אֲדוֹנַי, אוּצוּ, רוּצוּ לְפָנִים!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ סוֹחֵר הָגוּן זֶה, הַבּוֹרֵחַ מִירִיּוֹת שֶׁל רוֹבִים!” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל נַפְשׁוֹ, “הִנֵּה הוּא רָץ בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָׁם הֵן נִשְׁמָעוֹת!”

וְהוּא קָפַץ וְנֶחְפַּז בְּעִקְּבוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּלִוְיַת הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁאַף הוּא לֹא הָיָה מִן הָאֲנָשִׁים הַמְפַגְּרִים בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.

מִקֵּץ רְגָעִים מֻעָטִים הִגִּיעוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל זִיז הַסֶּלַע הַחוֹפֵף עַל הַ“טָּרַנְטֵס” בְּעַקְמוּמִית הַדֶּרֶךְ.

קְבוּצַת הָאֳרָנִים, שֶׁהַבָּרָק הִצִּית אוֹתָם, עֲדַיִן בָּעָרוּ. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה רֵיקָה וַעֲזוּבָה. אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּטְעֶה. מַה שֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנָיו זֶה עַתָּה וַדַּאי הָיָה קוֹל־יְרִיָּה שֶׁיָּצָא מִפִּי כְּלִי־נֶשֶׁק שֶׁל אֵשׁ.

וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה נַהֲמָה אֲיֻמָּה וּמִיָּד רָעַם קוֹל־יְרִיָּה שֵׁנִי ליַד מוֹרַד־הָהָר.

“דֹּב!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהָיָה בָּקִי בְּטִיב הַנַּהֲמָה הַזֹּאת, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לִטְעוֹת בָּהּ. “נַדְיָה! נַדְיָה!”

וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹצִיא מַאֲכֶלֶת מֵאֲזוֹרוֹ וּבִקְפִיצָה מְהִירָה הִקִּיף אֶת הַסֶּלַע, אֲשֶׁר הַנַּעֲרָה הִבְטִיחָה לוֹ לָשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרָיו וּלְחַכּוֹת לוֹ שָׁם.

הָאֳרָנִים, שֶׁהָיוּ אֲחוּזִים לַהֲבוֹת אֵשׁ מִשָּׁרְשָׁם עַד צַמַּרְתָּם, הֵאִירוּ אֶת מְקוֹם הַמַּחֲזֶה בְּנֹגַהּ מַבְהִיק.

בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִגִּיעַ עַד הַ“טָּרַנְטַס” פָּרַץ וְהִתְגּוֹלֵל לִקְרָאתוֹ גּוּשׁ רַב־מִדּוֹת.

זֶה הָיָה דֹב מִן הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר. הַסּוּפָה וַדַּאי גֵּרְשָׁה אוֹתוֹ מִבֵּין הָאִילָנוֹת, שֶׁכִּסּוּ אֶת הַמּוֹרָד שֶׁל הָרֵי אוּרַל, וְהוּא בָּא לְבַקֵּשׁ לוֹ מִקְלָט בְּתוֹךְ מְחִלָּה זוֹ, אֲשֶׁר נַדְיָה הָיְתָה חֲבוּיָה בָּהּ בְּאוֹתָה שָׁעָה.

שְׁנַיִם מִן הַסּוּסִים הַמְּבֹהָלִים נִתְּקוּ אֶת הָעֲבוֹתוֹת וּבָרְחוּ לְנַפְשָׁם, וְהַיַּמְשְׁצִ’יק שֶׁלֹּא דָאַג אֶלָּא לַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ, שָׁכַח שֶׁהוּא מַנִּיח אֶת הַנַּעֲרָה לְבַדָּהּ עִם הַדֹּב וְהִתְחִיל רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם.

נַדְיָה אַמִּיצַת־הַלֵּב לֹא נִתְבַּלְבְּלָה. הַחַיָּה לֹא־רָאֲתָה אוֹתָהּ מִתְּחִלָּה וְהִשְׂתָּעֲרָה עַל הַסּוּס הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה רָתוּם בָּעֲגָלָה. אָז יָצְאָה נַדְיָה מִן הַמְּחִלָּה, רָצָה אֵל הָעֲגָלָה, לָקְחָה אֶחָד מֵאֶקְדּוֹחָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְצָעֲדָה בְּעָז־נֶפֶשׁ אֶל הַדֹּב וְיָרְתָה בּוֹ מִקָּרוֹב.

הַחַיָּה, שֶׁנִּפְצְעָה פְּצִיעָה קַלָּה בִּכְתֵפָהּ, פָּנְתָה מִיָּד אֶל הַנַּעֲרָה. זוֹ הִתְאַמְּצָה מִתְּחִלָּה לְהִשְׁתַּמֵּט מִפָּנֶיהָ וְרָצָה מִסָּבִיב לָעֲגָלָה, אֲשֶׁר הַסּוּס הָאָסוּר בָּהּ חָגַר אֶת כֹּחוֹ לְנַתֵּק גַּם הוּא אֶת הָעֲבוֹתוֹת. אָז הֵבִינָה נַדְיָה, כִּי אִם כָּל הַסּוּסִים יָנוּסוּ אֶל הָהָר וְיֹאבְדוּ שָׁם, אֵין תִּקְוָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַנְּסִיעָה. וּלְפִיכָךְ חָזְרָה וְצָעֲדָה לִקְרַאת הַדֹּב, וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַחַיָּה הֵרִימָה אֶת כַּפּוֹתֶיהָ לַהֲלֹם אֶת רֹאשָׁהּ, עָמְדָה וְיָרְתָה בָּהּ שֵׁנִית מִתּוֹךְ קְרִירוּת־רוּחַ מֻפְלָאָה.

זוֹ הָיְתָה הַיְרִיָּה הַשְּׁנִיָה, שֶׁנִּתְפּוֹצְצָה בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אֲבָל הוּא כְּבָר הָיָה כָּאן. בִּקְפִיצָה אַחַת הִשְׂתָּעֵר בֵּין הַדֹּב וּבֵין הַנַּעֲרָה. הוּא הֵנִיעַ אֶת זְרוֹעוֹ אַךְ נִיעָה אַחַת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְהַחַיָּה גִדְלַת־הַמִּדּוֹת, שֶׁנִּבְקְעָה מִכְּרֵסָהּ עַד לִגְרוֹנָהּ, נָפְלָה אַרְצָה כְּגוּשׁ חֲסַר־חַיִּים.

זֹאת הָיְתָה דֻגְמָה נָאָה לְמִנְהַג הַצַּיָּדִים הַסִּבִּירִיִּים, הַמִּשְׁתַּדְּלִים שֶׁלֹּא לְהַזִּיק אֶת עוֹר־הַדֹּב רַב־הָעֵרֶךְ, שֶׁהֵם מוֹכְרִים אוֹתוֹ בִּמְחִיר יָקָר.

“לֹא נִפְצַעַתְּ, אֲחוֹתִי?” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּפְנוֹתוֹ אֵל הַנַּעֲרָה.

“לֹא, אָחִי,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

בּוֹ בָּרֶגַע הוֹפִיעוּ שְׁנֵי סוֹפְרֵי הָעִתּוֹנִים.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה קָפַץ וּבָא אֵצֶל רֹאשׁ הַסּוּס. וְנִרְאָה שֶׁהָיָה אָדָם בַּעַל אֶגְרוֹף חָזָק, כִּי עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהַכְנִיס אֶת הַסּוּס. הוּא וַחֲבֵרוֹ רָאוּ שְׁנֵיהֶם אֶת דֶּרֶךְ מִלְחַמְתּוֹ הַמְּהִירָה שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“לַעֲזָאזֵל!” קָרָא אַלסִיד ז’וֹלִיבֶה, “סוֹחֵר פָּשׁוּט אַתָּה, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יָדְךָ אֱמוּנָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְסַכִּין־הַצַּיָּדִים בְּחָרִיצוּת!”

“וּבִזְרִיזוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר!” הוֹסִיף הָרִי בְּלָאוּנְט.

“בְּסִבִּירְיָה אֲנוּסִים אָנוּ, אֲדוֹנַי, לִשְׁלֹחַ אֶת יָדֵנוּ בַּכֹּל, אִישׁ כְּפִי יְכָלְתּוֹ!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה נָתַן אֶת עֵינָיו בָּאִישׁ הַצָּעִיר וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּאָר בְּנֹגַהּ הַלֶּהָבוֹת; בְּיָדוֹ הֶחֱזִיק אֶת הַמַּאֲכֶלֶת הַמְגֹאָלָה בְּדָם וְרַגְלוֹ הָאַחַת הָיְתָה מֻצָּגָה עַל גִּוִיַּת הַדֹּב, וּבְרוּם קוֹמָתוֹ וּבְעז פָּנָיו הָיָה בֶּאֱמֶת יָפֶה לְמַרְאֶה.

“בָּחוּר נָאֶה!” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל נַפְשׁוֹ.

אַחַר נִגַּשׁ בּרֹב נִמּוּס אֶל הַנַּעֲרָה וּמִגְבַּעְתּוֹ בְּיָדוֹ וּברךְ אוֹתָה בְּשָׁלוֹם.

נַדְיָה הִשְׁתַּחַוְתָה הִשְׁתַּחֲוָיָה קַלָּה.

אָז פָּנָה אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל חֲבֵרוֹ וְעָנָה וְאָמַר אֵלָיו:

“כָּאָח כֵּן הָאָחוֹת! אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי דֹב, לֹא עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת עִם הַצֶּמֶד הָאָיֹם וְהַנַּעִים הַזֶּה!”

הָרִי בְּלָאוּנְט נִצַּב יָשָׁר כְּמוֹט זָקוּף וְעָמַד בְּרִחוּק מֻעָט כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק אֶת מִגְבַּעְתּוֹ בְּיָדוֹ. מִנְהַג־הַנִּמּוּס שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיָה בּוֹ מִן הַחֵרוּת, עוֹד הִגְדִּיל אֶת קַשְׁיוּתוֹ וְהִתְאַפְּקוּתוֹ הָרְגִילָה.

אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעַ הַיַּמְשְׁצִ’יק, שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לָשׁוּב וְלִתְפֹּשׂ אֶת שְׁנֵי סוּסָיו הַבּוֹרְחִים. תְּחִלָּה הֵעִיף מֶבָּט שֶׁל דַּאֲבוֹן נֶפֶשׁ עַל הַחַיָּה הַנָּאָה, שֶׁהָיְתָה מוֹטֶלֶת עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְשֶׁהָיָה הֶכְרַח לְעָזְבָהּ כָּאן לְשָׁלָל לְעוֹפוֹת הַטֶּרֶף, וְאַחַר הִתְחִיל מְטַפֵּל בִּרְתִימַת הַסּוּסִים אֶל הָעֲגָלָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סִפֵּר לוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַמַּצָּב שֶׁל שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים וְאֶת דְּבַר הַהַצָּעָה שֶׁלּוֹ לְהַעֲמִיד לְשִׁמּוּשָׁם אֶחָד מִסּוּסֵי הַ“טָּרַנְטַס”.

“עֲשֵה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”, הֵשִׁיב הַיַּמְשְׁצִ’יק. “אֲבָל שְׁתֵּי עֲגָלוֹת תַּחַת הָאֶחָת…”

“אֵין דָּבָר, יְדִידִי” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, שֶׁהֵבִין מִיָּד מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רָמֶז זֶה, “יֻתַּן לְךָ שְׂכַר כִּפְלָיִם”.

“קוּמוּ וּלְכוּ אֵפוֹא, תּוֹרַי שֶׁלִּי!” קָרָא הַיַּמְשְׁצִ’יק.

נַדְיָה חָזְרָה אֶל מוֹשָׁבָהּ בַּ“טָּרַנְטַס”, תַּחַת אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּשְׁנֵי בְּנֵי לִוְיָתוֹ הָלְכוּ אַחֲרָיו בְּרֶגֶל.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת שָׁלֹש. כֹּחַ הַסּוּפָה הָלַך וְתַשׁ וְשׁוּב לֹא הִתְגָּעֲשָׁה בְּנִקְרַת־הַמַּעֲרָב בַּחֲמַת זַעַם כְּבַתְּחִלָּה, וְהַנּוֹסְעִים עָלוּ בְּמַעֲלֵה־הַדֶּרֶךְ בִּמְהִירוּת.

לְאוֹר קַוֵּי־הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנִים הִגִּיעַ הַ“טָּרַנְטַס” אֶל הַ“טֵּלֵגָה”, שֶׁהָיְתָה שְׁקוּעָה בָּרֶפֶשׁ עַד לְחִשׁוּר הָאוֹפַנִּים. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁמְשִׁיכָה חֲזָקָה שֶׁמָּשְׁכוּ הַסּוּסִים בְּכֹחַ, הִיא הִיא שֶׁהִפְרִידָה בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעֲגָלָה.

אַחַד הַסּוּסִים שֶׁמִּצִּדֵּי הַ“טָּרַנְטַס” נִרְתַּם בַּחֲבָלִים אֶל תֵּבַת־הַמּוֹשָׁב שֶׁל הַ"טֵּלֶגָה. שְׁנֵי הַכַּתָּבִים חָזְרוּ וְיָשְׁבוּ עַל מְקוֹמָם עַל גַּבֵּי הַסַּפְסָל שֶׁל מֶרְכַּבְתָּם הַמְשֻׁנָּה, וּשְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת זָזוּ מִיָּד וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה עֲלֵיהֶן אֶלָּא לָרֶדֶת מֵעַל מוֹרְדוֹת הָאוּרַל, וִירִידָה זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם קֹשִׁי.

מִקֵּץ שֵׁשׁ שָׁעוֹת בָּאוּ שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ אֶל יָקָטֵרִינְבּוּרְג, בְּלִי שֶׁאֵרַע לָהֶן מִכְשׁוֹל כָּל שֶׁהוּא בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל מַסָּעָן.

הַיְצוּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִפְנֵי הַכַּתָּבִים עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית הַדֹּאַר, הָיָה הָרַכָּב שֶׁלָּהֶם, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה הָיָה מְצַפֶּה לָהֶם.

בֶּן רוּסְיָה הָגוּן זֶה הֶעֱמִיד פָּנִים מַסְבִּירוֹת, שֶּׁלֹּא נִכַּר בָּהֶם אַף סִמָּן שֶׁל מְבוּכָה, וּמִתּוֹךְ חִיּוּךְ הָלַךְ לִקְרַאת הַנּוֹסְעִים בְּעֶגְלָתוֹ וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת יָדוֹ לְקַבֵּל מֵהֶם אֶת “דְּמֵי הַשְּׁתִיָּה” שֶׁלּוֹ.

הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט פָּרְצָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתּוֹךְ עָצְמָה בְּרִיטָנִית גְּמוּרָה, וְלוּלֵא נִזְהַר הַיַּמְשְׁצִ’יק וְנִרְתַּע לְאָחוֹר, כִּי אָז נִחֲתָה בְּעֶצֶם פָּנָיו מַהֲלֻמַּת אֶגְרוֹף, שֶׁנָּעֶשְׂתָה לְפִי כָּל הִלְכוֹת הַבּוֹקְס וְשֶׁהַמַּנְחִית אוֹתָהּ נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבַת מַתְּנַת־יָד “נַא ווֹדְקוּ”.

כּשֶׁרָאָה אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה חֲמַת־קֶצֶף זוֹ, הִתְחִיל מְפַרְכֵּס וּמְפַרְפֵּר מִצְּחוֹק, וְאֶפְשָׁר שֶׁמִּיָּמָיו לֹא הִרְבָּה לִצְחֹק כָּל כָּךְ.

“אָכֵן צָדַק מִסְכֵּן זֶה!” קָרָא הַצָּרְפָתִי. “אָכֵן לוֹ הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט, חֲבֵרִי הַיָּקָר! לֹא אַשְׁמָתוֹ הִיא, שֶׁלֹּא מָצָאנוּ תַּחְבּוּלָה לְהִגָּרֵר וּלְהַלֵּךְ אַחֲרָיו!”

וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ קוֹפֵּיקוֹת אֲחָדוֹת וְהוֹשִׁיט אוֹתָן לַיַּמְשְׁצִ’יק וְאָמַר אֵלָיו:

“הֵא לְךָ, יְדִידִי, וְשִׂים בְּכִיסֶךָ! וְאִם אֵינְךָ רָאוּי לְכָךְ, אֵין זוֹ אַשְׁמָתֶךָ!”

הַדָּבָר הַזֶּה הִגְבִּיר אֶת הִתְרַגְּזוּתוֹ שֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְהוּא רָצָה לְהִתְגּוֹלֵל עַל פְּקִיד בֵּית הַדֹּאַר וְלִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לְדִין.

“תְּבִיעָה לְדִין! וּבְאֶרֶץ רוּסְיָה!” קָרָא אֶלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “אֲבָל לְפִי מַצַּב־הַדְּבָרִים הַקַּיָּם בַּמְּדִינָה לֹא תִּרְאֶה לְעוֹלָם אֶת סוֹפוֹ שֶׁל מִשְׁפָּט זֶה! וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּאוֹתָהּ הַמֵּינֶקֶת הָרוּסִית שֶׁתָּבְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַיּוֹנֵק שֶׁהֵינִיקָה שְׂכַר הֲנָקָה שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׁר חֹדֶשׁ?”

“לֹא, אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“וּבְכֵן אִי אַתָּה יוֹדֵעַ מֶה הָיָה הַיּוֹנֵק בְּשָׁעָה שֶׁבֵּית־הַדִּין זִכָּה אוֹתֹו בַּמִּשְׁפָּט?”

“וּמֶה הָיָה אֵפוֹא?”

“הוּא הָיָה שַׂר גְּדוּד הַהוּסָרִים!”

הַכֹּל נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּצְחוֹק לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹאת.

מִתּוֹךְ רוּחַ צָהֳלָה זוֹ שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו הוֹצִיא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת פִּנְקָסוֹ וְעָמַד וְכָתַב בּוֹ בִּצְחוֹק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁנִּקְבְּעוּ לְאַחַר זְמָן בְּסֵפֶר מִלִּים רוּסִי:

“טֵלֶגָה הֲרֵיהִי עֲגָלָה רוּסִית בַּת אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים – בִּיצִיאָתָהּ, וּבַת שְׁנֵי אוֹפַנִּים – בִּכְנִיסָתָהּ!”

פֶּרֶק שְׁנֵים עָשָׂר: תִּגְרַת־רֶשַׁע

הָעִיר יֶקָטֵרִינְבּוּרְג הֲרֵיהִי לְפִי מַצָּבָה הַגֵּאוֹגְרָפִי עִיר שֶׁל אַסְיָה, מִשׁוּם שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת מֵעֵבֶר לְאוּרַל, עַל הַמּוֹרָדוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל רֻכְסֵי־הָהָר הַמִּזְרָחִיּים. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, הֲרֵיהִי שַׁיֶּכֶת לְפֶלֶךְ פֶּרְם וְנֶחְשֶׁבֶת אֵפוֹא לְחֵלֶק שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁטַח־הָאָרֶץ הַגָּדוֹל הַכּוֹלֵל אֶת רוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית. הַתִּקּוּן הָאַדְמִינִיסְטְרָטִיבִי הַזֶּה וַדַּאי יֵשׁ לוֹ טַעַם מַסְפִּיק, וְהַדָּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נֵתַח שֶׁל סִבִּירְיָה נִשְׁאַר תָּחוּב בֵּין מַלְתְּעוֹתֶיהָ שֶׁל רוּסְיָה.

בְּעִיר גְּדוֹלָה כָּזוֹ, שֶׁנּוֹסְדָה בִּשְׁנַת 1723, לֹא קָשֶׁה הָיָה לֹא לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְלֹא לִשְׁנֵי הַכַּתָּבִים לִמְצֹא אֶת אֶמְצָעֵי־הַנְּסִיעָה, שֶׁהָיוּ זְקוּקִים לָהֶם. בְּיֶקָטֵרִינְבּוּרְג נִמְצָא בֵּית טְבִיעַת הַמַּטְבְּעוֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶחָשׁוּב שֶׁבְּכָל הַמְּדִינָה; כָּאן הִתְרַכְּזָה גַם הַפְּקִידוּת הַכְּלָלִית שֶׁל הַמִּכְרוֹת שֶׁבָּאָרֶץ. עִיר זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת אֵפוֹא מֶרְכָּז חָשׁוּב שֶׁל חֲרֹשֶת־הַמַּעֲשֶׂה בַּמְּדִינָה, אֲשֶׁר בָּתֵּי־יְצִיקָה לְמַתֶּכֶת וּבָתֵּי־מַצְרֵף לִפְלָטִינָה וְזָהָב נִמְצָאִים בָּהּ לָרֹב.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן הִתְרַבָּה מִסְפַּר תּוֹשָׁבֵי יֶקָטֵרִינְבּוּרְג בְּמִדָּה יְתֵרָה. אֵלֶיהָ נָהֲרוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם רוּסִים וּבְנֵי סִבִּירְיָה, אֲשֶׁר בָּרְחוּ מֵאֵימַת הַתַּתָּרִים מִן הַמְּחוֹזוֹת שֶׁכְּבָר הוּצְפוּ עַל יְדֵי הַגְּיָסוֹת שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן, וּבְיִחוּד מֵאֶרֶץ הַקִּירְגִיזִים, הַמִּשְׂתָּרַעַת לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית שֶׁל נְהַר הָאִירְטִישׁ עַד לִגְבוּלוֹת טוּרְקֶסְטַן.

וּבְכֵן אֵפוֹא, אִם אֶמְצָעֵי־הַהוֹבָלָה לְצֹרֶךְ הַנְּסִיעָה לְיֶקָטֵרִינְבּוּרְג וַדַּאי נִתְמַעֲטוּ בְּיוֹתֵר, הֲרֵי כְּנֶגֶד זֶה רַבִּים הָיוּ אֶמְצָעֵי־הַהוֹבָלָה הַלָּלוּ לְצֹרֶךְ הַיְצִיאָה מֵעִיר זוֹ. וְאָמְנָם לְפִי מַצַּב הַדְּבָרִים לֹא הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם לְהוּטִים כְּלָל לְהַעֲמִיד עַצְמָם בְּסַכָּנָה וְלַעֲבֹר עַכְשָׁו בְּאָרְחוֹת סִבִּירְיָה.

עַל פִּי גִלְגּוּלֵי־הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הַנָּקֵל הָיָה לְהָרִי בְּלָאוּנְט וּלְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לִמְצֹא “טֵלֶגֶה” שְׁלֵמָה, שֶׁתְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל מַחֲצִית־הַ“טֵּלֶגֶה” הַמֻּפְלָאָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָם בְּשָׁלוֹם אֶל יֶקֶטֵרִינְבּוּרְג. וַאֲשֶׁר לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הִנֵּה הַ“טָּרַנְטַס” שֶׁלּוֹ לֹא נִזַּק בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַנְּסִיעָה דֶרֶךְ הָרֵי הָאוּרַל וְלֹא הָיָה צָרִיךְ אֵפוֹא אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה סוּסִים טוֹבִים, אֲשֶׁר יַסִּיעוּהוּ בִּמְהִירוּת בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל אִירְקוּטְסְק.

עַד טְיוּמֶן וַאֲפִילוּ עַד נוֹבוֹ־זֶמְסְקוֹאֶה דֶרֶךְ זוֹ עֲדַיִן גַּבְשׁוּשִׁית הִיא לְמַדַּי, כִּי הִיא עוֹבֶרֶת עַל גַּבֵּי נַפְתּוּלֵי הַתְּלוּלִיּוֹת, הַמְהַוּוֹת אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הָאוּרַל. אֲבָל אַחֲרֵי הַתַּחֲנָה שֶׁל נוֹבוֹ־זֶמְסְקוֹאֶה מַתְחִילָה אוֹתָהּ הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה, הַמִּשְׂתָּרַעַת עַד לִמְסִבֵּי קְרַסְנוֹיַרְסְק, הַיְנוּ, עַל שֶׁטַח שֶׁל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת (1,815 קִּילוֹמֶטְרִים) בְּעֵרֶךְ. כַּיָּדוּעַ לָנוּ נִתְכַּוְּנוּ שְׁנֵי הַכַּתָּבִים לָלֶכֶת קֹדֶם כֹּל אֶל אִישִׁים, הָרְחוֹקָה מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וֶרְסְטָאוֹת. שָׁם קִוּוּ לְקַבֵּל יְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת עַל פָּרָשַׁת הַמְּאֹרָעוֹת וּמִשָּׁם דִּמּוּ לָלֶכֶת אֶל הנָּפוֹת הַמּוֹרְדוֹת, אִם שְׁנֵיהֶם יַחַד אוֹ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הַכֹּל כְּפִי שֶׁיַנִחֵם חוּשׁ־הַצַּיָּדִים שֶׁלָּהֶם, אִם לִנְתִיבָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת.

וְהִנֵּה דֶּרֶךְ זוֹ מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג לְאִישִׁים – הַהוֹלֶכֶת וְנִמְשֶׁכֶת עַד אִירְקוּטְסְק – הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָכוֹל הָיָה לְהַלֵּךְ בָּהּ. וְאוּלָם כֵּוָן שֶׁלֹּא הָיָה רודֵף אַחַר חֲדָשׁוֹת וְגַם רָצָה לִפְסֹחַ עַל הַמְּחוֹזוֹת שֶׁשְּׁטָפוּם גֵּיסוֹת הַפּוֹלְשִׁים, לְפִיכָךְ גָּמַר שֶׁלֹּא לְהִתְעַכֵּב בְּשׁוּם מָקוֹם אַף שָׁעָה אַחַת לְבַטָּלָה.

“אֲדוֹנַי,” עָנָה וְאָמַר אֵפוֹא אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַחֲדָשִׁים, “מְאֹד יִנְעַם לִי לַעַבֹר בְּחֶבְרַתְכֶם חֵלֶק מִדֶּרֶךְ מַסָּעִי, אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה אֲנִי צֹרֶךְ לְעַצְמִי לְהוֹדִיעֲכֶם, כִּי הִנְנִי מְמַהֵר עַד מְאֹד לָבוֹא אֶל אוֹמְסְק, שֶׁשָּׁם מְחַכָּה לָנוּ אִמֵּנוּ, לִי וְלַאֲחוֹתִי. מִי יוֹדֵעַ, אִם נַצְלִיחַ לָבוֹא לְעִיר זוֹ קֹדֶם שֶׁתִּפֹּל בְּיַד הַתַּתָּרִים! וּבְכֵן אֵפוֹא לֹא אֶתְמַהְמַהּ בַּתַּחֲנוֹת אֶלָּא כְּדֵי שִׁעוּר זְמַן הַחֲלָפַת הַסּוּסִים בִּלְבָד, וְהִנְנִי לִנְסֹעַ יוֹמָם וָלָיְלָה!”

“גַּם אָנוּ חוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת כָּךְ,” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט.

“טוֹב אֵפוֹא,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֲבָל אַל נָא תְּאַבְּדוּ רֶגַע לְבַטָּלָה. שִׂכְרוּ אוֹ קְנוּ לָכֶם עֲגָלָה, אֲשֶׁר…”

“אֲשֶׁר יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁלָּהּ לָבוֹא אֶל אִישִׁים בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת עִם הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ”, הוֹסִיק⁵ אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. לֹא עָבַר חֲצִי שָׁעָה וְהַצָּרְפָתִי הַזָּרִיז מָצָא בְּלִי קֹשִׁי “טָרַנְטַס”, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה כִּמְעַט אֶל זֶה שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וַאֲשֶׁר הוּא וַחֲבֵרוֹ תִּקְּנוּ בּוֹ מִיָּד מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם בִּרְוָחָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה תָּפְסוּ שׁוּב אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם בַּמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּהֶם וּלְעֵת הַצָּהֳרַיִם יָצְאוּ שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת יַחַד מִיֶּקָטֵרִינְבּוּרְג.

סוֹף סוֹף בָּאָה נַדְיָה לְסִבִּירְיָה וַהֲרֵיהִי נוֹסַעַת בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְאִירְקוּטְסְק! מָה הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּלִבָּהּ שֶׁל הַלִּפְלַנְדִּית הַצְּעִירָה? שְׁלֹשָׁה סוּסִים מְהִירִים מוֹלִיכִים אוֹתָהּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ־הַגָּלוּת הַזֹּאת, שֶׁאָבִיהָ נִתְחַיֵּב לָשֶׁבֶת בָּהּ אוּלַי יָמִים רַבִּים וְהַרְחֵק הַרְחֵק מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ! אֲבָל עֵינֶיָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא רָאוּ אֶת הָעֲרָבוֹת רַחֲבוֹת־הַיָּדַיִם, שֶׁחָלְפוּ וְעָבְרוּ עַל פָּנֶיהָ בְּטִיסָה, מִשּׁוּם שֶׁמֶּבָּטֶיהָ שׁוֹטְטוּ מֵעֵבֶר לָאֹפֶק וְחִפְּשׂוּ אֶת פְּנֵי הַגּוֹלֶה הַשָּׁרוּי שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים! הִיא לֹא הִשְׁגִּיחָה אֶל הָאָרֶץ, שֶׁעָבְרָה בָּהּ בִּמְהִירוּת שֶׁל חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וֶרְסְטָאוֹת לְשָׁעָה, הִיא לֹא הִתְבּוֹנְנָה אֶל מַרְאֵה הַנָּפוֹת שֶׁל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית, הַשּׁוֹנוֹת שִׁנּוּי נִכָּר מִן הַנָּפוֹת שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית. פֹה אֵין הָעַיִן רוֹאָה אֶלָּא שָׂדוֹת עֲבוּדִים מֻעָטִים וְקַרְקַע דַּל, עַל כָּל פָּנִים לְפִי מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי, כִּי בְּמַעֲמַקֵּי כִּלְיוֹתָיו הָיְתָה גְנוּזָה שִפְעַת אוֹצְרוֹת בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, פְּלָטִינָה וְזָהָב. כָּאן הָיוּ מְצוּיִים בְּכָל מָקוֹם בָּתֵּי־חֲרֹשֶת, וְאַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת נִרְאוּ מוֹשָׁבוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי אֲדָמָה. וּבֶאֱמֶת, מֵאַיִן תִּמָּצֶאנָה כָּאן הַיָּדַיִם הַדְּרוּשׁוֹת לַחֲרֹש אֶת הָאֲדָמָה, לְזְרֹעַ אֶת הַשָּׂדוֹת וְלֶאֱסֹף אֶת קְצִיר הַיְבוּל, אִם הַחִטּוּט בְּכִלְיוֹת הַקַּרְקַע בְּדֶקֶר וּבִכְלֵי־חֲצִיבָה שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה מִשְּׂכַר עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה? כָּאן פִּנָּה אִישׁ־הַשָּׂדֶה אֶת מְקוֹמוֹ לַחוֹצֵב־בֶּהָרִים. כְּלִי־הַחֲצִיבָה מָצוּי כָּאן בְּכָל מָקוֹם, תַּחַת אֲשֶׁר הַמַּעְדֵּר אֵינוֹ נִרְאֶה בְּשׁוּם מָקוֹם.

וְאוּלָם פְּעָמִים שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֶיהָ שֶׁל נַדְיָה נָטְשׁוּ אֶת הַמְּחוֹזוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁעַל יְאוֹר הַבַּיְקַל וּפָנוּ אֶל מַצָּבָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. דְּמוּת אָבִיהָ נִטַּשְׁטְשָׁה מְעַט וְהִיא חָזְרָה וְרָאֲתָה לְנֶגְדָּהּ אֶת בֶּן־לִוְיָתָהּ נְדִיב־הַלֵּב כְּכֹל אֲשֶׁר הוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ בַּתְּחִלָּה בִּמְסִלַּת־הַבַּרְזֶל שֶׁל וְלָדִימִיר, שֶׁשָּׁם הִקְרְתָה אוֹתוֹ הַהַשְׁגָּחָה לְפָנֶיהָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הִיא זָכְרָה אֶת תְּשׂוּמַת־הַלֵּב שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה, אֶת בּוֹאוֹ אֶל בֵּית הַמִּשְׁטָרָה שֶׁבְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֶת הַפַּשְׁטוּת הָעֲדִינָה שֶׁלּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּנָה אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים וְקָרָא לָהּ בְּשֵׁם אָחוֹת, אֶת הַדְּאָגָה שֶׁדָּאַג לָהּ בִּזְמַן הַנְּסִיעָה עַל פְּנֵי הַוּוֹלְגָה, וְלַסּוֹף – אֵת כָּל מַה שֶׁפָּעַל וְעָשָׂה לְמַעֲנָהּ בְּאוֹתוֹ לֵיל־הַסּוּפָה הָאָיֹם בְּהָרֵי אוּרַל, כְּדֵי לְהָגֵן עַל חַיֶיהָ, מִתּוֹךְ סַכָּנָה לְחַיֵי עַצְמוֹ!

נַדְיָה הִרְהֲרָה בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנָתְנָה שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים, שֶׁהִקְרָה לְפָנֶיהָ בְּרֵאשִׁית דַּרְכָּהּ אֶת מָגִנָּהּ זֶה הַשּׁוֹקֵד עָלֶיהָ, אֶת יְדִידָהּ זֶה נָדִיב־הָרוּחַ וּמַצְנִיעַ־סוֹד. בְּקִרְבָתוֹ וּבְסֵתֶר מַחֲסֵהוּ הִרְגִּישָׁה עַצְמָהּ בְּטוּחָה מִכָּל רָעָה. אֲפִילוּ אָח מִלֵּדָה לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁעָשָׂה הוּא! הִיא לֹא יָרְאָה עַתָּה מִכָּל מִכְשׁוֹל, הִיא הָיְתָה מֻבְטָחָה, שֶׁסּוֹפָהּ לְהַגִּיעַ אֶל מַטְרָתָהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַצְמוֹ הָיָה מְדַבֵּר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְעַט וּמַרְבֶּה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. גַּם הוּא הוֹדָה לֵאלֹהִים, שֶׁהִזְמִין לוֹ אֶת נַדְיָה. עַל־יְדֵי כָּךְ נִתְּנָה לוֹ יְכֹלֶת לְהִתְחַפֵּשׂ יָפֶה וּלְהַעֲלִים אֶת עַצְמוּתוֹ, וְיַחַד עִם זֶה גַּם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה צְדָקָה וָחֶסֶד. עֹז־הָרוּחַ הַשָּׁלֵו שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה גָרַם הֲנָאָה לְנַפְשׁוֹ הָאַמִּיצָה. כְּלוּם לֹא הָיְתָה אֲחוֹתוֹ בֶּאֱמֶת? לִבּוֹ הָגָה לְבַת־לִוְיָתוֹ הַיָּפָה וְאַמִּיצַת־הַלֵּב גַּם כָּבוֹד וְגַם אַהֲבָה. הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁלִּבָּהּ שֶל נַעֲרָה זוֹ הוּא אַחַד הַלְּבָבוֹת הַטְהוֹרִים וְהַיְקָרִים, שֶׁאָדָם יָכֹל לִסְמֹךְ עֲליהם וְלִבְטֹחַ בָּהֶם בִּטָחוֹן גָּמוּר.

מִשָּׁעָה שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל אַדְמַת סִבִּירְיָה, הִתְחִילוּ הַסַּכָּנוֹת שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁהוּא הָיָה צָפוּי לָהֶם. אִם שְּנֵי הַכַּתָּבִים לֹא שָׁגוּ, אִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָבַר בֶּאֱמֶת אֶת הַגְּבוּל, הָיָה מֻטָּל עָלָיו לִנְהֹג זְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. מַצַּב הַדְּבָרִים נִשְׁתַּנָּה עַכְשָׁו תַּכְלִית שִׁנּוּי, כִּי מְחוֹזוֹת סִבִּירְיָה וַדַּאי הָיוּ מְלֵאִים מְרַגְּלֵי הַתַּתָּרִים. אִם יִוָּדַע שֶׁהוּא מִתְחַפֵּשׂ, אִם יִגָּלֶה שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ שְּׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, יָבוֹא הַקֵּץ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁהֻטְּלָה עָלָיו, וְאוּלַי גַּם לְחַיָּיו! מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִרְגִּישׁ עַכְשָׁו בְּיֶתֶר שׂאֵת אֵת כָּל כֹּבֶד הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו.

כָּךְ הָיָה מַצַּב הַדְּבָרִים בָּעֲגָלָה הָרִאשׁוֹנָה, וּמַה נַעֲשָׂה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּעֲגָלָה הַשְּׁנִיָּה? לֹא כְּלוּם, הַכֹּל נָהַג שָׁם כְּמִנְהָגוֹ. אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה דִבֵּר אֲרֻכּוֹת, וְהָרִי בְּלָאוּנְט הֵשִׁיב תְּשׁוּבוֹת בְּנוֹת הֲבָרָה אֶחָת. כָּל אֶחָד רָאָה אֶת מְסִבּוֹת־הָעִנְיָנִים לְפִי דַרְכּוֹ וְרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ הֶעָרוֹת בְּנוֹגֵעַ לִמְאֹרָעוֹת אֲחָדִים, שֶׁאֵרְעוּ בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה וְשֶׁהָיוּ בְּעֶצֶם חַסְרֵי עֵרֶךְ וּמִמִּין אֶחָד בִּמְרוּצַת הַנְּסִיעָה הַזֹּאת דֶּרֶךְ הַמְּחוֹזוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית.

בְּכָל תַּחֲנָה וְתַחֲנָה יָרְדוּ שְׁנֵי הַכַּתָּבִים מֵעַל עֶגְלָתָם וְנִפְגְּשׁוּ עִם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אִם לֹא נִכְנְסוּ אֶל אַחַת הַתַּחֲנוֹת עַל מְנָת לִסְעֹד שָׁם סְעֻדָּה, לֹא יָצְאָה נַדְיָה מִן הַ“טָּרַנְטַס”. וּכְשֶׁהָיָה צֹרֶךְ לֶאֱכֹל שָׁם פַּת שַׁחֲרִית אוֹ לִסְעֹד בַּצָּהֳרַיִם, בָּאָה וְהֵסֵבָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל עָצְרָה בְּמִלִּים וְלֹא הִשְׁתַּתְּפָה בַּשִּׂיחָה אֶלָּא מְעָט.

אַלְסִיד זוֹלִיבֶה הִסְבִּיר פָּנִים לַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית וְשָׁקַד לְהַרְאוֹת לָהּ אוֹתוֹת רָצוֹן, כִּי הָיְתָה חֲמוּדָה בְּעֵינָיו, אֵלָּא שֶׁלֹּא יָצָא מִגְּבוּלוֹת הַנִּמּוּס הַמֻּחְלָט. הוּא הִשְׁתָּאָה לַתַּעֲצוּמָה הַחֲשָׁאִית וְהַצְּנוּעָה, שֶׁמִּתּוֹכָהּ נָשְׂאָה אֶת הַיְגִיעוֹת וְהַתְּלָאוֹת שֶׁל נְסִיעָה הַנַּעֲשֵׂית בִּתְנָאִים קָשִׁים כָּל כָּךְ.

דַּעְתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיְתָה נוֹחָה בְּיוֹתֵר מִן הָעִכּוּבִים הַלָּלוּ, שֶׁאָנוּס הָיָה לְהִתְעַכֵּב עַל כָּרְחוֹ. בְּכָל תַּחֲנָה וְתַחֲנָה הָיָה מִשְׁתַּדֵּל תְּחִלָּה לְהָחִישׁ אֶת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ הָיָה מְזָרֵז אֶת פְּקִידֵי הַדֹּאַר וּמֵאִיץ בַּיַּמְשְׁצִ’יקִים לְמַהֵר לִרְתֹּם אֶת הַ“טָּרַנְטַס”. וְאַחַר הָיוּ סוֹעֲדִים בְּחִפָּזוֹן – עַל־פִּי־רֹב בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְמֹרַת רוּחוֹ שֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהָיָה מִן הָאַכְלָנִים הַדַּיְקָנִים – וְיוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, וְגַם הַכַּתָּבִים הָיוּ מֻנְהָגִים כִּנְשָׁרִים, כִּי הָיוּ מְשַׁלְּמִים כְּיַד הַמֶּלֶךְ וּ“בִנְשָׁרִים רוּסִיִּים”⁶), כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. דָָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, כִּי הָרִי בְּלָאוּנְט לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית. דָּבָר זֶה הָיָה אֶחָד מֵעִנְיָנֵי־הַשִּׂיחָה הַמֻּעָטִים, שֶׁהוּא לֹא אָהַב לְהִשְׁתָּעוֹת בּוֹ עִם חֲבֵרוֹ. גֶּ’נְטֶלְמֶן נִכְבָּד זֶה לֹא הָיָה רָגִיל לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְלָאכוֹת בְּבַת־אֶחָת.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה שְׁאֵלָהוּ פַּעַם אַחַת, בַּת כַּמָּה הִיא הַנַּעֲרָה הַלִּפְלַנְדִּית, לְפִי דַעְתּוֹ.

“אֵיזוֹ נַעֲרָה לִפְלַנְדִּית?” הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ גָּמוּר וּבְעינַיִם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה.

“שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָׁאַלְתָּ! בְּיָדוּעַ שֶׁאֲנִי מְכַוֵּן לַאֲחוֹתוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי קַרְפַּנוֹב!”

“כְּלוּם אֲחוֹתוֹ הִיא?”

“לֹא, אִמּו־ זְקֶנְתּוֹ הִיא!” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אֲשֶׁר שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ זֶה הוֹצִיאוֹ מִידֵי סַבְלָנוּתוֹ. “וּבְכֵן, בַּת כַּמָּה הִיא לְפִי הַעֲרָכָתֶךָ?”

“אִלּוּ הָיִיתִי לְיַד מִטַּת אִמָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּלְדָה אוֹתָהּ, כִּי אָז יָדַעְתִּי זֹאת!” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט מִתּוֹךְ פַּשְׁטוּת, כְּאָדָם שֶׁאֵין אֶת נַפְשׁוֹ לִטַפֵּל בִּכְגוֹן זֵה.

חֶבֶל הָאָרֶץ, שֶׁשְּׁנֵי הַ“טָּרַנְטָסִים” עָבְרוּ בּוֹ, הָיָה כִּמְעַט כֻּלּוֹ שָׁמֵם וְעָזוּב. מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה לְמַדַּי, הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְעֻנָּנִים בְּמִקְצָת, וְהַחֹם לֹא הָיָה קָשֶׁה מִנְּשֹׂא. הָעֲגָלוֹת הָיוּ קְבוּעוֹת יָפֶה עַל קְפִיצִים וְלֹא נָתְנוּ מָקוֹם לַנּוֹסְעִים לְהִתְאוֹנֵן עַל הַנְּסִיעָה. הֵם הָלְכוּ לְדַרְכָּם כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹלְכוֹת מֶרְכְּבוֹת־הַדֹּאַר בְּרוּסְיָה, כְּלוֹמַר, בִּמְהִירוּת מַפְלִיאָה.

אֲבָל אִם הָאָרֶץ נִרְאֲתָה שׁוֹמְמָה וַעֲזוּבָה, הֲרֵי גָרְמוּ לְכָךְ הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן. עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאוּ הָאִכָּרִים הִסִּבִּירִיִּים אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם חִוְרִים וּמַבִּיעִים כֹּבֶד רֹאשׁ, אוֹתָם הָאִכָּרִים, אֲשֶׁר תַּיָּרָה מְפֻרְסָמָה דִמְּתָה אוֹתָם בְּצֶדֶק אֶל אַנְשֵׁי קַסְטִילְיָה, אֶלָּא שֶׁהֵם חֲסֵרִים אֶת רוּחַ הַגַּאֲוָה הַמְּצוּיָה בִּבְנֵי קַסְטִילְיָה. פֹּה וְשָׁם נִקְרוּ כַּמָּה כְּפָרִים נְטוּשִׁים, וְדָבָר זֶה הוֹכִיחַ שֵׁגְּדוּדֵי הַתַּתָּרִים הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים. יוֹשְׁבֵיהֶם נָהֲגוּ אֶת עֶדְרֵי צֹאנָם, אֶת גְּמַלֵּיהֶם וְסוּסֵיהֶם וְנִמְלְטוּ אֶל בִּקְעוֹת הַצָּפוֹן. כַּמָּה שְׁבָטִים מִשִּׁבְטֵי הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל שֶׁל הַקִּירְגִיזִים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לַשִּׁלְטוֹן, הִסִּיעוּ גַם הֵם אֶת אָהֳלֵיהֶם מֵעֵבֶר לְאִירְטִישׁ וְהָאוֹבּ, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵחֲמַס יְדֵיהֶם שֶׁל הַגְּיָסוֹת שֶׁהִתְפָּרְצוּ בָּאָרֶץ.

לְאשֶׁר הַנּוֹסְעִים עֲדַיִן הָיָה הַדֹּאַר מְשַׁמֵּשׁ כְּתִקְנוֹ. וּכְמוֹ כֵן הָיָה גַם הַטֵּלֶגְרָף מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ עַד לְאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעֲדַיִן הִגִּיעַ שָׁם חִבּוּר הַקַּו. בְּכָל תַּחֲנָה הִמְצִיאוּ פְּקִידֵי הַדֹּאַר סוּסִים לְפִי הַתְּנָאִים הַקְּבוּעִים, וּבְכָל תַּחֲנָה טֵלֶגְרָפִית יָשְׁבוּ הַפְּקִידִים לְיַד שֻׁלְחָנָם וְהֵרִיצוּ אֶת הַמִּבְרָקִים שֶׁמָּסְרוּ לְיָדָם לִמְקוֹם תְּעוּדָתָם וְלֹא עִכְּבוּ אוֹתָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ מִשְׁלוֹחַ הַמִּבְרָקִים שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה. הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּטֵּלֶגְרַף בְּמִדָּה רַבָּה.

עַד כָּאן הָיָה נוֹהֵג אֵפוֹא מַסָּעוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּתִקְנוֹ. שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר לֹא אֵחַר בְּשׁוּם מָקוֹם, וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לַעֲקֹף אֶת גְּדוּד הַצָּבָא שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן, שֶׁפָּשַׁט מֵעֵבֶר לִקְרַסְנוֹיַרְסְק, מֻבְטָח הָיָה שֶׁיַּקְדִּים אֶת הַגְּדוּד הַזֶּה וְיָבוֹא לְאִירְקוּטְסְק בִּזְמַן מֻעָט מִכְּפִי שֶׁהָיָה נִצְרָךְ לְמַסָּעוֹ עַד עַכְשָׁו.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ עָזְבוּ שְׁנֵי הַ“טָּרַנְטָסִים” אֶת יֶקָטֵרִינְבּוּרְג, בָּאוּ בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר אֶל הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה טוֹלוֹגִיסְק, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ מַהֲלָךְ שֶׁל מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת בְּלִי אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָם מִקְרֶה הָרָאוּי לְהִזָכֵר.

שָׁם שָׁהוּ חֲצִי שָׁעָה לְשֵׁם אֲכִילַת פַּת־שַׁחֲרִית. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ יָצְאוּ הַנּוֹסְעִים לְדַרְכָּם וְנָסְעוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁרַק הַהַבְטָחָה שֶׁל סְכוּם קוֹפֵּיקוֹת מְסֻיָּם יָכְלָה לְבָאֵר אֶת סִבָּתָהּ.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַצְמוֹ, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּיוּלִי, בְּשָׁעָה אַחַת בַּלַּיְלָה בָּאוּ שְׁנֵי הַ“טָּרַנְטָסִים” אֶל טִיוּמֵן, הָרְחוֹקָה מִן הָעֲיָרָה הָאֲמוּרָה שִׁשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת.

הָעִיר טְיוּמֶן, אֲשֶׁר בְּיָמִים כְּתִקְנָם אֵין מִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ עוֹלֶה עַל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נֶפֶשׁ, הֵכִילָה עַכְשָׁו מִנְיַן נְפָשׁוֹת כָּפוּל מִזֶּה. עִיר זוֹ, שֶׁהִיא הַמֶּרְכָּז הָרִאשׁוֹן לַתַּעֲשִׂיָּה שֶׁיִּסְּדוּ הָרוּסִים בְּסִבִּירְיָה, וַאֲשֶׁר בָּתֵּי־הַמְּלָאכָה לְמַתֶּכֶת וּבֵית יְצִיקַת־הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁבָּהּ מְפֻרְסָמִים בַּמְּדִינָה, הָיְתָה מְלֵאָה עַכְשָׁו רִגְשַׁת־חַיִּים וּתְשׁוּאוֹת בְּמִדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים הָלְכוּ מִיָּד לְבַקֵּשׁ חֲדָשׁוֹת. וְאוּלָם הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁהַפְּלִיטִים הַסִּבִּירִיִּים הֵבִיאוּ עִמָּם מִמַּעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה, לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת הַדַּעַת כָּל עִקָּר.

בֵּין שְׁאָר הַדְּבָרִים אָמְרוּ, כִּי מַחֲנֵה שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת אֶל עֵמֶק אִישִׁים, וְגַם אִשְׁרוּ וְקִיְּמוּ כִּי רֹאשׁ הַתַּתָּרִים יִתְאַחֵד עַד מְהֵרָה עִם שַׂר־הָאֲלָפִים אִיבַן אוֹגַרְיֶב, וְאוּלַי כְּבָר הִתְאַחֵד עִמּוֹ. וּמִכָּאן הִסִּיקוּ אֶת הַמַּסְקָנָה הַנְּכוֹנָה, כִּי בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב יִתְחוֹלֵל הַקְּרָב בְּמִזְרַח סִבִּירְיָה בְּכָל עֹז.

וַאֲשֶׁר לְצִבְאוֹת הָרוּסִים, הִנֵּה מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְגַיֵּס אוֹתָם בְּיִחוּד מִנָּפוֹת רוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית, וְכֵוָן שֶׁעֲדַיִן רְחוֹקִים הָיוּ עַד מְאֹד, לֹא יָכְלוּ לַעֲצֹר אֶת הַפּוֹלְשִׁים. אֲבָל עִם זֶה נִתְגַּיְּסוּ גַם הַקּוֹזָקִים שֶׁל פֶּלֶךְ טוֹבּוֹלְסְק, וְהַלָּלוּ עוֹלִים בְּמַסָּעִים מְהִירִים עַל טוֹמְסְק מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לִגְדֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי שׁוּרוֹת גְּדוּדֵי הַתַּתָּרִים.

עַד שְׁעַת שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב עָבְרוּ שְׁנֵי הַ“טָּרַנְטָסִים” עוֹד שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת וְהִגִּיעוּ אֶל יֶלוּטוֹרוֹבְסְק.

שָׁם מִהֲרוּ וְהֶחֱלִיפוּ אֶת הַסּוּסִים וּמִיָּד נִזְדָּרְזוּ וְעָבְרוּ מִחוּץ לָעִיר בְּמַעְבָּרָה אֶת נְהַר טוֹבּוֹל. מֵימֵי הַנָּהָר הַזֶּה שׁוֹטְפִים בְּנַחַת וַעֲבִירָתָם הָיְתָה קַלָּה וְנוֹחָה, אֶלָּא שֶׁבִּמְרוּצַת מַסָּעָם עֲתִידִים הָיוּ הַנּוֹסְעִים לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַזֶּה עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁתְּנָאֵי הָעֲבִירָה לֹא יִהְיוּ אָז נוֹחִים כָּל כָּךְ.

שׁוּב עָבְרוּ חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִגִּיעוּ אֶל הָעֲיָרָה נוֹבוֹ־זֶמְסְק. כָּאן עָזְבוּ הַנּוֹסְעִים סוֹף סוֹף מֵאַחֲרֵיהֶם אֶת הַקַּרְקַע שֶׁצּוּרַת גַּלִּים לוֹ עִם גִּבְעוֹתָיו הַמְכֻסּוֹת יְעָרִים, הֲלֹא הֵן הַשָּׁרָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַרְרֵי אוּרַל.

כָּאן הִתְחִילָה הָעֲרָבָה הַסִּבִּירִית לַאֲמִתָּהּ, הַמִּשְׂתָּרַעַת עַד לִמְסִבֵּי קְרַסְנוֹיַרְסְק. עֲרָבָה זוֹ הֲרֵיהִי מִישׁוֹר לְלֹא מְצָרִים, מֵעֵין מַרְבַד־דֶּשֶׁא רְחַב־יָדַיִם, אֲשֶׁר בְּהֶקֵּפוֹ מִתְלַכְּדִים יַחַד שָׁמַים וָאָרֶץ בְּקֶשֶׁת הַדּוֹמָה כְּאִלּוּ הֻתְוְתָה בִּמְחוּגָה. בַּעֲרָבָה זוֹ לֹא רָאֲתָה הָעַיִן שׁוּם בְּלִיטָה חוּץ מֵעַמּוּדֵי הַטֵּלֶגְרַף, שֶׁנִּצְּבוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ, וַאֲשֶׁר קַוֵּי־הַתַּיִל הַמְּתוּחִים עֲלֵיהֶם צִלְצְלוּ עִם מַשַּׁב הָרוּחַ הַקַּלָּה כְּמֵיתְרֵי כִּנּוֹר. הַדֶּרֶךְ לֹא נִבְדְּלָה מִן הַמִּישׁוֹר אֶלָּא עַל יְדֵי הָאָבָק הַדַּק, שֶׁהִתְנַשֵׂא מִתַּחַת לְאוֹפַנֵּי הָעֲגָלוֹת. לוּלֵא הָרְצוּעָה הַלְּבַנְבַּנָּה הַזֹּאת, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד כְּלוֹת מַרְאֵה הָעֵינַיִם, יָכוֹל הָיָה הַנּוֹסֵעַ לַחְשֹׁב שֶׁהוּא נִמְצָא בְּמִדְבָּר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וַחֲבֵרָיו לַנְּסִיעָה טָסוּ דֶרֶךְ הָעֲרָבָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר. הַסּוּסִים, אֲשֶׁר הַיַּמְשְׁצִ’יק זֵרַז אוֹתָם וַאֲשֶׁר שׁוּם מַעֲצוֹר לֹא נִמְצָא עַל דַּרְכָּם, גִּמְּאוּ אֶת הַמֶּרְחָק. הַ“טָּרַנְטָסִים” רָצוּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל אִישִׁים, שֶׁשָּׁם אָמְרוּ שְׁנֵי הַכַּתָּבִים לְהִשָּׁאֵר לְפִי שָׁעָה, אִם לֹא יִפֹּל דָּבָר אֲשֶׁר יְשַׁנֶּה מַחֲשַׁבְתָּם.

מֶרְחָק שֶׁל מָאתַיִם וֶרְסְטָאוֹת בְּעֵרֶךְ הִפְרִיד בֵּין נוֹבוֹזֶמְסְק וּבֵין הָעִיר אִישִׁים, וְאֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה צְרִיכִים הָיוּ הַנּוֹסְעִים לַעֲבֹר, וְאַף יָכְלוּ לְעָבְרוֹ עַד הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית שֶׁל יוֹם הַמָּחָר, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יֹאבַד אַף רֶגַע לְבַטָּלָה. הַיַּמְשְׁצִ’יקִים סְבוּרִים הָיוּ, שֶׁאִם הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ אֵינָם אֲנָשִׁים רָמֵי־מַעֲלָה אוֹ פְּקִידִים גְּבוֹהִים מַמָּשׁ, הֲרֵי רְאוּיִים הֵם לִהְיוֹת כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָיוּ וַתְּרָנִים גְּדוֹלִים בְּמָמוֹנָם וְחִלְּקוּ “דְמֵי שְׁתִיָּה” בְּיָד נְדִיבָה וּרְחָבָה.

לְמָחָר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לְיוּלִי שׁוּב לֹא הָיוּ הַטָּרַנְטָסִים רְחוֹקִים מֵאִישִׁים אֶלָּא מֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשִים וֶרְסְטָאוֹת.

וְהִנֵּה הִבְחִין מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְפָנָיו עַל הַדֶּרֶךְ עֲגָלָה, אֲשֶׁר קָדְמָה לְעֶגְלָתוֹ וַאֲשֶׁר כִּמְעַט שֶּלֹּא נִרְאֲתָה לָעַיִן בְּתוֹךְ עֲנַן הָאָבָק שֶׁהִקִּיף אוֹתָהּ. כֵּוָן שֶׁסּוּסָיו לֹא הָיוּ עֲיֵפִים כְּסוּסֵי אוֹתָהּ הָעֲגָלָה וְרָצוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, בָּרִי הָיָה לוֹ שֶׁעוֹד מְעַט וְיַשִּׂיגָהּ.

עֲגָלָה זוֹ לֹא הָיְתָה לֹא “טָרַנְטַס” וְלֹא “טֵלֶגֶה”, אֶלָּא מֶרְכֶּבֶת־דֹּאַר, כֻּלָּה מְכֻסָּה אָבָק, אֲשֶׁר נִכָּר הָיָה שֶׁעָבְרָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה. הָרַכָּב הִצְלִיף אֶת סוּסָיו בְּכָל כֹּחוֹ וְזֵרְזָם לָרוּץ בִּדְהִירָה עַל־יְדֵי מַכֹּות־שׁוֹט וְעַל־יְדֵי גְעָרוֹת וּקְלָלוֹת. מֶרְכָּבָה זוֹ וַדַּאי לֹא עָבְרָה דֶרֶךְ נוֹבוֹ־זֶמְסְק, וְלֹא הִגִּיעָה אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק אֶלָּא בְּאַחַת הַנְּתִיבוֹת הַנֶּעֱלָמוֹת שֶׁבָּעֲרָבָה.

כְּשֶׁרָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּבְנֵי לִוְיָתוֹ אֶת הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת רָצָה אֶל אִישִׁים, תָּקְפָהּ אוֹתָם מַחֲשָׁבָה אַחַת: לַעֲבֹר אוֹתָהּ וְלָבוֹא אֶל הַתַּחֲנָה לְפָנֶיהָ, כְּדֵי לָקַחַת לְצֹרֶךְ עַצְמָם אֶת הַסּוּסִים הַנִּמְצָאִים שָׁם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ מִלָּה אַחַת לַיַּמְשְׁצִ’יק שֶׁלָּהֵם וְעַד מְהֵרָה נִמְצְאוּ בְּצַד הַסּוּסִים הָעֲיֵפִים, שֶׁגָּרְרוּ אֶת הַמֶּרְכָּבָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִדְבִּיקָם רִאשׁוֹנָה.

בּוֹ בָּרֶגַע הֵצִיץ רֹאשׁ אָדָם מֵאֲחוֹרֵי הַקֶּלַע שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיְתָה לוֹ אֲפִלּוּ שְׁהוּת לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. הוּא טָס וְעָבַר עָלָיו בִּמְהִירוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן שָׁמְעוּ אָזְנָיו בְּפֵרוּשׁ מִלָּה שֶׁקָּרָא לוֹ אוֹתוֹ אָדָם בְּקוֹל מְצַוֶּה:

“עֲמֹד!”

הַ“טָּרַנְטָסִים” לֹא עָמְדוּ, אֶלָּא טָסוּ לְפָנִים וְהִשְׁאִירוּ מֵאַחֲרֵיהֶן אֶת הַמֶּרְכָּבָה הַמְפַגֶּרֶת.

אָז פָּרְצָה תַּחֲרוּת שֶׁל מֵרוֹץ, כִּי סוּסֵי הַמֶּרְכָּבָה הִתְעוֹרְרוּ לְמַרְאֵה דַהֲרוֹת בְּנֵי מִינָם שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם בִּסְעָרָה, וּלְמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים אִמְּצוּ כֹּחָם לָרוּץ כְּמוֹתָם וּלְהַדְבִּיקָם. וּשְׁלֹש הָעֲגָלוֹת נִתְעַלְּמוּ בְּתוֹךְ עַנְנֵי אָבָק. מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים הַלְּבַנְבַּנִּים הָאֵלֶּה בָּקַע וְעָלָה רַעַשׁ־שׁוֹטִים מְעֹרָב בִּקְרִיאוֹת זֵרוּז וּבְגַעֲרוֹת זַעַם, וְקוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה הָיָה כְּקוֹל נֶפֶץ שֶׁל זִיקוּקִין דִּי־נוּר.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִצְּחוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וַחֲבֵרָיו אֶת הַמְתַחֲרִים עִמָּם וְעָבְרוּ אוֹתָם. הַנִּצָּחוֹן הַזֶּה יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת רַב־עֵרֶךְ בְּיוֹתֵר, אִם בְּתַחֲנַת־הַדֹּאַר לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא סוּסִים מֻעָטִים. הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁיַּד פְּקִיד הַדֹּאַר תּקְצַר מֵהַמְצִיא סוּסִים לִשְׁתֵּי עֲגָלוֹת, עַל כָּל פָּנִים בִּזְמַן מֻעָט בָּזוֹ אַחַר זוֹ.

מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה פִּגְּרָה הַמֶּרְכָּבָה וְנִשְׁאֲרָה מֵאָחוֹר וְשׁוּב לֹא נִרְאֲתָה אֶלָּא כְּעֵין נְקֻדָּה זְעִירָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק שֶׁל הָעֲרָבָה.

בִּשְׁעַת שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב בָּאוּ שְׁנֵי הַ“טָּרַנְטָסִים” אֶל תַּחֲנַת־הַדֹּאַר אֲשֶׁר בִּמְבוֹא הָעִיר אִישִׁים.

הַחֲדָשׁוֹת שֶׁנּוֹדְעוּ כָּאן עַל דְּבַר פְּלִישַׁת הָאוֹיֵב הָיוּ מַעֲצִיבוֹת בְּיוֹתֵר. הָעִיר הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה לִהְיוֹת כְּבוּשָׁה עַל־יְדֵי הֶחָלוּץ שֶׁל מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים, וְזֶה שְׁנֵי יָמִים שֶׁמְּמֻנֵּי הַשִּׁלְטוֹן עֲזָבוּהָ וְיָצְאוּ לְטוֹבּוֹלְסְק. בְּאִישִׁים לֹא נִמְצָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַף פָּקִיד אֶחָד וְאַף חַיָּל אֶחָד.

מִשֶּׁנִּכְנַס מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל בֵּית הַתַּחֲנָה, דָּרַשׁ מִיָּד שְׁנֵי סוּסִים לְצָרְכּוֹ.

וְאָכֵן יָפֶה עָשָׂה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁהִקְדִּים וְעָבַר אֶת הַמֶּרְכָּבָה. בַּתַּחֲנָה לֹא נִמְצְאוּ בִּלְתִּי אִם שְׁלֹשָה סוּסִים רְאוּיִים לִהְיוֹת נִרְתָּמים לְאַלְתַּר. שְׁאָר הַסּוּסִים חָזְרוּ זֶה לֹא כְּבָר מִדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְהָיוּ מְיֻגָּעִים בְּיוֹתֵר.

פְּקִיד הַדֹּאַר נָתַן מִיָּד פְּקֻדָּה לִרְתֹּם אֶת הַסּוּסִים אֶל הַ“טַּרַנְטַס”.

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים נִפְטְרוּ מִן הַדְּאָגָה לְבַקֵּשׁ אֶמְצָעִי כֵּיצַד לְהַמְשִׁיךְ מִיָּד אֶת מַסָּעָם, הוֹאִיל וְרָאוּ יָפֶה לְעַצְמָם לְהִשָּׁאֵר לְפִי שָׁעָה בְּאִישִׁים; וּבְכֵן הִכְנִיסוּ אֶת עֶגְלָתָם לִשְׁמִירָה בְּדִיר־הָעֲגָלוֹת שֶׁבְּבֵית־הַדֹּאַר.

מִקֵּץ עֲשָׂרָה רְגָעִים לְאַחַר בִּיאָתוֹ אֶל הַתַּחֲנָה הוֹדִיעַ הַפָּקִיד לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי הַ“טָּרַנְטַס” שֶׁלּוֹ מוּכָן וּמְזֻמָּן לִיצִיאָה לַדֶּרֶךְ.

“טוֹב הַדָּבָר”, עָנָהוּ.

אַחַר פָּנָה אֶל שְׁנֵי הַכַּתָּבִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם:

“עַכְשָׁו, אֲדוֹנַי, כֵּוָן שֶׁאַתֶּם נִשְׁאָרִים בְּאִישִׁים, הִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁעָלֵינוּ לְהִפָּרֵד”.

“מַה זֹּאת, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב?” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “כְּלוּם אֵין אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁהוֹת בְּאִישִׁים שָׁעָה אֶחָת?”

“לֹא, אֲדוֹנַי, אֶלָּא רוֹצֶה אֲנִי לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַדֹּאַר קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא לְכָאן אוֹתָהּ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁאָנוּ קִדַּמְנוּהָ.”

“וְכִי מִתְיָרֵא אַתָּה, שֶׁמָּא יְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ הַנּוֹסֵעַ לָקַחַת אֶת סוּסֵי הַדֹּאַר שֶׁנִּתְּנוּ לָךְ?”

“הֲרֵינִי מִשְׁתַּדֵּל בִּכְלָל לְהִמָּנַע מִכָּל סִכְסוּךְ וָקֹשִי.”

“אִם כֵּן אֵפוֹא, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב, אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהַבִּיעַ לְךָ שׁוּב פַּעַם תּוֹדָה עַל מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעַל הַתַּעֲנוּג שֶׁסִּפְּקָה לָנוּ הַנְּסִיעָה בְּחֶבְרָתֶךָ.”

“אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” הוֹסִיף הָרִי בְּלָאוּנְט, “שֶׁבְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים נִפָּגֵשׁ שׁוּב בְּאוֹמְסְק.”

“אָמְנָם כֵּן, דָּבָר זֶה אֵפְשָׁר הוּא,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “כֵּוָן שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לְעִיר זוֹ”.

“וּבְכֵן דֶּרֶך צְלֵחָה, אֲדוֹנִי קַרְפָּנוֹב, וְיִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים מֵהַ’טֵּלֶגוֹת'!”

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים הוֹשִׁיטוּ אֶת יְדֵיהֶם אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנִתְכַּוְּנוּ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ לְחִיצָה שֶׁל חִבָּה יְתֵרָה וּמֵעֹמֶק לֵב, וְהִנֵּה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מִן הַחוּץ קוֹל עֲגָלָה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה וּבָאָה.

וְכִמְעַט בּוֹ בָּרֶגַע נִפְתְּחָה דֶלֶת בֵּית־הַדֹּאַר בְּחָזְקַה וְאִישׁ בָּא הֶחָדְרָה.

זֶה הָיָה הַנּוֹסֵעַ שֶׁל מֶרְכֶּבֶת־הַדֹּאַר. עֲמִידָתוֹ שֶׁל אָדָם זֶה הָיְתָה עֲמִידַת אִישׁ־צָבָא; הוּא הָיָה כְּבֶן אַרְבָּעִים, גְּבַהּ־קוֹמָה, חָזָק, בַּעַל רֹאשׁ מוּצָק וּכְתֵפַיִם רְחָבוֹת וּבַעַל שָׂפָם עָבֶה, שֶׁהִתְאַחֵד עִם זְקַן־לְחָיַיִם אֲדַמְדָּם. הוּא הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶת צְבָאִית בְּלִי סִמָּנֵי הַמַּעֲלָה. חֶרֶב שֶׁל פָּרָשִׁים הָיְתָה תְּלוּיָה בַּחֲגוֹרָתוֹ וּבְיָדוֹ שׁוֹט שֶׁנִּצָּב קָצָר לוֹ.

“סוּסִים!” קָרָא בְּקוֹל נָגִיד כְּאָדָם הָרָגִיל לְפַקֵּד.

"שׁוּב אֵין לִי סוּסִים פְּנוּיִים, הֵשִׁיב פְּקִיד הַדֹּאַר מִתּוֹךְ הַרְכָּנַת רֹאשׁ.

“וַאֲנִי צָרִיךְ לְסוּסִים תֵּכֶף וּמִיָּד.”

“אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר.”

“וּמָה הַסּוּסִים שֶׁנִּרְתְּמוּ זֶה עַתָּה אֶל הַ’טָּרַנְטַס', שֶׁרָאִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי הַבָּיִת?”

“הַסּוּסִים הַלָּלוּ שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַזֶּה הֵם,” הֵשִׁיב פְּקִיד הַדֹּאַר כְּשֶׁהוּא מוֹרֶה בְּיָדוֹ כְּלַפֵּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

"הָבָה יְפַתְּחוּם מִיָּד!… קָרָא הַנּוֹסֵעַ בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל שׁוּם עִרְעוּר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב פָּסַע פְּסִיעָה אַחַת לְפָנִים וְאָמַר:

“הַסּוּסִים הַלָּלוּ הֻזְמְנוּ עַל יָדִי.”

“וּמַה בְּכָךְ! אֲנִי צָרִיךְ לָהֶם! הִזְדָּרְזוּ! חִישׁ מַהֵר! אֵין לִי זמָן לְאַבֵּד לְבַטָּלָה!”

“גַּם לִי אֵין פְּנָאי,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁרָצָה לִנְהֹג בְּשֶׁקֶט וְכָבַשׁ אֶת רוּחוֹ בְּרֹב עָמָל.

נַדְיָה הִתְיַצְּבָה עַל יָדוֹ. גַּם הִיא הָיְתָה שְׁקֵטָה לְמַרְאִית עַיִן, אֲבָל בְּסֵתֶר לִבָּהּ פָּחֲדָה שֶׁמָּא יָבוֹא הַדָּבָר לִידֵי הִתְנַגְּשׁוּת, אֲשֶׁר מוּטָב הוּא לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה.

“הַקֵּץ לִדְבָרִים!” הֵשִׁיב הַנּוֹסֵעַ.

אַחַר פָּנָה אֶל פְּקִיד הַדֹּאַר וְקָרָא מִתּוֹךְ תְּנוּעָה שֶׁל אִיּוּם:

“צַוֵּה לְפַתֵּחַ אֶת הַסּוּסִים מֵאוֹתוֹ הַ”טָּרַנְטַס" וּלְרָתְמָם אֶל מֶרְכַּבְתִּי!"

פְּקִיד הַדֹּאַר הָיָה שָׁרוּי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה וְלֹא יָדַע לְמִי לְהִשָּׁמַע, וְהוּא נָתַן עֵינָיו בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר לוֹ הָיָה הַמִּשְׁפָּט לַעֲמֹד בִּפְנֵי דְרִישׁוֹת הָרֶשַׁע שֶׁל הַנּוֹסֵעַ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מְהַסֵּס רֶגַע אֶחָד. הוּא לֹא רָצָה לְהִסְתַּיֵּע בַּפָּדָרוֹזְ’נָיָה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמֶת לֵב הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְאוּלָם הוּא לֹא רָצָה גַם לְוַתֵּר עַל הַסּוּסִים וּלְאַחֵר אֶת מַסָּעוֹ, וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה לֹא הָיְתָה אֶת נַפְשׁוֹ גַם לָבוֹא לִידֵי הִתְנַגְּשׁוּת, כִּי עַל־יָדֶיהָ יָכְלָה לְהִוָּדַע הַמַּלְאָכוּת הַכְּמוּסָה שֶׁלּוֹ.

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים הִבִּיטוּ אֵלָיו וְהָיוּ מוּכָנִים לְהַחֲזִיק עַל יָדוֹ, אִם יְבַקֵּשׁ מֵהֶם עֶזְרָה.

“סוּסַי יִשָּׁאֲרוּ רְתוּמִים לְעֶגְלָתִי,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָאֶה לְסוֹחֵר פָּשׁוּט מֵאִירְקוּטְסְק.

אָז נִגַּשׁ הַנּוֹסֵעַ אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהִנִּיחַ בְּגַסּוּת אֶת יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְאָמַר בְּקוֹל מַרְעִים:

“הִנֵּה כִּי כֵן הוּא! אֵין אַתָּה רוֹצֶה לִמְסֹר לִי אֶת סוּסֶיךָ?”

“לֹא,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“טוֹב הַדָּבָר, אִם כֵּן אֵפוֹא יִהְיוּ הַסּוּסִים לְאֶחָד מִשְּׁנֵינוּ, לָזֶה אֲשֶׁר יַעֲצֹר כֹּחַ לָצֵאת לָדֶּרֶךְ וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת מַסָּעוֹ! הָגֵן עַל נַפְשְׁךָ, כִּי לֹא אָחוּס עָלֶיךָ!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא הַנּוֹסֵעַ אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ וְהֵכִין עַצְמוֹ לַקְּרָב.

נַדְיָה קָפְצָה וְעָמְדָה לִפְנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וְגַם הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הִתְיַצְּבוּ עַל יָדוֹ.

“לֹא אֶלָּחֵם עִמָּךְ,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּמְתִינוּת, וּכְדֵי לָתֵת חִזּוּק לִדְבָרָיו עָמַד וְשִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל לִבּו־.

“וּבְכֵן לֹא תִּלָּחֵם עִמִּי?”

“לֹא.”

“וְגַם אַחֲרֵי זֹאת?” קָרָא הַנּוֹסֵעַ.

וְעוֹד קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיק אָדָם לְעַכֵּב בְּיָדוֹ הִכָּה בְּנִצַּב הַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

מֵחֲמַת עֶלְבּוֹן זֶה הִלְבִּינוּ פְּנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּסִיד. יָדָיו הִתְנוֹפְפוּ לְמַעְלָה כְּאִלּוּ בִּקְשׁוּ לְרַסֵּק אֶת הָאָדָם הַשַּׁחְצָן הַזֶּה. וְאוּלָם מִתּוֹךְ אִמּוּץ כֹּחַ אַדִּיר עָלָה בְּיָדוֹ לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ. אִם יִלָּחֵם מִלְחֶמֶת־בֵּינַיִם לֹא דַיּוֹ שֶׁיְּאַחֵר אֶת מַסָּעוֹ, אֶלָּא יֶתֶר מִכֵּן: יַעֲמִיד בְּסַכָּנָה אֵת כָּל הַמִּשְׁלַחַת שֶׁלּוֹ!… וּבכֵן מוּטָב שֶׁיְּאַחֵר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת!… אֲבָל כֵּיצַד יִשָּׂא אֶת הָעֶלְבּוֹן הַזֶּה!

“הֲגַם עַתָּה לֹא תִּלָּחֵם עִמִּי, מוּג־לֵב?” חָזַר וְאָמַר הַנּוֹסֵעַ כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף דִּבְרֵי גַסּוּת עַל מַעֲשֵׂה הָאַלָּמוּת.

“לֹא!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהוֹא עוֹמֵד בְּלִי־נוֹעַ וּמַבִּיט אֶל הַנּוֹסֵעַ עַיִן בָּעָיִן.

“הָבוּ לִי הַסּוּסִים תֵּכֶף וּמִיָּד!” קָרָא הַלָּז וְיָצָא מִן הֶחָדֶר.

פְּקִיד הַדֹּאַר הָלַךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא שֶׁהוּא נִעֲנַע בִּכְתֵפָיו מִתִּמָּהוֹן וְנָתן בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַבַּט־עַיִן שֶׁל זִלְזוּל.

הָרֹשֶם שֶׁעָשָׂה הַמְּאֹרָע הַזֶּה עַל הַכַּתָּבִים לֹא הָיָה לְטוֹבָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כָּל עִקָּר. נִכָּר הָיָה שֶׁנַּפְשָׁם מָרָה עֲלֵיהֶם. אָדָם צָעִיר זֶה, שֶׁבַּעַל כֹּחַ הָיָה, נוֹתֵן לְהַכּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ דוֹרֵשׁ פִּצּוּי עַל הָעֶלְבּוֹן הַקָּשֶׁה הַזֶּה! לָכֵן אֵפוֹא בֵּרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וְיָצְאוּ מִן הַחֶדֶר, וּבְצֵאתָם פָּתַח וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל הָרִי בְּלָאוּנְט:

“לֹא פִּלַּלְתִּי, שֶׁכָּךְ יִנְהַג אָדָם, הַזָּרִז כָּל כָּךְ לְבַקֵּעַ אֶת כְּרֵסָם שֶׁל דֻּבֵּי אוּרַל! כְּלוּם אֱמֶת הוּא, שֶׁאֹמֶץ־הַלֵּב יֵשׁ לוֹ שָׁעָה שֶׁלּוֹ וְצוּרָה מְיֻחָדָה שֶׁלּוֹ? אָכֵן חִידָה סְתוּמָה הוּא הַדָּבָר בְּעֵינַי! אֶפְשָׁר שֶׁאָנוּ חֲסֵרִים אֶת חוּשׁ הַהֲבָנָה בְּעִנְיָן זֶה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיִינוּ מְשֻעְבָּדִים מֵעוֹלָם שִׁעְבּוּד־גּוּף!”

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה נִשְׁמַע קוֹל גִּלְגּוּל אוֹפַנִּים וְרַעַשׁ שׁוֹט – סִמָּן שֶׁהַמֶּרְכָּבָה הַקַּלָּה, שֶׁנִּרְתְּמוּ אֵלֶיהָ סוּסֵי הַ“טָּרַנְטַס”, מִהֲרָה וְעָזְבָה אֶת בֵּית־הַדֹּאַר.

נַדְיָה וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה שֶׁבְּבֵית הַדֹאַר. הִיא הָיְתָה שְׁלֵוָה וּשְׁקֵטָה וְהוּא עֲדַיִן רָעַד מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר יָשַׁב עַל כִּסֵּא וּזְרוֹעוֹתָיו עֲדַיִן שְׁלוּבוֹת עַל לִבּוֹ. הוּא הָיָה דוֹמֶה לְפֶסֶל. וְאוּלָם הַחִוָּרוֹן שֶׁכִּסָּה אֶת פָּנָיו הַדַּלִּים חָלַף, וְתַחְתָּיו בָּאָה אַדְמוּמִית, שֶׁלֹּא הָיְתָה אַדְמוּמִית שֶׁל בּוּשָׁה.

נַדְיָה לֹא הָיְתָה מְפַקְפֶּקֶת בַּדָּבָר, כִּי רַק סִבּוֹת רַבּוֹת־עֵרֶךְ בְּיוֹתֵר יָכְלוּ לָכֹף אָדָם שֶׁכִּמוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב גְּמוּל עַל פְּגִיעָה בְּכָבוֹד כָּזוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשָׁה אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּּגַּשׁ הוּא אֵלֶיהָ בְּבֵית־הַמִּשְׁטָרָה שֶׁבְּנִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, וְאָמְרָה:

“הָבָה לִי יָדֶךָ, אָחִי!”

הִיא הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ מִתּוֹךְ תְּנוּעָה רַכָּה, שֶׁהָיָה בָּהּ מִשֶּׁל רַחֲמֵי אֵם, וּפִתְאֹם חָשָׁה וְהִנֵּה טִפְטְפָה עַל יָדָהּ טִפַּת דִּמְעָה, שֶׁהִתְגַּלְגְּלָה וְיָרְדָה מֵעֵין בֶּן־לִוְיָתָהּ.

פֶּרֶק שְׁלֹשָה־עָשָׂר: אֵין לְךָ דָבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַחוֹבָה!

נַדְיָה הִרְגִּישָׁה, כִּי סִבָּה כְּמוּסָה מְפַלֶּסֶת אֵת כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי טַעַם הַנֶּעְלָם מִמֶּנָּה הֱבִיאוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ שַׁיָּךְ לְעַצְמוֹ וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לִהְיוֹת אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וְכִי מִתּוֹךְ הַסִּבּוֹת הַלָּלוּ עָשָׂה מַעֲשֵׂה גְבוּרָה וְהִקְרִיב עַצְמוֹ קָרְבָּן לַחוֹבָה הַמֻּטֶלֶת עָלָיו וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּעֶלְבּוֹן שֶׁנֶּעֱלַב עַד מָוֶת.

נַדְיָה מָנְעָה עַצְמָהּ מִלִּשְׁאֹל אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בֵּרוּר־דְּבָרִים כָּל שֶׁהוּא. הִיא הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ – וּכְלוּם הוֹשָׁטַת יָד זוֹ לֹא הָיְתָה תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהַגִּיד לָהּ?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא דִבֵּר כָּל אוֹתוֹ הָעָרֶב. פְּקִיד הַדֹּאַר לֹא יָכֹל לְהַמְצִיא לוֹ סוּסִים אֲחֵרִים עַד לְמָחָר בּבֹּקֶר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אָנוּס הָיָה לְבַלּוֹת אֶת הַלַּיְלָה בְּבֵית הַתַּחֲנָה, עִכּוּב זֶה נָתַן לְנַדְיָה אֶת הַיְכֹלֶת לָנוּחַ מְעַט מֵעֲמַל הַנְּסִיעָה, וּפְקִיד הַדֹּאַר פִּנָּה לְמַעֲנָהּ חֶדֶר.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הָיְתָה וַדַּאי מַעְדִּיפָה שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת בֶּן־לִוְיָתָהּ, אֲבָל הִיא הִרְגִּישָׁה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֹרֶךְ לְהִשָּׁאֵר יְחִידִי, וּלְפִיכָךְ הִתְעַתְּדָה לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר שֶׁהוּכַן בִּשְׁבִילָהּ.

וְאוּלָם קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ בְּלִי אֲמִירַת שָׁלוֹם.

“אָחִי…” לָחֲשׁוּ שְׂפָתֶיהָ.

אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִפְסִיקָהּ מִתּוֹךְ תְּנוּעַת יָד. אֲנָחָה פָּרְצָה מִלֵּב הַנַּעֲרָה וְהִיא יָצְאָה מִן הָאוּלָם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא שָׁכַח. הוּא לֹא יָכֹל לִישׁוֹן אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. הוּא חָשׁ מֵעֵין צָרֶבֶת בַּמָּקוֹם שֶׁפָּגַע בּוֹ שׁוֹטוֹ שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַשַּׁחְצָן.

“בְּעַד אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי!” לָחֲשׁוּ לְבַסּוֹף שְׂפָתָיו בְּגָמְרוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית.

מִכָּל מָקוֹם חָשׁ תְּשׁוּקָה עַזָּה לָדַעַת מִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהִכָהוּ, מֵאַין בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ. שִׂרְטוּטֵי פָּנָיו שֶׁל אָדָם זֶה נֶחֶרְתוּ עָמֹק בְּזִכְרוֹנוֹ וּמֻבְטָח הָיָה שֶֹלֹּא יִשְׁכָּחֵם לְעוֹלָם.

הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לִפְקִיד הַדֹּאַר.

הַפָּקִיד, שֶׁהָיָה אִישׁ סִבִּירִי מִבְּנֵי הַדּוֹר הַיָּשָׁן, בָּא מִיָּד, וּבְהַבִּיטוֹ אֶל הָאִישׁ הַבָּטָה שֶׁהָיָה בָּהּ מִקְצָת זִלְזוּל, הִמְתִּין שֶׁהַלָּז יַגִּיד לוֹ אֶת מְבֻקָּשׁוֹ.

“הִנְּךָ יְלִיד הָאָרֶץ הַזֹּאת?” שְׁאֵלָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הֵן”.

“הֲמַכִּיר אַתָּה אֶת הָאִישׁ שֶׁלָּקַח אֶת סוּסַי?”

“לֹא”.

“לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם?”

“לֹא”.

“מִי הוּא אֵפוֹא, לְפִי דַעְתֶּךָ?”

“וַדַּאי אָדוֹן גָּדוֹל, הַיּוֹדֵעַ לְהָטִיל מָרוּתוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת לְצַיֵּת לוֹ!”

מֶבָּטוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִנְעַץ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַסִּבִּירִי כַּחֲנִית חַדָּה, אֲבָל פְּקִיד הַדֹּאַר עָמַד הָכֵן וְלֹא הֵנִיד עַפְעָף.

“אַתָּה מַרְשֶׁה לְעַצְמְךָ לָדוּן אוֹתִי לְחוֹבָה?” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הֵן”, הֵשִׁיב הַסִּבִּירִי, “כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲפִילוּ סוֹחֵר פָּשׁוּט אֵינוֹ מְקַבֵּל אוֹתָם בְּלִי לְהָשִׁיב גְּמוּל!”

“כְּלוֹמַר מַכּוֹת־שׁוֹט?”

“אָמְנָם כֵּן, מַכּוֹת־שׁוֹט, אִישׁ צָעִיר לְיָמִים! הֲרֵינִי אִישׁ בָּא בְּשָׁנִים וְרַשַּׁאי אֲנִי לְהַגִּיד לְךָ זֹאת!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִגַּשׁ אֶל פְּקִיד הַדֹּאַר וְהִנִּיחַ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו הַחֲזָקוֹת עַל כְּתֵפָיו.

אַחַר עָנָה וְאָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וּמָתוּן בְּמִדָּה יְתֵרָה:

“לֶךְ לְךָ, יְדִידִי! – לֶךְ לְךָ, וְאִם אַיִן אֲמִיתֶךָ!”

הַפַּעַם הֵבִין פְּקִיד הַדֹּאַר אֶת רוּחוֹ יָפֶה.

“הִנֵּה כָּזֹאת אָהַבְתִּי,” לָחֲשׁוּ שְׂפָתָיו.

וְהוּא נִפְטַר וְהָלַךְ לוֹ בְּלִי לְהוֹסִיף מִלָּה.

לְמָחָר בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּיוּלִי בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר נִרְתְּמוּ אֶל הַ“טָּרַנְטַס” שְׁלֹשָה סוּסִים אַבִּירִים וְהוּא עָמַד מוּכָן לַיְציאָה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה עָלוּ וְיָשְׁבוּ בּוֹ, וְהָעִיר אִישִׁים, שֶׁוַּדַּאי הִשְׁאִירָה בְּלֵב שְׁנֵיהֶם זִכָּרוֹן מַעֲצִיב בְּיוֹתֵר, נֶעֶלְמָה עַד מְהֵרָה אֲחוֹרֵי עַקְמוּמִית הַדֶּרֶךְ.

בְּכָל הַתַּחֲנוֹת שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד בָּהֶן בִּמְרוּצַת הַיּוֹם נוֹדַע לוֹ, כִּי הַמֶּרְכָּבָה הַקַּלָּה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו בַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק, וְכִי אוֹתוֹ הַנּוֹסֵעַ, שֶׁהָיָה אָץ כְּמוֹתוֹ, לֹא אִבֵּד אַף רֵגַע בְּעָבְרוֹ אֶת הָעֲרָבָה.

בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעוּ הַנּוֹסְעִים אֶל תַּחֲנַת אַבַּטְסְקָיָה, שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת מִמְּקוֹם יְצִיאָתָם. שָׁם הֻצְרְכוּ לַעֲבֹר אֶת נַחַל אִישִׁים, שֶׁהוּא אַחַת הַזְּרוֹעוֹת הָרָאשִׁיּוֹת שֶׁל נְהַר אִירְטִישׁ.

מַעֲבָר זֶה הָיָה קְצָת קָשֶׁה מֵאוֹתוֹ שֶׁל נַחַל טוֹבּוֹל, כִּי זֶרֶם נַחַל־הָאִישִׁים הָיָה עַז בְּיוֹתֵר בְּמָקוֹם זֶה. בִּזְמַן שְׁלִיטָתוֹ שֶׁל הַחֹרֶף הַסִּבִּירִי קוֹפְאִים כָּל נַחֲלֵי הָעֲרָבָה הַלָּלוּ וּמִתְכַּסִּים בְּשִׁכְבַת קֶרַח עָבָה כַּמָּה רֶגֶל וְהַמַּעֲבָר עֲלֵיהֶם קַל בְּיוֹתֵר. הַנּוֹסֵעַ עוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם בְּלִי שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֲפִיקָם מִתְעַלֵּם מִתַּחַת לַמַּפָּה הַלְּבָנָה הָרְחָבָה לִבְלִי קֵץ, הַמְכַסָּה בְּגָּוֶן אֶחָד אֵת כָּל הָעֲרָבָה, וְאוּלָם בִּימוֹת הַקַּיִץ יֵשׁ שֶׁהַמַּעֲבָר עֲלֵיהֶם כָּרוּךְ בִּקְשָׁיִים גְּדוֹלִים.

הַמַּעֲבָר עַל נַחַל הָאִישִׁים נִמְשַׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, וְאִבּוּד־זְמַן זֶה כִּמְעַט שֶׁהֵבִיא אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִידֵי יֵאוּשׁ, וְלֹא דַיּוֹ בְּכָךְ אֶלָּא שֶׁגַּם הַחֲדָשׁוֹת עַל פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים, שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הַפּוֹעֲלִים־הַשַּׁיָּטִים, הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהַרְגִּיזוֹ בְּיוֹתֵר.

וְזֶה אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַפּוֹעֲלִים הַלָּלוּ:

אֲחָדִים מִן הָרוֹכְבִים־הַסַּיָּרִים שֶׁל צְבָא פֵיאוֹפַר־חַאן כְּבָר הוֹפִיעוּ מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי נַחַל־אִישִׁים הַתַּחְתּוֹן, בַּמְּחוֹזוֹת הַדְּרוֹמִיִּים שֶׁל פֶּלֶךְ טוֹבּוֹלְסְק. אוֹמְסְק שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה. מְדַבְּרִים עַל קְרָב, שֶׁהִתְרַגֵּשׁ בֵּין הַצְּבָאוֹת הַסִּבִּירִיִּים וּבֵין הַתַּתָּרִים עַל גּבוּל נְאוֹת הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל שֶׁל הַקִּירְגִיזִים, – קְרָב אֲשֶׁר יַד הָרוּסִים וַדַּאי הָיְתָה בּוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, מִשׁוּם שֶׁמִּסְפָּרָם מֻעָט בְּיוֹתֵר בְּמָקוֹם זֶה. צִבְאוֹת הָרוּסִים נָסוֹגוּ אָחוֹר, וּנְסִיגָה זוֹ גָרְמָה לְכָךְ, שֶׁהָאִכָּרִים יוֹשְׁבֵי הַמְּחוֹזוֹת הַלָּלוּ עָזְבוּ כֻּלָּם אֶת מְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם. מְסַפְּרִים עַל מַעֲשֵׂי אַכְזְרִיּוּת אֲיֻמִּים שֶׁעוֹלְלוּ הַפּוֹלְשִׁים, הַשּׁוֹדְדִים וְגוֹנְבִים וּמַצִּיתִים בָּאֵשׁ אֶת הַבָּתִּים וְרוֹצְחִים נְפָשׁוֹת. זוֹהִי דֶרֶךְ הַמִּלְחָמָה שֶׁל הַתַּתָּרִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִמְלָטִים הַתּוֹשָׁבִים מִכָּל עֵבֶר מִפְּנֵי צְבָא־הֶחָלוּץ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן. הִתְרוֹקְנוּת זוֹ שֶׁל הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים מִיּוֹשְׁבֵיהֶם הֵבִּיאָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִידֵי חֲשָׁשׁ גָּדוֹל, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לוֹ סוּסִים כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַסָּעוֹ. וּלְפִיכָךְ הָיָה נֶחְפָּז עַד מְאֹד לָבוֹא אֶל אוֹמְסְק. אֶפְשָׁר שֶׁבְּעָבְרוֹ אֶת הָעִיר הַזֹּאת יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַקְדִּים אֶת הַסַּיָּרִים שֶׁל הַתַּתָּרִים, שֶׁיְּרְדוּ אֶל עֵמֶק הָאִירְטִישׁ, וּלְהַגִּיעַ אֶל הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת לְאִירְקוּטְסְק, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה פְּנוּיָה.

הַ“טָּרַנְטַס” עָבַר אֶת הַנַּחַל בְּמָקוֹם, שֶׁשָּׁם מִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַקָּרוּי בִּלְשׁוֹן אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה בְּשֵׁם “שַׁלְשֶׁלֶת הָאִישִׁים”, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שַׁלְשֶׁלֶת מִגְדָּלִים וּמִבְצָרִים שֶׁל עֵץ הַנִּמְשֶׁכֶת מִן הַגְּבוּל הַדְּרוֹמִי שֶׁל סִבִּירְיָה עַל שֶׁטַח שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת (427 קִילוֹמֶטְרִים). לְשֶׁעָבַר הָיוּ קְבוּעוֹת בַּמִּבְצָרִים הַלָּלוּ פְּלֻגּוֹת שֶׁל קוֹזָקִים, שֶׁהֵגֵנּוּ עַל הַמָּקוֹם גַּם מִפְּנֵי הַקִּירְגִיזִים וְגַם מִפְּנֵי הַתַּתָּרִים. אֲבָל מִזְּמַן שֶׁהַשִּׁלְטוֹן הַמּוֹסְקְבָאִי סָבוּר הָיָה שֶׁהַמַּחֲנוֹת הַלָּלוּ נִשְׁתַּעְבְּדוּ שִׁעְבּוּד גָּמוּר, נֶעֶזְבוּ הַמִּבְצָרִים וְשׁוּב לֹא הָיָה בָּהֶם מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי שֶׁדַּוְקָא עַכְשָׁו יָכְלוּ לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת רַבָּה בְּיוֹתֵר. רֹב הַמִּבְצָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ עַתָּה לְגַלֵּי אֵפֶר, וְעַמּוּדֵי עָשָׁן אֲחָדִים, אֲשֶר הַשַּׁיָּטִים הֶרְאוּ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁהֵם מִתַּמְּרִים וְעוֹלִים בִּקְצֵה הָאֹפֶק הַדְּרוֹמִי, הֵעִידוּ שֶׁצְּבָא־הֶחָלוּץ שֶׁל מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב.

לְאַחַר שֶׁהַ“טָּרַנְטַס” וְסוּסָיו הָעָבְרוּ בְּמַעְבָּרָה אֶל שְׂפַת הָאִישִׁים הַשְּׂמָאלִית, חָזְרוּ הַנּוֹסְעִים לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת שֶׁבַע בָּעֶרֶב. הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְכֻסִּים עֲנָנִים כְּבֵדִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת יָרַד גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה קַלָּה, שֶׁהוֹעִיל הַרְבֵּה לְהַרְבִּיץ אֶת הָאָבָק וּלְהַשְׁבִּיחַ אֶת הַדֶּרֶךְ.

לְמִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בַּתַּחֲנָה שֶׁל אִישִׁים, הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׁקוּעַ בִּדְמָמָה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא גָרַע אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ מִנַּדְיָה וְהִשְׁתַּדֵּל לְהָקֵל מֵעָלֶיהָ אֶת טֹרַח הַנְּסִיעָה הַזֹּאת לְלֹא עֲמִידה וּמָנוֹחַ, אַף כִּי גַּם הַנַּעֲרָה לֹא הוֹצִיאָה תְּלוּנָה מִפִּיהָ עַל עֲמַל הַדֶּרֶךְ. הִיא הִשְׁתּוֹקְקָה לָתֵת כְּנָפַיִם לַסּוּסִים הָרְתוּמִים אֶל הַ“טָּרַנְטַס”. לִבָּהּ הִגִּיד לָהּ, כִּי בֶּן־לִוְיָתָהּ אָָץ יוֹתֵר מִמֶּנָּה לָבוֹא אֶל אִירְקוּטְסְק וְדַרְכּוֹ דְחוּפָה מִשֶּׁלָּהּ, וְכַמָּה וֶרְסְטָאוֹת עֲדַיִן מַפְרִידוֹת בֵּינֵיהֶם וּבֵין עִיר זוֹ!

בְּלִבָּהּ עָלְתָה גַם הַמַּחֲשָׁבָה, אֲשֶׁר תִּכָּבֵשׁ הָעִיר אוֹמְסְק בְּיַד הַתַּתָּרִים, תִּהְיֶה גַם אִמּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הַיּוֹשֶׁבֶת בְּעִיר זוֹ, צְפוּיָה לְסַכָּנָה, וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה וַדַּאי מַחֲרִיד אֶת הַבֵּן וּמִכָּאן בְהִילוּתוֹ הַגְּדוֹלָה לְמַהֵר וְלָבוֹא אֶצְלָהּ.

לָכֵן אפוֹא רָאֲתָה נַדְיָה צֹרֶךְ לְעַצְמָהּ לְדַבֵּר עִמּוֹ בָּרֶגַע הָרָאוּי לְכָךְ עַל מַרְתָּה הַזְּקֵנָה וְעַל הַבְּדִידוּת שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בָּהּ בְּסִבַּת הַמְּאֹרָעוֹת הַקָּשִׁים שֶׁל עַכְשָׁו.

“לֹא קִבַּלְתָּ שׁוּם יְדִיעָה מֵאִמְּךָ מֵרֵאשִׁית הִתְפָּרְצוּת הַתַּתָּרִים בָּאָרֶץ?” שְׁאֵלַתְהוּ הַנַּעֲרָה.

“שׁוּם יְדִיעָה לֹא קִבַּלְתִּי, נַדְיָה. הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן, שֶׁכָּתְבָה לִי אִמִּי, זְמַנּוֹ מִלִּפְנֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים, וְהוּא הֵבִיא לִי רַק בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. אִמִּי הֲרֵיהִי אֵשֶׁת חַיִל, אִשָּׁה סִבִּירִית אַמִּיצַת־לֵב. לַמְרוֹת זִקְנָתָהּ הַמֻּפְלָגָה, עֲדַיִן כֹּחַ רוּחָהּ חָזָק בְּקִרְבָּהּ. הִיא יוֹדַעַת לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ”.

“הִנְנִי לְבַקְּרָהּ, אָחִי,” אָמְרָה נַדְיָה מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת. “כֵּיוָן שֶׁקְּרָאתַנִי בְּשֵׁם אָחוֹת, הֲרֵי בַּת אֲנִי לְאִמְּךָ מַרְתָּה!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׁתַק וְלֹא עָנָה דָבָר.

“אֶפְשָּׁר שֶׁאִמְּךָ יָצְאָה מֵאוֹמְסְק?” הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה.

“דָּבָר זֶה אֶפְשָׁר הוּא, נַדְיָה,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּקַוֶה אֲנִי שֶׁעָלָה בְּיָדָהּ לְהִמָּלֵט אֶל טוֹבּוֹלְסְק. אִמִּי הַזְּקֵנָה שׂוֹנְאָהּ אֶת הַתַּתָּרִים תַּכְלִית שִׂנְאָה. הִיא מַכִּירָה אֶת הָעֲרָבָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת פַּחַד, וְהַלְוַאי שֶׁלָּקְחָהּ אֶת מַקְלָהּ בְּיָדָהּ וְנָדְדָה וְהָלְכָה לָהּ לְאֹרֶךְ גְּדוֹת הָאִירְטִישׁ. אֵין מָקוֹם בַּחֶבֶל, שֶׁאֵין הִיא מַכִּירָה אוֹתוֹ. כַּמָּה פְעָמִים עָבְרָה בְּכָל הָאָרֶץ עִם אָבִי הַזָּקֵן, וְכַּמָּה פְּעָמִים לִוִּיתִי אוֹתָם בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד בְּמַסְעֵיהֶם דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה הַסִּבִּירִית! אָמְנָם כֵּן, נַדְיָה. הֲרֵינִי מְְוֶּקַה⁷ שֶׁאִמִּי עָזְבָה אֶת אוֹמְסְק!” “וְאֵימָתַי תִּרְאֶנָּה?”

“אֶרְאֶנָּה… בְּשׁוּבִי.”

“אֲבָל אִם אִמְּךָ עֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹמְסְק, וַדַּאי תַּקְרִיב שָׁעָה אַחַת וְתֵלֵךְ לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אוֹתָהּ?”

“לֹא אֵלֵךְ, נַדְיָה.”

“וְעֵינֶיךָ לֹא תִּרְאֶינָה אוֹתָהּ?”

“לֹא, נַדְיָה!…” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר לִבּוֹ נִפְעַם בְּקִרְבּוֹ וְהוּא רָאָה וְנוֹכַח שֶׁשּׁוּב אֵין לוֹ יְכֹלֶת לְהוֹסִיף לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹתֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה.

“אַתָּה אוֹמֵר: לֹא! אֲהָהּ, אָחִי, מָה הַסִּבּוֹת הַכּוֹפוֹת אוֹתְךָ לִמְנֹעַ עַצְמְךָ מִלִּרְאוֹת אֶת אִמְּךָ, אִם הִיא בְּאוֹמְסְק?”

“מָה הַסִּבּוֹת, נַדְיָה? אַתְ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי לסִּבּוֹת!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּקוֹל מוּזָר וּמְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ, שֶׁהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה רָעֲדָה לְשָׁמְעוֹ. “וּבְכֵן דְּעִי לָךְ, שֶׁהֵן הֵן אוֹתָן הַסִּבּוֹת שֶׁכָּפוּנִי לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל אֶת חֶרְפָּתִי מִיַּד אוֹתוֹ הַנָּבָל אֲשֶׁר…”

הוּא לֹא יָכֹל לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו.

“שׁוּבָה לִמְנוּחָתְךָ, אָחִי,” אָמְרָה נַדְיָה בְּקוֹל רַךְ מֵאֵין כָּמוֹהוּ. “אֲנִי יוֹדַעַת רַק דָּבָר אֶחָד, אוֹ טוֹב מִזֶּה, אֵינִי יוֹדַעַת אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ! הִנְנִי חָשָׁה וּמַרְגִּישָׁה אֵפוֹא, כִּי רֶגֶשׁ אֶחָד מְפַלֵּס אֵת כָּל מַעֲשֶׂיךָ, הֲלֹא הוּא רֶגֶשׁ שֶׁל חוֹבָה, הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִן הַחוֹבָה הַמְקַשֶׁרֶת אֶת הַבֵּן אֶל אִמּוֹ, אִם אַךְ יֵשׁ חוֹבָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם!”

נַדְיָה נִשְׁתַּתְּקָה, וּמֵאוֹתוֹ הָרֶגַע וְאֵילָךְ מָנְעָה עַצְמָהּ מִכָּל שִׂיחָה שֶׁהָיְתָה בָּהּ נְגִיעָה כָּל שֶׁהִיא אֶל מַצָּבוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. כָּאן הָיְתָה וַדַּאי תַּעֲלוּמָה, שֶׁאָדָם חַיָּב לְהִזָּהֵר בָּהּ. וְהִיא נִזְהֲרָה בָּהּ.

לְמָחָר, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה בְּיוּלִי, בְּשָׁלֹש שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר בָּא הַ“טָּרַנְטַס” אֶל תַּחֲנַת הַדֹּאַר שֶׁל טְיוּקָלִינְסְק, לְאַחַר שֶׁעָבַר מֶרְחָק שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת מִמְּקוֹם הַמַּעֲבָר שֶׁל נַחַל אִישִׁים.

אֶת הַסּוּסִים הֶחֱלִיפוּ מִיָּד, אֲבָל זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַיַּמְשְׁצִ’יק סֵרַב לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, בְּאָמְרוֹ כִּי פְּלֻגּוֹת שֶׁל תַּתָּרִים מְשׁוֹטְטוֹת בָּעֲרָבָה, וְכִי הַנּוֹסְעִים, הַסּוּסִים וְהָעֲגָלוֹת יִהְיוּ שָׁלָל רָצוּי לַחַמְסָנִים הַלָּלוּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִרִיעַ אֶת מֵאונוֹ שֶׁל הַיַּמְשְׁצִ’יק רַק בְּכֹחַ הַכֶּסֶף בִּלְבָד, כִּי בְּמִקְרֶה זֶה כְּמוֹ בְּמִקְרִים אֲחֵרִים שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּ“פָּדָרוֹזְ’נָיָה” שֶׁלּוֹ. הָ“אוּקַז” הָאַחֲרוֹן, שֶׁנִּמְסַר עַל־יְדֵי הַטֵּלֶגְרָף הָיָה יָדוּעַ בְּנָפוֹת סִבִּירְיָה, וְאִישׁ רוּסִי, הַנִּבְדָּל מִשְּׁאָר בְּנֵי הָאָדָם וְאֵינוֹ כָּפוּף לְמִצְוַת הָאוּקַז, וַדַּאי יָסֵב אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת – וּשְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר הִשְׁתַּדֵּל לְהִמָּנַע מִתְּשׂוּמֶת־לֵב זוֹ. וַאֲשֶׁר לַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁהִבִּיעַ הַיַּמְשְׁצִ’יק, אֶפְשָׁר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר כָּךְ אֶלָּא מִתּוֹךְ עַרְמוּמִית, וְכַוָּנָתוֹ לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת לְעַצְמוֹ מִבְּהִילוּתוֹ שֶׁל הַנּוֹסֵעַ? וְאֶפְשָׁר שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לַחֲשׁשׁ לִפְגִיעָה רָעָה?

סוֹף סוֹף יָצָא הַ“טָּרַנְטַס” לְדַרְכּוֹ וְהוּא רָץ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁעַד שָׁלֹש שָׁעוֹת אַחַר הַצָהֳרַיִם עָבַר שְׁמוֹנִים וֶרְסְטָאוֹת וְהִגִּיעַ אֶל קוֹלָצִ’נְסְקוֹאֶה. מִקֵּץ שָׁעָה אַחַת הוּא בָּא אֶל שְׂפַת הָאִירְטִישׁ. אוֹמְסְק שׁוּב לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה מִכָּאן אֶלָּא כְּעֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת.

אִירְטִישׁ זֶה הֲרֵיהוּ נהָר גָּדוֹל, אֶֶחד מֵרָאשֵׁי עוֹרְקֶיהָ שֶׁל סִבִּירְיָה, הַמְגַלְגְּלִים אֶת מֵימֵיהֶם אֶל צְפוֹנָהּ שֶׁל אַסְיָה. הוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ הָרֵי אַלְטַאי, שׁוֹטֵף בַּאֲלַכְסוֹן מִפְּאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית לִפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית, וּבְעָבְרוֹ מַהֲלַךְ שֶׁל שִׁבְעַת אֲלָפִים וֶרְסְטָאוֹת סוֹפוֹ שֶׁהוּא מִשְׁתַּפֵּק⁸ אֶל תּוֹךְ נְהַר הָאוֹבּ. בִּתְקוּפַת־שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא תְּקוּפַת תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם בְּכָל הַנְּהָרוֹת שֶׁל הַשְּׁפֵלָה הַסִּבִּירִית, מַגִּיעִים מֵי הָאִירְטִישׁ לִידֵי גֵאוּת רַבָּה וַעֲצוּמָה, וְזִרְמָם הָאֵיתָן מַכְבִּיד מְאֹד אֶת הַמַּעֲבָר עַל פְּנֵי הַנָּהָר. אֲפִלּוּ שַׂחְיָן מֻמְחֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹר אֶת הָאִירְטִישׁ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם הָעוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּמַעְבָּרָה מְסַכְּנִים בְּמִדָּה יְדוּעָה אֶת נַפְשָׁם.

וְאוּלָם הַסַּכָּנוֹת הַלָּלוּ, כְּסַכָּנוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן, לֹא יָכְלוּ לַעֲצֹר אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאֶת נַדְיָה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, כִּי הָיוּ נְכוֹנִים לָעֹז בִּפְנֵי כָּל מִכְשׁוֹל, יְהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִצִּיעַ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, שֶׁהוּא יַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר בְּמַעְבָּרָה בַּתְּחִלָּה, יַחַד עִם הָעֲגָלָה וְהַסּוּסִים, כִּי הִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִכְבַּד הַמַּשָּׂא הַזֶּה עַל הַמַּעְבָּרָה יוֹתֵר מִדַּי וִיבִיאוֹ בְּסַכָּנָה. וּלְאַחַר שֶׁיַּעֲבִּיר אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הָעֲגָלָה אֶל עֵבֶר הַנָּהָר, יָשׁוּב וְיִקַּח אֶת נַדְיָה.

וְאוּלָם נַדְיָה מֵאֲנָה לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה, כִּי עַל־יְדֵי כָּךְ הָיוּ מִתְאַחֲרִים שָׁעָה תְּמִימָה, וְהִיא לֹא רָצְתָה שֶׁהַדְּאָגָה לְבִטְחוֹנָהּ תִּגְרֹם אִחוּר כָּל שֶׁהוּא.

הָעֲלִיָּה עַל הַמַּעְבָּרָה הָיְתָה כְּרוּכָה בְּעָמָל רַב, כִּי שְׂפַת הַנָּהָר הָיְתָה שְׁטוּפָה מִקְצָתָהּ בְּמַיִם, וְהַמַּעְבָּרָה לֹא יָכְלָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ כָּל צָרְכָּהּ.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה שֶׁל יְגִיעָה עָלָה סוֹף סוֹף בִּידֵי הַשַּׁיָּט לְהַעֲמִיד אֶת הַ“טָּרַנְטַס” וְאֶת שְׁלֹשֶת הַסּוּסים עַל הַמַּעְבָּרָה. אָז עָלוּ לְשָׁם גַּם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נַדְיָה וְהַיַּמְשְׁצִ’יק, וְהַמַּעְבָּרָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

בְּמֶשֶׁךְ הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הַכֹּל עוֹלֶה יָפֶה, זֶרֶם הָאִירְטִישׁ, שֶׁהִתְנַגֵּף בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר בִּלְשׁוֹן־אֶרֶץ אֲרכָּה, יָצְרָה בְּמָקוֹם זֶה מֵעֵין מְעַרְבֹּלֶת, אֲשֶׁר הַמַּעְבָּרָה עָבְרָה אוֹתָהּ עַל נְקַלָּה. שְׁנֵי הַשַּׁיָּטִים דָּחֲפוּ אֶת הַמַּעְבָּרָה בְּמוֹטוֹת אֲרֻכִּים, שֶׁיְּדֵיהֶם שָׁלְטוּ בָּהֶם בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה; אֲבָל בְּמִדָּה שֶׁהִתְקָרְבוּ אֶל אֶמְצַע הַנָּהָר, הָלַךְ אֲפִיקוֹ הָלוֹךְ וְהִתְעַמֵּק וְהַמּוֹטוֹת שָׁקְעוּ כִּמְעַט כֻּלָּם הַמַּיְמָה וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם אֶלָּא הַחֵּלֶק הָעֶלְיוֹן, שֶׁעָלָיו תָּמְכוּ הַשָּׁיָּטִים אֶת כִּתְפֵיהֶם. לְבַסּוֹף נִתְקַצֵּר קְצֵה הַמּוֹטוֹת הַמְבַצְבֵּץ מִן הַמַּיִם עַד כְּדֵי רֶגֶל אַחַת וְעַל־יְדֵי כָּךְ נֶעֶשְׂתָה מְלֶאכֶת הַשַּׁיָּטִים קָשָׁה וּבִלְתִּי מַסְפִּיקָה כָּל צָרְכָּהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה יָשְׁבוּ בְּיַרְכְּתֵי הַמַּעְבָּרָה, וּמִהְיוֹתָם דּוֹאֲגִים בְּלִי חָשָׂךְ שֶׁמָּא יְאַחֲרוּ, הִתְבּוֹנְנוּ מִתּוֹךְ חֲרָדָה אֶל מַאֲמַצֵּי יְגִיעָם שֶׁל מַנְהִיגֵי הַמַּעְבָּרָה.

“שִׂים לֵב!” קָרָא אֶחָד מֵהֶם אֶל חֲבֵרוֹ.

לִידֵי קְרִיאָה זוֹ הֵבִיאָה אוֹתוֹ הַנְּטִיָּה שֶׁנָּטְתָה פִּתְאֹם הַמַּעְבָּרָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה אֶל עֵבֶר אַחֵר. הִיא הִשְׁתַּעְבְּדָה כֻּלָּהּ לְכֹחַ הַזֶּרֶם וְנִגְרְפָה אֶל מוֹרַד הַנָּהָר. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָרִיצוּת בַּמּוֹטוֹת כְּדֵי לְהַעֲמִידָהּ שׁוּב בַּאֲלַכְסוֹן כְּנֶגֶד זִּרְמַת הַגַּלִּים. וְאָמְנָם אַחֲרֵי הַרְבֵּה יְגִיעוֹת עָלְתָה סוֹף סוֹף בְּיַד הַשַּׁיָּטִים לְשַׁנּוֹת אֶת מַהֲלַךְ הַמַּעְבָּרָה וּלְכַוְּנָהּ לְאַט לְאַט לְעֻמַּת שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית.

כְּבָר נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁהַמַּעְבָּרָה עֲתִידָה לְהַגִּיעַ אֶל הַשָּׂפָה הַהִיא בְּמֶרְחָק שֶׁל חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ וֶרְסְטָאוֹת מִמְּקוֹם הַפְלָגָתָהּ, אֲבָל נְטִיָּה זוֹ הַצִּדָּה לֹא הָיְתָה חֲשׁוּבָה כְּלָל, אִם אַךְ הָאֲנָשִׁים וְהַסּוּסִים יַגִּיעוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה בְּשָׁלוֹם.

שְׁנֵי הַשַּׁיָּטִים, שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים אַמִּיצִים וְשֶׁהַהַבְטָחָה שֶׁל שָׂכָר יָפֶה עוֹרְרָה אוֹתָם לְאַמֵּץ אֶת כֹּחָם בְּיוֹתֵר, לֹא הָיוּ מְפַקְפְּקִים כְּלָל שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לְבַצַּע אֶת מְלֶאכֶת הַהַעֲבָרָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת עַל פְּנֵי הָאִירְטִישׁ.

אֲבָל הֵם לֹא שִׁעֲרוּ שֶׁעָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ מִקְרֶה, אֲשֶׁר עִם כָּל עֲמָלָם וְחָרִיצוּתָם לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בִּפָנָיו.

הַמַּעְבָּרָה נִמְצְאָה בְּאֶמְצַע הַזֶּרֶם, בְּמֶרְחָק שָׁוֶה מִשְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר, וְהִיא שָׁטָה בִּמְהִירוּת שֶׁל שְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת לְשָׁעָה, וְהִנֵּה קָם פִּתְאֹם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִמְּקוֹמוֹ וְהִסְתַּכֵּל בְּשִׂים לֵב בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם.

הוּא רָאָה שָׁם אֲרָבוֹת אֲחָדוֹת, אֲשֶׁר הַזֶּרֶם נָשָׂא אוֹתָן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, כִּי אֶל תְּנוּעַת הַמַּיִם נִלְוְתָה גַם תְּנוּעַת הַמְּשׁוֹטִים, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּדוֹת בָּהֶם.

עַל מִצְחוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָלוּ פִּתְאֹם קְמָטִים, וּצְעָקָה חֲרִישִׁית הִתְמַלְּטָה מִפִּיו.

“מַה נִהְיָתָה?” שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה.

עוֹד לֹא הִסְפִּיק מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַעֲנוֹת וְאַחַד הַשַּׁיָּטִים קָרָא בְּקוֹל חֲרָדָה:

“הַתַּתָּרִים! הַתַּתָּרִים!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: אַרְבּוֹת טְעוּנוֹת אַנְשֵׁי צָבָא שָׁטוּ בִּמְהִירוּת בְּמוֹרַד זֶרֶם הָאִירְטִישׁ, וּבְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר עֲתִידוֹת הָיוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּעְבָּרָה, שֶׁהָיְתָה עֲמוּסָה מַשָּׂא כָּבֵד יוֹתֵר מִדַּי וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהִמָּלֵט מֵהֶן.

מַרְאֵה הַתַּתָּרִים הִבְהִיל אֶת הַשַּׁיָּטִים וְהֵם הִשְׁמִיעוּ צַעֲקוֹת יאוּשׁ וְעָזְבוּ אֶת מוֹטוֹת־הַשַּׁיִט שֶׁלָּהֶם.

“אַמְּצוּ לֵב, יְדִידַי!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אַמְּצוּ לֵב! הֲרֵינִי נוֹתֵן לָכֶם חֲמִשִּׁים רֻבָּל, אִם תַּגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר לִפְנֵי בִּיאַת הָאַרְבּוֹת הַלָּלוּ!”

דְּבָרָיו אֵלֶּה הִלְהִיבוּ אֶת הַשַּׁיָּטִים, וְהֵם תָּפְשׂוּ שׁוּב אֶת הַמּוֹטוֹת בִּידֵיהֶם וְחָתְרוּ בְּכָל עֹז לַחֲצוֹת אֶת הַזֶּרֶם הָעַז, אֲבָל נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַיַּבָּשָׁה לִפְנֵי הִתְקָרְבוּת הַתַּתָּרִים.

הֲיַעַבְרוּ הַלָּלוּ עַל פְּנֵי הַמַּעְבָּרָה בְּלִי לִנְגֹּעַ בַּיּוֹשְׁבִים עָלֶיהָ? קָשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין בָּזֶה! לְהֵפֶךְ, הַשּׁוֹדְדִים הַלָּלוּ היוּ עַלוּלִים לְכָל מַעֲשֵׂי אַכְזְריּוּת, וְצָרִיךְ הָיָה לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם!

“אַל תִּירְאִי, נַדְיָה,” אַמר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֲבָל הֱיִי נכוֹנָה לַכֹּל!”

“אֲנִי נְכוֹנָה,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“וַאֲפִילוּ לְהִתְנַפֵּל אֶל הַנָּהָר בְּשָׁעָה שֶׁאֲצַוֶּה אוֹתָךְ?”

“אֶתְנַפֵּל אַךְ יֵצֵא דָבָר מִפִּיךָ.”

“בִּטְחִי בִּי, נַדְיָה.”

“הִנְנִי בּוֹטַחַת בְּךָ בְּכָל לִבִּי!”

הָאַרְבּוֹת שֶׁל הַתַּתָּרִים שׁוּב לֹא הָיוּ רְחוֹקוֹת אֶלָּא כְּמֵאָה רֶגֶל. הֵן הָיוּ טְעוּנוֹת פְּלֻגָּה שֶׁל חַיָּלִים בּוּכָרִים, שֶׁהָלְכוּ לְרַגֵּל אֶת אוֹמְסְק. הַמַּעְבָּרָה עֲדַיִן הָיְתָה רְחוֹקָה מִשְּׂפַת הַנָּהָר כִּשְׁתֵּי מִדּוֹת אָרְכָּה. הַשַּׁיָּטִים הִכְפִּילוּ אֶת מַאֲמַצֵּיהֶם וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִלְוָה אֲלֵיהֶם וְתָפַשׂ אֵת אַחַד הַמּוֹטוֹת וְחָתַר בּוֹ בְּכֹחַ שֶׁלִּמַעְלָה מִכֹּחוֹ שֶל אָדָם. אִם יַצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת אֶת הַ“טָּרַנְטַס” עַל הַיַּבָּשָׁה וְלָשֶׁבֶת בּוֹ וּלְהָרִיץ אֶת הַסּוסִים בְּכָל עֹז דְּהירָתָם אָז יוּכַל לְקַוּוֹת שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהִמָּלֵט מִן הַתַּתָּרִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם סוּסִים לִרְכִיבָה.

אֲבָל כָּל הַמַּאֲמַצִּים וְהַיְגִיעוֹת הַלָּלוּ הָיוּ לְבַטָּלָה!

“סַארִין נַא קִיטְשׁוּ!” קָרְאוּ הַחַיָּלִים שֶׁיָּשְׁבוּ בָּאַרְבָּה הָרִאשׁוֹנָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִּיר אֶת קְרִיאַת הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת שֶׁל הַפִּירָטִים הַתַּתָּרִים, שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ אֵין לוֹ מַה לְּהָשִׁיב עָלֶיהָ, אֶלָּא מֻטָּל עָלָיו לְהִשְׁתַּטֵּחַ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע.

וְכֵוָן שֶׁלֹּא הוּא וְלֹא הַשַּׁיָּטִים לֹא נִשְׁמְעוּ לִפְקֻדָּה זוֹ, מִיָּד פָּרְצָה יְרִיַּת־רוֹבִים חֲזָּקָה וּשְׁנַיִם מִן הַסּוּסִים נִפְגְּעוּ פְּגִיעַת מָוֶת.

וּבוֹ בָּרֶגַע הִתְרַגְּשָׁה דְחִיפָה חֲזָקָה… הָאֲרָבוֹת קָרְבוּ אֶל הַמַּעְבָּרָה מִצַּד אָרְכָּהּ.

“בּוֹאִי, נַדְיָה” קָרָא סְטְרוֹגוֹב וְהוּא מוּכָן לְהִתְנַפֵּל הַמַּיְמָה.

נַדְיָה אָמְרָה לְהִטָּפֵל אֵלָיו, וְהִנֵּה הֻכָּה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּכִידוֹן וְהוּא נָפַל בַּנָּהָר. הַזֶּרֶם גָּרַף אוֹתוֹ בְּחָזְקָה; רֶגַע אֶחָד חָתַר בִּזְרוֹעוֹתָיו לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם וְאַחַר נֶעְלַם.

צְעָקָה פָּרְצָה מִגְּרוֹנָהּ שֶׁל נַדְיָה, אֲבָל עוֹד קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיקָה לְהִתְנֵַּפֵּל הַמַּיְמָה בַּעֲקֵב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, תְּפָשׂוּהָ יָדַיִם וֶהֱרִימוּהָ לְמַעְלָה וְהוֹשִׁיבוּהָ בְּאַחַת הָאֲרָבוֹת.

מִקֵּץ רֶגַע אֶחָד הוּמְתוּ הַשַּׁיָּטִים בִּדְקִירַת כִּידוֹנִים. הַמַּעְבָּרָה נִגְרְפָה בַּזֶּרֶם וְהַתַּתָּרִים שָׁטוּ לְדַרְכָּם בְּמוֹרַד נְהַר הָאִירְטִישׁ.

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר: אֵם וּבֵן

אוֹמְסְק הַרֵיהִי עִיר הַבִּירָה הָרִשְׁמִית שֶׁל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית. הִיא אֵינֶנָּהּ הַחֲשׁוּבָה שֶׁבְּעָרֵי הַפֶּלֶךְ הַנִּקְרָא עַל שְׁמָהּ, שֶׁהָרֵי הָעִיר טוֹמְסְק תּוֹשָׁבֶיהָ מְרֻבִּים מִשֶּׁלָּהּ וְהִיא גְּדוֹלָה וְרַבַּת־עֵרֶךְ מִמֶּנָּה, אֲבָל בְּאוֹמְסְק מוֹשַׁב שַׂר הַגָּלִיל אֲשֶׁר לַמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה הַזֹּאת שֶׁל אַסְיָה הָרוּסִית.

אוֹמְסְק מְחֻבָּרָה בָּעֶצֶם מִשְּׁתֵּי עָרִים נִבְדָּלוֹת, אֲשֶׁר בְּאַחַת מֵהֶן יוֹשְׁבִים אַךְ מְמֻנֵּי הַשִּׁלְטוֹן וְהַפְּקִידִים בִּלְבָד, וּבַשְּׁנִיָּה גָרִים בְּיִחוּד סוֹחֲרֵי סִבִּירְיָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁסְּחַר הֵעִיר מֻעָט הוּא.

מִסְפַּר יוֹשְׁבַי הָעִיר הַזֹּאת עוֹלֶה לִשְׁנֵים־עָשָׂר אוֹ לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר אֶלֶף נֶפֶשׁ. הִיא מוּגַנָּה עַל־יְדֵי סוֹלְלָה הַמְבֻצָּרָה בִּמְצוּדוֹת, אֲבָל הַמִּבְצָרִים הָאֵלֶּה מִבְצְרֵי־עָפָר הֵם, וְאֵין בָּהֶם כְּדֵי לְהָגֵן עָלֶיהָ אֶלָּא בְּמִדָּה שֶׁאֵינָהּ מַסְפִּיקָה בְּיוֹתֵר. הַתַּתָּרִים יָדְעוּ זֹאת הֵיטֵב וְהֵם הִתְכּוֹנְנוּ עַתָּה לִכְבּשׁ אוֹתָהּ בְּסַעֲרַת מִלְחָמָה, וְהַדָּבָר וַדַּאי יַעֲלֶה בְּיָדָם לְאַחֵר שֶׁיָּשִׂימוּ מָצוֹר עָלֶיהָ יָמִים מֻעָטִים.

חֵיל הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר בְּאוֹמְסְק לֹא הָיָה אֶלָּא שֶׁל אַלְפַּיִם אִישׁ וְהוּא עָמַד בִּפְנֵי הָאוֹיֵב בִּגְבוּרָה, וְאוּלָם מַחֲנֵה הָאֱמִיר גָּבַר עָלָיו וְהוּא נָסוֹג לְאַט לְאַט מֵעִיר הַסּוֹחֲרִים אֶל הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה.

שָׁם הִתְבַּצֵּר שַׂר הַגָּלִיל עִם קְצִינֵי הַצָּבָא וְעִם אַנְשֵׁי חֵילוֹ. הֵם הָפְכוּ אֶת הַשְּׁכֻנָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל אוֹמְסְק לְמֵעֵין מְצוּדָה, הִתְקִינוּ בַּבָּתִּים וּבְבָתֵּי־הַתְּפִלָּה חֹרִים לִירִייָּה, וּבְמִבְצָר זֶה שֶׁיָּצְרוּ לְעַצְמָם לְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה עֲדַיִן הֶחֱזִיקוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא מַעֲמָד בְּלִי תִּקְוָה גְּדוֹלָה לְקַבֵּל עֶזְרָה בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב. מַה שֶׁאֵין כֵּן צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים, שֶׁבָּאוּ דֶּרֶךְ נְהַר הָאִירְטִישׁ. הַלָּלוּ הָיוּ מְקַבְּלִים בְּכָל יוֹם סִיּוּעַ וְחִזּוּק. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ: בְּרֹאשָׁם עָמַד קָצִין־צָבָא, בּוֹגֵד בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אֲבָל אִישׁ חַיִל וְרַב־פְּעָלִים וְאַמִּיץ לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

קְּצִין־צָבָא זֶה הָיָה אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אִישׁ אָיֹם וְנוֹרָא כְּאַחַד מַנְהִיגֵי הַתַּתָּרִים, שֶׁהוּא עוֹרְרָם וְזֵרְזָם לָלֶכֶת לְפָנִים, הָיָה בָּקִי בְּטַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה. בְּעוֹרְקָיו נָזַל מַשֶּׁהוּ שֶׁל דָּם מוֹנְגּוֹלִי, אֲשֶׁר יָרַשׁ מֵאִמּוֹ, שֶׁהָיְתָה בַּת אַסְיָה; הוּא הָיָה כָּרוּךְ אַחֲרֵי כָּל מַעֲשֵׂה עַרְמוּמִית, אָהַב לִרְקֹם מְזִמּוֹת וְלֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִכָּל תַּחְבוּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עִם לְבָבוֹ לְגַלּוֹת אֶת אַחַד הַסּוֹדוֹת אוֹ לִפְרשׂ רֶשֶׁת לְאִישׁ רִיבוֹ. מִהְיוֹתוֹ מִטִּבְעוֹ נוֹכֵל וְאִישׁ מִרְמָה הָיָה רָגִיל לְהִתְחַפֵּשׂ הִתְחַפְּשׂוּת מְנֻוֶּלֶת בְּיוֹתֵר; פְּעָמִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ קַבְּצָן וּפוֹשֵׁט יָד, וְכִשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד לַדָּבָר עָמַד לוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת וְלִלְבֹּשׁ כָּל מִינֵי צוּרוֹת שֶׁעָלוּ עַל דַּעְתּוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה אַכְזָרִי וְאַבִּיר לֵב, יֵשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ אֲפִילּוּ תַּלְיָן. הוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לְפֵיאוֹפַר־חַאן עֵזֶר־כְּנֶגְדּוֹ הֶהָגוּן לַעֲמֹד לִימִינוֹ בְּמִלְחָמָה פִּרְאִית זוֹ.

בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל גְּדוֹת הָאִירְטִישׁ, כְּבָר הָיָה אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֲדוֹן הָעִיר אוֹמְסְק וְהוּא נֶחְפַּז לָשׂוּם מָצוֹר עַל הַשְּׁכֻנָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הָעִיר מִשּׁוּם שֶׁאָץ לָלֶכֶת אֶל טוֹמְסְק, שֶׁשָּׁם הִתְרַכֵּז רֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי.

כִּי זֶה יָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר פֵיאוֹפַר־חַאן לָכַד אֶת טוֹמְסְק, וְהַפּוֹלְשִׁים, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ אֲדוֹנִים וְשַׁלִּיטִים בִּסִבִּירְיָה הַמֶּרְכָּזִית, רָצוּ לַעֲלוֹת מִשָּׁם עַל אִירְקוּטְסְק.

אִירְקוּטְסְק הָיְתָה עֶצֶם מַטְּרָתוֹ וּמְחוֹז חֶפְצוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

בּוֹגֵד זֶה חָרַשׁ מְזִמָּה לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמוֹ וּלְהִטָּפֵל אֶל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל כְּדֵי לִגְנֹב אֶת לְבָבוֹ כִּי יִתֵּן אֵמוּן בּוֹ, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הָרְצוּיָה יַסְגִּיר בְּיַד הַתַּתָּרִים אֶת הָעִיר וְגַם אֶת הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ.

וּכְשֶׁתִּפֹּל עִיר זוֹ וּבֶן־תַּעֲרוּבוֹת כָּזֶה בְּיַד־הַפּוֹלְשִׁים, סוֹפָם שֶׁל אֵלֶּה לִכְבּשׁ אֵת כָּל סִבִּירְיָה הָאַסְיָתִית כֻּלָּהּ.

כַּיָּדוּעַ לָנוּ נִגְלְתָה מְזִמָּה זוֹ לַצַּאר, וּכְדֵי לְסַכְּלָהּ שָׁלַח אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ בְּמַלְאָכוּת חֲשׁוּבָה. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הַשָּׁלִיחַ הַצָּעִיר נִצְטַוָּה צִוּוּי חָמוּר בְּיוֹתֵר לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַשְּׁטוּפָה בִּגְיָסוֹת בְּעִלּוּם־שֵׁם וּבְסֵתֶר־פָּנִים.

אֶת הַמַּלְאָכוּת הַזֹּאת מִלֵּא הַשָּׁלִיחַ עַד עַכְשָׁו בֶּאֱמוּנָה. אֲבָל עַכְשָׁו – כְּלוּם יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדוֹ לְבַּצַּע אוֹתָהּ?

הַמַּכָּה, שֶׁהֻכָּה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, לֹא הָיְתָה מַכַּת־מָוֶת. הוּא שָׂחָה מִתַּחַת לַמַּיִם וְהִגִּיעַ בְּלִי לְהֵרָאוֹת לָעַיִן, אֶל עֵבֶר הַנָּהָר הַיְּמָנִי וְנָפַל אֵין־אוֹנִים בֵּין הַשִּׂיחִים.

כְּשֶׁשָּׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו, רָאָה, וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַחַד הָאִכָּרִים, אֲשֶׁר אֲסָפָהוּ אֶל דִּירָתוֹ וְכִלְכְּלָהוּ, וַאֲשֶׁר לוֹ הָיָה חַיָּב תּוֹדָה עַל אֲשֶׁר עוֹדֶנּוּ חָי. כַּמָּה זְמַן עָבַר מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ אוֹרְחוֹ שֶׁל אִישׁ סִבִּירִי רַחֲמָן זֶה? הַדָּבָר הַזֶּה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו, רָאָה וְהִנֵּה אָדָם בַּעַל זָקָן, אֲשֶׁר פָּנָיו מְפִיקִים טוּב לֵב, גּוֹחֵן אֵלָיו וּמֵצִיץ בּוֹ בְּחֶמְלָה. הוּא רָצָה לְשָׁאֳלוֹ הֵיכָן הוּא, אֲבָל הַמּוּזִ’יק קִדְּמָהוּ וְאָמַר לוֹ בִּדְאָגָה:

“אַל נָא תְּדַבֵּר, אַבָּא שֶׁלִּי, אַל תְּדַבֵּר! עוֹדְךָ חַלָּשׁ בְּיוֹתֵר. הִנְנִי לְהַגִּיד לְךָ הֵיכָן אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיךָ מִשָּׁעָה שֶׁהֲבֵאתִיךָ אֶל בֵּיתִי”.

וְהָאִכָּר סִפֵּר לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת פָּרָשַׁת הַמִּלְחָמָה, שֶׁהוּא הָיָה עֵד רְאִיָּה לָהּ, אֶת דְּבַר הִתְנַפְּלוּת אַרְבוֹת הַתַּתָּרִים עַל הַמַּעְבָּרָה, שְׁדִידַת הַ“טָּרַנְטַס” וַהֲרִיגַת הַשַּׁיָּטִים!..

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ, אֶלָּא שָׁלַח יָדוֹ מִתַּחַת לְבִגְדוֹ וּמִשֵּׁשׁ בְּאִגֶּרֶת הַצַּאר, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה בְּעֵינָהּ וּבִמְקוֹמָהּ עַל גַּב חָזֵהוּ.

הוּא שָׁאַף רוּחַ, אֲבָל טֶרֶם פָּגָה כָּל הַדְּאָגָה שֶׁמִּלְּאָה אֶת לִבּוֹ וְהוּא עָנָה וְאָמַר:

“בְּלִוְיָתִי נִמְצְאָה נַעֲרָה צְעִירָה.”

“הַלָּלוּ לֹא הֱמִיתוּהָ!” הֵשִׁיב הַמּוּזִ’יק, אֲשֵׁר רָאָה אֶת הַחֲרָדָה הַנִּשְׁקֶפֶת מֵעֵינֵי אוֹרְחוֹ. “הֵם הוֹלִיכוּהָ בְּאַחַת הָאַרְבּוֹת שֶׁלָּהֶם וְשָׁטוּ לְדַרְכָּם בְּמוֹרַד הָאִירְטִישׁ! הִיא נוֹסְפָה עַל יֶתֶר הַשְּׁבוּיִים הַמּוּבָלִים אֶל טוֹמְסְק!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא לָחַץ אֶת יָדוֹ אֶל לִבּוֹ כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ אֶת דְּפִיקוֹתָיו הַחֲזָקוֹת.

וְאוּלָם לַמְרוֹת כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת הַקָּשִׁים שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו, עֲדַיִן הָיְתָה נַפְשׁוֹ מְלֵאָה אֶת רֶגֶשׁ הַחוֹבָה הַקְּדוֹשָׁה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו.

“הֵיכָן אֲנִי נִמְצָא?” פָּתַח וְשָׁאַל.

“עַל שְׂפַת הָאִירְטִישׁ הַיְמָנִית, הָרְחוֹקָה מֵאוֹמְסְק אַךְ חָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת,” הֵשִׁיב הַמּוּזִ’יק.

“מָה הַפֶּצַע שֶׁנִּפְצַעְתִּי, שֶׁהֲמָמַנִי וְהֶחֱלַנִי כָּל כָּךְ? כְּלוּם פֶּצַע יְרִיָּה?”

“לֹא, כִּי אִם מַכַּת כִּידוֹן בָּרֹאשׁ, שֶׁכְּבָר הֶעֶלתָה קְרוּם,” הֵשִׁיב הַמּוּזִ’יק. “בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים שֶׁל מְנוּחָה תּוּכַל לָצֵאת שׁוּב לְדַרְכֶּךָ. נָפַלְתָּ בַּנָּהָר וְהַתַּתָּרִים לֹא נָגְעוּ בְּךָ וְלֹא שְׁדָדוּךָ וַעֲדַיִן הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ בְּכִיסֶךָ.”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לָאִכָּר שֶׁאָדָם כָּשֵׁר הָיָה. אַחֵר אִמֵּץ פִתְאֹם אֶת כֹּחוֹ וְהִתְנַשֵּׂא מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְאָמַר:

“הִגִּידָה לִי, יְדִידִי, כַּמָּה יָמִים עָבְרוּ מֵאָז אֲנִי שָׁרוּי בְּבֵיתֶךָ?”

“שְׁלשָׁה יָמִים.”

“אֲהָהּ, שְׁלשָׁה יָמִים אָבְדוּ לְבַטָּלָה!”

“בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה הָיִיתָ מוּטָל לְלֹא הַכָּרָה וָדָעַת!”

“הֲיֵשׁ לְךָ סוּס לְמָכְרוֹ לִי?”

“כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לָצֵאת לְדַרְכֶּךָ?”

“הֵן, וְתֵכֶף וּמִיָּד.”

“אֵין לִי, אַבָּא שֶׁלִּי, לֹא סוּס וְלֹא עֲגָלָה! בְּמָקוֹם שֶׁעָבְרוּ הַתַּתָּרִים שׁוּב לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם!”

“וּבְכֵן אֵלֵךְ בְּרֶגֶל אֶל אוֹמְסְק לְבַקֵּשׁ לִי סוּס…”

“נוּחָה עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לְמַעַן תֶּחֱזֵק וְתוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַהֲלָכְךָ כָּרָאוּי!”

“לֹא אוּכַל לְאַבֵּד אַף שָׁעָה אַחַת יְתֵרָה!”

“אִם כֵּן, בּוֹא וְנֵלְכָה!” הֵשִׁיב הַמּוּזִ’יק, אֲשֶׁר הֵבִין כִּי אֵין לְאֵל יָדוֹ לְהָנִיא אֶת אוֹרְחוֹ מֵחֶפְצוֹ. “הִנְנִי לְהַנְהִיגְךָ לְשָׁם בְּעַצְמִי,” הוֹסִיף וְאָמַר. “עֲדַיִן נִמְצָאִים שָׁם רוּסִים הַרְבֵּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדְךָ לַעֲבֹר אֶת הָעִיר בְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בָּךְ.”

“יְדִידִי,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “יְשַׁלֵּם לְךָ הָאֱלֹהִים אֵת שְׂכַרְךָ עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי!”

“אֶת שְׂכָרִי!” הֵשִׁיב הַמּוּזִ’יק. “רַק הַשּׁוֹטִים מְצַפִּים לְמַתַּן שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָצָא מִבֵּית הָאִכָּר. וְהִנֵּה אַךְ נָשָׂאּ אֶת רַגְלָיו וְרָצָה לָלֶכֶת, תְּקָפַתְהוּ סְחַרְחֹרֶת, וְלוּלֵא הַמּוּזִ’יק שֶׁתָּמַךְ בּוֹ הָיָה נוֹפֵל אָרְצָה. וְאוּלָם הָאֲוִיר הַצַּח חִזֵּק עַד מְהֵרָה אֶת כֹּחוֹ. אָז הִתְחִיל מַרְגִּישׁ בַּמַּכָּה, שֶׁהֻכָּה בְּרֹאשׁוֹ וְאֲשֶׁר כּוֹבַע הַפַּרְוָה שֶׁהָיָה חָבוּשׁ, הִמְעִיט לְאָשְׁרוֹ אֶת חָזְקָהּ. מִהְיוֹתוֹ, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, אָדָם זָרִיז וְרַב־מֶרְץ, לֹא הָיָה עָשׂוּי כָּל עִקָּר לְרַפּוֹת אֶת יָדָיו בְּשֶׁל דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ שֶׁכָּזֶה. לְנֶגֶד עֵינָיו הָיְתָה אַךְ מַטָּרָה אַחַת, וְהִיא הָעִיר אִירְקוּטְסְק, שֶׁהָיָה מֻטָּל עָלָיו לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ וִיהִי מָה! וּלְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לַעֲבֹר אֶת אוֹמְסְק בְּלִי לְהִתְעַכֵּב בָּהּ כָּל שֶׁהוּא.

“יְהִי אֱלֹהִים לְמָגֵן וּלְמַחֲסֶה לְאִמִּי וּלְנַדְיָה!” לָחֲשׁוּ שְׂפָתָיו. “שׁוּב אֵינִי רַשַּׁאי לָתֵת אֶת דַּעְתִּי אֲלֵיהֶן!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַמּוּזִ’יק הִגִּיעוּ עַד מְהֵרָה אֶל שְׁכֻנַּת הַסּוֹחֲרִים אֲשֶׁר בָּעִיר הַתַּחְתּוֹנָה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁכֻנָּה זוֹ הָיְתָה תְּפוּסָה בְּיַד אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, בְּכָל זֹאת עָלְתָה בְּיָדָם לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ בְּלִי קֹשִׁי. הַסּוֹלְלָה שֶׁל עָפָר שֶׁהִקִּיפָה אוֹתָהּ כְּמֵזַח נֶהֶרְסָה בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, וּבְעַד הַפְּרָצוֹת הָאֵלֶּה חָדְרוּ הַחַמְסָנִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הַתַּתָּרִים.

בִּפְנִימָה שֶׁל אוֹמְסְק, בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ וּבְמִגְרָשֶׁיהָ נִמְצָא הֲמוֹן אַנְשֵׁי צָבָא תַּתָּרִיִּים, אֲבָל נִכָּר הָיָה שֶׁיָּד חֲזָקָה כְּבַרְזֶל כָּפְפָה אוֹתָם לַמִּשְׁמַעַת, שֶׁלֹּא הָיוּ רְגִילִים בָּהּ. הֵם לֹא הָיוּ מְשׁוֹטְטִים בָּעִיר אַחַד־אֶחָד, אֶלָּא הָיוּ מְהַלְּכִים בַּחֲבוּרוֹת מְזֻיָּנוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַיְּכֹלֶת בְּיָדָם לְהָגֵן עַל עַצְמָם מִפְּנֵי כָּל הַתְקָפָה.

עַל פְּנֵי הַרְחָבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁנֶּהֶפְכָה לְמַחֲנֶה, אֲשֶׁר אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מְרֻבִּים שָׁמְרוּ עָלָיו יָפֶה, חָנוּ אַלְפַּיִם תַּתָּרִים בְּסֵדֶר נָאֶה. הַסּוּסִים הָיוּ אֲסוּרִים אֶל עַמּוּדִים, אֲבָל חֲבוּשִׁים הָיוּ כְּתִקְנָם וְהָיוּ מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁיֻּתַּן צַו עַל כָּךְ. אוֹמְסְק לֹא הָיְתָה אֶלָּא תַּחֲנָה עֲרָאִית לִגְדוּד־הַפָּרָשִׁים הַתַּתָּרִי הַזֶּה, אֲשֶׁר הֶעְדִיף עָלֶיהָ אֶת הַמִּישׁוֹרִים הָעֲשִׁירִים שֶׁל סִבִּירְיָה הַמֶּרְכָּזִית, כִּי שָׁם נִמְצְאוּ עָרִים חֲשׁוּבוֹת מִמֶּנָּה וְשָׂדוֹת פּוֹרִיִּים בְּיוֹתֵר, וְאֶפְשָׁר הָיָה אֵפוֹא לִשְׁלֹל שָׁם שָׁלָל בְּמִדָּה מְרֻבָּה מֵאֲשֶׁר בְּעִיר זוֹ.

לְמַעְלָה מֵעִיר הַסּוֹחֲרִים הִתְנַשְּׂאָה הַשְּׁכֻנָּה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר לַמְרוֹת הַהַתְקָפוֹת הַחֲזָקוֹת שֶׁהִתְקִיף אוֹתָהּ אִיבַן אוֹגַרְיֶב, וְשֶׁנֶּהֶדְפוּ אָחוֹר בְּאֹמֶץ־לֵב, עֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ לְכָבְשָׁהּ. מֵעַל רָאשֵׁי חוֹמוֹתֶיהָ עֲדַיִן הִתְנַפְנֵף הַדֶּגֶל בַּעַל הַצְּבָעִים שֶׁל הָאֻמָּה הָרוּסִית.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּבֶן לִוְיָתוֹ בֵּרְכוּ בְּלִבָּם אֶת הַדֶּגֶל הַזֶּה בְּגַאֲוָה, שֶׁהָיְתָה כְּשֵׁרָה וְצוֹדֶקֶת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָדַע אֶת הָעִיר אוֹמְסְק הֵיטֵב, וּבְלֶכְתּוֹ אַחֲרֵי מַנְהִיגוֹ פָּסַח עַל הָרְחוֹבוֹת, שֶׁעוֹבְרִים וְשָׁבִים רַבִּים מְצוּיִים שָׁם. הוּא עָשָׂה זֹאת לֹא מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יַכִּירוּהוּ, כִּי בְּעִיר זוֹ אַךְ אִמּוֹ בִּלְבָד יָכְלָה לִקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם, אֲבָל הוּא נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָהּ, וְאֶת שְׁבוּעָתוֹ יְקַיֵּם וְלֹא יִרְאֶנָּה. וְאוּלָם יָכוֹל הֱיוֹת – וְהוּא הִתְאַוָּה לְכָךְ בְּכָל לִבּוֹ – כִּי הִיא בָּרְחָה אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁבָּעֲרָבָה.

לְאָשְׁרוֹ הִכִּיר הַמּוּזִ’יק בָּעִיר אֶת אַחַד הַמְמֻנִּים עַל הַדֹּאַר, אֲשֶׁר, לְדַעְתּוֹ שֶׁל הַמּוּזִ’יק, לֹא יְסָרֵב לְהַשְׂכִּיר אוֹ לִמְכֹּר עֲגָלָה וְסוּסִים בְּעַד סְכוּם כֶּסֶף מְסֻיָּם. לֹא יִשָּׁאֵר אֵפוֹא אֶלָּא קְשִׁי הַיְּצִיאָה מִן הֵעִיר, וְאוּלָם הַפְּרָצוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר בַּסּוֹלְלָה וַדַּאי תְּקִלֶּינָה עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַעֲזֹב אֶת הָעִיר בְּאֵין מַעֲצוֹר.

הַמּוּזִ’יק הוֹלִיךְ אֵפוֹא אֶת אוֹרְחוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל בֵּית־הַדֹּאַר, וְהִנֵּה עָמַד פִּתְאֹם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים וְהִתְחַבֵּא אֲחוֹרֵי זִיז מִן הַזִּיזִים שֶׁבַּחוֹמָה.

“מַה לָּךְ?” שְׁאֵלָהוּ הַמּוּזִ’יק כְּשֶׁהוּא תָּמֵהַּ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה.

“הַס!” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בַּחִפָּזוֹן כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל שְׂפָתָיו.

בְּרֶגַע זֶה יָצְאָה פְּלֻגָּה שֶׁל תַּתָּרִים מִן הַמִּגְרָשׁ הָרָאשִׁי וּפָנְתָה אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּבֶן־לִוְיָתוֹ הָיוּ מְהַלְּכִים בּוֹ זֶה רְגָעִים אֲחָדִים.

בְּרֹאשׁ הַפְּלֻגָּה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה בַּת עֶשְׂרִים פָּרָשִׁים, הָלַךְ קָצִין אֶחָד שֶׁהָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶׁת־שְׂרָד פְּשׁוּטָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁעֵינָיו הָיוּ מְשׁוֹטְטוֹת בִּמְהִירוּת מִצַּד אֶל צַד, בְּכָל זֹאת אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לִרְאוֹת אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּחִפָּזוֹן וּבִזְרִיזוּת.

הַפְּלֻגָּה עָבְרָה דֶּרֶךְ הָרְחוֹב הַצַּר מִתּוֹךְ דְּהִירָה גְּדוֹלָה. הַקָּצִין וַאֲנָשָׁיו לֹא הִשְׁגִּיחוּ בָּעוֹבְרִים וּבַשָּׁבִים, וְהָעֲלוּבִים הַלָּלוּ כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לִנְטוֹת מִפְּנֵיהֶם הַצִּדָּה. פֹּה וְשָׁם נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת חֲנוּקוֹת לְמֶחֱצָה וּמַכַּת כִּידוֹן הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְפַּנֶּה וְנִתְרוֹקֵן הָרְחוֹב בִּן־רֶגַע אֶחָד.

לְאַחַר שֶׁעָבְרָה פְּלֻגַּת הַפָּרָשִׁים פָּנָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל הַמּוּזִ’יק וּשְׁאֵלָהוּ:

“מִי הוּא קָצִין זֶה?”

וּבְשָׁאֳלוֹ אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת הָיוּ פָּנָיו חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת.

“הֲלֹא זֶהוּ אִיבַן אוֹגַרְיֶב,” עָנָה הַסִּבִּירִי בְּקוֹל שָׁפָל הַמַּבִּיעַ חֲמַת שִׂנְאָה.

“הוּא!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר מִלָּה זוֹ נִפְלְטָה מִפִּיו מִתּוֹךְ הַטְעָמָה שֶׁל זַעַם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְכָבְשׁוֹ.

הוּא הִכִּיר בְּקָצִין זֶה אֶת הָאִישׁ, שֶׁהִכָּהוּ בַּתַּחֲנָה אֲשֶׁר בְּאִישִׁים!

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִבְרִיק פִתְאֹם אוֹר בְּנַפְשׁוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַנּוֹסֵעַ הַזֶּה אֶלָּא זְמַן מֻעָט, בְּכָל זֹאת הִזְכִּירָהוּ אֶת הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן, אֲשֶׁר דְבָרָיו הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו בַּיָּרִיד שֶׁבְּנִזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא טָעָה. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא אִישׁ אֶחָד. אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִתְחַפֵּשׂ כְּצוֹעֲנִי, וּבִהְיוֹתוֹ מְעֹרָב בֵּין אַנְשֵׁי הַלַּהֲקָה שֶׁל סַנְגֵּר עָלְתָה בְּיָדוֹ לָצֵאת אֶת פֶּלֶךְ נִיזְ’נִי־נוֹבְגוֹרוֹד, אֲשֶׁר הוּא הָלַךְ לְשָׁם כְּדֵי לְבַקֵּשׁ לוֹ בֵּין הֲמוֹן הַנָּכְרִים מֵאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, שֶׁבָּאוּ לַיָּרִיד, בַּעֲלֵי־בְּרִית שֶׁיִּתְּנוּ יָדָם לְמִפְעָלוֹ. סַנְגֵּר וְהַצּוֹעֲנִים שֶׁלָּהּ לֹא הָיוּ אֶלָּא מְרַגְּלִים, שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ מַשְׂכֹּרֶת, וְהָיוּ מְסוּרִים לוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. הוּא הָיָה הָאִישׁ שֶׁהִבִּיעַ בַּלַּיְלָה עַל מִגְרַשׁ־הַיָּרִיד אֶת הַדְּבָרִים הַתְּמוּהִים, אֲשֶׁר רַק עַכְשָׁו עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל מַשְׁמָעוּתָם; הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר נָסַע יַחַד עִם חֲבוּרַת הַצּוֹעֲנִים בָּאֳנִיָּה “קַוקַז”; הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָבַר אֶת הָאוּרָל בַּדֶּרֶךְ הָאַחֶרֶת שֶׁבֵּין קָזַן וְאִישִׁים וְהִגִּיעַ לְאוֹמְסְק וְעַכְשָׁו הוּא אָדוֹן וְשַׁלִּיט בָּהּ.

טֶרֶם עָבְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים מֵאָז בָּא אִיבַן אוֹגַרְיֶב לְאוֹמְסְק, וְלוּלֵא הַפְּגִישָׁה, שֶׁנִּפְגַּשׁ עִמּוֹ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַוָּתוֹ בְּאִישִׁים, לוּלֵא הַמִּקְרֶה, שֶׁעֲצָרָהוּ שְׁלשָׁה יָמִים עַל שְׂפַת הָאִירְטִישׁ, וַדַּאי הִקְדִּימָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בַּדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק.

וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה צָרוֹת הָיָה מוֹנֵעַ עַל־יְדֵי כָּךְ מִנַּפְשׁוֹ בַּיָּמִים הַבָּאִים!

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְעַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מֻטָּל הָיָה עַכְשָׁו בְּמִדָּה יְתֵרָה לְהִשְׁתַּמֵּט מִפְּנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב וּלְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁהַלָּז לֹא יִרְאֵהוּ. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הָרֶגַע לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים, מָצֹא יִמְצָאֵהוּ – וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אָדוֹן וְשַׁלִּיט בְּכָל אֶרֶץ סִבִּירְיָה כֻּלָּהּ!

הוּא וְהַמּוּזִ’יק זָזוּ מִמְּקוֹמָם וְעָבְרוּ שׁוּב דֶּרֶךְ הֵעִיר עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל בֵּית־הַדֹּאַר. לָצֵאת עִם בּוֹא הַלַּיְלָה מֵאוֹמְסְק דֶּרֶךְ אַחַת הַפְּרָצוֹת שֶׁבַּסּוֹלְלָה, לֹא הָיָה דָּבָר קָשֶׁה. אֲבָל לִמְצֹא עֲגָלָה תַּחַת הַ“טָּרַנְטַס” – אִי־אֶפְשָׁר הָיָה. לֹא נִמְצָאָה עֲגָלָה לֹא לִשְׂכִירָה וְלֹא לִקְנִיָּה. אֲבָל מַה צֹּרֶךְ הָיָה עַכְשָׁו לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בַּעֲגָלָה? וְכִי לֹא הָיָה מֻטָּל עָלָיו לִנְסֹעַ עַכְשָׁו יְחִידִי? דַּי הָיָה לוֹ אֵפוֹא אַךְ בְּסוּס בִּלְבָד, וּלְגֹדֶל אָשְׁרוֹ נִזְדַּמֵּן לוֹ סוּס לִקְנִיָּה. סוּס זֶה הָיָה רַב־כֹּחַ וּמֻכְשָׁר לָשֵׂאת עֲמַל דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהָיָה פָּרָשׁ מְצֻיָּן, הָיָה מֻבְטָח בּוֹ שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁהוּ יָפֶה.

הַסּוּס נִקְנָה בִּמְחִיר רַב וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מֻעָטִים וּכְבָר הָיָה מוּכָן וְעָרוּךְ לִיצִיאָה לַדֶּרֶךְ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת אַרְבַּע אַחֵר הַצָּהֳרַיִם.

כֵּוָן שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אָנוּס הָיָה לְחַכּוֹת עַד בּוֹא הַלַּיְלָה, כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַסּוֹלְלָה, וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָצָה לְהֵרָאוֹת בִּרְחוֹבוֹת אוֹמְסְק, לְפִיכָךְ נִשְׁאַר בְּבֵית־הַדֹּאַר וְשָׁם סָעַד סְעֻדָּה קַלָּה.

בָּאוּלָם־הַהַמְתָּנָה נִמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנָשִׁים רַבִּים. כְּדֶרֶךְ שֶׁרָאִינוּ בְּבָתֵּי־הַתַּחֲנָה שֶׁל מְסִלַּת הַבַּרְזֶל־בָּאוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַחֲרֵדִים גַּם הֵנָּה כְּדֵי לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת. וְהַנֶּאֱסָפִים כָּאן הָיוּ מְדַבְּרִים עַל מַחֲנֶה שֶׁל חֵיל צָבָא רוּסִי, אֲשֶׁר יָבוֹא בִּמְהֵרָה לֹא אֶל אוֹמְסְק, אֶלָּא אֶל טוֹמְסְק, – מַחֲנֵה צָבָא, אֲשֶׁר יָשׁוּב וְיִלְכֹּד אֶת הָעִיר הַזֹּאת מִיָּדוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת אֶל שִׂיחַת הַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִתְעָרֵב בַּשִּׂיחָה.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל קְרִיאָה, אֲשֶׁר הֶחֱרִידָהוּ וַאֲשֶׁר יָרַד וְנָקַב אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ וּבְאָזְנָיו פָּרְצוּ שְׁתֵּי הַמִּלִּים:

“בְּנִי שֶׁלִּי!”

אִמּוֹ, מַרְתָּה הַזְּקֵנָה, עָמְדָה לְפָנָיו! הִיא חִיְּכָה כְּנֶגְדּוֹ וְכֻלָּהּ רוֹעֶדֶת! הִיא פָּשְׁטָה לוֹ אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ!..

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב קָם מִמְּקוֹמוֹ. הוּא רָצָה לְהִשְׂתָּעֵר אֵלֶיהָ…

וְאוּלָם הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַחוֹבָה שֶׁלּוֹ, עַל הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, הַנִּשְׁקָפָה גַּם לוֹ וְגַם לְאִמּוֹ עַל יְדֵי פְּגִישָׁה מַדְאִיגָה זוֹ, עֲצָרַתְהוּ פִּתְאֹם וְנָתְנָה לוֹ אֶת הַשִּׁלְטוֹן עַל עַצְמוֹ בְּמִדָּה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִילּוּ שָׁרִיר אֶחָד מִשְּׁרִירַי פָּנָיו לֹא נָע וְלֹא זֶע.

בְּאוּלָם הַהַמְתָּנָה נִמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּעֶשְׂרִים נָפֶשׁ. בֵּינֵיהֶם וַדַּאי הָיוּ גַּם מְרַגְּלִים, וּכְלוּם לֹא הָיָה יָדוּעַ בָּעִיר, כִּי בְּנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נִמְנֶה עִם גְּדוּד הָרָצִים שֶׁל הַצַּאר?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא נָע מִמְּקוֹמוֹ.

“מִיכָאֵל!” קָרְאָה אִמּוֹ.

“מִי אַתְּ, אִשָּׁה כְּבוּדָה?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא פּוֹלֵט אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם וְלֹא דֶרֶךְ דִּבּוּר.

“מִי אָנִי? וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי עַל כָּךְ? בְּנִי, וְכִי אֵינְךָ מַכִּיר עוֹד אֶת אִמֶּךָ?”

“טוֹעָה אַתְּ!..” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ קְרִירוּת רוּחַ. “אַךְ דִּמּוּי הוּא שֶׁהֱבִיאֵךְ לִידֵי טָעוּת זוֹ!..”

מַרְתָּה הַזְּקֵנָה נִגְּשָׁה אֵלָיו יָשָׁר וְאָמְרָה כְּשֶׁהִיא מַבִּיטָה בּוֹ עַיִן בְּעָיִן:

“וְכִי אֵינְךָ בְּנוֹ שֶׁל פֶּטְר סְטְרוֹגוֹב וּבְנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב?”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה נוֹתֵן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת נַפְשׁוֹ לְבַעֲבוּר חַבֵּק בְּאֵין מַעֲצוֹר אֶת אִמּוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו!.. אֲבָל אִם יֵרַךְ לִבּוֹ וְהוּא יִכָּנַע לְרִגְשׁוֹתָיו, אָז אָבֹד יֹאבַד גַּם הוּא וְגַם אִמּוֹ וְגַם הַמַּלְאָכוּת שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע תּוּפֵר!.. הוּא מָשַׁל בְּרוּחוֹ מִמְשָׁל גָּמוּר; הוּא עָצַם אֶת עֵינָיו, לְבַל יִרְאֶה אֶת הָעֶצֶב שֶׁאֵין לְהַבִּיעוֹ הַשָּׁפוּךְ עַל פְּנֵי אִמּוֹ הַיְּקָרִים; הוּא הֵשִׁיב אֶת יָדָיו לִבְלִי חַבַּק אֶת הַיָּדַיִם הָרוֹעֲדוֹת שֶׁהָיוּ פְּשׁוּטוֹת אֵלָיו.

“בֶּאֱמֶת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אִשָּׁה טוֹבָה, מָה אַתְּ סָחָה”, עָנָה כְּשֶׁהוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת.

“מִיכָאֵל!” קָרְאָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה שׁוּב פַּעַם.

“אֵין שְׁמִי מִיכָאֵל. לֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם בְּנֵךְ! הֲרֵינִי נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, סוֹחֵר מֵאִירְקוּטְסְק!..”

וְהוּא יָצָא בְּחִפָּזוֹן מֵאוּלָם־הַהַמְתָּנָה, אֲשֶׁר צָלַל בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה מִקּוֹל הַקְּרִיאָה:

“בְּנִי שֶׁלִּי! בְּנִי שֶׁלִּי!”

אַחֲרֵי הַרְבֵּה יְגִיעוֹת יָצָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סוֹף סוֹף לְדַרְכּוֹ. הוּא לֹא יָסֵף לִרְאוֹת אֶת אִמּוֹ הַזְּקֵנָה, שֶׁהִתְעַלְּפָה וְנָפְלָה עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים. וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַמְמֻנֶּה עַל הַדֹּאַר קָפַץ וּבָא אֶצְלָהּ כְּדֵי לָתֵת לָהּ עֶזְרָה, קָמָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה מֵאֵלֶיהָ. בְּנַפְשָׁהּ הִבְהִיק פִּתְאֹם אוֹר. בְּנָהּ שֶׁלָּהּ הִתְכַּחֵשׁ לָהּ – דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר הוּא! אֲבָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁהִיא טָעֲתָה וְאָדָם אַחֵר נִדְמָה לָהּ כִּבְנָהּ! הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאֲתָה וַדַּאי הָיָה בְּנָהּ, וְאִם הוּא לֹא הִכִּירָה, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לְהַכִּירָה, מִשּׁוּם שֶׁאָסוּר הָיָה לוֹ לְהַכִּירָה, מִשּׁוּם שֶׁטְּעָמִים חֲמוּרִים וְאַכְזָרִים אִלְצוּהוּ לִנְהֹג כָּךְ! לָכֵן אֵפוֹא כָּבְשָׁה בְּקִרְבָּהּ אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁל אֵם וְאֶת נַפְשָׁהּ עִנְּתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת: “כְּלוּם הֵבֵאתִי עָלָיו צָרָה שֶׁלֹּא לִרְצוֹנִי?”

“אָכֵן נִטְרְפָה עָלֵי דַּעְתִּי!” עָנְתָה וְאָמְרָה לַשּׁוֹאֲלִים אוֹתָהּ. “עֵינַי הִשְׁגּוּנִי! עוּל יָמִים זֶה אֵינֶנּוּ בְּנִי! הַקּוֹל לֹא קוֹלוֹ הוּא! רַב לָנוּ לְדַבֵּר בָּזֶה! סוֹפִי שֶׁכָּל אָדָם יְהֵא נִרְאֶה לִי כִּבְנִי!”

לֹא עָבְרוּ עֲשָׂרָה רְגָעִים וְאֶל בֵּית הַדֹּאַר נִכְנַס קָצִין תַּתָּרִי.

“מִי כָּאן מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב?” שֶׁאַל הַקָּצִין.

“אֲנִי הִיא,” הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְקוֹלָהּ הָיָה כָּל כָּךְ שָׁלֵו וְחָזוּת פָּנֶיהָ הָיְתָה כָּל כָּךְ שְׁקֵטָה, שֶׁעֵדֵי הַמַּחֲזֶה, אֲשֶׁר הִתְרַחֵשׁ כָּאן זֶה עַתָּה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִכִּירוּהָ.

“בּוֹאִי וּלְכִי עִמִּי,” אָמַר הַקָּצִין.

מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הָלְכָה בִּצְעָדִים בְּטוּחִים אַחֲרֵי הַקָּצִין וְיָצְאָה מִבֵּית הַדֹּאַר.

מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר בָּאָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב אֶל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל וְעָמְדָה לִפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׁר דְּבַר הַמַּחֲזֶה בְּבֵית הַדֹּאַר הֻגַּד לוֹ מִיָּד לְכָל פְּרָטָיו.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ אֶת הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וּלְפִיכָךְ רָצָה לַחְקֹר אֶת הָאִשָּׁה הַסִּבְּירִית הַזְּקֵנָה בְּעַצְמוֹ.

“מָה שְׁמֵךְ?” שָׁאַל קָשׁוֹת.

“מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.”

“יֵשׁ לָךְ בֵּן?”

“הֵן.”

“הוּא מְשַׁמֵּשׁ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר?”

“הֵן.”

“הֵיכָן הוּא?”

“בְּמוֹסְקְבָה.”

“לֹא קִבַּלְתְּ מִמֶּנּוּ שׁוּם יְדִיעוֹת?”

“לֹא קִבַּלְתִּי שׁוּם יְדִיעָה.”

“מֵאֵימָתַי?”

“זֶה שְׁנֵי חֲדָשִׁים.”

“מִי הוּא אֵפוֹא הַצָּעִיר הַלָּז שֶׁקָּרָאת לוֹ בְּנֵךְ לִפְנֵי רְגָעִים מֻעָטִים בַּתַּחֲנָה שֶׁל בֵּית־הַדֹּאַר?”

“הֲרֵי זֶה צָעִיר סִבִּירִי, שֶׁנִּדְמָה לִי כִּבְנִי”, הֵשִׁיבָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב. “הוּא הָאִישׁ הָעֲשִׂירִי, שֶׁנִּדְמָה לִי כִּבְנִי מֵאָז נִתְמַלְּאָה הָעִיר הַזֹּאת הֲמוֹן נָכְרִים! הֲרֵינִי מְדַמָּה לִרְאוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם!”

“וְאוֹתוֹ הָצָּעִיר אֵינֶנּוּ אֵפוֹא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב?”

“הוּא אֵינֶנּוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב”.

“הֲתֵדְעִי שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לְצַוּוֹת לְעַנּוֹתֵךְ עַד שֶׁתּוֹדִי עַל הָאֱמֶת?”

“הִנְנִי מְדַבֶּרֶת אַךְ אֱמֶת, וְכָל הָעִנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לכֹף אוֹתִי לְשַׁנּוֹת אֶת דְּבָרַי.”

“וּבְכֵן הַצָּעִיר הַלָּז לֹא הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב?” שָׁאַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב שֵׁנִית.

“לֹא! הוּא לֹא הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב”, הֵשִׁיבָה מַרְתָּה שֵׁנִית. “כְּלוּם סָבוּר אַתָּה כִּי אֶתְכַּחֵשׁ לְבֵן כָּזֶה שֶׁחַנַּנִי אֱלֹהִים, וַאֲפִלּוּ נָתְנוּ לִי כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם?”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לָטַשׁ עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת אֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר הֵעֵזָּה בְּפָנָיו. הוּא לֹא פִּקְפֵּק בַּדָּבָר, כִּי אָכֵן הַכֵּר הִכִּירָה בָּאִישׁ הַסִבִּירִי הַצָּעִיר אֶת בְּנָהּ. וְאִם הַבֵּן הִתְכַּחֵשׁ מִתְּחִלָּה לְאִמּוֹ, וְאִם הָאֵם מִתְכַּחֶשֶׁת עַכְשָׁו לִבְנָהּ, הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ סִבּוֹת חֲמוּרוֹת לַדָּבָר.

וּבְכֵן אֵפוֹא שׁוּב לֹא הֵטִיל אִיבַן אוֹגַרְיֶב שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הַמְּכַנֶּה עַצְמוֹ נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב אֵינֶנּוּ אֶלָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, הַמִּתְחַפֵּשׂ וּמִתְקָרֵא בְּשֵׁם בָּדוּי וּבְיָדוֹ מַלְאָכוּת אֲשֶׁר עָלָיו לְדַעְתָּהּ, כִּי יְדִיעָתָהּ הִיא רַבַּת־עֵרֶךְ בִּשְׁבִילוֹ מֵאֵין כָּמוֹהָ. לָכֵן אֵפוֹא נָתַן תֵּכֶף וּמִיָּד צַו לִרְדֹּף אַחֲרָיו, וְאַחַר פָּנָה אֶל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב וְאָמַר:

“אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת הֵבִיאוּ מִיָּד אֶל טוֹמְסְק!”

וּבְשָׁעָה שֶׁאַנְשֵׁי הַצָּבָא תָּפְסוּ אֶת הָאִשָּׁה וּסְחָבוּהָ בְּיָד גַּסָּה וּבְאַכְזְרִיּוּת הוֹסִיף וְאָמַר כְּשֶׁהוּא מְסַנֵּן מִבֵּין שִׁנָּיו:

“לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה אֶפְתַּח אֶת פִּי הַמְכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת וְאַכְרִיחֶנָּה לְדַבֵּר!”

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר: בִּצּוֹת בָּרַבָּה

אַשְׁרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁמִּהֵר וְעָזַב בְּחִפָּזוֹן אֶת בֵּית־הַדֹּאַר. עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב הָעֳמַד מִיָּד מִשְׁמָר עַל כָּל מוֹצָאֵי הָעִיר, וְסִמָּנֵי מַרְאֵהוּ נִשְׁלְחוּ אֶל כָּל מְמֻנֵּי הַדֹּאַר, לְבַל יוּכַל לָצֵאת מִן הֵעִיר. וְאוּלָם בָּהּ בְּשָׁעָה כְּבָר עָבַר אֶת אַחַת הַפְּרָצוֹת שֶׁבַּסּוֹלְלָה וְהֵרִיץ אֶת סוּסוֹ אֶל הָעֲרָבָה, וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָדְפוּ אַחֲרָיו תֵּכֶף וּמִיָּד הָיְתָה לוֹ תִּקְוָה שֶׁיַּצְלִיחַ לְהִמָּלֵט.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָזַב אֶת אוֹמְסְק בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּחֹדֶשׁ יוּלִי, בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בָּעֶרֶב. עִיר זוֹ נִמְצְאָה בְּעֵרֶךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת מִמּוֹסְקְבָה לְאִירְקוּטְסְק, אֲשֶׁר לְשָׁם צָרִיךְ הָיָה לְהַגִּיעַ בְּטֶרֶם יַעַבְרוּ עֲשָׂרָה יָמִים, אִם רָצָה לְהַקְדִּים אֶת גְּדוּדֵי הַתַּתָּרִים. בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁהַמִּקְרֶה הַמַּעֲצִיב, אֲשֶׁר הִקְרָה לְפָנָיו אֶת אִמּוֹ, גִּלָּה אֶת הָעִלּוּם שֶׁלּוֹ. מֵעַכְשָׁו גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב, כִּי שְׁלִיחַ הַצַּאר עָבַר אֶת אוֹמְסְק וַהֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ אֶל אִירְקוּטְסְק. וּבְוַדַּאי שִׁעֵר, כִּי הָרָץ הַזֶּה מוֹלִיךְ אִגְּרוֹת חֲשׁוּבוֹת עַד מְאֹד. וּבְכֵן יָדוֹעַ יָדַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁמְּשַׂנְּאָיו יַעֲשׂוּ אֶת כָּל מַה שֶׁבְּכֹחָם כְּדֵי לִתְפָשׂוֹ בַּכָּף.

וְאוּלָם הוּא לֹא יָדַע, אַף לֹא יָכֹל לָדַעַת, כִּי מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נְתוּנָה בִּידֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְכִי הִיא עֲתִידָה לְשַׁלֵּם אוּלַי בְּחַיֶּיהָ בְּעַד רִגְשׁוֹת לִבָּהּ, שֶׁלֹּא יָכְלָה לְכָבְשָׁם לְמַרְאֵה בְּנָהּ, שֶׁנִּתְגַּלָּה לְפָנֶיהָ לְפֶתַע פִּתְאֹם! וְאַשְׁרָיו שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַדָּבָר! כִּי הַאֻמְנָם יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הֶחָדָשׁ הַזֶּה?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵרִיץ אֵפוֹא אֶת סוּסוֹ וְהִשְׁפִּיעַ עָלָיו מִן הַבְּהִילוּת הַקַּדַּחְתָּנִית שֶׁאֲכָלַתְהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְלֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה אֶל הַתַּחֲנָה הַבָּאָה, שֶׁשָּׁם קִוָּה לְהַחֲלִיפוֹ בְּסוּס מָהִיר מִמֶּנּוּ.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה עָמַד בַּתַּחֲנָה שֶׁל קוֹלִיקוֹבוֹ, לְאַחַר שֶׁעָבַר שִׁבְעִים וֶרְסְטָאוֹת. וְאוּלָם בְּתַחֲנָה זוֹ לֹא מָצָא לֹא סוּסִים וְלֹא עֲגָלוֹת, כְּכָל אֲשֶׁר נִבָּא לוֹ לִבּוֹ מֵרֹאשׁ. כַּמָּה פְּלֻגּוֹת שֶׁל תַּתָּרִים עָבְרוּ בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית שֶׁבָּעֲרָבָה וְהַלָּלוּ גָנְבוּ וְהֶחֱרִימוּ אֶת הַכֹּל בֵּין בַּכְּפָרִים וּבֵין בְּבָתֵּי הַדֹּאַר. בְּקֹשִׁי עָלְתָה בְּיָדוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַשִּׂיג מְעַט אֹכֶל לְנַפְשׁוֹ וּמְעַט מִסְפּוֹא לְסוּסוֹ.

בְּסוּס זֶה הָיָה מֻטָּל עָלָיו לִנְהֹג זְהִירוּת וְלָחוּס עָלָיו, כִּי הוּא לֹא יָדַע אֵיכָכָה וּמָתַי יוּכַל לִמְצֹא תְּמוּרָתוֹ. וְאוּלָם כֵּוָן שֶׁרָצָה לְהַגְדִּיל עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַפָּרָשִׁים, אֲשֶׁר אִיבַן אוֹגַרְיֶב וַדַּאי שָׁלַח לִרְדֹּף אַחֲרָיו, לְפִיכָךְ גָּמַר לְמַהֵר וְלָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ הָלְאָה. לְאַחֵר מְנוּחָה שֶׁל שָׁעָה אַחַת קָם וְהֵרִיץ שׁוּב אֶת סוּסוֹ דֶרֶךְ הָעֲרָבָה.

עַד עַכְשָׁו הָיוּ תְּנָאֵי מֶזֶג הָאֲוִיר יָפִים לְמַסָּעוֹ שֶׁל שְׁלִיחַ הַצַּאר. הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה הָיְתָה נוֹחָה. הַלַּיְלָה, שֶׁקָּצָר הוּא בִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ וְשֶׁהָיָה מוּאָר בְּקַוֵּי אוֹר־הַדִּמְדּוּמִים, שֶׁסִּנֵּן הַיָּרֵחַ מִבַּעַד לְמִפְרְשֵׂי הֶעָבִים, עָשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ נוֹחָה לְמַעֲבָר. וְעַל כָּל זֶה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ נְהִירָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהוּא עָבַר בָּהּ לָבֶטַח, בְּלִי פִּקְפּוּק וּבְלִי הִסּוּס. לַמְרוֹת מַחְשְׁבוֹת הָעֶצֶב, שֶׁתְּקָפוּהוּ וַאֲפָפוּהוּ בְּלִי חָשָׂךְ, הָיְתָה דַּעְתּוֹ צְלוּלָה עָלָיו בְּמִדָּה יְתֵרָה, וְהוּא הָיָה מְהַלֵּךְ לִקְרַאת מַטְּרָתוֹ, כְּאִלּוּ הָיְתָה מַטָּרָה זוֹ נִרְאֵית לְעֵינָיו בְּאֹפֶק הַשָּׁמָיִם. וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר עָמַד רֶגַע אֶחָד בְּאַחַת הָעַקְמוּמִיּוֹת שֶׁל הַדֶּרֶךְ, לֹא עָשָׂה זֹאת אֶלָּא כְּדֵי לָתֵת לְסוּסוֹ לִשְׁאֹף רוּחַ. אָז יָרֵד לָאָרֶץ, כְּדֵי לְהָקֵל עָלָיו לְרֶגַע אֶחָד, וְהִטָּה אָזְנוֹ אֶל הַקַּרְקַע וְהִקְשִׁיב, אִם אֵין קוֹל דַּהֲרוֹת סוּסִים הוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה. וְאִם לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנָיו כָּל קוֹל הַמְּעוֹרֵר חֲשָׁד, שָׁב וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה.

אֲהָהּ, אִלּוּ הִתְכַּסּוּ נְאוֹת סִבִּירְיָה אֵלֶּה בְּמַחֲשַׁכֵּי לֵיל הַקֹּטֶב, הַנִּמְשָׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים! לוּ קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי אָז הָיָה עוֹבֵר אֶת הַמִּישׁוֹר הַזֶּה בְּיֶתֶר בִּטָּחוֹן!

בִּשְׁלשִׁים בְּיוּלִי, בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, עָבַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַתַּחֲנָה טוּרוּמוֹב וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַחֶבֶל הַטּוֹבְעָנִי אֲשֶׁר בְּעַרְבַת בָּרַבָּה.

בְּחֶבֶל אֶרֶץ זֶה, הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַל שֶׁטַח שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת, וַדַּאי הָיוּ הַמַּעֲצוֹרִים הַטִּבְעִיִּים מְרֻבִּים וְקָשִׁים בְּיוֹתֵר. הוּא יָדַע זֹאת, אֲבָל גַּם יָדוֹעַ יָדַע כִּי יָשׂר אֶל הַמַּעֲצוֹרִים הָאֵלֶּה וְיוּכַל לָהֶם.

הַבִּצּוֹת הָרְחָבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל בָּרַבָּה נִמְצָאוֹת בֵּין מַעֲלַת הָרֹחַב הַשִּׁשִּׁים וְהַשִּׁשִּׁים־וּשְׁתַּיִם וְהֵן מְשַׁמְּשׁוֹת מִקְוֶה לְכָל מֵי הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֵין לָהֶם מוֹצָא לֹא אֶל נְהַר הָאוֹבּ וְלֹא אֶל נְהַר הָאִירְטִישׁ. אַדְמַת הַשְּׁפֵלָה רַחֲבַת־הַיָּדַיִם הַזֹּאת הִיא אַדְמַת טִיט שֶׁאֵינָהּ מֵחַלְחֶלֶת וְהַמַּיִם שוֹהִים וּמִתְעַכְּבִים בָּהּ וְעוֹשִׂים אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה קָשֶׁה לְמַעֲבָר בְּמֶשֶׁךְ כָּל עוֹנַת־הַשָּׁנָה הַחַמָּה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עוֹבֶרֶת כָּאן הַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק, בֵּין בִּצּוֹת, אֲגַמִּים וִיאוֹרִים, אֲשֶׁר הָאֵדִים הַמַּזִּיקִים לַבְּרִיאוּת, הַמִּתְנַדְּפִים וְעוֹלִים מֵהֶם בִּגְבֹר חֹם הַשֶּׁמֶשׁ בַּקַּיִץ, גּוֹרְמִים תְּלָאוֹת קָשׁוֹת לַנּוֹסְעִים, וּפְעָמִים גַּם סַכָּנָה גְּדוֹלָה לְחַיֵּיהֶם.

בַּחֹרֶף, בְּשָׁעָה שֶׁהַקֹּר מַקְפִּיא אֶת כָּל הַנּוֹזְלִים, בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁלֶג מְשַׁוֶּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה וְכוֹבֵשׁ אֶת הָאֵדִים הַמִּתְנַדְּפִים, מַחֲלִיקוֹת הַמִּגְרָרוֹת עַל נְקַלָּה וּבְלִי סַכָּנָה עַל פְּנֵי הַקְּלִפָּה הַמּוּצָקָה שֶׁל עַרְבַת בָּרַבָּה. אָז מְשׁוֹטְטִים הֲמוֹן צַיָּדִים בְּחֶבֶל הָאָרֶץ הֶעָשִׁיר בְּחַיּוֹת־צַיִד וְרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַנְּמִיּוֹת וְהַצְּבָלִים וְאַחֲרֵי הַשּׁוּעָלִים הַיְקָרִים, אֲשֶׁר הַפַּרְווֹת שֶׁלָּהֶם מְשַׁמְּשׁוֹת סְחוֹרָה מְבֻקָּשָׁה בַּשׁוּק וְרַבִּים הַקּוֹפְצִים עֲלֵיהֶן. וְאוּלָם בִּימוֹת הַקַּיִץ חוֹזְרוֹת הַבִּצּוֹת וְנַעֲשׂוֹת טוֹבְעָנִיּוֹת, הֲרוֹת מַגֵּפָה, וּבִגְאוֹת הַמַּיִם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה אִי־אֶפְשָׁר לְעָבְרָן.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ דֶרֶךְ כִּכַּר שֶׁל אַדְמַת כָּבוּל, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲטוּפָה בְּאוֹתוֹ הַדֶּשֶׁא הַקָּצָר שֶׁל הָעֲרָבָה, אֲשֶׁר מֵהֶם נְזוֹנִים בְּיִחוּד עֶדְרֵי הַבְּהֵמוֹת שֶׁל סִבִּירְיָה הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים. כִּכַּר זוֹ שׁוּב לֹא הָיְתָה כַּר־דֶּשֶׁא לְלֹא מְצָרִים, אֶלָּא מֵעֵין חֻרְשָׁה רַחֲבַת־יָדַיִם הַמְגַדֶּלֶת צְמָחִים הַדּוֹמִים לְעֵצִים.

הַצְּמָחִים הִתְנַשְּׂאוּ לִידֵי גֹבַהּ שֶׁל חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ רַגְלָיִם. הַדֶּשֶׁא הָרַךְ פִּנָּה מָקוֹם לְצִמְחֵי הַבִּצָּה, אֲשֶׁר הַלַּחוּת יַחַד עִם חֹם הֵקַּיִץ גִּדְּלוּ וְרִבּוּ אוֹתָם עַד לִידֵי שִׁעוּרֵי־מִדָּה עֲנָקִיִּים. הַלָּלוּ הָיוּ בְּעִקָּר קָנֶה וְאַגְמוֹן, שֶׁהִתְלַכְּדוּ וְהָיוּ לְרֶשֶׁת שֶׁאֵינָהּ מְפֻלֶּשֶׁת, לִשִׁכְבָה שֶׁאֵין לַחְדֹּר אֶל תּוֹכָהּ. הֵם הָיוּ מֻקָּפִים אַלְפֵי פְּרָחִים בַּעֲלֵי צְבָעִים מַבְהִיקִים בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם הִתְנוֹסְסוּ בְּיִחוּד חֲבַצָּלוֹת וּמִינֵי אִירוּס, שֶׁרֵיחוֹתֵיהֶם הִתְעָרְבוּ בָּאֵדִים הַחַמִּים הַמִּתְנַדְּפִים וְעוֹלִים מִתּוֹךְ הַקַּרְקַע.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב דָּהַר בֵּין הַקָּנִים הַגְּבוֹהִים וְשׁוּב לֹא נִרְאָה לָעַיִן מֵעַל הַבִּצּוֹת שֶׁמִּצִּדֵּי הַדֶּרֶךְ. הַצְּמָחִים הַגְּבוֹהִים הִתְנַשְּׂאוּ וְעָלוּ לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ, וּדְבַר עָבְרוֹ בֵּינֵיהֶם לֹא נִכַּר אֶלָּא עַל פִּי טִיסַת הֲמוֹן עוֹפוֹת הַמַּיִם, שֶׁהִתְעוֹפְפוּ בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּפִרְפְּרוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, לְהָקוֹת לְהָקוֹת, בִּמְרוֹמֵי הַשַּׁמַיִם.

הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ הָיְתָה כְּבוּשָׁה יָפֶה. פֹּה עָבְרָה בְּקַו יָשָׁר בַּעֲבִי צִמְחֵי הַבִּצָּה, וְשָׁם הִתְפַּתְּלָה מִסָּבִיב לַשָּׂפוֹת הָעַקְמוּמִיּוֹת שֶׁל בְּרֵכוֹת רַחֲבוֹת יָדַיִם, אֲשֶׁר אֲחָדוֹת מֵהֶן, שֶׁהָיוּ אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת כַּמָּה וֶרְסְטָאוֹת, הָיוּ רְאוּיוֹת לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם יְאוֹרִים. בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִנְטוֹת וְלַעֲקֹף שְׁלוּלִיוֹת־מַיִם עוֹמְדוֹת, שֶׁהִפְסִיקוּ אֶת הַדֶּרֶךְ; לְמַעֲבַר הַשְּׁלוּלִיוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים לֹא גְשָׁרִים אֶלָּא מַרְצְפוֹת־עֵץ מְכֻסּוֹת שִׁכְבוֹת־טִיט עָבוֹת, אֲשֶׁר קוֹרוֹתֵיהֶן הִתְנוֹדְדוּ וְרָעֲדוּ כְּקֶרֶשׁ דַּק הַמּוּטָל עַל פְּנֵי תְּהוֹם. כַּמָּה מִן הַמַּרְצָפוֹת הַלָּלוּ הִשְׂתָּרְעוּ עַל שֶׁטַח שֶׁל מָאתַיִם אוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת רֶגֶל, וְיֵשׁ אֲשֶׁר הַנּוֹסְעִים אוֹ, עַל כָּל פָּנִים, הַנּוֹסְעוֹת, שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן בַּעֲגָלָה, קָפְצָה עֲלֵיהֶם מַחֲלָה מֵעֵין מַחֲלַת הַיָּם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְרוֹצֵץ בְּלִי חָשָׂךְ וּבְלִי עֲמִידָה, בֵּין שֶׁהַקַּרְקַע שֶׁמִּתַּחַת רַגְלָיו הָיָה מוּצָק וּבֵין שֶׁהָיָה רוֹפֵף וּמִתְנוֹדֵד, וְקָפַץ וְעָבַר עַל הַפְּרָצוֹת וְהַבְּקִיעִים שֶׁנִּפְרְצוּ בֵּין הַקּוֹרוֹת שֶׁנִּרְקָבוּ. אֲבָל עִם כָּל מְהִירוּת מְרוּצָתָם לֹא יָכְלוּ לֹא הַסּוּס וְלֹא רוֹכְבוֹ לְהִמָּלֵט מֵעֲקִיצוֹת שֶׁרָץ הָעוֹף, שֶׁשָּׁרַץ בְּאֶרֶץ־בִּצָּה זוֹ וּמִלֵּא אֶת חֲלַל אֲוִירָהּ.

הַנּוֹסְעִים הָאֲנוּסִים לַעֲבֹר אֶת עַרְבַת־בָּרַבָּה בִּימוֹת הַקַּיִץ, מִזְדַּיְּנִים בְּמַסֵּכוֹת שֶׁל שְׂעַר סוּס. אֲשֶׁר אֲלֵיהֶן קְשׁוּרָה שְׂבָכָה מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת לִהְיוֹת לְמָגֵן לַכְּתֵפָיִם. וְאוּלָם לַמְרוֹת תַּחְבּוּלוֹת־הַשְּׁמִירָה הַלָּלוּ, רַק מְעַטִּים הֵם הַיּוֹצְאִים מִבֵּין הַבִּצּוֹת הָאֵלֶּה בְּלִי אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם, צַוָּארָם וִידֵיהֶם מְנֻמָּרוֹת וּמְנֻקָּדוֹת נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת. דּוֹמֶה שֶׁכָּל חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר מָלֵא שָׁם דְּקִירוֹת מְחָטִים דַּקּוֹת, וְאָדָם נוֹטֶה לְהַאֲמִין שֶׁאֲפִלּוּ מַדֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁל אַחַד הַפָּרָשִׁים־הָאַבִּירִים לֹא יַסְפִּיקוּ לְהָגֵן עַל לוֹבְשֵׁיהֶם מֵעָקְצָם שֶׁל בַּעֲלֵי שְׁתֵּי־הַכְּנָפַיִם הָאֵלֶּה. זֶהוּ חֶבֶל־אֶרֶץ אָרוּר, שֶׁהָאָדָם נִלְחָם עָלָיו עִם יַתּוּשִׁים וּצְרָעִים וּזְבוּבִים עוֹקְצִים מִכָּל הַמִּינִים, אֲפִלּוּ עִם מִילְיַרְדִים שְׁרָצִים מִקְרוֹסְקוֹפִּיִּים, שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֵם; וְאוּלָם אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם סְמוּיִים מִן הָעַיִן, אַתָּה חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֶת עֲקִיצוֹתֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַצַּיָּד הַסִבִּירִי הָרָגִיל בִּפְגָעִים וּתְלָאוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בַּהֵן.

סוּסוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁנֶּעֱקַץ עַל יְדֵי בַּעֲלֵי שְׁתֵּי־הַכְּנָפַיִם הָאַרְסִיִּים הָאֵלֶּה, קָפַץ וְדָהַר כְּאִלּוּ נִתְקָעוּ בְּצַלְעוֹתָיו אַלְפֵי דָרְבוֹנוֹת. אֲחוּז חֲמַת שִׁגָּעוֹן הִתְגָּעֵשׁ וְהִתְרוֹצֵץ וְטָס וֶרְסְטָה אַחֲרֵי וֶרְסְטָה בִּמְהִירוּת שֶׁל רַכֶּבֶת־חִפָּזוֹן כְּשֶׁהוּא חוֹבֵט אֶת צַלְעוֹתָיו בִּזְנָבוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בִּמְרוּצָתוֹ הַשּׁוֹטֶפֶת רֶוַח וְהֵצָלָּה מִיִּסּוּרָיו.

רַק רוֹכֵב זָרִיז וּמֻמְחֶה כְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָכֹל הָיָה לָשֶׁבֶת הָכֵן עַל סוּסוֹ וּלְבִלְתִּי נְפֹל מֵעַל הָאֻכָּף עַל יְדֵי הָעֲמִידוֹת שֶׁעָמַד פִּתְאֹם, וְעַל יְדֵי הַקְּפִיצוֹת וְהַדִּלּוּגִים, שֶׁהָיָה מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֲקִיצַת הַזְּבוּבִים. הוּא נַעֲשָׂה כִּמְעַט חֲסַר־הַרְגָּשָׁה לְגַבֵּי מַכְאוֹבוֹת בְּשָׂרִים, אֶת נַפְשׁוֹ מִלְּאָה אַךְ הַתְּשׁוּקָה הָאַחַת לָבוֹא אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ וִיהִי מָה, וְלָכֵן לֹא רָאָה בִּדְהִירָה מְטֹרָפָה זוֹ אֶלָּא דָּבָר אֶחָד – כִּי הַדֶּרֶךְ הוֹלֶכֶת וְטָסָה מֵאַחֲרָיו בִּמְהִירוּת יְתֵרָה.

מִי יָכוֹל הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, כִּי חֶבֶל בָּרַבָּה זֶה, שֶׁכָּל כָּךְ רַע הוּא לַבְּרִיאוּת בִּימוֹת הַחֹם, עָלוּל לִהְיוֹת מִקְלָט וּמִשְׁכָּן לִבְנֵי־אָדָם?

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֱמֶת הַדָּבָר. פֹּה וְשָׁם מִתְגַּלִּים בֵּין הַקָּנִים הָעֲנָקִיִּים מוֹשָׁבוֹת שֶׁל בְּנֵי סִבִּירְיָה. אֲנָשִׁים, נָשִׁים, יְלָדִים וּזְקֵנִים, לְבוּשֵׁי עוֹרוֹת בַּעֲלֵי־חַיִּים וְעַל פְּנֵיהֶם מַסֵּכָה מְשׁוּחָה בְּזֶפֶת, רוֹעִים עֶדְרֵי־כְּבָשִׂים דַּלִּים. כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים מִפְּנֵי הַיַּתּוּשִׁים הֲרֵי הֵם מַחֲזִיקִים אוֹתָם מִצַּד מַשַׁב הָרוּחַ בְּקִרְבַת מְדוּרוֹת שֶׁל עֵצִים יְרֻקִּים, שֶׁהֵם מְפַרְנְסִים יוֹמָם וָלַיְלָה, וַאֲשֶׁר תִּימְרוֹת הֶעָשָׁן הֶחָרִיף שֶׁלָּהֶן הוֹלְכוֹת וּמִתְפַּשְּׁטוֹת לְמֵרָחוֹק עַל פְּנֵי הַבִּצָּה רַחֲבַת הַיָּדַיִם.

כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁתַּשׁ כֹּחַ סוּסוֹ וְעוֹד מְעַט וְיִכְרַע תַּחְתָּיו מֵרֹב יְגִיעָה, עָמַד אֵצֶל אַחַד הַמּוֹשָׁבִים הָעֲלוּבִים הַלָּלוּ וּבְהַסִּיחוֹ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַיְגִיעָה וְהָעֲיֵפוּת מָשַׁח אֶת הַפְּצָעִים שֶׁבִּבְשַׂר בְּהֶמְתּוֹ הָאֻמְלָלָה בְּחֵלֶב חַם, כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי סִבִּירְיָה; אַחֵר נָתַן לוֹ מָנָה הֲגוּנָה שֶׁל מִסְפּוֹא, וּלְאַחֵר שֶׁטִּפֵּל בּוֹ וּמִלֵּא אֶת כָּל מַחְסוֹרָיו, נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לְחַזֵּק אֶת כֹּחוֹ הוּא עַצְמוֹ וְאָכַל כַּמָּה פְּרוּסוֹת לֶחֶם וּבָשָׂר וְשָׁתָה כּוֹסוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל קְוַס. לְאַחֵר שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם חָזַר וְרָכַב בִּמְהִירוּת יְתֵרָה לְדַרְכּוֹ הַאֲרֻכָּה לִבְלִי קֵץ – הִיא הַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק.

כָּךְ עָבַר תִּשְׁעִים וֶרְסְטָאוֹת מִטּוּרוּמוֹב, וּבִשְׁלשִׁים בְּיוּלִי, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחֵר הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעַ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל אֶלַמְסְק וְהוּא אֵינוֹ חָשׁ וּמַרְגִישׁ כָּל עֲיֵפוּת.

כָּאן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לָתֵת לְסוּסוֹ לָנוּחַ לַיְלָה אֶחָד, כִּי הַבְּהֵמָה אַמִּיצַת הַלֵּב שׁוּב לֹא יָכְלָה לְהַאֲרִיךְ אֶת מֵהֲלָכָהּ.

גַּם בְּאֶלַמְסְק לֹא נִמְצָא שׁוּם אֶמְצָעִי לְמַסָּע וּלְהוֹלָכָה, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. לֹא הָיוּ כָּאן לֹא עֲגָלוֹת וְלֹא סוּסִים מֵחֲמַת אוֹתָן הַסִּבּוֹת עַצְמָן, שֶׁבִּגְלָלָן חָסְרוּ בָּעֲיָרוֹת הַקּוֹדְמוֹת.

אֶלַמְסְק, עֲיָרָה קְטַנָּה שֶׁהַתַּתָּרִים טֶרֶם בָּאוּ אֵלֶיהָ, נִתְרוֹקְנָה כִּמְעַט מִיּוֹשְׁבֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה קַלָּה לְהִכָּבֵשׁ מִצַּד דָּרוֹם, וְקָשֶׁה הָיָה לְהָגֵן עָלֶיהָ מִצַּד צָפוֹן. עַל פִּי פְּקֻדָּה מִגָּבוֹהַּ כְּבָר נֶעֶזְבוּ בֵּית־הַדֹּאַר, בֵּית־הַמִּשְׁטָרָה וּבֵית פְּקִידוּת הַשִּׁלְטוֹן הַמְּקוֹמִיִּים, וְהַפְּקִידִים יַחַד עִם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר יָצְאוּ אֶל קַמְסְק הַנִּמְצֵאת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עַרְבַת בָּרַבָּה.

וּבְכֵן אָנוּס הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהוֹצִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּאֶלַמְסְק, כְּדֵי לָתֵת לְסוּסוֹ לָנוּחַ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. הוּא נִזְכַּר בַּהוֹרָאוֹת שֶׁנִּתְנוּ לוֹ בְּמוֹסְקְבָה: לַעֲבֹר אֶת סִבִּירְיָה בְּסֵתֶר־פָּנִים, לְמַהֵר לָבוֹא אֶל אִירְקוּטְסְק בִּמְהִירוּת יְתֵרָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, אֲבָל לִנְהֹג מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל מְתִינוּת וְלֹא לְסַכֵּן אֶת הַצְלָחַת מַלְאֲכוּתוֹ עַל־יְדֵי מְהִירוּת הַנְּסִיעָה,– נִמְצָא אֵפוֹא שֶׁחַיָּב הָיָה לִנְהֹג זְהִירוּת בְּאֶמְצָעִי הַמַּסָּע הַיְחִידִי, שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאַר לוֹ, וְלַחְמֹל עַל סוּסוֹ.

לְמָחָר עָזַב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת אֶלַמְסְק בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהוֹדִיעוּ כִּי הוֹפִיעוּ סַיָּרִים תַּתָּרִיִּים בַּדֶּרֶךְ שֶׁל בָּרַבָּה, בְּמֶרְחָק שֶׁל עֶשֶׂר וֶרְסְטָאוֹת אֲחוֹרֵי הָעִיר, הוּא שָׁב וְרָכַב שֵׁנִית דֶּרֶךְ חֶבֶל הַבִּצּוֹת. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה שְׁטוּחָה וְעַל־יְדֵי כָּךְ הָיְתָה קַלָּה לַהֲלִיכָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֲקוּמָה עַד מְאֹד וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְאָרְכָה הַרְבֵּה. וְאוּלָם אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לַעֲזֹב אוֹתָהּ וְלָלֶכֶת בְּקַו יָשָׁר דֶּרֶךְ הָרֶשֶׁת הַסְּבוּכָה שֶׁל בְּרֵכוֹת וּבִצּוֹת שֶׁאֵין לְעָבְרָן.

בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הוּא יוֹם הָרִאשׁוֹן לְאַבְגּוּסְט, הִגִּיעַ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּצָהֳרַיִם אֶל הָעֲיָרָה סְפַּסְקוֹאֶה, אַחֲרֵי עָבְרוֹ שׁוּב מֵאָה וְעֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת. וּבִשְׁתֵּי שָׁעוֹת בָּא אֶל הָעֲיָרָה פּוֹקְרוֹבְסְקוֹאֶה.

סוּסוֹ, שֶׁהַמַּהֲלָךְ מֵאֶלַמְסְק עַד הֵנָּה הִתִּישׁ אֶת כָּל כֹּחוֹ שׁוּב לֹא יָכוֹל הָיָה לִפְסֹעַ אַף פְּסִיעָה אַחַת הָלְאָה.

כָּאן אָנוּס הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל כָּרְחוֹ לָנוּחַ שֵׁנִית וּלְאַבֵּד עַל יְדֵי כָּךְ אֶת שְׁאֵרִית הַיּוֹם הַזֶּה וְאֵת כָּל הַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו. לְמָחָר בַּבֹּקֶר יָצָא שׁוּב לְדַרְכּוֹ וּבְרָכְבוֹ בְּלִי חָשָׂךְ דֶּרֶךְ חֶבֶל אֶרֶץ הַמּוּצָף לְמֶחֱצָה מַיִם, הִגִּיעַ בַּשֵּׁנִי לְאַבְגּוּסְט, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחֵר הַצָּהֳרַיִם, אֶל הָעֲיָרָה קַמְסְק, לְאַחֵר שֶׁעָבַר מַהֲלָךְ שֶׁל שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת.

כָּאן נִשְׁתַּנְּתָה צוּרַת הָאָרֶץ. עֲיָרָה קְטַנָּה זוֹ, קַמְסְק, נִמְצֵאת כְּאִי נוֹחַ וּבָרִיא לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם בְּתוֹךְ חֶבֶל אֶרֶץ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיִשּׁוּב. הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּעֶצֶם מֶרְכָּזָהּ שֶׁל עַרְבַת בָּרַבָּה. עַל יְדֵי הַעֲבָרַת צִנּוֹרוֹת אֶל נַחַל טוֹם, הַמְּשַׁמֵּשׁ זְרוֹעַ שֶׁל נְהַר אִירְטִישׁ וְהָעוֹבֵר בְּקִרְבַת קַמְסְק, הִגִּיעוּ לִידֵי כָּךְ שֶׁהַבִּצּוֹת הַמְּפִיצוֹת מַגֵּפָה נֶהֶפְכוּ לְכָרֵי־מִרְעֶה דְשֵׁנִים וּמֻשְׁפָּעִים שִׁפְעַת עֵשֶׂב מֵאֵין כְּמוֹהֶם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן טֶרֶם הִצְלִיחוּ הַהַשְׁבָּחוֹת הַלָּלוּ לְהִכְחִיד כָּלִיל אֶת מַחֲלַת הַקַּדַּחַת, אֲשֶׁר בִּימוֹת הַסְּתָו הֲרֵיהִי מְסַכֶּנֶת עֲדַיִן אֶת חַיֵּי יוֹשְׁבַי הָעִיר הַזֹּאת. וּבְכָל זֹאת אֵין זֶה מְעַכֵּב בִּידֵי תּוֹשָׁבֵי עַרְבַת בָּרַבָּה לְבַקֵּשׁ לָהֶם מִקְלָט בְּעִיר זוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֵדֵי הָרָקָב מְגָרְשִׁים אוֹתָם מִיֶּתֶר חֶלְקֵי הַמָּחוֹז הַזֶּה.

הַנְּדִידָה מִן הֶעָרִים, שֶׁהָיְתָה כְּרוּכָה בַּעֲקֵב פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים, טֶרֶם רוֹקְנָה אֶת הָעִיר הַקְּטַנָּה קַמְסְק מֵאֻכְלוּסֶיהָ. כַּנִּרְאֶה הֶאֱמִינוּ יוֹשְׁבֶיהָ שֶׁהֵם בְּטוּחִים מִסַּכָּנָה, כֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל בָּרַבָּה, אוֹ עַל כָּל פָּנִים סְבוּרִים הָיוּ שֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶה לָהֶם שְׁהוּת לִבְרֹחַ בְּשָׁעָה שֶׁהַסַּכָּנָה תִּהְיֶה קְרוֹבָה אֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר.

לַמְרוֹת תְּשׁוּקָתוֹ הַגְּדוֹלָה לֹא יָכֹל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַשִּׂיג בְּמָקוֹם זֶה שׁוּם חֲדָשׁוֹת. הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר: אִלּוּ יָדַע שַׂר הַפֶּלֶךְ מַה טִיבוֹ שֶׁל אָדָם זֶה הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ סוֹחֵר מֵאִירְקוּטְסְק, וַדַּאי הָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו לִשְׁאֹל מִפִּיו חֲדָשׁוֹת. עַל פִּי מַצָּבָהּ הַמְיֻחָד דּוֹמָה הָיְתָה קַמְסְק כְּאִלּוּ הִיא נִמְצֵאת מִחוּץ לְיֶתֶר הָעוֹלָם הַסִּבִּירִי וּמֵעֵבֶר לַמְּאֹרָעוֹת הַחֲמוּרִים שֶׁהִרְגִּיזוּ אוֹתוֹ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הַתְרָאָה בָּעִיר אֶלָּא מְעַט אוֹ לֹא כְּלוּם. הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא רָצָה לִהְיוֹת אֵינוֹ נִרְאֶה וְסָמוּי מִן הָעָיִן. הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָשָׂהוּ זָהִיר בְּיוֹתֵר בֵּין לְגַבֵּי הַהֹוֶה וּבֵין לְגַבֵּי הֶעָתִיד. וּבְכֵן פָּרַשׁ עַצְמוֹ מִן הַבְּרִיּוֹת וּמָנַע אֶת רַגְלָיו מִלַּעֲבֹר בִּרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה אֲפִלּוּ לָצֵאת מִן הַמָּלוֹן שֶׁהִתְאָרַח שָׁם.

בְּקַמְסְק אָמְנָם יָכֹל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִמְצֹא עֲגָלָה וּלְהַחֲלִיף אֶת סוּסוֹ, אֲשֶׁר נְשָׂאָהוּ מֵאוֹמְסְק וְעַד הֵנָּה, בְּאֶמְצָעִי־מַסָּע טוֹב וָנוֹחַ מִמֶּנּוּ, וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁשָּׁקַל אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ, בָּא לִכְלָל מַסְקָנָה, שֶׁאִם יִקְנֶה “טָרַנְטַס” יָסֵב אֵלָיו בְּכָךְ אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַר אֶת הַקַּו הַתָּפוּס בִּידֵי הַתַּתָּרִים וְהַמִּסְתַּיֵּם אֵצֶל נְהַר הָאִירְטִישׁ, לֹא רָצָה לְסַכֵּן בְּעַצְמוֹ וּלְעוֹרֵר בְּלֵב הַבְּרִיּוֹת חֲשָׁד כָּל שֶׁהוּא.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכְּדֵי לִגְמֹר אֶת הַמַּעֲבָר הַקָּשֶׁה דֶּרֶךְ בָּרַבָּה, כְּדֵי לִבְרֹחַ דֶּרֶךְ הַבִּצּוֹת, אִם יִהְיֶה צָפוּי לְסַכָּנָה, כְּדֵי לְהַקְדִּים אֶת הָרוֹכְבִים אֲשֶׁר נִשְׁלְחוּ לִרְדָפוֹ וּכְדֵי לִפְרֹץ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ בַּעֲבִי חישַׁת הַקָּנִים, וַדַּאי טוֹב וּמוֹעִיל הָיָה סוּס רְכִיבָה מֵעֲגָלָה. לְאַחַר זְמָן, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מַעֲבָר לְטוֹמְסְק אוֹ מַעֲבָר לִקְרַסְנוֹיַרְסְק וְיַגִּיעַ אֶל אַחַת הֶעָרִים הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁל סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית, יִתֵּן מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת דַּעְתּוֹ לִנְסִיעָה מִתּוֹךְ רְוָחָה, אֲבָל עַכְשָׁו אֵין הַשָּׁעָה כְּשֵׁרָה לְכָךְ.

וַאֲשֶׁר לְסוּסוֹ, הִנֵּה לֹא הֶעֱלָה אֲפִילוּ עַל דַּעְתּוֹ לַהֲמִירוֹ בְּאַחֵר. הוּא הִרְגִּיל עַצְמוֹ לִבְהֵמָה סַבְלָנִית וְאַמִּיצַת לֵב זוֹ. הוּא יָדַע אֶת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁהוּא יָכֹל לְהָפִיק מִמֶּנָּה. אָכֵן שִׂחֵק לוֹ מַזָּלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ בְּאוֹמְסְק, וְהַמּוּזִ’יק נְדִיב־הָרוּחַ, שֶׁהוֹלִיכָהוּ אֶל הַמְמֻנֶּה עַל הַדֹּאַר, גָּמַל עִמּוֹ חֶסֶד גָּדוֹל. וְאוּלָם לֹא דַיוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁנַּפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה בְּסוּסוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא דּוֹמֶה שֶׁהַסּוּס גּוּפוֹ הִתְרַגֵּל לְאַט לְאַט אֶל הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁל מַסָּע כָּזֶה, וְאִם יִתְּנוּ לוֹ לָנוּחַ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, יָכוֹל הָיָה רוֹכְבוֹ לְקַוּוֹת שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַגִּיעַ מֵעֵבֶר לַמְּחוֹזוֹת הַמְשֻׁבָּשִׁים בְּגֵיסוֹת הָאוֹיֵב.

בְּמֶשֶׁךְ הָעֶרֶב הַזֶּה וְכָל הַלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי בְּאַבְגּוּסְט הִתְבּוֹדֵד אֵפוֹא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר בִּמְבוֹא הֵעִיר, וַאֲשֶׁר מְבַקְּרֶיהָ הָיוּ מֻעָטִים וְעֵינֵי סַקְרָנִים וְטַרְדָּנִים לֹא רָאוּהוּ.

כֹּחוֹ תַּשׁ מֵרֹב עֲיֵפוּת, וּלְאַחֵר שֶׁמִּלֵּא אֶת מַחְסוֹרֵי סוּסוֹ שָׁכַב לִישׁוֹן, אֲבָל לֹא יָשֵׁן אֶלָּא מִתּוֹךְ הַפְסָקוֹת. זִכְרוֹנוֹת וּדְאָגוֹת לְאֵין סְפוֹר הִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּבַת אֶחָת. דְּמוּת אִמּוֹ הַזְּקֵנָה וּדְמוּת בַּת־לִוְיָתוֹ הַצְּעִירָה וְאַמִּיצַת הַלֵּב, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאַחֲרָיו וָהָלְאָה לְלֹא מָגֵן, עָבְרוּ חֲלִיפוֹת בְּרוּחוֹ וּפְעָמִים שֶׁהִתְלַכְּדוּ כְּאַחַת לְמַחֲשָׁבָה אַחַת רַבַּת דְּאָגָה וַחֲרָדָה.

אָז נִזְכַּר שׁוּב בַּמַּלְאָכוּת שֶׁהוּא נִשְׁבַּע לְקַיְּמָה. מַה שֵּׁרָאוּ עֵינָיו מִיּוֹם צֵאתוֹ מִמּוֹסְקְבָה הוֹכִיחַ לוֹ הָלוֹךְ וְהוֹכִיחַ אֵת כָּל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבְּמַלְאָכוּת זוֹ. תְּנוּעַת הַמֶּרֶד הָיְתָה קָשָׁה וַחֲמוּרָה מֵאֵין כָּמוֹהָ, וְהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ שֶׁל אוֹגַרְיֶב בִּתְנוּעָה זוֹ עָשְׂתָה אוֹתָהּ אֲיֻמָּה בְּמִדָּה יְתֵרָה. וּכְשֶׁפָּגְעוּ מֶבָּטֵי עֵינָיו בְּאִגֶּרֶת זוֹ הַחֲתוּמָה בְּחוֹתָם הַקֵּיסָר – אִגֶּרֶת זוֹ, אֲשֶׁר וַדַּאי הֲרֵיהִי מְכִילָה אֶת הַתְּרוּפָה לְכָל הַפְּגָעִים הַמְרֻבִּים כָּל כָּךְ וְאֶת הַתַּקָּנָה לִשְׁלוֹם הָאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה קְרוּעָה לִגְזָרִים עַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה – תָּקְפָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב תְּשׁוּקָה אֲיֻמָּה לָקוּם וּלְהִתְרוֹצֵץ מִיָּד שׁוּב דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, לַעֲבֹר בִּמְעוּף צִפּוֹר אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין אִירְקוּטְסְק, לִהְיוֹת לְנֶשֶׁר, כְּדֵי לְהִתְרוֹמֵם בַּמָּרוֹם מֵעַל לְכָל הַמַּעֲצוֹרִים וְהַמִּכְשׁוֹלִים, לִהְיוֹת לְסוּפָה, כְּדֵי לַחֲצוֹת אֶת הָאֲוִיר בִּמְהִירוּת שֶׁל מֵאָה וֶרְסְטָאוֹת לְשָׁעָה וּלְהִתְיַצֵּב סוֹף סוֹף לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְלִקְרֹא לוֹ: “הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, הִנֵּה אִגֶּרֶת שְׁלוּחָה מֵאֵת הוֹד מַלְכוּתוֹ הַצַּאר!”

לְמָחָר בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר יָצָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שׁוּב לְדַרְכּוֹ בְּכַוָּנָה לַעֲבֹר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁל שְׁמוֹנִים וֶרְסְטָאוֹת (שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים), הַמַּפְרִיד בֵּין קַמְסְק וּבֵין הַכְּפָר אֻבִּינְסְק. לְאַחֵר שֶׁעָבַר מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת, בָּא שׁוּב אֶל תְּחוּם הַבִּצּוֹת שֶׁל בָּרַבָּה, אֲשֶׁר שׁוּם תְּעָלָה עוֹד לֹא יִבְּשָׁה אוֹתָן וַאֲשֶׁר קַרְקָעָן הָיָה מוּצָף כֹּה וָכֹה מַיִם בְּגֹבַהּ שֶׁל רֶגֶל אֶחָת. כָּאן קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲבָל זְהִירוּתוֹ הַיְתֵרָה עָמְדָה לוֹ לַעֲבֹר אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם וּבְלִי פֶּגַע.

כְּשֶׁבָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל אֻבֵּינְסְק, נָתַן לְסוּסוֹ לָנוּחַ כָּל הַלַּיְלָה, כִּי הָיְתָה אֶת נַפְשׁוֹ לַעֲבֹר בְּיוֹם הַמָּחָר בְּלִי חֲנִיָּה אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל מֵאָה וֶרְסְטָאוֹת שֶׁבֵּין אֻבִּינְסְק וּבֵין אִיקוּלְסְקוֹאֶה. הוּא קָם וְיָצָא אֵפוֹא לְדַרְכּוֹ עִם שַׁחַר, אֲבָל לַאֲסוֹנוֹ הָיָה קַרְקַע הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל עַרְבַת בָּרַבָּה כֻּלּוֹ מָשְׁחָת וּמְקֻלְקָל בְּמִדָּה יְתֵרָה.

הַגְּשָׁמִים הַמְרֻבִּים, שֶׁיָּרְדוּ לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, נִשְׁתַּמְּרוּ בַּשְּׁפֵלָה הַצָּרָה שֶׁבֵּין אֻבִּינְסְק וּבֵין קָמָקוֹבָה כְּמוֹ בְּתוֹךְ גִּגִּית שֶׁאֵינָהּ מְפֻלֶשֶׁת. כָּאן לֹא הָיָה שׁוּם רֶוַח וְהֶפְסֵק בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת הַסְּבוּכָה וְהַמְלֻכֶּדֶת שֶׁל בִּצּוֹת, שֶׁל בְּרֵכוֹת וִיאוֹרִים. אֶת אַחַד הַיְאוֹרִים הָאֵלֶּה – שֶׁרְחָב יָדַיִם הוּא בְּיוֹתֵר וּמִשּׁוּם כָּךְ רָאוּי הוּא לִתְפֹּס מָקוֹם בִּרְשִׁימַת הַשֵּׁמוֹת הַגֵּאוֹגְרָפִיִּים – הֲלֹא הוּא הַיְאוֹר צַ’נְג (בְּשֵׁם זֶה קָרְאוּ לוֹ הַסִּינִים) אָנוּס הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָסֹב וְלִרְכֹּב עַל גְּדוֹתָיו מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת וּמִתּוֹךְ קְשָׁיִים וּמַעֲצוֹרִים גְּדוֹלִים עַד מְאֹד.

דָּבָר זֶה גָּרַם לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אִחוּר יָדוּעַ, אֲשֶׁר עִם כָּל קֹצֶר רוּחוֹ וְחֶפְזוֹנוֹ לֹא יָכֹל לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ. עַכְשָׁו נוֹכַח לָדַעַת, כִּי יָפֶה עָשָׂה שֶׁלֹּא לָקַח לוֹ עֲגָלָה בְּקַמְסְק, לְפִי שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ עָבַר בִּמְקוֹמוֹת, אֲשֶׁר שׁוּם עֲגָלָה לֹא יָכְלָה לַעֲבֹר בָּהֶם.

בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בָּעֶרֶב בָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל אִיקוּלְסְקוֹאֶה וְשֶׁהָה שָׁם כָּל הַלַּיְלָה. בַּעֲיָרָה נִדַּחַת זוֹ אֲשֶׁר בְּעַרְבַת בָּרַבָּה חָסְרוּ כָּל יְדִיעוֹת עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה. חֵלֶק זֶה שֶׁל הַחֶבֶל, שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּאֶמְצַע הַמַּזְלֵג, שֶׁיָּצְרוּ שְׁנֵי מַחֲנוֹת הַתַּתָּרִים, אֲשֶׁר נָטוּ זֶה לְצַד אוֹמְסְק וְזֶה לְצַד טוֹמְסְק, נִצַּל לְפִי שָׁעָה עַל־יְדֵי מַצָּבוֹ הַטִּבְעִי הַמְּיֻחָד מִכָּל הַמּוֹרָאִים הַכְּרוּכִים בִּפְלִישַׁת הָאוֹיֵב לָאָרֶץ.

הַקְּשָׁיִים וְהַמַּעֲצוֹרִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הַדֶּרֶךְ הָלְכוּ וְנִתְמַעֲטוּ סוֹף סוֹף, וְאִם לֹא יָבוֹא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִידֵי עִכּוּב, אֲשֶׁר יְאַחֵר אֶת מַהֲלָכוֹ, סוֹפוֹ לָצֵאת מָחָר מֵעַרְבַת בָּרַבָּה. אִם יַעֲבֹר אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת, שֶׁעֲדַיִן הִפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין קָלִיבַן, יָבוֹא אֶל דֶּרֶךְ נוֹחָה וְיָפָה לְמַסָּע.

כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הָעֲרָבָה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, שׁוּב לֹא יִשָּׁאֵר לְפָנָיו בִּלְתִּי אִם מֶרְחָק דּוֹמֶה לָזֶה עַד טוֹמְסְק. וְאָז יִרְאֶה אֶת מַצַּב הַדְּבָרִים וְיַחֲלִיט מַה לַעֲשׂוֹת, וְאֶפְשָׁר מְאֹד שֶׁיַּחֲלִיט לִנְטוֹת מִן הָעִיר הַזֹּאת, הַתְּפוּסָה בִּידֵי פֵיאוֹפַר־חַאן, וְלַעֲקֹף אוֹתָהּ סְחוֹר סְחוֹר.

אֶפֶס אִם הָעֲיָרוֹת הַקְּטַנּוֹת הַלָּלוּ כְּגוֹן אִיקוּלְסְקוֹאֶה, קָרָגוּאִינְסְק, וְדוֹמֵיהֶן, עֲדַיִן שְׁרוּיוֹת הָיוּ לְפִי הָעֵרֶךְ בְּשַׁלְוָה בִּגְלַל מוֹשָׁבָן בְּעַרְבַת בָּרַבָּה הַטּוֹבְעָנִית, הַשָּׂמָה מַעֲצוֹרִים קָשִׁים עַל דֶּרֶךְ חֵילוֹת הַתַּתָּרִים, כְּלוּם לֹא הָיָה מָקוֹם לַחֲשׁשׁ אֲשֶׁר עַל גְּדוֹת נְהָר אוֹבּ הַפּוֹרוֹת וְהַמֻּשְׁפָּעוֹת בְּרֹב עשֶׁר יִהְיֶה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צָפוּי אִם לֹא לְפִגְעֵי הַטֶּבַע וְתַקָּלוֹתָיו, הֲרֵי לְסַכָּנָה מִידֵי אָדָם? חֲשָׁשׁ זֶה לֹא הָיָה דָבָר רֵיק. וּלְפִיכָךְ גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לִנְטוֹת מִן הַדֶּרֶךְ לְאִירְקוּטְסְק, אִם לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת. אָמְנָם בְּנָסְעוֹ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה הַגַּלְמוּדָה יִהְיֶה צָפוּי לְסַכָּנָה לִהְיוֹת חֲסַר מְקוֹרוֹת מִחְיָה. כִּי אֵין שָׁם לֹא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה, לֹא עָרִים וְלֹא כְּפָרִים. רַק מְעַט חַוּוֹת בּוֹדְדוֹת אוֹ סֻכּוֹת דַּלּוֹת, מְגוּרֵי אֶבְיוֹנֵי אָדָם, מִזְדַּמְּנוֹת שָׁם לִפְעָמִים. אֶלָּא שֶׁלַּמְרוֹת מִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים הַמְּצוּיָה בְּקֶרֶב יוֹשְׁבֵיהֶן, סָפֵק הוּא אִם יִמָּצֵא בְּבֵיתָם דָּבָר לְסַפֵּק אֶת צְרָכָיו. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יְהַסֵּס אַף רֶגַע וְיָשִׂים פָּנָיו אֶל הָעֲרָבָה.

לְאַחֵר שֶׁעָבַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַתַּחֲנָה הַקְּטַנָּה קַרְגַטְסְק יָצָא סוֹף סוֹף בִּשְׁעַת שָׁלשׁ וָחֵצִי אַחַר הַצָּהֳרַיִם מֵעַרְבַת בָּרַבָּה, וְקוֹל הַלְמוּת פַּרְסוֹת סוּסוֹ עַל הַקַּרְקַע הַמּוּצָק וְהַיָּבֵשׁ שֶׁל אֶרֶץ סִבִּירְיָה עָלָה שׁוּב בְּאָזְנָיו.

הוּא יָצָא מִמּוֹסְקְבָה בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְיוּלִי. אִם לְהַעֲלוֹת בְּמִנְיָן אֶת שִׁבְעִים הַשָּׁעוֹת שֶׁאָבְדוּ לְבַטָּלָה עַל גְּדוֹת הָאִירְטִישׁ, נִמְצָא שֶׁעַד הַיּוֹם, הוּא הַחֲמִישִׁי לְאַבְגּוּסְט, עָבְרוּ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם מֵאָז יָצָא לַדֶּרֶךְ.

אָלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת עֲדַיִן הִפְרִידוּ אֵפוֹא בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר אִירְקוּטְסְק.

פֶּרֶק שִׁשָּׁה־עָשָׂר: מַאֲמָץ אַחֲרוֹן

אָכֵן בְּדִין הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְפַחֵד מִפְּנֵי פְּגִיעָה רָעָה בְּאוֹתָם הַמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים מֵעֵבֶר לְעַרְבַת בָּרַבָּה. הַשָּׂדוֹת הַרְמוּסִים בְּפַרְסוֹת סוּסִים הוֹכִיחוּ בַּעֲלִיל, כִּי הַתַּתָּרִים עָבְרוּ כָּאן, וְעַל הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה רַשַּׁאי אָדָם לוֹמַר מַה שֶׁאָמְרוּ עַל הַתֻּרְכִּים: "בַּמָּקוֹם שֶׁהַתֻּרְכִּים עוֹבֵר, שׁוּב לֹא יִצְמַח עֵשֶׂב לְעוֹלָם!

וְלָכֵן רָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לִנְהֹג זְהִירוּת יְתֵרָה מִדֵּי עָבְרוֹ אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה. תִּימְרוֹת עָשָׁן אֲחָדוֹת שֶׁהִתְאַבְּכוּ בְּשׁוּלֵי הָאֹפֶק הֵעִידוּ עַל עֲיָרוֹת וּכְפָרִים שֶׁעֲדַיִן הֵם בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ. מִי הִבְעִיר אֶת הַבְּעֵרוֹת הַלָּלוּ? הֶחָלוּץ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה, אוֹ מַחֲנֵהוּ שֶׁל הָאֱמִיר גּוּפוֹ, שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ אֶל קַצְוֵי הַגְּבוּלוֹת שֶׁל הַחֶבֶל? הַאֻמְנָם כְּבָר נִמְצָא פֵיאוֹפַר־חַאן עַצְמוֹ בְּפֶלֶךְ יֶנִיסֵיסְק? מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָדַע זֹאת וְהוּא לֹא יָכֹל לְהַחֲלִיט דָּבָר קֹדֶם שֶׁיְּקַבֵּל יְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת בְּעִנְיָן זֶה. הַאֻמְנָם כְּבָר נֶעֶזְבָה הָאָרֶץ כָּלִיל, וְלֹא יִמָצֵּא אַף אִישׁ סִבִּירִי אֶחָד אֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַמְּאֹרָעוֹת?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָבַר כִּשְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שׁוֹמְמָה וְרֵיקָה מֵאָדָם. הוּא הֵעִיף אֶת מֶבָּטָיו יָמִין וּשְׂמֹאל וְחִפֵּשׂ בַּיִת שֶׁלֹּא הָיָה עָזוּב. וְאוּלָם כָּל הַבָּתִּים שֶׁרָאוּ עֵינָיו, הָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם.

וְהִנֵּה רָאוּ עֵינָיו בֵּין הָעֵצִים בִּקְתָּה אַחַת וְהִיא עֲדַיִן עֲשֵׁנָה. הוּא הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְרָאָה זָקֵן אֶחָד יוֹשֵׁב בְּרִחוּק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִשְּׂרִידַי בֵּית דִּירָתוֹ וּמִסְּבִיבוֹ יְלָדִים בּוֹכִים. אִשָּׁה צְעִירָה לַיָּמִים, וַדַּאי בִּתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן וְאֵם הַיְלָדִים הָיְתָה רְבוּצָה עַל בִּרְכֶּיהָ עַל הַקַּרְקַע וְלָטְשָׁה עֵינַיִם מְפִיקוֹת יֵאוּשׁ אֶל מַחֲזֵה הֵהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן הַזֶּה. הִיא הֵינִיקָה עוֹלָל בֶּן חֲדָשִׁים אֲחָדִים אֲשֶׁר עַד מְהֵרָה יִתְרוֹקֵן מְקוֹר מִחְיָתוֹ וְאֶל פִּיו לֹא תָּבוֹא אַף טִפַּת חָלָב אֶחָת. מִסָּבִיב לְמִשְׁפָּחָה זוֹ לֹא הָיָה דָבָר זוּלָתִי חֳרָבוֹת וַהֲרִיסוֹת!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִגַּשׁ אֶל הַזָּקֵן וּשְׁאֵלָהוּ בְּקוֹל עָגוּם:

“הֲיָכֹל אַתָּה לְהָשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלוֹתָי?”

“דַּבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ,” עָנָה הַזָּקֵן.

“הֶעֳבְרוּ הַתַּתָּרִים בְּמָקוֹם זֶה?”

“הֵן, שֶׁהֲרֵי עֵינֶיךָ רוֹאוֹת כִּי בֵּיתִי הָיָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ!”

“מַחֲנֵה צָבָא שָׁלֵם אוֹ רַק פְּלֻגָּה אֶחָת?”

“מַחֲנֵה צָבָא שָׁלֵם, שֶׁהֲרֵי לֹא נוֹתְרָה לָנוּ פְּלֵטָה, שְׂדוֹתֵינוּ נָשַׁמּוּ לְכֹל מְלוֹא הָעָיִן!”

“וְהָאֱמִיר הָיָה הַמְפַקֵּד אֶת הַמַּחֲנֶה?”

“הָאֱמִיר גּוּפוֹ, שֶׁהֲרֵי מֵי נְהַר אוֹבּ אָדְמוּ מִדָּם!”

“וּפֵיאוֹפַר־חַאן נִכְנֵס אֶל טוֹמְסְק?”

“הֵן.”

“אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹדֵעַ אַתָּה אִם הַתַּתָּרִים כָּבְשׁוּ אֶת קוֹלִיבַן?”

“לֹא, כֵּוָן שֶׁקּוֹלִיבַן טֶרֶם בּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ!”

“רַב תּוֹדוֹת לְךָ, יְדִידִי, אֶפְשָׁר יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה לְטוֹבָתְךָ וּלְטוֹבַת בְּנֵי בֵּיתֶךָ?”

“אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם”.

“הֱיֵה שָׁלוֹם!”

“לֵךְ לְשָׁלוֹם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִנִּיחַ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רֻבְּלִים עַל בִּרְכַּי הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ אֲפִלּוּ כֹּחַ לְהוֹדוֹת לוֹ, זֵרֵז אֶת סוּסוֹ וְחָזַר לְמַהֲלָכוֹ, שֶׁנִּפְסַק רֶגַע אֶחָד.

עַכְשָׁו יָדַע דָּבָר אֶחָד: עָלָיו לְהִמָּנַע בְּכָל מְאֹדוֹ מִלַּעֲבֹר דֶּרֶךְ טוֹמְסְק. יָכוֹל הוּא לָלֶכֶת אֶל קוֹלִיבַן, כֵּוָן שֶׁהַתַּתָּרִים טֶרֶם כְּבָשׁוּהָ, וּלְהִצְטַיֵּד שָׁם בְּצָרְכֵי אֹכֶל לִנְסִיעָה אֲרֻכָּה. חוּץ מִזֶּה אֵין לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת שָׁם. אַחַר־כָּךְ עָלָיו לִנְטוֹת מִדֶּרֶךְ אִירְקוּטְסְק, וּלְאַחֵר שֶׁיַּעֲבֹר אֶת נְהַר אוֹבּ, יַעֲקֹף סְחוֹר סְחוֹר אֶת טוֹמְסְק – בְּרֵרָה אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה לְפָנָיו.

כֵּוָן שֶׁקָּבַע אֶת תָּכְנִית־הַמַּסָּע הַזֹּאת, שׁוּב לֹא צָרִיךְ הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהִתְמַהְמֵהַּ אַף רֶגַע. וְהוּא לֹא הִתְמַהְמַהּ, אֶלָּא הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ מְרוּצָה גְדוֹלָה וּמַתְמֶדֶת וְרָכַב בַּדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, שֶׁהוֹלִיכָה אֶל שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נְהַר אוֹבּ. מִן הַנָּהָר הַזֶּה הָיָה רָחוֹק עֲדַיִן אַרְבָּעִים וֶרְסְטָאוֹת. הֲיִמְצָא שָׁם מַעְבָּרָה אֲשֶׁר תַּעֲבִירֵהוּ אֶת הַנָּהָר, אוֹ הַתַּתָּרִים הָרְסוּ אֵת כָּל הַסִּירוֹת, וְהוּא אָנוּס יִהְיֶה לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר דֶּרֶךְ שְׂחִיָּה? עַל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה יִמְצָא תְּשׁוּבָה לִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם.

וַאֲשֶׁר לְסוּסוֹ, שֶׁכֹּחוֹ תַּשׁ תְּשִׁישָׁה גְמוּרָה מֵרֹב יְגִיעָה, הִנֵּה גָּמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַחֲלִיפוֹ בְּקוֹלִיבַן בְּסוּס אַחֵר. הוּא חָשׁ כִּי עוֹד מְעַט וְהַבְּהֵמָה הָעֲלוּבָה תִּכְרַע תַּחְתָּיו. קוֹלִיבַן תִּהְיֶה אֵפוֹא בִּשְׁבִילוֹ מֵעֵין נְקֻדַּת־מוֹצָא חֲדָשָׁה, כִּי בְּצֵאתוֹ מִן הָעִיר הַהִיא יַעֲשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ מִתּוֹךְ תְּנָאִים חֲדָשִׁים. כָּל זְמַן שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ דֶּרֶךְ חֶבֶל הָאָרֶץ שֶׁהֶחֱרִיבוּהוּ וֶהֱשִׁמּוּהוּ גֵיסוֹת הָאוֹיְבִים, עֲדַיִן רַבִּים יִהְיוּ הַקְּשָׁיִים שֶׁעָלָיו לְהִלָּחֵם בָּהֶם; וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁיַּצְלִיחַ בְּיָדוֹ לַעֲקֹף אֶת טוֹמְסְק, יַחֲזֹר שׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק, וְכֵוָן שֶׁמְּחוֹז יֶנִיסֵיסְק עֲדַיִן לֹא נֶחֱרַב בִּידֵי הַמִּתְפָּרְצִים, סוֹפוֹ שֶׁיַּגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים.

לְאַחֵר יוֹם חַם בְּיוֹתֵר בָּא הַלַּיְלָה. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נִתְעַטְּפָה הָעֲרָבָה בֶּאֱשׁוּן מַחֲשַׁכִּים. הָרוּחַ, שֶׁשָּׁכְכָה עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, שׁוּב לֹא הִפְרִיעָה אֶת הַדְּמָמָה הָעֲמֻקָּה שֶׁשָּׁלְטָה בַּחֲלַל הָאֲוִיר. עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְמָה לֹא נִשְׁמַע בִּלְתִּי אִם קוֹל מִצְעֲדֵי הַסּוּס וְגַם קוֹל הַמִּלִּים הַמֻּעָטוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ אֲדוֹנָיו כְּדֵי לְזָרְזוֹ לַהֲלִיכָה. בְּתוֹךְ הַמַּחֲשַׁכִּים הַלָּלוּ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִנְהֹג זְהִירוּת יְתֵרָה לִבְלִי לִנְטוֹת מִן הַדֶּרֶךְ הַמֻּקָּפָה אֲגַמִּים וּפְלָגִים קְטַנִּים, זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל נְהַר אוֹבּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָכַב הָלוֹךְ וְרָכוֹב בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, אֲבָל גַּם מִתּוֹךְ זְהִירוּת. הוּא בָּטַח לֹא רַק בְּעֵינָיו חַדּוֹת־הָרְאִיָּה, שֶׁנָּקְבוּ אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים, אֶלָּא גַם בְּבִינָתוֹ הַיְתֵרָה שֶׁל סוּסוֹ, כִּי הוּא יָדַע וְהִכִּיר אֶת הַחוּשׁ הֶחָרִיף וְהַמְּצֻיָּן שֶׁל בְּהֶמְתּוֹ.

פַּעַם אַחַת יָרַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מֵעַל סוּסוֹ, כְּדֵי לְהַכִּיר בְּבֵרוּר אֶת נְטִיַּת הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה נִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל שָׁאוֹן עָמוּם עוֹלֶה וּבָא מִצַּד מַעֲרָב. הַשָּׁאוֹן הַזֶּה הָיָה כְּקוֹל דְּהִירַת סוּסִים רְחוֹקָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַחֲרֵבָה. לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר. מִמֶּרְחָק שֶׁל וֶרְסְטָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם מִזֶּה וּלְאָחוֹר הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הַהַלְמוּת הַקְּצוּבָה אֲשֶׁר יַהַלְמוּ פַּרְסוֹת סוּסִים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב כְּשֶׁהוּא מַטֶּה אָזְנוֹ אֶל הַקַּרְקַע.

“זוֹהִי פְּלֻגַּת פָּרָשִׁים הַבָּאָה מִדֶּרֶךְ אוֹמְסְק”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ. “הִיא דּוֹהֶרֶת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, כֵּוָן שֶׁהַשָּׁאוֹן הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. מִי הַפָּרָשִׁים הַלָּלוּ, רוּסִים אוֹ תַּתָּרִים?”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹסִיף לְהַאֲזִין וּלְהַקְשִׁיב.

“אָמְנָם כֵּן”, דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, “הַפָּרָשִׁים הַלָּלוּ דּוֹהֲרִים בִּמְרוּצָה גְדוֹלָה! בְּעוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים יַגִּיעוּ לְכָאן! סוּסִי לֹא יוּכַל לְהַקְדִּים וְלַעֲבֹר אוֹתָם. אִם רוּסִים הֵם, אֶלָּוֶה אֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם תַּתָּרִים הֵם, עָלַי לְהִמָּלֵט מִפְּנֵיהֶם! אֲבָל אֵיכָכָה? הֵיכָן אֵחָבֵא בַּעֲרָבָה זוֹ?”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִבִּיט אָנֶה וָאָנָה מִסְּבִיבוֹ וְעֵינוֹ הַחַדָּה וְהַנּוֹקֶבֶת הִכִּירָה בַּחֹשֶׁךְ כְּעֵין גּוּשׁ עָכוּר וּמְטֻשְׁטָשׁ הָעוֹמֵד מִשְּׂמֹאל לַדֶּרֶךְ בְּמֶרְחָק שֶׁל מֵאָה פְּסִיעוֹת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

“זוֹהִי חֻרְשָׁה קְטַנָּה”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, “אִם אֶתְחַבֵּא שָׁם, הֲרֵינִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי לִנְפֹּל בִּידֵי הַפָּרָשִׁים הַלָּלוּ, אִם יְחַפְּשׂוּהָ ויִבְדְּקוּהָ, אֲבָל אֵין לִי בְּרֵרָה! הִנֵּה הֵם בָּאִים! הִנֵּה הִנָּם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נָהַג אֶת סוּסוֹ בְּרִסְנוֹ וּמִקֵּץ רְגָעִים מֻעָטִים הִגִּיעַ אֶל חֻרְשַׁת עֵצִים קְטַנָּה, שֶׁהַבִּיאָה אֵלֶיהָ הָיְתָה פְּתוּחָה מִצַּד הַדֶּרֶךְ. לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ לֹא הָיוּ שׁוּם עֵצִים וְהַדֶּרֶךְ עָבְרָה בֵּין בּוֹרוֹת וַאֲגַמִּים, אֲשֶׁר קְבוּצוֹת שֶׁל סִבְכַי קוֹצִים וְשִׂיחִים הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם. מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים אִי־אֶפְשָׁר הָיָה אֵפוֹא לַעֲבֹר בַּמָּקוֹם הַהוּא בְּשׁוּם פָּנִים, וְכֵוָן שֶׁפְּלֻגַּת הָרוֹכְבִים וַדַּאי הָלְכָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק, הֲרֵי מִן הַהֶכְרַח הָיָה שֶׁתַּעֲבֹר עַל פְּנֵי הַחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִכְנָס אֵפוֹא אֶל בֵּין עֲצֵי הַחֻרְשָׁה הַזֹּאת וּלְאַחֵר שֶׁעָבַר בָּהּ כְּאַרְבָּעִים פְּסִיעוֹת נֶעֱצַר עַל יְדֵי פֶּלֶג מַיִם, אֲשֶׁר הִקִּיף אֶת הַחֻרְשָׁה בַּחֲצִי עִגּוּל.

הַחֲשֵׁכָה שֶׁשָּׁלְטָה כָּאן הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲמֻקָּה, שֶׁלֹּא נִשְׁקְפָה שׁוּם סַכָּנָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִהְיוֹת נִרְאֶה לָעַיִן, אִם אַךְ לֹא יִבְדְּקוּ אֶת הַחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה בְּדִיקָה מְעֻלָּה. הוּא הוֹלִיךְ אֵפוֹא אֶת סוּסוֹ עַד לְפֶלֶג הַמַּיִם וּקְשָׁרָהוּ שָׁם אֶל אַחֵד הָעֵצִים וְהוּא חָזַר וְהִתְגַנֵּב בַּחֲשַׁאי אֶל שְׂפַת הַחֻרְשָׁה, כְּדֵי לְבָרֵר מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת.

אַךְ מָצָא לוֹ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְקוֹם אֲחוֹרֵי קְבוּצַת עֵצִים, וְהִנֵּה הִבְהִיק לְעֵינָיו בְּרַק אוֹר, אֲשֶׁר לְנָגְהוֹ הוֹפִיעוּ פֹּה וְשָׁם כַּמָּה נְקֻדּוֹת מַזְהִירוֹת, שֶׁהִתְנוֹעֲעוּ בַּחֲשֵׁכָה.

“לַפִּידִים!” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ.

וְהוּא נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּחִפָּזוֹן כְּשֶׁהוּא מַחֲלִיק וּמִתְגַנֵּב כְּאַחַד הַפְּרָאִים אֶל תּוֹךְ עֲבִי הַחֻרְשָׁה.

כְּשֶׁהִקְרִיבוּ לָבוֹא אֶל הַחֻרְשָׁה, הִתְחִילוּ מִצְעָדֵי הַסּוּסִים הוֹלְכִים וּמוּאַטִּים. וּבְכֵן אֵפוֹא בָּדְקוּ הַפָּרָשִׁים הַלָּלוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בְּדִיקָה מְעֻלָּה וְתָרוּ כָּל עַקְמוּמִית שֶׁבָּהּ?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חָשַׁשׁ לַדָּבָר, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִרְתִּיעַ עָצְמוֹ עַד לִשְׂפַת הַפֶּלֶג, כְּשֶׁהוּא מוּכָן לְהִתְנַפֵּל אֶל תּוֹכוֹ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

הַפְּלֻגָּה בָּאָה עַד הַחֻרְשָׁה וְעָמְדָה שָׁם. הָרוֹכְבִים יָרְדוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם. מִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמִשִּׁים אִישׁ וְכַעֲשָׂרָה מֵהֶם נָשְׂאוּ בִּידֵיהֶם לַפִּידִים, שֶׁהֵאִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ עַל שֶׁטַח גָּדוֹל.

עַל פִּי הֲכָנוֹת מְסֻיָּמוֹת הִכִּיר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי לְאָשְׁרוֹ אֵין הַפְּלֻגָּה מִתְכַּוֶּנֶת לִבְדֹּק אֶת הַחֻרְשָׁה, אֶלָּא הִיא בָּאָה לַחֲנוֹת עַל שְׂפָתָהּ כְּדֵי לָתֵת מְנוּחָה לַסּוּסִים וִיכֹלֶת לַאֲנָשֶׁיהָ לִסְעֹד מְעַט אֶת לִבָּם.

הַסּוּסִים שֶׁפֻּתְּחוּ מִתְגֵיהֶם הִתְחִילוּ לִרְעוֹת בָּעֵשֶׂב הַדָּשֵׁן, שֶׁכִּסָּה אֶת הַקַּרְקַע. וְהָרוֹכְבִים הִשְׁתַּטְּחוּ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְחִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַמָּנוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִתּוֹךְ אַמְתְּחוֹת־הַצֵּידָה שֶׁלָּהֶם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׁלַט בְּרוּחוֹ שְׁלִיטָה גְּמוּרָה וְהוּא שָׁב וְהֶחֱלִיק בֵּין הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים וְהִתְקָרֵב שֵׁנִית, כְּדֵי לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ וּכְדֵי לִשְׁמֹעַ מַה שֶׁיּוּכַל לִשְׁמֹעַ.

פְּלֻגָּה זוֹ בָּאָה מֵאוֹמְסְק. אֲנָשֶׁיהָ הָיוּ רוֹכְבִים מִבְּנֵי הָאוּזְבֵּקִים, הֲלֹא הֵם הַגֶּזַע הַשַּׁלִּיט בְּאֶרֶץ הַתַּתָּרִים, וְעַל פִּי הַטִּפּוּס שֶׁלָּהֶם הֲרֵי הֵם קְרוֹבִים קִרְבָה יְתֵרָה אֶל הַמּוֹנְגוֹלִים. הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, שֶׁמִּבְנֵה גֵוָם מוּצָק הוּא, קוֹמָתָם לְמַעְלָה מִבֵּינוֹנִית וְחָזוּת פְּנֵיהֶם גַּסָּה וּפִרְאִית, חָבְשׁוּ לְרֹאשָׁם “טַלְפַּק”, שֶׁהוּא מִין כּוֹבַע עָשׂוּי עוֹר־כֶּבֶשׂ שָׁחוֹר, וְרַגְלֵיהֶם הָיוּ נְעוּלוֹת מַגָּפַיִם צְהֻבִּים וַאֲרֻכֵּי־שׁוֹקַיִם, אֲשֶׁר הַקָּצֶה שֶׁלָּהֶם מְעֻקָּם כְּלַפֵּי מֵעְלָה כַּנַּעֲלַיִם שֶׁל יְמוֹת־הַבֵּינַיִם. הֵם הָיוּ לְבוּשִׁים בֶּגֶד שֶׁל בַּד חָפוּת בָּאָרִיג שֶׁל כֻּתְנָה, שֶׁהָיָה חָגוּר אֶל מָתְנֵיהֶם בַּחֲגוֹרַת עוֹר עִם פְּתִילִים אֲדֻמִּים. לְשֵׁם הֲגַנָּה הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּמָגֵן וּלְשֵׁם הַתְקַפָה – בְּחֶרֶב עֲקוּמָה, בְּפִגְיוֹן אָרֹךְ וּבְרוֹבֵה־אֶבֶן, שֶׁהָיָה תָּלוּי בְּקֵשֶׁת הָאֻכָּף. עַל שִׁכְמָם עָטְפוּ מְעִיל שֶׁל לֶבֶד בַּעַל צֶבַע מַבְהִיק.

הַסּוּסִים, שֶׁרָעוּ מִתּוֹךְ חֵרוּת גְּמוּרָה עַל שְׂפַת הַחֻרְשָׁה, הָיוּ גַּם הֵם בְּנֵי גֶּזַע אוּזְבֵּקִי כְּרוֹכְבֵיהֶם. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִּיר זֹאת בְּבֵרוּר לְאוֹר הַלַּפִּידִים, שֶׁהֵטִיל נֹגַהּ מַבְהִיק אֶל בֵּין עַנְפֵי הָאִילָנוֹת. הַסּוּסִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר קְטַנִּים הֵם בְּמִקְצָת מִן הַסּוּסִים בְּנֵי הַגֶּזַע הַטּוּרְקְמָנִי, אֲבָל אַבִּירִים וְרַבֵּי־כֹּחַ הֵם בְּמִדָּה גְדוֹלָה, חַיּוֹת גְּמוּרוֹת הֵם וְאֵינָם יוֹדְעִים הֲלִיכָה אַחֶרֶת חוּץ מִדְּהִירָה.

אֶת הַפְּלֻגָּה הַזֹּאת הִנְהִיג “פֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי”, לֵאמֹר שַׂר־חֲמִשִּׁים, וּלְמִשְׁמַעְתּוֹ הָיָה מְשֻׁעְבָּד “דֶה־ בַּאשִׁי”, לֵאמֹר שַׂר עֲשָׂרָה. שְׁנֵי הַקְּצִינִים הָאֵלֶּה הָיוּ חֲבוּשִׁים קוֹבָעִים וּלְבוּשִׁים בִּגְדֵי־קְרָב; חֲצוֹצְרוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת אֶל קֶשֶׁת הָאֻכָּף שֶׁלָּהֶם, הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת סִמָּן מֻבְהָק לְדַרְגָּתָם וּמַעֲלָתָם.

הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי רָאָה צֹרֶךְ לָתֵת מְנוּחָה קְצָרָה לַאֲנָשָׁיו, אֲשֶׁר עַיִפוּ מֵחֲמַת הָרְכִיבָה הָאֲרֻכָּה. הַסְּגָן וְרֹאשׁוֹ הָיוּ מְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה כְּשֶׁהֵם מְעַשְּׁנִים אֶת הַ“בֶּנְג” (הוּא עֲלֵה הַקַּנְבּוּס הַמְשַׁמֵּשׁ עִקַּר יְסוֹדוֹ שֶׁל הַ“חֲשִׁישׁ”, אֲשֶׁר בְּנֵי אַסְיָה מִסְתַּפְּקִים מִמֶּנּוּ סִפּוּק מְרֻבֶּה), וְהָיוּ מְהַלְּכִים אָנֶה וָאָנָה עַל שְׂפַת הַחֻרְשָׁה, עַד כִּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָכוֹל הָיָה, בְּלִי אֲשֶׁר רָאוּהוּ, לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בַּלָּשׁוֹן הַתַּתָּרִית.

וְהִנֵּה אַךְ שָׁמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיהֶם בִּשְׁעַת שִׂיחָתָם מִיָּד בָּא לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה.

וְאָכֵן הָיָה לוֹ בְּשֶׁל מָה לְהִתְרַגֵּשׁ.

“אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁאוֹתוֹ הָרָץ עָבַר לְפָנֵינוּ מֶרְחָק גָּדוֹל כָּל כָּךְ,” אָמַר הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי, “וְחוּץ מִזֶּה מִן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁהָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת וְלֹא בְּדֶרֶךְ בָּרַבָּה.”

“מִי יוֹדֵעַ, אִם יָצָא בִּכְלָל מֵאוֹמְסְק?” הֵשִׁיב הַדֶּה־בַּאשִׁי. “אֶפְשָׁר שֶׁעוֹדֶנּוּ מִסְתַּתֵּר בְּאַחַד הַבָּתִּים שֶׁבָּעִיר?”

“מִי יִתֵּן וְהָיְתָה כָּזֹאת! כִּי אָז אַךְ שָׁוְא יִהְיֶה פַּחְדוֹ שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף אוֹגַרְיֶב שֶׁמָּא תִּגַּעְנָה הָאִגְּרוֹת, שֶׁמּוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָרָץ, לִמְקוֹם תְּעוּדָתָן!”

“אוֹמְרִים שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ יְלִיד הָאָרֶץ הוּא, בֵּן סִבִּירְיָה”, הֵשִׁיב הַדֶּה־בַּאשִׁי. “כִּילִיד הָאָרֶץ וַדַּאי מַכִּיר הוּא אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה יָפֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ אִירְקוּטְסְק עַל מְנַת לָשׁוּב אֵלֶיהָ לְאַחַר זְמָן!”

“אִם כָּךְ הוּא, הֲרֵי עָבַרְנוּ וְהִקְדַּמְנוּ אוֹתוֹ”, עָנָה הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי, “כִּי אָנוּ עָזַבְנוּ אֶת אוֹמְסְק פָּחוֹת מִשָּׁעָה אַחַת לְאַחֵר יְצִיאָתוֹ מִשָּׁם, וְאָנוּ הָלַכְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר וּבְכָל כֹּחַ הַמְּהִירוּת שֶׁל סוּסֵינוּ. אֲבָל בֵּין שֶׁנִּשְׁאַר בְּאוֹמְסְק וּבֵין שֶׁנָּבוֹא לְטוֹמְסְק קֹדֶם לוֹ וְנַחְסֹם אֶת דַּרְכּוֹ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהוּא לֹא יַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק!”

“אָכֵן אִשָּׁה קָשָׁה הִיא אוֹתָהּ הַסִּבִּירִית, אֲשֶׁר וַדַּאי אִמּוֹ הִיא!” אָמַר הַדֶּה־בַּאשִׁי.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתַּר לִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְחִשֵׁב לְהִשָּׁבֵר.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי, “הִיא עָמְדָה בְּשֶׁלָּהּ שֶׁאוֹתוֹ הַסּוֹחֵר כִּבְיָכֹל אֵינֶנּוּ בְּנָהּ, אֲבָל מְאוּמָה לֹא הוֹעִיל לָהּ. שַׂר הָאֶלֶף אוֹגַרְיֶב לֹא נִתְעָה מִדְּבָרֶיהָ, וּכְכֹל אֲשֵׁר אָמַר, פָּתוֹחַ יִפְתַּח אֶת פִּיהָ שֶׁל מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה זוֹ לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה”.

כָּל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הָיְתָה מַדְקֶרֶת־חֲנִית לְלִבּוֹ! נִמְצָא שֶׁהִכִּירוּ, שֶׁהוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר! וּפְלֻגָּה שֶׁל פָּרָשִׁים, שֶׁנִּשְׁלְחָה לִרְדֹּף אַחֲרָיו, וַדַּאי תַּחְסֹם לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלְּגֹדֶל מַכְאוֹבוֹ, שֶׁאֵין לוֹ גְבוּל, נָפְלָה אִמּוֹ בִּידֵי הַתַּתָּרִים, וְאוֹגַרְיֶב הָאַכְזָר הִתְפָּאֵר, שֶׁיַּכְרִיחַ אוֹתָהּ לְדַבֵּר לִכְשֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנוֹ בְּכָךְ!"

גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁהָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית אַמִּיצַת הַלֵּב לֹא תְּדַבֵּר דָּבָר אֲפִילּוּ אִם יִטְּלוּ אֶת נַפְשָׁהּ מִמֶּנָּה!… מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סָבוּר הָיָה, שֶׁהַשִּׂנְאָה שֶׁשָּׂנֵא אֶת אִיבַן אוֹגַרְיֶב עַד עַכְשָׁו הִיא שִׂנְאָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁאֵין גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה צָף וְעָלָה בְּלִבּוֹ גַל שֶׁל שִׂנְאָה חֲדָשָׁה. חֲדַל אִישִׁים אָרוּר זֶה, שֶׁבָּגַד בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, מְאַיֵּם עַכְשָׁו לְעַנּוֹת בְּיִסּוּרִים קָשִׁים גַּם אֶת אִמּוֹ שֶׁלּוֹ!

הַשִּׂיחָה שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַקְּצִינִים עֲדַיִן הָלְכָה וְנִמְשְׁכָה, וְנִדְמֶה הָיָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁיֵּשׁ לְהַסִּיק עַל פִּיהָ, כִּי בְּקִרְבַת קוֹלִיבַן עָתִיד לְהִתְרַגֵּשׁ בְּקָרוֹב קְרָב בֵּין צִבְאוֹת הָרוּסִים הָעוֹלִים מִצָּפוֹן וּבֵין צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים. לְפִי הַיְּדִיעוֹת שֶׁנִּתְקַבְּלוּ מִתַּחְתִּית נְהַר אוֹבּ הוֹלֵךְ לִגְיוֹן רוּסִי קָטֹן אֶל טוֹמְסְק. אִם אֱמֶת הַדָּבָר, הֲרֵי לִגְיוֹן זֶה, הָעוֹמֵד לָבוֹא בְּקִשְׁרֵי מִלְחָמָה עִם רֹב מַחֲנֵהוּ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן, סוֹפוֹ לְהִכָּחֵד כֻּלּוֹ, וְהַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק תִּתָּפֵשׂ כֻּלָּהּ בִּידֵי הָאוֹיְבִים.

בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו גּוּפוֹ, הֶעֱלָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ דְּבָרִים אֲחָדִים מִדִּבְרֵי הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי, כִּי הֻכְרַז פְּרָס עַל רֹאשׁוֹ וְכִי נִתְּנָה פְּקֻדָּה לְתָפְשׂוֹ, אִם מֵת וְאִם חָי.

אִם כֵּן, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת הָרוֹכְבִים הָאוּזְבֵּקִים בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק וְלַעֲשׂוֹת אֶת נְהַר אוֹבּ מְחִיצָה בֵּינוֹ וּבֵינָם. אֲבָל לְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לִבְרֹחַ קֹדֶם שֶׁיַעֲזֹב הַגְּדוּד אֶת מְקוֹם חֲנִיָּתוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁבָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִידֵי הַחְלָטָה זוֹ, מִיָּד הֵכִין עַצְמוֹ לְקַיְּמָהּ.

כִּי הַחֲנִיָּה וַדַּאי לֹא תִמָּשֵׁךְ הַרְבֵּה וְהַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי וַדַּאי לֹא יֹאבֶה לָתֵת לַאֲנָשָׁיו לָנוּחַ יוֹתֵר מִשָּׁעָה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁסּוּסֵיהֶם לֹא נִתְחַלְּפוּ בְּסוּסִים חֲדָשִׁים מֵאָז יָצְאוּ מֵאוֹמְסְק, וְהַלָּלוּ וַדַּאי עֲיֵפִים הֵם בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה כְּסוּסוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּמִפְּנֵי אוֹתָהּ הֵסִּבָּה עַצְמָהּ.

וּבְכֵן אָסוּר הָיָה לוֹ לְאַבֵּד אֲפִילּוּ רֶגַע אֶחָד. הַשָּׁעָה הָיְתָה שָׁעָה אַחַת בַּלַּיְלָה. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מִן הַחֲשֵׁכָה, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְתִסְתַּלֵּק מִנֹּגַהּ הַשַּׁחַר, וְלַעֲזֹב אֶת הַחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה וְלָשׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ. וְאוּלָם הַצְלָחָתָהּ שֶׁל בְּרִיחָה זוֹ הָיְתָה מוּטֶלֶת בְּסָפֵק גָּדוֹל, אַף־עַל־פִּי שֶׁחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הָיְתָה מָגֵן וְסֵתֶר לָהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא רָצָה לְהַפְקִיר עַצְמוֹ בְּיַד הַמִּקְרֶה הָעִוֵּר וְהוּא לָקַח לְעַצְמוֹ זְמָן לְהִמָּלֵךְ בְּנַפְשׁוֹ וְלִשְׁקֹל אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ בְּעִיּוּן מִכָּל צִדֵּי צְדָדָיו, בֵּין לִזְכוּת וּבֵין לְחוֹבָה, כְּדֵי לְהַחְלִיט אֶת הַהַחְלָטָה הַטּוֹבָה לוֹ בְּיוֹתֵר.

מִתּוֹךְ מַצַּב הַמָּקוֹם הֶעֱלָה אֶת הַמַּסְקָנָה הַזֹּאת: לִבְרֹחַ דֶּרֶךְ אֲחוֹרֵי הַחֻרְשָׁה לֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ, כֵּוָן שֶׁהַחֻרְשָׁה חֲסוּמָה עַל־יְדֵי קֶשֶׁת אִילָנוֹת, אֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ הִיא הַמֵּיתָר שֶׁלָּהּ. פֶּלֶג הַמַּיִם, שֶׁעָבַר עַל שְׂפַת הַקֶּשֶׁת הַזֹּאת, לֹא דַּיּוֹ שֶׁעָמֹק הוּא, אֶלָּא שֶׁהוּא מָלֵא בֹּץ. קוֹצִים וְסָרָכִים גִּדְלֵי קוֹמָה מָנְעוּ אֶת עֲבִירָתוֹ לַחֲלוּטִין. נִכָּר הָיָה שֶׁמִּתַּחַת לְמֵימָיו הָעֲכוּרִים נִמְצֵאת מַהֲמוֹרָה טוֹבְעָנִית, שֶׁאֵין לָרֶגֶל אֲחִיזָה וּמַעֲמָד בָּהּ. חוּץ מִזֶּה הָיָה הַקַּרְקַע אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַפֶּלֶג כֻּלּוֹ זָרוּעַ שִׂיחִים וּסְבָכִים וּבִלְתִּי נוֹחַ כָּל עִקָּר לִמְנוּסָה מְהִירָה. אַךְ יַרְגִּישׁוּ בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְיָרִיעוּ עָלָיו, וּמִיָּד יִרְדְּפוּהוּ וְיַקִּיפוּהוּ וְהוּא יִפֹּל אֶל־נָכוֹן בִּידֵי פָּרָשֵׁי הַתַּתָּרִים.

לֹא הָיְתָה אֵפוֹא בִּלְתִּי אִם דֶּרֶךְ אַחַת לַעֲבֹר בָּהּ, דֶּרֶךְ אַחַת וִיחִידָה, הֲלֹא הִיא דֶּרֶךְ הָרַבִּים הַכְּבוּשָׁה. לְהַגִּיעַ אֶל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עַל־יְדֵי שֶׁיַּקִּיף אֶת שְׂפַת הַחֻרְשָׁה בְּלִי לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת־לֵב הָאוֹיְבִים, לַעֲבֹר כְּרֶבַע הַוֶּרְסְטָה עַד שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בּוֹ, לְמַצּוֹת אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ וּשְׂרִידֵי מַאֲמַצָיו שֶׁל סוּסוֹ, וְלוּ גַם יִכְרַע תַּחְתָּיו בְּבוֹאוֹ אֶל גְּדוֹת נְהַר אוֹבּ, וְאַחַר־כָּךְ לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַגָּדוֹל הַזֶּה בֵּין עַל־יְדֵי מַעְבָּרָה וּבֵין דֶּרֶךְ שְׂחִיָּה, אִם לֹא יִמְצָא שָׂם אֶמְצָעִי אַחֵר לְמַעֲבָר, – הִנֵּה הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁמּוּטָל עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְנַסּוֹת לַעֲשׂוֹתוֹ.

לְנֹכַח הַסַּכָּנָה נִתְגַּבֵּר כֹּחוֹ וְעֹז רוּחוֹ פִּי עֲשָׂרָה. הֵן עָלָיו לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו, אֶת הַמַּלְאָכוּת שֶׁלּוֹ, אֵת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וְאוּלַי גַּם אֶת נֶפֶשׁ אִמּוֹ! וּבְכֵן אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַסֵּס וְהוּא קָם לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל.

שׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְאַבֵּד אַף רֶגַע. בֵּין אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה כְּבָר הִתְעוֹרְרָה תְּנוּעָה. אֲחָדִים מִן הָרוֹכְבִים הִתְהַלְּכוּ אָנֶה וָאָנָה בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ עַל שְׂפַת הַחֻרְשָׁה. אֲחֵרִים שָׁכְבוּ עֲדַיִן לְרַגְלֵי הָעֵצִים, אֲבָל סוּסֵיהֶם הִתְאַסְפוּ מְעַט בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל הַחֻרְשָׁה.

תְּחִלָּה נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָקַחַת לוֹ אֶת אַחַד הַסּוּסִים הָאֵלֶּה, וְאוּלָם הוּא חָזַר בּוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ בְּאָמְרוֹ לְנַפְשׁוֹ, שֶׁהַסּוּסִים הָאֵלֶּה וַדַּאי עֲיֵפִים וִיגֵעִים הֵם כְּסוּסוֹ שָׁלֵו, וְהַדִּין עִמּוֹ. מוּטָב הָיָה לוֹ אֵפוֹא לִסְמֹךְ עַל אוֹתוֹ הַסּוּס, שֶׁלִּבּוֹ הָיָה בָּטוּחַ בּוֹ וְשֶׁהָיָה לוֹ לְעֵזֶר גָּדוֹל כָּל כָּךְ. הַבְּהֵמָה אַמִּיצַת הַלֵּב הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה חֲבוּיָה בֵּין צִמְחֵי עֲרָבָה גְּבוֹהֵי קוֹמָה, נִתְעַלְּמָה עַד עַכְשָׁו מֵעֵינֵי הַפָּרָשִׁים הָאוּזְבֵּקִים, כִּי הַלָּלוּ לֹא חָדְרוּ עַד קְצֵה הַחֻרְשָׁה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זָחַל עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב וְהִתְקָרֵב אֶל סוּסוֹ שֶׁהָיָה רָבוּץ עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע. הוּא הֶחֱלִיקָהוּ בְּיָדוֹ, דִּבֵּר אֵלָיו דִּבְּרֵי חִבָּה וְסוֹפוֹ שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לַהֲקִימוֹ עַל רַגְלָיו בְּלִי שָׁאוֹן כָּל שֶׁהוּא.

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כָּבוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַלַּפִּידִים שֶׁכָּלוּ לִבְעֹר עַד תֻּמָּם, וְהִשְׂתָּרְרָה חֲשֵׁכָה עֲמֻקָּה, עַל כָּל פָּנִים מִתַּחַת לְעַנְפֵי הָאִילָנוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָׂם אֶת הַמֶּתֶג בְּפִי הַסּוּס, הִצְמִיד אֵלָיו הֵיטֵב אֶת חֲבָק הָאֻכָּף, בָּדַק אֶת רְצוּעוֹת הַמִּשְׁוָרוֹת וּמָשַׁךְ בְּנַחַת אֶת סוּסוֹ בְּרִסְנוֹ. וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הַבְּהֵמָה הַנְּבוֹנָה הֵבִינָה מַה שֶּׁאֲדוֹנֶיהָ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה וְלָכֵן הָלְכָה אַחֲרָיו בְּרָצוֹן וְלֹא נָעֲרָהּ אַף נְעִירָה כָּל שֶׁהִיא.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נָשְׂאוּ אֲחָדִים מִסּוּסֵי הָאוּזְבֵּקִים אֶת רֹאשָׁם וְהִתְקָרְבוּ לְאַט לְאַט אֶת קְצֵה הַחֻרְשָׁה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת אֶקְדּוֹחוֹ וְהָיָה מוּכָן לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַפָּרָשׁ הַתַּתָּרִי הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר יִקְרַב אֵלָיו. וְאוּלָם לְאָשְׁרוֹ הַגָּדוֹל לֹא נִשְׁמַע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוּם קוֹל הַתְרָעָה, וְהוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הַפִּנָּה הַיְּמָנִית שֶׁל הַחֻרְשָׁה, הַפּוֹנָה אֶל הַדֶּרֶךְ.

כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ נִתְכַּוֵּן מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ אֶלָּא בְּאִחוּר זְמַן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר וְרַק לְאַחֵר שֶׁיַּעֲבֹר אֶת עַקְמוּמִית הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מִן הַחֻרְשָׁה כְּמָאתַיִם פְּסִיעוֹת.

וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָבַר אֶת שְׂפַת הַחֻרְשָׁה הֵרִיחַ בּוֹ אֶחָד מִסּוּסֵי הָאוּזְבֵּקִים, וּמִיָּד הִשְׁמִיעַ קוֹל נְעִירָה וְדָהַר לְעֻמָּתוֹ.

אֲדוֹנָיו רָץ אַחֲרָיו כְּדֵי לַהֲשִׁיבוֹ וְהִנֵּה רָאָה לְאוֹר הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹן דְּמוּת מְטֻשְׁטָשָׁה. שֶׁהִתְרַשְּׁמָה וּבָלְטָה שֶׁלֹּא בְּבֵרוּר. וּמִיָּד הֵרִים קוֹלוֹ וְקָרָא:

“קוּמוּ, הִתְעוֹרְרוּ!”

לְקוֹל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת קָפְצוּ כָּל אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה הַחוֹנִים עַל הָאָרֶץ וְהִשְׂתָּעֲרוּ אֶל הַדֶּרֶךְ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מֻכְרָח הָיָה אֵפוֹא לַעֲלוֹת מִיָּד עַל סוּסוֹ וּלְהִמָּלֵט בִּדְהִירַת חִפָּזוֹן.

שְׁנֵי קְצִינֵי הַפְּלֻגָּה הִתְרוֹצְצוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁיהֶם וְזֵרְזוּ אוֹתָם לְמַהֵר וּלְהָכִין עַצְמָם לִרְכִיבָה.

וְאוּלָם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּבָר יָשַׁב עַל סוּסוֹ.

בּוֹ בָּרֶגַע רָעַם קוֹל יְרִיָּה וְהוּא חָשׁ בְּכַדּוּר, אֲשֶׁר חָלַף וְעָבַר אֶת מְעִילוֹ.

אֲבָל הוּא לֹא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְלֹא הֵשִׁיב יְרִיָּה תַּחַת יְרִיָּה, אֶלָּא חָבַט אֶת סוּסוֹ בִּשְׁנֵי הַדָּרבוֹנוֹת, עָבַר בִּקְפִיצָה אַדִּירָה אַחַת מִשְּׂפַת הַחֻרְשָׁה אֶל הַדֶּרֶךְ וּבְרֶסֶן מוּרָד הִתְרוֹצֵץ אֶל עֵבֶר נְהַר אוֹבּ.

כֵּוָן שֶׁסּוּסֵי הָאוּזְבֵּקִים הָיוּ מְפֻתְּחֵי אֻכָּפִים, הָיְתָה הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַקְדִּים אֶת פָּרָשֵׁי הַפְּלֻגָּה כִּבְרַת אֶרֶץ; וְאוּלָם הַלָּלוּ נֶחְפְּזוּ לִרְדֹּף בְּעִקְבוֹתָיו, וְלֹא עָבְרוּ שְׁנֵי רְגָעִים מֵאָז יָצָא מִן הַיַּעַר וְהִנֵּה שָׁמְעוּ אָזְנָיו קוֹל הַשְּׁעָטָה שֶׁל הַרְבֵּה סוּסִים, אֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלָיו הָלוֹךְ וְקָרוֹב.

הַיּוֹם כְּבָר הָלַךְ וָאוֹר וְהַכֹּל בִּצְבֵּץ וְנִגְלָה לָעַיִן בְּהֶקֵּף גָּדוֹל. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה כִּי אַחַד הַפָּרָשִׁים הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֵלָיו בִּמְהִירוּת.

זֶה הָיָה הַדֶּה־בַּאשִׁי. קָצִין זֶה, שֶׁרָכַב עַל סוּס מְצֻיָּן בְּיוֹתֵר, עָבַר בְּרֹאשׁ כָּל הַפְּלֻגָּה וְעוֹד מְעַט וְהִשִּׂיג אֶת הַבּוֹרֵחַ.

בְּלִי לַעֲמֹד תַּחְתָּיו עָרַךְ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת אֶקְדּוֹחוֹ כְּנֶגְדּוֹ וּבְיָד אַמִּיצָה וּלְלֹא רַעַד כִּוֵּן אֵלָיו רֶגַע אֶחָד. הַקָּצִין נִפְגַּע בְּאֶמְצַע חָזֵהוּ וְהִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל לָאָרֶץ.

וְאוּלָם יֶתֶר הָרוֹכְבִים דָּהֲרוּ אַחֲרָיו בְּסָמוּךְ לוֹ, וּבְלִי לְהִתְעַכֵּב אֵצֶל הַדֶּה־בַּאשִׁי זֵרְזוּ עַצְמָם בִּצְעָקוֹת וּקְרִיאוֹת נְקָמָה, חָבְטוּ אֶת צַלְעוֹת סוּסֵיהֶם בְּדָרְבוֹנוֹתֵיהֶם וְהִמְעִיטוּ הָלֹךְ וְהַמְעִיט אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינָם וּבֵין מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה עָלְתָה בִּידֵי סְטְרוֹגוֹב לִרְכֹּב בְּרִחוּק מִמְּטַחֲוֵי הַיְרִיָּה שֶׁל כְּלֵי נֶשֶׁק הַתַּתָּרִים, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ כִּי סוּסוֹ הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְחָלוֹשׁ, וְחָשַׁשׁ אֲשֶׁר אִם יִתָּקֵל בְּאַחַד הַמִּכְשׁוֹלִים יִפֹּל לִבְלִי קוּם.

הַיּוֹם כְּבָר הֵאִיר כָּל צָרְכּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ טֶרֶם הוֹפִיעָה עַל פְּנֵי הָאֹפֶק.

בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת וְיוֹתֵר נִגְלָה לָעַיִן קַו חִוֵּר, אֲשֶׁר גָּבְלוּ אוֹתוֹ כַּמָּה אִילָנוֹת, שֶׁרֶוַח גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם.

קַו זֶה הָיָה נְהַר הָאוֹבּ, אֲשֶׁר גּוֹלֵל אֶת מֵימָיו מִפְּאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית לִפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית כִּמְעַט עַל פְּנֵי שֶׁטַח הַקַּרְקַע וַאֲשֶׁר הָעֵמֶק שֶׁמִּסְּבִיבוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא הָעֲרָבָה רַחֲבַת־הַיָּדַיִם.

הַרְבֵּה פְּעָמִים רָעֲמוּ יְרִיּוֹת אַחֲרֵי גַּבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּגְעוּ בּוֹ, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים אָנוּס הָיָה גַּם הוּא לִירוֹת בָּאֶקְדּוֹחַ שֶׁלּוֹ בְּאוֹתָם הָרוֹכְבִים, שֶׁהִתְקָרְבוּ אֵלָיו בְּיוֹתֵר. וּבְכָל פַּעַם הִתְגּוֹלֵל לָאָרֶץ אַחַד הָאוּזְבֵּקִים לְקוֹל זַעֲקוֹת הַזַּעַם שֶׁל חֲבֵרָיו.

וְאוּלָם סוֹף סוֹף אִי־אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יֵצֵא בְּשָׁלוֹם מִן הָרְדִיפָה הַזֹּאת. סוּסוֹ הָיָה עָיֵף עַד מָוֶת וְשׁוּב לֹא יָכֹל לָלֶכֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָה בְּיָדוֹ לַהֲרִיצוֹ עַד שְׂפַת הַנָּהָר.

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הָיְתָה פְּלֻגַּת הָאוּזְבֵּקִים רְחוֹקָה אַךְ כַּחֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת מֵאֲחוֹרָיו.

עַל פְּנֵי נְהַר הָאוֹבּ לֹא הָיְתָה לֹא מַעְבָּרָה וְלֹא סִירָה לַעֲבֹר בָּהּ אֶת מֵימָיו.

“אַמֵּץ לִבְּךָ, סוּסִי הַטּוֹב!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “לְפָנִים! עוֹד מַאֲמָץ אַחֲרוֹן!”

וְהוּא הִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַנָּהָר, אֲשֶׁר בְּמָקוֹם זֶה רָחָב הָיָה עַד כְּדֵי חֲצִי הַוֶּרְסְטָה.

זֶרֶם הַנָּהָר הָיָה עַז עַד מְאֹד וְקָשֶׁה הָיָה לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדּוֹ. סוּסוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא מָצָא בְּשׁוּם מָקוֹם מַעֲמָד לְרַגְלָיו. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מְקוֹם אֲחִיזָה, אָנוּס הָיָה אֵפוֹא לַעֲבֹר אֶת הַמַּיִם הָאַדִּירִים וְהַסּוֹעֲרִים אַךְ דֶּרֶךְ שְׂחִיָּה. לָעֹז בִּפְנֵיהֶם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הָיָה מִלִּפְנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַעֲשֵׂה גְבוּרָה מֻפְלָא.

הַפָּרָשִׁים עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְהָיוּ מְהַסְּסִים לְהִתְנַפֵּל אֵל תּוֹכוֹ.

וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה תָּפַשׂ הַפֶּנְדְזַ’ה־בַּאשִׁי אֶת רוֹבֵהוּ וְכִוֵּן אוֹתוֹ בְּשִׂים לֵב אַל הַבּוֹרֵחַ, שֶׁכְּבָר נִמְצָא בְּאֶמְצַע הַזֶּרֶם. וְהִנֵּה רָעַם קוֹל יְרִיָּה וְסוּסוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁנִּפְגַּע בְּצַלְעוֹ, צָלַל הַמַּיְמָה תַּחַת רוֹכְבוֹ.

הַלָּז מִהֵר לְהֵחָלֵץ מִן הַמִּשְׁוָרוֹת בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁבְּהֶמְתּוֹ נֶעֶלְמָה מִתַּחַת לְגַלֵּי הַנָּהָר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל נִתָּךְ עָלָיו מְטַר כַּדּוּרִים, וְאוּלָם הוּא הִסְפִּיק לִצְלֹל בְּעוֹד מוֹעֵד הַמַּיְמָה וְסוֹפוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְּמָנִית וְנִתְעַלֵּם בְּתוֹךְ הַקָּנִים הַשִּׂיחִים שֶׁצָּמְחוּ עַל גְּדוֹת נְהַר אוֹבּ.

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר: פְּסוּקִים מִן הַתּוֹרָה וַחֲרוּזֵי שִׁירִים

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָצָא לְפִי שָׁעָה מִן הַסַּכָּנָה וְהָיָה שָׁרוּי לְפִי הָעֵרֶךְ לָבֶטַח, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה עֲדַיִן מַצָּבוֹ אָיֹם.

עַכְשָׁו שֶׁבְּהֶמְתּוֹ הַנֶּאֱמָנָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת אוֹתוֹ בִּגְבוּרָה רַבָּה כָּל כָּךְ, מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ בְּתוֹךְ מֵי הַנָּהָר, כֵּיצַד יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת נְסִיעָתוֹ?

הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ־בְּרֶגֶל, לְלֹא צָרְכֵי אֹכֶל, בְּאֶרֶץ שֶׁנֶּחְרְבָה וְנָשַׁמַּה עַל־יְדֵי הִתְפָּרְצוּת הָאוֹיְבִים, שֶׁשֻּׁדְּדָה בְּיַד הַסַּיָּרִים שֶׁל הָאֱמִיר, וְהַמַּטָּרָה, שֶׁהָיְתָה שׂוּמָה עָלָיו לְהַשִּׂיג, עֲדַיִן רְחוֹקָה הָיְתָה מִמֶּנּוּ מַהֲלָךְ רָב.

“בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בּוֹא אָבוֹא שָׁמָּה!” קָרָא לְשֵׁם תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַנִּמּוּקִים שֶׁל רִפְיוֹן רוּחַ, שֶׁעָלוּ רֶגַע אֶחָד עַל לִבּוֹ. “אֱלֹהִים יִהְיֶה לְמָגֵן לְרוּסְיָה הַקְּדוֹשָׁה!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִמְצָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵעֵבֶר לִתְפִיסַת גְּדוּד הַפָּרָשִׁים הָאוּזְבֵּקִים. הַלָּלוּ לֹא נוֹעֲזוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ הַנָּהָר, וּמִלְּבַד זֶה וַדַּאי סְבוּרִים הָיוּ שֶׁהוּא טָבַע, שֶׁהֲרֵי לְאַחֵר שֶׁנֶּעְלַם מִתַּחַת לַמַּיִם שׁוּב לֹא רָאוּהוּ צָף וְעוֹלֶה עַל שְׂפַת הָאוֹבּ הַיְמָנִית.

וְאוּלָם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֶחֱלִיק בֵּין הַקָּנִים גְּבוֹהֵי הַקּוֹמָה שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר וְהִגִּיעַ סוֹף סוֹף אֶל מָקוֹם מוּרָם, אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר עָלָה בְּיָדוֹ בְּעָמָל רַב מִפְּנֵי הַבֹּץ עָמֹק, שֶׁהִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם מֵי הַנָּהָר בְּעָבְרָם עַל גְּדוֹתֵיהֶם, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְעָבְרוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁהִצִּיג אֶת רַגְלָיו עַל קַרְקַע מוּצָק, עָמַד וְנִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ מַה לַעֲשׂוֹת. קֹדֶם כֹּל נֶחֱרָצָה הָיְתָה מֵאִתּוֹ לִנְטוֹת מִפְּנֵי הָעִיר טוֹמְסְק, שֶׁהָיְתָה תְּפוּסָה בִּידֵי צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים. וְאוּלָם הֶכְרַח הָיָה לוֹ לְהַגִּיעַ אֶל מָקוֹם שֶׁל יִשּׁוּב, עַל כָּל פָּנִים תַּחֲנָה שֶׁל דֹּאַר, כְּדֵי לְהַשִּׂיג שָׁם סוּס. וְאַךְ יִמְצָא לוֹ סוּס, יִטֶּה מִן הַמְּסִלּוֹת הַכְּבוּשׁוֹת וְלֹא יָשׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק אֶלָּא בִּסְבִיבוֹת קְרַסְנוֹיַרְסְק. אִם אַךְ יָחִישׁ אֶת מַהֲלָכוֹ יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת כְּשֶׁהִיא עֲדַיִן פְּנוּיָה וְהוּא יוּכַל לָרֶדֶת מִצַּד דְּרוֹמִי־מִזְרָחִי אֶל הַמְּחוֹזוֹת שֶׁל יְאוֹר בַּיְקַל.

קֹדֶם כֹּל הִתְחִיל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ הֵיכָן הוּא נִמְצָא.

בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, לְאֹרֵךְ הַנָּהָר אוֹבּ, הִתְנַשְּׂאָה עַל רָמָה נְמוּכָה עִיר קְטַנָּה הַבְּנוּיָה מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת נָאוֹת לְמַרְאֶה. בָּתֵּי תְּפִלָּה אֲחָדִים עִם גֻּלּוֹת בִּיצַנְטִינִיּוֹת הַמְּיֻפּוֹת בְּצֶבַע יָרוֹק וּבְזָהָב, הִתְרַשְּׁמוּ בְּאֹפֶק הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מַרְאֵה אֵפֶר לוֹ.

עִיר זוֹ הָיְתָה קוֹלִיבַן, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת בַּקַּיִץ מְקוֹם מִקְלָט לִפְקִידֵי הַשִּׁלְטוֹן שֶׁבְּקַמְסְק וְשֶׁבְּעָרִים אֲחֵרוֹת, הַנִּמְלָטִים מִפְּנֵי הָאַקְלִים הַמַּזִּיק שֶׁל עַרְבַת בָּרַבָּה. לְפִי הַיְּדִיעוֹת שֶׁהָיוּ בִּידֵי שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר טֶרֶם נִכְבְּשָׁה קוֹלִיבַן עַל יְדֵי הַמִּתְפָּרְצִים. צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי שְׂדֵרוֹת, פָּנוּ שְׂמֹאלָה, אֶל אוֹמְסְק, וְיָמִינָה, אֶל טוֹמְסְק, וְלֹא שָׁעוּ אֶל חֶבְלֵי הָאָרֶץ שֶׁבָּאֶמְצַע.

תָּכְנִית הַפְּעֻלָּה, שֶׁקָּבַע לוֹ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הָיְתָה פְּשׁוּטָה וְהֶגְיוֹנִית, הַיְנוּ: לְהַגִּיעַ אֶל קוֹלִיבַן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְשָׁם הַפָּרָשִׁים הָאוּזְבֵּקִים, אֲשֶׁר אָחֲזוּ אֶת דַּרְכָּם לְאֹרֶךְ שְׂפַת נְהַר אוֹבּ הַיְמָנִית. שָׁם רָצָה לִקְנוֹת לוֹ בְּגָדִים וְסוּסִים, וְלוּ גַּם בִּמְחִיר יָקָר פִּי עֲשָׂרָה, וְלָשִׂים פָּנָיו אֶל הָעֲרָבָה הַדְּרוֹמִית עַל מְנָת לַעֲבֹר בָּהּ אֶל דֶּרֶךְ אִירְקוּטְסְק.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת שָׁלשׁ בַּבֹּקֶר. מְסִבֵּי הָעִיר קוֹלִיבַן, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן הָיוּ שְׁרוּיִים בְּשַׁלְוָה גְמוּרָה, נִרְאוּ עֲזוּבִים וּנְטוּשִׁים כָּלִיל. יוֹשְׁבֵי הַכְּפָרִים שֶׁבָּרְחוּ מִפְּנֵי הַפּוֹלְשִׁים, כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, שָׂמוּ כְּפִי הַנִּרְאֶה אֶת פְּנֵיהֶם צָפוֹנָה, אֶל מְחוֹזוֹת יֶנִיסֵיסְק.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב פָּנָה וְהָלַךְ אֵפוֹא בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶל קוֹלִיבַן, וְהִנֵּה הִגִּיעַ אֶל אָזְנָיו קוֹל יְרִיּוֹת הַבָּא מִמֶּרְחַקִּים.

הוּא עָמַד תַּחְתָּיו וְהִבְחִין בְּבֵרוּר קוֹל רַעַם הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּלְגֵּל וּמַרְעִיד אֶת שִׁכְבוֹת הָאֲוִיר, וְאַחֲרֵי הָרַעַם שָׁמַע קוֹל נֶפֶץ יָבֵשׁ, אֲשֶׁר יָדַע הֵיטֵב אֶת טִיבוֹ וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לִטְעוֹת בּוֹ.

“הֲרֵי זֶה רַעַם שֶׁל תּוֹתָחִים! הֲרֵי זוֹ יְרִיָּה שֶׁל רוֹבִים!” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ. “וּבְכֵן בָּא הַלִּגְיוֹן הָרוּסִי הַקָּטֹן לִידֵי מִלְחָמָה עִם מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים! יִתֵּן אֱלֹהִים וְאַקְדִּים לָבוֹא אֶל קוֹלִיבַן לִפְנֵיהֶם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא טָעָה. עַד מְהֵרָה נַעֲשָׂה קוֹל הַיְרִיּוֹת בָּרוּר בְּיוֹתֵר, וּמֵאָחוֹר מִשְּׂמֹאל לְקוֹלִיבַן, הִתְעַבּוּ אֵדֵי קִיטוֹר בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק, – לֹא עַנְנֵי עָשָׁן, אֶלָּא תִּימְרוֹת קִיטוֹר עָבוֹת וַחֲוַרְוָרוֹת, פְּרִי יְרִיּוֹת כְּלֵי הַתּוֹתָח, שֶׁנִּתְרַשְּׁמוּ יָפֶה לְכָל רָשְׁמֵיהֶן.

הַפָּרָשִׁים הָאוּזְבֵּקִים עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם עַל שְׂפַת הָאוֹבּ הַשְּׂמָאלִית וְחִכּוּ לְתוֹצְאוֹת הַמִּלְחָמָה.

מִצַּד זֶה לֹא נִשְׁקְפָה אֵפוֹא לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כָּל סַכָּנָה וְלֹא הָיָה לוֹ לְהִתְיָרֵא וְלָכֵן אָץ בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת הָעִירָה.

וְאוּלָם הַיְּרִיּוֹת הָלְכוּ וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְקָרְבוּ בְּמִדָּה נִכֶּרֶת. שׁוּב לֹא נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ עָמוּם, אֶלָּא קוֹל רַעֲמֵי תוֹתָחִים בְּרוּרִים וּרְצוּפִים. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָה הִסְעִירָה הָרוּחַ אֶת הֶעָשָׁן וְהוּא עָלָה וְהִתְנַשֵּׂא בָּאֲוִיר, וְנִכָּר הָיָה שֶׁהַנִּלְחָמִים הוֹלְכִים וּמִתְפַּשְּׁטִים בִּמְהִירוּת דָּרוֹמָה. קוֹלִיבַן הָיְתָה צְפוּיָה אֵפוֹא לְהַתְקָפָה מִצִּדָּהּ הַצְּפוֹנִי. הַאֻמְנָם מְגִנִּים עָלֶיהָ צִבְאוֹת הָרוּסִים מִפְּנֵי לַהֲקוֹת הַתַּתָּרִים, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהֵם מְנַסִּים לָשׁוּב וּלְכָבְשָׁהּ מִידֵי צִבְאוֹתָיו שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן? אֶת זֹאת אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה שָׁרוּי מִשּׁוּם כָּךְ בִּמְבוּכָה גְּדוֹלָה.

הוּא לֹא הָיָה רָחוֹק מִקּוֹלִיבַן אֶלָּא כַּחֲצִי מִיל, וְהִנֵּה פָּרְצָה מִבֵּין בָּתֵּי הָעִיר לְשׁוֹן אֵשׁ אֲרֻכָּה וּמִגְדַּל בֵּית הַתְּפִלָּה הִתְפּוֹצֵץ וְנָפַל בְּתוֹךְ תִּימְרוֹת אָבָק וְלֶהָבוֹת.

וּבְכֵן כְּבָר הִתְחוֹלְלָה הַמִּלְחָמָה בְּתוֹךְ הֵעִיר גּוּפָהּ? דָּבָר זֶה הָיָה בָּרוּר עַכְשָׁו לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. וְאִם כָּךְ הוּא, וַדַּאי נִלְחֲמוּ הָרוּסִים וְהַתַּתָּרִים בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת הָעִיר. אִם כֵּן כְּלוּם אֶפְשָׁר לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו מִפְלָט בְּעִיר זוֹ? הַאִם לֹא יְסַכֵּן בְּעַצְמוֹ לִנְפֹּל בְּיַד הָאוֹיֵב, וּכְלוּם יַצְלִיחַ לְהִמָּלֵט מִקּוֹלִיבַן, כְּשֵׁם שֶׁנִּמְלַט מֵאוֹמְסְק?

כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ הִתְרוֹצְצוּ וְחָלְפוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בְּמֹחוֹ.

לִבּוֹ הָיָה מְהַסֵּס. הוּא עָמַד תַּחְתָּיו רֶגַע אֶחָד, וְכִי לֹא מוּטָב לוֹ לָלֶכֶת אֲפִילּוּ בְּרֶגֶל אִם דָּרוֹמָה אוֹ מִזְרָחָה, וּלְהַגִּיעַ אֶל אַחַת הָעֲיָרוֹת, כְּגוֹן דְּיַשִּׁינְסְק אוֹ עֲיָרָה אַחֶרֶת וּלְהַשִּׂיג שָׁם סוּס בְּכָל מְחִיר שֶׁבָּעוֹלָם?

זוֹ הָיְתָה הַבְּרֵרָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה שֶׁבְּיָדוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמִיָּד עָזַב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת שְׂפַת נְהַר אוֹבּ וּפָנָה מִיָּמִין לְקוֹלִיבַן.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָץ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה וְנִתְכַּוֵּן לִמְצֹא מַחֲסֶה בֵּין הָאִילָנוֹת הַבּוֹדְדִים, שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים עָלֶיהָ פֹּה וְשָׁם, וְהִנֵּה נִגְלְתָה מִיָּמִין פְּלֻגָּה שֶׁל פָּרָשִׁים תַּתָּרִים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָאָה בָּרוּר, שֶׁשּׁוּב לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת מְנוּסָתוֹ לְעֵבֶר זֶה. הַפָּרָשִׁים דָּהֲרוּ בִּמְהִירוּת אֶל מוּל הָעִיר וְקָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהִמָּלֵט מֵהֶם.

וּפִתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה בְּקִרְבַת קְבוּצָה צְפוּפָה שֶׁל אִילָנוֹת עוֹמֵד בַּיִת בּוֹדֵד, אֲשֶׁר הוּא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו בְּלִי לְהֵרָאוֹת.

לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה מוֹצָא אַחֵר אֶלָּא לָרוּץ אֶל אוֹתוֹ הַבַּיִת כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר שָׁם וּכְדֵי לְבַקֵּשׁ, אוֹ לָקַחַת בִּשְׁעַת הַהֶכְרַח בְּחָזְקָה, מָזוֹן כָּל שֶׁהוּא לְחַזֵּק אֶת כֹּחוֹתָיו, כִּי הָיָה רְפֵה אוֹנִים מֵרֹב יְגִיעָה וָרָעָב.

וּבְכֵן הִשְׂתָּעֵר וְרָץ אֶל הַבַּיִת הַהוּא, שֶׁהָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ כַּחֲצִי הַוֶּרְסְטָה אוֹ יוֹתֵר. כְּשֶׁקָּרַב אֵלָיו, הִכִּיר שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה הֲרֵיהוּ בֵּית פְּקִידוּת שֶׁל טֵלֶגְרָף. שְׁנֵי קַוִּים יָצְאוּ מִמֶּנּוּ, אֶחָד מַעֲרָבָה וְאֶחָד מִזְרָחָה, וְקַו שְׁלִישִׁי הָיָה נָטוּי אֶל עֵבֶר הֵעִיר קוֹלִיבַן.

אָמְנָם אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר שֶׁעַל פִּי מְסִבּוֹת הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל עַכְשָׁיו וַדַּאי הַבַּיִת עָזוּב, אֲבָל בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי יָכוֹל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִמְצֹא שָׁם מִפְלָט וּלְהַמְתִּין שָׁם בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, עַד בּוֹא הַלַּיְלָה עַל מְנָת לָשִׂים שֵׁנִית אֶת פָּנָיו אֶל הָעֲרָבָה, אֲשֶׁר הַסַּיָּרִים שֶׁל הַתַּתָּרִים שׁוֹטְטוּ שָׁם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָץ אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת וּפָתַח אוֹתָהּ בְּחָזְקָה.

בַּחֶדֶר, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם רִכּוּז לְקַוֵּי הַחִבּוּר הַטֵּלֶגְרָפִי, נִמְצָא אָדָם אֶחָד.

אוֹתוֹ אָדָם הָיָה פְּקִיד הַטֵּלֶגְרָף, יְצּוּר שָׁלֵו וְקַר־הַמֶּזֶג, שֶׁלֹּא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ כָּל עִקָּר אֶל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ וְלַחוּץ.

כֻּלּוֹ מָסוּר וְנֶאֱמָן לְמִשְׁמַרְתּוֹ יָשַׁב אֲחוֹרֵי אֶשְׁנַב הַמְּחִצָה שֶׁלּוֹ וְהִמְתִּין לִבְנֵי אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צֹרֶךְ בְּשֵׁרוּתוֹ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב קָפַץ וּבָא אֶצְלוֹ וּשְׁאֵלָהוּ בְּקוֹל רָצוּץ מֵרֹב עֲיֵפוּת:

“מָה הַחֲדָשׁוֹת הַיְּדוּעוֹת לְךָ?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם,” הֵשִׁיב הַפָּקִיד מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“הֲרֵי מִתְחוֹלֵל קְרָב בֵּין הָרוּסִים וְהַתַּתָּרִים?”

“כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים.”

“וְיַד מִי עַל הָעֶלְיוֹנָה?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ”.

כִּמְעַט שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁיְּהֵא מָצוּי בְּאָדָם מִין שַׁלְוַת רוּחַ כָּזוֹ, מִין שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ כָּזֶה בְּתוֹךְ מְאֹרָעוֹת אֲיֻמִּים כָּאֵלֶּה.

“וְהַקַּו הַטֵּלֶגְרָפִי לֹא נִפְסַק?” שֶׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הוּא נִפְסַק בֵּין קוֹלִיבַן וּבֵין קְרַסְנוֹיַרְסְק, אֲבָל עֲדַיִן, הוּא מְשַׁמֵּשׁ בֵּין קוֹלִיבַן וּבֵין הַגְּבוּל הָרוּסִי”.

“לְצֹרֶךְ הַשִּׁלְטוֹן?”

“לְצֹרֶךְ הַשִּׁלְטוֹן, אִם יֵשׁ רָצוֹן מִלְּפָנָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּלְצֹרֶךְ הַקָּהָל, אִם הוּא מְשַׁלֵּם. שְׂכַר הַמִּלָּה עֶשֶׂר קוֹפֵּיקוֹת. – וּבְכֵן הִנְנִי לְשָׁרֶתְךָ, אֲדוֹנִי”.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אָמַר לְהָשִׁיב לְפָקִיד מְשֻׁנֶּה זֶה, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לִשְׁלֹחַ מִבְרָק וְשֶׁלֹּא בָּא אֵלָיו אֶלָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְעַט לֶחֶם וּמַיִם, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שׁוּב בְּחָזְקָה וּבְחִפָּזוֹן.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סָבוּר הָיָה, שֶׁתַּתָּרִים נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת וְרָצָה לִקְפֹּץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, אֲבָל הִנֵּה נִכְנְסוּ אֶל הָאוּלָם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא הָיָה בְּמַרְאֵהֶם אַף דִּמְיוֹן כָּל שֶׁהוּא לְמַרְאֵה חַיָּלִים מִבְּנֵי הַתַּתָּרִים.

אַחֵד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ מִבְרָק כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן וְהוּא הִקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ בִּמְהִירוּת וְקָפַץ וּבָא אֵצֶל אֶשְׁנַב הַמְּחִצָה שֶׁל הַפָּקִיד קַר־הָרוּחַ.

מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל, הַמּוּבָן לְכָל אָדָם, הִכִּיר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הַלָּלוּ הִנָּם שְׁתֵּי בְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא כְּבָר הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהֶן וְשֶׁלֹּא הֶעֱלָה עַל לִבּוֹ, כִּי יָשׁוּב וְיִרְאֵן בְּאַחַד הַיָּמִים.

הַלָּלוּ הָיוּ הַכַּתָּבִים הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אֲשֶׁר לְשֶׁעָבַר הָיוּ חֲבֵרִים לִנְסִיעָה. וְעַכְשָׁו, כֵּוָן שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת מְלַאכְתָּם עַל שְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה, הֲרֵי הֵם מִתְחָרִים זֶה בָּזֶה וְשׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה.

הֵם עָזְבוּ אֶת אִישִׁים רַק מִקֵּץ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לְאַחֵר יְצִיאָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וְאִם הִגִּיעוּ לְקוֹלִיבַן לְפָנָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָלְכוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָבְרוּ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וְהִקְדִּימוּהוּ, אֵין זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אִבֵּד שְׁלשָׁה יָמִים לְבַטָּלָה עַל שְׂפַת הָאִירְטִישׁ.

עַכְשָׁו, לְאַחֵר שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ עֵדֵי־רְאִיָּה לַמִּלְחָמָה שֶׁהָיְתָה בֵּין הָרוּסִים וְהַתַּתָּרִים לִפְנֵי הָעִיר, וּלְאַחֵר שֶׁעָזְבוּ אֶת קוֹלִיבַן בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַקְּרָב הִתְחוֹלֵל בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, הִנֵּה בָּאוּ בִּמְרוּצָה אֶל הַתַּחֲנָה הַטֵּלֶגְרָפִית כְּדֵי לְהָרִיץ לְאֵרוֹפָּה אֶת הַמִּבְרָקִים הַמִּתְחָרִים שֶׁלָּהֶם, וּלְהַקְדִּים זֶה אֶת זֶה בְּמִשְׁלוֹחַ הַיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה עַל אֹדוֹת הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סָר הַצִּדָּה, וּבְעָמְדוֹ בְּמָקוֹם חָשֹׁךְ הָיְתָה הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַכֹּל, בְּלִי אֲשֶׁר רָאוּהוּ. הוּא קִוָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּיהֶם יְדִיעוֹת חֲשׁוּבוֹת, אֲשֶׁר עַל פִּיהֶן יִתְבָּרֵר לוֹ אִם צָרִיךְ הוּא לַעֲרֹב אֶת לִבּוֹ וּלְהִכָּנֵס אֶל קוֹלִיבַן וְאִם אָיִן.

הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהָיָה נֶחְפָּז מֵחֲבֵרוֹ, תָּפַס לוֹ עֲמִידָה לְיַד הָאֶשְׁנָב וְהוֹשִׁיט אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה רָקַע בְּרַגְלָיו מִקֹּצֶר־רוּחַ, שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגוֹ.

“שְׂכַר הַמִּלָּה עֶשֶׂר קוֹפֵּיקוֹת”, אָמַר הַפָּקִיד בְּקַבְּלוֹ אֶת הַמִּבְרָק.

הָרִי בְּלָאוּנְט הִנִּיחַ עַל הַדַּף שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֶשְׁנָב צִבּוּר שֶׁל רֻבְּלִים, וַחֲבֵרוֹ הִבִּיט אֶל הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ תְּהִיָּה גְדוֹלָה.

“טוֹב הַדָּבָר”, אָמַר הַפָּקִיד.

וּמִתּוֹךְ קְרִירוּת־רוּחַ גְדוֹלָה, שֶׁקָּשֶׁה לִמְצֹא דֻּגְמָתָהּ בָּעוֹלָם, הִתְחִיל מְשַׁדֵּר עַל־יְדֵי הַטֵּלֶגְרַף אֶת דִּבְרֵי הַמִּבְרָק הַזֶּה.

דֵּילִי־טֵלֶגְרַף, לוֹנְדוֹן

“מִקוֹלִיבַן, פֶּלֶךְ אוֹמְסְק בִּסִבִּירְיָה, בַּשִּׁשִּׁי לְאַבְגּוּסְט. מִלְחָמָה בֵּין צִבְאוֹת הָרוּסִים והַתַּתָּרִים…”

כֵּוָן שֶׁהַפָּקִיד קָרָא אֶת הַמִּלִּים בְּקוֹל רָם, שָׁמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כָּל מַה שֶׁהַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי הוֹדִיעַ לַכְּתָב הָעִתִּי שֶׁלּוֹ.

“אַנְשֵׁי הַצָּבָא הָרוּסִים נֶהֶדְפוּ אָחוֹר וְהֻכּוּ מַכָּה רַבָּה. הַתַּתָּרִים נִכְנְסוּ אֶל קוֹלִיבַן עוֹד הַיּוֹם…”

בַּמִּלִּים הָאֵלֶּה נִסְתַּיֵּם הַמִּבְרָק.

“עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרִי אֲנִי”, קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, שֶׁרָצָה לְהָרִיץ הַמִּבְרָק אֶל הַדּוֹדָנִית שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר בְּפַרְוַר מוֹנְמַרְטְר.

וְאוּלָם הַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי לֹא שָׁת אֵלָיו לִבּוֹ, כִּי הוּא לֹא רָצָה לְהַנִּיחַ אֶת עֶמְדָּתוֹ לְיַד הָאֶשְׁנָב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת פָּרָשַׁת הַמְּאֹרָעוֹת בְּעוֹדָם מִתְרַגְּשִׁים וּבָאִים. וּלְפִיכָךְ לֹא פִּנָּה אֶת מְקוֹמוֹ לַחֲבֵרוֹ.

“אֲבָל הֲרֵי כְּבָר גָּמַרְתָּ!…” קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

“טֶרֶם גָּמַרְתִּי”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וּקְצָרָה.

וְהוּא חָזַר וְכָתַב מִיָּד שׁוּרָה שֶׁל דְּבָרִים, אֲשֶׁר מָסַר לַפָּקִיד וַאֲשֶׁר הַלָּז קָרָא אוֹתָם בְּקוֹלוֹ הַשָּׁלֵו וְהַמָּתוּן:

“בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ!…”

הָרִי בְּלָאוּנְט הֵרִיץ עַל יְדֵי הַטֵּלֶגְרָף אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה מִן הַפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּדֵי לְמַלֵּא מִתּוֹךְ כָּךְ אֶת הַזְּמָן וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ לְצָרֵהוּ. הַדָּבָר וַדַּאי יַעֲלֶה לָעִתּוֹן שֶׁלּוֹ בְּכַמָּה אַלְפֵי רֻבְּלִים, אֲבָל בִּשְׂכָר זֶה הֲרֵי יְקַבֵּל הָעִתּוֹן הָזֶּה אֶת הַיְּדִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. צָרְפַת יְכוֹלָה לְחַכּוֹת!

קַל לְשַׁעֵר אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אֲשֶׁר בְּעֵת אַחֶרֶת וַדַּאי נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְטַכְסִיס־מִלְחָמָה כָּשֵׁר. וְאוּלָם עַכְשָׁו רָצָה לְהַכְרִיחַ אֶת הַפָּקִיד לְקַבֵּל אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר חֲבֵרוֹ לְטֵלְגְּרֵף אֶת שֶׁלּוֹ.

“זוֹהִי זְכוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן זֶה,” הֵשִׁיב הַפָּקִיד בִּמְנוּחָה כְּשֶׁהוּא מוֹרֶה בְּיָדוֹ עַל הָרִי בְּלָאוּנְט וּמְחַיֵּךְ כְּנֶגְדּוֹ בַּחֲבִיבוּת יְתֵרָה.

וְכָךְ הָיָה הוֹלֵךְ וּמֵרִיץ בֶּאֱמוּנָה לָעִתּוֹן “דֵּילִי טֵלֶגְרַף” אֶת הַפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא.

וּבְעוֹד הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ, פָּנָה וְהָלַךְ הָרִי בְּלָאוּנְט אֶל הַחַלּוֹן וְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּשְׁקֶפֶת אֶל הַמְּאֹרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשִׁים בִּסְבִיבוֹת קוֹלִיבַן, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁהוֹדִיעַ וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן.

לְאַחֵר רְגָעִים מִסְפָּר חָזַר אֶל מְקוֹמוֹ לְיַד הָאֶשְׁנָב וְהוֹסִיף עַל הַטֵּלֶגְרַמָּה שֶׁלּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“שְׁנֵי בָּתֵּי תְּפִלָּה בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ. הַבְּעֵרָה הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת, כַּנִּרְאֶה, לְצַד יָמִין. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָּבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם…”

אֶת אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה תָּקְפָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תַּאֲוָה אֲיֻמָּה לְחַנֵּק בְּיָדָיו אֶת הַכַּתָּב הַנִּכְבָּד שֶׁל הָעִתּוֹן “דֵּילִי־טֵלֶגְרַף”.

הוּא פָּנָה שׁוּב פַּעַם אֶל הַפָּקִיד וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ לְמַלֵּא אֶת חֶפְצוֹ, וְאוּלָם הַלָּז לֹא זָז מִמְּנוּחָתוֹ וּמְתִינוּתוֹ וְהֶחֱזִיר לוֹ כְּדַרְכּוֹ:

“זוֹהִי זְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ, אֲדוֹנִי, זוֹהִי זְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ… בְּשָׂכָר שֶׁל עֶשֶׂר קוֹפֵּיקוֹת הַמִּלָּה”.

וְהוּא הוֹסִיף וְהֵרִיץ עַל־יְדֵי הַטֵּלֶגְרַף אֶת דִּבְרֵי הַחֲדָשָׁה שֶׁלְּהַלָּן, אֲשֶׁר מָסַר לוֹ הָרִי בְּלָאוּנְט:

“פְּלִיטִים רוּסִים בּוֹרְחִים מִן הֵעִיר. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר!…”

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה כִּמְעַט שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל מֵחֲמַת זָעַם.

בֵּינָתַיִם חָזַר הָרִי בְּלָאוּנְט שׁוּב פַּעַם אֶל הַחַלּוֹן, וְאוּלָם הַפַּעַם הָיָה מַאֲרִיךְ בְּהִסְתַּכְּלוּת קְצָת יוֹתֵר מִדַּי, אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהַמַּחֲזֶה שֶׁרָאוּ עֵינָיו מָשַׁךְ אֶת לִבּוֹ בְּיוֹתֵר. וְהִנֵּה אַךְ גָּמַר הַפָּקִיד לְטֵלְגְּרֵף אֶת הַפָּסוּק הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּתּוֹרָה, מִיָּד תָּפַס אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת מְקוֹמוֹ לְיַד הָאֶשְׁנָב, וְכַחֲבֵרוֹ בְּשַׁעְתּוֹ הִנִּיחַ גַּם הוּא עַל הַדַּף צִבּוּר שֶׁל רֻבְּלִים וּמָסַר אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ לְיַד הַפָּקִיד, אֲשֶׁר קָרָא בָּהּ בְּקוֹל רָם לֵאמֹר:

מַדְלֵין ז’וֹלִבֶה 10. פוֹבּוּרְג־מוֹנְמַרְטְר (פָּרִיס) “מִקּוֹלִיבַן, פֶּלֶךְ אוֹמְסְק בִּסִבִּירְיָה, בְּ־6 לְאַבְגּוּסְט. פְּלִיטִים בּוֹרְחִים מִן הָעִיר. הָרוּסִים הֻכּוּ. הַפָּרָשִׁים הַתַּתָּרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם בְּכָל עֹז…”

וּכְשֶׁחָזַר הָרִי בְּלָאוּנְט אֶל הָאֶשְׁנָב שָׁמַע אֶת אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה מַשְׁלִים אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ בַּפִּזְמוֹן שֶׁלְּהַלָּן, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן אוֹתוֹ בְּקוֹל מַבִּיעַ לַעַג:

"יֵשׁ אִישׁ קָטֹן,

בִּגְדוֹ אָפֹר,

בְּעִיר פָּרִיס…"

בְּעֵינֵי אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לֹא יָשַׁר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה חֲבֵרוֹ, שֶׁעִרְבֵּב קֹדֶשׁ וָחֹל יַחַד, וְלָכֵן תַּחַת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּפְסוּקִים מִן הַתּוֹרָה, תִּבֵּל אֶת הַטֵּלֶגְרַמָּה שֶׁלּוֹ בְּאַחַד הַפִּזְמוֹנִים שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר בְּרַנְזֶ’ה.

“הוֹ, הוֹ!” קָרָא הָרִי בְּלָאוּנְט.

“הִנֵּה כִּי כֵן הוּא הַדָּבָר,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

בֵּינָתַיִם נַעֲשָׂה הַמַּצָּב בִּסְבִיבוֹת קוֹלִיבַן חָמוּר בְּיוֹתֵר. הַקְּרָב הִתְקָרֵב הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב וְרַעֲמֵי הַתּוֹתָחִים הִתְגַּבְּרוּ עַד מְאֹד.

וּפִתְאֹם הִזְדַּעֲזַע בֵּית־הַטֵּלֶגְרַף כֻּלּוֹ מִן הַמַּסָּד עַד הַגָּג.

כַּדּוּר שֶׁל תּוֹתָח פָּרַץ אֶת הַקִּיר וְאוּלָם הַחִבּוּר הַטֵּלֶגְרָפִי נִתְמַלֵּא עַנְנֵי אָבָק.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה גָמַר תְּחִלָּה לִכְתֹּב אֶת הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה:

"כַּתַפּוּחַ נְפוּחוֹת לְחָיָיו,

אֲבָל אֵין פְּרוּטָה בַּכִּיס…"

אַחֵר הִפְסִיק וְקָפַץ אֵצֶל הַכַּדּוּר וּלְקָחוֹ בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיק לְהִתְפּוֹצֵץ וְהִשְׁלִיכָהוּ בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה, וְחָזַר אֶל הָאֶשְׁנָב – אֵת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה עָשָׂה כְּהֶרֶף עָיִן.

מִקֵּץ חָמֵשׁ שְׁנִיּוֹת הִתְפּוֹצֵץ הַכַּדּוּר בַּחוּץ לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לֹא פָּסַק מִלְּהַעֲלוֹת אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ בִּכְתָב, וּבִקְרִירוּת־רוּחַ שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ כָּתַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“כַּדּוּר שֶׁמִּשְׁקָלוֹ שֵׁשׁ לִיטְרָאוֹת פָּרַץ זֶה עַתָּה דֶּרֶךְ הַקִּיר שֶׁל בֵּית הַטֵּלֶגְרָף. בְּצִפִּיָּתֵנוּ שֶׁכַּדּוּרִים אֲחֵרִים כְּמוֹתוֹ…”

עַכְשָׁו הָיָה גָלוּי וְיָדוּעַ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כִּי הָרוּסִים הֻדְּחוּ מִקּוֹלִיבַן. וּבְכֵן לֹא נִשְׁאַר לְפָנָיו אֶלָּא מוֹצָא אַחֲרוֹן – לָנוּס דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה.

אֲבָל הִנֵּה רָעֲשָׁה יְרִיַּת רוֹבִים אֲיֻמָּה בְּקִרְבַת בֵּית הַטֵּלֶגְרַף וּמְטַר כַּדּוּרִים פּוֹרֵץ אֶת זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹן.

הָרִי בְּלָאוּנְט נִפְגַּע בִּכְתֵפוֹ וְנָפַל אָרְצָה.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה נִזְדָּרֵז וְהוֹסִיף בּוֹ בָּרֶגַע עַל הַטֵּלֶגְרַמָּה שֶׁלּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הָרִי בְּלָאוּנְט, הַכַּתָּב שֶׁל הָעִתּוֹן דֵּילִי־טֵלֶגְרַף, נִפְגַּע בְּכַדּוּר וְנָפַל עַל יְדֵי…”

אֲבָל הַפָּקִיד קַר הַמֶּזֶג הִפְסִיקָהוּ וְאָמַר לוֹ מִתּוֹךְ מִדַּת הַמְּנוּחָה הַגְּמוּרָה שֶׁלּוֹ:

“אֲדוֹנִי, הַקַּו נִפְסַק.”

וְהוּא הִנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ לְיַד הָאֶשְׁנָב וְלָקַח מִתּוֹךְ שֶׁקֶט גָּמוּר אֶת מִגְבַּעְתּוֹ וְנִקָּה אוֹתָהּ בַּמַּרְפֵּק מִן הָאָבָק שֶׁכִּסָּה אוֹתָהּ וְיָצָא, כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף לְחַיֵּךְ, דֶּרֶךְ פֶּתַח קָטֹן, אֲשֶׁר עֵינֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא רָאוּהוּ קֹדֶם לָכֵן.

וּמִיָּד נִתְפַּס בֵּית הַטֵּלֶגְרָף בִּידֵי אֲנְשֵׁי הַצָּבָא הַתַּתָּרִים. וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַכַּתָּבִים שׁוּב לֹא יָכְלוּ לְהִמָּלֵט מִשָּׁם.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, שֶׁעֲדַיִן הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַמִּבְרָק שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר שׁוּב לֹא הָיָה מוֹעִיל בָּהּ, מִהֵר וְקָפַץ אֵצֶל הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהָיָה מוּטָל סָרוּחַ עַל הַקַּרְקַע וּמִהְיוֹתוֹ עַז רוּחַ וִישַׁר לֵב, נְטָלוּהוּ וְהֶעֱמִיסָהוּ עַל כְּתֵפוֹ וְנִתְכַּוֵּן לִבְרֹחַ עִמּוֹ… אֲבָל אַחֵר מִן הַמּוֹעֵד!

שְׁנֵיהֶם נִלְקְחוּ בַּשְּׁבִי וְיַחַד עִמָּם נָפַל בִּידֵי הַתַּתָּרִים גַּם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָמַר לִקְפֹּץ בְּעַד הַחַלּוֹן.

חֵלֶק שֵׁנִי

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: מַחֲנֶה תַּתָּרִי

מַהֲלַךְ יוֹם מִקּוֹלִיבַן וּבְמֶרְחָק שֶׁל וֶרְסְטָאוֹת אֲחָדוֹת מְעֵבֶר לַעֲיָרָה דְיַשִּינְסְק מִשְׂתָּרֵעַ מִישׁוֹר גָּדוֹל, שֶׁעָלָיו מִתְנַשְּׂאִים אִילָנוֹת גְּבוֹהִים אֲחָדִים, בְּיִחוּד אַשּׁוּחִים וָאֳרָנִים.

בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָעֲרָבָה מִתְגּוֹרְרִים בִּתְקוּפָת־הַשָּׁנָה הַחַמָּה רוֹעֵי סִבִּירְיָה וְהוּא מְסַפֵּק מִחְיָה לְעֶדְרֵיהֶם הָרַבִּים. וְאוּלָם עַכְשָׁו לֹא נִמְצָא שָׁם מֵרוֹעֵי הַמִּקְנֶה הָאֵלֶּה, הַנּוֹסְעִים בְּעֵדֶר, אַף אֶחָד. אֲבָל הַמִּישׁוֹר הַזֶּה לֹא הָיָה שָׁמֵם כָּל עִקָּר. הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר; הוּא הָיָה מָלֵא רִגְשַׁת חַיִּים וּתְנוּעָה בְּמִדָּה יְתֵרָה.

פֹּה הִתְנַשְּׂאוּ אָהֳלֵי הַתַּתָּרִים. פֹּה חָנָה פֵיאוֹפַר־חַאן, הָאֱמִיר הָאַכְזָרִי שֶׁל בּוּכָרָה. וְהִנֵּה הוּבְאוּ הַבֹּקֶר, בַּשְּׁבִיעִי לְאַבְגּוּסְט, שְׁבוּיֵי קוֹליִבַן, לְאַחַר שֶׁהַלִּגְיוֹן הָרוּסִי הַקָּטֹן נִכְחַד כִּמְעַט כֻּלּוֹ. מֵאַלְפַּיִם אֲנָשָׁיו, שֶׁנִּזְדַּקְּרוּ בֵּין שְׁתֵּי מַעַרְכוֹת הָאוֹיְבִים, אֲשֶׁר נִשְׁעֲנוּ עַל אוֹמְסְק וְעַל טוֹמְסְק, לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מֵאוֹת אֲחָדוֹת. הַמְּאֹרָעוֹת נִסְתַּבְּכוּ אֵפוֹא לְרָעָה וְהַשִּׁלְטוֹן הַקֵּיסָרִי מֵעֵבֶר לְהָרֵי אוּרַל בָּא, כַּנִּרְאֶה, בִּמְצוּקָה גְדוֹלָה וְהָיָה בְּחֶזְקַת סַכָּנָה, עַל־כָּל פָּנִים לְפִי שָׁעָה, שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף, אִם בְּמֻקְדָּם וְאִם בִּמְאֻחָר, וַדַּאי יַעֲלֶה בְּיַד הָרוּסִים לַהֲדֹף אָחוֹר אֶת הָאוֹיְבִים שֶׁפָּלְשׁוּ לָאָרֶץ. וְאוּלָם עַד כֹּה וְעַד כֹּה הִגִּיעוּ מַחֲנוֹת הָאוֹיְבִים אֶל מֶרְכָּזָהּ שֶׁל סִבִּירְיָה וְהֵן אִיְּמוּ לְהִתְפַּשֵּׁט בָּאַרֶץ הַמּוֹרֶדֶת, אִם לִמְחוֹזוֹת הַמַּעֲרָב וְאִם לִמְחוֹזוֹת הַמִּזְרָח. אִירְקוּטְסְק הָיְתָה עַכְשָׁו מְנֻתָּקָה מֵאֵרוֹפָּה, וְכָל דַּרְכֵי הַתַּחְבּוּרָה עִמָּהּ נִפְסְקוּ כָּלִיל. אִם צִבְאוֹת אֲמוּר וְצִבְאוֹת מְחוֹז יָקוּטְסְק לֹא יָבוֹאוּ בִּזְמַנָּם לָתֵת אֶת מִשְׁכָּנָם בְּבִירָה זוֹ שֶׁל רוּסְיָה הָאַסְיָתִית, אֲשֶׁר הַצָּבָא הַמֵּגֵן עָלֶיהָ מֻעַט הוּא, סוֹפָהּ לִנְפֹּל בִּידֵי הַתַּתָּרִים, וְעַד שֶׁתָּשׁוּב וְתִכָּבֵשׁ מִידֵיהֶם, יִהְיֶה הַנָּצִיב הַגָּדוֹל, אֲחִי הַקֵּיסָר, מֻפְקָר לַחֲמַת נִקְמָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

מֶה עָלְתָה לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב? כְּלוּם כָּרַע סוֹף סוֹף תַּחַת הַמַּשָּׂא שֶׁל נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים כָּל כָּךְ? כְּלוּם רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְנֻצָּחַ עַל־יְדֵי שׁוּרָה זוֹ שֶׁל מִכְשׁוֹלִים, שֶׁהָלְכוּ הָלוֹךְ וְקָשֹׁה לְמִן הַיּוֹם שֶּׁקָּרָהוּ הָאָסוֹן בְּאִישִׁים? כְּלוּם בָּא לִידֵי הַמַּסְקָנָה שֶׁהַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ בָּטַל, שֶׁהַמַּלְאָכוּת שֶׁלּוֹ סֻכְּלָה וְהַשְּׁלִיחוּת שֶׁבְּיָדוֹ אִי־אֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ?

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מֵאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַפְסִיקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם נוֹפְלִים חֲלָלִים. וְהָרֵי עֲדַיִן הָיָה חַי, וַאֲפִילּוּ לֹא נִפְצַע, וְהָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית עֲדַיִן הָיְתָה שְׁמוּרָה אִתּוֹ וְהַסְתֵּר־הַפָּנִים שֶׁלּוֹ טֶרֶם נִתְגַּלָּה. אָמְנָם הוּא נִמְצָא בֵּין הַשְּׁבוּיִים, שֶׁהַתַּתָּרִים נָהֲגוּ אוֹתָם כְּעֵדֶר בְּהֵמוֹת; אֲבָל הֲרֵי בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל טוֹמְסְק הָלַךְ וְהִתְקָרֵב גָּם אֶל אִירְקוּטְסְק, וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב עֲדַיִן מִמֶנּוּ וּלְאָחוֹר.

“בּוֹא אָבוֹא אֶל מְחוֹז חֶפְצִי!” לֹא פָּסַק מִדַּבֵּר אֶל נָפְשׁוֹ.

וּלְמִן הַמְּאוֹרָע שֶּׁאֵרַע לוֹ בְּקוֹלִיבַן וְאֵילָךְ הִתְרַכְּזוּ וְהִצְטַמְצְמוּ כָּל חַיָּיו אַךְ בְּמַחֲשָׁבָה אֶחָת: לְהִשְׁתַּחְרֵר מִשִּׁבְיוֹ! אֲבָל כֵּיצַד יִמָּלֵט מִידֵי אַנְשֵׁי צְבָאוֹ שֶׁל הָאֱמִיר? לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הַכְּשֵׁרָה לְכָךְ, רָאֹה יִרְאֶה מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת.

הַמַּחֲנֶה שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן שִׁוָּה לְעֵין הָרוֹאִים מַחֲזֶה נֶהְדָּר. אֹהָלִים לְאֵין מִסְפָּר, שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵעוֹרוֹת, מִלֶּבֶד אוֹ מֵאֲרִיגִים שֶׁל מֶשִׁי, הִתְנוֹסְסוּ לְנֹגַהּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. פִּיפִים גְּבוֹהִים, אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם הַמְּחֻדָּדִים, הִתְנַפְנְפּו הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ הֲמוֹן דְּגָלִים, נִסִּים וְסִמָּנִיוֹת רַבֵּי־גוֹנִים. הָאֹהָלִים הַנָּאִים בְּיוֹתֵר הָיוּ שֶׁל הַסֵּאִידִים וְהַחוֹדְזַ’ס, הֲלֹא הֵם רַבֵּי־הָעָם בִּמְדִינַת הַחַאן. דֶּגֶל מְיֻחָד, מְקֻשָּׁט בִּזְנַב סוּס, אֲשֶׁר הַמּוֹט שֶׁלּוֹ הִתְנַשֵּׂא מִתּוֹךְ אֲגֻדַּת מַקְלוֹת אֲדֻמִּים וּלְבָנִים, שֶׁנִּקְלְעוּ יַחַד בְּיַד אָמָּן, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אוֹת לַמַּעֲלָה הֲרָמָה שֶׁל נְשִׂיאֵי הַתַּתָּרִים הָאֵלֶּה. וְעַד לְקַצְוֵי מֶרְחַקִּים הִשְׂתָּרְעוּ עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר אַלְפֵי אָהֳלֵי הַטּוּרְקְמָנִים, הַקְּרוּאִים “קָרָאוֹאִים” וְהַנְּשׂוּאִים מִמָּקוֹם לַמָקוֹם עַל גַּבַּיהֶם שֶׁל הַגְּמַלִּים.

בַּמַּחֲנֶה נִמְצְאוּ לְכָל הַפָּחוֹת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אַנְשֵׁי צָבָא, רַגְלִים וְרוֹכְבֵי־סוּסִים. בֵּינֵיהֶם נִכְּרוּ וְנִרְאוּ לָעַיִן קֹדֶם כָּל הַטְּדזִ’יקְס, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים טִפּוּסִים עִקָּרִיִּים שֶׁל בְּנֵי טוּרְקֶסְטַן. הַלָּלוּ הָיוּ בַּעֲלֵי קַוֵּי פָּנִים יְשָׁרִים, בַּעֲלֵי צֶבַע־עוֹר לָבָן, גְּבֹהֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי עֵינַיִם וּשְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת. הֵם הָיוּ רֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל הַצָּבָא הַתַּתָּרי, אֲשֶׁר מְדִינוֹת הַחַאנִים שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל קוֹנְדוּזָה הִמְצִיאוּ לוֹ כִּמְעַט מִסְפַּר אֲנָשִׁים שָׁוֶה לָזֶה שֶׁגִּיְּסָה מְדִינַת בּוּכָרָה. חוּץ מִן הַטַּדְזִ’יקִים הָאֵלֶּה נִמְצְאוּ שָׁם שְׁבָטִים אֲחֵרִים מִבְנֵי הַגְּזָעִים הַשּׁוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים בְּטוּרְקֶסְטַן אוֹ בָּאֲרָצוֹת הַגּוֹבְלוֹת בָּהּ. הָיוּ שָׁם אוּזְבֶּקִים קְטַנֵּי קוֹמָה, אֲדֻמֵי זָקָן, שֶׁנִּדְמוּ לְכָל דָּבָר לְאוֹתָם הָאוּזְבֶּקִים, אֲשֶׁר רָדְפוּ אַחֲרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הָיוּ שָׁם קִירְגִיזִים בַּעֲלֵי פָּנִים שְׁטוּחִים כְּקַּלְמִיקִים וּלְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן; מִקְצָתָם הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּכִידוֹנִים וּבְקֶשֶׁת וְחִצִים מַעֲשֵׂה יְדֵי בְּנֵי אַסְיָה, וּמִקְצָתָם – בַּחֲרָבוֹת, בְּרוֹבֵי־מַבְעֶרֶת וּבַצָּ’קָנֶה", הַיְנוּ גַרְזֶן קָצָר, אֲשֶׁר הַהַכָּאָה בּוֹ גוֹרֶמֶת פִּצְעֵי מָוֶת. הָיוּ שָׁם מוֹנְגוֹלִים בַּעֲלַי קוֹמָה בֵּינוֹנִית, בַּעֲלַי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת, שֶׁנִּקְלְעוּ לְצַמָּה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּ עַל הַגַּב, בַּעֲלֵי פָּנִים סְגַלְגַּלִּים וּשְׁחַרְחֹרִים וְעֵינַיִם עֲמֻקּוֹת וּזְרִיזוֹת וּבַעֲלֵי זָקָן דַּל־שֵׂעָר. הֵם הָיוּ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אֲרִיג נַנְקִין כְּחֻלִּים וּמְקֻשָּׁטִים בִּקְטִיפָה שְׁחוֹרָה; עַל מָתְנֵיהֶם חֲגוֹרוֹת עוֹר עִם שְׁנָצוֹת שֶׁל כֶּסֶף, בְּרַגְלֵיהֶם, נַעֲלַיִם עִם שְׂרוֹכִים מַבְהִיקִים וְעַל רָאשֵׁיהֶם מִגְּבָּעוֹת שֶׁל מֶשִׁי מְקֻשָּׁטוֹת בְּפַרְוָה. וּשְׁלֹשָׁה סְרָטִים יָרְדוּ מֵעֲלֵיהֶן וְהִתְנַפְנְפוּ מֵאָחוֹר. מִלְּבַד אֵלֶּה נִרְאוּ שָׁם אַפְגָּנִים כְּהֵי־עוֹר, עַרְבִיִּים מִבְנֵי הַטִּפּוּס הַשֵּׁמִי הַנָּאֶה, וְטוּרְקְמָנִים בַּעֲלַי עֵינַיִם צָרוֹת וּמְצֻמְצָמוֹת, אֲשֶׁר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיוּ חֲסֵרוֹת עַפְעַפַּיִם, – כָּל אֵלֶּה הִתְאַחֲדוּ יַחַד תַּחַת דִּגְלוֹ שֶׁל הָאֱמִיר, הוּא הַדֶּגֶל שֶׁל כְּנוּפְיוֹת מַבְעִירֵי בְּעֵרוֹת וְהוֹרְסִים וּמַחֲרִיבִים.

חוּץ מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא הַחָפְשִׁים הָאֵלֶּה נִמְצָא שָׁם גַּם מִסְפָּר יָדוּעַ שֶׁל אַנְשֵׁי צָבָא עֲבָדִים, בְּיִחוּד פַּרְסִים, וַעֲלֵיהֶם קְצִינִים מִבְּנֵי עַמָּם. הַחַיָּלִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ הַפְּחוּתִים שֶׁבְּמַחֲנֶה פִיאֹופַר־חַאן.

וְאִם נוֹסִיף עַל כָּל בְּנֵי הָעַמִּים הַמְפֹרָטִים כָּאן גַּם יְהוּדִים שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים מְשָׁרְתִים וְשֶׁבִּגְדָם הָיָה מְצֻמָּד אֶל מָתְנֵיהֶם בְּחֶבֶל, וְתַחַת הַתַּרְבּוּשׁ, שֶׁאָסוּר לָהֶם לִצְנֹף, חָבְשׁוּ לְראֹשָׁם כִּפּוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת שֶׁל אֶרֶג צֶמֶר; אִם נְצָרֵף אֶל כָּל הַחֲבוּרוֹת הָאֵלֶּה כַּמָּה מֵאוֹת שֶׁל “קָלֶנְדֶּר”, הֲלֹא הֵם מִין קַבְּצָנִים דָּתִיִים לְבוּשִׁי קְרָעִים, הַמְכֻסִּים בְּעוֹר שֶׁל אֲרִי־בַּרְדְּלֵס, – נוּכַל לַעֲרֹךְ לָנוּ כִּמְעַט צִיּוּר מָלֵא עַל דְּבַר הָעִרְבּוּבְיָה הָרַבָּה הַזֹּאת שֶׁל שְׁבָטִים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר מֵהֶם נִצְטָרֵף מַחֲנֶה הַצָּבָא הַתַּתָּרי.

חֲמִשִּׁים אֶלֶף מִן הַחַיָּלִים הַלָּלוּ הָיוּ פָּרָשִׁים, וְהַסּוּסִים גַּם הֵם הָיוּ שׁוֹנִים וְנִבְדָּלִים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִבְּנֵי הָאָדָם. בֵּין הַסּוּסִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה אֶל שְׁנֵי חֲבָלִים מַקְבִּילִים זֶה אֶל זֶה, אֲשֶׁר זַנְבוֹתֵיהֶם נִתְכָּרְכוּ לְקֶשֶׁר וְגַבּוֹתָם הָיוּ מְכֻסִּים בְּרֶשֶׁת שֶׁל מֶשִׁי שָׁחוֹר, אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אֶת הַטּוּרְקְמָנִים דַּקֵּי־הָרַגְלַיִם וַאֲרֻכֵּי־הַגֵּו, אֲשֶׁר שַׂעֲרוֹתֵיהֶם מַזְהִירוֹת וּמַרְאֵיהֶם נָאֶה וָגֵא; אֶת הָאוּזְבֶּקִים אַמִּיצֵי הַכֹּח וְהַסַּבְלָנִים; אֶת הַקּוֹקָנְדִים, הַנּוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם לֹא רַק אֶת רוֹכְבָם אֶלָּא גַּם שְׁנֵי אֹהָלִים וּמַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל מַכְשִׁירֵי בִּשּׁוּל; אֶת הַקִּירְגִיזִים בְהִירֵי־הַצֶּבַע, אֲשֶׁר מוֹצָאָם מִגְּדוֹת נְהַר אֶמְבָּה, שֶׁשָּׂם צָדִים אוֹתָם בְּ“אַרְקַן”, הוּא רְצוּעַת־הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁל הַתַּתָּרִים, וְעוֹד הַרְבֵּה בְּנֵי גִּזְעֵי תַּעֲרֹבֶת, פְּחוּתֵי עֵרֶךְ.

גַּם מִסְפַּר בְּהֵמוֹת הַמַּשָּׂא עָלָה לַאֲלָפִים הַרְבֵּה. כָּאן נִמְצְאוּ גְמַלִּים קְטַנֵּי קוֹמַה אֲבָל מֻצְּקֵי גֵו, בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וּרְעָמוֹת עֲבֻתֹּות שֶׁכִּסּוּ אֶת צַוָּארָם, בַּעֲלֵי חַיִּים נוֹחִים וְקַלִּים לִרְתִימָה מִן הַגְּמַלִּים בַּעֲלֵי חֲטוֹטֶרֶת אַחַת; “נָרִים” בַעֲלֵי חֲטוֹטֶרֶת אַחַת אֲדֻמֵּי־עוֹר וּבַעֲלֵי שְׂעָרוֹת מְסֻלְסָלוֹת; וְלַסּוֹף הֲמוֹן חֲמוֹרִים, הָעוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדָתָם בְּסַבְלָנוּת וַאֲשֶׁר בְּשָׂרָם נֶחְשַׁב לְמַּאֲכָל תַּאֲוָה בְּיוֹתֵר וְהוּא מְשֵׁמֵּשׁ חֵלֶק מִמְּזוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַתַּתָּרִים.

עַל כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וּבַעֲלֵי חַיִּים, עַל כָּל הַצִּבּוּר הֶעָצוּם הַזֶּה שֶׁל אֹהָלִים פָּרְשׂוּ קְבוּצוֹת אֲרָזִים וָאֳרָנִים צֵל מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר הֻפְסַק פֹּה וְשָׁם עַל יְדֵי קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ. תְּמוּנָה זוֹ הָיְתָה רַבַּת־גּוֹנִים מֵאֵין כָּמוֹהָ, וּכְדֵי לְצַיֵּר אוֹתָהּ צָרִיךְ הָיָה צַיָּר־אָמָּן לְמַצּוֹת אֶת כָּל הַצְּבָעִים שֶׁבְּלוּחַ הַסַּמְמָנִים שֶׁלּוֹ.

בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁבוּיֵי קוֹלִיבַן הוּבְאוּ לִפְנֵי הָאֹהָלִים שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן וְשֶׁל רַבֵּי הַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ, מִיָּד הִתְחִילוּ הַמְתוֹפְפִים לְהַכּוֹת בַּתֻּפִּים וְהַמְחַצְּרִים תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. אֶל קוֹל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה, הַנּוֹרָא כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, נִלְוָה קוֹל יְרִיַּת רוֹבִים וְרַעַם כְּלֵי תּוֹתָח מִן הָאַרְטִילֶרְיָה שֶׁל הָאֱמִיר, שֶׁמִּשְׁקַל כַּדּוּרֵיהֶם אַרְבַּע לִטְרָאוֹת וְשֵׁשׁ לִטְרָאוֹת.

פֵיאוֹפַר נָהַג כָּאן אֹרַח חַיִּים שֶׁל אִישׁ מִלְחָמָה לְכָל חֻקָּתוֹ, הַבַּיִת וְהַהַרְמוֹן שֶׁלּוֹ וְשֶׁל בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ נִמְצְאוּ בְּטוֹמְסְק, שֶׁהָיְתָה עַכְשָׁו בִּידֵי הַתַּתָּרִים.

בְּהֵעָלוֹת הַמַּחֲנֶה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, תִּהְיֶה טוֹמְסְק עִיר הַבִּירָה שֶׁל הָאֱמִיר עַד שֶׁתָּבוֹא הַשָּׁעָה וְהוּא יַחֲלִיפֶנָּה בְּעִיר הַבִּירָה שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית.

אָהֳלוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן הִתְנַשֵּׂא מֵעַל כָּל הָאֹהָלִים שֶׁבִּשְׁכֵנוּתוֹ. הוּא הָיָה עָשׂוּי מַטְלִיּוֹת רְחָבוֹת שֶׁל אֲרִיג מֶשִׁי מַבְהִיק, שֶׁחֻבְּרוּ יַחַד עַל יְדֵי פְּתִילִים עִם מְלִילוֹת זָהָב, עַל גַּגּוֹ הִתְרוֹמְמוּ פִּיפִים עֲבֻתִּים, אֲשֶׁר הָרוּחַ נוֹפְפָם אָנֶּה וָאָנָה כִּמְנִיפָה. וְעָמַד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל מַעֲרֶה רְחַב־יָדַיִם, שֶׁהָיָה מֻקָּף מָסָךְ שֶׁל לִבְנִים נֶהְדָּרִים וָאֳרָנִים אַדִּירֵי־קוֹמָה. לִפְנֵי הָאֹהֶל הַזֶּה עָמַד שֻׁלְחָן מְמֹרָט, מָשׁוּחַ בְּצֶבַע מַבְהִיק וּמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים טוֹבוֹת וְעָלָיו הָיָה מֻנָּח פָּתוּחַ סֵפֶר הַקֻּרְאָן הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר דַּפָּיו הָיוּ עֲשׂוּיִים זָהָב דַּק מִן הַדַּק וּמְפֻתָחִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. לְּמַּעְלָה מִמֶּנּוּ הִתְנוֹפֵף הַדֶּגֶל הַתַּתָּרי.

בְּהֶקֵּף הַמַּעֲרֶה הִתְנַשְּׂאוּ בַּחֲצִי עִגּוּל אָהֳלֵיהֶם שֶׁל פְּקִידַי הַשִּׁלְטוֹן הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר בִּמְדִינַת בּוּכָרָה. שָׁם הָיָה דָּר שַׂר הָאֳרָווֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּשְׁפָּט לִרְכֹּב עַל סוּס אֲחוֹרֵי הָאֱמִיר עַד לַחֲצַר אַרְמוֹנוֹ; רַב־הַצַּיָּדִים, הַהוּשׁ־פָּגוּאִי“, נוֹשֵׂא חוֹתַם הַמַּלְכוּת; הַטּוֹפְּטְשִי־בַּאשִׁי”, שַׂר הָאַרְטִילֶרְיָה; הַחוֹדְזָ’ה“, רֹאשׁ הַמּוֹעֵצָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הַנָּסִיךְ נוֹשֵק אוֹתוֹ מִנְּשִׁיקַת פִּיו וְרַשַּׁאי הוּא לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו כְּשֶׁאַבְנֵטוֹ מֻּתָּר; הַשֵּׁיךְ “אַל־אִסְלַם”, רֹאשׁ הַמֻּסְלְמִים וְרַב הַכֹּהֲנִים; הַ”קַּזִּי־אַסְקֶב", אֲשֶׁר בְּהֵעָדֵּר הָאֱמִיר הֲרֵיהוּ שׁוֹפֵט אֶת כָּל דִּבְרֵי הָרִיבוֹת שֶׁבֵּין אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וּלְבַסּוֹף רֹאשׁ הָאִיצְטַגְנִינִים, אֲשֶׁר עָלָיו מֻטָּל הַתַּפְקִיד הַגָּדוֹל לִדְרֹשׁ בַּכּוֹכָבִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאֱמִיר מְבַקֵּשׁ לַעֲבֹר מִמָּקוֹם לַמָקוֹם.

בְּשָּׁעָה שֶׁהַשְּׁבוּיִים הוּבְאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה נִמְצָא הָאֱמִיר בְּאָהֳלוֹ. הוּא לֹא נִרְאָה לְאִישׁ. וְאַשְּׁרִי גוֹרַל הַשְּׁבוּיִים שֶׁכָּךְ הָיָה. תְּנוּעַת יָדוֹ, מִלָה אַחַת שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו, הָיְתָה מַסְפִּיקָה לְהַכְרִיעָם לַטֶּבַח. הוּא הִתְבּוֹדֵד בְּאָהֳלוֹ, וְהִתְבּוֹדְדוּת זוֹ הִיא הַשּׁוֹמֶרֶת בְּמִקְצָת עַל הֲדַר זִיוָם וּמוֹרָאָם שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת לְהַעֲרִיץ וּלְהִתְיָרֵא מְפְּנֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְרָאֶה לְעֵינֵיהֶם.

הַשְּׁבוּיִים נִכְלְאוּ בְּמָקוֹם מֻקָּף גָּדֵר, שֶׁשָּׁם הִתְהַלְּכוּ עִמָּם קָשֶׁה וָלֹא הֶאֱכִילוּם אֶלָּא לֶחֶם צַר. הֵם הָיוּ מֻפְקָרִים לְכָל חֲלִיפוֹת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הָאַקְלִים וְהָיוּ מְצַפִּים לְמִשְׁפָּטָם, אֲשֶׁר עַל הָאֱמִיר לְחָרְצוֹ כַּטּוֹב בְעֵינָיו.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה הַשָּׁלֵו וְהַשָּׁקֵט שֶׁבֵּינֵיהֶם, אֲבָל לֹא אֶרֶךְ־רוּחַ וְסַבְלָן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. הוּא נָתַן לְהוֹלִיךְ עַצְמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוֹלִיכוּהוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רָצָה לָלֶכֶת שָׁם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוֹלִיכוּהוּ מִתּוֹךְ תְּנָאִים שֶׁל בִּטְחָה, אֲשֶׁר אִלּוּ הָיָה חָפְשִׁי וּמְהַלֵּךְ בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה מוֹצֵא כְּמוֹתָם בְּדֶרֶךְ זוֹ הָעוֹלָה מִקּוֹלִיבַן אֶל טוֹמְסְק. לוּ אָמַר לְהִמָּלֵט קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְעִיר זוֹ, הָיָה מְסַכֵּן בְּעַצְמוֹ לַשּׁוּב וְלִנְפֹּל בִּידֵי הַסַּיָּרִים הַמְשׁוֹטְטִים בָּעֲרָבָה. הַקַּו הַמִּזְרָחִי בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה תָּפוּס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּידֵי גְדוּדֵי הַתַּתָּרִים, לֹא הָיָה מֻנָח מְעֵבֶר לַמֵּרִידְיַן הַשְּׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם, הָעוֹבֵר אֶת טוֹמְסְק. לְפִיכָךְ סָבוּר הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר אִם אַךְ יַעֲבֹר אֶת הַמֵּרִידְיַן הַזֶּה, יִמָצֵא מִחוּץ לִתְחוּם הַחֶבֶל שֶׁנִּכְבַּשׁ בִּידֵי הָאוֹיְבִים וְהוּא יוּכַל לַעֲבֹר בְּלִי סַכָּנָה אֶת הַיֵּנִיסֵי וּלְהַגִּיעַ אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה פֵיאוֹפַר־חַאן עַל הַמָּחוֹז הַזֶּה.

“אַךְ אָבוֹא אֶל טוֹמְסְק,” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר אֶל נַפְשׁוֹ כְּדֵי לִכְבֹּשׁ בְּקִרְבּוֹ אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל חֹסֶר סַבְלָנוּת, אֲשֶׁר לֹא תָּמִיד עָלָה בְּיָדוֹ לְהַכְנִיעוֹ וִלִהְיוֹת אָדוֹן לוֹ, “וּמִיָּד אֶעֱבֹר בִּרְגָעִים מִסְפָּר אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁל חֲלוּצֵי־הַמִּשְׁמָר, וְאִם רַק אַקְדִּים בִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה שָׁעוֹת אֶת פֵיאוֹפַר־חַאן וְאֶת אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֲרֵי זֶה יַסְפִּיק לִּי לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק לִפְנֵיהֶם הֵם!”

יוֹתֵר מִכָּל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְפַחֵד מִפְּנֵי מְצִיאוּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּמַחֲנֶה הַתַּתָּרִים. מִלְּבַד הַסַּכָּנָה שֶׁמָּא יַכִּירוּהוּ הוּא חָשׁ בְּקִרְבּוֹ מִין אִינְסְטִינְקְט, אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ שֶׁיּוֹתֵר מִכָּל עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵּט מִפְּנֵי הַבּוֹגֵד הַזֶּה וּלְהַקְדִּימוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא הֵבִין יָפֶה, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁצִּבְאוֹת אִיבַן אוֹגַרְיֶב יִצְטָרְפוּ אֶל צִבְאוֹת פֵיאוֹפַר, יִהְיֶה מַחֲנֶה הָאוֹיְבִים כֻּלּוֹ מְאֻחָד וְשָׁלֵם בְּמִסְפָּרוֹ, וְאָז יָקוּם הַמַּחֲנֶה הַזֶּה וְיַעֲלֶה בִּמְלוֹא מִנְיָנוֹ עַל עִיר הַבִּירָה שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית. דָּבָר זֶה הָיָה מְקוֹר כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת וְהַחֲרָדוֹת שֶׁלּוֹ, וּבְכָל רֶגַע הָיָה מַטֶּה אָזְנָיו וּמַקְשִׁיב, שֶׁמָּא נִשְׁמָע קוֹל חֲצוֹצְרָה הַמְבַשֶּׂרֶת אֶת בִּיאָתוֹ שֶׁל סְגָן הַמַּצְבִּיא שֶׁל חֵילוֹת הָאֱמִיר. אֶל הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת נִלְווּ הַזִכְרוֹנוֹת עַל אִמּוֹ וְעַל נַדְיָה, אֲשֶׁר זוֹ נִשְׁאֲרָה בְּאוֹמְסְק וְזוֹ הוּבְלָה בְּאַחַת הָאֲרָבוֹת שֶׁעַל פְּנֵי הָאִירְטִיש וַאֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק שְׁבוּיָה הִיא כָּמוֹהָ כְּמַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב! יָדוֹ קָצְרָה מֵעֲשׂוֹת דָּבָר לְמַעֲנָן! וכִּי יִזְכֶּה לָשׁוּב וְלִרְאוֹתָן בְּאַחַד הַיָּמִים? שְׁאֵלָה זוֹ, שֶׁהוּא לֹא נוֹעַז לְהָשִׁיב עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, גָּרְמָה לוֹ מְצוּקוֹת נֶפֶשׁ קָשׁוֹת.

יַחַד עִם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְעִם יֶתֶר הַשְּׁבוּיִים הוּבְאוּ אֶל מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים גַּם הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. בֶּן־לִוְיָתָם הַיָּשָׁן, שֶׁנָּפַל עִמָּם יַחַד בַּשְּׁבִי בְּבֵיִת הַטֵּלֶגְרָף, אָמְנָם יָדַע שֶׁהֵם כְּלוּאִים כְּמוֹתוֹ בְּתוֹךְ גְּדֵרָה זוֹ אֲשֶׁר זְקִיפִים הַרְבֵּה שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כָּל חֵשֶׁק לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. אַחַת הָיְתָה לוֹ, וּבְיִחוּד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מָה הַלָּלוּ סְבוּרִים עָלָיו לְאַחַר הַמְּאֹרָע שֶׁהִתְרַחֵשׁ בְּבֵית הַתַּחֲנָה שֶׁבְּאִישִׁים. וּמִלְּבַד הָיָה מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ לְבַדּוֹ, לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה. וּבְכֵן הָיָה שָׁרוּי לְבַדּוֹ וְעוֹמֵד מִן הַצַּד.

לְמִן הָרֶגַע שֶׁחֲבֵרוֹ נָפַל עַל יָדוֹ לֹא פָּסַק אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה מִלְּטַפֵּל בּוֹ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה. כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר מִקוֹלִיבַן אֶל הַמַּחֲנֶה, שֶׁהָיְתָה מַהֲלַךְ שָׁעוֹת הַרְבֵּה, הָיָה הָרִי בְּלָאוּנְט נִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל צָרֵהוּ וְאִישׁ־תֵּחֲרוּתוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְהִטָּפֵּל אֶל הַשַּׁיָּרָה שֶׁל הַשְּׁבוּיִים. מִתְּחִלָּה רָצָה לְהַסְבִּיר לַשַּׁבָּאִים כִּי אַנְגְּלִי הוּא, אֲבָל כָּל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בְּדָבָר זֶה לֹא הוֹעִילָה לוֹ כְּלוּם, מִשּׁוּם שֶׁהַבַּרְבָּרִים הַלָּלוּ הֵשִׁיבוּ לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁל מַכּוֹת בְּכִידוֹן וּבְחֶרֶב. וּבְכֵן אָנוּס הָיָה הַכַּתָּב שֶׁל הַ“דֵּילִי־טֵלֶגְרַף” לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל אֶת כָּל מַה שֶׁנִּגְזַר עַל כָּל הַשְּׁבוּיִים כֻּלָּם, וְלֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לִקְבֹּל וּלְהִתְלוֹנֵן אַחַר כָּךְ וְלִדָרֹשׁ פִּצּוּיִים עַל מִדָּה קָשָׁה זוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ. וְאוּלָם הַהֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ גָּרְמָה לוֹ יִסּוּרִים קָשִׁים עַד מְאֹד מֵחֲמַת הַפֶּצַע שֶׁנִּפְצַע, וְלוּלֵא עֶזְרָתוֹ שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה סָפֵק הוּא אִם הִגִּיעַ אֶל הַמַּחֲנֶה.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אֲשֶׁר הַפִּילוֹסוֹפְיָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁלּוֹ לֹא עֲזָבְתוֹ מֵעוֹלָם אַף רֶגַע, הִשְׁתַּדֵּל לְאַמֵּץ וּלְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֹמֶר וּבְרוּחַ בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁהָיוּ בְיָדוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ כָּלוּא כְּלִיאָה גְמוּרָה בְּתוֹךְ הַגְּדֵרָה, הָיְתָה רֵאשִׁית דַּאֲגָתוֹ לִבְדֹּק אֶת פִּצְעוֹ שֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט. הוּא הִפְשִׁיטָהוּ בְּיָד חָרוּצָה אֶת בִּגְדוֹ וְהִכִּיר שֶׁכְּתֵפוֹ אַךְ נִפְגְּעָה פְּגִיעָה קַלָּה בִּרְסִיס שֶׁל כַּדּוּר.

“אַךְ דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ הוּא”, עָנָה וְאָמַר. “אַךְ שְׂרִיטָה פְּשׁוּטָה! לְאַחַר שֶׁיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ שְׁתַּיִים אוֹ שָׁלֹשׁ תַּחְבּוֹשׁוֹת, תֵּרָפֵא רְפוּאָה שְׁלֵמָה, חֲבֵרִי הַיָּקָר!”

“אֲבָל מִי יָשִׂים אֶת הַתַּחְבּוֹשׁוֹת?…” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט.

“אֲנִי בְּעַצְמִי!”

“וּבְכֵן הִנְּךָ רוֹפֵא בְּמִקְצָת?”

“כָּל אִישׁ צָרְפָתִי הֲרֵיהוּ מִקְצָתוֹ רוֹפֵא!”

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָרַע אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת מִטְפַּחְתּוֹ וְעָשָׂה מִקֶּרַע אֶחָד רְצוּעוֹת וְאֶת הַקֶּרַע הַשֵּׁנִי קִפֵּל לְשֵׁם רְטִיָּה, שָׁאַב מַיִם מִתּוֹךְ בְּאֵר שֶׁנֶּחְפְּרָה בְּאֶמְצַע הַגְדֵרָה, רָחַץ אֶת הַמַּכָּה, אֲשֶׁר, מַעֲשֵׂה־נִסִּים, לֹא הָיְתָה קָשָׁה, וּבְחָרִיצוּת גְּדוֹלָה הִנִּיחַ אֶת מַטְלִיּוֹת־הַבַּד הָרְטֻבּוֹת עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט.

“הֲרֵינִי מְרַפֵּא אוֹתְךָ בְּמַיִם”, עָנָה וְאָמַר. “נוֹזְלִים אֵלֶּה מְשַׁמְּשִׁים עַד הַיּוֹם אֶמְצָעִי מְעֻלֶּה לְהָקֵל אֶת הַמַּכְאוֹב וְאֵין כְּמוֹתָם לְגַבֵּי רִפּוּי שֶׁל פְּצָעִים, וְעַכְשָׁו מַרְבִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. עָבְרוּ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה עַד שֶׁהָרוֹפְאִים גִּלּוּ אֶת כֹּחָהּ שֶׁל תְּרוּפָה זוֹ! אָמְנָם כֵּן, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה תְּמִימוֹת!”

“הֲרֵינִי מוֹדֶה לְךָ, אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט כְּשֶׁהוּא מִשְׂתָּרֵעַ עַל מַצָּע שֶׁל עָלִים יְבֵשִׁים, אֲשֶׁר הִתְקִין לוֹ חֲבֵרוֹ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ לִבְנֶה.

“אֵין כְּדַאי לְהוֹדוֹת! אִלּוּ הָיִיתָ אַתָּה בִּמְקוֹמִי, הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּמוֹנִי!”

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ…” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט מִתּוֹךְ מִקְצָת שֶׁל תְּמִימוּת.

“אָכֵן לֵצָן אַתָּה! כָּל הָאַנְגְּלִים נְדִיבֵי־רוּחַ הֵם!”

“אֱמֶת הַדָּבָר, אֲבָל הַצָּרְפָתִים?…”

“הַצָּרְפָתִים אֲנָשִׁים טוֹבִים הֵם וְאוּלַי גַּם שׁוֹטִים בְּמִקְצָת. אֲבָל מַה שֶׁמְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם וְנוֹתֵן לָהֶם אֶת חִנָּם, הֲרֵי זֶה שֶׁאֲנָשִׁים צָרְפָתִים הֵם! וְאוּלָם מוּטָב שֶׁלֹּא נְדַבֵּר בָּזֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא מוּטָב שֶׁלֹּא נְדַבֵּר כְּלָל. אַתָּה זָקוּק עַד מְאֹד לִמְנוּחָה”.

אֲבָל הָרִי בְּלָאוּנְט לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם חֵשֶׁק לִשְׁתֹּק. הַפָּצוּעַ וַדַּאי הָיָה עוֹשֶׂה מֵחָכְמָה אִלּוּ נָתַן מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, אֲבָל הַכַּתָּב שֶׁל הַ“דֵּילִי־טֵלֶגְרַף” לֹא הָיָה אָדָם הֶעָשׂוּי לְהִתְמַכֵּר לִמְנוּחָה.

“אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה”, פָּתַח וְאָמַר, “כְּלוּם סָבוּר אַתָּה שֶׁהַמִּבְרָקִים שֶׁלָּנוּ הִסְפִּיקוּ לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל הָרוּסִי?”

“וּמִשּׁוּם מָה לֹא הִסְפִּיקוּ?” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “הֲרֵינִי מַבְטִיחֲךָ, שֶׁהַדּוֹדָנִית הַמְאֻשָּׁרָה שֶׁלִּי כְּבָר יוֹדַעַת בְּשָׁעָה זוֹ מַה גּוֹרָלָהּ שֶׁל קוֹלִיבַן!”

“בְּכַמָּה טְפָסִים תָּפִיץ הַדּוֹדָנִית שֶׁלְךָ אֶת הַמִּבְרָקִים הָאֵלֶּה?” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט אֶת חֲבֵרוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּלִי עֲקִיפִין.

“יָפֶה שָׁאַלְתָּ!” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה מִתּוֹךְ צְחוֹק. “הַדּוֹדָנִית שֶׁלִּי הַרֵיהִי אָדָם צָנוּעַ בְּיוֹתֵר וְאֵינָהּ אוֹהֶבֶת שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלֶיהָ. וּבְוַדַּאי תִּצְטַעֵר אִם בִּגְלָלָהּ תִּדַּר מֵעֵינֶיךָ הַשֵּׁנָה, שֶׁאַתָּה זָקוּק לָהּ”.

“אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִישׁוֹן” הֵשִׁיב הָאַנְגְּלִי. “מָה דַּעְתָּהּ שֶׁל הַדּוֹדָנִית שֶׁלְךָ עַל עִסְקֵי הָרוּסִים?”

“הִיא סְבוּרָה כִּי הָעֲסָקִים הַלָּלוּ רָעִים הֵם לְפִי שָׁעָה. אֲבָל מַה בְּכָךְ! הַמַּלְכוּת הַמּוֹסְקְבָאִית אַדִּירָה הִיא וְאֵין לָהּ לִדְאֹג מִפְּנֵי פְּלִישַׁת הַבַּרְבָּרִים, וְסִבִּירְיָה לֹא תֹּאבֵד מִמֶּנָּה”. “יְהִירוּת וּזְחִיחוּת דַּעַת כְּבָר אִבְּדוּ מַמְלָכוֹת אַדִּירוֹת!” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁלֹּא הָיָה נָקִי מִמִּדָּה יְדוּעָה שֶׁל קִנְאָה “אַנְגְּלִית” כְּלַפֵּי שְׁאִיפוֹתֵיהֶם שֶׁל הָרוּסִים בְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית.

“רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ, אַל נָא נְדַבֵּר בְּעִסְקֵי פּוֹלִיטִיקָה!” קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה. “דָּבָר זֶה אָסוּר מִטַּעַם בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִרְפוּאָה! אֵין לְךָ דָּבָר מְסֻכָּן מִזֶּה לִפְצָעִים שֶׁבַּכָּתֵף!… פְּרָט אִם סָבוּר אַתָּה שֶׁשִּׂיחָה בְּעִנְיָן זֶה עֲשׂוּיָה לְיַשֵּׁן אוֹתְךָ!”

“אִם כֵּן, הָבָה נְדַבֵּר עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת,” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט. “אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה, אֵין לִי חֵשֶׁק כָּל־שֶׁהוּא לְהִשָּׁאֵר שָׁבוּי בִּידֵי הַתַּתָּרִים הַלָּלוּ!”

“סַהֲדִי בַּמָּרוֹם, שֶׁכָּמוֹנִי כָּמוֹךָ!”

“עָלֵינוּ לְהִמָּלֵט, לִכְשֶׁתָּבוֹא לְיָדֵינוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה לְכָךְ!”

“הֵן, אִם לֹא נִמְצָא תַּחְבּוּלָה לְהָשִׁיב לָנוּ אֶת חֵרוּתֵנוּ.”

“כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת?” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ.

“בְּוַדַּאי! אָנוּ אֵין אָנוּ מִן הַנִּלְחָמִים, אָנוּ אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים מִן הַצַּד וְאָנוּ נוֹדִיעַ עַל כָּךְ!”

“לְמִי? לְחַיָּה רָעָה זוֹ שֶׁפֵיאוֹפַר־חַאן שְׁמָהּ?”

“לֹא, הַלָּז לֹא יָבִין אֶת לְשׁוֹנֵנוּ,” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “אֲבָל נוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְשַׂר־הַצָּבָא שֶׁלּוֹ אִיבַן אוֹגַרְיֶב.”

“הַלָּז נָבָל הוּא!”

“אֵין סָפֵק בַּדָבָר, אֲבָל אוֹתוֹ נָבָל אִישׁ רוּסִי הוּא. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְשַׂחֵק בְּחֻקַּת־הָעַמִּים וְאֵין בֶּצַע לוֹ לַעֲצֹר אוֹתָנוּ אֶלָא לְהֶפֶךְ. לְבַקֵּש דְּבַר־מָה מֵאָדוֹן זֶה לֹא יַקְשֶׁה מִמֶּנִּי בְּיוֹתֵר!”

“אֲבָל הֲרֵי אָדוֹן זֶה אֵינוֹ נִמְצָא בַּמַּחֲנֶה, אוֹ עַל כָּל פָּנִים לֹא רְאִיתִיו,” אָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט.

“הוּא יָבוֹא לְכָאן. אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹא. עָלָיו לְהִתְאַחֵד עִם הָאֱמִיר. סִבִּירְיָה חֲצוּיָה עַכְשָׁו לִשְׁנַיִם, וְאֵין סָפֵק שֶׁמַּחֲנֶה הַצָּבָא שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן אֵינוֹ אֶלָּא מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל אִירְקוּטְסְק.”

“וּמָה נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר נִהְיֶה חָפְשִׁים?”

“אַךְ נִהְיֶה חָפְשִׁים, מִיָּד נָשׁוּב אֶל הַמַּעֲרָכָה שֶׁלָּנוּ וּנְלַוֶּה אֶת הַתַּתָּרִים עַד שֶׁיָּבוֹא הָרֶגַע וְגִלְגּוּלֵי הַמְּאֹרָעוֹת יַרְשׁוּנוּ לַעֲבֹר אֶל מַחֲנֶה צָרֵיהֶם. לְכָל הָרוּחוֹת! אָסוּר לְאָדָם לַעֲזֹב אֶת דִּגְלוֹ. אָנוּ עוֹמְדִים אַךְ בְּרֵאשִׁית עֲבוֹדָתֵנוּ. אַתָּה, חֲבֵרִי, כְּבָר זָכִיתָ לְהִפָּצַע בְּשָׁעָה שֶׁעָבַדְתָּ אֶת עֲבוֹדַת הָעִתּוֹן “דֵילִי־טֵלֶגְרָף”, אֲבָל אֲנִי נִפְגַּעְתִּי לְרֶגֶל שֵׁרוּתִי אֶת הַדּוֹדָנִית שֶׁלִּי. וּבְכֵן, לְפָנִים! לְפָנִים! טוֹב וְיָפֶה!”, הוֹסִיף וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה בְּלַחַשׁ,:“הִנֵּה כְּבָר נִרְדַּם! שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל שֵׁנָה וְתַחְבּוֹשׁוֹת אֲחָדוֹת שְׁרוּיוֹת בְּמַיִם חַיִּים מַסְפִּיקוֹת לְמַדַּי לְהַעֲמִיד שׁוּב בֶּן־אָדָם עַל רַגְלָיו. בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ מִפַּחֵי־בַּרְזֶל!”

וּבְעוֹד הָרִי בְּלָאוּנְט הָיָה יָשֵׁן וְנָח, הָיָה אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה שׁוֹמֵר עָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא אֶת פִּנְקָסוֹ מִכִּיסוֹ וּמִלֵּא אֶת עַמּוּדָיו בִּרְשִׁימוֹת מִתּוֹךְ הַחְלָטָה גְמוּרָה לְהַעֲנִיק מִן הַיְּדִיעוֹת שֶׁהֶעֱלָה בְּיָדוֹ גַם לַחֲבֵרוֹ לַהֲנָאָתָם הַגְּדוֹלָּה שֶׁל קוֹרְאֵי הַ“דֵּילִי־טֵלֶגְרָף”. הַמְּאוֹרָעוֹת אִחוּ אוֹתָם וּקְשָׁרוּם זֶה לָזֶה וּמֵעַכְשָׁו פָּסְקָה הַקִּנְאָה בֵינֵיהֶם.

וּבְכֵן, אֵפוֹא, אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מְפַחֵד מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכָּל, הוּא הוּא שֶׁהָיָה רֹאשׁ מַאֲוַיֵּיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַכַּתָבִים. בִּיאָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וַדַּאי תָּבִיא לָהֶם תּוֹעֶלֶת וּרְוָחָה, שֶׁהֲרֵי כֵּוָן שֶׁיִּתְבָּרֵר שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא כָּתַב אַנְגְּלִי וְהַשֵּׁנִי כַּתָּב צָרְפָתִי, קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אוֹתָם. שַׂר צְבָאוֹ שֶׁל הָאֱמִיר וַדַּאי יֵדַע לְהַסְבִּיר וּלְבָרֵר אֶת הָעִנְיָן לְפֵיאוֹפַר, אֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק הָיָה נוֹהֵג בַּכַּתָּבִים כְּשֵׁם שֶׁהָיָה נוֹהֵג בִּמְרַגְּלִים פְּשׁוּטִים. מִשְׁאַלְתָּם שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְשֶׁל הָרִי בְּלָאוּנְט הָיְתָה אֵפוֹא הַהֵפֶךְ מִזּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הַלָּז הֵבִין יָפֶה אֶת הַמַּצָּב הַזֶּה וְהַדָּבָר שִׁמֵּשׁ לוֹ טַעַם חָדָשׁ, נוֹסָף עַל הַטְּעָמִים הַקּוֹדְמִים, שֶׁהִמְרִיצוּהוּ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּל הִתְקָרְבוּת אֶל חֲבֵרָיו לַמַּסָּע לְשֶׁעָבָר. לְפִיכָךְ הִשְׁתַּדֵּל לִנְהֹג בְּעַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהַלָּלוּ לֹא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ וְלֹא יִרְאוּהוּ.

עָבְרוּ אַרְבָּעָה יָמִים וּמַצַּב הַדְּבָרִים לֹא נִשְׁתַּנָּה שִׁנּוּי כָּל־שֶּׁהוּא. הַשְּׁבוּיִים לֹא שָׁמְעוּ דָבָר עַל סִלּוּק הַמַּחֲנֶה. הַשְּׁמִירָה שֶׁשָּׁמְרוּ עֲלֵיהֶם הָיְתָה קָשָׁה עַד מְאֹד. אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם בְּשׁוּם פָּנִים לַעֲבֹר אֶת שׁוּרַת הָרַגְלִים וְרוֹכְבֵי הַסּוּסִים, שֶׁשָּׁמְרוּ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה. הַמָּזוֹן שֶׁסִּפְּקוּ לָהֶם לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעָם כָּל עִקָּר. פַּעֲמַיִם בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת הִשְׁלִיכוּ לִפְנֵיהֶם חֲתִיכָה שֶׁל קִרְבֵי עִזִּים צְלוּיִים עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אוֹ מָנָה שֶׁל גְּבִינָה, הַקְּרוּיָה “קְרוּט” וְהָעֲשׂוּיָה מֵחֲלֵב־כְּבָשׂוֹת חָמוּץ; גְּבִינָה זוֹ טְבוּלָה בַּחֲלֵב סוּסָה אוֹ גְמַלָּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ “קוּמִיס”, הִיא הַמָּזוֹן הַנָּהוּג אֵצֶל הַקִּירְגִיזִים. זֶה הָיָה כָּל מַאֲכָלָם. מִלְּבַד זֶה, הִשְׁתַּנָּה מֶזֶג־הָאֲוִיר לְרָעָה: הִתְחוֹלְלוּ רוּחוֹת עַזּוֹת וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. הָאֻמְלָלִים הָיוּ מְחֻסְּרֵי מַחֲסֶה וַאֲנוּסִים הָיוּ לָשֵׂאת אֶת זַעְפּוֹ שֶׁל מֶזֶג הָאֲוִיר הַמַּזִּיק לַבְּרִיאוּת וְלֹא הָיָה מִי שֶׁדָּאַג לָהֶם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם מַשֶּׁהוּ אֶת יִסּוּרֵיהֶם הַקָּשִׁים. כַּמָּה פְּצוּעִים, בָּהֶם נָשִׁים וִילָדִים, מֵתוּ, וְהַשְּׁבוּיִים עַצְמָם אֲנוּסִים הָיוּ לְקָבְרָם, כִּי הַשּׁוֹמְרִים לֹא רָצוּ לָתֵת אֲפִילוּ קְבוּרָה לַמֵּתִים.

מִשֶּׁהִתְרַגְּשׁוּ הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים הַלָּלוּ, הִשְׁתַּדְּלוּ אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט לִהְיוֹת לְהוֹעִיל לַבְּרִיּוֹת, כָּל אֶחָד לְפִי דַּרְכּוֹ, וְעָשׂוּ לְטוֹבָתָם כָּל מַה שֶּׁהָיָה לְאֵל יָדָם. כֵּוָן שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא עָבְרוּ עֲלֵיהֶם תְּלָאוֹת קָשׁוֹת וְהֵם הָיוּ בְּרִיאִים וּמוּצָקִים, לְפִיכָךְ יָכְלוּ לַעֲמֹד יָפֶה בִּפְנֵי הַפְּגָעִים שֶׁל עַכְשָׁו וְהָיְתָה הַיְכֹלֶת בְּיָדָם לְהוֹעִיל בַּעֲצָתָם וּבְדַאֲגָתָם לְאוֹתָם הַשְּׁבוּיִים שֶׁהָיוּ מִתְעַנִּים בִּיסוּרִים וּבָאוּ לִידֵי יֵאוּשׁ.

הֲיִמָשֵׁךְ הַמַּצָּב הַזֶּה לְאֹרֶךְ יָמִים? כְּלוּם נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן עַל יְדֵי־מַעֲשֵׂי־הַהַצְלָחָה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ לָנוּחַ זְמַן־מָה קֹדֶם שֶׁיָּקוּם וְיַעֲלֶה עַל אִירְקוּטְסְק? אָמְנָם אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁשׁ לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁחֲשָׁשׁ זֶה לֹא נִתְקַיֵּם. בִּשְׁנֵים־עָשָׂר לְאַבְגּוּסְט בַּבֹּקֶר אֵרַע אוֹתוֹ הַמְּאֹרָע, אֲשֶׁר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט הָיוּ מִתְאַוִּים לוֹ בְּיוֹתֵר וַאֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ בְּיוֹתֵר.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְתוֹפְפוּ בְּתֻפִּים וְהִרְעִישׁוּ אֶת הָאֲוִיר בִּירִיּוֹת רוֹבִים. עֲנַן אָבָק גָּדוֹל הִתְגַּלְגֵּל עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מִקּוֹלִיבַן.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הוֹפִיעַ בְּרֹאשׁ אַלְפֵי אַנְשֵׁי צָבָא וְנִכְנַס אֶל מַחֲנֶה הַתַּתָּרִים.

פֶּרֶק שֵׁנִי: מִנְהָגוֹ שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֵבִיא אֶל הָאֱמִיר קוֹרְפּוּס שָׁלֵם שֶׁל אַנְשֵׁי צָבָא. הַפָּרָשִׁים וְהָרַגְלִים הָאֵלֶּה הָיוּ חֵלֶק שֶׁל פְּלֻגַּת הַצָּבָא שֶׁכָּבְשָׁה אֶת אוֹמְסְק. כֵּוָן שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא יָכֹל לִלְכֹּד אֶת הָעִיר הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר כְּכָל הַמְסֻפָּר לְמַעְלָה הִתְבַּצֵּר שָׁם שָׂר הַפֶּלֶךְ עִם חֵיל הַמִּשְׁמָר, לְפִיכָךְ גָּמַר לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה וְלִנְסֹעֵ הָלְאָה, כִּי לֹא רָצָה לְעַכֵּב אֶת פְּעֻלּוֹת הַמִּלְחָמָה הָעֲתִידוֹת לְהָבִיא לִידֵי כִּבּוּשׁ סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית. וְכֵן הִשְׁאִיר בְּאוֹמְסְק חֵיל מַצָּב מַסְפִּיק לְמַדָּי. אַחַר אָסַף אֶת הַכְּנוּפְיוֹת שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ נוֹסְפוּ עָלֵיהֶן מְנַצְּחֶיהָ שֶׁל קוֹלִיבַן, וְסוֹפוֹ שֶׁהִתְאַחֵד עִם הַמַּחֲנֶה שֶׁל פֵיאוֹפַר.

אַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָמְדוּ עַל מִשְׁמֶרֶת־הַחַיִל הָרִאשׁוֹנָה. הֵם לֹא נִצְטַווּ לַחֲנוֹת. מַנְהִיגָם נִתְכַּוֵּן בְּלִי סָפֵק שֶׁלֹּא לְהִתְעַכֵּב כָּאן, אֶלָּא לָלֶכֶת לְפָנִים וְלִכְבֹּשׁ בִּזְּמָן קָצָר אֶת טוֹמְסְק, הָעִיר הַחֲשׁוּבָה, אֲשֶׁר נוֹעֲדָה בְּיַד הַטֶּבַע לְשַׁמֵּשׁ מֶרְכָּז לְמַעֲשֵׂה־הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּהַבָּא.

יַחַד עִם אַנְשֵׁי צְבָאוֹ הוֹלִיךְ עִמּוֹ אִיבַן אוֹגַרְיֶב שַׁיָּרָה שֶׁל שְׁבוּיִים רוּסִים וְאַנְשֵׁי סִבִּירְיָה, אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּיָדוֹ אִם בְּאוֹמְסְק וְאִם בְּקוֹלִיבַן. הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה לֹא הֻכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַגְּדֵרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה צָרָה מֵהָכִיל אֶת הַשְּׁבוּיִים שֶׁכְּבָר נִמְצְאוּ בָּהּ, וּלְפִיכָךְ אֲנוּסִים הָיוּ לְהִשָּׁאֵר אֵצֶל הַמִּשְׁמֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְלֹא מַחֲסֶה כָּל שֶׁהוּא וּלְלֹא מָזוֹן. מָה הַגְּזֵרָה אֲשֶׁר יִגְזֹר פֵיאוֹפַר־חַאן עַל הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה? הֲיָשִׂים אוֹתָם בְּמִשְׁמָר בְּטוֹמְסְק, אוֹ יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמַּנְהִיגִים הַתַּתָּרִים וְיַעֲשֶׂה בָּהֶם שְׁפָטִים שֶׁל שְׁפִיכוּת דָּמִים אֲשֶׁר יַמְעִיטוּ אֶת מִסְפָּרָם? הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה מִן הַסּוֹדוֹת הַכְּמוּסִים בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאֱמִיר, הַמִּתְנַהֵג כְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה עִם רוּחוֹ.

בִּעִקְבוֹת גְּדוּד הַצָּבָא הַזֶּה, שֶׁבָּא מֵאוֹמְסְק וּמִקוֹלִיבַן, הָלַךְ הֲמוֹן קַבְּצָנִים, חַמְסָנֵי־מִלְחָמָה, תַּגְרָנִים וְצוֹעֲנִים הַמְּשַׁמְּשִׁים תָּמִיד הַמְּאַסֵּף הַנִּגְרָר אַחֲרֵי אַחַד הַמַּחֲנוֹת הַהוֹלֵךְ לְמַסָּעָיו. כָּל הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה הָיָה יוֹנֵק אֶת מְזוֹנוֹ מִן הַמְּחוֹזוֹת שֶׁהוּא עָבַר בָּהֶם וְאַחֲרָיו כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שָׁם מַה לִשְׁדֹּד וְלַחְמֹס. וּמִכָּאן בָּא הַהֶכְרַח לְאַנְשֵׁי הַצָּבָא לִנְסֹעַ הָלְאָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִמְצֹא מִחְיָה לְנַפְשָׁם. כָּל הַחֶבֶל שֶׁבֵּין אֲפִיק הָאִישִׁים וְהָאוֹבּ כְּבָר הָיָה חָרֵב חֻרְבָּן גָּמוּר, וְלֹא נִמְצְאוּ בּוֹ שׁוּם מְקוֹרוֹת מִחְיָה. הַתַּתָּרִים הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְהָרוּסִים וַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לַעֲבֹר בּוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ קְשָׁיִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

בֵּין הַצוֹעֲנִים שֶׁנָּהֲרוּ אֶל הַגְּדוּד מִמְּחוֹזוֹת הַמַּעֲרָב נִמְצְאָה גַם הַלַּהֲקָה אֲשֶׁר לִוְּתָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִפֶּרְם. בְתוֹכָם הָיְתָה גַם סַנְגַּר. מְרַגֶּלֶת פִּרְאִית זוֹ, שֶׁהָיְתָה הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, לֹא עָזְבָה אֶת אֲדוֹנֶיהָ מֵעוֹלָם. אָנוּ רָאִינוּ אֶת שְׁנֵיהֶם כְּשֶׁהֵם רוֹקְמִים אֶת מְזִמּוֹתֵיהֶם בְּרוּסְיָה עָצְמָה, בְּפֶלֶךְ נִיזְ’נִי־נוֹבְגֹורוֹד. מִשֶּׁעָבְרוּ אֶת הָאוּרָל, לֹא נִפְרְדוּ אֶלָּא לְיָּמִים מֻעָטִים. אִיבַן אוֹגַרְיֶב הָלַךְ אֶל אִישִׁים וְהִגִּיעַ לְשָּׁם בִּמְהֵרָה, תַּחַת אֲשֶׁר סַנְגַּר וְהַלַּהֲקָה שֶׁלָה שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל אוֹמְסְק וְנָסְעוּ לְשָׁם דֶּרֶךְ הָעֵבֶר הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַחֶבֶל.

קַל לְהָבִין כַּמָה גָדוֹל הָעֵזֶר שֶׁעָזְרָה אִשָּׁה זוֹ לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב. עַל־יְדֵי הַצוֹעֲנִים שֶׁלָהּ חָדְרָה אֶל כָּל מָקוֹם, שָׁמְעָה אֶת הַכֹּל וְהוֹדִיעָה אֶת הַכֹּל. לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיָה גָּלוּי וְיָדוּעַ כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַּמְּחוֹזוֹת הַכְּבוּשִׁים. מֵאוֹת עֵינַיִם וְאָזְנַיִם הָיוּ פְּקוּחוֹת תָּמִיד לְצָרְכֵי שֵׁרוּתוֹ. וְהָאֱמֶת נִּתְנָה לְהֵאֲמֵר שֶׁהוּא הָיָה מְשַׁלֵּם בְּיָד רְחָבָה בְּעַד הָרִגּוּל הַזֶּה, שֶׁהֵפִיק מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְעַצְמוֹ.

הַקָּצִין הָרוּסִי הִצִּיל פַּעַם אַחַת אֶת סַנְגַּר, שֶׁנִּכְשְׁלָה בְּמַעֲשֶׂה חָמוּר. וְהִיא לֹא שָׁכְחָה לְעוֹלָם אֶת הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּהּ וְהָיְתָה מְסוּרָה לוֹ בְּכָל נַפְשָׁהּ וּבְכָל מְאֹדָה. וּכְשֶׁיָּצָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיָה לְבוֹגֵד בְּעַמּוֹ, מִיַּד הֵבִין אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁאִשָּׁה זוֹ עֲלוּלָה לְהַמְצִיא לוֹ. כָּל שְׁלִיחוּת שֶׁהֵטִיל עַל סַנְגַּר נִתְמַלְּאָה עַל־יָדֶיהָ בֶּאֱמוּנָה. נְטִיָּה טִבְעִית כְּמוּסָה, שֶׁהָיְתָה אַדִּירָה אֲפִילּוּ מֵרֶגֶּשׁ הַתּוֹדָה שֶׁבְּקִרְבָּה, הִכְרִיחָה אוֹתָהּ לְהֵעָשׂוֹת לְשִׁפְחָתוֹ שֶׁל הַבּוֹגֵד, וְהִיא דָבְקָה בּוֹ לְמִן הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְגָלוּתוֹ בְּסִבִּירְיָה. סַנְגַּר, שֶׁהָיְתָה אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה וְאֵין לוֹ מוֹלֶדֶת, נֶעֶשְׂתָה לְאֵשֶׁת סוֹדוֹ וּלְבַעֲלַת בְּרִיתוֹ וְהִיא הִקְדִּישָׁה אֶת חַיֶּיהָ, חַיֵּי צוֹעֲנִית נָדָה וְנָעָה, לְשֵׁרוּת הַפּוֹלְשִׁים, אֲשֶׁר אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֶעֱלָה עַל סִבִּירְיָה. יַחַד עִם הַמִּרְמָה הַטִּבְעִית הַמְיֻחָדָה לִבְנֵי גִזְעָהּ הָיָה מָצוּי בָּהּ מֶרֶץ כַּבִּיר, אֲשֶׁר לֹא יָדַע סְלִיחָה וָלֹא רַחֲמִים. הִיא הָיְתָה פֶּרֶא־אָדָם הָרְאוּיָה לִהְיוֹת חֲבֶרֶת לְאַחַד הָאִינְדְּיָנִים הַפְּרָאִים וְלָשֶׁבֶת עִמּוֹ בַּוִּיְגְוַם שֶׁלּוֹ.

מִיּוֹם בּוֹאוֹ לְאוֹמְסְק שׁוּב נִלְוְתָה סַנְגַּר עִם הַלַּהֲקָה שֶׁלָהּ אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וּמֵאָז לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ. הַמִּקְרֶה, אֲשֶׁר זִמֵּן יַחַד אֶת מִיכָאֵל וְאֶת מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, הָיָה יָדוּעַ לָהּ. הִיא יָדְעָה אֶת חֲשָׁשׁוֹתָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עַל דַּבָר שְׁלִיחַ הַצַּאר הָעוֹבֵר בָּאָרֶץ וְהִיא הִשְׁתַּתְּפָה עִמּוֹ בַּחֲשָׁשׁוֹת הַלָּלוּ, מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הָאֲסִירָה הָיְתָה בְּעֵינֶיהָּ אִשָּׁה, אֲשֶׁר מִן הַצֹרֶךְ הוּא לְיַסְּרָהּ וּלְעַנּוֹתָהּ בְּכָל הָאַכְזָרִיּוּת הַמְּצוּיָה בְּפֶרֶא אָדָם אֲדֻם־הָעוֹר, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת דְּבַר הַסּוֹד הַכָּמוּס עִמָּה. ֲבָל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עֲדַיִן לֹא רָצָה לָכֹף אֶת הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ, כִּי טֶרֶם הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָרְאוּיָה לְכָךְ. וּבְכֵן אֲנוּסָה הָיְתָה סַנְגַּר לְחַכּוֹת, וְהִיא חִכְּתָה. וּבְעוֹדָה מְחַכָּה לֹא הֶעֱלִימָה אֶת עֵינֶיהָ מִמֶּנָּה וְהָיְתָה שׁוֹמֶרֶת צְעָדֶיהָ וּמְרַגֶּלֶת אוֹתָהּ בְּלִי יְדִיעָתָהּ, אוֹרֶבֶת לְכָל תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁלָהּ, לְכָל מִלָּה קְלִּילָה הַיּוֹצֵאת מִפִּיהָ, צוֹפָה וּמַשְׁגִּיחָה אֵלֶיהָ יוֹמָם וָלַיְלָה וּמְצַפָּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּלָּה “כֵּן” יוֹצֵאת מִפִּתְחֵי פִּיהָ, אֲבָל קְרִירוּת רוּחָהּ וְהִתְאַפְּקוּתָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב שָׂמוּ עַד עַתָּה אֶת כָּל עֲמָלָה לְאַל.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְשַׂר הָאַרְטִילֶרְיָה הַתַּתָּרִית וְשַׂר הָאֳרְווֹת שֶׁל הָאֱמִיר וְעִמָּם לְוָיָה מַזְהִירָה שֶׁל פָּרָשִׁים אוּזְבֶּקִים יָצְאוּ לְקוֹל תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלָיו, חָלְקוּ לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל עַד מְאֹד וְהִזְמִינוּהוּ לָלֶכֶת עִמָּם אֶל אָהֳלוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיָה עַז וְקָשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד וְהוּא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה קְרִירָה עַל דִּבְרֵי הַנִּמּוּס הַנָּאִים שֶׁהִבִּיעוּ לוֹ רַבֵּי הַשִּׁלְטוֹן, אֲשֶׁר נִשְׁלְחוּ לְהִקְבִּיל אֶת פָּנָיו. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים פְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר, וְאוּלָם מִתּוֹךְ הִתְהַדְּרוּת חֲצוּפָה הָיָה עוֹטֶה עֲדַיִן אֶת מַדֵּי הַשְּׂרָד שֶׁל קְצִין־צָבָא רוּסִי.

בָּרֶגַע שֶׁתָּפַשׂ בְּרֶסֶן סוּסוֹ, כְּדֵי לִרְכֹּב וְלַעֲבֹר אֶת הַמַּעְגָּל שֶׁל הַמַּחֲנֶה, נִדְחֲקָה סַנְגַּר אֶל בֵּין הַפָּרָשִׁים שֶׁל גְּדוּד־הַלְּוָיָה, קָרְבָה אֵלָיו וְעָמְדָה תַּחְתֶּיהָ דוּמָם.

“לֹא כְּלוּם?” שָׁאַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“לֹא כְּלוּם.”

“הֲיִי סַבְלָנִית.”

“הַקְּרֵבָה הַשָּׁעָה אֲשֶׁר תָּכֹף אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְדַבֵּר?”

“הַשָּׁעָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, סַנְגַּר.”

“כַּאֲשֶׁר נִהְיֶה בְּטוֹמְסְק.”

“וְאֵימָתַי נִהְיֶה שָׁם?…”

“בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים.”

עֵינָי סַנְגַּר הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת הֵפִיקוּ בְּרַק זִיו וְהִיא שָׁבָה לַאֲחוֹרֶיהָ בִּפְסִיעוֹת בְּטוּחוֹת.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לָחַץ אֶת צַלְעוֹת סוּסוֹ וּפָנָה בְּלִוְיַת שָׂרֵי הַחַיִל שֶׁלּוֹ אֶל אָהֳלוֹ שֶׁל הָאֱמִיר.

פֵיאוֹפַר־חַאן הָיָה מְצַפֶּה לְבִיאָתוֹ שֶׁל מִשְׁנֵהוּ. סוֹד הַמּוֹעֵצָה, שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ נוֹשֵׂא חוֹתַם הַמַּלְכוּת, הַחוֹדְזַ’ה וְשָׂרֵי מְדִינָה גְבוֹהִים אֲחָדִים, תָפַס מָקוֹם בָאֹהֶל.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, נִכְנָס אֶל הָאֹהֶל וְעָמַד לִפְנֵי הָאֱמִיר.

פֵיאוֹפַר־חאן הָיָה אִישׁ כְּבֶן אַרְבָּעִים. גְּבַהּ־קוֹמָה, חִוֵּר־פָּנִים, זְעוּם־עֵינַיִם וּפִרְאִי לְמַרְאֶה. ָקָן שָׁחוֹר וּמְסֻלְסָל סִלְסֻוּלִים קְטַנִּים יָרַד עַל חָזֵהוּ. בְּמַדֵּי־הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר עָלָיו, הֲלֹא הֵם תַּחִרָא רְקוּמָה זָהָב וָכֶסֶף, תְלָיֵי־חֶרֶב הַמִּתְנוֹסְסִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, נְדָן שֶׁל חֶרֶב עֲקֻמָּה כְּעֵין הַיָּטָגָן מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת מַבְהִיקוֹת, נַעֲלַיִם עִם דָּרְבוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, קוֹבַע וּבְרֹאשׁוֹ צִיצָה שֶׁל בָּרָקוֹת הַמְּפִיצוֹת אַלְפֵי נִיצוֹצוֹת, – נִרְאָה מַרְאֵה שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן מוּזָר וּמְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר וְלֹא הָיָה בּוֹ כְּלוּם מִשֵׁל הָרוֹמְמוּת לְסַרְדָּנַפַּל תַּתָּרִי, אֲשֶׁר לְמוֹשֵׁל בְּלִי מְצָרִים הַשּׁוֹלֵט לִרְצוֹנוֹ עַל נְתִינָיו וּבְיָדוֹ לְהַחֲיוֹתָם אוֹ לְהֲמִיתָם, אֲשֶׁר אֵין גְבוּל לְשִׁלְטוֹנוֹ וַאֲשֶׁר עַל פִּי חֹק וּמִשְׁפָּט מְיֻחָד הֲרֵיהוּ קָרוּא בְּבוּכַרַה בְּכִנּוּי הַכָּבוֹד “אֱמִיר”.

בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אִיבַן אוֹגַרְיֶב, נִשְׁאֲרוּ שָׂרֵי הַמַּעֲלָה עַל מְקוֹמָם וְהוֹסִיפוּ לַשֶּׁבֶת בִּמְנוּחָה עַל הַכַּרִים הָרְקוּמִים בְּזָהָב וְאוּלָם פֵיאוֹפַר־חַאן קָם מֵעַל דַּרְגָּשׁ נֶהֱדָּר שֶׁעָמַד בְּיַרְכְּתֵי הָאֹהֶל, אֲשֶׁר קַרְקָעוֹ הָיָה מְכֻסֶּה בַּקְּטִיפָה הָרַכָּה שֶׁל מַרְבָד בּוּכָרִי.

הָאֱמִיר נִגַּשׁ אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְאָצַל לוֹ נְשִׁיקָה, אֲשֶׁר הַלָּז הֵבִין אֶת פֵּרוּשָׁה יָפֶה. נְשִׁיקָה זוֹ הֵרִימָה אֶת מִשְׁנֵה הַמַּצְבִּיא לִידֵי הַמַּדְרֵגָה שֶׁל רֹאשׁ הַמּוֹעֵצָה וְנִשְּׂאָה אוֹתוֹ לְשָׁעָה לְמַעֲלָה מִן הַחוֹדְזַ’ה.

אַחַר פָּנָה פֵיאוֹפַר־חַאן אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וּפָתַח וְאָמַר אֵלָיו:

“אֵין מַה לִּשְׁאָלְךָ, אִיבַן. פְּתַח פִּיךָ וְדַבֵּר אַתָּה. אַתָּה תִּמְצָא כָּאן אָזְנַיִם הַמּוּכָנוֹת וּמְזֻמָּנוֹת לְהַאֲזִין אֶת דְּבָרֶיךָ”.

“טַקְסִיר”⁹, הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב, “הִנֵּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לְהַגִּיד לָּךְ”.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב דִּבֵּר תַּתָּרִית וְהִבִּיעַ אֶת דְבָרָיו בִּמְלִיצוֹת מְסֻלְסָלוֹת, הַמְצַיְּנוֹת אֶת לְשׁוֹנָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִּזְרָח.

“טַקְסִיר, לֹא זוֹ הַשָּׁעָה לְהַשְׁמִיעַ מִלִּים שֶׁאֵין מוֹעִיל בָּהֶן. הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּעָמְדִי בְּרֹאשׁ צִבְאוֹתֶיךָ, גְּלוּיִים וִידוּעִים לְפָנֶיךָ. חֶבְלֵי אֶרֶץ הָאִישִׁים וְהָאִירְטִישׁ נִמְצָאִים עַתָּה בְּיָדֵנוּ, וְהַפָּרָשִׁים הַטּוּרְקְמָנִים יְכוֹלִים עַתָּה לִרְחֹץ אֶת סוּסֵיהֶם בְּמֵּיֵמִי הַנְּהָרוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ לַאֲחֻזַּת הַתַּתָּרִים. לַהֲקוֹת הַקִּירְגִיזִים הִתְקוֹמְמוּ לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן, וְאַתָּה אָדוֹן לַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית שֶׁל סִבִּירְיָה מֵאִישִׁים עַד טוֹמְסְק, וּבְכֵן אֵפוֹא יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לְהַסִּיעַ אֶת גְּדוּדֶיךָ אֶל מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, קֵדְמָה, וְאֶל מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרָבָה”.

“וְאִם יִהְיֶה מַהֲלָכִי עִם הַשֶּׁמֶשׁ?” שָׁאַל הָאֱמִיר, אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַדּוֹבֵר אֵלָיו וּבְפָנָיו לֹא נִכְּרָה אָף אַחַת מִן הַמַּחֲשָּׁבוֹת שֶׁחָשַׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“אִם יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ עִם הַשֶּׁמֶשׁ”, הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב, “תָּשִׂים פְּעָמֶיךָ אֶל אֵרוֹפָּה וְתִלְכֹּד עַד מְהֵרָה אֶת מְחוֹזוֹת סִבִּירְיָה מִטּוֹבּוֹלְסְק עַד לְהָרֵי הָאוּרַל”.

“וְאִם אֵלֵךְ לְנֹכַח הַלַּפִּיד אֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם?”

“אִם תַּעֲשֶׂה כְּזֹאת תָּכְנִיעַ תַּחַת הַשִּׁלְטוֹן הַתַּתָּרי גַם אֶת אִירְקוּטְסְק וְגַם אֶת הָאֲרָצוֹת הָעֲשִׁירוֹת בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית.”

“וְצִבְאוֹת הַשֻּׂלְטָן אֲשֶׁר בְּפֶטֶרְבּוּרְג?” אָמַר פֵיאוֹפַר־חַאן כְּשֶׁהוּא מְכַנֶּה בַּתֹּאַר הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה אֶת קֵיסָרָהּ שֶׁל רוּסְיָה.

“אַל תִירָא מֵהֶם לֹא בְּמִזְרָח הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא בִּמְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,” הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב. “הַהִתְפָּרְצוּת בָּאָרֶץ הָיְתָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, וְטֶרֶם יַסְפִּיק הַמַּחֲנֶה הָרוּסִי לְהַמְצִיא לָהּ עֵזֶר, תִּפֹּל אִירְקוּטְסְק אוֹ טוֹבּוֹלְסְק בְּיָדֶיךָ. צִבְאוֹת הַצַּאר נִכְחֲדוּ עַל יַד קוֹלִיבַן וְהֵם יִכָּחֲדוּ בְּכָל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֲנָשֶׁיךָ יִלָּחֲמוּ עִם אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַנִּקְלִים שֶׁל אַרְצוֹת הַמַּעֲרָב.”

“וּמָה הָעֵצָה אֲשֶׁר תַּשִׂיא לְּךָ הִתְמַכְּרוּתְךָ לְעִנְיַן הַתַּתָּרִים וְטוֹבָתָם?” שָׁאַל הָאֱמִיר לְאַחַר שְׁתִיקָה שֶׁל רְגָעִים מִסְפָּר.

“עֲצָתִּי הִיא לִנְסֹעַ לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ!” הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת רַבָּה. “עָלֵינוּ לָתֵת לְסוּסֵי הַטּוּרְקְמָנִים לִלְחֹךְ אֶת הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר לְעַרְבוֹת הַמִּזְרָח! עָלֵינוּ לִלְכֹּד אֶת אִירְקוּטְסְק, בִּירַת מְחוֹזוֹת הַמִּזְרָח, וְיַחַד עִמָּהּ לִתְפֹּשׂ בֶּן־תַּעֲרוּבוֹת, אֲשֶׁר תְּפִיסָתוֹ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תְּפִיסַת אֶרֶץ גְּדוֹלָה. מֵאֵין לָנוּ יְכֹלֶת לִלְכֹּד אֶת הַצַּאר, עָלֵינוּ לְהִתְאַמֵּץ לִלְכֹּד אֶת אָחִיו, אֶת הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.”

זוֹ הָיְתָה הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר אִיבַן אוֹגַרְיֶב שָׁאַף אֵלֶיהָ. לִתְפֹּס אֶת הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וּלְהַכּוֹתוֹ בְּלִי רַחֲמִים – הֲרֵי זֶה מַשְׁמָע לָתֵת סִפּוּק גָּמוּר לְרֶגֶשׁ הַשִּׂנְאָה שֶׁבְּלִבּו! וָלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכִּבּוּשׁ אִירְקוּטְסְק יְשַׁעְבֵּד מִיָּד לְשִׁלְטוֹן הַתַּתָּרִים כָּל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית כֻּלָּה.

“כִּדְבָרֶיךָ, אִיבַן, כֵּן יִהְיֶה,” הֵשִׁיב פֵיאוֹפַר.

“וּמַה פְּקֻדּוֹתֶיךָ, טַקְסִיר?”

“עוֹד הַיּוֹם יַעֲבֹר הַמּוֹשָׁב הָרָאשִׁי שֶׁלָּנוּ אֶל טוֹמְסְק.”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא בְּלִוְיַת הַהּוּשׁ־בֵּגִי לְמָלֵא אֶת פְּקֻדּוֹת הָאֱמִיר.

וְהִנֵּה בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל חֵיל־הַמִּשְׁמָר הָרִאשׁוֹן, קָם רַעַשׁ בְּקֵרוּב מָקוֹם, בְּתוֹךְ חֵלֶק הַמַּחֲנֶה שֶׁהַשְּׁבוּיִים הָיוּ כְּלוּאִים שָׁם. נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת וְאַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ יְרִיּוֹת שֶׁל רוֹבִים. מָה הַדָּבָר? הַאֻמְנָם נִסָּיוֹן לַהִתְקוֹמְמוּת אוֹ לִבְרִיחָה, אֲשֶׁר דֻּכָּא בְּחֹזֶק יָד?

אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְהַהוּשׁ־בֵּגִי פָּסְעוּ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת אֶל עֵבֶר הַמָּקוֹם, וּמִיַּד הוֹפִיעוּ לִפְנֵיהֶם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הַחַיָּלִים לֹא יָכְלוּ לַעֲצֹר בָּהֶם.

הַהוּשׁ־בֵּגִי לֹא חָקַר וְלֹא דָרַשׁ כְּלוּם אֶלָּא נָתַן אוֹת, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ פְּקֻדַּת מִיתָה, וְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַשְּׁבוּיִים כְּבָר הָיוּ מִתְגּוֹלְלִים בְּעָפָר, לוּלֵא אָמַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב מִלִּים אֲחָדוֹת, אֲשֶׁר עָצְרוּ אֶת הַחֲרָבוֹת שֶׁכְּבָר הָיוּ מוּנָפוֹת עֲלֵיהֶם.

הָאִישׁ הָרוּסִי הִכִּיר, כִּי הַשְּׁבוּיִים הָאֵלֶּה נָכְרִים הֵם וְהוּא צִוָּה לַהֲבִיאָם לְפָנָיו.

הַלָּלוּ הָיוּ הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

מִשְּׁעַת בִּיאָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶל הַמַּחֲנֶה בִּקְּשׁוּ שֶׁיוֹלִיכוּם אֵלָיו, אֲבָל אַנְשֵׁי הַצָּבָא מֵאֲנוּ לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָם. הַדָּבָר הִגִּיעַ לִידֵי קְטָטָה, לִידֵי נִסָּיוֹן שֶׁל מְנוּסָה וְלִידֵי יְרִיּוֹת רוֹבִים, אֲשֶׁר לְאָשְׁרָם שֶׁל שְׁנֵי הַכַּתָּבִים הֶחֱטִיאוּ אֶת הַמַּטָּרָה.

אֲבָל אֵין סָפֵק, שֶׁלוּלֵא מִשְׁנֵהוּ שֶׁל הָאֱמִיר שֶׁהִתְעָרֵב בַּדָּבָר, הַיוּ שְׁנֵי אֵלֶּה מְקַפְּחִים עַד מְהֵרָה אֶת חַיֵּיהֶם.

הַלָּז בָּחַן בְּעֵינָיו רְגָעִים מִסְפָּר אֶת שְׁנֵי הַשְּׁבוּיִים, שֶׁלֹּא הָיוּ יְדוּעִים לוֹ כָּל עִקָּר. אָמְנָם הַלָּלוּ הָיוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד כְּשֶׁאֵרַע הַמְּאֹרַע בְּבֵיִת תַּחֲנַת הַדֹּאַר שֶׁבְּאִישִׁים וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֻכָּה בְּיַד אִיבַן אוֹגַרְיֶב. וְאוּלָם הַנּוֹסֵעַ אַבִּיר־הַלֵּב לֹא שָׁת לִבּוֹ כְּלָל אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּאוּלָם הַהַמְתָּנָה.

אֲבָל הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הִכִּירוּ אוֹתוֹ מִיָּד, וְהָאַחֲרוֹן אָמַר לַחֲבֵרוֹ בְּשֶׁפֶל קוֹל:

“הַבֵּט וּרְאֵה! נִדְמֶה כִּי שַׂר הָאֶלֶף אוֹגַרְיֶב וְהַנּוֹסֵעַ הַגַּס שֶׁבְּאִישִׁים אֵינָם אֶלָּא אָדָם אֶחָד!”

אֵחַר הוֹסִיף וְלָחַש בְּאָזְנֵי חֲבֵרוֹ:

“בְּלָאוּנְט הַרְצֵה, אַתָּה לְפָנָיו אֶת הָעִנְיָן שֶׁלָּנּוּ. בָּזֶה תַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד גָּדוֹל. מָאוּס עָלַי שַׂר אֶלֶף זֶה הַנִּמְצָא בְּמַחֲנֶה תַּתָּרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּגְלָלוֹ עֲדַיִן רָאשִׁי שָׁרוּי עַל כְּתֵפַי, אַשְּׁעֶה עֵינַי מִמֶּנּוּ בְּבוּז וְלֹא אוּכַל לְהַבִּיט בְּפָנָיו!”

וּבְדַבֵּר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִבִּיעָה הַכָּרַת פָּנָיו שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ גָּמוּר וּמָלֵא גַאֲוָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.

כְּלוּם הֵבִין אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁהַשְּׁבוּיִים מִתְיַחֲסִים אֵלָיו יַחַס שֶׁל זִלְזוּל? מִכָּל מָקוֹם הִתְאַפֵּק וּמִתּוֹךְ חָזוּת פָּנָיו אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר דָּבָר.

“מִי אַתֶּם, אֲדוֹנַי?” שָׁאַל בַּלָּשׁוֹן הָרוּסִית וּבְקוֹל שֶׁל קְרִירוּת יְתֵרָה אֶלָּא שֶׁקּוֹל זֶה הָיָה חָסֵר הַפַּעַם אֶת הַגַּסּוּת הַמְיֻחָדָה לוֹ.

“שְׁנֵי כַּתָּבִים שֶׁל עִתּוֹנִים אַנְגְּלִים וְצָרְפָתִים”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט תְּשׁוּבָה קְצָרָה.

“וַדַּאי יֵשׁ בְּיֶדְכֶם תְּעוּדוֹת, הַמְּעִידוֹת עֲלֵיכֶם מִי אַתֶּם?”

“הִנֵּה כִּתְבֵי הַרְשָׁאָה, הַמְּאַשְּׁרִים אֶת אִישִׁיּוּתֵנוּ לִפְנֵי הַצִּיר הָאַנְגְּלִי וְהַצָּרְפָתִי בְּרוּסְיָה”.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לָקַח אֶת הַכְּתָבִים שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ הָרִי בְּלָאוּנְט, וְקָרָא אוֹתָם בְּשִׂים לֵב. אַחַר־כָּךְ עָנָה וְאָמַר:

“הִנְּכֶם מְבַקְּשִׁים רִשְׁיוֹן לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ וְלִרְאוֹת אֶת פְּעֻלּוֹת־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ בְּסִבִּירְיָה?”

“אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים אֶלָּא לִהְיוֹת חָפְשִׁים. זוֹ כָּל מִשְׁאַלְתֵּנוּ,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב הָאַנְגְּלִי תְשׁוּבָה פַּסְקָנִית.

הֲרֵי אַתֶּם חָפְשִׁים, אֲדוֹנַי," הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב, “וְהִנְנִי מִשְׁתּוֹקֵק לִקְרֹא בַּ”דֵּילִי־טֵלֶגְרָף" אֶת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁאַתֶּם מְפַרְסְמִים שָׁם."

“אֲדוֹנִי,” עָנָה הָרִי בְּלָאוּנְט מִתּוֹךְ קֹר־הַמֶּזֶג הַמְיֻחָד לוֹ, “מְחִיר הַגִּלָּיוֹן שֶׁל אוֹתוֹ הָעִתּוֹן שִׁשָּׁה פֶּנְס חוּץ מִדְּמֵי הַמִּשְׁלוֹחַ.”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָזַר הָרִי בְּלָאוּנְט אֶל חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר נִכָּר הָיָה כִּי הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הֵפִיקָה רָצוֹן מִמֶּנּוּ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא חִיֵּךְ לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, אֶלָּא דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְהִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ הַפְּלֻגָּה שֶׁלּוֹ וְעַד מְהֵרָה נֶעֱלַם בְּתוֹךְ עָנָן אָבָק.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, אֲדוֹנִי ז’וֹלִיבֶה,” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט, “מָה אַתָּה סָבוּר עַל שַׂר הָאֶלֶף אִיבַן אוֹגַרְיֶב, הַמְפַקֵּד הָרָאשִׁי שֶׁל צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים?”

“סָבוּר אֲנִי, חֲבֵרִי הַיָּקָר”, הֵשִׁיב אַלְסִיר ז’וֹלִיבֶה בִּצְחוֹק, “שֶׁתְּנוּעַת יָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַהוּש־בֵּנִי בְּשָׁעָה שְׁנָתָן צָו לִכְרֹת אֶת רָאשֵׁנוּ, הָיְתָה תְּנוּעָה נָאָה!”

תְּהִי מַה שֶׁתִּהְיֶה הַסִּבָּה, שֶׁגָּרְמָה לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב לְהִתְנַהֵג כָּכָה עִם שְׁנֵי הַכַּתָּבִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ חָפְשִׁים וְהָיְתָה הַיְכֹלֶת בְּיָדָם לְשׁוֹטֵט בְּמַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה כְּאַוַּת נַפְשָׁם. וְאָמְנָם יְכֹלֶת זוֹ שָׁפְּרָה עֲלֵיהֶם וְהֵם לֹא דִמּוּ כְּלָל לִנְטֹּשׁ אֶת הַתַּפְקִיד הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרֶגֶשׁ הָאֵיבָה שֶׁהָגוּ זֶה לָזֶה לְשֶׁעָבַר בָּטַל וּפִנָה אֶת מְקוֹמוֹ לְרֶגֶשׁ שֶׁל יְדִידוּת נֶאֱמָנָה. לְאַחַר שֶׁגִּלְגּוּלֵי הַמְּאֹרָעוֹת קֵרְבוּם זֶה לָזֶה, שׁוּב לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם לְהִפָּרֵד. הַשְּׁאֵלוֹת הָעֲלוּבוֹת שֶׁל קִנְאָה וְצָרוּת עַיִן נִסְתַּלְּקוּ וּבָטִלוּ לְעוֹלָם. הָרִי בְּלָאוּנְט שׁוּב לֹא יָכֹל לִשְׁכֹּחַ כַּמָּה גְדוֹלָה הַטּוֹבָה, שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ בֶּן לִוְיָתוֹ וַאֲשֶׁר הַלָּז מָנַע עַצְמוֹ מִלְהַזְכִּירָה אוֹתוֹ אַף בְּרֶמֶז כָּל שֶּׁהוּא; וְהַהִתְקָרְבוּת הַזֹּאת שֶׁבֵּינֵיהֶם הֵקֵלָּה עֲלֵיהֶם אֶת מְלַאכְתָּם, מְלֶאכֶת מוֹדִיעֵי חֲדָשׁוֹת, לְטוֹבָתָם וּלְתוֹעַלְתָּם שֶׁל קוֹרְאֵי דִבְרֵיהֶם.

“וְעַכְשָׁיו”, פָּתַח וְשָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט, “מַה נַעֲשֶׂה בַּחֹפֶשׁ שֶׁלָּנּוּ?”

“מָה נַעֲשֶׂה?” הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵּנוּ וְנֵלֵךְ בִּמְנוּחָה אֶל טוֹמְסְק לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה שָׁם”.

“עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁנּוּכַל לְהִלָּווֹת אֶל אַחַד הַגְּדוּדִים הָרוּסִים, וַאֲשֶׁר אֲנִי מְקַּוֶּה שֶׁהִיא קְרוֹבָה לָבוֹא בִּמְהֵרָה, הָאֵין זֹאת?…”

“יָפֶה דִּבַּרְתָּ, בְּלָאוּנְט יַקִּירִי! אָסוּר לְהִטָּמַע יוֹתֵר מִדַּי בֵּין הַתַּתָּרִים הַלָּלוּ! הֲרֵי תַּפְקִידָם שֶׁל אֵלֶּה, שֶׁכְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֵם מְפִיצִים אֶת הַתַּרְבּוּת, מִכָּל מָקוֹם תַּפְקִיד מְעֻלֶּה הוּא בָּעוֹלָם, וְהַדָּבָר בָּרוּר כַּשֶׁמֶּשׁ כִּי עַל־יְדֵי פְּלִישָׁה זוֹ שֶׁל הַבַּרְבָּרִים עֲתִידִים עַמֵּי אַסְיָה לְהַפְסִיד אֶת הַכֹּל בְּלִי להַרְוִיחַ כְּלוּם; אֲבָל הָרוּסִים יֶהֶדְפוּם אָחוֹר וַיגָרְשׁוּם. אֵין זוֹ אֶלָּא שְׁאֵלַת הַזְּמַן!”

וְאוּלָם בִּיאָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁגָּרְמָה טוֹבָה רַבָּה לָאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וּלְהָרִי בְּלָאוּנְט, כִּי הֵשִׁיבָה לָהֶם אֶת חֻפְשָׁם, הָיְתָה סַכָּנָה גְּדוֹלָה לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. מְאַחַר שֶׁהַמִּקְרֶה הֵבִיא אֶת שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, הֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר שֶׁהַלָּז לֹא יַכִּיר בּוֹ אֶת הַנּוֹסֵעַ שֶׁהוּא פָּגַע בּוֹ פְּגִיעָה קָשָׁה כָּל כָּךְ בַּתַּחֲנָה שֶׁבְּאִישִׁים, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הֵשִׁיב לְמַעֲלִיבֹו גְמוּל, כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה מֵשִׁיב לוֹ בְּכָל מִקְרֶה אַחֵר, הֲלֹא מִכָּל מָקוֹם הִפְנָה הַלָּז אֶת תְּשׂוּמַת לִבּו אֵלָיו, – וְדָּבָר זֶה וַדַּאי יַכְבִּיד עָלָיו בְּיוֹתֵר לְקַיֵּם אֶת זְמָמוֹ וּלְהַשִּׂיג אֶת מְגַמָּתוֹ.

זוֹ הָיְתָה הָרָעָה הַכְּרוּכָה בִּמְצִיאוּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב כָּאן וְאוּלָם הוֹפָעָתוֹ שֶׁל זֶה הָיָה בָּהּ גַּם צַּד טוֹב, כִּי הִיא גָרְמָה לְכָךְ שֶׁנִּתְּנָה פְּקֻדָּה לְהַסִּיעַ אֶת הַמַּחֲנֶה עוֹד הַיּוֹם וּלְהַעֲבִיר אֶת הַמִּשְׁכָּן הָרָאשִׁי שֶׁל מַטֵּה הַצָּבָא אֶל טוֹמְסְק.

עַל־יְדֵי כָּךְ נִתְמַלֵּא רֹאשׁ מַאֲוַיָּיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. כַּיָּדוּעַ לָנוּ נִתְכַּוֵּן לְהַגִּיעַ אֶל טוֹמְסְק כְּשֶׁהוּא מְעֹרָב עִם שְׁאָר הַמְשׁוֹטְטִים בְּהָמוֹן בִּסְבִיבוֹת הָעִיר הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, וְאוּלָם עִם בִּיאָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וּמִפְּנֵי הַחֲשָׁשׁ שֶׁהַלָּז יַכִּירֵהוּ, נִתְעֹורְרָה בְּקִרְבּוֹ הַשְּׁאֵלָה אִם לֹא מוּטָב לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַהַחְלָטָה הַזֹּאת, שֶׁהֶחְלִיט בָּרִאשׁוֹנָה, וּלְנַסוֹת לְהִמָּלֵט בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה בַּדֶּרֶךְ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וַדַּאי הָיָה גּוֹמֵר בְּלִבּו לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְהִנֵּה שָׁמַע כִּי פֵיאוֹפַר־חַאן וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב כְּבָר יָצְאוּ אֶל הַעִיר הַהִיא בְּרֹאשׁ גְּדוּד שֶׁל כַּמָּה אֲלָפִים פָּרָשִׁים.

“הִנְּנִי לְחַכּוֹת אֵפוֹא, אִם לֹא תָּבוֹא לְיָדִי הִזְדַּמְּנוּת לִבְּרִיחָה הַיּוֹצֵאת מִגֶּדֶר הָרָגִיל. מִכָּאן וְעַד טוֹמְסְק רַבִּים הֵם הַקְּשָׁיִים וְהַמַּעֲצוֹרִים, תַּחַת אֲשֶׁר מֵעֶבָר לְעִיר זוֹ וָהָלְאָה נַעֲשֵׂית הַבְּרִיחָה אֶפְשָׁרִית בְּמִדָּה יְתֵרָה, שֶׁהֲרֵי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת אוּכַל לַעֲבֹר שָׁם אֶת מִשְׁמְרוֹת הַתַּתָּרִים הַקִּיצוֹנִיִּים הָעוֹמְדִים מִמִּזְרָח. עוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁל סַבְלָנוּת וֵאלֹהִים יִהְיֶה בְּעֶזְרִי!”

הַמַּסָּע הַזֶּה שֶׁהַשְּׁבוּיִים צְרִיכִים הָיוּ לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה בְּלִוְיַת פְּלֻגָּה גְּדוֹלָה שֶׁל חַיָּלִים תַּתָּרִים הַשּׁוֹמְרִים עָלֶיהָ, לֹא הָיָה בָּאֱמֶת אֶלָּא מַסָּע שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים. כִּי רַק מֵאָה וַחֲמִישִּׁים וֶרְסְטָאוֹת הִפְרִידוּ בֵּין מְקוֹם הַחֲנִיָּה וּבֵין הָעִיר. וְהַמַּסָּע הַזֶּה קַל הָיָה לְאַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁל הָאֱמִיר, שֶׁלֹּא הָיוּ חֲסֵרִים כְּלוּם, אֲבָל קָשֶׁה וְרַב יִסּוּרִים לָאֻמְלָלִים שֶׁתַּשׁ כֹּחָם מֵחֹסֶר כֹּל. לֹא פֶּגֶר אֶחָד בִּלְבַד עָתִיד לְצַיֵּן אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל דֶּרֶךְ־הָרַבִּים הַסִּבִּירִית!

בִּשְׁנֵים־עָשָׂר לְאַבְגּוּסְט, בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם, נָתַן הַטּוֹפְּטְשִי־בַּאשִׁי פְּקֻדָּה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׂרַר חֹם לוֹהֵט וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ זַכִּים לְלֹא עָב.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט קָנוּ לָהֶם סוּסִים וּכְבָר יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל טוֹמְסְק, אֲשֶׁר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְּאֹרָעוֹת הָלְכָה וְכִנְּסָה לְשָׁם אֶת רָאשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת אֲשֶׁר בְּסִפּוּר זֶה.

בֵּין הַשְּׁבוּיִים, אֲשֶׁר אִיבַן אוֹגַרְיֶב הוֹלִיכָם וֶהֱבִיאָם אֶל מַחֲנֶה הַתַּתָּרִים, נִמְצָאָה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, אֲשֶׁר שַׁתְקָנוּתֶה הַיְתֵרָה הִבְדִּילָה אוֹתָהּ מִיֶּתֶר חֲבֵרֶיהָ לְגוֹרָל. מִפִּתְחֵי פִּיהָ לֹא נִתְמַלְּטָה אַף תְּלוּנָה אַחַת וּרְאוּיָה הָיְתָה שֶׁיּאמְרוּ עָלֶיהָ, שֶּׁאֵינָהּ אֶלָּא פֶּסֶל אִלֶּם שֶׁל יָגוֹן וָצָעַר. עַל אִשָּׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה תָּמִיד שְׁרוּיָה כִּמְעַט לְלֹא תְּנוּעָה וְשֶׁשָּׁמְרוּ אוֹתָהּ יוֹתֵר מִשְּׁאַר הַשְּׁבוּיִים, הָיְתָה מְפַקַּחַת סַנְגַּר, בְּלִי אֲשֶׁר שִׁעֲרָה זֹאת וּבְלִי אֲשֶׁר שָׁתָה לִבָּהּ לְכָךְ. לַמְרוֹת זִקְנָתָהּ אֲנוּסָה הָיְתָה לָלֶכֶת בְּרֶגֶל עִם הַשַּׁיָּרָה שֶׁל הַשְּׁבוּיִים, וְאִישׁ לֹא שָׂם לִבֹּוֹ אֵלֶיהָ לְהָקֵל אֶת יִסּוּרֶיהָ.

וְאוּלָם הַהַשְׁגָּחָה חָמְלָה עָלֶיהָ וְהֶעֱמִידָה בְּצִדָּהּ יְצוּר אַמִּיץ־רוּחַ, רַחֲמָנִי, אֲשֶׁר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נִבְרָא לְהָבִין ראת נָפְשָׁהּ וְלַעֲמֹד לָהּ בְּצָרָתָהּ. בֵּין חֲבֵרֶיהָ לְאָסוֹן נִמְצָאָה נַעֲרָה צְעִירָה אַחַת, שֶׁהִצְטַיְּינָה בְּיָפְיָהּ וּבִגְבוּרַת לִבָּהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה נוֹפֶלֶת מִזּוֹ שֶׁל הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית, וְהִיא נָטְלָה עַל עָצְמָה אֶת הַתַּפְקִיד לִשְׁמֹר עָלֶיהָ וְלִשְׁקֹד לְטוֹבָתָהּ. שְׁתֵי הַשְּׁבוּיוֹת לֹא דִבְּרוּ בֵּינֵיהֵן אַף מִלָּה אַחַת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִמְצָאָה הַנַּעֲרָה תָּמִיד אֵצֶל הַזְּקֵנָה בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּכְלָה לִהְיוֹת לְעֵזֶר לָהּ. מִתְּחִלָּה הִתְיַחֲסָה הַזְּקֵנָה בְּאִי־אֵמוּן אֶל הַטִּפּוּל שֶׁטִּפְּלָה בָּהּ הַנַּעֲרָה הַנָּכְרִיָּה לָהּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. וְאוּלָם מֶבָטֵי עֵינֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, שֶׁהֵפִיקוּ יֹשֶׁר וְתֹם לֵב, הִתְאַפְּקוּתָהּ וְנָטִיַּת הַלְּבָבוֹת, הַמִּתְעוֹרֶרֶת בְּקֶרֶב שְׁנֵי אֻמְלָלִים הַנְּתוּנִים בְּצָרָה אַחַת, נִצְחוּ לְאַט לְאַט אֶת הַקְּרִירוּת הַגֵּאָה אֲשֶׁר בְּמִנְהָגָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב. הִנֵּה כִּי כֵּן קִבְּלָהּ נַדְיָה – כִי הִיא הָיְתָה אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה – אֶת הַיְכֹלֶת לִפְרֹעַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתֶּהּ לָאֵם בְּעַד הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּהּ בְּנָהּ. טוּב הַלֵּב, שֶׁהָיָה מֻטְבַּע בָּהּ מִלֵּדָה, הִנְּחָה אוֹתָהּ הַפַּעַם בְּדֶרֶךְ, שֶׁטּוֹבָה כְּפוּלָה הָיְתָה כְּרוּכָה בָּהּ. בִּשְׂכַר הִתְמַכְּרוּתָהּ לְעֶזְרָתָהּ הָיְתָה הַשְּׁבוּיָה הַזְּקֵנָה לְמָגֵן וּלְמַּחֲסֶה לְיָפְיָהּ וְלִנְעוּרֶיהָ. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הָאַחַת מֵהֶן נִרְאֲתָה כְּאֵם זְקֵנָה וְהַשְׁנִיָה כְּנֶכְדָּתָהּ, עוֹרְרוּ בְּתוֹךְ קְהַל הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יִסּוּרֵיהֶם עָשׂוּ אוֹתָם נִרְגָּזִים וְקַפְּדָנִים, מֵעֵין יַחַס שֶׁל כָּבוֹד לְעַצְמָן.

הַסַּיָרִים הַתַּתָּרִים שֶׁהֵטִילוּ אֶת נַדְיָה אֶל אַחַת הָאֲרָבוֹת שֶׁעַל פְּנֵי הָאִירְטִיש, הוֹלִיכוּהָ אֶל אוֹמְסְק. בִּהְיוֹתָהּ שְׁבוּיָה בְּעִיר זוֹ, נֶעֶשְׂתָה נַדְיָה שֻׁתֶּפֶת לַגּוֹרָל הַמַּר שֶׁל כָּל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר נָפְלוּ בַּשְּׁבִי בְּיַד הַפְּלֻגָּה שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וַאֲשֶׁר בְתוֹכָם נִמְצָאָה גַם מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.

לוּלֵא עֹז רוּחָהּ וַדַּאי כָּרְעָה נַדְיָה תַּחַת נֵטֶל הַצָּרָה הַכְּפוּלָה שֶׁבָּאָה עָלֶיהָ. הֶפְסֵק מַסָּעָהּ וּמִתָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְידֵי יֵאוּשׁ וְלִידֵי הִתְמַרְמְרוּת כְּאֶחָד. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּלָאוֹת וִיגִיעוֹת, שֶׁעַל יָדָן נִתְקַצֵּר הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינָהּ וּבֵין אָבִיהָ, הִנֵּה נִתְרַחֲקָה שׁוּב מֵאָבִיהָ, וְאוּלַי לְעוֹלָם; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלְּמַרְבֶּה צָרָתָהּ נִפְרְדָה גַּם מִבֶּן לִוְיָתָהּ הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת, אֲשֶׁר נִדְמָה לָהּ כִּי הָאֱלֹהִים בְּעַצְמו שְׁלָחוֹ עַל דַּרְכָּהּ לְמַעַן יוֹלִיכָהּ אֶל מַטְרָתָהּ, – מַכָּה אַחַת נִחֲתָה בָּהּ וְהֶאֱבִידָה מִמֶּנָּה בְּבַת־אַחַת אֶת הַכֹּל. דְּמוּתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר לְעֵינֶיהָ נִפְגַּע בְּכִידוֹן וְנֶעְלַם בְּמֵימֵי הָאִירְטִישׁ, לֹא סָרָה אָף רֶגַע מִתּוֹךְ מַחֲשַׁבְתָּהּ. הֲיִתָּכֵן כִּי אָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ יָמוּת מִיתָה שֶׁכָּזּוֹ? לְמִי אֵפוֹא שׁוֹמֵר אֱלֹהִים אֶת נִפְלְאוֹתָיו וְנִסָּיו, אִם צַדִּיק זֶה, אֲשֶׁר הַמַּטָּרָה שֶׁהוּא שָׁאַף אֵלֶיהָ וַדַּאי הָיְתָה יְקָרָה וְנָעֲלָה, נִפְסָקָה דַרְכּוֹ בָּאֶמְצַע בְּאֹפֶן עָלוּב כָּל כָּךְ? כָּעְסָהּ הִתְגַּבֵּר כַּמָּה פְעָמָיִם עַל מַכְאוֹבָהּ. הִיא נִזְכְּרָה בְּמַחֲזֶה הָעֶלְבּוֹן שֶׁנֶּעֱלַב בֶּן לִוְיָתָהּ בְּתַחֲנַת הַדֹּאַר שֶׁבְּאִישִׁים וְשֶׁהוּא נַשָּׂאּ וְסָבַל אוֹתוֹ, לַמַּרְבֵּה הַתִּמָּהוֹן, בִּמְנוּחָה. דָמָהּ רֻתַּח בְּקִּרְבָּהּ לְזֵּכֶר הַמְּאֹרַע הַזֶּה.

“מִי יִנְקֹם אֶת נִקְמַת הַמֵּת הַזֶּה, אֲשֶׁר שׁוּב אֵין לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּעַצְמוֹ?” אָמְרָה אֶל נַפְשָׁהּ.

וְהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה כִּוְּנָה אֶת לִבָּהּ לֵאלֹהִים וְקָרְאָה:

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִילָה נָא וָעֲשֵה אֲשֶׁר יָדִי אֲנִי תִּנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ”

אִלּוּ לְכָל הַפָּחוֹת גִּלָּה לָהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת סוֹדוֹ, כִּי אָז, אַף עַל פִּי שֶׁאִשָּׁה הִיא, אַף עַל פִּי שֶׁיַּלְדָּה הִיא, הָיְתָה מְנַסָּה לְבַצֵּעַ אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁל אָחִיהָ שֶׁנִּפְסַק בְּאֶמְצַע! וְלָמָּה נָתַן לָהּ אֶלֹהִים אֶת אָחִיהָ זֶה, אִם הָיְתָה גְזֵרָה מִלְּפָנָיו לָשׁוּב וּלְקַחְתּוֹ מִמֶּנָּה בִּמְהֵרָה?…

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָּיו כִּי מֵאַחַר שֶׁנַּפְשָׁהּ שֶׁל נַדִיָה הָיְתָה כֻּלָּה מְלֵאָה מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה בַּיִּסוּרִים שֶׁל שִׁבְיָהּ.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְהַמִּקְרֶה זִוֵּג אִוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתָהּ עִם מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב. וְאָמְנָם אֵיךְ יָכְלָה לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתָּהּ, כִּי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר שְׁבוּיָה הִיא כְּמוֹתָהּ, הִיא אִמּוֹ שֶׁל בֶּן לִוְיָתָהּ, אֲשֶׁר כָּל הַיָּמִים לֹא רָאֲתָה בּוֹ אֶלָּא אֶת הַסּוֹחֵר נִיקֹולָי קַרְפַּנוֹב? וּמִצַּד אַחֵר, אִיך יָכְלָה מַרְתָּה לְשַׁעֵר כִּי קֶשֶׁר שֶׁל הַכָּרַת־טוֹבָה מְקַשֵּׁר אֶת הַצְּעִירָה הַנָּכְרִיָּה הַזֹּאת אֶל בְּנָהּ?

מֵרֵאשִׁית הִתְוַדְּעוּתָהּ אֶל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הִכִּירָה נַדְיָה, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן נוֹשְׂאָה אֶת מְרִי גּוֹרָלָהּ בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵעֵין דִּמְיוֹן נֶעְלָם לְזוֹ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ. שִׁוְיוֹן־רוּחַ זֶה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְגַבֵּי הַיִסּוּרִים וְהַמְּצוּקוֹת שֶׁל חַיַּי יוֹם יוֹם, בּוּז זֶה כְּלַפֵּי עִנּוּיֵי הַגּוּף – אֶת כָּל אֵלֶּה וַדַּאי שָׁאֲבָה מַרְתָּה מִתּוֹךְ צָרַת נֶפֶשׁ הַדּוֹמָה לְצָרַת נַפְשָׁהּ הִיא. כָּךְ חָשְׁבָה נַדְיָה מִבַּתְּחִלָּה, וְאָנוּ יוֹדְעִים כִּי הִיא לֹא טָעָתָה. חֶמְלָה אִינְסְטִינְקְטִיבִית עַל הַיִסּוּרִים הַכְּמוּסִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הֶעֱלִימָה אוֹתָם מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, הִיא הִיא שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ, כִּי לֵב הַנַּעֲרָה נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ מִבִּתְּחִלָּה. ִדָּהּ זוֹ שֶׁל סְבִילַת הַיִסּוּרִים רְצוּיָה הָיְתָה לְנַפְשָׁהּ הַגֵּאָה שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה. וְהִיא לֹא הִצִּיעָה לְפָנֶיהָ אֶת שֵׁרוּתָהּ, אֶלָּא עָמְדָה וְשִׁמְּשָׁה אוֹתָהּ בְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִּיהָ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא מָצְאָה לָהּ מַרְתָּה עִלָּה בֵּין לִדְחוֹת אֶת שֵׁרוּתָהּ וּבֵין לְקַבְּלָהּ. בַּמְּקוֹמוֹת הַקָּשִׁים שֶׁבַּדֶּרֶךְ נִמְצְאָה הַנַּעֲרָה עַל־יָדָהּ וְתָמְכָה בָּהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִים אֶת הַמְּזוֹנוֹת, לֹא הָיְתָה הַזְּקֵנָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ וָלֹא הָיְתָה נוֹטֶלֶת כְּלוּם, אֲבָל נַדָיה חִלְּקָה עִמָהּ אֶת סְעֻדָּתָהּ הַדַּלָּה, וְכָךְ עָבְרוּ שְׁתֵּיהֶן בַּדֶּרֶךְ הַמְּלֵאָה עִנּוּיִים גַּם לְזוֹ וְגַם לְזוֹ כְּאֶחָת. הִתְאַמְּצוּתָהּ שֶׁל בַּת־לִוְיָתָהּ הַצְּעִירָה עָמְדָה לָהּ לְמַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהִיא יָכְלָה לְהַלֵּךְ אַחֲרֵי אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אֲשֶׁר לִוּוּ אֶת אוֹרְחַת הַשְּׁבוּיִים. וְהַלָּלוּ לֹא קְשָרוּהָ אֶל מַרְדַּעַת שֶׁל סוּס וְלֹא גָרְרוּ אוֹתָה אַחֲרֵיהֶם בְּדֶרֶךְ־צָרָה־וְעֹנִי זוֹ, כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ לַהַרְבֵּה אֻמְלָלִים אֲחֵרִים.

יְשַׁלֵּם לָּךְ אֶלֹהִים אֶת גְּמוּלֵךְ, בִּתִּי, עַל כָּל הַחֶסֶד שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עִם זְקֵנָה כָּמוֹנִי!" אָמְרָה אֵלֶיהָ מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב פַּעַם אַחַת, וּמִלָּתָּהּ הָיְתָה הַמִּלָּה הַיְּחִידָה, שֶׁנֶּאֱמָרָה בֵּין שְׁתֵּי הָאֻמְלָלוֹת בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים.

מִן הַסְּבָרָה הָיְתָה אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ בְּעֵינֵיהֶן כְּמֵאוֹת בְּשָׁנַיִם, תְּסַפֵּר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עִם הַנַּעֲרָה עַל מַצָּבָן וְכָל אַחַת מְהֶן תָּשִׂיחַ לַחֲבֵרְתָּהּ אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ. אֲבָל מַרְתָּה הַזְּקֵנָה לֹא דִבְּרָה אֶלָּא עַל עַצְמָהּ מִתּוֹךְ זְהִירוּת הַמוּבָנָה עַל נְקַלָּה וּבְלָשׁוֹן קְצָרָה בְּיוֹתֵר, וּבִדִבָרֶיהָ לֹא הָיָה אַף רֶמֶז כָּל שֶּׁהוּא עַל אוֹדוֹת בְּנָהּ וְעַל אוֹדוֹת הַפְּגִישָׁה רַבַּת־הַיִסּוּרִים שֶׁנִּפְגְּשָׁה עִמּוֹ.

וְגַם נַדְיָה שָׂמָה זְמָן הַרְבֵּה מַחְסוֹם לְפִיהָ וָלֹא הִשְׁמִיעָה מִלָּה יְתֵרָה שֶׁאֵין מוֹעִיל בָּהּ. אֲבָל הִנֵּה בָּא יוֹם אֶחָד וְהִיא הִרְגִּישָׁה אֲשֶׁר נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הָעוֹמֶדֶת לְפָנֶיה נֶפֶשׁ תְּמִימָה וְנַעֲלָה הִיא, וְאָז נִתְמַלֵּא לִבָּהּ לְאֵין הַכִיל וְהִיא סִפְּרָה לָהּ, בְּלִי לְהַעְלִים דָּבָר, אֶת כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ מִזְּמַן יְצִיאָתָהּ מִוְּלָדִימִיר עַד מִיתָתוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב. וְהַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעָה הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה מְפִי בַּת לִוְיָתָהּ הַצְּעִירָה הֵבִיאוּ אוֹתָה לִידֵי הִתְעוֹרְרוּת רַבָּה.

“ניִקוֹלַי קַרְפָּנוֹב!” עָנְתָה וְאָמְרָה הַזְּקֵנָה. “אָנָּא סַפְּרִי לִי עוֹד עַל נִיקֹולַי זֶה! בֵּין בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל יָמֵינוּ אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶלָּא אָדָם אֶחָד, שֶּׁלֹּא הָיִיתִי מִתְפַּלְּאָה עַל הַנְהָגָתוֹ זוֹ עִמָּךְ! נִיקֹולַי קַרְפָּנוֹב! הַאֻמְנָם זֶה שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ? כְּלוּם הַדָּבָר מֻחְזָק בְּיָדֵךְ, בִּתִּי?”

" הַיִתָּכֵן כִּי רִמַּנִי בִּפְרָט זֶה, מֵאַחַר שֶׁלֹּא רִמַּנִי בְּשׁוּם דָּבָר?" הַשִּׁיבָה נַדְיָה.

וְאוּלָם כְּעֵין נְבוּאַת לֵב עוֹרְרָה אֶת מַרְתָּה לְהַעְתִּיר עַל נַדְיָה שְׁאֵלוֹת עַל שְׁאֵלוֹת.

“הִנֵּה אָמַרְתְּ לִּי בִּתִּי, שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִבְלִי חָת! הֲלֹא כָּךְ הִגַּדְתְּ לִּי, בִּתִּי!” אָמְרָה הַזְּקֵנָה.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הוּא לֹא יָדַע פָּחַד!” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“הֲלֹא כֹּה הָיָה גַם בְּנִי,” לָחֲשָׁה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ.

וְאַחַר הוֹסִיפָה וְאָמְרָה:

“הֵן אָמַרְתְּ לִי, כִּי שׁוּם דָּבָר לֹא עֲצָרָהּו, שׁוּם דָּבָר לֹא הִתְמִיהַּ אוֹתוֹ, וְכִי עִם כָּל כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ הָיָה כָּל כָּךְ נוֹחַ וָרַךְ, שֶׁאַתְּ מָצָאת בּוֹ לֹא רַק אָח כִּי גַּם אָחוֹת, וכֹּי הוּא שָׁקַד עָלַיִךְ כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה, – הָאֵין זֹאת?”

“אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר,” אָמְרָה נַדְיָה. “הוּא הָיָה לִּי גַּם אָח וְגַם אָחוֹת וְגַם אֵם כְּאֶחָד!”

“וְגַם אֲרִי הָיָה לָךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְהָגֵן עָלָיִךְ?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲרִי מַמָּשׁ!” הַשִּׁיבָה נַדְיָה. “אָמְנָם כֵּן, אֲרִי, גִּבּוֹר.”

“בְּנִי, בְּנִי!” חָשְׁבָה הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה בְּלִבָּהּ. “אֲבָל הִנֵּה אָמַרְתְּ, אֲשֶׁר בְּבֵית הַדֹּאַר שֶׁבְּאִישִׁים נָשָׂא דוּמָם עֶלְבּוֹן גָּדוֹל שֶׁהֶעֱלִיבוֹ אָדָם אֶחָד?”

“הוּא נָשָׂא וְסָבַל אֶת הָעֶלְבּוֹן דּוּמָם!” הֵשִׁיבָה נַדְיָה כְּשֶׁהִיא מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ.

הוּא נָשָׂא אֶת הָעֶלְבּוֹן?" לָחֲשָׁה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב כֻּלָּהּ נִרְעֶדֶת.

“אִמִּי! אִמִּי!” קָרְאָה נַדְיָה, “אַל תָּדִינִי אוֹתוֹ לְחוֹבָה. סוֹד הָיָה כָּמוּס בְּלִבּו, סוֹד נֶעְלָם, אֲשֶׁר רַק הָאֱלֹהִים לְבַדוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת לוֹ שׁוֹפֵט כַּיּוֹם!”

“וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה”, אָמְרָה מַרְתָּה כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת וּמְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וּמַבִּיטָה בִּפְנֵי נַדְיָה כְּאִלּוּ רָצְתָה לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשָׁהּ, “בְּאוֹתָהּ שְׁעַת הַשִּׁפְלוּת, כְּלוּם בָּזִית לְנִיקֹולַי קַרְפָּנוֹב זֶה?”

“אָז הֶעֱרַצְתִּי אוֹתוֹ בְּלִי אֲשֶׁר הֲבִינוֹתִי לְרוּחוֹ!” הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה. “מֵעוֹלָם לֹא רָחַשְׁתִּי לוֹ רֶגֶשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה!”

הַזְּקֵנָה שָׁתְקָה רֶגַע אֶחָד.

“וְכִי גְבַהּ־קוֹמָה הוּא?” חָזְרָה וְשָׁאֲלָה.

“קוֹמָתוֹ גְבוֹהָה מְאֹד”.

“וְיפֵי תֹאַר הוּא, הַאֵין זֹאת? הַגִּידִי, אַל תְכַחֲדִי, בִּתִּי”.

“אִישׁ יָפֶה הוּא עַד מְאֹד”, הֵשִׁיבָה נַדְיָה וּפָנֵיהָ הֶאְדִּימוּ.

“בְּנִי הוּא! הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת לָּךְ, כִּי אַךְ בְּנִי הוּא וְלֹא אַחֵר!” קָרְאָה הַזְּקֵנָה כְּשֶׁהִיא חוֹבֶקֶת אֶת נַדְיָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

“בְּנֵךְ!” קָרְאָה נַדְיָה כֻּלָּהּ תּוֹהָה וּנְבוֹכָה, “בְּנֵךְ!”

“הוֹסִיפִי לְדַבֵּר!” אָמְרָה מַרְתָּה. “כַּלִּי, בִּתִּי, אֶת דְּבָרַיִךְ עַד תֻּמָּם! בֶּן־לִוְיָתֵךְ, יְדִידֵךְ, מָגִּנֵּךְ – הֲרֵי הָיְתָה לוֹ אֵם! כְּלוּם לֹא דִּבֵּר עִמָּךְ לְעוֹלָם עַל אִמּוֹ?”

“הוּא הָיָה מְדַּבֵּר עִמִּי עַל אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתִי מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ עַל אָבִי. לֹא פַּעַם אַחַת אֶלָּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת! אֶת אִמּוֹ זוֹ הָיָה מַעֲרִיץ בְּיוֹתֵר!”

“נַדְיָה, נַדְיָה! הֲלֹא סִפַּרְתְּ לִּי אֶת פָּרָשַׂת קוֹרוֹתָיו שֶׁל בְּנִי שֶׁלִּי,” קָרְאָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה.

אַחַר הוֹסִיפָה וְאָמְרָה בְּקוֹל נִרְעָשׁ:

“וּכְלוּם בְּעָבְרוֹ דֶּרֶךְ אוֹמְסְק לֹא הָיְתָה אֶת נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת אִמּוֹ זוֹ, אֲשֶׁר לִדְבָרַיְךָ אָהַב אוֹתָהּ אָהֲבָה עַזָּה?”

“לָאו”, הֵשִׁיבָה נַדְיָה, “לֹא הָיְתָה אֶת נָפְשׁוֹ לִרְאוֹתָהּ.”

“לָאו?” קָרְאָה מַרְתָּה. “וְאַתְּ מְעִזָּה לֵאמֹר לִי לָאו?”

“כְּדְבָרַי כֵּן הוּא, אֶלָּא שֶׁעָלַי לְהוֹסִיף וּלְהַגִּיד לָּךְ, אֲשֶׁר עַל פִּי טְעָמִים, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים לְפָנָיו מִכֹּל, עַל פִּי טְעָמִים, שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אוֹתָם, אָנוּס הָיָה, כַּנִּרְאֶה, נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב לַעֲבֹר בָּאָרֶץ מִתּוֹךְ הַסְתֵּר־פָּנִים גָּמוּר. הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁבִילוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל חַיִּים וָמָוֶת, אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר שְׁאֵלָה שֶׁל חוֹבָה וְכָבוֹד.”

“אָמְנָם כֵּן,” אָמְרָה הֵסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה, “שְׁאֵלָה שֶׁל חוֹבָה מְצַוָּה וּמַכְּרַעַת, מִמִּין אוֹתָן הַחוֹבוֹת, אֲשֶׁר כְּדֵי לְקַיֵם אוֹתָן אָדָם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל, אֲפִילוּ מִן הַשִּׂמְחָה לְהַאֲצִיל נְשִׁיקָה, אוּלַי נְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה, לְאִמּוֹ הַזְּקֵנָה! נַדְיָה, עַכְשָׁו הֲרֵינִי יוֹדַעַת אֶת הַכֹּל, הֲרֵינִי יוֹדַעַת מַה שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה וְנֶעְלָם מִמֵּךְ וּמִמֶּנִּי עַד שָׁעָה זוֹ! דְּבָרַיִךְ בֵּרְרוּ וְלִבְּנוּ לִי אֶת הַכֹּל! וְאוּלָם אוֹר זֶה, שֶׁזָּרַעַתְּ אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַמַּחְשַׁכִּים אֲשֶׁר לְלִבִּי, עָלַי לְהַעֲלִים מִמֵּךְ וְאֵין לֵאֱל יָדִי לְהָאִיר בּוֹ אֶת לִבֵּךְ אַתְּ. כֵּוָן שֶׁבְּנִי לֹא גִּלָּה לָךְ אֶת סוֹדוֹ, חוֹבָה עָלַי לְשָׁמְרוֹ! סִלְחִי לִי, נַדְיָה! אֵין לְאֵל יָדִי לְהָשִׁיב לָךְ גְּמוּל עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂית עִמָּדִי!”

“אִמִּי, אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךְ כְלוּם”, הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

הַכֹּל נִתְבָּרֵר אֵפוֹא לַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה, הַכֹּל נִתְחַוֵּר לָהּ, וַאֲפִילּוּ הַיַּחַס הַמְשֻׁנֶּה וְהַסָּתוּם, שֶׁהִתְיַחֵס אֵלֶיהָ בְּנָהּ בָּאַכְסַנְיָה שֶּבְּאֹומְסְק בְּמַעֲמַד אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ עֵדִים לִפְגִישָׁה זוֹ. שׁוּב לֹא הָיָה סָפֵק לְפָנֶיהָ, כִּי בֶּן לִוְיָתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הוּא וְלֹא אַחֵר, וְכִי מַלְאָכוּת חֲשָׁאִית, אִגֶּרֶת חֲשׁוּבָה שֶׁנִּמְסְרָה לְיָדוֹ לְהָעֲבִירָהּ דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַמְּשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת שֶׁל אוֹיְבִים, הִיא הִיא שֶׁהִכְרִיחָה אוֹתוֹ לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְהַעֲלִים אֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר.

“הוֹי, בְּנִי הַגִּבּוֹר!” הִרְהֲרָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב בְּלִבָּהּ. “לֹא, לֹא אֲגַלֶּה אֶת סוֹדְךָ, וְשׁוּם חֶבְלֵי עִנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוֹצִיאוּ מִפִּי הוֹדָאָה, כִּי אַתָּה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר רְאִיתִיו בְּאוֹמְסְק!”

בְּמִלָּה אַחַת יָכְלָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב לְהָשִׁיב גְּמוּל לְנַדְיָה עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁעָשְׂתָה עִמָּהּ מִתּוֹךְ הִתְמַכְּרוּת. הִיא יָכְלָה לְהַגִּיד לָהּ כִּי בֶּן־לִוְיָתָהּ ניקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, אוֹ לַאֲמִתוֹ שֶׁל דָּבָר, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, לֹא נִסְפָּה בְּמֵי הָאִירְטֶיש, כֵּוָן שֶׁיָּמִים אֲחָדִים לְאַחַר אוֹתוֹ הַמְּאֹרָע הִיא נִפְגְּשָׁה עִמּוֹ וְגַם דִּבְּרָה עִמּוֹ!…

אֲבָל הִיא הִתְאַפְּקָה, הִיא כִּחֲדָה אֶת הַדָּבָר תַּחַת לְשׁוֹנָה וְלֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶלָּא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“קַוִּי בִּתִּי! לֹא לְעוֹלָם יְיַסְּרֵךְ הָאָסוֹן בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ! אַתְּ תָּשׁוּבִי וְתִרְאִי אֶת פְּנֵי אָבִיךְ, לִבִּי מַגִּיד לִי זֹאת, וְאוּלַי מִי שֶׁקָּרָא לָךְ בְּשֵׁם אָחוֹת לֹא מֵת כְּלָל! לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר אֲשֶׁר אֱלֹהִים יִתֵּן לְבֶן־לִוְיָתֵךְ הַיָּשָׁר בָּאָדָם לְהִסָּפוֹת!… קַוִּי, בִּתִּי, קַוִּי! עֲשִׂי כָּמוֹנִי אֲנִי! בְּגְדֵי הָאֵבֶל, שֶׁאֲנִי לְבוּשָׁה, אֵינָם עֲדַיִן בִּגְדֵי אֵבֶל עַל מוֹת בְּנִי!”

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: מַכָּה תַּחַת מַכָּה

הִנֵּה כָּזֶה הָיָה עַכְשָׁו הַיַּחַס שֶׁבֵּין מַרְתָּה סְטרוֹגוֹב וּבֵין נַדְיָה. הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה יָדְעָה וְהֵבִינָה אֶת הַכֹּל, וְאִם הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לֹא יָדְעָה כִּי בֶּן־לִוְיָתָהּ, שֶׁהִיא הִתְאַבְּלָה עָלָיו בְּכָל נַפְשָׁה, עֲדַיִן חַי, הֲרֵי יָדְעָה מֶה הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ לְאִשָּׁה זְקֵנָה זוֹ, אֲשֶׁר הִיא אִמְּצָה אוֹתָהּ לְאֵם לָהּ, וְהִיא נָתְנָה הוֹדָיָה לֵאלֹהִים שֶׁזִּכָּה אוֹתָהּ בַּשִּׂמְחָה לִהְיוֹת לִשְׁבוּיָה זוֹ תְּמוּרַת הַבֵּן שֶׁאָבַד לָהּ.

וְאוּלָם גַּם זוֹ וְגַם זוֹ לֹא יָכְלָה לָדַעַת דָּבָר אֶחָד, וְהוּא כִּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר נִלְקַח בַּשְּׁבִי בְּקוֹלִיבַן, נִמְצָא בְּקֶרֶב הַשַּׁיָּרָה הַזֹּאת עַצְמָהּ וְכִי הוּא מוּבָל עִמָּהֶן יַחַד אֶל טוֹמְסְק.

הַשְּבוּיִים, אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ אִיבַן אוֹגַרְיֶב נִצְטָרְפוּ אֶל אוֹתָם הַשְּבוּיִים, אֲשֶׁר הָאֱמִיר כְּבָר הֶחֱזִיק אוֹתָם בַּמִּשְׁמָר בַּמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי. מִסְפַּר הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה, בָּם רוּסִים וְאַנְשֵׁי סִבִּירְיָה, אַנְשֵׁי מִלְחָמָה אוֹ אֶזְרָחִים פְּשׁוּטִים, עָלָה לְכַמָּה אֲלָפִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְשַׁיָּרָה אֲרֻכָּה, שֶׁנִמְשְׁכָה כַּמָּה וֶרְסְטָאוֹת. בֵּינֵיהֶם הָי אֲנָשִׁים, שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר וְהַלָּלוּ נִקְשְׁרוּ בְּכַבְלֵי־יָדַיִם אֶל שַׁלְשֶׁלֶת אֲרֻכָּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכַּמָּה נָשִׁים וִילָדִים נִקְשְׁרוּ אֶל גֻּלּוֹת הַמַּרְדָּעוֹת וְנִגְרְרוּ בְּלֹא רַחֲמִים עַל הַדְּרָכִים! וְאֶת כֻּלָּם נָהֲגוּ וְהֵרִיצוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּרִיצִים עֵדֶר בְּהֵמוֹת. הַפָּרָשִׁים שֶׁלִוּוּ אוֹתָם הִכְרִיחוּ אוֹתָם לְהַלֵּך בְּסֵדֶר יָדוּעַ, וְלֹא הָיוּ שָׁם מְפַגְּרִים זוּלָתִי אֵלֶּה שֶׁנָּפְלוּ לִבְלִי קוּם.

הַסֵּדֶר הַזֶּה גָּרַם לְכָךְ, שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר נִמְצָא בַּשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵלֶּה שֶׁעָזְבוּ אֶת מְקוֹם הַחֲנִיָּה שֶׁל הַתַּתָּרִים, זֹאת אוֹמֶרֶת בֵּין שְׁבוּיֵי קוֹלִיַבן לֹא נִתְעָרֵב עִם הַשְּבוּיִים שֶׁבָּאוּ בָּאַחֲרוֹנָה מֵאוֹמְסְק. וּלְפִיָכְך אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לָדַעַת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשַּׁיָּרָה נִמְצֵאת אִמּוֹ וְנַדְיָה, כְּשֵׁם שֶׁאֵלֶּה לֹא יָכְלוּ לְשָׁעֵר אֶת מְצִיאוּתוֹ בַּשַׁיָּרָה הָאַחֶרֶת.

נְסִיעָה זוֹ, שֶׁנָּסְעוּ הַשְׁבוּיִים מִמְּקוֹם הַחֲנִיָּה אֶל הָעִיר טוֹמְסְק בְּלִוְיַת אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אֲשֶׁר רָדוּ בָּהֶם בְּשׁוֹטֵיהֶם, הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת רַבִּים מֵהֶם וְהָיְתָה אֲיֻמָּה לְכֻלָּם. הָיוּ מְהַלְּכִים בְּדֶרֶךְ הָעֲרָבָה, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁעָבַר בָּהּ הָאֱמִיר וּצְבָא־הֶחָלוּץ שֶׁלָּהּ נִתְרַבָּה אֲבָקָהּ בְּמִדָּה יְתֵרָה. נִתְּנָה פְּקֻדָּה לְהַלֵּךְ בִּמְהִירוּת. הַחֲנִיּוֹת הָיוּ קְצָרוֹת מְאֹד וּמְעַטוֹת. דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת, שֶׁהַשְׁבוּיִים הָיוּ אֲנוּסִים לַעֲבֹר אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת וְתַחַת לַהֲבוֹת שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת, הָיְתָה בְּעֵינֵיהֶם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לִבְלִי קֵץ!

חֶבֶל־אֶרֶץ יָבֵשׁ הוּא אוֹתוֹ הַחֶבֶל, הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִשְׂפַת נְהַר אוֹבּ הַיְּמָנִית עַד לְרַגְלֵי הָרֵי סֶיַנְסְק, הַנִמְשָׁכִים מִצָּפוֹן לְדָרוֹם. רַק שִׂיחִים בּוֹדְדִים וּשְׂרוּפֵי חַמָּה יַשְׁבִּיתוּ פֹּה וְשָׁם אֶת הַצּוּרָה הַמּוֹנוֹטוֹנִית שֶׁל הַמִּישׁוֹר רְחַב־הַיָּדַיִם הַזֶּה. אַדְמָתוֹ לֹא נֶעֶבְדָה מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם מַיִם, וְגַם הַשְּׁבוּיִים, שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים וּצְמֵאִים מֵרֹב הַהֲלִיכָה הַמַּתֶּשֶׁת אֶת הַכֹּחַ, חָסְרוּ בְּיִחוּד מָיִם. כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל נַחַל מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָלֶכֶת מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת לְצַד מִזְרָח, עַד לְרֶגֶל אֶשֶׁד הֶהָרִים הַמְּשַׁמֵּשׁ פָּרָשַׁת־מַיִם בֵּין אֲפִיקֵי הָאוֹבּ וְהַיֵּנִיסֵי, שָׁם מוֹשֵׁךְ הַטּוֹם, נַחַל צְדָדִי קָטֹן שֶׁל הָאוֹבּ, הָעוֹבֵר אֶת הָעִיר טוֹמְסְק עַד שֶׁהוּא אוֹבֵד וְנֶעְלָם בְּאַחַד הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּצָּפוֹן. שָׁם הָיוּ מְצוּיִים מִַים בְּשֶׁפַע מְרֻבֶּה, אַדְמַת הָעֲרָבָה לֹא הָיְתָה כָּל כַּךְ יְבֵשָׁה וְהַחֹם לֹא הָיָה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְאוּלָם מַנְהִיגֵי הַשַּיָּרָה נִצְטַוּוּ צִוּוּי חָמוּר לָלֶכֶת אֶל טוֹמְסְק בְּדֶרֶךְ קְצָרָה בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָאֱמִיר הָיָה חוֹשֵׁשׁ בְּכָל שָׁעָה שֶׁמָֹא יִתְנַפֵּל עָלָיו מִצַּד הָאֲגַף אַחַד הַגְֹדוּדִים הָרוּסִים הַיּוֹרְדִים מִן הַצָּפוֹן וְיִגְדֹּר בְּפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ. וּבְכֵן הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ הָרַבִּים הַסִּבִּירִית, הָרחֹוקָה מִגְּדוֹת הַנַּחַל טוֹם, עַל כָּל פָּנִים בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק מִמֶּנָּה אֲשֶׁר בֵּין קוֹלִיבַן וּבֵין עֲיָרָה קְטַנָּה, שֶׁשְּׁמָהּ זַבֶּדְיֵרוֹ.

אֵין מִן הַצֹּרֶךְ לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים עַל אֹדוֹת יִסּוּרֵיהֶם וּמְצוּקוֹתֵיהֶם שֶׁל הַשְּבוּיִים הָאֻמְלָלִים. כַּמָּה מֵאוֹת מֵהֶם נָפְלוּ עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה וּפִגְרֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ מוּטָלִים שָׁם עַד אֲשֶׁר הַזְּאֵבִים הַשָּבִים עִם בּוֹא הַחֹרֶף אֶל הָעֲרָבָה יְגָרְמוּ אָת שְׂרִידֵי עַצְמוֹתֵיהֶם.

כְּשֵׁם שֶׁנַדְיָה הָיְתָה מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה תָּמִיד לִהְיוֹת לְעֵזֶר לַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה, כָּךְ הִמְצִיא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַחֲבֵרָיו לְצָרָה כָּל מִינֵי עֵזֶר וְסִיּוּעַ, שֶׁעָלוּל הָיָה לְהַמְצִיא לָהֶם עַל פִּי תְּנָאֵי מַצָּבוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֶת אֵלֶּה עוֹדֵד וְאִמֵּץ אֶת לִבָּם, בָּאֲחֵרִים תָּמַךְ בְּיָדָיו וְלֹא חָשַׂךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִכָּל עָמָל וְהָיָה מִתְהַלֵּך מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַד שֶׁכִּידוֹנוֹ שֶּל אַחַד הַפָּרָשִׁים הִכְרִיחָהוּ לָשׁוּב וְלִתְפֹּס אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁנּוֹעַד לוֹ.

מִשּׁוּם מָה לֹא נִסָּה לִבְרֹחַ? מִשּׁוּם שֶׁבָּא עַכְשָׁו לִידֵי הַחְלָטָה גְּמוּרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה עַד שֶׁיּוּכַל לָלֶכֶת בָּהּ לָבֶטַח וּבְלִי חֲשָׁשׁ סַכָּנָה. הוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת אֶל טוֹמְסְק “עַל חֶשְׁבּוֹן הָאֱמִיר”, וּבְעִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה הַדִּין עִמּוֹ. לְמַרְאֵה הַפְּלֻגּוֹת הַמְּרֻבּוֹת, אֲשֶׁר שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַשַּיָּרָה, פַּעַם מִדָּרוֹם וּפַעַם מִצָּפוֹן, נִתְבָּרֵר לוֹ בַּעֲלִיל שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לַעֲבֹר אֲפִלּוּ שְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת בְּלִי לְהִתָּפֵשׂ שׁוּב. גְּדוּדֵי הַפָּרָשִׁים שֶׁל הַתַּתָּרִים הִתְרוֹצְצוּ בְּכָל מָקוֹם, וְעִתִּים נִדְמָה כְּאִלּוּ הֵם צָצִים וְעוֹלִים מִן הָאֲדָמָה, כְּאוֹתָם הַשְּׁרָצִים הַמַּזִּיקִים הַמְּכַסִּים אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ לְאַחַר גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלְפִי תְּנָאֵי הַמַּצָּב הָיְתָה הַבְּרִיחָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר, אִם לֹא בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית לְגַמְרֵי. אַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁלִוּוּ אֶת הַשַּיָּרָה שָׁקְדוּ עָלֶיהָ שְׁקִידָה יְתֵרָה וּשְׁמָרוּהָ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵיהֶם, אֲשֶׁר בְּעַד זִלְזוּל כָּל־שֶׁהוּא בּמַעֲשֵׂה הַשְּמִירָה יִכָּרֵת רֹאשָׁם מֵעַל כִּתְפֵיהֶם.

בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאַבְגוּסְט, עִם הַעֲרֵב שֶׁמֶש, הִגִּיעָה הַשָּיָּרָה לְבַסּוֹף אֶל הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה זַבֶּדְיֵרוֹ, שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה שְׁלֹשִׁים וֶרְסְטָאוֹת מִטּוֹמְסְק. בְּמָקוֹם זֶה עָבְרָה הַדֶּרְֶך לְאֹרֶךְ אֲפִיקוֹ שֶׁל נַחַל טוֹם.

רֵאשִׁית כֹּל, רָצוּ הַשְּׁבוּיִים לְהִתְנַפֵּל אֶל תּוֹך מֵימֵי הַנַּחַל הַזֶּה, אֲבָל שׁוֹמְרֵיהֶם לֹא הִרְשׁוּם לָצֵאת מִן הַשּׁוּרוֹת עַד שֶׁיְּסַדְּרוּ תַּחֲנָה עֲרָאִית. אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶרֶם הַטּוֹם הָיָה עַז וְנִמְרָץ בְּיוֹתֵר בִּתְקוּפָה זוֹ, בְּכָל זֹאת עָלוּל הָיָה לְסַיֵּעַ אֶת הַבְּרִיחָה שֶׁל כַּמָּה אֲמִיצֵי־לֵב אוֹ נוֹאָשִׁים, וּלְפִיכָךְ אָחֲזוּ הַשּׁוֹמְרִים בְּאֶמְצָעֵי שְׁמִירָה חֲמוּרִים עַד מְאֹד. הֵם הֶעֱמִידוּ עַל פְּנֵי הַטּוֹם שׁוּרָה שֶׁל סִירוֹת, שֶׁלָּקְחוּ מִיּוֹשְׁבֵי זַבֶּדְיֵרוֹ וְיָצְרוּ מֵהֶן שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מַעֲצוֹרִים, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְעָבְרָם. הַצַּד הַחִיצוֹנִי שֶׁל מְקוֹם הַחֲנִיָּה, אֲשֶׁר גָּבַל בַּבָּתִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָעֲיָרָה, נִשְׁמַר שְׁמִירָה מְעֻלָּה עַל יְדֵי שׁוּרָה צְפוּפָה שֶׁל צוֹפִים.

אִם עָלְתָה לְרֶגַע אֶחָד בְּלִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַחֲשָׁבָה לִבְרֹחַ מִכָּאן אֶל הָעֲרָבָה, הִנֵּה לְאַחַר שֶׁבָּחַן יָפֶה אֶת הַמַּצָּב, רָאָה וְנוֹכַח אֲשֶׁר לְפִי הַתְּנָאִים שֶׁהָיָה נָתוּן בָּהֶם כִּמְעַט שֶׁאִי־אֶפְשָֹׁר הָיָה לוֹ לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל כָּל תָּכְנִית שֶׁל מְנוּסָה שֶׁהָגָה בְּלִבּוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא רָצָה לְהַעֲמִיד אֶת הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ בְּסַכָּנָה, לְפִיכָךְ הֶחְלִיט לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ וּלְהַמְתִּין.

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה חָנוּ הַשְּׁבוּיִים עַל גְּדוֹת הַנַּחַל טוֹם. הָאֱמִיר נָתַן צַו לְהַכְנִיס אֶת צִבְאוֹתָיו אֶל טוֹמְסְק בְּיוֹם הַמָּחָר. לִכְבוֹד הַעֲבָרַת הַמָּעוֹן הַתַּתָּרִי הָרָאשִׁי אֶל הָעִיר הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת הֶחֱלִיט לַעֲרֹךְ חֲגִיגָה צְבָאִית גְּדוֹלָה. פֵיאוֹפַר־חַאן כְּבָר קָבַע אֶת מוֹשָׁבוֹ בַּמִּבְצָר, אֲבָל רֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מַחֲנֵהוּ חָנָה לִפְנֵי הַחוֹמוֹת וְהָיָה מְצַפֶּה לַשָּׁעָה שֶׁבָּה יִכָּנֵס אֶל הָעִיר בְּתַהֲלוּכָה רַבַּת פְּאֵר וְהָדָר.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִנִּיחַ אֶת הָאֱמִיר בְּטוֹמְסְק, אֲשֶׁר שְׁנֵיהֶם בָּאוּ שָׁמָה אֶמֶשׁ, וְשָׁב אֶל מְקוֹם הַחֲנִיָּה אֲשֶׁר בְּזַבֶּדְיֵרוֹ. מִשָּׁם אָמַר לָצֵאת בְּיוֹם הַמָּחָר עִם צְבָא הֶחָלוּץ שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי. שָׁם פִּנּוּ בִּשְׁבִילוֹ אֶת אַחַד הַבָּתִים לִהְיוֹת לוֹ לִמְלוֹן לָיְלָה. עִם זְרִיחַת הַחַמָּה יָצְאוּ בִּפְקֻדָּתוֹ וּבְהַנְהָגָתוֹ גְּדוּדֵי פָּרָשִׁים וְרַגְלִים אֶל הָעִיר טוֹמְסְק, אֲשֶׁר שָׁם הִתְעַתֵּד הָאֱמִיר לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵיהֶם בַּהֲדַר תִּפְאֶרֶת כַּנָּהוּג אֵצֶל הַמּוֹשְׁלִים שֶׁבְּאַסְיָה.

לְאַחַר שֶׁנִגְמַר מַעֲשֵׂה סִדּוּר הַתַּחֲנָה נִתְּנָה סוֹף סוֹף הַיְּכֹלֶת לַשְּׁבוּיִים, שֶׁהָיוּ מְיֻגָּעִים וּרְצוּצִים עַל־יְדֵי הַמַּסָּע שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים, לְרַוּוֹת אֶת צְמָאָם וְלָנוּחַ מְעָט.

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה, אֲבָל הָאֹפֶק הָיָה מֵאִיר עֲדַיִן מִמְּאוֹר הַנְּגֹהוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהִנֵּה בָּאָה נַדְיָה אֶל שְׂפַת נַחַל טוֹם כְּשֶׁהִיא תּוֹמֶכֶת בִּזְרוֹעָה אֶת מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב. שְׁתֵּיהֶן לֹא יָכְלוּ עַד עַכְשָׁו לְהַבְקִיעַ לָהֶן דֶּרֶךְ בֵּין שׁוּרוֹת הַצְּמֵאִים שֶׁפָּשְׁטוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל, וְרַק עַכְשָׁו עָלְתָה בְּיָדָן לָבוֹא הֵנָּה לִשְׁתּוֹת גַּם הֵן.

הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה גָחֲנָה עַל זֶרֶם הַנַּחַל, וְנַדְיָה שָׁאֲבָה מִמֶּנּוּ בְּיָדָהּ וְהִגִּישָׁה אֶת הַנּוֹזְלִים הַצּוֹנְנִים אֶל שְׂפָתֶיהָ שֶׁל מַרְתָּה. אַחַר שָׁתְתָה גַם הִיא. הַמַּיִם הָאֵלֶּה יָצְקוּ חַיִּים חֲדָשִׁים בְּעוֹרְקֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְשֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה.

נַדְיָה כְּבָר אָמְרָה לַעֲזֹב אֶת שְׂפַת הַנַּחַל, וּפִתְאֹם חָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ וּצְעָקָה הִתְמַלְּטָה מִפִּיהָ.

בְּמֶרְחָק שֶׁל פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִמֶּנָּה וָהָלְאָה עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב!… אָמְנָם כֵֶּן, הוּא הוּא אֲשֶׁר עָמַד שָׁם!… נְגֹהוֹת הַיּוֹם הָאַחֲרוֹנִים עֲדַיִן הֵאִירוּ אוֹתוֹ וְנָחוּ עָלָיו!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָעַד לְשֵׁמַע קוֹל צַעֲקָתָהּ שֶׁל נַדְיָה… אֲבָל הוּא שָׁלַט בְּרוּחוֹ וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף מִלָּה אַחַת, אֲשֶׁר עֲלוּלָה הָיְתָה לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ.

וְהֵן לֹא רַק אֶת נַדְיָה רָאוּ עֵינָיו אֶלָּא גַם אֶת אִמּוֹ שֶׁלּוֹ!…

פְּגִישָׁה לֹא־צְפוּיָה זוֹ הִרְעִישָׁה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וּמִתּוֹךְ שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשּׁוּב לֹא יוּכַל לִהְיוֹת אָדוֹן לְנַפְשׁוֹ, כִּסָּה אֶת עֵינָיו בְּיָדוֹ וְהִתְרַחֵק וְהָלַךְ לוֹ.

נַדְיָה רָצְתָה לְמַהֵר וְלָרוּץ אֵלָיו מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ אִינְסְטִינְקְטִיבִי שֶׁתָּקַף אוֹתָהּ, אֲבָל הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה לָחֲשָׁה לָהּ עַל אָזְנָהּ:

“הִשָּאֲרִי פֹּה, בִּתִּי!”

“הֲרֵי זֶה הוּא!” הֵשִּׁיבָה נַדְיָה בְּקוֹל כָּבוּשׁ מֵחֲמַת הִתְרַגְּשׁוּת. “הֲרֵיהוּ חַי, אִמִּי! הֲרֵי זֶה הוּא!”

“אָמְנָם כֵּן, הֲרֵי זֶה בְּנִי,” הֵשִׁיבָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, “הֲרֵי זֶה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וְהֵן עֵינַיִך הָרוֹאוֹת, שֶׁאֵינֶנִּי פּוֹסַעַת אַף פְּסִיעָה אַחַת לָגֶשֶׁת אֵלָיו! עֲשִׂי כָּמוֹנִי, בִּתִּי!”

בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְחוֹלְלָה בְּאוֹתָה שָׁעָה סַעֲרַת־רֶגֶשׁ עַזָּה כָּל כָּךְ, שֶׁקָּשֶׁה לְאָדָם לְהָכִיל אוֹתָהּ. אִמּוֹ וְנַדְיָה הָיוּ כָּאן, שְּתֵּי הַשְּׁבוּיוֹת הַלָּלוּ, אֲשֶׁר הִתְאַחֲדוּ בְּלִבּוֹ וְהָיוּ כִּמְעַט לְנֶפֶשׁ אַחַת, נִזְדַּמְּנוּ יַחַד בַּצָּרָה הַמְּשֻׁתָּפָה, שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עַל שְׁתֵּיהֶן! כְּלוּם יָדְעָה נַדְיָה מִי הוּא? לֹא, שֶׁכֵּן הוּא רָאָה אֶת תְּנוּעַת יָדָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר עָצְרָה אוֹתָהּ בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁרָצְתָה לָרוּץ אֵלָיו! מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב יָדְעָה וְהֵבִינָה אֵפוֹא אֶת הַכֹּל וְהִיא שָׁמְרָה אֶת סוֹדוֹ.

עֶשְׂרִים פְּעָמִים בִּמְרוּצַת אוֹתוֹ הַלַּיְלָה אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָגֶשֶׁת אֶל אִמּוֹ, אֲבָל הוּא הֵבִין שֶׁעָלָיו לִכְבֹּשׁ בְּקִרְבּוֹ אֶת הַתַּאֲוָה הָעַזָּה הַזֹּאת לְחַבֵּק אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְלִלְחֹץ שׁוּב פַּעַם אֶת יַד הַנַּעֲרָה בַּת־לִוְיָתוֹ! אִי־זְהִירוּת כָּל־שֶׁהִיא עֲלוּלָה הָיְתָה לְהַאֲבִידוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת אִמּוֹ… וְהוּא לֹא יִרְאֶנָּה לְדַעְתּוֹ וְלִרְצוֹנוֹ! כֵּוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְרֹחַ עוֹד הַלַּיְלָה, גָּמוּר וּמֻחְלָט לְפָנָיו, אֲשֶׁר מִיָּד לְבוֹאוֹ לְטוֹמְסְק יִמָּלֵט אֶל הָעֲרָבָה בְּלִי לְחַבֵּק אֶת שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת, אֲשֶׁר חַיָּיו הָיוּ מְעֹרִים בָּהֶן וַאֲשֶׁר יַעַזְבֵן לְבַדָּן כְּשֶׁהֵן צְפוּיוֹת לְכָל סַכָּנָה!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זַכַּאי הָיָה אֵפוֹא לְקַוּוֹת, כִּי הַפְּגִישָׁה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת בִּמְקוֹם הַחֲנִיָּה אֲשֶׁר בְּזַבֶּדְיֵרוֹ לֹא תָּבִיא בְּעִקְבוֹתֶיהָ תּוֹצָאוֹת רָעוֹת לֹא לְאִמּוֹ וְלֹא לוֹ. אֲבָל הוּא לֹא יָדַע כִּי עֵינֵי סַגִגַּר, הַמְּרַגֶּלֶת שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, הִבְחִינוּ בְּכַמָּה פְּרָטִים שֶׁל מַחֲזֶה זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרַחֵשׁ וְעָבַר בִּמְהִירוּת יְתֵרָה.

הַצּוֹעֲנִית נִמְצְאָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל בְּקִרְבַת מָקוֹם וְהִשְׁגִּיחָה כְּדַרְכָּהּ אֶל הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה, בְּלִי אֲשֶׁר זוֹ הִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר. הִיא לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אֲשֶׁר חָמַק וְנֶעְלַם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִיא הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ, אֲבָל תְּנוּעַת יָדָהּ שֶׁל הָאֵם, בְּשָׁעָה שֶׁעָצְרָה בְּנַדְיָה, לֹא נִתְעַלּמָה מִמֶּנָּה, וּבְרַק זֹהַר שֶׁהִבְהִיק בְּעֵינֶיהָ שֶׁל מַרְתָּה הִגִּיד לָהּ אֶת הַכֹּל.

מֵעַכְשָׁו בָּרוּר הָיָה לָהּ לְאֵין סָפֵק, כִּי בְּנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, נִמְצָא בְּרֶגַע זֶה בְּזַבֶּדְיֵרוֹ, בֵּין הַשְּׁבוּיִים שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב!

סַנְגַּר לֹא הָיְתָה מַכִּירָה אוֹתוֹ, אֲבָל גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנֶיהָ, שֶׁהוּא נִמְצָא כָּאן! הִיא לֹא נִסְּתָה אֵפוֹא לְגַלּוֹת אוֹתוֹ, וּמַה גַּם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וּבְקֶרֶב הֶהָמוֹן הָרַב וְהֶעָצוּם הַזֶּה.

וּכְמוֹ כֵן רָאֲתָה וְנוֹכְחָה שֶׁאֵין תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְהוֹסִיף וּלְרַגֵּל אֶת נַדְיָה וְאֶת מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב. בָּרוּר הָיָה לָהּ שֶׁשְׁתֵּי הַנָּשִׁים תִּזָּהַרְנָה וְתִשָּׁמְרֹנָה עַד מְאֹד וְאִי־אֶפְשָׁר יִהְיָה לְהַבְחִין בָּהֶן דָּבָר, שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ שֶׁל שְׁלִיחַ הַצַּאר.

וּבְלֵב הַצּוֹעֲנִית לֹא הָיְתָה בְּאוֹתָה שָׁעָה אֶלָּא מַחֲשָׁבָה אַחַת: לְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב, וְהוֹאִיל וְכָךְ, מִהֲרָה וְעָזְבָה מִיָּד אֶת מְקוֹם הַחֲנִיָּה.

מִקֵּץ רֶבַע שָׁעָה בָּאָה אֶל זַבֶּדְיֵרוֹ וְהוּבְאָה אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם שָׁכַן הַמַּצְבִּיא הָרָאשִׁי שֶׁל הָאֱמִיר.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב קִבֵּל אֶת הַצּוֹעֲנִית מִיָּד וְשָׁאָל אוֹתָהּ:

“מָה אַת מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי?”

“בְּנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נִמְצָא בַּמַּחֲנֶה,” הֵשִׁיבָה סַנְגַּר.

“וְהוּא שָׁבוּי?”

“שָׁבוּי?”

“הוֹי!” קָרָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב, “אִם כֵּן, יָדוֹעַ אֵדַע…”

“מְאוּמָה לֹא תֵּדַע, אִיבַן,” הֵשִׁיבָה הַצּוֹעֲנִית, “מִשּׁוּם שֶׁאֵינךָ מַכִּיר אוֹתוֹ כְּלָל!”

“אֲבָל הֲרֵי אַתְּ מַכִּירָה אוֹתוֹ! הֵן רָאִית אוֹתוֹ!”

“לֹא רְאִיתִיו, אֲבָל רָאִיתִי אֶת אִמּוֹ מְנִיעָה אֶת יָדָהּ, וּמִתּוֹךְ תְּנוּעָה זוֹ נִגְלָה לִי הַכֹּל.”

“אֶפְשָׁר טוֹעָה אַתְּ?”

“אֵינֶנִּי טוֹעָה.”

“גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ כַּמָּה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה לְפָנַי תְּפִישַׂת שְׁלִיחוֹ שֶל הַצַּאר,” אָמַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב. "אִם הָאִגֶּרֶת שֶׁנִּמְסְרָה לְיָדוֹ בְּמוֹסְקְבָה תַּגִּיעַ לְאִירְקוּטְסְק וְתָבוֹא לְיַד הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אָז יִזָּהֵר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, וְאִי־אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו!

אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה עָלַי לְהַשִּׂיג אֵפוֹא בְּכָל מְחִיר שֶׁבָּעוֹלָם! וְהִנֵּה אַת בָּאָה וּמוֹדִיעָה אוֹתִי כִּי הַמּוֹלִיךְ אֶת הָאִגֶֹרֶת הַזֹּאת נִמְצָא בְּיָדִי! וּלְפִיכָךְ הֲרֵינִי חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל אוֹתָךְ, סַנְגַּר: אֶפְשָׁר שֶׁטּוֹעָה אָתְּ?"

אִיבַן אוֹגַרְיֶב דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה. הִתְרַגְּשׁוּתוֹ הֵעִידָה, כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַחֲשִׁיבוּת שֶׁהוּא מְיַחֵס לְהַשָּׂגַת הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת. וְאוּלָם הַחֲזָרָה שֶׁחָזַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב עַל שְׁאֵלָתוֹ מִתּוֹךְ הַטְעָמָה יְתֵרָה, לֹא הֵבִיאָה אֶת סַנְגַּר לִידֵי מְבוּכָה כָּל־שֶׁהִיא.

“אֵינֶנִּי טוֹעָה, אִיבַן,” הֵשִּׁיבָה שֵׁנִית.

“אֲבָל הֲרֵי בַּמַּחֲנֶה נִמְצָאִים הַרְבֵּה אֲלָפִים שְׁבוּיִים וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב!”

“לֹא,” הֵשִׁיבָה הַצּוֹעֲנִית וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוּ מִשִּׂמְחָה פְּרָאִית, “אֵינֶנִּי מַכִּירָה אוֹתוֹ, אֲבָל הֲרֵי אִמּוֹ מַכִּירָה אוֹתוֹ! אִיבַן, עָלֵינוּ לְהַכְרִיחַ אֶת אִמּוֹ לְדַבֵּר!”

“מָחָר תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ וּתְדַבֵּר!” קָרָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לַצּוֹעֲנִית וְהִיא נָשְׁקָה אֶת יָדוֹ לְשֵׁם מַתַּן כָּבוֹד אֲבָל לֹא מִתּוֹךְ הִתְרַפּסוּת וְעַבְדוּת.

סַנְגַּר שָׁבָה אֶל מְקוֹם הַחֲנִיָּה. הִיא מָצְאָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר נַדְיָה וּמַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הָיוּ שְׁרוּיוֹת שָׁם, וְעָקְבָה אַחֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה. הַזְּקֵנָה וְהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לֹא נָתְנוּ שֵׁנָה לְעֵינֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ רְצוּצוֹת מֵרֹב יְגִיעָה. חֲרָדָה גְדוֹלָה לְאֵין הָכִיל לֹא הִנִּיחָה לָהֶן לִישׁוֹן. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חַי, אֲבָל הוּא שָׁבוּי כְּמוֹהֶן! הֲיוֹדֵעַ אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת הַדָּבָר?

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ, הַאִם לֹא יִוָּדַע לוֹ הַדָֹבָר? אֶת לִבָּה שֶׁל נַדְיָה מִלְּאָה אַךְ הַמַּחְשָׁבָה, כִּי בֶּן־לִוְיָתָהּ, אֲשֶׁר הִיא חָשְׁבָה כִּי הוּא מֵת, עוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים! אֲבָל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב צָפְתָה וְרָאֲתָה אֶת הַנּוֹלָד, וְאִם לֹא דָאֲגָה לְנַפְשָׁה. הֲרֵי הָיָה לָהּ טַעַם מַסְפִּיק לִהְיוֹת דּוֹאֶגֶת וַחֲרֵדָה לְגוֹרַל בְּנָהּ.

סַנְגַּר הִתְגַּנְבָה בַּחֲשֵׁכָה בְּקִרְבַת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה וְשָׁהֲתָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה כַּמָּה שָׁעוֹת וְהִטְתָה אֶת אָזְנָהּ לְהַאֲזִין וּלְהַקְשִׁיב… אֲבָל הִיא לֹא שָׁמְעָה כְּלוּם. מִתּוֹךְ זְהִירוּת אִינְסְטִינְקְטִיבִית נִמְנְעוּ נַדְיָה וּמַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב לְהַחֲלִיף מִלָּה בֵּינֵיהֶן.

לְמָחָר, בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאַבְגוּסְט, בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, נִשְׁמַע קוֹל תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוּת עַל שְׂפַת מְקוֹם הַחֲנִיָּה, וּמִיָּד שָׂמוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַתַּתָּרִים אֶת נִשְׁקָם עֲלֵיהֶם.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב יָצָא מִזַּבֶּדְּיֵרוֹ וּבָא אֶל הַמַּחֲנֶה כְּשֶׁהוּא מֻקָּף חֲבוּרָה גְדוֹלָה שֶׁל קְצִינִים תַּתָּרִיִים. פָּנָיו הָיוּ קוֹדְרִים מִכְּפִי הָרָגִיל וְרָשְׁמֵי פָּנָיו הַקָּשִׁים הוֹכִיחוּ שֶׁהוּא מָלֵא זַעַם כָּבוּשׁ, הַמְבַקֵּשׁ לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְפָּרֵץ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהָיָה מְעֹרָב בְּתוֹךְ קְבוּצָה שֶׁל שְׁבוּיִים, רָאָה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּעָבְרוֹ עַל פָּנָיו. לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ, כִּי שׁוֹאָה הוֹלֶכֶת וּמִתְחוֹלֶלֶת, מִשּׁוּם שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב יָדַע עַכְשָׁיו כִּי מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב הֲרֵי הִיא אִמּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, רֹּאשׁ גְּדוּד הָרָצִים אֲשֶׁר לַצַּאר.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב בָּא אֶל טַבּוּר הַמַּחֲנֶה, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, וְהַפָּרָשִׁים שֶׁל גְּדוּד־הַלְּוָיָה שֶׁלּוֹ הִתְיַצְּבוּ מִסְבִיבוֹ בְּמַעְגָּל רָחָב.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשָׁה אֵלָיו סַנְגַּר וְאָמְרָה:

“אֵין בְּפִי שׁוּם חֲדָשָׁה לְהוֹדִיעֲךָ, אִיבַן!”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא עָנָה אוֹתָהּ דָּבָר, אֶלָּא נָתַן פְּקֻדָּה קְצָרָה לְאֶחָד מִקְצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ.

וּמִיָּד נִדְחֲקוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶל תּוֹךְ שְׁיָרוֹת הַשְׁבוּיִים וְעָבְרוּ בֵּינֵיהֶן בְּחֹזֶק יָד וּבְאַלְמוּת. הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה שֶׁהֻכּוּ בְּשׁוֹטִים וְנֶהֶדְפוּ בְּקַתּוֹת הַכִּידוֹנִים, הֻכְרְחוּ לָקוּם בִּמְהִירּות וּלְהִתְיַצֵּב בְּהֶקֵפוֹ שֶׁל מְקוֹם־הַחֲנִיָּה. שׁוּרָה מְרֻבַּעַת שֶׁל רַגְלִים וְרוֹכְבִים הִקִּיפָה אוֹתָם מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה בְּשׁוּם פָּנִים לְאִישׁ מֵהֶם לִבְרֹחַ.

אָז קָמָה דְמָמָה מִסָּבִיב, אִיבַן אוֹגַרְיֶב נָתַן אוֹת וְסַנְגַּר פָּנְתָה וְכוֹנְנָה אֶת צְעָדֶיהָ אֶל הַחֲבוּרָה, אֲשֶׁר בְּתוֹכָה עָמְדָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.

הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה רָאֲתָה אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וּבָאָה. לִבָּה הִגִּיד לָהּ אֶת הֶעָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ. חִיּוּךְ שֶׁל בּוּז הוֹפִיעַ עַל שְׂפָתֶיהָ, אַחַר גָּחֲנָה אֶל נַדְיָה וְאָמְרָה אֵלֶיהָ בְּלַחַשׁ:

“שׁוּב אִי אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי, בִּתִּי! יַעֲבֹר עָלַי מַה שֶׁיַּעֲבֹר וְיִהְיֶה הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה קָשֶׁה בְּמִדָּה יְתֵרָה – אַל מִלָּה, אַל תְּנוּעָה! אַל דְּאָגָה לְחַיַּי, כִּי אִם לְחַיָּיו הוּא!”

סַנְגַּר הֵצִיצָה רֶגַע אֶחָד בִּפְנֵי הָאִשָּה הַסִּבִּירִית הַזְקֵנָה וְאַחַר הִנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל שִׁכְמָהּ.

“מַה רְצוֹנֵךְ?” שָׁאֲלָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.

“בּוֹאִי וּלְכִי עִמִּי!” עָנְתָה סַנְגַּר.

וְהִיא דָחֲפָה אוֹתָה וְהוֹבִילָה אוֹתָה אֶל אֶמְצַע הַמָּקוֹם הַפָּנוּי אֲשֶׁר לִפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָצַם לְמֶחֱצָה אֶת שְׁמוּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יְגַלֶּה בְּרַק עֵינָיו אֶת סוֹדוֹ.

כְּשֶׁהוּבְאָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב לִפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב, עָמְדָה וְזָקְפָה אֶת קוֹמָתָה וְשִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ עַל לִבָּהּ וְחִכְּתָה לְמוֹצָא שְׂפָתָיו.

“הֲרֵי אַתְּ מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב?” שָׁאַל אוֹתָהּ אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“הֵן,”הֵשִׁיבָה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה בִּמְנוּחָה."

“הֲזוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת הַדָֹבָר שֶׁהֲשִׁיבֹות לִי עַל הַשְּאֵלָה שֶׁשְׁאַלְתִּיךְ לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאוֹמְסְק?”

“לֹא.”

“וּבְכֵן אִי אַתְּ יוֹדַעַת כִּי בְּנֵךְ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, עָבַר אֶת אוֹמְסְק?”

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת זֹאת.”

“וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה בַּתַּחֲנָה שֶׁל בֵּית הַדֹּאַר וַאֲשֶׁר נִדְמָה לָךְ כְּאִלּוּ אַתְּ מַכִּירָה אוֹתוֹ כִּי הוּא בְּנֵךְ, לֹא הָיָה בְּנֵך?”

“הוּא לֹא הָיָה בְּנִי.”

“וּמֵאָז לֹא רָאִית אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּיִים הָאֵלֶּה?”

“לֹא.”

“וְאִם יַרְאוּהוּ לָךְ, לֹא תַּכִּירִיהוּ?”

“לֹא.”

לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, שֶׁנֶאֶמְרָה בְּקוֹל שֶׁל הַחְלָטָה תַּקִּיפָה שֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת בְּשׁוּם דָּבָר. עָבַר לַחַשׁ בְּכָל הַקָּהָל שֶׁמִּסָּבִיב.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְהֵנִיעַ אֶת יָדוֹ תְּנוּעָה שָׁל אִיּוּם.

“הַסְכִּיתִי וְשִׁמְעִי,” עָנָה וְאָמַר אֶל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, “בְּנֵךְ פֹּה הוּא וְאַתְּ תְּסַמְּנִי אוֹתוֹ מִיָּד וְתַרְאִיהוּ לִי.”

“לֹא.”

“כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לֻקּחוּ בַּשְּׁבִי בְּאוֹמְסְק וּבְקוֹלִיבַן יַעַבְרוּ עַל פָּנַיִךְ אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו, וְאִם לֹא תְּסַמְּנִי לִי אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, תִּסְפְּגִי מַכּוֹת־שׁוֹט כְּמִסְפָּר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַבְרוּ לנגד עיניך!” אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֵבִין כִּי כָּל הָאִיּוּמִים שֶׁיְּאַיֵּם עָלֶיהָ וְכָל הָעִנּוּיִים שֶׁיְּעַנּוּ אוֹתָהּ לֹא יַעַצְרוּ כֹּחַ לְהַכְרִיחַ אֶת הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית עַזַּת־הָרוּחַ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ וּלְדַבֵּר. אֲבָל הוּא זָמַם לְגַלּוֹת אֶת שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר לֹא עַל־יָדֶיהָ הִיא, אֶלָּא עַל־יְדֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַצְמוֹ. הוּא הָיָה סָבוּר, אֲשֶׁר אִם הָאֵם וְהַבֵּן יַעַמְדוּ זוֹ לְעֻמַּת זֶה, אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁאַחַת הַתְּנוּעוֹת הַנַּעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה לֹא תְּגַלֶּה אֶת סוֹדָם לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. אִלּוּ רָצָה אַךְ לִתְפֹּשׂ אֶת הָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית, כִּי אָז לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָּא לָתֵת פְּקֻדָּה לִבְדֹּק אֶת כָּל הַשְּבוּיִים הָאֵלֶּה אֲבָל הֲרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָכֹל הָיָה לְהַכְחִיד אֶת הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת, לְאַחַר שֶׁקָרָא אֶת הַכָּתוּב בָּהּ, וְאִם לֹא יֻכַּר, אִם יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק, תַּעֲלֶינָה כָּל מְזִמּוֹתָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב בַּתֹּהוּ. וּבְכֵן מִן הַהֶכְרַח הָיָה לוֹ לְאוֹתוֹ הַבּוֹגֵד לִתְפֹּשׂ לֹא אֶת הָאִגֶּרֶת בִּלְבָד אֶלָּא גַּם אֶת מוֹלִיכָה.

נַדְיָה שָׁמְעָה אֶת הַכֹּל וְעַכְשָׁו יָדְעָה מִי הוּא מִיָכֵאל סְטְרוֹגוֹב וּמִשּׁוּם מָה נִתְכַּוֵּן לַעֲבֹר אֶת מְחוֹזוֹת סִבִּירְיָה, הַשְּׁטוּפִים בְּמַחֲנוֹת הָאוֹיְבִים, בְּלִי אֲשֶׁר יַכִּירוּהוּ!

בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָבְרוּ הַשְּׁבוּיִים אֶחָד אֶחָד עַל פְּנֵי מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה כְּפֶסֶל דּוֹמֵם וַאֲשֶׁר מַבָּטָהּ לֹא הֵפִיק כְּלוּם זוּלָתִי שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ גָּמוּר.

בְּנָהּ נִמְצָא בַּשּׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ וְהוּא עָבַר עַל פְּנֵי אִמּוֹ, עָצְמָה נַדְיָה אֶת עֵינֶיהָ לְבַל תִּרְאֶנּוּ!

גַּם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה שָׁלֵו לְמַרְאִית עַיִן, אֲבָל כַּפּוֹת יָדָיו שָׁתְתוּ דָּם, כִּי הֶעֱמִיק לִנְעֹץ בָּהֶן אֶת צִפָּרְנָיו.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב נֻצַּח עַל יְדֵי הָאֵם וְהַבֵּן!

סַנְגַּר אֲשֶׁר עָמְדָה בְּאוֹתָה שָׁעָה עַל יָדוֹ, לֹא אָמְרָה אֶלָּא מִלָּה אַחַת:

“הַשּׁוֹט!”

“הֵן!” צָוַח אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׁר שׁוּב לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ, “מַכּוֹת שׁוֹט לַמְּנֻוֶּלֶת זְקֵנָה זוֹ עַד שֶׁתִּפַּח רוּחָהּ!”

אַחַד הַחַיָּלִים הַתַּתָּרִים, אֲשֶׁר הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת כְּלִי־הַשְּפָטִים הַנּוֹרָא הַזֶּה, נִגַּשׁ מִיָּד אֶל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.

הַשּׁוֹט עָשׂוּי מִסְפַּר רְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר וּבִקְצוֹתֵיהֶן מִקְלָעוֹת שֶׁל חוּטֵי בַּרְזֶל. מִי שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת סוֹפֵג מֵאָה וְעֶשְׂרִים מַלְקֻיּוֹת בְּשׁוֹט זֶה הֲרֵיהוּ דוֹמֶה כְּאִלּוּ שֶׁנִדּוֹן לְמִיתָה. מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב יָדְעָה זֹאת, אֲבָל הִיא יָדְעָה גַּם אֶת זֶה, שֶׁשּׁוּם עִנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יַכְרִיחוּ אוֹתָהּ לְדַבֵּר וְהִיא הָיְתָה מוּכָנָה לְהַקְרִיב אֶת חַיֶּיהָ.

שְׁנֵי חַיָּלִים תָּפְשׂוּ אֶת מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב וְהִפִּילוּהָ עַל בִּרְכֶּיהָ אַרְצָה. אַחַר קָרְעוּ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וְגִלּוּ אֶת גַּבָּהּ. בְּמֶרְחָק שֶׁל זְרָתוֹת אֲחָדוֹת מֵחָזֶהָ קָבְעוּ חֶרֶב בַּקַּרְקַע. חֹד חֶרֶב זוֹ עָתִיד הָיָה לְהִנָּעֵץ בְּלִבָּהּ אִם תִּכַּף אַרְצָה מֵעָצְמַת מַכְאוֹבֶיהָ.

הַתַּתָּרִי עָמַד כְּשֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן.

הוּא הָיָה מְצַפֶּה לָאוֹת.

“עֲשֵׂה אֶת שֶׁלְךָ!” אָמַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

הַשּׁוֹט הוּנַף וְהִשְׁמִיעַ קוֹל שְׁרִיקָה בָּאֲוִיר…

אֲבָל עוֹד טֶרֶם הִסְפִּיק לָרֶדֶת וּלְהַנְחִית מַכָּה, וְיָד אַדִּירָה הֶחֱזִיקָה בּוֹ וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִיַּד הַתַּתָּרִי.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב קָפַץ וּבָא לְכָאן! לִבּוֹ לֹא עָמַד בּוֹ לְמַרְאֵה הַמַּחֲזֶה הָאָיֹם הַזֶּה! אִם בְּתַחֲנַת הַדֹּאַר אֲשֶׁר בְּאִישִׁים הִתְאַפֵּק כַּאֲשֶׁר פָּגַע בּוֹ שׁוֹטוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, הֲרֵי פֹּה, בִּהְיוֹת אִמּוֹ צְפוּיָה לְמַכּוֹת שׁוֹט, שׁוּב לֹא יָכֹל לִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב נִצַּח.

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב!” קָרָא.

אַחַר הִתְקָרֵב וְאָמַר:

“הוֹ, הֲרֵי אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן לִי בְּאִישִׁים?”

“אֲנִי הוּא!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וּמִיָד הֵרִים אֶת הַשּׁוֹט וְחָבַט בּוֹ אֶת פָּנָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“מַכָּה תַּחַת מַכָּה!” קָרָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“יָפֶה נִפְרַע מִמֶּנּוֹ!” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אַחַד הָרוֹאִים, אֲשֶׁר לְאָשְׁרוֹ נִבְלַע בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה שֶׁקָּמָה.

עֶשְׂרִים אַנְשֵׁי צָבָא הִתְנַפְּלוּ עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאָמְרוּ לְהָרְגוֹ…

וְאוּלָם אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁהִשְׁמִיעַ זַעֲקַת כְּאֵב וְזַעַם, עָצַר בַּעֲדָם בִּתְנוּעַת יָדוֹ וְאָמַר:

“אָדָם זֶה יִהְיֶה שָׁמוּר לַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי הָאֱמִיר! בִּדְקוּהוּ!”

הָאִגֶּרֶת עִם הַחוֹתֶמֶת הַקֵּיסָרִית נִמְצְאָה בִּשְׁעַת הַבְּדִיקָה עַל חָזֵהוּ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁהוּת לְקָרְעָהּ, וְהִיא נִמְסְרָה לְיַד אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

אוֹתוֹ הָאָדָם, שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת הַקְּרִיאָה: “יָפֶה נִפְרַע מִמֶּנּו!”, הָיָה אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, הוּא וְלֹא אַחֵר. הוּא וַחֲבֵרוֹ, שֶׁנִּמְצְאוּ בַּמַּחֲנֶה שֶׁל זַבֶּדְיֵרוֹ, הָיוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד וְעֵינֵיהֶם רָאוּ אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה.

“לְכָל הָרוּחוֹת” עָנָה וְאָמַר אֶל הָרִי בְּלָאוּנְט, “אַנְשֵׁי הַצָּפוֹן הַלָּלוּ אֲנָשִׁים אַמִּיצֵי לֵב הֵם! הֲלֹא תּוֹדֶה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לָתֵת פִּצּוּי לְבֶן־לִוְיָתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ! קַרְפָּנוֹב וּסְטְרוֹגוֹב שְׁקוּלִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה! אָכֵן גְּמוּל יָפֶה גָּמַל הָאִישׁ בְּעַד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבְּאִישִׁים!”

“אָמְנָם כֵּן, יָפֶה הָיָה הַגְּמוּל,” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט, “אֲבָל סְטְרוֹגוֹב הוֹלֵךְ לָמוּת. אֶפְשָׁר שֶׁמֻּטָּב הָיָה לוֹ אִלּוּ הִתְאַפֵּק עֲדַיִן וְעָצַר בְּרוּחוֹ!”

“הֱכִי יָכוֹל הָיָה לָתֵת אֶת אִמּוֹ לָמוּת תַּחַת הַשּׁוֹט?”

“וּכְלוּם סָבוּר אַתָּה שֶׁעַל־יְדֵי הִתְפָּרְצוּת זוֹ שֶׁל חֲמַת זַעְמוֹ גָרַם טוֹבָה לְאִמּוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ?”

“אֵינֶנִי סָבוּר כְּלוּם וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלוּם”, הֵשִׁיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “אֲבָל אֶת הָאַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁאִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי בִּמְקוֹמוֹ, הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ הוּא! מַה נָּאָה הַשְּׂרִיטָה שֶׁשָׂרַט בְּפָנָיו! הוֹי, שֵׁד מִשַּׁחַת, אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא יָבוֹא לִפְעָמִים לִידֵי רְתִיחָה! אִלּוּ רָצָה אֲלֹהִים שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם שַׁלְוֵי־רוּחַ וּמְתוּנִים, צָרִיךְ הָיָה לָצֶקֶת בְּעוֹרְקֵינוּ מַיִם וְלֹא דָם!”

“אָכֵן, מַעֲשֶׂה נָאֶה הוּא בִּשְׁבִיל כְרוֹנִיקָה בָּעִתּוֹנִים!” אָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט. “וְאִלּוּ אַךְ הָיָה רָצוֹן מִלִּפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב לְהוֹדִיעֵנוּ אֶת תָּכְנָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת!…”

אֶת חוֹתָמָהּ שֶׁל הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת שָׁבַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב לְאַחַר שֶׁמָחָה אֶת הַדָּם הַשּׁוֹתֵת מֵעַל פָּנָיו. הוּא קָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת וְחָזַר וְקָרָא אוֹתָהּ שָׁעָה אֲרֻכָּה כְּאִלּוּ רָצָה לַחֲרֹת בְּזִכְרוֹנוֹ כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁבָּהּ.

אַחַר צִוָּה לִכְבֹּל אֶת מִיכָאֵל סְטרֹוגֹוב יָפֶה וּלְהוֹלִיכוֹ אֶל טוֹמְסְק עִם כָּל יֶתֶר הַשְּׁבוּיִים, וְלַסּוֹף עָמַד בְּרֹאשׁ הַצְּבָאוֹת, אֲשַׁר חָנוּ בְּזַבֶּדְיֵרוֹ, וּלְקוֹל רַעַשׁ הַתֻּפִּים וְהַחֲצוֹצְרוֹת הַמַּחֲרִישׁ אָזְנַיִם פָּנָה וְרָכַב אֶל הָעִיר, שֶׁשָׁם חִכָּה לוֹ הָאֱמִיר.

פֶּרֶק רְבִיעִי: הַכְּנִיסָה הַחֲגִיגִית אֶל הָעִיר

טוֹמְסְק, שֶׁנּוֹסְדָה בִּשְׁנַת 1604 כִּמְעַט בְּטַבּוּרָן שֶׁל נָפוֹת סִבִּירְיָה, הֲרֵיהִי אַחַת הֶעָרִים הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בְּאַסְיָה הָרוּסִית. טוֹבּוֹלְסְק הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמַעֲלַת־הֹרַחב הַשִּׁשִּׁים, אִירְקוּטְסְק, הַבְּנוּיָה מֵעֵבֶר לַמֵּרִידְיַן הַמֵּאָה, רָאוּ אֶת טוֹמְסְק הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וְגָדוֹל, הָלוֹךְ וְהִתְפַּתֵּחַ עַל חֶשְׁבּוּנָן הֵן.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין טוֹמְסְק מְשַׁמֶּשֶׁת בִּירָה שֶׁל נָפָה חֲשׁוּבָה זוֹ, כְּכֹל הָאָמוּר לְמָעְלָה. מוֹשַֹב שַׂר הַגָּלִיל וְהַפְּקִידִים הָעֶלְיוֹנִים הוּא בָּעִיר אוֹמְסְק. וּבְכָל זֹאת נֶחְשֶׁבֶת טוֹמְסְק לָעִיר הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּחֶבֶל־אֶרֶץ זֶה הַגּוֹבֵל בְּהָרֵי הָאַלְטַאי, זֹאת אוֹמֶרֶת עַל הַגְּבוּל הַסִּינִי שֶׁל אֶרֶץ הַחַלְקָסִים. עַל מוֹרְדוֹת הֶהָרִים הָאֵלֶּה עוֹבְרִים עַד לְעֵמֶק הַטּוֹם מִכְרוֹת שֶׁל פְּלָטִינָה, שֶׁל זָהָב וְכֶסֶף, שֶׁל נְחֹשֶׁת וְעוֹפֶרֶת הָאוֹצֶרֶת בְּקִרְבָּהּ זָהָב. מֵאַחַר שֶׁהָאָרץ עֲשִׁירָה, גַּם הָעִיר עֲשִׁירָה הִיא, לְפִי שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּמֶרְכַּז עִסְקֵי הַנִּצּוּל הַמְּרֻבֶּה שֶׁל הַמַּחְפּוֹרוֹת. תִּפְאֶרֶת הַבִּנְיָנִים וּכְלֵי הַבַּיִת וְהַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁבְּעִיר זוֹ יָכְוָלה לְהִתְחָרוֹת עִם זוֹ שֶׁבְּעָרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּאֵרוֹפָּה. הִיא כְּרַךְ שֶׁל בַּעֲלֵי מִלְיוֹנִים, שֶׁנִּתְעַשְּׁרוּ עַל יְדֵי הַמַּעְדֵר וְהַמַּאֲרוֹפָה, וְאִם לֹא זָכְתָה לַכָּבוֹד לְשַׁמֵּשׁ מוֹשָׁב לִנְצִיב הַצַּאר, הֲרֵי יְכוֹלָה הָיְתָה לְהִתְפָּאֵר בָּזֶה, שֶׁגְדוֹל סוֹחֲרֶיהָ, רֹאשׁ בַּעֲלֵי הַמַּחְפּוֹרוֹת, נִמְנָה עִם אֲצִילֵי הַמַּמְלָכָה וְנִכְבַּדֶּיהָ.

טוֹמְסְק בְּנוּיָה מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת עַל גִּבְעָה אֲרֻכָּה וּמְמֻשָּׁכָה, אֲשֶׁר הַמִּדְרוֹן שֶׁלָּהּ הוּא תָּלוּל בְּיוֹתֵר, וּמִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ עָלָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף.

וְאוּלָם הָעִיר הַיָּפָה שֶׁבָּעוֹלָם מִתְנַבֶּלֶת וּמְתְנַוֶּלֶת מֵאֵין כָּמוֹהָ כְּשֶֹהִיא נִכְבֶּשֶׁת עַל־יְדֵי גְיָסוֹת שֶׁל אוֹיְבִים. עַל טוֹמְסְק הֵגֵנוּ בַּטַּלְיוֹנִים אֲחָדִים שֶׁל קוֹזָקִים רַגְלִים, וְאוּלָם הַמְּגִנִּים הַלּלוּ לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי צִבְאוֹת הָאֱמִיר, שֶׁהִשְׂתָּעֲרוּ עַל הָעִיר. חֵלֶק יָדוּעַ שֶׁל תּוֹשָבֵי הָעִיר שֶׁהָיָה מִצֶּאֱצָאֵי הַתַּתָּרִים, קִדֵּם אֶת פְּנֵי הַלְּהָקוֹת הָאֵלֶּה בְּרָצוֹן, לְפִי שֶׁהָיוּ תַּתָּרִים, כְּמוֹתָם, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוּב לֹא הָיָה מַרְאֵה הָעִיר לֹא רוּסִי וְלֹא סִבִּירִי, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ עֲקָרוּהָ מִמְּקוֹמָה וְהוֹשִׁיבוּהָ בְּלֵב מְדִינוֹת הַחַאנִים שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל בּוּכָרָה.

וּבְעִיר טוֹמְסְק זוֹ בָּחַר הָאֱמִיר לַעֲרֹךְ בָּהּ קַבָּלַת פָּנִים לְחֵילוֹתָיו רַבֵּי הַנִּצָּחוֹן. לִכְבוֹדָם אָמַר לַעֲשׂוֹת יוֹם טוֹב עִם שִׁירִים, רִקּוּדִים וּמַחֲזוֹת שַׁעֲשׁוּעִים וְעִם מִשְׁתֵּה הוֹלֵלוּת בְּסוֹפוֹ.

לַחֲגִיגָה זוֹ, שֶׁנֶּעֶרְכָה לְפִי טַעְמָם שֶׁל בְּנֵי אַסְיָה, נִבְחַר מָקוֹם בְּמִישׁוֹר רְחַב־יָדַיִם אֲשֶׁר בְּאֶחָד מֶחֶלְקֵי הַגִּבְעָה, הַמִּתְנַשְּׂאָה בְּרוּם שֶׁל מֵאָה רֶגֶל מֵעַל לַאֲפִיק הַטּוֹם. מִסְגֶּרֶת לְמָקוֹם זֶה שִׁמְּשׁוּ מִצַּד אֶחָד שׁוּרוֹת הַבָּתִים הַנָּאִים וּבָתִי־הַתְּפִלָּה עִם הַגֻּלּוֹת הַכַּרְסְתָנִיוֹת שֶׁלָּהֶם, וּמִצַּד שֵׁנִי הַנַּפְתּוּלִים הַמְּרֻבִּים שֶׁל הַנַּחַל, יְעָרִים רְחוֹקִים, הַטְּבוּלִים בְּהֶבֶל אֵדִים חַמִּים וָּמָסְךְ נֶהְדָּר שֶׁל יֶרֶק רַעֲנָן ־ קְבוּצוֹת אֳרָנִים וַאֲרָזִים אֲדִירֵי־קוֹמָה.

עַל אַחַת הַמַּדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת אֲשֶׁר מִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל הַמִּישׁור הַזֶּה הוּקְמָה דֶּרֶךְ עֲרַאי מֵעֵין תַּפְאוּרָה מַזְהִירָה, שֶׁהָיָה בָּהּ מִשֶּׁל חִקּוּי לְאַרְמוֹן מֻפְלָא וּמוּזָר בְּבִנְיָנוֹ – וַַאי דֻּגְמָה שֶׁל בְּנְיָנֵי־הַתִּפְאָרָה הַבּוּכָרִיִּים הַבְּנוּיִים מִקְצָתָם לְפִי הַסִּגְנוֹן הַמַּוְרִי וּמִקְצָתָם לְפִי הַסִּגְנוֹן הַתַּתָּרִי. מִמַּעַל לָאַרְמוֹן הַזֶּה וְרָאשֵׁי מִגְדָּלָיו הַמְּרֻבִּים, בֵּין הָעֲנָפִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הָאִילָנוֹת, שֶׁפָּרְשׂוּ אֶת צִלָּם עַל פְֹנֵי הַמִּישׁוֹר הַזֶּה, עוֹפְפוּ מֵאוֹת חֲסִידוֹת בְּנוֹת־תַּרְבּוּת, שֶׁבָּאוּ עִם מַחֲנֵה הַתַּתָּרִים מִבּוּכָרָה.

אוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה שֶׁל הַגִּבְעָה נִתְיַחֲדָה בִּשְׁבִיל חֲצַר הָאֱמִיר. בִּשְׁבִיל הַחַאנִים בַּעֲלֵי־בְּרִיתוֹ, בִּשְׁבִיל הַפְּקִידִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבִּמְדִינוֹת הַחַאנִים וּבִשְׁבִיל הַרְמוֹנוֹת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לְכָל הַנְּסִיכִים הָאֵלֶּה שֶׁל אֶרֶץ טוּרְקֶסְטַן.

בֵּין הַשֻׁלְטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בְּרֻבָּן לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁפָחוֹת שֶׁנִּקְנוּ בַּשְּׁוָקִים שֶׁבְּאֶרֶץ קַוְקַז הַדְּרוֹמִית וְשֶׁבְּפָרַס, הָיוּ אֲחָדוֹת אֲשֶׁר פְּנֵיהֶן הָיוּ מְגֻלִּים, תַּחַת אֲשֶׁר הָאֲחֵרוֹת שָׂמוּ צְעִיפִים עַל פְּנֵיהֶן וְהֶעֱלִימוּם מֵעֵינֵי רוֹאִים. כֻּלָּן הָיוּ לְבוּשׁוֹת בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. הֵן עָטוּ מְעִילִים נָאִים בַּעֲלֵי שַׁרְווּלִים רְחָבִים וּמֻפְשָׁלִים לְאָחוֹר, אֲשֶׁר גִּלּוּ אֶת זְרוֹעוֹתֵיהֶן הַחֲשׂוּפוֹת הָעֲנוּדוֹת בְּאֶצְעָדוֹת, שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרוֹת בְּשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְאֶת יְדֵיהֶן הַקְֹטַנּוֹת, אֲשֶׁר צִפָּרְנֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן הָיוּ מְכֻחָלוֹת בְּמִיץ שֶׁל צֶמַח יָדוּעַ. עִם נִדְנוּד כָּל שֶׁהוּא שֶׁל הַמְּעִילִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מֵהֶם הָיוּ עֲשׂוּיִים אֲרִיג מֶשִׁי דַק כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ, וּמֵהֶם הָיוּ עֲשׂוּיִים “אָלַדְזָ’ה” רַכָּה (מִין אָרִיג שֶׁל כֻּתְנָה בַּעַל פַּסִּים צָרִים) נִשְׁמַע אוֹתוֹ הָרִשׁרוּשׁ הַנָּעִים עַד מְאֹד לְאָזְנֵי אַנְשֵׁי הַמִּזְרָח. תַֹחַת הַמַּלְבֹוּשׁ הָעֶלְיוֹן הַזֶּה הִתְנוֹצְצוּ שְׂמָלוֹת שָׁל בְֹרוֹקָט מֵעַל לְמִכְנָסַיִם שֶׁל מֶשִׁי, אֲשֶׁר קְצוֹתֵיהֶם נִקְשְׁרוּ מַשֶּׂהוּ מִמַּעַל לְנַעֲלַיִם נָאוֹת הַמְּקֻשָֹׁטוֹת בִֹפְנִינִים. הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא כִּסּוּ אֶת פְּנֵיהֶן בְּצָעִיף, הִפְלִיאוּ אֶת רוֹאֵיהֶן בְֹצַמּוֹתֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁבִּצְבְּצוּ מִתַּחַת לַצָּנִיף, בְּעֵינֵיהֶן הַיָּפוֹת, בְּשִׁנֵּיהֶן הַנָּאוֹת וּבְגוֹן עוֹרָן הַמַּבְהִיק, אֲשֶׁר הֻבְלַט בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי שְׁחוֹר גַּבּוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרוֹת בְֹקַו־צֶבַע דַֹק, וְעַל־יְדֵי עַפְעַפֵּיהֶן הַצְּבוּעִים מְעַט בְּעִפָּרוֹן שָׁחוֹר.

לְרַגְלֵי מַדְרֵגַת הַמִּישׁוֹר שֶׁהָיְתָה מְכֻסָּה בִּדְגָלִים וּבְנִסִּים, עָמְדוּ שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאֱמִיר, שֶׁהָיוּ חֲגוּרִים מִזֶּה וּמִזֶּה שְׁתֵי חֲרָבוֹת עֲקֻמּוֹת, מִתַּחַת לַאֲזוֹרָם הָיָה תָּקוּעַ פִּגְיוֹן, וּבְיָדָם הֶחֱזִיקוּ כִּידוֹן אָרֹךְ עֶשֶׂר רַגְלָיִם. אֲחָדִים מִן הַתַּתָּרִים הָאֵלֶּה הֶחֱזִיקוּ בְּיָדָם מַקְלוֹת לְבָנִים וַאֲחֵרִים הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּקַרְדֻמּוֹת־מִלְחָמָה שֶׁהָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּצִיצוֹת עֲשׂוּיוֹת חוּטֵי כֶּסֶף וְזָהָב.

סָבִיב סָבִיב, עַד לְקַצְוֵי הַמִּישׁוֹר רְחַב־הַיָּדַיִם הַזֶּה, עַל גַּבֵּי הַמִּדְרוֹן הַתָּלוּל, אֲשֶׁר רַגְלוֹ טָבְלָה בְּמֵימֵי הַטּוֹם, הִתְגּוֹדֵד הֲמוֹן עָם מִבְּנֵי כָּל הָעַמִּים וְהַשְׁבָטִים יְלִידֵי אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית. כָּאן נִמְצְאוּ הָאוּזְבֶּקִים, הַחֲבוּשִָים לְרוֹאשָׁם כּוֹבָעִים גְּדוֹלִים שֶׁל עוֹר־כְּבָשׂים שָׁחוֹר, זְקָנָם אָדֹם, עֵינֵיהֶם אֲפֹרוֹת וְהֵם עֲטוּפִים “בְּאַרְקָלוּק”, שֶׁהוּא מִין עֲטִיפָה הָעֲשׂוּיָה לְפִי הָאָפְנָה הַנְֹהוּגָה אֵצֶל הַתַּתָּרִים. כָּאן נִרְאוּ טוּרְקוֹמָנִים הַלְּבוּשִׁים מַלְבּוּשׁ לְאֻמִּי: מִכְנָסַיִם רְחָבִים, בַּעֲלֵי צֶבַע נוֹצֵץ, חֲזִיָּה וּמְעִיל אֲרוּגִים מִשְׂעַר גְּמַלִּים, כּוֹבָעִים אֲדֻמִּים, חֲדוּדִים אוֹ שְׁטוּחִים בִּקְצֵיהֶם, מַגָּפַיִם גְּבוֹהִים וְחֶרֶב קְטַנָּה וְסַכִּין מְצֻמָּדוֹת לָהֶם בִּרְצוּעָה אֶל הַמָּתְנַיִם. בְּקִרְבַת בַּעֲלֵיהֶן עָמְדוּ הַנָּשִׁים הַטּוּרְקוֹמָנִיּוֹת, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶן עַל־יְדֵי שֶׁקָּשְׁרוּ אֲלֵיהֶן פְּתִילִים קְלוּעִים מִשַּׂעֲרוֹת עִזִּים; מִבַּעַד “לַדְּז’וּבָּה” שֶׁלָּהֶן נִרְאוּ כָּתְנוֹתֵיהֶן הַפְּתוּחוֹת, הַכְּחֻלּוֹת, הָאַרְגְּוָנִיּוֹת אוֹ הַיְּרֻקּוֹת, וְרַגְלֵיהֶן הָיוּ כְּרוּכוֹת בְּקִשּׁוּרִים מְגֻוָּנִים, שֶׁהִצְטַלְּבוּ לְמַטָּה עַד נַעֲלֵי הָעוֹר שֶׁלָּהֶן. וּכְאִלּוּ הִתְקוֹמְמוּ לְקוֹל קְרִיאָתוּ שֶׁל הָאֱמִיר כָּל הָעַמִּים הַיּוֹשְׁבִים עַל הַגְּבוּל הָרוּסִי־הַסִּינִי, נִפְגְשׁוּ כָּאן גַּם הַמַּנְדְּשׁוּרִים מְגֻלְּחֵי מֵצַח וּצְדָעִים, קְלוּעֵי שֵׂעָר, לְבוּשֵׁי שְׂמָלוֹת אֲרֻכּוֹת, חֲגוּרֵי אֵזוֹר, אֲשֶׁר חִדֵּק כְּתֹנֶת מֶשִׁי אֶל הַמָּתְנַיִם, וַחֲבוּשֵָי מִגְבְּעוֹת־אַטְלַס סְגַלְגַּלּוֹת וַאֲדֻמּוֹת כַּדֻּבְדְּבָנִיּוֹת עִם שׁוּלַיִם שְׁחוֹרִים וּמְלִילוֹת אֲדֻמּוֹת. עַל־יָדָם נִרְאוּ הַטִּפּוּסִים הַנִּפְלָאִים שֶׁל נְשֵׁי מַנְדְּשׁוּרְיָה, אֲשֶׁר הַתִּסְרֹקֶת שֶׁלָּהֶן הָיְתָה מְקֻשָּׁטָה מִתּוֹךְ גַּנְדְּרָנוּת בִּפְרָחִים מְלָאכוּתִיִּים הַמְּצֻמָּדִים בְּסִכּוֹת שֶׁל זָהָב וְעַל שַׂעֲרוֹתֵיהֶן הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְנוֹסְסוּ פַּרְפָּרִים הַסְּדוּרִים סִדּוּר נָאֶה. מִלְּבַד כָּל אֵלֶּה הָיוּ בֵּין הַמֻּזְמָנִים לֶחָג הַתַּתָּרִי הַזֶּה גַּם בּוּכָרִים, פַּרְסִים וְסִינִים מִטּוּרְקֶסְטַן.

רַק אַנְשֵׁי סִבִּירְיָה נֶעֶדְרוּ בַּחֲגִיגָה זוֹ שֶעָרְכוּ הָאוֹיְבִים. מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִבְרֹחַ, לֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ מִפְּנֵי הַפַּחַד שֶׁמָּא יְצַוֶּה פֵיאוֹפַר־חַאן אֶת אֲנָשָׁיו לָשֹׁד שֹׁד, כְּדֵי לְסַיֵּם אֶת חֲגִיגַת הַנִּצָּחוֹן כַּהֲלָכָה.

רַק בְּאַרְבַּע שָׁעוּת הוֹפִיעַ פֵיאוֹפַר־חַאן אֶל מְקוֹם הַחֲגִיגָה לְקוֹל תְּקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת, הַכָּאַת תֻּפִּים וְרַעַשׁ יְרִיּוֹת תּוֹתָחִים וְרוֹבִים.

פֵיאוֹפַר רָכַב עַל סוּסוֹ הֶחָבִיב, אֲשֶׁר עָנַד לְרֹאשׁוֹ צִיצָה מְקֻשָּׁטָה בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. הָאֱמִיר הָיָה לָבוּשׁ מַדֵּי־הַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ. מִצִּדָּיו הָלְכוּ הַחַאנִים שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶׁל קוּנְדוּזָה וְהַשָׂרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל מְדִינוֹת הַחַאנִים, וְאַחֲרָיו רָכְבוּ רָאשֵׁי שָׂרֵי הֶחָיִל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעָה עַל הָרָמָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבֵּין נְשֵׁי פֵיאֹופַר חַאן, הִיא הַמַּלְכָּה, אִם רַשָּׁאִים אָנוּ לִקְרֹא בְּשֵׁם זֶה אֶת הַשֻׁלְטָנִיּוֹת שֶׁבִּמְדִינַת בּוּכָרָה. אֲבָל אִם מַלְכָּה וְאִם שִׁפְחָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְאִשָּׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה פַּרְסִית מִלֵּדָה, יָפָה הָיְתָה עַד לְהַפְלִיא. שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַמֻּסְלְמִים וּבְוַדַּאי עַל פִּי תַּעְתּוּעֵי רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאֱמִיר הוֹפִיעָה הָאִשָּׁה גְלוּיַת־פָּנִים. שַׂעֲרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיוּ מְפֻלָּגוֹת לְאַרְבַּע מִקְלָעוֹת, שָׁפְעוּ עַל כְּתֵפֶיהָ הַלְּבָנוֹת עַד כְּדֵי לְהַכְהוֹת אֶת הָעֵינַיִם, שֶׁלֹּא הָיוּ מְכֻסּוֹת אֶלָּא בִּצְעִיף מֶשִׁי דַק וּמְרֻקָּם בְּזָהָב, אֲשֶׁר נִצְמַד מֵאָחוֹר אֶל מִגְבַּעַת מְשֻׁבֶּצֶת אַבְנֵי חֵן רַבּוֹת־עֵרֶךְ עַד מְאֹד. מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה מֶשִׁי כָּחֹל עִם פַּסִּים כֵּהִים, הִשְׁתַּלְשֵׁל הַ“זִירְדְזַ’מֶּה” שֶׁל רִקְמַת מֶשִׁי דַקָּה מַעֲשֵׂה־שְׂבָכָה. וּמֵעַל לַחֲגוֹרָתָהּ הָיָה נָתוּן עָלֶיהָ הַ“פִּירֶהוּ” רַב־הַקְּמָטִים, שֶׁהוּא מִין כֻּתֹּנֶת עֲשׂוּיָה מֵאוֹתוֹ הָאֶרֶג עַצְמוֹ, אֲשֶׁר כְּלַפֵּי הַצַּוָּאר הָיָה לוֹ מִפְתָּח מְרֻוָּח. וְאוּלָם מֵרֹאשָׁהּ עַד לְרַגְלֶיהָ, שֶׁהָיוּ נְעוּלוֹת סַנְדָּלִים פַּרְסִיִּים, הָיְתָה כֻּלָּהּ מְשֻׁפַּעַת בַּהֲמוֹן עֲדָיִים וְתַכְשִׁיטִים, בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב חֲרוּזִים עַל חוּטֵי כֶּסֶף. בְּמַחֲרוֹזוֹת שֶׁל אַבְנֵי חֵן כְּחֻלּוֹת, שֶׁל אַכְטִיסִים, אִזְמָרַגְדִּים, לְשָׁמִים וְסַפִּירִים, וְשִׂמְלָתָהּ נִרְאֲתָה כְּאִלּוּ הִיא רְקוּמָה בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת. אַלְפֵי הַיַּהֲלוֹמִים, שֶׁהִתְנוֹצְצוּ עַל צַוָּארָהּ, עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, עַל יָדֶיהָ, עַל חֲגוֹרָתָהּ וְעַל רַגְלֶיהָ, לֹא הָיָה עֲרוֹךְ לִמְחִירָם וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִקְנוֹתָם בְּמִלְּיוֹנִים רֻבְּלִים; עַל פִּי שִׁפְעַת הַבָּרָק וְהַזֹּהַר שֶׁהֵפִיצוּ מִסְּבִיבָם דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הֵם מְאֻגָּדִים וּמְחֻבָּרִים יַחַד עַל־יְדֵי קֶשֶׁת חַשְׁמַלִּית הָעֲשׂוּיָה מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ.

האָמֱיִר וְהַחַאנִים יָרְדוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם, וְכָךְ עָשׂוּ גַם הַשָׂרִים בְּנֵי־לִוְיָתָם. כֻּלָּם תָּפְסוּ לָהֶם מָקוֹם מִתַּחַת לְאֹהֶל נֶהְדָּר, שֶׁהִתְנַשֵׂא בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל הָרָמָה. לִפְנֵי הָאֹהֶל הָיָה מֻנָּח הַקֻּרְאָן עַל שֻׁלְחָן קָדוֹשׁ, כָּרָגִיל.

הַמַּצְבִּיא שֶׁל פֵיאוֹפַר לֹא אֵחַר לָבוֹא וְעוֹד לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁעוֹת הִכְרִיזָה תְּקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת עַל הוֹפָעָתוֹ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב – “בַּעַל הַצַּלֶּקֶת”, כְּכֹל אֲשֶׁר כִּנּוּהוּ מֵעַכְשָׁו ־– שֶׁהָיָה לָבוּשׁ הַפַּעַם מַדִּים שֶׁל קְצִין־צָבָא תַּתָּרִי, בָּא רָכוּב עַל סוּסוֹ עַד לִפְנֵי אָהֳלוֹ שֶׁל הָאֱמִיר. בְּלִוְיָתוֹ בָּאָה פְּלֻגָּה שֶׁל חַיָּלִים מִן הַמַּחֲנֶה שֶׁל זַבֶּדְיֵרוֹ וְהִיא הִתְיַצְּבָה מִצִּדֵּי הַמִּגְרָשׁ, אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוֹ שׁוּב לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַמָּקוֹם הַנּוֹעָד לְמַחֲזוֹת וּלְמִשְׂחָקִים. אֶת פְּנֵי הַבּוֹגֵד חָצְתָה בַּאֲלַכְסוֹן צַלֶּקֶת, שֶׁסִּמָּנֵי דָם נִכְּרוּ בָּהּ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִצִּיג לִפְנֵי הָאֱמִיר אֶת רָאשֵׁי שָׂרֵי הַחַיִּל שֶׁלּוֹ, וּפֵיאוֹפַר־חַאן קִבְּלָם בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעָם רָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא מִגֶּדֶר קְרִירוּת הָרוּחַ הַנָּאָה לִכְבוֹדוֹ וּלְעֶרכּוֹ.

עַל כָּל פָּנִים, כָּךְ סְבוּרִים הָיוּ הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וּלִיבֶה, שְׁנֵי הַיְדִידִים וְהָרֵעִים, שֶׂעַכְשָׁו לֹא נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה וְהָיוּ יוֹצְאִים לָצוּד צֵיד חֲדָשׁוֹת שְׁנֵיהֶם יַחַד. לְאַחַר יְצִיאָתָם מִזַּבֶּדְיֵרוֹ הִגִּיעוּ אֶל טוֹמְסְק בִּמְהִירוּת. גָּמוּר וּמֻחְלָט הָיָה אֶצְלָם לְהִתְגַּנֵּב מִתּוֹךְ חֶבְרַת הַתַּתָּרִים, לְהִצְטָרֵף בְּמֻקְָם אוֹ בִּמְאֻחָר אֶל אַחַד הַגְּדוּדִים הָרוּסִים וּלְהַגִּיעַ עִמּוֹ אֶל אִירְקוּטְסְק. עֵינֵיהֶם רָאוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עוֹלְלוּ הָאוֹיְבִים שֶׁפָּלְשׁוּ לָאָרֶץ, אֵת כָּל מַעֲשֵׂי הַבַּעֲרוּת, הָשֹׁד וְהָרֶצַח שֶׁעָשׂוּ, וְנַפְשָׁם הִתְרַגְּזָה עַד לְמַעֲמַקֶּיהָ לְמַרְאֵה הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְהֵם שָׁאֲפוּ לְמַהֵר וּלְהִלָּווֹת אֶל מַחֲנֵה הַצָּבָא הַסִּבִּירִי.

וְאוּלָם אַלְסִיד ז’וּלִיבֶה הִסְבִּיר לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲזֹב אֶת טוֹמְסְק בְּלִי אֲשֶׁר יַעֲרֹך מִתְּחִלָּה צִיּוּר שֶׁל הַכְּנִיסָה הַחֲגִיגִית הַזֹּאת, שֶׁצִּבְאוֹת הַתַּתָּרִים עֲתִידִים לְהִכָּנֵס אֶל הָעִיר, – וְאִלּוּ אַךְ לְשֵׁם סִפּוּק הַסַּקְרָנוּת שֶׁל הַדּוֹדָנִית שֶׁלּוֹ, – וְהָרִי בְּלָאוּנְט נֵאוֹת לוֹ לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת; אֲבָל שְׁנֵיהֶם הֶחֱלִיטוּ לָצֵאת עוֹד הָעֶרֶב לַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק, וְכֵוָן שֶׁסּוּסֵיהֶם הָיוּ קַלֵּי־מֵרוֹץ, לָכֵן קִוּוּ שֶׁיַּקְדִֹימוּ אֶת הַסַּיָּרִים שֶׁל הָאֱמִיר.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט הִתְעָרְבוּ אֵפוֹא בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן וְהִבִּיטוּ וְהִתְבּוֹנְנו אֶל כָּל דָּבָר בְּשִׂים לֵב לְבַל יִתְעַלֵּם מֵעֵינֵיהֶם אַף פְּרָט קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים שֶׁל חֲגִיגָה, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְסַפֵּק לָהֶם חֹמֶר רַב לִכְתִיבַת מַאֲמָר בִּשְׁבִיל הָעִיתוֹנִים שֶׁלָּהֶם. וּבְכֵן עָמְדוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מִתּוֹךְ הִתְפַּלְּאוּת אלֶ פֵיאוֹפַר־חַאן הַלָּבוּשׁ לְתִפְאֶרֶת מוֹשְׁלִים, אֶל נָשָׁיו, אֶל שָׂרֵי־הַחַיִל שֶׁלּוֹ. אֶל שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ וְאֶל כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר הַמִּזְרָחִי הַזֶּה, שֶׁאֵין דֻגְמָתָם בְּכָל טִקְסֵי־הַחֲגִיגוֹת שֶׁל בְּנֵי אֵרוֹפָּה. וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הִתְיַצֵּב לִפְנֵי הָאֱמִיר, הֵסֵבּוּ אֶת עֵינֵיהֶם בְּבוּז וְהִמְתִּינוּ מִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ לְהַתְחָלַת הַחֲגִיגָה.

“הֲרֵי אַתָּה רוֹאֶה, בְּלָאוּנְט יַקִּירִי,” פָּתַח וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “שֶׁהִקְדַּמְנוּ לָבוֹא לְכָאן, וְהִנְנוּ כְּאוֹתָם הַבֻּרְגָּנִים הַמִּתְאַוִּים לְהַשְׂבִּיעַ כָּל צָרְכָּם אֶת עֵינֵיהֶם בְּעַד הַכֶּסֶף שֶׁהוֹצִיאוּ! כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מֵעֵין הֲרָמַת הַמָּסָךְ וּמִשְׁחָק מֻקְָם, וּמוּטָב הָיָה אִלּוּ בָּאנוּ אַךְ אֶל הַמְּחוֹלוֹת.”

“אֶל אֵיזוֹ מְחוֹלוֹת?” שָׁאַל הָרִי בְּלָאוּנְט.

“אֶל הַמְּחוֹלוֹת אֲשֶׁר חוֹבָה הֵם בַּחֲגִיגָה זוֹ לְפִי הַטֶּקֶס! – אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהַמָּסָךְ כְּבָר הוֹלֵךְ וּמוּרָם.”

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הָיָה מְדַבֵּר כְּאִלּוּ נִמְצָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּבֵית הָאֹפֵּירָה, וְהוּא הוֹצִיא אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ נַרְתִּיקָהּ וְהִתְעַתֵּד לְהִתְבּוֹנֵן כְּאַחַד הַיַּדְעָנִים הַמֻּמְחִים אֶל “הַמִּשְׂחָקִים הָרָאשִׁים אֲשֶׁר בַּלַּהֲקָה שֶׁל פֵיאוֹפַר”.

וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁהֶעֱלוּ עַל הִַימָה אֶת מַחֲזוֹת הַשַׁעֲשׁוּעִים עָרְכוּ מַחֲזֶה מָלֵא יִסּוּרִים וְצַעַר.

שִׂמְחַת הַמְנַצְּחִים לֹא יָכְלָה לִהְיוֹת שְׁלֵמָה כָּל צָרְכָּה בְּלִי הַשְׁפָּלָה פֻּמְבִּית שֶׁל הַמְנֻצָּחִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּבְאוּ מֵאוֹת שְׁבוּיִים, שֶׁאַנְשֵׁי הַצָּבָא הוֹלִיכוּם כְּשֶׁהֵם חוֹבְטִים אוֹתָם בְּשׁוֹטֵיהֶם. קֹדֶם שֶׁנִּכְלְאוּ יַחַד עִם חַבְרֵיהֶם בְּבָתֵי הַכֶּלֶא שֶׁבָּעִיר נִגְזַר עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר בַּסָּךְ לִפְנֵי פֵיאוֹפַר־חַאן וּבַעֲלֵי בְּרִיתוֹ.

בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשְּׁבוּיִים הָאֵלֶּה נִמְצָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב שָׁמְרָה עָלָיו פְּלֻגָּה מְיֻחָדָה שֶׁל חַיָּלִים. גַּם אִמּוֹ וְנַדְיָה הָיוּ עִמּוֹ.

פְּנֵי הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה, שֶׁהָיְתָה תָּמִיד אַמִיצַת לֵב בְּשָׁעָה שֶׁהַדָּבָר הָיָה נוֹגֵעַ אַךְ אֶל עַצְמָהּ, הָיוּ חִוְּרִים עַד מְאֹד.

הִיא הָיְתָה מְצַפָּה, שֶׁעוֹד מְעַט וְיִתְרַגֵּשׁ מַחֲזֶה אָיֹם. בָּרוּר הָיָה לָהּ, שֶׁלֹּא לְחִנָּם הוּבָא בְּנָהּ לִפְנֵי הָאֱמִיר, וְהִיא רָעֲדָה וְחָרְדָה לוֹ. אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁהֻכָּה בְּאוֹתוֹ הַשּׁוֹט שֶׁהוּנַף עָלֶיהָ, לֹא הָיָה אָדָם הֶעָשׂוּי לִסְלֹחַ, וְהַנְּקָמָה שֶׁלּוֹ וַדַּאי תִּהְיֶה לִבְלִי מְצָרִים. וַדַּאי צָפוּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְאֶחָד מֵאוֹתָם הַשְּפָטִים הָאֲיֻמִּים, הַנְּהוּגִים אֵצֶל הַבַּרְבָּרִים שֶׁבְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית אִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב חָס עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהַחַיָּלִים הִתְנַפְּלוּ עָלָיו, הֲרֵי לֹא נָהַג כָּךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה כְּשֶׁהֶחֱלִיט לַחְשֹׂךְ אוֹתוֹ לִהְיוֹת נִשְׁפָּט עַל־יְדֵי הָאֱמִיר.

מִשְׁעַת הַמְּאֹרָע הָאָיֹם, שֶׁאֵרַע בִּשְׂדֵה־הַחֲנִיָּה שֶׁבְּזַבֶּדְיֵרוֹ, לֹא הָיְתָה יְכֹלֶת לָאֵם וְלַבֵּן לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה, כִּי הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם בְּאַכְזְרִיוּת. וְהַפֵּרוּד הַזֶּה הִכְבִּיד אֶת צָרַת נַפְשָׁם בְּמִדָּה יְתֵרָה, כִּי נָטַל מֵהֶם אֶת הַנֶּחָמָה הַמְּתוּקָה לִהְיוֹת אֲחָדִים יַחַד בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַשִּׁבְיָה הַמֻּעָטִים! מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב רָצְתָה לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת בְּנָהּ עַל כָּל־הָרָעָה שֶׁהֵבִיאָה עָלָיו שֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, כִּי הִיא לֹא פָּסְקָה מִלְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמָהּ עַל אֲשֶׁר לֹּא יָכְלָה לִכְבֹּשׁ בְּקִרְבָּהּ אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ, רִגְשׁוֹת אֵם! אִלּוּ יָדְעָה לִמְשֹׁל בְּרוּחָהּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה פָּנִים אֶל פָּנִים לְנֶגֶד בְּנָהּ בְּבֵית־הַדֹּאַר שֶׁבְּאוֹמְסְק, אִלּוּ הִתְאַפְּקָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי אָז עָבַר מִיכָאֵל בָּאָרֶץ בְּלִי שֶָהָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ, –וְכַמָּה צָרוֹת וּפְגָעִים הָיוּ נִמְנָעִים מֵהֶם!

וּמִיָכֵאל סְטְרוֹגוֹב אַף הוּא הָיָה מִתְעַנֶּה מִתִּגְרַת הַמַּחֲשָׁבָה הַמָּרָה, אֲשֶׁר אִם אִמּוֹ נִמְצֵאת בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, אֲשֶׁר אִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֶעֱמִיד אוֹתָהּ עַל־יָדוֹ, הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהּ אוֹתָם הַשְּׁפָטִים עַצְמָם שֶׁיַּעֲשׂוּ בּוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶּׁמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֲיֻמָּה אַחַת נְכוֹנָה לִשְׁנֵיהֶם, גַּם לָהּ וְגַם לוֹ!

וַאֲשֶׁר לְנַדְיָה, הִנֵּה שָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁה מַה יֵשׁ בְּיָדָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הָאֶחָד אוֹ אֶת הַשְּׁנִיָּה, בַּמֶּה תּוּכַל לְהָבִיא תְּשׁוּעָה לַבֵּן אוֹ לָאֵם? וְאוּלָם כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ בְּעִנְיָן זֶה לֹא הוֹעִילוּ – הִיא לֹא מָצְאָה שׁוּם דֶּרֶך לְהַצָּלָה. לְעֻמַּת זֶה הִרְגִּישָׁה, שֶׁעָלֶיהָ לְהִתְאַמֵּץ שֶׁלֹּא לְהַפְנוֹת אֵלֶיהָ אֶת עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁעָלֶיהָ לְהִתְעַלֵּם וְלִהְיוֹת סְמוּיָה מִן הָעָיִן. אֶפְשָׁר שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יַעֲלֶה בְּיָדָהּ לְכַרְסֵם בְּשִׁנֶּיהָ אֶת לוּלְאוֹת הָרֶשֶׁת שֶׁנִלְכַּד בָּהּ הָאֲרִי שֶׁלָּהּ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, וְאִם תָּבוֹא לְיָדָהּ הִזְדַּמְּנוּת לִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, נְכוֹנָה הָיְתָה לְהַקְרִיב אֶת חַיֶּיהָ לְמַעַן בְּנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְרֹב הַשְּׁבוּיִים עָבְרוּ לִפְנֵי הָאֱמִיר, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם אָנוּס הָיָה לְהִשְׁתַּחֲוֹות, מִדֵּי עָבְרוֹ, אַרְצָה וְלִנְגֹּעַ בְּמִצְחוֹ בַּעֲפַר הָאָרֶץ לְאוֹת עַבְדוּת. וְאִם מִי שֶׁהוּא מִן הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה הָיָה מִתְמַהְמֵהַּ יוֹתֵר מִדַּי בַּעֲקִימַת גַּבּוֹ, הָיְתָה יַד הַשּׁוֹמְרִים הַגַּסָּה מְטִילָה אוֹתוֹ מִיָּד לָאָרֶץ בְּחָזְקָה.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וַחֲבֵרוֹ לֹא יָכְלוּ לְהַבִּיט אֶל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה בְּלִי לְהִתְמַרְמֵר מֵעֹמֶק לִבָּם.

“אִי לוֹ לְנָבָל זֶה! בּוֹא וְנֵלֶך מִזֶּה!” אָמַר אְַלִסיד ז’וֹלִיבֶה.

“לֹא,” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט, “עָלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל!”

“לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל!.. הוֹי!” קָרָא פִּתְאֹם אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה כְּשֶׁהוּא תּוֹפֵשׂ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

“מַה לְךָ?” שְׁאֵלָהוּ הַלָּז.

“הַבֵּט וּרְאֵה, בְּלָאוּנְט! הִנֵּה הִיא!”

“מִי?”

“אֲחוֹתוֹ שֶׁל בֶּן־הַלְּוָיָה שֶׁלָּנוּ בְּדֶרֶךְ מַסָּעֵנוּ! הִיא בּוֹדְדָה וּשְׁבוּיָה! עָלֵינוּ לְהַצִּילָהּ…”

“מְשֹׁל בְּרוּחֶךָ”, הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט בִּקְרִירוּת. “הִתְעָרְבוּתֵנוּ לְטוֹבַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עֲלוּלָה לְהָרַע לָהּ יוֹתֵר מִשֶׁתּוֹעִיל לָהּ”.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, שֶׁאָמַר לְהִדָּחֵק וְלָרוּץ אֶל הַנַּעֲרָה, הִתְאַפֵּק וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, וְנַדְיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה אוֹתָם, לְפִי שֶׁהָיְתָה עֲטוּפָה לְמֶחֱצָה בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, עָבְרָה עַל פְּנֵי הָאֱמִיר בְּלִי אֲשֶׁר שָׁת לִבּוֹ אֵלֶיהָ.

אַחַר נַדְיָה בָּאָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, וְכֵוָן שֶׁלֹּא הִפִּילָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ בִּמְהִירוּת כָּל צָרְכָּהּ, דְּחָפוּהָ הַשּׁוֹמְרִים בְּיַד אַכְזָרִיָּה.

מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נָפְלָה.

בְּנָהּ הִתְפָּרֵץ בַּחֲמַת זַעַם וְאַךְ בְּדֵי עָמָל עָלָה בִּידֵי הַחַיָּלִים שֶׁשְׁמָרוּהוּ לְהַכְנִיעוֹ.

מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב קָמָה מֵעַל הָאָרֶץ וְהַחַיָּלִים אָמְרוּ לְהוֹבִילָהּ אִתָּם, אֲבָל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עִכֵּב בְּיָדָם וְאָמַר:

“אִשָּׁה זוֹ תִּשָּׁאֵר כָּאן!”

וְאוּלָם נַדְיָה הוּשְׁבָה בַּחֲזָרָה אֶל קְהַל הַשְּׁבוּיִים. מַבָּטוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא נָח עָלֶיהָ וְלֹא הִרְגִּיש בָּהּ.

אָז הֵבִיאוּ לִפְנֵי הָאֱמִיר אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַלָּז עָמַד לְנֶגְדּוֹ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו.

“כֹּף מִצְחֲךָ לֶעָפָר!” קָרָא אֵלָיו אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“לֹא!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

שְׁנֵי חַיָּלִים רָצוּ לָכֹף אוֹתוֹ לְהִשְׁתּוֹחֵחַ, אֲבָל יָדוֹ הָאַדִּירָה שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר כָּפְפָה לָאָרֶץ אֶת קוֹמָתָם הֵם.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב קָפַץ וּבָא אֶצְלוֹ וְקָרָא:

“מוֹת תָּמוּת!”

“הְנְנִי נָכוֹן לָמוּת,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּגָאוֹן, “אֲבָל מֵעַל פָּנֶיךָ אֵלֶּה, אִיבַן, אֲשֶׁר פְּנֵי בּוֹגֵד הֵם, לֹא יִמַּח לְעוֹלָם אוֹת הַקָּלוֹן שֶׁחָרַת בָּהֶם הַשּׁוֹט!”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִלְבִּינוּ פְּנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב כַּסּיד.

“מִי הַשָּׁבוּי הַזֶּה?” שָׁאַל הָאֱמִיר, וְקוֹלוֹ הַשָּׁלֵו הָיָה בּוֹ מִן הָאָיֹם בְּמִדָּה יְתֵרָה.

“מְרַגֵּל רוּסִי,” הֵשִׁיב אוֹגַרְיֶב.

הוּא עָשָׂה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִמְרַגֵּל מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע הֵיטֵב מַה יְהֵא גְזָר דִּינוֹ הַנּוֹרָא.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב פָּסַע פְּסִיעֹות אֲחָדוֹת כְּלַפֵּי אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

הַחַיָּלִים עָצְרוּ בּוֹ.

אָז נָשָׂא הָאֱמִיר אֶת יָדוֹ וְנָתַן אוֹת, אֲשֶׁר לְמַרְאֵהוּ הֵשַׁח כָּל הֶהָמוֹן אֶת קוֹמָתוֹ לָאָרֶץ. אַחַר הוֹרָה בְּיָדוֹ כְּלַפֵּי הַקֻּרְאָן, וּמִיָּד הוּבָא לְפָנָיו. הוּא פָּתַח אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהֶעֱמִיד אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל אַחַד הַדַּפִּים שֶׁלּוֹ.

הַמִּקְרֶה, אוֹ לְפִי אֱמוּנַת אַנְשֵׁי הַמִּזְרָח, אֱלֹהִים עַצְמֹו, צָרִיךְ הָיָה לַחֲרֹץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה קוֹרְאִים עַמֵּי אַסְיָה בְּשֵׁם “פָאל”. הֵם יוֹצִיאוּ אֶת פְּסַק־הַדִּין לְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁמִּתְפָּרֵשׁ הַפָּסוּק, אֲשֶׁר נָגְעָה בּוֹ אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט.

הָאֱמִיר לֹא הֵזִיז אֶת אֶצְבָּעוֹ מֵעַל אֶחָד מֵעַמּוּדֵי הַקּוֹרַן. אָז נִגַּשׁ אֵלָיו רֹאשׁ הָעוּלֵמִים וְקָרָא בְּקוֹל רָם כָּתוּב אֶחָד שֶׁנִּסְתַּיֵּם מִתּוֹךְ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה:

“וְעֵינָיו לֹא תִּרְאֶינָה עוֹד אֶת הַדְּבָרִים שֶׁעַל פְּנֵי הָאָרֶץ.”

“מְרַגֵּל רוּסִי,” קָרָא פֵיאֹוַפר־חַאן, “בָּאתָ לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּמַחֲנֵה הַתַּתָּרִי! הַבֵּט וֹרְאֵה אֵפוֹא בְּכָל עֵינֵיךָ, הַבֵּט וּרְאֵה!”

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: הַבֵּט וּרְאֵה בְּכָל עֵינֶיךָ, הַבֵּט וּרְאֵה!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מָעֳמָד בְּיָדַיִם כְּפוּתוֹת לִפְנֵי כִּסֵּא הָאֱמִיר לְרַגְלֵי הָרָמָה.

אִמּוֹ, אֲשֶׁר כָּל כַּךְ הַרְבֵּה עִנּוּיִים, עִנּוּיֵי הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, הִכְרִיעוּהָ סוֹף סוֹף, צָנְחָה לָאָרֶץ וְשׁוּב לֹא הָיָה עֹז בְּלִבָּהּ לִרְאוֹת דָּבָר אוֹ לִשְׁמֹעַ דָּבָר.

“הַבֵּט בְּכָל עֵינֶיךָ! הַבֵּט וּרְאֵה!” אָמַר פֵיאוֹפַר־חַאן מִתּוֹךְ תְּנוּעַת יָד שֶׁל אִיּוּם כְּלַפֵּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב שֶׁהָיָה בָּקִי בְּמִנְהֲגֵי הַתַּתָּרִים וּבְמִדּוֹתֵיהֶם, הֵבִין יָפֶה אֶת פֵרוּשָׁן שֶׁל מִלִּים אֵלֶּה, כִּי חִיּוּך אַכְזָרִי חוֹלֵף רֶגַע אֶחָד עַל שְׂפָתָיו. אַחַר תָּפַס לוֹ מָקוֹם לְיַד פֵיאוֹפַר־חַאן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פּוֹצֵץ קוֹל תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת – אוֹת לְהַתְחָלַת הַשַּעֲשׁוּעִים.

“הִנֵּה יָבוֹאוּ הַמְּחוֹלוֹת!” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל הָרִי בְּלָאוּנְט, “אֲבָל הַבַּרְבָּרִים הַלָּלוּ עוֹרְכִים אוֹתָם לִפְנֵי הַמַּחֲזֶה וְלֹא לְאַחֲרָיו, שֶׁלֹּא כַֹמִּנְהָג הַמְקֻבָּל בְּכָל הָעוֹלָם!”

מִיכָאִל סְטְרוֹגוֹב נִצְטַוָּה לְהַבִּיט, וְהוּא הִבִּיט.

הֲמוֹן רַקְדָּנִיוּת פָּרַץ וְכִסָּה כְּעָנָן אֶת כָּל הַמִּגְרָש. כְּלֵי נְגִינָה תַּתָּרִיִּים שׁוֹנִים: הַ“דּוּטָר”, הוּא מַנְדוֹלִינָה אֲרֻכַּת־צַוָּאר, עֲשׂוּיָה עֲצֵי תּוּת וּבַעֲלַת שְׁנֵי מֵיתָרִים שֶׁל מֶשִׁי שָׁזוּר; הַ“קוֹבִּיז”, מִין בַּטְנוּן פָּתוּחַ בַּעַל מֵיתָרִים שֶׁל שַׂעֲרוֹת סוּס, שֶׁפּוֹרְטִים עֲלֵיהֶם בְּקֶשֶׁת; הַ“טִצִ’יבִּיזְגָּה”, חָלִיל אָרֹךְ שֶׁל קָנֶה; חֲצוֹצְרוֹת, תֻּפִּים וְ“טַמְטָמִים” (תֹּף־יָד הָדִי) ־ כָּל אֵלֶּה הִתְלַכְּדוּ יַחַד עִם קוֹלוֹת הַגָּרוֹן שֶׁל מְשׁוֹרְרִים וְיָצְרוּ מַנְגִּינָה מְשָֻה. וְעַל זֶה יֵשׁ לְהוֹסִיף אֶת הַצְּלִילִים שֶׁל מַקְהֵלַת נוֹגְנִים בָּאֲוִיר; הַנּוֹגְנִים הַלָּלוּ הָיוּ תְּרֵיסַר נַחֲשֵׁי־נְיָר, אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעִיתָם הָיוּ מְתוּחִים עֲלֵיהֶם מֵיתָרִים וַאֲשֶׁר בְּגַעַת בָּהֶם הָרוּחַ הָיוּ מַשְׁמִיעִים נְעִימָה כְּכִנּוֹר שֶׁל רוּחַ.

וּמִיָּד הִתְחִילוּ הַמְּחוֹלוֹת.

הַמְחוֹלְלוֹת הָיוּ כֻּלָּן פַּרְסִיּוֹת. הֵן לֹא הָיוּ שְׁפָחוֹת, אֶלָּא עָסְקוּ בְּאֻמְנוֹתָן לִרְצוֹנָן. לְשֶׁעָבַר הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת בְּתַפְקִיד זֶה בַּחֲגִיגוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת שֶׁבְּטֵהֵרָן, אֲבָל מִיּוֹם שֶׁעָלָה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה הַמּוֹשֵׁל שֶׁל עַכְשָׁו נִפְטְרוּ מִמִשְׂרָתָן וְגֹרְשׁוּ מִן הַמַּמְלָכָה וְהָיוּ אֲנוּסוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת הַצְלָחָתָן בְּמָקוֹם אַחֵר. הֵן הָיוּ לְבוּשׁוֹת אֶת הַתִּלְבֹּשֶׁת שֶׁל בְּנוֹת עַמָּן וְהָיוּ עֲדוּיוֹת בַּעֲדָיִים וּבְתַכְשִׁיטִים מְרֻבִּים. מְשֻׁלָּשִׁים קְטַנִּים שֶׁל זָהָב עִם תְּלִָיים אֲרֻכִּים הָיוּ תְּלוּיִים וּמִתְנַדְנְדִים בְּאָזְנֵיהֶן, עִגּוּלִים שֶׁל כֶּסֶף הִקִּיפוּ אֶת צַוַּארָן, אֶצְעָדוֹת עִם טוּר כָּפוּל שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת קִשְּׁטוּ אֶת זְרוֹעוֹתֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן, וְקִשּׁוּרִים שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, שֶׁל טוּרְקִיסִים וְקַרְנִיאוֹלִין הָיוּ מְרַטְּטִים בִּקְצוֹת מִקְלְעוֹת שַׂעֲרוֹתֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת. הַחֲגוֹרָה הַצְּמוּדָה אֶל מָתְנֵיהֶן הָיְתָה רְכוּסָה בְּקֶרֶס שֶׁל יַהֲלֹם מַבְהִיק.

הָרַקְדָּנִיּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ מְרַקְדוֹת בְּרָב־חֵן רְקוּדִים שׁוֹנִים, פַּעַם בִּיחִידוּת וּפַעַם בַּחֲבוּרוֹת. פְּנֵיהֶן הָיוּ מְגֻלִים, אֲבָל פַּעַם בְּפַעַם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלוֹת עַל פְּנֵיהֶן צָעִיף דַק, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ עָנָן שֶׁל גַּזָּה יוֹרֵד עַל עֵינֵיהֶן הַנּוֹצְצוֹת, כְּעָב קַלָּה הַמְכַסָּה אֶת הַשָּׁמַיִם הַזְרוּעִים כּוֹכָבִים תַּחַת סוּדָר שָׂמוּ עֲלֵיהֶן אֲחָדוֹת מִן הַפַּרְסִיוֹת הָאֵלֶּה מִין תְּלִי שֶׁל עוֹר מְרֻקָם בִּפְנִינִים וּבוֹ הָיָה תָּלוּי כִּיס בְּתַבְנִית שֶׁל מְשְֻׁלָּשׁ, אֲשֶׁר קָצֵהוּ הָיָה מָפְנֶה לְמַטָה וְשֶׁהָיוּ פּוֹתְחוֹת אוֹתוֹ לְעִתִּים מְזֻמָנוֹת. מִתּוֹךְ הַכִּיסִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִים חוּטִי זָהָב מַעֲשֵׂה־רֶשֶׁת, הָיוּ מוֹצִיאוֹת סְרָטִים אֲרֻכִּים וְצָרִים שֶׁל מֶשִׁי אַרְגְמָנִי, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיוּ מְרֻקָּמִים פְּסוּקִים מִן הַקֻּרְאָן. אֶת הַסְּרָטִים הָאֵלֶּה הָיוּ מוֹתְחוֹת בֵּינֵיהֶן וְעִגְּלוּ עִגּוּל, אֲשֶׁר רַקְדָּנִיּוֹת אֲחֵרוֹת הֶחֱלִיקוּ וְעָבְרוּ תַּחְתָּיו בְּלִי לְהַפְסִיק אֶת רִקּוּדָן, וּלְפִי הַפָּסוּק שֶׁחָלְפוּ עָלָיו הָיוּ מְטִילוֹת עַצְמָן לָאָרֶץ אוֹ טָסוֹת מִתּוֹךְ קְפִיצוֹת קַלּוֹת כְּאִלּוּ לְהִתְעלם בֵּין הַהוּרוֹת¹⁰ אֲשֶׁר בְּגַן עֶדְנוּ שֶׁל מַחֲמַד. הַצַּד הַמֻּפְלָא שֶׁבַָּרִקּוּדִים הַלָּלוּ, שֶׁהִתְמִיהּ בְּיוֹתֵר אֶת אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, הָיָה מַה שֶׁהַפַּרְסִיּוֹת הָאֵלֶּה נִרְאוּ שְׁלֵווֹת וּמְתוּנוֹת יוֹתֵר מִשׁוֹבָבוֹת וּפְרוּעוֹת. הֵן חָסְרוּ אֶת אֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת וְעַל פִּי טִיב הַמָּחוֹלוֹת שֶׁלָּהֶן וְדֶרֶךְ רִקוּדָן הָיוּ דוֹמוֹת יוֹתֵר לַבַּיָּדֵרוֹת שֶׁבְּהדּוּ מֵאֲשֶׁר לָאַלְמוֹת (מְחוֹלְלוֹת) הַסּוֹעֲרוֹת אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם.

מִשֶּׁנִּסְתַּיֵם הַמַּחֲזֶה הָרִאשׁוֹן הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל קָשֶׁה שֶׁהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר:

“הַבֵּט וּרְאֵה בְּכָל עֵינֶיךָ, הַבֵּט וּרְאֵה!”

הָאִישׁ אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה תַּתָּרִי גְּבַהּ־קוֹמָה, הַמּוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל הָאֱמִיר. הוּא עָמַד אֲחוֹרֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּבְיָדוֹ חֶרֶב בַּעֲלַת לַהַב אָרֹךְ וַעֲקֻמָּה, אֶחָד מֵאוֹתָם הַלְּהָבִים הַדַֹמַּשְׂקִיִּים הַנַּעֲשִׂים בִּידֵי חָרָשֵׁי הַחֲרָבוֹת הַמְּפֻרְסָמִים אֲשֶׁר בְּקַרְשִׁי וּבְהִסַּר.

לְצִדּוֹ הֶעֱמִידוּ הַזְּקִיפִים כַּן שֶׁל שָׁלֹשׁ־רַגְלַיִם וְעָלָיו מַחְתַּת־אֵשׁ, אֲשֶׁר בָּהּ בָּעֲרוּ גֶּחָלִים לוֹהֲטוֹת, בְּלִי אֲשֶׁר הֶעֱלוּ עָשָׁן. הַקִּיטֹור הַדַּק, שֶׁהָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן, בָּא מִתּוֹךְ שְׂרֵפַת חֹמֶר הַמֵּכִיל שְׂרָף רֵיחָנִי, שֶׁהָיָה תַּעֲרֹבֶת שֶׁל לְבוֹנָה וְעִנְבָּר וַאֲשֶׁר זָרוּ אוֹתוּ פַּעַם בְּפַעַם עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים.

אַחַר הַפַּרְסִיּוֹת הוֹפִיעָה בֵּינָתַיִם לַהֲקָה אַחֶרֶת שֶׁל מְחוֹלְלוֹת, שֶׁהָיוּ בְּנוֹת גֶּזַע אַחֵר וַאֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִּירָן מִיָּד.

וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁגַּם שְׁנֵי הַכַּתָּבִים הִכִּירוּ אוֹתָן מִיָּד, כִּי הָרִי בְּלָאוּנְט אָמַר לַחֲבֵרוֹ:

“הֲרֵי אֵלֶּה הַצּוֹעֲנִיּוֹת מִנִּיגְזִ’ני־נוֹבְגוֹרוֹד!”

“הֵן הֵן וְלֹא אֲחֵרוֹת!” קָרָא אֶלְסיִד ז’וֹלִיבֶה. “אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אֲנִי שֶׁהַמְּרַגְּלוֹת הַלָּלוּ מַרְוִיחוֹת בְּעִינֵיהֶן כֶּסֶף הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶׁהֵן מַרְוִיחוֹת בְּרַגְלֵיהֶן!”

אֶלְסִיד ז’וֹלִיבֶה חָשַב אוֹתָן לִמְרַגְּלוֹת הַמְּשַׁמְּשׁוֹת אֶת הָאֶמִיר, וּכְכָל הַיָּדוּעַ לָנוּ לֹא טָעָה כְּלָל.

בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַצּוֹעֲנִיּוֹת נִמְצְאָה סַנְגַּר הֲדוּרָה בִּלְבוּשָׁה הַמּוּזָר וְהַנָּאֶה, שֶׁהִגְדִּיל אֶת יָפְיָהּ.

סַנְגַּר עַצְמָה לֹא רָקְדָה, אֶלָּא עָמְדָה כִּמְנַצַּחַת בֵּין הָרַקְדָּנִיּוֹת שֶׁלָהּ, אֲשֶׁר רִקּוֹדֵיהֶן הַפַנְטַסְתִּיִּים הָיָה בָּהֶם מִשֶּל זֵכֶר לְכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁעָבַר בָּהֶן עַמָּן בְּאֵרוֹפָּה, זֵכֶר לְבוֹהֵמְיָה, לְאִיטַלְיָה, לְהִשְׁפַּנְיָה וְגַם לְמִצְרָיִם. הֵן הִלְהִיבוּ עַצְמָן בִּשְׁאוֹן קוֹל הַצִּלְצֵל שֶׁעַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן וּבְקוֹל הַנַּחֲרָה שָל הַ“דָּאִירָה” – מִין תֹּף בַּסְקִי, שָׁהֵן תּוֹפְפוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַל עוֹרוֹ הָרוֹעֵשׁ.

סַנְגַּר הָחֱזִיקָה גַם הִיא אֶת אַחַת הַ“דָּאִירוֹת” הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָעֲדָה בֵּין יָדֶיהָ, וְהִלְהִיבָה וזֵרְזָה אֶת הַלַּהֲקָה הַזֹּאת שֶׁל רַקְדָּנִיּוֹת סוֹעֲרוֹת.

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ צוֹעֲנִי צָעִיר, שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא כְּבֶן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ דוּטְרָה, אֲשֶׁר פָּרַט עַל נִימֶיהָ כְּשֶׁהוּא מַקִּיש בָּהֶן בְּצִפָּרְנָיו. הוּא שָׁר, עַל יָדוֹ נִצְּבָה אַחַת אַחַת הָרַקְדָּנִיּוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא שָׁר אֶת אַחַד הַחֲרוּזִים שֶׁל שִׁירָתוֹ, אֲשֶׁר הַנִּגּוּן שֶׁלָּהּ הָיָה מוּזָר עַד מְאֹד, עָמְדָה דוּמָם וְהִקְשִׁיבָה; אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהַזַּמָּר הַצָּעִיר הִתְחִיל לְפַזֵּם אֶת הַפִּזְמוֹן הַחוֹזֵר, שָׁבָה לִרְקֹד אֶת רִקּוּדָהּ, תּוֹפְפָה בַֹדָּאִירָה שֶׁלָּהּ וְצִלְצְלָה בַּמְּצִלְתַּיִם שֶׁלָּהּ כְּדֵי לְהַחֲרִישׁ אֶת קוֹל הַשִׁירָה.

מִשֶּׁסִיֵּם הַזַּמָּר אֶת הַפִּזְמוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, הִקִּיפוּהוּ הָרַקְדָּנִיּוֹת וְהִבְלִיעוּהוּ בְּתוֹךְ אַלְפֵי הַקִּפּוּלִים שֶׁל מְחוֹלוֹתֵיהֶן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתַּךְ עֲלֵיהֶן מְטַר מַטְבְּעוֹת זָהָב מִידֵי הָאֱמִיר וּבַעֲלֵי־בְּרִיתוֹ וֹמִידֵי קְצִינֵיהֶם לְכָל דַֹרְגוֹתֵיהֶם, וּבְקוֹל צִלְצוּל הַמַּטְבְּעוֹת, אֲשֶׁר נָקְשׁוּ בְּרִדְתָּם עַל הַמְּצִלְתַּיִם שֶׁל הָרַקְדָּנִיּוֹת, הִתְעָרְבוּ עֲדַיִן הַנְּעִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַ“דּוּטָרוֹת” וְהַתֻּפִּים.

“פַּזְרָנִים הֵם, כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹדְדִים!” לָחַש אֶלְסִיד ז’וֹלִיבֶה עַל אֹזֶן חֲבֵרוֹ.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הַכֶּסֶף שֶׁהִשְׁתַפֵּךְ כּאן כְּגֶשֶׁם, הָיָה כֶּסֶף גָּנוּב, כִּי יַחַד עִם הַטּוֹמָנִים וְהַצֵּחִינוֹת הַתַּתָּרִיים שָׁפְעוּ גַם דִּינְרֵי זָהָב וְרֻבְּלִים רוּסִיִּים.

אָז קָמָה דְמָמָה רֶגַע אֶחָד וּבְתֹוְךְ הַדְּמָמָה נִשְׁמַע קוֹל הַתַּלְיָן, אֲשֶׁר הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטרֹוגֹוב וְקָרָא עוֹד פַּעַם אֶת הַמִּלִּים, אֲשֶׁר הַחֲזִירָה עֲלֵיהֶן עָשְׂתָה אוֹתָן אֲיֻמּוֹת בּיוֹתֵר:

“הַבֵּט וּרְאֵה בְּכָל עֵינֶיךָ! הַבֵּט וּרְאֵה!”

וְאוּלָם הַפַּעַם הִבְחִין אֶלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, כִּי הַתַּלְיָן שׁוּב אֵינוֹּ מַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת חַרְבּוֹ.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַחַמָּה שָׁקְעָה לְאִטָּה לְמַטָּה מִן הָאּפֶק. אַפְלוּלִית הִתְחִילָה מְצִיפָה אֶת יַרְכְּתֵי הַמָּקוֹם. יַעַר הָאֲרָזִים וְהָאֳרָנִים הִשְׁחִיר הֲלוֹךְ וְהַשְׁחִיר, וְגַלֵּי הַטּוֹם שֶׁהִקְדִירוּ בַּמֶרְחָק הִתְעַלְּמוּ בְּתוֹךְ אֵדֵי הָעַרְבָּיִם. עוֹד מְעַט וְתֵרֵד שִׁפְעַת הַצֵּל גַּם עַל מִישׁוֹר הָרָמָה, שֶׁהִתְנַשְׂאָה מֵעַל לָעִיר.

וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע פָּרְצוּ וְעָלוּ עַל הַמִּגְרָשׁ כַּמָּה מֵאוֹת שְׁפָחוֹת וּבִידֵיהֶן לַפִּידִים. צוֹעֲנִיּוֹת וּפַרְסִיּוֹת וְסַנְגַּר בְּרֹאשָׁן הוֹפִיעוּ שׁוּב לִפְנֵי כִּסְאוֹ שֶׁל הָאֱמִיר וְעַל־יְדֵי הַהֵפֶךְ שֶׁבֵּינֵיהֶן הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַגְדִּיל אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁגָּרְמוּ הַמְּחוֹלוֹת וְהָרִקּוּדים שֶׁלָּהֶן. כָּל כְּלֵי הַנְּגִינָה שֶׁל הַמַּקְהֵלָה הַתַּתָּרִית הִצְטָרְפוּ יַחַד לְהַרְמוֹנְיָה פְּרוּעָה וְסוֹעֶרֶת בְּיוֹתֵר, שֶׁנִתְלַוְּתָּה עַל־יְדֵי הַצְּלִילִים הַגְּרוֹנִיִּים שֶׁהִשְׁמִיעוּ הַזַּמָּרִים. הַדְּרַקּוֹנִים־הַמְּעוֹפְפִים, שֶׁהוֹרִידוּ אוֹתָם לָאָרֶץ, חָזְרוּ וְהִתְעוֹפְפוּ לְמַעְלָה כְּשֶׁהֵם מְקֻשָּׁטִים בְּפַנָּסִים רַבֵּי־צְבָעִים, וּמִכֵּוָן שֶׁהָרוּחַ שֶׁנָּשְׁבָה בָּהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה יוֹתֵר עַזָּה, הָמוּ וְצָלְלוּ נִימֵיהֶם בְּתוֹךְ הַתְּאוּרָה הַאֲוִירִית הַזֹּאת בְּקוֹל רָם בְּיוֹתֵר.

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ גְּדוּד פָּרָשִׁים לְבוּשֵׁי מַדֵּי מִלְחָמָה וְנִטְפַּל אֶל הַמְּחוֹלוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הַהוֹלֵלוֹת וְהַמְּשׁוּבָה שֶׁלָּהֶם הָלְכוּ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וּמִיָּד הִתְחוֹלֵל מַחֲזֶה שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְזָרוּת.

אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ מְזֻיָּנִים בַּחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת וּבְאֶקְדּוֹחִים אֲרֻכִּים, מִלְּאוּ אֶת הָאֲוִיר, אַגַּב קְפִיצֹות וְדִלּוּגִים, רַעַשׁ יְרִיּוֹת מְמֻשָּׁכוּת, שֶׁהִתְלַכֵּד עִם רַעַם הַתֻּפִּים, נַחֲרַת “הַדָּאִירוֹת” וַחֲרִיקַת הַ“דּוּטְרוֹת”. כְּמִנְהַג הַסִּינִים הָיוּ הָרוֹבִים שֶׁלָּהֶם טְעוּנִים אֲבַק־שְׂרֵפָה, אֲשֶׁר עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת שֶׁל חֹמֶר מַתָּכוֹת נַעֲשָׂה צִבְעוֹנִי, וּמִשׁוּם כָּךְ הִפְלִיטוּ קַוֵּי אֵשׁ אֲרֻכִּים, אֲדֻמִּים, יְרֻקִּים וּכְחֻלִּים, עַד כִּי דוֹמֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכָּל הַחֲבוּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִתְנוֹדְדִים בְּתוֹךְ יָם של לַהֲבוֹת אֵשׁ. הַמַּחֲזֶה הַזֶּה הָיָה בְּכַמָּה צְדָדִים מֵעֵין הַצִּיבִיסְטִיקָה (אָמָּנוּת הַקְּפִיצוֹת) שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁהָיְתָה מִין רִקּוּד צְבָאִי, אֲשֶׁר הַמִּשְׁתַּתְּפִים בּוֹ הִתְפַּתְּלוּ בֵּין חֻדֵּי חֲרָבוֹת וּפִגְיוֹנִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁהַמָּסֹרֶת שֶׁל אוֹתוֹ הָרִקּוּד עָבְרָה בִּירֻשָּׁה אֶל עַמֵּי אַסְיָה. וְאוּלָם הַצִּיבִיסְטִיקָה הַתַּתָּרִית הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה מֻפְלָאָה וּמוּזָרָה בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַלֶּהָבוֹת הַמְּגֻוָֹּנוֹת, שֶֹׁהִתְפַּתְּלוּ מֵעַל לָרַקְדָּנִיּוֹת אֲשֶׁר תַּכְשִׁיטֵיהֶן וַעֱדָיֵיהֶן הִתְנוֹצְצוּ בְּזִקֵּי אֵשׁ.

אַף עַל פִּי שֶׁרִגְשׁוֹתָיו שֶׁל כַּתָּב פָּרִיסָאִי כְּבָר נִטַּמְטְמוּ לְגַבֵּי מַחֲזוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה, אֲשֶׁר הַטֶּכְנִיקָה שֶׁל הַבִּימָה הַתֵּאַטְרוֹנִית הֵבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שִׁכְלוּל גָּדוֹל עַד מְאֹד, בְּכָל זֹאת לֹא יָכֹל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לְהִתְאַפֵּק לְמַרְאֵה עֵינָיו וְהוּא הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ נִיעָה קַלָּה, אֲשֶׁר אִלּוּ נִמְצָא בּין הַבּוֹלְוַר מוֹנְמַרְטֶר וְלַהּ מַדְּלִי הָיָה פֵּרוּשָׁה:

“לֹא רַע! לֹא רָע!”

וּפִתְאֹם כָּבוּ כָּל הָאִשִׁים וְהַלֶּהָבוֹת שֶׁל מַחֲזֵה הַשַׁעֲשׁוּעִים, הַמְּחוֹלוֹת פָּסְקוּ וְהַמְּחוֹלְלוֹת הִתְעַלְּמוּ, כְּאִלּוּ נִתַּן אוֹת לְכָךְ. טֶקֶס הַחֲגִיגָה נִגְמַר, וְרַק הַלַּפִּידִים בִּלְבָד הֵאִירוּ אֶת מִישׁוֹר הָרָמָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי רְגָעִים מִסְפָּר הָיָה מָלֵא נֹגַהּ וָזֹהַר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הָאֱמִיר אוֹת וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוּבַל אֶל אֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ.

“בְּלָאוּנְט,” פָּתַח אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶל חֲבֵרוֹ, “כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת גַּם אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה?”

“אֵינֶנִּי רוֹצֶה וְאִלּוּ גַם נָתְנוּ לִי כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם,” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט.

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁקּוֹרְאֵי דְבָרֶיךָ בַּ”דֵּילִי־טֵלֶגְרַף לֹא יִהְיוּ לְהוּטִים לָדַעַת אֶת כָּל הַפְּרָטִים שֶׁל הֲרִיגַת אָדָם לְפִי הַנֹּסַח הַתַּתָּרִי?"

“לֹא יוֹתֵר מִן הַדּוֹדִָנית שֶׁלְךָ.”

“בָּחוּר אֻמְלָל!” הוֹסִיף וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “אִיש־צָבָא גִבּוֹר זֶה הָגוּן הָיָה לָמוּת מִיתַת כָּבוֹד עַל שֱׁדֵה הַמִּלְחָמָה!”

“הֲיֵשׁ בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לְהַצִּילוֹ?” אָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט.

“אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם”.

שְׁנֵי הַכַּתָּבִים נִזְכְּרוּ בְּכָל הַטּוֹבָה, שֶׁעָשָׂה עִמָּם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּנְדִיבוּת רוּחוֹ, וְגָלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵיהֶם עַכְשָׁו כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים הִתְרַגְּשׁוּ עַל אָדָם זֶה, שֶׁהָיָה עֶבֶד לְחוֹבָתוֹ, וּמְאוּמָה לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִידֵי הַתַּתָּרִים הָאַכְזָרִים הַלָּלוּ, שֶׁלֹּא יָדְעוּ רַחֵם!

וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם חֵשֶׁק לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁפָטִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בְּאֻמְלָל זֶה, שָׁבוּ הָעִירָה.

מִקֵּץ שָׁעָה אַחַת כְּבָר רָכְבוּ בִּמְהִירוּת עַל סוּסֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק, כְּדֵי לְהִלָּווֹת אֶל הָרוּסִים וְלִרְאוֹת אֶת מַהֲלַךְ “הַמִּלְחָמָה שֶׁל נָקָם וְשִלֵּם”, כְּכָל אֲשֶׁר קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לְאוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה הָעֲתִידָה לָבוֹא.

בֵּינָתַיִם עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל עָמְדוֹ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְעֵינָיו הִבִּיטוּ בְּגָאוֹן אֶל הָאֱמִיר וּבִשְׁאָט נֶפֶשׁ וָבוּז אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב. הוּא הָיָה מֻבְטָח שֶׁהוּא הוֹלֵך לָמוּת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִכַּר בּוֹ סִמָּן כָּל שֶָהוּא שֶׁל רִפְיוֹן לֵב.

הָרוֹאִים, אֲשֶׁר הִתְיַצְּבוּ בִּקְצוֹת הַמִּגְרָש, וּכְמוֹ כֵן שָׂרֵי הַחַיִל שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׁר עֹנֶשׁ מָוֶת לֹא הָיָה בְּעֵינֵיהֶם אֶלָּא תַּעֲנוּג נוֹסָף עַל תַּעֲנוּגוֹת הַמַּחֲזֶה, חִכּוּ לְקִיוּם פְּסַק הַדִּין. כָּל בְּנֵי הַכְּנוּפְיָה הַפְּרָאִית הַזֹּאת הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהִתְמַכֵּר לִשְׁתִיָּה לְהִשְׁתַּכֵּר, לְאַחַר שֶׁיָּזוּנוּ עֵינֵיהֶם דֵּי שָׂבְעָם בַּמַּרְאֶה שֶׁלִּפְנֵיהֶם.

הָאֱמִיר נָתַן אוֹת. מִיכָאֵל סְטרוֹגוֹב נִדְחַף בְּיַד הַזְּקִיפִים וְהִתְקָרֵב אֶל הָרָמָה, וּפֵיאוֹפַר־חַאן פָּתַח וְאָמַר אֵלָיו בַּלָּשׁוֹן הַתַּתָּרִית, שֶׁהָיְתָה מוּבָנָה גַּם לוֹ:

“מְרַגֵּל רוּסִי, אַתָּה בָּאתָ הֵנָּה לִרְאוֹת וְלָתוּר. אֲבָל רָאֹה רָאִיתָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. בְּעוֹד רֶגַע תִּסָּגֵרְנָה עֵינֶיךָ וְשׁוּב לֹא תִּרְאֶינָה אֶת הָאוֹר לָנֶצַח”.

וּבְכֵן לֹא מִיתָה נְקְנְסָה עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֶלָּא עִוְרוֹן עֵינָיִם! אֶפְשָׁר שֶׁאִבּוּד אוֹר עֵינָיו נוֹרָא הוּא לְאָדָם מֵאִבּוּד חַיָּיו! הָאֻמְלָל נִדּוֹן לִהְיוֹת עִוֵּר.

וְאוּלָם גַּם בְּשָׁמְעוֹ אֶת גְּזָר דִּינוֹ זֶה יוֹצֵא מִפִּי הָאֱמִיר לֹא חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָלָיו. עֹז רוּחוֹ לֹא עֲזָבָהוּ וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה כְּאִלּוּ רָצָה לְרַכֵּז בְּמַבָּט אַחֲרוֹן זֶה אֶת כָּל חַיָּיו. אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֵת הָאַכְזָרִים הַלָּלוּ, לֹא הָיָה מוֹעִיל כְּלוּם, וְגַם לֹא לְכָבוֹד הָיָה לוֹ הַדָּבָר. וֹלְפִיכָךְ לֹא עָלָה הַדָּבָר אֲפִילוּ עַל דַּעְתּוֹ. הוּא לֹא הָיָה מְהַרְהֵר בְּאוֹתָה שָׁעָה אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנִתְבַּטְּלָה בִּטּוּל גָּמוּר, וּבְאִמּוֹ וּבְנַדְיָה, אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיף לִרְאוֹתָן עוֹד! וְאוּלָם הוּא הִתְאַפֵּק וֹבְפָנָיו לֹא נִכַּר אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל סַעֲרַת הָרוּחַ שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבּוֹ.

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ מִלֵּא אֶת כָּל נַפְשׁוֹ הָרֶגֶשׁ לְהִנָּקֵם עוֹד הַפַּעַם בְּאוֹיְבוֹ וְהוּא פָּנָה אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“אִיבַן!” קָרָא בְּקוֹל מְאַיֵּם, “אִיבַן הַבּוֹגֵד, מֶבַּט הָאִיּוּם הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְעֵינַי יִהְיֶה מְכֻוָּן אֵלֶּיךָ!”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב נִדְנֵד אֶת כְּתֵפָיו נִדְנוּד שֶׁל בִּטּוּל.

וְאוּלָם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב טָעָה. לֹא מִתּוֹךְ מַבָּט שֶׁל זַעַם כְּלַפֵּי אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָתִיד הָיָה אוֹר עֵינָיו לִכְבּוֹת לָנֶצַח.

מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נִדְחֲקָה וְקָרְבָה אֵלָיו.

“אִמִּי!” קָרָא הַבֵּן “אֵלַיִּךְ אַפְנֶה אֶת מֶבָּטִי הָאַחֲרוֹן וְלֹא אֶל הַנָּבָל הַזֶּה! הִשָּׁאֲרִי פֹּה, לְפָנַי! תְּנִינִי לִרְאוֹת עוֹד הַפַּעַם אֶת פָּנַיִךְ הָאֲהוּבִים לִי מִכֹּל! הָבָה תִּסָּגֵרְנָה עֵינַי מִתּוֹך הַבָּטָה אֵלָיִךְ!…”

וְהָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה צָעֲדָה אֵלָיו בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ.

“גָּרְשׁוּ הָלְאָה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת!” קָרָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

שְׁנֵי חַיָּלִים הָדְפוּ אֶת מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב לְאָחוּר. הִיא נְרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ, אֲבָל הִתְיַצְּבָה בְּמֶרְחַק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִבְּנָהּ.

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַתַּלְיָן. הַפַּעַם הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת חַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה, וְהַחֶרֶב הַזֹּאת, שֶׁהוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ אַגַּן הַגֶּחָלִים הַלּוֹהֲטוֹת הַמַּעֲלוֹת רֵיחַ נִיחוֹחַ, הָיְתָה מְלֻבָּנָה בָּאֵשׁ.

לְפִי מִנְהַג הַתַּתָּרִים עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהִתְעַוֵּר עַל יְדֵי לַהַב־חֶרֶב מְלֻבָּן בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר יַעֲבִירוּ עַל עֵינָיו בְּסָמוּךְ לָהֶן!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הִתְקוֹמֵם וְלֹא הִתְנַגֵּד. לְנֶגֶד עֵינָיו שׁוּב לֹא הָיָה כְּלוּם בָּעוֹלָם זוּלָתִי אִמּוֹ, אֲשֶׁר לֹא גָּרַע אֶת מֶבָּטוֹ מִמֶּנָּה! כָּל תַּמְצִית חַיָּיו הִתְרַכְּזָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְֹמַבָּט־אַהֲבָה אַחֲרוֹן זֶה!

מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר עֵינֶיהָ הָיוּ פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וּזְרוֹעוֹתֶיהָ מוּשָׁטוֹת לְנֶגְדּוֹ עָמְדָה וְהִבִּיטָה אֵלָיו!…

וְהִנֵּה עָבַר לַהַב הָחֶרֶב הַלּוֹהֵט עַל עֵינָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

נִשְׁמְעָה זַעֲקַת יֵאוּשׁ גְּדוֹלָה וּמָרָה. מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב נָפְלָה אַרְצָה לְלֹא רוּחַ חַיִּים!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נַעֲשָׂה עִוֵּר.

לְאַחַר שֶׁנִתְקַיְּמָה גְזֵרָתוֹ עָזַב הָאֱמִיר אֶת הַמָּקוֹם. הוּא וְכָל בְּנֵי לִוְיָתוֹ עִמּוֹ. לֹא נִשְׁאַר שָׁם בִּלְתִּי אִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְנוֹשְׂאֵי הַלַָּפִּידִים.

כְּלוּם רָצָה נָבָל זֶה עוֹד לְהִתְעַלֵּל בְּקָרְבָּנוֹ, לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הַתַּלְיָן אֶת שֶׁלּוֹ עֲדַיִן בִּקֵּשׁ לְהַנְחִית בּוֹ מַכָּה אַחֲרוֹנָה?

אִיבַן אוֹגַרְיֶב נִגַּשׁ לְאִטּוֹ אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר הִרְגִּישׁ בְּבוֹאוֹ וְקָם מִן הָאָרֶץ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ אֶת הָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית, פָּתַח אוֹתָהּ וּמִתּוֹךְ לַעַג אַכְזָרִי הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לְנֶגֶד הָעֵינַיִם הַֹכְּבוּיוֹת שֶׁל שְׁלִיחַ הַצַּאר וְאָמַר:

“קְרָא נָא, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, קְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וְלֵך אֶל אִירְקוּטְסְק וְהַגֵּד שָׁם מַה שֶׁקָּרָאתָ בָּהּ! שְׁלִיחַ הַצַּאר לַאֲמִתּוֹ הֲרֵיהוּ מֵעַכְשָׁו אִיבַן אוֹגַרְיֶב!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִסְתִּיר הַבּוֹגֵד אֶת הָאִגֶּרֶת עַל חָזֵהוּ וּבְלִי לְהָסֵב אֶת פָּנָיו עָזַב אֶת הַמָּקוֹם הוּא וְנוֹשְׂאֵי הַלַּפִּידִים אַחֲרָיו.

מִיכָאֵל סְטרֹוגוֹב נִשְׁאַר יְחִידִי בְּמֶרְחַק שֶׁל פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מֵאִמּוֹ, שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת ללֹא רוּחַ חַיִּים, וְאוּלַי מֵתָה.

מֵרָחוֹק נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת תְֹרוּעָה וְשִׁירִים וְכָל הָרַעַשׁ וְהַמִּצְהָלוֹת שֶׁל סוֹבְאִים וְהוֹלְלִים. טוְֹמְסק הָיְתָה שְׁטוּפָה בְּאוֹרוֹת כְּעִיר שְׂמֵחָה וְחוֹגֶגֶת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אֶת אָזְנָיו וְהִקְשִׁיב. מִסָּבִיב שָׁלְטָה דְמָמָה וְהַמָּקוֹם הָיָה רֵיק מֵאָדָם.

הוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ הָלֹךְ וְגַשֵׁש אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָׁם נָפְלָה אִמּוֹ. הוּא מִשְׁמֵשׁ מִסְּבִיבוֹ בְּיָדָיו וְלַסּוֹף מָצָא אוֹתָהּ וְגָחַן עָלֶיהָ וְהִקְרִיב אֶת פָּנֶיהָ אֶל פָּנָיו וְשָׁמַע אֶת קוֹל דְּפִיקוֹת לְבָבָהּ, אָז פָּתַח אֶת פִּיו וְדִבֵּר אֵלֶיהָּ בְּקוֹל דְּמָמָה.

הֶהָיְתָה מַרְתָּה הַזְּקֵנָה עֲדַיִן בַּחַיִּים? הֲשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶּיהָ בְּנָהּ?

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהִיא לֹא נָעָה אַף נִיעָה כָּל שֶׁהִיא.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נָשַׁק אֶת מִצְחָהּ וְאֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוּת. אַחַר קָם מֵעַל הָאָרֶץ, וּכְשֶׁהוּא מְגַשֵּׁש בְּרַגְלָיו נִסָּה לְהוֹשִׁיט אֶת יָדָיו כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶך. וְכָךְ הָלַךְ הָלוֹךְ וְצָעוֹד לְאִטּוֹ אֶל קְצֵה הַמָּקוֹם.

וּפִתְאםֹ הוֹפִיעָה נַדְיָה.

הִיא כּוֹנְנָה אֶת צְעָדֶיהָ לְעֻמַּת בֶּן־לִוְיָתָהּ וְנִגְּשָׁה אֵלָיו.

הִיא הוֹצִיאָה פִּגְיוֹן, שֶׁהָיָה חָבוּי עִמָּהּ, וְגָזְרָה בּוֹ אֶת אֲסוּרֵי יָדָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

מִפְּנֵי עִוְרוֹנוֹ לֹא יָדַע הַלָּז מִי פִּתַּח אֶת מוֹסְרוֹתָיו, כִּי נַדְיָה לֹא הוֹצִיאָה מִלָּה מִפִּיהָ.

וְאוּלָם אַחַר כָּךְ פָּתְחָה וְאָמְרָה:

“אָחִי!”

“נַדְיָה!” מִלְמֵל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “נַדְיָה!”

“בּוֹא וְנֵלְכָה, אָחִי!” הֵשִׁיבָה נַדְיָה. “עֵינַי תִּהְיֶינָה מֵעַתָּה עֵינֶיךָ וַאֲנִי אַנְהִיגְךָ וַאֲבִיאֲךָ אֶל אִירְקוּטְסְק!”

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: אִיש חֶסֶד בַּדֶּרֶךְ

מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה עָזַב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה אֶת טוֹמְסְק.

בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בָּרְחוּ מִיַּד הַתַּתָּרִים גַּם הַרְבֵּה שְׁבוּיִם אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁהַקְּצִינִים וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא, אֲשֶׁר הוֹלֵלוּת הַחֲגִיגָה הֶעֱבִירָה אוֹתָם עַל דַּעְתָּם, הִתְרַפּוּ לְשָׁמְרָם שְׁמִירָה מְעֻלָּה, כְּכָל אֲשֶׁר נָהֲגוּ עַד עַכְשָׁו. נַדְיָה, אֲשֶׁר הוּבְלָה בִּתְּחִלָּה יַחַד עִם יֶתֶר הַשְּׁבוּיִים, הִצְלִיחָה אֵפוֹא לְהִמָּלֵט וְלָשׁוּב אֶל מִישׁוֹר הָרָמָה בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוּבָא לִפְנֵי הָאֱמִיר.

שָׁם הִתְעָרְבָה בֵּין הֶהָמוֹן וְרָאֲתָה אֶת הַכֹּל. אַף זְעָקָה אַחַת לֹא הִתְמַלְּטָה מִפִּיהָ בְּשָׁעָה שָׁלַּהַב הָחֶרֶב הַמְּלֻבָּן בָּאֵשׁ הֻגַּשׁ אֶל עֵינֵי בֶּן־לִוְיָתָהּ, הִיא הִתְחַזְּקָה וְעָצְרָה כֹּחַ לַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ וְדוּמָם. כְּעֵין רוּחַ מִמָּרוֹם נָחָה עָלֶיהָ וְהִשִׂיָאה לָהּ עֵצָה לְהִתְאַפֵּק וּלְשַׁמֵּר אֶת חֵרוּתָהּ, לְמַעַן הוֹלִיךְ אֶת בְּנָהּ שֶׁל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁהוּא נִשְׁבַּע לְהַשִּׂיגָהּ. בְּשָׁעׂה שֶׁהָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה נָפְלָה לָאָרֶץ, עָמַד לִבָּהּ רֶגַע אֶחָד מִדְפֹק, וְאוּלָם מִקֵּץ רֶגַע נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּמֹחָהּ וְהֵשִׁיב לָהּ אֶת כָּל עֹז רוּחָהּ.

“אֲנִי אֶהְיֶה לָעִוֵּר כֶּלֶב נֶאֱמָן הַמּוֹלִיכוֹ בדרך!” אָמְרָה אֶל נַפְשָה.

לְאַחַר שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הָלַךְ לוֹ, הִתְחַבְּאָה נַדְיָה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. הִיא חִכְּתָה בִּמְנוּחָה עַד שֶׁהֶהָמוֹן עָזַב אֶת הַמִּישׁוֹר. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁעֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ כִּיצוּר עָלוּב, וְשֶׁשׁוּב אֵין מְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ, נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. הִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מְגַשֵׁשׁ וּמִתְקָרֵב אֶל אִמּוֹ, כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן עָלֶיהָ וְנוֹשֵׁק אֶת מִצְחָהּ וּכְשֶׁהוּא קָם וּמְגַשֵּׁש וּמְבַקֵּשׁ לִבְרֹחַ…

וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם, אֲחוּזֵי יָדַיִם, אֶת מוֹרַד הַגִּבְעָה וְהָלְכוּ לְאֹרֶךְ שְׂפַת נַחַל טוֹם עַד לִקְצֵה הָעִיר וְעָבְרוּ בְּאֵין רוֹאִים דֶּרֶךְ אַחַת הַפְּרָצוֹת שֶׁבַּחוֹמָה.

הַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה הַפּוֹנָה מִזְרָחָה. לֹא הָיָה כָּאן שׁוּם מָקוֹם לְטָעוּת. נַדְיָה מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּמְהִירוּת. הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁמָּחָר יָקִיצוּ הַסַּיָּרִים שֶׁל הָאֱמִיר מִשִׁכְרוֹנָם וְשׁוּב יֵצְאוּ לְשׁוֹטֵט בַּעֲרָבָה וְיַחְסְמוּ אֶת כָּל הַדְּרָכִים. וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהּ לְהַקְדִּימָם, לְהַגִּיעַ לִפְנֵיהֶם אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק, הָרְחוֹקָה מִטּוֹמְסְק חֲמֵשׁ מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת, וְשֶׁלֹּא לָסוּר מִדֶּרֶךְ־הָרַבִּים אֶלָּא בִּמְאֻחָר עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. אִם תִּטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, תַּפְקִיר עַצְמָהּ לְגִלְגּוּלֵי מִקְרִים שֶׁאֵין לָדַעַת אוֹתָם וְשֶׁאֵין לִרְאוֹתָם מֵרֹאשׁ וְתַשְׁלִיךְ אֶת חַיֵּי שְׁנֵיהֶם מִנֶּגֶד.

אֵיךְ יָכְלָה נַדְיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל שֶׁל הַלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר וְהַשִּׁבְעָה־עָשָׂר בְּאַבְגּוּסְט? מֵאַיִן לָקְחָה אֶת הַכּחַ לַעֲבֹר מַהֲלָךְ רַב כָּזֶה? אֵיךְ יָכְלוּ רַגְלֶיהָ לְשֵׂאתָהּ עַד הֲלוֹם, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן שָׁתְתוּ דָם מֵרֹב הַהֲלִיכָה הַמְיַגַּעַת בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים? כָּל זֶה כִּמְעַט חִידָה הוּא. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי לְמָחָר בַּבֹּקֶר, כְּלוֹמַר מִקֵּץ שְׁתֵים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת לְאַחַר יְצִיאָתָהּ מִטּוֹמְסְק, הִגִּיעָה הִיא וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל הָעֲיָרָה סֵמִילוֹבְסְקוֹאֶה, הָרְחוֹקָה מִטּוֹמְסְק חֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הוֹצִיא הֲבָרָה מִפִּיו. נַדְיָה לֹא הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ אֶלָּא הוּא הֶחֱזִיק בְּיַד בַּת־לִוְיָתוֹ, וְיָד זוֹ, שֶׁהִנְהִיגָה אוֹתוֹ מִתּוֹךְ רֶטֶט, הִיא שֶׁנָתְנָה לוֹ אֶת הַיְכֹלֶת לְהַלֵּך כְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ הָרָגִיל.

סֵמִילוֹבְסְקוֹאֶה הָיְתָה כִּמְעַט כֻּלָּהּ עֲזוּבָה. יוֹשְׁבֶיהָ נִמְלְטוּ מִפַּחַד הַתַּתָּרִים אֶל פֶּלֶךְ יֶנִיסֵיסְק, וְרַק בִּשְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה בָּתִים עֲדַיִן דָּרוּ בְּנֵי אָדָם. כָּל הָרְכוּשׁ וְכָל חֶפְצֵי־הָעֵרֶךְ שֶׁבַּעֲיָרָה הוּצְאוּ מִמֵּנָּה בַּעֲגָלוֹת.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנוּסָה הָיְתָה נַדְיָה לְהִתְעַכֵּב בְּעִיר זוֹ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. שְׁנֵיהֶם הָיוּ זְקוּקִים לְמָזוֹן וְלִמְנוּחָה.

הַנַּעֲרָה הוֹלִיכָה אֵפוֹא אֶת בָּן־לִוְיָתָהּ אֶל קְצֵה הָעֲיָרָה. שָׁם מָצְאָה בַּיִת רֵיק, שֶׁפִּתְחוֹ הָיָה פָּתוּחַ. הֵם נִכְנְסוּ לְשָׁם. בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, לְיַד הַתַּנּוּר הַגָּבוּהַּ הַמָּצוּי בְּכָל הַדִּירוֹת שֶׁבְּסִבִּירְיָה, עָמַד סַפְסַל עֵץ רָעוּעַ. עַל סַפְסָל זֶה יָשְׁבוּ לָנוּחַ.

אָז הִסְתַּכְּלָה נַדְיָה בִּפְנֵי בֶּן־לִוְיָתָהּ הָעִוֵּר בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִסְתַּכְּלָה בָּהֶם עַד עַכְשָׁיו. מֶבָּטָהּ הִבִּיעַ לֹא הַכָּרַת טוֹבָה בִּלְבָד וְלֹא רַחֲמִים בִּלְבָד, אֶלָּא יֶתֶר מִכֵּן. אִלֹוּ יָכוֹל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִרְאוֹת אוֹתָהּ, כִּי אָז הָיָה מַכִּיר בְּמַבָּט יָפֶה וְעָגוּם זֶה אֲרֶשֶׁת שֶׁל הִתְמַכְּרוּת וְשֶׁל חִבָּה לְאֵין קֵץ.

שְׁמוּרוֹתָיו שֶׁל הָעִוֵּר, שֶׁהָיוּ אֲדֻמּוֹת מֵחֲמֵת לַהַב הַחֶרֶב הַמְלֻבָּן, כִּסּוּ לְמֶחֱצָה אֶת עֵינָיו הַיְבֵשׁוֹת. הַלֹּבֶן שֶׁבָּהֶן הָיָה קָמוּט מַשֶּהוּ וּכְאִלּוּ הִתְקַשָּׁה, וְהָאִישׁוֹן הָיָה מֻגְדָּל בְּיוֹתֵר; הַתְּכֵלֶת שֶׁל עוֹר־הַקֶּשֶׁת הָיְתָה כֵּהָה מֵאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן; הָעַפְעַפַּיִם וְהַגַּבּוֹת הָיוֹ שְׂרוּפִים וַחֲרוּכִים מִקְצָתָם; וְאוּלָם מֶבָּטוֹ הַחוֹדֵר שֶׁל הָאִיש הַצָּעִיר לֹא נִשְׁתַּנָּה לִכְאוֹרָה כָּל עִקָּר. וְאִם לֹא רָאָה עוֹד כְּלוּם, אִם עִוְרוֹנוֹ הָיָה עִוָּרוֹן גָּמוּר, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁקְּרוּם הָרֶשֶׁת וְעֲצַב־הָרְאִיָּה נִשְׁחֲתוּ כָֹלִיל עַל יְדֵי חֹם הַפְּלָדָה הַלּוֹהֶטֶת.

וְהִנֵּה פָּשַׁט מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת יָדָיו.

“הַהִנָּךְ פֹּה, נַדְיָה?” פָּתַח וְשָׁאַל.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה, “הִנְנִי עַל־יָדְךָ, וַאֲנִי לֹא אֶעֱזָבְךָ לְעוֹלָם, מִיכָאֵל”.

כְּשֶׁשָּמַע מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת שְׁמוֹ יוֹצֵא מִפִּי הַנַּעֲרָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, חָלַף אוֹתוֹ רֶטֶט. הוּא הֵבִין, כִּי בַּת־לִוְיָתוֹ יוֹדַעַת אֶת הַכֹּל, מִי וּמָה הוּא וּמָה הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין מָרְתָה הַזְּקֵנָה.

“נַדְיָה,” הוֹסִיף וְאָמַר, “עָלֵינוּ לְהִפָּרֵד!”

“עָלֵינוּ לְהִפָּרֵד? וּמִשּׁוּם מָה אֵפוֹא, מִיכָאֵל?”

“מִשּוּם שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת מַעֲצוֹר בְּדֶרֶךְ מַסָּעֵךְ! אָבִיךְ מְצַפֶּה לָךְ בְּאִירְקוּטְסְק! עָלַיִךְ לְמַהֵר וְלָבוֹא אֶל אָבִיךְ!”

“אָבִי הָיָה מְקַלֵּל אוֹתִי, מִיכָאֵל, אִלּוּ עֲזַבְתִּיךָ לְאַחַר כָּל מַה שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי!”

“נַדְיָה! נַדְיָה!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא חוֹבֵק אֶת הַיָּד, שֶׁהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הִנִּיחָה עַל יָדוֹ, “עָלַיִךְ לָתֵת אֶת דַּעְתֵּךְ רַק עַל אָבִיךְ וְלֹא עַל אַחֵר זוּלָתוֹ!”

“מִיכָאֵל,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה, “אַתָּה צָרִיךְ לִי יוֹתֵר מֵאָבִי! כְּלוּם חָזַרְתָּ בְּךָ וְשׁוּב אֵינְךָ רוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶחְזֹר בִּי!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְקוֹל קְרִיאָתוֹ הֵעִיד עָלָיו, שֶׁהוּא לֹא אִבֵּד אַף מַשֶּׁהוּ מֵעֹז רוּחוֹ וְכֹחוֹ.

“אֲבָל הֲרֵי אוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת שׁוּב אֵין בְּיָדְךָ!…”

“אוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת, אֲשֶׁר גָּנַב מִמֶּנִּי אִיבַן אוֹגַרְיֶב!… אֵין דָּבָר! אֶעֱשֶׂה אֶת שֶׁלִּי בִּלְעָדֶיהָ, נַדְיָה! – הֵם דָּנוּ אוֹתִי דִין מְרַגֵּל! טוֹב אֵפוֹא, הְנְנִי לִנְהֹג כִּמְרַגֵּל! הִנְנִי לָלֶכֶת אֶל אִירְקוּטְסְק לְהַגִּיד שָׁם אֶת כָּל מַה שֶׁרָאִיתִי וְאֶת כָּל מַה שֶׁשָׁמַעְתִּי וְהִנְנִי נִשְׁבָּע בֵּאלֹהִים חַיִּים, כִּי יָבוֹא יוֹם וְהַבּוֹגֵד שׁוּב עָמוֹד יַעֲמֹד לְנֶגְדִּי פָּנִים אֶל פָּנִים! אֲבָל עָלַי לְהַקְדִּימוֹ וְלָבוֹא אֶל אִירְקוּטְסְק לְפָנָיו”.

“וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה אוֹמֵר אַתָּה, מִיכָאֵל, שֶׁעָלֵינוּ לְהִפָּרֵד?”

“נַדְיָה, הַנְּבָלִים לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה לִי!”

“עֲדַיִן נוֹתְרוּ בְּיָדִי רֻבָּלִים אֲחָדִים וְאַף אוֹר עֵינַי עִמָּדִי! עֵינַי תִּרְאֶינָה תַּחַת עֵינֶיךָ, מִיכָאֵל, וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַנְהִיגְךָ אֶל אֲשֶׁר לֹא תּוּכַל לָלֶכֶת שָׁמָּה לְבַדֶּךָ!”

"וְכֵיצַד נֵלֵךְ?

“בָּרֶגֶל.”

“וּבַמֶּה נִתְפַּרְנֵס?”

“נִפְשֹׁט יָד לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת”.

“הָבָה נֵצֵא לַדֶּרֶךְ, נַדְיָה!”

“קוּם וְנֵלֵךְ מִיכָאֵל”.

וּשְׁנֵי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה שׁוּב לֹא קָרְאוּ זֶה לָזֶה אָח וְאָחוֹת. הַצָּרָה הַמְּשֻתָּפָה אֲשֶׁר לִשְׁנֵיהֶם קָשְׁרָה אֶת נַפְשׁוֹתֵיהֶם קֶשֶׁר אַמִּיץ בְּיוֹתֵר. שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַבַּיִת לְאַחַר שֶׁנָּחוּ בּוֹ שָׁעָה אֶחָת. נַדְיה שׁוֹטְטָה בִּרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה וְסוֹפָה שֶׁעָלָה בְּיָדָהּ לְהַשִׂיג פְּרוּסוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל פַּת קִבָּר וּמְעַט מֵאוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה הָקָרוּי “מְיוד”, לֵאמֹר מֵי דְבָש. הַמַּכֹּלֶת הַזֹּאת לֹא עָלְתָה לָהּ בְּכֶסֶף, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הִתְחִילָה עוֹסֶקֶת בְֹאֻמָּנוּת שֶׁל קַבְּצָנִית. הַלֶּחֶם וּמֵי הַדְּבַש הִשְׂבִּיעוּ אֶת רְעָבוֹ וּצְמָאוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אִם גַּם לֹא כָּל צָרְכָּם. נַדְיָה נָתְנָה לוֹ אֶת הַחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁל מָזוֹן דַּל זֶה. הוּא אָכַל אֶת פְּרוּסוֹת הַלֶּחֶם, שֶׁהוֹשִׁיטָה לוֹ בַּת לִוְיָתוֹ זוֹ אַחַר זוֹ, וְשָׁתָה אֶת הַמַּשְׁקֶה מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק שֶׁל דְּלַעַת, שֶׁהִיא הִגִּישָׁה אֶל שְׂפָתָיו.

“הַאוֹכֶלֶת אַתְּ, נַדְיָה?” שָׁאַל אוֹתָהּ כַּמָּה פְּעָמִים.

“הֵן, מִיכָאֵל,” הֵשִׁיבָה בְּכָל פַּעַם הַנַּעֲרָה, שֶׁהִסְתַּפְּקָה אַך בִּשְׁיָרֵי סְעֻדָּתוֹ שֶׁל בֶּן לִוְיָתָהּ.

מִיכָאֵל וְנַדְיָה עָזְבוּ אֶת סֵמִילוֹבְסְקוֹאֶה וְשָׁבוּ לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ רַבַּת־הַתְּלָאוֹת הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה אִמְּצָה אֶת כֹּחָהּ וְעָמְדָה בִּפְנֵי טֹרַח הַדֶּרֶךְ. אִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָמָה בּוֹ רוּחַ לָלֶכֶת הָלְאָה. וְאוּלָם נַדְיָה לֹא הִתְאוֹנְנָה, וְכֵוָן שֶׁמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא שָׁמַע אוֹתָהּ נֶאֱנַחַת אַף אֲנָחָה קַלָּה, לְפִיכָךְ הָיָה מְהַלֵּךְ מִתּוֹךְ מְהִירוּת גְּדוֹלָה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא יָכֹל לַָעֲצֹר אוֹתָהּ וּלְהַמְעִיטָהּ. וְכָל כָּך לָמָּה? כְּלוּם הָיְתָה לוֹ תִּקְוָה, שֶׁיַּצְלִיחַ לְהַקְדִים אֶּת הַתַּתָּרִים? הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בְּרֶגֶל וּבְלִי פְּרוּטָה בַּכִּיס, הוּא הָיָה עִוֵּר עֵינַיִם, וְאִם נַדְיָה, שֶׁהָיְתָה הַמַּנְהִיגָה הַיְחִידָה שֶׁלּוֹ, תִּלָּקַח מִמֶּנּוּ, שׁוּב לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לִשְׁכַּב בְּאֶחָד מִצִּדֵּי הַדֶּרֶךְ וְלָמוּת מִיתָה עֲלוּבָה! וּבְכָל זֹאת, אִם עֹז־הָרוּחַ וְהַמֶּרֶץ שֶׁלּוֹ יַעַמְדוּ לוֹ לְהַגִּיעַ אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק, הֲרֵי אֶפְשָׁר שָׁלֹּא הַכֹּל יִהְיֶה אָבוּד עֲדַיִן, מֵאַחַר שֶׁשַּׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁהוּא יִתְוַדַּע אֵלָיו, וַדַּאי יַמְצִיא לוֹ אֶת הָאֶמְצָעִים לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק.

וְכָך הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְהַלֵּךְ וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו וְלֹא הָיָה מְדַבֵּר אֶלָּא מְעַט. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדָהּ שֶׁל נַדְיָה. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְאֻחָדִים יַחַד בְּלִי חָשָׂךְ. דּוֹמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם צֹרֶךְ בְּמִלִּים כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה. פַּעַם בְּפַעַם הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַפְסִיק אֶת הַשְּׁתִיקָה וְאוֹמֵר:

“דַּבְּרִי אֵלַי, נַדְיָה”.

“מַה צֹּרֶךְ לָנוּ בְּדִבּוּר, מִיכָאֵל? הֲרֵי חוֹשְׁבִים אָנוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ כְּאֶחָד!” הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה כְּשֶׁהִיא מִתְאַמֶּצֶת לְבַל יְגַלֶּה קוֹל דְּבָרֶיהָ אֶת תְּשִׁישׁוּתָהּ וַעֲיֵפוּתָהּ.

וְאוּלָם פְּעָמִים דּוֹמֶה הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ לִבָּהֹּ עָמַד מִדְפֹק, רַגְלֶיהָ הִתְכּוֹפְפוּ תַּחְתֶּיהָ, צְעָדֶיהָ נִתְאוֹטְטוּ וְהִיא פָּשְׁטָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ וּפִגְּרָה מִלֶּכֶת. אָז עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב תַּחְתָּיו וְנָעַץ אֶת עֵינָיו בַּנַּעֲרָה, כְּאִלּוּ הִתְאַמֵּץ לְהַבְחִין בָּהּ וְלִראוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה, שֶׁהִקִּיפָה אוֹתוֹ מִסָּבִיב. חָזֵהוּ הִתְרוֹמֵם וְהוּא הִתְאַמֵּץ לִתְמֹךְ בְּבַת־לִוְיָתוֹ תְּמִיכָה יְתֵרָה וְחָזַר וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, יוֹם טְרָדוֹת וִיגִיעוֹת שֶׁאֵינָן פּוֹסְקוֹת, קָרָה מִקְרֶה מֻצְלָח, אֲשֶׁר עָתִיד הָיָה לְהָקֵל עֲלֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הֲקַלָּה רַבָּה.

כְּבָר עָבְרוּ כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת מֵאָז יָצְאוּ מִסֵּמִילוֹבְסְקוֹאֶה, וְהִנֵּה עָמַד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִלֶּכֶת וְשָׁאַל:

“הֲרֵיקָה הִיא הַדֶּרֶךְ מֵאָדָם?”

“הִיא רֵיקָה וַעֲזוּבָה כָּלִיל,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“הַאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת רַעַשׁ־מָה מֵאֲחוֹרֵינוּ?”

“אָמְנָם כֵּן, צָדַקְתָּ.”

“אֶפְשָׁר שֶׁהַתַּתָּרִים בָּאִים? אִם כֵּן עָלֵינוּ לְהִסָּתֵר. הַבִּיטִי וּרְאִי הֵיטֵב.”

“הַמְתֵּן מְעַט, מִיכָאֵל!” הֵשִׁיבָה נַדְיָה וְחָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ כַּמָּה פְּסִיעוֹת עַד לְמָקוֹם שֶׁשָׁם נִתְעַקְּמָה הַדֶּרֶךְ יָמִינָה.

מִיכָאל סְטְרוֹגוֹב נִשְׁאַר שָׁעָה קַלָּה יְחִידִי וְהִטָּה אֶת אָזְנָיו.

נַדְיָה שָׁבָה עַד מְהֵרָה וְאָמְרָה:

“הֲרֵי זוֹ עֲגָלָה וְאִיש צָעִיר נוֹהֵג בָּהּ.”

“הַיְּחִידִי הוּא?”

“יְחִידִי.”

מִיכָאֵל סְטְרוּגוֹב הָיָה מְהַסֵּס רֶגַע אֶחָד. הֶעָלָיו לְהִסְתַּתֵּר? אוֹ אוּלַי יַעֲשֶׂה אֶת הַהֶפֶךְ וִינַסֶּה אֶת מַזָּלוֹ לְהַשִׂיג מָקוֹם בַּעֲגָלָה זוֹ, אִם לֹא בִּשְׁבִילוֹ, הֲרֵי בִּשְׁבִילָהּ הִיא? הוּא גוּפוֹ דַי יִהְיֶה לוֹ לְהִשָּעֵן בְּאַחַת מִיָּדָיו בַּעֲגָלָה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיִּדְחַף אוֹתָהּ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, כִּי רַגְלָיו חֲזָקוֹת לְמַדַּי וְהֵן לֹא תִּיעַפְנָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן נַדְיָה, אֲשֶׁר עָבְרָה שְׁמוֹנָה יָמִים בְּרֶגֶל מִנְּהַר הָאוֹבּ וְעַד הֵנָּה: הוּא הִרְגִּיש יָפֶה שֶׁשּׁוּב לֹא נוֹתַר בָּהּ כֹּחַ לָלֶכֶת הָלְאָה.

וְהוּא עָמַד וְהִמְתִּין.

עַד מְהֵרָה נִרְאֲתָה הָעֲגָלָה בְּעַקְמוּמִית הַדֶּרֶךְ.

עֲגָלָה זוֹ היתה רְעוּעָה וּמְדֻלְדָּלָה וּבְקֹשִׁי הָיָה בָּהּ מָקוֹם לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. הִיא הָיְתָה מִמִּין הָעֲגָלוֹת הַקְּרוּיוֹת בְּאוֹתָה הָאָרֶץ בְּשֵׁם “קִבִּיטְקָה.”

בַּנֹּהַג שֶׁ“קִיבִּיטְקָה” רְתוּמָה לִשְׁלֹשָׁה סוּסִים, אֲבָל אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה” הַזֹּאת מָשַׁךְ רַק סוּס אֶחָד, אֶרֶךְ־שְׂעָרוֹת וְאֶרֶךְ־צַוָּאר מִבְּנֵי הַגֶּזַע הַמּוֹנְגוֹלִי הָאַמִּיץ וְהַזָּרִיז בְּיוֹתֵר.

מַנְהִיג הָעֲגָלָה הָיָה אִישׁ צָעִיר לְיָמִים. עַל־יָדוֹ יָשַׁב כֶּלֶב אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לוֹ בֶּן־לְוָיָה.

נַדְיָה הִכִּירָה, שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הַצָּעִיר רוּסִי הוּא. פָּנָיו הַנּוֹחִים וְהַשְּׁלֵוִים הֵעִירוּ בְּלֵב רוֹאֵיהֶם רֶגֶשׁ שֶׁל אֵמוּן בּוֹ. נִרְאֶה הָיָה, שֶׁאֵין הוּא אָץ וּמְמַהֵר בְּיוֹתֵר. הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְתִינוּת וְנתֹןֵ לְסוּסוֹ לִפְסֹעַ פְּסִיעוֹת דַּקּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיַגֵּעַ בְּיוֹתֵר, וְהָרוֹאֶה אוֹתוֹ וַדַּאי לֹא הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁהוּא נוֹסֵעַ בְּדֶרֶךְ, אֲשֶׁר הַַתָּרִים יָכְלוּ לְהַפְסִיקָה בְּכָל רֶגַע.

נַדְיָה אָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנָטְתָה הַצִּדָּה.

הַ“קִּבִּיטְקָה” עָמְדָה וּמַנְהִיגָהּ הִבִּיט אֶל הַנַּעֲרָה כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ.

“הֲלִיכָה זוֹ לְהֵיכָן?” שָׁאַל אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא מֵצִיץ בָּהּ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל אָזְנוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צְלִיל קוֹלוֹ, אָמַר הַלָּז אֶל נַפְשׁוֹ שֶׁהוּא כְּבָר שָׁמַע אֶת הַקּוֹל הַזֶּה פַּעַם אֶחַת. בְּלִי סָפֵק הִסְפִּיק לוֹ צְלִיל הַקּוֹל הַזֶּה לְהַכִּיר עַל פִּיהוּ אֶת מַנְהיגָהּ שֶׁל הַ“קִבִּיטְקָה”, כִּי מִצְחוֹ הַקּוֹדֵר נִתְבַּהֵר מִיָּד.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, אָנָה אַתֶּם הוֹלְכִים?” חָזַר הָאִישׁ הַצָּעִיר עַל שְׁאֵלָתוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה יָשָׁר אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“אָנוּ הוֹלְכִים אֶל אִירְקוּטְסְק,” הֵשִׁיב הַלָּז.

“הוֹי, אַבָּא שֶׁלִּי, כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁעֲדַיִן הַרְבֵּה וֶרְסְטָאוֹת עַל וֶרְסְטָאוֹת עַד לְאִירְקוּטְסְק?”

“אָמְנָם יוֹדֵעַ אָנִי.”

“וְאַתָּה מְהַלֵּךְ בְּרֶגֶל?”

“בְּרֶגֶל.”

“אַתָּה כֹּחֲךָ אִתְּךָ לְהַלֵּך, אֲבָל עַלְמָה זוֹ?…”

“אֲחוֹתִי הִיא,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר חָשַׁב כִּי מוּטָב לוֹ לִקְרֹא שׁוּב לְנַדְיָה בְּשֵׁם זֶה.

“טוֹב וְיָפֶה, אַבָּא שֶׁלִּי! אֲבָל הַאֲמִינָה לִי, שֶׁהִיא לֹא תַּעֲצֹר כֹּחַ לְעוֹלָם לְהַגִּיעַ בְּרֶגֶל אֶל אִירְקוּטְסְק!”

“יְדִידִי,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהִתְקָרֵב אֶל הָעֲגָלָה, “הַתַּתָּרִים שָׁדְדוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ וְאֵין בְּיָדִי אַף פְּרוּטָה לְהַצִּיעַ לְךָ; אֲבָל אִם יִהְיֶה רָצוּן מִלְפָּנֶיךָ לְהַעֲלוֹת אִתְּךָ אֶת אֲחוֹתִי עַל הָעֲגָלָה, הְנְנִי לְהַלֵּךְ אַחֲרֶיךָ בְּרֶגֶל, וּכְשֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בְּכָךְ גַּם רוּץ אָרוּץ וְלֹא אֶעֱצָרְךָ אַף שָׁעָה אַחַת…”

“אָחִי,” קָרְאָה נַדְיָה. “אֵינֶנִּי רוֹצָה… אֵינֶנִּי רוֹצָה! – אֲדוֹנִי, אָחִי עִוֵּר עֵינַיִם הוּא!”

“עִוֵּר!” קָרָא הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּקוֹל שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר.

“הַתַּתָּרִים סִמְּאוּ אֶת עֵינָיו בִּכְוִיָּה!” אָמְרָה נַדְיָה כְּשֶׁהִיא פּוֹשֶׁטֶת אֶת יָדֶיהָ כְּאִלּוּ לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמָיו.

“הֵם שָׂרְפוּ אֶת עֵינֶיךָ? אוֹי לְךָ, אָדָם אֻמְלָל! – אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק. מִפְּנֵי מָה אִי אַתָּה רוֹצֶה לַעֲלוֹת עַל הַ”קִּבִּיטְקָה" שֶׁלִּי, אַתָּה וַאֲחוֹתְךָ? אִם נִצְטַפֵּף קְצָת, יִמָּצֵא שָׁם מָקוֹם לִשְׁלָשְׁתֵּנוּ. וַאֲשֶׁר לְכַלְבִּי, חֲזָקָה עָלָיו שֶׁלֹּא יְסָרֵב לְהַלֵּךְ בְּרֶגֶל. אֶלָא שֶׁאֵינִי נוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת, שֶׁלֹּא לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחוֹ שֶׁל סוּסִי".

“מַה שִׁמְךָ, יְדִידִי?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“שְׁמִי נִיקֹולַי פִּיגָסוֹב”.

“שֵׁם זֶה לֹא יִשָׁכַח מִלִּבִּי לְעוֹלָם”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“וּבְכֵן קוּם וַעֲלֵה, אַבָּא הַסּוּמָא שֶׁלִּי. אֲחוֹתְךָ תֵּשֵׁב עַל יָדְךָ בְּיַרְכְּתֵי הָעֲגָלָה, וַאֲנִי אֵשֵׁב בָּרֹאשׁ, כְּדֵי לְהַנְהִיג אֶת הַסּוּס. בִּפְנִים הָעֲגָלָה רָבוּד מַצָּע שֶׁל קְלִפַּת־לִבְנֶה נָאָה וְשֶׁל תֶּבֶן־שְׂעוֹרִים – הֲרֵי זֶה קֵן מַמָּשׁ. – הַטְרַח עַצְמְךָ, סֵרְקוֹ, פַּנֵּה לָנוּ מָקוֹם!”

הַכֶּלֶב קָפַץ וְיָרַד אַרְצָה בְּלִי לְסָרֵב הַרְבֵּה. הוּא הָיָה בֶּן הַגֶּזַע הַסִּבִּירִי, אֲפֹר שְׂעָרוֹת. בַּעַל קוֹמָה מְמֻצַּעַת. גְּדָל־רֹאשׁ וְטוֹב רוּחַ, וְנִכָּר הָיָה שֶׁהוּא כָּרוּךְ אַחַר אֲדוֹנָיו וְדָבוּק בּוֹ בְּיוֹתֵר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה הִתְקִינוּ לְעַצְמָם מוֹשָׁב בַּקִּבִּיטְקָה בִּן־רֶגַע. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹשִׁיט אֶת יָדָיו כְּאִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶת יְדֵי נִיקוֹלַי פִּיגָסוֹב.

“אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַחֲבֹק אֶת יָדִי?” אָמַר נִיקוֹלַי, “הֲרֵי לְךָ יָדַי, אַבָּא שֶׁלִּי! חֲבֹק אוֹתָן כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, אִם הַדָּבָר גּוֹרֵם לְךָ הֲנָאָה!”

הַ“קִּבִּיטְקָה” זָזָה מִמְּקוֹמָהּ וְשָׁבָה לָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ. הַסּוּס, אֲשֶׁר נִיקוֹלַי לֹא הָיָה דוֹפֵק אוֹתוֹ בְּשׁוֹטוֹ אַף פַּעַם, הָיָה מְהַלֵּךְ בִּפְסִיעוֹת דַּקּוֹת. אִם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם בְּנוֹגִֵעַ לַמְּהִירוּת, הֲרֵי נִפְטַר הוּא וְנַדְיָה מִן הַטֹּרַח וְהַיְגִיעָה שֶׁל הַהֲלִיכָה בְּרֶגֶל.

הַנַּעֲרָה הָיְתָה כָּל כָּךְ רְצוּצָה וַעֲיֵפַת־כֹּחַ, שֶׁנִּדְנוּד הַקִּבִּיטְקָה הִפִּיל עָלֶיהָ עַד מְהֵרָה תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְתַרְדֵּמַת מָוֶת. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנִיקוֹלַי רִפְּדוּ אֶת מִשְׁכָּבָהּ בַּעֲלֵי לִבְנֶה עַד כַּמָּה שֶׁעָלָה בְּיָדָם. הָאִיש הַצָּעִיר הָרַחֲמָנִי הָיָה כֻּלּוֹ נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ, וְאִם עֵינָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא זָלְגוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אַף דִּמְעָה אַחַת, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַבַּרְזֶל הַמְּלֻבָּן שָׂרַף אֶת הַדִּמְעָה הָאַחֲרוֹנָה מֵעֵינָיו!

“אָכֵן נַעֲרָה נָאָה הִיא!” אָמַר נִיקוֹלַי.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הַיְלָדוֹת הָרַכּוֹת הַלָּלוּ, אַבָּא שֶׁלִּי, מִתְאַמְּצוֹת תָּמִיד לִהְיוֹת חֲזָקוֹת וְעַזּוֹת רוּחַ, אֲבָל בְּעֶצֶם רְפוֹת כֹּחַ הֵן! – אַתֶּם בָּאִים מִמֶּרְחַקִּים?”

“מִמֶּרְחָק רַב עַד מְאֹד”.

“צְעִירִים עֲלוּבִים! – וַדַּאי גָּדְלוּ יִסּוּרֶיךָ כְּשֶׁשָׂרְפוּ אֶת עֵינֶיךָ!”

“אָכֵן גְּדוֹלִים הָיוּ יִסּוּרַי עַד מְאֹד”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא מַפְנֶה אֶת פָּנָיו, כְּאִלּוּ יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת נִיקוֹלַי.

“כְּלוּם לֹא בָּכִיתָ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה?”

“וַדַּאי בָּכִיתִי.”

“וְגַם אֲנִי הָיִיתִי בּוֹכֶה כָּמוֹךָ. מָה אֲיֻמָּה הִיא הַמַּחֲשָׁבָה לְאָדָם. כִּי שׁוּב לֹא יִרְאֶה אֶת אֲהוּבֵי נַפְשׁוֹ לְעוֹלָם! אֲבָל הֲרֵי הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת אוֹתְךָ. וּבָזֶה אוּלַי תִּמְצָא נִחוּמִים לְנַפְשֶׁךָ!”

“אָמְנָם כֵּן, אוּלַי! – אֲבָל הַגִּידָה לִי, יְדִידִי,” שְׁאֵלָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “כְּלוּם לֹא רְאִיתַנִי מִיָּמֶיךָ?”

“אוֹתְךָ, אַבָּא שֶׁלִי? לֹא, מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיךָ.”

“דּוֹמֶה לִי, שֶׁהִנְנִי מַכִּיר אֶת צְלִיל קוֹלְךָ.”

“אָכֵן פֶּלֶא הוּא!” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי בִֹּצְחוֹק. “הוּא מַכִּיר אֶת צְלִיל קוֹלִי! אֶפְשָׁר שֶׁאִי אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי זֹאת אֶלָּא לָדַעַת מֵהֵיכָן אֲנִי בָּא? טוֹב אֵפוֹא, הְנְנִי לְהַגִּיד לְךָ. הֲרֵינִי בָּא מִקּוֹלִיבַן.”

“מִקּוֹלִיבַן?” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “אִם כָּךְ הוּא, הֲרֵי פְּגַשְׁתִּיךָ שָׁם. אַתָּה הָיִיתָ מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַטֶּלֶגְרָף?”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי. “אֲנִי הָיִיתִי דָּר שָׁם וְהָיִיתִי מְמֻנֶּה עַל מִשְׁלוֹחַ הַמִּבְרָקִים”.

“וְאַתָּה נִשְׁאַרְתָּ שָׁם עַל מִשְׁמַרְתְּךָ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוןֹ?”

“מַה חִדּוּשׁ הוּא! הֲרֵי הָיְתָה חוֹבָה עָלַי לְהִשָׁאֵר עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן!”

“הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאַנְגְּלִי אֶחָד וְצָרְפָתִי אֶחָד, אֲשֶׁר יְדֵיהֶם הָיוּ מְלֵאוֹת רֻבְּלִים, הָיוּ מִתְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה עַל דְּבַר הַמָּקוֹם אֵצֶל הָאֶשְׁנָב שֶׁלְּךָ וְהָאַנְגְּלִי הֵרִיץ עַל־יְדֵי הַטֶּלֶגְרַף אֶת הַפְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים מִן הַמִּקְרָא?”

“דָּבָר זֶה, אַבָּא שֶׁלִּי, אֶפְשָׁר הוּא, אֶלָּא שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֵר אוֹתוֹ!”

“הֵיךְ! כְּלוּם אִי אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַמַּעֲשֶׂה?”

“אֵינֶנִּי קוֹרֵא מֵעוֹלָם אֶת הַמִּבְרָקִים שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ. חוֹבָתִי הִיא לִשְׁכֹּחַ אוֹתָם וְשֶׁלֹּא לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת דַּעְתִּי”.

תְּשׁוּבָה זוֹ נִצְּחָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְסָתְמָה אֶת פִּיו.

בֵּינָתַים הִתְנַהֲלָה הַ“קִבִּיטְקָה” לְאִטָּהּ, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מִתְאַוֶּה לְהָחִישׁ אֶת מַהֲלָכָהּ. אֲבָל נִיקוֹלַי וְסוּסוֹ הָיוּ רְגִילִים בְּאוֹתוֹ הַמַּהֲלָךְ הָאִטִּי וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים. הַסּוּס הָיָה מְהַלֵּךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְנָח שָׁעָה אַחַת, וְכָךְ הָיָה נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. בִּזְמַן הַחֲנִיּוֹת הָיָה הַסּוּס רוֹעֶה וְנוֹסְעֵי הַ“קִּבִּיטְקָה” הָיוּ סוֹעֲדִים בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל סֶרְקוֹ הַנֶּאֱמָן. הַ“קִּבִּיטְקָה” הָיְתָה טְעוּנָה צֵידָה דֵּי סִפּוּקָם שֶׁל עֶשְׂרִים אִישׁ לְכָל הַפָּחוֹת, וְנִיקוֹלַי הֶעֱנִיק מֵאוֹצַר הַמַּכֹּלֶת שֶׁלּוֹ לִשְׁנֵי אוֹרְחָיו, שֶׁהָיָה סָבוּר עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם אָח וְאָחוֹת.

לְאַחַר יוֹם שֶׁל מְנוּחָה חָזְרָה נַדְיָה וְסִגְּלָה לָהּ מִקְצָת כֹּחָהּ. נִיקוֹלַי שׁקַד עַל שְׁלוֹמָהּ כְּכָל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדוֹ. הַנְּסִיעָה עָבְרָה מִתּוֹךְ תְּנָאִים נוֹחִים, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ, הֲרֵי הָיְתָה קְבוּעָה וּסְדוּרָה כָּל צָרְכָּהּ. פְּעָמִים הָיָה נִיקוֹלַי נִרְדָּם בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהַמּוֹשְׁכוּת בְּיָדוֹ, וְנַחֲרָתוֹ הַשְּׁלֵוָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁצַּדִּיק תָּמִים הוּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נוֹטֵל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וּמְעוֹרֵר אֶת הַסּוּס לְהָחִישׁ קְצָת אֶת מַהֲלָכוֹ, וְעַל זֶה הָיָה סֶרְקוֹ תּוֹהֶה הַרְבֵֹה, אֶלָּא שֶׁלֹּא גִּלָּה אֶת הַסּוֹד. וְאוּלָם מַהֲלָךְ זֶה הָיָה חוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְנַעֲשֶׂה שׁוּב אִטִּי מִיָּד עִם יְקִיצָתוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִרְוִיחָה בְּכָךְ הַ“קִּבִּיטְקָה” כַּמָּה וֶרְסְטָאוֹת יְתֵרוֹת עַל הַמְּרוּצָה הָרְגִילָה שֶׁלָּהּ.

בְּדֶרֶךְ זוֹ עָבְרוּ אֶת נַחַל אִיִשִׁימְסְק, אֶת הָעֲיָרוֹת אִישִׁימְסְקוֹאֶה, קוּסְקוֹאֶה, אֶת נַחַל מָרִינְסְק, אֶת הָעֲיָרָה שֶׁשְׁמָהּ כְּשֵׁם הַנַּחַל, אֶת בּוֹגוֹטוֹבסְקוֹאֶה וְלַסּוֹף אֶת צ’וּלָה, פֶּלֶג קָטֹן הַמַּפְרִיד בֵֹין סִבִּירְיָה הַמַּעֲרָבִית וְהַמִּזְרָחִית. הַדֶּרֶךְ חָצְתָה פַֹעַם עֲרָבוֹת רַחֲבוֹת־יָדַיִם לְאֵין קֵץ וּפַעַם עֲבִי יַעֲרֵי אֲשׁוּחִים גְּדוֹלִים לְאֵין קֵץ, אֲשֶׁר דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֵין לָצֵאת מֵהֶם לְעוֹלָם.

הַכֹּל הָיָה רֵיק וְשׁוֹמֵם. הָעֲיָרוֹת הָיוּ עֲזוּבוֹת מִיּוֹשְׁבֵיהֶן כִּמְעַט כָּלִיל. הָאִכָּרִים נִמְלְטוּ מֵעֵבֶר לַיֵנִיסֵי, כִּי סְבוּרִים הָיוּ אֲשֶׁר הַנָּהָר הָרָחָב הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ מַעֲצוֹר לַתַּתָּרִים.

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם לְאַבְגּוּסְט הִגִּיעָה הַ“קִּבִּיטְקָה” אֶל הָעֲיָרָה אַטְשִׁינְסְק, הָרחֹוקָה שְׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וֶרְסְטָאוֹת מִטּוֹמְסְק. וּמִמֶּנָּה וְעַד קְרַסְנוֹיַרְסְק שׁוּב לֹא הָיָה אֶלָּא מֶרְחָק שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת. בִּמְרוּצַת כָּל הַָמַּסָּע לֹא אֵרַע אַף מְאֹרָע כָּל שֶׁהוּא.

בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁהָיוּ מְכֻנָּיִסם יַחַד נִשְׁאֲרוּ שְׁלֹשֶׁת הַנּוֹסְעִים בַּהֲוָיָתָם: נִיקוֹלַי לֹא יָצָא מִגִּדְרוֹ וְהָיָה שָׁרוּי בִּמְנוּחָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲשׂוּיָה לְהִשְׁתַּנּוֹת, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה הָיוּ דוֹאֲגִים וַחֲרֵדִים בְּהַעֲלוֹתָם עַל דַּעְתָּם כִּי קְרוֹבָה הַשָּעָה אֲשֶׁר בֶּן־לִוְיָתָם יִפָּרֵד מֵאִתָּם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב רָאָה אֶת חַבְלֵי הָאָרֶץ, שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, אִם לֹא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ הֲרֵי בְּעֵינֵי נִיקוֹלַי וּבְעֵינֵי הַנַּעֲרָה, שְׁנֵי אֵלֶּה הָיוּ מְתָאֲרִים לוֹ חֲלִיפוֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהַ“קַּבִּיטְקָה” עָבְרָה בָּהֶם. הוּא יָדַע אִם הַמָּקוֹם הוּא יַעַר אוֹ מִישׁוֹר, אִם נִמְצְאוּ סֻכּוֹת בַּעֲרָבָה, וְאִם נִרְאֶה אַחַד הַסִּבִּירִים בַּמֶּרְחָק. נִיקֹוַלי הָיָה כְּמַעְיָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. הוּא הָיָה אוֹהֵב לְהַרְבּוֹת שִׂיחָה וְעִם כָּל הַהַשְׁקָפָה הַמְיֻחָדָה לוֹ לְגַבֵּי כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם הָיְתָה שִׂיחָתוֹ חֲבִיבָה עַל שׁוֹמְעֶיהָ.

יוֹם אֶחָד שְׁאֵלָהוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַה טִיבוֹ שֶׁל מֶזֶג הָאֲוִיר.

“נָאֶה מְאּד, אַבָּא שֶׁלִּי”, הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל, “אֶלָּא שֶׁהַיָּמִים הָאֵלֶּה הֵם יְמֵי הַקַּיִץ הָאַחֲרוֹנִים. עוֹנַת הַבָּצִיר קְצָרָה הִיא בְּסִבִּירְיָה וְעַד מְהֵרָה יִתְרַגֵּשׁ עָלֵינוּ הַקֹּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל יְמוֹת הַחֹרֶף. אֶפְשָׁר שֶׁהַתַּתָּרִים יַחְלִיטוּ לַחֲנוֹת בַּבָּתִים בְּמֶשֶׁךְ הָעוֹנָה הָרָעָה:”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵנִיד בְֹרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ סָפֵק.

“אִי אַתָּה מַאֲמִין בָּזֶה, אָב שֶׁלִּי. סָבוּר אַתָּה שֶׁהֵם יַעֲלוּ עַל אִירְקוּטְסְק?”

“הֲרֵינִי חוֹשֵׁש לְכָךְ,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הֵן… הַדִּין עִמָּךְ. יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אָדָם רָשָׁע אֶחָד וְהוּא לֹא יִתֵּן לָהֶם לְצַנֵּן אֶת חֻמָּם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. – וַדַּאי שָׁמַעְתָּ מְסַפְּרִים עַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב?”

“שָׁמַעְתִּי”.

“יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי רַע הוּא הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם הַבּוֹגֵד בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ?”

“אָמְנָם כֵּן, רָע הוּא הַמַּעֲשֶׂה…” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אֲשֶׁר מָשָׁל בְּרוּחוֹ וְהִתְאַפֵּק.

“אַבָּא שֶׁלִּי,” הוֹסִיף וְאָמַר נִיקוֹלַי, “רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאִי אַתָּה מִתְמַרְמֵר כָּל צָרְכְּךָ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בְּפָנֶיךָ עַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב! לִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם רוּסִי צָרִיך לְהִזְדַֹעְזֵעַ לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה!”

“הַאֲמִינָה לִי, יְדִידִי, שֶׁהִנְנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאַתָּה יָכֹל לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי, “לֹא, אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. כְּשֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר בְּאִיבַן אוֹגַרְיֶב וּבָרָעָה שֶׁהֵמִיט עַל אֶרֶץ רוּסְיָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוֹ, הֲרֵינִי מִתְמַלֵּא חֵמָה, וְאִלּוּ נָפַל בְּיָדִי…”

“וְאִלּוּ נָפַל בְּיָדְךָ, יְדִידִי?”

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי מֵמִית אוֹתוֹ.”

“וְגַם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּמוֹךָ, מֻבְטָחְנִי בָּזֶה,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּמְנוּחָה.

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: מַעֲבַר הַיֵּנִיסֵי

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאַבְגוּסְט עִם הַעֲרֵב יוֹם הִגִּיעָה הַ“קִּבִּיטְקָה” לִקְרַסְנוֹיַרְסְק. הַמַּסָּע מִטּוֹמְסְק אָרַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים. אִם יְגִיעוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְקַצֵּר אֶת זְמַן הַנְּסִיעָה לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, הֲרֵי סִבַּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁנִּיקוֹלַי לֹא יָשֵׁן אֶלָּא מְעָט. וּמִשּׁוּם כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהָחִישׁ אֶת הֲלִיכָתוֹ שֶׁל סוּסוֹ, אֲשֶׁר אִלּוּ נִמְצָא בְּיָדַיִם אֲחֵרוֹת הָיָה עוֹבֵר אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּאת רַק בְּמֶשֶׁךְ שִׁשִּׁים שָׁעוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

לְאָשְׁרָם שֶׁל הַּנּוֹסְעִם עֲדַיִן לֹא נִכְּרוּ עִקְּבוֹת הַתַּתָּרִים. בַּדֶּרֶךְ שֶׁעָבְרָה בָּהּ הַ“קִּבִּיטְקָה” לֹא הוֹפִיעַ אַף סַיָּר אֶחָד, הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה חִידָה סְתוּמָה וְנָתַן מָקוֹם לְשַׁעֵר, כִּי בְּוַדַּאי הִתְרַחֵשׁ מְאֹרָע חָמוּר, אֲשֶׁר הִפֱרִיעַ אֶת צִבְאוֹת הָאֱמִיר מִלֶּכֶת בְּלִי אִחוּר אֶל אִירְקוּטְסְק.

וְאָמְנָם מְאֹרָע כָּזֶה הִתְרַחֵשׁ בֶּאֱמֶת. קוֹרְפּוּס רוּסִי חָדָשׁ, אֲשֶׁר נֶאֱסַף בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּפֶלֶךְ יֶנִיסֵיסְק, עָלָה עַל טוֹמְסְק כְּדֵי לְכָבְשָׁהּ מִידֵי הַתַּתָּרִים. וְאוּלָם הַקּוֹרְפּוּס הַזֶּה לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי צִבְאוֹת הָאֱמִיר, שֶׁהָיוּ עַכְשָׁו מְרֻכָּזִים בְּמָקוֹם אֶחָד, וּלְפִיכָךְ אָנוּס הָיָה לְהִסּוֹג אָחוֹר. מִסְפַּר הַחַיָּלִים שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן וְשֶׁל בַּעֲלֵי־בְרִיתוֹ הַחַאנִים שֶׁל קוֹקַנְד וְשֶל קוּנְדוּז עָלָה לְמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּכְנֶגֶד הֶהָמוֹן הָרַב הַזֶּה לֹא יָכְלָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית לְהַעֲמִיד עֲדַיִן אֶלָּא צָבָא מֻעָט. נִכָּר הָיָה, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ אֶת הַפּוֹלְשִׁים בִּזְמַן מֻקְדָּם כָּל כָּךְ, וְכָל הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי הַגָּדוֹל יָכֹל אֵפוֹא לַעֲלוֹת עַל אִירְקוּטְסְק בְּאֵין מַעֲצוֹר.

הַקְּרָב שֶׁעַל יַד טוֹמְסְק אֵרַע בְּעֶשְׁרִים וּשְׁנַיִם לְאַבְגוּסְט – מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָדַע זֹאת – וְהוּא הָיָה הַסִּבָּה מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹפִיעַ עֲדַיִן צְבָא־הֶחָלוּץ שֶׁל הָאֱמִיר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאַבְגוּסְט בִּסְבִיבוֹת טוֹמְטְק.

אֲבָל אִם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָכוֹל הָיָה לָדַעַת אֶת הַמְּאֹרַעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ מִזְמַן יְצִיאָתוֹ לַדֶּרֶךְ, הֲרֵי יָדַע אֶת הָאַחַת: כִּי הוּא הִקְדִּים אֶת הַתַּתָּרִים בְּכַמָּה יָמִים וְשֶׁאֵין לוֹ לְהִתְיָאֵשׁ מִלְהַגִּיעַ לִפְנֵיהֶם אֶל הָעִיר אִירְקוּטְסְק, שֶׁעַכְשָׁו לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת (תְּשַׁע מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים).

הוּא הָיָה מְקַוֶּה, כִּי בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק, אֲשֶׁר מִסְפַּר תּוֹשָׁבֶיהָ עָלָה בְּעֵרֶךְ לִשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַחְסוֹר בְּאֶמְצָעֵי הוֹבָלָה. מֵאַחַר שֶׁנִּיקוֹלַי פִּיגָסוֹב יִשָּׁאֵר בְּעִיר זוֹ, הֲרֵי יִצְטָרֵךְ לִמְצוֹא לוֹ מַנְהִיג וּלְהַחֲלִיף אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה” בַּעֲגָלָה אַחֶרֶת מְהִירָה מִמֶּנָּה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק כְּלָל, אֲשֶׁר אִם יִפְנֶה אֶל שַׂר הַפֶּלֶךְ שְּבְּעִיר זוֹ וְיִתְוַדַּע אֵלָיו כִּשְׁלִיח הַצַּאר – וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא יִקְשֶׁה מִמֶּנּוּ לְהוֹכִיחַ לוֹ – וַדַּאי תִֹנָּתֵן לוֹ הַיְכֹלֶת לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק בִּזְמַן קָצָר בְּיוֹתֵר. וְשׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ הָעֲמֻקָּה לְנִיקוֹלַי פִּיגָסוֹב זֶה, אִישׁ חַסְדּוֹ, וְלָצֵאת מִיָּד לַדֶּרֶךְ יַחַד עִם נַדְיָה, כִּי הוּא לֹא יַעַזְבֶנָּה וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה עַד שֶׁיַּמְצִיאֶנָּה לִידֵי אָבִיהָ.

אֶפֶס נִיקוֹלַי הֶחֱלִיט לְהִשָּאֵר בִֹּקְרַסְנוֹיַרְסְק רַק “בִּתְנַאי אִם יִמְצָא לוֹ שָׁם מִשְׂרָה”, כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר זֹאת בְּעַצְמוֹ.

אָדָם זֶה שֶׁהָיָה פָּקִיד לְמוֹפֵת וַאֲשֶׁר נִשְׁאַר עַל מִשְׁמַרְתּוֹ בְּקוֹלִיבַן עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שׁוּב לִפְקֻדַּת הַמְמֻנִּים עַל הַטֵּלֶגְרַף.

“וְכִי מָה רְשׁוּת יֵשׁ לִי לְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא יָגַעְתִּי בָּהּ וְלֹא הִשְׂתַּכַּרְתִּי אוֹתָהּ?” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר כַּמָּה פְּעָמִים.

אֲבָל אִם לֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ בְּשֵׁרוּתוֹ בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק, אֲשֶׁר וַדַּאי הִיא עוֹמֶדֶת עֲדַיִן בְּקֶשֶׁר טֶלֶגְרָפִי עִם אִירְקוּטְסְק, אָז יֵלֵךְ אִם אֶל אוּדִינְסְק וְאִם אֶל בִּירָתָהּ שֶׁל סִבִּירְיָה גוּפָהּ. וְאִם כָּךְ יִהְיֶה הַדָּבָר, אָז יַמְשִׁיךְ אֶת מַסָּעוֹ עִם הָאָח וְהָאָחוֹת, וְהֵיכָן יִמְצְאוּ אֵלֶּה מַנְהִיג נֶאֱמָן יוֹתֵר וְיָדִיד וְאוֹהֵב מָסוּר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?

הַ“קִּבִּיטְקָה” שׁוּב לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה מִקְּרַסְנוֹיַרְסְק אֶלָּא כַּחֲצִי הַוֶּרְסְטָה. מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל נִרְאוּ הֲמוֹן צְלָבֵי הָעֵץ שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ מִצִּדֵּי הַדֶּרֶךְ בְּקִרְבַת הָעִיר. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת שֶׁבַע בָּעֶרֶב. בַּשָּׁמַיִם הַטְּהוֹרִים הִסְתַּמְּנוּ תַּבְנִיּוֹת בָּתֵי־הַתְּפִלָּה וְרִשְׁמֵי דְמֻיּוֹת הַבָּתִּים הַבְּנוּיִים עַל גַּבֵּי הַשָׂפָה הַתְּלוּלָה שֶׁל נְהַר הַיֵּנִיסֵי. מֵימֵי הַיֵּנִיסֵי הִתְנוֹצְצוּ מִנֹּגַהּ הַזַּהֲרוּרִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבַּחֲלַל הָאֲוִיר.

הַ“קִּבִּיטְקָה” עָמְדָה.

“הֵיכָן אָנוּ נִמְצָאִים, אֲחוֹתִי?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“בְּמֶרְחַק חֲצִי הַוֶּרְסְטָה מִן הַבָּתִּים הָרִאשׁוֹנִים,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“כְּלוּם נָפְלָה תַּרְדֵּמָה עַל הָעִיר?” הוֹסִיף וְשָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “אֵין קוֹל שָׁאוֹן עוֹלֶה בְּאָזְנָי”.

“וְאֵין עֵינַי רוֹאוֹת לֹא אוֹר נוֹצֵץ וְלֹא עָשָׁן הַמִּתַּמֵּר וְעוֹלֶה בָּאֲוִיר,” הוֹסִיפָה נַדְיָה.

“עִיר מְשֻׁנָּה!” אָמַר נִיקֹוַלי. “אֵין שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ וְיוֹשְׁבֶיהָ הוֹלְכִים לִישׁוֹן בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת!”

לִבּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִבָּא לוֹ רָעָה. הוּא לֹא הִגִּיד לְנַדְיָה אֶת כָּל הַתִּקְוָה שֶׁתָּלָה בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּמָּה לְהַשִּׂיג אֶת הָאֶמְצָעִים לִגְמֹר אֶת מַסָּעוֹ לָבֶטַח. הוּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ פֶּן תִּכָּזֵב תּוֹחַלְתּוֹ עוֹד פַּעַם! אֲבָל נַדְיָה שִׁעֲרָה אֶת דְּבַר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הוֹגֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הֵבִינָה כְּלָל מִשּׁוּם מָה הוּא נֶחְפָּז לָבוֹא אֶל אִירְקוּטְסְק עַכְשָׁו לְאַחַר שֶׁהָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית נִטְּלָה מִמֶּנּוּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים שְׁאֵלַתְהוּ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר.

“אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לָלֶכֶת אֶל אִירְקוּ טְסְק!” הֵשִׁיב לָהּ תְּשׁוּבָה קְצָרָה.

אֲבָל כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה שֶׁיִּמְצָא בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק אֶמְצְעִי־נְסִיעָה טוֹב וּמָהִיר.

“הַגִּידָה לִי, יְדִידִי,” שָׁאַל אֶת נִיקֹולַי, “מִפְּנֵי מָה אֵין אָנוּ נוֹסְעִים הָלְאָה?”

“מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא לְעוֹרֵר בְּרַעַשׁ מֶרְכַּבְתִּי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר מִשְּׁנָתָם!”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיף אֶת שׁוֹטוֹ וְחָבַט חֲבָטָה קַלָּה אֶת סוּסוֹ וְהֱזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ. סֶרְקוֹ נָבַח נְבִיחוֹת אֲחָדוֹת וְהַ“קִּבִּיטְקָה” גִּלְגְּלָה לְאִטָּה אֶת אוֹפַנֶּיהָ בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק.

מִקֵּץ עֲשָׂרָה רְגָעִים הִיא נִכְנְסָה אֶל הָרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁבָּעִיר.

קְרַסְנוֹיַרְסְק הָיְתָה עֲזוּבָה! לֹא נִמְצָא בָּהּ אַף אָדָם אֶחָד. בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ הָרְחָבִים וְהַנְּקִיִּים לֹא עָבְרָה אַף אַחַת מֵאוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת הָרְתוּמוֹת נָאֶה לְסוּסִים אַבִּירִים. אֵין עוֹבֵר וְשָׁב עַל גַּבֵּי אוֹתָן הַמִּדְרָכוֹת הַמִּשְׂתָּרְעוֹת בְּצִדֵּי בָּתֵי הָעֵץ הַנֶּהְדָּרִים! אַף סִבִּירִית אַחַת, אֲשֶׁר תִּלְבָּשְׁתָּהּ מְתֻקָּנָה לְפִי הָאָפְנָה הַפָּרִיסִית הָאַחֲרוֹנָה, לֹא הָיְתָה מְטַיֶּלֶת בְּאוֹתוֹ הַגַּן הַנִּפְלָא, שֶׁהָיָה נָטוּעַ בְּתוֹךְ יַעַר עֲצֵי לִבְנֶה וְשֶׁהִשְׂתָּרֵעַ עַד לִשְׂפַת הַיֵּנִסֵי! הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל בֵּית־הַכְּנִיסָה הָרָאשִׁי שָׁתַק. הַמְּצִלּוֹת שֶׁל שְׁאָר בָּתֵי־הַתְּפִלָּה דָמְמוּ, וַהֲרֵי פֶּלֶא הוּא שֶׁחֲלַל אֲוִירָהּ שֶׁל עִיר רוּסִית לֹא יִתְמַלֵּא בְּקוֹל צִלְצְלֵי הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּהּ! וְאוּלָם כָּאן שָׁלְטָה דִמְמַת מָוֶת. לֹא הָיְתָה אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת בְּעִיר זוֹ, הַמְּלֵאָה תָּמִיד תְּשׁוּאוֹת וּתְנוּעַת חַיִּים!

הַטֵּלֶגְרַמָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנִּשְׁלְחָה מִבֵּית הַפְּקִידוּת שֶׁל הַצַּאר קֹדֶם שֶׁנִּפְסַק הַחִבּוּר הַטֵּלֶגְרָפִי, הֵכִילָה פְּקֻדָּה לְשַׂר הַפֶּלֶךְ, לְחֵיל־הַמַּצָּב וּלְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר לַעֲזֹב אֶת קְרַסְנוֹיַרְסְק, לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אֶת כָּל חֶפְצֵי הָעֵרֶךְ וְאֶת כָּל דָּבָר, שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת לְתוֹעֶלֶת לַתַּתָּרִים, וּלְהִמָּלֵט אֶל אִירְקוּטְסְק. וְכָךְ נִצְטַוּוּ גַם תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּפֶּלֶךְ. הָרָשׁוּת הַמוֹסְקְבָאִית רָצְתָה לַהֲפֹךְ אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי גֵיסוֹת הָאוֹיְבִים לְמִדְבַּר שְׁמָמָה. אִישׁ לֹא נוֹעָז לְהָטִיל דֹּפִי בַּגְּזֵרוֹת הַלָּלוּ. הֵן נִתְקַיְּמוּ מִיָּד, וְזוֹהִי סִבַּת הַדָּבָר שֶׁלֹּא נוֹתְרָה בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק אַף נֶפֶשׁ אֶחַת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נַדְיָה וְנִיקֹוַלי שׁוֹטְטוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. הֵם הָיוּ נְבוּכִים וְנִדְהָמִים שֶׁלֹּא לִרְצוֹנָם. קוֹל מִצְעֲדֵי רַגְלֵיהֶם הָיָה הַשָּׁאוֹן הַיְחִידִי שֶׁנִּשְׁמַע בְּאוֹתתהּ שָׁעָה בָּעִיר הַמֵּתָה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אָמְנָם לֹא גִלָּה מִקִּרְבּוֹ וְלַחוּץ אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה חָש בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל בָּרוּר הָיָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה בְּלִבּוֹ סַעֲרַת זַעַם כְּלַפֵּי מַזָּלוֹ הָרָע, אֲשֶׁר לֹא פָּסַק מִלִּרְדֹּף אוֹתוֹ, שֶׁכֵּן שׁוּב הִכְזִיבַתְהוֹ תִּקְוָתוֹ.

“אֲהָהֹ, אֱלֹהִים!” קָרָא נִיקוֹלַי, “בְּמִדְבַּר שְׁמָמָה זֶה לֹא אוּכַל לִמְצֹא עֲבוֹדָה וּמַשְׂכֹּרֶת!”

“יְדִידִי,” אָמְרָה נַדְיָה. “עָלֶיךָ לָלֶכֶת אִתָּנוּ אֶל אִירְקוּטְסְק”.

“אָכֵן צָדַקְתְּ, וַדַֹאי עָלַי לָלֶכֶת לְשָׁם!” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי. “הַקַּו שֶׁבֵּין אוּדִינְסְק וְאִירְקוּטְסְק וַדַּאי מְשַמֵּשׁ עֱדַיִן כְּתִקְנוֹ וְשָׁם…”

“הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָצֵאת מִיָּד לַדֶּרֶךְ, אַבָּא שֶׁלִּי?”

“נְחַכֶּה עַד מָחָר,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“צָדַקְתָּ,” אָמַר נִיקוֹלַי. “עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הַיֵּנִיסֵי, וּלְשֵׁם כָּך מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לִרְאוֹת אוֹתוֹ!…”

“לִרְאוֹת אוֹתוֹ!” מִלְמְלָה נַדְיָה כְּשֶׁהִיא מִתְכַּוֶּנֶת כְּלַפֵּי בֶּן־לִוְיָתָהּ הָעִוֵּר.

נִיקוֹלַי שָׁמַע אֶת מִלָּתָהּ וְהוּא פָּנָה אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאָמַר:

“שָׂאֵנִי נָא, אַבָּא שֶׁלִּי. אֲהָהּ, הֵן הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִים לְפָנֶיךָ!”

“אַל נָא יֵצֵר לְךָ, יְדִידִי,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא מַעֲבִיר אֶת יָדוֹ עַל עֵינָיו. “אִם אַתָּה מַנְהִיג לִי, הֲרֵינִי יָכוֹל עֲדַיִן לְהוֹעִיל מַשֶּהוּ. תֵּן אֵפוֹא מְנוּחָה לְעַצְמְךָ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְגַם נַדְיָה תִּישַׁן וְתָנוּחַ. וּמָחָר שׁוּב יֵאוֹר יוֹם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נַדְיָה וְנִיקוֹלַי לֹא הֻצְרְכוּ לְחַפֵּשׂ זְמַן הַרְבֵּה מָקוֹם לָלוּן. הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֵם פָּתְחוּ אֶת דַּלְתּוֹ, הָיָה רֵיק, וְגַם יֶתֶר הַבָּתִים הָיוּ רֵיקִים כְּמוֹתוֹ. לִפְנֵי אוֹתוֹ הַבַּיִת נֶעֶרְמוּ צִבּוּרֵי־עָלִים אֲחָדִים. מֵאֵין מִסְפּוֹא טוֹב מִזֶּה אָנוּס הָיָה הַסּוּס לְהִסְתַּפֵּק בַּמָּזוֹן הַדַּל הַזֶּה. אוֹצַר הַמַּכֹּלֶת שֶׁבַּ“קִּבִּיטְקָה” טֶרֶם נִתְרוֹקֵן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל מְנָתוֹ. אַחַר שָׁכַב נִיקוֹלַי לִישׁוֹן וְגַם נַדְיָה עָשְׂתָה כָֹמוֹהוּ, תַּחַת אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה עֵר, כִּי שְׁנָתוֹ נָדְדָה מֵעֵינָיו.

לְמָחָר, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה לְאַבְגוּסְט, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, נִרְתַּם הַסּוּס שׁוּב אֶל הַ“קִּבִּיטְקָה” וְזוֹ עָבְרָה דֶרֶךְ גַּן עֲצֵי הַלִּבְנִים וּמְגַמָּתָהּ אֶל שְׂפַת הַיֵּנִיסֵי.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה דוֹאֵג וְחָרֵד עַד מְאֹד. כֵּיצַד יַעַבְרוּ אֶת הַנָּהָר, מֵאַחַר שֶׁקָּרוֹב לְוַדַּאי הוּא שֶׁכָּל הָאֲרָבוֹת וְהַמַּעְבָּרוֹת נֶהֶרְסוּ כְּדֵי לְאַחֵר אֶת מַהֲלַך הַתַּתָּרִים? הוּא הָיָה מַכִּיר יָפֶה אֶת הַיֵּנִיסֵי לְפִי שֶׁכְּבָר עָבַר אוֹתוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. הוּא יָדַע כִּי רְחַב־יָדַיִם הוּא עַד מְאֹד וְכִי מְרוּצַת זִרְמוֹ עַזָּה הִיא בְּיוֹתֵר בֵּין הָאִיִּים אֲשֶׁר בַּאֲפִיקוֹ. עֲבִירַת הַיֵּנִיסֵי בְּסִיּוּעַ שֶׁל מַעְבָּרוֹת הַמְתֻקָּנוֹת לְהַעֲבָרַות נוֹסְעִים, עֲגָלוֹת וְסוּסִים, הִצְרִיכָה בְּעִתִּים רְגִילוֹת זְמַן שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַמַּעְבָּרוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מַגִּיעוֹת אֶל שְׂפַת הַָנָּהָר הַיְמָנִית רַק מִתּוֹךְ מַאֲמַצִּים קָשִׁים לְאֵין שִׁעוּר. עַכְשָׁו, כְּשֶׁנֶּעֶדְרוּ כָּל מַכְשִׁירֵי הָהַעֲבָרָה, אֵיך תּוּכַל הַ“קִּבִּיטְקָה” לַעֲבֹר מִשְׂפַת הַנָּהָר עַד שְׂפָתוֹ?

“וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֶעֱבֹר!” חָזַר וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל נַפְשׁוֹ כַּמָּה פְּעָמִים.

עַמּוּד הַשַּחַר כְּבָר הִתְחִיל עוֹלֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַ“קִּבִּיטְקָה” הִגִּיעָה אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַשְׂמָאלִית, שֶׁבָּה גָּבְלָה אַחַת הַשְׂדֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַגַּן. בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִתְרוֹמֶמֶת אַדְמַת הַשָּׂפָה בְּמֵאָה רֶגֶל לְמַעְלָה מֵאֲפִיק הַיֵּנִיסֵי. מִכָּאן אֶפְשָׁר הָיָה אֵפוֹא לְהַשְׁקִיף עַל הַנָּהָר עַד לַמֶּרְחַקִּים.

“הֲרוֹאִים אַתֶּם מַעְבָּרָה?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא מַפְנֶה אֶת עֵינָיו בִּתְשׁוּקָה לְכָאן וּלְכָאן מִתּוֹךְ רְגִילוּת, כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת.

“הַיּוֹם טֶרֶם הֵאִיר, אָחִי”, הֵשִׁיבָה נַדְיָה. “אֵדֵי עֲרָפֶל עָבִים עֲדַיִן נָחִים עַל פְּנֵי הַנָֹהָר וְאִי־אֶפְשָׁר לְהַבְחִין אֶת מֵימָיו”.

“אֲבָל הֲרֵי אָזְנִי שׁוֹמַעַת אֶת הֲמוֹן גַּלָּיו?” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

מִתּוֹךְ שִׁכְבוֹת אֵדֵי הָעֲרָפֶל הַתַּחְתּוֹנוֹת עָלָה בֶּאֱמֶת קוֹל הֲמֻלָּה עֲמוּמָה שֶׁל זְרָמִים וְשֶׁל זְרָמִים מוּל זְרָמִים שֶׁהִתְנַגְּשׁוּ יַחַד. הַמַּים, אֲשֶׁר בִּתְקוּפָה זוֹ גָאוּ עַד מְאֹד, זָרְמוּ וְהִתְגַּלְגְּלוּ בְּכֹחַ אַדִּיר. שְׁלָשְׁתָּם עָמְדוּ וְהִקְשִׁיבוּ, כְּשֶׁהֵם מְצַפִּים לְסִלּוּק הַמָּסָךְ שֶׁל אֵדֵי הָעֲרָפֶל. הַשֶּמֶשׁ הִתְנַשְׂאָה חִישׁ מַהֵר מֵעַל הָאֹפֶק וְקַרְנֶיהָ הַחַמּוֹת הִתְחִילוּ סוֹפְגוֹת וּמוֹצוֹת אֶת הָאֵדִים.

“וְעַכְשָׁו מָה?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הָעֲרָפֶל מַתְחִיל לְהִסְתַּלֵּק, אָחִי,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה. “וְאוֹר הַיּוֹם כְּבָר בּוֹקֵעַ בּוֹ וְחוֹדֵר אֶל תּוֹכוֹ.”

“אִי אַתְּ רוֹאָה עֲדַיִן אֶת פְּנֵי הַנָּהָר, אֲחוֹתִי?”

“אֵינִי רוֹאָה עֲדַיִן.”

“מְעַט סַבְלָנוּת, אַבָּא שֶׁלִּי,” אָמַר נִיקוֹלַי. הָעֲרָפֶל הוֹלֵךְ וְנָמוֹג! הִנֵּה קָמָה רוּחַ. הִיא מַתְחִילָה לְהָפִיץ אֶת הָאֵדִים. הַגְּבָעוֹת הָרָמוֹת אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית כְּבָר מַרְאוֹת אֶת שׁוּרוֹת הָאִילָנוֹת שֶׁלָהֶן! הַכֹּל יִסְתַּלֵּק! הַכֹּל יִתְעוֹפֵף! קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבוֹת בּוֹלְעוֹת אֶת צִבּוּרֵי הָאֵדִים שֶׁהִתְעַבּוּ! כַּמָּה נָאֶה הַמַּרְאֶה הַזֶּה, עִוֵּר אֻמְלָל, וּמַה גָדוֹל אֲסוֹנְךָ, שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַנֶּהְדָּר הַזֶּה!"

“הֲנִרְאֵית אַחַת הַסִּירוֹת?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“אֵינֶנִּי רוֹאֶה אַף אֶחָת,” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי.

“הַבִּיטָה יָפֶה, יְדִידִי, אֶל שְׁפַת הַנָּהָר הַזֹּאת וְאֶל הַשָּׂפָה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, אַמֵּץ אֶת כֹּחַ הָרְאִיָּה שֶׁלְךָ כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל וְהַבִּיטָה יָפֶה לַמֶּרְחַקִּים! סִירָה! אַרְבָּה וַאֲפִילוּ כְּלִי־שַׁיִט שֶׁל קְלִפַּת עֵץ!”

נִיקוֹלַי וְנַדְיהָ הֶחֱזִיקוּ בַּלִּבְנִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעַל הַשָּׂפָה הַתְּלוּלָה וְכָפְפוּ עַצְמָם עַל גַּבֵּי הַנָּהָר. עַל יְדֵי כָּךְ הִתְרַחֵב הֶקֵּף הָרְאִיָּה שֶׁלָּהֶם בְּמִדָּה יְתֵרָה. בְּמָקוֹם זֶה מַגִּיעַ רָחְבּוֹ שֶׁל הַיֵּנִיסֵי עַד כְּדֵי וֶרְסְטָה וּמֶחֱצָה, לֹא פָּחוֹת מִכֵּן, וּמִמֶּנּוּ מִתְפַּלְּגוֹת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת שֶׁאֵינָן שָׁווֹת, אֲשֶׁר גַּלֵּי הַמַּיִם מִתְרוֹצְצִים בֵּינֵיהֶן בִּמְהִירּות גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. בֵּין הַזְּרוֹעוֹת הָאֵלֶּה מֻנָּחִים כַּמָּה אִיִּים הַמַּצְמיִחיִם אַלְמוֹנִים, עֲרָבוֹת וְצַפְצָפוֹת וְהַדּוֹמִים לְאֳנִיּוֹת יְרֻקּוֹת הָעוֹגְנוֹת בְּתוֹךְ הַנָּהָר. לְמַעְלָה מֵהֶם מִתְרוֹמְמוֹת הַגְּבָעוֹת הַגְּבוֹהוֹת אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַמִּזְרָחִית הַמְּעֻטָּרוֹת יְעָרִים, אֲשֶׁר רָאשֵׁיהֶם הִתְנוֹסְסוּ עַכְשָׁו בְּאוֹר אַרְגָּמָן. מִן הַזֶּרֶם וּלְמַעְלָה מִן הַזֶּרֶם וּלְמַטָּה הִשְׂתָּרֵעַ שֶׁטַח הַיֵּנִיסֵי עַד שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן. כָּל הַתְּמוּנָה נִפְרְשָׂה לְעֵינֵי הָרוֹאִים בְּהֶקֵּף שֶׁל חֲמִשִּׁים וֶרְסְטָאוֹת.

וְאוּלָם שׁוּם סִירָה לֹא נִרְאֲתָה לֹא עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַשְּׂמָאלִית ולֹא עַל שְׂפָתוֹ הַיְמָנִית וְלֹא עַל שְׂפַת הָאִיִּים. כָּל כְּלֵי־הַשַּׁיִט הָעָבְרוּ לְמָקוֹם אַחֵר אוֹ נֶהֶרְסוּ בְּמִצְוַת הַשִּׁלְטוֹן. בָּרוּר הָיָה אֵפוֹא, אֲשֶׁר אִם הַתַּתָּרִים לֹא יָבִיאוּ עִמָּם מִן הַדָּרוֹם אֶת הַחֹמֶר הַדָּרוּשׁ לְבִנְיַן גֶּשֶׁר שֶׁל אֳנִיּוֹת, יִתְאַחֵר מַהֲלָכָם אֶל אִירְקוּטְסְק זְמַן מְסֻיָּם עַל־יְדֵי הַמַּחֲסוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר יַעֲמִיד בִּפְנֵיהֶם הַיֵּנִיסֵי.

“הִנֵּה נִזְכַּרְתִּי,” פָּתַח וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֲשֶׁר מִזֶּה וָמַעְלָה, עַל־יַד הַבָּתִּים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל קְרַסְנוֹיַרְסְק נִמְצָא נָמֵל קָטֹן לָאֳנִיּוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת בַּנָּהָר. לְשָׁם הָיוּ מִתְקָרְבוֹת הַמַּעְבָּרוֹת. הָבָה נַעֲלֶה, יְדִידִי, בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר וְהַבֵּט וּרְאֵה, אִם לֹא נִשְׁכְּחָה שָׁם אַחַת הָאֲרָבוֹת”.

נִיקוֹלַי פָּנָה וְרָץ אֶל הָעֵבֶר הַמְּסֻמָּן. נַדְיָה אָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת. לוּ תִּמָּצֵא אַרְבָּה, אוֹ סִירָה גְדוֹלָה כָּל צָרְכָּהּ לָשֵׂאת אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה” אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת סִירָה לְהַעֲבִיר אֶת נוֹסְעֵי הַ“קִּבִּיטְקָה”, לֹא יְהַסֵּס מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְנַסּוֹת לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר!

מִקֵּץ עֶשְׂרים רֶגַע הִגִּיעוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל הַנָּמָל הַקָּטָן, אֲשֶׁר הַבָּתִּים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעַל־יָדוֹ הִשְׁפִּילוּ וְיָרְדוּ עַד לְשֶׁטַח הַנָּהָר. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה מֵעֵין פַּרְוָר שֶׁל קְרַסְנוֹיַרְסְק.

וְאוּלָם גַּם כָּאן לֹא נִמְצָאה עַל שְׁפַת הַנָּהָר לֹא אַרְבָּה וְלֹא סִירָה וְאַף לֹא שׁוּם דָּבָר, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַתְקִין מִמֶּנּוּ רַפְסוֹדָה לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֶעְתִּיר עַל נִיקוֹלַי הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת, וְהַלָּז לֹא הֵשִׁיב לוֹ אֶלָּא תְּשׁוּבָה מַעֲצִיבָה, אֲשֶׁר כְּפִי מַה שֶׁנִּרְאֶה לוֹ אֵין לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר בְּשׁוּם פָּנִים.

“וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נַעֲבֹר אוֹתוֹ”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וְהַחֵפּוּשׂים נִמְשְׁכוּ וְהָלְכוּ. בָּדְקוּ בַּבָּתִּים שֶׁעָמְדוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְשֶׁהָיוּ עֲזוּבִים כְּבָתֶּיהָ שֶׁל קְרַסְנוֹיַרְסְק. מִשָּם אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹצִיא כְּלוּם, חוּץ מִן הַדְּלָתוֹת. הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה הָיוּ אָהֳלֵי אֶבְיוֹנֵי אָדָם וְשׁוּם דָּבָר לֹא נִמְצָא בָּהֶם. נִיקוֹלַי בִּקֵּר אֹהֶל זֶה וְנַדְיָה בִּקְּרָה אֶת מִשְׁנֵהוּ. וַאֲפִלּוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִכְנַס לְכָאן וּלְשָׁם וְהָיָה מְמַשֵּש בְּיָדָיו, שֶׁמָּא יִמְצָא דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת לוֹ לְתוֹעֶלֶת.

הַחִפּוּשִׂים שֶׁל נִיקוֹלַי מִצַּד זֶה וְשֶׁל הַנַּעֲרָה מִצַּד זֶה בְּתוֹךְ הַסֻּכּוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ לְבַטָּלָה וּשְׁנֵיהֶם כְּבָר אָמְרוּ לְהַפְסִיקָם, וְהִנֵּה שָׁמְעוּ פִּתְאֹם קוֹל קוֹרֵא לָהֶם.

הֵם יָצְאוּ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר וְרָאוּ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן שֶׁל אַחַד הַפְּתָחִים.

“בּוֹאוּ הֵנָּה!” קָרָא עֲלֵיהֶם.

נִיקוֹלַי וְנַדְיָה מִהֲרוּ אֵלָיו וְנִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַסֻּכָּה.

“מַה טִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים אֵלֶּה?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶׁהוּא מְמַשֵׁשׁ בְּיָדוֹ חֲפָצִים שׁוֹנִים שֶׁהָיוּ צְבוּרִים עַל קַרְקָעוֹ שֶׁל מַרְתֵּף.

“הַלָּלוּ נֹאדוֹת הֵם,” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי, “מִסְפָּרָם חֲצִי הַתְּרֵיסָר!”

“וְהֵם מְלֵאִים?…”

“כֵּן, הֵם מְלֵאִים ‘קוּמִיס’. הֲרֵי זוֹ מְצִיאָה בְּעִתָּהּ, שֶׁיֵּש בָּהּ כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת אוֹצַר הַצֵּידָה שֶׁלָּנוּ!”

הַ“קּוּמִיס” הֲרֵיהוּ מַשְׁקֶה הַנַּעֲשֶׁה מֵחֲלֵב סוּסָה אוֹ גְּמַלָּה; מַשְׁקֶה זֶה מְחַזֵּק אֶת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם וְגַם מְשַׁכֵּר הוּא, וּלְפִיכָךְ זַכַּאי הָיָה נִיקוֹלַי לִשְׂמֹחַ בִֹמְצִיאָה זוֹ.

“הַנַּח אֶת הָאֶחָד הַצִּדָּה,” אָמַר אֵלָיו מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “וּמַהֵר וְהָרֵק אֶת הָאֲחֵרִים”.

“תֵּכֶף וּמִיָּד, אַבָּא שֶׁלִּי”.

“הַלָּלוּ יַעַזְרוּנוּ לַעֲבֹר אֶת הַיֵּנִיסֵי”.

“וְהָרַפְסוֹדָה?”

“הַ’קִּבִּיטְקָה' גּוּפָה תְּשַׁמֵּשׁ לָנוּ רַפְסוֹדָה”, שֶׁכֵּן הִיא קַלָּה כָּל צָרְכָּה לִהְיוֹת צָפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְמֹךְ בָּהּ וְגַם בַּסּוּס בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַנֹּאדוֹת".

“אָכֵן רַעְיוֹן יָפֶה עָלָה עַל לִבְּךָ, אַבָּא שֶׁלִּי,” קָרָא נִיקוֹלַי, “וּבְעֶזְרַת הַשָּמַיִם נַגִּיעַ אֶל חוֹף מִבְטַחִים… אוּלַי לֹא בְּקַו יָשָׁר, שֶׁכֵּן הַזֶּרֶם מָהִיר הוּא בְּיוֹתֵר!”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “מִתְּחִלָּה הָבָה נַעֲבֹר וְאַחַר נִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק, אֲשֶׁר מֶעֵבֶר הַנָֹהָר.”

“וּבְכֵן הָבָה נִגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה!” קָרָא נִיקוֹלַי וּמִיָּד הִתְחִיל לְהָרִיק אֶת הָנֹּאדֹות וּלְשֵׂאתָם עַד הַ“קִּבִּיטְקָה”.

נֹאד אֶחָד מָלֵא “קוּמִיס” הֻנַּח לְמִשְׁמֶרֶת, וְהָאֲחֵרִים, שֶׁנִּתְנַפְּחוּ וְנִתְמַלּאוּ אֲוִיר וּפִיהֶם נִקְשַׁר הֵיטֵב, צְרִיכִים הָיוּ לְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מַכְשִׁירֵי שְׂחִיָּה. שְׁנֵי נֹאדוֹת נְקְשְׁרוּ אֶל צַלְעוֹת הַסּוּס כְּדֵי לְהַחֲזִיקוֹ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. שְׁנַיִם אֲחֵרִים נִקְשְׁרוּ אֶל תֵּבַת הַמּוֹשָׁב שֶׁל הַ“קִּבִּיטְקָה” בֵּין הָאוּפַנּים כְּדֵי לְשֵׂאתָהּ וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לְשַׁמֵּש רַפְסוֹדָה.

מְלָאכָה זוֹ נִגְמְרָה עַד מְהֵרָה.

“הֵן לֹא תִּפְחֲדִי, נַדְיָה?” שָׁאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“לֹא, אָחִי”, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה.

“וְאַתָּה, יְדִידִי?”

“הַאֲנִי אֶפְחַד?” קָרָא נִיקוֹלַי. “אְנִי אֲקַיֵּם בְּכָךְ אֶת אֶחָד מֵחֲלוֹמוֹתַי: לִשְׂחוֹת בְּמֶרְכַּבְתִּי בַּנָּהָר!”

שְׂפַת הַנָּהָר הָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּמָקוֹם זֶה בְּמִדָּה יְתֵרָה וְנוֹחָה הָיְתָה לְגוֹלֵל עַל גַּבָּהּ אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה” הַמָּיְמָה. הַסּוּס מָשַׁךְ אוֹתָהּ עַד קְצֵה הַמַּיִם וּמִיָּד צָפָה כָּל הַמְּכוֹנָה עִם הַסּוּס הַמּוֹשֵׁךְ בָּהּ עַל פְּנֵי הַנָּהָר. סֶרְקוֹ שָׂחָה בִּגְבוּרָה בְּכֹחַ עַצְמוֹ.

שְׁלֹשֶׁת הַנּוֹסְעִים שֶׁעָמְדוּ זְקוּפִים בְּתוֹךְ תֵּבַת העָגֲלָהָ, חָלְצוּ אֶת נַעֲלֵיהֶם לְשֵׁם זְהִירוּת, אֲבָל הַנֹּאדוֹת עָמְדוּ לָהֶם שֶׁרַגְלֵיהֶם לֹא נִרְטְבוּ אֲפִלּוּ עַד הַקַּרְסֻלָּיִם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֶחֱזִיק בְּמוֹשְׁכוֹת הַסּוּס וּלְפִי הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל נִיקוֹלַי הָיָה מְכַוֵּן אוֹתוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, שֶׁלֹּא לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחוֹ בַּמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם. כָּל זְמַן שֶׁהַ“קִּבִּיטְקָה” הָיְתָה צָפָה עִם הַזֶּרֶם, הִתְנַהֲלָה כַּשּׁוּרָה וּמִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר עָבְרָה עַל פְּנֵי הַמִּרְצֶפֶת שֶׁל שְׂפַת קְרַסְנוֹיַרְסְק. הִיא נָטְתָה צָפוֹנָה וּכְבָר נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁהִיא לֹא תַּגִּיעַ אֶל הַשָּׁפָה הַשֵּׁנִית אֶלָּא בְּרִחוּק גָּדוֹל לְמַטָּה מִן הָעִיר. אֲבָל לֹא הָיָה בְּכָךְ כְּלוּם.

אַף־עַל־פִּי שֶׁמַנְגְּנוֹן־הַשִּׁיּוּט הַזֶּה לֹא הָיָה מִן הַמְתֻקָּנִים כָּל עִקָּר, בְּכָל זֹאת הָיְתָה עֲבָרַת הַיֵֶּנִיסֵי מִתְקַיֶּמֶת שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ קְשָׁיִים, אִלּוּ הָיָה הַזֶּרֶם כְּסִדְרוֹ. אֲבָל לְצָרַת הַנּוֹסְעִים הִתְנַגְּשׁוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָרוֹעֲשׁים כַּמָּה מְעַרְבּוֹלוֹת, וְהַ“קִּבִּיטְקָה” נִגְרְפָה עַד מְהֵרהָ אֶל תּוֹךְ אַחַד הַמַּשְׁפְּכִים הָאֵלֶֹה, לַמְרוֹת כָּל עֲמָלוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַטּוֹתָהּ אֶל עֵבֶר אַחֵר.

אָז הִתְרַגְּשָׁה סַכָּנָה גְדוֹלָה. הַ“קִּבִּיטְקָה” שׁוּב לֹא כִּוְּנָה אֶת מַהֲלָכָהּ אֶל הַשָׂפָה הַמִּזְרָחִית, הִיא לֹא שָׁטָה עוֹד בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם אֶלָּא הִסְתּוֹבְבָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד כְּשֶׁהִיא נוֹטָה לְעֻמַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל מְעַרְבֹּלֶת זוֹ כַּדּוֹמֶה לְרֶכֶב בְּעִגּוּל הָרְכִיבָה שֶׁבַּקִרְקוּס. מְהִירּוָתּה הָלְכָה וְגָדְלָה. הַסּוּס לֹא יָכֹל כִֹמְעַט לְהַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל לִפְנֵי הַמַּיִם וְהָיָה צָפוּי לְסַכָּנָה לִהְיוֹת נֶחֱנָק בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת. גַּם סֶרְקוֹ אָנוּס הָיָה לְבַקֵֹשׁ לוֹ מִשְׁעָן בַּ“קִּבִּיטְקָה”.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵבִין יָפֶה אֶת הַנַּעֲשֶׂה כָּאן. הוּא חָשׁ עַצְמוֹ נִגְרָף אֶל תּוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת שֶׁהָלְכָה וְצָרָה וְשֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לָצֵאת מִמֶּנָּה. הוּא לֹא הוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁעֵינָיו מְבַקְּשׁוֹת לִרְאוֹת אֶת הַסַּכָּנָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה… אֲבָל הֵן לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת!

נַדְיָה הֶחֱרִישָׁה. יָדֶיהָ נֹאחֲזוּ מִתּוֹךְ עֲוִית בְּדֹפֶן הָעֲגָלָה וְתָמְכָה בּוֹ כְּנֶגֶד הַתְּנוּעוֹת הַפְּרוּעוֹת שֶׁל מַנְגְּנוּן־הַשִּׁיּוּט, אֲשֶׁר נָטָה הָלוֹךְ וְנָטֹה כְּלַפֵּי מֶרְכַּז הַמַּשְׁפֵּךְ.

וַאֲשֶׁר לְנִיקוֹלַי – כְּלוּם לֹא הֵבִין אֶת כָּל חֻמְרוֹ שֶׁל הַמַּצָּב? כְּלוּם שָׁלַט בּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קֹר מִזְגּוֹ הַטִּבְעִי אוֹ בּוּז לַסַּכָּנָה, אֹמֶץ־לֵב אוֹ שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ? כְּלוּם הָיוּ הַחַיִּים חַסְרֵי־עֵרֶךְ בְּעֵינָיו, וּכְמַאֲמָרָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִּזְרָח הָיָה חוֹשֵׁב אוֹתָם “לְאַכְסַנְיָה לַחֲמִשָּׁה יָמִים”, אֲשֶׁר מֻטָּל עַל הָאוֹרֵחַ לָצֵאת מִמֶּנָּה בַּיּוֹם הַשִּשִּי, בֵּין לִרְצוֹנוֹ וּבֵין שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ? בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּפָנָיו הַמְחַיְּכִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ אַף רֶגַע אֶחָד.

הִנֵּה כִּי כֵן הָיְתָה הַ“קִּבִּיטְקָה” נְתוּנָה וּטְרוּפָה בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת וּמַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ שֶׁל הַסּוּס כִּמְעַט שֶׁתַּמּוּ. וּפִתְאֹם פָּשַׁט מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶת בְּגָדָיו שֶׁיָּכְלוּ לְעַכֵּב אֶת תְּנוּעוֹתָיו וְהִתְנַפֵּל הַמָּיְמָה; אַחַר הֶחֱזִיק בְּיָד אַמִּיצָה בְּרֶסֶן הַסּוּס הַנִּדְהָם מִפַּחַד וּמָשַךְ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה רַבָּה כָּל כָּךְ שֶׁהִצְלִיחַ לָצֵאת מִתּוֹךְ חוּג הַמְּעַרְבֹּלֶת, וּמִיָּד תָֹפַס הַזֶּרֶם הָרָגִיל אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה” וְהִיא שָׁטָה שֵׁנִית בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּמוֹרַד הַנָּהָר.

“הוּרָה!” קָרָא נִיקוֹלַי.

מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְאַחַר שֶׁפָּרְשָׁה בַּנָּהָר עָבְרָה הַ“קִּבִּיטְקָה” אֶת הַזְּרוֹעַ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַנָּהָר וְהִתְקָרְבָה אֶל שְׂפַת אַחַד הָאִיִּים שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ וֶרְסְטָאוֹת לְמַטָּה מִמְּקוֹם הַפְלָגָתָהּ.

שָׁם הֶעֱלָה הַסּוּס אֶת הָעֱגָלָה עַל הַשָּׁפָה וְשָׁעָה שְׁלֵמָה שֶׁל מְנוּחָה נִתְּנָה לַבְּהֵמָה אַמִּיצַת־הַלֵּב הַזֹּאת. אַחַר־כָּךְ עָבְרָה הַ“קִּבִּיטְקָה” לְרֹחַב הָאִי הַמְכֻסֶּה לִבְנִים נֶהְדָּרִים וְהִגִּיעָה אֶל שְׂפַת הַזְּרוֹעַ הַקְּטַנָּה שֶׁל נְהַר הַיֵּנִיסֵי.

עֲבָרַת הַזְּרוֹעַ הַזֹּאת הָיְתָה קַלָּה בְּיוֹתֵר. שׁוּם מְעַרְבֹּלֶת לֹא הִפְסִיקָה אֶת מְרוּצַת מֵי הָאָפִיק הַשֵׁנִי שֶׁל הַנָּהָר, וְאוּלָם כָּאן הָיְתָה הַשִּׁבֹּלֶת עַזָּה כָּל כָּךְ, שֶׁהַ“קִּבִּיטְקָה” הִגִּיעָה אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית אַךְ בְּמֶרְחָק שֶׁל חָמֵש וֶרְסְטָאוֹת לְמַטָּה מִמְּקוֹם יְצִיאָתָהּ. נִמְצָא אֵפוֹא שֶׁהִיא יָרְדָה מַטָּה עִם הַזֶּרֶם בְּסַךְ הַכֹּל אַחַת־עֶשְׂרֵה וֶרְסְטָאוֹת.

הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ שֶׁל אֶרֶץ סִבִּירְיָה, אֲשֶׁר שׁוּם גְּשָׁרִים לֹא גֻשְּׁרוּ עֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים מַעֱצוֹרִים קָשִׁים לַתַּחְבּוּרָה. כָּל הַנְּהָרוֹת הָאֵלֶּה הֵבִיאוּ צָרָה עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אִם הַרְבֵּה וְאִם מְעַט. עַל הַמַּעְבָּרָה, שֶׁהוֹלִיכָה אוֹתוֹ וְאֶת נַדְיָה עַל גַּבֵּי נְהַר הָאִירְטִישׁ, הִתְנַפְּלוּ הַתַּתָּרִים. בִּנְהַר הָאוֹבּ הוּמַת סוּסוֹ תַּחְתָּיו בְּכַדּוּר יְרִיָּה וְהוּא עַצְמוֹ לֹא נִצַּל אֶלָּא בְּנֵס מִיַּד הַתַּתָּרִים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו. וְרַק אֶת נְהַר הַיֵּנִיסֵי הִצְלִיחַ לַעֲבֹר שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ צָרָה גְדוֹלָה.

“מְאֹרָע זֶה לֹא הָיָה נָעִים וּמְלַבֵּב כָּל כָּךְ”, פָּתַח וְאָמַר נִיקוֹלַי עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית וְשִׁפְשֵׁף יָדָיו בַּהֲנָאָה, “לוּלֵא הָיָה כָּרוּךְ בִּקְשָׁיִים מְרֻבִּים כָּל כָּךְ!”

“מַה שֶׁאֲנַחְנוּ, יְדִידִי, הִצְלַחְנוּ לַעֲשׂוֹת, וְלוּ אַךְ בְּקֹשִׁי”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֶפְשָׁר שֶׂהַתַּתָּרִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים!”

פֶּרֶק שְמִינִי: אַרְנֶבֶת שֶהִפְסִיקָה אֶת הַדֶּרֶךְ

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זַכַּאי הָיָה סוֹף סוֹף לִהְיוֹת סָבוּר, שֶהַדֶּרֶךְ עַד אִירְקוּצְק פְּנוּיָה הִיא. הוּא הִקְדִּים אֶת הַתַּתָּרִים, אְַשֶר נֶעֶצְרוּ בְּטוֹמְסְק, וּכְשֶיָּבוֹאוּ חֵילוֹתָיו שֶל הָאְָמִיר אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק, לֹא יִמְצְאוּ אֶלָּא עִיר עְַזוּבָה וּנְטוּשָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶיַּחְסְרוּ כָּל אֶמְצָעִי לַעְַבֹר אֶת הַיֵּנִיסֵי. וּמִשּוּם כָּךְ אְַנוּסִים יִהְיוּ לְהִתְעַכֵּב יָמִים אְַחָדִים עַד שֶיַּתְקִינוּ גֶשֶר שֶל אְָנִיּוֹת, שֶמְּלַאכְתּוֹ קָשָה הִיא, וְיוּכְלוּ לַעְַבֹר אֶת הַנָּהָר.

בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה מִזְּמַן פְּגִישָתוֹ הַמַּעְַצִיבָה עִם אִיבַן אוֹגַרְיֵב בְּאוֹמְסְק נִתְמַעְַטָה חֶרְדַּת לִבּוֹ וְדַאְַגָתוֹ שֶל שְלִיחַ הַצַּאר וּמֵעַכְשָו רַשַּאי הָיָה לְקַוּוֹת, שֶשִוּם מִכְשוֹל חָדָש לֹא יָקוּם בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּטָּרָה שֶלּוֹ.

הַ“קִּבִּיטְקָה” הִתְנַהְַלָה בַּאְַלַכְסוֹן לִפְאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית וּלְאַחַר שֶעָבְרָה מַהְַלָך שֶל חְַמֵש־עֶשְֹרֵה וֶרְסְטָאוֹת בָּאָה שוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָה הָעוֹבֶרֶת בָּעְַרָבָה. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה טוֹבָה, וְלֹא עוֹד שֶחֵלֶק זֶה שֶל הַדֶּרֶךְ שֶבֵּין קְרַסְנוֹיַרְסְק וְאִירְקוּטְסְק נֶחְשָב לַמְִּבְחָר שֶבֵּין כָּל חְַלָקֶיהָ. נִתְמַעְַטוּ הַמַּרְחֵפוֹת אְַשֶר קַרְקַע מָלֵא חַתְחַתִּים גּוֹרֵם לַנּוֹסְעִים בָּעְַגָלָה, שִפְעַת צֵל הֵגֵנָּה עַל הַנּוֹסְעִים מִפְּנֵי לַהַט הַשֶּמֶש, וּפְעָמִים שֶנִּזְדַּמְּנוּ כָּאן יַעְַרֵי אְָרָנִים, שֶהִשְֹתָּרְעוּ עַל שֶטַח שֶל מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת. שוּב לֹא הִתְפַּשְטָה כָּאן אוֹתָהּ הָעְַרָבָה רַחְַבַת־הַיָּדַיִם, אְַשֶר שוּלֶיהָ נוֹגְעִים בְּשוּלֵי הַשָּמַיִם. וְאוּלָם אֶרֶץ עְַשִירָה זוֹ הָיְתָה רֵיקָה עַכְשָו. כָּל הָעְַיָרוֹת וְהַכְּפָרִים הָיוּ עְַזוּבִים. נִתְעַלְּמוּ הָאִכָּרִים הַסִּבִּירִיִּים, אְַשֶר מַרְבִּיתָם הֵם בְּנֵי הַטִּפּוּס הַסְּלָוִי. מִסָּבִיב שָלַט מִדְבַּר שְמָמָה, מִדְבָּר שֶקָּם וְנִהְיָה, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, בִּפְקְִדַּת הַשִּלְטוֹן.

הַיָּמִים הָיוּ נָאִים, וְאוּלָם הָאְַוִיר שֶנִּצְטַנֵּן בַּלֵּילוֹת, שוּב לֹא הָיָה מִתְחַמֵּם עַל־יְדֵי קַרְנֵי הַשֶּמֶש אֶלָּא בְּקֹשִי. כשּבָר מִשְמְשוּ וּבָאוּ הַיָּמִים הָרִאשוֹנִים שֶל חֹדֶש סֶפְּטֶמְבֶּר, וּבָאָרֶץ הַזֹּאת הַנִּמְצֵאת בְּרֹחַב גָּבוֹהַּ הִתְקַצֵּר בַּעְַלִיל חוּג הַקֶּשֶת שֶל מְאוֹר הַיּוֹם. עוֹנַת הַסְּתָו קְצָרָה שָם, אַף־עַל־פִּי שֶחֵלֶק זֶה שֶל סִיבִּירְיָה נִמְצָא רַק בְּמַעְַלַת הָרֹחַב הַחְַמִשִּים וְחָמֵש, שֶהִיא מַעְַלַת הָרֹחַב שֶל אֶדִינְבּוּרְג וְקוֹפֶּנְהָגֶן. פְּעָמִים שֶהַחֹרֶף בָּא כִּמְעַט תֵּכֶף לְאַחַר הַקַָּיִץ. וִימוֹת הַחֹרֶף בְּרוּסְיָה הָאַסְיָתִית קָשִים בְּיוֹתֵר, כִּי יֵש שֶהֵם מְבִיאִים אֶת הַכֶּסֶף הַחַי שֶבַּמַּדְחֹם לִידֵי קִפָּאוֹן וְטֶמְפֵּרָטוּרָה שֶל עֶשְֹרִים מַעְַלוֹת לְמַטָּה מֵאֶפֶס נֶחְשֶבֶת בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ לְטֶמְפֵּרָטוּרָה נוֹחָה, שֶאָדָם עָלוּל לַעְַמֹד בָּהּ עַל נְקַלָּה.

מֶזֶג־הָאְַוִיר הָיָה אֵפוֹא נוֹחַ לַנּוֹסְעִים וְהִסְבִּיר לָהֶם פַּנִים.

לֹא הָיוּ לֹא סְעָרוֹת וְלֹא גְשָמִים. הַחֹם הָיָה מְמְִצָּע וְהַלֵּילוֹת קְרִירִים. מַצַּב הַבְּרִיאוּת שֶל נַדְיָה וְשֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה כְּתִקְנוֹ, וּמִזְּמַן שֶעָזְבוּ אֶת טוֹמְסְק הֶחְֶלִיפוּ כֹּחַ וְהוּנַח לָהֶם מִכָּל הָעַמָל וְהַיְגִיעָה שֶלָּהֶם לְשֶעָבָר.

וַאְַשֶר לְנִיקוֹלַי פִּיגָסוֹב, הִנֵּה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִבּוֹ כָּל כָּךְ טוֹב עָלָיו כְּמוֹ עַכְשָו. נְסִיעָה זוֹ לֹא הָיְתָה בְּעֵינָיו אֶלָּא טִיּוּל וּמֵעֵין אֶכְּסְקוּרְסִיָּה נְעִימָה, שֶהָיָה מְבַלֶּה בָּהּ אֶת זְמַנּוֹ הַמְִּפְנֶה כְּפָקִיד חְַסַר מִשְֹרָה.

“לַאְַמִתּוֹ שֶל דָּבָר,” אָמַר אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ, “הְַרֵי זֶה טוֹב וְיָפֶה מֵאְַשֶר לָשֶבֶת שְתֵּים־עְשְֹרֵה שָעוֹת עַל כִּסֵּא לְיַד הָאְשְנָב אוֹ לְהָרִיץ טֵלֶגְרָמוֹת!”

בֵּינָתַיִם עָלְתָה בְּיָדוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לְהַשְפִּיעַ עַל נִיקוֹלַי שֶיָּרִיץ אֶת סוּסוֹ בְּיֶתֶר מְהִירוּת. כְּדֵי לַהְַבִיאוֹ לִידֵי כָּךְ גִּלָּה לוֹ שֶהוּא וְנַדְיָה נוֹסְעִים אֶל אְַבִיהֶם שֶהָגְלָה לְאִירְקוּטְסְק וְשֶהֵם נֶחְפָּזִים עַד מְאֹד לְהַגִּיעַ לְעִיר זוֹ. אָמְנָם אָסוּר הָיָה לְהוֹגִיעַ אֶת הַסּוּס יוֹתֵר מִדַּי, מִשּוּם שֶקָּרוֹב לְוַדַּאי הוּא, כִּי לֹא יִמָּצֵא בַּדְּרְךְ סוּס אַחֵר לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ; וְאוּלָם עַל יְדֵי שֶיִּתְּנוּ לוֹ לָנוּחַ לְאַחַר כָּל הְַלִיכָה שֶל חְַמֵש־עֶשְֹרֵה וֶרְכְטָאוֹת אֶפְשָר יִהְיֶה לַעְַבֹר עַל נְקַלָּה שִשִּים וֶרְסְטָאוֹת בְּמֶשֶךְ עֶשְֹרִים וְאַרְבּע שָעוֹת. סוּס זֶה הָיָה חָזָק לְמַדַּי וְעַל פִּי גּזְעוֹ עָלוּל הָיָה לְשֵאת וְלִסְבֹּל טֹרַח וִיגִיעָה בְּמְשֶךְ זְמָן אָרֹךְ. מִרְעֶה שָמֵן לֹא הָיָה חָסֵר בַּדֶּרֶךְ הָאְַרְִכָּה, כִּי דֶשֶא עֵשֶֹב הָיָה מָצוּי כָּאן בְּכָל מָקוֹם בְּשֶפַע. וּבְכֵן אֵפוֹא אֶפְשָר הָיָה לְהָטִיל עָלָיו מִדָּה נוֹסֶפֶת שֶל עְַבוֹדָה.

הַטְּעָמִים וְהַנִּמּוּקִים הַלָּלוּ נִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתּוֹ שֶל נִיקוֹלַי. גּוֹרַל הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה, שֶהָלְכוּ אֶל אְַבִיהֶם עַל מְנָת לְשַתֵּף עַצְמָם בְּגָלוּתוֹ, עוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ רִגְשֵי רַחְַמִים וְחֶמְלָה. הַדָּבָר נָגַע עַד לִבּוֹ וְהוּא אָמַר לְנַדְיָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ:

“אֵל רַחוּם וְחַנּוּן! כַּמָּה גְדוֹלָה תִּהְיֶה שִֹמְחָתוֹ שֶל מַר קַרְפָּנוֹב בְּשָעָה שֶעֵינָיו תִּרְאֵינָה אֶתְכֶם וּבְשָעָה שֶיִּפְתַּח אֶת זְרוֹעוֹתָיו לְחַבֶּקְכֶם! אִם אְַנִי אֵלֵךְ אֶל אִירְקוּטְסְק – וְכִמְדְִמֶּה לִי עַכְשָו שֶהַדָּבָר קָרוֹב לְוַדּאי – הְַלֹא תַּרְשוּנִי לִהְיוֹת עֵד רְאִיָּה לִפְגִישָה זוֹ? הַאֵין זֹאת?”

אַחַר טָפַח עַל מִצְחוֹ וְהוֹסִיף וְאָמַר:

“אְַבָל כַּמָּה גְדוֹלָה תִּהְיֶה גַם צָרַת נַפְשוֹ לִכְשֶיִּרְאֶה שֶבְּנוֹ נִתְעַוֵּר! אְַהָהּ, כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה: שִֹמְחָה וָצַעַר מְעֹרָבִים בּוֹ כְּאֶחָד!”

וְסוֹפוֹ שֶל דָּבָר הָיָה, אְַשֶר הַ“קִּבִּיטְקָה” הִתְחִילָה לְהִתְנַהֵל בְּיֶתֶר מְהִירוּת, וּלְפִי חְשְבּוֹנוֹ שֶל מִיכָאֵל עָבְרָה עַכְשָו מֵעְשֶֹר עַד שְתֵּים־עְשְֹרֵה וֶרְסְטָאוֹת לְשָעָה.

בְּעְשְֹרִים וּשְמוֹנָה בְּאַבְגּוּסְט עָבְרוּ הַנּוֹסְעִים אֶת הָעְַיָרָה בַּלַּיְסְק, הָרְחוֹקָה מִקְּרַסְנוֹיַרְסְק שֶמוֹנִים וֶרְסְטָאוֹת, וּבְעְשְֹרִים וְתִשְעָה בּוֹ עָבְרָה אֶת רִבִּינְסְק, הַנִּמְצֵאת בְּמֶרְחָק שֶל אַרְבָּעִים וֶרְסְטָאוֹת מִבַּלַּיְסְק.

בַּיּוֹם שֶלְּאַחְַרָיו בָּאָה הַחְַבוּרָה אֶל קַמְסְק לָאַחַר שֶעָבְרָה שוּב שְלֹשִים וְחָמֵש וֶרְסְטָאוֹת. עְַיָרָה גְדוֹלָה זוֹ יוֹשֶבֶת עַל־יַד נָהָר שֶשְּמוֹ כִּשְמָהּ וְהַמְשַמְֵש זְרוֹעַ קְטַנָּה שֶל הַיֵּנִיסֵי וְיוֹרֵד מֵהַרְרֵי סָיַנְסְק. עְַיָרָה זוֹ מְעוּטַת־עֵרֶךְ הִיא וְעַל־צַד הָאְֶמֶת אֵינָהּ אֶלָּ קְבוּצַת בָּתֵּי עֵץ הַסְּדוּרָה מִסָּבִיב לְמִגְרָש גָּדוֹל. וְאוּלָם בְּתוֹכָהּ מִתְנַשֵּאֹ מִגְדַּל־הַפַּעְַמוֹן שֶל בֵּית־תְּפִלָּה קַתֵּדְרָלִי, אְַשֶר צְלָב הַזָּהָב שֶלּוֹ הִתְנוֹסֵס לְנֹגַהּ הַחַמָּה.

הַבָּתִים הָיוּ רֵיקִים וּבֵית הַתְּפִלָּה הָיָה שָמֵם. אֵין בֵּית דֹּאַר, אֵין אַכְסַנְיָה, וְאֵין סוּס בָּאְָרָוֹות. אֵין בְּהֵמָה בֵּיתִית בָּעְַרָבָה. פְּקְִדּוֹת הַמֶּמְשָלָה הַמּוֹסְקְבָאִית נִתְמַלְּאוּ בְּדִיּוּק וּבְחְִמְרָה יְתֵרָה. כָּל דָּבָר שֶאִי אֶפְשָר הָיָה לְהוֹצִיאוֹ, נֶהְֶרַס.

בְּצֵאתָם מִקַּמְסְק, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל נַדְיָה וְאֶל נִיקוֹלַי, שֶעַד אִירְקוּטְסְק שוּב לֹא תִּזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם אֶלָּא עְַיָרָה קְטַנָּה אַחַת, שֶיֵּש לָהּ חְַשִיבוּת כָּל שֶהִיא, הְַלֹא הִיא נִיזְ’נִי־אוּרִינְסְק. נִיקוֹלַי הֵשִיב שֶהַדָּבָר יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב מִשּוּם שֶבְּאוֹתָהּ עְַיָרָה נִמְצֵאת תַּחְַנָה טֵלֶגְרָפִית. וְאִם נִיזְ’נִי־אוּרִינְסְק תִּהְיֶה עְַזוּבָה כְּקַמְסְק, יִרְאֶה עַצְמוֹ אָנוּס לָלֶכֶת לְבַקֵּש לוֹ עְַבוֹדָה בְּעִיר הַבִּירָה שֶל סִיבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית.

הַ“קִּבִּיטְקָה” יָכלָה לַעְַבֹר בְּלִי קֹשִי אֶת מֵי הַנַּחַל הַקָּטֹן, אְַשֶר הִפְסִיק אֶת הַדֶּרֶךְ מִחוּץ לְקַמְסְק. בֵּין הַיֵּנִיסֵי וּבֵין אַחַת מִזְּרוֹעוֹתָיו הַגְּדולוֹת, הְַלֹא הִיא הָאַנְגָּרָה, הָעוֹבֶרֶת עַל יַד אִירְקוּטְסְק, שוּב לֹא הָיוּ הַנּוֹסְעִים צְרִיכִים לַחְַשֹש לְמַעְַצוֹר מִצַּד אַחַד הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, לְהוֹצִיא אוּלַי אֶת הַדִּינְקָא. מִצַּד זֶה לֹא יָכְלָה אֵפוֹא הַנְסִיעָה לָבוֹא לִידֵי עִכּוּב וּלְהִתְאַחֵר.

בֵּין קַמְסְק וּבֵין הַכְּפָר הַסָּמוּךְ לוֹ בְּיוֹתֵר הָיָה מַהְַלָךְ רַב, כְּמֵאָה וּשְלֹשִים וֶרְסְטָאוֹת. דָּבָר שֶאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כִּי דְבַר הַחְַנִיּוֹת הַקְּבוּעוֹת נִשְּתַּמֵּר בְּדִיּוּק. “שֶלּוּלֵא כֵן.” אָמַר נִיקוֹלַי, “יָבוֹא עָלֵינוּ הַסּוּס בִּטְעָנוֹת, וְהַדִּין יִהְיֶה עִמּוֹ”. הוּא בָּא בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים לִידֵי הֶסְכֵּם עִם הַבְּהֵמָה הַנֶּאְֶמָנָה הַזֹּאת, אְַשֶר לְאַחַר כָּל חְַמֵש־עֶשְֹרֵה וֶרְסְטָאוֹת הְַרֵיהִי זַכָּאִית לָנוּחַ, וְכֵוָן שְאָדָם עוֹשֶֹה חוֹזֶה אְַפִלּוּ עִם בְּהֵמָה, חַיָּב הוּא לְקַיֵּם אוֹתוֹ כַּדָּת וְכַדִּין.

לְאַחַר שֶעָבְרָה הַ“קּבִּיטְקָה” אֶת הַנַּחַל בִּירְיוּזָה, בָּאָה בָרְבִיעִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר בַּבֹּקֶר אֶל בִּירְיוּזִינְסְק.

נִיקוֹלַי, אַשֶר אוֹצַר הַמְּזוֹנוֹת שֶלּוֹ כְּבָר הָלַךְ וְהִתְרוֹקֵן, מָצָא כָּאן לְאָשְרוֹ בְּאַחַד הַתַּנּוּרִים כִּתְרֵיסַר שֶל “פוֹגַצִ’ים”, מִין רְקִיקִים בְּלוּלִים בְּשְִמַּן כְּבָשִֹים, וּמָנָה גְדוֹלָה שֶל אֹרֶז מְבְשָּל בְּמַיִם. תּוֹסֶפֶת־מַכֹּלֶת זוֹ נִצְטָרְפָה יָפֶה אֶל הַקִוּמִיס, אְַשֶר נִצְטַיְּדוּ בּוֹ בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק.

כָּאן חָנוּ חְַנִיָּה אְַרְִכָּה וּבַחְַמִישִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר אַחַר הַצָּהְָרַיִם יָצְאוּ שוּב לְדַרְכָּם. הַמֶּרְחָק מִכָּאן עַד לְאִירְקוּטְסְק הָיָה אַךְ כַּחְַמֵש מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת. עִקְּבוֹת הֶחָלוּץ שֶל הַצָּבָא הַתַּתָּרִי טֶרֶם נִרְאוּ, לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה אֵפוֹא טַעַם מַסְפִּיק לִהְיוֹת סָבוּר, כִּי מַסָּעוֹ שוּב לֹא יִתְעַכֵּב ושכִי בְּעוֹד שְמוֹנָה יָמִים, אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר בְּעוֹד עְַשָֹרָה יָמִים, יִתְיֲצֵּב לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

כְּשֶיָּצְאוּ מִבִּירְיוּזִינְסְק עָבְרָה אַרְנֶבֶת אֶת הַדֶּרֶךְ בְּרֹחַק שֶל שְלֹשִים פְּסִיעוֹת לִפְנֵי הַ“קִּבִּיטְקָה”.

“אְַהָהּ!” קָרָא נִיקוֹלַי.

“מַה לְךָ, יְדִידִי?” שָאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת, כְּדֶרֶךְ הָעִוֵּר אְַשֶר כָּל שָאוֹן קַל מְעוֹרֵר אֶת רוּחוֹ.

"כְּלוּם לֹא רָאִיתָ?… " אָמַר נִיקוֹלַי, אְַשֶר פָּנָיו הַמְחַיְּכִים קָדְרוּ פִּתְאֹם.

וְאַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:

“אְַהָהּ! שָגִיתִי! הְַרֵי אִי אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת, וְאַשְרֶיךָ שֶלֹּא רָאִיתָ, אַבָּא שֶלִּי!”

“אְַבָל הֵן גַּם אְַנִי לֹא רָאִיתִי כְּלוּם”, אָמְרָה נַדְיָה.

“אַשְרַיִךְ, מַה טּוֹב חֶלְקֵךְ! מַה טּוֹב חֶלְקֵךְ! אְַבָל אְַנִי… אְַנִי רָאִיתִי!”

“וּמָה הַדָּבָר אְַשֶר רָאִיתָ?” שָאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“רָאִיתִי אַרְנֶבֶת, אְַשֶר הִפְסִיקָה אֶת דַּרְכֵּנוּ!” הֵשִיב נִיקוֹלֲַי.

אְֶמוּנָה מְקְִבֶּלֶת הִיא בְּקֶרֶב הְַמוֹן הָעָם שֶבְּרוּסִיָה, אְַשֶר, אִם אַרְנֶבֶת מַפְסִיקָה אֶת דַּרְכּוֹ שֶל נוֹסֵעַ, הְַרֵי זֶה סִמָּן שֶצָּרָה עְַתִידָה לָבוֹא עָלָיו בְּקָרוֹב.

נִיקוֹלַי שֶהָיָה שָטוּף בֶּאְֶמוּנוֹת הְַבָלִים כְּמַרְבִּית הָעָם הָרוּסִי, עָצַר אֶת הַ“קִּבִּיטְקָה”.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הֵבִין יָפֶה אֶת חְַשָשוֹתָיו שֶל בֶּן־לִוְיָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶהוּא גוּפוֹ לֹא הָיָה מִן הַמַּאְַמִינִים בַּנִּחוּש שֶלּוֹ בִּדְבַר אַרְנֶבֶת הָעוֹבֶרֶת אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהוּא בִּקֵּש לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ וְאָמַר לוֹ:

“אֵין דָּבָר, יְדִידִי, אֵין לַחְַשֹש”.

“לְךָ וְגַם לָהּ אֵין לַחְַשֹש, אַבָּא שֶלִּי, אְַבָל לְעַצְמִי אְַנִי חוֹשֵש הַרְבֵּה!”

וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר:

"גְּזֵרַת הַגּוֹרָל הִיא, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה.

וְהוּא חָזַר וְהֵרִיץ אֶת סוּסוֹ.

וְאוּלָם לַמְרוֹת הָאוֹת הַמְבַשֵֹּר רָעָה עָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם לְלֹא מְאֹרָע כָּל שֶהוּא.

לְמָחָר, בַּשִּשִּי לְסֶפְּטֶמְבֶּר בַּצָּהְָרַיִם, עָמְדָה הַ“קִּבִּיטְקָה” לַחְַנוֹת בָּעְַיָרָה אַלְסַלֶּבְסְק, שֶהָיְתָה שוֹמְמָה בְּכָל הָאָרֶץ אְַשֶר מִסָּבִיב.

עַל מִפְתַּן אַחַד הַבָּתִים שֶבַּעְַיָרָה זוֹ מַצְאָה נַדְיָה שְתֵּי סַכִּינִים בַּעְַלוֹת לְהָבִים חְַזָקִים, שֶהָיוּ מֵאוֹתָן הַסַּכִּינִים שֶהַצַּיָּדִים הַסִּבִּירִיִּים מִשְתַּמְשִים בָּהֶן. הִיא נָתְנָה אֶת הָאַחַת לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהוּא הִטְמִינָהּ מִתַּחַת לִבְגָדָיו, וְאֶת הַשְּנִיָּה שָמְרָה לְעַצְמָהּ. בְּאוֹתָהּ שָעָה הָיְתָה הַ“קִּבִּיטְקָה” רְחוֹקָה מִנִּיזְ’נִי־אוּדִינְסְק רַק שִבְעִים וְחָמֵש וֶרְסְטָאוֹת.

בְּמֶשֶךְ שְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה לֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ שֶל נִיקוֹלֲַי וְרוּחוֹ הַטּוֹבָה לֹא שָבָה אֵלָיו. הַסִּמָּן הָרַע הִרְעִיש אֶת לִבּוֹ בְּמִדָּה שֶקָּשֶה לְהַעְַלוֹת עַל הַדַּעַת, וְאִם עַד עַכְשָו כִּמְעַט שֶלֹּא הָיָה פּוֹסֵק מִלְדַבֵּר, הְַרֵי מֵעַכְשָו הָיָה מִשְתַּקֵּעַ לִפְעָמִים בִּשְתִיקָה קוֹדֶרֶת, אְַשֶר נַדְיָה יָגְעָה הַרְבֵּה לְהוֹצִיאוֹ מִתּוֹכָהּ.

מִיַּקָטֵרִינְבּוּרְג וָהָלְאָה עוֹבֶרֶת אֶל אִירְקוּטְסְק כִּמָעַט בְּהַקְבָּלָה לְמַעְַלַת הָרֹחַב הַחְַמִשִים וְחָמֵש, וְאוּלָם מֵאַחְַרֵי בִּירְיוּזִינְסְק הְַרֵיהִי נוֹטָה לִפְאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית וְחוֹצָה בַּאְַלַכְסוֹן אֶת הַמֵּרִידִיָּן הַמֵּאָה. הִיא עוֹבֶרֶת אֶת הַשְּלוּחוֹת הָאַחְַרוֹנוֹת שֶל הָרֵי סֶיַנְסְק וּמִתּוֹךְ כָּךְ הְַרֵיהִי מַגַּעַת אֶל עִיר הַבִּירָה שֶל סִיבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית בַּקַּו הַקָּצָר בְּיוֹתֵר. הֶהָרִים הָאֵלֶּה עַצְמָם אֵינָם אֶלָּא סְעִיף הַשַּלְשֶלֶת הַגְּדוֹלָה שֶל הָרֵי הָאַלְטַי, הַנִּרְאִים לָעַיִן מִמֶּרְחָק שֶל מָאתַיִם וֶרְסְטָאוֹת.

וּבְכֵן נֶחְפְּזָה וְרָצָה הַ“קִּבִּיטְקָה” עַל פְּנֵי דֶרֶךְ זוֹ. אָמְנָם כֵּן הִיא רָצָה! נִכָּר הָיָה שֶנִּיקוֹלַי לֹא נָתַן שוּב אֶת דַּעְתּוֹ לְפַיֵּס אֶת סוּסוֹ וְשֶגַּם הוּא נֶחְפַּז עַכְשָו לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ אַף עַל פִּי שֶהָיָה מַאְַמִין בִּגְזֵרַת הַמַּזָּל, בְּכָל זֹאת שוּב לֹא רָאָה עַצְמוֹ בָּטוּחַ בְּשוּם מָקוֹם מִלְּבַד בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת שֶל אִירְקוּטְסְק. הַרְבֵּה רוּסִים הָיוּ חוֹשְבִים כְּמוֹתוֹ, וְלֹא מְעַטִּים מֵהֶם הָיוּ מַפְנִים אֶת סוּסֵיהֶם לַאְַחוֹרֵיהֶם, כְּדֵי שֶלֹּא לַעְַבֹר אֶת הַמָּקוֹם, אְַשֶר בּוֹ הִפְסִיקָה אַרְנֶבֶת אֶת דַּרְכָּם!

אְַבָל הִנֵּה רָאוּ עֵינָיו כַּמָּה וְכַמָּה סִמָּנִים, אְַשֶר נַדְיָה בָּחְָנָה אוֹתָם יָפֶה קֹדֱם שֶהוֹדִיעָה עְַלֵיהֶם לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, וַאְַשֶר הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַחְַשָש, כִּי סְאַת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶלָּהֶם טֶרֶם מָלְאָה.

וְאָכֵן הָיָה מָקוֹם לַחְַשָש. זֶה אִם מַרְאֶה הָאָרֶץ מִקְּרַסְנוֹיַרְסְק וְעַד הֵנָּה נִשְאַר בַּהְַוָיָתוֹ הַטִּבְעִית וְלֹא נִשְתַּנָּה, הְַרֵי בַּיְּעָרִים אְַשֶר בְּכָאן נִכְּרוּ עִקְּבוֹת הְַרִיסָה עַל־יְדֵי אֵש וּבַרְזֶל; הַשָֹּדוֹת, שֶהִשְֹתָּרְעוּ מִשְנֵי עֶבְרֵי הַדֶּרֶךְ נָשַמּוּ, וְנִכָּר הָיָה בַּעְַלִיל, שֶגְּדוּד צָבָא גָדוֹל עָבַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

בְּרִחוּק שֶל שְלֹשִים וֶרְסְטָאוֹת לִפְנֵי נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק הָיוּ הַסִּמָּנִים שֶל הְַרִיסָה וְחְִרְבָּן, שֶהִתְרַגְּשוּ זֶה לֹא כְּבָר, בּוֹלְטִים בְּמִדָּה יְתֵרָה, וְאִי־אֶפְשָר הָיָה לְפַקְפֵּק שֶהַמַּעְַשִֹים הָאֵלֶּה מַעְַשֵֹי יְדֵי הַתַּתָּרִים הֵם.

כִּ אָכֵן נִזְדַּמְּנוּ כָּאן לֹא רַק שָֹדוֹת רְמוּסִים בְּפַרְסוֹת סוּסִים, וְלֹא רַק יְעָרִים שֶעְַצֵיהֶם נִכְרְתּוּ בְּגַרְזֶן, אֶלָּא יֶתֶר עַל כֵּן. הַבָּתִים הַמְִּעָטִים, שֶעָמְדוּ פְּזוּרִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, לֹא דַיָּם שֶהָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם, אֶלָּא שֶמִּקְצָתָם הָיוּ חְַרֵבִים וּמִקְצָתָם שְֹרוּפִים לְמֶחְֶצָה. בְּקִירוֹתֵיהֶם נִכְּרוּ רִשּוּמֵי כַּדוּרֵי־יְרִיָּה שֶפָּגְעוּ בָּהֶם.

קַל לְהָבִין, כַּמָה גְדוֹלָה הָיְתָה לְחֶרְדָּתוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שוּב לֹא הָיָה סָפֵק לְפָנָיו, כִּי מַחְַנֶה שֶל תַּתָּרִים עָבַר זֶה לֹא כְּבָר בַּחֵלֶק הַזֶּה שֶל הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא שֶהַמַּחְַנֶה הַזֶּה לֹא יָכֹל לִהְיוֹת בְּשוּם פָּנִים מַחְַנֶה הַצָּבָא שֶל הָאְֶמִיר, כִּי ִלּוּ עָבַר כָּאן עַל הַנּוֹסְעִים בַּ“קִּבִּיטְקָה” וַדַּאי הָיוּ הַלָּלוּ מַרְגִּישִים בּוֹ. אְַבָל אִם כָּךְ הוּא, הְַרֵי שְאֵלָה הִיא מִי וָמִי הֵם הַפּוֹלְשִים הַחְַדָשִים הַלָּלוּ בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ שֶבָּעְַרָבָה הִגִּיעוּ אֶל דֶּרֶךְ־הָרַבִּים הָעוֹלָה לְאִירְקוֹטְסְק? מִי הוּא הָאוֹיֵב הֶחָדָש, אְַשֶר שְלִיחוֹ שֶל הַצַּאר עָתִיד לִפְגֹעַ בּוֹ?

אֶת חְַשָשוֹתָיו אֵלֶּה לֹא הִגִּיד מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא לְנִיקוֹלַי וְלֹא לְנַדְיָה, מִשּוּם שֶלֹּא רָצָה לְהָבִיא דְאָגָה בְּלִבָּם. הוּא גָמַר בְּנַפְשוֹ לְהַמְשִיךְ אֶת דַּרְכּוֹ עַד שֶיְעַכְּבֵהוּ מַעְַצוֹר שֶאֵין לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. לָאַחַר זְמַן יְעַיֵּן בַּדָּבָר מַה לַעְַשֹוֹת לְפִי תְּנָאֵי הַמַּצָּב.

בְּיוֹם הַמָּחָר נִתְחַוֵּר הַדָּבָר בְּמִדָּה יְתֵרָה, שֶזֶּה לֹא כְּבָר עָבַר כָּאן מַחְַנֶה שֶל פָּרָשִים וְרַגְלִים. לְמַעְלָה מחן הָאֹפֶק נִרְאוּ תִּימְרוֹת עָשָן. הַ“קִּבִּיטְקָה” הִתְקַדְּמָה מִתּוֹךְ זְהִירוּת רַבָּה. כַּמָּה בָּתִים מִבָּתֵי הַכְּפָרִים הָעְַזוּבִים עְַדַיִן הָיוּ בּוֹעְַרִים בָּאֵש, וְהַדָּבָר הָיָה בָּרוּר, שֶאַף לִפְנֵי עְשְֹרִים וְאַרְבַּע שָעוֹת הִצִּיתוּ אוֹתָם.

וּלְבַסּוֹף, בַּשְּמִינִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר, עָמְדָה פִּתְאֹם הַ“קִּבִּיטְקָה” תַּחְתֶּיהָ. הַסּוּס מֵאֵן לְזוּז מִמְּקוֹמוֹ. סֶרְקוֹ נָבַח נְבִיחָה שֶל יְלָלָה.

“מָה הַדָּבָר?” שָאַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“נִבְלַת מֵת!” הֵשִיב נִיקוֹלֲַי וְקָפַץ מִתּוֹךְ הַ“קִּבִּיטְקָה”.

זֹאת הָיְתָה גוּפָתוֹ שֶל אַחַד הַמּוּז’יקִים, שֶהֵטִילוּ בּוֹ מוּמִים וֶהְְֶמִיתוּהוּ בְּאַכְזְרִיוּת

מִיתָה מְשְִנָּה.

נִיקוֹלַי עָשָֹה בְּיָדוֹ סִמַּן הַצְּלָב כְּלַפֵּי עַצְמוֹ וּבְעֶזְרַת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סָחַב אֶת הַפֶּגֶר אֶל מוֹרַד הַדֶּרֶךְ. הוּא רְצָה לִקְבֹּר אוֹתוֹ כָּרָאוּי בְּקֶבֶר עָמֹק, כְּדֵי שֶהַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת שֶבָּעְַרָבָה לֹא תֹּאכַלְנָה אוֹתוֹ, אְַבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא נָתַן לוֹ זְמָן לְכָךְ.

“נִסַּע הָלְאָה, יְדִידִי, נִסַּע הָלְאָה!” קָרָא אֵלָיו. “אָסוּר לְנוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ אַף שָעָה אֶחָת!”

“וְהַ”קִּבִּיטְקָה" חָזְרָה וְנָסְעָה לְדַרְכָּהּ.

אִלּוּ רָצָה נִיקוֹלַי לַחְַלֹק אֶת הַכָּבוֹד הָאַחְַרוֹן לְכָל הַחְַלָלִים שֶנִּזְדַּמְּנוּ לְפָנָיו בַּדֶּרֶךְ מִכָּאן וְהָלְאָה, לֹא הָיָה מַסְפִּיק! בְּקִרְבַת נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק עָלָה מִסְפַּר הַמֵּתִים, שֶהָיוּ מוּטָלִים עַל הַקַּרְקַע, לְהַרְבֵּה עְַשָֹרוֹת.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְִכְרָחִים הָיוּ הַנּוֹסְעִים לְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל זְמַן שֶלֹּא יִהְיוּ צְפוּיִים לְסַכָּנָה לִנְפֹּל בִּידֵי הָאוֹיְבִים. הֵם לֹא שִנּוּ אֶת אָרְחָם, אַף כִּי אוֹתוֹת הַחְִרְבָּן וְהַהְַרִיסָה נִתְרַבּוּ עִם כָּל כְּפֳר וּכַפָר שֶנִּזְדַּמֵן לִפְנֵיהֶם. כָּל אוֹתָן הַמּוֹשָבוֹת, אְַשֶר שְמוֹתֵיהֶם הֵעִידוּ עְַלֵיהֶם, שֶנּוֹסְדוּ עַל־יְדֵי חַיָּבֵי גָלוּת מִן הַפּוֹלָנִים, הָיוּ לְבַז וּלְמַאְַכֹלֶת אֵש. דַּם הַחְַלָלִים טֶרֶם נִקְרַש וְאִי־אֶפְשָר הָיָה לָדַעַת אֵיךְ נִקְרוּ הַמְּאֹרָעוֹת הָאְַיְִמִּים הַלָּלוּ, כִּי לֹא נוֹתְרָה אַף נֶפֶש חַיָּה אַחַת, אְַשֶר תְּסַפֵּר אוֹתָם.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם סָמוּךְ לִשְעַת אַרְבַּע אַחַר הַצָּהְָרַיִם הִבְחִין נִיקוֹלַי בְּשוּלֵי הָאֹפֶק אֶת הַמִּגְדָּלִים הַגְּבוֹהִים שֶל בָּתֵּי הַתְּפִלָּה אְַשֶר בְּנִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק. הֵם הָיוּ מְִקַפִים תִּימְרוֹת קִיטוֹר מְעְִבּוֹת. אְַשֶר נִכָּר הָיָה, שֶאֵינָן עְַנָנִים.

נִיקוֹלַי וְנַדְיָה הִבִּיטוּ מִסְּבִיבָם בְּשִֹים לֵב וְהוֹדִיעוּ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַה שֶרָאוּ עֵינֵיהֶם. הִגִּיעָה הַשָּעָה לְהַחְַלִיט מַה לַעְַשֹוֹת. אִם הָעִיר הָיְתָה עְַזוּבָה, אֶפְשָר הָיָה לָהֶם לַעְַבֹר בְּלִי חְַשָש סַכָּנָה, אְַבָל אִם עְַדַיִן תְּפוּסָה הָיְתָה, מֵחְַמַת אֵיזוֹ סִבָּה סְתוּמָה, בִּידֵי הַתַּתָּרִים, מִן הַהֶכְרַח הָיָה לָהֶם לָסֹב אוֹתָהּ סְחוֹר־סְחוֹר וִיהִי מָה.

“נִתְקַדֵּם בִּזְהִירוּת”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אְַבָל נִתְקַדֵּם!”

וְכָךְ עָבְרוּ עוֹד וֶרְסְטָה אֶחָת.

“הַלָּלוּ לֹא עְַנָנִים הֵם, אֶלָּא תִּימְרוֹת עָשָן!” קָרְאָה נַדְיָה. “אְַהָהּ אָחִי, הָעִיר הְִצְּתָה בָּאֵש!”

וְאָכֵן נִרְאֶה הָיָה הַדָּבָר בַּעְַלִיל. לְשוֹנוֹת אֵש מַעְַלוֹת פִּיחַ הִתְפָּרְצוּ מִתּוֹךְ תִּימְרוֹת הַקִּיטוֹר. הַלֶּהָבוֹת הָאֵלֶּה הִתְלַכְּדוּ הָלוֹךְ וְהִתְלַכֵּד וְעָלוּ הַשָּמָיְמָה. וּבְכָל זֹאת לֹא נִרְאָה אַף פָּלִיט אֶחָד. בְּלִי סָפֵק מָצְאוּ הַמַּצִּיתִים אֶת הָעִיר עְַזוּבָה מֵאָדָם וְהֵם הִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ וְהִבְעִירוּ אוֹתָהּ בָּאֵש. אְַבָל כְּלוּם הָיוּ עוֹשֵֹי הַשַּמּוֹת הָאֵלֶּה תַּתָּרִים? אוֹ אוּלַי רוּסִים הָיוּ, אְַשֶר נִצְטַוּוּ לַעְַשֹוֹת כֵּן מִטַּעַם הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל? אֶפְשָר שֶמֶּמְשֶלֶת הַצַּאר הֶחְֶלִיטָה אְַשֶר מִקְּרַסְנוֹיַרְסְק וְהָלְאָה, מִן הַיֵּנִיסֵי וָהָלְאָה לֹא תִּשָּאֵר אַף עִיר אַחַת וְאַף כְּפָר אֶחָד, שֶאַנְשֵי הַצָּבָא שֶל הָאְֶמִיר יוּכְלוּ לִמְצֹא שָם מִקְלָט? וּמַה יַעְַשֶֹה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, הְַיַעְַצֹר אֶת מַסָּעוֹ אוֹ יִסַּע לְדַרְכּוֹ הָלְאָה?

הוּא הָיָה מְהַסֵּס וּפוֹסֵחַ עַל שְתֵּי הַסְּעִפִּים. וְאוּלָם לְאַחַר שֶשָּקַל אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ לְכָאן וּלְכָאן סוֹפוֹ שֶבָּא לִידֵי הַמַּסְקָנָה, אְַשֶר כָּל כַּמָּה שֶהַנְּסִיעָה דֶרֶךְ הָעְַרָבָה, לְלֹא מְסִלָּה כְּבוּשָה תִּהְיֶה מְיַגַּעַת בְּיוֹתֵר, מוּטָב שֶיִּסַּע דֶּרֶךְ הָעְַרָבָה וִּבִלְבַד שֶלֹּא יִסְתַּכֵּן שֵנִית בִּידֵי הַתַּתָּרִים. וּבְכֵן אָמַר לְהַצִּיעַ לְנִיקוֹלַי לַעְַזֹב לְפִי שָעָה אֶת הַדֶּרֶךְ וְלָשוּב אֵלֶיהָ רַק לְאַחַר שֶיַּעַקְפוּ אֶת נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק, וְהִנֵּה רָעַם פִּתְאֹם קוֹל יְרִיָּה מִצַּד יָמִין. כַּדּוּר בָּא בִּיעָף בִּשְרִיקָה, וְהַסּוּס שֶל הַ“קִּבִּיטָקָה” נִפְגַּע בְּרֹאשוֹ וְנָפַל מֵת.

וּבוֹ בָּרֶגַע הִשְֹתָּעְַרוּ כִּתְרֵיסָר פָּרָשִים עַל הַדֶּרֶךְ וְהִקִּיפוּ אֶת הַ“קִּבִּיטָקָה”. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נַדְיָה וְנִקוֹלַי לֹא הִסְפִּיקוּ לְהָבִין אֶת הַנַּעְַשֶֹה וּכְבָר נִלְקְחוּ בַּשְּבִי וְנִגְרְרוּ בִּמְהִירוּת אֶל נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק.

הַהַתְקָפָה הַפִּתְאוֹמִית הַזֹּאת לֹא הֶעְֶבִירָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל דַּעְתּוֹ. כֵּוָן שֶלֹּא רָאָה אֶת הָאוֹיְבִים, לֹא יָכֹל לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ. אְַבָל אִלּוּ גֲַם הָיָה אוֹר עֵינָיו אִתּוֹ, לֹא הָיָה מְנַסֶּה לַעְַשֹוֹת זֹאת, מִשּוּם שֶהַנִּסָּיוֹן הַזֶּה הָיָה מֵבִיא לִידֵי שְפִיכוּת דָּמִים אְַיְִמָּה. וְאוּלָם אַף־עַל־פִּי שֶלֹּא רָאָה כְּלוּם, הְַרֵי שָמַע וְהֵבִין מַה שֶהַלָּלוּ הָיוּ מְדַבְּרִים.

עַל פִּי לְשוֹנָם הִכִּיר, שֶאַנְשֵי הַצָּבָא הַלָּלוּ תַּתָּרִים הֵם, וּמִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם נוֹדַע לוֹ, שֶהֵם הִקְדִּימוּ אֶת מַחְַנֵה הָאוֹיְבִים שֶהִתְנַפְּלוּ עַל הָאָרֶץ.

וְהִנֵּה מַה שֶנּוֹדַע לוֹ לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַקְּצָרִים שֶהִשְמִיעוּ בְּפָנָיו בְּאוֹתָהּ שָעָה וּמִתּוֹךְ קִטְעֵי שִֹיחוֹתֵיהֶם שֶשָּמַע לְאַחַר מִכָּאן.

אַנְשֵי הַצָּבָא הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מְשְִעְבָּדִים בְּמֵישָרִין לִפְקְִדָּתוֹ שֶל הָאְֶמִיר, שֶעְַדַיִן נֶעְִצַר אְַחוֹרֵי הַיֵּנִיסֵי. הֵם נִמְנוּ עִם פְּלְִגָּה שְלִישִית, שֶאְַנָשֶיהָ הָיוּ הַתַּתָּרִים שֶל הַחַאנוּת קוֹקַנְד וְקוּנְדוּז וַאְַשֶר עִמָּהּ עָתִיד לְהִתְאַחֵד בְּקָרוֹב הַמַּחְַנֶה שֶל פֵיאוֹפַרחַאן בְּקִרְבַת אִירְקוּטְסְק.

בַּעְַצָתוֹ שֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וּכְדֵי לְהַבְטִיחַ אֶת הַצְלָחַת הַהִתְנַפְּלוּת עַל גְּלִילוֹת הַמִּזְרָח עָבְרָה הַפְּלְִגָּה הַזֹּאת אֶת גְּבוּל הַפְֶּלֶךְ סֵמִיפָּלָטִינְסְק, חָלְפָה בִּדְרוֹמוֹ שֶל יְאוֹר בַּלְקַךְ וְהִתְפַּשְּטָה לְאֹרֶךְ רַגְלֵי הָרֵי הָאַלְטַי. מַנְהִיגָהּ הָיָה אַחַד הַקְּצִינִים שֶל הַחַאן מִקּוּנְדוּז וְהִיא עָבְרָה בָּאָרֶץ כְּשֶהִיא עוֹשָֹה מַעְַשֵֹי שֹד וָהֶרֶס וְסוֹפָה שֶהִגִּיעָה אֶל מַעְַלֶה נְהַר הַיֵּנִיסֵי. אוֹתוֹ הַקָּצִין רָאָה מֵרֹאש מַה שֶיֵּעָשֶֹה בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק עַל פִּי פְּקְִדַּת הַצַּאר, וּכְדֵי לְהָקֵל עַל צִבְאוֹת הָאְֶמִיר אֶת מַעְַבַר הַיֵּנִיסֵי, עָמַד וְכִנֵּס עַל פְּנֵי הַנָּהָר קְבוּצָה גְדוֹלָה שסל אְַרָבוֹת אִם לְשֵם שִמּוּש בָּהֶן לְצֹרֶךְ הַעְַבָרָה וְאִם לְשֵם חֹמֶר לִגְשִירַת גֶּשֶר. לְאַחַר שֶהִקִּיפָה פְּלְִגָּה זוֹ אֶת רֶגֶל הֶהָרִים, יָרְדָה אֶל עֵמֶק הַיֵּנִיסֵי וּבְקִרְבַת אַלְסָלִיבְסְק הִגִּיעָה שוּב אֶל הַדֶּרְךְ הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק. זוֹהִי סִבַּת הְַמוֹן הֶחְָרָבוֹת וְהַהְַרִיסוֹת הָאְַיְִמּוֹת, שֶנִּרְאוּ מֵעֵבֶר הָעִיר הַהִיא וְהָלְאָה וְהַמְשַמְּשוֹת סִמָּן מְִבְהָק לְדַרְכֵי הַמִּלְחָמוֹת שֶל הַתַּתָּרִים. גּוֹרָלָהּ שֶל נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק הָיָה כְּגוֹרַל שְאָר הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים, וְהַתַּתָּרִים, שֶמִּסְפָּרָם עָלָה לַחְַמִשִּים אֶלֶף אִיש, כְּבָר עָזְבוּ אוֹתָהּ כְּדֵי לִלְכֹּד אֶת הָעְַמָדוֹת הַחְַשוּבוֹת הָרִאשוֹנוֹת אְַשֶר לִפְנֵי אִירְקוּטְסְק. בְּעוֹד זְמַן מְִעָט עְַתִידִים הָיוּ לְהִתְאַחֵד עִם צִבְאוֹת הָאְֶמִיר.

כדָךְ הָיָה מַצַּב הַדְּבָרִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, – מַצָּב חָמוּר עַד מְאֹד בִּשְבִיל הַחֵלֵק הַזֶּה שֶל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית, שֶהָיָה כְִּלּוֹ, מְִבְדָּל מִיֶּתֶר חֶלְקֵי הַמְּדִינָה, וּבִשְבִיל מְגִנֵּי עִיר הַבִּירָה שֶלּוֹ אְַשֶר לְפִי הָעֵרֶךְ מְִעָטִים הָיוּ.

לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נוֹדַע אֵפוֹא, שסלִּפְנֵי אִירְקוּטְסְק הוֹפִיעָה פְּלְִגָּה שְלִישִית שֶל צְבָא הַתַּתָּרִים, וְשֶהָאְֶמִיר וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב עִם הַמַּחְַנֶה הָרָאשִי שֶלָּהֶם עְַתִידִים לְהִתְאַחֵד עִם פְּלְגָּה זוֹ בְּקָרוֹב. הַהִתְנַפְּלוּת עַל אִירְקוּטְסְק וְכִבּוּשָהּ לֹא הָיוּ אֵפוֹא אֶלָּא שְאֵלַת הַזְּמַן, אוּלַי שֶל הַזְּמַן הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר.

קַל לְהָבִין מָה הַמַּחְַשָבוֹת שֶהִתְרַגְּשוּ בְּאוֹתָהּ שָעָה בְּלִבּוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב! וּכְלוּם אֶפְשָר הָיָה לִתְמֹהַ עָלָיו אלּוּ אָבַד סוֹף סוֹף לִבּוֹ וְרָפוּ יָדָיו מִפְּנֵי הַמַּצָּב שֶהָיָה נָתוּן בּוֹ עַכְשָו? וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא עְַזָבָהוּ אֹמֶץ לִבּוֹ כָּל עִקָּר וְשְֹפָתָיו לָחְַשוּ וְחָזְרוּ וְלָחְַשוּ אֶת הַמִּלִים:

“וּבְכָל זֹאת בּוֹא אָבוֹא אֶל מַטְּרָתִי!”

מִקֵּץ חְַצִי שָעָה לַאַחַר שֶתְּקָפוּם פָּרָשֵי הַתַּתָּרִים נִכְנְסוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נִיקוֹלַי וְנַדְיָה אֶל נִיזְ’נִי־אוּדִינְסְק. הַכֶּלֶב הַנֶּאְֶמָן רָץ אַחְַרֵיהֶם, אְַבָל מֵרָחוֹק. וְאוּלָם בְּעִיר זוֹ, שֶהָיְתָה כְִּלָּהּ בּוֹעֶרֶת בָּאֵש וְשֶהַחַמְסָנִים הָאַחְַרוֹנִים יָצְאוּ מִמֶּנָהּ, לֹא הָיָה מָקוֹם בִּשְבִילָם.

אָז הוּטְלוּ הַשְּבוּיִים עַל גַּבֵּי סוּסִים וְהוּבְלוּ בִּמְהִירוּת הָלְאָה. נִיקוֹלַי הָיָה נִכְנָע לְגוֹרָלוֹ כְּדַרְכּוֹ. נַדְיָה לֹא זָזָה מֵאְֶמוּנָתָהּ בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אַף זִיז כָּל שֶהוּא, וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה לְמַרְאִית עַיִן שְוֵה־נֶפֶש, אְַבָל בֶּאְֶמֶת הָיָה מוּכָן וּמְזְִמָּן לְהִשְתַּמֵּש בְּכָל שְעַת־כֹּשֶר לְהִמָּלֵט מִידֵי שוֹבָיו.

הַתַּתָּרִים הִכִּירוּ הֵיטֵב, שֶאַחַד הַשְּבוּיִים שֶלָּהֶם עִוֵּר הוּא, אְַבָל הָאַכְזְרִיּוּת הַמְיְִחָדָה לָהֶם מִטִּבְעָם הִשִֹיאָתַם לְהִתְעַלֵּל בָּאְִמְלָל הַזֶּה. הֵם רָכְבוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. סוּסוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶלֹּא הָיָה לוֹ מַנְהִיג אַחֵר חוּץ מִמֶּנּוּ, הָיָה מְקַפֵּץ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַצִּדָּהּ וְהַקְּפִיצוֹת הַלָּלוּ הִכְנִיסוּ עִרְבּוּבִיָה אֶל תּוֹךְ שוּרוֹת הָרוֹכְבִים. אָז נִתַּךְ עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מְטַר חְַרָפוֹת וְמַהְַלְִמּוֹת, אְַשֶר שָבְרוּ אֶת לֵב הַנַּעְַרָה וְהֵבִיאוּ אֶת נִיקוֹלַי לִידֵי הִתְמַרְמְרוּת. אְַבָל מַה יָכְלוּ לַעְַשֹוֹת? הַלְָּשוֹן הַתַּתָּרִית הָיְתָה זָרָה לָהֶם וְהַמֶּחָאָה שֶלָּהֶם הוּשְבָה אָחוֹר מִתּוֹךְ גַּסּוּת וּקְשִיחוּת־לֵב.

וּכְדֵי לְסַפֵּק אֶת תַּאְַוַת הָאַכְזְרִיּוּת שֶלָּהֶם בְּמִדָּה יְתֵרָה בָּאָה מַחְַשָבָה בְלֵב הַחַיָּלִים הָאֵלֶּה לְהַחְַלִיף אֶת הַסּוּס, שֶרָכַב עָלָיו מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, בְּסוּס אַחֵר שֶהָיָה סוּמָא. לִתְמוּרָה זוֹ גָרְמוּ דְבָרָיו שֶל אַחַד הָרוֹכְבִים, אְַשֶר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָמַע אוֹתוֹ אוֹמֵר אֶל חְַבֵרָיו:

“אֶפְשָר שֶרוּסִי זֶה פִּקֵּחַ הוּא וְעֵינָיו רוֹאוֹת!”

הַדָּבָר קָרָא בְּמֶרְחָק שִשִּים וֶרְסְטָאוֹת מִנִּיזְ’נִי־אוּדִינְסְק בֵּין הַכְּפָרִים טַאְַטָן וְשִיבַרְלִינְסְקוֹאֶה. הִרְכִּיבוּ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל סוּס סוּמָא זֶה וּלְשֵם לִגְלוּג נָתְנוּ בְּיָדָיו אֶת הָרֶסֶן. אַחַר חָבְטוּ אֶת הַסּוּס בְּשוֹט וְזָרְקוּ בּוֹ אְַבָנִים וּמִתּוֹךְ קְרִיאוֹת שֶל זֵרוּז אִנְּסוּהוּ לָרוּץ בִּדְהִירָה.

הַסּוּס, אְַשֶר רוֹכְבוֹ הָעִוֵּר כְּמוֹתוֹ לֹא יָכֹל לְהַנְהִיגוֹ בְּאֹרַח יָשָר, יֵש שֶנִּתְקַל בְּעֵץ וְיֵש שֶנָּטָה מִן הַדֶּרֶךְ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ גָּרַם לְרוֹכְבוֹ טִלְטוּלִים וְנִדְנוּדִים קָשִים וּפְעָמִים בָּא לִידֵי נְפִילָה, אְַשֶר אַחְַרִיתָהּ יָכְלָה לִהְיוֹת רָעָה מְאֹד.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא מָחָה. הוּא לֹא הִשְמִיעַ אַף תְּלוּנָה. כְּשֶנָּפַל סוּסוֹ הָיָה מַמְתִּין עַד שֶהְֶרִימוּהוּ. וְאָמְנָם הְֶרִימוּהוּ וְהַמִּשְֹחָק הָאַכְזָרִי הִתְחִיל שוּב.

וּבְוַדַּאי הָיָה הַמִּשְֹחָק הוֹלֵךְ וְנִמְשָךְ עוֹד זְמָן הַרְבֵּה לַהְַנָאָתָם הָרַבָּה שֶל הַתַּתָּרִים, לוּלֵא הִתְרַחֵש מְאֹרָע חָמוּר בְּיוֹתֵר, אְַשֶר שָֹם לוֹ קֵץ.

בְּאַחַת הַשָּעוֹת מִשְעוֹת הַיּוֹם הָעְַשִֹירִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר כִּוֵּן הַסּוּס אֶת פָּנָיו בִּמְרוּצָתוֹ אֶל אַחַת הַנְּקָרוֹת שֶבְּצַד הַדֶּרֶךְ, שֶהָיְתָה עְַמְִקָּה מִשְלֹשִים עַד אַרְבָּעִים רֶגֶל.

נִיקוֹלַי רָצָה לְהִשְֹתָּעֵר אַחְַרָיו, אְַבָל עְַצָרוּהוּ. הַסּוּס שֶהָיָה לְלֹא מַנְהִיג הִתְנַפֵּל עִם רוֹכְבוֹ אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה.

נַדְיָה וְנִיקוֹלַי הִשְמִיעוּ זַעְַקַת חְַרָדָה!… הֵם הָיוּ מְִבְטָחִים, שֶחְַבֵרָם הָאְִמְלָל נִתְרַסֵּק מֵחְַמַת נְפִילָה זוֹ!

וְאוּלָם כְּשֶקָרְבוּ אֶל הַמָּקוֹם רָאוּ וְהִנֵּה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר הִסְפִּיק לִקְפֹּץ מֵעַל הָאְִכָּף, שָלֵם בְּגוּפוֹ לְלֹא פְּצִיעָה כָּל שֶהִיא, תַּחַת אְַשֶר הַסּוּס הָאְִמְלָל נִשְבְּרוּ שְתֵּי רַגְלָיו וְשוּב לֹא צָלַח לְשוּם שִמּוּש.

אֶת הַסּוּס הִנִּיחוּ לִגְוֹעַ בַּאְַשֶר הוּא שָם, בְּלִי לַהְַמִיתוֹ מֵחְַמַת צַעַר בַּעְַלֵי חַיּיִם, וְאֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹצִיאוּ וּקְשָרוּהוֹ אֶל הָאְִכָּף שֶל אַחַד הַתַּתָּרִים כְּדֵי שֶיָּרוּץ אַחְַרֵי הַפְּלְִגָּה בְּרַגְלָיו.

וְגַם הַפַּעַם לֹא נִפְלְטָה תְּלוּנָה מִפִּיו וְהוּא לֹא מָחָה! הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת בְּלִי אְַשֶר נִמְשַךְ עַל־יְדֵי הַחֶבֶל שֶהָיָה קָשוּר אֶל אְִכַּף הָרוֹכֵב. אָכֵן “אָדָם שֶל בַּרְזֶל” הָיָה אָדָם זֶה, כְּכֹל אְַשֶר אָמַר עָלָיו הַגֵּנֵרַל קִיסוֹף אֶל הַצַּאר!

לְמָחָר בְּיוֹם הָאַחַד־עָשָֹר בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, הִגִּיעָה הַפְּלְִגָּה הַקְּטַנָּה אֶל הַכְּפָר שִיבַרְלִינְסְקוֹאֶה.

כָּאן קָרָה מִקְרֶה, אְַשֶר אַחְַרִיתוֹ יָכְלָה לִהְיוֹת מָרָה עַד מְאֹד.

אָתָא לָיְלָה. הַפָּרָשִים הַתַּתָּרִים עָמְדוּ לָפוּש וְהִשְתַּכְּרוּ אִם מָעַט וְאִם הַרְבֵּה. אַחַר קָמוּ וְאָמְרוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

נַדְיָה, אְַשֶר כְּמוֹ עַל־פִּי נֵס נָהְַגוּ בָּהּ אַנְשֵי הַצָּבָא כָּבוֹד עַד עַכְשָו, נֶעֶלְבָה עַכְשָו עַל יְדֵי אֶחָד מֵהֶם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת לֹא אֶת הָעֶלְבּוֹן. וְלֹא אֶת הָעוֹלֵב, אְַבָל נִיקוֹלַי רָאָה תַּחְתָּיו.

אָז קָם נִיקוֹלַי וּבִמְנוּחָה גְמוּרָה וּבְלִי לִשְקֹל אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ וּבְלִי לָתֵת לְעַצְמוֹ חֶשְבּוֹן עַל הַמַּעְַשֶֹה שֶהוּא אוֹמֵר לַעְַשֹוֹת, נִגַּש אֶל אִיש הַצָּבָא הַהוּא וְעַד שֶהַלָּז הִסְפִּיק לְהָנִיעַ יָדוֹ כְּדֵי לַעְַצֹר בּוֹ, תָּפַשֹ אֶקְדּוֹחַ, שֶהָיָה נָתוּן בְּאַמְתַּחַת הָאְִכָּף, וְיָרָה אֵלָיו בְּאֶמְצַע חְזֵהוּ.

לְקוֹל הַיְרִיָּה קָפַץ וּבָא מִיָּד הַקָּצִין הַמְפַקֵּד אֶת הַפְּלְִגָּה. הָרוֹכְבִים רָצוּ לִגְזֹר אֶת נִיקוֹלַי הָאְִמְלָל לִגְזָרִים בְּחַרְבוֹתֵיהֶם, אְַבָל עַל־פִּי אוֹת, שֶנִּתַּן מֵאֵת הַקָּצִין, אְַסָרוּהוּ בַּחְַבָלִים וֶהְֶטִילוּהוּ לְאָרְכּוֹ עַל גַּב סוּס, וְהַפְּלְִגָּה יָצְאָה שוּב לְדַרְכָּהּ בִּדְהִירָה.

הַחֶבֶל, אְַשֶר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה קָשוּר בּוֹ וַאְַשֶר הוּא כִּרְסֵם אוֹתוֹ לְמֶחְֶצָה, נִתַּק פִּתְאֹם עַל יְדֵי תְּנוּעָה חְַזָקָה שֶל הַסּוּס, וְרוֹכְבוֹ שֶהָיָה שִכּוֹר לְמֶחְֶצָה דָּהַר בְּכָל עֹז הָלְאָה, בְּלִי אְַשֶר הִרְגִּיש בָּזֶה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה נִשְאְַרוּ לְבַדָּם עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ.

פֶּרֶק תְּשִיעִי: בָּעְַרָבָה

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה הָיוּ שוּב חָפְשִים כְּמוֹת שֶהָיוּ בְּמֶשֶךְ יְמֵי מַסָּעַם מִפֶּרְם וְעַד גְּדוֹת הָאִירְטִיש. אְַבָל כַּמָּה נִשְתַּנּוּ תְּנָאֵי הַמַּסָּע שֶלָּהֶם מֵאָז וְעַד עָתָּה! אָז הָיוּ נוֹסְעִים בְּ“טָרַנְטֵס” מְרְִוָּח, הַסּוּסִים נִתְחַלְּפוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, תַּחְַנוֹת דֹּאַר סִפְּקוּ לָהֶם אֶת צָרְכֵיהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיְתָה יְכֹלֶת בְּיָדָם לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת. אְַבָל עַכְשָו הָיוּ מְהַלְּכִים בְּרֶגֶל, וְלֹא הָיְתָה לָהֶם יְכֹלֶת לְהַמְּצִיא לְעַצְמֳָם אֶמְצְעֵי־נְסִיעָה, יְהִי אְַשֶר יִהְיֶה, וְלֹט עוֹד אֶלָּא שֶלֹּא הָיְתָה בְּיָדָם אַף פְּרוּטָה וְלֹא יָדְעוּ כֵּיצַד יְסַפְּקוּ אֶת צָרְכֵי חַיֵּיהֶם שֶאֵין לְהִתְקַיֵּם בִּלְעְַדֵיהֶם, – וַעְַדַיִן צְרִיכִים הָיוּ לַעְַבֹר מַהְַלָךְ שֶל אַרְבַּע וֶרְסְטָאוֹת! וְעַל כָּל אֵלֶּה נוֹסַף עוֹד עִוְרוֹנוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר נַדְיָה הַיְתָה לוֹ לְעֵינָיִם.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶגַּם הַיָּדִיד שֶהִקְרָה לִפְנֵיהֶם הַמִּקְרֶה, הִתְרַגֵּש עָלָיו אָסוֹן וְהוּא נִטַּל מֵאִתָּם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָכַב עַל הַמּוֹרָד שֶבְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. נַדְיָה עָמְדָה עַל יָדוֹ וְחִכְּתָה שֶהוּא יֹאמַר לָהּ מִלָּה לְהַמְשִיךְ שוּב אֶת הְַלִיכָתָם.

הַשָעָה הָיְתָה שְעַת עֶשֶֹר בָּעֶרֶב. זֶה שָלֹש שָעוֹת וָחֵצִי שֶהַשֶּמֶש שָקְעָה אְַחוֹרֵי הָאֹפֶק. לֹא נִרְאָה לֹא בַּיִת וְלֹא סְִכָּה. הַתַּתָּרִים הָאַחְַרוֹנִים נִתְעַלְּמוּ בַּמֶּרְחַקִּים. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה הָיוּ בּוֹדְדִים וַעְַזוּבִים בְּכָל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

“אְַהָהּ, מַה יַעְַשֹוּ הַלָּלוּ לִידִידֵנוּ?” פָּתְחָה וְאָמְרָה הַנַעְַרָה. “נִיקוֹלַי הָאְמְלָל! פְּגִישָתֵנוּ אִתּוֹ הֵמִיטָה עָלָיו אָסוֹן!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שָתַק וְלֹא עָנָה דָבָר.

“מִיכָאֵל,” חָזְרָה וְאָמְרָה נַדְיָה, “כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶהוּא הֵגֵן עָלֶיךָ בְּשָעָה שֶהָיִיתָ לְמִשְֹחָק בְּיַד הַתַּתָּרִים וְכִי הוּא סִכֵּן אֶת נַפְשוֹ לְמַעְַנִי?”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹסִיף לִשְתֹּק. הוּא הָיָה שוֹכֵב לְלֹא תְּנוּעָה כְּשֶרָאשוֹ תָּמוּךְ בְּיָדָיו. מָה הַמַּחְַשָבוֹת שֶחָשַב בְּאוֹתָהּ שָעָה? אֶפְשָר שֶלֹּא שָמַע כְּלָל אֶת דִּבְרֵי נַדְיָה, מֵאַחַר שֶלֹּא עָנָה אוֹתָהּ כְּלוּם?

הֵן, הוּא שָמַע אֶת דְּבָרֶיהָ, שֶהְַרֵי לְאֲַחַר שֶהַנַּעְַרָה הוֹסִיפָה וְשָאְַלָה אוֹתוֹ:

“לְהֵיכָן אַנְהִיגְךָ, מִיכָאֵל?” עָנָה וְאַמַר:

“אֶל אִירְקוּטְסְק!”

“בְּדֶרֶךְ־הָרַבִּים?”

“הֵן, נַדְיָה.”

שוּם דָּבָר לֹא הֵזִיז אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מֵהַחְלָטָתוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה, שֶהוּא הִתְחַיֵּב בִּשְבוּעָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. דֶּרֶךְ־הָרַבִּים הִיא הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר אֶל מַטָּרָה זוֹ. אִם יֵרָאֶה צְבָא־הֶחָלוּץ שֶל פֵיאוֹפַר־חַאן, עְַדַיִן יְהִי סָפֶק בְּיָדוֹ לִנְטוֹת מִפָּנָיו וְלַעְַזֹב אֶת דֶּרֶךְ־הָרַבִּים.

נַדְיָה אָחְַזָה בְּיָדוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּשְנֵיהֶם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. לְמָחָר, בִּשְנֵים־עָשָֹר לְסֶפְּטֶמְבֶּר בַּבֹּקֶר, חָנוּ שְנֵיהֶם חְַנִיָּה קְצָרָה בָּעְַיָרָה טוּלִינוֹבְסְקוֹאֶה, שֶהָיְתָה רְחוֹקָה מַהְַלַךְ עֶשְֹרִים וֶרְסְטָאוֹת מִמְּקוֹם יְצִיאָתָם. הָעְַיָרָה הָיְתָה כְִּלָּהּ שְֹרוּפָה וַהְַרוּסָה. כָּל הַלַּיְלָה שֶעָבַר הָיְתָה נַדְיָה צוֹפָה וּמַבִּיטָה, שֶמָּא תִּזְדַּמֵּן לְפָנֶיהָ גּוּפָתוֹ שֶל נִיקוֹלַי בַּדֶּרֶךְ, אְַבָל כָּל הַחִפּוּשִֹים שֶחִפְּשָֹה בֵּין הֶחְָרָבוֹת וּבֵין הַחְַלָלִים שֶרָאְַתָה פֹּה וְשָם, הָיוּ לְבַטָּלָה. עַד עַכְשָו נִרְאָה שֶנִּקוֹלַי עְַדַיִן הָיָה בַּחַיִּים. אֶפְשָר שֶהִשְאִירוּהוּ לְפִי שָעָה בַּחַיִּים עַל מְנָת לַהְַמִיתוֹ מִיתָה אַכְזְרִיָּה לִכְשֶיַּגִּיעוּ אֶל מְקוֹם חְַנִיָּתָם אִירְקוּטְסְק.

נַדְיָה, אְַשֶר כֹּחָהּ תַּש מֵרָעָב, שֶעִנָּה גַם אֶת בֶּן־לִוְיָתָהּ עִנּוּיִים קָשִים, מָצְאָה לְאָשְרָהּ הַגָּדוֹל בְּאַחַד הַבָּתִים שֶבָּעְַיָרָה מִקְצָת בָּשָֹר מְיְִבָּש וּצְנִימִים, הַיְנוּ פְּרוּסוֹת לֶחֶם מְיְִבָּשוֹת בְּקִיטוֹר, הַמְשַמְּרוֹת אֶת סְגְִלַּת הַהְַזָנָה שֶלָּהֶן לְאֹרְךְ יָמִים. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה הִצְטַיְּדוּ בְּצֵידָה זוֹ כְּכֹל אְַשֶר יָכְלוּ שְֹאֵת. מְזוֹנָם הָיָה אֵפוֹא בָּטוּחַ לְכַמָּה יָמִים, וַאְַשֶר לְמַיִם וַדַּאי לֹא יַחְסְרוּ אוֹתָם בְּחֵבֶל אֶרֶץ זֶה, שֶעוֹבְרִים בָּהּ אַלְפֵי פְּלָגִים הַמִּשְתַּפְּכִים אֶל תּוֹךְ נְהַר אַנְגָּרָה.

וְשוּב קָמוּ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מְהַלֵּךְ בִּפְסִיעוֹת בְּטוּחוֹת וְלֹא הָיָה מְקַצֵּר אוֹתָן אֶלָּא לְמַעַן בַּת־לִוְיָתוֹ. נַדְיָה לֹא רָצְתָה לְפַגֵּר וְהִיא אִמְּצָהּ אֶת כֹּחָהּ לְהַלֵּךְ. לְאָשְרוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה בֶּן־לִוְיָתָהּ לִרְאוֹת כַּמָּה רְצוּצָה הָיְתָה מֵרֹב יְגִיעָה.

וַאַף־עַל־פִּי־כֵן הִרְגִּיש מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בַּדָּבָר; “כֹּחֵךְ הוֹלֵךְ וָתָם, יַלְּדָה עְַנִיָּה”, אָמַר אֵלֶיהָ לִפְעָמִים.

"לֹא, לֹא, הֵשִיבָה נַדְיָה.

“כַּאְַשֶר לֹא תּוּכְלִי לָלֶכֶת עוֹד, אֶשָֹאֵךְ עַל זְרוֹעוֹתַי, נַדְיָה”.

“טוֹב הַדָּבָר, מִיכָאֵל”.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הְִצְרְכוּ לַעְַבֹר אֶת הַנַּחַל הַקָּטֹן אוֹקֶה, וְאוּלָם הַנַּחַל הַזֶּה לֹא הָיָה עָמֹק בְּיוֹתֵר וְהֵם עָבְרוּ אוֹתוֹ שֶלֹּא בְּקֹשִי.

הַשָּמַיִם הָיוּ מְכְִסִּים בַּעְַנָנִים וְהַטֶּמְפֵּרָטוּרָה הָיְתָה נוֹחָה. אֶלָּא שֶהָיָה חְַשָש, שֶמֶּזֶג־הָאְַוִיר יִשְתַּנֶּה לְרָעָה וְעוֹד מְֶֶעַט וְיֵרֵד גֶּשֶם, מַה שֶהָיָה מַרְבֶּה אֶת הַטֹּרַח וְהַיְּגִיעָה שֶל הַהְַלִיכָה בְּרֶגֶל. וְאָמְנָם פְּעָמִים אְַחָדוֹת נִתְּכוּ גִשְמֵי זַעַף, אְַבָל הֵם לֹא נִמְשְכוּ הַרְבֵּה.

וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִים יַחַד אְַחוּזֵי יָדַיִם וְהָיוּ מְדַבְּרִים מְעַט. נַדְיָה הִבִּיטָה לְפָנִים וּלְאָחוֹר. פַּעְַמַיִם בַּיּוֹם חָנוּ. בַּלַּיְלָה נָחוּ שֵש שָעוֹת. בְּסְִכּוֹת אְַחָדוֹת מָצְאָה נַדְיָה שוּב מְעַט בְּשַֹר כֶּבֶש, אְַשֶר בְּאֶרֶץ זוֹ הְַרֵיהוּ מָצוּי לָרֹב וּמְחִירוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שְתֵּי קוֹפֵּיקוֹת וּמֶחְֶצָה הַלִּטְרָה.

וְאוּלָם לַמְרוֹת הַתִּקְוָה שֶהָגָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא נִזְדַּמְּנָה אַף בֶּהְֶמַת־מַשָֹּא אֶחָת. הַסּוּסִים וְהַגְּמַלִּים נֶהֶרְגוּ אוֹ נֶחְמְסוּ. וּבְכֵן נִגְזְרָה עָלָיו לְהוֹסִיף וּלְהַלֵּךְ בְּרֶגֶל דֶּרֶךְ הָעְַרָבָה הַזֹּאת, שֶהָיְתָה לְלֹא קֵץ וּלְלֹא גְבוּל.

עִקְּבוֹת הַפְּלְִגָּה הַתַּתָּרִית הַשְּלִישִית, שֶעָלְתָה עַל אִירְקוּטְסְק, נִכְּרוּ כָּאן בְּכָל מָקוֹם. פֹּה הִתְגּוֹלֵל סוּס מֵת וששָם עָמְדָה עְַגָלָה עְַזוּבָה. גּוּפוֹתֵיהֶם שֶל בְּנֵי סִבִּירְיָה הָיוּ מְצַיְּנוֹת גַּם הֵן אֶת הַדֶּרֶךְ, בְּיִחוּד בִּמְבוֹאֵי הַכְּפָרִים. נַדְיָה כָּבְשָה אֶת גֹּעַל נַפְשָהּ וְהִסְתַּכְּלָה יָפֶה בְּכָל הַפְּגָרִים הָאֵלֶּה!…

בִּכְלָלוֹ שֶל דָּבָר לֹא הָיְתָה הַסַּכָּנָה נִשְקָפָה לָהֶם מִפָּנִים, אֶלָּא מֵאָחוֹר. צְבָא־הֶחָלוּץ אְַשֶר לַמַּחְַנֶה שסל הָאְֶמִיר, שֶאִיבָן אוֹגַרְיֶב הָיָה נוֹהֵג בּוֹ, יְכוֹל הָיָה לְהוֹפִיעַ מֵרֶגַע לְרֶגַע. הָאְַרָבוֹת שֶנִּשְלְחוּ בְּמוֹרַד הַיֵּנִיסֵי, וַדַּאי כְּבָר הִגִּיעוּ אֶל קְרַסְנוֹיַרְסְק וְשִמְּשוּ מִיָּד מַכְשִירֵי־הַעְַבָרָה עַל פְּנֵי הַנָּהָר. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֵפוֹא מְִפְנָה לִפְנֵי הַפּוֹלְשִים. שוּם מַחְַנֶה רוּסִי לֹא יָכֹל לְחָסְמָהּ בִּפְנֵיהֶם בֵּין קְרַסְנוֹיַרְסְק וּבֵין יְאוֹר הַבַּיְקַל. וּבְכֵן אֵפוֹא הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מַצַפֶּה בַּחְַרָדָה לְהוֹפָעַת הַסַּיָּרִים הַתַּתָּרִים.

בְּכָל מָקוֹם שֶחָנוּ שָם הָיְתָה נַדְיָה עוֹלָה עַל אַחַת הָרָמוֹת וְצוֹפָה מִשָּם בְּעֵינַיִם בּוֹחְַנוֹת לְצַד מַעְַרָב, אְַבָל שוּם עְַנַן אָבָר טֶרֶם בִּשֵֹר אֶת בִּיאָתוֹ שֶל גְּדוּד רוֹכְבִים.

וְשוּב הָיוּ חוֹזְרִים וּמְהַלְכִים לְדַרְכָּם, וּכְשֶהִרְגְִיש מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בַּדָּבָר שֶהוּא גוֹרֵר אַחְַרָיו אֶת נַדְיָה הָעְַנִיָה, וְהִתְחִיל מְקַצֵּר אֶת פְּסִיעוֹתָיו. הצם לֹא הָיוּ מְסִיחִים אֶלָּא מָעַט וְרַק עַל נִיקוֹלַי בִּלְבָד. הַנַּעְַרָה הַצְּעִירָה הִזְכִּירָה אֶת כָּל הַטּוֹבָה שֶעָשָֹה עִמָּם בֶּן־לִוְיָתָם זֶה בְּמֶשֶךְ הַיָּמִים הַמְִּעָטִים שֶהָיוּ בְּחֶבְרָתוֹ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִשְתַּדֵּל לְהָפִיחַ עַל־יְדֵי תְּשוּבוֹתָיו זִיק תִּקְוָה בְּלֵב נַדְיָה, אַף־עַל־פִּי שֶהוּא גוּפוֹ שוּב לֹא הָיָה מְקַוֶּה כְּלוּם, מִשּוּם שֶמְִּבְטָח הָיָה שֶאוֹתוֹ הָאְִמְלָל לֹא יִנָּצֵל מִמָּוֶת.

יוֹם אֶחָד אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֶל הַנַּעְַרָה:

“נַדְיָה, מִשּוּם מָה אִי אַתְּ מְסַפֶּרֶת עִמִּי לְעוֹלָם עַל אִמִּי?” עַל אִמּוֹ! נַדְיָה הִשְתַּמְּטָה מִדַּבֵּר עָלֶיהָ. לָמָּה לָהּ לְחַדֵּש אֶת מַכְאוֹבָיו? וְכִי לֹא נָפְחָה הַסִּבִּירִית הַזְּקֵנָה אֶת נַפְשָהּ? וְכִי לֹא הֶאְֶצִיל בְּנָהּ נְשִיקָה אַחְַרוֹנָה לְגוּפָתָהּ שֶהָיְתָה מוּטָלָה עַל מִישוֹר הָרָמָה שְבְּטוֹמְסְק?

“דַּבְּרִי עִמִּי. נַדְיָה, עָלֶיהָ,” בִּקֵּש מִמֶּנָּהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “דַּבְּרִי נָא! אַתְּ תִּגְרְמִי לִי בְּכָךְ נַחַת־רוּחַ!”

וְאָז עָשְֹתָה נַדְיָה מַה שֶלֹּא עְשְֹתָה עַד עַכְשַָו. הִיא סִפְּרָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶאֵרְעוּ בֵּינָהּ וּבֵין מַרְתָּה מִשְעַת הִפָּגְשָן בְּאוֹמְסְק, אְַשֶר שָם רָאוּ זוֹ אֶת זוֹ בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה. הִיא הִגִּידָה לוֹ, כִּי אִינְסְטִינְקְט נֶעְלָם מָשַךְ אוֹתָהּ אֶל הַשְּבוּיָה הַזְּקֵנָה בְּלִי אְַשֶר יָדְעָה אוֹתְהּ, כִּי הִיא דָאְַגָה לָהּ וְשָקְדָה לְטוֹבָתָהּ וְכִי הִיא גוּפָהּ הוֹסִיפָה עַל־יְדֵי כָּךְ עָצְמָה וְעֹז־רוּחַ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן עְַדַיִן סְבוּרָה הָיְתָה שֶמִּיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב אֵינוֹ אֶלָּא נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב.

“וְהַלְוַאי וְהָיִיתִי תָּמִיד מַה שֶהָיִיתִי אָז בְּעֵינָיִךְ!” הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר מִצְחוֹ הָיָה קוֹדֵר בְּאוֹתָהּ שָעָה.

לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה הוֹסִיף וְאָמַר:

“הֵפַרְתִּי אֶת שְבוּעָתִי, נַדְיָה. הַָרֵי נִשְבַּעְתִּי, שֶלֹּא אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי אִמִּי!”

“אְַבָל הצן לֹא לִרְצוֹנְךָ רָאִיתָ אוֹתָהּ, מִיכָאֵל!” הֵשִיבָה נַדְיָה, “הֵן רַק בְּמִקְרֶה נִפְגַּשְתָּ עִמָּהּ!”

“נִשְבַּעְתִּי שְבוּעָה לְהִשְתַּדֵל בְּכָל מְאֹדִי לְבַל אֶתְוַדַּע, וְיַעְַבֹר עָלַי מָה!”

“מִיכָאֵל, מִיכָאֵל! כְּלוּם יָכֹלְתָּ לִמְשֹל בְּרוּחַּךָ לְמַרְאֵה הַשּוֹט שֶהוּנַף עַל מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב? לֹא! אֵין שְבוּעוֹת בָּעוֹלָם, אְַשֶר כֹּחָן יָפֶה לְעַכֵּב אֶת הַבֵּן מִלָּבוֹא לְעֶזְרַת אִמּוֹ!”

“הֵפַרְתִּי אֶת שְבוּעָתִי, נַדְיָה”, הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “יִסְלַח לִי אְֶלֹהִים וְיִמְחַל לִי מַלְכִּי!”

“מִיכָאֵל”, עָנְתָה וְאָמְרָה הַנַּעְַרָה. “יֵש לִי שְאֵלָה לְשְאָלְךָ. אִם סָבוּר אַתָּה, שֶאְסוּר לְךָ לְהָשִיב לִי תְּשוּבָה עָלֶיָה, אַל תָּשִיב. כָּל מֲַה שֶאַתָּה עוֹשֶֹה טוֹב בְּעֵינַי וְאֵינוֹ עָלוּל לְהַכְאִיב אֶת לִבִּי”.

“דַּבְּרִי אֵפוֹא, נַדְיָה!”

“מִפְּנֵי מָה אַתָּה אָץ עַכְשָו לָבוֹא אֶל אִירְקוּטְסְק? הְַלֹא אִגַּרְתּוֹ שֶל הַצַּאר נִגְזְלָה מִמֶּךָ!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לָחַץ אֶת יָדָּה שֶל בַּת־לִוְיָתוֹ בְּחָזְקָה, אְַבָל לֹא עָנָה אוֹתָהּ דָּבָר.

“הְַיָדַעְתָּ אֶת תֹּכֶן הָאִגֶּרֶת לִפְנֵי צֵאתְךָ מִמּוֹסְקְבָה?”

“לֹא, לֹא יָדָעְתִּי”.

“הַאֶצְדַּק, מִיכָאֵל, אִם אֶחְשֹב כִּי אַךְ מֵחֶפְצְךָ לַהְַבִיאֵנִי אֶל אָבִי אַתָּה נִכְסָף לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“לֹא, נַדְיָה, לֹא תִּצְדְקִי”, הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּכֹבֶד־רֹאש, “אִלּוּ נְתַתִּיךְ לְהַחְַזִיק בְּדֵעָה זוֹ, הָיִיתִי מַטְעֶה אוֹתָךְ. הְַרֵינִי הוֹלֵךְ לַמָּקוֹם, אְַשֶר חוֹבָתִי מְצַוָּה עָלַי לָלֶכֶת לְשָם! וְאֵיךְ יָכוֹל אְַנִי לְהוֹלִיכֵךְ אֶל אִירְקוּטְסְק? הְַלֹא אַתְּ הִיא הַמּוֹלִיכָה אוֹתִי עַכְשָו לְשָם. הְַלֹא בְּעֵינַיךְ אְַנִי רוֹאֶה וְיָדֵךְ הִיא הַמַּנְהִיגָה אוֹתִי. וּכְלוּם לֹא גָמַלְתְּ לִי פִּי מֵאָה בְּעַד הַטוֹבוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶעָשִֹיתִי עִמָּךְ בַּתְּחִלָּה? אֵינֶנִי יוֹדֵעַ אִם הַגּוֹרָל יֶחְדַּל לְרַדֵּף אוֹתָנוּ, אְַבָל בְּיוֹם שֶאַתְּ תּוֹדִי לִי עַל הְַבִיאִי אוֹתָךְ לִפְנֵי אָבִיךְ, אוֹדֶה לָךְ אְַנִי עַל הַנְהִיגֵךְ אוֹתִי אֶל אִירְקוּטְסְק!”

“מִיכָאֵל הָאְִמְלָל!” הֵשִיבָה נַדְיָה כְִּלָּהּ נִרְעָשָה וְנִפְעָמָה. “אַל תְּדַבֵּר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה! אֵין זוֹ הַתְּשוּבָה עַל הַשְאֵלָה שֶשְאַלְתִּיךָ. הַגִּידָה לִי, מִיכָאֵל, מִשּוּם מָה אַתָּה נֶחְפָּז עַכְשָו כָּל כָּךְ לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק?”

“מִשּוּם שֶיֵּש צֹרֶךְ שֶאְַנִי אָבוֹא לְשָם לִפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב!” קָרָא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“וְאְַפִילוּ עַכְשָו?”

“אְַפִילוּ עַכְשָו, וַאְַנִי בּוֹא אְבוֹא לְשָם!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה לֹא מִתּוֹךְ שִֹנְאָה לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב בִּלְבָד. וְאוּלָם נַדְיָה הֵבִינָה, שֶבֶּן־לִוְיָתָהּ לֹא הִגִּיד לָהּ אֶת הַכֹּל וְשֶהוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַגִּיד לָהּ אֶת הַכֹּל.

בָּחְַמִשָּה־עָשָֹר בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, הַיְנוּ שְלֹשָה יָמִים לְאַחַר־כָּךְ, בָּאוּ שְנֵיהֶם אֶל הָעְַיָרָה קוֹאִיטוֹנְסְקוֹאֶה, שֶהָיְתָה רְחוֹקָה שִבְעִים וֶרְסְטָאוֹת מִטּוּלוּנְסְקוֹאֶה. הַנַּעְַרָה הַצְּעִירָה שוּב לֹא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת אֶלָּא מִתּוֹךְ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים. רַגְלֶיהָ הַכּוֹאְַבוֹת כִּמְעַט שֶלֹּא יָכְלוּ לְשֵֹאתָה עוֹד. אְַבָל הִיא הִתְחַזְקָה וְנִלְחְַמָה כְּנֶגֶד הָעְַיֵפוּת וְלֹא חְשְבָה אֶלָּא מַחְַשָבָה אַחַת:

“כֵּוָן שֶאֵין הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתִי, אוֹסִיף לָלֶכֶת עַד שֶאֶפֹּל תַּחְתָּי!”

בְּחֵלֶק זֶה שֶל הַדְֶּרֶךְ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם שוּם מִכְשוֹל, וּמִזְּמַן שֶהַתַּתָּרִים נָסְעוּ וְהָלְכוּ לָהֶם שוּב לֹא הִתְרַגְּשָה עְַלֵיהֶם כָּל סַכָּנָה. רַק עְַיֵפִים הָיוּ עַד בִּלְתִּי נְשֹא.

וְכָךְ הָיוּ מְהַלְכִים שוּב שְלֹשָה יָמִים. נִכָּר הָיָה שֶהַפְּלְִגָּה הַתַּתָּרִית בַשְּלִישִית נוֹסַעַת מִזְרָחָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. עַל זֶה הֵעִידוֹ הֶחְָרֳבוֹת שֶהִשְאִירוּ אַחְַרֵיהֶם, עְַרֵמוֹת הָאֵפֶר שֶלֹּא הָיוּ עְַשֵנוֹת עוֹד וּפִגְרֵי הַמֵּתִים שֶהִתְגּוֹלְלוּ עַל הָאָרֶץ וְשֶכְּבָר בָּאוּ לִידֵי רִקָּבוֹן.

גַּם בַּמַּעְַרָב לֹא הִתְרַחֵש שוּם דָּבָר. צְבָא הֶחָלוּץ שֶל הָאְֶמִיר עְַדַיִן לֹא הוֹפִיעַ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שִעֵר הַשְעָרוֹת מְִפְלָאוֹת וּמְשְִנּוֹת כְּדֵי לְבָאֵר אֶת דְּבַר הָאִחוּר הַזֶּה. אֶפְשָר שֶמַּחְַנֵה צָבָא רוּסִי גָדוֹל מְאַיֵּם עַל טוֹמְסְק וְעַל קְרַסְנוֹיַרְסְק? אֶפְשָר שֶהַפְּלְִגָּה הַשְּלִישִית, הַבּוֹדְדָה, נְתוּנָה עַל־יְדֵי כַּךְ בְּסַכָּנָה לִהְיוֹת נְתוּקָה לְגַמְרֵי מִשְתֵי הַפְּלְִגּוֹת הָאְַחֵרוֹת? אִם כָּךְ הוּא הַדָּבָר, הְַרֵי יַעְַלֶה בְּיָדוֹ שֶל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל לְהָגֵן עַל אִירְקוּטְסְק עַל נְקַלָה וְכָל רֶוַח שֶל זַמָן לְגַבֵּי הִתְפָּרְצוּת שֶל אוֹיְבִים בָּאָרֶץ סוֹפוֹ שֶהוּא מֵבִיא לִידֵי הַכְרָעָתָהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה מִתְמַכֵּר לִפְעָמִים לְתִקְווֹת שֶכָּאֵלֶּה, אְַבָל עַד מְהֵרָה הֵבִין שֶאַךְ דִּמְיוֹנוֹת שָוְא וּמַדּוּחִים הֵן, וששוּב לֹא הָיָה תּוֹלֶה אֶת תּוֹחַלְתוֹ אֶלָּא בּוֹ בְּעַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הַצָלַת הַנָסִיךְ הַגָּדוֹל הָיְתָה נְתוּנָה אַךְ בְּיָדָיו הוּא!

שִשִּים וֶרְסְטָאוֹת הִפְרִידוּ בֵּין קוּאִיטוּנְסְקוֹאֶה וּבֵין קִימִילְטַיסְקוֹאֶה, הִיא עְַיָרָה קְטַנָּה הַיּוֹשֶבֶת בְּקִרְבַת הַנַּחַל דִּינְקָה, הַמִשְתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הָאַנְגָּרָה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חוֹשֵש הָיָה חְַשָש גָּדוֹל מִפְּנֵי הַמַּעְַצוֹר שֶיַּעְַמִיד עַל דַּרְכָּם הַנַּחַל הַגָּדוֹל הַזֶּה. הוּא לֹא הֶעְֶלָה אְַפִלּוּ עַל דַּעְתּוֹ שֶיִּמְצָא שָם מַעְבְּרוֹת אוֹ אְַרָבוֹת, וְעַל פִּי מַסָּעָיו לְשֶעָבַר בְּשָנִים כְּתִקְנָן גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לוֹ שֶהַנַּחַל הַזֶּה קָשֶה לְעָבְרוֹ בְּרֶגֶל. וְאוּלָם לְאַחַר שֶיַּעַבְרוּ אֶת נַחַל הַמַּיִם הַזֶּה שוּב לֹא יַפְסִיק שוּם פֶּלֶג וְשוּם נַחַל אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה מִשָּם וְעַד אִירְקוּטְסְק וְהָאְַרְִכָּה מָאתַיִם וּשְלֹשִים וֶרְסְטָאוֹת.

כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל קִימִילְטַיסְקוֹאֶה מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם לָלֶכֶת לֹא פָּחוֹת מִשְלֹשָה יָמִים. נַדְיָה גָרְרָה אֶת רַגְלֶיהָ בְּקֹשִי. אָמְנָם גָּדוֹל הָיָה כֹּחַ רוּחָהּ, אְַבָל כֹּחַ גּוּפָהּ תַּש כְּלּוֹ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב יָדַע זֹאת הֵיטֵב!

לוּלֵא הָיָה עִוֵּר, וַדַּאי הָיְתָה נַדְיָה אוֹמֶרֶת לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶה:

"לֶךְ לְךָ, מִיכָאֵל, לְדַרְכְּךָ וְעָזְבֵנִי בְּאַחַת הַסְִּכּוֹת! לֵךְ אֶל אִירְקוּטְסְק! קַיֵּם אֶת הַשְּלִיחוּת שֶהְִטְּלָה עָלֶיךָ! בּוֹא אֶל אָבִי! אְִמֹר לוֹ הֵיכָן אְַנִי! אְֶמֹר לוֹ שֶהִנְנִי מְצַפָּה לוֹ, וְאַתֶּם שְנֵיכֶם וַדַּאי תִּמְצְאוּ אֶת הַמָּקוֹם שֶאְַנִי שְרוּיָה שָם! לֵךְ לְדַרְכֶּךָ! אֵינֶנִּי מְפַחֶדֶת כְּלוּם! אֶתְחַבֵּא מִפְּנֵי הַתַּתָּרִים וְיָדָם לֹא תַּשִֹיגֵנִי! אֶשְמֹר אֶת נַפְשִי וְאֶתְקַיֵּם לְמַעְַנוֹ וּלְמַעְַנֶךָ! לֵךְ, מִיכָאֵל! אְַנִי אֵינֶנִּי יְכוֹלָה עוֹד לָלֶכֶת!… "

הַרְבֵּה פְּעָמִים אְַנוּסָה הָיְתָה נַדְיָה לַעְַמֹד תַּחְתֵּיהָ. אָז נָטַל אוֹתָהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּזְרוֹעוֹתָיו, וּמִכֵּוָן שֶהַמַּחְַשָבָה עַל דְּבַר עְַיֵפוּתָהּ שֶל הַנַּעְַרָה שוּב לֹא הִטְּרִידָה אוֹתוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר וּבִפְסִיעוֹת גַּסּוֹת שֶלֹּא יָדְעוּ לֵאוּת.

בִּשְמוֹנָה־עָשָֹר בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, בְּעֶשֶֹר שָעוֹת בָּעֶרֶב, הִגִּיעוּ שְנֵיהֶם סוֹף סוֹף אֶל קִימִילְטֶסְקוֹאֶה. מֵרֹאש גִּבְעָה רָאְַתָה נַדְיָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק קַו שֶלֹּא הָיָה חָשֹךְ כָּל כָּךְ. אוֹתוֹ קַו הָיָה הַדִּינְקָה. בְּרָקִים אְַחָדִים הִתְנוֹצְצוּ בְִמֵימֵי הַנָּחַל. הַבְּרָקִים הָאֵלֶּה הֵאִירוּ אֶת כָּל הַסְּבִיבָה, אֶלָּא שֶקּוֹל רַעַם לֹא נִשְמַע אַחְַרֵיהֶם.

נַדְיָה הוֹלִיכָה אֶת בֶּן־לִוְיָתָהּ דֶּרֶךְ הָעְַיָרָה הַנֶּחְֶרָבָה, הָאֵפֶר שֶל גַּלֵּי הֶחְָרָבוֹת הָיָה קַר. הַתַּתָּרִים הָאַחְַרוֹנִים וַדּאי עָבְרוּ כָּאן לִפְנֵי חְַמִשָה אוֹ שִשָּה יָמִים.

כְּשֶבָּאוּ אֶל בָּתֵי הָעְַיָרָה הָאַחְַרוֹנִים צָנְחָה נַדְיָה עַל סַפְסַל שֶל אֶבֶן.

“הְַנַחְַנֶה כָּאו?” שָאַל אוֹתָהְ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“הִנֵּה בָּא הַלַּיְלָה, מִיכָאֵל”, הֵשִיבָה נַדְיָה, “כְּלוּם אִי אַתָּה רוֹצֶה לְָנוּחַ שָעוֹת אְַחָדוֹת?”

“הָיִיתִי רוֹצֶה לַעְַבֹר אֶת הַדִּינְקָה”, הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “הָיִיתִי רוֹצֶה לַעְַשֹוֹת אוֹתָהּ מְחִצָּה בֵּינֵינוּ וּבֵין צְבָא הֶחָלוּץ שֶל הָאְֶמִיר. אְַבָל אִי אַתְּ יְכוֹלָה עוֹד לִגְרֹר אֶת רַגְלַיִךְ, נַדְיָה הָעְַנִיָה שֶלִּי!”

“לְכָה וְנֵלְכָה מִיכָאֵל”, הֵשִיבָה הַנַּעְַרָה וְאָחְַזָה בְּיַד בֶּן־לִוְיָתָהּ וּמָשְכָה אוֹתוֹ אַחְַרֶיהָ.

הַדִּינְקָה חָצְתָה אֶת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאִירְקוּטְסְק בְּרִחוּק שֶל שְתַּיִם אוֹ שָלֹש וֶרְסְטָאוֹת מִכָּאן. הַנַעְַרָה הַצְּעִירָה רָצְתָה לְנַסּוֹת לְאַמֵּץ אֶת כֹּחָהּ אִמּוּץ אַחְַרוֹן, כְּכֹל אְַשֶר בִּקֵש מִמֶּנָהּ בֶּן־לִוְיָתָהּ. שְנֵיהֶם הָיוּ מְהַלְּכִים אֵפוֹא בַּדֶּרֶךְ לְאוֹר הַבְּרָקִים. הֵם עָבְרוּ בְּמִדְבָּר שֶאֵין לוֹ מְצָרִים, אְַשֶר הַנַּחַל הַקָּטֹן חָלַף וְאָבַד בְּתוֹכוֹ. שוּם אִילָן וְשוּם גִּבְעָה לֹא הִתְנַשְֹּאוּ עַל פְּנֵי הַמִּישוֹר רְחַב־הַיָּדַיִם הַזֶּה, שֶבּוֹ מַתְחִילָה שוּב הָעְַרָבָה הַסִּיבִּירִית. אַף מַשַב רוּחַ כָּל־שֶהוּא לֹא חָלַף בַּחְַלָלוֹ שֶל הָאְַוִיר, אְַשֶר מִתּוֹךְ הַשַּלְוָה הַגְּמוּרָה שֶשָּלְטָה בְּוֹ הָיָה כָּל קוֹל קַל שֶבַּקַלִּים הוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵט בּוֹ עַד לְמֶרְחְַקֵי אֵין קֵץ.

פִּתְאֹם עָמְדוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה תַּחְתֵּיהֶם, כְּאִלּוּ שָקְעוּ רַגְלֵיהֶם בְֶתוֹךְ בְּקִיעַ שֶבַּקַּרְקַע.

קוֹל נְבִיחָה בָּקַע וְעָלָה מִן הָעְַרָבָה.

“הְַשוֹמֵעַ אַתָּה?” אָמְרָה נַדְיָה.

אַחַר קוֹל הַנְּבִיחָה נִשְמְעָה זַעְַקַת יְלָלָה, זַעְַקַת יֵאוּש, כְּקוֹל קְרִיאָה אַחְַרוֹנָה שֶל אָדָם הַהוֹלֵךְ לָמוּת.

“נִיקוֹלַי! נִיקוֹלַי!” זָעְַקָה הַנַּעְַרָה הַצְּעִירָה, שֶלִבָּהּ נִבָּא לָהּ רָעוֹת.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עָמַד וְהִקְשִיב וְהֵנִיד בְּרֹאשוֹ.

“בּוֹא וְנֵלְכָה מִיכָאֵל!”

וְהִיא, אְַשֶר זֶה עַתָּה כִּמְעַט שֶלֹּא יָכְלָה לְהָנִיעַ אֶת רַגְלֶיהָ, שָבָה וְהִתְחַזְּקָה וְהֶחְֶלִיפָה כֹּחַ בְּהַשְפָּעַתָהּ שֶל הִתְרַגְּשוּת כַּבִּירָה שֶתָּקְפָה אוֹתָהּ.

"כְּלוּם סַרְנוּ מִן הַדֶּרֶךְ?, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר הִרְגִּיש שֶשּוּב אֵין רַגְלָיו דּוֹרְכוֹת עַל אַדְמַת אָבָק, אֶלָּא עַל דְּשָאִים חְַרֵבִים.

"הֵן… הְִצְרַכְנוּ לָסוּר!… " הֵשִיבָה נַדְיָה. “הַזְּעָקָה בָּאָה מִשָּם, מִיָּמִין!”

מִקֵּץ רְגָעִים מְִעָטִים לֹא הָיוּ שְנֵיהֶם רְחוֹקִים מִן הַנַּחַל אֶלָּא כַּחְַצִי הַוֶּרְסְטָה.

שוּב נִשְמַע קוֹל נְבִיחָה, שהיה חַלָּש מִן הָרִאשוֹן, אְַבָל קָרוֹב מִמֶּנּוּ.

נַדְיָה עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ.

“הֵן,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. “זוֹהִי נְבִיחָתוֹ שֶל סֶרְקוֹ!… הוּא נִטְפַּל אֶל אְַדוֹנָיו!”

“נִיקוֹלַי!” קָרְאָה הַנַּעְַרָה.

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

רַק עוֹפוֹת טֶרֶף אְַחָדִים הִתְעוֹפְפוּ וְנֶעֶלְמוּ בִּמְרוֹמֵי הַשָּמָיִם.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אָזְנָיו וְהִקְשִיב. נַדְיָה הֵעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ עַל הַמִּישוֹר, שֶהוּאַר לְרֶגַע אֶחָד מִנִּצְנוּץ שֶל בָּרָק, אְַבָל לֹא רָאְַתָה כְּלוּם.

אְַבָל הִנֵּה נִשְמַע שוּב פַּעַם קוֹל יְבָבָה, אְַשֶר מִלְמֵל אֶת הַשֵּם: "מִיכָאֵל!… "

וּבוֹ בָּרֶגַע קָפַץ וּבָא אֵצֶל נַדְיָה כֶּלֶב, שֶהָיָה כְִּלּוֹ שוֹתֵת דָּם. אוֹתוֹ הַכֶּלֶב הָיָה סֶרְקוֹ.

נִיקוֹלַי וַדַּאי לֹא הָיָה רָחוֹק מִכָּאן! רַק הוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל הָיָה לְמַלְמֵל אֶת הַשֵּם מִיכָאֵל! הֵיכָן הוּא? נַדְיָה לֹא עָצְרָה עוֹד כֹּחַ לְהַשְמִיעַ לוֹ אֶת קוֹלָהּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זָחַל עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע וְהָיָה מְמַשְמֵש בְּיָדָיו וּמְחַפֵּשֹ.

וּפִתְאֹם הִשְמִיעַ סֶרְקוֹ קוֹל נְבִיחָה חְַדָשָה וְהִשְֹתָּעֵר עַל עוֹף־טֶרֶף עְַנָקִי, שֶפַּרַח סָמוּךְ לַקַּרְקַע.

עוֹף זֶה הָיָה דַיָּה. בְּשָעָה שֶסֶּרְקוֹ הִשְֹתָּעֵר עָלָיו, הִתְעוֹפֵף לְמַעְלָה, וְאוּלָם מִיָּד חָזַר וְהִתְנַפֵּל עַל הַכֶּלֶב. הַלָּז קָפַץ שוּב פַּעַם כְּנֶגֶד הַדַּיָּה, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע פָּגַע בּוֹ הַמַּקוֹר הַנּוֹרָא בְּרֹאשוֹ, וְהַפַּעַם נָפַל סֶרְקוֹ בְּאֵין רוּחַ חַיִּים עַל הָאָרֶץ.

וּבוֹ בָּרֶגַע פָּרְצָה זַעְקַת זְוָעָה מִפִּיהָ שֶל נַדְיָה.

“הִנֵּה פֹּה… פֹּה!” קָרְאָה.

גְִּלְגֹּלֶת הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת מִתּוֹךְ הַקַּרְקַע! לוּלֵא זַהְַרוּרֵי הַבְּרָקִים הַמַּבְהִיקִים שֶנִּתְּכוּ מִן הַשְָּמַיִם עַל פְּנֵי הָעְַרָבָה הָיְתָה נִתְקֶלֶת בָּהּ בְּרַגְלָהּ.

נַדְיָה כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ סָמוּךְ לְאוֹתָהּ הַגְִּלְגֹּלֶת.

לְפִי הַמִּנְהָג הָאַכְזָרִי שֶל הַתַּתָּרִים נִקְבַּר נִיקוֹלַי בָּאְַדָמָה עַד לְצַוָּארוֹ וְנֶעְֶזַב בַּמִּדְבָּר לָמוּת שָם בְּרָעָב אוֹ בְצָמָא אוֹ לִהְיוֹת לְטֶרֶף לְשִנֵּי הַזְּאֵבִים אוֹ לְחַרְטוֹמֵיהֶם שֶל עוֹפוֹת הַטֶּרֶף. אָכֵן אְַיְִמָּה הִיא מִיתָה זוֹ שֶל הַקָּרְבָּן הֶחָבוּש בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע וְשֶעְַפַר הָאְַדָמָה לוֹחְַצוֹ וּמְעִיקוֹ בְּלִי אְַשֶר יוּכַל לְהָדְפוֹ מֵעָלָיו מִשּוּם שֶיָּדָיו צְמוּדוֹת וּמְהְִדָּקוֹת אֶל גֵּווֹ כְּיָדָיו שֶל מֵת בְּתוֹךְ הָאָרוֹן. הַנִּדּוֹן הַקָּבוּר חַי בְּתוֹךּ בְּתוֹךְ בּוֹר הַטִּיט הַזֶּה וְאֵין לְּאֵל יָדוֹ לָצֵאת מִמֶּנּוּ, מְפַלֵּל לַמָּוֶת כִּי יְמַהֵר לְגָאְָלוֹ מִיִסּוּרָיו, וְהַמָּוֶת מְבוֹשֵש לָבוֹא!

כָּאן קָבְרוּ הַתַּתָּרִים אֶת הַשָּבוּי שֶלָּהֶם לִפְנֵי שְלֹשָה יָמִים!… וְזֶה שְלֹשָה יָמִים שֶנִּיקוֹלַי הָיָה מְצַפֶּה לִתְשוּעָה. וְהִנֵּה בָּאָה הַתְּשוּעָה, אְַבָל אֵחְַרָה מִן הַמּוֹעֵד!

הַדַּיּוֹת הִרְגִּישוּ בְּגְִלְגֹּלֶת זוֹ הַמְבַצְבֶּצֶת מִתּוֹךְ הָאְַדָמָה, וְזֶה כַּמָּה שָעוֹת שֶהַכֶּלֶב הֵגֵן עַל אְַדוֹנָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת הַטּוֹרְפִים הַלָּלוּ!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חָפַר בָּאְַדָמָה בְּסַכִּינוֹ כְּדֵי לַחְַלֹץ אֶת הַחַי הַזֶּה מִתּוֹךְ קִבְרוֹ!

עֵינָיו שֶל נִיקוֹלַי, שֶהָיוּ עְַצוּמוֹת עַד עַכְשָו, נִפְקָחוּ.

הוּא הִכִּיר אֶת מִיכָאֵל וְאֶת נַדְיָה וּמִלְמֵל:

“הְֶיוּ שָלוֹם, יְדִידַי! אַשְרֵי, מַה טוֹב לִי כִּי זָכִיתִי לִרְאוֹתְכֶם עוֹד פַּעַם! הִתְפַּלְלוּ בְּעַד נִשְמָתִי!…” וּדְבָרָיו אֵלֶּה הָיוּ הָאַחְַרוֹנִים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הוֹסִיף לַחְפֹּר וּלְחַטֵּט בַּקַּרְקַע, אְַשֶר עַל יְדֵי שֶבּוֹסְסוּ וְרָמְסוּ אוֹתוֹ בָּרַגְלַיִם הִתְקַשָּה כְּסֶלַע, וְאוּלָם סוֹף סוֹף עָלָה בְּיָדוֹ לְהַעְַלוֹת אֶת גּוּפוֹ שֶל הָאְִמְלָל. הוּא הִטָּה אָזְנָיו וְהִקְשִיב שֶמָּא לִבּוֹ עְַדַיִן דּוֹפֵק בְּקִרְבּוֹ!… הַלֵּב דָּמַם וְלֹא דָפַק עוֹד…

הוּא הֶחְֶלִיט לָתֵת לוֹ קְבוּרָה לְבַל יִשָּאֵר מוּטָל עַל פְּנֵי הָעְַרָבָה, וּלְשֵם כָּךְ הִרְחִיב וְהִגְדִּיל אֶת הַחוֹר, שֶנִּיקוֹלַי הָיָה קָבוּר בּוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי, כְּדֵי שֶיּוּכַל לְשַמֵּש מִשְכָּב לַמֵּת! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶאָמַר לְהַשְכִּיב עַל יָדוֹ גַם אֶת כַּלְבּוֹ הַנֶּאְֶמָן, אֶת סֶרְקוֹ שֶלּוֹ!

בְּאוֹתָה שָעָה קָם שֳָאוֹן וְרַעַש גָּדוֹל עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ, שֶהָיְתָה רְחוֹקָה מִזֶּה כַּחְַצִי הַוֶּרְסְטָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אָזְנָיו וְהִקְשִיב.

עַל פִּי הַשָּאוֹן וְהָרַעַש הִכִּיר, שֶגְּדוּד שֶל רוֹכְבֵי סוּסִים דּוֹהֵר אסל עֵבֶר נַחַל הַדִּינְקָה.

“נַדְיָה! נַדְיָה!” אָמַר בְּלַחַש.

נַדְיָה שֶעְַדַיִן עְַסוּקָה הָיְתָה בִּתְפִלָּה בְּעַד נִשְמַת הַמֵּת, קָמָה לְקוֹלוֹ מֵעַל הָאָרֶץ.

“הַבִּיטִי! הַבִּיטִי שָמָּה!” אָמַר אֵלֶיָה.

“הַתַּתָּרִים!” קָרְאָה נַדְיָה בְּלַחַש.

וְאָכֵן אְֶמֶת הַדָּבָר. גְּדוּד זֶה הָיָה צְבָר־הֶחָלוּץ שֶל הָאְֶמִיר, אְַשֶר עָבַר בְּמְהִירוּת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אִירְקוּטְסְק.

“הֵם לֹא יַפְרִיעוּנִי מִלּקָבְרוֹ!” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וְהוּא הוֹסִיף לַעְַשֹוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ.

מִקֵּץ זְמַן מְִעָט הָשְכְּבָה בְּקֶבֶר זֶה גוּפָתוֹ שֶל נִיקוֹלַי כְּשֶיָדָיו שְלוּבוֹת עַל לִבּוֹ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם וְהִתְפַּלְלוּ תְּפִלָּה אַחְַרוֹנָה בְּעַד נִשְמָתוֹ שֶל יְצוּר תָּמִים זֶה, אְַשֶר הִתְמכְּרוּתוֹ אְַלֵיהֶם עָלְתָה לוֹ בִּמְחִיר חַיָּיו.

“וְעַתָּה”, אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב כְּשֶהוּא מְמַלֵּא אֶת הַקֶּבֶר עָפָר, “מְִבְטָחְנִי, שֶהוּא לֹא יִהְיֶה לְבָרוֹת לִזְאֵבֵי הָעְַרָבָה!”

אַחַר פְָשַט מִתּוֹךְ אִיּוּם אֶת יָדוֹ כְּלַפֵּי גְדוּד הַפָּרָשִים שֶעָבַר, וְאָמַר:

“הָבָה נֵלְכָה, נַדְיָה!”

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שוּב לֹא יָכֹל לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, שֶהָיְתָה תְּפוּסָה עַכְשָו עַל־יְדֵי הַתַּתָּרִים. הוּא הְִצְרַךְ לַעְַבֹר דֶּרֶךְ הַעְַרָבָה וֶלַעְַקֹף אֶת אִירְקוּטְסְק. וּבְכֵן אֵפוֹא לֹא הָיָה לוֹ לְהִזְדָּרֵז עַכְשָו לְמַהֵר וְלַעְַבֹר אֶת הַדִּינְקָה.

נַדְיָה שוּב לֹא יָכְלָה לִגְרֹר אֶת רַגְלֶיהָ, אְַבָל הִיא יָכְלָה לִהְיוֹת לוֹ לְעֵינַיִם וְלִרְאוֹת בַּעְַדוֹ. הוּא נָטַל אוֹתָהּ עַל זְרוֹעוֹתָיו וּפָנָה לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעְַרָבִית שֶל אוֹתוֹ הַמָּחוֹז.

הוּא הְִצְרַךְ לַעְַבֹר עוֹד מַהְַלָךְ שֶל יוֹתֵר מִמָּאתַיִם וֶרְסְטָאוֹת. אֵיךְ עָבַר אֶת הַמַּהְַלָךְ הַזֶּה? אֵיךְ לֹא כָּרַע תַּחְתָּיו מֵרֹב הַיְגִיעָה הַזֹּאת? כֵּיצַד עָלָה בְּיְדוֹ לְהִתְפַּרְנֵס בַּדֶּרֶךְ? מִי נָתַן לוֹ אֶת הַכֹּחַ, שֶהוּא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ שֶל אָדָם, כְּדֵי לַעְַבֹר אֶת הַמּוֹרָדוֹת הָרִאשוֹנִים שֶל הַרְרֵי סָיַנְסְק? לֹא הוּא וְלֹא נַדְיָה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהָשִיב תְּשוּבָה עַל הַשְאֵלוֹת הָאֵלֶּה!

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – מִקֵּץ שְנֵים־עָשָֹר יוֹם, בַּשֵּנִי לְאוֹקְטוֹבֶּר, בְּשֵש שָעוֹת בָּעֶרֶב, הִשְֹתָּרֵעַ לְרַגְלֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שֶטַח מַיִם לְלֹא מְצָרִים.

זֶה הָיָה יְאוֹר הַבַּיְקַל.

פֶּרֶק עְַשִֹירִי: בַּיְקַל וְאַנְגָּרָה

יְאוֹר הַבַּיְקַל מְִנָּח בְּרוּם שֶל אֶלָף וּשְבַע מֵאוֹת רֶגֶל מֵעַל לִפְנֵי הַיָּם. אָרְכּוֹ עוֹלֶה בְּעֵרֶךְ לִתְשַע מֵאוֹת וֶרְסְטָאוֹת וְרָחְבּוֹ מֵאָה וֶרְסְטָאוֹת. עָמְקוֹ אֵינוֹ יָדוּעַ.

מִקְוֶה גָּדוֹל וּרְחַב־יָדַיִם זֶה שֶל מַיִם מְתוּקִים, אְַשֶר יוֹתֵר מִשְלֹש מֵאוֹת פְּלָגִים וּנְחָלִים מְפַרְנְסִים אוֹתוֹ, הְַרֵיהוּ מְִקָּף מִסְגֶּרֶת נֶהְדָּרָה שֶל הָרִים וְִלְקָנִיִּים. אֵין לוֹ מוֹצָא אַחֵר חוּץ מִנְְהַר הָאַנְגָּרָה, אְַשֶר לְאַחַר שֶהוּא עוֹבֵר אֵצֶל הָעִיר אִירְקוּטְסְק הְַרֵיהוּ מִשְתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַיֵּנִיסֵי קְצָת לְמַעְלָה מִן הָעִיר יֵנִיסֵיסְק. הֶהָרִים הַמַּקִּיפִים אֶת הַיְּאוֹר הִנָּם סְנִיף שֶל הַטּוּנְגוּזִים, הַנִּמְנִים עַל הַשְִיטָה הַהְַרָרִית שֶל מַעְַרֶכֶת הַרְרֵי אַלְטַי.

בִּתְקוּפָה זוֹ כְּבָר מְִרְגָּש הָיָה הַקֹּר. נִרְאֶה שֶחֹרֶף מְִקְדָּם בָּלַע אֶת הַסְּתָיו בְּלֹא עִתּוֹ, כַּאְַשֶר יִקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּחֶבֶל אֶרֶץ זוֹ הַמְשְִעְבָּד לִתְנָאֵי־אַקְלִים מְיְִחָדִים. הַיְָמִים הָיוּ יְמֵי חֹדֶש אוֹקְטוֹבֶּר הָרִאשוֹנִים. הַחַמָּה נִתְעַלְּמָה עַכְשָו מִן הַשָּמַיִם בְּחָמֵש שָעוֹת אַחַר־הַצָּהְָרַיִם וּבַלֵּילוֹת הָאְַרְִכִּים יָרְדָה הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה לְמַטָּה מִנְקְִדַּת הַקִּפָּאוֹן, הַשְּלָגִים הָרִאשוֹנִים שֶעְַתִידִים הָיוּ לְהִשְתַּמֵּר עַד יְמוֹת הַקַּיִץ, כְּבָר הִתְנוֹסְסוּ בְּלַבְנוּנִיתָם עַל רָאשֵי הַקְּרוֹבִים לְבַּיְקַל. עַל פְּנֵי הַיְאוֹר הַפְּנִימִי הַזֶּה הַמִּתְכַּסֶּה בִּקְלִפַּת קֶרַח, שֶעָבְיָהּ מַגִּיעַ לְכַמָּה רֶגֶל, עוֹבְרִים בִּימוֹת הַחֹרֶף מִגְרָרוֹת שֶל דֹּאַר וְשֶל אָרְחוֹת סוֹחְַרִים.

עַל פְּנֵי הַבַּיְקַל מְצוּיוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת סְעָרוֹת גְּדוֹלוֹת. גַּלָּיו הַקְּצָרִים, כְּגַלֵי כָּל הַיַּמִּים הַפְּנִימִיִּים, אְַיְִמִּים הֵם עַד מְאֹד לַמַּעְבָּרוֹת, לְרַפְסוֹדוֹת וְלָאְָנִיּוֹת הַקִּיטוֹר הַחוֹצוֹת אֶת מֵימָיו בִּימוֹת הַקָּיִץ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בָּא אֶל הַקָּצֶה הַדְּרוֹמִי־הַמַּעְַרָבִי שֶל הַיְאוֹר. הוּא נָשָֹא עַל זְרוֹעוֹתָיו אֶת נַדְיָה, אְַשֶר כָּל חַיֶּיהָ הִתְרַכְּזוּ אַךְ בְּעֵינֶיהָ. לְמָה הָיוּ צְפוּיִים בְּחֶבֶל אֶרֶץ פִּרְאִי זֶה, אִם לֹא לְמִיתָה מֵאֶפֶס כֹּחַ וּמִמַּחְסוֹר כֹּל? וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – כַּמָּה נִשְאַר עוֹד מֵאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ הָאְַרְִכָּה שֵשֶת אְַלָפִים וֶרְסְטָאוֹת, שֶשְּלִיחַ הַצַּאר הְִכְרַח לְעָבְרָהּ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטְּרָתוֹ? אַךְ כְּשִשִּים וֶרְסְטָאוֹת לְאֹרֶךְ שְֹפַת הַיְאוֹר עַד לְשֶפֶךְ הָאַנְגָּרָה, וּשְמוֹנִים וֶרְסְטָאוֹת מִשֶפֶךְ הָאַנְגָּרָה עַד אִירְקוּטְסְק: בְּסַַךְ־הַכֹּל מֵאָה וְאַרְבָּעִים וֶרְסְטָאוֹת, אְַשֶר אָדָם חָזָק וּבָרִיא בְּגוּפוֹ יָכוֹל לַעְַבֹר אוֹתָן בְּמֶשֶךְ שְלֹשָה יָמײם אְַפִלּוּ בְּרֶגֶל.

הֶהָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עְַדַיִן חָזָק כָּל צָרְכּוֹ כְּדֵי לַעְַבֹר אֶת הַמַהְַלָךְ הַזֶּה?

נִרְאֶה שֶמִּן הַשָּמַיִם רִחְַמוּ עָלָיו וְחָשְֹכוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הָאַחְַרוֹן הַזֶּה. מַזָּלוֹ הָרַע שֶהִתְעַלֵּל בּוֹ עַד הֵנָּה, הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַפַּעַם. הַקָּצֶה הַזֶּה שֶל הַבַּיְקַל, חֵלֶק זֶה שֶל הָעְַרָבָה, אְַשֶר הוּא הָיָה סְבוּר עָלָיו שֶהִנֵּהוּ עָזוּב וְשוֹמֵם וַאְַשֶר בֶּאְֶמֶת כָּךְ הוּא כָּל הַיָּמִים – לֹא הָיָה הַיּוֹם עָזוּב וְשוֹמֵם כְּלָל.

כַּחְַמִשִּים אִיש עָמְדוּ בְּזָוִית הַמְהַוָּה אֶת הַקָּצֶה הַדְּרוֹמִי־הַמַּעְָרָבִי שֶל הַיְאוֹר.

נַדְיָה רָאְַתָה אֶת הַחְַבוּרָה הַזֹּאת בְּשָעָה שֶמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר נָשָֹא אוֹתָהּ עַל זְרוֹעוֹתָיו, יָרַד מֵעַל הַמִּדְרוֹנוֹת הָאַחְַרוֹנִים שֶל אַחַד הֶהָרִים.

רֶגַע אֶחָד חָשְשָה הַנַּעְַרָה שֶחְַבוּרָה זוֹ הְַרֵיהִי פְּלְִגָּה שֶל תַּתָּרִים. שֶנִּשְלְחָה כְּדֵי לְשוֹטֵט עַל גְּדוֹת הַבַּיְקַל, וְאִם כָּךְ הוּא אָבַד מָנוֹס מִשְנֵיהֶם.

אְַבָל מִיָּד נָחָה דַעְתָּה וְהִיא קָרְאָה בְּשִֹמְחָה:

הַלָּלוּ רוּסִים הֵם!"

אְַבָל לְאַחַר שֶאִמְּצָה כֹּחָהּ אִמּוּץ אַחְַרוֹן זֶה נֶעֶצְמוּ שְמוּרוֹת עֵינֶיָה וְרֹאשָהּ נִשְמַט עַל חָזֵהוּ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

וְאוּלָם בְּאוֹתָהּ שָעָה כְּבָר הִרְגִּישוּ בָּהֶם וַאְַנָשִים אְַחָדִים מִבְּנֵי אוֹתָהּ הַחְַבוּרָה קָפְצוּ וּבָאוּ אֶצְלָם וְהוֹלִיכוּ אֶת הָעִוֵּר וְאֶת הַנַּעְַרָה אֶל מָקוֹם אֶחָד שֶעַל גַּבֵּי הַחוֹף, שֶמַּעְבָּרָה הָיְתָה קְשוּרָה שָם.

מַעְבָּרָה זוֹ הָיְתָה מוּכָנָה לְהַפְלִיג בַּיְאוֹר.

הָרוּסִים הַלָּלוּ הָיוּ פְּלִיטִים בְּנֵי מַעְַמָדוֹת שוֹנִים, אְַשֶר מְגַמָּה אַחַת קִבְּצָה וְאִחְַדָה אוֹתָם עַל חוֹף הַבַּיְקַל, הֵם נִטְרְדוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם עַל־יְדֵי הַסַּיָּרִים הַתַּתָּרִים וּבִקְשוּ לְהִמָּלֵט אֶל אִירְקוּטְסְק, וְכֵוָן שֶלֹּא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ לְשָם דֶּרֶךְ הַיַּבָּשָה, מֵאַחַר שֶהָאוֹיְבִים קָבְעוּ לָהֶם עֶמְדָּה עַל שְתֵּי גְדוֹת הָאַנְגָּרָה, לָכֵן קִוּוּ לְהַשְִֹיג אֶת מַטְּרָתָם בְּשוּטָם עַל פְּנֵי הַנָּהָר הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ הָעִיר.

לִבּוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִתַּר מִשִֹּמְחָה בְּהִִוָָּדַַע לוֹ מְזִמָּתָם זוֹ! שוּב פַּעַם הֵאִירָה לוֹ הַתִּקְוָה פָּנִים שֶיַּעְַלֶה בְּיָדוֹ לְהַשִֹּיג אֶת מְגַמָּתוֹ. אְַבָל הוּא מָשַל בְּרוּחוֹ וְהֶעְלִים אֶת רִגְשוֹתָיו, כִּי הוּא רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לְהִתְחַפֵּשֹ וְלִשְמֹר עַכְשָו אֶת סוֹדוֹ שְמִירָה מְעְִלָּה בְּיוֹתֵר.

מְזִמַּת הַפְּלִיטִים הָיְתָה פְּשוּטָה עַד מְאֹד. זֶרֶם אֶחָד שֶל הַבַּיְקַל עוֹבֵר לְאֹרֶךְ שְֹפָתוֹ הַדְּרוֹמִית עַד לְשֶפֶךְ הָאַנְגָּרָה. בְּזֶרֶם זֶה נִתְכַּוְנוּ לְהִשְתַּמֵּש כְּדֵי לְהַגִּיעַ קֹדֶם־כֹּל אֶל מוֹצָא הַבַּיְקַל. וּמִמָּקוֹם שֶה וְהָלְאָה יָשוּטוּ עַל פְּנֵי הַנָּהָר, אְַשֶר מֵימָיו הָעַזִּים יִשָֹּאוּם אֶל אִירְקוּטְסְק בִּמְהִירוּת הָעוֹלָה מֵעֶשֶֹר עַד שְתֵּים־עְשְֹרֵה וֶרְסְטאוֹת לְשָעָה. בְּדֶרֶךְ זוֹ יַגִּיעוּ אֶפוֹא אֶל הָעִיר בְּמֶשֶךְ יוֹם וָחֵצִי.

עַל חוֹף הַיְאוֹר לֹא הָיְתָה לֹא אְָנִיָּה וְלֹא סִירָה. וּלְפִיכָךְ הָיָה צֹרֶךְ לְהַתְקִין דָּבָר אַחֵר בִּמְקוֹמָן. וּמִיָּד עָמְדוּ וְעָשֹוּ רַפְסוֹדָה שֶל עֵצִים כְּאוֹתָן הָרַפְסוֹדוֹת הַשָּטוֹת תָּמִיד עַל פְּנֵי הַנְּהָרוֹת שֶבְּסִיבִּירְיָה. עֵצִים לְרַפְסוֹדָה זוֹ סִפֵּק לָהֶם יַעַר אַשוּחִים, שֶהָיָה צוֹמֵחַ עַל שְֹפַת הַיְאוֹר. גִּזְעֵי הָעֵצִים שֶנִּקְשְרוּ יַחַד בְּעַנְפֵי עְַרָבוֹת, נִצְטָרְפוּ לְרָצִיף רָחָב, שֶיָּכֹל לְהָכִיל בִּרְוָחָה מֵאָה אִיש.

וְעַל רַפְסוֹדָה זוֹ הֶעְֶלוּ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאֶת נַדְיָה. רוּחַ הַנַּעְַרָה שָבָה אֵלֶיהָ. אָז הוֹשִיטוּ מְעַט אֹכֶל לָהּ וּלְבֶן־לִוְיָתָהּ וְאַחַר הִשְכִּיבוּהָ עַל מַצַע שֶל עָלִים וּמִיָּד שָקְעָה בְּתַרְדֵּמָה עְַמְִקָּה.

לְשוֹאְַלָיו לֹא הִגִּיד מִיכָאֵל דָּבָר עַל הַמְּאֹרָעוֹת שֶאֵרְעוּ בְְּטוֹמְסְק. הוּא אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶהִנֵּהוּ אֶחָד מִתּוֹשָבֵי קְרַסְנוֹיַרְסְק, שֶלֹּא הִסְפִּיקָה לוֹ הַשדָעָה לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק לִפְנֵי בּוֹא צִבְאוֹת הָאְֶמִיר אֶל הַשָֹּפָה הַשְּמָאלִית שֶל הַדִּינְקָה. וְעַל דְּבָרָיו אֵלֶּה הוֹסִיף וְאָמַר כִּי רֹב צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים כְּבָר תָּפְסוּ כַּנִּרְאֶה עֶמְדָּה לִפְנֵי עִיר הַבִּירָה שֶל סִיבִּירְיָה.

לְפִיכָךְ אָסוּר הָיָה לְאַבֵּד אַף רֶגַע אֶחָד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶהַקֹּר הָלַךְ וְחָזַק. הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה יָרְדָה בַּלַּיְלָה לְמַטָּה מֵאֶפֶס. פְּנֵי הַבַּיְקַל כְּבָר הִתְכַּסּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בִּקְלִפַּת קֶרַח. וְאִם עַל גַּבֵּי הַיְאוֹר אֶפְשָר יִהְיֶה לְהַנְהִיג אֶת הָרַפְסוֹדָה שֶלֹּא מִתּוֹךְ קֹשִי, הְַרֵי לְעְִמַּת זֶה קָשֶה יִהְיֶה לַהְַשִיטָהּ בֵּין גְּדוֹת הָאַנְגָּרָה אִם גִּלְדֵי הַקֶּרַח יִצְטַבְּרוּ בַּאְַפִיקוֹ שֶל נָהָר זֶה.

וּבְכֵן אֵפוֹא מִפְּנֵי כָּל הַטְּעָמִים הַלָּלוּ הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר שֶהַפְּלִיטִים יַפְלִיגוּ בְּלִי אִחוּר.

בִּשְמוֹנֶה בָּעֶרֶב הְִתְּרוּ הָעְַבוֹתוֹת וְהָרַפְסוֹדָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ וְהָלְכָה בְּכֹחַ הַזֶּרֶם לְאֹרֶךְ שְֹפַת הַיְאוֹר. מוּז’ִיקִים אְַחָדִים בַּעְַלֵי כֹּחַ כִּוְנוּ אֶת מַהְַלָכָהּ בְּמוֹטוֹת אְַרְִכִּים שֶבִּידֵיהֶם.

סַפָּן זָקֵן שֶל הַבַּיְקַל קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת מַנְהִיגָהּ שֶל הָרַפְסוֹדָה. הוּא הָיָה אִיש כְּבֶן שִשִּים וְחָמֵש שֶמַּרְאֵהוּ הָיָה כְִּלּוֹ שָחִים מֵחְַמַת הָרוּחוֹת הַמְנַשְּבוֹת עַל פְּנֵי הַיְאוֹר. זָקָן לָבָן וְעָבֶה יָרַד עַל חְזֵהוּ. לְרֹאשוֹ הָיָה חָבוּש כּוֹבַע שֶל פַּרְוָה וְכָל דְּמוּתוֹ הִבִּיעָה חְַשִיבוּת וְכֹבֶד־רֹאש. מְעִילוֹ הָאָרֹךְ וְהָרָחָב, שֶהָיָה מְצְִמָּד אֶל מָתְנָיו בַּחְַגוֹרָה, יָרַד עַד לַעְַקֵבָיו. זָקֵן שַתְקָן זֶה יָשַב בַּאְַחוֹרֵי הָרַפְסוֹדָה וְהָיָה מְנַצֵּחַ עַל הַשַּיָּטִים בִּתְנוּעַת יָדוֹ וְלֹא הוֹצִיא מַפִּיו אְַפִילוּ עְשֶֹר מִלִּים בְּעֶשֶֹר שָעוֹת. וְאוּלָם בְּעֶצֶם הָיָה כָּל מַעְַשֵֹה הָהַנְהָגָה שֶלּוֹ עוֹמֵד רַק עַל הַפִּקוּחַ שֶהָרַפְסוֹדָה תָּשוּט בְּתוֹךְ הַזֶּרֶם, שֶמָּשַךְ לְאֹרֶךְ הַחוֹף, וּלְעַכְּבָהּ מִלִנְטוֹת אֶל רַחְַבֵי הַיְאוֹה.

כְּבָר אָמוּר לְמַעְלָה, שֶעַל אוֹתָהּ הָרַפְסוֹדָה הִתְכַּנְּסוּ רוּסִים מִבְּנֵי כָּל הַמַּעְַמָדוֹת. חוּץ מִן הַמּוּזִ’יקִים יְלִדֵי הַמָּקוֹם, בָּהֶם אְַנָשִים, זְקֵנִים וִילָדִים, נִמְצְאוּ כָּאן שְנַיִם אוֹ שְלֹשָה עוֹלֵי־רֶגֶל, מְבַקְרֵי מְקוֹמוֹת קְדוֹשִים, אְַשֶר פְּלִישַת הָאוֹיְבִים הִשִֹּיגָה אוֹתָם בְּדֶרֶךְ מַסָּעָם, נְזִירִים אְַחָדִים וּפוֹפּ אֶחָד. עוֹלֵי הָרֶגֶל הֶחְֶזִיקוּ בְּיָדָם מַקֵּל־נְסִיעָה, בַּקְבּוּק־הַדְּלַעַת הָיָה תָּלוּי בַּחְַגוֹרָתָם וְהֵם פִּזְמוּ מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים בְּקוֹל בַּכְיָנִי. אֶחָד בָּא מֵאוּקְרַיְנָה, הַשֵּנִי מִגְּדוֹת הֲַיָּם הַשָּחוֹר וְהַשְּלִיִשִי מִפִּלְכֵי פִינְלַנְדְּיָה. זֶה הָאַחְַרוֹן, שֶהָיָה אִיש בָּא בַּיָּמִים, נָשָֹא בַּחְַגוֹרָתוֹ קְִפָּה קְטַנָּה שֶל צְדָקָה נְעוּלָה בְּמַנְעוּל, כְּאוֹתָן הַקְִּפּוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּפִתְחֵי בָּתֵי־הַתְּפִלָּה. מִן הַמָּעוֹת שֶהָיָה מְאַסֵּף בְּדֶרֶךְ־מַסָּעוֹ הָאְַרְִבָּה וְהַמְיַגַּעַת לֹא נֶהְֶנָה כְּלוּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶבְּיָדוֹ לֹא נִמְצָא אְַפִלּוּ הַמַּפְתֵּחַ שֶל קְִפָּה זוֹ, שֶלֹּא נִפְתְחָה אֶלָּא עִם חְַזִירָתוֹ מִדַּרְכּוֹ.

הַנְזִירִים בָּאוּ מִצְפוֹן הַמְּדִינָה. הצם יָצְאוּ לִפְנֵי שְלֹשָה חְָדָשִים מֵעִיר אַרְחַנְגֶּלְסְק. הֵם בִּקְּרוּ אֶת הָאִיִּים הַקְּדוֹשִים אְַשֶר בְּקִרְבַת הַחוֹף, אֶת מִקְלַט־הַנְּזִירִים הַטְּרוֹאִיצִי וּבָתֵי־כְּנִיסָה אְַחֵרִים שֶל נְזִירִים בְּקִיּוֹב, בְּמוֹסְקְבָה וּבְקָזַן וְעַכְשָו הָלְכוּ אֶל אִירְקוּטְסְק כְּשֶהֵם לְבוּשִים מְעִיל עִם בַּרְדָּס שסל אְַרִיג־צֶמֶר גַּס.

הַפּוֹפּ הָיָה כֹּהֵן כָּפְרִי, אֶחָד מִשֵּש מֵאוֹת אֶלֶף הַכֹּהְַנִים, שֶהָיוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּמַּמְלָכָה הָרוּסִית. הוּא הָיָה לָבוּש בְּגָדִים פְּחוּתִים כְּאַחַד הַמּוּזִ’יקִים וְלַאְַמִתּוֹ שֶל דָּבָר לֹא הָיָה יוֹתֵר מֵהֶם; הוּא עָבַד אֶת חֶלְקַת אַדְמָתוֹ כְּאַחַד הָאִכָּרִים וְהָיָה טוֹבֵל אֶת הַנּוֹלָדִים, מְסַדֵּר אֶת הַקִּדּוּשִין וּמְלַוֶּה אֶת הַנִּפְטָרִים לְבֵית עוֹלָמָם. הוּא הִסְפִּיק לְהַצִּיל אֶת אִשְתּוֹ וִילָדָיו מִמַּעְַשֵֹי הָאַכְזְרִיּוּת שֶל הַתַּתָּרִים, כִּי שָלַח אוֹתָם בְּעוֹד מוֹעֵד אֶל גְּלִילוֹת הַצָּפוֹן וְהוּא עַצְמוֹ נִשְאַר בַּהִפַּרְכִיָּה שֶלּוֹ עַד הָרֶגַע הָאַחְַרוֹן. אַחַר־כָּךְ אָנוּס הָיָה לִבְרֹחַ, וְכֵוָן שֶהַדֶּרֶךְ אֶל אִירְקוּטְסְק הָיְתָה חְַסוּמָה שָֹם פָּנָיו אֶל יְאוֹר הַבַּיְקָל.

שוּם מִקְרֶה לֹא הִתְרַחֵש בִּשְעַת הַמַּסָּע הַזֶּה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. נַדְיָה הָיְתָה עְַדַיִן שְקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה עְַמְִקָּה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הָיָה שוֹקֵד עָלֶיהָ. הוּא לֹא הָיָה יָשֵן אֶלָּא מִתּוֹךְ הַפְסָקוֹת אְַרְִכּוֹת וְגַם בִּשְעַת שְנָתוֹ הָיוּ מַחְשְבוֹתָיו עֵרוֹת.

מִשֶּהֵאִיר הַיּוֹם הָיְתָה הָרַפְסוֹדָה עְֲדַיִן רְחוֹקָה כְּאַרְבָּעִים וֶרְסְטָאוֹת מִשֶּפְךְ הָאַנְגָּרָה, כִּי רוּחַ חְַזָקָה עִכְּבָה אֶת תְּנוּעַת הַזֶּרֶם. הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶהִיא לֹא תַּגִּיעַ אֵלֶיהָ לִפְנֵי אַרְבַּע אוֹ חָמֵש שָעוֹת אַחַר הַצָּהְָרַיִם. אִחוּר זֶה לֹא הָיָה לְרָעַת הַפְּלִיטִים, אֶלָּא לְטוֹבָתָם, כִּי עְַתִידִים הָיוּ לָשוּט עַל פְּנֵי הַנָּהָר בַּלַּיְלָה וְהַחְַשֵכָה תְּסַיֵּעַ בְּיָדָם לְהִכָּנֵס אֶל אִירְקוּטְסְק בְּשָלוֹם.

הַסַּפָּן הַזָּקצן לֹא הָיָה חָרֵד וְדוֹאֵג כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן אֶלָּא מִפְּנֵי קְלִפּוֹת הַקֶּרַח שֶנִּקְרְמוּ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. הַלַּיְלָה הָיָה קַר בְּיוֹתֵר. הוֹפִיעוּ הְַמוֹן גִּלְדֵי קֶרַח, אְַשֶר הָרוּחַ הִסִּיעָה אוֹתָם וְהצם צָפוּ מַעְַרָבָה. מִפְּנֵי גִלְדֵי הַקֶּרַח הַלָּלוּ לֹא הָיָה מַה לַחְַשֹש מִשּוּם שֶלֹּא יָכְלוּ לָבוֹא אֶל נְהַר הָאַנְגָּרָה, אְַשֶר אֶת תּוֹצֵאתוֹ כְּבָר עָבְרוּ. אְַבָל צָרִיךְ הָיָה לַחְַשֹש מִפְּנֵי אוֹתָם הַבָּאִים מִן הַחְַלָקִים הַמִּזְרָחִיִים שֶל הַיְאוֹר. הַלָּלוּ יָכְלוּ לְהִגָּרֵר עַל־יְדֵי הַזֶּרֶם וּלְהִלָּחֵץ בֵּין שְתֵּי גְּדוֹת הַנָּהָר. וְהַדָּבָר הַזֶּה עָלוּל הָיָה לִגְרֹם קְשָיִים, אִחוּרִים וְאוּלַי גַּם מַעְַצוֹרִים שֶאֵין לְהִתְגַּבֵּר עְַלֵיהֶם וְשֶהָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְעַכֵּב אֶת מַהְַלַךְ הָרַפְסוֹדָה.

לָכֵן אֵפוֹא רָאָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב צֹרֶךְ גָּדוֹל וְחָשוּב לְעַצְמוֹ לָדַעַת מַה מַּצָּבוֹ שֶל הַיְאוֹר וְאִם גִּלְדֵי הַקֶּרַח מוֹפִיעִים בְּשִפְעָה מְרְִבָּה. לְאַחַר שֶנַּדְיָה הֵקִיצָה מִשְּנָתָהּ, שְאֵלָהּ עַל כָּךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְהִיא נָתְנָה לוֹ דִין וְחֶשְבּוֹן מִכָּל מַה שֶהָיָה מִתְרַחֵש עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.

בְּשָעָה שֶגִּלְדֵי הַקֶּרַח הָיוּ צָפִים וּמְשוֹטְטִים בַּמַּיִם, נִרְאוּ עַל פְּנֵי הַבַּיְקַל חֶזְיוֹנוֹת מְִפְלָאִים, וּבֵינֵיהֶם זִנּוּק עַמּוּדִים נֶהְדָּרִים שֶל מֵי מַעְיָנוֹת רוֹתְחִים, הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ בְּאֵרוֹת שֶהַטֶּבַע חָצַב בַּאְַפִיקוֹ שֶל הַנָּהָר. עַמּוּדֵי הַמַּיִם הָאֵלֶּה הִתְנַשֹּאוּ לְגָבְהֵי מְרוֹמִים וְנֶהֶפְכוּ לְעַנְנֵי קִיטוֹר שֶהִתְנוֹצְצוּ רֶגַע אֶחָד מִנֹּגַהּ קַרְנֵי הַחַמָּה, וּמִיָּד קָרְשוּ וְהִתְעַבּוּ מֵחְַמַת הַקֹר. הַמַּחְַזֶה הַנֶּהְדָּר הַזֶּה וַדַּאי הָיָה מְעַנֵּג אֶת עֵינָיו שֶל אַחַד הַתַּיָּרִים שֶהָיָה נוֹסֵעַ בִֹּימֵי שָלוום עַל פְּנֵי הַיְאוֹר הַסִּבִּירִי הַזֶּה שֶהָיָה נוֹסֵעַ בִּימֵי שָלוֹם עַל פְּנֵי הַיְאוֹר הַסִּיבִּירִי הַזֶּה לַהְַנָאָתוֹ.

בְּאַרְבַּע שָעוֹת אַחַר הַצָּהְָרַיִם הִבְחִין הַסַּפָּן הַזָּקֵן בְּתוֹצֵאת הָאַנְגָּרָה שֶהָיְתָה קְבוּעָה בֵּין סַלְעֵי הַשַּחַם הַגְּבוֹהִים שֶעַל הַחוֹף. עַל שְֹפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית נִרְאָה הַנָּמֵל הַקָּטֹן לִיוֵנִיצְ’נִיָה עִם בֵּית־הַתְּפִלָּה שֶלּוֹ וְעִם בָּתָיו הַמְִּעָטִים.

אְַבָל זוֹ עָקָה, שֶגִּלְדֵי הַקֶּרַח הָרִאשוֹנִים שֶבָּאוּ מִן הַמַּעְַרָב כְּבָר הִתְפָּרְצוּ אֶל בֵּין גְּדוֹת הָאַנְגָּרָה וְשָטוּ אֶל אִירְקוּטְסְק, אֶלָּא שֶמִּסְפָּרָם לֹא הָיָה עְַדַיִן מְרְִבֶּה בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לִסְתֹּם אֶת הַנָּהָר וְגַּם הַקֹּר לֹא הָיָה חָזָק כָּל צָרְכּוֹ, כְּדֵי לְהַרְבּוֹתָם.

הָרַפְסוֹדָה בָּאָה אֶל הַנָּמָל הַקָּטֹן וְעָמְדָה שָם. הַסְַפָּן הַזָּקֵן רָצָה לִשְהוֹת שָם שָעָה אַחַת כְּדֵי לַעְַשֹוֹת תִּקּוּנִים חְַשוּבִים, שֶהָרַפְסוֹדָה הָיְתָה צְרִיכָה לָהֶם. בֵּין קוֹרוֹת הָעֵצִים נִרְאוּ פְּרָצוֹת וְהֵן חִשְּבוּ לְהִתְפָּרֵד וְהָיָה צֹרֶךְ גָּדוֹל לְשוּב וּלְקָשְרָן יַחַד בְּחָזְקָה יְתֵרָה, כְּדֵי שֶהָרַפְסוֹדָה תּוּכַל לַעְַמֹד בִּפְנֵי זֶרֶם הָאַנְגָּרָה שֶהָיָה עַז וּמָהִיר בְּיוֹתֵר.

בְּמֶשֶךְ תְּקוּפַת־הַשָּנָה הַנָּאָה מְשַמֵּש הַנָּמֵל לִיוַנִיצְ’נָיָה תַּחְַנָה שֶל יְצִיאָה וּכְנִיסָה לַנּוסְעִים הָעוֹבְרִים בִּיאוֹר הַבַּיְקַל, בֵּין שֶהֵם מַפְלִיגִים מִכָּאן אֶל קִיַכְטָה, הִיא הָעִיר הָאַחְַרוֹנָה שֶעַל הַגְּבוּל הָרוּסִי־הַסִּינִי, וּבֵין שֶהֵם בָּאִים מִשָּם הֵנָּה. אָז מְצוּיִים כָּאן הַרְבֵּה אְָנִיּוֹת קִיטוֹר וְהַרְבֵּה נוֹסְעִים הָעוֹבְרִים וְשָבִים בַּיְאוֹר לְאֹרֶךְ שְֹפָתוֹ.

אְַבָל עַכְשָו הָיְתָה לִיוֵנִיצְ’נִיָה כְִּלָּהּ עְַזוּבָה. הֵֵם בָּרְחוּ מִפְּנֵי חְַמַס יְדֵיהֶם שֶל הַתַּתָּרִים, שֶהָיוּ מְשוֹטְטִים עַכְשָו עַל שְתֵּי גְדוֹת הָאַנְגָּרָה. הֵם הֶעְֶבִירוּ אֶל אִירְקוּטְסְק אֶת צִי הַסְּפִינוֹת וְהָאְַרָבוֹת שֶלָּהֶם, אְַשֶר בְּשָנִים כְּתִקְנָן הְַרֵי הֵן חוֹרְפוֹת בַּנָּמֵל שֶלָּהֶם, וּבְהוֹצִיאָם מִמְּקוֹם מְגוּרֵיהֶם אֶת כָּל מַה שֶיָּכְלוּ לְהוֹצִיא וְלָשֵֹאת עַל גַּבֵּיהֶם נִמְלְטוּ אֶל עִיר הַבִּירָה שֶל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית.

הַסַּפָּן הַזָּקֵן לֹא הָיָה מְצַפֶּה אֵפוֹא, שֶבִּנְמַלָּהּ שֶל לִיוַנִיצְ’נָיָה יִזְדַּמְּנוּ לְפָנָיו פְּלִיטִים חְַדָשִים, שֶיְּבַקְּשוּ לְהַעְַלוֹתָם עַל הָרַפְסוֹדָה שֶלָּהֶם, אְַבָל הִנֵּה בּוֹ בָּרֶגַע שֶהָרַפְסוֹדָה קָרְבָה אֶל הַחוֹף, בָּאוּ בִּמְרוּצָה גְדוֹלָה שְנֵי אְַנָשִים, שֶיָּצְאוּ מֵאַחַד הַבָּתִים הָעְַזוּבִים.

נַדְיָה יְשְבָה בְּיַרְכְּתֵי הָרַפְסוֹדָה וְהִבִּיטָה לְפָנֶיהָ מִתּוֹךְ פִּזּוּר נֶפֶש.

וּפִתְאֹם הִתְמַלְּטָה צְעָקָה קְלוּשָה מִפִּיהָּ. הִיא אָחְַזָה בְּיָדוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְהַלָּז הֵרִים אֶת רֹאשוֹ בִּתְמִיהָה.

“מַה לָךְ, נַדְיָה?” שָאַל אוֹתָהּ.

“מִיכָאֵל, הִנֵּה שְנֵי בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ”.

“הַצָּרְפָתִי וְהָאַנְגְּלִי, שֶנִּזְדַּמְּנוּ לָנוּ בְּנִקְרַת־הַמַּעְַבָר שֶל הָרֵי אוּרַל?”

“הֵן”.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְחַלְחֵל, כִּי הַהִתְחַפְּשֹוּת שֶלּוֹ, שֶהוּא הִשְתַּדֵּל לִשְמֹר אוֹתָהּ שְמִירָה מְעְלָּה, עָמְדָה עַכְשָו לְהִגָּלוֹת.

וְאָמְנָם גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה עַכְשָו לִפְנֵי אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְלִפְנֵי הָרִי בְּלָאוּנְט שֶהוּא אֵינֶנּוּ אָדָם שֶשְּמוֹ נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, אֶלָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שְלִיחוֹ שֶל הַצַּאר. שְנֵי הַכַּתָּבִים כְּבָר פָּגְשוּ אוֹתוֹ פַּעְַמַיִם מֵאָז נִפְרְדוּ מֵאִתּוֹ בְּתַחְַנַת הַדֹּאַר שֶבְּאִישִים' בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה בִּמְקוֹם־הַחְַנִיָּה שֶבְּזַבֶּדְיַרוֹ, בְּשָעָה שֶהִכָּה בְּמַגְלֵב אֶת אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּפָנָיו, וּבַפַּעַם הְשְּנִיָּה בְּטוֹמְסְק, בְּשָעָה שֶהָאְֶמִיר הוֹצִיא אֶת גְּזַר דִּינוֹ. הֵם יָדְעוּ אֵפוֹא מַה טִּיבוֹ וּלְשֵם מָה הוּא נוֹסֵעַ.

וּמִיָּד הֶחְֶלִיט מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מָה הַמַּעְַשֶֹה שֶעָלָיו לַעְַשֹוֹת.

“נַדְיָה”, פָּתַח וְאָמַר, בְּשָעָה שֱהָאִיש הַצָּרְפָתִי וְהָאַנְגְּלִי יַעְַלוּ עַל הָרַפְסוֹדָה, בַּקְּשִי מֵהֶם לָגֶשֶת אֵלָי".

וְאָכֵן אְֶמֶת הָדָּבָר: שְנֵי אֵלֶּה הָיוּ הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, אְַשֶר לֹא הַמִּקְרֶה אֶלָּא הֶכְרַח הַמְּאֹרָעוֹת הֵבִיא אוֹתָם אֶל הַנָּמֵל שֶל לִיוֵנִיצְ’נִיָה, כְְּשֵם שֶהֵבִיא לְשָם אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

כְַּיָּדוּעַ לָנוּ יָצְאוּ שְנֵיהֶם מִטּוֹמְסְק לְאַחַר כְּנִיסַת הַתַּתָּרִים וְלִפְנֵי הַשְּפָטִים שֶנַּעְַשֹוּ בְּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְשֶבּוֹ נִסְתַּיְּמָה הַחְַגִיגָה. הצם הָיוּ מְִבְטָחִים, שֶבֶּן־לִוְיָתָם לְשֶעָבָר וַדַּאי נִדּוֹן לְמִיתָה וְלֹא יָדְעוּ שֶבִּפְקְִדַּת הָאְֶמִיר נִתְעַוְּרוּ עֵינָיו בִּלְבָד.

הֵם רָכְשוּ לָהֶם סוּסִים וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב עָזְבוּ אֶת טוֹמְסְק מִתּוֹךְ הַחְלָטָה גְמוּרָה לִשְלֹחַ מֵעַכְשָו יְדִיעוֹת עַל אֹדוֹת הַמִּלְחָמָה רַק מִמַּעַרְכוֹת צִבְאוֹת הָרוּסִים אְַשֶר בְּסִיבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט שָֹמוּ פְּנֵיהֶם אֶל אִירְקוּטְסְק וְרָכְבוּ לְשָם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. הֵם קִוּוּ לְהַגִּיעַ לְשָם לִפְנֵי לִפְנֵי פֵיאוֹפַר־חַאן וּבְוַדַּאי הָיָה הַדָּבָר עוֹלֶה בְּיָדָם, לוּלֵא הוֹפִיעָה פִּתְאֹם אוֹתָהּ הַפְּלְִגָּה הַשְּלִישִית שֶבָּאָה מִן הַדָּרוֹם דֶּרֶךְ עֵמֶק הַיֵּנִיסֵי. דַּרְכָּם נֶחְסְמָה קֹדֶם שֶעָבְרוּ אֶת הַדִּינְקָה, כְּמוֹ שֶקָּרָה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. וּמִשּוּם כָּךְ אְַנוּסִים הָיוּ לָרֶדֶת אֶל הָיְּאוֹר בַּיְקַל.

כְּשֶבָּאוּ אֶל לִיוֵנִיצְ’נִיָה מַצְאוּ אֶת הַנָּמֵל עָזוּב וְשוֹמֵם. וּמִצַּד אַחֵר אִי־אֶפְשָר הָיָה לָהֶם לְהִכָּנֵס לְאִירְקוּטְסְק, לְפִי שֶצִּבְאוֹת הַתַּתָּרִים כְּבָר שָֹמוּ עָלֶיהָ מָצוֹר. הֵם נִמְצְאוּ כָּאן זֶה שְלֹשָה יָמִים וְהָיוּ שְרוּיִים בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה, וְהִנֵּה בָּאָה זֶה שְלֹשָה יָמִים וְהָיוּ שְרוּיִים בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה, וְהִנֵּה בָּאָה הָרַפְסוֹדָה.

הַפְּלִיטִים הִגִּידוּ לָהֶם אֵת אְַשֶר יָזְמוּ לַעְַשֹוֹת. בְּלִי סָפֵק הָיָה תִּקְוָה רַבָּה שֶיַּצְלִיחַ בְּיָדָם לַחְדֹּר בְּאֵין רוֹאִים בַּלַּיְלָה וּבְכֵן הֶחְֶלִיטוּ גַם הֵם לְהִלָּווֹת אֶל הַפְּלִיטִים וּלְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר.

וּמִיָּד בָּא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה בִּדְבָרִים עִם הַסַּפָּן הַזָּקֵן וּבִקֵּש לְהַרְשוֹת לוֹ וּלְבֶן־לִוְיָתוֹ לְהִצְטָרֵף אֶל הַנּוֹסְעִים בָּרַפְסוֹדָה, וּבִשְֹכַר זֶה הִצִּיעַ לוֹ לָשִית עְַלֵיהֶם כָּל מְחִיר אְַשֶר יָשִית.

“כָּאן אֵין תַּשְלוּמִים”, הֵשִיב לוֹ הַסַּפָּן בְּכֹבֶד־רֹאש, “כָּאן אָדָם מְסַכֵּן רַק אֶת חַיָּיו וְלֹא יוֹתֵר”.

וּבְכֵן עָלוּ שְנֵי הַכַּתָבִים עַל הָרַפְסוֹדָה וְנַדְיָה רָאְַתָה כְּשֶהֵם תּוֹפְסִים לָהֶם מָקוֹם בַּצַּד הַקָּדוּם.

הָרִי בְּלָאוּנְט עְַדַיִן הָיָה אוֹתוֹ הָאַנְגְלִי הַמְּצְִנָּן, אְַשֶר בְּמֶשֶךְ זְמַן כָּל הַנְּסִיעָה דֶרֶךְ הָרֵי אוּרַל כִּמְעַט שֶלֹּא הִשְמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ אַף מִלָּה אֶחָת.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה נִרְאָה חָמוּר קְצָת יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל, וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת שֶגִּלְגּוּלֵי הַמְּאֹרָעוֹת הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לִטּוֹל מִמֶּנּוּ אֶת פְּזִיזוּתוֹ וְלַחְַלֹק לוֹ מִדָּה יְדוּעָה שֶל כֹּבֶד־רֹאש.

וְהִנֵּה אַךְ תָּפַס לוֹ זֶה הָאַחְַרוֹן מָקוֹם בְּרֹאש הָרַפְסוֹדָה וּפִתְאֹם הִרְגִּיש שֶיָּד נָגְעָה בִּזְרוֹעוֹ.

הוּא חָזַר לַאְַחוֹרָיו וְהִכִּיר אֶת נַדְיָה, אְַחוֹתוֹ שֶל אוֹתוֹ הָאִיש, אְַשֶר לֹא הָיָה עוֹד נִיקוֹלַי קַרְפָּנוֹב, אֶלָּא מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שְלִיחוֹ שסל הַצַּאר.

הוּא רָצָה לִצְעֹק מֵרֹב תְּמִיהָה, אֶלָּא שֶרָאָה אֶת הַנַּעְַרָה מַנִּיחָה אֶצְבַּע עַל שְֹפָתֶיהָ.

“בּוֹא אַחְַרַי”, אָמְרָה אֵלָיו הַנַּעְַרָה.

וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה נָתַן אוֹת לְהָרִי בְּלָאוּנְט וְהָלַךְ אַחְַרֵי הַנַּעְַרָה כְּשֶפָּנָיו מַבִּיעִים שִוְיוֹן־נֶפֶש.

אִם גְּדוֹלָה הָיְתָה תְּמִיהַת הַכַּתָּבִים כְּשֶפָּגְשוּ אֶת נַדְיָה עַל גַּבֵּי הָרַפְסוֹדָה, הִנֵּה תְּמִיהָה רַבָּה לִבְלִי קֵץ תָּמְהוּ כְּשֶרָאוּ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, אְַשֶר לֹא יָכְלוּ אְַפִילוּ לְהַעְַלוֹת עַל דַּעְתָּם שֶעוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא נָע וְלֹא זָע כְּשֶהִתְקָרְבוּ אֵלָיו.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הִפְנָה פָּנָיו אֶל הַנַּעְַרָה.

“הוּא אֵינוֹ רוֹאֶה אֶתְכֶם, אְַדוֹנַי” אָמְרָה נַדְיָה. “הַתַּתָּרִים שָֹרְפוּ אֶת עֵינָיו. אָחִי הָאְִמְלָל עִוֵּר הוּא!”

רֶגֶש שֶל רַחְַמִים רַבִּים נִצְטַיֵּר בְּאוֹתָהּ שָעָה בִּפְנֵי אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וַחְַבֵרוֹ. וּמִיָּד יְשְבוּ שְנֵיהֶם אֵצֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְחִבְּקוּ אֶת יָדָיו וְהִמְתִּינוּ שֶיִּפְתַּח אֶת פִּיו ויִדַבֵּר אְַלֵיהֶם.

“אְַדוֹנַי,” פָּתַח וְאָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּקוֹל שָפָל, “הְַרֵינִי מְבַקֵּש לְהַעְלִים אֶת הַדָּבָר מִי אְַנִי וּמַה טִּיבִי וּלְשֵם מַה בָּאתִי לְסִבִּירְיָה. הְַרֵינִי מְבַקֵּש מִכֶּם לִשְמֹר אֶת סוֹדִי. מַבְטִיחִים אַתֶּם אוֹתִי עַל כָּךְ?”

“הְַרֵינִי מַבְטִיחְַךָ בְּהֵן צִדְקִי”, הֵשִיב אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

“וַאְַנִי בְּיָשְרִי, יֹשֶר שֶל ג’ּנְטֶלְמֶן”, מִלֵּא אַחְַרָיו הָרִי בְּלָאוּנְט.

“יִישַר כֹּחְַכֶם, אְַדוֹנַי”.

“אֶפְשָר נוּכַל להְיוֹת לְךָ לְהוֹעִיל?” שָאַל הָרִי בְּלָאוּנְט. “אֶפְשָר רוֹצֶה אַתָּה שֶנְּסַיֵּעַ בְּיָדְךָ לְמַלֵּא אֶת שְלִיחוּתֶךָ?”

“הְַרֵינִי מַעְדִּיף לִפְעֹל וְלַעְַשֹוֹת אֶת הַכֹּל בְּעַצְמִי”.

“אְַבָל הְַרֵי אוֹתָם הַנְּבָלִים סִמְּאוּ אֶת עֵינֶיךָ”, אָמַר אַלְמִיד ז’וֹלִיבֶה.

“הְַלֹא נַדְיָה עִמִּי וְעֵינֶיהָ מַסְפִּיקוֹת לִי לְמַדָּי!”

מִקֵּץ חְַצִי שָעָה עָזְבָה הָרַפְסוֹדָה אֶת הַנָמֵּל הַקָּטֹן שֶל לִיוֵנִיצְ’נִיָה וְהִפְלִיגָה בַּנָּהָר. הַשָּעָה הָיְתָה שְעַת חָמֵש אַחַר הַצָּהְָרַיִם. כְּבָר מִשְמֵש וּבָא הַלָּיְלָה, אְַשֶר עָתִיד הָיָה לִהְיוֹת לֵיל מַחְַשָכִּים וְקַר עַד מְאֹד, כִּי הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה כְּבָר יָרְדָה לְמַטָּה מֵאֶפֶס.

לְאַחַר שֶאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט הִבְטִיחוּ אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִשְמֹר אֶת סוֹדוֹ, שוּב לֹא עְַזָבוּהוּ. הֵם הָיוּ מְסִיחִים עִמּוֹ בְּלַחַש, וּכְשֶצֵּרַף הָעִוֵּר אֶת הַדְּבָרִים שֶשָּמַע מִפִּיהֶם אֶל מַה שֶהָיָה יָדוּעַ לוֹ עַצְמוֹ עָלְתָה בְּיָדוֹ לְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת מַצַּב הַדְּבָרִים כְּהֶוְיָתוֹ.

אְֶמֶת הַדָּבָר, שֶהַתַּתָּרִים הִקִּיפוּ אֶת אִירְקוּטְסְק וְשֶשְּלֹשֶת הַמַּחְַנוֹת הִתְאַחְַדוּ יַחַד. וּבְכֵן לֹא הָיָה שוּם סָפֵק בַּדָּבָר שֶהָאְֶמִיר וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב עוֹמְדִים כְּבָר אֶל מוּל פְּנֵי הָעִיר.

אְַבָל מָה הַחִפָּזוֹן הַזֶּה, שֶשְּלִיחוֹ שֶל הַצַּאר נֶחְפָּז לָבוֹא אֶל הָעִיר עַכְשָו, שֶהָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית נִטְּלָה מִמֶּנּוּ וְשוּב אֵין הוּא יָכֹל לְמָסְרָבּ לְיַד הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אְַפִילוּ אֶת תָּכְנָהּ? הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה פְּלִיאָה בְּעֵינֵי אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנָט, כשּשֵם שֶהָיָה פְּלִיאָה בְּעֵינֵי נַדְיָה.

עַל מַה שֶקָּרָה לְשֶעָבָר לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים עַד אוֹתוֹ הָרֶגַע שֶאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לֵאמֹר אֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב:

“עְַדַיִן מְִטֶּלֶת חוֹבָה עָלֵינוֹ לְבַקֵּש מִמְּךָ מְחִילָה עַל אְַשֶר לֹא הוֹשַטְנוּ לְךָ אֶת יָדֵנוּ בְּשֳָעָה שֶנִּפְטַרְנוּ מִמְּךָ בְּתַחְַנַת הַדֹּאַר שֶבְּאִישִים.”

“לֹא כֵּן הַדָּבָר, כִּי אָכֵן הָיְתָה לָכֶם הַצְּדָקָה לַחְשֹב אוֹתִי לְמוּג לֵב!”

“מִכָּל מָקֹם”, הוֹסִיף וְאָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “יָפֶה חִבַּלְתָּ אֶת פָּנָיו שֶל אוֹתוֹ הַנָּבָל בְּמַגְלֶב, וְסִמָּנֵי הַהַכָּאָה הַזֹּאת עוֹד יֵרָאוּ בּוֹ יָמִים רַבִּים!”

“לֹא, לֹא יָמִים רַבִּים!” הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּפְשִיטוּת.

זְמַן מְִעָט לְאַחַר שֶהִפְלִיגוּ מִן הַנָּמֵל שֶל לִיוֵנִיצְ’נִיָה כְּבָר נוֹדְעָה לְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְלַחְַבֵרוֹ פָּרָשַת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הָאְַיְִמִּים שֶהִתְרַגְּשוּ עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וּבַת־לִוְיָתוֹ זֶה אַחַר זֶה. הֵם לֹא יָכְלוּ לִכְבֹּש בְּקִרְבָּם אֶת רִגְשוֹת הַהִתְפַּלְּאוּת וְהַהַעְַרָצָה כְּלַפֵּי עֹז רוּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, אְַשֶר רַק מִדַּת הַהִתְמַכְּרוּת שֶל הַנַּעְַרָה הַצְּעִירָה נִשְתַּוָּה אְַלֵיהֶם לְעֵרֶךְ. וְהַמַּחְַשָבָה אְַשֶר חָשְבוּ עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְאִימָה יָפֶה אֶל מַה שֶאָמַר עָלָיו הַצַּאר בְּמוֹסְקְבָה: “אָכֵן אָדָם גָּמוּר הוּא לַאְַמִתּוֹ!”

הָרַפְסוֹדָה שָטָה בִּמְהִירוּת בֵּין גִּלְדֵי הַקֶּרַח, שֶצָּפוּ בְּזֶרֶם הָאַנְגְָּרָה. פָּנוֹרָמָה מִתְנוֹעַעַת וּמִתְחַלֶּפֶת נִפְרְשָֹה מִשְּנֵי עֶבְרֵי הַנָּהָר וְעַל פִּי טָעוּת שֶל חוּש הָרְאִיָּה דוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָרַפְסוֹדָה עוֹמֶדֶת עַל עָמְדָּהּ וְאוֹתָהּ הַשּוּרָה שֶל חְַלִיפַת הַתְּמוּנוֹת הַנָּאוֹת הִיא הִיא הָעוֹבֶרֶת עָלֶיהָ. פֹּה נִצְנְצוּ סַלְעֵי שַחַם רָמֵי קוֹמָה וּבַעְַלֵי תַּבְנִיּוֹת מוּזָרוֹת וְשָם נִרְאוּ נְקָרוֹת פְּרוּעוֹת, אְַשֶר פַּלְגֵי הָרִים סוֹעְַרִים הִתְפָּרְצוּ מִקִּרְבָּן; פַּעַם נִגְלְתָה בִּקְעָה רְחָבָה וּבָהּ כְּפָר שֶעְַדַיִן עָלָה עְַשָנוֹ, וּפַעַם הוֹפִיעַ יַעַר עָבֹת שֶל אְָרָנִים אְַחוּזֵי לַהְַבוֹת אֵש. וְאוּלָם אַף־עַל־פִּי שֶהַתַּתָּרִים הִשְאִירוּ אְַחְַרֵיהֶם בְּכָל מקָוֹם רְשָמִים בּוֹלְטִים שֶהֵעִידוּ עַל עָבְרָם שָם, הְַרֵי הֵם עַצְמָם טֶרֶם נִרְאוּ, מִשּוּם שֶהִתְדְגּוֹדוּ בְּיִחוּד בִּמְסִבֵּי הָעִיר.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָעוֹלִים לַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִים הוֹסִיפוּ לְהִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלּוֹתֵיהֶם בְּקוֹל רָם, וְהַסַּפָּן הַזָּקֵן הָדַף אֶת גִלְדֵי הַקֶּרַח שֶהִתְקָרְבוּ בְּיוֹתֵר אֶל הָרַפְסוֹדָה וְלֹא זָז מִלְְּכַַוֵֵּן אֶת הָרַפְסוֹדָה וְלֹא זָז מלְּכַוֵּן אֶת הָרַפְסוֹדָה בְּאֶמְצַע הַזֶּרֶם הָאֵיתָן שֶל נְהַר הָאַנְגָּרָה.

פֶּרֶק אַחַד־עָשָׂר: בֵּין שְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בָּעֶרֶב יָרְדָה חֲשֵׁכָה עֲמֻקָּה עַל כָּל הַסְּבִיבָה, כְּכֹל אֲשֶׁר נִכָּר הָיָה מֵרֹאשׁ לְפִי מַרְאֵה הַשָּׁמָיִם. הַלְּבָנָה, שֶׁהָיְתָה אָז בְּחִדּוּשָׁהּ, לֹא עָלְתָה עַל פְּנֵי הָאֹפֶק. מֵאֶמְצַע הַנָּהָר אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַגָּדוֹת. הַסְּלָעִים הִתְמַזְּגוּ עִם הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים שֶׁהִשְׁפִּילוּ לָרֶדֶת עֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא זָעוּ וְלֹא נָעוּ מִמְּקוֹמָם. מִזְמַן לִזְמַן שָׁרַק פֶּרֶץ־רוּחַ שֶׁבָּא מִן הַמִּזְרָח וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ גָוַע בְּתוֹךְ הָעֵמֶק הַצַּר הַזֶּה שֶׁל נְהַר הָאַנְגָּרָה.

הַחֲשֵׁכָה וַדַּאי סִיְּעָה הַרְבֵּה אֶת הַפְּלִיטִים לְבַצַּע אֶת מְזִמָּתָם. שֶׁהֲרֵי אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּשְמְרוֹת הַתַּתָּרִים עָמְדוּ עַל שְׁתֵּי¹¹ גְדוֹת הַנָּהָר, בְּכָל זֹאת זַכָּאִים הָיוּ הַפְּלִיטִים לְקַוּוֹת שֶׁהָרַפְסוֹדָה תַּעֲבֹר עַל הַצּוֹפִים בְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בָּהּ. וּכְמוֹ כֵן לֹא הָיוּ צְרִיכִים לַחֲשֹׁשׁ, שֶׁמָא סָתְמוּ הַצָּרִים אֶת הַנָּהָר בְּקִרְבַת אִירְקוּטְסְקְ, לְפִי שֶׁיָּדְעוּ הֵיטֵב שֶׁאֵין לָרוּסִים לְצַפּוֹת לְעֶזְרָה מִדְּרוֹם הַחֶבֶל. וְאוּלָם בְּעוֹד זְמַן מֻעָט יַחֲסֹם הַטֶּבַע עַצְמוֹ אֶת הַנָּהָר, כִּי הַקֹּר עָתִיד לְהַצְמִיד יַחַד אֶת גִּלְדֵי הַקֶּרַח, שֶׁנֶּעֶרְמוּ מִזֶּה וּמִזֶּה עַל שְׁתֵּי גְדוֹתָיו.

בְּאוֹתָה שָׁעָה שָׁלְטָה עַל גַּבֵּי הָרַפְסוֹדָה דְּמָמָה גְּמוּרָה. מִזְּמַן שֶׁהִרְחִיקוּ לָשׁוּט עַל פְּנֵי זֶרֶם הַנָּהָר, שׁוּב לֹא נִשְׁמַע קוֹל הַצַּלְיָנִים. אָמְנָם עֲדַיִן הוֹסִיפוּ לְהִתְפַּלֵּל, אֲבָל תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהַגִּיעַ לְאָזְנֵי הָעוֹמְדִים עַל שְׂפַת הַנָּהָר. הַפְּלִיטִים הִשְׁתַּטְּחוּ עַל גַּבֵּי הָרַפְסוֹדָה וְגוּפֵיהֶם כִּמְעַט שֶׁלֹּא בָּלְטוּ מֵעַל פְּנֵי הַמָּיִם. הַסַּפָּן הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מוּטָל עַכְשָׁו בְּרֹאשׁ הָרַפְסוֹדָה לְיַד אֲנָשָיו, הִתְעַסֵּק אַךְ בַּהֲדִיפַת גִּלְדֵי הַקֶרַח¹² מֵעַל הָרַפְסוֹדָה וַעֲבוֹדָה זוֹ נֶעֶשְׂתָה בְּלִי שָׁאוֹן כָּל־שֶׁהוּא.

כָּל זְמַן שֶׁגִּלְדֵי הַקֶּרַח הַצָּפִים עַל פְּנֵי הַנָּהָר לֹא חָסְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הָרַפְסוֹדָה וְלֹא נַעֲשׂוּ לָהּ לְמַעֲצוֹר שֶׁאֵין לְעָבְרוֹ, הָיָה בָּהֶם גַּם מִשּׁוּם סִיּוּעַ לִמְגַמַּת הַפְּלִיטִים. שֶהֲרֵי אִלּוּ צָפָה הָרַפְסוֹדָה עַל פְּנֵי מַיִם מֻפְנִים וּמְגֻלִּים, הָיְתָה צְפוּיָה לְסַכָּנָה שֶׁיַרְגִּישׁוּ בָּהּ אֲפִלּוּ בַּחֲשֵׁכָה, תַּחַת אֲשֶׁר עַכְשָׁו הָיְתָה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ גּוּשֵׁי הַקֶּרַח הַמִּתְנוֹדְדִים, הַשּׁוֹנִים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה לְגֹדֶל וּלְתַבְנִית, וּשְׁאוֹן הִתְנַגְּשׁוּתָם וְהִתְפּוֹצְצוּתָם הֶחֱרִישׁ כָּל שָׁאוֹן אַחֵר, שֶׁהָיָה בוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר חֲשָׁד.

בֵּינָתַיִם נִתְמַלֵּא הָאֲוִיר צִנָּה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. הַפְּלִיטִים, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם מַחֲסֶה אַחֵר חוּץ מֵעַנְפֵי לִבְנִים מֻעָטִים סָבְלוּ יִסּוּרִים קָשִׁים. הֵם נִדְחֲקוּ זֶה אֶל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָשֵׂאת אֶת יְרִידַת הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה, אֲשֶׁר בִּמְרוּצַת הַלַּיְלָה הִגִּיעָה לְעֶשֶׂר מַעֲלוֹת לְמַטָּה מֵאֶפֶס. הָרוּחַ הַחַלָּשָׁה, אֲשֶׁר פָּרְצָה וּבָאָה מֵהָרֵי הַמִּזְרָח הַמְּכֻסִּים שֶׁלֶג, עָקְצָה אוֹתָם עֲקִיצָה מַכְאִיבָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה, שֶׁהָיוּ מוּטָלִים בְּיַרְכְּתֵי הָרַפְסוֹדָה, נָשְׂאוּ בְלִי תְּלוּנָה אֶת הַיְּסּוּרִים הָאֵלֶּה, שֶׁנּוֹסְפוּ עַל צָרוֹתֵיהֶם הַיְשָׁנוֹת. אַלְסִיד ז’וֹלִיבה וְהָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁרָבְצוּ עַל יָדָם, אִמְּצוּ אֶת כֹּחָם לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַהַתְקָפָה הָרִאשׁוֹנָה הַזֹּאת שֶׁל הַחֹרֶף הַסִּבִּירִי. אֵלֶּה וְאֵלֶּה לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים עַכְשָו אֲפִילוּ בְּלָחַשׁ. הַמַּצָּב שֶׁל עַכְשָׁו הֶעֱסִיק אֶת דַּעְתָּם עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר מָקוֹם לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת. בְּכָל רֶגַע יָכֹל הָיָה לְהִתְרַחֵשׁ מִקְרֶה, לְהִתְרַגֵּשׁ סַכָּנָה אוֹ אָסוֹן, שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְהָמִיט עַל כֻּלָּם צָרָה גְדוֹלָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב נִרְאָה שָׁקֵט יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁלֹּא כְּמִדָּתוֹ שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט יַגִּיעַ אֶל מַטְּרָתוֹ. כָּךְ הָיָה טִיבוֹ שֶׁעֹז רוּחוֹ לֹא עֲזָבָהוּ מֵעוֹלָם אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נָתוּן בְּמַצָּב קָשֶה וַחָמוּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הוּא כְּבָר רָאָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הָרֶגַע, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה רַשַּׁאי לָתֵת סוֹף סוֹף אֶת דַּעְתּוֹ עַל אִמּוֹ, עַל נַדְיָה וְעַל עַצְמוֹ! עַכְשָׁו לֹא הָיָה מִתְיָרֵא אֶלָּא מִפְּנֵי דָבָר אֶחָד: שֶׁמָּא יַעֲצֹר צִבּוּר שֶׁל גִּלְדֵי קֶרַח אֶת הָרַפְסוֹדָה לִפְנֵי כְּנִיסָתָהּ אֶל אִירְקוּטְסְק. הוּא לֹא הָיָה מְהַרְהֵר אֶלָּא בְּסַכָּנָה זוֹ וְהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְנַסּוֹת בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה גְבוּרָה, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְהֶעָזָה.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל מְנוּחָה שָׁבוּ אֶל נַדְיָה כֹּחוֹת הַגּוּף שֶׁלָּהּ, אֲשֶׁר הַצָּרָה רַעֲצָה אוֹתָם לִפְעָמִים, בְּלִי לְמוֹטֵט בְּכָל זֹאת אֶת עֹז רוּחָהּ. גַּם הִיא חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, אֲשֶׁר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וַדַּאי יְאַמֵּץ שׁוּב אֶת כֹּחוֹ וִינַסֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטְּרָתוֹ וְשֶׁעָלֶיהָ לִהְיוֹת לְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ וּלְהַנְהִיגוֹ. וְאוּלָם בְּמִדָּה שֶׁהָלְכָה וְהִתְקָרְבָה אֶל אִירְקוּטְסְק, הָלְכָה וְנִצְטַיְּרָה לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחָהּ דְּמוּת אָבִיהָ בִּבְהִירוּת יְתֵרָה. הִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר הַנְּצוּרָה, רָחוֹק מֵאֲהוּבֵי נַפְשׁוֹ וְנִלְחָם – וּבָזֶה לֹא פִּקְפְּקָה אַף רֶגַע – כְּנֶגֶד הָאוֹיְבִים בְּכָל הַהִתְלַהֲבוּת אֲשֶׁר לְאַהֲבַת־הַמּוֹלֶדֶת שֶׁלּוֹ. אִם יְרַחֲמוּ עָלֶיהָ סוֹף סוֹף מִן הַשָּׁמַיִם, עֲתִידָה הִיא בְּעוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר לִהְיוֹת חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתָיו וּלְהַגִּיד לוֹ אֶת דִּבְרֵי אִמָּהּ הָאַחֲרוֹנִים, וְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם שׁוּב לֹא יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. אִם גָּלוּתוֹ שֶׁל וָסִילִי פֵידוֹר תִּהְיֶה גָּלוּת עוֹלָם, תֵּשֵׁב עִמּוֹ בַּגָּלוּת כָּל הַיָּמִים. אַחַר־כָּךְ נִזְכְּרָה, כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו, גַּם בְּמִי שֶׁגָּרַם לָהּ שֶׁתִּזְכֶּה לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת אָבִיהָ, בְּבֶן־לִוְיָתָהּ נְדִיב הָרוּחַ, בְּ“אָחִיהָ” שֶׁלָּהּ, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁיְּגֹרְשׁוּ הַתַּתָּרִים מִן הָאָרֶץ יָשׁוּב אֶל מוֹסְקְבָה וְאֶפְשָׁר שֶׁהִיא לֹא תִּרְאֶנּוּ שׁוּב לְעוֹלָם!…

וַאֲשֶׁר לְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט, הִנֵּה הָגוּ שְׁנֵיהֶם בְּאוֹתָה שָׁעָה רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת: כִּי הַמַּצָּב דְּרָמָתִי הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וְאִם יִתָאֲרוּ אוֹתוֹ יָפֶה כָּל צָרְכֹּו, תֵּצֵא מִתַּחַת עֵטָם רְשִׁימָה מוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב בְּמִדָּה יְתֵרָה. הָאַנְגְּלִי הָיָה מְהַרְהֵר אֵפוֹא בְּקוֹרְאֵי הָעִתּוֹן “דֵּילִי־טֵלֶגְרַף”, וְהַצָּרְפָתִי – בַּדּוֹדָנִית שֶׁלּוֹ מַדְלֵין. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיְתָה רוּחַ שְׁנֵיהֶם נִרְגָזָה בְּמִדָּה יְדוּעָה.

“אֵין דָּבָר, כָּךְ מוּטַב לִי!” הִרְהֵר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה בְּלִבּוֹ, “חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת נִסְעָר וּמִתְרַגֵּשׁ כְּדֵי לְהַסְעִיר אֶת לִבָּם שֶׁל אֲחֵרִים! כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה פָּסוּק־שִׁיר מְפֻרְסָם, אֲבָל, לְכָל הָרוּחוֹת, אֵינִי זוֹכֵר אוֹתוֹ…”

וְהוּא הִתְאַמֵּץ לַחְדֹּר בְּעֵינָיו הַחַדּוֹת בְּתוֹךְ עָבֵי הַמַּחֲשַׁכִּים שֶׁהֵלִיטוּ אֶת הַנָּהָר.

פְּעָמִים בָּקַע אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים הָאֵלֶּה בְּרַק נֹגַהּ מַבְהִיק וְנָסַךְ מַרְאֵה קֶסֶם עַל גָּלְמֵי הַסְּלָעִים הַשּׁוֹנִים שֶׁעַל גְּדוֹת הַנָּהָר. הַנֹּגַהּ הַזֶּה נִצְנֵץ מֵאַחַד הַיְּעָרִים אֲחוּזֵי לְהָבוֹת אוֹ מֵאַחַד הַכְּפָרִים, שֶׁעֲדַיִן בָּעֲרוּ בָּאֵשׁ, וּבְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה הִבְלִיט בְּיוֹתֵר אֶת מַעֲשֵׂי הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן הָאֲיֻמִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נְהַר הָאַנְגָּרָה מֵאִיר מִשָּׂפָה עַד שָׂפָה. גִּלְדֵי הַקֶּרַח נֶהֶפְכוּ כֻּלָּם לְמַרְאוֹת, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם שָׁטִים אֶל כָּל אֲשֶׁר נְשָׂאָם הַזֶּרֶם הֶחֱזִירוּ אֶת בְּרַק הַלֶּהָבוֹת בְּכָל מִינֵי חֲלִיפוֹת צְבָעִים. הָרַפְסוֹדָה, שֶׁהָיְתָה מְעֹרָבָה בֵּין גּוּשֵׁי הַקֶּרַח הַשָּׁטִים הַלָּלוּ, צָפָה לְדַרְכָּהּ בְּלִי שֶׁהִבְחִינוּ בָּהּ.

וּבְכֵן מִצַּד זֶה עֲדַיִן לֹא נִשְׁקְפָה שׁוּם סַכָּנָה.

וְאוּלָם סַכָּנָה אַחֶרֶת הִתְרַגְּשָׁה עַל הַפְּלִיטִים מִצַּד אַחֵר. אֶת הַסַּכָּנָה הַזֹּאת לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ וְגַם קִצְרֵי כֹּחַ הָיוּ לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ. אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ בְּמִקְרֶה, וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:

בִּהְיוֹתוֹ מוּטָל בַּצַּד הַיְּמָנִי שֶׁל הָרַפְסוֹדָה טָבַל שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֶת יָדוֹ בַּמָּיִם. וּפִתְאֹם הִשְׁתּוֹמֵם עַל יְדֵי הָרֹשֶׁם שֶׁגָּרַם לוֹ מַגַּע יָדוֹ בַּשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַזֶּרֶם. כִּמְדֻמֶּה הָיָה לוֹ שֶׁהַשֶּׁטַח הַזֶּה הֲרֵיהוּ שֶׁל חֹמֶר מִדַּבֵּק, מְעֵין שֶׁמֶן מִינֵרָלִי.

אָז בָּחַן אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁקָּלַט וְהִגִּישׁ אֶת יָדוֹ אֶל אַפּוֹ וְהֵרִיחַ בָּהּ, וּמִיָּד הֻבְרַר לוֹ שֶׁלֹּא טָעָּה. כִּי אָכֵן שְׁכָבָה שֶׁל נֵפְט מֻגָּר כִּסְּתָה אֶת הַשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן שֶׁל נְהַר הָאַנְגָּרָה וְהָלַךְ וְצָף עִם הַזֶּרֶם!

הַאֻמְנָם צָפָה הָרַפְסוֹדָה בֶּאֱמֶת עַל פְּנֵי הַנּוֹזֵל הַזֶּה הֶעָשׂוּי לְהִתְלָהֵב עַל נְקַלָּה? מְהֵיכָן בָּא הַנֵּפְט הַזֶּה? כְּלוּם הֶעֱלָה אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָאַנְגָּרָה חִזָּיוֹן טִבְעִי, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהֶעֱלוּהוּ הַתַּתָּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שִׁמּוּשׁ שֶׁל חֻרְבָּן וָהֶרֶס? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים הַלָּלוּ לְהַצִּית אֶת אִיְרקוּטְסְק בָּאֵשׁ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים, אֲשֶׁר חֻקֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁל עַמִּים בְּנֵי תַּרְבּוּת אוֹסְרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם?

אֵלֶּה הָיוּ שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁהֶעֱסִיקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהוּא רָאָה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לְהָרִי בְּלָאוּנְט וּשְׁנֵיהֶם הֶחֱלִיטוּ כְּאֶחָד לִבְלִי לְפַרְסֵם אֶת הַדָּבָר לִבְנֵי־לִוְיָתָם כְּדֵי שֶׁלֹא לְהַבְהִילָם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ עַל־יְדֵי הַסַּכָּנָה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת הַנִּשְׁקָפָה לָהֶם.

כַּיָּדוּעַ רָווּי קַרְקָעָהּ שֶׁל אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית כִּסְפוֹג מֵימָן־פַּחֲמִי נִגָּר. בִּנְמֵלָהּ שֶׁל בַּקּוּ, עַל הַגְּבוּל הַפַּרְסִי בַּחֲצִי־הָאִי אֲשֵׁירוֹן, אֵצֶל הַיָּם הַכַּסְפִּי, בְּאַסְיָה הַקְּטַנָּה, בְּאֶרֶץ סִין, בְּיוּג־הִיאַן וּבְבוּרְמָה מְקַלְּחִים מַעְיְנוֹת הַשְּׁמָנִים הַמִּינֵרָלִיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לַאֲלָפִים, זוֹהִי “אֶרֶץ־הַשֶּׁמֶן”, הַדּוֹמָה לְאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל אֲמֵרִיקָה הַצְּפוֹנִית הַמְּכֻנָּה עַכְשָׁו בְּשֵׁם זֶה.

יְלִידֵי הָאָרֶץ, בְּיִחוּד בִּנְמֵלָהּ שֶׁל בַּקּוּ, שֶׁהִנָּם מַעֲרִיצֵי הָאֵשׁ וְעוֹבְדֶיהָ, יִשְׁפְּכוּ בְּחַגִּים יְדוּעִים עַל פְּנֵי הַיָּם נֵפְט נִגָּר, אֲשֶׁר מִהְיוֹת מִשְׁקָלוֹ קַל מִמִּשְׁקַל הַמַּיִם הֲרֵיהוּ צָף עַל פְּנֵיהֶם. לְאַחַר שֶׁשִּכְבַת הַנֵּפְט הִתְפַּשְּׁטָה לְמַדַּי עַל פְּנֵי הַמַּיִם, יַצִּיתוּ אוֹתָהּ עִם בּוֹא הַלַּיְלָה בָּאֵשׁ וּלְעֵינֵיהֶם יָקוּם מַחֲזֵה שַׁעְשׁוּעִים שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, מַחֲזֵה אוֹקְיָנוֹס שֶׁל אֵשׁ הַמִּתְנוֹדֵד וּמִטַּלְטֵל בִּנְשֹב בּוֹ הָרוּחַ.

אֲבָל מַה שֶׁמְּשַמֵּשׁ לְאַנְשֵׁי בַּקּוּ רַק מַחֲזֵה שַׁעֲשׁוּעִים עָתִיד הָיָה כָּאן, עַל גַּלֵּי הָאַנְגָּרָה, לִהְיוֹת לִמְקוֹר אָסוֹן וָהֶרֶס. אִם יַצִּיתוּ כָּאן אֶת הָאֵשׁ בְּזָדוֹן אוֹ מִתּוֹךְ אִי־זְהִירוּת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עֲתִידָה הָיְתָה לְהִתְפַּשַּׁט כְּהֶרֶף־עַיִן עַד מֵעֵבֶר לְאִירְקוּטְסְק.

עַל גַּבֵּי הָרַפְסוֹדָה עַצְמָהּ לֹא הָיָה מָקוֹם לַחֲשֹׁשׁ מִפְּנֵי אִי־זְהִירוּת, וּלְעֻמַּת זֶה גְדוֹלָה הָיְתָה הַסַּכָּנָה מִצַּד הַבְּעֵרוֹת אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הָאַנְגָּרָה, כִּי אוּד בּוֹעֵר אוֹ אֲפִלּוּ נִיצוֹץ הָיָה מַסְפִּיק לְהַדְלִיק אֶת זֶרֶם־הַנֵּפְט הַזֶּה.

אֶת חֶרְדַּת לִבָּם שֶל אַלְסִיד ז’ולִיבֶה, וְהָרִי בְּלָאוּנְט אִי־אֶפְשָׁר לְתָאֵר בְּמִלִּים. חֲרָדָה זוֹ הִיא דָבָר הַמָּסוּר לְהַרְגָּשָׁה וְלֹא לְסִפּוּר. הֵם שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם, אִם מִפְּנֵי סַכָּנָה חֲדָשָׁה זוֹ לֹא מֻטָּב הוּא לְהִתְקָרֵב אֶל אֶחָד מֵחוֹפֵי הַנָּהָר וְלָרֶדֶת שָׁם וּלְחַכּוֹת זְמַן־מָה?

“מִכָּל מָקוֹם”, אָמַר אַלסִיד ז’וֹלִיבֶה, “כָּל כַּמָּה שֶׁתִּגְדַּל הַסַּכָּנָה, הֲרֵינִי יוֹדֵעַ אָדָם אֶחָד אֲשֶׁר לֹא יֹאבֶה לָרֶדֶת אֶל הַיַּבָּשָׁה!”

בִּדְבָרָיו אֵלֶּה רָמַז כְּלַפֵּי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָרַפְסוֹדָה שָׁטָה בִּמְהִירוּת בְּתוֹךְ גִּלְדֵי הַקֶּרַח, אֲשֶׁר שׁוּרוֹתֵיהֶם נִדְחֲקוּ זוֹ אֶל זוֹ הָלוֹךְ וְהִדָּחֵק.

עַד עַכְשָׁו לֹא נִרְאֲתָה עַל גְּדוֹת הָאַנְגָּרָה שׁוּם פְּלֻגַּת צָבָא תַּתָּרִית, סִמָּן שֶׁהָרַפְסוֹדָה טֶרֶם הִגִּיעָה אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָמְדוּ מִשְׁמְרוֹת הַצָּבָא שֶׁל הַתַּתָּרִים. אֲבָל הִנֵּה בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת בָּעֶרֶב נִדְמָה לְהָרִי בְּלָאוּנְט, שֶׁהוּא מַבְחִין הֲמוֹן גּוּפִים שְׁחוֹרִים הַמִּתְנוֹעֲעִים עַל פְּנֵי גִלְדֵי הַקֶּרַח. הַדְּמֻיּוֹת הָאֲפֵלוֹת קָפְצוּ מִגּוּשׁ אֶל גּוּשׁ וְהִתְקָרְבוּ בִּמְהִירוּת.

“תַּתָּרִים!” נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ.

וְהוּא הֶחֱלִיק בַּחֲשַׁאי עַד מְקוֹם הַסַּפָּן הַזָּקֵן, שֶׁנִּמְצָא בַּחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הָרַפְסוֹדָה וְהֶרְאָהוּ אֶת הַתְּנוּעָה הַחֲשוּדָה¹³ הַזֹּאת. הַסַּפָּן הַזָּקֵן הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בְּשִׂים לֵב.

“הַלָּלוּ אַךְ זְאֵבִים הֵם,” אָמַר הַלָּז. “הֵם טוֹבִים בְּעֵינַי מִן הַתַּתָּרִים. אֲבָל עָלֵינוּ לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ וּבְלִי לְהַקִּים שָׁאוֹן!”

וּבֶאֱמֶת הָיְתָה שׂוּמָה הַפַּעַם עַל הַפְּלִיטִים לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם חַיּוֹת הַטֶּרֶף הָאֲיֻמּוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הָרָעָב וְהַקֹּר הֵבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. הַזְּאֵבִים הִרְגִּישׁוּ בָּרַפְסוֹדָה וּמִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ. הַפְּלִיטִים הָיוּ אֲנוּסִים אֵפוֹא לֶאֱסֹר מִלְחָמָה עִם הַזְּאֵבִים, אֲבָל בְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֶשֶק־יְרִיָּה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ רְחוֹקִים מִמִּשְמְרוֹת הַתַּתָּרִים. הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים הָעָמְדוּ בְּמֶרְכַּז הָרַפְסוֹדָה וְהַגְּבָרִים הִזְדַּיְּנוּ בְּמוֹטוֹת, בְּסַכִּינִים וּבְמַקְלוֹת וְהִתְיַצְּבוּ הָכֵן לַהֲדֹף אָחוֹר אֶת הַמִּתְנַפְּלִים. הֵם לֹא הִשְׁמִיעוּ קוֹל, אֲבָל יִלְלַת הַזְּאֵבִים הֶחֱרִידָה אֶת הָאֲוִיר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא רָצָה לִהְיוֹת בָּטֵל מִפְּעֻלָּה וּמַעֲשֶׂה. הוּא הִשְׁתַּטַּח בְּצַד הָרַפְסוֹדָה, שֶׁחַיּוֹת הַטֶּרֶף הִתְנַפְּלוּ עָלָיו. הוּא הוֹצִיא אֶת סַכִּינוֹ וּבְכָל פַּעַם שֶׁאַחַד הַזְּאֵבִים קָפַץ וּבָא בְּקִרְבָתוֹ הִצְלִיחַ לִתְקֹעַ אֶת הַסַּכִּין בְּצַוָּארוֹ. גַּם הָרִי בְּלָאוּנְט וְאַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה לֹא יָשְׁבוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם, אֶלָּא עָשׂוּ אֶת הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי־לִוְיָתָם אַמִּיצֵי הַלֵּב. כָּל הַהֶרֶג הַזֶּה נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ דְּמָמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה פְּלִיטִים נִפְצְעוּ פִּצְעֵי־נְשִיכָה קָשִׁים.

וְאוּלָם נִרְאֶה הָיָה שֶׁהַמִּלְחָמָה לֹא תִּגָמֵר בִּמְהֵרָה. הַפְּרָצוֹת שֶׁנִּפְרְצוּ בְּלַהֲקַת הַזְּאֵבִים נִתְמַלְּאוּ בְּלִי חָשָׂךְ, וּבָרוּר הָיָה שֶׁכָּל הַשָּׂפָה הַיְמָנִית שֶׁל נְהַר הָאַנְגָּרָה מְלֵאָה מִן הָחַיּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.

“אֵין לַדָּבָר סוֹף!” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה¹⁴ כְּשֶׁהוּא מְנוֹפֵף אֶת פִּגְיוֹנוֹ הַמְּגֹאָל בְּדָם. וְאָכֵן צָדַק, שֶׁהֲרֵי כְּבָר עָבַר חֲצִי שָׁעָה מִתְּחִלַּת הַהִתְנַפְּלוּת וְהַזְּאֵבִים עֲדַיִן שׁוֹטְטוּ לְמֵאוֹת עַל גַבֵּי גִּלְדֵי הַקֶּרַח.

כֹּחַ הַפְּלִיטִים תַּשׁ וְנִכָּר הָיָה שֶׁיְּדֵיהֶם רָפוּ. גּוֹרַל הַמִּלְחָמָה נִשְׁתַּנָּה לְרָעָתָם. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִשְׂתָּעֲרָה עַל פְּנֵי הָרַפְסוֹדָה לַהֲקָה שֶׁל עֲשָׂרָה זְאֵבִים גִּדְלֵי קוֹמָה, שֶׁהִשְׁתּוֹלְלוּ מִזַּעַם וּמֵחֲמַת רָעָב וְשֶׁעֵינֵיהֶם נוֹצְצוּ בַּחֲשֵׁכָה כְּגֶחָלִים לוֹהֲטוֹת. אַלְסִיד ז’ולִיבֶה וַחֲבֵרוֹ פָּרְצוּ אֶל בֵּין הַחַיּוֹת הָאֲיֻמּוֹת הַלָּלוּ וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגֹוב הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם מִתוֹךְ זְחִילָה, וּפִתְאֹם הִשְׁתַּנָּה הַכֹּל.

בְּמֶשֶךְ רְגָעִים מֻעָטִים עָזְבוּ הַזְּאֵבִים לֹא רַק אֶת הָרַפְסוֹדָה, אֶלָּא גַם אֶת גִּלְדֵי הַקֶּרַח הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַנָּהָר. כָּל הַדְּמֻיּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת הַלָּלוּ הִתְפַּזְּרוּ וְעָבְרוּ בִּמְהִירוּת אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית.

סִבַּת הַדָּבָר הָיְתָה זוֹ שֶׁאֵין הַזְּאֵבִים נִלְחָמִים אֶלָּא בַּחֹשֶׁךְ, וּפִתְאֹם הִבְהִיק אוֹר גָּדוֹל וְהֵאִיר אֶת כָּל שִׁטְחוֹ שָל נְהַר הָאַנְגָּרָה.

אוֹר זֶה הָיָה נָגְהָהּ שֶׁל דְּלֵקָה עֲצוּמָה. הָעֲיָרָה פוֹשְׁקַיְסְק בָּעֲרָה כֻּלָּהּ בָּאֵשׁ. שָׁם נִמְצְאוּ אֵפוֹא תַּתָּרִים וְהַלָּלוּ בִּצְעוּ אֶת מַעֲשֵׂי הַהֶרֶס וְהַהַשְׁמָדָה שֶׁלָּהֶם. וּמִן הַמָּקוֹם הָהוּא וָהָלְאָה הֵם תָּפְשׂוּ אֶת שְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר עַד אִירְקוּטְסְק. ַפְּלִיטִים נִכְנְסוּ אֵפוֹא אֶל תּוֹךְ הַתְּחוּם הַמְּסֻכָּן שֶׁל מַסָּעָם וַעֲדַיִן רְחוֹקִים הָיוּ מֵעִיר הַבִּירָה שְׁלֹשִׁים וֶרְסְטָאוֹת.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת אַחַת־עֶשְׂרֵה בָּעֶרֶב. הָרַפְסוֹדָה הוֹסִיפָה לָצוּף וּלְהַחֲלִיק בַּחֲשֵׁכָה בְּתוֹךְ גָּלְמֵי הַקֶּרַח, שֶׁהָיְתָה מְעֹרֶבֶת וּמֻבְלַעַת בֵּינֵיהֶן כָּלִיל. רַק לְשוֹן אֵשׁ מַבְהִיקָה הִשְׁתַּרְבְּבָה לִפְעָמִים אֵלֶיהָ וְהִגִּיהָה אוֹתָהּ. אָז הִשְׁתַּטְּחוּ הַפְּלִיטִים מְלוֹא קוֹמָתָם עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת וְלֹא עָרְבוּ אֶת לִבָּם לְהָזִיז אֵבֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אֶת מְצִיאוּתָם.

הַדְּלֵקָה שֶׁבָּעֲיָרָה הִתְחוֹלְלָה בְּכֹחַ אַדִּיר עַד מְאֹד. בָּתֶּיהָ, שֶׁהָיוּ בְּנוּיִים מֵעֲצֵי אַשּׁוּחַ, בָּעֲרוּ כִּשְׂרָף. מֵאָה וַחֲמִשִּׁים בָּתִּים דָּלְקוּ בְּבַת אֶחָת. וּבְתוֹךְ הָרַעַשׁ וְהַשָּׁאוֹן שֶׁל הַבְּעֵרָה הִתְעָרֵב קוֹל הַתְּרוּעָה וְהַנַּהַם שֶׁל הַתַּתָּרִים. הַסַּפָּן הַזָּקֵן תָּמַךְ אֶת הַמּוֹט שֶׁלוֹ בְּגִלְדֵי הַקֶּרַח הַקְּרוֹבִים וְהִצְלִיחַ לְהַטּוֹת אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית עַד כִּי מֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עַד אַרְבַּע מֵאוֹת רֶגֶל הִפְרִיד בֵּין הָרַפְסוֹדָה וּבֵין הַחוֹף הַמּוּאָר בְּלַהֲבוֹת הַדְּלֵקָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן, אִלּוּלֵא הָיוּ הַמַּבְעִירִים אֶת הַבְּעֵרָה עֲסוּקִים יוֹתֵר מִדַּי בַּהֲרִיסַת הָעֲיָרָה וַדַּאי הָיוּ מַבְחִינִים בַּפְּלִיטִים, שֶׁאֵשׁ הַמּוֹקֵד הֵטִילָה עֲלֵיהֶם לִרְגָעִים אֶת זָהֳרָהּ. וְנָקֵל לְהָבִין מַה גְדוֹלָה הָיְתָה חֶרְדָּתָם שֶׁל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְשֶל הָרִי בְּלָאוּנְט כְּשֶׁנִּזְכְּרוּ בְּאוֹתוֹ הַדֶּלֶק הַנּוֹזֵל, שֶׁעַל גַּבּוֹ שָׁטָה הָרַפְסוֹדָה.

אֲלֻמּוֹת שֶׁל שְׁבִיבֵי אֵשׁ פָּרְחוּ מִתּוֹךְ הַבָּתִּים, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תַּנּוּר־יְצִיקָה בּוֹעֵר. הַשְּׁבִיבִים הַלָּלוּ הִתְנַשְּׂאוּ בְתוֹךְ תִּימְרוֹת עָשָׁן עַד לִידֵי גֹּבַהּ שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶגֶל בַּחֲלַל הָאֲוִיר. הָאִילָנוֹת וְהַסְּלָעִים שֶעַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית, שֶׁהָיְתָה מֻפְנָה כְּלַפֵּי הַתַּבְעֵרָה הַזֹּאת, נִרְאוּ כְּאִלּוּ הֵם אֲחוּזֵי לֶהָבוֹת. וּבְכֵן לוּ נָפַל עַל פְּנֵי נְהַר הָאַנְגָּרָה אַךְ נִיצוֹץ אֶחָד, מִיָד הָיָה נֶהְפָּךְ כָּל זֶרֶם הַמַּיִם לִמְדוּרָה אַחַת הַמְּמִיטָה חֻרְבָּן וָהֶרֶס מִשְׂפַת הַנָּהָר הָאַחַת עַד שְׂפָתוֹ הַשְּׁנִיָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: דַּי הָיָה בְּנִיצוֹץ אֶחָד לְהָבִיא כְּלָיָה עַל הָרַפְסוֹדָה וְעַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ.

אֲבָל מַעֲשֵׂה־נִסִּים הָיָה, שֶׁרוּחַ הַלַּיְלָה הָרָפָה לֹא נָשְׁבָה כְּלַפֵּי הָעֵבֶר הַזֶּה. הִיא נָשְׁבָה כָּל הַזְּמַן מִצַּד מִזְרָח וְהָדְפָה אֶת הַלֶּהָבוֹת לְצַד שְׂמֹאל. וּבְכֵן אֶפְשָׁר הָיָה, שֶׁהַפְּלִיטִים יִמָּלְטוּ מִן הַסַּכָּנָה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת שֶׁהָיוּ צְפוּיִים לָהּ.

וּבְאֶמֱת הִתְרַחֲקוּ סוֹף סוֹף מִן הַעֲיָרָה הַבּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ. מְעַט מְעַט תַּשׁ כֹּחַ הַדְּלֵקָה, הַשָּׁאוֹן וְהָרַעַשׁ שֶׁלָּהּ נִתְמַעֲטוּ וּבְרַק זָהֳרָהּ הָאַחֲרוֹן נִתְעַלֵּם אֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ עַל שְׂפַת נְהַר הָאַנְגָּרָה בְּאַחַת מֵעַקְוּמִיּוֹתָיו.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה שְׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה. הַמַּחֲשָׁכִּים הָעֲמֻקִּים הָיוּ שׁוּב לְסִתְרָה לָרַפְסוֹדָה. הַתַּתָּרִים שׁוֹטְטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל שְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ לָעַיִן הֲרֵי נִשְׁמַע קוֹלָם. הַמְּדוּרוֹת שֶׁל הַמִּשְמָרוֹת הַקִּיצוֹנִיִּים הֵפִיצוּ אוֹר גָּדוֹל.

עַכְשָׁו מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַחְתֹּר בִּזְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ גּוּשֵׁי הַקֶּרַח, שֶׁהִצְטַפְּפוּ הָלֹךְ וְהִצְטַפֵּף.

הַסַּפָּן הַזָּקֵן הִתְיַצֵּב הָכֵן וְהַמּוּזִ’קִים תָּפְסוּ אֶת הַמּוֹטוֹת שֶׁלָּהֶם. יְדֵי כֻּלָּם הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה וְהַנְהָגַת הָרַפְסוֹדָה נֶעֶשְׂתָה קָשָׁה מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִשּׁוּם שֶׁאֲפִיק הַנָּהָר הִתְמַלֵּא מַעֲצוֹרִים בְּמִדָּה יְתֵרָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִתְקָרֵב בַּחֲשַׁאי אֶל רֹאשׁ הָרַפְסוֹדָה.

אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה הָלַךְ אַחֲרָיו גַּם הוּא.

שְׁנֵיהֶם הִטּוּ אֶת אָזְנֵיהֶם אֶל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַסַּפָּן הַזָּקֵן וַאֲנָשָׁיו.

“הִזָּהֵר, נְטֵה יָמִינָה!”

“גּוּשֵׁי קֶרַח נִדְחָקִים וּבָאִים שְׂמֹאלָה!”

“הֲדֹף אוֹתָם אָחוֹר! הֲדֹף אוֹתָם בַּמּוֹט שֶׁלָּךְ!”

“בְּעוֹד שָׁעָה אַחַת נַעֲמֹד וְלֹא נוּכַל לָזוּז!…”

“אִם כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן הַזָּקֵן: “כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם!”

“שָׁמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵיהֶם?” שָׁאַל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה.

“הֵן”, הֵשִיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אֲבָל אֱלֹהִים עִמָּנוּ הוּא!”

בֵּינָתַיִם הָלַךְ הַמַּצָּב הָלוֹךְ וְקָשֶׁה. אִם בֵּאֱמֶת תַּעֲמֹד הָרַפְסוֹדָה מִלֶּכֶת, לֹא דַּיָּם לַפְּלִיטִים שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְאִירְקוּטְסְק, אֶלָּא שֶׁאֲנוּסִים יִהְיוּ לָעֲזֹב אֶת כְּלֵי־הַשַּׁיִט שֶׁלָּהֶם, אֲשֶׁר בִּגְבֹר עָלָיו לַחַץ גּוּשֵׁי הַקֶּרַח יִתְפּוֹצֵץ עַד מְהֵרָה תַּחַת רַגְלֵיהֶם. חַבְלֵי־הָעֲרָבוֹת יִנֻתְּקוּ וְגִזְעֵי הָאֳרָנִים הַמִּתְפַּרְדִים יִזְדַּקְּרוּ תַּחַת קְלִפַּת הַקֶּרַח הַמּוּצָקָה, וְהָאֻמְלָלִים יֻכְרְחוּ לְבַקֵּש לָהֶם מִפְלָט עַל גִּלְדֵי הַקֶּרַח עַצְמָם. וּכְשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם הַתַּתָּרִים וְיִרְצָחוּם בְּלִי רַחֲמִים!

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב חָזַר אֶל אֲחוֹרֵי הָרַפְסוֹדָה, שֶׁשָּׁם הָיְתָה מְצַפָּה לוֹ נַדְיָה. הוּא נִגַּש אֶל הַנַּעֲרָה וְהֶחֱזִיק בְּיָדֶיהָ וְשָׁאַל אוֹתָהּ אֶת הַשְּׁאֵלָה, שֶׁכְּבָר חָזַר עָלֶיהָ פְּעָמִים הַרְבֵּה, לֵאמֹר: “נַדְיָה הֲמוּכָנָה אַתְּ?” וְעַל שְׁאֵלָה זוֹ הֵשִׁיבָה לוֹ כְּמִשְפָּטָהּ תָּמִיד:

“הֲרֵינִי מוּכָנָה!”

הָרַפְסוֹדָה הוֹסִיפָה לָשׁוּט עוֹד כַּמָּה וֶרְסְטָאוֹת בְּתוֹךְ גִּלְדֵי הַקֶּרַח הַצָּפִים. אִם אֲפִיק הָאַנְגָּרָה יֵצַר, יִתְהַוֶּה בּוֹ מַחְסוֹם שֶׁל קֶרַח וְאִי־אֶפְשָׁר יִהְיֶה בְּשׁוּם פָּנִים לָשׁוּט הָלְאָה בְּזֶרֶם הַנָּהָר. מַהֲלַךְ הָרַפְסוֹדָה כְּבָר נִתְאוֹטֵט הַרְבֵּה. בְּכָל רָגֶע נִתְקְלָה וְנֶהֶדְפָה אוֹ נָטְתָה הַצִּדָּה. פֹּה הָיָה צֹרֶךְ לְהִזָּהֵר לְבַל תִּתְנַגֵּשׁ בִּשְׂפַת הַנָּהָר, וְשָׁם הָיָה הֶכְרַח לְהַעֲבִירָהּ דֶּרֶךְ מַעֲבָר צַר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִתְרַבּוּ הָעִכּוּבִים וְהָאִחוּרִים לְאֵין סוֹף.

וּבֵינָתַיִם עָבַר הַלַּיְלָה וְשׁוּב לֹא נִשְׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא שָׁעוֹת אַחֲדוֹת. אִם הַפְּלִיטִים לֹא יַגִּיעוּ אֶל אִירְקוּטְסְק לִפְנֵי חָמֵש בַּבֹּקֶר, תֹּאבַד תִּקְוָתָם לָבוֹא לְשָׁם בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים.

סָמוּךְ לְשָׁעָה אַחַת וָחֵצִי שׁוּב לֹא הוֹעִילוּ לָרַפְסוֹדָה כָּל הַיְּגִיעוֹת וְהַמַּאֲמַצִּים שֶׁל הַמְּשִׁיטִים אוֹתָהּ. הִיא נִתְקְלָה בְּמַחְסוֹם עָבֶה שֶׁל קֶרַח וְעָמְדָה תַּחְתֶּיהָ עֲמִידָה מֻחְלֶטֶת. גִּלְדֵי הַקֶּרַח, שֶׁצָּפוּ אַחֲרֶיהָ, לָחֲצוּ אוֹתָהּ הָלוֹךְ וְלָחוֹץ אֶל אוֹתוֹ הַמַּעֲצוֹר וּמִתּוֹךְ כָּך נַעֲשְׂתָה חַסְרַת תְּנוּעָה כְּאִלּוּ נִתְקְעָה בְּאַחַד הַסְּלָעִים.

בְּמָקוֹם זֶה הוּצַר נְהַר הָאַנְגָּרָה וְרֹחַב אֲפִיקוֹ נִתְמַעֵט עַד כְּדֵי מַחֲצִיתוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה גָרַם הִצְטַבְּרוּת שֶׁל גִּלְדֵי קֶרַח, אֲשֶׁר בְּתֹקֶף הַלַּחַץ הַכַּבִּיר וּמֵחֲמַת הַקֹּר שֶׁחָזַק בְּיוֹתֵר, נִצְמְדוּ לְאַט לְאַט זֶה אֶל זֶה וְהָיוּ לְגוּשׁ אֶחָד. בְּרִחוּק שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת מִזֶּה וְהָלְאָה הִתְרַחֵב אֲפִיק הַנָּהָר שׁוּב וְגִלְדֵי הַקָּרֶח שֶׁהִתְפָּרְדוּ מִזְמָן לִזְמָן מִקְצוֹת הַגּוּשׁ הַגָּדוֹל שָׁטוּ עַל פָּנָיו בְּאֵין מַעֲצוֹר אֶל עֵבֶר הָעִיר אִירְקוּטְסְק. מִכָּאן מוּכָח הָיָה, שֶׁלּוּלֵא הִתְקָרְבוּת זוֹ שֶׁל גְּדוֹת הַנָּהָר לֹא הִתְהַוָּה הַמַּחְסוֹם וְהָרַפְסוֹדָה יָכְלָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּהּ עִם הַזֶּרֶם. וְעַכְשָׁו שֶׁהָאָסוֹן הַזֶּה הִתְרַגֵּשׁ עַל הַפְּלִיטִים קָצְרָה יָדָם מֵעֲשׂוֹת דָּבָר וַאֲנוּסִים הָיוּ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּל תִּקְוָה לְהַגִּיעַ אֶל מַטְּרָתָם.

אִלּוּ הָיוּ בְּיָדָם אוֹתָם הַכֵּלִים אֲשֶׁר צַיָּדֵי־הַתַּנִינִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם לִפְרֹץ לָהֶם תְּעָלוֹת דֶּרֶךְ שְדוֹת הַקֶּרַח, אִלּוּ יָכְלוּ לִפְרֹץ שְׂדֵה־הַקֶּרַח הַזֶּה עַד לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם מִתְרַחֵב הַנָּהָר שׁוּב, אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִים לִגְמֹר אֶת מְלָאכְתָּם בְּעוֹד מוֹעֵד. אֲבָל לֹא הָיָה בְּיָדָם לֹא מַשּׂוֹר וְלֹא מַפָּץ וְלֹא שׁוּם דָּבָר שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לִגְזֹר אֶת הַקְּלִיפָּה, שֶׁנִּתְקַשְּׁתָה עַל־יְדֵי הַקֹּר כְּאֶבֶן גַּרְעִינִית.

מַה לַעֲשׂוֹת?

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע רָעֲמוּ יְרִיּוֹת רוֹבִים מִצַּד הַשָּׂפָה הַיְמָנִית שֶׁל הָאַנְגָּרָה. מְטַר כַּדּוּרִים נִתַּךְ אֶל עֵבֶר הָרַפְסוֹדָה. וּבְכֵן הִרְגִּישׁוּ הַתַּתָּרִים בַּפְּלִיטִים הָאֻמְלָלִים! הַדָּבָר הָיָה בָּרוּר לְאֵין סָפֵק, שֶׁהֲרֵי מִיָּד נִשְׁמְעוּ רַעֲמֵי יְרִיָּה גַם מִצַּד שְׂפַת הַנָּהָר הַשְּׂמָאלִית. הַפְּלִיטִים נִתְּנּוּ אֵפוֹא בֵּין שְׁתֵּי אִשֵּׁי־יְרִיָּה וְנַעֲשׂוּ מַטָּרָה לַיּוֹרִים הַתַּתָּרִים. אַחֲדִים מֵהֶם נִפְצְעוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁמֵּחֲמַת הָחֹשֶׁךְ לֹא פָּגְעוּ הַכַּדּוּרִים אֶלָּא בְּמִקְרֶה.

“בּוֹאִי, נַדְיָה”, לָחַשׁ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל אֹזֶן הַנַּעֲרָה.

נַדְיָה הַ“מּוּכָנָה לַכֹּל” לֹא דִבְּרָה דָבָר, אֶלָּא אָחֲזָה בְּיָד שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

“עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת מַחְסוֹם הַקֶּרַח”, אָמַר אֵלֶיהָ בִּלְחִישָׁה. “הוֹלִיכִינִי נָא, אֲבָל אִישׁ אַל יִרְאֶה בְּעָזְבֵנוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה!”

נַדְיָה עָשְׂתָה כִּדְבָרוֹ. הִיא וּמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב זָחֲלוּ וְעָלוּ בִמְהִירוּת עַל שְׂדֵה הַקֶּרַח בְּתוֹךְ הָחֲשֵׁכָה הָעֲמֻקָּה שֶׁשָּׁלְטָה מִסָּבִיב וְשֶׁהָבְקְעָה פֹּה וְשָׁם עַל־יְדֵי בְּרַק אֵשׁ הַיְּרִיּוֹת.

נַדְיָה זָחֲלָה לִפְנֵי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הַכַּדּוּרִים נָפְלוּ מִסְּבִיבָם כִּמְטַר בָּרָק חָזָק וְהִתְנַגְּפוּ בְּרַעַשׁ עַל גַּבֵּי גִּלְדֵי הַקֶּרַח. שְׂדֵה הַקֶּרַח הָיָה מָלֵא חַדּוּדִים וְזָוִיּוֹת בּוֹלְטוֹת וְהַלָּלוּ שָׂרְטוּ אֶת יְדֵיהֶם עַד זוֹב דָּם, אֲבָל הֵם לֹא הִשְׁגִּיחוּ בְּכָךְ וְזָחֲלוּ הָלוֹךְ וְזָחוֹל לְפָנִים.

מִקֵּץ עֲשָׂרָה רְגָעִים הִגִּיעוּ אֶל שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּרַח. כָּאן זָרְמוּ מֵי הָאַנְגָּרָה שׁוּב כְּדַרְכָּם וּלְלֹא מַעֲצוֹר. גִּלְדֵי קֶרַח אֲחָדִים, שֶׁנִּפְרְדוּ פֹּה וָשָׁם מֵעַל הַגּוּשׁ הַגָּדוֹל, צָפוּ עִם מוֹרַד הַזֶּרֶם אֶל עֵבֶר הָעִיר.

נַדְיָה הֵבִינָה אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הִיא הִבִּיטָה כֹּה וָכֹה וּמָצְאָה שִׁכְבַת קֶרַח, שֶׁלֹא הָיְתָה מְחֻבָּרָה אֶל הַגּוּשׁ הַגָּדוֹל אֶלָּא עַל־יְדֵי רְצוּעָה דַּקָּה.

“בּוֹא”, אָמְרָה נַדְיָה.

וּשְנֵיהֶם שָׁכְבוּ עַל שִׁכְבַת הַקֶּרַח הַזֹּאת, שֶׁהִתְנוֹדְדָה תַּחְתֵּיהֶם תְּנוּדָה קַלָּה וְסוֹפָהּ שֶׁנִּפְרְדָה עַל־יְדֵי כָּךְ מֵעַל הַגּוּשׁ.

שִׁכְבַת הַקֶּרַח הִתְחִילָה לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אֲפִיק הַנָּהָר הִתְרַחֵב וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה פְּתוּחָה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה שָׁמְעוּ אֶת רַעַשׁ הַיְּרִיּוֹת, אֶת זַעֲקוֹת הַיֵּאוּשׁ וְאֶת מִצְהֲלוֹת הַתַּתָּרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם… וְאוּלָם לְאַט לְאַט נָדַמּוּ בַּמֶּרְחַקִּים צִוְחוֹת הָאֵימִים וּתְרוּעוֹת הַשִּׂמְחָה הָאַכְזְרִיָּה.

“אֲהָהּ לִבְנֵי־לִוְיָתֵנוּ הָאֻמְלָלִים!” קָרְאָה נַדְיָה בְּלָחַשׁ.

זֶה כַּחֲצִי שָׁעָה שֶׁגּוּשׁ הַקֶּרַח, אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְאֶת נַדְיָה, שָׁט עִם הַזֶּרֶם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. בְּכָל רֶגַע הָיוּ מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר תַּחְתֵּיהֶם. הַשִּׁבֹּלֶת כִּוְּנָה אֶת מַהֲלָכוֹ בְּאֶמְצַע הַנָּהָר וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַטּוֹתוֹ הַצִּדָּה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְקָרֵב אֶל רְצִיף הַנָּהָר אֲשֶׁר בְּאִירְקוּטְסְק.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִטָּה אֶת אָזְנָיו וְהִקְשִׁיב וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כָּל כָךְ קָרוֹב אֶל הַמַּטָּרָה. הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁעוֹד מְעַט וְיַשִּׂיגֶנָּה!..

סָמוּךְ לִשְׁעַת שְתַּיִם בַּבֹּקֶר הִתְנוֹצְצָה שׁוּרָה כְּפוּלָה שֶׁל אוֹרוֹת בַּאֲפֵלַת הָאֹפֶק שֶׁשָּׁם נִבְלְעוּ שְנֵי עֶבְרֵי הָאַנְגָּרָה.

מִיָּמִין הִבְהִיקוּ אוֹרוֹת הָעִיר אִירְקוּטְסְק, וּמִשְׂמֹאל – מְדוּרוֹת הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב שׁוּב לֹא הָיָה רָחוֹק מִן הָעִיר אֶלָא כַּחֲצִי הַוֶּרְסְטָה.

“סוֹף סוֹף!” קָרָא בְּלַחַשׁ.

אֲבָל פִּתְאֹם הִשְׁמִיעָה נַדְיָה קוֹל צְעָקָה.

לְקוֹל הַצְּעָקָה הַזֹּאת הִזְדַּקֵּף מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב עַל גַּבֵּי שִׁכְבַת הַקֶּרַח הַמִּתְנוֹדֶדֶת. יָדוֹ הָיְתָה פְּשׁוּטָה כְּלַפֵּי הָאַנְגָּרָה. פָּנָיו, שֶׁזַּהֲרוּרִים כְּחַלְחַלִּים הָיוּ שְׁפוּכִים עֲלֵיהֶם, הָיוּ אֲיֻמִּים לְמַרְאֶה וּכְאִלּוּ חָזַר אֵלָיו פִּתְאֹם אוֹר עֵינָיו קָרָא מִנַּהֲמַת לִבּוֹ:

“אֲהָהּ, הִנֵּה אֱלֹהִים עַצְמוֹ יִרְדְּפֵנוּ בַּחֲמָתו!”

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר: אִיְרקוּטְסְק

אִירְקוּטְסְק, בִּירָתָהּ שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית, הֲרֵיהִי עִיר רַבַּת עָם, אֲשֶׁר בְּעִתִּים רְגִילוֹת עוֹלֶה מִסְפַּר תּוֹשָׁבֶיהָ לִשְּׁלֹשִׁים אֶלֶף. עַל שְׂפַת הָאַנְגָּרָה הַיְמָנִית, שֶׁהָיְתָה זְקוּפָה בְּיוֹתֵר, הָיוּ בְּנוּיִים בָּתֵּי־הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהּ, וּבְרֹאשָׁם בֵּית־הַכְּנִיסָה הַקַּתֶּדְרָלִי הָרָם וְהַנִּשָׂא, וּבָתֶּיהָ הפְּזוּרִים מִתּוֹךְ אִי־סֵדֶר, שֶׁהָיָה בּוֹ מִשֶּׁל מַרְאֶה נָאֶה.

הָעִיר הַזֹּאת עִם כִּפּוֹתֶיהָ וּמִגְדְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּהּ, עִם רָאשֵׁי צְרִיחֶיהָ הַדּוֹמִים לִצְרִיחֵי בַּתֵּי־הַתְּפִלָּה שֶׁל הַמֻּסְלְמִים, עִם גֻּלּוֹת גַּגּוֹתֶיהָ הַכַּרְסְתָנִיּוֹת כְּעֵין הָאַגָּנוֹת הַיַּפָּנִיִּים, נִרְאֲתָה מִמֶּרְחָק, כְּגוֹן מֵרֹאשׁ הָהָר, שֶׁעָלָיו עוֹבֶרֶת הַדֶּרֶךְ הַסִּבִּירִית בְּרִחוּק שֶׁל עֶשְׂרִים וֶרְסְטָאוֹת, כְּעִיר מִזְרָחִית בְּמִקְצָת. אַבָל הַמַּרְאֶה הַזֶּה מִתְעַלֵּם מֵעֵינֵי הַנּוֹסֵעַ מִיָּד לִכְנִיסָתוֹ לָעִיר. אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא בְּנוּיָה מִקְצָתָהּ לְפִי הַסִּגְנוֹן הַבִּיצַנְטִינִי וּמִקְצָתָהּ לְפִי הַסִּגְנוֹן הַסִּינִי, הֲרֵיהִי בְּכָל זֹאת עִיר אֵירוֹפִּית. כִּי רְחוֹבוֹתֶיהָ מְרֻצָּפִים וְיֵשׁ בָּהֶם מִדְרָכוֹת וּתְעָלוֹת וּשְׂדֵרוֹת שֶׁל אִילָנוֹת; בָּתֶּיהָ בְּנוּיִים לְבֵנִים אוֹ עֵץ וְכַמָּה מֵהֶם הֵם בְּנֵי דְיוֹטוֹת אַחֲדוֹת; בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ עוֹבְרוֹת מֶרְכָּבוֹת מְהֻדָּרוֹת, לֹא רַק עֲגָלוֹת וְ“טֵלֶגוֹת”, וְרַבִּים מִיּוֹשְׁבֶיהָ הִנָּם אַנְשֵׁי תַרְבּוּת וּמַשְׂכִּילִים שֶׁאֲפִלּוּ הָאָפְנָה הַפָּרִיסִית מְצוּיָה אֶצְלָם.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שִׁמְּשָׁה אִירְקוּטְסְק עִיר מִקְלָט לְכָל בְּנֵי הַמְּחוֹזוֹת וּלְפִיכָךְ הָיְתָה מְלֵאָה אֲנָשִׁים עַד אֶפֶס מָקוֹם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ מְצוּיִים בָּהּ אוֹצְרוֹת מִחְיָה בְּשֶׁפַע מְרֻבֶּה. אִירְקוּטְסְק מְשַׁמֶּשֶׁת מְקוֹם כִּנּוּס לְכָל אוֹתָן הַסְּחוֹרוֹת הָרַבּוֹת לְאֵין קֵץ, אֲשֶׁר אֶרֶץ סִין, אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, וְאֵירוֹפָּה מַחֲלִיפוֹת בֵּינֵיהֶן. וּלְפִיכָךְ אֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱסֹף אֶל קִרְבָּהּ בְלִי חֲשָׁשׁ אֶת הָאִכָּרִים מֵעֵמֶק הָאַנְגָּרָה, אֶת הַטּוּנְגוּזִים וְהַבּוּרְיָטִים וְלָתֵת לְכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בֵּין הָאוֹיְבִים וְהָעִיר לֵהָפֵךְ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה.

אִירְקוּטְסְק הֲרֵיהִי מוֹשַׁב שַׂר הַגָּלִיל שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית. לְמִשְׁמַעְתּוֹ מְשֻׁעְבָּד שַׂר הַפֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מְרֻכֶּזֶת הַנְהָגַת הַפֶּלֶךְ; רֹאשׁ הַמִּשְטָרָה, אֲשֶׁר בְּעִיר מְלֵאָה חַיָּבֵי־גָלוּת רַבָּה הָעֲבוֹדָה הָעֲמוּסָה עָלָיו; וְלַסּוֹף, רֹאשׁ הָעִיר, נְשִׂיא הַסּוֹחֲרִים, שֶׁהָיָה אָדָם נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָּנִים בְּיוֹתֵר בִּגְלַל עָשְׁרוֹ הָרַב וּבִגְלַל הַשְפָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה עַל הַכְּפוּפִים לוֹ.

חֵיל־הַמַּצָּב שֶׁל אִירְקוּטְסְק הָיָה מֻרְכָּב מִגְּדוּד קוֹזָקִים רַגְלִים, כְּאַלְפַּיִם אִישׁ, וּמִפְּלֻגָּה שֶׁל זַ’נְדַּרְמִים מִילִידֵי הַמָּקוֹם, חֲבוּשֵׁי קוֹבָעִים וּלְבוּשֵׁי מַדִּים כְּחֻלִּים וּמְרֻקָּמִים כֶּסֶף.

חוּץ מִזֶּה, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, הָיָה עָצוּר בְּעִיר זוֹ, מֵרֵאשִׁית הִתְפַּרְצוּת הָאוֹיְבִים, אָחִיו שֶׁל הַצָּאר, שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְכָאן עַל־פִּי מִקְרֶה.

וְזֶה דְבַר הַמִּקְרֶה.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נָסַע אֶל הַנָּפוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁל אַסְיָה הַמִּזְרָחִית לְשֵׁם תַּפְקִיד מְדִינִי חָשׁוּב בְּיוֹתֵר.

הוּא בִּקֵּר אֶת הֶעָרִים הָרָאשִׁיּוֹת אֲשֶׁר בְּסִבִּירְיָה וְהָיָה נוֹסֵעַ לֹא כְּאִישׁ מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, אֶלָּא כְּאִישׁ צָבָא בְּלִי בְּנֵי־לְוָיָה אֲחֵרִים חוּץ מִקְּצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ וּפְלֻגָּה שֶׁל קוֹזָקִים. הוּא הִגִּיעַ עַד הַנָּפוֹת שֶׁמֵּעֵבֶר לַבַּיְקַל וְכִבֵּד בְּבִקּוּרוֹ גַם אֶת הָעִיר נִיקוֹלַיֶבְסְק, הִיא הָעִיר הָאַחֲרוֹנָה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל חוֹף הַיָּם הָאוֹחוֹטְסְקִי.

לְאַחַר שֶׁבָּא הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶל קַצְוֵי גְּבוּלוֹת הַמַּמְלָכָה הַמּוֹסְקְבָאִית הָרְחָבָה לְאֵין שִׁעוּר, חָזַר אֶל אִירְקוּטְסְק, מִשָּׁם רָצָה לָשׁוּב אֶל אֵירוֹפָּה, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֵלָיו הַיְּדִיעוֹת עַל דְּבַר פְּלִישַׁת הָאוֹיְבִים, אֲשֶׁר כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מְסֻכָּנָה כָּךְ הָיְתָה פִּתְאוֹמִית. הוּא נֶחְפַּז לָבוֹא אֶל בִּירַת סִבִּירְיָה, אֲבָל כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, נִפְסַק הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינָהּ וּבֵין רוּסְיָה. הוּא הִסְפִּיק עֲדַיִן לְקַבֵּל מִבְרָקִים אַחֲדִים מִפֶּטֶרְסְבּוּרְג וּמִמּוֹסְקְבָה וַאֲפִלּוּ לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה. אַחַר נִתַּק הַקַּו הַטֵּלֶגְרָפִי מֵחֲמַת הַמְּאֹרָעוֹת הַיְדוּעִים לָנוּ.

אִירְקוּטְסְק נֶעֶשְׂתָה בְּדֵלָה וּמֻפְרָשָׁה מִכָּל שְׁאָר חֶלְקֵי הָעוֹלָם.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל שׁוּב לֹא הָיָה לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לְסַדֵּר אֶת הַהֲגַנָּה, וְהוּא סִדֵּר וְעָרַךְ אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הַתַּקִּיפוּת וְהַמְּנוּחָה הַמְיֻחֲדוֹת לוֹ.

הַיְדִיעוֹת עַל דְּבַר כִּבּוּשָׁהּ שֶׁל אִישִׁים, שֶׁל אוֹמְסְק וְטוֹמְסְק הִגִּיעוּ אֶל אִירְקוּטְסְק זוֹ אַחַר זוֹ. וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לְהַצִּיל מִן הַכִּבּוּשׁ אֶת עִיר הַבִּירָה הַזֹּאת שֶׁל סִבִּירְיָה. לֹא הָיָה מָקוֹם לְתִקְוָה לְקַבֵּל עֵזֶר בְּקָרוֹב, גְּדוּדֵי הַצָּבָא הַמֻּעָטִים, שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים בְּנָפוֹת אֲמוּר וּבְפֶלֶךְ יָקוּטְסְק, לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים, אִלּוּ גַּם בָּאוּ, לַעֲמֹד בִּפְנֵי מַחֲנוֹת הַתַּתָּרִים. וּמֵאַחַר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִמְנֹעַ אֶת הָאוֹיְבִים מִלָּשִׂים מָצוֹר עַל אִירְקוּטְסְק, הֲרֵי חָשׁוּב הָיָה קֹדֶם־כֹּל לְבַצֵּר אֶת הָעִיר הֵיטֵב לְמַעַן תּוּכַל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד זְמַן הַרְבֵּה.

מְלֶאכֶת הַבִּצּוּר הִתְחִילָה בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁטּוֹמְסְק נִלְכְּדָה בִּידֵי הַתַּתָּרִים. וּבוֹ בַּזְּמַן שֶׁבָּאָה אֶל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת נוֹדַע לוֹ שֶׁהָאֱמִיר מִבּוּכָרָה וְהַחַאנִים בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ בְּעַצְמָם עוֹמְדִים בְּרֹאשׁ הַתְּנוּעָה הַזֹּאת, אֲבָל דָּבָר אֶחָד נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁנֶה שֶׁל מַנְהִיגֵי הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה הֲרֵיהוּ אִיבַן אוֹגַרְיֶב, קָצִין רוּסִי לְשֶׁעָבַר, אֲשֶׁר הוּא גוּפוֹ הוֹרִיד אוֹתוֹ מִדַּרְגָּתוֹ וְשֶׁאֵין הוּא מַכִּיר אוֹתוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים.

קֹדֶם־כָּל נִצְטַוּוּ, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, יוֹשְׁבֵי מְחוֹזוֹת אִירְקוּטְסְק לַעֲזֹב אֶת הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים. מִי שֶׁלֹּא נִמְלַט אֶל אִירְקוּטְסְק אָנוּס הָיָה לָנוּס אֶל עֵבֶר הַיְאוֹר בַּיְקַל, אֲשֶׁר לַהֲקוֹת הָאוֹיְבִים וַדַּאי לֹא תַּגַּעְנָה לְשָׁם. אוֹצְרוֹת הַדָּגָן וְהַמִּסְפּוֹא הָחְרְמוּ לְצָרְכֵי הָעִיר וְהַמִּבְצָר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁל הַשִּׁלְטוֹן הָרוּסִי בְּקַצְוֵי הַמִּזְרָח הוּבָא לִידֵי מַצָּב שֶׁל יְכֹלֶת לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּמֶשֶׁךְ זְמַן יָדוּעַ.

אִירְקוּטְסְק, שֶׁנּוֹסְדָה בִּשְׁנַת 1611, יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם הִתְלַכְּדוּת נְהַר הָאִירְקוּט וּנְהַר הָאַנְגָּרָה, עַל שְׂפָתוֹ הַיְמָנִית שֶׁל נְהַר הָאַנְגָּרָה. שְׁנֵי גְּשָׁרִים שֶׁל עֵץ הַבְּנוּיִּים עַל גָּבֵּי עַמּוּדִים וְהַנִּפְתָּחִים לִכָל רֹחַב מֵי הַנָּהָר לְצֹרֶךְ מַעֲבָר אֳנִיּוֹת, מְחַבְּרִים אֶת הָעִיר עִם הַפַּרְוָרִים שֶׁלָּהּ אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַשְּׂמָאלִית. מִצַד זֶה קַלָּה הַהֲגַנָּה. הַפַּרְוָרִים נִתְפַּנּוּ מִיּוֹשְׁבֵיהֶם וְהַגְּשָׁרִים נֶהֶרְסוּ. עֲבָרַת נְהַר הָאַנְגָּרָה, אֲשֶׁר בְּמָקוֹם זֶה הָיָה רָחָב בְּיוֹתֵר, לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרִית כְּלָל, מִפְּנֵי אֵשׁ הַיְּרִיּוֹת שֶׁל הַנְּצוּרִים.

אֲבָל הָאוֹיֵב יָכוֹל הָיָה לָעֲבֹר אֶת הַנָּהָר לְמַעְלָה מִן הָעִיר וּלְמַטָּה מִמֶּנָּהּ, וּבְכֵן אֵפוֹא הָיְתָה אִירְקוּטְסְק צְפוּיָה לְסַכָּנָה שֶׁל הַתְקָפָה מִצִּדָּהּ הַמַּעֲרָבִי, אֲשֶׁר שָׁם לֹא הֵגֵנָּה עָלֶיהָ שׁוּם חוֹמָה.

הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה הִתְעַסְּקוּ אֵפוֹא קֹדֶם־כֹּל בְּמַעֲשֵׂה בִּצּוּר. הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה בְּלִי הֶפְסֵק יוֹמָם וָלָּיְלָה. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מָצָא כָּאן אֲנָשִׁים זְרִיזִים וְחָרוּצִים בַּעֲבוֹדַת כַּפַּיִם, אֲשֶׁר הִצְטַיְּנוּ אַחַר־כָּך גַּם בִּגְבוּרָתָם בִּזְמַן הַהֲגַּנָּה. אַנְשֵׁי צָבָא, סוֹחֲרִים, חַיָּבֵי־גָלוּת, אִכָּרִים – הַכֹּל הִתְמַכְּרוּ לָעֲבוֹדָה לְטוֹבַת הַכְּלָל. שְׁמוֹנָה יָמִים קֹדֶם שֶׁהוֹפִיעוּ הַתַּתָּרִים בְּעֵמֶק הָאַנְגָּרָה כְּבָר הָיְתָה הָעִיר מֻקָּפָה סוֹלְלוֹת עָפָר. וְלִפְנֵי הַסּוֹלְלוֹת נֶחְפְּרוּ תְּעָלוֹת שֶׁנִּתְמַלְּאוּ בְּמֵי הָאַנְגָּרָה. הִנֵּה כִּי כֵן אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִלְכֹּד אֶת הָעִיר בִּתְנוּפַת־יָד אַחַת. הָאוֹיֵב אָנוּס הָיָה לְהַקִּיפָהּ וְלָשִׂים עָלֶיהָ מָצוֹר.

הַפְּלֻגָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל צְבָא הַתַּתָּרִים – אוֹתָהּ הַפְּלֻגָּה שֶׁבָּאָה דֶּרֶךְ עֵמֶק הַיֵּנִיסֵי – הוֹפִיעָה בְּקִרְבַת אִירְקוּטְסְק בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּסֶפְטֶמְבֶּר. הֵם תָּפְסוּ מִיָּד אֶת הַפַּרְוָרִים הָעֲזוּבִים, שֶׁבָּתֵּיהֶם נֶהֶרְסוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכְּבוּ אֶת פְּעֻלַּת הָאַרְטִילֶרְיָה שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לַאֲסוֹן הַמְּגִנִּים לֹא הָיְתָה מַסְפִּיקָה כָּל צָרְכָּהּ.

הַתַּתָּרִים הִתְקִינוּ לָהֶם תַּחֲנוֹת וְהִמְתִּינוּ לְבִיאַת שְׁתֵּי הַפְּלֻגּוֹת הָאֲחֵרוֹת, שֶׁהִנְהִיגוּ אוֹתָן הָאֱמִיר וּבַעֲלֵי בְּרִיתוֹ.

הִתְאַחֲדוּת הַגְּדוּדִים הַשּׁוֹנִים הָאֵלֶּה נִתְקַיְּמָה בְּעֶשְרִים וַחֲמִשָּׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר עַל כִּכַּר הָאַנְגָּרָה, וְכָל מַחֲנֵה הַצָּבָא, חוּץ מֵחֵילוֹת הַמִּשְׁמָר שֶׁהִשְׁאִירוּם בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁנִּכְבְּשוּ, נִשְׁתַּעְבֵּד לְמִשְׁמַעְתּוֹ שֶל פֵיאוֹפַר־חַאן.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב רָאָה וְנוֹכַח שֶׁמַּעֲבַר הָאַנְגָּרָה בְּקִרְבַת אִירְקוּטְסְק לֹא יִצְלַח בְּשׁוּם פָּנִים, וּלְפִיכָךְ עָמְדוּ וְהֶעֱבִירוּ גְדוּד צָבָא גָדוֹל מֵעֵבֶר לַנָּהָר בְּמֶרְחַק וֶרְסְטָאוֹת אֲחָדוֹת לְמַטָּה מִן הָעִיר בְּסִיּוּעַ שֶׁל גִּשְׁרֵי אֳנִיּוֹת, שֶׁהֻתְקְנוּ לְשֵׁם כָּךְ. הַנָסִיךְ הַגָּדוֹל לֹא נִסָּה אֲפִלּוּ לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד הָעֲבָרָה הָזֹּאת כֵּוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ אַרְטִילֶרְיָה מַסְפִּיקָה, יָכֹל אַךְ לְהַפְרִיעַ בְּמִקְצָת אֶת הָעֲבָרָה, אֲבָל לֹא לְעַכְּבָהּ, וּמִשּוּם כָּךְ רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְהִשָּׁאֵר בִּמְנוּחָה בְּאִירְקוּטְסְק, וּבְוַדַּאי הָיָה הַדִּין עִמּוֹ.

הַתַּתָּרִים כָּבְשׁוּ אֵפוֹא אֶת שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית; אַחַר עָלוּ עַל הָעִיר וּבְדַרְכָּם שָׂרְפוּ אֶת בֵּית־הַקַּיִץ שֶׁל שַׂר הַגָּלִיל, שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ אַחַד הַיְּעָרִים שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל הָאַנְגָּרָה, וְהִתְחִילוּ לְהַקִּיף אֶת הָעִיר וְלָשִׂים עָלֶיהָ מָצוֹר.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁהָיָה אִינְגֵ’נֵר חָרוּץ, וַדַּאי יָכוֹל הָיָה לְסַדֵּר וּלְנַהֵל אֶת הַמָּצוֹר הַזֶּה כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ, אָּלָּא שֶׁהָיָה חָסֵר אֶת הָאֶמְצָעִים הַדְּרוּשִׁים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ בִּמְהִירוּת. וְאוּלָם הוּא קִוָּה לִלְכֹּד אֶת אִירְקוּטְסְק, מַטְּרַת שְׁאִיפוֹתָיו, בְּהִסְתָּעֲרוּת הָרִאשׁוֹנָה עָלֶיהָ.

אֲבָל מַצָּב הַדְּבָרִים הִשְׁתַּנָּה מִכְּפִי שֶׁדִּמָּה. מִצַּד אֶחָד נֶעֱצַר מַסַּע הַצָּבָא הַתַּתָּרִי עַל־יְדֵי הַמִּלְחָמָה אֵצֶל טוֹמְסְק, וּמִצַּד אַחֵר עָלְתָה בְּיַד הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל לְבַצַּע אֶת מִפְעֲלֵי הַהֲגַנָּה בִּמְהִירוּת: שְׁתֵּי הַסִּבּוֹת הָאֵלֶּה שָׂמוּ לְאַל אֶת מְזִמּוֹתָיו שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב. וְהוֹאִיל וְכָךְ רָאָה אֶת עַצְמוֹ אָנוּס לָשִׂים עַל הָעִיר מָצוֹר כְּסִדְרוֹ וּכְמִשְׁפָּטוֹ.

וְאֵף־עַל־פִּי־כֵן נִסָּה הָאֱמִיר בַּעֲצָתוֹ פַּעֲמַיִם לְהִשְׂתָּעֵר עַל הָעִיר בְּלִי שִׂים לֵב אֶל הַקָּרְבָּנוֹת הָרַבִּים, קָרְבָּנוֹת אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים בְּנִסָּיוֹן זֶה. הוּא שָׁלַח אֶת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ לְהִתְנַפֵּל עַל סוֹלְלוֹת הֶעָפָר, שֶׁהָיוּ בָּהֶן מְקוֹמוֹת אֲחָדִים, אֲשֶׁר לְמַרְאִית עַיִן הָיוּ רָפִים בְּיוֹתֵר; אֲבָל שְׁתֵּי הַהַתְקָפוֹת הָאֵלֶּה נֶהֶדְפּו אָחוֹר בִּגְבוּרָה רַבָּה. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וּקְצִינָיו הִשְׁלִיכוּ אֶת נַפְשָׁם מִנֶּגֶד בִּקְרָב זֶה. הֵם הִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ בְּעַצְמָם וּמָשְכוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת אֶזְרְחֵי הָעִיר עַל הַסּוֹלְלוֹת. עִירוֹנִים וּמוּזִ’יקִים מִלְּאוּ אֶת חוֹבָתָם בְּאֹמֶץ רוּחַ גָּדוֹל. בַּהַתְקָפָה הַשְּׁנִיָּה הִצְלִיחוּ הַתַּתָּרִים לִכְבּוֹשׁ אֶת אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי הַסּוֹלְלוֹת. הִתְחוֹלֵל קְרָב בִּקְצֵה הָרְחוֹב הַגָּדוֹל בּוֹלְשָׁיָה, הָאָרֹךְ כִּשְׁתֵּי וֶרְסְטָאוֹת וְהַמַּגִּיעַ עַד שְׂפַת הָאַנְגָּרָה. וְאוּלָם הַקּוֹזַקִּים, הַזַּ’נְדַּרְמִים וְאַנְשֵׁי הָעִיר עָמְדוּ בִּפְנֵיהֶם בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְהַתַּתָּרִים אֲנוּסִים הָיוּ לָשׁוּב אֶל עֶמְדֹותֵיהֶם.

אָז גָּמַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּלִבּוֹ לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּגִידָה מַה שֶּׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ בְּכֹחַ הַנֵּשֶק. כַּיָּדוּעַ לָנוּ חָרַשׁ מְזִמָּה לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הָעִיר, לְהִתְקָרֵב אֶל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, לִגְנֹב אֶת לְבָבוֹ שֶׁיִּתֵּן אֵמוּן בּוֹ וְלִפְתֹּחַ בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר אֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר לִפְנֵי הַצָּרִים. וּלְאַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יָנִיחַ אֶת חֲמַת נִקְמָתוֹ בְּאָחִיו שֶׁל הַצַּאר.

הַצּוֹעֲנִית סַנְגַּר, אֲשֶׁר הָלְכָה אַחֲרָיו עַד הַמַּחֲנֶה שֶׁעַל שְׂפַת הָאַנְגָּרָה, זֵרְזָה אוֹתוֹ לְקַיֵּם אֶת מְזִמָּתוֹ זוֹ.

וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ הָיָה לְהִזְדָּרֵז וְלִפְעֹל בְּלִי אִחוּר. הַצְּבָאוֹת אֲשֶׁר בְּפֶלֶךְ יָקוּטְסְק יָצְאוּ מִמְּקוֹמָם וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֶל אִירְקוּטְסְק. הֵם הִתְרַכְּזוּ בְּמַעֲלֵה נְהַר לֵינָה וְיָרְדוּ אֶל בִּקְעַת הַנָּהָר הַזֶּה. וְהֵם יָבוֹאוּ לְכָאן לְכָל הַמְאֻחָר בְּעוֹד שִׁשָּׁה יָמִים. וּלְפִיכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִכְבֹּשׁ אֶת אִירְקוּטְסְק לִפְנֵי הַמּוֹעֵד הַזֶּה עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּגִידָה.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב שׁוּב לֹא הִתְמַהֲמַהּ אַף רֶגַע.

בַּשֵּׁנִי לְאוֹקְטוֹבֶּר בָּעֶרֶב נֶעֶרְכָה מוֹעֲצַת־מִלְחָמָה בָּאוּלָם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הַגָּלִיל. כָּאן הָיָה מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

אַרְמוֹן זֶה, שֶׁעָמַד בִּרְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה, הִתְנַשֵּׂא מִמַּעַל לַאֲפִיק זִרְמוֹ שֶׁל הַנָּהָר. בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הֶחָזִית הָרָאשִׁית שֶׁלּוֹ נִרְאָה כָּל הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי, וְאִלּוּ הָיְתָה בְּיַד הַצָּרִים אַרְטִילֶרְיָה שֶׁל מָצוֹר הַמַּרְחִיקָה לִירוֹת בְּיוֹתֵר, וַדַּאי לֹא הָיְתָה לְבִנְיָן זֶה עֲמִידָה.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, הַגֵּנֵרַל ווֹרוֹנְצוֹב, שַׂר הַפֶּלֶךְ, רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים וְעִמָּם מִסְפָּר שֶׁל קְצִינִים גְּבוֹהִים דָּנוּ בְּאוֹתָה שָׁעָה בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת, הַנּוֹגְעוֹת לְמַצַּב הַדְּאָרִים.

“אֲדוֹנַי”, פָּתַח וְאָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, “מַצָּבֵנוּ גָּלוּי וְיַדוּעַ לָכֶם יָפֶה. תִּקְוָתִי חֲזָקָה, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַד בּוֹא הַצָּבָא מִיָקוּטְסְק. אָז תִּהְיֶה לָנוּ הַיְכֹלֶת לְהַבְרִיחַ אֶת כְּנוּפִיוֹת הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה וְלֹא אֲנִי אֶהְיֶה הָאָשֵׁם בַּדָּבָר, אִם הַמִּתְנַפְּלִים הָחֲצוּפִים עַל אַדְמַת הַמַּמְלָכָה הָרוּסִית לֹא יְשַׁלְּמוּ מְחִיר יָקָר בְּעַד עַזּוּתָם זוֹ.”

“הוֹד רוֹמְמוּתוֹ יוֹדֵעַ, כִּי יָכֹל הוּא לְהִשָּׁעֵן עַל תּוֹשָׁבֵי אִירְקוּטְסְק,” הֵשִׁיב הַגֵּנֵרַל ווֹרוֹנְצוֹב.

“כִּדְבָרֶיךָ, הַגֵּנֵרַל, כֵּן הוּא,” הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “וְהִנְנִי מוֹקִיר אֶת רֶגֶשׁ אַהֲבָתָם אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם. הַשֶּבַח לֵאלֹהִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְרַגְּשׁוּ עֲלֵיהֶם הַמּוֹרָאִים שֶׁל מַגֵּפָה אוֹ שֶׁל רָעָב. וְהִנְּנִי מְקַוֶּה שֶׁהֵם יִנָּצְלוּ מִן הַפְּגָעִים הָאֵלֶּה. רָאִיתִי אוֹתָם עַל הַסּוֹלְלוֹת וְנִפְלֵאתִי לְמַרְאֵה גְבוּרָתָם וְאֹמֶץ רוּחָם. אֲדוֹנִי, רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים, שָׁמַעְתָּ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְהִנְּנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לְפַרְסֵם אוֹתוֹ בַּקָּהָל.”

“הֲרֵינִי מוֹדֶה לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ בְּשֵׁם הָעִיר,” הֵשִׁיב רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים. “הֲיַרְשֵׁנִּי לְשָאֳלוֹ אֵימָתַי יַגִּיעוּ לְכָאן צִבְאוֹת הָעֵזֶר לְכָל הַמְאֻחָר?”

“כְּעוֹד שִׁשָּׁה יָמִים, אֲדוֹנִי, וְלֹא יוֹתֵר,” הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “שָׁלִיחַ זָרִיז וְאַמִּיץ לֵב חָדַר הַיּוֹם בַּבֹּקֶר אֶל הָעִיר וְהֵבִיא לִי אֶת הַיְדִיעָה, כִּי חֲמִּשִׁים אֶלֶף רוּסִים הוֹלְכִים וּבָאִים בִּמְהִירוּת בְּהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל קִיסֵלֵב. לִפְנֵי שְׁנֵי יָמִים הָיוּ בְּקִירֶנְסְק, שֶׁעַל שְׂפַת הַלֵּינָה, וְלֹא קֹר וְלֹא שֶׁלֶג שׁוּב לֹא יְעַכְּבוּם מִלָּבוֹא הֵנָּה. חֲמִשִּׁים אֶלֶף חַיָּלִים מֻבְחָרִים, שֶׁיִּתְקְפוּ אֶת הַתַּתָּרִים מִן הַצַּד, וַדַּאי יְשַׁחְרְרוּ אוֹתָנוּ מֵהֶם עַל נְקַלָּה.”

“הִנְנִּי לְהוֹסִיף,” אָמַר רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים, “כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתוֹ יִצַוֶּה עָלֵינוּ לָצֵאת מִן הָעִיר וּלְהִתְנַפֵּל עַל הָאוֹיֵב, נִהְיֶה מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתוֹ.”

“טוֹב וְיָפֶה, אֲדוֹנִי”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “נְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר רָאשֵׁי הַפְּלֻגּוֹת שֶׁלָּנּוּ יֵרָאוּ עַל גַּבֵּי הָרָמוֹת הַקְּרוֹבוֹת, וְאָז נְמַגֵּר אֶת אוֹיְבֵינוּ”.

אַחַר פָּנָה אֶל הַגֵּנֵרַל ווֹרוֹנְצוֹב וְאָמַר:

“מָחָר נְסַיֵּר אֶת הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית עַל גַּבֵּי שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית. עַל פְּנֵי הָאַנְגָּרָה כְּבָר צָפִים גִּלְדֵי קֶרַח וּבְעוֹד זְמַן מֻעָט תִּתְכַּסֶּה קְלִפָּה מוּצָקָה, שֶׁתִּתֵּן אֶת הַיְּכֹלֶת לַתַּתָּרִים לַעֲבֹר עָלֶיהָ”.

“יַרְשֵׁנִי נָא הוֹד רוֹמְמוּתוּ לְהָעִיר הֶעָרָה”, אָמַר רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים.

“דַּבֵּר, אֲדוֹנִי”.

“פְּעָמִים הַרְבֵּה רָאִיתִי אֶת הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה יוֹרֶדֶת עַד לִשְׁלֹשִׁים וְאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת לְמַטָּה מֵאֶפֶס, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הָאַנְגָּרָה גִלְדֵי קֶרַח נִפְרָדִים, בְּלִי אֲשֶׁר קָפְאָה קְפִיאָה גְמוּרָה. וַדַּאי גוֹרֵם לְכָךְ זִרְמָהּ הַמָּהִיר וְהָאֵיתָן. אִם אֵין בְּיַד הַתַּתָּרִים אֶמְצָעִים אֲחֵרִים לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר, הֲרֵינִי עָרֵב לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ, שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא יִכָּנְסוּ אֶל אִירְקוּטְסְק לְעוֹלָם”.

שַׂר הַגָּלִיל אִשֵּׁר וְקִיֵּם אֶת דְּבָרָיו שֶׁל רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים.

“אִם בֶּאֱמֶת כָּךְ הוּא, וַדַּאי אָשְׁרֵינוּ”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים לְכָל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יָבוֹא”.

אַחַר פָּנָה אֶל רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה וְאָמַר אֵלָיו:

“הַאֵין בְּפִיךָ דָּבָר לְהַגִּיד לִי, אֲדוֹנִי?”

“הִנְנִּי לְהוֹדִיעַ אֶת הוֹד רוֹמְמוּתוֹ”, הֵשִׁיב רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה, “שֶׁהֻגְּשָׁה לִי בַּקָּשָׁה עַל־יְדֵי אֶחָד מֵעוֹזְרָי”.

“וְשֶׁל מִי הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת?…”

“שֶׁל חַיָּבֵי־הַגָּלוּת שֶׁבְּסִבִּירְיָה, אֲשֶׁר כַּיָדוּעַ לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ עוֹלֶה מִסְפָּרָם בְּעִיר זוֹ לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת”.

חַיָּבֵי־הַגָּלוּת עַל עֲבֵרוֹת מְדִינִיּוֹת, שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים בְּכָל הַגָּלִיל כֻּלּוֹ, הִתְכַּנְּסוּ אֶל אִירְקוּטְסְק מֵרֵאשִׁית פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים לָאָרֶץ. הֵם נִשְׁמְעוּ לַפְּקֻדָּה לָבוֹא אֶל הַכְּרַךְ וְעָזְבוּ אֶת הָעֲיָרוֹת, שֶׁשָּׁם הִתְעַסְּקוּ בְּאֻמָּנֻּיּוֹת שׁוֹנוֹת כְּגוֹן אֻמָּנוּת רוֹפְאִים אוֹ אֻמָּנוּת הַהוֹרָאָה בְּבַתֵּי־סֵפֶר שׁוֹנִים. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, כָּמוֹהוּ כַּצַּאר, הֶאֱמִין בְּאַהֲבַת־הַמּוֹלֶדֶת שֶׁבְּלִבָּם. וּלְפִיכָךְ זִיֵּן אוֹתָם עוֹד מִבַּתְחִלָּה וְנוֹכַח לָדַעַת שֶׁהִנָּם מְגִנִּים אַמִּיצִים וְאַנְשֵׁי חָיִל.

“וּמַה מְבַקְּשִׁים חַיָּבֵי הַגָּלוּת?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“הֵם מְבַקְּשִׁים מֵאֵת הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אֶת הָרִשְׁיוֹן לְסַדֵּר גְּדוּד מְיֻחָד, אֲשֶׁר בִּשְׁעַת הָהִתְפָּרְצוּת הָרִאשׁוֹנָה מִן הָעִיר יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַלּוֹחֲמִים”

“אָכֵן יָדַעְתִּי”, אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁלֹּא בִּקֵּש לְהַעֲלִימָהּ, “שֶׁהַגּוֹלִים הָאֵלֶּה רוּסִים נֶאֱמָנִים הֵם, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם הַזְּכוּת לְהִלָּחֵם בְּעַד אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם!”

“כִּמְדֻמַּנִי שֶׁרַשַׁאי אֲנִי לְהַבְטִיחַ אֶת הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בָּאָרֶץ אַנְשֵׁי צָבָא מְעֻלִּים מֵהֶם”, אָמַר שַׂר הַגָּלִיל.

“אֲבָל מִן הַצֹּרֶךְ לְהַעֲמִיד לָהֶם מַנְהִיג”, אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “מִי יִהְיֶה לָהֶם לְמַנְהִיג?”

“הֵם מְבַקְּשִׁים לְהַצִּיעַ לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ אֶת הָאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁכְּבָר הִצְטַיֵּן בְּהַרְבֵּה מִקְרִים”.

“וְאוֹתוֹ הָאִישׁ רוּסִי הוּא?”

“הֵן, רוּסִי מִן הַנָּפוֹת הַבַּלְטִיּוֹת”.

“וּמַה שְּׁמוֹ?…”

“וָסִילִי פֵידוֹר”.

אוֹתוֹ הַגּוֹלֶה הָיָה אָבִיהָ שֶׁל נַדְיָה.

כַּיָּדוּעַ לָנוּ עָסַק וָסִילִי פֵידוֹר בְּאִירְקוּטְסְק בְּאֻמָּנוּת שֶׁל רוֹפֵא. הוּא הָיָה אָדָם שֶׁקָּנָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַּעַת וְנוֹחַ לַבְּרִיּוֹת, וּמִלְבַד זֶה הָיָה אַמִּיץ לֵב וְאוֹהֵב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אַהֲבָה עַזָּה. כָּל עִתּוֹתָיו הַפְּנוּיוֹת מֵרִפּוּי חוֹלִים הִקְדִּישׁ לַעֲבוֹדַת הַהֲגַנָּה עַל הָעִיר. הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר אִחֵד אֶת חֲבֵרָיו לְגָלוּת לִפְעֻלָּה מְשֻׁתֶּפֶת. הַגּוֹלִים, שֶׁהָיוּ עַד עַכְשָו מְעֹרָבִים בֵּין שְׁאָר הָאֻכְלוֹסִין, הִפְנוּ אֲלֵיהֶם בְּהַנְהָגָתָם אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. בְּכַמָּה יְצִיאוֹת־תִּגְרָה מִן הָעִיר פָּרְעוּ אֶת חוֹבָתָם לְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם בְּדָמָם. וָסִילִי פֵידוֹר הִתְנַהֵג כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים. שְׁמוֹ נִתְפַּרְסֵם לָשֶׁבַח, אֲבָל הוּא לֹא בִּקֵּשׁ מֵעוֹלָם לֹא הַכָּרָת טוֹבָה וְלֹא טוֹבוֹת לְעַצְמוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁחַיָּבֵי־הַגָּלוּת שֶׁבְּאִירְקוּטְסְק הֶחֱלִיטוּ לְאַרְגֵּן גְּדוּד מְיֻחָד, לֹא הֶעֱלָה אֲפִלּוּ עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לִבְחֹר בּוֹ לְמַנְהִיגָם.

בְּשָׁעָה שֶׁרֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה קָרָא בִּשְׁמוֹ בִּפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אָמַר הַלָּז שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה לֹא זָר לוֹ.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר”, עָנָה וְאָמַר הַגֵּנֵרַל ווֹרוֹנְצוֹב, “וָסִילִי פֵידוֹר אָדָם חָשׁוּב הוּא וְגִבּוֹר־חָיִל. הוּא הָיָה מַשְׁפִּיעַ תָּמִיד עַל חֲבֵרָיו הַשְׁפָּעָה רַבָּה בְּיוֹתֵר”.

“מְאֵימָתַי הוּא שָׁרוּי בְּאִירְקוּטְסְק?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָדוֹל.

“זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים”

“וְהִתְנַהֲגוּתוֹ?…”

“הוּא הִתְנַהֵג כְּאָדָם הַמִּשְׁתַּעְבֵּד לְחֻקִּים הַמְּיֻחָדִים בְּנוֹגֵעַ לַגּוֹלִים”, הֵשִׁיב רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה.

“גֵנֵרַל”, אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, “הָבֵא לְפָנַי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה תֵּכֶף וּמִיָּד.”.

פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִתְמַלְּאָה מִיָּד, וְלֹא עָבַר חֲצִי שָׁעָה וּוָסִילִי פֵידוֹר הוּבָא לְפָנָיו.

הוּא הָיָה אִישׁ כְּבֶן אַרְבָּעִים וּפָנָיו חֲמוּרִים וַעֲצוּבִים. מֻרְגָּשׁ הָיָה שֶׁכָּל חַיָּיו שֶׁל אָדָם זֶה נִכְלְלוּ בַּמִּלָה: מִלְחָמָה, וְכִי הוּא נִלְחַם וְסָבַל יִסּוּרִים. רִשְׁמֵי פָנָיו הָיוּ דוֹמִים עַד מְאֹד לְרִשְׁמֵי פָּנֶיהָ שֶׁל בִּתּוֹ נַדְיָה פֵידוֹר.

פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים פָּגְעָה בּוֹ פְּגִיעָה קָשָׁה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל אָדָם אָחֵר וְשָׂמָה לְאַל אֶת תִּקְוָתוֹ הַיְקָרָה, תִּקְוַת אָב, שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לִהְיוֹת שָׁרוּי בַּגָּלוּת בְּמֶרְחַק שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וֶרְסְטָאוֹת מֵעִיר מוֹלַדְתּוֹ. הוּא קִבֵּל אִגֶּרֶת, שֶׁהֵבִיאָה לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה עַל מוֹת אִשְׁתּוֹ וְגַם אֶת הַיְדִיעָה שֶׁבִּתּוֹ הֻרְשְׁתָה מִטַּעַם הַשִּׁלְטוֹן לָלֶכֶת אֵלָיו אֶל אִירְקוּטְסְק וְשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ.

נַדְיָה עָזְבָה אֶת רִיגָה בַּעֲשִׂירִי בְּיוּלִי, וּפְלִישַׁת הַתַּתָּרִים לָאָרֶץ אֵרְעָה בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ. אִם נַדְיָה עָבְרָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אֶת הַגְּבוּל, מֶה עָלְתָה לָהּ כְּשֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה לְבֵין גֵּיסוֹת הַפּוֹלְשִׁים? קַל לְהָבִין אֶת כָּל הָחֲרָדָה שֶׁמִּלְּאָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָב הָאֻמְלָל הַזֶּה, כֵּוָן שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא קִבֵּל מֵאֵת בִּתּוֹ אַף יְדִיעָה אֶחָת!

וָסִילִי פֵידוֹר הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְהִמְתִּין שֶׁהַלָּז יְדַבֵּר אֵלָיו אֶת דְּבָרָיו.

“וָסִילִי פֵידוֹר”, פָּתַח וְאָמַר אֵלָיו הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, “חֲבֵרֶיךָ לְגָלוּת הִגִּישוּ בַּקָּשָׁה לְאַרְגֵּן לִגְיוֹן שֶׁל לוֹחֲמִים מֻבְחָרִים. כְּלוּם יָדוּעַ לָהֶם, שֶׁאַנְשֵׁי לִגְיוֹן כָּזֶה חַיָּבִים לִהְיוֹת מוּכָנִים לָמוּת עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם?”

“הַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לָהֶם” הֵשִׁיב וָסִילִי פֵידוֹר.

“הֵם מְבַקְּשִׁים לִבְחֹר בְּךָ לְמַנְהִיג”.

“בִּי, הוֹד רוֹמְמוּתוּ?”

“מַסְכִּים אַתָּה לַעֲמֹד בְּרָאשָׁם?”

“הֵן, אִם טוֹבָתָהּ שֶׁל רוּסְיָה דוֹרֶשֶׁת זֹאת”.

“הַמְּפַקֵּד פֵידוֹר”, אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, “שׁוּב אִי אַתָּה מִן הַגּוֹלִים”.

“הֲרֵינִי מוֹדֶה לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ, אֲבָל כְּלוּם יָכוֹל אֲנִי לִהְיוֹת מְפַקֵּד עַל אֲנָשִׁים שֶׁעֲדַיִן גּוֹלִים הֵם!”

“מֵעַכְשָׁו לֹא עוֹד גּוֹלִים הֵם!”

אָחִיו שֶׁל הַצַּאר מָסַר עַל־יָדוֹ חֲנִינָה לְכָל חֲבֵרָיו לְגָלוּת, שֶׁנַּעֲשׂוּ עַכְשָׁו חֲבֵרָיו לַקְּרָב!

וָסִילִי פֵידוֹר לָחַץ בְּלֵב נִפְעָם אֶת הַיָּד שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְיָצָא מִן הַבָּיִת.

אָז פָּנָה הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶל קְצִינֵי־הַצָּבָא שֶׁלּוֹ, וְאָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ:

“מֻבְטָחְנִי, שֶׁהַצַּאר יוֹדֶה בְּאִגֶּרֶת־הַחֲנִינָה וְהַחֶסֶד, שֶׁאֲנִי עוֹרֵךְ כָּאן בִּשְׁמוֹ. לְהָגֵן עַל בִּירָתָהּ שֶׁל סִבִּירְיָה אָנוּ זְקוּקִים לְגִבּוֹרִים, וְאוֹתָם הֶעֱמַדְתִּי זֶה עַתָּה”.

חֲנִינָה זוֹ, שֶׁנִּתְּנָה לְחַיָּבֵי־הַגָּלוּת שֶׁבְּאִירְקוּטְסְק, הָיְתָה בֶּאֱמֶת מַעֲשֶׂה שֶׁל מִשְׁפַּט צֶדֶק וְשֶׁל טַכְסִיס מְדִינִי מְחֻכָּם.

בֵּינָתַיִם בָּא הַלַּיְלָה. בְּעַד חַלּוֹנוֹת הָאַרְמוֹן נִרְאוּ מְדוּרוֹת הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי, שֶׁהִבְהִיקוּ מֵעֵבֶר לִנְהָר הָאַנְגָּרָה. גַּלֵּי הַנָּהָר גּוֹלְלוּ הֲמוֹן גִּלְדֵי קֶרַח, אֲשֶׁר אֲחָדִים מֵהֶם נֶעֶצְרוּ עַל־יְדֵי הָעַמּוּדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל גִּשְׁרֵי הָעֵץ שֶׁנִּתְפָּרְקוּ. אֲבָל רֻבָּם שָׁטוּ הָלְאָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל שֶׁהָאַנְגָּרָה אֵינָהּ עֲלוּלָה לִקְפֹּא לְכָל מְלוֹא שִׁטְחָהּ אֶלָּא בְּקֹשִׁי רַב, כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר רֹאשׁ הַסּוֹחֲרִים. וּלְפִיכָךְ לֹא הָיוּ צְרִיכִים מְגִנֵּי אִירְקוּטְסְק לַחֲשֹׁשׁ בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה שֶׁל הִתְנַפְּלוּת מִצַּד הַמָּיִם.

הָאוֹרְלוֹגִין צִלְצֵל שְׁעַת עֶשֶׂר. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִפְטַר מִקְּצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ וְאָמַר לְהִכָּנֵס אֶל הַחֲדָרִים הַמְיֻחָדִים לְדִירָתוֹ, וְהִנֵּה עָלָה בְּאָזְנָיו קוֹל שָׁאוֹן, שֶקָּם בַּחוּץ אֵצֶל הָאַרְמוֹן.

וְכִמְעַט בּוֹ בַּרֶגַע נִפְתְּחָה דֶלֶת הָאוּלָם וְנִכְנַס אַחַד הַשָּׁלִישִׁים. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְאָמַר אֵלָיו:

“הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, הִנֵּה בָּא שָׁלִיחַ מֵאֵת הַצַּאר!”

פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר: שְׁלִיחַ הַצַאר

בּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּקְפָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה אֶת כָּל חַבְרֵי הַמּוֹעֵצָה וְהֵם נִזְדָּרְזוּ וְחָזְרוּ אֶל הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ לְמֶחֱצָה. שְׁלִיחַ הַצַּאר בָּא לְאִירְקוּטְסְק! אִלּוּ נָתְנוּ קְצִינֵי הַצָּבָא אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד אֶת לִבָּם לַדָּבָר עַד כַּמָּה עֻבְדָּה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת, וַדַּאי הָיוּ מַחְלִיטִים עָלֶיהָ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִגֶּדֶר הָאֶפְשָׁרוּת.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִגַּשׁ בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת אֶל שָׁלִישׁוֹ וְאָמַר:

“הָבֵא אֶת הַשָּׁלִיחַ!”

וְהִנֵּה נִכְנַס אָדָם אֶחָד, מַרְאֵהוּ הֵעִיד עָלָיו, שֶׁכֹּחוֹ תַּשׁ מֵרֹב יְגִיעָה וְעָמָל. הוּא הָיָה לָבוּשׁ מַלְבּוּשׁ שֶׁל אִכָּר סִבִּירִי שֶׁהָיָה בָּלוּי וְקָרוּעַ וְשֶׁנִּרְאוּ בוֹ חֹרִים אֲחָדִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל־יְדֵי כַּדּוּרֵי עוֹפֶרֶת. לְרֹאשׁוֹ הָיָה חָבוּשׁ כּוֹבַע מוֹסְקְבָאִי וּבְפָנָיו נִרְאֲתָה צַלֶּקֶת שֶׁטֶּרֶם הֶעֶלְתָה קְרוּם כָּל צָרְכָּהּ. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁאָדָם זֶה עָבַר דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְרַבַּת תְּלָאוֹת וִיגִיעוֹת. נְעָלָיו הַבָּלוֹת וְהַמְּעוּכוֹת הוֹכִיחוּ, שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִדֶּרֶךְ מַסָּעוֹ עָבַר בְּרֶגֶל.

“הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַנָּסִיךְ הַגָדוֹל?” שָׁאַל בִּכְנִיסָתוֹ.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִגַּש אֵלָיו וְשָאַל:

“הִנְּךָ שְׁלִיחַ הַצַּאר?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ”.

“וּמְהֵיכָן אַתָּה בָּא?”

“מִמּוֹסְקְבָה”.

“וְאֵימָתַי יָצָאתָ מִמּוֹסְקְבָה?…”

“בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי”.

“מַה שְּׁמֶךָ?…”

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב”.

אוֹתוֹ אָדָם הָיָה אִיבַן אוֹגַרְיֶב. הוּא נָטַל אֶת שְׁמוֹ וְאֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָאִישׁ, שֶׁהוּא הָיָה סָבוּר עָלָיו שֶׁעָשָׂהוּ חֲסַר־אוֹנִים וְלאֹ־יֻצְלָח. בְּאִירְקוּטְסְק לֹא הָיָה מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ, לֹא הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְלֹא אָדָם אָחֵר, וּלְפִיכָךְ לֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת אֶת מַרְאֵהוּ. כֵּוָן שֶׁהָיְתָה לוֹ הַיְכֹלֶת לְהוֹכִיחַ שֶׁהִנֵּהוּ בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁהוּא מִתְאַמֵּר לִהְיוֹת, שׁוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּטִיל סָפֵק בַּדָּבָר. וּבְכֵן הִתְעַתֵּד עַכְשָו בְּכֹחַ רְצוֹנוֹ הֶחָזָק כְּבַרְזֶל לְהָחִישׁ עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּגִידָה וְרֶצַח אֶת גְּמָר סִיּוּם הַדְּרָמָה שֶׁל הִתְפָּרְצוּת הָאוֹיְבִים בָּאָרֶץ.

לְאַחַר תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, נָתַן הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אוֹת וְכָל קְצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ הִסְתַּלְּקוּ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הַמְּזֻיָּף וְהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִשְׁאֲרוּ בָּאוּלָם לְבַדָּם.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב כַּמָּה רְגָעִים בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת וְאַחַר שְׁאֵלָהוּ:

“הָיִיתָ בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי בְּמוֹסְקְבָה?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּת, וּבַלַיְלָה שֶׁבֵּין הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר לַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי רָאִיתִי אֶת הוֹד מַלְכוּתוֹ הַצַּאר בָּאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ”.

“יֵשׁ בְּיָדְךָ אִגֶּרֶת מֵאֵת הַצַּאר?”

“הֲרֵיהִי”

וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב הוֹשִׁיט לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶת הָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית שֶׁהוּא הִקְטִין אֶת מִדָּתָהּ עַד כְּדֵי שִׁעוּר מִיקְרוֹסְקוֹפִּי.

“כְּלוּם נִמְסְרָה לְךָ הָאִגֶּרֶת בְּצוּרָה כָּזוֹ?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“לֹא הוֹד רוֹמְמוּת, אֲבָל אָנוּס הָיִיתִי לִקְרֹעַ אֶת הַמַּעֲטָפָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַעְלִימָהּ יָפֶה מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁל הָאֱמִיר”

“וְכִי הָיִיתָ שָׁבוּי בְּיַד הַתַּתָּרִים?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּת”, הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב. “הָיִיתִי שָׁבוּי בִּידֵיהֶם יָמִים אֲחָדִים. וּמִשׁוּם כָּךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּצָאתִי מִמּוֹסְקְבָה בַּחֲמִשָּה־עָשָׂר בְּיוּלִי, כְּכָל הַמּוּכָח מִתּוֹךְ הַתַּאֲרִיךְ שֶׁל הָאִגֶּרֶת, לֹא בָּאתִי אֶל אִירְקוּטְסְק אֶלָּא בַּשֵּנִי לְאוֹקְטוֹבֶּר, הַיְנוּ לְאַחַר נְסִיעָה שֶׁל שִׁבְעִים וְתִשְׁעָה יָמִים”.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נָטַל אֶת הָאִגֶּרֶת בְּיָדוֹ. הוּא פָּרַשׂ אוֹתָהּ וְהִכִּיר אֶת חֲתִימָתוֹ שֶׁל הַצַּאר יַחַד עִם נֹסַח־הַהַתְחָלָה הַנָּהוּג, שֶׁהָיָה כָּתוּב בְּעֶצֶם יָדוֹ. וְהוֹאִיל וְכָךְ שׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְפַקְפֵּק לא בְּכֵנוּתָהּ שֶׁל הָאִגֶּרֶת הָזֹּאת וְלֹא בְּזֶהוּתוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ. אִם פַּרְצוּפוֹ הַקָּשֶׁה וְהַפִּרְאִי עוֹרֵר בִּתְּחִלָּה בְּלֵב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל חֲשָׁד, שֶׁהוּא הֶעֱלִימוֹ, הֲרֵי עַכְשָׁו נִסְתַּלֵּק מִלִּבּוֹ הַחֲשָׁד הַזֶּה כָּלִיל.

רְגָעִים אֲחָדִים הָיָה הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה, הוּא קָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת לְאִטּוֹ, כְּדֵי לַעֲמֹד יָפֶה עַל כַּוָּנָתָהּ.

אַחַר פָּתַח וְאָמַר שׁוּב:

“מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת תֹּכֶן הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּת. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא אֶהְיֶה אָנוּס לִקְרֹעַ אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפֹּל בִּידֵי הַתַּתָּרִים, וּמִשׁוּם כָּךְ רָאִיתִי צֹרֶךְ לָדַעַת אֶת הַכָּתוּב בָּהּ לְמַעַן אוּכַל לִמְסֹר לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ אֶת דְּבָרֶיהָ בְּדִיּוּק.”

“יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאִגֶּרֶת זוֹ מְטִילָה עָלֵינוּ לָמוּת בְּאִירְקוּטְסְק וּבִלְבָד שֶׁלֹּא לְהַסְגִּיר אֶת הָעִיר בְּיַד הָאוֹיֵב?”

“הֲרֵינִי יוֹדֵעַ זֹאת.”

“וְגַם יוֹדֵעַ אַתָּה, שֶׁהִיא מוֹדִיעָה אוֹתִי אֶת פָּרָשַׁת תְּנוּעוֹת הַמַּחֲנוֹת שֶׁנִּתְגַּיְּסוּ כְּדֵי לְהַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיֵב?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּת, אֲבָל הַתְּנוּעוֹת הָאֵלֶּה לֹא הִצְלִיחוּ.”

“מַה כַּוָּנַת דְּבָרֶיךָ?”

“כַּוָּנַת דְּבָרַי הִיא, שֶׁאִישִׁים, אוֹמְסְק, טוֹמְסְק, אִם לְהַזְכִּיר אֶת הֶעָרִים הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁבְּסִבִּירְיָה, נִכְבְּשׁוּ עַל יְדֵי צִבְאוֹתָיו שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן.”

“וּבְלִי אֲשֶׁר בָּא הַדָּבָר לִידֵי קְרָב? וְכִי לֹא נִלְחֲמוּ הַקּוֹזַקִּים שֶׁלָּנוּ עִם הַתַּתָּרִים?”

“פְעָמִים הַרְבֵּה, הוֹד רוֹמְמוּת.”

“וְהֵם נֶהֶדְפוּ אָחוֹר?”

“מִסְפָּרָם לֹא הָיָה מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ.”

“וְהֵיכָן הִתְרַגְּשׁוּ הַקְּרָבוֹת, שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם?”

“בְּקוֹלִיבַן וּבְטוֹמְסְק…”

עַד עַכְשָו דִּבֵּר אִיבַן אוֹגַרְיֶב אַךְ אֱמֶת; אֲבָל כְּדֵי לְרַפּוֹת אֶת יְדֵי מָגִנֶּיהָ שֶׁל אִירְקוּטְסְק הִפְרִיז עַל מִדַּת הַנִּצְחוֹנוֹת שֶׁל צְבָאוֹת הָאֱמִיר וְהוֹסִיף וְאָמַר:

“וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית לִפְנֵי קְרַסְנוֹיַרְסְק.”

"וּמֶה הָיָה סוֹפָהּ שֶׁל הַהִתְנַגְּשׁוּת הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת?… שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר שְׂפָתָיו הָיוּ קְמוּצוֹת וְהַמִּלִּים נִדְחֲקוּ וְיָצְאוּ מִבֵּינֵיהֶן בְּקֹשִׁי.

“הוֹד רוֹמְמוּת, זֹאת הָיְתָה יוֹתֵר מֵהִתְנַגְּשׁוּת, זֹאת הָיְתָה מִלְחָמָה מַמָּשׁ!”

“מִלְחָמָה?”

“עֶשְׂרִים אֶלֶף רוּסִים, אֲשֶׁר בָּאוּ מִמְּחוֹזוֹת הַסְּפָר וּמִפֶּלֶךְ טוֹבּוֹלְסְק, הִתְנַפְּלוּ עַל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף תַּתָּרִים וְלַמְרוֹת גְּבוּרָתָם נִכְחָדוּ.”

“אַתָּה מְשַׁקֵּר!” קָרָא הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, שֶׁהִתְאַמֵּץ לִכְבֹּשׁ אֶת כַּעְסוֹ, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ.

“אֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת, הוֹד רוֹמְמוּת”, הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּקֹר־רוּחַ. “אֲנִי הָיִיתִי עֵד־רְאִיָּה לְמִלְחֶמֶת קְרַסְנוֹיַרְסְק וְשָׁם נִלְקַחְתִּי בַּשֶּׁבִי!”

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל שָׁב לִמְנוּחָתוֹ וְרָמַז בְּיָדוֹ לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁאֵין הוּא מֵטִיל סָפֵק שֶׁדְּבָרָיו אֱמֶת הֵם.

“בְּאֵיזֶה יוֹם הָיְתָה מִלְחֶמֶת קְרַסְנוֹיַרְסְק?”

“בַּשֵּׁנִי לְסֶפְּטֶמְבֶּר”.

“וְעַכְשָׁו הִתְרַכְזוּ מִסָּבִיב לְאִירְקוּטְסְק כָּל צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים?”

“כֻּלָּם”.

“וּמַה מִּסְפָּרָם לְפִי הָאֹמֶד שֶׁלְּךָ?…”

“כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף.”

גַּם הַעֲרָכָה זוֹ, שֶׁהֶעֱרִיךְ אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת מִסְפַּר צִבְאוֹת הַתַּתָּרִים, לֹא הָיְתָה אֶלָּא הַגְזָמָה שֶׁנִּתְכַּוְּנָה לְאוֹתָהּ הַמַּטָּרָה עַצְמָהּ הָאֲמוּרָה לְמָעֲלָה.

“וְאֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה לְקַבֵּל סִיּוּעַ מִנָּפוֹת הַמַּעֲרָב?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“שׁוּם תִּקְוָה, הוֹד רוֹמְמוּת, עַל כָּל פָּנִים לֹא לִפְנֵי גְמָר הָחֹרֶף.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא, שְׁמַע אֶת אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אֲפִילוּ אִם לֹא אֲקַבֵּל שׁוּם סִיּוּעַ לֹא מִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּזְרָח וְאִלּוּ גַּם הָיָה מִסְפַּר הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, אֲנִי לֹא אַסְגִּיר אֶת אִירְקוּטְסְק לְעוֹלָם!”

עֵינוֹ הָרָעָה שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב נֶעֶצְמָה עֲצִימָה קַלָּה. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הַבּוֹגֵד רָצָה לוֹמַר, שֶׁאֲחִי הַצַּאר עוֹשֶׂה אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם מַעֲשֵׂה בְּגִידָה.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה אָדָם בַּעַל מֶזֶג עַצְבָּנִי, קָשֶׁה הָיָה לוֹ עוֹד לִשְׁמֹר אֶת מְנוּחַת נַפְשׁוֹ לְשֵמַע הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. הוּא הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בָּאוּלָם לְעֵינֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׁר הִבִּיט אֵלָיו בַּהֲנָאָה כְּהַבִּיט אֶל מִי שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לְשָׁלָל לַחֲמַת נִקְמָתוֹ. הוּא עָמַד אֵצֶל הָחַלּוֹנוֹת, הִבִּיט אֶל מְדוּרוֹת הַמַּחֲנֶה הַתַּתָּרִי וְהִטָּה אָזְנָיו אֶל הַשָּׁאוֹן וְהָהֲמֻלָּה, אֲשֶׁר רֻבָּם לֹא בָּאוּ אֶלָּא מִקּוֹל נֵפֶץ גִּלְדֵי הַקֶּרַח הַצָּפִים עַל פְּנֵי זֶרֶם הָאַנְגָּרָה.

כְּרֶבַע שָׁעָה שָׁתַק וְלֹא שָׁאַל שׁוּם שְׁאֵלוֹת. אַחַר נָטַל שׁוּב אֶת הָאִגֶּרֶת בְּיָדוֹ וְקָרָא בָּהּ שֵׁנִית אֶת אַחַת הַפִּסְקָאוֹת שֶׁבָּהּ וְפָתַח וְאָמַר:

“יוֹדֵעַ אַתָּה, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, כִּי בְּאִגֶּרֶת זוֹ מְדֻבָּר עַל בּוֹגֵד אֶחָד, שֶׁעָלַי לְהִזָּהֵר מִפָּנָיו?”

“הֵן, הוֹד רוֹמְמוּת”.

“עָלָיו נֶאֱמַר שָׁם, שֶׁהוּא יִתְחַפֵּשׂ וִינַסֶּה לַחְדֹּר אֶל אִירְקוּטְסְק¹⁵ בִּשְׁבִיל לִגְנֹב אֶת לְבָבִי וּלְהַסְגִּיר בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר אֶת הָעִיר בְּיַד הַתַּתָּרִים”.

“אֲנִי יוֹדֵעַ אֵת כָּל זֹאת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִי שֶׁאוֹתֹו אִיבַן אוֹגַרְיֶב נִשְׁבַּע לְהִנָּקֵם בַּאֲחִי הַצַּאר נְקָמָה אִישִׁית”

“וּמִשּׁוּם מָה?”

“אוֹמְרִים, שֶׁאוֹתוֹ הַקָּצִין נִדּוֹן עַל־יְדֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל לְהַשְׁפָּלָה גְּדוֹלָה מִן הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ”.

“אָמְנָם כֵּן… אֲנִי נִזְכָּר בַּדָּבָר… אֲבָל הַנָּבָל הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּגַד לְאַחַר זְמַן בְּאַרְצוֹ וְהֶעֱלָה עָלֶיהָ אֶת גֵּיסוֹת הַבַּרְבָּרִים, רָאוּי הָיָה לְאוֹתוֹ עֹנֶשׁ!”

“הוֹד מַלְכוּתוֹ הַצַּאר,” הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב, “דָּאַג לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ דְאָגָה רַבָּה וְנָתַן אֶת דַּעְתּוֹ בְּיִחוּד לְהוֹדִיעֲךָ אֶת מְזִמּוֹת הָרֶשַע, שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב זוֹמֵם לְנֶפֶשׁ הוֹד רוֹמְמוּתוֹ.”

“הֵן… בְּאִגַּרְתוֹ הֲרֵיהוּ מוֹדִיעֵנִי זֹאת.”

“הוֹד מַלְכוּתוֹ הִגִּיד לִי אֶת הַדָּבָר בְּמוֹ פִּיו וְגַם אָמַר לִי שֶׁבִּשְׁעַת מַסָּעִי דֶרֶךְ סִבִּירְיָה אֶזָּהֵר בְּיִחוּד מִפְּנֵי הַבּוֹגֵד הַזֶּה.”

“וְאַתָּה פָּגַשְׁתָּ אוֹתוֹ?”

“פְּגַשְׁתִּיו, הוֹד רוֹמְמוּת, לְאַחַר הַמִּלְחָמָה בִּקְרַסְנוֹיַרְסְק. אִלּוּ יָדַע, שֶׁאֲנִי מוֹלִיךְ אִגֶּרֶת שְלוּחָה לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ וְשֶׁבְּאִגֶּרֶת זוֹ נֶחְשְׂפוּ מְזִמּוֹתָיו, וַדַּאי לֹא הָיָה חָס עָלָי.”

“אָמְנָם הֵן, אָז הָיִיתִי אָבוּד!” הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“אֲבָל אֵיכָכָה נִמְלַטְתָּ מִיָּדוֹ בִּכְלָל?”

“עַל יְדֵי שֶׁהֵטַלְתִּי עַצְמִי אֶל תּוֹךְ הָאִירְטִישׁ.”

“וְכֵיצַד נִכְנַסְתָּ אֶל אִירְקוּטְסְק?…”

“הַהִשְׂתָּעֲרוּת מִן הָעִיר, שֶׁנֶּעֶרְכָה הָעֶרֶב כְּדֵי לָהֲדֹף אָחוֹר אֶת אַחַת הַפְּלֻגּוֹת הַתַּתָּרִיּוֹת, הִיא שֶׁסִּיְּעָה בְּיָדִי לְהִכָּנֵס. הִתְעָרַבְתִּי בְּתוֹךְ מְגִנֵּי הָעִיר, הוֹדַעְתִּי מִי אֲנִי וּמִיָּד הֱבִיאוּנִי לִפְנֵי הוֹד רוֹמְמוּתוֹ”.

“טוֹב הַדָּבָר, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב”, אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “אַתָּה קִיַּמְתָּ אֶת מַלְאֲכוּתְךָ הַקָּשָׁה מִתוֹךְ גְּבוּרָה וְקִנְאָה יְתֵרָה, לֹא אֶשְׁכָּחֶךָ. – הֲיֵשׁ לְךָ בַּקָּשָׁה אֵלָי?”

“אֵינִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת הוֹד רוֹמְמוּתוֹ דָּבָר, חוּץ מִן הַחֶסֶד לְהַרְשׁוֹת לִי לְהִלָּחֵם עַל־יַד הוֹד רוֹמְמוּתוֹ”, הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“יְהִי כִּדְבָרֶיךָ, מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הֲרֵינִי מְצָרֵף אוֹתְךָ מֵעַכְשָׁו לְשֵרוּתִי הַפְרָטִי וְאַתָּה תָּגוּר בְּאַרְמוֹן זֶה”.

“וְאִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב יִתְחַפֵּשׂ, כְּכָל אֲשֶׁר הוּא זוֹמֵם לַעֲשׂוֹת, וְיִתְיַצֵּב לִפְנֵי הוֹד רוֹמְמוּתוֹ כְּשֶׁהוּא מְכַנֶּה עַצְמוֹ בְּשֵׁם בָּדוּי?”

“אַתָּה תַּעֲזֹר לָנוּ לְהָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו, שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ, וְהוּא יוּמַת תַּחַת הַמַּגְלָב מִיתַת מַלְקוּת. לֵךְ”.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב חָלַק כָּבוֹד לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל כִּמִשְׁפַּט אַנְשֵׁי הַצָּבָא. כִּי לֹא שָׁכַח שֶׁהוּא קַפִּיטַן שֶׁל גְּדוּד רָצֵי הַצַּאר, וְנִסְתַּלֵּק.

הִנֵּה כִּי כֵן הִתְחִיל אִיבַן אוֹגַרְיֶב מְשַׂחֵק אֶת מִשְׂחָקוֹ הַמְּגֻנֶּה מִתּוֹךְ הַצְלָחָה. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נָתַן בּוֹ אֵמוּן גָּמוּר וּמֻחְלָט. הוּא יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְרָעָה בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא יָדוּר בְּאוֹתוֹ הָאַרְמוֹן גּוּפוֹ וּמְתּוֹךְ כָּךְ יִהְיוּ גְּלוּיִים לוֹ כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁל טַכְסִיסֵי הַהֲגַנָּה. וּבְכֵן יִהְיֶה אָדוֹן וְשַׁלִּיט לַמַּצָּב. בְּאִירְקוּטְסְק אֵין מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ וְאֵין מִי שֶׁיִּקְרַע אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו. וּבְכֵן הֶחְלִיט לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה בְּלִי אִחוּר.

וּבֶאֱמֶת הָיְתָה הַשָׁעָה דּוֹחֶקֶת. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה שֶׁהָעִיר תִּלָּכֵד קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ צִבְאוֹת הָרוּסִים מִן הַצָּפוֹן וּמִן הַמִּזְרָח, שֶׁכֵּן בִּיאָתָם שֶׁל אֵלֶּה לֹא הָיְתָה אֶלָּא שְׁאֵלָה שֶׁל יָמִים אֲחָדִים. לְאַחַר שֶׁהַתַּתָּרִים יֵעָשׂוּ אֲדוֹנִים לְאִירְקוּטְסְק, קָשֶׁה יִהְיֶה לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדָם. מִכָּל מָקוֹם, אִם גַּם אֲנוּסִים יִהְיוּ לְעָזְבָהּ לְאַחַר זְמַן, לֹא יַעַזְבוּהָ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁיַּהַרְסוּהָ עַד הַיְסוֹד וּלְאַחַר שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל יִתְגּוֹלֵל לְרַגְלֵי פֵיאוֹפַר־חַאן.

כֵּיוָן שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיְתָה לוֹ עַכְשָׁו הַיְכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל וּלְהִסְתַּכֵּל בַּכֹּל וְלַעֲשֹׂות וְלִפְעֹל כִּלְבָבוֹ, הִתְעַסֵּק לְמָחָר בְּסִיּוּר הַסּוֹלְלוֹת. בְּכָל מָקוֹם נִתְקַבֵּל בְּבִרְכוֹת חִבָּה עַל־יְדֵי קְצִינֵי הַצָּבָא וְעַל־יְדֵי הָחַיָּלִים וְתוֹשְׁבֵי הָעִיר. שְׁלִיחוֹ זֶה שֶׁל הַצַּאר הָיָה בְּעֵינֵיהֶם מְעֵין קֶשֶׁר, אֲשֶׁר חִבֵּר אוֹתָם שׁוּב אֶל הַמַּמְלָכָה הַקֵּיסָרִית. אָז סִפֵּר אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת פָּרָשַת הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ בְּדֶרֶךְ מַסָּעוֹ, מִתּוֹךְ רוּחַ שֶׁל עַזּוּת וּבִטְחָה, שֶׁלֹא עֲזָבַתְהוּ מֵעוֹלָם. וְדֶרֶךְ אַגַּב דִבֵּר בְּחָרִיצוּת יְתֵרָה עַל קְשִׁי הַמַּצָּב וְסִפֵּר גֻּזְמָאוֹת עַל נִצְחוֹנוֹת הַתַּתָּרִים וְעַל כֹּחוֹת הַצָּבָא הָעֲצוּמִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. לְפִי דְבָרָיו לֹא הָיוּ צִבְאוֹת הָעֵזֶר הָעוֹמְדִים לָבוֹא מַסְפִּיקִים לְמַדַּי, אִלּוּ גַם יָבוֹאוּ בִּזְמַנָּם, וְהָיָה חֲשָׁשׁ, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת אֵצֶל חוֹמוֹת אִירְקוּטְסְק תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת כְּלָיָה, כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל קוֹלִיבַּן, שֶׁל טוֹמְסְק וּקְרַסְנוֹיַרְסְק.

וְאוּלָם אִיבַן אוֹגַרְיֶב מָנַע עַצְמוֹ מִלְהָפִיץ אֶת הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה בְּמִידָה יְתֵרָה. הוּא נָהַג זְהִירוּת וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַכְנִיס אֶרֶס הַבְּדוּתוֹת שֶׁלּוֹ בְּלֵב מגִנֵּי אִירְקוּטְסְק לְאַט לְאַט. לְמַרְאִית עַיִן לֹא הָיָה עוֹנֶה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהִקִּיפוּהוּ בִּשְׁאֵלוֹת, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹנֶה שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. וְלאֹ עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה מוֹסִיף וְאוֹמֵר תָּמִיד, שֶׁהַמְּגִנִּים צְרִיכִים לְהִלָּחֵם עַד נְפֹל הָאַחֲרוֹן וְשֶׁמּוּטָב לְפוֹצֵץ אֶת הָעִיר מֵאֲשֶׁר לְמָסְרָהּ בְּיַד הָאוֹיֵב!

הוּא הִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מְאוֹדוֹ לְתָאֵר אֶת הַמַּצָב בִּצְבָעִים שְחוֹרִים בְּיוֹתֵר. אֲבָל חֵיל־הַמַּצָּב שֶׁל אִירְקוּטְסְק וְיוֹשְבֶיהָ פַּטְרִיּוֹטִים הָיוּ בְּמִדָּה יְתֵרָה וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְמוֹטֵט אֶת רוּחָם. בֵּין אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְהָאֶזְרָחִים הַלָּלוּ, שָׁהָיוּ כְּלוּאִים בְּעִיר סְגוּרָה מְסֻגֶּרֶת בְּקַצְוֵי הָעוֹלָם הָאַסְיָתִי, לֹא נִמְצָא אַף אֶחָד שֶׁהֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבַר הַסְגָּרַת הָעִיר בְּיַד הָאוֹיֵב. רֶגֶשׁ הַבּוּז, שֶׁהָגוּ הָרוּסִים לַבַּרְבָּרִים הַלָּלוּ, גָּדוֹל הָיָה לִבְלִי מְצָרִים.

מִכָּל מָקוֹם לֹא חָשַׁד אָדָם בְּטִיב מִשְׂחַק הַתַּעְתּוּעִים הַנֶּאֱלָח שֶׁשִּׂחֵק כָּאן אִיבַן אוֹגַרְיֶב, וְלֹא נִמְצָא מִי שֶׁיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הַמִּתְאַמֵּר שֶׁהוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר, אֵינוֹ אֶלָּא בּוֹגֵד.

מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע הָיָה, אֲשֶׁר מִיּוֹם בּוֹאוֹ אֶל אִירְקוּטְסְק נִכְנַס אִיבַן אוֹגַרְיֶב בְּמַגָּע קָרוֹב עִם אֶחָד מִמְּגִנֵּי הָעִיר הָאַמִּיצִים בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ עִם וָסִילִי פֵידוֹר.

גָלוּי וְיָדוּעַ לָנוּ כַּמָּה גְדוֹלָה הָיְתָה הַחֲרָדָה וְהַדְּאָגָה אֲשֶׁר קוֹסְסָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָב אֻמְלָל זֶה. אִם בִּתּוֹ, נַדְיָה פֵידוֹר, יָצְאָה מֵרוּסְיָה בַּזְּמַן הַמְסֻמָּן בָּאִגֶּרֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנָּה מֵרִיגָה, מֶה עָלְתָה לָהּ? כְּלוּם עַדֲיִן מְנַסָּה הִיא לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַנָּפוֹת הַשְּׁטוּפוֹת בְּגֵיסוֹת הָאוֹיְבִים, אוֹ אוּלַי כְּבָר נָפְלָה בַּשֶּׁבְי זֶה יָמִים רַבִּים? וָסִילִי פֵידוֹר לֹא מָצָא לוֹ תַּנְחוּמִים לְצָרַת נַפְשׁוֹ אֶלָּא בְּשָעָה שֶׁהָיְתָה לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהִלָּחֵם בַּתַּתָּרִים, אֲבָל לְצַעֲרוֹ אֵרְעָה הִזְדַּמְּנוּת זוֹ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בְּיוֹתֵר.

בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנֵי וָסִילִי פֵידוֹר הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר בִּיאָתוֹ הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל שְׁלִיחַ הַצַּאר, הִתְעוֹרְרָה מְעֵין הַרְגָּשָׁה בְּלִבּוֹ, שֶׁאוֹתוֹ הַשָּׁלִיחַ יוּכַל לְהַמְצִיא לוֹ יְדִיעוֹת עַל־אוֹדוֹת בִּתּוֹ. אָמְנָם בָּרִי הָיָה לוֹ, שֶׁתִּקְוָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא תִּקְוַת שָׁוְא, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן דָּבַק בָּהּ. כְּלוּם לוּ הָיָה אוֹתוֹ הַשָּׁלִיחַ שָׁבוּי, כְּשֵׁם שֶׁנַּדְיָה אוּלַי שְׁבוּיָה הִיא?

וָסִילִי פֵידוֹר הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְהַלָּז הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ וְנִכְנַס בְּמַשָּׂא וּמַתָּן תְּמִידִי עִם הַמְּפַקֵּד הַזֶּה. כְּלוּם נִתְכַּוֵּן הַפּוֹשֵׁעַ הַזֶּה לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת גַּם מִן הַהֶכֵּרוּת הַזֹּאת? כְּלוּם מָדַד אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם בְּמִדַּת עַצְמוֹ?

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְאִיבַן אוֹגַרְיֶב נִזְקַק בְּקִנְאָה מְעֻשָּׂה לְהִתְקָרְבוּתוֹ שֶל אֲבִי נַדְיָה אֵלָיו. הַלָּז נִזְדָּרֵז לָלֶכֶת אֶל אַרְמוֹן שַׂר הַגָּלִיל כְּבָר לְמָחֳרָת בִּיאָתוֹ שֶׁל שְׁלִיחַ־הַצַּאר הַמְּדֻמֶּה. שָׁם סָח לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת תְּנָאֵי הַמַּצָּב, שֶׁמִּתּוֹכָם וַדַּאי יָצְאָה בִּתּוֹ מֵרוּסְיָה הָאֵרוֹפִּית, וְהִגִּיד לוֹ אֶת דְּבַר הָחֲשָׁשׁוֹת הַמְּעַנִּים עַכְשָׁו אֶת נַפְשׁוֹ בִּגְלָלָהּ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא יָדַע אֶת נַדְיָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּתַחֲנַת־הַדֹּאַר שֶׁבְּאִישִׁים, שֶׁשָּׁם נִמְצְאָה יַחַד עִם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אֲבָל אָז לֹא שָׁת לִבּוֹ אֵלֶיהָ, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא שָׁת לִבּוֹ אֶל שְׁנֵי הַכַּתָּבִים, שֶׁנִּמְצְאוּ גַם הֵם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּבֵית־הַדֹּאַר. וּבְכֵן לֹא יָכֹל לְהוֹדִיעַ דָּבָר לְוָסִילִי פֵידוֹר עַל־אוֹדוֹת בִּתּוֹ.

“וְאֵימָתַי, בְּעֵרֶךְ, עָזְבָה בִּתְּךָ אֶת אַדְמַת רוּסְיָה?” שָׁאַל אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“כִּמְעַט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאַתָּה יָצָאתָ מִשָּׁם”, הֵשִׁיב וָסִילִי פֵידוֹר.

“אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת מוֹסְקְבָה בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי”.

“וְגַם נַדְיָה וַדַּאי יָצְאָה מִשָׁם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, עַל כָּל פָּנִים כָּךְ נִכָּר מִתּוֹךְ מִכְתָּבָהּ”.

“הִיא הָיְתָה בְּמוֹסְקְבָה בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּיוּלִי?”

“אָמְנָם כֵּן, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שָׁם”.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר!…” הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

אַחַר נִמְלַךְ וְאָמַר:

“אֲבָל לֹא כֵּן הוּא, טָעוּת הִיא בְּיָדִי… אֲנִי מְעַרְבֵּב אֶת סֵדֶר הַזְּמַנִּים. לְצַעֲרִי עָלַי לְהַגִּיד, שֶׁנִּרְאֶה הַדָּבָר כִּי בִּתְּךָ עָבְרָה אֶת הַגְּבוּל וְאֵין לְךָ אֵפוֹא אֶלָּא הַתִּקְוָה, שֶׁהִיא נֶעֶצְרָה בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים!”

וָסִילִי פֵידוֹר הוֹרִיד בְּיָגוֹן אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא הִכִּיר אֶת טִיבָהּ שֶׁל נַדְיָה וְיָדַע הֵיטֵב, שֶׁשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל הָיָה לְעַכֵּב אוֹתָהּ מִלָּצֵאת לַדֶּרֶךְ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָשָׂה מַעֲשֵׂה אַכְזָרִיּוּת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. אַךְ מִלָּה אַחַת מִפִּיו הָיְתָה מַסְפִּיקָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ שֶׁל וָסִילִי פֵידוֹר. אֲבָל כֵּוָן שֶׁהָיָה אָדָם שֶׁיִּסּוּרָיו שֶׁל אָחֵר לֹא צִעֲרוּ מֵעוֹלָם אֶת נַפְשׁוֹ, לְפִיכָךְ נִשְׁמַע לְטִבְעוֹ וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלָּה הַמַּרְגַּעַת הַזֹּאת.

וָסִילִי פֵידוֹר יָצָא מִלְּפָנָיו בְּלֵב שָׁבוּר. לְאַחַר שִׂיחָה זוֹ אָבְדָה תִּקְוָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.

בְּמֶשֶךְ שְׁנֵי הַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר־כָּךְ, בַּשְׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי לְאוֹקְטוֹבֶּר, קָרָא הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל פְּעָמִים הַרְבֵּה אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְצִוָּהוּ לַחֲזֹר עַל כָּל מַה שֶּׁשָׁמַע בַּחֲדָר־הַעֲבוֹדָה הַקֵּיסָרִי אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן־הֶחָדָשׁ. כֵּוָן שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיָה מוּכָן לִשְׁאֵלוֹת שֶׁמִּמִּין זֶה, הָיוּ תְּשׁוּבוֹתָיו סְדוּרוֹת בְּפִיו בְּלִי גִמְגּוּם. בְּמִתְכַּוֵּן לֹא הֶעֱלִים אֶת הַדָּבָר שֶׁפְּלִישַׁת הָאוֹיְבִים הִפְתִּיעָה אֶת מֶמְשֶׁלֶת הַצַּאר הַפְתָּעָה גְמוּרָה, שֶׁהַמְּרִידָה הוּכְנָה בַּחֲשָׁאֵי־חֲשָׁאִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַיְדִיעוֹת עָלֶיהָ הִגִּיעוּ לְמוֹסְקְבָה כְּבָר כָּבְשׁוּ הַתַּתָּרִים אֶת חֶבֶל נְהַר אוֹבּ וְשֶׁבַּנָּפוֹת הָרוּסִיּוֹת לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר מִן הַמּוּכָן כְּדֵי לִשְׁלֹחַ לְסִבִּירְיָה אֶת הַצְּבָאוֹת הַדְּרוּשִׁים בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ אֶת הַפּוֹלְשִׁים.

וּמֵאַחַר שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הָיָה חָפְשִׁי בְּמַעֲשָׂיו, הִתְחִיל לְחַקֵּר אֶת הָעִיר אִירְקוּטְסְק, אֶת מַצַּב הַמִּבְצָרִים שֶׁלָּהּ וְאֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁבָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיְדִיעוֹת הָאֵלֶּה, אִם יִקְרֶה מִקְרֶה אֲשֶׁר יְעַכֵּב בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא אֶת מַעֲשֵׂה הַבְּגִידָה שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל. וּבְיִחוּד נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לִבְחֹן יָפֶה אֶת הַשַּׁעַר שֶׁל רְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה, לְפִי שֶׁהָיָה עִם לְבָבוֹ לְפָתְחוֹ לִפְנֵי הַצָּרִים.

הוּא בָּא בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב פַּעֲמַיִם אֶל הַשַׁעַר הַזֶּה. הוּא הִתְהַלֵּךְ שָׁם אָנָה וְאָנָה בְּלִי אֲשֶׁר הִתְיָרֵא מִפְּנֵי כַּדּוּרֵי־הַיְרִיָּה שֶׁל הַצָּרִים, אֲשֶׁר מִשְׁמְרוֹתֵיהֶם לֹא הָיוּ רְחוֹקִים אֲפִילוּ וֶרְסְטָה אַחַת מִן הַסּוֹלְלוֹת. הוּא יָדַע הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יֵאֱרַע לוֹ שׁוּם פֶּגַע וְשֶׁאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרוֹת מַכִּירִים אוֹתוֹ. וְהִנֵּה רָאָה צֵל אֲשֶׁר הִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי עַד לְרַגְלֵי הַסּוֹלְלוֹת.

זֹאת הָיְתָה סַנְגַּר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָה אֶת נַפְשָׁהּ מִנֶּגֶד כְּדֵי לָבוֹא בְּהִתְחַבְּרוּת עִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

אַגַּב עָלֵינוּ לְהַגִּיד, שֶׁזֶּה שְׁנֵי יָמִים אֲשֶׁר הַצָּרִים הָיוּ שְׁרוּיִים בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, שֶׁהַתַּתָּרִים לֹא הָיוּ רְגִילִים בּוֹ מִתְּחִלַּת הַמָּצוֹר.

הַדָבָר הַזֶּה נַעֲשָׂה בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב. סְגָנוֹ שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן צִוָּה לְהַפְסִיק לְפִי שָׁעָה אֶת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לִלְכֹּד אֶת הָעִיר בְּכֹחַ. וּמִיּוֹם בּוֹאוֹ לְאִירְקוּטְסְק שָׁבְתָה הָאַרְטִילֶרְיָה וְנֶאֶלְמָה כָּלִיל. אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְקַוֶּה שֶׁעַל־יְדֵי כָּךְ אוּלַי יִתְרַשְּׁלוּ קְצָת הַנְּצוּרִים בְּמַעֲשֵׂה הַשְּׁמִירָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְאֵצֶל הַמִּשְׁמָרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָמְדוּ כַּמָּה אֲלָפִים תַּתָּרִים, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לְהִשְׂתָּעֵר אֶל הַשַּׁעַר הַמְּפֻנֶּה מִמְּגִנָּיו, כַּאֲשֶׁר יוֹדִיעַ לָהֶם אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת הַשָׁעָה אֵימָתַי לְהַתְחִיל בְּהַתְקָפָה.

וְאֶת הַשָּׁעָה הַזֹּאת אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְאַחֵר הַרְבֵּה. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְמַהֵר וּלְבַּצַע אֶת הַדָּבָר קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא חֵיל־הָעֵזֶר שֶׁל הָרוּסִים. אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֶחְלִיט לְעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב נָפְלָה מִמְּרוֹמֵי הַסּוֹלְלָה פִּתְקָה אֶל תּוֹךְ יָדֶיהָ שֶׁל סַנְגַּר.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב גָּמַר לְהַסְגִּיר אֶת אִירְקוּטְסְק בְּיַד הַצָּרִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בַּלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַחֲמִישִׁי וּבֵין הַשִּׁשִּׁי לְאוֹקְטוֹבֶּר, בִּשְׁעַת שְׁתַּיִם.

פֶרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר: הַלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַחֲמִישִׁי וְהַשִּׁשִׁי לְאוֹקְטוֹבֶּר

אִיבַן אוֹגַרְיֶב חִבֵּל אֶת מְזִמָּתוֹ בְּחָרִיצוּת יְתֵרָה וְהִיא צְרִיכָה הָיְתָה לְהַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, אִם לֹא יִסַּכְּלוּ אוֹתָהּ מִקְרִים שֶׁאֵין לִרְאוֹתָם מֵרֹאשׁ. קֹדֶם־כֹּל רָאָה צֹרֶךְ לִדְאֹג לְכָךְ, שֶׁהַשַּׁעַר יִהְיֶה מְפֻנֶּה מִן הַמְּגִינִּים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁיַּסְגִּירֶנּוּ בְּיַד הַתַּתָּרִים. וְעִם זֶה רָאָה הֶכְרַח בַּדָּבָר, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה תְּשׂוּמַת לִבָּם שָׁל הַמְּגִנִּים מוּסַבָּה כְּלַפֵּי מָקוֹם אַחֵר שֶׁבָּעִיר. לְשֵׁם כָּךְ הֻתְנָה בֵּינֹו וּבֵין הָאֱמִיר, שֶׁהַלָּז יַעֲרֹךְ תִּגְרָה לְמַרְאִית עָיִן.

אוֹתָהִ הַתִּגְרָה צְרִיכָה הָיְתָה לְהִתְחוֹלֵל מִצַּד הַפַּרְוָר שֶׁל אִירְקוּטְסְק, עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה מִן הַזֶּרֶם. אֶת הַהַתְקָפָה מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הָאֵלֶּה שׂוּמָה הָיְתָה לַעֲרֹךְ בְּתַקִּיפוּת רַבָּה וּכְמוֹ כֵן הֻחְלַט לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן מְדֻמֶּה לַעֲבֹר אֶת הָאַנְגָּרָה אֶל עֵבֶר שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית. כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה וַדַּאי יִגְרְמוּ לְכָךְ, שֶׁהַשַׁעַר שֶׁל רְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה יִהְיֶה עָזוּב מִשּׁוֹמְרָיו, וּמַה גַּם שֶׁהַמִּשְׁמָרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַתַּתָּרִים הָעוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ, יִסּוֹגוּ אָחוּר מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה, כְּדֵי שֶׁהָרוּסִים יְדַמּוּ שֶׁהֶעֱבִירוּ אוֹתָם אֶל מָקוֹם אָחֵר.

וְהִנֵּה בָּא יוֹם הַחֲמִישִׁי לְאוֹקְטוֹבֶּר, לֹא תַּעֲבֹרְנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וְעִיר הַבִּירָה שֶׁל סִבִּירְיָה הַמִּזְרָחִית וַדַּאי נָפוֹל תִּפֹּל בִּידֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

בִּמְרוּצַת הַיּוֹם הַזֶּה הִתְרַגְּשָׁה בְּעֵמֶק הָאַנְגָּרָה תְּנוּעָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. מִן הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹן וְשֶׁל הַבָּתִּים שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית רָאוּ הָרוֹאִים בְּבֵרוּר, שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר שֶׁמִּנֶגֶד נַעֲשׂוֹת הֲכָנוֹת רַבּוֹת. פְּלֻגּוֹת הַרְבֵּה שֶׁל תַּתָּרִים הָלְכוּ וְהִתְכַּנְּסוּ מֵעֲבָרִים לְמָקוֹם אֶחָד וְהִגְדִּילוּ אֶת כֹּחַ הַמַּחֲנֶה, שֶׁהָאֱמִיר הָיָה מַנְהִיגוֹ. כָּל זֶה נַעֲשָׂה לְשֵׁם הֲכָנָה לְמִלְחֶמֶת־הַתִּגְרָה הַמְּדֻמָּה, וְכָל זֶה נַעֲשָׂה בְּגָלוּי וּלְעֵין הַשֶׁמֶשׁ.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא כִּסָּה מִן הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ לַחֲשֹׁשׁ לְהַתְקָפָה מֵאוֹתוֹ הַצַּד. הוּא אָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ סִמָּנִים לַדָּבָר, שֶׁהַתַּתָּרִים מִתְכַּוְּנִים לִתְקֹף אֶת הָעִיר מִשְׁנֵי צִדֶּיהָ, וְיָעַץ לוֹ לְחַזֵּק וּלְבַצֵּר בְּיוֹתֵר אֶת שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הַצְּפוּיִים לְסַכָּנָה.כֵּוָן שֶׁהָהֲכָנוֹת הַגְּלוּיוֹת שֶׁל הַתַּתָּרִים נָתְנוּ חִזּוּק לַעֲצָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, נָתַן הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶת דַּעְתּוֹ לַדָּבָר. לְאַחַר מוֹעֲצַת מִלְחָמָה שֶׁנִּתְקַיְּמָה בָּאַרְמוֹן נִתְּנָה פְּקֻדָּה לְרַכֵּז אֶת הַהֲגַנָּה עַל שְׂפַת הָאַנְגָּרָה הַיְמָנִית וּבִשְׁנֵי קְצוֹת הָעִיר בִּמְקוֹם שֶׁהַסּוֹלְלוֹת מַגִּיעוֹת עַד הַנָּהָר.

וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה רֹאשׁ מְבֻקָּשׁוֹ וְתַאֲוָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב. הוּא לֹא הֶעֱלָה אָמְנָם עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁל רְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה יִשָּׁאֵר בְּלִי מְגִנִּים, אֲבָל הוּא קִוָּה שֶׁמִּסְפַּר הַמְּגִנִּים הָאֵלֶּה יֻפְחַת הַרְבֵּה. אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִשְׁתַּדֵּל לְיַחֵד לַתִּגְרָה הַמְּדֻמָּה חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּך, שֶׁהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וַדַּאי יִרְאֶה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְהַעֲמִיד כְּנֶגְדָּהּ אֶת כָּל הַכֹּחוֹת, שֶׁעָמְדוּ לִפְקֻדָּתוֹ בְּאוֹתָהּ הָעֵת.

מְאֹרָע חָשׁוּב עַד מְאֹד, שֶׁגַּם הוּא לֹא הָיָה אֶלָּא פְּרִי הַמְצָאָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, עָלוּל הָיָה לְסַיֵּעַ בְּיָדוֹ הַרְבֵּה לְקַיֵּם אֶת מְזִמּוֹתָיו. אִלּוּלֵא גַם נִתְקְפָה אִירְקוּטְסְק מִצַּד שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מִן הַשַׁעַר שֶׁל רְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה, הָיָה מְאֹרָע זֶה מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ לְרַכֵּז אֶת כָּל הַמְּגִנִּים בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב רָצָה לְרַכְּזָם שָׁם, וּמִלְבַד זֶה עָלוּל הָיָה לְהַשִּׂיא עַל הָעִיר אָסוֹן אָיֹם וְנוֹרָא.

הִנֵּה כִּי כֵן חִזְּקוּ כָּל הַגּוֹרְמִים הַלָּלוּ אֶת סִכּוּיוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, שֶׁבַּשָּׁעָה הַמְיֻעָדָה יִהְיֶה הַשַׁעַר עָזוּב לְלֹא שְׁמִירָה, וְאַלְפֵי הַתַּתָּרִים הַמְּצַפִּים בַּעֲבִי הַיְּעָרִים שֶׁבַּמִּזְרָח יִתְפְּשׂוּהוּ עַל נְקַלָּה.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְהַתּוֹשָׁבִים שֶׁל אִירְקוּטְסְק מוּכָנִים לְכָל מִקְרֶה. נַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַתַּחְבּוּלוֹת, שֶׁהָיָה בָּהֶם צֹרֶךְ כְּדֵי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְקָפָה כְּלַפֵּי מְקוֹמוֹת, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נָגַע בָּהֶם הָאוֹיֵב. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וְהַגֶּנֵרַל ווֹרוֹנְצוֹב בִּקְּרוּ אֶת הַמִּשְׁמָרוֹת, שֶׂנִּתְחַזְּקוּ בִּפְקֻדָּתָם. גְּדוּד הַבְּחִירִים שֶׁל וָסִילִי פֵידוֹר עָמַד בִּצְפוֹן הָעִיר, אֶלָּא שֶׁנִּצְטַוָּה לַעֲבֹר תָּמִיד אֶל כָּל מָקוֹם, שֶׁשָׁם תִּהְיֶה הַסַּכָּנָה גְדוֹלָה בְּיוֹתֵר. עַל שְׂפַת הָאַנְגָּרָה הַיְמָנִית הָעָמְדוּ הַתּוֹתָחִים הַמֻּעָטִים שֶׁנִּמְצְאוּ בָּעִיר. עַל־יְדֵי הַטַּכְסִיסִים הַלָּלוּ, שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּעִתָּם עַל־פִּי עֲצָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, גָּדְלָה הַתִּקְוָה, שֶׁהַהַתְקָפָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת לָבוֹא לֹא תַּצְלִיחַ. וְאִם כָּךְ יִהְיֶה, אִם הַתַּתָּרִים יֵהָדְפוּ הַפַּעַם אָחוֹר וַדַּאי תִּרְפֶּינָה לְפִי שָׁעָה יִדֵיהֶם וְהֵם לֹא יִחַדְּשׁוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן לְהִתְנַפֵּל עַל הָעִיר אֶלָּא לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים. וּבֵינָתַיִם אֶפְשָר שֶׁיָּבוֹאוּ הַצְּבָאוֹת, אֲשֶׁר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מְצַפֶּה לָהֶם מִשָׁעָה לְשָׁעָה. הִנֵּה כִּי כֵן הָיָה תָּלוּי גוֹרָלָהּ שֶׁל אִירְקוּטְסְק עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה, אִם לִישׁוּעָה וְאִם לִכְלָיָה.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עָלְתָה הַחַמָּה בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת וְשָׁקְעָה בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת וְאַרְבָּעִים דַקּוֹת, וּבְכֵן עָבְרָה אֶת חוּג יוֹמָהּ בַּשָּׁמַיִם בְּמֶשֶׁךְ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. עוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת נִלְחֲמוּ דִּמְדּוּמֵי בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה. אַחַר מִלְּאוּ מַחֲשַׁכִּים עֲמֻקִּים אֶת חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְכֻסִּים בַּעֲנָנִים כְּבֵדִים, וְהַלְּבָנָה שֶׁהָיְתָה אָז בִּתְקוּפַת חִדּוּשָׁהּ, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהַגִיהַּ אוֹרָה בְּאוֹתוֹ הַלָּיְלָה.

הַחֲשֵׁכָה הָעֲמֻקָּה הַזֹּאת הָיְתָה רְצוּיָה לְאִיבַן אוֹגַרְיֶב מֵאֵין כָּמוֹהָ וְסִיְּעָה בְּיָדוֹ לְבַצַּע אֶת מְזִמּוֹתָיו.

זֶה יָמִים אֲחָדִים עָמַד קֹר קָשֶׁה, אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ מֵעֵין הַקְדָּמָה לְתָקְפּוֹ וְזַעֲמוֹ שֶׁל הָחֹרֶף הַסִּבִּירִי; בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הָיָה הַקֹּר עַז בְּיוֹתֵר. הַחַיָּלִים, שֶׁעָמְדוּ עַל מִשְׁמְרוֹתֵיהֶם עַל שְׂפַת הָאַנְגָּרָה הַיְמָנִית וְשֶׁהָיָה מֻטָּל עֲלֵיהֶם לְהַעְלִים אֶת מְקוֹם מְצִיאוּתָם, לֹא יָכְלוּ לְהַצִּית מְדוּרוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ גָּרְמָה לָהֶם יְרִידָה זוֹ שֶׁל הַטֶּמְפֵרָטוּרָה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים. בְּמֶרְחָק שֶׁל פְּסִיעוֹת אַחֲדוֹת לְמַטָּה מֵהֶם צָפוּ גִלְדֵי קֶרַח, שֶׁנִשְּׂאוּ עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם נִרְאוּ גִלְדֵי הַקֶּרַח הַלָּלוּ כְּשֶׁהֵם שָׁטִים בִּמְהִירוּת בְּשׁוּרוֹת צְפוּפוֹת בֵּין שְׁנֵי צִדֵּי הַנָּהָר. הַמַּרְאֶה הַזֶּה, אֲשֶׁר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וּקְצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו בְּאֹותֹו הַיּוֹם, נִתְפָּרֵשׁ לְטוֹבָה, שֶׂהֲרֵי בָּרוּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֲפִיק הָאַנְגָּרָה הָיָה חָסוּם וְגָדוּר עַל־יְדֵי עִרְבּוּבְיָה זוֹ שֶׁל גּוּשֵׁי קֶרַח, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְעָבְרוֹ בְּשׁוּם פָּנִים. הַתַּתָּרִים לֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיט שָׁם לֹא רַפְסוֹדוֹת וְלֹא אֲרָבֹות. וְכַיּוֹצֵא בַּזֶּה לֹא הָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשׂ, שֶׁמָּא יַעֲבְרוּ אֶת הַנָּהָר עַל גַּבֵּי גּוּשֵׁי הַקֶּרַח הַלָּלוּ, אִם יִתְלַכְּדוּ יַחַד עַל־יְדֵי הַקֹּר, מִשּׁוּם שֶׁשֶּׁטַח הַקֶּרַח הַמְאֻחָד לֹא יִהְיֶה חָזָק כָּל צָרְכֹּו לְמַעֲבַר גְּדוּד צָבָא גָּדוֹל.

אִם בְּעֵינֵי מְגִנֶּיהָ שֶׁל אִירְקוּטְסְק נִרְאָה הַמַּצָּב הַזֶּה טוֹב וְרָצוּי בְּיוֹתֵר, הֲרֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב וַדַּאי צָרִיךְ הָיָה לְהִצְטַעֵר בִּגְלָלוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִצְטַעֵר כָּל עִקָּר! שֶׁהֲרֵי גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְאוֹתוֹ הַבּוֹגֵד, שֶׁהַתַּתָּרִים אֵינָם מְבַקְּשִׁים כְּלָל לַעֲבֹר אֶת הָאַנְגָּרָה וְשֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּנִדּוֹן זֶה אֵינָם אֶלָּא טַכְסִיס שֶׁל עָרְמָה.

וְאוּלָם בִּשְׁעַת עֶשֶׂר בָּעֶרֶב הִשְׁתַּנָּה פִּתְאֹם מַצַּב הנָּהָר, לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּצוּרִים וּלְרָעָתָם. אֲפִיק הַנָּהָר, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְעָבְרוֹ עַד עַכְשָׁו, נִתְפַּנָּה פִּתְאֹם וְנַעֲשָׂה נוֹחַ לְמַעֲבָר. גּוּשֵׁי הַקֶּרַח, שָׁשּׁוֹטְטוּ עַל פָּנָיו זֶה יָמִים אֲחָדִים בְּמִסְפָּר רַב, נִתְעַלְּמוּ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם וְרַק חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה מֵהֶם עֲדַיִן הִתְנוֹדְדוּ בֵּין שְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנְתָה תַּבְנִיתָם מִכִּפִי שֶׁהָיְתָה עַד עַכְשָׁו. הֵם לֹא הָיוּ אֶלָּא גְזָרִים וּקְטָעִים שֶׁל גּוּשׁ־קֶרַח גָּדוֹל בַּעֲלֵי קְצָווֹת חֲלָקִים.

קְצִינֵי הַצָּבָא הָרוּסִים, שֶׁהִבְחִינוּ אֶת הַשִּׁנּוּי הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמַצַּב הַנָּהָר, מִהֲרוּ לְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. אַגַּב עָלֵינוּ לְצַיֵּן, שֶׁסִּבַּת הַשִּׁנוּי הַזֶּה וַדַּאי הָיְתָה זוֹ שֶׁבְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים שֶׁל נְהַר הָאַנְגָּרָה נִצְטַבֵּר הֲמוֹן גִּלְדֵי קֶרַח וְנַעֲשָׂה מְעֵין סֶכֶר.

וְאָנוּ יוֹדְעִים, שֶׁכָּךְ הָיָה בֶּאֱמֶת.

מַעֲבָר הָאַנְגָּרָה נִתְפַּנָּה אֵפוֹא לִפְנֵי הַצָּרִים, וּמִשׁוּם כָּך הָיָה הֶכְרַח לָרוּסִים לְהַגְדִּיל עַכְשָׁו אֶת הַשְּׁקִידָה וְאֶת הַשְּמִירָה מַצַּד זֶה בְּמִדָּה יְתֵרָה מֵאֲשֶׁר עַד הֵנָּה.

עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה לֹא אֵרַע שׁוּם מְאֹרָע. מִצַּד מִזְרָח, מֵעֵבֶר לְשַׁעַר הָרְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה, שָׂרַר שֶׁקֶט גָּמוּר. אַף בְּרַק אֵשׁ אֶחָד לֹא נִצְנֵץ בְּאוֹתָם הַיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁהִתְלַכְּדוּ בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם הַנְּמוּכִים.

וּכְנֶגֶד זֶה הִתְרַגְּשָׁה תְּנוּעָה גְּדוֹלָה עַל פְּנֵי עֵמֶק הָאַנְגָּרָה, מַה שֶּׁנִּכָּר הָיָה בַּעֲלִיל עַל פִּי הַחִלּוּף הַמְּרֻבֶּה שֶׁל מְקוֹמוֹת הַמְּדוּרוֹת.

בְּמֶרְחָק שֶׁל וֶרְסְטָה אַחַת מִן הַמָּקוֹם שֶׁהַסּוֹלְלוֹת הִתְלַכְּדוּ שָׁם עִם מוֹרְדוֹת שְׂפַת הַנָּהָר, בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם וּבְמוֹרַד הַזֶּרֶם, נִשְׁמְעָה הֲמֻלָּה עֲמוּמָה, אֲשֶׁר הֵעִידָה שֶׁהַתַּתָּרִים עוֹמְדִים עֲרוּכִים וְאֵינָם אֶלָּא מְצַפִּים לָאוֹת שֶׁיִּנָּתֵן לָהֶם.

עָבְרָה עוֹד שָׁעָה אֶחָת. שׁוּם חֲדָשׁוֹת לֹא נִהְיוּ.

פַּעֲמוֹן הָאוֹרְלוֹגִין אֲשֶׁר בְּמִגְדַּל בֵּית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל הִשְׁמִיעַ שְׁעַת שְׁתַּיִם בַּבֹּקֶר וְהַצָּרִים טֶרֶם זָזוּ מִמְּקוֹמָם וְלֹא גִלּוּ אַף בִּתְנוּעָה קַלָּה לְהֵיכָן פְּנֵיהֶם מוִעָדוֹת.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל וּקְצִינֵי הַצָּבָא שֶׂלּוֹ שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם, שֶׁמָּא נִתְעוּ בַּשָּׁוְא, שֶׁמָּא אֵין הַתַּתָּרִים מִתְכַּוְּנִים כְּלָל לְנַסּוֹת לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר. שֶׁהֲרֵי בַּלֵּילוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא הָיוּ שׁוֹקְטִים כָּל כָּךְ. אָז הָיוּ יוֹרִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּרוֹבֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַמִּשְׁמָרוֹת הַקְּדוּמִים, וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ מְפַלְּחִים אֶת הָאֲוִיר בְּכַדּוּרֵי תוֹתָחִים, וְהַפַּעַם לֹא כְּלוּם.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, הַגֵּנֵרַל ווֹרוֹנצוֹב וְשָׁלִישֵׁיהֶם עָמְדוּ אֵפוֹא אִישׁ אִישׁ עַל מִשְמַרְתּוֹ וְהָיוּ מוּכָנִים לָתֵת אֶת פְּקֻדּוֹתֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי גִּלְגּוּלֵי הַמְּאֹרָעוֹת.

כַּיָּדוּעַ לָנוּ הָיָה אִיבַן אוֹגַרְיֶב דָּר בְּאֶחָד מֵחַדְרֵי הָאַרְמוֹן. אוֹתוֹ הַחֶדֶר הָיָה אוּלָם מְרֻוָּח בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו הָיוּ מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד תְּלוּלִית צְדָדִית. דַּי הָיָה לַעֲבֹר עַל פְּנֵי תְּלוּלִית זוֹ אַךְ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם נִרְאֶה נְהַר הָאַנְגָּרָה עַד לְמֵרָחוֹק.

בְּאוּלָם זֶה שָׁלְטָה חֲשֵׁכָה עֲמֻקָּה.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָמַד אֵצֶל אַחַד הַחַלּוֹנוֹת וְהִמְתִּין בְּקֹצֶר־רוּחַ לְבִיאָתָהּ שֶׁל שְׁעַת הַפְּעֻלָּה. כַּנִּרְאֶה, שֶׁעָלָיו הָיְתָה שׂוּמָה לָתֵת אוֹת לְהַתְחִיל בִּפְעֻלָּה. וְאַךְ יִנָּתֵן הָאוֹת הַזֶּה וּמְגִנֶּיהָ שֶׁל אִירְקוּטְסְק יִשְׂתַּעֲרוּ אֶל הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁהָאוֹיְבִים הִתְקִיפוּם בְּגָלוּי, מִיָּד יֵצֵא מִן הָאַרְמוֹן לְבַצַּע אֶת זְמָמוֹ.

וּבְכֵן עָמַד וְהִמְתִּין בַּחֲשֵׁכָה כְּחַיַּת טֶרֶף אוֹרֶבֶת, הַנְּכוֹנָה לְהִשְׂתָּעֵר עַל טַרְפָּהּ.

רְגָעִים מֻעָטִים לִפְנֵי שְׁעַת שְׁתַּיִם צִוָּה הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב – שֶׁהֲרֵי אִיבַן אוֹגַרְיֶב לֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא בְּשֵׁם זֶה. אַחַד הַשָּׁלִישִׁים מִהֵר אֶל חַדְרוֹ, אֲבָל הַדֶּלֶת הָיְתָה נְעוּלָה. הוּא קְרָאָהוּ בִּשְׁמוֹ…

אֲבָל אִיבַן אוֹגַרְיֶב עָמַד בְּלִי־נוֹעַ לְיַד הַחַלּוֹן וְהָיָה סָמוּי מִן הָעַיִן בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְשָׁתַק וְלֹא עָנָה.

אָז הוֹדִיעוּ לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, שֶׁשְּׁלִיחַ הַצַּאר אֵינוֹ נִמְצָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאַרְמוֹן.

וְהִנֵּה הִקִּישׁ פַּעֲמוֹן הָאוֹרְלוֹגִין שְׁעַת שְׁתַּיִם. זוֹ הָיְתָה הַשָּׁעָה שֶׁהַתַּתָּרִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַתְחִיל בְּתִגְרַת־הַהַטְעָיָה שֶׁלָּהֶם, לְפִי מַה שֶּׁהֻתְנָה בֵּינֵיהֶם וּבֵין אוֹגַרְיֶב, וְשֶׁהֵם כְּבָר הָיוּ עֲרוּכִים וּמוּכָנִים לָהּ.

אָז פָּתַח אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶת חַלּוֹן חַדְרוֹ וְיָצָא אֶל הַתְּלוּלִית הַצְּדָדִית וְהִתְיַצֵּב בַּקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁלָּהּ.

לְמַטָּה מִמֶּנּוּ זָרְמוּ בְּתוֹךְ הָחֲשֵׁכָה גַּלֵּי הָאַנְגָּרָה, שֶהִתְנַגְּפוּ בְּקוֹל שָׁאוֹן אֶל עֲמוּדֵי הַגֶּשֶׁר שֶׁנֶּהֱרַס.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַדְלֵק וְהִדְלִיק בּוֹ פִּסַּת נְעֹרֶת רְווּיָה אֲבָק שְׂרֵפָה וְהֵטִיל אֶת הַנְּעֹרֶת הַדּוֹלֶקֶת אֶל תּוֹךְ הַנָּהָר…

וּבְמִצְוָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֻזְרְמוּ אֶל תּוֹךְ נְּהַר הָאַנְגָּרָה אוֹתָם פַּלְגֵּי הַשֶּׁמֶן הַמִּינֵרָלִי אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הַזֶּרֶם!

מַעְיְנוֹת נֵפְט רַבֵּי שֶׁפַע הָיוּ מְפַכִּים עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית, לְמַעְלָה מֵאִירְקוּטְסְק, בֵּין הַכְּפָר פֻּוֹשְׁקַוְסְק וּבֵין הָעִיר. אִיבַן אוֹגַרְיֶב הֶחֱלִיט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֶמְצָעִי הַנּוֹרָא הַזֶּה כְּדֵי לְהַצִּית אֶת אִירְקוּטְסְק בָּאֵשׁ. וּלְשֵׁם כָּךְ לָכַד אֶת הַמִּקְוָאוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵכִילוּ אֶת הַדֶּלֶק הַנּוֹזֵל. וּא צִוָּה לִפְרֹץ חֵלֶק מִן הָחוֹמָה שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם, וּמִיָּד הִשְׁתַּפְּכוּ וְזָרְמוּ גַּלֵּי נֵפְט רַבִּים וַעֲצוּמִים.

הִנֵּה מַה שֶּׁקָּרָה בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לָכֵן, וְזוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ, שֶׁהָרַפְסוֹדָה אֲשֶׁר נָשְׂאָה עַל גַּבָּהּ אֶת הַשָּׁלִיחַ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַצַּאר, אֶת נַדְיָה וְאֶת הַפְּלִיטִים, הָיְתָה צָפָה עַל זֶרֶם שֶׁל שֶׁמֶן מִינֵרָלִי. דֶּרֶךְ הַפְּרָצוֹת אֲשֶׁר נִפְרְצוּ בְּקִירוֹת הַמִּקְוָאוֹת, שֶׁהֵכִילוּ מִלְּיוֹנִים שֶׁל מֶטְרִים מְעֻקָּבִים, פָּרַץ הַנֵּפְטְ כְּאֶשֶׁד מַיִם וּבְזָרְמוֹ בַּמִּדְרוֹן הַטִּבְעִי שֶׁל הַקַּרְקַע הִשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַנָּהָר וּבְשֶׁל קַלּוּת מִשְקָלוֹ לֹא שָׁקַע לְמַטָּה, אֶלָּא צָף עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

כָּזֶה הָיָה טַכְסִיס הַמִּלְחָמָה שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב! מִהְיוֹתוֹ בַּעַל בְּרִיתָם שֶׁל הַתַּתָּרִים נָהַג כְּתַּתָּרִי גָּמוּר אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי עַמּוֹ וְאַרְצוֹ שֶׁלּוֹ!

הַנְּעֹרֶת נָפְלָה אֶל תּוֹךְ מֵי הָאַנְגָּרָה. וּבִן רֶגַע אֶחָד הִתְלַקַּח כָּל הַנָּהָר בִּמְהִירוֹת חַשְׁמַלִּית כְּאִלּוּ הָיָה זִרְמוֹ עָשׂוּי אַלְכֹּהֶל. בֵּין שְׁתֵּי גְדוֹת הַנָּהָר הִתְגַּלְגְּלוּ מִשְׁבְּרֵי־לֶהָבוֹת כְּחַלְחֲלִים, וּלְמַעְלָה הִתְאַבְּכוּ תִּימְרוֹת עָשָׁן עָבוֹת. גּוּשֵׁי הַקֶּרַח הַמֻּעָטִים שֶׁעֲדַיִן שָׁטוּ עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם, הִתְלַהֲבוּ בַּמּוֹקֵד הַנּוֹזֵל וְנָמַסּוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ, וְהַמַּיִם שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְקִיטוֹר עָלוּ לַמָּרוֹם בְּקוֹל שְׁרִיקָה מַחֲרִישָׁה אָזְנָיִם.

וּבוֹ בָּרֶגַע עַצְמוֹ רָעֲמוּ יְרִיּוֹת רוֹבִים בַּקָּצֶה הַצְּפוֹנִי וְהַדְּרוֹמִי שֶׁל הָעִיר. הַתּוֹתָחִים שֶׁבְּעֵמֶק הָאַנְגָּרָה פָּתְחוּ אֶת לוֹעֵיהֶם וְהִפְלִיטוּ אֶת כַּדּוּרֵיהֶם. הַרְבֵּה אֲלָפִים תַּתָּרִים הִשְׂתַּעֲרוּ בִּמְרוּצָה עַל סוֹלְלוֹת הֶעָפָר. בָּתֵּי הָעֵץ שֶׁעַל גְּדוֹת הַנָּהָר הִתְלַקְּחוּ וּבָעֲרוּ מִכָּל עֶבְרֵיהֶם. אוֹר גָּדוֹל וּמְעַוֵּר עֵינַיִם הִגִּיהַּ אֶת מַחֲשַׁכֵּי הַלָּיְלָה.

“סוֹף סוֹף!” אָמַר אִיבַן אוֹגַרְיֶב אֶל נַפְשׁוֹ.

וְאָכֵן זַכַּאי הָיָה לְהִתְפָּאֵר וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ! מִלְחֶמֶת־הַהַסְעָרָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בַּעֲצָתוֹ, הָיְתָה אַיֻּמָּה. מְגִנֶּיהָ שֶׁל אִירְקוּטְסְק רָאוּ אֶת עַצְמָם פִּתְאֹם נְתוּנִים בֵּין הַתְקָפַת הַתַּתָּרִים וּבֵין¹⁶ מוֹרָאֵי הַבְּעֵרָה. הַפַּעֲמוֹנִים צִלְצְלוּ וְהִתְרִיעוּ בְּכָל עֹז, וְאִישׁ אִישׁ מִתּוֹשְּבֵי הָעִיר שֶׁהָיָה כֹּחַ בּוֹ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו נֶחְפַּז אֶל הַמְּקוֹמוֹת הַנִּתְקָפִים וְאֶל הַבָּתִּים הַבּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לַהֲבוֹתֶיהָ אִיְּמוּ לְהִתְפַּשֵּׁט בָּעִיר כֻּלָּהּ.

הַשַׁעַר שֶׁל הָרְחוֹב בּוֹלְשָׁיָה הָיָה כִּמְעַט עָזוּב לְלֹא שְׁמִירָה. רַק מְגִנִּים מֻעָטִים נִשְׁאֲרוּ עַל יָדוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּהַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל הַבּוֹגֵד נִבְחֲרוּ הַמְּגִנִּים הַמֻּעָטִים הַלָּלוּ מִבֵּין הַגְּדוּדִים הַקְּטַנִּים שֶׁל חַיָּבֵי־הַגָּלוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְחוֹץ אֶת כַּפָּיו בְּנִקָּיוֹן וְלִתְלוֹת אֶת סִבַּת הַמְּאֹרָעוֹת הַבָּאִים בַּשִּׂנְאָה הַמְּדִינִית שֶׁל אוֹתָם הַשּׁוֹמְרִים.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב חָזַר אֶל חֶדְרוֹ, שֶׁהָיָה עַכְשָׁו כֻּלּוֹ מוּאָר מִנֹּגַהּ לַהֲבוֹת הָאַנְגָּרָה. אַחַר הִתְעַתֵּד לָצֵאת מִן הָאַרְמוֹן.

אֲבָל אַךְ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִנֵה פָּרְצָה אֶל חַדְרוֹ אִשָּה אַחַת, אֲשֶׁר בְּגָדֶיהָ הָיוּ רְטֻבִּים מִמַּיִם וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרוּעוֹת וּמְסֻכְסָכוֹת.

“סַנְגָּר!” קָרָא אִיבַן אוֹגַרְיֶב בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁל בְּהִילוּתוֹ, לְפִי שֶׁלֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁאוֹתָהּ הָאִשָּׁה אֵינָהּ הַצּוֹעֲנִית אֶלָּא אַחֶרֶת.

וְאוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיְתָה זֹאת סַנְגַּר, אֶלָּא נַדְיָה.

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁהַנַּעֲרָה שֶׁנִמְצְאָה עַל גּוּשׁ הַקֶּרַח הִשְׁמִיעָה קוֹל צְעָקָה לְמַרִאֵה אֵשׁ הַדְּלֵקָה שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה עַל פְּנֵי זֶרֶם הָאַנְגָּרָה, תָּפַשׂ אוֹתָהּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בִּזְרוֹעוֹתָיו וְצָלַל עִמָּהּ בַּמַּיִם, כְּדֵי לִמְצֹא מִפְלָט בְּמַעֲמַקֵּי הַמְּצוּלָה מִפְּנֵי לַהֲבוֹת הָאֵשׁ שֶׁמִּסָּבִיב. גּוּשׁ הַקֶּרַח שֶׁשָּׁטוּ עַל גַּבּוֹ לֹא הָיָה רָחוֹק מִן הָרְצִיף הָרִאשׁוֹן שֶׁל אִירְקוּטְסְק אֶלָּא כִּשְׁלֹשִים אַמָּה, כַּמְסֻפָּר לְמַעְלָה.

לְאַחַר שֶׁשָּׂחָה כַּמָּה שֶׁשָּׂחָה מִתַּחַת לַמַּיִם צָלַח בְּיָדוֹ שֶל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לַעֲלוֹת הוּא וְנַדְיָה עַל הַיַּבָּשָׁה לְיַד אוֹתוֹ הָרָצִיף.

הִנֵּה כִי כֵן הִשִּׂיג מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סוֹף סוֹף אֶת מַטְּרָתוֹ! הוּא נִמְצָא בְּאִירְקוּטְסְק!

“אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁל שַׂר הַפֶּלֶךְ!” קָרָא אֶל נַדְיָה.

לֹא עָבְרוּ עֲשָׂרָה רְגָעִים וּשְׁנֵיהֶם בָּאוּ אֶל הָאִיתוֹן שֶׁל אַרְמוֹן זֶה, אֲשֶׁר לַהֲבוֹת הָאַנְגָּרָה לִחֲכוּ אֶת אַבְנֵי יְסוֹדוֹתָיו בְּלִי לְהִשְׁתַּרְבֵּב לְמַעְלָה וּלְהַאֲחִיז בּוֹ אֵשׁ.

מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה בַּעֲרוּ כָּל הַבָּתִּים שֶׁעָמְדוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה נִכְנְסוּ בְּאֵין מַעֲצוֹר אֶל הָאַרְמוֹן, שֶׁהָיָה עַכְשָו פָּתוּחַ לָרְוָחָה. בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה הַכְּלָלִית לֹא הִרְגִּישׁ בָּהֶם אִישׁ, אַף־עַל־פִי שֶׁבִּגְדֵיהֶם הָיוּ מְטַפְטְפִים מָיִם.

בָּאוּלָם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה הִתְגּוֹדֵד הֲמוֹן קְצִינִים, שֶׁבָּאוּ לְקַבֵּל פְקֻדּוֹת, וְאַנְשֵׁי צָבָא שֶׁרָצוּ לְמַלֵּא אֶת הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה. בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת הַזֹאת שֶׁל הֶהָמוֹן הַנִּגְרָשׁ הַמִּתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָהֵנָּה נִפְרְדוּ מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב וְנַדְיָה זֶה מִזֶּה.

נַדְּיָה רָצָה בִּמְבוּכָה בָּאוּלַמִּים שֶׁבַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה וְקָרְאָה בְּקוֹל רָם אֶת בֶּן־לִוְיָתָהּ וְדָרְשָׁה שֶׁיְּבִיאוּהָ לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה לְפָנֶיהָ דַלְתּוֹ שֶׁל חֶדֶר אֶחָד, שֶׁנֹּגַהּ הַבְּעֵרָה הֱצִיפוֹ כֻּלּוֹ בְּאוֹר בָּהִיר. הִיא נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר וּפִתְאֹם רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ עוֹמֶדֶת פָּנִים אֶל פָּנִים לְנֶגֶד אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּאִישִׁים, שֶׁהִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּטוֹמְסְק, לְנֶגֶד אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָדוֹ, יַד פּוֹשֵׁעַ, הָיְתָה מַסְגִּירָה בְּעוֹד רֶגַע אֶחָד אֶת הָעִיר בְּיַד הָאוֹיֵב!

“אִיבַן אוֹגַרְיֶב!” צָרְחָה הַנַּעֲרָה.

רְעָדָה אָחֲזָה אֶת הַנָּבָל כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת שְׁמוֹ. אִם שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי יִוָּדַע, תִּהְיֶינָה כָּל מְזִמּוֹתָיו לְאַל. וּבְכֵן לֹא הָיְתָה לְפָנָיו אֶלָּא בְּרֵרָה אַחַת: לְהָמִית אֶת זוֹ, תְּהִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה, שֶׁבִּטְּאָה אֶת שְמוֹ.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִתְנַפֵּל עַל נַדְיָה; אֲבָל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הֶחֱזִיקָה סַכִּין בְּיָדָהּ וְנִלְחֲצָה בְּגַבָּהּ אֶל אַחַד הַקִּירוֹת וְהָיְתָה מוּכָנָה לְהָגֵן עַל עַצְמָהּ.

“אִיבַן אוֹגַרְיֶב!” צָרְחָה נַדְיָה שׁוּב פַּעַם בְּדַעְתָּהּ הֵיטֵב, שֶׁהַשֵּׁם הָאָרוּר הַזֶּה יָבִיא לָהּ עֶזְרָה בְּהַגִּיעוֹ לְאָזְנֵי הַבְּרִיּוֹת.

“כַּתְּרִי רֶגַע! עוֹד מְעַט וְתֵאָלְמִי!” הֵשִׁיב אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“אִיבַן אוֹגַרְיֶב!” צָרְחָה הַנַּעֲרָה שֶׁלֹא יָדְעָה פַּחַד בְּקוֹל חָזָק, אֲשֶׁר הַשִּׂנְאָה הִגְדִּילָה אֶת כֹּחוֹ פִּי עֲשָׂרָה.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִשְׁתּוֹלֵל מֵחֲמַת זָעַם. הוּא הוֹצִיא פִּגְיוֹן מֵחֲגוֹרָתוֹ וְהִשְׂתָּעֵר עַל נַדְיָה וְהִבְרִיחָהּ אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁבָּאוּלָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה כְּפֶשַׂע בֵּינָהּ וּבֵין הַמָּוֶת, וְהִנֵּה אָחֲזָה פִּתְאֹם יָד אַּדִּירָה בְּאוֹתוֹ הַנָּבָל וְהִפִּילַתְהוּ אָרְצָה.

“מִיכָאֵל!” קָרְאָה נַדְיָה.

וְאָכֵן הָיָה זֶה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

קוֹל צַעֲקָתָהּ שֶׁל נַדְיָה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו וְהִנְחָהוּ וֶהֱבִיאהוּ אֶל חַדְרוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׂר דַּלְתּוֹ הָיְתָה פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה.

“אַל תִּירְאִי, נַדְיָה,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, בְּהִתְיַצְּבוֹ בֵּינָהּ וּבֵין אִיבַן אוֹגַרְיֶב.

“אֲהָהּ!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה, “הִשָּׁמֵר, אָחַי!… הַבּוֹגֵד מְזֻיָּן!… הֲלֹא הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו, וְאַתָּה!…”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב קָם מֵעַל הָאָרֶץ וּמֵהְיוֹתוֹ סָבוּר כִּי יַעֲשֶׂה כָּלָה בְּסוּמָא זֶה עַל נְקַלָּה קָפַץ וְהִשְׂתָּעֵר עַל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

אֲבָל הַסּוּמָא תָּפַשׂ בְּיָדוֹ הָאַחַת בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַפִּקֵּחַ וּבְיָדוֹ הַשְּנִיָּה הֵסֵב מֵעָלָיו אֶת כְּלֵי הַנֶּשֶק שֶׁלּוֹ וְהִפִּילוֹ שׁוּב עַל הַקַּרְקַע.

אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲשֶׁר פָּנָיו חָוְרוּ מִזַּעַם וּמִחֶרְפָּה, נִזְכַּר שֶׁהוּא חָגוּר חֶרֶב. הוּא שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ וְשׁוּב אָמַר לְהִתְנַפֵּל עַל יְרִיבוֹ.

הוּא הִכִּיר אֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא סוּמָא! הֲרֵי אֵין לוֹ עֵסֶק אֶלָּא עִם אָדָם עִוֵּר! הוּא יַכְרִיעֵהוּ עַל נְקַלָּה!

נַדְיָה נִבְהֲלָה מִן הַסַּכָּנָה שֶׁנִּשְׁקְפָה לְבֶן־לִוְיָתָהּ בְמִלְחָמָה כָּזוֹ שֶלֹּא הָיְתָה שָׁוָה לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, וְהִיא מִהֲרָה אֶל הַפֶּתַח כְּדֵי לִקְרֹא לְעֶזְרָה.

“סִגְרִי אֶת הַדֶּלֶת, נַדְיָה!” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “אַל תִּקְרְאִי לְאִישׁ וּתְנִינִי לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשַׂי לְבַדִּי! שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר אֵין לוֹ מַה לְּהִתְיָרֵא עַכְשָׁו מִפְּנֵי הַנָּבָל הַזֶּה! הָבָה יִגַּשׁ אֵלַי, אִם יַעֲרֹב אֶת לִבּוֹ! הֲרֵינִי מְצַפֶּה לוֹ!”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב הִתְכַּוֵּץ כְּנָמֵר הַמִּתְעַתֵּד לְהִתְנַפֵּל עַל טַרְפּוֹ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא הִתְאַמֵּץ לְהַעְלִים מְאָזְנֵי הַסּוּמָא אֶת קוֹל מִצְעָדָיו וַאֲפִלּוּ אֶת הֶבֶל נְשִׁימָתוֹ. הוּא רָצָה לִפְגֹּעַ בּוֹ פְּגִיעַת מָוֶת קֹדֶם שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּהִתְקָרְבוֹ אֵלָיו. הוּא רָצָה לִפְגֹּעַ בּוֹ אֶל נָכוֹן. הַבֹּוגֵד לֹא אָבָה לְהִלָּחֵם מִלְחָמָה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא שָׁאַף לַהֲרֹג אֶת הָאִישׁ, שֶׁהוּא גָּנַב אֶת שְׁמוֹ.

נַדְיָה הִבִּיטָה אֶל הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה מִתּוֹךְ מִין הִשְתּוֹמְמוּת וְלִבָּהּ הָיָה מָלֵא חֲרָדָה וּבִטָּחוֹן כְּאֶחָד. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נָחָה עָלֶיהָ פִּתְאֹם שַׁלְוָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. אָמְנָם מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה לוֹ נֶשֶׁק אַחֵר חוּץ מִסַּכִּין־הַצַּיָּד הַסִּבִּירִית שֶׁלּוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעֵינָיו לֹא רָאוּ אֶת צָרֵהוּ הַמְּזֻיָּן בְּחֶרֶב. אֲבָל מַה טִּיבוֹ שֶׁל חֶסֶד שָׁמַיִם זֶה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ הֶאֱמִין בְּיִתְרוֹנוֹ עַל אִישׁ מִלְחַמְתּוֹ? אֵיךְ יוּכַל לְהָשִׁיב תָּמִיד אָחוֹר אֶת חֹד חַרְבּוֹ שֶׁל זֶה בְּלִי לָזוּז כִּמְעַט מִמְקוֹמוֹ?

אִיבַן אוֹגַרְיֶב לָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֶל מִתְנַגְּדוֹ הַמְּשֻׁנֶּה מִתּוֹךְ חֲרָדָה גְלוּיָה לָעַיִן. שַׁלְוָה עִלָּאִית זוֹ דִכְּאָה אוֹתוֹ. לַשָּוְא קָרָא לְעֶזְרָה אֶת בִּינָתוֹ וְאָמַר לְנַפְשׁוֹ כִּי בְּמִלְחָמָה לֹא־שָׁוָה זוֹ יִהְיֶה הַיִּתְרוֹן לְצִדּוֹ! עֲמִידָה זוֹ, שֶׁעָמַד הַסּוּמָא בְּלִי־נוֹעַ, הִקְפִּיאָה אֶת דָּמוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ אֶת הַמָּקוֹם הֵיכָן לִפְגֹעַ בְּקָרְבָּנוֹ… הוּא מָצָא אוֹתוֹ!… וּמִי זֶה הֵשִׁיב אֶת יָדוֹ מִלְּבַצַּע זֹאת?

לַסּוֹף קָפַץ קְפִיצָה וְהִנְחִית בְּחַרְבּוֹ מַכָּה חֲזָקָה אֶל מוּל חָזֵהוּ שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

סַכִּינוֹ שֶׁל הַסּוּמָא נָעָה תְּנוּעָה זְרִיזָה וּמֻפְלָאָה וְהִטְּתָה אֶת לַהַב הַחֶרֶב הַצִּדָּה. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא נִפְגַּע וּבְלִי לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עָמַד וְהִמְתִּין כַּנִּרְאֶה לְהַתְקָפָה שְׁנִיָּה.

זֵעָה קָרָה כְּקֶרַח טִפְטְפָה מֵעַל מִצְחוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב. הוּא נִרְתַּע פְּסִיעָה אַחַת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר הִשְׂתָּעֵר שׁוּב. אֲבָל גַּם מַכַּת־הַמָּוֶת הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה לְבַטָּלָה כַּמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. דְּחִיפָה־שֶׁכְּנֶגֶד בַּסַּכִּין הָרְחָבָה הִסְפִּיקָה לַהֲדֹף הַצִּדָּה אֶת הַלַּהַב שֶׁל הַבּוֹגֵד.

כֻּלּוֹ מִשְׁתּוֹלֵל מִזַּעַם וּמֵאֵימָה עָמַד הַבּוֹגֵד בִּפְנֵי הַפֶּסֶל הַחַי הַזֶּה וְלָטַשׁ אֶת מֶבָּטָיו אֶל עֵינֵי הַסּוּמָא שֶׁהָיוּ פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה. הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הֵן חוֹדְרוֹת אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ וְלֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת כְּלוּם, הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה נָסְכוּ עָלָיו מֵעֵין קֶסֶם נוֹרָא.

וּפִתְאֹם הִשְׁמִיעַ אִיבַן אוֹגַרְיֶב קוֹל צְעָקָה. בְּרַק אוֹר נִצְנֵץ פִּתְאֹם בְּמֹחוֹ.

“הוּא רוֹאֶה,” קָרָא. “הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו!..”

וּכְמוֹ חַיָּה רָעָה הַנְּמוֹגָה מֵאֵימָה וּמְנַסָּה לְהִסּוֹג צַעַד אַחַר צַעַד אֶל מְאוּרָתָהּ, כֵּן נָסוֹג אָחוֹר עַד לְיַרְכְּתֵי הָאוּלָם.

וּפִתְאֹם נִזְרְקָה רוּחַ חַיִּים בַּפֶּסֶל הַדּוֹמֵם וְהַסּוּמָא כּוֹנֵן אֶת פְּעָמָיו יָשָׁר אֶל אִיבַן אוֹגַרְיֶב וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ וּפָתַח וְאָמַר:

“אָמְנָם כֵּן, הֲרֵינִי רוֹאֶה! הֲרֵינִי רוֹאֶה אֶת מַכַּת הַמַּגְלֵב שֶׁחָרַתִּי בְּפָנֶיךָ, בּוֹגֵד וּמוּג לֵב! הֲרֵינִי רוֹאֶה אֶת הַמָּקוֹם הֵיכָן לִפְגֹעַ בָּךְ! הָגֵן עַל חַיֶּיךָ! הִנְנִי לְהִלָּחֵם בְּךָ מִלְחֶמֶת־בֵּינַיִם, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינְךָ רָאוּי לְכָךְ! סַכִּינִי שֶׁלִּי תַּעֲמֹד לִי בִּפְנֵי לַהַב חַרְבֶּךָ!”

“הוּא רוֹאֶה!” קָרְאָה נַדְיָה בְּשִׂמְחָה. “אֱלֹהֵי הַיְשׁוּעָה וְהָרַחֲמִים, הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר?”

אִיבַן אוֹגַרְיֶב חָשׁ וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָבוּד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אִמֵּץ שׁוּב פַּעַם אֶת רְצוֹנוֹ וְהִתְחַזֵּק וְהִשְׂתָּעֵר בְּחַרְבּוֹ עַל אוֹיְבוֹ הַשָּׁלֵו וְהָאֵיתָן. שְׁנֵי הַלְּהָבִים הִצְטַלְּבוּ זֶה בַזֶּה, אֲבָל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה יַד צַיָּד סִבִּירִי זְרִיזָה, הִכָּה בְּסַכִּינוֹ אֶת לַהַב הַחֶרֶב הַכָּאָה אַדִּירָה, שֶׁשָּׁבְרָה אוֹתוֹ לִרְסִיסִים, וְהַנָּבָל נִפְגַע בְּלִבּוֹ וְנָפַל לָאָרֶץ בְּלִי רוּחַ חַיִּים.

בּוֹ בַּרֶגַע נֶהֶדְפָה דֶלֶת הַחֶדֶר מִבַּחוּץ וְנִפְתְחָה לִרְוָחָה. עַל סַף הַחֶדֶר הוֹפִיעַ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל בְּלִוְיַת קְצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ.

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר. עַל הַקַּרְקַע רָאָה אֶת נִבְלָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁהָיָה סָבוּר עָלָיו שֶׁהוּא שְׁלִיחוֹ שֶל הַצַּאר.

הוּא שָׁאַל בְּקוֹל מְאַיֵּם:

“מִי הֵמִית אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?”

“אֲנִי”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

אַחַד הַקְּצִינִים כִּוֵּן אֶת אֶקְדוֹחוֹ אֶל מוּל רַקָּתוֹ.

“מַה שְּׁמֶךָ?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, קֹדֶם שֶׁנָּתַן צַו לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.

“הֹוד רוֹמְמוּתוֹ” הֵשִׁיב מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “מוּטָב שֶׁיִּשְׁאָלֵנִי מַה שְּׁמוֹ שֶׁל אָדָם זֶה הַמּוּטָל כָּאן לְרָגְלָיו!”

“אֶת הָאִישׁ הַזֶּה הֲרֵינִי מַכִּיר! הוּא אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו שֶׁל אָחִי! הוּא שְלִיחַ הַצַּאר!”

“אָדָם זֶה, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אֵינֶנּוּ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַצַּאר! הוּא אִיבַן אוֹגַרְיֶב!”

“אִיבַן אוֹגַרְיֶב?” קָרָא הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“הֵן, הוּא אִיבַן הַבּוֹגֵד!”

“וְאַתָּה, מִי אָתָּה?”

“אֲנִי מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב!”

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר: סוֹף דָּבָר

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לֹא הָיָה עִוֵּר לֹא עַכְשָׁו וְלֹא קֹדֶם לָכֵן. סִבָּה אֱנוֹשִׁית פְּשׁוּטָה, שֶׁהָיְתָה רוּחָנִית וְגוּפָנִית כְּאֶחָת, שָׂמָה לְאַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל לַהַב הַחֶרֶב הַמְלֻבָּן בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר הַתַּלְיָן שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן הֶעֱבִירוֹ עַל פְּנֵי עֵינָיו.

הּקֹוֵרא וַדַּאי זוֹכֵר, שֶׁבּוֹ בָּרֶגַע שֶׁנִּתְקַיֵּם פְּסַק־הַדִּין הָאַכְזָרִי עָמְדָה מַרְתָּה סְטְרוֹגוֹב אֵצֶל בְּנָהּ וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ כְּנֶגְדּוֹ. מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִבִּיט אֵלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר יַבִּיט בֵּן אֶל אִמּוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. דִּמְעוֹתָיו, אֲשֶׁר פָּרְצוּ וְעָלוּ מִמַּעֲמַקֵּי לִבּוֹ אֶל תּוֹךְ עֵינָיו וַאֲשֶׁר גַּאֲוָתוֹ לֹא יָכְלָה לַעֲצֹר אוֹתָן, נִקְווּ מִתַּחַת לְעַפְעַפָּיו וְעַל־יְדֵי שֶׁהִתְנַדְּפוּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְנִיּוֹת שֶׁל עֵינָיו הִצִּילוּ אֶת חוּשׁ הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ. שִׁכְבַת הָאֵד, שֶׁנִּתְהַוְּתָה עַל־יְדֵי הַדְּמָעוֹת וְשֶׁחָצְצָה בֵּין הַחֶרֶב הַלּוֹהֶטֶת וּבֵין בָּבוֹת עֵינָיו, הָיְתָה דַיָּה לָשִׂים לְאַל אֶת פְּעֻלַּת הַחֹם. כַּיּוֹצֵא בַּזֶּה אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל פוֹעֵל בִּמְלֶאכֶת הַיְּצִיקָה: אִם הוּא טוֹבֵל אֶת יָדוֹ בְּמַיִם הֲרֵיהוּ יָכוֹל לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ דֶרְך קִלּוּחַ שֶׁל בַּרְזֵל מְהֻתָּךְ בְּלִי אֲשֶׁר תִּכָּוֶה.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב הִכִּיר מִיָּד אֶת הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ אִם יְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹ לְאִישׁ, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה. וְעִם זֶה הֵבִין אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁיּוּכַל לְהָפִיק מִן הַמַּצָּב הַזֶּה בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם אֶת הַתַּפְקִיד הַמֻּטָּל עָלָיו. שֶׁהֲרֵי אִם יִהְיֶה נֶחְשָׁב לְעִוֵּר וַדַּאי יַעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ וְלֹא יִגְּעוּ בּוֹ לְרָעָה. וְהוֹאִיל וְכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ שֶׁהַכֹּל, וַאֲפִלּוּ נַדְיָה, יַחְשְׁבוּהוּ לְעִוֵּר, וְשֶׁשּׁוּם תְּנוּעָה מִתְּנוּעוֹתָיו לֹא תְּעוֹרֵר פִּקְפּוּק שֶׁמָּא אַךְ מִתְחַפֵּשׁ הוּא. וּבְכֵן הָיְתָה נֶחֱרָצָה מֵעִמּוֹ לְהִתְנַהֵג כְּעִוֵּר. הוּא גָמַר בְּנַפְשׁוֹ לְסַכֵּן אֲפִלּוּ אֶת חַיָּיו, כְּדֵי לְאַשֵּׁר עַל־יְדֵי כָּךְ, שֶׁאָכֵן בֶּאֱמֶת עִוֵּר הוּא, וַהֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ עַד כַּמָּה סִכֵּן אֶת חַיָּיו לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר.

רַק אִמּוֹ לְבַדָּהּ יָדְעָה אֶת הָאֱמֶת, כִּי הוּא לָחַשׁ לָהּ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה עַל אָזְנָהּ בְּטוֹמְסְק בְּשָׁעָה שָׁגָּחַן עָלֶיהָ בַּחֲשֵׁכָה וְהֶעְתִּיר לָהּ מִנְּשִׁיקוֹתָיו.

מִכָּאן מוּכָח, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאִיבַן אוֹגַרְיֶב הֶחֱזִיק מִתּוֹךְ לַעַג אַכְזָרִי אֶת הָאִגֶּרֶת הַקֵּיסָרִית לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שֶׁהוּא הָיָה סָבוּר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן סְמוּיוֹת, יָכוֹל הָיָה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב לִקְרֹא אֶת הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת אֲשֶׁר חָשְׂפָה אֶת מְזִמּוֹת הַשְּׁאוֹל שֶׁל הַבּוֹגֵד. וּמִכָּאן אוֹתוֹ אִמּוּץ הַכֹּחַ הַכָּפוּל וּמְכֻפָּל שֶׁנִּתְגַלָּה בּוֹ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל מַסָּעוֹ, וּמִכָּאן שְׁאִיפָתוֹ הָאַדִּירָה לְהַגִּיעַ אֶל אִירְקוּטְסְק וּלְמַלֵּא אֶת מִשְׁלַחְתּוֹ בְּעַל־פֶּה. גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנָיו שֶׁהָעִיר נְתוּנָה בְּסַכָּנָה לְהִמָּסֵר בְּיַד הָאוֹיֵב! גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנָיו שֶׁחַיֵּי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל תְּלוּיִים מִנֶּגֶד! שְׁלוֹמוֹ שֶׁל אֲחִי הַצַּאר וּשְׁלוֹם הָעִיר עֲדַיִן נָתוּן הָיָה בְּיָדָיו.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב סָח לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶת כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה בְּמִלִּים מֻעָטוֹת וְגַם סִפֵּר לוֹ בְּלֵב נִפְעָם אֶת הַחֵלֶק שֶׁנָּטְלָה נַדְיָה בְּכָל גִּלְגּוּלֵי הַצָּרוֹת שֶׁהתְרַגְּשׁוּ עָלָיו.

“וּמִי הִיא נַעֲרָה צְעִירָה זוֹ?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

“בִּתּוֹ שֶׁל הַגּוֹלֶה וָסִילִי פֵידוֹר,” הֵשִׁיב מִיכָאֵל.

“בִּתּוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּד פֵידוֹר חָדְלָה מִהֱיוֹת בִּתּוֹ שֶׁל גּוֹלֶה,” אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. “שׁוּב אֵין חַיָּבֵי־גוֹלָה בְּאִירְקוּטְסְק!”

נַדְיָה שֶׁלֹּא הָיְתָה אַמִּיצַת כֹּחַ כָּל צָרְכָּהּ כְּדֵי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַשִּׂמְחָה כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה אַמִּיצָה וַחֲזָקָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי סֵבֶל הַיִסּוּרִים, כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ לִפְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל. וְאוּלָם הַלָּז הֱרִימָהּ מִיָּד מֵעַל הָאָרֶץ בְּיָדוֹ הָאַחַת, וְאֶת יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הוֹשִׁיט לְמִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב.

מִקֵּץ שָׁעָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיְתָה נַדְיָה חֲבוּקָה וַאֲחוּזָה בִּזְרוֹעוֹת אָבִיהָ.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, נַדְיָה וּוָסִילִי הָיוּ מְאֻחָדִים וְלִבָּם הָיָה מָלֵא גִיל וָאֹשֶׁר לִבְלִי קֵץ.

הַהַתְקָפָה הַכְּפוּלָה, שֶׁהַתַּתָּרִים הִתְקִיפוּ אֶת הָעִיר, נֶהֶדְפָה אָחוֹר. וָסִילִי פֵידוֹר עִם הַגְּדוּד הַקָּטֹן שֶׁלּוֹ הִכְרִיעַ אֶת הַתּוֹקְפִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהִשְׂתָּעֲרוּ עַל הַשַּׁעַר מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁכְּבָר פָּתוּחַ הוּא. לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ שֶׁעָלָיו לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁעַר מִכָּל מִשְׁמָר וְהוּא נִשְׁאַר עַל יָדוֹ וְהֵגֵן עָלָיו בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף.

וּבָהּ בְּשָעָה שֶׁהַתַּתָּרִים נֶהֶדְפוּ אָחוֹר עָלְתָה בְּיַד הַנְּצוּרִים לְהַשְקִיעַ אֶת הַבְּעֵרָה. הַנֵּפְט שֶׁעַל פְּנֵי הָאַנְגָּרָה כִּלָּה לִבְעֹר עַד מְהֵרָה וְלַהֲבוֹת הָאֵשׁ, שֶׁהִתְרַכְּזוּ בִּתְחוּם הַבָּתִּים אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, לֹא הִתְפַּשְּׁטוּ בַּשְּכֻנּוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁל הָעִיר.

צִבְאוֹתָיו שֶׁל פֵיאוֹפַר־חַאן חָזְרוּ אֶל מְקוֹמוֹת הַחֲנִיָּה שֶׁלָּהֶם עוֹד לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר וְהִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם הֲמוֹן חֲלָלִים מֵעֵבֵר לַסּוֹלְלוֹת.

בֵּין הַחֲלָלִים הָאֵלֶּה נִמְצְאָה גַם הַצּוֹעֲנִית סַנְגַּר אֲשֶׁר נִסְּתָה לָבוֹא בְּקֶשֶׁר עִם אִיבַן אוֹגַרְיֶב, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדָהּ.

שְׁנֵי יָמִים שָׁקְטוּ הַצָּרִים וְלֹא נִסּוּ לְהִתְנַפֵּל עַל הָעִיר שׁוּב פַּעַם. מִיתָתוֹ שֶׁל אִיבַן אוֹגַרְיֶב רִפְּתָה אֶת יְדֵיהֶם וְדִכְּאָה אֶת רוּחָם. אָדָם זֶה הָיָה נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הַפְּלִישָׁה הַזֹּאת וְעַל־יְדֵי רִקְמַת מְזִמּוֹתָיו וּנְכָלָיו הִשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל הָחַאנִים וְעַל הַמַּחֲנוֹת שֶׁלָּהֶם, וְהוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל הָיָה לְהַלְהִיב אוֹתָם לְנַסּוֹת לִכְבֹּשׁ אֶת רוּסְיָה הָאַסְיָתִית.

בֵּינָתַיִם עָמְדוּ מְגִנֶּיהָ שֶׁל אִירְקוּטְסְק בִּשְּׁקִידָה יְתֵרָה עַל מִשְׁמְרוֹתֶיהָ וְהַמָּצוֹר הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ.

וְאוּלָם בַּשְּׁבִיעִי לְאוֹקְטוֹבֶּר עִם הָנֵץ זָהֳרֵי הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנִים נִשְׁמַע רַעַם תּוֹתָח מֵעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת אִירְקוּטְסְק.

הַקּוֹל קוֹל בִּרְכַּת שָׁלוֹם מֵאֵת צִבְאוֹת הַעֵזֶר, אֲשֶׁר בָּאוּ בְּהַנְהָגַת הַגֵּנֵרַל קִיסֵלֶב, זֶה הָאוֹת אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ בִּשֵּׂר לַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֶת דְּבַר בּוֹאָם.

הַתַּתָּרִים שׁוּב לֹא הִמְתִּינוּ זְמַן הַרְבֵּה וְלֹא הִתְמַהְמְהוּ. הֵם לֹא רָצוּ לְהַעֲמִיד עַצְמָם בְּסַכָּנָה שֶׁל מִלְחָמָה מִתַּחַת לְחוֹמוֹת אִירְקוּטְסְק, וּמְקוֹם הַחֲנִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הָאַנְגָּרָה נִתְפַּנָּה עַד מְהֵרָה.

אִירְקוּטְסְק נִשְׁתַּחְרְרָה סוֹף סוֹף.

יַחַד עִם אַנְשֵׁי הַצָּבָא הָרִאשׁוֹנִים נִכְנְסוּ לָעִיר גַּם שְׁנֵי יְדִידָיו שֶׁל מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב. הַלָּלוּ הָיוּ שְׁנֵי הָרֵעִים הָאֲהוּבִים, הַדְּבֵקִים זֶה בָּזֶה לִבְלִי הִפָּרֵד, בְּלָאוּנְט וְז’וֹלִיבֶה. דֶרֶךְ מַחְסוֹם הַקֶּרַח עָלְתָה בְּיָדָם לְהַגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַיְמָנִית וְנִמְלְטוּ עִם יֵתֵר הַפְּלִיטִים קֹדֶם שֶׁלַּהֲבוֹת הָאַנְגָּרָה הִגִּיעוּ אֶל הֶרַפְסוֹדָה. אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה רָשַׁם אֶת הַמְּאֹרַע בְּפִנְקָסוֹ בְּנֹסַח זֶה:

“כִּמְעַט שֶׁנִּצְלֵיתִי חַי וּכְפֶשַׂע הָיָה בֵּינִי וּבֵין קִצִּי!”

שְׁנֵי הַיְּדִידִים שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּשֶׁמָּצְאוּ אֶת נַדְיָה וְאֶת מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, וּבְיִחוּד רָבְתָה שִׂמְחָתָם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁבֶּן־לִוְיָתָם אַמִּיץ הַלֵּב אֵינֶנּוּ עִוֵּר. הָרִי בְּלָאוּנְט רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לִרְשֹׁם בְּפִנְקָסוֹ אֶת הַהֶעָרָה הַזֹּאת:

“בַּרְזֶל מְלֻבָּן בָּאֵשׁ אֵינוֹ מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ לַהֲרֹס אֶת כֹּחַ הַהַרְגָּשָה שֶׁל עֶצֶב הָרְאִיָּה. מַעֲשֶׂה הַסִּמוּי צָרִיךְ תִּקּוּן!”

לְאַחַר שֶׁשְּׁנֵי הַכַּתָּבִים מָצְאוּ לָהֶם אַכְסַנְיָה הֲגוּנָה בְּאִירְקוּטְסְק, הִתְחִילוּ מִתְעַסְּקִים בְּסִדּוּר רָשְׁמֵי הַמַּסָּע שֶׁלָּהֶם. וּמִשֶׁגָּמְרוּ אֶת מְלַאכְתָּם זוֹ, נִשְלְחוּ לְלוֹנְדוֹן וּלְפָרִיס שְׁתֵּי הַרְצָאוֹת רַבֹּות־עִנְיָן עַל־דְּבַר פְּלִישַׁת הַתַּתָּרִים בָּאָרֶץ, וּלְמַרְבֵּה הַפְּלִיאָה לֹא הִכְחִישׁוּ שְׁתֵּי הַהַרְצָאוֹת הַלָּלוּ זוֹ אֶת זוֹ אֶלָּא בִּפְרָטִים שֶׁל מַה בְּכָך.

אַחֲרִיתָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הָיְתָה רָעָה לָאֱמִיר וּלְבַעֲלֵי בְּרִיתוֹ. הַפְּלִישָׁה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה לְבַטָּלָה כְּכֹל שְאָר הַהַתְקָפוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלַפֵּי הַעֲנָק הָרוּסִי, הֵמִיטָה עֲלֵיהֶם אָבְדָן. כִּי עַד מְהֵרָה הֻקְּפוּ עַל־יְדֵי צִבְאוֹתָיו שֶׁל הַצַּאר, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיָּדָם בַּחֲזָרָה אֶת כָּל הֶעָרִים הַכְּבוּשוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. מִלְּבַד זֶה הָיָה אוֹתוֹ הַחֹרֶף קָשֶׁה וְאַכְזָרִי בְּיוֹתֵר, וּמִכָּל הַכְּנוּפְיוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנִתְמָעֵט עַל־יְדֵי הַקֹּר, לֹא חָזַר אֶל עַרְבוֹת אֶרֶץ הַתַּתָּרִים אֶלָּא חֵלֶק מֻעָט.

הַדֶּרֶךְ מֵאִירְקוּטְסְק אֶל הָרֵי אוּרַל שׁוּב נֶעֶשְׂתָה פְּנוּיָה. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נֶחְפַּז לָשׁוּב אֶל מוֹסְקְבָה אֲבָל הוּא דָחָה אֶת מַסָּעוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲגִיגָה הַנּוֹגַעַת עַד הַלֵּב, שֶנִּתְקַיְּמָה מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים לְאַחַר כְּנִיסַת מַחֲנוֹת הָרוּסִים.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב בָּא אֵצֶל נַדְיָה וְאָמַר אֵלֶיהָ בִּפְנֵי אָבִיהָ:

“נַדְיָה אֲחוֹתִי, כִי עֲדַיִן אֶקְרָא לָךְ אָחוֹת, הַגִּידִי לִי: כְּלוּם נָשָׂאת עִמָּךְ בְּצֵאתֵךְ מֵרִיגָה לְאִירְקוּטְסְק יָגוֹן אַחֵר מִלְּבַד יְגוֹנֵךְ עַל מוֹת אִמֵּךְ?”

“לֹא,” הֵשִׁיבָה נַדְיָה.

“וּבְכֵן לֹא נִשְׁאַר בָּעִיר שֶׁיָּצָאת מִמֶּנָּה חֵלֶק מִלִּבֵּךְ?”

“לֹא כְּלוּם, אָחִי.”

“אִם כֵּן אֵפוֹא, נַדְיָה,” אָמַר מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, “סָבוּר אֲנִי, שֶׁהָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר סִבֵּב שֶׁנִּפָּגֵשׁ וְנִתְנַסֶּה יַחַד נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וְרַבֵּי־יִסּוּרִים כָּל כָּךְ, נִתְכַּוֵּן בְּכָךְ לְהָבִיא אוֹתָנוּ בְּקֶשֶׁר וּלְאַחֲדֵנוּ לְעוֹלָם”.

קְרִיאָה שֶל שִׂמְחָה פָּרְצָה מִלִּבָּהּ שֶל נַדְיָה וְהִיא נָפְלָה בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל.

אַחַר פָנְתָה אֶל וָסִילִי פֵידוֹר וּפָנֶיהָ הִסְמִיקוּ וְהִיא קָרְאָה אַךְ אֶת הַמִּלָּה:

“אָבִי!”

“נַדְיָה”, הֵשִׁיב וָסִילִי פֵידוֹר, “אַךְ שִׂמְחָה וְנַחַת אֶשְׂבַּע כָּל הַיָּמִים לִקְרֹא לִשְׁנֵיכֶם בָּנַי שֶׁלִי!”

סֵדֶר הַנִּשּׂוּאִים נֶעֱרַךְ בְּבֵית־הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל שֶׁבְּאִירְקוּטְסְק. הַחֲגִיגָה הָיְתָה פְּשׁוּטָה וּלְלֹא פְּאֵר וְהָדָר חִיצוֹנִי, אֲבָל נֶהְדָּרָה בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי הַהִשְׁתַּתְּפוּת הַמְּרֻבָּה שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר, בֵּין אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וּבֵין אֶזְרָחִים, שֶׁרָצוּ לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתָם הָעֲמֻקָּה לַצָּעִיר וְלַצְּעִירָה, אֲשֶׁר פָּרָשַׁת הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁלָּהֶם הָיְתָה לְשִׂיחָה בְּפִי כֹּל וּכְבָר לָבְשָׁה צוּרָה שֶׁל אַגָּדָה.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁגַּם אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה וְהָרִי בְּלָאוּנְט הִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲתֻנָּה זוֹ, שֶׁרָצוּ לְתָאֲרָהּ וּלְסַפֵּר עָלֶיהָ לְקוֹרְאֵיהֶם.

“כְּלוּם אֵין חֲגִיגָה זוֹ מְעוֹרֶרֶת בְּקִרְבְּךָ אֶת הָחֵשֶׁק לְחַקּוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה שֶׁל שְׁנֵי אֵלֶּה?” שָׁאַל אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה אֶת חֲבֵרוֹ.

“הֶבֵל הֲבָלִים!” הֵשִׁיב הָרִי בְּלָאוּנְט. “אִלּוּ הָיְתָה לִי דוֹדָניִת כְּזוֹ שֶׁלְּךָ!…”

“הַדּוֹדָנִית שֶׁלִּי שׁוּב אֵינָהּ פְּנוּיָה!” אָמַר אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה בִּצְחוֹק.

“אַשְׁרֶיךָ שֶׁכָּךְ הוּא”, אָמַר הָרִי בְּלָאוּנְט, “שֶׁהֲרֵי שָׁמַעְתִּי מְדַבְּרִים עַל מַחֲלֹקֶת שֶׁנָּפְלָה בֵּין לוֹנְדוֹן וּבֵין פֶּקִין. – כְּלוּם אֵין לְךָ חֵשֶׁק לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה שָׁם?”

“חָזִיז וָרַעַם, בְּלָאוּנְט יַקִּירִי”, קָרָא אַלְסִיד ז’וֹלִיבֶה, “זֶה עַתָּה אָמַרְתִּי לְהַצִּיעַ לְפָנֶיךָ אֶת הַהַצָּעָה הַזֹּאת!”

וּמִיָּד נָשְׂאוּ הַשְּנַיִם שֶׁאֵינָם נִפְרָדִים אֶת רַגְלֵיהֶם וְאָחֲזוּ אֶת דַּרְכָּם אֶל אֶרֶץ הַסִּינִים!

יָמִים אֲחָדִים לְאַחַר הַחֲתֻנָּה יָצְאוּ מִיכָאֵל וְנַדְיָה בְּלִוְיַת וָסִילִי פֵידוֹר מֵאִירְקוּטְסְק לָשׁוּב אֶל אֵרוֹפָּה. דַּרְכָּם, אֲשֶׁר בְּמַסָּעָם מֵאֵרוֹפָּה הָיְתָה דֶרֶךְ שֶׁל יִסּוּרִים וּתְלָאוֹת, נֶעֶשְׂתָה עַכְשָׁו, בַּחֲזִירָתָם, דֶּרֶךְ שֶׁל נַחַת וָאֹשֶׁר. הֵם נָסְעוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד בְּאַחַת מֵאוֹתָן הַמִּגְרָרוֹת, הַמַּחֲלִיקוֹת כְּרַכֶּבֶת־חִפָּזוֹן עַל פְנֵי עַרְבוֹת סִבִּירְיָה הַמְּכֻסּוֹת קֶרַח.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַדִּינְקָה, עָמְדוּ לַחֲנוֹת שָׁם יוֹם אֶחָד.

מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב מָצָא אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ קָבַר אֶת נִיקוֹלַי הָאֻמְלָל. הוּא הֶעֱמִיד צְלָב וְנַדְיָה הִתְפַּלְּלָה תְּפִלָּה אַחֲרוֹנָה עַל קֶבֶר יְדִידָם הַצָּנוּעַ וְהַגִּבּוֹר, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁכָּחוּהוּ לְעוֹלָם.

בְּאוֹמְסְק הָיְתָה מְצַפָּה לָהֶם מַרְתָּה הַזְּקֵנָה בַּבַּיִת הַקָּטֹן אֲשֶׁר לְמִשְׁפַּחַת סְטְרוֹגוֹב. הִיא חִבְּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ בְּאַהֲבָה רַבָּה אֶת זוֹ אֲשֶׁר אֶלֶף פְּעָמִים כְּבָר קָרְאָה לָהּ בְּלִבָּהּ בְּשֵׁם בַּת. הַיּוֹם רַשָּׁאִית הָיְתָה הָאִשָּׁה הַסִּבִּירִית אַמִּיצַת־הַלֵּב לְהַכִּיר אֶת בְּנָהּ וּלְהַבִּיעַ כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ אֶת רִגְשׁוֹת גַּאֲוָתָהּ עָלָיו.

יָמִים אֲחָדִים בִּלּוּ מִיכָאֵל וְנַדְיָה סְטְרוֹגוֹב בְּאוֹמְסְק, וְאַחַר־כָּךְ יָצְאוּ לְדַרְכָּם וְחָזְרוּ לְאֵרוֹפָּה. וָסִילִי פֵידוֹר קָבַע אֶת דִּירָתוֹ בְּפֶּטֶרְסְבּוּרְג וּבְנוֹ וּבִּתּוֹ שׁוּב לֹא עֲזָבוּהוּ וְלא נִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת אִמָּם הַזְּקֵנָה.

הַשָּׁלִיחַ הַצָּעִיר נִתְקַבֵּל עַל־יְדֵי הַצַּאר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ מִשְׁמֶרֶת בֵּין הַעוֹמְדִים לְפָנָיו וְהֶעֱנִיק לוֹ אֶת אוֹת הַכָּבוֹד שֶׁל גֵּיאוֹרְג הַקָּדוֹשׁ.

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים עָלָה סְטְרוֹגוֹב לִגְדֻלָּה וְזָכָה לְמִשְׂרָה רָמָה בַּמְּדִינָה. אֲבָל לֹא אֶת פָּרָשַׁת הַצְלָחָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ אָמַרְנוּ לְסַפֵּר בָּזֶה, אֶלָּא אֶת פָּרָשַׁת הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו וְשֶׁהוּא עָמַד בָּהֶם בִּגְבוּרָה.

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

רוּחַ־הַסּוֹעָה שֶׁל שְׁנַת 1865 – קְרִיאוֹת בִּמְרוֹמֵי הָאֲוִיר – כַּדּוּר פּוֹרֵחַ שֶׁתְּקָפָהוּ עַלְעוֹל ¹– נִקְרְעָה הַמַּעֲטָפָה שֶׁלּוֹ – מִסָּבִיב אַךְ מֶרְחֲבֵי יָם – חֲמִשָּׁה נוֹסְעִים – מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בַּסִּירָה – נִגְלָה חוֹף יַבָּשָׁה – סוֹפוֹ שֶׁל מְאֹרַע הַבַּלָּהוֹת.

“אָנוּ מִתְרוֹמְמִים?” “לֹא! לְהֶפֶךְ! אָנוּ יוֹרְדִים מָטָּה!”

“רַע מִזֶּה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ! אָנוּ נוֹפְלִים!”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים! הִשְׁלִיכוּ אֶת הַנֵּטֶל!”

“הִנֵּה הוּרַק הַשַּׂק הָאַחֲרוֹן!”

“וְאֵין הַכַּדּוּר מִתְרוֹמֵם?”

“לֹא!”

“אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל הֲמוֹן גַּלִּים!”

“הַסִּירָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַיָּם!”

“אָנוּ רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ אַךְ כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל!”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִיעַ בַּחֲלַל הָאֲוִיר קוֹל אַדִּיר, אֲשֶׁר קָרָא וְאָמָר:

“הַשְׁלִיכוּ כָּל מַעֲמָסָה!… הַשְׁלִיכוּ אֶת הַכֹּל! וֵאלֹהִים יְרַחֲמֵנוּ!”

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ בִּמְרוֹמֵי הָאֲוִיר מֵעַל לְעַרְבוֹת הַמַּיִם הָרְחָבוֹת לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר לְיַם־הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, סָמוּךְ לְאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לְחֹדֶשׁ מַרְס שְׁנַת 1865.

הַכֹּל וַדַּאי זוֹכְרִים עֲדַיִן אֶת רוּחַ־הַסְּעָרָה הַצְּפוֹנִית־הַמִּזְרָחִית, שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְּאֶמְצַע תְּקוּפַת הַשִּׁוּוּי שֶׁל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, וַאֲשֶׁר גָּרְמָה לִירִידַת הַבָּרוֹמֶטֶר עַד לִכְדֵי שְׁבַע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִימֶטֶר. רוּחַ סְעָרָה זוֹ הִתְגָּעֲשָׁה בְּלִי הֶפְסֵק מִיּוֹם שְׁמוֹנָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְס עַד הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה בּוֹ. הִיא עוֹלְלָה חֻרְבָּנוֹת גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים בְּאֵרָפָּה, בַּאֲמֵרִיקָה וּבְאַסְיָה עַל פְּנֵי רְצוּעָה רְחָבָה אֶלֶף וְשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִיל, שֶׁעָבְרָה בַּאֲלַכְסוֹן אֶת קַו־הַמַּשְׁוֶה מִן הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שֶׁל הָרֹחַב הַצְּפוֹנִי עַד הַמַּעֲלָה הָאַרְבָּעִים שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי. עָרִים נֶהֶפְכוּ, יְעָרִים נֶעֶקְרוּ מִשָּׁרְשֵׁיהֶם, חוֹפִים נָשַׁמּוּ עַל יְדֵי הַרְרֵי מַיִם, שֶׁהִתְגּוֹלְלוּ וְהִשְׁתַּפְּכוּ עֲלֵיהֶם, אֳנִיּוֹת, אֲשֶׁר לְפִי הָרְשִׁימוֹת שֶׁל לִשְׁכַּת הַיְדִיעוֹת “וֶרִיטַס” עָלָה מִסְפָּרָן לְמֵאוֹת, הָשְׁלְכוּ אֶל הַחוֹפִים, חֶבְלֵי אֶרֶץ שְׁלֵמִים שֻׁוּוּ פְּנֵיהֶם עַל יְדֵי הָעַלְעוֹל, אֲשֶׁר מִגֵּר וכִתֵּת אֵת כָּל מַה שֶׁפָּגַע בְּדַרְכּוֹ, וְהַרְבֵּה אֲלָפִים בְּנֵי אָדָם נִתְמָעֲכוּ וְנֶהֶרְגוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אוֹ נִבְלְעוּ בִּמְצוּלוֹת יָם. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ הָאוֹתוֹת הַמְּעִידִים עַל חֲמַת הַזַּעַם, שֶׁבָּה עָבְרָה הַסּוּפָה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת. הָאֲסוֹנוֹת וְהַפְּגָעִים, שֶׁגָּרְמָה, גָּדְלוּ הַרְבֵּה מִשֶּׁל הַסּוּפוֹת, שֶׁעוֹלְלוּ חֻרְבָּן נוֹרָא בְּהַוַּנָּה וּבִגְוָדַלוּף, הָרִאשׁוֹנָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאוֹקְטָבֶּר שְׁנַת 1810, וְהַשְּׁנִיָּה בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה לְיוּלִי שְׁנַת 1825.

וְאוּלָם בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲסוֹנוֹת אֲיֻמִּים כָּאֵלֶּה הִתְרַגְּשׁוּ עַל פְּנֵי הַיַּבָּשָׁה וְעַל פְּנֵי הַיָּם, הִתְעוֹלְלָה בִּמְרוֹמֵי הָאֲוִיר הַנִּסְעָר דְּרָמָה מַרְעִישָׁה לֵב בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִכֵּן.

וְאָכֵן אֲיֻמָּה הָיְתָה דְרָמָה זוֹ: כַּדּוּר פּוֹרֵחַ, שֶׁנִּשָּׂא עַל כַּנְפֵי סוּפָה כְּכַדּוּרִית־שַׁעֲשׁוּעִים בְּתוֹךְ הַתְּנוּעָה הַסִּבּוּבִית שֶׁל גַּלֵּי הָאֲוִיר, טָס וְעָבַר בַּחֲלַל הַמֶּרְחַבְיָה בִּמְהִירוּת שֶׁל תִּשְׁעִים מִילִין לְשָׁעָה² כְּשֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב מִסָּבִיב לְעַצְמוֹ.

מִתַּחַת לַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הִתְנוֹדְדָה סִירָה וּבָהּ חֲמִשָּׁה נוֹסְעִים, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא נִרְאוּ לָעַיִן בְּתוֹךְ חַשְׁרַת הָאֵדִים הַמְּעֹרָבִים בְּאַבְקוֹת מַיִם, שֶׁמִּלְּאו אֶת כָּל הֶחָלָל וְהִתְרוֹצְצוּ עַל פְּנֵי יַם־הָאוֹקְיָנוֹס.

מֵאַיִן בָּא כַּדּוּר פּוֹרֵחַ זֶה, שֶׁהָיָה מִשְׂחָק לַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה? מֵאֵיזוֹ פִּנָה שֶׁבָּעוֹלָם עָלָה וְנִתְגַּלְגֵּל לְכָאן? הֵן אִי־אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁהִפְלִיג בַּשָּׁעָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה הַסּוּפָה, אֲשֶׁר נִמְשְׁכָה זֶה חֲמִשָּׁה יָמִים וְאוֹתוֹתֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים כְּבָר נִתְגַּלּוּ בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. וּלְפִיכָךְ סְבָרָה הִיא, שֶׁכַּדּוּר פּוֹרֵחַ זֶה בָּא מִמֶּרְחָק גָּדוֹל עַד מְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁלְּפִי מְהִירוּת מְעוּפוֹ צָרִיךְ הָיָה לַעֲבֹר בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לֹא פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם מִיל.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, וּבְיַד הַנּוֹסְעִים לֹא הָיָה כָּל אֶמְצָעִי לְכַוֵּן אֶת מִדַּת אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבְרוּ מִשָּׁעָה שֶׁהִפְלִיגוּ, מִשּׁוּם שֶׁחָסְרוּ כָּל סִמָּן וְכָל צִיּוּן לַדָּבָר. אֶלָּא שֶׁתָּמוּהַּ הוּא שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ בַּחֲמַת הַשּׁוֹאָה שֶׁהִתְגָּעֲשָׁה מִסְּבִיבָם. הֵם טָסוּ הָלֹךְ וָטוּס לְפָנִים. הֵם הִסְתּוֹבְבוּ מִסָּבִיב לְעַצְמָם, וְלֹא הִרְגִּישׁוּ לֹא בַּסִּבּוּב וְלֹא בַּטִּיסָה שֶׁטָּסוּ בְּכִוּוּן מְאֻזָּן. עֵינֵיהֶם לֹא יָכְלוּ לַחֲדֹר לְתוֹךְ מַעֲבֵה הָעֲרָפֶל, שֶׁנֶּעֱרַם מִתַּחַת לַסִּירָה. מִסְּבִיבָם לֹא הָיָה דָבָר זוּלָתִי חַשְׁרַת עֲרָפֶל. וּמִפְּנֵי הַקַּדְרוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהִשְׁרוּ הֶעָבִים בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַנּוֹסְעִים לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. שׁוּם בְּרַק־אוֹר, שׁוּם קוֹל מֵאֶרֶץ הַיִּשּׁוּב, שׁוּם שָׁאוֹן שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם בְּאַפְסֵי הַמַּחֲשַׁכִּים הַלָּלוּ, כָּל זְמָן שֶׁהָיוּ טָסִים בִּתְחוּמֵי הַמָּרוֹם. רַק בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִילוּ יוֹרְדִים בִּמְהִירוּת מַטָּה, עָמְדוּ עַל הַסַּכָּנָה שֶׁהָיוּ צְפוּיִים לָהּ בְּשׁוּטָם עַל מְצוּלוֹת הַיָּם.

הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שֶׁפֵּרְקוּ מֵעָלָיו אֶת מַשָּׂא הַחֲפָצִים כִּבְדֵי־הַמִּשְׁקָל, כְּגוֹן צָרְכֵי־יְרִיָּה, כְּלֵי־נֶשֶׁק וְצֵידָה, הִתְרוֹמֵם אֶל הַשְּׁכָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הָאֲוִיר, עַד לִידֵי גֹּבַה שֶׁל אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל. לְאַחַר שֶׁהַנּוֹסְעִים הִכִּירוּ, שֶׁהַסִּירָה שֶׁלָּהֶם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַיָּם, וּמִדַּעְתָּם שֶׁהַסַּכָּנָה שֶׁלְּמַעְלָה פְּחוּתָה הִיא מִזּוֹ שֶׁלְּמַטָּה, עָמְדוּ וְהֵטִילוּ הַיָּמָה אֲפִילוּ אֶת הַחֲפָצִים הַמּוֹעִילִים בְּיוֹתֵר וְהִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁלֹּא לְאַבֵּד מֵעַכְשָׁו לְבַטָּלָה אַף טִפָּה כָּל שֶׁהִיא מֵאוֹתוֹ הַגָּז, מֵאוֹתָהּ נִשְׁמַת־הַחַיִּים שֶׁל מְכוֹנַת הַתְּעוּפָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֶחֱזִיקָה בָּהֶם עַל פִּי הַתְּהוֹם וְלֹא נָתְנָה אוֹתָם לָרֶדֶת בִּמְצוּלוֹת.

הַלַּיְלָה עָבַר עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ חֲרָדָה, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם אַמִּיצֵי־רוּחַ כְּמוֹתָם. מִשֶּׁהֵאִיר הַיּוֹם, נִכָּר הָיָה שֶׁהַסּוֹעָה הוֹלֶכֶת וּפוֹחֶתֶת. בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם הָעֶשְׂרִים וְהָאַרְבָּעָה לְמַרְס נִתְגַּלּוּ כַּמָּה סִמָּנִים, שֶׁהֵעִידוּ עַל שֶׁקֶט הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא לָעוֹלָם. הֶעָבִים הַכְּבֵדִים הִתְנַשְּׂאוּ עִם שַׁחַר לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמָיִם. לְאַחֵר שָׁעוֹת מוּעָטוֹת חָלַשׁ הָעַלְעוֹל וְתַשׁ כֹּחוֹ. הָרוּחַ חָדְלָה מִהְיוֹת רוּחַ סוֹעָה וְהָיְתָה לְ“רוּחַ חֲזָקָה”, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמְּהִירוּת הַתְּנוּעָה שֶׁל שִׁכְבוֹת הָאֲוִיר נִתְמַעֲטָה עַד כְּדֵי חֶצְיָהּ. אָמְנָם הָרוּחַ הָיְתָה עֲדַיִן עַזָּה לְמַדַּי, וְאַף עַל פִּי כֵן, נִכָּר הָיָה בְּבֵרוּר, שֶׁגַּעַשׁ הָאֵיתָנִים הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְשָׁקֵט.

סָמוּךְ לְאַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר נִתְדַּקְקָה הַשְּׁכָבָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הָאֲוִיר בְּמִדָּה נִכֶּרֶת. הַשַּׁחַק לָבַשׁ אוֹתָהּ הַבְּהִירוּת הַלַחְלֶחָה הַנִּרְאֵית לָעַיִן לְאַחֵר שֶׁחָלְפוּ וְעָבְרוּ עַל פָּנָיו מֵטֵאוֹרִים גְּדוֹלִים. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁהַסּוֹעָה הִפְסִיקָה אֶת מְעוּפָה לִפְאַת מֵעֲרָב וְגָוְעָה מֵאֵלֶיהָ. אֶפְשָׁר, שֶׁלְּאַחֵר שֶׁנִּרְעַץ כֹּחוֹ שֶׁל הָעַלְעוֹל, נִתְמַזְמְזָה עַל יְדֵי זִרְמֵי אֲוִיר אֱלֶקְטְרִיִּים, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה פְּעָמִים לְעַלְעוֹלִים הַמִּתְחוֹלְלִים עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַהֹדִּי.

וְאוּלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֻרְגָּשׁ הָיָה שׁוּב, שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ וְיוֹרֵד לְאַט לְאַט יְרִידָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת אֶל הַשְּׁכָבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל הָאֲוִיר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה הָיָה, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְכַּוֵּץ, וְהַמַּעֲטָפָה שֶׁלּוֹ מִתְאָרֶכֶת וּמִתְמַשֶּׁכֶת, פּוֹשֶׁטֶת אֶת צוּרָתָהּ הַכַּדּוּרִית וְלוֹבֶשֶׁת צוּרָה שֶׁל בֵּיצָה.

לְעֵת הַצָּהֳרַיִם שׁוֹטֵט הַכַּדּוּר עַל פְּנֵי הַיָּם רַק בְּגֹבַהּ שֶׁל אַלְפַּיִם רֶגֶל. שִׁעוּר גָּדְלוֹ הָיָה חֲמִשִּׁים אֶלֶף רֶגֶל מְעֻקָּבִים³ וּבְשֶׁל הֶקֵּפוֹ עָלוּל הָיָה לִשְׁהוֹת בַּאֲוִיר זְמָן מְרֻבֶּה, בֵּין לְהִתְנַשֵּׂא לִמְרוֹמִים נִשְׂגָּבִים וּבֵין לָשׁוּט בְּכִוּוּן מְאֻזָּן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִשְׁלִיכוּ הַנּוֹסְעִים אֶת הַחֲפָצִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעֲדַיִן הִכְבִּידוּ עַל הַסִּירָה – אֶת שְׂרִידַי הַצֵּידָה שֶׁהִנִּיחוּ לְמִשְׁמֶרֶת וְאֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה תַּחַת יָדָם, וּבִכְלָל זֶה גַּם אֶת כְּלֵי־הַשִּׁמּוּשׁ הַקְּטַנִּים שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא אוֹתָם בְּכִיסוֹ. אֶחָד מֵהֶם טִפֵּס וְעָלָה עַל הָעִגּוּל, שֶׁחוּטֵי הָרֶשֶׁת הָיוּ קְשׁוּרִים בּוֹ, וְהִתְאַמֵּץ לִקְשֹׁר וּלְהַדֵּק יָפֶה יָפֶה אֶת הַתּוֹסֶפֶת הַתַּחְתּוֹנָה הַזֹּאת שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ.

בָּרוּר הָיָה, שֶׁהַנּוֹסְעִים שׁוּב לֹא יָכְלוּ לְהַשְׁהוֹת אֶת הַכַּדּוּר בַּמְּרוֹמִים וְשֶׁחֲסֵרִים הֵם גַּז!

וּבְכֵן אֲבוּדִים הָיוּ!

לְמַטָּה מֵהֶם אֵין יַבֶּשֶׁת וְאֵין אִי. אֵין הָעַיִן רוֹאָה מִסָּבִיב שִׂרְטוֹן כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהָעֹגֶן שֶׁלָהֶם יָכֹל הָיָה לְהֵאָחֵז בּוֹ.

אֵין כֹּל, זוּלָתִי הַיָּם רְחַב־הַיָּדַיִם, אֲשֶׁר מִשְׁבָּרָיו עֲדַיִן הִתְגָּעֲשׁוּ וְהִתְנַפְּצוּ בְּכֹחַ אַדִּיר לְאֵין עֲרוֹךְ! אֵין כֹּל זוּלָתִי הָאוֹקְיָנוֹס, אֲשֶׁר גְּבוּלוֹתָיו לֹא נִרְאוּ אֲפִילּוּ לְעֵינֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֵלָיו מִמָּרוֹם וַאֲשֶׁר מֶבָּטֵיהֶם צָפוּ וְרָאוּ לַמֶּרְחַקִּים עַד כְּדֵי תְּחוּם שֶׁל אַרְבָּעִים מִילִין! אֵין כֹּל זוּלָתִי אוֹתוֹ הַשֶּׁטַח הַנּוֹזֵל, אֲשֶׁר הַסּוּפָה חוֹבֶטֶת וּמַכָּה בּוֹ בַּחֲמַת זַעַם, וַאֲשֶׁר הַלָּלוּ וַדַּאי רָאוּ אוֹתוֹ כִּדְמוּת שִׁפְעַת גַּלִּים פְּרוּעִים וּמִתְרוֹצְצִים, שֶׁרָאשֵׁיהֶם הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִים לְרֶשֶׁת אַחַת שֶׁל לַבְנוּנִית לְלֹא קֵץ וּלְלֹא מְצָרִים! אֵין הָעַיִן רוֹאָה לֹא אֶרֶץ וְלֹא אֳנִיָּה.

וּלְפִיכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְעַכֵּב אֶת תְּנוּעַת הַיְרִידָה, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מִלִּצְלֹל בִּמְצוּלוֹת יָם. וְאָמְנָם יוֹשְׁבַי הַסִּירָה אִמְּצוּ אֶת כָּל כֹּחָם וְעָשׂוּ אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה לְאֵל יָדָם לְהַעֲבִיר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הָאָסוֹן הַזֶּה. וְאוּלָם כָּל עֲמָלָם הָיָה לְלֹא הוֹעִיל. הַכַּדּוּר הָלַךְ וְיָרַד מַטָּה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ טָס בִּמְהִירוּת יְתֵרָה לְעֵבֶר מַשַּׁב הָרוּחַ, זֹאת אוֹמֶרֶת, מִצְּפוֹנִית־מִזְרָחִית לִדְרוֹמִית־מַעֲרָבִית.

אָכֵן נוֹרָא הָיָה מַצַּב הָאֻמְלָלִים הַלָּלוּ! בָּרוּר הָיָה, שֶׁשּׁוּב לֹא הָיוּ אֲדוֹנִים לַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. כָּל יְגִיעָם הָיָה לָרִיק. מַעֲטַפְתּוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְכַּוֵּץ. הַגַּז הִתְעוֹפֵף וְיָצָא מִמֶּנּוּ, וּבְשׁוּם פָּנִים לֹא עָלָה בְּיָדָם לַעֲצֹר בּוֹ. מְהִירוּת הַיְרִידָה הִתְגַּבְּרָה בְּמִדָּה נִכֶּרֶת לָעַיִן, וּבְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה הַסִּירָה תְּלוּיָה מֵעַל לָאוֹקְיָנוֹס בְּגֹבַהּ שֶׁלֹּא עָלָה עַל שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶגֶל.

וְהַגַּז הָלַךְ וְיָצָא, הָלַךְ וּפָרַח לוֹ בְּאֵין מַעֲצֹר דֶּרֶךְ קֶרַע שֶׁנַּעֲשָׂה בַּמַּעֲטָפָה, וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְעַכְּבוֹ.

הַהֲקָלָה שֶׁהֵקֵלּוּ הַנּוֹסְעִים עַל הַסִּירָה, בְּהַשְׁלִיכָם מִתּוֹכָהּ אֶת כָּל הַחֲפָצִים הָאֲצוּרִים בָּהּ, אָמְנָם עָמְדָה לָהֶם לִהְיוֹת תְּלוּיִים בָּאֲוִיר עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. וְאוּלָם הָאָסוֹן מֻכְרָח הָיָה לָבוֹא, וְאִם עַד בּוֹא הַלַּיְלָה לֹא תֵרָאֶה יַבֶּשֶׁת־אֶרֶץ, תִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, אָז גַּם הַנּוֹסְעִים וְגַם הַסִּירָה וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ אָבֹד יֹאבְדוּ בְּגַלֵּי הַיָּם לְלֹא הַצָּלָה.

הַמַּעֲשֶׂה הָאֶחָד, שֶׁעֲדַיִן צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׁוֹתוֹ, נַעֲשָׂה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הַנּוֹסְעִים בַּכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָיוּ, כְּכֹל הַנִּרְאֶה לָעַיִן, אֲנָשִׁים אַמִּיצֵי־רוּחַ, אֲשֶׁר לֹא חַתּוּ מִלְּהַבִּיט בִּפְנֵי הַמָּוֶת. מִפִּיהֶם לֹא הִתְמַלְּטָה אַף תְּלוּנָה אֶחָת. הֵם הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְהִלָּחֵם עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מַה שֶׁבִּיכָלְתָּם כְּדֵי לְאַחֵר אֶת מַפַּלְתָּם. הַסִּירָה הָיְתָה מֵעֵין סַל שֶׁל נְצָרִים וְלֹא הָיְתָה מֻכְשָׁרָה כָּל עִקָּר לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאִלּוּ נָפְלָה הַמַּיְמָה, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַחֲזִיקָה עַל פְּנֵי הַיָּם בְּשׁוּם פָּנִים.

בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם הָיָה הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וּבֵין גַּלֵּי הַיָּם כְּאַרְבַּע מֵאוֹת רֶגֶל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר קוֹל אַמִּיץ – קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁלִּבּוֹ עָשׂוּי לִבְלִי חָת. וּלְעֻמָּתוֹ נַעֲנוּ קוֹלוֹת אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ אַמִּיצִים בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִמֶּנּוּ:

“הֲכִי הַכֹּל הוּטַל הַמָּיְמָה?”

“לֹא! עֲדַיִן יֵשׁ עִמָּנוּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְרַנְקִים שֶׁל זָהָב!”

וּמִיָּד הוּטַל הַיָּמָה שַׂק כָּבֵד.

“הַכַּדּוּר מִתְרוֹמֵם?”

“קִמְעָה, וְאוּלָם עוֹד מְעַט יַחֲזֹר וְיֵרֵד!”

“הֲיֵשׁ עוֹד דָּבָר לַהֲטִילוֹ הַמָּיְמָה?”

“אֵין מְאוּמָה!”

“יֵשׁ וָיֵשׁ!… הֵסִּירָה!”

“מַהֲרוּ וְהִתְקַשְּׁרוּ אֶל הָרֶשֶׁת וְהָטִילוּ אֶת הַסִּירָה הַיָּמָה!”

וְאָמְנָם זֹאת הָיְתָה הַתַּחְבּוּלָה הַיְחִידָה וְהָאַחֲרוֹנָה לְהָקֵל עַל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. הַחֲבָלִים שֶׁקָּשְׁרוּ אֶת הַסִּירָה אֶל הַחִשּׁוּק נִקְצֶצוּ, וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, חָזַר וְעָלָה עַד כְּדֵי אַלְפַּיִם רֶגֶל.

חֲמֵשֶׁת הַנּוֹסְעִים טִפְּסוּ וְעָלוּ אֶל הָרֶשֶׁת שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַחִשּׁוּק, הֶחֱזִיקוּ בְּמִקְלַעַת הַלּוּלָאוֹת וְהִבִּיטוּ אֶל הַתְּהוֹם.

גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא, כַּמָּה דַקָּה הִיא הַרְגָּשַׁת־הַמִּשְׁקֹלֶת הַמְיֻחָדָה לְכַדּוּר פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. דַּי לְהַשְׁלִיךְ מִתּוֹכוֹ חֵפֶץ קַל שֶׁבְּקַלִּים, וּמִיָּד יִתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם. מְכוֹנָה פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מֹאזְנַיִם וְיֵשׁ בָּהּ מִשֶּׁל דַּיְקָנוּת מַתֵּמַטִּית. וּלְפִיכָךְ קַל לְהָבִין, שֶׁאִם פּוֹרְקִים מֵעָלֶיהָ מַשָּׂא כָּבֵד לְפִי הָעֶרֶךְ, הֲרֵיהִי עֲשׂוּיָה לִקְפֹּץ קְפִיצָה גְּדוֹלָה לְמָעְלָה. וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה גַם בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ.

וְאוּלָם לְאַחֵר שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שָׁהָה רֶגַע אֶחָד בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים מִתּוֹךְ שִׁוּוּי־מִשְׁקָל, הִתְחִיל שׁוּב יוֹרֵד מָטָּה. הַגַּז נָדַף מִתּוֹךְ הַקֶּרַע, שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ תַּקָּנָה.

הַנּוֹסְעִים עָשׂוּ כָּל מַה שֶׁהָיָה בְּכֹחָם לַעֲשׂוֹת. מֵעַכְשָׁו שׁוּם תַּחְבּוּלַת אֱנוֹשׁ לֹא יָכְלָה לְהַצִּילם. שׁוּב לֹא הָיְתָה לָהֶם כָּל תִּקְוָה חוּץ מִן הַתִּקְוָה לִתְשׁוּעַת אֱלֹהִים.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת הָיָה הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וּבֵין פְּנֵי הַיָּם רַק כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל.

וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל נְבִיחַת כֶּלֶב, וְהַקּוֹל קוֹל פּוֹזֵז. כֶּלֶב זֶה הָיָה בֶּן לִוְיָתָם שֶׁל הַנּוֹסְעִים וְהוּא יָשַׁב סָמוּךְ לַאֲדוֹנָיו כְּשֶׁהוּא נֶאֱחָז בְּלוּלְאוֹת הָרֶשֶׁת.

“טוֹףּ רָאָה דְּבַר־מָה!” קָרָא אַחַד הַנּוֹסְעִים.

וּבוֹ בָּרֶגַע נִשְׁמַע קוֹל חָזָק, אֲשֶׁר קָרָא לֵאמֹר:

“אֶרֶץ! אֶרֶץ!”

הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר הָרוּחַ לֹא חָדְלָה מִדְּחֹף אוֹתוֹ לְצַד דְּרוֹמִי־מֵעֲרָבִי, טָס וְעָבַר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר מַהֲלָךְ מְסֻיָּם, שֶׁעָלָה לְכַמָּה מֵאוֹת מִילִין; וְהִנֵּה נִגְלָה בֶּאֱמֶת מִצַּד זֶה מַרְאֵה יַבֶּשֶׁת־אֶרֶץ גְּבוֹהָה לְמַדָּי.

וְאוּלָם יַבֶּשֶׁת־אֶרֶץ זוֹ עֲדַיִן רְחוֹקָה הָיְתָה מֶרְחָק שֶׁל שְׁלשִׁים מִיל. הַתְּעוּפָה אֵלֶיהָ צְרִיכָה הָיְתָה לְהִמָּשֵׁךְ לֹא פָּחוֹת מִשָּׁעָה, וּבִתְנַאי שֶׁהַכַּדּוּר לֹא יִטֶּה הַצִּדָה. שָׁעָה אֶחָת! הַאִם לֹא יִתְרוֹקֵן הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מִשְּׁאֵרִית הַנּוֹזֵל הָאֲוִירִי שֶׁבְּתוֹכוֹ קֹדֶם שֶׁתַּעֲבֹר אוֹתָהּ שָׁעָה?

אָכֵן שְׁאֵלָה אֲיֻמָּה הָיְתָה שְׁאֵלָה זוֹ! הַנּוֹסְעִים רָאוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם בַּעֲלִיל אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַמּוּצָקָה, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהַשִּׂיגָהּ וִיהִי מָה. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה טִיבָהּ שֶׁל נְקֻדָּה זוֹ, אִם אִי אוֹ יַבָּשָׁה, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדְעוּ כִּמְעַט לְאֵיזֶה חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם טִלְטְלָה אוֹתָם הַסּוּפָה! וְאוּלָם לְאֶרֶץ זוֹ עֲלֵיהֶם לְהַגִּיעַ, וִיהִי מָה, בֵּין שֶׁהִיא אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת וּבֵין שֶׁאֵינָהּ נוֹשֶׁבֶת, בֵּין שֶׁתִּנְהַג בָּהֶם מִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבֵין שֶׁלֹּא תִּנְהַג בָּהֶם מִדָּה זוֹ!

וְאוּלָם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שׁוּב אֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בָּאֲוִיר. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיק עַל פְּנֵי שֶׁטַח הַיָּם. רָאשֵׁי הַגַּלִּים הָאַדִּירִים כְּבָר פָּגְעוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּתַחְתִּית הָרֶשֶׁת וְהִכְבִּידוּ עָלֶיהָ הַכְבָּדָה יְתֵרָה, וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שׁוּב לֹא הָיָה מוּרָם לְמַעְלָה אֶלָּא לְמֶחֱצָה וְהָיָה מָשׁוּל לְעוֹף, שֶׁכַּדּוּר עוֹפֶרֶת פָּגַע בִּכְנָפָיו.

לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ רְחוֹקָה אֶלָּא מֶרְחָק שֶׁל מִיל אֶחָד, וְאוּלָם הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָיָה תָּשׁוּשׁ וְרָפוּי; הוּא הִתְמַתַּח וְנִתְקַמֵּט קְמָטִים גְּדוֹלִים וְשׁוּב לֹא הֵכִיל גַּז אֶלָּא בְּחֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן. הַנּוֹסְעִים, שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּרִשְׁתּוֹ, הִכְבִּידוּ עָלָיו בְּיוֹתֵר וְעַד מְהֵרָה שָׁקְעוּ לְמֶחֱצָה הַיָּמָה וְהָיוּ חֲבוּטִים וּמֻצְלָפִים עַל יְדֵי הַגַּלִּים הָאֲיֻמִּים. מַעֲטַפְתּוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ נֶהֶפְכָה לִמְעֵין שַׂק וְהָרוּחַ הֵפִיחָה בָּהּ וְדָחֲפָה אֶת הַכַּדּוּר כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא דּוֹחֶפֶת אֶת אַחַת הָאֳנִיּוֹת. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בְּדֶרֶךְ זוֹ יַגִּיעַ אֶל הַחוֹף!

וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁרַק מֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי חִבְּלִים הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַחוֹף, פָּרְצוּ פִּתְאֹם צְעָקוֹת אִימּוּת מֵאַרְבָּעָה גרונות בְּבַת אַחַת. הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ אֲשֶׁר לְמַרְאִית עַיִן שׁוּב לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהִתְרוֹמֵם, קָפַץ וְעָלָה פִּתְאֹם לְמַעְלָה, לְאַחַר שֶׁהִכָּה בּוֹ נַחְשׁוֹל גָּדוֹל שֶׁבַּיָּם בַּחֲמַת זָעַם. דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּקַל לוֹ פִּתְאֹם שֵׁנִית וְנִטַּל מִמֶּנּוּ חֵלֶק אֶחָד מִמַּשָּׂאוֹ. וְהוּא הִתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה וְהִגִּיעַ לְגֹבַהּ שֶׁל אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל. וְאוּלָם בִּתְחוּם אֲוִיר זֶה פָּגַע בּוֹ מֵעֵין גַּלְגַּל־רוּחַ, אֲשֶׁר תַּחַת לְהוֹלִיכוֹ יָשָׁר אֶל הַחוֹף, גִּלְגֵּל אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּמָקוֹם אֶחָד. אֶפֶס לְאַחֵר שְׁנֵי רְגָעִים חָזַר הַכַּדּוּר וְהִתְקָרֵב אֶל הַיַּבָּשָׁה בַּאֲלַכְסוֹן וְנָפַל עַל הַחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם מִחוּץ לִתְחוּם הִשְׁתַּפְּכוּת הַגַּלִּים.

הַנּוֹסְעִים עָזְרוּ זֶה לָזֶה לְהִשְׁתַּחֲרֵר מִתּוֹךְ הַלּוּלָאוֹת שֶׁל הָרֶשֶׁת. לְאַחַר שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ נִשְׁתַּחֲרֵר מִכֹּבֶד מַשָּׂאָם, חֲטָפָהוּ הָרוּחַ וְהוּא נֶעְלַם בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר כְּצִפּוֹר פְּצוּעָהּ, שֶׁשָּׁב כֹּחָהּ אֵלֶיהָ לְרֶגַע אֶחָד.

בַּסִּירָה נִמְצְאוּ חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וְכֶלֶב אֶחָד, וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הֵטִיל אֶל הַחוֹף רַק אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים.

הָאִישׁ הַנֶּעְדָּר נִסְחַף, כַּנִּרְאֶה, הַיָּמָה בְּיַד הַנַּחְשׁוֹל שֶׁהִכָּה בָּרֶשֶׁת. עַל יְדֵי כָּךְ הוּקַל לַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וְהוּא הִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא שֶׁאַחֲרֵי רְגָעִים מוּעָטִים שָׁב וְיָרַד מִמָּרוֹם וְנָפַל אָרְצָה.

אַךְ הִצִּיגוּ אַרְבַּעַת פְּלִיטֵי סְפִינַת הָאֲוִיר שֶׁנִּטָּרְפָה – אָנוּ נִקְרָא לָהֶם בְּשֵׁם זֶה, כִּי הֵם רְאוּיִים לוֹ – אֶת רַגְלֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע, וּמִיָּד נָתְנוּ כֻּלָּם אֶת דַּעְתָּם לַחֲבֵרָם הַנֶּעְדָּר וְקָרְאוּ פֶּה אֶחָד:

“אֶפְשָׁר שֶׁיְּנַסֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף מִתּוֹךְ שְׂחִיָּה! הָבָה נַצִּילֶנּוּ! הָבָה נַצִּילֶנּוּ!”

פֶּרֶק שֵׁנִי

אַחַד הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל מִלְחֶמֶת הַפֵּרוּד – הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית – גִּדְעוֹן סְפִּילֶט – הַכּוּשִׁי נֶב – הַסַּפָּן פֶּנְקְרוֹף –

הָעֶלֶם הֶרְבֶּרְט – הַצָּעָה שֶׁבָּאָה בְּהֶסַּח הַדָּעַת – הִתְאַסְּפוּ בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת בָּעֶרֶב – הַהַפְלָגָה בָּאֲוִיר בִּשְׁעַת הַסּוֹעָה. –

הָאֲנָשִׁים, שֶׁהַסּוֹעָה הֱטִילָתַם לְחוֹף־יָם זֶה, לֹא הָיוּ טַיָּסִים בַּאֲוִיר שֶׁאֻמָּנוּתָם בְּכָךְ, אַף לֹא מִן הַלְּהוּטִים אַחֵר מַסָּעוֹת בָּאֲוִיר. הַלָּלוּ הָיוּ שְׁבוּיֵי מִלְחָמָה, אֲשֶׁר עֹז רוּחָם הִשִּׁיאָם לְהִמָּלֵט מִמְּקוֹם שִׁבְיָם מִתּוֹךְ תְּנָאִים וּמְסִבּוֹת הַיּוֹצְאִים מִגֶּדֶר הָרָגִיל. מֵאָה פְּעָמִים הָיוּ צְפוּיִים לַמָּוֶת! מֵאָה פְּעָמִים עָלוּל הָיָה הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הַקָּרוּעַ שֶׁלָּהֶם לַהֲטִילָם אֶל תּוֹךְ תְּהוֹמוֹת הַיָּם! אוּלָם מִן הַשָּׁמַיִם שָׁמְרוּ עֲלֵיהֶם לְשֵׁם גּוֹרָל מֻפְלָא שֶׁהָיָה מְזֻמָּן לָהֶם. לְאַחֵר שֶׁנִּמְלְטוּ מֵרִיצְ’מוֹנְד, שֶׁהָיְתָה נְצוּרָה עַל יְדֵי צִבְאוֹתָיו שֶׁל הַגֵּנֵרַל אוֹלִיס גְּרַנְט, נִמְצְאוּ בְּעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ מַרְס בְּמֶרְחָק שֶׁל שִׁבְעֵת אֲלָפִים מִילִין מֵעִיר הַבִּירָה זוֹ שֶׁל מְדִינַת וִירְגִינְיָה, אֲשֶׁר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הַפֵּרוּד הָאֲיֻמָּה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת מִבְצָר רָאשִׁי שֶׁל הַמִּתְבַּדְּלִים. מַסָּעָם בָּאֲוִיר אָרַךְ חֲמִשָּׁה יָמִים.

וְאֵלֶּה גִּלְגּוּלֵי הַמַּעֲשִׂים הַמֻּפְלָאִים, שֶׁהִכְשִׁירוּ וְסִיְּעוּ אֶת בְּרִיחַת הַשְּׁבוּיִים – אוֹתָהּ הַבְּרִיחָה, שֶׁסּוֹפָהּ הָיָה הָאָסוֹן הַיָּדוּעַ לָנוּ.

בְּאוֹתָהּ שְׁנַת 1865 עַצְמָה, בְּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר, הִסְתַּעֵר הַגֵּנֵרַל גְּרַנְט שׁוּב עַל הָעִיר רִיצְ’מוֹנְד עַל מְנָת לְכָבְשָׁהּ, וְאוּלָם נִסְיוֹנוֹ לֹא הִצְלִיחַ, וְהַרְבֵּה מִקְּצִינֵי הַצָּבָא שֶׁלּוֹ נָפְלוּ בִּידֵי הָאוֹיֵב וְהוּבְאוּ הֵעִירָה. אַחַד הַחֲשׁוּבִים שֶׁבֵּין הַשְּׁבוּיִים הַלָּלוּ הָיָה אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּז שֶׁל פְּקִידוּת הַצָּבָא הָרָאשִׁית אֲשֶׁר לְחֵיל מְדִינַת הַבְּרִית, וּשְׁמוֹ כּוֹרֶשׁ סְמִית.

כּוֹרֶשׁ סְמִית, יְלִיד מְדִינַת מָסָּצ’וּזֶטְס, הָיָה אִינְגֵּ’נֵר וּמְלֻמָּד מֻבְהָק, וּמֶמְשֶׁלֶת מְדִינוֹת־הַבְּרִית מָסְרָה לְיָדוֹ בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה אֶת הַנְהָגַת מְסִלּוֹת הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר עֶרְכָּן הָאֶסְטְרָטֵגִי הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר. הוּא הָיָה אֲמֵרִיקָנִי צְפוֹנִי גָמוּר, אִישׁ דַּל־בָּשָׂר וּבַעַל עֲצָמוֹת בּוֹלְטוֹת, כְּבֶן אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ; שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַקְּצָרוֹת וּזְקָנוֹ, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר מִמֶּנּוּ אֶלָּא שָׂפָם עָבֶה, כְּבָר הִתְחִילוּ מַלְבִּינִים. רֹאשׁוֹ הָיָה אַחַד הָרָאשִׁים הַיָּפִים “שֶׁעַל גַּבֵּי הַמּוֹנִיטִין”, אֲשֶׁר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹצְרוּ לִהְיוֹת טְבוּעִים עַל מַטְבֵּעוֹת שֶׁל כָּבוֹד; עֵינָיו הָיוּ לוֹהֲטוֹת, עַל שְׂפָתָיו הָיָה מָתוּחַ חוּט שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ, וּמַרְאֵה פָּנָיו כְּשֶׁל מְלֻמָּד מִבֵּית הַמֶּדְרָשׁ הַצְּבָאִי. הוּא הָיָה אֶחָד מֵאוֹתָם הַאִינְגֵ’נֵרִים, אֲשֶׁר קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתָם אִמְּנוּ יָדָם בְּפַטִּישׁ וּבְמַעְדֵּר, כַּדּוֹמֶה לְאוֹתָם הַגֵּנֵרָלִים, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים אַנְשֵׁי צָבָא פְּשׁוּטִים. וְכָךְ נִתְיַחֲדוּ בּוֹ בִּינָה יְתֵרָה וְחָרִיצוּת יָדַיִם כְּאֶחָת. שְׁרִירָיו הֵעִידוּ עַל הַכֹּחַ הָאַדִּיר הָאָצוּר בָּהֶם. מִהְיוֹתוֹ אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה וְאִישׁ הַמַּחֲשָׁבָה לַאֲמִתּוֹ, פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת, אַף הָיָה מְחוֹנָן תַּקִּיפוּת דַּעַת מַתְמֶדֶת, שֶׁעָמְדָה בִּפְנֵי כָּל תַּקָּלָה. וְעִם כָּל הַלַּמְדָּנוּת וְהַמַּעֲשִׂיּוּת הַיְתֵרָה שֶׁלּוֹ הָיָה אָדָם בַּעַל מֶזֶג מְצֻיָּן. בְּכָל מְסִבּוֹת הַמִּקְרִים שֶׁבַּחַיִּים לֹא חָדַל מִהְיוֹת אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וּבוֹ נִתְאַחֲדוּ בְּשִׁעוּר שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ אוֹתָן שָׁלשׁ הַמִּדּוֹת, הַמְּשַׁמְּשׁוֹת סִמָּן מֻבְהָק לָאָדָם בַּעַל מֶרֶץ: עַסְקָנוּת הָרוּחַ וְעַסְקָנוּת הַגּוּף, לַהַט הַמַּאֲוַיִּים וְהַשְּׁאִיפוֹת וּגְבוּרַת הָרָצוֹן.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה אַמִּיץ רוּחַ מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הוּא הִשְׁתַּתֵּף בְּכָל מַעַרְכוֹת הַקְּרָבוֹת שֶׁל מִלְחֶמֶת־פֵּרוּד זוֹ, וּכְאִישׁ צָבָא הָיָה הָגוּן לְאוֹתוֹ הַגֵּנֵרַל, אֲשֶׁר אָמַר: “אֵינֶנִּי מוֹנֶה לְעוֹלָם אֶת מִסְפַּר אַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁלִּי שֶׁנָּפְלוּ חֲלָלִים!” מֵאָה פְּעָמִים צָפוּי הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית לִהְיוֹת אֶחָד מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר אוֹתוֹ גְּרַנְט הָאָיֹם לֹא מָנָה אֶת מִסְפָּרָם. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִכָּל סַכָּנָה, הִנֵּה בְּכָל הַקְּרָבוֹת הַלָּלוּ הֵאִירָה לוֹ תָּמִיד הַהַצְלָחָה אֶת פָּנֶיהָ, עַד לְאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ נִפְצַע עַל שְׂדֵה הַקְּרָב שֶׁלְּיַד רִיצְ’מוֹנְד וְנִלְקַח בַּשֶּׁבִי.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַצְמוֹ נָפַל שֶׁבִי בְּיַד אַנְשֵׁי הַדָּרוֹם אָדָם חָשׁוּב אַחֵר, הֲלֹא הוּא גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “הַכַּתָּב” שֶׁל הָעִתּוֹן “נְיוּ־יוֹרְק הֵרַלְד”, אֲשֶׁר עָלָיו הוּטַּל לְלַוּוֹת אֶת מֵחֲנוֹת הַצָּפוֹן וְלַעֲקֹב אַחַר מַהֲלַךְ הַמִּלְחָמָה.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הָיָה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַכַּתָּבִים הַמֻּפְלָאִים, הָאַנְגְּלִים וְהָאֲמֵרִיקָנִים, שֶׁשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכֹל לְעַכֵּב בְּיָדָם מִלְּהַשִּׂיג אֵיזוֹ יְדִיעָה מְדֻיָּקָה עַל מְנָת לְמָסְרָהּ לַכְּתָב־הָעִתִּי שֶׁלָּהֶם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. הָעִתּוֹנִים שֶׁבִּמְדִינוֹת הַבְּרִית, כְּגוֹן “נְיוּ־יוֹרְק הֵרַלְד” וּכְיוֹצֵא בּוֹ, מְשַׁמְּשִׁים מַמְלָכוֹת אַדִּירוֹת לַאֲמִתָּן, וּשְׁלִיחֵיהֶם הִנָּם בָּאֵי־כֹּחַ הַמֶּמְשָׁלוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהַכֹּל נוֹשְׂאִים פְּנֵיהֶם. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט נֶחֱשַׁב לְרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה בֵּין הַשְּׁלִיחִים הָאֵלֶּה.

הוּא הָיָה אָדָם שֶׁזְּכוּתוֹ מְרֻבָּה: בַּעַל מֶרֶץ, מָהִיר בְּמַעֲשָׂיו, מוּכָן לַכֹּל וּמָלֵא עֶשְׁתּוֹנוֹת וּמְזִמּוֹת; הוּא עָבַר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְהָיָה אִישׁ צָבָא וְאֳמָן כְּאֶחָד, נִלְהָב לְהַחְלָטָה, חָרוּץ לַעֲלִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַחְקֹר דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, מִתְּחִלָּה לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ לְצֹרֶךְ הָעִתּוֹן שֶׁלּוֹ, לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִכָּל עָמָל, מִכָּל יְגִיעָה וּמִכָּל סַכָּנָה. הוּא הָיָה גִּבּוֹר גָּמוּר לְסַקְרָנוּת, לְהַמְצָאַת יְדִיעוֹת, לְגַלּוֹת דְבָרִים שֶׁלֹּא נִתְפַּרְסְמוּ, לַחֲשֹׂף סוֹדוֹת וְתַעֲלוּמוֹת וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁהֵם בְּגֶדֶר הַנִּמְנָעוֹת, וְנִמְנָה עַל אוֹתָם הַצּוֹפִים חַסְרֵי־פַּחַד, הַכּוֹתְבִים תַּחַת מְטַר כַּדּוּרֵי־קֶלַע, הָעוֹרְכִים “דִּבְרֵי כְרוֹנִיקָה” תַּחַת מְטַר כַּדּוּרֵי־עוֹפֶרֶת, וַאֲשֶׁר כָּל הַסַּכָּנוֹת אֵינָן בְּעֵינֵיהֶם אֶלָּא הִזְדַּמְּנוּת מֻצְלָחַת.

גַּם הוּא הִשְׁתַּתֵּף בְּכָל הַקְּרָבוֹת וְעָמַד בַּמַּעֲרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יָדוֹ הָאַחַת מַחֲזִיקָה בָּאֶקְדֹּחַ וְהַשְּׁנִיָּה בְּפִנְקָס הָרְשִׁימוֹת, וְהָעִפָּרוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לֹא רָעַד מִפְּנֵי כַּדּוּרֵי־הַתּוֹתָח שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ. הוּא לֹא הוֹגִיעַ אֶת הַטֵּלֶגְרַף עַל יְדֵי מִשְׁלוֹחַ טֵלֶגְרַמּוֹת שֶׁאֵינָן פּוֹסְקוֹת, כְּדֶרֶךְ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם הַמַּרְבִּים שִׂיחָה בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּפִיהֶם דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ, אֶלָּא כָּל רְשִׁימָה וּרְשִׁימָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה קְצָרָה, נָאָה, בְּרוּרָה וּמְאִירָה כָּל צָרְכָּהּ אֶת כָּל הַדָּבָר הֶחָשׁוּב. חוּץ מִזֶּה לֹא הָיָה חָסֵר רוּחַ שֶׁל “בְּדִיחָה”. דֻגְמָא לִבְדִיחוּת דַּעְתּוֹ זוֹ מְשַׁמֵּשׁ לָנוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה אַחֵר הַקְּרָב שֶׁלְּיַד הַנָּהָר הַשָּׁחוֹר. הוּא עָמַד לִפְנֵי הָאֶשְׁנָב שֶׁל לִשְׁכַּת הַטֵּלֶגְרַף וְהוֹדִיעַ לְעִתּוֹנוֹ אֶת כָּל פָּרָשַׁת הַקְּרָב הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִיק אֶת מְקוֹמוֹ זֶה וְלֹא רָצָה לְהַנִּיחוֹ בְּעַד כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. מֶה עָשָׂה? עָמַד וּמָסַר עַל יְדֵי הַטֵּלֶגְרַף בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת אֶת הַפַּרְשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. בְּדִיחָה זוֹ אָמְנָם עָלְתָה לוֹ לָעִתּוֹן “נְיוּ־יוֹרְק הֵרַלְד” בְּאַלְפַּיִם דּוֹלַר, אֲבָל חֵלֶף זֶה קִבֵּל אוֹתוֹ עִתּוֹן אֶת הַיְדִיעוֹת בִּדְבַר הַקְּרָב קֹדֶם לִשְׁאָר הָעִתּוֹנִים.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הָיָה אָדָם בַּעַל קוֹמָה וּכְבֶן אַרְבָּעִים. זְקַן־לְחָיַיִם צָהֹב, שֶׁהָיָה בּוֹ מִשֶּׁל אַדְמִימוּת, הִקִּיף אֶת פָּנָיו. עֵינָיו הָיוּ שְׁקֵטוֹת, מְלֵאוֹת חַיִּים וּמְדִידוּת תְּנוּעָה. אֵלֶּה הָיוּ עֵינַיִם שֶׁל אָדָם, שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַבְחִין בִּמְהִירוּת כָּל מַרְאֶה לְכָל פְּרָטָיו. מִבְנֵה גֵווֹ הָיָה חָסוֹן, אֶלָּא שֶׁכָּל הָאַקְלִימִים שֶׁבָּעוֹלָם עָשׂוּהוּ מוּצָק בְּיוֹתֵר, כִּמְטִיל עֶשֶׁת שֶׁטּוֹבְלִים אוֹתוֹ בְּמַיִם קָרִים.

עֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה גִּדְעוֹן סְפִּילֶט מְשַׁמֵּשׁ כַּתָּב מֻבְהָק בָּעִתּוֹן “נְיוּ־יוֹרְק הֵרַלְד” וְהֶעֱשִׁיר אֶת הָעִתּוֹן הַזֶּה בִּכְרוֹנִיקָאוֹת וּבְצִיּוּרִים שֶׁלּוֹ, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָיָה נָאֶה כּוֹתֵב, כָּךְ הָיָה נָאֶה מְצַיֵּר. הוּא נִלְקַח בַּשֶּׁבִי בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהִתְכּוֹנֵן לִכְתֹּב אֶת פָּרָשַׁת הַקְּרָב וּלְצַיֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ, הֵם: “דְּרוֹמִי אֶחָד מְכוֹנֵן אֵלַי אֶת רוֹבֵהוּ…” אֲבָל הַמּוֹרֶה הֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה, כִּי כְּמִנְהָגוֹ תָּמִיד יָצָא גִדְעוֹן סְפִּילֶט גַּם מִקְּרָב זֶה שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, בְּלִי לְהִשָּׂרֵט אַף שְׂרִיטָה קַלָּה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁלֹּא יָדְעוּ זֶה אֶת זֶה אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בִּלְבָד, הוּבְאוּ שְׁנֵיהֶם לְרִיצְ’מוֹנְד. הָאִינְגֵ’נֵר נִרְפָּא מִפִּצְעוֹ בִּמְהֵרָה, וְהִתְוַדַּע אֶל הַכַּתָּב בִּזְמַן הַבְרָאָתוֹ. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מָצְאוּ חֵן אִישׁ בְּעֵינֵי אָחִיו, וְכָל אֶחָד הִכִּיר וְהוֹקִיר אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִים לְמַטָּרָה אֶחָת: לִבְרֹחַ מִן הַשְּׁבִי וּלְהִצְטָרֵף שׁוּב אֶל מַחֲנֵהוּ שֶׁל גְּרַנְט עַל מְנָת לְהוֹסִיף לְהִלָּחֵם בְּתוֹךְ מַעַרְכוֹתָיו לְשֵׁם הָאַחְדוּת שֶׁל מְדִינוֹת־הַבְּרִית.

וּבְכֵן חָרְצוּ שְׁנֵי הָאֲמֵרִיקָנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל שְׁעַת־כֹּשֶׁר שֶׁתָּבוֹא לְיָדָם; וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם בָּעִיר, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה מִפְּנֵי הַשְּׁמִירָה הַחֲמוּרָה שֶׁהָיְתָה נְהוּגָה בָּהּ.

בֵּינָתַיִם נִטְפֵּל אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית מְשָׁרְתוֹ, שֶׁהָיָה מָסוּר לוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ וְהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לָבוֹא לְמַעֲנוֹ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם. מְשָׁרֵת זֶה הָיָה כּוּשִׁי, שֶׁנּוֹלַד בַּאֲחָזָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵּ’נֵר וְהָיָה בֵּן עֶבֶד וְשִׁפְחָה, אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהָיָה מִן הַמְצַדְּדִים בִּזְכוּת שִׁחֲרוּר הָעֲבָדִים, בֵּין לְפִי הַשְׁקָפָתוֹ הָעִיּוּנִית וּבֵין לְפִי רוּחוֹ, עָשָׂהוּ בֶּן־חוֹרִין זֶה כַּמָּה. כְּשֶׁיָּצָא הָעֶבֶד לַחָפְשִׁי, לֹא רָצָה לַעֲזֹב אֶת אֲדוֹנָיו. הוּא אֲהֵבוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ וְנָכוֹן הָיָה לָמוּת לְמַעֲנוֹ. הוּא הָיָה בָּחוּר בֵּן שְׁלשִׁים, מוּצַק גֵּו, מָהִיר וְזָרִיז, בַּר־דַּעַת, נוֹחַ וְשָׁקֵט, עִתִּים תָּמִים וְתָמִיד מְחַיֵךְ, מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָל שֵׁרוּת, וְטוֹב־לֵב. שְׁמוֹ הָיָה נְבוּכַדְנֶצַּר, אֶלָּא שֶׁקִּצְּרוּ אֶת שְׁמוֹ וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ “נֶב”.

כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְאָזְנֵי נֶב, שֶׁאֲדוֹנָיו נָפַל בַּשֶּׁבִי, מִיָּד עָזַב אֶת מַסָּצ’וּזֶטְס וּבָא לִפְנֵי רִיצְ’מוֹנְד וּבְכֹחַ עָרְמָתוֹ וּזְרִיזוּתוֹ עָלָה בְּיָדוֹ לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הֵעִיר הַנְּצוּרָה לְאַחַר שֶׁסִּכֵּן פְּעָמִים הַרְבֵּה אֶת חַיָּיו. דְּבַר בּוֹא מְשָׁרְתוֹ גָרַם לְכוֹרֶשׁ סְמִית נַחַת־רוּחַ גְּדוֹלָה, וְשִׂמְחַת נֶב עַל שֶׁחָזַר וּמָצָא אֶת אֲדוֹנָיו הָיְתָה בְּלִי מְצָרִים.

וְאוּלָם אִם עָלְתָה בְּיָדוֹ שֶׁל נֶב לַחְדֹּר אֶל רִיצְ’מוֹנְד, הֲרֵי לָצֵאת מִשָּׁם הָיָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁבוּיִים מִבְּנֵי מְדִינוֹת הַבְּרִית הָיוּ נִשְׁמָרִים שְׁמִירָה מְעֻלָּה בְּיוֹתֵר. רַק שְׁעַת־כֹּשֶׁר שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה עֲלוּלָה הָיְתָה לָתֵת אֶת הַיְכֹלֶת לַשְּׁבוּיִים לְנַסּוֹת לִבְרֹחַ מִתּוֹךְ תִּקְוַת־מָה שֶׁהַנִּסָּיוֹן יַצְלִיחַ, וְאוּלָם מִקְרֶה שֶׁכָּזֶה לֹא נִזְדַּמֵּן, וְקָשֶׁה הָיָה לְהַמְצִיאוֹ.

בֵּינָתַיִם הוֹסִיף גְּרַנְט לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת בְּרֹב עֹז וְעָצְמָה. הַנִּצָּחוֹן לְיַד פֵּטֶרְסְבּוּרְג עָלָה לוֹ בִּמְחִיר יָקָר עַד מְאֹד. צִבְאוֹתָיו, שֶׁנִּתְאַחֲדוּ עִם אוֹתָם שֶׁל בּוֹטְלֶר, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִידֵי שׁוּם הַצְלָחָה בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁלִּפְנֵי רִיצְ’מוֹנְד, וַעֲדַיִן לֹא הָיָה שׁוּם סִמָּן לַדָּבָר, שֶׁשִּׁחְרוּר הַשְּׁבוּיִים קָרוֹב לָבוֹא. הַכַּתָּב, אֲשֶׁר שִׁבְיוֹ הֵטִיל עָלָיו שִׁעֲמוּם וְלֹא הִזְמִין לוֹ שׁוּם מִקְרֶה מְלַבֵּב, שֶׁיְּהִי רָאוּי לְהֵרָשֵׁם בְּפִנְקָסוֹ, לֹא יָכֹל לִמְצֹא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ. בְּלִבּוֹ הָיְתָה אַךְ מַחְשָׁבָה אֶחָת: לָצֵאת מֵרִיצְ’מוֹנְד וְיַעֲבֹר עָלָיו מָה. וְאָמְנָם כְּבָר נִסָּה כַּמָּה פְּעָמִים לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֶלָּא שֶׁנִּתְקֵל בְּמִכְשׁוֹלִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמָּצוֹר הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ, וְאִם הַשְּׁבוּיִים דָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה לָצֵאת מִן הָעִיר, כְּדֵי לְהִתְאַחֵד שׁוּב עִם מַחֲנֵהוּ שֶׁל גְּרַנְט, הֲרֵי נִמְצְאוּ גַם בֵּין הַנְּצוּרִים כַּמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּ לִבְרֹחַ עַל מְנָת לְהִתְאַחֵד עִם צִבְאוֹת הַמִּתְבַּדְּלִים, וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה אָדָם וּשְׁמוֹ יוֹנָתָן פוֹרְסְטֶר, דְּרוֹמִי קַנַּאי. אֲבָל כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁבוּיִים מִבְּנֵי מְדִינוֹת הַבְּרִית לֹא יָכְלוּ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר, כָּךְ מִן הַנִּמְנָע הָיָה גַם לְצָרֵיהֶם לָצֵאת מִתּוֹכָהּ, מִשּׁוּם שֶׁמַּחֲנֶה הַצָּפוֹן סָגַר עֲלֵיהֶם מִסָּבִיב. זֶה כַּמָּה זְמָן שֶׁשַּׂר הַפֶּלֶךְ שֶׁל רִיצְ’מוֹנְד לֹא יָכֹל לְהַגִּיעַ וּלְהִתְחַבֵּר עִם הַגֵּנֵרַל לִי, וְהֶכְרַח גָּדוֹל הָיָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְהוֹדִיעַ לוֹ עַל מַצַּב הָעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּזְדָּרֵז לִשְׁלֹחַ צִבְאוֹת עֵזֶר. וְהִנֵּה עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹנָתָן פוֹרְסְטֶר לְהִתְנַשֵּׂא בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ עַל מְנָת לַעֲבֹר בּוֹ אֶת מֵעַרְכוֹת הַצָּרִים וּלְהַגִּיעַ אֶל מַחֲנֵה הַמִּתְבַּדְּלִים.

שַׂר הַפֶּלֶךְ הִסְכִּים לַדָּבָר. וּבְכֵן עָשׂוּ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וּמְסָרוּהוּ לְיָדוֹ שֶׁל יוֹנָתָן פוֹרְסְטֶר, אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ מִבֵּין חֲבֵרָיו חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים לִהְיוֹת לוֹ לִבְנֵי לְוָיָה בְּמַסָּעוֹ בָּאֲוִיר. הֵם הָיוּ מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי נֶשֶׁק, שֶׁמָּא יִקְרֶה מִקְרֶה וְהֵם אֲנוּסִים יִהְיוּ לְהָגֵן עַל עַצְמָם בְּרִדְתָּם לָאָרֶץ, וְגַם הִצְטַיְּדוּ בְּצָרְכֵי אֹכֶל, שֶׁמָּא יִקְרֶה מִקְרֶה וּמַסָּעָם בָּאֲוִיר יֶאֱרַךְ בְּיוֹתֵר.

הַפְלָגַת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ נוֹעֲדָה לְיוֹם שְׁמוֹנָה־עָשָׂר לְמַרְס. הַטַּיָּסִים צְרִיכִים הָיוּ לְהַפְלִיג בַּלַּיְלָה עִם רוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית מְתוּנָה. הֵם קִוּוּ, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לְהַגִּיעַ אֶל מְקוֹם תַּחֲנוֹתוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל לִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת.

וְאוּלָם אוֹתָהּ רוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית לֹא הָיְתָה כְּלָל רוּחַ מְצוּיָה. לְמִן הַיּוֹם הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר לְמַרְס נִכָּר הָיָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וְנֶהְפֶּכֶת לְסוּפָה. וְהַסּוּפָה הָלְכָה וְגָדְלָה כָּל כָּךְ, שֶׁרָאוּ צֹרֶךְ לִדְחוֹת אֶת הַפְלָגָתוֹ שֶׁל פוֹרְסְטֶר, כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲמִיד בְּסַכָּנָה אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וְאֶת חַיַּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִשָּׂא עִמּוֹ בִּקְרָב הָאֵיתָנִים, שֶׁחָגְרוּ וּפָרְצוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם.

הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָיָה מְמֻלֶּא גַז וְעָמַד עַל הַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבְּרִיצְ’מוֹנְד וְהָיָה כֻּלּוֹ מוּכָן לְהַפְלִיג לְדַרְכּוֹ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ תִּשְׁקֹט מִזַּעְפָּהּ. וְאוּלָם מֶזֶג־הָאֲוִיר לֹא נִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה וְיוֹשְׁבַי הָעִיר הִתְרַגְּזוּ וְהִצְטַעֲרוּ עַל זֶה צַעַר גָּדוֹל.

עָבַר הַיּוֹם הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר וְהַתִּשְׁעָה־עָשָׂר לְמַרְס וְהַסּוּפָה הוֹסִיפָה לְהִתְחוֹלֵל בְּעֶצֶם תָּקְפָּהּ בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי כָּל שֶׁהוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה קֹשִׁי גָּדוֹל בַּדָּבָר לִשְׁמֹר עַל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, שֶׁהָיָה קָשׁוּר אֶל הַקַּרְקַע וְשֶׁזִּרְמֵי הַסְּעָרָה הִטּוּהוּ לָאָרֶץ.

עָבַר לֵיל הַתִּשְׁעָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְס וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִתְגַּבְּרָה הַסּוּפָה בְּיֶתֶר עָז וּבְזַעַם מִשְׁנֶה. לֹא הָיְתָה שׁוּם יְכֹלֶת לְהַפְלִיג בָּאֲוִיר.

בְּאוֹתוֹ יוֹם נִטְפַּל אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת שֶׁבְּרִיצְ’מוֹנְד אָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּירוֹ. אוֹתוֹ אָדָם הָיָה סַפָּן וּשְׁמוֹ פֶּנְקְרוֹף. הוּא הָיָה כְּבֶן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ, מוּצַק־גֵּו, שְׁזוּף־פָּנִים בְּיוֹתֵר, בַּעַל עֵינַיִם מְהִירוֹת וְקַרְצָנִיּוֹת, וּמַרְאֵהוּ נוֹחַ וּמֵפִיק טוּב־לֵב. פֶּנְקְרוֹף זֶה הָיָה אֲמֵרִיקָנִי צְפוֹנִי, אֲשֶׁר עָבַר לְמַסָּעָיו בְּכָל הַיַּמִּים שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וַאֲשֶׁר מִכָּל הַיְצוּרִים מְהַלְכֵי עַל שְׁתַּיִם וּמְחֻסְּרֵי צֶמֶר וְנוֹצָה אֵין אַף אֶחָד, שֶׁאֵרְעוּ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְאֹרָעוֹת מֻפְלָאִים כַּמְּאֹרָעוֹת שֶׁלּוֹ. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁהוּא הָיָה אָדָם שׁוֹאֵף עֲלִילוֹת, מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָל מַעֲשֶׂה נוֹעָז, וְשׁוּם דָּבָר לֹא יָכֹל לְהַתְמִיהוֹ. בִּתְחִלָּתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בָּא פֶּנְקְרוֹף לְרַגְלֵי עֲסָקָיו לְרִיצְ’מוֹנְד בְּלִוְיַת עֶלֶם בֶּן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֶרְבֶּרְט בְּרָאוּן שְׁמוֹ, יְלִיד נְיוּ־דְזֶ’רְסִי, בֶּן רַב־הַחוֹבֵל שֶׁלּוֹ, שֶׁנִּתְיַתֵּם מֵאָבִיו וַאֲשֶׁר הוּא אֲהֵבוֹ כְּאִלּוּ הָיָה בְּנוֹ. כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר קֹדֶם שֶׁבָּאָה בַּמָּצוֹר, אָנוּס הָיָה, לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל, לִהְיוֹת כָּלוּא בְּתוֹכָהּ, וּלְפִיכָךְ הָגָה גַם הוּא רַק מַחֲשָׁבָה אֶחָת: לְהִמָּלֵט מִן הֵעִיר בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָם עַל הַדָּעַת. הוּא יָדַע אֶת הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. הוּא יָדַע עַד כַּמָּה קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם זֶה לָשֵׂאת אֶת עֹל שִׁבְיוֹ. וּבְכֵן נִגַּשׁ אֵלָיו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאָמַר לוֹ בְּלִי שׁוּם הַקְדָּמוּת מִלִּים:

“אֲדוֹנִי סְמִית, כְּלוּם לֹא קָצָה נַפְשְׁךָ בְּרִיצְ’מוֹנְד?”

הָאִינְגֵ’נֵר זָקַף אֶת עֵינָיו בָּאִישׁ שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשֶׁהוֹסִיף וְאָמַר בְּקוֹל נָמוּךְ:

“אֲדוֹנִי סְמִית, רְצוֹנְךָ לִבְרֹחַ?”

“אֵימָתָי?…” הֶחְזִיר הַאִינְגֵ’נֵר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. נִכָּר הָיָה, שֶׁתְּשׁוּבָה זוֹ נִפְלְטָה מִפִּיו שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי טֶרֶם יָדַע מִי הוּא הָאִישׁ הַזָּר שֶׁפָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה זוֹ.

וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת בִּפְנֵי הַסַּפָּן הַמְּפִיקִים יֹשֶׁר, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהָטִיל סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁאוֹתוֹ אָדָם, הָעוֹמֵד לְפָנָיו, אָדָם כָּשֵׁר הוּא.

“מִי אַתָּה?” שְׁאֵלָהוּ בַּחֲטִיפָה.

פֶּנְקְרוֹף הִתְוַדַּע אֵלָיו.

“טוֹב אֵפוֹא,” עָנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית. “וּמָה אַתָּה מַצִּיעַ לִי? עַל יְדֵי אֵיזֶה אֶמְצָעִי אֶבְרַח?”

“עַל יְדֵי כַּדּוּר פּוֹרֵחַ עַצְלָנִי זֶה, שֶׁהִנִּיחוּהוּ כָּאן לְלֹא מַעֲשֶׂה וַאֲשֶׁר דּוֹמֶנִי כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לָנוּ!…”

הַסַּפָּן לֹא הָיָה צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת דְבָרָיו. הָאִינְגֵ’נֵר הֵבִין אֶת כַּוָּנָתוֹ מִתּוֹךְ דִּבּוּר אֶחָד. הוּא תָּפַס בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וֶהֱבִיאָהוּ אֶל בֵּיתוֹ.

שָׁם פֵּרַשׁ הַסַּפָּן לְפָנָיו עֲצָתוֹ, שֶׁהָיְתָה בֶּאֱמֶת פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר. לֹא הָיְתָה שׁוּם סַכָּנָה בַּדָּבָר חוּץ מִן הַסַּכָּנָה לִהְיוֹת נִדּוֹן לְמִיתָה. אָמְנָם הַסּוּפָה הִתְגָּעֲשָׁה בְּעֶצֶם תָּקְפָּהּ, אֲבָל אִינְגֵ’נֵר זָרִיז וְאַמִּיץ־לֵב כְּכֹרֶשׁ סְמִית וַדַּאי יוֹדֵעַ כֵּיצַד מַנְהִיגִים כַּדּוּר פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. אִלּוּ הָיָה הוּא, פֶּנְקְרוֹף, מֻמְחֶה לְדָבָר זֶה, לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק אַף רֶגַע, אֶלָּא הָיָה מַפְלִיג לַדֶּרֶךְ – בְּלִוְיַת הֶרְבֶּרְט, כְּפִי שֶׁמּוּבָן מֵאֵלָיו. סוּפוֹת הַרְבֵּה רָאָה בִּימֵי חַיָּיו, וְאֵין סוּפָה זוֹ מַפְחִידָה אוֹתוֹ כָּל עִקָּר!

כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַסַּפָּן וְלֹא הוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו, רַק עֵינָיו נוֹצֵצוּ. הִנֵּה שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ וְלֹא אִישׁ כָּמוֹהוּ יַחְמִיצֶנָּה. אָמְנָם הָעֵצָה הָיְתָה רַבַּת סַכָּנָה עַד מְאֹד, אֲבָל מִשּׁוּם כָּךְ עַצְמוֹ עֲשׂוּיָה הָיְתָה לְהִתְקַיֵּם. לַמְרוֹת הַשְּׁמִירָה שֶׁבָּעִיר, אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִתְקָרֵב הַלַּיְלָה אֶל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, לְהַחֲלִיק בַּחֲשַׁאי אֶל תּוֹךְ הֵסִּירָה וְאַחַר לְקַצֵּץ אֶת הָעֲבוֹתוֹת שֶׁהַכַּדּוּר קָשׁוּר בָּהֶן! אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ כָּאן סַכָּנָה לִהְיוֹת מוּמָת, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁהַדָּבָר יַצְלִיחַ, וְלוּלֵא הַסּוּפָה הַזֹּאת… אֲבָל לוּלֵא הַסּוּפָה הַזֹּאת כְּבָר פָּרַח לוֹ הַכַּדּוּר, וְהַמִּקְרֶה, שֶׁהוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ זֶה כַּמָּה, לֹא הָיָה מִזְדַּמֵּן לְפָנָיו בְּשָׁעָה זוֹ!

“אֵינֶנִּי לְבַדִּי!…” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית בִּקְצָרָה.

“כַּמָּה אֲנָשִׁים אַתָּה רוֹצֶה אֵפוֹא לְהוֹלִיךְ עִמְּךָ?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“שְׁנַיִם: אֶת יְדִידִי סְפִּילֶט וְאֶת מְשָׁרְתִי נֶב.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא תִּהְיוּ שְׁלשָׁה,” הֶחֱזִיר פֶּנְקְרוֹף, “וַאֲנִי וְהֶרְבֶּרְט שְׁנַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְהֵן הַכַּדּוּר צָרִיךְ הָיָה לְהוֹלִיךְ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים…”

“טוֹב אֵפוֹא. אָנוּ נַפְלִיג!” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

הַמִּלָּה “אָנוּ” כָּלְלָה גַם אֶת הַכַּתָּב, וְאָמְנָם הַכַּתָּב לֹא הָיָה מֵרַכֵּי הַלֵּב, וְכַאֲשֶׁר הֻצְּעָה לְפָנָיו תָּכְנִית הַבְּרִיחָה, הִסְכִּים לָהּ הַסְכָּמָה גְמוּרָה. אֶלָּא שֶׁתָּמַהּ עַל עַצְמוֹ, אֵיךְ לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ מַחֲשָׁבָה פְּשׁוּטָה שֶׁכָּזוֹ. וַאֲשֵׁר לְנֶב, הִנֵּה מוּכָן וּמְזֻמָּן הָיָה לָלֶכֶת אַחַר אֲדוֹנָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִרְצֶה לָלֶכֶת.

“וּבְכֵן הַיּוֹם בָּעֶרֶב,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “אָנוּ נָבוֹא לְשָׁם חֲמִשְׁתֵּנוּ כְּטַיָּלִים הַבָּאִים לְשֵׁם סַקְרָנוּת!”

“הָעֶרֶב בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת,” עָנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְיִתֵּן אֱלֹהִים, שֶׁהַסּוּפָה לֹא תִּשְׁקֹט לִפְנֵי צֵאתֵנוּ.”

פֶּנְקְרוֹף נִפְטַר מִן האִינְגֵ’נֵר וְחָזַר אֶל מְעוֹנוֹ, שֶׁשָׁם חִכָּה לוֹ הֶרְבֶּרְט בְּרָאוּן הַצָּעִיר. הָעֶלֶם עַז־הַנֶּפֶשׁ יָדַע אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וְהוּא צִפָּה בְּלֵב נִפְעָם לְתוֹצְאוֹת בִּקּוּרוֹ אֵצֶל האִינְגֵ’נֵר. אָנוּ רוֹאִים אֵפוֹא, כִּי אַךְ אַמִּיצֵי לֵב הָיוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר גָּמְרוּ בְּנַפְשָׁם לְהִתְמַכֵּר לַסְּעָרָה וּלְהָטִיל עַצְמָם אֶל תּוֹךְ הָעַלְעוֹל הַמִּתְגָּעֵשׁ בְּעֶצֶם תָּקְפּוֹ!

הַסּוּפָה לֹא שָׁקְטָה, וְיוֹנָתָן פוֹרְסְטֶר וּבְנֵי לִוְיָתוֹ לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם לָעֹז בְּפָנֶיהָ בְּסִירָה זוֹ הֵקֵלָּה לְהִשָּׁבֵר! אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם נוֹרָא. האִינְגֵ’נֵר לֹא חָשַׁשׁ אֶלָּא לְדָבָר אֶחָד: שֶׁמָּא הַכַּדּוּר, שֶׁהָיָה קָשׁוּר אֶל הַקַּרְקַע וְשֶׁהָרוּחַ טִלְטְלָה אוֹתוֹ אָנֶה וָאָנֶה, יִקָּרַע לְאֶלֶף קְרָעִים. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ, שֶׁהָיָה כִּמְעַט רֵיק, וְהָיָה מְפַקֵּחַ עַל הַכַּדּוּר. וְכָזֹאת עָשָׂה גַם פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ כְּשֶׁיָּדָיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסֵי בִּגְדוֹ וּכְשֶׁהוּא מְפַהֵק בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לְמַרְאִית עָיִן, כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּמֶּה לְבַלּוֹת אֶת זְמַנּוֹ, אֶלָּא שֶׁגַּם לִבּוֹ הָיָה חָרֵד שֶׁמָּא יִקָּרַע הַכַּדּוּר, אוֹ שֶׁמָּא יְנַתֵּק אֶת מוֹסְרוֹתָיו וְיִפְרַח לוֹ בָּאֲוִיר.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הָעֶרֶב וְאַחֲרָיו הַלַּיְלָה, שֶׁהָיָה לֵיל צַלְמָוֶת. עַרְפִּלִּים עָבִים הִתְפַּשְּׁטוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כַּעֲנָנִים. יָרַד גֶּשֶׁם מְעֹרָב בְּשֶׁלֶג. מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה קַר. רִיצְ’מוֹנְד הָיְתָה עֲטוּפָה חַשְׁרַת אֵדִים כְּבֵדִים. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ רוּחַ הַסְּעָרָה הִשְׁכִּינָה בֵּין הַצָּרִים וְהַנְּצוּרִים מֵעֵין שָׁלוֹם זְמַנִּי, וּכְאִלּוּ נִשְׁתַּתְּקוּ כְּלֵי־הַתּוֹתָח מִפְּנֵי שַׁאֲגוֹת הַסּוּפָה הָאֲיֻמּוֹת. רְחוֹבוֹת הָעִיר הָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם. נִרְאֶה הָיָה, שֶׁמִּפְּנֵי מֶזֶג־הָאֲוִיר הָאָיֹם הַזֶּה לֹא רָאוּ אֲפִילוּ צֹרֶךְ לִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוֹ הִתְנוֹדֵד וְהִתְחַבֵּט הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. הִנֵּה כִּי כֵּן לֹא הָיָה שׁוּם מַעֲצוֹר לַשְּׁבוּיִים לְהַפְלִיג בָּאֲוִיר; אֲבָל כֵּיצַד מַפְלִיגִים בְּתוֹךְ מִשְׁבְּרֵי הַסּוּפָה הַמִּשְׁתּוֹלְלִים!…

“זֶרֶם אֲוִיר מְגֻנֶּה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף כְּשֶׁהוּא חוֹבֵשׁ הֵיטֵב אֶת מִגְבַּעְתּוֹ, שֶׁהָרוּחַ בִּקְּשָׁה לְשָׁמְטָהּ מֵעַל רֹאשׁוֹ. “אֲבָל אֵין דָּבָר! נַגִּיעַ אֶל מַטְרָתֵנוּ עַל אַפּוֹ וְעַל חֲמָתוֹ!”

בְּתֵשַׁע וָחֵצִי בָּעֶרֶב הִתְגַּנְּבוּ וּבָאוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו מֵעֲבָרִים שׁוֹנִים אֶל הַמִּגְרָשׁ, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בַּחֹשֶׁךְ, כִּי הָרוּחַ כִּבְּתָה אֶת פַּנָּסֵי הַגַּז. הָעַיִן לֹא רָאֲתָה אֲפִילּוּ אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ גְּדָל־הַמִּדּוֹת, שֶׁהָיָה כִּמְעַט כֻּלּוֹ מֻטֶּה לָאָרֶץ. חוּץ מִשַּׂקֵּי הָעֵקֶל שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּחַבְלֵי הָרֶשֶׁת, הָיְתָה הֵסִּירָה אַף הִיא קְשׁוּרָה בְּכֶבֶל חָזָק, שֶׁעָבַר דֶּרֶךְ פִּי טַבַּעַת קְבוּעָה בְּאֶבֶן הַמַּרְצֶפֶת וְקִשְׁרוֹ הָיָה מְהֻדָּק בַּסִּירָה.

חֲמֵשֶׁת הַשְּׁבוּיִים נִפְגְּשׁוּ לְיַד הַסִּירָה. אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָם, וּמִפְּנֵי הָאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה לֹא יָכְלוּ הֵם עַצְמָם לִרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו.

כּוֹרֶשׁ סְמִית, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, נֶב והֶרְבֶּרְט יָשְׁבוּ בַּסִּירָה בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהֶם, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הִתִּיר פֶּנְקְרוֹף, עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ שֶׁל האִינְגֵ’נֵר, אֶת שַׂקֵּי הַמַּעֲמָסָה בָּזֶה אַחַר זֶה. הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת אָרְכָה אַךְ רְגָעִים מוּעָטִים, וְעַד מְהֵרָה נִטְפַּל הַסַּפָּן אֶל חֲבֵרָיו.

עַכְשָׁו לֹא הָיָה הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עָצוּר אֶלָּא עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַכֶּבֶל, וְכוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה צָרִיךְ אַךְ לָתֵת צָו לְהַפְלִיג.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ וְנִכְנַס אֶל הֵסִּירָה כֶּלֶב אֶחָד. זֶה הָיָה טוֹףּ, כַּלְבוֹ שֶׁל האִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר נִתֵּק אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהָיָה קָשׁוּר בָּהּ וְרָץ בְּעִקְּבוֹת אֲדוֹנָיו וּמְצָאָהוּ. כּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מֵעֹדֶף מַשָּׂא, רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֶת הַבְּרִיָּה הָעֲלוּבָה.

“אֵין דָּבָר! יְהִי עוֹד אֶחָד!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף וְהִשְׁלִיךְ מִתּוֹךְ הַסִּירָה שֵׁנִי שַׂקִּים שֶׁל חוֹל.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתִּיר אֶת הַכֶּבֶל, וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ נִשָּׂא לְמַעְלָה וְנֶעְלַם בַּמְּרוֹמִים, אֶלָּא שֶׁאַגַּב עֲלִיָּתוֹ הַנִּסְעֲרָה פָּגְעָה הֵסִּירָה שֶׁלּוֹ בִּשְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת עָשָׁן וְהַלָּלוּ נִשְׁבָּרוּ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחוֹלְלָה הַסּוּפָה בְּכֹחַ אַדִּיר וְנוֹרָא. בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה לֹא יָכֹל האִינְגֵ’נֵר אֲפִילוּ לַחֲשֹׁב עַל יְרִידָה לָאָרֶץ, וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, לֹא נִרְאֲתָה הָאָרֶץ מִפְּנֵי עֲבִי הָעֲרָפֶל. רַק לְאַחַר חֲמִשָּׁה יָמִים נִסְתַּלֵּק הָעֲרָפֶל, וּלְעֵין הַמְעוֹפְפִים נִתְגַּלֶּה מַרְאֵה הַיָּם, שֶׁהִשְׂתָּרַע עַד לְמֶרְחַקֵּי אֵין קֵץ מִתַּחַת לַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר הָרוּחַ נְשָׂאַתְהוּ עַל כְּנָפֶיהָ בִּמְהִירוּת אֲיֻמָּה!

כְּבָר יוֹדְעִים אָנוּ, כִּי מֵחֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִפְלִיגוּ בָּאֲוִיר בְּעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ מַרְס הוּטְלוּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בּוֹ אַרְבָּעָה אֶל חוֹף שָׁמֵם, שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵאַרְצָם יוֹתֵר מִשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים מִילִין! ⁴ וְאוֹתוֹ הַחֲמִשִּׁי הַנֶּעְדָּר, אֲשֶׁר אַרְבַּעַת פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ נִזְדָּרְזוּ וְרָצוּ קֹדֶם כֹּל לְהַצִּילוֹ, הָיָה רֹאשָׁם וּמַנְהִיגָם הַטִּבְעִי, האִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית!

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בָּעֶרֶב – הָאִישׁ הַנֶּעְדָּר – צָרַת נַפְשׁוֹ שֶׁל נֶב – חִפּוּשִׂים בַּצָּפוֹן – הָאִי הַקָּטֹן – לֵיל תּוּגָה וַחֲרֵדָה – עֲרָפֶל בַּבֹּקֶר – נֶב שׂוֹחֶה בַּמָּיִם – מַרְאֵה הָאָרֶץ – מַעֲבַר הַתְּעָלָה.

נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם גָּרַף אֶת הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ לוּלְאוֹת הָרֶשֶׁת שֶׁנִּקְרָעוּ. גַּם כַּלְבּוֹ נֶעְלָם. הַחַיָּה הַנֶּאֱמָנָה הִתְנַפְּלָה מֵרְצוֹן עַצְמָהּ הַיָּמָה, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת אֲדוֹנֶיהָ.

“לְכוּ וְנֵלֲכָה!” קָרָא הַכַּתָּב.

וְאַרְבַּעְתָּם, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, נֶב, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף לֹא שָׂמוּ לֵב שֶׁעֲיֵפִים וּרְצוּצַי כֹּחַ הֵם וּמִהֲרוּ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ לְשֵׁם חִפּוּשִׂים.

נֶב הַמִּסְכֵּן בָּכָה מֵרֹב כַּעַס וְצָרַת נֶפֶשׁ כְּאֶחָד לָרַעְיוֹן שֶׁאָבַד לוֹ כָּל מַה שֶׁהָיָה אָהוּב וְיָקָר לוֹ בָּעוֹלָם.

לְמִן הָרֶגַע שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית נֶעְלַם וְעַד הָרֶגַע שֶׁבְּנֵי לִוְיָתוֹ עָמְדוּ עַל הַיַּבָּשָׁה לֹא עָבְרוּ אֲפִילוּ שְׁנֵי רְגָעִים, וּלְפִיכָךְ אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲבֵרָיו לְקַוּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ בְּעוֹד מוֹעֵד וְשֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לְהַצִּילוֹ.

“הָבָה נְחַפֵּשׂ! הָבָה נְחַפֵּשׂ!” קָרָא נֶב.

“וַדַּאי, נֶב,” עָנָה גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “נְחַפְּשֶׂנּוּ וְנִמְצָאֶנוּ!”

“בְּעוֹדֶנּוּ חָי?”

“בְּעוֹדֶנּוּ חָי!”

“הֲיוֹדֵעַ הוּא לִשְׂחוֹת?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“הֵן!” עָנָה נֶב, “וְחוּץ מִזֶּה הֲרֵי נִמְצָא עִמּוֹ טוֹףּ!”

הַסַּפָּן הִטָּה אָזְנוֹ אֶל נַהֲמַת הַיָּם וְהֵנִיד רֹאשׁוֹ.

הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נֶעְלַם הָאִינְגֵ’נֵר, נִמְצָא בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל הַחוֹף וְהָיָה רָחוֹק כַּחֲצִי מִיל מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יָרְדוּ פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. אִם עָלָה בְּיָדוֹ לִשְׂחוֹת וּלְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב שֶׁבַּחוֹף, הֲרֵי אוֹתוֹ מָקוֹם וַדַּאי נִמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל חֲצִי הַמִּיל, לְכָל הַיּוֹתֵר.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת שֵׁשׁ בָּעֶרֶב. עָלָה עֲרָפֶל וְהִשְׁרָה בָּעוֹלָם אֲפֵלָה גְדוֹלָה. הָאֲנָשִׁים הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל אוֹתָהּ הַיַּבָּשָׁה, אֲשֶׁר מַזָּלָם הֱטִילָם לְשָׁם וַאֲשֶׁר הֵם לֹא יָדְעוּ אֲפִילוּ אֶת מְקוֹמָהּ הַגֵּאוֹגְרָפִי. רַגְלֵיהֶם דָּרְכוּ עַל פְּנֵי אַדְמַת חוֹל מְעֹרָבָה בַּאֲבָנִים, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה הָיְתָה חֲשׂוּפָה לְלֹא צְמָחִים. קַרְקַע זֶה הָיָה לֹא־יָשָׁר בְּיוֹתֵר וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת הָיָה מָלֵא חוֹרִים וְשׁוּחוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁגָּרְמוּ לַהוֹלְכִים הַרְבֵּה עָמָל וִיגִיעָה. מִן הַחוֹרִים הַלָּלוּ פָּרְצוּ וְעָלוּ בְּכָל רֶגַע עוֹפוֹת גְּדוֹלִים, אֲשֶׁר מְעוּפָם הָיָה כָּבֵד וַאֲשֶׁר נִמְלְטוּ לַעֲבָרִים שׁוֹנִים; מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹתָם. עוֹפוֹת אֲחֵרִים, קַלִּים מֵאֵלֶּה, הִתְנַשְּׂאוּ לְהָקוֹת לְהָקוֹת וְחָלְפוּ כְּעֵין עֲנָנִים. הַסַּפָּן אָמַר, שֶׁהוּא הִכִּיר בֵּינֵיהֶם אֶת הַשְּׁלָכִים וְאֶת הַשְּׁחָפִים, אֲשֶׁר שְׁרִיקָתָם הַחַדָּה בָּקְעָה וְעָלְתָה מִבֵּין נַהֲמַת גַּלֵּי הַיָּם.

פַּעַם בְּפַעַם עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים תַּחְתֵּיהֶם וְהִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת קְרִיאָה רָמִים וְהִטּוּ אָזְנָם, שֶׁמָּא יִשָּׁמַע קוֹל מַעֲנֶה מִצַּד הַיָּם. סְבוּרִים הָיוּ, שֶׁהֵם קְרוֹבִים לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר יָכֹל הָיָה לַעֲלוֹת שָׁם עַל הַיַּבָּשָׁה, וְשֶׁאִלּוּ גַם שָׁרוּי הָיָה בְּמַצָּב, שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְהַשְׁמִיעַ אוֹת חַיִּים, הֲרֵי נְבִיחָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב טוֹףּ וַדַּאי יְכֹלָה הָיְתָה לְהַגִּיעַ לְאָזְנָם. וְאוּלָם שׁוּם צְוָחָה לֹא נִשְׁמְעָה מִבֵּין נַהֲמַת הַגַּלִּים וּדְכִי הַמִּשְׁבָּרִים. אָז שָׁבָה הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה לָלֶכֶת הָלְאָה וּבָדְקָה אֶת כָּל הָעַקְמוּמִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבִּקְטַנּוֹת שֶׁל חוֹף הַיָּם.

לְאַחֵר הֲלִיכָה שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגַע הִגִּיעוּ אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים אֶל תְּחוּם הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים. מִכָּאן וָהָלְאָה שׁוּב לֹא הָיָה קַרְקַע מוּצָק. הֵם נִמְצְאוּ בִּקְצֵה לְשׁוֹן־אֶרֶץ צָרָה, אֲשֶׁר מִשְׁבְּרֵי הַיָּם הִתְפּוֹצְצוּ אֵלֶיהָ בַּחֲמַת זָעַם.

“הֲרֵי זֶה כֵּף־יָם,” אָמַר הַסַּפָּן. “עָלֵינוּ לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתֵינוּ וְלָלֶכֶת יָמִינָה וְאָז נֵצֵא לַמֶּרְחָב.”

“אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁכָּאן הוּא!” עָנָה נֶב וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל הָאוֹקְיָנוֹס, אֲשֶׁר גַּלָּיו הָאַדִּירִים הִלְבִּינוּ בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה.

“אִם כֵּן, הָבָה נִקְרָאֶנוּ!”

וְאַרְבַּעְתָּם הֵרִימוּ קוֹל וְהִשְׁמִיעוּ כְּאֶחָד קְרִיאָה אַדִּירָה, אֲבָל שׁוּם מַעֲנֶה לֹא בָּא. הֵם הִמְתִּינוּ עַד שֶׁשְּׁאוֹן הַגַּלִּים נָדַם רֶגַע אֶחָד וְאָז חָזְרוּ וְקָרְאוּ אֶת קְרִיאָתָם – וְאֵין קוֹל וְאֵין מַעֲנֶה.

אָז שָׁבוּ הָאֲנָשִׁים לְאָחוֹר וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל כֵּף הַיָּם, וְשׁוּב דָּרְכוּ רַגְלֵיהֶם עַל אַדְמַת חוֹל מְלֵאָה אֲבָנִים. וּפִתְאֹם הִבְחִין פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהַחוֹף הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה תָּלוּל וְהָאֲדָמָה הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְהִתְרוֹמֵם, וְאָז שִׁעֵר שֶׁהַחוֹף מְחֻבָּר עַל יְדֵי מִדְרוֹן מָאֳרָךְ בְּיוֹתֵר אֶל תְּלוּלִית רָמָה, אֲשֶׁר גָּלְמָהּ נִצְטַיֵּר בַּאֲפֵלָה צִיּוּר מְטֻשְׁטָשׁ. בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל חוֹף הַיָּם נִתְמַעֵט מִסְפַּר הָעוֹפוֹת; גַּם שְׁאוֹנוֹ וַהֲמוֹנוֹ שֶׁל הַיָּם הוּמַך בְּמָקוֹם זֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכָּר הָיָה שֶׁרִגְשַׁת הַגַּלִּים פָּחֲתָה הַרְבֵּה. כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁמַע קוֹל הַמִּשְׁבָּרִים הַמִּתְנַפְּצִים אֶל הַחוֹף. לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁצַּד זֶה שֶׁל הַכֵּף הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִפְרָץ קָטֹן, עָגֹל לְמֶחֱצָה, אֲשֶׁר קָצֵהוּ הַמְחֻדָּד הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָגֵן מִפְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם.

וְאוּלָם בְּלֶכְתָּם בְּדֶרֶךְ זוֹ נָטוּ דָרוֹמָה, כְּלוֹמַר, לַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבַּחוֹף, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית יָכֹל הָיָה לַעֲלוֹת שָׁמָּה. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ כְּמִיל וָחֵצִי, עֲדַיִן לֹא מָצְאוּ בַּחוֹף שׁוּם עַקְמוּמִית, שֶׁהָיְתָה נוֹתֶנֶת לָהֶם אֶת הַיְּכֹלֶת לִפְנוֹת לְצַד צָפוֹן. אֲבָל הֲרֵי מִן הַהֶכְרַח הָיָה, שֶׁכֵּף זֶה, שֶׁהֵם הִקִּיפוּ אֶת רֹאשׁוֹ, יְהִי מְחֻבָּר בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אַל הַיַּבָּשָׁה. וּלְפִיכָךְ הוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לָלֶכֶת הָלְאָה בְּאֹמֶץ לֵב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְיֻגָּעִים וּתְשׁוּשֵׁי כֹּחַ בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁקִּוּוּ, כִּי סוֹף סוֹף יִמְצְאוּ קֶרֶן זָוִית הַנּוֹטָה הַצִּדָּה, אֲשֶׁר תַּחֲזִירֵם אֶל דַּרְכָּם הָרִאשׁוֹנָה.

אֲבָל לְגֹדֶל צַעֲרָם נִכְזְבָה תִּקְוָתָם זוֹ. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ כִּשְׁנֵי מִילִין, שׁוּב רָאוּ אֶת עַצְמָם עוֹמְדִים עַל תְּחוּם הַיָּם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ סְלָעִים חֲלַקְלַקִּים.

“הֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים עַל פְּנֵי אִי קָטֹן!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “וְאָנוּ עָבַרְנוּ אוֹתוֹ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה!”

וְאָכֵן צָדְקוּ דִבְרֵי הַסַּפָּן. פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ לֹא הוּטְלוּ אֶל יַבֶּשֶׁת וְגַם לֹא אֶל אִי גָדוֹל, אֶלָּא אֶל אִי קָטֹן, אֲשֶׁר אָרְכּוֹ הָיָה לֹא יוֹתֵר מִשְּׁנֵי מִילִין וַאֲשֶׁר רָחְבּוֹ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, פָּחוֹת מִכֵּן.

אִי קָטֹן שָׁמֵם זֶה, הַזָּרוּעַ אֲבָנִים וּמְחֻסֵּר צְמָחִים, הַמְשַׁמֵּשׁ מִקְלָט עָלוּב לְכַמָּה עוֹפוֹת־יָם – אֶפְשָׁר שֶׁקָּשׁוּר הוּא אֶל קְבוּצַת אִיִּים גְּדוֹלָה? מִי יוֹדֵעַ! נוֹסְעֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר מִן הֵסִּירָה שֶׁלָּהֶם סָקְרוּ מִבַּעַד לָעֲרָפֶל אֶת הָאָרֶץ סְקִירָה חֲטוּפָה, לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין כָּל צָרְכָּם אֶת הֶקֵפָהּ. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר מֶבָּטָיו, מֶבָּטֵי אִישׁ־יַם, רְגִילִים הָיוּ לִהְיוֹת נוֹקְבִים אֶת הַחֲשֵׁכָה, הוֹדִיעַ בְּוַדָּאוּת, שֶׁעֵינָיו מַבְחִינוֹת בַּמַּעֲרָב עַרְבּוּבְיָה שֶׁל גְּלָמִים, הַמְּעִידִים עַל מְצִיאוּתוֹ שֶׁל חוֹף גָּבוֹהַּ.

וְאוּלָם מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בְּבֵרוּר אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי הַקָּטֹן. יֶתֶר עַל כֵּן, אִי אֶפְשָׁר הָיָה אֲפִילוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהַיָּם הִקִּיפוֹ מִסָּבִיב. וּלְפִיכָךְ לֹא הָיְתָה לִפְנֵי פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ בְּרֵרָה אַחֶרֶת כִּי אִם לִדְחוֹת אֶת הַחִפּוּשִׁים אַחֲרֵי הָאִינְגֵ’נֵר עַד לְמָחָר, שֶׁהֲרֵי אֻמְלָל זֶה לֹא הִשְׁמִיעַ עַד עַכְשָׁיו אַף קוֹל אֶחָד הַמֵּעִיד עַל מְצִיאוּתוֹ.

“שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ אֵינָהּ מוֹכִיחָה כְּלוּם,” אָמַר הַכַּתָּב, “אֶפְשָׁר שֶׁהִתְעַלֵּף, שֶׁנִּפְצַע וְהוּא שָׁרוּי בְּמַצָּב קָשֶׁה לְלֹא יְכֹלֶת לְהַשְׁמִיעַ קוֹל מַעֲנֶה; אַל נִוָּאֵשׁ אֵפוֹא!”

אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַכַּתָּב, שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הוּא לְהַצִּית בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּאִי מְדוּרַת אֵשׁ, אֲשֶׁר תּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ אוֹת לָאִינְגֵ’נֵר. אֲבָל כָּל הַיְגִיעָה שֶׁיָּגְעוּ לִמְצֹא עֵצִים אוֹ קָנִים יְבֵשִׁים, הָיְתָה לְבַטָּלָה. חוּץ מִחוֹל וַאֲבָנִים לֹא נִמְצָא שָׁם דָּבָר.

קַל לְהָבִין כַּמָּה גָדוֹל הָיָה צַעֲרוֹ שֶׁל נֶב וַחֲבֵרָיו, שֶׁנַּפְשָׁם הָיְתָה קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית זֶה הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת. בָּרוּר הָיָה לְמַדָּי, שֶׁקָּצַר כֹּחָם לְהוֹשִׁיעוֹ. אֲנוּסִים הָיוּ לְצַפּוֹת לְאוֹר הַבֹּקֶר. אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אוֹ שֶׁעָלְתָה בְּיַד הָאִינְגֵ’נֵר לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ לְבַדּוֹ וּכְבָר מָצָא לוֹ מִקְלָט בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּחוֹף הַיָּם, אוֹ שֶׁאָבַד לָנֶצַח!

הַשָּׁעוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל הַפְּלִיטִים הָיוּ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת וְרַבּוֹת יִסּוּרִים. הַקֹּר הָיָה עַז וְגָרַם לַפְּלִיטִים עִנּוּיִים קָשִׁים, אֶלָּא שֶׁהַלָּלוּ הִסִּיחוּ דַּעְתָּם מֵהֶם וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ בָּהֶם. הֵם אֲפִילוּ לֹא נָתְנוּ אֶת דַּעְתָּם לָנוּחַ רֶגַע אֶחָד. הֵם שָׁכְחוּ אֶת עַצְמָם וְלֹא הָגוּ אֶלָּא בְּמַנְהִיגָם וְהָיוּ מְקַוִּים וְלֹא רָצוּ לַחְדֹּל מִלְּקַוּוֹת לְאַחֲרִית טוֹבָה. הֵם הָלְכוּ הָלֹךְ וָשׁוֹב עַל פְּנֵי אִי צְחִיחַ זֶה וְחָזְרוּ הָלֹךְ וְחָזֹר אֶל קָצֵהוּ הַצְּפוֹנִי, אֲשֶׁר לְפִי הַשְׁעָרָתָם הָיָה קָרוֹב בְּיוֹתֵר לִמְקוֹם הָאָסוֹן. הֵם הִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב, צָרְחוּ וְהִתְאַמְּצוּ לִתְפֹּשׂ אֵיזוֹ קְרִיאָה כָּל שֶׁהִיא, וְקוֹלוֹתֵיהֶם וַדַּאי הָלְכוּ לְמֵרָחוֹק, לְפִי שֶׁשֶּׁקֶט־מַה שָׁלַט בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר וּשְׁאוֹנוֹ וַהֲמוֹנוֹ שֶׁל הַיָּם הָלְכוּ וּפָחָתוּ.

פַּעַם אַחַת דּוֹמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ אַחַת הַקְּרִיאוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ נֶב הוֹלִידָה בַּת־קוֹל. הֶרְבֶּרְט הִפְנָה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לְדָבָר זֶה וְהוֹסִיף וְאָמַר:

“הֲרֵי זֶה מוֹכִיחַ, שֶׁבְּצַד מַעֲרָב נִמְצָא חוֹף־יָם וְהוּא קָרוֹב.”

הַסַּפָּן הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ. חוּץ מִזֶּה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁעֵינָיו לֹא הִטְעוּהוּ. אִם הוּא הִבְחִין, וְאִלּוּ גַם הַבְחָנָה כָּל שֶׁהִיא, בִּמְצִיאוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָרֶץ.

וְאוּלָם בַּת־קוֹל רְחוֹקָה זוֹ הָיְתָה הַמַּעֲנֶה הָאֶחָד, שֶׁהוֹלִידוּ קְרִיאוֹתָיו שֶׁל נֶב, וּלְאַחֵר שֶׁנִּשְׁמְעָה, שׁוּב נִשְׁאַר חָלָל הָאֲוִיר אֲשֶׁר מֵעַל הַחֵלֶק הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָאִי הַקָּטֹן דּוֹמֵם וְשׁוֹקֵט כְּשֶׁהָיָה.

בֵּינְתַיִם הָלְכוּ הַשָּׁמַיִם הָלֹךְ וְהִתְבַּהֵר. סָמוּךְ לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִבְהִיקוּ כַּמָּה כּוֹכָבִים, וְאִלּוּ נִמְצָא הָאִינְגֵ’נֵר כָּאן, בְּקִרְבַת חֲבֵרָיו, הָיָה מַבְחִין, שֶׁהַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ אֵינָם כּוֹכְבֵי חֲצִי כַּדּוּר הָאָרֶץ הַצְּפוֹנִי. וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כּוֹכַב הַצִּיר לֹא הוֹפִיעַ עַל פְּנֵי אֹפֶק חָדָשׁ זֶה. הַמַּזָּלוֹת שֶׁבְּלֵב הַשָּׁמַיִם שׁוּב לֹא הָיוּ אוֹתָם עַצְמָם שֶׁהָיָה רָגִיל לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בַּחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ, וְהַצְּלָב הַדְּרוֹמִי הִזְהִיר בַּצִּיר הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָעוֹלָם.

הַלַּיְלָה חָלַף וְעָבַר. סָמוּךְ לְחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְמַרְס נִגְלוּ בְּמִקְצָת מְרוֹמֵי הַשָּׁמָיִם. הָאֹפֶק עֲדַיִן שָׁרוּי הָיָה בַּאֲפֵלָה, וְאוּלָם עִם בְּרַק אוֹר־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָלָה מִתּוֹךְ הַיָּם אֵד כָּבֵד כָּל כָּךְ, שֶׁהֶקֵּפוֹ שֶׁל תְּחוּם הָרְאִיָּה הִצְטַמְצֵם עַד לִידֵי שֶׁטַח שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגֶל. הָעֲרָפֶל הִתְגַּלְגֵּל בְּצוּרָה שֶׁל עֲנָנִים אֲרֻכִּים, שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ הָלֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט בִּכְבֵדוּת.

זֹאת הָיְתָה פֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה. פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין מְאוּמָה מִסְּבִיבָם. בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁנֶּב וְהַכַּתָּב כִּוְּנוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם כְּלַפֵּי הָאוֹקְיָנוֹס, חִפֵּשׂ הַסַּפָּן וְהֶרְבֶּרְט אֶת הַחוֹף שֶׁבְּצַד מַעֲרָב. וְאוּלָם עֵינֵיהֶם לֹא רָאוּ אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל אֲדָמָה.

“אַף עַל פִּי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה אֶת הַחוֹף,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הֲרֵינִי מַרְגִּישׁ… הֲרֵיהוּ שָׁם… בָּטוּחַ אֲנִי בִּמְצִיאוּתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי בָּטוּחַ, שֶׁאֵין אָנוּ נִמְצָאִים עוֹד בְּרִיצְ’מוֹנְד!”

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְחִיל הָעֲרָפֶל לְהִסְתַּלֵּק. שֶׁמֶשׁ נְדִיבָה הֵחֵמָּה אֶת הַשְּׁכָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ וְחֹם זֶה הָלַךְ וְהִתְפַּשֵּׁט עַד לְשִׁטְחוֹ שֶׁל הָאִי הַקָּטֹן.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי, כְּלוֹמַר, שְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה לְאַחַר זְרִיחַת הַחַמָּה, נַעֲשָׂה הָעֲרָפֶל שָׁקוּף יוֹתֵר. הוּא הִתְאַבֵּךְ וְעָלָה לַמָּרוֹם וּמִיָּד נִתְגַּלָּה כָּל הָאִי הַקָּטֹן, כְּאִלּוּ בִּצְבֵּץ וְיָצָא מִתּוֹךְ עָנָן. אָז נִרְאָה הַיָּם בִּדְמוּת שֶׁטַח עָגֹל, רָחָב לְאֵין סוֹף מִצַּד מִזְרָח אֲבָל מֻגְבָּל מִצַּד מַעֲרָב עַל יְדֵי חוֹף מוּרָם וְתָלוּל.

אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר! שָׁם הָיְתָה אֶרֶץ. שָׁם הָיְתָה הַתְּשׁוּעָה, עַל כָּל פָּנִים, כְּפִי שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּזֶה לְפִי שָׁעָה. בֵּין הָאִי הַקָּטֹן וּבֵין הַחוֹף הִפְרִידָה תְּעָלָה רְחָבָה כַּחֲצִי הַמִּיל. זֶרֶם הַתְּעָלָה הָיָה עַז וּמָהִיר וּמֵימָיו שָׁטְפוּ בְּקוֹל שָׁאוֹן.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְאֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא בַּעֲצַת לִבּוֹ, הֵטִיל עַצְמוֹ מִיָּד אֶל תּוֹךְ הַזֶּרֶם, בְּלִי שֶׁהוֹדִיעַ עַל זֶה לַחֲבֵרָיו וּבְלִי שֶׁהוֹצִיא אַף מִלָּה מִפִּיו. זֶה הָיָה נֶב. הוּא נֶחְפַּז לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף כְּדֵי לָלֶכֶת מִשָּׁם לְצַד צָפוֹן. אִישׁ לֹא יָכֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ. פֶּנְקְרוֹף קָרָא אוֹתוֹ, אֲבָל לַשָּׁוְא. הַכַּתָּב רָצָה לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ. אָז נִגַּשׁ אֵלָיו פֶּנְקְרוֹף וְאָמַר:

“רוֹצֶה אַתָּה לַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה?”

“הֵן,” עָנָה גִדְעוֹן סְפִּילֶט.

“וּבְכֵן שְׁמַע בְּקוֹלִי וְהִמָּנַע מִזֶּה,” אָמַר הַסַּפָּן. “דַּי לָנוּ בְּנֶב: יָדוֹ תַּשִּׂיג לְהַמְצִיא עֶזְרָה לַאֲדוֹנָיו לְבַדּוֹ. אִם נָטִיל עַצְמֵנוּ לְתוֹךְ הַזֶּרֶם הָאַדִּיר הַזֶּה, סַכָּנָה בַּדָּבָר שֶׁיִּשָּׂאֻנוּ אֶל מֶרְחַב הַיָּם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם אֵינִי טוֹעֶה הֲרֵי זֶה שֶׁל זֶרֶם שֵׁפֶל הַיָּם. הַבֵּט וּרְאֵה, הִנֵּה הַחוֹל הוֹלֵךְ וְנִגְלֶה. וּבְכֵן נִהְיֶה סַבְלָנִים וְנַמְתִּין; כַּאֲשֶׁר יִמְעֲטוּ הַמַּיִם, וַדַּאי נִמְצָא מַעֲבָר נוֹחַ לַעֲבֹר בּוֹ…”

“אָכֵן צָדַקְתָּ,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “אַל נָא נִפָּרֵד אִישׁ מֵאָחִיו…”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִלְחָם נֶב עִם הַזֶּרֶם בִּגְבוּרָה רַבָּה. הוּא שָׂחָה בּוֹ בִּנְתִיב עֲקַלָּתוֹן. עִם כָּל הֶסֵט זְרוֹעַ בִּצְבְּצוּ כְּתֵפָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִתּוֹךְ הַמַּיִם וְנִרְאוּ לָעָיִן. הַזֶּרֶם גְּרָפָהוּ וְהִטָּהוּ אֶל מַסְלוּלוֹ בִּמְהִירוּת נִמְרָצָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף. אֶת חֲצִי הַמִּיל, הַמַּפְרִיד בֵּין הָאִי הַקָּטֹן וּבֵין הַיַּבָּשָׁה, עָבַר בְּמֶשֶׁךְ שֶׁל יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה, וְהוּא הִגִּיעַ אֶל הַחוֹף בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה אֲלָפִים רֶגֶל לְמַטָּה מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הִתְנַפֵּל הַמָּיְמָה.

נֶב יָצָא אֶל הַיַּבָּשָׁה לְרַגְלֵי קִיר גְרָנִית גָּבוֹהַּ וְנִעֵר מֵעָלָיו אֶת הַמַּיִם בְּכָל כֹּחוֹ. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל רָץ וְעַד מְהֵרָה נֶעְלַם אֲחוֹרֵי זִיז סֶלַע, שֶׁנִּדְחַק וְיָרַד לְתוֹךְ הַיָּם וְהִתְנַשֵּׂא מִמּוּל הַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאִי הַקָּטֹן.

חֲבֵרָיו שֶׁל נֶב הִבִּיטוּ בַּחֲרָדָה אֶל מַאֲמַצֵּי נִסְיוֹנוֹ הַנּוֹעָז, וּלְאַחַר שֶׁנֶּעְלַם מֵעֵינֵיהֶם, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר קִוּוּ לִמְצֹא בָּהּ מַחֲסֶה וּמִקְלָט, וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּשַׁבְּלוּלִים אֲחָדִים, שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַחוֹל. אָמְנָם דַּלָּה הָיְתָה סְעֻדָּה זוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי הָיְתָה סְעֻדָּה.

הַחוֹף שֶׁמִּנֶּגֶד הָיָה מִפְרָץ רָחָב, אֲשֶׁר מִצַּד דָּרוֹם נִסְתַּיֵּם בְּכֵף חַד בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְחֻסָּר צְמָחִים וּמַרְאֵהוּ פִּרְאִי עַד מְאֹד. כֵּף זֶה הָיָה מְחֻבָּר אֶל אַדְמַת הַחוֹף חִבּוּר מְעֻקָּל וּמְשֻׁנֶּה וְנִשְׁעָן עַל סַלְעֵי־גְרָנִית גְּבוֹהִים. וּלְעֻמַּת זֶה הִתְרַחֵב הַמִּפְרָץ מִצַּד צָפוֹן וְשִׁוָּה צוּרָה מְעֻגָּלָה יוֹתֵר לִרְצוּעַת אַדְמַת הַחוֹף שֶׁנִּמְשְׁכָה מִפְּאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית עַד לִפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְנִסְתַּיְּמָה גַם הִיא בְּכֵף אָרֹךְ. הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר לְקֶשֶׁת הַמִּפְרָץ הָיָה כִּשְׁמוֹנָה מִילִין. בְּרִחוּק שֶׁל מִיל מִשְּׂפַת הַיָּם לֹא תָּפַס הָאִי הַקָּטֹן בַּיָּם אֶלָּא רְצוּעָה צָרָה וְהָיָה דּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לְשֶׁלֶד שֶׁל תַּנִּין גָּדוֹל. רָחְבּוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לֹא עָלָה עַל רֶבַע הַמִּיל.

שְׂפַת הַיָּם שֶׁמִּנֶּגֶד לָאִי הַקָּטֹן הָיְתָה מִצִּדָּהּ הַקָּדוּם אַדְמַת חוֹל הַזְּרוּעָה אֲבָנִים שְׁחַרְחוֹרוֹת, אֲשֶׁר בְּשָׁעָה זוֹ הִתְחִילוּ לְבַצְבֵּץ לְאַט לְאַט מִתּוֹךְ הַמַּיִם שֶׁהָלְכוּ וְשָׁפָלוּ. מִשָּׁם וָהָלְאָה הִתְרוֹמְמָה מֵעֵין חוֹמַת גְּרָנִית, אֲשֶׁר רֹאשָׁה נִפְרַץ פְּרָצוֹת מְשֻׁנּוֹת וּמֻפְלָאוֹת לְמַרְאֶה וְשֶׁהָיְתָה גְּבוֹהָה כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת רֶגֶל. הִיא נִמְשְׁכָה בְּאֹרֶךְ שֶׁל שְׁלשָׁה מִילִין וְנִסְתַּיְּמָה מִיָּמִין מִתּוֹךְ מוֹרָד זָקוּף שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ נֶחֱצַב וְסֻתַּת בִּידֵי אָדָם. וּכְנֶגֶד זֶה מִצַּד שְׂמֹאל, לְמַעְלָה מִן הַכֵּף, הָיְתָה הַחוֹמָה פְּרוּעָה וּמְפֹרָצָה וּמְלֵאָה שִׁבְרֵי סְלָעִים וְהָלְכָה הָלֹךְ וְשָׁפֹל בְּהַדְרָגָה עַד שֶׁהִתְלַכְּדָה עִם צִבּוּרֵי הַסְּלָעִים שֶׁל הַקָּצֶה הַדְּרוֹמִי.

עַל הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַחוֹף לֹא צָמַח אַף עֵץ אֶחָד. זֶה הָיָה מִישׁוֹר חָלָק כְּאוֹתוֹ שֶׁל קֵיפְטוֹן אוֹ שֶׁל “כֵּף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה”, אֶלָּא שֶׁשִּׁטְחוֹ הָיָה מוּעָט מִשֶּׁל אֵלֶּה. עַל כָּל פָּנִים, כָּךְ נִרְאָה לְעֵין הַמַּבִּיט מֵעַל הָאִי הַקָּטֹן. וְאוּלָם מִיָּמִין, מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה הַזְּקוּפָה, לֹא נֶעְדַר הַצּוֹמֵחַ. הָעַיִן הִבְחִינָה שָׁם עַל נְקַלָּה עִרְבּוּבְיָה שֶׁל אִילָנוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁשּׁוּרוֹתֵיהֶם הִתְפַּשְּׁטוּ לַמֶּרְחַקִּים מֵעֵבֶר לִתְחוּם־הָרְאִיָּה. יֶרֶק זֶה שִׂמַּח אֶת הָעַיִן, שֶׁעָיְפָה לְמַרְאֵה סַלְעֵי הַגְּרָנִית הַקָּשִׁים וְהַזְּעוּמִים.

וּלְבַסּוֹף, בְּיַרְכְּתֵי מִישׁוֹר הָרָמָה וּלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הִזְהִיר בְּמֶרְחָק שֶׁל שִׁבְעָה מִילִין לִפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית רֹאשׁ הָר לָבָן, שֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שָׁפְכוּ עָלָיו אֶת נָגְהָן. לֹבֶן זֶה הָיָה עֲטֶרֶת שֶׁלֶג, שֶׁעִטְּרָה אֶת אַחַד הֶהָרִים הָרְחוֹקִים.

לְפִי שָׁעָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת, אִם אוֹתָהּ אֶרֶץ הֲרֵיהִי אִי אוֹ חֵלֶק יַבֶּשֶׁת. וְאוּלָם לְמַרְאֵה הַסְּלָעִים הַמְזֻעְזָעִים, שֶׁנֶּעֶרְמוּ צִבּוּרִים צִבּוּרִים מִצַּד שְׂמֹאל, לֹא הָיָה גֵיאוֹלוֹגוֹן מְהַסֵּס מִלְּהַחְלִיט שֶׁמּוֹצָאָם וֻלְקָנִי הוּא, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה הָיָה בַּעֲלִיל שֶׁהִנָּם תּוֹלַדְתָּהּ שֶׁל פְּעֻלָּה וֻלְקָנִית.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט הִתְבּוֹנְנוּ בְּשִׂים־לֵב אֶל אֶרֶץ זוֹ, שֶׁעָלֶיהָ אוּלַי אֲנוּסִים יִהְיוּ לִחְיוֹת הַרְבֵּה שָׁנִים וְאוּלַי גַם לָמוּת בָּהּ, אִם הִיא נִמְצֵאת מִחוּץ לְאָרְחוֹת יַמִּים, שֶׁאֳנִיּוֹת מְהַלְּכוֹת בָּהֶם.

“וּבְכֵן,” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט, “מָה אַתָּה אוֹמֵר, פֶּנְקְרוֹף?”

“מָה אֹמַר?” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “יֵשׁ כָּאן צָד טוֹב וְיֵשׁ כָּאן צַד רַע, כְּמוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. נִרְאֶה מַה יִהְיֶה. אֲבָל הִנֵּה הַשֶּׁפֶל הוֹלֵךְ וְנִגְמָר. בְּעוֹד שָׁלשׁ שָׁעוֹת נַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה, וְאַךְ נַגִּיעַ אֶל הַחוֹף הַהוּא, נֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת מַר סְמִית.”

פֶּנְקְרוֹף לֹא שָׁגָה. מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁעוֹת שָׁפְלוּ מֵי הַיָּם, וְהַחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁל הַחוֹלוֹת אֲשֶׁר בְּקַרְקָעִיתוֹ שֶׁל אֲפִיק הַתְּעָלָה נִתְגַּלָּה לָעָיִן. בֵּין הָאִי הַקָּטֹן וּבֵין הַחוֹף לֹא נִשְׁאֲרָה בִּלְתִּי אִם זְרוֹעַ מַיִם צָרָה, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבֹר אוֹתָהּ עַל נְקַלָּה בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק.

בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת פָּשְׁטוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט וַחֲבֵרָיו אֶת בִּגְדֵיהֶם וְקִפְּלוּם בִּצְרוֹר, שֶׁהֶחֱזִיקוּהוּ לְמַעְלָה מֵרֹאשָׁם וְיָרְדוּ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה, אֲשֶׁר עָמְקָהּ לֹא עָלָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל חָמֵשׁ רַגְלָיִם. וְאוּלָם בִּשְׁבִיל הֶרְבֶּרְט הָיוּ הַמַּיִם עֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר, וּלְפִיכָךְ הֵטִיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה וְשָׂחָה בָּהּ כְּדָג וְעָבַר אוֹתָהּ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה. שְׁלָשְׁתָּם עָלוּ עַל הַחוֹף שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי בְּשָׁלוֹם וּבְלִי שׁוּם קֹשִׁי. הַחַמָּה נִגְּבָה אוֹתָם עַד מְהֵרָה וְהֵם לָבְשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְשָׁמְרוּ עֲלֵיהֶם לְבַל יִתְלַחְלְחוּ בַּמַּיִם, וְהִתְחִילוּ מְטַכְּסִים עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת.

פֶּרֶק רְבִיעִי

קוֹנְכִיּוֹת הָאֶבֶן – תּוֹצָאַת הַנַּחַל – הַקָּמִינִים – הֶמְשֵׁךְ הַחִפּוּשִׁים – הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ אִילָנוֹת יְרוֹקִים – הָאוֹצָר שֶׁל חָמְרֵי־שְׂרֵפָה – מְצַפִּים לְשֶׁפֶל הַמָּיִם – מִמְּרוֹמֵי הַחוֹף – הָרַפְסוֹדָה – הַשִּׁיבָה אֶל הַחוֹף.

אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַכַּתָּב לַסַּפָּן, שֶׁיַּמְתִּין לוֹ בְּמָקוֹם זֶה וְכָאן יִפָּגֵשׁ עִמּוֹ לִכְשֶׁיַּחֲזֹר, וּבְלִי לְאַבֵּד אַף רֶגַע פָּנָה לְאוֹתוֹ הָעֵבֶר שֶׁל הַחוֹף, אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁעוֹת אֲחָדוֹת הָלַךְ לְשָׁם הַכּוּשִׁי נֶב. הוּא צָעַד בְּחָפְזָה וּמִיָּד נֶעְלַם מִן הָעַיִן אֲחוֹרֵי קֶרֶן זָוִת שֶׁל הַחוֹף, כִּי כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לָדַעַת עַד מְהֵרָה מֶה עָלְתָה לוֹ לָאִינְגֵ’נֵר.

הֶרְבֶּרְט רָצָה לְלַוּוֹת אוֹתוֹ.

“הִשָּׁאֵר פֹּה, נַעֲרִי שֶׁלִּי,” אָמַר לוֹ הַסַּפָּן. “עָלֵינוּ לִמְצֹא מְקוֹם מִקְלָט וּלְבַקֵּשׁ דְּבַר־מַאֲכָל, הַמַּשְׂבִּיעַ בֶּטֶן שׁוֹקֵקָה יוֹתֵר מִן הַשַּׁבְּלוּלִים. הֲרֵי יְדִידֵינוּ, לִכְשֶׁיַּחְזְרוּ, וַדַּאי זְקוּקִים יִהְיוּ לְמָזוֹן וִיבַקְּשׁוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם. אִישׁ אִישׁ וְתַפְקִידוֹ.”

“הֲרֵינִי מוּכָן לְהִטָּפֵל אֵלֶיךָ, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמַר הַסַּפָּן. “אֶלָּא, שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂינוּ עַל פִּי שִׁטָּה סְדוּרָה. אָנוּ עֲיֵפִים, קַר לָנוּ וְהִנְנוּ רְעֵבִים. אִי לָזֹאת עָלֵינוּ לִמְצֹא לָנוּ מִקְלָט, אֵשׁ וּמְזוֹנוֹת. עֵצִים לְהַסָּקָה יַמְצִיא לָנוּ הַיַּעַר, וּבֵיצִים לָאֲכִילָה יַמְצִיאוּ לָנוּ קִנֵּי הָעוֹפוֹת: נִמְצָא, שֶׁעָלֵינוּ אַךְ לְבַקֵּשׁ לָנוּ בֵּית דִּירָה.”

“אִם כֵּן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “הָבָה אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ מְעָרָה בְּקֶרֶב הַסְּלָעִים הַלָּלוּ, וּמֻבְטָחְנִי שֶׁסּוֹפִי לְגַלּוֹת חוֹר־עָפָר, אֲשֶׁר יִסְכֹּן לָנוּ לִהְיוֹת מְקוֹם מִסְתּוֹר!”

“יָפֶה דִּבַּרְתָּ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “הָבָה נָשִׂים פְּעָמֵינוּ לַדֶּרֶךְ, נַעֲרִי!”

וּבְכֵן קָמוּ וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְרַגְלֵי חוֹמַת־הַסֶּלַע הָאַדִּירָה עַל פְּנֵי שִׁכְבַת הַחוֹל הָרְחָבָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה עִם שֶׁפֶל הַמָּיִם. וְאוּלָם תַּחַת לַעֲלוֹת צָפוֹנָה, יָרְדוּ לִפְאַת דְּרוֹמִית. בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת פְּסִיעוֹת לְמַטָּה מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָלוּ עַל הַיַּבָּשָׁה רָאָה פֶּנְקְרוֹף חָרִיץ צַר, אֲשֶׁר לְפִי סְבָרָתוֹ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ תּוֹצָאַת נַחַל אוֹ פֶּלֶג. וְהוֹאִיל וְכָךְ, אֵין טוֹב לִפְנֵיהֶם מֵאֲשֶׁר לִקְבֹּעַ אֶת מוֹשָׁבָם בְּקִרְבַת מַיִם הָרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁזֶּרֶם הַיָּם נָשָׂא אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה הִתְנַשְּׂאָה, כָּאָמוּר לְמַעְלָה, עַד לִידֵי גֹבַהּ שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת רֶגֶל, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ מוּצָק אֶחָד, וְגַם בְּתַחְתִּיתָהּ, אֲשֶׁר מֵי הַיָּם לִקְקוּ אוֹתָהּ לְקִיקָה קַלָּה, לֹא נִמְצָא אַף בְּקִיעַ כָּל שֶׁהוּא, שְׁיָּכֹל הָיָה לְשַׁמֵּשׁ דִּירַת אַרְעַי. זֹאת הָיְתָה חוֹמָה זְקוּפָה וְכֻלָּהּ גְרָנִית קָשָׁה עַד מְאֹד, אֲשֶׁר גַּלֵּי הַיָּם לֹא כִּרְסְמוּ אוֹתָהּ מֵעוֹלָם. סָמוּךְ לְרֹאשָׁהּ פָּרְחוּ הֲמוֹן עוֹפוֹת מַיִם, וּבְיִחוּד מִינִים שׁוֹנִים מִמִּשְׁפַּחַת שְׁטוּחֵי־הָרַגְלַיִם, בַּעֲלֵי חַרְטֹם אָרֹךְ, שָׁטוּחַ וְחַד. הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ הָיוּ קוֹלָנִיִּים עַד מְאֹד וְלֹא פָּחֲדוּ כָּל עִקָּר מִן הָאָדָם, אֲשֶׁר וַדַּאי זוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הִשְׁבִּית אֶת בְּדִידוּתָם. בֵּין שְׁטוּחֵי הָרַגְלַיִם הַלָּלוּ הִכִּיר פֶּנְקְרוֹף הַרְבֵּה “לַבִּים”, שֶׁהֵם מִין שְׁלָכִים, שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם גַּם “שׁוֹדְדִים”, וְגַם שְׁחָפִים קְטַנִּים רְעַבְתָּנִים, אֲשֶׁר קִנְנוּ בַּסְּדָקִים שֶׁל הַגְּרָנִית. יְרִיָּה אַחַת בִּקְנֵה רוֹבֶה בְּקֶרֶב עֵרֶב־רַב זֶה שֶׁל בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם הָיָה דַיּוֹ לְהַפִּיל בָּהֶם הַרְבֵּה חֲלָלִים; וְאוּלָם כְּדֵי לִירוֹת בִּקְנֵה־רוֹבֶה, מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁיְּהִי לְאָדָם קְנֵה־רוֹבֶה, וְחֵפֶץ כָּזֶה לֹא נִמְצָא לֹא בְּיָדוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וְלֹא בְּיָדוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט. חוּץ מִזֶּה, הֲרֵי בְּשָׂרָם שֶׁל הַשְּׁחָפִים וְהַלַּבִּים הַלָּלוּ כִּמְעַט שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, וַאֲפִילוּ טַעַם בֵּיצֵיהֶם תּוֹעֵבָה הוּא.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהֶרְבֶּרְט, אֲשֶׁר הִרְחִיק קְצָת לָלֶכֶת הָלְאָה לְצַד שְׂמֹאל, פָּגַע בִּסְלָעִים אֲחָדִים מְחֻפִּים צִמְחֵי־יָם, אֲשֶׁר בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שׁוּב תַּעֲלִימֵם גֵאוּת הַיָּם מִן הָעָיִן. בְּקֶרֶב הַצְּמָחִים שֶׁעַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים הַלָּלוּ שָׁרְצוּ רְכִיכוֹת בַּעֲלוֹת קְלִפָּה מְכֻפֶּלֶת, אֲשֶׁר אָדָם רָעֵב אֵינוֹ יָכֹל לָקוּץ בָּהֶם. הֶרְבֶּרְט קָרָא אֶת פֶּנְקְרוֹף וְהַלָּז מִהֵר לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

“הֶאָח! הֲרֵי אֵלֶּה הֵן קוּנְכִיּוֹת־אֵזוֹב!” קָרָא הַסַּפָּן, “הִנֵּה מָצָאנוּ שִׁלּוּמִים תַּחַת הַבֵּיצִים שֶׁאָנוּ חֲסֵרִים!”

“אֵין אֵלֶּה קוּנְכִיּוֹת־אֵזוֹב,” עָנָה הֶרְבֶּרְט הַצָּעִיר, שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב אֶל הָרְכִיכוֹת הַמְּחֻבָּרוֹת אֶל הַסְּלָעִים, “אֶלָּא קוּנְכִיּוֹת אֶבֶן.”

“וּרְאוּיוֹת הֵן לַאֲכִילָה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“מַאֲכַל תַּאֲוָה הֵן.”

“טוֹב אֵפוֹא, הָבָה נֹאכַל קוּנְכִיּוֹת־אֶבֶן.”

הַסַּפָּן יָכֹל הָיָה לִסְמֹךְ בְּעִנְיַן זֶה עַל הֶרְבֶּרְט. הָעֶלֶם הַזֶּה הָיָה בָּקִי הַרְבֵּה בַּתּוֹלְדוֹת הַטֶּבַע וְלִבּוֹ נִמְשַׁךְ מֵעוֹדוֹ אַחֲרֵי מַדָּע זֶה בִּתְשׁוּקָה רַבָּה. אָבִיו רָצָה שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם בְּמִקְצֹעַ זֶה וְהוּא הֶעֱמִיד לוֹ מוֹרִים מִטּוּבֵי הַמְלֻמָּדִים שֶׁבְּבוֹסטוֹן, וְהַלָּלוּ הִקְנוּ לוֹ אֶת יְדִיעוֹת הַטֶּבַע וְהָיוּ מְחַבְּבִים אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה יֶלֶד מַשְׂכִּיל וְשַׁקְדָּן, הַנְּטִיּוֹת שֶׁל חוֹקֵר־טֶבַע, שֶׁנִּתְיַחֲדוּ לוֹ, עֲתִידוֹת הָיוּ לִהְיוֹת לְהוֹעִיל לַחֲבֵרָיו פְּעָמִים הַרְבֵּה בַּיָּמִים הַבָּאִים, וְהַתְחָלַת שִׁמּוּשׁוֹ בְּמִקְצֹעַ זֶה הַיּוֹם עָלְתָה יָפֶה.

קוּנְכִיּוֹת־הָאֶבֶן הַלָּלוּ הָיוּ רְכִיכוֹת מָאֳרָכוֹת, הַמִּתְחַבְּרוֹת לִקְבוּצוֹת וְהַמִּדַּבְּקוֹת בְּחָזְקָה בַּסְּלָעִים. הֵן שַׁיָּכוֹת אֶל אוֹתוֹ מִין הָרְכִיכוֹת הַקּוֹדְחוֹת, הַנּוֹקְבוֹת⁵ חוֹרִים בָּאֲבָנִים הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר, וְהַקְּלִפָּה שֶׁלָּהֶן מִתְעַגֶּלֶת מִשְּׁנֵי קְצוֹתֶיהָ – מִדָּה שֶׁאֵין אָנוּ מוֹצְאִים דֻּגְמָתָהּ אֵצֶל קוּנְכִית־הָאֵזוֹב הַמְּצוּיָה.

פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט עָרְכוּ לְעַצְמָם סְעֻדָּה שְׁמֵנָה מִקּוּנְכִיּוֹת־הָאֶבֶן הַלָּלוּ, אֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת קְלִפָּתָן לְמֶחֱצָה לְנֹכַח הַחַמָּה. הֵם אָכְלוּ אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִים צְדָפוֹת וּמָצְאוּ שֶׁטַּעְמָן מְפֻלְפָּל בְּיוֹתֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ לֹא בְּפִלְפֵּל וְלֹא בְּמִינֵי תְּבָלִים אֲחֵרִים.

אֶת רַעֲבוֹנָם שָׁבְרוּ מִיָּד, אֲבָל לֹא אֶת צְמָאָם, אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְאַחַר אֲכִילַת הָרְכִיכוֹת הַמְתֻבָּלוֹת מִטֶּבַע בְּרִיָּתָן. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם אֵפוֹא לִמְצֹא מַיִם מְתוּקִים, אֲשֶׁר הָיוּ מְצוּיִים בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ עָקֹב וּמְגֻבְשָׁשׁ⁶. וּבְכֵן הִצְטַיְּדוּ מִתְּחִלָּה בְּכַמּוּת מְרֻבָּה שֶׁל רְכִיכוֹת, מִלְּאוּ בָּהֶן אֶת כִּיסֵיהֶם וְאֶת מִטְפְּחוֹתֵיהֶם, וְחָזְרוּ אֶל תַּחְתִּית הָרָמָה.

לְאַחַר מַהֲלָךְ שֶׁל מָאתַיִם פְּסִיעוֹת הִגִּיעוּ אֶל אוֹתוֹ הֶחָרִיץ, אֲשֶׁר לְפִי הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אָפִיק שֶׁל פֶּלֶג שׁוֹטֵף. בְּמָקוֹם זֶה נֶחְצְתָה חוֹמַת־הַסֶּלַע לִשְׁתַּיִם, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁכֹּחַ וֻלְקָנִי אַדִּיר הוּא הוּא שֶׁעָשָׂה אֶת הַפֶּרֶץ הַזֶּה. בְּתַחְתִּיתָהּ נִמְצָא מִפְרָץ קָטֹן, אֲשֶׁר מִצַּד הַיַּבָּשָׁה תָּאַר זָוִית חַדָּה בְּיוֹתֵר. רָחְבּוֹ שֶׁל שֶׁטֶף הַמַּיִם בְּמָקוֹם זֶה הָיָה כְּמֵאָה רֶגֶל וְרֹחַב גְּדוֹתָיו הַתְּלוּלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא עָלָה עַל עֶשְׂרִים רֶגֶל. הַנַּחַל שָׁטַף כִּמְעַט בַּדֶּרֶךְ יְשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי קִירוֹת שֶׁל גְּרָנִית, אֲשֶׁר הָלְכוּ וְשָׁפְלוּ לְעֻמַּת תּוֹצְאָתוֹ; אַחַר נָטָה נְטִיָּה גַּסָּה הַצִּדָּה וְנֶעְלַם בֵּין עֲצֵי יַעַר שֶׁהָיָה רָחוֹק מִזֶּה כַּחֲצִי מִיל.

“הֲרֵי מַיִם וַהֲרֵי שָׁם עֵצִים!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “עַכְשָׁו, הֶרְבֶּרְט, אֵין אָנוּ חֲסֵרִים אֶלָּא בֵּית דִּירָה!”

מֵי הַנַּחַל הָיוּ זַכִּים. פֶּנְקְרוֹף הִכִּיר, שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל שֶׁפֶל־הַיָּם, כְּשֶׁהַגַּלִּים אֵינָם מַגִּיעִים אֵלָיו, וַדַּאי מֵימָיו מְתוּקִים. לְאַחַר שֶׁעָמְדוּ עַל עִנְיָן חָשׁוּב זֶה, הִתְחִיל הֶרְבֶּרְט מְחַפֵּשׂ מְחִלָּה, שֶׁתּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם מְקוֹם מִקְלָט, אֲבָל חִפּוּשָׂיו הָיוּ לְבַטָּלָה: קִיר הַגְּרָנִית הָיָה כֻּלּוֹ חָלָק וְזָקוּף בְּכָל מָקוֹם.

וּפִתְאֹם רָאוּ וְהִנֵּה סָמוּךְ לְתוֹצָאַת הַנַּחַל וּלְמַעְלָה מִשִּׁטְחָהּ הִתְלַכְּדוּ גַּלֵּי הָאֲבָנִים וְהָיוּ לְצִבּוּר אֶחָד שֶׁל סְלָעִים אַדִּירִים, כְּאוֹתָם הַצִּבּוּרִים הַמִּזְדַּמְּנִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁל הָרֵי גְרָנִית וְהַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם “קָמִינִים”.

פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט הֶעְמִיקוּ לַחְדֹּר לְבֵין הַסְּלָעִים, אֶל תּוֹךְ מִסְדְּרוֹנֵי־הַחוֹל הַצָּרִים, שֶׁלֹּא הָיוּ אֲפֵלִים כָּל עִקָּר, מִשּׁוּם שֶׁנֹּגַהּ הַיּוֹם בָּקַע וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּרָצוֹת שֶׁבֵּין סַלְעֵי הַגְּרָנִית הַלָּלוּ, אֲשֶׁר אֲחָדִים מֵהֶם הָיוּ תְּלוּיִים בַּמִּשְׁקֹלֶת דֶּרֶךְ נֵס. אֲבָל יַחַד עִם אוֹר הַיּוֹם פָּרַץ גַּם הָרוּחַ וְיַחַד עִם הָרוּחַ בָּא הַקֹּר הֶחָזָק מִבַּחוּץ. וְאוּלָם הַסַּפָּן סָבוּר הָיָה, שֶׁאִם יִגְדְּרוּ חֲלָקִים יְדוּעִים שֶׁל הַמִּסְדְּרוֹנִים הַלָּלוּ וְיִסְתְּמוּ כַּמָּה מִן הַפְּרָצוֹת בְּתַעֲרֹבֶת שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹל, יַעֲלֶה בְּיָדָם לְהַכְשִׁיר אֶת הַ“קָּמִינִים” לְבֵית־דִּירָה.

“הִנֵּה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וְאִם יָבוֹא יוֹם וְכוֹרֶשׁ סְמִית שׁוֹב יָשׁוּב אֵלֵינוּ, וַדַּאי יַהֲפֹךְ אֶת הַלַּבִּירִינְתְּ הַזֶּה לְמִשְׁכָּן נָאֶה.”

“שׁוֹב יָשׁוּב, פֶּנְקְרוֹף!” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “וּבְשׁוּבוֹ אֵלֵינוּ, מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁיִּמְצָא כָּאן דִּירָה נוֹחָה כָּל צָרְכָּהּ. וְדִירָה זוֹ תִּהְיֶה נוֹחָה, אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהַתְקִין בַּמִּסְדְּרוֹן שֶׁבַּשְּׂמֹאל אָח וְנַתְקִין שָׁם אֲרֻבָּה לֶעָשָׁן!”

“הַדָּבָר יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ, נַעֲרִי שֶׁלִּי,” אָמַר הַסַּפָּן, “וְהַקָּמִינִים הַלָּלוּ – בְּשֵׁם זֶה כִּנָּה פֶּנְקְרוֹף דִּירַת אַרְעַי זוֹ – יִהְיוּ לָנוּ לְמִקְלָט. אֲבָל קֹדֶם כֹּל עָלֵינוּ לָלֶכֶת לֶאֱסֹף חָמְרֵי־שְׂרֵפָה. סָבוּר אֲנִי, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לָנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵצִים כְּדֵי לִסְתֹּם בָּהֶם אֶת הַפְּרָצוֹת, אֲשֶׁר דַּרְכָּן תּוֹקֵעַ הַשֵּׁד בַּחֲצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ!”

הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף יָצְאוּ מִן הַקָּמִינִים וּלְאַחַר שֶׁהִקִּיפוּ אֶת קֶרֶן הַזָּוִית שֶׁל הַסֶּלַע, הִתְחִילוּ עוֹלִים עַל הַחוֹף הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַנַּחַל. זֶרֶם הַנַּחַל הָיָה בְּמָקוֹם זֶה עַז בְּיוֹתֵר וְהוּא נָשָׂא עַל גַּבּוֹ מַפְּלֵי עֵצִים אֲחָדִים. בְּשׁוּב גַּלֵּי הַיָּם לְאֵיתָנָם – וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּבָר מֻרְגָּשׁ הָיָה, שֶׁהֵם הוֹלְכִים וְשָׁבִים לְאֵיתָנָם – וַדַּאי הֲרֵי הֵם דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ בְּכֹחַ לְאָחוֹר לְמֶרְחָק מְסֻיָּם. וּלְפִיכָךְ סָבוּר הָיָה הַסַּפָּן, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲלִיָּה וִירִידָה זוֹ שֶׁל הַמַּיִם כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל יָדָן דְּבָרִים כְּבֵדִים.

לְאַחַר הֲלִיכָה שֶׁל רֶבַע שָׁעָה הִגִּיעוּ הַסַּפָּן וְהַנַּעַר אֶל פִּנַּת הָעַקְמוּמִית, שֶׁפִּנָּה הַנַּחַל בְּשָׁטְפוֹ לְצַד שְׂמֹאל. מִמָּקוֹם זֶה זָרַם וְעָבַר דֶּרֶךְ יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים נָאִים. הָעֵצִים הַלָּלוּ עֲדַיִן יְרוֹקִים הָיוּ לַמְרוֹת תְּקוּפַת הַשָּׁנָה הַמְאֻחָרָה, כִּי נִמְנוּ עַל מִשְׁפַּחַת הָעֵצִים נוֹשְׂאֵי־צְנוֹבְרוֹת, הַגְּדֵלִים בְּכָל הָאֲזוֹרִים שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, לְמִן אֵזוֹר הָאַקְלִים שֶׁל הַצָּפוֹן עַד לָאֲרָצוֹת הַטְּרָפִּיּוֹת. חוֹקֵר הַטֶּבַע הַצָּעִיר הִכִּיר בֵּינֵיהֶם בְּיִחוּד אֶת הַ“דֵּיאוֹדָרִים”, אֲשֶׁר הַמִּינִים שֶׁלָּהֶם מְרֻבִּים בְּיִחוּד בְּאֵזוֹר הָרֵי הַהִימָלָיָה וְהֵם מְפִיצִים רֵיחַ נָעִים. בֵּין הָעֵצִים הַנָּאִים הַלָּלוּ צָמְחוּ קְבוּצוֹת אֳרָנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לִפְרֹשׂ מִסְּבִיבָם אֶת פֹּארוֹתֵיהֶם הָעֲבֻתּוֹת. בְּצַעֲדוֹ לְבֵין הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים, חָשׁ פֶּנְקְרוֹף שֶׁרַגְלוֹ רוֹעֶצֶת עֲנָפִים יְבֵשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁבְּרוּ בְּקוֹל רַעַשׁ.

“הִנֵּה כִּי כֵן, נַעֲרִי שֶׁלִּי,” עָנָה וְאָמַר אֶל הֶרְבֶּרְט, “אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת שֵׁם הָעֵצִים הַלָּלוּ, הֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי לְכָל הַפָּחוֹת לְיַחֲסָם עַל מִשְׁפַּחַת “עֲצֵי הַשְּׂרֵפָה”, וּבְרֶגַע זֶה אַךְ מִשְׁפָּחָה זוֹ הִיא הַכְּשֵׁרָה לָנוּ בְּיוֹתֵר!”

“וּבְכֵן הָבָה נְקוֹשֵׁשׁ!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט וְהִתְחִיל מִיָּד בַּעֲבוֹדָה.

אֲסִיפַת הָעֵצִים הָיְתָה מְלָאכָה קַלָּה. לֹא הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ אֲפִילוּ לִשְׁבֹּר אֶת הָעֲנָפִים מֵעַל הָעֵצִים, מִשּׁוּם שֶׁכַּמּוּת מְרֻבָּה שֶׁל מַפְּלֵי עֵצִים הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַקַּרְקַע לְרַגְלֵיהֶם. וְאוּלָם אִם בְּחֹמְרֵי־שְׂרֵפָה לֹא הָיָה שׁוּם מַחֲסוֹר, הֲרֵי אֶמְצָעֵי הַהוֹבָלָה לֹא הָיוּ נוֹחִים כָּל עִקָּר. הָעֵצִים הָיוּ יְבֵשִׁים מְאֹד, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ קַלִּים לְהִשָּׂרֵף. וּלְפִיכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַעֲבִירָם אֶל הַקָּמִינִים בְּכַמּוּת מְרֻבָּה. אֶלָּא שֶׁכֹּחָם שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ לֹא הָיָה מַסְפִּיק לְכָךְ. וְעַל קֹשִׁי זֶה הֶעֱמִיד הֶרְבֶּרְט אֶת הַסַּפָּן.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, נַעֲרִי שֶׁלִּי,” הֶחֱזִיר לוֹ הַסַּפָּן, “מַשְׁמַע, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְאֶמְצָעִי, כְּדֵי לְהוֹבִיל אֶת הָעֵצִים הַלָּלוּ. לְעוֹלָם מוֹצֵא לוֹ אָדָם אֶמְצָעִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֶׂה! אִלּוּ הָיְתָה לָנוּ עֲגָלָה אוֹ סִירָה, הָיְתָה עֲבוֹדָה זוֹ נַעֲשֵׂית עַל נְקַלָּה.”

“אֲבָל הֲרֵי יֵשׁ לָנוּ נַחַל זֶה!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“צָדַקְתָּ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “הַנַּחַל יְשַׁמֵּשׁ לָנוּ מְסִלָּה הַהוֹלֶכֶת מֵאֵלֶיהָ. וְלֹא לְחִנָּם הִמְצִיאוּ בְּנֵי אָדָם אֶת רַפְסוֹדוֹת הָעֵצִים.”

“אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עִכּוּב בַּדָּבָר,” הָעִיר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁהֲרֵי הַמְּסִלָּה שֶׁלָּנוּ הוֹלֶכֶת בְּשָׁעָה זוֹ לְעֵבֶר הָפוּךְ מִן הַמְּגַמָּה שֶׁלָּנוּ, כִּי הִנֵּה הַיָּם הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה!”

“אָנוּ נְחַכֶּה עַד הַשָּׁפֶל,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “וְהוּא הוּא שֶׁעָלָיו נַטִּיל אֶת הַתַּפְקִיד לְהוֹלִיךְ אֶת חָמְרֵי הַשְּׂרֵפָה שֶׁלָּנוּ אֶל הַקָּמִינִים. הָבָה נָכִין אֶת הָרַפְסוֹדָה.”

הַסַּפָּן וְהֶרְבֶּרְט שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל קֶרֶן הַזָּוִית אֲשֶׁר עִם קְצֵה הַיַּעַר וְהַנַּחַל. כָּל אֶחָד מֵהֶם נָשָׂא, אִישׁ כְּפִי מִדַּת כֹּחוֹ, חֲבִילָה שֶׁל עֵצִים עַל גַּבּוֹ. גַּם עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַתְּלוּלָה נִמְצְאָה כַּמּוּת מְרֻבָּה שֶׁל עֲנָפִים יְבֵשִׁים, שֶׁהִתְגּוֹלְלוּ בֵּין הָעֲשָׂבִים, אֲשֶׁר רֶגֶל אֱנוֹשׁ וַדַּאי לֹא דָּרְכָה עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם. פֶּנְקְרוֹף הִתְחִיל מִיָּד לְהַתְקִין אֶת הָרַפְסוֹדָה שֶׁלּוֹ.

בְּמִין מַעַרְבָּלָה, שֶׁנִּתְהַוְּתָה בַּנַּחַל עַל יְדֵי זִיז יוֹצֵא מִן הַחוֹף וְשֶׁעִכְּבָה אֶת הַזֶּרֶם, הִנִּיחַ הַסַּפָּן וְהַנַּעַר שִׁבְרֵי עֵצִים גְּדוֹלִים לְמַדַּי וּקְשָׁרוּם יַחַד בְּקִסּוּס יָבֵשׁ. בְּדֶרֶךְ זוֹ עִצְּבָה יָדָם מֵעֵין רַפְסוֹדָה, וְעָלֶיהָ צָבְרוּ הָלֹךְ וְצָבֹר אֶת כָּל הָעֵצִים שֶׁאָסְפוּ וְשֶׁנִּצְטָרְפוּ לְכָל הַפָּחוֹת לְמַשָּׂא שֶׁל עֶשְׂרִים אִישׁ. מִקֵּץ שָׁעָה אַחַת שָׁלְמָה כָּל הַמְּלָאכָה, וְהָרַפְסוֹדָה נִקְשְׁרָה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עַל מְנַת לַעֲמֹד שָׁם עַד בּוֹא הַשֶּׁפֶל.

כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַשָּׁעוֹת הָאֲחָדוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַד אוֹתוֹ הַזְּמָן, הֶחֱלִיטוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט פֶּה אֶחָד לַעֲלוֹת עַל הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה וְלָתוּר מִשָּׁם יָפֶה אֶת כָּל מְסִבֵּי הַמָּקוֹם.

בְּמֶרְחָק שֶׁל מָאתַיִם פְּסִיעוֹת מֵאֲחוֹרֵי עַקְמוּמִית הַנַּחַל נִסְתַּיְמָה חוֹמַת הַגְּרָנִית בְּצִבּוּרֵי מַפֹּלֶת שֶׁל שִׁבְרֵי סְלָעִים וְהָלְכָה וְשָׁפְלָה מִתּוֹךְ מִדְרוֹן נוֹחַ אֶל שְׂפַת הַיָּעַר. מִדְרוֹן זֶה הָיָה מֵעֵין מַדְרֵגָה, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּיַד הַטֶּבַע, וְהֶרְבֶּרְט וְהַסַּפָּן הִתְחִילוּ עוֹלִים בּוֹ לְמָעְלָה. אַרְכּוּבוֹתֵיהֶם הַמּוּצָקוֹת עָמְדוּ לָהֶם לְהַגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הָרָמָה בִּרְגָעִים מוּעָטִים. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, עָמְדוּ בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נָטְתָה הַחוֹמָה נְטִיָּה סְמוּכָה לְתוֹצָאַת הַנָּחַל.

קֹדֶם כֹּל, כּוֹנְנוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם כְּלַפֵּי אוֹקְיָנוֹס זֶה, שֶׁפָּרְחוּ וְעָבְרוּ עָלָיו מִתּוֹךְ תְּנָאִים אֲיֻמִּים כָּל כָּךְ! בְּלֵב נִפְעָם הִשְׁקִיפוּ אֶל הָחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַחוֹף, שֶׁשָּׁם קָרָה הָאָסוֹן. הֲרֵי שָׁם, בַּמָּקוֹם הַהוּא, נֶעְלַם מֵאִתָּם כּוֹרֶשׁ סְמִית. הֵם חִפְּשׂוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁמָּא נִשְׁתַּיֵּר עֲדַיִן שָׂרִיד כָּל שֶׁהוּא מֵהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שֶׁלָּהֶם. לֹא כְּלוּם! הַיָּם לֹא הָיָה אֶלָּא מִדְבַּר מַיִם רְחַב־יָדַיִם לִבְלִי קֵץ, וְגַם חוֹפוֹ הָיָה שָׁמֵם. לֹא נִרְאָה שָׁם לֹא הַכַּתָּב וְלֹא נֶב. אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּרִחוּק מָקוֹם, וְהָעַיִן לֹא יָכְלָה לִרְאוֹתָם.

“לִבִּי מַגִּיד לִי,” עָנָה וְאָמַר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁאָדָם אַמִּיץ כֹּחַ כְּמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית אִי אֶפְשָׁר שֶׁנָּתַן לְהַטְבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ כְּבָשָׂר וָדָם פָּשׁוּט. וַדַּאי הִגִּיעַ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּחוֹף. הָאֵין זֹאת פֶּנְקְרוֹף?”

הַסַּפָּן הוֹרִיד רֹאשׁוֹ בְּיָגוֹן. הוּא לֹא יָסֵף לְקַוּוֹת, שֶׁעוֹד תִּרְאֶינָה עֵינָיו אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצָה לִגְזֹל אֶת הַתִּקְוָה מִלִּבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט, וְלָכֵן הֵשִׁיב:

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר שֶׁלָּנוּ הִנֵּהוּ אָדָם, אֲשֶׁר כֹּחַ בְּיָדוֹ לְחַלֵּץ אֶת נַפְשׁוֹ מִצָּרָה בְּמָקוֹם שֶׁאָדָם אַחֵר הָיָה כָּלֶה וְאוֹבֵד…”

בֵּינָתַיִם תָּרוּ אֶת הַחוֹף בִּתְשׂוּמֶת לֵב מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר. לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם הִתְפַּשְּׁטָה שְׂפַת הַחוֹל הַשְּׁטוּחָה, אֲשֶׁר מִיָּמִין לְתוֹצָאַת הַנַּחַל הָיְתָה מֻקָּפָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל סְלָעִים. הַסְּלָעִים הָאֵלֶּה, שֶׁעֲדַיִן הָיוּ מְכֻסִּים מַיִם, הָיוּ דוֹמִים לִקְבוּצוֹת שֶׁל תַּנִּינִים הַרְבוּצִים בְּתוֹךְ הַמִּשְׁבָּרִים. מֵעֵבֶר לְשׁוּרוֹת הַסְּלָעִים הָיָה הַיָּם כֻּלּוֹ מַבְהִיק מִנֹּגַהּ קַרְנֵי הַחַמָּה. מִצַּד דָרוֹם חָסַם זִיז בּוֹלֵט אֶת הָאֹפֶק, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר אִם הָאָרֶץ הוֹלֶכֶת וּמִתְמַשֶּׁכֶת לְאוֹתוֹ הַצַּד, אוֹ שֶׁהִיא נוֹטָה לִדְרוֹמִית־מִזְרָחִית וְלִדְרוֹמִית־מַעֲרָבִית, וְעַל יְדֵי כָּךְ נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הַחוֹף מֵעֵין חֲצִי־אִי מָאֳרָךְ בְּיוֹתֵר. בְּקָצֵהוּ הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַמִּפְרָץ נִמְשְׁכָה רְצוּעַת הַחוֹף לַמֶּרְחַקִּים בְּקַו מְעֻגָּל יוֹתֵר. שָׁם הָיָה הַחוֹף שָׁפָל, שָׁטוּחַ וַחֲסַר סְלָעִים וּמֻקָּף שִׁרְטוֹנוֹת גְּדוֹלִים, אֲשֶׁר גֵּאוּת הַיָּם לֹא כִּסְּתָה אוֹתָם מָיִם.

פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט פָּנוּ כְּלַפֵּי מַעֲרָב. קֹדֶם כֹּל, נָח מֶבָּטָם עַל הָהָר שֶׁרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה שֶׁלֶג וְשֶׁהִתְנַשֵּׂא בְּמֶרְחָק שֶׁל שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה מִילִין. לְמִן הַמּוֹרָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ עַד לְמֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי מִילִין מִן הַחוֹף הִשְׂתָּרְעוּ שְׁטָחִים גְּדוֹלִים מְכֻסִּים אִילָנוֹת, אֲשֶׁר עַל פִּי הַיָּרוֹק הַמַּבְהִיק שֶׁלָּהֶם אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁהֵם נִמְנִים עַל הָאִילָנוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם אֵינָם נוֹשְׁרִים. וּמִשָּׁם וָהָלְאָה, מִקְצֵה הַיַּעַר הַזֶּה עַד לְעֶצֶם הַחוֹף, הוֹרִיקָה רָמָה רְחָבָה, שֶׁעָלֶיהָ צָמְחוּ קְבוּצוֹת אִילָנוֹת הַמְפֻזָּרִים פֹּה וָשָׁם שֶׁלֹּא בַּסֵּדֶר. מִצַּד שְׂמֹאל, דֶּרֶךְ הָרֶוַח שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת, הִבְהִיקוּ מֵי הַנַּחַל הַקָּטֹן, וְדוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֲפִיקוֹ הַמָּלֵא מִפְרָצִים הוֹלֵךְ וּמִתְפַּתֵּל בֵּין הַמּוֹרָדוֹת שֶׁל הָהָר, אֲשֶׁר וַדַּאי שָׁם מְקוֹר מוֹצָאוֹ. בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הִנִּיחַ הַסַּפָּן אֶת הָרַפְסוֹדָה שֶׁלּוֹ, הֲרֵיהוּ מַתְחִיל שׁוֹטֵף בֵּין שְׁנֵי קִירוֹת גְּבוֹהִים שֶׁל גְּרָנִית. הַקִּיר שֶׁעַל שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית הָיָה חָלָק וְתָלוּל, וְזֶה שֶׁעַל שְׂפָתוֹ הַיְמָנִית הָלַךְ וְהִשְׁפִּיל לְאַט לְאַט; הַחוֹמָה הַמּוּצָקָה נִתְפָּרְדָה וְהָיְתָה לִסְלָעִים בּוֹדְדִים, הַסְּלָעִים הָיוּ לַאֲבָנִים מְפֻזָּרוֹת וְהָאֲבָנִים נֶהֶפְכוּ לְחָצָץ, שֶׁנִּמְשַׁךְ עַד לִקְצֵה הַכֵּף.

“אֶפְשָׁר שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עַל פְּנֵי אִי?” אָמַר הַסַּפָּן כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ.

“מִכָּל מָקוֹם הֲרֵיהוּ רְחַב־יָדַיִם בְּיוֹתֵר!” הֵשִׁיב הָעֶלֶם.

“וּמַה בְּכָךְ? אִי אֵינוֹ אֶלָּא אִי, אֲפִילוּ הוּא גָדוֹל בְּיוֹתֵר!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

וְאוּלָם שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה זוֹ עֲדַיִן לֹא נִתְּנָה לְהִפָּתֵר. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִדְחוֹת אֶת פִּתְרוֹנָהּ לִזְמָן אַחֵר. וַאֲשֶׁר לָאָרֶץ עַצְמָהּ, בֵּין שֶׁהָיְתָה אִי וּבֵין שֶׁהָיְתָה חֵלֶק יַבָּשָׁה, נִרְאֶה שֶׁהָיְתָה פּוֹרִיָה, נֶחְמָדָה לְמַרְאָה וְצֶאֱצָאֵי אַדְמָתָהּ הָיוּ שׁוֹנִים וּמְרֻבִּים.

“אַשְׁרֵינוּ שֶׁכָּךְ הוּא,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וּבַצָּרָה שֶׁבָּאָה עָלֵינוּ, חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים, שֶׁנִּתְגַּלְגַּלְנוּ לְכָאן.”

“יְהִי שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ!” עָנָה הֶרְבֶּרְט, אֲשֶׁר לִבּוֹ הָיָה מָלֵא רִגְשֵׁי אֱמוּנָה וְתוֹדָה לְיוֹצֵר הַכֹּל.

שָׁעָה אֲרֻכָּה תָּרוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר הַגּוֹרָל טִלְטְלָם אֵלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן, קְצָרָה הָיְתָה סְקִירָה זוֹ מִכְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְצַיֵּר לְעַצְמָם עַל פִּיהָ מַה יְהִי עֲתִידָם.

סוֹף סוֹף חָזְרוּ לְדַרְכָּם וְהָלְכוּ עַל פְּנֵי הָרֶכֶס הַדְּרוֹמִי שֶׁל רָמַת הַגְּרָנִית, שֶׁהָיָה תָּפוּשׂ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל סְלָעִים בַּעֲלֵי צוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת. שָׁם שָׁכְנוּ מֵאוֹת עוֹפוֹת, אֲשֶׁר קִנְנוּ בְּחוֹרֵי הָאֲבָנִים. מִדֵּי דַלְּגוֹ עַל הַסְּלָעִים הִפְרִיחַ הֶרְבֶּרְט מִתּוֹךְ קִנֵּיהֶם לְהָקָה שְׁלֵמָה שֶׁל בַּעֲלֵי הַכָּנָף הַלָּלוּ.

“הוֹי!” קָרָא הַנַּעַר, “הֲלֹא אֵלֶּה אֵינָם לֹא שְׁלָכִים וְלֹא שְׁחָפִים!”

“וּבְכֵן אֵפוֹא, מַה טִיבָם שֶׁל הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף. “חֵי נַפְשִׁי, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹנִים!”

“אָמְנָם כֵּן, הָרֵי אֵלֶּה יוֹנִים, אֲבָל יוֹנֵי הַבָּר, אוֹ יוֹנֵי הַסֶּלַע,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “הֲרֵינִי מַכִּיר אוֹתָן עַל פִּי הָרְצוּעָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁעַל כַּנְפֵיהֶן. עַל פִּי אֲחוֹרֵיהֶן הַלְּבָנִים וְעַל פִּי נוֹצוֹתֵיהֶן הַכְּחֻלּוֹת הָאֲפוֹרוֹת. וְהִנֵּה אִם יוֹנַת הַסֶּלַע טוֹבָה הִיא לְמַאֲכָל, הֲרֵי בֵּיצֶיהָ וַדַּאי עֲרֵבוֹת הֵן עַד מְאֹד, וְלוּ אַךְ הִשְׁאִירוּ הַיוֹנִים הַלָּלוּ בֵּיצִים בְּקִנֵּיהֶן!…”

“אָנוּ לֹא נִתֵּן זְמָן לַבֵּיצִים לְהִבָּקֵעַ, אִם לֹא בְּצוּרָה שֶׁל חֲבִתָּה!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף בְּצָהֳלַת רוּחַ.

“אֲבָל בַּמֶּה תַּעֲשֶׂה אֶת הַחֲבִתָּה שֶׁלָּךְ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט, “כְּלוּם בַּכּוֹבַע שֶׁלָּךְ?”

“אֵין כֹּחִי גָדוֹל בְּמַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים עַד כְּדֵי כָךְ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “וּלְפִיכָךְ, נַעֲרִי שֶׁלִּי, אֲנוּסִים נִהְיֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּבֵיצִים שְׁלוּקוֹת, וַהֲרֵינִי נוֹטֵל עַל עַצְמִי לְבַשֵּׁל אוֹתָן שֶׁתִּהְיֶינָה קָשׁוֹת בְּיוֹתֵר!”

פֶּנְקְרוֹף וְהָעֶלֶם בָּדְקוּ בְּדִיקָה מְעֻלָּה בְּבִקְעֵי הַגְּרָנִית, וּבֶאֱמֶת מָצְאוּ בֵּיצִים בְּכַמָּה וְכַמָּה חוֹרִים! הֵם אָסְפוּ מֵהֶן כַּמָּה תְּרֵיסָרִים, וְהַסַּפָּן צְרָרָן בְּמִטְפַּחְתּוֹ. עַד כֹּה וְעַד כֹּה הִגִּיעָה שְׁעַת הַשֶּׁפֶל, וְהֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף הִתְחִילוּ יוֹרְדִים אֶל אֲפִיק הַנָּחַל.

הֵם הִגִּיעוּ אֶל עַקְמוּמִית הַנַּחַל בְּשָׁעָה אַחַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם. הַזֶּרֶם כְּבָר חָזַר לַאֲחוֹרָיו. וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהַרְתָּעַת הַזֶּרֶם כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל תּוֹצָאַת הַנַּחַל. פֶּנְקְרוֹף לֹא נִתְכַּוֵּן כָּל עִקָּר לִשְׁלֹחַ אֶת הָרַפְסוֹדָה עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם עַל מְנָת שֶׁתָּצוּף בְּעַצְמָהּ בְּאֵין מַנְהִיג, וּכְמוֹ כֵן לֹא הָיָה עִם לְבָבוֹ לַעֲלוֹת עָלֶיהָ כְּדֵי לְהַנְהִיגָהּ. וְאוּלָם יוֹרֵד יָם אֵינוֹ בָּא לְעוֹלָם בִּמְבוּכָה כְּשֶׁהוּא זָקוּק לְכֶבֶל אוֹ לַחֲבָלִים, וּבְכֵן עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְקָלַע בִּמְהִירוּת חֶבֶל אָרֹךְ מִקִּסּוּס יָבֵשׁ. אֶת חֶבֶל־הַצֶּמַח הַזֶּה קָשַׁר הַסַּפָּן אֲחוֹרֵי הָרַפְסוֹדָה וְאֶת קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דָחַף הֶרְבֶּרְט אֶת הָרַפְסוֹדָה בְּמוֹט אָרֹךְ וְלֹא נָתַן לָהּ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַזֶּרֶם.

הַדָּבָר הִצְלִיחַ כְּכָל אֲשֶׁר שָׁאַל לִבָּם. מִטְעַן הָעֵצִים הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הַסַּפָּן הִנְהִיג בּוֹ בְּלֶכְתּוֹ עַל שְׂפַת הַנַּחַל, צָף עִם זֶרֶם הַמַּיִם. שְׂפַת הַנַּחַל הָיְתָה תְּלוּלָה בְּיוֹתֵר, וּבְכֵן לֹא הָיָה מָקוֹם לַחֲשׁשׁ, שֶׁמָּא תִּדָּחֵף אֵלֶיהָ הָרַפְסוֹדָה. מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת הִגִּיעָה אֵפוֹא הָרַפְסוֹדָה אֶל תּוֹצָאַת הַנַּחַל, שֶׁלֹּא הָיְתָה רְחוֹקָה מִן הַקָּמִינִים אֶלָּא פְּסִיעוֹת מוּעָטוֹת.

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

תִּקּוּן הַ“קָּמִינִים” – הַשְּׁאֵלָה הַחֲמוּרָה עַל דְּבַר הָאֵשׁ – קֻפְסַת הַגַּפְרוּרִים – הַחִפּוּשׂ עַל פְּנֵי הַחוֹף – הַכַּתָּב וְנֶב שָׁבִים בַּחֲזָרָה – גַּפְרוּר אֶחָד! – הָאָח הַבּוֹעֶרֶת – סְעֻדַּת עַרְבִית רִאשׁוֹנָה –הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַל הָאָרֶץ.

לְאַחַר שֶׁמִּטְעַן הָעֵצִים נִפְרֵק מֵעַל הָרַפְסוֹדָה הָיְתָה רֵאשִׁית דַּאֲגָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לְהַכְשִׁיר אֶת הַ“קָּמִינִים” לְבֵית דִּירָה. לְתַכְלִית זוֹ צָרִיךְ הָיָה לִגְדֹּר אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת, אֲשֶׁר דַּרְכָּם עוֹבֵר זֶרֶם הָאֲוִיר. וּבְכֵן נָטְלוּ חוֹל וַאֲבָנִים וַעֲנָפִים קְלוּעִים וַאֲדָמָה לֶחָה וְסָתְמוּ בָּהֶם סְתִימָה מְעֻלָּה אֶת הַפְּרָצִים הַפְּתוּחִים לְרוּחוֹת הַדָּרוֹם וְהִפְרִידוּ אֶת הַחֲלָקִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל בֵּית־הָאֲבָנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים, הַקְּטַנִּים מֵהֶם. רַק מָבוֹא אֶחָד צַר וְחָלוּל לֹא נִסְתְּמָה פִּרְצָתוֹ, כְּדֵי שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ מוֹצָא לֶעָשָׁן וּכְדֵי שֶׁיְּהֵא קוֹלֵחַ זֶרֶם אֲוִיר לְלַבּוֹת אֶת הָאָח. הֵנָּה כִּי כֵן נֶחֶלְקוּ הַ“קָּמִינִים” לִשְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֲדָרִים, אִם שֵׁם זֶה הוֹגֵן לִמְאוּרוֹת אֲפֵלוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ דַעְתָּהּ שֶׁל חַיָּה לֹא הָיְתָה נוֹחָה מֵהֶן. וְאוּלָם בְּדִירָה זוֹ הָיָה אָדָם שָׁרוּי בְּיֹבֶשׁ וְיָכֹל הָיָה לַעֲמֹד שָׁם בְּקוֹמָה זְקוּפָה, עַל כָּל פָּנִים בַּחֶדֶר הָרָאשִׁי שֶׁלָּהּ, שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְכָּזָהּ. הַקַּרְקַע הָיָה מְכֻסֶּה חוֹל דַּק, וּבְאֵין בְּרֵרָה אֶפְשָׁר הָיָה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה לָתֵת לְפִי שָׁעָה אֶת מִשְׁכָּנָם בְּדִירָה זוֹ עַד שֶׁתִּזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם דִירָה טוֹבָה מִזּוֹ.

אַגַּב מְלָאכָה הָיוּ הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף מְסִיחִים זֶה עִם זֶה.

“אֶפְשָׁר שֶׁחֲבֵרֵינוּ מָצְאוּ מִשְׁכָּן טוֹב יוֹתֵר מִשֶּׁלָּנוּ?” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אֶפְשָׁר,” אָמַר הַסַּפָּן, “אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר מוּטָל בְּסָפֵק, אֵל תִּסְתַּלֵּק מִזֶּה! טוֹב מֵיתָר נוֹסָף לַקֶּשֶׁת מִקֶּשֶׁת לְלֹא מֵיתָר אֶחָד!”

“הוֹי!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “מִי יִתֵּן וְהֵבִיאוּ אֶת מַר סְמִית, מִי יִתֵּן וְיִמְצָאוּהוּ וְהָיִינוּ מוֹדִים וּמְשַׁבְּחִים לֵאלֹהִים!”

“אָמְנָם כֵּן,” מִלְמֵל פֶּנְקְרוֹף, “אָדָם לַאֲמִתּוֹ הָיָה אָדָם זֶה!”

“הָיָה…?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט. “וְכִּי נוֹאַשְׁתָּ מִן הַתִּקְוָה שֶׁנָּשׁוּב לִרְאוֹתוֹ?”

“חַס וְשָׁלוֹם!” עָנָה הַסַּפָּן.

מְלֶאכֶת תִּקּוּן הַדִּירָה נִגְמְרָה בִּמְהֵרָה, וְדַעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנָּה.

“עַכְשָׁו,” עָנָה וְאָמַר, “כְּבָר יְכֹלִים יְדִידֵינוּ לַחֲזוֹר. הֵם יִמְצְאוּ מִקְלָט נוֹחַ וּמְתֻקָּן.”

הַמְּלָאכָה שָׁלְמָה וְשׁוּב לֹא הָיוּ צְרִיכִים אֶלָּא לְהַתְקִין אֶת הָאָח וּלְהָכִין אֶת הַסְעֻדָּה. וְאוּלָם עֲבוֹדָה זוֹ הָיְתָה קַלָּה וּפְשׁוּטָה בֶּאֱמֶת. הֵבִיאוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְשְׁטוּחוֹת וְהִנִּיחוּן בְּיַרְכְּתֵי הַמִּסְדְּרוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּשְּׂמֹאל, כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הַמָּבוֹא הַצַּר, שֶׁהִשְׁאִירוּהוּ בְּעֵינוֹ. כְּדֵי שֶׁהֶעָשָׁן לֹא יוֹצִיא אֶת הַחֹם הַחוּצָה, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אַךְ לִדְאֹג לְכָךְ שֶׁתְּהֵא שְׁרוּיָה בִּפְנִים טֶמְפֵּרָטוּרָה מַסְפִּיקָה. אֶת אוֹצַר הָעֵצִים שָׂמוּ בְּאַחַד הַחֲדָרִים, וְהַסַּפָּן הִנִּיחַ עַל אַבְנֵי הָאָח גִּזְרֵי־עֵצִים אֲחָדִים בְּצֵרוּף עֲנָפִים קְטַנִּים.

עוֹד הַסַּפָּן מְטַפֵּל בַּעֲבוֹדָה זוֹ, וְהֶרְבֶּרְט שְׁאֵלָהוּ, אִם יֵשׁ לוֹ גַפְרוּרִים.

“וַדַּאי,” עָנָה פֶּנְקְרוֹף, “וְעָלַי לְהַגִּיד לְךָ, שֶׁאַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁהֲרֵי בְּלִי גַפְרוּרִים וּבְלִי סְפוֹג־שְׂרֵפָה הָיִינוּ אוֹבְדֵי עֵצוֹת!”

“וְכִי אֵין אָנוּ יְכֹלִים לְהַצִּית אֵשׁ תָּמִיד, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים הַפְּרָאִים?” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “מַה הֵם נוֹטְלִים שְׁנֵי כְּפִיסֵי עֵץ וּמְחַכְּכִים אוֹתָם זֶה בָּזֶה וְיוֹצְאָהּ אֵשׁ – אַף אָנוּ כָּךְ!”

“טוֹב אֵפוֹא, נַעֲרִי שֶׁלִּי! הָבָה נַסֵּה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְנִרְאֶה אִם הַדָּבָר יַעֲלֶה בְּיָדֶךָ. אֲבָל מֻבְטָחְנִי, שֶׁאַךְ תִּשְׁבֹּר אֶת זְרוֹעוֹתֶיךָ וְאֵשׁ לֹא תַּצִּית!”

“אֲבָל הֲרֵי כָּךְ נוֹהֲגִים יוֹשְׁבַי אִיֵּי הַיָּם הַשָּׁקֵט, וְאֶצְלָם אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֶׂה פָּשׁוּט וּמָצוּי בְּיוֹתֵר.”

“אֵינִי כּוֹפֵר בַּדָּבָר,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁסְּבָרָה הִיא, שֶׁהַפְּרָאִים בְּקִיאִים בִּמְלָאכָה זוֹ וְיוֹדְעִים כֵּיצַד לַעֲשׂוֹתָהּ, אוֹ שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּעֵצִים מְיֻחָדִים לַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים רָצִיתִי לְהַעֲלוֹת אֵשׁ בְּדֶרֶךְ זוֹ, וּמֵעוֹלָם לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדִי! וּבְכֵן הֲרֵינִי מוֹדֶה, שֶׁאֲנִי מֵעְדִּיף אֶת הַגַּפְרוּרִים. הֵיכָן הַגַּפְרוּרִים שֶׁלִּי?”

הוּא חִפֵּשׂ בְּכִיס הַחֲזִיָּה שֶׁלּוֹ אֶת קֻפְסַת הַגַּפְרוּרִים, שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה אֶצְלוֹ תָּמִיד, לְפִי שֶׁהָיָה שָׁטוּף בְּעִשּׁוּן. לֹא מְצָאָהּ. הוּא בָּדַק בְּכִיסֵי הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלּוֹ, וּלְמַרְבֵּה מְבוּכָתוֹ לֹא מָצָא גַם שָׁם אֶת הַקֻּפְסָה הַמְבֻקָּשָׁהּ.

“אֲהָהּ לְצָרָה זוֹ, אֲהָהּ לְצָרָה גְדוֹלָה זוֹ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֶל הֶרְבֶּרְט. “קֻפְסָה זוֹ וַדַּאי נָפְלָה מִכִּיסִי וַאֲנִי אִבַּדְתִּיהָ! וְאַתָּה, הֶרְבֶּרְט, כְּלוּם אֵין לְךָ דָּבָר, כְּגוֹן פִּלְדַת־אֵשׁ, אוֹ דָבָר אַחֵר שֶׁמַּתִּיזִים בּוֹ אֵשׁ?”

“אֵין לִי, פֶּנְקְרוֹף!”

הַסַּפָּן יָצָא בְּלִוְיַת הָעֶלֶם הַחוּצָה כְּשֶׁהוּא מְחַכֵּךְ אֶת מִצְחוֹ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה.

הֵם חִפְּשׂוּ וּבָדְקוּ בִּשְׁקִידָה רַבָּה בַּחוֹל וּבֵין הַסְּלָעִים וְעַל שְׂפַת הַנַּחַל, אֲבָל כָּל עֲמָלָם הָיָה לַשָּׁוְא. הַקֻּפְסָה הָיְתָה שֶׁל נְחֹשֶׁת וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁתִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן.

“פֶּנְקְרוֹף,” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט, “שֶׁמָּא הִשְׁלַכְתָּ אֶת הַקֻּפְסָה כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַסִּירָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ?”

“אֲנִי נִזְהַרְתִּי מְאֹד מֵעֲשׂוֹת זֹאת,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן. “אֲבָל יִתָּכֵן, שֶׁחֵפֶץ קָטֹן זֶה נָפַל מִכִּיסִי בִּשְׁעַת הַטַּלְטֵלָה הָאֲיֻמָּה בַּאֲוִיר. הֲרֵי גַם מִקְטַרְתִּי שֶׁלִּי אָבְדָה מִמֶּנִּי! הוֹי קֻפְסָה אֲרוּרָה, הֵיכָן אַתְּ?”

“הִנֵּה הַיָּם נָסוֹג אָחוֹר,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “הָבָה נֵלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עָלִינוּ עַל הַיַּבָּשָׁה.”

לֹא הָיָה מִן הַסְּבָרָה, שֶׁיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת הַקֻּפְסָה, אֲשֶׁר הַגַּלִּים וַדַּאי גִּלְגְּלוּ אוֹתָהּ, עִם גֵּאוּת הַיָּם, לְבֵין הֶחָצָץ, וְאַף עַל פִּי כֵּן, רָאוּ צֹרֶךְ לִבְדֹּק גַם בַּמָּקוֹם הַהוּא. וּבְכֵן עָמְדוּ וְהָלְכוּ בִּמְהִירוּת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עָלוּ אֶמֶשׁ עַל הַיַּבָּשָׁה, וְשֶׁהָיָה רָחוֹק כְּמָאתַיִם פְּסִיעוֹת מִן הַקָּמִינִים.

כָּאן, בְּקֶרֶב הֶחָצָץ וּבְנִקְרוֹת הַסְּלָעִים הָיוּ מְחַפְּשִׂים וּבוֹדְקִים בְּדִיקָה מְדֻקְדֶּקֶת, אֲבָל לְלֹא שׁוּם תּוֹעֶלֶת. אִלּוּ נָפְלָה הַקֻּפְסָה בְּמָקוֹם זֶה, וַדַּאי גְּרָפוּהָ הַגַּלִּים. כְּכֹל אֲשֶׁר הַיָּם הָלַךְ וְנָסוֹג לְאָחוֹר, כֵּן הוֹסִיף הַסַּפָּן לְחַפֵּשׂ בְּכָל רֶוַח שֶׁבֵּין סֶלַע לְסֶלַע, אֶלָּא שֶׁלֹּא מָצָא כְּלוּם. בַּמַּצָּב שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בּוֹ הָיְתָה זֹאת אֲבֵדָה קָשָׁה, וּלְפִי שָׁעָה – אֲבֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תְּמוּרָה.

פֶּנְקְרוֹף לֹא הֶעֱלִים כָּל עִקָּר אֶת מַפַּח נַפְשׁוֹ, שֶׁהָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר. הוּא לֹא פָּסַק מִלְּקַמֵּט אֶת מִצְחוֹ קִמּוּטִים גְּדוֹלִים וְלֹא הוֹצִיא דִבּוּר מִפִּיו. הֶרְבֶּרְט בִּקֵּשׁ לְנַחֵם אוֹתוֹ וְאָמַר, שֶׁהַגַּפְרוּרִים וַדַּאי לַחִים הָיוּ הַרְבֵּה וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

“לֹא כֵן הַדָּבָר, נַעֲרִי שֶׁלִּי,” הֶחֱזִיר הַסַּפָּן, “הֵם הָיוּ מֻנָּחִים בְּקֻפְסָה שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁהָיְתָה סְגוּרָה יָפֶה! וְעַכְשָׁו מַה נַעֲשֶׂה?”

“וַדַּאי נִמְצָא לָנוּ תַּחְבּוּלָה לְהַשִּׂיג אֵשׁ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט. מַר סְמִית אוֹ מַר סְפִּילֶט לֹא יִהְיוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת כָּמוֹנִי!"

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁעַד שֶׁנֵּשֵׁב וּנְצַפֶּה לָהֶם, נִהְיֶה שְׁרוּיִים בְּלֹא אֵשׁ, וְלִכְשֶׁיַּחְזְרוּ חֲבֵרֵינוּ, לֹא יִמְצְאוּ אֶלָּא סְעֻדָּה דַלָּה!”

“אֲבָל הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” אָמַר הַנַּעַר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת, “שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֶצְלָם לֹא פִּלְדַת־אֵשׁ וְלֹא גַפְרוּרִים!”

“מְסֻפָּקְנִי, אִם יֵשׁ לָהֶם דְּבָרִים אֵלֶּה,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן וְהֵנִיעַ רֹאשׁ, “נֶב וּמַר סְמִית אֵינָם מְעַשְּׁנִים, וַאֲשֶׁר לְמַר סְפִּילֶט, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁהוּא שָׁקֵד לִשְׁמֹר עַל פִּנְקַס הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל קֻפְסַת הַגַּפְרוּרִים שֶׁלּוֹ.”

הֶרְבֶּרְט לֹא עָנָה דָבָר. בָּרוּר הָיָה בַּעֲלִיל שֶׁאֲבֵדַת הַקֻּפְסָה הָיְתָה אֲבֵדָה הָרְאוּיָה לְהִצְטַעֵר עָלֶיהָ. וְאַף עַל פִּי כֵן מֻבְטַח הָיָה הָעֶלֶם, שֶׁסּוֹף סוֹף יַעֲלֶה בְּיָדָם לְהַשִּׂיג אֵשׁ, אִם בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה מְנֻסֶּה מִמֶּנּוּ, לֹא סָבַר כְּמוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם, שֶׁשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אִם קָטֹן וְאִם גָּדוֹל, לֹא הָיָה מֵבִיא אוֹתוֹ בִּמְבוּכָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, וּלְפָנָיו לֹא הָיְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶלָּא בְּרֵרָה אֶחָת: לְחַכּוֹת לְשִׁיבָתוֹ שֶׁל נֶב וְשֶׁל הַכַּתָּב. אֶלָּא שֶׁאָנוּס הָיָה לְוַתֵּר עַל הַסְעֻדָּה שֶׁל בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת שֶׁרָצָה לְהָכִין לָהֶם, וַאֲכִילַת בָּשָׂר חַי וַדַּאי לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתָּם, וַאֲפִילוּ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל עַצְמוֹ.

מֵחָשְׁשָׁם שֶׁמָּא בֶּאֱמֶת לֹא יַעֲלֶה בְּיָדָם לְהַשִּׂיג אֵשׁ, עָמְדוּ וְאָסְפוּ, קֹדֶם שֶׁחָזְרוּ אֶל הַקָּמִינִים, אֲסֵפָה חֲדָשָׁה שֶׁל קוּנְכִיּוֹת־אֶבֶן, וְאַחַר הָלְכוּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה אֵל בֵּית דִּירָתָם.

פֶּנְקְרוֹף הָיָה מְהַלֵּךְ כְּשֶׁעֵינָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע וְלֹא פָּסַק מִלְּחַפֵּשׂ אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁלּוֹ שֶׁנִּתְעַלְּמָה וְאֵינֶנָּהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָלָה אֲפִילוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית וְעָבַר בָּהּ מִמְּקוֹם תּוֹצָאַת הַנַּחַל עַד לַזָּוִית, שֶׁשָּׁם הָיְתָה קְשׁוּרָה רַפְסוֹדַת הָעֵצִים. הוּא עָלָה עַל הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה וְעָבַר אוֹתָהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וְהָיָה מְחַפֵּשׂ בַּעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיַּעַר – אֲבָל כָּל חִפּוּשָׂיו הָיוּ לְבַטָּלָה.

כְּשֶׁחָזַר הוּא וּבֶן לִוְיָתוֹ אֶל הַקָּמִינִים הָיְתָה הַשָּׁעָה שְׁעֵת חָמֵשׁ בָּעֶרֶב. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לֵאמֹר הוּא, שֶׁהֵם בָּדְקוּ בַּמִּסְדְּרוֹנִים עַד לְפִנּוֹתֵיהֶם הַחֲשֻׁכּוֹת בְּיוֹתֵר, וְסוֹף סוֹף אֲנוּסִים הָיוּ לְהִוָּאֵשׁ מִכָּל תִּקְוָה לִמְצֹא אֶת הָאֲבֵדָה.

סָמוּךְ לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה אֲחוֹרֵי הָרָמוֹת שֶׁבְּמַעֲרָב, הָיָה הֶרְבֶּרְט מְהַלֵּךְ הָלֹךְ וָשׁוֹב עַל שְׂפַת הַיָּם, וּפִתְאֹם נָתַן אוֹת לַחֲבֵרוֹ, כִּי נֶב וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט בָּאִים.

הֵם חָזְרוּ לְבַדָּם!… הָעֶלֶם חָשׁ בְּלִבּוֹ לַחֵץ כְּאֵב שֶׁאֵין לְפָרְשׁוֹ בִּדְבָרִים. וַאֲשֶׁר לַסַּפָּן, הֲרֵי נְבוּאַת לִבּוֹ לֹא הִטְעַתּוּ כָּל עִקָּר. הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית אָבַד וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא אוֹתוֹ!

הַכַּתָּב בָּא וְיָשַׁב עַל אַחַד הַסְּלָעִים וְלֹא אָמַר דָּבָר. הוּא הָיָה כֻּלּוֹ אֵין־אוֹנִים וְעָיֵף וְרָעֵב עַד מָוֶת וְלֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו!

וַאֲשֶׁר לְנֶב, הֲרֵי עֵינָיו הָאֲדֻמּוֹת הֵעִידוּ עָלָיו כַּמָּה הִרְבָּה לִבְכּוֹת, וְהַדְּמָעוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁזָּלְגוּ עֵינָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִגִּידוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאָבְדָה מִלִּבּוֹ כָּל תִּקְוָה!

הַכַּתָּב פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל מְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַחִפּוּשִׂים, שֶׁהָיוּ מְחַפְּשִׂים אַחֲרַי כּוֹרֶשׁ סְמִית. הוּא וְנֶב עָבְרוּ עַל שְׂפַת הַיָּם מַהֲלָךְ שֶׁל יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנָה מִילִין, מֵהָלְאָה לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נָפַל הַכַּדּוּר נְפִילָה שֶׁלִּפְנֵי הָאַחֲרוֹנָה, הִיא הַנְּפִילָה, אֲשֶׁר בִּזְמַנָּהּ נֶעֱלַם הָאִינְגֵ’נֵר וְכַלְבוֹ טוֹףּ. שְׂפַת הַיָּם הָיְתָה רֵיקָה וְשׁוֹמְמָה. אֵין עָקֵב וְאֵין סִמָּן שֶׁל עָקֵב. אֵין חָצָץ שֶׁנִּתְהַפֵּך שׁוּב פַּעַם, אֵין אוֹת עַל פְּנֵי הַחוֹל, אֵין רִשּׁוּם שֶׁל כַּף רֶגֶל אָדָם בְּכָל אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל חוֹף הַיָּם. וְאַף הַיָּם הָיָה שָׁמֵם כַּחוֹף שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי שָׁם, בְּמֶרְחָק מֵאוֹת אֲחָדוֹת פְּסִיעוֹת מִן הַחוֹף, מָצָא לוֹ הָאִינְגֵ’נֵר קָבֶר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָם נֶב וּבְקוֹל מַבִּיעַ רִגְשׁוֹת תִּקְוָה עִרְעֵר עַל דִּבְרֵי הַכַּתָּב.

“לֹא!” קָרָא נֶב. “לֹא! הוּא לֹא מֵת! לֹא! לֹא נָכוֹן הַדָּבָר. הַהוּא יָמוּת? הָיֹה לֹא תִהְיֶה! אֲנִי אוֹ אָדָם אַחֵר – אֶפְשָׁר! אֲבָל הוּא – חַס וְשָׁלוֹם! הֲרֵיהוּ אָדָם, אֲשֶׁר כָּל אָסוֹן לֹא יַכְרִיעֶנוּ!…”

בְּרֶגַע זֶה עֲזָבָהוּ כֹּחוֹ וְהוּא מִלְמֵל:

“אֲהָהּ! כָּשַׁל כֹּחִי מִנְּשֹׂוא!”

הֶרְבֶּרְט קָפַץ וּבָא אֵלָיו.

“נֶב,” אָמַר הַנַּעַר, “אָנוּ נָשׁוּב נִמְצָאֶנוּ! אֱלֹהִים יְשִׁיבֵהוּ אֵלֵינוּ! אֲבָל עַד כֹּה וְעַד כֹּה הֲרֵי רָעֵב אָתָּה! אֱכֹל, אֱכָל־נָא מַשֶּׁהוּ, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָ!”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַן לַכּוּשִׁי הַמִּסְכֵּן קְמָצִים אֲחָדִים שֶׁל רְכִיכוֹת – מַאֲכָל קְלוֹקֵל וָדָל!

נֶב לֹא אָכַל דָּבָר זֶה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁעוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן סֵרַב לֶאֱכֹל. כֵּיוָן שֶׁאָבַד לוֹ רַבּוֹ, שׁוּב לֹא יָכֹל לִחְיוֹת, אַף לֹא חָפֵץ חַיִּים!

וְאוּלָם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בָּלַע אֶת הָרְכִיכוֹת שֶׁשָּׂמוּ לְפָנָיו, וְאַחַר שָׁכַב עַל הַחוֹל לְרַגְלֵי אַחַד הַסְּלָעִים. הוּא הָיָה רְצוּץ־כֹּחַ אֲבָל שָׁלֵו.

הֶרְבֶּרְט נִגַּשׁ אֵלָיו, אָחַז בְּיָדוֹ וְעָנָה וְאָמָר:

“אֲדוֹנִי, הִנֵּה מָצָאנוּ מִקְלָט, אֲשֶׁר יְהִי נוֹחַ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. הִנֵּה הַלַּיְלָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. בּוֹא וְתָנוּחַ! מָחָר רָאֹה נִרְאֶה…”

הַכַּתָּב קָם מִמְּקוֹמוֹ, וּכְשֶׁהוּא נָהוּג בְּיַד הָעֶלֶם שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַקָּמִינִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ אֵלָיו הַסַּפָּן וּבְקוֹל פָּשׁוּט וְטִבְעִי בְּיוֹתֵר שְׁאֵלָהוּ, אוּלַי יֵשׁ לוֹ בְּדֶרֶךְ־מִקְרֶה גַפְרוּרִים.

הַכַּתָּב עָמַד תַּחְתָּיו, בָּדַק בְּכָל כִּיסָיו וְלֹא מָצָא שָׁם כְּלוּם וְעָנָה וְאָמַר:

“הָיֹה הָיוּ לִי, אֲבָל וַדַּאי הִשְׁלַכְתִּי אֶת כֻּלָּם…”

אָז פָּנָה הַסַּפָּן בִּשְׁאֵלָה זוֹ אֶל נֶב, וְגַם מִמֶּנּוּ קִבֵּל אוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה עַצְמָהּ.

“אַךְ זוֹהִי מְאֵרָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר שׁוּב לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ.

הַכַּתָּב שָׁמַע אֶת קְרִיאָתוֹ וּפָנָה אֵלָיו וְאָמָר:

“הַאֵין לְךָ אַף גַּפְרוּר אֶחָד?”

“אֵין לִי אַף גַּפְרוּר אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין לָנוּ אֵשׁ!”

“אֲהָהּ!” קָרָא נֶב, “אִלּוּ הָיָה כָּאן רַבִּי, וַדַּאי הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ לְהַעֲלוֹת אֵשׁ!”

אַרְבַּעַת פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עָמְדוּ בְּלִי־נוֹעַ וְהִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה בְּלֵב חָרֵד. הֶרְבֶּרְט הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִפְרִיעַ אֶת הַשְּׁתִיקָה וּפָתַח וְאָמַר:

“אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, הֲלֹא מִן הַמְּעַשְּׁנִים אַתָּה וְגַפְרוּרִים מְצוּיִם אֶצְלְךָ תָּמִיד! שֶׁמָּא לֹא חִפַּשְׂתָּ יָפֶה? שׁוּב וְחַפֵּשׂ עוֹד! גַּפְרוּר אֶחָד הָיָה מַסְפִּיק לָנוּ!”

הַכַּתָּב חָזַר וּפִשְׁפֵּשׁ בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו וּבְכִיסֵי חֲזִיָּתוֹ וּמְעִילוֹ, וְסוֹף סוֹף, לְגֹדֶל שִׂמְחָתוֹ וּפְתִיעָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, חָשׁ בְּקִסַּם־עֵץ, שֶׁהָיָה תָּחוּב בְּתוֹךְ הַבִּטְנָה שֶׁל חֲזִיָּתוֹ. אֶצְבְּעוֹתָיו הֶחֱזִיקוּ בִּצְרוֹר עֵץ קָטֹן זֶה שֶׁמֵּעֵבֶר לֶאָרִיג, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. כֵּיוָן שֶׁוַּדַּאי הָיָה זֶה גַפְרוּר, וְגַפְרוּר יְחִידִי, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁחֹק מֵעָלָיו אֶת הַפוֹסְפוֹר.

“אוּלַי תַּרְשֵׁני אָנִי לְטַפֵּל בָּזֶה?” אָמַר אֵלָיו הָעֶלֶם.

וּבְחָרִיצוּת יְתֵרָה עָלָה בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא, בְּלִי לְשַׁבְּרוֹ, אֶת גֶּזֶר־הָעֵץ הַקָּטֹן הַזֶּה, אֶת הַקִּסָּם הֶעָלוּב וְהַיָּקָר הַזֶּה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל הָאֲנָשִׁים הָאֻמְלָלִים הַלָּלוּ הָיָה עֶרְכּוֹ גָדוֹל וְרַב כָּל כָּךְ! הַקִּסָּם הָיָה שָׁלֵם.

“גַּפְרוּר אֶחָד!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “אֲבָל הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּא לְיָדֵינוּ אוֹצָר מָלֵא שֶׁל גַפְרוּרִים!”

הוּא נָטַל בְּיָדוֹ אֶת הַגַּפְרוּר וְנִכְנַס בְּלִוְיַת חֲבֵרָיו אֶל הַקָּמִינִים.

קִסָּם קָטָן זֶה, אֲשֶׁר בָּאֲרָצוֹת הַיִּשּׁוּב נוֹהֲגִים בּוֹ בִּזְבּוּז מַרְבֶּה וְאֵין מַשְׁגִּיחִים בּוֹ, וַאֲשֶׁר שַׁוִּיו כְּאֵין הוּא – קִסָּם זֶה הָיָה מַצְרִיךְ כָּאן, שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ בִּזְהִירוּת יִתְרָה מֵאַיִן כָּמוֹהָ. פֶּנְקְרוֹף בָּדַק אֶת הַגַּפְרוּר וּמָצָא שֶׁהוּא יָבֵשׁ כָּל צָרְכּוֹ. אַחַר עָנָה וְאָמַר:

“אָנוּ צְרִיכִים לִנְיָר.”

“הֲרֵי לְךָ נְיָר,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, וְעָמַד וְתָלַשׁ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק מוּעָט עָלֶה אֶחָד מִפִּנְקָסוֹ.

פֶּנְקְרוֹף לָקַח אֶת פִּסַּת הַנְּיָר, שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ הַכַּתָּב, וְהִלְחִית⁷ לִפְנֵי הָאָח. שָׁם הָיוּ מֻנָּחִים כַּמָּה קְמָצִים שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁל עָלִים וְשֶׁל אֵזוֹב יָבֵשׁ מִתַּחַת לַחֲבִילָה שֶׁל קָנִים וְהָיוּ עֲרוּכִים כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהָאֲוִיר יָכֹל הָיָה לִזְרֹם שָׁם בְּאֵין מַעֲצוֹר וּלְהַלְהִיב בִּמְהִירוּת אֶת הָעֵצִים.

פֶּנְקְרוֹף קִפֵּל אֶת פִּסַּת הַנְּיָר בְּצוּרָה שֶׁל שְׁפוֹפֶרֶת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים מְעַשְּׁנֵי מִקְטֶרֶת בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֶׁבֶת רוּחַ עַזָּה, וְתָחַב אוֹתָהּ לְבֵין הָאֵזוֹב. אַחַר נָטַל אֶבֶן־חָצָץ שֶׁהָיְתָה קְצָת מְחֻסְפֶּסֶת וְנָגַב אוֹתָהּ יָפֶה וּבְלֵב נִפְעָם וּבְעֹצֶר נְשִׁימָה שִׁפְשֵׁף אֶת הַגַּפְרוּר שִׁפְשׁוּף קַל.

הַשִּׁפְשׁוּף הָרִאשׁוֹן הָיָה לְבַטָּלָה. פֶּנְקְרוֹף לֹא הִסְמִיךְ אֶת הַגַּפְרוּר כָּל צָרְכּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁחוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא יְגָרֵד אֶת הַפוֹסְפוֹר.

“לֹא,” אָמַר, “לֹא אוּכַל, יָדִי רוֹעֶדֶת… הַגַּפְרוּר אֵינוֹ נִצָּת… אֵינִי יָכֹל… אֵינִי רוֹצֶה!” וְהוּא קָם וּמָסַר אֶת הַדָּבָר לְהֶרְבֶּרְט.

אָכֵן מִיָּמָיו לֹא הָיָה הָעֶלֶם נִרְגָּשׁ כִּבְאוֹתָהּ שָׁעָה. לִבּוֹ הָלַם בְּחָזְקָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ פְּרוֹמִתֵּאוּס לִגְזֹל אֶת הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַדַּאי לֹא הָיָה נִרְעָשׁ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְהַסֵּס, אֶלָּא חִכֵּךְ אֶת הַגַּפְרוּר בְּאֶבֶן־הֶחָצָץ בִּמְהִירוּת. נִשְׁמַע קוֹל שִׁקְשׁוּק קַל, וְשַׁלְהֶבֶת דַּקָּה וּכְחַלְחַלָּה נִצְנְצָה מִתּוֹךְ עָשָׁן חָרִיף. הֶרְבֶּרְט הָפַךְ לְאַט אֶת הַגַּפְרוּר, כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת, וְאַחַר תָּחַב אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת הַנְּיָר, וּמִיָּד אָחֲזָה הָאֵשׁ בַּנְּיָר וְאַחֲרָיו הִתְלַקַּח גַּם הָאֵזוֹב.

לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים הִתְחִילוּ הָעֵצִים לִבְעֹר בְּקוֹל רַעַשׁ, וְשַׁלְהֶבֶת עַלִּיזָה, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הֵפִיחַ בָּהּ בְּכָל עֹז וְהוֹסִיף לָהּ עָצְמָהּ, הִתְלַקְּחָה הָלֹךְ וְהִתְלַקַּח בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“סוֹף סוֹף!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף בְּקוּמוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, “מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי נִרְעָשׁ וְנִפְעָם כָּל כָּךְ!”

אָכֵן יָפֶה דָלְקָה אֵשׁ זוֹ עַל גַּבֵּי הָאָח, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה אֲבָנִים שְׁטוּחוֹת. הֶעָשָׁן יָצָא בְּקַלּוּת דֶּרֶךְ הַמַּעֲבָר הֵצֵר, הַמַּעֲשֵׁנָה “מָשְׁכָה” יָפֶה וְחֹם נָעִים הִתְחִיל מִתְפַּשֵּׁט מִסָּבִיב.

וְאוּלָם אֵשׁ זוֹ צְרִיכָה הָיְתָה שְׁמִירָה לְבַל תִּכְבֶּה עוֹד. לְשֵׁם כָּךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַשְׁאִיר תָּמִיד גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת תַּחַת הָאֵפֶר. אֲבָל דָּבָר זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא עִנְיָן שֶׁל טִפּוּל וְשֶׁל שְׁקִידָה, שֶׁהֲרֵי בְּעֵצִים לֹא הָיָה מַחֲסוֹר, וְאֶפְשָׁר הָיָה תָּמִיד לְחַדֵּשׁ אֶת הָאוֹצָר שֶׁלָּהֶם בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

קֹדֶם כֹּל, נָתַן פֶּנְקְרוֹף אֶת דַּעְתּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאָח הַמְבֹעֶרֶת בִּשְׁבִיל לְהָכִין סְעֻדַּת עֶרֶב, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לָזוּן יוֹתֵר מִן הָאֲרֻחָה שֶׁל קוּנְכִיּוֹת־אָבֶן. הֶרְבֶּרְט הֵבִיא שְׁנֵי תְּרֵיסְרֵי בֵּיצִים וְהַכַּתָּב עָמַד כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן בַּפִּנָּה וְהִבִּיט אֶל הַהֲכָנוֹת הַלָּלוּ וְלֹא דִּבֵּר דָּבָר. שָׁלשׁ מַחֲשָׁבוֹת הֶעֱסִיקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת מֹחוֹ: הַעוֹד כּוֹרֶשׁ סְמִית חָי? וְאִם עוֹדֶנּוּ חָי, אַיֵּהוּ? אִם נִשְׁאַר בַּחַיִּים לְאַחַר נְפִילָתוֹ, מַה גָּרַם לוֹ שֶׁלֹּא מָצָא תַּחְבּוּלָה לָתֵת אוֹת, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם? וַאֲשֶׁר לְנֶב, הִנֵּה הוּא הִתְהַלֵּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל פְּנֵי הַחוֹף: שׁוּב לֹא הָיָה אָדָם זֶה אֶלָּא גוּף בְּלִי נְשָׁמָה.

פֶּנְקְרוֹף הָיָה מֻמְחֶה לְהָכִין מִבֵּיצִים חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם מִינֵי תַּבְשִׁילִין, וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא הָיְתָה לְפָנָיו בְּרֵרָה וְאָנוּס הָיָה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִין תַּבְשִׁיל אֶחָד: הִכְנִיס אֶת הַבֵּיצִים לְתוֹךְ רֶמֶץ קוֹדֵחַ עַל מְנָת שֶׁיִּצָּלוּ.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַצָּלִי הָיָה מוּכָן, וְהַסַּפָּן הִזְמִין אֶת הַכַּתָּב לִיטּוֹל אֶת חֶלְקוֹ בִּסְעֻדַּת עַרְבִית זוֹ. הִנֵּה כָּזֹאת הָיְתָה הַסְּעֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ! הַבֵּיצִים הַקְּלוּיוֹת הַלָּלוּ הָיוּ עֲרֵבוֹת בְּיוֹתֵר, וְכֵיוָן שֶׁבֵּיצָה מְכִילָה אֶת כָּל הֶחֳמָרִים שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בָּהֶם לִתְזוּנַת הָאָדָם, גָּרְמָה סְעֻדָּה זוֹ לִבְנֵי הָאָדָם הָעֲלוּבִים הַלָּלוּ הֲנָאָה יְתֵרָה, וְהֵם הִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָם, שֶׁכֹּחָם שָׁב אֲלֵיהֶם.

אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי לְנַפְשָׁם! כִּי הִנֵּה נִפְקַד בִּסְעֻדָּה זוֹ מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאֶחָד מֵהֶם! אִלּוּ חֲמֵשֶׁת הַשְּׁבוּיִים שֶׁנִּמְלְטוּ מֵרִיצְ’מוֹנְד הָיוּ יוֹשְׁבִים כָּאן כֻּלָּם כְּאֶחָד תַּחַת עֲרֵמַת־סְלָעִים זוֹ, כְּנֶגֶד מְדוּרָה נוֹצֶצֶת וּמַבְהִיקָה זוֹ וְעַל גַּבֵּי חוֹל יָבֵשׁ זֶה, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶלָּא לְבָרֵךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּרְכַּת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים עַל חֲסָדָיו עִמָּם! אֲבָל הִנֵּה הָאִישׁ הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן שֶׁבְּכֻלָּם, הָאִישׁ שֶׁהָיָה רֹאשָׁם וּמַנְהִיגָם לַאֲמִתּוֹ, כּוֹרֶשׁ סְמִית, נֶעְדֵּר מֵאִתָּם! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוּפוֹ לֹא מָצָא לוֹ אֲפִילוּ קָבֶר! אָכֵן מַר לָהֶם, מָר!

כָּךְ עָבַר אוֹתוֹ יוֹם הָעֶשְׂרִים וְהַחֲמִשִּׁי לְמַרְס. בָּא הַלָּיְלָה. מִן הַחוֹף בָּקַע וְעָלָה קוֹל שְׁרִיקַת הָרוּחַ וְהָרַעַשׁ הַמּוֹנוֹטוֹנִי שֶׁל הַמִּשְׁבָּרִים הַמִּתְחַבְּטִים אֶל הַחוֹף. אַבְנֵי הֶחָצָץ, אֲשֶׁר הַגַּלִּים גָּרְפוּ אוֹתָם הֵנָּה וַחֲזָרָה, הִתְגַּלְגְּלוּ בְּשָׁאוֹן מַחֲרִישׁ אָזְנָיִם.

הַכַּתָּב רָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ בְּקִצּוּר אֶת הַמְאֹרָעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם: דְּבֵר הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ חֲדָשָׁה זוֹ, הֵעָלְמוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר, הַחִפּוּשִׂים עַל פְּנֵי הַחוֹף, הַמַּעֲשֶׂה בַּגַּפְרוּרִים, וְכַדּוֹמֶה, וְאַחַר פָּרַשׁ אֶל פִּנָּה אֲפֵלָה שֶׁבַּמִּסְדְּרוֹן; הָעֲיֵפוּת גָּבְרָה עָלָיו וְהוּא נִרְדַּם וַיִּישַׁן שְׁנַת מְנוּחָה.

הֶרְבֶּרְט נִרְדֵּם מִיָּד. וַאֲשֶׁר לַסַּפָּן, הִנֵּה הָיָה מִקְצָתוֹ עֵר וּמִקְצָתוֹ יָשֵׁן וּבִלָּה אֶת הַלַּיְלָה לְיַד הָאָח, אֲשֶׁר לֹא פָּסַק מִלְּפַרְנֵס אוֹתָהּ בֶּחָמְרֵי שְׂרֵפָה. רַק אָדָם אֶחָד מִן הַפְּלִיטִים שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ לֹא שָׁכַב לָנוּחַ בַּקָּמִינִים. אוֹתוֹ אָדָם הָיָה נֶב, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ לֹא מָצְאָה לָהּ תַּנְחוּמִים וְהוּא הָיָה כֻּלּוֹ מָלֵא יֵאוּשׁ. חֲבֵרָיו שִׁדְּלוּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וּבִקְּשׁוּהוּ שֶׁיִּתֵּן מַרְגּוֹעַ לְעַצְמוֹ, וְאוּלָם הוּא מֵאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, אֶלָּא הָיָה תּוֹעֶה וּמְהַלֵּךְ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַל פְּנֵי הַחוֹף וְקוֹרֵא לַאֲדוֹנָיו!

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

מִטַּלְטְלֵיהֶם שֶׁל הַפְּלִיטִים – לֹא הָיָה לָהֶם כְּלוּם – מִטְפַּחַת חֲרוּכָה – סִיּוּר בַּיַּעַר – הָעֵצִים הַיְּרוֹקִים – בְּרִיחַת הַזְּשֶׁקָמַר – עִקְּבוֹת חַיּוֹת רָעוֹת – הַקּוּרוּקוּסִים – תַּרְנְגוֹלֵי־הַבָּר – דִּיּוּג בְּחַכָּה מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

מִטַּלְטְלֵיהֶם שֶׁל הַפְּלִיטִים, שֶׁהוּטְלוּ אֶל אֶרֶץ, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה לֹא הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת, נִתָּנִים לִהְיוֹת סְפוּרִים בִּן הֶרֶף־עָיִן.

לֹא הָיָה לָהֶם כְּלוּם, חוּץ מִן הַבְּגָדִים שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים בִּשְׁעַת הָאָסוֹן. אָמְנָם יֵשׁ לְהַזְכִּיר פִּנְקָס אֶחָד וְשָׁעוֹן אֶחָד, שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ אֵצֶל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, וַדַּאי שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ; אֲבָל חוּץ מִדְּבָרִים אֵלֶּה לֹא נִמְצָא בְּיָדָם לֹא נֶשֶׁק וְלֹא כְּלֵי מְלָאכָה, וַאֲפִילוּ לֹא סַכִּין שֶׁל כִּיס. הַנּוֹסְעִים בַּסִּירָה הִשְׁלִיכוּ אֶת הַכֹּל כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ.

הַגִּבּוֹרִים הַמְּדֻמִּים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ עֲלֵיהֶם דָּנִיּאֵל פּוֹ וּוִיס, וּכְמוֹ כֵן הַסֶּלְקִירקִים וְהָרֵיגָלִים פְּלִיטֵי שֶׁבֶר הָאֳנִיּוֹת, אֲשֶׁר הַגַּלִּים הִשְׁלִיכוּם אֶל יוּאָן־פֶרְנַנְדֶּס אוֹ אֶל קְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל אוֹקְלֶנְד, לֹא הָיוּ מְחֻסְּרֵי כֹּל כְּמוֹהֶם. הַלָּלוּ הֶעֱלוּ מִתּוֹךְ סְפִינָתָם, שֶׁשָּׁקְעָה בְּשִׁרְטוֹן, מְקוֹרוֹת מִחְיָה עֲזוּבִים, אִם דָּגָן וְאִם בְּהֵמוֹת, אִם מַכְשִׁירִים וְאִם צָרְכֵי יְרִיָּה, אוֹ שֶׁהַיָּם הִפְלִיט אֶל הַחוֹף דְּבָרִים, שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם אֶת הַיְּכֹלֶת לְסַפֵּק אֶת צָרְכֵיהֶם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בִּלְעֲדֵיהֶם. הֵם לֹא עָמְדוּ מִתְּחִלָּתָם לִפְנֵי הַטֶּבַע לְלֹא זִיּוּן כָּל־שֶׁהוּא. אֲבָל כָּאן לֹא נִמְצָא בְּיַד הַפְּלִיטִים אַף כְּלִי מְלָאכָה אֶחָד, אַף מַכְשִׁיר אֶחָד. מְאוּמָה לֹא הָיָה בְּיָדָם וַעֲלֵיהֶם מֻטָּל הָיָה לִיצֹר לְעַצְמָם אֶת הַכֹּל!

וְאִלּוּ לְכָל הַפָּחוֹת נִמְצָא עִמָּם כּוֹרֶשׁ סְמִית, אִלּוּ לְשֵׁם מִלְחָמָה עִם הַמַּצָּב הַזֶּה הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּדָּע הַמַּעֲשִׂי שֶׁלּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ הֶחָרִיף הֶעָשׂוּי לְהַמְצִיא הַמְצָאוֹת, אֶפְשָׁר שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה לָהֶם תִּקְוָה כָּל־שֶׁהִיא. אַךְ אוֹי לָהֶם! אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְצַפּוֹת עוֹד, כִּי יָשׁוּבוּ לִרְאוֹת אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית. עַכְשָׁו לֹא הָיָה לַפְּלִיטִים עַל מִי לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עַל עַצְמָם וְעַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאֵינָהּ עוֹזֶבֶת לְעוֹלָם אֶת הַבּוֹטְחִים בָּהּ בְּלֵב תָּמִים.

אֲבָל קֹדֶם כֹּל צְרִיכִים הָיוּ לָדַעַת, אִם כַּדַּאי לָהֶם לְהִשָּׁאֵר בַּחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל הָאִי, בְּלִי לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אֶל אֵיזֶה חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה שַׁיָּךְ אִי זֶה, בְּלִי לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר, אִם יֵשׁ בּוֹ יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אוֹ אִי שׁוֹמֵם הוּא הַיּוֹשֵׁב בְּלֶב־יָם?

שְׁאֵלָה זוֹ הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר וְתָבְעָה פִּתְרוֹן בְּלִי דִחוּי. בְּפִתְרוֹנָהּ הָיָה תָּלוּי הַדָּבָר, מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן נִשְׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ לִדְחוֹת אֶת מַסַּע הַתִּיּוּר לְיָמִים אֲחָדִים. וְאָכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם לְהָכִין צָרְכֵי אֹכֶל וּלְהִצְטַיֵּד בְּמָזוֹן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לָתֵת כֹּחַ וְעָצְמָהּ לַגּוּף יוֹתֵר מִן הַבֵּיצִים אוֹ הָרְכִיכוֹת. הַתַּיָּרִים, שֶׁהָיוּ צְפוּיִים לִטְרָדוֹת וִיגִיעוֹת מְרֻבּוֹת, לְלֹא מִקְלָט לְהַנִּיחַ שָׁם אֶת רֹאשָׁם, צְרִיכִים הָיוּ קֹדֶם כֹּל לְחַזֵּק אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם.

הַ“קָּמִינִים” הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים מִקְלָט מַסְפִּיק לְפִי שָׁעָה. הָאֵשׁ הֻצְּתָה וְאֶפְשָׁר הָיָה עַל נְקַלָּה לְשַׁמֵּר גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת. לְפִי שָׁעָה לֹא הָיָה מַחֲסוֹר בִּרְכִיכוֹת וּבְבֵיצִים בְּתוֹךְ הַסְּלָעִים וְעַל פְּנֵי הַחוֹף. וַדַּאי יִמְצְאוּ גַם תַּחְבּוּלָה לְהָמִית אֲחָדוֹת מִן הַיּוֹנִים הַלָּלוּ, הַפּוֹרְחוֹת לְמֵאוֹת עַל רֹכֶס הָרָמָה, אִם עַל יְדֵי חֲבָטָה בְּמַקֵּל אוֹ עַל יְדֵי מַכַּת אָבֶן. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָעֵצִים אֲשֶׁר בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ יְסַפְּקוּ פֵּרוֹת הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה. וְגַם מַיִם מְתוּקִים נִמְצְאוּ כָאן. וּלְפִיכָךְ הִסְכִּימָה דַעְתָּם לְהִשָּׁאֵר יָמִים אֲחָדִים בַּקָּמִינִים, כְּדֵי לְהָכִין אֶת עַצְמָם לְמַסַּע תִּיּוּר אִם לְאֹרֶךְ הַחוֹף אוֹ בִּפְנִים הָאָרֶץ.

הַחְלָטָה זוֹ הָיְתָה רְצוּיָה בְּיִחוּד לְנֶב. מִהְיוֹתוֹ קְשֵׁה־עֹרֶף בְּדֵעוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה קְשֵׁה־עֹרֶף בְּהַרְגְּשׁוֹתָיו וּנְבוּאַת לִבּוֹ, לֹא הָיָה נֶחְפָּז כְּלָל לַעֲזֹב אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל חוֹף הַיָּם, שֶׁבּוֹ הִתְרַגֵּשׁ הָאָסוֹן. הוּא לֹא הֶאֱמִין, הוּא לֹא רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית אָבָד. סָבוּר הָיָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁאָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ יָבוֹא לִידֵי סוֹף נִקְלֶה שֶׁכָּזֶה: יִסָּחֵף בְּיַד נַחְשׁוֹל וְיִטְבַּע בַּיָּם בְּמֶרְחָק שֶׁל אֵיזוֹ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת מִן הַחוֹף! כָּל זְמָן שֶׁהַגַּלִּים לֹא יִפְלְטוּ אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר אֶל הַיַּבָּשָׁה. כָּל זְמָן שֶׁהוּא, נֶב, לֹא יִרְאֶה אֶת גּוּפַת אֲדוֹנָיו בְּעֵינָיו וְלֹא יְמַשֵּׁשׁ אוֹתוֹ בְּיָדָיו – לֹא יַאֲמִין בְּמוֹתוֹ! מַחֲשָׁבָה זוֹ נִתְקְעָה וְנִשְׁתָּרְשָׁה בְּלִבּוֹ בְּכָל עֹז. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיְתָה זֹאת אֶלָּא הֲזָיָה, וְאוּלָם הֲזָיָה זוֹ הָיְתָה רְאוּיָה לְכָבוֹד, וְהַסַּפָּן לֹא רָצָה לְבַטֵּל אוֹתָהּ. הוּא עַצְמוֹ הָיָה מֻבְטָח, שֶׁשּׁוּב אֵין שׁוּם תִּקְוָה, וּבָרִי הָיָה לוֹ שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר נִסְפָּה בְּגַלֵּי הַיָּם, אֲבָל עִם נֶב לֹא אָבָה לְהִתְוַכֵּחַ בְּעִנְיָן זֶה. הוּא הָיָה מָשׁוּל לְכֶלֶב, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בְּעָלָיו נָפַל שָׁם חָלָל, וְצַעֲרוֹ הָיָה גָדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁנִּרְאָה הַדָּבָר כִּי מוֹת רַבּוֹ יַכְרִיעַ גַּם אוֹתוֹ.

בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה לְמַרְס, עִם הָנֵץ הַחַמָּה, שָׂם נֶב אֶת פָּנָיו שֵׁנִית לִצְפוֹנוֹ שֶׁל הַחוֹף וְחָזַר אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם, בְּלִי סָפֵק, אָטַר הַיָּם אֶת פִּיו עַל כּוֹרֶשׁ סְמִית הָאֻמְלָל.

סְעֻדַּת הַשַּׁחֲרִית שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה אַךְ שֶׁל בֵּיצֵי יוֹנִים וּרְכִיכוֹת. הֶרְבֶּרְט מָצָא בְּחוֹרֵי הַסְּלָעִים מֶלַח, שֶׁנֶּאֱצַר שָׁם עַל יְדֵי הִתְנַדְּפוּת מֵי הַיָּם, וְחֹמֶר מִינֵרָלִי זֶה הָיָה דָבָר בְּעִתּוֹ.

לְאַחַר שֶׁסָּעֲדוּ, שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף אֶת הַכַּתָּב, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לָלֶכֶת עִמָּם הַיַּעֲרָה, כִּי הוּא וְהֶרְבֶּרְט רוֹצִים לְנַסּוֹת לָצוּד שָׁם צָיִד. אֲבָל מִשֶּׁעִיְּנוּ בַּדָּבָר, גָּמְרוּ שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ כִּי אֶחָד מֵהֶם יִשָּׁאֵר בַּבַּיִת כְּדֵי לְפַקֵּחַ עַל הָאֵשׁ, וְשֶׁמָּא יִהְיֶה נֶב זָקוּק לְעֵזֶר, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁיִּקְרֶה מִקְרֶה שֶׁכָּזֶה. אִי לָזֹאת נִשְׁאַר הַכַּתָּב בַּבָּיִת.

“וּבְכֵן, הֶרְבֶּרְט,” אָמַר הַסַּפָּן, “נֵלֵךְ לָצוּד צָיִד. צָרְכֵי יְרִיָּה נִמְצָא בַּדֶּרֶךְ וְאֶת הָרוֹבִים נִכְרֹת לָנוּ בַּיָּעַר.”

וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁעָמְדוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אָמַר הֶרְבֶּרְט, כִּי מֵאַחַר שֶׁחֲסֵרִים הֵם סְפוֹג־שְׂרֵפָה, אוּלַי כַּדַּאי הַדָּבָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחְתָּיו בְּחֹמֶר אַחֵר.

“וְאוֹתוֹ חֹמֶר מַהוּ?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“בַּד חָרוּךְ,” עָנָה הָעֶלֶם, “דָּבָר זֶה יוּכַל לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ סְפוֹג־שְׂרֵפָה”.

עֵצָה זוֹ נִתְקַבְּלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה תַּקָּלָה בְּצִדָּהּ, שֶׁהֲרֵי הִצְרִיכָה לְהַקְרִיב לְמַעֲנָהּ חֵלֶק שֶׁל מִטְפַּחַת. וְאַף עַל פִּי כֵן, שֹׁוֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנֵזֶק זֶה, וּמִיָּד נִקְרַע קֶטַע מִמִּטְפַּחְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה רְבוּעִים רְבוּעִים גְּדוֹלִים, וְאוֹתוֹ קֶטַע נֶחֱרַךְ לְמֶחֱצָה. אֶת הַחֹמֶר הַזֶּה הֶעָשׂוּי לְהִתְלַהֵב הִנִּיחוּ לְמִשְׁמֶרֶת בְּתוֹךְ חָלָל קָטֹן שֶׁבְּאַחַד הַסְּלָעִים, כְּדֵי שֶׁיְּהִי מוּגָן שָׁם מִפְּנֵי הָרוּחַ וּמִפְּנֵי הַטַּחַב.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר. מֶזֶג הָאֲוִיר הוּרַע וְהָרוּחַ נָשְׁבָה מִפְּאַת דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף הִקִּיפוּ אֶת הַקָּמִינִים וְהֵצִיצוּ רֶגַע אֶל הֶעָשָׁן, שֶׁהִסְתַּלְסֵל מֵעַל רֹאשׁ אַחַד הַסְּלָעִים, וְאַחַר עָלוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית.

כְּשֶׁבָּאוּ אֵל הַיַּעַר, שִׁבֵּר פֶּנְקְרוֹף מֵאַחַד הָאִילָנוֹת שְׁנֵי עֲנָפִים חֲזָקִים וְעָשָׂה אוֹתָם לְאַלּוֹת, וְהֶרְבֶּרְט עָזַר עַל יָדוֹ וְחִדֵּד אֶת קְצוֹת הָאַלָּה עַל גַּבֵּי אַחַד הַסְּלָעִים. הוֹי, כַּמָּה הָיָה נוֹתֵן עַכְשָׁו בִּמְחִיר סַכִּין! – אַחַר צָעֲדוּ שְׁנֵי הַצַּיָּדִים לְפָנִים בֵּין הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַנָּחַל. עִם יְצִיאָתוֹ מִתּוֹךְ הָעַקְמוּמִית, אֲשֶׁר הִפְנְתָה אֶת זִרְמוֹ לְצַד דְּרוֹמִי מֵעֲרָבִי, הָלַךְ הַנַּחַל וָצַר, וַאֲפִיקוֹ הַכָּבוּשׁ בֵּין שְׁתֵּי גְדוֹתָיו הַתְּלוּלוֹת הִתְכַּסָּה בְּקֶשֶׁת כְּפוּלָה שֶׁל אִילָנוֹת. כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְעוֹת מִן הַדֶּרֶךְ, הֶחְלִיט פֶּנְקְרוֹף לָלֶכֶת לְיַד זֶרֶם הַמַּיִם, אֲשֶׁר יַחֲזִירֶנּוּ תָּמִיד אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם שְׂפַת הַנַּחַל הֶעֱמִידָה עַל דַּרְכּוֹ כַּמָּה מִכְשׁוֹלִים: פֹּה עָמְדוּ אִילָנוֹת, שֶׁהִטּוּ אֶת עַנְפֵיהֶם הַמִּתְכּוֹפְפִים עַד לִפְנֵי הַמַּיִם, וְשָׁם חָסְמוּ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ קִסּוּסִים אוֹ קוֹצִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְגָדְעָם בַּחֲבָטוֹת שֶׁל מַקֵּל. פְּעָמִים שֶׁהֶרְבֶּרְט הָיָה מַחֲלִיק לְבֵין גִּזְעֵי הָעֵצִים וְשִׁבְרֵי הָעֲנָפִים בִּזְרִיזוּת שֶׁל חָתוּל צָעִיר וְהִתְעַלֵּם בַּעֲבִי הַיַּעַר, אֶלָּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף קָרָא אוֹתוֹ מִיָּד לְשׁוּב וּבִקְּשָׁהוּ שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁבְּיַעַר זֶה וּכְמוֹ כֵן בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל שְׂפַת הַנַּחַל, שֶׁכְּבָר עָבְרוּ בּוֹ, לֹא נִגְלֶה אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל עִקְּבוֹת אָדָם. פֶּנְקְרוֹף לֹא הִבְחִין שָׁם אֶלָּא עִקְּבוֹת שֶׁל הוֹלְכִים עַל אַרְבַּע, טְבִיעוֹת־צְעָדִים חֲדָשׁוֹת שֶׁל חַיּוֹת, אֲשֶׁר הוּא לֹא יָכֹל לְהַכִּיר אֶת הַמִּין שֶׁלָּהֶן. קָרוֹב לְוַדַּאי – וְכָךְ הָיָה סָבוּר גַּם הֶרְבֶּרְט – שֶׁכַּמָּה מִן הָעֲקֵבוֹת הַלָּלוּ הָיוּ עִקְּבוֹת חַיּוֹת־טֶרֶף אֲיֻמּוֹת, אֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק יִהְיֶה לָהֶם עֵסֶק עִמָּן בַּיָּמִים הַבָּאִים. וּכְנֶגֶד זֶה לֹא נִכַּר בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא סִמָּן שֶׁל הַכָּאַת גַּרְזֶן בְּאִילָן, לֹא שִׁיּוּר שֶׁל מְדוּרַת אֵשׁ כְּבוּיָה וְלֹא רִשׁוּם שֶׁל מִצְעֲדִי אָדָם. וְעַל דָּבָר זֶה אוּלַי צְרִיכִים הָיוּ לִשְׂמֹחַ, שֶׁהֲרֵי בְּאֶרֶץ זוֹ, בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, אֶפְשָׁר שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי מְצִיאוּת הָאָדָם וְלֹא לְהִשְׁתּוֹקֵק לָהּ.

הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף כִּמְעַט שֶׁלֹּא דִבְּרוּ זֶה עִם זֶה דָבָר, כִּי הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁעַל דַּרְכָּם הָיוּ קָשִׁים מְאֹד. הֵם צָעֲדוּ לְפָנִים רַק לְאַט וּלְאַחַר הֲלִיכָה שֶׁל שָׁעָה לֹא עָבְרוּ אֲפִילוּ מִיל אֶחָד. עַד כָּאן לֹא רָאוּ סִמָּן בְּרָכָה בַּצָּיִד. לִפְנֵיהֶם נִזְדַּמְּנוּ כַּמָּה צִפֳּרִים אֲשֶׁר שָׁרוּ וּפָרְחוּ בֵּין הָעֳפָאִים וַאֲשֶׁר חָרְדוּ בְּיוֹתֵר לְמַרְאֵיהֶם, כְּאִלּוּ הִרְגִּישׁוּ הַרְגָּשָׁה אִינְסְטִינְקְטִיבִית אֵימָה וָפַחַד מִפְּנֵי הָאָדָם. בֵּין שְׁאָר הָעוֹפוֹת רָאָה הֶרְבֶּרְט עַל אַדְמַת הַבִּצָּה שֶׁבַּיַּעַר עוֹף אֶחָד בַּעַל חַרְטֹם חַד וּמָאֳרָךְ, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה בְּמִבְנֵה גֵווֹ לְעוֹף הַקָּרַח. אֶלָּא שֶׁנִּבְדֵּל מִמֶּנּוּ בְּנוֹצוֹתָיו הַקָּשׁוֹת שֶׁבְּרַק מַתֶּכֶת לָהֶן.

“הֲרֵי זֶה וַדַּאי ‘זְשֶׁקָמַר’ (עוֹף הַזֹּהַר),” אָמַר הֶרְבֶּרְט בְּנַסּוֹתוֹ לְהִתְקָרֵב אֶל הָעוֹף קִרְבָה יְתֵרָה.

“הִנֵּה בָּאָה לְיָדֵנוּ הִזְדַּמְּנוּת לִטְעֹם אֶת טַעְמוֹ שֶׁל בְּשַׂר זְשֶׁקָמַר,” אָמַר הַסַּפָּן, “אִם אַךְ יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי עוֹף זֶה לָתֵת עַצְמוֹ לְהִצָּלוֹת בָּאֵשׁ!”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד הָעֶלֶם וְהֵטִיל בִּזְרִיזוּת וּבְחָזְקָה אֶבֶן, וְהִיא פָּגְעָה בִּקְצֵה כַּנְפוֹ שֶׁל הָעוֹף; וְאוּלָם הַמַּכָּה לֹא הָיְתָה מַסְפִּיקָה כָּל צָרְכָּהּ, כִּי הָעוֹף בָּרַח בְּכָל הַמְּהִירוּת אֲשֶׁר לְרַגְלָיו וּבְרֶגַע אֶחָד נֶעְלַם מִן הָעָיִן.

“אוֹי לוֹ לְלֹא־יִצְלַח שֶׁכָּמוֹנִי!” קָרָא הַנָּעַר.

“לֹא צָדַקְתָּ, נַעֲרִי שֶׁלִּי!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “הַמַּכָּה הָיְתָה מְכֻוָּנָה יָפֶה, אֶלָּא שֶׁהָעוֹף זָקוּק לְיוֹתֵר מִמַּכָּה אֶחָת! בּוֹא, אַל תְּהִי מֵצֵר! נָפֹל יִפֹּל בְּיָדֵנוּ בְּפַעַם אַחֶרֶת!”

הַצַּיָּדִים הִמְשִׁיכוּ אֶת הַסִּיּוּרִים שֶׁלָּהֶם. כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת הָלְאָה, כֵּן גָּדַל הָרֶוַח שֶׁבֵּין הֶעֵצִים וְכֵן יָפוּ, אֲבָל לֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אַף עֵץ אֶחָד עוֹשֶׂה פְּרִי רָאוּי לַאֲכִילָה. פֶּנְקְרוֹף בִּקַּשׁ וְלֹא מָצָא בֵּינֵיהֶם אֶת הַתֹּמֶר הַיָּקָר, הַמְסַפֵּק סִפּוּקִים הַרְבֵּה בְּחַיֵּי הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם וַאֲשֶׁר הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ מַגַּעַת עַד הַמַּעֲלָה הָאַרְבָּעִים שֶׁל חֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי וְעַד הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שֶׁל חֲצִי הַכַּדּוּר הַדְּרוֹמִי. וְאוּלָם בְּיַעַר זֶה לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא עֲצֵי צְנוֹבְרוֹת, כְּגוֹן הַדֵּיאוֹדָרִים, אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט כְּבָר הָיָה מַכִּיר אוֹתָם, וְ“הַדּוּגְלַסִים” (מִין אֹרֶן) הַדּוֹמִים לְאוֹתָם הַגְּדֵלִים בַּחֵלֶק הַצְּפוֹנִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁל אֲמֵרִיקָה, וַאֲשׁוּחִים נִפְלָאִים, שֶׁהָיוּ גְּבוֹהִים עַד כְּדֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים רֶגֶל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְפַּזְּרָה לְבֵין הָעֲנָפִים לְהָקָה שֶׁל עוֹפוֹת קְטַנֵּי גֵו, בַּעֲלֵי נוֹצוֹת יָפוֹת וּזְנָבוֹת אֲרֻכִּים וְרַבֵּי צְבָעִים; הֵם הֵפִיצוּ מִסָּבִיב אֶת נוֹצוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מְצֻמָּדוֹת יָפֶה, וְכִסּוּ אֶת הַקַּרְקַע כְּעֵין מוֹךְ דַּק. הֶרְבֶּרְט הֵרִים אֲחָדוֹת מִן הַנּוֹצוֹת הָאֵלֶּה, וּלְאַחַר שֶׁבָּדַק אוֹתָן עָנָה וְאָמָר:

“הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ ‘קוּרוּקוּסִים’ (עוֹפוֹת מְכַרְסְמִים) הֵם.”

“הֲרֵינִי מַעְדִּיף עֲלֵיהֶם אֶת תַּרְנְגֹלֶת־הַפְּנִינִים וְאֶת תַּרְנְגוֹל־הַסְּנֶה,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֶפֶס הַגִּידָה לִי, כְּלוּם טוֹבִים הֵם לְמַאֲכָל?…”

“יָפִים הֵם לַאֲכִילָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁטַּעַם בְּשָׂרָם עָרֵב בְּיוֹתֵר,” הֶחֱזִיר הֶרְבֶּרְט, “חוּץ מִזֶּה, אִם אֵינִי טוֹעֶה, הֲרֵי הֵם מַנִּיחִים לָאָדָם לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְאֶפְשָׁר לַהֲמִיתָם עַל יְדֵי הַכָּאָה בְּמַקֵּל.”

הַסַּפָּן וְהַנַּעַר הִתְגַנְּבוּ בֵּין הָעֲשָׂבִים וְהִגִּיעוּ וּבָאוּ אֶל אַחַד הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר עֲנָפָיו הַנְּמוּכִים הָיוּ מְכֻסִּים בְּעוֹפוֹת קְטַנִּים. הַקּוּרוּקוּסִים הַלָּלוּ הָיוּ מְצַפִּים בַּחֲבוּרָה לְיִתּוּשִׁים, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לָהֶם טֶרֶף. הֵם נֶאֶחֲזוּ בְּכַפּוֹת רַגְלֵיהֶם הַמְחֻפּוֹת נוֹצוֹת בַּדָּלִיּוֹת הָרַכּוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ עֲלֵיהֶן.

הַצַּיָּדִים זָקְפוּ אֶת קוֹמָתָם וּבַהֲנִיעָם אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנִיעִים אֶת הַמַּגָּל הִפִּילוּ לָאָרֶץ אֶת כָּל הַשּׁוּרוֹת שֶׁל הַקּוּרוּקוּסִים, אֲשֶׁר לֹא נִסּוּ אֲפִילוּ לְהִתְעוֹפֵף, אֶלָּא נָתְנוּ לַחְבֹּט עַצְמָם בַּקַּרְקַע מִתּוֹךְ טִמְטוּם־דָּעַת. רַק לְאַחַר שֶׁכְּמֵאָה מֵהֶם כְּבָר הִתְגּוֹלְלוּ עַל הָאָרֶץ, מָצְאוּ הָאֲחֵרִים עֹז בְּלִבָּם לְהִמָּלֵט.

“טוֹב וְיָפֶה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “הֲרֵי לָנוּ צַיִד שֶׁהָגוּן וְרָאוּי הוּא לְצַיָּדִים שֶׁכָּמוֹנוּ! אָנוּ נֶאֱסֹף אוֹתָם בַּיָּדַיִם!”

הַסַּפָּן חָרַז אֶת הַקּוּרוּקוּסִים עַל נֵצֶר רַךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹרְזִים אֶת עֶפְרוֹנֵי הַשָּׂדֶה, וְאַחַר חָזְרוּ הַצַּיָּדִים לְמַעֲשֶׂה הַסִּיּוּר שֶׁלָּהֶם. הֵם הִתְבּוֹנְנוּ וְרָאוּ, שֶׁזֶּרֶם הַמַּיִם הוֹלֵךְ וּמִתְעַגֵּל בְּמִקְצָת וּמִתְעַקֵּם כְּלַפֵּי דָרוֹם, אֶלָּא שֶׁהָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהָעַקְמוּמִית אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁהַנַּחַל הָיָה וַדַּאי יוֹצֵא בָּהָר וְשָׁם מְקוֹרוֹ, וּמֵימָיו הִתְפַּרְנְסוּ מֵהַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים, אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת צַלְעוֹת שִׂיאוֹ הַמֶּרְכָּזִי.

הַמְּגַמָּה הָעִקָּרִית שֶׁל טִיּוּל זֶה הָיְתָה, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, לְהַמְצִיא לְשׁוֹכְנֵי הַ“קָּמִינִים” כַּמּוּת מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר שֶׁל צָיִד. אִי אֶפְשָׁר לֵאמֹר, שֶׁמַּטָּרָה זוֹ הֻשְׂגָה עַד עַכְשָׁו; הַסַּפָּן הָיָה מְחַפֵּשׂ וּבוֹדֵק בְּכָל מָקוֹם בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה וְהָיָה מְקַלֵּל וּמְחָרֵף בְּשָׁעָה שֶׁאַחַת הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיק אֲפִילוּ לְהַכִּיר מַה טִיבָהּ, בָּרְחָה וְהִתְעַלְּמָה לְבֵין הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים. אִלּוּ נִמְצָא לְכָל הַפָּחוֹת טוֹףּ עַל יָדוֹ! אֲבָל טוֹףּ נֶעְלַם יַחַד עִם אֲדוֹנָיו וּבַוַדַּאי נִסְפָּה גַם הוּא עִמּוֹ.

סָמוּךְ לְשָׁלשׁ שָׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם נִרְאוּ מִבֵּין הָעֳפָאִים שֶׁל אִילָנוֹת יְדוּעִים לְהָקוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל צִפֳּרִים, אֲשֶׁר עָמְדוּ וְנִקְּרוּ אֶת הַגַּרְגְּרִים הָרֵיחָנִיִּים שֶׁלָּהֶם; בֵּין הָאִילָנוֹת הָאֵלֶּה נִמְצָא גַּם הָעַרְעָר. וּפִתְאֹם הֵרִיעַ בַּיַּעַר קוֹל כְּקוֹל תְּקִיעַת חֲצוֹצְרָה. אֶת הַתְּרוּעוֹת הַמְשֻׁנּוֹת וְהַמְצַלְצְלוֹת הַלָּלוּ הִשְׁמִיעוּ עוֹפוֹת מִמִּשְׁפַּחַת הַתַּרְנְגֹלוֹת, אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַבְּרִית קוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁם “טֶטְרַס” (מִין תַּרְנְגוֹל־בָּר), וּמִיָּד נִרְאוּ זוּגוֹת אֲחָדִים מֵהֶם, אֲשֶׁר צֶבַע נוֹצוֹתֵיהֶם הָיָה כָּתֹם־צָהֹב וּמַרְאֵה זְנָבָם כָּתֹם. פֶּנְקְרוֹף הִתְכַּוֵּן לָצוּד אַחַד הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהָיָה גָדוֹל כְּתַרְנְגֹלֶת וַאֲשֶׁר בְּשָׂרוֹ הָיָה רַךְ וְטוֹב כְּשֶׁל תַּרְנְגֹלֶת צְעִירָה; אֲבָל דָּבָר זֶה הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹפוֹת הַלָּלוּ לֹא נָתְנוּ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. לְאַחַר כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ וְשֶׁבְּסוֹפָם הִבְהִילוּ וְהִפְחִידוּ אֶת תַּרְנְגוֹלֵי־הַבָּר, אָמַר הַסַּפָּן אֶל הָעֶלֶם:

“רוֹאֶה אֲנִי בַּעֲלִיל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין יְכֹלֶת לַהֲמִיתָם בִּשְׁעַת פְּרִיחָתָם, עָלֶינוּ לְצוּדָם בְּחַכָּה.”

“כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹלִים שִׁבּוּטָא?” קָרָא הַנַּעַר כְּשֶׁהוּא מִתַּמֵּהַּ תְּמִיהָה גְדוֹלָה לְשֵׁמַע הָעֵצָה הַזֹּאת.

“כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹלִים שִׁבּוּטָא,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

פֶּנְקְרוֹף מָצָא בְּתוֹךְ הָעֲשָׂבִים כַּחֲצִי תְּרֵיסָר קִנִּים שֶׁל טֶטְרַס, אֲשֶׁר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם הָיוּ מֻנָּחוֹת שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ בֵּיצִים. הוּא נִזְהַר מְאֹד מִנְּגֹעַ בַּקִּנִּים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר בַּעֲלֵיהֶם וַדַּאי יָשׁוּבוּ אֲלֵיהֶם. מִסָּבִיב לַקִּנִּים הַלָּלוּ דִמָּה פֶּנְקְרוֹף לִמְתֹּחַ אֶת הַפְּתִילִים שֶׁלּוֹ – לֹא פְּתִילִים שֶׁל נְשָׁבִים, אֶלָּא פְּתִילִים שֶׁל חַכּוֹת מַמָּשׁ. הוּא הוֹלִיךְ עִמּוֹ אֶת הָעֶלֶם בְּרִחוּק מוּעָט מִן הַקִּנִּים וָהָלְאָה וְשָׁם הֵכִין בְּחָרִיצוּת יְתֵרָה אֶת הַמְּכוֹנָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁלּוֹ. הֶרְבֶּרְט הִתְבּוֹנֵן אֶל מְלַאכְתּוֹ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְפַקְפֵּק בְּהַצְלָחָתָהּ. אֶת הַפְּתִילִים עָשָׂה הַסַּפָּן מִשָּׂרִיגֵי קִסּוּס דַּקִּים, אֲשֶׁר קָשַׁר אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד וַאֲשֶׁר אָרְכוּ מֵחֲמִשָּׁה־עָשָׂר עַד עֶשְׂרִים רֶגֶל. בִּמְקוֹם חַכּוֹת קָשַׁר אֶל קְצוֹת הַפְּתִילִים קוֹצִים גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים בַּעֲלֵי חֻדִּים עֲקֻמִּים, אֲשֶׁר תָּלַשׁ מֵאַחַד הַשִּׂיחִים מִמִּין הַשִּׁטָּה הַנַּנָּסִית. לְשֵׁם מַשֵּׁאת⁸ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתוֹלָעִים גְּדוֹלִים וַאֲדֻמִּים שֶׁזָּחֲלוּ עַל הָאָרֶץ. כְּכַלּוֹתוֹ אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְהִתְגַנֵּב בִּזְרִיזוּת לְבֵין הָעֲשָׂבִים וְהִנִּיחַ אֶת קְצֵה הַפְּתִילִים שֶׁלּוֹ, הַמְזֻיָּנִים בְּחַכּוֹת, סָמוּךְ לְקִנֵּי הַטֶּטְרַס; אַחַר שָׁב וְנָטַל בְּיָדוֹ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְהִסְתַּתֵּר יַחַד עִם הֶרְבֶּרְט אֲחוֹרֵי אִילָן גָּדוֹל. שָׁם יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם וְהִמְתִּינוּ בְּאֹרֶךְ רוּחַ. הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁהֶרְבֶּרְט לֹא הֶאֱמִין הַרְבֵּה בְּהַמְצָאָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף.

עָבְרָה יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה וְהַרְבֵּה זוּגוֹת שֶׁל תַּרְנְגוֹלֵי־בָּר שָׁבוּ אֶל קִנֵּיהֶם, כְּכָל אֲשֶׁר חָזָה פֶּנְקְרוֹף מֵרֹאשׁ. הֵם הָיוּ מְדַלְּגִים וּמְנַקְּרִים בֶּעָפָר וְלֹא הִרְגִּישׁוּ כְּלָל בִּמְצִיאוּת הַצַּיָּדִים אֲשֶׁר הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁלֹּא לָשֶׁבֶת מִצַּד הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת לְעֻמַּת הָעוֹפוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְשַׁךְ לֵב הָעֶלֶם אַחַר הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמִדָּה יְתֵרָה. הוּא עָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ, וּפֶנְקְרוֹף פָּקַח אֶת עֵינָיו לִרְוָחָהּ, פָּתַח אֶת פִּיו וְשִׁרְבֵּב אֶת שְׂפָתָיו, כְּאִלּוּ הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִטְעֹם נֵתַח מִבְּשֵׂר הַטֶּטְרַס, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא שָׁאַף רוּחַ.

בֵּינָתַיִם הִתְהַלְּכוּ הָעוֹפוֹת תַּחַת הַחַכּוֹת וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ בָּהֶם. אָז מָשַׁךְ פֶּנְקְרוֹף אֶת הַפְּתִילִים מְשִׁיכוֹת קַלּוֹת וְהַתּוֹלָעִים הִתְחִילוּ מְפַרְפְּרִים כְּאִלּוּ הָיוּ עֲדַיִן חַיִּים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וַדַּאי גָּדְלָה הִתְרַגְּשׁוּתוֹ שֶׁל הַסַּפָּן יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁל הַדַּיָּג, הָעוֹמֵד לְיַד פְּתִיל הַחַכָּה שֶׁלּוֹ וּמְצַפֶּה שֶׁצֵּידוֹ יְבַצְבֵּץ וְיַעֲלֶה מִן הַמָּיִם.

הַמְּשִׁיכוֹת עוֹרְרוּ מִיָּד אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל הָעוֹפוֹת, וְהַלָּלוּ הִתְנַפְּלוּ עַל הַקּוֹצִים וְהִתְחִילוּ מְנַקְּרִים בָּהֶם בְּחַרְטֻמֵּיהֶם.

שְׁלשָׁה תַּרְנְגוֹלֵי־בָּר, וַדַּאי מִן הָרְעַבְתָּנִים בְּיוֹתֵר, בָּלְעוּ אֶת הַמַּשֵּׁאת וְאֶת הַחַכָּה כְּאֶחָד. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל חֲבָטָה עָמוּם: פֶּנְקְרוֹף מָשַׁךְ אֶת הַפְּתִיל וְקִשְׁקוּשׁ כְּנָפַיִם הוֹכִיחַ שֶׁהָעוֹפוֹת נִצּוֹדוּ.

“הֵידָד!” קָרָא הַסַּפָּן וְקָפַץ וּבָא אֶל צֵידוֹ וּבִן הֶרֶף־עַיִן תְּפָסוֹ בְּיָדוֹ.

הֶרְבֶּרְט מָחָא כָּף. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיָּיו, שֶׁרָאָה כֵּיצַד צָדִים עוֹפוֹת בְּחַכָּה; וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף אָמַר לוֹ בְּעַנְוָה, שֶׁאֵין זֶה מַעֲשֵׂה הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַמְצָאָה זוֹ אֵינָהּ שֶׁל עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁל אָדָם אַחֵר.

“בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,” הוֹסִיף וְאָמַר, “הֲרֵי בַּמַּצָּב שֶׁאָנוּ נְתוּנִים בּוֹ נִצְטָרֵךְ לְהַמְצִיא הַרְבֵּה הַמְצָאוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁכְּמוֹתָהּ!”

פֶּנְקְרוֹף כָּפַת אֶת רַגְלֵי הָעוֹפוֹת וְהָיָה מְאֻשָּׁר שֶׁלֹּא הָיָה אָנוּס לַחֲזֹר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַיּוֹם פָּנָה לַעֲרֹב, גָּמַר לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

הֵם חָזְרוּ וְהָלְכוּ לְאֹרֶךְ זֶרֶם הַנַּחַל וְסָמוּךְ לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת בָּעֶרֶב שָׁבוּ אֶל הַ“קָּמִינִים” וְהֵם עֲיֵפִים וְיגֵעִים עַד מְאֹד מֵעֲמַל הַטִּיּוּל שֶׁלָּהֶם.

פֶּרֶק שְׁבִיעִי

נֶב עֲדַיִן לֹא שָׁב – הַרְהוֹרָיו שֶׁל הַכַּתָּב – סְעֻדַּת הָעֶרֶב – לֵיל זְוָעָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא – סוּפָה נוֹרָאָה – יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה – מִלְחָמָה בְּגֶשֶׁם וְרוּחַ – בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁמוֹנָה מִילִין מִמְּקוֹם הַחֲנִיָּה הָרִאשׁוֹן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בְּלִי נוֹעַ עַל הַחוֹף וְיָדָיו מְשֻׁלָּבוֹת עַל לִבּוֹ וְהוּא מַבִּיט אֶל הַיָּם, אֲשֶׁר אָפְקוֹ הַמִּזְרָחִי הָיָה מֻבְלָע בְּתוֹךְ עָנָן גָּדוֹל וְשָׁחוֹר, שֶׁעָלָה הָלֹךְ וְעָלֹה אֶל גָּבְהֵי הַשָּׁמָיִם. הָרוּחַ הָיְתָה חֲזָקָה לְמַדַּי וּכְכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ הַיּוֹם וְרָפָה, כֵּן גָּבְרָה בְּיוֹתֵר. מַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הָיָה קוֹדֵר וְזוֹעֵף, וְהַסִּמָּנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל סְעָרָה כְּבָר נִכְּרוּ בַּעֲלִיל.

הֶרְבֶּרְט נִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַ“קָּמִינִים” וּפֶנְקְרוֹף פָּנָה אֶל הַכַּתָּב. הַלָּז הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְלֹא הִרְגִּישׁ בְּבוֹאוֹ.

“לֵיל זְוָעָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט!” אָמַר הַסַּפָּן, “יְהִי גֶּשֶׁם וְרוּחַ לַהֲנָאָתָם שֶׁל עוֹפוֹת־הַסְּעָרָה⁹!” הַכַּתָּב הֵסֵב פָּנָיו, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת פֶּנְקְרוֹף, פֶּתַח וְאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“כַּמָּה רָחוֹק הָיָה, לְפִי דַּעְתְּךָ, מִן הַחוֹף אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ הִשְׂתָּעֵר עַל סִירַת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ אוֹתוֹ הַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם, אֲשֶׁר גָּרַף אֶת חֲבֵרֵנוּ?”

הַסַּפָּן לֹא הָיָה מְצַפֶּה לִשְׁאֵלָה זוֹ. הוּא הִרְהֵר רֶגַע וְהֵשִׁיב

“מֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי חִבְּלִים, לְכָל הַיּוֹתֵר.”

“וְכַמָּה שִׁעוּר אָרְכּוֹ שֶׁל חִבֵּל?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“לְעֶרֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים אַמּוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת אוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶגֶל.”

“נִמְצָא,” אָמַר הַכַּתָּב, “שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית נֶעְלַם בְּמֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף וּמָאתַיִם רֶגֶל מִן הַחוֹף, אוֹ קְצָת יוֹתֵר מִכֵּן?”

“לְעֶרֶךְ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“וְאַף כַּלְבּוֹ כָּךְ?”

“אַף כַּלְבּוֹ.”

“וְעַל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ בְּיוֹתֵר,” אָמַר הַכַּתָּב, “אִם נַנִּיחַ שֶׁחֲבֵרֵנוּ נִסְפָּה, הֲרֵי צָרִיךְ לְהַנִּיחַ, שֶׁגַּם טוֹףּ נִסְפָּה עִמּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הֵטִיל הַיָּם אֶל הַחוֹף לֹא אֶת נִבְלַת הַכֶּלֶב וְלֹא אֶת גּוּפַת בְּעָלָיו!”

“אִם הַיָּם סוֹעֵר בְּחָזְקָה, אֵין זֶה מִן הַתֵּמֵהּ. חוּץ מִזֶּה הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהַזְּרָמִים נְשָׂאוּם לַמֶּרְחַקִּים וְשָׁם הִשְׁלִיכוּם אֶל הַחוֹף.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא כָּךְ דַּעְתְּךָ, שֶׁחֲבֵרֵנוּ נִסְפָּה בְּגַלֵּי הַיָּם?” שָׁאַל הַכַּתָּב שׁוּב פָּעַם.

“כָּךְ דַּעְתִּי.”

“וְדַעְתִּי אֲנִי אֵינָהּ כָּךְ,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהִנְּךָ בָּקִי מִמֶּנִּי בְּמִקְצֹעַ זֶה. דַּעְתִּי הִיא שֶׁהַמְּאֹרָע הַכָּפוּל הַזֶּה, שֶׁגַּם כּוֹרֶשׁ וְגַם טוֹףּ, בֵּין שֶׁהֵם חַיִּים וּבֵין שֶׁהֵם מֵתִים, נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, אֵינוֹ נִתָּן לְהִתְבָּאֵר וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל עַל הַדָּעַת.”

“מִתְאַוֶּה הָיִיתִי, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, לִהְיוֹת סָבוּר כָּמוֹךָ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, וּלְדַאֲבוֹנִי הַגָּדוֹל מֻבְטָחְנִי שֶׁכָּךְ הוּא וְאֵינִי יָכֹל לָזוּז מִדַּעְתִּי.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּנָה הַסַּפָּן וְנִכְנָס אֶל הַקָּמִינִים. עַל הָאָח רָעֲשָׁה וְנוֹצְצָה אֵשׁ נָאָה. הֶרְבֶּרְט הֵטִיל לְשָׁם מְלוֹא הָעֹמֶס עֵצִים יְבֵשִׁים, וְהַלֶּהָבָה זָרְעָה נֹגַהּ גָּדוֹל אֶל תּוֹךְ הַפִּנּוֹת הָאֲפֵלוֹת שֶׁל הַמִּסְדְּרוֹן.

פֶּנְקְרוֹף הִתְחִיל מְטַפֵּל מִיָּד בַּהֲכָנַת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם. סָבוּר הָיָה, שֶׁמִּן הָרָאוּי הוּא לְהַעֲלוֹת הַיּוֹם עַל שֻׁלְחָנָם מָנוֹת יָפוֹת שֶׁל בָּשָׂר, לְפִי שֶׁכֹּחוֹת כֻּלָּם הָיוּ צְרִיכִים חִזּוּק. אֶת מַחֲרֹזֶת הַקּוּרוּקוּסִים הִנִּיחַ לְמָחָר וְעָמַד וּמָרַט אֶת נוֹצוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי תַּרְנְגוֹלֵי־בָּר וּנְעָצָם עַל שְׁפוּד שֶׁל עֵץ וְצָלָם עַל גַּבֵּי הַמְּדוּרָה.

הִגִּיעָה שְׁעֵת שֶׁבַע בָּעֶרֶב וְנֶב עֲדַיִן לֹא שָׁב. שְׁהִיָּה מְמֻשָּׁכָה זוֹ עוֹרְרָה בְּלֵב פֶּנְקְרוֹף דְּאָגָה רַבָּה לְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַכּוּשִׁי. חוֹשֵׁשׁ הָיָה, שֶׁמָּא אֵרַע לוֹ אָסוֹן בְּאֶרֶץ זָרָה זוֹ, אוֹ שֶׁאֻמְלָל זֶה שָׁלַח יָד בְּנַפְשׁוֹ מֵרֹב יָגוֹן וָצָעַר. וּכְנֶגֶד זֶה הֵבִיאָה הִתְמַהְמְהוּתוֹ שֶׁל נֶב אֶת הֶרְבֶּרְט לִידֵי מַסְקָנוֹת הֲפוּכוֹת מֵאֵלֶּה. הוּא הָיָה סָבוּר, שֶׁוַּדַּאי אֵרַע מְאֹרָע חָדָשׁ, אֲשֶׁר עִכֵּב אֶת נֶב מִלַּחֲזֹר הַבַּיְתָה וַאֲשֶׁר עוֹרֵר אוֹתוֹ לְהַמְשִׁיךְ אֶת חִפּוּשָׂיו. וְאִם הִתְרַחֵשׁ מְאֹרָע חָדָשׁ כָּזֶה, הֲרֵי זֶה וַדַּאי אוֹת לְטוֹבָה לְכוֹרֶשׁ סְמִית. שֶׁאִם אֵין כֵּן, אִם שׁוּם תִּקְוָה לֹא עִכְּבָה אֶת נֶב בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, מִפְּנֵי מַה לֹא חָזַר עֲדָיִן? אֶפְשָׁר מָצָא אֵיזֶה סִמָּן, רִשּׁוּם שֶׁל עִקְּבוֹת רַגְלַיִם, שִׁיּוּר שֶׁל חֵפֶץ שֶׁמָּצָא עַל דַּרְכּוֹ? אֶפְשָׁר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּנָתִיב שֶׁל עֲקֵבוֹת וַדָּאִיִּים וּנְכוֹנִים? וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל אֲדוֹנָיו?…

כָּךְ הָיָה מְהַרְהֵר הָעֶלֶם בְּלִבּוֹ וְכָךְ הָיָה מְדַבֵּר. חֲבֵרָיו לֹא מְנָעוּהוּ מִלְּדַבֵּר כְּכֹל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. הַכַּתָּב הֵנִיעַ יָדוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה לִדְבָרָיו, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף הָיָה חוֹשֵׁב, שֶׁקָּרוֹב לְוַדַּאי הוּא, כִּי נֶב הִרְחִיק הַיּוֹם לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַחוֹף לְשֵׁם חִפּוּשָׂיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יָכֹל הָיָה לַחֲזֹר עֲדָיִן.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּנְבוּאוֹת־לֵב עֲמוּמוֹת תָּקְפוּ אֶת הֶרְבֶּרְט, וְהוּא הִבִּיעַ כַּמָּה פְּעָמִים אֶת חֶפְצוֹ לָלֶכֶת לִקְרַאת נֶב; וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁהֲלִיכָה זוֹ תִּהְיֶה לְבַטָּלָה, שֶׁכֵּן בַּאֲפֵלָה זוֹ וּבַאֲוִיר קָשֶׁה זֶה לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת עִקְּבוֹתָיו שֶׁל נֶב, וּמִשּׁוּם כָּךְ מוּטָב שֶׁיַּמְתִּין. אִם נֶב לֹא יָשׁוּב מָחָר, לֹא יְהִי הוּא, פֶּנְקְרוֹף, מְהַסֵּס אַף רֶגַע, אֶלָּא יִלָּוֶה אֶל הֶרְבֶּרְט עַל מְנָת לָלֶכֶת וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַכּוּשִׁי.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, כִּי סָבוּר הָיָה שֶׁלֹּא מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁבְּנֵי הַחֲבוּרָה יִתְפָּרָדוּ, וְעַל כָּרְחוֹ וִתֵּר הֶרְבֶּרְט עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ; אֶלָּא שֶׁשְּׁתֵּי טִפּוֹת דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת נָשְׁרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵעֵינָיו.

הַכַּתָּב לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְהוּא עָמַד וְחִבֵּק אֶת הָעֶלֶם יְקַר־הָרוּחַ בִּזְרוֹעוֹתָיו.

מֶזֶג־הָאֲוִיר נַעֲשָׂה קָשֶׁה וְזוֹעֵם מְאֹד. רוּחַ דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית עַזָּה הִתְחוֹלְלָה עַל חוֹף הַיָּם בְּכֹחַ כַּבִּיר לְאֵין עֲרוֹךְ. מֵי הַיָּם, אֲשֶׁר שָׁפְלוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת, הִתְגָּעֲשׁוּ וְהִתְנַגְּשׁוּ בְּקוֹל נַהַם אֶל הַסְּלָעִים שֶׁעַל פְּנֵי רַחֲבֵי הַחוֹף. הַגֶּשֶׁם, אֲשֶׁר הַסְּעָרָה פּוֹרְרָה אוֹתוֹ לְאָבָק דַּק, הָיָה פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר כְּעֵין עֲרָפֶל נִגָּר; הָאֵדִים הִתְגַּלְגְּלוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף קְרָעִים קְרָעִים, וְאַבְנֵי הֶחָצָץ הַפְּזוּרוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם רָעֲשׁוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כִּשְׁאוֹן קוֹל אֲבָנִים הַמּוּרָקוֹת מִתּוֹךְ עֲגָלוֹת. הַחוֹל, שֶׁהָרוּחַ הִפְרִיחַתּוּ לְמַעְלָה, הִתְעָרֵב בְּגִשְׁמֵי הַזַּעַף, וְעַל יְדֵי כָךְ נֶעֶשְׂתָה הַסְּעָרָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲמֹד בָּהּ; הָאֲוִיר הָיָה מָלֵא אָבָק מִינֵרָלִי כְּשֵׁם שֶׁהָיָה רָווּי אַבְקוֹת מָיִם. בֵּין תּוֹצָאַת הַנַּחַל וּבֵין חוֹמַת הַגְּרָנִית הִתְגּוֹלְלוּ גַּלְגִּלֵּי מַיִם גְּדוֹלִים, וְשִׁכְבוֹת הָאֲוִיר, שֶׁהִתְמַלְּטוּ מִפְּנֵי שִׁבֹּלֶת זוֹ, לֹא מָצְאוּ לָהֶן מוֹצָא אַחֵר חוּץ מִן הָעֵמֶק הַצַּר, אֲשֶׁר בְּקַרְקָעִיתוֹ הִתְגָּעֵשׁ זֶרֶם הַמַּיִם, וְשָׁם הָמוּ וְרָגְשׁוּ בְּכֹחַ שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפָנָיו. עֲשַׁן הָאָח, אֲשֶׁר נִדְחַף לְאָחוֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה הַצָּרָה, הִתְחִיל יוֹרֵד מַטָּה וּמִלֵּא אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת עַד אֶפֶס אֲוִיר לִנְשִׁימָה.

מִפְּנֵי סִבָּהּ זוֹ כִּבָּה פֶּנְקְרוֹף אֶת הָאֵשׁ, לְאַחַר שֶׁהָעוֹפוֹת נִצְלוּ, וְלֹא הִשְׁאִיר אֶלָּא גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת טְמוּנוֹת בָּרֶמֶץ.

הִגִּיעָה שֶׁעֵת שְׁמוֹנֶה, וְנֶב טֶרֶם שָׁב; וְאַף עַל פִּי כֵן, אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, שֶׁמֶּזֶג־הָאֲוִיר הָאָיֹם הוּא שֶׁעָצַר אוֹתוֹ וְשֶׁבְּוַדָּאי מָצָא לוֹ מִפְלָט בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת וַהֲרֵיהוּ מְצַפֶּה שָׁם לְסוֹפָהּ שֶׁל הַסְּעָרָה אוֹ לְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם מָחָר. לָלֶכֶת לִקְרָאתוֹ וּלְחַפְּשׂוֹ בְּלֵיל זְוָעָה שֶׁכָּזֶה – אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדָּעַת.

צְלִי הַצַּיִד הָיָה הַמַּאֲכָל הָאֶחָד שֶׁאָכְלוּ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב. הֵם אָכְלוּ בָּשָׂר זֶה בַּהֲנָאָה רַבָּה וּמָצְאוּ שֶׁטַּעְמוֹ מְצֻיָּן. פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט אֲשֶׁר הַהֲלִיכָה הָרַבָּה גֵּרְתָה אֶת תַּאֲבוֹנָם לְאֵין הָכִיל, בָּלְעוּ אוֹתוֹ בְּמִדָּה יְתֵרָה.

מִשֶּׁאָכְלוּ, פָּרַשׁ כָּל אֶחָד אֶל הִפְנָה, שֶׁשָּׁם שָׁכַב בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר, וְהֶרְבֶּרְט נִרְדַּם עַד מְהֵרָה עַל יַד הַסַּפָּן, שֶׁהִשְׁתַּטַּח לְיַד הָאָח.

בֵּינָתַיִם הָלְכָה הַסְּעָרָה שֶׁבַּחוּץ הָלֹךְ וְגָבֹר מִשָּׁעָה לְשָׁעָה וְסוֹפָהּ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה אֲיֻמָּה. הִיא דָמְתָּה לַסּוּפָה, שֶׁהִפְרִיחָה אֶת הַשְּׁבוּיִים מֵרִיצְ’מוֹנְד אֶל אֶרֶץ זוֹ שֶׁעַל גְּדוֹת הַיָּם הַשָּׁקֵט. סְעָרוֹת שֶׁכְּמוֹתָהּ מְצוּיוֹת הַרְבֵּה בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁל שִׁוּוּי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה וְהֵן גוֹרְמוֹת אֲסוֹנוֹת מְרֻבִּים, וּבְיִחוּד אֲיֻמּוֹת הֵן עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח רְחַב־הַיָּדַיִם הַזֶּה, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ שׁוּם מַעֲצוֹר לַעֲמֹד בִּפְנֵי חֲמַת זַעְמָן! וּלְפִיכָךְ נָקֵל לְהָבִין, שֶׁחוֹף כָּזֶה הַפָּתוּחַ לְצַד מִזְרָח, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ גָּלוּי וּמָסוּר בְּיַד הַסּוּפָה לְהַכּוֹתוֹ וּלְהַצְלִיפוֹ בְּשֵׁבֶט אַפָּהּ, הָיָה חָבוּט וְהָלוּם בַּחֲמַת קִצְפָּהּ בְּכֹחַ נַעֲרָץ, שֶׁאֵין מִלִּים בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְתָאֳרוֹ אַף תֵּאוּר כָּל־שֶׁהוּא.

אַשְׁרֵי שׁוֹכְנֵי הַ“קָּמִינִים”, שֶׁצִּבּוּר הַסְּלָעִים אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לָהֶם בֵּית דִּירָה, הָיָה מוּצָק בְּיוֹתֵר. הַסְּלָעִים הַלָּלוּ הָיוּ גָלְמֵי גְרָנִית גְּדוֹלִים וְאַדִּירִים, אֶלָּא שֶׁאֲחָדִים מֵהֶם לֹא הָיוּ מֻנָּחִים מִתּוֹךְ שִׁוּוּי־מִשְׁקֹלֶת מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ, וּלְפִיכָךְ דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁהֵם רוֹעֲדִים וּמִתְנוֹדְדִים בִּיסוֹדָם. פֶּנְקְרוֹף הִרְגִּישׁ בָּזֶה וְדֶרֶךְ יָדוֹ, שֶׁהָיְתָה נִשְׁעֶנֶת אֶל הַקִּיר, עָבְרוּ רְעִידוֹת תְּכוּפוֹת וּמְהִירוֹת. אֶלָּא שֶׁאָמַר אֶל לִבּוֹ, וְהַצֶּדֶק הָיָה אִתּוֹ, שֶׁאֵין לַחֲשׁשׁ, שֶׁבֵּית־הַדִּירָה הָעַרְאִי שֶׁהִתְקִין יִתְעַרְעָר. וְהִנֵּה שָׁמַע קוֹל שְׁאוֹן אֲבָנִים, שֶׁנֶּעְתְּקוּ מֵרֹאשׁ הָרָמָה וְנֶעֶקְרוּ עַל יְדֵי גַּלְגִּלֵּי הַסּוּפָה וְהִתְגַּלְגְּלוּ וְנָפְלוּ עַל הַחוֹף. אֲחָדוֹת מֵהֶן הִתְגַּלְגְּלוּ וּבָאוּ אֲפִילוּ עַד לַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַ“קָּמִינִים” וְשָׁם הִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים וְנָפְלוּ מָטָּה.

פַּעֲמַיִם קָם הַסַּפָּן מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְהָלַךְ וְהֵצִיץ בְּעַד מִפְתַּח הַמִּסְדְּרוֹן אֶל הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ; אֶלָּא שֶׁרָאָה וְהִכִּיר, שֶׁמַּפֹּלֶת זוֹ לֹא הָיְתָּה עֲצוּמָה וְלֹא הָיָה בָּהּ מִשּׁוּם סַכָּנָה כָּל־שֶׁהִיא, וּלְפִיכָךְ חָזַר אֶל מְקוֹמוֹ לְיַד הָאָח, אֲשֶׁר הַגֶּחָלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ לָחֲשׁוּ בְּקוֹל מִתַּחַת לָרֶמֶץ.

לַמְרוֹת זַעַף הַסּוּפָה וְנַהֲמַת גַּלֵּי הַיָּם הָיָה הֶרְבֶּרְט יָשַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. וְסוֹף סוֹף הִכְרִיעָה הַשֵּׁנָה גַם אֶת פֶּנְקְרוֹף, כִּי עוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים כְּמוֹתוֹ הָיָה רָגִיל בִּימֵי חַיָּיו לִזְוָעוֹת כָּאֵלֶּה. רַק גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לְבַדּוֹ הָיָה עֵר, לְפִי שֶׁלִּבּוֹ הָיָה מָלֵא חֲרָדָה. הוּא הָיָה קוֹבֵל עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא נְלְוָה אֶל נֶב. כְּבָר רָאִינוּ, שֶׁעֲדַיִן הִבְהֲבָה בְּלִבּוֹ תִּקְוָה כָּל־שֶׁהִיא. אוֹתָן הַהַרְגָּשׁוֹת שֶׁתָּקְפוּ אֶת הֶרְבֶּרְט, לֹא פָּסְקוּ מִלְּפַעֵם גַּם אֶת רוּחוֹ הוּא. הוּא הָיָה מְהַרְהֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רַק בְּנֶב בִּלְבָד: מִפְּנֵי מַה לֹא חָזַר נֶב? הוּא הִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד עַל מִשְׁכָּב הַחוֹל שֶׁלּוֹ וְכִמְעַט שֶׁלֹּא שָׂם לִבּוֹ אֶל מִלְחֶמֶת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע שֶׁהִתְחוֹלְלָה בַּחוּץ. פְּעָמִים שֶׁעֵינָיו, אֲשֶׁר הָעֲיֵפוּת הִכְבִּידָה עֲלֵיהֶן, נֶעֶצְמוּ לְרֶגַע אֶחָד, וְאוּלָם מִיָּד חָלְפָה בְּמֹחוֹ מַחֲשָׁבָה מְהִירָה כְּבָרָק וְהוּא שָׁב וּפָקַח אוֹתָן שׁוּב.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַלַּיְלָה הָלַךְ הָלֹךְ וְעָבֹר וְהִגִּיעָה שְׁעֵת שְׁתַּיִם לִפְנוֹת בֹּקֶר. פֶּנְקְרוֹף הָיָה שָׁקוּעַ אוֹתָהּ שָׁעָה בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, וּפִתְאֹם הוּא חָשׁ שֶׁמְּטַלְטְלִים אוֹתוֹ טַלְטֵלָה עַזָּה.

“מַה נִהְיָתָה?” קָרָא בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ. דַּעְתּוֹ נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו מִיָּד בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת הַמְיֻחָדָה, הַמְּצוּיָה אֵצֶל יוֹרְדֵי־הַיָּם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד הַכַּתָּב עַל גַּבּוֹ וְגָחֵן עָלָיו וְאָמָר:

“הַאֲזִינָה, פֶּנְקְרוֹף, הַאֲזִינָה!”

הַסַּפָּן הִטָּה אָזְנוֹ וְלֹא הִבְחִין שׁוּם קוֹל חוּץ מִקּוֹל שְׁאוֹנָהּ וַהֲמוֹנָהּ שֶׁל הַסּוּפָה.

“הֲרֵי זֶה שְׁאוֹן הָרוּחַ,” עָנָה וְאָמָר.

“לֹא,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ…”

“מָה אַתָּה שׁוֹמֵעַ?”

“קוֹל כֶּלֶב נוֹבֵחַ!”

“קוֹל כֶּלֶב!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף וְקָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו.

“הֵן… קוֹל נְבִיחָה…”

“אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן. “וְחוּץ מִזֶּה, הֲיִתָּכֵן שֶׁיְּהִי הַקּוֹל בּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה מִתּוֹךְ נַהֲמַת הַסּוּפָה?…”

“שְׁהֵה רֶגַע… הַקְשִׁיבָה…” אָמַר הַכַּתָּב.

פֶּנְקְרוֹף אִמֵּץ אֶת חוּשׁ הַשֵּׁמֵע שֶׁלּוֹ וְהִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב, וְכַאֲשֶׁר שָׁכְכָה הַסְּעָרָה לְרֶגַע אֶחָד, נִדְמָה לוֹ בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל נְבִיחָה רְחוֹקָה.

“וּבְכֵן?…” אָמַר הַכַּתָּב וְלָחַץ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַסַּפָּן.

“הֵן… הֵן!…” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“הֲרֵי זֶה טוֹףּ! הֲרֵי זֶה טוֹףּ!…” קָרָא הֶרְבֶּרְט, שֶׁהֵקִיץ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִשְּׁנָתוֹ, וּשְׁלָשְׁתָּם רָצוּ אֶל פֶּתַח הַכִּירָיִם.

קָשֶׁה הָיָה לָהֶם עַד מְאֹד לָצֵאת הַחוּצָה: הָרוּחַ דְּחָפָתַם לְאָחוֹר; סוֹף סוֹף עָלָה בְּיָדָם לָצֵאת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם וַאֲנוּסִים הָיוּ לְהִשָּׁעֵן עַל אַחַד הַסְּלָעִים. הֵם עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ לִפְנֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר דָּבָר.

הָאֲפֵלָה הָיְתָה אֲפֵלָה גְמוּרָה. הַיָּם, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ עֲטוּפִים בַּעֲבִי מַחֲשַׁכִּים. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁבְּכָל חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר כֻּלּוֹ אֵין אַף נִיצוֹץ אֶחָד שֶׁל אוֹרָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמְדוּ הַכַּתָּב וַחֲבֵרָיו תַּחְתֵּיהֶם כְּאִלּוּ דֻּכְּאוּ מִתִּגְרַת הַסְּעָרָה, נָמוֹגוּ מִגִּשְׁמֵי הַזַּעַף וְנִסְתַּמְּאוּ עַל יְדֵי אַבְקוֹת הַחוֹל. אַחַר שָׁמְעוּ שׁוּב פַּעַם אֶת הַנְּבִיחָה הַזֹּאת בְּאַחַת הַהַפְסָקוֹת שֶׁל הַסּוּפָה, וְהֵם הִבְחִינוּ שֶׁהִיא בָּאָה מִמֶּרְחָק רָב.

לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר, שְׁטוֹףּ הוּא הַנּוֹבֵחַ שָׁם! אֶלָּא שֶׁשְּׁאֵלָה הִיא, אִם לְבַדּוֹ הוּא, אוֹ נִמְצָא בְּלִוְיָתוֹ שֶׁל אָדָם? סְבָרָה הִיא, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ נִמְצָא נֶב עִמּוֹ, וַדַּאי הָיָה נֶב מְמַהֵר לָבוֹא אֶל הַ“קָּמִינִים”.

הַסַּפָּן, שֶׁלֹּא יָכֹל לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ מִפְּנֵי נַהֲמַת הַסּוּפָה, לָחַץ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַכַּתָּב לְחִיצָה שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ “חַכֵּה מְעַט” וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַ“קָּמִינִים”.

מִקֵּץ רֶגע חָזַר וּבְיָדוֹ צְרוֹר קָנִים בּוֹעֲרִים; הוּא הֵטִיל אֶת הַצְּרוֹר אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲשַׁכִּים וְהִתְחִיל שׁוֹרֵק שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת.

לְקוֹל הָאוֹת הַזֶּה, אֲשֶׁר דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ מִי־שֶׁהוּא מְצַפֶּה לוֹ, עָנְתָה נְבִיחָה, שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְקָרֹב, וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהִנֵּה כֶּלֶב הִתְפָּרֵץ אֶל תּוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן. פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט מִהֲרוּ וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו.

הֵטִילוּ עֵצִים יְבֵשִׁים עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים הַלּוֹהֲטוֹת, וּמִיָּד פָּרְצָה שַׁלְהֶבֶת גְּדוֹלָה וְהֵאִירָה אֶת הַמִּסְדְּרוֹן.

“הֲרֵי זֶה טוֹףּ!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

וּבֶאֱמֶת הָיָה זֶה טוֹףּ, כֶּלֶב אַנְגְּלִי־נוֹרְמַנְדִּי נָאֶה, אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי הַגְּזָעִים הַלָּלוּ, שֶׁנִּתְעָרְבוּ, קִבֵּל בִּירֻשָּׁה אֶת מְהִירוּת הָרַגְלַיִם וְאֶת הֶחָרִיפוּת שֶׁל חוּשׁ הָרֵיחַ, – שְׁתֵּי מִדּוֹת מְצֻיָּנוֹת הַמְיַחֲדוֹת אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב.

זֶה הָיָה כַּלְבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

אֲבָל הוּא הָיָה לְבַדּוֹ! אֵין אֲדוֹנָיו עִמּוֹ וְאֵין נֶב עִמּוֹ!

אֶפֶס כֵּיצַד יָכֹל הָיָה הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁלּוֹ לְהוֹלִיכוֹ עַד הַ“קָּמִינִים”, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אוֹתָם? דָּבָר זֶה נִרְאָה כְּחִידָה, וּבְיִחוּד אִם לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא רָץ בְּלֵיל מַחֲשַׁכִּים כָּזֶה וּבְסוּפָה כָּזוֹ! אֶלָּא שֶׁהָיְתָה כָּאן חִידָה גְדוֹלָה מִזּוֹ: טוֹףּ לֹא הָיָה לֹא עָיֵף, לֹא תַּשׁ־כֹּחַ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אֲפִילוּ מְלֻכְלָךְ בְּבוֹץ אוֹ בְּחוֹל!…

הֶרְבֶּרְט מְשָׁכָהוּ אֵלָיו וְחִבֵּק אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו. הַכֶּלֶב קִבֵּל אֶת הַלְּטִיפוֹת הַלָּלוּ בְּאַהֲבָה וְחִכֵּךְ אֶת צַוָּארוֹ אֶל יְדֵי הָעֶלֶם.

“אִם נִמְצָא הַכֶּלֶב, וַדַּאי יִמָּצֵא גַם אֲדוֹנָיו!” אָמַר הַכַּתָּב.

“יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “הָבָה נֵלֵכָה! טוֹףּ יְנַהֲגֵנוּ!”

פֶּנְקְרוֹף לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף מִלָּה שֶׁל סֵרוּב. הוּא חָשׁ יָפֶה, כִּי בִּיאָתוֹ שֶׁל טוֹףּ עֲלוּלָה לְהַכְחִישׁ אֶת הַדֵּעָה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ.

“הָבָה נֵצֵא לַדֶּרֶךְ!” עָנָה וְאָמָר.

פֶּנְקְרוֹף חָזַר וְכִסָּה בִּשְׁקִידָה אֶת הַגֶּחָלִים וְהִנִּיחַ מִתַּחַת לָאֵפֶר גִּזְרֵי עֵצִים אֲחָדִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת לִכְשֶׁיַּחֲזֹרוּ. אַחַר לָקַח עִמּוֹ אֶת שְׂרִידֵי הַסְעֻדָּה וְיָצָא הַחוּצָה. הַכֶּלֶב רָץ לְפָנָיו מִתּוֹךְ נְבִיחָה קַלָּה, שֶׁהָיָה בָּהּ מֵעֵין הַזְמָנָה וְזֵרוּז לָלֶכֶת, וְהַכַּתָּב וְהָעֶלֶם הָלְכוּ אַחֲרָיו.

הַסּוּפָה רָגְשָׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּעֶצֶם תָּקְפָּהּ וְאֶפְשָׁר שֶׁהִגִּיעָה אָז לִידֵי הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כֹּחָהּ וְעֻזָּהּ. הַלְּבָנָה, שֶׁהָיְתָה עֲדַיִן בְּרֵאשִׁית תְּקוּפָתָהּ, לֹא הִזִּילָה אַף קֶרֶן אוֹר אַחַת מִבַּעַד לְמִפְלְשֵׁי הָעֲנָנִים. לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, וְהָאֲנָשִׁים נוֹכְחוּ לָדַעַת שֶׁאֵין טוֹב לָהֶם מֵאֲשֶׁר לִסְמֹךְ עַל הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁל הַכֶּלֶב; וְאָמְנָם כָּךְ עָשׂוּ. הַכַּתָּב וְהָעֶלֶם הָיוּ מְהַלְּכִים אֲחוֹרֵי הַכֶּלֶב, וְהַסַּפָּן הָיָה מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַשְׁמִיעַ אִישׁ אֶל אָחִיו אַף מִלָּה. הַגֶּשֶׁם לֹא יָרַד בְּשֶׁטֶף מְרֻבֶּה, כִּי הַסּוּפָה פּוֹרְרָה אוֹתוֹ לְאָבָק, וְאוּלָם הַסּוּפָה הָיְתָה אֲיֻמָּה.

אֲבָל לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וּשְׁנֵי מְלַוָּיו הִסְבִּיר לָהֶם הַפַּעַם הַמִּקְרֶה אֶת פָּנָיו, כִּי הָרוּחַ הָיְתָה דְרוֹמִית־מִזְרָחִית וְנָשְׁבָה אֶל גַּבָּם. גַּלֵּי הַחוֹל, שֶׁהֶעֶלְתָה הָרוּחַ וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲמֹד בָּהֶם, טָפְחוּ אוֹתָם מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכָל זְמָן שֶׁלֹּא הִצְטָרְכוּ לְהָסֵב אֶת פְּנֵיהֶם לְעֵבֶר אַחֵר, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר הִכְבִּיד אֶת הֲלִיכָתָם. עִתִּים הָיוּ מְהַלְּכִים עַל כָּרְחָם בִּמְהִירוּת יְתֵרָה וְהָיוּ פּוֹסְעִים פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּטְלוּ לָאָרֶץ, וְאוּלָם תִּקְוָה אַדִּירָה הִכְפִּילָה אֶת כֹּחָם, וְהַפַּעַם הָיְתָה הֲלִיכָתָם עַל פְּנֵי הַחוֹף שֶׁלֹּא בְּאֶפֶס מַטָּרָה. לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁנֶּב מָצָא אֶת אֲדוֹנָיו וְשֶׁהוּא הוּא שֶׁשָּׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן. אֶלָּא שֶׁשְּׁאֵלָה הִיא, אִם הָאִינְגֵ’נֵר עוֹדֶנּוּ חַי, אוֹ נֶב קָרָא לָהֶם רַק לְמַעַן לַחֲלֹק אֶת הַכָּבוֹד הָאַחֲרוֹן לְגוּפָתוֹ שֶׁל סְמִית הָאֻמְלָל?

לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵי הַקִּיר הַתָּלוּל שֶׁל אֶרֶץ הָרָמָה וּמָנְעוּ עַצְמָם מִשּׁוּם זְהִירוּת מְחֻכָּמָה מִלָּבוֹא בְּקִרְבָתוֹ, עָמְדוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים לִשְׁאֹף רוּחַ. קִיר הַסְּלָעִים הֵגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הָרוּחַ, וְהֵם נָחוּ מִן הַהֲלִיכָה הַזֹּאת, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר – מִן הַמְּרוּצָה הַזֹּאת, שֶׁאָרְכָה רֶבַע שָׁעָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַשְׁמִיעַ אִישׁ אֶל אָחִיו אֶת קוֹלוֹ וְלַעֲנוֹת זֶה לָזֶה דָבָר, וּכְשֶׁהוֹצִיא הָעֶלֶם אֶת הַשֵּׁם כּוֹרֶשׁ סְמִית מִפִּיו, נָבַח הַכֶּלֶב בְּשִׂמְחָה, כְּאִלּוּ רָצָה לְהַגִּיד, שֶׁאֲדוֹנָיו נִצָּל.

“הוּא נִצַּל, הַאֵין זֹאת?” אָמַר הֶרְבֶּרְט. “הוּא נִצַּל, טוֹףּ?”

הַכֶּלֶב נָבַח שׁוּב פַּעַם, כְּאִלּוּ לְשֵׁם תְּשׁוּבָה.

שׁוּב נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וְהִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּם. הַשָּׁעָה הָיְתָה בְּעֶרֶךְ שְׁעֵת שְׁתַּיִם וּמֶחֱצָה לִפְנוֹת בֹּקֶר. הַיָּם הִתְחִיל גּוֹאֶה, וְגֵאוּת זוֹ שֶׁל רֵאשִׁית הַחֹדָשׁ, אֲשֶׁר בִּכְלָל עַזָּה הִיא מִטִּבְעָהּ, עָמְדָה לְהֵהָפֵךְ הַפַּעַם, בְּשֶׁל רִגְשַׁת הַסּוּפָה, לְגֵאוּת רַבָּה וַעֲצוּמָה עַד מְאֹד. הַמִּשְׁבָּרִים הַגְּדוֹלִים הִתְנַגְּשׁוּ בְּקוֹל רַעַם אֶל שׁוּרוֹת הַסְּלָעִים וְהִשְׂתָּעֲרוּ וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶן בְּכֹחַ אָיֹם וְנוֹרָא וּבְוַדַּאי הִשְׁתַּפְּכוּ מֵהָלְאָה לָהֶן וְהֵצִיפוּ אֶת הָאִי הַקָּטֹן, אֲשֶׁר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה כֻּלּוֹ סָמוּי מִן הָעָיִן. סֶכֶר־סְלָעִים זֶה שׁוּב לֹא הֵגֵן עַל הַחוֹף, שֶׁעָמַד עַכְשָׁו כֻּלּוֹ גָלוּי בִּפְנֵי שֶׁטֶף מֶרְחֲבֵי הַיָּם וּדְכִי גַּלָּיו.

אַךְ הִתְרַחֲקוּ הַסַּפָּן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ מִקִּיר הַסְּלָעִים, וְהִנֵּה שׁוּב תָּקְפָה אוֹתָם הָרוּחַ בַּחֲמַת זָעַם. כְּפוּפֵי גֵב וּדְחוּפִים בְּיַד הַסְּעָרָה הָלְכוּ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה אֲחוֹרֵי טוֹףּ, שֶׁלֹּא הָיָה מְפַקְפֵּק אַף פִּקְפּוּק כָּל־שֶׁהוּא בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ לָלֶכֶת. הֵם פָּנוּ צָפוֹנָה; מִימִינָם הִשְׂתָּרֵעַ לְאֵין גְּבוּל שֶׁטַח הַגַּלִּים, אֲשֶׁר הִתְגָּעֵשׁ בְּשָׁאוֹן מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, וּמִשְּׂמֹאלָם הָיְתָה אֶרֶץ, אֲשֶׁר מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בָּהּ. וְאוּלָם עַל פִּי מַהֲלַךְ הַסּוּפָה שֶׁהִתְגַּלְגְּלָה וְעָבְרָה עַכְשָׁו מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם בְּאֵין מַעֲצוֹר, הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֶרֶץ זוֹ וַדַּאי שְׁטוּחָה הִיא בְּמִדָּה יְדוּעָה.

עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר עָבְרוּ הַהוֹלְכִים, לְפִי הָאֹמֶד, מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה מִילִין. הָעֲנָנִים הִתְנַשְּׂאוּ מְעַט לְמַעְלָה וְשׁוּב לֹא נִגְרְרוּ סָמוּךְ לַקַּרְקַע. הָרוּחַ, שֶׁלַּחוּתָהּ נִתְמַעֲטָה, נִשְׁתַּנְּתָה לְאַט לְאַט וְהָיְתָה לְזִרְמֵי־אֲוִיר יְבֵשִׁים יוֹתֵר וְקָרִים יוֹתֵר. פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט הָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים קַלִּים, וְהַקֹּר וַדַּאי גָּרַם לָהֶם עִנּוּיִים קָשִׁים, וְאוּלָם אַף תְּלוּנָה אַחַת לֹא יָצְאָה מִפִּיהֶם. הֵם הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לָלֶכֶת אַחֲרֵי טוֹףּ אֶל כָּל אֲשֶׁר חַיָּה נְבוֹנָה זוֹ תּוֹלִיכֵם.

סָמוּךְ לְחָמֵשׁ שָׁעוֹת הִתְחִיל אוֹר הַיּוֹם מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. מֵרוֹם כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם שֶׁשִּׁכְבוֹת הָאֵדִים לֹא הָיוּ מְעֻבּוֹת בְּיוֹתֵר, נֶאֶצְלוּ מִתְּחִלָּה גְּוָנִים אֲפוֹרִים, שֶׁהִבְלִיטוּ אֶת קְצוֹת הָעֲנָנִים, וְאוּלָם עַד מְהֵרָה בָּקַע מִתַּחַת לִשְׁכָכָה אֲפֵלָה בְּרַק נֹגַהּ שֶׁהֵאִיר אֶת אֹפֶק הַיָּם. רָאשֵׁי הַגַּלִּים הִתְנוֹצְצוּ בְּאוֹרוֹת חִוְרִים וּמַרְאֵה הַקֶּצֶף הָפַךְ לָבָן. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ הִתְחִילוּ בּוֹלְטִים מִצַּד שְׂמֹאל רִשְׁמֵי אֶרֶץ הַחוֹף, אֶלָּא שֶׁהַמַּרְאֶה הָיָה עֲדַיִן כְּמַרְאֵה הַצֶּבַע הָאָפוֹר עַל גַּבֵּי הַצֶּבַע הַשָּׁחוֹר.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר הֵאִיר הַיּוֹם כָּל צָרְכּוֹ. הָעֲנָנִים עָלוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה אֶל גָּבְהֵי מְרוֹמִים. הַסַּפָּן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ נִמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְפִי הָעֶרֶךְ בְּמֶרְחָק שֶׁל חֲמִשָּׁה מִילִין מִן הַקָּמִינִים. הֵם הָיוּ מְהַלְּכִים עַל אַדְמַת חוֹף, שֶׁהָיְתָה שְׁטוּחָה בְּיוֹתֵר וּגְדוּרָה מִצַּד הַיָּם בְּשׁוּרָה שֶׁל סְלָעִים, אֲשֶׁר רַק רָאשֵׁיהֶם בִּצְבְּצוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתּוֹךְ הַיָּם, שֶׁהָיָה מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו. מִצַּד שְׂמֹאל הִשְׂתָּרְעָה אַדְמַת חוֹלוֹת מְכֻסָּה שָׁמִיר וָשַׁיִת וּמַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה עַרְבַת חוֹל שׁוֹמֵמָה. הַחוֹף, שֶׁהָיָה מְפֹרָץ אַךְ מְעַט, לֹא הֶעֱמִיד בִּפְנֵי הָאוֹקְיָנוֹס תְּרִיס אַחֵר חוּץ מִשּׁוּרָה עֲקֻמָּה שֶׁל גְּבָעוֹת קְטַנּוֹת. פֹּה וָשָׁם הִתְנַשְּׂאוּ אִילָנוֹת אֲחָדִים, שֶׁהָיוּ כְּפוּפִים לְצַד מַעֲרָב וְשֶׁגַּם עַנְפֵיהֶם הָיוּ נוֹטִים בְּיִחוּד לְאוֹתוֹ הַצַּד. בְּמֶרְחָק גָּדוֹל לְאָחוֹר בִּפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית הִשְׂתָּרַע קְצֵה אַחַד הַיְּעָרִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶרְאָה טוֹףּ אוֹתוֹת בְּרוּרִים שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת. הוּא רָץ לְפָנִים וְחָזַר אֶל הַסַּפָּן, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא מְזָרֵז אוֹתוֹ לְהָחִישׁ אֶת צְעָדָיו. אַחַר עָזַב אֶת הַחוֹף וְנֶעְלַם בֵּין הַחוֹלוֹת, כְּשֶׁהוּא נָהוּג עַל יְדֵי הָאִינְסְטִינְקְט הַנִּפְלָא שֶׁלּוֹ.

הָאֲנָשִׁים הָלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו. הָאָרֶץ הָיְתָה לְמַרְאֵה עַיִן אֶרֶץ עֲזוּבָה וְשׁוֹמְמָה מְאֹד. אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת לֹא נִרְאֲתָה עַל פָּנֶיהָ.

שׁוּרַת הַחוֹלוֹת הָרְחָבָה עַד מְאֹד, הָיְתָה מְלֵאָה עַרְבּוּבְיָה פְּרוּעָה שֶׁל תִּלִים וּגְבָעוֹת הַפְּזוּרִים לְלֹא סֵדֶר. זוֹ הָיְתָה מֵעֵין שְׁוֵיצַרְיָה קְטַנָּה שֶׁל חוֹלוֹת, וּכְדֵי שֶׁאָדָם יִמְצָא שָׁם אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו, הָיָה זָקוּק בֶּאֱמֶת לְחוּשׁ הֶכֵּר נִפְלָא, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְחָרִיפוּת.

מִקֵּץ חֲמִשָּׁה רְגָעִים הִגִּיעַ הַכַּתָּב וּבְנֵי לִוְיָתוֹ אֶל מִין מְחִלָּה, שֶׁהָיְתָה חֲפוּרָה בְּגִבְעַת חוֹל. כָּאן עָמַד טוֹףּ וְהִשְׁמִיעַ קוֹל נְבִיחָה בָּרָמָה. סְפִּילֶט, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף מִהֲרוּ לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ מְחִלָּה זוֹ.

שָׁם מָצְאוּ אֶת נֶב וְהִנֵּה הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו לְיַד גְּוִיַּת אָדָם הַמּוּטֶלֶת מְלוֹא אָרְכָּה עַל מַצַּע עֲשָׂבִים…

גְּוִיָּה זוֹ הָיְתָה גְוִיָּתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

פֶּרֶק שְׁמִינִי

חַי אוֹ מֵת? – סִפּוּרוֹ שֶׁל נֶב – טְבִיעוֹת מִצְעֲדֵי רַגְלָיִם – שְׁאֵלָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה – דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית – בְּדִיקַת הַמִּצְעָדִים – הַשִּׁיבָה אֶל הַ“קָּמִינִים” – פֶּנְקְרוֹף נִדְהַם! –

נֶב לֹא נָע וְלֹא זֶע. פֶּנְקְרוֹף פָּנָה אֵלָיו וְהִפְלִיט כְּנֶגְדּוֹ רַק מִלָּה אַחַת: “חַי?”

נֶב לֹא עָנָה דָבָר. פְּנֵי גִדְעוֹן סְפִּילֶט וּפֶנְקְרוֹף חָוָרוּ. הֶרְבֶּרְט פָּרַשׂ אֶת יָדָיו וְנֻצַּב תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁמֵּעָצְמַת יְגוֹנוֹ וְצָרַת נַפְשׁוֹ לֹא הִרְגִּישׁ הַכּוּשִׁי הָאֻמְלָל בַּחֲבֵרָיו וְאַף לֹא שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַסַּפָּן.

הַכַּתָּב כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לְיַד הַגְּוִיָּה הַמּוּטֶלֶת בְּלִי נוֹעַ וּפָתַח אֶת בִּגְדֵי הָאִינְגֵ’נֵר וְהִטָּה אָזְנוֹ אֶל חָזֵהוּ. עָבַר רֶגַע אֶחָד – אוֹתוֹ רֶגַע הָיָה שָׁקוּל כְּנֵצַח! – וְהוּא עוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ קוֹל דְּפִיקוֹת הַלֵּב.

נֶב הִתְרוֹמֵם קְצָת וְהִבִּיט מִסְּבִיבוֹ בְּעֵינַיִם תּוֹעוֹת שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת כְּלוּם. מֵעוֹלָם לֹא שִׁנָּה הַיֵּאוּשׁ אֶת פְּנֵי אָדָם שִׁנּוּי גָּדוֹל מִזֶּה. נֶב הָיָה אֵין־אוֹנִים מֵרֹב עֲיֵפוּת וְכֻלּוֹ רָצוּץ וּמְדֻכָּא מִצַּעַר וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּירוֹ. הוּא הָיָה סָבוּר, שֶׁאֲדוֹנָיו מֵת.

לְאַחֵר בְּדִיקָה אֲרֻכָּה וּמְעֻלָּה קָם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְעָמַד עַל רַגְלָיו.

“הוּא חָי!” עָנָה וְאָמָר.

אָז כָּרַע גַּם פֶּנְקְרוֹף עַל בִּרְכָּיו וְגָחַן אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית, וְהִנֵּה לָקְחָה גַם אָזְנוֹ דְפִיקוֹת־לֵב חַלָּשׁוֹת אֲחָדוֹת וּשְׂפָתָיו הִרְגִּישׁוּ בְּמַפַּח רוּחַ קָלוּשׁ, שֶׁיָּצָא מִבֵּין שִׂפְתֵי הָאִינְגֵ’נֵר.

הַכַּתָּב אָמַר מִלָּה, וּמִיָּד רָץ הֶרְבֶּרְט הַחוּצָה לְבַקֵּשׁ מָיִם. בְּמֶרְחָק שֶׁל מֵאָה פְּסִיעוֹת מִזֶּה וָהָלְאָה מָצָא פֶּלֶג זַךְ, שֶׁהָיָה מְפַכֶּה בֵּין הַחוֹלוֹת וְהָיָה מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו מִשִּׁפְעַת הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרְדוּ אָמֶשׁ. אֲבָל בַּמֶּה יִשְׁאַב אֶת הַמַּיִם וּבְיָדוֹ אֵין מְאוּמָה, וַאֲפִילוּ קוּנְכִיָּה לֹא נִמְצְאָה בְּקֶרֶב הַחוֹלוֹת? מֵאֵין עֵצָה, אָנוּס הָיָה הָעֶלֶם לְהַרְטִיב אַךְ אֶת מִטְפַּחְתּוֹ בְּמֵי הַפֶּלֶג וְחָזַר בִּמְרוּצָה אֶל הַמְּחִלָּה.

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הַנַּעַר הִסְפִּיקָה הַמִּטְפַּחַת הַטְּבוּלָה כָּל צָרְכָּהּ, כִּי גִדְעוֹן סְפִּילֶט רָצָה אַךְ לְהַרְטִיב אֶת שִׂפְתֵי הָאִינְגֵ’נֵר בַּמָּיִם. הַטִּפּוֹת הַמּוּעָטוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל מַיִם חַיִּים פָּעֲלוּ אֶת פְּעֻלָּתָן כִּמְעַט תֵּכֶף וּמִיָּד. אֲנָחָה הִתְמַלְּטָה מִתּוֹךְ חָזֵהוּ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית, וְאַף גַּם דוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נִסָּה לְדַבֵּר.

“אָנוּ נַצִּילֵהוּ!” אָמַר הַכַּתָּב.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָיְתָה רוּחַ נֶב וְשׁוּב בָּאָה תִּקְוָה בְּלִבּוֹ. הוּא הִפְשִׁיט אֶת אֲדוֹנָיו אֶת בְּגָדָיו, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֵין פֶּצַע בְּגוּפוֹ. אֲבָל שׁוּם פְּצִיעָה לֹא נִמְצְאָה לֹא בְּרֹאשׁוֹ, לֹא בְּגוּפוֹ וְלֹא בְּאֶחָד מֵאֲבָרָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְצְאָה בִּבְשָׂרוֹ אַף שָׂרֶטֶת כָּל־שֶׁהִיא, וְדָבָר זֶה הָיָה מֻפְלָא בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי גוּפוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ וַדַּאי צָף וְהִתְגַּלְגֵּל בֵּין הַסְּלָעִים. אֲפִילוּ יָדָיו הָיוּ שְׁלֵמוֹת וּלְלֹא חַבּוּרָה, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה, אֵיךְ לֹא נִפְגַּע פְּגִיעָה כָּל־שֶׁהִיא בְּשָׁעָה שֶׁיָּגַע לַעֲבֹר בִּשְׂחִיָּה בֵּין שׁוּרוֹת הַכֵּפִים.

וְאוּלָם חִידָה זוֹ וַדַּאי תִּפָּתֵר לְאַחַר זְמָן. כְּשֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית יָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ וְשׁוּב יוּכַל לְדַבֵּר, וַדַּאי יְסַפֵּר אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ. לְעֵת עַתָּה מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַהֲשִׁיבוֹ לִתְחִיָּה, וּלְתַכְלִית זוֹ לֹא הָיְתָה תַּקָּנָה אַחֶרֶת אֶלָּא שִׁפְשׁוּף הַגּוּף. וּבְכֵן עָמְדוּ וְשִׁפְשְׁפוּ אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר בַּמִּקְטֹרֶן¹⁰ הַגַּס אֲשֶׁר לַסַּפָּן. הַחִכּוּךְ הַנִּמְרָץ חִמֵּם אֶת בְּשַׂר הָאִינְגֵ’נֵר וְהוּא הֵנִיעַ בְּרִפְיוֹן אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְהִתְחִיל מְנַשֵּׁם נְשִׁימָה סְדוּרָה יוֹתֵר. הוּא הָיָה מִתְעַלֵּף מֵאֶפֶס אוֹנִים, וְלוּלֵא בָּאוּ הַכַּתָּב וַחֲבֵרָיו לְעֶזְרָתוֹ, לֹא הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית רוֹאֶה שׁוּב אֶת אוֹר הַחַיִּים.

“סָבוּר הָיִיתָ, שֶׁאֲדוֹנֶיךָ מֵת?” שָׁאַל הַסַּפָּן אֶת נֶב.

“הֵן! סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהוּא מֵת!” הֵשִׁיב נֶב, “וְלוּלֵא מְצָאֲכֶם טוֹףּ, וְלוּלֵא בָּאתֶם אַתֶּם, כִּי אָז קָבַרְתִּי אֶת אֲדוֹנִי וָמַתִּי עַל יָדוֹ.”

הִנֵּה כִּי כֵּן רוֹאִים אָנוּ, כִּי חַיָּיו שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיוּ תְּלוּיִים בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה!

אָז סִפֵּר נֶב אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ. לְאַחַר שֶׁעָזַב אֶתְמֹל בַּבֹּקֶר אֶת הַקָמִינִים, שָׂם פָּנָיו צָפוֹנָה, אֶל אַדְמַת הַחוֹף, שֶׁכְּבָר בָּדַק וְתָר אוֹתָהּ קֹדֶם לָכֵן.

לְפִי הוֹדָאַת עַצְמוֹ לֹא תָּלָה שׁוּם תִּקְוָה בְּחִפּוּשָׂיו, וְאַף עַל פִּי כֵן, בָּדַק בַּחוֹף, בֵּין הַסְּלָעִים וְעַל גַּבֵּי הַחוֹל, שֶׁמָּא יִמְצָא סִמָּנִים כָּל־שֶׁהֵם, אֲשֶׁר יוּכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ לוֹ מוֹרֵי־דֶרֶךְ. בְּיִחוּד שָׂם אֶת לִבּוֹ לָתוּר אֶת חֵלֶק הַחוֹף, אֲשֶׁר שֶׁטֶף מֵי הַיָּם לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו, הוֹאִיל וְעַל שְׂפַת הַיָּם עַצְמָהּ וַדַּאי מָחֲקוּ הַגֵּאוּת וְהַשֶּׁפֶל כָּל רִשּׁוּם. נֶב שׁוּב לֹא קִוָּה לִמְצֹא אֶת אֲדוֹנָיו בַּחַיִּים. הוּא יָצָא הַפַּעַם אַךְ לְבַקֵּשׁ אֶת גְּוִיָּתוֹ שֶׁל מֵת, שֶׁהוּא רָצָה לְקָבְרָהּ בְּעֶצֶם יָדָיו!

נֶב חִפֵּשׂ וּבָדַק זְמָן הַרְבֵּה, אֶלָּא שֶׁיְּגִיעוֹ הָיָה לְבַטָּלָה. נִרְאֶה הָיָה שֶׁבְּמִדְבַּר שְׁמָמָה זֶה לֹא דָרְכָה מֵעוֹלָם רֶגֶל אֱנוֹשׁ. הַקּוּנְכִיּוֹת, אֲשֶׁר גַּלֵּי הַיָּם לֹא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן וְשֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת מֵעֵבֶר לִתְחוּם הַשֶּׁטֶף מִילְיוֹנִים מִילְיוֹנִים, הָיוּ שְׁלֵמוֹת וּלְלֹא פְּגִימָה. לֹא נִמְצְאָה אַף קוּנְכִית אַחַת דְּרוּסָה. עַל שֶׁטַח שֶׁל מָאתַיִם אוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת יַרְדִּים לֹא הָיָה שׁוּם סִמָּן שֶׁל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל אָדָם, בֵּין יָשָׁן בֵּין חָדָשׁ.

נֶב גָּמַר אֵפוֹא לְהוֹסִיף לָלֶכֶת עַל הַחוֹף עוֹד כַּמָּה מִילִין מִשָּׁם וָהָלְאָה. הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהַזֶּרֶם נָשָׂא אֶת הַגְּוִיָּה לְמָקוֹם רָחוֹק מִשָּׁם. בַּנּוֹהֵג, שֶׁגְּוִיָּה הַצָּפָה סָמוּךְ לְחוֹף שָׁטוּחַ, סוֹפָהּ שֶׁהִיא מוּטֶלֶת אֶל הַיַּבָּשָׁה, וּמִקְרֶה רָחוֹק הוּא שֶׁלֹּא יְהִי כָּךְ. נֶב יָדַע זֹאת וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה לִרְאוֹת אֶת אֲדוֹנָיו שׁוּב פַּעַם אַחַת – פַּעַם אַחֲרוֹנָה.

“וּבְכֵן הוֹסַפְתִּי לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַחוֹף עוֹד כִּשְׁנֵי מִילִין, בָּדַקְתִּי אֶת כָּל שׁוּרַת הַכֵּפִים בִּזְמַן הַשֶּׁפֶל וְאֶת כָּל אַדְמַת הַחוֹף בִּזְמַן הַגֵּאוּת וּכְבָר נוֹאַשְׁתִּי מִמְּצֹא דְבַר־מָה, וּפִתְאֹם נִגְלוּ לְעֵינַי סָמוּךְ לְחָמֵשׁ שָׁעוֹת בָּעֶרֶב עִקְּבוֹת אָדָם עַל פְּנֵי הַחוֹל.”

“עִקְּבוֹת אָדָם?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“הֵן!” הֵשִׁיב נֶב.

“וְרִשְׁמֵי הָעֲקֵבוֹת הַלָּלוּ הִתְחִילוּ בֵּין הַכֵּפִים עַצְמָם?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“לֹא,” הֵשִׁיב נֶב, “הֵם הִתְחִילוּ אַךְ לְיַד תְּחוּם הַגֵּאוּת, כִּי רִשְׁמֵי הָעֲקֵבוֹת שֶׁבֵּין הַגֵּאוּת וּבֵין הַכֵּפִים וַדַּאי נִמְחָקוּ.” “הַמְשֵׁךְ אֶת דְּבָרֶיךָ, נֶב,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת רִשְׁמֵי הָעֲקֵבוֹת הַלָּלוּ, כִּמְעַט שֶׁיָּצָאתִי מִדַּעְתִּי מֵרֹב שִׂמְחָה. הֵם הָיוּ נִכָּרִים בַּעֲלִיל וְנִמְשְׁכוּ לְעֻמַּת הַחוֹלוֹת. הָלַכְתִּי בִּנְתִיבָתָם בִּמְרוּצָה כְּרֶבַע הַמִּיל, אֶלָּא שֶׁנִּזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לְמָחֳקָם. עָבְרוּ חֲמִשָּׁה רְגָעִים, וְהַיּוֹם כְּבָר הִתְחִיל מַחֲשִׁיךְ, וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי קוֹל נְבִיחָתוֹ שֶׁל כֶּלֶב. הַקּוֹל קוֹל טוֹףּ, וְהוּא הוּא שֶׁהוֹלִיכַנִי הֲלוֹם, אֵל אֲדוֹנִי שֶׁלִּי!”

נֶב סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ וְהוֹסִיף וְאָמַר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֶת הַגְּוִיָּה לְלֹא רוּחַ חַיִּים, לֹא הָיָה קֵץ לְיִסּוּרֵי נַפְשׁוֹ! הוּא נִסָּה לְגַלּוֹת בָּהּ מַשֶּׁהוּ שֶׁל שְׂרִיד חַיִּים. עַכְשָׁו, כְּשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ מֵת, רָצָה שֶׁיְּהִי חָי! אֲבָל כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא! שׁוּב לֹא הָיָה לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא לַחֲלוֹק אֶת הַכָּבוֹד הָאַחֲרוֹן לְמִי שֶׁאָהַב אַהֲבָה בְּלִי מְצָרִים!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְכַּר נֶב בִּבְנֵי לִוְיָתוֹ. הֲלֹא אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהַלָּלוּ יְבַקְשׁוּ לִרְאוֹת פַּעַם אַחֲרוֹנָה אֶת חֲבֵרָם הָאֻמְלָל שֶׁנִּסְפָּה. הֲרֵי טוֹףּ כָּאן. אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּבִינָתוֹ הַיְתֵרָה שֶׁל יְצוּר נֶאֱמָן זֶה? וּבְכֵן עָמַד נֶב וְחָזַר כַּמָּה פְּעָמִים בְּקוֹל רָם עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַכַּתָּב, אֲשֶׁר טוֹףּ יָדַע וְהִכִּיר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר; אַחַר נָתַן לוֹ אוֹת בְּיָדוֹ לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַחוֹף, וְהַכֶּלֶב קָפַץ וְרָץ לְאוֹתוֹ הָעֵבֶר שֶׁהֶרְאָהוּ נֶב.

כְּבָר יוֹדְעִים אָנוּ, כֵּיצַד בָּא טוֹףּ אֶל הַקָּמִינִים, אֲשֶׁר לֹא רְאֵם מֵעוֹלָם וַאֲשֶׁר לְשָׁם הִנְחָהוּ אִינְסְטִינְקְט, שֶׁהָיָה כִּמְעַט לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע.

חֲבֵרָיו שֶׁל נֶב הֶאֱזִינוּ אֶת סִפּוּרוֹ בְּעִיּוּן מְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר. חִידָה סְתוּמָה הָיָה בְּעֵינֵיהֶם מַה שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית, אֲשֶׁר וַדַּאי יָגַע יְגִיעוֹת הַרְבֵּה לְהִתְמַלֵּט מִן הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים, לֹא נִשְׂרַט אַף שְׂרִיטָה כָּל־שֶׁהִיא מִדֵּי עָבְרוֹ דֶרֶךְ שׁוּרַת הַכֵּפִים. וּפְלִיאָה גְדוֹלָה מִזּוֹ הָיָה בְּעֵינֵיהֶם מַה שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר יָכֹל הָיָה לָבוֹא אֶל מְחִלָּה הַחֲבוּיָה בֵּין הַחוֹלוֹת וְהָרְחוֹקָה מִן הַחוֹף לְמַּעְלָה מִמִּיל אֶחָד.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, נֶב,” אָמַר הַכַּתָּב, “לֹא אַתָּה הֵבֵאתָ אֶת אֲדוֹנֶיךָ לְמָקוֹם זֶה?”

“לֹא אֲנִי הֲבֵאתִיו לַכָּאן,” הֵשִׁיב נֶב.

“אִם כֵּן בָּרוּר הוּא, כִּי מַר סְמִית בָּא לְכָאן בְּעַצְמוֹ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אָמְנָם דָּבָר זֶה בָּרוּר הוּא כַּשֶּׁמֶשׁ,” הֵעִיר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא יֵאָמֵן!”

אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה הַזֹּאת אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִשְׁמֹעַ אַךְ מִפִּיו שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר עַצְמוֹ, וּלְפִיכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַמְתִּין עד שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו הַדִּבֵּר. לְאָשְׁרָם שֶׁל חֲבֵרָיו כְּבָר שָׁבוּ הַחַיִּים לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתָם בְּקִרְבּוֹ כְּתִקּוּנָם. הַשִּׁפְשׁוּף הֶחֱזִיר אֶת מֵרוֹץ הַדָּם לְקַדְמוּתוֹ, וְכוֹרֶשׁ סְמִית הֵנִיעַ שׁוּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו, וְאַחַר אֶת רֹאשׁוֹ וְשׁוּב פַּעַם הִתְמַלְּטוּ מִבֵּין שְׂפָתָיו מִלִּים אֲחָדוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַהֲבִינָן.

נֶב גָּחַן עָלָיו וּקְרָאָהוּ בְּשֵׁם, אֲבָל דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר עֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת, אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם. לְפִי שָׁעָה, לֹא נִתְגַּלּוּ בּוֹ הַחַיִּים אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּנוּעוֹת בּוֹדְדוֹת, וְהַחוּשִׁים טֶרֶם נָטְלוּ חֵלֶק בָּהֶם.

פֶּנְקְרוֹף הָיָה מֵצֵר מְאֹד, שֶׁאֵין עִמּוֹ אֵשׁ וְשֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהַבְעִירָהּ כָּאן, כִּי לְמַרְבֵּה דַאֲבוֹנוֹ שָׁכַח לָקַחַת עִמּוֹ אֶת הַבַּד הֶחָרוּךְ, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַצִּיתוֹ עַל נְקַלָּה בְּנִיצוֹץ הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַקָּשַׁת שְׁנֵי צוּרִים זֶה בָּזֶה. וְגַם כִּיסָיו שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הָיוּ רֵיקִים כָּלִיל, חוּץ מִכִּיס הַחֲזִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהַשָּׁעוֹן הָיָה אָצוּר בּוֹ. וּלְפִיכָךְ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַעֲבִיר אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הַכִּירַיִם, וּבְהֶקְדֵּם זְמָן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר: זֹאת הָיְתָה דַעַת כָּל הַחֲבֵרִים כְּאֶחָד.

בֵּין כֹּה וְעַד כֹּה וְהַטִּפּוּל שֶׁטִּפְּלוּ בָּאִינְגֵ’נֵר בִּשְׁקִידָה רַבָּה סוֹפוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת דַּעְתּוֹ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה מִכְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְקַוּוֹת. הַמַּיִם, שֶׁהִרְטִיבוּ בָּהֶם אֶת שְׂפָתָיו, הֶחְיוּהוּ לְאַט לְאַט. אָז עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לְעָרֵב בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָאֵלֶּה מְעַט רֹטֶב שֶׁל בְּשַׂר תַּרְנְגוֹלִי־הַבָּר אֲשֶׁר לָקַח עִמּוֹ. הֶרְבֶּרְט רָץ אֶל הַחוֹף וְהֵבִיא מִשָּׁם שְׁתֵּי קוּנְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲלוֹת שְׁתֵּי קְלִפּוֹת. הַסַּפָּן עָרַךְ אֶת הַתַּעֲרֹבֶת שֶׁלּוֹ וְיָצַק אוֹתָהּ לְבֵין שִׂפְתֵי הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה בָּלַע אוֹתָהּ לְתֵאָבוֹן.

“אֲדוֹנִי! אֲדוֹנִי!” קָרָא נֶב בְּקוֹל.

הָאִינְגֵ’נֵר שָׁמַע אֶת קְרִיאָתוֹ. הוּא הִכִּיר אֶת נֶב וְאֶת סְפִּילֶט וְגַם אֶת שְׁנֵי חֲבֵרָיו הָאֲחֵרִים וְיָדוֹ חִבְּקָה בְּרִפְיוֹן אֶת יְדֵיהֶם.

שׁוּב פַּעַם הִתְמַלְּטוּ מִפִּיו מִלִּים אֲחָדוֹת, אֲשֶׁר אֶל נָכוֹן הָיוּ אוֹתָן הַמִּלִּים עַצְמָן, שֶׁכְּבָר הִשְׁמִיעַ קֹדֶם לָכֵן, וַאֲשֶׁר הֵעִידוּ עַל הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא פָּסְקָה מִלְּהַעֲסִיק אֶת מֹחוֹ אֲפִילּוּ אָז, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הָיוּ בְּרוּרוֹת וּמְפֹרָשׁוֹת.

“אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת?” מִלְמֵל בְּלָחַשׁ.

“לְכָל הָרוּחוֹת!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לִכְבּשׁ בְּקִרְבּוֹ קְרִיאָה זוֹ. “אַחַת הִיא לָנוּ, וּבִלְבָד שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ! אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת? הַדָּבָר יִתְבָּרֵר לָנוּ לְאַחַר זְמָן.”

הָאִינְגֵ’נֵר הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ הֲנָעָה חֲלוּשָׁה לְאוֹת הַסְכָּמָה, וְנִרְדֵּם.

חֲבֵרָיו הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעוֹ מִשְּׁנָתוֹ, וּבֵינָתַיִם שָׁקַד הַכַּתָּב לַעֲרֹךְ אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ רְוָחָה גְדוֹלָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. נֶב, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף יָצְאוּ מִן הַמְּחִלָּה וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל תֵּל־חוֹל אֶחָד, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ גָדְלוּ אִילָנוֹת אֲחָדִים מְדֻלְדָּלִים. וְאוּלָם בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ לֹא יָכֹל הַסַּפָּן לְהִתְאַפֵּק מִלַּחֲזֹר וְלִקְרֹא:

“אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת! אָדָם מוּטָל וְאֵין נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ – וַהֲרֵיהוּ מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִים שֶׁכָּאֵלֶה! אָכֵן אָדָם מֻפְלָא הוּא!”

כְּשֶׁעָלוּ עַל תֵּל הַחוֹל, עָמְדוּ פֶּנְקְרוֹף וּשְׁנֵי מְלַוָּיו וְשִׁבְּרוּ בִּידֵיהֶם אֶת הָעֲנָפִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל אִילָן דַּל אֶחָד, מִן אֹרֶן־יָם שֶׁהַסְּעָרוֹת הוֹבִישׁוּ אֶת לֵיחוֹ, וְהִתְקִינוּ מֵהֶם מִטַּת־מַשָּׂא, שֶׁרִפְּדוּהָ בְּעָלִים וּבַעֲשָׂבִים וְעָשׂוּהָ נוֹחָה לָשֵׂאת בָּהּ אֶת הָאִינְגֵ’נֵר.

עֲבוֹדָה זוֹ אָרְכָה כְּאַרְבָּעִים רֶגַע, וּכְשֶׁחָזַר הַסַּפָּן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית, אֲשֶׁר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט שָׁמַר עָלָיו וְלֹא סָר מִמֶּנּוּ, כְּבָר הָיְתָה שְׁעֵת עֶשֶׂר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵקִיץ הָאִינְגֵ’נֵר מִשְּׁנָתוֹ, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר – מִתּוֹךְ מַצַּב הָעִלָּפוֹן, שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁמְּצָאוּהוּ. לְחָיָיו, שֶׁחִוְרֵת מָוֶת כִּסְּתָה אוֹתָן עַד עַכְשָׁו, חָזְרוּ לְצִבְעָן. הוּא הִתְרוֹמֵם קְצָת וְהִבִּיט מִסְּבִיבוֹ כְּמוֹ מִתּוֹךְ שְׁאֵלָה, הֵיכָן הוּא.

“הַגִּידָה לִי, כּוֹרֶשׁ, הֲתוּכַל לְהָבִין אֶת דְּבָרַי שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ יְגִיעָה יְתֵרָה?” שְׁאֵלָהוּ הַכַּתָּב.

“הֵן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“סָבוּר אֲנִי,” נַעֲנָה הַסַּפָּן, " כִּי מַר סְמִית יֵיטִיב לְהָבִין אֶת דְּבָרֶיךָ אִם יִטְעַם שׁוּב מִן הָרֹטֶב הַזֶּה שֶׁל בְּשַׂר הַטֶּטְרַס – כִּי אָכֵן בְּשַׂר טֶטְרַס לַאֲמִתּוֹ עִמָּנוּ, מַר כּוֹרֶשׁ סְמִית," הוֹסִיף וְאָמַר הַסַּפָּן וְהִגִּישׁ לָאִינְגֵ’נֵר מָנָה קְטַנָּה שֶׁל רֹטֶב קָרוּשׁ זֶה, אֲשֶׁר הַפַּעַם הוֹסִיף עָלָיו פְּרוֹרֵי בָּשָׂר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית אָכַל אֶת פְּרוֹרֵי הַבָּשָׂר הַזֶּה, וְהַנּוֹתָר נֶחֱלַק בֵּין שְׁלשֶׁת חֲבֵרָיו, שֶׁהָיוּ רְעֵבִים בְּיוֹתֵר וְשֶׁאֲרֻחָה דַּלָּה זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעָם.

“אֵין דָּבָר,” אָמַר הַסַּפָּן, “צָרְכֵי אֹכֶל מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים בִּשְׁבִילֵנוּ בַּקָּמִינִים, כִּי עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲדוֹנִי סְמִית, כִּי יֵשׁ לָנוּ שָׁם לְמַטָּה בְּדָרוֹם בֵּית־דִּירָה וּבוֹ חֲדָרִים וִיצוּעִים לְמִשְׁכָּב וְאָח מְבֹעֶרֶת, וּבַמְּזָוֶה שֶׁבּוֹ אֲצוּרִים כַּמָּה תְּרֵיסָרִים שֶׁל עוֹפוֹת, אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט שֶׁלָּנוּ קוֹרֵא לָהֶם בְּשֵׁם ‘קוּרוּקוּסִים’. כְּבָר הֲכִינוֹנוּ בִּשְׁבִילְךָ מִטַּת־מַשָּׂא, וּבְשָׁעָה שֶׁתָּחוּשׁ שֶׁכֹּחֲךָ שָׁב אֵלֶיךָ נַעֲבִיר אוֹתְךָ אֶל דִּירָתֵנוּ.”

“הֲרֵינִי מוֹדֶה לְךָ, יְדִידִי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “נַמְתִּין עוֹד שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם וְאַחַר נוּכַל לָצֵאת לַדֶּרֶךְ… וְעַתָּה דַּבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ, סְפִּילֶט.”

הַכַּתָּב סָח לוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁקָּרָה. הוּא סִפֵּר אֶת כָּל הַמְאֹרָעוֹת, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא יָכֹל הָיָה לָדַעַת אוֹתָם: אֶת דְּבַר הַנְּפִילָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֶת הַיְרִידָה אֶל אֶרֶץ לֹא־יְדוּעָה זוֹ, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה אֶרֶץ שְׁמָמָה וַעֲזוּבָה הִיא, בֵּין שֶׁהִיא אִי וּבֵין שֶׁהִיא יַבֶּשֶׁת, אֶת דְּבַר גִּלּוּי הַקָּמִינִים, אֶת הַחִפּוּשִׂים שֶׁעָרְכוּ כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הָאִינְגֵ’נֵר, אֶת אֱמוּנָתוֹ וּמְסִירוּתוֹ שֶׁל נֶב, אֶת כָּל מַה שֶׁעָשָׂה טוֹףּ, הַכֶּלֶב הַנָּבוֹן וְהַנֶּאֱמָן, וְאֶת כָּל יֶתֶר הַקּוֹרוֹת.

“אֲבָל הֵן לֹא מְצָאתוּנִי כְּשֶׁאֲנִי מוּטָל עַל גַּבֵּי הַחוֹף?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּקוֹל, שֶׁעֲדַיִן חַלָּשׁ הָיָה.

“לֹא,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב.

“וְגַם לֹא הֲבֵאתֶם אוֹתִי אֶל תּוֹךְ מְחִלָּה זוֹ?”

“לֹא.”

“כַּמָּה רְחוֹקָה אֵפוֹא מְחִלָּה זוֹ מִן הַכֵּפִים?”

“כַּחֲצִי מִיל,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “וְאִם אַתָּה, אֲדוֹנִי סְמִית, תָּמֵהַּ עַל כָּךְ, הֲרֵי לֹא פָּחוֹת מִכֵּן תָּמַהְנוּ אָנוּ כְּשֶׁמְּצָאנוּךָ בְּמָקוֹם זֶה.”

“אָכֵן אֱמֶת הוּא,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר רוּחוֹ הָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְעוֹדֵד וְהוּא מָצָא עִנְיָן וְחֵפֶץ בִּפְרָטֵי הַמְאֹרָעוֹת הַלָּלוּ, “אָכֵן אֱמֶת הוּא, שֶׁהַדָּבָר מֻפְלָא בְּיוֹתֵר!”

“אֲבָל,” אָמַר הַסַּפָּן, “אֶפְשָׁר שֶׁיָּכֹל אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתְךָ לְאַחַר שֶׁפָּגַע בְּךָ הַנַּחְשׁוֹל וּגְרָפְךָ אֶל תּוֹךְ הַיָּם?”

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְאַמֵּץ לִזְכֹּר אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁהֶעֱלָה בְּזִכְרוֹנוֹ רַק דְּבָרִים מוּעָטִים. הַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם חָתַּף אוֹתוֹ מִתּוֹךְ רֶשֶׁת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. מִתְּחִלָּה צָלַל כַּמָּה אַמּוֹת בַּמַּעֲמַקִּים. כְּשֶׁצָּף וְעָלָה עַל פְּנֵי הַיָּם, הִרְגִּישׁ בְּתוֹךְ הָאַפְלוּלִית בִּבְרִיָּה חַיָּה, שֶׁהִתְנוֹעֲעָה עַל יָדוֹ. זֶה הָיָה טוֹףּ, שֶׁקָּפַץ אֶל תּוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְהַצִּילוֹ. הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו – וְשׁוּב לֹא רָאָה אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁהוּקַל לוֹ מִכֹּבֶד מַשָּׂא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל הַכֶּלֶב, טָס וְעָלָה לְמַעְלָה כְּחֵץ. הוּא רָאָה עַצְמוֹ מוּטָל בְּתוֹךְ הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים וְרָחוֹק לְכָל הַפָּחוֹת כַּחֲצִי מִיל מִן הַחוֹף. הוּא נִסָּה לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד הַגַּלִּים וְאִמֵּץ אֶת כֹּחוֹ לִשְׂחוֹת. טוֹףּ הֶחֱזִיק בּוֹ כְּשֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת בְּגָדָיו בְּשִׁנָּיו; וְהִנֵּה תְקָפָהוּ זֶרֶם חָזָק וְסוֹעֵר וַיִּשָּׂאֵהוּ צָפוֹנָה, וּלְאַחַר שֶׁעָמַל וְיָגַע כַּחֲצִי שָׁעָה בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ, צָלַל בַּמְּצוּלָה וּמָשַׁךְ אֶת טוֹףּ אַחֲרָיו. וּמֵאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עַד לְאוֹתוֹ הָרֶגַע, שֶׁבּוֹ מָצָא עַצְמוֹ בִּזְרוֹעוֹת יְדִידָיו, שׁוּב לֹא זָכַר כְּלוּם מִכֹּל הַנַּעֲשָׂה עִמּוֹ.

“וּבְכֵן אֵפוֹא,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “צָרִיךְ לְשַׁעֵר שֶׁהוּטַלְתָּ אֶל הַחוֹף וְעֲדַיִן עָצַרְתָּ כֹּחַ לְהִתְנַהֵל עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי נֶב מָצָא אֶת רִשְׁמֵי עִקְּבוֹתֶיךָ!”

“אָמְנָם כֵּן… כָּךְ צָרִיךְ לְשַׁעֵר…” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר כְּשֶׁהוּא תָּפוּשׂ בְּהַרְהוֹרִים. “וְעַל אַדְמַת חוֹף זֶה לֹא מְצָאתֶם שׁוּם עֲקֵבוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים?”

“שׁוּם עֲקֵבוֹת,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “אֲבָל אִלּוּ נַנִּיחַ, שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְכָאן אָדָם אֶחָד שֶׁהִצִּיל אוֹתְךָ, מִשּׁוּם מַה עֲזָבְךָ לְנַפְשְׁךָ לְאַחַר שֶׁמָּשָׁה אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַגַּלִּים?”

“אָכֵן צָדַקְתָּ, סְפִּילֶט יַקִּירִי. – אֶפֶס הִגִּידָה לִי, נֶב.” הוֹסִיף וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר בִּפְנוֹתוֹ אֶל מְשָׁרְתוֹ, “אֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה… אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ שָׁרוּי בְּמַצָּב שֶׁל טֵרוּף־הַדַּעַת וְ… אֲבָל רַעְיוֹן זֶה אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ… וַאֲחָדִים מֵרִשְׁמֵי הָעֲקֵבוֹת הַלָּלוּ עֲדַיִן קַיָּמִים?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“הֵן אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב נֶב, “כָּאן, סָמוּךְ לַמָּבוֹא, וְגַם מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל תֵּל חוֹל זֶה, בְּמָקוֹם מֻצְנָע מִן הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ. שְׁאָר טְבִיעוֹת הָרַגְלַיִם וַדַּאי נִמְחֲקוּ עַל יְדֵי הַסְּעָרָה.”

“פֶּנְקְרוֹף,” עָנָה וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אֶפְשָׁר תִּקַּח אֶת נְעָלַי וְתִבְדֹּק, אִם הֵם מְכֻוָּנִים בַּד בְּבַד אֶל טְבִיעוֹת־הַצְּעָדִים הָהֵן?”

הַסַּפָּן קִיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר. הוּא יָצָא בְּלִוְיַת הֶרְבֶּרְט אַחֲרֵי נֶב, אֲשֶׁר הוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ טְבִיעוֹת־הַצְּעָדִים. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הַכַּתָּב:

“הִנֵּה קָרוּ דְבָרִים מֻפְלָאִים, שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לְהִתְפָּרֵשׁ!”

“אָכֵן אֱמֶת הוּא, שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לְהִתְפָּרֵשׁ!” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

אֲבָל אַל נָא נַחֲקֹר בְּרֶגַע זֶה בַּמֶּה שֶׁמְּכֻסֶּה מֵאִתָּנוּ; עוֹד נָסִיחַ בָּזֶה, סְפִּילֶט יַקִּירִי, לְאַחַר זְמָן."

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה חָזְרוּ הַסַּפָּן וַחֲבֵרָיו אֶל הַמְּחִלָּה. הֵם בָּדְקוּ אֶת הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ וְשׁוּב לֹא הָיָה מָקוֹם לְפִקְפּוּקִים. נְעָלָיו שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הָיוּ מְכֻוָּנוֹת יָפֶה לִטְבִיעוֹת הַצְּעַדִים. נִמְצָא אֵפוֹא, שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הוּא הוּא שֶׁטְּבָעָן עַל גַּבֵּי הַחוֹל.

“וּבְכֵן אֲנִי הוּא,” עָנָה וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “שֶׁהָיִיתִי שָׁרוּי בְּאוֹתוֹ הַמַּצָּב שֶׁל טֵרוּף הַדַּעַת וְהֵעְדֵּר הַכָּרָה, שֶׁתָּלִיתִי אוֹתוֹ בְּנֶב! וּבְכֵן הָיִיתִי מְהַלֵּךְ כְּמֻכֵּה־יָרֵחַ וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי, וְטוֹףּ הוּא שֶׁהוֹלִיךְ אוֹתִי עַל פִּי הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁלּוֹ לְכָאן, לְאַחַר שֶׁמָּשַׁנִי מִן הַגַּלִּים… גֶּשׁ הֵנָּה, טוֹףּ! גֶּשׁ הֵנָּה, כַּלְבִּי שֶׁלִּי!”

הַיְּצוּר הַנָּאֶה קָפַץ וּבָא מִתּוֹךְ נְבִיחָה אֶל אֲדוֹנָיו, וְהַלָּז הֶעְתִּיר עָלָיו לְטִיפוֹת וְאוֹתוֹת חִבָּה עַד בְּלִי דָי.

צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, שֶׁאֹפֶן הַצָּלָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִנִּיחַ מָקוֹם לְפֵרוּשׁ אַחֵר, וְשֶׁאַךְ טוֹףּ הָיָה הַמַּצִּיל אֶת אֲדוֹנָיו, וְלוֹ נָאֶה וְיָאֶה כָּל הַכָּבוֹד עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

לְעֵת הַצָּהֳרַיִם שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית, אִם כְּבָר אֶפְשָׁר לְהַעֲבִירוֹ, וְתַחַת מַעֲנֶה קָם הָאִינְגֵ’נֵר וְעָמַד עַל רַגְלָיו מִתּוֹךְ אִמּוּץ כָּל כֹּחַ רְצוֹנוֹ. אֶלָּא שֶׁאָנוּס הָיָה לְהִשָּׁעֵן עַל הַסַּפָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִנְפֹּל.

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “הַגִּישׁוּ אֶת מִטַּת־הַמַּשָּׂא בִּשְׁבִיל הָאִינְגֵ’נֵר!”

הֵבִיאוּ אֶת הַמִּטָּה. אֶת הָעֲנָפִים שֶׁהָיוּ קְבוּעִים בָּאֲלַכְסוֹן כִּסּוּ בְּאֵזוֹב וּבַעֲשָׂבִים אֲרֻכִּים; הִשְׁכִּיבוּ אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁעֲדַיִן הָיָה חַלָּשׁ מְאֹד, עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה לִמְלוֹא אָרְכּוֹ, וּפֶנְקְרוֹף אָחַז בַּקָּצֶה הָאֶחָד וְנֶב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְשָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַחוֹף.

מִכָּאן וְעַד הַקָּמִינִים הָיָה מַהֲלָךְ שֶׁל שְׁמוֹנָה מִילִין, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לָלֶכֶת בִּמְהִירוּת וְכֵיוָן שֶׁוַּדַּאי יִצְטָרְכוּ לַעֲמֹד כַּמָּה פְּעָמִים לָפוּשׁ, לְפִיכָךְ חָשְׁבוּ שֶׁהֲלִיכָתָם עַד הַקָּמִינִים תִּמָּשֵׁךְ לֹא פָּחוֹת מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת.

הָרוּחַ עֲדַיִן נָשְׁבָה בְּחָזְקָה, אֲבָל הַגֶּשֶׁם חָדַל. הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה מוּטָל עַל מִשְׁכָּבוֹ כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹתָיו וְהִסְתַּכֵּל אֶל אַדְמַת הַחוֹף. הוּא לֹא דִּבֵּר דָּבָר, אֶלָּא צָפָה וְהִתְבּוֹנֵן, וּמַרְאֵה הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל גִּבְעוֹתֶיהָ, יְעָרֶיהָ וְצֶאֱצָאֵי אַדְמָתָהּ וַדַּאי נֶחֱרַת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמֹק עָמֹק בְּלִבּוֹ. וְאוּלָם מִקֵּץ שְׁתֵּי שְׁעוֹת גָּבְרָה עָלָיו הָעֲיֵפוּת וְהוּא נִרְדֵּם עַל מִשְׁכָּבוֹ.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי הִגִּיעָה הָאוֹרְחָה הַקְּטַנָּה עַד חוֹמַת הַגְּרָנִית הַתְּלוּלָה וּזְמָן מוּעָט לְאַחַר זֶה בָּאָה אֶל הַקָּמִינִים.

הַכֹּל עָמְדוּ, וּמִטַּת־הַמַּשָּׂא הֻנְּחָה עַל הַחוֹל. כּוֹרֶשׁ סְמִית יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה וְלֹא הִתְעוֹרֵר.

פֶּנְקְרוֹף רָאָה וְהִבְחִין לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁהַסּוּפָה הָאֲיֻמָּה שֶׁל אֶמֶשׁ שִׁנְּתָה אֶת מַרְאֵה הַמָּקוֹם. הִתְחוֹלְלָה מַפֹּלֶת־סְלָעִים כַּבִּירָה. גָּלְמֵי צוּרִים גְּדוֹלִים הֱיוּ מוּטָלִים עַל פְּנֵי הַחוֹף, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בִּשְׁכָבָה עָבָה שֶׁל עִשְׂבוֹת־יָם וִירוֹקָה. הָיָה נִכָּר בַּעֲלִיל, שֶׁשֶּׁטֶף הַיָּם הַסּוֹעֵר הִגִּיעַ עַד לְרַגְלֵי חוֹמַת הַגְּרָנִית הָאַדִּירָה.

הַקַּרְקַע שֶׁלִּפְנֵי הַמָּבוֹא אֶל הַקָּמִינִים הָיָה מָלֵא חֲרִיצִים עֲמֻקִּים, שֶׁעוֹלְלוּ בּוֹ הַגַּלִּים.

לִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף נִבָּא לוֹ רַע וְהוּא קָפַץ וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן.

הוּא שָׁב עַד מְהֵרָה וְעָמַד תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ וְלָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ…

הָאֵשׁ הָיְתָה כְּבוּיָה. הָאֵפֶר הָרָטֹב נֶהְפַּךְ לְבוֹץ. הַבַּד הֶחָרוּךְ, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְשַׁמֵּשׁ סְפוֹג־אֵשׁ, נֶעְלָם. הַיָּם חָדַר אֵל תּוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹנִים וְהָפַךְ וְהָרַס כָּל מַה שֶׁהָיָה בִּפְנִים הַקָּמִינִים!

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי

הֲרֵי כּוֹרֶשׁ כָּאן! – נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – שִׁפְשׁוּף גִּזְרֵי עֵצִים – אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת – מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר – בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט? – בְּלֶב הַיָּעַר – צְנוֹבְרוֹת הָאֹרֶן – צֵיד חֲזִיר־הַמָּיִם – הֶאָח, הִנֵּה עֲשַׁן אֵשׁ!

בְּמִלִּים מוּעָטוֹת הוֹדִיעַ פֶּנְקְרוֹף לַחֲבֵרָיו אַתְּ הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה. מְאֹרָע זֶה, שֶׁתּוֹצָאוֹת קָשׁוֹת הָיוּ כְּרוּכוֹת בּוֹ – כָּךְ עַל כָּל פָּנִים סָבוּר הָיָה פֶּנְקְרוֹף – פָּעַל עַל חֲבֵרֵי הַסַּפָּן עַל כָּל אֶחָד רֹשֶׁם אַחֵר.

נֶב הָיָה מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁמָּצָא שׁוּב אֶת אֲדוֹנָיו, וּלְפִיכָךְ אוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי פֶּנְקְרוֹף אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן עֲלֵיהֶם אֶת דַּעְתּוֹ.

וּכְנֶגֶד זֶה נָטַל הֶרְבֶּרְט בְּמִדָּה יְדוּעָה חֵלֶק בְּצַעֲרוֹ וּבְחַשְׁשׁוֹתָיו שֶׁל הַסַּפָּן.

וַאֲשֶׁר לַכַּתָּב, הִנֵּה הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי פֶּנְקְרוֹף תְּשׁוּבָה כִּלְאַחַר יָד:

“חַיֵּי רֹאשִׁי, פֶּנְקְרוֹף, שֶׁאַחַת היא לִי!”

“אֲבָל הֲרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמַר לְךָ, שֶׁשּׁוּב אֵין לָנוּ אֵשׁ!”

“אֵין דָּבָר!”

“וְאֵין לָנוּ שׁוּם אֶמְצָעִי לָשׁוּב וּלְהַצִּית אֵשׁ!”

“זֹאת לֹא זֹאת!”

“אֲבָל, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט…”

“כְּלוּם אֵין כּוֹרֶשׁ עִמָּנוּ פֹּה?” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “כְּלוּם אֵין הָאִינְגֵ’נֵר שֶׁלָּנוּ חַי? חֲזָקָה עָלָיו, שֶׁיַּשִּׂיג אֶמְצָעִי לְהַמְצִיא לָנוּ אֵשׁ!”

“אֲבָל מֵהֵיכָן וּבַמֶּה?”

“מֵאֶפֶס וּבְלֹא כְּלוּם.”

מָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֶחֱזִיר פֶּנְקְרוֹף עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הוּא לֹא עָנָה דָבָר, לְפִי שֶׁבְּעֶצֶם וּבְעִמְקֵי לִבּוֹ הָיָה תּוֹלֶה בְּכוֹרֶשׁ סְמִית אוֹתוֹ הַבִּטָּחוֹן, שֶׁבָּטְחוּ בּוֹ חֲבֵרָיו. הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּעֵינֵיהֶם מֵעֵין עוֹלָם קָטֹן, מֵעֵין אוֹצָר שֶׁל כָּל הַמַּדָּעִים וְשֶׁל כָּל הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם! מִי שֶׁנִּמְצָא בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ עַל אִי שָׁמֵם הָיָה דוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּמְצָא בִּלְעָדָיו בְּעִיר מֵעָרֵי אֲמֵרִיקָה, אֲשֶׁר חֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה מְפֻתַּחַת בָּהּ מֵאֵין כָּמוֹהָ. עִמּוֹ לֹא יְהִי אָדָם חָסֵר דָּבָר, עִמּוֹ לֹא יְהִי אָדָם אוֹבֵד עֵצוֹת. אִלּוּ אָמְרוּ לַאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הַלָּלוּ, כִּי הִתְפָּרְצוּת וֻלְקָנִית עֲתִידָהּ לְהַחֲרִיב אֶרֶץ זוֹ, כִּי אֶרֶץ זוֹ עֲתִידָהּ לְהִבָּלַע אֶל תּוֹךְ מְצוּלוֹת הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, וַדַּאי הָיוּ מְשִׁיבִים בְּלֵב סָמוּךְ: “אֲבָל הֲרֵי כּוֹרֶשׁ כָּאן! הֲרֵי כּוֹרֶשׁ עִמָּנוּ!”

וְאוּלָם הַטִּלְטוּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הֵבִיא שׁוּב אֶת הָאִינְגֵ’נֵר לִידֵי חֻלְשָׁה גְדוֹלָה, וּלְפִי שָׁעָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִטוֹל מִפִּיו עֵצָה. וּלְפִיכָךְ מִן הַהֶכְרַח הָיָה לִסְעֹד הָעֶרֶב סְעֻדָּה דַלָּה בְּיוֹתֵר. בְּשַׂר הַטֶּטְרַס כְּבָר נֶאֱכַל עַד תֻּמּוֹ וְלֹא הָיְתָה שׁוּם יְכֹלֶת לְהָכִין צְלִי צָיִד. וְעַל צָרָה זוֹ נוֹסְפָה אַחֶרֶת: הַקּוּרוּקוּסִים, שֶׁהָיוּ מְזֻמָּנִים לִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, נֶעֱלָמוּ. וּבְכֵן צָרִיךְ הָיָה לְטַכֵּס עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת.

קֹדֶם כֹּל, הִכְנִיסוּ אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הַמִּסְדְּרוֹן הַפְּנִימִי. שָׁם עָרְכוּ לוֹ יָצוּעַ מִצִּמְחֵי יָם וּמִירוֹקָה, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כִּמְעַט יְבֵשִׁים. הַשֵּׁנָה הָעֲמֻקָּה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְחַזְּקוֹ וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת כֹּחוֹ בְּיֶתֶר מְהִירוּת מִכָּל סְעֻדָּה שְׁמֵנָה בְּיוֹתֵר.

אָתָא לַיְלָה וְעִמּוֹ בָּאָה צִנָּה קָשָׁה בַּאֲוִיר, כִּי בֵּינָתַיִם נֶהְפְּכָה הָרוּחַ וְהָיְתָה לְרוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית. וּמִכֵּיוָן שֶׁהַיָּם הָרַס אֶת הַמְּחִיצּוֹת שֶׁעָשָׂה פֶּנְקְרוֹף בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בַּמִּסְדְּרוֹנִים, עָבְרָה שָׁם רוּחַ־פְּרָצִים, שֶׁבִּגְלָלָהּ נַעֲשׂוּ הַקָּמִינִים כִּמְעַט לֹא־רְאוּיִים לְדִירַת אָדָם. אִי לָזֹאת הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר וַדַּאי נָתוּן שָׁם בִּתְנָאֵי מַצָּב קָשִׁים בְּיוֹתֵר, לוּלֵא שָׁקְדוּ חֲבֵרָיו לְטוֹבָתוֹ וְכִסּוּהוּ מִי בַּחֲזִיָּה שֶׁלּוֹ וּמִי בְּבִגְדוֹ, שֶׁפָּשְׁטוּ מֵעֲלֵיהֶם.

בִּסְעֻדַּת הָעֶרֶב שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מַאֲכָלָם אַךְ קוּנְכִיּוֹת־אֶבֶן בִּלְבָד, אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט וְנֶב אָסְפוּ מֵהֶן עַל גַּבֵּי הַחוֹף אֲסֵפָה רַבָּה. אֶל הָרְכִיכוֹת הַלָּלוּ הוֹסִיף הָעֶלֶם מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל צִמְחֵי־יָם הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה, אֲשֶׁר לָקַט מֵעַל הַסְּלָעִים הָרָמִים, שֶׁאֵין הַיָּם מַרְטִיב אֶת צַלְעוֹתֵיהֶם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁקָּם נַחְשׁוֹל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. זֶה הָיָה מִין צִמְחֵי־יָם, אֲשֶׁר בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יְבֵשִׁים הֵם מְסַפְּקִים חֹמֶר קָרוּשׁ, הֶעָשִׁיר בִּיסוֹדוֹת זָנִים. לְאַחַר שֶׁהַכַּתָּב וַחֲבֵרָיו אָכְלוּ מִדָּה הֲגוּנָה שֶׁל קוּנְכִיּוֹת־אֶבֶן, מָצְצוּ אֶת צִמְחֵי־הַיָּם וּמָצְאוּ שֶׁטַּעְמָם נוֹחַ לְמַדָּי. וְכָאן מָקוֹם אִתָּנוּ לוֹמַר, שֶׁעַל גַּבֵּי הַחוֹפִים שֶׁבְּאַסְיָה מְשַׁמְּשִׁים צִמְחֵי־הַיָּם שֶׁמִּמִּין זֶה מָזוֹן לִילִידֵי הָאָרֶץ בְּמִדָּה מְרֻבָּה.

“אֵין דָּבָר!” אָמַר הַסַּפָּן, “הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁכּוֹרֶשׁ יָבוֹא לְעֶזְרָתֵנוּ!”

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַקֹּר נַעֲשָׂה קָשֶׁה עַד מְאֹד וּבִידֵי הָאֲנָשִׁים לֹא הָיָה שׁוּם אֶמְצָעִי לְהִלָּחֵם בּוֹ.

הַסַּפָּן, שֶׁהָיָה מֵצַר וְזָעוּף בְּיוֹתֵר, הִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת לְהַמְצִיא אֵשׁ. נֶב הָיָה לוֹ לְעֵזֶר בִּמְלַאכְתּוֹ זוֹ. הוּא מָצָא מְעַט אֵזוֹב יָבֵשׁ וְעָמַד וְהִקִּישׁ עָלָיו שְׁתֵּי אַבְנֵי־צֹר זוֹ בְּזוֹ. הָאֲבָנִים הִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת, אֶלָּא שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים לְהַצִּית אֶת הָאֵזוֹב, שֶׁלֹּא הָיָה נוֹחַ לְהִתְלַהֵב. קִצּוּרָם שֶׁל דְּבָרִים – הַנִּסָּיוֹן לֹא הִצְלִיחַ.

אָז עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְשִׁפְשֵׁף שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים יְבֵשִׁים זֶה בָּזֶה כְּדֶרֶךְ הַפְּרָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין כָּל עִקָּר כִּי הַמַּעֲשֶׂה יַעֲלֶה בְּיָדוֹ. הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁאִלּוּ יָכְלָה תְּנוּעַת גּוּפוֹ שֶׁלּוֹ וְשֶׁל נֶב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְהֵהָפֵךְ לְחֹם, בְּהֶסְכֵּם לְשִׁטּוֹת־הַמַּדָּע הַחֲדָשׁוֹת, כִּי אָז הָיָה חֹם זֶה מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ לְהַרְתִּיחַ דּוּד שֶׁל מְכוֹנַת קִיטוֹר! וְאוּלָם גַּם הַפַּעַם הָיָה כָּל יְגִיעָם מַאָפַע. אָמְנָם גִּזְרֵי הָעֵצִים הִתְחַמְמוּ קְצָת, אֶלָּא שֶׁהַמְּחַכְּכִים גּוּפָם הִתְחַמְמוּ בְּמִדָּה יְתֵרָה מֵהֶם.

לְאַחַר שָׁעָה שֶׁל עֲבוֹדָה הָיָה פֶּנְקְרוֹף כֻּלּוֹ רָטֹב מִזֵּעָה וְהוּא עָמַד וְהִשְׁלִיךְ בְּכַעַס אֶת גִּזְרֵי הָעֵצִים הַצִּדָּה.

“אִם שׁוּב יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ לִי, כִּי הַפְּרָאִים מַצִּיתִים בְּדֶרֶךְ זוֹ אֵשׁ,” עָנָה וְאָמָר, “אָז יֵחַם בְּשָׂרִי אֲפִילוּ בַּחֹרֶף! קַל מִזֶּה לִי לְהִבְעִיר בְּאֵשׁ אֶת זְרוֹעוֹתַי, אִם אֲשַׁפְשְׁפֵן זוֹ בָּזוֹ!”

וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא צָדַק פֶּנְקְרוֹף בִּכְפִירָתוֹ בְּעִנְיָן זֶה. דָּבָר מְאֻשָּׁר וּמְקֻיָּם הוּא, שֶׁהַפְּרָאִים יוֹדְעִים לְהַבְעִיר אֵשׁ עַל יְדֵי חִכּוּךְ שֶׁל שֵׁנִי גִּזְרֵי עֵצִים זֶה בָּזֶה. אֲבָל לֹא כָּל הָעֵצִים יָפִים לְכָךְ, וְחוּץ מִזֶּה יֵשׁ צֹרֶךְ לְכָךְ בְּחָרִיצוּת יָדַיִם מְיֻחָדָה, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הָיָה חָסֵר אוֹתָהּ.

וְאוּלָם זַעַף רוּחוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לֹא אָרַך הַרְבֵּה. הֶרְבֶּרְט הֵרִים אֶת גִּזְרֵי הָעֵצִים שֶׁהִשְׁלִיךְ וְהִתְחִיל מְחַכֵּךְ אוֹתָם בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. הַסַּפָּן רַב־הַכֹּחַ לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק לְמַרְאֵה הַיְּגִיעָה שֶׁיָּגַע הָעֶלֶם לְהַשִּׂיג מַה שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ הוּא.

“שַׁפְשֵׁף, בְּנִי, שַׁפְשֵׁף!” עָנָה וְאָמַר לוֹ.

“הֲרֵינִי מְשַׁפְשֵׁף,” הֵשִׁיב הַנַּעַר בִּצְחוֹק, “וְאוּלָם אֵין כַּוָּנָתִי אֶלָּא לְהָחֵם אֶת עַצְמִי, כִּי אֵין אֶת נַפְשִׁי לִקְפֹּא מִקֹּר, וְעוֹד מְעַט וְיֵחַם לִי כָּמוֹךָ אַתָּה, פֶּנְקְרוֹף.”

וְאָמְנָם חֶפְצוֹ זֶה עָלָה בְּיָדוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה אֲנוּסִים הָיוּ לְוַתֵּר עַל הָאֵשׁ. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא פָּסַק מִלַּחֲזֹר עֶשְׂרִים פְּעָמִים עַל דָּבָר אֶחָד, כִּי עִנְיָן זֶה שֶׁל הַשָּׂגַת אֵשׁ אֵינוֹ בִּשְׁבִיל כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶלָּא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, אֲשֶׁר לֹא יְבִיאֵנוּ בִּמְבוּכָה כָּל עִקָּר. וּמִתּוֹךְ צִפִּיָּה לְמַתָּנָה טוֹבָה זוֹ הִשְׁתַּטַּח בְּאַחַד הַמִּסְדְּרוֹנִים עַל מִשְׁכַּב הַחוֹל שֶׁלּוֹ. הֶרְבֶּרְט וְנֶב עָשׂוּ כְּמוֹתוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר טוֹףּ יָשַׁן לְרַגְלֵי אֲדוֹנָיו.

כְּשֶׁהֵקִיץ הָאִינְגֵ’נֵר לְמָחָר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה לְחֹדֶשׁ מַרְס בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ רָאָה, וְהִנֵּה חֲבֵרָיו עוֹמְדִים עַל יָדוֹ וּמְצַפִּים לִיקִיצָתוֹ, וּכְמוֹ בְּיוֹם אֶתְמוֹל הָיוּ דְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים אֲלֵיהֶם:

“אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת?”

נִכַּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ נִתְקְעָה בְּמֹחוֹ וְהָיְתָה לוֹ מֵעֵין שִׁגָּעוֹן לְדָבָר אֶחָד.

“חַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי סְמִית,” עָנָה פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ יָדוּעַ לָנוּ כָּל עִקָּר.”

“וְכִי עֲדַיִן לֹא נִתְבָּרֵר לָכֶם הַדָּבָר?…”

“אֲבָל הַדָּבָר יִתְבָּרֵר לָנוּ מִיָּד,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִם אַתָּה תִּהְיֶה לָנוּ לְמַדְרִיךְ וּלְמוֹרֵה דֶּרֶךְ בְּאֶרֶץ זוֹ.”

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁתְּהִי לִי הַיְכֹלֶת לְנַסּוֹת לָתוּר אֶת הָאָרֶץ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר וְקָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ אִמּוּץ־כֹּחַ מְרֻבֶּה.

“אָכֵן מַעֲשֶׂה יָפֶה עָשִׂיתָ!” קָרָא הַסַּפָּן.

“אֲבָל הֲרֵינִי גֹּוֵעַ מֵרֹב חֻלְשָׁה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “הָבוּ לִי, יְדִידַי, מְעַט אֹכֶל וְחֻלְשָׁתִי תַּעֲבֹר בִּמְהֵרָה. – הֲרֵי יֵשׁ לָכֶם אֵשׁ, הַאֵין זֹאת?”

עַל שְׁאֵלָה זוֹ לֹא בָּאָה תְּשׁוּבָה מִיָּד. רַק מִקֵּץ כַּמָּה רְגָעִים עָנָה פֶּנְקְרוֹף וְאָמָר:

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, אֵין לָנוּ אֵשׁ, אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר: שׁוּב אֵין לָנוּ אֵשׁ!”

וְהַסַּפָּן סָח לוֹ מַה שֶׁאֵרַע בְּיוֹם אֶתְמוֹל. דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר נִתְבַּדְּחָה עָלָיו בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּגַּפְרוּר הַיְחִידִי וְאֶת דְּבַר הַנִּסָּיוֹן שֶׁנִּסָּה הַסַּפָּן לְבַטָּלָה לְהַמְצִיא אֵשׁ כְּדֶרֶךְ הַפְּרָאִים.

“נְטַכֵּס עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְאִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהַשִּׂיג חֹמֶר מֵעֵין סְפוֹג…”

“וּבְכֵן מַה נַעֲשֶׂה אָז?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“אָז נַעֲשֶׂה לָנוּ גַפְרוּרִים.”

“כִּימִיִּים?”

“כִּימִיִּים!”

“אֵין דָּבָר זֶה קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן,” קָרָא הַכַּתָּב וְטָפַח לוֹ לַסַּפָּן עַל שִׁכְמוֹ.

אָמְנָם בְּעֵינֵי הַסַּפָּן לֹא הָיָה הַדָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא חָלַק עַל דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. הַכֹּל יָצְאוּ הַחוּצָה, כִּי מֶזֶג הָאֲוִיר נַעֲשָׂה שׁוּב יָפֶה. שֶׁמֶשׁ נָאָה הִזְהִירָה עַל פְּנֵי הַיָּם וְיָצְקָה אוֹרוֹת זָהָב עַל הַבְּלִיטוֹת הַנּוֹצְצוֹת שֶׁל חוֹמַת הַסְּלָעִים.

הָאִינְגֵ’נֵר הֵעִיף עַל סְבִיבוֹתָיו מֶבַּט־עַיִן מָהִיר וְיָשַׁב עַל אַחַד הַסְּלָעִים. הֶרְבֶּרְט הוֹשִׁיט לוֹ מְלוֹא חֹפֶן שֶׁל רְכִיכוֹת וְצִמְחֵי־יָם וְאָמַר לוֹ:

הֲרֵי זֶה כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ."

“תּוֹדָה לְךָ, בְּנִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “מָזוֹן זֶה יַסְפִּיק לִי – לְכָל הַפָּחוֹת, לִסְעֻדַּת בֹּקֶר זוֹ.”

וְהוּא אָכַל לְתֵאָבוֹן אֶת הַמַּאֲכָל הַדַּל הַזֶּה, שֶׁהִרְטִיבוֹ בִּמְעַט מַיִם, אֲשֶׁר שָׁאֲבוּ בְּקוּנְכִית גְּדוֹלָה מִתּוֹךְ הַנָּחַל.

חֲבֵרָיו הִבִּיטוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. לְאַחַר שֶׁאָכַל עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי שְׂבִיעָה, שִׂכֵּל כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת זְרוֹעוֹתָיו וּפָתַח וְאָמַר:

“וּבְכֵן, יְדִידַי, אִי אַתֶּם יוֹדְעִים עֲדַיִן לַהֵיכָן הֵטִיל אוֹתָנוּ הַגּוֹרָל, אִם אֶל יַבֶּשֶׁת אוֹ עַל אַחַד הָאִיִּים?”

“לֹא, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַנַּעַר.

“מָחָר נֵדַע זֹאת,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר; “וְעַד אוֹתָהּ הָעֵת אֵין לָנוּ מַה לַעֲשׂוֹת.”

“יֵשׁ דָּבָר שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן.

“וּמַהוּ?”

“אֵשׁ,” אָמַר הַסַּפָּן, שֶׁגַּם בּוֹ דָבַק מֵעֵין שִׁגָּעוֹן לְדָבָר אֶחָד.

“אַל תִּדְאַג, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “עָרֹךְ נַעֲרֹךְ לָנוּ אֵשׁ. – אֲבָל הָבָה אֶשְׁאָלְכֶם שְׁאֵלָה. בְּשָׁעָה שֶׁנְּשָׂאתֶם אוֹתִי הֵנָּה, נִדְמֶה לִי שֶׁרָאִיתִי בְּצַד מַעֲרָב הַר גָּבוֹהַּ, הַמִּתְנַשֵּׂא עַל כָּל הַסְּבִיבָה. וְכִי לֹא טָעִיתִי?”

“לֹא טָעִיתָ,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כִּי אָכֵן מִתְרוֹמֵם בְּמַעֲרָב הַר גָּבוֹהַּ מְאֹד…”

“טוֹב הַדָּבָר,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “מָחָר נַעֲלֶה עַל רֹאשׁ הָהָר הַהוּא וְנִרְאֶה מִשָּׁם אִם אֶרֶץ זוֹ יַבֶּשֶׁת הִיא אוֹ אִי. וַהֲרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר, שֶׁעַד אוֹתָהּ הָעֵת אֵין לָנוּ מַה לַעֲשׂוֹת.”

“לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי עָלֵינוּ לְהַצִּית אֵשׁ!” חָזַר וְאָמַר הַסַּפָּן קְשֵׁה הָעֹרֶף.

“אֲבָל הֲרֵי כְּבָר אָמוּר לְךָ, שֶׁהָיֹה תִּהְיֶה לָנוּ אֵשׁ!” טָעַן גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“מְעַט סַבְלָנוּת, פֶּנְקְרוֹף!”

הַסַּפָּן זָקַף בּוֹ אֶת עֵינָיו כְּאִלּוּ רָצָה לֵאמֹר: “אִם הַדָּבָר יְהִי מָסוּר לְיָדְךָ לְהַצִּית אֵשׁ, עוֹד נַמְתִּין יָמִים רַבִּים רַבִּים עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִטְעֹם טַעַם צָלִי!” אֶלָּא שֶׁהִתְאַפֵּק וְשָׁתָק.

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא דִבֵּר דָּבָר. נִרְאֶה הָיָה, שֶׁשְּׁאֵלַת הָאֵשׁ אֵינָהּ מַעֲסִיקָה אֶת דַּעְתּוֹ כָּל עִקָּר. כַּמָּה רְגָעִים הָיָה שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים וְאַחַר פֶּתַח וְאָמָר:

“יְדִידַי, מַצָּבֵנוּ וַדַּאי מַעֲצִיב הוּא, אֶלָּא שֶׁהוּא פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר. אוֹ שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עַל אֶרֶץ יַבֶּשֶׁת וְאָז עָלֵינוּ לְהִתְאַמֵּץ וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מַה שֶׁבְּכֹחֵנוּ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם; אוֹ שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עַל אַחַד הָאִיִּים. אִם אָנוּ שְׁרוּיִים עַל אִי וְאִם הָאִי נוֹשָׁב הוּא, נִצְטָרֵךְ לִפְנוֹת אֶל תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם, שֶׁיַּעַמְדוּ לָנוּ לְהֵחָלֵץ מִן הַמֵּצָר, וְאִם הָאִי שׁוֹמֵם הוּא וְאֵין בּוֹ יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם, נִצְטָרֵךְ לְהֵחָלֵץ מִן הַמֵּצָר בְּכֹחַ עַצְמֵנוּ בִּלְבָד.”

“אָכֵן אֱמֶת הוּא, שֶׁאֵין לְךָ דָבָר פָּשׁוּט מִזֶּה,” עָנָה פֶּנְקְרוֹף.

“אֲבָל בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “בֵּין שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עַל יַבֶּשֶׁת וּבֵין שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עַל אִי, סוֹף סוֹף לְהֵיכָן הִשְׁלִיכָה אוֹתָנוּ הַסּוּפָה לְפִי דַעְתְּךָ, כּוֹרֶשׁ?”

“אֶל נָכוֹן אֵינִי יָכֹל לָדַעַת זֹאת,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. "אֶלָּא שֶׁלְּפִי הַהַשְׁעָרָה אָנוּ נִמְצָאִים בְּאַחַת הָאֲרָצוֹת שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. בְּשָׁעָה שֶׁעָזַבְנוּ אֶת רִיצְ’מוֹנְד נָשְׁבָה הָרוּחַ מִפְּאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְחֶזְקָתוֹ מְעִידָה עָלֶיהָ, שֶׁהִיא לֹא שִׁנְּתָה אֶת דַּרְכָּהּ זוֹ. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לַשַׁעֵר, שֶׁאָנוּ עָבַרְנוּ עַל הַמְּדִינוֹת שֶׁל קָרוֹלִינָה הַצְּפוֹנִית וְשֶׁל קָרוֹלִינָה הַדְּרוֹמִית, עַל מְדִינַת גֵּ’אוֹרְגְ’יָה, עַל הַמִּפְרָץ הַמֶּכְּסִיקָנִי וְעַל מֶכְּסִיקָה עַצְמָהּ, וּלְבַסּוֹף – עַל חֵלֶק שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. הֲרֵינִי מְשַׁעֵר, שֶׁהַמֶּרְחָק שֶׁעָבַר הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ בִּמְעוּפוֹ מַגִּיעַ לְכָל הַפָּחוֹת עַד כְּדֵי שֵׁשֶׁת אֲלָפִים אוֹ שִׁבְעֵת אֲלָפִים מִילִין; אֲבָל אִם הָרוּחַ שִׁנְּתָה מְעַט אֶת דַּרְכָּהּ, וַדַּאי נָשְׂאָה אוֹתָנוּ אוֹ אֶל קְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל מֶנְדָּנָה אוֹ אֶל אִיֵּי פוֹמוֹטוּ; וְאִם מְהִירוּתָהּ גָדְלָה מִכְּפִי שֶׁאֲנִי מְשַׁעֵר, אֶפְשָׁר שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָנוּ אֶל זֵלַנְדְיָה הַחֲדָשָׁה. אִם תִּתְאַמֵּת הַשְׁעָרָה זוֹ, נוּכַל לָשׁוּב הַבַּיְתָה עַל נְקֵלָּה. חֲזָקָה שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לְפָנֵינוּ בְּנֵי אָדָם, אִם אַנְגְּלִים וְאִם בְּנֵי מַאוֹרִי. וְאוּלָם אִם אֶרֶץ זוֹ הִיא אִי שָׁמֵם מִקְּבוּצַת־הָאִיִּים הַמִּיקְרוֹנֵזִית, מַה שֶׁנּוּכַל אוּלַי לְהַכִּיר מֵעַל רֹאשׁ הָהָר הַגָּבוֹהַּ, אָז עָלֵינוּ לְסַדֵּר כָּאן אֶת חַיֵּינוּ כָּל צָרְכֵּנוּ, כְּאִלּוּ עֲתִידִים אָנוּ לָשֶׁבֶת פֹּה יְשִׁיבַת קֶבַע בְּלִי לָצֵאת מִזֶּה לְעוֹלָם.

“בְּלִי לָצֵאת מִזֶּה לְעוֹלָם!” קָרָא הַכַּתָּב, “אָמַרְתָּ: בְּלִי לָצֵאת מִזֶּה לְעוֹלָם! הַאֻמְנָם, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי?”

“מוּטָב שֶׁהַמַּצָּב יְהֵא נִרְאֶה לָנוּ מִתְּחִלָּתוֹ רַע מֵאֵין כָּמוֹהוּ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְיַחֵל לְמִקְרֶה שֶׁיְּשַׁנֵּהוּ לְטוֹבָה.”

יָפֶה דִּבַּרְתָּ!" אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “חוּץ מִזֶּה עָלֵינוּ לְקַוּוֹת, כִּי אִי זֶה, אִם בֶּאֱמֶת מָקוֹם זֶה אִי הוּא, אֵינוֹ שׁוֹכֵן מִחוּץ לִתְחוּם נְתִיבוֹת הָאֳנִיּוֹת! כִּי לוּלֵא כֵּן, רַע וָמַר יִהְיֶה גּוֹרָלֵנוּ!”

“כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לָדַעַת אֶל נָכוֹן אֶת הַמַּצָּב שֶׁאָנוּ נְתוּנִים בּוֹ, עָלֵינוּ קֹדֶם כֹּל לַעֲלוֹת עַל הָהָר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֲבָל כְּלוּם סָבוּר אַתָּה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט, “שֶׁיְּהֵא בְּךָ מָחָר דֵּי כֹּחַ לַעֲלִיָּה קָשָׁה וּמְיַגַּעַת שֶׁכָּזוֹ?”

“הֲרֵינִי מְקַוֶּה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וּבִלְבָד שֶׁמַּר פֶּנְקְרוֹף וְאַתָּה, בְּנִי, תּוֹכִיחוּ לָנוּ שֶׁגִּבּוֹרֵי צַיִד זְרִיזִים וְחָרוּצִים אַתֶּם.”

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הַסַּפָּן, “כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל צַיִד, עָלַי לְהַגִּיד לְךָ: הַלְוַאי וְהָיִיתִי מֻבְטָח, שֶׁבַּחֲזִירָתִי אוּכַל לִצְלוֹת כָּאן צְלִי צַיִד, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מֻבְטָח, שֶׁאָצוּד צַיִד וַאֲבִיאֶנּוּ הַבָּיְתָה…”

“עֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וַהֲבִיאֵהוּ נָא, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גָמְרוּ, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר וְהַכַּתָּב יִשָּׁאֲרוּ הַבֹּקֶר עִם הַקָּמִינִים, כְּדֵי לָתוּר אֵת אַדְמַת הַחוֹף וְאֶת אֶרֶץ הָרָמָה, תַּחַת אֲשֶׁר נֶב, הֶרְבֶּרְט וְהַסַּפָּן יֵלְכוּ הַיַּעֲרָה, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת אוֹצַר הָעֵצִים שֶׁנִתְרוֹקֵן וּכְדֵי לָצוּד צַיִד, בַּעֲלֵי כָנָף וְחַיּוֹת, שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם.

וּבְכֵן יָצְאוּ בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר לְפָעֳלָם: הֶרְבֶּרְט הָיָה מָלֵא תִּקְוָה וּבִטָּחוֹן, נֶב הָיָה עַלִּיז, תַּחַת אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף מִלְמֵל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ:

“אִם בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה אֶמְצָא שָׁם אֵשׁ, אֵין זֹאת כִּי אִם הַבָּרָק בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הִצִּית אוֹתָהּ!”

שְׁלָשְׁתָּם הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף וְהִגִּיעוּ אֶל מְקוֹם הָעַקְמוּמִית שֶׁל הַנָּחַל. שָׁם עָמַד הַסַּפָּן וְאָמַר לַחֲבֵרָיו:

“מַה נַעֲשֵׂה תְּחִלָּה, נָצוּד צַיִד אוֹ נְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים?”

“נָצוּד צַיִד,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “הֲרֵי טוֹףּ כְּבָר רָץ הֵנָּה וָהֵנָּה וּמֵרִיחַ.”

“טוֹב אֵפוֹא, נֵלֵךְ לָצוּד צַיִד,” אָמַר הַסַּפָּן. “אַחַר נָשׁוּב הֵנָּה וּנְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים.”

וּבְכֵן הִזְדַּיְּנוּ שְׁלשֶׁת הַצַּיָּדִים בְּמַקְלוֹת שֶׁל עַנְפֵי אָשׁוּחַ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי טוֹףּ, שֶׁהָיָה מְקַפֵּץ לִפְנֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים.

וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא הִמְשִׁיכוּ הַצַּיָּדִים אֶת דַּרְכָּם לְאֹרֶךְ אֲפִיק הַנַּחַל, אֶלָּא שָׂמוּ מִיָּד אֶת פְּנֵיהֶם לַעֲבִי הַיָּעַר. הָאִילָנוֹת שֶׁגָּדְלוּ שָׁם הָיוּ רֻבָּם מִמִּין הָאֳרָנִים. בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים עָמְדוּ אִילָנוֹת בּוֹדְדִים, שֶׁשִּׁעוּר הַהֶקֵּף שֶׁלָּהֶם הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהַלָּלוּ הֵעִידוּ שֶׁאֶרֶץ זוֹ נִמְצֵאת בְּמַעֲלַת־רֹחַב גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁשִּׁעֵר הָאִינְגֵ’נֵר. כַּמָּה קָרָחוֹת שֶׁבַּיַּעַר הָיוּ מְכֻסּוֹת גִּזְעֵי עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ וְהִבְטִיחוּ אוֹצָר שֶׁל חָמְרֵי־שְׂרֵפָה שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. מֵהָלְאָה לַקָּרָחוֹת שׁוּב נַעֲשׂוּ הָאִילָנוֹת צְפוּפִים בְּיוֹתֵר וְכִמְעַט שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם.

אָכֵן קָשֶׁה הָיָה עַד מְאֹד לִמְצֹא נְתִיבָה בְּתוֹךְ הָעַרְבּוּבְיָה הַזֹּאת שֶׁל אִילָנוֹת. וּלְפִיכָךְ צִיֵּן הַסַּפָּן מִזְּמָן לִזְמָן אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבְרוּ בָּהּ – עַל יְדֵי שְׁבִירַת עֲנָפִים. אֶפְשָׁר שֶׁעָשָׂה מִשְׁגֶּה שֶׁלֹּא הָלַךְ לְאֹרֶךְ זֶרֶם הַנַּחַל, כְּכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ הוּא וְהֶרְבֶּרְט בִּשְׁעַת הַתִּיּוּר הָרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁכְּבָר עָבְרָה שָׁעָה תְּמִימָה וַעֲדַיִן לֹא נִזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם שׁוּם צָיִד. טוֹףּ הָיָה רָץ מִתַּחַת לַעֲנָפִים נְמוּכִים וְלֹא הִפְרִיחַ אֶלָּא צִפֳּרִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶן מִקָּרוֹב. אֲפִילוּ הַקּוּרוּקוּסִים לֹא נִרְאוּ לָעַיִן, וְהַסַּפָּן סָבוּר הָיָה, שֶׁאָנוּס יִהְיֶה לָשׁוּב אֶל מְקוֹם הַבִּצּוֹת שֶׁבַּיַּעַר, שֶׁשָּׁם הֵאִירָה לוֹ הַהַצְלָחָה פָּנִים וְהִזְמִינָה לוֹ עוֹפוֹת שֶׁהֶעֱלָם בְּחַכָּה.

“אִי לְךָ, פֶּנְקְרוֹף!” אָמַר נֶב בְּקוֹל שֶׁהָיְתָה בּוֹ מִקְצָת לִגְלוּג, “אִם זֶהוּ כָּל הַצַּיִד, שֶׁהִבְטַחְתָּ לַאֲדוֹנִי לְהָבִיא הַבַּיְתָה, וַדַּאי לֹא יְהִי צֹרֶךְ בִּמְדוּרָה גְדוֹלָה כְּדֵי לִצְלוֹתוֹ!”

“אַל תְּהִי קְצַר־רוּחַ, נֶב,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “מֻבְטָח אַתָּה, שֶׁאִם יִהְיֶה לָנוּ מַחֲסוֹר בְּשׁוּבֵנוּ הַבַּיְתָה, לֹא יִהְיֶה זֶה מַחֲסוֹר שֶׁל שְׁלַל צָיִד.”

“וּבְכֵן אֵין לְךָ בִּטָּחוֹן בְּמַר סְמִית?”

“זֹאת לֹא זֹאת.”

“אֲבָל אִי אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיַּעֲלֶה אֵשׁ?”

“אֲנִי אַאֲמִין בָּזֶה בְּשָׁעָה שֶׁאֶרְאֶה בְּעֵינַי אֶת הָעֵצִים בּוֹעֲרִים עַל גַּבֵּי הָאָח.”

“בָּעֹר יִבְעֲרוּ, הֲלֹא פִּי אֲדוֹנִי דִבֵּר אֵלֶיךָ!”

“הַלְוַאי וְרָאִינוּ זֹאת בְּעֵינֵינוּ!”

הַחַמָּה לֹא הִגִּיעָה עֲדַיִן לִמְרוֹם גָּבְהִי הַשְּׁחָקִים. הָאֲנָשִׁים יָסְפוּ לָלֶכֶת הָלְאָה וְסוֹפָם שֶׁרָאוּ שָׂכָר בַּעֲמַל דַּרְכָּם, כִּי הֶרְבֶּרְט מָצָא עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי רָאוּי לַאֲכִילָה. זֶה הָיָה מִין עֵץ אֹרֶן, שֶׁהַצְּנוֹבְרוֹת שֶׁלּוֹ אוֹצְרִים גַּרְעִין מְצֻיָּן, אֲשֶׁר יוֹשְׁבַי הָאֲזוֹרִים הַמְמֻזָּגִים שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה וּבְאֵרָפָּה מְחַבְּבִים אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר. הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בְּשֵׁלִים כָּל צָרְכָּם, וְהֶרְבֶּרְט נָתַן אוֹת לִשְׁנֵי בְּנֵי הַלְּוָיָה שֶׁלּוֹ, וְהַלָּלוּ הֵטִיבוּ בָּהֶם אֶת לִבָּם.

“הִנֵּה כִּי כֵן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “צִמְחֵי־יָם בִּמְקוֹם לֶחֶם, קוּנְכִיּוֹת בְּמָקוֹם בָּשָׂר וּשְׁקֵדִים לְקִנּוּחַ סְעֻדָּה – זֶהוּ מְזוֹנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁשּׁוּב אֵין לָהֶם אֲפִילוּ גַפְרוּר אֶחָד!”

“וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהִתְאוֹנֵן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“אֵינִי מִתְאוֹנֵן, בְּנִי,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁהִנְנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר, שֶׁהַסְּעֻדּוֹת הַלָּלוּ סְעֻדּוֹת דַּלּוֹת הֵן מֵחֶסְרוֹן בָּשָׂר.”

“לֹא כָךְ הִיא דַעְתּוֹ שֶׁל טוֹףּ…” קָרָא נֶב וְקָפַץ וְרָץ אֶל בֵּין אִילָנוֹת צְפוּפִים, אֲשֶׁר טוֹףּ נֶעְלַם לְשָׁם מִתּוֹךְ נְבִיחָה. אֶל נְבִיחָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב נִלְוְתָה כְּעֵין נַאֲקַת חֲזִיר מְיֻחָדָה בְּמִינָהּ.

הַסַּפָּן וְהֶרְבֶּרְט רָצוּ אַחֲרֵי נֶב. אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם צַיִד, הֲרֵי לֹא עֵת הִיא לָדוּן עַכְשָׁו אִם אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִצְלוֹתוֹ וְאִם אַיִן, אֶלָּא קֹדֶם כֹּל מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְצוּדוֹ.

אַךְ בָּאוּ הַצַּיָּדִים אֶל בֵּין הָאִילָנוֹת, רָאוּ וְהִנֵּה טוֹףּ מַחֲזִיק בְּאָזְנָהּ שֶׁל אַחַת הַחַיּוֹת. חַיָּה זוֹ הָיְתָה מֵעֵין חֲזִיר, שֶׁאֹרֶךְ גּוּפוֹ כִּשְׁתֵּי רֶגֶל וָחֵצִי, צִבְעוֹ כָּתֹם־שָׁחוֹר, אֶלָּא שֶׁמִּצַּד הַבֶּטֶן הָיָה בָּהִיר יוֹתֵר, זִיפָיו קָשִׁים אֲבָל לֹא מְעֻבִּים, וְאֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁנְּעָצָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּקַּרְקַע בְּחָזְקָה, נִרְאוּ כִּמְחֻבָּרוֹת בִּקְרוּם.

הֶרְבֶּרְט סָבוּר הָיָה, שֶׁחַיָּה זוֹ הִיא חֲזִיר־הַמַּיִם, הֲלֹא הוּא יְצוּר הַנִּמְנֶה עַל מִשְׁפַּחַת הַכַּרְסְמָנִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

חֲזִיר־הַמַּיִם לֹא הֵגֵן עַל עַצְמוֹ מִפְּנֵי הַכֶּלֶב, אֶלָּא גוֹלֵל מִתּוֹךְ טִמְטוּם דַּעַת לְכָאן וּלְכָאן אֶת עֵינָיו, שֶׁהָיוּ שְׁקוּעוֹת עָמֹק בְּתוֹךְ מְאוּרוֹת שֶׁל חֵלֶב מְעֻבֶּה. אֶפְשָׁר שֶׁזּוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיָּיו שֶׁרָאָה בְּנֵי אָדָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּפַס נֶב אֶת מַקְלוֹ בְּיָדוֹ בְּחָזְקָה וְרָצָה לַהֲרֹג בּוֹ אֶת הַכַּרְסְמָן, וְאוּלָם הַלָּז שָׁמַט עַצְמוֹ מִשִּׁנָּיו שֶׁל טוֹףּ עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר בֵּינֵיהֶן אֶלָּא בְּדַל אָזְנוֹ בִּלְבָד, הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹל נְאָקָה חֲזָקָה, הִתְנַפֵּל עַל הֶרְבֶּרְט וְכִמְעַט שֶׁהִפִּילוֹ לָאָרֶץ וְנֶעְלַם בֵּין הָאִילָנוֹת.

“אִי לְנָבָל זֶה!” צָעַק פֶּנְקְרוֹף.

שְׁלשֶׁת הַצַּיָּדִים קָפְצוּ וְרָצוּ בְּעִקְבוֹת טוֹףּ, וּכְשֶׁהִשִּׂיגוּ אוֹתוֹ, רָאוּ וְהִנֵּה אוֹתָהּ הַחַיָּה צוֹלֶלֶת בְּמֵי בִּצָּה רְחָבָה, שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת בְּנֵי מֵאוֹת שָׁנִים.

הָאֲנָשִׁים עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם בְּלִי־נוֹעַ, תּוֹהִים וּתְמֵהִים. טוֹףּ קָפַץ אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם, וְאוּלָם חֲזִיר־הַמַּיִם הִסְתַּתֵּר עַל קַרְקַע הַבִּצָּה וְהָיָה סָמוּי מִן הָעָיִן.

“הָבָה נַמְתִּין מְעַט,” אָמַר הָעֶלֶם, “כִּי עוֹד מְעַט יַעֲלֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם לִשְׁאֹף רוּחַ.”

“וְכִי לֹא יִטְבַּע?” שָׁאַל נֶב.

“לֹא,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “שֶׁהֲרֵי כַּפּוֹת רַגְלָיו יֵשׁ לָהֶן קְרוּם שֶׁל שְׂחִיָּה וּלְפִי טִבְעוֹ הִנֵּהוּ כִּמְעַט מִן הָאַמְפִיבִיּוֹת. אֲבָל הָבָה נֶאֱרֹב לוֹ.”

טוֹףּ הוֹסִיף לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם. פֶּנְקְרוֹף וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו עָמְדוּ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים עַל שְׂפַת הַבִּצָּה, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַחַיָּה מִבְּרֹחַ.

הֶרְבֶּרְט לֹא טָעָה. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שָׁבָה וְעָלְתָה הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. טוֹףּ הִתְנַפֵּל עָלֶיהָ בִּקְפִיצָה אַחַת וְעִכֵּב אוֹתָהּ מִלָּשׁוּב וְלִצְלֹל הַמָּיְמָה. עָבַר עוֹד רֶגַע אֶחָד וְהוּא סָחַב אוֹתָהּ אֶל הַחוֹף וְשָׁם הִכָּה אוֹתָהּ נֶב מִכָּה אַחַת בְּמַקְלוֹ וּמִיָּד הֱמִיתָהּ.

“הֵידָד!” הִשְׁמִיעַ פֶּנְקְרוֹף קְרִיאַת נִצָּחוֹן. “עַכְשָׁו אֵין אָנוּ צְרִיכִים אֶלָּא גַחֶלֶת בּוֹעֶרֶת אַחַת וְהַכַּרְסְמָן יְכֻרְסֵם עַד לְעַצְמוֹתָיו!”

פֶּנְקְרוֹף הִפְשִׁיל אֶת חֲזִיר הַמַּיִם עַל כְּתֵפָיו וּבְכַוְּנוֹ עַל פִּי מַעֲמַד הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהַשָּׁעָה שְׁעֵת שְׁתַּיִם, נָתַן לַחֲבֵרָיו אוֹת לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁל טוֹףּ הָיָה לַצַּיָּדִים לְעֵזֶר גָּדוֹל, כִּי בְּסִיּוּעוֹ חָזְרוּ וּמָצְאוּ אֶת דַּרְכָּם עַל נְקַלָּה. מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה הִגִּיעוּ אֶל עַקְמוּמִית הַנָּחַל.

פֶּנְקְרוֹף הִתְקִין בִּמְהִירוּת מִטְעָן שֶׁל עֵצִים כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֶפֶס אֵשׁ צְרִיכָה הָיְתָה עֲבוֹדָה זוֹ לִהְיוֹת נֶחֱשֶׁבֶת בְּעֵינָיו לְבַטָּלָה; וְשׁוּב הֵשִׁיטוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה עַל פְּנֵי זֶרֶם הַנַּחַל וּשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַקָּמִינִים.

עוֹד רְחוֹקִים הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִבֵּית דִּירָתָם מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת, וּפִתְאֹם עָמַד הַסַּפָּן תַּחְתָּיו וְהִשְׁמִיעַ שׁוּב קְרִיאַת הֵידָד עַזָּה וְרָמָה וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ אֶל קֶרֶן הַזָּוִית, שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ הַקָּמִינִים וְקָרָא:

“הֶרְבֶּרְט! נֶב! הַבִּיטוּ וּרְאוּ!”

עַמּוּד עָשָׁן עָלָה וְהִסְתַּלְסֵל מֵעַל לְרָאשִׁי הַסְּלָעִים!

פֶּרֶק עֲשִׂירִי

הַמְצָאָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר – הַשְּׁאֵלָה הַמַּעֲסִיקָה בְּיוֹתֵר אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית – הָעֲלִיָּה עַל הָהָר – הַיַּעַר – קַרְקַע וֻלְקָנִי – הַטְּרָגָּפָּנִים – כִּבְשֵׂי הַבָּר – הָרָמָה הָרִאשׁוֹנָה – תַּחֲנַת הַלַּיְלָה – שִׂיא הָהָר.

לְאַחֵר רְגָעִים אֲחָדִים עָמְדוּ הַצַּיָּדִים לִפְנֵי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת עַל גַּבֵּי הָאָח. בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נִמְצָא כּוֹרֶשׁ סְמִית וְעִמּוֹ הַכַּתָּב. פֶּנְקְרוֹף הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת חֲזִיר־הַמַּיִם שָׁלֵו וְהִבִּיט פַּעַם אֶל הָאֶחָד וּפַעַם אֶל הַשֵּׁנִי וְלֹא דִבֵּר דָּבָר.

“הִנֵּה כִּי כֵּן, יְדִידִי אִישׁ הַחַיִל,” קָרָא הַכַּתָּב. “הֲרֵי זוֹ אֵשׁ, אֵשׁ לַאֲמִתָּהּ, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְתִצְלֶה כָּל צָרְכָּהּ חַיָּה זוֹ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשֵׁנוּ הַשּׁוֹקֵקָה!”

“אֲבָל מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר הִצִּית אוֹתָהּ?…” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“הַשָּׁמֶשׁ!”

וְאָכֵן אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט. הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הִיא שֶׁסִּפְּקָה אֶת הַחֹם הַזֶּה, שֶׁהִפְלִיא כָּל כָּךְ אֶת פֶּנְקְרוֹף. הַסַּפָּן לֹא רָצָה לְהַאֲמִין לְמַרְאֶה עֵינָיו וְהוּא הָיָה כָּל כָּךְ תּוֹהֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם עַד שֶׁנֶּעֶתְּקוּ מִלִּים מִפִּיו לִשְׁאֹל אֶת הָאִינְגֵ’נֵר אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר.

“וּבְכֵן הָיְתָה לְךָ זְכוּכִית־שְׂרֵפָה, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“לֹא, בְּנִי,” הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל, “אֶלָּא שֶׁהִתְקַנְתִּי זְכוּכִית־שְׂרֵפָה.”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶרְאָה אֶת הַמַּכְשִׁיר, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לוֹ זְכוּכִית־שְׂרֵפָה.

מַכְשִׁיר זֶה הָיָה עָשׂוּי שְׁתֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל שְׁעוֹנִים, שֶׁהֱסִירָן מֵעַל שְׁעוֹנוֹ שָׁלּוֹ וּמֵעַל אוֹתוֹ שֶׁל הַכַּתָּב. הוּא מִלֵּא אוֹתָן מַיִם וְהִדְבִּיק אֶת קְצוֹתֵיהֶן זוֹ בְּזוֹ בְּטִיט, וּבְדֶרֶךְ זוֹ הִתְקִין לוֹ עֲדָשָׁה ¹¹גְמוּרָה, שֶׁרִכְּזָה אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָיְתָה מֻכְשָׁרָה לְהַבְעִיר אֵזוֹב יָבֵשׁ.

הַסַּפָּן הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַמַּכְשִׁיר, אַחַר נָתַן אֶת עֵינָיו בָּאִינְגֵ’נֵר וְלֹא דִבֵּר דָּבָר. אֶפֶס מַה שֶׁלֹּא בִּטֵּא בִּשְׂפָתָיו הִבִּיעוּ מֶבָּטֵי עֵינָיו! אִם לֹא רָאָה אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית כִּרְאוֹת אֱלֹהִים, הֲרֵי רָאָה אוֹתוֹ כִּרְאוֹת יְצוּר, שֶׁהוּא יָתֵר מִבָּשָׂר וָדָם פָּשׁוּט! לְבַסּוֹף חָזַר אֵלָיו הַדִּבֵּר וְהוּא קָרָא:

“כְּתֹב זֹאת בַּסֵּפֶר, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, רְשֹׁם זֹאת בְּפִנְקָסֶךָ!”

“כְּבָר רָשַׁמְתִּי,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְקִין הַסַּפָּן בְּסִיּוּעוֹ שֶׁל נֶב שְׁפוּד וְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי מֵעָיו שֶׁל חֲזִיר־הַמַּיִם, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְחַיָּה זוֹ נִצְלְתָה כְּגוּר־חֲזִיר פָּשׁוּט עַל מְדוּרַת אֵשׁ מַבְהִיקָה וְרוֹעֶשֶׁת.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַקָּמִינִים הֻכְשְׁרוּ לְשַׁמֵּשׁ בֵּית דִּירָה כָּרָאוּי, לֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהַמִּסְדְּרוֹנִים נִתְחַמְמוּ עַל יְדֵי אֵשׁ הָאָח, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁחָזְרוּ וְסָתְמוּ אֶת הַפְּרָצוֹת בָּאֲבָנִים וּבַחוֹל.

וּבְכֵן נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר וַחֲבֵרוֹ לֹא הוֹצִיאוּ אֶת שְׁעוֹת הַבֹּקֶר לְבַטָּלָה, אֶלָּא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן יָפֶה. כּוֹרֶשׁ סְמִית כִּמְעַט שָׁב לְאֵיתָנוֹ וְכֹחוֹ חָזַר אֵלָיו, וּכְדֵי לְנַסּוֹתוֹ קָם וְעָלָה עַל הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַסֶּלַע. מִמָּקוֹם זֶה כּוֹנֵן שָׁעָה אֲרֻכָּה אֶת עֵינוֹ, שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לְהַעֲרִיךְ שִׁעוּרֵי גֹבַהּ וְשִׁעוּרֵי מֶרְחַקִּים, אֶל אוֹתוֹ הָהָר, אֲשֶׁר עַל שִׂיאוֹ אָמַר לַעֲלוֹת בְּיוֹם הַמָּחָר. הָר זֶה, שֶׁנִּמְצָא בִּפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית בְּמֶרְחָק שֶׁל שִׁשָׁה מִילִין, נִרְאָה לוֹ שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל עַל פְּנֵי הַיָּם, וּלְפִיכָךְ עֵינוֹ שֶׁל הַמִּסְתַּכֵּל אֲשֶׁר יַעֲמֹד עַל שִׂיאוֹ תּוּכַל לִתְפֹּס לְכָל הַפָּחוֹת הֶקֵּף־רְאִיָּה שֶׁל חֲמִשִּׁים מִילִין. וּבְכֵן הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁחוּג־רְאִיָּה כָּזֶה יִתֵּן לְכוֹרֶשׁ סְמִית אֶת הַיְּכֹלֶת לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁל “אִי אוֹ יַבֶּשֶׁת,” שֶׁהָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֲחֵרוֹת, וְהַדִּין עִמּוֹ.

סָעֲדוּ אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב כְּהִלְכָתָהּ. בְּשָׂרוֹ שֶׁל חֲזִיר־הַמַּיִם נָעַם לְחֵךְ הַסּוֹעֲדִים וְהֵם שִׁבְּחוּ אֶת טַעֲמוֹ. צִמְחֵי־הַיָּם וְשִׁקְדֵי הָאֹרֶן שִׁמְּשׁוּ פַּרְפֶּרֶת לִסְעֻדָּה זוֹ, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר לֹא הָיָה מֵסִיחַ בָּהּ אֶלָּא מְעַט, מִשּׁוּם שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ עֲסוּקוֹת וּטְרוּדוֹת בְּעֶסְקֵי יוֹם הַמָּחָר.

פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִצִּיעַ הַסַּפָּן כַּמָּה הַצָּעוֹת עַל מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָם, וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהָיָה בַּעַל שֵׂכֶל שִׁטָּתִי, נָד בְּרֹאשׁוֹ וְעָנָה וְאָמָר:

“מָחָר נֵדַע מַה מַצָּבֵנוּ וְעַל פִּי הַיְּדִיעָה הַזֹּאת נְכַוֵּן אֶת מַעֲשֵׂינוּ.”

מִשֶּׁנִּגְמְרָה הַסְעֻדָּה, הוֹסִיפוּ הַרְבֵּה גִזְרֵי־עֵצִים עַל הָאָח, וְדָרֵי הַקָּמִינִים, וּבִכְלָלָם גַּם טוֹףּ, שָׁכְבוּ לִישׁוֹן וְיֶשְׁנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה. שׁוּם מִקְרֶה לֹא הִשְׁבִּית אֶת שַׁלְוַת הַלַּיְלָה הַזֶּה, וּלְמָחָר, בְּיוֹם הָעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶשׁ מַרְס – הִתְעוֹרְרוּ הָאֲנָשִׁים מִשְּׁנָתָם רַעֲנַנִּים וְרוּחָם טוֹבָה עֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה הֵם מוּכָנִים וּמְזֻּמָּנִים לַעֲרֹךְ אֶת מַסַּע־הַתִּיּוּר, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְבָרֵר מַה גוֹרָלָם.

כֻּלָּם הָיוּ מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. שְׁיָרֵי חֲזִיר־הַמַּיִם עֲדַיִן הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי הַחֲבוּרָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. חוּץ מִזֶּה הָיוּ מְקַוִּים, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לָצוּד צַיִד בַּדֶּרֶךְ. כֵּיוָן שֶׁזְּגוּגִיּוֹת הַשְּׁעוֹנִים שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר וְשֶׁל הַכַּתָּב הֻחְזְרוּ לִמְקוֹם תַּשְׁמִישָׁן הָרִאשׁוֹן, עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְחָרַךְ שׁוּב חֲתִיכַת בַּד, לִהְיוֹת מְשַׁמֶּשֶׁת סְפוֹג־שְׂרֵפָה. וַאֲשֶׁר לְאַבְנֵי צֹר, הֲרֵי וַדַּאי לֹא חָסְרָה אֶרֶץ זוֹ, שֶׁמּוֹצָאָהּ הוּא וֻלְקָנִי.

בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת וָחֵצִי בַּבֹּקֶר עָזְבוּ הַתַּיָּרִים אֶת הַקָּמִינִים כְּשֶׁהֵם מְזֻיָּנִים בְּמַקְלוֹת. פֶּנְקְרוֹף יָעַץ לָלֶכֶת שׁוּב בְּדֶרֶךְ הַיַּעַר שֶׁכְּבָר עָבְרוּ בָּהּ פַּעַם אַחַת, וְאִלּוּ גַם יִצְטָרְכוּ לַחֲזֹר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. חוּץ מִזֶּה דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁזּוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה אֶל הָהָר, וּבְכֵן הִקִּיפוּ אֶת קֶרֶן הַזָּוִית הַדְּרוֹמִית שֶׁל הַסְּלָעִים וְהָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַנַּחַל וְאַחַר עָזְבוּ אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהַנַּחַל מִתְעַקֵּם וּפוֹנֶה לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית. הֵם חָזְרוּ וּמָצְאוּ אֶת הַנָּתִיב, שֶׁכְּבָר כָּבְשׁוּ אוֹתוֹ מִתַּחַת לָאִילָנוֹת הַיְרוֹקִים, וּבְתֵשַׁע שָׁעוֹת הִגִּיעַ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו אֶל קְצֵה־הַיַּעַר הַמַּעֲרָבִי.

הַקַּרְקַע, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה טוֹבְעָנִי וְאַחַר נֶהְפַּך לְחוֹל, לֹא הָיָה עַד כָּאן מְעֻקַּשׁ אֶלָּא מַשֶּׁהוּ; עַכְשָׁו הִתְחִיל שׁוֹפֵעַ וְעוֹלֶה מְעַט מְעָט אֶל פְּנִים הָאָרֶץ. מִתַּחַת לָאִילָנוֹת הַגְּבוֹהִים נִרְאוּ פֹּה וָשָׁם חַיּוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁנֶּחְפְּזוּ לִבְרֹחַ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. טוֹףּ הִתְחִיל רָץ אַחֲרֵיהֶן, וְאוּלָם רַבּוֹ קְרָאָהוּ בַּחֲזָרָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה עַכְשָׁו פְּנַאי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן. אוּלַי לְאַחַר זְמָן. הָאִינְגֵ’נֵר לֹא הָיָה אָדָם הֶעָשׂוּי לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁנִּקְבְּעָה בְּמֹחוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִתְבּוֹנֵן אֲפִילוּ אֶל הָאָרֶץ שֶׁעָבַר בָּהּ, לֹא אֶל מַרְאֶהָ וְלֹא אֶל גִדוּלֶיהָ. הוּא לֹא כִוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ אֶלָּא אֶל אוֹתוֹ הָהָר, שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת עָלָיו, וְשֶׁהוּא כּוֹנֵן עַכְשָׁו אֶת פְּעָמָיו אֵלָיו בְּלִי לִנְטוֹת מֵעַל דַּרְכּוֹ נְטִיָּה כָּל שֶׁהִיא.

בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת יָשְׁבוּ לַחֲנוֹת לְשָׁעָה קַלָּה.

עִם יְצִיאָתָם מִן הַיַּעַר נִתְגַלְּתָה לְעֵינֵיהֶם מַעֲרֶכֶת הַשִּׁטָּה הַהֲרָרִית שֶׁל הָאָרֶץ. הָהָר הָיָה מָרְכָּב מִשְׁנֵי שִׂיאִים. הַשִּׂיא הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר בְּגֹבַה שֶׁל אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל הָיָה שָׁטוּחַ, נִתְמַךְ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹת־הָרִים, שֶׁתַּבְנִיתָן הָיְתָה מְשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר וְשֶׁנִּדְמוּ בִּסְעִיפֵיהֶן לְצִפֹּרֶן עֲנָקִית שֶׁנִּתְקְעָה בַּקַּרְקַע. בֵּין שְׁלוּחוֹת־הֶהָרִים הִשְׂתָּרְעוּ עֲמָקִים צָרִים מְכֻסִּים עֵצִים, אֲשֶׁר קְבוּצוֹתֵיהֶם הָאַחֲרוֹנוֹת הִתְנַשְּׂאוּ עַד לַמִּישׁוֹר שֶׁל הַשִּׂיא הָרִאשׁוֹן: וּלְעֻמַּת זֶה דַלָּה הָיְתָה מַמְלֶכֶת הַצּוֹמֵחַ שֶׁעַל צֶלַע הָהָר הַפְּתוּחָה לָרוּחוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת מִפְּאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית; עַל גַּבֵּי אוֹתָהּ הַצֶּלַע נִרְאוּ רְצוּעוֹת עֲמֻקּוֹת, אֲשֶׁר וַדַּאי הָיוּ חֲרִיצִים שֶׁל לַבָּה.

עַל גַּבֵּי הָהָר הָרִאשׁוֹן הִתְנַשֵּׂא הָר שֵׁנִי, אֲשֶׁר קָצֵהוּ הָיָה מְעֻגָּל וּמְשֻׁפָּע קְצָת. הוּא הָיָה דּוֹמֶה לְכוֹבַע עֲנָקִי עָגֹל הַנָּטוּי לְצַד אֹזֶן אֶחָת. עֲפַר אַדְמָתוֹ הָיָה עָרֹם וְחָשׂוּף וּמְכֻסֶּה פֹּה וָשָׁם סְלָעִים אֲדַמְדַּמִּים.

הַתַּיָּרִים נִתְכַּוְּנוּ לַעֲלוֹת עַל שִׂיאוֹ שֶׁל הָהָר הַשֵּׁנִי הַזֶּה, וּסְבוּרִים הָיוּ, שֶׁרָאשֵׁי שְׁלוּחוֹת הֶהָרִים הֵם הַדֶּרֶךְ הַמְעֻלָּה הַמּוֹלִיכָה אֶל אוֹתוֹ הַשִּׂיא.

“אָנוּ עוֹמְדִים עַל אֲדָמָה וֻלְקָנִית,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהוּא וַחֲבֵרָיו הִתְחִילוּ עוֹלִים לְאַט לְאַט עַל גַּבָּהּ שֶׁל אַחַת מִשְּׁלוּחוֹת־הֶהָרִים הָאֵלֶּה; שְׁלוּחַת־הָר זוֹ הִתְפַּתְּלָה וְעָלְתָה אֶל הָרָמָה הָרִאשׁוֹנָה בְּעַקְמוּמִית וּמִשּׁוּם כָּךְ נוֹחָה הָיְתָה לַעֲלִיָּה.

קַרְקַע זֶה הָיָה מָלֵא מַעֲקַשִּׁים וַעֲרוּצִים מְרֻבִּים, כִּי הַכֹּחוֹת הַוֻּלְקָנִיִּים צָבְרוּ וְתָלְלוּ אוֹתוֹ בְּעַרְבּוּבְיָה. פֹּה וָשָׁם הִתְגּוֹלְלוּ גָלְמֵי סְלָעִים, עֲרֵמוֹת שֶׁל שִׁבְרֵי־בַּזֶּלֶת, אַבְנֵי־סְפוֹג וּזְכוּכִית שֶׁל לַבָּה. נִזְדַּמְּנוּ קְבוּצוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁל אוֹתָם עֲצֵי הַצְּנוֹבְרוֹת, אֲשֶׁר בַּנְּקִיקִים הַצָּרִים שֶׁלְּמַטָּה הִתְלַכְּדוּ וְהָיוּ לְחוֹרְשׁוֹת עֲבֻתּוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁקַּוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַחְדֹּר לְשָׁם.

בְּדֶרֶךְ עֲלִיָּתָם זוֹ עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים הַתַּחְתּוֹנוֹת הִבְחִין הֶרְבֶּרְט כַּמָּה עֲקֵבוֹת שֶׁל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה עָבְרוּ כָּאן זֶה לֹא כְבָר.

“הַחַיּוֹת הַלָּלוּ וַדַּאי תְּמָאֵנָּה לִמְסֹר לָנוּ אֶת אַדְמַת אֲחֻזָּתָן לִרְצוֹנָן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, אֲשֶׁר יָצָא לָצוּד לֹא אַחַת אֶת הַנָּמֵר בְּהֹדּוּ וְאֶת הָאֲרִי בְּאַפְרִיקָה, “אֲקַוֶּה שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהִתְמַלֵּט מֵהֶן, וְאַף עַל פִּי כֵן, צְרִיכִים אָנוּ לִהְיוֹת זְהִירִים!”

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַתַּיָּרִים עָלוּ לְאַט לְאַט מַעְלָה מַעְלָה, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי הַמַּעֲקַשִּׁים וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַמַרֻבִּים אָרְכָה דַרְכָּם בְּיוֹתֵר. פְּעָמִים שֶׁנִּשְׁמֵט פִּתְאֹם הַקַּרְקַע מִתַּחַת רַגְלֵיהֶם וְהֵם עָמְדוּ עַל שְׂפַת נְקִיקִים עֲמֻקִּים וַאֲנוּסִים הָיוּ לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתֵיהֶם וּלְהַקִּיפָם סְחוֹר סְחוֹר, כָּל זֶה גָרַם אִבּוּד זְמָן וִיגִיעוֹת מְרֻבּוֹת. לְעֵת הַצָּהֳרַיִם חָנְתָה הָאוֹרְחָה הַקְּטַנָּה לְרַגְלֵי חֹרְשָׁה שֶׁל עֲצֵי אֲשׁוּחִים וְעַל יַד פֶּלֶג קָטֹן, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְמַטָּה בְּצוּרָה שֶׁל מַפַּל־מַיִם; שָׁם אָכְלָה הָאֹרְחָה אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִגִּיעוּ הַתַּיָּרִים אֶלָּא עַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה עַד הָרָמָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבָרוּר הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשָׁהּ לִפְנֵי בּוֹא הַלָּיְלָה.

מִמְּקוֹם חֲנִיָּתָם זֶה נִתְרַחֵב לְעֵינֵיהֶם אֹפֶק הַיָּם בְּמִדָּה רַבָּה, אֶלָּא שֶׁחוּג מֶבָּטָם נִצְטַמְצֵם עַל יְדֵי הַכֵּף הַמְחֻדָּד אֲשֶׁר בִּדְרוֹמִית־מִזְרָחִית, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַבְחִין אִם חוֹף הַיָּם, אֲשֶׁר נָטָה נְטִיָּה גְדוֹלָה הַצִּדָּה, מְחֻבָּר עִם אֵיזוֹ אֶרֶץ שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו אוֹ אֵינוֹ מְחֻבָּר. מִשְּׂמֹאל פָּשַׁט מֶבַּט־הָעַיִן עַד לְמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מִילִין לִפְאַת צָפוֹן, וְאוּלָם בִּפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית נֶעֱצַר שׁוּב עַל יְדֵי גַב הָר, שֶׁהָיָה שָׁסוּעַ וּמְרֻסָּק בְּצוּרָה מְשֻׁנָּה. וּבְכֵן מִמָּקוֹם זֶה עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלָה, שֶׁהֶעֱסִיקָה כָּל כָּךְ אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית.

בְּשָׁעָה אַחַת הִתְחִילוּ שׁוּב עוֹלִים מָעְלָה. שׁוּב פַּעַם אֲנוּסִים הָיוּ לָלֶכֶת בַּעֲקִיפִין לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית וּלְהַבְקִיעַ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין חֹרְשׁוֹת עֲבֻתּוֹת. כָּאן, בֵּין חֻפּוֹת הָאִילָנוֹת עוֹפְפוּ הַרְבֵּה זוּגוֹת שֶׁל עוֹפוֹת מִמִּין הַתַּרְנְגוֹלִים מִמִּשְׁפַּחַת הַפַּסְיוֹנִים. עוֹפוֹת אֵלֶּה, הַקְּרוּיִם “טְרָגָּפָּנִים,” הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּצִיצִת בָּשָׂר הַתְּלוּיָה בְּצַוָּארָם וּבִשְׁתֵּי קַרְנַיִם קְטַנּוֹת וְדַקּוֹת אֲחוֹרִי עֵינֵיהֶם. גֹּדֶל הַזּוּגוֹת הַלָּלוּ הָיָה כְּגֹדֶל הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁלָּנוּ; צֶבַע הַנְּקֵבוֹת הָיָה כֻּלּוֹ כָּתֹם, תַּחַת אֲשֶׁר הַזְּכָרִים הִתְנוֹסְסוּ בְּנוֹצוֹתֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת, שֶׁהָיוּ זְרוּעוֹת נְקֻדּוֹת לְבָנוֹת. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הֵמִית אַחַד הַטְּרָגָּפָּנִים הַלָּלוּ בְּאֶבֶן, שֶׁיָּדָה בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה וּבְכֹחַ. וּפֶּנְקְרוֹף הִבִּיט אֶל הָעוֹף בִּתְשׁוּקָה רַבָּה, כִּי הָאֲוִיר הַצַּח הִרְעִיבוֹ בְּיוֹתֵר.

לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הָעוֹלִים מִן הַחֹרְשָׁה, הִתְחִילוּ מְטַפְּסִים בָּזֶה אַחַר זֶה עַל מִדְרוֹן צַר, שֶׁהָיָה גָבוֹהַּ כְּמֵאָה רֶגֶל, וְהִגִּיעוּ אֶל מַדְרֵגָה רָמָה שֶׁבָּהּ צָמְחוּ אַךְ אִילָנוֹת מוּעָטִים וּמַרְאֵה אַדְמָתָהּ הָיָה וֻלְקָנִי. מִכָּאן נָטוּ שׁוּב לְצַד מִזְרָח וְהָלְכוּ בִּנְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת וְצָרוֹת, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ הָיָה לְהַבִּיט בִּזְהִירוּת לְהֵיכָן הוּא מַצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ. נֶב וְהֶרְבֶּרְט הָלְכוּ בְּרֹאשׁ הָאֹרְחָה, פֶּנְקְרוֹף בְּסוֹפָהּ, וְכוֹרֶשׁ וְהַכַּתָּב הָלְכוּ בָּאֶמְצַע. הַחַיּוֹת, שֶׁהָיוּ מְצוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַמְּרוֹמִים הַלָּלוּ וְשֶׁעִקְּבוֹתֵיהֶן הִתְחִילוּ מִזְדַּמְּנִים עַכְשָׁו לִפְנֵי הָעוֹלִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וַדַּאי הָיוּ מִבְּנֵי אוֹתָם הַגְּזָעִים, אֲשֶׁר רַגְלֵיהֶם בּוֹטְחוֹת וְחוּט הַשֶּׁדְרָה שֶׁלָּהֶם גָּמִישׁ הוּא, כְּגוֹן הַיְּעֵלִים. כַּמָּה מֵהֶן נִרְאוּ לְעֵינֵי הָעוֹלִים, אֶלָּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף קָרָא לָהֶן בְּשֵׁם אַחֵר.

“הֲרֵי הַלָּלוּ כְּבָשִׂים הֵם!” פָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּיו.

אָז עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ כֻּלָּם מִמֶּרְחָק שֶׁל חֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת אֶל חֲצִי תְּרֵיסָר שֶׁל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת, בַּעֲלוֹת קַרְנַיִם חֲזָקוֹת, שֶׁהָיוּ כְּפוּפוֹת לְאָחוֹר וּפְחוּסוֹת בְּקָצֵיהֶן, בַּעֲלוֹת צֶמֶר חָבוּי מִתַּחַת לְשַׂעֲרוֹת מֶשִׁי אֲרֻכּוֹת וּצְהַבְהַבּוֹת.

בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ לֹא הָיוּ כְּבָשִׂים מְצוּיִם, אֶלָּא מִין מְיֻחָד הַמָּצוּי הַרְבֵּה בַּמְּקוֹמוֹת הַהֲרָרִיִּים שֶׁל הָאֲזוֹרִים הַמְמֻזָּגִים וַאֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט קְרָאָם בְּשֵׁם “מוּפְלוֹנִים” (כִּבְשֵׂי־בָּר). “וְכִי יָפִים שׁוֹקֵיהֶם לַאֲכִילָה וּבְשָׂרָם רָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ קְצִיצוֹת?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“הֵן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“אִם כֵּן, הֲרֵי כְּבָשִׂים הֵם!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

הַחַיּוֹת עָמְדוּ בְּלִי־נוֹעַ בֵּין שִׁבְרֵי הַבַּזֶּלֶת וְהִבִּיטוּ אֶל הָאֲנָשִׁים בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת, כְּאִלּוּ זוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיֵּיהֶם שֶׁהֵם רוֹאִים בְּרִיּוֹת בַּעֲלוֹת שְׁתֵּי רַגְלָיִם. וְאוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְעוֹרֵר בָּהֶם רֶגֶשׁ הַפַּחַד, וּמִיָּד קָפְצוּ מִסֶּלַע אֶל סֶלַע וְנִתְעַלְּמוּ מִן הָעָיִן.

“עוֹד נִתְרָאֶה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף אַחֲרֵיהֶם בְּקוֹל מְבַדֵּחַ כָּל כָּךְ, שֶׁחֲבֵרָיו לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.

וְשׁוּב עָלוּ הָלֹךְ וְעָלֹה לְמָעְלָה. עַל כַּמָּה מִדְרוֹנוֹת רָאוּ עִקְּבוֹת לַבָּהּ, שֶׁהִתְפַּתְּלוּ נַפְתּוּלִים מְשֻׁנִּים. כַּמָּה פְּעָמִים פָּגְעוּ הָעוֹלִים בְּדַרְכָּם בַּמַּעְיָנוֹת גָּפְרִית קְטַנִּים וּמֻכְרָחִים הָיוּ לַעֲקֹף אוֹתָם.

כְּכָל אֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִתְקָרֵב אֶל הָרָמָה הָרִאשׁוֹנָה, כֵּן נֶעֶשְׂתָה הָעֲלִיָּה קָשָׁה בְּיוֹתֵר. בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת עָבְרוּ אֶת תְּחוּם גִּדּוּל הָעֵצִים. מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא אֳרָנִים בּוֹדְדִים, דַּלִּים וּמְעֻוָּתִים, אֲשֶׁר כֹּחַ הַחַיִּים שֶׁבְּקִרְבָּם וַדַּאי אַדִּיר הָיָה לְמַדַּי, כֵּיוָן שֶׁיָּכְלוּ עֲמֹד בִּפְנֵי הָרוּחוֹת וְהַסּוּפוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת עַל פְּנֵי הַמְּרוֹמִים הַלָּלוּ. לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר וַחֲבֵרָיו הָיָה מֶזֶג הָאֲוִיר יָפֶה וְהָאַטְמוֹסְפֵרָה הָיְתָה שׁוֹקֶטֶת, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הִתְחוֹלְלָה בְּגֹבַהּ זֶה – גֹּבַהּ שֶׁל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים רֶגֶל – רוּחַ חֲזָקָה, וַדַּאי הָיְתָה מַכְבִּידָה עֲלֵיהֶם אֶת הַהֲלִיכָה. הָאֲוִיר הָיָה שָׁקוּף, וְרוּם הַשָּׁמַיִם הָיָה זַךְ וּבָהִיר. שַׁלְוָה גְּמוּרָה הָיְתָה שַׁלֶטֶת מִסְּבִיבָם. אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לֹא רָאוּ עוֹד, כִּי הָיְיתָה חֲבוּיָה אֲחוֹרֵי הַשִּׂיא הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ אֲחוֹרֵי סוֹכֵך גְּדָל־מִדּוֹת; שִׂיא עֶלְיוֹן זֶה כִּסָּה אֶת חֲצִי הָאֹפֶק הַמַּעֲרָבִי וְצִלּוֹ הָאַדִּיר הָלַךְ וְהִשְׂתָּרַע עַד לְחוֹף הַיָּם, בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁמְּאוֹר הַיּוֹם הַמַּבְהִיק הָלַךְ הָלֹךְ וְשָׁקֹעַ. כַּמָּה תִּימְרוֹת אֵדִים אוֹ עַרְפַּלִּים הִתְחִילוּ עוֹלִים לִפְאַת מִזְרָח וְהִתְנוֹסְסוּ לְנֹגַהּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל צִבְעֵי הַקָּשֶׁת.

רַק מֶרְחָק שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת הִפְרִיד בֵּין הַתַּיָּרִים וּבֵין הָרָמָה, שֶׁאֵלֶיהָ בִּקְּשׁוּ לְהַגִּיעַ כְּדֵי לָלוּן שָׁם הַלָּיְלָה, וְאוּלָם דַּרְכָּם הָיְתָה דֶרֶךְ נַפְתּוּלִים וַעֲקִיפִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָרְכוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַפְּסִיעוֹת הַלָּלוּ וְהָיוּ לִשְׁנֵי מִילִין. כַּמָּה פְּעָמִים הָיוּ חֲסֵרִים, אִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ, קַרְקַע לְמִדְרַךְ רַגְלֵיהֶם. עִתִּים שֶׁהַמּוֹרָדוֹת הָיוּ תְּלוּלִים כָּל כָּךְ, שֶׁהַהוֹלְכִים הֶחֱלִיקוּ עַל פְּנֵי לַבָּה קוֹפְאָה מֵאֵין מִשְׁעָן לְרַגְלֵיהֶם. לְאַט לְאַט הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו הִגִּיעוּ סוֹף סוֹף אֶל רָמַת הָהָר הָרִאשׁוֹן וְהֵם עֲיֵפִים עַד מְאֹד מֵעֲמַל הַהֲלִיכָה שֶׁל שֶׁבַע שָׁעוֹת, כְּבָר שָׁלְטָה כִּמְעַט חֶשְׁכַּת לָיְלָה.

אָז הִתְחִילוּ מְטַפְּלִים בַּעֲרִיכַת מִשְׁכָּב, כִּי הָיוּ זְקוּקִים לַאֲכִילָה וּלְשֵׁנָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם שֶׁתַּשּׁוּ. הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הָהָר הִתְנַשְּׂאָה מֵעַל לְבָסִיס שֶׁל סְלָעִים, וּבֵינֵיהֶם מָצְאוּ עַל נְקַלָּה מְקוֹם מִקְלָט. אָמְנָם הַמָּקוֹם הָיָה עָנִי בֶּחָמְרֵי שְׂרֵפָה, וְאַף עַל פִּי כֵן עָלְתָה בְּיַד הַתַּיָּרִים לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּסִיּוּעַ שֶׁל אֵזוֹב וְשִׂיחִים יְבֵשִׁים, שֶׁנִּמְצְאוּ פֹּה וָשָׁם עַל גַּבֵּי הָרָמָה. הַסַּפָּן סִדֵּר מֵעֲרֶכֶת אֲבָנִים לִהְיוֹת לְאָח, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁקַד נֶב וְהֶרְבֶּרְט לֶאֱסֹף חָמְרֵי שְׂרֵפָה בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה. אַחֲרֵי כֵן הִקִּישׁוּ שְׁתֵּי אַבְנֵי צוֹר זוֹ בְּזוֹ וְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְּזוּ מֵהֶן נָפְלוּ עַל הַבַּד הֶחָרוּךְ, וְעַד מְהֵרָה הִתְלַקְּחָה בְּכֹחַ הַנְּפִיחָה שֶׁל נֶב שַׁלְהֶבֶת נָאָה וְרוֹעֶשֶׁת, אֲשֶׁר קִירוֹת הַסְּלָעִים שֶׁמִּסָּבִיב הָיוּ לָהּ לְמַחֲסֶה.

אֵשׁ זוֹ לֹא שִׁמְּשָׁה אֶלָּא לְצֹרֶךְ חִמּוּם בְּקֹר הַלַּיְלָה וְלֹא לְצֹרֶךְ צְלִיַּת הַפַּסְיוֹן, אֲשֶׁר נֶב חָשַׂךְ אוֹתוֹ לְיוֹם הַמָּחָר. לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב הִסְתַּפְּקוּ בִּשְׁיָרֵי בְּשַׂר חֲזִיר־הַמַּיִם וּבִקְמָצִים אֲחָדִים שֶׁל שִׁקְדֵי אֹרֶן. בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי נִגְמַר הַכֹּל.

אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לַחֲקֹר בַּדִּמְדּוּמִים אֶת הַשֶּׁטַח הָרָחָב וְהַמְעֻגָּל הַזֶּה, שֶׁהָהָר הַשֵּׁנִי הָיָה מֻטְבָּע עָלָיו. קֹדֶם שֶׁשָּׁכַב לָנוּחַ רָצָה לָדַעַת אִם אֶפְשָׁר לָסֹב אֶת הָהָר הַהוּא מִכָּל עֵבֶר בְּתַחְתִּיתוֹ, כִּי אוּלַי צַלְעוֹתָיו תְּלוּלוֹת הֵן יוֹתֵר מִדַּי וְאֵין יְכֹלֶת לַעֲלוֹת עַד לְשִׂיאוֹ. שְׁאֵלָה זוֹ לֹא נָתְנָה לוֹ מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁמִּצַּד שִׁפּוּעַ שֶׁל הָהָר הָעֶלְיוֹן, כְּלוֹמַר, מִצַּד צָפוֹן, אֵין הָרָמָה עֲשׂוּיָה לַעֲבֹר בָּהּ. וְאִם כָּךְ יִהְיֶה, אִם אִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לֹא לַעֲלוֹת עַד רֹאשׁ הָהָר וְלֹא לָסֹב אֶת תַּחְתִּיתוֹ, הֲרֵי לֹא יוּכְלוּ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַסְּבִיבָה, וְנִמְצָא שֶׁהָעֲלִיָּה תִּהְיֶה לְבַטָּלָה וּמַטְרָתָהּ לֹא תֻּשַּׂג.

וּבְכֵן לֹא הִשְׁגִּיחַ כּוֹרֶשׁ סְמִית בַּעֲיֵפוּתוֹ וּבְשָׁעָה שֶׁפֶּנְקְרוֹף וְנֶב עָסְקוּ בַּהֲכָנַת הַמִּשְׁכָּב וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט רָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ אֶת מְאֹרְעוֹת הַיּוֹם, קָם וְסָבַב בְּלִוְיַת הֶרְבֶּרְט אֶת עִגּוּלָהּ שֶׁל הָרָמָה מִצַד צָפוֹן.

הַלַּיְלָה הָיָה נָאֶה וְשׁוֹקֵט וְהָאֲפֵלָה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן גְּדוֹלָה לְמַדָּי. כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהָעֶלֶם הָלְכוּ זֶה בְּצַד זֶה וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִתְרַחֲבָה הָרָמָה לִפְנֵיהֶם וְהֵם הָלְכוּ בְּאֵין מַעֲצוֹר. בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הָיְתָה מְלֵאָה שִׁבְרֵי סְלָעִים וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אֶלָּא שְׁבִיל צַר, שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לֶכֶת שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּשׁוּרָה אֶחָת. וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִים כְּעֶשְׂרִים רְגָעִים וּלְבַסּוֹף מֻכְרָחִים הָיוּ לַעֲמֹד תַּחְתֵּיהֶם. מִמָּקוֹם זֶה וָהָלְאָה הִתְלַכְּדוּ מוֹרְדוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הֶהָרִים כְּאֶחָד וְלֹא הָיְתָה שׁוּם חֲצִיצָה בֵּינֵיהֶם. לְטַפֵּס וְלָסֹב עַל גַּבֵּי הַמִּדְרוֹנוֹת הַלָּלוּ, שֶׁזָּוִית הַנְּטִיָּה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה כִּמְעַט בַּת שִׁבְעִים מַעֲלוֹת, אִי אֶפְשָׁר הָיָה בְּשׁוּם פָּנִים מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

וְאוּלָם אִם הָאִינְגֵ’נֵר וּבֶן לִוְיָתוֹ מֻכְרָחִים הָיוּ לְוַתֵּר עַל חֶפְצָם לְהוֹסִיף וּלְהַקִּיף אֶת תַּחְתִּית הָהָר בְּמַעְגָּל, הֲרֵי לְעֻמַּת זֶה נִתְּנָה לָהֶם עַכְשָׁו הַיְּכֹלֶת לַעֲלוֹת מַעְלָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

לִפְנֵיהֶם נִתְגַלָּה חָלָל עָמֹק בְּתוֹךְ הָהָר. חָלָל זֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִפְתָח צְדָדִי שֶׁל הַלּוֹעַ הָעֶלְיוֹן, מֵעֵין צַוָּאר שֶׁל בַּקְבּוּק. אֲשֶׁר דַּרְכוֹ הָיָה שׁוֹטֵף וְיוֹצֵא הַחֹמֶר הַנּוֹזֵל בַּזְּמָן שֶׁהַוֻּלְקָן הָיָה פּוֹעֵל אֶת פְּעֻלָּתוֹ. הַלַּבָּה הַנֻּקְשָׁה וְהַסִּיגִים שֶׁהֶעֱלוּ קְרוּם שִׁמְּשׁוּ מֵעֵין מַדְרֵגָה טִבְעִית בַּעֲלַת שְׁלַבִּים רְחָבִים, שֶׁהֵקֵלָּה הַרְבֵּה אֶת הָעֲלִיָּה עַל רֹאשׁ הָהָר.

סְקִירָה אַחַת הִסְפִּיקָה לוֹ לְכוֹרֶשׁ סְמִית לְהַבְחִין בַּדָּבָר, וּבְלִי פִּקְפּוּק כָּל שֶׁהוּא נִכְנַס בְּלִוְיַת הָעֶלֶם אֶל תּוֹךְ הַלּוֹעַ הַכַּבִּיר, שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בָּאֲפֵלָה, שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְגָדֹל.

עֲדַיִן צְרִיכִים הָיוּ לַעֲלוֹת עֲלִיָּה שֶׁל אֶלֶף רֶגֶל. וְאוּלָם מַה מִשְׁפַּט הַמִּדְרוֹנוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַלּוֹעַ? הַאֶפְשֶׁר יִהְיֶה לְטַפֵּס עֲלֵיהֶם? דָּבָר זֶה יִתְבָּרֵר עַד מְהֵרָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהָאִינְגֵ’נֵר הֶחֱלִיט לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ לְמַעְלָה כָּל זְמָן שֶׁלֹּא יַעֲמֹד מַעֲצוֹר בְּפָנָיו. לְאָשְׁרוֹ הָיוּ הַמִּדְרוֹנוֹת הַלָּלוּ מָאֳרָכִים וְנִפְתָּלִים בְּיוֹתֵר וְנוֹחִים הָיוּ לְצֹרֶךְ הָעֲלִיָּה לְמָעְלָה.

בְּנוֹגֵעַ לַוֻּלְקָן עַצְמוֹ לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁכֻּלּוֹ כָּבוּי הוּא. אַף עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא לֹא עָלָה מִקִרְבּוֹ. אַף שַׁלְהֶבֶת קְטַנָּה שֶׁבִּקְטַנּוֹת לֹא יָקְדָה בִּתְהוֹם מַעֲמַקָּיו. מִתּוֹךְ הַבּוֹר הָאָפֵל הַזֶּה, אֲשֶׁר אֶפְשָׁר שֶׁנָּקַב וְיָרַד עַד לִקְרָבָיו שֶׁל כַּדּוּר הָאֲדָמָה, לֹא עָלָה לֹא נַהַם וְלֹא רִטּוּן וְאַף לֹא קוֹל רְעִידָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲפִילוּ אֲוִירוֹ שֶׁל לוֹעַ זֶה לֹא הָיָה בּוֹ אַף רֵיחַ כָּל שֶׁהוּא שֶׁל קִיטוֹר גָּפְרִית. בָּרוּר הָיָה שֶׁאֵין זוֹ מְנוּחָה אַרְעִית, שֶׁהַוֻּלְקָן שָׁרוּי בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא כְּבִיָּה גְמוּרָה שֶׁלּוֹ.

דּוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּסִיוֹנוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית יַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. כְּכֹל אֲשֶׁר הוּא וְהֶרְבֶּרְט עָלוּ הָלֹךְ וְעָלֹה עַל הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִּים, כֵּן הִתְרַחֵב מִפְתַּח הַלּוֹעַ מֵעַל לְרֹאשָׁם. הַקֶּטַע הֶעָגֹל שֶׁל כִּפַּת הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל קִירוֹת הַלּוֹעַ, הָלַךְ וְגָדֵל. עִם כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁפָּסַע כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהֶרְבֶּרְט נִתְגַּלּוּ לְעֵינֵיהֶם כּוֹכָבִים חֲדָשִׁים, קְבוּצוֹת הַכּוֹכָבִים שֶׁל שְׁמֵי הַדָּרוֹם הִזְהִירוּ בְּהָדָר. בְּרוּם כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הִבְהִיק נָגְהוֹ “לֵב הָעַקְרָב,” וְלֹא רָחוֹק מִמֶּנּוּ הִתְנוֹסֵס אוֹת כּוֹכַב־ אֲשֶׁר בִּקְבוּצַת קִנְטַוְרוּס, שֶׁסְּבוּרִים עָלָיו שֶׁהוּא הַכּוֹכָב הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ. וּכְכֹל אֲשֶׁר מִפְתַּח הַלּוֹעַ הוֹסִיף לְהִתְרַחֵב, כֵּן הוֹפִיעוּ קְבוּצַת הַכּוֹכָבִים שֶׁל מַזַּל דָּגִים וְהַמְשֻׁלָּשׁ הַדְּרוֹמִי, וְלַסּוֹף, כִּמְעַט אֵצֶל הַצִּיר הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָעוֹלָם, הִתְנוֹצֵץ אוֹתוֹ הַצְּלָב הַדְּרוֹמִי הַנֶּהְדָּר הַמְשַׁמֵּשׁ תַּחַת כּוֹכַב־הַצִּיר אֲשֶׁר לַחֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי.

סָמוּךְ לִשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בָּעֶרֶב הִצִּיגוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהֶרְבֶּרְט אֶת כַּף רַגְלָם עַל שִׂיא־הָהָר הָעֶלְיוֹן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּבָר שָׁלְטָה בָּעוֹלָם אֲפֵלָה גְמוּרָה, וְהָעַיִן לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶלָּא עַד לְמֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי מִילִין. הֶהָיְתָה אֶרֶץ לֹא־יְדוּעָה זוֹ כֻּלָּה מֻקָּפָה יָם, אוֹ קְשׁוּרָה מִצַּד מַעֲרָב בְּאֵיזוֹ יַבֶּשֶׁת שֶׁל הַיָּם הַשָּׁקֵט? עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בַּדָּבָר. רְצוּעַת עָנָן, שֶׁהִתְרַשְּׁמָה בִּבְהִירוּת עַל פְּנֵי הָאֹפֶק, נָחָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּצַד מַעֲרָב וְהִגְדִּילָה אֶת הַחֲשֵׁכָה עַד שֶׁהָעַיִן לֹא יָכְלָה לְהַבְחִין, אִם הַשָּׁמַיִם וְהַמַּיִם מִתְלַכְּדִים יַחַד לְעִגּוּל אֶחָד, וְאִם אָיִן.

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ פִּתְאֹם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁל אֹפֶק הַשָּׁמַיִם בְּרַק אוֹר קָלוּשׁ, שֶׁהָלַךְ הָלֹךְ וְיָרֹד מַטָּה, בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁרְצוּעַת הֶעָנָן עָלְתָה מַעְלָה מָעְלָה.

זֶה הָיָה חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ בִּתְקוּפַת חִדּוּשׁוֹ, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְשָׁקַע. וְאוּלָם קַוֵּי אוֹרוֹ עֲדַיִן הִסְפִּיקוּ כָּל צָרְכָּם לְהָאִיר אֶת הָאֹפֶק, שֶׁכְּבָר טָהַר מִן הֶעָנָן, וְעֵינֵי הָאִינְגֵ’נֵר רָאוּ וְהִנֵּה דְמוּתוֹ הָרוֹעֶדֶת נִשְׁקָפָה רֶגַע אֶחָד בְּשֶׁטַח מָיִם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית תָּפַס בְּיָדוֹ שֶׁל הָעֶלֶם.

“הֲרֵי זֶה אִי!” עָנָה וְאָמַר בְּכֹבֶד רֹאשׁ, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁקַּו הַיָּרֵחַ הָאַחֲרוֹן דָּעַךְ בְּגַלֵּי הַיָּם.

פֶּרֶק אַחַד־עָשָׂר

עַל רֹאשׁ הָהָר – תּוֹכוֹ שֶׁל הַלּוֹעַ – מִסָּבִיב אַךְ יָם – אֵין הָעַיִן רוֹאָה שׁוּם יַבָּשָׁה – מַרְאֵה הַחוֹף מִמְּרוֹמִים – הִידְרוֹגְרָפִיָּה (תֵּאוּר־הַמַּיִם) וְאוֹרוֹגְרָפִיָּה (תֵּאוּר־הֶהָרִים) – הֲיֵשׁ יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם עַל הָאִי? – קְרִיאַת שֵׁמוֹת לְמִפְרְצֵי הַיָּם, לַשּׁוּנִיּוֹת, לַנְּחָלִים וְכוּ' – הָאִי לִינְקוֹלְן.

לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה שָׁבוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהֶרְבֶּרְט בַּחֲזָרָה אֶל מְקוֹם הַחֲנִיָּה. הָאִינְגֵ’נֵר לֹא הִרְבָּה שִׂיחָה עִם חֲבֵרָיו, אֶלָּא הוֹדִיעַ לָהֶם בִּקְצָרָה, שֶׁהָאָרֶץ, אֲשֶׁר הַגּוֹרָל הֱטִילָם אֵלֶיהָ, הֲרֵיהִי אִי וְשֶׁמָּחָר יִתְיָעֲצוּ מַה לַעֲשׂוֹת. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָרַךְ לוֹ כָּל אֶחָד מִשְׁכָּב כְּכֹל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדוֹ בִּמְאוּרַת בַּזֶּלֶת זוֹ, בְּרוּם שֶׁל אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, וְ“שׁוֹכְנֵי הָאִי,” יֶשְׁנוּ שְׁנַת מְנוּחָה.

לְמָחָר, בִּשְׁלשִׁים לְחֹדָשׁ מַרְס, לְאַחַר סְעֻדַּת בֹּקֶר חֲטוּפָה שֶׁנֶּעֶרְכָה מִבְּשֵׂר הַטְּרָגָּפּוֹן הַצָּלוּי, אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲלוֹת שׁוּב פַּעַם עַל רֹאשׁ הַוֻּלְקָן עַל מְנָת לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הָאִי, אֲשֶׁר הוּא וַחֲבֵרָיו יִהְיוּ כְּלוּאִים בּוֹ אוּלַי לְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם, אִם רָחוֹק הוּא מֶרְחָק גָּדוֹל מִכָּל אֶרֶץ אוֹ אִם הוּא נִמְצָא מִחוּץ לִנְתִיבַת הָאֳנִיּוֹת, הַמְבַקְּרוֹת אֶת קְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. הַפַּעַם נִלְווּ אֵלָיו כָּל חֲבֵרָיו, אֲשֶׁר גַּם הֵם הִשְׁתּוֹקְקוּ לִרְאוֹת אֶת הָאִי הַזֶּה, אֲשֶׁר מִכָּאן וּלְהַבָּא עֲלֵיהֶם לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו אֶת כָּל יְהָבָם שֶׁיְּכַלְכְּלֵם וִימַלֵּא אֶת כָּל מַחֲסוֹרֵיהֶם.

סָמוּךְ לְשֶׁבַע שָׁעוֹת עָזַב כּוֹרֶשׁ סְמִית וּבְנֵי לִוְיָתוֹ אֶת מְקוֹם תַּחֲנוֹתָם. אִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה דוֹאֵג לְגוֹרָלוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהָיוּ בּוֹטְחִים בְּעַצְמָם, אֶלָּא שֶׁסִּבַּת הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה שׁוֹנֶה הָיְתָה אֵצֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית מֵאֲשֶׁר אֵצֶל חֲבֵרָיו. בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ בּוֹ כִּשְׁרוֹן לְנַצֵּל אֶת הַטֶּבַע הַפִּרְאִי הַזֶּה וּלְהוֹצִיא מִמֶּנוּ אֶת כָּל צָרְכֵי הַחַיִּים שֶׁל חֲבֵרָיו וְשֶׁל עַצְמוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר חֲבֵרָיו לֹא הָיוּ חֲרֵדִים לְגוֹרָלָם, מִשּׁוּם שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה עִמָּם. וְעַד כַּמָּה גְדוֹלָה הָיְתָה אֱמוּנָתָם בּוֹ, יוֹכִיחַ לָנוּ פֶּנְקְרוֹף. לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה בְּהַדְלָקַת הָאֵשׁ לֹא הָיָה אָדָם זֶה מִתְיָאֵשׁ אַף רֶגַע אֲפִילוּ הָיָה נִמְצָא עַל גַּבֵּי סֶלַע עָרֹם וְחָשׂוּף, וּבִלְבַד שֶׁיְּהִי כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁרוּי עִמּוֹ עַל אוֹתוֹ הַסֶּלַע.

“הֲבֵל הֲבָלִים!” עָנָה וְאָמַר, “הֲרֵי יָצָאנוּ מֵרִיצְ’מוֹנְד בְּלִי רְשׁוּת הַשַּׁלִּיטִים! וּבְכֵן אַךְ יַד הַשֵּׁד מִשַּׁחַת תִּהְיֶה בְּאֶמְצַע, אִם לֹא נַצְלִיחַ הַיּוֹם אוֹ מָחָר לָצֵאת מִמָּקוֹם, אֲשֶׁר וַדַּאי אִישׁ לֹא יַעַצְרֵנוּ שָׁם!”

כּוֹרֶשׁ סְמִית פָּנָה וְהָלַךְ שׁוּב בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַךְ בָּהּ אֶמֶשׁ. וְכָךְ עָבְרוּ אֶת הַמִּישׁוֹר וְהִקִּיפוּ אֶת תַּחְתִּית הַקּוֹנָאָה¹² הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מִפְתַּח הַלּוֹעַ הַצְּדָדִי. מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה. הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה בָּרָקִיעַ הַזַּךְ וְהֵצִיפָה בְּקַרְנֶיהָ אֶת כָּל הַצֵּלַע הַמִּזְרָחִית שֶׁל הָהָר.

וְהִנֵּה נִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַלּוֹעַ. מַרְאֵהוּ הָיָה בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהִבְחִין אוֹתוֹ כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּתוֹךְ הָאַפְלוּלִית: הוּא הָיָה דּוֹמֶה לְמַשְׁפֵּךְ גָּדוֹל עַד מְאֹד, אֲשֶׁר הָלַךְ וְהִתְרַחֵב עַד לְגֹבַהּ שֶׁל אֶלֶף רֶגֶל לְמַעְלָה מִן הָרָמָה. בְּתַחְתִּית הַמִּפְתָּח הַצְּדָדִי הִתְפַּתְּלוּ עַל צַלְעוֹת הָהָר זִרְמֵי לַבָּה רְחָבִים וְנֻקְשִׁים וְסִמְּנוּ בְּכָךְ אֶת דַּרְכָּם שֶׁל הֶחֳמָרִים הַמּוּקָאִים עַד לַעֲמָקִים הַתַּחְתּוֹנִים, אֲשֶׁר חָרְשׁוּ אֶת פְּנֵי הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאִי.

תּוֹכוֹ שֶׁל הַלּוֹעַ, אֲשֶׁר הַנְּטִיָּה שֶׁלּוֹ לֹא הָיְתָה יְתֵרָה מִשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ עַד אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת, לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם קֹשִׁי וְשׁוּם מַעֲצוֹר לַעֲלִיָּה לְמָעְלָה. מָצְאוּ בּוֹ עִקְּבוֹת לַבָּה יְשָׁנָה־נוֹשָׁנָה, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה שָׁפְעָה לְפָנִים מֵעַל לִגְדוֹת הַלּוֹעַ, עַד שֶׁנִּפְעַר אוֹתוֹ הַמִּפְתָּח הַצְּדָדִי וְהִטָּה אֶת הַזֶּרֶם אֶל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.

אֶת עֹמֶק הַשּׁוּחָה שֶׁל הַוֻּלְקָן, אֲשֶׁר חִבְּרָה אֶת הַשְּׁכָבוֹת שֶׁמִּתַּחַת לַאֲדָמָה עִם הַלּוֹעַ, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲרִיךְ בְּמֶבָּט עַיִן, לְפִי שֶׁנִּתְעַלְּמָה בַּמַּחֲשַׁכִּים. וּכְנֶגֶד זֶה לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהַוֻּלְקָן כָּבָה כְּבִיָּה מֻחְלֶטֶת.

עוֹד לִפְנֵי שְׁעַת שְׁמוֹנֶה עָלוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו עַל רֹאשׁ הַלּוֹעַ וְעָמְדוּ עַל גִּבְעָה קְטַנָּה, שֶׁהִתְנַשְּׂאָה עַל שְׂפָתוֹ הַצְּפוֹנִית כְּעֵין אֲבַעְבּוּעָה.

“הַיָּם! מִסָּבִיב אַךְ יָם!” קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים, כְּאִלּוּ לֹא יָכְלוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם לִכְבּשׁ מִלָּה זוֹ, אֲשֶׁר עָשְׂתָה אוֹתָם לְיוֹשְׁבַי־אִי.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, מִסְּבִיבָם הִשְׂתָּרַע הַיָּם הַגָּדוֹל לִבְלִי קֵץ, הַיָּם אֲשֶׁר צוּרָה עֲגֻלָּה לוֹ! אֶפְשָׁר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית חָזַר וְעָלָה עַל רֹאשׁ הָהָר הָגָה תִּקְוָה בְּלִבּוֹ, שֶׁמָּא יִגָּלֶה לְעֵינָיו אִי קָרוֹב כָּל־שֶׁהוּא, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶמֶשׁ מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה. וְאוּלָם מְאוּמָה לֹא נִרְאָה לְעֵינָיו עַד לִקְצוֹת הָאֹפֶק, זֹאת אוֹמֶרֶת, עַד לְמֶרְחָק שֶׁל חֲמִשִּׁים מִילִין. לֹא נִרְאֲתָה שׁוּם אֶרֶץ, לֹא נִרְאָה שׁוּם מִפְרָשׂ עַל פְּנֵי הַמָּיִם! כָּל הַמֶּרְחַבְיָה הַגְּדוֹלָה לְאֵין סוֹף הָיְתָה שׁוֹמֵמָה, וּבְלֵב הַחוּג הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין תִּכְלָה לוֹ, הָיָה תָּקוּעַ הָאִי הַבּוֹדֵד כִּנְקֻדָּה קְטַנָּה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ כְּאֶפֶס.

הָאִינְגֵ’נֵר וּבְנֵי לִוְיָתוֹ עָמְדוּ דוֹמְמִים וּבְלִי נוֹעַ וְהֵעִיפוּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים אֶת מֶבָּטֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס. עֵינֵיהֶם תָּרוּ וּבָחֲנוּ אוֹתוֹ עַד לִקְצוֹת גְּבוּלוֹתָיו. וְאוּלָם אֲפִילוּ פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה מְחוֹנָן כֹּחַ־רְאִיָּה מֻפְלָא, לֹא הִבְחִין כְּלוּם; וַהֲרֵי אִלּוּ הִתְנַשְּׂאָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק אֶרֶץ כָּל־שֶׁהִיא, וְלוּ גַם בְּצוּרָה שֶׁל אֵד דַּק שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס לָעַיִן, וַדַּאי הָיָה מַבְחִין בָּהּ, לְפִי שֶׁהַטֶּבַע קָבַע מִתַּחַת לִשְׁמוּרוֹת עֵינָיו שְׁנֵי טֵלֶסְקָפִּים גְּמוּרִים!

הֵם הֶעֱבִירוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס וְכִוְּנוּ אוֹתָם אֶל הָאִי, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה שֶׁלּוֹ עָמְדוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט פָּתַח וְשָׁאָל:

“כַּמָּה מִדַּת גָּדְלוֹ שֶׁל אִי זֶה לְפִי הָאֹמֶד?”

וְאָכֵן מִי שֶׁרָאָה אֶת הָאִי מוּטָל בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס, וַדַּאי נִרְאָה לוֹ שֶׁאֵינוֹ גָדוֹל בְּיוֹתֵר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה; הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב אֶל הֶקֵּף הָאִי וְהֶעֱלָה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַגֹּבַהּ שֶׁעָלָיו עָמַד וְאַחַר עָנָה וְאָמַר:

“יְדִידִי, סָבוּר אֲנִי שֶׁלֹּא אֶטְעֶה אִם אַעֲרִיךְ אֶת מִדַּת אָרְכּוֹ שֶׁל חוֹף הָאִי לְמֵאָה מִילִין.”¹³ “וּבְכֵן כַּמָּה מִדַּת שִׁטְחוֹ?…”

“קָשֶׁה לְהַעֲרִיךְ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “כִּי הַחוֹף פָּרוּץ וּמְרֻסָּק הוּא בְּלִי־סֵדֶר יוֹתֵר מִדָּי.”

אִם הָאִינְגֵ’נֵר לֹא טָעָה בְּהַעֲרָכָתוֹ, הֲרֵי הָיָה שִׁעוּר גָּדְלוֹ שֶׁל הָאִי כְּגֹדֶל מַלְטָה אוֹ זַנְתֵּם אֲשֶׁר בַּיָּם הַתִּיכוֹן. וְאוּלָם מִבְנֵהוּ הָיָה פָּרוּעַ וּלְלֹא־סְדָרִים יוֹתֵר מִן הָאִיִּים הַלָּלוּ, אַף הָיָה עָשִׁיר מֵהֶם בְּכֵפִים וּבְשׁוּנִיּוֹת, בְּחַדּוּדִים וּבְמִפְרָצִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים. צוּרָתוֹ הַמְּשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר הָיְתָה בּוֹלֶטֶת וְנִכֶּרֶת לָעַיִן, וּבְשָׁעָה שֶׁגִּדְעוֹן סְפִּילֶט רָשַׁם לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר אֶת תַּבְנִיתוֹ, נִרְאָה לְעֵינֵי הָרוֹאִים כְּחַיָּה יְלִידַת הַדִּמְיוֹן, כִּבְרִיָּה מוּזָרָה בַּעֲלַת רַגְלַיִם כַּנְפָנִיּוֹת, אֲשֶׁר נִרְדְּמָה עַל פְּנֵי יָם הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט.

וַהֲרֵי אָנוּ נוֹתְנִים כָּאן תֵּאוּר קָצָר שֶׁל צוּרַת הָאִי, אֲשֶׁר הַכַּתָּב עָרַךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַמַּפָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיְתָה מְדֻיָּקָה תַּכְלִית הַדִּיּוּק.

הַחֵלֶק הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַחוֹף, הֲלֹא הוּא אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁפְּלֵיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הוּטְלוּ לְשָׁם עַל הַיַּבָּשָׁה, הִשְׂתָּרַע בִּדְמוּת קֶשֶׁת רְחָבָה וְגָבַל בְּמִפְרָץ גָּדוֹל, שֶׁנִּסְתַּיֵּם בִּפְאַת מִזְרָחִית־דְּרוֹמִית מִתּוֹךְ שׁוּנִית¹⁴ מְחֻדֶּדֶת, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף לֹא הָיָה יָכֹל לִרְאוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁתָּר אֶת הַחוֹף בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. בִּפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית סָגְרוּ אֶת הַמִּפְרָץ הַזֶּה שְׁתֵּי שׁוּנִיּוֹת אֲחֵרוֹת, וּבֵינֵיהֶן עָבְרָה לְשׁוֹן־מַיִם צָרָה, אֲשֶׁר דָּמְתָה לַלּוֹעַ הַפָּתוּחַ שֶׁל סְקָלִידָה¹⁵ עֲנָקִית.

מִפְּאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית לִצְפוֹנִית־מַעֲרָבִית הִתְעַגֵּל הַחוֹף כְּגֻלְגֹּלֶת שְׁטוּחָה שֶׁל חַיָּה רָעָה וְהִתְרוֹמֵם כְּלַפֵּי פְּנִים כְּעֵין חֲטוֹטֶרֶת, אֲשֶׁר בְּמֶרְכָּזָהּ עָמַד הָהָר הַוֻּלְקָנִי.

מִכָּאן נִמְשַׁךְ הַחוֹף כְּסִדְרוֹ מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁתֵּי שְׁלִישִׁיוֹת מֵאָרְכּוֹ הָיָה מְבֻקָּע עַל יְדֵי מִפְרָץ קָטֹן וָצָר; מֵהָלְאָה לְמִפְרָץ זֶה נִסְתַּיֵּם הַחוֹף מִתּוֹךְ לְשׁוֹן־אֶרֶץ אֲרֻכָּה, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לִזְנָבוֹ שֶׁל תַּנִּין־עֲנָק.

לְשׁוֹן־אֶרֶץ זוֹ הָיְתָה חֲצִי־אִי גָמוּר, שֶׁנִּמְשַׁךְ אֶל תּוֹךְ הַיָּם בְּאֹרֶךְ שֶׁל שְׁלשִׁים מִילִין וַאֲשֶׁר מֵהָלְאָה לַכֵּף הַדְּרוֹמִי־הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָאִי, שֶׁכְּבָר נִזְכַּר לְמַעְלָה, הִתְעַגֵּל וְהָיָה לִמְבוֹא־יָם פָּתוּחַ לִרְוָחָה.

בַּמָּקוֹם הַצַּר בְּיוֹתֵר, כְּלוֹמַר, בֵּין הַקָּמִינִים וּבֵין הַמִּפְרָץ הַקָּטֹן אֲשֶׁר בַּחוֹף הַצְּפוֹנִי, לֹא הִגִּיעַ רָחְבּוֹ שֶׁל הָאִי אֶלָּא עַד כְּדֵי עֲשָׂרָה מִילִין, תַּחַת אֲשֶׁר אָרְכּוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר מִלּוֹעַ הַסְּקָלִידָה שֶׁבִּצְפוֹנִית־מִזְרָחִית עַד לִקְצֵה זְנַב־הַתַּנִין שֶׁבִּדְרוֹמִית־מַעֲרָבִית הָיָה לֹא פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים מִילִין.

מַרְאֵהוּ שֶׁל פְּנִים הָאִי הָיָה כָּזֶה: כָּל חֶלְקוֹ הַדְּרוֹמִי מִן הָהָר וְעַד הַחוֹף הָיָה מְכֻסֶּה שִׁפְעַת יְעָרִים, תַּחַת אֲשֶׁר חֶלְקוֹ הַצְּפוֹנִי הָיָה חָרֵב וּמְכֻסֶּה חוֹלוֹת. בֵּין הַוֻּלְקָן וְהַחוֹף הַמִּזְרָחִי רָאוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו לְגֹדֶל תִּמְהוֹנָם יְאוֹר, שֶׁהָיָה תָּפוּשׂ בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל אִילָנוֹת יְרוֹקִים וַאֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו לֹא יָדְעוּ עָלָיו דָּבָר. כְּשֶׁהִבִּיטוּ עַל הַיְּאוֹר מִמְּרוֹם עֶמְדָּתָם, נִדְמָה לָהֶם שֶׁשִּׁטְחוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שֶׁטַח הַיָּם, וְאוּלָם לְאַחַר עִיּוּן מוּעָט אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁרְאִי מֵימָיו וַדַּאי גָּבוֹהַּ כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת רֶגֶל לְמַעְלָה מִפְּנֵי הַיָּם. מִשּׁוּם שֶׁהָרָמָה שֶׁהוּא נִמְצָא עָלֶיהָ לֹא הָיְתָה אֶלָּא הֵמְשֵׁךְ שֶׁל אַדְמַת הָרָמוֹת אֲשֶׁר לַחוֹף.

“וּבְכֵן אֵפוֹא הֲרֵיהוּ מִן הַיְאוֹרִים, אֲשֶׁר מֵימֵיהֶם מְתוּקִים?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “שֶׁהֲרֵי הוּא נִזּוֹן מִן הַמַּיִם הַשּׁוֹטְפִים מֵעַל הָהָר.”

“הֲרֵינִי רוֹאֶה נַחַל קָטֹן הַמִּשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹכוֹ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט בְּהַרְאוֹתוֹ בְּיָדוֹ עַל פֶּלֶג קָטֹן, אֲשֶׁר מְקוֹרוֹ וַדַּאי יָצָא מִתּוֹךְ שְׁלוּחוֹת הֶהָרִים אֲשֶׁר בְּמַעֲרָב.

“אָכֵן צָדַקְתָּ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, וְכֵיוָן שֶׁפֶּלֶג זֶה מְפַרְנֵס בְּמֵימָיו אֶת הַיְאוֹר, הֲרֵי קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁשִּׁפְעַת הַמַּיִם יֵשׁ לָהּ מוֹצָא לְצַד הַיָּם. מוֹצָא זֶה וַדַּאי יִגָּלֶה לְעֵינֵינוּ בַּחֲזִירָתֵנוּ."

זֶרֶם הַמַּיִם הַקָּטֹן הַזֶּה, שֶׁהָיָה עֲקַלְקַל בְּיוֹתֵר, וְאוֹתוֹ הַנַּחַל הַיָּדוּעַ לָנוּ כְּבָר, הָיוּ כָּל הַשִּׁטָּה הַהִידְרוֹגְרָפִית שֶׁל הָאִי, עַל כָּל פָּנִים, עַד כַּמָּה שֶׁהַתַּיָּרִים שֶׁלָּנוּ יָכְלוּ לְהַבְחִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּעֵינֵיהֶם. וְאוּלָם הֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁמִּתַּחַת לְשִׁפְעַת הָאִילָנוֹת, שֶׁעָשׂוּ שְׁתֵּי שְׁלִישִׁיוֹת שֶׁל הָאִי לְיַעַר אֶחָד גָּדוֹל וְעָצוּם, זָרְמוּ אֶל הַיָּם עוֹד פַּלְגֵי־הָרִים אֲחֵרִים. וְדָבָר זֶה הָיָה אָמְנָם קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי הַמָּקוֹם הָיָה פּוֹרֶה בְּיוֹתֵר וְעָשִׁיר בְּמִינִים נֶהְדָּרִים שֶׁל צְמָחִים הַגְּדֵלִים בָּאֲזוֹרִים הַמְּמֻזָּגִים. וּלְעֻמַּת זֶה לֹא נִרְאָה בַּחֵלֶק הַצְּפוֹנִי אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל מוֹצָאֵי מַיִם, חוּץ מִבִּצּוֹת מַיִם אֲחָדוֹת בִּצְפוֹנִית־מִזְרָחִית; כָּלְלוֹ שֶׁל דָּבָר: חֵלֶק זֶה עִם תִּלֵי הַחוֹלוֹת, שִׁטְחֵי הַחוֹלוֹת וְהַצְּחִיחוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ הֶפֶךְ גָּמוּר לַעֲתֶרֶת הַקַּרְקַע הַפּוֹרֶה שֶׁל יֶתֶר חֶלְקֵי הָאִי.

הַר־הָאֵשׁ לֹא עָמַד בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הָאִי. לְהֶפֶךְ, הוּא הִתְנַשֵּׂא בַּחֵלֶק הַצְּפוֹנִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁלּוֹ וְשִׁמֵּשׁ מֵעֵין גְּבוּל בֵּין שְׁנֵי הָאֲזוֹרִים. בִּדְרוֹמִית־מַעֲרָבִית, בְּדָרוֹם וּבִדְרוֹמִית־מִזְרָחִית נִתְעַלְּמוּ מַדְרֵגוֹת שְׁלוּחוֹת הֶהָרִים מִתַּחַת לְשִׁפְעַת אִילָנוֹת וּצְמָחִים יְרוֹקִים. וּכְנֶגֶד זֶה בָּלְטוּ סְעִיפֵי הֶהָרִים הָאֵלֶּה מִצַּד צָפוֹן וְהָלְכוּ וְשָׁפְלוּ עַד שֶׁתַּמּוּ וְאָבְדוּ בְּבִקְעוֹת הַחוֹלוֹת. לְאוֹתוֹ הַצַּד עַצְמוֹ נָטוּ בְּעִתּוֹת הַהִתְפָּרְצוּת הֶחֳמָרִים הַמּוּקָאִים מִתּוֹךְ הַר הַגַּעַשׁ, וְזֶרֶם רָחָב שֶׁל לַבָּהּ הִגִּיעַ עַד לְאוֹתוֹ לוֹעַ הַסְּקָלִידָה, אֲשֶׁר יָצָא אֶת הַמִּפְרָץ שֶׁבִּפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו שָׁהוּ עַל רֹאשׁ הָהָר שָׁעָה תְּמִימָה. הָאִי הִשְׂתָּרַע לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם כְּעֵין תָּכְנִית בּוֹלֶטֶת לְכָל חֲלִיפוֹת צְבָעָיו: הַיָּרוֹק אֲשֶׁר לַיְּעָרִים, הַצָּהֹב אֲשֶׁר לַחוֹלוֹת וְהַתְּכֵלֶת אֲשֶׁר לַמָּיִם. וְאוּלָם הֵם תָּפְסוּ אַךְ אֶת צוּרָתוֹ הַכְּלָלִית, תַּחַת אֲשֶׁר מַרְאֵה פְּרָטָיו, תְּכוּנַת הַקַּרְקַע הַמְּכֻסֶּה שִׁפְעַת יָרוֹק, טִיב קַרְקָעִיתָם שֶׁל הָעֲמָקִים הָעֲטוּפִים צְלָלִים וְתוֹכָם שֶׁל הַנְּקִיקִים הַצָּרִים הַפְּתוּחִים לְרַגְלֵי הַוֻּלְקָן, נִתְעַלְּמוּ מֵעֵינֵיהֶם.

עַכְשָׁו לֹא נִשְׁאֲרָה לִפְנֵי פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ אֶלָּא שְׁאֵלָה חֲמוּרָה אַחַת, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה לְפָתְרָהּ וַאֲשֶׁר פִּתְרוֹנָהּ עָלוּל הָיָה לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל גּוֹרָלָם לֶעָתִיד.

הֲיֵשׁ יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם עַל אַדְמַת אִי זֶה?

שְׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֲלָה עַל יְדֵי הַכַּתָּב, וּלְאַחַר הַהִתְבּוֹנְנוּת הַמְדֻקְדָּקָה שֶׁהִתְבּוֹנְנוּ הַתַּיָּרִים אֶל כָּל חֶלְקֵי הָאִי, כְּבָר הָיְתָה הַיְּכֹלֶת בְּיָדָם לְהָשִׁיב עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה שְׁלִילִית.

בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא נִרְאָה אַף סִמָּן לַעֲבוֹדַת כַּפָּיו שֶׁל אָדָם. אֵין קְבוּצַת אֳהָלִים, אֵין אֹהֶל בּוֹדֵד וְאֵין רְשָׁתוֹת שֶׁל דַּיָּג עַל פְּנֵי הַחוֹף, וְאֵין עָשָׁן מִתַּמֵּר בָּאֲוִיר, אֲשֶׁר יָעִיד עַל מְצִיאוּתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם זֶה. אָכֵן אֱמֶת הוּא, שֶׁמֶּרְחָק שֶׁל שְׁלשִׁים מִילִין הִפְרִיד בֵּין הַתַּיָּרִים וּבֵין הַמְּקוֹמוֹת הַקִּיצוֹנִיִּים שֶׁבָּאִי, כְּלוֹמַר, מֵאוֹתוֹ זְנַב־הָאָרֶץ, שֶׁהִשְׂתָּרַע לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית, וּלְפִיכָךְ נִבְצָר הָיָה אֲפִילּוּ מֵעֵינַיִם כְּעֵינֵי פֶּנְקְרוֹף לְגַלּוֹת שָׁם יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָרִים אֶת מָסַךְ הַיָּרוֹק אֲשֶׁר כִּסָּה שְׁתֵּי שְׁלִישִׁיוֹת שֶׁל הָאִי וְלִרְאוֹת אִם אֵינוֹ מַאְפִּיל אֵי־שֶׁהוּא עַל אֵיזֶה כְּפָר קָטֹן. וְאוּלָם בִּכְלָל דָּרִים יוֹשְׁבַי הָאִיִּים, הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס, רַק עַל אַדְמַת הַחוֹף, וְכָאן נִרְאֲתָה אַדְמַת הַחוֹף כֻּלָּהּ עֲזוּבָה וְשׁוֹמֵמָה.

וּלְפִיכָךְ עַד שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת הָאִי בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לַתַּיָּרִים לְהַנִּיחַ לְפִי שָׁעָה, שֶׁהָאִי אֵינוֹ נוֹשָׁב.

אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹשְׁבַי הָאִיִּים הַסְּמוּכִים מְבַקְּרִים אוֹתוֹ בִּקּוּר אַרְעִי? עַל שְׁאֵלָה זוֹ קָשֶׁה הָיָה לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה. שׁוּם אֶרֶץ לֹא נִרְאֲתָה לָעַיִן בְּהֶקֵּף שֶׁל חֲמִשִּׁים מִילִין. וְאוּלָם מֶרְחָק זֶה כְּאַיִן הוּא לִפְנֵי סִירוֹת הַמָּלָאִים וְהַפִּירוֹגִים¹⁶ הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַפּוֹלִינֶזְיָנִים, וְהַלָּלוּ יְכֹלִים לַעֲבֹר אוֹתוֹ עַל נְקַלָּה. הַכֹּל הָיָה תָּלוּי אֵפוֹא בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי, אִם הוּא בּוֹדֵד וּמֻפְרָשׁ עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט אוֹ קָרוֹב הוּא אֶל קְבוּצַת הָאִיִּים. הֲיַעֲלֶה בְּיָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לְכַוֵּן אֶת מַצָּבוֹ הַגֵּאוֹגְרָפִי לְפִי הָאֹרֶךְ וְהָרֹחַב בְּלִי הַמַּכְשִׁירִים הַדְּרוּשִׁים לְכָךְ? וַדַּאי קָשֶׁה יִהְיֶה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּמִן הָרָאוּי הָיָה לֶאֱחֹז בְּתַחְבּוּלוֹת שֶׁל זְהִירוּת מִפְּנֵי בְּנֵי אִיִּים קְרוֹבִים אֲשֶׁר אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹאוּ לְכָאן.

חִקּוּר הָאִי נִגְמַר, תַּבְנִיתוֹ נִקְבָּעָה, גָּבְהוֹ נֶעֱרַךְ בְּקֵרוּב וּמַעֲרֶכֶת מֵימָיו וְהָרָיו נוֹדָעָה. אֶת מַצַּב יְעָרָיו וַעֲמָקָיו הִתְּוָה הַכַּתָּב בַּתָּכְנִית שֶׁלּוֹ בִּכְלָלוּתָם, וְעַכְשָׁו לֹא הָיָה עַל הַתַּיָּרִים אֶלָּא לָרֶדֶת מֵעַל הָהָר וּלְחַקֵּר אֶת הַקַּרְקַע בִּבְחִינָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, כְּלוֹמַר, בְּיַחַס לַמַּעְיָנוֹת הַמִּינֵרָלִיִּים שֶׁלּוֹ וּבְיַחַס לַצְּמָחִים וּבַעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁלּוֹ.

וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁנָּתַן כּוֹרֶשׁ סְמִית אוֹת לַחֲבֵרָיו לָרֶדֶת מַטָּה פָּתַח וְאָמַר בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט וְהֶחָמוּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הֲרֵי לְפָנֵינוּ, יְדִידַי, כִּבְרַת הָאֶרֶץ הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר יַד אַל שַׁדַּי הֱטִילַתְנוּ אֵלֶיהָ. בְּמָקוֹם זֶה עָלֵינוּ לִחְיוֹת אוּלַי יָמִים רַבִּים. אוּלַי תָּבוֹא לָנוּ גְאֻלָּה בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, אִם אַחַת הָאֳנִיּוֹת תַּעֲבֹר בַּמָּקוֹם הַזֶּה בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה… הֲרֵינִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה, מִשּׁוּם שֶׁאִי זֶה דַל עֶרֶךְ הוּא בְּיוֹתֵר; אֵין בּוֹ אֲפִילוּ נָמֵל שֶׁיּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם מַחֲסֶה וּמַרְגּוֹעַ לָאֳנִיּוֹת, וְיֵשׁ לַחֲשׁשׁ שֶׁהוּא נִמְצָא מִחוּץ לִנְתִיבַת הָאֳנִיּוֹת הָרְגִילָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁהוּא יוֹתֵר מִדַּי דְּרוֹמִי בִּשְׁבִיל הָאֳנִיּוֹת הַמְבַקְּרוֹת אֶת קְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל הַיָּם הַשָּׁקֵט, וְיוֹתֵר מִדַּי צְפוֹנִי בִּשְׁבִיל הָאֳנִיּוֹת הַהוֹלְכוֹת לְאוֹסְטְרַלְיָה לְאַחַר שֶׁהֵן מַקִּיפוֹת אֶת כֵּף הַקֶּרֶן. אֵין אֶת נַפְשִׁי לְהַעֲלִים מִכֶּם אֶת מַצָּבֵנוּ…”

“וְהַצֶּדֶק אִתְּךָ, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “יֵשׁ לְךָ עֵסֶק עִם אֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בְּךָ וַאֲשֶׁר אַתָּה יָכֹל לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. הַאֵין זֹאת, יְדִידַי?”

“הִנְנִי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט וְאָחַז בְּיַד הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֲדוֹנִי אַתָּה בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם!” קָרָא נֶב.

“וַאֲנִי,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “אַל יִקָּרֵא שְׁמִי פֶּנְקְרוֹף, אִם אֶחֱשׂךְ עַצְמִי מִכָּל עֲבוֹדָה וְעָמָל, וְאִם הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי סְמִית, הָבָה נַעֲשֶׂה אִי זֶה לַאֲמֵרִיקָה קְטַנָּה! נִבְנֶה פֹּה עָרִים, נָסֹל מְסִלּוֹת בַּרְזֶל, נַתְקִין טֵלֶגְרָפִים, וּבְאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּנֶּה הָאִי כֻּלּוֹ שִׁנּוּי גָמוּר, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה כֻּלּוֹ מְסֻדָּר וּמְתֻקֵּן כְּאַחַת הָאֲרָצוֹת שֶׁל בְּנֵי תַּרְבּוּת, נִמְסֹר אוֹתוֹ לְמֶמְשֶׁלֶת מְדִינוֹת הַבְּרִית! אֶלָּא שֶׁדָּבָר אֶחָד אֲנִי שׁוֹאֵל מֵאִתְּךָ.”

“וּמַהוּ?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“לְבַל נוֹסִיף לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ כִּפְלִיטִים שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתָם, אֶלָּא כְּמִתְיַשְּׁבִים שֶׁבָּאוּ הֵנָּה עַל מְנָת לְיַסֵּד כָּאן מוֹשָׁב!”

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא יָכֹל אָמְנָם לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַבְּלָה הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסַּפָּן פֶּה אֶחָד. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ לַחֲבֵרָיו וְהוֹסִיף וְאָמַר, שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בְּכֹחָם וְעֹצֶם יָדָם וּבְסִיּוּעַ הַשָּׁמָיִם.

“וּבְכֵן, לְכוּ וְנֵלְכָה אֶל הַקָּמִינִים!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“הַמְתִּינוּ נָא, יְדִידַי, רֶגַע אֶחָד,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר; “סָבוּר אֲנִי, שֶׁמִּן הָרָאוּי הוּא לִקְרֹא שֵׁם לְאִי זֶה, וּכְמוֹ כֵן לַכֵּפִים, לִשְׁלוּחוֹת הֶהָרִים וְלַנַּחַל שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ.”

“טוֹב דִּבַּרְתָּ,” אָמַר הַכַּתָּב, “דָּבָר זֶה יָקֵל עָלֵינוּ לְהַבָּא לְמַלֵּא אֶת כָּל הַפְּקֻדּוֹת וְהַהוֹרָאוֹת, שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְהַטִּיל אִישׁ עַל אָחִיו.”

“וַדַּאי חָשׁוּב הוּא הַדָּבָר,” אָמַר הַסַּפָּן, “אִם יָכֹל אָדָם לֵאמֹר לְאָן הוּא הוֹלֵךְ וּמֵאַיִן הוּא בָּא. מִתּוֹךְ כָּךְ הֲרֵיהוּ רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הוּא שָׁרוּי בְּמָקוֹם קָבוּעַ.”

“לְמָשָׁל, הַקָּמִינִים שֶׁלָּנוּ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“יָפֶה אָמַרְתָּ!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “הֵן שֵׁם זֶה עָשָׂה אֶת יְשִׁיבָתֵנוּ בְּמָקוֹם זֶה מֵעֵין יְשִׁיבַת־בַּיִת, וַאֲנִי הוּא שֶׁבָּדִיתִי אוֹתוֹ. הֲנוֹסִיף לִקְרֹא לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ הָרִאשׁוֹן בְּשֵׁם קָמִינִים, אֲדוֹנִי סְמִית?”

“הֵן, פֶּנְקְרוֹף, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ קָרָאתָ לוֹ!”

“שַׁפִּיר!” אָמַר הַסַּפָּן, שֶׁרוּחוֹ הָיְתָה טוֹבָה עָלָיו, “וַאֲשֶׁר לִשְׁאָר הַשֵּׁמוֹת, אֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה. נִקַּח לָנוּ אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם רָבִּינְזוֹן, אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט קָרָא לְפָנַי פַּעַם אַחַת אֶת מְאֹרְעוֹתָיו. הֲלֹא הֵם, ‘מִפְרַץ הַהַשְׁגָּחָה,’ ‘שֶׁן הַסֶּלַע אֲשֶׁר לְדַג הַקַּשְׁלוּט’ ‘כֵּף הַתִּקְוָה הַנִּכְזָבָה’!…”

“אוֹ מוּטָב שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל מַר סְמִית, סְפִּילֶט וְשֶׁל נֶב!…” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“בִּשְׁמִי שֶׁלִּי!” קָרָא נֶב וְחָשַׂף אֶת שִׁנָּיו הַנּוֹצְצוֹת מֵרֹב לֹבֶן.

“וְלָמָּה לֹא?” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “נְמַל־נֶב,” וְ“כֵף גִּדְעוֹן,” “הֲרֵי זֶה נָאֶה וְיָאֶה!”

“כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי,” אָמַר הַכַּתָּב, “הָיִיתִי מַעֲדִיף שֵׁמוֹת מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, אֲשֶׁר יַזְכִּירוּ לָנוּ תָּמִיד אֶת אֲמֵרִיקָה.”

אָמְנָם כֵּן," הִסְכִּים כּוֹרֶשׁ סְמִית לְדַעְתּוֹ, “לְכָל הַפָּחוֹת בְּנוֹגֵעַ לַמְּקוֹמוֹת הָרָאשִׁיִּים, כְּגוֹן הַמִּפְרָצִים וְחֶלְקֵי הַיָּם. הָבָה נִקְרָא אֵפוֹא לְאוֹתוֹ מְבוֹא־הַיָּם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּמִּזְרָח בְּשֵׁם “מִפְרַץ מְדִינוֹת הַבְּרִית,” וּלְאוֹתוֹ שֶׁבַּדָּרוֹם – בְּשֵׁם “מִפְרַץ וָשִׁינְגְטוֹן,” הָהָר, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלָיו, יִקָּרֵא בְּשֵׁם “הַר־פְרַנְקְלִין,” וְהַיְאוֹר הַנִּרְאֶה לְעֵינֵינוּ יִקָּרֵא “יְאוֹר־גְּרַנְט.” אֵין לָכֶם שֵׁמוֹת נָאִים מֵאֵלֶּה. הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ יַזְכִּירוּ לָנוּ אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ וְאֶת גְּדוֹלֵי הָאֶזְרָחִים שֶׁלָּהּ, אֲשֶׁר בָּהּ תִּתְפָּאֵר. וְאוּלָם בִּשְׁבִיל הַנְּחָלִים, הַמִּפְרָצִים, הַכֵּפִים וּשְׁלוּחוֹת הֶהָרִים, שֶׁאָנוּ רוֹאִים מֵרֹאשׁ הָהָר הַזֶּה, נִבְחַר בְּשֵׁמוֹת הַמְצַיְּנִים בְּיוֹתֵר אֶת תַּבְנִיתָם הַמְיֻחָדָה. אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת יֵחָרְתוּ יָפֶה בְּזִכְרוֹנְנוּ, וְגַם יִהְיוּ נוֹחִים לָנוּ לְמַעֲשֶׂה. צוּרַת הָאִי כֻּלּוֹ הֲרֵיהוּ מְשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר וְקָשֶׁה יִהְיֶה לָנוּ לִמְצֹא שֵׁם הַמְכֻוָּן לְתַבְנִיתוֹ. וַאֲשֶׁר לְפַלְגֵי הַמַּיִם, לְחֶלְקֵי הַיַּעַר הַשּׁוֹנִים, שֶׁנָּתוּר אוֹתָם לְאַחַר זְמָן, וְלַמִּפְרָצִים הַקְּטַנִּים שֶׁבַּחוֹף אֲשֶׁר נְגַלֶּה בַּיָּמִים הַבָּאִים, הִנֵּה נִקְרָא לָהֶם בְּשֵׁמוֹת בְּשָׁעָה שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לְפָנֵינוּ. מַה דַּעְתְּכֶם, יְדִידַי, עַל הַצָּעָתִי זוֹ?”

חֲבֵרָיו הִסְכִּימוּ לְהַצָּעָתוֹ פֶּה אֶחָד. הָאִי הָיָה מֻנָּח לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם כְּמַפָּה פְּרוּשָׂה, וְלֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא לִקְרֹא בְּשֵׁם לְכָל אַחַת מִזָּוִיּוֹתָיו שֶׁכְּלַפֵּי פְּנִים וּכְלַפֵּי חוּץ וּלְכָל רָמָה מֵרָמוֹתָיו. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט אָמַר לָחֹק אֶת הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה מִיָּד עַל הַתָּכְנִית שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁהַכִּנּוּיִים הַגֵּאוֹגְרָפִיִּים שֶׁל הָאִי יִהְיוּ קְבוּעִים וּמְקֻיָּמִים בְּהֶחְלֵט.

קֹדֶם כֹּל, קָרְאוּ שֵׁמוֹת לִשְׁנֵי הַמִּפְרָצִים: לָאֶחָד – “מִפְרַץ מְדִינוֹת הַבְּרִית,” וְלַשֵּׁנִי “מִפְרַץ וָשִׁינְגְטוֹן,” וְלָהָר קָרְאוּ “הַר פְרַנְקְלִין,” כְּכֹל אֲשֶׁר הִצִּיעַ הָאִינְגֵ’נֵר.

“עַכְשָׁו,” אָמַר הַסַּפָּן, “הֲרֵינִי מַצִּיעַ לִקְרֹא לַחֲצִי הָאִי הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִפְּאַת דְּרוֹמִית־מֵעֲרָבִית שֶׁל הָאִי בְּשֵׁם “חֲצִי־הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי,” וְלִזְנָבוֹ הַמִּתְעַקֵּל – בְּשֵׁם “כֵּף הַזּוֹחֵל,” שֶׁכֵּן מַרְאֵהוּ דוֹמֶה בֶּאֱמֶת לִזְנָבוֹ שֶׁל אַחַד הַזּוֹחֲלִים.”

הַצָּעָתְךָ מְקֻבֶּלֶת," אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“וּלְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאִי,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, "לְאוֹתָהּ לְשׁוֹן הַיָּם הַדּוֹמָה דִמְיוֹן גָּמוּר לְלוֹעַ פָּתוּחַ שֶׁל תַּנִּין־יָם, הָבָה נִקְרָא בְּשֵׁם “מִפְרַץ הַסְּקָלִידָה.”

“כִּוַּנְתָּ יָפֶה?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, "אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּה וְלִקְרֹא לִשְׁנֵי חֶלְקֵי הַלּוֹעַ בְּשֵׁם “כֵּף הַמַּלְתָּעוֹת.”

“אֲבָל הֲרֵי יֵשׁ שָׁם שְׁנֵי כֵּפִים,” הֵעִיר הַכַּתָּב.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “נִקְרָא לְאֶחָד 'כֵּף הַמַּלְתָּעוֹת הַדְּרוֹמִי,” וְלַשֵּׁנִי, “כֵּף הַמַּלְתָּעוֹת הַצְּפוֹנִי'.”

“הִכְנַסְתִּי אֶת הַשֵּׁמוֹת בַּתָּכְנִית,” הוֹדִיעַ הַכַּתָּב.

“עַכְשָׁו עָלֵינוּ לִקְרֹא עוֹד שֵׁם לְחֻדּוֹ הַקִּיצוֹנִי שֶׁל הָאִי אֲשֶׁר בִּפְאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“כְּלוֹמַר, לִקְצֵה ‘הַמִּפְרַץ שֶׁל מְדִינוֹת הַבְּרִית’?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“כֵּף־הַצִּפֹּרֶן!” קָרָא נֶב, אֲשֶׁר רָצָה גַם הוּא לִהְיוֹת סַנְדַּק לְאַחַד הַחֲלָקִים שֶׁל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם.

וְאָכֵן מָצָא נֶב שֵׁם נָאֶה בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁאוֹתוֹ הַכֵּף הָיָה דוֹמֶה עַד מְאֹד לְצִפָּרְנַיִם אַדִּירוֹת שֶׁל חַיָּה דִּמְיוֹנִית, אֲשֶׁר מַרְאֵה תַּבְנִיתוֹ שֶׁל הָאִי כֻּלּוֹ אֵלֶיהָ דָמָה.

קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מִתּוֹךְ קַלּוּת יְתֵרָה, גָרְמָה קוֹרַת רוּחַ רַבָּה לְפֶנְקְרוֹף; בְּנֵי הַחֲבוּרָה אִמְּצוּ קְצָת אֶת כֹּחַ דִּמְיוֹנָם וְעַד מְהֵרָה קָבְעוּ שֵׁמוֹת לִשְׁאָר חֶלְקֵי הָאִי:

לַנַּחַל, אֲשֶׁר סִפֵּק לַקּוֹלוֹנִיסְטִים מַיִם לִשְׁתִיָּה וַאֲשֶׁר בְּקִרְבָתוֹ הֱטִילָם הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, קָרְאוּ בְּשֵׁם “נַחַל הַתּוֹדָה,” שֶׁמַּשְׁמָעוֹ: תּוֹדָה לַהַשְׁגָּחָה עַל הַצָּלָתָם.

לָאִי הַקָּטֹן, אֲשֶׁר עָלָיו דָּרְכוּ רַגְלֵי פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ רִאשׁוֹנָה, קָרְאוּ “אִי הַהַצָּלָה.”

לָרָמָה, שֶׁעִטְּרָה אֶת חוֹמַת הַגְּרָנִית הַגְּבוֹהָה לְמַעְלָה מִן הַקָּמִינִים וַאֲשֶׁר מֵעָלֶיהָ רָאֲתָה הָעַיִן אֶת הַמִּפְרָץ הַגָּדוֹל לְכָל מְלוֹא הֶקֵּפוֹ, קָרְאוּ “רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל.”

וְלַסּוֹף – לְאוֹתָהּ שִׁפְעַת הַיְּעָרִים, אֲשֶׁר כִּסְּתָה אֶת חֲצִי הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי, קָרְאוּ בְּשֵׁם “יַעֲרֵי הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק.”

הִנֵּה כִּי כֵן נִגְמְרָה קְבִיעַת הַשֵּׁמוֹת לְאוֹתָם הַחֲלָקִים שֶׁל הָאִי שֶׁהָיוּ נִרְאִים וִידוּעִים; עַל מַעֲרֶכֶת שֵׁמוֹת זוֹ עֲתִידִים הָיוּ לְהוֹסִיף לְאַחַר זְמָן שֵׁמוֹת חֲדָשִׁים, בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ לִפְנֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאִי מְקוֹמוֹת וּמַרְאוֹת חֲדָשִׁים.

כָּל הַמְּלָאכָה כְּבָר שָׁלְמָה, וְשׁוּב לֹא הָיָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶלָּא לָרֶדֶת מֵעַל הַר פְרַנְקְלִין עַל מְנָת לָשׁוּב אֶל הַקָּמִינִים וְהִנֵּה עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְקָרָא:

“אִי לָנוּ! הֲרֵי שׁוֹטִים גְּמוּרִים אָנוּ!”

“וּמִשּׁוּם מָה?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, אֲשֶׁר כְּבָר סָגַר אֶת הַפִּנְקָס שֶׁלּוֹ וְהָיָה מוּכָן לָלֶכֶת.

“מִשּׁוּם שֶׁשָּׁכַחְנוּ לִקְרֹא שֵׁם לָאִי גּוּפוֹ!”

אָז הִצִּיעַ הֶרְבֶּרְט לִקְרֹא לָאִי בְּשֵׁם הָאִינְגֵ’נֵר, וְהַכֹּל מָחְאוּ כַּף לְהַצָּעָתוֹ, וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִסְכִּים לַדָּבָר וְעָנָה וְאָמָר:

"הָבָה נִקְרָא נָא, יְדִידַי, לָאִי שֶׁלָּנוּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאֶזְרָח הַגָּדוֹל, הַנִּלְחָם עַכְשָׁו לְשֵׁם חֵרוּתָהּ שֶׁל הָרֶפּוּבְלִיקָה הָאֲמֵירִיקָנִית! הָבָה נִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם “אִי לִינְקוֹלְן!”

שָׁלשׁ קְרִיאוֹת שֶׁל הֵידָד צָהֲלוּ לְשֵׁם תְּשׁוּבָה לְהַצָּעָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב, קֹדֶם שֶׁשָּׁכְבוּ לִישׁוֹן, הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מְסַפְּרִים בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם שֶׁגָּלוּ מִמֶּנָּה; הֵם הָיוּ מְסִיחִים בְּאוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה הָאֲיֻמָּה, אֲשֶׁר הִרְוְתָה אֶת אַדְמָתָם בְּדָמִים; הֵם לֹא הָיוּ מְפַקְפְּקִים אַף רֶגַע שֶׁהַדָּרוֹם יָכְנַע, וְסוֹפוֹ שֶׁל הַצָּפוֹן, הַנִּלְחָם אֶת מִלְחֶמֶת הַצֶּדֶק וְהַמֵּישָׁרִים. לִנְחֹל נִצָּחוֹן בִּזְכוּת עֲלִילוֹתֵיהֶם שֶׁל גְּרַנְט וְשֶׁל לִינְקוֹלְן!

הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁלשִׁים לְמַרְס שְׁנַת 1865 וּבְנֵי הַחֲבוּרָה לֹא שִׁעֲרוּ בְּנַפְשָׁם, כִּי בְּעוֹד שִׁשָּׁה־עָשָׂר יוֹם יֵעָשֶׂה בְּעִיר וָשִׁינְגְטוֹן מַעֲשֵׂה פֶּשַׁע נוֹרָא, וְאַבְרָהָם לִינְקוֹלְן יִפֹּל חָלָל בְּיַד אַחַד הַקַּנָּאִים, אֲשֶׁר יוֹרֶה אֵלָיו כַּדּוּר מָוֶת!

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר

כִּוּוּן הַשְּׁעוֹנִים – פֶּנְקְרוֹף שְׂבַע רָצוֹן – עָשָׁן מְעוֹרֵר חֲשָׁד – מַהֲלַךְ זִרְמוֹ שֶׁל הַפֶּלֶג הָאָדֹם – מַמְלֶכֶת הַצּוֹמֵחַ שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן – מַמְלֶכֶת הַחַי – פַּסְיוֹנֵי הֶהָרִים – הָרְדִיפָה אַחַר הַקֶּנְגוּרוּ – יְאוֹר גְּרַנְט – הֵשִׁיבָה אֶל הַקָּמִינִים.

שׁוּב פַּעַם הֵעִיפוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן אֶת עֵינֵיהֶם עַל סְבִיבוֹתָם וְאַחַר הִקִּיפוּ אֶת הַלֹּעַ שֶׁל הַר הַגַּעַשׁ מִצַּד קָצֵהוּ הַצַּר, וּמִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה יָרְדוּ בַּחֲזָרָה אֶל הָרָמָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶל מְקוֹם תַּחֲנוֹתָם בַּלָּיְלָה.

פֶּנְקְרוֹף הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִסְעֹד אֶת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִתְעוֹרְרָה הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר כִּוּוּן שְׁנֵי הַשְּׁעוֹנִים שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית וְשֶׁל הַכַּתָּב.

כַּיָּדוּעַ, לֹא נִפְגַּע שְׁעוֹנוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט עַל יְדֵי מֵי הַיָּם, לְפִי שֶׁהַכַּתָּב הוּטַל אֶל הַחוֹל מִחוּץ לִתְחוּם הַגַּלִּים. שָׁעוֹן זֶה הָיָה כְּלִי מְצֻיָּן, כְּרוֹנוֹמֶטֶר שֶׁל כִּיס לַאֲמִתּוֹ, אֲשֶׁר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא שָׁכַח לְעוֹלָם לְעָרְכוֹ יוֹם יוֹם.

וּלְעֻמַּת זֶה עָמַד שְׁעוֹנוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית מִלֶּכֶת כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁבְּעָלָיו הָיָה מוּטָל לְבֵין תִּלֵּי הַחוֹלוֹת.

עַכְשָׁו חָזַר וְעָרַךְ אוֹתוֹ הָאִינְגֵ’נֵר שֵׁנִית. לְפִי גָּבְהָה שֶׁל הַחַמָּה שִׁעֵר שֶׁהַשָּׁעָה שְׁעַת תֵּשַׁע וּלְשָׁעָה זוֹ כִּוֵּן אֶת שְׁעוֹנוֹ.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט רָצָה לְכַוֵּן גַּם אֶת שְׁעוֹנוֹ שֶׁלּוֹ לְאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר עִכֵּב בְּיָדוֹ בְּאָמְרוֹ:

“אַל נָא תַּעֲשֶׂה זֹאת, סְפִּילֶט יַקִּירִי! הַשָּׁעוֹן שֶׁלְּךָ מוֹרֶה אֶת הַזְּמָן שֶׁל רִיצְ’מוֹנְד, הָאֵין זֹאת?”

“הֵן, כּוֹרֶשׁ.”

“נִמְצָא, שֶׁהַשָּׁעוֹן שֶׁלְּךָ מְכֻוָּן לְפִי הַמֵּרִידִיַאן שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, הַשָּׁוָה כִּמְעַט לְאוֹתוֹ שֶׁל וָשִׁינְגְטוֹן?”

“אֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר.”

“אִם כֵּן אֵפוֹא, תַּן לוֹ לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ כְּמִשְׁפָּטוֹ. הֱוֵה שָׁקוּד לַעֲרֹךְ אוֹתוֹ בְּדִיּוּק, אֲבָל אַל תְּשַׁנֶּה אֶת מַעֲמַד הַמְחוֹגִים ¹⁷, דָּבָר זֶה יִהְיֶה לָנוּ לְתוֹעֶלֶת.” “לְצֹרֶךְ מָה?” הִרְהֵר הַסַּפָּן בְּלִבּוֹ.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכְלוּ פַּת שַׁחֲרִית. הַסְּעֻדָּה נֶעֶרְכָה בְּיָד רְחָבָה וְהַסּוֹעֲדִים כִּלּוּ אֶת כָּל אוֹצַר הַצַּיִד וְשִׁקְדֵי הָאֹרֶן. וְאוּלָם דָּבָר זֶה לֹא הֵבִיא אֶת פֶּנְקְרוֹף לִידֵי דְאָגָה כָּל שֶׁהִיא. הוּא הָיָה מֻבְטָח, שֶׁבְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָם בַּחֲזָרָה יַעֲלֶה בְּיָדָם לְהִצְטַיֵּד שׁוּב. טוֹףּ, אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת מְנָת חֶלְקוֹ בְּעַיִן יָפָה, וַדַּאי יִמְצָא צַיִד חָדָשׁ בַּמַּחֲבוֹאִים שֶׁמִּתַּחַת לָאִילָנוֹת. חוּץ מִזֶּה, בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׂוֹת מְעַט אֲבַק־שְׂרֵפָה וּקְנֵי־רוֹבֶה אֲחָדִים לַצַּיִד, וְסָבוּר הָיָה, שֶׁמְּלָאכָה זוֹ לֹא תִקְשֶׁה מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹתָהּ.

כְּשֶׁעָמְדוּ לָרֶדֶת מֵעַל הָרָמָה הִצִּיעַ כּוֹרֶשׁ סְמִית לַחֲבֵרָיו לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה. הוּא בִּקֵּשׁ לָתוּר אֶת יְאוֹר גְּרַנְט הַנָּאֶה, שֶׁהָיָה תָּפוּשׂ בְּמִסְגֶּרֶת נֶחֱמָדָה שֶׁל יְרַק אִילָנוֹת. וּבְכֵן הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הָרֹכֶס שֶׁל אַחַת מִשְּׁלוּחוֹת הֶהָרִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶן וַדַּאי נָבַע מְקוֹרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַפֶּלֶג הַקָּטֹן, שֶׁפִּרְנֵס אֶת הַיְאוֹר בְּמֵימָיו. בְּשִׂיחוֹתֵיהֶם זֶה עִם זֶה הִשְׁתַּמְּשׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אַךְ בִּשְׁמוֹת הָעֲצָמִים הַפְּרָטִיִּים, שֶׁבָּחֲרוּ זֶה עַתָּה, וְדָבָר זֶה הֵקַל הַרְבֵּה אֶת חִלּוּפֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף – הָאֶחָד עֶלֶם צָעִיר וְהַשֵּׁנִי מִקְצָתוֹ יֶלֶד – הָיוּ צוֹהֲלִים וּשְׂמֵחִים וְהָיוּ מְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם:

“הִנֵּה כִּי כֵן, הֶרְבֶּרְט,” אָמַר הַסַּפָּן, “הַכֹּל עוֹלֶה יָפֶה! שׁוּב אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִתְעוֹת וּלְאַבֵּד דֶּרֶךְ, בֵּין שֶׁנָּשִׂים אֶת פָּנֵינוּ אֶל יְאוֹר גְּרַנְט וּבֵין שֶׁנַּעֲבֹר בֵּין הַיְּעָרוֹת שֶׁבִּקְצֵה הַמַּעֲרָב עַל מְנַת לְהַגִּיעַ אֵל נַחַל־הַתּוֹדָה; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נָבוֹא אֶל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּמִמֵּילָא גַם אֶל מִפְרַץ הַבְּרִית!”

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִתְרַחֲקוּ זֶה מִזֶּה יוֹתֵר מִדַּי מִפְּנֵי סַכָּנַת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, אֲשֶׁר וַדַּאי מְצוּיוֹת הֵן בַּיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי. עַל פִּי רֹב, הָיוּ פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְנֶב מְהַלְּכִים בָּרֹאשׁ וְלִפְנֵיהֶם רָץ טוֹףּ, אֲשֶׁר בָּדַק בְּכָל זָוִית וּבְכָל שִׂיחַ. הַכַּתָּב וְהָאִינְגֵ’נֵר הָיוּ מְהַלְּכִים יָחַד. הָרִאשׁוֹן הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּכָל שָׁעָה לִרְשֹׁם בְּפִנְקָסוֹ כָּל מְאֹרָע, וְהַשֵּׁנִי הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פִּי רֹב דּוּמָם וְלֹא הָיָה נוֹטֶה מֵעַל דַּרְכּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לֶאֱסֹף אֶת אַחַד הַדּוֹמְמִים אוֹ אַחַד הַצְּמָחִים, וְהָיָה שָׂם אוֹתָם בְּכִיסוֹ בְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

“הַשֵּׁם יוֹדֵעַ, לְשֵׁם מַה הוּא מְאַסֵּף אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ,” מִלְמֵל פֶּנְקְרוֹף, “הֲרֵי אֲנִי מִתְבּוֹנֵן יָפֶה וְאֵינִי מוֹצֵא דָבָר, שֶׁיְּהֵא רָאוּי שֶׁאָדָם יִגְחַן כְּדֵי לַהֲרִימוֹ מֵעַל הָאָרֶץ!”

סָמוּךְ לְעֶשֶׂר שָׁעוֹת יָרְדָה הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין. הַקַּרְקַע הָיָה מְכֻסֶּה פֹּה וָשָׁם שִׂיחִים וְאִילָנוֹת בּוֹדְדִים. הָאֲדָמָה, שֶׁבְּנֵי הַחֲבוּרָה הָיוּ מְהַלְּכִים עָלֶיהָ, הָיְתָה אַדְמַת סִיד וּמֵרְאֶיהָ צְהַבְהַב וְהִיא הִשְׂתָּרְעָה בְּאֹרֶךְ שֶׁל מִיל עַד לִקְצֵה הַיָּעַר. פֹּה וָשָׁם הָיוּ מוּטָלִים עַל פָּנֶיהָ גָלְמֵי בַּזֶּלֶת אַדִּירִים, אֲשֶׁר לְפִי נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַחוֹקֵר בִּישׁוֹף וַדַּאי עָבְרוּ עֲלֵיהֶם שְׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים מִילְיוֹנִים שָׁנָה עַד שֶׁהִצְטַנֶּנוּ. וְאוּלָם בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא נִרְאוּ עִקְּבוֹת לַבָּה, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה שָׁפְעָה אַךְ עַל הַמּוֹרָדוֹת הַצְּפוֹנִיִּים שֶׁל הַוֻּלְקָן.

כּוֹרֶשׁ סְמִית קִוָּה לְהַגִּיעַ בְּלִי תַּקָּלָה וָפֶגַע אֶל אוֹתוֹ הַפֶּלֶג, אֲשֶׁר לְפִי דַעְתּוֹ הִתְפַּתֵּל לְבֵין הָאִילָנוֹת בְּקָצֵהוּ שֶׁל הַמִּישׁוֹר, וּפִתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה הֶרְבֶּרְט רָץ לִקְרָאתוֹ בְּחִפָּזוֹן, תַּחַת אֲשֶׁר נֶב וְהַסַּפָּן הִתְחַבְּאוּ אֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים.

“מַה זֶה קָרָה, בְּנִי?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“רָאִינוּ עָשָׁן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “עֵינֵינוּ רָאוּ עָשָׁן עוֹלֶה בֵּין הַסְּלָעִים בְּמֶרְחָק שֶׁל מֵאָה פְּסִיעוֹת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.”

“וּבְכֵן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם זֶה?” קָרָא הַכַּתָּב.

“עָלֵינוּ לְהִמָּנַע מֵהֵרָאוֹת, עַד שֶׁנֵּדַע עִם מִי יֵשׁ לָנוּ עֵסֶק,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אִם יֵשׁ כָּאן תּוֹשָׁבִים מִילִידֵי הַמָּקוֹם, הֲרֵינִי מִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם וְאֵינִי מִתְאַוֶּה לְהִפָּגֵשׁ אִתָּם. הֵיכָן טוֹףּ?”

“הוּא רָץ לְפָנֵינוּ.”

“וְאֵינוֹ נוֹבֵחַ?”

“לֹא.”

“אָכֵן מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר, וְאַף עַל פִּי כֵן נְנַסֶּה לְקָרְאוֹ בַּחֲזָרָה.”

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהָאִינְגֵ’נֵר, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט נִטְפְּלוּ אֶל שְׁנֵי חַבְרֵיהֶם וְהִתְחַבְּאוּ גַם הֵם אֲחוֹרֵי גָלְמֵי הַבַּזֶּלֶת.

מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאָם זֶה הִבְחִינוּ בָּרוּר עָשָׁן צְהַבְהַב, שֶׁהָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה בָּאֲוִיר.

אָז שָׁרַק הָאִינְגֵ’נֵר שְׁרִיקָה קַלָּה לְטוֹףּ; הַכֶּלֶב קָפַץ וְחָזַר אֶל בְּעָלָיו, וְהַלָּז נָתַן אוֹת לַחֲבֵרָיו שֶׁיַּמְתִּינוּ לוֹ וְהֶחֱלִיק בַּחֲשַׁאי לְבֵין הַסְּלָעִים.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָמְדוּ דוּמָם וְהִמְתִּינוּ בְּלֵב חָרֵד לְתוֹצְאוֹת הַבְּדִיקָה הַזֹּאת, וְהִנֵּה שָׁמְעוּ קוֹל הָאִינְגֵ’נֵר אֲשֶׁר קָרָא לָהֶם. הֵם מִהֲרוּ וּבָאוּ אֵלָיו וּמִיָּד הִרְגִּישׁוּ בְּרֵיחַ רַע, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת כָּל חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר.

רֵיחַ זֶה, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּירוֹ עַל נְקַלָּה, הָיָה מַסְפִּיק לָאִינְגֵ’נֵר כְּדֵי לַעֲמֹד עַל פִּיהוּ עַל טִיבוֹ שֶׁל הֶעָשָׁן, אֲשֶׁר הֶחֱרִיד אוֹתוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו וַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת עָלוּל הָיָה לָתֵת חֲרָדָה וּדְאָגָה בְּלִבָּם.

“אֵשׁ זוֹ,” פָּתַח וְאָמַר, “אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר – עָשָׁן זֶה, הֲרֵיהוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַטֶּבַע עַצְמוֹ. מוֹצָאוֹ מִתּוֹךְ מַעְיָן שֶׁל גָּפְרִית, אֲשֶׁר יִתֵּן לָנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְרַפֵּא כָּל צָרְכָּן מַחֲלוֹת שֶׁל כְּלֵי־הַנְּשִׁימָה.”

“שַׁפִּיר!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “חֲבָל שֶׁלֹּא לָקִיתִי בְּנַזֶּלֶת!”

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עָלָה הֶעָשָׁן. שָׁם רָאוּ מַעְיַן גָּפְרִית, אֲשֶׁר מֵימָיו זָרְמוּ בְּשֶׁפַע לְבֵין הַסְּלָעִים וְהֶעֱלוּ רֵיחַ חָרִיף שֶׁל חוּמְצָה גָפְרִיתָנִית.

כּוֹרֶשׁ סְמִית טָבַל אֶת יָדוֹ בַּמַּיִם הָאֵלֶּה וְחָשׁ בָּהֶם שֶׁשַּׁמְנוּנִים הֵם, וּכְשֶׁטָּעַם אוֹתָם, מָצָא שֶׁטַּעְמָם קְצָת מָתוֹק. אֶת מִדַּת חֻמָּם הֶעֱרִיךְ לְאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת פַרְנְהֵיט.

כֵּיוָן שֶׁמֵּעְיַן הַגָּפְרִית לֹא הָיָה בּוֹ בִּשְׁבִיל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִשּׁוּם תּוֹעֶלֶת לְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה, פָּנוּ וְהָלְכוּ אֶל שְׂפַת הַיַּעַר הֶעָבֹת, שֶׁהִשְׂתָּרַע לְנֶגְדָּם בְּמֶרְחָק שֶׁל אֵיזוֹ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת.

כְּכָל אֲשֶׁר שִׁעֲרוּ מֵרֹאשׁ כֵּן הָיָה: בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הַזֶּה גוֹלֵל הַפֶּלֶג אֶת מֵימָיו הַזַּכִּים וְהַשּׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָה. שְׂפָתָיו הָיוּ גְבוֹהוֹת וּמַרְאֵה אַדְמָתָן אָדֹם – סִמָּן שֶׁתַּחֲמֹצֶת בַּרְזְלָנִית אֲצוּרָה בַּאֲדָמָה זוֹ. עַל שֵׁם צֶבַע זֶה קָרְאוּ מִיָּד לְאוּבַל מַיִם זֶה “פֶּלֶג אָדֹם”.

פֶּלֶג זֶה הָיָה רָחָב, עָמֹק וְצָלוּל; הוּא נוֹצַר עַל יְדֵי מֵי הֶהָרִים וְהָיָה מִקְצָתוֹ אֶשֶׁד נוֹפֵל וּמִקְצָתוֹ אוּבַל; פַּעַם הָיָה זוֹחֵל בִּמְנוּחָה עַל פְּנֵי הַחוֹל וּפַעַם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל מֵעַל הַסְּלָעִים בְּקוֹל שֶׁאוֹן בְּצוּרָה שֶׁל אַשְׁדּוֹת מַיִם, וְכָךְ הָיָה שׁוֹטֵף וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ אֶל הַיְאוֹר בְּאֹרֶךְ שֶׁל מִיל וָחֵצִי וּבְרֹחַב שֶׁל שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים רֶגֶל, הַכֹּל לְפִי הַמָּקוֹם. מֵימָיו הָיוּ מְתוּקִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ שִׁעֲרוּ, שֶׁגַּם מֵי הַיְאוֹר מְתוּקִים הֵם. דָּבָר זֶה הָיָה רַב־עֶרֶךְ בִּשְׁבִיל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצְאוּ עַל גְּדוֹת הַיְאוֹר דִּירָה טוֹבָה וְנוֹחָה מִן הַקָּמִינִים וְיַעְתִּיקוּ אֶת מִשְׁכָּנָם לְשָׁם.

הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר סוֹכְכוּ בְּצִלְלֵיהֶם עַל הַפֶּלֶג בְּאֹרֶךְ שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת רֶגֶל, הָיוּ שַׁיָּכִים בְּרֻבָּם לְאוֹתָם הַמִּינִים הַמְּצוּיִים לָרֹב בָּאֲזוֹרִים הַמְמֻזָּגִים שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה וְטַסְמַנְיָה, וְלֹא לְמִינֵי עֲצֵי הַצְּנוֹבְרוֹת, אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת חֵלֶק הָאִי שֶׁכְּבָר נֶחְקַר עַד לְמֶרְחָק שֶׁל מִילִים אֲחָדִים מֵרָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, בִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ, בִּתְחִלַּת הֶחֹדֶשׁ אַפְּרִיל, אֲשֶׁר בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַזֶּה הֲרֵיהוּ חֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר, כְּלוֹמַר, רֵאשִׁית הַסְּתָו, עֲדַיִן לֹא הִשִּׁירוּ הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ אֶת עֲלֵיהֶם. רֻבָּם הָיוּ קָזוּאֲרִינוֹת וְאֵקָלִפְּטִים, וַאֲחָדִים מֵהֶם וַדַּאי הִצְמִיחוּ בָּאָבִיב אוֹתוֹ הַמָּן הַמָּתוֹק, הַדּוֹמֶה לַמָּן שֶׁבְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. בְּמַעֲרֵי הַיַּעַר הִתְנַשְּׂאוּ פֹּה וָשָׁם אֲרָזִים אוֹסְטְרָלִיִּים, שֶׁהָיוּ עֲטוּפִים בְּאוֹתוֹ מִין הָאֵזוֹב, אֲשֶׁר בְּהוֹלַנְדְיָה הַחֲדָשָׁה קוֹרְאִים לוֹ “טֻסָּק”. וְאוּלָם עֵץ הַנַּרְגִיל, הַמָּצוּי לָרֹב בִּקְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל הַיָּם הַשָּׁקֵט, כַּנִּרְאֶה נֶעְדָּר הָיָה עַל פְּנֵי אִי זֶה לְגַמְרֵי, וַדַּאי מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הָאִי הָיָה שׁוֹכֵן בְּמַעֲלַת רֹחַב שְׁפָלָה יוֹתֵר מִדָּי.

“חֲבַל עַל חִסָּרוֹן זֶה!” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “הֲרֵי עֵץ מוֹעִיל הוּא בְּיוֹתֵר וֶאֱגוֹזָיו כָּל כָּךְ טוֹבִים לְמַאֲכָל!”

וַאֲשֶׁר לָעוֹפוֹת, הִנֵה נִתְּרוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים עַל עַנְפֵי הָאֵקָלִפְּטִים וְהַקָּזוּאֲרִינוֹת. שֶׁלֹּא הָיוּ עֲבֻתִּים וְלֹא הִפְרִיעוּ אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף מִלִּפְרֹשׂ אֶת אֶבְרוֹתֵיהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם. צִפֳּרִי קָקָדוּ שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וַאֲפוֹרוֹת, תֻּכִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. “מְלָכִים” עֲטוּפִים צֶבַע יָרוֹק מַבְהִיק וְצֶבַע אָדֹם נֶהְדָּר, צִפֳּרֵי גַּן־עֵדֶן כְּחֻלּוֹת הִתְנוֹסְסוּ בַּחֲלִיפוֹת צְבָעִים וּגְוָנִים, כְּאִלּוּ נִרְאוּ דֶרֶךְ זְכוּכִית מְשֻׁלֶּשֶׁת, וּפָרְחוּ אָנֶה וָאָנָה מִתּוֹךְ צִפְצוּף וְקִרְקוּר מַחֲרִישׁ אָזְנָיִם.

וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה מִתּוֹךְ עֳבִי חֹרְשָׁה עַרְבּוּבְיָה שֶׁל קוֹלוֹת שׁוֹנִים. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׁמְעוּ חֲלִיפוֹת קוֹל רִנְנַת צִפֳּרִים, קוֹל נַהֲמַת חַיּוֹת הוֹלְכוֹת עַל אַרְבַּע וּמֵעֵין גִּרְגּוּר הֲבָרוֹת שֶׁל פִּרְאֵי אָדָם. נֶב וְהֶרְבֶּרְט הִסִּיחוּ אֶת דַּעְתָּם מִן הַכְּלָלִים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר שֶׁל זְהִירוּת וְקָפְצוּ וְרָצוּ אֶל הַחֹרְשָׁה. לְאָשְׁרָם לֹא מָצְאוּ שָׁם לֹא חַיָּה רָעָה וְלֹא פֶּרֶא אָדָם אָיֹם, אֶלָּא חֲצִי תְּרֵיסָר שֶׁל אוֹתָם הָעוֹפוֹת הַמְלוֹצְצִים וְהַמְזַמְּרִים, שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם “פַּסְיוֹנֵי־הָרִים”. חֲבָטוֹת אֲחָדוֹת בְּמַקְלוֹת הִפְסִיקוּ אֶת תְּשׁוּאוֹת הַמַּקְהֵלָה הַלֵּיצָנִית הַזֹּאת וְהִמְצִיאוּ ל לַקּוֹלוֹנִיסְטִים צְלִי בָּשָׂר מְצֻיָּן לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב.

הֶרְבֶּרְט הִפְנָה אֶת עֵינֵי בְּנֵי הַחֲבוּרָה גַם אֶל מִין יוֹנִים נָאוֹת, אֲשֶׁר עֵין כַּנְפֵיהֶן כְּעֵין הַבְּרוֹנְזָה; מֵהֶן נָשְׂאוּ עַל רָאשֵׁיהֶן כַּרְבֹּלֶת הֲדוּרָה, וּמֵהֶן הָיוּ עֲטוּפוֹת נוֹצוֹת יְרוֹקוֹת כִּבְנוֹת מִינָן אֲשֶׁר בְּפוֹרְט־מָקָרִי; וְאוּלָם אֶת הַיּוֹנִים הַלָּלוּ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִתְפֹּשׂ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָצוּד אֶת הָעוֹרְבִים וְאֶת עוֹרְבֵי הָעֲמָקִים, אֲשֶׁר פָּרְחוּ וְנִמְלְטוּ לְהָקוֹת לְהָקוֹת. יְרִיָּה אַחַת בְּכַדּוּרֵי עוֹפֶרֶת קְטַנִּים הָיְתָה דַיָה לְהַפִּיל בְּמַחֲנוֹת בַּעֲלֵי הַכָּנָף הַלָּלוּ הֲמוֹן חֲלָלִים. וְאוּלָם תַּחַת נֵשֶׁק יְרִיָּה הִשְׁתַּמְּשׁוּ הַצַּיָּדִים שֶׁלָּנוּ לְפִי שָׁעָה אַךְ בַּאֲבָנִים, וְתַחַת כִּידוֹנִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמַקְלוֹת, וְדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, כִּי כְּלֵי זַיִן שֶׁכָּאֵלֶה לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים כָּל עִקָּר.

וְעַד כַּמָּה דַלִּים וַעֲלוּבִים הָיוּ כְּלֵי זֵינָם אֵלֶּה נוֹכְחוּ לָדַעַת בְּמִדָּה יְתֵרָה, בְּשָׁעָה שֶׁלְהָקָה מְנַתֶּרֶת וּמְדַלֶּגֶת שֶׁל הוֹלְכֵי־אַרְבַּע טָסָה מֵעַל לְשִׂיחִים כְּשֶׁהִיא מְקַפֶּצֶת קְפִיצוֹת בְּנוֹת שְׁלשִׁים רֶגֶל וְהָיְתָה דוֹמָה לַחֲבוּרָה שֶׁל חַיּוֹת־יוֹנְקוֹת הַפּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר. בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ טָסוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ וּבְגֹבַהּ גָדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁנִּדְמוּ לָעַיִן כִּסְנָאִיּוֹת הַמְדַלְּגוֹת מֵאִילָן לְאִילָן.

“הֲרֵי אֵלֶּה הֵם קֶנְגּוּרוּ!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

“וּבְשָׂרָם רָאוּי לַאֲכִילָה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“אִם מְטַגְּנִים אוֹתוֹ כַּהֲלָכָה,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אֵין לְךָ צָלִי מְעֻלָּה מִזֶּה!…”

עוֹד לֹא הִסְפִּיק גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לִגְמֹר אֶת מִלָּתוֹ זוֹ, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַלְהִיב אֶת הַלְּבָבוֹת, וּמִיָּד קָפַץ הַסַּפָּן וְרָץ בְּלִוְיַת נֶב וְהֶרְבֶּרְט בְּעִקְּבוֹת הַקֶּנְגּוּרוּ. כּוֹרֶשׁ סְמִית קָרָא לָהֶם שֶׁיָּשׁוּבוּ – אַךְ קְרִיאָתוֹ הָיְתָה לְבַטָּלָה. וְאוּלָם גַּם הָרְדִיפָה שֶׁרָדְפוּ הַצַּיָּדִים אַחַר חַיָּה גְמִישָׁה זוֹ, אֲשֶׁר קָפְצָה כְּכַדּוּר שֶׁל גּוּמִי, הָיְתָה לְבַטָּלָה. אַחֲרֵי רִיצָה שֶׁל חֲמִשָּׁה רְגָעִים כָּלְתָה נְשִׁימָתָם מֵאַפָּם, תַּחַת אֲשֶׁר הַחַיּוֹת נֶעֶלְמוּ בֵּין הָאִילָנוֹת. וְגַם הַצְלָחָתוֹ שֶׁל טוֹףּ לֹא הָיְתָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו.

“אֲדוֹנִי סְמִית,” אָמַר הַסַּפָּן לְאַחַר שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר וְהַכַּתָּב הִגִּיעוּ אֶל שְׁלשֶׁת הַצַּיָּדִים, “אֲדוֹנִי סְמִית, הֲרֵי עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ בְּלִי קְנֵה רוֹבֶה. הֲיֵשׁ לְךָ יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת כְּלִי נֶשֶׁק זֶה?”

“אוּלַי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶלָּא שֶׁמִּתְּחִלָּה נַעֲשָׂה לָנוּ קְשָׁתוֹת וְחִצִּים, וְאֵינֶנִּי מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר, שֶׁתִּהְיֶה זָרִיז לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּדֶרֶךְ הַצַּיָּדִים שֶׁבְּאוֹסְטְרַלְיָה.”

“קְשָׁתוֹת וְחִצִּים!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף בַּעֲקִימַת שְׂפָתַיִם שֶׁל בּוּז, “הֲרֵי אֵלֶּה הֵם כְּלֵי מִשְׂחָק לִילָדִים!”

“אַל נָא תִּתְיָהֵר, יְדִידִי פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “תֵּן דַּעְתְּךָ, שֶׁהַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים הִרְווּ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים אֶת הָאָרֶץ בְּדָמִים. אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה רַק תְּמוֹל בָּא לָעוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר הַמִּלְחָמָה יָמֶיהָ כִּימֵי הָאָדָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – לַאֲסוֹנוֹ וּלְהַוָּתוֹ שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי!”

“חַיֶיךָ שֶׁצָּדַקְתָּ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “אֶלָּא שֶׁכָּךְ דַּרְכִּי לִהְיוֹת נִמְהָר בִּלְשׁוֹנִי… שָׂאֵנִי נָא!”

הֶרְבֶּרְט, שֶׁהָיָה חוֹבֵב מַדָּעֵי הַטֶּבַע, הִרְחִיב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַדִּבּוּר עַל הַקֶּנְגוּרוּ וְאָמָר:

“בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיָה לָנוּ עֵסֶק עִם מִין מְיֻחָד, הַקָּשֶׁה לְהִתָּפֵס מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הַלָּלוּ הָיוּ עֲנָקִים בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת שָׂבוֹת; וְאוּלָם אִם אֵינִי טוֹעֶה יֵשׁ קֶנְגּוּרוּ שְׁחוֹרִים וַאֲדֻמִּים, קֶנְגּוּרוּ־סְלָעִים וְקֶנְגּוּרוּ־עַכְבָּרִים גַּסִּים, הָעֲשׂוּיִים לְהִתָּפֵס עַל נְקַלָּה. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵים־עָשָׂר מִינִים…”

“הֶרְבֶּרְט,” הִפְסִיקוּ הַסַּפָּן בְּכֹבֶד רֹאשׁ, “אֲנִי אֵין לְפָנַי אֶלָּא מִין אֶחָד שֶׁל קֶנְגּוּרוּ, וְהוּא ‘קֶנְגּוּרוּ – צְלִי אֵשׁ’, וּמִין זֶה נִהְיֶה חֲסֵרִים הָעֶרֶב!”

הַכֹּל צָחֲקוּ לְשֵׁמַעַ הַקְּלַסִּיפִיקַצְיָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁקָּבַע פֶּנְקְרוֹף. הַסַּפָּן אִישׁ הַחַיִל לֹא יָכֹל לְהַעֲלִים אֶת מַפַּח נַפְשׁוֹ עַל אֲשֶׁר אָנוּס יִהְיֶה לִסְעֹד הָעֶרֶב סְעֻדָּה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא פַּסְיוֹנִים מְזַמְּרִים בִּלְבָד; וְאוּלָם הַהַצְלָחָה רִחֲמָה עָלָיו וְהֵאִירָה לוֹ פָּנִים שׁוּב פָּעַם.

זְכוּת זוֹ נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ עַל יְדֵי טוֹףּ. אוֹתוֹ הַכֶּלֶב וַדַּאי הִרְגִישׁ יָפֶה, שֶׁעֵסֶק זֶה יֵשׁ גַּם לוֹ עִנְיָן בּוֹ, וּלְפִיכָךְ שׁוֹטֵט אָנֶה וָאָנָה וְחִפֵּשׂ וּבָדַק בְּכָל מָקוֹם מִתּוֹךְ אִינְסְטִינְקְט, אֲשֶׁר הָרָעָב הִגְבִּיר אֶת כֹּחוֹ פִּי שְׁנָיִם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָשׁוּד הָיָה, שֶׁאִם יִפֹּל צַיִד בֵּין שִׁנָּיו, לֹא יַשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בִּשְׁבִיל הַצַּיָּדִים כְּלוּם וְשֶׁאֵין הוּא עוֹסֵק עַכְשָׁו בְּמַעֲשֵׂה צַיִד אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ; וְאוּלָם נֶב הִשְׁגִּיחַ אֵלָיו – וְיָפֶה עָשָׂה.

סָמוּךְ לִשְׁעַת שָׁלשׁ נֶעִלַם הַכֶּלֶב לְבֵין הַשִׂיחִים, וְנַהֲמָה מְשֻׁנָּה, שֶׁבָּקְעָה וְעָלְתָה מִשָּׁם, הֵעִידָה עָלָיו מִיָּד, שֶׁהוּא צָד אַחַת הַחַיּוֹת.

נֶב קָפַץ וְרָץ אַחֲרָיו וּמָצָא אוֹתוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד וְאוֹכֵל חַיָּה אַחַת בְּתַאֲוָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁמִּקֵּץ עֶשֶׂר שְׁנִיּוֹת וַדַּאי אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁמְּהַלֶּכֶת־אַרְבַּע זוֹ בָּאָה אֶל קִרְבּוֹ. אֲבָל לְאֹשֶׁר בְּעָלָיו הִתְנַפֵּל הַכֶּלֶב עַל קֵן שָׁלֵם וְצָד שָׁלשׁ חַיּוֹת בְּבַת אֶחָת; שְׁתֵּי כַּרְסְמָנִיּוֹת אֲחֵרוֹת – כִּי עַל מִשְׁפָּחָה זוֹ נִמְנוּ אוֹתָן הַחַיּוֹת – הָיוּ מוּטָלוֹת עַל הַקַּרְקַע חֲנוּקוֹת.

נֶב חָזַר אֶל חֲבֵרָיו כִּמְנַצֵּחַ כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּכָל אַחַת מִיָּדָיו חַיָּה כַּרְסְמָנִית, שֶׁעָלְתָה בְּגָדְלָהּ עַל הָאַרְנֶבֶת. עוֹרָן הַצָּהֹב הָיָה נָקוּד נְקֻדּוֹת יְרַקְרַקּוֹת וּזְנָבָן לֹא הָיָה אֶלָּא עֹקֶץ קָצָר – סִמָּן לְזָנָב.

אֶזְרָחֵי מְדִינוֹת הַבְּרִית לֹא פִּקְפְּקוּ כְּלָל בִּדְבַר הַשֵּׁם שֶׁרָאוּי לִקְרֹא לַחַיּוֹת הַלָּלוּ. בָּרִי הָיָה לָהֶם, שֶׁאֵין אֵלֶּה אֶלָּא “מָרָס” (כְּמִין שָׁפָן אֲמֵרִיקָנִי), הַחַיּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ קְצָת גְּדוֹלוֹת מִבְּנוֹת מִשְׁפַּחְתָּן אֲשֶׁר בָּאֵזוֹר הַטְּרָפִּי; אָזְנֵיהֶן הָיוּ אֲרֻכּוֹת וְכָל אַחַת מִלִּסְתּוֹתֵיהֶן הָיְתָה מְזֻיָּנָה בְּחָמֵשׁ מַלְתָּעוֹת – סִמָּנִים מֻבְהָקִים, שֶׁהִבְדִּילוּ אוֹתָן מִן הַשָּׁפָן הָאֲמֵרִיקָנִי הָאֲמִתִּי.

“הֵידָד!” צָהַל פֶּנְקְרוֹף, “הִנֵּה בָּא הַצָּלִי! עַכְשָׁו אָנוּ יְכֹלִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה!”

שׁוּב הִמְשִׁיכוּ אֶת הֲלִיכָתָם, שֶׁהִפְסִיקוּהָ לְרֶגַע. הַפֶּלֶג הָאָדֹם גּוֹלֵל אֶת מֵימָיו הַזַּכִּים מִתַּחַת לְחֻפַּת עֲצֵי הַקָּזוּאֲרִינוֹת וּמִתַּחַת לְעַנְפֵי עֲצֵי גוּמִי אַדִּירֵי־קוֹמָה. צִמְחֵי חֲבַצֶּלֶת נֶהְדָּרִים הִתְנַשְּׂאוּ עַד לְרוּם שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגֶל. וְעַל אֵלֶּה נוֹסְפוּ מִינֵי אִילָנוֹת אֲחֵרִים, אֲשֶׁר חוֹקֵר הַטֶּבַע הַצָּעִיר לֹא יָדַע אוֹתָם וַאֲשֶׁר כָּפְפוּ גַּם הֵם אֶת פֹּארוֹתֵיהֶם מֵעַל הַפֶּלֶג, שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת הֶמְיָתוֹ מִתַּחַת לַכִּפָּה הַיְרוֹקָה הַנְּטוּיָה עָלָיו.

וְהִנֵּה הִתְרַחֵב הַפֶּלֶג בְּמִדָּה נִכֶּרֶת, וּמִכָּאן בָּא כּוֹרֶשׁ סְמִית לִידֵי הַמַּסְקָנָה, שֶׁעוֹד מְעַט וַדַּאי יַגִּיעוּ אֶל תּוֹצְאָתוֹ. הַשְׁעָרָתוֹ נִתְאַמְּתָה, כִּי לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הָאֲנָשִׁים מִתּוֹךְ חֹרְשָׁה עֲבֻתָּה שֶׁל אִילָנוֹת יְרוֹקִים נִגְלְתָה פִּתְאֹם תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג לְעֵינֵיהֶם.

בְּנֵי הַחֲבוּרָה הִגִּיעוּ אֶל הַשָּׂפָה הַמַּעֲרָבִית שֶׁל יְאוֹר גְּרַנְט. מָקוֹם זֶה רָאוּי הָיָה בֶּאֱמֶת שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו. אֲגַם מַיִם זֶה, אֲשֶׁר מִדַּת הֶקֵּפוֹ הָיְתָה כְּשִׁבְעָה מִילִין וּמִדַּת שִׁטְחוֹ כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אַקְרִים¹⁸ הָיָה מֻקָּף מִסְגֶּרֶת שֶׁל אִילָנוֹת שׁוֹנִים.

מִצַּד מִזְרָח נִצְנַץ פֹּה וָשָׁם מַרְאֵה הַיָּם מִבַּעַד לִפְרָצוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁנִּפְרְצוּ בַּמָּסָךְ הַיָּרוֹק אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַיְאוֹר. מִצַּד צָפוֹן נָטְתָה שְׂפַת הַיְאוֹר נְטִיָּה עַקְמוּמִית, שֶׁהָיָה בָּהּ מִן הַהֶפֶךְ לַזָּוִית הַחַדָּה שֶׁל קְצֵה הַיְאוֹר שֶׁמִּנֶּגֶד. עַל שְׂפַת הַיְאוֹר הַקָּטֹן הַזֶּה שָׁכְנוּ הֲמוֹן צִפֳּרִים. אִיִּים לֹא הָיוּ בּוֹ, חוּץ מִשֵּׁן־סֶלַע אַחַת, שֶׁבִּצְבְּצָה מִתּוֹךְ הַמַּיִם בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת רֶגֶל מִן הַשָּׂפָה הַדְּרוֹמִית. שָׁם חָיוּ הַרְבֵּה זוּגוֹת שֶׁל מַלְכֵי הַשְּׁלָכִים. הֵם יָשְׁבוּ בִּדְמָמָה וּמִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ עַל אַחַת הָאֲבָנִים וְאָרְבוּ לַדָּגִים הַמְשׁוֹטְטִים בַּמַּיִם, וּכְשֶׁהַלָּלוּ נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם, הִתְנַשְּׂאוּ פִּתְאֹם וְצָלְלוּ הַמַּימָה מִתּוֹךְ שְׁרִיקָה חַדָּה וְשָׁבוּ וְעָלוּ לְמַעְלָה וּשְׁלָלָם בְּחַרְטֻמָּם. עַל פְּנֵי הַשָּׂפָה וְעַל אוֹתוֹ הָאִי הַקָּטֹן הִתְהַלְּכוּ בְּגַאֲוָה בְּנֵי אַוָּזֵי הַבָּר, קְאָתוֹת, תַּרְנְגֹלוֹת־מַיִם, אֲדֻמֵּי־חַרְטֻמִּים, פִילֵדוֹנִים בַּעֲלֵי לָשׁוֹן אֲרֻכָּה, שֶׁצּוּרָתָהּ צוּרַת מַכְחוֹל, וַאֲחָדִים מֵאוֹתָם עוֹפוֹת־הַלִּירָה הַמֻּפְלָאִים, אֲשֶׁר זְנָבָם הַנָּאֶה מִתְנַשֵּׂא בִּדְמוּת קֶשֶׁת שֶׁל לִירָה.

מֵי הַיְאוֹר הָיוּ מְתוּקִים, זַכִּים וּשְׁחוֹרִים בְּמִקְצָת, וְעַל פִּי תְּנוּדוֹת יְדוּעוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם בְּצוּרָה שֶׁל עִגּוּלִים אֲחָדִים שֶׁהִצְטַלְּבוּ זֶה בָּזֶה, אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיד בְּבֵרוּר, שֶׁהַיְאוֹר וַדַּאי עָשִׁיר הוּא בְּדָגִים.

“אָכֵן נֶחְמָד הוּא הַיְאוֹר הַזֶּה!” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט. “הָבָה נִקְבַּע אֶת דִּירָתֵנוּ עַל שְׂפָתוֹ!”

“אָמְנָם כֵּן, פֹּה נִקְבַּע אֶת דִּירָתֵנוּ!” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּקְּשׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַחֲזֹר אֶל הַקָּמִינִים בִּמְהִירוּת יְתֵרָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, וּלְפִיכָךְ שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשְּׂפוֹת הַיְאוֹר הִתְלַכְּדוּ שָׁם וְהָיוּ לְזָוִית חַדָּה. שֶׁלֹּא בְּלִי עָמָל כָּבְשׁוּ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין הַקָּנִים וְהַשִּׂיחִים הָעֲבֻתִּים, אֲשֶׁר יַד הָאָדָם לֹא נָגְעָה בָּם מֵעוֹלָם, וּפָנוּ אֶל עֵבֶר חוֹף הַיָּם כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל הַמִּישׁוֹר אֲשֶׁר לְרָמַת־הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. לְאַחַר הֲלִיכָה שֶׁל שְׁנֵי מִילִין נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם מִישׁוֹר הָרָמָה, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה שִׁפְעַת עֲשָׂבִים, וּמִמֶּנּוּ וָהָלְאָה נִרְאָה הַיָּם, שֶׁהִשְׂתָּרַע עַד אַפְסֵי אֵין קֵץ.

כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקָּמִינִים לֹא הֻצְרְכוּ אֶלָּא לַעֲבֹר בַּאֲלַכְסוֹן אֶת הָרָמָה וְלָרֶדֶת אֶל הָעַקְמוּמִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה. וְאוּלָם הָאִינְגֵ’נֵר רָצָה לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם שׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מוֹתַר מֵימֵי הַיְאוֹר, וּלְפִיכָךְ הוֹסִיפוּ לָתוּר בֵּין הָאִילָנוֹת וְהִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּם לְצַד צָפוֹן עוֹד כְּמִיל וָחֵצִי. וְאָמְנָם הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁמֵּימֵי הַיְאוֹר יֵשׁ לָהֶם מוֹצָא בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת וְשֶׁהֵם מִשְׁתַּפְּכִים בְּלִי סָפֵק אֶל אַחַד הַנְּקִיקִים אֲשֶׁר בַּגְּרָנִית. הַיְאוֹר הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין אַגָּן גָּדוֹל, שֶׁהִתְמַלֵּא לְאַט לְאַט עַל יְדֵי תִּשְׁפֹּכֶת מֵי הַפֶּלֶג הָאָדֹם אֶל תּוֹכוֹ. וּלְפִיכָךְ בָּרוּר הָיָה, שֶׁעֹדֶף הַמַּיִם וַדַּאי זוֹרֵם הַיָּמָּה וּמִשְׁתַּפֵּךְ בּוֹ דֶּרֶךְ נְפִילָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר מַחֲשָׁבָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַחַד הַיָּמִים בְּכֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מַפַּל הַמַּיִם, הָאוֹבֵד עַכְשָׁו לְבַטָּלָה וּלְלֹא תּוֹעֶלֶת. וּבְכֵן הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַיְאוֹר עוֹד כְּמִיל אֶחָד, וְאוּלָם אֶת מוֹצָאוֹ לֹא גִּלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית מֻבְטָח הָיָה שֶׁהוּא קַיָּם בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת. אָז חָזְרוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה עַל עִקְּבוֹתָם וְדֶרֶךְ הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה בָּאוּ סוֹף סוֹף בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וָחֵצִי אֶל הַקָּמִינִים.

מִיָּד הִצִּיתוּ אֵשׁ, וְנֶב וּפֶנְקְרוֹף, אֲשֶׁר הָאֶחָד בְּתוֹר נֶגְר וְהַשֵּׁנִי בְּתוֹר סַפָּן הָיוּ מְיֻעָדִים לְשַׁמֵּשׁ רַקָּחִים וְטַבָּחִים מִטִּבְעָם, הֵכִינוּ בִּזְרִיזוּת צְלִי שָׁפָן מַעֲלֶה רֵיחַ, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה אָכְלוּ אוֹתוֹ בְּתַאֲוַת נָפֶשׁ.

לְאַחַר הַסְּעֻדָּה בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם לִישֹׁן, וְהִנֵּה עָמַד כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ דֻּגְמָאוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל דּוֹמְמִים מִמִּינִים שׁוֹנִים וְעָנָה וְאָמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“יְדִידַי, אֶבֶן זוֹ הֲרֵיהִי אֶבֶן בַּרְזֶל, זֶה חַלָּמִישׁ, זֶה חֹמֶר, זֶה סִיד וְזֶה פֶּחָם. הֲרֵי לִפְנֵיכֶם הַמַּתָּנוֹת שֶׁהַטֶּבַע נוֹתֵן לָנוּ, וְזוֹהִי מְנָת חֶלְקוֹ בָּעֲבוֹדָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת! – לְמָחָר נִגַּשׁ לָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ!”

פֶּרֶק שְׁלשָׁה־עָשָׂר

הַמְּצִיאָה שֶׁמָּצְאוּ עַל גּוּפוֹ שֶׁל טוֹףּ – עֲשִׂיַּת קְשָׁתוֹת וְחִצִּים – בֵּית חֲרֹשֶׁת לִלְבֵנִים – כִּבְשָׁן ¹⁹ לְמִשְׂרֵפַת קְדֵרוֹת – כֵּלִים שׁוֹנִים לְצָרְכֵי בֵּית־הַבִּשּׁוּל – קְדֵרַת הַמָּרָק הָרִאשׁוֹנָה – הַלַּעֲנָה – צְלָב הַדָּרוֹם – תַּצְפִּית אַסְטְרוֹנוֹמִית חֲשׁוּבָה.

“וּבְכֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, בַּמֶּה אָנוּ מַתְחִילִים?” שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל הַסַּפָּן אֶת הָאִינְגֵ’נֵר לְמָחֳרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

“מִבְּרֵאשִׁית,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֲנוּסִים הָיוּ לְהַתְחִיל אֶת הַכֹּל מִ“בְּרֵאשִׁית”. שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בְּיָדָם אֲפִילוּ הַמַּכְשִׁירִים הַדְּרוּשִׁים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כְּלֵי תַשְׁמִישׁ וּמַכְשִׁירִים, וְגַם לֹא הָיוּ שְׁרוּיִים בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַטֶּבַע הַ“מְקַמֵּץ בְּכֹחַ מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי”. פְּנַאי לֹא הָיָה לָהֶם כָּל עִקָּר, לְפִי שֶׁצְּרִיכִים הָיוּ לִשְׁקֹד תֵּכֶף וּמִיָּד לְסַפֵּק אֶת צָרְכֵי קִיּוּמָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּסָּיוֹן הָרַב שֶׁרָכְשׁוּ לָהֶם לְשֶׁעָבַר פִּטֵּר אוֹתָם מִן הַצֹּרֶךְ לְהַמְצִיא הַמְצָאוֹת חֲדָשׁוֹת, הֲרֵי מִכָּל מָקוֹם אֲנוּסִים הָיוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל בִּידֵי עַצְמָם. הַבַּרְזֶל וְהַפְּלָדָה שֶׁלָּהֶם הָיוּ עֲדַיִן בְּמַצָּב שֶׁל מַחֲצָב, כְּלֵי הַחֶרֶס שֶׁלָּהֶם עֲדַיִן לֹא יָצְאוּ מִכְּלָל חֵמָר וּכְלֵי הַלֹּבֶן וְהַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁלָּהֶם עֲדַיִן גְּלוּמִים וַאֲצוּרִים הָיוּ בְּנִימֵי צְמָחִים.

הָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הַלָּלוּ הָיוּ “אֲנָשִׁים” לְפִי הַמַּשְׁמָעוּת הַמְעֻלָּה שֶׁל מִלָּה זוֹ. בְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיוּ אֲנָשִׁים יִתְרֵי־בִּינָה, מְסוּרִים לוֹ וְחָרוּצִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם. הוּא בָּחַן אוֹתָם וְיָדַע אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם יָפֶה.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, כָּתַב בַּעַל כִּשְׁרוֹן גָּדוֹל, אֲשֶׁר לָמַד וְיָדַע אֶת הַכֹּל בְּמִדָּה שֶׁיָּכֹל הָיָה לְדַבֵּר עַל כָּל דָּבָר, מֻכְשָׁר הָיָה לְהוֹעִיל הַרְבֵּה לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל הָאִי גַם בִּתְבוּנָתוֹ וְגַם בְּכֹחַ יָדָיו. הוּא לֹא נָסוֹג אָחוֹר מִפְּנֵי כָּל מִפְעָל וּמִהְיוֹתוֹ צַיָּד נִלְהָב עָתִיד הָיָה לְהִתְמַכֵּר לְמַעֲשֵׂה הַצַּיִד לְשֵׁם פַּרְנָסָה, תַּחַת אֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו לֹא עָסַק בּוֹ אֶלָּא לְשֵׁם הֲנָאָה וְשַׁעֲשׁוּעִים בִּלְבָד.

הֶרְבֶּרְט, עֶלֶם זָרִיז וּבָקִי הַרְבֵּה בְּמַדָּעֵי הַטֶּבַע, שָׁקַד לְטוֹבַת הַחֲבוּרָה כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ.

נֶב הָיָה מְשַׁמֵּשׁ דְּמוּת שֶׁל מְסִירוּת נָפֶשׁ. הוּא הָיָה חָרוּץ, בַּר־דַּעַת, שַׁקְדָּן לְלֹא לְאוּת, חָזָק וּבַעַל בְּרִיאוּת מוּצָקָה כְּבַרְזֶל. הוּא יָדַע קְצָת אֶת מְלֶאכֶת הַנַּפָּחוּת וְעָתִיד הָיָה לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לַיִּשּׁוּב הָעוֹמֵד לְהִוָּסֵד.

וַאֲשֶׁר לְפֶנְקְרוֹף, הִנֵּה הָיָה סַפָּן שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי כָּל הַיַּמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, וְחוּץ מִזֶּה, עָבַד עֲבוֹדַת נַגָּר בְּבָתֵּי הַמְּלָאכָה לְמִבְנֵה אֳנִיּוֹת אֲשֶׁר בִּבְרוּקְלִין, עֲבוֹדַת עוֹזֵר לְחַיָּט בָּאֳנִיּוֹת הַמִּלְחָמָה שֶׁל מְדִינוֹת הַבְּרִית, עֲבוֹדַת גַּנָּן וְיוֹגֵב, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְחֻסָּר מִשְׂרַת סַפָּן, וְעוֹד מְלָאכוֹת שֶׁכָּאֵלֶה… כְּדֶרֶךְ כָּל יוֹרְדֵי הַיָּם הָיָה מֻכְשָׁר לַכֹּל וְיָדַע לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר כַּשּׁוּרָה.

אָכֵן קָשָׁה לִמְצֹא חֲבוּרָה שֶׁל חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ יוֹתֵר מֻכְשָׁרִים לְהִלָּחֵם בַּגּוֹרָל שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם, וְיוֹתֵר בְּטוּחִים, שֶׁסּוֹפָם לְהַכְרִיעַ אֶת גּוֹרָלָם זֶה.

מִ“בְּרֵאשִׁית”, אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית. וְרֵאשִׁית זוֹ, שֶׁעָלֶיהָ דִבֵּר הָאִינְגֵ’נֵר, הָיְתָה מַשְׁמָעוּתָהּ יְצִירַת מַכְשִׁיר, שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת חָמְרֵי הַטֶּבַע לְתַשְׁמִישָׁם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. הַכֹּל יוֹדְעִים מַה גָּדוֹל תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַחֹם בְּמַעֲשֵׂה הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ. בְּחָמְרֵי הַשְּׂרֵפָה, בְּעֵצִים וּבְפֵחַם־הָאֶבֶן אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִיָּד, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים אֵפוֹא אֶלָּא לַעֲשׂוֹת תַּנּוּר, כְּדֵי לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מֵחָמְרֵי הַשְּׂרֵפָה הַלָּלוּ.

“וּמַה יְהֵא תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל תַּנּוּר זֶה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“לְהָכִין כְּלֵי חֶרֶס, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ צֹרֶךְ בָּהֶם,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“וּבַמֶּה נַעֲשֶׂה אֶת הַתַּנּוּר הַזֶּה?”

“בִּלְבֵנִים.”

“וּמִמַּה נַעֲשֶׂה אֶת הַלְּבֵנִים?”

“מֵחֹמֶר. וּבְכֵן, יְדִידַי, הָבָה נִגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה. כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִטִּרְחַת הַהוֹלָכָה, נְכוֹנֵן אֶת בַּיִת הַיּוֹצֵר שֶׁלָּנוּ בִּמְקוֹם מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הַחֵמָר. נֶב יָבִיא לָנוּ צֵדָה, וְאֵשׁ לְצֹרֶךְ הֲכָנַת הַמְּזוֹנוֹת וַדַּאי לֹא נֶחֱסַר.”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁנֶּחֱסַר מְזוֹנוֹת מֵאֵין לָנוּ כְּלֵי צָיִד!”

“הוֹי!” קָרָא הַסַּפָּן, “אִלּוּ הָיְתָה לָנוּ לְכָל הַפָּחוֹת סַכִּין!”

“וּמֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בָּהּ?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“הָיִיתִי מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת לִי קֶשֶׁת וְחִצִּים, וּמִיָּד הָיָה מְזָוֵנוּ מִתְמַלֵּא שֶׁפַע צָיִד.”

“אָמְנָם כֵּן, סַכִּין, לַהַב חוֹתֵך…” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקְלוּ מֶבָּטָיו בְּטוֹףּ, אֲשֶׁר רָץ אָנֶה וָאָנָה עַל פְּנֵי הַחוֹף.

וּפִתְאֹם אוֹרוּ עֵינֵי כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהוּא קָרָא:

“טוֹףּ, בּוֹא הֵנָּה!”

הַכֶּלֶב נִזְדָּרֵז וּבָא לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו. הַלָּז לָקַח אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל טוֹףּ בֵּין שְׁתֵּי יָדָיו וְחָלַץ אֶת הָעֲנָק מֵעַל צַוָּארוֹ וְשִׁבְּרוֹ לִשְׁנַיִם וְאָמָר:

“הֵא לְךָ, פֶּנְקְרוֹף, שְׁתֵּי סַכִּינִים!”

הַסַּפָּן צָהַל וְעָנָה לְעֻמָּתוֹ בִּשְׁתֵּי קְרִיאוֹת שֶׁל “הֵידָד!” הָעֲנָק שֶׁל טוֹףּ הָיָה עָשׂוּי רְצוּעָה דַקָּה שֶׁל פְּלָדָה מֻקְשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה צְרִיכָה אֶלָּא שֶׁיַּשְׁחִיזוּהָ תְּחִלָּה עַל גַּבֵּי אֶבֶן־חוֹל גַּסָּה כְּדֵי לְשַׁוּוֹת לָהּ חֹד וְלִלְטשׁ אַחַר כָּךְ אֶת פִּי הַחֹד בְּאֶבֶן יוֹתֵר דַּקָּה. וּמִכֵּיוָן שֶׁאַבְנֵי חוֹל הָיוּ מְצוּיוֹת עַל פְּנֵי הַחוֹף לָרֹב, לְפִיכָךְ רָכְשׁוּ לָהֶם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִקֵּץ שְׁעָתַיִם שְׁנֵי כְּלֵי מְלָאכָה בְּצוּרָה שֶׁל שְׁנֵי לְהָבִים חַדִּים, שֶׁקְּבָעוּם עַל נְקַלָּה בְּיָדוֹת מוּצָקוֹת.

רְכִישָׁה זוֹ שֶׁל כְּלִי־הַמְּלָאכָה הָרִאשׁוֹן הָיְתָה בְּעֵינֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּנִצָּחוֹן גָּדוֹל וְהֵם צָהֲלוּ לִקְרָאתָהּ בְּשִׂמְחָה. וְאָמְנָם רְכִישָׁה יְקָרָה זוֹ הָיְתָה בִּשְׁבִילָם דָּבָר בְּעִתּוֹ.

הֵם עָמְדוּ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. מְגַמָּתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיְתָה לַחֲזֹר אֶל הַשָּׂפָה הַמַּעֲרָבִית שֶׁל הַיְאוֹר, אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם מָצָא אֶמֶשׁ אֶת אַדְמַת הַחֵמָר, שֶׁמִּמֶּנָּה לָקַח לוֹ דֻגְמָה, וּבְכֵן הָלְכוּ לְאֹרֶךְ שְׂפָתוֹ שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה וְעָבְרוּ אֶת רָמַת־הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּלְאַחַר הֲלִיכָה שֶׁל חֲמִשָּׁה מִילִין הִגִּיעוּ אֶל מַעַר יַעַר בְּמֶרְחָק שֶׁל מָאתַיִם פְּסִיעוֹת מִיאוֹר גְּרַנְט.

בַּדֶּרֶךְ גִּלָּה הֶרְבֶּרְט עֵץ, אֲשֶׁר הָאִינְדְיָנִים שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה הַדְּרוֹמִית עוֹשִׂים מֵעֲנָפָיו אֶת הַקְּשָׁתוֹת שֶׁלָּהֶם, עֵץ זֶה “קְרֵיִמְבָּה” שְׁמוֹ וְהוּא נִמְנֶה עַל מִשְׁפַּחַת הַתְּמָרִים, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. מִמֶּנּוּ כָּרְתוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה עֲנָפִים אֲרֻכִּים וִישָׁרִים, הֵסִירוּ אֶת עֲלֵיהֶם וְהִקְצִיעוּ אוֹתָם יָפֶה: אֶת אֶמְצָעִיתָם הִשְׁאִירוּ עָבָה וְאֶת קְצוֹתָם הֵדַקּוּ בְּיוֹתֵר. עַכְשָׁו לֹא הָיוּ צְרִיכִים אֶלָּא לְצֶמַח הָרָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מֵיתָר לְקֶשֶׁת, וְצֶמַח שֶׁכָּזֶה נִמְצָא לָהֶם. הוּא הָיָה מִמִּין הָאֲדָנִי²⁰, אֲשֶׁר סִיבָיו חֲזָקִים לְמַדַּי וַעֲלוּלִים בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לְמָלֵא מְקוֹם מֵיתָרִים הָעֲשׂוּיִים מִגִּידֵי בַּעֲלֵי חַיִּים. פֶּנְקְרוֹף עָשָׂה לוֹ קֶשֶׁת חֲזָקָה, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן חָסֵר הָיָה חִצִּים. אָמְנָם אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם עַל נְקַלָּה מֵעֲנָפִים יְשָׁרִים וּמוּצָקִים, אֲבָל קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא דָבָר שֶׁיּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר בּוֹ מְזַיְּנִים אֶת קְצוֹת הַחִצִּים. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף נִחֵם אֶת עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ לְנַפְשׁוֹ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וַדַּאי יְסַיֵּעַ הַמִּקְרֶה בְּיָדוֹ וְיַמְצִיא לוֹ מַה שֶׁהוּא חָסֵר.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבִּקְּרוּ אוֹתוֹ אֶתְמֹל. אַדְמַת הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיְתָה אַדְמַת חֹמֶר, שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנָּה לְבֵנִים וּרְעָפִים, וּלְפִיכָךְ כְּשֵׁרָה הָיְתָה לְחֶפְצָם כָּל צָרְכָּהּ. הַמְּלָאכָה שֶׁהֵטִילוּ עַל עַצְמָם לֹא הָיָה בָּהּ מִשּׁוּם קֹשִׁי כָּל שֶׁהוּא. לֹא הָיוּ צְרִיכִים אֶלָּא לְעָרֵב אֶת הַחֵמָר בְּחוֹל, כְּדֵי לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַשַּׁמְנוּנִית, וְאַחַר לִלְבֹּן מִמֶּנּוּ לְבֵנִים וְלִשְׂרֹף אֶת הַלְּבֵנִים לְאוּרָהּ שֶׁל מְדוּרַת עֵצִים.

בַּנּוֹהַג, שֶׁקּוֹבְעִים אֶת הַלְּבֵנִים בִּדְפוּסִים הָעֲשׂוּיִים לַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר הִסְתַּפֵּק לָצוּר אֶת צוּרָתָן בַּיָּד. בִּמְלָאכָה זוֹ עָסְקוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. אֶת הַחֵמָר שֶׁהִטְפִּיחוּהוּ בְּמַיִם, לָשׁוּ בַּיָּדַיִם וּבָרַגְלַיִם וְאַחַר חִלְּקוּ אוֹתוֹ לִגְלָמִים בְּנֵי מִדָּה אֶחָת. פּוֹעֵל מֻמְחֶה יָכֹל לִלְבֹּן בְּלִי מְכוֹנָה כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לְבֵנִים בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת; וְאוּלָם חֲמֵשֶׁת לוֹבְנֵי הַלְּבֵנִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן לֹא הִסְפִּיקוּ לִלְּבֹּן בִּשְׁנֵי יְמֵי עֲבוֹדָה אֶלָּא שְׁלשֶׁת אֲלָפִים לְבֵנִים, וְסִדְּרוּ אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּתְיַבֵּשְׁנָה כָּל צָרְכָּן וְתִהְיֶינָה רְאוּיוֹת לִשְׂרֵפָה. מַעֲשֵׂה יִבּוּשׁ זֶה צָרִיךְ הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְאַפְּרִיל שָׁקֵד כּוֹרֶשׁ סְמִית לְבָרֵר אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאִי. בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו רָשַׁם בְּדִיּוּק אֶת הַזְּמָן שֶׁבּוֹ שָׁקְעָה הַחַמָּה מִתַּחַת לָאֹפֶק, וּבַבֹּקֶר שֶׁל יוֹם זֶה הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתוֹ הַדִּיּוּק עַצְמוֹ אֶל זְרִיחַת הַחַמָּה. וְכָךְ מָצָא שֶׁבֵּין הַשְּׁקִיעָה וְהַזְּרִיחָה עָבְרוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת חָסֵר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע דַּקּוֹת, וּבְכֵן אֵפוֹא שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה דַקּוֹת לְאַחַר זְרִיחָתָהּ תַּעֲבֹר הַחַמָּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶת הַמֵּרִידְיַאן שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְהַנְּקֻדָּה שֶׁבָּרָקִיעַ שֶׁבָּה תַּעֲמֹד בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע תְּכַוֵּן אֶת צַד הַצָּפוֹן.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן הִתְבּוֹנֵן כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּרָקִיעַ וּבָחַר בִּשְׁנֵי עֵצִים, שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתוֹ הַכִּוּוּן עַצְמוֹ שֶׁל מַסְלוּל הַחַמָּה, לִהְיוֹת מְשַׁמְּשִׁים לוֹ קַו צָהֳרַיִם קָבוּעַ לְצֹרֶךְ חֲקִירוֹתָיו מִכָּאן וְאֵילָךְ.

שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם שְׂרֵפַת הַלְּבֵנִים עָסְקוּ בַּהֲכָנַת עֲצֵי־בְּעֵרָה. כָּרְתוּ אֶת עַנְפֵי הָאִילָנוֹת שֶׁבִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם וְאָסְפוּ אֶל כָּל הָעֵצִים הַמּוּטָלִים עַל הַקַּרְקַע. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ טְרוּדִים בִּמְלָאכָה זוֹ, לֹא הִזְנִיחוּ אֶת הַצַּיִד כָּל עִקָּר, וּמַה גַם שֶׁפֶּנְקְרוֹף הָיָה מֵזֻיָּן עַכְשָׁו בִּתְרֵיסָר חִצִּים בַּעֲלֵי חֻדִּים חַדִּים בְּיוֹתֵר. אֶת הַחֻדִּים הַלָּלוּ הִמְצִיא לוֹ טוֹףּ, אֲשֶׁר צָד קִפּוֹד אֶחָד, שֶׁהָיָה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה שָׁלָל יָקָר עַד מְאֹד, לֹא בִּגְלַל בְּשָׂרוֹ הַדַּל, אֶלָּא בִּגְלַל הַמְּחָטִים הַדּוֹקְרוֹת שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בָּהֶן. אֶת הַמְּחָטִים הַלָּלוּ קָבְעוּ בִּקְצוֹת הַחִצִּים וּבְרָאשֵׁי הַחִצִּים, קָשְׁרוּ נוֹצוֹת שֶׁל תֻּכִּיִּים לְבָנִים, כְּדֵי לְכַוֵּן יָפֶה אֶת דֶּרֶךְ מְעוּפָם. הַכַּתָּב וְהֶרְבֶּרְט הִצְטַיְּנוּ עַד מְהֵרָה כְּרוֹבֵי קֶשֶׁת מְהִירִים. בִּסְבִיבוֹת הַקָּמִינִים הָיָה מָצוּי צַיִד לָרֹב, צֵיד חַיּוֹת וְצֵיד בַּעֲלֵי כָנָף, כְּגוֹן חֲזִירִי־מַיִם, יוֹנִים, שְׁפַנִּים, תַּרְנְגֹלֵי הַבָּר וְדוֹמֵיהֶם. אֶת רֹב בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ הֵמִיתוּ בַּיַּעַר אֲשֶׁר לְיַד הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל הַתּוֹדָה וַאֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ “יַעַר הַזשֶׁקָמַר” עַל שֵׁם הָעוֹף, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט רָדְפוּ אַחֲרָיו בְּצֵאתָם לָתוּר אֶת הַמָּקוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

אֶת הַצַּיִד הַזֶּה אָכְלוּ צָלוּי. וְאוּלָם אֶת כַּרְעֵי חֲזִיר הַיָּם צִמְּקוּ וְעִשְּׁנוּ עַל גַּבֵּי אֵשׁ שֶׁל עֵצִים רַעֲנַנִּים, לְאַחַר שֶׁבִּשְׂמוּ אוֹתָם יָפֶה בְּעָלִים נוֹתְנֵי רֵיחַ. מָזוֹן זֶה שֶׁל צָלִי אַחַר צָלִי, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן חֹזֶק וְכֹחַ לַגּוּף בְּמִדָּה מְרֻבָּה יוֹתֵר, בְּכָל זֹאת קָצָה בּוֹ סוֹף סוֹף נֶפֶשׁ אוֹכְלָיו, וְהֵם הִשְׁתּוֹקְקוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל רְתִיחָה שֶׁל קְדֵרַת מָרָק עַל גַּבֵּי הָאָח. וְאוּלָם כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְכָךְ, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם קְדֵרָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין קְדֵרָה בְּלֹא כִּבְשָׁן, מֻכְרָחִים הָיוּ לְצַפּוֹת עַד שֶׁיִּבָּנֶה הַכִּבְשָׁן.

עִם יְצִיאוֹתֵיהֶם לָצוּד צַיִד, שֶׁהִצְטַמְצְמוּ אַךְ בִּתְחוּם מֻגְבָּל מִסָּבִיב לַמַּלְבֵּן, גִּלוּ הַצַּיָּדִים רִשְׁמֵי עֲקֵבוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲלוֹת צִפָּרְנַיִם כַּבִּירוֹת, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל מִינָן. אִי לָזֹאת יָעַץ לָהֶם כּוֹרֶשׁ סְמִית לִנְהֹג זְהִירוּת יְתֵרָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁבֵּין עֲצֵי הַיַּעַר מְצוּיוֹת חַיּוֹת טֶרֶף.

וְאָכֵן יָפֶה עָשָׂה שֶׁהִזְהִירָם עַל כָּךְ. כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים רָאוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט חַיָּה אַחַת שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְיָגוּאַר. וְאַשְׁרֵיהֶם, שֶׁחַיָּה זוֹ לֹא הִתְנַפְּלָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה פּוֹגַעַת בָּהֶם פְּגִיעָה קָשָׁה מְאֹד. אֲבָל אִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, כְּלִי־זַיִן הָגוּן, כְּלוֹמַר, רוֹבֶה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ פֶּנְקְרוֹף, הָיָה אוֹסֵר עַל הַחַיּוֹת הָרָעוֹת מִלְחָמָה קָשָׁה וְאַכְזְרִיָּה עַד שֶׁהָיָה מַכְחִיד אוֹתָן מֵעַל פְּנֵי הָאִי. זֶה הַנֵּדֶר שֶׁנָּדַר בְּלִבּוֹ.

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הָאֲחָדִים הָאֵלֶּה שׁוּב לֹא שָׁקְדוּ בְּנֵי־הַחֲבוּרָה לְהַתְקִין אֶת הַקָּמִינִים, כְּדֵי שֶׁהַיְּשִׁיבָה בָּהֶם תְּהִי נוֹחָה וּמְרֻוָּחָה כָּל צָרְכָּהּ, לְפִי שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לִמְצֹא אוֹ לִבְנוֹת בֵּית דִּירָה מְעֻלֶּה מֵהֶם. הֵם הִסְתַּפְּקוּ אַךְ בְּהַצִּיעָם עַל גַּבֵּי הַחוֹל שֶׁבַּמִּסְדְּרוֹנִים מַצָּעוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל אֵזוֹב וְשֶׁל עָלִים יְבֵשִׁים וְעַל הַמִּשְׁכָּבוֹת הַגַּסִּים וְהַפְּשׁוּטִים הַלָּלוּ יֶשְׁנוּ הָעוֹבְדִים הָעֲיֵפִים שֵׁנָה מְתוּקָה.

אָז נָתְנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת דַּעְתָּם לִמְנוֹת אֶת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם מֵאָז בָּאוּ אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן וְקָבְעוּ מִנְיַן זְמַנִּים מְדֻיָּק. בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁי לְחֹדֶשׁ אַפְּרִיל, שֶׁחָל בָּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, עָבְרוּ שְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם מֵאָז הֵטִילָה הַסְּעָרָה אֶת פְּלִיטֵי אֳנִיַּת הָאֲוִיר עַל אַדְמַת הָאִי.

בְּשִׁשִּׁי לְאַפְּרִיל, עִם הָנֵץ הַחַמָּה, בָּא הָאִינְגֵ’נֵר וַחֲבֵרָיו אֶל קָרַחַת הַיַּעַר, אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹעַד לִשְׂרֵפַת הַלְּבֵנִים. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶׁמְּלֶאכֶת שְׂרֵפָה זוֹ נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם וְלֹא בְּתוֹךְ תַּנּוּרִים, שֶׁכֵּן צִבּוּר הַלְּבֵנִים הָיָה הוּא גוּפוֹ מְשַׁמֵּשׁ תַּנּוּר, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִשְׂרֹף וְלִלְבֹּן אֶת עַצְמוֹ. חֲבִילוֹת הַזְּרָדִים שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת דֶּלֵק, הָיוּ עֲרוּכוֹת וּמְסֻדָּרוֹת עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע סִדּוּר כָּרָאוּי לַדָּבָר וְהֻקְּפוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל לְבֵנִים יְבֵשׁוֹת, שֶׁהָיוּ לְגַל מְעֻקָּב גָּדוֹל, אֲשֶׁר בְּצַלְעוֹתָיו פָּתְחוּ אֲרֻבּוֹת לְזֶרֶם הָאֲוִיר. עֲבוֹדָה זוֹ אָרְכָה כָּל הַיּוֹם וְרַק לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ אֶת חֲבִילוֹת הַזְּרָדִים בָּאֵשׁ.

אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל שִׁמּוּרִים לִבְנֵי הַחֲבוּרָה וְאִישׁ מֵהֶם לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו, אֶלָּא הַכֹּל שָׁקְדוּ לְקַיֵּם אֶת הַמְּדוּרָה, שֶׁתְּהִי דוֹלֶקֶת יָפֶה.

מְלָאכָה זוֹ אָרְכָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וְעָלְתָה יָפֶה כָּל צָרְכָּהּ. וְהוֹאִיל וְהָיָה צֹרֶךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁהֶחֳמָרִים הָעֲשֵׁנִים יִצְטַנְנוּ, טָרְחוּ נֶב וּפֶנְקְרוֹף בֵּינָתַיִם לְהָבִיא בְּהַנְהָגָתוֹ וּפִקּוּחוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית כַּמָּה וְכַמָּה מַשָּׂאוֹת שֶׁל אַבְנֵי סִיד בְּנוֹת חוּמְצַת פֶּחָם, שֶׁעָמְסוּ אוֹתָן עַל מִקְלְעוֹת עֲנָפִים וְגֵרְרוּם מִן הַשָּׂפָה הַצְּפוֹנִית שֶׁל הַיְאוֹר. לְאַחַר שֶׁנִּתְמַזְמְזוּ מֵחֲמַת הַחֹם נָתְנוּ הָאֲבָנִים הַלָּלוּ סִיד דָּשֵׁן, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁכִּבּוּ אוֹתוֹ הֵכִיל יְסוֹד סִידִי מְרֻבֶּה, שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ נָקִי, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה מֵאֶבֶן שַׁישׁ זַכָּה בְּיוֹתֵר. אֶל תּוֹךְ מִקְפַּת הַסִּיד הַזֹּאת שָׁפְכוּ חוֹל, כְּדֵי לִמְנֹעַ אוֹתָהּ מֵהִתְכַּוְּצוּת יְתֵרָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נֶהְפַּךְ הַסִּיד וְהָיָה לְמֶלֶט מְצֻיָּן מְאֹד.

כָּל הַמְּלָאכוֹת הַשּׁוֹנוֹת הַלָּלוּ נִשְׁלְמוּ בִּתְשִׁיעִי לְחֹדָשׁ מַרְס וְסוֹפָן שֶׁהִמְצִיאוּ לְתַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר כַּמּוּת הֲגוּנָה שֶׁל סִיד מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ וְכַמָּה אֲלָפִים לְבֵנִים.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְחִילוּ בְּלִי אִחוּר בִּמְלֶאכֶת הַתַּנּוּר לְצֹרֶךְ מִשְּׂרֵפַת כְּלֵי הַחֶרֶס הַדְּרוּשִׁים לְתַשְׁמִישֵׁי בֵּית הַבִּשּׁוּל. מְלָאכָה זוֹ לֹא הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר וְהִצְלִיחָה כָּל צָרְכָּהּ. לְאַחַר חֲמִשָּׁה יָמִים נִתְמַלֵּא הַתַּנּוּר בְּפַחֲמֵי אֶבֶן, אֲשֶׁר אוֹצָר בָּלוּם מֵהֶם, גָּלוּי לָעַיִן, מָצָא הָאִינְגֵ’נֵר סָמוּךְ לַפֶּלֶג הָאָדֹם, וּמִיָּד הִתְחִיל עַמּוּד הֶעָשָׁן הָרִאשׁוֹן מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה מִתּוֹךְ אֲרֻבָּה גְּבוֹהָה עֶשְׂרִים רֶגֶל. קָרַחַת הַיַּעַר נֶהְפְכָה לְבֵית חֲרשֶׁת, וּפֶנְקְרוֹף הָגָה בְּלִבּוֹ אֲמוּנָה טְמִירָה. שֶׁתַּנּוּר זֶה עָתִיד לְהוֹצִיא כָּל מִינֵי מַעֲשֵׂי יְצִירָה שֶׁל הַחֲרשֶׁת שֶׁבְּיָמֵינוּ.

וְאוּלָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי מַעֲשֵׂי הַיְּצִירָה הַלָּלוּ, יָצְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים קֹדֶם כֹּל כְּלֵי חֶרֶס פְּשׁוּטִים, אֲבָל כְּשֵׁרִים יָפֶה לְבִשּׁוּל מְזוֹנוֹת. לְצֹרֶךְ זֶה הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּאַדְמַת הַחֵמָר, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית הוֹסִיף עָלֶיהָ מְעַט סִיד וְעַפְרוּרִית חַלָּמִישׁ. עִסַּת חֹמֶר זוֹ הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת “אַדְמַת מִקְטָרוֹת” לָאֲמִתָּה, וּמִמֶּנָּה יָצְרוּ קְדֵרוֹת, סְפָלִים שֶׁצָּרוּ תַּבְנִיתָם בְּסִיּוּעַ שֶׁל אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לַדָּבָר, קְעָרוֹת, כַּדִים גְּדוֹלִים וְגִיגִיּוֹת לְמַיִם, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה. אָמְנָם צוּרָתָם שֶׁל כָּל הַכֵּלִים הַלָּלוּ הָיְתָה גַסָּה וּלְקוּיָה, וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁשָּׂרְפוּ וְלִבְּנוּ אוֹתָם בְּחֹם עָצוּם, נִתְמַלֵּא בֵּית־הַבִּשּׁוּל שֶׁל הַקָּמִינִים הַרְבֵּה כְּלֵי תַשְׁמִישׁ יִקְרֵי עֶרֶךְ כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ נַעֲשׂוּ מֵאַדְמַת חַרְסִינָה נָאָה וּמְעֻלָּה בְּיוֹתֵר.

מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לְהוֹסִיף, כִּי פֶּנְקְרוֹף רָצָה לְהִוָּכַח אִם בֶּאֱמֶת רָאוּי הוּא חֵמָר זֶה לְשֵׁם “אַדְמַת מִקְטָרוֹת”, וּלְפִיכָךְ עִצְּבוּ יָדָיו מִקְטָרוֹת אֲחָדוֹת שֶׁהָיוּ גַסּוֹת בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁבְּעֵינָיו הוּא הָיוּ נָאוֹת עַד מְאֹד. אֲבָל לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל הָיָה חָסֵר טַבַּק, וּמִן הָרָאוּי לֵאמֹר, שֶׁחִסָּרוֹן זֶה קָשֶׁה הָיָה לוֹ לָאָדָם כְּפֶנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה לָהוּט אַחֲרֵי הָעִשּׁוּן.

“אֲבָל סוֹפִי שֶׁאֶזְכֶּה גַם לְטַבַּק, כְּשֵׁם שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁאָר הַדְּבָרִים!” נִחֵם פֶּנְקְרוֹף אֶת נַפְשׁוֹ מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּלִי מְצָרִים.

הַמְּלָאכוֹת הַלָּלוּ נִמְשְׁכוּ עַד לַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאַפְּרִיל, וְאֵין צָרִיךְ לֵאמֹר שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּזְּמָן שִׁמּוּשׁ מְעֻלֶּה. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ קַדָּרִים, לֹא עָסְקוּ בְּשׁוּם דָּבָר חוּץ מִיצִירַת כְּלֵי חֶרֶס. וּכְשֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלִּפְנֵי כּוֹרֶשׁ סְמִית לַעֲשׂוֹתָם לְחָרָשֵׁי־בַּרְזֶל, יִהְיוּ נַעֲשִׂים חָרָשֵׁי בַּרְזֶל. הוֹאִיל וְיוֹם הַמָּחָר הָיָה יוֹם רִאשׁוֹן וְעִם זֶה גַם חַג הַפַּסְחָא, נִמְנוּ וְגָמְרוּ פֶּה אֶחָד לִשְׁבּוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְלָנוּחַ. הָאֲמֵרִיקָנִים הַלָּלוּ הָיוּ אֲנָשִׁים אֲדוּקִים בַּדָּת וּמְדַקְדְּקִים בְּמִצְווֹת, וְהַמַּצָּב הַמְּיֻחָד שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בּוֹ הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת רִגְשׁוֹת אֱמוּנָתָם וּבִטְחוֹנָם בְּיוֹצֵר הַכֹּל.

בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל בָּעֶרֶב חָזְרוּ אֵפוֹא אֶל דִּירָתָם אֲשֶׁר בַּקָּמִינִים. הֵם לָקְחוּ עִמָּם אֶת כְּלֵי הַחֶרֶס הָאַחֲרוֹנִים, וְהַתַּנּוּר כֻּבָּה לְפִי שָׁעָה עַד שֶׁיְּהִי צֹרֶךְ בּוֹ לְשֵׁם תַּכְלִית חֲדָשָׁה. בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתָם הֵאִירָה הַהַצְלָחָה אֶת פָּנֶיהָ לָאִינְגֵ’נֵר, כִּי נִזְדַּמֵּן לְפָנָיו חֵמָר הֶעָלוּל לְמַלֵא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל סְפוֹג מַבְעִיר. מוּדַעַת הִיא, שֶׁסְּפוֹג זֶה, הָרַךְ כִּקְטִיפָה, מוֹצָאוֹ מִפִּטְרִיָּה אַחַת מִמִּין הַנַּקְבּוּבִיּוֹת. כְּשֶׁמַּתְקִינִים אוֹתוֹ כָּרָאוּי, הֲרֵיהוּ נוֹחַ לְהִתְלַהֵב עַד מְאֹד, בְּיִחוּד כְּשֶׁמַּרְוִּים אוֹתוֹ בַּאֲבַק שְׂרֵפָה אוֹ מְבַשְּׁלִים אוֹתוֹ בִּתְמִסָּה שֶׁל חַנְקַת נַתְּרָן. וְאוּלָם עַד עַכְשָׁו לֹא מָצְאוּ אַף פִּטְרִיָּה אַחַת מִמִּין הַנַּקְבּוּבִיּוֹת. וְאוּלָם הַיּוֹם גִּלָּה הָאִינְגֵ’נֵר צֶמַח אֶחָד הַנִּמְנֶה עַל מִשְׁפַּחַת הַלַּעֲנָה, אֲשֶׁר מִינֶיהָ הָרָאשִׁיִּים הֵם הָאַבְּסִינְתְּ, הַחַסָּא הַקִּיסְרִי וְכוּ'. מִצֶּמַח זֶה תָּלַשׁ אֲגֻדּוֹת אֲחָדוֹת וְהוֹשִׁיטָן לַסַּפָּן וְאָמָר:

“הֲרֵי לְךָ, פֶּנְקְרוֹף, דָּבָר, אֲשֶׁר יִגְרֹם לְךָ שִׂמְחָה.”

פֶּנְקְרוֹף הִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב אֶל הַצֶּמַח, שֶׁהָיָה עָטוּף שַׂעֲרוֹת מֶשִׁי אֲרֻכּוֹת וַאֲשֶׁר עָלָיו הָיוּ מְכֻסִּים מוֹךְ צַמְרִי.

“מַה הַצֶּמַח הַזֶּה, אֲדוֹנִי סְמִית?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף, “אֵל אֱלֹהִים! הַאֻמְנָם טַבַּק הוּא?”

“לֹא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הֲרֵי זֶה מִין לַעֲנָה; הַחֲכָמִים קוֹרְאִים לוֹ לַעֲנָה סִינִית, וְאוּלָם לָנוּ יְהִי סְפוֹג מַבְעִיר.”

וְאָמְנָם צֶמַח זֶה לְאַחַר שֶׁיִּבְּשׁוּהוּ יָפֶה נַעֲשָׂה מָהִיר לְהִתְלַהֵב, וּבְיִחוּד לְאַחַר זְמָן, כַּאֲשֶׁר הִרְוָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר תְּמִסָּה שֶׁל חַנְקַת נַתְּרָן, זֹאת אוֹמֶרֶת, תְּמִסָּה שֶׁל מְלַחַת, שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה בְּאַדְמַת הָאִי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִתְכַּנְּסוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בַּחֶדֶר הַמֶּרְכָּזִי וְסָעֲדוּ בַּהֲנָאָה יְתֵרָה. נֶב בִּשֵּׁל בִּקְדֵרָה בְּשַׂר שָׁפָן וְהֵכִין מָרָק, אַף הֶעֱלָה עַל הַשֻּׁלְחָן קֶדֶל²¹ מְבֻשָּׂם שֶׁל חֲזִיר הַמַּיִם בְּצֵרוּף כַּדּוּרִיוֹת מְבֻשָּׁלוֹת שֶׁל צֶמַח אֶחָד, אֲשֶׁר בָּאֵזוֹר הַטְּרָפִּי הֲרֵיהוּ גָּדֵל בְּצוּרָה שֶׁל אִילָן. הַכַּדּוּרִיוֹת שֶׁל שָׁרְשֵׁי הָאִילָן הַזֶּה טַעֲמָן מְשֻׁבָּח וְהֵן זָנוֹת עַד מְאֹד וְדוֹמוֹת הַרְבֵּה לְאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמָּצוּי לִמְכִירָה בְּאַנְגְּלִיָּה בְּשֵׁם “סָגוֹ שֶׁל פּוֹרְטְלַנְד”. בְּמִדָּה יְדוּעָה יָכֹל צֶמַח זֶה לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן הָיוּ חֲסֵרִים אוֹתוֹ לְגַמְרֵי.

לְאַחַר סְעֻדַּת הָעֶרֶב יָצָא כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו לְטַיֵּל מְעַט עַל חוֹף הַיָּם. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת שְׁמוֹנֶה וְנִכָּר הָיָה, שֶׁהַלַּיְלָה יִהְיֶה אַחַד הַלֵּילוֹת הַיָּפִים. הַיָּרֵחַ, שֶׁהִגִּיעַ לְמִלּוּאוֹ לִפְנֵי חֲמִשָּׁה יָמִים, טֶרֶם עָלָה, אֲבָל הָאֹפֶק כְּבָר הִתְחִיל מִתְכַּסֶּה אוֹתָם זָהֳרֵי הַכֶּסֶף הָעֲנֻגִּים וְהַחִוְרִים, הָרְאוּיִים לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁל הַלְּבָנָה, בִּמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ הַדְּרוֹמִי הִבְהִיקוּ קְבוּצוֹת הַכּוֹכָבִים הַסְּמוּכוֹת לַצִּיר וּבֵינֵיהֶן אוֹתוֹ הַצְּלָב הַדְּרוֹמִי, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר קִדְּמָהוּ לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם מֵעַל רֹאשׁ הַר פְרַנְקְלִין.

הָאִינְגֵ’נֵר הִתְבּוֹנֵן שָׁעָה אֲרֻכָּה אֶל קְבוּצַת כּוֹכָבִים מַזְהִירָה זוֹ, אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁהּ וּבְתַחְתִּיתָהּ קְבוּעִים שְׁנֵי כּוֹכָבִים בַּעֲלֵי שִׁעוּר גֹּדֶל מִמַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה, מִשְּׂמֹאלָה כּוֹכָב בַּעַל שִׁעוּר גֹּדֶל מִמַּדְרֵגָה שְׁנִיָּה וּמִימִינָה – כּוֹכָב בַּעַל שִׁעוּר גֹּדֶל מִמַּדְרֵגָה שְׁלִישִׁית.

לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר קְצָת פָּתַח וְאָמָר:

“הַגִּידָה לִי, הֶרְבֶּרְט, כְּלוּם אֵין הַיּוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אַפְּרִיל?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“וּבְכֵן אֵפוֹא, אִם אֵינִי טוֹעֶה, הֲרֵי יִהְיֶה מָחָר אֶחָד מֵאַרְבַּעַת יְמֵי הַשָּׁנָה, שֶׁבָּהֶם מִשְׁתַּוֶּה הַזְּמָן הָאֲמִתִּי עִם הַזְּמָן הָאֶמְצָעִי, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמָּחָר תַּעֲבֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַמֵּרִידְיַאן בְּדִיּוּק, פְּרָט לִשְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת, בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן אֲשֶׁר לְפִי הוֹרָאַת הַשְּׁעוֹנִים יִהְיֶה זְמַן הַצָּהֳרַיִם. אִם אַךְ מֶזֶג הָאֲוִיר יִהְיֶה יָפֶה, הֲרֵינִי מִקְוֶה שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי לְכַוֵּן בְּקֵרוּב אֶת מַעֲלַת הָאֹרֶךְ שֶׁל הָאִי.”

“בְּלִי מַכְשִׁירִים, בְּלִי סֶכְּסְטַנְט?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“הֵן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְכֵיוָן שֶׁהַלַּיְלָה בָּהִיר הוּא, יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לְנַסּוֹת לִקְבֹּעַ עוֹד הַיּוֹם אֶת מַעֲלַת הָרֹחַב שֶׁלָּנוּ עַל פִּי גָבְהוֹ שֶׁל צְלָב הַדָּרוֹם מֵעַל הָאֹפֶק, זֹאת אוֹמֶרֶת, עַל פִּי גָבְהוֹ שֶׁל הַצִּיר הַדְּרוֹמִי. הֲרֵי תָּבִינוּ מִדַּעְתְּכֶם, יְדִידֵי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נִגָּשִׁים לְכוֹנֵן מִפְעֲלֵי יִשּׁוּב חֲשׁוּבִים, לֹא דַיֵּנוּ שֶׁנֵּדַע כִּי אֶרֶץ זוֹ הִיא אִי, אֶלָּא מִן הַצֹּרֶךְ לָנוּ לָדַעַת, וְאִלּוּ גַּם בְּקֵרוּב, כַּמָּה רָחוֹק הוּא מִן הַיַּבֶּשֶׁת, אִם מֵאֲמֵרִיקָה, אִם מֵאוֹסְטְרַלְיָה וְאִם מִקְּבוּצוֹת הָאִיִּים הָרָאשִׁיִּים שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט.”

“אָכֵן צָדַקְתָּ,” אָמַר הַכַּתָּב, “לְפִי שֶׁאִם יִוָּדַע לָנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רְחוֹקִים מִן הַיִּשּׁוּב אֶלָּא כְּמֵאָה מִילִין, הֲרֵי תַּחַת לִבְנוֹת בַּיִת, אֶפְשָׁר שֶׁכַּדַאי יִהְיֶה לָנוּ לִבְנוֹת אֳנִיָּה.”

“וּמִשּׁוּם כָּךְ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אֲנִי רוֹצֶה לְנַסּוֹת עוֹד הָעֶרֶב לִקְבֹּעַ אֶת מַעֲלַת הָרֹחַב שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, וּמָחָר בַּצָּהֳרַיִם אֲנַסֶּה לְחַשֵּׁב אֶת מַעֲלַת הָאֹרֶךְ שֶׁלּוֹ.”

אִלּוּ הָיָה לוֹ לָאִינְגֵ’נֵר סֶכְּסְטַנְט, כְּלוֹמַר, מַכְשִׁיר שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לָמֹד בְּדִיּוּק רַב אֶת הַמֶּרְחָק הַזָּוִיתִי שֶׁבֵּין הַדְּבָרִים, הָיָה עוֹלֶה חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ עַל נְקַלָּה. עַל פִּי גֹבַהּ הַצִּיר הָעֶרֶב וְעַל פִּי הַהִתְבּוֹנְנוּת אֶל מַעֲבַר הַשֶּׁמֶשׁ דֶּרֶךְ הַמֵּרִידְיַאן בְּיוֹם מָחָר, הָיָה קוֹבֵעַ אֶת שִׁעוּרָיו שֶׁל הָאִי. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁחָסֵר הָיָה מַכְשִׁיר זֶה, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת.

כּוֹרֶשׁ סְמִית חָזַר אֵפוֹא אֶל הַקָּמִינִים וּלְאוֹרָה שֶׁל הָאָח הַמְבֹעֶרֶת הִקְצִיעַ בְּסַכִּין שְׁנֵי סַרְגֵּלִים קְטַנִּים וּשְׁטוּחִים וְאִחֲדָם יַחַד בִּקְצוֹתָם בְּאֹפֶן שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מֵעֵין מְחוּגָה שֶׁל עֵץ, אֲשֶׁר שׁוֹקֶיהָ יָכְלוּ לְהִפָּתַח וּלְהִסָּגֵר. צִיר לִמְחוּגָה זוֹ שִׁמֵּשׁ חוֹחַ מוּצָק שֶׁל עֵץ שִׁטָּה, שֶׁמָּצָא בְּאוֹצַר הָעֵצִים.

לְאַחַר שֶׁהִתְקִין כְּלִי זֶה, חָזַר הָאִינְגֵ’נֵר אֶל חוֹף הַיָּם, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לָמֹד אֶת גֹּבַהּ הַצִּיר עַל פְּנֵי אֹפֶק שֶׁנִּכָּר בְּבֵרוּר גָּמוּר, זֹאת אוֹמֶרֶת, עַל פְּנֵי אֹפֶק הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁכֵּף הַצִּפֹּרֶן כִּסָּה אֶת הָאֹפֶק הַדְּרוֹמִי, לְפִיכָךְ רָאָה עַצְמוֹ אָנוּס לְבַקֵּשׁ לוֹ עֶמְדָה רְאוּיָה יוֹתֵר לַדָּבָר. הָעֶמְדָּה הַמְעֻלָּה בְּיוֹתֵר לְצָרְכּוֹ הָיְתָה וַדַּאי עַל פְּנֵי הַחוֹף הַדְּרוֹמִי, אֲבָל כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלָיו צָרִיךְ הָיָה לַעֲבֹר אֶת נַחַל־הַתּוֹדָה, וְנַחַל זֶה עָמֹק הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְקָשָׁה הָיָה לְעָבְרוֹ.

אִי־לָזֹאת הֶחְלִיט כּוֹרֶשׁ סְמִית לַעֲרֹךְ אֶת הַתַּצְפִּית שֶׁלּוֹ מֵעַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּלְהַעֲלוֹת אַחַר כָּךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת גָּבְהָהּ שֶׁל רָמָה זוֹ מֵעַל שֶׁטַח פְּנֵי הַיָּם; אֶת חִשּׁוּב הַגֹּבַהּ הַזֶּה אָמַר לַעֲשׂוֹת מָחָר בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַפְּשׁוּטָה.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָלוּ אֵפוֹא עַל הָרָמָה דֶּרֶךְ הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל הַתּוֹדָה וְהִתְיַצְּבוּ עַל קָצֶהָ, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִצְּפוֹנִית־מַעֲרָבִית לִדְרוֹמִית־מִזְרָחִית.

חֵלֶק זֶה שֶׁל הָרָמָה הָיָה גָּבוֹהַּ כַּחֲמִשִּׁים רֶגֶל מֵעַל הַמְּרוֹמִים שֶׁל שְׂפַת הַנַּחַל הַיְמָנִית, שֶׁיָּרְדוּ מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת עַד לְכֵף־הַצִּפֹּרֶן אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי. שׁוּם מַעֲצוֹר לֹא עִכֵּב אֵפוֹא אֶת מֶבַּט הָעַיִן, שֶׁהִקִּיף חֲצִי הָאֹפֶק, מִכֵּף הַצִּפֹּרֶן עַד כֵּף הַזּוֹחֵל. מִצַּד דָּרוֹם הָיָה הָאֹפֶק מוּאָר בְּתַחְתִּיתוֹ יָפֶה בְּזָהֳרֵי הַלְּבָנָה וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בְּדִיּוּק מַסְפִּיק.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלָה הַצְּלָב הַדְּרוֹמִי לְעֵינֵי הָרוֹאִים בְּמַצָּב הָפוּךְ: הַכּוֹכָב אַלְפָא שֶׁהוּא הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לַצִּיר הַדְּרוֹמִי, עָמַד בְּתַחְתִּיתוֹ.

הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין קְבוּצַת כּוֹכָבִים זוֹ וּבֵין הַצִּיר הַדְּרוֹמִי גָדוֹל הוּא מִן הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין כּוֹכַב הַצִּיר הַצְּפוֹנִי וּבֵין הַצִּיר הַצְּפוֹנִי. הַכּוֹכָב אַלְפָא רָחוֹק מִמֶּנּוּ בְּעֶרֶךְ עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מַעֲלוֹת; כּוֹרֶשׁ סְמִית יָדַע אֶת הַדָּבָר וְהוּא הֶעֱלָה אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. כְּדֵי לְהָקֵל אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ הִמְתִּין עַד שֶׁאוֹתוֹ הַכּוֹכָב יַעֲבֹר אֶת הַמֵּרִידְיַאן מִתַּחַת לַצִּיר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית כִּוֵּן שׁוֹק אֶחָד שֶׁל הַמְּחוּגָה שֶׁלּוֹ כְּנֶגֶד אֹפֶק הַיָּם וְאֶת הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הַכּוֹכָב אַלְפָא, וְעַל פִּי הָרֶוַח שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַשּׁוֹקַיִם עָמַד עַל הַמֶּרְחָק הַזָּוִיתִי שֶׁבֵּין אַלְפָא וְהָאֹפֶק. כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזָּוִית בִּקְבִיעוּתָהּ וּבְדִיּוּקָהּ הִצְמִיד בְּקוֹצִים אֶת שְׁנֵי קְצוֹת הַמְּחוּגָה אֶל כָּפִיס שְׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה מֻנָּח עֲלֵיהֶם בָּעֵרֶב, בְּאֹפֶן שֶׁהָרֶוַח שֶׁבֵּינֵיהֶם נִשְׁתַּמֵּר יָפֶה.

לְאַחַר מַעֲשֶׂה זֶה לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָּא לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹנָהּ שֶׁל הַזָּוִית שֶׁעָלְתָה בְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַעֲלוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַדֶּפְּרֶסְיָה שֶׁל הָאֹפֶק, וּלְשֵׁם כָּךְ מֻכְרָח הָיָה לָמֹד אֶת שִׁעוּר גָּבְהָהּ שֶׁל הָרָמָה, שִׁעוּרָהּ שֶׁל הַזָּוִית צָרִיךְ הָיָה אֵפוֹא לְצַיֵּן אֶת גָּבְהוֹ שֶׁל הַכּוֹכָב אַלְפָא וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֶת גָּבְהוֹ שֶׁל הַצִּיר מֵעַל הָאֹפֶק, כְּלוֹמַר, אֶת הָרֹחַב הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי, מִשּׁוּם שֶׁהָרֹחַב שֶׁל כָּל מָקוֹם שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ שָׁוֶה וּמְכֻוָּן תָּמִיד אֶל גָּבְהוֹ שֶׁל הַצִּיר מֵעַל הָאֹפֶק שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַלָּלוּ חָשַׂךְ לְיוֹם מָחָר, וּבְעֶשֶׂר שָׁעוֹת כְּבָר יָשְׁנוּ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֵׁנָה עֲמֻקָּה.

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר

מְדִידַת חוֹמַת הַגְּרָנִית – שִׁמּוּשָׁה שֶׁל הִלְכַת הַמְשֻׁלָּשִׁים הַדּוֹמִים – הָרֹחַב הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי – טִיּוּל אֶל הַצָּפוֹן – שִׂרְטוֹן הַמְכֻסֶּה צְדָפוֹת – מַחֲשָׁבוֹת לֶעָתִיד – מַעֲבַר הַשֶּׁמֶשׁ דֶרֶךְ הַמֵּרִידְיַאן – שִׁעוּרָיו שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן.

לְמָחָר, בַּיּוֹם הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל – הוּא אֶחָד בַּשַּׁבָּת שֶׁחָל בּוֹ פַּסְחָא – יָצְאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עִם הָנֵּץ הַחַמָּה מִן הַקָּמִינִים וְעָסְקוּ בִּכְבִיסַת הַלְּבֵנִים וּבְנִקּוּי הַבְּגָדִים שֶׁלָּהֶם. הָאִינְגֵ’נֵר חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַשֵּׁל סַבּוֹן לִכְשֶׁיִּמְצָא אֶת הֶחֳמָרִים הַדְּרוּשִׁים לְצֹרֶךְ זֶה, כְּלוֹמַר, אַשְׁלָג²² אוֹ סוֹדָה, חֵלֶב אוֹ שֶׁמֶן. גַּם עַל הַשְּׁאֵלָה הַחֲשׁוּבָה בִּדְבַר חִדּוּשׁ הַבְּגָדִים יָדוּנוּ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ. מִכָּל מָקוֹם, עֲתִידִים בִּגְדֵיהֶם לְהַאֲרִיךְ יָמִים עוֹד כְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, לְפִי שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִים אָרִיג חָזָק וְיָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַיְגִיעוֹת שֶׁיָּגְעוּ לוֹבְשֵׁיהֶם בַּעֲבוֹדַת הַגּוּף. וְאוּלָם הַכֹּל יִהְיֶה תָּלוּי סוֹף סוֹף בְּמַצָּבוֹ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי לְגַבֵּי אַרְצוֹת הַיִּשּׁוּב. שְׁאֵלָה זוֹ עֲתִידָהּ הָיְתָה לְהִפָּתֵר עוֹד הַיּוֹם, אִם מֶזֶג הָאֲוִיר יִהְיֶה נוֹחַ לְכָךְ.

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק הַזַּךְ וּבִשְּׂרָה יוֹם נָאֶה, אֶחָד מֵאוֹתָם הַיָּמִים הַנָּאִים שֶׁל עוֹנַת הַסְּתָו, הַמְּשַׁמְּשִׁים מֵעֵין בִּרְכוֹת הַשָּׁלוֹם הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל תְּקוּפַת הַשָּׁנָה הַחַמָּה.

עַכְשָׁו מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְהַשְׁלִים אֶת גּוּפֵי הַתַּצְפִּית שֶׁל יוֹם אֶתְמֹל וְלָמֹד אֶת גָּבְהָהּ שֶׁל רָמַת הַמַּרְאֶה מֵעַל לְשֶׁטַח הַיָּם.

“וְכִי אֵינְךָ זָקוּק לְתַכְלִית זוֹ לִכְלִי, הַדּוֹמֶה לְאוֹתוֹ שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ אֶמֶשׁ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט אֶת הָאִינְגֵ’נֵר.

“לֹא, בְּנִי,” הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל, “הַפַּעַם נַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂינוּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁגַּם תּוֹצְאוֹתֶיהָ שֶׁל זוֹ תִּהְיֶינָה מְדֻיָּקוֹת כָּל צָרְכָּן.”

הֶרְבֶּרְט, שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה וְהָיָה לָהוּט לָדַעַת כָּל דָּבָר, נִטְפַּל אֶל הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר פָּנָה וְהָלַךְ מִתַּחְתִּית חוֹמַת הַגְּרָנִית עַד לִקְצֵה שְׂפַת הַיָּם. פֶּנְקְרוֹף, נֶב וְהַכַּתָּב עָסְקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּמְלָאכוֹת שׁוֹנוֹת.

כּוֹרֶשׁ סְמִית לָקַח עִמּוֹ מוֹט אָרֹךְ כִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רֶגֶל, אֲשֶׁר אֶת אָרְכּוֹ מָדַד בְּדִיּוּק עַל פִּי קוֹמַת גּוּפוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה לוֹ יָפֶה. הֶרְבֶּרְט נָשָׂא אֲנָךְ, שֶׁמָּסַר לְיָדוֹ הָאִינְגֵ’נֵר וְשֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא אֶבֶן פְּשׁוּטָה, קְשׁוּרָה בִּמְשִׁיחָהּ רַכָּה שֶׁל סִיבִים.

בְּרִחוּק שֶׁל עֶשְׂרִים פְּסִיעוֹת מִשְּׂפַת הַיָּם וְכַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת מֵחוֹמַת הַגְּרָנִית, שֶׁהִתְנַשְּׂאָה יָשָׁר כְּקַו אֲנָךְ, תָּקַע כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת הַמּוֹט בַּחוֹל בְּעֹמֶק שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, וּבְסִיּוּעַ שֶׁל הָאֲנָךְ עָלָה בְּיָדוֹ לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּכִוּוּן מְאֻנָּךְ לְמִישׁוֹרוֹ שֶׁל הָאֹפֶק.

מִשֶּׁגָּמַר אֶת מְלַאכְתּוֹ זוֹ, הִרְתִּיעַ עַצְמוֹ לַאֲחוֹרָיו עַד כְּדֵי הָרִחוּק שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁקַּוֵּי הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ, בְּשָׁכְבוֹ עַל גַּבֵּי הַחוֹל, יִהְיוּ פּוֹגְעִים בְּבַת־אַחַת בְּרֹאשׁ הַמּוֹט וּבְרֹאשׁ חוֹמַת הַגְּרָנִית. וְכֵיוָן שֶׁמָּצָא נְקֻדָּה זוֹ, צִיֵּן אוֹתָהּ בְּדִיּוּק עַל יְדֵי יָתֵד שֶׁתָּקַע בַּקַּרְקַע.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּנָה אֶל הֶרְבֶּרְט וּשְׁאֵלָהוּ:

“יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת גּוּפֵי תּוֹרַת הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה?”

“מִקְצָתָם,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, שֶׁלֹּא רָצָה לְהִתְגָאוֹת.

“זוֹכֵר אַתָּה מַה הֵן סְגֻלּוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים דּוֹמִים?”

“הֵן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “צַלְעוֹתֵיהֶם הַמַּתְאִימוֹת פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנִיּוֹת הֵן זוֹ לָזוֹ.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא, בְּנִי, רְאֵה הִנְנִי בּוֹנֶה שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים דּוֹמִים, יִשְׁרֵי זָוִיּוֹת, אֶחָד קָטֹן וְאֶחָד גָּדוֹל. גָּבְהוֹ שֶׁל הַמּוֹט הַמְּאֻנָּךְ וְהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין תַּחְתִּית הַמּוֹט וּבֵין הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה מְשַׁמְּשִׁים נִצָּבָיו שֶׁל הַקָּטֹן, וְקַו הָרְאִיָּה שֶׁלִּי הוּא הַיֶּתֶר שֶׁלּוֹ. נִצָּבָיו שֶׁל הַמְשֻׁלָּשׁ הַגָּדוֹל הֵם חוֹמַת הַסְּלָעִים הַמְאֻנָּכָה, שֶׁעָלֵינוּ לָמֹד אֶת גָּבְהָהּ, וְהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין תַּחְתִּיתָהּ וּבֵין הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה; קַו הָרְאִיָּה שֶׁלִּי מְשַׁמֵּשׁ יֶתֶר גַּם לִמְשֻׁלָּשׁ זֶה וְאֵינוֹ אֶלָּא הַמְשֵׁךְ הַיֶּתֶר שֶׁל הַמְשֻׁלָּשׁ הָרִאשׁוֹן.”

“הָאָח, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, הֲרֵינִי מֵבִין אֶת כַּוָּנָתְךָ?” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “כְּיַחֵס הַמֶּרְחָק שֶׁמִּן הַיָּתֵד עַד הַמּוֹט אֶל הַמֶּרְחָק שֶׁמִּן הַיָּתֵד עַד לְתַחְתִּית הַחוֹמָה, כָּךְ יַחַס גֹּבַהּ הַמּוֹט אֶל גֹּבַהּ הַחוֹמָה.”

“יָפֶה אָמַרְתָּ, הֶרְבֶּרְט,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וּלְאַחַר שֶׁנָּמֹד אֶת שְׁנֵי הַמֶּרְחַקִּים הַלָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגֹּבַהּ הַמּוֹט יָדוּעַ לָנוּ, נוּכֵל לִקְבֹּעַ עַל יְדֵי חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט גַם אֶת גָּבְהָהּ שֶׁל הַחוֹמָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִפָּטֵר מִן הָעֲבוֹדָה לָמֹד אֶת הַחוֹמָה מְדִידָה שֶׁל מַמָּשׁ.”

שְׁנֵי הַמֶּרְחַקִּים הָאָפְקִיִּים נִמְדְדוּ עַל יְדֵי הַמּוֹט, אֲשֶׁר גָּבְהוֹ מֵעַל לַחוֹל עָלָה בְּדִיּוּק לְעֶשֶׂר רַגְלָיִם.

הַמֶּרְחָק הָרִאשׁוֹן בֵּין הַיָּתֵד וּבֵין הַנְּקֻדָּה, שֶׁשָּׁם הָיָה הַמּוֹט נָעוּץ בַּחוֹל, הָיָה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה רֶגֶל.

הַמֶּרְחָק הַשֵּׁנִי, בֵּין הַיָּתֵד וּבֵין הַבָּסִיס שֶׁל הַחוֹמָה, הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רֶגֶל.

מִשֶּׁקָּבַע אֶת הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, חָזַר כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּלִוְיַת הָעֶלֶם אֶל הַקָּמִינִים.

הָאִינְגֵ’נֵר נָטַל אֶבֶן שְׁטוּחָה, אֲשֶׁר מָצָא בְּאֶחָד מִטִּיּוּלָיו הַקּוֹדְמִים וְשֶׁהָיְתָה מִין צִפְחָה, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִכְתֹּב עָלֶיהָ עַל נְקַלָּה וּבְבֵרוּר בְּסִיּוּעַ שֶׁל קוּנְכִית חַדָּה. עַל גַּבֵּי אֶבֶן זוֹ הֶעֱלָה אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיָה הַזֹּאת:

5: 500 = 10: X. 500. 10 = 5000 5000: 15 = 333,33

מִתּוֹךְ חֶשְׁבּוֹן זֶה הִסִּיק אֵפוֹא, שֶׁמִּדַּת גָּבְהָהּ שֶׁל חוֹמַת הַגְּרָנִית עוֹלָה לִשְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ רֶגֶל וּשְׁלִישׁ הָרֶגֶל²³. אַחַר כָּךְ נָטַל כּוֹרֶשׁ סְמִית שׁוּב אֶת הַכְּלִי שֶׁהִתְקִין אֶמֶשׁ וַאֲשֶׁר הָרֶוַח שֶׁבֵּין שׁוֹקָיו הַפְּתוּחִים שִׁמֶּשׁ לוֹ אַמַּת הַמִּדָּה לָמֹד בָּהּ אֶת זָוִית הַגֹּבַהּ שֶׁל הַכּוֹכָב אַלְפָא מֵעַל לָאֹפֶק. אֶת הַזָּוִית שֶׁבֵּין הַשּׁוֹקַיִם הַפְּתוּחִים מָדַד בְּדִיּוּק רַב עַל פְּנֵי עִגּוּל, שֶׁחִלְּקָהוּ לִשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים חֲלָקִים שָׁוִים. וְכָךְ הֶעֱלָה, שֶׁאוֹתָהּ הַזָּוִית הָיְתָה בַּת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וּבְכֵן חָשַׁב וּמָצָא שֶׁעֵרֶךְ כָּל הַמֶּרְחָק הַזָּוִיתִי שֶׁבֵּין הַצִּיר וְהָאֹפֶק בְּצֵרוּף עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע הַמַּעֲלוֹת שֶׁהִפְרִידוּ אֶת הַכּוֹכָב אַלְפָא מִן הַצִּיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הָרָמָה, עוֹלֶה לִשְׁלשִׁים וְשֶׁבַע מַעֲלוֹת, וְעִם זֶה הֶעֱלָה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת גֹּבַהּ הָרָמָה מֵעַל לְשֶׁטַח הַיָּם. הִנֵּה כִּי כֵן בָּא כּוֹרֶשׁ סְמִית לִידֵי הַמַּסְקָנָה, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן נִמְצָא בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְשֶׁבַע שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכְּלֵי הַמְּדִידָה שֶׁלּוֹ לֹא הָיוּ מְתֻקָּנִים כָּל צָרְכָּם, לְפִיכָךְ הִנִּיחַ שֶׁטָּעָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ בְּחָמֵשׁ מַעֲלוֹת וְקָבַע אֶת מָקוֹם יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל הָאִי בֵּין הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ וּבֵין הַמַּעֲלָה הָאַרְבָּעִים שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי.

כְּדֵי לִמְצֹא אֶת שִׁעוּרָיו שֶׁל הָאִי עֲדַיִן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִקִבֹּעַ אֶת מַעֲלַת הָאֹרֶךְ שֶׁלּוֹ. מַעֲשֶׂה זֶה דִמָּה הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׂוֹת עוֹד הַיּוֹם בַּצָּהֳרַיִם, כְּלוֹמַר, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר אֶת הַמֵּרִידְיַאן.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִמְנוּ וְגָמְרוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם יַעַרְכוּ טִיּוּל, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר תִּיּוּר, בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאִי, שֶׁהָיָה מֻנָּח בֵּין צִדּוֹ הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַיְאוֹר וּבֵין מִפְרַץ־הַסְּקָלִידָה, וְאִם מֶזֶג הָאֲוִיר יִהְיֶה נוֹחַ יַעַבְרוּ עַד הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל כֵּף הַמַּלְתָּעוֹת הַדְּרוֹמִי עַל מְנָת לְחָקְרוֹ. הֵם הֶחֱלִיטוּ לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם בֵּין הַחוֹלוֹת וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה אַךְ לִפְנוֹת עֶרֶב.

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וָחֵצִי בַּבֹּקֶר פָּסְעָה הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַתְּעָלָה. מֵעֶבְרָה הַשֵּׁנִי, עַל חוֹף אִי הַהַצָּלָה, הִתְהַלְּכוּ בַּחֲשִׁיבוּת הֲמוֹן עוֹפוֹת. הַלָּלוּ הָיוּ עוֹפוֹת צוֹלְלִים בַּמַּיִם מִמִּין הַבּוּנִיּוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכִּירָם עַל נְקַלָּה עַל פִּי צְרִיחָתָם הַמְּאוּסָה, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לִנְעִירַת הַחֲמוֹר. פֶּנְקְרוֹף לֹא שָׁת אֲלֵיהֶם אֶת לִבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה, אִם יָפִים הֵם לַאֲכִילָה וְאִם אַיִן, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁטַּעַם בְּשָׂרָם עָרֵב בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמַּרְאֵהוּ שְׁחַרְחוֹר, נָחָה דַּעְתּוֹ.

וְהִנֵּה נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם גַּם אַמְפִיבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁזָּחֲלוּ עַל פְּנֵי הַחוֹל וְשֶׁבְּלִי סָפֵק הָיוּ כַּלְבֵי יָם, אֲשֶׁר אִוּוּ לָהֶם אֶת הָאִי הַקָּטֹן לִמְקוֹם מִקְלָט. אֶל הַחַיּוֹת הַלָּלוּ וַדַּאי לֹא יָכֹל הָיָה אָדָם לָתֵת אֶת דַּעְתּוֹ מִנְּקֻדַּת הַהַשְׁקָפָה עַד כַּמָּה רְאוּיִם הֵם לְשַׁמֵּשׁ מָזוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׂרָם הַשַּׁמְנוּנִי לֹא צָלַח לַאֲכִילָה כָּל עִקָּר; וְאַף עַל פִּי כֵן, הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּשִׂים לֵב וְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרָיו, שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים הַקְּרוֹבִים עָתִיד הוּא לְבַקֵּר עִמָּם אֶת הָאִי, אֲבָל אֶת מַטְרַת הַבִּקּוּר הַזֶּה הֶעֱלִים מֵהֶם לְפִי שָׁעָה.

הַחוֹף, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מְהַלְּכִים עָלָיו, הָיָה מְכֻסֶּה קוּנְכִיּוֹת אֵין מִסְפָּר, אֲשֶׁר כַּמָּה מֵהֶן הָיוּ וַדַּאי גּוֹרְמוֹת שִׂמְחָה לְחוֹבֵב הַמָּקָלוֹגִיָּה (תּוֹרַת הַשַּׁבְּלוּלִים). וְאוּלָם חָשׁוּב וּמוֹעִיל מִן הַקּוּנְכִיּוֹת הַנָּאוֹת הַלָּלוּ לְמִינֵיהֶן הָיָה שִׂרְטוֹן רָחָב זָרוּעַ צְדָפוֹת, שֶׁנִּגְלָה עִם שֵׁפֶל הַמַּיִם, וַאֲשֶׁר נֶב מָצָא אוֹתוֹ בֵּין הַסְּלָעִים בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה מִילִין מִן הַקָּמִינִים.

“נֶב לֹא אִבֵּד אֶת יוֹמוֹ לְבַטָּלָה,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף מִדֵּי הִסְתַּכְּלוֹ בְּשֶׁטַח הַשִּׂרְטוֹן רְחַב הַיָּדַיִם הַזָּרוּעַ חַיּוֹת־קְלִפּוֹת.

“אָכֵן זוֹהִי מְצִיאָה גְדוֹלָה,” אָמַר הַכַּתָּב, “וּבְיִחוּד אִם נָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁכָּל צְדָפָה מְטִילָה, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, מֵחֲמִשִּׁים עַד שִׁשִּׁים אֶלֶף בֵּיצִים לְשָׁנָה – הֲרֵי זֶה וַדַּאי אוֹצַר מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.”

אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אֲנִי," אָמַר הֶרְבֶּרְט “שֶׁהַצְּדָפָה אֵינָהּ זָנָה בְּיוֹתֵר.”

“צָדַקְתָּ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הַצְּדָפָה אֵינָהּ מְכִילָה אֵת יְסוֹד הַחַנְקָן אֶלָּא בְּמִדָּה זְעוּמָה עַד מְאֹד, וְאִלּוּ רָצָה אָדָם לִהְיוֹת נִזּוֹן אַךְ מִמֶּנָּה בִּלְבָד, הָיָה צָרִיךְ לִבְלֹעַ מִמֶּנָּה לְכָל הַפָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה־עָשָׂר עַד שִׁשָּׁה־עָשָׂר תְּרֵיסָרִים לְיוֹם.”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!” אָמַר הַסַּפָּן, “וְאַף עַל פִּי כֵן, סָבוּרְנִי שֶׁיְּכֹלִים אָנוּ לִבְלֹעַ מִמֶּנָּה תְּרֵיסָרִים עַל תְּרֵיסָרִים בְּלִי לְכַלּוֹת בְּכָךְ אֶת הָאוֹצָר הַגָּדוֹל. אֶפְשָׁר שֶׁנִּקַּח מִמֶּנָּה מִקְצָת לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר?”

הַסַּפָּן לֹא חִכָּה עַד שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ תְּשׁוּבָה, כִּי מֻבְטָח הָיָה מֵרֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יַסְכִּימוּ לָהּ, אֶלָּא הוּא וְנֶב הָלְכוּ מִיָּד וְאָסְפוּ כַּמּוּת הֲגוּנָה שֶׁל הָרְכִיכוֹת הַלָּלוּ. הֵם הִנִּיחוּ אוֹתָן אֶל תּוֹךְ מִין רֶשֶׁת שֶׁל סִיבֵי הָאֲדָנִי, שֶׁקָּלַע נֶב בְּיָד חָרוּצָה וְשֶׁכְּבָר הֵכִילָה בְּקִרְבָּהּ אֶת כָּל שְׁאָר צָרְכֵי הָאֲרֻחָה. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִמְשִׁיכוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה אֶת דַּרְכָּם וְהָלְכוּ בֵּין הַחוֹלוֹת וּבֵין הַיָּם.

מִזְּמָן לִזְמָן הִסְתַּכֵּל כּוֹרֶשׁ סְמִית בַּשָּׁעוֹן שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהַתְקִין אֶת עַצְמוֹ אֶל תַּצְפִּית הַחַמָּה, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְעָרְכָהּ בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם בְּדִיּוּק.

כָּל אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאִי עַד לְחֻדּוֹ שֶׁל מִפְרַץ מְדִינוֹת־הַבְּרִית, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם כֵּף־הַסְּקָלִידָה הַדְּרוֹמִי, הָיָה כֻּלּוֹ צְחִיחַ, הָעַיִן לֹא רָאֲתָה שָׁם דָּבָר זוּלָתִי חוֹלוֹת וְקוּנְכִיּוֹת מְעֹרָבִים בְּשִׁבְרֵי לַבָּה. כַּמָּה עוֹפוֹת יָם שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הַחוֹף הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה, כְּגוֹן שְׁחָפִים וְאַלְבַּטְרוֹסִים גְּדוֹלִים, וּכְמוֹ כֵן בְּנֵי אַוָּזֵי־הַבָּר, אֲשֶׁר גֵּרוּ אֶת יֵצֶר הָאֲכִילָה שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וַאֲשֶׁר אָמְנָם הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְגָרוֹת יֵצֶר זֶה. הוּא נִסָּה לַהֲמִיתָם בְּחִצָּיו, אֲבָל נִסְיוֹנוֹ לֹא עָלָה בְּיָדוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹפוֹת לֹא נָחוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהוּא צָרִיךְ הָיָה לִפְגֹעַ בָּהֶם תּוֹךְ כְּדֵי מְעוּפָם.

מִכְשׁוֹל זֶה גָרַם לוֹ לְהַבִּיעַ שׁוּב פַּעַם לָאִינְגֵ’נֵר אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ בִּדְבַר כְּלֵי נֶשֶׁק לַאֲמִתָּם:

“עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּיָדֵנוּ רוֹבֵי־צַיִד אֲחָדִים, יְהִי סִפּוּק צְרָכֵינוּ לָקוּי!”

“דְּבָרֶיךָ נְכוֹחִים, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בְּךָ! הַמְצֵא לָנוּ בַּרְזֶל לְקָנִים, פְּלָדָה לְמַקּוֹרִים, מֶלַח־נֶתֶר, פֶּחָם וְגָפְרִית לַעֲשׂוֹת אֲבַק שְׂרֵפָה, וּלְבַסּוֹף – עוֹפֶרֶת לְכַדּוּרִים, וְכוֹרֶשׁ יַעֲשֶׂה לָנוּ רוֹבִים מִן הַמֻּבְחָרִים.”

“זֹאת לֹא זֹאת,” עָנָה וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶת כָּל הֶחֳמָרִים הַלָּלוּ וַדַּאי נוּכַל לִמְצֹא עַל פְּנֵי הָאִי הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁנֶּשֶׁק שֶׁל אֵשׁ הֲרֵיהוּ כְּלִי, שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְלֶאכֶת אֳמָן דַּקָּה הִיא, וַהֲרֵיהוּ מַצְרִיךְ מַכְשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשֶּׁל דִּיּוּק גָּדוֹל. אֶפֶס לְאַחַר זְמָן נִרְאֶה מַה לַעֲשׂוֹת.”

“אֲבָל מַה רָאִינוּ עַל כָּכָה,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “מַה רָאִינוּ עַל כָּכָה שֶׁהִשְׁלַכְנוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁהָיוּ עִמָּנוּ בַּסִּירָה, וְאֶת כָּל הַמַּכְשִׁירִים שֶׁלָּנוּ, וַאֲפִילוּ אֶת סַכִּינֵי הַכִּיס!”

“אֲבָל לוּלֵא הִשְׁלַכְנוּ אוֹתָם, פֶּנְקְרוֹף, הָיָה הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מַשְׁלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל תּוֹךְ מְצוּלוֹת הַיָּם!” עָנָהוּ הֶרְבֶּרְט.

“אָכֵן צָדְקוּ דְּבָרֶיךָ, בְּנִי!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן.

אַחַר כָּךְ הִסִּיחַ אֶת הַשִּׂיחָה אֶל עִנְיָן אַחֵר וְעָנָה וְאָמָר:

“אֲבָל הֲרֵינִי מְשַׁעֵר בְּנַפְשִׁי כַּמָּה גָּדוֹל הָיָה תִּמְהוֹנָם שֶׁל יוֹנָתָן פוֹרְסְטֶר וְשֶׁל חֲבֵרָיו כְּשֶׁבָּאוּ לְמָחָר בַּבֹּקֶר וְרָאוּ וְהִנֵּה הַמָּקוֹם רֵיק וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ פָּרַח לוֹ!”

“מִי יִתֵּן וְלֹא הָיְתָה לִי דְאָגָה אַחֶרֶת חוּץ מִן הַדְּאָגָה עַל דְּבַר תִּמְהוֹנָם וְצַעֲרָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה!” אָמַר הַכַּתָּב.

“וְהֵן אֲנִי הוּא שֶׁהָרִיתִי וְהָגִיתִי אֶת הָרַעְיוֹן הַזֶּה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ סֵבֶר פָּנִים שֶׁל קוֹרַת רוּחַ.

“אָכֵן רַעְיוֹן נָאֶה הָגִיתָ, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט מִתּוֹךְ צְחוֹק, “רַעְיוֹן שֶׁהֵבִיא אוֹתָנוּ עַד הֲלוֹם!”

"מוּטָב שֶׁאֲנִי כָּאן וְלֹא בִּידֵי אַנְשֵׁי הַדָּרוֹם! קָרָא הַסַּפָּן, “וּבְיִחוּד לְאַחַר שֶׁמַּר כּוֹרֶשׁ סְמִית הוֹאִיל בְּטוּבוֹ לִהְיוֹת נִלְוֶה אֵלֵינוּ שׁוּב!”

“כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ!” הֶחֱזִיר הַכַּתָּב, “וְחוּץ מִזֶּה, מָה אָנוּ חֲסֵרִים כָּאן? לֹא כְּלוּם!”

“רְצוֹנְךָ לֵאמֹר… הַכֹּל!” אָמַר הַסַּפָּן כְּשֶׁהוּא מֵנִיעַ אֶת כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת מִתּוֹךְ צְחוֹק, “וְאוּלָם יָבוֹא יוֹם וְאָנוּ נִמְצָא סוֹף סוֹף תַּחְבּוּלָה לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה!”

“וְהַיּוֹם הַהוּא, יְדִידַי,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶפְשָׁר שֶׁבּוֹא יָבוֹא יוֹתֵר מַהֵר מִכְּפִי שֶׁאַתֶּם מְדַמִּים, אִם יִמָּצֵא שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן אֵינוֹ רָחוֹק אֶלָּא מֶרְחָק בֵּינוֹנִי מִקְּבוּצַת אִיִּים נוֹשֶׁבֶת אוֹ מֵאֶחָד מֵחֶלְקֵי הָאָרֶץ. בְּעוֹד שָׁעָה אַחַת יִתְבָּרֵר לָנוּ הַדָּבָר. אָמְנָם מַפָּה שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט אֵין בְּיָדִי, וְאוּלָם אֶת חֶלְקוֹ הַדְּרוֹמִי מַכִּיר אֲנִי יָפֶה מִפִּי הַזִּכָּרוֹן. מַעֲלַת הָרֹחַב, שֶׁהֶעֱלִינוּ בְּיָדֵנוּ אֶתְמוֹל, קוֹבַעַת אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאִי מִנֶּגֶד לְזֵלַנִדְּיָה הַחֲדָשָׁה בְּמַעֲרָב וּמִנֶּגֶד לַחוֹף צִ’ילִי בַּמִּזְרָח. וְאוּלָם שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת הַלָּלוּ רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִילִין. אֵין לָנוּ אֵפוֹא אֶלָּא לְבָרֵר בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה שֶׁעַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי שֶׁטַח הַיָּם הַזֶּה נִמְצָא הָאִי שֶׁלָּנוּ, וְאֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת תִּפְתֹּר לָנוּ מַעֲלַת הָאֹרֶךְ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִקְבֹּעַ זֶה אַתָּה וְשֶׁהִנְנִי מְקַוֶּה שֶׁנִּקְבָּעֶנָּה בְּדִיּוּק מַסְפִּיק.”

“כִּמְדֻמַּנִי,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁלְּפִי מַעֲלַת הָרֹחַב הֲרֵי קְבוּצַת הָאִיִּים שֶׁל פּוֹמוֹטוּ קְרוֹבָה לָנוּ בְּיוֹתֵר, הַאֵין זֹאת?”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶלָּא שֶׁהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ וּבֵינָהּ הוּא לְמַעְלָה מֵאֶלֶף וּמָאתַיִם מִילִין.”

“וּלְשָׁם?” שָׁאַל נֶב, שֶׁהִקְשִׁיב אֶל הַשִּׂיחָה מִתּוֹךְ תְּשׂוּמֶת לֵב מְרֻבָּה, וְהוֹרָה בְּיָדוֹ כְּלַפֵּי דָרוֹם.

“לְשָׁם אֵין כְּלוּם,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“אָמְנָם כֵּן,” הוֹסִיף הָאִינְגֵ’נֵר, “לָעֵבֶר הַהוּא אֵין כְּלוּם.”

“וְאִם יִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן נִמְצָא אַךְ בְּמֶרְחָק שֶׁל מָאתַיִם אוֹ שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת מִילִין מִזֵּלַנְדִיָּה הַחֲדָשָׁה אוֹ מִצִּ’ילִי – מַה נַעֲשֶׂה?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“מַה נַעֲשֶׂה?” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. “זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה: תַּחַת לִבְנוֹת לָנוּ בַּיִת, נִבְנֶה לָנוּ אֳנִיָּה וְאֶת הַסַּפָּן פֶּנְקְרוֹף נְמַנֶּה לְמַנְהִיג לָהּ…”

“הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְשַׁמֵּשׁ רַב חוֹבֵל,” קָרָא הַסַּפָּן… “אִם אַךְ תַּשִּׂיג יָדְךָ לִבְנוֹת אֳנִיָּה חֲזָקָה לְמַדָּי, אֲשֶׁר תַּעֲצֹר כֹּחַ לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים.”

“בָּנֹה נִבְנֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בְּכָךְ!” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

עוֹד הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, שֶׁלֹּא נִרְתְּעוּ לְאָחוֹר מִכָּל קֹשִׁי, מְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה, וְהִנֵּה קָרְבָה שְׁעַת הַהִתְבּוֹנְנוּת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. כֵּיצַד יַעֲלֶה בְּיָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לְכַוֵּן אֶת מַעֲבַר הַשֶּׁמֶשׁ דֶּרֶךְ הַמֵּרִידְיַאן שֶׁל הָאִי בְּלִי שׁוּם מַכְשִׁיר הַדָּרוּשׁ לַדָּבָר? שְׁאֵלָה זוֹ הֶעֱסִיקָה עַד מְאֹד אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וְהוּא לֹא יָדַע לִמְצֹא לָהּ פִּתְרוֹנִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצְאוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה בְּמֶרְחָק שֶׁל עֲשָׂרָה מִילִין מִן הַקָּמִינִים וְסָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבֵּין גִּבְעוֹת הַחוֹל אֲשֶׁר שָׁם מָצְאוּ אֶת הָאִינְגֵ’נֵר לְאַחַר הַצָּלָתוֹ הַמֻּפְלָאָה. בַּמָּקוֹם הַזֶּה עָמְדוּ לַחֲנוֹת וְהֵכִינוּ אֶת הַכֹּל לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר, כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת אַחַת־עֶשְׂרֵה וָחֵצִי. הֶרְבֶּרְט הָלַךְ אֶל הַפֶּלֶג הַשּׁוֹטֵף בְּקֵרוּב מָקוֹם וְשָׁאַב מִמֶּנּוּ מַיִם בַּכַּד, שֶׁלָּקַח עִמּוֹ נֶב.

בְּעוֹד בְּנֵי לִוְיָתוֹ עֲסוּקִים בַּהֲכָנוֹת הַלָּלוּ, עָרַךְ כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה דָּרוּשׁ לְצֹרֶךְ הַתַּצְפִּית הָאַסְטְרוֹנוֹמִית שֶׁלּוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ וּמָצָא עַל פְּנֵי הַחוֹף מָקוֹם שָׁטוּחַ, אֲשֶׁר הַיָּם בְּהִסּוֹגוֹ אָחוֹר יִשֵּׁר אוֹתוֹ יָפֶה. מִכְסֶה זֶה שֶׁל חוֹל דַּק הָיָה חָלָק כְּעֵין הַקֶּרַח וְאַף גַּרְגֵּר אֶחָד לֹא עָלָה בְּגָבְהוֹ עַל חֲבֵרוֹ. וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא הָיָה הַדָּבָר חָשׁוּב כָּל עִקָּר אִם הַשֶּׁטַח כֻּלּוֹ אָפְקִי הוּא וְאִם אַיִן, וְאִם הַמּוֹט שֶׁאָרְכּוֹ שֵׁשׁ רֶגֶל, שֶׁתָּקַע בַּקַּרְקַע כֻּלּוֹ זָקוּף הוּא וְאִם אָיִן. לְהֵפֶךְ, הָאִינְגֵ’נֵר הִטָּה אֶת הַמּוֹט הַזֶּה קְצָת כְּלַפֵּי דָרוֹם, זֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא לַצַּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין לִשְׁכֹּחַ שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה נִמְצָא בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַדְּרוֹמִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ רָאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת הַמָּאוֹר הַמַּזְהִיר מִתְגַּלְגֵּל וּמַתְוֶה אֶת קֶשֶׁת הַיּוֹם שֶׁלּוֹ מֵעַל הָאֹפֶק הַצְּפוֹנִי וְלֹא מֵעַל הָאֹפֶק הַדְּרוֹמִי.

אָז הֵבִין הֶרְבֶּרְט מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר אָמַר לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִקְבֹּעַ אֶת נְקֻדַּת הַגֹּבַהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת, אֶת עֲבָרַת הַשֶּׁמֶשׁ דֶּרֶךְ הַמֵּרִידְיַאן שֶׁל הָאִי, אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: אֶת קַו הַצָּהֳרַיִם שֶׁל הָאִי. כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּיָדוֹ שׁוּם מַכְשִׁיר, וַדַּאי בִּקֵּשׁ הָאִינְגֵ’נֵר לְהַשִּׂיג אֶת חֶפְצוֹ בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַצֵּל, שֶׁהַמּוֹט פָּרַשׂ עַל פְּנֵי הַחוֹל.

וְהִנֵּה עוֹנַת הַצָּהֳרַיִם צְרִיכָה הָיְתָה לָחוּל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָרְכּוֹ שֶׁל הַצֵּל הַזֶּה יִתְקַצֵּר תַּכְלִית הַקִּצּוּר, וְלָכֵן דַּי הָיָה אַךְ לְהִתְבּוֹנֵן יָפֶה אֶל הֵצֵל, כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יַתְחִיל שׁוּב לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמַאֲרִיךְ לְאַחַר שֶׁנִּתְקַצֵּר. עַל יְדֵי הַהֲטָיָה, שֶׁהִטָּה כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת הַמּוֹט שֶׁלּוֹ כְּלַפֵּי הַצַּד הֶהָפוּךְ לְצִדָּה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, הִגְדִּיל אֶת מִדַּת אָרְכּוֹ שֶׁל הַצֵּל וְקִבֵּל אֶת הַיְּכֹלֶת לְכַוֵּן עַל נְקַלָּה אֶת הַשִּׁנּוּיִים שֶׁיָּחוּלוּ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי גָלוּי וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶׁהַמַּחַט שֶׁל לוּחַ הַשָּׁעוֹת אֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר, כֵּן נָקֵל לְהַרְגִּישׁ בִּתְנוּעָתָהּ מִנְּקֻדָּה לִנְקֻדָּה. וְהֵן צִלּוֹ שֶׁל הַמּוֹט לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כָּאן אֶלָּא מֵעֵין מַחַט שֶׁל לוּחַ הַשָּׁעוֹת.

בְּשָׁעָה שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר סָבוּר הָיָה שֶׁהָרֶגַע מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וּבְסִיּוּעַ שֶׁל יִתְדוֹת עֵץ קְטַנּוֹת, שֶׁתָּקַע בַּחוֹל, הִתְחִיל מְסַמֵּן אֶת הַקִּצּוּר אֲשֶׁר צִלּוֹ שֶׁל הַמּוֹט הִתְחִיל מִתְקַצֵּר לְאַט לְאָט. חֲבֵרָיו גָּחֲנוּ עָלָיו וְהִתְבּוֹנְנוּ אֶל מַעֲשֵׂהוּ מִתּוֹךְ עִיּוּן מְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר.

הַכַּתָּב הֶחֱזִיק אֶת הַשָּׁעוֹן שֶׁלּוֹ בְּיָדוֹ כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁבָּה יַגִּיעַ הַצֵּל לִידֵי תַּכְלִית קִצּוּרוֹ. אַגַּב צָרִיךְ לְצַיֵּן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית עָשָׂה אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל, כְּלוֹמַר בַּיּוֹם שֶׁעֵת הַחַמָּה הַנְּכוֹנָה וְהָעֵת הַתִּיכוֹנָה הָרְגִילָה מִתִלַכְּדוֹת בּוֹ כְּאֶחָת, הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁיּוֹרֶה שְׁעוֹנוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט תְּצַיֵּן אֶת הָעֵת הַנְּכוֹנָה שֶׁבְּוָשִׁינְגְטוֹן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְהִי הַחֶשְׁבּוֹן נַעֲשֶׂה בְּפַשְׁטוּת יְתֵרָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה הָלֹךְ וְעָלֹה לְאַט לְאַט; צִלּוֹ שֶׁל הַמּוֹט הָלַךְ הָלֹךְ וְקָצָר, וּבוֹ בָרֶגַע שֶׁנִּדְמָה לוֹ לְכוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהוּא הִתְחִיל לְהִתְאָרֵךְ שׁוּב, שָׁאַל:

“כַּמָּה הַשָּׁעָה?”

“חָמֵשׁ שָׁעוֹת וְדַק אֶחָד,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט מִיָּד.

עַכְשָׁו הִגִּיעָה אֵפוֹא הַשָּׁעָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. וְאָכֵן לֹא הָיָה דָבָר קַל מִזֶּה. בֵּין הַמֵּרִידְיַאן שֶׁל וָשִׁינְגְטוֹן וּבֵין אוֹתוֹ שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה הֶבְדֵּל שֶׁל חָמֵשׁ שָׁעוֹת, זֹאת אוֹמֶרֶת, בַּזְּמָן שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן הָיְתָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, הָיְתָה כְּבָר בְּוָשִׁינְגְטוֹן שְׁעַת חָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. וְכַיָדוּעַ, עוֹבֶרֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּתְנוּעָתָהּ הַמְדֻמָּה מִסָּבִיב לָאָרֶץ מַעֲלָה אַחַת בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה דַקִּים, כְּלוֹמַר, חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת לְשָׁעָה. וְכֵן הִכְפִּיל כּוֹרֶשׁ סְמִית חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת וְעָלָה בְּיָדוֹ סְכוּם שֶׁל שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת.

וְכֵיוָן שֶׁהָאֹרֶךְ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל וָשִׁינְגְטוֹן הוּא 77° 03' 11" מִמַּעֲרָב לִגְרִינְוִיטְשׁ, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה מוֹנִים הָאֲמֵרִיקָנִים, כַּדּוֹמֶה לָאַנְגְּלִים, אֶת מֵעֲלוֹת הָאֹרֶךְ, נִמְצָא שֶׁהָאֹרֶךְ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי הוּא 77+75 מַעֲלוֹת מִמַּעֲרָב לִגְרִינְוִיטְשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמְּקוֹמוֹ הוּא בְּמַעֲלַת הָאֹרֶךְ הַמַּעֲרָבִית הַמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתָּיִם

כּוֹרֶשׁ סְמִית הוֹדִיעַ אֶת הַמַּסְקָנָה הַזֹּאת לַחֲבֵרָיו וּבַהֲבִיאוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַטָּעוּת שֶׁעָלוּל הָיָה לִטְּעוֹת בַּתַּצְפִּית, סָבוּר הָיָה שֶׁרַשַּׁאי הוּא לִקְבֹּעַ, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן מַצָּבוֹ בֵּין הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ וּבֵין מַעֲלַת הָאַרְבָּעִים שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי, וּבֵין מַעֲלַת הָאֹרֶךְ הַמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים וְהַמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ מִמַּעֲרָבָה שֶׁל גְּרִינְוִיטְשׁ.

אֶת הַטָּעוּת שֶׁעָלוּל הָיָה לִטְעוֹת בְּמַעֲשֶׂה הַתַּצְפִּית שֶׁלּוֹ, הֶעֱרִיךְ, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים, לִכְדֵי חָמֵשׁ מַעֲלוֹת לְכָאן וּלְכָאן, וְכֵיוָן שֶׁכָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה הִיא בַּת שִׁשִּׁים מִילִין, נִמְצָא שֶׁטָּעוּת זוֹ הָיָה בָּהּ מִשֶּׁל הֶפְרֵשׁ שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת מִילִין לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לְעֻמַּת תּוֹצְאוֹתֶיהָ שֶׁל תַּצְפִּית מְדֻיָּקָה.

וְאוּלָם טָעוּת זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעָה כָּל שֶׁהִיא עַל הַהַחְלָטָה שֶׁעָמַד לְהַחֲלִיט. שֶׁהֲרֵי מוּכָח הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן רָחוֹק הָיָה מִכָּל אֶרֶץ וּמִכָּל קְבוּצַת אִיִּים מֶרְחָק גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה לְהַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשָׁם מִנֶּגֶד וְלַעֲבֹר מַהֲלָךְ גָּדוֹל כָּזֶה בְּסִירָה חָגָה וְנָעָה וְקַלָּה לְהִשָּׁבֵר.

וְאָכֵן הַמַּסְקָנָה שֶׁהֶעֱלָה מִתּוֹךְ הַתַּצְפִּית שֶׁלּוֹ הוֹכִיחָה לוֹ, שֶׁהֵם רְחוֹקִים לְכָל הַפָּחוֹת אֶלֶף וּמָאתַיִם מִילִין מִטָּאִיטִי וּמִקְּבוּצַת אִיֵּי פְּרוֹמוֹטוּ, יוֹתֵר מֵאֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִילִין מִזֵּלַנְדְיָה הַחֲדָשָׁה וְיוֹתֵר מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילִין מִן הַחוֹף הָאֲמֵרִיקָנִי!

וּכְשֶׁפִּשְׁפֵּשׁ כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּאוֹצַר זִכְרוֹנוֹתָיו, לֹא הֶעֱלָה מִשָּׁם כָּל זֵכֶר עַל דְּבַר אִי הַנִּמְצָא בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, שֶׁבּוֹ נִמְצָא הָאִי לִינְקוֹלְן.

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר

הֶחֱלִיטוּ לַחֲרֹף עַל פְּנֵי הָאִי – שְׁאֵלַת הַמַּתֶּכֶת – חִקּוּר אִי הַהַצָּלָה – צֵיד כַּלְבֵי הַיָּם – תְּפִיסַת קִפּוֹד הַנְּמָלִים – הַקּוּלָה – הַשִּׁטָּה הַקַּטָּלוֹנִית – מַעֲשֵׂה הַבַּרְזֶל – כֵּיצַד עוֹשִׂים פְּלָדָה.

לְמָחֳרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, הוּא הַיּוֹם הַשִּׁבְעָה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל, פָּתַח הַסַּפָּן וְאָמַר לְגִדְעוֹן סְפִּילֶט:

“וּבְכֵן, אֲדוֹנִי, מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשֶׂה הַיּוֹם?”

“כָּל אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵי כּוֹרֶשׁ,” עָנָהוּ הַכַּתָּב.

וּמִלִּפְנֵי הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה רָצוֹן שֶׁחֲבֵרָיו, אֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו הָיוּ לוֹבְנֵי לְבֵנִים וְקַדָּרִים, יִהְיוּ נַעֲשִׂים מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹצְקֵי מַתֶּכֶת.

בְּיוֹם אֶתְמֹל אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר, הוֹסִיפוּ לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וְהִגִּיעוּ עַד כֵּף הַמַּלְתָּעוֹת, הָרָחוֹק מִן הַקָּמִינִים מֶרְחָק שֶׁל שִׁבְעָה מִילִין. שָׁם נִסְתַּיְּמָה הַשּׁוּרָה הַאֲרֻכָּה שֶׁל גִּבְעוֹת הַחוֹלוֹת וּמַרְאֵה הַקַּרְקַע נַעֲשָׂה וֻלקָנִי. לֹא הָיוּ שָׁם חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת כְּמוֹ אֵצֶל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, אֶלָּא שְׂפַת סְלָעִים מְפֹרָצָה בְּצוּרָה מְשֻׁנָּה הִקִּיפָה אֶת הַמִּפְרָץ שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכֵּפִים, אֲשֵׁר נוֹצְרוּ מֵחֳמָרִים מִינֵרָלִיִּים שֶׁהֱקִיאָם הַוֻּלְקָן. מִשֶּׁהִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְמָקוֹם זֶה, חָזְרוּ עַל עִקְּבוֹתָם וְשָׁבוּ אֶל הַקָּמִינִים עוֹד לִפְנֵי בּוֹא הַלַּיְלָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינֵיהֶם קֹדֶם שֶׁפָּתְרוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם צְרִיכִים הֵם לָתֵת אֶת דַּעְתָּם לַעֲזֹב אֶת הָאִי לִינְקוֹלְן וְאִם לָאו.

הַמֶּרְחָק שֶׁל אֶלֶף וּמָאתַיִם מִילִין שֶׁבֵּין הָאִי וּבֵין קְבוּצַת אִיֵּי פְּרוֹמוֹטוּ הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר. בְּסִירָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבֹר מֶרְחָק כָּזֶה, וּבְיִחוּד עִם בִּיאָתָהּ שֶׁל עוֹנַת הַשָּׁנָה הַקָּשָׁה. וְאִלּוּ גַּם אֶפְשָׁר הָיָה, הֲרֵי בְּנִיָּתָהּ שֶׁל סִירָה פְּשׁוּטָה, לוּ גַם הָיוּ לָהֶם כָּל כְּלֵי הַמְּלָאכָה הַדְּרוּשִׁים לְכָךְ, הָיְתָה עֲבוֹדָה קָשָׁה; עַכְשָׁו שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ חֲסֵרִים אֶת כָּל כְּלֵי הַמְּלָאכָה הַלָּלוּ וַאֲנוּסִים הָיוּ לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת פַּטִּישִׁים, קַרְדֻּמּוֹת, מַשּׂוֹרִים, מַקְדֵּחִים, מַקְצוּעוֹת וְכַיוֹצֵא בָּהֶם, הֲרֵי הִצְרִיכָה מְלָאכָה זוֹ הַרְבֵּה זְמָן. וּמִשּׁוּם כָּךְ בָּאוּ לִידֵי הַחְלָטָה לַחֲרֹף עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן וּלְבַקֵּשׁ לָהֶם דִּירָה נוֹחָה יוֹתֵר וּמְרֻוָּחָה מִן הַקָּמִינִים, כְּדֵי לְבַלּוֹת בָּהּ אֶת חָדְשֵׁי הַחֹרֶף.

וְאוּלָם קֹדֶם כָּל מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מֵאֶבֶן־הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר מָצָא אוֹתָהּ אוֹצָרוֹת אוֹצָרוֹת בַּחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאִי, וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ אִם לְבַרְזֶל אוֹ לִפְלָדָה.

בִּכְלָל אֵין הָאֲדָמָה מְכִילָה אֶת הַמַּתָּכוֹת בְּמַצָּב טָהוֹר. עַל פִּי רֹב מוֹצְאִים אוֹתָן כְּשֶׁהֵן מֻרְכָּבוֹת עִם חֻמְצָן אוֹ גָפְרִית. וְכָךְ הָיָה טִיבָן שֶׁל הַדֻּגְמָאוֹת, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ כּוֹרֶשׁ סְמִית: מֵהֶן הָיוּ אַבְנֵי בַּרְזֶל מַגְנֵיטִי, בְּלִי חֻמְצָה פַּחְמָנִית, וּמֵהֶן פִּירִיט, לָשׁוֹן אַחֵר: בַּרְזֶל גָּפְרִיתִי. אֶת הַמִּין הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ הָיָה אֵפוֹא לִצְרֹף בְּסִיּוּעַ שֶׁל פֶּחָם, זֹאת אוֹמֶרֶת, צָרִיךְ הָיָה לְחַלֵּץ מִתּוֹכוֹ אֶת הַחַמְצָן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְבַרְזֶל טָהוֹר. צְרִיפָה זוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי שֶׁקּוֹדְחִים אֶת הַדּוֹמֵם וְאֶת הַפֶּחָמִים כְּאֶחָד בְּאֵשׁ, שֶׁמִּדַּת חֻמָּה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, אִם לְפִי “הַשִּׁטָּה הַקַּטָּלוֹנִית” הַמְּהִירָה וְהֵקֵלָּה, אֲשֶׁר יִתְרוֹנָהּ בְּכָךְ שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת אֶת הַדּוֹמֵם לְבַרְזֶל בְּבַת־אַחַת, וְאִם לְפִי הַשִּׁטָּה שֶׁל תַּנּוּרִים גְּבוֹהִים, שֶׁעַל פִּיהָ הוֹפְכִים תְּחִלָּה אֶת הַדּוֹמֵם לְנוֹזֵל וְאַחַר אֶת הַנּוֹזֵל לְבַרְזֶל מוּצָק עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצִיאִים מִתּוֹכוֹ אֶת שְׁלשֶׁת אוֹ אַרְבַּעַת הָאֲחוּזִים שֶׁל פֶּחָם הָאֲצוּרִים בְּקִרְבּוֹ.

וְכוֹרֶשׁ סְמִית לְמַה הָיָה צָרִיךְ? לְבַרְזֶל מוּצָק וְלֹא לְבַרְזֶל מְהֻתָּךְ; וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁטַּת צְרִיפָה מְהִירָה בְּיוֹתֵר. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְצַיֵּן, שֶׁהַמַּחֲצָב שֶׁהוּא מָצָא הָיָה טָהוֹר מְאֹד וְעָשִׁיר בְּיוֹתֵר מִצַּד עָצְמוֹ. זֶה הָיָה אוֹתוֹ הַמַּחֲצָב הָאָכְּסִידִילִי, הַמִּזְדַּמֵּן בְּצוּרָה שֶׁל שִׁפְעַת חֳמָרִים שֶׁמַּרְאֵיהֶם אָפוֹר־כֵּהֶה; הוּא מַעֲלֶה אָבָק שָׁחוֹר, מִתְגַּבֵּשׁ בְּצוּרַת בּוּלִים בַּעֲלֵי שְׁמוֹנָה מִקְצוֹעוֹת יְשָׁרִים, יוֹצֵר מַגְנֵטִים טִבְעִיִּים וּמְשַׁמֵּשׁ לִיצִיקַת אוֹתוֹ הַבַּרְזֶל הַמְעֻלֶּה בְּיוֹתֵר, הַמָּצוּי הַרְבֵּה בִּשְׁוֶדְיָה וְנוֹרְבֶגְיָה. בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל אוֹצַר הַמַּתֶּכֶת הַזֶּה נִמְצְאוּ אוֹצְרוֹת הַפֶּחָם, אֲשֶׁר הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם. עַל יְדֵי כָךְ נַעֲשָׂה עִבּוּד הַמַּחֲצָב קַל בְּמִדָּה מְרֻבָּה, שֶׁהֲרֵי כָּל צָרְכֵי הַמְּלָאכָה הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה. וְזוֹהִי סִבַּת הָעֲשִׁירוּת הַמֻּפְלָגָה שֶׁל תּוֹצֶרֶת בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה, בְּמָקוֹם שֶׁפַּחְמֵי הָאֶבֶן הַדְּרוּשִׁים לְעִבּוּד הַמַּתֶּכֶת מוּצָאִים מֵאוֹתוֹ הַקַּרְקַע, שֶׁמִּמֶּנּוּ מוּצָאָה הַמַּתֶּכֶת, וּבִזְמָן אֶחָד עִמָּהּ.

“וּבְכֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, עוֹמְדִים אָנוּ לַעֲסֹק בְּעִבּוּד מַתֶּכֶת הַבַּרְזֶל?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף אֶת הָאִינְגֵ’נֵר.

“אָמְנָם כֵּן, יְדִידִי,” עָנָהוּ הַנִּשְׁאָל, “וּלְשֵׁם כָּךְ – וְדָבָר זֶה וַדַּאי יְהִי לְרָצוֹן לְךָ – נָשִׂים פָּנֵינוּ אֶל הָאִי הַקָּטֹן עַל מְנָת לַעֲרֹךְ שָׁם צֵיד כַּלְבֵי יָם.”

“צֵיד כַּלְבֵי יָם!” קָרָא הַסַּפָּן בִּפְנוֹתוֹ אֶל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כְּלוּם יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכַלְבֵי יָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל?”

“וַדַּאי יֵשׁ צֹרֶךְ, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית!” עָנָהוּ הַכַּתָּב.

בֵּינָתַיִם כְּבָר עָזַב הָאִינְגֵ’נֵר אֶת הַקָּמִינִים וּפֶנְקְרוֹף עָשָׂה אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת לְצֵיד כַּלְבֵי הַיָּם בְּלִי שֶׁהֻבְרֵרָה לוֹ כָּל צָרְכָּהּ תַּכְלִיתוֹ שֶׁל צַיִד זֶה.

לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה וְכוֹרֶשׁ סְמִית, הֶרְבֶּרְט, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, נֶב וְהַסַּפָּן הִתְכַּנְּסוּ יַחַד עַל הַחוֹף וּבָאוּ אֶל מָקוֹם אֶחָד שֶׁבַּתְּעָלָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעַת שֶׁפֶל הַיָּם הֲרֵיהוּ נוֹחַ לַעֲבֹר בּוֹ בָּרֶגֶל. וְכֵיוָן שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁפְלוּ מֵי הַיָּם תַּכְלִית הַשֶּׁפֶל, עָבְרוּ הַצַּיָּדִים אֶת הַתְּעָלָה וְלֹא רָטְבוּ לְמַעְלָה מִבִּרְכֵּיהֶם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל אַדְמַת הָאִי הַקָּטֹן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, תַּחַת אֲשֶׁר חֲבֵרָיו עָלוּ עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי לְכָאן הֱטִילָם הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ.

מִשֶּׁעָלוּ עַל הַחוֹף, הֵצִיצוּ בָּם כַּמָּה מֵאוֹת בּוּנִיּוֹת בְּשַׁלְוַת הַשְׁקֵט. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁהָיוּ חֲמוּשִׁים בְּמַקְלוֹת, יָכְלוּ לַהֲמִיתָם עַל נְקַלָּה, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצוּ לַעֲרֹךְ עַכְשָׁו מַטְבֵּחַ זֶה לְבַטָּלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְחִיד אֶת כַּלְבֵי הַיָּם, אֲשֶׁר אוּלַי הָיוּ רְבוּצִים עַל פְּנֵי הַחוֹל בְּמֶרְחָק שֶׁל חִבְּלִים אֲחָדִים מִזֶּה וָהָלְאָה.

הֵם שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאִי וְהָיוּ מְהַלְּכִים עַל פְּנֵי אֲדָמָה, שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה חוֹרִים וּמְאוּרוֹת קְטַנִּים לְאֵין מִסְפָּר, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ קִנִּים לְעוֹפוֹת יָם. סָמוּךְ לִקְצֵה הָאִי נִרְאוּ נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁצָּפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּשֶׁהֵן שְׁטוּחוֹת וְהָיוּ דּוֹמוֹת לְרָאשֵׁי כֵּפִים מִתְנוֹדְדִים.

הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ אוֹתָן הָאַמְפִיבִיּוֹת, אֲשֶׁר בְּנֵי הַחֲבוּרָה יָצְאוּ לָצוּד אוֹתָן. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְתִתָּן לַעֲלוֹת עַל הַיַּבָּשָׁה, כִּי כַּלְבֵי הַיָּם חוֹנְנוּ אַגַּן־יְרֵכַיִם צַר, עוֹר חָלָק וְסָמִיךְ וּמִבְנֶה גֵו מְהִיר־תְּנוּעָה, וְהַסְּגֻלּוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת אוֹתָם לְשַׂחְיָנִים מְצֻיָּנִים שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְשָׂם בַּיָּם, תַּחַת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּבָּשָׁה אֵין רַגְלֵיהֶם הַקְּצָרוֹת וְהַדּוֹמוֹת לְכַפּוֹת יָדַיִם נוֹתְנוֹת לָהֶם אֶלָּא לְהִתְנוֹעֵעַ תְּנוּעָה אִטִּית דֶּרֶךְ זְחִילָה.

פֶּנְקְרוֹף יָדַע אֶת מִנְהָגָן שֶׁל הַחַיּוֹת הַלָּלוּ וְהוּא יָעַץ לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּרְבֵּצְנָה עַל גַּבֵּי הַחוֹל וְתִשְׁתַּטַּחְנָה כְּנֶגֶד הַחַמָּה, אֲשֶׁר קַרְנֶיהָ תַּפֵּלְנָה עֲלֵיהֶן עַד מְהֵרָה תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה. וְאָז יִסְגְּרוּ בִּפְנֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַיָּם וִימִיתוּן עַל יְדֵי הַכָּאָה בְּחָטְמֵיהֶן.

וּבְכֵן הִתְחַבְּאוּ הַצַּיָּדִים אֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים שֶׁעַל גַּבֵּי הַחוֹף וְיָשְׁבוּ וְהִמְתִּינוּ בִּדְמָמָה.

עָבְרָה שָׁעָה תְּמִימָה עַד שֶׁכַּלְבֵי הַיָּם עָלוּ עַל הַחוֹל וְהִתְמַכְּרוּ לְתַעֲנוּגָם. מִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲצִי הַתְּרֵיסָר.

פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט הִתְגַנְּבוּ חֶרֶשׁ וְהִקִּיפוּ אֶת קְצֵה הָאִי, כְּדֵי לִסְגֹר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַיָּם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה זָחַל כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּלִוְיַת גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְנֶב לְאֹרֶךְ הַסְּלָעִים וְהִתְקָרְבוּ בַּלָּאט אֶל מְקוֹם מַעַרְכוֹת הַקְּרָב הֶעָתִיד לְהִתְחוֹלֵל עוֹד מְעַט.

פִּתְאֹם הִזְדַּקֵּף הַסַּפָּן מְלוֹא קוֹמָתוֹ וְהִשְׁמִיעַ קוֹל עֲנוֹת. הָאִינְגֵ’נֵר וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו רָצוּ בִּמְהִירוּת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבֵּין הַיָּם וּבֵין כַּלְבֵי הַיָּם. שְׁתַּיִם מִן הַחַיּוֹת הַלָּלוּ הֻכּוּ מַכַּת מָוֶת וְנָפְלוּ חֲלָלִים עַל גַּבֵּי הַחוֹל, וְאוּלָם חַבְרוֹתֵיהֶן הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ עַד הַמַּיִם וְנִמְלְטוּ בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם.

“הֵא לְךָ כַּלְבֵי הַיָּם שֶׁבִּקַּשְׁתָּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ!” אָמַר הַסַּפָּן בְּקָרְבוֹ אֶל הָאִינְגֵ’נֵר.

“חֵן חֵן לְךָ,” עָנָהוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הִנְנוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַפּוּחִים שֶׁל חָרָשֵׁי בַּרְזֶל!”

“מַפּוּחִים שֶׁל חָרָשֵׁי בַּרְזֶל!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “אַשְׁרֵי כַּלְבֵי הַיָּם שֶׁזָּכוּ לְגוֹרָל נָאֶה זֶה!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: לְצֹרֶךְ עִבּוּד הַבַּרְזֶל הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר זָקוּק לִמְכוֹנַת פִּיחָה, וּמְכוֹנָה כָּזוֹ אָמַר לְהַתְקִין מֵעוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל כַּלְבֵי הַיָּם. הַלָּלוּ הָיוּ בַּעֲלֵי שִׁעוּר גֹדֶל בֵּינוֹנִי, כִּי אָרְכָּם לֹא עָלָה עַל שֵׁשׁ רַגְלַיִם, וְעַל פִּי מַרְאֵה רֹאשָׁם הָיוּ דּוֹמִים כִּמְעַט לִכְלָבִים.

כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָאוּ שׁוּם תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְהַעֲמִיס עַל עַצְמָם אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַזֶּה שֶׁל גּוּפוֹת כַּלְבֵי הַיָּם, לְפִיכָךְ הֶחֱלִיטוּ נֶב וּפֶנְקְרוֹף לְהַפְשִׁיטָם אֶת עוֹרָם בּוֹ בַּמָּקוֹם, תַּחַת אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהַכַּתָּב אָמְרוּ לָלֶכֶת לְסַיֵּר אֶת שְׁאָר חֶלְקֵי הָאִי הַקָּטֹן.

הַסַּפָּן וְהַכּוּשִׁי עָשׂוּ אֶת מְלַאכְתָּם בְּיָדַיִם חֲרוּצוֹת, וּמִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁעוֹת קִבֵּל כּוֹרֶשׁ סְמִית לְצָרְכֵי תַשְׁמִישׁוֹ שְׁנֵי עוֹרוֹת שֶׁל כַּלְבֵי יָם, אֲשֶׁר אָמַר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵם בְּלִי שׁוּם עִבּוּד

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֲנוּסִים הָיוּ לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַיָּם יַגִּיעַ שׁוּב אֶל מַצָּבוֹ הַשָּׁפֶל בְּיוֹתֵר, וְאָז עָבְרוּ אֶת הַתְּעָלָה וְחָזְרוּ אֶל הַקָּמִינִים.

לֹא קַלָּה הָיְתָה הַמְּלָאכָה לִמְתֹּחַ אֶת הָעוֹרוֹת הַלָּלוּ עַל מִסְגָּרוֹת שֶׁל עֵץ רְאוּיוֹת לַדָּבָר וְלִתְפֹּר אוֹתָם בְּסִיבִים תְּפִירָה מְעֻלָּה, שֶׁלֹּא יְהִי הָאֲוִיר נוֹדֵף מֵהֶם יוֹתֵר מִדַּאי כְּשֶׁיְּנַפְּחוּם. מְלָאכָה זוֹ לֹא נֶעֶשְׂתָה בְּבַת־אַחַת, אֶלָּא צָרִיךְ הָיָה לִשְׁנוֹתָהּ כַּמָּה פְּעָמִים. תַּחַת יָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי לְהָבִים שֶׁל פְּלָדָה, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִן הָעֲנָק שֶׁל טוֹףּ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה זָרִיז כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו עָזְרוּ עַל יָדוֹ בְּבִינָה יְתֵרָה כָּל כָּךְ, שֶׁמִּקֵּץ שְׁלשָׁה יָמִים נוֹסְפָה עַל מַעֲרֶכֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה שֶׁל הַקּוֹלוֹנְיָה הַקְּטַנָּה מְכוֹנַת פִּיחָה, אֲשֶׁר תַּפְקִידָהּ הָיָה לְהַכְנִיס אֶל תּוֹךְ הַמַּתֶּכֶת הַנֵּחַמָּה וְהַמֻּתָּכָה זֶרֶם אֲוִיר, שֶׁבִּלְעָדָיו אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁהַמִּפְעָל יַצְלִיחַ בְּיָדָם.

בְּעֶשְׂרִים לְאַפְּרִיל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם הִתְחִילָה “תְּקוּפַת הַמַּתֶּכֶת”, כְּכֹל אֲשֶׁר קָרָא הַכַּתָּב בִּרְשִׁימוֹתָיו לְאוֹתָהּ תְּקוּפָה. כָּאָמוּר לְמַעְלָה, רָצָה הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה בּוֹ בַּמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ אוֹצְרוֹת הַפֶּחָם וְאַבְנֵי הַבַּרְזֶל. לְפִי מַה שֶׁרָאָה וְהִתְבּוֹנֵן נִמְצְאוּ הָאוֹצָרוֹת הַלָּלוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלוּחוֹת הַצְּפוֹנִיּוֹת־הַמִּזְרָחִיּוֹת שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין, כְּלוֹמַר, בְּמֶרְחָק שֶׁל שִׁשָּׁה מִילִין. כֵּיוָן שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה לָשׁוּב בְּכָל יוֹם אֶל הַקָּמִינִים, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לָדוּר כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן בְּסֻכָּה שֶׁל עֲנָפִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעֲבוֹדָה הַחֲשׁוּבָה יוֹם וָלָיְלָה.

לְאַחַר שֶׁבָּאוּ לִכְלָל הַחְלָטָה זוֹ, עָמְדוּ וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם עִם בֹּקֶר. נֶב וּפֶנְקְרוֹף גֵרְרוּ עַל מִקְלַעַת שֶׁל נְצָרִים אֶת הַמַּפּוּחַ וּמִדָּה יְדוּעָה שֶׁל צָרְכֵי אֹכֶל, בֵּין שֶׁל צְמָחִים וּבֵין שֶׁל בָּשָׂר, אֲשֶׁר קִוּוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לָשִׁית עָלֶיהָ נוֹסָפוֹת בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָם.

הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָּהּ נִמְשְׁכָה מִדְּרוֹמִית־מִזְרָחִית לִצְפוֹנִית־מַעֲרָבִית וְעָבְרָה בְּתוֹךְ הַחֵלֶק הַצָּפוּף וְהַמְעֻבֶּה בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר לְיַעַר זְשֶׁקָמַר. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם לִכְבּשׁ דֶּרֶךְ, אֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ לָהֶם בַּיָּמִים הַבָּאִים חִבּוּר יָשָׁר בְּיוֹתֵר בֵּין רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּבֵין הַר פְרַנְקְלִין. הָאִילָנוֹת, שֶׁנִּמְנוּ עַל הַמִּינִים הַיְדוּעִים לָהֶם, הָיוּ נֶהְדָּרִים. הֶרְבֶּרְט גִּלָּה בֵּינֵיהֶם מִינִים חֲדָשִׁים, כְּגוֹן עֲצֵי הַדְּרָקוֹנִים, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף קָרָא לָהֶם בְּשֵׁם “כָּרָתִים נָאִים”, כִּי לַמְרוֹת קוֹמָתָם הָרָמָה הָיוּ מִבְּנֵי אוֹתָהּ מִשְׁפַּחַת הַחֲבַצָּלוֹת שֶׁעָלֶיהָ נִמְנֶה הַבָּצָל, הַשּׁוּם וְהָאַסְפַּרְגּוּס. עֲצֵי הַדְּרָקוֹנִים הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶם שָׁרָשִׁים, אֲשֶׁר אִם מְבַשְּׁלִים אוֹתָם, טַעְמָם מְצֻיָּן, וַאֲשֶׁר אִם מְבִיאִים אוֹתָם לִידֵי תְּסִיסָה יְדוּעָה, הֲרֵי הֵם מְסַפְּקִים לִיקוֹר עָרֵב בְּיוֹתֵר. מִן הַשָּׁרָשִׁים הַלָּלוּ אָסְפוּ אֲסֵפָה לִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

הַדֶּרֶךְ בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הָיְתָה אֲרֻכָּה, וְהַהֲלִיכָה בָּהּ נִמְשְׁכָה כָּל הַיּוֹם, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ נִתְּנָה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה הִזְדַּמְּנוּת לְהַכִּיר אֶת הַצְּמָחִים וְאֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁבַּיָּעַר. טוֹףּ לֹא הָיָה לוֹ עֵסֶק אֶלָּא עִם בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְהוּא הִתְרוֹצֵץ בֵּין הָעֲשָׂבִים וְהַשִּׂיחִים וְהִבְרִיחַ מִשָּׁם כָּל מִינֵי בְּרִיּוֹת. הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט הֵמִיתוּ בְּחִצִּים שְׁנֵי קֶנְגּוּרוּ וְגַם חַיָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְקִפּוֹד וּלְאוֹכֵל נְמָלִים כְּאֶחָד: לָרִאשׁוֹן – מִשּׁוּם שֶׁהִתְקַפֵּל לְכַדּוּר וְהָיָה מְכֻסֶּה עֳקָצִים דּוֹקְרִים, וְלַשֵּׁנִי – מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ לוֹ צִפָּרְנַיִם לַחְפֹּר בַּאֲדָמָה, פֶּה אָרֹךְ וְדַק עִם חַרְטֹם שֶׁל עוֹף בְּקָצֵהוּ וְלָשׁוֹן מִשְׁתַּרְבֶּבֶת בַּעֲלַת עֳקָצִים קְטַנִּים, אֲשֶׁר שִׁמְּשָׁה לוֹ לָצוּד בָּהּ רְמָשִׂים.

“וּבְשָׁעָה שֶׁחַיָּה זוֹ תִּהְיֶה מִתְבַּשֶּׁלֶת בַּקְּדֵרָה – לְמָה תִּהְיֶה דוֹמֶה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף כְּדַרְכּוֹ.

“לַחֲתִיכַת בְּשַׂר שׁוֹר מְשֻׁבָּחָה,” עָנָהוּ הֶרְבֶּרְט.

“וַהֲרֵי זֶהוּ כָּל מַה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים,” אָמַר הַסַּפָּן.

בְּטִיּוּלָם זֶה פָּגְעוּ גַּם בַּחֲזִירֵי בָר אֲחָדִים, אֶלָּא שֶׁהַלָּלוּ לֹא דִמוּ כָּל עִקָּר לְהִתְנַפֵּל עַל הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה. לֹא הָיוּ כָּל סִמָּנִים לְכָךְ, שֶׁבְּנֵי הַחֲבוּרָה יִפְגְּעוּ כָּאן חַיּוֹת רָעוֹת אֲיֻמּוֹת, וְהִנֵּה רָאָה הַכַּתָּב בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, בְּתוֹךְ עֲבִי שִׂיחַ, חַיָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה מְטַפֶּסֶת עַל עַנְפֵי אִילָן, וְשֶׁהוּא הָיָה סָבוּר עָלֶיהָ שֶׁהִיא דֹב, וְהִתְחִיל מְצַיֵּר אֶת תַּבְנִיתָהּ בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה. לְאָשְׁרוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא הָיְתָה אוֹתָהּ חַיָּה כְּלָל מִבְּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה הָאֲיֻמָּה שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַהוֹלְכִים עַל כַּפּוֹת. זֹאת הָיְתָה “קוּלָה”, שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרֹא לָהּ בְּשֵׁם “חַיָּה עַצְלָנִית”; שֵׁעוּר גָּדלָהּ הָיָה שֶׁל כֶּלֶב גָּדוֹל, עוֹרָהּ מְכֻסֶּה זִיפִים וְצִבְעוֹ צֹאִי; כַּפּוֹתֶיהָ הָיוּ מְזֻיָּנוֹת בְּצִפָּרְנַיִם חֲזָקוֹת, שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים וּלְהִתְפַּרְנֵס מֵעָלִים. לְאַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ לְגִדְעוֹן סְפִּילֶט מִינָהּ שֶׁל חַיָּה זוֹ, לֹא הִפְרִיעַ אוֹתָהּ מִמְּלַאכְתָּהּ, אֶלָּא עָמַד וּמָחַק מִסֵּפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ אֶת הַמִּלָּה “דֹּב” וְכָתַב בִּמְקוֹמָהּ “קוּלָה”, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה הָלְכוּ שׁוּב לְדַרְכָּם.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בָּעֶרֶב נָתַן כּוֹרֶשׁ סְמִית אוֹת לַחֲנוֹת. הַחֲבוּרָה נִמְצְאָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִחוּץ לַיַּעַר, עִם רֵאשִׁית שְׁלוּחוֹת הֶהָרִים, אֲשֶׁר תָּמְכוּ אֶת הַר פְרַנְקְלִין מִצַּד מִזְרָח. בְּמֶרְחַק מֵאוֹת אֲחָדוֹת פְּסִיעוֹת מִכָּאן וָהָלְאָה שָׁטַף הַפֶּלֶג הָאָדֹם, וּבְכֵן מְצוּיִים הָיוּ גַם מֵי שְׁתִיָּה שֶׁלֹּא בְּרִחוּק מָקוֹם.

הַתַּחֲנָה סֻדְּרָה עַד מְהֵרָה. לֹא עָבְרָה שָׁעָה אַחַת וּבֵין הָאִילָנוֹת שֶׁעַל שְׂפַת הַיַּעַר עָמְדָה סֻכָּה עֲשׂוּיָה עֲנָפִים וְקִיסוּס וּמְטֻיָּחָה בַּטִּיט, שֶׁשִּׁמְּשָׁה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה דִּירָה מַסְפִּיקָה כָּל צָרְכָּהּ. אֶת הַחִקּוּר הַגֵּאוֹלוֹגִי חָשְׂכוּ לְיוֹם מָחָר. אַחַר הֵכִינוּ אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב; לִפְנֵי הַסֻּכָּה דָלְקָה מְדוּרָה נָאָה, וְהַשְּׁפוּד שֶׁהַצָּלִי הָיָה תָּחוּב עָלָיו, הִסְתּוֹבֵב עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. בִּשְׁמוֹנֶה כְּבָר יָשְׁנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֵׁנָה מְתוּקָה, חוּץ מִן הָאֶחָד שֶׁבָּהֶם, שֶׁהֻטְּלָה עָלָיו לְקַיֵּם אֶת מְדוּרַת הָאֵשׁ וְלַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, שֶׁמָּא תְּשׁוֹטֵט בַּסְּבִיבָה אַחַת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת.

לְמָחָר, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְאַפְּרִיל, הָלַךְ כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּלִוְיַת הֶרְבֶּרְט לְחַפֵּשׂ אֶת הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר שָׁם נִזְדַּמְּנוּ לְפָנָיו לָרִאשׁוֹנָה הַדֻּגְמָאוֹת שֶׁל מִינֵי הַמַּחֲצָב. וְאָמְנָם מָצָא אֶת אוֹצְרוֹת הַמַּחֲצָב כְּשֶׁהֵם מוּטָלִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה סָמוּךְ לְמַעְיְנוֹת הַפֶּלֶג, לָרֶגֶל הַצְּדָדִית שֶׁל אַחַת מִשְּׁלוּחוֹת הֶהָרִים אֲשֶׁר בִּצְפוֹנִית מִזְרָחִית. חֹמֶר זֶה, שֶׁהָיָה עָשִׁיר בְּבַרְזֶל, הָיָה הָגוּן כָּל צָרְכּוֹ לְאוֹתָהּ שִׁטַּת הַזִּקּוּק, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר רָצָה לִנְהֹג בָּהּ, כְּלוֹמַר, שִׁטַּת הַזִּקּוּק הַקַּטָּלוֹנִית, אֶלָּא בְּצּוּרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ בְּקוֹרְסִיקָה.

הַשִּׁטָּה הַקַּטָּלוֹנִית הָאֲמִתִּית דָּרְשָׁה עֲרִיכַת תַּנּוּרִים וְכוּרִים, אֲשֶׁר הַפְּחָמִים וְהַמִּינֵרָלִים מֻנָּחִים בָּהֶם שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת לְסֵרוּגִין, וַהֲרֵי הֵם מִשְׁתַּנִּים וּמַפְקִיעִים זֶה מִזֶּה כָּל מַה שֶׁטָּעוּן הַפְקָעָה, אֲבָל כּוֹרֶשׁ סְמִית רָצָה לְפַטֵּר עַצְמוֹ מִכָּל הַיְּגִיעוֹת הַלָּלוּ וְלַעֲרֹךְ אֶת אַבְנֵי הַבַּרְזֶל וְאֶת הַפֶּחָם לְצִבּוּר מְעֻקָּב, אֲשֶׁר אֶל תּוֹךְ אֶמְצָעִיתוֹ יָפִיחַ אֶת רוּחַ הַמַּפּוּחַ. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ נָהַג תוּבַל קַיִן וְחָרָשֵׁי הַמַּתֶּכֶת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּעוֹלַם הַיִּשּׁוּב. וּלְפִיכָךְ מַה שֶׁעָלָה בְּיַד בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וּמַה שֶׁעֲדַיִן מַצְלִיחַ בְּיַד יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הָעֲשִׁירִים בְּמַתֶּכֶת וּבְחָמְרֵי דְלֵקָה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ בְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, לְפִי הַמַּצָּב שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בּוֹ.

לֹא רַק עַפְרוֹת הַבַּרְזֶל אֶלָּא גַם פַּחְמֵי הָאֶבֶן נֶאֶסְפוּ בְּלִי יְגִיעָה וְשֶׁלֹּא בְּעֹמֶק מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה. מִתְּחִלָּה שִׁבְּרוּ אֶת אַבְנֵי הַבַּרְזֶל לִשְׁבָרִים קְטַנִּים וְנִקּוּ אוֹתָן בַּיָּד מִן הַחֶלְאָה שֶׁדָּבְקָה בָּהֶן. אַחַר צָבְרוּ אֶת פַּחְמֵי הָאֶבֶן וְאֶת אַבְנֵי הַבַּרְזֶל וְסִדְּרוּ אוֹתָם שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה הַפֶּחָמִי בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לַהֲפֹךְ עֵצִים לְפֶחָמִים. בְּהַשְׁפָּעַת הָאֲוִיר הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמַּפּוּחַ צְרִיכִים הָיוּ אֵפוֹא פַּחֲמֵי הָאֶבֶן לְהִתְהַפֵּך לְחֻמְצָה פַּחְמָנִית וְאַחַר לְתַחְמֹצֶת פַּחְמָנִית, אֲשֶׁר תַּפְקִידָהּ הוּא לְשַׁחְרֵר אֶת הַבַּרְזֶל מִן הַחַמְצָן.

כָּךְ עָשָׂה הָאִינְגֵ’נֵר. הַמַּפּוּחַ שֶׁנַּעֲשָׂה מֵעוֹרוֹת כַּלְבֵי הַיָּם וַאֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ הִתְקִינוּ קָנֶה שֶׁל חֹמֶר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָאֵשׁ, שֶׁשְּׂרָפוּהוּ תְּחִלָּה בְּכִבְשַׁן הַלְּבֵנִים, הָעֳמֵד סָמוּךְ לַצִּבּוּר שֶׁל אַבְנֵי הַבַּרְזֶל. הוּא הוּבָא לִידֵי תְּנוּעָה עַל יְדֵי מֵכָנִיסְמוּס, שֶׁהָיָה עָשׂוּי מִסְגָּרוֹת שֶׁל עֵץ, חֲבָלִים שֶׁל סִיבִים וּמִשְׁקָלוֹת וְהֵפִיחַ אֶל תּוֹךְ צִבּוּר הֶחֳמָרִים קִלּוּחַ שֶׁל אֲוִיר, אֲשֶׁר הֶעֱלָה הָלֹךְ וְהַעֲלוֹת אֶת מִדַּת הַחֹם וְסִיֵּע מִתּוֹךְ כָּךְ אֶת הַהִתְהַפְּכוּת הַכִּימָאִית שֶׁל אַבְנֵי הַבַּרְזֶל לְבַרְזֶל נָקִי.

הַמְּלָאכָה הָיְתָה כְּבֵדָה. הִיא הִצְרִיכָה אֶת כָּל כֹּחַ סַבְלָנוּתָם וְעִיּוּן בִּינָתָם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי גְמָר טוֹב; וְאוּלָם סוֹפָהּ שֶׁהִצְלִיחָה בְּיָדָם וְתוֹלֶדֶת עֲמָלָם הָיָה גֹלֶם בַּרְזֶל סְפוֹגִי, שֶׁעֲדַיִן צָרִיךְ הָיָה לְלַבְּנוֹ וּלְחַשְּׁלוֹ כְּדֵי לַהֲגוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַסִּיגִים כָּלִיל. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶׁהַנַּפָּחִים הַלָּלוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ נַפָּחִים שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, חֲסֵרִים הָיוּ אֶת הַפַּטִּישׁ הָרִאשׁוֹן; וְאוּלָם סוֹף סוֹף הֲרֵי שְׁרוּיִים הָיוּ בְּאוֹתָם הַתְּנָאִים, שֶׁהָיָה נָתוּן בָּהֶם חָרַשׁ הַבַּרְזֶל הָרִאשׁוֹן וַאֲנוּסִים הָיוּ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁעָשָׂה הַלָּז.

בּוּל הַבַּרְזֶל הָרִאשׁוֹן, שֶׁקְּבָעוּהוּ עַל מַקֵּל שִׁמֵּשׁ פַּטִּישׁ לְחַשֵּׁל בּוֹ אֶת הַבּוּל הַשֵּׁנִי עַל סַדָּן שֶׁל גְּרָנִית, וּבְדֶרֶךְ זוֹ הִשִּׂיגוּ בַּרְזֶל, אֲשֶׁר אָמְנָם הָיָה גַס, אֲבָל נוֹחַ לְשִׁמּוּשׁ.

אַחֲרֵי הַרְבֵּה יְגִיעוֹת וְעָמָל חֻשְּׁלוּ לְבַסּוֹף בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאַפְּרִיל הַרְבֵּה בּוּלֵי בַּרְזֶל וְנֶהְפְכוּ לִכְלֵי מְלָאכָה, לְמֶלְקָחַיִם וְלִצְבָתוֹת, לְמַקָּבוֹת וּלְגַרְזִנִּים וְכַדּוֹמֶה, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף וְנֶב אָמְרוּ עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם כְּלֵי חֶמְדָּה לַאֲמִּתָּם.

וְאוּלָם מַתֶּכֶת זוֹ בְּצוּרָה שֶׁל בַּרְזֶל נָקִי, בַּרְזֶל שֶׁל נַפָּחִים, עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ לְצָרְכֵי תַּפְקִידִים חֲשׁוּבִים; כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְתַשְׁמִישִׁים רַבִּי עֵרֶךְ, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָפְכָהּ לִפְלָדָה. אֲבָל הַפְּלָדָה הֲרֵיהִי תִּרְכֹּבֶת שֶׁל בַּרְזֶל וּפֶחָם, הַנַּעֲשֵׂית בֵּין עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְקִים אֶת הַבַּרְזֶל וּמוֹצִיאִים מִתּוֹכוֹ אֶת מוֹתַר הַפֶּחָם, וּבֵין עַל יְדֵי שֶׁמּוֹסִיפִים לַבַּרְזֶל שֶׁל נַפָּחִים אֶת הַפֶּחָם שֶׁהוּא חָסֵר. הָרִאשׁוֹנָה, הַמֻּשֶּׂגֶת עַל יְדֵי חִלּוּץ הַפֶּחָם מִתּוֹךְ הַבַּרְזֶל הַמֻּתָּךְ, הֲרֵיהִי הַפְּלָדָה הַטִּבְעִית, וְהַשְּׁנִיָּה, הַנּוֹצֶרֶת עַל יְדֵי פִּחוּם הַבַּרְזֶל, הִיא הַפְּלָדָה שֶׁל מֶלֶט.

הָאִינְגֵ’נֵר צָרִיךְ הָיָה אֵפוֹא לְהִשְׁתַּדֵּל לִיצוֹר בְּיִחוּד אֶת הַפְּלָדָה הַנְּקוּבָה אַחֲרוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה לוֹ בַּרְזֶל בְּצוּרָה נְקִיָּה, וְאָמְנָם הַדָּבָר עָלָה בְּיָדוֹ עַל יְדֵי שֶׁחִמֵּם אֶת הַמַּתֶּכֶת עִם אֲבַק פֶּחָם בְּכוּר שֶׁל אֲדָמָה הָעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי הָאֵשׁ.

אֶת הַפְּלָדָה הַזֹּאת הַנּוֹחָה לְחִשּׂוּל בֵּין חַמָּה וּבֵין קָרָה עִבֵּד בְּפַטִּישׁ. הוּא הוֹרָה אֶת נֶב וְאֶת פֶּנְקְרוֹף אֶת הַמְּלָאכָה לַאֲשׁוּרָה וְהַלָּלוּ עָשׂוּ מֵעְדֵּרִים וְקַרְדֻמּוֹת, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁלִּבְּנוּם בְּאֵשׁ הוֹרִידוּם מִיָּד אֶל תּוֹךְ מַיִם צוֹנְנִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתַּן לָהֶם חֹזֶק מְעֻלֶּה.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶׁהִתְקִינוּ גַּם כְּלֵי מְלָאכָה אֲחֵרִים, כְּגוֹן מַקְצוּעוֹת, כַּשִּׁילִים, קוֹפִיצִים, רְצוּעוֹת שֶׁל פְּלָדָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מַשּׂוֹרִים, מַפְסָלוֹת, מֵעְדֵּרִים, מַאֲרוּפוֹת ²⁴, קֻרְנָסִים, מַסְמֵרִים, וְכַדּוֹמֶה. בַּחֲמִשִּׁי לְמַאי שָׁלְמָה סוֹף סוֹף הַתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל חֲרֹשֶׁת הַמַּתֶּכֶת וְחָרָשֵׁי הַבַּרְזֶל חָזְרוּ אֶל הַקָּמִינִים עַל מְנָת לְהַתְחִיל עַד מְהֵרָה בְּאֻמָּנוּת אַחֶרֶת.

פֶּרֶק שִׁשָּׂה־עָשָׂר

שׁוּב דָּנוּ בִּשְׁאֵלַת הַדִּירָה – דִּמְיוֹנוֹתָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – חִקּוּר הַצַּד הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַיְאוֹר – שְׂפָתָהּ הַצְּפוֹנִית שֶׁל הָרָמָה – הַנְּחָשִׁים – קְצֶה הַיְאוֹר – הִתְרַגְּזוּתוֹ שֶׁל טוֹף – טוֹף מִתְנַפֵּל הַמָּיְמָה – מִלְחָמָה מִתַּחַת לַמָּיִם – הַדִּיגוֹנְג (סוּס הַיְאוֹר)

הַיּוֹם יוֹם הַשִּׁשִּׁי לְחֹדֶשׁ מַאי, הַמַּתְאִים לְיוֹם הַשִּׁשִּׁי לְנוֹבֶמְבֶּר בָּאֲרָצוֹת שֶׁבַּחֲצִי כַּדּוּר הָאָרֶץ הַצְּפוֹנִי. זֶה יָמִים אֲחָדִים שֶׁהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ בְּעָבִים, וּכְבָר הָיָה צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת לְהַתְקִין דִּירָה לִימוֹת הַחֹרֶף. אָמְנָם הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה עֲדַיִן לֹא יָרְדָה בְּמִדָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וְאִלּוּ נִמְצָא עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלן תֶּרְמוֹמֶטֶר שֶׁל צֶלְסְיוּס הָיָה מוֹרֶה עֲדַיִן טֶמְפֵּרָטוּרָה מְמֻצַּעַת שֶׁל 12־10 מֵעֲלוֹת לְמַעְלָה מִן הָאָפֶס. מִדַּת חֹם מְמֻצַּעַת זוֹ אֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַתְמִיהֵנוּ, אִם נָשִׂים אֶל לֵב שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה שָׁרוּי בֵּין הַמַּעֲלָה הַשְּׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ וּבֵין הַמַּעֲלָה הָאַרְבָּעִים שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי, וּבְכֵן הָיָה נָתוּן בְּאוֹתָם תְּנָאֵי הָאַקְלִים עַצְמָם הַשּׂוֹרְרִים בְּסִיצִילְיָה אוֹ בְּאֶרֶץ יָוָן. אֲבָל כְּשֵׁם שֶׁבְּאֶרֶץ יָוָן אוֹ בְּסִיצִילְיָה מְצוּיָה קָרָה עַזָּה הַמּוֹלִידָה שֶׁלֶג וְקֶרַח, כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לְהַנִּיחַ, שֶׁגַּם עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן יוֹרֶדֶת הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה בְּעֶצֶם יְמֵי הַחֹרֶף יְרִידָה גְדוֹלָה, וְהָיָה צֹרֶךְ אֵפוֹא לְבַקֵּשׁ בְּעוֹד מוֹעֵד חָסוֹת מִפְּנֵי הַקָּרָה הַמְּמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה.

וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּרָה הָיְתָה עֲדַיִן רְחוֹקָה, הֲרֵי עוֹנַת הַגְּשָׁמִים קְרוֹבָה הָיְתָה וְעַל פְּנֵי הָאִי הַבּוֹדֵד הַזֶּה, הַמּוּטָל בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט וְהַמֻּפְקָר לְכָל פִּגְעֵי הַסּוּפוֹת וְהַסְּעָרוֹת, וַדַּאי הָיוּ יְמֵי הַגְּשָׁמִים מְרֻבִּים וְקָשִׁים עַד מְאֹד.

הַשְּׁאֵלָה עַל דְּבַר דִּירָה יוֹתֵר נוֹחָה מִן הַקָּמִינִים דָּרְשָׁה אֵפוֹא שֶׁיִּהְיוּ דָנִים בָּהּ בְּכֹבֶד רֹאשׁ וְיַתִּירוּ אוֹתָהּ בִּמְהֵרָה.

דָּבָר הַמִּסְתַּבֵּר מֵאֵלָיו הוּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף הָגָה חִבָּה יְתֵרָה לַמִּקְלָט שֶׁנִּגְלָה עַל יָדוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין יָפֶה, שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הוּא לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו מִקְלָט אַחֵר. שֶׁהֲרֵי פַּעַם אַחַת כְּבָר שָׁטְפוּ גַּלֵּי הַיָּם אֶת הַקָּמִינִים, כְּכָל אֲשֶׁר סֻפַּר לְמַעְלָה, וְאָסוּר הָיָה אֵפוֹא לִבְנֵי הַחֲבוּרָה לְהָבִיא עַצְמָם שֵׁנִית לִידֵי סַכָּנָה שֶׁכָּזוֹ.

“חוּץ מִזֶּה,” הוֹסִיף וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהִשְׁתָּעָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עִם חֲבֵרָיו בְּעִנְיָן זֶה, “מִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁנִּנְהַג בְּמִדָּה יְדוּעָה זְהִירוּת בְּעַצְמֵנוּ.”

“מִשּׁוּם מָה? הֲרֵי אֵין בָּאִי שׁוּם יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם,” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“לִכְאוֹרָה כָּךְ הוּא,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אַף עַל פִּי שֶׁטֶּרֶם חָקַרְנוּ אֶת הָאִי כֻּלּוֹ. וְאוּלָם אִם אֵין כָּאן בְּנֵי אָדָם, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמְּצוּיוֹת כָּאן הַרְבֵּה חַיּוֹת רָעוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁנִּמְצָא לָנוּ מַחֲסֶה, אֲשֶׁר יָגֵן עָלֵינוּ מִפְּנֵי סַכָּנָה אֶפְשָׁרִית זוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ לְהַצִּית בְּכָל לַיְלָה מְדוּרָה, וְהָאֶחָד מֵאִתָּנוּ יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר וִיפַקַּח עַל הָאֵשׁ לְבַל תִּכְבֶּה. זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת, יְדִידַי וַאֲהוּבַי, עָלֵינוּ לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ כָּל מִקְרֶה הֶעָלוּל לְהִתְרַגֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הַיָּם הַשֶּׁקֶט, אֲשֶׁר שׁוֹדְדַי הַיָּם מִבְּנֵי הַמָלָאִים מַרְבִּים לְבַקֵּר אוֹתוֹ…”

“הֲיִתָּכֵן?” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “הֵם מְחָרְפִים אֶת נַפְשָׁם לַעֲבֹר מֶרְחָק גָּדוֹל שֶׁכָּזֶה?”

"אָמְנָם כֵּן, בְּנִי, " עָנָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר. “הַפִּירָטִים הַלָּלוּ עוֹבְרֵי־יַמִּים עַזֵּי־נֶפֶשׁ הֵם, כְּשֵׁם שֶׁהֵם רְשָׁעִים אַכְזָרִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, וּלְפִיכָךְ עָלֵינוּ לִהְיוֹת זְהִירִים.”

“אִם כָּךְ הוּא,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “נְבַצֵּר אֶת דִּירָתֵנוּ בִּפְנֵי הַפְּרָאִים מְהַלְּכֵי־שְׁתַּיִם וּמְהַלְּכֵי־אַרְבַּע כְּאֶחָד. אֶפֶס הִגִּידָה לִי אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, וְכִי לֹא כַּדַּאי לָנוּ לַחֲקֹר אֶת הָאִי לְכָל חֲלָקָיו וּפִנּוֹתָיו, קֹדֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה?”

“וַדַּאי שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הוּא לְחָקְרוֹ,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁהֲרֵי מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא נִמְצָא בְּחֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי אַחַת מֵאוֹתָן הַמְּעָרוֹת, שֶׁחִפַּשְׂנוּ בְּחֶלְקוֹ זֶה וְלֹא מָצָאנוּ?”

“אָכֵן צְדַקְתֶּם, יְדִידִי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶלָּא שֶׁכַּנִּרְאֶה שְׁכַחְתֶּם, שֶׁעָלֵינוּ לִקְבֹּעַ אֶת מוֹשָׁבֵנוּ בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל אָפִיק מַיִם זוֹחֲלִים, וַהֲרֵי מִצַּד מֵעֲרָב לֹא רָאִינוּ מֵעַל רֹאשׁ הַר פְרַנְקְלִין לֹא פֶּלֶג וְלֹא נָחַל. וּלְעֻמַּת זֶה אָנוּ יוֹשְׁבִים כָּאן בֵּין נַחַל־הַתּוֹדָה וּבֵין יְאוֹר גְּרַנְט, וְזוֹהִי מַעֲלָה יְתֵרָה, שֶׁאָסוּר לָנוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. חוּץ מִזֶּה מוּגָן חוֹף מִזְרָחִי זֶה בִּפְנֵי רוּחוֹת הַקָּדִים, אֲשֶׁר בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַדְּרוֹמִי הֲרֵי הֵן נוֹשְׁבוֹת מִפְּאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית.”

“אִם כֵּן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “הָבָה נִבְנֶה לָנוּ בַּיִת עַל גְּדוֹת הַיְאוֹר. עַכְשָׁו אֵין אָנוּ חֲסֵרִים לֹא לְבֵנִים וְלֹא כְּלֵי מְלָאכָה. לְאַחַר שֶׁהָיִינוּ עוֹשֵׂי־לְבֵנִים, קַדָּרִים, יוֹצְקֵי בַּרְזֶל, נַפָּחִים – הָבָה נְשַׁמֵּשׁ עַכְשָׁו גּוֹדְרִים וּבַנָּאִים!”

“יָפֶה דִּבַּרְתָּ, יְדִידִי, אֶלָּא עַד שֶׁנַּחְלִיט הַחֲלָטָה, עָלֵינוּ לָתוּר וּלְחַפֵּשׂ. דִּירָה, שֶׁהִתְקִין הַטֶּבַע בִּידֵי עַצְמוֹ, תְּפַטֵּר אוֹתָנוּ מֵהַרְבֵּה יְגִיעָה וְעָמָל וּתְשַׁמֵּשׁ לָנוּ מַחֲסֶה בָּטוּחַ בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי אוֹיְבִים אֲשֶׁר מִבַּיִת וַאֲשֶׁר מִחוּץ.”

“אָכֵן צָדַקְתָּ, כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁאָנוּ כְּבָר בָּדַקְנוּ אֶת כָּל מוּצַק־הַגְּרָנִית שֶׁעַל הַחוֹף וְלֹא מָצָאנוּ בּוֹ אֲפִילוּ מְאוּרָה אַחַת וַאֲפִילוּ סֶדֶק כָּל שֶׁהוּא.”

“אָמְנָם כֵּן, אֲפִילוּ סֶדֶק אֶחָד לֹא מָצָאנוּ בּוֹ!” הוֹסִיף פֶּנְקְרוֹף. “הוֹ, כַּמָּה יָפֶה הָיָה הַדָּבָר אִלּוּ יָכֹלְנוּ לַחֲצֹב לָנוּ דִירָה בְּתוֹךְ חוֹמַת־אֶבֶן זוֹ וּבְגֹבַהּ רַב, שֶׁיַּד צַר וְאוֹיֵב לֹא תוּכַל לְהַשִּׂיגָהּ! דִּירָה זוֹ עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינָי: הֶחֲזִית שֶׁלָּהּ צוֹפָה פְּנֵי הַיָּם וּבָהּ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׂה חֲדָרִים…”

“וְחַלּוֹנוֹת קְבוּעִים בָּהּ לְהָאִיר אֶת הַחֲדָרִים!” אָמַר הֶרְבֶּרְט בִּצְחוֹק.

“וְאַף מַדְרֵגָה לָהּ לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ!” הוֹסִיף נֶב.

“הֲרֵי אַתֶּם צוֹחֲקִים,” קָרָא הַסַּפָּן, “אֲבָל מִשּׁוּם מָה? כְּלוּם מַצִּיעַ אֲנִי דָּבָר שֶׁאֵין בְּכֹחֵנוּ לַעֲשׂוֹת? וְכִי אֵין לָנוּ קַרְדֻּמּוֹת וּמַקָּבוֹת? וְכִי אֵין לְאֵל יָדוֹ שֶׁל מַר כּוֹרֶשׁ לַעֲשׂוֹת אֲבַק־שְׂרֵפָה לְפוֹצֵץ בּוֹ סְלָעִים? הֲלֹא בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטָרֵךְ לַאֲבַק־שְׂרֵפָה, וַדַּאי תַּמְצִיאֶנּוּ לָנוּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, הַאֵין זֹאת?”

כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁמַע אֶת פֶּנְקְרוֹף בַּעַל הַהֲזָיָה מַצִּיעַ הַצָּעוֹת, שֶׁהָיָה בָּהֶן מִקְצָת מִן הַדִּמְיוֹן הַמֻּפְלָג. לְעַבֵּד אֶת סֶלַּע הַגְּרָנִית הַזֶּה אֲפִילוּ בְּסִיּוּעַ שֶׁל חֹמֶר מְפוֹצֵץ – דָּבָר זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא בְּכֹחוֹ שֶׁל הֶרְקוּלֶס, וּבְכֵן הָיָה עֲלֵיהֶם אַךְ לְהִצְטַעֵר, שֶׁהַטֶּבַע לֹא שָׁקַד לְטוֹבָתָם וְלֹא עָשָׂה אֲפִילוּ מִקְצָתָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זוֹ. וְאוּלָם הָאִינְגֵ’נֵר לֹא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְפֶנְקְרוֹף, אֶלָּא יָעַץ לוֹ לִבְדֹּק בְּדִיקָה יוֹתֵר מְעֻלָּה אֶת חוֹמַת הַסֶּלַע לְמִן תּוֹצָאַת הַנַּחַל עַד לְקָצֵהוּ בַּצָּפוֹן.

וּבְכֵן יָצְאוּ וּבָדְקוּ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה אֶת חוֹמַת הַסֶּלַע לְאֹרֶךְ שֶׁל שְׁנֵי מִילִין, אֲבָל הַחוֹמָה הַחֲלָקָה וְהַזְּקוּפָה הָיְתָה מוּצָק אֶחָד וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אַף חָלָל כָּל שֶׁהוּא. אֲפִילוּ קִנֵּיהֶן שֶׁל יוֹנֵי הַסְּלָעִים, שֶׁפָּרְחוּ עַל גַּבָּה, לֹא הָיוּ בִּלְתִּי אִם חוֹרִים קְטַנִּים, שֶׁנִּקְּבוּ בְּרֹאשָׁהּ וּבִשְׂפָתָהּ הַמְפֹרָצָה.

וּבְכֵן הֻבְרַר, כִּי לְעַבֵּד אֶת מוּצַק הַסֶּלַע הַזֶּה, אִם בְּמַקֶּבֶת וְאִם בַּאֲבַק־שְׂרֵפָה, עַל מְנַת לַחֲצֹב בּוֹ חָלָל, שֶׁיְּהֵא מַסְפִּיק לְבֵית־דִּירָה, הֲרֵיהוּ דָבָר שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַדַּעַת. רַק מִקְרֶה הָיָה שֶׁבְּכָל אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל חוֹף הַיָּם מָצָא פֶּנְקְרוֹף מִקְלָט עַרְאִי אֶחָד, הַלֹּא הֵם הַקָּמִינִים, אֶלָּא שֶׁגַּם מִקְלָט זֶה מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲזֹב עַכְשָׁו עִם בּוֹא עוֹנַת הַחֹרֶף.

לְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ אֶת הַבְּדִיקָה, נִמְצְאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְיַד הַזָּוִית הַצְּפוֹנִית שֶׁל הַחוֹמָה, בּוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִסְתַּיְּמָה מִתּוֹךְ מוֹרָדוֹת, אֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְשָׁפָל עַד שֶׁכָּלוּ עַל פְּנֵי הַחוֹף הַשָּׁטוּחַ הַמְכֻסֶּה חוֹלוֹת. מִמָּקוֹם זֶה עַד לִגְבוּלָהּ הַקִּיצוֹנִי בַּמַּעֲרָב לֹא הָיְתָה הַחוֹמָה אֶלָּא מִין מִדְרוֹן עָשׂוּי צִבּוּר גָּדוֹל שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁל עָפָר וְחוֹל, שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים יַחַד עַל יְדֵי צְמָחִים, שִׂיחִים וַעֲשָׂבִים. פֹּה וְשָׁם עֲדַיִן בִּצְבֵּץ הַגְּרָנִית בְּצוּרָה שֶׁל גְּלָמִים מְחֻדָּדִים. אִילָנוֹת בּוֹדְדִים הִתְנַשְּׂאוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַמִּדְרוֹן הַזֶּה וְשִׁפְעַת דֶּשֶׁא פֵּאֲרָה אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים. וְאוּלָם יַד מַלְכוּת הַצּוֹמֵחַ הָיְתָה עַל הַתַּחְתּוֹנָה וּמִקְצֵה הַמִּדְרוֹן וְעַד שְׂפַת הַיָּם הִשְׂתָּרַע מִישׁוֹר חוֹל אָרֹךְ וְשָׁמֵם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית סָבוּר הָיָה, וְטַעְמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, שֶׁמּוּתַר מֵי הַיְאוֹר וַדַּאי מִשְׁתַּפֵּךְ מִצַּד זֶה בְּצוּרָה שֶׁל מַפַּל־מָיִם. וּבֶאֱמֶת הֲרֵי מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה שֶׁשִּׁפְעַת הַמַּיִם הַיְתֵרִים, שֶׁהֶעֱרָה הַפֶּלֶג הָאָדֹם אֶל תּוֹךְ הַיְאוֹר, תִּמְצָא לָּהּ מוֹצָא. וְאוּלָם מְקוֹם הַמּוֹצָא הַזֶּה לֹא נִגְלָה לָאִינְגֵ’נֵר עַל פְּנֵי הַחוֹפִים שֶׁכְּבָר נֶחְקְרוּ עַל יָדוֹ, כְּלוֹמַר, מִתּוֹצָאַת הַפֶּלֶג אֲשֶׁר בַּמַּעֲרָב עַד לַמִּישׁוֹר שֶׁל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל.

אִי לָזֹאת הִצִּיעַ הָאִינְגֵ’נֵר לַחֲבֵרָיו לַעֲלוֹת עַל הַמִּדְרוֹן וְלַחֲקֹר אֶת הַשָּׂפָה הַצְּפוֹנִית וְהַמִּזְרָחִית שֶׁל הַיְאוֹר וְאַחַר לַחֲזֹר אֶל הַקָּמִינִים דֶּרֶךְ הָרָמָה.

הַצָּעָתוֹ נִתְקַבְּלָה, וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהֶרְבֶּרְט וְנֶב כְּבָר עָמְדוּ עַל רֹאשׁ הָרָמָה, תַּחַת אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וּפֶנְקְרוֹף עָלוּ אַחֲרֵיהֶם בִּפְסִיעוֹת דַּקּוֹת.

מִשֶּׁעָלוּ לְגֹבַהּ שֶׁל מָאתַיִם רֶגֶל, הִזְהִירָה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם בְּעַד עַנְפֵי הָאִילָנוֹת חֶלְקַת הַמַּיִם הַיָּפָה, שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ טְבוּעָה בְזָהֳרֵי הַחַמָּה. מַרְאֵה הַנּוֹף הָיָה בְּמָקוֹם זֶה כְּלִיל חֶמְדָה. הָאִילָנוֹת עָמְדוּ קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת נֶהְדָּרוֹת וְשִׂמְחוּ אֶת הָעַיִן בְּגַוְנֵיהֶם הַיְרוֹקִים. גְּזָעִים אַדִּירִים אֲחָדִים עַתִּיקֵי־יָמִים שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ מֵרֹב זִקְנָה, הִתְרַשְּׁמוּ יָפֶה בִּקְלִפָּתָם הַשְּׁחַרְחֹרֶת מִתּוֹךְ מַרְבַד הַיֶּרֶק, שֶׁכִּסָּה אֶת הַקַּרְקַע. הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל תֻּכִּיִּים קוֹלָנִיִּים הָיוּ מְנַתְּרִים מֵעָנָף אֶל עָנָף. דּוֹמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ הָאוֹר הַבּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הָעֳפָאִים הַלָּלוּ הֲרֵיהוּ מְפֹרָד לִצְבָעָיו הַיְחִידִים, צֶבַע צֶבַע בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

תַּחַת לָלֶכֶת יָשָׁר אֶל הַשָּׂפָה הַצְּפוֹנִית שֶׁל הַיְּאּוֹר, הִקִּיפוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת שְׂפַת הָרָמָה כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַצַּד הַשְּׂמָאלִי שֶׁל תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג. עַל יְדֵי כָךְ אֲנוּסִים הָיוּ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין מַהֲלָךְ שֶׁל מִיל וָחֵצִי יְתֵרִים. וְאוּלָם הַדֶּרֶךְ הָיְתָה נוֹחָה וְקַלָּה, כִּי הָעֵצִים עָמְדוּ רְוָחִים וְהִנִּיחוּ לַהוֹלְכִים לָעֲבֹר בֵּינֵיהֶם בְּאֵין מַעֲצוֹר. נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל. שֶׁכָּאן הָיָה תְּחוּמוֹ שֶׁל הָאֵזוֹר הַפּוֹרֶה וְשֶׁהַצֶּמַח אֵינוֹ גָדֵל כָּאן בְּשֶׁפַע מְרֻבֶּה כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁבֵּין אֲפִיקֵי הַפֶּלֶג וְנַחַל־הַתּוֹדָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו הָיוּ מְהַלְּכִים בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהָיָה חָדָשׁ בִּשְׁבִילָם, מִתּוֹךְ מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל זְהִירוּת. שֶׁהֲרֵי כְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַיְחִידִים שֶׁלָּהֶם הָיוּ קְשָׁתוֹת וְחִצִּים וּמַקְּלוֹת שֶׁחֻדִּים שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בִּקְצֵיהֶם. וְאוּלָם שׁוּם חַיָּה רָעָה לֹא נִזְדַּמְּנָה לִפְנֵיהֶם, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהַחַיּוֹת הַלָּלוּ מְצוּיוֹת בְּיוֹתֵר בַּיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים שֶׁבַּדָּרוֹם. לְעֻמַּת זֶה נִזְדַּעְזְעוּ פִּתְאֹם בִּרְאוֹתָם אֶת טוֹףּ נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו מִפְּנֵי נָחָשׁ גָּדוֹל, שֶׁהָיָה אָרֹךְ כְּאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה אוֹ כַּחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה רָגֶל. נֶב הֵמִית אוֹתוֹ עַל יְדֵי חֲבָטָה בַּמַּקֵּל. כּוֹרֶשׁ סְמִית בָּדַק אֶת הָרַחַשׁ הַזֶּה וּמָצָא שֶׁאֵינוֹ מִבַּעֲלֵי הָאֶרֶס, אֶלָּא נִמְנֶה עַל מִין נַחֲשֵׁי־הַיַּהֲלוֹם, אֲשֶׁר יְלִידֵי אוּאֶלְס הַחֲדָשָׁה הַדְּרוֹמִית נִזּוֹנִים מִבְּשָׂרָם. וְאוּלָם הֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה, שֶׁמְּצוּיִם כָּאן נְחָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁנְּשִׁיכָתָם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית. לְאַחַר שֶׁפָּגָה חֶרְדָּתוֹ וְנִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ, הִתְחִיל טוֹףּ רוֹדֵף אֶת הַזּוֹחֲלִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים חָשְׁשׁוּ לְחַיָּיו וַאֲדוֹנָיו אָנוּס הָיָה לִקְרֹא לוֹ פַּעַם בַּפַּעַם וּלְהֲשִׁיבוֹ אָחוֹר.

עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ אֶל תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג הָאָדֹם בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא מִשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַיְּאוֹר. בְּנֵי הַחֲבוּרָה הִכִּירוּ בַּשָּׂפָה שֶׁכְּנֶגֶד אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבִּקְּרוּ אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל הַר פְרַנְקְלִין. כּוֹרֶשׁ סְמִית נוֹכַח לָדַעַת שׁוּב פַּעַם, שֶׁמִּדַּת הַמַּיִם שֶׁהַפֶּלֶג מוֹלִיךְ אֶל תּוֹךְ הַיְאוֹר הֲרֵיהִי מְרֻבָּה לְמַדַּי, וְשֶׁאֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהַטֶּבַע הִתְקִין בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת מוֹצָא לְשִׁפְעַת מֵימֵי הַיְאוֹר. אִי לָזֹאת מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְגַלּוֹת אֶת הַמּוֹצָא הַזֶּה, אֲשֶׁר צוּרָתוֹ הִיא וַדַּאי צוּרָה שֶׁל מַפַּל־מַיִם, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ הַמֵּכָנִי וּלְהָפִיק מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מְהַלְּכִים כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִתְרַחֲקוּ זֶה מִזֶּה בְּיוֹתֵר, וְכָךְ הִתְחִילוּ מַקִּיפִים אֶת שְׂפַת הַיְאוֹר, שֶׁהָיְתָה זְקוּפָה עַד־מְאֹד. נִכָּר הָיָה שֶׁהַיְאוֹר עָשִׁיר עֹשֶׁר מֻפְלָג בְּדָגִים, וּפֶנְקְרוֹף גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהַתְקִין לוֹ מַכְשִׁירֵי דַּיִג כְּדֵי לְנַצֵּל אֶת הָעֹשֶׁר הַזֶּה.

קֹדֶם כֹּל, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָסֹב אֶת הַקָּצֶה הַמְחֻדָּד שֶׁל הַיְאוֹר אֲשֶׁר בִּפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית, שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר שֶׁהַשִּׁפְעָה הַיְתֵרָה שֶׁל הַמַּיִם מִשְׁתַּפֶּכֶת בְּמָקוֹם זֶה, לְפִי שֶׁקְּצֵה הַיְאוֹר נָגַע כָּאן כִּמְעַט עַד תְּחוּמָהּ שֶׁל הָרָמָה. אֲבָל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא מָצְאוּ כָּאן כְּלוּם, וּלְפִיכָךְ הוֹסִיף לַחֲקֹר אֶת שְׂפַת הַיְאוֹר, שֶׁלְּאַחַר נְטִיָּה קַלָּה הָלְכָה וְנִמְשְׁכָה בְּשׁוּרָה אַחַת עִם חוֹף הַיָּם.

מִצַּד זֶה לֹא הָיְתָה שְׂפַת הַיְאוֹר עֲשִׁירָה כָּל כָּךְ בַּעֲצֵי יַעַר, וְאַף עַל פִּי כֵן עָמְדוּ פֹּה וָשָׁם קְבוּצוֹת אִילָנוֹת, שֶׁהוֹסִיפוּ לִוְיַת נוֹי לְמַרְאֶה הַנּוֹף. יְאוֹר גְּרַנְט הוֹפִיעַ כָּאן לָעַיִן לְכָל מְלוֹא שִׁטְחוֹ, וְאַף מַשַּׁב רוּחַ כָּל־שֶׁהוּא לֹא סִלְסֵל אֶת חֶלְקַת מֵימָיו. טוֹףּ פָּרַץ אֶל בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִפְרִיחַ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי כָּנָף שׁוֹנִים, אֲשֶׁר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט קִדְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּחִצֵּיהֶם. אַחַד הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ נִפְגַּע בְּחִצּוֹ שֶׁל הָעֶלֶם וְנָפַל לְבֵין הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר לְאַחַת הַבִּצּוֹת. טוֹףּ קָפַץ וְרָץ אַחֲרָיו וְהֵבִיא עוֹף נָאֶה אֶחָד מֵעוֹפוֹת הַשַּׂחְיָנִים, אֲשֶׁר צִבְעוֹ הָיָה כְּעֵין הַצִּפְחָה, מַקּוֹרוֹ קָצָר, מִצְחוֹ שָׁטוּחַ וּכְנָפָיו עֲדוּיוֹת בִּקְצוֹתָן בְּפַס לָבָן. עוֹף זֶה הָיָה תַּרְנְגֹלֶת הַמַּיִם וְגָדְלוֹ כְּגֹדֶל קוֹרֵא וְהָיָה שַּׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת גִּדְלֵי־הָאֶצְבָּעוֹת, הַמְּשַׁמְּשִׁים מַעֲבָר בֵּין הָעוֹפוֹת בַּעַלֵי שׁוֹקַיִם אֲרֻכּוֹת וּבֵין שְׁטוּחֵי הַכַּפּוֹת. כָּלְלוֹ שֶׁל דָּבָר, צַיִד זֶה עָלוּב הָיָה וְטַעְמוֹ לֹא הָיָה עָרֵב כָּל עִקָּר. וְאוּלָם נִרְאֶה הָיָה שֶׁטּוֹףּ לֹא הָיָה מַקְפִּיד בַּאֲכִילָה כַּאֲדוֹנָיו, וּלְפִיכָךְ נִמְנוּ וְגָמְרוּ לַחֲשֹׂךְ לוֹ אֶת הָעוֹף הַזֶּה לִסְעֻדַּת עַרְבִית.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַיְאוֹר, וְעוֹד מְעַט וְהִגִּיעוּ אֶל חֶלְקוֹ שֶׁכְּבָר הָיָה יָדוּעַ לָהֶם. הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה תּוֹהֶה הַרְבֵּה שֶׁלֹּא מָצָא אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא לְמוֹצָא עֹדֶף הַמַּיִם. הַכַּתָּב וְהַסַּפָּן הִשְׁתָּעוּ עִמּוֹ, וְהוּא לֹא כִּחֵד מֵהֶם אֶת תִּמְהוֹנוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל טוֹףּ, שֶׁעַד עַכְשָׁו שָׁקֵט הָיָה, מַרְאֶה פִּתְאֹם אוֹתוֹת גְּלוּיִים שֶׁל הִתְרַגְּזוּת. הַבְּרִיָּה הַנְּבוֹנָה רָצָה עַל פְּנֵי הַשָּׂפָה הֵנָּה וָהֵנָּה, וּפִתְאֹם נִצְּבָה תַּחְתֶּיהָ כְּשֶׁכָּפָּה הָאַחַת מוּרָמָה לְמַעְלָה, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהִתְנַפֵּל עַל צַיִד הַסָּמוּי מִן הָעָיִן. אַחַר הִתְחִיל טוֹףּ נוֹבֵחַ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף כְּקוֹרֵא לִקְרָב, וּפִתְאֹם נֶאֱלָם דוּמִיָּה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו לֹא שָׂמוּ מִתְּחִלָּה לֵב אֶל מַעֲשֵׂי הַכֶּלֶב, וְאוּלָם נְבִיחוֹתָיו נַעֲשׂוּ עַד מְהֵרָה כָּל כָּךְ תְּכוּפוֹת, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ אֵלָיו.

מַה לְךָ טוֹףּ?" שָׁאַל אֶת כַּלְבוֹ.

הַכֶּלֶב קָפַץ כַּמָּה קְפִיצוֹת כְּנֶגֶד אֲדוֹנָיו וְהֶרְאָהוּ אוֹתוֹת בְּרוּרִים שֶׁל הִתְרַגְּזוּת וְאַחַר הִשְׂתָּעֵר שׁוּב אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר. וּפִתְאֹם קָפַץ וְהִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם.

“טוֹףּ, גֶּשׁ הֵנָּה!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית, אֲשֶׁר לֹא רָצָה שֶׁכַּלְבּוֹ יְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַחֲשׁוּדִים הַלָּלוּ.

“מַה זֶה מִתְרַחֵשׁ שָׁם לְמָטָּה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵן בְּעֵינָיו אֶת שֶׁטַח פְּנֵי הַמָּיִם.

“וַדַּאי הִרְגִּישׁ טוֹףּ בְּאַחַת הָאַמְפִיבִיּוֹת,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אֶפְשָׁר אַלִּיגַטּוֹר?” אָמַר הַכַּתָּב.

“אֵין זוֹ מִן הַסְּבָרָה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הָאַלִּיגַטּוֹרִים אֵינָם מְצוּיִים אֶלָּא בַּאֲרָצוֹת בְּנוֹת מַעֲלוֹת רֹחַב פְּחוּתוֹת מִכֵּן.”

טוֹףּ שָׁמַע לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו וְשָׁב אֶל הַשָּׂפָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכֹל לְהֵרָגֵעַ; הוּא הָיָה מְקַפֵּץ בֵּין הָעֲשָׂבִים הָרָמִים, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא נָהוּג בְּיָד הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁלּוֹ וּמַבְחִין בִּבְרִיָּה אַחַת נַעֲלָמָה, הַשָּׁטָה מִתַּחַת לְמֵי הַיְאוֹר סָמוּךְ לִשְׂפָתוֹ. וְאוּלָם הַמַּיִם הָיוּ שׁוֹקְטִים, וְאַף גַּל כָּל שֶׁהוּא לֹא חָרַשׁ אֶת חֶלְקַת שִׁטְחָם. כַּמָּה פְּעָמִים עָמְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים תַּחְתֵּיהֶם עַל יַד הַשָּׂפָה וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּשִׂים לֵב, אֲבָל לֹא רָאוּ מְאוּמָה. כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה קִבֵּל אֵפוֹא צוּרָה שֶׁל תַּעֲלוּמָה וּמִסְתּוֹרִין.

דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר לֹא נִתְקָרְרָה וְהוּא הִשְׁתּוֹקֵק עַד מְאֹד לָדַעַת פֵּשֶׁר דָּבָר.

“הָבָה נַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁלָּנוּ עַד תֻּמָּהּ”" עָנָה וְאָמַר לַחֲבֵרָיו.

מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה הִגִּיעוּ כֻּלָּם עַד הַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַיְאוֹר וְשׁוּב עָמְדוּ רַגְלֵיהֶם עַל הַמִּישׁוֹר שֶׁל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְכָאן, צְרִיכָה הָיְתָה בְּדִיקַת שְׂפַת הַיְאוֹר לְהֵחָשֵׁב לְנִגְמֶרֶת, וְאַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָד הָאִינְג’ֵנֵר לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלָה לְהֵיכָן וּבְאֵיזוֹ דֶרֶךְ מִשְׁתַּפֵּךְ עֹדֶף הַמָּיִם.

“וּבְכָל זֹאת בָּרִי בְּיָדִי, שֶּׁיֵּשׁ מוֹצָא לַמַּיִם,” חָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרָיו, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְמַעְלָה, וַדַּאי שֶׁנִּקֵּר לוֹ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ חוֹמַת הַגְּרָנִית פְּנִימָה!"

“אֲבָל מִשּׁוּם מַה חָשׁוּב הַדָּבָר כָּל כָּךְ בְּעֵינֵיךָ, שֶׁאַתָּה מִשְׁתּוֹקֵק לְדַעְתּוֹ, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“עֶרְכּוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה גָדוֹל הוּא עַד מְאֹד,” עָנָהוּ הָאִינְג’ֵנֵר, “שֶׁהֲרֵי אִם הַמַּיִם מִשְׁתַּפְּכִים דֶּרֶךְ מוּצַק הַסֶּלַע, יִתָּכֵן שֶׁנִּמְצָא שָׁם חָלָל, וְאוֹתוֹ חָלָל נוּכַל לַהֲפֹךְ עַל נְקַלָּה לְבֵית דִּירָה, לְאַחַר שֶׁנַּטֶּה אֶת זֶרֶם הַמַּיִם לְמָקוֹם אַחֵר.”

“וּכְלוּם אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁהַמַּיִם מִשְׁתַּפְּכִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ קַרְקַע הַיְאוֹר וְזוֹרְמִים מִתַּחַת לָאֲדָמָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם?”

“גַּם דָּבָר זֶה יִתָּכֵן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְאִם יִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁכָּךְ הוּא, נִהְיֶה אֲנוּסִים לִבְנוֹת אֶת בֵּיתֵנוּ בִּידֵי עַצְמֵנוּ, מֵאַחַר שֶׁהַטֶּבַע לֹא הִמְצִיא לָנו לְתַכְלִית זוֹ שׁוּם סִיּוּעַ.”

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְעַתְּדוּ לַעֲבֹר אֶת הָרָמָה וְלַחֲזֹר דֶּרֶךְ שָׁם אֶל הַקָּמִינִים, כִּי כְבָר הָיְתָה שְׁעַת חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, וְהִנֵּה שׁוּב פַּעַם הֶרְאָה טוֹףּ סִמָּנִים שֶׁל הִתְרַגְּזוּת. הוּא נָבַח בַּחֲמַת זַעַם, וְקֹדֶם שֶׁהִסְפִּיק אֲדוֹנָיו לְעַכֵּב בּוֹ, הִשְׂתָּעֵר וְקָפַץ שֵׁנִית אֶל תּוֹךְ הַיְאוֹר.

הַכֹּל רָצוּ אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר הַתְּלוּלָה. הַכֶּלֶב כְּבָר הִרְחִיק לָשׁוּט מִמֶּנָּה וָהָלְאָה כְּעֶשְׂרִים רֶגֶל; כּוֹרֶשׁ סְמִית קְרָאָהוּ בְּכָל תֹּקֶף לָשׁוּב וְהִנֵּה בִּצְבֵּץ וְעָלָה רֹאשׁ אַדִּיר מִתּוֹךְ הַמַּיִם, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה לֹא הָיוּ עֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

הֶרְבֶּרְט הִכִּיר מִיָּד אֶת מִינָהּ שֶׁל אַמְפִיבִיָּה²⁵ זוֹ, אֲשֶׁר רֹאשָׁהּ הָיָה חַדּוּדִי, עֵינֶיהָ גְּדוֹלוֹת וְשָׂפָם שֶׁל שַׂעֲרוֹת־מֶשִׁי אֲרֻכּוֹת לָהּ.

“פָּרַת־יָם!” קָרָא הָעֶלֶם.

וְאוּלָם בְּרִיָּה זוֹ לֹא הָיְתָה פָּרַת־יָם, אֶלָּא אַחַת מִבְּנוֹת מִשְׁפַּחַת הַתַּנִּינִים, שֶׁקּוֹרְאִים לָּהּ “דִיגוֹנְג,” "סוּס־יְאוֹר אִינְדְיָנִי), כִּי נְחִירֶיהָ הָיוּ פְּתוּחִים לִרְוָחָה לְמַעְלָה מִפִּיהָ.

הַחַיָּה הָאַדִּירָה הִשְׂתָּעֲרָה עַל הַכֶּלֶב, וְהוּא רָצָה לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְלַחֲזֹר אֶל הַיַּבָּשָׁה, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ. רַבּוֹ לֹא יָכֹל לְהַצִּילוּ, וְקֹדֶם שֶׁנִּצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וּבְלִבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט לִדְרֹךְ אֶת קַשְּׁתוֹתָם, נִתְפַּס טוֹףּ עַל יְדֵי הַחַיָּה וְנֶעְלַם מִתַּחַת לַמָּיִם.

נֶב תָּפַס אֶת כִּידוֹנוֹ בְּיָדוֹ וְרָצָה לִקְפֹּץ הַמַּיְמָה לְעֶזְרַת טוֹףּ וְלִתְקֹף אֵת הַחַיָּה הַנּוֹרָאָה, הַמִּתְעַלֶּמֶת מִן הָעַיִן בִּמְקוֹם חִיּוּתָהּ וּמִשְׁכָּנָהּ.

“אַל נָא, נֶב,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר וּמָנַע אֶת מְשָׁרְתוֹ עַז־הַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲשֵׂה־הַגְּבוּרָה רַב הַסַּכָּנָה הַזֶּה.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּמִתַּחַת לַמַּיִם הִתְחוֹלְלָה מִלְחָמָה, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ פֵּשֶׁר, שֶׁהֲרֵי לְפִי מַצַּב הַדְּבָרִים לֹא יָכֹל הָיָה טוֹףּ לַעֲמֹד עַל נַפְשׁוֹ בְּשׁוּם פָּנִים, – מִלְחָמָה אֲשֶׁר רִגְשַׁת הַגַּלִּים עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֵעִידָה עָלֶיהָ שֶׁהָיְתָה אֲיֻמָּה עַד מְאֹד וַאֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר אֶלָּא בְּמִיתַת הַכֶּלֶב, וּפִתְאֹם חָזַר וְנִגְלָה טוֹףּ בְּתוֹךְ עִגּוּל שֶׁל קָצֶף. כֹּחַ טָמִיר וְנֶעְלַם זָרַק אוֹתוֹ לְמַעְלָה בְּרוּם שֶׁל עֶשֶׂר רַגְלַיִם מֵעַל פְּנֵי הַיְאוֹר, וְהוּא חָזַר וְנָפַל אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם הַנִּרְעָשִׁים עַד לַמַּעֲמַקִּים, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד צָף וְעָלָה וְהִגִּיעַ אֶל הַשָּׂפָה בְּלִי שֶׁנִּרְאָה בּוֹ פֶּצַע קָשֶׁה כָּל שֶׁהוּא, כְּשֶׁהוּא מֻצָּל בְּאֹרַח־פֶּלֶא וּבְמַעֲשֶׂה־נִסִּים.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו הִבִּיטוּ אֶל הַנַּעֲשֶׂה וְהַדִּבֵּר נִתַּק מִפִּיהֶם מֵרֹב תִּמָּהוֹן. אֶלָּא שֶׁתִּמְהוֹנָם גָּדַל שִׁבְעָתַיִם כְּשֶׁנִּדְמָה לָהֶם, שֶׁהַקְּרָב מִתַּחַת לַמַּיִם עֲדַיִן הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ. בְּלִי סָפֵק נִתְקָף סוּס־הַיְאוֹר עַל יְדֵי חַיָּה אַדִּירָה מִמֶּנּוּ וְהוּא הִנִּיחַ אֶת הַכֶּלֶב וְנִלְחַם עַל נַפְשׁוֹ.

וְאוּלָם קְרָב זֶה לֹא אָרַך הַרְבֵּה. עַד מְהֵרָה הֶאְדִּימוּ מֵי הַיְאוֹר מִדָּם, וְסוּס־הַיְאוֹר בִּצְבֵּץ וְעָלָה מִתּוֹךְ שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה, שֶׁהָלְכָה וְהִתְפַּשְּׁטָה עַד לְמֵרָחוֹק, וְסוֹפוֹ שֶׁהוּטַל אֶל שִׂרְטוֹן קָטֹן אֲשֶׁר בִּקְצֶה הַיְאוֹר הַדְּרוֹמִי.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִהֲרוּ אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וּמָצְאוּ אֶת סוּס־הַיְאוֹר מוּטָל מֵת. הוּא הָיָה חָיָה רַבַּת־מִדּוֹת, אָרְכָּה כַּחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה אוֹ כְּשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה רֶגֶל וּמִשְׁקָלָהּ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אוֹ כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים לִיטְרָאוֹת. בְּצַאוָּרוֹ הָיָה פָּעוּר פֶּצַע, אֲשֶׁר דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה בְּמַאֲכֶלֶת חַדָּה וְחוֹתֶכֶת.

מִי הִיא הַחַיָּה, אֲשֶׁר פָּצְעָה אֶת סוּס הַיְּאוֹר הָאָיֹם פֶּצַע נוֹרָא כָּזֶה וְשָׂמָה קֵץ לְחַיָּיו? אִישׁ לֹא יָדַע זֹאת, וְכוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו שָׁבוּ אֶל הַקָּמִינִים כְּשֶׁהֵם שְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה בְּשֶׁל הַמְּאֹרָע הַמֻּפְלָא הַזֶּה.

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר

בִּקּוּר הַיְאוֹר – הַזֶּרֶם הַמּוֹרֶה דָרֶךְ – מַחֲשֶׁבֶת הָאִינְגֵ’נֵר – חֶלְבּוֹ שֶׁל סוּס הַיְאוֹר – הַשִּׁמּוּשׁ בְּחָמְרֵי הַפִּירִיט – גָּפְרִית הַבַּרְזֶל – כֵּיצַד עוֹשִׂים גְּלִיצֵרִין – הַסַּבּוֹן – הַמְּלַחַת – חֻמְצָה־גָפְרִיתָנִית – חֻמְצָה חַנְקָנִית – מַפַּל הַמַּיִם הֶחָדָשׁ

לְמָחָר, בַּשְּׁבִיעִי לְמַאי, עָלוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט עַל הַמִּישׁוֹר שֶׁל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל; אֶת נֶב הִנִּיחוּ בַּבַּיִת שֶׁיָּכִין אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, תַּחַת אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף הָלְכוּ דֶרֶךְ שְׂפַת הַנַּחַל הַיַּעֲרָה, לְהָבִיא מִשָּׁם עֵצִים.

הָאִינְגֵ’נֵר וְהַכַּתָּב הִגִּיעוּ עַד מְהֵרָה אֶל הַשִּׂרְטוֹן הַקָּטֹן אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי, שֶׁשָּׁם הָיְתָה מֻנַּחַת עֲדַיִן נִבְלַת הָאַמְפִיבִיָּה. לַהֲקוֹת עוֹפוֹת כְּבָר הָיוּ מִתְנַצְּחוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּשֶׁל גַּל הַבָּשָׂר הַכַּבִּיר וְהֶעָצוּם, וְהָיָה צֹרֶךְ לִזְרֹק בָּהֶם אֲבָנִים כְּדֵי לְהַבְרִיחָם מֵעָלָיו, לְפִי שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית רָצָה לִשְׁמֹר עַל חֶלְבּוֹ שֶׁל סוּס הַיְאוֹר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵי הַקּוֹלוֹנִיָה. וְאוּלָם גַּם בְּשָׂרָה שֶׁל אוֹתָהּ חַיָּה רַב עֶרֶךְ הָיָה, כִּי הוּא מְשַׁמֵּשׁ מָזוֹן מְצֻיָּן וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ הַמָּלָאִים מַעֲלִים אוֹתוֹ עַל שֻׁלְחָן הַנְּסִיכִים. אֶלָּא שֶׁעִנְיָן זֶה הָיָה עֶסְקוֹ שֶׁל נֶב וְעָלָיו מֻטָּל הָיָה לְטַפֵּל בּוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶעֱסִיקוּ אֶת מֹחוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת. הַמְאֹרָע שֶׁל יוֹם אֶתְמֹל לֹא נִסַּח מִלִּבּוֹ וְלֹא פָּסַק מִלְּהַטְרִיד אֶת דַּעְתּוֹ. הוּא נִכְסַף לְגַלּוֹת אֶת הַתַּעֲלוּמָה שֶׁל אוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה מִתַּחַת לַמַּיִם וְלָדַעַת, מֵי מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַמַּסְטוֹדוֹן²⁶ אוֹ שֶׁל מִפְלָצוֹת־יָם אֲחֵרוֹת פָּצַע אֶת סוּס־הַיְאוֹר פֶּצַע מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה. הוּא עָמַד עַל שְׂפַת הַיְאוֹר וְהָיָה צוֹפֶה וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְאוּלָם שׁוּם דָּבָר לֹא נִגְלָה וְלֹא נִרְאָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַשּׁוֹקְטִים, שֶׁהִתְנוֹצְצוּ מִנֹּגַהּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת.

בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם הָיְתָה מוּטֶלֶת נִבְלַת סוּס הַיְאוֹר, לֹא הָיוּ הַמַּיִם עֲמֻקִּים, וְאוּלָם מִשָּׁם וָהָלְאָה הָלַךְ קַרְקַע הַיְאוֹר הָלֹךְ וְעָמֹק, וְהָיָה קָרוֹב לַוַּדַּאי שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ עָמֹק הוּא הַיְאוֹר עַד מְאֹד. הוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין אַגָּן, אֲשֶׁר הַפֶּלֶג הָאָדֹם הָיָה מְמַלֵּא אוֹתוֹ מַיִם הָלֹךְ וּמַלֵּא בְּלִי חָשָׂךְ.

“דּוֹמֶנִי, כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הַכַּתָּב, “שֶׁבַּמַּיִם הַלָּלוּ לֹא נִכָּר עַכְשָׁו שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד הַאֵין זֹאת?”

“אָמְנָם כֵּן, סְפִּילֶט יַקִּירִי,” עָנָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר, “וַאֲנִי תּוֹהֶה וְאֵינִי יָכֹל בְּשׁוּם פָּנִים לִמְצֹא פִּתְרוֹן לַמְאֹרַע שֶׁל יוֹם אֶתְמֹל.”

“הֲרֵינִי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁפִּצְעָהּ שֶׁל הַחַיָּה הֲרֵיהוּ תָּמוּהַּ בְּעֵינַי עַד מְאֹד, אֶלָּא שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּזֶה נִבְצֵר מִמֶּנִּי לָדַעַת כֵּיצַד נִזְרַק טוֹףּ בְּכֹחַ כַּבִּיר כָּל כָּךְ לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. כִּמְעַט שֶׁנּוֹטֶה אֲנִי לַהַאֲמִין, שֶׁזְּרוֹעַ חֲזָקָה הִיא הִיא שֶׁתָּפְסָה אוֹתוֹ בְּכֹחַ וֶהֱטִילַתְהוּ לְמַעְלָה וְהִיא הִיא שֶׁפָּגְעָה אַחַר כָּךְ בְּסוּס הַיְאוֹר בְּפִגְיוֹן וְשָׂמָה קֵץ לְחַיָּיו!”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר אֲחוּז הַרְהוֹרִים. “יֵשׁ בָּזֶה דָּבָר, שֶׁהוּא נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי. וְאוּלָם הַגִּידָה לִי, סְפִּילֶט יַקִּירִי, כְּלוּם מֵבִין אַתָּה כֵּיצַד נִצַּלְתִּי וְכֵיצַד הוֹצֵאתִי מִתּוֹךְ הַגַּלִּים וְהוּבֵאתִי אֶל בֵּין גִּבְעוֹת הַחוֹלוֹת? הֲרֵי גַם דָּבָר זֶה תַּעֲלוּמָה הוּא, הַאֵין זֹאת?” לִבִּי מַרְגִּישׁ, שֶׁצָּפוּן בָּזֶה דְבָר סוֹד, אֲשֶׁר בְּאַחַד הַיָּמִים וַדַּאי נְגַלֵּנוּ. תִּהְיֶינָה אֵפוֹא עֵינֵינוּ פְּקוּחוֹת אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִסְבִיבֵנוּ, אֲבָל נִמָּנַע נָא מֵהַפְנוֹת יוֹתֵר מִדַּאי אֶת דַּעַת חֲבֵרֵינוּ אֶל הַמְּאֹרָעוֹת הַמְשֻׁנִּים הַלָּלוּ. אֵת אֲשֶׁר נִרְאֶה, נִשְׁמֹר בְּלִבֵּנוּ וְלֹא נַסִּיחַ אֶת דַּעְתֵּנוּ מִן הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ."

כַּיָּדוּעַ, לֹא עָלְתָה עֲדַיִן בְּיָד הָאִינְגֵ’נֵר לְגַלּוֹת אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זוֹרֵם וּמִשְׁתַּפֵּךְ עֹדֶף מֵי הַיְאוֹר, וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּרִי הָיָה שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁמּוֹצָא־מַיִם שֶׁכָּזֶה קַיָּם בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, כְּיוָן שֶׁהַפֶּלֶג הָאָדֹם לֹא פָּסַק מִלְּהוֹלִיךְ אֶת מִיָּמָיו אֶל תּוֹךְ הַיְאוֹר. וְהִנֵּה רָאָה כּוֹרֶשׁ סְמִית פִּתְאֹם לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל זֶרֶם עַז, אֲשֶׁר שָׁטַף וְעָבַר בַּעֲלִיל בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם שֶׁהוּא וַחֲבֵרוֹ עָמְדוּ שָׁם. הוּא זָרַק אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם כְּפִיסֵי עֵץ קְטַנִּים וְרָאָה שֶׁהֵם נִסְחָפִים דָּרוֹמָה. אָז עָקַב אַחַר הַזֶּרֶם, כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַיְאוֹר הַתְּלוּלָה, וְהִגִּיעַ אֶל הַקָּצֶה הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַיְאוֹר.

שָׁם יָרְדוּ הַמַּיִם בַּמּוֹרָד, כְּאִלּוּ פָּרְצוּ בְּכֹחַ אֶל תּוֹךְ אַחַד הַסְּדָקִים שֶׁבַּקַּרְקַע.

כּוֹרֶשׁ סְמִית גָּחַן וְהִטָּה אֶת אָזְנוֹ סָמוּךְ לַקַּרְקַע וְשָׁמַע בְּבֵרוּר קוֹל שְׁאוֹנוֹ וַהֲמוֹנוֹ שֶׁל מַפַּל מַיִם שֶׁמִּתַּחַת לַקַּרְקַע.

“הִנֵּה הַמָּקוֹם,” עָנָה וְאָמַר בְּקוּמוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, “הִנֵּה הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ זוֹרְמָה שִׁפְעַת עֹדֶף הַמַּיִם וְהוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּפֶּכֶת אֶל תּוֹךְ הַיָּם דֶּרֶךְ מְחִלָּה בִּגְרָנִית, אֲשֶׁר יִתָּכֵן שֶׁנּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכֵּנוּ אָנוּ! עוֹד מְעַט וַאֲבָרֵר אֶת הַדָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ!”

הָאִינְגֵ’נֵר כָּרַת זְמוֹרָה אֲרֻכָּה, וּלְאַחַר שֶׁהֵסִיר אֶת עָלֶיהָ הוֹרִיד אוֹתָהּ הַמֵּימָה בְּקֶרֶן הַזָּוִית שֶׁבֵּין שְׁנֵי גְדוֹת הַיְאוֹר וְהִבְחִין שֶׁבְּעֹמֶק שֶׁל רֶגֶל אַחַת מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם מָצוּי שָׁם חוֹר רָחָב לְמַדָּי. חוֹר זֶה הָיָה אוֹתָהּ תּוֹצָאַת־הַמַּיִם, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ וְלֹא מָצָא עַד עַכְשָׁו, וְכֹחוֹ שֶׁל הַזֶּרֶם בְּמָקוֹם זֶה הָיָה חָזָק כָּל כָּךְ, שֶׁהַזְּמוֹרָה נֶחְטְפָה מִיַּד הָאִינְגֵ’נֵר וְנִבְלְעָה אֶל תּוֹךְ הַמְּאוּרָה.

“מֵעַתָּה שׁוּב אֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר,” שָׁנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית כַּמָּה פְּעָמִים. “כָּאן לְמַטָּה תּוֹצָאַת מֵימֵי הַיְאוֹר, וְאֶת מִפְתָּחָהּ שֶׁל זוֹ הֲרֵינִי לְגַלּוֹת לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ”

“כֵּיצַד?” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“עַל יְדֵי שֶׁאַנְמִיךְ אֶת פְּנֵי הַיְאוֹר שָׁלֹשׁ רַגְלָיִם.”

“וְאֵיכָכָה תַּנְמִיךְ אֶת הַיְאוֹר?”

“עַל יְדֵי שֶׁאֶפְתַּח לְמֵימָיו מוֹצָא רָחָב מִזֶּה.”

“בְּאֵיזֶה מָקוֹם, כּוֹרֶשׁ?”

“בַּמָּקוֹם שֶׁשְּׂפַת הַיְאוֹר קְרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֶל חוֹף הַיָּם.”

“אֲבָל הֲרֵי שָׂפָה זוֹ עֲשׂוּיָה גְרָנִית!” קָרָא הַכַּתָּב.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אֶלָּא שֶׁעָתִיד אֲנִי לְפוֹצֵץ אֶת הַגְּרָנִית הַזֶּה, וְהַמַּיִם יִשְׁתַּפְּכוּ וְיִשְׁפְּלוּ וִיגַלּוּ אֶת פִּי הַמִּפְתָּח הַזֶּה…”

“וּבְרִדְתָּם מַטָּה אֶל חוֹף הַיָּם יִהְיוּ לְמַפַּל־מָיִם?” אָמַר הַכַּתָּב.

“הֵם יִהְיוּ לְמַפַּל־מַיִם, שֶׁאָנוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵּנוּ!” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “בּוֹא וְנֵלֵךְ, בּוֹא וְנֵלֵךְ!”

הָאִינְגֵ’נֵר מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת בֶּן לִוְיָתוֹ, אֲשֶׁר אֱמוּנָתוֹ בְּכוֹרֶשׁ סְמִית הָיְתָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא לֹא פִּקְפֵּק כְּלָל שֶׁמִּפְעָלוֹ יַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן – כֵּיצַד יִפְרֹץ אֶת חוֹמַת הַגְּרָנִית הַזֹּאת וְכֵיצַד יְמַגֵּר אֶת הַסְּלָעִים הַלָּלוּ בְּלֹא אֲבַק שְׁרֵפָה וּבְלֹא מַכְשִׁירֵי מְלָאכָה הֲגוּנִים וּרְאוּיִם לַדָּבָר? וְכִי אֵין עֲבוֹדָה זוֹ, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר נָטַל עַל עַצְמוֹ, לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ?

כְּשֶׁחָזַר כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרוֹ אֶל הַקָּמִינִים מָצְאוּ אֶת הֶרְבֶּרְט וְאֶת פֶּנְקְרוֹף כְּשֶׁהֵם עֲסוּקִים בִּפְרִיקַת הָעֵצִים מֵעַל הָרַפְסוֹדָה.

“חוֹטְבֵי הָעֵצִים גָּמְרוּ אֶת עֲבוֹדָתָם, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הַסַּפָּן בִּצְחוֹק, “וְאִם אַתָּה נִצְרָךְ לְגוֹדְרִים…”

“אֵינִי נִצְרַךְ לְגוֹדְרִים, אֶלָּא לְכִימִיקָאִים,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אָמְנָם כֵּן,” הוֹסִיף הַכַּתָּב עַל דְּבָרָיו, “אָנוּ אוֹמְרִים לְפוֹצֵץ אֶת הָאִי לִרְסִיסִים…”

“לְפוֹצֵץ אֶת הָאִי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“לְכָל הַפָּחוֹת חֵלֶק מִמֶּנּוּ!” תִּקֵּן גִּדְעוֹן סְפִּילֶט אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ.

“שְׁמַעוּנִי נָא, יְדִידַי,” פָּתַח וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

הוּא פָּרַשׂ לִפְנֵיהֶם אֶת תּוֹצָאַת חֲקִירוֹתָיו. לְדַעְתּוֹ נִמְצְאָה בְּחוֹמַת הַגְּרָנִית אֲשֶׁר מִתַּחַת לְרָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל מְחִלָּה רְחָבָה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְאֶל תּוֹךְ מְחִלָּה זוֹ הָיְתָה אֶת נַפְשׁוֹ לַחְדֹּר. כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה הַזֹּאת מִן הַצֹּרֶךְ הוּא, קֹדֶם כָּל, לְפַנּוֹת אֶת הַמִּפְתָּח, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ מִתְפָּרְצִים הַמַּיִם, וְלַשֵּׁם כָּךְ יֵשׁ לְהַשְׁפִּיל אֶת גֹּבַהּ פְּנֵי הַיְאוֹר עַל יְדֵי שֶׁיַּתְקִינוּ לַמַּיִם מוֹצָא אַחֵר, מְרֻוָּח יוֹתֵר. אִי לָזֹאת יֵשׁ צֹרֶךְ לְהָכִין חֹמֶר מְפוֹצֵץ, אֲשֶׁר בְּסִיּוּעוֹ אֶפְשָׁר לִפְרֹץ מִפְתָּח לַמַּיִם בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁבִּשְׂפַת הַיְאוֹר. וְאֶת הַחֹמֶר הַזֶּה אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית לְהָכִין בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַמִּינֵרָלִים, אֲשֶׁר הַטֶּבַע הַנָּדִיב הִמְצִיא לְתַשְׁמִישׁוֹ בְּיָד רְחָבָה.

אַךְ לְמוֹתָר הוּא לְתָאֵר אֶת הַהִתְלַהֲבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ קִבְּלוּ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה, וּבְיִחוּד פֶּנְקְרוֹף, אֶת פָּרָשַׁת תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֶמְצָעִים אַדִּירִים שֶׁכָּאֵלֶּה, לְפוֹצֵץ אֶת הַגְּרָנִית, לִיצוֹר מַפַּל מַיִם – כָּל זֶה הָיָה לְפִי רוּחוֹ שֶׁל הַסַּפָּן! וְהוּא הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהֵעָשׂוֹת כִּימִיקָאִי, כֵּיוָן שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר הָיָה זָקוּק עַכְשָׁו לְכִימִיקָאִים, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מוּכָן וּמִזְּמַן לְהֵעָשׂוֹת גּוֹדֵר אוֹ רַצְעָן. הוּא אָמַר אֶל נֶב, שֶׁנָּכוֹן הוּא לְהֵעָשׂוֹת כָּל מַה שֶׁאָדָם זֶה יִרְצֶה, “וַאֲפִילוּ פְּרוֹפֵיסוֹר לְתוֹרַת הָרִקּוּדִים וּלְנִמּוּסִים נָאִים, אִם אַךְ יְהִי צֹרֶךְ בַּדָּבָר.”

עַל נֶב וְעַל פֶּנְקְרוֹף הֻטַּל קֹדֶם כָּל לְהוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ שֶׁל סוּס־הַיְאוֹר וּלְשַׁמֵּר אֶת בְּשָׂרוֹ לְשֵׁם מָזוֹן. הֵם שָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם תֵכֶף וּמִיָּד לַדֶּרֶךְ בְּלִי לִשְׁאֹל אֲפִילוּ בֵּרוּרֵי־דְבָרִים מְפֹרָטִים. הָאֵמוּן שֶׁהָגוּ בָּאִינְגֵ’נֵר הָיָה לְלֹא־מְצָרִים.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְכוֹרֶשׁ סְמִית, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף גֵּרְרוּ אֶת מִקְלַעַת־הַנְּצָרִים בְּמַעֲלֵה שְׂפַת הַנָּהָר וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל מְקוֹם שִׁכְבַת פַּחְמֵי הָאֶבֶן, שֶׁשָּׁם נִמְצָא הַפִּירִיט, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית כְּבָר הֵבִיא מִמֶּנּוּ לְשֶׁעָבַר דֻּגְמָה אֶחָת.

כָּל הַיּוֹם עָשׂוּ בְּהוֹבָלַת כַּמּוּת מְרֻבָּה שֶׁל פִּירִיט זֶה אֶל הַקָּמִינִים. לְעֵת עֶרֶב כְּבָר הִגִּיעַ הָאֹסֶף שֶׁאָסְפוּ מִמֶּנּוּ לְכַמָּה טוֹנִים.

לְמָחָר, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְמַאי, הִתְחִיל הָאִינְגֵ’נֵר עוֹסֵק בְּמַעְבָּדָיו. פִּירִיט זֶה הֲרֵיהוּ מֻרְכָּב בְּיִחוּד מִפֶּחָם, מִצּוֹרָן, מֵחַמְרָן וּמִבַּרְזֶל גָּפְרִיתִי – זֶה הָאַחֲרוֹן בְּמִדָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר. אֶת הַבַּרְזֶל הַגָּפְרִיתִי הַזֶּה צָרִיךְ הָיָה לְחַלֵּץ מִתּוֹךְ הַתִּרְכֹּבֶת וּלְהָפְכוֹ בִּמְהִירוֹת עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְגָפְרַת־בַּרְזֶל. וּמִתּוֹךְ גָּפְרַת־בַּרְזֶל זוֹ צָרִיךְ הָיָה לְהָפִיק אֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית.

וְאָכֵן זוֹ הָיְתָה עֶצֶם הַמַּטָּרָה שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהַשִּׂיגָהּ. הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית הֲרֵיהִי מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁמּוּשָׁם מְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר, וְאֶת עֶרֶךְ חֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֻמָּה אֶפְשָׁר לָמֹד עַל פִּי מִדַּת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהּ. חֻמְצָה זוֹ עֲתִידָהּ הָיְתָה לְהָבִיא לַקּוֹלוֹנִיסְטִים תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְצֹרֶךְ עֲשִׂיַּת נֵרוֹת, לְעִבּוּד עוֹרוֹת, וכוּ', וְאוּלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָעַד אוֹתָהּ הָאִינְגֵ’נֵר לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית בָּחַר לוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַקָּמִינִים מָקוֹם כָּרָאוּי, יִשְּׁרָהוּ וְשִׁוָּהוּ יָפֶה כָּל צָרְכּוֹ. בְּמָקוֹם זֶה סִדֵּר צִבּוּר שֶׁל עֲנָפִים וְשֶׁל גִּזְרֵי עֵצִים וּלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הִנִּיחַ גּוּשִׁים שֶׁל פִּירִיט. אֶת כָּל הַצִּבּוּר הַזֶּה כֻּלּוֹ כִּסּוּ שׁוּב בִּשְׁכָבָה דַּקָּה שֶׁל פֵּרוּרֵי פִּירִיט, אֲשֶׁר גָּדְלָם כְּגֹדֶל הָאֱגוֹז.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִצִּיתוּ אֶת הַצִּבּוּר בָּאֵשׁ. חֻמָּהּ שֶׁל הָאֵשׁ עָבַר אֶל הַפִּירִיט וְהוּא הִתְלַהֵב, לְפִי שֶׁהוּא מֻרְכָּב מִפֶּחָם וּמִגָּפְרִית. אָז הִנִּיחוּ וְחָזְרוּ וְהִנִּיחוּ לְשָׁם שְׁכָבוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל פִּירִיט עַד שֶׁנֶּעֶרְמוּ לְצִבּוּר גָּדוֹל; אֶת הַצִּבּוּר הַזֶּה כִּסּוּ כֻּלּוֹ מִחוּץ בְּעָפָר וּבַעֲשָׂבִים, אֶלָּא שֶׁפָּתְחוּ בּוֹ כַּמָּה פְּתִיחוֹת לְמַפַּח הָאֲוִיר, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה הַפֶּחָמִי בַּעֲרֵמַת הָעֵצִים, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהֲפָכָהּ לְפֶחָמִים.

מִשֶּׁגָּמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֹאת, הִנִּיחוּ לַתְּמוּרָה שֶׁתְּהִי הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. מַעֲשֵׂה הַתְּמוּרָה אָרַך מֵעֲשָׂרָה עַד שְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם. מִקֵּץ הַיָּמִים הָאֵלֶּה נֶהְפַּך הַבַּרְזֶל הַגָּפְרִיתִי לְגָפְרַת־בַּרְזֶל, הַחַמְרָן נֶהְפַּך לְגָפְרַת־חַמְרָן, כְּלוֹמַר, שְׁנֵי חֳמָרִים בְּנֵי תְּמִסָּה, לְעֻמַּת הֶחֳמָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַגַּל שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי תְּמִסָּה, לְעֻמַּת הַחֲמָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַגַּל שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי תְּמִסָּה. כְּגוֹן הַצּוֹרָן, הַפֶּחָם הַשָּׂרוּף לַמֶּחֱצָה וְהָאֵפֶר.

עַד שֶׁהַפְּרוֹצֶס הַכִּימָאִי הַזֶּה הָלַךְ וְהִתְהַוָּה, עָסַק כּוֹרֶשׁ סְמִית בִּפְעֻלּוֹת אֲחֵרוֹת, לֹא מִתּוֹךְ שְׁקִידָה יְתֵרָה בִּלְבָד, אֶלָּא מִתּוֹךְ הִתְמַכְּרוּת וְהִתְלַהֲבוּת.

נֶב וּפֶנְקְרוֹף אָסְפוּ אֶת חֶלְבּוֹ שֶׁל סוּס הַיְאוֹר אֶל תּוֹךְ כַּדֵּי אֲדָמָה גְדוֹלִים. אֶת הַחֵלֶב הַזֶּה צָרִיךְ הָיָה לַהֲפֹךְ לְסַבּוֹן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶחָד מִיסוֹדוֹתָיו, הוּא הַגְּלִיצֵרִין. כְּדֵי לְהַשִּׂיג תּוֹלָדָה זוֹ, דַּי הָיָה לְעַבֵּד אוֹתוֹ בְּסִיּוּעַ שֶׁל סוֹדָה אוֹ סִיד. כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי הֶחֳמָרִים הַלָּלוּ הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְפָרֶד אֶת הַחֵלֶב וְלִיצוֹר עַל יְדֵי הַבְדָּלַת הַגְּלִיצֵרִין סַבּוֹן; וְאֶל הַגְּלִיצֵרִין הַהוּא נָשָׂא הָאִינְגֵ’נֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּיִחוּד וְאוֹתוֹ רָצָה לְהַשִּׂיג. כַּיָּדוּעַ, לֹא הָיָה לוֹ מַחְסוֹר בְּסִיד, אֲבָל אִלּוּ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִיד, לֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶלָּא סַבּוֹן סִידִי, שֶׁאֵינוֹ נָמֵס וְאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, תַּחַת אֲשֶׁר הַשִּׁמּוּשׁ בְּסוֹדָה הָיָה מַמְצִיא לוֹ סַבּוֹן בַּר־תֶּמֶס, שֶׁבְּנֵי הַחֲבוּרָה הָיוּ זְקוּקִים לוֹ לְצָרְכֵי נִקּוּי. וְכֵיוָן שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית אִישׁ־מַעֲשֶׂה הָיָה, הָיָתָה שׂוּמָה עָלָיו קֹדֶם כֹּל לְהַשִּׂיג סוֹדָה. הֶהָיָה קָשֶׁה הַדָּבָר? לֹא, מִשּׁוּם שֶׁעַל גַּבֵּי הַחוֹף הָיוּ גְדֵלִים בְּשֶׁפַע צִמְחֵי יָם שׁוֹנִים לְמִינֵיהֶם. וּבְכֵן אָסְפוּ הֲמוֹן צִמְחֵי יָם וְיִבְּשׁוּ אוֹתָם וּשְׂרָפוּם בְּבוֹרוֹת מְגֻלִּים. שְׂרֵפַת הַצְּמַחִים הַלָּלוּ אָרְכָה יָמִים אֲחָדִים וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׁקְדוּ, שֶׁחֹם הָאֵשׁ יַעֲלֶה לִידֵי מַדְרֵגָה גְבוֹהָה כָּל כָּךְ, שֶׁיּוּכַל לְהִתִּיךְ אֶת הָאֵפֶר. תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה־שְׂרֵפָה זֶה הָיָה גּוּשׁ חֹמֶר אָפוֹר־לָבָן, הַיָּדוּעַ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בְּשֵׁם “סוֹדָה טִבְעִית.”

סוֹדָה זוֹ נָטַל אֵפוֹא הָאִינְגֵ’נֵר וְעִבֵּד בָּהּ אֶת הַחֵלֶב וְהֶעֱלָה בְּיָדוֹ מִצַּד אֶחָד סַבּוֹן בַּר־תֶּמֶס וּמִצַּד שֵׁנִי אוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמֻּפְרָשׁ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הֲלֹא הוּא הַגְּלִיצֵרִין.

וְאוּלָם בָּזֶה טֶרֶם נִגְמְרָה כָּל הַמְּלָאכָה כֻּלָּהּ. כְּדֵי לְבַצֵּעַ אֶת מִפְעָלוֹ הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר זָקוּק עֲדַיִן לְחֹמֶר אַחֵר, הַלֹּא הוּא חַנְקַת־אַשְׁלְגָן, שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרֹא לָהּ מְלַחַת אוֹ סַלְפֵּטֵר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית יָכֹל הָיָה לְהַשִּׂיג אֶת הַחֹמֶר הַזֶּה עַל יְדֵי הַפְרָדַת פַּחְמַת הָאַשְׁלְגָן, שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ עַל נְקַלָּה מִתּוֹךְ אֶפֶר צְמָחִים, בְּסִיּוּעַ שֶׁל חֻמְצָה חַנְקָנִית. אֲבָל הוּא הָיָה חָסֵר חֻמְצָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה זָקוּק לָהּ לְצֹרֶךְ תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹנָה. וּבְכֵן הָיָה שָׁרוּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּמְבוּכָה וְלֹא מָצָא תַּקָּנָה. אֲבָל לְאָשְׁרוֹ הִמְצִיא לוֹ הַפַּעַם הַטֶּבַע עַצְמוֹ אֶת הַמְּלַחַת, וְהוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶלָּא לְאָסְפָהּ בַּיָּדַיִם. הֶרְבֶּרְט גִּלָּה בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל הָאִי לְרַגְלֵי הָהָר פְרַנְקְלִין אוֹצָר מָלֵא שֶׁל מְלַחַת זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה טְעוּנָה אֶלָּא נִקּוּי.

כָּל הַמְּלָאכוֹת הַשּׁוֹנוֹת הַלָּלוּ אָרְכוּ כִּשְׁמוֹנָה יָמִים וְנִגְמְרוּ קֹדֶם שֶׁשָּׁלְמָה הִתְהַפְּכוּת הַבַּרְזֶל הַגָּפְרִיתִי לְגָפְרַת־בַּרְזֶל. מִכָּאן וְאֵילָךְ עָסְקוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּיצִירַת כְּלֵי חֶרֶס הָעוֹמְדִים בִּפְנֵי הָאֵשׁ, שֶׁהֵכִינוּ אוֹתָם מֵחֵמָר רַךְ וְנוֹחַ, וּבִבְנִיַּת תַּנּוּר שֶׁל לְבֵנִים מִמִּין מְיֻחָד, שֶׁתְּעוּדָתוֹ הָיְתָה לְזַקֵּק אֶת גָּפְרַת־הַבַּרְזֶל שֶׁעָמְדָה לְהִתְהַוּוֹת. כָּל זֶה נִגְמַר בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר לְמַאי, כִּמְעַט בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁלַם מַעֲשֵׂה־הַהִתְהַפְּכוּת. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, הֶרְבֶּרְט, נֶב וּפֶנְקְרוֹף, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם בְּיִתְרוֹן הַכְשֵׁר, נַעֲשׂוּ לְפוֹעֲלִים זְרִיזִים מֵאֵין כָּמוֹהֶם. בַּיָּדוּעַ, שֶׁהַהֶכְרֵחַ מְשַׁמֵּשׁ מוֹרֶה מְעֻלֶּה שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ: לוֹ נִשְׁמָעִים וּמְצַיְּתִים בְּנֵי אָדָם בְּמִדָּה יְתֵרָה, וְהוּא מְאַלֵּף וּמוֹרֶה אֶת תַּלְמִידָיו יָפֶה מִכָּל הַמּוֹרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

לְאַחַר שֶׁצִּבּוּר הַפִּירִיט הֶתְהַפֵּך עַל יְדֵי הָאֵשׁ הִתְהַפְּכוּת גְּמוּרָה, עָמְדוּ וְהֵטִילוּ אֶת תּוֹצָאַת מַעֲשֵׂה־ הַשְּׂרֵפָה, שֶׁהָיְתָה מֻרְכָּבָה מִגָּפְרַת־בַּרְזֶל, מִגָּפְרַת־חַמְרָן, צוֹרָן, שְׁיָרֵי פֶּחָמִים וְאֵפֶר, אֶל תּוֹךְ בְּרֵכָה מְלֵאָה מָיִם. תַּעֲרֹבֶת זוֹ בָּחֲשׁוּ יָפֶה וְאַחַר נָתְנוּ לָהּ לִשְּׁקֹעַ וּלְהִצְטַלֵּל; אַחַר כָּךְ סִנְנוּ אוֹתָהּ וְקִבְּלוּ נוֹזֵל זַךְ, שֶׁהֵכִיל תְּמִסָּה שֶׁל גָּפְרַת־בַּרְזֶל וְשֶׁל גָּפְרַת־חַמְרָן, תַּחַת אֲשֶׁר הַנּוֹזֵל שֶׁלֹּא נֶהְפַּך לְקִיטוֹר, שֶׁהֵכִיל אֶת גָּפְרַת־הַחַמְרָן, נֶעֱזַב כְּדָבָר שֶׁאֵין חֵפֶץ בּוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן קִבֵּל כּוֹרֶשׁ סְמִית כַּמּוּת גְּדוֹלָה לְמַדַּי שֶׁל גְּבִישֵׁי גָּפְרַת־בַּרְזֶל, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהוֹצִיא מֵהֶם אֵת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית.

בַּנּוֹהֵג, שֶׁעֲשִׂיַּת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית מַצְרִיכָה תְּכוּנוֹת הָעוֹלוֹת בְּדָמִים מְרֻבִּים. לְצֹרֶךְ עֲשִׂיָּה זוֹ דְרוּשִׁים חַדְרֵי מְלָאכָה רַבֵּי־מִדּוֹת, מַכְשִׁירִים מְיֻחָדִים לַדָּבָר, כְּלֵי־מְלָאכָה עֲשׂוּיִם פְּלָטִין, תָּאֵי עוֹפֶרֶת הָעוֹמְדִים בִּפְנֵי הַחֻמְצָה, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה. הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה חָסֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁיָּדַע שֶׁבִּמְדִינַת בּוֹהֶמְיָה מַתְקִינִים אֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית בְּאֶמְצָעִים פְּשׁוּטִים מֵאֵלֶּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹתָהּ חֻמְצָה יֵשׁ לָהּ מָעֲלָה יְתֵרָה שֶׁהִיא מְרֻכֶּזֶת בְּיוֹתֵר. הֲלֹא הִיא הַחֻמְצָה הַיְדוּעַה בְּעוֹלָם הַמִּסְחָר, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ, “הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית שֶׁל נוֹרְדהָאוּזֶן.”

כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית לֹא הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶלָּא מַעֲשֶׂה אֶחָד בִּלְבָד: לְהָחֵם אֶת גְּבִישֵׁי גָּפְרַת־הַבַּרְזֶל בְּכֵלִים אֲטוּמִים, שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נִצְרֶפֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית וְנֶהְפֶּכֶת לְקִיטוֹר; וְקִיטוֹר זֶה כֵּיוָן שֶׁמְּצַנְּנִים אוֹתוֹ הֲרֵיהוּ מִתְעַבֶּה וְחוֹזֵר וְנֶהְפַּך לְחֻמְצָה.

לְצֹרֶךְ זֶה שִׁמְּשׁוּ הַכֵּלִים הָעוֹמְדִים בִּפְנֵי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר אֶל תּוֹכָם שָׂמוּ אֵת הַגְּבִישִׁים, וְאוֹתוֹ הַתַּנּוּר, אֲשֶׁר תַּשְׁמִישוֹ הָיָה לְזַקֵּק בְּחֻמּוֹ אֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית. הַמְּלָאכָה עָלְתָה יָפֶה כָּל צָרְכָּהּ, וּבְעֶשְׂרִים לְמַאי, שְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם לְאַחַר הַתְחָלַת הָעֲבוֹדָה, כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר אוֹתוֹ הַחֹמֶר הַכִּימָאִי, שֶׁעָתִיד הָיָה לְשַׁמֵּשׁ לוֹ לְאַחַר זְמַן לְכַמָּה וְכַמָּה צְרָכִים אֲחֵרִים.

אֲבָל מֶה הָיָה תַּפְקִידוֹ שֶׁל חֹמֶר זֶה עַכְשָׁו? תַּפְקִיד פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר: לְהוֹלִיד אֶת הַחֻמְצָה הַחַנְקָנִית. מְלָאכָה זוֹ קַלָּה הָיְתָה, שֶׁהֲרֵי הַמְּלַחַת, כֵּיוָן שֶׁהַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית מְעוֹלֶלֶת בָּהּ אֶת פְּעֻלָּתָהּ, הֲרֵיהִי מַפְרִישָׁה עַל יְדֵי זִקּוּק אֶת חֻמְצָתָהּ שֶׁל עַצְמָהּ.

אֲבָל סוֹף סוֹף, חֻמְצָה חַנְקָנִית זוֹ גוּפָה מַה צְרִיכָה הָיְתָה לְשַׁמֵּשׁ? דָּבָר זֶה הָיָה עֲדַיִן מִכִּבְשׁוֹנָיו²⁷ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר וְטֶרֶם גִּלָּה אוֹתוֹ לַחֲבֵרָיו. עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָאִינְגֵ’נֵר הִתְקָרֵב אֶל מַטְרָתוֹ, וְעוֹד מְלָאכָה אַחֲרוֹנָה אַחַת צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ הַחֹמֶר אֲשֶׁר הוּא שֶׁגָּרַם אֶת כָּל הַתְּכוּנָה הָרַבָּה וְאֶת כָּל הָעֲבוֹדָה הָעֲצוּמָה הֲזֹּאת.

הוּא נָטַל אֶת הַחֻמְצָה הַחַנְקָנִית וְזִוֵּג אוֹתָהּ עִם הַגְּלִיצֵרִין, שֶׁעִבּוּהוּ קְצָת עַל יְדֵי קִיטוֹר. וּבְלִי שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִילוּ בְּמַעֲשֵׂה־מְזִיגָה מְצַנֵּן הֶעֱלָה בְּיָדוֹ כַּמָּה לוֹגִים שֶׁל נוֹזֵל שַׁמְנוּנִי וּכְתַמְתָּם.

מְלָאכָה אַחֲרוֹנָה זוֹ עָשָׂה כּוֹרֶשׁ סְמִית בִּידֵי עַצְמוֹ וּבְרִחוּק מָקוֹם מִן הַקָּמִינִים, לְפִי שֶׁהָיְתָה כְּרוּכָה בָּהּ סַכָּנָה שֶׁל הִתְפּוֹצְצוּת, וְאַחַר הֵבִיא לַחֲבֵרָיו צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל נוֹזֵל זֶה וְאָמַר לָהֶם דְּבָרִים מוּעָטִים:

“הֲרֵי לִפְנֵיכֶם נִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין!”

וְאָכֵן הָיָה זֶה בֶּאֱמֶת אוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמְּפוֹצֵץ הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר כֹּחוֹ גָדוֹל פִּי עֲשָׂרָה מִכֹּחַ אַבְקַת־הַשְּׂרֵפָה הַמָּצוּי וַאֲשֶׁר כְּבָר עוֹלֵל בָּעוֹלָם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֲלִילוֹת אָסוֹן וָהָרֶס! וְאוּלָם מִשָּׁעָה שֶׁמָּצְאוּ תַּחְבּוּלָה לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְדִינָמִיט, זֹאת אוֹמֶרֶת, לְעָרֵב אוֹתוֹ כְּדָבָר מוּצָק אֲבָל נַקְבּוּבִי, כְּגוֹן חֹמֶר אוֹ סֻכָּר, נִתְּנָה הַיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנוֹזֵל מְסֻכָּן זֶה מִתּוֹךְ יֶתֶר בִּטָּחוֹן. אֶפֶס בַּזְּמַן שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאִי לִינְקוֹלְן עָשׂוּ אֶת מְלַאכְתָּם, טֶרֶם נוֹדַע הַדִּינָמִיט בָּעוֹלָם.

“וְנוֹזֵל זֶה הוּא אֲשֶׁר יְפוֹצֵץ אֶת הַסְּלָעִים שֶׁלָּנוּ?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ סֵבֶר פָּנִים שֶׁל פִּקְפּוּק.

“אָמְנָם כֵּן, יְדִידַי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפְּעֻלָתוֹ שֶׁל נִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין זֶה תִּהְיֶה אַדִּירָה בְּיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁהַגְּרָנִית הִנֵּהוּ קָשֶׁה בְּיוֹתֵר וְכֹחַ הִתְנַגְדוּתוֹ עָצוּם הוּא עַד מְאֹד”.

“וְאֵימָתַי נִרְאֶה אֶת הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?”

“מָחָר, לְאַחַר שֶׁנִּקֹּב חוֹר לְמַעֲשֵׂה הַפִּצּוּץ,” עָנָה הָאִינְגֵ’נֵר.

לַמָּחָר – הוּא הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְמַאי – הָלְכוּ הַמְפוֹצְצִים בְּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם אֶל אַחַד הַקְּצָווֹת אֲשֶׁר לְשָׂפָה הַמִּזְרָחִית שֶׁל הַיְאוֹר גְּרַנְט, שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְחַק חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת מֵחוֹף הַיָּם. בְּמָקוֹם זֶה הִגִּיעוּ הַסְּלָעִים עַד הַמַּיִם וְהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים לָהֶם מֵעֵין מִסְגֶּרֶת לֹא־גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר. נִרְאֶה הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁאִם יְפוֹצְצוּ אֶת הַמִּסְגֶּרֶת הַזֹּאת, יִשְׁטְפוּ הַמַּיִם דֶּרֶךְ הַפֶּרֶץ הַזֶּה וְיִהְיוּ לְפֶלֶג, אֲשֶׁר יִתְגַּלְגֵּל עַל פְּנֵי הַמִּדְרוֹן שֶׁל הָרָמָה וְאַחַר יֵרֵד וְיִתְנַפֵּל עַל חוֹף הַיָּם. מִתּוֹךְ כָּךְ יִשְׁפַּל שֶׁטַח פְּנֵי הַיְאוֹר, וְסוֹפוֹ שֶׁמִּפְתָּח תּוֹצָאָתוֹ יִתְגַּלֶּה וְיִתְפַּנֶּה – וְהַמַּטָּרָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאֵלֶיהָ נִתְכַּוְּנוּ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן, תֻּשַּׂג סוֹף סוֹף.

הִנֵּה כִּי כֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִפְרֹץ אֶת מִסְגֶּרֶת הַסְּלָעִים. פֶּנְקְרוֹף הִתְחִיל מְנַקֵּב בַּמַקֶּבֶת שֶׁבְּיָדוֹ אֶת הַגְּרָנִית בְּכֹחַ וּבְחָרִיצוּת, וְהָאִינְגֵ’נֵר הָיָה מְנַצֵּחַ עָלָיו. תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַחוֹר, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִנְקֹב, הָיְתָה בְּסָמוּךְ לְשֶׁטַח פְּנֵי הַיְאוֹר וְהוּא הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ בַּאֲלַכְסוֹן בָּעֹמֶק מְרֻבֶּה מִתַּחַת לְשֶׁטַח הַמָּיִם. לְפִי כֵן צְרִיכָה הָיְתָה הִתְפּוֹצְצוּת הַסְּלָעִים לָתֵת לְמֵי הַיְאוֹר לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּרְחָבָה הַחוּצָה וּלְהַשְׁפִּיל עַל יְדֵי כָךְ אֶת גָּבְהָם בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה.

הַמְּלָאכָה אָרְכָה זְמַן מְרֻבֶּה, כִּי הָאִינְגֵ’נֵר רָצָה לְעוֹלֵל הִתְפּוֹצְצוּת אַדִּירָה וְאָמַר לְהוֹצִיא לַצֹּרֶךְ זֶה לֹא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר לִיטְרָאוֹת שֶׁל נִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר נֶב נִכְנַס תַּחְתָּיו לַעֲבוֹדָה לִפְעָמִים, יָגַע וְטָרַח בִּשְׁקִידָה כָּל כָּךְ, שֶׁסָּמוּךְ לְאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם נִשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַחוֹר עַד תֻּמָּהּ.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ פִּרְקָהּ שֶׁל שְׁאֵלַת הַבְעָרַת הַחֹמֶר הַמְּפוֹצֵץ. בַּנוֹהֵג שֶׁמַּבְעִירִים אֶת הַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין עַל יְדֵי מֶלַח מַרְעִים, אֲשֶׁר קוֹל רָעֲמוֹ מֵבִיא אֶת הַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין לִידֵי הִתְפּוֹצְצוּת, שֶׁכֵּן לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין הַהִתְפּוֹצְצוּת בָּאָה אֶלָּא מִכֹּחַ הָרַעַשׁ, וְאִלּוּ הָיוּ מַבְעִירִים אֶת הַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה, הָיָה בּוֹעֵר וְלֹא הָיָה מִתְפּוֹצֵץ.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַדַּאי יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אֵיזֶה אֶמְצָעִי רָאוּי לְצֹרֶךְ הַהַבְעָרָה. מֵאֵין לוֹ מֶלַח מַרְעִים, יָכֹל הָיָה עַל נְקַלָּה לַעֲשׂוֹת חֹמֶר מֵעֵין צֶמֶר־גֶּפֶן שֶׁל יְרִיָּה, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ חֻמְצָה חַנְקָנִית. אֶת הַחֹמֶר הַזֶּה יָכֹל הָיָה לָתֵת בִּשְׁפוֹפֶרֶת וּלְהִכְנִיסוֹ אֶל תּוֹךְ הַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין וְאַחַר לְהַבְעִירוֹ עַל יְדֵי פְּתִיל, וּמִיָּד הָיָה הַנִּיטְרוֹ גְּלִיצֵרִין בָּא לִידֵי הִתְפּוֹצְצוּת.

וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית יָדַע שֶׁהַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין תְּכוּנָתוֹ בְּכָךְ לְהִתְפּוֹצֵץ מִכֹּחַ הַלְמוּת. וּלְפִיכָךְ הֶחְלִיט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ קֹדֶם כֹּל בִּתְכוּנָתוֹ זוֹ, וְרַק אִם הָאֶמְצָעִי הַזֶּה לֹא יַצְלִיחַ, יֹאחַז בְּאֶמְצָעִי אַחֵר.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁהַלְמוּת פַּטִּישׁ עַל טִפּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל נִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין הַשְּׁפוּכוֹת עַל אֶבֶן קָשָׁה, כֹּחַ בָּהּ לְעוֹלֵל הִתְפּוֹצְצוּת. וְאוּלָם הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בְּפַטִּישׁ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי סוֹפוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂהוּ זֶה לְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם. כְּדֵי לְהִמָּנַע מֵאָסוֹן זֶה עָלְתָה אֵפוֹא עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לִתְלוֹת בְּסִיּוּעַ שֶׁל סִיבֵי צְמָחִים מֵעַל לְחוֹר־הַנֶּפֶץ מְטִיל בַּרְזֶל, שֶׁמִּשְׁקָלוֹ כַּמָּה לִיטְרָאוֹת. פְּתִיל אָרֹךְ אַחֵר שֶׁל סִיבִים מָשׁוּחַ בְּגָפְרִית נִקְשַׁר בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַפְּתִיל הָרִאשׁוֹן, תַּחַת אֲשֶׁר קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הָיָה מוּטָל עַל הַקַּרְקַע בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה פְּסִיעוֹת מִן הַחוֹר וָהָלְאָה. אִם יַבְעִירוּ אֶת קְצֶה הַפְּתִיל הַזֶּה בְּאֵשׁ, יְהִי הוֹלֵךְ וּבוֹעֵר עַד שֶׁיַּצִּית אֶת הַפְּתִיל הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ יִנָּתֵק וְיַפִּיל אֶת מְטִיל הַבַּרְזֶל עַל הַנִּיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין.

הָאִינְגֵ’נֵר הִתְקִין אֶת כָּל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת, וּלְאַחַר שֶׁהִרְחִיק אֶת חֲבֵרָיו עָמַד וּמִלֵּא אֶת הַחוֹר עַד לְמִפְתַּח תּוֹצָאַת הַיְאוֹר בְּנִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵטִיל כַּמָּה טִפּוֹת שֶׁל נוֹזֵל זֶה עַל הַסֶּלַע אֲשֶׁר מִתַּחַת לִמְטִיל הַבַּרְזֶל הַתָּלוּי.

מִשֶּׁעָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, נָטַל כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת קְצֶה הַפְּתִיל הַמָּשׁוּחַ בְּגָפְרִית וְהִצִּיתוּ בְּאֵשׁ וְאַחַר מִהֵר לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם וְרָץ אֶל חֲבֵרָיו, אֲשֶׁר שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַקָּמִינִים.

הַפְּתִיל צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת דּוֹלֵק וְהוֹלֵךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת; וְאָכֵן הַחֶשְׁבּוֹן הָיָה מְדֻיָּק כָּל צָרְכּוֹ, כִּי מִקֵּץ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת רָעַם קוֹל נֵפֶץ אָיֹם וְנוֹרָא, שֶׁאֵין לְתָאֳרוֹ בְּמִלִּים. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁכָּל הָאִי כֻּלּוֹ נִזְדַּעֲזַע עַד לְמַעֲמַקֵּי יְסוֹדוֹתָיו. אֲלֻמַּת אֲבָנִים נִזְרְקָה בַּאֲוִיר כְּאִלּוּ הוּקְאָה מִתּוֹךְ לוֹעוֹ שֶׁל וֻלְקָן. זַעֲזוּעַ הָאֲוִיר הָיָה אַדִּיר כָּל כָּךְ, שֶׁסַּלְעֵי הַקָּמִינִים הִתְנוֹדָדוּ. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הוּטְלוּ לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁרְחוֹקִים הָיוּ מִמְּקוֹם הַנֵּפֶץ יוֹתֵר מִשְׁנֵי מִילִין.

הֵם קָמוּ מֵעַל הָאָרֶץ וְעָלוּ עַל הָרָמָה וְרָצוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהַנֵּפֶץ צָרִיךְ הָיָה לִפְרֹץ וּלְמַגֵּר שָׁם אֶת שְׂפַת הַיְאוֹר…

קְרִיאַת הֵידָד מְשֻׁלֶּשֶׁת פָּרְצָה מִפִּיהֶם! מִסְגֶּרֶת הַגְּרָנִית נִפְרְצָה עַד לְמֶרְחָק מְסֻיָּם! וְדֶרֶךְ פֶּרֶץ זֶה הִשְׂתָּעֵר זֶרֶם מַיִם עַז וּמַעֲלֶה קְצָפִים וְשָׁטַף עַל פְּנֵי הָרָמָה וְהִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל מֵרוֹם שֶׁל שָׁלֹשׁ מֵאוֹת רֶגֶל עַל חוֹף הַיָּם!

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה עָשָׂר

פֶּנְקְרוֹף שׁוּב אֵינוֹ מֵטִיל סָפֵק בְּשׁוּם דָּבָר – שֶׁפֶךְ־הַיְאוֹר הַקּוֹדֵם – מִתַּחַת לָאֲדָמָה – הַנִּקְבָּה בְּתוֹךְ הַגְּרָנִית – טוֹףּ נֶעְלַם – הַמְּעָרָה הָרָאשִׁית הַפְּנִימִית – הַבְּאֵר שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה – תַּעֲלוּמָה – פֶּנְקְרוֹף חוֹצֵּב בַּמַקֶּבֶת – הֵשִׁיבָה הַבַּיְתָה

מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית נִתְקַיְּמָה בְּיָדוֹ וְהִצְלִיחָה כָּל צָרְכָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא שִׁנָּה מִמִּנְהָגוֹ וְלֹא גִּלָּה אֶת קוֹרַת רוּחוֹ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, אֶלָּא עָמַד דּוּמָם וּשְׂפָתָיו לְחוּצוֹת וְעֵינָיו צוֹפוֹת וּמַבִּיטוֹת אֶל פֹּעַל כַּפָיו. הֶרְבֶּרְט הָיָה מָלֵא הִתְלַהֲבוּת־רוּחַ לְאֵין שִׁעוּר; נֶב רָקַד מֵרֹב עֲלִיצוּת וּפֶנְקְרוֹף הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל וּמִלְמֵל בִּדְמָמָה וְקוֹל:

“הִנֵּה כִּי כֵן, אֵין דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יַצְלִיחַ בְּיַד הָאִינְגֵ’נֵר שֶׁלָּנוּ!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הַנִּיטְרוֹגְלִיצֵרִין פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ בְּכֹחַ אַדִּיר לְאֵין חֹק. הַפֶּרֶץ, שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמִסְגֶּרֶת הַיְאוֹר, הָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁמִּדָּת הַמַּיִם שֶׁשָּׁטְפוּ דֶרֶךְ הַמִּפְתָּח הֶחָדָשׁ, הָיְתָה פִּי שְׁלֹשָׁה מִמִּדַּת הַמַּיִם שֶׁהִשְׁתַּפְּכוּ דֶרֶךְ הַמִּפְתָּח הַיָּשָׁן. וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר לְשַׁעֵר, שֶׁבְּעוֹד זְמַן מוּעָט יִשְׁפַּל גֹבַה הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאוֹר לְכָל הַפָּחוֹת בְּשִׁעוּר שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלָיִם.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׁבוּ אֶל הַקָּמִינִים עַל מְנַת לָקַחַת מַקָּבוֹת, מַקְלוֹת מְפֻרְזָלִים, חֲבָלִים, פִּלְדַת־אֵשׁ, סְפוֹג מַבְעִיר; אַחַר חָזְרוּ אֶל הָרָמָה. טוֹףּ הָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם אֶל כָּל אֲשֶׁר הָלְכוּ.

בַּדֶּרֶךְ לֹא יָכֹל הַסַּפָּן לְהִתְאַפֵּק וְאָמַר לָאִינְגֵ’נֵר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הֲרֵי נוֹזֵל זֶה שֶׁהִתְקַנְתָּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, אֶפְשָׁר לְפוֹצֵץ בּוֹ אֶת כָּל הָאִי שֶׁלָּנוּ, הַאֵין זֹאת?”

“אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְלֹא אֶת הָאִי בִּלְבָד, אֶלָּא אֶת חֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה וְאֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ כֻּלּוֹ. הַכֹּל תָּלוּי בְּמִדַּת הַנּוֹזֵל”.

“אֲבָל כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לְמַלֵּא בְּנִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין זֶה כְּלִי נֶשֶׁק שֶׁל יְרִיָּה?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“אִי אֶפְשָׁר, פֶּנְקְרוֹף, מִשּׁוּם שֶׁהוּא חֹמֶר מְסֻכָּן בְּיוֹתֵר. אֲבָל לְעֻמַּת זֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְהָכִין אֲבַק־שְׂרֵפָה שֶׁל צֶמֶר גֶּפֶן, אוֹ אֲפִילוּ אֲבַק־שְׂרֵפָה מָצוּי, כֵּיוָן שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ חֻמְצַת־מְלַחַת מְלַחַת, גָּפְרִית וּפֶחָם. אֶלָּא חֲבָל, שֶׁאֵין לָנוּ כְּלֵי נֶשֶׁק שֶׁל יְרִיָּה.”

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “אִלּוּ הָיָה אַךְ מְעַט רָצוֹן טוֹב!…”

נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל, כִּי פֶּנְקְרוֹף מָחַק אֶת הַמִּלָּה “אִי אֶפְשָׁר” מִתּוֹךְ סֵפֶר־הַמִּלִּים שֶׁל יוֹשְׁבַי הָאִי לִינְקוֹלְן.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָלוּ עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּמִיָּד הָלְכוּ אֶל קְצֵה הַיְאוֹר, אֲשֶׁר בְּקִרְבָתוֹ נִמְצָא מִפְתַּח הַשֶּׁפֶךְ הַיָּשָׁן, שֶׁעַכְשָׁו וַדַּאי נִגְלָה לָעָיִן. כֵּיוָן שֶׁהַמַּיִם שׁוּב אֵינָם מִשְׁתַּפְּכִים אֶל קִרְבּוֹ, וַדַּאי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַחְדֹּר אֶל תּוֹכוֹ עַל מְנַת לִבְדֹּק אֶת הַמְּחִלָּה שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִגִּיעוּ עַד קְצֶה הַיְּאוֹר וּבִמְעוּף עַיִן אֶחָד הַכִּירוּ, שֶׁהַתַּכְלִית הַנִּרְצָה הֻשְּׂגָה בְּמִלּוּאָהּ.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: בְּתוֹךְ שְׂפַת הַיְאוֹר הַבְּנוּיָה גְרָנִית, אֲשֶׁר עַכְשָׁו כְּבָר הִתְרוֹמְמָה לְמַעְלָה מִשֶּׁטַח פְּנֵי הַמַּיִם, נִגְלָה אוֹתוֹ הַמִּפְתָּח, שֶׁבִּקְשׁוּהוּ זֶה כַּמָּה. זִיז סֶלַע צַר, שֶׁגַּם הוּא נִתְפַּנָּה עַכְשָׁו מִן הַמַּיִם, נָתַן אֶת הַיְּכֹלֶת לָגֶשֶׁת אַל הַמִּפְתָּח בָּחֳרָבָה. רָחְבוֹ הָיָה כְּעֶשְׂרִים רֶגֶל, וְאוּלָם גָּבְהוּ לֹא עָלָה עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּמַרְאֵה מִפְתַּח הַבִּיב אֲשֶׁר בִּקְצֵה מַרְצֶפֶת שֶׁבִּרְחוֹב הָעִיר. וּמִשּׁוּם כָּךְ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹכוֹ, כִּי הָיָה נָמוּךְ יוֹתֵר מִדָּי; וְאוּלָם נֶב וּפֶנְקְרוֹף נָטְלוּ מִיָּד אֶת הַמַּקָּבוֹת וְהִתְחִילוּ חוֹצְבִים בּוֹ, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה אַחַת וְגָבְהוּ הִגִּיעַ עַד כְּדֵי הַשִּׁעוּר הַדָּרוּשׁ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ הָאִינְגֵ’נֵר אֶל הַמִּפְתָּח וְהִבְחִין, שֶׁקִּירוֹת חֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן הוֹלְכִים וְשׁוֹפְעִים בְּמִדְרוֹן שֶׁל שְׁלֹשִׁים אוֹ שֶׁל שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת, לֹא יוֹתֵר מִכֵּן. הַקִּירוֹת הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים אֵפוֹא מוֹרָד נוֹחַ לְהַלֵּךְ בּוֹ, וְאִם הַשִּׁפּוּעַ שֶׁלָּהֶם יִשָּׁאֵר בְּעֵינוֹ וְלֹא יִתְרַבֶּה, אֶפְשָׁר יִהְיֶה עַל נְקַלָּה לָרֶדֶת מַטָּה עַד לְשֶׁטַח פְּנֵי הַיָּם. וְאִם בִּפְנִים הַר הַגְּרָנִית תִּמָּצֵא מְעָרָה מְרֻוַּחַת – וְדָבָר זֶה לֹא הָיָה מִן הַנִּמְנָעוֹת – אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְשֵׁם בֵּית־דִּירָה.

“לָמָּה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, אָנוּ מִתְמַהְמְהִים?” שָׁאַל הַסַּפָּן מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה עַזָּה לְמַהֵר וְלָרֶדֶת אֶל תּוֹךְ הַמַּעֲבָר הַצַּר. “רְאֵה, הִנֵּה טוֹףּ כְּבָר קִדְמָנוּ!”

עוֹד מְעַט וְנֵרֵד," הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. “אֶלָּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְמָאוֹר לְהָאִיר אֶת הָאֲפֵלָה שֶׁבִּפְנִים – נֶב, לֵךְ וּכְרֹת אֲגֻדַּת עֲנָפִים בַּעֲלֵי שְׂרָף”.

נֶב וְהֶרְבֶּרְט רָצוּ אֶל מָקוֹם אֶחָד שֶׁעַל שְׂפַת הַיְאוֹר, שֶׁהָיוּ גְדֵלִים שָׁם אֳרָנִים וְאִילָנוֹת אֲחֵרִים מִמִּין בַּעֲלֵי הַמְּחָטִים, וְעַד מְהֵרָה חָזְרוּ וּבִידֵיהֶם עֲנָפִים, שֶׁאָגְדוּ אוֹתָם אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, לִהְיוֹת לְלַפִּידִים. אֶת הַלַּפִּידִים הָאֵלֶּה הִדְלִיקוּ בְּסִיּוּעַ שֶׁל פִּלְדַת הָאֵשׁ וּסְפוֹג־הַשְּׂרֵפָה, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה עִם כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּרֹאשָׁם יָרְדוּ אֶל תּוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר זֶה לֹא כְּבָר הָיְתָה מְלֵאָה שִׁפְעַת מֵי הַיְאוֹר הָעוֹדְפִים.

עַד מְהֵרָה הִתְחִילָה הַמִּנְהָרָה הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶבֶת, וְהַיּוֹרְדִים מַטָּה, שֶׁלֹּא הָיוּ מְצַפִּים לְכָךְ, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לָכֹף רֹאשָׁם, אֶלָּא הָלְכוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. רִצְפַּת הַגְּרָנִית, אֲשֶׁר הַמַּיִם שֶׁשָּׁטְפוּ עַל פָּנֶיהָ מִימוֹת עוֹלָם הֶחֱלִיקוּ וְשִׁפּוּ אוֹתָהּ עַד מְאֹד, הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה בְּיוֹתֵר וְהַיּוֹרְדִים צְרִיכִים הָיוּ לִנְהֹג זְהִירוּת יְתֵרָה שֶׁלֹּא לִנְפֹּל מַטָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ רָאוּ הַלָּלוּ צֹרֶךְ לְעַצְמָם לְהִתְקַשֵּׁר זֶה בָּזֶה בְּחֶבֶל, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת הָעוֹלִים בֶּהָרִים. לְאָשְׁרָם נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם זִיזִים וּבְלִיטוֹת שֶׁל סֶלַע הַגְּרָנִית שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים שְׁלַבִּים וּמַדְרֵגוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִתְמַעֲטָה סַכָּנַת הַיְרִידָה. רְסִיסֵי מַיִם, שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים עֲדַיִן עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, הִתְנוֹצְצוּ פֹּה וָשָׁם לְנֹגַהּ אֵשׁ הַלַּפִּידִים, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ קִירוֹת הַמִּנְהָרָה הָיוּ מְכֻסִּים בְּאַבְנֵי־נֵטֶף לְאֵין מִסְפָּר. הָאִינְגֵ’נֵר בָּדַק אֶת הַגְּרָנִית הַשָּׁחוֹר בְּשִׂים לֵב וְלֹא מָצָא בּוֹ אַף רֹבֶד אֶחָד שֶׁל מִין־אֶבֶן אַחֵר. כָּל חֹמֶר הַגְּרָנִית הָיָה כֻּלּוֹ מוּצָק אֶחָד וְגַרְעִינָיו הָיוּ מְדֻבָּקִים וּמִתְלַכְּדִים כְּאֶחָד. מִנְהָרָה זוֹ נוֹצְרָה אֵפוֹא בִּזְמַן יְצִירָתוֹ שֶׁל הָאִי עָצְמוֹ, וְלֹא הַמַּיִם הֵם שֶׁנָּקְבוּ אוֹתָהּ לְאַט לְאַט. פְּלוֹטוֹן וְלֹא נֶפְּטוּן הוּא הוּא שֶׁעִצֵּב אוֹתָהּ בְּעֶצֶם יָדָיו, וַעֲדַיִן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל פְנֵּי קִירוֹתֶיהָ אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל פְּעֻלָּה וֻלְקָנִית, אֲשֶׁר הַמַּיִם לֹא יָכְלוּ לִמְחוֹת אוֹתָם כָּלִיל.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים יָרְדוּ מַטָּה לְאַט לְאַט. בְּרִדְתָּם אֶל תּוֹךְ מֵעֲמַקַּי הַסֶּלַע הַזֶּה, שֶׁשּׁוּם יְצוּר אֱנוֹשׁ וַדַּאִי לֹא חָדַר לְשָׁם לִפְנֵיהֶם, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לִכְבֹּשׁ בְּקִרְבָּם רֶגֶשׁ שֶׁל חֶרְדַּת נֶפֶשׁ שֶׁתָּקַף אוֹתָם עַל כָּרְחָם. הֵם לֹא דִבְּרוּ דָבָר, וְיֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁהָיוּ מְהַרְהֲרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁבַּמְּעָרוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הַמְחֻבָּרוֹת אֶל הַיָּם שׁוֹכֶנֶת חַיָּה מִן הַחַיּוֹת בְּנוֹת שְׁמוֹנֶה רַגְלַיִם, אוֹ מִפְלֶצֶת עֲנָקִית אַחֶרֶת מִמִּין הַקֵּפָלוֹפוֹדִים (בַּעֲלוֹת רַגְלֵי־קַרְקֶפֶת). וּמִשּׁוּם כָּךְ צָעֲדוּ בִּזְהִירוּת גְּדוֹלָה.

וְאוּלָם בְּרֹאשׁ הָאֹרְחָה הַקְּטַנָּה הָלַךְ טוֹףּ, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה יָכְלוּ לִסְמֹךְ עַל הַכֶּלֶב הַפִּקֵּחַ, אֲשֶׁר וַדַּאי יַתְרִיעַ אִם יִפְגַּע בְּסַכָּנָה.

לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מַטָּה בִּנְתִיב עֲקַלְקַל בְּעֹמֶק שֶׁל מֵאָה רֶגֶל בְּעֶרֶךְ, עָמַד כּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהָלַךְ בָּרֹאשׁ, וְהִמְתִּין עַד שֶׁחֲבֵרָיו נִלְווּ אֵלָיו. הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה מְעָרָה בַּעֲלַת שִׁעוּר גֹּדֶל בֵּינוֹנִי. מִכִּפָּתָהּ הָיוּ מְנַטְפוֹת וְיוֹרְדוֹת טִפּוֹת מַיִם אֶלָּא שֶׁהַטִּפּוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיוּ שֶׁל מַיִם הַמְחַלְחֲלִים דֶּרֶךְ הַגְּרָנִית. הֵן הָיוּ הַשְּׂרִידִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל זֶרֶם הָהָר, אֲשֶׁר הָמָה יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה הַזֹּאת. אֲוִירָה שֶׁל הַמְּעָרָה הָיָה לַח, אֲבָל לֹא אָצַר בַּקִּרְבּוֹ שׁוּם הִתְנַדְּפוּת הַמַּכְבִּידָה עַל הַנְּשִׁימָה.

“וּבְכֵן כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי,” פָּתַח וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “הֲרֵי לָנוּ מִקְלָט שֶׁכֻּלּוֹ מֻצְנָע וְחָבוּי יָפֶה בַּמַּעֲמַקִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נוֹחַ כָּל עִקָּר לְשַׁמֵּשׁ בֵּית־דִּירָה.”

“מִשּׁוּם מַה אֵינוֹ נוֹחַ?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“מִשּׁוּם שֶׁהוּא קָטֹן יוֹתֵר מִדַּי וְאָפֵל יוֹתֵר מִדַּי.”

“וְכִי אֵין יְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְהִגְדִּילוּ, לְהַרְחִיבוֹ וְלִקְרֹעַ בּוֹ מִפְתָּח לְאוֹר וְלַאֲוִיר?” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר שׁוּב לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק בְּשׁוּם דָּבָר.

“הָבָה נַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁלָּנוּ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית. “אֶפְשָׁר שֶׁלְּמַטָּה מִזֶּה הֵכִין לָנוּ הַטֶּבַע בֵּית־דִּירָה יָפֶה, שֶׁלֹּא יַצְרִיךְ אוֹתָנוּ לַעֲמֹל בּוֹ.”

“עֲדַיִן לֹא עָבַרְנוּ אֶלָּא כְּדֵי שְׁלִישׁ הַמִּנְהָרָה,” הֵעִיר הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, לֹא עָבַרְנוּ אֶלָּא כְּדֵי שְׁלִישׁ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו לֹא יָרַדְנוּ אֶלָּא כְּמֵאָה רֶגֶל מִתַּחַת לְתוֹצָאַת הַיְאוֹר, וְאֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁבְּעֹמֶק שֶׁל מֵאָה רֶגֶל לְמַטָּה מִזֶּה…”

“הֵיכָן טוֹףּ?…” הִפְסִיק נֶב אֶת דִּבְרֵי אֲדוֹנָיו.

הִתְחִילוּ מְחַפְּשִׂים בַּמְּעָרָה אָנֶה וָאָנָה – וְהַכֶּלֶב אֵינֶנּוּ.

“וַדַּאי הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ וְרָץ הָלְאָה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“הָבָה נֵלֵךְ אַחֲרָיו,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

שׁוּב הִתְחִילוּ יוֹרְדִים מַטָּה. הָאִינְגֵ’נֵר הִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב אֶל הַנְּטִיּוֹת שֶׁל הַמִּנְהָרָה, וְלַמְרוֹת כָּל הָעַקְמוּמִיּוֹת וְהַנַּפְתּוּלִים שֶׁלָּהּ הִבְחִין יָפֶה אֶת מַהֲלָכָהּ וְהֻבְרַר לוֹ, שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וְיוֹרֶדֶת כְּלַפֵּי הַיָּם.

מִשֶּׁיָּרְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עוֹד כַּחֲמִשִּׁים רֶגֶל לְמַטָּה בְּקַו מְאֻנָּךְ, הִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם קוֹל שָׁאוֹן רָחוֹק, שֶׁעָלָה מִתּוֹךְ מֵעֲמַקֵּי הַסֶּלַע. הֵם עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם וְהִקְשִׁיבוּ. הַשָּׁאוֹן הָיָה מְפוֹצֵץ וְעוֹבֵר דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה, כְּקוֹל הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ שְׁפוֹפֶרֶת־הַדִּבּוּר, וְנִשְׁמַע בְּבֵרוּר.

“הֲרֵי זוֹ נְבִיחָתוֹ שֶׁל טוֹףּ!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַכֶּלֶב עַז־הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ נוֹבֵחַ בַּחֲמַת זַעַם!”

“הֲרֵי יֵשׁ בְּיָדֵינוּ מַקְלוֹת שֶׁחֻדֵּיהֶם בַּרְזֶל,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“וּבְכֵן נֵלֵךְ בִּזְהִירוֹת לְפָנִים!”

“הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה רַב־עִנְיָן בְּמִדָּה יְתֵרָה,” לָחַשׁ גִּדְעוֹן סְפִּילֶט עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַסַּפָּן, וְהַלָּז הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֶרָיו חָפְזוּ בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת לְעֶזְרַת הַכֶּלֶב. נְבִיחוֹתָיו שֶׁל טוֹףּ הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ בְּרוּרוֹת בְּיוֹתֵר. מִתּוֹךְ קוֹלוֹ הַמְרֻסָּק אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין, שֶׁחֲמָתוֹ גְדוֹלָה עַד מְאֹד. אֶפְשָׁר נִלְחָם הוּא בְּאַחַת הַחַיּוֹת, שֶׁהוּא הִרְגִּישׁ אֶת רִבְצָהּ? רֶגֶשׁ שֶׁל סַקְרָנוּת תָּקַף אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהִסִּיחַ מִלִּבָּם אֶת הַסַּכָּנָה, שֶׁאוּלַי הָיוּ צְפוּיִים לָהּ הֵם גּוּפָם. שׁוּב לֹא הָיוּ מְהַלְּכִים, אֶלָּא מַחֲלִיקִים וְיוֹרְדִים עַל גַּבֵּי הַמִּדְרוֹן בְּחִפָּזוֹן, וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהֵם יָרְדוּ עוֹד כְּשִׁשִּׁים רֶגֶל לְמַטָּה וּמָצְאוּ אֶת טוֹףּ.

בְּמָקוֹם זֶה הִתְרַחֲבָה הַמִּנְהָרָה וְהָיְתָה לִמְעָרָה יָפָה וּמְרֻוָּחַת. וּבִמְעָרָה זוֹ רָץ טוֹףּ אָנֶה וְאָנָה וְנָבַח בְּזַעַם. פֶּנְקְרוֹף וְנֶב נוֹפְפוּ בַּלַּפִּידִים שֶׁבִּידֵיהֶם וְהֵטִילוּ אֲלֻמּוֹת אוֹרָה עַל כָּל פְּנוֹת הַמְּעָרָה, תַּחַת אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט כּוֹנְנוּ נִכְחָם אֶת מַקְלוֹת הַבַּרְזֶל וְהָיוּ עֲרוּכִים לִקְרָב וּנְכוֹנִים לְכָל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא.

וְאוּלָם הַמְּעָרָה רַחֲבַת־הַיָּדַיִם הָיְתָה רֵיקָה, הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָבְרוּ אוֹתָהּ לְכָל עֲבָרֶיהָ וּפִנּוֹתֶיהָ. הֵם לֹא מָצְאוּ בָּהּ אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא פָּסַק טוֹףּ מִלִּנְבֹּחַ. כָּל הַלְּטִיפוֹת שֶׁלִּטְּפוּ אוֹתוֹ וְכָל הָאֲיֻמִּים שֶׁאִיְּמוּ עָלָיו לֹא הוֹעִילוּ לַהֲבִיאוֹ לִידֵי שְׁתִיקָה.

“וַדַּאי נִמְצָא כָּאן מוֹצָא, אֲשֶׁר דַרְכּוֹ הָיוּ שׁוֹטְפִים מֵי הַיְאוֹר הַיָּמָה,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “וּלְפִיכָךְ עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר לְבַל נִפֹּל אֶל אַחַת הַפְּחָתִים.”

“רוּץ, טוֹףּ, רוּץ וּבַקֵּשׁ!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית.

דִּבְרֵי אֲדוֹנָיו זֵרְזוּ אֶת הַכֶּלֶב וְהוּא רָץ אֶל קְצֶה הַמְּעָרָה וְנָבַח שָׁם בְּכָל עֹז.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָלְכוּ אַחֲרָיו וּלְאוֹר הַלַּפִּידִים רָאוּ פִּי בְּאֵר לַאֲמִתָּה, שֶׁהָיְתָה חֲצוּבָה בְּתוֹךְ הַגְּרָנִית. לְכָאן הִשְׁתַּפְּכוּ אֵפוֹא הַמַּיִם, שֶׁשָּׁטְפוּ דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה, אֶלָּא שֶׁמְּקוֹם־שֶׁפֶךְ זֶה לֹא הָיָה מִדְרוֹן נוֹחַ לְמַעֲבָר כַּמִּנְהָרָה, כִּי אִם בְּאֵר בַּעֲלַת דְּפָנוֹת זְקוּפוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַחְדֹּר אֶל תּוֹכָהּ.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִסּוּ לְהָאִיר אֶת מִפְתָּח הַבְּאֵר בְּלַפִּידִים, אֲבָל לֹא רָאוּ פְּנִימָה כְּלוּם. אָז הִתִּיר כּוֹרֶשׁ סְמִית אַחַד הָעֲנָפִים הַבּוֹעֲרִים וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ הַמַּעֲמַקִּים. הָעֵץ הָרָווּי שְׂרָף הִתְלַהֵב מֵחֲמַת הַנְּפִילָה הַמְּהִירָה לְמַטָּה בְּכֹחַ מִשְׁנֵה וְהֵאִיר אֶת תּוֹכָהּ שֶׁל הַבְּאֵר, וְאוּלָם שׁוּם דָּבָר לֹא נִרְאָה לְאוֹרוֹ. לְבַסּוֹף כָּבְתָה הַשַּׁלְהֶבֶת מִתּוֹךְ לְחִישָׁה קַלָּה, סִמָּן שֶׁהֶעָנָף נָפַל אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם, זֹאת אוֹמֶרֶת, אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

עַל פִּי מֶשֶׁךְ זְמַן הַנְּפִילָה שֶׁל הֶעָנָף חָשַׁב הָאִינְגֵ’נֵר וּמָצָא שֶׁהַבְּאֵר הָיְתָה עֲמֻקָּה כְּתִשְׁעִים רָגֶל. נִמְצָא שֶׁקַּרְקַע הַמְּעָרָה הָיָה גָּבוֹהַּ מֵעַל שֶׁטַח פְּנֵי־הַיָּם כְּתִשְׁעִים רָגֶל.

“הֲרֵי הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“אֲבָל הֲרֵי בְּדִירָה זוֹ שָׁכַן קֹדֶם לָכֵן אַחַד הַיְצוּרִים,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, אֲשֶׁר תְּשׁוּקָתוֹ לַחֲדָשׁוֹת לֹא מָצְאָה אֶת סִפּוּקָהּ.

“אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֲבָל יְצוּר זֶה, בֵּין שֶׁהוּא אַמְפִיבִיָּה וּבֵין שֶׁהוּא חַיָּה אַחֶרֶת, בָּרַח דֶּרֶךְ מִפְתָּח זֶה וּפִנָּה לָנוּ אֶת מְקוֹמוֹ.”

“וּבְכָל זֹאת,” אָמַר הַסַּפָּן, “מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי לִפְנֵי רֶבַע שָׁעָה תַּחַת טוֹףּ, שֶׁהֲרֵי לֹא לְחִנָּם נָבַח בְּזַעַם גָּדוֹל כָּל כָּךְ!”

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִבִּיט אֶל כַּלְבוֹ, וְאוֹתָם מֵחֲבֵרָיו, שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּקִרְבָתוֹ, שְׁמָעוּהוּ מְדַבֵּר בְּלַחַשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“אָמְנָם כֵּן, מֻבְטָחְנִי שֶׁטּוֹףּ יוֹדֵעַ כַּמָּה דְבָרִים הַנֶּעֱלָמִים מֵאִתָּנוּ.”

מִכָּל מָקוֹם נִתְקַיְּמוּ מַאֲוַיֵּיהֶם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כִּמְעַט בְּמִלּוּאָם. הַמִּקְרֶה, אֲשֶׁר בִּינָתוֹ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל מַנְהִיגָם עָזְרָה עַל יָדוֹ, הֵאִיר אֲלֵיהֶם אֶת פָּנָיו וְנָתַן לָהֶם אֶת מְבֻקָּשָׁם. עַכְשָׁו נִמְצְאָה בִּרְשׁוּתָם מְעָרָה מְרֻוַּחַת, אֲשֶׁר לָאוֹר הַדַּל שֶׁל הַלַּפִּידִים שֶׁבְּיָדָם, עֲדַיִן לֹא יָכְלוּ לִקְבֹּעַ אֶת שִׁעוּרֶיהָ כָּל צָרְכָּם. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם עַל נְקַלָּה לְחַלֵּק אוֹתָהּ עַל יְדֵי מְחִצּוֹת שֶׁל לְבֵנִים לַחֲדָרִים מְיֻחָדִים וּלְהַתְקִינָהּ יָפֶה לְשֵׁם מָעוֹן. הַמַּיִם יָצְאוּ מִקִּרְבָּהּ וְשׁוּב לֹא יַחְזְרוּ אֵלֶיהָ לְעוֹלָם. הַמָּקוֹם הָיָה פָּנוּי!

אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן הָיוּ שְׁנֵי קְשָׁיִים בַּדָּבָר: מְעָרָה זוֹ, שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה בְּתוֹךְ סֶלַע מוּצָק, הָיְתָה זְקוּקָה לְמָאוֹר וּלְמָבוֹא נוֹחַ וְקַל. לְהַכְנִיס בָּהּ אוֹר מִלְמַעְלָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, לְפִי שֶׁהָיְתָה מְקֹרָה בְּשִׁכְבַת גְרָנִית עָבָה עַד מְאֹד. וּכְנֶגֶד זֶה אוּלַי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִפְרֹץ פֶּרֶץ בְּתוֹךְ הַקִּיר הַקָּדוּם הַמָּפְנֶה אֶל הַיָּם. בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ לְמַטָּה קָבַע הָאִינְגֵ’נֵר בְּקֵרוּב אֶת שִׁעוּר הַמִּדְרוֹן שֶׁל הַמִּנְהָרָה, אַף הֶעֱרִיךְ אֶת מִדַּת אָרְכָּהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּא לִידֵי הַמַּסְקָנָה, שֶׁהַחֵלֶק הַקָּדוּם שֶׁל חוֹמַת הַסֶּלַע וַדַּאי אֵינוֹ עָבֶה בְּיוֹתֵר. וּבְכֵן אֵפוֹא צָרִיךְ לִפְרֹץ בַּקִּיר הַזֶּה וְלִקְרֹעַ בּוֹ גַּם חַלּוֹנוֹת וְגַם פֶּתַח וְאַחַר כָּךְ לְהַתְקִין מִבַּחוּץ מֵעֵין מַדְרֵגָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הוֹדִיעַ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחֲבֵרָיו.

“וּבְכֵן הָבָה נִגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “הֲרֵי מַקַּבְתִּי בְּיָדִי וּבְעֶזְרָתָהּ הִנְנִי לִפְרֹץ לִי בְּחוֹמָה זוֹ דֶרֶךְ אֶל אוֹר הַיּוֹם. הֵיכָן לִפְרֹץ?”

“כָּאן” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר וְהֶרְאָה לַסַּפָּן אַמִּיץ־הַכֹּחַ שְׁקַעֲרוּרָה עֲמֻקָּה בַּקִּיר, שֶׁעַל יָדָהּ וַדַּאי נִתְמַעֲטָה מִדַּת עָבְיוֹ שֶׁל הַקִּיר.

פֶּנְקְרוֹף הִתְחִיל חוֹצֵב בַּגְּרָנִית וּלְאוֹר הַלַּפִּידִים הִתִּיז וְהִפְרִיחַ בַּמַקֶּבֶת שֶׁבְּיָדוֹ צְרוֹרוֹת אֶבֶן וְנִיצוֹצוֹת. מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה בָּא נֶב תַּחְתָּיו וְאַחֲרָיו גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

הַמְּלָאכָה כְּבָר אָרְכָה כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְהָיוּ יָדַיִם לַחֲשֹׁשׁ שֶׁהַקִּיר עָבֶה הוּא יוֹתֵר מִדַּי וְעוֹלֶה בְּעָבְיוֹ עַל מִדַּת אָרְכָּה שֶׁל הַמַּקֶּבֶת, וְהִנֵּה הִכָּה גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הַכָּאָה אַחֲרוֹנָה וּכְלִי הַמְּלָאכָה פָּרַץ אֶת הַקִּיר וְנָפַל הַחוֹצָה.

“הֵידָד! וְשׁוּב פַּעַם הֵידָד!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

עָבְיוֹ שֶׁל הַקִּיר בְּמָקוֹם זֶה לֹא עָלָה עַל שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הֵצִיץ בְּעַד הַמִּפְתָּח, שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ כִּשְׁמוֹנִים רָגֶל. לְנֶגֶד עֵינָיו הִשְׂתָּרַע חוֹף הַיָּם, הָאִי הַקָּטֹן, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה – הַיָּם הַגָּדוֹל לְאֵין קֵץ.

הַחוֹר שֶׁנִּפְרַץ בַּקִּיר הָיָה רָחָב בְּיוֹתֵר, כִּי הַלְמוּת הַמַּקֶּבֶת עוֹלְלָה בְּקִיעִים בַּגְּרָנִית וְגוּשִׁים גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ נָפְלוּ מֵאֲלֵיהֶם. וּבְעַד הַחוֹר הַזֶּה פָּרְצוּ גַּלֵּי הָאוֹר וְהֵצִיפוּ אֶת הַמְּעָרָה כֻּלָּהּ וְחוֹלְלוּ בָּהּ פְּעֻלַּת קָסֶם! מִצַּד שְׂמֹאל הָיָה אֹרֶךְ הַמְּעָרָה כְּמֵאָה רֶגֶל וְגָבְהָהּ וְרָחְבָּהּ אַךְ כְּשִׁשִּׁים רֶגֶל, וְאוּלָם מִצַּד יָמִין הָיָה שִׁעוּר הֶקֵּפָה מְרֻבֶּה עַד מְאֹד וְכִפָּתָהּ הַמְעֻגָּלָה הִתְנַשְּׂאָה עַד לִידֵי גֹבַהּ שֶׁל שְׁמוֹנִים רֶגֶל וְיוֹתֵר. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עָמְדוּ בְּלִי סְדָרִים עַמּוּדֵי גְרָנִית וְתָמְכוּ אֶת קַשְׁתּוֹת הַכִּפָּה כַּדּוֹמֶה לָעַמּוּדִים הַתּוֹמְכִים כִּפָּתוֹ שֶׁל בֵּית כְּנֶסֶת.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ נִדְהָמִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם מֵרֹב תִּמָּהוֹן. הֵם קִוּוּ לִמְצֹא מְעָרָה צָרָה, וְהִנֵּה מָצְאוּ אַרְמוֹן נִפְלָא!

קְרִיאוֹת תִּמָּהוֹן וַעֲלִיצוּת פָּרְצוּ מִפִּי כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְעוֹרְרוּ הֲמוֹן הֵדִים, שֶׁצָּלְלוּ וְאָבְדוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲשַׁכִּים שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה.

“יְדִידַי וַאֲהוּבַי!” פָּתַח וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “כַּאֲשֶׁר נָאִיר כָּל צָרְכּוֹ אֶת הֶחָלָל הָרָחָב הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר נַעֲרֹךְ וּנְסַדֵּר אֶת חֲדָרֵינוּ, אֶת לִשְׁכוֹת אוֹצְרוֹתֵינוּ וְאֶת לִשְׁכוֹת הַמְּלָאכָה שֵׁלָּנוּ בַּחֵלֶק הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הֶחָלָל הַזֶּה, עֲדַיִן תִּשָּׁאֵר לָנוּ מְעָרָה נֶהְדָּרָה זוֹ, אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ לְאוּלָם הַלִּמּוּד וְהַחֵקֶר שֶׁלָּנוּ, לְבֵית־הַמּוּזֵאוֹן שֶׁלָּנוּ!”

“וּמַה הַשֵּׁם אֲשֶׁר נִקְרָא לְדִירָתֵנוּ זוֹ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“אַרְמוֹן הַגְּרָנִית,” עָנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית.

לְשֵׁמַעַ הַשֵּׁם הַזֶּה שׁוּב פָּרְצוּ מִצְהֲלוֹת הֵידָד מִפִּי חֲבֵרָיו.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכוּ הַלַּפִּידִים הָלֹךְ וְכָלֹה, וְכֵיוָן שֶׁכְּדֵי לָצֵאת מִן הַמְּעָרָה הֻצְרְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲבֹר אֶת הַמִּנְהָרָה עַד לְרֹאשׁ הָרָמָה, לְפִיכָךְ גָּמְרוּ לִדְחוֹת אֶת יֶתֶר הָעֲבוֹדָה לְצֹרֶךְ תִּקּוּן הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה לְיוֹם הַמָּחָר.

קֹדֶם שֶׁיָּצְאוּ מִן הַמְּעָרָה גָּחַן כּוֹרֶשׁ סְמִית שׁוּב עַל פִּי הַבְּאֵר הָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר הֶעֱמִיקָה הָלֹךְ וְהַעֲמִיק בְּקַו מְאֻנָּךְ עַד לְשֶׁטַח פְּנֵי הַיָּם. הוּא הִטָּה אָזְנָיו וְהִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב – אֵין קוֹל וְאֵין כְּלוּם. אֲפִילוּ שְׁאוֹן גַּלֵּי הַיָּם לֹא עָלָה בְּאָזְנָיו. שׁוּב פַּעַם זָרַק לְשָׁם עָנָף בּוֹעֵר – קִירוֹת הַבְּאֵר הֵאִירוּ רֶגַע אֶחָד, וְאוּלָם שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד לֹא נִרְאָה לְעֵינָיו, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אִם בֶּאֱמֶת נִמְצְאָה כָּאן אַחַת הַחַיּוֹת הָעֲנָקִיּוֹת שֶׁבַּיָּם בְּשָׁעָה שֶׁפָּסַק זֶרֶם הַמַּיִם, וַדַּאי הִצְלִיחָה לְהִמָּלֵט הַיָּמָה דֶּרֶךְ הַנִּקְבָּה שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה.

וְאוּלָם הָאִינְגֵ’נֵר עֲדַיִן עָמַד בְּלִי־נוֹעַ עַל עָמְדוּ וְאָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת וּמֶבָּטָיו שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם וְדָבָר לֹא יָצָא מִפִּיו.

הַסַּפָּן קָרַב אֵלָיו וְנָגַע בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר:

“אֲדוֹנִי סְמִית!”

“מַה לְךָ, יְדִידִי?” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר כְּאָדָם הַמֵּקִיץ מֵחֲלוֹם.

“עוֹד מְעַט וְיִכְבּוּ הַלַּפִּידִים.”

“לְכוּ וְנֵלֵכָה!” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה עָזְבָה אֶת הַמְּעָרָה וְהִתְחִילָה עוֹלָה בַּמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה. טוֹףּ הָלַךְ אַחֲרֶיהָ וַעֲדַיִן הוֹסִיף לְהַשְׁמִיעַ פַּעַם בְּפַעַם קוֹל נָהֲמָה זוֹעֶמֶת. הָעֲלִיָּה הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר. הָעוֹלִים עָמְדוּ לָפוּשׁ שָׁעָה קַלָּה בַּמְּחִלָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין כֶּבֶשׁ בְּאֶמְצַע הַמַּדְרֵגָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל הַגְּרָנִית. אַחַר הִתְחִילוּ שׁוּב עוֹלִים מַעְלָה.

עַד מְהֵרָה הִרְגִּישׁוּ בַּאֲוִיר צַח, שֶׁפָּרַץ אֶל תּוֹךְ הַמִּנְהָרָה. טִפּוֹת הַמַּיִם כְּבָר הִתְנַדְּפוּ וְשׁוּב לֹא הִתְנוֹצְצוּ עַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת. הַלַּפִּידִים הָעֲשֵׁנִים וְהַמַּעֲלִים פִּיחַ הָלְכוּ וְכָבוּ. הַלַּפִּיד שֶׁבְּיָד נֶב כְּבָר דָּעַך כָּלִיל, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה הֵחִישׁוּ אֶת צַעֲדֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשׁוּפֵם עֲבִי מַחֲשַׁכִּים.

סָמוּךְ לְאַרְבַּע שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁגַּם הַלַּפִּיד שֶׁל הַסַּפָּן כָּבָה אוֹרוֹ, עָלָה כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֶרָיו מִתּוֹךְ פִּי הַמִּנְהָרָה אֲשֶׁר בְּמַעֲבֶה הַגְּרָנִית.

פֶּרֶק תִּשְׁעָה־עָשָׂר

פָּרָשַׁת תָּכְנִיתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית – הֶחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית סֻלָּם הַחֲבָלִים – חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – הָעֲשָׂבִים הַנּוֹתְנִים רֵיחַ – גְּדֶרֶת שְׁפָנִים טִבְעִית – תְּעָלַת־מַיִם לְצָרְכֵי הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה – הַמַּרְאֶה שֶׁנִּרְאָה בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית

לְמָחָר, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם לְמַאי, הִתְחִילוּ בַּמְּלָאכָה לְשֵׁם הַכְשָׁרַת הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה וּסִדּוּרָה. נֶפֶשׁ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כָּלְתָה לְמַהֵר וּלְהַחֲלִיף אֶת בֵּית מִקְלָטָם הֶעָלוּב אֲשֶׁר בַּקָמִינִים בְּמָדוֹר מְרֻוָּח וּבָרִיא זֶה, שֶׁנֶּחֱצַב בִּידֵי הַטֶּבַע בְּלֵב הַסֶּלַע וְשֶׁהָיָה מוּגָן גַּם מִפְּנֵי מֵי הַיָּם וְגַם מִפְּנֵי מְטַר הַשָּׁמַיִם. אֶפֶס הֵם לֹא דִמּוֹּ לַעֲזֹב אֶת הַקָּמִינִים לְגַמְרֵי, כִּי הָיְתָה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׁוֹתוֹ לְבֵית אֻמָּנוּת לִמְלָאכוֹת גַּסּוֹת.

קֹדֶם כָּל, שָׁקַד כּוֹרֶשׁ סְמִית לְהַכִּיר לְהֵיכָן פּוֹנָה הֶחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית. לְשֵׁם כָּךְ שָׂם פָּנָיו אֶל חוֹף הַיָּם אֲשֶׁר מִמּוּל קִיר הַגְּרָנִית. לְשֵׁם כָּךְ שָׂם פָנָיו אֶל חוֹף הַיָּם אֲשֶׁר מִמּוּל קִיר הַגְּרָנִית הָאַדִּיר. כֵּיוָן שֶׁהַמַּקֶּבֶת שֶׁנִּשְׁמְטָה מִיָּד הַכַּתָּב וַדַּאי נָפְלָה מַטָּה בְּכִוּוּן מְאֻנָּךְ, לֹא הֻצְרַךְ אֵפוֹא אֶלָּא לִמְצֹא אֶת הַמַּקֶּבֶת הַזֹּאת, כְּדֵי לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נֶחֱצַב הַחוֹר בְּתוֹךְ הַגְּרָנִית.

הַמַּקֶּבֶת נִמְצְאָה עַל נְקַלָּה, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר: בְּקַו מְאֻנָּךְ לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נִנְעֲצָה הַמַּקֶּבֶת בַּחוֹל, וּבְגֹבַהּ שֶׁל שְׁמוֹנִים רֶגֶל מֵעַל לַחוֹף הָיָה פָּרוּץ חוֹר בְּתוֹךְ הַקִּיר. יוֹנֵי־סֶלַע אֲחָדוֹת כְּבָר נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה זוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה דוֹמֶה הָיָה שֶׁכָּל הַיְגִיעָה שֶׁיָּגְעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְגַלּוֹת אֶת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לֹא הָיְתָה אֶלָּא בִּשְׁבִילָן, בִּשְׁבִיל יוֹנֵי־הַסֶּלַע הַלָּלוּ!

הָאִינְגֵ’נֵר נִתְכַּוֵּן לְחַלֵּק אֶת הַחֵלֶק הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַמְּעָרָה לְכַמָּה חֲדָרִים עִם מִסְדְּרוֹן אָרֹךְ לִפְנֵיהֶם וְלִקְרֹעַ בְּתוֹךְ הֶחָזִית חֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת, כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הַחֲדָרִים, וּכְמוֹ כֵן לַחֲצֹב בָּהּ פֶּתַח. פֶּנְקְרוֹף הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ בְּנוֹגֵעַ לַחֲמֵשֶׁת הַחַלּוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּפֶּתַח, כֵּיוָן שֶׁהַמִּנְהָרָה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת מַדְרֵגָה טִבְעִית, אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִכָּנֵס עַל נְקַלָּה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

“יְדִידִי,” עָנָהוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית, "אִם הַמִּנְהָרָה תּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ לָנוּ כְּנִיסָה קַלָּה וְנוֹחָה אֶל בֵּית הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, הֲרֵי תּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ כָּךְ גַּם לַאֲחֵרִים. יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִסְכֹּר אֶת מִפְתַּח הַמִּנְהָרָה הַזֹּאת כָּלִיל, וְאִם יִהְיֶה צֹרֶךְ בַּדָּבָר אַעֲלִים אוֹתוֹ אֲפִילוּ מִן הָעַיִן עַל יְדֵי הַעֲלָאַת מֵי הַיְאוֹר לְקַדְמוּתָם; לְשֵׁם כָּךְ אֵין לָנוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סֶכֶר בִּמְקוֹם מוֹצָא הַמַּיִם הֶחָדָשׁ.

“וְכֵיצַד נִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“עַל יְדֵי מַדְרֵגָה שֶׁמִּחוּץ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “עַל יְדֵי סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים, אֲשֶׁר אִם נִמְשְׁכֶנּוּ אֵלֵינוּ לְמַעְלָה שׁוּב לֹא תִּהְיֶה יְכֹלֶת לְשׁוּם בְּרִיָּה לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ בֵּית הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ.”

“וְכָל הַזְּהִירוּת הַזֹּאת לָמָּה?” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “הֵן הַחַיּוֹת, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ כָּאן לְפָנֵינוּ עַד עַכְשָׁו, דּוֹמֶה שֶׁאֵינָן אֲיֻמּוֹת בְּיוֹתֵר, וּמִפְּנֵי יְלִידֵי הַמָּקוֹם אֵין לָנוּ לְפַחֵד, שֶׁהֲרֵי הָאִי שֶׁלָּנוּ אֵין בּוֹ יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם?”

“וְכִי מֻבְטָח אַתָּה בְּכָךְ, פֶּנְקְרוֹף?” שָׁאַל הָאִינְגֵ’נֵר כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת עֵינָיו בַּסַּפָּן.

“אָמְנָם אֵין אָנוּ יְכֹלִים לִהְיוֹת מְבֻטָחִים בַּדָּבָר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא סִיַּרְנוּ וְחָקַרְנוּ אֶת הָאִי לְכָל חֲלָקָיו,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“אָכֵן צָדַקְתָּ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁהֲרֵי לַאֲמִּתוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין אָנוּ מַכִּירִים אֶלָּא חֵלֶק קָטֹן שֶׁל הָאִי. מִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין לָנוּ אוֹיְבִים מִבַּיִת, יֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אוֹיְבִים מִן הַחוּץ, כִּי אֵין לְךָ מְקוֹם סַכָּנָה כְּאִיֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. וּלְפִיכָךְ עָלֵינוּ לְתַקֵּן תַּקָּנוֹת שֶׁל זְהִירוּת מִפְּנֵי כָּל פֶּגַע וּמִקְרֶה הֶעָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ.”

כּוֹרֶשׁ סְמִית דִבֵּר מֵחֲכְמָה, וּפֶנְקְרוֹף שׁוּב לֹא טָעַן כְּנֶגְדּוֹ כְּלוּם, אֶלָּא הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְמָלֵא אֶת פְּקֻדּוֹתָיו.

וּבְכֵן אֵפוֹא צָרִיךְ הָיָה לִקְרֹעַ בֶּחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית חֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת לְשֵׁם מָאוֹר וְלִפְרֹץ בָּהּ פָּתַח; חוּץ מִזֶּה, הָחְלַט לַחֲצֹב בָּהּ אֲרֻבָּה רְחָבָה וְכַוִּים עֲגֻלִּים כְּדֵי לְהַכְנִיס דֵּי אוֹרָה אֶל תּוֹךְ אוּלָם הָעַמּוּדִים הַנִּפְלָא. חָזִית זוֹ, שֶׁהִתְנַשְּׂאָה בְּרוּם שֶׁל שְׁמוֹנִים רֶגֶל לְמַעְלָה מִן הַקַּרְקַע, הָיְתָה פּוֹנָה כְּלַפֵּי מִזְרָח, וְהַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה עֲתִידָהּ הָיְתָה לְהָצִיף אוֹתָהּ בְּכָל בֹּקֶר בְּקַרְנֵי זָהֳרָהּ הָרִאשׁוֹנוֹת. הָרוּחוֹת הַקָּשׁוֹת, הַלֹּא הֵן הָרוּחוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת מִצַּד צְפוֹנִי־מִזְרָחִי, לֹא יָכְלוּ לִפְגֹּעַ בָּהּ אֶלָּא מִן הַצָּד, לְפִי שֶׁהַזִּיז הַיּוֹצֵא מִן הַסְּלָעִים הָיָה מֵגֵן עָלֶיהָ בְּמִדָּה יְדוּעָה. וּלְפִי שָׁעָה, עַד שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ מִסְגְּרוֹת הַחַלּוֹנוֹת, דִּמָּה הָאִינְגֵ’נֵר לִסְגֹר אֶת הַמִּפְתָּחִים בִּתְרִיסִים אֲטוּמִים, אֲשֶׁר יָגֵנּוּ עַל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת גַּם מִפְּנֵי הָרוּחַ וְגַם מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם.

קֹדֶם כֹּל, הָיָה אֵפוֹא מִן הַצֹּרֶךְ לַחֲצֹב אֶת הַמִּפְתָּחִים בַּקִּיר. וְאוּלָם הַסֶּלַע הָיָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, וְאִלּוּ אָמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה בְּמַקָּבוֹת, הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת זְמַן הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר. אֲבָל הֲרֵי גָּלוּי וְיָדוּעַ לָנוּ, שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית אִישׁ תַּחְבּוּלוֹת הָיָה. בְּיָדוֹ נִמְצְאָה עֲדַיִן מִדָּה הֲגוּנָה שֶׁל נִיטְרוֹ־גְלִיצֵרִין וּבַנּוֹזֵל הַזֶּה הִשְׁתַּמֵּשׁ הַפַּעַם בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה. הוּא יָדַע לְכַוֵּן אֶת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַנּוֹזֵל הַמְּפוֹצֵץ וּלְצַמְצְמָהּ בִּתְחוּם מֻגְבָּל, וְהַדָּבָר עָלָה בְּיָדוֹ לְפוֹצֵץ אֶת הַגְּרָנִית בַּמְּקוֹמוֹת הָרְצוּיִים לוֹ. אַחַר הִשְׁלִימוּ הַמַּקָּבוֹת וְהַמַּפָּצִים אֶת צוּרָתָם שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַחַלּוֹנוֹת, הַכַּוִּים וְהַפֶּתַח, הִקְצִיעוּ וְהֶחֱלִיקוּ אֶת קְצוֹת הַפְּרָצוֹת, שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁהֵן עִם כָּל הָעַקְמוּמִיּוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁבָּהֶן, וְיָמִים מוּעָטִים לְאַחַר הַתְחָלַת הַמְּלָאכָה פָּרְצוּ אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן הַגְּרָנִית זַהֲרוּרֵי שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹנִים וְהֵאִירוּ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ עַד לְפִנּוֹתָיו הָרְחוֹקוֹת.

לְפִי הַתָּכְנִית שֶׁעָרַךְ כּוֹרֶשׁ סְמִית צְרִיכָה הָיְתָה הַדִּירָה לְהִתְחַלֵּק לַחֲמִשָּׁה חֲדָרִים, שֶׁכֻּלָּם מָפְנִים כְּלַפֵּי הַיָּם: מִיָּמִין – מִסְדְּרוֹן וְלוֹ פֶּתַח הַמְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַסֻּלָּם שֶאָמְרוּ לְהַתְקִין; סָמוּךְ לוֹ חֲדַר־בִּשּׁוּל, שֶׁרָחְבּוֹ שְׁלֹשִׁים רֶגֶל, אַחֲרָיו חֲדַר־אֹכֶל, שֶׁרָחְבּוֹ אַרְבָּעִים רֶגֶל, וְאַחֲרָיו חֲדַר־מִטּוֹת הַשָּׁוֶה לוֹ לָרֹחַב, וּלְבַסּוֹף חֶדֶר, שֶׁלְּפִי הַצָּעָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף צָרִיךְ הָיָה לְשַׁמֵּשׁ “חֲדַר־אוֹרְחִים” וְשֶׁנִּמְצָא בְּסָמוּךְ לָאוּלָם הַגָּדוֹל.

הַחֲדָרִים הָאֵלֶּה, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר שׁוּרַת חֲדָרִים זוֹ, לֹא תָּפְסוּ אֶת כָּל הַשֶּׁטַח שֶׁל הַמְּעָרָה. עֲלֵיהֶם נוֹסָף עוֹד מִסְדְּרוֹן כְּלָלִי, שֶׁהִפְרִיד בֵּינָם וּבֵין לִשְׁכַּת כֵּלִים אֲרֻכָּה, אֲשֶׁר שִׁמְּשָׁה בֵּית אוֹצָר שֶׁל כְּלֵי הַתַּשְׁמִישׁ וְהַמְּזוֹנוֹת וְשֶׁל כָּל מִינֵי חֲפָצִים שׁוֹנִים. כָּל צָרְכֵי הָאֹכֶל שֶׁהִמְצִיא הָאִי לְיוֹשְׁבָיו, בֵּין שֶׁל צְמָחִים וּבֵין שֶׁל בָּשָׂר, הָיוּ נִשְׁמָרִים כָּאן כְּתִקּוּנָם וּמוּגָנִים יָפֶה מִפְּנֵי הַטַּחַב. חֲלָלוֹ שֶׁל בֵּית אוֹצָר זֶה הָיָה מְרֻוָּח לְמַדַּי, וְכָל דָּבָר הָיָה מֻנָּח בִּמְקוֹמוֹ בְּסֵדֶר נָאֶה. חוּץ מִזֶּה נִמְצְאָה בִּרְשׁוּת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים גַּם הַמְּעָרָה הַקְּטַנָּה שֶׁעַל גַּבֵּי דִירָתָם, וְזוֹ שִׁמְשָׁה לָהֶם מֵעֵין אֹסֶם.

לְאַחַר שֶׁתָּכְנִית זוֹ הִסְכִּימָה עָלֶיהָ דַעַת כֻּלָּם, נִגְּשׁוּ מִיַּד לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַפֹּעַל. פּוֹעֲלֵי הַמַּחֲצֵב נַעֲשׂוּ שׁוּב לְלוֹבְנֵי לְבֵנִים, וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ אֶת מְלַאכְתָּם הֵבִיאוּ אֶת הַלְּבֵנִים וְסִדְּרוּ אוֹתָן לְרַגְלֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה לְכוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֶרָיו מָבוֹא אַחֵר אֶל הַמְּעָרָה שֶׁלָּהֶם חוּץ מִן הַמִּנְהָרָה. עַל יְדֵי כָּךְ אֲנוּסִים הָיוּ לַעֲלוֹת מִתְּחִלָּה עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין לִאֹרֶךְ שְׂפַת הַנָּהָר, אַחַר לָרֶדֶת דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה בְּעֹמֶק שֶׁל מָאתַיִם רֶגֶל, וְלַעֲלוֹת שׁוּב אֶל גֹּבַהּ שֶׁכָּזֶה, אִם רָצוּ לָצֵאת מִן הַמְּעָרָה. הַדָּבָר הַזֶּה גָּרַם לָהֶם אִבּוּד זְמַן וִיגִיעוֹת מְרֻבּוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶחְלִיט כּוֹרֶשׁ סְמִית לָגֶשֶׁת מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה לְשֵׁם עֲשִׂיַּת סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים אֲשֶׁר בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַהֲרִימוֹ לְמַעְלָה וְלִמְנֹעַ עַל יְדֵי כָךְ אֶת הַכְּנִיסָה אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

סֻלָּם זֶה נַעֲשָׂה בִּתְבוּנַת־כַּפַּיִם יְתֵרָה. צַלְעוֹתָיו נִקְלְעוּ מִסִּיבָיו שֶׁל צֶמַח אֶחָד, הַקָּרוּי “קֵרִישׁוֹנק”, וְהָיוּ חֲזָקוֹת כְּאַחַת הָעֲבוֹתוֹת הַגַּסּוֹת בְּיוֹתֵר. אֶת הַשְּׁלַבִּים עָשׂוּ מֵעַנְפֵי עֵץ־אֶרֶז אָדֹם, שֶׁהֵם קַלִּים וּמוּצָקִים עַד מְאֹד. אֶת כָּל הַמְּלָאכָה מָסְרוּ לְיָדָיו הַמְּנֻסּוֹת וְהֶחָרוּצוֹת שֶׁל פֶּנְקְרוֹף.

גַּם אֶת שְׁאָר הַחֲבָלִים קָלְעוּ יָפֶה מִסִּיבִים שֶׁל צְמָחִים וּלְיַד הַפֶּתַח הֶעֱמִידוּ מַעֲלִית, שֶׁהָיְתָה עֲרוּכָה בְּצוּרָה גַּסָּה. בְּסִיּוּעַ שֶׁל מְכוֹנָה זוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל נְקַלָּה אֶת הַלְּבֵנִים וְאֶת שְׁאָר הֶחֳמָרִים הַדְּרוּשִׁים אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְּנָה הַיְּכֹלֶת לְהַתְחִיל מִיַּד בִּמְלֶאכֶת הַתִּקּוּן הַפְּנִימִי שֶׁל בֵּית הַדִּירָה. בְּסִיד לֹא הָיָה מַחֲסוֹר, וְכַמָּה אַלְפֵי לְבֵנִים הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְתַשְׁמִישָׁם. אָז הִתְקִינוּ וְהֶעֱמִידוּ עַל נְקַלָּה אֶת הַמְּחִיצוֹת שֶׁל עֵץ, שֶׁמְּלַאכְתָּם הָיְתָה גַּסָּה בְּמִקְצַת, וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְכָל הַמָּעוֹן הָיָה מְחֻלָּק לַחֲדָרִים, אַף הֻתְקְנָה בּוֹ לִשְׁכַּת־הַכֵּלִים, הַכֹּל לְפִי הַתָּכְנִית שֶׁנִּקְבְּעָה מֵרֹאשׁ.

כָּל הַמְּלָאכוֹת הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁהוּא גוּפוֹ שָׁלַח יָדוֹ בַּפַּטִּישׁ וּבְכַף הַסַּיָּדִים. הוּא הָיָה מֻמְחֶה וְזָרִיז בְּכָל מְלֶאכֶת כַּפַּיִם וְשִׁמֵּשׁ מוֹפֵת לַחֲבֵרָיו הַנְּבוֹנִים וְהֶחָרוּצִים. וְהַכָּל עָבְדוּ מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן וּמִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ. עַל לְשׁוֹנוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף הָיְתָה עֲרוּכָה תָּמִיד מִלָּה שֶׁל בְּדִיחָה וְלֵיצָנוּת בִּהְיוֹתוֹ מְשַׁמֵּשׁ פַּעַם נַגָּר, פַּעַם פּוֹתֵל חֲבָלִים וּפַעַם גּוֹדֵר, וּמֵרוּחוֹ הָעַלִּיזָה אָצַל עַל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה. אֱמוּנָתוֹ בָּאִינְג’נֵר הָיְתָה לְלֹא מְצָרִים, וְשׁוּם דָּבָר שֶׁבְּעוֹלָם לֹא הָיָה עָלוּל לְרוֹפֵף אוֹתָהּ. הוּא הֶאֱמִין שֶׁהַלָּז מֻכְשָׁר לְכָל מִפְעָל וְיָדָיו רַב לוֹ לְבַצֵּעַ בְּהַצְלָחָה אֶת כָּל מַה שֶׁיָּזַם לַעֲשׂוֹת. שְׁאֵלַת הַמַּלְבּוּשִׁים וְהַנַּעֲלַיִם שֶׁהָיְתָה שְׁאֵלָה חֲמוּרָה עַד מְאֹד, שְׁאֵלַת הַמָּאוֹר בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף, שְׁאֵלַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה בַּחֵלֶק הַפּוֹרֶה שֶׁבָּאִי, הַשְּׁאֵלָה כֵּיצַד לַהֲפֹךְ אֶת צִמְחֵי־הַבָּר לְצִמְחֵי־תַרְבּוּת – כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בְּעֵינָיו שְׁאֵלוֹת שֶׁל מַה־בְּכָךְ, הָעֲשׂוּיוֹת לְהִפָּתֵר עַל נְקַלָּה כָּל אַחַת בִּזְמַנָּהּ וּבְעוֹנָתָהּ בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית. הוּא הִתְמַכֵּר לַהֲזָיוֹת וְחָלַם חֲלוֹמוֹת עַל נְהָרוֹת שֶׁנֶּהְפְּכוּ לִתְעָלוֹת לְהִלּוּךְ אֳנִיּוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן יוֹבִילוּ אֶת אוֹצְרוֹת־הַטֶּבַע שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי, עַל נִצּוּל מַחְצְבֵי־אֲבָנִים וּמַחְפּוֹרוֹת־מַתֶּכֶת, עַל מְכוֹנוֹת הַמְּשַׁמְּשׁוֹת לְכָל צָרְכֵי מַעֲשֵׂה הַחֲרֹשֶׁת וְעַל מְסִלּוֹת בַּרְזֶל, אֲשֶׁר רִשְׁתָּן תְּכַסֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא אֶת כָּל הָאִי לִינְקוֹלְן!

הָאִינְגֵ’נֵר נָתַן לְפֶנְקְרוֹף לְפַטְפֵּט כְּאַוַת נָפְשׁוֹ וְלֹא מָחָה בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם טוֹב־לֵב זֶה עַל הַגֻּזְמָאוֹת וְדִבְרֵי הַהַפְלָגָה שֶׁלּוֹ. הוּא יָדַע הֵיטֵב כֵּיצַד הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן מִתְפַּשְּׁטִים בְּקֶרֶב בְּנֵי הָאָדָם. הוּא צָחַק בְּקִרְבּוֹ בְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבָרָיו שֶׁל אָדָם זֶה וְלֹא גִלָּה אַף בְּדִבּוּר אֶחָד אֶת הַחֲרָדָה וְהַדְּאָגָה שֶׁהִתְגַנְּבוּ לְעִתִּים אֶל לִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּגוֹרָלוֹ וְגוֹרָל חֲבֵרָיו לֶעָתִיד. וְאָכֵן הָיָה לוֹ עַל מַה לִהְיוֹת חָרֵד וְדוֹאֵג: חֵלֶק זֶה שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט הָיָה רָחוֹק מִמְּסִלַּת הִלּוּךְ הָאֳנִיּוֹת, וּמִי שֶׁהוּטַל לְכָאן כִּמְעַט שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ תִּקְוָה לִגְאֻלָּה וּתְשׁוּעָה. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים יָכְלוּ לְהִשָׁעֵן רַק עַל עַצְמָם בִּלְבַד, כִּי הָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה כָּל כָּךְ רָחוֹק מִכָּל אֶרֶץ אַחֶרֶת, שֶׁאִלּוּ עָרְבוּ אֶת לִבָּם לַעֲבֹר אֶת הַמֶּרְחָק הַגָּדוֹל הַזֶּה בִּסְפִינָה קְטַנָּה, – וּסְפִינָה גְדוֹלָה הֲרֵי לֹא הָיְתָה לְאֵל יָדָם לִבְנוֹת – וַדַּאי הָיוּ מְסַכְּנִים אֶת חַיֵּיהֶם.

וְאַף עַל פִּי כֵן “הָיוּ גְּבוֹהִים מִשִּׁכְמָם וָמַעְלָה,” כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַסַּפָּן, מִכָּל מִינֵי רָבִּינְזוֹנִים, אֲשֶׁר אִם עָלָה בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, הָיוּ סְבוּרִים שֶׁעָשׂוּ נִפְלָאוֹת.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הֵם “הָיוּ בַּעֲלֵי יְדִיעוֹת,” וְאָדָם “בַּעַל יְדִיעוֹת” מַצְלִיחַ וְעוֹשֶׂה חַיִל, בְּמָקוֹם שֶׁהַנִּבְעָר מִדַּעַת מִתְנַוֵּן וְהוֹלֵךְ וְסוֹפוֹ שֶׁהוּא אוֹבֵד.

הֶרְבֶּרְט הִצְטַיֵּן בְּכָל מְלָאכָה וּבְכָל פֹּעַל יָד. הוּא הָיָה בַּר־דַּעַת וְחָרוּץ; הוּא הָיָה מָהִיר לִתְפֹּס וְעָשָׂה אֶת הַכֹּל כְּתִקּוּנוֹ, וְנַפְשׁוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ הַנַּעַר הַזֶּה בְּמִדָּה יְתֵרָה. וְגַם הֶרְבֶּרְט הָגָה לָאִינְגֵ’נֵר רִגְשֵׁי יְדִידוּת וְכָבוֹד מֵעֹמֶק לִבּוֹ. פֶּנְקְרוֹף רָאָה יָפֶה אֶת מָסֹרֶת הָאַהֲבָה שֶׁקָּמָה בֵּין שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָבְרָה עָלָיו רוּחַ קִנְאָה.

נֶב הָיָה נֶב לְכָל מִשְׁפָּטוֹ וְטִיבוֹ. כְּדַרְכּוֹ כָּל הַיָּמִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם הַפַּעַם סֵמֶל שֶׁל אֹמֶץ לֵב, שֶׁל שְׁקִידָה, שֶׁל הִתְמַכְּרוּת וּמְסִירוּת נָפֶשׁ. הוּא הָגָה לַאֲדוֹנָיו אוֹתָם רִגְשׁוֹת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן שֶׁהָגָה לוֹ פֶּנְקְרוֹף, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִבִּיעַ אוֹתָם בְּקוֹל רָם כָּל כָּךְ כְּמוֹתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁפֶּנְקְרוֹף הָיָה בָּא לִידֵי הִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה, הָיָה נֶב מַעֲמִיד תָּמִיד פָּנִים כְּאוֹמֵר: “הֲרֵי כָּל זֶה טִבְעִי וּפָשׁוּט תַּכְלִית הַפַּשְׁטוּת.” הוּא וּפֶנְקְרוֹף אָהֲבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אָהֲבָה יְתֵרָה וְזֶה כַּמָּה שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים זֶה לָזֶה בְּלָשׁוֹן “אַתָּה”.

וַאֲשֶׁר לְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, הִנֵּה הִשְׁתַּתֵּף גַּם הוּא בְּכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁל הַצִּבּוּר וְלֹא הָיָה מִן הַנְּמוּשׁוֹת – וְעַל זֶה הַסַּפָּן תָּמֵהַּ תָּמִיד בְּמִקְצָת. הֲרֵי אָדָם זֶה אֵינוֹ אֶלָּא “זְשׁוּרְנָלִיסְטָן,” וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא דַיּוֹ שֶׁהוּא נָאֶה מֵבִין אֶת הַכֹּל, אֶלָּא גַּם נָאֶה מְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל!

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה לְחֹדֶשׁ מַאי שָׁלְמָה מְלֶאכֶת הַסֻּלָּם וְהוּא הוּקַם בִּמְקוֹמוֹ כְּתִקּוּנוֹ. הוּא הָיָה בַּעַל מֵאָה שְׁלַבִּים וְגָבְהוּ שְׁמוֹנִים רָגֶל. כּוֹרֶשׁ סְמִית חִלֵּק אוֹתוֹ לִשְׁנֵי חֲלָקִים וּלְתַכְלִית זוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזִיז שֶׁהָיָה בּוֹלֵט מִן הַקִּיר בְּגֹבַהּ שֶׁל אַרְבָּעִים רֶגֶל לְמַעְלָה מִן הָאֶרֶץ. אֶת הַזִּיז הַזֶּה הִקְצִיעוּ וְיִשְּׁרוּ יָפֶה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מֵעֵין כֶּבֶשׁ שֶׁל מַדְרֵגָה וְאֵלָיו הִדְּקוּ אֶת הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַסֻּלָּם, אֲשֶׁר בְּסִיּוּעַ שֶׁל חֶבֶל הָיָה עָשׂוּי לִהְיוֹת מוּרָם לְמַעְלָה, אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית. עַל יְדֵי חֲלֻקָּה זוֹ לִשְׁנַיִם נִתְמַעֲטָה תְּנוּדַת הַסֻּלָּם בְּמִדָּה יְתֵרָה. וַאֲשֶׁר לַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסֻּלָּם, הִנֵּה הִדְּקוּ אֶת קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן אֶל הַפֶּתַח, תַּחַת אֲשֶׁר קָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן הָיָה יוֹרֵד וְנָח עַל אוֹתוֹ הַזִּיז הַבּוֹלֵט שֶׁבַּקִּיר. בְּדֶרֶךְ זוֹ הוּקַלָּה הָעֲלִיָּה אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית בְּמִדָּה מְרֻבָּה. וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, אֶלָּא הָגָה מַחֲשָׁבָה לְהַתְקִין לְאַחַר זְמַן מֵעֲלִיַּת הִידְרַבְלִית, אֲשֶׁר תְּפַטֵּר אֶת יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית מִכָּל עָמָל וִיגִיעָה וּמִכָּל אִבּוּד זְמַן לְבַטָּלָה.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְרַגְּלוּ עַד מְהֵרָה אֶל הָעֲלִיָּה וְהַיְרִידָה בְּסֻלָּם זֶה. אָמְנָם זְרִיזִים וּמְהִירִים הָיוּ כְּשֶׁהֵם לְעַצְמָם, אֶלָּא שֶׁגַּם פֶּנְקְרוֹף שֶׁסַּפָּן הָיָה וְרָגִיל הָיָה מֵעוֹדוֹ לְטַפֵּס עַל תְּרָנִים וְעַל סֻלָּמוֹת שֶׁל חֲבָלִים, הוֹרָה אוֹתָם כֵּיצַד מְטַפְּסִים כַּהֲלָכָה. לְהוֹרָאָה זוֹ הָיָה זָקוּק בְּיִחוּד טוֹףּ. כֶּלֶב עָלוּב זֶה עִם אַרְבַּע הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה מֻּכְשָׁר כְּלָל מִטֶּבַע בְּרִיתוֹ לְמַעֲשֵׂה רִקּוּד זֶה עַל גַּבֵּי חֲבָלִים. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף הָיָה מוֹרֶה וּמֻמְחֶה וְשַׁקְדָּן וְסוֹפוֹ שֶׁהֵבִיא אֶת טוֹףּ לִידֵי כָּךְ שֶׁהָיָה רָץ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה עַל סֻלָּם הַחֲבָלִים כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי מִינוֹ בַּקִּרְקָס. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁהַסַּפָּן הָיָה מִתְגָּאֶה בְּתַלְמִידוֹ זֶה. וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיָה עִתִּים מַעֲלֶה אוֹתוֹ לְמַעְלָה כְּשֶׁהוּא טוֹעֲנוֹ עַל גַּבּוֹ, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה טוֹףּ קוֹבֵל עַל זֶה כָּל עִקָּר.

עִם כָּל הֱיוֹתָם טְרוּדִים בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנִּזְדָּרְזוּ לַעֲשׂוֹתָן בִּמְהִירוּת יְתֵרָה, מֵאַחַר שֶׁעוֹנַת הַחֹרֶף הָיְתָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, לֹא הָיוּ מְזַלְזְלִים כָּל עִקָּר בִּשְׁאֵלַת הַמְּזוֹנוֹת. הַכַּתָּב וְהֶרְבֶּרְט, שֶׁנָּטְלוּ עַל עַצְמָם אֶת הַתַּפְקִיד לְסָפֵּק מִזוֹנוֹת לִבְנֵי הַקּוֹלוֹנִיָה, הָיוּ עוֹסְקִים יוֹם יוֹם כַּמָּה שָׁעוֹת בְּמַעֲשֵׂה צָיִד. לְפִי שָׁעָה, לֹא הָיוּ מְנַצְּלִים אֶלָּא אֵת יַעַר זְשָׁקָמַר בִּלְבַד, שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ עַל שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה, כִּי מֵחֶסְרוֹן גֶּשֶׁר אוֹ סִירָה עֲדַיִן לֹא יָכְלוּ לַעֲבֹר אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל אוֹתוֹ נָחַל. מְסִּבָּה זוֹ עֲדַיִן לֹא נֶחְקְרוּ כְּלָל כָּל אוֹתָם הַיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁם “יַעֲרֵי הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק.” אֶת סִיּוּר הַיְּעָרִים הַלָּלוּ דָּחוּ לַיָּמִים הַנָּאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָאָבִיב הַבָּא. אֶפֶס כַּדַּאי הוּא לְצַיֵּן, שֶׁיַּעַר זְשָׁקָמַר זֶה הָיָה מָלֵא חַיּוֹת צַיִד בְּמִדָּה יְתֵרָה: הָיוּ מְצוּיִים בּוֹ הַרְבֵּה קֶנְגּוּרוּ וַחֲזִירִי־בָּר, וּמַקְלוֹת הַבַּרְזֶל, הַקֶּשֶׁת וְהַחִצִּים שֶׁל הַצַּיָּדִים עָשׂוּ אֶת תַּפְקִידָם בֶּאֱמוּנָה וּבְהַצְלָחָה. חוּץ מִזֶּה, גִּלָּה הֶרְבֶּרְט בִּפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית שֶׁל הַיְאוֹר מֵעֵין גְּדֶרֶת־שְׁפַנִּים טִבְעִית, שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה עַל פְּנֵי כַּר־דֶּשֶׁא לֶחָה מַגְדֶּלֶת עֲרָבוֹת וַעֲשָׂבִים נוֹתְנֵי רֵיחַ, אֲשֶׁר בִּשְּׂמוּ אֶת הָאֲוִיר בְּרֵיחוֹת נִיחוֹחַ, כְּגוֹן תִּימוֹס²⁸, קוֹרָנִית־הַשָּׂדֶה²⁹, בָּסִילִיקָא, וְיֶתֶר צִמְחֵי הָרֵיחַ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַשִּׂפְתוֹנִים, שֶׁהַשְּׁפַנִּים לְהוּטִים אַחֲרֵיהֶם בְּיוֹתֵר.

הַכַּתָּב תָּמַהּ: הֲרֵי שֻׁלְחָן מָלֵא דֶשֶׁן עָרוּךְ לִשְׁפַנִּים – וּשְׁפַנִּים אָיִן! הוּא הִבִּיעַ אֶת תִּמְהוֹנוֹ לְבֶן לִוְיָתוֹ וּשְׁנֵיהֶם תָּרוּ וּבָדְקוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּשִׂים לֵב. כַּר הַדֶּשֶׁא הִצְמִיחַ הֲמוֹן צְמָחִים מוֹעִילִים, וְאִלּוּ נִקְרָה לְשָׁם חוֹקֵר הַטֶּבַע, הָיָה מוֹצֵא לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַחֲקֹר הַרְבֵּה מִינִים שׁוֹנִים.

הֶרְבֶּרְט קָטַף צְרוֹרוֹת אֲחָדִים שֶׁל בָּסִילִיקָאִים חִלְפֵי־יָם, וּצְמָחִים אֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סְגֻלּוֹת שֶׁל תְּרוּפָה. כְּשֶׁשָּׁאַל פֶּנְקְרוֹף אֶת הָעֶלֶם מַה תּוֹעֶלֶת בְּאֹסֶף הַצְּמָחִים שֶׁלָּקַט, עָנָה הַלָּז וְאָמַר:

“לְהָבִיא לָנוּ רְוָחָהּ וּמַרְפֵּא אִם נֶחֱלֶה,”

“וְלָמָּה לָנוּ לַחֲלוֹת? הֲרֵי אֵין רוֹפְאִים עַל פְּנֵי הָאִי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ גָּמוּר.

טַעֲנָה זוֹ הָיְתָה טַעֲנָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי כֵן, הוֹסִיף הֶרְבֶּרְט לִלְקֹט אֶת הָעֲשָׂבִים שֶׁלּוֹ, וְיוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית קִבְּלוּם בְּרָצוֹן רָב. חוּץ מִצִּמְחִי הָרְפוּאָה אָסַף לֶקֶט גָּדוֹל שֶׁל מִין צֶמַח, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בַּאֲמֵרִיקָה הַצְּפוֹנִית בְּשֵׁם “טֶה שֶׁל אוֹסְוֶגוֹ” וַאֲשֶׁר מִשְׁרָתוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מַשְׁקֶה מְעֻלֶּה, וְעַל זֶה שִׁבְּחוּהוּ חֲבֵרָיו בְּיוֹתֵר.

סוֹף סוֹף, אַחֲרֵי חִפּוּשִׂים הַרְבֵּה מָצְאוּ שְׁנֵי הַצַּיָּדִים עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶת מָקוֹם מְגוּרָם שֶׁל הַשְּׁפַנִים. קַרְקָעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיָה כֻּלּוֹ חָרוּר כִּכְבָרָה.

“הֲרֵי מְאוּרוֹת!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

“הֵן,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “הֲרֵינִי רוֹאֶה אוֹתָן יָפֶה.”

“הֲכִי נוֹשָׁבוֹת הֵן?”

“הִיא הִיא הַשְּׁאֵלָה!”

וְאוּלָם שְׁאֵלָה זוֹ נִפְתְּרָה עַד מְהֵרָה. כִּמְעַט בּוֹ בָּרֶגַע עַצְמוֹ הִתְפָּרְצוּ מֵחוֹרֵיהֶן כְּמֵאָה חַיּוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁמֵּרְאֵיהֶן כְּמַרְאֶה שְׁפַנִּים, וּבָרְחוּ לְכָל עֵבֶר בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ טוֹףּ לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיגָן. הַצַּיָּדִים וְהַכֶּלֶב אָמְנָם רָצוּ בְּכָל כֹּחָם, אֲבָל הַכַּרְסְמָנִים הַלָּלוּ הִשְׁתַּמְּטוּ מִפְּנֵיהֶם בְּקַלּוּת יְתֵרָה וְנֶעֱלָמוּ. וְאוּלָם הַכַּתָּב אַחַת גָּמַר שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד שֶׁיָּצוּד לְכָל הַפָּחוֹת חֲצִי תְּרֵיסָר מִן הַחַיּוֹת הַלָּלוּ. לְעֵת עַתָּה רָצָה לִלְכֹּד כַּמָּה מֵהֶן לְשֵׁם מַאֲכָל, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצוּד לְאַחַר זְמַן עוֹד אֲחֵרוֹת עַל מְנַת לְגַדְּלָן וְלַעֲשׂוֹתָן בְּנוֹת תַּרְבּוּת. אִלּוּ הָיוּ בְּיָדָם רְשָׁתוֹת אֲחָדוֹת, הָיוּ פּוֹרְשִׂים אוֹתָן עַל פִּי הַמְּאוּרוֹת, וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהָיוּ מַצְלִיחִים. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם רְשָׁתוֹת וְלֹא הָיָה לָהֶם אֲפִילוּ מִמַּה לַעֲשׂוֹתָן, לֹא הָיְתָה לִפְנֵיהֶם בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לִבְדֹּק כָּל מְאוּרָה וּמְאוּרָה, לְפַשְׁפֵּשׁ בָּהֶן בְּמַקֵּל וּלְהַשִּׂיג בְּכֹחַ הַסַּבְלָנוּת מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

לְאַחַר שָׁעָה תְּמִימָה שֶׁל בְּדִיקָה וְנִקּוּר בַּמַּקְלוֹת, סוֹף סוֹף עָלְתָה בְּיָדָם לָצוּד אַרְבָּעָה כַּרְסְמָנִים בְּחוֹרֵי מְגוּרָם. הַלָּלוּ הָיוּ שְׁפָנִים הַדּוֹמִים מְאֹד לִבְנֵי מִינָם שֶׁבְּאֵרָפָּה וְהַיְדוּעִים לַכֹּל בְּשֵׁם “שְׁפַנֵּי אֲמֵרִיקָה”, שֶׁנִּקְרָא עֲלֵיהֶם.

שְׁלַל הַצַּיִד הוּבָא אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְהֹעֲלָה בְּאוֹתוֹ יוֹם עַל הַשֻּׁלְחָן לִסְעֻדַּת הָעָרֶב. הַסּוֹעֲדִים מָצְאוּ אֶת בְּשַׂר הַשְּׁפַנִים עָרֵב בְּיוֹתֵר וַאֲכָלוּהוּ בַּהֲנָאָה. הִנֵּה כִּי כֵן עֲתִידָהּ הָיְתָה גְּדֶרֶת־הַשְּׁפַנִּים לְשַׁמֵּשׁ לִבְנֵי הַקּוֹלוֹנִיָה מְקוֹר מִחְיָה יְקָר עֶרֶךְ, אֲשֶׁר כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיָה מָקוֹר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.

בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד לְחֹדֶשׁ מַאי שָׁלְמָה מְלֶאכֶת הַמְּחִיצוֹת. מֵעַתָּה לֹא חָסְרוּ הַחֲדָרִים אֶלָּא כְּלֵי בַיִת, וְאוּלָם מְלֶאכֶת הַכֵּלִים הָאֵלֶּה נִדְחֲתָה לְעַרְבֵי הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים. בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ בֵּית־בִּשּׁוּל, הֵקִימוּ כִּירָה. טִרְדָה יְתֵרָה גָרְמָה לַגּוֹדְרִים שֶׁלָּנוּ הֲקָמַת אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן. כּוֹרֶשׁ סְמִית הֶחְלִיט שֶׁמִּן הָרָאוּי וְהַפָּשׁוּט הוּא בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ מֵחֵמָר. כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת לָתֵת לָהּ מוֹצָא דֶרֶךְ הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה, עָמְדוּ וְחָצְבוּ חוֹר בַּגְּרָנִית לְמַעְלָה מִן הַחַלּוֹן שֶׁל בֵּית הַבִּשּׁוּל, וְאֶל הַחוֹר הַזֶּה הִטּוּ בַּאֲלַכְסוֹן אֶת אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים לִקְנֵה־הַפַּחִים שֶׁל תַּנּוּר הַבַּרְזֶל. אָמְנָם בְּשָׁעָה שֶׁתִּהְיֶינָה מְנַשְּׁבוֹת רוּחוֹת הַמִּזְרָח הַחֲזָקוֹת, וַדַּאי תַּעֲלֶה הִכִּירָה עָשָׁן, וְאוּלָם רוּחוֹת אֵלֶּה אֵינָן מְנַשְּׁבוֹת אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, וְחוּץ מִזֶּה, לֹא הָיָה הָרַקָּח נֶב מִן הַמַּקְפִּידִים בְּיוֹתֵר עַל דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה.

מִשֶּׁנִּשְׁלְמוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת לְשֵׁם הַתִּקּוּן הַפְּנִימִי שֶׁל בֵּית הַדִּירָה, נָתַן הָאִינְגֵ’נֵר אֶת דַּעְתּוֹ לִסְכֹּר אֶת מִפְתַּח הַמּוֹצָא הַקֹּדֶם שֶׁל מֵי הַיְאוֹר, כְּדֵי לִסְגֹר עַל יְדֵי כָךְ אֶת הַכְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת מִצַּד זֶה. לְתַכְלִית זוֹ גּוֹלְלוּ אֶל תּוֹךְ הַמִּפְתָּח גִּזְרֵי סְלָעִים גְּדוֹלִים וְטָחוּ אוֹתָם יָפֶה בְּמֶלֶט. אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהָעֲלוֹת שׁוּב אֶת מֵי הַיְאוֹר לִידֵי גָּבְהָם הַקֹּדֶם, כְּדֵי לְהַעֲלִים תַּחְתֵּיהֶם אֶת הַמִּפְתָּח מִן הָעַיִן, לֹא הוֹצִיא לְעֵת עַתָּה אֶל הַפֹּעַל. לְפִי שָׁעָה הִצְנִיעוּ מֵעֵין רוֹאִים עַל יְדֵי צְמָחִים, שִׂיחִים וְקָנִים שֶׁנָּטַע בְּתוֹךְ הָרְוָחִים שֶׁבֵּין גִּזְרֵי הַסְּלָעִים, מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁבְּאָבִיב הַבָּא יִגְדְּלוּ וִישַׂגְשְׂגוּ בְּשֶׁפַע וִיכַסּוּ אֶת כָּל הַמָּקוֹם.

וְאַף עַל פִּי כֵן הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְעָלַת הַמַּיִם הַקּוֹדֶמֶת, כְּדֵי לְהוֹלִיךְ דָּרְכָּה סִילוֹן שֶׁל מַיִם מְתוּקִים מִתּוֹךְ הַיְאוֹר אֶל הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה. לְתַכְלִית זוֹ נָקְבוּ חוֹר קָטֹן מִתַּחַת לִפְנֵי הַיְאוֹר, וְעַל יְדֵי כָּךְ יָצְרוּ מַעְיָן מְלָאכוּתִי, שֶׁהָיָה מְסַפֵּק יוֹם יוֹם לְיוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לוֹג מַיִם, שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִים לְצָרְכָּם דַּי וְהוֹתֵר.

סוֹף סוֹף נִגְמְרָה כָּל הָעֲבוֹדָה עַד תֻּמָּהּ, וּבְעִתָּהּ נִגְמְרָה, כִּי הִנֵּה תְּקוּפַת הַשָּׁנָה הַקָּשָׁה כְּבָר הָיְתָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. בְּמִפְתְּחֵי הַחַלּוֹנוֹת קָבְעוּ תְּרִיסִים אֲטוּמִים שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִים לְהִסָּגֵר יָפֶה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְקַוִּים שֶׁיָּבוֹא יוֹם וּבְיַד הָאִינְגֵ’נֵר יַעֲלֶה לַעֲשׂוֹת זְגוּגִיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית לַחַלּוֹנוֹת.

עַל הַזִּיזִים וּבַּחֲגָוִים שֶׁבַּסֶּלַע וּמִסָּבִיב לַחַלּוֹנוֹת שָׂם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בְּיָד חָרוּצָה וּבְטוּב־טַעַם צְמָחִים שׁוֹנִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הֻקְּפוּ מִפְתְּחֵי הַחַלּוֹנוֹת בְּמִסְגֶּרֶת יְרוֹקָה רַבַּת חֵן וְנוֹי.

יוֹשְׁבֵי הַדִּירָה הַמּוּצָקָה, הַבְּרִיאָה וְהַבְּטוּחָה הַזֹּאת, וַדַּאי הָיוּ זַכָּאִים לִמְצֹא קוֹרַת רוּחַ וְלִשְׂמֹחַ בַּמִּפְעָל שֶׁיָּצְרוּ יְדֵיהֶם. בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת נִתְגַּלָּה לְעֵינֵיהֶם אֹפֶק בְּלִי מְצָרִים, אֲשֶׁר שְׁנֵי כֵּפֵי הַמְלְתַעוֹת גְּדָרוּהוּ בַּצָּפוֹן וְכֵף הַצִּפֹּרֶן גְּדָרָהוּ בַּדָּרוֹם. מִפְרַץ הַבְּרִית הִתְנוֹסֵס לְנֶגְדָּם בְּהָדָר לְכָל מְלוֹא גָדְלוֹ. אָמְנָם כֵּן, זַכָּאִים הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֶחָרוּצִים הַלָּלוּ לִהְיוֹת מְלֵאִים קוֹרַת רוּחַ עַל כָּל הַחַיִל שֶׁעָשׂוּ, וּצְדָקָה גְמוּרָה הָיְתָה לְפֶנְקְרוֹף לְשַׁבֵּחַ וּלְקַלֵּס אֶת דִּירָתוֹ, שֶׁקָּרָא לָהּ בְּלָצוֹן “דִּירָה בַּדְּיוֹטָא הַחֲמִשִׁית לְמַעְלָה מִן הָאַנְטְרֵיסוֹל!”

פֶּרֶק עֶשְׂרִים

יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – שְׁאֵלַת הַבְּגָדִים – צֵיד כַּלְבֵי־יָם – עֲשִׂיַּת נֵרוֹת – מְלָאכוֹת בִּפְנִים אַרְמוֹן הַגְּרָנִית – שְׁנֵי הַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים – שִׂרְטוֹן הַצְּדָפוֹת – הַמְּצִיאָה שֶׁמָּצָא הֶרְבֶּרְט בְּכִיסוֹ

בְּחֹדֶשׁ יוּנִי, הַמַּתְאִים בְּמָקוֹם זֶה לְחֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר שֶׁעַל פְּנֵי חֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי, הִתְחִילָה תְּקוּפַת הַחֹרֶף לַאֲמִתָּהּ. תְּקוּפָה זוֹ בָּאָה לָעוֹלָם בְּלִוְיַת גִּשְׁמֵי זַעַף וּסְעָרוֹת שֶׁהִתְחַלְּפוּ בְּלֹא הֶפְסֵק. רַק עַכְשָׁו הִכִּירוּ יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לַאֲמִתָּן אֶת כָּל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל דִּירָה כְּדִירָתָם הַמְּגִנָּה עֲלֵיהֶם מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל דִּירָה כְּדִירָתָם הַמְּגִנָּה עֲלֵיהֶם מִכָּל פִּגְעֵי מֶזֶג הָאֲוִיר הַקָּשֶׁה. הַקָּמִינִים שֶׁמָּצְאוּ בָּהֶם מִקְלָט אַרְעִי, לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים כָּל עִקָּר לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם מַחֲסֶה בַּחֹרֶף, וְחוּץ מִזֶּה, הָיְתָה סַכָּנָה בַּדָּבָר, שֶׁהָרוּחוֹת הָעַזּוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת לְעֻמַּת הַחוֹף תַּעֲלֶינָה עֲלֵיהֶם אֶת גַּלֵּי הַיָּם, אֲשֶׁר יַחְדְּרוּ אֶל תּוֹכָם וִיצִיפוּם. כּוֹרֶשׁ סְמִית חָשַׁשׁ לְסַכָּנָה זוֹ לְפִיכָךְ הִקְדִּים וְהִתְקִין כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת שֶׁל שְׁמִירָה, שֶׁהָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהָגֵן עַל בֵּית הַנַּפָּחוּת וְעַל הַתַּנּוּרִים שֶׁהָיוּ קְבוּעִים שָׁם.

כָּל יְמֵי חֹדֶשׁ יוּנִי בִּלּוּ מִתּוֹךְ עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ אֶת יָדָם גַּם מִן הַצַּיִד וְהַדַּיִג, וְאוֹצַר הַמְּזוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם הָיָה מָלֵא וְגָדוּשׁ. פֶּנְקְרוֹף דִּמָּה לַעֲשׂוֹת בְּעִתּוֹת הַפְּנַאי גַם מַלְכּדוֹת, וְתָלָה בָּהֶן תִּקְווֹת גְּדוֹלוֹת. לְפִי שָׁעָה עָשָׂה נְשָׁבִים שֶׁל סִיבֵי צְמָחִים, וְלֹא עָבַר יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא נִלְכְּדוּ בָּהֶם כַּמָּה שְׁפַנִים. נֶב עָסַק כָּל הַיָּמִים בְּשֶׁלּוֹ: הוּא הָיָה מוֹלֵחַ וּמְעַשֵּׁן כָּל מִינֵי בָּשָׂר, כְּדֵי לְהָכִין מַאֲכָל־תַּאֲוָה מְשֻׁמָּר לִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁהִתְחִילוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְרֻבֶּה בִּשְׁאֵלַת הַבְּגָדִים. שֶׁהֲרֵי חוּץ מִן הַבְּגָדִים שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים בָּהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הֱטִילָם אֶל הָאִי, לֹא הָיָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים שׁוּם מַלְבּוּשׁ אַחֵר. אָמְנָם בִּגְדֵיהֶם אֵלֶּה הָיוּ חָמִּים וַחֲזָקִים לְמַדַּי; הֵם הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם וְעַל כְּלֵי הַלָּבָן שֶׁעַל בְּשָׂרָם הַשְׁגָּחָה יְתֵרָה וְהָיוּ שׁוֹקְדִים עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים תַּכְלִית הַנִּקָּיוֹן, וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיָה צֹרֶךְ לְהַחֲלִיפָם בַּאֲחֵרִים. וְחוּץ מִזֶּה, הָיוּ חוֹשְׁשִׁים מִפְּנֵי הַחֹרֶף; אִם יִהְיֶה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, וַדַּאי לֹא יָגֵנּוּ עֲלֵיהֶם בִּגְדֵיהֶם מִפְּנֵי הַקֹּר, וְסוֹפָם שֶׁהַצִּנָּה תִּפְגַּע בָּהֶם פְּגִיעָה קָשָׁה.

כָּאן נִתְבַּלְעָה גַם חָכְמָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית. הוּא שָׁקַד לְסַפֵּק אֶת הַצְּרָכִים הַנְּחוּצִים בְּיוֹתֵר, יָצַר מָעוֹן וְדָאַג לְעִנְיְנֵי הַכַּלְכָּלָה, וְעַכְשָׁו עָלוּל לְהַדְבִּיקָם הַקֹּר טֶרֶם תִּפָּתֵר שְׁאֵלַת הַבְּגָדִים. וְהוֹאִיל וְכָךְ לֹא הָיְתָה אֵפוֹא לִבְנֵי הַחֲבוּרָה עֵצָה אַחֶרֶת אֶלָּא לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וְלָשֵׂאת אֶת סִבְלוֹת הַחֹרֶף הָרִאשׁוֹן הַזֶּה בְּלִי תְּלוּנוֹת יְתֵרוֹת. וְאַךְ תָּשׁוּב הָעוֹנָה הַנָּאָה, מִיָּד יֵצְאוּ כֻּלָּם לָצוּד אוֹתָם כִּבְשֵׂי הַבָּר, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם בִּשְׁעַת עֲלִיָּתָם עַל הַר פְרַנְקְלִין. וְכַאֲשֶׁר יַאַסְפוּ אֶת הַצֶּמֶר הַדָּרוּשׁ, וַדַּאי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר לְהַתְקִין מִמֶּנּוּ אֲרִיגִים חַמִּים וַחֲזָקִים… כֵּיצַד? וַדַּאי חָכְמָתוֹ תַּעֲמֹד לוֹ לִמְצֹא עֵצָה וְתַחְבּוּלָה.

“וְעַד שֶׁיָּבוֹאוּ אוֹתָם הַיָּמִים הַטּוֹבִים, נִצְלֶה אֵת בְּשָּׂרֵנוּ יָפֶה יָפֶה בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית שֶׁלָּנוּ!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “עֵצִים לְהַסָּקָה הֲרֵי יֵשׁ לָנוּ לָרֹב וְאֵין לָנוּ צֹרֶךְ לָחוּס עֲלֵיהֶם.”

“חוּץ מִזֶּה,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “אֵין הָאִי לִינְקוֹלְן נִמְצָא בִּתְחוּם שֶׁל רֹחַב גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וּסְבָרָה הִיא שֶׁאֵין הַחֹרֶף קָשֶׁה בּוֹ. וְכִי לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ, כּוֹרֶשׁ כִּי מַעֲלַת רֹחַב זוֹ, הַשְּׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, מַתְאִימָה בְּאַקְלִימָהּ לְזוֹ שֶׁל הִשְׁפַּנְיָה שֶׁבַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי?”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶלָּא שֶּׁיֵּשׁ שָׁנִים שֶׁהַחֹרֶף בְּהִשְׁפַּנְיָה קַר הוּא עַד מְאֹד וְאֵינוֹ חָסֵר לֹא שֶׁלֶג וְלֹא קֶרַח, וְאֶפְשָׁר שֶׁחֹרֶף קָשֶׁה שֶׁכָּזֶה מָצוּי גַם עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן וְאַף עַל פִּי כֵן, כֵּיוָן שֶׁמְּקוֹם מְגוּרֵינוּ אִי הוּא, יֵשׁ לְקַוּוֹת שֶׁהָאַקְלִים שֶׁלּוֹ יוֹתֵר נוֹחַ וּמְמֻזָּג.”

“וּמִשּׁוּם מָה אַתָּה סָבוּר כָּךְ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“מִשּׁוּם שֶׁהַיָּם מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מִקְוֶה גְדָל־מִדּוֹת לְאֵין חֹק, שֶׁשָּׁם נֶאֱצֶרֶת וּמִשְׁתַּמֶּרֶת שִׁפְעַת חֻמּוֹ שֶׁל הַקָּיִץ. וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַחֹרֶף הֲרֵיהוּ חוֹזֵר וּמוֹצִיא אֶת הַחֹם הַזֶּה מֵאוֹצְרוֹתָיו; וּמִשּׁוּם כָּךְ הָאֲרָצוֹת הַסְּמוּכוֹת לְחוֹף יַמִּים יֵשׁ לָהֶן טֶמְפֶּרָטוּרָה מְמֻצַּעַת, שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה בְּיוֹתֵר בִּימוֹת הַקַּיִץ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת בְּיוֹתֵר בִּימוֹת הַחֹרֶף.”

“אֶת זֹאת רָאֹה נִרְאֶה בְּשַׁעְתָּהּ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם אֵפוֹא לְבַל נַטְרִיד עַכְשָׁו אֶת מֹחֵנוּ בַּשְּׁאֵלָה אִם יִהְיֶה קֹר וְאִם לֹא יִהְיֶה. בֵּין כָּךְ וּבֵן כָּךְ וְדָבָר בָּרִי הוּא לְאֵין סָפֵק שֶׁהַיָּמִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים וְהַלֵּילוֹת הוֹלְכִים וּמַאֲרִיכִים. וּלְפִיכָךְ סָבוּר אֲנִי, שֶׁכֵּדֵּאי לָדוּן מִקְצָת בַּשְּׁאֵלָה כֵּיצַד לְהָאִיר אֶת הַבָּיִת.”

“אֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“לָדוּן בְּאוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה!” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“לִפְתֹּר אוֹתָהּ.”

“וְאֵימָתַי נַתְחִיל לְטַפֵּל בְּעִנְיָן זֶה?”

“מָחָר. רֵאשִׁית דָּבָר נֵצֵא לָצוּד כַּלְבֵי יָם.”

“כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵחֶלְבָּם נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב?”

“אִי לְךָ, פֶּנְקְרוֹף! – לֹא נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב, אֶלָּא נֵרוֹת מְזֻקָּקִים!”

וּבֶאֱמֶת הָיְתָה יְכֹלֶת גְּמוּרָה בְּיָד הָאִינְגֵ’נֵר לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהֲרֵי סִיד וְחֻמְצָה גָפְרִיתָנִית נִמְצְאוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וַאֲשֶׁר לַחֵלֶב – הַמְעַטִּים כַּלְבֵי הַיָּם הַמְּצוּיִים עַל פְּנֵי הָאִי?

אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הָרְבִיעִי לְיוּנִי. בְּיוֹם זֶה חָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְהַכֹּל הִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד לָחֹג אֶת הַחַג הַזֶּה וְלַעֲשׁוֹתוֹ קֹדֶשׁ. הֵם שָׁבְתוּ מִכָּל מְלָאכָה וְנָשְׂאוּ תְפִלָּה לָאֱלֹהִים. וְאוּלָם תְּפִלָּה זוֹ הָיְתָה תְּפִלַּת הַלֵּל וְתוֹדָה. יוֹשְׁבֵי הָאִי לִינְקוֹלְן שׁוּב לֹא הָיוּ אֻמְלָלִים וְחַסְרֵי־כֹל כְּמוֹ בַּזְּמָן שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הֱטִילָם אֶל הָאִי הַקָּטֹן. וּלְפִיכָךְ הִתְפַּלְּלוּ אֶל אֱלֹהִים לֹא בְּלָשׁוֹן שֶׁל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה אֶלָּא בְּלָשׁוֹן שֶׁל שֶׁבַח וְהוֹדָיָה עַל רֹב חֲסָדָיו עִמָּם.

לְמָחָר, הוּא יוֹם הַחֲמִישִׁי לִיוּנִי, יֵצְאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל הָאִי הַקָּטֹן בְּלִי שִׂים לֵב אֶל מֶזֶג־הָאֲוִיר הָרָע. כְּדֵי לָעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה עֲדַיִן מֻכְרָחִים הָיוּ לְהַמְתִּין לְשֶׁפֶל מֵי הַיָּם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת עַד עַכְשָׁו. אִי לָזֹאת הֶחֱלִיטוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִבְנוֹת סִירָה, אֲשֶׁר תָּקֵל עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּעֲבָר אֶל הָאִי הַקָּטֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכֵי הַסִּיּוּר הַגָּדוֹל, שֶׁאָמְרוּ לְסַיֵּר אֶת הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי בִּימֵי הָאָבִיב הַבָּא וְלָשׁוּט בָּהּ בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה.

עַל פְּנֵי הָאִי הַקָּטֹן נִמְצְאוּ הַרְבֵּה כַּלְבֵי־יָם, וְהַצַּיָּדִים הֵמִיתוּ עַד מְהֵרָה בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם חֲצִי תְּרֵיסָר מֵהֵם. נֶב וּפֶנְקְרוֹף הִפְשִׁיטוּ אֶת עוֹרָם וְלֹא הֵבִיאוּ אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית אֶלָּא אֶת חֶלְבָּם וְעוֹרוֹתֵיהֶם בִּלְבַד; בָּעוֹרוֹת הַלָּלוּ אָמְרוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לַעֲשִׂיַּת נַעֲלַיִם.

פְּרִי הַצַּיִד הָיוּ כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִיטְרָאוֹת שֶׁל חֵלֶב, וְאֶת כָּל הַחֵלֶב הַזֶּה אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר לְהוֹצִיא לְצָרְכֵי עֲשִׂיַּת נֵרוֹת.

הַמְּלָאכָה הָיְתָה פְּשׁוּטָה תַּכְלִית הַפַּשְׁטוּת. אָמְנָם הַנֵּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לֹא הָיוּ מְתֻקָּנִים בְּיוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ טוֹבִים לְמַדַּי לְצָרְכֵי הַשִּׁמּוּשׁ. אִלּוּ הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֻמְצָה גָפְרִיתָנִית בִּלְבָד, יָכֹל הָיָה לְהַפְרִישׁ אֶת הַגְּלִיצֵרִין עַל יְדֵי הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית יַחַד עִם הַחֵלֶב, וּבְסִיּוּעַ שֶׁל מַיִם רוֹתְחִים יָכֹל הָיָה לְהַפְרִישׁ עַל נְקַלָּה מִתּוֹךְ הַתִּרְכֹּבֶת הַחֲדָשָׁה אֶת הָאוֹלֵיאִין, אֶת הַמַּרְגָרִין וְהַסְּטִיאֲרִין. אֲבָל הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה מִזּוֹ, וּלְפִיכָךְ הָפַךְ אֶת הַחֵלֶב לְסַבּוֹן בְּאֶמְצָעוּת שֶׁל סִיד. מִתּוֹךְ כָּךְ עָלָה בְּיָדוֹ סַבּוֹן סִידִי וְאוֹתוֹ הִפְרִיד עַל נְקַלָּה עַל יְדֵי חֻמְצָה גָפְרִיתָנִית, שֶׁהָפְכָה אֶת הַסִּיד לְמֶלַח שֶׁל חֻמְצָה גָפְרִיתָנִית וְהִפְרִישָׁה אֶת חֻמְצוֹת־הַשּׁוּמָן.

מִשְּׁלֹשׁ הַחֻמְצוֹת הַלָּלוּ, הָאוֹלֵיאִן, הַמַּרְגָרִין וְהַסְּטִיאֲרִין, הִרְחִיק עַל יְדֵי כְּבִישָׁה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא מִן הַנּוֹזְלִים. שְׁתֵּי הַחֻמְצוֹת הָאֲחֵרוֹת הָיוּ אוֹתוֹ הַחֹמֶר, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְקִים נֵרוֹת.

כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת לֹא אָרְכָה אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. אֶת הַפְּתִילוֹת קָלְעוּ, אַחַר כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ, מִסִּיבִים שֶׁל צְמָחִים שֶׁנִּטְבְּלוּ בְּאוֹלֵיאִין. כָּךְ נוֹצְרוּ נֵרוֹת סְטִיאֲרִין מַמָּשׁ, שֶׁצָּרוּ אֶת צוּרָתָם בַּיָּדַיִם וְשֶׁלֹּא חָסְרוּ אֶלָּא אֶת הַלִּבּוּן וְאֶת הַבָּרָק הַחִיצוֹנִי. כּוֹרֶשׁ סְמִית עָשָׂה זוּג מֶלְקָחַיִם נָאִים כְּדֵי לַחֲטוֹם אֶת קְצוֹת הַפְּתִילוֹת הַשְּׂרוּפִים, וְיוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית שָׂשׂוּ עַל הַנֵּרוֹת, שֶׁנֵּאוֹתוּ לְאוֹרָם בִּמְסִבּוֹתֵיהֶם בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים.

כָּל אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ לֹא פָּסְקָה הַמְּלָאכָה בִּפְנִים הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה. יְדֵי הַנַּגָּרִים הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה. שִׁכְלְלוּ וְתִקְּנוּ אֶת כְּלֵי־הַמְּלָאכָה, שֶׁהָיוּ גַּסִּים בְּיוֹתֵר, אַף עָשׂוּ כְּלֵי מְלָאכָה חֲדָשִׁים.

בֵּין שְׁאָר הַכֵּלִים עָשׂוּ גַם מִסְפָּרַיִם וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִשִּׂיגוּ סוֹף סוֹף אֶת הַיְּכֹלֶת לָגֹז אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁם אַף לַעֲשׂוֹת אֶת זְקָנָם כְּכֹל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם וּלְשַׁווֹת לוֹ צוּרָה נָאָה. הֶרְבֶּרְט הָיָה עֲדַיִן מְחֻסַּר זָקָן וּשְׂעָרוֹת זְקָנוֹ שֶׁל נֶב הָיוּ מוּעָטוֹת וְדַלּוֹת, וּכְנֶגֶד זֶה גָּדַל זְקַן חַבְרֵיהֶם פֶּרַע, וּמִטַּעַם זֶה שִׁמְּשׁוּ הַמִּסְפָּרַיִם כְּלֵי־מְלָאכָה, שֶׁהָיָה בּוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל.

עֲשִׂיָתוֹ שֶׁל מַסּוֹר־יָד עָלְתָה בְּעָמָל רַב, וְאוּלָם סוֹף סוֹף הִתְקִינוּ כְּלִי, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת הַדְּרוּשָׁה לְכָךְ אֶפְשָׁר הָיָה לְנַסֵּר בּוֹ עֵצִים. אָז עָשׂוּ שֻׁלְחָנוֹת, סַפְסָלִים, אֲרוֹנוֹת וּמִטּוֹת, אֲשֶׁר מִכָּל צָרְכֵי הַמִּשְׁכָּב הָיָה מֻנָח עֲלֵיהֶן רַק מִזְרָן שֶׁל עִשְּׂבוֹת־יָם בִּלְבַד. מַרְאֵה בֵּית הַבִּשּׁוּל עִם הַמַּדָּפִים שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם עָמְדוּ כְּלֵי־הַחֶרֶס, עִם תַּנּוּר הַלְּבֵנִים שֶׁלּוֹ וְעִם לוּחַ הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ לַהֲדָחַת הַכֵּלִים, הָיָה נָאֶה בְּיוֹתֵר, וְנֶב הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בּוֹ בְּכֹבֶד רֹאשׁ כְּאִלּוּ הָיָה כִּימַאי הָעוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּלַבּוֹרָטוֹרְיוֹן.

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה מֻכְרָחִים הָיוּ חָרָשֵׁי כְּלֵי הָעֵץ לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמָם לַנַּגָּרִים. מוֹצָא־הַמַּיִם הֶחָדָשׁ, שֶׁנּוֹצַר בְּכֹחַ הַהִתְפּוֹצְצוּת, הִצְרִיךְ בְּנִיַּת שְׁנֵי גְשָׁרִים קְטַנִּים, אֶחָד עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְהַשֵּׁנִי עַל חוֹף הַיָּם. שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ הָיוּ עַכְשָׁו נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי זֶרֶם הַמַּיִם, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים צְרִיכִים הָיוּ לְעָבְרוֹ בָּרֶגֶל מִדֵּי לֶכְתָּם אֶל הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאִי. וְאִם אָמְרוּ לִמְנֹעַ עַצְמָם מֵעֲבֹר אֶת הַזֶּרֶם, מֻכְרָחִים הָיוּ לָלֶכֶת מַהֲלָךְ רַב בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין וְלָסֹב אֶת מִקּוֹרוֹת הַפֶּלֶג הָאָדֹם. כְּנֶגֶד תַּקָּלָה זוֹ לֹא הָיְתָה אֵפוֹא אֶלָּא תַּקָּנָה אַחַת פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר: לִבְנוֹת עַל הָרָמָה וְעַל חוֹף הַיָּם שְׁנֵי גְשָׁרִים קְטַנִּים, שֶׁאָרְכָּם מֵעֶשְׂרִים וְעַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רֶגֶל, וְעִקָּר יְסוֹדָם וּמַעֲשֵׂיהֶם – גִּזְעֵי עֵץ אֲחָדִים שֶׁהֻקְצְעוּ בְּקַרְדֹּם בְּצוּרָה מְרֻבַּעַת. עֲבוֹדָה זוֹ נֶעֶשְׂתָה וְנִגְמְרָה בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים. מִשֶּׁהוּקְמוּ הַגְּשָׁרִים, מִהֲרוּ נֶב וּפֶנְקְרוֹף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַעֲבָר נוֹחַ זֶה וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל שִׂרְטוֹן הַצְּדָפוֹת, שֶׁגִּלּוּ בְּקִרְבַת גִּבְעוֹת־הַחוֹלוֹת. הֵם לָקְחוּ עִמָּם מִין עֲגָלָה, אֲשֶׁר מִלְּאָה עַכְשָׁו אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל הַמְּקְלַעַת הַיְּשָׁנָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁשִּׁמּוּשָׁהּ הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, וְהֵבִיאוּ הַבַּיְתָה כַּמָּה אֲלָפִים צְדָפוֹת. אֶת הַצְּדָפוֹת הַלָּלוּ הִשְׁכִּינוּ בֵּין הַסְּלָעִים אֲשֶׁר עִם תּוֹצְאוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה, וּמֵעַכְשָׁו הָיְתָה לָהֶם תַּרְבּוּת צְדָפוֹת מִשֶּׁל עַצְמָם. הָרְכִיכוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מִן הַמְשֻׁבָּחוֹת, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֶעֱלוּ אוֹתָן עַל שֻׁלְחָנָם כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן כְּבָר הָיָה מְסַפֵּק לְיוֹשְׁבָיו כִּמְעַט אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נֶחֱקַר אֶלָּא חֶלְקוֹ הַקָּטֹן בְּיוֹתֵר. וּלְפִיכָךְ הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁאִם יַחְדְּרוּ אֶל פִּנּוֹתָיו הָרְחוֹקוֹת וְיָתוּרוּ אֶת כָּל אוֹתוֹ הַשֶּׁטַח הַמְכֻסֶּה יְעָרִים, הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִנַּחַל־הַתּוֹדָה עַד לְכֵף־הַזּוֹחֵל, יַעֲנִיק לָהֶם אוֹצָרוֹת חֲדָשִׁים.

וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיוּ חֲסֵרִים עֲדַיִן יוֹשְׁבֵי הָאִי דָבָר אֶחָד, וְהַחִסָּרוֹן הַזֶּה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר. אָמְנָם מְזוֹנוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְשֶׁל צְמָחִים הָיוּ לָהֶם בְּשֶׁפַע; מִשְּׂרַת שָׁרְשֵׁי עֲצֵי הַדְּרָקוֹנִים, שֶׁהוּבְאָה לִידֵי תְּסִיסָה, הִמְצִיאָה לָהֶם מַשְׁקֶה קְצָת חָמוּץ, דּוֹמֶה לְבִירָה, שֶׁהָיָה יָפֶה לִשְׁתִיָּה מִן הַמַּיִם הַפְּשׁוּטִים; לֹא נֶעְדַּר מֵהֵם אֲפִילוּ סֻכָּר, אָמְנָם לֹא שֶׁל קְנֵי סֻכָּר וְלֹא שֶׁל סֶלֶק, אֶלָּא שֶׁל מִין תִּדְהָר הַקָּרוּי, “תִּדְהָר שֶׁל סֻכָּר,” הַגָּדֵל בְּכָל הָאֲזוֹרִים הַמְמֻזָּגִים וְהָיָה מָצוּי הַרְבֵּה גַם עַל הָאִי לִינְקוֹלְן. אֶת מִיץ הָאִילָן הַזֶּה הַנּוֹטֵף מִתּוֹךְ קְלִפָּתוֹ אָסְפוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם נֹפֶת. הֵם לֹא חָסְרוּ גַם מִין טֶה, שֶׁטַּעְמוֹ הָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר, אַף הָיָה לָהֶם גַּם מֶלַח, הַלֹּא הוּא הַמִּינֵרַל הַיָּחִיד הַנִּמְנֶה עַל מִינֵי הַמְּזוֹנוֹת… אֶלָּא שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים לָחֶם!

אֶפְשָׁר שֶׁלְּאַחַר זְמַן יַעֲלֶה בְּיָד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִמְצֹא דָבָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹם הַמַּאֲכָל הַזֶּה, כְּגוֹן קֶמַח שֶׁל עֵץ הַסָּגוֹ אוֹ פֵּרוֹת עֵץ הַלֶּחֶם, שֶׁהֲרֵי יִתָּכֵן כִּי בְּיַעֲרֵי הַדָּרוֹם מְצוּיִם גַּם הָאִילָנוֹת הַיְקָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם.

וְהִנֵּה בָּאָה הַהַשְׁגָּחָה בְּהֶסַּח הַדַּעַת לְעֶזְרָתָם. בְּאַחַד הַיָּמִים יָשַׁב הֶרְבֶּרְט וְתִקֵּן אֶת הַמִּקְטֹרֶן שֶׁלּוֹ וְהִנֵּה מָצָא בְּתוֹךְ הַבִּטְנָה דָבָר, אֲשֶׁר עִם כָּל הֱיוֹתוֹ לְמַרְאִית עַיִן קָטֹן וְדַל וְכָמוֹהוּ כְּאַיִן, לֹא הָיְתָה לְאֵל יַד כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּכָל חָכְמָתוֹ וְכֹחַ הַהַמְצָאָה שֶׁלּוֹ לִיצוֹר כְּמוֹתוֹ.

אוֹתוֹ הַיּוֹם יָרְדוּ גִּשְׁמֵי זַעַף וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם בָּאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית, וּפִתְאֹם קָרָא הָעֶלֶם וְאָמַר:

“הַבֵּט וּרְאֵה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, גַּרְגַּר דָּגָן!”

וְהוּא הֶרְאָה לַחֲבֵרָיו גַּרְגַּר דָּגָן, גַּרְגַּר דָּגָן יָחִיד וּמְיֻחָד, שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל וְיָרַד דֶּרֶךְ חוֹר שֶׁבְּכִיס הַמִּקְטֹרֶן אֶל תּוֹךְ הַבִּטְנָה שֶׁלּוֹ.

לִמְצִיאוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַגַּרְגַּר בְּמָקוֹם זֶה גָרַם הַמִּנְהָג שֶׁנָּהַג הֶרְבֶּרְט בְּרִיצְ’מוֹנְד לְכַלְכֵּל יוֹנִים אֲחָדוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ פֶּנְקְרוֹף בְּמַתָּנָה.

“גַּרְגַּר דָּגָן?” שָׁאַל הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת.

“הֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, אֲבָל רַק אֶחָד, גַּרְגַּר אֶחָד בִּלְבַד!”

“אִי יַקִּירִי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף בִּצְחוֹק, “אָכֵן מְצִיאָה גְּדוֹלָה מָצָאת!”

“מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לָנוּ גַּרְגַּר דָּגָן אֶחָד? מָה נַעֲשֶׂה בּוֹ?”

“נֹאפֶה מִמִּנּוּ לֶחֶם,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אָמְנָם כֵּן, לֶחֶם, רְקִיקִים וְעוּגוֹת!” קָרָא הַסַּפָּן. “אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אֲנִי שֶׁעֵינֵינוּ תִּכְלֶינָה מְיַּחֵל, עַד שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁיְּסַפֵּק לָנוּ גַּרְגַּר דָּגָן זֶה יְמַלֵּא אֶת כְּרֵסֵנוּ!”

בְּעֵינֵי הֶרְבֶּרְט לֹא נֶחְשְׁבָה הַמְּצִיאָה שֶׁמָּצָא לִמְאוּמָה וְהוּא אָמַר לְהַשְׁלִיךְ אֶת גַּרְגַּר הַדָּגָן, וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית לְקָחוֹ מִיָּדוֹ, בָּדַק אוֹתוֹ וּמָצָא שֶׁהוּא כְּתִקּוּנוֹ. אָז נָתַן אֶת עֵינָיו בַּסַּפָּן וְעָנָה וְאָמַר בִּמְנוּחָה גְּמוּרָה:

“הִגִּידָה לִי, פֶּנְקְרוֹף, וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה שִׁבָּלִים עָלוּל לְהַצְמִיחַ גַּרְגַּר דָּגָן אֶחָד?”

“וַדַּאי שִׁבֹּלֶת אַחַת!” הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל כְּשֶׁהוּא תָּמֵהַּ עַל הַשְּׁאֵלָה.

עֶשֶׂר, פֶּנְקְרוֹף. וּכְלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה גַּרְגְּרִים עוֹשָׂה שִׁבֹּלֶת אֶחָת?"

“בְּחַיֵּי רֹאשִׁי, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ זֹאת.”

“שְׁמוֹנִים גַּרְגְּרִים בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“וּבְכֵן אִם נִזְרַע אֶת הַגַּרְגַּר, נֶאֱסֹף בַּקָּצִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁמוֹנֶה מֵאוֹת גַּרְגְּרִים, אֲשֶׁר יַצְמִיחוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים אֶלֶף גַּרְגְּרִים, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית – חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂר מִלְיוֹנִים, וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית – יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת מִלְיַרְדִים גַּרְגְּרִים. הֲרֵי לְךָ שִׁעוּרֵי הָרִבּוּי הַהוֹלֵךְ וְעוֹלֶה!”

חֲבֵרָיו שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו דּוֹמֵם וְלֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם. הַמִּסְפָּרִים הַלָּלוּ הִדְהִימוּ אוֹתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן, נְכוֹנִים וּמְדֻיָּקִים הָיוּ.

“אָמְנָם כֵּן, יְדִידַי,” הוֹסִיף הָאִינְגֵ’נֵר וְאָמַר. “כָּזֶה הוּא כֹּחַ הַפִּרְיָה וְהָרִבְיָה שֶׁל הַטֶּבַע. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ: בַּמֶּה נֶחֱשָׁב כֹּחַ הָרִבְיָה שֶׁל גַּרְגַּר הַדָּגָן, שֶׁאֵינוֹ מַצְמִיחַ אֶלָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גַּרְגְּרִים, לְעֻמַּת רִבּוּיוֹ שֶׁל גַּרְגַּר הַפָּרָג, הַמַּצְמִיחַ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אֶלֶף גַּרְגְּרִים? לוּלֵא הַסִּבּוֹת הַמְּרֻבּוֹת, הַמְכַלּוֹת אֶת זַרְעָם וּמְעַכְּבוֹת אֶת כֹּחַ הָרִבְיָה שֶׁלָּהֶם, הָיוּ הַצְּמָחִים הַלָּלוּ מְכַסִּים אֶת פְּנֵי כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ.”

אֶפֶס הָאִינְגֵ’נֵר טֶרֶם גָּמַר אֶת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה שֶׁלּוֹ.

“וְעַכְשָׁו הַגִּידָה לִי, פֶּנְקְרוֹף,” הוֹסִיף וְאָמַר, “כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה בּוּשְׁלִים כּוֹלְלִים אַרְבַּע מֵאוֹת מִילְיַרְדִּים גַּרְגְּרִים?”

“לֹא אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “רַק אַחַת יָדַעְתִּי, שֶׁבְּהֵמָה בְּצוּרַת אָדָם אֲנִי.”

“וּבְכֵן הָבָה אַגִּידָה לְךָ: יוֹתֵר מִשְּׁלֹשֶׁת מִלְיוֹנִים בּוּשְׁלִים, מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים מִלְיוֹנִים גַּרְגְּרִים הַבּוּשֵׁל.”

“שְׁלֹשָׁה מִלְיוֹנִים!” צָוַח פֶּנְקְרוֹף.

“אָמְנָם כֵּן, שְׁלֹשָׁה מִלְיוֹנִים.”

“בְּאַרְבַּע שָׁנִים?”

“הֵן, בְּאַרְבַּע שָׁנִים,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְאוּלַי גַּם בִּשְׁנָתַיִם, כִּי סָבוּר אֲנִי, שֶׁבְּרֹחַב זֶה נוֹתֶנֶת הָאֲדָמָה שְׁנֵי קְצִירִים בַּשָּׁנָה.”

לְשֵׁמַעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָהַל פֶּנְקְרוֹף בְּקוֹל וְקָרָא כְּמִנְהָגוֹ קְרִיאַת “הֵידָד” אַדִּירָה.

“וּבְכֵן אֵפוֹא הֶרְבֶּרְט,” הוֹסִיף הָאִינְגֵ’נֵר וְאָמַר, “מָצָאת מְצִיאָה, שֶׁעֶרְכָּהּ גָּדוֹל בִּשְׁבִילֵנוּ עַד מְאֹד. בַּמַּצָּב שֶׁאָנוּ נְתוּנִים בּוֹ, יְדִידַי, עָלוּל כָּל דָּבָר לִהְיוֹת לָנוּ לְהוֹעִיל. בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם לְבַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת הַדָּבָר.”

“לֹא אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, לֹא נִשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר לְעוֹלָם,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “וְאִם אֶמְצָא בְּאַחַד הַיָּמִים אֶחָד מֵאוֹתָם גַּרְעִינֵי הַטַּבַּק, הַמּוֹלִידִים וּמַצְמִיחִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אֶלֶף גַּרְעִינִים, מֻבְטָח אַתָּה שֶׁלֹּא אֶזְרֶנּוּ לָרוּחַ! וְעַתָּה הַגִּידָה לָנוּ, מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?”

“עַתָּה אֵין לָנוּ בִּלְתִּי אִם לִזְרֹעַ אֶת גַּרְגַּר הַדָּגָן בַּאֲדָמָה,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן,” הוֹסִיף גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְאָמַר, “אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ לְזָרְעוֹ בְּכָל הַכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא נוֹשֵׂא בְּקִרְבּוֹ אֶת כָּל הַתְּנוּבָה וְאֶת הַיְבוּל שֶׁלָּנוּ לֶעָתִיד לָבוֹא.”

“וּבִלְבַד שֶׁיִּצְמַח וְיָנוּב!” קָרָא הַסַּפָּן.

“הוּא יִצְמַח וְיָנוּב,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הָעֶשְׂרִים לְיוּנִי. הַשָּׁעָה הָיְתָה אֵפוֹא כְּשֵׁרָה לִזְרִיעַת גַּרְגַּר הַדָּגָן הַיָּחִיד וְהַיָּקָר הַזֶּה. מִתְּחִלָּה דִּמּוֹּ לִזְרֹעַ אוֹתוֹ בְּעָצִיץ, אֲבָל לְאַחַר שִׁקּוּל הַדַּעַת נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְמָסְרוֹ בִּידֵי הַטֶּבַע וּלְזָרְעוֹ בָּאֲדָמָה. הַדָּבָר נַעֲשָׂה עוֹד בּוֹ בַּיּוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לֵאמֹר, שֶׁנָּהֲגוּ זְהִירוּת יְתֵרָה וְעָשׂוּ אֶת כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁהַמִּזְרָע יַצְלִיחַ.

לְאַחַר שֶׁמֶּזֶג־הָאֲוִיר הִתְבַּהֵר קְצָת, עָלוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל הָרָמָה שֶׁעַל גַּבֵּי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. כָּאן בָּחֲרוּ מָקוֹם, שֶׁהָיָה מוּגָן יָפֶה מִפְּנֵי הָרוּחַ וְשֶׁשֶּׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם הִשְׁפִּיעָה עָלָיו אֶת כָּל חֻמָּהּ. אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה נִקּוּ יָפֶה, עָקְרוּ אֶת עֲשָׂבָיו אַף עֲדָרוּהוּ כָּל צָרְכּוֹ, כְּדֵי לְהַרְחִיק מִתּוֹכוֹ אֶת הַשְּׁרָצִים וְאֶת הַתּוֹלַעִים. אַחַר כִּסּוּהוּ בִּשְׁכָבָה שֶׁל אַדְמַת־גַּנִּים מְשֻׁבָּחָה מְעֹרָבָה בְּמִקְצָת סִיד, הִקִּיפוּהוּ גָּדֵר וְהִנִּיחוּ אֶת גַּרְגַּר־הַדָּגָן בַּקַּרְקַע הַלַּח.

וְכִי לֹא הָיָה הַדָּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִנִּיחוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים זֶה עַתָּה אֶת אֶבֶן־הַיְסוֹד לְבִנְיַן חָדָשׁ? כָּל הַמַּעֲשֶׂה הִזְכִּיר לְפֶנְקְרוֹף אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הִצִּית הַגַּפְרוּר הָאֶחָד שֶׁלּוֹ וְאֵת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁחָרַד אָז עַל הַגַּפְרוּר הַזֶּה. וְאוּלָם הַמְּאֹרַע שֶׁל הַיּוֹם הָיָה חֲמוּר וְרַב עֶרֶךְ הַרְבֵּה מִן הַמְּאֹרַע הַהוּא. שֶׁהֲרֵי אֵשׁ הָיוּ פְּלִיטֵי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מַמְצִיאִים לְעַצְמָם, אִם בְּדֶרֶךְ זוֹ וְאִם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֲבָל שׁוּם כֹּחַ־אֱנוֹשׁ לֹא יָכֹל הָיָה לָתֵת לָהֶם שִׁלּוּמִים תַּחַת הַגַּרְעִין הַזֶּה, אִם יִקְרֶה אָסוֹן וְהוּא יָמוּת וְיִכְלֶה!

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד

מַעֲלוֹת אֲחָדוּת לְמַטָּה מֵאֶפֶס – סִיּוּר הַבִּצּוֹת אֲשֶׁר בִּדְרוֹמִית־מִזְרָחִית – מִינֵי שׁוּעָלִים – מַרְאֶה הַיָּם – שִׂיחָה עַל עֲתִידוֹתָיו שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֶט – עֲבוֹדַת הָאִינְפוּזוֹרִיּוֹת – מַה יְהִי סוֹפוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאֶרֶץ – הַצַּיִד – הַבִּצָּה

מֵאוֹתוֹ הַזְּמָן וְאֵילָךְ לֹא עָבַר יוֹם, שֶׁפֶּנְקְרוֹף לֹא בִּקֵּר אֶת “שְׂדֵה הַדָּגָן” שֶׁלּוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר קָרָא לִמְקוֹם הַמִּזְרָע בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. וְאוֹי אוֹי לָהֶם לַשְּׁרָצִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם! הֵם נִשְׁמְדוּ בְּלֹא רַחֲמִים.

סָמוּךְ לְסוֹף חֹדֶשׁ יוּנִי פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, שֶׁיָּרְדוּ עַד עַכְשָׁו בְּלֹא הֶפְסֵק, וְקֹר הִשְׂתָּרֵר בָּאָרֶץ. בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶשׁ זֶה הָיָה טֶרְמוֹמֶטֶר מַרְאֶה שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע מַעֲלוֹת לְמַטָּה מִנְּקֻדַּת הַקִּפָּאוֹן.

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הִתְחִילָה מִתּוֹךְ קֹר חָזָק עַד מְאֹד. גּוּשֵׁי קֶרַח נֶעֶרְמוּ לְיַד תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה, וּפְנֵי הַיְּאוֹר קָפְאוּ לְכָל מְלוֹא הֶקֵּפָם.

אוֹצַר הָעֵצִים הִתְרוֹקֵן וְהָיָה צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְמַלֵּא וְלַחֲזֹר וּלְמַלֵּא אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. יָפֶה עָשָׂה פֶּנְקְרוֹף שֶׁלֹּא הִמְתִּין עַד שֶׁהַנַּחַל יִתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ קֶרַח, אֶלָּא הֶעֱבִיר עָלָיו מִטְעָן גָּדוֹל שֶׁל עֵצִים קֹדֶם שֶׁקָּפָא. הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ יוֹם יוֹם בַּזֶּרֶם, שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹחַ מֵנִיעַ לְלֹא לֵאוּת, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמוֹלִיךְ בְּסִיּוּעוֹ רַפְסוֹדוֹת שֶׁל עֵצִים, עַד שֶׁהַקֹּר עָצַר אֶת תְּנוּעָתוֹ וְהִקְפִּיאוֹ. אֶל חָמְרֵי הַשְּׂרֵפָה, שֶׁהֶעֱנִיק לָהֶם הַיַּעַר בְּעַיִן יָפָה, הוֹסִיפוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת שֶׁל פַּחְמֵי אֶבֶן, שֶׁהֶעֱלוּ מִן הַמַּחְפֹּרֶת שֶׁלְּרַגְלֵי הַר פְרַנְקְלִין. אֶת כֹּחַ חֻמָּם שֶׁל פַּחְמֵי הָאֶבֶן הִכִּיר לָדַעַת כָּל צָרְכּוֹ בָּרְבִיעִי לְחֹדֶשׁ יוּלִי: בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יָרְדָה הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה עַד כְּדֵי שְׁתֵּים־עֶשְרֵה אוֹ שְׁלֹש־עֶשְרֵה מַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת צֶלְסְיוּס. אָז הֵקִימוּ כִּירָה שְׁנִיָּה בַּחֲדַר הָאֹכֶל וְשָׁם עָבְדוּ אֶת עֲבוֹדָתָם יַחַד.

בִּתְקוּפַת קֹר זוֹ לֹא פָּסַק כּוֹרֶשׁ סְמִית לִשְׂמֹחַ עַל הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה שֶׁבָּאָה בְּלִבּוֹ לְהוֹלִיךְ סִילוֹן מַיִם מִיאוֹר גְּרַנְט אֶל אַרְמוֹן הַגָּזִית. כֵּיוָן שֶׁהַמַּיִם הָיוּ מוֹשְׁכִים וְהוֹלְכִים מִתַּחַת לְשִׁכְבַת הַקֶּרַח וְשׁוֹטְפִים וְעוֹבְרִים דֶּרֶךְ הַתְּעָלָה הַיְשָׁנָה, לֹא קָפְאוּ כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף; הֵם הִשְׁתַּפְּכוּ אֶל תּוֹךְ מִקְוֶה קָטָן, שֶׁנֶּחֱצַב אֲחוֹרֵי הַמַּחֲסָן, וְשִׁפְעַת הָעֹדֶף שֶׁלָּהֶם זָרְמָה לְתוֹךְ הַבְּאֵר וּמִשָּׁם הַיַּמָּה.

כֵּיוָן שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר בְּעוֹנָה זוֹ הָיָה יָבֵשׁ בְּיוֹתֵר, הֶחֱלִיטוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁהִתְעַטְּפוּ עֲטִיפָה חַמָּה כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם, לְסַיֵּר בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת חֵלֶק הָאִי, הַמִּשְׂתָּרֵעַ דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית בֵּין נַחַל־הַתּוֹדָה וּבֵין כֵּף הַצִּפֹּרֶן. חֵלֶק זֶה הָיָה שֶׁטַח טוֹבְעָנִי רְחַב יָדַיִם, שֶׁהַצַּיָּדִים תָּלוּ בּוֹ תִּקְוָה לִרְאוֹת בְּרָכָה רָבָה בַּעֲמָלָם, כִּי הָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר שֶׁעוֹפוֹת הַמַּיִם מְצוּיִים שָׂם בְּהָמוֹן.

עֲלֵיהֶם הָיָה לַעֲבֹר מַהֲלָךְ שֶׁל שְׁמוֹנָה אוֹ תִּשְׁעָה מִלִּין, וְכֵן גַּם בְּשׁוּבָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ בָּרִי הָיָה שֶׁהַטִּיּוּל יֶאֱרַך כָּל הַיּוֹם. וּמֵאַחַר שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לָתּוּר וְלַחֲקֹר מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ עָדַין כָּל עִקָּר, לְפִיכָךְ הֶחֱלִיטוּ שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹנִיָּה כֻּלָּהּ תִּשְׁתַּתֵּף בַּטִּיּוּל. בַּחֲמִשִּׁי לְיוּלִי בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצָא אֵפוֹא כּוֹרֶשׁ סְמִית מֵאַרְמוֹן הַגְּרָנִית בְּלִוְיַת כָּל חֲבֵרָיו לַדֶּרֶךְ. כֻּלָּם הָיוּ מְזֻיָּנִים בַּחֲנִיתוֹת, בְּמַלְכֹּדוֹת, בִּקְשָׁתוֹת וְחִצִּים, אַף לָקְחוּ עִמָּם צֵידָה מַסְפִּיקָה וְטוֹףּ הָיָה רָץ וּמְקַפֵּץ לִפְנֵיהֶם.

הֵם בָּחֲרוּ דֶּרֶךְ קְצָרָה וְעָבְרוּ אֶת נַחַל־הַתּוֹדָה, שֶׁהָיָה עַכְשָׁו מְחֻפֶּה קֶרַח מוּצָק וְשִׁמֵּשׁ מַעֲבָר נוֹחַ.

“וְאַף עַל פִּי כֵן,” עָנָה וְאָמַר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַכַּתָּב, “אֵין מִכְסֶה קֶרַח זֶה יָכֹל לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל גֶּשֶׁר מוּצָק!” וְהַדִּין הָיָה עִמּוֹ.

וּבְכֵן נִמְנוּ וְגָמְרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְהַכְנִיס אֶת בִּנְיָנוֹ שֶׁל גֶּשֶׁר “מוּצָק” בִּרְשִׁימַת הַמִּפְעָלִים הָעוֹמְדִים עַל הַפֶּרֶק.

זוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִצִּיגוּ אֶת כַּף רַגְלָם עַל הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה וְחָדְרוּ אֶל בֵּין הָאֳרָנִים רָמֵי הַקּוֹמָה וְהַנֶּהְדָּרִים שֶׁהָיוּ עֲטוּפִים עַכְשָׁו עֲטִיפָה שֶׁל שֶׁלֶג.

עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲבֹר כַּחֲצִי מִיל וְהִנֵּה פָּרְצָה מִבֵּין שִׂיחַ עָבֹת מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁל מְהַלְּכֵי־אַרְבַּע, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה דָּרָה בְּמָקוֹם זֶה וַאֲשֶׁר נְבִיחָתוֹ שֶׁל טוֹףּ הִרְגִּיזָה אֶת רִבְצָהּ וְהִבְרִיחָה אוֹתָהּ מִמְּעוֹנָתָהּ.

“הֲרֵי אֵלֶּה שׁוּעָלִים!” קָרָא הֶרְבֶּרְט בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל הַלְּהָקָה מְקַפֶּצֶת וּבוֹרַחַת בַּמְּהִירוּת.

וּבֶאֱמֶת הָיוּ הַלָּלוּ שׁוּעָלִים, אֲבָל גִּדְלֵי קוֹמָה בְּיוֹתֵר; הֵם הִשְׁמִיעוּ מִין נְבִיחָה, שֶׁהִתְמִיהָה, כַּנִּרְאֶה אֶת טוֹףּ תְּמִיהָה גְּדוֹלָה, כִּי הוּא עָצַר פִּתְאֹם אֶת מְרוּצָתוֹ וּמִתּוֹךְ כָּךְ נָתַן לַחַיּוֹת זְמָן לִבְרֹחַ וּלְהִתְעַלֵּם.

אָמְנָם רַשַּׁאי הָיָה הַכֶּלֶב לִתְמֹהַּ, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בָּקִי בְּתוֹלְדוֹת הַטֶּבַע. וְאוּלָם הַשּׁוּעָלִים הַלָּלוּ, שֶׁמַרְאֵיהֶם הָיָה אָפֹר־אֲדַמְדַּם וּזְנָבָם הָיָה שָׁחֹור עִם צִיצַת שֵׂעַר לְבָנָה בְּקָצֵהוּ, גִּלוּ עַל יְדֵי נְבִיחָתָם אֶת מוֹלַדְתָּם בְּבֵרוּר. הֶרְבֶּרְט הִכִּירָם מִיָּד וְקָרָא לָהֶם בִּשְׁמָם הָאֲמִתִּי “קִילְפָה”, לֵאמֹר: שׁוּעֲלֵי בְּרָזִילְיָה. הַשּׁוּעָלִים הַלָּלוּ מְצוּיִים הַרְבֵּה בְּצִ’ילִי, עַל פְּנֵי הָאִיִּים הַמָאלוּאִינִיִּים וּבְכָל אֲרְצוֹת אֲמֶרִיקָה שֶׁבֵּין מַעֲלוֹת הָרֹחַב הַשְּׁלֹשִים וְהָאַרְבָּעִים. הֶרְבֶּרְט הָיָה מֵצֵר הַרְבֵּה עַל אֲשֶׁר טוֹףּ לֹא הִצְלִיחַ לִלְכֹּד אַחַת הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת הַלָּלוּ.

“הַרְאוּיִים הֵם לַאֲכִילָה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה דָּן עַל כָּל הַחַיּוֹת הַמְּצוּיוֹת עַל פְּנֵי הָאִי רַק מִבְּחִינָה אַחַת: אִם יָפוֹת הֵן לְמַאֲכָל בְּנֵי אָדָם וְאִם אָיִן.

“לֹא,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “וְאוּלָם חוֹקְרֵי הַטֶּבַע טֶרֶם קָבְעוּ אֶת טִיב בָּבַת־הָעַיִן שֶׁל הַשּׁוּעָלִים הַלָּלוּ, אִם הִיא יוֹמִית אוֹ לֵילִית, וְאִם לֹא מִן הָרָאוּי הוּא לִמְנוֹת אוֹתָם עַל מִשְׁפַּחַת הַכְּלָבִים.”

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא לְחַיֵּךְ לְשֵׁמַע חֲקִירוֹתָיו שֶׁל הָעֶלֶם, שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא דָּן עַל הַכֹּל בְּכֹבֶד־רֹאשׁ. וַאֲשֶׁר לַסַּפָּן, הִנֵּה בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע שֶׁהַשּׁוּעָלִים הַלָּלוּ אֵינָם נִמְנִים עַל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַיָּפִים לַאֲכִילָה, שׁוּב לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ אֲלֵיהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן הֵעִיר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיְּסַדְּרוּ עַל יַד אַרְמוֹן הַגְּרָנִית חֲצַר עוֹפוֹת, מִן הַצֹּרֶךְ יִהְיֶה לְהַתְקִין אֶמְצָעִים שֶׁל שְׁמִירָה כְּנֶגֶד הַחַמְסָנִים הַלָּלוּ מְהַלְּכֵי אַרְבַּע, אֲשֶׁר וַדַּאי יַשִּׁיאֵם יִצְרָם לְבַקֵּר אֶת הֶחָצֵר הַזֹּאת. הַכֹּל הִסְכִּימוּ לִדְבָרָיו.

לְאַחַר שֶׁהִקִּיפוּ אֶת קְצֶה הָאִי, בָּאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל מִישׁוֹר אָרֹךְ, שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ עַל שְׂפַת הַיָּם. הַשָּׁמַיִם הָיוּ טְהוֹרִים בְּיוֹתֵר, כְּכָל אֲשֶׁר יִקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בַּזְּמַן שֶׁקֹּר חָזָק הוֹלֵךְ וּמַתְמִיד יָמִים רַבִּים. וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ בַּעֲקִיצוֹת הַקֹּר, כִּי נִתְחַמְמוּ מִכֹּחַ הַהֲלִיכָה. חוּץ מִזֶּה, הָיָה הָאֲוִיר שָׁקֶט לְלֹא מַשָּׁב־רוּחַ כָּל שֶׁהוּא וּבַיָּדוּעַ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֵין רוּחַ נוֹשֶׁבֶת, נָקֵל לָאָדָם לַעֲמֹד אֲפִילוּ בִּפְנֵי קֹר חָזָק בְּיוֹתֵר. שֶׁמֶשׁ מַזְהִירָה נְטוּלַת חֹם, צָפָה וְעָלְתָה מִתּוֹךְ מְצוּלוֹת הָאוֹקְיָנוֹס וְגוֹלְלָה אֶת הַדִּיסְקוּס הָאַדִּיר שֶׁלָּהּ עַל פְּנֵי הָאֹפֶק. הַיָּם הָיָה כֻּלּוֹ שׁוֹקֵט וְהִשְׂתָּרַע כְּעֵין מַפָּה כְּלִילַת תְּכֵלֶת, כְּאַחַד הַיְאוֹרִים בְּיוֹם בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים. כֵּף הַצִּפֹּרֶן, שֶׁהָיָה מְעֻקָּם כְּעֵין יָטָגָן³⁰ הִשְׂתָּרַע בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה מִילִין לִפְאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית וְנִרְאֶה בִּבְהִירוּת. חֵלֶק זֶה שֶׁל מִפְרַץ־הַבְּרִית הָיָה כֻּלּוֹ פָּרוּץ וּפָתוּחַ לְגַלֵּי הַיָּם הַסּוֹעֲרִים, וְשׁוּם דָּבָר וַאֲפִלּוּ שִׂרְטוֹן לֹא הֵגֵן עָלָיו מִפְּנֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ אִלּוּ נִדְחֲתָה לְשָׁם אַחַת הָאֳנִיּוֹת הַמֻּרְדָּפוֹת בְּיַד רוּחוֹת הַמִּזְרָח, לֹא הָיְתָה מוֹצְאָה שׁוּם מַחֲסֶה וּמִקְלָט. עַל פִּי מְנוּחַת הַמַּיִם הָאֵלֶּה, עַל פִּי צִבְעָם הָאֶחָד, שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ שׁוּם גֶוֶן כָּתֹּם, וּלְבַסּוֹף עַל פִּי הַחִסָּרוֹן הַגָּמוּר שֶׁל סְלָעִים שֶׁמִּתַּחַת לַמַּיִם אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר שֶׁחוֹף זֶה תָּלוּל הוּא, וְשֶׁהָאוֹקְיָנוֹס מְכֻסֶּה בְּמָקוֹם זֶה תְּהוֹמוֹת עֲמֻקּוֹת לְאֵין קֵץ. לְאָחוֹר, לִפְאַת מַעֲרָב נִרְאוּ מִמֶּרְחָק אַרְבָּעָה מִִילִִין שׁוּרוֹת הָאִילָנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר לְיַעֲרֵי הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲלוּלִים הָיוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה לִרְאוֹת אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ הֵם שְׁרוּיִים עַל אִי בּוֹדֵד בִּנְאוֹת הַצִּיר הַסָּגוּר וּמְסֻגָּר בֵּין הֲרָרֵי קֶרַח.

בְּמָקוֹם זֶה חָנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּדֵי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית. הִבְעִירוּ מְדוּרָה שֶׁל זְרָדִים וְקוֹצִים יְבֵשִׁים, וְנֶב הִגִּישׁ לִפְנֵי הַמְּסֻבִּים בָּשָׂר קַר, אַף הוֹסִיף עָלָיו כּוֹסוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל טֵה־אוֹסְוֶגוֹ.

עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַסְּבִיבָה. חֵלֶק זֶה שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה כֻּלּוֹ לְלֹא פְּרִי וְשִׁוָּה לְעֵינֵי הָרוֹאִים הֶפֶךְ גָּמוּר לַחֶבֶל הַמַּעֲרָבִי. לְמַרְאֶה הַשִּׁמָמוֹן הַזֶּה הֵעִיר הַכַּתָּב, שֶׁאִלּוּ הֱטִילָם הַמִּקְרֶה אֶל חֶבֶל הַחוֹף הַזֶּה תְּחִלָּה, וַדַּאי הָיוּ בָּאִים לִידֵי מַחְשָׁבוֹת עֲגוּמוֹת מְאֹד בִּדְבַר תְּכוּנַת הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עָתִיד לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם מוֹשָׁב.

“סָבוּר אֲנִי,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר. “שֶׁלֹּא הָיִינוּ יְכֹלִים אֲפִלּוּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו, כִּי הַיָּם עָמֹק כָּאן בְּיוֹתֵר, וְאֵין אֲפִלּוּ סֶלַע לִהְיוֹת לְמִּקְלָט לִבְנֵי אָדָם. מָה שֶׁאֵין כֵּן הַמָּקוֹם שֶׁלִּפְנֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית; שָׁם יֵשׁ לְכָל הַפָּחוֹת שִׁרְטוֹנוֹתּ וְגַם אִי קָטָן נִמְצָא שָׁם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְרֻבָּה שָׁם יָכֹלֶת הַהַצָּלָה. פֹּה אֵין כְּלוּם, זוּלָתִי מְצוּלוֹת תְּהוֹם”.

“אָכֵן תָּמוּהַּ הַדָּבָר,” נַעֲנָה גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁאִי זֶה, אֲשֶׁר קָטֹן הוּא לְפִי הָעֵרֶךְ, תְּכוּנַת אַדְמָתוֹ רַבַּת חֲלִיפוֹת הִיא כָּל כָּךְ. שִׁנּוּי צוּרוֹת זֶה בַּנֹּהֵג שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֶלָּא בְּחֶלְקֵי יַבָּשָׁה גְּדוֹלִים וְרַחֲבֵי יָדַיִם. כִּמְעַט שֶׁאַתָּה מְדַמֶּה, שֶׁהַחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן אֲשֶׁר כָּל כָּךְ עָשִׁיר וּפוֹרֶה הוּא, טוֹבֵל בְּגַלֵּי הַמַּיִם הַחַמִּים שֶׁל הַמִּפְרָץ הַמֶּכְּסִיקָנִי, תַּחַת אֲשֶׁר חוֹפָיו הַצְּפוֹנִיִּים וְהַדְּרוֹמִיִּים־הַמִּזְרָחִיִּים מִשְׂתָּרְעִים לְיַד יַם הַקֶּרַח.”

“אָכֵן צָדַקְתָּ, סְפִּילֶט יַקִּירִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “לִידֵי הַרְהוֹרִים כָּאֵלֶּה בָּאתִי גַּם אָנֹכִי. אִי זֶה מְשֻׁנֶּה הוּא בְּעֵינַי גַּם לְפִי צוּרָתוֹ וְגַם לְפִי טִבְעוֹ. רָאוּי הוּא לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא שֶׁל כָּל הַמַּרְאוֹת וְהַחֲלִיפוֹת שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בְּחֵלֶק יַבָּשָׁה, וְלֹא הָיִיתִי מִתַּמֵּהַּ כָּל עִקָּר, אִלּוּ הֻבְרַר שֶׁהוּא הָיָה בִּזְּמַן מִן הַזְּמַנִּים חֵלֶק יַבָּשָׁה.”

“מָה אַתָּה סָח? חֵלֶק יַבָּשָׁה בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֶט?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“וּמִשּׁוּם מַה לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר?” הֵשִׁיב כּוֹרֵשׁ סְמִית. “מִשּׁוּם מַה אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁאוֹסְטְרַלְיָה, אִירְלַדְנְיָה הַחֲדָשָׁה וְכָל אוֹתוֹ הַצֵּרוּף שֶׁל קְבוּצוֹת אִיֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֶט, שֶׁהַגֵּאוֹגְרָפִים הָאַנְגְּלִיִּים קוֹרְאִים אוֹסְטְרָלַסְיָה, הָיָה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים חֵלֶק עוֹלָם שִׁשִּׁי, שֶׁלֹּא הָיָה נוֹפֵל בְּגָדְלוֹ מֵאֵרָפָּה וּמֵאַסְיָה, מֵאַפְרִיקָה וּמֵאָמֶרִיקָה? כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי הֲרֵינִי נוֹטֶה לְשַׁעֵר, שֶׁכָּל אוֹתָם הָאִיִּים, הַמְּבַצְבְּצִים וְעוֹלִים מִתּוֹךְ אוֹקְיָנוֹס רְחַב יָדַיִם זֶה, אֵינָם אֶלָּא רָאשֵׁי פִּסְגּוֹתָיו שֶׁל חֵלֶק אֶרֶץ, אֲשֶׁר עַכְשָׁו הוּא מֻבְלָע בַּמְּצוּלוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּעִתִּים קַדְמוֹנִיּוֹת הָיָה בּוֹלֵט וּמִתְנַשֵּׂא מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם.”

“כְּמוֹ אַטְלַנְטִידָה בִּימֵי קֶדֶם,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, בְּנִי… אִם אַךְ אַטְלַנְטִידָה זוֹ הָיְתָה קַיֶּמֶת בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים וְאֵינָהּ אֶלָּא מָשָׁל.”

“וְהָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה אֵפוֹא חֵלֶק שֶׁל אוֹתָהּ הַיַּבֶּשֶׁת?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“סְבָרָה הִיא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וּסְבָרָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְבָאֵר כָּל צָרְכּוֹ אֶת סִבַּת רִבּוּי הַחֲלִיפוֹת שֶׁל צֶאֱצָאֵי אַדְמָתוֹ.”

“וּכְמוֹ כֵן אֶת הַמִּסְפָּר הֶעָצוּם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמְּצוּיִם בּוֹ,” הוֹסִיף הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, בְּנִי,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “בִּדְבָרֶיךָ נָתַתָּ חִזּוּק לְהַשְׁעָרָתִי. אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, שֶׁמִּסְפָּר בַּעֲלֵי הַחַיִּים מְרֻבֶּה הוּא עַל פְּנֵי הָאִי, כְּכָל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ; וּגְדוֹלָה מִזּוֹ: בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ שׁוֹנִים הֵם לְמִינֵיהֶם בְּמִדָּה יְתֵרָה. עַל פִּי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַסְבָרָה הִיא לְהַנִּיחַ, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים חֵלֶק שֶׁל יַבֶּשֶׁת, שֶׁשָּׁקְעָה לְאַט לְאַט אֶל תּוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס.”

“אִם כֵּן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר, כַּנִּרְאֶה, לֹא נִתְקַבְּלָה עֲדַיִן עַל דַּעְתּוֹ כָּל צָרְכָּהּ, “הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁשָּׂרִיד זֶה שֶׁל הַיַּבֶּשֶׁת הַקְּדוּמָה עָתִיד לִשְׁקֹעַ גַּם הוּא בַּיָּם כְּשֶׁתַּגִּיעַ שַׁעְתּוֹ, וּבֵין אֲמֶרִיקָה וְאַסְיָה שׁוּב לֹא יִהְיֶה כְּלוּם?”

“זֹאת לֹא זֹאת,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁכֵּן עֲתִידוֹת לְהִתְגַּלּוּת יַבָּשׁוֹת חֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר מִילְיַרְדֵּי מִילְיַרְדִּים שֶׁל יְצוּרִים זְעִירִים עוֹסְקִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּבְנִיָּתָן.”

“וּמִי וָמִי הֵם הַגּוֹדְרִים הַלָּלוּ, בּוֹנֵי עוֹלָמוֹת?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“הַלָּלוּ בְּרִיּוֹת הָאַלְמוּגִים הֵם,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הַבְּרִיּוֹת הַזְּעִירוֹת הָאֵלֶּה הֵן הֵן שֶׁיָּצְרוּ מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת אֶת הָאִי קְלֶרְמוֹן וְאִיֵּי אַלְמוּגִים רַבִּים אֲחֵרִים אֲשֶׁר בְּלֶב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה מִילְיוֹנִים שֶׁל הָאִינְפוּזוֹרִיּוֹת הָאֵלֶּה מִשְׁקָלָן אַךְ גְּרַן אֶחָד (חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה מִילִיגְרַם), וְאַף עַל פִּי כֵן, צֵא וּרְאֵה מָה אַדִּירָה וּמָה עֲצוּמָה הִיא פְּעֻלָּתָּן. עַל יְדֵי מִלְחֵי הַיָּם וְהֶחֳמָרִים הַמּוּצָקִים שֶׁבַּמַּיִם שֶׁהֵן קוֹלְטוֹת, יוֹצְרוֹת הַבְּרִיּוֹת הַזְּעִירוֹת הַלָּלוּ אֶת הַסִּיד, שֶׁמִּמֶּנּוּ מִתְרַכְּכִים וּמִתְלַכְּדִים הַסְּלָעִים הָעֲצוּמִים שֶׁבְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם, אֲשֶׁר קָשִׁים וּמוּצָקִים הֵם כִּגְרָנִית. לְשֶׁעָבַר, בִּתְקוּפוֹת הַיְצִירָה הָרִאשׁוֹנוֹת, הִשְׁתַּמֵּשׁ הַטֶּבַע בָּאֵשׁ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּכֹחָהּ יַבָּשׁוֹת לְמָעְלָה; אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵיהוּ מַטִּיל אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת עַל הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאֵינָן נִרְאוֹת אֶלָּא בְּמִשְׁקֶפֶת, כִּי כֹּחַ פְּעֻלָּתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ בִּפְנִים כַּדּוּר הָאָרֶץ כְּפִי הַנִּרְאֶה נִתְמַעֵט, וּרְאָיָה לַדָבָר: הֲמוֹן הַוֻּלְקָנִים הַכְּבוּיִים שֶׁעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְסָבוּר אֲנִי, שֶׁמִּקֵּץ עִתִּים וּתְקוּפוֹת הַרְבֵּה, מִקֵּץ דּוֹרֵי דּוֹרוֹת שֶׁל אִינְפוֹזוֹרִיּוֹת, יֵהָפֵך הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט לְיַבֶּשֶׁת גְּדוֹלָה וּרְחָבָה, אֲשֶׁר דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל בְּנֵי אָדָם יֵאֲחְזוּ בּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְיַעֲשׂוּהוּ לִמְקוֹם יִשּׁוּב וְתַרְבּוּת.”

“אָכֵן רָחוֹק הוּא עֲדַיִן הַיּוֹם הַהוּא לְאֵין קֵץ!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“הַטֶּבַע יֵשׁ לוֹ פְּנַאי הַרְבֵּה,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֲבָל מָה צֹרֶךְ לָנוּ בְּיַבָּשׁוֹת חֲדָשׁוֹת?” שֶׁאַל הֶרְבֶּרְט. “דּוֹמֶנִי, שֶׁשִּׁטְחֵי הָאֲרָצוֹת הָרְאוּיוֹת לְיִשּׁוּב מַסְפִּיקִים לִבְנֵי אָדָם כָּל צָרְכָּם. וַהֲרֵי אֵין הַטֶּבַע יוֹצֵר שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת!”

“אָמְנָם כֵּן, אֵין הוּא יוֹצֵר שׁוּם דָּבָר לְבַטָּלָה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶלָּא שֶׁהַיְּכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְבָאֵר אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ בִּיצִירַת הַיַּבָּשׁוֹת הַחֲדָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, וּבְיִחוּד בָּאֵזוֹר הַטְּרָפִּי, שֶׁהַרְבֵּה אִיֵּי אַלְמֻגִּים מְצוּיִים שָׁם. נִרְאֶה לִי, שֶׁהַבֵּאוּר הַזֶּה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת.”

“אָנָּא הַרְצֵה לְפָנֵינוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, אֲדֹנִי כּוֹרֶשׁ, כִּי חָשְׁקָה נַפְשֵׁנוּ לְשָׁמְעָם.”

“הֲרֵי הָרַעְיוֹן, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַרְצוֹת לִפְנֵיכֶם: כָּל הַחֲכָמִים כֻּלָּם סְבוּרִים, כִּי יָבוֹא יוֹם וְכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ יֶחְדַּל מִלְּהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם, אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר: יָבוֹא יוֹם וְהַחַיִּים, בֵּין שֶׁל הַיְּצוּרִים אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפָּם בֵּין שֶׁל הַצְּמָחִים, יִתַּמּוּ לִגְוֹעַ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵחֲמַת הִצְטַנְנוּתָהּ הָרַבָּה. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְחֲלֹקֶת בֵּין הַחֲכָמִים בִּדְבַר סִבָּתָהּ שֶׁל הִצְטַנְנוּת זוֹ. הַלָּלוּ סְבוּרִים, כִּי הָאֲדָמָה עֲתִידָה לְהִצְטַנֵּן, בִּשְׁבִיל שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל חֹם הַשֶּׁמֶשׁ לְהִתְמַעֵט מִקֵּץ רִבּוֹא רְבָבוֹת שָׁנִים; וְהַלָּלוּ סְבוּרִים, כִּי הָאֲדָמָה תִּצְטַנֵּן בְּשֶׁל שְׁקִיעַת הָאֵשׁ הַפְּנִימִית אֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֶּיהָ: אֵשׁ זוֹ, אֲשֶׁר הַשְׁפָּעָתָהּ גְּדוֹלָה הַרְבֵּה מִכְּפִי שֶׁאָנוּ מְשַׁעֲרִים, הוֹלֶכֶת לְפִי דַּעְתָּם וְכָבָה, וְסוֹפָהּ לִדְעֹך כָּלִיל. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי הֲרֵינִי מַחֲזִיק בַּהַשְׁעָרָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁכֵּן אֲנִי מוֹצֵא חִזּוּק לָהּ בְּאוֹתָהּ הָעֻבְדָּה שֶׁהַלְבָנָה וַדַּאי מְשַׁמֶּשֶׁת כּוֹכָב שֶׁהִצְטַנֵּן וְשׁוּב אֵין חַיִּים עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן מוֹסִיפָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל פָּנֶיהָ אוֹתָהּ מִדַּת הַחֹם שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלֶיהָ מֵאָז וּמִקֶּדֶם. וְאִם הַלְּבָנָה הִצְטַנְּנָה וְקָפְאָה, הֲרֵי אֵין סִבָּה אַחֶרֶת לְכָךְ אֶלָּא שְׁקִיעַת הָאֵשׁ הַפְּנִימִית שֶׁבְּקִרְבָּהּ, אוֹתָהּ הָאֵשׁ שֶׁחוֹלְלָה וְיָצְרָה אוֹתָהּ, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְלָה וְיָצְרָה אֶת כָּל הַמַּזָּלוֹת וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם מִסִּבָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, וַדַּאי הוּא שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ סוֹפוֹ לִקְפֹּא בָּאֶחָד הַיָּמִים, אֶלָּא שֶׁקְּפִיאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית לְאַט לְאַט. וְיוֹדְעִים אַתֶּם מָה יִהְיֶה סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? בְּאַחַת הַתְּקוּפוֹת הָרְחוֹקוֹת אִם הַרְבֵּה וְאִם מְעַט, שׁוּב לֹא יִהְיוּ הָאֲזוֹרִים הַמְמֻזָּגִים רְאוּיִים לַיִּשּׁוּב, כַּדּוֹמֶה לִנְּאוֹת הַצִּיר בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה. אָז יָנוּדוּ בְּנֵי אָדָם וּבַעֲלֵי הַחַיִּים אֶל הָאֲרָצוֹת הַטְּרָפִּיּוֹת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תּוֹסִיף לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶן אֶת חֻמָּהּ בְּמִדָּה יְתֵרָה. אָז תָּקוּם בָּעוֹלָם תְּנוּדַת עַמִּים רַבָּה וַעֲצוּמָה. אֵרָפָּה, אַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית, אֲמֶרִיקָה הַצְּפוֹנִית תֵּעֲזֹבְנָה לְאַט לְאַט וְתִתְרוֹקֵנָּה מִיּוֹשְׁבֵיהֶן, וְכָזֶה יִהְיֶה גַּם גּוֹרַל אוֹסְטְרָלַסְיָה וְהַחֲלָקִים הַדְּרוֹמִיִּים שֶׁל אֲמֶרִיקָה הַדְּרוֹמִית. הַצֶּמַח יָנוּד בַּעֲקֵב הָאָדָם. מִשְׁפְּחוֹת הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי יָנוּדוּ וְיַעַבְרוּ כְּאֶחָת אֶל הַקַּו הַמַּשְׁוֶה. הַחֲלָקִים הַמֶּרְכָּזִיִּים שֶׁל אֲמֶרִיקָה הַדְּרוֹמִית וְשֶׁל אַפְרִיקָה יֵעֲשׂוּ מְקוֹמוֹת שֶׁל יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם בְּמִדָּה יְתֵרָה וּבְיִחוּד. הַלַּפִּים וְהַסָּמוֹיֵדִים יִחְיוּ עַל חוֹפֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן בְּאוֹתָם תְּנַאֵי הָאַקְלִים, שֶׁבָּהֶם הֵם שְׁרוּיִים עַכְשָׁו עַל חוֹף יַם הַקֶּרַח. וּמִי יוֹדֵעַ אִם הָאֲרָצוֹת שֶׁל הַקַּו הַמַּשְׁוֶה לֹא תֵּצַרְנָה בַּיָּמִים הָהֵם מֵהָכִיל וּמְכַלְכֵּל אֶת כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי? וְאִם כֵּן הוּא, הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁהַטֶּבַע, הַצּוֹפֶה וְרוֹאֶה אֶת הַכֹּל מֵרֹאשׁ, כְּבָר שׁוֹקֵד מֵעַכְשָׁו לְכוֹנֵן לְיַד הַקַּו הַמַּשְׁוֶה אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ שֶׁל יַבֶּשֶׁת חֲדָשָׁה לִהְיוֹת לְמִקְלָט לַצְּמָחִים וּלְבַעֲלֵי הַחַיִּים, הָעֲתִידִים לָנוּד מְּאַרְצוֹתֵיהֶם, וְהִטִּיל עַל הָאִינְפוֹזוֹרִיּוֹת לִבְנוֹת אֶת הַיַּבֶּשֶׁת הַזֹּאת. הַרְבֵּה הִרְהַרְתִּי בְּעִנְיָן זֶה, יְדִידַי, וְסוֹפִי שֶׁבָּאתִּי לִידֵי הַמַּסְקָנָה, שֶׁכַּדּוּר הָאֶרֶץ שֶׁלָּנוּ עָתִיד לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּאַחַד הַיָּמִים תַּכְלִית שִׁנּוּי. מִסִּבַּת עֲלִיַת חֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה הַחֲדָשִׁים עֲתִידִים הַיָּמִים לְכַסּוֹת בְּמֵימֵיהֶם אֶת חֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה הַיְּשָׁנִים, וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹא קוֹלֻמְבּוּס חָדָשׁ וִיגַלֶּה אֶת אִיֵּי צִימְבּוֹרָסוֹ, אֶת הַהִימָלָיָה, אֶת מוֹן־בְּלַן – אֵלֶּה הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יִשְׂרְּדוּ מֵאֲמֶרִיקָה, מֵאַסְיָה וּמֵאֵרָפָּה לְאַחַר שֶׁתִּבָּלַעְנָה בַּמְּצוּלוֹת. וּמִקֵּץ עִדָּן וְעִדָּנִים סוֹפָן שֶׁל הַיַּבָּשׁוֹת הַחֲדָשׁוֹת לְהָקִיא אֶת יוֹשְׁבֵיהֶן וּלֵהָפֵךְ לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְיִּשּׁוּב; חֻמָּן יָפוּג וְיִנָּדֵף כְּחֹם הַגּוּף לְאַחַר יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה, וְכָל הַחַיִּים יִכְלוּ וְיֹאבְדוּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אִם לֹא לְעוֹלָם, הֲרֵי לְפִי שָׁעָה. אֶפְשָׁר שֶׁכּוֹכַב אַרְצֵנוּ רַק נוֹחַ יָנוּחַ, וּמִקֵּץ עִתִּים יִיקַץ מִתַּרְדֵּמַת הַמָּוֶת לְחַיִּים חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר יִהְיוּ מְעֻלִּים וּמְתֻקָּנִים מִן הַחַיִּים שֶׁמִּלְּפָנִים! וְאוּלָם כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, יְדִידַי, אֵינָם אֶלָּא כִּבְשׁוֹנָיו וּמִסְתּוֹרָיו שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל, וּבְהַרְצוֹתִי לִפְנֵיכֶם אֶת פָּרָשַׁת עֲבוֹדָתָן שֶׁל הָאִינְפוֹזוֹרִיּוּת אֶפְשָׁר שֶׁנָּטִיתִי מִן הָעִנְיָן וְדָרַשְׁתִּי בְּמַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית וּבְסִתְרֵי תַּעֲלוּמוֹת הֶעָתִיד.”

“כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁהִשְׁמַעְתַּנִי הֲרֵיהִי בִּשְׁבִילִי נְבוּאָה, וּמֻבְטָחְנִי שֶׁעֲתִידָהּ הִיא לְהִתְקַיֵּם בְּאַחַד הַיָּמִים.”

“רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ זֹאת,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתָּ טוֹבִים וְיָפִים הֵם,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהִקְשִׁיב אֶת הַכֹּל בְּעִיּוּן וּבְשִׂים לֵב, “וְאוּלָם הַגִּידָה לִי, כּוֹרֶשׁ סְמִית, כְּלוּם גַּם הָאִי לִינְקוֹלְן נִבְנָה עַל יְדֵי הָאִינְפוֹזוֹרִיּוֹת שֶׁלְּךָ?”

“לֹא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “מוֹצָאוֹ הוּא כֻּלּוֹ וֻלְקַנִּי.”

“וּבְכֵן גַּם סוֹפוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בְּאַחַד הַיָּמִים?”

“סְבָרָה הִיא.”

“הֲרֵינִי מְקַוֶּה, בִּי בְּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם, שׁוּב לֹא נִמָּצֵא פֹּה.”

“לֹא, פֶּנְקְרוֹף, הֵרָגַע וְאַל תֶּחֱרַד; לִכְשֶׁיַגִּיעַ אוֹתוֹ הַיּוֹם, שׁוּב לֹא נִהְיֶה עַל פְנֵי אִי זֶה, כִּי אֵין לָנוּ שׁוּם חֵשֶׁק לָמוּת פֹּה, וְסוֹף סוֹף נִמְצָא לָנוּ יְכֹלֶת לָצֵאת מִזֶּה.”

“עַד כֹּה וְעַד כֹּה,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְעָלֵינוּ לְסַדֵּר כָּאן אֶת חַיֵּינוּ כְּאִלּוּ נִגְזְרָה עָלֵינוּ גְזֵרָה לָשֶׁבֶת כָּאן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. לְעוֹלָם יִפְעַל אָדָם פְּעֻלָּה שְׁלֵמָה וְלֹא מַחֲצִיתָהּ!”

מִתּוֹךְ כָּךְ נִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה, אֲרֻחַת הַבֹּקֶר נִגְמְרָה וְהַקוֹלוֹנִיסְטִים קָמוּ וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם וְהִגִּיעוּ אֶל תְּחוּמָהּ שֶׁל אַדְמַת הַבִּצָּה.

זוֹ הָיְתָה בִּצָּה לָאֲמִתָּה, שֶׁהִשְׂתָּרְעָה עַד לִשְׂפַת הַיְּאוֹר הַמְעֻגָּלָה שֶׁבִּדְרוֹמִית־מִזְרָחִית, וַאֲשֶׁר מִדַּת שִׁטְחָהּ הָיְתָה כְּעֶשְׂרִים מִלִּין מְרֻבָּעִים. אַדְמָתָהּ הָיְתָה בֹּוץ שֶׁל טִיט וְחֵמָר מְעֹרָב בִּשְׁיָרֵי צְמָחִים מְרֻבִּים. הִיא הָיְתָה מְכֻסָּה קָנֶה וָסוּף, יְרוֹקָה, אִיצָה וְעִשְׂבוֹת מַיִם; בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִרְאוּ אַגְמֵי מַיִם קְפוּאִים, שֶׁהִבְהִיקוּ לְנֹּגַהּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. מִקְוֵי הַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא נוֹצְרוּ לֹא עַל יְדֵי גְּשָׁמִים וְלֹא עַל יְדֵי נָהָר שֶׁגָּאָה וְעָבַר עַל גְּדוֹתָיו. בָּרוּר הָיָה אֵפוֹא, שֶׁהֵם יוֹנְקִים וּמִתְפַּרְנְסִים מִן הַמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקַע וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר לַחֲשֹׁשׁ, שֶׁבִּימוֹת הַקַּיִץ הָיָה אֲוִירוֹ שֶׁל מָקוֹם זֶה רָוֶה אוֹתָם אֵדֵי הָרִקָּבוֹן הַמּוֹלִידִים אֶת קַדַּחַת־הַבִּצָּה.

מֵעַל לְצִמְחֵי הַמַּיִם וּמֵעַל לִפְנֵי מֵי הָאֲגַמִּים הַקּוֹפְאִים עוֹפְפוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל עוֹפוֹת. צַיָּדִים שֶׁאֻמָּנוּתָם בְּכָךְ לֹא הָיוּ מְאַבְּדִים כָּאן אֲפִלּוּ יְרִיָּה אַחַת לְבַטָּלָה. בְּנֵי־אַוָּזֵי הַבָּר וְחַרְטֻמּוֹנִים מִכָּל הַמִּינִים פָּרְחוּ אָנֶה וָאָנָה לְהָקוֹת לְהָקוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָרְאוּ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם וְהִנִּחוּם לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם בְּמִדָּה יְתֵרָה.

יְרִיָּה אַחַת בְּרוֹבֶה מְמֻלָּא גַרְגְּרֵי עוֹפֶרֶת וַדַּאי הָיְתָה מְמִיתָה כַּמָּה תְּרֵיסָרִים שֶׁל הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ – כָּל כָּךְ צְפוּפוֹת הָיוּ הַסִּיעוֹת הַפּוֹרְחוֹת. וְאוּלָם מֵאֵיִן לָהֶם רוֹבִים מֻכְרָחִים הָיוּ הַצַּיָּדִים לִירוֹת בָּהֶם בְּחִצִּים. הַצְלָחָתָהּ שֶׁל יְרִיָּה זוֹ וַדַּאי הָיְתָה פְּחוּתָה מִשֶּׁל יְרִיָּה בְּרוֹבֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיְתָה מַעֲלָה יְתֵרָה בָּהּ: הַחֵץ הֶעָף דּוּמָם לֹא הִפְחִיד אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מִקּוֹל הַיְּרִיָּה בִּכְלֵי נֶשֶׁק שֶׁל אֵשׁ וַדַּאי הָיוּ מִתְפַּזְּרִים לְכָל עֵבֶר. הַצַּיָּדִים הִסְתַּפְּקוּ אֵפוֹא הַפַּעַם בַּחֲצִי תְּרֵיסָר שֶׁל בְּנֵי־אַוָּזִים לְבָנִים, אֲשֶׁר כַּנְפֵיהֶם הָיוּ שְׁחֹרוֹת, לְבָנוֹת צְהֻבּוֹת, רֹאשָׁם יָרֹק וְחַרְטֻמָּם שָׁטוּחַ וַאֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט הִכִּירָם מִיָּד שֶׁהֵם מִמִּין הַ“טָּדוֹרְן” (בַּר אַוָּז הַמְּנֻמָּר). טוֹףּ עָזַר בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה לָצוּד אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר שְׁמָם נִקְרָא מֵעַכְשָׁו עַל כָּל אוֹתוֹ הַחֵלֶק הַטּוֹבְעָנִי שֶׁל הָאִי. חֵלֶק זֶה נִהְיָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְאוֹצָר בָּלוּם שֶׁל עוֹפוֹת מַיִם. הֵם דִּמּוּ לְנַצֵּל בַּיָּמִים הַבָּאִים אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה בְּמִדָּה יְתֵרָה וְלַעֲשׂוֹת אֶת הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ לִבְנֵי תַּרְבּוּת אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת לְהַשְׁכִּינָם בִּסְבִיבוֹת הַיְּאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכֵי סְעֻדָּה.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת לִפְנוֹת עֶרֶב יָצְאוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו לְדַרְכָּם עַל מְנָת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה. הֵם עָבְרוּ אֶת בִּצּוֹת “טָדוֹרְן” וְאֶת גֶּשֶׁר הַקֶּרַח שֶׁעַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת שָׁבוּ בְּשָׁלוֹם אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם

הַפַּחִים – הַשּׁוּעָלִים – הַחֲזִירִים הַמֶּכְּסִיקָנִיִּים – הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית־מַעֲרָבִית – סוּפַת שֶלֶג – עוֹשֵׂי־הַסַּלִּים – הַקֹּר הֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁבִּימוֹת הַחֹרֶף – סֻכַּר־הַתִּדְהָר – בְּאֵר הַתַּעֲלוּמוּת – גַּרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת.

הַקֹּר הֶחָזָק הִתְמִיד עַד הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאוֹגוּסְט, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁאַר בְּעֵינוֹ וְלֹא הָלַךְ וְגָבָר. בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲוִיר הָיָה שׁוֹקֵט, לֹא קָשֶׁה הָיָה לָשֵׂאת אֶת הַקֹּר הַזֶּה; וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁקָּמָה רוּחַ, הָיָה מֵצִיק בְּיוֹתֵר אֶת בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ, שֶׁלֹּא הָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים חַמִּים כָּל צָרְכָּם. פֶנְקְרוֹף הָיָה קוֹבֵל עַל הָאִי לִינְקוֹלְן, שֶׁבִּמְקוֹם כַּלְבֵי־הַיָּם וְהַשּׁוּעָלִים, שֶׁעוֹרָם אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָחֵם אֶת הַגּוּף, לֹא נָתַן מִקְלָט לַמִּשְׁפְּחוֹת הַדֻּבִּים.

“הַדֻּבִּים,” אָמַר הַסַּפָּן, “לְבוּשִׁים יָפֶה, וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מֵהֶם דָּבָר בִּלְתִּי אִם לְהַשְׁאִיל לִי לִימוֹת הַחֹרֶף אֶת אַדֶּרֶת הַשֵּׂעָר שֶׁעַל בְּשָׂרָם.”

“אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר,” הֵשִׁיב נֵב בִּצְחוֹק, “שֶׁהַדֻּבִּים הַלָּלוּ לֹא הָיוּ נְאוֹתִים לְהַשְׁאִילְךָ אֶת אַדַּרְתָּם. וְהֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה אַבִּירוֹת לֵב הֵן וְאֵין רַחֲמִים לִפְנֵיהֶן!”

כִּי אָז הָיִינוּ כּוֹפִים אוֹתָם, נֵב, הָיִינוּ כּוֹפִים אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָם," הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף בְּקוֹל מַבִּיעַ אַדְנוּת.

אֶפֶס חַיּוֹת הַטֶּרֶף הָאֲיֻמּוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מְצוּיוֹת כְּלָל עַל פְּנֵי הָאִי, אוֹ, עַל כָּל פָּנִים, לֹא נִרְאוּ עַכְשָׁו.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף וְהַכַּתָּב הִתְקִינוּ מַלְכֹּדוֹת וְקָבְעוּ אוֹתָן עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וּבִקְצֵה הַיַּעַר. הַסַּפָּן סָבוּר הָיָה, שֶׁכָּל חַיָּה אֲשֶׁר תִּלָּכֵד בַּמַּלְכֹּדֶת, בֵּין שֶׁהִיא מִן הַכַּרְסְמָנִים וּבֵין מֵחַיּוֹת הַטֶּרֶף, תִּהְיֶה רְצוּיָה מְאֹד לְיוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

אָמְנָם הַמַּלְכֹּדוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ פְּשׁוּטוֹת עַד מְאֹד: חָפְרוּ בּוֹרוֹת בָּאֲדָמָה וְחִפּוּ עַל פִּיהֶם בִּזְמוֹרוֹת וּבָעֲשָׂבִים, וּבְקַרְקָעִיתָם הִנִּיחוּ דְּבַר־מַאֲכָל, אֲשֶׁר רֵיחוֹ הָיָה בּוֹ כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת הַחַיּוֹת – זֶה הָיָה כָּל מַעֲשֶׂה הַמַּלְכֹּדוֹת. צָרִיךְ לְהוֹסִיף, שֶׁהַבּוֹרוֹת לֹא נֶחְפְּרוּ בָּאַקְרָאִי כַּאֲשֶׁר נֶחְפְּרוּ, אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת יְדוּעִים, שֶׁעַל פִּי הָעֲקֵבוֹת הַמְּרֻבִּים שֶׁנִּרְאוּ שָׁם נִכָּר הָיָה שֶׁמְּהַלְכֵי־אַרְבַּע מְבַקְּרִים אוֹתָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. אֶת הַבּוֹרוֹת הָאֵלֶּה בָּדְקוּ בְּכָל יוֹם, וּבַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מָצְאוּ שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹתָם הַשּׁוּעָלִים, שֶׁכְּבָר נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל שְׂפַת נַחַל הַתּוֹדָה הַיְּמָנִית.

“לַעֲזָאזֵל!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף בְּהוֹצִיאוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אַחַת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ מִן הַפַּחַת, “הֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא שׁוּעָלִים – חַיּוֹת שֶׁאֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת בָּהֶן!”

“לֹא צָדַקְתָּ,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כִּי אָכֵן יֵשׁ בָּהֶן תּוֹעֶלֶת אֶחָת!”

“וּמַהִי?”

“לְשַּׁמֵּשׁ מַשֵּׁאת לְחַיּוֹת אֲחֵרוֹת!”

הַכַּתָּב צָדַק, וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הִנִּיחוּ בַּפְּחָתִים נִבְלוֹת שׁוּעָלִים לְשֵׁם מַשֵּׁאת.

חוּץ מִזֶּה הִתְקִין הַסַּפָּן מַלְכֹּדוֹת אֲחָדוֹת מֵחֶבְלֵי צְמָחִים דַּקִּים, וּתְבוּאַת הַמַּלְכֹּדוֹת הָיְתָה מְרֻבָּה מִזּוֹ שֶׁל הַפְּחָתִים. כִּמְעַט שֶׁלֹּא עָבַר יוֹם שֶׁלֹּא נִלְכַּד אַחַד הַשְּׁפָנִים מִשּׁוֹכְנֵי הַגְּדֶרֶת. הַצַּיִד שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עַל הַשֻּׁלְחָן הָיָה תָּמִיד צֵיד שְׁפָנִּים, אֶלָּא שֶׁהָרַקָּח נֵב יָדַע לְהָכִין כָּל מִינֵי רֹטֶב, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא מָצְאוּ חֲבֵרָיו פִּתְחוֹן פֶּה לְהִתְאוֹנֵן עַל הַמַּאֲכָל הָאֶחָד שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק מֵעַל שֻׁלְּחָנָם.

בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי שֶׁל חֹדֶשׁ אוֹגוּסְט נִלְכְּדוּ בַּפְּחָתִים פַּעַם אוֹ שְׁתַּיִם חַיּוֹת אֲחֵרוֹת יוֹתֵר מוֹעִילוֹת מִן הַשּׁוּעָלִים, – אֲחָדִים מֵאוֹתָם חֲזִירֵי־הַבָּר, שֶׁכְּבָר נִזְדַּמְנוּ לִפְנֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל הַיְּאוֹר. הַפַּעַם לֹא הָיָה פֶנְקְרוֹף צָרִיךְ לִשְׁאֹל אִם הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה יָפוֹת הֵן לַאֲכִילָה. מַעֲלָה יְתֵרָה זוֹ נִכְּרָה בָּהֶן מִיָּד עַל פִּי הַדִּמְיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶן וּבֵין הַחֲזִיר הָאֲמֵרִיקָנִי וְהָאֵרָפִּי.

“אֲבָל אֵין אֵלֶּה חֲזִירִים לַאֲמִתָּם,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “הֲרֵינִי מַבְטִחֲךָ עַל כָּךְ, פֶּנְקְרוֹף.”

"וְאָמְנָם בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ הָיוּ ‘פֵּקָרִי’ (חֲזִירִים מֶכְּסִיקָנִיִּים) וְנִמְנוּ עַל אֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַמִּינִים שֶׁל מִשְׁפָּחָה זוֹ, הַנִּבְדָּל מִשְּׁאָר שְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים עַל יְדֵי צִבְעוֹ הַשָּׁחֹר וְעַל יְדֵי חֶסְרוֹן חָטִים, הַמְּיֻחָדִים לְכָל קְרוֹבָיו. פֵּקָרִי אֵלֶּה נוֹהֲגִים לִחְיוֹת עֲדָרִים עֲדָרִים, וְכַנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ מְצוּיִים בֶּהָמוֹן בַּחֹרְשׁוֹת וּבֶעָרִים שֶׁבָּאִי.

בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאוֹגוּסְט נִשְׁתַּנָּה פִּתְאֹם מֶזֶג הָאֲוִיר שִׁנּוּי גָּדוֹל, כִּי הִתְחִילָה מְנַשֶׁבֶת רוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית. הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה עָלְתָה מַעֲלוֹת אֲחָדוֹת, וְהָאֵדִים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ בָּאֲוִיר הָיוּ לָעֲנָנִים שֶהִמְטִירוּ שֶׁלֶג. כָּל הָאִי הִתְעַטֵּף בַּעֲטִיפָה לְבָנָה וְהוּא נִרְאָה לְעֵינֵי יוֹשְׁבָיו בְּצוּרָה חֲדָשָׁה. שֶׁלֶג זֶה הָיָה מַתְמִיד וְיוֹרֵד יָמִים אֲחָדִים וְעָבְיוֹ עָלָה עַד כְּדֵי שְׁתֵּי רַגְלַיִם.

הָרוּחַ הִתְגַּבְּרָה עַד מְהֵרָה וְהִתְחוֹלְלָה בַּחֲמַת כֹּחַ וּמֵרֹאשׁ אַרְמוֹן הַגְּרָנִית נִשְׁמַע קוֹל נַהֲמַת הַיָּם הַסּוֹעֵר. פֹּה וָשָׁם קָמוּ מַעַרְבָּלוֹת שֶׁל אֲוִיר וְעַמּוּדֵי שֶׁלֶג הִסְתּוֹבְבוּ בַּמָּרוֹם וְנִדְמוּ לְגַלְגִּלֵּי הַמַּיִם שֶׁבַּיָּם, אֲשֶׁר הַסַּפָּנִים מוֹרִים בָּהֶם בִּכְלֵי תּוֹתָח כְּדֵי לְנַפְּצָם.

כֵּיוָן שֶׁהַסּוּפָה בָּאָה מִפְּאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית, פָּגְעָה בָּאִי מֵאָחוֹר, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֶחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית הָיְתָה מָפְנָה כְּלַפֵּי מִזְרָח, לֹא הָיְתָה פְּגִיעַת הַסּוּפָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר. וְאוּלָם כָּל זְמָן שֶׁהִתְחוֹלְלָה סוּפַת הַשֶּׁלֶג הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת לֹא עָרְבוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו אֶת לִבָּם לָצֵאת הַחוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּ לְכָךְ עַד מְאֹד, וְעַל כָּרְחָם נִשְׁאֲרוּ כְּלוּאִים בְּבֵיתָם חֲמִשָּׁה יָמִים, מִן הָעֶשְׂרִים עַד הָעֶשְׂרִים וַחֲמִּשָׁה לְחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט. לְאָזְנֵיהֶם הִגִּיעַ קוֹל שַׁאֲגַת הַסּוּפָה בְּיַּעַר־זְשָׁקָמַר, וְהֵם שִׁעֲרוּ כִּי וַדַּאי עָשְׂתָה שָׁם שַׁמּוֹת וְעָקְרָה אִילָנוֹת מִשָּׁרְשֵיהֶם. וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף לֹא הָיָה מֵצֵר בְּיוֹתֵר עַל מַפֹּלֶת הָאִילָנוֹת בְּאָמְרוֹ, שֶׁמֵּעַכְשָׁו שׁוּב לֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲמֹל לְכָרְתָם.

“הָרוּחַ מְשַׁמֶּשֶׁת חוֹטֵב עֵצִים, הָבָה תַּחְטֹב!” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר כַּמָּה פְּעָמִים.

אֶפֶס בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא הָיְתָה שׁוּם יְכֹלֶת בְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִמְנֹעַ אֶת הָרוּחַ מִלַּעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂי הַהֶרֶס שֶׁלּוֹ.

כַּמָּה חַיָּבִים הָיוּ אֵפוֹא יוֹשְׁבַי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ לְיּוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁהִמְצִיא לָהֶם אֶת הַמִּקְלָט הֶחָזָק הַזֶּה, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהִמּוֹט! אָמְנָם גַּם כּוֹרֶשׁ סְמִית רָאוּי הָיָה בְּצֶדֶק לְשֶׁבַח וְהוֹדָיָה בְּעַד הַמִּקְלָט הַזֶּה, אֲבָל סוֹף סוֹף הֵן הַטֶּבַע הוּא הוּא שֶׁחָצַב אֶת הַמְּעָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וְכוֹרֶשׁ סְמִית אַךְ גִּלָּה אוֹתָהּ. כָּאן הָיוּ יוֹשְׁבִים כֻּלָּם לָבֶטַח, וַחֲמַת הַסּוּפָה לֹא יָכְלָה לִנְגֹעַ בָּהֶם לְרָעָה. אִלּוּ בָּנוּ עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל בַּיִת שֶׁל לְבֵנִים וְעֵצִים, וַדַּאי לֹא יָכֹל הָיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עֱזוּז זַעֲמָהּ שֶׁל סוּפָה זוֹ. וַאֲשֶׁר לַקָּמִינִים, הִנֵּה שְׁאוֹן הַגַּלִּים הָאַדִּיר, שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם בְּבֵית דִּירָתָם, הוֹכִיחַ לָהֶם בַּעֲלִיל, שֶׁהַלָּלוּ לֹא הָיוּ רְאוּיִים בְּשׁוּם פָּנִים לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם מָעוֹן וּמַחֲסֶה, כִּי הַיָּם אֲשֶׁר עָלָה עַל גְּדוֹתָיו וְהֵצִיף אֶת הָאִי הַקָּטָן, וַדַּאי הִשְׂתָּעֵר גַּם עֲלֵיהֶם וֶהֱצִיפָם בְּמֵימָיו. וְאוּלָם פֹּה, בְּאַרְמוֹן־גְּרָנִית זֶה, שֶׁהָיָה קָבוּעַ בְּתוֹךְ מוּצַק הַסֶּלַע, לֹא הָיָה לָהֶם לְפַחֵד מִכָּל אָסוֹן וָפֶגַע.

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֲחָדִים הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ כְּלוּאִים לְאָנְסָם בְּבֵיתָם, לֹא יָשְׁבוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּחִבּוּק יָדַיִם. בַּמַּחְסָן שֶׁלָּהֶם נִמְצְאוּ קַרְשֵי עֵצִים לָרֹב וְהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת מֵהֶם כְּלֵי בַּיִת נוֹסָפִים, בֵּין שֻׁלְחָנוֹת וּבֵין כִּסְּאוֹת, וְכָל כְּלִי שֶׁעָשׂוּ הָיָה מוּצָק לְמַדַּי, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ לְקַמֵּץ בַּחֹמֶר. אָמְנָם כְּלֵי הַבַּיִת הַלָּלוּ הָיוּ גַּסִּים וּכְבֵדִים בְּמִקְצָת, אֶלָּא שֶׁנֵּב וּפֶנְקְרוֹף הִתְגָּאוּ בָּהֶם וְלֹא הָיוּ מַחֲלִיפִים אוֹתָם בַּכֵּלִים הַנָּאִים וְהַמְּתֻקָּנִים בְּיוֹתֵר.

אַחַר כָּךְ נַעֲשׂוּ הַנַּגָּרִים לְקוֹלְעֵי־סַלִּים וְגַם אֻמָּנוּת זוֹ הִצְלִיחָה בְּיָדָם. סָמוּךְ לִקְצֵה הַיְּאוֹר הַצְּפוֹנִי מָצְאוּ פַּעַם אַחַת חֹרְשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁל שִׂיחֵי עֲרָבוֹת אַדֻמּוֹת. עוֹד לִפְנֵי עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הֵבִיאוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט הַבַּיְתָה הַרְבֵּה חֲבִילוֹת שֶׁל הַזְּרָדִים הַגְּמִישִׁים הַלָּלוּ, וּלְאַחַר שֶׁהִכְשִׁירוּם יָפֶה לִתְעוּדָתָם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם עַכְשָׁו לִמְלַאכְתָּם. הַנִּסְּיוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים לֹא עָלוּ יָפֶה, וְאוּלָם חֲרִיצוּתָם וּבִינָתָם שֶׁל הָאֻמָּנִים עָמְדוּ לָהֶם לְהַשְׁבִּיחַ אֶת מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. הֵם נוֹעֲצוּ זֶה עִם זֶה, נִזְכְּרוּ דֻּגְמָאוֹת שֶׁרָאוּ לְשֶׁעָבַר וְהִתְחָרוּ זֶה בָּזֶה, וְסוֹפָם שֶׁהִתְקִינוּ סַלִּים וְסַלְסִלּוֹת בְּנֵי שִׁעוּרֵי מִדָּה שׁוֹנִים, אֲשֶׁר הִגְדִּילוּ אֶת הָרְכוּשׁ הַחָמְּרִי שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיָה. אָז הֶעֱמִידוּ אוֹתָם בַּמַּחְסָן וְנֶב הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וְהִנִּיחַ בְּכַמָּה מֵהֶם אֶת כָּל הַיְּרָקוֹת, שִׁקְדֵי הָאֳרָנִים וְשָׁרְשֵׁי עֵץ הַדְּרָקוֹן אֲשֶׁר כִּנֵס וְאָסָף.

בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אוֹגוּסְט נִשְׁתַּנָּה מֶזֶג הָאֲוִיר שׁוּב פַּעַם. הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה יָרְדָה מְעַט וְהַסּוּפָה שָׁכָכָה. אָז מִהֲרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְיָצְאוּ הַחוּצָה. עַל הַחוֹף הָיְתָה מֻנַּחַת שְׁכָבָה שֶׁל שֶׁלֶג, כִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם עָבְיָהּ, אֶלָּא שֶׁפְּנֵי הַשְּׁכָבָה הַזֹּאת הָיוּ מוּצָקִים וְלֹא קָשֶׁה הָיָה לַהֲלֹךְ עָלֶיהָ. כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו עָלוּ עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל.

מָה גָּדוֹל הַשִּׁנּוּי שֶׁרָאוּ עֵינֵיהֶם! הַיְעָרִים הַלָּלוּ שֶׁהִשְׁאִירוּם כְּשֶׁהֵם יְרוֹקִים, בְּיִחוּד בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם רַבּוּ עֲצֵי הַמְּחָטִים, נִתְכַּסּוּ עַכְשָׁו מַעֲטֵה לָבָן אֶחָד. הַכֹּל, לְמִן רֹאשׁ הַר פְרַנְקְלִין עַד לַחוֹף הַיָּם, הָיָה כֻּלּוֹ לָבָן: הֶעָרִים, כָּרֵי הָאָחוּ, הַיְּאוֹר, הַנַּחַל וּגְדוֹתָיו! מֵי נַחַל־הַתּוֹדָה זָרְמוּ מִתַּחַת לִקְלִפַּת הַקֶּרַח, אֲשֶׁר עִם כָּל גֵּאוֹת וְשֶׁפֶל שֶׁל הַיָּם נִבְקְעָה בְּשָׁאוֹן וָרָעַשׁ. הֲמוֹן עוֹפוֹת פָּרְחוּ וְשׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי מִכְסֵה הַיְּאוֹר הַמּוּצָק. מִסְפָּרָם עָלָה לַאֲלָפִים. כָּל הַסְּלָעִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם הִשְׁתַּפֵּךְ מַפַּל־הַמַּיִם בְּמוֹרַד הָרָמָה, הָיוּ מְצֻפִּים כְּפִיסֵי קֶרַח. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא מִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ מַרְזֵב מְשֻׁנֶּה, אֲשֶׁר אֶחָד הָאֳמָנִים פֵּאֵר וְכָלַל אוֹתוֹ בְּמַעֲשֵׂי קִשּׁוּט וּמַכְלוּלִים כְּיַד הַדִּמְיוֹן הַטּוֹבָה עָלָיו. אֶת הַנְּזָקִים שֶׁעוֹלְלָה הַסּוּפָה בְּיַעַר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר לְפִי שָׁעָה, וְצָרִיךְ הָיָה לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּמַּס מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּהִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדָם וְהָלְכוּ לְבַקֵּר אֶת הַפְּחָתִים שֶׁלָּהֶם. הֵם לֹא מָצְאוּ אוֹתָן עַל נְקָלָה תַּחַת הַשֶּׁלֶג שֶׁכִּסָּה אוֹתָן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים הָיוּ לְהִזָּהֵר לְבַל יִפְּלוּ בְּעַצְמָם בְּאַחַת הַפְּחָתִים הָאֵלֶּה, כִּי חוּץ מִן הַסַּכָּנָה שֶׁבְּדָבָר הֵן הָיוּ חַבְרֵיהֶם מְלַגְלְגִים עֲלֵיהֶם אָז, שֶׁנִּלְכְּדוּ בַּמּוֹקֵשׁ שֶׁטָּמָנוּ! וְאוּלָם זְהִירוּתָם עָמְדָה לָהֶם לְהִנָּצֵל מִתַּקָּלָה זוֹ. הֵם מָצְאוּ אֶת הַפְּחָתִים לְלֹא שִׁנּוֹי: שׁוּם חָיָה לֹא נָפְלָה אֶל תּוֹכָן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאוּ מִסָּבִיב הַרְבֵּה עִקְבוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים וּבֵינֵיהֶם גַּם רִשְִֵׁי צִפָּרְנֶיהָ שֶׁל חַיָּה אַחַת גְּדוֹלָה. הֶרְבֶּרְט לֹא פִּקְפֵּק אַף רֶגַע לְמִי רִשְׁמֵי הַצִּפָּרְנַיִם הַלָּלוּ וְהוֹדִיעַ בְּהֶחְלֵט, שֶׁכָּאן עָבְרָה חַיָּה אַחַת מִמִּשְׁפַּחַת הַחֲתוּלִים. בִּדְבָרָיו אֵלֶּה אִשֵּׁר וְקִיֵּם אֵפוֹא אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן מְצוּיוֹת חַיּוֹת טוֹרְפוֹת. הַחַיּוֹת הַלָּלוּ וַדַּאי הָיוּ שׁוֹכְנוֹת בַּיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים אֲשֶׁר בַּמַּעֲרָב הָרָחוֹק, אֶלָּא שֶׁהָרָעָב הִכְבִּיד עֲלֵיהֶן אֶת אַכְפּוֹ וְהֵן עָזְבוּ אֶת מִשְּׁכְּנוֹתֵיהֶן לְבַקֵּשׁ אֹכֶל וְהִגִּיעוּ עַד רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. אֶפְשָׁר שֶׁהִרְגִּישׁוּ בְּחוּשׁ־הָרֵיחַ שֶׁלָּהֶן בִּבְנֵי אָדָם הַדָּרִים בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית?

“וּמִי הָיוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַחֲתוּלִים שֶׁבָּאוּ לְכָאן?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“הַלָּלוּ הָיוּ נְמֵרִים,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“וַאֲנִי סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהַחַיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן מְצוּיוֹת אֶלָּא בַּאֲרָצוֹת חַמּוֹת.”

“בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ,” הֵשִׁיב הָעֶלֶם הַצָּעִיר, “אַתָּה פּוֹגֵשׁ בָּהֶן מִמֶּכְּסִיקוֹ עַד לַפַּמְפַּסִּים שֶׁל בּוּאֵינוֹס אַיְרֶס. וְכֵיוָן שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן נִמְצָא בְּאוֹתָהּ מַעֲלַת הָרֹחָב עַצְמָהּ שֶׁבָּהּ נִמְצָאִים גְּלִילוֹת לַה־פְּלַאטַא, אֵין תֵּמַהַּ בַּדָּבָר, שֶׁמְּצוּיִים כָּאן נְמֵרִים.”

“טוֹב אֵפוֹא, נִשְׁקֹד לִהְיוֹת זְהִירִים,” עָנָה פֶּנְקְרוֹף.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַטֶּמְפֶּרָטוּרָה עָלְתָה וְהַשֶּׁלֶג הִתְחִיל נָמֵס.

אַחַר יָרַד גֶּשֶׁם וּמִכִסֵה הַשֶּׁלֶג נֶעְלָם כָּלִיל. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא הִשְׁגִּיחוּ בְּמֶזֶג הָאֲוִיר הָרַע וְשָׁקְדוּ לְמַלֵּא אֶת מְזָוֵיהֶם בְּצָרְכֵי אֹכֶל שֶנִתְמַעֵטוּ. הֵם אָסְפוּ שִׁקְדֵי אֳרָנִים, שָׁרָשַׁי עֵץ הַדְּרָקוֹן, פֵּרוֹת־שָׁרָשִׁים, מִיץ תִּדְהָר; וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָדוּ שְׁפַנִּים, אֲגוֹטִיס וְקֶנְגְרוּ. לְשֵׁם כָּךְ הֻצְרְכוּ לְבַקֵּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּיַּעַר, וְאָז נוֹכְחוּ לָדַעַת שֶׁהַסּוּפָה הָאַחֲרוֹנָה הִפִּילָה הַרְבֵּה אִילָנוֹת. הַסַּפָּן וְנֵב שָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם גַּם אֶל מַחְפּוֹרֶת פַּחְמֵי הָאֶבֶן וְהֵבִיאוּ בְּעֶגְלָתָם טוֹנִים אֲחָדִים שֶׁל חָמְרֵי־שְׁרֵפָה אֵלֶּה. בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָם לְשָׁם רָאוּ וְהִנֵּה הַסּוּפָה קִלְקְלָה הַרְבֵּה אֶת כִּבְשָׁן־הַיּוֹצֵר שֶׁלָּהֶם וְהִפִּילָה חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן.

יַחַד עִם זֶה מִלְּאו בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן גַּם אֶת מַחְסוֹרָם בְּעֵצִים. לְתַכְלִית זוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּזִרְמוֹ שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה, שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מִמִּכְסֵה הַקֶּרַח, וְהֶעֱבִירוּ עַל גַּבּוֹ כַּמָּה רַפְסוֹדוֹת טְעוּנוֹת עֵצִים. הֵם רָאוּ צֹרֶךְ לְעַצְמָם לְהִצְטַיֵּד בֶּחָמְרֵי שְׂרֵפָה בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא לֹא נִגְמְרָה עֲדַיִן עוֹנַת הַקֹּר הֶחָזָק.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּקְּרוּ גַּם אֶת הַקָּמִינִים וְאָז אִשְּׁרוּ אֶת עַצְמָם שֶׁלֹּא דָרוּ שָׁם בִּשְׁעַת הַסּוּפָה. הַיָּם הִשְׁאִיר שָׁם סִמָּנִים בּוֹלְטִים שֶׁל הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן שֶׁעוֹלֵל. הַגַּלִּים, שֶׁהָרוּחַ הִצְלִיפָתָם בַּחֲמַת זַעַם, שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ אֶת הָאִי הַקָּטָן וְהִשְתַּפְּכוּ אֶל תּוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת הַקָּמִינִים; וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְמַּלְאוּ הַמִּסְדְּרוֹנוֹת חֹול עַד לְחֶצְיָם וְהַסְּלָעִים נִתְכַּסּוּ צִמְחֵי־יָם. בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁנֵּב, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף הָיוּ עֲסוּקִים בַּהֲבָאַת חָמְרֵי שְׂרֵפָה, טָרְחוּ כּוֹרֵשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט לְפַנּוֹת וּלְנַקּוֹת אֶת הַקָּמִינִים, וְסוֹפָם שֶׁמָּצְאוּ אֶת בֵּית־הַנַּפָּח וְאֶת הַתַּנּוּרִים כִּמְעַט שְׁלֵמִים, כִּי צִבּוּרֵי הַחֹול שֶׁנֶּעֶרְמוּ עֲלֵיהֶם הֵגֵנּוּ עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת הַסּוּפָה.

הַיְּגִיעָה, שֶׁיָּגְעוּ לְמַלֵּא שׁוּב אֶת אוֹצַר חָמְרֵי הַשְּׂרֵפָה שֶׁלָּהֶם, לֹא הָיְתָה יְגִיעָה לְבַטָּלָה, כִּי הַקֹּר הֶחָזָק טֶרֶם חָלַף. גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא שֶׁבַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי יוֹרֶדֶת בֶּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה יְרִידָה גְּדוֹלָה. דָּבָר זֶה שָׁכִיחַ גַּם בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַדְּרוֹמִי בְּסוֹף חֹדֶשׁ אוֹגוּסְט, הַמַּתְאִים לְחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר שֶׁל אֲרָצוֹת הַצָּפוֹן.

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ הִתְחִילוּ יוֹרְדִים חֲלִיפוֹת גְּשָׁמִים וְשֶׁלֶג, וְאַחַר כָּךְ נָשְׁבָה רוּחַ דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית וּמִיָּד בָּא קֹר חָזָק עַד מְאֹד. לְפִי הָאֹמֶד שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הִגִּיעָה מִדַּת הַקֹּר עַד כְּדֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס. אֶל קֹר חָזָק זֶה נִלְוְתָה רוּחַ עַזָּה, שֶׁנָּשְׁבָה כַּמָּה יָמִים, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד גָּרְמוּ לַקּוֹלוֹנִיסְטִים מְצוּקוֹת קָשׁוֹת. שׁוּב אֲנוּסִים הָיוּ לִהְיוֹת כְּלוּאִים בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית. הֵם סָגְרוּ יָפֶה אֶת הַתְּרִיסִים וְסָתְמוּ אֶת כָּל הַמִּפְתָּחִים וְלֹא הִשְׁאִירוּ אֶלָּא מִפְתַּח קָטָן אֶחָד כְּדֵי לְהַכְנִיס אֲוִיר בַּבַּיִת.

מִתּוֹךְ כָּךְ הִצְטָרְכוּ לְהָאִיר אֶת הַבַּיִת גַּם בַּיּוֹם וְהוֹצָאַת הַנֵּרוֹת רָבְתָה וְגָדְלָה בְּיוֹתֵר. כְּדֵי לְקַמֵּץ בָּהֶם הִסְתַּפְּקוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּאוֹרָהּ שֶׁל הָאָח, כִּי עַל חָמְרֵי שְׂרֵפָה לֹא חָסָה עֵינָם. כַּמָּה פְּעָמִים נִסָּה הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי לָרֶדֶת אֶל הַחוֹף, אֲשֶׁר עִם כָּל גֵּאוֹת וְגֵאוֹת שֶׁל מֵי הַיָּם נֶעֶרְמוּ שָׁם גָּלְמֵי קֶרַח גְּדוֹלִים, אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה אָנוּס הָיָה לַחֲזֹר אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית, וְרַק בְּדֵי עָמָל וּמִתּוֹךְ מַכְאוֹב הָיָה מַחֲזִיק בְּסֻלַּם הַחֲבָלִים וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה לְמַעְלָה. הַצִּנָּה הָיְתָה עַזָּה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל נְגִיעָה בִּשְׁלָבֵּי הַסֻּלָּם צָרְבָה אֶת אֶצְבָּעוֹת הַיָּדָיִם.

יוֹשְׁבַי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית שׁוּב צְרִיכִים הָיוּ אֵפוֹא לְהַעֲסִיק עַצְמָם בַּעֲבוֹדָה בְּעִתּוֹת הַפְּנַאי, שֶׁמִּנָּה לָהֶם הַהֶסְגֵּר עַל כָּרְחָם. אָז הֶחְלִיט כּוֹרֶשׁ סְמִית לְמַלֵּא אֶת יְדֵי חֲבֵרָיו בִּמְלָאכָה אַחַת, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹתָהּ אֲפִילוּ בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת.

כְּכָל הַמְּסֻפָּר לְמַּעֲלָה לֹא הָיָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים סֻכָּר אַחֵר חוּץ מִן הַמִּיץ שֶׁל הַתִּדְהָר, שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ דֶּרֶךְ שְׂרִיטוֹת עֲמֻקּוֹת שֶׁהָיוּ שׂוֹרְטִים בִּקְלִפַּת הָעֵץ. אֶת הַמִּיץ הַזֶּה הָיוּ קוֹלְטִים וּמְאַסְּפִים בִּקְדֵרוֹת וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ לְצָרְכֵי סְעֻדָּה שׁוֹנִים כְּמוֹ שֶׁהוּא. כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁן, הָיָה מַלְבִּין וּמִתְעַבֶּה וְאָז הָיָה נוֹחַ לַשִּׁמּוּשׁ בְּמִדָּה יְתֵרָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. אֶלָּא רָצָה לְהַשְׁבִּיחוֹ עוֹד יוֹתֵר, וּלְפִיכָךְ עָמַד וְהוֹדִיעַ בָּאַחַד הַיָּמִים לַחֲבֵרָיו שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹתָם לִמְבַשְּׁלֵי־סֻכָּר.

“לִמְבַשְּׁלֵי סֻכָּר!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “כִּמְדֻמַּנִי שֶׁאֻמָּנוּת זוֹ הֲרֵיהִי ‘חֲמוּמָה’ בְּמִקְצָת, הָאֵין זֹאת?”

“חֲמוּמָהּ מְאֹד!” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אִם כֵּן, אֵין לְךְ אֻמָּנוּת טוֹבָה מִמֶּנָּה בְּעוֹנַת קֹר זוֹ!” אָמַר הַסַּפָּן.

בַּנֹּוהֵג, שֶׁהַמִּלִּים “בִּשּׁוּל סֻכָּר” מַזְכִּירוֹת לָאָדָם בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת מְשֻׁכְלָלִים וְכָל מִינֵי מְכוֹנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לַדָּבָר. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁכָּאן נֶעְדְרוּ כָּל אֵלֶּה. כְּדֵי לְגַבֵּשׁ אֶת הַסִירוֹףּ הִשְׁתַּמְּשׁוּ הַפַּעַם בְּתַחְבּוּלָה פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר: יָצְקוּ אֶת הַמִּיץ אֶל תּוֹךְ כְּלֵי חֶרֶס גְּדוֹלִים וְהִרְתִיחוּהוּ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ כְּדֵי שֶׁהַמַּיִם יִתְנַדְּפוּ מִתּוֹכוֹ. עַד מְהֵרָה הִתְחִיל הַמִּיץ רוֹתֵחַ וְעַל פָּנָיו עָלָה קֶצֶף מְעֻבֶּה, וְאָז בָּחַשׁ אוֹתוֹ נֵב בְּמַקֵּל שֶׁל עֵץ הָלֹךְ וּבָחֹשׁ כְּדֵי לְהָחִישׁ בְּכָךְ אֶת הִתְנַדְּפוּתוֹ וּכְדֵי לִמְנֹעַ אוֹתוֹ לְהִקָּדֵחַ.

לְאַחַר רְתִיחָה שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה יָפָה גַּם לַמִּיץ וְגַם לָאֻמָּנִים הַמְּטַפְּלִים בּוֹ, נֶהְפַּךְ הַמִּיץ לְסִירוֹףּ מְעֻבֶּה. אֶת הַסִּירוֹףּ הַזֶּה יָצְקוּ אֶל תּוֹךְ דְּפוּסֵי־חֶרֶס, בְּנֵי צוּרוֹת שׁוֹנוֹת, שֶׁשָּׂרְפוּ אוֹתָם לְכַתְּחִלָּה לְשֵׁם כָּךְ בְּתַנּוּר שֶׁל בֵּית־הַבִּשּׁוּל. לְמָחָר הִצְטַנֵּן וְהָיָה לְכִכְּרוֹת וּלְטַבְלָאוֹת שֶׁל סֻכָּר, הַכֹּל לְפִי הַכֵּלִים שֶׁהָיָה יָצוּק בָּהֶם. אָמְנָם מַרְאֵהוּ הָיָה קְצָת צָהֹב, וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיָה סֻכָּר לַאֲמִתּוֹ: סֻכָּר כִּמְעַט שָׁקוּף וְעָרֵב בְּיוֹתֵר.

הַקֹּר אָרַך עַד מַחֲצִית הַחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר, וְנֶפֶשׁ הָאֲסִירִים הַכְּלוּאִים בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית הִתְחִילָה לָקוּץ בְּמַאֲסָרָם הָאָרֹךְ יוֹתֵר מִדַּי. כִּמְעַט יוֹם יוֹם הָיוּ מְנַסִּים לָצֵאת הַחוּצָה, אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר שָׁעָה קַלָּה אֲנוּסִים הָיוּ לַחֲזֹר. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ מְבַלִּים אֶת זְמַנָּם בַּעֲבוֹדָה לְשֵׁם תּוֹסֶפֶת שִׁכְלוּל וְסִדּוּר בֵּית הַדִּירָה שֶׁלָּהֶם וְאֶת עֲבוֹדָתָם הָיוּ מְתַבְּלִים בְּשִׂיחוֹת נָאוֹת. כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה מַרְצֶה לַחֲבֵרָיו עַל כָּל עַנְפֵי הַמַּדָּעִים, וּבְיִחוּד הָיָה מַסְבִּיר לָהֶם אֶת דְּבַר הַשִּׁמּוּשׁ הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הַמַּדָּעִים. מֵאֵין לַקּוֹלוֹנִיסְטִים סִפְרִיָּה, הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם סֵפֶר שֶׁהָיָה תָּמִיד מוּכָן לְתַשְׁמִישָׁם וְשֶׁכָּל עַמּוּד וְעַמּוּד מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לוֹ, הָיָה תָּמִיד פָּתוּחַ, – סֵפֶר שֶׁהָיָה פּוֹתֵר אֶת כָּל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם וְשֶׁבּוֹ הָיוּ מְדַפְדְּפִים וּמְעַיְּנִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. בֵּין כֹּה וָכֹה עָבַר הַזְּמַן, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁאַנְשֵׁי הַחַיִל הַלָּלוּ לֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁים כְּלָל לְגוֹרָלָם לַיָּמִים הַבָּאִים.

וְאַף עַל פִּי כֵן, דָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה אֲשֶׁר תָּבִיא לָהֶם פְּדוּת מִן הַמַּאֲסָר הַזֶּה. הַכֹּל הָיוּ מְצַפִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם אִם לֹא לְבִיאָתָהּ שֶׁל עוֹנַת הַשָּׁנָה הַחַמָּה וְהַנָּאָה, הֲרֵי לְכָל הַפָּחוֹת לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִפָּסֵק הַקֹּר הָאַכְזָרִי הַזֶּה. אִלּוּ הָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים חַמִּים כָּל צָרְכָּם, כַּמָּה טִיּוּלִים הָיוּ עוֹרְכִים, אִם אֶל גִּבְעוֹת הַחוֹלוֹת וְאִם אֶל הַבִּצּוֹת! אָז הָיוּ יוֹצְאִים לָצוּד צַיִד, וְאֵין סָפֵק הַדָּבָר שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּרָכָה רַבָּה בַּעֲמָלָם. וְאוּלָם עַכְשָׁו לֹא הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית מַנִּיחָם לָצֵאת, כִּי סָבוּר הָיָה שֶׁאֵין אִישׁ מֵהֶם רַשַּׁאי לְסַכֵּן אֶת בְּרִיאוּתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הַחֲבוּרָה יְכֹלָה לְהִתְקַיֵּם בְּלִי עֶזְרָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, וְהַכֹּל נִשְׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ.

חוּץ מִפֶּנְקְרוֹף הָיָה מַאֲסָר זֶה קָשֶׁה בְּיִחוּד לְטוֹףּ וְהוּא הָיָה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ. צַר הָיָה לוֹ הַמָּקוֹם בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית. הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְהִבִּיעַ עַל יְדֵי אוֹתוֹת שׁוֹנִים אֶת מֹורַת רוּחוֹ עַל הֱיוֹתוֹ חַבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִכִּיר כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁטוֹףּ מִתְקָרֵב אֶל הַבְּאֵר הָאֲפֵלָה, שֶׁנִּמְצְאָה בְּחִבּוּר עִם הַיָּם, הוּא מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת רִטּוּן מְיֻחָדִים בְּמִינָם. הַכֶּלֶב הָיָה מְהַלֵּךְ מִסָּבִיב לְמִפְתַּח הַבְּאֵר, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה קְרָשִׁים, וְיֵשׁ שֶׁתָּקַע אֶת כַּפּוֹתָיו מִתַּחַת לְמִכְסֶה זֶה, כְּאִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ לַהֲרִימוֹ. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹבֵחַ נְבִיחָה מְשֻׁנָּה, מְלֵאָה זַעַם וַחֲרָדָה כְּאֶחָת. הַדָּבָר הָיָה בְּעֵינֵי סְמִית כְּחִידָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְבּוֹנֵן אֶל מִנְהָגוֹ זֶה שֶׁל הַכֶּלֶב כַּמָּה פְּעָמִים. מָה הַדָּבָר הָאָצוּר בִּתְהוֹם זוֹ, שֶׁעָלוּל לְהַרְגִּיז כָּל כָּךְ חַיָּה נְבוֹנָה זוֹ? אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהַבְּאֵר פְּתוּחָה אֶל הַיָּם. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁחֲלָלִים צָרִים הוֹלְכִים וּמִסְתַּעֲפִים מִמֶּנָּה מִתַּחַת לָאִי? אֶפְשָׁר שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת עִם מְעָרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמַקִּים? שֶׁמָּא אַחַת הַמִּפְלָצוֹת שֶׁבַּיָּם בָּאָה לְעִתִּים לִשְׁאֹף רוּחַ עַל קַרְקָעָהּ? הָאִינְגֵ’נֵר לֹא יָכֹל לִמְצֹא פִּתְרוֹנִים לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנִּקְרוּ בְּמֹחוֹ וְהוּא שִׁעֵר הַשְׁעָרוֹת זָרוֹת וּמְשֻׁנּוֹת בְּיוֹתֵר. הוּא הָיָה רָגִיל לִשְׁקֹל כָּל דָּבָר בְּמֹאזְנֵי הַמַּמָּשׁוּת הַמַּדָּעִית, וּלְפִיכָךְ הָיָה קוֹבֵל עַל עַצְמוֹ שֶׁהִתְמַכֵּר לַהֲזָיוֹת, וְהַרְהוֹרֵי לִבּוֹ הֱבִיאוּהוּ לִתְחוּם שֶׁלַּמַּעֲלָה מִן הַטֶּבַע. אֲבָל כֵּיצַד יְבָאֵר לְעַצְמוֹ אֶת הַדָּבָר הַמֻּפְלָא שֶׁטוֹףּ, שֶׁהָיָה מִן הַכְּלָבִים הַנְּבוֹנִים בְּיוֹתֵר וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה נוֹבֵחַ נְבִיחָה לְבַטָּלָה, לֹא פָּסַק מִלְּהָרִיחַ אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת בְּאַפּוֹ אַף הִטָּה אֵלֶיהָ אֶת אָזְנוֹ וְהִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב? אִם בָּאֱמֶת לֹא הָיָה שָׁם דָּבָר, מָה זֶה אֵפוֹא הִרְגִּיז אוֹתוֹ כָּל כָּךְ? מִנְהָגוֹ שֶׁל טוֹףּ הֶעֱסִיק אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה מוֹדֶה זֹאת לְעַצְמוֹ.

אֶת הַרְהוֹרִי לִבּוֹ סָח הָאִינְגֵ’נֵר אַךְ לְגִדְעוֹן סְפִילֶט בִּלְבָד. הוּא לֹא רָאָה תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְשַׁתֵּף גַּם אֶת הָאֲחֵרִים בָּרַעֲיוֹנוֹת שֶׁעָלוּ עַל לִבּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר הֲבַאי וּמִתַּעְתּוּעֵי דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל טוֹףּ.

לְבַסּוֹף פָּסַק הַקֹּר. שׁוּב יָרְדוּ גְּשָׁמִים, נָשְׁבוּ רוּחוֹת וְסוּפוֹת שֶׁלֶג, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ זְמַן הַרְבֵּה. הַקֶּרַח נִצְמַת וְהַשֶּׁלֶג נָמַס, וְשׁוּב הָיְתָה לָרֶגֶל דְּרִיסָה עַל חוֹף הַיָּם, עַל הָרָמָה, עַל גְּדוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה וּבַיַּעָר. בֹּוא הָאָבִיב הֵפִיחַ חַיִּים חֲדָשִׁים בְּלֵב יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן הַגְּרָנִית, וּמִקֵּץ זְמַן מוּעָט לֹא הָיוּ שׁוֹהִים בּוֹ אֶלָּא בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה וְהַמַּרְגּוֹעַ.

בְּמַחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר הִרְבּוּ לַעֲסוֹק בְּעֶסְקֵי צַיִד, וְשׁוּב דָּרַשׁ פֶּנְקְרוֹף מֵאֵת הָאִינְגֵ’נֵר לְהַמְצִיא לָהֶם כְּלֵי נֶשֶׁק שֶׁל יְרִיָּה, בְּאָמְרוֹ שֶׁהַלָּז הִבְטִיחַ לָהֶם פַּעַם אַחַת לַעֲשֹׂותָם. כּוֹרֶשׁ סְמִית יָדַע הֵיטֵב, כִּי בְּלִי כֵּלִים וּמַכְשִׁירִים הַמְּיֻחָדִים לַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת רוֹבֶה הָרָאוּי לְתַשְׁמִישׁוֹ, וּלְפִיכָךְ הָיָה מִשְׁתַּמֵּט וְדוֹחֶה תָּמִיד אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת לַיָּמִים הַבָּאִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁצִּיֵּן לְדֻגְמָה אֶת הֶרְבֶּרְט וְאֶת גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁנַּעֲשׂוּ לְרוֹבֵי קֶשֶׁת זְרִיזִים בְּיוֹתֵר וְאִמְּנוּ יָדָם לְהָמִית בְּחִצֵּיהֶם כָּל מִינֵי חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְנִמְצָא אֵפוֹא שֶׁאֵין נְחִיצוּת מְיֻחָדָה בִּכְלִי נֶשֶׁק שֶׁל אֵשׁ, וְהָעִנְיָן סוֹבֵל דִּחוּי. אֶפֶס הַסַּפָּן קְשֵׁה הָעֹרֶף לֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי הָאִינְגֵ’נֵר וְלֹא חָדַל מִלְּהָצִיק לוֹ שֶׁיְּמַלֵּא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, סְפִּילֶט הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וְתָמַךְ בּוֹ בְּעִנְיָן זֶה.

“אִם מְצוּיוֹת עַל פְּנֵי הָאִי חַיּוֹת רָעוֹת,” עָנָה וְאָמַר הַכַּתָּב, “וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהֵן מְצוּיוֹת – מִן הַדִּין הוּא שֶׁנִּתֵּן אֶת דַּעְתֵּנוּ לְהִלָּחֵם בָּהֶן וּלְהַכְחִידָן. אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא יוֹם וּמִלְחָמָה זוֹ תִּהְיֶה רֵאשִׁית חוֹבָה עָלֵינוּ.”

וְאוּלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה לִבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר פָּנוּי לִשְׁאֵלַת הַנֶּשֶׁק, אֶלָּא לִשְׁאֵלַת הַבְּגָדִים. הַבְּגָדִים שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ לְבוּשִׁים אָמְנָם לֹא נִתְבַּלּוּ בִּימוֹת הַחֹרֶף, אֶלָּא שֶׁבְּשׁוּם פָּנִים לֹא יָכְלוּ לְהַאֲרִיךְ יָמִים עַד יְמוֹת הַחֹרֶף הַבָּא. קֹדֶם כֹּל, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַשִּׂיג עוֹרוֹת שֶׁל חַיּוֹת טוֹרְפוֹת וְצֶמֶר שֶׁל בְּהֵמוֹת מֵעֲלוֹת גֵּרָה. אֶת הַצֶּמֶר הַזֶּה לֹא קָשֶׁה הָיָה לְהַשִּׂיג: אוֹתוֹ יַמְצִיאוּ כִּבְשֵׂי־בָר הַמְּצוּיִים עַל פְּנֵי הָאִי. וּבְכֵן צָרִיךְ הָיָה לִלְכֹּד מִסְפַּר כְּבָשִׂים שֶׁכָּאֵלֶּה וְלִיצוֹר מֵהֶם עֵדֶר שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לְצָרְכֵי הַקּוֹלוֹנְיָה. הָאִינְגֵ’נֵר הָרָה וְהָגָה אֵפוֹא שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת חֲשׁוּבוֹת, שֶׁרָאָה צֹרֶךְ לְהוֹצִיאָן אֶל הַפֹּעַל בְּעוֹנַת־הַשָּׁנָה הַנָּאָה: לְכוֹנֵן בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּאִי גְּדֶרֶת בְּהֵמוֹת־בַּיִת וּמִכְלָא עוֹפוֹת, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לְיַסֵּד מֵעֵין פֶרְמָה.

לְתַכְלִית זוֹ הָיָה צֹרֶךְ לָתוּר וְלַחֲקֹר אֶת כָּל חֶלְקֵי הָאִי לִינְקוֹלְן שֶׁטֶּרֶם נֶחְקָרוּ, כְּלוֹמַר, אֶת הַיְּעָרִים הַגְּדוֹלִים, הַמִּשְׂתָּרְעִים מִשְּׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַשְּׂמָאלִית עַד לַחֲצִי הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי וְעַל פְּנֵי כָּל הַחוֹף הַשְּׂמָאלִי. וְאוּלָם תִּיּוּר כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲרֹךְ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר נָאֶה הוּא וְאֵינוֹ עָשׂוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת לְרָעָה, וּלְפִיכָךְ הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר לִדְחוֹתוֹ לְחֹדֶשׁ יָמִים.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים בְּקֹצֶר רוּחַ לְבוֹא יְמֵי הָאָבִיב הַנָּאִים, וְהִנֵּה קָרָה פִּתְאֹם מִקְרֶה, שֶׁהִלְהִיב עוֹד יוֹתֵר אֶת תְּשׁוּקָתָם לַחֲקֹר אֶת כָּל נְאוֹת אֲחֻזָּתָם.

הַדָּבָר הָיָה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְחֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר. אוֹתוֹ הַיּוֹם הָלַךְ פֶּנְקְרוֹף לְבַקֵּר אֶת הַפְּחָתִים, שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד עֲלֵיהֶן תָּמִיד שֶׁלֹּא תֶּחֱסַרְנָה דְּבַר־מַשֵּׂאת. בְּאַחַת מֵהֶן מָצָא שְׁלֹשָׁה בַּעֲלֵי־חַיִּים, אֲשֶׁר אַנְשֵׁי הַקּוֹלוֹנְיָה וַדַּאי יְקַבְּלוּם בְּרָצוֹן רָב. בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ הָיוּ: פֶּקָרִי־נְקֵבָה וּשֵׁנִי גוּרֶיהָ.

פֶּנְקְרוֹף חָזַר אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב עַל הַמַּלְקוֹחַ שֶׁבָּא לְיָדוֹ, וּכְדַרְכּוֹ הִשְׁתַּבַּח בִּפְנֵי חֲבֵרָיו עַל הַצְלָחָתוֹ בְּעִסְקֵי צַיִד.

“בּוֹאוּ וּרְאוּ!” קָרָא לַחֲבֵרָיו. “אֲדֹנִי כּוֹרֶשׁ, הַיּוֹם נַעֲרֹךְ סְעֻדַּת מְלָכִים! וְגַם אַתָּה, אֲדֹנִי סְפִּילֶט, תֵּהָנֶה מִסְּעֻדָּה זוֹ!”

“הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻּמָּן לְהִשְׁתַּתֵּף בַּסְּעֻדָּה”, עָנָה הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת מָה אֹכַל בִּסְעֻדָּה זוֹ!”

“גּוּרֵי־חֲזִירִים יוֹנְקִים!”

“הַאַךְ גּוּרֵי־חֲזִירִים יוֹנְקִים, פֶּנְקְרוֹף? וַאֲנִי בְּשָׁמְעִי אֶת דְּבָרֶיךָ, דִּמִּיתִי שֶׁהֵבֵאתָ הַבַּיְתָה תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה עִם שְׁמַרְקָעִים. ³¹” “מָה אַתָּה סח?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “כְּלוּם בּוֹחֵל אַתָּה בִּבְשַׂר גּוּר־חֲזִיר?”

“אֵינִי בּוֹחֵל בּוֹ,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בְּלִי שׁוּם הִתְלַהֲבוּת כָּל שֶׁהִיא, “וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲלוּ אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן לְעִתִּים תְּכוּפוֹת בְּיוֹתֵר…”

“טוֹב אֵפוֹא, טוֹב אֵפוֹא, אֲדֹנִי הַזשׁוּרְנָלִיסְט,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן מִתּוֹךְ תַּרְעֹמֶת עַל זִלְזוּל זֶה שֶׁנָּהֲגוּ בְּצֵידוֹ. “וּבְכֵן אִיסְטְנִיס אַתָּה? לִפְנֵי שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, כַּאֲשֶׁר הֻטַּלְנוּ אֶל הָאִי, וַדַּאי הָיִיתָ שָׂמֵחַ שְׂמֵחָה גְּדוֹלָה, אִלּוּ הָיוּ מַגִּישִׁים לְפָנֶיךָ צַיִד שֶׁכָּזֶה!”

“הוּא הַדָּבָר,” עָנָה הַכַּתָּב. “כָּךְ טִיבוֹ שֶׁל אָדָם: לְעוֹלָם אֵין הוּא שָׁלֵם תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וּלְעוֹלָם אֵין הוּא שְׂבַע רָצוֹן.”

“הֲרֵינִי מְקַוֶּה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “כִּי נֶב יַעֲרִיךְ אֶת צֵידִי הַעֲרָכָה מַעֻלָּה מִזּוֹ. הַבִּיטוּ וּרְאוּ! שְׁנֵי הַגּוּרִים הָרַכִּים הַלָּלוּ וַדַּאי טֶרֶם מָלְאוּ לָהֶם אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים! בְּשָרָם יִהְיֶה עָנֹג וְרַךְ כִּבְשַׂר הַשְּׂלָו! לְכָה וְנֵלְכָה, נֶב! הַיּוֹם אֲפַקֵּח בְּעַצְמִי עַל מַעֲשֶׂה הַצְּלִיָּה.”

"וְהַסַּפָּן הָלַךְ בְּלִוְיַת נֶב אֶל בֵּית הַבִּשּׁוּל וְהִתְמַכֵּר שָׁם לְעִסְקֵי תַּבְשִׁילִין.

הוּא עָשָׂה אֶת הַמַּטְעַמִּים כִּרְצוֹנוֹ וּכְלִבּוֹ וְאִישׁ לֹא הִפְרִיעַ אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ. וּבֶאֱמֶת הֵכִינוּ הַפַּעַם שְׁנֵי הָרַקָּחִים, הוּא וְנֶב, הַסְּעֻדָּה מְשֻׁבָּחָה לִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת. וְזֶה פֶּרֶט הַמַּאֲכָלִים שֶׁל סְעֻדָּה: שְׁנֵי גּוּרֵי פֵּקָרִי, מָרָק שֶׁל בְּשַׂר קֶנְגּוּרוּ, קֶדֶל־חֲזִיר מְעֻשָּׁן, שִׁקְדֵי אֳרָנִים, שֵׁכָר שֶׁל שָׁרְשֵׁי עֵץ הַדְּרָקוֹן, טֵה־אוֹסְוֵגוֹ, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מָה שֶׁהָיָה מִן הַמֻּבְחָר בְּאוֹצַר הַמַּכֹּלֶת.

וְאוּלָם מָקוֹם בָּרֹאשׁ בֵּין כָּל הַמַּטְעַמִּים הַלָּלוּ נָטְלוּ שְׁנֵי גּוּרֵי הַפֵּקָרִי עֲנֻגֵּי־הַטַּעַם, שֶׁקִּטְּרוּ וְצִמְּקוּ אוֹתָם יָפֶה יָפֶה.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם עָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן בָּאוּלָם שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. מְרַק־הַקֶּנְגּוּרוּ הֶעֱלָה הֶבֶל וְהַמְּסֻבִּים הִתְעַנְּגוּ עָלָיו וְשִׁבְּחוּ אֶת טַעֲמוֹ הַמְּצֻיָּן.

אַחַר הַמָּרָק הֶעֱלוּ אֶת הַפֵּקָרִי. פֶּנְקְרוֹף נִתַּח אוֹתָם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מָנוֹת מָנוֹת וְהִגִּישׁ לְכָל אֶחָד מִן הַמְּסֻבִּים מָנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.

טָעַם הַבָּשָׂר הָרַךְ הַזֶּה הָיָה בֶּאֱמֶת עָרֵב בְּיוֹתֵר, וּפֶנְקְרוֹף בָּלַע אֶת מְנַת חֶלְקוֹ מִתּוֹךְ תֵּאָבוֹן מְרֻבֶּה, וּפִתְאֹם פָּרְצָה מִפִּיו צְעָקָה וּקְלָלָה כְּאֶחָת.

“מַה זֶה הָיָה לְךָ?” שָׁאַל כּוֹרֶש סְמִית.

“הִנֵּה… הִנֵּה… נִשְׁבְּרָה אַחַת מִשִּׁנַּי!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן.

“הֲרֵי לְךָ מַעֲשֶׂה נָאֶה!” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט. “נִמְצָא שֶׁבִּבְשַׂר הַפֵּקָרִי שֶׁלְּךָ אֲצוּרוֹת אַבְנֵי חָצָץ?”

“סְבָרָה הִיא,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ פִּיו אֶת הַדָּבָר, שֶׁעַל יָדוֹ אִבֵּד אֶת אַחַת מִמְּתַלְעוֹתָיו.

דָּבָר זֶה לֹא הָיָה אֶבֶן־חָצָץ… אֶלָּא גַּרְגַּר עוֹפֶרֶת!

פֶּרֶק רִאשוֹן

עִנְיַן גַּרְגֵּר הָעוֹפֶרֶת – בְּנִיַת סִירָה – הַצָּיִד – עַל צַמֶּרֶת שֶל קָאוּרִי – אֵין סִמָּן לִמְצִיאוּתוֹ שֶל אָדָם – שְלַל הַדִּיּוּג שֶל גֶב וְהֶרְבֶּרְט – צָב שֶהְַפָכוּהוּ עַל פָּנָיו – הַצָּב נֶעְלָם – בֱּאוּרוֹ שֶל כּוֹרֶש סְמִית.

עָבְרוּ שִבְעָה חֳדָשִים תְּמִימִים לְמִן הַיּוֹם שֶהַטָּסִים בַּכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הוּטְלוּ עַל הָאִי לִינְקוֹלְן. הַרְבֵּה חָקְרוּ וְחִפְּשֹוּ אֶת הָאִי לְמִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד עַתָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם יְצוּר־אֱנוֹש. אַף פַּעַם לֹא רָאוּ עֵינֵיהֶם עְַשַן־אֵש, שֶיָּכֹל הָיָה לְשַמֵּש סִמָּן לִמְצִיאוּתוֹ שֶל אָדָם עַל פְּנֵי הָאִי. אַף פַּעַם לֹא נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם עִקְּבוֹת פֹּעַל כַּפָּיו שֶל אָדָם, שֶהָיוּ מְעִידִים כִּי רֶגֶל אְֱנוֹש דָּרְכָה בַּמָּקום הַזֶּה בִּזְמָן מִן הַזְמַנִּים, אִם בִּתְקוּפָה קַדְמוֹנִיָּה וְאִם בִּתְקוּפָה חְַדָשָה. נִכָּר הָיָה, שֶלֹּא דַיּוֹ לָאִי שֶאֵינוֹ נוֹשָב עַכְשָו, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ יִשּוּב מֵעוֹלָם. וְעַתָּה הִנֵּה כָּל הַהַשְׁעָרוֹת וְהַמַּסְקָנוֹת הַלָּלוּ הִתְעַרְעְַרוּ וְהָיוּ לְאַיִן בְּשֶׁל גַּרְגֵּר־מַתֶּכֶת קָטֹן שֶנִּמְצָא בְּגוּפָהּ שֶל חַיָּה פְּעוֹטָה וּתְמִימָה!

הְַרֵי בָּרִי הוּא, שֶגַּרְגֵּר־עוֹפֶרֶת זֶה יָצָא אַךְ מִפִּי כְּלִי־נֶשֶׁק שֶל אֵשׁ, וּבְכֵן מִי יְכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי־נֶשֶׁק זֶה אִם לֹא אָדָם?

כְּשֶׁהִנִּיחַ פֶּנְקְרוֹף אֶת גַּרְגֵּר הָעוֹפֶרֶת עַל הַשֻּלְחָן, מִיָּד הִסְתַּכְּלוּ חְַבֵרָיו בְּגַרְגֵּר זֶה מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל. הַכֹּל הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם אֶת כָּל הַתּוֹצָאוֹת הַכְּרוּכוֹת בִּמְאֹרָע זֶה, אְַשֶׁר לְמַרְאִית עַיִן חְַסַר עֶרֶךְ הוּא בְּיוֹתֵר. אִלּוּ נִתְגַּלָּה לִפְנֵיהֶם יְצוּר שֶלְּמֲעְלָה מִן הַטֶּבַע, וַדַּאי לֹא הָיָה עוֹשֶֹה בְּלִבָּם רֹשֶׁם גָּדוֹל מִזֶּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְנְצוּ בְּמֹחוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית כָּל מִינֵי הַהַשְׁעָרוֹת, שֶמִּקְרֶה מַתְמִיהַּ וּבִלְתִּי־צָפוּי זֶה עָלוּל הָיָה לְהוֹלִיד בְּלִבּוֹ שֶל אָדָם. הוּא נָטַל אֶת גַּרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת וְהָפַךְ וְגִלְגֵּל אוֹתוֹ וְהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בֵּין הָאֶצְבַּע וְהָאַמָּה, וְאַחַר פָּתַח וְאָמָר:

“וְכִי מְֻבְטָח אַתָּה, פֶּּנְקְרוֹף, שֶאוֹתוֹ הַפֵּקָרִי שֶנִּפְצַע בְּגַרְגֵּר־עוֹפֶרֶת זֶה, עְַדַיִן לֹא הָיָה אְַפִילוּ בֶּן שְלֹשָה חֳדָשִים?”

“הֵן,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “טֶרֶם מָלְאוּ לוֹ שְלֹשָה חֳדָשִׁים. בְּשָעָה שֶמָּצָאתִי אוֹתוֹ בַּפַּחַת, עְַדַיִן יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.”

"מִכָּאן מוּכָח אֵפוֹא,״ אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, כִּי לֹא עָבְרוּ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָה חֳדָשִׁים מִיּוֹם שֶׁיָּרָה מִי־שֶׁהוּא בִּקְנֵה־רוֹבֶה עַל אַדְמַת הָאִי לִינְקוֹלְן.

“וְכִי חַיָּה קְטַנָּה זוֹ נִפְגְּעָה בְּגַרְגֵּר־עוֹפֶרֶת, אֶלָּא שֶׁפְּגִיעָה זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לַהְַמִיתָהּ,” הוֹסִיף וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“דָּבָר זֶה הְַרֵיהוּ לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וּמִכָּאן עָלֵינוּ לַהַסִּיק אֵפוֹא אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אוֹ שֶהָאִי הָיָה נוֹשָב מִבְּנֵי אָדָם קֹדֶם שֶׁבָּאנוּ הְַלוֹם, אוֹ שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו בְּנֵי אָדָם לְכָל הַמְאֻחָר לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה חְֳדָשִׁים. כֵּיצַד הִגִּיעוּ בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ הֵנָּה, לִרְצוֹנָם אוֹ בְּעַל כָּרְחָם? הְַכִי יָרְדוּ עַל הַיַּבָּשָׁה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה אוֹ בִּשְבִיל שֶנִּשְבְּרָה אֳנִיָּתָם בַּיָּם? שְאֵלָה זוֹ לֹא תּוּכַל לְהִפָּתֵר אֶלָּא לְאַחַר זְמָן. וּכְמוֹ כֵן אֵין שוּם יְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְבָרֵר לְעֵת עַתָּה מִי וָמִי הֵם בְּנֵי הָאָדָם הַלָּלוּ, בְּנֵי אֵרָפָּה אוֹ מָלָאִים, אוֹיְבֵי הַגֶּזַע שֶלָּנוּ אוֹ יְדִידָיו, כְּשֵם שֶאֵין לָדַעַת אִם הֵם שְׁרוּיִים עְַדַיִן עַל פְּנֵי הָאִי אוֹ כְּבָר עָזְבוּ אוֹתוֹ. וְאוּלָם הַשְּאֵלוֹת הָאֵלֶּה נוֹגְעוֹת אֵלֵינוּ נְגִיעָה יְשָרָה בְּמִדָּה יְתֵרָה, וּלְפִיכָךְ אָסוּר לָנוּ לְהַחְַמִיץ אֶת פִּתְרוֹנָן וְלִהְיוֹת שוֹהִים לְלֹא בֵּרוּר וּלְלֹא יְדִיעָה.”

“לָאו! מֵאָה פְּעָמִים, אֶלֶף פְּעָמִים, לָאו וְלָאו!” קָרָא הַסַּפָּּן בְּקוּמוֹ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן. “בְּנֵי אָדָם אְַחֵרִים חוּץ מִמֶּנּוּ אֵין עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן! הְַבֵל הְַבָלִים! הָאִי קָטֹן הוּא, וְאִלּוּ הָיָה בּוֹ יִשּוּב שֶל בְּנֵי אָדָם, וַדַּאי כְּבָר הָיִינוּ פּוֹגְשִים בְּאֶחָד מִיּוֹשְבָיו!”

"אָמְנָם כֵּן, אִם הָאִי נוֹשָׁב, הְַרֵי מֻפְלָא הַדָּבָר, שֶלֹּא פָּגַעְנוּ עַד עַכְשָׁו בְּאָדָם אֶחָד, "אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אְַבָל הֵן פְּלִיאָה גְדוֹלָה מִזּוֹ תִּהְיֶה,” אָמַר הַכַּתָּב, “אִם נַנִּיחַ, שֶאוֹתוֹ פֵּקָרִי נוֹלַד עִם גַּרְגֵּר־עוֹפֶרֶת בְּגוּפוֹ!”

וַדַּאי פֶּלֶא גָדוֹל הוּא," אָמַר נֶב מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאש גָּמוּר, “אִם אַךְ פֶּנְקְרוֹף עַצְמוֹ לֹא…”

“אִי לָךְ, נֶב!” הִפְסִיקָהוּ פֶּנְקְרוֹף. “וְכִי מַעְַלֶה אַתָּה עַל דַּעְתְּךָ, שֶזֶּה חְַמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה חְֳדָשִים הָיָה גַרְגֵּר־עוֹפֶרֶת זֶה טָמוּן בֵּין שִׁנַּי בְּלִי שֶהִרְגַּשְתִּי בָּזֶה? אְַבָל הֵיכָן הָיָה טָמוּן?” הוֹסִיף הַסַּפָּּן כְּשֶהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִרְוָחָה וּמַרְאֶה אֶת שְלֹשִים וּשְתַּיִם שִנָּיו הַנָּאוֹת וְהַמּוּצָקוֹת. “הַבֵּט וּרְאֵה, נֶב, אֶת שוּרוֹת שִנַּי, וְאִם תִּמְצָא בֵּינֵיהֶן אְַפִילוּ שֵן אַחַת חְַלוּלָה, הָרְשוּת בְּיָדְךָ לְהַפִּיל חְַצִי־תְּרֵיסָר מֵהֶן!”

“אָמְנָם כֵּן, הַשְׁעָרָתוֹ שֶל נֶב אֵין הַדָּעַת סוֹבַלְתָּהּ,” נַעְַנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית, אְַשֶׁר עַל כָּרְחָן שֶל הַמַּחְַשָבוֹת הַחְַמוּרוֹת, שֶהֶעֱסִיקוּהוּ בְּאוֹתָהּ שָעָה, לֹא יָכֹל לִמְנֹעַ עַצְמוֹ מִלְּחַיֵּךְ. “בָּרִי הוּא שֶלִּפְנֵי שְלֹשָה חֳדָשִים, לְכֹל הַמְאֻחָר, יָרָה מִי־שֶהוּא בִּקְנֵה־רוֹבֶה עַל פְּנֵי אִי זֶה. אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אְַנִי, שֶׁאוֹתָם בְּנֵי אָדָם, יִהְיוּ אְַשֶר יִהְיוּ, אְַשֶר יָרְדוּ עַל אַדְמַת חוֹף זֶה, לֹא בָּאוּ לְכָאן אְלָּא לִפְנֵי זְמָן מוּעָט, אוֹ רַק עָבְרוּ כָּאן וּכְבָר נָסְעוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, שֶׁהְַרֵי אִלּוּ נִמְצְאוּ בָּזֶה עוֹד תּוֹשָבִים אְַחֵרִים וַדַּאי הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתָם בְּשָעָה שֶׁהִשְׁקַפְנוּ עַל פְּנֵי הָאִי מֵרֹאש הַר פְרַנְקְלִין, אוֹ וַדַּאי הָיוּ הַלָּלוּ רוֹאִים אוֹתָנוּ. וּלְפִיכָךְ סְבָרָה הִיא הַמִּתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת, שֶׁאַךְ לִפְנֵי שָבוּעוֹת אְַחָדִים הִדִּיחָה הַסּוּפָה אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶבַּחוֹף בְּנֵי אָדָם, שֶנִטָּרְפָה אֳנִיָתָם בַּיָּם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָלֵינוּ לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר.”

“דַּעְתִּי הִיא, שֶעָלֵינוּ לִפְעֹל בְּנִדּוֹן זֶה בִּזְהִירוּת יְתֵרָה” אָמַר הַכַּתָָּּב.

“גַּם אְַנִי סָבוּר כָּמוֹךָ,” עָנָה סְמִית, “כִּ יֵש לַחְַשֹש, שֶׁאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶבָּאוּ אֶל הָאִי אֵינָם אֶלָּא שוֹדְדֵי־יָם מִבְּנֵי הַמָּלָאִים.”

“אְַדוֹנִי כּוֹרֶש,” אָמַר הַסַּפָּן, “אֶפְשָׁר שֶׁעַד שֶׁנַּתְחִיל בַּחְַקִירָה וּדְרִישָׁה, כַּדַּאי לָנוּ לִבְנוֹת סִירָה, אְַשֶׁר תִּתֵּן לָנוּ אֶת הַיְכֹלֶת לָשוּט בְּמַעְַלֵה הַנָּהָר וְגַם לָסֹב אֶת כָּל הָאִי? הְַרֵי אֵין לְאָדָם לְהַמְתִּין שֶיִתְנַפְּלוּ עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לְכָךְ.”

“מַחְשַׁבְתְּךָ טוֹבָה וּּנְכוֹחָה,”הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’ֵנֵר, "אֶלָּא שֶָאֵין לָנוּ פְּנַאי לְחַכּוֹת עַד שֶתִּגָּמֵר הַמְּלָאכָה. בְּנִיָתָהּ שֶָׁל סִירָה צְרִיכָה לְהִמָּשֵׁךְ לְכָל הַפָּחוֹת כְּחֹדֶשׁ יָמִים… "

"אָמְנָם כֵּן, "אָמַר הַסַּפָּן, “בְּנִיָּתָהּ שֶׁל סִירָה לַאְַמִתָּהּ צְרִיכָה לְהִמָּשֵׁךְ כָּל כָּךְ, אְַבָל אָנוּ אֵין לָנוּ צֹרֶךְ בְּסִירָה הָרְאוּיָה לָשוּט בָּהּ עַל פְּנֵי הַיָּם. אָנוּ צְרִיכִים לְסִירָה, שֶאֶפְשָׁר יִהְיֶה לָשוּט בָּהּ עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה, וְסִירָה כָּזוֹ אְַנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לִבְנוֹת בַּחְַמִשָּׁה יָמִים.”

“בַּחְַמִשָּׁה יָמִים תִּבְנֶה אֳנִיָּה?” קָרָא נֶב.

“הֵן, נֶב, אֶלָּא שֶׁאֳנִיָּה זוֹ תִּהְיֶה מִמִּין הָאֳנִיּוֹת שֶל הַהֹדִּים.”

“אֳנִיָּה שֶׁל עֵץ?” שָׁאַל הַכּוּשִׁי וְהוּא עְַדַיִן תּוֹהֶה וּמְפַקְפֵּק.

“שֶל עֵץ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר, שֶׁל קְלִפַּת־עֵץ. הְַרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְךָ, אְַדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, שֶׁבַּחְַמִשָּׁה יָמִים הַכֹּל יִהְיֶה מוּכָן וּמְתֻקָּן!”

“בַּחְַמִשָּׁה יָמִים? – לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

"אְַבָל עַד אוֹתוֹ הַזְּמָן טוֹב נַעְַשֶֹה אִם נִשָּׁמֵר לְנַפְשֵׁנוּ, "אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, יְדִִידַי,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵר וּלְהִזָּהֵר תַּכְלִית הַזְּהִירוּת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הְַרֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָצֵאת לָצוּד צַיִד אַךְ בִּסְבִיבוֹת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בִּלְבָד.”

הַסְעֻדָּה נִסְתַּיְּמָה מִתּוֹךְ מִעוּט שִֹמְחָה, שֶלֹּא כְּפִי שֶדִּמָּה פֶּנְקְרוֹף בִּתְחִלָּתָהּ.

וּבְכֵן הָיָה הָאִי מְיֻשָּׁב עַכְשָׁו אוֹ הָיָה מְיֻשָּׁב קֹדֱם לָכֵן עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אְַחֵרִים חוּץ מִן הַקּוֹלוֹנִיסְטִים. לְאַחַר הַמַּעְַשֶֹה בְּגַרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת הָיְתָה עֻבְדָּה זוֹ שְרִירָה וְקַיָּמָה. וְהוֹאִיל וְכָךְ, הְַרֵי דָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא שֶהָיְתָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים סִבָּה מַסְפִּיקָה לִהְיוֹת דּוֹאְַגִים וַחְַרֵדִים בְּמִדָּה יְתֵרָה.

קֹדֶם שֶׁשָּׁכְבוּ לִישׁוֹן הָיוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט מְסִיחִים בְּעִנְיָן זֶה אְַרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. הֵם שָׁאְַלוּ אֶת עַצְמָם, אִם אֵין מְאֹרָע זֶה נִמְצָא בְּמִדַּת־מָה בְּקֶשֶר עִם דֶּרֶךְ הַהַצָּלָה הַמֻּפְלָאָה שֶל הָאִינְגֵ’נֵר, שֶלֹּא נִתְבָּרְרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְעִם חֶזְיוֹנוֹת זָרִים וּמְשֻנִּים אְַחֵרִים שֶנִּזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם זֶה כַּמָּה פְּעָמִים. לְאַחַר שֶנָּשְֹאוּ וְנָתְנוּ בִּשְאֵלָה זוֹ שָעָה אְַרֻכָּה בֵּין לְהַיְמִין וּבֵין לְהַשְֹמְאִיל, פָּתַח כּוֹרֶשׁ סְמִית וְאָמַר:

“קִצּוּרוֹ שֶל דָּבָר, רְצוֹנְךָ לָדַעַת, סְפִּילֶט יַקִּירִי, אֶת סוֹף דַּעְתִּי בְּעִנְיָן זֶה?”

“הֵן, כּוֹרֶשׁ.”

"אִם כֵּן שְׁמַע אֵת אְַשֶר אַגֵּדְךָ: “אְַפִילוּ נִבְדֹּק אֶת הָאִי בְּדִיקָה מְעֻלָּה וּנְחַפְּשֶֹנּוּ חֵפֶשֹ מְחֻפָּשֹ, לֹא נִמְצָא כְּלוּם!”

לְמָחֳרָתוֹ שֶל אוֹתוֹ הַיּוֹם נִגַּשׁ פֶּנְקְרוֹף אֶל הַמְּלָאכָה. הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לִבְנוֹת סִירָה לַאְַמִתָּהּ בַּעְַלַת צְלָעוֹת וּדְפָנוֹת, אֶלָּא כְּלִי־שִַׁיט פָּשׁוּט אְַשֶׁר קַרְקָעִיתוֹ שְטוּחָה וַאְַשֶר יִסְכֹּן יָפֶה לָשׁוּט בּוֹ עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה וּבְיִחוּד אֶל מְקוֹרוֹתָיו, שֶׁשָּׁם אֵין הַמַּיִם עְַמֻקִּים כָּל כָּךְ. סִירָה קַלָּה זוֹ אָמַר לַעְַשוֹת מִגִּזְרֵי קְלִפּוֹת שֶל עֵץ, אְַשֶׁר יְחֻבְּרוּ וִיהֻדְּקוּ זֶה בָּזֶה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ תִּהְיֶה נוֹחָה וְלֹא־כְּבֵדָה לְשֵֹאתָהּ עַל כַּפַּיִם בִּשְעַת הַצֹּרֶךְ. אֶת חְַלָקֶיהָ אָמַר פֶּנְקְרוֹף לְאַחוֹת בְּמַסְמְרִים כְּפוּפֵי־קְצָווֹת, שֶׁיְּהַדְּקוּם וִידַבְּקוּם יָפֶה וְלֹא יִתְּנוּ לַמַּיִם לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הַסִּירָה.

מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ אֵפוֹא לִבְחֹר אִילָנוֹת, אְַשֶׁר קְלִפָּתָם הַגְּמִישָה וְהַמּוּצָקָה תִּצְלַח לִמְלַאכְתּוֹ. אָכֵן בְּחִירָה זוֹ קַלָּה הָיְתָה, שֶׁהְַרֵי הַסּוּפָה הָאַחְַרוֹנָה הִפִּילָה הַרְבֵּה אִילָנוֹת גְּדוֹלִים וַחְַסֻנִּים, וּבֵינֵיהֶם נִמְצְאוּ רַבִּים, שֶׁהָיוּ יָפִים לְצֹרֶךְ הַמְּלָאכָה שֶׁעָלְתָה בְּמַחְַשַׁבְתּוֹ. גִּזְעֵי הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ הָיוּ מוּטָלִים עַל הָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ טְעוּנִים אֶלָּא קִלּוּף, אֶפֶס מְלָאכָה זוֹ הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁבְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא נִמְצְאוּ כְּלֵי מְלָאכָה מְתֻקָּנִים כָּל צָרְכָּם. וְאוּלָם סוֹף סוֹף הִתְגַּבְּרוּ עַל הַקֹּשִי וְהִשִֹיגוּ אֶת מַטְּרָתָם.

בְּשָעָה שֶׁהַסַּפָּן, אְַשֶר הָאִינְגֵ’נֵר עָזַר עַל יָדוֹ, הָיָה עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ בִּשְקִידָה יְתֵרָה וְלֹא אִבֵּד אַף רֶגַע לְבַטָּלָה, לֹא יָשְׁבוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּט בְּחִבּוּק יָדַיִם; הֵם הָיוּ מְסַפְּקִים צָרְכֵי אֹכֶל לַקּוֹלוֹנְיָה. הַסַּפָּן לֹא מָצָא דֵי מִלִּים בְּפִיו לְשַבֵּחַ אֶת הַזְּרִיזוּת הַיְתֵרָה שֶהִצְטַיֵּן בָּהּ הָעֶלֶם בִּירִיָּה בַּקֶּשֶׁת וּבְשִׁמּוּשׁ בַּחְַנִית. יַחַד עִם זֶה הִצְטַיֵּן הֶרְבֶּרְט בְּאֹמֶץ־לֵב מְרֻבֶּה וּבְקֹר־רוּחַ, שֶׁרָאוּי הָיָה לְהִקָּרֵא בְּשֵם “עַזּוּת מִתּוֹךְ בִּינָה וָדַעַת.” שְנֵי הַצַּיָּדִים לֹא הִסִּיחוּ אֶת דַּעְתָּם מִן הָאַזְהָרָה, שֶׁהִזְהִיר כּוֹרֶש סְמִית אֶת חְַבֵרָיו, וְלֹא יָצְאוּ מִחוּץ לִתְחוּם שֶל שְנֵי מִילִין מִסָּבִיב לְאַרְמוֹן הַגְּרָנִית. וְאָמְנָם לֹא הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ לְהַרְחִיק לָלֶכֶת, כִּי קְצוֹת הַיַּעַר הִמְצִיאוּ לָהֶם הַרְבֵּה חַיּוֹת, כְּגוֹן אְַגוֹטִי, חְַזִירֵי־מַיִם, קֶנְגוּרוֹ, פֵּקָרִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם; וְאִם תְּבוּאַת הַפְּחָתִים נִתְמַעְַטָה מִיּוֹם שֶׁפָּסַק הַקֹּר, הְַרֵי גְדֶרֶת־הַשְּפַנִּים הִשְפִּיעָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צַיִד, שֶהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת כָּל בְּנֵי הַקּוֹלוֹנְיָה שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן.

בִּשְעַת הַצַּיִד הָיָה הֶרְבֶּרְט מְסַפֵּר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עִם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בַּמַּעְַשֶֹה בְּגַרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת וּבַמַּסְקָנוֹת שֶהִסִּיק הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ מְאֹרָע זֶה, וּפַעַם אַחַת – הַדָּבָר הָיָה בְּעֶשְֹרִים וְשִׁשָּׁה לְאוֹקְטָבֶּר – אָמַר לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“וְכִי אֵין הַדָּבָר תָּמוּהַּ בְּעֵינֶיךָ, אְַדוֹנִי סְפִּילֶט, שֶׁאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶעַלוּ עַל אִי זֶה לְאַחַר שֶעָלוּ עַל אִי זֶה לְאַחַר שֶנִּטָּרְפָה סְפִינָתָם בַּיָּם, לֹא נִרְאוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּסְבִיבוֹת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית?”

“וַדַּאי הָיָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הַרְבֵּה, אִם הַלָּלוּ עְַדַיִן שְׁרוּיִם כָּאן, אְַבָל אִם כְּבָר יָצְאוּ מִזֶּה, אֵין מָקוֹם לִתְמִיהָה.”

“וּבְכֵן סָבוּר אַתָּה, שֶאוֹתָם בְּנֵי אָדָם כְּבָר עָזְבוּ אֶת הָאִי?” שָאַל הֶרְבֶּרְט.

“הְַרֵי זֶה קָרוֹב לְוַדַּאי בְּיוֹתֵר, בְּנִי, כִּי אִלּוּ הָיוּ עְַדַיִן שְרוּיִים כָּאן, וַדַּאי הָיָה אַחַד הַמִּקְרִים מְגַלֶּה לָנוּ אֶת מְצִיאוּתָם.”

“אְַבָל כֵּיוָן שֶעַלְתָה בְּיָדָם לְהַפְלִיג מִכָּאן בַּיָּם,” הֵשִׁיב הָעֶלֶם, “הְַרֵי זֶה מוֹכִיחַ, שֶלֹּא הָיוּ פְּלִיטֵי אֳנִיָּה שֶנִּטָּרְפָה.”

“אֵין זֹאת הֶרְבֶּרְט; אֶפְשָׁר שֶסְּפִינָתָם אַךְ נִזּוֹקָה וְלֹא נִשְבָּרָה. אֶפְשָׁר שֶׁהַסּוּפָה הִדִּיחָה אוֹתָם אֶל הָאִי, בְּלִי לְקַלְקֵל הַרְבֵּה אֶת אֳנִיָּתָם, וּלְאַחַר שֶׁשָּׁקְטָה הָרוּחַ חָזְרוּ וְהִפְלִיגוּ בַּיָּם.”

“רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “כִּי מַר סְמִית לֹא דַיּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה שֶיִּמָּצְאוּ בְּנֵי אָדָם אְַחֵרִים עַל פְּנֵי הָאִי שֶלָּנוּ, אֶלָּא שֶׁהוּא מְפַחֵד מִזֶּה.”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו, שֶׁרַק הַמָּלָאִים עְַלוּלִים לַעְַבֹר אָרְחוֹת־יַמִּים אֵלֶּה, וְהַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ בְּנֵי־בְּלִיַּעַל הֵם וּפְגִיעָתָם רָעָה.”

“כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, אְַדוֹנִי סְפִּילֶט,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים נְגַלֶּה אֶת עִקְּבוֹת יְרִידָתָם עַל חוֹף הָאִי וְעַל פִּיהֶם נוּכַל לָבוֹא לִידֵי בֵּרוּר הָעִנְיָן הְזֶּה?”

“יִתָּכֵן, בְּנִי, מְקוֹם חְַנִיָּה עָזוּב, מְדוּרָה כְּבוּיָה וַדַּאי עְַלוּלִים יִהְיוּ לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אְַשֶר נֵלֵךְ בָּהּ, וְאֶת אֵלֶּה נְבַקֵּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁנֵצֵּא לַחְַקֹר וְלִבְדֹּק אֶת הָאִי.”

בִּשְעַת שִֹיחָה זוֹ נִמְצְאוּ שְׁנֵי הַצַּיָּדִים בַּיַּעַר, שֶׁהִשְֹתָּרֵע בְּקִרְבַת נַחַל־הַתּוֹדָה וְשֶׁהִצְטַיֵּן בְּאִילָנוֹת רַבֵּי־תִּפְאֶרֶת. בֵּין שְׁאָר הָאִילָנוֹת הִתְנַשְֹּאוּ כָּאן עַד לִידֵי גֹבַהּ שֶל מָאתַיִם רֶגֶל אְַחָדִים מֵאוֹתָם עְַצֵי־הַמְּחָטִים הַנֶּהְדָּרִים אְַשֶׁר יְלִידֵי זֵלַנְדִּיָּה הַחְַדָשָה קוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵם “קָאוּרִי.”

“הִנֵּה עָלְתָה מַחְַשָׁבָה עַל דַּעְתִּי, אְַדוֹנִי סְפִּילֶט,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אִם אֶעֱלֶה עַל צַמַּרְתּוֹ שֶׁל אַחַד הַקָּאוּרִי הָאֵלֶּה, אֶפְשָׁר שֶׁאוּכַל לָתוּר מִשָּׁם אֶת הָאָרֶץ עַד לַמֶּרְחַקִּים.”

“מַחְשַׁבְתְּךָ טוֹבָה וּנְכוֹחָה,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁשְּׁאֵלָה הִיא אִם תּוּכַל לְטַפֵּס וְלַעְַלוֹת עַל רֹאשׁ אַחַד הָעְַנָקִים הָאֵלֶּה?”

“אְַנַסֶּה,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

הָעֶלֶם הַצָּעִיר הִתְנַשֵּׂא בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת עַל הָעְַנָפִים הַתַּחְתּוֹנִים, אְַשֶׁר סִדּוּר שׁוּרוֹתֵיהֶם הֵקֵל בְּיוֹתֵר אֶת הָעְַלִיָּה עַל הַקָּאוּרִי, וּמִקֵּץ רְגָעִים מוּעָטִים הִגִּיעַ עַל לְצַמַּרְתּוֹ שֶל אִילָן זֶה, שֶהִתְרוֹמְמָה לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָעֳפָאִים הַיְרוֹקָה שֶל הַיַּעַר מִסָּבִיב.

מִמְּרוֹם עֶמְדָּתוֹ זוֹ הִשְתַּטַּח לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי, מִכֵּף־הַצִּפֹּרֶן אְַשֶׁר בִּפְאַת דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית עַד לְכַף־הַזּוֹחֵל בִּדְרוֹמִית־מַעְַרָבִית. בִּפְאַת צְפוֹנִית־מַעְַרָבִית הִתְנַשֵּׂא הַר־פְרַנְקְלִין, אְַשֶׁר כִּסָּה יוֹתֵר מִן הַחֵלֶק הָרְבִיעִי שֶל הָאֹפֶק.

אְַבָל מִמְּרוֹם הַמִּצְפֶּה שֶלּוֹ יָכֹל הָיָה הֶרְבֶּרְט לָתוּר יָפֶה אֶת חֵלֵק הָאִי שֶׁעְַדַיִן לֹא נֶחֱקַר, וְשֶׁשָּׁם יָכְלוּ לִמְצֹא לָהֶם מִקְלָט, אוֹ מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט, אוֹתָם הַנָּכְרִים, שֶעָלוּ לְפִי הַהַשְׁעָרָה עַל הָאִי.

הָעֶלֶם הִבִּיט וְהִתְבּוֹנֵן בְּשִֹים לֵב. עַל פְּנֵי הַיָּם לֹא רָאָה כְּלוּם. שׁוּם מִפְרָשֹ לֹא נִרְאָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק וְלֹא סָמוּךְ לַחוֹף. וְאוּלָם מִכֵּיוָן שֶאַדְמַת הַחוֹף הָיְתָה מְכֻסָּה שִפְעַת עֵצִים, הְַרֵי אֶפְשָר הָיָה שֶאֳנִיָּה חַסְרַת תֹּרֶן עָמְדָה בְּקִרְבָה יְתֵרָה אֵצֶל הַחוֹף, וְעַל יְדֵי כָךְ נִתְעַלְּמָה מֵעֵינֵי הֶרְבֶּרְט.

גַַַּם בֵּין הַיְּעָרִים שֶׁל הַמִּזְרָח הָרָחוֹק לֹא הִבְחִין כְּלוּם. צַמְרוֹת הָאִילָנוֹת הִתְלַכְּדוּ לְכִפָּה אַחַת יְרַקְרַקָּה וַעְַבֻתָּה, שֶׁהִשְֹתָּרְעָה עַל שֶׁטַח שֶׁל כַּמָּה מִילִין מְרֻבָּעִים לְלֹא מַעַר וּלְלֹא כַּר־דֶּשֶׁא. וּכְמוֹ כֵן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַבְחִין בְּעֵינָיו אֶת מַהְַלַךְ נַחַל־הַתּוֹדָה עַד לִמְקוֹרוֹתָיו אֵצֶל הָהָר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִבְצָר הָיָה מִמֶּנוּ לְהַכִּיר אִם מְצוּיִים עַל פְּנֵי הָאִי פְּלָגִים אְַחֵרִים הַשּׁוֹטְפִים מַעְַרָבָה.

הֶרְבֶּרְט לֹא רָאָה אֵפוֹא עַל הָאָרֶץ שׁוּם סִמָּן שֶל מְקוֹם חְַנִיָּה. אָז תָּלָה אֶת עֵינָיו בַּחְַלַל הָאְַוִיר מִתּוֹךְ תִּקְוָה, שֶמָּא יַבְחִין עַמּוּד עָשָׁן – סִמָּן שֶל מְצִיאוּת אָדָם עַל פְּנֵי הָאִי. הָאְַוִיר הָיָה כָּל כָּךְ זַךְ שֶסִּלְסוּל עָשָׁן כָּל־שֶׁהוּא הָיָה בּוֹלֵט וְנִכָּר יָפֶה עַל פְּנֵי הַשַּׁחַק הַבָּהִיר.

רֶגַע אֶחָד סָבוּר הָיָה הֶרְבֶּרְט שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת עָשָׁן קָלִיל עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר בַּמַּעְַרָב, אְַבָל לְאַחַר שֶׁהִסְתַּכֵּל יָפֶה, נוֹכַח שֶהוּא טָעָה. הוּא הִבִּיט בְּעֵינַיִם בּוֹחְַנוֹת וְכֹחַ־הָרְאִיָּה שֶלּוֹ הָיָה מְעֻלֶּה… לֹא, לֹא הָיָה אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל עָשָׁן.

הֶרְבֶּרְט חָזַר וְיָרַד מֵעַל הַקָּאוּרִי וּשְנֵי הַצַּיָּדִים שָבוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. שָׁם סָח הָעֶלֶם אֶת הַמַּעְַשֶֹה לְכוֹרֶש סְמִית, וְהַלָּז שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ, הֵנִיעַ רֹאש, אַךְ לֹא דִבֵּר דָּבָר. נִרְאֶה הָיָה בַּעְַלִיל, שֶאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִפְתֹּר אֶת הַשְּאֵלָה לַאְַשׁוּרָהּ אֶלָּא לַאַחַר שֶיַּחְקְרוּ וְיִבְדְקוּ יָפֶה אֶת הָאִי כֻּלּוֹ.

עָבְרוּ שְׁנֵי יָמִים אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשׁוּב קָרָה מִקְרֶה, שֶאִי אֶפְשָר הָיָה לְפָרְשׁוֹ אֶלָּא בְּדֹחַק.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ הֶרְבֶּרְט וְנֶב מְשׁוֹטְטִים עַל חוֹף הַיָּם מַהְַלַךְ שְנֵי מִילִין מֵאַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְהִנֵּה עָלָה בְּיָדָם לִלְכֹּד צָב יָם עְַנָקִי, אְַשֶר צִבְעֵי שִרְיוֹנוֹ הַיְרַקְרַקִּים הִתְנוֹסְסוּ לְתִפְאָרָה.

הֶרְבֶּרְט רָאָה אֶת הַצָּב זוֹחֵל בֵּין הַסְּלָעִים וּפָנָיו אֶל הַיָּם.

“גֶּש הֵנָּה, נֶב! גֶּשׁ הֵנָּה!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

נֶב קָפַץ וּבָא אֶצְלוֹ.

“כַּמָּה יָפָה הִיא חַיָּה זוֹ!” קָרָא נֶב, “אְַבָל כֵּיצַד נִתְפְּשֶֹנָהּ?”

“אֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה.” אָמַר הֶרְבֶּרְט. “הָבָה נַהְַפֹךְ אֶת הַצָּב עַל גַּבּוֹ וְשׁוּב לֹא יוּכַל לִבְרֹחַ. קַח אֶת חְַנִיתְךָ וַעְַשֵֹה כָּמוֹנִי.”

הַחַיָּה הִרְגִּישָה בַּסַכָּנָה הַנִּשְקָפָה לָהּ וּמִיָּד הִתְכַּנְּסָה אֶל תּוֹךְ שִׁרְיוֹנָהּ. רֹאשָהּ וְכַפּוֹתֶיָה נִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן וְהִיא הָיְתָה מוּטָלָה דוּמָם וּבְלִי־נוֹעַ כְּאַחַד הַסְּלָעִים.

הֶרְבֶּרְט וְנֶב תָּחְַבוּ אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם תַּחַת שִרְיוֹן־הֶחָזֶה שֶל הַצָּב וּבְכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים הִצְלִיחוּ, אִם גַּם בְּדֵי עָמָל, לְהָפְכוֹ עַל גַּבּוֹ. אָרְכּוֹ שֶל צָב זֶה הָיָה כְּשָׁלֹש רַגְלַיִם וּמִשְׁקָלוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת לִיטְרָאוֹת.

“טוֹב וְיָפֶה!” קָרָא נֶב, “מַה יַעְַלֹז יְדִידֵנוּ פֶּנְקְרוֹף לִקְרַאת צַיִד זֶה!”

וְאָמְנָם אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶפְֶנְקְרוֹף צָרִיךְ הָיָה לִשְֹמֹחַ עַל מְצִיאָה זוֹ, כִּי בְּשַֹר הַצַּבִּים, הַמִּתְפַּרְנְסִים מִצִּמְחֵי־יָם, מַאְַכַל־תַּאְַוָה הוּא וְעָרֵב בְּיוֹתֵר. לְאַחַר שָעָה קַלָּה הוֹצִיא הַצָּב אֶת רֹאשֹוֹ הַקָּטֹן וְהַשָׁטוּחַ, אְַשֶר מֵאְַחוֹרָיו הָיָה מָאֳרָךְ בְּיוֹתֵר.

“וְעַתָּה מַה נַעְַשֶֹה לְצֵידֵנוּ זֶה?” אָמַר נֶב. “הֵן שְנֵינוּ לֹא נַעְַצֹר כֹּחְַ לְסַחְַבוֹ עַד לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית!”

“נַשְאִירֶנּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא מֻנָּח, כִּי שׁוּב לֹא יוּכַל לְהִתְהַפֵּךְ מֵאֵלָיו, וְאַחַר נָבוֹא וְנוֹלִיכֶנּוּ הַבַּיְתָה בַּעְַגָלָה.”

“טוֹב דִבַּרְתָּ!”

לְשֵם יֶתֶר זְהִירוּת וּבִטָּחוֹן עָמַד הֶרְבֶּרְט וְהֶעֱמִיס עַל הַחַיָּה אְַבָנִים גְּדוֹלוֹת, אַף עַל פִּי שֶנֶּב חָשַב אֶת הַדָּבָר לִמְיְִתָּר. אַחַר שָֹמוּ שְׁנֵי הַצַיָּדִים אֶת פַּעְַמֵיהֶם אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְהָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף הַשָּׁטוּחַ, שֶנִּתְגַּלָּה עִם שֶפֶל הַמָּיִם. הֶרְבֶּרְט רָצָה לַעְַשֹוֹת נַחַת־רוּחַ לְפֶנְקְרוֹף בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, וּלְפִיכָךְ לֹא אָמַר לוֹ לְפִי שָעָה דָבָר עַל אֹדוֹת “צָב־הַיָם הַגָּדוֹל וְהַנָּאֶה.” שֶהְַפָכוֹ וְהִנִיחוֹ פְּרַקְדָּן עַל גַּבֵּי הַחוֹל, אֶלָּא חָזַר מִקֵּץ שְׁתִֵּי שָׁעוֹת בְּלִוְיַת נֶב עִם עְַגָלָה אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הִשְׁאִירוּ אֶת הַחַיָּה. אֶפֶס “צָב־הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַנָּאֶה”, נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

נֶב וְהֶרְבֶּרְט הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה בְּתִמָּהוֹן וְאַחַר הִבִּיטוּ סְבִיבוֹתָם. לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם אְַשֶר בּוֹ הִשְאִירוּ אֶת הַצָּב מוּטָל עַל גַּבּוֹ. הָעֶלֶם מָצָא אְַפִילוּ אֶת הָאְַבָנִים שֶהֶעֱמִיס עַל הַחַיָּה, וּלְפִיכָךְ מֻבְטָח הָיָה, שֶלֹּא טָעָה.

“הְַרֵי לְךָ מַעְַשֶֹה נָאֶה!” קָרָא נֶב, “וּבְכֵן נִמְצָא שֶהַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ יְכֹלוֹת לְהִתְהַפֵּךְ עַל פְּנֵיהֶן?”

" כְּפִי הַנִּרְאֶה, כֵּן הוּא," הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט מִתּוֹךְ מְבוּכָה וְהִבִּיט אֶל הָאְַבָנִים הַמְפֻזָּרוֹת עַל גַּבֵּי הַחוֹל.

“מַה יִחַר לְפֶנְקְרוֹף עַל אְַבֵדָה זוֹ!”

“וּמַר סְמִית וַדַּאי יְהִי נָבוֹךְ, וְקָשֶׁה יִהְיֶה לוֹ לְבָאֵר הִתְעַלְּמוּת זוֹ!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“יוֹדֵעַ אַתָּה מַה נַעְַשֶֹה?” אָמַר נֶב, אְַשֶר בִּקֵּש לַהַעְַלִים אֶת הַתַּקָּלָה שֶאֵרְעָה לוֹ, “אַל נְסַפֵּר אֶת הַמְּאֹרָע לְאִיש.”

“לְהֶפֶךְ, נֶב,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “חַיָּבִים אָנוּ לְסַפֵּר אוֹתוֹ.”

וּשְנֵיהֶם מָשְכוּ אֶת הָעְַגָלָה, שֶהוֹלִיכוּהָ עִמָּם לְבַטָּלָה, וְחָזְרוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

כְּשֶׁבָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶהָאִינְגֵ’נֵר וְהַסַּפָּן עָסְקוּ שָם בִּמְלַאכְתָּם, סָח לְהֶם הֶרְבֶּרְט אֶת כָּל פָּרָשַת הַמִּקְרֶה.

“אִי לָכֶם רַשְׁלָנִים!” קָרָא הַסַּפָּן. “אִבַּדְתֶּם מֵאִתָּנוּ בַּיָּדַיִם לְכָל הַפָּחוֹת חְַמִשִּׁים תַּבְשִׁילֵי־מָרָק!”

“אְַבָל, פּנְקְרוֹף,” טָעַן נֶב, “הֵן לֹא אַשְמָתֵנוּ הִיא שֶאוֹתָהּ חַיָּה בָּרְחָה וְנֶעֶלְמָה, שֶׁהְַרֵי כְּבָר שָמַעְתָּ שֶהֲפַכְנוּהָ עַל גַּבָּהּ!”

“וַדַּאי לֹא הְַפַכְתֶּם אוֹתָהּ כָּל צָרְכָּהּ!” רִטֵּן הַסַּפָּן, שֶלֹּא הָיָה עָשֹׂוּי לְהִתְפַּיֵּס בְּאוֹתָהּ שָעָה.

“וּמִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶלֹּא הְַפַכְנוּהָ כָּל צָרְכָּהּ?” קָרָא הֶרְבֶּרְט, וְהוּא הוֹסִיף וְסִפֵּר עַל דְּבַר הָאְַבָנִים הַכְּבֵדוֹת, שֶהֶעֱמִיס עַל הַצָּב.

“וּבְכֵן אֵין זֶה אֶלָּא מַעְַ‏שֵֹה־נִסִּים!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“תָּמִיד סָבוּר הָיִיתִי, אְַדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “כִּי הַצַּבִּים כֵּיוָן שֶמַּנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבָּם, שוּב אֵינָם יְכֹלִים לָקוּם וְלַעְַמֹד עַל רַגְלֵיהֶם מֵאְַלֵיהֶם, וּבְיחוּד אִם גִּדְלֵי־מִדָּה הֵם.”

“אְֶמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, בְּנִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

"אִם כֵּן, אֵיכָכָה קָרָה הַדָּבָר?… "

“כַּמָּה רָחוֹק הָיָה מִן הַיָּם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶהִנַּחְתֶּם שָׁם אֶת הַצָּב?” שָאַל הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁהִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר בִּמְאֹרָע זֶה.

“כַּחְַמֵשׁ־עֶשְֹרֵה רֶגֶל,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“וּמֵי הַיָּם שָׁפְלוּ בְּאוֹתָהּ שָעָה?”

“הֵן, אְַדוֹנִי כּוֹרֶשׁ.”

“וּבְכֵן הְַרֵי לָכֶם פִּתְרוֹן הַחִידָה: מַה שֶׁהַצָּב לֹא יָכֹל לַעְַשֹוֹת כְּשֶׁהָיָה מוּטָל עַל גַּבֵּי הַחוֹל, אֶפְשָׁר שֶעָשָֹה וְהִצְלִיחַ בַּמָּיִם. גֵּאוּת־הַמַּיִם הֱרִימַתְהוּ וְהוּא חָזַר וְהִתְהַפֵּךְ עַל פָּנָיו וְצָף בִּמְנוּחָה הַיָּמָּה.”

“אָכֵן רַשְׁלָנִים גְּמוּרִים אָנוּ!” קָרָא נֶב.

“הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם!” אָמַר הַסַּפָּן.

כּוֹרֶשׁ סְמִית בֵּאֵר אֵפוֹא אֶת הַמְאֹרָע הַמֻּפְלָא הַזֶּה בֵּאוּר הַמִּתְקַבֵּל בְּלִי סָפֵק עַל הַדָּעַת. אְַבָל כְּלוּם הֵנִיחַ הַבֵּאוּר הַזֶּה אֶת דַּעְתּוֹ שֶל עַצְמוֹ? סָפֵק גָּדוֹל הוּא!

פֶּרֶק שֵנִי

הַנִסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסִּירָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם – מְצִיאָה עַל גַּבֵּי הַחוֹף – “כֵּף הַמְּצִיאָה” – הַדְּבָרִים שֶנִּמְצְאוּ בַּתֵּבָה; כְּלֵי־מְלָאכָה, כְּלֵי־נֶשֶׁק, מַכְשִׁירִים, בְּגָדִים, סְפָרִים וּכְלֵי־ בָּיִת – מֶה חָסֵר פֶּנְקְרוֹף.

בְּעֶשְֹרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶש אוֹקְטָבֶּר הָיְתָה הַסִּירָה, שֶׁעָשֹוּהָ מִקְּלִפַּת־עֵץ, כֻּלָּהּ מוּכָנָה וּמְתֻקָּנָה. פֶּנְקְרוֹף קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ וּבַחְַמִשָּׁה יָמִים הִתְקִין מֵעֵין פִּירוֹגָה, שֶצַּלְעוֹתֶיהָ הָיוּ עְַשֹוּיוֹת קָנִים גְּמִישִׁים מִמִּין מְיֻחָד. סִירָה זוֹ הֵכִילָה סַפְסָל אֶחָד מֵאְַחוֹרֶיהָ, סַפְסָל שֵנִי בְּאֶמְצְעִיתָהּ, שֶׁשָּׁמַר עַל הַדְּפָנוֹת שֶלֹּא יִתְפָּרְדוּ, סַפְסָל שְׁלִישִׁי מִפָּנִים, יַרְכָתִים לְבָתֵּי הַקִּבּוּל שֶׁל שְׁנֵי הַמְּשׁוֹטִים וְהֶגֶה לְכַוֵּן אֵת מַהְַלָכָהּ. אָרְכָּהּ שֶׁל צִנָּה קַלָּה זוֹ הָיָה כִּשְׁתֵּים־עֶשְֹרֵה רֶגֶל וּמִשְקָלָהּ לֹא עָלָה עַל מָאתַיִם לִטְרָאוֹת. הוֹרָדָתָהּ אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם נֶעֶשְֹתָה בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר: נְשָֹאוּהָ עַל כַּפַּיִם וְהִנִּיחוּהָ עַל הַחוֹל סָמוּךְ לַחוֹף מִמּוּל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְעִם גֵּאוּת הַיָּם הֱרִימוּהָ הַגַּלִּים לְמָעְלָה. וּמִיָּד קָפַץ פֶּנְקְרוֹף אֶל תּוֹכָהּ וְהִטָּה וְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ אָנֶה וָאָנָה בְּסִיּוּעַ שֶל הַהֶגֶה, וְסוֹפוֹ שֶׁהִכְרִיז שֶׁהַסִּירָה טוֹבָה וְיָפָה כָּל צָרְכָּהּ לְתַשְׁמִישָׁהּ.

“הוּרָה!” קָרָא הַסַּפָּן, שֶלֹּא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִתֵּת שֶׁבַח וְקִלּוּס גַּם לְפֹעַל כַּפָּיו שֶׁל עַצְמוֹ, “בִּכְלִי שַׁיִט זֶה אָנוּ יְכֹלִים לְהַפְלִיג מִסָּבִיב…”

“לְכַדּוּר הָאָרֶץ?” שָאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“לֹא, מִסָּבִיב לָאִי. אְַבָנִים אְַחָדוֹת לְשֵם עֵקֶל, תֹּרֶן בְּרֹאשוֹ, וְקֶטַע בַּד לְמִפְרָשֹ, אְַשֶר יַעְַשֶֹה לָנוּ מַר סְמִית בְּאַחַד הַיָּמִים – וְאָנוּ נָשׁוּט לַמֶּרְחַקִּים! וּבְכֵן, מַר כּוֹרֶשׁ וּמַר סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט וְנֶב, כְּלוּם אֵין אִיש מִכֶּם רוֹצֶה לְנַסּוֹת אֶת הָאֳנִיָּה הַחְַדָשָׁה שֶלָּנוּ? לַעְַזָזֵאל! הְַרֵי צְרִיכִים אָנוּ לָדַעַת אִם תַּעְַצֹר כֹּחַ לָשֵֹאת אֶת חְַמִשְתֵּנוּ כְּאֶחָד?”

וּבֶאֱמֶת מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעְַשֹוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה. בִּמְחִי־מָשׁוֹט אֶחָד הִנְהִיג פֶּנְקְרוֹף אֶת הַסִּירָה דֶרֶךְ מַעְַבָר צַר שֶׁבֵּין הַסְּלָעִים וְהִגִּיעַ אֶל הַחוֹף. וּבְאוֹתוֹ מַעְַמָד נִמְנוּ וְגָמְרוּ לַעְַרֹךְ עוֹד הַיּוֹם מַסַּע־נִסָּיוֹן בַּסִּירָה לְאֹרֶךְ הַחוֹף לְצַד דָּרוֹם עַד לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הַבּוֹלֵט, שֶׁשָּׁם נִסְְתַּיְּמוּ הַסְּלָעִים.

כְּשֶׁהִתְחִילוּ יוֹרְדִים אֶל הַסִּירָה, קָרָא נֶב וְאָמָר:

“אְַבָל הְַרֵי הַסִּירָה שֶׁלְּךָ, פֶּנְקְרוֹף, בּוֹלַעַת הַרְבֵּה מָיִם!”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, נֶב,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן. “מִן הַצֹּרֶךְ הוּא שֶׁהָעֵץ יִרְוֶה וְיִתְפַּח! יַעַבְרוּ שְׁנֵי יָמִים ושׁוּב לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. כְּרֵסָהּ שֶׁל הַפִּירוֹגָה שֶׁלָּנוּ לֹא תָּכִיל מַיִם יוֹתֵר מִקֵּבָתוֹ שֶׁל אַחַד הַשִּׁכּוֹרִים. רְדוּ וָשֵׁבוּ!”

הַכֹּל יָרְדוּ בַּסִּירָה וּפֶנְקְרוֹף הִפְלִיג בַּיָּם. מֶזֶג הָאְַוִיר הָיָה נָאֶה וְהַיָּם הָיָה שׁוֹקֵט, כְּאִלּוּ הָיָה אַחַד הַיְאוֹרִים הַקְּטַנִּים הַַתָּפוּשֹ בְּמִסְגֶּרֶת שֶל חוֹפִים צָרִים, וְהַפִּירוֹגָה צָפָה עַל פָּנָיו בְּעַזּוּת וּבְבִטָּחוֹן, כְּאִלּוּ צָפָה עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה הַשְּׁלֵוִים.

נֶב תָּפַשֹ מָשׁוֹט אֶחָד וְהֶרְבֶּרְט תָּפַשֹ אֶת הַשֵּׁנִי וּפֶנְקְרוֹף יָשַׁב בַּאְַחוֹרֵי הַסִּירָה וְכִוֵּן אֶת הַהֶגֶה.

הַסַּפָּן עָבַר אֶת הַתְּעָלָה וְהִפְלִיג אֶל קְצֵה־הָאִי הַדְּרוֹמִי. נָשְׁבָה רוּחַ קַלָּה מִן הַדָּרוֹם, אְַבָל גַּלִּים לֹא הִתְרוֹמְמוּ לֹא עַל פְּנֵי הַתְּעָלָה וְלֹא עַל פְּנֵי הַיָּם. רַק רִגְשָׁה קַלָּה עָבְרָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אֶלָּא שֶהַפִּירוֹגָה כִּמְעַט שֶלֹּא הִרְגִּישָׁה בָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה עְַמוּסָה מַשָּׂא כָּבֵד. הַשָּׁטִים הִתְרַחְַקוּ כַּחְַצִי הַמִּיל מִן הַחוֹף כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן יָפֶה אֶל מַרְאֵה הַר פְרַנְקְלִין לְכָל הֶקֵּפוֹ.

אַחַר כָּךְ הִטָּה פֶּנְקְרוֹף אֶת הַסִּירָה וְשָֹם פָּנָיו אֶל תּוֹצָאַת הַנָּחַל. הַפִּירוֹגָה שָׁטָה לְאֹרֶךְ הַחוֹף, שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַגֵּל עַד לְחֻדּוֹ הַקִּיצוֹנִי, אְַשֶׁר מֵאְַחוֹרָיו הִשְׂתָּרְעוּ בִּצּוֹת־טִדּוֹרְן רַחְַבוֹת־הַיָּדַיִם.

אוֹתוֹ הַחֹד הַקִּיצוֹנִי שֶׁל הַחוֹף נִמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילִין מִנַּחַל־הַתּוֹדָה. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֶחֱלִיטוּ לָשׁוּט עַד לְקָצֵהוּ אוֹ לַעְַבֹר מְעַט מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה כְּדֵי לִסְקֹר סְקִירָה חְַטוּפָה אֶת הַחוֹף עַד לְכֵף הַצִּפֹּרֶן.

הַסִּירָה הֶחֱלִיקָה אֵפוֹא לְאֹרֶךְ הַחוֹף בְּרִחוּק שֶׁל שְׁנֵי חִבְּלִים מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא לְהִפָּגַע בַּסְּלָעִים הַזְּרוּעִים בְּקִרְבַת הַיַּבָּשָׁה, אְַשֶׁר גֵּאוּת הַיָּם כְּבָר הִתְחִילָה לְכַסּוֹת אוֹתָם מָיִם. קִיר הַגְּרָנִית מִמְּקוֹם תּוֹצָאַת הַנַּחַל עַד לְחֹד קָצֵהוּ שֶל חוֹף הַיָּם הָלַךְ וְשָׁפָל. אוֹתוֹ חֹד הַקָּצֶה הָיָה צִבּוּר שֶׁל סַלְעֵי־גְרָנִית שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בְּעַרְבּוּבְיָה. מַרְאֵה הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה פָּרוּעַ עַד מְאֹד, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נֶהֶפְכוּ כָּאן עְַגָלוֹת עְַנָקִיּוֹת מְלֵאוֹת סְלָעִים וַאְַבָנִים. בְּלִיטָה חַדָּה זוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד לְמֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי מִילִין מִן הַיַּעַר, הָיְתָה כֻּלָּהּ חְַשֹוּפָה לְלֹא צֶמַח וּלְלֹא יֶרֶק וְדָמְתָה לִזְרוֹעוֹ שֶׁל עְַנָק שֶׁנִּשְׁתַּרְבְּבָה מִתּוֹךְ שַׁרְוֹל יָרוֹק.

הַסִּירָה שֶׁהֱשִׁיטוּהָ שְׁנֵי מְשׁוֹטִים צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּלִי קֹשִי. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת עִפָּרוֹן וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶת פִּנְקָסוֹ וְרָשַׁם רְשִׁימָה חְַטוּפָה אֶת תַּבְנִית הַחוֹף. נֶב, פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט סָחוּ זֶה עִם זֶה מִדֵּי סָקְרָם בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶל אַדְמַת אְַחֻזָּתָם, שֶׁהָיָה חָדָשׁ לָהֶם. כְּכָל אְַשֶׁר שָׁטָה הַפִּירוֹגָה הָלֹךְ וָשׁוּט לִפְאַת דָּרוֹם, כֵּן נִדְמָה שֶׁשְּׁנֵי כֵּפֵי־הַמְּתַלְעוֹת נֶעְתָּקִים מִמְּקוֹמָם וְהוֹלְכִים וְסוֹגְרִים אֶת מִפְרַץ־הַבְּרִית בְּמִדָּה יְתֵרָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא דִבֵּר דָּבָר, אֶלָּא הִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּרְאוֹת הָעוֹבְרִים עַל פָּנָיו, וְעַל פִּי מֶבָּטָיו נִכָּר הָיָה, שֶׁהָאָרֶץ שֶׁהוּא רוֹאֶה זָרָה וּמְשֻׁנָּה הִיא בְּעֵינָיו.

מִקֵּץ שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה הִגִּיעָה הַפִּירוֹגָה עַד קְצֵה הַבְּלִיטָה שֶׁל הַחוֹף וּפֶנְקְרוֹף כְּבָר רָצָה לָסֹב אוֹתָהּ, וְהִנֵּה קָם הֶרְבֶּרְט וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ כְּלַפֵּי נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַחוֹף וְאָמָר:

“מַהוּ הַדָּבָר שֶׁאְַנִי רוֹאֶה שָׁם עַל פְּנֵי הַחוֹף?”

כָּל הַעֵינַיִם פָּנוּ אֶל אוֹתָה הַנְּקֻדָּה.

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר הַכַּתָּב, “דְּבַר־מָה מֻנָּח שָׁם. נִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ אֶחָד מֵחֶפְצֵי־הַהֶפְקֵר שֶׁפּוֹלֵט הַיָּם. הוּא שָׁקוּעַ מַחְַצִיתוֹ בַּחוֹל.”

“הוֹי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “אְַנִי מַבְחִין אֶת הַדָּבָר וְיוֹדֵעַ מַהוּ!”

“וּמַהוּ אֵפֹוֹא?” שָׁאַל נֶב.

“חָבִיּוֹת, חָבִיּוֹת! וְאֶפְשָׁר שֶׁהֵן מְלֵאוֹת!” עָנָה הַסַּפָּן.

נְטֵה אֶל הַחוֹף, פֶּנְקְרוֹף!"

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה הִגִּיעָה הַפִּירוֹגָה אֶל מִפְרָץ קָטֹן וְיוֹשְׁבֶיָה קָפְצוּ וְעָלוּ עַל הַיַּבָּשָׁה.

פֶּנְקְרוֹף לֹא טָעָה. בֶּאֱמֶת הָיוּ מֻנָּחוֹת שָׁם שְׁתֵּי חָבִיּוֹת, שֶׁהָיוּ שְׁקוּעוֹת לְמֶחֱצָה בַּחוֹל. שְׁתֵּי הֶחָבִיּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ קְשׁוּרוֹת יָפֶה אֶל תֵּבָה גְדוֹלָה, אְַשֶׁר בְּסִיּוּעָן הָיְתָה צָפָה כַּנִּרְאֶה עַל פְּנֵי הַיָּם עַד שֶׁהַגַּלִּים הֱטִילוּהָ אֶל הַחוֹף.

“מִכָּאן מוּכָח, שֶׁסְּפִינָה נִשְבְּרָה בַּיָּם בְּקִרְבַת הָאִי, הַאֵין זֹאת?” שָאַל הֶרְבֶּרְט.

“כְּפִי הַנִּרְאֶה,” הֵשִיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“אְַבָל מָה אָצוּר בְּתֵבָה זוֹ?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ גָּדוֹל. “מָה אָצוּר בְּתֵבָה זו? הְַרֵיהִי סְגוּרָה וְאֵין בְּיָדֵנוּ בַּמֶּה לִפְתֹּחַ אֶת מִכְסֶהָ! אְַבָל בְּאֵין בְּרֵרָה, הָבָה אְַשַׁבְּרֶנּוֹ בְּאֶבֶן…”

וְהַסַּפָּן הֵרִים אֶבֶן גְּדוֹלָה וְרָצָה לִשְׁבֹּר בָּהּ אֶחָד מִקַּרְשֵׁי הַתֵּבָה, וְאוּלָם הָאִינְגֵ’נֵר עִכֵּב בְּיָדוֹ וְעָנָה וְאָמַר:

“פֶּנְקְרוֹף, אֶפְשָר יָכֹל אַתָּה לִכְבֹּש רוּחְַךָ שָׁעָה אֶחָת?”

“אְַבָל, אְַדוֹנִי כּוֹרֶש, הַגַּע בְּעַצְמְךָ, הְַרֵי יִתָּכֵן שֶׁתֵּבָה זוֹ אוֹצֶרֶת בְּקִרְבָּהּ אֶת כָּל מַה שֶׁאָנוּ חְַסֵרִים!”

"הַדָּבָר יִוָּדַע לָנוּ, פֶּנְקְרוֹף, " הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְאוּלָם שְׁמַע בְּקוֹלִי וְאַל תִּשְׁבֹּר תֵּבָה זוֹ, אְַשֶׁר אוּלַי נִמְצָא בָּהּ תּוֹעֶלֶת. הָבָה נַעְַבִירֶנָּה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְשָׁם נִפְתָּחֶנָּה עַל נְקַלָּה וּבְלִי לִשְבֹּר אוֹתָהּ. עַדְַיִן מְתֻקָּנָה הִיא כָּל צָרְכָּהּ לָצוּף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאִם הִיא צָפָה וּבָאָה עַד הְַלוֹם, וַדַּאי תַּעְַצֹר כֹּחַ לְהוֹסִיף וְלָצוּף עַד לְתוֹצָאַת הַנָּחַל.”

"אָכֵן צָדַקְתָּ, אְַדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, "הֵשִׁיב הַסְַפָּן, “נִסְכַּלְתִּי, אֶלָּא שֶאֵין אָדָם מוֹשֵל תָּמִיד בְּרוּחוֹ!”

וְאָמְנָם עְַצַת הָאִינְגֵ’נֵר הָיְתָה טוֹבָה וּנְכוֹחָה. שֶׁהְַרֵי הַפִּירוֹגָה לֹא יָכְלָה לָשֵֹאת אֶת כָּל הַחְַפָצִים הָאְַצוּרִים בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. הַחְַפָצִים הַלָּלוּ וַדַּאי הָיוּ כְּבֵדִים בְּיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לִקְשֹר אֶת הַתֵּבָה אֶל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת רֵיקוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּסְבְּלוּהָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְלֹא תִּשְׁקַע. וּבְכֵן יָפֶה יָעַץ הָאִינְגֵ’נֵר לִקְשֹׁר אֶת הַתֵּבָה אֶל הַסִּירָה וְלַהְַשִׁיטָהּ בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

אְַבָל מֵהֵיכָן בָּאָה פְּלֵטַת־יָם זוֹ? שְאֵלָה זוֹ הָיְתָה חְַשׁוּבָה בְּיוֹתֵר. כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחְַבֵרָיו בָּדְקוּ בְּעֵינַיִם בּוֹחְַנוֹת אֶת כָּל הַמָּקוֹם אְַשֶׁר מִסָּבִיב וְתָרוּ אֶת הַחוֹף עַל שֶׁטַח שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת פְּסִיעוֹת, אְַבָל שׁוּם שְׁבָרִים וּשְׁיָרִים אְַחֵרִים לֹא נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם. אָז עָמְדוּ וְתָרוּ גַם אֶת הַיָּם. הֶרְבֶּרְט וְנֶב עָלוּ עַל סֶלַע גָּבוֹהַּ וְהִשְקִיפוּ אָנֶה וְאָנָה, אְַבָל שֶׁטַח הַמַּיִם הָיָה שָמֵם וָרֵיק עַד לְקַצְוֵי הָאֹפֶק. שׁוּם דָּבָר לֹא נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם, לֹא אֳנִיָּה שְׁבוּרָה וְלֹא סִירַת מִפְרָשֹ.

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁסְּפִינָה נִשְׁבְּרָה בְּקִרְבַת מָקוֹם. אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה קֶשֶׁר בֵּין אוֹתוֹ הַמְאֹרָע וּבֵין הַמַּעְַשֶֹה בְּגַרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת? אֶפְשָׁר שֶׁפְּלִיטֵי הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה יָרְדוּ עַל הַיַּבָּשָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי? אֶפְשָׁר שֶׁעְַדַיִן הֵם שְׁרוּיִּים שָׁם? כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ לֹא הָיְתָה עְַלֵיהֶן תְּשׁוּבָה. וְאוּלָם דָּבָר אֶחָד נִתְבָּרֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים: אוֹתָם הַנָּכְרִים אְַשֶׁר בָּאוּ לְכָאן, אִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ שׁוֹדְדֵי־יָם מִבְּנֵי הַמָּלָאִים, שֶׁהְַרֵי הַתֵּבָה שֶׁנִּמְצְאָה מוֹצָאָהּ מֵאְַמֵרִיקָה אוֹ מֵאֵרֹפָּה.

הַכֹּל חָזְרוּ וְהִתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לַתֵּבָה, שֶׁאָרְכָּהּ הָיָה חָמֵשׁ רַגְלַיִם וְרָחְבָּהּ שָׁלֹש רַגְלָיִם. הִיא הָיְתָה עְַשֹוּיָה עְַצֵי אַלּוֹנִים וּסְגוּרָה יָפֶה וּמְחֻפָּה כֻּלָּהּ בְּעוֹר עָבֶה, שֶׁהָיָה מְהֻדָּק אֵלֶיהָ בְּמַסְמְרִים שֶׁל נְחֹשֶׁת. גַּם שְׁתֵּי הֶחָבִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ סְתוּמוֹת הֵיטֵב וְעַל פִּי הַנְּקִישָׁה בָּהֶן נִכָּר הָיָה שֶהֵן רֵיקוֹת. הֵן הָיוּ תְּלוּיוֹת מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַתֵּבָה וּקְשוּרוֹת אֵלֶיהָ בַּחְַבָלִים חְַזָקִים, אְַשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הִכִּיר בָּהֶם מִיָּד, שֶׁקִּשְׁרֵיהֶם “קִשְׁרֵי סַפָּנִים” הֵם. הַתֵּבָה נִשְׁתַּמְּרָה, כַּנִּרְאֶה, בְּעֶצֶם שְׁלֵמוּתָהּ וְלֹא נִפְגְּעָה אַף פְּגִיעָה כָּל־שֶׁהִיא. טַעְַמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, מַה שֶׁהַתֵּבָה נִתְקְעָה בַּחוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹף וְלֹא הוּטְלָה עַל הַסְּלָעִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַחַר שֶׁבָּדְקוּ אֶת הַתֵּבָה בְּדִיקָה יָפָה הֻבְרַר, שֶׁהִיא לֹא שָׁהְַתָה בַּמַּיִם יָמִים הַרְבֵּה וְשֶׁהִיא הִגִּיעָה אֶל הַחוֹף לִפְנֵי זְמָן מוּעָט. הַנִּרְאֶה, שֶׁהַמַּיִם לֹא חָדְרוּ אֶל תּוֹכָהּ כָּל עִקָּר וְהַחְַפָצִים הָאְַצוּרִים בָּהּ נִשְׁתַּמְּרוּ בְּעֵינָם.

כְּפִי הַנִּרְאֶה, הָשְׁלְכָה תֵּבָה זוֹ מִתּוֹךְ סְפִינָה מִטֹּרֶפֶת בַּיָּם שֶנִּתְקָרְבָה אֶל הָאִי. הַנּוֹסְעִים, שֶהֱטִילוּהָ הַיָּמָָּה, וַדַּאי קִוּוּ שֶׁהִיא תַּגִּיעַ אֶל הַחוֹף וְשָׁם יִמְצָאוּהָ לְאַחַר זְמָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁקְדוּ עָלֶיָה שֶׁלֹּא תֵּרֶד בִּמְצוּלוֹת וּקְשָׁרוּהָ אֶל הֶחָבִיּוֹת, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת מֵעֵין מַכְשִׁיר שֶׁל שְֹחִיָּה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

“אָנוּ נָבִיא פְּלֵטַת־יָם זוֹ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, "וְנַעְַרֹךְ רְשִׁימַת הַחְַפָצִים הָאְַצוּרִים בַּתֵּבָה. וְהָיָה אִם נִמְצָא לְאַחַר זְמָן עַל פְּנֵי הָאִי שֶׁלָּנוּ אְַנָשִים, שֶׁנִּמְלְטוּ מִן הָאֳנִיָּה שֶׁנִּשְׁבְּרָה לְפִי הַשְּׁעָרָתֵנוּ, נָשִׁיב אֶת הַתֵּבָה לִבְעָלֶיהָ, וְאִם לֹא נִמְצָא אִישׁ מֵהֶם… "

“אָז תְּהִי הַתֵּבָה לָנוּ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “הָאֱלֹהִים! כַּמָּה תָּאֵב אְַנִי לָדַעַת מָה אָצוּר בְּבִטְנָהּ שֶל זוֹ!”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלַךְ הַיָּם הָלֹךְ וְגָאֹה, וְהַמַּיִם כְּבָר הִגִּיעוּ עַד הַתֵּבָה וְעוֹד מְעַט וְהַגַּלִּים הֱרִימוּהָ וּנְשָֹאוּהָ הַיָּמָּה, אָז הִתִּירוּ בְּמִקְצָת אֶת אַחַד הַחְַבָלִים, שֶׁהִצְמִידוּ אֶת הֶחָבִיּוֹת אֶל הַתֵּבָה, וְקָשְרוּ אוֹתוֹ אֶל הַסִּירָה, אַחַר כָּךְ פִּנּוּּ פֶּנְקְרוֹף וְנֶב בַּמְּשׁוֹטִים שֶׁלָּהֶם אֶת הַחוֹל שֶׁמִּסָּבִיב לַתֵּבָה, כְּדֵי לְהָקֵל עָלֶיהָ לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ, וְעַד מְהֵרָה מָשְׁכָה הַסִּירָה אֶת הַתֵּבָה בַּחֶבֶל וְהִתְחִילָה לְעַקֵּף אֶת הַבְּלִיטָה, שֶׁקְּרָאוּהָ מֵעַכְשָׁו בְּשֵׁם “כֵּף הַמְּצִיאָה”. הַמַּשָֹּא הָיָה כָּבֵד לְמַדַּי וְהֶחָבִיּוֹת כִּמְעַט לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לְהַחְַזִיק אֶת הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. הַסַּפָּן הָיָה מְפַחֵד כָּל רֶגַע שֶׁמָּא יִנָּתֵק אַחַד הַחְַבָלִים וְהַתֵּבָה תִּשְׁקַע בִּמְצוּלוֹת. וְאוּלָם הַחְַשָׁשָׁה הַזֹּאת לֹא נִתְאַמְּתָה, וּמִקֵּץ שָׁעָה וָחֵצִי לְאַחַר הַפְלָגָתָהּ – כָּל כָּךְ אָרְכָה הַנְּסִיעָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילִין – הִגִּיעָה הַפִּירוֹגָה אֶל הַחוֹף אְַשֶר מִמּוּל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

אָז מָשְׁכוּ אֶת הַסִּירָה וְאֶת הַתֵּבָה אֶל הַחוֹל, וְכֵיוָן שֶהַיָּם הָלַךְ וְשָׁפַל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִשְאְַרוּ עַד מְהֵרָה שְׁתֵּי אֵלֶּה עוֹמְדוֹת בֶּחָרָבָה. נֶב הֵבִיא כְּלֵי מְלָאכָה כְּדֵי לִפְתֹּחַ בָּהֶם אֶת הַתֵּבָה בְּדֶרֶךְ נוֹחָה וּבְלִי שׁוּם נֵזֶק עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

פֶּנְקְרוֹף לֹא יָכֹל לְהַעְַלִים אֶת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ הַיְתֵרָה. הוּא הִתִּיר תְּחִלָּה אֶת שְׁתֵּי הֶחָבִיּוֹת, שֶׁהָיוּ שְׁלֵמוֹת וְטוֹבוֹת לְשִׁמּוּשׁ, אַחַר שִׁבְּרוּ בְּמֶלְקָחַיִם אֶת הַמַּנְעוּלִים וְהֵרִימוּ אֶת הַמִּכְסֶה.

הַתֵּבָה הֵכִילָה תֵּבָה שְׁנִיָּה שֶׁל צִינְק, אְַשֶׁר תַּשְׁמִישָׁהּ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, לְהָגֵן עַל הַחְַפָצִים הָאְַצוּרִים בְּתוֹכָהּ מִפְּנֵי הָרְטִיבוּת.

“הוּ!” קָרָא נֶב, “אֵין זֹאת כִּי אִם צָרְכֵי־אֹכֶל מְשֻׁמָּרִים אְַצוּרִים בִּפְנִים!”

“הְַרֵינִי מְקַוֶּה, שֶׁאֵין שָׁם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה!” הֵשִׁיב הַכַּתָּב.

"אִלּוּ נִמְצָא שָׁם לְכָל הַפָּחוֹת… " אָמַר הַסַּפָּן בְּקוֹל דְּמָמָה.

“מָה אַתָּה מִתְאַוֶּה שֶיִּמָּצֵא שָׁם?” שְׁאֵלָהוּ נֶב, אְַשֶׁר דְּבָרָיו הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו.

“לֹא כְּלוּם!”

אָז גָּזְרוּ אֶת לוּחַ הַצִּינְק לְאָרְכּוֹ וְכָפְפוּ אוֹתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה לִשְׁנֵי צִדֵּי הַתֵּבָה וְהִתְחִילוֹּ לְהוֹצִיא בָּזֶה אַחַר זֶה חְַפָצִים מֵחְַפָצִים שׁוֹנִים, וְהִנִּיחוּם לְפִי שָׁעָה עַל הַחוֹל. עִם כָּל חֵפֶץ חָדָשׁ שֶׁהוּצָא מִן הַתֵּבָה הֵרִיעַ פֶּנְקְרוֹף תְּרוּעוֹת “הוּרָה” חְַדָשׁוֹת. הֶרְבֶּרְט מָחָא כָּף וְנֶב רָקַד כְּדֶרּךְ שֶׁמְּרַקְּדִים הַכּוּשִׁים… שָׁם נִמְצְאוּ סְפָרִים, אְַשֶׁר הֶעֶבִירוּ אֶת הֶרְבֶּרְט עַל דַּעְתּוֹ מֵרֹב שִֹמְחָתוֹ עְַלֵיהֶם, וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ לְצָרְכֵי בֵּית־הַבִּשּׁוּל, אְַשֶׁר נֶב נָשַׁק אוֹתָם מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו!

כְּלָלוֹ שֶׁל דּבָר: הָיָה לָהֶם לַקִּוֹלוֹנִיסְטִים עַל מַה לִשְֹמֹחַ, כִּי הַתֵּבָה הֵכִילָה כְּלֵי־מְלָאכָה, כְּלֵי־נֶשֶׁק, מַכְשִׁירִים, בְּגָדִים וּסְפָרִים. וַהְַרֵי רְשִימָה מְדֻיָּקָה שֶׁל כָּל הַחְַפָצִים הַלָּלוּ, כְּכָל אְַשֶׁר כָּתַב אוֹתָהּ גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בְּפִנְקָסוֹ:

כְּלֵי מְלָאכָָה:

3 סַכִּינִים בַּעְַלֵי לְהָבִים אְַחָדִים.

2 קַרְדֻּמּוֹת שֶל חוֹטְבֵי עֵצִים.

2 קַרְדֻּמּוֹת שֶל נַגָּרִים.

3 מַקְצוּעוֹת.

2 מְגֵרוֹת.

1 גַּרְזֶן קָטֹן.

6 מַפְסָלוֹת.

3 פַּטִּישִים.

1 מַקְדֵּחִים.

10 שַֹקִּים שֶל מַסְמְרִים וּבְרָגִים.

3 מַשֹּוֹרִים בְּנֵי גֹדֶל שׁוֹנֶה.

2 אַרְגְּזֵי־מְחָטִים.

כְּלֵי־נֶשֶק:

2 רוֹבֵי־צוֹר.

2 רוֹבֵי־מַבְעֶרֶת.

2 קָרָבִּינִים בַּעְַלֵי הִתְלַקָּחוּת מֶרְכָּזִית.

5 חְַנִיתוֹת קְצָרוֹת.

5 חַרְבוֹת פִּיפִיוֹת.

2 חְַבִיוֹנוֹת אְַבַק־שְֹרֵפָה, עֶשְֹרִים וְחָמֵשׁ לִטְרָאוֹת בְּכָל אַחַת.

12 קֻפְסוֹת שֶל מַבְעָרוֹת.

מַכְשִׁירִים:

1 סֶכְּסְטַנְט.

1 מִשְׁקֶפֶת.

1 קֶרֶן־חָזוּת.

1 קָמְפָּס גָּדוֹל.

1 קָמְפָּס שֶל כִּיס.

1 טֶרְמוֹמֶטֶר שֶל פַרְנְהֵייט.

1 בָּרוֹמֶטֶר־אְַנֵירוֹאִיד.

1 אַרְגָּז, שֶׁהֵכִיל מְכוֹנַת־צִלּוּם עִם כָּל תְַשְׁמִישֶׁיהָ; אָבְּיֶקְטִיבִים, לוּחוֹת, חֳמָרִים כִּימִיים וְכו'.

בְּגָדִים:

2 תְּרֵיסָרִים כֻּתָּּנוֹת, שֶׁהָיוּ עְַשֹוּיוֹת מֵאָרִיג מְיֻחָד הַדּוֹמֶה לְצֶמֶר, אֶלָּא שֶׁכַּנִּרְאֶה הָיָה טָווּי מִסִּיבִים שֶל צְמָחִים.

3 תְּרֵיסָרִים גַּרְבַּיִם מֵאוֹתוֹ הַמַּטְוֶה עַצְמוֹ.

כְּלֵי בֵּית־הַבִּשּוּל:

1 קֻמְקוּם שֶׁל בַּרְזֶל.

6 קַלָּחוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת מְצֻפָּה בְּדִיל.

3 מַחֲבַתִּים שֶׁל בַּרְזֶל.

10 מַעְַרָכוֹת שֶׁל כְּלֵי שֻׁלְחָן.

2 קֻמְקוּמִים קְטַנִּים.

1 תַּנוּר קָטֹן מְטֻלְטָל.

6 סַכִּינֵי־שֻׁלְחָן.

סְפָרִים:

1 סֵפֶר הַבִּבְּלִיָּה שֶׁהֵכִיל בְּכֶרֶךְ אֶחָד אֶת הַתְּנַ“ךְ וְאֶת הַ”בְּרִית הַחְַדָשָׁה."

1 אַטְלַס.

1 סֵפֶר־מִלִּים שֶל הַלְּשׁוֹנוֹת הַפּוֹלִינֵזִיּוֹת הַשּוֹנוֹת.

1 סֵפֶר־מִלִּים שֶל יְדִיעוֹת־הַטֶּבַע בֶּן שִׁשָּׁה כְּרָכִים. 3 חְַבִילוֹת שֶׁל נְיָר לָבָן לִכְתִיבָה.

3 פִּנְקָסִים שֶׁעַמּוּדֵיהֶם הָיוּ חָלָקִים.

“עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת,” אָמַר הַכַּתָּב לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת רְשִימַת הַחְַפָצִים, “שֶבַּעַל הַתֵּבָה הַזֹּאת אִישׁ מַעְַשֶֹה הָיָה! כְּלֵי־מְלָאכָה, כְּלֵי־נֶשֶׁק, מַכְשִׁירִים, בְּגָדִים, כֵּלִים, – אֵין נֶעְדָּר פֹּה דָבָר! כִּמְעַט שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתִּי, שֶׁהוּא צָפָה וְרָאָה מֵרֹאשׁ שֶׁסּוֹפָהּ שֶל הָאֳנִיָּה לְהִשָּׁבֵר, וְהוּא הִתְקִין אֶת עַצְמוֹ לְפֻרְעָנוּת זוֹ!”

“אָמְנָם אֵין נֶעְדָּר דָבָר,” מִלְמֵל הָאִינְגֵֵ’נֵר אְַחוּז־הַרְהוֹרִים.

“וּמִכָּאן בָּרוּר הַדָּבָר,” הוֹסִיף הֶרְבֶּרְט, “שֶאוֹתָהּ הַסְּפִינָה, שֶנָּשְֹאָה אֶת הַתֵּבָה הַזּאֹת וְאֶת בְּעָלֶיהָ, לֹא הָיְתָה סְפִינַת פִּירָטִים מִבְּנֵי הַמָּלָאִים!”

“אֵין הַדָּבָר בָּרוּר כָּל עִקָּר,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, "שֶׁהְַרֵי יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ בַּעַל הַתֵּבָה שָׁבוּי הָיָה בְּיַד הַפִּירָטִים… "

“אֵין זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת.” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “מִן הַסְּבָרָה הִיא בְּיוֹתֵר, שֶׁסְפִינָה אְַמֵרִיקָנִית אוֹ אֵרָפִּית נִדְחְַתָה לְמָקוֹם זֶה בְּיַד הַסְּעָרָה, וְהַנּוֹסְעִים בָּהּ רָצוּ לְהַצִּיל אֶת הַחְַפָצִים הַדְּרוּשִׁים בְּיוֹתֵר וְחָבְשׁוּ אוֹתָם בְּתֵבָה זוֹ וְהִשְׁלִיכוּהָ הֲיָּמָּה.”

“הְַגַם אַתָּה סָבוּר כָּךְ, אְַדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

"אָמְנָם כֵּן, בְּנִי, " הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, "אֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ הָיָה הַמַּעְַשֶֹה. יָכֹל הֱיוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאֳנִיָּה הָיְתָה צְפוּיָה לְְהִשָּׁבֵר, עָמְדוּ אְַנָשֶׁיהָ וְהִנִּיחוּ בְּתֵבָה זוֹ חֶפְצֵי־תַּשְׁמִישׁ שׁוֹנִים, מִן הַדְּרוּשִׁים בְּיוֹתֵר, מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיָּשׁוּבוּ וְיִמְצְאוּ אוֹתָם בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּחוֹף… "

“אְַבָל לְשֵׁם מָה הִנִּיחוּ לְשָׁם אֶת מְכוֹנַת הַצִּלּוּם וְתַשְׁמִישֶׁיהָ?” קָרָא הַסַּפָּן בְּפָנִים מַבִּיעוֹת סַפְקָנוּת יְתֵרָה.

“גַּם אְַנִי אֵינִי רוֹאֶה אֶת תּוֹעַלְתּוֹ שֶׁל מַכְשִׁיר זֶה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “מוּטָב הָיָה גַם לָנוּ וְגַם לְכָל פְּלִיטֵי הָאֳנִיִָּה שֶנִּטָּרְפָה בַּיָּם, אִלּוּ בִּמְקוֹמָהּ שֶׁל מְכוֹנָה זוֹ נִמְצָא מִבְחָר יוֹתֵר מְרֻבֶּה שֶׁל בְּגָדִים וּמִדָּה יְתֵרָה שֶׁל צָרְכֵי יְרִיָּה.”

“אְַבָל כְּלוּם הַמַּכְשִׁירִים הַלָּלוּ, כְּלֵי הַמְּלָאכָה הַלָּלוּ וְהַסְּפָרִים הַלָּלוּ אֵין עַל גַּבָּם שׁוּם סִמָּן, שׁוּם כְּתֹבֶת, שֶׁעַל פִּיהֶם הָיִינוּ יְכֹלִים לְהַכִּיר אֶת מְקוֹם מוֹצָאָם?” שָאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

לְתַכְלִית זוֹ עָמְדוּ וְעָרְכוּ בִּקֹּרֶת. בָּדְקוּ בְּדִיקָה מְְעֻלָּה כָּל חֵפֶץ, בְּיִחוּד אֶת הַסְּפָרִים וְאֶת הַמַּכְשִׁירִים וְאֶת כְּלֵי־הַנֶּשֶק. וְאוּלָם לֹא עַל גַּבֵּי כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק וְלֹא עַל גַּבֵּי־הַמַּכְשִׁירִים לֹא הָיָה שׁוּם חוֹתָם שֶׁל בַּעַל בֵּית הַחְַרֹשֶׁת, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמִּנְהָג. צָרִיךְ לְהוֹסִיף, שֶׁכָּל הַחְַפָצִים הַלָּלוּ הָיוּ שְׁלֵמִים כָּל צָרְכָּם, וְכַנִּרְאֶה עְַדַיִן לֹא הִשְׁתַּמְשׁוּ בָּהֶם, וְכָזֶה הָיָה גַם מִשְׁפַּט כְּלֵי הַמְּלָאכָה וּכְלֵי־בֵּית הַבִּשּׁוּל. כֻּלָּם הָיוּ חְַדָשִׁים, וּמִכָּאן רַאְַיָה שֶׁלֹּא הֵטִילוּ אֶת הַחְַפָצִים אֶל תּוֹךְ תֵּבָה זוֹ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה וּמִכָּל הַבָּא בַּיָּד, אֶלָּא שֶׁבֵּרְרוּ אוֹתָם בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת וְסִדְּרוּם לְמִינֵיהֶם בְּשִֹים לֵב. וְעַל זֶה הֵעִידָה גַם אוֹתָהּ הַמַּעְַטָפָה שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁנּוֹעְַדָה לְשֵׁם שְׁמִירָה עַל הַחְַפָצִים מִפְּנֵי הָרְטִיבוּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁהִלְחִימוּ אוֹתָהּ בִּשְׁעַת סַכָּנָה וּמִתּוֹךְ בְּהִילוּת.

וַאְַשֶׁר לְסֵפֶר־הַמִּלִּים לִידִיעוֹת הַטֶּבַע וְסֵפֶר הַמִּלִּים לַלְּשׁוֹנוֹת הַפּוֹלִינֵזִיּוֹת, הִנֵּה שְׁנֵיהֶם הָיוּ כְּתוּבִים אַנְגְּלִית, אֶלָּא שֶלֹּא נִמְצָא עַל גַּבָּם לֹא שֵם הַמּוֹצִיא לָאוֹר וְלֹא שְׁנַת הַהַדְפָּסָה.

וְכָזֶה הָיָה גַם מִשְׁפַּט הַבִּבְּלִיָּה שֶׁהָיְתָה כְּתוּבָה אַנְגְּלִית. תַּבְנִיתָהּ הָיְתָה מְרֻבַּעַת וְהִיא נִדְפְּסָה בְּתַכְלִית הַהִדּוּר, וְנִכָּר הָיָה שֶׁכְּבָר הִרְבּוּ לְדַפְדֵּף בָּהּ.

הָאַטְלַס הָיָה חִבּוּר מְצֻיָּן, שֶׁהֵכִיל מַפּוֹת שֶׁל כָּל הָאְַרָצוֹת וְשֶׁל חְַצָאֵי כַּדּוּר הָאְַדָמָה וְגַלְגַּלֵּי הַשָּׁמַיִם, שֶׁנִּרְשְׁמוּ עַל פִּי הַתָּכְנִית שֶׁל מֶרְקַטּוֹר. פֶּרֶט הַשֵּׁמוֹת בְּאַטְלַס זֶה הָיָה כָּתוּב פְרַנְצִית, אֶלָּא שֶגַּם חִבּוּר זֶה הָיָה חָסֵר שְׁנַת הַהַדְפָּסָה וְשֵׁם הַמּוֹצִיא.

וּבְכֵן חְַסֵרִים הָיוּ כָּל הַחְַפָצִים הַשּוֹנִים הַלָּלוּ סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא, שֶׁעַל פִּיו אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת אֶת מוֹצָאָם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא הָיָה בָּהֶם כְּלוּם כְּדֵי לְגַלּוֹת לְמִי מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיְתָה שַׁיֶּכֶת אוֹתָהּ הַסְּפִינָה, שֶׁעָבְרָה זֶה לֹא כְּבָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אְַבָל בֵּין שֶׁאוֹתָהּ הַתֵּבָה בָּאָה מֵאֶרֶץ זוֹ וּבֵין שֶׁהִיא בָּאָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת, מִכָּל מָקוֹם הֶעֱשִׁירָה אֶת הַקּוֹלוֹניסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן עֹשֶׁר רָב. כָּל מַה שֶׁטָּרְחוּ עַד עַכְשָׁו לְעַבֵּד אֶת צֶאֱצָאֵי הַטֶּבַע וּפֵרוֹתָיו לְצָרְכָּם לֹא הָיָה אֶלָּא מַעְַשֵֹה יְדֵיהֶם שֶל עַצְמָם. הֵם יָצְרוּ אֶת הַכֹּל בִּידֵיהֶם וּבִינָתָם עָמְדָה לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשוֹלִים וְלַעְַשֹוֹת חָיִל. וְעַכְשָׁו הִנֵּה שָׁלְחָה לָהֶם הַהַשְׁגָּחָה אֶת כָּל הַיְּצִירוֹת הַלָּלוּ שֶׁל חְַרֹשֶת־הַמַעְַשֶֹה כְּאִלּוּ לְשֵׁם שָֹכָר וּגְמוּל עַל עְַמָלָם וְחָרִיצוּתָם. וּבְכֵן נָתְנוּ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה מִקֶּרֶב לֵב לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ עִמָּם.

וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְצָא בָּהֶם אָדָם אֶחָד, שֶׁדַּעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה כָּל צָרְכָּהּ. אוֹתוֹ אָדָם הָיָה פֶּנְקְרוֹף. הוּא הָיָה מֵצֵר שֶׁאֵין בַּתֵּבָה דָּבָר אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לוֹ תַּאְַוָה עַזָּה, וּכְּכֹל אְַשֶר הוֹסִיפוּ לְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ חֵפֶץ אַחַר חֵפֶץ, כֵּן פָּחְַתָה וְנִתְמַעְַטָה הַהִתְלַהְַבוּת שֶׁל תְּרוּעוֹת הַ“הוּרָה” שֶלּוֹ, וּמִשֶּׁנִּתְרוֹקְנָה הַתֵּבָה כֻּלָּהּ וְשׁוּב לֹא הָיָה בָּהּ דָּבָר, שָׁמְעוּ אוֹתוֹ מְמַלְמֵל וְאוֹמֵר:

“כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה, אְַבָל הַבִּיטוּ וּרְאוּ, שֶׁאֵין בְּתֵּבָה זוֹ כְּלוּם בִּשְׁבִילִי אָנִי!”

“וּמֶה הָייתָ מְבַקֵּשׁ, יְדִידִי פֶּנְקְרוֹף, לִמְצֹא בְּתֵבָה זו?” שְׁאֵלָהוּ נֶב.

“חֲצִי לִטְרָא שֶׁל טַבַּק!” עָנָהוּ פֶּנְקְרוֹף בְּכֹבֶד רֹאשׁ, “וְאִלּוּ מָצָאתִי דָבָר זֶה, לֹא הָיָה אָשְׁרִי חָסֵר כְּלוּם!”

לְשֵׁמַע אַנְחָתוֹ זוֹ שֶל הַסַּפָּּּן הֶעָלוּב לֹא יָכְלוּ חְַבֵרָיו לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.

וְאוּלָם מְצִיאָה זוֹ שֶׁבָּאָה לְיָדָם הֶעֱמִידָה אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּמִדָּה יְתֵרָה עַל הַצֹּרֶךְ לְמַהֵר וְלַחְַקֹר עַכְשָו אֶת הָאִי חְַקִירָה מְעֻלָּה כָּל צָרְכָּהּ. וּלְפִיכָךְ נִמְנוּ וְגָמְרוּ לָצֵאת מָחָר בְּהַשְׁכָּמָה לַדֶּרֶךְ וְלָשׁוּט בְּמַעְַלֵה נַחַל־הַתּוֹדָה כְּדֵי לָבוֹא אֶל הַחוֹף הַמַּעְַרָבִי. אִם פְּלִיטֵי הַסְּפִינָה שֶׁנִּשְבְּרָה יָרְדוּ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַחוֹף, הְַרֵי צָרִיךְ הָיָה לַחְַשֹׁשׁ, שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּמַחְַסוֹר וּבְמָצוֹק וְהִנָּם זְקוּקִים לְעֶזְרָה תְּכוּפָה, שֶׁאֵין לְאַחְַרָהּ.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱבִירוּ אֶת כָּל הַחְַפָצִים אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְסִדְּרוּ אוֹתָם כַּהְַלָכָה בָּאוּלָם הַגָּדוֹל.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ – גֵּאוּת הַיָּם – הַבּוֹקִיצִים וַעֲצֵי־הַחֲרוּלִים – צְמָחִים שׁוֹנִים – הַזֹשָׁקָמַר–מַרְאֵה הַיָּעַר–עֲנָקֵי־הָאֵקְלִפְּטִים – מִשּׁוּם מַה קוֹרְאִים אוֹתָם “עֲצֵי־הַקַּדַּחַת” –לַהֲקוֹת קוֹפִים – אֶשֶׁד־הַמָּיִם – תַּחֲנַת לִינָה.

לְמָחָר – הוּא יוֹם הַשְּׁלֹשִׁים לְאוֹקְטָבֶּר – הָיָה הַכֹּל מוּכָן וּמְתֻקָּן לְמַסַּע־הַחֲקִירָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה וַאֲשֶׁר מִּסִּבַּת הַמְאֹרָעוֹת הָאַחֲרוֹנִים שׁוּב אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְחוֹתוֹ. וְאָכֵן הַדְּבָרִים נִתְגַּלְגְּלוּ וּבָאוּ לִידֵי כָּךְ, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן שׁוּב לֹא הָיוּ זְקוּקִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְעֶזְרַת אָדָם, אֶלָּא הָיְתָה יְכֹלֶת בְּיָדָם לְהַמְצִיא עֶזְרָה לַאֲחֵרִים.

וּבְכֵן נִמְנוּ הַתַּיָּרִים וְגָמְרוּ לָשׁוּט בְּמַעֲלֵה נַחַל־הַתּוֹדָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה, כְּדֵי שֶׁיְּהִי סִפֵּק בְּיָדָם לַעֲבֹר חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל הַדֶּרֶךְ בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה, וְאַף יוּכְלוּ לְהוֹלִיך אֶת הַצֵּידָה וְאֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם עַד לְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בַּחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה שׁוּמָה עֲלֵיהֶם לָתֵת אֶת דַּעְתָּם לֹא רַק אֶל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְקַחְתָּם עִמָּם בַּדֶּרֶךְ אֶלָּא גַם אֶל אוֹתָם הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אוּלַי יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַמִּקְרֶה לְהַמְצִיאָם לְיָדָם וְהֵם יִצְטָרְכוּ לְהֲבִיאָם הַבַּיְתָה, אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. אִם הַשְׁעָרָתָם נְכוֹנָה הִיא, וּבֶאֱמֶת נִשְׁבְּרָה אֳנִיָּה בְּקִרְבַת הַחוֹף, וַדַּאי עֲתִידִים הֵם לִמְצֹא שָׁלָל הַרְבֵּה וְחֶפְצֵי־הֶפְקֵר לָרֹב. לְתַכְלִית זוֹ וַדַּאי טוֹבָה הָיְתָה הָעֲגָלָה מִן הַסִּירָה הָרָפָה וְהַקְּלוּשָׁה; וְאוּלָם הָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה הָיְתָה טְעוּנָה מְשִׁיכָה, וַעֲבוֹדַת־מְשִׁיכָה זוֹ לֹא הָיְתָה מִן הַקַּלּוֹת כָּל עִקָּר, וְסוֹפָהּ שֶׁהָיְתָה מְבִיאָה בְּוַדַּאי אֶת פֶּנְקְרוֹף לִידֵי כָּךְ שֶׁהָיָה מַבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ, שֶׁחוּץ מֵ“חֲצִי הַלִּטְרָא שֶׁל טַבַּק” שֶׁלּוֹ הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹתָהּ הַתֵּבָה גַם צֶמֶד סוּסִים אַבִּירִים מִנְּיוּ־דְשֶׁרְסִי. שֶׁוַּדַּאי הָיוּ מְבִיאִים תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְאַנְשֵׁי הַקּוֹלוֹנְיָה!

הַצֵּידָה שֶׁהִנִּיחַ נֶב אֶל תּוֹךְ הַסִּירָה הָיְתָה שֶׁל שִׁמּוּרֵי־בָּשָׂר בְּצֵרוּף גָּלוֹנִים אֲחָדִים שֶׁל בִּירָה וּמִין מַשְׁקֶה מְיֻחָד. צֵידָה זוֹ הָיְתָה מַסְפִּיקָה לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, כְּלוֹמַר, לְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר שֶׁיָעַד כּוֹרֶשׁ סְמִית לְמַסַּע־הַתִּיּוּר. חוּץ מִזֶּה קִוּוּ לָצוּד בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ צַיִד, וּלְשֵׁם כָּךְ לָקַח עִמּוֹ נֶב אֶת הַתַּנּוּר הַקָּטֹן.

מִכְּלֵי־הַמְּלָאכָה לָקְחו עִמָּם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת שְׁנֵי הַקַּרְדֻּמּוֹת שֶׁל חוֹטְבֵי־עֵצִים, כְּדֵי לִפְרֹץ בְּעֶזְרָתָם בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ דֶּרֶךְ בַּעֲבִי הַיַּעַר, וּמִמַּכְשִׁירֵי הַמַּדָּע לָקְחוּ אֶת הַמַּשְׁקֶפֶת וְאֶת הַקָּמְפַּס.

מִכְּלֵי הַנֶּשֶׁק בָּחֲרּו בִּשְׁנֵי רוֹבֵי־הַצּוֹר, לְפִי שֶׁהַלָּלוּ לֹא הָיוּ טְעוּנִים מַבְעָרוֹת, אֲשֶׁר מִסְפָּרָן הָיָה מוּעָט וְהָיָה צֹרֶךְ לְקַמֵּץ בָּהֶן. אֶלָּא שֶׁעַל כָּל צָרָה שֶׁלֹא תָּבוֹא הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם אֶת אַחַד הַקָּרַבִּינִים בְּצֵרוּף כַּדּורֵי־עוֹפֶרֶת אֲחָדִים. לָקְחוּ גַם מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה, אֲשֶׁר מִשְּׁקָלוֹ בִּשְׁתֵּי הַחֲבִיּוֹנוֹת לֹא עָלָה עַל חֲמִשִּׁים לִטְרָאוֹת, אֶלָּא שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהָכִין לְאַחַר זְמָן חֹמֶר מְפוֹצֵץ כְּדֵי לַחֲשֹךְ אֶת אַבְקַת־הַשְּׂרֵפָה. חוּץ מִכְּלֵי־הַנֶּשֶׁק שֶׁל אֵשׁ לָקְחוּ גַם אֶת חָמֵשׁ הַחֲנִיתוֹת הַקְּצָרוֹת שֶׁהָיוּ נְתוּנוֹת בִּתְעָרִים שֶׁל עוֹר. חֲמוּשִׁים בִּכְלֵי־הַזַּיִן הַלָּלוּ יָכְלוּ אֵפוֹא הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲרֹב אֶת לִבָּם לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הַיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים מִתּוֹךְ תִּקְוָה לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִכָּל סַכָּנָה שֶׁתִּתְרַגֵּשׁ עֲלֵיהֶם.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, כִּי פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְנֶב, שֶׁהָיוּ מְזֻיָּנִים בְּכָל מִינֵי כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק הַלָּלוּ רָאוּ אֶת עַצְמָם מְאֻשָׁרִים לְאֵין קֵץ שֶׁתַּאֲוַת לִבָּם נִתְקַיְּמָה בְּמִלּוּאָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית אָכַף אוֹתָם לְהַבְטִיחַ לוֹ, שֶׁלֹּא יִירוּ אַף יְרִיָּה אַחַת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר הִפְלִיגָה הַפִּירֹוגָה בַּיָּם. אִישׁ אִישׁ יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, וַאֲפִילוּ טוֹףּ לֹא נֶעְדַּר בֵּינֵיהֶם, וּכְלִי־הַשַּׁיִט פָּנָה אֶל תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה.

לֹא עָבַר אֶלָּא חֲצִי שָׁעָה מִזְּמָן שֶׁמֵּי הַיָּם הִתְחִילוּ גֵאִים וְעוֹלִים, וְכֵיוָן שֶׁגֵּאוּת זוֹ תִּמָּשֵׁךְ עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, הָיְתָה סְפִיקָה בְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְתַכְלִיתָם, שֶׁהֲרֵי עִם הַשֵּׁפֶל שֶׁיָבוֹא לְאַחַר כָּךְ וַדַּאי יִכְבַּד עֲלֵיהֶם לָשׁוּט בְּמַעֲלֵה הַנָּחַל. עֲלִיַּת הַמַּיִם בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר הָיְתָה רַבָּה וַעֲצוּמָה, כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים עֲתִידָה הָיְתָה הַלְּבָנָה לְהַגִּיעַ לִתְקוּפַת מִלּוּאָהּ, וְהַפִּירוֹגָה שֶׁלֹּא הָיְתָה טְעוּנָה אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיקּוּהָ בְּאֶמְצַע הַזֶּרֶם, צָפָה בִּמְהִירוּת בֵּין שְׁנֵי גְדוֹת הַנַּחַל הַגְּבוֹהִים וְלֹא הָיָה שׁוּם צֹרֶךְ לְהָחִיש אֶת מְרוּצָתָהּ הַמְּהִירָה בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַמְּשׁוֹטִים.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַתַּיָּרִים הִגִּיעוּ אֶל הָעַקְמוּמִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה, אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם עַצְמוֹ, שֶׁלִּפְנֵי שִׁבְעָה חֳדָשִׁים סִדֵּר שָׁם פֶּנְקְרוֹף אֶת רַפְסוֹדַת־הָעֵצִים הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ. לְאַחַר עַקְמוּמִית זוֹ, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת זָוִית חַדָּה בְּיוֹתֵר, הִתְעַגֵּל הַנַּחַל בְּנַחַת וּפָנָה כְּלַפֵּי דְרוֹמִית־מַעֲרָבִית וְהָלַךְ וּמָשַׁךְ בְּצִלָּם שֶׁל עֲצֵי־מְחָטִים רָמֵי קוֹמָה, שֶׁהָיוּ רַעֲנַנִּים וִירוֹקִים כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.

מַרְאֵה גְדוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה הָיָה נֶהְדָּר. עֵינֵי כּוֹרֶש סְמִית וַחֲבֵרָיו לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת אֶת מַחֲזוֹת הַקֶּסֶם שֶׁהַטֶּבַע יוֹצֵר בְּקַלּוּת יְתֵרָה עַל יְדֵי צֵרוּף שֶׁל אִילָנוֹת וָמָיִם. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁטוּ הָלֹךְ וָשׁוּט לְפָנִים, כֵּן הִתְחַלְּפוּ מִינֵי הָעֵצִים. עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַיְמָנִית גָּדְלוּ בּוֹקִיצִים נָאִים, שֶׁהַבַּנָּאִים מוֹקִירִים אוֹתָם הַרְבֵּה בְּשֶׁל טִיבָם לְהִשְׁתַּמֵּר יָמִים רַבִּים בְּעֵינָם בְּתוֹךְ הַמָּיִם. מֵהֶם וָהָלְאָה הִתְנַשְּׂאוּ הַרְבֵּה קְבוּצוֹת שֶׁל אִילָנוֹת, שֶׁנִּמְנוּ עַל אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה עַצְמָהּ, וּבֵינֵיהֶם “עֲצֵי הַפּוֹלִים” אוֹ “עֲצֵי הַבַּרְזֶל,” אֲשֶׁר פִּרְיָם נוֹתֵן שֶׁמֶן מוֹעִיל עַד מְאֹד. אַחֲרֵיהֶם גִּלָּה הֶרְבֶּרְט מִין אִילָנוֹת, אֲשֶׁר אֶת עַנְפֵיהֶם הַגְּמִישִׁים שׁוֹרִים בַּמַּיִם וְעוֹשִׂים מֵהֶם חֲבָלִים מְצֻיָּנִים, וְגַם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עֲצֵי־הָבְנִים שֶׁצִּבְעָם שָׁחוֹר וְנָאֶה בְּיוֹתֵר וְהֵם מְקֻשָּׁטִים וּמְעֹרִים בְּגִידִים מְשֻׁנִּים.

פַּעַם בְּפַעַם עָמְדָה הַסִּירָה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ נוֹחִים לַעֲלִיָּה עַל הַיַּבָּשָׁה, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף עָלוּ אָז עַל הַחוֹף וְרוֹבֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְטוֹףּ רָץ לִפְנֵיהֶם. חוּץ מִצֵּיד בַּעֲלֵי־חַיִים אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹּא בַּמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ כַּמָּה צְמָחִים מוֹעִילִים, שֶׁלֹּא מִן הָרָאוּי הָיָה לְזַלְזֵל בָּהֶם. לִפְנֵי חוֹקֵר הַטֶּבַע הַצָּעִיר נִזְדַּמְּנוּ כָּאן הַרְבֵּה גִדּוּלֵי קַרְקַע שֶׁהוּא מָצָא בָּהֶם חֵפֶץ. בֵּין שְׁאָר הַצְּמָחִים גִּלָּה כָּאן מִן תֶּרֶד־בָּר מִמִּשְׁפַּחַת הַחֶלְמִית וְהַרְבֵּה נְטִיעוֹת בַּעֲלוֹת צִיצֵי־צְלָבִים הַנִּמְנוֹת עַל מִין הַכְּרוּב, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְגַדְּלָן וְלַעֲשׂוֹתָן לִ“בְנוֹת תַּרְבּוּת,”כְּגוֹן תַּחַל, צְנוֹן, לֶפֶת. וּלְבַסּוֹף מָצָא מִין צֶמַח בַּעַל קָנִים קְטַנִּים, עֲנֵפִים וּמְכֻסִּים שְׂעָרוֹת דַּקּוֹת; גָּבְהוֹ שֶׁל צֶמַח זֶה הָיָה מֶטֶר וְהוּא הִצְמִיחַ גַּרְגְּרִים כְּתֻמִּים.

“יוֹדֵעַ אַתָּה צֶמַח זֶה מַהוּ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט אֶת הַסַּפָּן.

“טַבָּק!” קָרָא הַסַּפָּן, אֲשֶׁר וַדַּאי לֹא רָאָה מִיָמָיו אֶת הַצֶּמַח הַיָּקָר לוֹ אֶלָּא בְּפִי מִקְטַרְתּוֹ בִּלְבָד.

“שָׁגִיתָ, פֶּנְקְרוֹף!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “לֹא טַבַּק, אֶלָּא חַרְדֹּל!”

“לֶךְ לְךָ עִם הַחַרְדֹּל שֶׁלְךָ!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן; “אֲבָל אִם יִזְדַּמֵּן לְפָנֶיךָ צֶמַח שֶׁל טַבַּק, אָנָּא, בְּנִי, אַל תְּזַלְזֵל בּוֹ!”

“וַדַּאי מָצֹא נִמְצָאֶנּוּ בְּאַחַד הַיָּמִים!” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“הַאֻמְּנָם?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “לְמִן הַיּוֹם הַהוּא שׁוּב לֹא יְהִי הָאִי שֶׁלָּנוּ חָסַר כְּלוּם!”

אֶת כָּל הַצְּמָחִים הַשּׁוֹנִים הַלָּלוּ עָקְרוּ בִּזְהִירוּת יַחַד עִם שָׁרְשֵׁיהֶם וְהֱבִיאוּם אֶל הַפִּירוֹגָה, אֲשֶׁר כּוֹרֶש סְמִית לֹא זָז מִמֶּנָּה, כִּי הָיָה שָׁקוּעַ בְּלִי חָשָׂך בְּהִרְהוּרָיו.

הַכַּתָּב, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף עָלוּ עַל הַיַּבָּשָׁה הַרְבֵּה פְּעָמִים, בֵּין עַל שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַיְמָנִית וּבֵין עַל שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית. שָׂפָה זוֹ לֹא הָיְתָה זְקוּפָה כָּל כָּךְ, אַךְ לְעֻמַּת זֶה הָיְתָה הַשָּׂפָה הַיְּמָנִית עֲשִׁירָה יוֹתֵר בִּיעָרִים. עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ שֶׁל קָמְפַּס־הַכִּיס שֶׁלּוֹ הִכִּיר הָאִינְגֵ’נֵר, כִּי מִן הָעַקְמוּמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ וָהָלְאָה זָרַם הַנַּחַל לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית וּצְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְכִי מַהֲלָכוֹ בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילִין הָיָה כִּמְעַט יָשָׁר. אֲבָל הָיוּ יָדַיִם לְשַׁעֵר, כִּי בְּרִחוּק מָקוֹם מִזֶּה וָהָלְאָה וַדַּאי מִשְׁתַּנֶּה מַהֲלָכוֹ שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה וְהוּא נוֹטֶה לִפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית, אֶל שְׁלוּחוֹתָיו שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין, הַמְפַרְנֵס אֶת מְקוֹרוֹתָיו.

בְּאַחַד הַטִּיּוּלִים הָעַרְבִיִּים הַלָּלוּ עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לָצוּד שְׁנֵי זוּגוֹת עוֹפוֹת מִמִּשְׁפַּחַת הַתַּרְנְגֹלוֹת, הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בַּעֲלֵי חַרְטֹם אָרֹךְ וְדַק, בַּעֲלֵי צַוָּאר אָרֹךְ וּכְנָפַיִם קְצָרוֹת וּבְלִי סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל זָנָב. הֶרְבֶּרְט קָרָא לָהֶם בְּשֵׁם “טִינָמוּס”, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֶחֱלִיטוּ לַעֲשׂוֹתָם לַדַּיָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל חֲצַר־הָעוֹפוֹת, שֶׁאָמְרוּ לְכוֹנֵן.

עַד עַכְשָׁו לֹא פָּצוּ עֲדַיִן הָרוֹבִים אֶת פִּיהֶם, וְהִנֵּה הֵרִיעָה הַיְרִיָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּיַעֲרֵי הַמִּזְרָח הָרָחוֹק, וְהַגּוֹרֵם לָהּ הָיָה עוֹף נָאֶה, שֶׁעַל פִּי מִבְנֵה גֵווֹ הָיָה דּוֹמֶה לְצִפּוֹר־ הַקֶּרַח.

“הִכַּרְתִּיו!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהוּא הוּא הָיָה הַיּוֹרֶה, אֶלָּא שֶׁיָּרָה כִּמְעַט בְּעַל כָּרְחוֹ.

“אֶת מִי הִכַּרְתָּ?” שְׁאֵלָהוּ הַכַּתָּב.

“אֶת הָעוֹף שֶׁנִּמְלַט מִיָּדֵנוּ בִּשְׁעַת הַטִּיוּל הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁבִּשְׁמוֹ קָרָאנוּ אֶת כָּל הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל הַיָעַר.”

“זְשָׁקָמַר!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: אוֹתוֹ הָעוֹף הַנָּאֶה, אֲשֶׁר עֵין נוֹצוֹתָיו הַקָּשׁוֹת הָיְתָה כְּעֵין בְּרַק הַמַּתֶּכֶת, הָיָה זְשָׁקָמַר. גַּרְגְּרֵי־עוֹפֶרֶת אֲחָדִים הִפִּילוּהוּ אַרְצָה וְטוֹף הֱבִיאָהוּ אֶל הַסִּירָה. עַד מְהֵרָה הֵבִיא לְשָׁם עוֹד כִּתְרֵיסָר תֻּכִּים קְטַנִּים מִמִּין הָעוֹפוֹת הַמְטַפְּסִים.

גָּדְלָם הָיָה כְּגֹדֶל הַיּוֹנָה, נוֹצוֹתֵיהֶם הָיוּ יְרַקְרַקּוֹת עִם פַּס שֶׁל זְהוֹרִית, שֶׁעָבַר לְאֹרֶךְ כַּנְפֵיהֶם. וְרֹאשָׁם הָיָה מְעֻטָּר בְּצִיצָה בַּעֲלַת שָׂפָה לְבָנָה. הָעֶלֶם הַצָּעִיר הוּא הוּא שֶׁהִפִּיל אֶת הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ אַרְצָה בִּירִיָּה אַחַת וְהוּא הִתְגָּאָה הַרְבֵּה בְּהַצְלָחָתוֹ זוֹ. בְּשָׂר הַתֻּכִּים הָיָה עָרֵב הַרְבֵּה מִבְּשַׂר הַזְשָׁקָמַר, שֶׁהָיָה קְצָת קָשֶׁה, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף הָיָה מֻבְטָח, שֶׁהוּא הָרַג אֶת מִבְחַר הָעוֹפוֹת הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהֲזִיזוֹ מִדַּעְתּוֹ.

סָמוּךְ לְעֶשֶׂר שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר הִגִּיעָה הַפִּירוֹגָה אֶל עַקְמוּמִית שְׁנִיָּה שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה, שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל חֲמִשָּׁה מִילִין מִמְּקוֹם תּוֹצְאָתוֹ. בְּמָקוֹם זֶה חָנוּ הַתַּיָּרִים כְּדֵי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, וַחֲנִיָּה זוֹ בְּצֵל אִילָנוֹת רָמֵי קוֹמָה וְנָאִים אָרְכָה כַּחֲצִי שָׁעָה.

הַנַּחַל עֲדַיִן רָחָב הָיָה כְּשִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים רֶגֶל וְעָמְקוֹ עָלָה עַד כְּדֵי חָמֵשׁ אוֹ שֵׁש רַגְלָיִם. הָאִינְגֵ’נֵר הִבְחִין, שֶׁהַרְבֵּה פְּלָגִים מִשְׁתַּפְּכִים אֶל תּוֹךְ הַנַּחַל, וְאוּלָם הַפְּלָגִים הָיוּ קְטַנִּים מִכְּדֵי לַעֲבֹר בָּהֶם בְּסִירָה. וַאֲשֶׁר לַיַּעַר – הִנֵּה הִשְׂתָּרֵעַ עַד לְמֶרְחָק גָּדוֹל, וְהָעַיִן לֹא יָכְלָה לְהַבְחִין אֶת גְּבוּלוֹ. וְאוּלָם לֹא בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הַגָּדוֹל וְלֹא מִתַּחַת לָעֵצִים שֶׁעַל שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה לֹא נִמְצָא אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא לִבְנֵי אָדָם. הַתַּיָּרִים לֹא גִלּוּ שׁוּם עֲקֵבוֹת וְשׁוּם רִשׁוּמִים, וְנִרְאֶה הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּגַע גַּרְזֶן שֶׁל חוֹטֵב־עֵצִים בָּאִילָנוֹת הַלָּלוּ, וּמֵעוֹלָם לֹא חָתְכָה סַכִּינוֹ שֶׁל עוֹבֵר־אֹרַח אֶת רֶשֶׁת הַקִּסּוּס, שֶׁנִּמְשְׁכָה מִגֶּזַע אֶל גֶּזַע בֵּין הַשִּׂיחִים הַסְּבוּכִים וְהָעֲשָׂבִים הָאֲרֻכִֵּים. וּבְכֵן אֵפוֹא, אִם בֶּאֱמֶת יָרְדוּ עַל הָאִי פְּלִיטֵי שֶׁבֶר־אֳנִיָּה, וַדַּאי לֹא עָזְבוּ עֲדַיִן אֶת חוֹף הַיָּם, וְאֵין לְבַקֵּשׁ אֶת עִקְּבוֹתָם בַּעֲבִי הַיְּעָרִים הַסְּבוּכִים.

אִי לָזֹאת הֵאִיץ הָאִינְגֵ’נֵר בַּחֲבֵרָיו לְהִזְדָּרֵז וּלְהַגִּיעַ עַד מְהֵרָה אֶל הַחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, אֲשֶׁר לְפִי הָאֹמֶד שֶׁלֹּו הָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹם הַחֲנִיָּה שֶׁלָּהֶם כַּחֲמִשָּׁה מִילִין. וּבְכֵן חָזְרוּ וְעָלוּ עַל הַסִּירָה וְשָׁטוּ לְדַרְכָּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּכָּר הָיָה שֶֹהַנַּחַל אֵינוֹ נוֹטֶה כְּלַפֵּי חוֹף הַיָּם אֶלָּא כְּלַפֵּי הַר פְרַנְקְלִין, הֶחֱלִיטוּ לְהוֹסִיף וְלָשׁוּט בַּפִּירוֹגָה כָּל זְמָן שֶׁתִּמְצָא לָהּ דֵּי מַיִם לַהֲלֹךְ עַל פְּנֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי שִׁיטָה עַל פְּנֵי הַנַּחַל חָשְׂכוּ אֶת עַצְמָם מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ וְגַם הִרְוִיחוּ הַרְבֵּה זְמָן, וְאִלּוּ הָלְכוּ דֶרֶךְ הַיַּעַר הֶעָבֹת, אֲנוּסִים הָיוּ לִפְרֹץ לָהֶם נְתִיבָה בַּגַּרְזֶן בַּיָּד.

עַד מְהֵרָה פָּסְקָה גֵאוּת הַיָּם לְעוֹלֵל אֶת פְּעֻלָּתָה עַל זֶרֶם הַנַּחַל, אִם מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַשֶּׁפֶל אוֹ מִשּׁוּם שֶׁכֹּחָהּ לֹא יָכֹל לְהִתְפַּשֵּׁט עַד לְאוֹתוֹ הַמֶּרְחָק שֶׁמִּתּוֹצָאַת הַנַּחַל וְעַד הֵנָּה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּמִן הַצֹּרֶךְ הָיָה עַכְשָׁו לֶאֱחֹז בַּמְּשׁוֹטִים. נֶב וְהֶרְבֶּרְט יָשְׁבוּ אֵפוֹא עַל סַפְסַל הַשִּׁיוּט וּפֶנְקְרוֹף תָּפַשׂ אֶת הַהֶגֶה, וְהַפִּירוֹגָה הוֹסִיפָה לָשׁוּט לְדַרְכָּהּ בְּמַעֲלֵה הַנָּחַל.

לְבַסּוֹף הָלַךְ הַיַּעַר הָלֹךְ וְקָלֹש בִּפְאַת הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק. הָאִילָנוֹת שׁוּב לֹא הָיוּ צְפוּפִים כָּל כָּךְ וְיֵשׁ שֶׁעָמְדוּ בּוֹדְדִים. אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי עֲמִידָתָם זוֹ בַּמֶּרְחָק, בְּתוֹךְ שִׁפְעַת אֲוִיר וְאוֹר שֶׁמִּסְּבִיבָם, גָּדְלוּ וְשִׂגְשְׂגוּ הַרְבֵּה וּמַרְאֵיהֶם הָיָה נָאֶה בְּיוֹתֵר.

כַּמָּה נֶהְדָּרִים הָיוּ בְּחִירֵי מַלְכוּת הַצּוֹמֵחַ שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ בְּמָקוֹם זֶה! אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁעַל פִּי מַרְאֵה הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ בִּלְבָד הָיָה בּוֹטָנִיקָן שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ קוֹבֵעַ מִיָּד אֶת מַעֲלַת הָרֹחַב שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן בְּלִי שׁוּם הִסּוּס!

“הִנֵּה אֵקָלִפְּטִים!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

וּבֶאֱמֶת הָיוּ הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ אֵקָלִפְּטִים, הָעֲנָקִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁמִּחוּץ לָאֵזוֹר הַטְּרָפִּי, קְרוֹבֵיהֶם שֶׁל הָאֵקָלִפְּטִים אֲשֶׁר בְּאוֹסְטְרַלְיָה וְזֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה, הֲלֹא הֵן שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּאוֹתָהּ מַעֲלַת הָרֹחַב עַצְמָהּ שֶׁבָּהּ נִמְצָא הָאִי לִינְקוֹלְן. אֲחָדִים מֵהֶם הִתְנַשְּׂאוּ עַד לִידֵי גֹבַהּ שֶׁל מָאתַיִם רָגֶל. הֶקֵּף גִּזְעָם לְמַטָּה עָלָה עַד כְּדֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רֶגֶל, וּקְלִפָּתָם, אֲשֶׁר רְצוּעוֹת שֶׁל שְׂרָף נוֹתֵן רֵיחַ נִיחוֹחַ נִמְשְׁכוּ וְהִסְתַּבְּכוּ עַל גַּבָּהּ כְּעֵין הָרֶשֶׁת, הָיְתָה עָבָה כְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת. אֵין לְךָ דָבָר יוֹתֵר נֶהְדָּר וְעִם זֶה גַם יוֹתֵר מֻפְלָא וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ כָּעֲנָקִים הַלָּלוּ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַהֲדַסִּים, הַמַּפְנִים כְּלַפֵּי הָאוֹרָה אֶת חֻדֵּי עֲלֵיהֶם וְעַל יְדֵי כָךְ הֵם נוֹתְנִים לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לַחְדֹּר וּלְהַגִּיעַ עַד לָאָרֶץ!

לְרַגְלֵי הָאֵקָלִפְּטִים הָיָה הַקַּרְקַע עוֹטֶה עֲשָׂבִים רַעֲנַנִּים, וּמִבֵּין הַשִּׂיחִים הִתְעוֹפְפוּ לַהֲקוֹת צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, שֶׁהִתְנוֹצְצוּ לְנֹגַהּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּאַבְנֵי־אֹדֶם פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר.

“אַךְ אֵלֶּה אִילָנוֹת הֵם!” קָרָא נֶב, “אֲבָל כְּלוּם יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶם?”

“שְׁאֵלַת חָכָם!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “עֲנָקֵי הָאִילָנוֹת דּוֹמִים לַעֲנָקֵי בְּנֵי הָאָדָם: אֵלֶּה וְאֵלֶּה לֹא יִצְלְחוּ בִּלְתִּי אִם לְהַצִּיגָם לְרַאֲוָה בַּיְרִידִים!”

“אֵינְךָ אֶלָּא טוֹעֶה, פֶּנְקְרוֹף,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “בְּעֵץ הָאֵקָלִפְּטוּס מִשְׁתַּמְּשִׁים עַכְשָׁו הַרְבֵּה לִמְלֶאכֶת כְּלֵי־נוֹי שׁוֹנִים.”

“וְעַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָלַי לְהוֹסִיף,” אָמַר הָעֶלֶם, “כִּי הָאֵקָלִפְּטוּס שַׁיָּךְ לְמִשְׁפָּחָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַרְבֵּה אִילָנוֹת מוֹעִילִים עַד מְאֹד, כְּגוֹן: עֵץ הָאַגַּס הַהֹדִּי, הָעוֹשֶׂה פֵּרוֹת מֵעֵין הָאַגַּסִּים, עֵץ הַצִּפֹּרֶן וְעֵץ הָרִמּוֹן, הָעוֹשִׂים אִישׁ אִישׁ אֶת פִּרְיוֹ הַמְיֻחָד; יֵשׁ מִין אֶחָד, אֲשֶׁר מִפֵּרוֹתָיו עוֹשִׂים יַיִן עָרֵב; יֵשׁ הֲדַס הַנּוֹתֵן עֲסִיס־כֹּהֶל מְצֻיָּן; יֵשׁ עוֹד הֲדַס אַחֵר, אֲשֶׁר קְלִפָּתוֹ הִיא הַקִּדָּה הַמְפֻרְסָמָה; וְהִנֵּה הַהֲדַס הַמָּצוּי אֲשֶׁר גַּרְגְּרָיו יְכֹלִים לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַפִּלְפֵּל. יֵשׁ מִין אֵקָלִפְּטוּס, הָעוֹשֶׂה מֵעֵין מָן נָעִים בְּיוֹתֵר; וְיֵשׁ עוֹד אֵקָלִפְּטוּס אֲשֶׁר מִן הַמִּיץ שֶׁלוֹ מְכִינִים עַל יְדֵי תְּסִיסָה מַשְׁקֶה הַדּוֹמֶה לְבִירָה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעֵצִים הַקְּרוּיִים “עֲצֵי־הַחַיִּים,” אוֹ “עֲצֵי־הַבַּרְזֶל,” נִמְנִים גַּם הֵם עַל מִשְׁפַּחַת הַהֲדַסִּים, הַמּוֹנָה אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה סוּגִים וְאֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת מִינִים!”

אִישׁ לֹא הִפְסִיק אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם, שֶׁהִרְצָה אֶת פִּרְקוֹ בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת. כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁמַע אֶת הַרְצָאָתוֹ כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ, וּפֶנְקְרוֹף הִבִּיט אֵלָיו מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל גַּאֲוָה, שֶׁאֵין לְהַבִּיעוֹ בְּמִלִּים.

“יָפֶה הֶדָרַשְׁתָּ, רְבֶּרְט,” אָמַר הַסַּפָּן, “אֶלָּא שֶׁמוּכָן וּמְזֻמָּן אֲנִי לְהִשָׁבַע, שֶׁכָּל אוֹתָם הָאִילָנוֹת הַמּוֹעִילִים שֶׁפָּרַטְתָּ נוֹפְלִים בְּגָדְלָם מִן הָעֲנָקִים הָאֵלֶּה!”

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, פֶּנְקְרוֹף.”

“וּבְכֵן נָתַתָּ בִּדְבָרֶיךָ חִזּוּק לְמַה שֶׁאָמַרְתִּי,” הוֹסִיף וְאָמַר הַסַּפָּן, “כִּי הָעֲנָקִים הַלָּלוּ לֹא יִצְלְחוּ לִמְאוּמָה!”

“הִנְּךָ טוֹעֶה, פֶּנְקְרוֹף,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “דַּוְקָא הָאֵקָלִפְּטִים הָעֲנָקִים, שֶׁאָנוּ חוֹסִים בְּצִלָּם, מְבִיאִים תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה.”

“וּמַהִי תּוֹעַלְתָּם?”

“הֵם מְרַפְּאִים אֶת אַדְמַת גִּדּוּלָם. יוֹדֵעַ אַתָּה מָה הַשֵּׁם שֶׁקוֹרְאִים לָהֶם בְּאוֹסְטְרַלְיָה וּבְזֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה.”

“אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ.”

“בָּאֲרָצוֹת הָהֵן קוֹרְאִים לָהֶם עֲצֵי־הַקַּדַּחַת.”

“עַל שׁוּם שֶׁהֵם מוֹלִידִים מַחֲלָה זוֹ?”

“לֹא, אֶלָּא עַל שׁוּם שֶׁהֵם מְבַעֲרִים אוֹתָהּ!”

“הֲרֵינִי לִרְשֹׁם אֶת הַדָּבָר בְּפִנְקָסִי,” אָמַר הַכַּתָּב.

“הָבָה רְשֹׁם, סְפִּילֶט יַקִּירִי, כִּי אָכֵן דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה הוּא, כִּי הָאֵקָלִפְּטִים מְבַטְּלִים אֶת הַשְׁפָּעַת אֵדֵי־הַנֶּגֶף הָעוֹלִים מִן הַבִּצּוֹת. בְּכַמָּה אֲרָצוֹת שֶׁבְּאֵרָפָּה הַתִּיכוֹנִית וּבְאַפְרִיקָה הַצְּפוֹנִית, שֶׁשָּׁם שָׁלְטָה מַחֲלַת הַקַּדַּחַת, נִסּוּ לִנְטֹעַ אִילָן זֶה הַשּׁוֹמֵר מִפְּנֵי הַמַּזִיקִים, וְהִצְלִיחוּ, כִּי יוֹשְׁבֵיהֶן הָלְכוּ וְהִבְרִיאוּ. בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְעָרִים שֶׁל עֲצֵי־הַהֲדַס הַלָּלוּ, נֶעֶלְמָה הַקַּדַּחַת הַמִּתְחַלֶּפֶת כָּלִיל. דָּבָר זֶה הֲרֵיהוּ עַכְשָׁו לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, וְאָנוּ, יוֹשְׁבֵי הָאִי לִינְקוֹלְן, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאִילָן זֶה מָצוּי כָּאן.”

“אָכֵן אִי יָקָר הוּא! אָכֵן אִי מְבֹרָךְ הוּא!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת, שֶׁאֵין הוּא חָסֵר כְּלוּם, זוּלָתִי…”

“אַל דְּאָגָה, פֶּנְקְרוֹף, גַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר סוֹפוֹ שֶׁיִּמָּצֵא כָּאן,” נִחֲמָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר. “וְעַתָּה הָבָה נָשׁוּב לְמַסָּעֵנוּ וְנַרְחִיק לָשׁוּט עַד כַּמָּה שֶׁהַנַּחַל יַעֲצֹר כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַפִּירוֹגָה עַל גַּבּוֹ!”

בְּנֵי הַחֲבוּרָה עָלוּ בַּסִּירָה וְשָׁטוּ עוֹד כִּשְׁנֵי מִילִין בֵּין שׁוּרוֹת שֶׁל עֲצֵי אֵקָלִפְּטִים, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֶת מֶמְשַׁלְתָּם עַל הַיְּעָרִים שֶׁבְּאוֹתוֹ חֵלֶק הָאִי. הֵם הִתְפַּשְׁטוּ עַל שֶׁטַח גָּדוֹל מֵעֵבֶר לִתְחוּם רְאִיַּת־הָעַיִן מִזֶּה וּמִזֶּה לְנַחַל הַתּוֹדָה, אֲשֶׁר אֲפִיקוֹ הִתְפַּתֵּל וְהִתְעַקֵּל לְבֵין גְּדוֹתָיו הַגְּבוֹהִים וְהָעוֹטִים יֶרֶק רַעֲנָן. עִתִּים נִתְמַלֵּא הָאָפִיק צִמְחֵי מַיִם גְּבוֹהִים, אַף בִּצְבְּצוּ וְעָלוּ בּוֹ סְלָעִים חַדִּים, אֲשֶׁר הִכְבִּידוּ עַל הַסִּירָה לַעֲבֹר עַל פָּנָיו. אָז הִנִּיחוּ אֶת הַמְּשׁוֹטִים, שֶׁשׁוּב אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וּפֶּנְקְרוֹף הִתְחִיל חוֹתֵר בַּמּוֹט. מֻרְגָּשׁ הָיָה, שֶׁקַּרְקַע הַנַּחַל הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה, וְשֶׁעוֹד מְעַט וְהַסִּירָה אֲנוּסָה תִּהְיֶה לַעֲמֹד מֵחֹסֶר מַיִם בַּנָּחַל. הַשֶׁמֶשׁ כְּבָר נָטְתָה אֶל פַּאֲתֵי הָאֹפֶק וְצִלְלֵי הָאִילָנוֹת הִשְׂתָּרְעוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְלֹא־מִדָּה. כּוֹרֶשׁ סְמִית רָאָה, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי, וּלְפִיכָךְ הֶחֱלִיט לַחֲנוֹת הַלַּיְלָה בּוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם תֵּעָצֵר הַסִּירָה מֵחֹסֶר מָיִם. הוּא שִׁעֵר, שֶׁהַחוֹף הַמַּעֲרָבִי עֲדַיִן רָחוֹק הוּא כַּחֲמִשָּׁה אוֹ כְּשִׁשָּׁה מִילִין. וּמַהֲלָךְ שֶׁכָּזֶה גָדוֹל הוּא מִכְּדֵי לַעֲבֹר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה דֶּרֶךְ הַיְּעָרִים הַלָּלוּ, שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הִכִּירוּ אוֹתָם.

הַסִּירָה צָפָה אֵפוֹא בְּלִי חָשָׂךְ הָלְאָה דֶרֶךְ הַיַּעַר, שֶׁשׁוּב נַעֲשָׂה מְעֻבֶּה וְצָפוּף בְּיוֹתֵר, וּכְפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ מְצוּיוֹת בּוֹ חַיּוֹת רַבּוֹת, כִּי פֶּנְקְרוֹף רָאָה עֶדְרֵי קוֹפִים מְקַפְּצִים וְרָצִים בֵּין הָעֳפָאִים הַסְּמוּכִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת עָמְדוּ אֲחָדיֹם מֵהֶם בְּמֶרְחָק מוּעָט מִן הַסִּירָה וְהִבִּיטוּ אֶל יוֹשְׁבֶיהָ בְּלִי שׁוּם פַּחַד כָּל שֶׁהוּא, כְּאִלּוּ רָאוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וַעֲדַיִן לֹא לָמְדוּ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם. אָכֵן קַל הָיָה עַד מְאֹד לְהָמִית בִּירִיַּת רוֹבֶה אֲחָדִים מִבַּעֲלֵי אַרְבַּע־הַיָּדַיִם הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְנַגֵּד לָרֶצַח הַזֶּה, שֶׁהָיָה רֶצַח לְבַטָּלָה וּלְלֹא תּוֹעֶלֶת, וַאֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הָרַתְחָן הָיָה מִתְאַוֶּה לְעוֹלֵל אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי הַזְּהִירוּת אָסוּר הָיָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי הַקּוֹפִים הַלָּלוּ הָיוּ חֲזָקִים וּזְרִיזִים בְּיותֵר וַעֲלוּלִים הָיוּ לִהְיוֹת מְסֻכָּנִים, וּלְפִיכָךְ מוּטָב הָיָה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בָּהֶם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כָּל שֶׁהוּא.

לִזְכוּתוֹ שֶׁל הַסַּפָּן צָרִיךְ לֵאמֹר, כִּי הַקּוֹפִים לֹא הָיוּ בְּעֵינָיו אֶלָּא מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, לְפִי שֶׁהֵם נִזּוֹנִים מִן הַצְּמָחִים וּבְשָׂרָם רָאוּי לַאֲכִילָה וּמְצֻיָּן בְּטַעְמוֹ; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהַתַּיָּרִים הָיוּ מֻשְׁפָּעִים בְּצָרְכֵי אֹכֶל וְצֵידָתָם הָיְתָה מְרֻבָּה, לֹא הָיָה מִן הָרַאוּי לְבַזְבֵּז אֶת כַּדּוּרֵי־הָעוֹפֶרֶת לְבַטָּלָה.

סָמוּךְ לִשְׁעַת אַרְבַּע נֶעֶשְׂתָה הַנְּסִיעָה עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה קָשָׁה עַד מְאֹד מִפְּנֵי צִמְחֵי הַמַּיִם וְהַסְּלָעִים, שֶׁעִכְּבוּ אֶת זִרְמוֹ. קִירוֹת גְּדוֹתָיו הָלְכוּ וְגָבְהוּ, וְעַד מְהֵרָה נִלְחַץ אֲפִיקוֹ לְבֵין שְׁלוּחוֹתָיו שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין. מְקוֹרוֹתָיו וַדַּאי קְרוֹבִים הָיוּ, לְפִי שֶׁהִתְפַּרְנְסוּ מִן הַמַּיִם הַשּׁוֹפְעִים מִן הַמּוֹרָדוֹת הַדְּרוֹמִיִּים שֶׁל הָהָר.

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה נִהְיֶה אֲנוּסִים לַעֲמֹד.”

“וּבְכֵן נַעֲמֹד, פֶּנְקְרוֹף, וְנַעֲרֹך לָנוּ מִשְׁכָּב לְלִינַת לָיְלָה.”

“כַּמָּה רְחוֹקִים אָנוּ, לְפִי הָעֶרֶךְ, מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“כְּשִׁבְעָה מִילִין,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אִם נַעֲלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הָעֲקִיפִים, שֶׁעִקֵּף הַנַּחַל בַּהֲלִיכָתוֹ לִפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית.”

“וַעֲדַיִן נוֹסִיף לָשׁוּט הָלְאָה?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“הֵן,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ, “נָשׁוּט הָלְאָה כָּל זְמָן שֶׁיְּהֵא אֶפְשָׁר הַדָּבָר. וּמָחָר בַּבֹּקֶר נַעֲזֹב אֶת הַסִּירָה וּבְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת נַעֲבֹר בְּרֶגֶל אֶת הַמֶּרְחָק הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵין חוֹף הַיָּם. הִנֵּה כִּי כֵן תִּהְיֶה הַיְּכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְבַקֵּר וְלַחֲקֹר אֶת הָאִי כִּמְעַט יוֹם תָּמִים.”

“וּבְכֵן, לְפָנִים!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְחִילָה הַסִּירָה מִתְחַכֶּכֶת בָּאֲבָנִים שֶׁל קַרְקַע הַנַּחַל, אֲשֶׁר רָחְבּוֹ בְּמָקוֹם זֶה לֹא עָלָה עַל עֶשְׂרִים רֶגֶל. לְמַעְלָה מֵאֲפִיקוֹ הִתְנַשְּׂאָה קֶשֶׁת שֶׁל עֳפָאֵי אִילָנוֹת וְהִשְׁרְתָה עָלָיו אַפְלוּלִית נְעִימָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע בְּבֵרוּר קוֹל הֲמוֹנוֹ וּשְׁאוֹנוֹ שֶׁל אֶשֶׁד־מַיִם שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אוֹת וּמוֹפֵת, כִּי בְּמֶרְחָק שֶׁל מֵאוֹת פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִזֶּה וְהָלְאָה נִסְתַּם הַנַּחַל עַל יְדֵי מַעֲצוֹר הֶעָשׂוּי בְּיַד הַטֶּבַע.

עָבְרוּ עוֹד עַקְמוּמִית אַחַת שֶׁל הַנַּחַל, הִיא הָעַקְמוּמִית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ, וְהִנֵּה הִבְהִיק לְעֵינֵי הַתַּיָּרִים אֶשֶׁד מַיִם מִבֵּין הָאִילָנוֹת. הַסִּירָה נִתְקְלָה בְּקַרְקַע הַנַּחַל, וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה קָשְׁרוּ אוֹתָּה אֶל גֶזֶּע אִילָן שֶׁבְּקִרְבַת הַשָּׂפָה הַיְמָנִית.

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת חָמֵשׁ, קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת חָדְרוּ דֶרֶךְ הָעֳפָאִים הָעֲבֻתִּים וּפָגְעוּ בַּאֲלַכְסוֹן בְּאֶשֶׁד־הַמַּיִם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אַבְקוֹת רְסִיסָיו הִתְנוֹצְצוּ בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת. לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה הִתְעַלֵּם נַחַל־הַתּוֹדָה כָּלִיל בַּעֲבִי חֹרְשָׁה, שֶׁשָּׁם הָיָה וַדַּאי מְקוֹר מוֹצָאוֹ הַסָּמוּי מִן הָעָיִן. הַפְּלָגִים הַמְרֻבִּים, שֶׁהִשְׁתַּפְּכוּ אֶל תּוֹכוֹ לְאֹרֶךְ מַסְלוּלוֹ, עָשׂוּהוּ מִכָּאן וּלְמַטָּה לְנַחַל הָגוּן לַאֲמִתּוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר מִכָּאן וּלְמַעְלָה לֹא הָיָה הוּא גוּפוֹ אֶלָּא פֶּלֶג בָּהִיר וְדַל־מָיִם.

בְּמָקוֹם נָאֶה זֶה עָרְכוּ חֲנִיָּה. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים יָצְאוּ מִן הַסִּירָה וְהִצִּיתוּ מְדוּרָה מִתַּחַת לִקְבוּצָה שֶׁל עֲצֵי־פּוֹל, אֲשֶׁר עַל עַנְפֵיהֶם יָכְלוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו לַעֲרֹךְ לָהֶם מִשְׁכַּב־לַיְלָה נוֹחַ, אִלּוּ הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ בְּכָךְ.

סְעֻדַּת־הָעֶרֶב נֶאֶכְלָה בִּמְהִירוּת, כִּי הַכֹּל הָיוּ רְעֵבִים, וְשׁוּב לֹא הָיָה לָהֶם אֵפוֹא מַה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לִשְׁכַּב וְלִישׁוֹן. וְאוּלָם עִם הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ הִתְחִילוּ נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת־נַהֲמָה חֲשׁוּדִים, וְהַתַּיָּרִים הֶחֱלִיטוּ לְהַבְעִיר כָּל הַלַּיְלָה מְדוּרָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לָהֶם לְמָגֵן בְּלַהֲבוֹתֶיהָ הָרוֹעֲשׁוֹת. נֶב וּפֶּנְקְרוֹף שָׁמְרוּ חֲלִיפוֹת עַל יַד הַמְּדוּרָה וְלֹא הָיוּ מְקַמְּצִים בְּדֶלֶק. כַּמָּה פְּעָמִים נִדְמָה לָהֶם, שֶׁהֵם רוֹאִים צִלְלֵי חַיוֹת הַמְהַלְּכוֹת מִסָּבִיב לַמַּחֲנֶה, אִם עַל הַקַּרְקַע וְאִם בֵּין עַנְפֵי הָאִילָנוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא טָעוּ. וְאוּלָם הַלַּיְלָה עָבַר בְּשָׁלוֹם, וּלְמָחָר, בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד לְאוֹקְטָבֶּר, בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, כְּבָר עָמְדוּ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה עַל רַגְלֵיהֶם וְהָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

פֶּרֶק רְבִיעִי

בַּדֶּרֶךְ אֶל חוֹף הַיָּם – לְהָקוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי אַרְבַּע יָדָיִם – פֶּלֶג מַיִם חָדָשׁ – מִשׁוּם מַה אֵין פְּעֻלָּתָהּ שֶׁל גֵּאוּת־הַיָּם מֻרְגֶּשֶׁת – יַעַר בִּמְקוֹם חוֹף – כַּף־הַנָּחָשׁ – הֶרְבֶּרְט מְקַנֵּא בְּגִדְעוֹן סְפִּילֶט – קוֹל רַעַש הַחִזְרָן הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר לְאַחַר סְעֻדָּה חֲטוּפָה יָצְאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִמְּקוֹם חֲנוֹתָם עַל מְנָת לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר. בְּכַמָּה זְמָן יָכְלוּ לְהַגִּיעַ אֶל מַטְרָתָם זוֹ? כּוֹרֶשׁ סְמִית סָבוּר הָיָה שֶׁיָבוֹאוּ לְשָׁם מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְאוּלָם בָּרוּר הָיָה שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּטִיב הַמַּעֲצוֹרִים, אֲשֶׁר יִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם עַל דַּרְכָּם. חֵלֶק זֶה שֶׁל הַמַּעֲרָב־הָרָחוֹק הָיָה זָרוּעַ אִילָנוֹת צְפוּפִים, בְּנֵי מִינִים שׁוֹנִים, וְשִׂיחִים עֲבֻתִּים. וּלְפִיכָךְ הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁהַתַּיָּרִים יִצְטָרְכוּ לִפְרֹץ לָהֶם דֶּרְֶךְ בֵּין הָעֲשָׂבִים, הַשִּׂיחִים וְהַקִּסּוּס בְּקַרְדֹּם שֶׁבְּיָדָם, וּכְמוֹ כֵן לִהְיוֹת מוּכָנִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹבִים–אִם אַךְ לֹא יֹאבוּ לְהַסִּיחַ דַּעְתָּם מִשַׁאֲגוֹת פְּרִיצֵי הַחַיּוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ בַּלָּיְלָה.

מְקוֹמָהּ שֶׁל חֲנִיַּת־הַלַּיְלָה נִתַּן לְהִקָּבַע בְּדִיּוּק עַל פִּי מַצָּבוֹ שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין, וְכֵיוָן שֶׁהַר־גַּעַשׁ זֶה הִתְנַשֵּׂא בַּצָּפוֹן לְכָל הַפָּחוֹת בְּמֶרְחַק שְׁלֹשָׁה מִילִין, לֹא הָיָה עַל הַתַּיָּרִים אֶלָּא לְהַלֵּךְ בְּקַו יָשָׁר לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי.

לְאַחַר שֶׁבָּדְקוּ הֵיטֵב אִם הַסִּירָה קְשׁוּרָה יָפֶה, עָמְדוּ הַתַּיָּרִים וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. פֶּנְקְרוֹף וְנֶב נָשְׂאוּ אֶת הַצֵּידָה, שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְהַסְפִּיק לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה לֹא פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים. מִן הַצַּיִד אֲנוּסִים הָיוּ עַכְשָׁו לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּם כָּל עִקָּר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית בִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרָיו שֶׁלֹּא לִירוֹת בְּלֹא־עֵת, כְּדֵי שֶׁרַעַשׁ הַיְרִיָה לֹא יִשָּׁמַע בִּסְבִיבוֹת הַחוֹף וְלֹא יְגַלֶּה אֶת מְצִיאוּתָם קֹדֶם זְמַנָּהּ.

מִשֶּׁעָלוּ קְצָת לְמַעְלָה מֵאֶשֶׁד־הַמַּיִם הִתְחִילוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּקַּרְדֹּם, כְּדֵי לִפְרֹץ נָתִיב בֵּין שִׂיחֵי־הַמַּסְתִּכָּה הָעֲבֻתִּים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה כֹּורֶשׁ סְמִית מַחֲזִיק אֶת הַקָּמְפַּס בְּיָדוֹ לְהוֹרוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ.

עֲצֵי הַיַּעַר בְּמָקוֹם זֶה הָיוּ רֻבָּם מֵאוֹתָם הַמִּינִים, שֶֹכְּבָר נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּסְבִיבוֹת הַיְאוֹר וְעַל פְּנֵי רָמַת הַמַּרְאֶה־הַגָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁהָיוּ קְטַנֵי קוֹמָה, כִּי מִסְפָּרָם הֶעָצוּם מָנַע אוֹתָם מִלְּהִתְפַּתֵּחַ כָּל צָרְכָּם. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָלְכוּ לְאַט לְאַט הָלֹך וּפָרץֹ לָהֶם דֶּרֶךְ, אֲשֶׁר לְדַעְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר עֲתִידָה הָיְתָה לְהָבִיא אוֹתָם אֶל הַפֶּלֶג־הָאָדֹם.

מִשְּׁעַת יְצִיאָתָם וָהָלְאָה יָרְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָלֹךְ וְיָרֹד עַל פְּנֵי הַמִּדְרוֹנוֹת הַשְּׁפָלִים אֲשֶׁר לְמַעֲרֶכֶת הֶהָרִים שֶׁל הָאִי וְהָיוּ מְהַלְּכִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֲשֶׁר עִם הֱיוֹתָהּ כֻּלָּהּ יְבֵשָׁה וַחֲרֵבָה הָיְתָה עֲטוּפָה עֲתֶרֶת צְמָחִים נָאָה בְּיוֹתֵר. שִׁפְעַת צְמָחִים זוֹ נָתְנָה מָקוֹם לְשַׁעֵר, שֶׁהִיא מֻשְׁקָה אִם עַל יְדֵי רֶשֶׁת מַעְיָנוֹת שֶׁבִּפְנִים הָאֲדָמָה אוֹ עַל יְדֵי פֶּלֶג הָעוֹבֵר בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם.

בַּשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לַהֲלִיכָתָם בַּדֶּרֶךְ נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי הַתַּיָּרִים עֶדְרֵי קוֹפִים, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה הָיוּ תְּמֵהִים וְתוֹהִים הַרְבֵּה לְמַרְאֵה בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא רָאוּם אֶלָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט שָׁאַל מִתּוֹךְ בְּדִיחָה, אִם אֵין הוּא וַחֲבֵרָיו נִרְאִים בְּעֵינֵי בַּעֲלֵי אַרְבַּע־יָדַיִם הַחֲזָקִים וְהַמְּהִירִים הַלָּלוּ כְּאַחִים בְּנֵי אָב אֶחָד, שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ וְנִתְנַוָּנוּ! וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, כַּמָּה נוֹפְלִים הָיוּ הוֹלְכֵי־רֶגֶל אֵלֶּה, אֲשֶׁר עִם כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה נֶעֶצְרוּ עַל יְדֵי הַשִּׂיחִים הָעֲבֻתִּים, נֶעֶכְּבוּ עַל יְדֵי הַקִּסּוּס וְדַרְכָּם נִסְגְּרָה לִפְנֵיהֶם עַל יְדֵי גִזְעֵי עֵצִים, מִן הַחַיּוֹת הַזְּרִיזוֹת הָלָּלוּ, אֲשֶׁר קָפְצוּ וְדָלְגוּ מֵעָנָף אֶל עָנָף, וְשׁוּם דָּבָר לֹא עִכֵּב אֶת מַהֲלָכָם. אָכֵן רַב וְעָצוּם הָיָה מִסְפַּר הַקּוֹפִים בַּיַּעַר, וְאוּלָם לְאָשְׁרָם שֶׁל הַתַּיָּרִים, לֹא הִבִּיעוּ לָהֶם שׁוּם רִגְשׁוֹת אֵיבָה וְלֹא חָרְשׁוּ עֲלֵיהֶם רָעָה.

כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רָאוּ הַתַּיָּרִים בַּיַּעַר חַזִירֵי־בָר, אֲגוֹטִי, קֶנְגּוּרוּ וְכַרְסְמָנִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הִתְאַוָּה עַד מְאֹד לִשְׁלֹחַ בָּהֶם כַּדּוּרֵי עוֹפֶרֶת בְּיָד נְדִיבָה.

“אֲבָל,” עָנָה וְאָמַר הַצַּיָד הַנִּלְהָב, “עוֹנַת הַצַּיִד טֶרֶם הִגִּיעָה. וּבְכֵן קַפְּצוּ, יְדִידַי וַאֲהוּבַי, נַתְּרוּ וְדַלְגוּ בְּשָׁלוֹם כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם! עִם שׁוּבֵנוּ נְדַבֵּר אֲלֵיכֶם דְּבָרִים אֲחָדִים!”

בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וַחֵצִי בַּבֹּקֶר נִפְסְקָה פִּתְאֹם הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוֹלִיכָה יָשָׁר לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית, עַל יְדֵי פֶּלֶג־מַיִם, שֶׁהָיָה רָחָב מִשְּׁלֹשִים עַד אַרְבָּעִים רָגֶל. זִרְמוֹ הָיָה אֵיתָן, כִּי קַרְקָעִיתוֹ הָיְתָה מְשֻׁפַּעַת עַד מְאֹד וּזְרוּעָה סְלָעִים, וּמֵימָיו הִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ בְּרַעַשׁ וְשָׁאוֹן. הַמַּיִם הָיוּ עֲמֻקִּים וְזַכִּים, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָשׁוּט עַל פְּנֵיהֶם בְּסִירָה.

“וּבְכֵן נִסְּגְּרָה לְפָנֵינוּ הַדֶּרֶךְ!” קָרָא נֶב.

“לֹא,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא פֶּלֶג וְאָנוּ נוּכַל לְעָבְרוֹ בִּשְׂחִיָּה.”

“אֵין כָּל צֹרֶךְ בָּזֶה,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר. “אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁפֶּלֶג זֶה הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם. וְכֵן הָבָה נֵלֵךְ לְאֹרֶךְ שְׂפָתוֹ הַשְּׂמָאלִית וּבִזְמָן קָצָר נַגִּיעַ אֶל הַיָּם. לְכוּ וְנֵלֵכָה!”

“הַמְתֵּן רֶגַע אֶחָד,” אָמַר הַכַּתָּב, “מָה הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא לְפֶלֶג זֶה, יְדִידַי? הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן לְהַנִּיחַ אֶת הַגֵּאוֹגְרָפִיָּה שֶׁלָּנוּ פְּגוּמָה!”

“צָדַקְתָּ!” אָמַּר פֶּנְקְרוֹף.

“קוּם, בְּנִי, וּקְרָא לוֹ אַתָּה בְּשֵׁם,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר בִּפְנוֹתוֹ אֶל הֶרְבֶּרְט.

“אֶפְשָׁר שֶׁמּוּטָב לָנוּ לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁנַּכִּיר אֶת תּוֹצְאָתוֹ?” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית. “וּבְכֵן הָבָה נֵלְכָה וְאַל נְפַגֵּר.”

“הַמְתֵּן עוֹד רֶגַע אֶחָד!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“מַה חֶפְצֶךָ?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁאִם אָסוּר לָצוּד צַיִד, הֲרֵי הַדִּיּוּג וַדַּאי מֻתָּר הוּא,” אָמַר הַסַּפָּן.

“אֵין לָנוּ לְאַבֵּד זְמָן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“רַק חֲמִשָׁה רְגָעִים וְלֹא יוֹתֵר!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “הֲרֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהַמְתִּין רַק חֲמִשָּׁה רְגָעִים, לְטוֹבַת אֲרֻחַת־הַבֹּקֶר!”

וּפֶּנְקְרוֹף הִשְׁתַּטַּח מְלוֹא קוֹמָתוֹ עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג וְהִכְנִיס אֶת זְרוֹעוֹתָיו אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם הָעַזִּים, וְעַד מְהֵרָה הוֹצִיא מִשָּׁם תְּרֵיסָרִים אֲחָדִים סַרְטַנִּים נָאִים, שֶׁשָּׁרְצוּ הֲמוֹנִים בֵּין הַסְּלָעִים.

“מַה שָׁמֵן חֶלְקֵנוּ!” קָרָא נֶב וּבָא לְעֶזְרַת חֲבֵרוֹ.

“וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי חוּץ מִטַּבַּק, בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ הוּא הָאִי שֶׁלָּנוּ בְּכָל טוּב?” מִלְמֵל פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ אֲנָחָה חֲרִישִׁית.

לֹא עָבְרוּ חֲמִשָּׁה רְגָעִים וְהַדַּיָּגִים שָׁלוּ מִן הַפֶּלֶג סַרְטַנִּים לָרֹב. הֵם שָׂמוּ אוֹתָם בְּשַׂק וְהַתַּיָּרִים קָמוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם.

מִשָּׁעָה שֶׁאָחֲזוּ אֶת דַּרְכָּם עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג הַזֶּה נֶעֶשְׂתָה הֲלִיכָתָם יוֹתֵר קַלָּה וּמְהִירָה. גְּדוֹת הַפֶּלֶג הָיוּ קַרְקַע בְּתוּלָה וְלֹא נִכַּר בָּהֶם אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל מְצִיאוּת בְּנֵי אָדָם. וּכְנֶגֶד זֶה נִרְאוּ שָׁם פַּעַם בְּפַעַם רִשְׁמֵי עִקְּבוֹתֵיהֶן שֶׁל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר וַדַּאי הָיוּ בָּאוֹת אֶל הַפֶּלֶג הַזֶּה לִשְׁבֹּר אֶת צְמָאָן. וּבְכֵן בָּרוּר הָיָה, שֶׁלֹּא בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק נִפְגַּע הַפֵּקָרִי בְּאוֹתוֹ גַּרְגֵּר־הָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ לְפֶנְקְרוֹף אִבּוּד אַחַת מִשִּׁנָּיו.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְכוֹרֶשׁ סְמִית הִתְבּוֹנֵן אֶל הַמְּהִירוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ זָרַם הַפֶּלֶג הַיָּמָּה וּבְלִבּוֹ נִצְנְצָה מַחֲשָׁבַה, שֶׁהוּא וַחֲבֵרָיו וַדַּאי רְחוֹקִים הֵם מִן הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁדִּמּוּ. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת גֵּאוּת הַיָּם, וְאִלּוּ הָיְתָה תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג רְחוֹקָה מִזֶּה אַך מִילִין אֲחָדִים, וַדַּאי הָיְתָה אוֹתָהּ הַגֵּאוּת מְעַכֶּבֶת אֶת שִׁבָּלְתּוֹ וְהוֹדֶפֶת אוֹתָהּ לְאָחוֹר. וְאוּלָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא קָרָה. שִׁבֹּלֶת הַפֶּלֶג הוֹסִיפָה לְגוֹלֵל אֶת מֵימֶיהָ כְּדַרְכָּהּ בַּמִּדְרוֹן הַטִּבְעִי אֲשֶׁר לְקַרְקָעִיתָהּ. כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה תּוֹהֶה עַל זֶה הֶרְבֵּה וּפַעַם בְּפַעַם הִסְתַּכֵּל בַּקָּמְפַּס שֶׁבְּיָדוֹ כְּדֵי לִבְדֹק אִם אֵין הַפֶּלֶג חוֹזֵר וְנוֹטֶה בְּלִי שֶׁתַּרְגִישׁ הָעַיִן אֶל פְּנִים הַמַּעֲרָב־הָרָחוֹק.

לְאַט לְאַט הִתְרַחֵב הַפֶּלֶג וּשְׁאוֹן מֵימָיו נִתְמַעֵט. הָאִילָנוֹת שֶׁגָּדְלוּ מִזֶּה וּמִזֶּה עַל שְׁנֵי גְדוֹתָיו עָמְדוּ צְפוּפִים וְהֶעֱלִימוּ מִן הָעַיִן אֶת כָּל שֶׁטַח הַמָּקוֹם שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וְאוּלָם חֶבְלֵי הַיַּעַר הַלָּלוּ הָיוּ וַדַּאי רֵיקִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, כִּי טוֹףּ לֹא הִשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל נְבִיחָה, וְאִלּוּ נִמְצְאָה נֶפֶשׁ חַיָּה בְּקִרְבַת הַפֶּלֶג וַדַּאי הָיְתָה הַחַיָּה הַנְּבוֹנָה מַרְגִּישָׁה בָּהּ וּמַתְרִיעָה עָלֶיהָ.

כָּל אוֹתָהּ הָעֵת הָיָה הֶרְבֶּרְט מַרְחִיק קְצָת לָלֶכֶת לִפְנֵי חֲבֵרָיו, וְהִנֵּה בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וַחֵצִי עָמַד פִּתְאֹם תַּחְתָּיו וּלְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית קָרָא בְּקוֹל:

“הִנֵּה הַיָּם!”

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַקּוֹלוֹנִיסְִטִים הִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַיַּעַר וּלְעֵינֵיהֶם נִגְלָה הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי.

אֲבָל מָה רַב הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין חוֹף זֶה וּבֵין הַחוֹף הַמִּזְרָחִי, אֲשֶׁר הַמִּקְרֶה הֱטִילָם לְשָׁם בַּתְּחִלָּה! אֵין חוֹמַת גְּרָנִית וְאֵין צוּקֵי סְלָעִים הָעוֹלִים מִן הַיָּם, וַאֲפִילוּ שְׂפַת־חוֹל לֹא הִשְׂתָּרְעָה פֹּה! הַיַּעַר עַצְמוֹ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כָּאן חוֹף וְשׁוּרַת עֵצָיו הָאַחֲרוֹנָה נִזְדַּקְּרָה לְבֵין הַגַּלִּים וְכָפְפָה אֶת שִׁפְעַת עֲנָפֶיהָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. זֶה לֹא הָיָה חוֹף כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁיוֹצֵר אוֹתוֹ הַטֶּבַע בְּכָל מָקוֹם, בֵּין עַל יְדֵי שֶׁהוּא שׁוֹטֵחַ מַרְבַדֵּי חוֹלוֹת עַל שְׂפַת הַמַּיִם וּבֵין עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַעֲמִיד בִּפְנֵי הַגַּלִּים חוֹמַת צוּרִים וּסְלָעִים, אֶלָּא גְבוּל שֶׁל טוּר אִילָנוֹת, שֶׁאֵין כְּמוֹהֶם לְהוֹד וְהָדָר. וְאוּלָם חוֹף זֶה הָיָה כָּל כָּךְ גַָבֹהַּ וּמוּרָם מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, שֶׁשּׁוּם נַחְשׁוֹל לֹא יָכֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו אֲפִילוּ בִּשְׁעַת הַגֵּאוּת, וְהָאִילָנוֹת שֶׁצָּמְחוּ עַל אַדְמָתוֹ הַפּוֹרִיָּה, הַמֻּטְבַּעַת עַל כֵּן שֶׁל גְּרָנִית, הִשְׁתָּרְשׁוּ בָּהּ, כַּנִּרְאֶה, בְּחָזְקָה כַּאֲחֵיהֶם בִּפְנִים הָאִי גוּפוֹ.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָמְדוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל יַד מִפְרָץ קָטֹן חֲסַר־עֶרֶךְ, שֶׁלֹא הָיָה בּוֹ מָקוֹם אֲפִילוּ לִשְׁתַּיִם שָׁלֹש סִירוֹת דּוּגָה וְשֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ תוֹצָאָה לְמֵי הַפֶּלֶג הֶחָדָשׁ. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הִשְׁתַּפֵּךְ הַפֶּלֶג אֶל הַיָּם לֹא בְּשׁוּבָה וָנַחַת דֶּרֶךְ הַמִּדְרוֹן שֶׁל אֲפִיקוֹ, אֶלָּא הִתְנַפֵּל לְמַטָּה מֵרוּם שֶׁל אַרְבָּעִים רֶגֶל – וְזֹאת הָיְתָה אֵפוֹא הַסִּבָּה, מִפְּנֵי מַה לֹא הִשְׁפִּיעָה גֵּאוּת הַיָּם עַל מַהֲלַךְ הַפֶּלֶג בְּמַעֲלֵה הַפֶּלֶג. גַּלֵּי הַגֵּאוּת שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ לִמְרוֹם גָּבְהָם, לֹא יָכְלוּ בְּשׁוּם פָּנִים לְהַגִּיעַ אֶל אֲפִיקוֹ שֶׁל הַפֶּלֶג, וְעוֹד יַעַבְרוּ מִלְיוֹנִים בַּשָּׁנִים עַד שֶׁזֶּרֶם הַמַּיִם יְכַרְסֵם אֶת סֶכֶר הַגְּרָנִית וְיַחְפֹּר לוֹ תּוֹצָאָה נוֹחָה וְקַלָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְקָרְאוּ לְפֶלֶג זֶה בְּשֵׁם “נַחַל־הָאֶשֶׁד”, וְהַכֹּל הִסְכִּימוּ לְשֵׁם זֶה.

שְׂפַת הַיַּעַר הָלְכָה וְהִשְׂתָּרְעָה לִפְאַת צָפוֹן בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילִין; מִשָּׁם וָהָלְאָה נִתְמַעֲטוּ הָאִילָנוֹת וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם נִרְאוּ מְרוֹמֵי־הָרִים נָאֵי־מַרְאֶה, שֶׁנִּמְשְׁכוּ כִּמְעַט בְּקַו יָשָׁר מִצָּפוֹן לְדָרוֹם. וּלְעֻמַּת זֶה הָיְתָה כָּל אַדְמַת הַחוֹף שֶׁבֵּין נַחַל־הָאֶשֶׁד וְכֵף־הַנָּחָשׁ כֻּלָּהּ שִׁפְעַת יַעַר אֶחָד שֶׁל אִילָנוֹת זְקוּפִים אוֹ כְּפוּפֵי־קוֹמָה, אֲשֶׁר שָׁרְשֵׁיהֶם טָבְלוּ בְּגַלֵּי הַיָּם. וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַחֲקֹר אֶת הַחוֹף רַק מִצַּד זֶה, כִּי רַק חֶלְקוֹ זֶה בִּלְבָד יָכֹל הָיָה לְהַמְצִיא מִקְלָט וּמַחֲסֶה לִפְלִיטֵי אֳנִיָּה שֶׁנִּטָּרְפָה בַּיָּם, מַה שֶׁאֵין כֵּן צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מִדְבָּר שָׁמֵם.

מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה וְהָשָּׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים, וּמִמְּרוֹם הַסֶּלַע, שֶׁעָלָיו עָרְכוּ נֶב וּפֶנְקְרוֹף אֶת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר, נִגְלָה מַרְאֶה נִרְחָב עַד לַמֶּרְחַקִּים. הָאֹפֶק הָיָה זַךְ בְּיוֹתֵר, וּבְכָל זֹאת לֹא נִרְאָה בּוֹ אַף מִפְרָשׂ אֶחָד. וּכְמוֹ כֵן לֹא גִלְּתָה הָעַיִן לְכָל אֹרֶךְ הַחוֹף לֹא אֳנִיָּה וְלֹא שֶׁבֶר כָּל שֶׁהוּא שֶׁל אֳנִיָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן סָבוּר הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁלֹּא יֵחָקֵר הַחוֹף כֻּלּוֹ עַד לַחֲצִי־הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי לֹא יְהֵא הַדָּבָר בָּרוּר כָּל צָרְכּוֹ.

סְעֻדַּת הַבֹּקֶר נִגְמְרָה עַד מְהֵרָה וּבְאַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וַחֵצִי נָתַן כּוֹרֶשׁ סְמִית לַחֲבֵרָיו אוֹת לָקוּם וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ. תַּחַת לְהַלֵּךְ עַל אַדְמַת סְלָעִים אוֹ עַל מִשְׁטַח חוֹלוֹת, הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עוֹבְרִים עָכְשָׁו לְאֹרֶךְ הַחוֹף תַּחַת חֻּפַּת אִילָנוֹת.

מִתּוֹצָאַת נַחַל־הָאֶשֶׁד וְעַד כֵּף־הַזּוֹחֵל הָיָה בְּעֶרֶך מֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר מִילִין. אִלּוּ הָיְתָה דֶּרֶךְ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים דֶּרֶךְ נוֹחָה כָּל צָרְכָּהּ, וַדַּאי הָיוּ עוֹבְרִים מֶרְחָק זֶה בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְאוּלָם עַכְשָׁו הָיוּ צְרִיכִים לִזְמָן כָּפוּל מִזֶּה כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטְרָתָם, לְפִי שֶׁמֻּכְרָחִים הָיוּ לְהַקִּיף אִילָנוֹת, לִשְׁבֹּר שִׂיחִים וְלַחְתֹּךְ קִסּוּסִים, וְהָעֲמִידוֹת וְהָעֲקִיפִים הַלָּלוּ הֶאֱרִיכוּ אֶת דַּרְכָּם בְּמִדָּה יְתֵרָה.

גַּם בְּדֶרְֶך הֲלִיכָתָם זוֹ לֹא נִגְלָה לְעֵינֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל שֶׁבֶר אֳנִיָּה, שֶׁהִתְרַחֵשׁ זֶה לֹא כְּבָר בְּקִרֵבַת הַחוֹף הַזֶּה. וְאוּלָם סְבָרָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁגַּלֵּי הַיָּם סָחֲפוּ אֶת הַכֹּל לַמֶּרְחַקִּים, וְחֶסְרוֹן שְׁבָרִים וּשְׁיָרִים עַל שְׂפַת הַיָּם לֹא יָכֹל אֵפוֹא לְשַׁמֵּשׁ רַאֲיָה, שֶׁבִּכְלָל לֹא נִדְחֲתָה שׁוּם אֳנִיָּה לְצַד זֶה שֶׁל הָאִי לִיְנקוֹלְן. סְבָרָתוֹ זוֹ שֶׁל הַכַּתָּב הָיְתָה וַדַּאי נְכוֹחָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַמַּעֲשֶׂה בְּגַרְגַּר־הָעוֹפֶרֶת הוֹכִיחַ הוֹכָחָה שֶׁאֵין לְעַרְעֵר עָלֶיהָ, כִּי לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, לְכָל הַקּוֹדֵם, יָרָה אָדָם עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן בִּקְנֵה־רוֹבֶה.

הַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה שְׁעַת חָמֵשׁ, וַחֲצִי הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי עֲדַיִן רָחוֹק הָיָה שְׁנֵי מִילִין מִן הַמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו הַקוֹלוֹנִיסְטִים. כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו רָאוּ וְנוֹכְחוּ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל כֵּף־הַזּוֹחֵל, שׁוּב לֹא יַסְפִּיקוּ לַחֲזֹר לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה אֶל מִשְׁכַּב־הַלַּיְלָה, שֶׁהֵכִינוּ לָהֶם לְיַד מְקוֹרוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה, וַאֲנוּסִים יִהְיוּ לָלוּן עַל פְּנֵי הַכֵּף עַצְמוֹ. בְּצֵידָה לֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם מַחֲסוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁחַיּוֹת לֹא הָיוּ מְצוּיוֹת בְּמָקוֹם זֶה כָּל עִקָּר.

לְעֻמַּת זֶה עָשִׁיר הָיָה הַמָּקוֹם בְּכָל מִינֵי בַּעֲלֵי כָנָף: זְשָׁקָמָרִים, קוּרוּקוּסִים, טְרָגָפָּנִים, דּוּכִיפַתִּים, לוּרִיסִים, תֻּכִּיִים, קָקָדוּ, פַּסְיוֹנִים, יוֹנִים וּמֵאוֹת עוֹפוֹת אֲחֵרִים. לֹא הָיָה אִילָן שֶׁאֵין עָלָיו קֵן, וְלֹא הָיָה קֵן שֶׁלֹּא הָיָה מָלֵא בַּעֲלֵי־כָנָף!

עֲיֵפִים וּתְשׁוּשֵׁי־כֹּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ הִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים סָמוּךְ לְשֶׁבַע שָׁעוֹת בָּעֶרֶב אֶל כֵּף־הַזּוֹחֵל. כֵּף זֶה הָיָה זִיז בּוֹלֵט עַל פְּנֵי הַיָּם, שֶׁתַּבְנִיתוֹ תַּבְנִית נָחָשׁ. כָּאן הִגִּיעַ קִצּוֹ שֶׁל הַיַּעַר שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל שְׂפַת־הַיָּם, וְכָל הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַחוֹף עִם הַסְּלָעִים, הַשּׁוּנִיּוֹת וְהַחוֹלוֹת שֶׁלּוֹ לָבַשׁ שׁוּב צוּרָה שֶׁל שְׂפַת־יָם מְצוּיָה. הִנֵּה כִּי כֵן אֶפְשָׁר הָיָה, כִּי בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָאִי עָמְדָה אַחַת הָאֳנִיּוֹת, שֶׁהוּטְלָה לְכָאן בְּיַד הַסְּעָרָה. וְאוּלָם כְּבָר אָתָא לַיְלָה וְהָיָה צֹרֶךְ אֵפוֹא לִדְחוֹת אֶת בְּדִיקַת הַחוֹף עַד לְמָחָר.

פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט נִזְדָּרְזוּ לְבַקֵּשׁ מָקוֹם נוֹחַ לְלִינָה. הָעֶלֶם פָּנָה כֹּה וָכֹה וְתָר אֶת הָאִילָנוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל יַעַר הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק, וְהִנֵּה הִכִּיר בֵּינֵיהֶם שִׂיחִים עֲבֻתִּים אֲחָדִים שֶׁל קְנֵי חִזְרָן.

“מַה טוֹב וּמַה יָפֶה!” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “הִנֵּה מָצָאתִי מְצִיאָה יְקָרָה!”

“מְצִיאָה יְקָרָה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף בִּתְמִיהָה.

“בְּלִי שׁוּם סָפֵק,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “לֹא אֲדַבֵּר עַל תּוֹעֶלֶת קְלִפָּתוֹ שֶׁל הַחִזְרָן, שֶׁמְנַתְּחִים אוֹתָהּ לִרְצוּעוֹת דַּקּוֹת וְקוֹלְעִים מֵהֶן סַלִּים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּמוֹגְגִים אוֹתָהּ בְּמַיִם וְעוֹשִׂים אוֹתָהּ עִסָּה, הַמְשַׁמֶּשֶׁת לְהָכִין מִמֶּנָּה אֶת הַנְּיָר הַכִּינַאי; לֹא אֲדַבֵּר עַל גִּבְעוֹלָיו שֶׁעוֹשִׂים מֵהֶם מַקְלוֹת, קְנֵי־מִקְטָרוֹת, צִנּוֹרוֹת שֶׁל תְּעָלוֹת־מַיִם, הַכֹּל לְפִי גָדְלָם; אַף לֹא אֲדַבֵּר עַל גִּזְעֵי־הַחִזְרָן הַגְּדוֹלִים הַמְּשַׁמְּשִׁים חֹמֶר־בְּנִיָּה מוּצָק וְקַל, שֶׁאֵין הַשְּׁרָצִים עֲלוּלִים לְקַלְקֵל אוֹתָם. וְגַם לֹא אוֹסִיף עַל כָּל אֵלֶּה גַם אֶת זֹאת, שֶׁאִם אָדָם חוֹתֵךְ אֶת הַחִזְרָן לְרָחְבּוֹ נְתָחִים נְתָחִים מִתּוֹךְ שְׁמִירַת דָּפְנוֹת הַמְּחִיצָה שֶׁלְּיַד הַקְּשָׁרִים, הֲרֵיהוּ מַעֲלֶה בְּיָדוֹ כֵּלִים נוֹחִים וַחֲזָקִים כְּאוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם הַכִּינָאִים יוֹם יוֹם, לֹא! עַל כָּל הַסְּגֻלּוֹת וְהַיִתְרוֹנוֹת הַלָּלוּ לֹא אֲדַבֵּר, כִּי לֹא הָיוּ מְנִיחִים אֶת דַּעְתֶּךָ. וְאוּלָם….”

“וְאוּלָם?…”

“וְאוּלָם עָלַי לְהַגִּיד לְךָ, אִם טֶרֶם יָדַעְתָּ זֹאת, כִּי בְּהֹדּוּ אוֹכְלִים אֶת הַחִזְרָן בִּמְקוֹם אַסְפַּרְגָּל.”

“קְנֵי אַסְפַּרְגָּל, שֶׁאָרְכָּם שְׁלֹשִׁים רֶגֶל!” קָרָא הַסַּפָּן, “וְיָפִים הֵם לַאֲכִילָה?”

”טַעֲמָם מְצֻיָּן," הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “וְאוּלָם לֹא אֶת הַקָּנִים הָאֲרֻכִּים שְׁלֹשִׁים רֶגֶל אוֹכְלִים שָׁם, אֶלָּא אֶת הַיּוֹנְקוֹת הָרַכּוֹת שֶׁל הַחִזְרָן.”

“אַשְׁרָיו, בְּנִי, אַשְׁרָיו לְצֶמַח זֶה שֶׁכָּכָה לוֹ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“וְעַל כָּל אֵלֶּה עָלַי לְהוֹסִיף, שֶׁמֹּחַ הַיּוֹנְקוֹת הָרַכּוֹת שֶׁשּׁוֹרִים אוֹתוֹ בְּחֹמֶץ מְשַׁמֵּשׁ תֶּבֶל מְשֻׁבַּח.”

“אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו, הֶרְבֶּרְט בְּנִי!”

“וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן: הַחִזְרָן הַזֶּה פּוֹלֵט מִבֵּין קְשָׁרָיו מִיץ מָתוֹק, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָכִין מִמֶּנוּ מַשְׁקֶה עָרֵב.”

“וְאֵלֶּה הֵם כָּל שְׁבָחָיו?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“הֵן, אֵלֶּה כָּל שְׁבָחָיו!”

“וְשֶׁמָּא יָפֶה צֶמַח זֶה גַם לְעִשּׁוּן?”

“לֹא, פֶּנְקְרוֹף עֲלוּבִי, לְעִשּׁוּן אֵין הוּא יָפֶה כְּלָל!”

הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ שָׁעָה אֲרֻכָּה מָקוֹם נוֹחַ לְמִשְׁכַּב לַיְלָּה. הַסְּלָעִים שֶׁעַל גַּבֵּי הַחוֹף, אֲשֶׁר גַּלֵּי הַיָּם הָיוּ מַכִּים וְחוֹבְטִים בָּהֶם בַּחֲמַת כֹּחַ בִּנְשֹב רוּחַ דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית וּפָרְצוּ בָּהֶם בְּקִיעִים, הָיוּ מְלֵאִים מְעָרוֹת וּמְחִלּוֹת שֶׁיָכְלוּ לְשַׁמֶּשׁ מִקְלָט מִפְּנֵי מֶזֶג הָאֲוִיר הָרַע וּמָקוֹם לָלוּן שָׁם. וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָמְרוּ לְהִכָּנֵס אֶל אַחַת הַמְּעָרוֹת הָאֵלֶּה, קִדְּמָה אוֹתָם שְׁאָגָה אֲיֻמָּה.

“שׁוּב אָחוֹר!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “הָרוֹבִים שֶׁלָּנוּ אֵינָם טְעוּנִים אֶלָּא גַרְגְּרֵי־עוֹפֶרֶת, וּפְגִיעָתָם שֶׁל אֵלֶּה בְּחַיּוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת שְׁאָגָה כָּזוֹ, שְׁקוּלָה כִּפְגִיעָה שֶׁל גַּרְגֵּר־מֶלַח!”

וְהַסַּפָּן תָּפַשֹ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ אֶל מָקוֹם בָּטוּחַ בֵּין הַסְּלָעִים, וּבוֹ בָּרֶגַּע הוֹפִיעָה בְּפֶתַח הַמְּעָרָה חַיָּה גְדוֹלָה וְנָאָה.

חַיָּה זוֹ הָיְתָה יָגוּאַר, שֶׁהָיָה דוֹמֶה בְּגָדְלוֹ לִבְנֵי מִינוֹ אֲשֶׁר בְּאַסְיָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמִּקְצֵה רֹאשׁוֹ וְעַד תְּחִלַּת זְנָבוֹ הָיָה אָרֹך יוֹתֵר מֵחָמֵשׁ רַגְלָיִם. עוֹרוֹ הַצְּהַבְהַב הָיָה מְנֻמָּר בְּבֶהָרוֹת שְׁחוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ מְסֻדָּרוֹת יָפֶה, תַּחַת אֲשֶׁר שַׂעֲרוֹת בִּטְנוֹ הָיוּ לְבָנוֹת. הֶרְבֶּרְט הִכִּיר מִיָּד בְּחַיָּה רָעָה זוֹ אֶת בֶּן־הַשַּׁחַץ הַמִּתְחָרֶה עִם הַנָּמֵר וַאֲשֶׁר אָיֹם וְאַכְזָרִי הוּא מִן הַקּוגוּאַר, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא קְרוֹבוֹ וּבֶן מִינוֹ שֶׁל הַזְּאֵב הַמָּצוּי.

הַיָּגוּאַר צָעַד נִכְחוֹ וְהִבִּיט כֹּה וָכֹה וּשְׂעָרוֹ סָמָר, וְאֵשׁ קָדְחָה בְּעֵינָיו הַזּוֹעֲמוֹת, כְּאִלּוּ אֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא נִפְגָּשׁ עִם בֶּן אָדָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא גִדְעוֹן סְפִּיֶלט מִבֵּין הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים; הֶרְבֶּרְט סָבוּר הָיָה, שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַיָּגוּאַר, וְאָמַר לָרוּץ אֵלָיו לְהַזְהִירוֹ, וְאוּלָם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט רָמַז לוֹ בְּיָדוֹ וְהוֹסִיף לָלֶכֶת נִכְחוֹ. לֹא פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיָּיו עָמַד פָּנִים אֶל פָּנִים לִפְנֵי הַנָּמֵר, וּלְפִיכָך הָלַךְ וְקָרַב אֶל פְּרִיץ־הַחַיּוֹת בְּלִי־חָת. מִשֶׁקָּרַב אֵלָיו עַד לְמֶרְחָק שֶׁל עֶשֶׂר פְּסִיעוֹת, עָמַד תַּחְתָּיו וְהִתְחִיל מְכַוֵּן אֶת הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ אֶל הַמַּטָרָה, וְאַף שְׁרִיר אֶחָד מִשְּׁרִירָיו לֹא נָע וְלֹא זָע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

הַיָּגוּאַר רָבַץ תַּחְתָּיו כְּדֵי לְהִשְׂתָּעֵר עַל הַצַּיָּד, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁקָּפַץ מִמְקוֹמוֹ פָּגַע כַּדּוּר בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו וְהוּא נָפַל מֵת.

הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף מִהֲרוּ אֶל הַיָּגוּאַר, וְנֶב וְכוֹרֶש סְמִית בָּאוּ דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים מִצַּד אַחֵר, וְכֻלָּם עָמְדוּ שָׁעָה קַלָּה והִסְּתַּכְּלוּ בַּחַיָּה הַמּוּטֶלֶת סְרוּחָה עַל הַקַּרְקַע, שֶׁעוֹרָהּ הַיָּפֶה עָתִיד הָיָה לְפָאֵר אֶת הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

“הוֹי, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט! כַּמָּה הִפְלֵאתַנִי בִּגְבוּרָתְךָ וּמַה מְקַנֵּא אֲנִי בְּךָ!” קָרָא הֶרְבֶּרְט מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת לְאֵין שִׁעוּר.

“אֵין דָּבָר, בְּנִי,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “גַּם אַתָּה הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּמוֹנִי.”

“אֲנִי! וְכִי מֻכְשָׁר אֲנִי לְקֹר־רוּחַ כַּזֶה!…”

“דַּמֵּה בְּנַפְשְׁךָ, הֶרְבֶּרְט, כִּי הַיָּגוּאַר אֵינוֹ אֶלָּא אַרְנֶבֶת, וְאָז תַּעֲמֹד וְתִירֶה אֵלָיו בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה.”

“עֵצָה מְחֻכָּמָה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אָכֵן לֵיצָן גָּדוֹל הוּא אָדָם זֶה!”

“וְעַתָּה,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כֵּיוָן שֶׁיָּגוּאַר זֶה פִּנָּה אֶת מְעוֹנוֹ, אֵינִי רוֹאֶה, יְדִידִי, שׁוּם סִבָּה מִפְּנֵי מַה לֹא נָסוּר לָלוּן שָׁם הַלָּיְלָה.”

“אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹאוּ פְּרִיצֵי־חַיּוֹת אֲחֵרִים!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“יֵשׁ תַּקָּנָה לַדָּבָר,” אָמַר הַכַּתָּב; “נַצִּית מְדוּרָה בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְשוּב לֹא יָעֵזוּ לַעֲבֹר אֶת סִפָּה.”

“וּבְכֵן הָבָה נִכָּנֵס אֶל בֵּית דִּירָתוֹ שֶׁל הַיָּגוּאַר!” אָמַר הַסַּפָּן וְעָמַד וְסָחַב אַחֲרָיו אֶת נִבְלָתוֹ שֶׁל פְּרִיץ־הַחַיּוֹת.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַמְּאוּרָה הַפְּנוּיָה, וְעַד שֶׁנֶּב הָיָה עָסוּק בִּפְשִׁיטַת עוֹרוֹ שֶׁל הַיָּגוּאַר, צָבְרוּ חֲבֵרָיו בְּפֶתַח הַמְּעָרָה צִבּוּר גָּדוֹל שֶׁל עֵצִים יְבֵשִׁים, שֶׁהָיוּ מְצוּיִים לָרֹב בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ.

גַּם כּוֹרֶשׁ סְמִית רָאָה אֶת שִׂיחַ הַחִזְרָן הַגָּדֵל בְּקִרְבַת מָקוֹם וְהוּא הָלַךְ אֶצְלוֹ וְכָרַת מִמֶּנוּ הַרְבֵּה קָנִים וְעֵרֵב אוֹתָם בִּשְׁאָר הָעֵצִים הַמּוּכָנִים לַמְּדוּרָה.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָמְדוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְהִתְקִינוּ לָהֶם מִשְׁכָּב בַּמְּעָרָה, אֲשֶׁר קַרְקַע־הַחוֹל שֶׁלָהּ הָיָה כֻּלּוֹ זָרוּעַ עַצְמוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים. מֵחֲשַׁש סַכָּנָה מִפְּנֵי פְּגִיעַת־פִּתְאֹם מִלְּאוּ אֶת הָרוֹבִים בְּכַדּוּרֵי עוֹפֶרֶת וְיָשְׁבוּ לִסְעֹד אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב. מִשֶּׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַשֵּׁנָה, עָמְדוּ וְהִצִּיתוּ בְּאֵשׁ אֶת צִבּוּר הָעֵצִים שֶׁנֶּעֱרַם לְיַד מְבוֹא הַמְּעָרָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא הָאֲוִיר קוֹל שָׁאוֹן וְקוֹל רַעַשׁ מְפוֹצֵץ. אֶת הָרַעַשׁ הַזֶּה הֵקִימוּ קְנֵי הַחִזְרָן, אֲשֶׁר בֶּאֱחֹז בָּהֶם הָאֵשׁ רָעֲשׁוּ וּפוֹצְצוּ כְּזִקֵּי אוֹר־שַׁעֲשׁוּעִים! קוֹל רַעַשׁ וְקוֹל פִּצּוּץ כָּזֶה, כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, הָיָה מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ לְהַפְחִיד אֲפִילוּ אֶת פְּרִיצֵי הַחַיּוֹת הָאֲיֻמִּים בְּיוֹתֵר.

וְאוּלָם לֹא כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה הַמַּמְצִיא אֶת הַתַּחְבּוּלָה הַזֹּאת, הַמּוֹלִידָה רַעַשׁ וְשָׁאוֹן, כִּי לְפִי עֵדוּתוֹ שֶׁל הַתַּיָּר הַמְפֻרְסָם מַרְקוֹ פּוֹלוֹ, כְּבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ הַתַּתָּרִים לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, כְּדֵי לְגָרֵשׁ עַל יָדָהּ מִתַּחֲנוֹתֵיהֶם אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבְּאַסְיָה הַמֶּרְכָּזִית.

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

הַצָּעָה לַחֲזֹר הַבְּיְתָה דֶרֶךְ הַחוֹף הַדְּרוֹמִי – צוּרַת הַחוֹף – חִפּוּשׂ טְרוּפֵי הָאֳנִיָּה הַמְדֻּמִּים – מְצִיאָה בָּאֲוִיר – גִּלוּי נָמֵל קָטֹן הֶעָשׂוּי בְּיַד הַטֶּבַע – בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה עַל שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה – סִירָה הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו יָשְׁנוּ שְׁנַת מַרְמִיטָה בַּמְּעָרָה, אֲשֶׁר הַיָּגוּאַר פִּנָּה לָהֶם בְּנִמּוּס וּבְכָבוֹד מְרֻבֶּה כָּל כָךְ.

עִם הָנֵץ הַחַמָּה עָמְדוּ כֻּלָּם עַל פְּנֵי הַחוֹף, בִּקְצֵה פִּסְגַּת הַכֵּף, וְעֵינֵיהֶם תָּרוּ אֶת הָאֹפֶק, שֶׁנִּגְלָה לָהֶם בְּרֹב הֶקֵּפוֹ. וְשׁוּב פַּעַם רָאָה הָאִינְגֵ’נֵר, שֶׁעַל פְּנֵי הַיָּם אֵין שׁוּם מִפְרָשׂ, שׁוּם שֶׁלֶד־אֳנִיָּה וַאֲפִילוּ בְּמַשְׁקֶפֶת אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין דָּבָר.

גַּם עַל אַדְמַת הַחוֹף לֹא נִרְאָה כְּלוּם, עַל כָּל פָּנִים בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק מִמֶּנָּה שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ לִפְנֵיהֶם בְּקַו יָשָׁר עַד שְׁלֹשָׁה מִילִין; מִשָּׁם וָהָלְאָה הֶעֱלִימָה עַקְמוּמִית הַקַּרְקַע אֶת הַחֵלֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחוֹף הַדְּרוֹמִי, וַאֲפִילוּ מִקְצֵה חֲצִי הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת כֵּף הַצִּפֹּרֶן, שֶׁהָיָה חָבוּי אֲחוֹרֵי סְלָעִים רָמִים.

וּבְכֵן שׁוּב לֹא הָיָה לָהֶם מַה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לַחֲקֹר אֶת הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי, שֶׁהָיָה סָמוּי מִן הָעָיִן. אֲבָל אֵימָתַי יַעַסְקוּ בַּחֲקִירָה זוֹ? כְּלוּם יַתְחִילוּ בָּהּ מִיָּד וְיַקְדִּישׁוּ לָהּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הַשֵּׁנִי לְנוֹבֶמְבֶּר?

דָּבָר זֶה לֹא נִכְנַס בְּתָכְנִית הַתִּיּוּר שֶׁנִּקְבְּעָה מֵרֹאשׁ. כְּשֶׁעָזְבוּ הַתַּיָּרִים אֶת הַפִּירוֹגָה לְיַד מְקוֹרוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ, לְאַחַר סִיּוּר הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי, עַל מְנָת לָשׁוּב אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית דֶּרֶךְ הַנָּחַל. אָז סָבוּר הָיָה כּוֹרֶשׁ, שֶׁהַחוֹף הַמַּעֲרָבִי יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לָתֵת מִקְלָט אִם לַסְפִינָה שֶׁנִּזּוֹקָה הַשְּׁרוּיָה בְּצָרָה, אוֹ לָאֳנִיָּה שֶׁלֹּא נִפְגְּעָה הַהוֹלֶכֶת לְדַרְכָּהּ; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהֻבְרַר לַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁאוֹתוֹ הַחוֹף אֵין לוֹ שְׂפַת יַבָּשָׁה לָרֶדֶת עָלֶיהָ, הֲרֵי הֻצְרְכוּ לְבַקֵּשׁ בַּחוֹף הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי מַה שֶׁלֹּא מָצְאוּ בַּמַּעֲרָב.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִצִּיעַ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה כְּדֵי לִפְתֹּר סוֹף סוֹף אֶת הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר שֶׁבֶר־הָאֳנִיָּה פִּתְרוֹן גָּמוּר וּמֻחְלָט, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁאַל כַּמָּה גָדול לְפִי הָעֶרֶךְ הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין קְצֵה חֲצִי־הָאִי וּבֵין כֵּף־הַצִּפֹּרֶן.

“כִּשְׁלֹשִׁים מִילִין,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אִם נַעֲלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת עַקְמוּמִית הַחוֹף.”

“שְׁלֹושִׁים מִיל!” קָרָא גִּדְעוֹן סְפִּיֶלט, “הֲרֵי זוֹ הֲלִיכָה שֶׁל יוֹם תָּמִים. וְאַף עַל פִּי כֵן סָבוּר אֲנִי, שֶׁעָלֵינוּ לָשׁוּב אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית דֶּרֶך הַחוֹף הַדְּרוֹמִי.”

“אֲבָל הֵן מִכֵּף־הַצִּפֹּרֶן עַד לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית,” הֵעִיר הֶרְבֶּרְט, “יֵשׁ עוֹד מַהֲלָךְ שֶׁל עֲשָׂרָה מִילִין לְכָל הַפָּחוֹת.”

“וּבְכֵן עֲלֵינוּ לַעֲבֹר בְּסַךְ הַכֹּל מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים מִילִין,” אָמַר הַכַּתָּב, "אֲבָל אֵין דָּבָר, נְאַמֵץ כֹּחֵנוּ וְנַעֲבֹר אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה. בֵּינָתַיִם נָתוּר אֶת אַדְמַת הַחוֹף, שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ, וְשׁוּב לֹא נִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְחָקְרוֹ בְּפַעַם אַחֶרֶת.

“נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֲבָל הַפִּירוֹגָה שֶׁלָּנוּ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?”

“הֲרֵי הִיא נִשְׁאֲרָה יוֹם אֶחָד לְבַדָּהּ עַל יַד מְקוֹרוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְאֵין סַכָּנָה בַּדָּבָר אִם תִּשָׁאֵר שָׁם יוֹמָיִם! עַד עַכְשָׁו לֹא הָיְתָה לָנוּ סִבָּה לְהִתְאוֹנֵן, שֶׁגַּנָּבִים מְצוּיִים עַל פְּנֵי הָאִי!”

“אֲבָל,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר בְּמַעֲשֶׂה הַצָּב, שׁוּב אֵין לִי בִּטָּחוֹן גָּמוּר כָּל עִקָּר.”

“הַצָּב! הַצָּב!” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיָּם הוּא הוּא שֶׁחָזַר וְהָפַךְ אוֹתוֹ עַל פָּנָיו?”

“מִי יוֹדֵעַ?” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר בְּקוֹל דְּמָמָה.

“אֲבָל…” אָמַר נֶב.

נִכָּר שֶׁהָיוּ מִלִּים עַל לְשׁוֹנוֹ שֶׁל נֶב, כִּי הוּא פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר וְלֹא דִבֵּר.

“מֶה רָצִיָת לְהַגִּיד, נֶב?” שְׁאֵלָהוּ הָאֵינְגֵ’נֵר.

“אִם נָשׁוּב דֶּרֶךְ הַחוֹף וְנֵלֵךְ עַד לְכֵף־הַצִּפֹּרֶן,” הֵשִׁיב נֶב, “הֲרֵי לְאַחַר שֶׁנָּסֹב אֶת הַכֵּף, תִּהְיֶה דַרְכֵּנוּ סְגוּרָה…”

“עַל יְדֵי נַחַל־הַתּוֹדָה!” אָמַר הֶרְבֶּרְט. “וְכֵיוָן שֶׁאֵין לָנוּ לֹא גֶשֶׁר וְלֹא סִירָה, לֹא נוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל!”

“אֵין דָּבָר,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “נִקְשֹׁר יַחַד גִּזְעֵי עֵצִים אֲחָדִים וְנַעֲבֹר עַל גַּבָּם אֶת הַנָּחַל.”

“וְאַף עַל פִּי כֵן,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כְּדַּאי הָיָה לָנוּ לִבְנוֹת גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי הַנַּחַל, כְּדֵי שֶׁחִבּוּר הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּינֵינוּ וּבֵין הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק יִהְיֶה קַל וְנוֹחַ.”

“גֶּשֶׁר!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “וְכִי אֵין מַר סְמִית אִינְגֵ’נֵר לְפִי אֻמָּנוּתוֹ? אִם יִהְיֶה לָנוּ צֹרֶךְ בְּגֶשֶׁר, וַדַּאי עָשׂה יַעֲשֶׂה לָנוּ גֶּשֶר! אֲבָל בֵּין כֹּה וָכֹה הֲרֵינִי נוֹטֵל עַל עַצְמִי לְהַעֲבִיר אֶתְכֶם הָעֶרֶב אֶל עֵבֶר הַנַּחַל בְּלִי שֶׁתַּרְטִיבוּ אֶת בִּגְדֵיכֶם אֲפִילוּ כִּמְלוֹא הַנִּימָה. הִנְנִי עָרֵב לָכֶם בַּדָּבָר. הַצֵּדָה שֶֹבְּיָדֵנוּ עוֹד תַּסְפִּיק לָנוּ לְיוֹם אֶחָד – וַהֲרֵי זֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא וַדַּאי לֹא נֶחְסַר צַיִד גַּם הַיּוֹם, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָסַרְנוּ אֶתְמוֹל. וּבְכֵן לְכוּ וְנֵלֵכָה!”

הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַכַּתָּב, שֶׁהַסַּפָּן תָּמַךְ בָּהּ בְּכָל תֹּקֶף, נִתְקַבְּלָה פֶּה אֶחָד, לְפִי שֶׁהַכֹּל רָצוּ לַעֲשׂוֹת קֵץ לַפִּקְפּוּקִים וְלַסְּפֵקוֹת שֶׁהִטְרִידוּ אוֹתָם, וּבָרִי הָיָה בְּיָדָם, שֶׁאִם יַחְזְרוּ הַבַּיְתָה דֶּרֶךְ כֵּף־הַצִּפֹּרֶן יְסַיְמוּ מִתּוֹךְ כָּךְ אֶת סִיּוּר הָאִי כֻּלּוֹ וְיָבִיאוּ אֶת הַחֲקִירָה וְהַבְּדִיקָה לִידֵי גֶּמֶר מֻחְלָט. וְהוֹאִיל וְכָךְ, לֹא הָיוּ רַשָּׁאִים לְאַבֵּד אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת לְבַטָּלָה, כִּי דֶרֶךְ שֶׁל אַרְבָּעִים מִילִין הָיְתָה דֶרֶךְ אֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְקַוּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לִפְנֵי בּוֹא הַלָּיְלָה.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר קָמָה אֵפוֹא הַשַּׁיָּרָה הַקְּטַנָּה וְיָצְאָה לַדֶּרֶךְ. מִפְּנֵי הַחֲשָׁשָׁה שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בְּחַיּוֹת רָעוֹת, בֵּין מְהַלְּכוֹת שְׁתַּיִם וּבֵין מְהַלְכוֹת אַרְבַּע, מִלְּאוּ אֶת הָרוֹבִים בְּכַדּוּרֵי עוֹפֶרֶת וְטוֹףּ נִצְטַוָּה לָרוּץ בָּרֹאשׁ וְלִבְדֹּק אֶת פְּאַת הַיָּעַר.

מִקְצֵה הַכֵּף, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ זְנָבוֹ שֶׁל חֲצִי־הָאִי, הִתְעַגֵּל הַחוֹף לְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה מִילִין. אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה עָבְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּמְהִירוּת, וּבְכָל הַבְּדִיקָה הַמְעֻלָּה שֶׁבָּדְקוּ אֶת הַמָּקוֹם לֹא עָלָה בְּיָדָם לְגַלּוֹת אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל עֲלִיַּת יוֹרְדֵי־יָם עַל הַיַּבָּשָׁה בֵּין לְשֶׁעָבָר וּבֵין בַּזְּמָן הַזֶּה, אַף פְּלִיטַת־יָם כָּל־שֶׁהִיא, אַף שָׂרִיד כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל מְקוֹם חֲנִיָּה, אֵפֶר שֶׁל מְדוּרָה כְּבוּיָה אוֹ טְבִיעַת רַגְלֵי אָדָם!

מִשֶׁהִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל הַזָּוִית, שֶׁעִמָּה נִסְתַּיְּמָה הָעַקְמוּמִית וַאֲשֶׁר מִמֶּנָּה וָהָלְאָה נָטָה הַחוֹף לִפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְיָצַר אֶת מִפְרַץ־וָשִׁינְגְטוֹן, הָיְתָה סְפִיקָה בְּיָדָם לָתוּר בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַחוֹף הַדְּרוֹמִי לְכָל מְלוֹא שִׁטְחוֹ. בְּמֶרְחָק שֶׁל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטֶר נִסְתַּיֵּם הַחוֹף עַל יַד כֵּף־הַצִּפֹּרֶן, שֶׁנִּצְטַיֵּר צִיוּר קָלוּשׁ בְּעַד מָסַךְ אֵד הַבֹּקֶר וַאֲשֶׁר עַל יְדֵי בָּבוּאַת־תַּעְתּוּעִים הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא תָּלוּי וּמְרַחֵף בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. בֵּין הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּבֵין יַרְכְּתֵי הַמִּפְרָץ רְחַב־הַיָּדַיִם הָיָה הַחוֹף תְּחִלָּתוֹ מִישׁוֹר שָׁטוּחַ וְרָחָב, הַנָּתוּן בְּקָצֵהוּ בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל אִילָנוֹת. מִשָּׁם וָהָלְאָה הָיְתָה שְׂפַת הַחוֹף כֻּלָּהּ מְפֹרָצָה וּרְסוּקָה, וּסְלָעִים חַדִּים בִּצְבְּצוּ וְעָלוּ מִמֶּנָּה אֶל הַיָּם, וְסוֹפָהּ שֶׁנִּסְתַּיְּמָה עַל יְדֵי צִבּוּרֵי צוּרִים וּסְלָעִים שְׁחוֹרִים, שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בְּלִי סְדָרִים עַד לְכֵף־הַצִּפֹּרֶן.

כָּזֹאת הָיְתָה תַּבְנִיתוֹ שֶׁל חֵלֶק הָאִי, אֲשֶׁר הַתַּיָּרִים רָאוּ אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וַאֲשֶׁר סָקְרוּ אוֹתוֹ עַכְשָׁו סְקִירָה חֲטוּפָה.

“סְפִינָה, שֶׁהָיְתָה מְנַסָּה לָגֶשֶׁת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “הָיְתָה אֲבוּדָה לְלֹא־הַצָּלָה. אֵין פֹּה כִּי אִם שִׂרְטוֹנוֹת הַמִּשְׂתָּרְעִים לַמֶּרְחַקִּים וּמֵהֶם וָהָלְאָה חָדּוּדֵי צוּרִים! חוֹף מְסֻכָּן הוּא!”

“אֲבָל אִלּוּ נִשְׁבְּרָה כָּאן סְפִינָה, וַדַּאי הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנָּה שָׂרִיד כָּל־שֶׁהוּא,” הֵעִיר הַכַּתָּב.

“אִם נִשְׁתַּיְּרוּ מִמֶּנָּה שְׂרִידֵי־עֵץ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “הֲרֵי הֵם מֻנָּחִים עַל גַּבֵּי הַכֵּפִים שֶׁמִּתַּחַת לַמַּיִם וְלֹא עַל גַּבֵּי הַחוֹלוֹת שָׁם אֵין שׁוּם שָׂרִיד.”

“וּמִשּׁוּם מָה?”

“מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׁרְטוֹנוֹת הַלָּלוּ, אֲשֶׁר מְסֻכָּנִים הֵם מִן הַכֵּפִים, בּוֹלְעִים כָּל דָּבָר הַמָּשְׁלָךְ עַל פְּנֵיהֶם. סְפִינָה בַּת כַּמָּה מֵאוֹת טוֹנִים שׁוֹקַעַת וְנִבְלַעַת בְּתוֹכָם בְּמֶשֶׁךְ יָמִים מוּעָטִים וְלֹא יִוָּדַעַ כִּי בָּאָה אֶל קִרְבָּם!”

“אֱמֹר מֵעַתָּה,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “שֶׁאִם אַחַת הַסְּפִינוֹת נִשְׁבְּרָה עַל גַּבֵּי הַשִּׁרְטוֹנוֹת הַלָּלוּ, כְּבָר נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתֶיהָ וְשׁוּב אֵין לָנוּ לְחַפְּשָׂם?”

“אֵין זֹאת, אֲדוֹנִי סְמִית, יַד הַזְּמָן אוֹ יַד אַחַת הַסּוּפוֹת יֵשׁ אֲשֶׁר תּוֹצִיא לָאוֹר אֶת אַחַד הַשְּׁבָרִים. מִכָּל מָקוֹם הָיִיתִי תָּמֵהַּ הַרְבֵּה עַל אֳנִיָּה שֶׁנִּטָּרְפָה בַּיָּם וְשִׁבְרֵי תָּרְנָהּ לֹא הוּטְלוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה מִחוּץ לִתְחוּם תְּפִיסַת הַגַּלִּים.”

“אִם כֵּן, הָבָה נוֹסִיף לְחַפֵּשׂ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

בְּשָׁעָה אַחַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם בָּאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַד אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל מִפְרַץ־וָשִׁינְגְטוֹן הַמַּעֲמִיק לִפְרֹץ אֶל תּוֹך הַיַּבָּשָׁה, וּבְכֵן עָבְרוּ עַד אוֹתָהּ שָׁעָה מֶרְחָק שֶׁל עֶשְׂרִים מִיל.

כָּאן חָנוּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל אֲרֻחַת הַבֹּקֶר.

מִמָּקוֹם זֶה וָהָלְאָה נַעֲשָׂה הַחוֹף עַקְמוּמִי וּמָלֵא פְּרָצִים מְשֻׁנֵּי־מַרְאֶה וְכֻלּוֹ זָרוּעַ סְלָעִים, אֲשֶׁר עִם שֶׁפֶל הַמַּיִם נִתְגַּלּוּ וְנִרְאוּ לָעָיִן. גַּלֵּי הַיָּם הִתְפּוֹצְצוּ אֶל רָאשֵׁי הַצּוּרִים וְהִקִּיפוּ אוֹתָם זֵר שֶׁל קְצָפִים לְבָנִים. מִמָּקוֹם זֶה וְעַד לְכֵף־הַצִּפֹּרֶן לֹא הָיְתָה שְׂפַת הַיָּם אֶלָּא רְצוּעָה צָרָה וּלְחוּצָה בֵּין הַסְּלָעִים וּבֵין פְּאַת־הַיָּעַר.

מֵעַכְשָׁו נֶעֶשְׂתָה הַהֲלִיכָה קָשָׁה יוֹתֵר מֵחֲמַת הַסְּלָעִים וְהָאֲבָנִים הַמְרֻבִּים שֶׁכִּסּוּ אֶת פְּנֵי הַחוֹף. חוֹמַת הַגְּרָנִית כְּבָר הָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְרוֹמֵם, וְהָאִילָנוֹת שֶׁגָּדְלוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ נִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן וְשׁוּב לֹא נִרְאוּ אֶלָּא צַמְרוֹתֵיהֶם הַיְרוֹקוֹת, אֲשֶׁר מֵאֵין מַשַּׁב־רוּחַ הָיוּ דוֹמְמוֹת וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ.

לְאַחַר מְנוּחָה שֶׁל חֲצִי שָׁעָה עָמְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּם וְלֹא הֵנִיחוּ שׁוּם מָקוֹם עַל שְׂפַת הַיָּם וּבֵין הַסְּלָעִים שֶׁלֹּא תָּרוּ אוֹתוֹ בְּעֵינֵיהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף וְנֶב גַּם עָרְבוּ אֶת לִבָּם לְהִזְדַּקֵר בֵּין הַצּוּרִים וְהַכֵּפִים בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ הֵם רוֹאִים שָׁם דְּבַר־מָה. וְאוּלָם עֵינֵיהֶם הִשְׁגּוּם, כִּי אוֹתוֹ הַדָּבָר לֹא הָיָה פְּלִיטַת־יָם אֶלָּא אַחַת הַבְּלִטוֹת הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁל הַסְּלָעִים. לְעֻמַּת זֶה נוֹכְחוּ לָדַעַת, שֶׁשְּׂפַת הַיָּם עֲשִׁירָה כָּאן בְּקוּנְכִיּוֹת הָרְאוּיוֹת לַאֲכִילָה, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְנַצֵּל אוֹתָהּ כָּל זְמָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה חִבּוּר־דֶּרֶךְ בֵּין שְׁנֵי גְדוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה וְכָל זְמָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּיָדָם אֶמְצְעֵי הוֹבָלָה מְתֻקָּנִים כָּל צָרְכָּם.

עַל פְּנֵי הַחוֹף הַזֶּה לֹא נִמְצָא אֵפוֹא שׁוּם סִמָּן שֶׁל שֶׁבֶר־אֳנִיָּה. וַהֲרֵי אִלּוּ בֶּאֱמֶת הִתְרַחֵש אָסוֹן כָּזֶה בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם, וַדַּאי הָיָה נִגְלֶה לְעֵינֵיהֶם אַחַד הַשְּׂרִידִים הַגְּדוֹלִים מִשְּׂרִידֵי הָאֳנִיָּה, כְּגוֹן שִׁלְדָּה, אוֹ שְׁיָרֵי שְׁבָרֶיהָ הָיוּ מוּטָלִים עַל שְׂפַת הַיָּם, כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מוּטָלָה שָׁם אוֹתָהּ הַתֵּבָה, שֶׁמָצְאוּ בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטְרִים מִזֶּה וָהָלְאָה. וְאוּלָם עַכְשָׁו לֹא מָצְאוּ דָבָר.

סָמוּךְ לִשְׁעַת שָׁלֹש בָּאוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו אֶל מִפְרָץ קָטֹן וָצָר, שֶׁהָיָה מוּגָן יָפֶה מִכָּל עֵבֶר. מִפְרָץ זֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ נָמֵל טִבְעִי, שֶׁהָיָה סָמוּי מִן הָעַיִן מִצַּד הַיָּם, כִּי הַסְּלָעִים הֶעֱלִימוּ אוֹתוֹ כָּלִיל וְלֹא הִנִּיחוּ בֵּינֵיהֶם אֶלָּא מַעֲבָר צָר אֵלָיו.

קִיר הַסְּלָעִים אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַמִּפְרָץ הַקָּטֹן הַזֶּה הָיָה מְפֹרָץ וְרָצוּץ מִתִּגְרַת כֹּחַ אַדִּיר, שֶׁזִּעֲזַּע אוֹתוֹ בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים, וְדֶרֶךְ מִדְרוֹן נוֹחַ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַקִּיר אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲלוֹת אֶל הָרָמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה כַּעֲשָׂרָה מִילִין מִכֵּף־הַצִּפֹּרֶן וּכְאַרְבָּעָה מִילִין מֵרָמַת הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב.

סְפִּילֶט הִצִּיעַ לַחֲבֵרָיו לָפוּשׁ בְּמָקוֹם זֶה. הַצָּעָתוֹ נִתְקַבְּלָה, כִּי הַהֲלִיכָה הַמְמֻשָּׁכָה הִרְעִיבָה אֶת הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה שְׁעַת אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, לֹא נִמְצָא מִי שֵׁסֵּרַב לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ בְּנֵתַח בְּשַׂר־צָיִד. בְּכֹחַ אֲכִילָה זוֹ יָכְלוּ לְהַמְשִּׁיךְ אֶת דַּרְכָּם עַד לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, שֶׁשָּׁם עֲתִידִים הָיוּ לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב.

מִקֵּץ רְגָעִים מוּעָטִים יָשְׁבוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְרַגְלֵי קְבוּצַת אָרְנֵי־יָם נָאִים וּבָלְעוּ לְתֵאָבוֹן אֶת הַצֵּדָה, שֶׁהוֹצִיא נֶב מֵאַמְתַּחְתּוֹ.

אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם הִתְנַשֵּׂא כַּחֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים רֶגֶל לְמַעְלָה מִשֶּׁטַח הַיָּם. הֶקֵּף הַמַּרְאֶה שֶׁנִתְגַּלָּה מִמָּקוֹם זֶה הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר: מִכָּאן נִרְאוּ הַסְּלָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַכֵּף וְגַם מִפְרַץ־הַבְּרִית. וְאוּלָם הָאִי הַקָּטֹן וְרָמַת הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב הָיוּ סְמוּיִים מִן הָעַיִן, כִּי בְּלִיטַת הַקַּרְקַע וּמָסַךְ הָאִילָנוֹת רָמֵי הַקּוֹמָה הֶעֱלִימוּ אֶת הָאֹפֶק הַצְּפוֹנִי הַעֲלָמָה גְמוּרָה.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁעַל כָּל פְּנֵי רַחֲבֵי־הַיָּם, שֶׁנִּגְלוּ לְעֵינֵי הַתַּיָּרִים, לֹא נִרְאֲתָה שׁוּם אֳנִיָּה; גַּם הַבְּדִיקָה הַמְּעֻלָּה, שֶׁבָּדַק הָאִינְגֵ’נֵר בַּמַּשְׁקֶפֶת אֶת כָּל אוֹתוֹ הַחוּג, שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהַמַּיִם נִפְגָּשִׁים וְנוֹגְעִים שָׁם אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, לֹא עָמְדָה לוֹ לְגַלּוֹת דָּבָר.

וּבְדִיקָה מְעֻלָּה שֶׁכָּזוֹ בָּדְקוּ בַּמַּשְׁקֶפֶת אֶת כָּל שְׂפַת הַיָּם עַד לְשׁוּרַת הַצּוּרִים שֶׁבַּמַיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא גִלּוּ שׁוּם פְּלִיטַת־יָם וְשׁוּם שָׂרִיד שֶׁל שֶׁבֶר־אֳנִיָּה.

“הִנֵּה כִּי כֵן,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “נִסְתַּיְּמָה הַחֲקִירָה שֶׁלָּנוּ וְאֵין לָנוּ אֶלָּא לְנַחֵם אֶת עַצְמֵנוּ, שֶׁאֵין כָּאן אָדָם, אֲשֶׁר יְבַקֵּש לְהוֹצִיא מִיָּדֵנוּ אֶת הַשִּׁלְטוֹן עַל הָאִי לִינְקוֹלְן!”

“וְגַרְגַּר הָעוֹפֶרֶת מַה טִיבוֹ?” אָמַר הֶרְבֶּרְט. “הֵן לֹא פְּרִי הַדִּמְיוֹן הוּא!”

“לֹא! אֶלֶף שֵׁדֵי שַׁחַת, לֹא פְּרִי הַדִּמְיוֹן הוּא!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף בְּזָכְרוֹ אֶת הַשֵּׁן שֶׁנֶּעְדְּרָה מִפִּיו.

“וּמָה הַמַּסְקָנָה שֶׁעָלֵינוּ לְהַסִּיק מִזֶּה?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“עָלֵינוּ לְהַסִּיק מִזֶּה אֶת הַמַּסְקָנָה,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁלִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, לְכָל הַיּוֹתֵר, נִגְּשָׁה אֶל הָאִי הַזֶּה אֳנִיָּה אַחַת, אִם לִרְצוֹנָהּ אוֹ שֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ…”

“מָה אַתָּה סָח, כּוֹרֶשׁ?” קָרָא הַכַּתָּב, “כְּלוּם סָבוּר אַתָּה, שֶׁאוֹתָהּ הָאֳנִיָּה נִבְלְעָה וְלֹא הִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ שׁוּם שָׂרִיד?”

“לֹא, סְפִּילֶט יַקִּירִי, אֵינִי סָבוּר כָּךְ. אֲבָל הַגַּע בְּעַצְמְךָ, אִם אֱמֶת הַדָּבָר כִּי אָדָם הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל אַדְמַת אִי זֶה, הֲרֵי לֹא פָּחוֹת מִכֵּן סְבָרָה הִיא שֶׁאוֹתוֹ אָדָם חָזַר וְעָזַב אוֹתָהּ.”

“אִם יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתְּךָ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאוֹתָהּ הָאֳנִיָּה חָזְרָה וְהִפְלִיגָה בַּיָּם?…”

“אָמְנָם כֵּן.”

“וְהָיְתָה לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת לָשׁוּב אֶל אַרְצֵנוּ וְאָנוּ אִבַּדְנוּ אוֹתָהּ לְעוֹלָם?” שָׁאַל נֶב.

“חוֹשֶׁשׁ אֲנִי, שֶׁאֲבַדְנוּהָ לְעוֹלָם.”

“וְהוֹאִיל וְכָךְ, כֵּיוָן שֶׁקִּפַּחְנּו הִזְדַּמְּנוּת זוֹ, הָבָה נָשׁוּב הַבָּיְתָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרְרוּ בְּלִבּוֹ גַעְגּוּעִים לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

וְאוּלָם אַךְ קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל נְבִיחָתוֹ הָרָמָה שֶׁל טוֹףּ וּבוֹ בָּרֶגַע קָפַץ וְיָצָא הַכֶּלֶב מִן הַיַּעַר וּבְפִיו קֶטַע שֶׁל אָרִיג מְזֻהָם.

נֶב הוֹצִיא מִפִּי הַכֶּלֶב אֶת הַסְּמַרְטוּט וְהִנֵּה הוּא קֶרַע שֶׁל בַּד חָזָק.

טוֹףּ עֲדַיִן הוֹסִיף לִנְבֹּחַ וְרָץ הֵנָּה וָשׁוֹב כְּמַזְמִין אֶת אֲדוֹנָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו הַיָּעְרָה.

“שָׁם וַדַּאי נִמְצָא דְבַר־מָה, אֲשֶׁר אוּלַי יְהֵא בּוֹ כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת חִידַת גַּרְגַּר־הָעוֹפֶרֶת שֶׁלִי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“וַדַּאי אֶחָד מִפְּלִיטֵי אֳנִיָּה שֶׁנִּטָּרְפָה בַּיָּם!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא פָּצוּעַ!” אָמַר נֶב.

“אוֹ מֵת!” אָמַר הַכַּתָּב.

הַכֹּל רָצוּ בְּעִקְּבוֹת הַכֶּלֶב בֵּין הָאֳרָנִים גְּבוֹהֵי־הַקּוֹמָה, שֶׁעָמְדוּ בִּפְאַת הַיָּעַר. עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יָבוֹא הֶחֱזִיקוּ אֶת כְּלֵי נִשְׁקָם בְּיָדָם כְּשֶׁהֵם עֲרוּכִים וּמוּכָנִים לִירִיָּה.

הֵם הֶעֱמִיקוּ לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר וְהִרְחִיקוּ לָלֶכֶת בֵּין הָאִילָנוֹת, אֲבָל לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל לֹא מָצְאוּ שָׁם שׁוּם טְבִיעָה שֶׁל עִקְּבוֹת אָדָם. הַשִּׂיחִים וְהַקִּסּוּסִים לֹא הָיוּ רְצוּצִים וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֻצְרְכוּ לְקַצֵּץ בָּהֶם בַּקַּרְדֹּם כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מְקַצְצִים בַּעֲבִי הַיַּעַר שֶׁעָבְרוּ בּוֹ קֹדֶם לָכֵן. קָשֶׁה הָיָה אֵפוֹא לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, שֶׁרֶגֶל אָדָם עָבְרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה בִּזְמָן מִן הַזְּמָנִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹסִיף טוֹףּ לְהִתְרוֹצֵץ רוּץ וָשׁוֹב, לֹא כְּכֶלֶב הַמְחַפֵּשׂ שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו דְּבַר־מָה, אֶלָּא כִּיצוּר בַּר־דַּעַת הַמְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִמְגַמָּה בְּרוּרָה.

לְאַחַר שִׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה רְגָעִים הֲלִיכָה עָמַד טוֹףּ עַל עָמְדּוֹ. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִגִּיעוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶל מִין מַעַר שֶׁבַּיַּעַר, שֶׁהָיָה מֻקָּף אִילָנוֹת גְּבוֹהִים. הֵם הִבִּיטוּ אָנֶה וָאָנָה מִסְּבִיבָם, אֲבָל לֹא מָצְאוּ שָׁם דָּבָר מְיֻחָד לֹא בֵּין הַשִּׂיחִים וְלֹא בֵּין גִּזְעֵי הָאִילָנוֹת.

“אֲבָל מַה לְךָ, טוֹףּ?” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית לְכַלְבּוֹ.

טוֹףּ נָבַח בְּיֶתֶר עָז וְקָפַץ לְמַעְלָה כְּנֶגֶד אַחַד הָאֳרָנִים, שֶׁהָיָה מִן הָעֲנָקִים שֶׁבַּיָּעַר.

וּפִתְאֹם קָרָא פֶּנְקְרוֹף וְאָמָר:

“הוֹי, מַה טוֹב וּמַה יָפֶה!”

“מָה הַדָּבָר?” שְׁאֵלָהוּ גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“אָנוּ מְבַקְּשִׁים מְצִיאָה עַל פְּנֵי הַיָּם וְעַל הַיַּבָּשָׁה…”

“וּבְכֵן?”

“הֲרֵיהִי בִּמְרוֹמֵי הָאֲוִיר!”

וְהַסַּפָּן הֶרְאָה בְּיָדוֹ מַטְלִית גְּדוֹלָה וּלְבַנְבַּנָּה, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה עַל צַמֶּרֶת הָאֹרֶן וַאֲשֶׁר טוֹףּ הֵבִיא קֶרַע מִמֶּנָּה שֶׁמָּצָא עַל הָאָרֶץ.

“אֲבָל הֲרֵי אֵין זֶה שָׂרִיד שֶׁל סְפִינָה שְׁבוּרָה!” קָרָא גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“טָעִיתָ, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדֶךָ!” הֵשִׁיב הַסַּפָּן.

“הָאֻמְנָם? הֲרֵי זֶה…”

“הֲרֵי זֶה שְׂרִיד סְפִינַת־הָאֲוִיר שֶֹלָּנוּ, שְׂרִיד הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ, שֶׁנִּתְקַע בְּשִׂרְטוֹן עַל צַמַּרְתּוֹ שֶׁל אִילָן גָּבוֹהָ זֶה!”

פֶּנְקְרוֹף לֹא טָעָה וְהוּא צָהַל קוֹלוֹ וְקָרָא קְרִיאַת “הוּרָה” אַדִּירָה וְהוֹסִיף וְאָמָר:

“הֲרֵי לָכֶם בַּד מְשֻׁבָּח! הֲרֵי לָכֶם בַּד, אֲשֶׁר יַסְפִּיק לָנוּ כְּלֵי־לָבָן לְשָׁנִים רַבּוֹת! הֲרֵי לָכֶם בַּד לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִטְפָּחוֹת וְכֻתָּנוֹת! הוֹי, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, מַה תֹּאמַר עַל אוֹתוֹ הָאִי, שֶׁהַכֻּתָּנוֹת וְהַמִּכְנָסַיִם הַתַּחְתּוֹנִים גְּדֵלִים בּוֹ עַל גַּבֵּי הָאִילָנוֹת?”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: הַהַצְלָחָה הֵאִירָה אֶת פָּנֶיהָ לַקּוֹלוֹנִיסְטִים יוֹשְׁבֵי הָאִי לִינְקוֹלְן, וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שֶׁלָּהֶם, לְאַחַר שֶׁקָּפַץ אֶת קְפִיצָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בִּמְרוֹמֵי הָאֲוִיר, יָרַד וְנָפַל עַל הָאִי וְעַתָּה הִנֵּה חָזְרוּ וּמְצָאוּהוּ. עַכְשָׁו הָיְתָה הַבְּרֵרָה בְּיָדָם, אִם לִשְׁמֹר אֶת הַמַּעֲטָפָה בְּעֵינָהּ וּבַהֲוָיָתָהּ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצֹרֶךְ טִיסָה שְׁנִיָּה בָּאֲוִיר, אִם יִהְיֶה רְצוֹנָם בְּכָךְ, אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמֵאוֹת הָאַמּוֹת שֶׁל הַמַּטְוֶה הַמְצֻיָן הַזֶּה לִצְרָכִים מוֹעִילִים אֲחֵרִים, לְאַחַר נִקּוּי הַלַּכָּה שֶׁהַמַּטְוֶה הָיָה מְצֻפֶּה בָּהּ. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיך לוֹמַר הוּא, שֶׁגַּם שְׁאָר בְּנֵי הַחֲבוּרָה שָׂמְחוּ עַל מְצִיאָה זוֹ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה פְּחוּתָה מִשֶּׁל פֶּנְקְרוֹף.

וְאוּלָם מַעֲטָפָה זוֹ הָיְתָה טְעוּנָה שֶׁיּוֹרִידוּהָ מֵעַל הָאִילָן, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה עָלָיו, וְלַהֲבִיאָהּ לְמָקוֹם בָּטוּחַ, וַעֲבוֹדָה זוֹ לֹא הָיְתָה קַלָּה כָּל עִקָּר. נֶב, הֶרְבֶּרְט וְהַסַּפָּן טִפְּסוּ וְעָלוּ עַל צַמֶּרֶת הָאִילָן וּבִזְרִיזוּת מֻפְלָאָה בְּמִינָה עָלְתָה בְּיָדָם לְהַתִּיר אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ גְּדָל־הַמִּדּוֹת שֶׁנָּפַח רוּחוֹ.

הָעֲבוֹדָה אָרְכָה כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְסוֹפָהּ שֶׁהָיוּ מוּטָלִים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע לֹא רַק הַמַּעֲטָפָה, הַמְּגוּפָה, הַקְּפִיצִים וּמַעֲרֶכֶת תַּשְׁמִישֵׁי הַנְּחֹשֶׁת שֶׁלָּהּ, אֶלָּא גַם הָרֶשֶת, זֹאת אוֹמֶרֶת, כָּל אוֹתוֹ הַצִּבּוּר הַגָּדוֹל שֶׁל חֲבָלִים וּמְשִׁיחוֹת דַּקּוֹת בְּיַחַד עִם חִשּׁוּק הַבַּרְזֶל וְעִם הָעֹגֶן שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. הַמַּעֲטָפָה הָיְתָה שְׁלֵמָה כָּל צָרְכָּהּ וְרַק תַּחְתִּיתָהּ הָיְתָה קְרוּעָה בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים.

אֹשֶׁר זֶה, שֶׁזָּכוּ לוֹ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, הָיָה בֶּאֱמֶת אֹשֶׁר שֶׁנָּפַל מִן הַשָּׁמָיִם!

“וְאַף עַל פִּי כֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” פָּתַח וְאָמַר הַסַּפָּן, “אִם נַחְלִיט בְּאַחַד הַיָּמִים לַעֲזֹב אֶת הָאִי, סָבוּר אֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ לְתַכְלִית זוֹ בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. הָאֵין זֹאת? סְפִינוֹת הָאֲוִיר אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וַהֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים וּמַכִּירִים יָפֶה אֶת טַעְמָהּ שֶׁל נְסִיעָה זוֹ! לוּ לַעֲצָתִי שָׁמַעְתָּ, כִּי אָז הָיִינוּ בּוֹנִים לָנוּ סְפִינָה שֶׁל עֶשְׂרִים טוֹנִים מַשָּׂא וְתַרְשֵׁנִי לִקְטֹעַ מִן הַבַּד הַזֶּה קֶטַע לְמִפְרָשׂ וְנֵס. מִן הַמּוֹתָר נִתְפֹּר לָנוּ כְּלֵי־לָבָן.”

“נְעַיֵּן בַּדָּבָר, פֶּנְקְרוֹף,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “נְעַיֵּן בַּדָּבָר.”

“וְעַד כֹּה וְכֹה,” אָמַר נֶב, “עָלֵינוּ לִגְנֹז אֶת כָּל זֶה בְּמָקוֹם בָּטוּחַ.”

וְאָכֵן צָדַק נֶב. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת לְהַעֲבִיר מִיָּד אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית אֶת כָּל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַזֶּה שֶׁל בַּד, שֶׁל חֲבָלִים וּמְשִׁיחוֹת, וְעַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדָם לְהוֹלִיכוֹ לְשָׁם בַּעֲגָלָה נוֹחָה כָּל צָרְכָּהּ יַעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְעַד כֹּה וָכֹה עֲלוּלָה לְהִתְחוֹלֵל סוּפָה, אֲשֶׁר תִּשָּׂא אֶת הַמְּצִיאָה הַיְקָרָה הַזֹּאת אֶל אֲשֶׁר תִּשָּׂא. וּבְכֵן עָמְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְשִׁתְּפוּ אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם כְּאֶחָד וְסוֹפָם שֶׁהִצְלִיחוּ לְגָרֵר אֶת הַכֹּל אֶל הַחוֹף. שָׁם בִּקְּשׁוּ וּמָצְאוּ מְעָרַת־סֶלַע רַחֲבַת־יָדַיִם, שֶׁהָיְתָה מוּגַנָּה יָפֶה מִפְּנֵי הָרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם וּמִפְּנֵי גַלֵּי הַיָּם.

“אָנוּ זְקוּקִים הָיִינוּ לְאָרוֹן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וַהֲרֵי לָנוּ אָרוֹן; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֲלוֹ בְּמַנְעוּל, מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לִסְתֹּם אֶת פִּתְחוֹ וּלְהַעֲלִימוֹ. אֵינִי מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גַנָּבִים מְהַלְכֵי־שְׁתַּיִם, אֶלָּא מִפְּנֵי גַנָּבִים מְהַלְּכֵי־אַרְבַּע!”

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בָּעֶרֶב הָיְתָה כָּל הַכְּבֻדָּה מְכֻנָּסָה בְּבֵית־הַגְּנָזִים שֶׁלָּהּ, וּלְאַחַר שֶׁקָרְאוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה לַמִּפְרָץ הַקָּטֹן בַּשֵּׁם הֶהָגוּן לוֹ, הַיְנוּ, “נְמֵל הַכַּדּוּר־הַפּוֹרֵחַ”, שָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם לַדֶּרֶךְ וְהָלְכוּ אֶל כֵּף־הַצִּפֹּרֶן. בְּדֶּרֶךְ הֲלִיכָתָם סָחוּ פֶּנְקְרוֹף וְהַאִינְגֵ’נֵר עַל מִפְעָלִים שׁוֹנִים, שֶׁצָּרִיך הָיָה לַעֲשׂוֹתָם בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב. קֹדֶם כֹּל, הָיָה צֹרֶךְ לִבְנוֹת גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה, כְּדֵי לְהָקִים חִבּוּר נוֹחַ בֵּינָם וּבֵין דְּרוֹמוֹ שֶׁל הָאִי; אַחַר כָּךְ הָיְתָה שׂוּמָה עֲלֵיהֵֶם לַעֲשׂוֹת עֲגָלָה טוֹבָה לְהַעֲבִיר בָּהּ אֶת הַכַּדּוֹר הַפּוֹרֵחַ, כִּי הַסִּירָה הַקַּלָּה לֹא יָכְלָה לָשֵׂאת מַשָּׂא כָּבֵד כָּזֶה; חוּץ מִזֶּה עָלְתָה בְּמַחֲשַבְתָּם לִבְנוֹת אַרְבָּה מְקֹרָה בַּעֲלַת תֹּרֶן אֶחָד, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לָשׁוּט בָּהּ מִסָּבִיב לָאִי… וְעוֹד הֶחְלִיטוּ כַּמָּה וְכַמָּה הַחְלָטוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַיוֹם פָּנָה לַעֲרֹב וּכְשֶׁהִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל כֵּף־הַמְּצִיאָה, בַּמָּקוֹם שֶׁמָּצְאוּ אֶת הַתֵּבָה רַבַּת־הָעֶרֶךְ, כְּבָר הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ הַחֹשֶׁךְ. גַּם בְּמָקוֹם זֶה, כַּאֲשֶׁר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁתָּרוּ עַד עַכְשָׁו, לֹא נִמְצָא אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל סְפִינָה שֶׁנִּטְּרְפָה בַּיָּם, וּבְכֵן אֲנוּסִים הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהַסְכִּים לַדֵּעָה שֶׁחִוָּה הַאִינְגֵ’נֵר בְּעִנְיָן זֶה קֹדֶם לָכֵן.

מִכֵּף־הַמְּצִיאָה וְעַד לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית הָיָה מֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה מִילִין וְאֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה עָבְרּו בִּמְהִירוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיעוּ אֶל הָעַקְמוּמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה אֶלָּא לְאַחַר חֲצוֹת הַלָּיְלָה.

בְּמָקוֹם זֶה הָיָה רֹחַב אֲפִיק הַנַּחַל כִּשְׁמוֹנִים רֶגֶל וְקָשֶׁה הָיָה לְעָבְרוֹ, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַקֹּשִׁי הַזֶּה וְהוּא נִגַּשׁ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ עֲיֵפִים וּתְשׁוּשֵׁי כֹּחַ – וְאֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. הֵם עָבְרוּ דֶרֶך אֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר וְהַמַּעֲשֶׂה בַּכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הוֹגִיעַ אֶת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם בְּמִדָּה יְתֵרָה. וּלְפִיכָךְ כָּלְתָה נַפְשָׁם לְמַהֵר וְלָשׁוּב אֶל בֵּיתָם כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב וְלִשְׁכַּב לִישׁוֹן. אִלּוּ הָיָה גָשׁוּר גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי הַנַּחַל, כִּי אָז הִגִּיעוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה.

הַלָּיְלָה הָיָה אָפֵל עַד מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן שָׁקַד פֶּנְקְרוֹף לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ לַעֲשׂוֹת מֵעֵין רַפְסוֹדָה, אֲשֶׁר בְּסִיוּעָהּ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲבֹר אֶת נַחַל־הַתּוֹדָה. הוּא וְנֶב תָּפְסוּ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בִּידֵיהֶם וּבָחֲרוּ שְׁנֵי אִילָנוֹת רְאוּיִים לַדָּבָר, שֶׁגָּדְלוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל, וְהִתְחִילוּ חוֹטְבִים בְּתַחְתִּיתָם עַל מְנָת לְהַפִּילָם אָרְצָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט יָשְׁבוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְהָיוּ מְצַפִּים לְבוֹא הַרֶגַע, שֶׁחַבְרֵיהֶם יִהְיוּ זְקוּקִים לְעֶזְרָתָם, תַּחַת אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט הִתְּהַלֵּךְ הֵנָּה וָשׁוֹב, בְּלִי לְהִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי הַחֲבוּרָה. לְאַחַר שֶׁעָבַר הָעֶלֶם עַל שְׂפַת הַנַּחַל כִּבְרַת אֶרֶץ לְעֻמַּת הַזֶּרֶם, חָזַר פִּתְאֹם בִּמְהִירוּת וְהֵרְאָה בְּיָדוֹ כְּלַפֵֹי הַנַּחַל וְקָרָא:

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ, דְּבַר־מָה צָף שָׁם עַל פְּנֵי הַמָּיִם!”

פֶּנְקְרוֹף הִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן וְרָאָה בַּחֲשֵׁכָה דְּבַר־מָה מִתְנוֹעֵעַ הוֹלֵךְ וְשָׁט עַל פְּנֵי הַנַּחַל וּמִיָּד קָרָא:

“הֲרֵי זוֹ סִירָה!”

הַכֹּל מִהֲרוּ וְהִתְקָרְבוּ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל, וְלְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל רָאוּ וְהִנֵּה סִירָה צָפָה וּבָאָה עִם הַזֶּרֶם.

“הוֹי סִירָה, גְּשִׁי הֵנָּה!” קָרָא הַסַּפָּן מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל שֶׁל בַּעַל אֻמָּנוּת, שֶׁעֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ מִקְצָתוֹ, וְלֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁאוּלַי מוּטָב הָיָה אִלּוּ הֶחֱרִיש וְלֹא הִשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

אֲבָל קְרִיאָתוֹ הָיְתָה לַשָּׁוְא: אֵין קוֹל וְאֵין מַעֲנֶה. עַד כֹּה וָכֹה וְהַסִּירָה הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה וּכְשֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה כְּעֶשֶׂר פְּסִיעוֹת לִמְקוֹם מַעֲמַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, קָרָא הַסַּפָּן:

“אֲבָל הֲרֵי זוֹ הַפִּירוֹגָה שֶׁלָּנוּ! הִיא נִתְּקָה אֶת הַחֲבָלִים וְצָפָה בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם! וְאָכֵן יָפֶה עָשְׂתָה, כִּי בָּאָה בְּעִתָּהּ!”

“הַפִּירוֹגָה שֶׁלָנוּ?…” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר בְּקוֹל דְּמָמָה כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ.

פֶּנְקְרוֹף צָדַק. אוֹתָהּ הַסִּירָה הָיְתָה הַפִּירוֹגָה, אֲשֶׁר חֲבָלֶיהָ הָיוּ נְתוּקִים וְהִיא צָפָה וּבָאָה לְבַדָּהּ מִמְּקוֹרוֹת נַחַל־הַתּוֹדָה! מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְמַהֵר וּלְתָפְסָהּ מִדֵּי עָבְרָהּ, קֹדֶם שֶׁהַזֶּרֶם הָעַז יַעֲבִירֶנָּה אֶת תּוֹצָאַת הַנַּחַל וְיִשָּׂאֶנָּה הַיָּמָה. וְאָמְנָם זְרִיזוּתָם שֶׁל נֶב וּפֶנְקְרוֹף עָמְדָה לָהֵם לַעֲצֹר בָּהּ בְּסִיּוּעַ שֶׁל מוֹט אָרֹךְ וּלְמָשְׁכָהּ אֶל שְׂפַת הַנָּחַל.

הָאִינְגֵ’נֵר קָפַץ אֶל תּוֹכָהּ רִאשׁוֹן וְאָחַז בַּחֲבָלֶיהָ וּמִשֵּׁשׁ בָּהֶם, כְּדֵי לְהִוָּכַח אִם בֶּאֱמֶת נִתְּקוּ מֵחֲמַת חִכּוּךְ בְּחֻדֵּי הַסְּלָעִים.

“מִקְרֶה זֶה,” אָמַר אֵלָיו הַכַּתָּב בְּלַחַשׁ, “הֲרֵיהוּ בֶּאֱמֶת…”

“תָּמוּהָ בְּיוֹתֵר!” הִשְׁלִים כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת דִּבְרֵי אִישׁ שִׂיחוֹ.

מִכָּל מָקוֹם, בֵּין שֶׁהָיָה תָּמוּהָ וּבֵין לָאו, אֲבָל מִקְרֶה צוֹלֵחַ וַדַּאי הָיָה!

אַחֲרֵי הָאִינְגֵ’נֵר יָרְדוּ גַם שְׁאָר בְּנֵי הַחֲבוּרָה אֶל הַסִּירָה.

הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מְפַקְפְּקִים בַּדָּבָר, שֶׁהַחֶבֶל נִתַּק מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁחַק עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים, אֶלָּא הָיוּ תְּמֵהִים בְּיוֹתֵר שֶׁהַפִּירוֹגָה בָּאָה בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהֵם נִמְצְאוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְיָכְלוּ לְתָפְסָהּ מִדֵּי עָבְרָהּ, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ אֵחֲרָה לָבוֹא כְּרֶבַע שָׁעָה, וַדַּאי נִשְּׂאָה אֶל הַיָּם וְאָבְדָה לְעוֹלָם.

אִלּוּ הָיוּ חַיִּים בַּזְּמָן שֶׁבְּנֵי אָדָם הָיוּ מַאֲמִינִים בְּרוּחוֹת טוֹבוֹת, וַדַּאי הָיָה הַמִּקְרֶה הַזֶּה מַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי הַזֶּה שׁוֹלֵט עֶצֶם שֶׁלְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, שַׂר עֶלְיוֹן הַדּוֹאֵג לִבְנֵי אָדָם פְּלִיטֵי שֶׁבֶר אֳנִיָּה וְשׁוֹקֵד עַל טוֹבָתָם!

לְאַחַר טְפִיחוֹת אֲחָדוֹת בַּמַּיִם בַּמְּשׁוֹטִים הִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְתוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה. הֵם מָשְׁכוּ אֶת הַסִּירָה אֶל הַיַּבָּשָׁה וְהִנִּיחוּהָ בְּקִרְבַת הַקָּמִינִים וְאַחַר מִהֲרוּ אֶל הַסֻּלָּם שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל טוֹףּ נוֹבֵחַ בַּחֲמַת זַעַם, וְנֶב, שֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַשְּׁלָבִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל סֻלַּם הַחֲבָלִים, צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה…

סֻלַּם־הַחֲבָלִים נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ.

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

קְרִיאוֹתָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – לַיְלָה בַּקָּמִינִים – חִצּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט – מַחֲשֶׁבֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית – תְּשׁוּעָה שֶׁבָּאָה בְּהֶסַּח־הַדַּעַת – מַה שֶׁקָּרָה בָּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית – כֵּיצַד זָכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִמְשָׁרֵת חָדָשׁ

כּוֹרֶשׁ סְמִית עָמַד תַּחְתָּיו לֹא דִבֵּר דָּבָר. חֲבֵרָיו הָיוּ מְמַשְׁמְשִׁים בַּחֲשֵׁכָה וְחִפְּשׂוּ אֶת הַסֻּלָּם בֵּין עַל חוֹמַת הַגְּרָנִית, שֶׁמָּא הֶעְתִּיקָה הָרוּחַ אֶת הַסֻּלָּם מִמְּקוֹמוֹ וְהִטְּתָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה, וּבֵין עַל הַקַּרְקַע, שֶׁמָּא הֻתַּר וְנָפָל… וְאוּלָם חִפּוּשֵׂיהֶם הָיוּ לְבַטָּלָה, כִּי הַסֻּלָּם נֶעְלָם. אָז עָלְתָה עַל דַּעְתָּם הַשְׁעָרָה, שֶׁפֶּרֶץ־רוּחַ חָזָק וַדַּאי תָּפַשׂ אֶת הַסֻּלָּם וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל בְּלִיטַת־הַקִּיר הָעֶלְיוֹנָה, וְאוּלָם מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה הָעֲמֻקָּה לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין דָּבָר.

“אִם מַעֲשֵׂה־לֵיצָנוּת הוּא,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “הֲרֵיהוּ אַכְזָרִי בְּיוֹתֵר! בְּנֵי אָדָם בָּאִים אֶל בֵּיתָם וּמְבַקְּשִׁים לַעֲלוֹת אֶל חַדְרָם וְאֵינָם מוֹצְאִים אֶת הַמַּדְרֵגָה – מַעֲשֵׂה־לֵיצָנוּת כָּזֶה אֵין בּוֹ כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם עֲיֵפִים וִיגֵעִים!”

גַּם נֶב הִבִּיעַ אֶת חֲמַת רוּחוֹ בִּקְרִיאוֹת שׁוֹנוֹת.

“אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר בְּשׁוּם פָּנִים, שֶׁהָרוּחַ עָשְׂתָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“הֲרֵינִי מַתְחִיל לְהַאֲמִין, שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן מִתְרַגְּשִׁים דְּבָרִים תְּמוּהִים וּמְשֻׁנִּים!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“דְּבָרִים תְּמוּהִים וּמְשֻׁנִּים?” עָנָהוּ סְפִּילֶט, “אָכֵן טוֹעֶה אַתָּה, פֶּנְקְרוֹף, אֵין לְךָ דָבָר טִבְעִי מִן הַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָנוּ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקַדְנוּ, בָּא מִי־שֶׁהוּא וְכָבַשׁ אֶת דִּירָתֵנוּ וְהֶעֱלָה אֶת הַסֻּלָּם לְמָעְלָה!”

“בָּא מִי־שֶׁהוּא!” קָרָא הַסַּפָּן. “וּמִי הוּא אֵפוֹא הַבָּא?…”

“וַדַּאי אוֹתוֹ הַצַּיָד בַּעַל גַּרְגַּר־הָעוֹפֶרֶת,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “רַק הוּא וְלֹא אַחֵר הֵבִיא אוֹתָנוּ לִידֵי צָרָה זוֹ!”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ קְלָלָה שֶׁפָּרְצָה מִפִּיו, כִּי לֹא יָכֹל עוֹד לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ, “אֲבָל אִם בֶּאֱמֶת נִמְצָא שָׁם אָדָם, הָבָה אַשְׁמִיעֶנוּ אֶת קוֹלִי וְיַעֲנֵנִי.”

וְהַסַּפָּן הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, קוֹל רַעַם, וְקָרָא קְרִיאַת “הוֹ, הוֹ!” מְמֻשָּׁכָה, אֲשֶׁר הֵדָהּ הָיָה מְפוֹצֵץ וּמִתְגַּלְגֵּל בְּכֹחַ עַל פְּנֵי כָּל הָאִי כֻּלּוֹ.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִטּוּ אָזְנֵיהֶם וְהִקְשִׁיבוּ וּמְדֻמִּים הָיוּ כְּאִלּוּ מִמְּרוֹם אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית נִשְׁמְעָה מֵעֵין צַהֲלַת צְחוֹק פְּרוּעָה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ. אֲבָל שׁוּם קוֹל לֹא עָנָה לִקְרִיאוֹתָיו הָאַדִּירוֹת שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהוּא חָזַר וְהִשְׁמִיעַ אוֹתָן כַּמָּה פְּעָמִים.

מַעֲשֵׂה מֵעֵין זֶה הָיָה בּוֹ לְהַרְגִּיז אֲפִילוּ בְּנֵי אָדָם מְתוּנִים וְקָרֵי־מֶזֶג בְּיוֹתֵר, וְלֹא כָּל שֶׁכַּן אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִהְיוֹת מְתוּנִים בְּנִדּוֹן זֶה כְּלָל. הֵם הָיוּ נְתוּנִים בְּמַצָּב, שֶׁכָּל מִקְרֶה, וַאֲפִילוּ הֵקֵל שֶׁבַּקַּלִּים, הָיָה רַב־עֶרֶךְ לְגַבָּם, וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן מִקְרֶה מִיֻחָד בְּמִינוֹ וּמֻפְלָא כָּזֶה, שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא קָרָם מִיּוֹם שִׁבְתָּם עַל פְּנֵי הָאִי, זֶה שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.

הַמְּאֹרָע הַמְיֻחָד בְּמִינוֹ הִשְׁכִּיחָם אֶת עֲיֵפוּתָם הָרַבָּה, וּנְבוֹכִים וְאוֹבְדֵי־עֵצוֹת עָמְדוּ לְרַגְלֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְלֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשׂוֹת. שָׁאֲלוּ אִישׁ אֶת אָחִיו שְׁאֵלוֹת וְלֹא יָדְעוּ לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבוֹת וְשִׁעֲרוּ הַשְׁעָרוֹת, אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן הָיְתָה חַסְרַת־הִגָּיוֹן מֵחֲבֶרְתָּהּ. נֶב הָיָה מֵצַר וּמִתְאוֹנֵן בְּיִחוּד עַל אֲשֶׁר נִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַיְּכֹלֶת לָבוֹא אֶל בֵּית־הַבִּשּׁוּל שֶׁלּוֹ, כִּי צֵדַת הַדֶּרֶךְ אָזְלָה כֻּלָּהּ וּלְהַשִּׂיג מָזוֹן אַחֵר אִי אֶפְשָׁר הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“יְדִידַי,” פָּתַח וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֵינוּ, שֶׁאֵין בְּיָדֵנוּ עַכְשָׁו שׁוּם בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַמְתִּין לְאוֹר הַיּוֹם וְלַעֲשׂוֹת מָחָר אֶת כָּל הַמֻּטָּל עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת עַל פִּי מַצַּב הַדְּבָרִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָבָה נֵלֵךְ עַכְשָׁו אֶל הַקָּמִינִים. שָׁם נִמְצָא לָנוּ מַחֲסֶה בַּלַּיְלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְהֵא לָנוּ מַה לֶאֱכֹל, הֲרֵי נוּכֵל לְכָל הַפָּחוֹת לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן שָׁם.”

“אֲבָל מִי הוּא אוֹתוֹ בֶּן הַבְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ מַעֲשֵׂה־תַּעֲלוּלִים זֶה?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף שׁוּב פַּעַם, כִּי הַמְּאֹרָע הַמְשֻׁנֶּה הִרְגִּיזוֹ וְהִכְעִיסוֹ בְּיוֹתֵר וְדַעְתּוֹ לֹא יָכְלָה לְהִתְקָרֵר.

וְאוּלָם הַשְּׁאֵלָה, מִי הוּא אוֹתוֹ “בֶּן הַבְּלִיַּעַל” לֹא הָיְתָה עַכְשָׁו אֶלָּא שְׁאֵלָה שֶׁל מַה בְּכָךְ, כִּי לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שׁוּם בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר וְלָלֶכֶת אֶל הַקָּמִינִים עַל מְנָת לְצַפּוֹת שָׁם לְאוֹר הַיּוֹם. וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְּנָה פְּקֻדָּה לְטוֹףּ לַעֲמֹד הַלַּיְלָה עַל הַמִּשְׁמָר תַּחַת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וְגָלוּי וְיָדוּעַ הָיָה, שֶׁכָּל פְּקֻדָּה שֶׁנִּצְטַוֶּה עָלֶיהָ טוֹףּ הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָהּ בְּדִיּוּק וּבְלִי לְעַרְעֵר עָלֶיהָ. וּבְכֵן הִתְיַצֵּב הַכֶּלֶב הֶחָרוּץ עַל הַמִּשְׁמָר לְרַגְלֵי קִיר הַגְּרָנִית וַאֲדוֹנָיו וּבְנֵי לִוְיָתוֹ הָלְכוּ לְבַקֵּשׁ לָהֶם מַחֲסֶה בֵּין הַסְּלָעִים.

מִי שֶׁמַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, שהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָעֲיֵפִים יָשְׁנוּ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה יָפֶה עַל גַּבֵּי קַרְקַע הַחוֹל שֶׁל הַקָּמִינִים, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. הַמְאֹרָע הֶחָדָשׁ, בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא מִקְרֶה, אֲשֶׁר סִבּוֹתָיו תִּתְגַּלֶּינָה לְאוֹר הַיּוֹם הַבָּא, וּבֵין שֶׁיַּד אָדָם בָּאֶמְצַע, הִרְגִּיז אוֹתָם יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא הִנִּיחָם לִישֹׁן. וְחוּץ מִזֶּה לֹא הָיָה מִשְׁכָּבָם נוֹחַ כָּל עִקָּר וְקָשֶׁה הָיָה לָהֶם לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינֵיהֶם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֲנוּסִים הָיוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם וּלְהַשְׁלִים עִם הָרַעְיוֹן שֶׁבֵּית־דִּירָתָם תָּפוּס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְנִבְצְרָה מֵהֶם לָשׁוּב וּלְתָפָסוֹ עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

אַרְמוֹן־גְּרָנִית זֶה לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם בֵּית־דִּירָה בִּלְבָד אֶלָּא גַם אָסָם, בֵּית־אוֹצָר וּבֵית־גְּנָזִים. שָׁם הָיָה שָׁמוּר כָּל רְכוּשָׁם וְקִנְיָנָם, כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק, הַמַּכְשִׁירִים, כְּלֵי הַמְּלָאכָה, צָרְכֵי־הַיְּרִיָּה, צָרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ וְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁרָכְשׁוּ וְיָצְרוּ. וְאִם כָּל רְכוּשָׁם זֶה הָיָה לָבַז, הֲרֵי אֲנוּסִים יִהְיוּ לְהַתְחִיל אֶת הַכֹּל שֵׁנִית וְלִיצֹר לָהֶם שׁוּב פַּעַם גַּם כְּלֵי נֶשֶׁק וְגַם כְּלֵי מְלָאכָה! מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת מָרוֹת כָּאֵלֶּה יָצָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם פַּעַם בְּפַעַם הַחוּצָה, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם טוֹףּ שׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ יָפֶה. רַק כּוֹרֶשׁ סְמִית לְבַדּוֹ הָיָה מְצַפֶּה לְאַחֲרִית הַדָּבָר מִתּוֹךְ סַבְלָנוּת וְאֹרֶךְ־רוּחַ שֶׁהָיוּ מְיֻחָדִים לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּינָתוֹ הֶחָרִיפָה הִתְמַרְמְרָה כְּנֶגֶד הָרַעְיוֹן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי חִידָה שֶׁאֵין לָהּ פִּתְרוֹנִים, וְהֵיטֵב חָרָה לוֹ עַל שֶׁמִּתְגַנְּבִים בְּלִבּוֹ הַרְהוֹרִים, כִּי מִסָּבִיב לוֹ וְאוּלַי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ פּוֹעֶלֶת אֶת פְּעֻלָּתָהּ הַשְׁפָּעָה כְּמוּסָה, שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ וּמָה הַשֵּׁם אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הִסְכִּים הַסְכָּמָה גְּמוּרָה לְדַעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלַחַשׁ עַל הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵין לָהֶם פֵּשֶׁר, אֲשֶׁר שָׂמוּ לְאַל אֶת בִּינָתָם וְאֶת נִסְיוֹנָם. בָּרוּר הָיָה בַּעֲלִיל, שֶׁתַּעֲלוּמָה שׁוֹלֶטֶת עַל פְּנֵי אִי זֶה, אֲבָל מִי חָכָם וְיַעֲמֹד עָלֶיהָ? – הֶרְבֶּרְט אַף הוּא הָיָה נָבוֹךְ וְלֹא יָדַע מַה לַחֲשֹׁב בְּעִנְיָן זֶה וְהוּא פָּנָה פַּעַם בְּפַעַם אֶל הָאִינְגֵ’נֵר בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת. וַאֲשֶׁר לְנֶב, הִנֵּה סוֹפוֹ שֶׁבָּא לִידֵי הַמַּסְקָנָה, שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵינוֹ נוֹגֵעַ אֵלָיו, אֶלָּא עֶסְקוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו הוּא, וְלוּלֵא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְזַלְזֵל בִּכְבוֹד חֲבֵרָיו, הָיָה יָשֵׁן בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה כְּשֵׁם שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית!

יוֹתֵר מִכֹּל הִתְמַרְמֵר פֶּנְקְרוֹף וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ לְאֵין הָכִיל.

“אַךְ מַעֲשֵׂה־הִתּוּלִים הוּא!” קָרָא בְּזַעַם, “אַךְ מַעֲשֵׂה־הִתּוּלִים הוּא שֶׁעָשׂוּ לָנוּ! אֵינִי אוֹהֵב אֶת מַעֲשֵׂי הַלֵּיצָנוּת וְאֶת הַמַּהֲתַלּוֹת, וְאוֹי אוֹי לוֹ לַלֵּיצָן אֲשֶׁר יִפֹּל בְּיָדִי!”

אַךְ נִצְנְצוּ קַוֵּי הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנִים, קָמוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְשָׂמוּ אֶת כָּל זֵינָם עֲלֵיהֶם וְיָצְאוּ אֶל הַחוֹף. אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ הוֹפִיעָה עָלָיו בְּכָל בֹּקֶר אֶת קַרְנֶיהָ הָרִאשׁוֹנוֹת, צָרִיךְ הָיָה לְהִגָּלוֹת עוֹד מְעַט לְעֵין רוֹאִים. וְכָךְ הָיָה: עוֹד טֶרֶם הִגִּיעָה שְׁעַת חָמֵשׁ, וְהִנֵּה נִרְאוּ מִבַּעַד לְמָסַךְ הֶעֱלִים וְהַצְּמָחִים חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, שֶׁתְּרִיסֵיהֶם הָיוּ סְגוּרִים.

מִצַּד זֶה הָיָה אֵפוֹא הַכֹּל כַּסֵּדֶר, וְאוּלָם צְעָקָה פָּרְצָה מִפִּי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְמַרְאֵה הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר בְּצֵאתָם סְגָרוּהָ עַל מַסְגֵּר, וְעַכְשָׁו הָיְתָה פְּתוּחָה לִרְוָחָה.

וּבְכֵן חָדַר מִי־שֶׁהוּא אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. דָּבָר זֶה הֻבְרַר עַכְשָׁו לְאֵין סָפֵק.

סֻלַּם־הַחֲבָלִים הָעֶלְיוֹן, שֶׁהָיָה תָּלוּי מִן הַפֶּתַח עַד לַבְּלִיטָה שֶׁבְּקִיר הַסֶּלַע, הָיָה קָבוּעַ בִּמְקוֹמוֹ; וְאוּלָם הַסֻּלָּם הַתַּחְתּוֹן הָיָה מָשׁוּךְ לְמַעְלָה עַד לְמִפְתַּן הַדֶּלֶת. וּבְכֵן הָיָה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַמִּתְפָּרְצִים אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עָשׂוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחִים מִכָּל סַכָּנָה וּמִכָּל פְּגִיעָה מִצַּד אֲדוֹנֵי הַבָּיִת.

מִי וָמִי הָיוּ הַמִּתְפָּרְצִים הַלָּלוּ וּמַה מִסְפָּרָם – דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר הָיָה עֲדַיִן לְבָרֵר, מִשּׁוּם שָׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִרְאָה לָעָיִן.

שׁוּב הֵרִים פֶּנְקְרוֹף אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ.

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

“נְבָלִים!” קָרָא הַסַּפָּן. “יְשֵׁנִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה כִּבְנֵי בָּיִת! אִי לָכֶם פִּירָטִים, שׁוֹדְדִים, לִסְטִים! אִי לָכֶם, זַרְעוֹ שֶׁל דְּז’וֹן בּוּל!”

בְּשָׁעָה שֶׁפֶּנְקְרוֹף, שֶׁאֲמֵרִיקָנִי הָיָה וּמִנְהַג בְּנֵי אַרְצוֹ בְּיָדוֹ, הָיָה מְכַנֶּה אָדָם “זַרְעוֹ שֶׁל דְּז’וֹן בּוּל”, הָיָה מִתְכַּוֵּן בְּכָךְ לְהַעֲלִיבוֹ וּלְגַנּוֹתוֹ תַּכְלִית הָעֶלְבּוֹן וְהַגְּנוּת.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַיּוֹם הָלַךְ וָאוֹר וְהֶחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית הִבְהִיקָה מִנֹּגַהּ קַרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ. וְאוּלָם שֶׁקֶט וּדְמָמָה שָׁלְטוּ בּוֹ גַּם מִבַּיִת וְגַם מִחוּץ.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ עֲדַיִן תּוֹהִים וּמְפַקְפְּקִים, אִם בֵּית־הַדִּירָה שֶׁלָּהֶם תָּפוּס הוּא עַל יְדֵי מִי־שֶׁהוּא וְאִם לָאו, אַף עַל פִּי שֶׁמַּצַּב הַסֻּלָּם הוֹכִיחַ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁתָּפוּס הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהַמִּתְפָּרְצִים אֶל הַבַּיִת, יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, עֲדַיִן לֹא הִסְפִּיקוּ לִבְרֹחַ מִשָּׁם.

אָז נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט לִקְשֹׁר חֶבֶל אֶל חֵץ, לִירוֹת אֶת הַחֵץ אֶל בֵּין הַשְּׁלַבִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַסֻּלָּם, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל מִפְתַּן הַפֶּתַח. וְכֵיוָן שֶׁיִּפְגַּע הַחֵץ בַּמַּטָּרָה, מִיָּד יִמְשְׁכוּ בַּחֶבֶל וְהַסֻּלָּם יֵרֵד מַטָּה וְשׁוּב יוּקַם הַחִבּוּר בֵּין הָעוֹמְדִים עַל הָאָרֶץ וּבֵין אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה בְּיַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאִם תַּחְבּוּלָה זוֹ תְּהִי נַעֲשֵׂית מִתּוֹךְ זְרִיזוּת, הָיְתָה תִּקְוָה שֶׁתַּצְלִיחַ. לְאָשְׁרָם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים שֶׁלָּהֶם שְׁמוּרִים בְּאַחַד הַמִּסְדְּרוֹנוֹת שֶׁל הַקָּמִינִים וְשָׁם הָיוּ מֻנָּחִים גַּם כַּמָּה עֲשָׂרוֹת אַמּוֹת שֶׁל חֲבָלִים דַּקִּים וְקַלִּים, שֶׁהֻפְשְׁלוּ מִסִּיבִים. פֶּנְקְרוֹף גּוֹלֵל אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה וְקָשַׁר אֶת קָצֵהוּ אֶל אַחַד הַחִצִּים, שֶׁהָיָה מְעֻטָּר יָפֶה בְּנוֹצוֹת. הֶרְבֶּרְט עָרַךְ אֶת חִצּוֹ עַל יֶתֶר הַקֶּשֶׁת וְכִוֵּן בְּשִׂים לֵב אֶת מֶבָּטָיו כְּלַפֵּי קְצֵה הַסֻּלָּם.

כּוֹרֶשׁ סְמִית, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, פֶּנְקְרוֹף וְנֶב נִרְתְּעוּ קְצָת לַאֲחוֹרֵיהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹת יָפֶה אֶת הַנַּעֲשֶׂה לְיַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. הַכַּתָּב כּוֹנֵן אֶת הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.

מֵיתַר הַקֶּשֶׁת הַמָּתוּחַ חָזַר לִמְקוֹמוֹ, הַחֵץ שָׁרַק בָּאֲוִיר כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַחֶבֶל וְעָבַר בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁלַבִּים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַסֻּלָּם.

הַנִּסָּיוֹן עָלָה יָפֶה.

הֶרְבֶּרְט תָּפַס מִיָּד אֶת קְצֵה הַחֶבֶל, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִתְחִיל מוֹשְׁכוֹ כְּדֵי לְהוֹרִיד מַטָּה אֶת הַסֻּלָּם, הוּשְׁטָה זְרוֹעַ בֵּין הַדֶּלֶת וְהַחוֹמָה וְהֶעֶלְתָה בִּמְהִירוּת אֶת הַסֻּלָּם אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

“נָבָל שֶׁבִּנְבָלִים!” קָרָא הַסַּפָּן. “רְצוֹנְךָ לִטְעֹם טַעַם כַּדּוּר עוֹפֶרֶת? הַמְתֵּן שָׁעָה קַלָּה – עוֹד מְעַט וְיַטְעִימוּךָ!”

“אֲבָל מִי הוּא זֶה?” שָׁאַל נֶב.

“מִי הוּא? כְּלוּם לֹא הִכַּרְתּוֹ?…”

“לֹא.”

“אֲבָל הֲרֵי זֶה קוֹף, חֲתוּל־יָם, סַפַּז’וּ, אוּרַנְג־אוּטַנְג, פַּוְיַן, גּוֹרִילָה! בֵּית־הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ כְּבָשׁוּהוּ קוֹפִים! הֵם טִפְּסוּ עָל וְעָלוּ אֶל תּוֹכוֹ דֶרֶךְ הַסֻּלָּם בִּשְׁעַת הֵעָדְרֵנוּ!”

וּכְאִלּוּ לְאַמֵּת אֶת דִּבְרֵי הַסַּפָּן פָּתְחוּ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה בַּעֲלֵי אַרְבַּע־יָדַיִם אֶת הַתְּרִיסִים וְעָמְדוּ בַּחַלּוֹנוֹת וְקִדְּמוּ אֶת פְּנֵי אֲדוֹנֵי הַמָּקוֹם בְּאַלְפֵי מִינֵי הַעֲוָיוֹת וַעֲקִימוֹת־פָּנִים.

“הֲרֵי יָדַעְתִּי, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה־לֵיצִים!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “אֲבָל הִנְנִי לְשַׁלֵּם לְאַחַד הַבַּדְחָנִים הַלָּלוּ אֶת גְּמוּלוֹ!”

וְהַסַּפָּן הֵרִים אֶת נִשְׁקוֹ וְכוֹנֵן אוֹתוֹ אֶל מוּל אַחַד הַקּוֹפִים וְיָרָה. הַכֹּל בָּרְחוּ וְנֶעֶלְמוּ, חוּץ מֵאֶחָד שֶׁנִּפְגַּע פְּגִיעַת מָוֶת וְנִתְגַּלְגֵּל מַטָּה וְנָפַל עַל גַּבֵּי הַחוֹף.

קוֹף זֶה בַּעַל קוֹמָה הָיָה וְנִמְנָה בְּלִי סָפֵק עַל הַמִּין הָעֶלְיוֹן שֶׁל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלֵי־אַרְבַּע הַיָּדָיִם. בֵּין שֶׁהָיָה שִׁמְפַּנְזָה אוֹ אוֹרַנְג־אוּטַנְג וּבֵין שֶׁהָיָה גּוֹרִילָה אוֹ קוֹף אֶרֶךְ־הַזְּרוֹעוֹת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בָּרוּר הָיָה, שֶׁהוּא מִבְּנֵי הַקּוֹפִים שֶׁדְּמוּת תַּבְנִיתָם דּוֹמָה לָזוֹ שֶׁל בְּנֵי אָדָם. הֶרְבֶּרְט אָמַר עָלָיו שֶׁהוּא אוֹרַנְג־אוּטַנְג, וַהֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁהָעֶלֶם הָיָה בָּקִי בְּזוֹאוֹלוֹגְיָה.

“חַיָּה יָפָה!” קָרָא נֶב.

“אָמְנָם כֵּן, יָפָה הִיא, כִּדְבָרֶיךָ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֲבָל אֵין זֶה פּוֹתֵר עֲדַיִן אֶת הַשְּׁאֵלָה כֵּיצַד נַעֲלֶה אֶל בֵּית־הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ!”

“הֶרְבֶּרְט רוֹבֶה קַשָּׁת מְצֻיָּן הוּא,” אָמַר הַכַּתָּב, “וַהֲרֵי קַשְׁתּוֹ עִמָּנוּ פֹּה! הָבָה יְנַסֶּה שׁוּב פָּעַם!”

“יָפֶה דִּבַּרְתָּ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁשָּׁכַחְתָּ שֶׁהַקּוֹפִים נוֹכְלִים עֲרוּמִים הֵם וְשׁוּב לֹא יֵרָאוּ לְעֵינֵינוּ בַּחַלּוֹנוֹת, כְּדֵי לִהְיוֹת מוּמָתִים בְּיָדֵנוּ. וּכְשֶׁאֲנִי מַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי אֶת הַשַּׁמּוֹת, שֶׁהַלָּלוּ עֲלוּלִים לַעֲרֹךְ בַּחֲדָרִים וּבַמַּחְסָן…”

“עָלֵינוּ לְהִזְדַּיֵן בְּסַבְלָנוּת, יְדִידִי,” שִׁסַּע כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת דְּבָרָיו. “הַחַיּוֹת הַלָּלוּ לֹא תּוּכַלְנָה לַעֲמֹד זְמָן הַרְבֵּה בִּפְנֵי הַמָּצוֹר שֶׁלָּנוּ!”

“דַּעְתִּי לֹא תִּתְקָרֵר,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “כָּל זְמָן שֶׁלֹּא נְגָרֵשׁ מִן הַבַּיִת אֶת כֻּלָּן. אֶפֶס הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, אֲדוֹנִי סְמִית, כַּמָּה תְּרֵיסָרִים שֶׁל הַבַּדְחָנִים הַלָּלוּ מִסְתּוֹפְפִים שֵׁם לְמַעְלָה?”

עַל שְׁאֵלָתוֹ זוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף קָשֶׁה הָיָה לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, וַאֲשֶׁר לַהַצָּעָה, שֶׁהָעֶלֶם יְנַסֶּה שׁוּב פַּעַם אֶת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁלּוֹ, הִנֵּה לֹא הָיְתָה הַפַּעַם כִּמְעַט כָּל תִּקְוָה שֶׁהַנִּסָּיוֹן יַצְלִיחַ, כִּי הַקּוֹפִים הִכְנִיסוּ אֶת קְצֵה הַסֻּלָּם אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁחָזְרוּ וּמָשְׁכוּ אֶת הַחֶבֶל, נִתֵּק הַחֶבֶל וְהַסֻּלָּם לֹא יָרָד.

מַצַּב הַדְּבָרִים הָיָה בֶּאֱמֶת קָשָׁה מִנְּשׂא. פֶּנְקְרוֹף הִתְמַרְמֵר וְהִתְקַצֵּף. אָמְנָם כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה בּוֹ צַד מְגֻחָךְ, אֶלָּא שֶׁבְּעֵינֵי פֶּנְקְרוֹף לֹא הָיָה מְבַדֵּחַ כָּל עִקָּר. לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁסּוֹף סוֹף יַחְזְרוּ וְיִכְבְּשׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת בֵּיתָם וִיגָרְשׁוּ אֶת הָאוֹרְחִים שֶׁתְּפָסוּהוּ, אֲבָל אֵימָתַי וְכֵיצַד? – עַל שְׁאֵלָה זוֹ לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּשִׁיב תְּשׁוּבָה.

עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וְהַקּוֹפִים לֹא נִרְאוּ לָעָיִן. אֶפֶס הֵם נִמְצְאוּ בְּקֵרוּב מָקוֹם וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם, כִּי פַּעַם בְּפַעַם הוֹצִיאוּ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת אוֹ בְּעַד הַפֶּתַח סַנְטֵר אוֹ כַּף יָד, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִזְדָּרְזוּ וְשָׁלְחוּ בָּהֶם כַּדּוּרֵי עוֹפֶרֶת.

“הָבָה נִתְחַבֵּא,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֶפְשָׁר שֶׁהַקּוֹפִים יַחְשְׁבוּ שֶׁהָלַכְנוּ לָנוּ וְשׁוּב יֵרָאוּ בַּחַלּוֹנוֹת. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט יִסְתַּתְּרוּ אֲחוֹרֵי סְלָעִים וְיִירוּ אֶל כָּל קוֹף שֶׁיִּגָּלֶה לְעֵינֵיהֶם.”

וְכָךְ עָשׂוּ. הַכַּתָּב וְהָעֶלֶם, שְׁנֵי הַקַּלָּעִים הַמְּצֻיָּנִים שֶׁבֵּין הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, הִסְתַּתְּרוּ אֲחוֹרֵי סְלָעִים כִּמְטַחֲוֵי־רוֹבֶה וְהָיוּ סְמוּיִים מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים. וְעַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בַּמַּאֲרָב, עָלוּ שְׁאָר חַבְרֵיהֶם עַל הָרָמָה וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַיַּעַר לָצוּד צַיִד, כִּי הִגִּיעָה שְׁעֵת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר וְהַצֵּדָה אָזְלָה מִכְּלֵיהֶם.

מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה שָׁבוּ הַצַּיָּדִים וְהֵבִיאוּ יוֹנֵי־סֶלַע אֲחָדוֹת, וְצָלוּן בְּאֵשׁ כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה לְאֵל יָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא נִרְאָה אַף קוֹף אֶחָד.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט הָלְכוּ לִטֹּל חֶלְקָם בַּסְּעֻדָּה וּבֵינְתַיִם עָמַד טוֹףּ עַל הַמִּשְׁמָר מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. מִשֶּׁאָכְלוּ, חָזְרוּ לִמְקוֹמָם וְשׁוּב יָשְׁבוּ בַּמַּאֲרָב.

עָבְרוּ עוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת וְהַמַּצָּב לֹא נִשְׁתַּנָּה. בַּעֲלֵי אַרְבַּע הַיָּדַיִם מָנְעוּ עַצְמָם מִלָּתֵת אַף אוֹת־חַיִּים כָּל־שֶׁהוּא, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת, שֶׁהֵם בָּרְחוּ וְנֶעֱלָמוּ. וְאוּלָם קָרוֹב לְוַדַּאי הָיָה, שֶׁמִּיתָתוֹ שֶׁל הָאֶחָד מֵהֶם וְרַעַם הַיְרִיָּה הִפְחִידוּם וְהִבְעִיתוּם עַד מְאֹד וְהֵם הִתְחַבְּאוּ בַּפִּנּוֹת שֶׁבְּחַדְרֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית אוֹ בַּמַּחְסָן וְיָשְׁבוּ דוֹמְמִים וְשׁוֹקְטִים. וּכְשֶׁהִרְהֲרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּכָל הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁלָּהֶם הָאָצוּר בְּאוֹתוֹ הַמַּחְסָן, פָּקְעָה סוֹף סוֹף הַסַּבְלָנוּת, שֶׁהָאִינְגֵ’נֵר יְעָצָם לְהִזְדַּיֵּן בָּהּ, וְחֵמָה עַזָּה תָּקְפָה אוֹתָם. וְאָמְנָם צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶם טַעַם מַסְפִּיק לְהִתְמַרְמֵר וּלְהִתקַצֵּף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“הַמַּצָּב קָשֶׁה מִנְשׂא,” אָמַר סוֹף סוֹף הַכַּתָּב, “וְאֵין לָדַעַת מָתַי יַגִּיעַ קִצּוֹ!”

“הֲרֵי צְרִיכִים אָנוּ סוֹף סוֹף לְגָרֵשׁ אֶת הַנְּבָלִים הַלָּלוּ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “אָנוּ נַכְרִיעַ אוֹתָם וְאִלּוּ גַם הָיוּ עֶשְׂרִים, אֶלָּא שֶׁלְּשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים! וְכִי אֵין שׁוּם תַּחְבּוּלָה לַעֲלוֹת אֲלֵיהֶם?”

“יֵשׁ וָיֵשׁ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר מַחֲשָׁבָה חֲדָשָׁה עָלְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל דַּעְתּוֹ.

“תַּחְבּוּלָה אַחַת?” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “אִם אֵין תַּחְבּוּלוֹת הַרְבֵּה טוֹבָה גַּם תַּחְבּוּלָה אַחַת! וּמַה טִיבָהּ?”

“עָלֵינוּ לְנַסּוֹת לָרֶדֶת אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית דֶּרֶךְ תּוֹצָאַת הַיְּאוֹר הַיְשָׁנָה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“הוֹי, אֶלֶף אַלְפֵי שֵׁדִים!” קָרָא הַסַּפָּן. “אֵיךְ לֹא עָלָה הַדָּבָר עַל דַּעְתִּי אָנִי!”

וְאָכֵן לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לַחְדֹּר עַל יָדָהּ אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, כְּדֵי לְהִלָּחֵם עִם לַהֲקַת הַקּוֹפִים וּלְגָרְשָׁהּ מִשָּׁם. אָמְנָם פִּי הַתְּעָלָה הָיָה סָתוּם יָפֶה בָּאֲבָנִים וּבְמֶלֶט, וּמִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִפְרֹץ אוֹתוֹ, אֲבָל הֵם לֹא הִשְׁגִּיחוּ בְּכָךְ. יִפְרְצוּהוּ וְיַחְזְרוּ וְיִסְתְּמוּהוּ אַחַר כָּךְ – וְאֵין דָּבָר. לְאָשְׁרָם לֹא בִּצַע עֲדַיִן כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַעֲלִים אֶת פִּי הַתְּעָלָה תַּחַת מֵי הַיְאוֹר, שֶׁאִלּוּ כֵן הָיְתָה הַמְּלָאכָה נִמְשֶׁכֶת הַרְבֵּה זְמָן.

זְמָן מוּעָט אַחַר שְׁעֵת הַצָּהֳרַיִם עָזְבוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת הַקָּמִינִים. כֻּלָּם חֲמוּשִׁים יָפֶה וּבִידֵיהֶם קַרְדֻּמּוֹת וּמֵעְדֵּרִים. הֵם עָבְרוּ תַּחַת חַלּוֹנוֹת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וּלְאַחַר שֶׁצִּוּוּ אֶת טוֹףּ לַעֲמֹד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ שָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם אֶל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית עַל מְנָת לַעֲלוֹת מִשָּׁם עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל.

עוֹד לֹא עִבְרוּ כַּחֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת וְהִנֵּה עָלָה בְּאָזְנָם קוֹל הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר נָבַח בַּחֲמַת־זָעַם. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא קוֹרֵא לְעֶזְרָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ.

הֵם עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם.

“הָבָה נָרוּץ בַּחֲזָרָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

וּמִיָּד הִתְחִילוּ רָצִים בְּכָל כֹּחָם וְעַד מְהֵרָה חָזְרוּ וְיָרְדוּ מָטָּה.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל קֶרֶן הַזָּוִית, רָאוּ וְהִנֵּה הַמַּצָּב נִשְׁתַּנָּה שִׁנּוּי גָּמוּר.

הַקּוֹפִים נֶחְפְּזוּ לִבְרֹחַ דְּחוּפִים וּמְבֹהָלִים אֲחוּזֵי אֵימָה וָפָחַד. נִכָּר הָיָה, שֶׁסִּבָּה טְמִירָה הִפִּילָה עֲלֵיהֶם בַּלְהוֹת מָוֶת. שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה מֵהֶם הִתְרוֹצְצוּ וְקָפְצוּ מֵחַלּוֹן אֶל חַלּוֹן בִּזְרִיזוּת שֶׁל מוֹקְיָנִים. מִתּוֹךְ הָאֵימָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתָם שָׁכְחוּ אֲפִילוּ לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַסֻּלָּם, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָכְלוּ לָרֶדֶת מַטָּה עַל נְקַלָּה. עַד מְהֵרָה נִרְאוּ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲחֵרִים וּמִתּוֹךְ שֶׁעֲמִידָתָם נָתְנָה אֶת הַיְכֹלֶת לִירוֹת בָּהֶם בְּלִי לְהַחֲטִיא אֶת הַמַּטָּרָה, כּוֹנְנוּ אֲלֵיהֶם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת הָרוֹבִים וּפָתְחוּ בִּירִיָּה. אֲחָדִים מֵהֶם, שֶׁנִּפְצְעוּ אוֹ הוּמְתוּ, חָזְרוּ וְנָפְלוּ אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים וְהִשְׁמִיעוּ יְלָלוֹת אֲיֻמּוֹת. אֲחֵרִים הִתְגַּלְגְּלוּ מַטָּה וְהִתְרַסְּקוּ מֵחֲמַת נְפִילָה, וּמִקֵּץ רְגָעִים מוּעָטִים דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֲפִילוּ חַיָּה אַחַת בַּעֲלַת אַרְבַּע־יָדַיִם שׁוּב לֹא נִשְׁאֲרָה בַּחַיִּים בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

הוּרָה!" קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “הוּרָה! הוּרָה!”

“אַל תַּרְבֶּה בִּקְרִיאַת הוּרָה!” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“מִשּׁוּם מָה?” שָׁאַל הַסַּפָּן, “הֲרֵי כֻּלָּם הוּמָתוּ!”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ, אֲבָל כְּלוּם הִשַּׂגְנוּ עַל יְדֵי כָּךְ יְכֹלֶת לָשׁוּב וְלַעֲלוֹת אֶל בֵּיתֵנוּ?”

“אֵין דָּבָר, נַעֲבֹר דֶּרֶךְ פִּי הַתְּעָלָה!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “הַיְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שָׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי מַעְדִּיף…”

כְּעֵין תְּשׁוּבָה עַל מִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית הֶחֱלִיק פִּתְאֹם הַסֻּלָּם מֵעַל מִפְתַּן הַפֶּתַח וְהִתְגּוֹלֵל וְיָרַד לָאָרֶץ.

“חֲזִיז וָרַעַם, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה־נִסִּים!” קָרָא הַסַּפָּן וְהִבִּיט בְּתִמָּהוֹן אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“אָמְנָם כֵּן, מַעֲשֵׂה־נִסִּים מֻפְלָא בְּיוֹתֵר!” מִלְמֵל הָאִינְגֵ’נֵר וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה עַל הַסֻּלָּם.

“הֱוֵה זָהִיר, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “אֶפְשָׁר שֶׁעֲדַיִן נִמְצָאִים שָׁם אֲחָדִים מִן הָאוּרַנְגִּים הַלָּלוּ…”

“נַעֲלֶה וְנִרְאֶה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת.

הַכֹּל קָפְצוּ וְעָלוּ אַחֲרָיו, וּמִקֵּץ רֶגַע עָמְדוּ כֻּלָּם עַל מִפְתַּן הַפֶּתַח.

הִתְחִילוּ מְחַפְּשִׂים וּבוֹדְקִים. בַּחֲדָרִים לֹא הָיָה אִישׁ וּכְמוֹ כֵן בַּמַּחְסָן, אֲשֶׁר בַּעֲלֵי אַרְבַּע־הַיָּדַיִם לֹא נָגְעוּ בּוֹ וְכַנִּרְאֶה לֹא נִכְנְסוּ בּוֹ כְּלָל.

“אֲבָל כֵּיצַד יָרַד הַסֻּלָּם?” קָרָא הַסַּפָּן. “מִי הוּא אוֹתוֹ גֶ’נְטֶלְמֶן, שֶׁשִּׁלְשְׁלוֹ אֵלֵינוּ לְמָטָּה?”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל צְעָקָה, וְקוֹף גָּדוֹל, שֶׁהָיָה חָבוּי בַּמִּסְדְּרוֹן, רָץ אֶל הָאוּלָם וְנֶב רָדַף אַחֲרָיו.

“הִנְנִי אֵלֶיךָ, שׁוֹדֵד!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף וְאָמַר לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגֹּלֶת הַחַיָּה בַּקַּרְדֹּם, וְאוּלָם כּוֹרֶשׁ סְמִית עִכֵּב בְּיָדוֹ וְאָמָר:

“חוּס עָלָיו, פֶּנְקְרוֹף.”

“מַה זְכוּתוֹ שֶׁל שָׁחוֹר זֶה כִּי אֶחְמוֹל עָלָיו?”

“זְכוּתוֹ גְדוֹלָה! הֵן הוּא הוּא שֶׁשִּׁלְשֵׁל לָנוּ אֶת הַסֻּלָּם!”

הָאִינְגֵ’נֵר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל מִיֻחָד, אֲשֶׁר עַל פִּיהוּ קָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר אִם דְּבָרָיו נֶאֶמְרוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים וְאִם אָיִן.

וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְנַפְּלוּ עַל הַקּוֹף. הַלָּז הֵגֵן עַל עַצְמוֹ בִּגְבוּרָה רַבָּה, וְאוּלָם סוֹפוֹ שֶׁהִפִּילוּהוּ אַרְצָה וּכְפָתוּהוּ.

“אָח, עָיַפְתִּי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “וְעַכְשָׁו מַה נַעֲשֶׂה לְבָחוּר זֶה?”

“נַעֲשֵׂהוּ לִמְשָׁרֵת לָנוּ!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

הָעֶלֶם דִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא לְשֵׁם צְחוֹק וְלָצוֹן, כִּי אָכֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנָיו מָה רַבָּה הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁיָּכֹל אָדָם לְהָפִיק מִמִּין זֶה שֶׁל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלִי אַרְבַּע־הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא מִין נָבוֹן וּמְחֻכָּם בְּיוֹתֵר.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְקָרְבוּ אֶל הַקּוֹף וְהִסְתַּכְּלוּ בּוֹ יָפֶה. הֵם נוֹכְחוּ, שֶׁהוּא נִמְנֶה בֶּאֱמֶת עַל אוֹתוֹ מִין הַקּוֹפִים הָאַנְתְּרָפּוֹמוֹרְפִים, אֲשֶׁר זָוִית פְּנֵיהֶם אֵינָהּ נִבְדֶּלֶת אֶלָּא מַשֶּׁהוּ מִזּוֹ שֶׁל בְּנֵי אוֹסְטְרַלְיָה אוֹ שֶׁל הַהוֹטֶנְטוֹטִים. הוּא הָיָה אוֹרַנְג־אוּטַנְג מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה בּוֹ לֹא מִן הַפִּרְאוּת שֶׁל הַפַּוְיָנִים וְלֹא מִקַּלּוּת־הַדַּעַת שֶׁל חֲתוּלֵי־הַיָּם, לֹא מִן הַחֶלְאָה וְהַזֻּהֲמָה שֶׁל הַסֶּגוּאִין, לֹא מֵחֹסֶר הַסַּבְלָנוּת שֶׁל הַקּוֹפִים חַסְרֵי־זָנָב וְלֹא מִן הַנְּטִיּוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הַקּוֹפִים בַּעֲלֵי רֹאשׁ־כֶּלֶב. בְּמִין זֶה שֶׁל הָאַנְתְּרָפּוֹמוֹרְפִים מְצוּיוֹת הַרְבֵּה מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת הַמְּעִידוֹת עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵעֵין בִּינָה אֱנוֹשִׁית. בַּקּוֹפִים הַלָּלוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים לְצָרְכֵי שֵׁרוּת בַּבַּיִת וְהֵם חָרוּצִים בִּמְלַאכְתָּם וְיוֹדְעִים לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, לְנַקּוֹת אֶת הַחֲדָרִים וְאֶת הַבְּגָדִים, לְצַחְצֵחַ אֶת הַנַּעֲלַיִם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם זְרִיזִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַכִּין, בְּכַף וּבְמַזְלֵג וְגַם לִשְׁתּוֹת יַיִן… הַכֹּל כְּאַחַד הַמְּעֻלִּים שֶׁבֵּין הַמְשָׁרְתִים מְהַלְכֵי־שְׁתָּיִם. מוּדַעַת הִיא שֶׁקּוֹף כָּזֶה הָיָה לְבִיפוֹן¹ וְהוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבִשְׁקִידָה יְתֵרָה.

אוֹתוֹ הַקּוֹף, שֶׁהָיָה מוּטָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּפוּת בָּאוּלָם שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, הָיָה בָּחוּר גָּדוֹל, שֵׁשׁ רַגְלַיִם קוֹמָתוֹ; מִבְנֵה גֵווֹ הָיָה בְּקֶצֶב וּבְמִדָּה, חָזֵהוּ רָחָב, גֹּדֵל רֹאשׁוֹ בֵּינוֹנִי, זָוִית פָּנָיו בְּעֵרֶךְ בַּת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת, גֻּלְגָּלְתּוֹ סְגַלְגַּלָּה, חָטְמוֹ בּוֹלֵט וְשַׂעֲרוֹת עוֹרוֹ רַכּוֹת וּמַזְהִירוֹת – כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, טִפּוּס מְשֻׁכְלָל שֶׁל בֶּן מִשְׁפַּחַת הַקּוֹפִים הַדּוֹמִים לִבְנֵי אָדָם. עֵינָיו הָיוּ קְצָת קְטַנּוֹת מֵעֵינֵי אָדָם וְהֵפִיקוּ בִּינָה וּזְרִיזוּת. שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת נוֹצְצוּ מִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ וְסַנְטֵרוֹ הָיָה מֻקָּף זָקָן קָטֹן וּמְסֻלְסָל, וְעֵינוֹ כְּעֵין הָאֱגוֹז.

“בָּחוּר נָאֶה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “לוּ יָדַעְנוּ אֶת לְשׁוֹנוֹ, הָיִינוּ מְסִיחִים עִמּוֹ!”

“וְכִי בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ, אֲדוֹנִי, לָקַחַת אוֹתוֹ לִמְשָׁרֵת לָנוּ”?" שָׁאַל נֶב אֶת רַבּוֹ.

אָמְנָם כֵּן, נֶב," הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. “אֲבָל רְאֵה, הָסֵר קִנְאָה מִלִּבֶּךָ!”

“וַאֲנִי מְקַוֶּה, שֶׁהוּא יִהְיֶה מְשָׁרֵת מְצֻיָּן,” אָמַר הֶרְבֶּרְט. “הֲרֵיהוּ צָעִיר עֲדַיִן וְנָקֵל יִהְיֶה לְחַנְּכוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ לְבֶן תַּרְבּוּת. לֹא יִהְיֶה לָנוּ צֹרֶךְ לֹא לְהַלְקוֹתוֹ וְלֹא לַעֲקֹר אֶת שִׁנָּיו הַקְּדוּמוֹת כְּדֵי לְשַׁעְבְּדוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִים בְּמִקְרִים שֶׁכָּאֵלֶה. אִם נִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בְּחֶסֶד וּבְחִבָּה, יִדְבַּק בָּנוּ וְיִהְיֶה כָּרוּךְ אַחֲרֵינוּ.”

“וַדַּאי נִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ כָּכָה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר כְּבָר שָׁכַח אֶת כָּל חֲמַת זַעְמוֹ כְּנֶגֶד הַ“בַּדְחָנִים”.

אַחַר קָרַב אֶל הַקּוֹף הַכָּפוּת וְעָנָה וְאָמָר:

“הֲשָׁלוֹם, נַעֲרִי שֶׁלִּי? הֲשָׁלוֹם?”

הַקּוֹף נָהַם נְהִימָה קְצָרָה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּלוּם מִשֶּׁל זַעַם וַחֲרוֹן־אָף.

“וּבְכֵן רְצוֹנְךָ לְהִסָּפֵחַ אֶל הַקּוֹלוֹנְיָה?” הוֹסִיף וְשָׁאַל הַסַּפָּן. “רְצוֹנְךָ לְשָׁרֵת אֶת הָאָדוֹן כּוֹרֶשׁ סְמִית?”

הַקּוֹף נָהַם שׁוּב פַּעַם נְהִימָה חֲרִישִׁית, שֶׁהָיָה בָּהּ מֵעֵין הַסְכָּמָה.

“אֶלָּא שֶׁעָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁעָתִיד אַתָּה לְשַׁמֵּשׁ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְאֵין לְךָ עָלֵינוּ אֶלָּא מְזוֹנוֹת בִּלְבָד. רְצוֹנְךָ בְּכָךְ?”

הַקּוֹף נָהַם נְהִימָה שְׁלִישִׁית לְאוֹת רָצוֹן וְהַסְכָּמָה.

“דִּבּוּרוֹ בֶּן הֲבָרָה אַחַת הוּא בְּמִקְצָת,” הֵעִיר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “מְשָׁרֵת הַמַּמְעִיט לְדַבֵּר הֲרֵיהוּ מִן הַמְּעֻלִּים בְּיוֹתֵר. – וּבְכֵן שׁוֹמֵעַ אַתָּה, נַעֲרִי שֶׁלִּי? אַתָּה נִכְנָס לְשַׁמֵּשׁ אֶצְלֵנוּ בְּלִי מַשְׂכֹּרֶת, אֲבָל לְאַחַר זְמָן, כְּשֶׁתִּהְיֶה דַעְתֵּנוּ נוֹחָה מִמְּךָ וּמֵעֲבוֹדָתְךָ, נַכְפִּיל אֶת מַשְׂכֻּרְתְּךָ פִּי שְׁנָיִם!”

וּבְכֵן נִתְוַסֵּף עַל הַקּוֹלוֹנְיָה חָבֵר חָדָשׁ, אֲשֶׁר עָתִיד הָיָה לְהָבִיא לָהּ תּוֹעֶלֶת לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף נִמְנוּ וְגָמְרוּ לִקְרֹא לְחָבֵר חָדָשׁ זֶה יֻפִּיטֶר, אוֹ בְּקִצּוּר – “יוּףּ”, עַל שְׁמוֹ שֶׁל אַחַד הַקּוֹפִים, שֶׁהַסַּפָּן הִכִּיר וְיָדַע אוֹתוֹ לְשֶׁעָבַר.

כָּךְ נִסְפַּח רַב יוּףּ עַל אֶזְרְחֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בְּלִי מִנְהֲגֵי־חֲגִיגָה וּמַעֲשֵׂי־טֶקֶס מְיֻחָדִים.

פֶּרֶק שְׁבִיעִי

מִפְעָלִים נְחוּצִים, שֶׁעָמְדוּ עַל הַפֶּרֶק – גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה – רָמַת הַמַּרְאֶה־הַגָּדוֹל נֶהְפֶּכֶת לְאֵי – גֶּשֶׁר הֶעָשׂוּי לִהְיוֹת מוּרָם לְמָעְלָה – קְצִיר־הַדָּגָן – הַפֶּלֶג – הַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים – גְּדֶרֶת הַבְּהֵמוֹת – הַשּׁוֹבָךְ – שְׁנֵי הָעֲרוֹדִים – הָעֲגָלָה הָרְתוּמָה – מַסָּע אֶל נְמֵל הַכַּדּוּר־הַפּוֹרֵחַ.

הִנֵּה כִּי כֵן חָזְרוּ וְכָבְשׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן אֶת מִשְׁכָּנָם, בְּלִי שֶׁהֻצְרְכוּ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ תּוֹצָאַת־הַיְאוֹר הַיְשָׁנָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִפְטְרוּ מֵעֲבוֹדַת־גּוֹדְרִים הַקָּשָׁה, שֶׁהָיְתָה כְּרוּכָה בִּפְרִיצַת פִּי הַתְּעָלָה. אָכֵן אֵרַע לָהֶם נֵס, שֶׁבּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָמְרוּ לָגֶשֶׁת אֶל מְלָאכָה קָשָׁה זוֹ תָּקַף אֶת לַהֲקַת הַקּוֹפִים פַּחַד פִּתְאֹם, שֶׁאֵין לָדַעַת אֶת סִבָּתוֹ, וְהִבְרִיחָם מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. אֶפְשָׁר שֶׁהַחַיּוֹת הַלָּלוּ הִרְגִּישׁוּ, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִתְעַתְּדִים לְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מִצַּד אַחֵר? זוֹ הָיְתָה הַסְּבָרָה הַיְחִידָה, שֶׁעַל פִּיהָ אֶפְשָׁר הָיָה לְבָאֵר אֶת סִבַּת מְנוּסָתָם.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הוֹצִיאוּ אֶת נִבְלוֹת הַקּוֹפִים מִן הַבַּיִת וְנָשְׂאוּ אוֹתָן הַיַּעֲרָה וְשָׁם קְבָרוּם. אַחַר כָּךְ עָסְקוּ בְּתִקּוּן הַפְּרָעוֹת וְאִי־הַסְּדָרִים, שֶׁחוֹלְלוּ הַמִּתְפָּרְצִים בַּבָּיִת. כִּי אָכֵן רַק אִי־סְדָרִים עוֹלְלוּ בַּעֲלֵי אַרְבַּע הַיָּדַיִם בַּבָּיִת: הָפְכוּ אֶת כְּלֵי־הַבַּיִת עַל פְּנֵיהֶם וְהִכְנִיסוּ עַרְבּוּבְיָה גְדוֹלָה בַּחֲדָרִים, אֲבָל שַׁבֵּר לֹא שִׁבְּרוּ דָבָר. נֶב הִסִּיק אֶת הַכִּירַיִם שֶׁלּוֹ וּמִן הַשָּׁמוּר לוֹ בַּמְּזָוֶה עָרַךְ סְעֻדָּה יָפָה, שֶׁכָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה נֶהֱנוּ מִמֶּנָּה וַאֲכָלוּהָ לְתֵאָבוֹן.

לֹא שָׁכְחוּ גַם אֶת יוּףּ וְהַלָּז אָכַל בַּהֲנָאָה יְתֵרָה אֶת הַשְּׁקֵדִים וְאֶת הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁהוֹשִׁיטוּ לוֹ בְּעַיִן יָפָה. פֶּנְקְרוֹף הִתִּיר אֶת יָדָיו, אֲבָל לֹא אֶת רַגְלָיו, כִּי הֶחֱלִיט לְהַשְׁאִירוֹ כָּבוּל עַד שֶׁיְּהֵא נִכָּר בּוֹ שֶׁנִּכְנַע וְהִשְׁתַּעְבֵּד לְגוֹרָלוֹ הִשְׁתַּעְבְּדוּת גְּמוּרָה.

לְאַחַר הַסְּעֻדָּה לֹא מִהֲרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם לִישֹׁן, אֶלָּא יָשְׁבוּ בַּחֲבוּרָה מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וְדָנוּ עַל מִפְעָלִים נְחוּצִים אֲחָדִים, שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲשׂוֹתָם בְּלִי־אִחוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהוֹצִיא קֹדֶם כֹּל אֶל הַפֹּעַל שְׁנֵי דְבָרִים נְחוּצִים וַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר: בִּנְיַן גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה, אֲשֶׁר יָקִים חִבּוּר־דֶּרֶךְ מְתֻקָּן בֵּין הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי וּבֵין אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וְיִסּוּד גְדֵרָהּ לְכִבְשֵׁי־הַבָּר וְלִבְהֵמוֹת בַּעֲלוֹת־צֶמֶר אֲחֵרוֹת, שֶׁעָלְתָה בְּדַעְתָּם לְצוּדָם.

שְׁנֵי הַמִּפְעָלִים הַלָּלוּ הָיוּ מְכֻוָּנִים לִפְתֹּר עַל יָדָם אֶת שְׁאֵלַת הַתִּלְבֹּשֶׁת, שֶׁהָיְתָה אַחַת הַשְּׁאֵלוֹת הַחֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְחַבְּטוּ בָּהֶן. הֲקָמַת הַגֶּשֶׁר תִּתֵּן לָהֶם אֶת הַיְכֹלֶת לְהַעֲבִיר בְּדֶרֶךְ קַלָּה וְנוֹחָה אֶל בֵּית דִּירָתָם אֶת הַמַּעֲטָפָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר תְּסַפֵּק לָהֶם בַּד לִכְלֵי לָבָן, וּגִדֶרֶת הַכְּבָשִׂים תַּמְצִיא לָהֶם צֶמֶר לְבִגְדֵי חֹרֶף.

אֶת הַגְּדֵרָה אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית לְכוֹנֵן עַל יַד מְקוֹרוֹת הַפֶּלֶג־הָאָדֹם, כִּי שָׁם מוּכָן לְבַעֲלֵי־הַגֵּרָה מִרְעֶה דָשֶׁן וְשָׁמֵן וּמְזוֹנָם לֹא יֶחְסַר. הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּין רָמַת־הַמַּרְאֶה־הַנִּרְחָב וּבֵין הַמְּקוֹרוֹת הָהֵם כְּבָר הָיְתָה כְּבוּשָׁה מִקְצָתָהּ, וְאִם יַתְקִינוּ עֲגָלָה טוֹבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה וְגַסָּה בְּיוֹתֵר, תּוּכַל לַעֲבֹר בָּהּ שֶׁלֹּא בְּקֹשִׁי, וּבְיִחוּד אִם יַעֲלֶה בְּיָדָם לָצוּד אַחַת הַבְּהֵמוֹת שֶׁתִּהְיֶה נוֹחָה לְאָסְרָהּ בַּעֲגָלָה זוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן לֹא הָיָה שׁוּם מַעֲצוֹר בַּדָּבָר לְכוֹנֵן אֶת נְוַת־הַבְּהֵמוֹת בְּרִחוּק מָקוֹם מֵאַרְמוֹן הַגְּרָנִית, מַה שֶׁאֵין כֵּן מִכְלָא הָעוֹפוֹת, אֲשֶׁר נֶב הִמְלִיץ עָלָיו לִפְנֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְשִׁדְּלָם לְיַסְּדוֹ. שֶׁהֲרֵי מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה שֶׁבַּעֲלֵי־כָּנָף יִהְיוּ קְרוֹבִים וּמְצוּיִם לְתַשְׁמִישוֹ שֶׁל הָרַב וְהַשַּׁלִיט עַל בֵּית־הַבִּשּׁוּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה מָקוֹם יָפֶה לְמִכְלָא עוֹפוֹת זֶה מֵאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל שְׂפַת־הַיְאוֹר שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְתוֹצָאַת־הַמַּיִם הַקּוֹדֶמֶת. הַמָּקוֹם הַהוּא יִהְיֶה יָפֶה לְמִשְׁכַּן עוֹפוֹת־הַמַּיִם, כְּשֵׁם שֶׁיִּהְיֶה טוֹב וְיָפֶה לְעוֹפוֹת אֲחֵרִים, וּשְׁנֵי הַטִּימוֹסִים, שֶׁנִּצּוֹדוּ בִּשְׁעַת מַסַּע־הַתִּיּוּר הָאַחֲרוֹן, יִהְיוּ תּוֹשָׁבֵי הַמִּכְלָא הָרִאשׁוֹנִים. שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים יְנַסּוּ לַעֲשׂוֹתָם לִבְנֵי־תַּרְבּוּת.

לְמָחָר – הוּא הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנוֹבֶמְבֶּר – הִתְחִילוּ בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הַגֶּשֶׁר וְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה נָטְלוּ חֵלֶק בִּמְלָאכָה חֲשׁוּבָה זוֹ. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁנֶּהֶפְכוּ עַכְשָׁו לְחָרָשֵׁי־עֵץ, הֶעֱמִיסוּ עַל שִׁכְמָם מַשּׂוֹרִים, גַּרְזִנִּים, מַפְסָלוֹת וּפַטִּישִׁים וְיָרְדוּ אֶל הַחוֹף.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף מַחֲשָׁבָה בְּעִתָּהּ וְהוּא פָּתַח וְאָמָר:

“וּמַה נַעֲשֶׂה, אִם בִּשְׁעַת הֵעָדְרֵנוּ מִן הַבַּיִת תִּכָּנֵס בְּמַר יוּףּ רוּחַ שְׁטוּת וְהוּא יִמְשֹׁךְ לְמַעְלָה אֶת הַסֻּלָּם, אֲשֶׁר הוֹאִיל לְהוֹרִיד לָנוּ אֶתְמוֹל בְּרֹב חָסֶד?”

“אִם כֵּן הָבָה נְהַדֵּק יָפֶה אֶת קָצֵהוּ”, הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

וְכָךְ עָשׂוּ: תָּקְעוּ בְּחֹזֶק בַּחוֹל שְׁנֵי מוֹטוֹת וְקָשְׁרוּ אֲלֵיהֶם אֶת קְצֵה הַסֻּלָּם. אַחַר עָלוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַשְּׂמָאלִית וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ אֶל עַקְמוּמִית הַנַּחַל.

שָׁם עָמְדוּ וְנוֹעֲצוּ, אִם לֹא מִן הָרָאוּי הוּא לִגְשֹׁר אֶת הַגֶּשֶׁר בְּמָקוֹם זֶה. לְאַחַר שֶׁעִיְּנוּ בַּדָּבָר מָצְאוּ, שֶׁאָכֵן הַמָּקוֹם יָפֶה לְתַכְלִית זוֹ כָּל צָרְכּוֹ.

מִמָּקוֹם זֶה עַד לִנְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, שֶׁגִּלוּ אֶתְמוֹל בַּחוֹף הַדְּרוֹמִי, לֹא הָיָה אֶלָּא מֶרְחָק שֶׁל שְׁלשָׁה מִילִין וָחֵצִי, וּמִכָּאן עַד לְאוֹתוֹ הַנָּמֵל אֶפְשָׁר יִהְיֶה עַל נְקַלָּה לִסְלֹל דֶּרֶךְ לְמַעֲבַר עֲגָלָה, אֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ חִבּוּר נוֹחַ בֵּין אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וּבֵין דְּרוֹמוֹ שֶׁל הָאִי.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְצָה כּוֹרֶשׁ סְמִית לַחֲבֵרָיו פָּרָשַׁת תָּכְנִית אַחַת, שֶׁהוּא הָרֶה וְהָגָה זֶה כַּמָּה וְשֶׁהָיְתָה קַלָּה לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַפֹּעַל וַעֲתִידָהּ הָיְתָה לְהָבִיא טוֹבָה רַבָּה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים. עִם תָּכְנִיתוֹ זוֹ נִתְכַּוֵּן הָאִינְגֵ’נֵר לְהַבְדִּיל וּלְיַחֵד אֶת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל יִחוּד גָּמוּר, כְּדֵי לְהָגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי פְּגִיעַת חַיּוֹת רָעוֹת בֵּין בַּעֲלוֹת אַרְבַּע רַגְלַיִם וּבֵין בַּעֲלוֹת אַרְבַּע יָדַיִם. עַל יְדֵי יִחוּד זֶה יִהְיֶה אַרְמוֹן הַגְּרָנִית, הַכִּירַיִם, מִכְלָא הָעוֹפוֹת וְכָל הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָרָמָה, שֶׁנּוֹעַד לְשַׁמֵּשׁ שְׂדֵה־זֶרַע, בְּטוּחִים מִכָּל נֵזֶק וְקִלְקוּל שֶׁעֲלוּלִים לִגְרֹם לָהֶם בַּעֲלֵי־חַיִּים שׁוֹנִים.

תָּכְנִית זוֹ הָיְתָה קַלָּה לְקַיְּמָהּ מֵאֵין כָּמוֹהָ וְאֵלֶּה פְּרָטֶיהָ כְּפִי שֶׁעָלוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר:

הָרָמָה כְּבָר הָיְתָה מֻקָּפָה מַיִם מְשְּׁלשֶׁת עֲבָרֶיהָ בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמָיִם:

מִפְּאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית הקיפוה מֵי יְאוֹר גרנט לַמִּן הַזָּוִית שֶׁשֵּׁם נִמְצָאָה תּוֹצְאָתָם הַיְּשָׁנָה, עַד לְאוֹתוֹ הַפֹּרֵץ, שֶׁנַּעֲשָׂה בִּשְׂפַת הַיְּאוֹר המזרחית לְצֹרֶךְ שָׁפַךְ הַמַּיִם.

מִפְּאַת צְפוֹנִית, מֵאוֹתוֹ הַפֶּרֶץ עַד הַיָּם, הִתְגַּלְגֵּל וְיָרַד הַפֶּלֶג הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר חָפַר לוֹ אָפִיק עַל גַּבֵּי הָרָמָה וְעַל הַחוֹף, וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ אֶלָּא לְהַרְחִיב אֶת הָאָפִיק הַזֶּה לְמַעְלָה מֵאֶשֶׁד־הַמַּיִם וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ וְשׁוּב לֹא יוּכְלוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים לְעָבְרוֹ.

מִמִּזְרָח הִקִּיפָהּ לְכָל אָרְכָּהּ הַיָּם עַצְמוֹ, לְמִן תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג עַד לְתוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה.

וּלְבַסּוֹף מִצַּד דָּרוֹם הֵגֵן עָלֶיהָ נַחַל־הַתּוֹדָה, לְמִן תּוֹצְאָתוֹ עַד לְאוֹתָהּ הָעַקְמוּמִית שֶׁלּוֹ, שֶׁשָּׁם אָמְרוּ לִבְנוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר.

רַק הַחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָרָמָה לְמִן עַקְמוּמִית הַנַּחַל עַד לַפִּנָּה הַדְּרוֹמִית שֶׁל הַיְאוֹר, הָיָה כֻּלּוֹ פָּרוּץ וּמֻפְנֶה עַל שֶׁטַח שֶׁל פָּחוֹת מִמִּיל אֶחָד. וְאוּלָם גַּם הַחֵלֶק הַזֶּה הָיָה עָשׂוּי לִהְיוֹת מֻקָּף עַל נְקַלָּה מַיִם. לְתַכְלִית זוֹ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אַךְ לַחְפֹּר תְּעָלָה רְחָבָה וַעֲמֻקָּה, אֲשֶׁר תִּתְמַלֵּא מִמֵּי הַיְאוֹר וַאֲשֶׁר עֹדֶף מֵימֶיהָ יִשְׁתַּפֵּךְ בְּצוּרַת אֶשֶׁד אֶל תּוֹךְ נַחַל־הַתּוֹדָה. אָמְנָם גֹּבַהּ שֶׁטַח הַיְאוֹר יִשְׁפַּל עַל יְדֵי תִּשְׁפֹּכֶת מֵימָיו אֶל תּוֹךְ הַתְּעָלָה, אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּכָךְ, שֶׁכֵּן שִׁעֵר שֶׁהַפֶּלֶג הָאָדֹם מְסַפֵּק דֵּי מַיִם לְהוֹצִיא אֶת תָּכְנִיתוֹ אֶל הַפֹּעַל.

“הִנֵּה כִּי כֵן,” הוֹסִיף הָאִינְגֵ’נֵר, “עֲתִידָה רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל לְהֵעָשׂוֹת אִי מַמָּשׁ, אֲשֶׁר מַיִם יְסֻבּוּהוּ מִכָּל עֵבֶר וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מְחֻבָּר אֶל שְׁאָר אֲחֻזּוֹתֵינוּ רַק עַל יְדֵי הַגֶּשֶׁר, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לִבְנוֹת עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה. עַל יְדֵי שְׁנֵי הַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים, שֶׁכְּבָר בָּנִינוּ לְמַעְלָה מֵאֶשֶׁד־הַמַּיִם וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, וּלְבַסּוֹף עַל יְדֵי שְׁנֵי גְּשָׁרִים קְטַנִּים אֲחֵרִים אֲשֶׁר נִבְנֶה, הָאֶחָד עַל פְּנֵי הַתְּעָלָה, שֶׁהִצַּעְתִּי לָכֶם לִכְרוֹת, וְהַשֵּׁנִי עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית. וְאִם הַגֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְהַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים יִהְיוּ עֲשׂוּיִים לִהְיוֹת מוּרָמִים לְמַעְלָה, תִּהְיֶה רָמַת הַמַּרְאֶה בְּטוּחָה מִכָּל פְּגִיעָה רָעָה וְרֶגֶל חַיָּה לֹא תַּעֲבֹר בָּהּ.”

כְּדֵי לְהַסְבִּיר לַחֲבֵרָיו אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַסְבָּרָה יְתֵרָה עָמַד כּוֹרֶשׁ סְמִית וְרָשַׁם אֶת מַפַּת הָרָמָה, וּמִיָּד נִתְקַבְּלָה הַצָּעָתוֹ פֶּה אֶחָד לְכָל פְּרָטֶיהָ. פֶּנְקְרוֹף נוֹפֵף בַּגַּרְזֶן שֶׁל חָרַשׁ עֵצִים שֶׁבְּיָדוֹ וְקָרָא:

“וּבְכֵן קוּמוּ וְנֵלְכָה לִבְנוֹת גֶּשֶׁר!”

וְתֵכֶף וּמִיָּד הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה זוֹ, שֶׁלֹּא סָבְלָה דִחוּי כָּל שֶׁהוּא. בָּחֲרוּ עֵצִים, כְּרָתוּם, הֵסִירוּ אֶת עַנְפֵיהֶם וְנִסְּרוּ אוֹתָם לְקוֹרוֹת, לִכְרוּתוֹת וְלִקְרָשִׁים. מִצַּד שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַיְמָנִית צָרִיךְ הָיָה גֶּשֶׁר זֶה לִהְיוֹת קָבוּעַ בִּמְקוֹמוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן חֶלְקוֹ שֶׁעֵל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית. אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה אָמְרוּ לַעֲשׂוֹת מְטֻלְטָל, כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לַהֲרִימוֹ לְמַעְלָה, כְּדֶרֶךְ הַגְּשָׁרִים שֶׁל סִכְרֵי־הַמָּיִם.

מִסְתַּבֵּר מֵאֵלָיו, שֶׁמְּלָאכָה זוֹ לֹא הָיְתָה מִן הַקַּלּוֹת וְעִם כָּל חָרִיצוּת כַּפֵּיהֶם שֶׁל הָעוֹשִׂים בָּהּ הִצְרִיכָה זְמָן מְסֻיָּם, כִּי נַחַל־הַתּוֹדָה הָיָה רָחָב בְּמָקוֹם זֶה כִּשְׁמוֹנִים רֶגֶל. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִתְקֹעַ בְּקַרְקַע הַנַּחַל קוֹרוֹת עָבוֹת וּלְהַנִּיחַ עֲלֵיהֶן אֶת רִצְפַּת הַגֶּשֶׁר הַקְּבוּעָה, וּלְהַעֲמִיד מְכוֹנַת־הֹלֶם לַהְלֹם בָּהּ עַל רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁתִּנָּעֵצְנָה בַּקַּרְקַע. כְּדֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר יִהְיֶה חָזָק וְיוּכַל לִסְבֹּל מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים הֶחֱלִיטוּ לְהָקִים בּוֹ שְׁתֵּי קְשָׁתוֹת.

אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁהַמִּפְעָל לֹא יַעֲלֶה יָפֶה, שֶׁכֵּן לֹא חָסְרוּ כָּאן לֹא כְּלֵי מְלָאכָה לְעַבֵּד אֶת הָעֵץ וְלֹא בַּרְזֶל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מְחַבְּרוֹת לְקוֹרוֹת, לֹא בַּנַּאי מֻמְחֶה שֶׁהָיָה בָּקִי בִּמְלָאכָה זוֹ וְלֹא עוֹזְרִים וּפוֹעֲלִים חָרוּצִים לְבַנַּאי זֶה, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה חֲדָשִׁים אִמְּנוּ אֶת יְדֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ זְרִיזִים בְּכָל מְלֶאכֶת־כַּפָּיִם. וַאֲפִילוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא הָיָה מִן הַמְפַגְּרִים וְהָיָה מִתְחָרֶה בִּשְׁקִידָה וְחָרִיצוּת אֲפִילוּ עִם הַסַּפָּן גּוּפוֹ אֲשֶׁר “לֹא הֶעֱלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתּוֹ כִּי עִתּוֹנַאי פָּשׁוּט יְהֵא זָרִיז כָּל כָּךְ!”

בְּנִיַּת הַגֶּשֶׁר עַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה אָרְכָה שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים. אֶת אֲרֻחָתָם אָכְלוּ בִּמְקוֹם הַמְּלָאכָה וּכְשֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר הָיָה יָפֶה לֹא הָיוּ חוֹזְרִים אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית אֶלָּא לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב.

בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הָהֵם נוֹכְחוּ לָדַעַת, כִּי מַר יוּףּ הִתְחִיל מִתְרַגֵּל אֶל אֲדוֹנָיו הַחֲדָשִׁים, שֶׁהָיָה מַבִּיט אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת יְתֵרָה. וְאוּלָם לְשֵׁם זְהִירוּת עֲדַיִן לֹא נָתַן לוֹ פֶּנְקְרוֹף חֵרוּת גְּמוּרָה, אֶלָּא הִמְתִּין עַד שֶׁהָרָמָה תֵּהָפֵך לְאִי וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲבֹר אֶת גְּבוּלוֹתֶיהָ, לְפִי תָּכְנִית הַמְּלָאכָה שֶׁעָסְקוּ בָּהּ. טוֹףּ וְיוּףּ נַעֲשׂוּ רֵעִים וִידִידִים וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים יַחַד, אֶלָּא שֶׁיּוּףּ הָיָה מִתְנַהֵג תָּמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

בְּעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר שָׁלְמָה מְלֶאכֶת הַגֶּשֶׁר. חֶלְקוֹ הַמְטֻלְטָל, שֶׁהָיָה עָשׂוּי לְהִתְנוֹעֵעַ בְּסִיּוּעַ שֶׁל מִשְׁקָלוֹת שֶׁכְּנֶגֶד, הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁלֹּא בְּקֹשִׁי. מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָיָה מְחֻבָּר בְּצִירִים עַד הַכָּפִיס, שֶׁעָלָיו הָיָה מֻנָּח בַּזְּמָן שֶׁהוֹרִידוּהוּ, הָיָה רֶוַח שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגֶל, וְהָרֶוַח הַזֶּה הָיָה רָחָב לְמַדַּי וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְבַעֲלֵי הַחַיִּים לְעָבְרוֹ.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק שְׁאֵלַת הַמַּעֲטָפָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, אֲשֶׁר הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּקְּשׁוּ לְהַעֲבִירָה עַד מְהֵרָה אֶל מָקוֹם בָּטוּחַ כָּל צָרְכּוֹ. וְאוּלָם כְּדֵי לְהַעֲבִירָה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָבִיא עֲגָלָה אֶל נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, וַהֲבָאַת עֲגָלָה אֶל אוֹתוֹ הַנָּמֵל הִצְרִיכָה סְלִילַת דֶּרֶךְ בֵּין הַיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים שֶׁל הַמִּזְרָח הָרָחוֹק. גַּם מְלָאכָה זוֹ דָּרְשָׁה זְמָן לֹא מוּעָט לַעֲשׂוֹתָהּ. בֵּינָתַיִם הָלְכוּ נֶב וּפֶנְקְרוֹף לְבַקֵּר אֶת הַנָּמֵל וְנוֹכְחוּ לָדַעַת, כִּי “גְלוּם הַבַּד” לֹא נִתְקַלְקֵל אַף בְּמַשֶּׁהוּ בַּמְּעָרָה שֶׁהָיָה שָׁמוּר בָּהּ. אִי לָזֹאת הֶחֱלִיטוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהַמְשִׁיךְ וְלִגְמֹר קֹדֶם כֹּל אֶת הַמְּלָאכוֹת שֶׁרָמַת־הַמַּרְאֶה עַצְמָהּ צְרִיכָה לָהֶן.

“כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת כָּל הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “תִּהְיֶה הַיְּכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְכוֹנֵן אֶת מִכְלָא הָעוֹפוֹת, בְּלִי לְהִתְיָרֵא שֶׁמָּא יְבַקְּרוּהוּ שׁוּעָלִים אוֹ חַיּוֹת מַזִּיקוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁכְּמוֹתָם.”

“וְלֹא עוֹד”, הוֹסִיף נֶב עַל דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, “אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לַעֲבֹד וְלַחֲרֹשׁ אֶת אַדְמַת הָרָמָה כְּדֵי לָטַעַת בָּהּ הַרְבֵּה צְמָחִים מוֹעִילִים.”

“וּלְהַכְשִׁיר שָׁם אֶת הַקַּרְקַע לְשַׁדְמַת דָּגָן שְׁנִיָּה!” קָרָא הַסַּפָּן בְּפָנִים מַבִּיעוֹת קוֹרַת רוּחַ מֵעַצְמוֹ.

וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר רַשַּׁאי הָיָה פֶּנְקְרוֹף לִהְיוֹת שְׂבַע רָצוֹן, כִּי “שַׁדְמַת־הַדָּגָן” הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא נִזְרְעָה אֶלָּא גַרְגֵּר זֶרַע אֶחָד, הִצְמִיחָה אֶת זֵרוּעָה יָפֶה בְּשֶׁל הַטִּפּוּל, שֶׁהִרְבָּה לְטַפֵּל בָּהּ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה. הִיא עָשְׂתָה עֶשֶׂר שִׁבָּלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר הִגִּיד הָאִינְגֵ’נֵר מֵרֹאשׁ, וְכָל שִׁבֹּלֶת הָיְתָה בַּת שְׁמוֹנִים גַּרְגְּרִים, וּבְכֵן רָכְשָׁה לָהּ הַקּוֹלוֹנְיָה בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים רְכוּשׁ שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גַּרְגְּרֵי דָגָן, אֲשֶׁר עֲתִידִים הָיוּ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת קָצִיר בַּשָּׁנָה.

אֶת שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גַּרְגְּרֵי דָגָן אֵלֶּה, פָּחוֹת חֲמִשִּׁים, שֶׁהִנִּיחוּם לְמִשְׁמֶרֶת עַל כָּל פֶּגַע שֶׁלֹּא יָבוֹא, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְזְרֹעַ עַל חֶלְקַת־שָׂדֶה חֲדָשָׁה וּלְטַפֵּל בְּחֶלְקַת שָׂדֶה זוֹ מִתּוֹךְ אוֹתָהּ הַשְּׁקִידָה וְהַדְּאָגָה שֶׁהִקְדִּישׁוּ לַחֶלְקָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיָה אָצוּר בָּהּ אֶלָּא גַרְגֵּר אֶחָד.

אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה הִכְשִׁירוּ וְעָבְדוּ יָפֶה וְהִקִּיפוּהָ גָדֵר חֲזָקָה שֶׁל מוֹטוֹת עֵץ גְּבוֹהִים וּמְחֻדָּדִים, שֶׁמְּהַלְּכֵי אַרְבַּע לֹא יָכְלוּ לְעָבְרָהּ. כְּדֵי לְהַבְרִיחַ אֶת הָעוֹפוֹת הִתְקִין פֶּנְקְרוֹף כְּיַד הַדִּמְיוֹן הַטּוֹבָה עָלָיו מִינֵי קַשְׁקְשָׁנִים הַמִּסְתּוֹבְבִים בָּרוּחַ וְדַחְלִילִים אֲיֻמִּים, שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְהַבְהִיל אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף וּלְהַרְחִיקָם מִמָּקוֹם זֶה. אֶת שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים הַגַּרְגְּרִים שָׂמוּ בַּקַּרְקַע בְּמַעֲנִיּוֹת, שֶׁהָיוּ סְדוּרוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וְהִפְקִידוּ אוֹתָם בְּיַד הַטֶּבַע, שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם אֶת כָּל הַמֻּטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת.

בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְנוֹבֶמְבֶּר הִתְחִיל כּוֹרֶשׁ סְמִית נוֹטֶה קַו לְשֵׁם חֲפִירַת הַתְּעָלָה, שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לִגְדֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הָרָמָה מִצַּד מַעֲרָב, מִן הַזָּוִית הַדְּרוֹמִית שֶׁל יְאוֹר גְּרַנְט עַד לְעַקְמוּמִית נַחַל־הַתּוֹדָה. שִׁכְבַת הֶעָפָר בְּמָקוֹם זֶה לֹא הָיְתָה עֲמֻקָּה אֶלָּא שְׁתַּיִם שָׁלשׁ רַגְלַיִם, כִּי תַּחְתֶּיהָ הָיָה מַצָּע שֶׁל גְּרָנִית. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּב נִיטְרוֹ־גְּלִיצֵרִין, וְהַחֹמֶר הַמְפוֹצֵץ הַזֶּה פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ כְּדַרְכּוֹ. לֹא עָבְרוּ חֲמִשָּׁה־עָשָׂר יוֹם וּבַקַּרְקַע הַמּוּצָק שֶׁל הָרָמָה נֶחֱצַב חָרִיץ, שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רֶגֶל רָחְבּוֹ וְשֵׁשׁ רַגְלַיִם עָמְקוֹ. בְּחֹמֶר מְפוֹצֵץ זֶה נִפְרַץ פֶּרֶץ בַּסְּלָעִים שֶׁל שְׂפַת הַיְאוֹר וְהַמַּיִם הִשְׁתַּפְּכוּ אֶל תּוֹךְ הָאָפִיק הֶחָדָשׁ וְיָצְרוּ פֶּלֶג קָטֹן, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “פֶּלֶג־הַגְּלִיצֵרִין” וְנַעֲשָׂה זְרוֹעַ לְנַחַל־הַתּוֹדָה. אָמְנָם גֹּבַהּ שֶׁטַח הַיְאוֹר הוּמַךְ, כְּכָל אֲשֶׁר הִגִּיד הָאִינְגֵ’נֵר מֵרֹאשׁ, אֲבָל לֹא בַּמִּדָּה נִכֶּרֶת. וּלְבַסּוֹף, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָמָה עוֹד יוֹתֵר מֻפְרָשָׁה מִן הַיַּבָּשָׁה, עָמְדוּ וְהִרְחִיבוּ הַרְבֵּה אֶת הַפֶּלֶג הַקָּטֹן הָעוֹבֵר לְרֹחַב הַחוֹף וְהֶעֱמִידוּ מִשְּׁנֵי גְדוֹתָיו גִּדְרֵי קְרָשִׁים לַעֲצֹר בְּעַד הַחוֹל לְבַל יִזַּח מָטָּה.

בַּמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר נִגְמְרוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת הַלָּלוּ, וְרָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת מְחֻמָּשׁ לֹא מְשֻׁכְלָל שֶׁהֶקֵּפוֹ אַרְבָּעָה מִילִין, הֻקְּפָה כֻּלָּהּ אֵזוֹר שֶׁל מַיִם, אֲשֶׁר עָשָׂה אוֹתָהּ לְמִבְצָר בָּטוּחַ מִכָּל צַר וְאוֹיֵב.

כָּל אוֹתוֹ חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר שָׂרַר חֹם גָּדוֹל. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהַפְסִיק אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהָיְתָה שׂוּמָה עֲלֵיהֶם לְבַצְּעָהּ עַל פִּי הַתָּכְנִית, וְכֵיוָן שֶׁהַשָּׁעָה דָּחֲקָה לְמַהֵר וּלְכוֹנֵן מִכְלָא־עוֹפוֹת, עָמְדוּ וְהֶעֱסִיקוּ עַצְמָם בִּמְלָאכָה זוֹ.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁהָרָמָה נֶעֶשְׂתָה כֻּלָּהּ מֻפְרָשָׁה מִשְּׁאָר חֶלְקֵי הָאִי, נִתְּנָה חֵרוּת גְּמוּרָה לְמַר יוּףּ. הוּא דָבַק בַּאֲדוֹנָיו וְהָיָה כָּרוּךְ אַחֲרֵיהֶם וְלֹא נִכַּר בּוֹ אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה לִבְרֹחַ. הוּא הָיָה חַיָּה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה, אַמִּיצַת־כֹּחַ עַד מְאֹד וּזְרִיזָה עַד לְהַפְלִיא. הוֹי, מַה קַל וּמָהִיר הָיָה לְטַפֵּס עַל הַסֻּלָּם שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית! אִישׁ לֹא יָכֹל לְהִתְחָרוֹת עִמּוֹ בְּדָבָר זֶה. הֵם כְּבָר הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה וְהוּא הָיָה לָהֶם לְעֵזֶר בִּמְלָאכוֹת אֲחָדוֹת: הוּא גָרַר קוֹרוֹת עֵצִים וְגָלַל אֶת הָאֲבָנִים, שֶׁהוֹצִיאוּ מִתּוֹךְ אֲפִיקוֹ שֶׁל פֶּלֶג־הַגְּלִיצֵרִין.

“אֵין הוּא עֲדַיִן גּוֹדֵר, אֲבָל כְּבָר מְשַׁמֵּשׁ הוּא ‘קוֹף’!” אָמַר הֶרְבֶּרְט בַּהֲלָצָה, שֶׁהָיָה בָּהּ רֶמֶז לַכִּנּוּי ‘קוֹף’, שֶׁהַגּוֹדְרִים מְכַנִּים אֶת תַּלְמִידֵיהֶם. וְאָכֵן יָפֶה הִתְלוֹצֵץ הָעֶלֶם, שֶׁהֲרֵי הַפַּעַם הָיָה כִּנוּי זֶה הוֹלֵם כָּל צָרְכּוֹ אֶת הַמְּכֻנֶּה!

לְצֹרֶךְ מִכְלָא־הָעוֹפוֹת בָּחֲרוּ בְּמִגְרָשׁ בֶּן מָאתַיִם יַרְדִּים מְרֻבָּעִים, שֶׁנִּמְצָא עַל יַד הַשָּׂפָה הַדְּרוֹמִית־הַמִּזְרָחִית שֶׁל הַיְאוֹר. אֶת הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה הִקִּיפוּ גָדֵר שֶׁל מוֹטוֹת עֵץ וְעָשׂוּ בּוֹ מְדוֹרוֹת שׁוֹנִים לְבַעֲלֵי הַכָּנָף שֶׁעֲתִידִים הָיוּ לְשְׁכֹּן שָׁם. הַמְּדוֹרוֹת הַלָּלוּ הָיוּ מֵעֵין סֻכּוֹת קְלוּעוֹת מֵעֲנָפִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ לְתָאִים וְשֶׁלֹּא הָיוּ חֲסֵרוֹת אֶלָּא דַּיָּרִים.

דַּיָּרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל מִכְלָא־עוֹפוֹת זֶה שִׁמֵּשׁ זוּג־הַטִּימוֹסִים אֲשֶׁר עַד מְהֵרָה פָּרָה וְרָבָה וְהֵקִים וְלָדוֹת הַרְבֵּה. לְצֶוֶת נִטְפְּלוּ אֵלָיו כַּחֲצִי תְּרֵיסָר בְּנֵי אַוָּזִים מִן הַמְקַנְּנִים עַל גְּדוֹת הַיְאוֹר. אֲחָדִים מֵהֶם הָיוּ מִבְּנֵי הַמִּין הַסִּינִי, אֲשֶׁר כַּנְפֵיהֶם הַפְּרוּשׂוֹת דּוֹמוֹת לִמְנִיפָה וַאֲשֶׁר בְּרַק זֹהַר נוֹצוֹתֵיהֶם אֵינוֹ נוֹפֵל מִשֶּׁל הַפַּסְיוֹנִים הַמָּזְהָבִים. לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים לָכַד הֶרְבֶּרְט זוּג עוֹפוֹת מִמִּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת. הָעוֹפוֹת הַנָּאִים הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי זְנָבוֹת עֲגֻלִּים וַאֲרֻכֵּי־נוֹצוֹת, הִתְרַגְּלוּ עַד מְהֵרָה אֶל שִׁבְיָם וְנַעֲשׂוּ לִבְנֵי תַּרְבּוּת. אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן אֶל חֲצַר הָעוֹפוֹת רָחָמוֹת, צִפֳּרִי קֶרַח וְתַרְנְגֹלוֹת־מָיִם. מִתְּחִלָּה פָּרְצָה מְרִיבָה בֵּין דָּרֵי הָעוֹלָם הַקָּטֹן הַזֶּה וְהָיוּ מִתְנַצְּחִים וּמִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה מִתּוֹךְ צְוָחוֹת, צִפְצוּפִים וְקִרְקוּרִים, וְאוּלָם סוֹפָם שֶׁהִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם וּפָרו וְרָבוּ וְהָיוּ לְמִחְיָה לְאַנְשֵׁי הַקּוֹלוֹנְיָה.

כְּדֵי לְהָבִיא אֶת מִפְעָלוֹ לִידֵי הַשְׁלָמָה, עָמַד כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהִתְקִין שׁוֹבָךְ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל חֲצַר הָעוֹפוֹת. אֶל תּוֹךְ שׁוֹבָךְ זֶה הִכְנִיסוּ כִּתְרֵיסָר יוֹנִים מִן הַמְקַנְנוֹת בְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים שֶׁעַל פְּנֵי הָרָמָה. הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ הִתְרַגְּלוּ עַל נְקַלָּה לָשׁוּב בְּכָל עֶרֶב אֶל דִּירָתָם הַחֲדָשָׁה, וְנִכֶּר הָיָה שֶׁהֵם נוֹחִים לְהֵעָשׂוֹת עוֹפוֹת־בַּיִת יוֹתֵר מִבְּנֵי מִינָם הַחֲמִימוֹת, שֶׁאֵינָן פָּרוֹת וְרָבוֹת אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּנוֹת־חוֹרִין.

לְבַסּוֹף הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּעֲטָפָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ לַעֲשִׂיַּת כְּלֵי־לָבָן, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ זְקוּקִים לָהֶם בְּיוֹתֵר. לְהַשְׁאִיר אֶת הַמַּעֲטָפָה כְּמוֹ שֶׁהִיא וּלְנַסּוֹת לְהִתְרוֹמֵם בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ בְּסִיּוּעַ שֶׁל אֲוִיר מְחֻמָּם, עַל מְנָת לַעֲזֹב אֶת הָאִי וְלָטוּס עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַיָּם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף – נִסָּיוֹן נוֹעָז שֶׁכָּזֶה יָכֹל הָיָה לַעֲלוֹת רַק עַל דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם מְחֻסְּרֵי כֹּל. וְכוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁאִישׁ־מַעֲשֶׂה הָיָה, הִסְתַּלֵּק מֵרַעְיוֹן רוּחַ זֶה.

וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָבִיא אֶת הַמַּעֲטָפָה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וּלְשֵׁם כָּךְ הֻצְרְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְתַקֵּן אֶת עֶגְלָתָם הַכְּבֵדָה וְלַעֲשׂוֹתָהּ יוֹתֵר נוֹחָה וְקַלָּה. אֲבָל מַה תּוֹעֶלֶת בַּעֲגָלָה אִם אֵין סוּס אֲשֶׁר יִמְשֹׁךְ בָּהּ! כְּלוּם אֵין עַל פְּנֵי הָאִי אֶחָד מֵאוֹתָם מַעֲלֵי הַגֵּרָה, אֲשֶׁר יוּכְלוּ לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל סוּס, כְּגוֹן חֲמוֹר, שׁוֹר אוֹ פָּרָה? זוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה, שֶׁהִתְחַבְּטוּ בָּהּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

“בְּהֵמָה הַמּוֹשֶׁכֶת בַּעֲגָלָה.” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וַדַּאי הָיְתָה מוֹעִילָה לָנוּ הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלִּפְנֵי מַר סְמִית לַעֲשׂוֹת סִירַת קִיטוֹר אוֹ לוֹקוֹמוֹטִיבָה, כִּי מֻבְטָחְנִי שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְהָיֹה תִּהְיֶה לָנוּ מְסִלַּת בַּרְזֶל מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עַד לִנְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וּסְנִיף לָהּ אֶל הַר פְרַנְקְלִין!”

וְאָכֵן הֶאֱמִין הַסַּפָּן הַיָּשָׁר בַּדְּבָרִים שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו! וַדַּאי גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַדִּמְיוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהָאֱמוּנָה נִטְפֶּלֶת אֵלָיו וְהוּא יוֹנֵק מִמֶּנָּה!

וְאוּלָם עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם חָזוֹן הַדִּמְיוֹן הַזֶּה מִשְׁתּוֹקֵק הָיָה פֶּנְקְרוֹף לְהַשִּׂיג בְּהֵמָה פְּשׁוּטָה הוֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע, וְהוֹאִיל וְחָבִיב הָיָה, כַּנִּרְאֶה, עַל הַהַשְׁגָּחָה וְהִיא הִטְּתָה לוֹ חֶסֶד, לָכֵן מִלְּאָה גַם הַפַּעַם אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ.

יוֹם אֶחָד – הַדָּבָר הָיָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לְחֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר – שָׁמְעוּ פִּתְאֹם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת נֶב מְצַעֵק וְאֶת טוֹףּ נוֹבֵחַ בְּבַת אֶחָת. הֵם הָיוּ עֲסוּקִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּקָּמִינִים וּכְשָׁמְעָם אֶת הַקּוֹלוֹת מִהֲרוּ אֶל הַצּוֹעֲקִים, כִּי פָּחֲדוּ שֶׁמָּא קָרָם מִקְרֶה רָע.

אֲבָל מָה רָאוּ עֵינֵיהֶם? שְׁנֵי בַּעֲלֵי חַיִּים גְּדוֹלִים וְנָאִים, שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ וְעָרְבוּ אֶת לִבָּם לַעֲלוֹת עַל הָרָמָה דֶּרֶךְ הַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה לֹא הָיוּ מוּרָמִים לְמָעְלָה. לְמַרְאִית עַיִן נִדְמוּ לִשְׁנֵי סוּסִים, אוֹ עַל כָּל פָּנִים לִשְׁנֵי חֲמוֹרִים, זָכָר וּנְקֵבָה. מִבְנֵה גֵוָם הָיָה נָאֶה, מַרְאֵיהֶם כָּתֹם־בָּהִיר, רַגְלֵיהֶם וּזְנָבָם לְבָנִים וְעַל רֹאשָׁם, צַוָּארָם וּבִטְנָם חֲבַרְבּוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת כַּחֲבַרְבּוּרוֹת שֶׁל נְמֵר־גָּמָל. הֵם הָיוּ מְהַלְּכִים לְתֻמָּם בִּמְנוּחָה, בְּלִי שׁוּם סִמָּן שֶׁל פַּחַד, וְהִבִּיטוּ אֶל בְּנֵי הָאָדָם בְּעֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת, כִּי טֶרֶם רָאוּ בָּהֶם אֶת אֲדוֹנֵיהֶם.

“הֲלֹא הֵם עֲרוֹדִים!” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “בַּעֲלֵי חַיִּים, הָעוֹמְדִים בְּאֶמְצַע בֵּין הַנָּמֵר־הַגָּמָל וּבֵין הַקּוּאַגָּה.”

“וּמִשּׁוּם מַה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם חֲמוֹרִים?” שָׁאַל נֶב.

“מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת, וּדְמוּתָם יוֹתֵר נָאָה מִשֶּׁל הַחֲמוֹרִים.”

“וְכִי לֹא אַחַת הִיא לָנוּ אִם סוּסִים אוֹ חֲמוֹרִים הֵם?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “דַּי לָנוּ שֶׁהֵם ‘כֹּחַ־מֵנִיעַ’, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר מַר סְמִית, וּבְתוֹרַת כֹּחַ מֵנִיעַ רְאוּיִים הֵם שֶׁנִּלְכְּדֵם!”

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְחִיד אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים, זָחַל הַסַּפָּן בֵּין הָעֲשָׂבִים עַד לַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן שֶׁעַל פֶּלֶג הַגְּלִיצֵרִין. הוּא הֵרִים אֶת הַגֶּשֶׁר וְהָעֲרוֹדִים נִשְׁבּוּ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְלְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מַה לַעֲשׂוֹת לַשְּׁבוּיִים, אִם לְתָפְסָם וּלְשַׁעְבְּדָם בְּחֹזֶק יָדָם וּלְהִכְנִיסָם מִיָּד בְּעֹל, וְאִם אָיִן. לְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לְעָזְבָם יָמִים אֲחָדִים לְנַפְשָׁם וּלְתִתָּם לְהִתְהַלֵּךְ כְּאַוַּת לִבָּם עַל פְּנֵי הָרָמָה, אֲשֶׁר דֶּשֶׁא עֵשֶׂב לְמִרְעֶה הָיָה צוֹמֵחַ שָׁם לָרֹב. בֵּינָתַיִם בָּנָה הָאִינְגֵ’נֵר סָמוּךְ לַחֲצַר הָעוֹפוֹת אֻרְוָה וְעָרַךְ בָּהּ מִשְׁכָּב נוֹחַ לִהְיוֹת לְמִקְלָט לָעֲרוֹדִים בַּלָּיְלָה.

וּבְכֵן הִנִּיחוּ לַצֶּמֶד הַנָּאֶה לְהִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה מִתּוֹךְ חֵרוּת גְּמוּרָה, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים גַּם מָנְעוּ אֶת עַצְמָם מִלְּהִתְקָרֵב אֶל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְחִידָם. וְאַף עַל פִּי כֵן נִסּוּ הָעֲרוֹדִים כַּמָּה פְּעָמִים לַעֲזֹב אֶת הָרָמָה, שֶׁהָיְתָה צָרָה לָהֶם יוֹתֵר מִדַּי, כִּי לְמוּדִים הָיוּ לִחְיוֹת בַּמֶּרְחָב וּבַיְּעָרִים הַגְּדוֹלִים. הֵם שׁוֹטְטוּ לְיַד אֵזוֹר הַמַּיִם, שֶׁהִקִּיף אֶת הָרָמָה, וְסָגַר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַיְצִיאָה לַמֶּרְחָב, נָעֲרוּ בְּכַעַס וְהִתְרוֹצְצוּ וְדָהֲרוּ בִּמְשׁוּבָה עַל פְּנֵי הָעֲשָׂבִים. כְּשֶׁשָּׁקְטוּ, עָמְדוּ שָׁעוֹת תְּמִימוֹת עַל עָמְדָּם וְהִבִּיטוּ אֶל הַיְּעָרִים הַגְּדוֹלִים וְרַחֲבֵי הַיָּדַיִם, אֲשֶׁר נִסְגְּרוּ לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר אֲלֵיהֶם שׁוּב לֹא יַחְזְרוּ לְעוֹלָם!

בֵּינָתַיִם הִתְקִינוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּשְׁבִילָם כְּלֵי־רִתְמָה מִסִּיבִים שֶׁל צְמָחִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּקֵּץ יָמִים אֲחָדִים תִּקְּנוּ אֶת הָעֲגָלָה וְסָלְלוּ נְתִיבָה דֶרֶךְ הַיַּעַר שֶׁל הַמִּזְרָח־הָרָחוֹק, מֵעַקְמוּמִית נַחַל־הַתּוֹדָה עַד לִנְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. וּבְכֵן הָיָה הַכֹּל מוּכָן וּמְתֻקָּן לִנְסִיעָה בָּעֲגָלָה, וּבְסוֹף חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר נִסּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְצֹרֶךְ זֶה בָּעֲרוֹדִים.

פֶּנְקְרוֹף כְּבָר הִרְגִּיל אֵלָיו אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים כָּל כָּךְ, שֶׁאָכְלוּ מִתּוֹךְ יָדוֹ וְנָתְנוּ לוֹ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, אֲבָל כְּשֶׁאָסְרוּ אוֹתָם בָּעֲגָלָה, הִזְדַּקְּפוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכְנִיעָם אֶלָּא בְּעָמָל רָב. וְאַף עַל פִּי כֵן נִשְׁתַּעְבְּדוּ עַד מְהֵרָה לַתַּפְקִיד שֶׁהִטִּילוּ עֲלֵיהֶם, כִּי הֶעָרוֹד אֵינוֹ סוֹרֵר וּמַרְדָּן כַּנָּמֵר־הַגָּמָל, וּבִנְאוֹת־הֶהָרִים אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית מַרְבִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵי הוֹבָלָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָלָה בִּידֵי בְּנֵי אָדָם לְאַקְלֵם אוֹתוֹ אֲפִילוּ בְּאֵרָפָּה, בַּאֲזוֹרִים קָרִים, לְפִי הָעֶרֶךְ.

כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה, חוּץ מפֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָלַךְ בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ וְהִנְהִיגָן בְּאַפְסָר, עָלוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶל הָעֲגָלָה וְנָסְעוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, כִּי דֶּרֶךְ זוֹ, שֶׁלֹּא נִסְלְלָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה וַעֲדַיִן לֹא נִתְיַשְּׁרָה כָּל צָרְכָּהּ, גָּרְמָה לַנּוֹסְעִים טִלְטוּלִים וּמַדְחֵפוֹת וּמַכְאוֹבֵי עֲצָמוֹת מְרֻבִּים; וְאַף עַל פִּי כֵן הִגִּיעָה הָעֲגָלָה לִמְקוֹמָהּ בְּשָׁלוֹם, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם טָעֲנוּ עָלֶיהָ אֶת הַמַּעֲטָפָה וְאֶת כָּל תַּשְׁמִישֵׁי הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ.

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בָּעֶרֶב עָבְרָה הָעֲגָלָה אֶת גֶּשֶׁר נַחַל־הַתּוֹדָה וְיָרְדָה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית וְאַחַר עָמְדָה עַל חוֹף הַיָּם. אָז הִתִּירוּ אֶת הָעֲרוֹדִים וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם אֶל הָאֻרָוָה, וְעַד שֶׁעָצַם פֶּנְקְרוֹף אֶת עֵינָיו וְנִרְדַּם, נֶאֱנַח מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ אֲנָחָה רָמָה וַעֲמֻקָּה, אֲשֶׁר הֵד קוֹלָהּ בָּקַע וְעָלָה מִכָּל פִּנָּה וּמִכָּל זָוִית שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

פֶּרֶק שְׁמִינִי

כְּלֵי הַלָּבָן – נַעֲלַיִם שֶׁל עוֹר כַּלְבֵי־יָם – עֲשִׂיַּת פִּירָכְּסִילִין – זְרָעִים שׁוֹנִים – הדיוג – בֵּיצֵּי הַצָּב – מַר יוף עוֹשֶׂה חַיִל – צַיִד כְּבַשַּׁי הַבֶּר – אוֹצָרוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל צְמַחִים וּבְעָלֵי חַיִּים – זִכְרוֹנוֹת עַל דָּבָר אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת הָרְחוֹקָה.

אֶת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ יָנוּאַר הִקְדִּישׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִמְלֶאכֶת כְּלֵי־לָבָן, שֶׁהָיָה לָהֶם צֹרֶךְ בָּהֶם. הַמְּחָטִים, שֶׁהָיוּ בֵּין הַחֲפָצִים שֶׁנִּמְצְאוּ בַּתֵּבָה, רוֹצְצוּ הֵנָּה וָשׁוֹב כְּשֶׁהֵן נְתוּנוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַחֲזָקוֹת וְהַגַּסּוֹת, וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּל מַה שֶׁתָּפְרוּ הָאֶצְבָּעוֹת הַלָּלוּ נִתְפָּר כַּהֲלָכָה וְהָיָה חָזָק כָּל צָרְכּוֹ.

בְּחוּטִים לֹא הָיָה מַחְסוֹר, כִּי מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בָּאָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּטֵי הַתְּפָר אֲשֶׁר לִירִיעוֹת הַמַּעֲטָפָה. אֶת עֲבוֹדַת הַשְׁחָלַת הַחוּטִים הַלָּלוּ מִתּוֹךְ הַדְּבָקִים שֶׁבֵּין הַיְּרִיעוֹת הָאֲרֻכּוֹת קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט וְהֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ מִתּוֹךְ סַבְלָנוּת מֻפְלָאָה. פֶּנְקְרוֹף מֵאֵן לְהִשְׁתַּתֵּף בַּעֲבוֹדָה זוֹ, כִּי נַפְשׁוֹ קָצָה בָּהּ, אֲבָל כְּשֶׁהִתְחִילוּ עוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּדְמֶה אֵלָיו. וְאָכֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁאֵין כַּסַּפָּנִים זְרִיזִים בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה.

אֶת הָאָרִיג, שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶעֶשְׂתָה מַעֲטֶפֶת הַכַּדּוּר־הַפּוֹרֵחַ, נִקּוּ מִן הָרְבָב בְּסִיּוּעַ שֶׁל סוֹדָה וְאַשְׁלָג, שֶׁהֵכִינוּ אוֹתָם מֵאֵפֶר שֶׁל צְמָחִים שְׂרוּפִים, וּבְדֶרֶךְ זוֹ הֵסִירוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַלַּכָּה, וְהַבַּד חָזַר לִהְיוֹת רַךְ וְגָמִישׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ; אַחַר שָׁטְחוּ אוֹתוֹ בָּאֲוִיר וּבְכֹחַ הַשְׁפָּעַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִלְבִּין כָּל צָרְכּוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן הֵכִינוּ לָהֶם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים תְּרֵיסָרִים אֲחָדִים שֶׁל כֻּתָּנוֹת וְגַרְבַּיִם, אָמְנָם לֹא גַּרְבַּיִם סְרוּגִים, אֶלָּא תְּפוּרִים מִבַּד. וּמַה גְדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתָם, כְּשֶׁזָּכוּ סוֹף סוֹף לִלְבֹּשׁ כְּלֵי־לָבָן חֲדָשִׁים וְזַכִּים, אִם גַּם גַּסִּים בְּמִקְצָת, וְלִשְׁכַּב עַל סְדִינִים, אֲשֶׁר עַל יָדָם נֶהֶפְכוּ הַדַּרְגָּשִׁים שֶׁבְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לְמִטּוֹת מַמָּשׁ!

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן עַצְמוֹ תָּפְרוּ לָהֶם גַּם נַעֲלַיִם מֵעוֹר כַּלְבֵי־הַיָּם, וְהַנַּעֲלַיִם הַלָּלוּ מִלְּאוּ כָּל צָרְכָּם אֶת מְקוֹם הַנַּעֲלַיִם וְהַמַּגָּפַיִם, שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּם מֵאֲמֵרִיקָה. אָמְנָם הַנַּעֲלַיִם הַלָּלוּ הָיוּ רְחָבִים וַאֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה בָּהֶם מַעֲלָה יְתֵרָה, שֶׁלֹּא לָחֲצוּ אֶת רַגְלֵי הַנּוֹעֵל אוֹתָם!

מִתְּחִלַּת שְׁנַת 1866 גָּבַר הַחֹם בְּיוֹתֵר, וּבְכָל זֹאת לֹא פָּסְקוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִלָּצֵאת לָצוּד צַיִד בַּיְּעָרִים. שָׁם שָׁרְצוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל אֲגוֹטִי, שֶׁל חֲזִירִים וַחֲזִירֵי מַיִם וְקֶנְגוּרוּ וְשֶׁל כָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, בֵּין עֲטוּפֵי שֵׂעָר וּבֵין עֲטוּפֵי נוֹצוֹת, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט הָיוּ מוֹרִים מְצַיְּנִים, וַאֲפִילוּ כַּדּוּר אֶחָד שֶׁפָּלְטוּ מִפִּי רוֹבֵיהֶם לֹא אָבַד לְבַטָּלָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה יוֹעֵץ לָהֶם תָּמִיד לְקַמֵּץ בְּצָרְכֵי יְרִיָּה, וּכְבָר חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַמְצִיא דָבָר, אֲשֶׁר יְהֵא בּוֹ כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹם אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָעוֹפֶרֶת, שֶׁנִּמְצְאוּ בַּתֵּבָה וְשֶׁהוּא רָצָה לַחֲשׂךְ אוֹתָם לַיָּמִים הַבָּאִים. וְכִי יָדֹעַ יָדַע לְהֵיכָן עָתִיד עוֹד הַגּוֹרָל לְהַשְׁלִיכוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים, אוֹתוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו, אִם יִקְרֶה מִקְרֶה וְהֵם יַעַזְבוּ אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבָם? מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לָהֶם אֵפוֹא לִהְיוֹת מוּכָנִים לְכָל מִקְרֶה וְלַחֲשׂךְ אֶת חָמְרֵי־הַיְּרִיָּה, וּלְשֵׁם כָּךְ הָיָה הֶכְרַח בַּדָּבָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחְתֵּיהֶם בָּחֳמָרִים אֲחֵרִים, שֶׁאֶפְשָׁר לָשׁוּב וְלִיצוֹר אוֹתָם עַל נְקַלָּה.

תַּחַת הָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית חִפֵּשׂ וְלֹא מְצָאָהּ עַל פְּנֵי הָאִי, אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּפְרוֹרֵי בַּרְזֶל, שֶׁעֲשִׂיָּתָם הָיְתָה קַלָּה בְּיוֹתֵר. כֵּיוָן שֶׁהַגַּרְגְּרִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ כְּבַדִים כְּגַרְגְּרֵי־עוֹפֶרֶת, הָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹתָם גְּדוֹלִים מֵהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיָה מִסְפָּרָם בְּכָל יְרִיָּה מוּעָט מִמִּסְפָּרָם שֶׁל אֵלֶּה, אֶלָּא שֶׁגֵּרָעוֹן זֶה נִתְמַלֵּא בְּמִלּוּאוֹ עַל יְדֵי הַזְּרִיזוּת הַיְתֵרָה שֶׁל הַצַּיָּדִים הֶחָרוּצִים. וַאֲשֶׁר לַאֲבַק־הַשְּׂרֵפָה, הִנֵּה הָיְתָה לְאֵל יַד הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׂוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ מְלַחַת, גָּפְרִית וּפֶחָם, וְאוּלָם מְלָאכָה זוֹ דוֹרֶשֶׁת שְׁקִידָה יְתֵרָה וּבְלִי הַכֵּלִים הַמְיֻחָדִים לַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָכִין אֲבַק־שְׂרֵפָה הָגוּן כָּל צָרְכּוֹ.

אִי לָזֹאת הֶעְדִּיף כּוֹרֶשׁ סְמִית לַעֲשׂוֹת פִּירָכְּסִילִין, כְּלוֹמַר, אֲבַק־שְׂרֵפָה שֶׁל צֶמֶר־גָּפֶן. בְּחֹמֶר זֶה אֵין צֶמֶר הַגֶּפֶן מִן הָעִקָּר, שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא נִכְנָס בּוֹ אֶלָּא כְּצֵלוּלוֹזָה בִּלְבָד. וְאוּלָם הַצֵּלוּלוֹזָה אֵינָהּ אֶלָּא רִקְמַת הַצְּמָחִים הַפְּשׁוּטָה וַהֲרֵיהִי מְצוּיָה בְּעֶצֶם טָהֳרָתָהּ לֹא רַק בְּצֶמֶר הַגֶּפֶן בִּלְבָד, אֶלָּא גַּם בְּסִיבֵי הַקַּנְבּוּס וְהַפִּשְׁתָּן, בִּנְיָר, בִּכְלֵי־לָבָן יְשָׁנִים, בְּמֹחַ שֶׁל סַמְבּוּק וְכַדּוֹמֶה. וְהִנֵּה סַמְבּוּק זֶה הָיָה צוֹמֵחַ עַל אַדְמַת הָאִי בְּשֶׁפַע בְּקִרְבַת תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג הָאָדֹם, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ זֶה כַּמָּה בְּגַרְגְּרָיו בִּמְקוֹם גַּרְגְּרֵי קָפֶה.

וּבְכֵן מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אַךְ לֶאֱסֹף אֶת מֹחַ הַסַּמְבּוּק הַזֶּה לְשֵׁם צֵלוּלוֹזָה. בְּנוֹגֵעַ לַחֹמֶר הַשֵּׁנִי הַדָּרוּשׁ לַעֲשִׂיַּת פִּירָכְּסִילִין, הַיְנוּ, חֻמְצָה חַנְקָנִית עֲשֵׁנָה, אַף הוּא לֹא הָיָה מְעַכֵּב. שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית נִמְצְאָה חֻמְצָה גָפְרִיתָנִית וּבְסִיּוּעָהּ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ עַל נְקַלָּה לְהוֹצִיא חֻמְצָה חַנְקָנִית מִתּוֹךְ מְלַחַת, שֶׁהַטֶּבַע גּוּפוֹ הָיָה מַמְצִיא אוֹתוֹ לְדוֹרְשָׁיו.

וּבְכֵן הֶחְלִיט לִיצוֹר פִּירָכְּסִילִין עַל מְנָת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אֶת הַמִּגְרָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְחֹמֶר זֶה, הֲלֹא הֵן: הִתְלַהֲבוּתוֹ הַמְּהִירָה, שֶׁכֵּן הוּא מִתְלַהֵט עַל יְדֵי חֹם שֶׁל 170 מַעֲלוֹת, תַּחַת אֲשֶׁר אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה אֵינוֹ מִתְפּוֹצֵץ אֶלָּא עַל יְדֵי חֹם שֶׁל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת, וּכְמוֹ כֵן תְּכֻנָּתוֹ לְהִשָּׂרֵף בִּן־רֶגַע, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְקַלְקֵל אֶת כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק. אֶפֶס עַל הַמִּגְרָעוֹת הַלָּלוּ מְחַפּוֹת הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר לְפִירָכְּסִילִין, וְאֵלֶּה הֵן: אֵין הוּא חוֹשֵׁשׁ לְטַחַב, אֵין הוּא מְזַהֵם אֶת חֲלָלוֹ שֶׁל קְנֵה הָרוֹבֶה וְהַכֹּחַ הַדּוֹחֶה שֶׁלּוֹ מְרֻבֶּה פִּי אַרְבָּעָה מִן הַכֹּחַ הַדּוֹחֶה שֶׁל אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה הַמָּצוּי.

כְּדֵי לְהָכִין פִּירָכְּסִילִין אֵין מִן הַצֹּרֶךְ אֶלָּא לִטְבֹּל רֶבַע שָׁעָה אֶת הַצֵּלוּלוֹזָה בַּחֻמְצָה חַנְקָנִית עֲשֵׁנָה וּלְהָדִיחַ אוֹתָהּ אַחַר כָּךְ יָפֶה יָפֶה בְּמַיִם טְהוֹרִים וּלְיַבְּשָׁהּ. עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה פְּשׁוּטָה מִזּוֹ.

בְּיָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הָיְתָה אֶלָּא חֻמְצָה חַנְקָנִית מְצוּיָה וְלֹא עֲשֵׁנָה, כְּלוֹמַר חֻמְצָה, אֲשֶׁר בְּשָׁעָה שֶׁהִיא בָּאָה בְּמַגָּע עִם אֲוִיר לַח הֲרֵיהִי מַעֲלָה אֵדִים לְבַנְבַּנִּים. וּלְפִיכָךְ עָמַד וְעֵרַב שְׁלשָׁה חֲלָקִים שֶׁל חֻמְצָה חַנְקָנִית מְצוּיָה בַּחֲמִשָּׁה חֲלָקִים שֶׁל חֻמְצָה גָפְרִיתָנִית מְרֻכֶּזֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה הַמְבֻקָּשָׁהּ. בְּדֶרֶךְ זוֹ קִבְּלוּ הַצַּיָּדִים שֶׁלָּנוּ עַד מְהֵרָה חֹמֶר־יְרִיָּה מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, אֲשֶׁר אִם מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בִּזְהִירוּת הֲרֵיהוּ פּוֹעֵל פְּעֻלָּה מְצֻּיָּנָה.

סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַזְּמָן חָרְשׁוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שְׁלשָׁה אַקְרִים מֵאַדְמַת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְאֶת שְׁאָר אַדְמָתָהּ הִקְצוּ לִמְקוֹם מִרְעֶה לָעֲרוֹדִים. פְּעָמִים הַרְבֵּה בִּקְּרוּ בְּיַעַר־זְשָׁקָמַר וּבְיַעַר הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק וְהֵבִיאוּ מִשָּׁם אֹסֶף גָּדוֹל שֶׁל צִמְחֵי־בָּר, כְּגוֹן תֶּרֶד, צְנוֹן וְלֶפֶת, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ טִפּוּחַ מְעֻלֶּה הָיוּ עֲשׂוּיִים לְהַשְׁבִּיחַ כָּל צָרְכָּם וּלְשַׁמֵּשׁ בַּיָּמִים הַבָּאִים תְּמוּרָה לַמָּזוֹן הַחַנְקָנִי, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ נִזּוֹנִים מִמֶּנּוּ עַד עַכְשָׁו. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הוֹבִילוּ הַבַּיְתָה בַּעֲגָלָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל עֵצִים וּפַחַם־אָבֶן. וְעִם כָּל נְסִיעָה וּנְסִיעָה הוּטְבוּ וְנִשְׁתַּכְלְלוּ הַדְּרָכִים, כִּי אוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה כִּבְּשׁוּ אוֹתָן וְיִשְּׁרוּ לְאַט לְאַט אֶת פְּנֵיהֶן.

גְּדֶרֶת הַשְּׁפַנִּים לֹא פָּסְקָה מִלְּהַעֲלוֹת אֶת תְּרוּמַת הַמַּס שֶׁלָּהּ לְמַאֲכַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל דָּרֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. כֵּיוָן שֶׁגְּדֶרֶת זוֹ נִמְצְאָה בְּרִחוּק מָקוֹם מִפֶּלֶג־הַגְּלִיצֵרִין, נִבְצְרָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ לַחְדֹּר אֶל אַדְמַת הָרָמָה, הַמֻּפְרָשָׁה מִכָּל עֲבָרִים, וּבְכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַזִּיק לַנְּטִיעוֹת שֶׁנָּטְעוּ שָׁם. וַאֲשֶׁר לְשִׂרְטוֹן הַצְּדָפוֹת, שֶׁהָיָה מֻנָּח בֵּין הַסְּלָעִים שֶׁעִם שְׂפַת־הַיָּם וְשׁוֹכְנָיו פָּרוּ וְשָׁרְצוּ לָרֹב, הִנֵּה הִסְפִּיק יוֹם יוֹם לַקּוֹלוֹנִיסְטִים רְכִיכוֹת מְצֻיָּנוֹת. גַּם הַדִּיּוּג, בֵּין בְּמֵי הַיְאוֹר וּבֵין בְּמֵי נַחַל־הַתּוֹדָה, הָיָה מַכְנִיס פֵּרוֹת מְרֻבִּים, כִּי פֶּנְקְרוֹף הֶעֱמִיד בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים חַכּוֹת שֶׁקַּרְסֵיהֶן בַּרְזֶל, וּבָהֶן נִלְכְּדוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת שְׂמָכִים נָאִים וּמִין דָּג נְעִים־טַעַם אֲשֶׁר צַלְעוֹתָיו הַנּוֹצְצוֹת כְּעֵין הַכֶּסֶף הָיוּ זְרוּעוֹת בֶּהָרוֹת קְטַנּוֹת וּצְהַבְהַבּוֹת. כָּל זֶה נָתַן אֶת הַיְכֹלֶת לְמַר נֶב, שֶׁהָיָה מְכַהֵן פְּאֵר בְּמִשְׂרָה שֶׁל בַּשָּׁל, לַעֲשׂוֹת אֶת הַסְּעֻדּוֹת רַבּוֹת־חֲלִיפוֹת, לַהֲנָאָתָם שֶׁל הַסּוֹעֲדִים. שֻׁלְחָנָם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא הָיָה חָסֵר אֵפוֹא אֶלָּא לֶחֶם, וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת שֶׁחִסָּרוֹן זֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים יוֹצְאִים לָצוּד גַּם צַבִּים אֲשֶׁר שָׁרְצוּ לָרֹב עַל הַחוֹף שֶׁל כֵּף־הַמַּלְתְּעוֹת. בְּמָקוֹם זֶה הָיְתָה שְׂפַת הַיָּם זְרוּעָה תִּלִים קְטַנִּים, שֶׁהֵכִילוּ בֵּיצִים עֲגֻלּוֹת כְּכַדּוּר, אֲשֶׁר קְלִפָּתָן הָיְתָה לְבָנָה וְקָשָׁה וְהַחֶלְמוֹן שֶׁלָּהֶן לֹא הָיָה מַגְלִיד כַּחֶלְמוֹן שֶׁל בֵּיצֵי הָעוֹפוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ גּוּפָהּ נָטְלָה עַל עַצְמָהּ תַּפְקִיד שֶׁל דּוֹגֶרֶת וַהֲרֵיהִי מְחַמֶּמֶת וּמְבַקַּעַת אֶת הַבֵּיצִים וּמוֹצִיאָה לְאוֹר הָעוֹלָם הֲמוֹן וְלָדוֹת לְאֵין מִסְפָּר, כִּי כָל צָב מֵטִיל בְּכָל שָׁנָה כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים בֵּיצִים.

“הֲרֵי זוֹ שַׁדְמַת בֵּיצִים מַמָּשׁ,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְאֵין לָנוּ אֶלָּא לִפְשֹׁט אֶת יָדֵינוּ וּלְאַסְפָן.”

וְאוּלָם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּבֵיצִים בִּלְבָד, אֶלָּא צָדוּ גַם אֶת הַמְטִילִים אוֹתָן וְסוֹפָם שֶׁהֵבִיאוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית תְּרֵיסַר צַבִּים, אֲשֶׁר הַגַּרְגְּרָנִים מוֹקִירִים בְּיוֹתֵר אֶת בְּשָׂרוֹ וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁמַּאֲכַל תַּאֲוָה הוּא. וְאָכֵן מְרַק־הַצַּבִּים, שֶׁהָיָה מְבֻשָּׂם בִּצְמָחִים וּבִתְבָלִים שׁוֹנִים, גָּרַם הַרְבֵּה שְׁבָחִים וְקִלּוּסִים לַבַּשָּׁל נֶב, שֶׁהֵכִין אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר וַדַּאי רָאוּי הָיָה לַשְּׁבָחִים הָאֵלֶּה.

כָּאן מָקוֹם לְהַזְכִּיר עוֹד מְאֹרָע אֶחָד מֻצְלָח, שֶׁנָּתַן לַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת הַיְּכֹלֶת לְהָכִין לָהֶם צֵידָה חֲדָשָׁה לַחֹרֶף. וְזֶה הַדָּבָר: אֶל נַחַל־הַתּוֹדָה נָהֲרוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן עֶדְרֵי לָכִיס מְרֻבִּים, אֲשֶׁר צָפוּ בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה קִילוֹמֶטְרִים. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי הֲטָלַת בֵּיצִים וְהַנְּקֵבוֹת הָלְכוּ בְּרֹאשׁ, לְבַקֵּשׁ לָהֶן מְקוֹמוֹת רְאוּיִים לְכָךְ, וְאַחֲרֵיהֶן שָׁטוּ הַזְּכָרִים, וּמֵי הַנַּחַל הַשּׁוֹקְטִים נִתְמַלְּאוּ פִּתְאֹם רַעַשׁ וְשֶׁאוֹן. הַדָּגִים הָאֵלֶּה, כִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וָחֵצִי אָרְכָּם, הִתְרוֹצְצוּ בְּתוֹךְ הַנַּחַל לַאֲלָפִים, וְדַי הָיָה לְכוֹנֵן בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים סְכָרִים, כְּדֵי לָצוּד מֵהֶם הַרְבֵּה מְאֹד. וְאָמְנָם שָׁלוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כַּמָּה מֵאוֹת דָּגִים וְהִמְלִיחוּ אוֹתָם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם לְמִשְׁמֶרֶת לְעוֹנַת הַחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר הַקֶּרַח יְכַסֶּה אֶת פְּנֵי הַנַּחַל וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָדוּג בּוֹ.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים כָּלְתָה עוֹנַת הַלִּמּוּדִים שֶׁל יוּףּ, שֶׁבַּר־דַּעַת גָּדוֹל הָיָה, וְהוּא עָלָה לִגְדֻלָּה וְנִתְמַנָּה לִמְשָׁרֵת. הוּא הָיָה לָבוּשׁ לְבָנִים: חֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים וְסִנָּר בַּעַל כִּיסִים. עַל הַכִּיסִים הַלָּלוּ שָׂמַח יוּףּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא הָיָה פּוֹסֵק מִלְּהַכְנִיס בָּהֶם אֶת יָדָיו וְלֹא הִרְשָׁה לַאֲחֵרִים לִנְגֹעַ בָּהֶם. נֶב חִנֵּךְ וְאִמֵּן אֶת הָאוֹרַנְג־אוּטַנְג עַד לְהַפְלִיא, וּבְשָׁעָה שֶׁהַכּוּשִׁי וְהַקּוֹף הָיוּ מְסִיחִים זֶה עִם זֶה, יָכֹל הָיָה אָדָם לַחֲשֹׁב, שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְבִינִים יָפֶה אִישׁ אֶת מַחְשְׁבוֹת רֵעֵהוּ. יוּףּ הָגָה לְנֶב חִבָּה יְתֵרָה, וְהַלָּז הֵשִׁיב לוֹ חִבָּה תַּחַת חִבָּה. כְּשֶׁהָיָה פָּטוּר מִן הָעֲבוֹדָה שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל עָלָיו, כְּגוֹן הוֹבָלַת עֵצִים, עֲלִיָּה עַל רֹאשׁ אִילָן גָּבוֹהַּ, וְכַדּוֹמֶה, הָיָה יוּףּ מְבַלֶּה אֶת רֹב עִתּוֹתָיו בְּבֵית הַבִּשּׁוּל וְהִשְׁתַּדֵּל לְחַקּוֹת אֶת נֶב בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָיו. הָרַב הָיָה מוֹרֶה וּמְאַלֵּף אֶת תַּלְמִידוֹ מִתּוֹךְ סַבְלָנוּת שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ וּמִתּוֹךְ שְׁקִידָה וְהִתְמַכְּרוּת שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת, וְהַתַּלְמִיד סִגֵּל לוֹ אֶת תּוֹרַת רַבּוֹ בְּבִינָה יְתֵרָה.

וְעַכְשָׁו צֵא וּלְמַד מָה רַבָּה הָיְתָה קוֹרַת הָרוּחַ שֶׁגָּרַם יוּףּ לַמְסֻבִּים אֶל הַשֻּׁלְחָן שֶׁבְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, כְּשֶׁנִּכְנַס אֲלֵיהֶם בְּאַחַד הַיָּמִים וְהַמַּפָּה תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ וְהִתְחִיל מְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם. הוּא מִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בִּזְרִיזוּת וּבְשִׂים לֵב וּבְחָרִיצוּת גְּדוֹלָה: הֶחֱלִיף אֶת הַפְּנָכוֹת, הֵבִיא אֶת הַתַּבְשִׁילִין, מִלֵּא אֶת הַכּוֹסוֹת מַשְׁקֶה, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ, אֲשֶׁר בִּדַּח בְּיוֹתֵר אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהֵבִיא אֶת פֶּנְקְרוֹף לִידֵי עֲלִיצוּת רַבָּה.

“יוּףּ, הָבָה מָרָק!”

“יוּףּ, הָבָה חֲתִיכַת צְלִי־אֲגוֹטִי!”

“יוּףּ, הָבָה פִּנְכָּה!”

“יוּףּ, יְיַשַּׁר כֹּחַ! יוּףּ, בֶּן חַיִל אָתָּה!”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נִשְׁמְעוּ מִפִּי הַמְסֻבִּים אֶלָּא הַפְּקֻדּוֹת וְהַקְּרִיאוֹת הַלָּלוּ, וְיוּףּ לֹא נִתְבַּלְבֵּל אַף פַּעַם אַחַת וּמִלֵּא כָּל פְּקֻדָּה בְּדִיּוּק, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ פִּקְחוּת, כַּאֲשֶׁר חָזַר פֶּנְקְרוֹף עַל הַהֲלָצָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלּוֹ וְאָמַר אֵלָיו:

“הֱוֵה יוֹדֵעַ, יוּףּ, שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה, שֶׁעָלֵינוּ לְהַכְפִּיל אֶת מַשְׂכֻּרְתֶּךָ!”

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, שֶׁהָאוֹרַנְג־אוּטַנְג כְּבָר נַעֲשָׂה כְּבֶן־בַּיִת בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְהָיָה מְלַוֶּה לְעִתִּים אֶת אֲדוֹנָיו בְּלֶכְתָּם הַיַּעֲרָה, וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְגַּלָּה בּוֹ אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל תְּשׁוּקָה לִבְרֹחַ. אַשְׁרֵי עַיִן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ הֲלִיכָה בַּדְחָנִית וְהַמַּקֵּל שֶׁעָשָׂה לוֹ פֶּנְקְרוֹף נָשׂוּא עַל כְּתֵפוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹשְׂאִים בְּנֵי אָדָם אֶת הָרוֹבֶה! כְּשֶׁהָיָה צֹרֶךְ לִקְטֹף פֵּרוֹת מֵרֹאשׁ אִילָן, מִיָּד הָיָה קוֹפֵץ וְעוֹלֶה בִּמְהִירוּת לְמָעְלָה. כְּשֶׁגַּלְגַּל הָעֲגָלָה שָׁקַע בַּקַּרְקַע, מִיָּד הָיָה יוּףּ דּוֹחֵף בְּכֹחַ אַדִּיר בִּכְתֵפוֹ הָאַחַת אֶת הָעֲגָלָה וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְדֶרֶךְ כְּבוּשָׁה.

“בָּחוּר מְצֻיָּן הוּא!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף לֹא אֶחָת. “אִלּוּ הָיָה מִטִּבְעוֹ רַע כְּכֹל שֶׁהוּא טוֹב־לֵב, וַדַּאי לֹא הָיְתָה לוֹ תַּקָּנָה!”

בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ יָנוּאַר הִתְחִילוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה רַבָּה בִּפְנִים הָאִי. הֵם הֶחֱלִיטוּ לְכוֹנֵן סָמוּךְ לִמְקוֹרוֹת הַפֶּלֶג־הָאָדֹם לְרַגְלֵי הַר־פְרַנְקְלִין גְדֵרָה לְמַעֲלֵי־הַגֵּרָה וּבְיִחוּד לְכִבְשֵׂי הַבָּר, שֶׁעֲתִידִים הָיוּ לְסַפֵּק צֶמֶר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בְּגָדִים לִימוֹת הַחֹרֶף.

בֹּקֶר בֹּקֶר הָיוּ מְהַלְּכִים אֶל מְקוֹרוֹת הַנַּחַל, פְּעָמִים כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ וּפְעָמִים רַק כּוֹרֶשׁ סְמִית, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף לְבַדָּם. הֵם הָיוּ מְהַלְּכִים לְשָׁם בָּעֲגָלָה הָרְתוּמָה לַעֲרוֹדִים, וְהַנְּסִיעָה בְּדֶרֶךְ כְּבוּשָׁה זוֹ, שֶׁקָּרְאוּ לָהּ “דֶּרֶךְ הַגְּדֵרָה” וְשֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה חֲמִשָּׁה מִילִין, לֹא הָיְתָה אֶלָּא טִיּוּל שֶׁל תַּעֲנוּג תַּחַת כִּפַּת עֳפָאִים וַעֲנָפִים.

לְצֹרֶךְ הַגְּדֵרָה בָּחֲרוּ מִגְרָשׁ רְחַב־יָדַיִם מִמּוּל הַמִּדְרוֹן הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָהָר. מִגְרָשׁ זֶה הָיָה מֵעֵין כַּר דֶּשֶׁא צוֹמֵחַ אִילָנוֹת מוּעָטִים, שֶׁהִשְׂתָּרַע לְרַגְלֵי שְׁלוּחַת הַר, אֲשֶׁר סָגְרָה עָלֶיהָ מִצַּד אֶחָד. אוּבַל־מַיִם קָטֹן, שֶׁיָּצָא בְּאַחַד הַמּוֹרָדוֹת שֶׁל שְׁלוּחַת הָר זוֹ, עָבַר לְאֹרֶךְ כַּר־הַדֶּשֶׁא הַזֶּה וְהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַפֶּלֶג הָאָדֹם. דִּשְׁאֵי הַמָּקוֹם הָיוּ רַעֲנַנִּים וְהָאִילָנוֹת הַבּוֹדְדִים סָגְרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הָאֲוִיר מִלִּהְיוֹת זוֹרֵם בְּאֵין מַעֲצוֹר. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְהַקִּיף אֶת כַּר־הַדֶּשֶׁא הַזֶּה גָדֵר שֶׁל מוֹטוֹת, אֲשֶׁר תִּשָּׁעֵן מִצַּד אֶחָד עַל שְׁלוּחַת הָהָר וַאֲשֶׁר תִּהְיֶה גְּבוֹהָה כָּל צָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁשּׁוּם חַיָּה, וַאֲפִילּוּ הַזְּרִיזָה בְּיוֹתֵר, לֹא תּוּכַל לִקְפֹּץ וְלַעֲבֹר עָלֶיהָ. גְּדֵרָה זוֹ תִּהְיֶה אֵפוֹא רַחֲבַת יָדַיִם וְתוּכַל לְהָכִיל כְּמֵאָה בְּהֵמוֹת בַּעֲלוֹת קַרְנַיִם, כְּבָשִׂים וְעִזֵּי הַבָּר, אוֹתָם וְאֶת הַוְּלָדוֹת אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם.

לְאַחַר שֶׁסִּמֵּן הָאִינְגֵ’נֵר אֶת הֶקֵּפָהּ שֶׁל הַגְּדֵרָה, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִכְרֹת עֵצִים לִמְלֶאכֶת הַגָּדֵר. לְאָשְׁרָם נִפְטְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מֵעֲבוֹדָה זוֹ, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁסָּלְלוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּיַּעַר אֲנוּסִים הָיוּ לְהַפִּיל הֲמוֹן גְּזָעִים, וְהַלָּלוּ הָיוּ מוּטָלִים אֵפוֹא לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיוּ טְעוּנִים אֶלָּא הוֹבָלָה לִמְקוֹם הַמְּלָאכָה. וּבְכֵן הֵבִיאוּ אֶת הַגְּזָעִים הַלָּלוּ בָּעֲגָלָה וְעָשׂוּ מֵהֶם כְּמֵאָה מוֹטוֹת חֲזָקִים וְתָקְעוּ אֶת הַמּוֹטוֹת יָפֶה בַּקַּרְקַע.

מִצַּד הֶחָזִית שֶׁל הַגָּדֵר הִשְׁאִירוּ מָקוֹם רָחָב לְשֵׁם מָבוֹא וְאֶת הַמָּבוֹא הַזֶּה סָגְרוּ בְּשַׁעַר בַּעַל אֲגַפַּיִם, שֶׁעֲשׂוּהוּ מִקַּרְשֵׁי אַלּוֹן מוּצָקִים.

מְלֶאכֶת הַגְּדֵרָה אָרְכָה לֹא פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, כִּי חוּץ מִן הַגָּדֵר הִתְקִין הָאִינְגֵ’נֵר כַּמָּה סְכָכוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל קְרָשִׁים לִהְיוֹת לְמַחֲסֶה לַבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי רוּחוֹת רָעוֹת. אֶת הַגָּדֵר וְאֶת הַבִּנְיָנִים עָשׂוּ מוּצָקִים בְּיוֹתֵר, כִּי כִּבְשֵׂי־הַבָּר בַּעֲלֵי חַיִּים חֲזָקִים הֵם, וְצָרִיךְ הָיָה לַחֲשׁשׁ שֶׁבַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִתְמַרְמְרוּ עַל גֵּזֶל חֵרוּתָם וְיִתְקְפוּ אֶת קִירוֹת בֵּית כִּלְאָם. אֶת הַמּוֹטוֹת שֶׁרָאשֵׁיהֶם הָיוּ מְחֻדָּדִים וּמְחֻסָּמִים בְּאֵשׁ, חִבְּרוּ יַחַד עַל יְדֵי כְּפִיסִים, שֶׁהִדְּקוּ לְרָחְבָּם, וּבְמֶרְחַקִּים יְדוּעִים תָּמְכוּ אוֹתָם בִּסְמוֹכוֹת וּמִתּוֹךְ כָּךְ נֶעֶשְׂתָה הַגָּדֵר חֲזָקָה לְמַדָּי.

מִשֶּׁנִּשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַגְּדֵרָה, עָרְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים צַיִד גָּדוֹל בִּסְבִיבוֹת הַר פְרַנְקְלִין, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת מִרְעֶה דָשֵׁן, וּמַעֲלֵי הַגֵּרָה הָיוּ מְצוּיִים שָׁם בְּיוֹתֵר. מַעֲשֵׂה צַיִד זֶה נֶעֱרַךְ בַּשְּׁבִיעִי לְפֶבְּרוּאַר, שֶׁהָיָה אֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ הַנָּאִים, וְהַכֹּל נָטְלוּ חֵלֶק בּוֹ. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט רָכְבוּ עַל שְׁנֵי הָעֲרוֹדִים, שֶׁכְּבָר הָיוּ לְמוּדִים כָּל צָרְכָּם וְשֶׁהֵבִיאוּ הַפַּעַם תּוֹעֶלֶת רַבָּה לְמַעֲשֵׂה הַצָּיִד.

הַתַּכְסִיס שֶׁל הַצַּיָּדִים פָּשׁוּט הָיָה: הֵם נִתְכַּוְּנוּ לְהָרִיץ אֶת הַכְּבָשִׂים וְאֶת הָעִזִּים אֶל מָקוֹם אֶחָד וּלְהָצֵר הָלֹךְ וְהָצֵר אֶת הָעוּגָה שֶׁמִּסְּבִיבָם. כּוֹרֶשׁ סְמִית, פֶּנְקְרוֹף, נֶב וְיוּףּ הִתְיַצְּבוּ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁבַּיַּעַר, תַּחַת אֲשֶׁר שְׁנֵי הַפָּרָשִׁים דָּהֲרוּ בְּלִוְיַת טוֹףּ בְּמֶרְחָק שֶׁל חֲצִי מִיל מִסָּבִיב לַגְּדֵרָה.

בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָאִי הָיוּ כִּבְשֵׂי־הַבָּר מְצוּיִים בְּהָמוֹן. בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַנָּאִים הַלָּלוּ, שֶׁגָּדְלָם כְּגֹדֶל הָאַיָּלִים, שֶׁקַּרְנֵיהֶם חֲזָקוֹת מִקַּרְנֵי הָאֵילִים וּמַרְאֵה צַמְרָם, הַמְעֹרָב בִּשְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת, אָפוֹר, הָיוּ דּוֹמִים לְיַעֲלֵי־סֶלַע.

אָכֵן יוֹם עָמָל וִיגִיעָה הָיָה יוֹם צַיִד זֶה! כַּמָּה רִיצוֹת רָצוּ הַצַּיָּדִים רוּץ וָשׁוֹב, כַּמָּה דָּהֲרוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְכַמָּה צָרְחוּ וְצָעֲקוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת אוֹתוֹ הַיּוֹם! מִמֵּאָה כְּבָשִׂים, שֶׁהִרְדִּיפוּ וְהִדְרִיכוּ אֶל מָקוֹם אֶחָד, נִמְלְטוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שְׁלִישִׁיוֹת. וְאוּלָם סוֹף סוֹף הוּרְצוּ דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגְּדֵרָה הַפָּתוּחַ לִרְוָחָה כִּשְׁלשִׁים כְּבָשִׂים וּכְעֶשֶׂר עִזֵּי־בָּר, וְהַשַּׁעַר נִסְגַּר בַּעֲדָם.

בִּכְלָלוֹ עָלָה הַצַּיִד יָפֶה וְתוֹצְאוֹתָיו הִשְׂבִּיעוּ אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים רָצוֹן. רֹב בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁנִּצּוֹדוּ הָיוּ נְקֵבוֹת, אֲשֶׁר כַּמָּה מֵהֶן הָיוּ הָרוֹת וְעוֹד מְעַט וּתְמַלֵּטְנָה וְלָדוֹת. לֹא הָיָה אֵפוֹא שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהָעֵדֶר עָתִיד לִפְרוֹת וְלִרְבוֹת וְשֶׁלֹּא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים וְהוּא יַסְפִּיק לַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא רַק צֶמֶר, אֶלָּא גַם עוֹרוֹת.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב חָזְרוּ הַצַּיָּדִים אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית כְּשֶׁהֵם עֲיֵפִים וּתְשׁוּשֵׁי־כֹּחַ מֵרֹב עָמָל. וְאַף עַל פִּי כֵן הָלְכוּ לְמָחֳרָתוֹ לְבַקֵּר אֶת הַגְּדֵרָה. הֵם מָצְאוּ שָׁם סִמָּנִים, שֶׁהֵעִידוּ עַל הַשְּׁבוּיִים כִּי נִסּוּ לְעַרְעֵר וְלִפְרֹץ אֶת הַגָּדֵר אֲבָל לֹא הִצְלִיחוּ, וְעַכְשָׁו נָחוּ וְשָׁקְטוּ הַרְבֵּה.

כָּל אוֹתוֹ חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר לֹא קָרָה שׁוּם מִקְרֶה חָשׁוּב. יוֹם יוֹם עָסְקוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּמְלַאכְתָּם כְּדַרְכָּם וּכְמִשְׁפָּטָם. הֵם תִּקְּנוּ וְהִשְׁבִּיחוּ אֶת דֶּרֶךְ הַגְּדֵרָה וְאֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִתְחִילוּ בִּסְלִילַת דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה, מִן הַגְּדֵרָה עַד לַחוֹף הַמַּעֲרָבִי. כִּי עֲדַיִן נִשְׁאַר חֵלֶק אֶחָד מֵחֶלְקֵי הָאִי לִינְקוֹלְן שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ לַקּוֹלוֹנִיסְטִים כָּל עִקָּר, הֲלֹא הוּא הַיַּעַר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת פְּנֵי חֲצִי־הָאִי הַנַּחְשׁוֹנִי וַאֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מְצוּיוֹת אוֹתָן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, שֶׁגִּדְעוֹן סְפִּילֶט אָמַר לְהַכְחִיד וּלְבַעֵר אֶת כֻּלָּן.

קֹדֶם שֶׁחָזְרָה עוֹנַת הַקֹּר הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מְטַפְּלִים בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה בְּהַשְׁבָּחַת נְטִיעֵי־הַבָּר, שֶׁעָקְרוּ אוֹתָם מִן הַיַּעַר וּשְׁתָלוּם עַל אַדְמַת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. בְּכָל פַּעַם שֶׁהֶרְבֶּרְט הָיָה חוֹזֵר מֵאַחַדַ הַטִּיּוּלִים שֶׁלּוֹ הָיָה מֵבִיא עִמּוֹ כַּמָּה צְמָחִים מוֹעִילִים. פַּעַם הֵבִיא צְמָחִים מִמִּשְׁפַּחַת הַצִּיקוֹרְיָה, אֲשֶׁר מִגַּרְעִינֵיהֶם מוֹצִיאִים שֶׁמֶן מְשֻׁבָּח; פַּעַם שְׁנִיָּה הֵבִיא אֶת יְרַק הֶחָמִיר, הַמְּשַׁמֵּשׁ תְּרוּפָה יָפָה לְמַחֲלַת הַצַּפְדִּינָה; וּפַעַם שְׁלִישִׁית הֵבִיא אוֹתָן הַכַּדּוּרִיוֹת הַיְקָרוֹת, שֶׁמַּרְבִּים לְגַדֵּל אוֹתָן בַּאֲמֵרִיקָה, הַיְנוּ, תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, שֶׁמִּסְפֵּר הַמִּינִים שֶׁלָּהֶם עוֹלֶה כַּיּוֹם עַד לְמָאתַיִם. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָשׂוּ לָהֶם גִּנַּת יֶרֶק, וְעִבְּדוּ וְשָׁמְרוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב, הִשְׁקוּהָ וְהֵגֵנּוּ עָלֶיהָ יָפֶה מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וְחִלְּקוּהָ לַעֲרוּגּוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁהִצְמִיחוּ חֲזֶרֶת, תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה אֲדֻמִּים, חָמִיר, לֶפֶת וּצְנוֹן וְכָל מִינֵי צְמָחִים צַלְבָנִיִּים אֲחֵרִים. אַדְמַת הָרָמָה הָיְתָה פּוֹרִיָה עַד מְאֹד, וּבְכֵן הָיְתָה תִּקְוָה, כִּי הַגִּנָּה תִּתֵּן יְבוּל לָרֹב.

גַּם בְּמַשְׁקָאוֹת לֹא הָיָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים שׁוּם מַחֲסוֹר, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה לָהוּט אַחַר הַיַּיִן, לֹא הָיָה לוֹ עַל מַה לְהִתְאוֹנֵן. אֶל הַטֵּה־אוֹסְוֶגוֹ וְאֶל הֶעָסִיס הַתּוֹסֵס, שֶׁהוֹצִיאוּ מִשָּׁרְשֵׁי עֵץ־הַדְּרַקּוֹן, הוֹסִיף כּוֹרֶשׁ סְמִית בִּירָה מַמָּשׁ. הוּא הֵכִין אוֹתָהּ מִן הַיּוֹנְקוֹת הָרַכּוֹת שֶׁל מִין אָשׁוּחַ, שֶׁבִּשְּׁלוּן בְּמַיִם וֶהֱבִיאוּן לִידֵי תְּסִיסָה. בְּדֶרֶךְ זוֹ יָצַר אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה הֶעָרֵב לַטַּעַם וְהַיָּפֶה לַבְּרִיאוּת, שֶׁהָאַנְגְּלוֹ־הָאֲמֵרִיקָנִים קוֹרְאִים אוֹתוֹ “שֵׁכָר הָאָשׁוּחַ”.

סָמוּךְ לְסוֹף הַקַּיִץ נוֹסַף בַּחֲצַר־הָעוֹפוֹת זוּג שֶׁל הַוּבָרוֹת נָאוֹת, הַלְּבוּשׁוֹת מִן אַדֶּרֶת שֶׁל נוֹצוֹת, תְּרֵיסָר בְּנֵי אַוָּז כַּפְתָּנִיִּים אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי חַרְטֻמָּם הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהֶם תְּלוּיוֹת מִסְפָּחוֹת שֶׁל בָּשָׂר כְּעֵין שַׂקִּים, וּמִסְפֵּר תַּרְנְגוֹלִים יָפִים בַּעֲלֵי כַּרְבּוֹלֶת שְׁחוֹרָה, הַדּוֹמִים לְתַרְנְגוֹלִים שֶׁל מוֹזַמְבִּיק.

וּבְכֵן הִצְלִיחַ הַכֹּל וְעָלָה יָפֶה בִּידֵי הָאֲנָשִׁים הֶחָרוּצִים, אַמִּיצֵי־הַלֵּב וְהַמַּשְׂכִּילִים הַלָּלוּ. אָמְנָם אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁהַהַשְׁגָּחָה הִסְבִּירָה לָהֶם פָּנִים וְהֵיטִיבָה עִמָּם הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הֶחֱזִיקוּ בְּכָל מְאֹדָם בַּפִּתְגָּם הַיָּקָר, וְקֹדֶם כֹּל הוֹשִׁיעוּ לְעַצְמָם וּתְשׁוּעַת הַשָּׁמַיִם לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא.

עִם כְּלוֹת יוֹם הַקַּיִץִ הַחַם, וְהָעֶרֶב יָרַד עַל הָאָרֶץ, וּמִן הַיָּם נָשְׁבָה רוּחַ קְרִירָה וּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ, הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אוֹהֲבִים לָשֶׁבֶת לְאַחַר גְּמַר עֲבוֹדָתָם בְּסֻכָּה עֲטוּפָה צְמָחִים זוֹחֲלִים, שֶׁנִּבְנְתָה בְּיַד נֶב בִּפְאַת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. שָׁם הָיוּ מְסִיחִים יַחַד, מַסְבִּירִים זֶה לָזֶה עִנְיָנִים שׁוֹנִים, מְטַכְּסִים עֵצוֹת וְרוֹקְמִים מַחֲשָׁבוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַסַּפָּן מַשְׁמִיעַ אֶת הֲלָצוֹתָיו, שֶׁהָיוּ כְּמַעְיָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וּמְבַדֵּחַ אֶת דַּעַת בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה, שֶׁשָּׁלְטוּ בָּהּ אַךְ שָׁלוֹם וִידִידוּת גְּמוּרָה וּמֵעוֹלָם לֹא הֻפְרַע הַהֶסְכֵּם הַמָּחְלָט שֶׁבֵּין חֲבֵרֶיהָ.

שָׁם הָיוּ מְסִיחִים גַּם עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, עַל אֲמֵרִיקָה הַגְּדוֹלָה וְהַיְקָרָה לְנַפְשָׁם. מֶה הָיָה סוֹפָהּ שֶׁל מִלְחֶמֶת הַפֵּרוּד? הֲרֵי בָּרוּר הָיָה שֶׁיָּמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ! אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁרִיצְ’מוֹנְד סוֹפָהּ שֶׁנָּפְלָה בִּידֵי הַגֵּנֵרַל גְּרַנְט, וְכַאֲשֶׁר נִלְכְּדָה בִּירָה זוֹ שֶׁל בַּעֲלֵי־הַבְּרִית וַדַּאי הוּשַׂם קֵץ לְמִלְחָמָה אֲיֻמָּה זוֹ! וַדַּאי הִכְרִיעַ הַצָּפוֹן וְהַמַּטָּרָה הַנַּעֲלָה, שֶׁלִּשְׁמָהּ נִלְחַם, נָחֲלָה נִצָּחוֹן. הוֹי, כַּמָּה שְׂמֵחִים הָיוּ גוֹלֵי הָאִי לִינְקוֹלְן, אִלּוּ נִתְגַּלְגֵּל וּבָא לְיָדָם גִּלָּיוֹן אֶחָד שֶׁל מִכְתָּב עִתִּי! זֶה אַחַד־עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנִּפְסַק כָּל חִבּוּר בֵּינֵיהֶם וּבֵין שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְעוֹד מְעַט, בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְחֹדֶשׁ מַרְס, תִּתּוֹם שָׁנָה תְּמִימָה מִיּוֹם שֶׁהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הֱטִילָם עַל אִי נִדָּח וּבִלְתִּי־יָדוּעַ זֶה! בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיוּ אֶלָּא פְּלִיטִים שֶׁנִּטָּרְפָה סְפִינָתָם וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ אֲפִילוּ, אִם יַעֲלֶה בְּיָדָם לָשׂר אֶל הַטֶּבַע וּלְקַיֵּם אֶת חַיֵּיהֶם הָעֲלוּבִים! וְעַכְשָׁו – עֵקֶב חָכְמָתוֹ וִידִיעוֹתָיו שֶׁל מַנְהִיגָם וְעֵקֶב בִּינָתָם וְחָרִיצוּתָם שֶׁל עַצְמָם הָיוּ לְקוֹלוֹנִיסְטִים גְּמוּרִים, הַמְזֻיָּנִים בִּכְלֵי נֶשֶׁק, בִּכְלֵי מְלָאכָה וּבְמַכְשִׁירִים וַאֲשֶׁר עָלָה בְּיָדָם לְשַׁעְבֵּד לְתוֹעַלְתָּם וּלְטוֹבָתָם אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, אֶת הַצְּמָחִים וְאֶת הַמַּחֲצָבִים שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי, כְּלוֹמַר, אֶת שָׁלשׁ מַמְלְכוֹת הַטֶּבַע!

אָמְנָם כֵּן, עַל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ מְסִיחִים וּמְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁטִּכְּסוּ עֵצוֹת וְחִבְּלוּ תַּחְבּוּלוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא!

כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה שָׁרוּי רֹב הַזְּמָן בִּשְׁתִיקָה, וְיוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה מְדַבֵּר הָיָה מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי חֲבֵרָיו. פְּעָמִים הָיָה מְחַיֵּךְ לְשֵׁמַע חֲקִירוֹתָיו שֶׁל הֶרְבֶּרְט אוֹ דִּבְרֵי־הַהֲזָיָה הַמְבַדְּחִים שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא פָּסַק מִלַּהֲגוֹת בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם בְּאוֹתָם הַמְאֹרָעוֹת הַסְּתוּמִים וְהַמֻּפְלָאִים שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עַל פְּנֵי הָאִי וְשֶׁהָיוּ לוֹ לְחִידָה, אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לִמְצֹא לָהֶם פִּתְרוֹנִים!

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי

מֶזֶג־אֲוִיר רָע – מַעֲלִית הִדְרַבְלִית – עֲשִׂיַּת זְכוּכִית – עֵץ־הַלֶּחֶם – בִּקּוּרִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּגְדֶרֶת הַבְּהֵמוֹת – גִּדּוּלֵי הָעֵדֶר – שְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל הַכַּתָּב – שִׁעוּרָיו הַמְדֻיָּקִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן – הַצָּעָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף.

בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ מַרְס נִשְׁתַּנָּה מֶזֶג־הָאֲוִיר. בְּרֵאשִׁית הַחֹדֶשׁ הִגִּיעַ הַיָּרֵחַ לִתְקוּפַת מִלּוּאוֹ וְכָל הַיָּמִים שָׂרַר חֹם קָשֶׁה מִנְּשֹׂוא. מֻרְגָּשׁ הָיָה שֶׁהָאֲוִיר רָוֶה חַשְׁמַל, וְהָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר לַחֲשׁשׁ, שֶׁתְּקוּפָה שֶׁל סְעָרוֹת וּגְשָׁמִים, אִם אֲרֻכָּה וְאִם קְצָרָה, מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה.

וְהִנֵּה רָעַם בַּשֵּׁנִי לַחֹדֶשׁ רַעַם אַדִּיר מֵאֵין כָּמוֹהוּ. נָשְׁבָה רוּחַ מִזְרָחִית וְהַבָּרָד הִשְׂתָּעֵר עַל הֶחָזִית שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְתוֹפֵף עָלֶיהָ כִּמְטַר כַּדּוּרֵי־יְרִיָּה. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִסְגֹּר יָפֶה אֶת הַדֶּלֶת וְאֶת תְּרִיסֵי הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁלּוּלֵא כֵּן נִשְׁטְפוּ הַחֲדָרִים בַּמָּיִם. לְמַרְאֵה אַבְנֵי הַבָּרָד, שֶׁכַּמָּה מֵהֶן הָיָה גָדְלָן כְּגֹדֶל בֵּיצַת־יוֹנֶה, לֹא הָגָה פֶּנְקְרוֹף אֶלָּא מַחֲשָׁבָה אֶחָת: שַׁדְמַת הַדָּגָן שֶׁלּוֹ שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה.

וּמִיָּד קָפַץ וְרָץ אֶל שַׁדְמָתוֹ, אֲשֶׁר שִׁבֳּלֶיהָ כְּבָר הֵרִימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶן הַיְרוֹקִים לְמַעְלָה מִן הַקַּרְקַע, וּפָרַשׂ עָלֶיהָ בַּד עָבֶה וְהֵגֵן בְּכָךְ עַל יְבוּלוֹ מֵאָבְדָּן גָּמוּר. אָמְנָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְגַּם הוּא גּוּפוֹ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, וְאוּלָם הוּא לֹא שָׁת לִבּוֹ לְכָךְ וְלֹא הִפְלִיט תְּלוּנָה מִפִּיו.

מֶזֶג־אֲוִיר רַע זֶה אָרַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים, וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא פְּסַק הָרַעַם מִלְּהִתְגַּלְגֵּל בְמַעֲמַקֵּי הָרָקִיעַ. בְּהַפְסָקָה שֶׁבֵּין שׁוֹאָה לְשׁוֹאָה עֲדַיִן הָיָה קוֹל שַׁאֲגָתוֹ נִשְׁמָע מֵרָחוֹק מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הָאֹפֶק, וְאַחַר שָׁב וְגִבֵּר חֲיָלִים וּפָרַץ וְנָהַם שֵׁנִית בַּחֲמַת זָעַם. לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ רוֹצְצוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהַבָּרָק הִכָּה כַּמָּה אִילָנוֹת שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי וּבֵינֵיהֶם אֹרֶן אַדִּיר אֶחָד, שֶׁהָיָה גָדֵל בְּקִרְבַת הַיְאוֹר סָמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּעַר. שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים יָרַד זֶרֶם הַחַשְׁמַל עַל הַחוֹף וְהִתִּיךְ אֶת הַחוֹל וְהָפַךְ אוֹתוֹ לִזְכוּכִית. כְּשֶׁמָּצָא כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת שְׁפוֹפְרוֹת הַבָּרָק הָאֵלֶּה, בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ, שֶׁמִּן הָרָאוּי הוּא לִקְבֹּעַ בַּחַלּוֹנוֹת לוּחוֹת שֶׁל זְכוּכִית עָבִים וַחֲזָקִים, שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרוּחַ, הַגֶּשֶׁם וְהַבָּרָד.

כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לַקּוֹלוֹנִיסְטִים שׁוּם עֲבוֹדָה נְחוּצָה מִחוּץ לַבַּיִת, הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּעוֹנָה רָעָה זוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּם בִּפְנִים אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְשִׁכְלְלוּ וְשִׁפְּרוּ אֶת בֵּית דִּירָתָם הָלֹךְ וְשַׁכְלֵל מִיּוֹם לְיוֹם. כּוֹרֶשׁ סְמִית הֵקִים מֵחֲרָטָה וְחָרַט עָלֶיהָ כְּלֵי־תַּשְׁמִישׁ שׁוֹנִים, וּבְיִחוּד כַּפְתּוֹרִים, שֶׁהָיָה בָּהֶם צֹרֶךְ גָּדוֹל לִבְנֵי הַחֲבוּרָה. עוֹד תִּקְּנוּ כֵּן לְהַעֲמִיד עָלָיו אֶת כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק, שֶׁהָיוּ מְטַפְּלִים בָּהֶם בִּתְשׂוּמֶת לֵב יְתֵרָה; וּכְמוֹ כֵן עָשׂוּ אֲרוֹנוֹת, כּוֹנָנִיּוֹת וּכְלֵי בַּיִת אֲחֵרִים. וְכָךְ הָיוּ מְנַסְּרִים, מַקְצִיעִים, מְגָרְרִים בִּפְצִירָה וְחוֹרְטִים, וְכָל יְמֵי עוֹנַת הַשּׁוֹאָה לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת אֶלָּא קוֹל כְּלֵי הַמְּלָאכָה וַהֲמוֹנָה וּשְׁאוֹנָה שֶׁל הַמַּחֲרָטָה, אֲשֶׁר עָנוּ לְעֻמַּת שַׁאֲגוֹת הָרַעַם בַּגַּלְגַּל.

לֹא הִסִּיחוּ אֶת דַּעְתָּם גַּם מִמַּר יוּףּ, אֲשֶׁר דָּר בְּקֻבָּה מְיֻחֶדֶת סָמוּךְ לַמַּחְסָן הָרָאשִׁי וְהָיָה לוֹ מִשְׁכָּב שֶׁל קַשׁ רַךְ, שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה.

“יוּףּ זֶה בֶּן־חַיִל הוּא,” רָגִיל הָיָה פֶּנְקְרוֹף לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, “לְעוֹלָם אֵין הוּא נוֹתֵן מָקוֹם לְהִתְאוֹנֵן עָלָיו, וּלְעוֹלָם אִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ מִפִּיו תְּשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה! הֲרֵי זֶה מְשָׁרֵת שֶׁאֵין דֻגְמָתוֹ, נֶב, הֲרֵי זֶה מְשָׁרֵת שֶׁאֵין לוֹ עֲרוֹךְ!”

“הֲרֵיהוּ תַּלְמִידִי,” הֵשִׁיב נֶב, “וְעוֹד מְעַט וְיִהְיֶה כָּמוֹנִי!”

“הוּא יַעֲלֶה עָלֶיךָ,” הִתְלוֹצֵץ הַסַּפָּן, “שֶׁהֲרֵי אַתָּה מְדַבֵּר וְהוּא – שׁוֹתֵק!”

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הוּא, כִּי יוּףּ הָיָה בָּקִי בְּתַפְקִידוֹ וְיָדַע הֵיטֵב אֶת כָּל עֶסְקֵי מִשְׂרָתוֹ. הוּא הָיָה מְנַקֶּה אֶת הַבְּגָדִים, הוֹפֵךְ אֶת שְׁפוּד־הַצָּלִי, מְכַבֵּד אֶת הַחֲדָרִים, מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמְסֻבִּים אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, סוֹדֵר עֵצִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה הוֹלֵךְ לִישֹׁן עַד שֶׁלֹּא הִצִּיעַ אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל הַסַּפָּן הֶחָשׁוּב – מַה שֶׁגָּרַם תָּמִיד נַחַת רוּחַ יְתֵרָה לְפֶנְקְרוֹף.

בְּרִיאוּתָם שֶׁל בְּנֵי הַקּוֹלוֹנְיָה, בֵּין בַּעֲלֵי שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם, בֵּין בַּעַל אַרְבַּע הַיָּדַיִם וּבֵין בַּעֲלֵי אַרְבַּע הָרַגְלַיִם, הָיְתָה כְּתִקּוּנָהּ. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מְבַלִּים אֶת רֹב יְמוֹתָם תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם בַּאֲוִיר צַח, חָיוּ בְּאֵזוֹר מְמֻזָּג וְעַל אֲדָמָה בְּרִיאָה בְּיוֹתֵר וְהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת מֹחַ וַעֲבוֹדַת כַּפַּיִם, וּלְפִיכָךְ לֹא יָכְלוּ אֲפִילּוּ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתָּם, שֶׁמֵּחֲלָה עֲלוּלָה לִפְגֹעַ בָּהֶם בְּאַחַד הַיָּמִים.

וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הָיוּ הַכֹּל שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים כָּל צָרְכָּם. קוֹמַת הֶרְבֶּרְט גָּבְהָה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה זַרְתַּיִם, גּוּפוֹ הִתְפַּתַּח וְהוּא נַעֲשָׂה יוֹתֵר גַבְרִי, וְנִכָּר הָיָה בּוֹ, שֶׁעָתִיד הוּא לִהְיוֹת גֶּבֶר מֻשְׁלָם בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּרוּחוֹ. בְּכָל זְמַן שֶׁהָיָה פָּנוּי מֵעֲבוֹדַת כַּפַּיִם הִשְׁתַּדֵּל לְהִשְׁתַּלֵּם בְּמַדָּעִים. הוּא קָרָא בַּסְּפָרִים, שֶׁנִּמְצְאוּ בַּתֵּבָה, וּלְאַחַר פִּרְקֵי הַהוֹרָאָה הַמַּעֲשִׂיִּים, שֶׁהוֹרוּהוּ יוֹם יוֹם תְּנָאֵי הַחַיִּים שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי, הִשְׁנָהוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית פֶּרֶק בְּמַדָּעִים, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט הִקְנָהוּ יְדִיעָה בִּלְשׁוֹנוֹת, וּשְׁנֵי הַמּוֹרִים הַלָּלוּ הִתְמַכְּרוּ בְּאַהֲבָה לְחִנּוּכוֹ שֶׁל הָעֶלֶם רַב הַכִּשְׁרוֹן.

זֶה כַּמָּה נִקְבְּעָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר מַחֲשָׁבָה לְהַקְנוֹת לָעֶלֶם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא יָדַע, וּלְהוֹרוֹתוֹ וּלְהַשְׂכִּילוֹ בֵּין עַל יְדֵי דֻגְמָה מַעֲשִׂית וּבֵין בְּדִבּוּר פִּיו, וְהֶרְבֶּרְט שָׁקַד בְּכָל מְאֹדוֹ לְסַגֵּל לוֹ אֶת תּוֹרַת רַבּוֹ.

“אִם אָמוּת בְּלֹא עִתִּי,” הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, “יְמַלֵּא הוּא אֶת מְקוֹמִי!”

בַּתְּשִׁיעִי לְחֹדֶשׁ מַרְס כָּלְתָה סוֹף סוֹף הַשּׁוֹאָה, אֶלָּא שֶׁהַשָּׁמַיִם הוֹסִיפוּ לִהְיוֹת מְכֻסִּים עֲנָנִים קוֹדְרִים כָּל אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁל יְמוֹת הַקָּיִץ. הָאַטְמוֹסְפֵרָה, שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ נִרְעָשָׁה עַל יְדֵי הַזַּעְזוּעִים הַחַשְׁמַלִּיִּים, לֹא יָכְלָה לָשׁוּב לְטָהֳרָתָהּ הַקּוֹדֶמֶת, וְכָל הַזְּמָן יָרְדוּ גְשָׁמִים אוֹ הָיָה עֲרָפֶל עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, חוּץ מִשְּׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים נָאִים, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לַעֲרֹךְ טִיּוּלִים שׁוֹנִים.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן הִמְלִיטָה הֶעָרוֹד־הַנְּקֵבָה סַיָּחָה יָפָה לְהַלֵּל. גַּם עֵדֶר כִּבְשֵׂי־הַבָּר אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה הִתְרַבָּה בְּדֶרֶךְ זוֹ וְתַחַת קוֹרַת הַסְּכָכוֹת כְּבָר הָיוּ פּוֹעִים הַרְבֵּה טְלָאִים לַהֲנָאָתוֹ וּלְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל נֶב וְהֶרְבֶּרְט, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם מָצָא לוֹ בֵּין הַיִּלּוֹדִים הַלָּלוּ יְצוּרֵי־שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁהָיוּ חֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִסּוּ לְגַדֵּל גַּם אֶת הַפֵּקָרִים, וְהַנִּסָּיוֹן עָלָה יָפֶה כָּל צָרְכּוֹ. בְּקִרְבַת חֲצַר הָעוֹפוֹת בָּנוּ רֶפֶת, שֶׁהִשְׁכִּינוּ בָּהּ גּוּרִים אֲחָדִים עַל מְנַת לְגַדְּלָם, זֹאת אוֹמֶרֶת, לְפַטְּמָם וּלְהַשְׁמִינָם בְּסִיּוּעוֹ וּבְפִקּוּחוֹ שֶׁל נֶב. מַר יוּףּ הָפְקַד עֲלֵיהֶם לְהָבִיא לָהֶם יוֹם יוֹם אֶת חֹק מִחְיָתָם, מַיִם לִשְׁתּוֹת, שְׁיָּרֵי אֹכֶל מֵחֲדַר הַבִּשּׁוּל, וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא מִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בֶּאֱמוּנָה. אָמְנָם יֵשׁ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּבְנֵי טִפּוּחוֹ הַקְּטַנִּים וְהָיָה מוֹשְׁכָם בִּזְנָבָם, אֶלָּא שֶׁהוּא עָשָׂה זֹאת לֹא מִתּוֹךְ רֹעַ לֵב אֶלָּא מִתּוֹךְ לָצוֹן, כִּי הַזְּנָבוֹת הַקְּטַנִּים הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ מִצְטַנְּפִים צְנֵפָה, בִּדְּחוּ אֶת דַּעְתּוֹ כְּצַעֲצוּעַ, לְפִי שֶׁיִּצְרוֹ הָיָה יֵצֶר שֶׁל יֶלֶד.

בְּאַחַד הַיָּמִים שֶׁל אוֹתוֹ חֹדֶשׁ מַרְס הָיָה פֶּנְקְרוֹף מֵסִיחַ עִם הָאִינְגֵ’נֵר וְהִזְכִּירָהוּ אֶת הַבְטָחָתוֹ שֶׁהִבְטִיחַ פַּעַם אַחַת וַעֲדַיִן לֹא קִיְּמָה.

“פַּעַם אַחַת אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי סְמִית, כִּי יֵשׁ אֶת לְבָבְךָ לְהָקִים מְכוֹנָה, אֲשֶׁר תְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַסֻּלָּם הָאָרֹךְ אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן הַגְּרָנִית. כְּלוּם חָזַרְתָּ בְּךָ מִמַּחְשַׁבְתְּךָ זוֹ?”

“וַדַּאי אַתָּה מְכַוֵּן לִמְכוֹנָה מֵעֵין מַעֲלִית?” שְׁאֵלָהוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“קְרָא לָהּ בְּשֵׁם מַעֲלִית, אוֹ בְּכָל שֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “הַשֵּׁם אֵינוֹ מִן הָעִקָּר, וּבִלְבָד שֶׁתַּעֲלֵנוּ אֶל בֵּית הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ בְּלִי לְיַגֵּעַ אוֹתָנוּ.”

“אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה, פֶּנְקְרוֹף, אֲבָל כְּלוּם יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר?”

“וַדַּאי, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ. לְאַחַר שֶׁרָכַשְׁנוּ לָנוּ אֶת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ וְהֶכְרָח, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁנִּתֵּן דַּעְתֵּנוּ גַם לִדְבָרִים שֶׁל רְוָחָה. אֶפְשָׁר שֶׁלְּגַבֵּי בְּנֵי אָדָם תְּשַׁמֵּשׁ מְכוֹנָה זוֹ דָבָר שֶׁל מוֹתָרוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן לְגַבֵּי מַשָּׂאוֹת; בִּשְׁבִילָם הֲרֵיהִי דָבָר שֶׁל צֹרֶךְ! וְכִי קַל הוּא לָאָדָם לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל סֻלָּם גָּבוֹהַּ כְּשֶׁהוּא עָמוּס מַשָּׂא לַעֲיֵפָה?”

“טוֹב, אֵפוֹא, פֶּנְקְרוֹף, אֶשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת מְבֻקָּשְׁךָ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֲבָל הֲלֹא אֵין לְךָ מְכוֹנָה.”

“נַעֲשֶׂנָּה.”

“מְכוֹנַת קִיטוֹר?”

“לֹא, מְכוֹנַת־מַיִם.”

וּבֶאֱמֶת נִמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר כֹּחַ טִבְעִי, שֶׁיָּכֹל הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלִי קֹשִׁי כְּדֵי לְהָנִיעַ עַל יָדוֹ אֶת הַמְּכוֹנָה שֶׁאָמַר לְהַתְקִין.

לְתַכְלִית זוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶלָּא לְהַרְבּוֹת אֶת שְׁפִיעַת מֵי הַיְאוֹר, שֶׁנָּזְלוּ דֶּרֶךְ הַתְּעָלָה אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית פְּנִימָה. וּבְכֵן הִרְחִיבוּ אֶת הַמִּפְתָּח שֶׁל חֵלֶק הַתְּעָלָה הָעֶלְיוֹן, שֶׁהָיָה מֻצְנָע בֵּין אֲבָנִים וַעֲשָׂבִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְהַוָּה אֶשֶׁד מַיִם, אֲשֶׁר שִׁפְעַת הָעֹדֶף שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּפְּכָה אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר אֲשֶׁר בִּפְנִים הָאַרְמוֹן. מִתַּחַת לְאֶשֶׁד הַמַּיִם כּוֹנֵן הָאִינְגֵ’נֵר גָּלִיל בַּעַל כַּפּוֹת וְחִבֵּר אוֹתוֹ אֶל גַּלְגַּל שֶׁמֵּעֵבֶר לַקִּיר הַחִיצוֹנִי, וְעַל אוֹתוֹ גַּלְגַּל כָּרַך כֶּבֶל חָזָק, אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ הָיָה קָשׁוּר סַל. הִנֵּה כִּי כֵן, בְּסִיּוּעַ שֶׁל חֶבֶל אָרֹךְ, שֶׁהִגִּיעַ עַד הַקַּרְקַע וְשֶׁעַל יָדוֹ הֵבִיאוּ אֶת הַמֵּנִיעַ הַהִדְרַבְלִי לִידֵי תְּנוּעָה אוֹ הִפְסִיקוּ אֶת תְּנוּעָתוֹ, אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְרוֹמֵם בַּסַּל לְמַעְלָה עַד לְפִתְחוֹ שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְס הִתְחִילָה הַמַּעֲלִית לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְדַעַת כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר. עַל יְדֵי מְכוֹנָה פְּשׁוּטָה זוֹ, אֲשֶׁר מִלְּאָה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַסֻּלָּם הַפְּרִימִיטִיבִי, שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא הָיָה מֵצַר עַל סִלּוּקוֹ, הוּרְמוּ מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית כָּל מִינֵי מַשָּׁאוֹת: עֵצִים, פֶּחָמִים, צָרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַצְמָם. תִּקּוּן זֶה שִׂמַּח, כַּנִּרְאֶה, אֶת טוֹףּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא לֹא הָיָה מְחוֹנָן זְרִיזוּת כְּמַר יוּףּ וְלֹא יָכֹל לִקְפֹּץ וּלְדַלֵּג כְּמוֹתוֹ עַל שְׁלַבֵּי הַסֻּלָּם, וּפְעָמִים הַרְבֵּה הָיָה עוֹלֶה אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל גַּבּוֹ שֶׁל נֶב אוֹ שֶׁל הָאוֹרַנְג־אוּטַנְג.

סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַזְּמָן עַצְמוֹ נִסָּה כּוֹרֶשׁ סְמִית לַעֲשׂוֹת זְכוּכִית, וּלְתַכְלִית זוֹ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לְהַכְשִׁיר אֶת כִּבְשַׁן הַיּוֹצֵר הַיָּשָׁן. הַכְשָׁרָה זוֹ הָיְתָה כְּרוּכָה בִּקְשָׁיִים גְּדוֹלִים, אֲבָל אַחַר כַּמָּה נִסְּיוֹנוֹת שֶׁלֹּא עָלוּ יָפֶה הִצְלִיחַ סוֹף סוֹף לְכוֹנֵן בֵּית הִתּוּךְ זְכוּכִית, אֲשֶׁר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט, עוֹזְרָיו הַוָּתִיקִים שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר, לֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה יָמִים.

כַּיָּדוּעַ, מֻרְכֶּבֶת הַזְּכוּכִית מֵחוֹל, מִגִּיר וּמִסּוֹדָה. וְהִנֵּה הַחוֹל הָיָה מָצוּי עַל שְׂפַת הַיָּם, אֶת הַגִּיר הִמְצִיא הַסִּיד, אֶת הַסּוֹדָה הִמְצִיאוּ צִמְחֵי־הַיָּם, אֶת הַחֻמְצָה הַגָּפְרִיתָנִית הֵפִיקוּ מִן הַחַלָּמִישׁ וְהָאֲדָמָה נָתְנָה אֶת פַּחְמֵי־הָאֶבֶן לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר. בְּיָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית נִמְצָא אֵפוֹא כָּל מַה שֶׁדָּרוּשׁ לִמְלֶאכֶת הַזְּכוּכִית.

הַכְּלִי, שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר, הָיָה הַ“קָּנֶה” שֶׁל הַזַּגָּגִים, הֲלֹא הוּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בַּרְזֶל, חָמֵשׁ רַגְלַיִם אָרְכָּהּ, אֲשֶׁר בְּקָצֶהָ הָאֶחָד שׁוֹאֲבִים אֶת חֹמֶר־הַזְּכוּכִית הַנִּגָּר. אֲבָל גַּם עַל הַקֹּשִׁי הַזֶּה הִתְגַּבְּרוּ סוֹף סוֹף: פֶּנְקְרוֹף נָטַל רְצוּעָה שֶׁל פַּח בַּרְזֶל אֲרֻכָּה וְדַקָּה וְגוֹלֵל אוֹתָהּ כְּעֵין קָנֶה שֶׁל רוֹבֶה וְהֶעֱלָה בְּיָדוֹ שְׁפוֹפֶרֶת, שֶׁהָיְתָה יָפָה כָּל צָרְכָּהּ לְתַשְׁמִישָׁהּ.

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה לְחֹדֶשׁ מַרְס הִסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר בְּמִדָּה יְתֵרָה. אָז נָטְלוּ מֵאָה חֲלָקִים חוֹל, שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים גִּיר, אַרְבָּעִים חֲלָקִים גָפְרַת־נַתְּרָן וּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה חֲלָקִים אַבְקַת־פֶּחָם וְשָׂמוּ אֶת הַתַּעֲרֹבֶת הַזֹּאת אֶל תּוֹךְ כּוּר שֶׁל חֹמֶר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָאֵשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁתַּעֲרֹבֶת זוֹ הוּחַמָּה בַּתַּנּוּר עַד שֶׁהֻתְכָה, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר עַד שֶׁנֶּהֶפְכָה לְעִסָּה, הִתְחִיל כּוֹרֶשׁ סְמִית “שׁוֹאֵב” בְּקָנֶה חֵלֶק־מַה שֶׁל עִסָּה זוֹ. אֶת הָעִסָּה שֶׁשָּׁאַב שָׂם עַל לוּחַ שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁהִתְקִינוּ לְתַכְלִית זוֹ, וְהִתְחִיל הוֹפֵךְ אוֹתָהּ מִצַּד אֶל צָד, כְּדֵי לָתֵת לָהּ אֶת הַצּוּרָה לְצֹרֶךְ הַנְּפִיחָה. אַחַר מָסַר אֶת הַקָּנֶה לְיָדוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וְאָמַר לוֹ לְנַפֵּחַ בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי.

“כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנַפְּחִים אֲבַעְבּוּעוֹת שֶׁל בּוֹרִית?” שָׁאַל הָעֶלֶם.

“כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה מַמָּשׁ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

וְהֶרְבֶּרְט נִפַּח אֶת לִסְתּוֹתָיו וְהִתְחִיל נוֹפֵחַ בְּרוּחַ פִּיו בְּכָל כֹּחוֹ בְּחֹמֶר הַזְּכוּכִית, שֶׁלֹּא פָּסַק מִלַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ, עַד שֶׁהַחֹמֶר הַזֶּה הִתְרַחֵב וְתָפַח. עַל הַמָּנָה הָרִאשׁוֹנָה הוֹסִיפוּ עוֹד מָנוֹת שֶׁל חֹמֶר מֻתָּךְ, הָלֹךְ וְהוֹסִיף, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִתְהַוָּה כַּדּוּר, שֶׁמִּדַּת קָטְרוֹ רֶגֶל. אָז לָקַח כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת הַקָּנֶה מִיָּדוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וְהִתְחִיל מְנַעְנֵעַ אוֹתוֹ אֵילָךְ וְאֵילָךְ כִּמְטֻלְטֶלֶת, עַד שֶׁהַכַּדּוּר הָרַךְ הִתְאָרֵךְ וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל גָּלִיל.

תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הַנְּפִיחָה הָיָה אֵפוֹא גָלִיל שֶׁל זְכוּכִית, שֶׁשְּׁנֵי חֲצָאֵי כַּדּוּרִים הָיוּ מְחֻבָּרִים בְּקָצֵהוּ. אֶת חֲצָאֵי הַכַּדּוּרִים הָאֵלֶּה חָתְכוּ מִן הַגָּלִיל עַל נְקַלָּה בְּסַכִּין שֶׁטְּבָלוּהוּ בְּמַיִם קָרִים. בְּדֶרֶךְ זוֹ עַצְמָהּ חָתְכוּ אֶת הַגָּלִיל לְאָרְכּוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהֵחַמּוּ אוֹתוֹ שׁוּב פַּעַם עַד שֶׁנִּתְרַכֵּךְ, שְׁטָחוּהוּ עַל לוּחַ שֶׁל מַתֶּכֶת וְרִדְּדוּהוּ וּרְקָעוּהוּ בְּמַעְגִּילָה שֶׁל עֵץ.

הִנֵּה כִּי כֵן נֶעֶשְׂתָה זְגוּגִית הַחַלּוֹן הָרִאשׁוֹנָה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֲמִשִּׁים זְגוּגִיּוֹת, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִשְׁנוֹת מְלָאכָה זוֹ חֲמִשִּׁים פְּעָמִים. מִקֵּץ זְמָן מוּעָט נוֹצְצוּ בְּחַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית טַבְלָאוֹת שֶׁל זְכוּכִית, שֶׁהָיוּ שְׁקוּפוֹת כָּל צָרְכָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ צַחוֹת בְּיוֹתֵר.

מְלֶאכֶת כְּלֵי שְׁתִיָּה, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּבַקְבּוּקִים, לֹא הָיְתָה אֶלָּא מֵעֵין מִשְׂחַק שַׁעֲשׁוּעִים. לֹא הִקְפִּידוּ שֶׁתְּהֵא צוּרָתָם נָאָה, אֶלָּא קִבְּלוּ אוֹתָם בְּאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת קְצֵה הַקָּנֶה. גַּם פֶּנְקְרוֹף בִּקַּשׁ פַּעַם אַחַת רְשׁוּת “לְנַפֵחַ”, אֶלָּא שֶׁהוּא נָפַח בְּכֹחַ גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁיְּצִירוֹתָיו לָבְשׁוּ צוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת וּמַפְלִיאוֹת וְהוּא שָׂמַח עֲלֵיהֶן שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

בְּאַחַד הַטִּיּוּלִים שֶׁעָרְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּאוֹתָהּ תְּקוּפַת הַשָּׁנָה גִלּוּ אִילָן חָדָשׁ, אֲשֶׁר פֵּרוֹתָיו שָׁתוּ נוֹסָפוֹת לִמְקוֹרוֹת הַמִּחְיָה שֶׁלָּהֶם.

בְּאַחַד הַיָּמִים הָלְכוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהֶרְבֶּרְט לָצוּד צַיִד וְחָדְרוּ בַּעֲבִי יַעַר הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק. בְּלֶכְתָּם יַחַד שָׁאַל הָעֶלֶם אֶת הָאִינְגֵ’נֵר אֶלֶף שְׁאֵלוֹת, כְּדַרְכּוֹ וּכְמִנְהָגוֹ כָּל הַיָּמִים, וְהַלָּז הֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבוֹת בְּחֵפֶץ לֵב. וְהִנֵּה מִשְׁפַּט הַצַּיִד הֲרֵיהוּ כְּמִשְׁפַּט כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל מִשְׁלַח יָד שֶׁבָּעוֹלָם: אִם אֵין אָדָם מִתְמַכֵּר לוֹ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה, אֵין הוּא מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הָיָה גִּבּוֹר צַיִד, וְלִבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט נִמְשַׁךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בְּיוֹתֵר אַחֲרֵי שִׂיחוֹת בְּעִנְיְנֵי כִימִיָּה וּפִיסִיקָה, נִמְלְטוּ הַפַּעַם הַרְבֵּה קֶנְגּוּרוּ, חֲזִירֵי־מַיִם וַאֲגוֹטִי מִלִּפְנֵי רוֹבֵהוּ שֶׁל הָעֶלֶם הַצָּעִיר. הַיּוֹם כְּבָר פָּנָה לַעֲרֹב וּשְׁנֵי הַצַּיָּדִים כְּבָר חָשְׁשׁוּ, שֶׁיָּשׁוּבוּ הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. וּפִתְאֹם עָמַד הָעֶלֶם וְקָרָא בְּשִׂמְחָה:

“הוֹי, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, רוֹאֶה אַתָּה אֶת הָאִילָן הַזֶּה?”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶרְאָהוּ אִילָן, אֲשֶׁר לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיָה אֶלָּא שִׂיחַ, כִּי כֻּלּוֹ הָיָה אַךְ קָנֶה אֶחָד בַּעַל קְלִפַּת קַשְׂקַשִּׂים וּבַעַל עָלִים מְנֻמָּרִים בְּגִידִים קְטַנִּים.

“וּמַה טִיבוֹ שֶׁל אִילָן זֶה?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הֲרֵיהוּ דוֹמֶה לְתָמָר קָטֹן.”

“הֲרֵי זֶה ‘cycas revoluta’, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת תְּמוּנָתוֹ בְּסֵפֶר הַמִּלִּים שֶׁלָּנוּ לִידִיעוֹת הַטֶּבַע.”

“אֲבָל אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם פֵּרוֹת עַל אִילָן זֶה.”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “אֵין אִילָן זֶה נוֹשֵׂא פֵּרוֹת, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה מֵכִיל גִּזְעוֹ קֶמַח, אֲשֶׁר הַטֶּבַע מַמְצִיאוֹ לָנוּ כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ טָחוּן.”

“וּבְכֵן הֲרֵי זֶה עֵץ־הַלֶּחֶם?”

“הֵן! הוּא עֵץ־הַלֶּחֶם!”

“אִם כֵּן, בְּנִי,” עָנָה וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “מְצִיאָה יְקָרָה מָצָאנוּ, אֲשֶׁר תִּהְיֶה לָנוּ לְמִחְיָה עַד הֵאָסֵף יְבוּל הַחִטִּים שֶׁזָּרַעְנוּ. הָבָה נִבְדְּקֶנּוּ וּמִי יִתֵּן וְלֹא שָׁגִיתָ!”

הֶרְבֶּרְט לֹא שָׁגָה כְּלָל. הוּא שִׁבֵּר עָנָף אֶחָד שֶׁל צִיקָם זֶה וּמָצָא בְּקִרְבּוֹ רִקְמָה שֶׁל מֹחַ קִמְחִי מְעֹרֶה בְּסִיבֵי־עֵץ, שֶׁטַּבָּעוֹת שְׁנָתִיּוֹת מַפְרִידוֹת בֵּינֵיהֶם. קֶמַח זֶה הָיָה מְעֹרָב בְּמִיץ רִירִי שֶׁטַּעְמוֹ הָיָה רַע, אֶלָּא שֶׁהוּא נִתָּן לְהַרְחִיקוֹ עַל נְקַלָּה עַל יְדֵי כְּבִישָׁה בְּמַכְבֵּשׁ. הַחֹמֶר שֶׁבְּתוֹךְ הַתָּאִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ קֶמַח מַמָּשׁ, מְצֻיָּן לְפִי אֵיכוּתוֹ וְרַב תְּזוּנָה, אֲשֶׁר הַיַּפּוֹנִים אָסְרוּ לְהוֹצִיאוֹ מִמְּדִינָתָם לְחוּץ לָאָרֶץ.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהֶרְבֶּרְט סִמְּנוּ אֶת הַמָּקוֹם בַּיַּעַר, שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים הַצִּיקָסִים, וְחָזְרוּ אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְהוֹדִיעוּ לְחַבְרֵיהֶם אֶת דְּבַר הַמְּצִיאָה שֶׁמָּצָאוּ.

לְמָחָר הָלְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֶאֱגֹר אֶת הַקֶּמַח, וּפֶנְקְרוֹף, אֲשֶׁר הָאִי שֶׁלּוֹ נִתְיַקֵּר וְנִתְחַבֵּב עָלָיו הָלֹךְ וְהִתְחַבֵּב מִיּוֹם לְיוֹם, פָּתַח וְאָמַר אֶל הָאִינְגֵ’נֵר לֵאמֹר:

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, הֲיֶשְׁךָ סָבוּר כִּי נִמְצָאִים בָּעוֹלָם אִיִּים, שֶׁנִּתְיַחֲדוּ לִבְנֵי אָדָם, פְּלִיטֵי אֳנִיּוֹת שְׁבוּרוֹת?”

“מַה הַכַּוָּנָה שֶׁבִּדְבָרֶיךָ אֵלֶּה, פֶּנְקְרוֹף?”

“דְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל אִם יֵשׁ אִיִּים, שֶׁנּוֹצְרוּ לְכַתְּחִלָּה עַל מְנָת שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ מִקְלָט לִשְׁבוּרֵי אֳנִיָּה וְהַמַּסְפִּיקִים לַעֲלוּבִים הַלָּלוּ אֶת כָּל מַחְסוֹרֵיהֶם?”

“אֶפְשָׁר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“לֹא ‘אֶפְשָׁר’ אֶלָּא וַדַּאי,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “וְהָאִי לִינְקוֹלְן הֲרֵיהוּ אֶחָד מֵהֶם!”

בְּנֵי הַחֲבוּרָה שָׁבוּ אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וַחֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל קְנֵי עֵץ־הַלֶּחֶם בְּיָדָם. הָאִינְגֵ’נֵר עָשָׂה מַכְבֵּשׁ כְּדֵי לִסְחֹט אֶת הַמִּיץ הָרִירִי הַמְעֹרָב בְּקֶמַח וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ הַקָּנִים כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל סֹלֶת, אֲשֶׁר בְּיָדָיו הַזְּרִיזוֹת שֶׁל נֶב הֲפָכוּהָ לְעוּגוֹת וּלְפוּדִינְגִים. אָמְנָם לֶחֶם זֶה לֹא הָיָה עֲדַיִן לֶחֶם שֶׁל חִטִּים מַמָּשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן כִּמְעַט שֶׁהָיָה דוֹמֶה לוֹ.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן זָכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים גַּם לְחָלָב: הֶעָרוֹד הַנְּקֵבָה, הָרְחֵלִים וְהָעִזִּים אֲשֶׁר בִּגְדֶרֶת הַבְּהֵמוֹת הִסְפִּיקוּ לָהֶם יוֹם יוֹם חָלָב דֵּי מַחְסוֹרָם. הֵם הָיוּ מְבַקְּרִים אֶת הַגְּדֵרָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְהָיוּ נוֹסְעִים לְשָׁם בָּעֲגָלָה אוֹ בְּמִין כִּרְכָּרָה קַלָּה, שֶׁהִתְקִינוּ לָהֶם. כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לִנְסֹעַ לְשָׁם, הָיָה לוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת יוּףּ וְהוֹשִׁיבוֹ בְּמוֹשַׁב הָרַכָּב וְהִטִּיל עָלָיו לִהְיוֹת מַנְהִיג, וְיוּףּ הָיָה מַצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ בָּאֲוִיר כְּדֶרֶךְ הָרַכָּבִים וּמִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בְּבִינָה וָדָעַת.

בְּרָכָה וְהַצְלָחָה הָיְתָה מְצוּיָה אֵפוֹא גַּם בַּחֲצַר הַבְּהֵמוֹת וְגַם בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית, וְהַקּוֹלוֹנְיָה הִפְרִיחָה וְעָשְׂתָה חַיִל, וְלוּלֵא הַפְּרֵדָה מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, וַדַּאי לֹא הָיְתָה לָהֶם לַקּוֹלוֹנִיסְטִים שׁוּם עִלָּה לְהִתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלָם. הֵם כָּל כָּךְ הִתְרַגְּלוּ אֶל חַיֵּיהֶם אֵלֶּה, וְהָאִי כָּל כָּךְ נִתְחַבֵּב עֲלֵיהֶם, שֶׁוַּדַּאי צַר לָהֶם לַעֲזֹב אֶת אַדְמָתוֹ הַטּוֹבָה שֶׁנָּהֲגָה בָּהֶם מִנְהַג הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

אֲבָל אֵין אָדָם יָכֹל לַעֲקֹר מִלִּבּוֹ אֶת הָאַהֲבָה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, שֶׁנִּשְׁתָּרְשָׁה בּוֹ עָמֹק עָמֹק, וְאִלּוּ נִרְאֲתָה פִּתְאֹם לְעֵינֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֳנִיָּה עוֹבֶרֶת בְּקִרְבַת הָאִי, מִיָּד הָיוּ נוֹתְנִים לָהּ אוֹתוֹת וְהָיוּ קוֹרְאִים לָהּ לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם עַל מְנָת שֶׁתְּשִׁיבֵם אֶל אַרְצָם וְאֶל מוֹלַדְתָּם!… אֲבָל בֵּין כֹּה וָכֹה חָיוּ חַיֵּי נַחַת וָאֹשֶׁר, וְיוֹתֵר מִשֶּׁהָיוּ מִתְאַוִּים לִמְאֹרָע שֶׁיָּבוֹא וְיַפְסִיק אֶת אֹרַח חַיֵּיהֶם זֶה, הָיוּ מִתְיָרְאִים מִפָּנָיו.

אֲבָל מִי אָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכַל לְהִתְבָּרֵךְ בְּלִבּוֹ כִּי עָלְתָה בְּיָדוֹ לִקְשׁר אֵלָיו אֶת הָאֹשֶׁר עוֹלָמִית, לְלֹא תְּמוּרָה וּלְלֹא תַּהְפּוּכוֹת הַגּוֹרָל?

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהָאִי לִינְקוֹלְן, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים יָשְׁבוּ עָלָיו זֶה יוֹתֵר מִשָּׁנָה, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם תָּמִיד עִנְיָן לְשִׂיחוֹת, וּבְאַחַת הַשִּׂיחוֹת הָאֵלֶּה נִפְלְטָה פַּעַם אַחַת הֶעָרָה, שֶׁהֵבִיאָה לְאַחַר זְמָן לִידֵי תּוֹצָאוֹת חֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר.

הַדָּבָר הָיָה בָּרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ אַפְּרִיל, שֶׁחָל בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת וְהָיָה יוֹם חַג הַפַּסְחָא לְנוֹצְרִים, אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו חָגְגוּ אוֹתוֹ מִתּוֹךְ בִּטּוּל מְלָאכָה וּמִתּוֹךְ תְּפִלָּה. הַיּוֹם הָיָה נָאֶה כְּאַחַד הַיָּמִים הַנָּאִים הַמְּצוּיִים בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי.

לְאַחַר סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם הִתְכַּנְּסוּ הַכֹּל לִפְנוֹת עֶרֶב בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁעַל שְׂפַת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְהִבִּיטוּ אֶל דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה. נֶב הִגִּישׁ לַמְסֻבִּים כּוֹסוֹת שֶׁל מִשְׁרַת גַּרְגְּרֵי הַסַּמְבּוּק, אֲשֶׁר שִׁמְשָׁה לָהֶם בִּמְקוֹם קָפֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ מְסִיחִים בְּאִי לִינְקוֹלְן וּבְמַצָּבוֹ הַבּוֹדֵד בְּתוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, וּפִתְאֹם פָּתַח גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְאָמַר:

“הַגִּידָה לִי, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי, כְּלוּם קָבַעְתָּ אֶת מְקוֹמוֹ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי עַל יְדֵי הַסֶּכְּסְטַנְט שֶׁמָּצָאנוּ בַּתֵּבָה?”

“לֹא,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“לְדַעְתִּי, כַּדַּאי הוּא הַדָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּסִיּוּעַ שֶׁל אוֹתוֹ מַכְשִׁיר שֶׁמְּשֻׁכְלָל וּמְתֻקָּן הוּא מִזֶּה שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ.”

“אֲבָל לְשֵׁם מָה?” עִרְעֵר פֶּנְקְרוֹף," הָאִי שֶׁלָּנוּ יָפֶה וְנֶחְמָד הוּא בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם!"

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁמִּפְּנֵי הַלִּקּוּי שֶׁבְּמַכְשִׁירֵי הַמְּדִידָה נָפְלָה טָעוּת בַּחֶשְׁבּוֹן, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו הַיְכֹלֶת לִבְחֹן אֶת הַדָּבָר וּלְדַיֵּק בְּמַעֲשֵׂה הַקְּבִיעָה…”

“אָכֵן צָדַקְתָּ, סְפִּילֶט יַקִּירִי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וַדַּאי צָרִיךְ הָיִיתִי לִבְחֹן אֶת הַדָּבָר זֶה כַּמָּה, אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אֲנִי שֶׁאִלּוּ גַם טָעִיתִי, אֵין טָעוּת זוֹ עוֹלָה עַל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת בֵּין לָאֹרֶךְ וּבֵין לָרֹחַב.”

“מִי יוֹדֵעַ?” אָמַר הַכַּתָּב, “אֶפְשָׁר שֶׁקְּרוֹבִים אָנוּ אֶל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאָנוּ סְבוּרִים?”

“מָחָר נֵדַע זֹאת,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְלוּלֵא הַמְּלָאכָה הָרַבָּה, שֶׁגָּזְלָה אֶת כָּל עִתּוֹתַי, כְּבָר נִתְבָּרֵר לָנוּ הַדָּבָר זֶה כַּמָּה.”

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף שׁוּב פַּעַם, “וְאַף עַל פִּי כֵן סָבוּר אֲנִי, כִּי הָאָדוֹן כּוֹרֶשׁ סְמִית הֲרֵיהוּ מִן הַמִּסְתַּכְּלִים הַדַּיְקָנִים וְאֵינוֹ עָלוּל לָבוֹא לִכְלָל טָעוּת, וְאִם הָאִי לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ מֵאֵלָיו, הֲרֵיהוּ שָׁרוּי עֲדַיִן בַּמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוֹ וּקְבָעוֹ בָּרִאשׁוֹנָה!”

“הִנְנוּ לְבָרֵר זֹאת!”

לְמָחָר עָרַךְ הָאִינְגֵ’נֵר בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַסֶּכְּסְטַנְט תַּצְפִּית חֲדָשָׁה כְּדֵי לִבְחֹן אֶת שִׁעוּרֵי הָאִי שֶׁקָּבַע קֹדֶם לָכֵן, וְאֵלֶּה הַתּוֹצָאוֹת שֶׁהֶעֱלָה בְּיָדוֹ:

עַל פִּי הַתַּצְפִּית הָרִאשׁוֹנָה קָבַע אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן כָּזֶה:

אֹרֶךְ מַעֲרָבִי: 150^o–155^o

רֹחַב דְּרוֹמִי: 30^o–35^o

עַל פִּי הַתַּצְפִּית הַשְּׁנִיָּה עָלוּ בְּיָדוֹ הַמִּסְפָּרִים הַמְדֻיָּקִים הָאֵלֶּה:

אֹרֶךְ מַעֲרָבִי: 150^o–30^o

רֹחַב דְּרוֹמִי: 34^o–57^o

וּבְכֵן הֻבְרַר הַדָּבָר, שֶׁעִם כָּל אִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַמַּכְשִׁירִים שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם עָשָׂה כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּחָרִיצוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁהַטָּעוּת שֶׁלּוֹ לֹא עָלְתָה עַל חָמֵשׁ מַעֲלוֹת.

“עַכְשָׁו,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ לֹא רַק סֶכְּסְטַנְט אֶלָּא גַם אַטְלַס, הָבָה נְעַיֵּן בּוֹ, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי, וְנִרְאֶה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן תּוֹפֵס בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט.”

הֶרְבֶּרְט הֵבִיא אֶת הָאַטְלַס, אֲשֶׁר כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן יָצָא בִּפְרַנְצְיָה וְהַשֵּׁמוֹת הָיוּ מְסֻמָּנִים בּוֹ בַּלָּשׁוֹן הַפְרַנְצִית.

פָּתְחוּ אֶת הַמַּפָּה שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט וְהָאִינְגֵ’נֵר הֶחֱזִיק אֶת הַמְּחוּגָה בְּיָדוֹ וּבִקֵּשׁ לִקְבֹּעַ עַל יָדָהּ אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי עַל פְּנֵי הַמַּפָּה.

וּפִתְאֹם עָמְדָה הַמְּחוּגָה שֶׁבְּיָדוֹ בְּלִי נוֹעַ וְהוּא קָרָא:

“אֲבָל הֲרֵי חֵלֶק זֶה שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס כְּבָר נִמְצָא בּוֹ אִי!”

“אִי?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“וַדַּאי הָאִי שֶׁלָּנוּ הוּא?” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“לֹא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, "אוֹתוֹ הָאִי מֻנָּח בְּמַעֲלַת הָאֹרֶךְ 153^o וּבְמַעֲלַת הָרֹחַב 37^o,11', זֹאת אוֹמֶרֶת, שְׁתֵּי מַעֲלוֹת וָחֵצִי יוֹתֵר מַעֲרָבִית וּשְׁתֵּי מַעֲלוֹת יוֹתֵר דְּרוֹמִית מִן הָאִי לִינְקוֹלְן.

“וּמַה שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִי?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“תָּבוֹר.”

“וּכְלוּם אִי גָדוֹל הוּא?”

“לֹא, אִי קָטֹן הַמֻּנָּח בְּלֶב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, וְאֶפְשָׁר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָבְרָה עָלָיו רֶגֶל אֱנוֹשׁ!”

“וּבְכֵן נְבַקְּרֶנּוּ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אֲנָחְנוּ?”

“הֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ. נִבְנֶה לָנוּ אַרְבָּה מְקֹרָה וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי לְהַנְהִיגָהּ. – כַּמָּה רְחוֹקִים אָנוּ מֵאִי תָּבוֹר זֶה?”

“כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִילִין לִפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִילִין! הֲלֹא כְּמוֹהֶם כְּאָיִן!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “בְּעֶזְרַת רוּחַ נוֹחָה הַיְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לַעֲבֹר אֶת הַמַּהֲלָךְ הַזֶּה בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת!”

“אֲבָל מַה תּוֹעֶלֶת בִּנְסִיעָה זוֹ?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“כְּלוּם יוֹדֵעַ אָנִי? הַתּוֹעֶלֶת תִּתְבָּרֵר מֵאֵלֶיהָ!”

וּבְכֵן נִמְנוּ וְגָמְרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִבְנוֹת אַרְבָּה עַל מְנָת לְהַפְלִיג בָּהּ בַּיָּם בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר הַבָּא, עִם חֲזָרַת עוֹנַת־הַשָּׁנָה הַנָּאָה.

פֶּרֶק עֲשִׂירִי

בִּנְיַן הַסְּפִינָה – קְצִיר הַדָּגָן הַשֵּׁנִי – צֵיד הַחַיּוֹת הָעַצְלָנִיּוֹת צֶמַח חָדָשׁ חֲסַר־תּוֹעֶלֶת אֲבָל נָעִים – תַּנִּין – הַצְּלָצַל מִוִּינְיַארְד – בִּתּוּר הַתַּנִּין – שִׁמּוּשׁ שְׂפָמוֹ שֶׁל הַתַּנִּין – סוֹף הַחֹדֶשׁ מַאי –כָּל מַאֲוַיָּיו שֶׁל פֶּנְקְרוף נִתְקַיְּמוּ.

כֵּיוָן שֶׁעָלָה רַעְיוֹן עַל לִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, שׁוּב לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט עַד שֶׁבִּצַּע אוֹתוֹ. וְהִנֵּה גָמַר בְּנַפְשׁוֹ לְסַיֵּר אֶת הָאִי תָּבוֹר, וּמֵאַחַר שֶׁהַנְּסִיעָה לְאוֹתוֹ הָאִי הִצְרִיכָה אֳנִיָּה בַּעֲלַת שִׁעוּר גֹּדֶל יָדוּעַ, הִתְחִיל מְטַפֵּל בִּבְנִיָּתָהּ שֶׁל אֳנִיָּה זוֹ.

וַהֲרֵי תָּכְנִית הָאֳנִיָּה, שֶׁנִּקְבְּעָה עַל יְדֵי הָאִינְגֵ’נֵר וְעַל יְדֵי הַסַּפָּן כְּאֶחָד:

אֹרֶךְ תַּחְתִּיתָהּ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ רֶגֶל וְרָחְבָּהּ תֵּשַׁע רַגְלָיִם; כָּל חֲלָקֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻתְאָמִים וּמְכֻוָּנִים יָפֶה כְּדֵי שֶׁתֵּטִיב לֶכֶת, וְעִם זֶה אֵין הִיא צְרִיכָה לְהַעֲמִיק בַּמַּיִם יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ רַגְלָיִם.

מֵאֵיזֶה עֵץ מִן הָרָאוּי לִבְנוֹת אֳנִיָּה זוֹ? מֵעֵץ הָאֹרֶן אוֹ הַבּוֹקִיץ, אֲשֶׁר שְׁנֵיהֶם מְצוּיִים עַל פְּנֵי הָאִי לָרֹב? לְאַחַר שִׁקּוּל הַדַּעַת בָּחֲרוּ בָּאֹרֶן, אֲשֶׁר לְפִי דִבּוּרָם שֶׁל הַנַּגָּרִים עֵצוֹ “נוֹחַ לְהִתְבַּקֵּעַ” וְנוֹחַ לְעַבְּדוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין הוּא מִתְקַלְקֵל בַּמַּיִם, כָּמוֹהוּ כַּבּוֹקִיץ.

לְאַחַר שֶׁקָּבְעוּ אֶת כָּל הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה וּבְשִׂימָם אֶל לֵב שֶׁעוֹנַת הַשָּׁנָה הַטּוֹבָה תָשׁוּב אַךְ בְּעוֹד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הֶחֱלִיטוּ כִי רַק כּוֹרֶשׁ סְמִית וּפֶּנְקְרוֹף לְבַדָּם יַעַסְקוּ בִבְּנִיַּת הָאֳנִיָּה. בֵּינָתַיִם יַעַסְקוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט בְּשֶׁלָּהֶם, יָצוּדוּ צַיִד, וְנֶב וְעוֹזְרוֹ יוּף יוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה בַּבַּיִת כְּמִשְׁפָּטָם.

לְאַחַר שֶׁבָּחֲרוּ אֶת הָעֵצִים הָרְאוּיִים לִמְלָאכָה מִיָּד הִפִּילוּם וְהִקְצִיעוּם וְנִסְּרוּם לִקְרָשִׁים לְאָרְכָּם כְּדֶרֶךְ הַנַּסְרָנִים שֶׁאֻמָּנוּתָם בְּכָךְ. מִקֵּץ שְׁמוֹנָה יָמִים הֻתְקַן בַּמַּכְתֵּשׁ שֶׁבֵּין הַקָּמִינִים וְחוֹמַת הַגְּרָנִית קַרְפִּיף לַחֲרֹשֶׁת עֵץ, וְעַד מְהֵרָה הָיְתָה מֻנָּחָה עַל גַּבֵּי הַחוֹל תַּחְתִּית אֳנִיָּה שֶׁאָרְכָּהּ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ רָגֶל.

גַּם אֶל הַמְּלָאכָה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת לֹא נִגַּש כּוֹרֶשׁ סְמִית “כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה”. הוּא הָיָה בָּקִי בִמְלֶאכֶת בְּנִיַּת הָאֳנִיּוֹת כְּשֵׁם שֶׁהָיָה בָּקִי בְהֵרְבֵּה מִקְצוֹעוֹת אֲחֵרִים, וְעַד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה זוֹ עָרַךְ עַל גַּבֵּי הַנְּיָר תַּבְנִית מְפֹרָטָה שֶׁל הָאֳנִיָּה שֶׁאָמַר לִבְנוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לוֹ עוֹזֵר מְעֻלֶה בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּאוֹתָה אֻמָּנוּת לְמַעֲשֶׂה, כִי שָׁנִים אֲחָדוֹת עָבַד עֲבוֹדַת נַגָּר בְּאַחַד הַמַּסְפֵּנִים שֶׁבִּבְרוּקְלִין.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, כִּי פֶּנְקְרוֹף הִתְמַכֵּר לִמְלַאכְתּוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה וְשָׁקַד לַעֲשׂוֹתָהּ יָפֶה וְלֹא רָצָה לְהַנִּיחָהּ אַף רֶגַע אֶחָד.

רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה כֹּחַ בּוֹ לְהַתִּיקוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ זוֹ לְיוֹם אֶחָד, וְהוּא קְצִיר־הַדָּגָן הַשֵּׁנִי, שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל. גַּם קָצִיר זֶה עָלָה יָפֶה כַּקָּצִיר הָרִאשׁוֹן וְהִכְנִיס אֶת מִכְסַת הַגַּרְעִינִים שֶׁחִשְּׁבוּ מֵרֹאשׁ.

“חֲמִשָּׁה בּוּשְׁלִים, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף לְאַחַר שֶׁמָּדַד בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק אֶת רְכוּשוֹ זֶה.

“חֲמִשָּׁה בּוּשְׁלִים,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “הֲרֵי הֵם שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף גַּרְעִינִים, לְפִי שֶׁכָּל בּוּשֶׁל מֵכִיל מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף גַּרְעִינִים.”

“שַׁפִּיר!” אָמַר הַסַּפָּן, “וְאֶת כָּל זֶה נִזְרַע הַפַּעַם בְּבַת־אֶחָת, חוּץ מִמִּכְסָה קְטַנָּה שֶׁנַּשְׁאִיר לְמִשְׁמֶרֶת.”

“כִּדְבָרֶיךָ, פֶּנְקְרוֹף, וְאִם הַקָּצִיר הַבָּא יַעֲלֶה יָפֶה כַּקָּצִיר הַזֶּה, עָתִיד הוּא לְהַכְנִיס לָנוּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים בּוּשְׁלִים.”

“וְאָז נֹאכַל לָחֶם?”

“וַדַּאי נֹאכַל לָחֶם.”

“אֲבָל הֲרֵי נִצְטָרֵךְ לִבְנוֹת לָנוּ טַחֲנָה!”

“אֵין דָּבָר, נִבְנֶה לָנוּ טַחֲנָה.”

שְׂדֵה הַדָּגָן הַשְּׁלִישִׁי הָיָה אֵפוֹא גָדוֹל לְאֵין עָרֹךְ מִשְּׁנֵי הַשָּׂדוֹת הָרִאשׁוֹנִים. לְאַחַר שֶׁהִכְשִׁירוּ וְעָבְדוּ אֶת אַדְמָתוֹ יָפֶה וְשָׂמוּ בְּחֵיקָהּ אֶת הַזְּרָעִים הַיְּקָרִים, חָזַר פֶּנְקְרוֹף לְפָעֳלוֹ וּלַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִפְסִיק.

בֵּינָתַיִם הָיוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט עוֹסְקִים בְּמַעֲשֵׂה צַיִד בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם, וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ מַעֲמִיקִים לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ חֶלְקֵי הַיַּעַר שֶׁל הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק, שֶׁטֶּרֶם נֶחְקְרוּ, וְרוֹבֵיהֶם הַמְמֻלָּאִים בְּכַדּוּרִים הָיוּ לָהֶם לְמָגֵן בִּפְנֵי כָּל פֶּגַע. אוֹתָם הַחֲלָקִים הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים עִרְבּוּבְיָה וְסֹבֶךְ שֶׁל אִילָנוֹת נֶהְדָרִים, שֶׁעָמְדוּ צְפוּפִים וּדְחוּקִים זֶה לָזֶה כְּאִלּוּ מֵחֹסֶר מָקוֹם וְכִמְעַט שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם. חִקּוּר מַעֲבֵה הַיַּעַר הָאָפֵל הַזֶּה הָיָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, וְהַכַּתָּב לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לַחְדֹּר לְשָׁם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַקָּמְפַּס בְּיָדוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה שֶׁמָּא יִתְעֶה וְלֹא יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁבְּתוֹךְ עֲבִי־סֹבֶךְ זֶה מוּעָטִים הָיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים, כִּי הַלָּלוּ אוֹהֲבִים אֶת הַמֶּרְחָב וְכָאן הָיוּ תְּנוּעוֹתֵיהֶם מְעֻכָּבוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן עָלְתָה בִּידֵי הַצַּיָּדִים לְהָמִית בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל שָׁלֹשׁ חַיֹּות גְּדוֹלוֹת אוֹכְלוֹת־עֵשֶׂב. הָחַיּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ קוּלָאס, אֲשֶׁר אֶחָד מִבְּנֵי מִינָם כְּבָר נִזְדַּמֵּן פַּעַם אַחַת לִפְנֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל הַיְאוֹר. הֵן בִּקְּשׁוּ לָהֶן מִפְלָט בֵּין הָעֲנָפִים הַעֲבֻתִּים וְנָתְנוּ לְהָמִית אֶת עַצְמָן מִתּוֹךְ טִמְטוּם־דָּעַת. אָז פָּשְׁטוּ אֶת עוֹרֵיהֶן וְהֵבִיאוּ אוֹתָם אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְשָׁם עִבְּדוּ אוֹתָם בְּחֻמְצָה גָפְרִיתָנִית וְהִכְשִׁירוּם לְצָרְכֵי שִׁמּוּשׁ.

בְּאֶחָד מִטִּיּוּלֵי־הַצַּיִד הַלָּלוּ נִזְדַּמְּנָה לִפְנֵי גִדְעוֹן סְפִּילֶט עוֹד מְצִיאָה אַחַת, שֶׁהָיְתָה יְקָרָה מִבְּחִינָה אֶחָת.

הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁלֹשִׁים לְאַפְּרִיל. שְׁנֵי הַצַּיָּדִים הֶעֱמִיקוּ לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁל יַעַר הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק. הַכַּתָּב, שֶׁהָלַךְ בָּרֹאשׁ וְהָיָה רָחוֹק מֵהֶרְבֶּרְט כַּחֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת, הִגִּיעַ לְתֻמּוֹ אֶל מַעַר אֶחָד בַּיַּעַר, שֶׁהָאִילָנוֹת לֹא הָיוּ צְפוּפִים שָׁם כָּל כָּךְ וְנָתְנוּ לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לַחְדֹּר בֵּינֵיהֶם.

בְּאַפּוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט עָלָה רֵיחַ חָרִיף, שֶׁנָּדַף מִתּוֹךְ צְמָחִים אֲחָדִים בַּעֲלֵי גִבְעוֹלִים יְשָׁרִים וַעֲנֵפִים, אֲשֶׁר צִיצִיהֶם נָשְׂאוּ גַרְגְּרִים זְעִירִים. הַכַּתָּב קָטַף גִּבְעוֹלִים אֲחָדִים וְחָזַר וּבָא אֶל הֶרְבֶּרְט וְאָמַר:

“הַבֵּט וּרְאֵה, הֶרְבֶּרְט, מַה טִיבוֹ שֶׁל צֶמַח זֶה?”

“וְהֵיכָן מָצָאתָ אוֹתוֹ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט?”

“שָׁם בְּמַעַר הַיַּעַר הֲרֵיהוּ גָדֵל בְּשֶׁפַע.”

“וּבְכֵן דַּע לְךָ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, שֶׁמָּצָאתָ מְצִיאָה, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף יוֹדְךָ וִיבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בְכָל נַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ!”

“אִם כֵּן, הֲרֵי זֶה טַבַּק?”

“הֵן. אָמְנָם אֵין זֶה טַבַּק מִן הַמִּין הַמֻּבְחָר, וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵיהוּ טַבַּק!”

“הוֹי, כַּמָּה יִשְׂמַח פֶּנְקְרוֹף זֶה! כַּמָּה יָגִיל! – אֲבָל הֵן לֹא יְכַלֶּה לְעַשֵּׁן אֶת הַכֹּל יְחִידִי, וְגַם בְּחֶלְקֵנוּ יִפֹּל מַשֶּׁהוּ מִטַּבַּק זֶה!”

“אֲדוֹנִי סְפִּילֶט!” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “הִנֵּה נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבִּי. אַל נָא נַגִּיד לְפִי שָׁעָה לְפֶנְקְרוֹף דָּבָר. נַכְשִׁיר מִתְּחִלָּה אֶת הֶעָלִים הָאֵלֶּה יָפֶה, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְתַשְׁמִישָׁם, וּבְאַחַד הַיָּמִים נַגִּישׁ לוֹ מִקְטֶרֶת מְמֻלָּאָה טַבַּק!”

“הֲרֵינִי מַסְכִּים לְהַצָּעָתְךָ, הֶרְבֶּרְט, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנַּגִּישׁ לוֹ מִנְחָה זוֹ, יִהְיֶה יוֹם אֹשֶׁר לַחֲבֵרֵנוּ הֶחָשׁוּב וְשׁוּב לֹא יְהֵא לוֹ מַה לִשְׁאֹל וּלְהִתְאַוּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה!”

הַכַּתָּב וְהָעֶלֶם אָסְפוּ אֲסֵפָה גְדוֹלָה שֶׁל הַצֶּמַח הַיָּקָר הַזֶּה וְהִכְנִיסוּהוּ אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית “בִּגְנֵבָה”, כְּאִלּוּ הָיָה פֶּנְקְרוֹף אַחַד הַמּוֹכְסִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, הַמַּבִּיטִים אַחֲרֵי הַעוֹבְרִים אֶת הַגְּבוּל בְּשֶׁבַע עֵינָיִם.

אֶת כּוֹרֶשׁ סְמִית וְאֶת נֶב עָשׂוּ לְבַעֲלֵי בְּרִיתָם לַסּוֹד הַכָּמוּס עִמָּם, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף לֹא הִבְחִין כְּלוּם וְלֹא הִרְגִישׁ בַּדָּבָר בִּמְרוּצַת כָּל אוֹתָהּ הָעֵת הָאֲרֻכָּה שֶׁיִּבְּשׁוּ וּפוֹרְרוּ אֶת עֲלֵי הַטַּבַּק וְחָרְכוּ אוֹתָם עַל גַּבֵּי אֲבָנִים מְחֻמָּמוֹת. כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת אָרְכָה חָדְשַׁיִם וְהִיא נֶעֶשְׂתָה שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהָיָה עָסוּק בִּבְנִיַּת הָאֳנִיָּה וְלֹא הָיָה בָּא אֶל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית אֶלָּא לִישׁוֹן.

וְהִנֵּה קָרָה מִקְרֶה, שֶׁהִכְרִיחַ אוֹתוֹ שׁוּב פַּעַם אַחַת לְהִבָּטֵל מִן הַמְּלָאכָה הַחֲבִיבָה עָלָיו. הַדָּבָר הָיָה בְּרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ מַאי. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵרַע מְאֹרָע דִּיוּג מֻפְלָא, שֶׁכָּל הַקֹּולוֹנִיסְטִים וְגַם פֶּנְקְרוֹף בְּתוֹכָם אֲנוּסִים הָיוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ.

זֶה יָמִים אֲחָדִים נִרְאֲתָה עַל פְּנֵי הַיָּם בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִילִין מִן הַחוֹף חַיַּת־יָם עֲנָקִית, שֶׁבָּחֲרָה לָהּ לִנְאוֹת מְגוּרָהּ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הָאִי לִינְקוֹלְן. חַיָּה זוֹ הָיְתָה תַּנִּין גְּדָל־מִדּוֹת, שֶׁהִתְיַחֵשׂ כַּנִּרְאֶה עַל מִין הַתַּנִּינִים הַמְּצוּיִים בְּדָרוֹם וְהַקְּרוּיִים בְּשֵׁם “תַּנִּינֵי־קַף”.

“מַה מאֻשָּׁרִים הָיִינוּ, אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָצוּד אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה!” קָרָא הַסַּפָּן, “אִלּוּ הָיָה לָנוּ כְּלִי שַׁיִט רָאוּי לַדָּבָר וּצְלָצַל מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, הָיִיתִי קוֹרֵא אֲלֵיכֶם קְרִיאָה: קוּמוּ וַעֲלוּ עַל חַיָּה זוֹ, כִי רְאוּיָה וַהֲגוּנָה הִיא שֶׁנַּטְרִיחַ עַצְמֵנוּ לְלָכְדָהּ!”

“הוֹי!” קָרָא גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “כַּמָּה מִתְאַוֶּה אֲנִי לִרְאוֹתְךָ, פֶּנְקְרוֹף, עוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּצְלָצַל! וַדַּאי עִנְיָן מְלַבֵּב הוּא!”

“אָמְנָם כֵּן, עִנְיָן מְלַבֵּב הוּא וְיֵשׁ בּוֹ גַם סַכָּנָה,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּיָדֵנוּ שׁוּם אֶמְצָעִים לִתְקֹף חַיָּה זוֹ, אֵין תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לְכַוֵּן אֶת דַעְתֵּנוּ אֵלֶיהָ.”

“תָּמֵהַ אֲנִי,” אָמַר הַכַּתָּב, “לִרְאוֹת תַּנִּין צָף בְּמַעֲלַת רֹחַב גְּבוֹהָה כָּזוֹ!”

“וּמַה רָאִיתָ לִתְמֹהַּ עַל כָּךְ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט?” הֵשִׂיב הֶרְבֶּרְט, “הֲרֵי אָנוּ שְׁרוּיִים בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק עַצְמוֹ שֶל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, שֶׁהַדַּיָּגִים הָאַנְגְּלִים וְהָאֲמֵרִיקָנִים קוֹרְאִים לוֹ ‘שְׁדֵה הַתַּנִּינִים’ וְכָאן, בֵּין זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה וּבֵין אֲמֵרִיקָה הַדְּרוֹמִית, הוּא הַמָּקוֹם שֶׂתַּנִּינֵי הַדָּרוֹם מְצוּיִים שָׁם בְּהָמוֹן בְּמִדָּה יְתֵרָה.”

“דְּבָרֶיךָ נְכוֹחִים,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי תָּמֵהַּ אֲנִי בְּיוֹתֵר עַל אֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו לֹא נִזְדַּמֵּן לָנוּ לִרְאוֹת אַחַד הַתַּנִּינִים הָאֵלֶּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, כֵּיוָן שֶׂאֵין יְכֹלֶת בְּיָדֵנוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, הֲרֵי אַחַת הִיא לָנוּ!”

וְהוּא פָּנָה וְחָזַר אֶל עֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ אֲנָחָה שֶׁל דַּאֲבוֹן לֵב, כִּי כָל סַפָּן יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה שֶׁל דַיָּג, וְאִם תַּעֲנוּג הַדִּיּוּג תָּלוּי בְּשִׁעוּר גָּדְלוֹ שֶׁל הַדָּג שֶׁהוּא שׁוֹלֶה מִן הַמַּיִם, הֲרֵי קַל לָנוּ לְשַׁעֵר, מַה הֵם רִגְשׁוֹתָיו שֶׁל צַיַּד־תַּנִּינִים, הָרוֹאֶה תַּנִּין לְפָנָיו!

וְאִלּוּ הָיָה כָּאן אַךְ עִנְיָן שֶׁל תַּעֲנוּג בִּלְבָד! אֲבָל גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה, כַּמָּה רַבָּה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁמַּלְקֹחַ כָּזֶה הָיָה מֵבִיא לַקּוֹלוֹנְיָה: גַּם שֶׁמֶן וְגַם חֵלֶב וְגַם שְׂפַם־תַּנִּין, כֻּלָּם דְבָרִים מוֹעִילִים, שֶׁיָּכְלוּ לְשַׁמֵּש לִצְרָכִים שׁוֹנִים!

וְאוּלָם הַפַּעַם דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֵין הַתַּנִּין רוֹצֶה לַעֲזֹב כְּלָל אֶת מֵימֵי הָאִי. הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ פְּנוּיִים מֵעֶסְקֵי הֵצַּיִד, וְנֶב, בְּעוֹדֶנּוּ מְפַקֵּחַ עַל תַּנּוּרֵי הַבִּשׁוּל שֶׁלּוֹ, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת מִיָּדָם וְהָיוּ צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֶל תְּנוּעוֹת הַחַיָּה בֵּין מֵחַלּוֹנוֹת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וּבֵין מֵרֹאש רָמַת הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב. הַתַּנִּין הֶעֱמִיק לַחְדֹּר אֶל תּוֹך מִפְרַץ הַבְּרִית וְחָרַש אֶת מֵימָיו וְצָף וְעָבַר אוֹתוֹ מִכֵּף הַמַּלְתָּעוֹת עַד כֵּף הַצִּפֹּרֶן. הוּא הֵנִיעַ בְּכֹחַ אֶת סְנַפִּירֵי זְנָבוֹ הָאַדִּירִים וּבְעֶזְרָתָם הָיָה מְקַפֵּץ קְפִיצוֹת וְשָׁט בִּמְהִירוּת שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר מִילִין לְשָׁעָה. פְּעָמִים הָיָה מִתְקָרֵב כָּל כָּךְ אֶל הָאִי, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אוֹתֹו יָפֶה. אָז הִכִּירוּ בּוֹ שֶהִנֵּהוּ בְּאֱמֶת אַחַד הַתַּנִּינִים הַדְּרוֹמִיִים, אֲשֶׁר מַרְאֵיהֶם כֻּלּוֹ שָׁחוֹר וְרֹאשָׁם שָׁטוּחַ יוֹתֵר מֵרָאשֵׁי הַתַּנִּינִים שֶׁל יַמֵּי הַצָּפוֹן.

הַמַּשְׁגִּיחִים אֵלָיו רָאוּהוּ וְהִנֵּה הוּא מַזֶּה מִתּוֹךְ נְחִירֵי אַפּוֹ לְגָבְהֵי מָרוֹם עֲנַן קִיטוֹר אוֹ עֲנָן מַיִם – כִּי לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא עֲדַיִן חוֹקְרֵי הַטֶּבַע וְצַיָּדֵי־הַתַּנִּינִים תּוֹהִים בַּדָּבָר וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה טִיבוֹ שֶׁל עָנָן זֶה. מַה חַיָּה זוֹ מְקַלַּחַת מִתּוֹךְ נְחִירֶיהָ, אֲוִיר אוֹ מַיִם? דֵּעָה רוֹוַחַת הִיא, שֶׁקִּלּוּח זֶה הִנֵּהוּ קִיטוֹר, אֲשֶׁר בְּבוֹאוֹ בְּמַגָּע עִם הָאֲוִיר הַצּוֹנֵן הֲרֵיהוּ מִתְעַבֶּה וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד בְּצוּרַת גָּשֶׁם.

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּמְצִיאוּתָהּ שֶׁל חַיַּת־הַיָּם הַיּוֹנֶקֶת בְּמָקוֹם זֶה הֶעֱסִיקָה הַרְבֵּה אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים. בְּיִחוּד הָיְתָה מְגָרָה אֶת יִצְרוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף וְהִסִּיחָה כַּמָּה פְּעָמִים אֶת דַּעְתּוֹ מִמְּלַאכְתוֹ. הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לִידֵי כָּךְ, שֶׁהַסַּפָּן הִתְחִיל מְחַמֵּד אֶת הַתַּנִין וּמִתְאַוֶּה לוֹ כְּדֶרֶךְ הַתִּינוֹקוֹת הַמִּתְאַוִּים לִדְבָרִים הָאַסּוּרִים עֲלֵיהֶם. בַּלַּיְלָה הָיָה הוֹזֶה עָלָיו וּמְדַבֵּר עָלָיו בְקוֹל מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹ, וְלֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ אֶמְצָעִים הָרְאוּיִם לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ מִלְחָמָה, אִלּוּ יָכְלָה הַסִּירָה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַל פְּנֵי הַיָּם, לֹא הָיָה מְהַסֵּס אַף רֶגַע וְהָיָה תּוֹקֵף אֶת הָעֲנָק הַזֶה.

אֶפֶס מַה שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹתוֹ, עָשָׂה לְמַעֲנָם הַמִּקְרֶה. בַּשְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ מַאי עָמַד נֶב עַל מִשְׁמַרְתּוֹ לְיַד חַלּוֹן בֵּית־הַבִּשׁוּל שֶׁלּוֹ וּפִתְאֹם הֵרִים קוֹלוֹ וְהִכְרִיז בְּשִׂמְחָה שֶׁהַתַּנִּין הוּטַל אֶל הַשִּׂרְטוֹן אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הָאִי.

הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁהִתְעַתְּדוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָלֶכֶת לָצוּד צַיִד, הִנִּיחוּ אֶת רוֹבֵיהֶם, פֶּנְקְרוֹף הִשְׁלִיךְ אֶת קַרְדֻּמּוֹ מִיָּדוֹ וְאֲלֵיהֶם נִלְווּ כּוֹרֶש סְמִית וְנֶב וְכֻלָּם נֶחְפְּזוּ וְרָצוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָׁם “שָׁקַע” הַתַּנִּין בַּשִּׂרְטוֹן.

מָקוֹם זֶה נִמְצָא עַל שְׂפַת הַיָּם הַשְּׁטוּחָה אֲשֶׁר בְּקִרְבַת כֵּף־הַמְּצִיאָה וְהָיָה רָחוֹק מֵאַרְמוֹן הַגְּרָנִית מַהֲלַך שְׁלֹשָׁה מִילִין. הַתַּנִּין וַדַּאי נִסְחַף לְשָׁם עַל יְדֵי גֵאוּת הַיָּם וְהָיוּ יָדַיִם לַּדָּבָר לְשַׁעֵר, שֶׁלֹּא יַעֲצֹר כֹּחַ לְהָזִיז עַצְמוֹ עַל נְקַלָּה מִמְּקוֹמוֹ וְלָצֵאת שׁוּב לַמֶּרְחָב. מִכָּל מָקוֹם רָאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים צֹרֶךְ לְעַצְמָם לְמַהֵר וְלַחֲסֹם בְּפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזֹר אֶל הַיָּם. הֵם רָצוּ בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחָם וּבִידֵיהֶם כִּידוֹנִים וּמַקְלוֹת מְפֻרְזָלִים. הֵם עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶר שֶׁעַל פְּנֵי נַחַל־הַתּוֹדָה, יָרְדוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַיְמָנִית וּפָנוּ אֶל חוֹף הַיָּם, וְלֹא עָבְרוּ עֶשְׂרִים רְגָעִים וְהֵם עָמְדוּ לִפְנֵי הַחַיָּה הַעֲנָקִית, אֲשֶׁר מַחֲנוֹת בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם כְּבָר פָּרְחוּ וְשׁוֹטְטוּ מֵעָלֶיהָ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים.

“אַךְ זוֹהִי מִפְלֶצֶת!” קָרָא נֶב.

קְרִיאָה זוֹ הָיְתָה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כִּי אוֹתוֹ תַּנִּין הָיָה תַּנִּין עֲנָק, אָרְכּוֹ כִּשְׁמוֹנִים רֶגֶל וּמִשְׁקָלוֹ לֹא פָּחוֹת מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף לִטְרָאוֹת!

הַמִּפְלֶצֶת הָאַדִּירָה הָיְתָה מוּטָלָה בְּלִי נוֹעַ וְלֹא אִמְּצָה כֹּחָהּ לְהָזִיז עַצְמָהּ מֵעַל הַשִּׂרְטוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁגֵּאוּת הַיָּם הָיְתָה עֲדַיִן רָמָה לְמַדָּי.

כְּשֶׁשָּפְלוּ מֵי הַיָּם, הִתְקָרְבוּ הַקּולוֹנִיסְטִים אֶל הַתַּנִּין וְהִקִּיפוּהוּ מִסָּבִיב וְאָז הֵבִינוּ מִפְּנֵי מָה הוּא מוּטָל בְּלִי נוֹעַ.

הוּא הָיָה מֵת. בְּצִדּוֹ הַיְמָנִי הָיָה נָעוּץ צְלָצַל.

“וּבְכֵן מְצוּיִים צַיָּדֵי־תַּנִּינִים בַּמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לָנוּ?” אָמַר גִדְעוֹן סְפִּילֶט.

“מִנַיִן לְךָ זֶה?” שְׁאֵלָהוּ הַסַּפָּן.

“הֲרֵי הַצְּלָצַל עֲדַיִן נָעוּץ…”

“אִי לְךָ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט!” אָמַר הַסַּפָּן, “הָרַאֲיָה שֶׁלְּךָ אֵינָהּ רַאֲיָה כָּל עִקָּר. כְּבָר הָיוּ מַעֲשִׂים בְּתַנִּינִים, שֶׁעָבְרוּ אַלְפֵי מִילִין וְהַצְּלָצַל נָעוּץ בְּצִדָּם. וְתַנִּין זֶה אֶפְשָׁר שֶׁנִּדְקַר בַּצְּלָצַל בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל הַיָּם הָאַטְלַנְטִי וְשַׁט וְעָבַר מֶרְחַקִּים עַל מְנָת לָמוּת בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. אֵין בְּכָךְ מִשּׁוּם פֶּלֶא כָּל שֶׁהוּא!”

“וְאַף עַל פִּי כֵן…” נִסָּה גִדְעוֹן סְפִּילֶט לְעֵרְעֵר עַל דִּבְרֵי פֶּנְקְרוֹף, שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ אֶת דַעְתּוֹ.

“דָּבָר זֶה מִן הָאֶפְשָׁר הוּא,” הִסְכִּים כּוֹרֶשׁ סְמִית לְדַעְתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן, “אֲבָל הָבָה נִבְדֹּק אֶת הַצְּלָצַל. אֶפְשָׁר שֶׁצַּיָּדֵי־הַתַּנִּינִים חָרְתוּ עָלָיו אֶת שֵׁם אֳנִיָּתָם, כַּמִּנְהָג הַמְּקֻבָּל אֵצֶל בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת זוֹ?”

הַשְׁעָרָתוֹ נִתְאַמְּתָה. פֶּנְקְרוֹף קָפַץ וְהוֹצִיא אֶת הַצְּלָצַל מִתּוֹךְ צִדּוֹ שֶׁל הַתַּנִּין וּמָצָא עָלָיו כְּתֹבֶת זוֹ:

Maria־Stella

Vineyard

“אֳנִיָּה מִוִּינְיַארְד! אֳנִיָּה מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי!” קָרָא הַסַּפָּן, “הָאֳנִיָּה ‘מַרְיָה סְטֶלָּה’! הֲרֵיהִי אֳנִיַּת צַיָּדֵי־תַנִּינִים מְצֻיָּנָה, וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ הֵיטֵב! אֲהָהּ, יְדִידַי הַיְּקָרִים! אֳנִיָּה מִוִּינְיַארְד, אֳנִיָּה שֶׁל צַיָּדֵי־תַּנִּינִים מִוִּינְיַארְד ² !” וְהַסַּפָּן נוֹפֵף בְּיָדוֹ אֶת הַצְּלָצַל וְקָרָא וְחָזַר וְקָרָא מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת אֶת הַשֵּׁם הַיָּקָר לְלִבּוֹ, אֶת שֵׁם עִיר מוֹלַדְתּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, שֶׁהָאֳנִיָּה “מַרְיָה סְטֶלָּה” תָּבוֹא וְתִדְרֹשׁ אֶת הַתַּנִּין, אֲשֶׁר מַלָּחֶיהָ תָּקְעוּ בּוֹ אֶת הַצְּלָצַל וְשֶׁעַל פִּי הַדִּין שֶׁלָּה הוּא, הֶחֱלִיטוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לָגֶשֶׁת מִיָּד אֶל הַמְלָאכָה וּלְבַתְּרוֹ קֹדֶם שֶׁיָּחוּל בּוֹ הָרִקָּבוֹן. עוֹפוֹת הַטֶּרֶף, שֶׁתָּרוּ אֶת הַשָּׁלָל הָרַב הַזֶּה וְעוֹפְפוּ עָלָיו זֶה יָמִים אֲחָדִים, בִּקְּשׁוּ מִיָּד לָרֶדֶת עָלָיו וְלִקְנוֹתוֹ בַּ“חֲזָקָה”, וּמִןִ הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְהַבְרִיחָם בִּירִיּוֹת רוֹבִים.

תַּנִּין זֶה נְקֵבָה הָיָה וְהַכְּחָל שֶׁלָּה הָיָה מָלֵא חָלָב, אֲשֶׁר לְדַעְתּוֹ שֶׁל חוֹקֵר הַטֶּבַע דִּיפֶנְבַּךְ הֲרֵיהוּ דּוֹמֶה לַחֲלֵב פָּרָה וְאֵין הוּא נוֹפֵל מִמֶּנּוּ לֹא בְּטַעֲמוֹ וְלֹא בְּצִבְעוֹ.

פֶּנְקְרוֹף שִׁמֵּשׁ פַּעַם אַחַת מַלָּח בָּאֳנִיָּה שֶׁל צַיָּדֵי־תַּנִּינִים וְיָדַע הֵיטֵב כֵּיצַד מְבַתְּרִים אֶת הַתַּנִּין וּמוֹצִיאִים אֶת חֶלְבּוֹ. מְלָאכָה זוֹ הִיא מִן הַמְּאוּסוֹת בְּיוֹתֵר וְהִיא אָרְכָה הַפַּעַם שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהַכֹּל הִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ, שֶלֹּא לְהוֹצִיא אֲפִילוּ אֶת גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, אֲשֶׁר הַסַּפָּן אָמַר עָלָיו שֶׁ“הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה טְרוּף־אֳנִיָּה מְצֻיָּן”.

אֶת הַחֵלֶב נִתְּחוּ פַּסִּים מַקְבִּילִים, שְׁתֵּי רַגְלַיִם וָחֵצִי עָבְיוֹ שֶׁל כָּל פַּס, וְאַחַר חָתְכוּ אֶת הַפַּסִּים חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת, כְּמֵאָה לִטְרָאוֹת מִשְׁקַל הַחֲתִיכָה. אֶת חֲתִיכוֹת הַחֵלֶב הִתִּיכוּ בִּכְלֵי חֶרֶס בּוֹ בַּמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִנְגֹּף אֶת הָאֲוִיר בְּקִרְבַת רָמַת־הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב. עַל יְדֵי הַהִתּוּךְ פָּחַת מִשְׁקַל הַחֵלֶב עַד כְּדֵי שְׁלִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן רַב וְעָצוּם הָיָה בְּיוֹתֵר: הַלָּשוֹן לְבַדָּהּ הִסְפִּיקָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים לִטְרָאוֹת שֶׁל חֵלֶב, וְהַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה – אַרְבַּעַת אֲלָפִים. חוּץ מִן הַשּׁוּמָן הַזֶּה, שֶׁהָיָה בּוֹ כְדֵי לְסַפֵּק לַקּוֹלוֹנִיסְטִים נֵרוֹת־סְטִיאֲרִין וּגְלִיצֵרִין לְאֹרֶךְ יָמִים, רָכְשׁוּ לָהֶם גַּם שְׂפַם־תַּנִּין, אֲשֶׁר וַדַּאי יִמְצְאוּ בּוֹ חֵפֶץ וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ שִׁמּוּשׁ הַצָּרִיךְ לְגוּפוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאִישׁ מֵאַנְשֵׁי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לֹא הָיָה לוֹ צֹרֶך לֹא בְּסוֹכֵךְ מִמָּטָר וְלֹא בְּמָחוֹךְ. בַּחֵלֶק הַעֶלְיוֹן שֶׁל לוֹעַ הַתַּנִּין הָיוּ קְבוּעוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה שְׁמֹונֶה מֵאוֹת רְצוּעוֹת קַרְנִיּוֹת גְּמִישֹׁות עַד מְאֹד וַעֲשׂוּיוֹת מַעֲשֶׂה רִקְמַת חוּטִים. הָרְצוּעוֹת הַלָּלוּ, הַסְּדוּרוֹת בִּקְצֵה הַלֹּועַ בִּצְפִיפוּת כְּעֵין שְׁנֵי מַסְרֵקוֹת וְהֶאֲרֻכּוֹת כְּשֵׁשׁ רַגְלַיִם, מְשַמְּשׁוֹת לַתַּנִּין לַעֲצֹר עַל יָדָן אַלְפֵי חַיּוֹת קְטַנּוֹת, דָּגִים וּרְכִיכוֹת, שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מֵהֶם.

הַמְּלָאכָה נִגְמְרָה וְהַעוֹסְקִים בָּהּ הָיוּ שְׂמֵחִים בְּיוֹתֵר שֶׁנִפְטְרוּ מִמֶּנָּה. אֶת שְׂרִידֵי נִבְלַת הַחַיָּה הִשְׁאִירוּ הַקּוֹלונִיסְטִים לְעוֹפוֹת הַטֶּרֶף, וּמֻבְטָחִים הָיוּ, שֶׁיִבְלְעוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הוֹתִיר מֵהֶם אַף כַּזַּיִת, וְהֵם עַצְמָם שָׁבוּ אִישׁ אִישׁ לְפָעֳלוֹ וּלַעֲבוֹדָתוֹ כִּדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

קֹדֶם שֶׁחָזַר כּוֹרֶשׁ סְמִית לִמְלַאכְתוֹ בַּמַסְפֵּן, הִתְחִיל עוֹשֶׂה מִינֵי מְכוֹנוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁעוֹרְרוּ אֶת סַקְרָנוּתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל חֲבֵרָיו. הוּא נָטַל תְּרֵיסָר רְצוּעוֹת שֶׁל שְׂפַם־הַתַּנִּין וְחָתַךְ אֶת כָּל אַחַת מֵהֶן לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים שָׁוִים וְחִדֵּד אֶת שְנֵי קְצוֹתֵיהֶם.

“וּמַה יְהֵא תַּשְׁמִישָׁם שֶׁל אֵלֶּה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט אֶת הָאִינְגֵ’נֵר לְאַחַר שָׁהַלָּז גָּמַר אֶת מְלַאכְתּוֹ זוֹ.

“לְהָמִית זְאֵבִים, שׁוּעָלִים וַאֲפִילוּ יָגוּאֲרִים,” הֵשִׁיב בִּקְצָרָה הָאִינְגֵ’נֵר.

“עַכְשָׁו?”

“לֹא, כִּי אִם בִּימוֹת הַחֹרֶף, כֵּאֲשֶׁר יִהְיֶה לָנוּ קֶרַח.”

“דְּבָרֶיךָ חִידוֹת לִי…” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“עוֹד מְעַט וְיִתְפָּרְשׁוּ לְךָ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “מְכוֹנָה זוֹ אֵינָהּ אַמְצָאָה שֶׁלִּי, כִּי הָאֲלֵאוּטִים שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה הָרוּסִית כְּבָר מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ זֶה כַּמָּה. אֶת עַצְמוֹת הַדָּג הָאֵלֶּה, שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, יְדִידַי, אָכֹף וְאֶגְלֹל בִּהְיוֹת הַחֹרֶף וְאֶצֹּק עֲלֵיהֶן מַיִם הָלֹךְ וְיָצֹק עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּינָה בְּשִׁכְבַת קֶרַח, אֲשֶׁר תִּשְׁמֹר עַל כְּפִיפָתָן וְלֹא תִּתֵּן לָהֶן לְהִתְיַשֵּׁר. אָז אֶמְשַׁח אוֹתָן בְּשׁוּמָן הַרְבֵּה וְאַנִּיחַ אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַשֶּׁלֶג. וְיוֹדְעִים אַתֶּם מַה סוֹפָהּ שֶׁל הַחַיָּה הָרְעֵבָה, אֲשֶׁר תִּבְלַע אֶת הַמַשֵּׁאת? סוֹפָהּ, שֶׁחֹם קֵיבָתָהּ יַמְסֶה אֶת הַקֶּרַח וְעֶצֶם הַדָּג תִּתְפַּשֵּט וְתִדְקֹר אוֹתָהּ בִּקְצוֹתֶיהָ הַחַדִּים.”

“אַךְ זוֹהִי תַחְבּוּלָה מְחֻכָּמָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“וְעַל יָדָהּ נַחֲשֹׂךְ כַּדּוּרֵי־עוֹפֶרֶת וַאֲבַק־שְׂרֵפָה,” הוֹסִיף וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“תַּחְבּוּלָה זוֹ כֹּחָהּ יָפֶה מִן הַפְּחָתִים!” אָמַר נֶב.

“וּבְכֵן נַמְתִּין לְבוֹא הַחֹרֶף!”

“אָמְנָם כֵּן, נַמְתִּין לְבוֹא הַחֹרֶף”

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הָאֳנִיָּה הָלְכָה וְהִתְקַדְּמָה וּבְסוֹף הַחֹדֶשׁ כְּבָר הָיְתָה סְפוּנָה לְמֶחֱצָה בִּקְרָשִׁים. עַל פִּי צוּרוֹתֶיהָ הַמְצֻיָּנוֹת כְּבָר אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁעֲתִידָה הִיא לָעֲבֹר אָרחֹות יַמִּים כְּהֹגֶן.

פֶּנְקְרוֹף עָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁקִידָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ, וְרַק מִבְנֵה גֵווֹ הַמּוּצָק עָמַד לוֹ שֶׁלֹּא יִכְשַׁל כֹּחוֹ בַּעֲבוֹדַת פֶּרְךְ זוֹ. וְאוּלָם חֲבֵרָיו הֵכִינוּ לוֹ בַּסֵּתֶר שִׁלּוּמִים וְשָׂכָר עַל כָּל יְגִיעוֹ וַעֲמָלוֹ הָרַב, וּבִשְׁלֹשִים וְאֶחָד לְחֹדֶשׁ מַאי זָכָה לְשִׂמְחָה, שֶׁהָיְתָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשָּׂמַח בִּימֵי חַיָּיו.

בּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הַסַּפָּן מֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְסוֹעֵד אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁום. כְּתֹם הַסְּעֻדָּה בִּקֵּשׁ לָקוּם מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וּפִתְאֹם הִרְגִּישׁ וְהִנֵּה יָד נָחָה עַל כְּתֵפוֹ.

הַיָּד יַד גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, אֲשֶׁר פָּתַח וְאָמָר:

“הַמְתֵּן רֶגַע אֶחָד, אֲדוֹנִי פֶּנְקְרוֹף, אֵין אָדָם נִפְטָר כָּךְ מִן הַשֻּׁלְחָן. וְקִנּוּחַ־סְעֻדָּה הֵיכָן הוּא? כְּלוּם שְׁכַחְתּוֹ?”

“חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “אֲבָל אֲנִי אָץ לַחֲזֹר אֶל עֲבוֹדָתִי.”

“שֶׁמָא רְצוֹנְךָ בְּסֵפֶל קָפֶה?”

“יִיַשַּׁר כֹּחֲךָ, אֶלָּא שֶׁגַּם בָּזֶה אֵינִי רוֹצֶה.”

“וְאֶפְשָׁר תְּעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת שֶׁל טַבַּק?”

פֶּנְקְרוֹף קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וּפָנָיו הַמְגֻשָּׁמִים וְהַמְּפִיקִים טוּב־לֵב הִלְבִּינוּ בִּרְאוֹתוֹ וְהִנֵּה הַכַּתָּב מַגִּישׁ לוֹ מִקְטֶרֶת מְמֻלָּאָה וְהֶרְבֶּרְט מוֹשִׁיט לוֹ גַחֶלֶת בּוֹעֶרֶת.

הַסַּפָּן רָצָה לְדַבֵּר דָּבָר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא תָּפַשׂ אֶת הַמִּקְטֶרֶת וְהִגִּישָׁהּ אֶל שְׂפָתָיו וְאַחַר הִקְרִיב אֶל פִּיהָ אֶת הַגַּחֶלֶת הַבּוֹעֶרֶת וְשָׁאַף אֶל קִרְבּוֹ חָמֵשׁ שֵׁשׁ שְׁאִיפוֹת.

בַּחֶדֶר הִתְפַּשֵּׁט הָלֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט עָנָן כְּחַלְחַל וְמַעֲלֶה רֵיחַ וּמִתּוֹךְ עַב־הֶעָנָן הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל אָדָם רְוֵה נַחַת וְתַעֲנוּגוֹת הַקּוֹרֵא וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא:

“הֲרֵי זֶה טַבַּק! הֲרֵי זֶה טַבַּק לַאֲמִתּוֹ!”

“אָמְנָם, כֵּן, פֶּנְקְרוֹף,” נַעֲנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הֲרֵי זֶה טַבַּק וּמִן הַמִּין הַמֻּבְחָר!”

“הֶאָח, הַשְׁגָּחָה אֱלֹהִית! הֶאָח יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, אֲשֶׁר בָּרָא וְיָצַר אֶת הַכֹּל!” קָרָא הַסַּפָּן בַּעֲלִיצוּת. “הָאִי שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ חָסֵר אֵפוֹא, דָבָר!”

ופֶנְקְרוֹף הוֹסִיף לְעַשֵּׁן הָלֹךְ וְעַשֵּׁן, הָלֹךְ וְעַשֵּׁן…

“וּמִי הוּא זֶה אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת הַתַּגְלִית הַזֹּאת?” שָׁאַל לְבַסּוֹף, “וַדַּאי אַתָּה, הֶרְבֶּרְט?”

“לֹא, פֶּנְקְרוֹף, לֹא אֲנִי, אֶלָּא מַר סְפִּילֶט.”

“אֲדוֹנִי סְפִּילֶט!” קָרָא הַסַּפָּן בְּלַחֲצוֹ אֶל לִבּוֹ אֶת הַכַּתָּב, אֲשֶׁר מִיָּמָיו לֹא נִלְחַץ בְּמֶלְחָצַיִם אַדִּירִים כַּאֵלֶּה.

“אֲהָהּ, פֶּנְקְרוֹף!” נֶאֱנַח הַכַּתָּב לְאַחַר שֶׁחָזְרָה אֵלָיו נְשִׁימָתוֹ שֶׁנִּפְסְקָה לְרֶגַע אֶחָד. – “אֲבָל לֹא לִי בִּלְבָד אַתָּה חַיָּב תּוֹדָה, אֶלָּא גַּם לְהֶרְבֶּרְט, אֲשֶׁר הִכִּיר אֶת טִיבוֹ שֶׁל צֶמַח זֶה, גַּם לְכוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהִכְשִׁיר וְתִקֵּן אוֹתוֹ, וְגַם לְנֶב אֲשֶׁר עָמַל וְיָגַע הַרְבֵּה לִשְׁמֹר אֶת מִשְׁמֶרֶת הַסּוֹד שֶׁלָּנוּ, לִבְלִי יִתְגַּלֶּה קֹדֶם זְמַנּוֹ!”

“יְדִידַי הַיְקָרִים,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “יָבוֹא יוֹם וְאָשִׁיב לָכֶם גְּמוּל עַל חַסְדְּכֶם זֶה עִמָּדִי. כִּי אָכֵן יְדִידַי אַתֶּם לַחַיִים וְלַמָּוֶת!”

פֶּרֶק אַחַד־עָשָׂר

הַחֹרֶף – לְבִידַת הַצֶּמֶר – הַטַּחֲנָה – מַחְשָׁבָה שֶׁנִּקְבְּעָה בְּלִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – עַצְמוֹת־הַדָּג – לְמַה יִכְשַׁר אַלְבַּטְרוֹס – חֹמֶר הַדֶּלֶק שֶׁלְּעָתִיד לָבוֹא – טוֹף וְיוּף – סְעָרוֹת – הֲרִיסוֹת בַּחֲצַר־הָעוֹפוֹת – טִיּוּל אֶל הַבִּצּוֹת – כּוֹרֶשׁ סְמִית לְבַדּוֹ – בְדִיקַת הַבְּאֵר.

בְּחֹדֶשׁ יוּלִי, שֶׁהוּא חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר שֶׁל חֲצִי כַּדּוּר הָאָרֶץ הַצְּפוֹנִי, אָתָא הַחֹרֶף וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְחִילוּ עוֹסְקִים בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה לְהָכִין לָהֶם בְּגָדִים חַמִּים וַחֲזָקִים.

הֵם גָּזְזוּ אֶת כִּבְשֵׁי הַבָּר אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה וְשׁוּב לֹא הָיוּ צְרִיכִים אֶלָּא לָהֲפֹךְ אֶת צַמְרָם הַיָּקָר לְאֶרֶג.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הָיוּ לוֹ לֹא מְכוֹנוֹת נִפּוּץ וְלֹא מְכוֹנוֹת סְרִיקָה, לֹא מְכוֹנוֹת הַחֲלָקָה וְלֹא פְּלָכִים לִטְוִיָּה וְלֹא נוּלִים לַאֲרִיגָה, לְפִיכָךְ אָנוּס הָיָה לְעַבֵּד אֶת הַצֶּמֶר בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין עִמָּהּ לֹא טְוִיָּה וְלֹא אֲרִיגָה. הוּא הֶחֱלִיט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֹותָהּ הַסְּגֻלָּה הַמְיֻחָדָה לְחוּטֵי הַצֶּמֶר, אֲשֶׁר עַל פִּיהָ, אִם חוֹבְטִים וְכוֹבְשִׁים אוֹתָם מִכָּל צַד הֲרֵי הֵם מִסְתַּבְּכִים וּמִתְלַכְּדִים יַחַד וְנַעֲשִׂים לְאוֹתוֹ הָאֶרֶג הַנָּקוּב לֶבֶד. נִמְצָא שֶׁהַלֶּבֶד נוֹצַר עַל יְדֵי כְּבִישָׁה וּלְבִידָה פְּשׁוּטָה; אָמְנָם חֹמֶר זֶה אֵין בּוֹ מִן הָרַכּוּת וְהַגְּמִישׁוּת שֶׁל מִינֵי הָאֶרֶג הַמְּצוּיִים, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵיהוּ מְשַׁמֵּר אֶת הַחֹם בְּמִדָּה יְתֵרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם הַצֶּמֶר שֶׁל כִּבְשֵׁי־הַבָּר הָיָה נוֹחַ וּמַתְאִים לְכָךְ. צֶמֶר זֶה הָיָה בַּעַל שְׂעָרוֹת קְצָרוֹת בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיָה יָפֶה לִמְלֶאכֶת הַלֶּבֶד.

הָאִינְגֵ’נֵר בְּעֶזְרַת חֲבֵרָיו וּבִכְלָלָם גַּם פֶּנְקְרוֹף – שׁוּב פַּעַם אָנוּס הָיָה עָלוּב זֶה לְהַפְסִיק אֶת בְּנִיַּת הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ! – הִתְחִיל בַּמְּלָאכָה הַקֹּודֶמֶת לְמַעֲשֵׂה הַלְּבִידָה, הֲלֹא הִיא נִקּוּי הַצֶּמֶר מֵאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַשַּׁמְנוּנִי הַמְּזֹהָם, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ זֶעָה. לְשֵׁם כָּך הִשְׁרוּ אֶת הַצֶּמֶר בְּמֶשֶךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בְּגִיגִיוֹת שֶׁל מַיִם רוֹתְחִים אֲשֶׁר מִדַּת חֻמָּם עָלְתָה עַד כְּדֵי שִׁבְעִים מַעֲלוֹת, וְאַחַר הֵדִיחוּ אוֹתוֹ בִּתְמִסָּה שֶׁל סוֹדָה. אָז כָּבְשׁוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְנַגְּבוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִתְיַבֵּשׁ כָּל צָרְכּוֹ הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לַלְּבִידָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, לְהֵעָשׂוֹת לְאֶרֶג חָזָק אֲבָל גַּס, אֲשֶׁר וַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עֶרֶךְ בְּמֶרְכְּזֵי הַחֲרֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּאֵרָפָּה וּבְאֲמֵרִיקָה, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה עָתִיד הָיָה לְשַׁמֵּשׁ סְחוֹרָה יִקְרַת־עֵרֶךְ בַּ“שְּׁוָקִים שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן”.

סְבָרָה הִיא, כִּי מִין אָרִיג כָּזֶה הָיָה נוֹדָע בֵּין הַבְּרִיּוֹת בַּתְּקוּפוֹת הַקְּדוּמוֹת בְּיוֹתֵר, וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אָנוּ מוֹצְאִים, שֶׁאֲרִיגֵי־הַצֶּמֶר הָרִאשׁוֹנִים נַעֲשׂוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהַג כּוֹרֶשׁ סְמִית.

לְעֻמַּת זֶה הֵבִיאוּ לוֹ יְדִיעוֹתָיו בְּתוֹרַת אִינְגֵ’נֵר תּוֹעֶלֶת רַבָּה בְּיוֹתֵר כְּשֶׁנִּגַּשׁ לַעֲשׂוֹת מְכוֹנָה לִלְבִידַת הַצֶּמֶר. לְתַכְלִית זוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָרִיצוּת יְתֵרָה בְּכֹחוֹ שֶׁל אֶשֶׁד־הַמַּיִם, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְלֹא תּוֹעֶלֶת עַל פְּנֵי הַחוֹף, וְעָמַד וְכָבַשׁ אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה לְהָנִיעַ עַל יָדוֹ טַחֲנַת לְבִידָה.

מַעֲשֵׂה הַטַּחֲנָה הַזֹּאת הָיָה פָּשׁוּט תַּכְלִית הַפַּשְׁטוּת. קוֹרָה (מַעֲגִילָה) בַּעֲלַת שִׁנַּיִם, שֶׁהֵרִימוּ וְהוֹרִידוּ חֲלִיפוֹת בֻּכְנוֹת זְקוּפוֹת; עֲרֵבוֹת, שֶׁקִּרְבָּן הֻנַּח הַצֶּמֶר וַאֲשֶׁר אֶל תּוֹכָן יָרְדוּ הַבֻּכְנוֹת וְחָבְטוּ אֶת הַצֶּמֶר לְלֶבֶד; מִסְגְּרוֹת־עֵץ חֲזָקוֹת, אֲשָׁר אִחֲדָה וְחִבְּרָה אֶת כָּל הַתְּכוּנָה כֻּלָּה: כָּזֶה הָיָה מִשְׁפַּט הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת וְכָזֶה הָיָה מִשְׁפָּטָהּ דּוֹרֵי דוֹרוֹת, עַד שֶׁבָּאָה מַחְשֲׁבָה בְּלֵב הָאָדָם לְהַחֲלִיף אֶת הַבֻּכְנוֹת בִּגְלִילֵי כְּבִישָׁה וְשֶׁלֹּא לַחְבֹּט אֶת הַצֶּמֶר אֶלָּא לְרַקְּעוֹ וּלְשַׁטְּחוֹ.

הַמְּלָאכָה, שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה הַמְנַצֵּחַ עָלֶיהָ, עָלְתָה יָפֶה וְהֵבִיאָה לִידֵי הַתּוֹצָאָה הַמְּבֻקָּשָׁה. הַצֶּמֶר, שֶׁרִוּוּהוּ מִתְּחִלָּה תְּמִסַּת־בּוֹרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֲלַקְלַק בְּיוֹתֵר וּלְהָקֵל אֶת כְּבִישָׁתֹו וְהִתְרַכְּכוּתוֹ, וּכְדֵי לִשְׁמֹר עָלָיו שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל מִכֹּחַ הַחֲבִיטָה, יָצָא מִתַּחַת הַמְּכוֹנָה בְּצוּרָה שֶׁל מַפַּת־לֶבֶד עָבָה. שַׂעֲרוֹת הַצֶּמֶר הַמְּסֻלְסָלוֹת וְהַמְדֻבְלָלוֹת נִתְרַכְּכוּ וְנִתְלַכְּדוּ הֵיטֵב וְנַעֲשׂוּ לְאָרִיג, שֶׁהָיָה יָפֶה גַּם לִבְגָדִים וְגַם לִשְׁמִיכוֹת. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁאוֹתוֹ אָרִיג לֹא הָיָה לֹא מֵרִינוֹ וְלֹא מוּסֶלִין, לא קַשְׁמִיר שׁוֹטְלַנְדִּי, לֹא אֶרֶג מֶשִׁי, לֹא רִפְּס, לֹא סָטִין סִינִי, לֹא אַלְפָּגָה, לֹא דְרָף וְלֹא פְלָנֵיל! אָרִיג זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא “לֶבֶד לִיְנקוֹלְנִי”, וְהָאִי לִינְקוֹלְן נִתְעַשֵּׁר עַל יָדוֹ בְּתוֹצֶרֶת־תַּעֲשִׂיָּה חֲדָשָׁה.

הִנֵּה כִּי כֵן רָכְשׁוּ לָהֶם הַקֹּולוֹנִיסְטִים גַּם בְּגָדִים חַמִּים וְגַם שְׂמִיכוֹת עָבוֹת וְיָכְלוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַחֹרֶף שֶל שְׁנַת 1867־8 בְּלִי יִרְאָה וָפַחַד מִפְּנֵי הַקֹּר.

יְמוֹת הַקֹּר הֶחָזָק הִתְחִילוּ בְּעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ יוּנִי, וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמָן אָנוּס הָיָה פֶּנְקְרוֹף, לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל, לְהַפְסִיק אֶת מְלֶאכֶת הָאֳנִיָּה וְלִדְחוֹתָהּ עַד בֹּוא הָאָבִיב.

מַחֲשָׁבָה אַחַת, מַחֲשֶׁבֶת־קֶבַע, כָּבְשָׁה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – לָלֶכֶת לְבַקֵּר אֶת הָאִי תָּבוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הִסְכִּים לִנְסִיעָה זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא נְסִיעָה לְשֵׁם סַקְרָנוּת בִּלְבָד, כִּי אוֹתוֹ הָאִי הָיָה אִי שָׁמֵם וְצָחִיחַ וּמָלֵא סְלָעִים וְלֹא הָיְתָה שׁוּם תִּקְוָה לִמְצֹא שָׁם אֶמְצְעֵי־עֶזְרָה יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ. נְסִיעָה שֶׁל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִילִים בָּאֳנִיָּה קְטַנָּה עַל פְּנֵי חֵלֶק יָם שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְלָל הָיְתָה כְּרוּכָה בָּהּ סַכָּנָה, וְכוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי סַכָּנָה זוֹ. אִם אֳנִיָּה זוֹ תַּפְלִיג אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם וְלֹא תַעֲצֹר כֹּחַ לְהַגִּיעַ אֶל הָאִי תָּבוֹר, וְגַם לָשׁוּב אֶל הָאִי לִיְנקוֹלְן לֹא תּוּכַל – מַה יְהִי סוֹפָהּ בְּלֶב אוֹקְיָנוֹס שָׁקֵט זֶה, אֲשֶׁר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲסוֹנוֹת וּפְגָעִים מְצוּיִים בּוֹ?

פְעָמִים הַרְבֵּה הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית מֵסִיחַ בְּעִנְיָן זֶה עִם פֶּנְקְרוֹף, וּבְשׁוּם פָּנִים לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהָזִיז אוֹתוֹ מִמַחֲשַׁבְתּוֹ לִנְסֹעַ אֶל אוֹתוֹ הָאִי. פֶּנְקְרוֹף הֶחֱזִיק בְּמַחֲשַבְתּוֹ זוֹ בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲשֶׁר הוּא עַצְמוֹ וַדַּאי לֹא יָכֹל לְבָאֵר אֶת סִבָּתָהּ.

“סוֹף סוֹף רוֹאֶה אֲנִי צֹרֶךְ לְהַגִּיד לְךָ, יְדִידִי,” אָמַר אֵלָיו הָאִינְגֵ’נֵר בְּאַחַד הַיָּמִים, “כִּי לַמְרוֹת כָּל דִּבְרֵי הַתְּהִלָּה, שֶׁדִּבַּרְתָּ בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, לַמְרוֹת מַה שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אַחַת שֶׁהָיִיתָ מֵצֵר וְדוֹאֵב אִלּוּ אָנוּס הָיִיתָ לְעָזְבוֹ, רִאשׁוֹן אַתָּה לְעָזְבוֹ וְלַהֲפֹךְ לוֹ עֹרֶף.”

“אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְעָזְבוֹ אֶלָּא לְיָמִים אֲחָדִים.” הֵשִיב פֶּנְקְרוֹף, “רַק לְיָמִים אֲחָדִים בִּלְבָד, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ! אֵלֵךְ וְאָתוּר אֶת הָאִי הַקָּטֹן וּמִיָּד אָשׁוּב!”

“אֲבָל הֲרֵי אוֹתוֹ הָאִי נוֹפֵל בְּעֶרְכּוֹ מִן הָאִי לִינְקוֹלְן!”

“מֻבְטָחְנִי שֶׁהוּא נֹופֵל מִמֶּנּוּ!”

“וּמִשּׁוּם מַה רְצוֹנְךָ לְהַפְלִיג לְשָׁם?”

“כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה שָׁם.”

“אֲבָל הֲרֵי אֵין שָׁם כְּלוּם, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהִי נַעֲשֶׂה שָׁם דְּבַר־מָה!”

“מִי יוֹדֵעַ?”

“וּמַה תַּעֲשֶׂה, אִם תִּתְרַגֵּשׁ עָלֶיךָ סְעָרָה בַּיָּם?”

“אֵין לַחֲשֹׁשׁ לִסְעָרָה בְּעוֹנַת הַשָּׁנָה הַיָּפָה,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאָדָם חַיָּב לַחֲשֹׁשׁ לְכָל מִקְרֶה וְלִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אֲדֹונִי כּוֹרֶשׁ סְמִית, לְהַרְשׁוֹת לִי לָקַחַת עִמִּי אֶת הֶרְבֶּרְט.”

“פֶּנְקְרוֹף,” עָנָה וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר בְּהַנִּיחוֹ אֶת כַּפּוֹ עַל כֶּתֶף הַסַּפָּן, “אִם יִקְרְךָ חָלִילָה אָסוֹן, אוֹתְךָ וְאֶת הַנַּעַר, אֲשֶׁר הַמִּקְרֶה נְתָנָהוּ לָנוּ לְבֵן, כְּלוּם סָבוּר אַתָּה, פֶּנְקְרוֹף, שֶׁנִּמְצָא לָנוּ תַּנְחוּמִים?”

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִיב פֶּנְקְרוֹף מִתֹּוךְ בִטָּחוֹן חָזָק, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְרוֹפֵף, “הֱוֵה מֻבְטָח, שֶׁלֹּא נִגְרֹם לָכֶם צַעַר זֶה. אֶפֶס נֶחְדַּל מִדַּבֵּר בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָהּ. לִבִּי סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶת הָאֳנִיָּה שֶׁלָּנוּ כֻּלָּהּ עֲרוּכָה וּמְתֻקָּנָה בִּתְרָנִים וּבְמִפְרָשִׂים, בְּשָׁעָה שֶׁתִּרְאֶה אֵיךְ תֵּיטִיב לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַיָּם, כַּאֲשֶׁר נִסַּע יַחַד לְשֵׁם נִסָּיוֹן מִסָּבִיב לָאִי שֶׁלָּנוּ, – שׁוּב לֹא תְּהֵא מְהַסֵּס אַף רֶגַע לְתִתִּי לְהַפְלִיג אֶל אוֹתוֹ הָאִי! כִּי עָלַי לְהַגִּיד לְךָ, שֶׁהָאֳנִיָּה שֶׁלְּךָ עֲתִידָה לִהְיוֹת מַעֲשֵׂה־יְצִירָה לְמוֹפֵת!”

“מוּטָב שֶׁתֹּאמַר הָאֳנִיָּה שֶׁלָּנוּ, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר לְפִי שָׁעָה נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו.

הַשִּׂיחָה נִפְסְקָה עַל מְנָת לְהַמְשִׁיכָהּ לְאַחַר זְמָן; הָאִינְגֵ’נֵר וְהַסַּפָּן לֹא נִצְחוּ זֶה אֶת זֶה וְכָל אֶחָד מֵהֶם עָמַד עַל דַּעְתּוֹ.

בְּסוֹף חֹדֶשׁ יוּנִי יָרַד הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן. עוֹד קֹדֶם לָכֵן שָׁקְדוּ לְהַסְפִּיק דֵּי מָזוֹן לַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה וְשׁוּב לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְבַקְּרָהּ יֹום יוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן הֶחֱלִיטוּ לְסַיֵּר אוֹתָהּ פַּעַם בַּשָּׁבוּעַ.

שׁוּב הִתְקִינוּ פַּחִים וּפְחָתִים לַחַיּוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּחַד עִם זֶה נִסּוּ גַּם אֶת הַמּוֹקְשִׁים שֶׁעָשָׂה כּוֹרֶשׁ סְמִית. אֶת עַצְמוֹת הַדָּג הַצְּנוּפוֹת צְנֵפָה וְהַמְכֻסּוֹת מִכְסֵה קֶרַח, שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתָן בַּהֲוָיָתָן, מָשְׁחוּ בְּשִׁכְבָה עָבָה שֶׁל חֵלֶב וְהִנִּיחוּן עַל שְׁפַת־הַיַּעַר, בְּמָקוֹם שֶׁהַחַיּוֹת הָיוּ רְגִילוֹת לָעֲבֹר שָׁם עַל מְנָת לָלֶכֶת אֶל הַיְּאוֹר.

אַמְצָאָה זוֹ, שֶׁהִמְצִיאוּ הַדַּיָּגִים הָאֲלֵאוּטִים, הִצְלִיחָה בְּמִדָּה יְתֵרָה וְגָרְמָה בְּכָךְ קוֹרַת רוּחַ גְּדוֹלָה לָאִינְגֵ’נֵר שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. בְּמוֹקֵשׁ זֶה נִלְכְּדוּ כִּתְרֵיסָר שׁוּעָלִים, כַּמָּה חֲזִירֵי־בָּר וַאֲפִילוּ יָגוּאַר אֶחָד. אֶת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ מָצְאוּ כְּשֶׁהֵן מוּטָלוֹת מֵתוֹת וְקֵיבוֹתֵיהֶם דְּקוּרוֹת בִּקְצוֹת עַצְמוֹת הַדָּג שֶׁחָזְרוּ וְנִתְיַשָּׁרוּ.

כָּאן מָקוֹם לְהַזְכִּיר אֶת הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן, שֶׁעָשׂוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּדֵי לָבוֹא בְּהִתְחַבְּרוּת עִם שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הָרָה וְהָגָה זֶה כַּמָה אֶת הַמַּחֲשָבָה לָשִׂים פִּתְקָה אֶל תּוֹךְ בַּקְבּוּק וּלְהָטִיל אֶת הַבַּקְבּוּק הַפָּקוּק הַיָּמָּה מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁמָּא יִשָּׂאֶנּוּ הַזֶּרֶם אֶל אַחַד הַחוֹפִים שֶׁל אַרְצוֹת הַיִּשׁוּב, אוֹ לִשְׁלֹחַ פִּתְקָה כָּזוֹ עַל יְדֵי אַחַת הַיּוֹנִים. אֲבָל כְּלוּם אֶפְשָׁר הָיָה לְקַוּוֹת בֶּאֱמֶת, שֶׁיּוֹנִים אוֹ בַּקְבּוּקִים יוּכְלוּ לָעֲבֹר בְּאֵין מַעֲצֹר אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁל אֶלֶף וּמָאתַיִם מִילִין, שֶׁהִפְרִיד אֶת הָאִי מֵאֶרֶץ הַיְּשׁוּב הַסְּמוּכָה? הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא רַעְיוֹן שֶׁל שְׁטוּת!

וְהִנֵּה לָכְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּשְׁלֹשִׁים לְיוּנִי אַלְבַּטְרוֹס אֶחָד, אֲשֶׁר הֶרְבֶּרְט יָרָה אֵלָיו וּפָצַע אוֹתוֹ פְּצִיעָה קַלָּה בְּאַחַת מִכַּפּוֹתָיו. עוֹף זֶה הָיָה אַחַד הָעוֹפוֹת הַנֶּהְדָּרִים מִבְּנֵי מִשְפַּחַת הָאַלְבַּטְרוֹסִים, אֲשֶׁר אֹרֶךְ מֻטּוֹת כַּנְפֵיהֶם הַפְּרוּשׂוֹת עוֹלֶה לְשֵׁשׂ רַגְלַיִם וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לָעֲבֹר יַמִּים, שֶׁרַחֲבֵי יָדַיִם הֵם כָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. הֶרְבֶּרְט חָשַׁק לְהַשְׁאִיר אֶת הָעוֹף הַנָּאֶה בְּיָדוֹ, כִּי פִּצְעוֹ הָלַךְ וְנִרְפָּא בִּמְהִירוּת וּמֻבְטָח הָיָה שֶׁיַּצְלִיחַ לַעֲשׂוֹתוֹ לְבֶן־תַּרְבּוּת. וְאוּלָם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁאָסוּר לְזַלְזֵל בַּהִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם שָׁלִיחַ לְהוֹלָכָה אֶל הָעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לָהֶם וְלָבוֹא עַל יָדוֹ בְּהִתְחַבְּרוּת עִם הָאֲרָצוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל גְּדוֹת הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּקֵט. הֶרְבֶּרְט וִתֵּר עַל שֶׁלּוֹ וְנֵאוֹת לוֹ, כִּי הֵבִין יָפֶה, אֲשֶׁר אִם הָאַלְבַּטְרוֹס בָּא הֲלוֹם מֵאֶרֶץ הַיִּשׁוּב, וַדַּאי יָשׁוּב לְשָם בָּרֶגַע שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ אֶת חֵרוּתוֹ.

אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁגִּדְעוֹן סְפִּילֶט, אֲשֶׁר הַכַּתָב שֶׁבּוֹ הָיָה מְבַצְבֵּץ וּמִתְגַלֶּה לִפְעָמִים שֶׁלֹּא מִדַּעְּתּוֹ, הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק בְּמַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ לְהַפְרִיחַ בָּעוֹלָם מַאֲמָר הַמּוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב, הַמְּסַפֵּר לְבָאֵי עוֹלָם אֶת הַמְאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאִי לִינְקוֹלְן! כַּמָּה תִּגְדַּל הַצְלָחַת הַכַּתָּב הַוָּתִיק שֶׁל הָעִתּוֹן “New־York Herald” וְהַצְלָחַת הַגִּלָּיוֹן שֶׁל אוֹתוֹ הָעִתּוֹן, שֶׁבּוֹ יֻדְפַּס סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אִם מַאֲמָרֹו שָׁל הַכַּתָּב יַגִּיעַ בְּאַחַד הַיָּמִים לִמְקוֹם תְּעוּדָתוֹ וְיָבוֹא לְיָדוֹ שֶׁל הָעוֹרֵךְ הַנִּכְבָּד מַר דְּז’וֹן בֵּנֶט!

וּבְכֵן עָמַד כּוֹרֶשׁ סְמִית וְעָרַךְ אִגֶּרֶת קְצָרָה תַּכְלִית הַקִּצוּר וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכִיס שֶׁל בַּד מְזֻפָּת יַחַד עִם בַּקָשָׁה נִמְרָצָה אֶל הַמּוֹצֵא אֶת הַשַּׂק, שֶׁיּוֹאִיל לְהַמְצִיא אֶת הָאִגֶּרֶת אֶל לִשְׁכַּת הָעִתּוֹן “New־York Herald”. אֶת הַכִּיס תָּלוּ בְּצַוָּארוֹ שֶׁל הָאַלְבַּטְרוֹס וְלֹא בְּרַגְלוֹ, כִּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹף זֶה לָנוּחַ עַל פְּנֵי הַיָּם. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁלְחוּ אֶת רָץ־הָאֲוִיר לַחָפְשִׁי וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ אַחֲרָיו בְּנֶפֶשׁ נִפְעָמָה וְרָאוּהוּ טָס וּמִתְעַלֵּם בַּמֶרְחַקִּים בְּתוֹךְ אֵדֵי הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר בִּפְאַת מַעֲרָב.

“אָנָה יָטוּס?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“אֶל זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“דֶּרֶךְ צְלֵחָה!” קָרָא הַסַּפָּן, אֲשֶׁר כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ לֹא תָּלָה תִּקְווֹת גְּדוֹלוֹת בְּמִשְׁלֹחַ אִגְרוֹת מִמִּין זֶה.

מִשֶׁבָּא הַחֹרֶף, הִתְחִילוּ שׁוּב עוֹסְקִים בִּמְלָאכוֹת שׁוֹנוֹת בִּפְנִים אַרְמוֹן הַגְּרָנִית: תִּקְּנוּ אֶת הַבְּגָדִים הַיְשָׁנִים, תָּפְרוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, אַף עָשׂוּ מִפְרָשִׂים לָאֳנִיָּה מִן הַבַּד שֶׁל מַעֲטֶפֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, שֶׁהָיְתָה מֵעֵין אוֹצָר שֶׁאֵינוֹ מִתְרוֹקֵן עוֹלָמִית…

בְּחֹדֶשׁ יוּלִי גָּבַר הַקֹּר בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא הָיָה לָהֶם צֹרֶך לְקַמֵּץ לֹא בְּעֵצִים וְלֹא בְּפַחְמֵי אָבֶן. כּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְקִין בָּאוּלָם הַגָּדוֹל תַּנּוּר חָדָשׁ וּבְאוֹתוֹ הָאוּלָם הָיוּ מְבַלִּים אֶת עַרְבֵי הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים. מִתּוֹךְ שִׂיחוֹת בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה, מִתּוֹךְ קְרִיאָה בִּסְפָרִים בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּדַיִם נָחוּ מֵעֲבוֹדָה, עָבַר הַזְּמָן, שֶׁהַכֹּל הִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ שִׁמּוּשׁ יָפֶה וְהֵפִיקוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרְצוּיָה.

אָכֵן תַּעֲנוּג גָּדוֹל הִתְעַנְּגוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מִתְכַּנְּסִים אַחֲרֵי סְעֻדָּה שְׁמֵנָה בְּאוּלָם זֶה, שֶׁהָיָה מוּאָר יָפֶה בְּנֵרוֹת וּמֻסָּק יָפֶה בְּפַחְמֵי אֶבֶן, וְלִפְנֵיהֶם כּוֹס קָפֶה שֶׁל סַמְבּוּק מַעֲלֶה הֶבֶל וּבְפִיהֶם מִקְטֶרֶת, שֶׁעֲשָנָהּ מִתַּמֵּר וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, וְהֵם יוֹשְׁבִים וּמַקְשִׁיבִים אֶל נֵהֲמַת הַסּוּפָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בַּחוּץ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ שְׁרוּיִים בְּנַחַת־רוּחַ גְּמוּרָה, עַד כַּמָּה שֶׁאָדָם הָרָחוֹק מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵין לוֹ שׁוּם יְכֹלֶת לָבוֹא בְּהִתְחַבְּרוּת עִמָּהֶן, יָכֹל לִהְיוֹת שָׁרוּי בְנַחַת־רוּחַ! הֵם הָיוּ מַרְבִּים תָּמִיד לְסַפֵּר בְּאַרְצָם, בִּידִידֵיהֶם שֶׁעָזְבוּ שָׁם, בְּגָדְלָהּ וְתָקְפָּהּ שֶׁל הָרֶפֻּבְּלִיקָה הָאֲמֵרִיקָנִית, אֲשֶׁר הַשְׁפָּעָתָהּ תֵּלֵךְ הָלֹךְ וְעָצֹם, וְכוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁהָיָה בָּקִי הַרְבֵּה בְּעֶסְקֵי מְדִינֹות הַבְּרִית, הָיָה מְשַׁעְשֵׁעַ אֶת לֵב שׁוֹמְעָיו בְּסִפּוּרָיו, בְּהֶעָרוֹתָיו וּנְבוּאוֹתָיו לְעָתִיד.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְהִגִּיעוּ לִידֵי כָךְ, שֶׁגִּדְעוֹן סְפִילֶט רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לִפְנוֹת אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה לֵאמֹר:

“הֲרֵי אַתָּה מִנַּבֵּא, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי, שֶׁהִתְפַּתְּחוּת זוֹ שֶׁל חֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה וְהַמִּסְחָר תֵּלֵךְ הָלֹךְ וְגָדֹל, אֲבָל כְּלוּם אֵין סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לָהּ, שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים תֵּעָצֵר וְתָבוֹא לִידֵי שִׁתּוּק?”

“תֵּעָצֵר? אֲבָל מִשּׁוּם מָה?”

“מִשּׁוּם שֶׁיֶּחֱסַר אוֹתוֹ הַפֶּחָם, שֶׁהִנֵּהוּ בֶּאֱמֶת הַמַּחְצָב הַיָּקָר מִכָּל מִינֵי הַמַּחְצָב שֶׁבָּעוֹלָם!”

“אָמְנָם יָקָר הוּא מִכָּל מִינֵי הַמַּחְצָב,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ רָצָה הַטֶּבַע לְהוֹכִיחַ זֹאת בַּעֲלִיל, וּלְפִיכָךְ יָצַר אֶת הַיַּהֲלוֹם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פֶּחָם מְגֻבָּש וּמְזֻכָּךְ.”

“וְכִי רוֹצֶה אַתָּה לֵאמֹר בְּכָךְ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” נַעֲנָה פֶּנְקְרוֹף, “כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יַסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּרִים שֶׁל דּוּדֵי הַקִּיטוֹר בְּיַהֲלוֹמִים, תַּחַת לְהַסִּיקָם בְּפַחֲמֵי־אָבֶן?”

“לֹא, יְדִידִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵינִי עוֹמֵד עַל דַעְתִּי,” הוֹסִיף וְאָמַר גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “הֵן לֹא תַּכְחִישׁ, כִּי יָבוֹא יוֹם וְאוֹצַר הַפֶּחָמִים שֶׁבְּכִלְיוֹת הָאֲדָמָה יִתַּם כֻּלּוֹ?”

“אוֹצָר זֶה עֲדַיִן עָצוּם וָרַב הוּא עַד מְאֹד וּמְאַת אֶלֶף הַפּוֹעֲלִים, הַמּוֹצִיאִים מִתּוֹכוֹ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה מֵאָה מִילְיוֹנִים צֶנְטְנֵרִים, עֲדַיִן רְחוֹקִים הֵם מִלְּרוֹקֵן אֶת שִׁפְעָתוֹ.”

“כֵּיוָן שֶׁתִּצְרֹכֶת הַפֶּחָם הוֹלֶכֶת וְרַבָּה,” הֵשִׁיב מִיָּד גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “הֲרֵי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ, שֶׁמְּאַת אֶלֶף הַפּוֹעֲלִים תִּהְיֶה עַד מְהֵרָה לְמָאתַיִם וְהוֹצָאַת הַפֶּחָם מִן הָאֲדָמָה תִּכָּפֵל גַּם הִיא.”

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר; אֶלָּא שֶׁחוּץ מִמִּכְרוֹת הַפֶּחָם אֲשֶׁר בְּאֵרָפָּה, אֲשֶׁר בְּסִיּוּעַ שֶׁל מְכוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת וּמְשֻׁכְלָלוֹת בְּיוֹתֵר אֶפְשָר יִהְיֶה לְהַעֲמִיק בָּהֶן וּלְנַצֵּל אוֹתָן בְּמִדָּה יְתֵרָה, עֲדַיִן יֵשׁ בָּעוֹלָם הַמִּכְרוֹת שֶׁבְּאֲמֵרִיקָה וּבְאוֹסְטְרָלְיָה, וְהַלָּלוּ עֲתִידוֹת לְסַפֵּק אֶת צָרְכָּהּ שֶׁל חֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה עוֹד זְמָן הַרְבֵּה.”

“כַּמָּה זְמָן, לְפִי הָעֶרֶךְ?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“לְכָל הַפָּחוֹת כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אוֹ כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.”

“אָמְנָם יֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתֵּנוּ אָנוּ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֲבָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ – מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם?”

“הַלָּלוּ וַדַּאי יִמְצְאוּ לָהֶם דָּבָר אַחֵר תַּחַת הַפֶּחָם.” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“עָלֵינוּ לְקַוּוֹת שֶׁיִּמְצְאוּ,” נַעֲנָה כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁהֲרֵי בְּאֵין פֶּחָם אֵין מְכוֹנוֹת, וּבְאֵין מְכוֹנוֹת אֵין מְסִלּוֹת בַּרְזֶל וְאֵין אֳנִיּוֹת קִיטוֹר וְאֵין בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת וְאֵין דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ הַפְּרוֹגְרֶס שֶׁל חַיֵּי הַתַּרְבּוּת!”

“אֲבָל מַהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר יִמְצְאוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף, “וְכִי הִרְהַרְתָּ בָּזֶה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?”

“אָמְנָם הִרְהַרְתִּי בָּזֶה מִקְצָת, יַקִּירִי.”

“וּבְכֵן מַהוּ חֹמֶר־הַדֶּלֶק, שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא תַּחַת הַפֶּחָם?”

“הַמַּיִם,” הֵשִׁיב כֹּורֶשׁ סְמִית.

“הַמַּיִם!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “כְּלוּם בְּמַיִם יַסִּיקוּ אֶת אֳנִיּוֹת־הַקִּיטוֹר וְאֶת הַקַּטָּרִים? כְּלוּם בְּמַיִם יַרְתִּיחוּ אֶת הַמַּיִם?”

“הֵן,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אֶלָּא שֶׁהַמָּיִם יִהְיוּ מֻפְרָדִים לִיסוֹדוֹתֵיהֶם. הַפְרָדָה זוֹ תְּהִי נַעֲשֵׂית בְּלִי סָפֵק עַל יְדֵי הֵחֵשְׁמַל, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם לְכֹחַ אַדִּיר וּמָצוּי בְּיַד כָּל אָדָם, כִּי כָּךְ דַּרְכָּן שֶל כָּל הָאַמְצָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהֵן מַשְׁלִימוֹת זוֹ אֶת זוֹ. אָמְנָם כֵּן, יְדִידִי, מַאֲמִין אֲנִי שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְהַמַּיִם יִשַׁמְּשׁוּ חֹמֶר־שְׂרֵפָה, כִּי הַמֵּימָן וְהַחַמְצָן, שֶהַמַּיִם מִצְטָרְפִים מֵהֶם, עֲתִידִים לִהְיוֹת לְמָקוֹר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁל חֹם וָאוֹר בַּעֲלֵי חֹזֶק שֶׁאֵין לְשַׁעֲרוֹ. יָבוֹא יוֹם וְתָאֵי פַּחְמֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר לָאֳנִיּוֹת הַקִּיטוֹר וּקְרוֹנוֹת פַּחְמֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר לַקַּטָּרִים יָכִילוּ אֶת שְׁנֵי הַגָּזִים הַלָּלוּ בְּמַצָּב כָּבוּשׁ. הַגָּזִים הַלָּלוּ יִבְעֲרוּ בְּתַנּוּרֵי הַהַסָּקָה וְיָפִיקוּ חֹם אַדִּיר. וּבְכֵן אַל פַּחַד וְאַל דְּאָגָה! כָּל זְמָן שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה נוֹשֶׁבֶת, תַּסְפִּיק לִבְנֵי אָדָם אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם וְהֵם לֹא יַחְסְרוּ לְעוֹלָם לֹא מָאוֹר וְלֹא חֹם, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַחֲסוֹר לֹא בְּבַעֲלֵי חַיִּים, לֹא בִּצְמָחִים וְלֹא בְּמִינֵרָלִים. וּבְכֵן מֻבְטַחְנִי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּכְרוֹת הַפֶּחָם יִדַּלְדְּלוּ וְיִתְרוֹקְנוּ, יַסִּיקוּ בְּנֵי אָדָם בְּמַיִם. הַמַּיִם עֲתִידִים אֵפוֹא לִהְיוֹת הַפֶּחָם שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.”

“מִי יִתֵּן וְרָאִיתִי זֹאת בְּעֵינַי,” אָמַר הַסַּפָּן.

“חֲבַל שֶׁהִקְדַּמְתָּ קְצָת לְהִוָּלֵד, פֶּנְקְרוֹף,” נַעֲנָה נֶב, שֶׁלֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂיחָה אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבּוּר זֶה בִלְּבָד.

וְאוּלָם לֹא דִבְרֵי נֶב אֵלֶּה שָׂמוּ קֵץ לַשִּׂיחָה, אֶלָּא נְבִיחוֹתָיו שֶׁל טוֹףּ, אֲשֶׁר שׁוּב נִשְמְעָה בָּהֶן אוֹתָהּ הַנְּעִימָה הַמּוּזָרָה, שֶׁכְּבָר הִתְמִיהָה אֶת הָאִינְגֵ’נֵר לֹא אֶחָת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ הַכֶּלֶב אֶל הַבְּאֵר אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן הַפְּנִימִי וְהִתְחִיל מַקִּיף אֶת מִפְתָּחוֹ הָלֹךְ וְהַקִּיף מִתּוֹךְ נְבִיחָה.

“מֶה הָיָה לוֹ לְטוֹףּ, שֶׁשּׁוּב הוּא נוֹבֵחַ נְבִיחָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“וּמֶה הָיָה לוֹ לְיוּף, שֶׁגַּם הוּא מְנַהֵם נַהֲמָה מְשֻׁנָּה כָּל כָּךְ?” הוֹסִיף וְאָמַר הֶרְבֶּרְט.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הָאוֹּרַנְג־אוּטַנְג נִטְפַּל אֶל הַכֶּלֶב וְנָתַן אוֹתוֹת בְּרוּרִים שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת; מֻרְגָּשׁ הָיָה, שֶׁשְּׁנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ יוֹתֵר מִשֶּׁהֵם זוֹעֲמִים הֲרֵי הֵם חֲרֵדִים וְנִבְהָלִים.

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁבְּאֵר זוֹ מְחֻבֶּרֶת חִבּוּר יָשָׁר עִם הַיָּם וְשֶאַחַת מֵחַיּוֹת־הַיָּם בָּאָה פַּעַם בְּפַעַם אֶל קַרְקָעִיתָהּ כְּדֵי לִשְׁאֹף רוּחַ.”

“דָּבָר זֶה בָּרוּר הוּא,” נַעֲנָה הַסַּפָּן, “וְאֵין פִּתְרוֹן אַחֵר לַחִידָה הַזֹּאת… דֹּם, טוֹףּ,” הוֹסִיף וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַכֶּלֶב, “וְאַתָּה, יוּףּ, לֶך לְךָ אֶל חַדְרֶךָ!”

הַקּוֹף וְהַכֶּלֶב נָדַמּוּ. יוּףּ נִכְנַס אֶל חַדְרוֹ, וְאוּלָם הַכֶּלֶב נִשְׁאַר בָּאוּלָם וְכָל אוֹתוֹ הַעֶרֶב לֹא פָּסַק מִלְּהַשְׁמִיעַ קוֹל רִטּוּן כָּבוּשׁ וְעָמוּם.

שׁוּב לֹא דִבְּרוּ בְאוֹתוֹ הָעֶרֶב בִּמְאֹרָע זֶה, וְאוּלָם מִצְחוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הָיָה קוֹדֵר וּמְעֻנָּן, וְנִכָּר הָיָה, שֶׁהוּא שָׁקוּעַ בְּהַרְהוּרִים.

הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל חֹדֶשׁ יוּלִי הָיוּ יְמֵי גְשָׁמִים וְקֹר חֲלִיפוֹת. הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה לֹא יָרְדָה בַמִּדָּה שֶׁיָּרְדָה בַּחֹרֶף שֶׁעָבַר וְהַקֹּר לֹא הִגִּיעַ אֶלָּא עַד כְּדֵי שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁל צֶלְזוּס. וְאוּלָם אִם צִנָּתוֹ שֶׁל חֹרֶף זֶה לֹא הָיְתָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, הֲרֵי לְעֻמַּת זֶה הָיוּ מְצוּיוֹת בּוֹ סוּפוֹת וּסְעָרוֹת בְּמִדָּה יְתֵרָה. גַּלֵּי הַיָּם הִשְׂתָּעֲרוּ עַל הַחוֹף וְהֵצִיפוּ כַמָּה פְּעָמִים אֶת הַקָּמִינִים. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ מַהְפֵּכוֹת שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה הֵן הֵן שֶׁגָּרְמוּ לְגֵאוּת הַיָּם, שֶׁהָיְתָה עֲצוּמָה לְאֵין שִׁעוּר, וְהֵן הֵן שֶׁהֵעֱלוּ אֶת הַמִּשְבָּרִים הָאַדִּירִים וֶהֱטִילוּם עַל חוֹמַת אַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִבִּיטוּ בְּעַד חַלּוֹנוֹת מְעוֹנָם אֶל הַרְרֵי הַמַּיִם הָאֵלֶּה, שֶׁהִתְגּוֹלְלוּ וּבָאוּ בְּסוּפָה וְהִתְפּוֹצְצוּ לְעֵינֵיהֶם בַּחֲמַת זַעַם, וְעֵינֵיהֶם לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַנֶּהְדָּר, שֶׁשִּׁוָּה לִפְנֵיהֶם הָאוֹקְיָנוֹס רְחַב־הַיָּדַיִם, אֲשֶר הָמָה וְזָעַם וְרָתַח בְּכֹחַ אֵיתָנִים. הַמִּשְבָּרִים הִתְרוֹצְצוּ רָצוֹא וָשֹוב מְעֻטָּרִים קֶצֶף לַבְנוּנִי מַכְהֶה עֵינַיִם. כָּל אַדְמַת שְׂפַת הַיָּם נִבְלְעָה וְנֶעֶלְמָה בְתוֹךְ שִׁפְעַת הַשֶּׁטֶף הַסּוֹעֵר הַזֶּה, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ חוֹמַת הַסְּלָעִים מְבַצְבֶּצֶת וְעוֹלָה מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי לֵב הַיָּם, אֲשֶׁר רְסִיסֵי קִצְפּוֹ נִתְּזוּ וְהִתְנַשְּׂאוּ עַד לְרוּם שֶׁל מֵאָה רָגֶל.

בְּהִתְחוֹלֵל הַסּוּפוֹת הַלָּלוּ הָיְתָה סַכָּנָה לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הָאִי מִפְּנֵי הָאִילָנוֹת שֶעָקְרוּ מִשָּׁרְשֵׁיהֶם וְהִפִּילוּ אַרְצָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָבַר שָׁבוּעַ אֶחָד שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא הָיוּ מְבַקְּרִים אֶת הַגְּדֵרָה. לְאָשְׁרָם הָיָה הַמָּקוֹם הַזֶּה מוּגָן עַל יְדֵי הַשְּׁלוּחָה הַדְּרוֹמִית־הַמִּזְרָחִית שֶׁל הַר פְרַנְקְלִין וְהַסּוּפָה לֹא נָגְעָה לְרָעָה לֹא בָּאִילָנוֹת שֶׁבַּגְּדֵרָה וְלֹא בַּסְּכָכוֹת וּבַגָּדֵר שֶׁלָּהּ. מַה שֶׁאֵין כֵּן חֲצַר הָעוֹפוֹת. זוֹ הָיְתָה מֻנַּחַת עַל גַּבֵּי רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְהָיְתָה מְסוּרָה כֻּלָּהּ לַחֲמַת זַעְמָהּ שֶׁל רוּחַ הַמִּזְרָח, אֲשֶׁר עוֹלְלָה לָהּ נְזָקִים גְּדוֹלִים. פַּעֲמַיִם נִקְרַע גַּג הַשּׁוֹבָךְ וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת נִפְרְצָה הַגָּדֵר. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים רָאוּ אֵפוֹא צֹרֶךְ לְתַקֵּן אֶת הַכֹּל תִּקּוּן חָזָק בְּיוֹתֵר, כִּי נוֹכְחוּ לָדַעַת, שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט שֶׁהַסְּעָרוֹת מְצוּיוֹת בּוֹ בְּמִדָּה יְתֵרָה. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁחֵלֶק זֶה מְשַׁמֵּשׁ מֶרְכָּז לְעַלְעוֹלִים אֲיֻמִּים הַמַּצְלִיפִים אֶת הָאִי כְּשׁוֹט הַמַּצְלִיף אֶת הַגַּלְגִּלּוֹן. אֶלָּא שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה הָיָה הַגַּלְגִּלּוֹן קָבוּעַ וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמֹו וְהַשּׁוֹט הוּא הוּא שֶׁהִסְתּוֹבֵב בַּמַעְגָּל.

בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אוֹגוּסְט דָּמְמוּ הַסְּעָרוֹת לְאַט לְאַט וַחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר שָׁקַט שׁוּב, אֶלָּא שֶׁיַּחַד עִם שֶׁקֶט זֶה חָזַק הַקֹּר עַד מְאֹד וְעַמּוּדוֹ שֶׁל הַטֶּרְמוֹמֶטֶר יָרַד עַד כְּדֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס לְפִי צֶלְזוּס.

בִּשְׁלֹשָׁה לְחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט עָרְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶכְּסְקוּרְסְיָה אֶל בִּצּוֹת טָדוֹרְן, אֲשֶׁר בַּחֵלֶק הַדְּרוֹמִי־הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָאִי. אֶכְּסְקוּרְסְיָה זוֹ עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתָּם זֶה כַּמָּה יָמִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְעָרְכָהּ עַד עַכְשָׁו. הַצַּיָּדִים נִמְשְׁכוּ אֶל הַבִּצּוֹת הַלָּלוּ עַל יְדֵי שִׁפְעַת עוֹפוֹת הַמַּיִם, שֶׁקָּבְעוּ שָׁם אֶת דִּירַת הַחֹרֶף שֶׁלָּהֶם. שָׁם שָׁכְנוּ הֲמוֹנֵי בַּרְוְזֵי־בָּר, חַרְטֻמּוֹנִים, בַּרְוָזִים אִרְכֵי־זָנָב, בַּרְוָזִים הֲרָרִיִּים וְטַבְלָנִים, וְדָבָר זֶה עוֹרֵר אֶת הַצַּיָּדִים לְהַקְדִּישׁ יוֹם אֶחָד לְצֵיד בַּעֲלֵי הַכָּנָף הַלָּלוּ.

בְּאֶכְּסְקוּרְסְיָה זוֹ הִשְׁתַּתְּפוּ כָּל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, חוּץ מִכּוֹרֶשׁ סְמִית, שֶׁנִּשְׁאַר בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית בְּאָמְרוֹ, שֶׁעָלָיו לָעֲשׂוֹת מְלָאכָה נְחוּצָה, שֶׁאֵין לִדְחוֹתָהּ.

הַצַּיָּדִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עַל מְנָת לָעֲבֹר מִשָּׁם אֶל הַבִּצּוֹת וְהִבְטִיחוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה לִפְנוֹת עָרֶב. כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶׁר שֶׁל נַחַל הַתּוֹדָה, הֵרִים אוֹתוֹ הָאִינְגֵ’נֵר לְמַעְלָה וְחָזַר הַבַּיְתָה, כְדֵי לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל מַחֲשָׁבָה אַחַת, שֶׁהוּא הָרָה וְהָגָה בְּלִבּוֹ זֶה כַּמָּה וְשֶׁלֹּא רָצָה לְקַיְּמָהּ אֶלָּא בִּיחִידוּת, בְּאֵין אִישׁ עִמּוֹ.

הוּא נִתְכַּוֵּן לִבְדֹּק בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת פְּנִימָה שֶל הַבְּאֵר אֲשֶׁר מִפְתָּחָהּ הָיָה פָּתוּחַ בְּקַרְקָעִיתוֹ שֶל מִסְדְּרוֹן אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וַאֲשֶׁר וַדַּאי הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת אֶל הַיָּם, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת מַעֲבָר לְמֵי הַיְאוֹר.

מִשּׁוּם מַה הָיָה טוֹףּ מַרְבֶּה לְסוֹבֵב אֶת הַמִּפְתָּח הַזֶּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כָּל כָּךְ? מִשּׁוּם מַה הָיָה מַשְׁמִיעַ קוֹל נְבִיחָה מְשֻׁנֶּה כָּל כָּך, וְיַחַד עִם זֶה הָיָה מִין חֲרָדָה מְלַפַּפְתּוֹ וּמוֹשַכְתּוֹ אֶל בְּאֵר זוֹ? מִשּׁוּם מַה תָּקַף גַּם אֶת יוּףּ מִין פַּחַד סָתוּם וּמוּזָר כָּל כָּךְ? כְּלוּם הוֹלְכִים וּמִסְתָּעֲפִים מִבְּאֵר זוֹ סְנִיפִים אֲחֵרִים חוּץ מִן הַמַּעֲבָר הַזָּקוּף שֶׁלָּהּ הַהוֹלֵךְ וְיוֹרֵד אֶל הַיָּם? אֶפְשָׁר שֶׁהִיא מִסְתָּעֶפֶת וּמוֹלִיכָה אֶל חֲלָקִים אֲחֵרִים שֶׁל הָאִי? הִנֵּה הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית רָצָה לִפְתֹּר אוֹתָן וּלְשֵׁם כָּךְ בִּקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת לְבַדּוֹ. וְהַיּוֹם נִתְמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ זֶה וְנִתְּנָה לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַחֲקֹר אֶת הַבְּאֵר יְחִידִי בְּאֵין חֲבֵרָיו עִמּוֹ.

לָרֶדֶת אֶל קַרְקַע הַבְּאֵר אֶפְשָׁר הָיָה עַל נְקַלָּה בְּסִיּוּעַ שֶׁל סֻלַּם־הַחֲבָלִים, אֲשֶׁר מִיּוֹם שֶׁהֻתְקְנָה הַמַּעֲלִית הָיָה מֻנָּח לְלֹא שִׁמּוּשׁ וַאֲשֶׁר אָרְכּוֹ הָיָה מַסְפִּיק לְמַדָּי. וּבְכֵן סָחַב הָאִינְגֵ’נֵר וְהֵבִיא אֶת הַסֻּלָּם עַד לְמִפְתַּח הַבְּאֵר, וּלְאַחַר שֶׁקָּשַר וְהִדֵּק יָפֶה אֶת קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן, שִׁלְשֵׁל אוֹתוֹ הָלֹךְ וְשַׁלְשֵׁל לְמַטָּה. אַחַר הִדְלִיק פַּנָּס, נָטַל אֶקְדֹּחַ בְּיָדוֹ וְתָחַב פִּגְיוֹן בַּאֲזוֹרוֹ וְהִתְחִיל יוֹרֵד עַל גַּבֵּי הַשְּׁלַבִּים הָלֹךְ וָרֶדֶת מַטָּה.

קִירוֹת הַבְּאֵר הָיוּ אֲטוּמִים, אֶלָּא שֶׁפֹּה וָשָׁם בִּצְבְּצוּ כַּמָּה בְּלִיטוֹת סְלָעִים וְעַל פִּי הַבְּלִיטוֹת הַלָּלוּ יָכֹל הָיָה יְצוּר זָרִיז לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַד לְמִפְתַּח הַבְאֵר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית נָתַן אֶת לִבּוֹ לַדָּבָר וְהִתְחִיל בּוֹדֵק יָפֶה אֶת בְּלִיטוֹת־הַסְּלָעִים לְאוֹר הַפַּנָּס, אֶלָּא שֶׁלֹּא מָצָא בָּהֶן שׁוּם סִמָּן שֶׁל עֲקֵבוֹת, שׁוּם סֶדֶק, שֶׁיָּכֹל הָיָה לְהָעִיד עֲלֵיהֶן, כִּי שִׁמְּשׁוּ בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים מֵעֵין סֻלָּם לְטַפֵּס עָלָיו.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הֶעֱמִיק לָרֶדֶת מַטָּה כְּשֶׁהוּא מֵאִיר אֶת הַקִּירוֹת וּבוֹדְקָם יָפֶה יָפֶה וְלֹא רָאָה שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַשְּׁלַבִּים הָאַחֲרוֹנִים, הִרְגִּישׁ בְּקִרְבַת הַיָּם. וְאוּלָם לֹא בְּסָמוּךְ לִפְנֵי הַמַּיִם וְלֹא בְּחֵלֶק אַחֵר שֶׁל קִירֹות הַבְּאֵר לֹא נִמְצָא שׁוּם מִפְתָּח צְדָדִי הַנּוֹקֵב וְיוֹרֵד אֶל תּוֹךְ הַשְּׁכָבוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁל סֶלַע הַגְּרָנִית. כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה מְנַקֵּשׁ בַּקִּיר בְּקַת הַפִּגְיוֹן שֶׁלּוֹ וְאָזְנָיו לֹא שָׁמְעוּ אֶלָּא קוֹל אָטוּם. הַקִּיר הָיָה אֵפוֹא כֻּלּוֹ גְּרָנִית מוּצָק, אֲשֶׁר שׁוּם נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא יָכְלָה לְהַבְקִיעַ לָהּ דֶּרֶךְ בַּעֲדוֹ. כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל תַּחְתִּית הַבְּאֵר וְלַעֲלוֹת אֶל הַמִּפְתָּח שֶׁלָּהּ, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה, שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה תָּמִיד מַיִם וַאֲשֶׁר חִבְּרָה אוֹתָהּ עִם הַיָּם לְמַטָּה מִן הַסְּלָעִים שֶׁעַל פְּנֵי הַחוֹף – וְדָבָר זֶה נִבְצָר הָיָה מִכָּל בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, חוּץ מִן הַבְּרִיּוֹת שֶׁבַּיָּם. הֵיכָן תּוֹצָאָתהּ שֶׁל תְּעָלָה זוֹ, בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁבַּחוֹף וּבְאֵיזֶה עֹמֶק מִתַּחַת לְגַלֵּי הַיָּם – שְׁאֵלָה זוֹ לֹא נִתְּנָה לְהִפָּתֵר.

לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַחֲקִירָה וְהַבְּדִיקָה, חָזַר כּוֹרֶשׁ סְמִית וְעָלָה לְמַעְלָה, הֶעֱלָה אֶת הַסֻּלָּם, חָזַר וְכִסָּה אֶת פְּנֵי הַבְּאֵר וְשָׁב אֶל הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת.

“מְאוּמָה לֹא מָצָאתִי,” דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, “וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין סָפֶק, שֶׁדְּבַר תַּעֲלוּמָה צָפוּן שָׁם לְמַטָּה!”

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר

הֲקָמַת תְּרָנִים וּמִפְרָשִׂים עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה – הִתְנַפְּלוּת שֶׁל שׁוּעָלִים – יוּףּ נִפְצַע – יוּףּ נִרְפָּא – גְּמַר בְּנִיַּת הָאֳנִיָּה – נִצְחוֹנוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף – “צְלֵחָה” – מַסַּע הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל הָאִי – מְצִיאָה בְהֶסַּח הַדַּעַת.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב שָׁבוּ הַצַּיָּדִים לְאַחַר צַיִד מֻצְלָח הַבַּיְתָה וְהֵם עֲמוּסִים לַעֲיֵפָה מַשָּׂא שָׁלָל, כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכְלוּ שְׂאֵת אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם. גַּרְגְּרוֹתָיו שֶׁל טוֹףּ עָנְדוּ מַחֲרֹזֶת שֶׁל בַּרְוָזִים, וְיוּףּ הָיָה חָגוּר כַּמָּה חֲגוֹרוֹת שֶׁחַרְטֻמּוֹנִים הָיוּ תְּלוּיִים בָּהֶן.

“הַבֵּט וּרְאֵה, אֲדוֹנִי, לֹא בִּלִּינוּ אֶת זְמַנֵּנוּ לְבַטָּלָה!” קָרָא נֶב, “מֵעַכְשָׁו לֹא יִהְיֶה לָנוּ מַחֲסוֹר לֹא בְּבָשָׂר כָּבוּשׁ וְלֹא בְּפַשְׁטִידוֹת! אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּעוֹזֵר שֶׁיְּסַיֵּעְנִי בִּמְלָאכָה זוֹ, וַאֲנִי נָתַתִּי אֶת עֵינַי, בְּךָ, פֶּנְקְרוֹף.”

“אֵין לִי פְּנַאי, נֶב,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “עֲדַיִן עָסוּק אֲנִי בְּהַכְשָׁרַת הָאֳנִיָּה וְאֵינִי יָכֹל לְהִזָּקֵק לָךְ!”

“וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הֶרְבֶּרְט?”

“עָלַי לָלֶכֶת מָחָר אֶל הַגְּדֵרָה, נֶב,” הֵשִׁיב הָעֶלֶם.

“וּבְכֵן תַּעַזְרֵנִי אַתָּה, סְפִּילֶט.”

“הִנְנִי לַעֲשׂוֹת לְךָ נַחַת רוּחַ זוֹ, נֶב,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁאֵינִי מְכַסֶּה מִמְּךָ, שֶׁעָתִיד אֲנִי לְפַרְסֵם אֶת סוֹדוֹת חָכְמַת הַבִּשּׁוּל שֶׁלְּךָ, אֲשֶׁר תְּגַלֶּה לִי.”

“עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבְךָ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” עָנָהוּ נֶב, “עֲשֵׂה כָּאֲשֶׁר עִם לְבָבֶךָ!”

וּבְכֵן נִתְמַנָּה גִדְעוֹן סְפִּילֶט לְעוֹזְרוֹ שֶׁל נֶב וּלְמָחָר נִכְנַס לְשַׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים בַּלַּבּוֹרָטוֹרְיוֹן שֶׁלּוֹ לְמַעֲשֵׂי תַּבְשִׁילִין. וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה זוֹ הוֹדִיעוֹ הָאִינְגֵ’נֵר אֶת תּוֹצְאוֹת הַחֲקִירָה וְהַבְּדִיקָה שֶׁלּוֹ בְּיוֹם אֶתְמוֹל, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט הִסְכִּים לְדַעְתּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְצָא כְּלוּם בְּתוֹךְ הַבְּאֵר, בְּכָל זֹאת כְּמוּסָה כָּאן תַּעֲלוּמָה, שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הוּא לְגַלּוֹתָהּ!

הַקֹּר הִתְמִיד עוֹד שָׁבוּעַ יָמִים, וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא עָזְבוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶת אַרְמוֹן הַגְּרָנִית אֶלָּא לְשֵׁם פִּקּוּחַ עַל חֲצַר־הָעוֹפוֹת. הַבַּיִת הָיָה מָלֵא רֵיחוֹת נְעִימִים, שֶׁהָיוּ מִתַּמְּרִים וְעוֹלִים מִכָּל אוֹתָם הַמַּטְעַמִּים, שֶׁהֵכִין נֶב וְהַכַּתָּב בְּרֹב חָכְמָה. אֲבָל לֹא כָּל שְׁלַל הַצַּיִד נֶהְפַּךְ עַל יָדָם לְשִׁמּוּרִים, כִּי מֵחֲמַת הַקֹּר הֶחָזָק נִשְׁתַּמְּרוּ הָעוֹפוֹת יָפֶה, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים אָכְלוּ אֶת בַּרְוָזֵי־הַבָּר וְאֶת דּוֹמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם טְרִיִים וְאָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מְעֻלִּים מִכָּל מִינֵי עוֹפוֹת־הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם.

כָּל אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ עָסְקוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט בִּתְפִירַת הַמִּפְרָשִׂים לָאֳנִיָּה. הֶרְבֶּרְט עָשָׂה מְלָאכָה בְּמַחַט בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, וּשְׁנֵי הַחַיָּטִים עָבְדוּ בִּשְקִידָה רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ גָּמְרוּ אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּפְרָשִׂים. בְּחַבְלֵי קַנְבּוּס לֹא הָיָה לָהֶם מַחֲסוֹר, כִּי רֶשֶׁת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ שֶׁנִּמְצְאָה יַחַד עִם הַמַּעֲטָפָה הִסְפִּיקָה לָהֶם צָרְכָּם זֶה לְמַדָּי. הָעֲבוֹתוֹת וְהַחֲבָלִים שֶׁל הָרֶשֶׁת הָיוּ מִמִּין מְעֻלֶּה. וְהַסַּפָּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שִׁמּוּשׁ יָפֶה וּבְכִשָּׁרוֹן. אֶת גַּלְגִּלֵּי הַתְּנוּפָה חָרַט כּוֹרֶשׁ סְמִית בַּמַּחֲרָטָה שֶׁלּוֹ עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף. הִנֵּה כִּי כֵן הוּכְנוּ הַמִּפְרָשִׂים וְכָל תַּשְׁמִישֵׁיהֶם עוֹד קֹדֶם שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת בִּנְיַן הָאֳנִיָּה עַצְמָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפֶּנְקְרוֹף עָשָׂה אֲפִילוּ נֵס כָּחֹל־אָדֹם־לָבָן. אֶת חָמְרֵי הַצְּבָעִים לְכָךְ הִסְפִּיקוּ לוֹ צְמָחִים יְדוּעִים, שֶׁהָיוּ גְדֵלִים עַל אַדְמַת הָאִי לָרֹב. עַל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים, הַנּוֹסְסִים עַל הַדֶּגֶל הַלְּאֻּמִּי הָאֲמֵרִיקָנִי וְהַמְסַמְּלִים אֶת שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת־הַבְּרִית, הוֹסִיף הַסַּפָּן עַל דִּגְלוֹ כּוֹכָב שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה, הֲלֹא הוּא כּוֹכַב “מְדִינַת לִינְקוֹלְן,” כִּי בְּעֵינָיו הוּא כְּבָר נֶחֱשַׁב הָאִי שֶׁלּוֹ לִמְחֻבָּר וּמְאֻחָד אֶל הָרֶפּוּבְלִיקָה הָאֲמֵרִיקָנִית הַגְּדוֹלָה.

“וְאִם אֵין הוּא מְחֻבָּר עֲדַיִן לְמַעֲשֶׂה,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “הֲרֵיהוּ מְחֻבָּר וְעוֹמֵד בִּפְקֻדַּת לִבֵּנוּ!”

וְעַד שֶׁיּוּנַף הַדֶּגֶל עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה עָמְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהֵנִיפוּ אוֹתוֹ עַל הַחַלּוֹן הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְהֵרִיעוּ לִכְבוֹדוֹ תְּרוּעַת “הוּרָה” מְשֻׁלֶּשֶת.

עוֹנַת הַקֹּר כְּבָר הָלְכָה וְנִסְתַּיְּמָה, וְדוֹמֶה הָיָה, שָׁהַחֹרֶף הַשֵּׁנִי הַזֶּה יַעֲבֹר עַל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּשָּׁלוֹם וּבְלִי פֶּגַע, וְהִנֵּה הִתְרַגֵּשׁ פִּתְאֹם בְּלֵיל הָאַחַד־עָשָׂר לְאוֹגוּסְט עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל מְאֹרָע, שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָבִיא עֲלֵיהֶם שֹד וְהֶרֶס גָּמוּר.

לִאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה יָשְנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֵׁנָה עֲמֻקָּה, וּפִתְאֹם הֵקִיצוּ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת מִקֹּול נְבִיחָתוֹ שֶׁל טוֹףּ.

הַפַּעַם לֹא נָבַח הַכֶּלֶב מִסָּבִיב לְמִפְתַח הַבְּאֵר אֶלָּא עַל מִפְתַּן הַפֶּתַח וְהִשְׂתָּעֵר אֶל הַדֶּלֶת, כְּאִלּוּ רָצָה לְשַׁבְּרוֹ וּלְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה.

“דֹּם, טוֹףּ!” קָרָא נֶב, שֶׁהֵקִיץ רִאשׁוֹן.

וְאוּלָם הַכֶּלֶב הוֹסִיף לִנְבֹּחַ בְּיֶתֶר חֵמָה וָזָעַם.

“מָה נִהְיָתָה?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

וְהַכֹּל נִזְדַּרְזוּ וְהִתְלַבְּשׁוּ בְּחִפָּזוֹן וּמִהֲרוּ אֶל חַלּוֹנוֹת הַחֶדֶר וּפָתְחוּ אֶת תְּרִיסֵיהֶם.

לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם הִשְׂתָּרְעָה שִׁכְבַת הַשֶׁלֶג, אֲשֶׁר בְּמַחֲשַׁכֵּי הַלַּיְלָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה לַבְנוּנִיתָהּ. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא רָאוּ מְאוּמָה. אֲבָל שָׁמְעוּ קוֹל נְבִיחָה מְשֻׁנָּה בָּאֲפֵלָה. בָּרוּר הָיָה, שֶׁעַל גַבֵּי הַחוֹף שׁוֹטְטוּ הֲמוֹן חַיּוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בָּהֶן מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה.

”מַה זֶה? מַה שָׁם?" קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“זְאֵבִים, יָגוּאֲרִים אוֹ קוֹפִים!” הֵשִׁיב נֶב.

“לַעֲזָאזֵל! הֲרֵי יוּכְלוּ לַעֲלוֹת עַל הָרָמָה!” אָמַר הַכַּתָּב.

“וְחֲצַר הָעוֹפוֹת שֶׁלָּנוּ, וְהַנְּטִיעוֹת שֶׁלָּנוּ מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם?…” צָוַח הֶרְבֶּרְט.

“אֲבָל אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ בָּאוּ הֵנָּה?” שֶׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“אֵין זֹאת כִּי אִם עָבְרוּ עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֶחָד מְאִתָּנוּ וַדַּאי שָׁכַח לַהֲרִימוֹ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר,” אָמַר סְפִּילֶט, “עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי, שֶׁהִשְׁאַרְתִּיו כְּשֶׁהוּא מוּרָד.”

“אָכֵן מַעֲשֶׂה יָפֶה עָשִׂיתָ לָנוּ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט!” קָרָא הַסַּפָּן.

“הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “מוּטָב שֶׁנִּוָּעֵץ עַכְשָׁו מַה לָעֲשׂוֹת!”

אֵלֶּה הַשְּׁאֵלוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת, שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּחִפָּזוֹן. בָּרִי הָיָה לָהֶם, שֶׁחַיּוֹת רָעוֹת עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶר הַקָּטֹן וְשָׁטְפוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶן אֶת הַחוֹף, וְאִם תָּשֵׂמְנָה פְּנֵיהֶן אֶל שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַשְּׂמָאלִית תּוּכַלְנָה לַעֲלוֹת עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב. מִן הַהֶכְרַח הָיָה אֵפוֹא לְמַהֵר וּלְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָרָעָה וּלְהִלָּחֵם בָּהֶן, אִם יְהִי צֹרֶךְ בְּכָךְ.

“אֲבָל מִי וָמִי הֵן הַחַיּוֹת הַלָּלוּ?” שָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה שׁוּב פַּעַם, בְּהִשָּׁמַע קוֹל הַנְּבִיחָה בְּיֶתֶר עָז.

נְבִיחָה זוֹ הִרְעִידָה אֶת הֶרְבֶּרְט, וְהוּא נִזְכַּר, שֶׁכְּבָר שָׁמַע אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּרוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת מְקוֹרוֹת הַפֶּלֶג־הָאָדֹם.

“הַלָּלוּ פִּרְאֵי־כְּלָבִים הֵם, שׁוּעָלִים הֵם!” אָמַר הָעֶלֶם.

“חוּשׁוּ, אוּצוּ!” קָרָא הַסַּפָּן.

וְהַכֹּל הִזְדַּיְּנוּ בְּקַרְדֻמּוֹת, בְּקָרַבִּינִים וּבְאֶקְדֹּחִים וְיָרְדוּ אֶל תֹּוךְ סַל הַמַּעֲלִית וּבִן־רֶגַע עָמְדוּ רַגְלֵיהֶם עַל הַחוֹף.

גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁפִּרְאֵי הַכְּלָבִים הַלָּלוּ חַיּוֹת מְסֻכָּנוֹת הֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְכַּנְּסִים בַּהֲמוֹן וְהָרָעָב מֵצִיקֵם. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא חַתּוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִלְּהִתְפָּרֵץ אֶל תּוֹךְ הַלְּהָקָה שֶׁלָּהֶם וְהַיְּרִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁפִּלְחוּ אֶת מַחֲשַׁכֵּי הַלַּיְלָה בִּבְרַק אִשָּׁם, הִבְרִיחוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַמִּתְנַפְּלִים.

קֹדֶם כֹּל, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָנִיא אֶת הַשּׁוֹדְדִים הַלָּלוּ מֵעֲלוֹת עַל רָמַת הַמַּרְאֶה־הַנִּרְחָב, שֶׁהֲרֵי שָׁם הָיוּ מִתְנַפְּלִים עַל הַנְּטִיעוֹת וְעַל חֲצַר־הָעוֹפוֹת וְהָיוּ עוֹשִׂים בָּהֶם שַׁמּוֹת. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲלוֹת עַל הָרָמָה אֶלָּא דֶרֶךְ שְׂפַת נַחַל־הַתּוֹדָה הַשְּׂמָאלִית, דַּי הָיָה לִגְדֹּר בִּפְנֵי הַשּׁוּעָלִים אֶת הַדֶּרֶךְ בַּמָּקוֹם הַצַּר בְּיוֹתֵר שֶׁבֵּין הַנַּחַל וּבֵין חוֹמַת־הַגְּרָנִית.

הַכֹּל הֵבִינוּ אֶת הַדָּבָר יָפֶה וּבִפְּקֻדַּת כּוֹרֶשׁ סְמִית מִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוּעָלִים הִתְרֹוצְצוּ בַּחֲשֵׁכָה אָנֶה וְאָנָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, הֶרְבֶּרְט, פֶּנְקְרוֹף וְנֶב הִתְיַצְּבוּ זֶה אֵצֶל זֶה וְהָיוּ לְשׁוּרָה אַחַת מוּצָקָה, שֶׁאֵין לְעָבְרָהּ. טוֹףּ עָמַד בְּרֹאשׁ הַשּׁוּרָה וְלוֹעוֹ הָאָיֹם פָּתוּחַ לִרְוָחָה וְיוּףּ נִצַּב אֶצְלוֹ וּבְיָדוֹ מַקֵּל עָבֶה, שֶׁהָיָה מְנוֹפֵף אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנוֹפְפִים אַלָּה.

הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל צַלְמָוֶת, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים לֹא רָאוּ אֶת חַיּוֹת־הַטֶּרֶף אֶלָא לְאוֹר הַיְּרִיּוֹת. מִסְפָּרָן הָיָה כְּמֵאָה וְעֵינֵיהֶן נוֹצְצוּ כְּגֶחָלִים בּוֹעֲרוֹת.

“אַל תִּתְּנוּ לָהֶן לַעֲבֹר!” צָוַח פֶּנְקְרוֹף.

“לֹא יַעֲבֹרוּ!” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

וְאָמְנָם הַחַיּוֹת לֹא עָבְרוּ, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִסּוּ לַעֲבֹר. הַשּוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת דָּחֲקוּ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִלְחֲמוּ בָּהֶן מִלְחָמָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת כְּשֶׁהֵם מוֹרִים בָּהֶן בְּאֶקְדֹּחִים וְהוֹלְמִים בְּקַרְדֻּמּוֹת. הַרְבֵּה נִבְלוֹת שׁוּעָלִים כְּבָר הִתְגּוֹלְלוּ עַל הַקַּרְקַע, וְאַף עַל פִּי כֵן דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁמִּסְפַּר הַחַיּוֹת אֵינוֹ מִתְמַעֵט, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיְתָה חֲשָׁשָׁה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה, וּבִמְקוֹם הַמּוּמָתִים נוֹהֲרִים דֶּרֶךְ הַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן הֲמוֹנִים חֲדָשִׁים.

עַד מְהֵרָה אֲנוּסִים הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהִלָּחֵם מְעֵין מִלְחֶמֶת פָּנִים אֶל פָּנִים וּמִלְחָמָה זוֹ לֹא עָבְרָה עֲלֵיהֶם בְּלִי פְּצָעִים, אֲבָל לְאָשְׁרָם הָיוּ פִּצְעֵיהֶם קַלִּים. הֶרְבֶּרְט הִצִּיל פַּעַם אַחַת אֶת נֶב בַּהֲמִיתוֹ בִּירִיָּה שׁוּעָל שֶׁקָּפַץ עַל גַּבּוֹ כְּאַחַד הַחֲתוּלִים־הַנְּמֵרִים. טוֹףּ נִלְחַם בַּחֲמַת זַעַם אֲיֻמָּה כְּשֶׁהוּא תּוֹפֵס בְּשִנָּיו אֶת הַשּׁוּעָלִים בִּגְרוֹנָם וְחוֹנְקָם. יוּףּ הָיָה חוֹבֵט וּמַכֶּה בְּמַקְלוֹ כְּמִשְתּוֹלֵל, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָעֲצֹר בּוֹ וּלְהֲשִׁיבוֹ אָחוֹר, מִהְיוֹתוֹ מְחוֹנָן בְּלֹא־סָפֵק כֹּחַ־רְאִיָּה חָזָק, אֲשֶׁר חָדַר וְנָקַב אֲפִילוּ חֶשְׁכַּת צַלְמָוֶת זוֹ, הִתְפָּרֵץ עַל כָּל מָקוֹם, שֶׁהַקְּרָב הִתְחוֹלֵל שָׁם בְּעֶצֶם עֻזּוֹ, וּפַעַם בְּפַעַם הִשְׁמִיעַ שְׁרִיקָה חַדָּה – סִמָּן שֶׁל עֲלִיצוּת נִצָּחוֹן. פַּעַם אַחַת הִרְחִיק כָּל כָּך לְהִתְפָּרֵץ אֶל תּוֹךְ מַעַרְכוֹת הָאוֹיֵב, שֶׁלְּנֹגַהּ בְּרַק יְרִיַּת הָאֶקְדֹּחַ רָאוּהוּ מִתְגּוֹשֵׁשׁ בְּקֹר־רוּחַ מֻפְלָא עִם חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה שׁוּעָלִים גְּדוֹלִים בְּבַת־אַחַת.

סוֹף סוֹף נָחֲלוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִצָּחוֹן בַּקְּרָב, אֲבָל לִידֵי נִצָּחוֹן זֶה לֹא בָּאוּ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָמְדוּ בִּפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם בִּגְבוּרָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת! עִם קַוֵּי הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנִים נָסוֹגוֹ הַתּוֹקְפִים אָחוֹר. הֵם נָסוּ צָפוֹנָה דֶּרֶךְ הַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן, וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אוֹתוֹ, מִהֵר נֶב וְהִגְבִּיהוֹ לְמָעְלָה.

מִשֶּׁהֵאִיר הַיּוֹם וּשְׂדֵה הַמִּלְחָמָה נִתְגַּלָּה כָּל צָרְכּוֹ, סָפְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כַּחֲמִשִּׁים פְּגָרִים שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הַחוֹף

“וְאַיֵּה יוּףּ?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “יוּףּ הֵיכָן הוּא?”

יוּףּ נֶעֱלַם. יְדִידוֹ נֶב קְרָאָהוּ בְּקוֹל, וְזוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר יוּףּ לֹא עָנָה לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל יְדִידוֹ זֶה.

הַכֹּל רָצוּ לְבַקְשׁוֹ וְכָל אֶחָד הָיָה חָרֵד, שֶׁמָּא יִמְצָאֶנּוּ בֵּין הַחֲלָלִים. אָז פִּנּוּ אֶת הַמָּקוֹם וְסִלְּקוּ אֶת הַפְּגָרִים, שֶׁהֶאְדִּימוּ בְּדָמָם אֶת הַשֶּׁלֶג, וּמָצְאוּ אֶת יוּףּ מוּטָל בְּתוֹךְ צִבּוּר גָּדוֹל שֶׁל פִּגְרֵי שׁוּעָלִים, אֲשֶר מַלְתְּעוֹתֵיהֶם הַמְנֻפָּצוֹת וְצַלְעוֹתֵיהֶם הַשְּׁבוּרוֹת הֵעִידוּ עֲלֵיהֶם שֶׁנָּפְלוּ חֲלָלִים מֵהַלְמוּת הָאַלָּה הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר בְּיַד הַקּוֹף הַגִּבּוֹר הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת. יוּףּ הָאֻמְלָל עֲדַיִן הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ שָׂרִיד שֶׁל מַקְלוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר. בָּרִי הָיָה אֵפוֹא, שֶׁאִבּוּד נִשְׁקוֹ הוּא הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ שֶׁאֹויְבָיו הִכְרִיעוּהוּ בְּרֹב מִנְיָנָם וּפָצְעוּ אוֹתוֹ פְּצָעִים עֲמֻקִּים בְּחָזֵהוּ.

“עוֹדֶנוּ חָי!” קָרָא נֶב, שֶׁגָּחַן אֵלָיו.

“וְאָנוּ נַצִּילֶנּוּ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “אָנוּ נִדְאַג לוֹ וּנְטַפֵּל בֹּו כְּאִלּוּ הָיָה אֶחָד מֵאִתָּנוּ!”

דוֹמֶה הָיָה שֶׁיוּףּ הֵבִין אֶת דְּבָרָיו, כִּי הוּא הִנִּיחַ אֶת רֹאשוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף כְּאִלּוּ לְהַבִּיעַ לוֹ תּוֹדָה. הַסַּפָּן עַצְמֹו פָּצוּעַ הָיָה, אֶלָּא שֶׁפְּצָעָיו וּפִצְעֵי חֲבֵרָיו לֹא הָיוּ קָשִׁים, כִּי כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁל אֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדָם עָמְדוּ לָהֶם לְהַרְחִיק מְאִתָּם אֶת הַתּוֹקְפִים מֶרְחָק־מָה. רַק הָאוּרַנְג בִּלְבָד נִפְצַע פְּצָעִים אֲנוּשִׁים.

נֶב וּפֶנְקְרוֹף נָשְׂאוּ אֶת יוּףּ עַד הַמַּעֲלִית. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְלְטָה מִבֵּין שְׂפָתָיו אֲנָחָה חֲלוּשָׁה, אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה לָאֹזֶן. אָז הֶעֱלוּהוּ בִּזְהִירוּת רַבָּה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, הִשְׁכִּיבוּהוּ עַל מִזְרָן, שֶׁהוֹצִיאוּ מֵאַחַת הַמִּטֹּות, וְרָחֲצוּ אֶת פְּצָעָיו. פְצָעִים אֵלֶּה לֹא הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, פִּצְעֵי מָוֶת, כִּי לֹא פָּגְעוּ בְּאַחַד הָאֲבָרִים הָרָאשִׁיִּים שֶׁבְּגוּפוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה יוּףּ חַלָּש עַד מְאֹד בְּשֶׁל אִבּוּד דָּמוֹ, וְעַד מְהֵרָה תְּקָפַתְהוּ קַדַּחַת עַזָּה.

לְאַחַר שֶׁחָבְשׁוּ אֶת פְּצָעָיו, הִשְׁכִּיבוּהוּ בַּמִּטָּה, מִנּוּ לוֹ דִיאֵטָה חֲמוּרָה, “כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִים בְּחוֹלֶה מִבְּנֵי אָדָם,” אָמַר עָלָיו נֶב – וְהִשְׁקוּהוּ כּוֹסוֹת אַחֲדוֹת שֶׁל מִשְׁרַת צְמָחִים מְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ, שֶׁהוּכְנָה בְּבֵית הַמִּרְקַחַת שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

יוּףּ נָם מִתְּחִלָּה תְּנוּמָה נִרְגָּזָה, אֲבָל לְאַט לְאַט נֶעֶשְׂתָה נְשִׁימָתוֹ סְדוּרָה יוֹתֵר, וְאָז הִנִיחוּהוּ וְשָׁקְדוּ עָלָיו שֶׁיְּהֵא יָשֵׁן בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה. פַּעַם בְּפַעַם נִכְנַס טוֹףּ לְבַקֵּר אֶת יְדִידוֹ כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד, כִּבְיָכֹל, “עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו”, וְדוֹמֶה הָיָה, שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹחָה מִן הַטִּפּוּל שֶׁמְּטַפְּלִים בַּחוֹלֶה. אַחַת מִיָּדָיו שֶׁל יוּףּ הָיְתָה תְּלוּיָה לְמַטָּה, מִחוּץ לַמִּטָּה, וְטוֹףּ לִקֵּק אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּמַרְאֵהוּ הִבִּיעַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְבוּת גְּדוֹלָה.

בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר עַצְמוֹ עָסְקוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּקְבוּרַת הַפְּגָרִים. הוֹבִילוּ אוֹתָם אֶל יַעַר הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק וּטְמָנוּם בְּבוֹר עָמֹק שֶׁחָפְרוּ בַּקַּרְקַע.

פְּגִיעָה זוֹ שֶׁל חַיּוֹת רָעוֹת, שֶׁסּוֹפָהּ עָלוּל הָיָה לִהְיוֹת רַע וּמַר מְאֹד, שִׁמְּשָׁה לֶקַח טוֹב לַקּוֹלוֹנִיסְטִים, וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא הָיוּ עוֹלִים עַל מִשְׁכָּבָם לִישֹׁון עַד שֶׁאֶחָד מֵהֶם בָּדַק אֶת הַגְּשָׁרִים כְּדֵי לִרְאוֹת אִם הֵם מוּנָפִים וּכְדֵי לְהִוָּכַח שֶׁאֵין לַחֲשֹׁשׁ לְהִתְנַפְּלוּת.

יָמִים אֲחָדִים הָיָה מַצָּבוֹ שֶׁל יוּףּ קָשֶׁה מְאֹד וְעוֹרֵר דְּאָגָה רַבָּה בְּלֵב הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, וְאוּלָם סוֹפוֹ שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל מַחֲלָתוֹ. מִבְנֵה גֵווֹ הַמּוּצָק נִצַּח, הַקַּדַּחַת רָפְתָה לְאַט לְאַט, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁהָיָה מִקְצָתוֹ רוֹפֵא, אָמַר עָלָיו שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ. בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאוֹגוּסְט הִתְחִיל שׁוּב לֶאֱכֹל. נֶב הֵכִין לוֹ מַטְעַמִּים נְעִימִים וּמְתוּקִים, וְהַחוֹלֶה אָכַל אוֹתָם בִּתְשׁוּקָה רַבָּה, כִּי אָכֵן עֲבֵרָה קַלָּה הָיְתָה בְּיָדוֹ שֶׁל יוּףּ: הוּא הָיָה לַקְקָן בְּמִקְצָת, וְנֶב לֹא הִשְׁתַּדֵּל מֵעוֹלָם לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב וּלְשָׁרֵשׁ מִלִּבּוֹ יֵצֶר רָע זֶה.

“וְכִי מַה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” עָנָה וְאָמַר לְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, שֶׁהוֹכִיחָהוּ פַּעַם אַחַת עַל שֶׁהוּא מְפַנֵּק אוֹתֹו יוֹתֵר מִדַּי, “יוּףּ עָלוּב זֶה אֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ תַעֲנוּגוֹת אַחֵרִים חוּץ מִתַּעֲנוּג הָאֲכִילָה, וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדִי לִגְמֹל לוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ עַל כָּל מַעֲשֵׂי הַשֵּׁרוּת שֶׁלּוֹ!”

לְאַחַר שֶׁשָּׁכַב יוּףּ עֲשָׂרָה יָמִים עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו. פְּצָעָיו חָיוּ, וְנִכָּר הָיָה שֶׁעוֹד מְעַט וּזְרִיזוּתוֹ וְכֹחוֹ יָשׁוּבוּ אֵלָיו כְּמִקֹּדֶם. הוּא הָיָה אֲחוּז בֻּלְמוּס הָאֲכִילָה, כְּדֶרֶךְ כָּל הַחוֹלִים הַשָּׁבִים לְאֵיתָנָם, וְהַכַּתָּב לֹא מָנַע אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת אוֹכֵל כַּאֲוַּת נַפְשׁוֹ, כִּי הוּא סָמַךְ עַל אוֹתוֹ הַחוּשׁ הַטִּבְעִי, אֲשֶׁר הַיְצוּרִים בַּעֲלֵי־הַבִּינָה חֲסֵרִים אוֹתֹו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וַאֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל הַקּוֹף מִלַּעֲבֹר עַל הַמִּדָּה. נֶב שָׁמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּרְאוֹתוֹ כִּי תַּאֲוַת־הָאֲכִילָה חָזְרָה לְתַלְמִידוֹ.

“אֱכֹל נָא, יוּףּ יַקִּירִי,” אָמַר הָרַב לַתַּלְמִיד, “וְאַל תְחַסֵּר נַפְשְׁךָ מִטּוֹבָה! אַתָּה שָׁפַכְתָּ אֶת דָּמְךָ בַּעֲדֵנוּ, וְחוֹבָה עָלַי לְהָשִׁיב לְךָ לְכָל הַפָּחוֹת מַה שֶׁאִבַּדְתָּ!”

פַּעַם אַחַת – הַדָּבָר הָיָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְאוֹגוּסְט – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹלוֹ שֶׁל נֶב שֶׁקָּרָא לַחֲבֵרָיו:

“אֲדוֹנִי כֹּורֶשׁ, אֲדוֹנִי גִדְעוֹן, אֲדוֹנִי הֶרְבֶּרְט וְאַתָּה פֶּנְקְרוֹף, בּוֹאוּ הֵנָּה! מַהֲרוּ וָבוֹאוּ!”

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִהֲרוּ וּבָאוּ לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל נֶב, שֶׁנִּמְצָא בְּאֹותָהּ שָׁעָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל יוּף.

“מַה נִהְיָתָה?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ!” הֵשִׁיב נֶב וְצָחַק צְחוֹק גָּדוֹל.

וּמַה רָאוּ עֵינֵיהֶם? הִנֵּה אֲשֶׁר רָאוּ: יוּףּ יָשַׁב עַל יַד הַדֶּלֶת שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְרַגְלָיו מְשֻׁלָּבוֹת תַּחְתָּיו כְּאַחַד הָעַרְבִיאִים וְהוּא מְעַשֵּׁן בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ!

“מִקְטַרְתִּי!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, הֲלֹאּ זוֹהִי מִקְטַרְתִּי שֶׁלִי! בֶּן־חַיִל אַתָּה יוּףּ, וַהֲרֵינִי נוֹתְנָהּ לְךָ בְּמַתָּנָה! עַשֵּׁן יַקִּירִי, עַשֵּׁן כִּלְבָבֶךָ!"

וְיוּףּ הֵפִיחַ הָלֹך וְהָפִיחַ מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה תִּימְרוֹת עָשָׁן עָבוֹת, וְנִכָּר הָיָה שֶׁהַעִשּׁוּן גָּרַם לוֹ הֲנָאָה לְאֵין שִׁעוּר.

כּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא תָּמַהּ בְּיוֹתֵר עַל הַמְאֹרָע הַזֶּה וְסִפֵּר לַחֲבֵרָיו כַּמָּה מַעֲשִׂים בְּקוֹפִים בְּנֵי תַּרְבּוּת, שֶׁהָיוּ לְהוּטִים אַחַר הַעִשּׁוּן.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה עָבְרָה מִקְטַרְתּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לְיָדוֹ שֶׁל מַר יוּףּ וְהָיְתָה תְּלוּיָה בְּחַדְרוֹ בְּיַחַד עִם כִּיס שֶׁל טַבַּק. הוּא הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָהּ בִּידֵי עַצְמוֹ וּמַדְלִיקָהּ בְּגַחֶלֶת בּוֹעֶרֶת, וְדוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ מְאֻשָּׁר בֵּין בַּעֲלֵי אַרְבַּע־הַיָּדַיִם שֶׁבָּעוֹלָם. מִסְתַּבֵּר מֵאֵלָיו, שֶׁהַצַּד הַשָּׁוֶה הַזֶּה שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם, הַיְנוּ, תַּאֲוַת הָעִשּוּן, חִזְּקָה בְּמִדָּה יְתֵרָה אֶת קִשְׁרֵי הַיְּדִידוּת הַקּוֹדְמִים שֶׁבֵּין הַסַּפָּן וְהַקּוֹף.

“אֶפְשָׁר שֶׁאָדָם הוּא,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף כַּמָּה פְעָמִים לְנֶב. “כְּלוּם הָיִיתָ תָּמֵהַּ, אִלּוּ הִתְחִיל פִּתְאֹם לְדַבֵּר עִמָּנוּ כְּאַחַד הָאָדָם?”

“חַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא הָיִיתִי תָּמֵהַּ כָּל עִקָּר,” הֵשִׁיב נֶב. “הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר, תְּמֵהַנִי עַל שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא חָסֵר אֶלָּא דִּבּוּר בִּלְבָד!”

“הֶאָח, כַּמָּה הָיָה מְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתִּי,” הוֹסִיף וְאָמַר הַסַּפָּן, “אִלּוּ פָּנָה אֵלַי בְּבֹקֶר לֹא־עָבוֹת אֶחָד וְאָמָר: פֶּנְקְרוֹף, הָבָה נַחֲלִיף אֶת הַמִּקְטָרוֹת!”

“אָמְנָם כֵּן.” הֵשִׁיב נֶב, “אַךְ אָסוֹן הוּא, שֶׁאִלֵּם הוּא מִלֵּדָה!”

מִשֶׁנִּכְנַס חֹדֶשׁ סֶפְטֶמְבֶּר, נִסְתַּיֵּם הַחֹרֶף כָּלִיל וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים חָזְרוּ לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם מִתּוֹךְ שְׁקִידָה רַבָּה.

מְלֶאכֶת בִּנְיַן הָאֳנִיָּה הִתְקַדְּמָה בִּמְהִירוּת. גָּמְרוּ לִסְפֹּן אֶת דַּפְנוֹתֶיהָ וְעָסְקוּ בְּשִׁכְלוּלָהּ מִבָּיִת. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה מַחֲסוֹר בְּעֵצִים, הִצִּיעַ פֶּנְקְרוֹף לָאִינְגֵ’נֵר לַעֲשׂוֹת בִּפְנִים הָאֳנִיָּה דֹּפֶן שְׁנִיָּה, כְּדֵי לְחַזֵּק עַל יְדֵי כָךְ אֶת הַבִּנְיָן כֻּלּוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא יָדַע מַה יֵלֵד יוֹם, לְפִיכָךְ הִסְכִּים לְהַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסַּפָּן, אֲשֶׁר רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶת הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ מוּצָקָה עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לְסֶפְטֶמְבֶּר נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַדֹּפֶן הַפְּנִימִית, אַף הוּקַם סִפּוּן הָאֳנִיָּה. אֶת הַדְּבָקִים פָקְקוּ תְּחִלָּה בִּנְעֹרֶת שֶׁל צִמְחֵי־יָם יְבֵשִׁים, שֶׁנָּעֲצוּ אוֹתָהּ בֵּין הַקְּרָשִׁים שֶׁל הַדֹּפֶן הַחִיצוֹנִית וְהַפְּנִימִית וְשֶׁל הַסִּפּוּן, וְאַחַר כָּפְרוּ אוֹתָם בְּזֶפֶת רוֹתַחַת שֶׁסִּפְּקוּ לָהֶם הָאֳרָנִים שֶׁבַּיַּעַר בְּשֶׁפַע מְרֻבֶּה.

סִדּוּרָהּ שֶׁל הָאֳנִיָּה הָיָה פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר. כְּדֵי שֶׁהָאֳנִיָּה תַּעֲמִיק לָשֶׁבֶת בַּמַּיִם עָמְסוּ עָלֶיהָ מַשָּׂא סְלָעִים, כְּאֶלֶף וּמָאתַיִם לִטְרָאוֹת מִשְׁקָלָם, חִבְּרוּ אוֹתָם בְּטִיחַ סִיד וְקֵרוּם בְּרִצְפַּת־עֵץ. לְמַעְלָה מִזֶּה הִתְקִינוּ בִּפְנִים הָאֳנִיָּה שְׁנֵי תָּאִים וְשְׁנֵי סַפְסָלִים לְאָרְכָּם, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים גַּם אַרְגָּזִים. בֵּין שְׁנֵי הַתָּאִים הוּקַם חַיִץ, וּשְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת, שֶׁנִּקְבְּעוּ בַּסִּפּוּן הָעֶלְיוֹן וְהָיוּ עֲשׂוּיוֹת לְהִסָּגֵר יָפֶה בְּמִכְסוֹת, הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת לָהֶם כְּנִיסָה.

לְתֹרֶן בָּחַר פֶּנְקְרוֹף בְּאֹרֶן צָעִיר, יְשַׁר־קוֹמָה שֶׁלֹּא הָיָה טָעוּן אֶלָּא שֶׁיַּקְצִיעוּהוּ בְּצוּרָה מְרֻבַּעַת בְּתַחְתִּיתוֹ וְיעַגְּלוּהוּ בִּקְצֵה רֹאשֹׁו. אֶת חֶלְקֵי־הַבַּרְזֶל לְתֹרֶן, לְהֶגֶה וּלְתֵבַת־הָאֳנִיָּה חִשְּׁלוּ בְּבֵית הַמַּפָּח אֲשֶׁר בַּקָּמִינִים. אָמְנָם מְלָאכְתָּם הָיְתָה גַּסָּה בְּמִקְצָת, אַךְ לְעֻמַּת זֶה הָיוּ כָּל הַחֲלָקִים מוּצָקִים כָּל צָרְכָּם. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר עָשׂוּ אֶת כְּלֻנְסָאוֹת הַתֹּרֶן, אֶת הַסְּמֹוכוֹת, אֶת הַמְּשׁוֹטִים וְדוֹמֵיהֶם, וּלְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלָאכְתָּם נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְנַסּוֹת מִיָּד אֶת הָאֳנִיָּה וְלָשׁוּט בָּהּ לְאֹרֶךְ חוֹפֵי הָאִי, כְּדֵי לִרְאוֹת כֵּיצַד הִיא מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי הַיָּם וְעַד כַּמָּה אֶפְשָׁר לִבְטֹחַ עָלֶיהָ.

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא הִזְנִיחוּ אֶת שְׁאָר הַמְּלָאכוֹת, שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹתָן. אָז הִרְחִיבוּ אֶת הָרְפָתִים אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה וְהִגְדִּילוּ אֶת אוֹצְרוֹת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, כִּי הַטְּלָאִים וְהַגְּדָיִים שֶׁנּוֹסְפוּ עַל עֵדֶר הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים דָּרְשׁוּ מָקוֹם לְרִבְצָם וְאֹכֶל. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מְבַקְּרִים בְאֹותוֹ הַזְּמָן אֶת שִׂרְטוֹן הַצְּדָפוֹת, אֶת גְדֶרֶת הַשְּׁפַנִים, אֶת מִכְרוֹת פַּחְמֵי הָאֶבֶן וְהַבַּרְזֶל וְכַמָּה חֲלָקִים שֶׁל יַעֲרֵי הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק, שֶׁלֹּא הָיוּ יְדוּעִים לָהֶם עַד עַכְשָׁו וְשֶׁהֲמוֹן בַּעֲלֵי־חַיִּים הָיוּ מְצוּיִים בָּהֶם. עַל כָּל אֵלֶּה, מָצְאוּ צְמָחִים חֲדָשִׁים, שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְהַגְדִּיל בַּיָּמִים הַבָּאִים אֶת אוֹצַר הַיְּרָקוֹת וְצִמְחֵי־הַמַּאֲכָל אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

בָּעֲשִׂירִי לְאוֹקְטָבֶּר הוֹרִידוּ אֶת הָאֳנִיָּה הַיָּמָה. פְּנֵי פֶּנְקְרוֹף הִבְהִיקוּ מִשִּׁמְחָה. הַכֹּל עָלָה יָפֶה וְהִצְלִיחַ הַצְלָחָה גְמוּרָה. אֶת הָאֳנִיָּה, שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ עֲרוּכָה כָּל צָרְכָּהּ עַל מִפְרָשָׂהּ, נִסָּהּ, תָּרְנָהּ וַחֲבָלֶיהָ, הִסִּיעוּ בְּסִיּוּעַ שֶׁל גְּלִילֵי־עֵץ עַד לִשְׂפַת הַחוֹף, וּכְשֶׁגָּאָה הַיָּם הָלֹךְ וְגָאֹה, הוּרְמָה עָל וְהִתְחִילָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִיעוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים תְּרוּעַת שִׂמְחָה, אַךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם צָהַל וְהֵרִיעַ פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר שִׂמְחָתוֹ פָּרְצָה וְעָבְרָה הַפַּעַם כָּל גְּבוּל. וְאָכֵן הָיָה לוֹ עַל מַה לִשְׁמֹחַ הַיּוֹם, כִּי לֹא דַיּוֹ שֶׁבִּצַּע אֶת מְלֶאכֶת הָאֳנִיָּה, אֶלָּא זָכָה לְהִתְמַנּוֹת לִקְבַרְנִיטָהּ. פֶּה אֶחָד הֶעֱלוּהוּ חֲבֵרָיו לְמַעֲלַת רַב־חוֹבֵל וְהִטִּילוּ עַל שִׁכְמוֹ אֶת מִשְׂרַת מַנְהִיג הָאֳנִיָּה.

כְּדֵי לָעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְרַב הַחוֹבֵל פֶּנְקְרוֹף וּלְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ, רָאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים צֹרֶךְ לִקְרֹא לָאָנִיָּה שֵׁם, כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, וּלְאַחַר שֶׁהָיוּ מְדַיְנִים וּמִתְוַכְּחִים שָׁעָה אֲרֻכָּה, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְכַנּוֹת אוֹתָהּ בְּשֵׁם “צְלֵחָה”.

בְּשָׁעָה שֶׁגֵּאוּת־הַיָּם הֵרִימָה אֶת “צְלֵחָה” לְמַעְלָה, הִכִּירוּ הַכֹּל שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם יָפֶה וַעֲתִידָה לִהְיוֹת כְּלִי־שַׁיִט מְעֻלֶּה, הָעוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים עִם כָּל רוּחַ מְצוּיָה וְשֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אָמְרוּ לַעֲרֹךְ עוֹד מַסַּע־נִסָּיוֹן אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם. מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה, נָשְׁבָה רוּחַ צֶחָה וְהַיָּם הָיָה נוֹחַ לַעֲבֹר בּוֹ, בְּיִחוּד לְאֹרֶךְ חוֹפוֹ הַדְּרוֹמִי, כִּי זֶה כְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ נָשְׁבָה מִפְּאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית.

“רְדוּ אֶל הָאֳנִיָּה! קוּמוּ וָרֵדוּ!” קָרָא רַב הַחוֹבֵל פֶּנְקְרוֹף.

וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁהִפְלִיגוּ בַּיָּם הֻצְרְכוּ לִסְעֹד סְעֻדַּת שַׁחֲרִית וְגַם לָקַחַת עִמָּם צֵדָה לַדָּרֶךְ, שֶׁמָּא יִקְרֶה מִקְרֶה וּמַסַּע־הַטִּיּוּל יֶאֱרַךְ עַד הָעָרֶב.

גַּם כּוֹרֶשׁ סְמִית דָּחַק אֶת הַשָּׁעָה וְאָץ לִבְחֹן וּלְנַסּוֹת אֶת הַסְּפִינָה הַזֹּאת, שֶׁנִּבְנְתָה עַל פִּי הַתָּכְנִית שֶׁנֶּעֶרְכָה עַל יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲצָתוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף הֻצְרַךְ כַּמָּה פְּעָמִים לְהַכְנִיס שִׁנּוּיִים בְּתָכְנִית זוֹ כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ הָיָה בִּטְחוֹנוֹ בִּסְפִינָה זוֹ גָדוֹל כְּבִטְחוֹנוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף, וְכֵיוָן שֶׁהַלָּז חָדַל מִלְּדַבֵּר עַל נְסִיעָה לְאִי תָּבוֹר, קִוָּה כּוֹרֶשׁ סְמִית שֶׁהַסַּפָּן חָזַר בּוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ. הוּא עָמַד עַל דַעְתּוֹ וְלֹא יָכֹל לְהַסְכִּים, שֶׁשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מֵחֲבֵרָיו יַעַרְבוּ לִבָּם לְהַרְחִיק לָשׁוּט בְּאַרְבָּה קְטַנָּה זוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְכִילָה חֲמִשָּׁה־עָשָׂר טוֹנִים.

בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וָחֵצִי עָלוּ הַכֹּל עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֲפִילוּ אֶת יוּףּ וְאֶת טוֹףּ. נֶב וְהֶרְבֶּרְט הֵרִימוּ אֶת הָעֹגֶן וְהֶעֱלוּ אֶת הַמִּפְרָשׂ הֶעָקוּם, וְהָאֳנִיָּה “צְלֵחָה”, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף הָיָה נוֹהֵג בָּהּ, הִפְלִיגָה אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם וְדֶגֶל לִינְקוֹלְן מִתְנוֹפֵף עַל רֹאשׁ תָּרְנָהּ.

כְּדֵי לָצֵאת מִתּוֹךְ מִפְרַץ־הַבְּרִית, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהָסֵב אֶת אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה כְּלַפֵּי הָרוּחַ, וּמִתֹּוךְ כָּךְ נוֹכְחוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לָדַעַת, שֶׁהָאֳנִיָּה שָׁטָה בִּמְהִירוּת מַסְפִּיקָה כָּל צָרְכָּהּ.

לְאַחַר שֶׁהִקִּיף אֶת כֵּף־הַמְּצִיאָה וְאֶת כֵּף־הַצִּפֹּרֶן, שָׁט פֶּנְקְרוֹף הָלֹךְ וָשׁוּט לְאֹרֶךְ הַחוֹף הַדְּרוֹמִי, וּמִשֶּׁעָבַר קִילוֹמֶטְרִים אֲחָדִים הֻבְרָר לוֹ, שֶׁ“צְּלֵחָה” יְכֹלָה לְהַלֵּךְ בִמְהִירוּת שֶׁל חֲמִשָּׁה חִבְּלִים לְשָׁעָה וְאֵינָהּ נוֹטָה מִן הַדֶּרֶךְ וְנוֹחָה הִיא לְהַטּוֹתָהּ אֶל כָּל רוּחַ.

נוֹסְעֵי “צְלֵחָה” צָהֲלוּ וְשָׂמֵחוּ. הִנֵּה זָכוּ לִסְפִינָה יָפָה, הָעֲלוּלָה לְהָבִיא לָהֶם בְּאַחַד הַיָּמִים תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, וְעַכְשָׁו הֲרֵי הֵם מְטַיְּלִים בָּהּ עַל פְּנֵי הַיָּם – מֶזֶג־הָאֲוִיר נָאֶה, הָרוּחַ צֶחָה, טִיּוּל נֶחְמָד!

פֶּנְקְרוֹף שָׁט בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם מִנֶּגֶד לִנְמַל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה מִילִין מִן הַחוֹף. מִכָּאן נִתְגַּלָּה הָאִי לְעֵין רוֹאִים לְכָל מְלֹא שִׁטְחוֹ וּלְכָל חֲלִיפוֹת הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר לְחוֹפוֹ, מִכֵּף־הַצִפֹּרֶן וְעַד לַכֵּף־הַזּוֹחֵל עִם שׁוּרוֹת הַיְּעָרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים עַל שְׂפָתוֹ, אֲשֶׁר עֲצֵי־הַמְּחָטִים שֶׁבָּהֶם נִבְדְּלוּ בְּמַרְאֵיהֶם מִן הָאִילָנוֹת הָאֲחֵרִים, שֶׁזֶּה עַתָּה הִתְחִילוּ לְהָצִיץ צִיץ, וְעִם הַר־פְרַנְקְלִין שֶׁהִתְנַשֵּׂא בְּרוּם גָּבְהוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה וְרֹאשׁוֹ מְעֻטָּר עֲטֶרֶת שֶׁלֶג.

“מַה יָפֶה הַמַּרְאֶה!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, הָאִי שֶׁלָּנּוּ טוֹב וְיָפֶה הוּא,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “הֲרֵינִי אוֹהֵב אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת אִמִּי הוֹרָתִי! הוּא קִבֵּל אוֹתָנוּ בְּחֶסֶד כָּאֲשֶׁר בָּאנוּ אֵלָיו אֻמְלָלִים וְחַסְרֵי כֹּל, וְעַכְשָׁו מַה חֲסֵרִים חֲמֵשֶׁת בָּנָיו, אֲשֶר נָפְלוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם?”

“לֹא מְאוּמָה!” הֵשִׁיב נֶב. “אֵין אָנוּ חֲסֵרִים מְאוּמָה, אֲדוֹנִי רַב הַחוֹבֵל!”

וּשְׁנֵי אַנְשֵׁי־הַחַיִל הָאֵלֶּה הֵרִיעוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תְּרוּעַת “הוּרָה” אַדִּירָה לִכְבוֹד הָאִי שֶׁלָּהֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד גִּדְעוֹן סְפִּילֶט נִשְׁעָן אֶל הַתֹּרֶן וְהוּא רוֹשֵׁם אֶת הַמַּרְאוֹת שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְעֵינָיו.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִבִּיט אֶל הָאִי וְלֹא דִּבֵּר דָּבָר.

“וּבְכֵן, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” פָּנָה וְאָמַר אֵלָיו פֶּנְקְרוֹף, “מַה דַּעְתְּךָ עַל הַסְּפִינָה שֶׁלָּנּוּ?”

“דּוֹמֶה, שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת כַּשּׁוּרָה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“טוֹב אֵפוּא! וּכְלוּם סָבוּר אַתָּה עַכְשָׁו, שֶׁטּוֹבָה הִיא לְמַדַּי לַעֲרֹךְ בָּהּ גַם נְסִיעָה יוֹתֵר אֲרֻכָּה?”

“אֵיזוֹ נְסִיעָה, פֶּנְקְרוֹף?”

“כְּגוֹן נְסִיעָה אֶל הָאִי תָּבוֹר?”

“יְדִידִי,” עָנָה וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “סָבוּר אֲנִי שֶׁבִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ וְהַדְּחָק אֵין לָנוּ לְהַסֵּס מִלְּהַפְקִיד עַצְמֵנוּ בְּיַד “צְלֵחָה” אֲפִילוּ לְשֵׁם נְסִיעָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה מִזּוֹ; אֶפֶס הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ, שֶׁלִּבִּי נוֹקְפִי לְתִתְּךָ לָלֶכֶת אֶל הָאִי תָּבוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם צֹרֶךְ לְכָךְ.”

“כָּך טִיבוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁהוּא נִכְסָף לְהַכִּיר אֶת שְׁכֵנָיו,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהֶחֱזִיק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. “הָאִי תָּבוֹר שְׁכֵנֵנוּ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׁכֵנֵנוּ הָאֶחָד הוּא! וַהֲרֵי הַנִּמּוּס דּוֹרֵשׁ שֶׁנִּפְקְדֶנּוּ בְּבִקּוּר!”

“חֲזִיז וָרָעַם!” קָרָא גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “הַרְאִיתֶם אֶת יְדִידֵנוּ פֶּנְקְרוֹף כֵּיצַד הוּא לָהוּט אַחַר מִדּוֹת הַנִּמּוּס וּמִנְהֲגֵי הַכָּבוֹד!”

“אֵינִי לָהוּט אַחַר כְּלוּם,” טָעַן הַסַּפָּן, אֲשֶׁר סֵרוּבוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר הִרְגִּיזוֹ וַאֲשֶׁר יַחַד עִם זֶה לֹא רָצָה לִגְרֹם לוֹ צַעַר.

“הָשִׁיבָה אֶל לִבְּךָ, פֶּנְקְרוֹף,” הוֹסִיף וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁאִי אַתָּה יָכֹל לִנְסֹעַ אֶל הָאִי תָּבוֹר לְבַדֶּךָ.”

“דַּי לִי בְּבֶן־לְוָיָה אֶחָד.”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. “אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי סַכָּנָה הִיא שֶׁתִּגְזֹל מִן הַקּוֹלוֹנְיָה שֶׁל הָאִי לִינְקֹולְן שְׁנַיִם מֵחֲמֵשֶׁת חֲבֵרֶיהָ!”

“מִשֵּׁשֶׁת חֲבֵרֶיהָ!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “הֵן שָׁכַחְתָּ אֶת יוּףּ!”

“מִשִּׁבְעַת חֲבֵרֶיהָ!” הוֹסִיף נֶב. “הֲרֵי טוֹףּ אֵינוֹ נוֹפֵל מִיּוּףּ!”

“אֵין שׁוּם סַכָּנָה בַּדָּבָר, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” שׁוּב עָנָה וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אֶפְשָׁר, פֶּנְקְרוֹף; אֲבָל הֲרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְךָ, שֶׁנְּסִיעָה זוֹ אֵין צֹרֶך בָּהּ וְאֵין לָבוֹא עַל יָדָהּ אֲפִילוּ לִידֵי סָפֵק שֶׁל סַכָּנָה.”

הַסַּפָּן קְשֵׁה־הָעֹרֶף לֹא הֵשִׁיב דָּבָר וְהִפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה עַל מְנָת לְהַתְחִיל בָּהּ שׁוּב לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה. אֶפֶס הוּא לֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ וְלאֹ שִׁעֵר, שֶׁעָתִיד לִקְרוֹת מִקְרֶה, אֲשֶׁר יְסַיֵּעַ בְּיָדוֹ וַאֲשֶׁר יַהֲפֹךְ אֶת הַנְּסִיעָה לָאִי תָּבוֹר מֵעִנְיָן שֶׁל קַפְּרִיסָה, שֶׁיָּצְאוּ עָלֶיהָ עוֹרְרִין, לְעִנְיָן שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ וְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת.

מִקְרֶה זֶה נִזְדַּמֵּן עַד מְהֵרָה. לְאַחַר שֶׁשָּׁטָה “צְלֵחָה” זְמַן־מָה בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם, הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ אֶל נְמַל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ וְהִתְחִילָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף. מִן הַהֶכְרַח הָיָה לִבְדֹּק אֶת הַמַּעֲבָרוֹת הַצָּרִים שֶׁבֵּין הַשִּׂרְטֹונוֹת וּבֵין שׁוּרוֹת הַסְּלָעִים, כְּדֵי לְהַצִיב בָּהֶם צִיּוּנִים, אִם יִהְיֶה צֹרֶךְ בְּכָךְ, כִּי הַמִּפְרָץ הַקָּטֹן עָתִיד הָיָה לְשַׁמֵּשׁ נָמֵל לָאֳנִיָּה.

הָאֳנִיָּה הִתְקָרְבָה אֶל הַחוֹף מַהֲלָךְ חֲצִי מִיל וּפֶנְקְרוֹף אָנוּס הָיָה לַחְתֹּר בִּזְרִיזוּת כְּדֵי לָשׁוּט כְּנֶגֶד הָרוּחַ. מְהִירוּתָהּ שֶׁל “צְלֵחָה” נִתְמַעֲטָה עַד מְאֹד, כִּי הָרוּחַ הַמְּנַשֶּׁבֶת עַל הַחוֹף נֶעֶצְרָה עַל יְדֵי שְׂפַת הַיָּם הַגְּבוֹהָה וְלֹא הֵפִיחָה בַּמִּפְרָשִׂים אֶלָּא בְּרִפְיוֹן, וְהַיָּם הָיָה דוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְחֶלְקַת רְאִי, אֲשֶׁר אַךְ לְעִתִּים הֶעֱלָה מַשַּׁב הָרוּחַ עַל פָנֶיהָ סִלְסוּלֵי גַלִּים קְלִילִים.

הֶרְבֶּרְט עָמַד בְּרֹאשׁ הָאֳנִיָּה, כְדֵי לְהוֹרוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָלֶיהָ לָלֶכֶת בָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּעֲבָרוֹת הַצָּרִים, וּפִתְאֹם הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא:

“כַּוֵּן לְצַד הָרוּחַ, פֶּנְקְרוֹף, כַּוֵּן לְצַד הָרוּחַ!”

“מַה הַדָּבָר?” קָרָא הַסַּפָּן בְּקוּמוֹ מֵעַל מוֹשָׁבוֹ. “כְּלוּם סֶלַע?”

“לֹא… עֲמֹד רֶגַע,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט… “אֵינִי רוֹאֶה הֵיטֵב… נְטֵה עוֹד מְעַט לְצַד הָרוּחַ… כָּךְ יָפֶה… נְטֵה עוֹד מְעַט.”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁתַּטַּח הָעֶלֶם מְלוֹא קֹומָתוֹ עַל שְׂפַת הָאֳנִיָּה וּמִהֵר וְהוֹרִיד אֶת יָדוֹ הַמַּיְמָה וְקָם וְקָרָא:

“הֲרֵי בַּקְבּוּק!”

הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ בַּקְבּוּק, שֶׁהֶעֱלָהוּ מִן הַיָּם בְּמֶרְחָק שֶׁל חִבְּלִים אֲחָדִים מִן הַחוֹף.

כּוֹרֶשׁ סְמִית נָטַל אֶת הַבַּקְבּוּק בְּיָדוֹ וּבְלִי דַבֵּר דָּבָר חִלֵּץ אֶת הַפְּקָק שֶׁלּוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ פִּסַּת נְיָר רְטֻבָּה, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר:

“שְׁבוּר־אֳנִיָּה… אִי תָּבוֹר: 153⁰ מַעֲלַת אֹרֶךְ מַעֲרָבִי – '11 37⁰ מַעֲלוֹת רֹחַב דְּרוֹמִי.”

פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר

נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְהַפְלִיג בַּיָּם – הַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת – הֲכָנוֹת – שְׁלֹשֶׁת הַנּוֹסְעִים – הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן – הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי – הָאִי תָּבוֹר – חִפּוּשִׂים עַל שְׂפַת הַיָּם – חִפּוּשִׂים בַּיַּעַר – אֵין נֶפֶש אָדָם – בַּעֲלֵי חַיִּים – צְמָחִים – דִּירָה עֲזוּבָה

“שְׁבוּר־אֳנִיָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “אָדָם עָזוּב עַל פְּנֵי הָאִי תָּבוֹר הָרָחוֹק מְאִתָּנוּ אַךְ מֵאוֹת מִילִין אֲחָדוֹת! הוֹי, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, הֲרֵינִי מְקַוֶּה שֶׁשּׁוּב לֹא תִּתְנַגֵּד לַנְּסִיעָה, שֶׁעָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתִּי?”

“שׁוּב לֹא אֶתְנַגֵּד, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתָּה תַּפְלִיג בִּמְהֵרָה עַד כַּמָה שֶׁאֶפְשָׁר.”

“מָחָר?”

“הֵן, הַפְלֵג מָחָר.”

הָאִינְגֵ’נֵר הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת פִּסַּת־הַנְּיָר, שֶׁהוֹצִיא מִתּוֹךְ הַבַּקְבּוּק. הוּא הִסְתַּכֵּל בָּהּ, הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר אָמַר:

“מִתֹּוךְ תְּעוּדָה זוֹ וְעַל פִּי צוּרַת הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים עָלֶיהָ, אָנוּ יְכֹלִים, יְדִידַי, לְהַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה הַזֹאת: רֵאשִׁית, בָּרִי הוּא, שֶׁאוֹתוֹ שְׁבוּר־אֱנִיָּה הַיּוֹשֵׁב עַל הָאִי תָּבוֹר הֲרֵיהוּ אָדָם בָּקִי בְּעֶסְקֵי יָם, שֶׁכֵּן הוּא קוֹבֵעַ אֶת מַעֲלַת הָרֹחַב וּמַעֲלַת הָאֹרֶךְ שֶׁל הָאִי, וּקְבִיעָתוֹ שֶׁלּוֹ מַתְאִימָה לַקְּבִיעָה שֶׁלָּנוּ, פְּרָט לְדַק אֶחָד; וְהַשֵּׁנִית בָּרִי הוּא, שֶׁהִנֵּהוּ אִישׁ אַנְגְּלִי אוֹ אֲמֵרִיקָנִי, שֶׁהֲרֵי הַתְּעוּדָה כְּתוּבָה אַנְגְּלִית.”

”מַסְקָנָה זוֹ הֶגְיוֹנִית הִיא כָּל צָרְכָּהּ," אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וּמְצִיאוּתוֹ שֶׁל שְׁבוּר־אֳנִיָּה זֶה פּוֹתֶרֶת לָנוּ אֶת חִידַת הַתֵּבָה, שֶׁצָּפָה וּבָאָה אֶל חוֹף הָאִי שֶׁלָּנוּ. כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא שְׁבוּר־אֳנִיָּה, הֲרֵי בָּרִי הוּא שֶׁאֵרַע שֶׁבֶר־אֳנִיָּה. וַאֲשֶר לִשְׁבוּר אֳנִיָּה זֶה, אַשְׁרֵי גּוֹרָלוֹ, שֶׁנִּצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לִבְנוֹת אֳנִיָּה זוֹ וְלִבְחֹן אוֹתָהּ דַּוְקָא הַיּוֹם, כִּי אִלּוּ נִדְחָה הַטִּיּוּל שֶׁלָּנוּ לְיוֹם אֶחָד, וַדַּאי נִשְׁבַּר הַבַּקְבּוּק אֶל הַסְּלָעִים,”

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “אַךְ מִקְרֶה מֻצְלָח הוּא, שֶׁ”צְּלֵחָה" עָבְרָה בְּמָקוֹם זֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַבַּקְבּוּק הָיָה עֲדַיִן צָף וּמְשׁוֹטֵט כָּאן."

“וְכִי אֵין דָּבָר זֶה מֻפְלָא בְּעֵינֶיךָ?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת פֶּנְקְרוֹף.

“כָּל זֶה אַךְ מִקְרֶה הוּא בְּעֵינַי וְלֹא יוֹתֵר,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן. “אוֹ כְּלוּם רוֹאֶה אַתָּה בָּזֶה, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע? הֲרֵי בַּקְבּוּק זֶה צָרִיךְ הָיָה לָצוּף וְלָבוֹא אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת, וּמַה פֶּלֶא בַּדָּבָר שֶׁבָּא הֵנָּה?”

“אֶפְשָׁר שֶׁצָּדַקְתָּ, פֶּנְקְרוֹף,” עָנָה הָאִינְגֵ’נֵר, “וְאַף עַל פִּי כֵן…”

“אֶפֶס,” הֵעִיר הֶרְבֶּרְט, “כְּלוּם אֵין שׁוּם סִמָּן לַדָּבָר, שֶׁבַּקְבּוּק זֶה הָיָה צָף עַל פְּנֵי הַיָּם יָמִים רַבִּים?”

“אֵין שׁוּם סִמָּן לַדָּבָר,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה, כִּי גַם הַתְּעוּדָה נִכְתְּבָה לִפְנֵי זְמָן מוּעָט. וְאַתָּה כּוֹרֶשׁ, מַה דַּעְתְּךָ בְּעִנְיָן זֶה?”

“קָשֶׁה לִי לְהוֹצִיא מִשְפָּט לַאֲמִתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה.” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְאוּלָם מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר!”

וְעַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בְּשִׂיחָה זוֹ לֹא הָיוּ יָדָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף בְּטֵלוֹת מֵעֲבוֹדָה. הוּא הִטָּה אֶת “צְלֵחָה” לְעֵבֶר הָרוּחַ וּמִיָּד הִתְנוֹפְפוּ כָּל מִפְרָשֶׂיהָ וְהִיא שָׁטָה בִּמְהִירוּת אֶל כֵּף־הַצִּפֹּרֶן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַכֹּל מְהַרְהֲרִים בִּשְׁבוּר־אֳנִיָּה זֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הָאִי תָּבוֹר. וְכִי יֵשׁ עוֹד שָׁהוּת לְהַצִּילוֹ? אָכֵן גָּדוֹל הָיָה הַמְאֹרָע הַזֶּה בְּחַיֵּי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים! הֵם עַצְמָם לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁבוּרֵי־אֳנִיָּה וְלִבָּם הָיָה דוֹאֵג, שֶׁמָּא לֹא הֵאִירָה הַהַצְלָחָה אֶת פָּנֶיהָ לְאוֹתוֹ הָאֻמְלָל כְּשֵׁם שֶׁהֵאִירָה לָהֶם, וּלְפִיכָךְ רָאוּ חוֹבָה לְעַצְמָם לְמַהֵר לִישׁוּעָתוֹ וּלְרַוְחָתוֹ.

הָאֳנִיָּה הִקִּיפָה אֶת כֵּף־הַצִּפֹּרֶן וּבְאַרְבַּע שָׁעוֹת הִשְׁלִיכָה עֹגֶן סָמוּךְ לְתוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב דָּנוּ עַל פָּרָשַׁת הָאֶכְּסְפֶּדִיצְיָה וְקָבְעוּ אוֹתָהּ לְכָל פְּרָטֶיהָ. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, כִּי רַק פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט לְבַדָּם יַעַרְכוּ נְסִיעָה זוֹ, לְפִי שֶׁהָיוּ בְּקִיאִים בְּהַטָּיַת אֳנִיַּת מִפְרָשׁ וּבְהַנְהָגָתָהּ. אִם יֵצְאוּ לַדֶּרֶךְ לְמָחָר, בְּאַחַד־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר, יַגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם בַּשְּׁלֹשָׁה־עָשָׂר בַּבֹּקֶר, כִּי לְפִי מִפְנֵה הָרוּחַ הַמְנַשֶּׁבֶת הָיְתָה לְאֵל יָדָם לַעֲבֹר אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִילִין בְּמֶשֶךְ אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה שָׁעוֹת. וּמִתּוֹךְ שֶׁסְּבוּרִים הָיוּ שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי יִשְׁהוּ יוֹם אֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים תֶּאֱרַךְ נְסִיעָתָם בַּחֲזָרָה, לְפִיכָךְ שִׁעֲרוּ שֶׁבְּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ וַדַּאי יָשׁוּבוּ אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן. מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה, הַבָּרוֹמֵטֶר עָלָה וְהָרוּחַ הָיְתָה נוֹחָה לִנְסִיעָה – כָּל אֵלֶּה הָיוּ סִמָּנִים טוֹבִים שֶׁהָאֲנָשִׁים אַמִּיצֵי הַלֵּב הַלָּלוּ, אֲשֶׁר הַחוֹבָה שֶׁל גְּמִילוּת חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת אִלְּצָה אוֹתָם לְהַרְחִיק נְדוֹד מֵאַדְמַת הָאִי שֶׁלָּהֶם, וַדַּאי יַשִּׂיגוּ אֶת מַטְרָתָם וְדַרְכָּם תִּהְיֶה מֻצְלַחַת.

הִנֵּה כִּי כֵן הֶחֱלִיטוּ, כִּי כּוֹרֶשׁ סְמִית, נֶב וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט יִשָּׁאֲרוּ בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית; אֲבָל רוּחוֹ שֶׁל גִדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא הָיְתָה נוֹחָה מֵהַחְלָטָה זוֹ וְהוּא עִרְעֵר עָלֶיהָ. הוּא לֹא יָכֹל לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁל כַּתָּב בְּעִתּוֹן “נְיוּ־יוֹרְק־הֵרָלְד,” וּלְפִיכָךְ עָמַד וְהוֹדִיעַ, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַפְלִיג אֶל אוֹתוֹ הָאִי אֲפִילוּ דֶּרֶךְ שְׂחִיָּה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ מִקְרֶה רַב־עִנְיָן כָּזֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ. אִי לָזֹאת אֲנוּסִים הָיוּ לְוַתֵּר לוֹ וּלְשַׁתֵּף גַּם אוֹתוֹ בַּנְּסִיעָה.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הֶעֱבִירוּ אֶל הָאֳנִיָּה כְּלֵי־לִינָה, כֵּלִים, נֶשֶׁק, צָרְכֵי־יְרִיָּה, קָמְפַּס וְצָרְכֵי־אֹכֶל לִשְמוֹנָה יָמִים. טְעִינָה זוֹ גָּמְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּמְהִירוּת יְתֵרָה וּמִיָּד חָזְרוּ וְעָלוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

לְמָחָר כְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר נִפְרְדוּ אֵלֶּה מֵאֵלֶּה בְּלֵב נִפְעָם וּמִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת; פֶּנְקְרוֹף גֹּולֵל אֶת הַמִּפְרָשִׂים וְהֵשִׁיט אֶת הָאֳנִיָּה כְּלַפֵּי כֵּף־הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי לְהַפְלִיג מִשָּׁם לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית.

“צְלֵחָה” כְּבָר הִרְחִיקָה מִן הַחוֹף מַהֲלָךְ אַרְבָּעָה מִילִין, וְהִנֵּה רָאוּ הַנּוֹסְעִים עָלֶיהָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁעָמְדוּ עַל הָרָמָה אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְרָמְזוּ לָהֶם רְמִיזוֹת שֶׁל בִּרְכַּת שָׁלוֹם אַחֲרוֹנָה. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְנֶב.

“יְדִידֵנוּ!” קָרָא אֲלֵיהֶם גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “זוֹהִי פְּרִידָתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז יָשַׁבְנוּ יַחַד חֲמִשָּׁה־עָשָׂר חֹדֶשׁ!”

פֶּנְקְרוֹף, הַכַּתָּב וְהֶרְבֶּרְט הֵשִׁיבוּ לָהֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּרָכָה תַּחַת בְּרָכָה בִּרְמִיזוֹת־יָד, וְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית נֶעֱלַם עַד מְהֵרָה אֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר לַכֵּף.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁעוֹת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹנוֹת שָׁטָה “צְלֵחָה” הָלֹךְ וָשׁוּט מִנֶּגֶד לַחוֹף הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, אֲשֶׁר עַד מְהֵרָה נִרְאָה מַרְאֵהוּ כְּסַל יָרוֹק, שֶׁהַר־פְרַנְקְלִין מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה מִתּוֹכוֹ. מְרוֹמֵי הָאִי נִרְאוּ מֵרָחוֹק שְׁפָלִים בְּיוֹתֵר, וְהַדְּמוּת שֶׁהֵם שִׁוּוּ לָאִי לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹבְרוֹת עַל פָּנָיו וּלְעוֹרֵר בְּלֵב הַסַּפָּנִים אֶת הַחֵפֶץ לָרֶדֶת עַל חוֹפָיו.

בְּשָׁעָה אַחַת עָבְרוּ עַל פְּנֵי כֵּף־הַזּוֹחֵל בְּמֶרְחָק שֶׁל עֲשָׂרָה מִילִין מִן הַחוֹף. מִמֶּרְחָק זֶה שׁוּב אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין כְּלָל אֶת הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי, שֶׁהִשְׂתָּרַע עַד לִשְׁלוּחוֹת הַר־פְרַנְקְלִין, וְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת לְאַחַר כָּךְ נֶעֱלַם כָּל הָאִי לִינְקוֹלְן בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק.

“צְלֵחָה” שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם יָפֶה כָּל צָרְכָּהּ. הִיא הִתְרוֹמְמָה בְּקַלּוּת יְתֵרָה עַל רָאשֵׁי הַגַּלִּים וְצָפָה בִּמְהִירוּת. פֶּנְקְרוֹף הֵנִיף גַּם אֶת הַמִּפְרָשׂ הֶעָקוּם וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ בְּקַו יָשָׁר כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת אָרְחוֹ לְפִי הַקָּמְפַּס.

פַּעַם בְּפַעַם מִלֵּא הֶרְבֶּרְט אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף לְיַד הַהֶגֶה וְנָהַג בּוֹ בְּיַד חָרוּצָה וּבְטוּחָה כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא נָטָה אַף נְטִיָּה כָּל שֶׁהִיא מִן הָאֹרַח, וְרוּחַ הַסַּפָּן הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנּוּ.

בֵּינָתַיִם הָיָה גִדְעוֹן סְפִּילֶט מְסַפֵּר עִם הָאֶחָד וְעִם הַשֵּׁנִי, וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ שָׁלַח גַם הוּא אֶת יָדוֹ לְהַנְהִיג אֶת הָאֳנִיָּה. דַּעַת רַב הַחוֹבֵל הָיְתָה נוֹחָה מְאֹד מִן הַמַּלָּחִים שֶׁלּוֹ וְהוּא הִבְטִיחַ לְכָל אֶחָד “רְבִיעִית יַיִן בְּעַד כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר.”

בָּעֶרֶב הִבְהִיק שָׁעָה קַלָּה חֶרְמֵשׁ הַלְּבָנָה, שֶׁעֲדַיִן עָמְדָה בְּחִדּוּשָׁהּ, וְאַחַר שָׁב וְכָבָה. הַלַּיְלָה הָיָה אָפֵל, אֶלָּא שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ זְרוּעִים כּוֹכָבִים, סִמָּן שֶׁמָּחָר עָתִיד לִהְיוֹת יוֹם בָּהִיר.

פֶּנְקְרוֹף חָזַר וְקִפֵּל אֶת הַמִּפְרָשׂ הֶעָקוּם מִתּוֹךְ חֲשָׁשָׁה שֶׁמָּא יִתְקֹף פִתְאֹם גַּל רוּחַ אֶת רֹאשׁ הַתֹּרֶן. אֶפְשָׁר שֶׁזְּהִירוּת זוֹ הָיְתָה מְיֻתֶּרֶת לְגַבֵּי לַיְלָה כָּזֶה, שֶׁהָיָה לַיִל שָׁקֵט גָּמוּר, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף הָיָה סַפָּן מְנֻסֶּה בְּיוֹתֵר, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָטִיל בֹּו דֹפִי עַל מַעֲשָׂיו.

הַכַּתָּב יָשֵׁן מִקְצָת הַלַּיְלָה, תַּחַת אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט עָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר בַּזֶּה אַחַר זֶה לְיַד הַהֶגֶה מִקֵּץ כָּל שָׁעָתָיִם. הַסַּפָּן סָמַךְ עַל הֶרְבֶּרְט כְּעַל עַצְמוֹ גּוּפוֹ, וְהָעֶלֶם הַצָּעִיר אִמֵּת אֶת הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל יְדֵי קֹר רוּחוֹ וּבִינָתוֹ הַיְתֵרָה. פֶּנְקְרוֹף הִפְקִיד בְּיָדוֹ אֶת הַנְהָגַת הָאֳנִיָּה כְּרַב־חוֹבֵל לַמִּשְׁנֶה שֶׁלּוֹ, וְהֶרְבֶּרְט לֹא הִטָּה אֶת “צְלֵחָה” מֵאָרְחָהּ אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

הַלַּיְלָה וְגַם הַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הוּא יוֹם הֵשְּׁנֵים־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר עָבְרוּ בְּשָׁלוֹם. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵישִׁירוּ לָלֶכֶת לִפְאַת דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית. וּמֻבְטָחִים הָיוּ שֶׁ“צְּלֵחָה” עֲתִידָה לְהַגִּיעַ אֶל עֶצֶם הָאִי תָּבוֹר, אִם אַךְ זֶרֶם בִּלְתִּי יָדוּעַ לֹא יַטֶּנָּה מֵאָרְחָהּ הַצִּדָּה.

הַיָּם רְחַב־הַיָּדַיִם, שֶׁעָבְרָה בּוֹ הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה, הָיָה כֻּלּוֹ רֵיק וְשׁוֹמֵם. רַק לְעִתִּים טָס וְעָבַר בֵּמֶּרְחָק עוֹף גָּדוֹל, אַלְבַּטְרוֹס אוֹ פְרֵיגָטָה, וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט שָׁאַל אֶת עֵצְמוֹ, אִם אֵין הָאֶחָד מֵהֶם אוֹתוֹ טַיַּס־הָאֲוִיר הָאַדִּיר, אֲשֶׁר שָׁלַח עַל יָדוֹ אֶת דְּבָרוֹ לָעִתּוֹן “נְיוּ־יוֹרְק־הֵרָלְד.” הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ הָיוּ יִצּוּרֵי־הַחַיִּיםּ הַיְּחִידִים, שֶׁנִּזְדַמְּנוּ עַל פְּנֵי אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס, הַמֻּנָּח בֵּין הָאִי תָּבוֹר וּבֵין הָאִי לִינְקוֹלְן.

"וַהֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִים עַכְשָׁו בְּעוֹנַת הַשָּׁנָה, שֶׁצַּיָּדֵי־הַתַּנִינִים נוֹהֲגִים לְבַקֵּר בָּהּ אֶת הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָׁקֵט, עָנָה וְאָמַר הֶרְבֶּרְט. “בְּחַיַּי, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ יָם אַחֵר הֶעָזוּב וְשׁוֹמֵם כַּיָּם הַזֶּה!”

“אֵין יָם זֶה שָׁמֵם כָּל עִקָּר!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“מַה אַתָּה סָח?” שָאַל הַכַּתָּב.

“דְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם: אֵין הַיָּם שָׁמֵם, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ שָׁטִים עָלָיו! כְּלוּם חוֹשֵב אַתָּה אֶת הָאֳנִיָּה שֶׁלָּנוּ לִפְלִיטַת־יָם וְאֶת עַצְמֵנוּ לַחֲזִירֵי־יָם?”

וּפֶנְקְרוֹף צָחַק מִקֶּרֶב לֵב לַמַּהֲתַלָּה שֶׁל עַצְמוֹ.

לִפְנוֹת עֶרֶב אָמְדוּ שֶׁ“צְּלֵחָה” עָבְרָה מִשְׁעַת יְצִיאָתָהּ מִן הָאִי לִינְקוֹלְן מַהֲלָךְ שֶל מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִילִין, וְכֵיוָן שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַזְּמָן חָלְפוּ שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת, נִמְצָא שֶׁהִיא שָׁטָה שְׁלֹשָׁה מִילִין וּשְׁלִישִׁית הַמִּיל לְשָׁעָה. הָרוּחַ רָפְתָה וְהָלְכָה הָלֹךְ וָשֹׁךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן קִוּו הַּנּוֹסְעִים לָבוֹא לְמָחָר בַּבֹּקֶר אֶל הָאִי תָּבוֹר, אִם אַךְ לֹא טָעוּ בָּאֹמֶד וְאִם הָאֳנִיָּה לֹא נָטְתָה מִמַּסְלוּלָהּ הַיָּשָׁר.

בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁבֵּין יוֹם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר וְהַשְּׁלֹשָׁה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר, לֹא נָתַן אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה שֵׁנָה לְעֵינָיו. הֵם הָיוּ מְצַפִּים לְיוֹם הַמָּחָר בְּלֵב נִפְעָם. הֲרֵי אַחֲרִית הַמַּסָּע הַזֶּה הָיְתָה כָּל כָּךְ מְפֻקְפָּקָה! כְּלוּם בֶּאֱמֶת הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים אֶל הָאִי תָּבוֹר? וְאוֹתוֹ הָאִישׁ, אוֹתוֹ הַפָּלִיט שֶׁל אֳנִיָּה שֶׁנִּטְרְפָה, אֲשֶׁר לְשֵׁם הַצָּלָתוֹ הִפְלִיגוּ בַּיָּם, כְּלוּם עוֹדֶנּוּ חָי? וּמִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ? אֶפְשָׁר שֶׁבִּיאָתוֹ אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן תַּשְׁבִּית אֶת הַשָּׁלוֹם וְאֶת הָאַחְדוּת, שֶׁשָּׂרְרוּ עַד עַכְשָו בְּקֶרֶב אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה? וּמִי יוֹדֵעַ אִם יֹאבֶה בִּכְלָל לְהָמִיר אֶת בֵּית כִּלְאוֹ שֶׁל עַכְשָׁו בְּבֵית־כֶּלֶא אַחֵר? כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ, הָעֲתִידוֹת לְהִפָּתֵר בְּיוֹם מָחָר, גָּזְלוּ אֶת מְנוּחָתָם וְלאֹ הִנִּיחוּ לָהֶם לִישׁוֹן, וְעִם הָנֵץ בְּרַק אוֹר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן כּוֹנְנוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם כְּלַפֵּי הָאֹפֶק הַמַּעֲרָבִי וְתָרוּ אֶת קַצְוֵי מֶרְחַקֵּי הַיָּם.

סָמוּךְ לַשָּעָה הַשִּׁשִּׁית בַּבֹּקֶר עָמַד פֶּנְקְרוֹף וְקָרָא: “אֶרֶץ!”

וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כִּי פֶּנְקְרוֹף טָעָה, לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, כִי הָאֳנִיָּה קְרוֹבָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

מִי יְמַלֵּל אֶת שִׁמְחָתָם שֶׁל שְׁלֹשֶׁת אַנְשֵׁי “צְלֵחָה”! הֵן בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת תִּדְרֹךְ רַגְלָם עַל אַדְמַת הָאִי!

הָאִי תָּבוֹר, אֲשֶׁר חוֹפָיו הָיוּ שְׁפָלִים וּשְׁטוּחִים וְשֶׁלֹּא הִתְרוֹמֵם מִתֹּוךְ מְצוּלוֹת הַיָּם אֶלָּא מְעַט, הָיָה מֻנָּח לִפְנֵיהֶם בְּמֶרְחָק שֶׁל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר מִילִין. אֶת פְּנֵי “צְלֵחָה” שֶׁהָיוּ מָפְנִים עַד עַכְשָׁו קְצָת דָּרוֹמָה, הֵסַבּוּ יָשָׁר אֶל מוּל הָאִי. הַשֶּׁמֶשׁ הִתְנַשְּׂאָה הָלֹךְ וְהִתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם, וְרָאשֵׁי הָרִים אֲחָדִים הִתְחִילוּ מְבַצְבְּצִים וְנִרְאִים לָעַיִן פֹּה וָשָׁם.

“אִי זֶה קָטֹן הוּא הַרְבֵּה מִן הָאִי לִינְקוֹלְן,” עָנָה וְאָמַר הֶרְבֶּרְט, “וְגַם הוּא לֹא נוֹצַר אֶלָּא עַל יְדֵי פְּעֻלָּה וֻלְקָנִית שֶׁמִּתַּחַת לַיָּם.”

בְּאַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת לֹא הָיְתָה “צְלֵחָה” רְחוֹקָה מִן הַחוֹף אֶלָּא שְׁנֵי מִילִין. פֶּנְקְרוֹף הָיָה מְחַפֵּשׂ מַעֲבָר נוֹחַ אֶל הַיַּבָּשָׁה, וּלְפִיכָךְ שָׁט בִּזְהִירוּת יְתֵרָה וּלְאַט לְאַט.

לְנֶגֶד עֵינֵי הַנּוֹסְעִים נִתְגַּלָּה עַכְשָׁו הָאִי לְכָל מַרְאֵהוּ. הוּא הָיָה מְכֻסֶּה קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל עֲצֵי־גוּמִי יְרוֹקִים וְשֶׁל עֵצִים אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ גְדֵלִים גַּם עַל אַדְמַת הָאִי לִינְקוֹלְן. וְאוּלָם לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא לֹא נִרְאָה בּוֹ אַף סִלְסוּל עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא, הַמְּשַׁמֵּשׁ סִמָּן שֶׁל יִשּׁוּב, וְאַף לֹא אוֹת אֶחָד מִן הָאוֹתוֹת הַנְּהוּגִים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה.

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן הוֹכִיחָה הַתְּעוּדָה בַּעֲלִיל, שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁבוּר־אֳנִיָּה, וְהַלָּז וַדַּאי נוֹשֵׂא עֵינָיו וְתָר וּמְצַפֶּה לְעֶזְרָה!

עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּ“צְלֵחָה” נִכְנְסָה בַּמַּעֲבָר הַצָּר שֶׁבֵּין הַסְּלָעִים וּפֶנְקְרוֹף הִתְבּוֹנֵן אֶל נַפְתּוּלָיו בְּשִׂים לֵב. הוּא מָסַר אֶת הַהֶגֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וְהוּא עַצְמוֹ נִצַּב בְּרֹאשׁ הָאֳנִיָּה וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּיִם, כְּשֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּכָל רֶגַע לְהוֹרִיד אֶת הַמִּפְרָשׂ בַּחֶבֶל שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ. גִדְעוֹן סְפִּילֶט הִבִּיט בַּמִּשְׁקֶפֶת וְתָר אֶת כָּל אַדְמַת הַחוֹף, אֲבָל לֹא הִבְחִין שׁוּם דָּבָר הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל.

סָמוּךְ לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הִתְחִילָה רִצְפַּת “צְלֵחָה” נוֹגַעַת סוֹף סוֹף בְּקַרְקַע הַחוֹל שֶׁעִם שְׂפַת הַיָּם. אָז הִשְׁלִיכוּ אֶת הָעֹגֶן, קִפְּלוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים וְנוֹסְעֵי הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה הִצִּיגוּ אֶת כַּף רַגְלָם עַל הַיַּבָּשָׁה.

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָטִיל סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁאִי זֶה אִי תָּבוֹר הוּא, שֶׁהֲרֵי לְפִי הַמַּפּוֹת הַחֲדָשׁוֹת בְּיוֹתֵר לֹא נִמְצָא שׁוּם אִי אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשֶּׁקֵט אֲשֶׁר בֵּין זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה וּבֵין אֲמֵרִיקָה.

הָאֳנִיָּה נִקְשְׁרָה בְּחָזְקָה בַּעֲבוֹתוֹת לְבַל תִּשָּׂאֶנָּה הַגֵּאוּת. אַחַר הִזְדַּיְּנוּ פֶּנְקְרוֹף וַחֲבֵרָיו בִּכְלֵי נֶשֶׁק וְעָלוּ עַל הַחוֹף וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל גִּבְעָה קְטַנָּה, מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רֶגֶל גָּבְהָה, שֶׁהִתְנַשְּׁאָה בְּמֶרִחָק שֶׁל חֲצִי־מִיל.

“מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה הַזֹּאת,” אָמַר גִדְעוֹן סְפִּילֶט, וַדַּאי נוּכַל לְהַשְׁקִיף עַל כָּל הָאִי הַקָּטֹן וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ בִּכְלָלוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵקַל לָנוּ לַעֲרֹך אֶת הַחִפּוּשִׂים שֶׁלָּנוּ."

“וּבְכֵן אָמַר הֶרְבֶּרְט,” “נַעֲשֶׂה כָּאן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה מַר כּוֹרֶשׁ בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַר פְרַנְקְלִין.”

“אָנוּ נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “וְזוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה בְּיוֹתֵר לְהַכִּיר אֶת טִיב הַמָּקוֹם!”

וְהַתַּיָּרִים הָלְכוּ נִכְחָם מִתֹּוְך שִׂיחָה וְעָבְרוּ עַל שְׂפַת כַּר־דֶּשֶׁא, שֶׁהִשְׂתָּרַע עַד לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה עַצְמָהּ. בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם הִתְעוֹפְפוּ מִפְּנֵיהֶם לַהֲקוֹת יוֹנֵי־סֶלַע וּסְנוּנִיּוֹת־יָם, שֶׁהָיוּ דוֹמוֹת לְאוֹתָן שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן. מִן הַיַּעַר, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִצַּד שְׂמֹאלוֹ שֶׁל כַּר הַדֶּשֶׁא, נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ שִׂיחִים, אַף נִרְאֲתָה תְּנוּעָה בֵּין הָעֲשָׂבִים, אוֹת שֶׁבַּעֲלֵי־חַיִּים חֲרֵדִים מְאֹד מְצוּיִם שָׁם; אֲבָל עַד עַכְשָׁו לֹא רָאוּ אַף סִמָּן אֶחָד שֶׁל יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם עַל פְּנֵי הָאִי.

מִשֶׁהִגִּיעוּ שְׁלֹשֶׁת הַתַּיָּרִים לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה, מִהֲרוּ וְעָלוּ עַל רֹאשָׁהּ בִּרְגָעִים אֲחָדִים וְהִתְחִילוּ לְהַשְׁקִיף עַל הָאִי וְלָתוּר אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר.

אִי זֶה, שֶׁעָמְדוּ עָלָיו, קָטֹן הָיָה וּמִדַּת הֶקֵּפוֹ לֹא עָלְתָה עַל שִׁשָּׁה מִילִין. צוּרָתוֹ הָיְתָה סְגַלְגֹּלֶת וּזְעֵיר שָׁם נִרְאוּ בּוֹ מִפְרָצִים קְטַנִּים. הוּא הָיָה מוּטָל בְּלֶב הַיָּם, שֶׁהָיָּה כֻּלּוֹ שָׁמֵם וְעָזוּב וְהִשְׂתָּרַע עַד קַצְוֵי שִׁפּוּלֵי הַשָׁמָיִם. מִדְבַּר־מַיִם לְלֹא פִּסַּת־אֲדָמָה וּלְלֹא מִפְרַשׂ אֳנִיָּה!

אִי קָטֹן זֶה, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה יְעָרִים, חֲסֵר הָיָה אוֹתָהּ חֲלִיפַת הַמַּרְאוֹת שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, אֲשֶׁר חֶלְקוֹ הָאֶחָד שָׁמֵם וְצָחִיחַ וְחֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי פּוֹרֶה וְרַב בְּרָכָה. כָּאן לֹא נִמְצְאָה אֶלָּא שִׁפְעַת יָרוֹק, אֲשֶר מַרְאֶה אֶחָד לָהּ וַאֲשֶׁר שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ גְּבָעוֹת נְמוּכוֹת מְבַצְבְּצוֹת וְעוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ. פֶּלֶג קָטֹן חָצָה אֶת הָאִי בַּאֲלַכְסוֹן, הִתְפַּתֵּל דֶּרֶךְ כַּר־דֶּשֶׁא רָחָב וְהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַיָּם מִצַּד הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי.

“אֶרֶץ קְטַנָּה וּמְצֻמְצָמָה בְּיוֹתֵר!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “בִּשְׁבִילֵנוּ אָנוּ הָיְתָה קְטַנָּה יוֹתֵר מִדָּי!”

“וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דּוֹמֶה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם,” אָמַר הַכַּתָּב.

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “אֵין כָּאן שׁוּם סִמָּן שֶׁל מְצִיאוּת הָאָדָם.”

“הָבָה נֵרֵד וּנְחַפֵּשׂ!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

הַסַּפָּן וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו חָזְרוּ אֶל הַחוֹף, אֶל הַמָּקוֹם שֶׁעָגְנוּ שָׁם אֶת “צְלֵחָה”. הֵם הֶחְלִיטוּ לְהַקִּיף תְּחִלָּה אֶת הָאִי מִצַּד הַחוֹף, קֹדֶם שֶׁיַּחְדְּרוּ אֶל תּוֹכוֹ פְּנִימָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִשָּׁאֵר בּוֹ שׁוּם מָקוֹם שֶׁלֹּא חָקְרוּ וְתָרוּ אוֹתוֹ.

הַהֲלִיכָה עַל פְּנֵי הַחוֹף הָיְתָה קַלָּה, וְרַק בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי הָהוֹלְכִים סְלָעִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם עַל נְקַלָּה. הַתַּיָּרִים שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם דָּרוֹמָה וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכָם הִתְעוֹפְפוּ מִפְּנֵיהֶם מַחֲנוֹת שֶׁל עוֹפוֹת־יָם, אַף בָּרְחוּ לְמַרְאֵיהֶם עֶדְרֵי כַּלְבֵּי־יָם, אֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ הַמַּיְמָה כִּמְעַט רָאוּם מֵרָחוֹק.

“הַחַיּוֹת הַלָּלוּ,” עָנהָ וְאָמַר הַכַּתָּב, “רוֹאוֹת אֶת הָאָדָם לֹא בַּפַּעַם הָרִאשֹׁונָה. הֵן יְרֵאוֹת מִפָּנָיו, וּבְכֵן הֵן מַכִּירוֹת אוֹתוֹ.”

מִקֵּץ שָׁעָה הִגִּיעוּ שְׁלֹשֶׁת הַתַּיָּרִים אֶל קְצֵה הָאִי הַדְּרוֹמִי, שֶׁנִּסְתַּיֵּם מִתּוֹךְ כֵּף מְחֻדָּד, וּפָנוּ צָפוֹנָה בְּלֶכְתָּם לְאֹרֶךְ הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי, שֶׁגַּם הוּא הָיָה מְכֻסֶּה חוֹלוֹת וּסְלָעִים, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵיהֶם נִמְשַׁךְ יַעַר עָבֹת.

הַתַּיָּרִים לֹא מָצְאוּ אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל דִּירַת אָדָם, אַף רִשּׁוּם אֶחָד שֶׁל כַּף רֶגֶל אָדָם בְּכָל אוֹתוֹ הֶקֵּף הָאִי, שֶׁעָבְרוּ אוֹתוֹ סָבִיב סָבִיב בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

דָּבָר זֶה הִתְמִיהַּ אֶת הַתַּיָּרִים וֶהֱבִיאָם לִידֵי סְבָרָה, שֶׁהָאִי תָּבוֹר אֵינוֹ נוֹשָׁב אוֹ שֶׁחָדַל מִהְיוֹת נוֹשָׁב. אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתָהּ הַתְּעוּדָה, שֶׁנִּמְצְאָה בַּבַּקְבּוּק, נִכְתְּבָה לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים אוֹ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְיִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה כְּבָר חָזַר אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוֹ מֵת מֵרֹב עֹנִי וְחֹסֶר־כֹּל.

פֶּנְקְרוֹף, גִדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט שִׁעֲרוּ הַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ מִתְקַבְּלוֹת עַל הַדַּעַת פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. הֵם סָעֲדוּ בְּחִפָּזוֹן אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם עַל סִפּוּן “צְלֵחָה” וְנִזְדָּרְזוּ לְהַתְחִיל שׁוּב בְּחִקּוּר וְחִפּוּשׂ, וְנִתְכַּוְּנוּ לְהַמְשִׁיכָם עַד בּוֹא הַלַּיְלָה.

בִּשְׁעַת חָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב הִתְחִילוּ לַחְדֹּר וּלְהַעֲמִיק בְּתוֹךְ עֲבִי הַיָּעַר.

בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַמְּרֻבִּים, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם בַּיַּעַר, בָּרְחוּ מִפְּנֵיהֶם כִּמְעַט הִתְקָרְבוּ אֲלֵיהֶם. בַּעֲלֵי הַחַיִּים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּיִחוּד עִזִּים וַחֲזִירִים, וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר בָּהֶם עַל נְקַלָּה, שֶׁהֵם מִתְיַחֲשִׂים עַל הַמִּינִים הָאֵרָפִּיִּים. בְּלֹא סָפֵק הֱבִיאָם אֶחָד מִצַּיָּדֵי־הַתַּנִינִים אֶל הָאִי וְהִנִּיחָם לְנַפְשָׁם וְהֵם פָּרוּ וְרָבוּ בִּמְהִירוּת. הֶרְבֶּרְט גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לָצוּד מֵהֶם חַיִּים זוּג אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם עַל מְנָת לַהֲבִיאָם אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן.

מֵעַכְשָׁו לֹא הָיָה אֵפוֹא שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁבְּנֵי אָדָם בִּקְּרוּ אֶת הָאִי הַזֶּה בִּזְמָן מִן הַזְּמָנִים. וְעֻבְדָּה זוֹ נִתְבָּרְרָה לַתַּיָּרִים לַאֲמִתָּהּ כְּשֶׁרָאוּ בְּתוֹךְ הַיַּעַר שְׁבִילִים כְּבוּשִׁים, גִּזְעֵי אִילָנוֹת שֶׁנִּקְצְצוּ בְּגַרְזֶן וְסִמָּנִים אֲחֵרִים שֶׁל מַעֲשֵׂי אָדָם וּפְעֻלָּתוֹ. וְאוּלָם הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ, שֶׁכְּבָר הִרְקִיבוּ לְמֶחֱצָה, וַדַּאי נִכְרְתוּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים. הַחֲטִיבוֹת שֶׁחָטַב בָּהֶם הַגַּרְזֶן הֶעֱלוּ אֵזוֹב, וְהַשְּׁבִילִים נִתְכַּסּוּ עֲשָׂבִים אֲרֻכִּים וַעֲבֻתִּים, עַד שֶׁכִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בָּהֶם.

“כָּל זֶה מוֹכִיחַ,” עָנָה וְאָמַר גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁלֹּא דַיָּם לִבְנֵי אָדָם שֶׁעָלוּ עַל אַדְמַת אִי קָטֹן זֶה, אֶלָּא שֶׁיָּשְׁבוּ עָלֶיהָ זְמָן מְסֻיָּם, אֲבָל שְׁאֵלָה הִיא, מִי הָיוּ הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ? מַה מִסְפָּרָם? וְכַמָּה מֵהֶם נִשְׁאֲרוּ עֲדַיִן כָּאן?”

“אֲבָל הֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַפִּתְקָה נֶאֱמַר, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא שְׁבוּר־אֳנִיָּה אֶחָד,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“וְאִם הַלָּז עוֹדֶנּוּ עַל אִי זֶה,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִמְצָאֶנּוּ!”

וְהַחִפּוּשִׂים נִמְשְׁכוּ. הַסַּפָּן וַחֲבֵרָיו הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר חָצָה בַּאֲלַכְסוֹן אֶת הָאִי וְיָצְאוּ אֶל שְׂפַת הַפֶּלֶג, אֲשֶׁר זָרָם הַיָּמָּה.

אִם בַּעֲלֵי הַחַיִּים אֲשֶׁר מוֹצָאָם מֵאֵרָפָה וְכַמָּה מִמַּעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁל אָדָם הוֹכִיחוּ בַּעֲלִיל, שֶׁרֶגֶל אֱנוֹש כְּבָר דָּרְכָה עַל אִי זֶה, הִנֵּה עֵדוּת נֶאֱמָנָה בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִכֵּן הֵעִידוּ עַל כָּךְ הַרְבֵּה צְמָחִים וִירָקוֹת. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר בְּמַעַר הַיַּעַר נִכָּר הָיָה, שֶׁאַדְמָתָם הָיְתָה נְטוּעָה יַרְקוֹת־גִּנָּה שׁוֹנִים, אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים.

וּמָה גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט כְּשֶׁמָּצָא בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, צִיקוֹרְיָה, חָמִיד, גֶּזֶר, כְּרוּב וְלֶפֶת־הַכְּרוּב! הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶלָּא לֶאֱסֹף אֶת הַזְּרָעִים שֶׁלָּהֶם כְּדֵי לְהַעֲשִׁיר אֶת הָאִי לִינְקוֹלְן בְּכָל מִינֵי הַיְרָקוֹת הַלָּלוּ!

“מַה טוֹב וּמַה נָעִים!” קָרָא הַסַּפָן, “הֲרֵי שִׂמְחָה לְנֶב וְשִׂמְחָה לְכֻלָּנוּ! אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לִמְצֹא אֶת שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה, לֹא תִּהְיֶה בְּכָל זֹאת הַנְּסִיעָה שֶׁלָּנוּ נְסִיעָה לְבַטָּלָה וֵאלֹהִים שִׁלֵּם לָנוּ עַל מַחֲשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה!”

“אֱמֶת הַדָּבָר,” עָנָה גִדְעוֹן סְפִּילֶט; “אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַצָּבָם שֶׁל הַצְּמָחִים הַלָּלוּ, הֲרֵינִי בָּא לִידֵי חֲשָׁשָׁה, שֶׁהָאִי נֶעֱזָב מִבְּנֵי אָדָם זֶה כַּמָּה.”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁהֲרֵי אִלּוּ יָשַׁב כָּאן אָדָם, לֹא הָיָה מְזַלְזֵל בְּמַטָּעִים יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ!”

“הֵן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אוֹתוֹ שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה כְּבָר יָצָא מִזֶּה!…”

“מִכָּאן מַשְׁמַע, שֶׁאוֹתָהּ הַתְּעוּדָה נִכְתְּבָה לִפְנֵי זְמָן הַרְבֵּה?”

“הַדָּבָר בָּרוּר.”

“וּבְכֵן אֵפוֹא בָּא אוֹתוֹ הַבַּקְבּוּק אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן לְאַחַר שֶׁהָיָה צָף יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הַיָּם?”

“כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר?” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. – “אֲבָל הִנֵּה הַלַּיְלָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וְסָבוּר אֲנִי שֶׁעָלֵינוּ לְהַפְסִיק אֶת הַחִפּוּשִׂים”.

“נָשׁוּב אֶל הָאֳנִיָּה,” אָמַר גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְנִדְחֶה אֶת הֶמְשֵׁךְ הַתִּיּוּר שֶׁלָּנוּ עַד לְמָחָר.”

עֵצָה זוֹ הָיְתָה טוֹבָה וּנְכוֹחָה, וְהַתַּיָּרִים כְּבָר אָמְרוּ לְמַלֵּא אַחֲרֶיהָ, וְהִנֵּה הֶרְאָה הֶרְבֶּרְט בְּיָדוֹ גּוּשׁ אָפֵל, שֶׁעָמַד בֵּין הָאִילָנוֹת וְשֶׁלֹּא נִרְאָה כִּמְעַט לָעַיִן, וְקָרָא:

“הֲרֵי דִירַת־אָדָם!”

וּמִיָּד שָׂמוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶת פְּנֵיהֶם אֶל אוֹתָהּ הַדִּירָה שֶׁנִּגְלְתָה בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, לָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל בֵּין הַשְּׁמָשֹׁותֹ הִבְחִינוּ, שֶׁדִּירָה זוֹ הָיְתָה עֲשׂוּיָה קְרָשִׁים וּמְכֻסָּה בַּד מְזֻפָּת.

פֶּנְקְרוֹף דָּחַף בְּרַגְלוּ אֶת הַדֶּלֶת, שֶׁהָיְתָה סְגוּרָה לְמֶחֱצָה, וְנִכְנַס אֶל הַדִּירָה בִּצְעָדִים מְהִירִים…

הַדִּירָה הָיְתָה רֵיקָה מֵאָדָם!

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר

כְּלֵי־הַבָּיִת – הַלָּיְלָה – אוֹתָיוֹת אֲחָדוֹת – הֶמְשֵׁךְ הַחִפּוּשִׂים – צְמָחִים וּבַעֲלֵי־חַיִּים – הֶרְבֶּרְט נָתוּן בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה – עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה – הַהַפְלָגָה בַּיָּם – מֶזֶג־אֲוִיר רָע – נִיצוֹצוֹת שֶׁל אִינְסְטִינְקְט – טְרוּפִים וַאֲבוּדִים בְּלֶב יָם – מַשְׂאֵת־אֵשׁ בְּעִתָּהּ.

שָׁעָה קַלָּה עָמְדוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר.

אַחֵר הִפְרִיעַ פֶּנְקְרוֹף אֶת הַדְּמָמָה וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

אֵין עוֹנֶה.

אָז הִקִּישׁ הַסַּפָּן בְּפֶלֶד־הָאֵשׁ שֶׁלּוֹ וְהִצִּית זְמוֹרָה יְבֵשָׁה. אוֹר זֶה הֵאִיר שָׁעָה קַלָּה חֶדֶר קָטֹן, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה הָיָה כֻּלּוֹ עָזוּב מֵאָדָם. בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר עָמְדָה כִּירָה גַּסָּה וּבָהּ אֵפֶר קַר, אֲשֶׁר צְרוֹר עֵצִים יְבֵשִׁים הָיָה מֻנָּח עָלָיו. פֶּנְקְרוֹף זָרַק אֶל תּוֹךְ הִכִּירָה אֶת הַזְּמוֹרָה הַבּוֹעֶרֶת וְהָעֵצִים הִתְלַקְּחוּ בְּרַעַשׁ וְהִבְהִיקוּ אוֹר בָּהִיר.

לְאוֹר זֶה רָאוּ הַסַּפָּן וַחֲבֵרָיו מִטָּה פְּרוּעָה וּמְעוּכָה, אֲשֶׁר סְדִינֶיהָ הַלַּחִים וְהַצְּהֻבִּים מִיּשֶׁן הֵעִידוּ עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ זֶה יָמִים רַבִּים; בְּאַחַת הַזָּוִיּוֹת שֶׁל הִכִּירָה הָיוּ מוּטָלִים שְׁנֵי קֻמְקוּמִים שֶׁהֶעֱלוּ חֲלֻדָּה וְסִיר הָפוּךְ עַל פָּנָיו; לְיַד הַקִּיר עָמַד אָרוֹן וּבוֹ מַלְבּוּשֵׁי־מַלָּח אֲחָדִים שֶׁהֶעֱלוּ יְרוֹקָה; עַל הַשֻּׁלְחָן נִמְצְאוּ פִּנְכָּאוֹת שֶׁל בְּדִיל וְסֵפֶר התנ"ך, שֶׁנִּשְׁחַת לְמֶחֱצָה מֵרֹב טַחַב; בְּאַחַת הַפִּנּוֹת הִתְגּוֹלְלוּ כְּלֵי־מְלָאכָה אֲחָדִים, מַגְרֵפָה, גַּרְזֶן, מַעְדֵּר, שְׁנֵי רוֹבֵי־צַיִד, אֲשֶׁר הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׁבוּר; עַל מַדָּף עָמְדָה חֲבִיּוֹנָה שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה, שֶׁהָיְתָה עֲדַיִן שְׁלֵמָה וּמְלֵאָה, חֲבִיּוֹנָה שֶׁל עוֹפֶרֶת וְכַמָּה קֻפְסָאוֹת שֶׁל מַבְעָרוֹת; וְהַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה שִׁכְבַת־אָבָק עָבָה, אֲשֶׁר וַדַּאי נִצְבְּרָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.

“אֵין פֹּה אִישׁ,” אָמַר הַכַּתָּב.

“אֵין אִישׁ!” נַעֲנָה פֶּנְקְרוֹף.

“זֶה יָמִים רַבִּים אֵין אָדָם דָּר בְּחֶדֶר זֶה,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, זֶה יָמִים רַבִּים מְאֹד!” אָמַר הַכַּתָּב.

“אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” עָנָה וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “סָבוּר אֲנִי, שֶׁתַּחַת לְשׁוּב אֶל הָאֳנִיָּה מוּטָב שֶׁנָּלוּן הַלַּיְלָה בְּדִירָה זוֹ.”

“צָדַקְתָּ, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְאִם יָשׁוּב בַּעַל־הַדִּירָה, סְבָרָה הִיא שֶׁלֹּא יִתְאוֹנֵן עָלֵינוּ שֶׁתָּפַסְנוּ אֶת מִשְׁכָּנוֹ!”

“הוּא לֹא יָשׁוּב!” אָמַר הַסַּפָּן מִתּוֹךְ נִדְנוּד־רֹאשׁ.

“וְכִי סָבוּר אַתָּה, שֶׁהוּא נָטַשׁ אֶת הָאִי?”

“אִלּוּ נָטַשׁ אֶת הָאִי,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “וַדַּאי הָיָה לוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת כְּלֵי־נִשְׁקוֹ וְאֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כַּמָּה יוֹקִירוּ שְׁבוּרֵי־אֳנִיָּה אֶת הַחֲפָצִים הַלָּלוּ, שֶׁעָלְתָה בְּיָדָם לְהַצִּיל. לֹא! לֹא! הוּא לֹא עָזַב אֶת הָאִי! אִלּוּ עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהַפְלִיג בְּסִירָה שֶׁעָשָׂה בִּידֵי עַצְמוֹ, לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא הָיָה נוֹטֵשׁ אֶת הַחֲפָצִים הַלָּלוּ, שֶׁאֵין אָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ יָכֹל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעֲדֵיהֶם! לֹא, הֲרֵיהוּ נִמְצָא עַל אַדְמַת הָאִי!”

“וְעוֹדֶנּוּ חָי?…” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“הוּא כָּאן, אִם חַי וְאִם מֵת. אֶפֶס אִם מֵת הָאִישׁ, הֲרֵי לֹא קָבַר אֶת עַצְמוֹ, וְסָבוּר אֲנִי שֶׁוַּדַּאי נִמְצָא אֶת עַצְמוֹתָיו!”

וּבְכֵן הִסְכִּימוּ לְבַלּוֹת אֶת הַלַּיְלָה בַּדִּירָה הָעֲזוּבָה, וּמַה גַם שֶׁבְּאַחַת מִפִּנּוֹתֶיהָ נִמְצְאָה עוֹד חֲבִילָה שֶׁל עֵצִים, שֶׁהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָחֵם אֶת הַחֶדֶר כָּל צָרְכּוֹ. לְאַחַר שֶׁסָּגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת, יָשְׁבוּ פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט עַל סַפְסָל וְהָיוּ מְמַעֲטִים בְּשִׂיחָה וּמַרְבִּים לְהַרְהֵר הַרְהוֹרִים. רוּחָם הָיְתָה עֲכוּרָה וְהֵם הָיוּ נוֹטִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִהְיוֹת חוֹשְׁשִׁים לְכָל דָּבָר וּלְצַפּוֹת לְכָל מִינֵי מְאֹרָעוֹת, וְאָזְנֵיהֶם הָיוּ קַשּׁוּבוֹת לְכָל אִוְשָׁה וּלְכָל קוֹל שָׁאוֹן שֶׁבַּיָּעַר. אִלּוּ נִפְתְּחָה פִּתְאֹם הַדֶּלֶת וְאִישׁ הָיָה נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר, וַדַּאי לֹא הָיוּ תְּמֵהִים עַל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהַדִּירָה נִרְאֲתָה עֲזוּבָה וְגַלְמוּדָה, אֶלָּא הָיוּ מוֹשִׁיטִים אֶת יְדֵיהֶם כְּדֵי לְחַבֵּק אֶת יָדָיו שֶׁל אָדָם זֶה, שֶׁל שְׁבוּר־אֳנִיָּה זֶה, שֶׁל יְדִיד לֹא־נוֹדָע זֶה, שֶׁהֵם מְצַפִּים לוֹ בְּרִגְשֵׁי יְדִידוּת וְאַהֲבָה!

אֲבָל מִסָּבִיב שָׁלְטָה דוּמִיָּה וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּם קוֹל שָׁאוֹן, וְהַדֶּלֶת לֹא נִפְתְּחָה, וְהַשָּׁעוֹת חָלְפוּ וְעָבְרוּ לְלֹא מִקְרֶה כָּל שֶׁהוּא.

כַּמָּה אָרַך הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּעֵינֵי הַסַּפָּן וַחֲבֵרָיו! רַק הֶרְבֶּרְט לְבַדּוֹ יָשֵׁן בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת, כִּי לְעֶלֶם רַךְ בַּשָּׁנִים כְּמוֹתוֹ הַשֵּׁנָה צֹרֶךְ הִיא. שְׁלָשְׁתָּם דָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה וְהָיוּ מְצַפִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְאוֹר הַיּוֹם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחִפּוּשִׂים שֶׁל אֶתְמוֹל וְלַחֲקֹר וְלִבְדֹּק אֶת הָאִי עַד לְפִנּוֹתָיו הַחֲבוּיוֹת בְּיוֹתֵר! מַסְקְנוֹתָיו שֶׁל פֶּנְקְרוֹף הָיוּ נְכוֹנוֹת בְּהַחְלֵט, וְכִמְעַט בָּרִי הָיָה שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַדִּירָה הָיְתָה עֲזוּבָה, וְתַשְׁמִישֵׁי הַמְּלָאכָה, הַכֵּלִים וּכְלֵי הַנֶּשֶׁק עֲדַיִן נִמְצְאוּ בָּהּ, וַדַּאי שֶׁבַּעַל הַדִּירָה גָוַע. לָכֵן הֶחֱלִיטוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַמֵּת וְלַחֲלֹק לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הָאַחֲרוֹן.

וְהִנֵּה הֵאִיר הַיּוֹם. פֶּנְקְרוֹף וַחֲבֵרָיו הִתְחִילוּ בּוֹדְקִים קֹדֶם כֹּל בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת הַדִּירָה.

דִּירָה זוֹ הָיְתָה בְּנוּיָה בְּמָקוֹם מֻבְחָר, בְּמוֹרַד גִּבְעָה קְטַנָּה, אֲשֶׁר חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה עֲצֵי־גוּמִי נָאִים סוֹכְכוּ עָלֶיהָ. לִפְנֵי חָזִית הַבַּיִת נֶחְצְבָה מִזֶּה וּמִזֶּה בְּגַרְזֶן שְׂדֵרָה רְחָבָה בַּיַּעַר, אֲשֶׁר גִּלְּתָה לְעֵין הָרוֹאֶה אֶת מַרְאֵה הַיָּם. כַּר־דֶשֶׁא קָטֹן, שֶׁהָיָה מֻקָּף גָּדֵר שֶׁנֶּהֶרְסָה, יָרַד אֶל שְׂפַת הַיָּם וְאֶל תּוֹצָאַת הַפֶּלֶג שֶׁהִשְׁתַּפֵּךְ הַיָּמָּה.

הַבַּיִת הָיָה בָּנוּי קְרָשִׁים וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל נְקַלָּה, שֶׁהַקְּרָשִׁים הָאֵלֶּה הֵם קַרְשֵׁי צַלְעוֹת אֳנִיָּה אוֹ סִפּוּנָהּ. וּבְכֵן הָיוּ יָדַיִם לַדָּבָר, שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נִשְׁבְּרָה אֳנִיָּה וּמִכָּל אֲנָשֶׁיהָ נִצַּל לְכָל הַפָּחוֹת אִישׁ אֶחָד, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהָיוּ בְּיָדָיו כְּלֵי־הַמְּלָאכָה הַדְּרוּשִׁים, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה וּבָנָה מֵהֶם בָּיִת.

וְהַשְׁעָרָה זוֹ נֶעֶשְׂתָה לְוַדָּאוּת כַּאֲשֶׁר הִקִּיף סְפִּילֶט אֶת הַבַּיִת וּמָצָא עַל אֶחָד מִקְּרָשָׁיו כְּתֹבֶת זוֹ, שֶׁהָיְתָה מְחוּקָה לְמֶחֱצָה:

בר..טנ..ה. “בְּרִיטַנְיָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר הַכַּתָּב קְרָאָהוּ אֵלָיו וְהֵרְאָהוּ אֶת הַכְּתֹבֶת. “שֵׁם זֶה הוּא מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּצוּיִים, וְהַרְבֵּה אֳנִיּוֹת נִקְרָאוֹת כֵּן, וּלְפִיכָךְ אֵינִי יָכֹל אֲפִילוּ לְהַגִּיד, אִם אֳנִיָּה זוֹ הָיְתָה אַנְגְּלִית אוֹ אֲמֵרִיקָנִית!”

“אַחַת הִיא, פֶּנְקְרוֹף!”

“וַדַּאי אַחַת הִיא,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “וְאִם אָדָם זֶה, שֶׁנִּשְׁאַר לִפְלֵיטָה מִכָּל אַנְשֵׁי־הָאֳנִיָּה, עוֹדֶנּוּ חַי, הַצִּיל נַצִּילֶנּוּ, תִּהְיֶה אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה! וְאוּלָם עַד שֶׁנַּתְחִיל שׁוּב בְּחִפּוּשִׂים, עָלֵינוּ לְבַקֵּר אֶת ‘צְלֵחָה’!”

מֵעֵין חֲרָדָה תָּקְפָה פִּתְאֹם אֶת פֶּנְקְרוֹף עַל עֶסְקֵי הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי יִתָּכֵן בְּכָל זֹאת, שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֶחָד מֵהֶם תָּפַס אֶת הָאֳנִיָּה… וְאוּלָם הוּא הֵנִיעַ אֶת כְּתֵפָיו, כְּאִלּוּ נָזַף בְּעַצְמוֹ עַל רַעְיוֹן־הֲבַאי זֶה שֶׁעָלָה עַל לִבּוֹ.

וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְשַׁךְ לִבּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן אֶל הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ, וְאִלּוּ רַק כְּדֵי לִסְעֹד בָּהּ סְעֻדַּת שַׁחֲרִית. הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה, רַק מַהֲלַךְ מִיל אֶחָד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיְתָה כְּבוּשָׁה. וּבְכֵן קָמוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים וְתָרִים בְּעֵינֵיהֶם בִּשְׁעַת הַהֲלִיכָה בַּעֲבִי הַיַּעַר, אֲשֶׁר עִזִּים וַחֲזִירִים נִמְלְטוּ אֶל תּוֹכוֹ לְמֵאוֹת.

מִקֵּץ עֶשְׂרִים רְגָעִים בָּאוּ פֶּנְקְרוֹף וַחֲבֵרָיו אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָאִי וְעֵינֵיהֶם רָאוּ אֶת “צְלֵחָה” אֲשֶׁר הָעֹגֶן שֶׁלָּהּ הָיָה נָעוּץ עָמֹק בַּחוֹל וְהֶחֱזִיק בָּהּ כָּל צָרְכּוֹ.

פֶּנְקְרוֹף נֶאֱּנַח אֲנָחָה שֶׁל רְוָחָה וְקוֹרַת רוּחַ. וְאֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. הֲרֵי אֳנִיָּה זוֹ הָיְתָה יַלְדּוֹ שֶׁלּוֹ, וְזוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אָב לִהְיוֹת תָּמִיד דּוֹאֵג וְחָרֵד לְצֶאֱצָאָיו יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה.

כֻּלָּם עָלוּ עַל הַסִּפּוּן וְאָכְלוּ אֲרֻחָה מַשְׂבִּיעָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדָם לִדְחוֹת אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם לְשָׁעָה מְאֻחָרָה. מִשֶּׁגָּמְרוּ אֶת אֲרֻחָתָם, יָצְאוּ לְדַרְכָּם עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ שׁוּב אֶת הַחִפּוּשִׂים וְהַבְּדִיקוֹת בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה.

הָיָה קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁהַתּוֹשָׁב הָאֶחָד שֶׁל הָאִי הַקָּטֹן כְּבָר נָפַח נַפְשׁוֹ. וּבְכֵן לֹא הָיוּ פֶּנְקְרוֹף וַחֲבֵרָיו מְחַפְּשִׂים אֶת עִקְּבוֹתָיו שֶׁל אָדָם חַי, אֶלָּא אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל מֵת! אֲבָל חִפּוּשֵׂיהֶם הָיוּ לְבַטָּלָה, וְיוֹתֵר מִמַּחֲצִית הַיּוֹם שׁוֹטְטוּ בַּיְּעָרִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁכִּסּוּ אֶת הָאִי הַקָּטֹן, וְלֹא מָצְאוּ כְּלוּם. אִי לָזאת בָּאוּ לִכְלָל דֵּעָה, שֶׁאִם אֱמֶת הַדָּבָר כִּי אוֹתוֹ שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה מֵת, וַדַּאי אָכְלָה חַיָּה רָעָה אֶת נִבְלָתוֹ וְגֵרְמָה אֶת עַצְמוֹתָיו עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר מִמֶּנּוּ אַף שָׂרִיד כָּל שֶׁהוּא.

“מָחָר עִם הָנֵץ הַחַמָּה נֵצֵא מִזֶה וְנַפְלִיג לְדַרְכֵּנוּ,” אָמַר הַסַּפָּן לִשְׁנֵי חֲבֵרָיו בְּשָׁכְבָּם כֻּלָּם בִּשְׁעַת שְׁתַּיִם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בְּצִלָּה שֶׁל קְבוּצַת אֳרָנִים עַל מְנָת לָנוּחַ שָׁעָה קַלָּה.

“סָבוּר אֲנִי,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “שֶׁרַשָּׁאִים אָנוּ לָקַחַת עִמָּנוּ אֶת כֵּלָיו שֶׁל אֻמְלָל זֶה בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק וַחֲשָׁשָׁה, הַאֵין זֹאת?”

“גַּם אֲנִי סָבוּר כָּמוֹךָ,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט. “כְּלֵי הַנֶּשֶׁק וּמַכְשִׁירֵי־הַמְּלָאכָה הַלָּלוּ יַשְׁלִימוּ אֶת מַעֲרֶכֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּנוּ אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. אִם אֵינִי טוֹעֶה, יֵשׁ כָּאן אוֹצָר מְסֻיָּם שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה וְעוֹפֶרֶת.”

“הֵן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁאֵין לָנוּ לִשְׁכֹּחַ לָצוּד זוּג אֶחָד אוֹ שְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל חֲזִירִים, אֲשֶׁר הָאִי לִינְקוֹלְן חָסֵר אוֹתָם כָּל עִקָּר…”

“וּכְמוֹ כֵן,” הוֹסִיף הֶרְבֶּרְט וְאָמַר, “אַל נִשְׁכַּח לֶאֱסֹף אֶת הַזְּרָעִים הָעֲתִידִים לְהַצְמִיחַ לָנוּ אֶת כָּל הַיְרָקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן וְהָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.”

“אֶפְשָׁר שֶׁכַּדַּאי הַדָּבָר,” אָמַר הַכַּתָּב, “לְהִשָּׁאֵר בְּאִי תָּבוֹר עוֹד יוֹם אֶחָד, כְּדֵי לֶאֱסֹף אֶת כָּל מַה שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת לָנוּ לְתוֹעֶלֶת.”

“לֹא, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ לָצֵאת מָחָר עִם הָנֵץ הַחַמָּה. כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהָרוּחַ הוֹלֶכֶת וְנֶהְפֶּכֶת לְצַד מַעֲרָב, וּכְשֵׁם שֶׁהָיְתָה לָנוּ רוּחַ־נוֹחָה בְּשָׁעָה שֶׁהִפְלַגְנוּ הֲלוֹם, כָּךְ תִּהְיֶה לָנוּ רוּחַ־נוֹחָה כַּאֲשֶׁר נָשׁוּט בַּחֲזָרָה.”

“אִם כֵּן, אַל נְאַבֵּד זְמָן לְבַטָּלָה!” אָמַר הֶרְבֶּרְט בְּקוּמוֹ מֵעַל הָאָרֶץ.

“צָדַקְתָּ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “אַל נְאַבֵּד זְמָן. אַתָּה הֶרְבֶּרְט, לֵךְ אֲסֹף אֶת הַזְּרָעִים, שֶׁאַתָּה בָּקִי בָּהֶם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. בֵּינָתַיִם אֵלֵךְ אֲנִי וּמַר סְפִּילֶט לָצוּד חֲזִירִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין טוֹףּ עִמָּנוּ פֹּה, הֲרֵינִי מְקַוֶּה שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לִלְכֹּד אֲחָדִים מֵהֶם!”

וּבְכֵן פָּנָה הֶרְבֶּרְט וְהָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ אֶל גַּנֵּי הַיְּרָקוֹת שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי, תַּחַת אֲשֶׁר הַסַּפָּן וְהַכַּתָּב נִכְנְסוּ יָשָׁר הַיַּעְרָה.

הַרְבֵּה מִינֵי חֲזִירִים נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי הַצַּיָּדִים, אֲבָל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ הָיוּ מְהִירִים וְקַלֵּי־רַגְלַיִם עַד מְאֹד, וְכַנִּרְאֶה לֹא חָשְׁקָה נַפְשָׁם כְּלָל לִהְיוֹת נִצּוֹדִים, וְהֵם הִתְחַמְּקוּ וְנִמְלָטוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְאַחַר רְדִיפָה שֶׁל חֲצִי שָׁעָה עָלְתָה בְּיָדָם לָצוּד זוּג אֶחָד מֵהֶם בֵּין הַשִׂיחִים הָעֲבֻתִּים. וְהִנֵּה הִגִּיעַ פִּתְאֹם לְאָזְנָם קוֹל צְעָקָה, שֶׁעָלָה מִצְּפוֹן הָאִי, מִמֶּרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת פְּסִיעוֹת. אֶל קוֹל הַצְּעָקָה נִלְוְתָה נַהֲמָה אֲיֻמָּה אֲשֶׁר לֹא לְאָדָם הִיא.

פֶּנְקְרוֹף וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט הִפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם אֶל אוֹתוֹ הָעֵבֶר, וְהַחֲזִירִים, אֲשֶׁר פֶּנְקְרוֹף כְּבָר אָמַר לְאָסְרָם בַּחֲבָלִים, הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ וּבָרְחוּ עַל נַפְשָׁם.

“הַקּוֹל קוֹל הֶרְבֶּרְט!” אָמַר הַכַּתָּב.

“הָבָה נָרוּץ לְעֶזְרָתוֹ!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

וּמִיָּד רָצוּ שְׁנֵיהֶם בְּכָל כֹּחַ רַגְלֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁמְעוּ הַצְּעָקוֹת.

וְאָכֵן יָפֶה עָשׂוּ שֶׁמִּהֲרוּ כָּל כָּךְ, כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁפָּנוּ אֶל מַעַר הַיַּעַר אֲשֶׁר לְיַד הַשְּׁבִיל רָאוּ וְהִנֵּה הָעֶלֶם הָשְׁלֵךְ אַרְצָה בְּיַד יְצוּר־פֶּרֶא, מֵעֵין קוֹף־עֲנָק, אֲשֶׁר אָמַר לְפַצְפֵּץ וּלְרַסֵּק אוֹתוֹ בְּאַכְזָרִיּוּת.

בִּן־רֶגַע הִתְנַפְּלוּ פֶּנְקְרוֹף וְגִדְעוֹן עַל הַמִּפְלֶצֶת, הִפִּילוּהָ אַרְצָה, הוֹצִיאוּ מִיָדֶיהָ אֶת הֶרְבֶּרְט וְהֶחֱזִיקוּ בָּהּ בְּכָל עֹז. הַסַּפָּן הָיָה בַּעַל כֹּחַ הֶרְקוּלֵסִי וְגַם הַכַּתָּב הָיָה אִישׁ חָזָק בְּיוֹתֵר, וְעִם כָּל הִתְנַגְּדוּתָהּ שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת אֲסָרוּהָ בְּחָזְקָה עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהָזִיז אֵבֶר.

“לֹא נִפְצַעְתָּ, הֶרְבֶּרְט,” שָׁאַל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“לֹא! לֹא!”

"הוֹי, אִלּוּ פְּצָעֲךָ קוֹף זֶה!… קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“אֲבָל הֲרֵי אֵין זֶה קוֹף!” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִפְנוּ פֶּנְקְרוֹף וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט אֶת עֵינֵיהֶם אֶל הַבְּרִיָּה הַמְשֻׁנָּה הַמּוּטֶלֶת עַל הַקַּרְקַע.

אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: בְּרִיָּה זוֹ לֹא הָיְתָה קוֹף כָּל עִקָּר! הִיא הָיְתָה מִין אָדָם, הִיא הָיְתָה אָדָם מַמָּשׁ! אֲבָל מַה מְשֻׁנֶּה הָיָה אָדָם זֶה! פֶּרֶא־אָדָם הָיָה, לְפִי הַמַּשְׁמָעוּת הָאֲיֻמָּה שֶׁל שֵׁם זֶה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה פֶּרֶא אָיֹם וְנוֹרָא בְּיוֹתֵר, כִּי לְמַרְאִית עַיִן הִתְנַוֵּן וְיָרַד לְמַדְרֵגָה שֶׁל חַיָּה!

שְׂעָרוֹת סְבוּכוֹת, זָקֵן פָּרוּעַ שֶׁיָּרַד עַד לְחָזֵהוּ, גּוּף עָרֹם, שֶׁרַק מָתְנָיו הָיוּ מְכֻסִּים בִּסְמַרְטוּטִים, עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת, יָדַיִם אַדִּירוֹת, צִפָּרְנַיִם אֲרֻכּוֹת עַד מְאֹד, צֶבַע־פָּנִים כָּתֹם, כַּפּוֹת־רַגְלַיִם נֻקְשׁוֹת, אֲשֶׁר נִדְמוּ כְּאִלּוּ הָיוּ עֲשׂוּיוֹת קֶרֶן: כָּזֶה הָיָה מֵרְאֶיהָ שֶׁל בְּרִיָּה זוֹ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר הָיָה בְּכָל זֹאת שֶׁלֹּא לְכַנּוֹתָהּ בְּשֵׁם אָדָם! וְאוּלָם מִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ, אִם בְּרִיָּה זוֹ עֲדַיִן יֵשׁ בָּהּ נִשְׁמַת אָדָם אוֹ כֻּלָּהּ נְתוּנָה הִיא בִּרְשׁוּת הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁל חַיָּה?

“וְכִי בֶּאֱמֶת מֻבְטָח אַתָּה, שֶׁבְּרִיָּה זוֹ אָדָם הִיא אוֹ הָיְתָה אָדָם לְשֶׁעָבַר?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף אֶת הַכַּתָּב.

“אֲהָהּ!” עָנָה הַנִּשְׁאָל, “אֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר.”

“וּבְכֵן הֲרֵי זֶה שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה?” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“הֵן,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “אֶלָּא שֶׁאֻמְלָל זֶה שׁוּב אֵין בּוֹ כְּלוּם מִשֶּׁל אָדָם!”

וְאָכֵן צָדְקוּ דִבְרֵי הַכַּתָּב. אִם שְׁבוּר־אֳנִיָּה זֶה הָיָה בִּכְלָל בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים אָדָם בֶּן־תַּרְבּוּת, הֲרֵי עָשְׂתָה אוֹתוֹ הַבְּדִידוּת לְפֶרֶא־אָדָם אוֹ לְאִישׁ־יַעַר גָּמוּר, שֶׁהוּא גָרוּעַ מִפֶּרֶא־אָדָם. קוֹלוֹת צְרוּדִים הִתְמַלְּטוּ מִגְּרוֹנוֹ לְבֵין שִׁנָּיו, שֶׁהָיוּ חַדּוֹת כְּשִׁנֵּי חַיּוֹת טֶרֶף וְהָיוּ עֲשׂוּיוֹת, כַּנִּרְאֶה, אַךְ לִקְרֹעַ וְלִלְעֹס בָּשָׂר חַי בִּלְבָד. כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן וַדַּאי נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ לִפְנֵי זְמָן הַרְבֵּה, וּכְבָר עָבְרוּ בְּלִי סָפֵק יָמִים רַבִּים לְמִן הָעֵת, שֶׁשּׁוּב לֹא יָדַע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי הַמְּלָאכָה וּבִכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלּוֹ וְשׁוּב לֹא יָדַע לַעֲרֹךְ אֵשׁ! נִכָּר הָיָה שֶׁהוּא חָזָק וּמָהִיר בְּיוֹתֵר, אֲבָל כִּשְׁרוֹנוֹת־הַגּוּף הַלָּלוּ הִתְפַּתְּחוּ בּוֹ לְרָעָתָם וְהֶפְסֵדָם שֶׁל כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ!

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים, אֲבָל נִרְאֶה הָיָה שֶׁאֵין הוּא מֵבִין אֶת דְּבָרָיו, אַף אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָם… וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהֵצִיץ הַכַּתָּב אֶל תּוֹךְ עֵינָיו, נִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ זִיק בִּינָתוֹ הָאַחֲרוֹן טֶרֶם כָּבָה.

הָאַסִּיר הָיָה מוּטָל בִּמְנוּחָה וְלֹא נִסָּה לְנַתֵּק אֶת אֱסוּרָיו. כְּלוּם נִדְהַם לְמַרְאֵה בְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר דְּמוּתָם כִּדְמוּתוֹ? כְּלוּם נִתְעוֹרֵר בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁבְּמֹחוֹ זִכָּרוֹן קָלוּשׁ, שֶׁהֶחֱזִירָהוּ אֶל אֱנָשׁוּתוֹ שֶׁמִּלְּפָנִים? אִם יַתִּירוּ אֶת כְּבָלָיו, הֲיִבְרַח אוֹ יִשָּׁאֵר בָּזֶה? אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת זֹאת, וּלְפִיכָךְ לֹא נִסּוּ אֲפִילוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הוֹסִיף לְהִסְתַּכֵּל בְּאֻמְלָל זֶה בִּתְשׂוּמֶת־לֵב מְרֻבָּה וְאַחֵר עָנָה וְאָמָר:

“יִהְיֶה יְצוּר זֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה וּתְהִי אַחֲרִיתוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה, חוֹבָתֵנוּ הִיא לְקַחְתּוֹ אִתָּנוּ אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן!”

“אָמְנָם כֵּן! אָמְנָם כֵּן!” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “אֶפְשָׁר שֶׁעַל יְדֵי הַטִּפּוּל שֶׁנְּטַפֵּל בּוֹ יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לָשׁוּב וּלְעוֹרֵר בּוֹ נִיצוֹץ שֶׁל בִּינָה!”

“הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מֵתָה,” אָמַר הַכַּתָּב, “וּגְדוֹלָה תִּהְיֶה קוֹרַת רוּחֵנוּ אִם נַצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת יְצִיר־אֱלֹהִים זֶה מֵחַיָּה לְאָדָם!”

פֶּנְקְרוֹף נָד בְּרֹאשׁוֹ וְהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ שֶׁהוּא מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר.

“מִכָּל מָקוֹם,” הוֹסִיף וְאָמַר הַכַּתָּב, “עָלֵינוּ לְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר, כִּי אָנוּ מְצֻוִּים עַל כָּךְ מִשּׁוּם אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת.”

וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הָיְתָה חוֹבָה זוֹ מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם כְּעַל אֲנָשִׁים בְּנֵי תַּרְבּוּת. שְׁלָשְׁתָּם הֵבִינוּ זֹאת וְיָדְעוּ הֵיטֵב, כִּי כּוֹרֶשׁ סְמִית יִרְצֶה אֶת הַמַּעֲשֶׂה.

“הֲנַשְׁאִיר אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא כָּפוּת?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

“אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא מְהַלֵּךְ בְּעַצְמוֹ, אִם נַתִּיר אֶת אֲסוּרֵי רַגְלָיו?” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“הָבָה נְנַסֶּה,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

וּבְכֵן עָמְדוּ וְהִתִּירוּ אֶת כַּבְלֵי רַגְלֵי הָאַסִּיר, אָבֵל אֶת זְרוֹעוֹתָיו הִנִּיחוּ כְּשֶׁהֵן כְּפוּתוֹת יָפֶה. הוּא קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו מֵאֵלָיו, וְנִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁאֵין הוּא מִתְכַּוֵּן לִבְרֹחַ כָּל עִקָּר. עֵינָיו חַסְרוֹת־הַזֹּהַר סָקְרוּ אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים עַל יָדוֹ סְקִירָה חַדָּה וְנוֹקֶבֶת, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִכַּר בָּהֶן כְּלָל שֶׁהוּא זוֹכֵר שֶׁהִנֵּהוּ אוֹ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי מִינָם. מִבֵּין שְׂפָתָיו הִתְמַלֵּט בְּלִי חָשָׂךְ קוֹל שְׁרִיקָה וּמַרְאֵהוּ הָיָה פִּרְאִי וְזוֹעֵם, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִסָּה לְהִתְקוֹמֵם בִּפְנֵי הַמְּלַוִּים אוֹתוֹ.

בַּעֲצַת הַכַּתָּב הוּבָא הָאֻמְלָל אֶל בֵּיתוֹ. אֶפְשָׁר שֶׁהַחֲפָצִים, שֶׁהָיוּ שַׁיָּכִים לוֹ לְפָנִים, יְעוֹלְלוּ רֹשֶׁם בְּקִרְבּוֹ! אֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ נִיצוֹץ אֶחָד וְהוּא יַסְפִּיק לְעוֹרֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַשְּׁקוּעָה בְּמַחֲשַׁכִּים וּלְהַלְהִיב אֶת נִשְׁמָתוֹ הַכְּבוּיָה!

הַדִּירָה לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה וּמִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ. אֲבָל הָאַסִּיר לֹא הִכִּיר כְּלוּם, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַהַכָּרָה וְשׁוּב אֵין הוּא מַבְחִין דָּבָר.

עַל פִּי מַדְרֵגָה זוֹ שֶׁל עֲכִירוּת־הַדַּעַת וְשֶׁל הִתְבַּהֲמוּת שֶׁשָּׁקַע בָּהּ הָאֻמְלָל אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁלֹּא לְהַסִּיק, שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּאִי זֶה מִלִּפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, וְשֶׁרַק הַבְּדִידוּת הִיא הִיא שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי מַצָּב זֶה.

אָז עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַכַּתָּב מַחֲשָׁבָה, שֶׁמָּא יַשְׁפִּיעַ אֵלָיו מַרְאֵה הָאֵשׁ, אֲשֶׁר לַהֲבוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת מַפְנוֹת אֲלֵיהֶן גַּם אֶת לִבָּן שֶׁל הַחַיּוֹת. וּמִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ עָמַד וְהֶעֱלָה אֵשׁ בַּכִּירָה.

וְאָמְנָם רֶגַע אֶחָד הִפְנָה הָאֻמְלָל אֶת לִבּוֹ אֶל לַהֲבוֹת הָאֵשׁ, אֲבָל עַד מְהֵרָה הֵסֵב אֶת עֵינָיו מֵהֶן וּמֶבָּטוֹ חֲסֵר־הַהַכָּרָה חָזַר וְכָבָה.

בָּרוּר הָיָה שֶׁאֻמְלָל זֶה אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַל כָּל פָּנִים, לְפִי שָׁעָה, וּלְפִיכָךְ נִמְלְכוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל “צְלֵחָה” וְהִנִּיחוּהוּ שָׁם וּפֶנְקְרוֹף נִשְׁאַר עִמּוֹ עַל מְנָת לְשָׁמְרוֹ.

הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט חָזְרוּ אֶל הָאִי, כְּדֵי לְבַצֵּעַ שָׁם אֶת אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. לְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שָׁבוּ אֶל הָאֳנִיָּה עֲמוּסִים בִּכְלֵי הַמְּלָאכָה וּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַבַּיִת, בְּאֹסֶף גָּדוֹל שֶׁל זַרְעֵי־יְרָקוֹת וּבְעוֹפוֹת אֲחָדִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ עִמָּם שֵׁנִי זוּגוֹת חֲזִירִים שֶׁצָּדוּ. אֶת כָּל זֶה טָעֲנוּ עַל “צְלֵחָה” שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ מוּכָנָה שֶׁיָּרִימוּ מָחָר בַּבֹּקֶר עִם גֵּאוּת הַיָּם אֶת עָגְנָהּ וְיַפְלִיגוּ הַיָּמָּה.

אֶת הָאַסִּיר שָׂמוּ בַּתָּא הַקָּדוּם שֶׁל הָאֳנִיָּה וְהוּא יָשַׁב שָׁם כֻּלּוֹ שָׁלֵו וְדוֹמֵם, חֵרֵשׁ וְאִלֵּם כְּאֶחָד.

פֶּנְקְרוֹף הוֹשִׁיט לוֹ אֹכֶל, אֲבָל הוּא דָחָה מִלְּפָנָיו אֶת הַבָּשָׂר הַצָּלוּי שֶׁהֻגַּשׁ לוֹ, וַאֲשֶׁר כְּפִי הַנִּרְאֶה שׁוּב לֹא הָיָה לְפִי טַעֲמוֹ. אָז הֶרְאָהוּ הַסַּפָּן אֶחָד מֵאוֹתָם בְּנֵי־הָאַוָּזִים, שֶׁהוּמְתוּ בְּיַד הֶרְבֶּרְט, וּמִיָּד הִתְנַפֵּל עָלָיו בְּתַאֲוַת חַיָּה רְעֵבָה וַאֲכָלָהוּ כֻּלּוֹ.

“כְּלוּם מַאֲמִין אַתָּה, שֶׁעָתִיד הוּא לִפְּרשׁ גַם מִמִּדָּה זוֹ?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף מִתּוֹךְ מְנוֹד־רֹאשׁ.

“אוּלַי,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “אֵין זֶה מִן הַנִּמְנָע, שֶׁהַטִּפּוּל שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְטַפֵּל בּוֹ סוֹפוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו הַשְׁפָּעָה טוֹבָה, שֶׁהֲרֵי רַק הַבְּדִידוּת הֱבִיאַתְהוּ לִידֵי מַצָּבוֹ זֶה, וּמֵעַכְשָׁו שׁוּב לֹא יִהְיֶה בּוֹדֵד!”

“בְּלִי סָפֵק שָׁרוּי הָאֻמְלָל בְּמַצָּב זֶה כְּבָר יָמִים רַבִּים!” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“כְּפִי הַנִּרְאֶה,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“בֶּן כַּמָּה הוּא?” שָׁאַל הָעֶלֶם.

“קָשֶׁה לְהַעֲרִיךְ אֶת שְׁנוֹתָיו,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “כִּי שַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ הֶעָבֶה מְכַסּוֹת אֶת פָּנָיו וְאִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין אֶת צוּרָתוֹ; וְאוּלָם וַדַּאי אֵין הוּא צָעִיר עוֹד וְסָבוּר אֲנִי שֶׁהוּא כְּבֶן חֲמִשִּׁים.”

“הֲשָׂמְתָּ לִבְּךָ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט, עַד כַּמָּה עֵינָיו מַעֲמִיקוֹת לָשֶׁבֶת בִמְאוּרוֹתֵיהֶן?” שָׁאַל הָעֶלֶם.

“הֵן, הֶרְבֶּרְט, שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי לַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁיַּחַד עִם זֶה הִכַּרְתִּי, שֶׁעֵינָיו אֵלֶּה אֱנוֹשִׁיּוֹת הֵן יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר עַל פִּי כָּל מַרְאֵהוּ.”

“בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהַבָּאוֹת יַרְאוּנוּ מַה תְּהֵא עָלָיו,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “וַאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת מָה הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יוֹצִיא מַר כּוֹרֶשׁ עַל הַפֶּרֶא שֶׁלָּנוּ. יָצָאנוּ לְבַקֵּשׁ אָדָם וַהֲרֵי אָנוּ מְבִיאִים הַבַּיְתָה מִפְלֶצֶת! אֲבָל אָנוּ עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, וְאֵין אָדָם עוֹשֶׂה אֶלָּא מַה שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת!”

הַלַּיְלָה עָבַר, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת אִם הָאַסִּיר יָשֵׁן וְאִם אָיִן. מִכָּל מָקוֹם הָיָה שָׁרוּי בְּלִי תְּנוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּירוּ אֶת כְּבָלָיו וְהוּא הָיָה כֻּלּוֹ חָפְשִׁי. הוּא הָיָה דּוֹמֶה לְחַיּוֹת רָעוֹת, אֲשֶׁר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר הַכְרָעָתָן הֲרֵי הֵן שׁוֹקְטוֹת וְדוֹמְמוֹת וְאַחַר כָּךְ שָׁבָה וּמִתְפָּרֶצֶת חֲמַת זַעֲמָן בְּכָל עֻזָּהּ.

מִמָּחֳרָת – הוּא הַיּוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר – בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, בָּא שִׁנּוּי בָּאֲוִיר, כְּכֹל אֲשֶׁר רָאָה פֶּנְקְרוֹף מֵרֹאשׁ. נָשְׁבָה רוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית, שֶׁהָיְתָה נוֹחָה לְמַסַּע־הַחֲזָרָה שֶׁל “צְלֵחָה”, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְחָזֵק בְּמִדָּה נִכֶּרֶת, עוֹרְרָה דְאָגָה שֶׁהַשִּׁיטָה עַל פְּנֵי הַיָּם תִּהְיֶה קָשָׁה בְּיוֹתֵר.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר הוּרַם הָעֹגֶן. פֶּנְקְרוֹף כִּוֵּץ אֶת הַמִּפְרָשׂ הַגָּדוֹל וְכוֹנֵן אֶת פְּנֵי הָאֳנִיָּה לִפְאַת צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית, כְּדֵי לְהַיְשִׁיר לָשׁוּט אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן.

יוֹם הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹן עָבַר בְּשָׁלוֹם. הָאַסִּיר יָשַׁב בִּמְנוּחָה בַּתָּא שֶׁהָיָה עָצוּר בּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה סַפָּן הָיָה, הִשְׁפִּיעַ עָלָיו נִדְנוּד הָאֳנִיָּה הַשְׁפָּעָה טוֹבָה. אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ זֵכֶר קָלוּשׁ שֶׁל אֻמָּנוּתוֹ לְשֶׁעָבַר? בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה כֻּלּוֹ שׁוֹקֵט, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהוּא מְדֻכָּא הֲרֵיהוּ תּוֹהֶה וְתָמֵהַּ. לְמָחָר – בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר – חָזְקָה הָרוּחַ עוֹד יוֹתֵר וְנָטְתָה בְּמִדָּה יְתֵרָה לִפְאַת צָפוֹן; נְטִיָּה זוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה כָּל עִקָּר לְמַהֲלָכָהּ שֶׁל “צְלֵחָה” שֶׁהִתְנַדְנְדָה בְּחָזְקָה עַל גַּבֵּי הַגַּלִּים. פֶּנְקְרוֹף רָאָה עַצְמוֹ עַד מְהֵרָה אָנוּס לָשׁוּט סָמוּךְ לְעֵבֶר הָרוּחַ, וּכְבָר הִתְחִיל דּוֹאֵג הַרְבֵּה מִפְּנֵי הַיָּם הַסּוֹעֵר, אֲשֶׁר הִתִּיז מִשְׁבָּרִים גְּדוֹלִים עַל רֹאשׁ הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא סָח אֶת דַּאֲגָתוֹ לְאִישׁ. אִם הָרוּחַ לֹא תִּשְׁתַּנֶה, יִתְעַכֵּב מַהֲלַךְ הָאֳנִיָּה וְלֹא בִּמְהֵרָה תָּבוֹא אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן.

וַחֲשָׁשָׁה זוֹ נִתְקַיְּמָה. בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר בַּבֹּקֶר, אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת מִזְּמַן הַפְלָגָתָהּ שֶׁל “צְלֵחָה” בַּיָּם, עֲדַיִן לֹא נִרְאָה שׁוּם סִמָּן שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן קָרוֹב הוּא. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲרִיךְ אֲפִילוּ בְּקֵרוּב, מַה מִדַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבְרָה הָאֳנִיָּה, כִּי מְהִירוּת הֲלִיכָתָהּ הִשְׁתַּנְּתָה בִּמְרוּצַת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים נָטְתָה מִמַּסְלוּלָהּ.

עִבְרוּ עוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וְיַבָּשָׁה לֹא נִרְאָתָה. הָרוּחַ נָשְׁבָה בְּחָזְקָה וְהַיָּם סָעַר בְּשֶׁצֶף קֶצֶף. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהַטּוֹת אֶת הַמִּפְרָשִׂים אָנֶה וָאָנָה בִּזְרִיזוּת רַבָּה, לַהֲפֹךְ אֶת פְּנֵי הַסְּפִינָה לַעֲבָרִים שׁוֹנִים וְלָשׁוּט לְאַט לְאַט. בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ, שֶׁנַּחְשׁוֹל גָּדוֹל הֵצִיף אֶת “צְלֵחָה” כָּלִיל, וְלוּלֵא נָהֲגוּ הַנּוֹסְעִים זְהִירוּת וְקָשְׁרוּ עַצְמָם קֹדֶם לָכֵן בַּחֲבָלִים אֶל הַסִּפּוּן, וַדַּאי נִגְרְפוּ הַיָּמָּה.

בְּעוֹד פֶּנְקְרוֹף וַחֲבֵרָיו עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה לְחַלֵּץ עַצְמָם מִן הַגַּל שֶׁקָּפַץ עֲלֵיהֶם, נִתְגַּלְגְּלָה וּבָאָה לָהֶם בְּהֶסַּח־הַדַּעַת עֶזְרָה מִיַּד הָאַסִּיר. הַלָּז הֵגִיחַ פִּתְאֹם דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה, כְּאִלּוּ נֵעוֹר בּוֹ הָאִינְסְטִינְקְט שֶׁל סַפָּן, וְשָׁבַר בְּהַלְמוּת חֲזָקָה בְּמוֹט חֵלֶק הַסּוֹכֵךְ שֶׁל שְׂפַת הָאֳנִיָּה, וְעַל יְדֵי כָּךְ נָתַן מוֹצָא לַמַּיִם, שֶׁכִּסּוּ אֶת פְּנֵי הַסִּפּוּן. כְּשֶׁעָבְרָה הַסַּכָּנָה וְהָאֳנִיָּה הִשְׁתַּחְרְרָה מִן הַמַּיִם שֶׁהֱצִיפוּהָ, חָזַר הָאַסִּיר וְיָרַד אֶל הַתָּא שֶׁלּוֹ בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

פֶּנְקְרוֹף, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט נִדְהֲמוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וְלֹא עִכְּבוּ בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמַּצָּב נַעֲשָׂה קָשֶׁה עַד מְאֹד וְהַסַּפָּן חָשַׁשׁ, שֶׁהוּא תָּעָה בַּיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה וְשׁוּב אֵין לוֹ תִּקְוָה לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ!

הַלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר וְהַתִּשְׁעָה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר הָיָה אָפֵל וְקַר. סָמוּךְ לִשְׁעַת אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁכְכָה הָרוּחַ וְהַגַּלִּים שָׁקְטוּ וּ“צְלֵחָה” חָדְלָה לְהִתְנַדְנֵד וּלְהִטַּלְטֵל וְהִתְחִילָה לָשׁוּט בִּמְהִירוּת. וְהָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר, שֶׁבִּכְלָל שָׁטָה אֳנִיָּה זוֹ בַּיָּם בְּדֶרֶךְ נָאָה בְּיוֹתֵר.

דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁלֹּא פֶּנְקְרוֹף, לֹא גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְלֹא הֶרְבֶּרְט לֹא יָשְׁנוּ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה אַף שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא הָיוּ מְצַפִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְאוֹר הַבֹּקֶר. כִּי אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אוֹ שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן וּלְאוֹר הַבֹּקֶר יִרְאוּהוּ, אוֹ שֶׁזִּרְמֵי הַיָּם הִטּוּ אֶת “צְלֵחָה” מֵאָרְחָהּ וַהֲרֵיהִי אֲבוּדָה בְּלֶב הַיָּם בְּלִי שׁוּם תִּקְוָה לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַנְּתִיבָה הַנְּכוֹנָה.

פֶּנְקְרוֹף הָיָה חָרֵד וְדוֹאֵג לְאֵין הָכִיל, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְיָאֵשׁ, כִּי לִבּוֹ הָיָה אַמִּיץ וְעָשׂוּי לִבְלִי חָת. וּבְכֵן יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה וְהִתְאַמֵּץ לִנְקֹב בְּמֶבָּטֵי עֵינָיו אֶת עֲבִי הַמַּחֲשַׁכִּים, שֶׁאֲפָפוּהוּ מִסָּבִיב.

סָמוּךְ לִשְׁעַת שְׁתַּיִם בַּבֹּקֶר קָם פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ וְקָרָא:

“אֵשׁ! אֵשׁ!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, בְּרַק־אוֹר הִבְהִיק בִּפְאַת צְפוֹנִית־מִזְרָחִית בְּמֶרְחָק שֶׁל עֶשְׂרִים מִילִין. בְּאוֹתוֹ הָעֵבֶר נִמְצָא הָאִי לִינְקוֹלְן, וְאוֹר־אֵשׁ זֶה, אֲשֶׁר וַדַּאי הֶעֱלָה אוֹתוֹ כּוֹרֶשׁ סְמִית, הוֹרָה לָאֳנִיָּה אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁעָלֶיהָ לָלֶכֶת בָּהּ.

פֶּנְקְרוֹף אֲשֶׁר נָטָה יוֹתֵר מִדַּי כְּלַפֵּי צָפוֹן, תִּקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת וְכִוֵּן אֶת פְּנֵי הָאֳנִיָּה כְּלַפֵּי אוֹתוֹ זֹהַר־הָאֵשׁ, אֲשֶׁר הִבְהִיק וְנוֹצֵץ לְמַעְלָה מִן הָאֹפֶק כְּאַחַד הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם.

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה עָשָׂר

שִׁיבַת הַנּוֹסְעִים הַבָּיְתָה – שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת – כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהָאַלְמוֹנִי – נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ – מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר – בְּחִינָה מַרְעִישָׁה לֵב – עֵינַיִם זוֹלְגוֹת דִּמְעָה!

מִמָּחֳרָת – הוּא הָעֶשְׂרִים לְאוֹקְטָבֶּר – בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר קָרְבָה “צְלֵחָה”, בְּנַחַת אֶל הַחוֹף אֲשֶׁר עִם תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה, לְאַחַר שֶׁשָּׁטָה עַל פְּנֵי הַיָּם אַרְבָּעָה יָמִים רְצוּפִים.

כּרֶשׁ סְמִית וְנֶב, אֲשֶׁר סַעֲרַת הַיָּם וְהִתְמַהְמְהוּת חַבְרֵיהֶם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה עוֹרְרוּ דְאָגָה רַבָּה בְּלִבָּם, עָלוּ עִם שַׁחַר עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְרָאוּ סוֹף סוֹף אֶת הָאֳנִיָּה, שֶׁהָיוּ מְצַפִּים לָהּ כָּל כָּךְ וְשֶׁאֵחֲרָה כָּל כָּךְ לָבוֹא!

“הַתּוֹדָה וְהַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים! הִנֵּה הִנָּם!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית.

וְנֶב הִתְחִיל מְרַקֵּד מֵרֹב שִׂמְחָה וְהָיָה מְכַרְכֵּר וּמִסְתּוֹבֵב וּמוֹחֵא כַּף וְקוֹרֵא: “הֶאָח, אֲדוֹנִי, הֶאָח!” – וּמָחוֹג זֶה שֶׁלּוֹ הָיָה נוֹגֵעַ עַד הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִכָּל נְאוּם נִמְלָץ שֶׁבָּעוֹלָם!

כְּשֶׁמָּנָה הָאִינְגֵ’נֵר אֶת מִסְפָּר הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ עֵינָם מֵרָחוֹק עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ כִּי פֶּנְקְרוֹף וַדַּאי לֹא מָצָא אֶת שְׁבוּר הָאֳנִיָּה שֶׁעַל הָאִי תָּבוֹר, אוֹ כִּי אוֹתוֹ אֻמְלָל וַדַּאי לֹא רָצָה לַעֲזֹב אֶת הָאִי שֶׁלּוֹ וּלְהַחֲלִיף אֶת כִּלְאוֹ שֶׁלּוֹ בְּכֶלֶא אַחֵר.

וְאָכֵן עֵינָיו הֵיטִיבוּ לִרְאוֹת, כִּי עַל סִפּוּן “צְלֵחָה” לֹא נִמְצְאוּ כִּי אִם פֶּנְקְרוֹף, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט בִּלְבָד.

כְּשֶׁנִּגְּשָׁה הָאֳנִיָּה אַל הַיָּבָּשָׁה, עָמְדוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וְנֶב עַל הַחוֹף וְהִמְתִּינוּ לָהּ, וְעוֹד טֶרֶם קָפְצוּ הַנּוֹסְעִים עַל הַיַּבָּשָׁה עָנָה וְאָמַר אֲלֵיהֶם כּוֹרֶשׁ סְמִית:

“כַּמָּה חָרַדְנוּ, יְדִידַי, עַל אֲשֶׁר בּוֹשַׁשְׁתֶּם לָבוֹא! כְּלוּם קָרָה אֶתְכֶם אָסוֹן?”

“לֹא”, הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “לְהֵפֶךְ, הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם וּבְהַצְלָחָה. עוֹד מְעַט וּנְסַפֵּר לְךָ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ.”

“אֲבָל הֲרֵי הַחִפּוּשִׂים שֶׁלָּכֶם הָיוּ לְבַטָּלָה”, הוֹסִיף וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “כֵּיוָן שֶׁשְּׁלשָׁה יְצָאתֶם וּשְׁלשָׁה חֲזַרְתֶּם?”

“טָעִיתָ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “חָזַרְנוּ אַרְבָּעָה!”

“וּבְכֵן מְצָאתֶם אֶת שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה?”

“הֵן.”

“וְעוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים?”

“הֵן.”

“הֵיכָן הוּא? וּמִי הוּא?”

“הֲרֵיהוּ… אָדָם,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “אוֹ מוּטָב שֶׁאֹמַר: לְשֶׁעָבַר אָדָם הָיָה! הִנֵּה, כּוֹרֶשׁ, כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ לְהַגִּיד לְךָ עַל אֹדוֹתָיו!”

וּמִיָּד עָמְדוּ וְסִפְּרוּ לָאִינְגֵ’נֵר אֶת כָּל פְּרָטֵי הַנְּסִיעָה וְאֵת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם. הֵם סִפְּרוּ לוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַחִפּוּשִׂים שֶׁלָּהֶם, אֶת דְּבַר בֵּית הַדִּירָה שֶׁמָּצְאוּ בָּאִי וְשֶׁהָיָה עָזוּב זֶה יָמִים רַבִּים וְכֵיצַד תָּפְשׂוּ אֶת שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה, אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁחָדַל מִהְיוֹת אָדָם.

“וַעֲדַיִן תּוֹהֶה אֲנִי,” הוֹסִיף וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִם טוֹב עָשִׂינוּ שֶׁהֵבֵאנוּ אוֹתוֹ הֵנָּה.”

“וַדַּאי הֵיטַבְתֶּם לַעֲשׂוֹת, פֶּנְקְרוֹף!” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת.

“אֲבָל הֲרֵי אֻמְלָל זֶה חֲסַר־בִּינָה הוּא!”

“אֶפְשָׁר שֶׁעַכְשָׁו חֲסַר־בִּינָה הוּא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וְאוּלָם לֹא יַעַבְרוּ חֲדָשִׁים אֲחָדִים וְאֻמְלָל זֶה יִהְיֶה אָדָם כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי. וּמִי יוֹדֵעַ מַה תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן מֵאִתָּנוּ, אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים עַל פְּנֵי הָאִי הַזֶּה בּוֹדֵד וְגַלְמוּד יָמִים רַבִּים? אוֹי לוֹ לָאָדָם, שֶׁבּוֹדֵד וְגַלְמוּד הוּא, יְדִידַי! הַבְּדִידוּת מְכַלָּה אֶת בִּינָתוֹ שֶׁל אָדָם בִּמְהִירוּת יְתֵרָה, וּמַצָּבוֹ שֶׁל אֻמְלָל זֶה מְשַׁמֵּשׁ רַאֲיָה לַדָּבָר.”

“אֲבָל, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” עָנָה וְאָמַר הֶרְבֶּרְט, “מִשּׁוּם מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁאֻמְלָל זֶה נִסְתָּאֵב וְנִתְבַּהֵם אַךְ לִפְנֵי חֳדָשִׁים מוּעָטִים?”

“מִשּׁוּם שֶׁהַתְּעוּדָה שֶׁמָּצָאנוּ נִכְתְּבָה אַךְ לִפְנֵי זְמָן מוּעָט,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “וּמִשּׁוּם שֶׁתְּעוּדָה זוֹ לֹא נִכְתְּבָה אֶלָּא בִּידֵי שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה עַצְמוֹ.”

“וַהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁתְּעוּדָה זוֹ נִכְתְּבָה בְּיַד חֲבֵרוֹ שֶׁל אָדָם זֶה, וְאוֹתוֹ חָבֵר מֵת בֵּינָתָיִם,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“דָּבָר זֶה מִן הַנִּמְנָע הוּא, סְפִּילֶט יַקִּירִי.”

“וּמִשּׁוּם מָה?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“מִשּׁוּם שֶׁאִלּוּ הָיָה כִּדְבָרֶיךָ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הָיָה מְדֻבָּר בַּתְּעוּדָה עַל שְׁנֵי שְׁבוּרֵי־אֳנִיָּה, וַהֲרֵי מְדֻבָּר בָּהּ רַק עַל אֶחָד.”

הֶרְבֶּרְט סִפֵּר בִּקְצָרָה אֶת מְאֹרָעוֹת הַנְּסִיעָה בַּחֲזָרָה וְהִטְעִים בְּיִחוּד אֶת הַמַּעֲשֶׂה בָּאַסִּיר, אֲשֶׁר שָׁעָה קַלָּה שָׁבָה אֵלָיו בִּינָתוֹ, וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַנַּחְשׁוֹל הֵצִיף אֶת הָאֳנִיָּה חָזַר וְנַעֲשָׂה סַפָּן.

“יָפֶה אַתָּה עוֹשֶׂה, הֶרְבֶּרְט,” עָנָה וְאָמַר לוֹ הָאִינְגֵ’נֵר, “שֶׁאַתָּה מְיַחֵד חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה לִמְאֹרָע זֶה. אֻמְלָל זֶה אֵינוֹ חוֹלֶה שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְרַק הַיֵּאוּשׁ עָשָׂהוּ לְמַה שֶׁהִנֵּהוּ עַכְשָׁו. אֲבָל כָּאן יִמָּצֵא בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְאִם יֵשׁ עֲדַיִן נֶפֶשׁ אָדָם בְּקִרְבּוֹ מֻבְטָחְנִי שֶׁנַּצִּילֶנּוּ!”

שְׁבוּר־הָאֳנִיָּה שֶׁל הָאִי תָּבוֹר הוּצָא מִתּוֹךְ הַתָּא הַקָּדוּם שֶׁל “צְלֵחָה”, שֶׁיָּשַׁב בּוֹ. מַרְאֵהוּ עוֹרֵר חֶמְלָה גְדוֹלָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר וְהִתְמִיהַּ הַרְבֵּה אֶת נֶב.

כֵּיוָן שֶׁהִצִּיג הָאַסִּיר אֶת רַגְלָיו עַל הָאֲדָמָה וְרָאָה עַצְמוֹ חָפְשִׁי, מִיָּד אָמַר לִבְרֹחַ. אָז נִגַּשׁ אֵלָיו כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּעָה שֶׁל מָרוּת וְהֵצִיץ אֶל תּוֹךְ עֵינָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. בּוֹ בָּרֶגַע נִכְנַע הָאֻמְלָל, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּעְבֵּד לְכֹחַ שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד בּוֹ, וּלְאַט לְאַט שָׁב לִמְנוּחָתוֹ, הִשְׁפִּיל עֵינָיו לָאָרֶץ, הֵשַׁח אֶת מִצְחוֹ וְשׁוּב לֹא נִכַּר בּוֹ שׁוּם סִמָּן שֶׁל הִתְנַגְּדוּת.

“נִדָּח אֻמְלָל!” לָחַשׁ הָאִינְגֵ’נֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. אִם לָדוּן לְפִי מַרְאֵהוּ, לֹא הָיָה בּוֹ כְּלוּם מִשֶּׁל אָדָם, אֶלָּא שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית הִבְחִין בְּעֵינָיו מָה שֶׁהִבְחִין הַכַּתָּב קֹדֶם לָכֵן: נִיצוֹץ קָלוּשׁ שֶׁל בִּינַת אָדָם.

אָז נִמְנוּ וְגָמְרוּ שֶׁהַנִּדָּח, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר: הָאַלְמוֹנִי, – כִּי בְּשֵׁם זֶה קְרָאוּהוּ חֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה – יָדוּר בְּאַחַד הַחֲדָרִים שֶׁבְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֹא יוּכַל לִבְרֹחַ. הוּא מָסַר עַצְמוֹ בִּידֵי הַמּוֹלִיכִים אוֹתוֹ לְשָׁם וְלֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נָתַן תִּקְוָה בְּלִבָּם, שֶׁאוּלַי עַל יְדֵי הַטִּפּוּל שֶׁיְּטַפְּלוּ בּוֹ יַעֲלֶה בְּיָדָם לִרְכּשׁ חָבֵר חָדָשׁ לַקּוֹלוֹנְיָה שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן.

כְּשֶׁהָיוּ מְסֻבִּים לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר שֶׁהֵכִין נֶב בִּמְהִירוּת יְתֵרָה – כִּי הַכַּתָּב, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף הָיוּ רְעֵבִים עַד מְאֹד – בִּקֵּשׁ כּוֹרֶשׁ סְמִית מֵאֵת הַנּוֹסְעִים שֶׁיְּסַפְּרוּ לוֹ שׁוּב פַּעַם אֶת פָּרָשַׁת הַחֲקִירָה שֶׁחָקְרוּ אֶת הָאִי. הוּא הִסְכִּים לְדַעַת חֲבֵרָיו, שֶׁאוֹתוֹ הָאַלְמוֹנִי הָיָה אַנְגְּלִי אוֹ אֲמֵרִיקָנִי, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם “בְּרִיטַנְיָה” שִׁמֵּשׁ רַאֲיָה נֶאֱמָנָה לְכָךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּדֻמֶּה הָיָה לוֹ לָאִינְגֵ’נֵר, כִּי מִבַּעַד לְשַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ הָעֲבֻתּוֹת וּמִבַּעַד לַסְּבָךְ הַפָּרוּעַ שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לוֹ בְּלוֹרִית, הִבְחִינוּ עֵינָיו אֶת הַסִּמָּנִים הַמֻּבְהָקִים אֲשֶׁר לְבֶּן הַגֶּזַע הָאַנְגְּלוֹ־סַכְּסוֹנִי.

“אֲבָל,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט בִּפְנוֹתוֹ אֶל הֶרְבֶּרְט “הֵן לֹא סִפַּרְתָּ לָנוּ עַד עַתָּה כֵּיצַד פָּגַעְתָּ בְּאוֹתוֹ פֶּרֶא. אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶלָּא אֶת הָאֶחָת: לוּלֵא בָּאנוּ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה לְהַצִּילְךְ מִיָּדוֹ, וַדַּאי הָיָה שָׂם לְךָ מַחֲנָק.”

“חֵי נַפְשִׁי, שֶׁקָּשֶׁה לִי לְסֵפֵּר כֵּיצַד הָיָה הַמַּעֲשֶׂה,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט, “כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁהָיִיתִי עָסוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּאֲסִיפַת צְמָחִים, וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל שָׁאוֹן כְּקוֹל גּוּשׁ גָּדוֹל נוֹפֵל מֵרֹאשׁ אִילָן. לֹא הָיְתָה לִי שָׁהוּת אֲפִילוּ לַהֲפֹךְ אֶת פָּנַי… אֻמְלָל זֶה, שֶׁוַּדַּאי יָשַׁב עַל עֲנַף אִילָן בַּסָּמוּךְ לִי, הִתְנַפֵּל עָלַי בִּמְהִירוּת הַבָּרָק, וְלוּלֵא מַר סְפִּילֶט וּפֶנְקְרוֹף…”

“בְּנִי!” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהָיִיתָ נָתוּן בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, אֲבָל לוּלֵא הַמְּאֹרָע הַזֶּה הָיְתָה בְּרִיָּה עֲלוּבָה זוֹ מִתְעַלֶּמֶת מִפְּנֵיכֶם, וְהַחִפּוּשִׂים שֶׁלָּכֶם הָיוּ לְלֹא הוֹעִיל וְאָנוּ חָסַרְנוּ חָבֵר חָדָשׁ.”

“וּבְכֵן מְקַוֶּה אַתָּה, כּוֹרֶשׁ, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדְךָ לַעֲשׁוֹתוֹ שׁוּב לְאָדָם?” שָׁאַל הַכַּתָּב.

“הֵן,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

מִשֶּׁנִּגְמְרָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר, יָצְאוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו מֵאַרְמוֹן הַגְּרָנִית וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַחוֹף וְהִתְחִילוּ עוֹסְקִים בִּפְרִיקַת “צְלֵחָה”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּדַק הָאִינְגֵ’נֵר אֶת כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק וְאֶת כְּלֵי־הַמְּלָאכָה, שֶׁהֵבִיאוּ חֲבֵרָיו, וְלֹא מָצָא בָּהֶם אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא, שֶׁעַל פִּיהוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְבָרֵר מַה טִיבוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַלְמוֹנִי.

הַחֲזִירִים שֶׁנִּצּוֹדוּ בְּאִי תָּבוֹר נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים קִנְיָן יָקָר, שֶׁבְּרָכָה רַבָּה בּוֹ. הוֹלִיכוּ אוֹתָם אֶל הָרְפָתִים וְשָׁם נַעֲשׂוּ בִּזְמָן מוּעָט לִבְנֵי־תַּרְבּוּת.

גַּם שְׁתֵּי הַחֲבִיּוֹנוֹת, שֶׁאָצְרוּ אֲבַק־שְׂרֵפָה וְעוֹפֶרֶת, וּכְמוֹ כֵן קֻפְסַת הַמִּבְעָרוֹת, נִתְקַבְּלוּ בְּרָצוֹן רָב. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הֶחֱלִיטוּ לְכוֹנֵן בֵּית־אוֹצָר קָטֹן שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה, אִם בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית אוֹ בַּמְּעָרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הָאַרְמוֹן גּוּפוֹ, שֶׁהָיְתָה בְּטוּחָה מִסַּכָּנָה שֶׁל הִתְפּוֹצְצוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן גָּמְרוּ לְהוֹסִיף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפִירָכְּסִילִין, לְפִי שֶׁפְּעֻלָּתוֹ שֶׁל חֹמֶר זֶה הָיְתָה חֲזָקָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא הָיָה שׁוּם טַעַם לַדָּבָר לְהַחֲלִיפוֹ בַּאֲבַק־שְׂרֵפָה.

מִשֶּׁגָּמְרוּ אֶת פְּרִיקַת הָאֳנִיָּה, פָּתַח פֶּנְקְרוֹף וְאָמַר:

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ, סָבוּר אֲנִי, שֶׁמִּן הָרָאוּי לָנוּ לְהַעֲמִיד אֶת “צְלֵחָה” שֶׁלָּנוּ בְּמָקוֹם בָּטוּחַ.”

“וְכִי אֵין תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה מָקוֹם יָפֶה לַעֲמִידָתָהּ?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“לֹא, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן. “מַחֲצִית הַזְּמַן תִּהְיֶה מֻנַּחַת שָׁם עַל גַּבֵּי הַחוֹל, וְדָבָר זֶה יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַזִּיק לָהּ. עָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁאֳנִיָּה מְצֻיָּנָה הִיא, אֲשֶׁר עָמְדָה יָפֶה בִּפְנֵי רוּחַ הַסְּעָרָה, שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עָלֵינוּ בַּחֲמַת כֹּחַ בְּשָׁעָה שֶׁנָּסַעְנוּ בַּחֲזָרָה.”

“וְכִי אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיק אוֹתָהּ בְּתוֹךְ מֵי הַנַּחַל עַצְמוֹ?”

“וַדַּאי אֶפְשָׁר, אֲדוֹנִי סְמִית. אֲבָל שָׁם תִּהְיֶה עֲזוּבָה לְלֹא מַחֲסֶה כָּל שֶׁהִיא, וּבִנְשֹׁב רוּחוֹת הַמִּזְרָח הָעַזּוֹת, יִפְגְּעוּ בָּהּ קָשֶׁה גַּלֵּי הַיָּם הַסּוֹעֵר.”

“וּבְכֵן הֵיכָן אַתָּה רוֹצֶה לְהַעֲמִידָהּ, פֶּנְקְרוֹף?”

“בִּנְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “דּוֹמֶנִּי, שֶׁאוֹתוֹ הַמִּפְרָץ הַקָּטֹן הַמְסֻגָּר בֵּין הַסְּלָעִים כְּאִלּוּ נוֹצַר לְשַׁמֵּשׁ לָהּ נָמֵל.”

“וְכִי אֵין הַמִּפְרָץ הַהוּא רָחוֹק יוֹתֵר מִדַּאי?”

“חָלִילָה! הֲרֵי הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלשָׁה מִילִין וְהַדֶּרֶךְ לְשָׁם דֶּרֶךְ סְלוּלָה וִישָׁרָה הִיא!”

“וּבְכֵן עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ, פֶּנְקְרוֹף, וְהוֹלֵךְ אֶת “צְלֵחָה” אֶל הַמָּקוֹם הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. “וְאַף עַל פִּי כֵן סָבוּר אֲנִי, שֶׁמּוּטָב הָיָה אִלּוּ הִשְׁאַרְנוּ אֶת הָאֳנִיָּה בְּקֵרוּב מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָקֵל עָלֶיהָ תָּמִיד. כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פְּנַאי לְכָךְ עָלֵינוּ לִבְנוֹת כָּאן נָמֵל קָטֹן.”

“מַה טוֹב וּמַה יָפֶה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “נָמֵל עִם מִגְדַּלּוֹר, עִם סוֹלְלָה וְעִם עֵקֶל לְתִקּוּן הָאֳנִיָּה! הֶאָח, אֲדוֹנִי סְמִית, אֵין דָּבָר קָשֶׁה לְפָנֶיךָ!”

“אָמְנָם כֵּן, פֶּנְקְרוֹף יַקִּירִי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “הִנְנִי לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁתַּעַזְרֵנִי, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי שְׁלִישִׁיוֹת שֶׁל מְלָאכָה נַעֲשֵׂית תָּמִיד עַל יָדֶךָ!”

וּבְכֵן יָרְדוּ פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט בִּ“צְלֵחָה,” הֶעֱלוּ אֶת הָעֹגֶן, הֵרִימוּ אֶת הַמִּפְרָשׂ, וְהָרוּחַ הִסִּיעָתַם עַד מְהֵרָה אֶל כֵּף הַצִּפֹּרֶן. מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת נָחָה הָאֳנִיָּה בַּמַּיִם הַשּׁוֹקְטִים אֲשֶׁר בִּנְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ.

כֵּיצַד הִתְנַהֵג הָאַלְמוֹנִי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְשִׁבְתּוֹ בְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית? וְכִי נִכַּר בּוֹ, שֶׁטִּבְעוֹ הַפְּרָאִי הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה? וְכִי נִצְנְצָה קֶרֶן אוֹרֶה בְּרוּחוֹ הַלּוּטָה בַּמַחֲשַׁכִּים? הֲשָׁבָה נֶפֶשׁ אָדָם אֶל גּוּפוֹ? אָמְנָם כֵּן, וְהַדָּבָר הִגִּיעַ לִידֵי כָּךְ, שֶׁגַּם כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגַם הַכַּתָּב שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם, אִם בִּכְלָל שָׁקְעָה בִּינָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אֻמְלָל שְׁקִיעָה גְּמוּרָה בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים.

מִהְיוֹתוֹ רָגִיל לִחְיוֹת בְּאִי תָּבוֹר בַּאֲוִיר צַח וּמִתּוֹךְ חֵרוּת בְּלִי מְצָרִים, תְּקָפַתְהוּ בָּעֵת הָרִאשׁוֹנָה כַּמָּה פְּעָמִים חֲמַת זַעַם גְּדוֹלָה, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַפִּיל עַצְמוֹ בְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית עַל הַחוֹף. אֲבָל לְאַט לְאַט שָׁקַט כָּל כָּךְ, שֶׁהִנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֵרוּת גְּמוּרָה.

וְהַתִּקְוָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּקָּנָה הָלְכָה וְחָזְקָה. הוּא זָנַח אֶת הַיֵּצֶר שֶׁל חַיַּת טֶרֶף וְהִתְחִיל מִתְפַּרְנֵס מִמְּזוֹנוֹת נוֹחִים מֵאֵלֶּה שֶׁהָיָה מָצוּי אֶצְלָם בְּאִי תָּבוֹר, וְהַבָּשָׂר הַמְּבֻשָּׁל שׁוּב לֹא עוֹרֵר בּוֹ אוֹתוֹ גֹּעַל נֶפֶשׁ, שֶׁעוֹרֵר בּוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּהְיוֹתוֹ בָּאֳנִיָּה.

פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יָשֵׁן, גָּזַז כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וְאֶת זְקָנוֹ, שֶׁהִכְתִּירוּ אֶת גּוּפוֹ כְּעֵין רַעֲמָה וְשִׁוּוּ לוֹ מַרְאֶה מֵטִיל־אֵימָה. וּכְמוֹ כֵן הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַסְּחָבוֹת שֶׁעַל מָתְנָיו וְהִלְבִּישָׁהוּ מַלְבּוּשׁ הָגוּן יוֹתֵר. עַל יְדֵי הַטִּפּוּל שֶׁהָיָה מְטַפֵּל בּוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ הִגִּיעַ לִידֵי כָּךְ, שֶׁמַּרְאֵה הָאַלְמוֹנִי נַעֲשָׂה יוֹתֵר אֱנוֹשִׁי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נַעֲשׂוּ מֶבָּטֵי עֵינָיו רַכִּים וְנוֹחִים יוֹתֵר. נִכָּר הָיָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם זֶה הָיָה עֲדַיִן בַּר־דַּעַת, הָיוּ פָּנָיו נָאִים.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הָיָה שׁוֹקֵד לְבַלּוֹת יוֹם יוֹם בְּחֶבְרָתוֹ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. הוּא הָיָה עוֹסֵק בְּקִרְבָתוֹ בִּמְלָאכוֹת שׁוֹנוֹת, כְּדֵי לְהַפְנוֹת אֶת דַּעְתּוֹ אֶל עֲבוֹדָתוֹ. הֲרֵי דַי הָיָה בִּבְרַק רַעְיוֹן אֶחָד לְהַגִּיהַּ שׁוּב אֶת מַחֲשַׁכֵּי נַפְשׁוֹ, דַּי הָיָה לְעוֹרֵר בְּמֹחוֹ אַךְ זִכָּרוֹן אֶחָד, כְּדֵי לְהַחֲזִיר אֵלָיו אֶת בִּינָתוֹ. הֵן מַעֲשֶׂה כָּזֶה כְּבָר אֵרַע פַּעַם אַחַת עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה “צְלֵחָה”, בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם!

וְכַיוֹצֵא בָּזֶה הִשְׁתַּדֵּל הָאִינְגֵ’נֵר לְדַבֵּר בְּפָנָיו בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַכָּרָתוֹ הָרְדוּמָה עַל יְדֵי חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה וְחוּשׁ הָרְאִיָּה כְּאֶחָד. מִי שֶׁהוּא מֵחֲבֵרָיו הָיָה נִטְפָּל אֵלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִלְווּ אֵלָיו כֻּלָּם. עַל פִּי רֹב, הָיוּ סָחִים בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לְמַסָּעוֹת בְּיַמִּים, הֲלֹא הֵם עִנְיָנִים הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר לְלִבּוֹ שֶׁל סַפָּן. פְּעָמִים שֶׁהָאַלְמוֹנִי הָיָה מַטָּה אֹזֶן לַשִּׂיחָה וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מֻבְטָחִים, שֶׁהוּא מֵבִין אֶת דִּבְרֵיהֶם. פְּעָמִים שֶׁהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ שֶׁהוּא חָשׁ בְּלִבּוֹ צַעַר עָמֹק, אֶלָּא שֶׁלֹּא דִבֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁעִתִּים דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הִתְמַלְּטוּ מִלִּים מִבֵּין שְׂפָתָיו.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וִיצוּר עָלוּב זֶה הָיָה שׁוֹקֵט וְעָצוּב. אֶפְשָׁר שֶׁמְּנוּחָתוֹ זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא מְנוּחָה חִיצוֹנִית וּלְמַרְאִית עַיִן בִּלְבָד? אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּעֶצֶב מִשּׁוּם שֶׁנִּגְזַל חֻפְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ? אִישׁ לֹא יָכֹל לָדַעַת זֹאת. כֵּיוָן שֶׁעֵינָיו רָאוּ תָּמִיד אַךְ חֲפָצִים יְדוּעִים וּבְתוֹךְ חוּג מְצֻמְצָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּא תָּמִיד בְּמַגָּע עִם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁכְּבָר הִתְחִיל מִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶם, וּמְזוֹנוֹתָיו וּמַלְבּוּשָׁיו הָיוּ טוֹבִים מֵאֲשֶׁר עַד עַכְשָׁו, הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁטִּבְעוֹ הַגּוּפְנִי לֹא יִשְׁתַּנֶּה מְעַט מְעַט. אֲבָל כְּלוּם הָלַךְ וְנֶהְפַּךְ לִיצוּר אַחֵר וְהִתְעוֹרֵר לְחַיִּים חֲדָשִׁים, אוֹ רַק נַעֲשָׂה לְבֶן־תַּרְבּוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁחַיָּה נַעֲשֵׂית לְבַת־תַּרְבּוּת מִתּוֹךְ הִתְרַגְּלוּת אֶל בְּעָלֶיהָ? שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה זוֹ הֶעֱסִיקָה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהוּא הָיָה מִתְאַוֶּה בְּיוֹתֵר לִפְתֹּר אוֹתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְגַבֵּי הַחוֹלֶה, שֶׁהוּא הָיָה מְטַפֵּל בּוֹ. כִּי בְּעֵינָיו לֹא הָיָה הָאַלְמוֹנִי אֶלָּא חוֹלֶה בִּלְבָד! הֲיָשׁוּב חוֹלֶה זֶה בְּאַחַד הַיָּמִים לְאֵיתָנוֹ?

כַּמָּה הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר מַשְׁגִּיחַ עָלָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה! כַּמָּה הָיָה שׁוֹקֵד לְהִתְחַקּוֹת כִּבְיָכֹל עַל שָׁרְשֵׁי נָפְשׁוֹ! וְכַמָּה הָיָה מְצַפֶּה לְהִתְגַּלּוֹתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ זוֹ!

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָקְבוּ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת טְמִירָה אַחַר כָּל מַצָּב שֶׁל דֶּרֶךְ־רִפּוּי זוֹ שֶׁנָּהַג הָאִינְגֵ’נֵר, הֵם הָיוּ לוֹ לְעֵזֶר בְּמִפְעָל זֶה שֶׁל אַהֲבַת־אָדָם, וְכֻלָּם, חוּץ מִפֶּנְקְרוֹף הַסַּפְקָן, נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִים לוֹ לְתִקְוָה וּלְבִטָּחוֹן, שֶׁהַמִּפְעָל סוֹפוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ.

הָאַלְמוֹנִי הוֹסִיף לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשֶׁקֶט מְרֻבֶּה וְהִתְחִיל לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר הָאִינְגֵ’נֵר וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד לְהַשְׁפָּעָתוֹ. אָז גָּמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וְלַהֲבִיאוֹ בִּסְבִיבָה אַחֶרֶת בְּקִרְבַת הָאוֹקְיָנוֹס אֲשֶׁר עֵינָיו הִסְכִּינוּ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לְשֶׁעָבַר, וְעַל שְׂפַת הַיַּעַר אֲשֶׁר וַדַּאי יְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ אֶת זֵכֶר הַיְּעָרִים, שֶׁשָּׁם בִּלָּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים מִשְּׁנוֹת חַיָּיו.

“אֲבָל כְּלוּם מֻבְטָח אַתָּה,” שְׁאֵלָהוּ גִדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁלֹּא יִבְרַח, אִם יִהְיֶה חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ?”

“עָלֵינוּ לְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

“נִסָּיוֹן יָפֶה!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “הֱוֵה מֻבְטָח, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּחוּר זֶה יָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַמֶּרְחַקִּים וְיִשְׁאַף אֶל קִרְבּוֹ אֶת אֲוִיר הַדְּרוֹר, מִיָּד יִשָּׂא רַגְלָיו וְיִבְרָח!”

“אֵין דַּעְתִּי כְּדַעְתֶּךָ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“הָבָה נְנַסֶּה,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“אָמְנָם כֵּן, נְנַסֶּה אֶת הַדָּבָר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הַשְּׁלשִׁים לְאוֹקְטָבֶּר. וּבְכֵן עָבְרוּ תִּשְׁעָה יָמִים לְמִן הַיּוֹם שֶׁשְּׁבוּר־הָאֳנִיָּה שֶׁל הָאִי תָּבוֹר הָיָה עָצוּר בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. הָאֲוִיר הָיָה חַם וְשֶׁמֶשׁ נָאָה יָצְקָה אֶת קַרְנֶיהָ עַל הָאִי.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וּפֶנְקְרוֹף נִכְנְסוּ אַל חַדְרוֹ שֶׁל הָאַלְמוֹנִי וּמְצָאוּהוּ שׁוֹכֵב לְיַד הַחַלּוֹן וּמִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמָיִם.

“לֵךְ עִמָּנוּ, יְדִידִי,” אָמַר לוֹ הָאִינְגֵ’נֵר.

הָאַלְמוֹנִי קָם כְּרֶגַע מִמְּקוֹמוֹ, נָתַן עֵינָיו בְּכוֹרֶשׁ סְמִית וְהָלַךְ אַחֲרָיו. פֶּנְקְרוֹף הָלַךְ מֵאֲחוֹרָיו וְהָיָה מֻבְטָח שֶׁהַנִּסָּיוֹן לֹא יַצְלִיחַ.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַפֶּתַח, הוֹשִׁיבוּהוּ סמית וּפֶנְקְרוֹף בַּמַּעֲלִית, תַּחַת אֲשֶׁר נֶב, הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט כְּבָר עָמְדוּ מַטָּה וְהִמְתִּינוּ לָהֶם לְרַגְלֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. הַסַּל נִשְׁתַּלְשֵׁל וְיָרַד מַטָּה וּמִקֵּץ רֶגַע נִמְצְאוּ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה עַל שְׂפַת הַיָּם.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְרַחֲקוּ קְצָת מִן הָאַלְמוֹנִי וְהִנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ.

אָז פָּסַע הָאַלְמוֹנִי פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת אֶל מוּל הַיָּם וְעֵינָיו נוֹצְצוּ וְהֵפִיקוּ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, אֲבָל לֹא נִכְּרָה בּוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לִבְרֹחַ. הוּא הִתְבּוֹנֵן אֶל הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים, שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ אֶל הַחוֹף וְהִשְׁתַּפְּכוּ עַל פְּנֵי הַחוֹל.

“אֵין הוּא רוֹאֶה לְפִי שָׁעָה אֶלָּא אֶת הַיָּם,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “וְאֶפְשָׁר שֶׁמַּרְאֵה הַיָּם אֵינוֹ מְעוֹרֵר בּוֹ אֶת הַחֵפֶץ לִבְרֹחַ!”

“אֶפְשָׁר,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “וּבְכֵן נַעֲלֵהוּ עַל הָרָמָה, בִּקְצֵה הַיַּעַר. הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה וַדַּאי יְהִי מַסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ.”

“הֲרֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יוּכַל לִבְרֹחַ מִשָּׁם,” אָמַר נֶב, “כֵּיוָן שֶׁהַגְּשָׁרִים מוּנָפִים.”

“מֵחָכְמָה דִּבַּרְתָּ!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף. “לָזֶה שֶׁכְּמוֹתוֹ אֵין פֶּלֶג מֵעֵין פֶּלֶג־הַגְּלִיצֵרִין יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ מַעֲצוֹר! הוּא יָכֹל לַעֲבֹר אוֹתוֹ בִּקְפִיצָה אֶחָת!”

“נִרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר לֹא גָּרַע עֵינָיו מֵעֵינֵי הַחוֹלָה שֶׁלּוֹ.

אָז הוֹלִיכוּ אֶת הָאַלְמוֹנִי אֶל תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה, וּמִשָּׁם פָּנוּ וְהָלְכוּ הַכֹּל לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַנַּחַל הַשְּׂמָאלִית וְעַד מְהֵרָה עָלוּ עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם צָמְחוּ הָאִילָנוֹת הַנָּאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַיַּעַר, אֲשֶׁר רוּחַ קַלָּה נִדְנְדָה אֶת עַנְפֵיהֶם בְּיָד רַכָּה, דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהָאַלְמוֹנִי שׁוֹאֵף אֶל קִרְבּוֹ בְּתַאֲוַת צָמָא אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁהָיָה מְבַשֵּׂם אֶת חֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר, וַאֲנָחָה עֲמֻקָּה פָּרְצָה מִתּוֹךְ לִבּוֹ.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָמְדוּ מֵאֲחוֹרָיו בְּרִחוּק מוּעָט וְהָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְתָפְשׂוֹ, אִלּוּ זָז זִיז כָּל שֶׁהוּא עַל מְנָת לִבְרֹחַ.

וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, נָכוֹן הָיָה הָאֻמְלָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְהִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַפֶּלֶג, שֶׁהִפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הַיַּעַר, וְגִידֵי רַגְלָיו הִתְמַתְּחוּ רֶגַע אֶחָד כְּעֵין קָפִיץ… אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע חָזַר לַאֲחוֹרָיו, הֵשַׁח רֹאשׁוֹ וְדִמְעָה גְדוֹלָה הִתְגַּלְגְּלָה וְנָזְלָה מֵעֵינוֹ!

“הֶאָח!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית, “כֵּיוָן שֶׁאַתָּה בּוֹכֶה, שׁוּב אָדָם אָתָּה!”

פֶּרֶק שִׁשָּׁה־עָשָׂר

תַּעֲלוּמָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּלֵּית – הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הָאַלְמוֹנִי – שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַל פְּנֵי הָאִי! – הוֹדָאָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה שֶׁלֹּא לָדָעַת – נֶעְלָם! – בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית – בִּנְיַן טַחֲנָה – הַלֶּחֶם הָרִאשׁוֹן – מַעֲשֶׂה שֶׁל מְסִירוּת־נֶפֶשׁ – יָדַיִם כְּשֵׁרוֹת!

אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! הָאֻמְלָל בָּכָה! וַדַּאי הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בְּלִבּוֹ אַחַד הַזִּכְרוֹנוֹת, וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת, אֲשֶׁר לְדִבְרֵי כּוֹרֶשׁ סְמִית עָשׂוּהוּ שׁוּב לְאָדָם.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִנִּיחוּהוּ זְמָן־מָה עַל הָרָמָה וְגַם פָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ מְעַט, כְּדֵי שֶׁיָּחוּשׁ אֶת עַצְמוֹ חָפְשִׁי; וְאוּלָם הוּא לֹא דִמָּה כָּל עִקָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֻפְשׁוֹ זֶה לְשֵׁם מְנוּסָה, וְכוֹרֶשׁ סְמִית חָזַר וְהוֹלִיכָהוּ לְאַחַר זְמָן מוּעָט אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

מִקֵּץ שְׁנֵי יָמִים לְאַחַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָאַלְמוֹנִי נִטְפָּל לְאַט לְאַט אֶל הַחַיִּים הַמְשֻׁתָּפִים שֶׁל בְּנֵי הַחֲבוּרָה. בָּרוּר הָיָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין אֶת כָּל מַה שֶׁמְּדַבְּרִים, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ קַשְׁיוּת עֹרֶף מוּזָרָה הֲרֵיהוּ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּדַבֵּר אֶל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, כִּי פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב הִטָּה פֶּנְקְרוֹף אֶת אָזְנוֹ אֶל דֶּלֶת חַדְרוֹ וְשָׁמַע אוֹתוֹ מַפְלִיט מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“לֹא!… כָּאן!… לֹא!… בְּשׁוּם פָּנִים!”

הַסַּפָּן מָסַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַחֲבֵרָיו.

“אֵין זֹאת כִּי אִם דְּבַר תַּעֲלוּמָה יָצוּק בּוֹ!” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

הָאַלְמוֹנִי הִתְחִיל מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי־הַמְּלָאכָה וְעָבַד עֲבוֹדָה בְּגַן־הַיְרָקוֹת. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה מַפְסִיק מִמְּלַאכְתּוֹ וְשׁוֹקֵעַ בַּהַרְהוֹרִים וְעוֹמֵד שָׁעָה אֲרֻכָּה עַל עָמְדּוֹ כֻּלּוֹ מְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ. כּוֹרֶשׁ סְמִית יָעַץ לַחֲבֵרָיו שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּהוּ מִלִּהְיוֹת בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, כִּי כַּנִּרְאֶה נִכְסָף הָיָה לִהְיוֹת שָׁרוּי בִּבְדִידוּת. בְּשָׁעָה שֶׁאַחַד הַקּוֹלוֹנִיסְטִים נִגַּשׁ אֵלָיו בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה, נִפְנָה הַצִּדָּה וּבָכָה תַּמְרוּרִים, כְּאִלּוּ הָיָה לִבּוֹ מָלֵא צָרָה וְיָגוֹן עַד לְאֵין הָכִיל.

אֶפְשָׁר שֶׁהֱצִיקָהוּ מוּסַר־לֵב? סְבָרָה זוֹ הָיְתָה לָהּ עַל מַה לִסְמֹךְ, וְהַדָּבָר הִגִּיעַ לִידֵי כָּךְ, שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים שׁוּב לֹא יָכֹל גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לְהִתְאַפֵּק וְהוּא עָנָה וְאָמָר:

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁאֵין הוּא מְדַבֵּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ בְּקִרְבּוֹ דִבְרֵי־וִדּוּי חֲמוּרִים בְּיוֹתֵר!”

וּבְכֵן שׂוּמָה הָיְתָה עַל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִהְיוֹת סַבְלָנִים וּלְצַפּוֹת מַה יְהִי סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר.

עִבְרוּ עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים וְהִגִּיעַ יוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנוֹבֶמְבֶּר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עָבַד הָאַלְמוֹנִי אֶת עֲבוֹדָתוֹ עַל אַדְמַת הָרָמָה, וּפִתְאֹם עָמַד דֹּם וְהִפִּיל אֶת הַמַּעְדֵּר מִיָּדוֹ. כּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו מֵרָחוֹק וְרָאָה אוֹתוֹ שׁוּב פַּעַם בּוֹכֶה וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. אָז תָּקְפָה אוֹתוֹ חֶמְלָה גְדוֹלָה, שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲמֹד בָּהּ, וְהוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְנָגַע בְּנַחַת בִּזְרוֹעוֹ וְעָנָה וְאָמַר אֵלָיו:

“יְדִידִי שֶׁלִּי!”

הָאַלְמוֹנִי הֵסֵב אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁרָצָה כּוֹרֶשׁ סְמִית לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ, מִהֵר הַלָּז וְהֵשִׁיב אֶת יָדוֹ אָחוֹר.

“יְדִידִי,” חָזַר וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית בְּקוֹל חָזָק, “שָׂא עֵינֶיךְ אֵלַי וְהַבֵּט בְּפָנַי, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָ!”

הָאַלְמוֹנִי נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט אֶל הָאִינְגֵ’נֵר, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לְהַשְׁפָּעָתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּמֻגְנָט מְשַׁעְבֵּד אֶת רְצוֹנוֹ לְמִי שֶׁמְמַגְנֵט אוֹתוֹ. תְּחִלָּה רָצָה לִבְרֹחַ, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו וּכְעֵין תְּמוּרָה הָיְתָה בָּהֶם. עֵינָיו הִמְלִיטוּ בְּרָקִים וּמִלִּים נִדְחֲקוּ אֶל פִּתְחֵי פִּיו. שׁוּב לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק!… לְבַסּוֹף שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל לִבּוֹ וּפָתַח וְאָמַר בְּקוֹל עָמוּם:

“מִי אַתֶּם?”

“שְׁבוּרֵי־אֳנִיָּה כָּמוֹךָ,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת־נֶפֶשׁ עֲמֻקָּה. “הֵבֵאנוּ אוֹתְךָ הֵנָּה, אֶל אֲנָשִׁים כְּגִילֶךָ!”

“אֲנָשִׁים כְּגִילִי!… אֵין אֲנָשִׁים כְּגִילִי!”

“אַתָּה שָׁרוּי בֵּין יְדִידִים…”

“בֵּין יְדִידִים?… אֲנִי… בֵּין יְדִידִים!” קָרָא הַנָּכְרִי כְּשֶׁהוּא מַסְתִּיר אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפָּיו… “לֹא… הָיֹה לֹא תִּהְיֶה… הִנִּיחוּ לִי! הִנִּיחוּ לִי!”

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָפַץ וּבָרַח אֶל פְּאַת הָרָמָה הַפּוֹנָה אֶל הַיָּם וְעָמַד שָׁם שָׁעָה אֲרֻכָּה לְלֹא־תְּנוּעָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית שָׁב אֶל חֲבֵרָיו וְסָח לָהֶם אֶת הַמְּאֹרָע.

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי,” עָנָה וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם זֶה יָצוּק דְּבַר־תַּעֲלוּמָה, וְנִרְאֶה לִי שָׁרַק מִתּוֹךְ מוּסֵר־כְּלָיוֹת חָזַר וְהָיָה לְאָדָם.”

“עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ מַה טִיבוֹ שֶׁל אָדָם זֶה שֶׁהֵבֵאנוּ לְכָאן,” אָמַר הַסַּפָּן, “אִישׁ תַּעֲלוּמוֹת הוּא…”

“וְאָנוּ לֹא נְחַטֵּט בְּתַעֲלוּמוֹתָיו,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “אִם עָוֹן בְּיָדוֹ, כְּבָר נִתְיַסֵּר עָלָיו מוּסָר אַכְזָרִי וּבְעֵינֵינוּ אָנוּ נָקִי הוּא מֵחֵטְא.”

שְׁתֵּי שָׁעוֹת עָמַד הָאַלְמוֹנִי יְחִידִי בִּפְאַת הָרָמָה. כַּנִּרְאֶה, תָּקְפוּ עָלָיו זִכְרוֹנוֹתָיו וְהֶעֱלוּ מִתְּהוֹם הַנְשִׁיָּה אֶת עֲבָרוֹ – וַדַּאי עָבַר כֶּבֶד־עֲוֹן. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָמְדוּ מֵרָחוֹק וְלֹא גָּרְעוּ אֶת עֵינֵיהֶם מִמֶּנּוּ, אֲבָל לֹא הִפְרִיעוּ אוֹתוֹ מִלְּהִתְבּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ.

מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת הֶחְלִיט, כַּנִּרְאֶה, בְּנַפְשׁוֹ דָבָר וְחָזַר וּבָא אֵצֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית. עֵינָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת מֵרֹב דְּמָעוֹת, אֲבָל עַכְשָׁו לֹא בָּכָה עוֹד. פָּנָיו הֵפִיקוּ עַצְבוּת עֲמֻקָּה, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא חָרֵד וּמְבֻיָּשׁ וּכְאִלּוּ שָׁפְלָה קוֹמָתוֹ. מֶבָּטָיו הָיוּ כְּבוּשִׁים כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן בַּקַּרְקַע.

“אֲדוֹנִי,” פֶּתַח וְאָמַר אֶל כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הִגִּידָה לִי, הַאַתָּה וַחֲבֵרֶיךָ הִנְּכֶם אַנְגְּלִים?”

“לֹא,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אָנוּ אֲמֵרִיקָנִים.”

“כָּךְ!” קָרָא הָאַלְמוֹנִי וְאַחַר הוֹסִיף וְאָמַר בְּלָחַשׁ:

“נוֹחַ לִי שֶׁכָּךְ הוּא!”

“וְאַתָּה, יְדִידִי?” שְׁאֵלָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר.

“אֲנִי אַנְגְּלִי,” הֵשִׁיב בְּלָשׁוֹן חֲטוּפָה.

הַמִּלִּים הַמּוּעָטוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, עָלוּ לוֹ כַּנִּרְאֶה בְּעָמָל רַב. כִּי הוּא מִהֵר לְהִתְרַחֵק מֵעַל הָאִינְגֵ’נֵר וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ וּמִתְהַלֵּךְ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה עַל פְּנֵי הַחוֹף, לְמִן אֶשֶׁד־הַמַּיִם עַד לְתוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה.

כַּעֲבֹר זְמָן־מָה נִתְקַל בְּלֶכְתּוֹ בְּהֶרְבֶּרְט וְאָז עָמַד וּשְׁאֵלָהוּ בְּקוֹל רוֹעֵד:

“מַה הַחֹדֶשׁ שֶׁל עַכְשָׁו?”

“חֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר,” עָנָה הֶרְבֶּרְט.

“וּמָה הַשָּׁנָה?”

“שְׁנַת 1866.”

“שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה!” קָרָא וְאָמַר, “שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה רְצוּפוּת!”

וּמִתּוֹךְ קְרִיאָה זוֹ פָּרַשׁ וְהָלַךְ מֵאֵצֶל הָעֶלֶם בְּחִפָּזוֹן.

הֶרְבֶּרְט סִפֵּר אֶת דִּבְרֵי הַשִּׂיחָה הַזֹּאת לַחֲבֵרָיו.

“אֻמְלָל זֶה,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שׁוּב לֹא יָדַע לֹא אֶת מִנְיַן הֶחֳדָשִׁים וְלֹא אֶת מִנְיַן הַשָּׁנִים!”

“כִּדְבָרֶיךָ,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “וְכַאֲשֶׁר מְצָאנוּהוּ עַל גַּבֵּי הָאִי כְּבָר עָבְרוּ עָלָיו שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשִׁבְתּוֹ שָׁם!”

“שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית. “אֲהָהּ! שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁל בְּדִידוּת, לְאַחַר שֶׁחַיָּיו הַקּוֹדְמִים הָיוּ אוּלַי חַיִּים שֶׁל נִוּוּל, וַדַּאי יָכְלוּ לְהַעֲבִיר אָדָם זֶה עַל דַּעְתּוֹ!”

“אֲנִי נוֹטֶה לַחֲשֹׁב,” עָנָה וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁאָדָם זֶה נִתְגַּלְגֵּל וּבָא אֶל הָאִי תָּבוֹר לֹא בְּשֶׁל שֶׁבֶר־אֳנִיָּה, אֶלָּא שֶׁהִנִּיחוּהוּ וַעֲזָבוּהוּ שָׁם בְּשֶׁל מַעֲשֵׂה־פֶּשַׁע.”

“אֶפְשָׁר שֶׁצָּדַקְתָּ, פֶּנְקְרוֹף,” אָמַר הַכַּתָּב, “וְאִם בֶּאֱמֶת כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁאוֹתָם בְּנֵי־אָדָם שֶׁהִנִּיחוּהוּ עַל הָאִי, יַחְזְרוּ וְיָבוֹאוּ בְּאַחַד הַיָּמִים לְבַקְּשׁוֹ שָׁם.”

“וְלֹא יִמְצָאוּהוּ עוֹד,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“אִם כֵּן,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “עָלֵינוּ לָשׁוּב לְשָׁם וְ…”

“יְדִידַי,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם שֶׁלֹּא נָדוּן בִּשְׁאֵלָה זוֹ קֹדֶם שֶׁנֵּדַע דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם. סָבוּר אֲנִי שֶׁאֻמְלָל זֶה נָשָׂא וְסָבַל יִסּוּרִים גְּדוֹלִים, וְיִסּוּרָיו אֵלֶּה מֵרְקוּ אֶת עֲוֹנוֹתָיו, יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, וְעַכְשָׁו הֲרֵיהוּ נֶחֱנָק מֵאַוָּתוֹ לְשִׁפֹּךְ אֶת לִבּוֹ וּלְהִתְוַדּוֹת. אַל נָא נִדְחַק בּוֹ לְסַפֵּר לָנוּ אֶת קוֹרוֹתָיו! הוּא עַצְמוֹ יְסַפְּרֵם לָנוּ בְּאַחַד הַיָּמִים, וְכַאֲשֶׁר נֵדַע אוֹתָן, נָדוּן מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא גוּפוֹ יַגִּיד לָנוּ, אִם עוֹדֶנּוּ מְקַוֶּה שֶׁיָּבוֹאוּ וְיַחֲזִירוּהוּ בְּאַחַד הַיָּמִים אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי הֲרֵינִי מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר!”

“וּמִשּׁוּם מָה?”

“מִשּׁוּם שֶׁאִלּוּ הָיָה מֻבְטָח לִהְיוֹת נִגְאָל מֵאִי כִּלְאוֹ בִּזְמָן קָבוּעַ, וַדַּאי הָיָה מְצַפָּה לִשְׁעַת גְּאֻלָּתוֹ וְלֹא הָיָה מֵטִיל הַיָּמָּה אֶת הַפִּתְקָה שֶׁמָּצָאנוּ. לֹא כֵן הַדָּבָר! סְבָרָה הִיא, שֶׁנִּתְחַיֵּב לִהְיוֹת עָצוּר עַל פְּנֵי הָאִי עַד יוֹם מוֹתוֹ וְשֶׁלֹּא לָשׁוּב וְלִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם עַד עוֹלָם!”

“אֲבָל,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “יֵשׁ בָּזֶה דָבָר, שֶׁאֵינִי יָכֹל לַעֲמֹד עָלָיו וּלְבָאֲרוֹ לְעַצְמִי.”

“וּמַהוּ.”

“אִם כְּבָר עָבְרוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאָז נֶעֱזַב אָדָם זֶה עַל פְּנֵי הָאִי תָּבוֹר, הֲרֵי סְבָרָה הִיא שֶׁנַּעֲשָׂה פֶּרֶא־אָדָם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת!”

“אָכֵן סְבָרָה הִיא,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“וּבְכֵן מַשְׁמַע, שֶׁפִּתְקָה זוֹ נִכְתְּבָה עַל יָדוֹ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת!”

“בְּלִי סָפֵק… וְאַף עַל פִּי כֵן דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַפִּתְקָה נִכְתְּבָה זֶה לֹא כְּבָר!”

“וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, שֶׁהַבַּקְבּוּק, אֲשֶׁר הַפִּתְקָה הָיְתָה אֲצוּרָה בּוֹ, הָיָה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַרְבֵּה שָׁנִים עַד שֶׁבָּא מֵאי תָּבוֹר אֶל אִי לִינְקוֹלְן!”

“אֵין כָּאן מִשּׁוּם הַפְלָאָה כָּל עִקָּר,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהַבַּקְבּוּק הִגִּיעַ אֶל חוֹף הָאִי לִינְקוֹלְן זֶה יָמִים רַבִּים?”

“אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁהֲרֵי אָנוּ מָצָאנוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן צָף וְהוֹלֵךְ. וְאִי אֶפְשָׁר אֲפִילוּ לַשַּׁעַר, שֶׁהַגַּלִּים חָזְרוּ וְגָרְפוּ אוֹתוֹ הַיָּמָּה לְאַחַר שֶׁהָיָה מוּטָל עַל פְּנֵי הַחוֹף זְמָן הַרְבֵּה. הֵן הַחוֹף הַדְּרוֹמִי כֻּלּוֹ צוּרִים וּסְלָעִים וְהַבַּקְבּוּק הַצָּף בֵּינֵיהֶם וַדַּאי הָיָה נִפְגָּע בָּהֶם מִיָּד וְנִשְׁבָּר לִרְסִיסִים!”

“כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית וְשֶׁקַע בַּהַרְהוֹרִים.

“יֶתֶר עַל כֵּן,” הוֹסִיף וְאָמַר הַסַּפָּן, “אִלּוּ נִכְתְּבָה פִּתְקָה זוֹ לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים וְהָיְתָה אֲצוּרָה בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּק שָׁנִים הַרְבֵּה, וַדַּאי נִשְׁחֲתָה מֵחֲמַת טַחַב. וְאָנוּ הֲרֵי מָצָאנוּ אוֹתָהּ בְּמַצָּב נָאֶה בְּלִי שׁוּם קִלְקוּל כָּל־שֶׁהוּא!”

הֶגְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַסַּפָּן הָיוּ צוֹדְקִים וּנְכוֹנִים לַאֲמִתָּם. הַדָּבָר הָיָה מֻפְלָא בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהוּצְאָה הַפִּתְקָה מִן הַבַּקְבּוּק, נִכָּר הָיָה שֶׁנִּכְתְּבָה זֶה לֹא כְּבָר. וְיִתְרָה מִזּוֹ, בַּפִּתְקָה נִקְבְּעָה מַעֲלַת הָאֹרֶךְ וּמַעֲלַת הָרֹחַב שֶׁל הָאִי תָּבוֹר בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק, וּמִכָּאן מוּכָח שֶׁהִיא נִכְתְּבָה בְּיַד אָדָם בַּעַל יְדִיעוֹת מְרֻבּוֹת בַּגֵּאוֹגְרָפְיָּה, וּמֵהֵיכָן לוֹ לְמַּלָּח פָּשׁוּט יְדִיעוֹת מַקִּיפוֹת שֶׁכָּאֵלֶה?

“שׁוּב פַּעַם אָנוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי תַּעֲלוּמָה סְתוּמָה,” עָנָה וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אֲבָל עָלֵינוּ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמֵנוּ מִלְּעוֹרֵר אֶת חֲבֵרֵנוּ הֶחָדָשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַכָּמוּס עִמּוֹ. אִם יָבוֹא יוֹם וְהוּא יֹאבֶה לְסַפֵּר לָנוּ אֶת מְאֹרְעוֹתָיו מֵאֵלָיו, נִהְיֶה מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְהַטּוֹת אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבָרָיו!”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּאוּ יָמִים וְהָאַלְמוֹנִי לֹא הוֹצִיא אַף מִלָּה מִפִּיו וְלֹא יָצָא מִגְּבוּלוֹת הָרָמָה וָחוּצָה. הוּא עָבַד אֶת הָאֲדָמָה בְּלִי לְאַבֵּד אַף רֶגַע לְבַטָּלָה, בְּלִי לָנוּחַ אַף שָׁעָה קַלָּה, וְאוּלָם כָּל הַזְּמָן הָיָה מִתְרַחֵק מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת וְעָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה לֹא הָיָה עוֹלֶה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, אַף עַל פִּי שהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מַרְבִּים לְבַקְשׁוֹ עַל כָּךְ, אֶלָּא הָיָה מִסְתַּפֵּק בַּאֲכִילַת יְרָקוֹת חַיִּים. בְּבוֹא הַלַּיְלָה לֹא עָלָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁיִּחֲדוּ לוֹ, אֶלָּא שָׁכַב לִישֹׁן תַּחַת קְבוּצַת אִילָנוֹת, וּבַזְּמָן שֶׁמֶּזֶג־הָאֲוִיר הָיָה רַע, הָיָה מִסְתַּתֵּר בְּנִקְרָה שֶׁל אַחַד הַסְּלָעִים. וּבְכֵן חָזַר לִחְיוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה חַי בַּיְּעָרִים שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי תָּבוֹר, וּבִרְאוֹת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁכָּל הַהַפְצָרוֹת שֶׁהֶעְתִּירוּ עָלָיו לְשַׁנּוֹת אֶת אֹרַח־חַיָּיו זֶה לֹא הוֹעִילוּ, הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ וְהִמְתִּינוּ בְּאֹרֶךְ־רוּחַ מַה יְהִי סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. וְהִנֵּה בָּאָה סוֹף סוֹף הַשָּׁעָה, וּמוּסֵר לִבּוֹ תָּקַף אוֹתוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד וְכָפָה אוֹתוֹ לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּיִים אֲיֻמִּים.

בָּעֲשִׂירִי לְנוֹבֶמְבֶּר, סָמוּךְ לִשְׁעַת שְׁמוֹנָה בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, נִגְלָה פִּתְאֹם הָאַלְמוֹנִי לְעֵינֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּמִּרְפֶּסֶת. עֵינָיו בָּעֲרוּ וְכָל מַרְאֵהוּ הָיָה אָיֹם וּפִרְאִי כְּבַתְּחִלָּה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו נִדְהֲמוּ כְּשֶׁרָאוּהוּ וְהִנֵּה הוּא כֻּלּוֹ נִרְעָשׁ וְנִפְעָם וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לָזוֹ כְּשִׁנֵּי אֲחוּז־קַדָּחַת. מֶה הָיָה לוֹ? כְּלוּם מַרְאֵה בְּנֵי־אָדָם הוּא הוּא שֶׁהִרְגִּיז אוֹתוֹ עַד לִבְלִי־הָכִיל? כְּלוּם נָקְעָה נַפְשׁוֹ מִן הַחַיִּים בְּקֶרָב אֲנָשִׁים כֵּנִים וִישָׁרִים? כְּלוּם תְּקָפוּהוּ גַּעְגּוּעִים עַל חַיָּיו הַקּוֹדְמִים, חַיִּים שֶׁל חַיַּת־פֶּרֶא? וְאָכֵן לִידֵי סְבָרָה זוֹ בָּאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אוֹתוֹ מְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלְּהָלָּן, שֶׁנִּפְלְטוּ מִפִּיו בְּעַרְבּוּבְיָה וּבְלִי קֶשֶׁר:

“עַל שׁוּם מָה אֲנִי כָּאן?… מִי נָתַן לָכֶם אֶת הַמִּשְׁפָּט לְהוֹצִיאֵנִי מִן הָאִי שֶׁלִּי?… וְכִי יוּכַל הֱיוֹת קֶשֶׁר בֵּינֵיכֶם וּבֵינִי?… וְכִי יוֹדְעִים אַתֶּם מִי אֲנִי… וּמָה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי… וּמִשּׁוּם מָה הָיִיתִי שָׁרוּי שָׁם… בּוֹדֵד וְגַלְמוּד? וּמִנַּין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא נְטָשׁוּנִי שָׁם בְּכַוָּנָה… שֶׁלֹּא נִתְחַיַּבְתִּי לִהְיוֹת עָצוּר שָׁם עַד שֶׁאָמוּת?… וְכִי יוֹדְעִים אַתֶּם מֶה הָיִיתִי לְשֶׁעָבָר?… שֶׁמָּא אֲנִי גַנָּב, רוֹצֵחַ?… שֶׁמָּא אֲנִי נָבָל… שֶׁמָּא אֲנִי אָרוּר… שֶׁאֵינוֹ כַּדַאי אֶלָּא לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל חַיָּה רָעָה… מֻבְדָּל מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם?… הַגִּידוּ… וְכִי יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת כָּל זֹאת?”

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׁמְעוּ דוּמָם אֶת דִּבְרֵי הָאֻמְלָל וְלֹא הִפְסִיקוּ אֶת חֲצָאֵי־וִדּוּיוֹ, אֲשֶׁר פָּרְצוּ מִפִּיו שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ וְעַל כָּרְחוֹ. כּוֹרֶשׁ סְמִית רָצָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ וְקָרַב אֵלָיו, אֲבָל הַלָּז הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו בְּחִפָּזוֹן.

“לֹא! לֹא!” צָוַח הָאֻמְלָל, “אַל תִּקְרַב אֵלָי! רַק דָּבָר אֶחָד הִגִּידָה לִי… הַחָפְשִׁי אֲנִי לְנַפְשִׁי?”

“חָפְשִׁי אַתָּה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“אִם כֵּן, הֲיוּ שָׁלוֹם!” – קָרָא הָאַלְמוֹנִי וְנֶחְפַּז לִבְרֹחַ כְּאַחַד הַמְּשֻׁגָּעִים.

נֶב, פֶּנְקְרוֹף וְהֶרְבֶּרְט קָפְצוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו אֶל שְׂפַת הַיַּעַר, אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ לְבַדָּם.

“הַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“הוּא לֹא יָשׁוּב לָעוֹלָם…” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“שׁוֹב יָשׁוּב,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר.

מֵאָז עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים וְהָאֻמְלָל לֹא שָׁב. וְאַף עַל פִּי כֵן מֻבְטָח הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית – כְּאִלּוּ נִבָּא לוֹ לִבּוֹ – שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר, אִם לֹא עַכְשָׁו, הֲרֵי לְאַחַר זְמָן.

“הֲרֵי זוֹ הַהִתְפָּרְצוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל טִבְעוֹ הַפִּרְאִי,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר. “מוּסֵר כִּלְיוֹתָיו הִרְגִּיז אֶת טִבְעוֹ זֶה וְלֹא נָתַן לוֹ מְנוּחָה, וְאוּלָם בְּדִידוּתוֹ הַחֲדָשָׁה תָּשׁוּב תַּכְרִיעַ אוֹתוֹ הַכְרָעָה גְּמוּרָה.”

בֵּינָתַיִם הוֹסִיפוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתָם גַּם עַל רָמַת הַמַּרְאֶה־הַגָּדוֹל וְגַם בִּגְדֶרֶת־הַבְּהֵמוֹת, כִּי כּוֹרֶשׁ סְמִית אָמַר לִבְנוֹת שָׁם פֶרְמָה לָאֲמִתָּה. דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לֵאמֹר הוּא, שֶׁהַזְּרָעִים שֶׁאָסַף הֶרְבֶּרְט בְּאִי תָּבוֹר נִזְרְעוּ בַּקַּרְקַע בְּכָל הַטִּפּוּל וְהַשְּׁקִידָה הָרְאוּיִים לַדָּבָר. הָרָמָה נֶהֶפְכָה לְגַן יְרָקוֹת גָּדוֹל, שֶׁיְּדֵי הַקּוֹלוֹנִיסְטִים טִפְּלוּ בּוֹ בְּהַתְמָדָה יְתֵרָה. הָעֲבוֹדָה לֹא פָּסְקָה מִן הֵגָּן. הִתְרַבּוּת נְטִיעֵי הַיְּרָקוֹת הִצְרִיכָה לְהַגְדִּיל אֶת הָעֲרוּגוֹת, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְהָיוּ לְשָׂדוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִשְׂתָּרְעוּ עַל חֵלֶק מִכָּרֵי־הַדֶּשֶׁא. וְאוּלָם עֵשֶׂב לַבְּהֵמוֹת הָיָה מָצוּי בְּשֶׁפַע בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הָאִי, וְלֹא הָיְתָה שׁוּם חֲשָׁשָׁה שֶׁמָּא תִּמְעֵט מִחְיָה לָעֲרוֹדִים. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים רָאוּ וְנוֹכְחוּ, שֶׁבִּכְלָל טוֹב וּמוֹעִיל לָהֶם בְּיוֹתֵר לַהֲפֹךְ לְגַן יְרָקוֹת אֶחָד אֶת כָּל אַדְמַת רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, הַמֻּקָפָה וּמוּגַנָּה מִכָּל עֲבָרֶיהָ עַל יְדֵי אֵזוֹר־מַיִם עָמֹק, וּלְהַקְצוֹת מָקוֹם לְכָרֵי הַדֶּשֶׁא מִחוּץ לָרָמָה, לְפִי שֶׁהַלָּלוּ לֹא הָיוּ טְעוּנִים שְׁמִירָה מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִים בַּעֲלֵי אַרְבַּע יָדַיִם אוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם.

בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְנוֹבֶמְבֶּר אָסְפוּ אֶת קְצִיר־הַדָּגָן הַשְּׁלִישִׁי. כַּמָּה גָדֵל וְרָחָב שֶׁטַח הַשָּׂדֶה מֵאָז זָרְעוּ לִפְנֵי שְׁמוֹנָה־עָשָׂר חֹדֶשׁ אֶת גַּרְגֵּר הַדָּגָן הָרִאשׁוֹן! שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הַגַּרְעִינִים שֶׁל הַקָּצִיר הַשֵּׁנִי הִצְמִיחוּ הַפַּעַם אַרְבַּעַת אֲלָפִים בּוּשְׁלִים, זֹאת אוֹמֶרֶת, יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹנִים גַּרְעִינִים! הַקּוֹלוֹנְיָה הָיְתָה עַכְשָׁו עֲשִׁירָה בְּדָגָן, שֶׁהֲרֵי דֵי הָיָה לִזְרֹעַ רַק עֲשָׂרָה בּוּשְׁלִים כְּדֵי לְהַסְפִּיק בְּכָל הַשָּׁנָה מָזוֹן לָשׂבַע גַּם לִבְנֵי הָאָדָם וְגַם לַבְּהֵמָה.

מִשֶּׁאָסְפוּ אֶת הַקָּצִיר, הִתְחִילוּ עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה אֲשֶׁר תַּכְלִיתָהּ הָיְתָה לַהֲפֹךְ אֶת הַדָּגָן לְלֶחֶם. לִמְלָאכָה זוֹ הִקְדִּישׁוּ אֶת הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל חֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר.

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּגָן לְקֶמַח מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לִבְנוֹת טַחֲנָה. אָמְנָם יָכֹל הָיָה כּוֹרֶשׁ סְמִית לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְשֵׁם כֹּחַ־מֵנִיעַ בְּאֶשֶׁד־הַמַּיִם הַשֵּׁנִי, שֶׁהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל תּוֹךְ נַחַל הַתּוֹדָה, לְפִי שֶׁאֶשֶׁד־הַמַּיִם הָרִאשׁוֹן כְּבָר שִׁמֵּשׁ, כַּיָּדוּעַ, כֹּחַ־מֵנִיעַ לְטַחֲנַת־הַלֶּבֶד. אֲבָל לְאַחַר שִׁקּוּל הַדַּעַת גָּמְרוּ לִבְנוֹת טַחֲנַת־רוּחַ פְּשׁוּטָה עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַנִּרְחָב. בְּנִיָּתָהּ שֶׁל טַחֲנַת רוּחַ לֹא הָיְתָה קָשֶׁה מִזּוֹ שֶׁל טַחֲנַת־מַיִם, וַאֲשֶׁר לְכֹחַ־מֵנִיעַ, הֲרֵי מֻבְטָחִים הָיוּ, כִּי עַל גַּבֵּי הָרָמָה לֹא יְהִי מַחֲסוֹר בְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, שֶׁכֵּן רוּחוֹת־הַיָּם מְצוּיוֹת שָׁם תָּמִיד.

“וְלֹא עוֹד,” עָנָה וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אֶלָּא שֶׁטַּחֲנַת־רוּחַ מַרְנִינָה בְּמַרְאֶיהָ אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, וְנוֹי הִיא לִמְסִבֵּי הַמָּקוֹם שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת שָׁם.”

וּבְכֵן נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה וּבָחֲרוּ קֹדֶם כֹּל בְּעֵצִים יָפִים לְצֹרֶךְ בִּנְיַן הַדְּפָנוֹת וְהַמֵּכָנִיסְמוּס שֶׁל הַטַּחֲנָה. אַחַר בִּקְּשׁוּ וּמָצְאוּ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר הַצְּפוֹנִית אַבְנֵי־חוֹל גְּדוֹלוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹתָן עַל נְקַלָּה לְאַבְנֵי־רֵיחָיִם. וַאֲשֶׁר לִכְנָפַיִם לַטַּחֲנָה, הִנֵּה פָּנוּ שׁוּב אֶל הַמַּעֲטָפָה שֶׁל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, שֶׁהָיְתָה מֵעֵין אוֹצָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְזוֹ סִפְּקָה אֶת הַבַּד לְכָךְ.

כּוֹרֶשׁ סְמִית עָרַךְ אֶת הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל הַבִּנְיָן. מָקוֹם לַטַּחֲנָה בָּחֲרוּ מִיָּמִין לַחֲצֵר הָעוֹפוֹת, סָמוּךְ לִשְׂפַת־הַיְאוֹר. כָּל הַבִּנְיָן הָיָה קָבוּעַ עַל צִיר, כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְסוֹבֵב אוֹתוֹ יַחַד עִם הַמֵּכָנִיסְמוּס שֶׁלּוֹ אֶל עֵבֶר מַשַׁב הָרוּחַ.

הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נִשְׁלְמָה בִּמְהִירוּת. נֶב וּפֶנְקְרוֹף נַעֲשׂוּ לְבַנָּאִים חָרוּצִים עַד מְאֹד וְכִוְּנוּ אֶת מְלַאכְתָּם לְפִי הַתַּבְנִיּוֹת שֶׁרָשַׁם הָאִינְגֵ’נֵר. בְּמֶשֶׁךְ יָמִים מוּעָטִים הֵקִימוּ בַּמָּקוֹם הַנּוֹעָד לְכָךְ בִּנְיָן, אֲשֶׁר צוּרָתוֹ הָיְתָה צוּרַת שׁוֹמֵרָה בַּעֲלַת גַּג מְחֻדָּד. אַרְבַּע הַמִּסְגָּרוֹת, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת כְּנָפַיִם לַטַּחֲנָה, נִקְבְּעוּ הֵיטֵב בְּתוֹךְ קוֹרַת־הַגָּלִיל וְחֻזְּקוּ בִּמְחַבְּרוֹת שֶׁל בַּרְזֶל. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נַעֲשׂוּ עַל נְקַלָּה וּבְלִי עָמָל גַּם הַחֲלָקִים הַשּׁוֹנִים אֲשֶׁר לַמַּגְנוֹן הַפְּנִימִי שֶׁל הַטַּחֲנָה, כְּגוֹן הַתֵּבָה לִשְׁתֵּי הָאֲבָנִים, אֶבֶן הָרֵיחַיִם הַקְּבוּעָה וְאֶבֶן הָרֶכֶב הַמִּסְתּוֹבֶבֶת, הָאֲפַרְכֶּסֶת הָרְחָבָה מִלְמָעְלָה וְצָרָה מִלְּמַטָּה, אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ יוֹרֵד הַדָּגָן עַל הָרֵיחַיִם, אֶת הַכַּד הַמְחֻבָּר אֶל תַּחְתִּית הָאֲפַרְכֶּסֶת, וְהַמְסַדֵּר אֶת יְרִידַת הַגַּרְעִינִים עַל הָרֵיחַיִם, אֲשֶׁר עַל שֵׁם קוֹל הַתִּקְתּוּק שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁהוּא מַשְׁמִיעַ הֲרֵיהוּ קָרוּי “פַּטְפְּטָן,” וּלְבַסּוֹף הַכְּבָרָה, הַמַּפְרִישָׁה אֶת הַסֻּבִּין מִן הַקֶּמַח. כְּלֵי הַמְּלָאכָה, שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם הַבַּנָּאִים, הָיוּ יָפִים כָּל צָרְכָּם וְהַמְּלָאכָה עַצְמָהּ לֹא הָיְתָה קָשָׁה, שֶׁהֲרֵי לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר חֲלָקֶיהָ שֶׁל טַחֲנָה פְּשׁוּטִים הֵם בְּיוֹתֵר.

כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה עָסְקוּ בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הַטַּחֲנָה וּבְרִאשׁוֹן לְדֵצֶמְבֶּר נִגְמְרָה כָּל הַמְּלָאכָה.

פֶּנְקְרוֹף שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל מַעֲשֶׂה יָדָיו, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וְהָיָה מֻבְטָח שֶׁהַטַּחֲנָה מְתֻקָּנָה וּמְעֻלָּה מֵאֵין כָּמוֹהָ.

“עַכְשָׁו הָבוּ רוּחַ טוֹבָה וּמִיָּד נִטְחַן אֶת תְּבוּאַת הַקָּצִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ!”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “אָנוּ צְרִיכִים לְרוּחַ טוֹבָה, אֲבָל לֹא לְרוּחַ חֲזָקָה.”

“תְּמֵהַנִי! הֲרֵי רוּחַ חֲזָקָה תְּסוֹבֵב אֶת כַּנְפֵי הַטַּחֲנָה שֶׁלָּנוּ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר!”

“אֵין שׁוּם צֹרֶךְ בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “גָּלוּי וְיָדוּעַ לָנוּ מִפִּי הַנִּסָּיוֹן, שֶׁטַּחֲנָה פּוֹעֶלֶת אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּמִדָּה יְתֵרָה בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְפַּר הַסִּבּוּבִים אֲשֶׁר לִכְנָפֶיהָ בְּדַק אֶחָד הוּא פִּי שִׁשָּׁה כְּמִסְפַּר הָרַגְלַיִם שֶׁהָרוּחַ עוֹבֶרֶת בִּשְׁנִיָּה אֶחָת. נִמְצָא שֶׁרוּחַ מְצוּיָה, הָעוֹבֶרֶת בִּשְׁנִיָּה אַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רֶגֶל, מְסוֹבֶבֶת אֶת כַּנְפֵי הַטַּחֲנָה שִׁשָּׁה־עָשָׂר סִבּוּבִים בְּדַק אֶחָד, וּבְיוֹתֵר מִזֶּה אֵין צֹרֶךְ.”

“אִם כֵּן,” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “הֲרֵי רוּחַ זוֹ, רוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית הַנּוֹשֶׁבֶת עַכְשָׁו, יָפָה הִיא לְצָרְכֵּנוּ. הָבָה נַטִּיל עָלֶיהָ עֲבוֹדָה!”

וְכֵיוָן שהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מִתְאַוִּים בְּיוֹתֵר לְמַהֵר וְלִטְעֹם טַעֲמָהּ שֶׁל פַּת לֶחֶם מִתְּבוּאַת הָאִי לִינְקוֹלְן, נִזְדָּרְזוּ מִיָּד לְהָבִיא אֶת הַטַּחֲנָה לִידֵי פְּעֻלָּה. עוֹד בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם טָחֲנוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה בּוּשְׁלִים שֶׁל דָּגָן וּלְמָחָר הִתְנוֹסְסָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית כִּכַּר־לֶחֶם נָאָה לִסְעֻדַּת שַׁחֲרִית. אָמְנָם לֶחֶם זֶה קְצָת קָשֶׁה הָיָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָפוּהוּ בִּשְׁמָרִים, וּבְכָל זֹאת אֲכָלוּהוּ לְתֵאָבוֹן וּבַהֲנָאָה שֶׁאֵין הַפֶּה יָכֹל לְאָמְרָהּ!

וְהָאַלְמוֹנִי טֶרֶם שָׁב. פְּעָמִים הַרְבֵּה שׁוֹטְטוּ גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט בַּיַּעַר אֲשֶׁר בִּמְסִבֵּי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְלֹא פָּגְעוּ אוֹתוֹ אַף לֹא מָצְאוּ אֶת עִקְּבוֹתָיו. הֵעָדְרוֹ הַמְמֻשָּׁךְ עוֹרֵר דְּאָגָה רַבָּה בְּלֵב הַקּוֹלוֹנִיסְטִים. אָמְנָם פֶּרֶא־אָדָם זֶה שֶׁל הָאִי תָּבוֹר וַדַּאי לֹא חָסֵר מְזוֹנוֹת בְּיַעֲרֵי הַמַּעֲרָב־הָרָחוֹק הָעֲשִׁירִים בְּכָל מִינֵי עוֹפוֹת וְחַיּוֹת, אֲבָל הֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשׁשׁ שֶׁיַּחֲזֹר לְמִדּוֹתיו הַיְשָׁנוֹת, וְחַיֵּי הַדְּרוֹר יְעוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ שׁוּב פַּעַם אֶת הַיְצָרִים שֶׁל חַיָּה רָעָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא זָז כּוֹרֶשׁ סְמִית מִדַּעְתּוֹ, כִּי הַבּוֹרֵחַ שׁוֹב יָשׁוּב.

“מֻבְטָחְנִי שֶׁשּׁוֹב יָשׁוּב!” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ אֲמוּנָה, שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מִלֵּב חֲבֵרָיו. “כָּל זְמָן שֶׁאֻמְלָל זֶה נִמְצָא בְּאִי תָּבוֹר, יָדַע שֶׁבּוֹדֵד הוּא לְנַפְשׁוֹ. עַכְשָׁו הֲרֵיהוּ יוֹדֵעַ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְּצַפִּים לוֹ! כֵּיוָן שֶׁבַּעַל־תְּשׁוּבָה אֻמְלָל זֶה סִפֵּר אֶת מַחֲצִית קוֹרוֹת חַיָּיו לְשֶׁעָבַר, חֲזָקָה עָלָיו שֶׁיָּשׁוּב לְסַפֵּר אֶת כָּל קוֹרוֹתָיו כֻּלָּן, וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה יִהְיֶה לָנוּ!”

וְהִנֵּה בָּא הַיּוֹם וּנְבוּאָתוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית נִתְאַמָּתָה.

בַּשְּׁלִישִׁי לְדֵצֶמְבֶּר יָרַד הֶרְבֶּרְט מֵעַל רָמַת הַמַּרְאָה הַנִּרְחָב וְהָלַךְ לָדוּג דָּגִים עַל שְׂפַת הַיְאוֹר הַדְּרוֹמִית. הוּא הָיָה מְחֻסַּר נֶשֶׁק, כִּי עַד עַכְשָׁו לֹא רָאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים צֹרֶךְ לִנְהֹג זְהִירוּת, לְפִי שֶׁבְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָאִי לֹא נִרְאֲתָה מֵעוֹלָם שׁוּם חַיָּה רָעָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ פֶּנְקְרוֹף וְנֶב עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה בַּחֲצַר־הָעוֹפוֹת, תַּחַת אֲשֶׁר כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהַכַּתָּב הָיוּ עֲסוּקִים בַּקָּמִינִים בַּעֲשִׂיַּת סוֹדָה, כִּי אוֹצַר הַסַּבּוֹן נִתְרוֹקֵן כֻּלּוֹ.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל צְעָקָה:

“הוֹשִׁיעוּנִי! הַצִּילוּנִי!”

כּוֹרֶשׁ סְמִית וְהַכַּתָּב הָיוּ רְחוֹקִים יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַצְּעָקָה, וְאוּלָם פֶּנְקְרוֹף וְנֶב קָפְצוּ וְיָצְאוּ מֵחֲצַר הָעוֹפוֹת וְרָצוּ בִּמְהִירוּת אֶל הַיְאוֹר.

אֲבָל הָאַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא שִׁעֵר שֶׁהוּא נִמְצָא בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם, קִדְּמָם. הוּא עָבַר בִּקְפִיצָה אַחַת אֶת פֶּלֶג־הַגְּלִיצֵרִין, שֶׁהִפְרִיד אֶת הָרָמָה מִן הַיַּעַר, וּבִן־רֶגַע הִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁמַע קוֹל הַצְּעָקָה.

שָׁם עָמַד הֶרְבֶּרְט וּלְפָנָיו יָגוּאַר אָיֹם, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ הַיָּגוּאַר אֲשֶׁר הוּמַת עַל כֵּף־הַזּוֹחֵל. אֲחוּז חֲרָדָה לְמַרְאֵה הַחַיָּה, שֶׁנִּתְקַל בָּהּ בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, נִלְחַץ אֶל אַחַד הָעֵצִים, תַּחַת אֲשֶׁר הַחַיָּה כָּרְעָה רָבְצָה עַל הַקַּרְקַע כְּדֵי לִקְפֹּץ עָלָיו… בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִשְׂתָּעֵר הָאַלְמוֹנִי עַל פְּרִיץ הַחַיּוֹת וּבְיָדוֹ אֵין מְאוּמָה זוּלָתִי סַכִּין. אָז הֵסֵב פְּרִיץ הַחַיּוֹת אֶת פָּנָיו מִן הָעֶלֶם וְהִתְנַפֵּל בַּחֲמַת זַעַם עַל אוֹיְבוֹ הֶחָדָשׁ.

הַמִּלְחָמָה לֹא אָרְכָה אֶלָּא שָׁעָה קַלָּה. הָאַלְמוֹנִי הָיָה בַּעַל כֹּחַ אַדִּיר וּזְרִיזוּתוֹ הָיְתָה מֻפְלָאָה. בְּיָד חֲזָקָה תָּפַשׂ אֶת הַיָּגוּאַר בִּגְרוֹנוֹ כְּמוֹ בִּצְבָת, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לַחֲבָטוֹת שֶׁפְּרִיץ הַחַיּוֹת חָבַט בְּצִפָּרְנָיו אֶת בְּשָׂרוֹ עַד זוֹב דָּם, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה תָּקַע אֶת סַכִּינוֹ בְּלִבּוֹ.

הַיָּגוּאַר נָפַל אַרְצָה וּמְנַצְּחוֹ דְחָפָהוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה בִּבְעִיטַת רֶגֶל. בּוֹ בָּרֶגַע בָּאוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִמְקוֹם הַקְּרָב, וְהָאַלְמוֹנִי כְּבָר אָמַר לִבְרֹחַ שׁוּב, אֶלָּא שֶׁהֶרְבֶּרְט הֶחֱזִיק בּוֹ וְקָרָא:

“לֹא! לֹא! אַל תֵּלֵךְ מִזֶּה!”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶל הָאַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ הוֹלֵךְ וּבָא אֵלָיו רָעַם פָּנִים. מִכְּתֵפוֹ שָׁתַת דָּם מִבַּעַד לְקִרְעֵי בִּגְדוֹ, אַךְ הוּא לֹא שָׁת לִבּוֹ לַדָּבָר.

“יְדִידִי,” עָנָה וְאָמַר אֵלָיו כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אָכֵן חוֹבָה גְדוֹלָה, חוֹבָה שֶׁל הַכָּרַת טוֹבָה הִטַּלְתָּ עָלֵינוּ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתָ. כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ יְלָדֵנוּ סִכַּנְתָּ אֶת חַיֶּיךָ!”

“חַיַּי!” מִלְמֵל הַנָּכְרִי. “מָה עֶרְכָּם? פָּחוֹת מֵאֶפֶס!”

“נִפְצַעְתָּ?”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.”

“הֲתּוֹשִׁיט לִי יָדֶךָ?”

וְהֶרְבֶּרְט רָצָה לְהַחֲזִיק בַּיָּד אֲשֶׁר הִצִּילָה אֶת חַיָּיו, אֲבָל הָאַלְמוֹנִי שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל לִבּוֹ, חָזֵהוּ הִתְרוֹמֵם, מֶבָּטָיו קָדְרוּ, וְכַנִּרְאֶה רָצָה לִבְרֹחַ, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד כָּבַשׁ אֶת רוּחוֹ וְאָמַר בְּקוֹל קָשֶׁה:

“מִי אַתֶּם? וּמָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי?”

זוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִבִּיעַ אֶת חֶפְצוֹ לָדַעַת אֶת קוֹרוֹת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים. מִי יוֹדֵעַ, אֶפְשָׁר שֶׁלְּאַחַר שֶׁיַּכִּיר אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם הֵם, יִפְתַּח אֶת פִּיו וִיסַפֵּר אֶת קוֹרוֹת עַצְמוֹ?

בְּקִצּוּר מִלִּים סָח לוֹ כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת כָּל הָעוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם מֵאָז הִפְלִיגוּ בַּכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מֵרִיצְ’מוֹנְד, אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשׂוּ לְהוֹשִׁיעַ לְנַפְשָׁם וְאֶת פָּרָשַׁת מְקוֹרוֹת־הַמִּחְיָה שֶׁרָכְשׁוּ לָהֶם בַּעֲמַל כַּפֵּיהֶם.

הָאַלְמוֹנִי הִקְשִׁיב אֶת דְבָרָיו בִּתְשׂוּמֶת־לֵב מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר.

אַחֵר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִגִּיד לוֹ הָאִינְגֵ’נֵר מִי וָמִי הֵם כֻּלָּם, גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, הֶרְבֶּרְט, פֶּנְקְרוֹף, וְנֶב וְהוּא עַצְמוֹ, וְהוֹסִיף וְאָמַר, כִּי שִׂמְחָתָם עַל הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ, שֶׁנִּתְוַסֵּף עֲלֵיהֶם עִם חֲזִירָתָם מִן הָאִי תָּבוֹר, גְּדוֹלָה הָיְתָה מִכָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשָּׂמְחוּ מֵאָז בָּאוּ אֶל הָאִי לִינְקוֹלְן.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָדְמוּ פְּנֵי הָאַלְמוֹנִי וְהוּא הֵשַׁח רֹאשׁוֹ וְנָבוֹךְ עַד מְאֹד.

“וְעַכְשָׁו כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ אַתָּה מִי אָנוּ,” הוֹסִיף וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “רְצוֹנְךָ לְהוֹשִׁיט לָנוּ יָדֶךָ?”

“לֹא!” הֵשִׁיב הָאַלְמוֹנִי בְּקוֹל דְּמָמָה, "לֹא! אֲנָשִׁים כֵּנִים אַתֶּם, אֲנָשִׁים יְשָׁרִים! וַאֲנִי!…

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר

פְּרִישׁוּת מִן הַבְּרִיּוֹת – בַּקָּשַׁת הָאַלְמוֹנִי – הַפֶרְמָה אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה – זֶה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה! – רַב־הַחוֹבֵל שֶׁל “בְּרִיטַנְיָה.” נֶעֱזָב עַל הָאִי תָּבוֹר – יָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית – הַתְּעוּדָה רַבַּת־הַמִּסְתּוֹרִין

דִּבְרֵי הָאַלְמוֹנִי הָאַחֲרוֹנִים אִשְּׁרוּ וְקִיְּמוּ אֶת הַשְׁעָרוֹת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים. אָדָם זֶה חָטָא חֲטָאָה גְדוֹלָה לְשֶׁעָבַר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת נִתְמָרְקָה חַטָּאתוֹ, הִנֵּה הַכָּרָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל עַצְמוֹ טֶרֶם נָתְנָה לוֹ כִּפּוּרִים עָלֶיהָ. אָמְנָם חוֹטֵא זֶה נָשָׂא וְסָבַל יִסּוּרִים שֶׁל נֹחַם וְהִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ כַּדַּאי וְהָגוּן לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשַׁת יְדִידָיו הַחֲדָשִׁים וּלְהוֹשִׁיט לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כְּמוֹתָם אֶת יָדוֹ זוֹ, שֶׁהַלָּלוּ רָצוּ לְחַבְּקָה מִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה עֲמֻקָּה! וּבְכָל זֹאת לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה בַּיָּגוּאַר שׁוּב לֹא חָזַר הַיַּעֲרָה, אֶלָּא הִתְגּוֹרֵר מִן הוּא וָהָלְאָה בִּמְסִבֵּי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

מֶה הָיָה הַסּוֹד אֲשֶׁר צָפַן בְּלִבּוֹ אָדָם זֶה? הֲיִפְתַּח בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת פִּיו וִיגַלֶּה אֶת הַתַּעֲלוּמָה? אַךְ לֶעָתִיד פִּתְרוֹנִים! בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וְהָאֲנָשִׁים הֶחֱלִיטוּ שֶׁלֹּא לְשָׁאֳלוֹ לְעוֹלָם עַל דְּבַר הַסּוֹד הַכָּמוּס עִמּוֹ וְלִחְיוֹת עִמּוֹ כְּאִלּוּ לֹא מָתְחוּ עָלָיו שׁוּם חֲשָׁד.

יָמִים אֲחָדִים נָהֲגוּ חַיֵּי הַחֲבוּרָה כְּמִנְהָגָם. כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט עָבְדוּ אֶת עֲבוֹדָתָם יַחַד וְעָסְקוּ פַּעַם בִּמְלֶאכֶת כִּימִיקָאִים וּפַעַם בִּמְלֶאכֶת פִיסִיקָאִים. הַכַּתָּב לֹא עָזַב אֶת הָאִינְגֵ’נֵר אֶלָּא עַל מְנָת לָלֶכֶת לָצוּד צַיִד עִם הֶרְבֶּרְט, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה לָתֵת לָעֶלֶם לְשׁוֹטֵט בַּיַּעַר יְחִידִי. וְגַם יְדֵי נֶב וּפֶנְקְרוֹף הָיוּ מְלֵאוֹת תָּמִיד עֲבוֹדָה, הַיּוֹם בָּאֻרְווֹת וּבַחֲצַר־הָעוֹפוֹת וּלְמָחָר בַּגְּדֵרָה. מִלְּבַד הַמְּלָאכָה שֶׁעָסְקוּ בָּהּ בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית־עַצְמוֹ.

הָאַלְמוֹנִי עָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּיחִידוּת וּבִפְנֵי עַצְמוֹ וְנָהַג שׁוּב כְּמִנְהָגוֹ הַקּוֹדֵם, לֹא אָכַל עַל שֻׁלְחַן הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, הָיָה יָשֵׁן תַּחַת הָאִילָנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הָרָמָה וּמָנַע עַצְמוֹ מִלָּבוֹא בְּמַגָּע עִם שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת. דּוֹמֶה הָיָה בֶּאֱמֶת כְּאִלּוּ חֶבְרַת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִצִּילוּהוּ הָיְתָה קָשָׁה עָלָיו מִנְּשׂוֹא!

“אִם כֵּן הוּא,” עָנָה וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “מִפְּנֵי מָה אֵפוֹא בִּקֵשׁ עֶזְרָה מִן הַבְּרִיּוֹת? מִפְּנֵי מָה שָׁלַח עַל פְּנֵי הַיָּם אֶת הַכְּתָב שֶׁמָּצָאנוּ?”

“סוֹפוֹ שֶׁיַּגִּיד לַנּוּ אֶת הַדָּבָר,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ תְּשׁוּבָה אֶחָת.

“אֲבָל אֵימָתָי?”

“אוּלַי קֹדֶם מִכְּפִי שֶׁאַתָּה סָבוּר, פֶּנְקְרוֹף.”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, יוֹם וִדּוּיוֹ קָרוֹב הָיָה.

בָּעֲשִׂירִי לְדֵצֶמְבֶּר, שָׁבוּעַ אֶחָד לְאַחַר תְּשׁוּבָתוֹ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, בָּא הָאַלְמוֹנִי אֵצֶל כּוֹרֶשׁ וְאָמַר אֵלָיו בְּקוֹל הַכְנָעָה:

“אֲדוֹנִי, בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ.”

“דַּבֶּר נָא אֶת דְּבָרֶיךָ,” עָנָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר; “וְאוּלָם קֹדֶם כֹּל, הַרְשֵׁנִי נָא לְהַגִּיד לְךָ דָּבָר.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶאְדִּימוּ פְּנֵי הָאַלְמוֹנִי וְהוּא בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר. כּוֹרֶשׁ סְמִית הֵבִין יָפֶה אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל חוֹטֵא זֶה, אֲשֶׁר וַדַּאי מִתְיָרֵא הָיָה שֶׁמָּא יִשְׁאָלֵהוּ הָאִינְגֵ’נֵר לַעֲבָרוֹ.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ וְלֹא נְתָנָהוּ לָלֶכֶת.

“רֵעַ,” עָנָה וְאָמַר לוֹ, “הֱוֵה יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא רַק חֲבֵרֶיךָ אָנוּ אֶלָּא אוֹהֲבֶיךָ וִידִידֶיךָ. זֶה הַדָּבָר שֶׁהָיָה עִם לְבָבִי לְהַגִּיד לְךָ, וְעַתָּה דַבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי.”

הָאַלְמוֹנִי הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל עֵינָיו. רֶטֶט חָלַף אֶת גּוּפוֹ וּרְגָעִים אֲחָדִים לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

“אֲדוֹנִי,” פָּתַח לְבַסּוֹף, “בָּאתִי אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ חֶסֶד.”

“וּמַהוּ?”

“בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה מִילִין מִזֶּה, לְרַגְלֵי הָהָר, יֵשׁ לָכֶם גְּדֵרָה לְבַהֲמוֹת־בָּיִת. הַבְּהֵמוֹת הָאֵלֶּה טְעוּנוֹת פִּקּוּחַ וְטִפּוּל. אֶפְשָׁר תַּרְשֵׁנִי לָדוּר שָׁם יַחַד עִם הַבְּהֵמוֹת?”

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִבִּיט שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל חֶמְלָה עֲמֻקָּה. אַחַר עָנָה וְאָמָר:

“יְדִידִי, עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁאֵין בַּגְּדֵרָה אֶלָּא רְפָתִים, שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת בְּיוֹתֵר אֲפִילוּ לַבְּהֵמוֹת…”

“אֵין דָּבָר, אֲדוֹנִי, לְמִשְׁכָּנִי אֲנִי תִּהְיֶינָה טוֹבוֹת לְמַדָּי.”

“יְדִידִי,” עָנָהוּ כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אָנוּ לֹא נְסָרֵב לְעוֹלָם לְכָל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָדוּר בַּגְּדֵרָה, יְהִי כֵן. אֲבָל יָדֹעַ תֵּדַע, שֶׁאִם יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לָבוֹא אֵלֵינוּ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, אוֹרֵחַ רָצוּי וְחָבִיב תִּהְיֶה לָנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וְאוּלָם הוֹאִיל וְגָמַרְתָּ לָדוּר בַּגְּדֵרָה, נִשְׁתַּדֵּל לְהַתְקִין לְךָ שָׁם דִּירָה נוֹחָה.”

“אֵין צֹרֶךְ בַּדָּבָר, אָדוּר בַּאֲשֶׁר אָדוּר.”

“יְדִידִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית כְּשֶׁהוּא מַדְגִּישׁ בַּחֲבִיבוּת מִלָּה זוֹ הַדְגָּשָׁה יְתֵרָה, “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ לָתֵת לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן זֶה כָּל מַה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת לְפִי שִׁקּוּל דַּעְתֵּנוּ אָנוּ.”

“קַבֵּל נָא אֶת תּוֹדָתִי, אֲדוֹנִי,” אָמַר הָאַלְמוֹנִי וּמִיָּד הָלַךְ לוֹ.

הָאִינְגֵ’נֵר מִהֵר לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרָיו אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ שֶׁל הָאַלְמוֹנִי, וּמִיָּד הָחְלַט לִבְנוֹת בְּתוֹךְ הַגְּדֵרָה בֵּית־עֵצִים קָטֹן נוֹחַ וּמְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ.

בּוֹ בַּיוֹם עַצְמוֹ הָלְכוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל הַגְּדֶרֶת וְהֵבִיאוּ עִמָּם אֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה הַדְּרוּשִׁים. וְלֹא עָבַר שָׁבוּעַ יָמִים וְהַבַּיִת עָמַד עַל מְכוֹנוֹ מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַבֵּל אֶת הַדַּיָּר שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה בָּנוּי בְּרוּם שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגֶל לְמַעְלָה מִן הָרְפָתִים, וּמִמְּקוֹם עֶמְדָּתוֹ קַל הָיָה לְהַשְׁגִּיחַ עַל עֵדֶר הַבְּהֵמוֹת, אֲשֶׁר מִסְפָּרָן הִגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן לִשְׁמוֹנִים גֻּלְגָּלוֹת. מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, הִכְנִיסוּ בּוֹ מִטָּה, שֻׁלְחָן, סַפְסָל וְאָרוֹן וְגַם כְּלֵי־נֶשֶׁק, צָרְכֵי־יְרִיָּה וּכְלֵי־מְלָאכָה. הָאַלְמוֹנִי עֲדַיִן לֹא רָאָה אֶת הַדִּירָה שֶׁהִתְקִינוּ לוֹ וְהִנִּיחַ לַקּוֹלוֹנִיסְטִים לִבְנוֹתָהּ בִּלְעָדָיו. כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן עָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ עַל גַּבֵּי הָרָמָה, וְכַנִּרְאֶה רָצָה לְסַיֵּם אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁתִּהְיֶה גְמוּרָה כָּל צָרְכָּהּ. וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר עָדַר אֶת כָּל הָאֲדָמָה וְהִכְשִׁיר אוֹתָהּ יָפֶה לִזְרִיעָה.

בְּעֶשְׂרִים לְדֵצֶמְבֶּר נִגְמַר מַעֲשֵׂה סִדּוּר הַבַּיִת וַעֲרִיכָתוֹ. הָאִינְגֵ’נֵר הוֹדִיעַ לָאַלְמוֹנִי כִּי הַדִּירָה שֶׁלּוֹ מוּכָנָה, וְהַלָּז עָנָה שֶׁעוֹד הָעֶרֶב יָשִׂים אֶת מִשְׁכָּנוֹ שָׁם וְיָלוּן בָּהּ.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הִתְכַּנְּסוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בָּאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעֵת שְׁמוֹנֶה – הִיא הַשָּׁעָה, שֶׁבָּהּ צָרִיךְ הָיָה חֲבֵרָם לִפְרשׁ מֵהֶם. הֵם לֹא רָצוּ לִהְיוֹת עָלָיו לְמַשָּׂא וְלַהֲבִיאוֹ לִידֵי הַצֹּרֶךְ לְהִפָּרֵד מֵהֶם, מִדַּעְתָּם שֶׁהַפְּרֵדָה וַדַּאי תִּהְיֶה קָשָׁה לוֹ, וּלְפִיכָךְ הִנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ וְעָלוּ אֶל מְעוֹנָם.

עָבְרָה שָׁעָה מוּעָטָה מֵאָז יָשְׁבוּ וְסָחוּ בְּאוֹתוֹ הָאוּלָם וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָה קַלָּה עַל הַדֶּלֶת, וּבוֹ בָּרֶגַע נִכְנַס הָאַלְמוֹנִי אֶל הָאוּלָם, וּבְלִי שׁוּם דִּבְרֵי עֲקִיפִין וְהַקְדָּמוֹת פָּתַח וְאָמָר:

“אֲדוֹנַי, לִפְנֵי עָזְבִי אֶתְכֶם, כַּדַּאי הוּא שֶׁתֵּדְעוּ אֶת פָּרָשַׁת קוֹרוֹתַי, וְהִנְנִי לְסַפְּרָהּ לָכֶם.”

הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת הַלָּלוּ עָשׂוּ רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּלֵב סְמִית וַחֲבֵרָיו.

הָאִינְגֵ’נֵר קָם מִמְּקוֹמוֹ וְעָנָה וְאָמָר:

“אֵין אָנוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ דָבָר. הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְהַחֲרִישׁ…”

“חוֹבָתִי הִיא לְדַבֵּר.”

“וּבְכֵן הוֹאֶל־נָא וָשֵׁב.”

“רְצוֹנִי לְדַבֵּר בָּעֲמִידָה.”

“דַּבֵּר, כִּי שׁוֹמְעִים אָנוּ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

הָאַלְמוֹנִי עָמַד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הָאוּלָם וְהָיָה חָבוּי קְצָת בְּתוֹךְ הָאַפְלוּלִית. רֹאשׁוֹ הָיָה מְגֻלֶּה, זְרוֹעוֹתָיו שְׁלוּבוֹת עַל לִבּוֹ וּמִתּוֹךְ עֲמִידָה זוֹ דִבֵּר אֶת דְבָרָיו כְּאָדָם הָאוֹנֵס עַצְמוֹ לְדַבֵּר. וְזוֹהִי פָּרָשַׁת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר סָח בְּקוֹל דְּמָמָה וְשׁוֹמְעָיו לֹא הִפְסִיקוּהוּ אַף פַּעַם:

"בְּעֶשְׂרִים לְדֵצֶמְבֶּר שְׁנַת 1854 הִשְׁלִיכָה אֳנִיַּת הַקִּיטוֹר “דּוֹנְקַן”, שֶׁהָיְתָה שַׁיֶכֶת לְלוֹרְד שׁוֹטְלַנְדִּי אֶחָד וּשְׁמוֹ גְלֵנַרְוַן, אֶת עָגְנָהּ אֵצֶל הַכֵּף בֵּרְנוּלְיִי אֲשֶׁר בַּחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה, בְּמַעֲלַת הָרֹחַב הַשְּׁלשִׁים וָשֶׁבַע. בָּאֳנִיָּה זוֹ נִמְצָא הַלּוֹרְד גְלֵנַרְוַן, רַעֲיָתוֹ, מָיוֹר אֶחָד שֶׁל הַצָּבָא הָאַנְגְּלִי, גֵּאוֹגְרַף פְרַנְצִי, נַעֲרָה וְנַעַר. שְׁנֵי אֵלֶּה הָיוּ יַלְדֵי הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט, אֲשֶׁר אֳנִיָּתוֹ “בְּרִיטַנְיָה” נִטְרְפָה בַּיָּם עַל אֲנָשֶׁיהָ וְעַל הַכְּבֻדָּה שֶׁבָּהּ שָׁנָה אַחַת קֹדֶם לָכֵן. מַנְהִיגָהּ שֶׁל “דּוּנְקַן” הָיָה הַקַּפִּיטַן מַנְגְלֶס וּמִסְפַּר מַלָחֶיהָ חֲמִשָּׁה־עָשָׂר.

"וְהִנֵּה הֵסִּבָּה, שֶׁבִּגְלָלָהּ נִמְצָאָה אֳנִיָּה זוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן בַּחוֹפֵי אוֹסְטְרַלְיָה.

"שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לִפְנֵי כֵן מָצְאָה “דּוּנְקַן” בַּיָּם הָאִירְלַנְדִּי בַּקְבּוּק וּבוֹ פִּתְקָה כְּתוּבָה אַנְגְּלִית, גֶּרְמָנִית וּפְרַנְצִית. בְּפִתְקָה זוֹ נֶאֱמַר, כִּי שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי “בְּרִיטַנְיָה,” שֶׁנִּשְׁבְּרָה, הֲלֹּא הֵם הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט וּשְׁנֵי מַלָּחִים, נִשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים וּמָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁבַּיַּבָּשָׁה, אֲשֶׁר מַעֲלַת הָרֹחַב וּמַעֲלַת הָאֹרֶךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ וְכָךְ. וְהִנֵּה אֶת מַעֲלַת הָרֹחַב אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בְּאוֹתָהּ הַפִּתְקָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן מַעֲלַת הָאֹרֶךְ, כִּי מֵי הַיָּם שֶׁחָדְרוּ אֶל הַבַּקְבּוּק טִשְׁטְשׁוּ בְּמָקוֹם זֶה אֶת הַכְּתָב וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְקָרְאוֹ.

"בַּפִּתְקָהּ נֶאֱמַר, שֶׁאוֹתָהּ הַיַּבָּשָׁה נִמְצְאָה בַּמַּעֲלָה 37°,11' שֶׁל הָרֹחַב הַדְּרוֹמִי. כֵּיוָן שֶׁמַּעֲלַת הָאֹרֶךְ לֹא הָיְתָה יְדוּעָה, מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לַעֲבֹר אֶת הָאֲרָצוֹת וְהַיַּמִּים אֲשֶׁר בְּמַעֲלַת הָרֹחַב הַשְּׁלשִׁים וְשֶׁבַע, כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם יָשַׁב הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט וּשְׁנֵי הַמַּלָּחִים אֲשֶׁר עִמּוֹ.

"מֵאַחַר שֶׁפְּקִידוּת הַצִּי הָאַנְגְּלִי סֵרְבָה לַעֲרֹךְ חִפּוּשִׂים, הֶחְלִיט הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן לָצֵאת בְּעַצְמוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הַקַּפִּיטַן הָאוֹבֵד, וּלְשֵׁם כָּךְ בָּא לִידֵי הֶסְכֵּם עִם בְּנֵי גְרַנְט, מֶרִי וְרָבֶּרְט. הוּא צִיֵּד אֶת “דּוּנְקַן” בְּכָל הַדָּרוּשׁ לְצֹרֶךְ נְסִיעָה אֲרֻכָּה, שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְיַלְדֵי הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט וְהָאֳנִיָּה יָצְאָה מִגְּלַזְגוֹ, פָּרְשָׁה אֶל הַיָּם הָאַטְלַנְטִי, עָבְרָה אֶת מִפְרַץ מַגֵּלָן, שָׁטָה בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט עַד פָּטָגוֹנִיָּה, אֲשֶׁר לְפִי הַבֵּאוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַכְּתָב הַמְטֻשְׁטָשׁ שֶׁבַּפִּתְקָה שִׁעֲרוּ שֶׁהַקַּפִּיטַן גְּרַנְט נִמְצָא שָׁם בַּשֶּׁבִי בְּיַד יְלִידֵי הָאָרֶץ.

“דּוּנְקַן,” הוֹרִידָה אֶת נוֹסְעֶיהָ אֶל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל פָּטָגוֹנִיָּה וְהִפְלִיגָה אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי, כְּדֵי לָשׁוּב וּלְקַחְתָּם עִמָּהּ אֵצֶל כֵּף־קוֹרְיֵנְסֵס.

"לוֹרְד גְּלֵנַרְוַן עָבַר אֶת פָּטָגוֹנִיָּה הָלֹךְ וְנָסֹעַ בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וְהַשֶּׁבַע, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מָצָא שָׁם אֶת עִקְבוֹת הַקַּפִּיטַן, חָזַר וְהִפְלִיג בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר לְנוֹבֶמְבֶּר בְּמֵי הָאוֹקְיָנוֹס עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ אֶת חִפּוּשָׂיו.

"לְאַחַר שֶׁבִּקְרָה “דּוּנְקַן” לְלֹא תּוֹעֶלֶת אֶת הָאִיִּים טְרִיסְטָן דַה־קוּנְיָה וְאַמְסְטֶרְדַּם, שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים עַל דַּרְכָּהּ, הִגִּיעָה בְּעֶשְׂרִים לְדֵצֶמְבֶּר שְׁנַת 1854 אֶל כֵּף בֵּרְנוּלְיִי אֲשֶׁר עַל הַחוֹף הָאוֹסְטְרָלִי.

"לוֹרְד גְּלֵנַרְוַן נִתְכַּוֵּן לַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ הַיַּבָּשָׁה אֶת אוֹסְטְרַלְיָה כְּשֵׁם שֶׁעָבַר אֶת אֲמֵרִיקָה, וּלְשֵׁם כָּךְ יָרַד אֶל הַחוֹף. בְּמֶרְחָק שֶׁל מִילִין אֲחָדִים מִן הַחוֹף נִמְצְאָה חַוָּה אַחַת, וּבְעָלֶיהָ, אִישׁ אִירְלַנְדִּי, קִבֵּל אֶת הַנּוֹסְעִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְאֵרַח אוֹתָם בְּבֵיתוֹ. לוֹרְד גְּלֵנַרְוַן סָח לְאוֹתוֹ הָאִירְלַנְדִּי אֶת מְגַמַּת נְסִיעָתוֹ וּשְׁאֵלָהוּ, שֶׁמָּא שָׁמַע דָּבָר עַל אֳנִיָּה אַנְגְּלִית בַּת שְׁלשָׁה תְּרָנִים וּשְׁמָהּ “בְּרִיטַנְיָה,” אֲשֶׁר נִשְׁבְּרָה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בַּחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה.

"הָאִירְלַנְדִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם דָּבָר עַל שֶׁבֶר־אֳנִיָּה זֶה, אֲבָל לְמַרְבֶּה תִּמְהוֹנָם שֶׁל הַמְּסֻבִּים, הִתְעָרֵב אֶחָד מִמְּשָׁרְתֵי הָאִירְלַנְדִּי בַּשִּׂיחָה וְעָנָה וְאָמַר:

“אַלּוּפִי, תַּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים! אִם הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט עוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים, הֲרֵיהוּ נִמְצָא עַל אַדְמַת אוֹסְטְרַלְיָה.”

“מִי אָתָּה?” שְׁאֵלָהוּ הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן.

“הִנְנִי אִישׁ שׁוֹטְלַנְדִּי כָּמוֹךָ, אַלּוּפִי,” הֵשִׁיב אוֹתוֹ הָאִישׁ! "הָיִיתִי אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט, וְהִנְנִי אֶחָד הַמֻּצָּלִים מִן הָאֳנִיָּה “בְּרִיטַנְיָה” שֶׁטָּבָעָה.

"אוֹתוֹ הָאִישׁ נִקְרָא אַיְרְטוֹן, וְעַל פִּי הַתְּעוּדוֹת שֶׁבְּיָדוֹ הָיָה בֶּאֱמֶת רֹאשׁ הַמַּלָּחִים שֶׁל הָאֳנִיָּה “בְּרִיטַנְיָה.” אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהָאֳנִיָּה נִשְׁבְּרָה אֶל הַסְּלָעִים, נִפְּרַד מֵעַל הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט, וּמֵאָז סָבוּר הָיָה שֶׁהַקַּפִּיטַן יָרַד בִּמְצוּלוֹת יַחַד עִם כָּל אֲנָשָׁיו וְשֶׁרַק הוּא, אַיְרְטוֹן, לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בַּחַיִּים בְּרֶדֶת “בְּרִיטַנְיָה” תְּהוֹמוֹת.

“אֲבָל,” הוֹסִיף וְאָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ, “לֹא בַּחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה אָבְדָה “בְּרִיטַנְיָה,” אֶלָּא בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי, וְאִם הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט עוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים, כְּכֹל הָאָמוּר בַּתְּעוּדָה שֶׁנִּמְצְאָה, הֲרֵי הוּא שָׁבוּי בְּיַד הָאוֹסְטְרָלִים יְלִידֵי־הָאָרֶץ וְיֵשׁ לְחַפְּשׂוֹ בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי.”

"וּבְדַבֵּר הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה קוֹלוֹ בָּטוּחַ וּמֶבָּטָיו שְׁלֵוִים, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָטִיל סָפֵק, שֶׁכָּל דְבָרָיו אֱמֶת. הָאִירְלַנְדִּי, שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵיתוֹ זֶה יוֹתֵר מִשָּׁנָה, הֵעִיד עָלָיו שֶׁאִישׁ יָשָׁר הוּא. וּבְכֵן הֶאֱמִין הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן בְּיָשְׁרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, וּבְסָמְכוֹ עַל עֵדוּתוֹ הֶחֱלִיט לַעֲבֹר אֶת אוֹסְטְרַלְיָה בְּדֶרֶךְ הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וָשֶׁבַע. אַיְרְטוֹן נִתְמַנָּה לְמַנְהִיגָהּ שֶׁל חֲבוּרַת הַתַּיָּרִים הַקְּטַנָּה, שֶׁחֲבֵרֶיהָ הָיוּ הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן וְאִשְׁתּוֹ, שְׁנֵי הַיְּלָדִים, הַמָּיוֹר, הָאִישׁ הַפְרַנְצִי, הַקַּפִּיטַן מַנְגְלֶס וּמַלָּחִים אֲחָדִים, תַּחַת אֲשֶׁר “דּוּנְקַן” נִמְסְרָה לְהַנְהָגָתוֹ שֶׁל מִשְׁנֵה הַקַּפִּיטַן, טוֹם אוֹסְטִין, שֶׁנִּצְטַוֶּה לָלֶכֶת אֶל מֶלְבּוּרְן וּלְחַכּוֹת שָׁם לְיֶתֶר פְּקֻדּוֹתָיו שֶׁל הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן.

"בְּ 23 לְדֵצֶמְבֶּר שְׁנַת 1854 יָצְאוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה לְדַרְכָּם.

"כָּאן הַמָּקוֹם לְהַגִּיד לָכֶם, שֶׁאוֹתוֹ אַיְרְטוֹן בּוֹגֵד הָיָה. אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ רֹאשׁ־הַמַּלָּחִים שֶׁל הָאֳנִיָּה “בְּרִיטַנְיָה,” אֶלָּא שֶׁנָּפְלָה מְרִיבָה בֵּינוֹ וּבֵין הַקַּפִּיטַן שֶׁלּוֹ וְהוּא הִתְנַכֵּל לְהַמְרִיד אֶת הַמַּלָּחִים וְלִתְפֹּשׂ אֶת הָאֳנִיָּה בְּיָדוֹ, וְעַל זֶה הוֹרִידָהוּ הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט בִּשְׁמִינִי לְאַפְּרִיל שְׁנַת 1852 עַל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה וַעֲזָבָהוּ שָׁם.

"מִכָּאן שֶׁנָּבָל זֶה לֹא יָדַע עַל שֶׁבֶר “בְּרִיטַנְיָה” כְּלוּם. הַדָּבָר נוֹדַע לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה אַךְ מִתּוֹךְ סִפּוּרוֹ שֶׁל גְּלֵנַרְוַן. מִיּוֹם שֶׁהַקַּפִּיטַן גְּרַנְט גֵּרְשָׁהוּ מִלְּפָנָיו, נַעֲשָׂה רֹאשׁ לְלַהֲקַת פּוֹשְׁעִים שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְכִנָּה עַצְמוֹ בֶּן דְּזשׁוֹיְס, וְאִם הֵעֵז פָּנָיו וְאָמַר שֶׁהָאֳנִיָּה נִשְׁבְּרָה בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי, אִם פִּתָּה אֶת הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן לֶאֱחֹז אֶת דַּרְכּוֹ לְאוֹתוֹ הָעֵבֶר, הֲרֵי לֹא עָשָׂה זֹאת אֶלָּא מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַרְחִיק אֶת הַלּוֹרְד מֵעַל הָאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ וְלִתְפֹּשׂ אַחַר כָּךְ אֶת “דּוּנְקַן” וְלַעֲשׂוֹתָהּ לִסְפִינַת פִּירָטִים.

כָּאן הִפְסִיק הָאַלְמוֹנִי אֶת סִפּוּרוֹ לְרֶגַע אֶחָד; קוֹלוֹ רָעַד בְּדַבְּרוֹ, אֲבָל עַד מְהֵרָה הִתְחַזֵּק וְהוֹסִיף לְסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"הַשַּׁיָּרָה הָלְכָה הָלֹךְ וְנָסֹעַ דֶּרֶךְ אֶרֶץ אוֹסְטְרַלְיָה. דָּבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁהִיא נִתְקְלָה בְּמִכְשׁוֹלִים וּבִפְגָעִים שׁוֹנִים, כִּי אַיְרְטוֹן, אוֹ בֶּן־דְּזשׁוֹיְס, שֶׁנָּהַג אוֹתָהּ, שָׁת יָדוֹ עִם לַהֲקַת הַפּוֹשְׁעִים הַבּוֹרְחִים, וּלְהָקָה זוֹ, שֶׁיָּדְעָה אֶת מְזִמָּתוֹ, יֵשׁ אֲשֶׁר הָלְכָה בְּעִקְּבוֹת הַשַּׁיָּרָה וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּימָה אוֹתָהּ וְהָלְכָה לְפָנֶיהָ.

"בֵּינָתַיִם הִפְלִיגָה “דּוּנְקַן” אֶל מֶלְבּוּרְן, כְּדֵי לְתַקֵּן שָׁם אֶת בְּדָקֶיהָ. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה אֵפוֹא לְפַתּוֹת אֶת הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן שֶׁיִּתֵּן פְּקֻדָּה לְהַעֲבִיר אֶת הָאֳנִיָּה מִמֶּלְבּוּרְן אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה, אֲשֶׁר שָׁם יֵקַל לְאַנְשֵׁי הַלְּהָקָה לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ וּלְתָפְשָׂהּ. אַיְרְטוֹן הֵבִיא אֶת אַנְשֵׁי הַשַּׁיָּרָה אֶל תּוֹךְ יְעָרִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הַחוֹף הַמִּזְרָחִי וְשָׁם הִתְרַגְּשׁוּ עֲלֵיהֶם צָרוֹת גְּדוֹלוֹת מֵחֹסֶר מְקוֹרוֹת מִחְיָה וְהָיוּ חַסְרֵי עֵזֶר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן שֶׁיִּשְׁלַח עַל יָדוֹ מִכְתָּב אֶל מִשְׁנֵה הַקַּפִּיטַן שֶׁל “דּוּנְקַן”. בְּאוֹתוֹ הַמִּכְתָּב נִצְטַוָּה הַמִּשְׁנֶה לְהוֹלִיךְ מִיָּד אֶת הָאֳנִיָּה אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי, אֶל מִפְרַץ־טוּפוֹלְד, שֶׁלֹּא הָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹם עֶמְדָּתָהּ שֶׁל הַשַּׁיָּרָה אֶלָּא מַהֲלַךְ יָמִים אֲחָדִים. מִפְרָץ זֶה הָיָה הַמָּקוֹם, שֶׁלְּשָׁם הִזְמִין אַיְרְטוֹן אֶת בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ לְהִוָּעֵד עִמּוֹ.

"וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַמִּכְתָּב צָרִיךְ הָיָה לְהִמָּסֵר לְיָדוֹ, נִתְגַלְּתָה תַּרְמִיתוֹ שֶׁל הַבּוֹגֵד וְהוּא אָנוּס הָיָה לִבְרֹחַ. וְאַף עַל פִּי כֵן הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אֶת הַמִּכְתָּב הַהוּא, אֲשֶׁר בְּסִיּוּעוֹ עָלוּל הָיָה לִתְפֹּשׂ אֶת “דּוּנְקַן”, וּמִקֵּץ שְׁנֵי יָמִים הִגִּיעַ אֶל מֶלְבּוּרְן.

"עַד כָּאן הִצְלִיחַ הַפּוֹשֵׁעַ וּמְזִמָּתוֹ עָלְתָה בְּיָדוֹ. הוּא הָיָה מֻבְטָחַ שֶׁ’דּוּנְקַן' תּוּבָא אֶל מִפְרָץ־טוּפוֹלְד וְשָׁם יִתְפְּשׂוּהָ בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ וְיַהַרְגוּ אֶת מַלָּחֶיהָ וּבֶן־דְּזשׁוֹיְס יִהְיֶה לְשַׁלִּיט בַּיַּמִּים הַלָּלוּ… אֲבָל אֱלֹהִים סִכֵּל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה.

"אַיְרְטוֹן בָּא אֶל מֶלְבּוּרְן וּמָסַר אֶת הַמִּכְתָּב לְיַד מִשְׁנֵה הַקַּפִּיטַן, טוֹם אוֹסְטִין, וְהַלָּז מִלֵּא מִיָּד אֶת הַפְּקֻדָּה וְהִפְלִיג בַּיָּם. אֲבָל מִי יוּכַל לְתָאֵר אֶת מַפַּח נַפְשׁוֹ וְזַעְמוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לִיצִיאָתָהּ שֶׁל הָאֳנִיָּה בַּיָּם, כִּי מִשְׁנֵה הַקַּפִּיטַן הוֹלִיךְ אֶת אֳנִיָּתוֹ לֹא אֶל מִפְרַץ־טוּפוֹלְד, אֶלָּא אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה! הוּא עִרְעֵר עַל מַעֲשֵׂהוּ וּמָחָה כְּנֶגְדּוֹ, אֲבָל אוֹסְטִין הֶרְאָהוּ אֶת הַמִּכְתָּב!… וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הַגֵּאוֹגְרַף הַפְרַנְצִי, שֶׁעָרַךְ אֶת הַמִּכְתָּב, כָּתַב בְּטָעוּת, שֶׁעַל הָאֳנִיָּה לָלֶכֶת אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה. אֵין זֹאת כִּי אִם מִן הַשָּׁמַיִם הִכְשִׁילוּהוּ בְּטָעוּת זוֹ!

"וּבְכֵן הוּפְרוּ עֲצוֹתָיו שֶׁל אַיְרְטוֹן! הוּא נִסָּה לִמְרֹד וּלְהִתְקוֹמֵם, אֶלָּא שֶׁאֲסָרוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ בַּמִּשְׁמָר. וְכָךְ הוּבָא אַיְרְטוֹן אֶל זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה, בְּלִי אֲשֶׁר יֵדַע מֶה הָיָה לַחֲבֵרָיו וּמַה גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן.

"עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְמַרְס הָיְתָה ‘דּוּנְקַן’ מְשׁוֹטֶטֶת בְּקִרְבַת הַחוֹף שֶׁל אֶרֶץ זוֹ. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁמַע אַיְרְטוֹן קוֹל יְרִיַּת כְּלֵי־תּוֹתָח! אֵלֶּה הָיוּ כְּלֵי־הַתּוֹתָח שֶׁל ‘דּוּנְקַן’, שֶׁהִשְׁמִיעוּ אֶת קוֹל רַעֲמָם לִכְבוֹד הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ, שֶׁעָלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל הָאֳנִיָּה.

"וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:

“לְאַחַר אַלְפֵי צָרוֹת וְסַכָּנוֹת שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עַל הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן, עָלְתָה סוֹף סוֹף בְּיָדוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה, אֶל מִפְרַץ־טוּפוֹלְד. וְהִנֵּה ‘דּוּנְקַן’ אֵינֶנָּהּ! הוּא טִלְגְּרֵף אֶל מֶלְבּוּרְן וּמִשָּׁם עָנוּהוּ לֵאמֹר: ‘דּוּנְקַן’ הִפְלִיגָה בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה בַּיָּם וְאֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן.”

"אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן, שֶׁהָאֳנִיָּה הַיָּפָה שֶׁלּוֹ וַדַּאי נָפְלָה בְּיָדוֹ שֶׁל בֶּן־דְּזשׁוֹיְס וְנֶהֶפְכָה לָאֳנִיַּת־פִּירָטִים!

"וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִסְתַּלֵּק הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן מִמְּגַמַּת מַסָּעוֹ וְהֶחֱלִיט לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחִפּוּשִׂים, כִּי הָיָה אִישׁ אַמִּיץ־רוּחַ וּנְדִיב־לֵב. הוּא שָׂכַר לוֹ אֳנִיַּת מִסְחָר וְהִפְלִיג אֶל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי שֶׁל זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה וְשָׁט הָלֹךְ וָשׁוּט בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וָשֶׁבַע, אֲבָל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ לֹא מָצָא: עִקְּבוֹת הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט לֹא נִגְלוּ לוֹ. לְעֻמַּת זֶה מָצָא, לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, בַּחוֹף שֶׁכְּנֶגֶד אֶת הָאֳנִיָּה שֶׁלו, אֶת ‘דּוּנְקַן’, שֶׁהָיְתָה נְהוּגָה בְּיַד מִשְׁנֵה הַקַּפִּיטַן וְזֶה חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת הָיָה מְצַפֶּה לְבִיאָתוֹ!

"הַדָּבָר הָיָה בַּשְּׁלִישִׁי לֶחָדָשׁ מַרְס שְׁנַת 1855 . בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם חָזַר אֵפוֹא הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן אֶל “דּוּנְקַן” וּמָצָא שָׁם אֶת אַיְרְטוֹן. הַלּוֹרְד צִוָּה לַהֲבִיאֵהוּ לְפָנָיו וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּגִּיד לוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַל אֹדוֹת הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט. אֲבָל אַיְרְטוֹן מֵאֵן לְדַבֵּר. אָז הוֹדִיעָהוּ הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן, כִּי בְּבוֹאָם אֶל הַחוֹף הַסָּמוּךְ יִמְסְרֵהוּ בִּידֵי פְּקִידֵי הָרָשׁוּת הַבְּרִיטִית. אֲבָל גַּם הָאִיּוּם הַזֶּה לֹא הוֹעִיל: אַיְרְטוֹן הָיָה כְּאִלֵּם וְלֹא פָּתַח אֶת פִּיו.

“דּוּנְקַן” חָזְרָה שׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ שֶׁהֻתְוָה לְפָנֶיהָ וְשָׁטָה בְּקַו הַמַּעֲלָה הַשְּׁלשִׁים וָשֶׁבַע. בֵּינָתַיִם קִבְּלָה הַגְּבֶרֶת גְּלֵנַרְוַן עַל עַצְמָהּ לְהַכְרִיעַ אֶת סֵרוּבוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד, וַעֲמָלָהּ הִצְלִיחַ בְּיָדָהּ. אַיְרְטוֹן הִבְטִיחַ לְהַגִּיד אֵת כָּל מַה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּבִשְׂכַר זֶה בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן לְבַל יַסְגִּירֵהוּ בִּידֵי פְּקִידֵי הָרָשׁוּת הָאַנְגְּלִית, אֶלָּא יוֹרִידֵהוּ אֶל אֶחָד מֵאִיֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן שֶׁנִּכְסַף לָדַעַת אֵת כָּל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַקַּפִּיטַן גְּרַנְט, הִסְכִּים לַדָּבָר.

"אָז סִפֵּר לוֹ אַיְרְטוֹן אֶת מְאֹרְעוֹת חַיָּיו, וְהַלּוֹרְד נוֹכַח, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין הוּא יוֹדֵעַ כְּלוּם מִכָּל מַה שֶׁעָבַר עַל הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט מִיּוֹם שֶׁהַלָּז הוֹרִידָהוּ עַל יַבֶּשֶׁת אוֹסְטְרַלְיָה.

"וְאַף עַל פִּי כֵן קִיֵּם הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן אֶת הַבְטָחָתוֹ. “דּוּנְקַן” הוֹסִיפָה לָשׁוּט לְדַרְכָּהּ וְסוֹפָהּ שֶׁבָּאָה אֶל הָאִי תָּבוֹר. שָׁמָּה הוֹרִידוּ אֶת אַיְרְטוֹן וְשָׁם מָצְאוּ בְּדֶרֶךְ נֵס גַּם אֶת הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט וּשְׁנֵי אֲנָשָׁיו. וְאָכֵן אִי זֶה נִמְצָא בְּדִיּוּק בְּמַעֲלַת הָרֹחַב הַשְּׁלשִׁים וָשֶׁבַע. עַל הַפּוֹשֵׁעַ נִגְזַר אֵפוֹא לָשֶׁבֶת בָּאִי הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה תַּחַת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁהוֹרִידוּהוּ מֵעַל הָאֳנִיָּה, פָּנָה אֵלָיו הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן וְאָמַר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

" – פֹּה, אַיְרְטוֹן, תֵּשֵׁב לְבָדָד, רָחוֹק מִכָּל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת מֻבְדָּל מִבְּנֵי אָדָם. מִן הָאִי הַזֶּה לֹא תּוּכַל לִבְרֹחַ לְעוֹלָם. פֹּה תִּהְיֶה גַלְמוּד וְעָזוּב לְנַפְשֶׁךָ, וְרַק עֵינֵי אֱלֹהִים, הַצּוֹפוֹת סִתְרֵי לֵב אָדָם, תַּשְׁגַּחְנָה אֵלֶיךָ. אֲבָל אַתָּה לֹא תִּהְיֶה אָבוּד וְנֶעְלָם כַּאֲשֶׁר הָיָה הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט. וְאִם גַּם אֵינְךָ רָאוּי שֶׁבְּנֵי אָדָם יִזְכְּרוּךָ, לֹא יִמַּח בְּכָל זֹאת זִכְרְךָ מִלֵּב הַבְּרִיּוֹת. יוֹדֵעַ אֲנִי, אַיְרְטוֹן, אֶת מְקוֹם הֱיוֹתְךָ, וְיוֹדֵעַ אֲנִי אֵפוֹא אֶמְצָאֶךָ. לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת לְעוֹלָם!"

"וְדוּנְקַן הֶעֶלְתָה אֶת מִפְרָשֶׂיהָ וְעַד מְהֵרָה נִסְתַּלְקָה וְנֶעֶלְמָה בֶּמֶּרְחַקִּים.

"הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר לְמַרְס שְׁנַת 1855.

"אַיְרְטוֹן נִשְׁאַר לְבָדָד, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה חָסֵר לֹא כְּלֵי־נֶשֶׁק, לֹא כְּלֵי־מְלָאכָה וְלֹא זְרָעִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפּוֹשֵׁעַ זֶה הָיָה לוֹ גַם בַּיִת לָשֶׁבֶת, הֲלֹא הוּא הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַקַּפִּיטַן גְּרַנְט הַיָּשָׁר בָּאָדָם. כָּאן נִגְזַר עָלָיו לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו וּלְמָרֵק מִתּוֹךְ יִסּוּרִים שֶׁל בְּדִידוּת אֶת מַעֲשֵׂי־הַפֶּשַׁע שֶׁעָשָׂה.

"אֲדוֹנִי! הוּא הִתְחָרֵט, הוּא בּוֹשׁ עַל פְּשָׁעָיו, הוּא הָיָה אֻמְלָל מֵאֵין כָּמוֹהוּ! הוּא גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת רָאוּי לָשׁוּב אֶל חֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, אִם הַלָּלוּ יִזְכְּרוּהוּ וִישִׁיבוּהוּ בְּאַחַד הַיָּמִים מֵאִי גָלוּתוֹ! כַּמָּה גָדְלוּ יִסּוּרָיו שֶׁל עָלוּב זֶה! כַּמָּה עָמַל וְעָבַד כְּדֵי לְצָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֶלְאָתָהּ עַל יְדֵי עֲבוֹדַת כַּפָּיִם! וְכַמָּה הִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים, שֶׁיִּתֵּן לוֹ לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה!

"וְכָךְ עָבְרוּ עָלָיו שְׁנָתַיִם, כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו שָׁלשׁ שָׁנִים. הַבְּדִידוּת דִּכְּאָה אֶת רוּחַ אַיְרְטוֹן לִבְלִי הָכִיל וְיוֹם יוֹם הָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט אִם אֵין אֳנִיָּה נִרְאֵית בְּאֹפֶק הָאִי שֶׁלּוֹ, וְיוֹם יוֹם הָיָה שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ אִם מָלֵא צְבָא עֲוֹנוֹ, אִם שָׁלְמוּ יְמֵי מוּסָרוֹ, וְאֵין קֵץ לְמַכְאוֹבָיו וְעִנּוּיָיו!

"אֲהָהּ! כַּמָּה אֲיֻמָּה הִיא הַבְּדִידוּת לְאָדָם אֲשֶׁר כִּלְיוֹתָיו יְיַסְרוּהוּ מוּסָר אַכְזָרִי!

"וְאוּלָם נִרְאֶה שֶׁבְּעֵינֵי יוֹשֵׁב מָרוֹם טֶרֶם נִתְמָרֵק עֲוֹנוֹ שֶׁל אֻמְלָל זֶה כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא טֶרֶם נֶעֱנַשׁ עָלָיו דַּיּוֹ, כִּי הִתְחִיל חָשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה לְאַט לְאַט לְפֶרֶא־אָדָם! הוּא חָשׁ כִּי לְאַט לְאַט הֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ וְנֶהְפָּךְ לְחַיָּה! אֵין הוּא יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר אֵימָתַי הָיָה הַדָּבָר, אִם מִקֵּץ שְׁנָתַיִם אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים לִבְדִידוּתוֹ, אֲבָל סוֹף סוֹף נַעֲשָׂה לִבְרִיָה עֲלוּבָה זוֹ שֶׁמְּצָאתֶם בְּאִי תָּבוֹר!

“סָבוּר אֲנִי, שֶׁאֵין לִי צֹרֶךְ לְהַגִּיד לָכֶם, אֲדוֹנַי, שֶׁאַיְרְטוֹן וּבֶן־דְּזשׁוֹיְס וַאֲנִי – שְׁלָשְׁתָּם אָדָם אֶחָד הֵם!”

הַסִּפּוּר תַּם וְכוֹרֶשׁ סְמִית וַחֲבֵרָיו קָמוּ מִמְּקוֹמָם. קָשֶׁה לְתָאֵר כַּמָּה נִפְעַם לִבָּם בְּהִגָּלוֹת לִפְנֵיהֶם פָּרָשַׁת הָעֹנִי וְהַיִּסּוּרִים וְהַיֵּאוּשׁ הָעֲמֻקִּים לִבְלִי קֵץ, שֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עַל אָדָם זֶה!

“אַיְרְטוֹן”, פָּתַח וְאָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אָכֵן פּוֹשֵׁעַ גָּדוֹל הָיִיתָ, וְאוּלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי יוֹשֵׁב מָרוֹם, שֶׁנּוֹסַרְתָּ עַל פִּשְׁעֲךָ מוּסָר קָשֶׁה, וְהוּא רָצָה אֶת עֲוֹנֶךָ, וּרְאָיָה לַדָּבָר, כִּי שָׁב וְהֶחֱזִירְךָ אֶל חֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם. אַיְרְטוֹן, עֲוֹנְךָ נִתְכַּפֵּר! רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת חָבֵר לָנוּ?”

אַיְרְטוֹן נִרְתַּע לְאָחוֹר.

“הֵא לְךָ יָדִי!” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

אַיְרְטוֹן קָפַץ וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ סְמִית הַמּוּשָׁטָה לְנֶגְדּוֹ וּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ מֵעֵינָיו.

“רְצוֹנְךָ לָשֶׁבֶת בְּקִרְבֵּנוּ וְלִחְיוֹת עִמָּנוּ?” שְׁאֵלָהוּ סְמִית.

“אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ סְמִית,” הֵשִׁיב אַיְרְטוֹן, “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַנִּיחֵנִי לְנַפְשִׁי עוֹד זְמָן־מָה, תְּנֵנִי לְהִתְבּוֹדֵד בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁבַּגְּדֵרָה!”

“עֲשֵׂה כַּטוֹב בְּעֵינֶיךָ, אַיְרְטוֹן.”

אַיְרְטוֹן הִפְנָה שִׁכְמוֹ לָצֵאת, אֲבָל הָאִינְגֵ’נֵר עֲצָרָהוּ וְאָמַר:

“עוֹד דָּבָר אֶחָד לִי אֵלֶיךָ, יְדִידִי. הַגִּידָה לִי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַפְתָּ לִהְיוֹת בּוֹדֵד לְנַפְשְׁךָ, מִשּׁוּם מָה הִשְׁלַכְתָּ הַיָּמָּה אוֹתָהּ הַפִּתְקָה, שֶׁגִּלְּתָה לָנוּ אֶת מְצִיאוּתְךָ וְאֶת עִקְּבוֹתֶיךָ?”

“פִּתְקָה?” שָׁאַל אַיְרְטוֹן, אֲשֶׁר נִכָּר הָיָה שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ שֶׁל פִּתְקָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ הוּא נִשְׁאָל.

“אָמְנָם כֵּן. אוֹתָהּ הַפִּתְקָה שֶׁהָיְתָה אֲצוּרָה בַּבַּקְבּוּק שֶׁמָּצָאנוּ וַאֲשֶׁר בָּהּ נִקְבַּע בְּדִיּוּק מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי תָּבוֹר!”

אַיְרְטוֹן הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל מִצְחוֹ וְהִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר עָנָה וְאָמָר:

“מֵעוֹלָם לֹא הֵטַלְתִּי הַיָּמָּה בַּקְבּוּק וּפִתְקָה בְּתוֹכוֹ!”

“מֵעוֹלָם?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף.

“מֵעוֹלָם!”

וְאַיְרְטוֹן הִשְׁתַּחֲוָה וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַפֶּתַח וְיָצָא מִן הַבָּיִת.

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר

שִׂיחָה – כּוֹרֶשׁ סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט – רַעְיוֹן שֶׁעָלָה בְּלֵב הָאִינְגֵ’נֵר – טֵלֶגְרַף אֱלֶקְטְרִי – חוּטֵי־הַטֵּלֶגְרַף – הַסּוֹלְלָה הַגַּלְוָנִית – הָאָלֶף־בֵּית – עוֹנַת־שָׁנָה יָפָה – הַצְלָחַת הַקּוֹלוֹנְיָה – פוֹטוֹגְרָפִיָּה – מַרְאֵה שֶׁלֶג – שְׁתֵּי שָׁנִים עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן.

"כַּמָּה אֻמְלָל אָדָם זֶה! קָרָא הֶרְבֶּרְט לְאַחַר שֶׁהֵצִיץ בְּעַד הַפֶּתַח וְרָאָה אֶת אַיְרְטוֹן מַחֲלִיק וְיוֹרֵד בְּחֶבֶל הַמַּעֲלִית וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁכִּים.

“סוֹפוֹ לְשׁוּב אֵלֵינוּ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“אֲבָל בִּי, אֲדוֹנִי סְמִית,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר? הֲיִתָּכֵן? לֹא אַיְרְטוֹן הוּא שֶׁהֵטִיל אֶת הַבַּקְבּוּק הַיָּמָּה? אִם כֵּן מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר הֵטִיל אוֹתוֹ?”

שְׁאֵלָה זוֹ הָיְתָה דָּבָר בְּעִתּוֹ וּצְרִיכָה הָיְתָה לִהְיוֹת נִשְׁאֶלֶת.

“אַךְ הוּא וְלֹא אַחֵר הֵטִיל אוֹתוֹ,” הֵשִׁיב נֶב, “אֶלָּא שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אֻמְלָל זֶה וַדַּאי כְּבָר הָיְתָה אָז מְטֹרָפָה לְמֶחֱצָה.”

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “וְהוּא עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה בְּלִי דַעַת וּבְלִי הַכָּרָה.”

“אֵין הַדָּבָר נִתָּן לְהִתְפָּרֵשׁ אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת; “וְעַכְשָׁו הֲרֵינִי מֵבִין יָפֶה מֵהֵיכָן יָדַע אַיְרְטוֹן לִקְבֹּעַ בְּדִיּוּק אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי תָּבוֹר. הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ קֹדֶם שֶׁנְּטָשׁוּהוּ עַל הָאִי הֵם הֵם שֶׁהִמְצִיאוּ לְיָדוֹ אֶת הַיְדִיעָה הַזֹּאת.”

“אֲבָל,” הוֹסִיף וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִם בַּזְּמָן שֶׁכָּתַב אֶת הַפִּתְקָה עֲדַיִן לֹא נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְחַיָּה, וְאִם כְּבָר עָבְרוּ שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים מֵאָז הֵטִיל אוֹתָהּ הַיָּמָּה, מִשּׁוּם מַה לֹא נִשְׁחַת הַנְּיָר מֵחֲמַת רְטִיבוּת?”

“מִכָּאן מוּכָח,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן נִטְרְפָה עָלָיו בִּזְמָן מְאֻחָר מִכְּפִי שֶׁהוּא סָבוּר.”

“וַדַּאי כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁלּוּלֵא כֵן הָיָה הַדָּבָר אַךְ חִידָה סְתוּמָה.”

“אָמְנָם כֵּן, חִידָה סְתוּמָה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה לֹא רָצָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה.

“אֲבָל כְּלוּם דִּבֵּר אַיְרְטוֹן אֶת הָאֱמֶת?” שָׁאַל הַסַּפָּן.

הֵן," הֵשִׁיב הַכַּתָּב. “הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְכָל פְּרָטָיו. הֲרֵינִי זוֹכֵר יָפֶה, שֶׁמִּכְתְּבֵי־הָעִתִּים פִּרְסְמוּ בִּזְמַנָּם יְדִיעוֹת עַל נִסְיוֹנוֹ שֶׁל הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן וְעַל תּוֹצְאוֹת חִפּוּשָׂיו.”

“אַךְ אֱמֶת דִּבֵּר אַיְרְטוֹן,” הוֹסִיף כּוֹרֶשׁ סְמִית, “אַל תְּפַקְפֵּק בַּדָּבָר, פֶּנְקְרוֹף, שֶׁהֲרֵי אֱמֶת זוֹ הָיְתָה קָשָׁה וְאַכְזְרִיָּה לוֹ בְּיוֹתֵר. אִם אָדָם מַרְשִׁיעַ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ, הֲרֵיהוּ מְדַבֵּר אֱמֶת!”

לְמָחָר, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְדֵצֶמְבֶּר, יָרְדוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל הַחוֹף וּמִשָּׁם עָלוּ עַל הָרָמָה, אֲבָל אֶת אַיְרְטוֹן שׁוּב לֹא מָצְאוּ שָׁם. הוּא הָלַךְ בַּלַּיְלָה אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה וְקָבַע אֶת דִּירָתוֹ שָׁם, וְיָפֶה עָשׂוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שֶׁהֶחְלִיטוּ לְעָזְבֵהוּ לְנַפְשׁוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַטְרִידוֹ. הַזְּמָן וַדַּאי יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וַחֲזָקָה עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶׁאֵין הַפִּתּוּיִים וְהַשִּׁדּוּלִים עֲלוּלִים לַעֲשׂוֹת.

הֶרְבֶּרְט, פֶּנְקְרוֹף וְנֶב חָזְרוּ אֶל עֲבוֹדָתָם הָרְגִילָה, וְכוֹרֶשׁ סְמִית וְהַכַּתָּב הָלְכוּ גַם הֵם לַעֲסֹק בְּמַעְבָּדָם אֲשֶׁר בַּקָּמִינִים.

“יוֹדֵעַ אַתָּה, כּוֹרֶשׁ יַקִּירִי,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כִּי הַבֵּאוּר שֶׁבֵּאַרְתָּ אֶתְמוֹל אֶת עִנְיַן הַבַּקְבּוּק לֹא הֵנִיחַ אֶת דַּעְתִּי כָּל עִקָּר! הֲיִתָּכֵן שֶׁאֻמְלָל זֶה כָּתַב אֶת הַפִּתְקָה וְהֵטִיל אֶת הַבַּקְבּוּק הַיָּמָּה וְשׁוּב אֵין הוּא זוֹכֵר שֶׁעָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה?”

“מִכָּאן מוּכָח אֵפוֹא, שֶׁלֹּא הוּא הֵטִיל אֶת הַבַּקְבּוּק הַיָּמָּה.”

“וּבְכֵן סָבוּר אַתָּה…”

“אֵינִי סָבוּר כְּלוּם, אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם!” קָרָא כּוֹרֶשׁ סְמִית כְּשֶׁהוּא מַפְסִיק אֶת דִּבְרֵי הַכַּתָּב. “אֲנִי מְצָרֵף אֶת הַמְאֹרָע הַזֶּה אֶל שׁוּרַת הַמְאֹרָעוֹת הַסְּתוּמִים, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא עָלָה בְּיָדִי לְפָרְשָׁם!”

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כּוֹרֶשׁ,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “כָּאן נַעֲשִׂים מַעֲשִׂים הַנִּשְׂגָּבִים מִבִּינַת אָדָם! הַצָּלָתְךָ אַתָּה, הַתֵּבָה שֶׁנִּמְצְאָה עַל גַּבֵּי הַחוֹל, מְאֹרְעוֹתָיו שֶׁל טוֹףּ, וְלַסּוֹף בַּקְבּוּק זֶה… כְּלוּם לֹא נִמְצָא לְעוֹלָם פִּתְרוֹן לַחִידוֹת הַלָּלוּ?”

“וַדַּאי מָצֹא נִמְצָא!” קָרָא הָאִינְגֵ’נֵר מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת, “וַדַּאי מָצֹא נִמְצָא, וְאִלּוּ גַּם אֶצְטָרֵךְ לְשֵׁם כָּךְ לְחַטֵּט אֶת הָאִי הַזֶּה עַד לְמַעֲמַקָּיו!”

“אֶפְשָׁר שֶׁהַמִּקְרֶה יַמְצִיא לָנוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְתַעֲלוּמָה זוֹ!”

“הַמִּקְרֶה! אֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּמִקְרֶה, סְפִּילֶט, כְּשֵׁם שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ תַּעֲלוּמוֹת וּמִסְתּוֹרִין בָּעוֹלָם. יֵשׁ סִבָּה לְכָל הַדְּבָרִים הַסְּתוּמִים הַמִּתְרַחֲשִׁים כָּאן וְאֶת הַסִּבָּה הַזֹּאת אֲגַלֶּה. בֵּינָתַיִם עָלֵינוּ לִהְיוֹת צוֹפִים וּמַבִּיטִים בְּשִׂים לֵב וְלַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ.”

הִגִּיעַ חֹדֶשׁ יָנוּאַר וְהִתְחִילָה שְׁנַת 1867. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עָסְקוּ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה בִּמְלָאכוֹת שֶׁל עוֹנַת הַקָּיִץ. בְּאוֹתָם הַיָּמִים עָבְרוּ הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט לְרֶגֶל עֲבוֹדָתָם עַל פְּנֵי הַגְּדֵרָה וְנוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי אַיְרְטוֹן קָבַע אֶת מִשְׁכָּנוֹ בַּבַּיִת שֶׁנִּבְנָה בִּשְׁבִילוֹ. הוּא טִפֵּל בָּעֵדֶר הַגָּדוֹל שֶׁנִּמְסַר לְהַשְׁגָּחָתוֹ וְנָטַל מֵחֲבֵרָיו אֶת הַטִּרְחָה לָבוֹא אֶל הַגְּדֵרָה אַחַת לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלשָׁה יָמִים. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְהַנִּיחַ אֶת אַיְרְטוֹן לִהְיוֹת בּוֹדֵד זְמָן הַרְבֵּה לְנַפְשׁוֹ וְהָיוּ מְבַקְרִים אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

עַל פִּי כַּמָּה סִמָּנִים בָּאוּ הָאִינְגֵ’נֵר וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט לִידֵי חֲשָׁשָׁה, שֶׁאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁל הָאִי טָעוּן הַשְׁגָּחָה יְדוּעָה, וּלְפִיכָךְ שָׂמוּ בִּטְחוֹנָם בְּאַיְרְטוֹן, שֶׁהוּא יוֹדִיעַ לְיוֹשְׁבַי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ שָׁם.

אֲבָל מַה יַעֲשֶׂה אַיְרְטוֹן אִם הַמִּקְרֶה יִתְרַחֵשׁ לְפֶתַע פִּתְאֹם וְיִהְיֶה צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְהוֹדִיעַ עָלָיו לָאִינְגֵ’נֵר בִּמְהִירוּת יְתֵרָה? הֲלֹא מִלְּבַד הַמְאֹרָעוֹת שֶׁהֵם מִן הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַחֲשׁוּ מְאֹרָעוֹת אֲחֵרִים, אֲשֶׁר יִדְרְשׁוּ מִן הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה חִישׁ מַהֵר, כְּגוֹן הִתְגַּלּוּת אֳנִיָּה הָעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי, שֶׁבֶר־אֳנִיָּה בְּקִרְבַת אוֹתוֹ הַחוֹף, בִּיאָתָם שֶׁל פִּירָטִים, וְכַדּוֹמֶה.

אִי לָזֹאת הֶחֱלִיט כּוֹרֶשׁ סְמִית לְכוֹנֵן בֵּין הַגְּדֵרָה וְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית הִתְחַבְּרוּת מְהִירָה.

בָּעֲשִׂירִי לְחֹדֶשׁ יָנוּאַר הוֹדִיעַ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחֲבֵרָיו.

“אֲבָל מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“כְּלוּם יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לְכוֹנֵן טֵלֶגְרַף?”

“יֵשׁ וָיֵשׁ,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

"טֵלֶגְרַף אֱלֶקְטְרִי? שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“אָמְנָם כֵּן, אֱלֶקְטְרִי,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית. “יֵשׁ בְּיָדֵינוּ כָּל הֶחֳמָרִים הַדְּרוּשִׁים לַעֲשׂוֹת סוֹלְלָה; רַק עֲשִׂיַּת חוּטֵי הַבַּרְזֶל תִּכְבַּד עָלֵינוּ, אֲבָל מְקַוֶּה אֲנִי לְהִתְגַּבֵּר גַּם עַל הַקֹּשִׁי הַזֶּה.”

“לְאַחַר שֶׁהַמִּפְעָל הַזֶּה יָקוּם וְיִהְיֶה,” אָמַר הַסַּפָּן, “שׁוּב לֹא אֶתְיָאֵשׁ מִן הַתִּקְוָה לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ טָסִים בְּאַחַד הַיָּמִים עַל פְּנֵי הָאִי בְּרַכֶּבֶת שֶׁל מְסִלַּת הַבַּרְזֶל!”

וּבְכֵן נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה וְהִתְחִילוּ בְּחֶלְקָהּ הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ, בַּעֲשִׂיַּת חוּטֵי הַבַּרְזֶל, שֶׁהֲרֵי אִם הַדָּבָר לֹא יַצְלִיחַ, אַךְ לְמוֹתָר יִהְיֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הַסּוֹלְלָה וְאֶת שְׁאָר הַתַּשְׁמִישִׁים.

הַבַּרְזֶל שֶׁל הָאִי לִינְקוֹלְן הָיָה מִן הַמִּין הַמְּשֻׁבָּח, וּמִשּׁוּם כָּךְ נוֹחַ הָיָה לְרַדְדוֹ וּלְמָתְחוֹ. הָאִינְגֵ’נֵר הִתְקִין קֹדֶם כֹּל מַמְתֵּחַ־תַּיִל, הַיְנוּ, טַבְלָא שֶׁל פְּלָדָה הַמְנֻקָּבָה נְקָבִים חַדּוּדִים בַּעֲלֵי שִׁעוּרִים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר דַּרְכָּם מוֹתְחִים בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת חוּט הַבַּרְזֶל עַד שֶׁהוּא מִדַּקֵּק כְּדֵי הַשִּׁעוּר הָרָצוּי. אֶת טַבְלַת הַפְּלָדָה הַזֹּאת, שֶׁהִקְשׁוּהָ יָפֶה, שָׂמוּ בְּתוֹךְ דְּפוּס־עֵץ חָזָק שֶׁנִּקְבְּעָה עָמֹק בַּקַּרְקַע בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מֵאֶשֶׁד־הַמַּיִם הַגָּדוֹל, שֶׁבְּכֹחַ הַמֵּנִיעַ שֶׁלּוֹ אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְצֹרֶךְ מְלַאכְתּוֹ זוֹ.

סָמוּךְ לְאֶשֶׁד־הַמַּיִם עָמְדָה טַחֲנַת־הַלִבּוּד, שֶׁהָיְתָה בְּטֵלָה עַכְשָׁו מִמְּלָאכָה. וְהִנֵּה בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּגָּלִיל שֶׁלָּהּ לִמְתִיחַת הַתַּיִל.

הַמְּלָאכָה הָיְתָה קָשָׁה וְהִצְרִיכָה תְּשׂוּמֶת לֵב מְרֻבָּה. קֹדֶם כֹּל, הִתְקִינוּ קְנֵי בַּרְזֶל אֲרֻכִּים וְדַקִּים, אֲשֶׁר אֶת קְצוֹתָם חִדְדוּ וְשִׁפּוּ בְּשׁוֹפִין. אַחַר הִכְנִיסוּ אֶת קְנֵי הַבַּרְזֶל הָאֵלֶּה אֶל תּוֹךְ הַנֶּקֶב הָרָחָב בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בְּטַבְלַת־הַפְּלָדָה וּמְתָחוּם בְּסִיּוּעַ שֶׁל הַגָּלִיל עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי אֹרֶךְ שֶׁל שְׁלשִׁים רֶגֶל. אָז הֵסִירוּ אוֹתָם מֵעַל הַגָּלִיל שֶׁנִּתְכָּרְכוּ עָלָיו וְהִכְנִיסוּם בָּזֶה אַחַר זֶה אֶל תּוֹךְ שְׁאָר הַנְּקָבִים, שֶׁהָאֶחָד הָיָה דַק מֵחֲבֵרוֹ, וְכָךְ הָיוּ הוֹלְכִים וּמוֹתְחִים אוֹתָם עַד שֶׁסּוֹף סוֹף עָלוּ בְּיַד הָאִינְגֵ’נֵר חוּטֵי־בַּרְזֶל, שֶׁאָרְכָּם מֵאַרְבָּעִים עַד חֲמִשִּׁים רֶגֶל וְשֶׁאֶפְשָׁר הָיָה עַל נְקַלָּה לְקָשְׁרָם זֶה בָּזֶה וּלְמָתְחָם לְאֹרֶךְ הַשֶּׁטַח שֶׁל חֲמִשָּׁה מִילִין אֲשֶׁר בֵּין הַגְּדֵרָה וְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

עֲבוֹדָה זוֹ נִמְשְׁכָה יָמִים אֲחָדִים, וְכֵיוָן שֶׁהָלְכָה וְנֶעֶשְׂתָה כַּשּׁוּרָה, הִטִּיל כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁל מוֹתְחֵי־תַּיִל עַל חֲבֵרָיו וְהוּא עַצְמוֹ הִתְחִיל מִתְעַסֵּק בַּעֲשִׂיַּת הַסּוֹלְלָה.

לְצֹרֶךְ מַטְרָתוֹ דְרוּשָׁה הָיְתָה סוֹלְלָה בַּעֲלַת זֶרֶם מַתְמִיד. מוּדַעַת הִיא, שֶׁהַסּוֹלְלוֹת שֶׁל עַכְשָׁו מִצְטָרְפוֹת עַל פִּי רֹב מִפַּחַם הַגַּז, מִצִּינְק וּמִנְּחשֶׁת. אֶת הַנְּחֹשֶׁת חָסֵר הָיָה הָאִינְגֵ’נֵר, כִּי כָּל חִפּוּשָׂיו לֹא הוֹעִילוּ לוֹ לְגַלּוֹת בְּאִי לִינְקוֹלְן אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא שֶׁל מַתֶּכֶת זוֹ, וּלְפִיכָךְ אָנוּס הָיָה לְוַתֵּר עָלֶיהָ. אֶת פַּחַם־הַגַּז, כְּלוֹמַר, אֶת הַגְּרָפִית הַקָּשָׁה הַמִּתְהַוָּה בְּרֵטוֹרְטוֹת שֶׁל בָּתֵּי הַחֲרשֶׁת לְגַז לְאַחַר הִתְפָּרְדוּת פַּחְמֵי הָאֶבֶן, אָמְנָם יָכֹל הָיָה לִיצוֹר בְּסִיּוּעַ שֶׁל מַכְשִׁירִים הַמְיֻחָדִים לַדָּבָר, אֲבָל הַתְקָנַת הַמַּכְשִׁירִים הַלָּלוּ הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר. וַאֲשֶׁר לְצִינְק, הִנֵּה וַדַּאי יִזְכֹּר הַקּוֹרֵא שֶׁהַתֵּבָה שֶׁנִּמְצְאָה בְּכֵף־הַמְּצִיאָה הָיְתָה רְצוּפָה לוּחוּת שֶׁל מַתֶּכֶת זוֹ, וְעַכְשָׁו הִגִּיעָה שְׁעָתָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְמַטָּרָה מְעֻלָּה.

לְאַחַר שִׁקּוּל־דַּעַת מְרֻבֶּה הֶחֱלִיט כּוֹרֶשׁ סְמִית לַעֲרֹךְ סוֹלְלָה פְּשׁוּטָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁהִמְצִיא בֵּקֵרֶל בִּשְׁנַת 1820 וַאֲשֶׁר אֵין בָּהּ אֶלָּא צִינְק בִּלְבָד. שְׁאָר הֶחֳמָרִים הַדְּרוּשִׁים, הַיְנוּ, חֻמְצָה חַנְקָנִית וְאַשְׁלָג, הָיוּ בְּיָדוֹ.

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַסּוֹלְלָה, אֲשֶׁר פְּעֻלַּת־הַגּוֹמְלִין שֶׁל הַחֻמְצָה וְהָאַשְׁלָג זוֹ עַל זֶה הוֹלִידָה בָּהּ אֶת הַזֶּרֶם הַגַּלְוָנִי:

הָאִינְגֵ’נֵר הִתְקִין כְּלֵי־זְכוּכִית אֲחָדִים וּמִלֵּא אוֹתָם חֻמְצָה חַנְקָנִית. אֶת פִּי הַכֵּלִים הָאֵלֶּה סָתַם בִּמְגוּפָה, אֲשֶׁר דַּרְכָּה הֶעֱבִיר שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל זְכוּכִית, שֶׁקָּצֶהָ הַתַּחְתּוֹן הָיָה פָּקוּק בִּמְגוּפָה שֶׁל חֹמֶר מְעֻטֶּה בְּמַטְלִית וְיָרַד וְטָבַל בְּחֻמְצָה. אֶל תּוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת זוֹ יָצַק תְּמִסָּה שֶׁל אַשְׁלָג, שֶׁהִשִּׂיג עַל יְדֵי שְׂרֵפַת צְמָחִים שׁוֹנִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ פָּעֲלוּ הַחֻמְצָה וְהָאַשְׁלָג זוֹ עַל זֶה דֶרֶךְ מְגוּפַת הַחֹמֶר.

אַחַר נָטַל כּוֹרֶשׁ סְמִית שְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל צִינְק וְהוֹרִיד אֶת הָאֶחָד אֶל תּוֹךְ הַחֻמְצָה הַחַנְקָנִית וְאֶת הַשֵּׁנִי אֶל תּוֹךְ תְּמִסַּת הָאַשְׁלָג, אֲשֶׁר בַּשְּׁפוֹפֶרֶת. וּמִיָּד נוֹלַד זֶרֶם שֶׁעָבַר מֵרְצוּעַת הַצִּינְק שֶׁבַּכְּלִי אֶל זוֹ שֶׁבַּשְּׁפוֹפֶרֶת; אֶת שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת קָשַׁר יַחַד בְּחוּט שֶׁל מַתֶּכֶת, וְכָךְ נֶעֶשְׂתָה הָרְצוּעָה שֶׁבַּשְּׁפוֹפֶרֶת לְצִיר חִיּוּבִי, וְזֶה שֶׁבַּכְּלִי – לְצִיר שְׁלִילִי. כָּל כְּלִי וּכְלִי הוֹלִיד אֵפוֹא כָּךְ וְכָךְ זֶרֶם, וּבְהִצְטָרְפָם יַחַד הָיוּ לְסוֹלְלָה, שֶׁהָיְתָה מַסְפִּיקָה לְמַדַּי לְצָרְכֵי הַטֵּלֶגְרָפִיָּה הָאֱלֶקְטְרִית.

זוֹהִי פָּרָשַׁת הַמַּכְשִׁיר הַמְחֻכָּם וְהַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְקִין הָאִינְגֵ’נֵר, כְּדֵי לְהָקִים עַל יָדוֹ חִבּוּר טֵלֶגְרָפִי בֵּין אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וּבֵין הַגְּדֵרָה.

בְּשִּׁשָּׁה לְפֶבְּרוּאַר הִתְחִילוּ לְהָקִים אֶת הָעַמּוּדִים, שֶׁאִיזוֹלָטוֹרִים שֶׁל זְכוּכִית הָיוּ קְבוּעִים בָּהֶם וְשֶׁנּוֹעֲדוּ לְשַׁמֵּשׁ נוֹשְׂאֵי חוּט־הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר יִמָּתַח מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עַד הַגְּדֵרָה. לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים נִמְתַּח הַחוּט וְהָיָה מוּכָן לְהַעֲבִיר אֶת הַזֶּרֶם הָאֱלֶקְטְרִי, הַמִּתְרוֹצֵץ בִּמְהִירוּת שֶׁל שֵׁשֶׁת אֲלָפִים קִילוֹמֶטְרִים בִּשְׁנִיָּה.

הָאִינְגֵ’נֵר הִתְקִין שְׁתֵּי סוֹלְלוֹת: אַחַת בִּשְׁבִיל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְאַחַת בִּשְׁבִיל הַגְּדֵרָה, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָיָה צֹרֶךְ בִּמְסִירַת יְדִיעוֹת מְהִירוֹת מִן הַגְּדֵרָה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בִּמְסִירַת יְדִיעוֹת מִכָּאן לְשָׁם.

תַּשְׁמִישֵׁי הַטֵּלֶגְרַף גּוּפָם הָיוּ פְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר. קְצֵה חוּט הַבַּרְזֶל שֶׁבְּכָל תַּחֲנָה נִכְרַךְ עַל אֱלֶקְטְרוֹ־מַגְנֵט, זֹאת אוֹמֶרֶת, עַל גֶּזֶר בַּרְזֶל רַךְ, שֶׁפְּתִיל־בַּרְזֶל הָיָה כָּרוּךְ עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁקָּם חִבּוּר בֵּין שְׁנֵי הַצִּירִים, מִיָּד עָבַר הַזֶּרֶם מִן הַצִּיר הַחִיּוּבִי אֶל חוּט־הַבַּרְזֶל וּמִשָּׁם אֶל הָאֱלֶקְטְרוֹ־מַגְנֵט, שֶׁנַּעֲשָׂה מַגְנֵטִי דֶרֶךְ עֲרַאי, וְחָזַר דֶּרֶךְ הָאֲדָמָה אֶל הַצִּיר הַשְּׁלִילִי. אֲבָל אַךְ הִפְסִיקוּ אֶת הַזֶּרֶם, מִיָּד בֻּטַּל הַכֹּחַ הַמַּגְנֵטִי שֶׁל הָאֱלֶקְטְרוֹ־מַגְנֵט. וּבְכֵן דַּי הָיָה אַךְ לְהַצְמִיד אֶל הָאֱלֶקְטְרוֹ־מַגְנֵט גֶּזֶר־בַּרְזֶל רַךְ, אֲשֶׁר נִמְשַׁךְ בִּשְׁעַת עֲבָרַת הַזֶּרֶם וְחָזַר וְנָפַל עִם הַפְסָקַת הַזֶּרֶם. אֶל גֶּזֶר־בַּרְזֶל זֶה הִדְבִּיק כּוֹרֶשׁ סְמִית מַחַט אֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַזֶּרֶם הִתְנוֹעֲעָה עַל פְּנֵי לוּחַ, שֶׁאוֹתְיוֹת הָאָלֶף־בֵּית הָיוּ רְשׁוּמוֹת עָלָיו, וּבְדֶרֶךְ זוֹ הִגִּיעַ לִידֵי הַיְּכֹלֶת לְהָרִיץ דְּבָרִים מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה.

כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נִגְמְרָה בִּשְׁנֵים־עָשָׂר לְפֶבְּרוּאַר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵרִיץ כּוֹרֶשׁ סְמִית בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה דֶּפֵּשָׁה אֶל הַגְּדֵרָה וְשָׁאַל אִם הַכֹּל שָׁם שָׁלוֹם, וּמִקֵּץ רְגָעִים מוּעָטִים קִבֵּל תְּשׁוּבָה מֵאֵת אַיְרְטוֹן, “שֶׁהַכֹּל שָׁלוֹם.”

לְשִׂמְחַת פֶּנְקְרוֹף לֹא הָיָה קֵץ. בְּכָל בֹּקֶר וּבְכָל עֶרֶב הָיָה מֵרִיץ טֵלֶגְרַמָּה אֶל הַגְּדֵרָה, וּמִיָּד הָיָה מְקַבֵּל מִשָּׁם תְּשׁוּבָה.

חִבּוּר טֵלֶגְרָפִי זֶה הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת חֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר: אַחַת, שֶׁנָּתַן לַקּוֹלוֹנִיסְטִים יְכֹלֶת לָדַעַת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה אִם אַיְרְטוֹן נִמְצָא בַּגְּדֵרָה וְאִם אַיִן, וְהַשֵּׁנִית, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶת אַיְרְטוֹן לִהְיוֹת שָׁרוּי בִּבְדִידוּת גְּמוּרָה. וְכָאן מָקוֹם לְהַגִּיד שֶׁלֹּא עָבַר שָׁבוּעַ שֶׁכּוֹרֶשׁ סְמִית לֹא הָיָה הוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֶת אַיְרְטוֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַיְרְטוֹן גּוּפוֹ הָיָה בָּא מִזְּמָן לִזְמָן אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וְשָׁם הָיוּ מְקַדְּמִים אֶת פָּנָיו בַּחֲבִיבוּת יְתֵרָה.

הִנֵּה כִּי כֵן עָבְרָה עַל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים תְּקוּפַת־הַשָּׁנָה הַנָּאָה מִתּוֹךְ עֲבוֹדוֹת רְגִילוֹת. מְקוֹרוֹת הַמִּחְיָה שֶׁלָּהֶם, וּבְיִחוּד יְרָקוֹת וּתְבוּאָה, גָּדְלוּ וְעָצְמוּ מִיּוֹם לְיוֹם. הַצְּמָחִים שֶׁהוּבְאוּ מֵאִי תָּבוֹר נִקְלְטוּ וְעָלוּ יָפֶה. רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל שִוְּתָה לְעֵינֵי הָרוֹאִים מַרְאֶה לוֹקֵחַ לֵב. תְּבוּאַת הַקָּצִיר הָרְבִיעִי הָיְתָה מְבֹרָכָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא נִמְצָא אָדָם שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִטְרֹחַ וְלִבְדֹּק אִם בֶּאֱמֶת הִיא מְכִילָה אַרְבַּע מֵאוֹת מִילְיַארְדִּים גַּרְגְּרֵי־דָגָן וְאִם אָיִן. אָמְנָם פֶּנְקְרוֹף מִתְּאַוֶּה הָיָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֲבָל הָאִינְגֵ’נֵר הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁאֲפִילוּ יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִסְפֹּר מֵאָה וַחֲמִשִּׁים גַּרְגְּרִים בְּדַק אֶחָד, הַיְנוּ, תִּשְׁעַת אֲלָפִים גַּרְגְּרִים בְּשָׁעָה, לֹא יִגְמֹר אֶת הַסְּפִירָה אֶלָּא מִקֵּץ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמִיָּד הִסְתַּלֵּק הַסַּפָּן הַזָּרִיז מֵחֶפְצוֹ זֶה.

מֶזֶג־הָאֲוִיר הָיָה יָפֶה וּבַיּוֹם הָיָה שׁוֹלֵט חֹם גָּדוֹל, אֲבָל לִפְנוֹת עֶרֶב הָיְתָה מְנַשֶׁבֶת רוּחַ־יָם אֲשֶׁר הֵפִיגָה אֶת הַחֹם הַלּוֹהֵט וְהֵבִיאָה לְדָרֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לֵילוֹת צוֹנְנִים מְשִׁיבֵי־נָפֶשׁ. פְּעָמִים הִתְחוֹלְלָה שׁוֹאַת גֶּשֶׁם, אֲשֶׁר אָמְנָם לֹא אָרְכָה זְמָן הַרְבֵּה, אֲבָל תַּחַת זֶה הִתְרַגְּשָׁה עַל הָאִי לִינְקוֹלְן בַּחֲמַת כֹּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת רוֹצְצוּ לַהֲבוֹת בְּרָקִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וְהָרַעַם לֹא פָּסַק מִלְּהַרְעִים אֶת קוֹלוֹ הָאַדִּיר.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן הִגִּיעָה הַקּוֹלוֹנְיָה לִידֵי הַפְרָחָה גְדוֹלָה. אוּכְלוֹסֶיהָ שֶׁל חֲצַר־הָעוֹפוֹת פָּרוּ וְרָבוּ בְּמִדָּה יְתֵרָה וְסִפְּקוּ שִׁפְעַת מְזוֹנוֹת לְיוֹשְׁבֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וְלַסּוֹף הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָּךְ, שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְהַמְעִיט אֶת מִסְפָּרָם הַמְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר. גַּם הַחֲזִירִים כְּבָר הִמְלִיטוּ וְלָדוֹת, וְדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, שֶׁהַטִּפּוּל בְּבַעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ גָזַל מֵאֵת נֶב וּמֵאֵת פֶּנְקְרוֹף חֵלֶק גָּדוֹל מִזְּמַנָּם.

הָעֲרוֹדִים, שֶׁשְּׁנֵי עֲיָרִים נָאִים נוֹלְדוּ לָהֶם, שִׁמְּשׁוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בַּהֲמוֹת־רְכִיבָה לְגִדְעוֹן סְפִּילֶט וּלְהֶרְבֶּרְט. הַכַּתָּב הוֹרָה אֶת הָעֶלֶם פֶּרֶק בִּרְכִיבָה, וְהַלָּז נַעֲשָׂה בִּמְרוּצַת הַיָּמִים פָּרָשׁ מְצֻיָּן. אֲבָל הָעֲרוֹדִים הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים גַּם בַּהֲמוֹת־מְשִׁיכָה, וְעִתִּים הָיוּ אוֹסְרִים אוֹתָם בַּעֲגָלָה, כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עֵצִים וּפַחְמֵי־אֶבֶן אוֹ חֳמָרִים מִינֵרָלִיִּים שׁוֹנִים לְצָרְכּוֹ שֶׁל הָאִינְגֵ’נֵר.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן חָדְרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַיְּעָרִים שֶׁל הַמַּעֲרָב הָרָחוֹק. שָׁם לֹא פָּגַע בָּהֶם הַחֹם הַקָּשֶׁה מִנְּשֹׂוא, כִּי קַרְנֵי הַחַמָּה לֹא פָּרְצוּ כִּמְעַט בְּעַד הָעֲנָפִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁהִתְלַכְּדוּ מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם. הֵם חָקְרוּ וְתָרוּ אֶת כָּל הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נַחַל־הַתּוֹדָה, אֲשֶׁר בְּשׁוּלֶיהָ עָבְרָה הַדֶּרֶךְ מִן הַגְּדֵרָה עַד לְתוֹצָאַת נַחַל־הָאֶשֶׁד.

בְּצֵאתָם לְטִיּוּלֵי הַתִּיּוּר הַלָּלוּ הִזְדַּיְּנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים יָפֶה, כִּי עִתִּים נִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵיהֶם חֲזִירֵי־בָר אֲיֻמִּים וְאַכְזָרִים עַד מְאֹד, שֶׁהַמִּלְחָמָה בָּהֶם הָיְתָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן נִלְחֲמוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים מִלְחֶמֶת־הַשְׁמֵד גַּם עִם הַיָּגוּאֲרִים. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הָגָה לָהֶם אֵיבָה רַבָּה, וְתַלְמִידוֹ הֶרְבֶּרְט הָיָה שֻׁתָּף לוֹ לְאֵיבָה זוֹ. מִהְיוֹתָם חֲמוּשִׁים בִּכְלֵי־זַיִן מְעֻלִּים לֹא פָּחֲדוּ מִפְּנֵי פְּגִיעַת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת הַלָּלוּ. אֹמֶץ לִבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט וְקֹר רוּחוֹ שֶׁל הַכַּתָּב בְּמִלְחָמָה זוֹ הָיוּ מֻפְלָאִים. שְׁלָלָם בְּמִלְחָמָה זוֹ הָיוּ כְּעֶשְׂרִים עוֹרוֹת־יָגוּאֲרִים, שֶׁקִּשְּׁטוּ בָּהֶם אֶת הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית. מְגַמָּתָם הָיְתָה לְהַכְחִיד אֶת הַחַיּוֹת מֵעַל פְּנֵי הָאִי עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד, וְהַחַיִל הָרַב אֲשֶׁר עָשׂוּ עַד הֵנָּה נָתַן תִּקְוָה, שֶׁמְּגַמָּתָם תִּתְקַיֵּם בְּיָדָם.

פְּעָמִים שהָאִינְגֵ’נֵר נִלְוָה אֶל הַתַּיָּרִים, שֶׁיָּצְאוּ לָתוּר אֶת חֶלְקֵי־הָאִי שֶׁאֵינָם יְדוּעִים, וְחִקֵּר אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה בִּתְשׂוּמֶת לֵב מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר. אֶפֶס לֹא עִקְּבוֹת חַיּוֹת הָיָה מְחַפֵּשׂ בַּמַּחֲבוֹאִים אֲשֶׁר בַּעֲבִי הַיְּעָרִים רַחֲבֵי־הַיָּדַיִם, אֶלָּא עֲקֵבוֹת אֲחֵרִים, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא נִגְלָה לְעֵינָיו שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד. גַּם יוּףּ וְגַם טוֹףּ, שֶׁהָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ תָּמִיד, לֹא נָתְנוּ שׁוּם אוֹת שֶׁהֵם חָשִׁים דָּבָר הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, וְאַף עַל פִּי כֵן חָזַר וְנָבַח הַכֶּלֶב לֹא אַחַת בְּקָרְבוֹ אֶל מִפְתָּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַבְּאֵר, אֲשֶׁר הָאִינְגֵ’נֵר בָּדַק אוֹתָהּ וְלֹא מָצָא בָּהּ כְּלוּם.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן צִלְמוּ גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט אֲחָדִים מִמַּרְאוֹת הָאִי הַיָּפִים בְּיוֹתֵר. לְתַכְלִית זוֹ הִסְתַּיְּעוּ בִּמְכוֹנַת הַפוֹטוֹגְרָפִיָּה, שֶׁנִּמְצְאָה בַּתֵּבָה וְשֶׁעַד עַכְשָׁו הָיְתָה מֻנַּחַת לְלֹא שִׁמּוּשׁ. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מוּעָט נַעֲשׂוּ הַכַּתָּב וְעוֹזְרוֹ לְצַלָּמִים זְרִיזִים וְהֶעֱלוּ בְּיָדָם צִלּוּמִים נָאִים שֶׁל מַרְאוֹת־נוֹף שׁוֹנִים, כְּגוֹן הַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית שֶׁל הָאִי, שֶׁנִּצְטַלְמָה מֵעַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, מַרְאֵה הַר פְרַנְקְלִין, מַרְאֵה תּוֹצָאַת נַחַל הַתּוֹדָה הַנְּתוּנָה בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת נָאָה שֶׁל סְלָעִים גְּבוֹהִים, כַּר הַדֶּשֶׁא וְהַגְּדֵרָה אֲשֶׁר לְרַגְלֵי שְׁלוּחַת הָהָר, כֵּף הַצִּפֹּרֶן מְשֻׁנֵּה־הַתַּבְנִית, כֵּף הַמְּצִיאָה, וְכַדּוֹמֶה.

מִסְתַּבֵּר מֵאֵלָיו, שֶׁהַצַּלָּמִים לֹא שָׁכְחוּ לְצַלֵּם אֶת תְּמוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל יוֹשְׁבֵי הָאִי בְּלִי לְהוֹצִיא מִן הַכְּלָל אַף אֶחָד מֵהֶם.

“אַתֶּם מַרְבִּים בְּכָךְ אֶת מִסְפַּר הָאוּכְלוֹסִין,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

וְהַסַּפָּן הִתְעַנֵּג עַל תְּמוּנַת פַּרְצוּפוֹ הַכָּשֵׁר שֶׁקִּשְּׁטָה אֶת הַקִּיר שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְרָגִיל הָיָה לְהִתְיַצֵּב לְנֶגְדָּהּ וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ בַּהֲנָאָה יְתֵרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה מִתְיַצֵּב לְשֶׁעָבַר לִפְנֵי חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה הַיָּפִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בַּחֲנֻיּוֹת שֶׁל בְּרוֹדְוֵי.

הַמֻּצְלָחָה שֶׁבְּכָל הַתְּמוּנוֹת הָיְתָה זוֹ שֶׁל יוּףּ. מַר יוּףּ יָשַׁב לִפְנֵי מְכוֹנַת הַצִּלּוּם בְּמִין כֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁאֵין לְתָאֳרוֹ, וּתְמוּנָתוֹ עָלְתָה יָפֶה וְנִרְאֲתָה כְּאִלּוּ הִיא חַיָּה וּמְמַלְּלָה!

“דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עוֹד מְעַט וִיעַוֶּה אֶת פַּרְצוּפוֹ!” קָרָא עָלֶיהָ פֶּנְקְרוֹף.

אִלּוּ בָּחַל מַר יוּףּ בַּתְּמוּנָה וְדַעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה הָיָה מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא מִן הַקַּפְּדָנִים, שֶׁקָּשֶׁה לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתָּם, אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיְתָה דַּעְתּוֹ נוֹחָה מִמֶּנָּה וְהוּא הָיָה מַבִּיט אֵלֶיהָ בְּפָנִים מַבִּיעִים חִבָּה, שֶׁהָיָה בָּהּ קוֹרְטוּב שֶׁל גַּנְדְּרָנוּת.

מִשֶּׁנִּכְנַס חֹדֶשׁ מַרְס פָּסַק הַשָּׁרָב הַגָּדוֹל. פְּעָמִים יָרְדוּ גְּשָׁמִים, אֲבָל הָאֲוִיר הָיָה עֲדַיִן חַם לְמַדַּי. חֹדֶשׁ מַרְס זֶה, הַמַּתְאִים לְחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר שֶׁל חֲצִי כַּדּוּר הָאָרֶץ הַצְּפוֹנִי, לֹא הָיָה כָּל כָּךְ נָאֶה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְצַפִּים. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְבַשֵּׂר אֶת בִּיאָתוֹ שֶׁל חֹרֶף מֻקְדָּם וְקָשֶׁה.

וּפַעַם אַחַת בַּבֹּקֶר – הַדָּבָר הָיָה בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ – סְבוּרִים הָיוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁהַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן כְּבָר יָרַד עַל הָאָרֶץ. בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר בְּהַשְׁכָּמָה הֵצִיץ הֶרְבֶּרְט בְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן הַגְּרָנִית וּמִיָּד קָרָא:

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ, הָאִי מְכֻסֶּה שֶׁלֶג!”

“שֶׁלֶג בִּתְקוּפָה זוֹ?” אָמַר הַכַּתָּב בְּתִמָּהוֹן בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הָעֶלֶם.

וּמִיָּד נִטְפְּלוּ אֲלֵיהֶם יֶתֶר חַבְרֵיהֶם וְכֻלָּם הָרְאוּ לָדַעַת, שֶׁלֹּא הָאִי בִּלְבָד, אֶלָּא שֶׁכָּל הַחוֹף כֻּלּוֹ עַד לְרַגְלֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית מְכֻסֶּה בִּשְׁכָבָה לְבָנָה אַחַת, עָבָה וִישָׁרָה.

“הֲרֵי זֶה בֶּאֱמֶת שֶׁלֶג!” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אוֹ דָבָר הַדּוֹמֶה לְשֶׁלֶג דִּמְיוֹן גָּמוּר!” עָנָה נֶב.

“אֲבָל הֲרֵי הַתֶּרְמוֹמֶטֶר מוֹרֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה מֵעֲלוֹת לְמַעְלָה מֵאֶפֶס!” הֵעִיר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּפָּה הַלְּבָנָה וְלֹא אָמַר כְּלוּם, כִּי לֹא יָדַע כֵּיצַד לְבָאֵר לְעַצְמוֹ חִזָּיוֹן זֶה בְּעוֹנַת שָׁנָה זוֹ וּבִזְמָן שֶׁל טֶמְפֵּרָטוּרָה גְּבוֹהָה כָּזוֹ.

“אַלְפֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “הֲרֵי הַנְּטִיעוֹת שֶׁלָּנוּ תִּקְפֶּאנָה מִקֹּר וְתֹאבַדְנָה!”

וְהַסַּפָּן אָמַר לָרֶדֶת מַטָּה, אֶלָּא שֶׁיּוּףּ הַזָּרִיז קִדְּמָהוּ וְהֶחֱלִיק בִּמְהִירוּת לָאָרֶץ בַּחֶבֶל.

וְאוּלָם אַךְ יָרַד הָאוֹרַנְג־אוּטַנְג עַל הָאָרֶץ, וּמִיָּד הִתְרוֹמְמָה שִׁכְבַת הַשֶּׁלֶג הַגְּדוֹלָה מֵעַל הַקַּרְקַע וְהִתְחוֹלְלָה וְהִסְתּוֹבְבָה בָּאֲוִיר בְּצוּרָה שֶׁל הֲמוֹן פִּתֵּי שֶׁלֶג לְאֵין קֵץ, שֶׁהִקְדִּירוּ כַּמָּה רְגָעִים אֶת מְאוֹר הַחַמָּה.

“אֲבָל הֲרֵי אֵלֶּה עוֹפוֹת הֵם!” קָרָא הֶרְבֶּרְט.

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, הַלָּלוּ הָיוּ סִיעוֹת שֶׁל עוֹפוֹת יָם, אֲשֶׁר נוֹצוֹתֵיהֶם הָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג וְהִכְהוּ אֶת הָעַיִן בְּלַבְנוּנִיתָן. הֵם יָרְדוּ לְמֵאוֹת אֲלָפִים עַל הָאִי וְעַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׁבוּ וְנֶעֶלְמוּ בַּמֶּרְחַקִּים וְהִנִּיחוּ אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים תּוֹהִים וּתְמֵהִים עַל מִקְסַם הַתְּמוּרָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת שֶׁל מַרְאוֹת הַקַּיִץ וְהַחֹרֶף. חֲבַל שֶׁתְּמוּרָה זוֹ נֶעֶשְׂתָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁגַּם הַכַּתָּב וְגַם הָעֶלֶם לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַפִּיל חָלָל אֶת אַחַד הָעוֹפוֹת הַלָּלוּ, אֲשֶׁר לֹא עָלָה בְּיָדָם לְהַכִּיר אֶת מִינָם.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ יוֹם הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְחֹדֶשׁ מַרְס, הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ מָלְאוּ שְׁנָתַיִם יָמִים מֵאָז נָפְלוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה מִמְּרוֹמֵי הָאֲוִיר עַל אַדְמַת הָאִי לִינְקוֹלְן!

פֶּרֶק תִּשְׁעָה־עָשָׂר

זִכְרוֹנוֹת עַל אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת – תִּקְווֹת לֶעָתִיד – חֲקִירַת הַחוֹפִים – הַהַפְלָגָה בַּיָם בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל – חֲצִי־הָאִי הַנַּחְשוֹנִי – סַלְעֵי הַבַּזֶּלֶת שֶׁל הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי – מֶזֶג־אֲוִיר רָע– אָתָא לָיְלָה – מְאֹרָע חָדָש.

כְּבָר עָבְרוּ שְׁנָתַיִם יָמִים! וְזֶה שְׁנָתַיִם יָמִים שֶׁהַקוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מֻפְרָשִׁים וּמֻבְדָּלִים מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם! אֲבוּדִים וְנִדָּחִים בְּאִי זֶה לְלֹא דַעַת מִכֹּל הַנַעֲשֶׂה בְּאַרְצוֹת הַיִּשׁוּב, כְּאִילּוּ הָיוּ שְׁרוּיִים עַל אַחַד הַמַּזָּרוֹת הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר בְּשִׁטַּת הַשָּׁמֶשׁ!

מַה הֵם הַמְאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים בְּאַרְצָם? תְּמוּנַת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם הָיְתָה תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. בַּזְּמָן שֶׁעָזְבוּ אוֹתָהּ הָיְתָה כֻּלָּהּ קְרוּעָה וּשְׁסוּעָה עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁהַמֶּרֶד שֶׁל מְדִינוֹת הַדָּרוֹם עֲדַיִן מוֹסִיף לְהַרְווֹת אֶת אַדְמָתָהּ בְּדָם! צָרָה זוֹ גָרְמָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל וּלְעֵתִּים קְרוֹבות הָיוּ מְסִיחִים בָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא פָּסְקוּ מִלְּקַווֹת שֶׁסוֹפוֹ שֶל הַצָּפוֹן לִנְחֹל נִצָּחוֹן בְּמִלְחָמָה זוֹ לִכְבוֹדָהּ שֶׁל בְּרִית־הַמְּדִינוֹת הָאֲמֵרִיקָנִית.

בְּמֶשֶךְ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה לֹא עָבְרָה עַל פְּנֵי הָאִי אַף אֳנִיָּה אַחַת וְלא נִרְאָה עַל פְּנֵי הַיָּם אַף מִפְרָשׂ אֶחָד. בָּרוּר הָיָה, שֶׁאִי זֶה הָיָה מֻנָּח מִחוּץ לִנְתִיבוֹת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹבְרוֹת בַּיָּם וְשֶלֹא הָיָה יָדוּע אֲפִילוּ – וְהַמַּפּוֹת הֵעִידוּ עַל כָּךְ – שֶׁלוּלֵא כָּךְ הָיוּ הָאֳנִיּוֹת הַזְקוּקוֹת לְמֵי שְׁתִיָּה בָּאוֹת אֵלָיו לְסַפֵּק אֶת צָרְכָּן זֶה מִשִּׁפְעַת הַמַּיִם שֶנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם. אֲבָל מֶרְחֲבֵי הַיָּם הָיוּ עֲזוּבִים וְשׁוֹמְמִים כָּל הַיָּמִים לְכֹּל מְלוֹא הָעַיִן, וְאִם הַקּוֹלוֹנִיסְטִים שָׁאֲפוּ לָשׁוּב בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, צְרִיכִים הָיוּ לְהִשָׁעֵן רַק עַל עַצְמָם.

אָמְנָם הָיְתָה לִפְנֵיהֶם דֶּרֶך אַחַת לִגְאֻלָּה, וְעַל דֶּרֶך זוֹ דָנוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים בִּפְרָטוּת בְּאֶחָד מִימֵי הַשָּׁבוּע הָרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ אַפְּרִיל, בְּשִׁבְתָּם יַחַד בָּאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁבְּאַרְמוֹן הַגְּרָנִית.

כְּדַרְכָּם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם אֲמֵרִיקָה, אֲשֶׁר כִּמְעַט אָפְסָה תִּקְוָתָם לָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ בְּאַחַד הַיָּמִים.

“לַאֲמִיתוֹ שֶל דָּבָר,” פָּתַח וְאָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט “אֵין לָנוּ אֶלָּא אֶמְצָעִי אֶחָד, יָחִיד וּמְיֻחָד אֲשֶר בְּסִיוּעוֹ נוּכַל לַעֲזוֹב אֶת הָאִי לִינְקוֹלְן, הֲלֹא הוּא – לִבְנוֹת אֳנִיָּה גְדוֹלָה, אֲשֶר כֹּח בָּהּ לָשׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים. סָבוּר אֲנִי שֶכֵּיוָן שֶעָלְתָה בְּיָדֵנוּ לִבְנוֹת אַרְבָּה, יָכֹל נוּכַל לִבְנוֹת גַּם אֳנִיָּה!”

“וּלְהַפלִיג בָּהּ אֶל הָאִי פּוֹמוֹטוּ,” הוֹסִיף הֶרְבֶּרְט, “כְּשֶׁם שֶׁהִפְלַגְנוּ אֶל הָאִי תָּבוֹר!”

“אֵינֶנִּי חוֹלֵק עַל הַצָּעָה זוֹ,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, אֲשֶׁר דַּעְתוֹ בְּעֶסְקֵי סַפָּנוּת הָיְתָה מַכְרַעַת, “אֵינֶנִי חוֹלֵק עַל הַצָּעָה זוֹ, אַף עַל פִי שֶלֹּא הֲרֵי נְסִיעָה לְמָקוֹם קָרוב כַּהֲרֵי נְסִיעָה לַמֶּרְחַקִּים. אִם הָאַרְבָּה שֶלָּנוּ נִפְגְּעָה קְצָת עַל יְדֵי הָרוּחַ בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתֵנוּ מִן הָאִי תָּבוֹר, הֲרֵי יָדַעְנוּ שֶהַנָּמֵל לֹא רָחוֹק הוּא בֵּין מִצַּד זֶה וּבֵין מִצַּד זֶה; אֲבַל נְסִיעָה שֶל אֶלֶף וּמָאתַיִם קִילוֹמֶטְרִים עַל פְּנֵי הַיָּם – נְסִיעָה אֲרֻכָּה הִיא יוֹתֵר מִדָּי!”

“וְאִם יָבוֹא מִקְרֶה כָּזֶה לְיָדְךָ, פֶּנְקְרוֹף,” שָׁאַל הַכַּתָּב, “כְּלוּם תִּמְנַע עַצְמְךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן!”

“הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְנַסּוֹת אֶת כָּל מַה שֶׁלִּבְּךָ חָפֵץ, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “וְהֵן גָּלוּי וְיָדוּע לְפָנֶיךָ, שֶׁאֵינֶנִי מִן הַפַּחְדָנִים הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִכָּל מַעֲשֵׂה־נִסָּיוֹן!”

“אַל תִּשְׁכְּחוּ,” אָמַר נֶב, “שֶיֵּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ עַכְשָׁו עוֹד סַפָּן אֶחָד.”

“וּמִי הוּא זֶה?” שָׁאַל פֶנְקְרוֹף.

“אַיְרְטוֹן.”

“אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר,” אָמַר הֶרְבֶּרְט.

“מִי יוֹדֵעַ אִם יֵאוֹת לְהִלָּווֹת אֵלֵינוּ!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

“יָפֶה דִבַּרְתָּ!” אָמַר הַכַּתָּב, “וְכִי סָבוּר אַתָּה שֶׁאִלּוּ בָּאָה אֳנִיָּתוֹ שֶל הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן אֶל הָאִי תָּבוֹר בְּעוֹדֶנוּ שָׁם, הָיָה אַיְרְטוֹן מְסָרֵב לַעֲזֹוב אֶת הָאִי?”

“הִנְכֶם שׁוֹכְחִים, יְדִידַי,” אָמַר כּוֹרֶשׁ סְמִית, “שֶאַיְרְטוֹן מְעֹרָב בְּדַעַת הָיָה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנות. אֲבָל שְׁאֵלָה זוֹ אֵינָהּ מִן הָעִקָּר. עֶצֶם הַשְׁאֵלָה הִיא, אִם יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁהָאֳנִיָּה הַשׁוֹטְלַנְדִּית תָּשׁוּב בְּאַחַד הַיָּמִים וְאִם אָיִן? הֲרֵי הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן הִבְטִיחַ לְאַיְרְטוֹן לָשׁוּב וּלְקַחְתּוֹ מִן הָאִי תָּבוֹר בַּזְּמָן שׁיְּהֵא נִרְאֶה לוֹ שֶׁכְּבָר רָצָה אֶת עֲוֹנוֹ, וַאֲנִי מַאֲמִין, שֶׁאָמְנָם שׁוֹב יָשׁוּב.”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” אָמַר הַכַּתָּב, “וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסָּבוּר אֲנִי שֶׁהוּא יָשׁוּב בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר עָבְרוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאָז נֶעֱזַב אַיְרְטוֹן עַל פְּנֵי הִָאִי!”

הֲרֵינִי מַסְכִּים לְדַעְתְּכֶם, שֶהַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן יָשׁוּב, וְאוּלַי בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב," אָמַר פֶּנְקְרוֹף. “אֲבַל לְהֵיכָן יָבוֹא? וַדַּאי אֶל הָאִי תָּבוֹר וְלֹא אֶל הָאִי לִנְקוֹלְן.”

“אֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁהוּא יָבוֹא לְשָׁם,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “לְפִי שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן אֵינוֹ מְסֻמָּן אֲפִילוּ בַּמַּפָּה.”

“וּבְכֵן עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל, יְדִידִי,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “שֶׁמְּצִיאוּתֵנוּ וּמְצִיאוּתוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן עַל פְנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן תְּהִי נוֹדַעַת גַּם עַל הִָאי תָּבוֹר.”

“אָכֵן צָדָקְתָּ,” אָמַר הַכַּתָּב, “עָלֵינוּ לְהַנִּיחַ בְּאוֹתָהּ הַסֻּכָּה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת דִּירָה לַקַּפִּיטַן גְּרַנְט וּלְאַיְרְטוֹן, פִּתְקָה אֲשֶׁר תָּכִיל יְדִיעָה מְפֹרֶטֶת וּמְדֻיָּקָה עַל מַצָּבוֹ הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל הָאִי שֶׁלָּנוּ, וְאֵין סָפֵק שֶׁהַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן אוֹ אֲנָשָׁיו יִמְצְאוּ אֶת הַפִּתְקָה.”

“חֲבָל,” עָנָה וְאָמַר הַסַּפָּן, “שֶׁלֹא עָשִׂינוּ זֹאת בִּהְיוֹתֵנוּ עַל הָאִי תָּבוֹר.”

“וּמִשּׁוּם מַה צְרִיכִים הָיִינוּ לַעַשׂוֹת זֹאת?” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט. “הֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן טֶרֶם יָדַעְנוּ אֶת קוֹרוֹתָיו שֶׁל אַיְרְטוֹן. הֵן לֹא יָדַעְנוּ, שֶׁיָבוֹאוּ לְהֲשִׁיבוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים אֶל אַרְצוֹ. וּבְשָׁעָה שֶהַדָּבָר נוֹדַע לָנוּ, הִגִּיעָה תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַפְלִיג שׁוּב פַּעַם אֶל הָאִי תָּבוֹר.”

“אָמְנָם כֵּן,” הִסְכִּים כּוֹרֶשׁ סְמִית, “הַזְּמָן כְּבָר הָיָה מְאֻחָר לִנְסִיעָה כָּזוֹ וְעָלֵינוּ לִדְחוֹתָהּ לִימֵי הָאָבִיב הַבָּא.”

“אֲבָל מַה נַעֲשֶׂה אִם הָאֳנִיָּה הַשּׁוֹטְלַנְדִית תָּבוֹא לְשָׁם עַכְשָׁו?” שָׁאַל פֶּנְקְרוֹף.

“אֵין זוֹ מִן הַסְּבָרָה,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “כּי הַלּוֹרְד גְּלֵנַרְוַן וַדַּאי לֹא יֵצֵא לָשׁוּט בְּיָמִים הָרְחוֹקִים הַלָּלוּ בְּעוֹנַת הַחֹרֶף. אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אוֹ שֶׁכְּבָר בִּקֵּר אֶת הָאִי תָּבוֹר בִּמְרוּצַת הַיָּמִים שֶׁאַיְרְטוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכֵנוּ, הַיְנוּ, בְּמֶשֶׁךְ חֲמֵשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הַאַחֲרוֹנִים, וְחָזַר וְהִפְלִיג מִשָּׁם, אוֹ שֶׁיָּבוֹא לְשָׁם לְאַחַר זְמָן, וְעֲדַיִן יֶש סִפֵּק בְּיָדֵנוּ לָלֶכֶת אֶל הָאִי תָּבוֹר בְּאַחַד הַיָּמִים הַנָּאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל חֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר וּלְהַנִּיחַ שָׁם אֶת הַפִּתְקָה.”

“אָכֵן גָּדוֹל יִהְיֶה אֲסוֹנֵנוּ,” אָמַר נֶב, “אִם ‘דוּנְקַן’ כְּבָר הָיְתָה שָׁם לִפְנֵי חֳדָשִׁים אֲחָדִים וְשָׁבָה לְדַרְכָּהּ!”

“הֲרֵינִי מְקַוֶּה שֶׁלֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית, “לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֱלֹהִים שָׂם לְאַל אֶת הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה מִכָּל תִּקְווֹתֵינוּ לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה!”

“סָבוּר אֲנִי,” הֵעִיר הַכַּתָּב, “שֶׁגָּם הַדָּבָר הַזֶּה יִוָּדַע לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נְבַקֵּר שׁוּב פַּעַם אֶת הָאִי תָּבוֹר, שֶהֲרֵי אִם הַשׁוטְלַנְדִים כְּבָר הָיוּ שָׁם, וַדַּאי הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם, סִמָּנִים, אֲשֶׁר יָעִידוּ עַל הִמָּצְאָם שָׁם.”

“הַדָּבָר בָּרוּר,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר. “עַכְשָו יְדִידִי, כֵּיוָן שֶׁיֵּש לָנוּ תִּקְוָה זוֹ לָשּׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, נְצַפֶּה לְעֵת עַתָּה בְּאֹרֶךְ רוּחַ; אֲבָל אִם תִּקְוָה זוֹ תֹּאבַד מְאִתָּנוּ, נִוָּעֵץ מַה לַעֲשׂוֹת.”

“מִכָּל מָקוֹם,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִם נַעֲזֹב בְּאַחַד הָיָּמִים אֵת הָאִי לִינְקוֹלְן בְּדֶּרֶךְ זוֹ אוֹ בְּדֶּרֶךְ אַחֶרֶת, אֵין זֶה מִפְּנֵי שֶׁהָיִינוּ שְׁרוּיִים כָּאן בְּמַחֲסוֹר וּבְמָצוֹק!”

“לֹא, פֶּנְקְרוֹף,” הֵשִׁיב הָאִינְגֵ’נֵר, “לֹא מִשּׁוּם כָּך נַעֲזֹב אֶת הָאִי, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ מְרֻחָקִים כָּאן מִכָּל הַיָּקָר לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל – מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, מִידִידֵינוּ וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ!”

כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִידֵי הַחְלָטָה זוֹ, נָטְשוּ לְפִי שָׁעָה אֶת הַמַּחֲשָׁבָה לִבְנוֹת אֳנִיָּה גְדוֹלָה, כְּדֵי לְהַפְלִיג בָּהּ, אִם לִקְבוּצַת הָאִיִּים אֲשֶׁר בַּצָפוֹן אוֹ לְזֶלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה בַּמַּעֲרָב, וְהוֹסִיפוּ לַעֲסֹק בַּמְלָאכוֹת הָרְגִילוֹת, שֶׁהָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ לְעוֹנַת הַחֹרֶף הַשְּׁלִישִׁי שֶהָיְתָה מְמַשְׁמֶשֶת וּבָאָה.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן עָלְתָה בְּדַעַת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לַעֲרֹך בָּאַרְבָּה שֶׁלָּהֶם נְסִיעָה מִסָּבִיב לָאִי עַד בּוֹא יְמֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים. כּי עַד עַכְשָׁו טֶרֶם חָקְרוּ אֶת כָּל הָאִי לַאֲשוּרוֹ, וְאֶת שְׂפַת הַיָּם הַמַּעֲרָבִית וְהַדְּרוֹמִית מִתּוֹצָאַת נַחַל הָאֶשֶׁד עַד לְכֵף הַמַּלְתְּעוֹת לֹא יָדְעוּ אֶלָּא יְדִיעָה קְלוּשָׁה, וּכְמוֹ כֵן הִכִּירוּ אַךְ מְעַט אֶת הַמִּפְרָץ הַצַּר, שֶׁמַּרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה לוֹעַ שֶׁל כָּרִיש.

הַצָּעַת הַנְּסִיעָה הַזֹּאת יָצְאָה מֵאֵת פֶּנְקְרוֹף וְכוֹרֶש סְמִית הִסְכִּים לָהּ, כִּי הוּא עַצְמוֹ רָצָה לַחֲקֹר יָפֶה אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל אֲחֻזָּתוֹ.

מֶזֶג הָאֲוִיר לֹא הָיָה קָבוּעַ, וְאוּלָם תְּנוּדוֹת הַבָּרוֹמֶטֶר לֹא הָיוּ עָזוֹת בְּיוֹתֵר, וּמִתּוֹך כָּךְ שִׁעֲרוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים, שֶׁמֶּזֶג הַאֲוִיר לֹא יִשְׁתַּנֶּה לְרוֹעַ וְיִהְיֶה נוֹח לִנְסִיעָה.

זְמַן הַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ נִקְבַּע לְיוֹם שִׁשָּה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל. אֶת “צְלֵחָה”, שֶׁעָמְדָה עֲגוּנָה בִּנְמֵל הַכַּדוּר הַפּוֹרֵחַ, צִיְּדוּ בְּמַכֹּלֶת לְצֹרֶךְ נְסִיעָה מְמֻשָּׁכָה.

כּוֹרֶשׁ סְמִית הוֹדִיעַ לְאַיְרְטוֹן עַל דְּבַר הַנְּסִיעָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים לַעֲרֹך וְהִזְמִינוֹ לִטּוֹל חֵלֶק בָּהּ, אֲבַל הוּא מֵאֵן וּבָחַר לְהִשָּׁאֵר עַל הַיַּבָּשָׁה, וּלְפִיכָךְ הֶחֱלִיטוּ שֶׁיַעֲבֹר אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְיָדוּר שָׁם עַד שׁוּב חֲבֵרָיו מִדַּרְכָּם. אֶת יוּףּ הִשְׁאִירוּ בַּבַּיִת לִהְיוֹת לוֹ לְצֶוֶת וְהוּא לֹא עִרְעֵר עַל כָּךְ.

בְּשִׁשָּׁה־עָשָׂר לְאַפְרִיל בַּבֹּקֶר עָלוּ כָּל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל סִיפּוּן “צְלֵחָה”, וְאַף טוֹףּ נִלְוָה אֲלֵיהֶם. נָשְׁבָה רוּח דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית, וּבְצֵאת “צְלֵחָה” מִנְּמֵל־הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַחְתֹּר אָנֶה וָאָנָה כְּדֵי לָשׁוּט אֶל כֵּף־הַזּוֹחֵל. מִתִּשְׁעִים הַמִּילִין אֲשֶׁר לְהֶקֵּף הָאִי עָלוּ בְּחֶלקוֹ שֶׁל הַחוֹף הַדְּרוֹמִי עֶשְׂרִים מִילִין לְמִן נְמֵל הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עַד לְכֵּף־הַזּוֹחֵל וְכֵיוָן שֶׁהַרוּחַ נָשְׁבָה לְעֻמַּת הָאֳנִיָּה, נִמְצָא שֶׁעֶשְׂרִים מִילִין צָרִיךְ הָיָה לָשׁוּט כְּנֶגֶד הָרוּחַ.

עָבַר יוֹם תָּמִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַכֵּף, כִּי בְּצֵּאת הָאֳנִיָּה מִן הַנָּמֵל לֹא נִמְשַׁךְ הַשֶּׁפֶל אֶלָּא שְׁעָתַיִם, תַּחַת אֲשֶׁר הַגֵּאוּת אָרְכָה שֵׁש שָׁעוֹת, וְהָאֳנִיָּה אֲנוּסָה הָיְתָה לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָּהּ מִלְחָמָה קָשָׁה. כְּשֶׁהִקִּיפָה אֶת הַכֵּף, כְּבָר אָתָא לָיְלָה.

פֶּנְקְרוֹףְ הִצִיעַ לְאִינְגֵ’נֵר לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַנְּסִיעָה מִתּוֹךְ מִעוּט מְהִירוּת וּבְסִיּוּעַ שֶׁל הַמִּפְרָשׂ הַקָּטָן בִּלְבָד, אֲבָל כּוֹרֶש סְמִית בָּחַר לַעֲגֹן בְּרִחוּק שֶׁל חִבְּלִים אֲחָדִים מִן הַיָּבָּשָׁה, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן יָפֶה אֶל הַחוֹף לְאוֹר הַיּוֹם. וְכֵיוָן שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַחֲקֹר אֶת אַדְמַת הַחוֹף חֲקִירָה מְפֹרָטָה, הֶחֱלִיטוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁלֹּא לָשׁוֹט בַּלֵּילוֹת, אֶלָּא לְהַשְׁלִיךְ עֹגֶן עִם בּוֹא הָעֶרֶב סָמוּךְ לַיַּבָּשָׁה.

אֶת הַלַּילָה בִּלוּ אֵפוֹא עַל גַּבֵּי הָאֳנִיָּה שֶׁעָמְדָה מְעֻגָּנָה בְּקִרְבַת הַכֵּף. עִם חֲשֵכָה שָׁקְטָה הָרוּחַ וּמְנוּחָה גְמוּרָה שָׁלְטָה מִסָּבִיב. אֶפְשָׁר שֶׁהַנּוֹסְעִים, חוּץ מִפֶּנְקְרוֹף, לֹא הָיוּ יְשֵנִים עַל גַּבֵּי “צְלֵחָה” כָּל כָּךְ יָפֶה כְּמוֹ בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ יְשֵנִים.

לְמָחֳרָת, בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְאַפְּרִיל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, פָּרַשׂ פֶּנְקְרוֹף אֶת הַמִּפְרָשִׂים וְהִפְלִיג בַּיָּם כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת דַּרְכּוֹ בְּקִרְבַת הַחוֹף הַמַּעֲרָבִי.

הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אָמְנָם יָדְעוּ אֶת הַחוֹף הַנָּאֶה הַזֶּה הַמְכֻסֶּה כֻּלּוֹ עֲצֵי יַעַר, כִּי כְּבָר עָבְרוּ פַּעַם אַחַת עַל שְׂפָתוֹ בָּרֶגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְעַנְגוּ הַרְבֵּה עַל מַרְאֵהוּ הַנֶּהְדָּר. הֵם שָׁטוּ עַל יָדוֹ בְּקִרְבָה יְתֵרָה וְהִמְעִיטוּ אֶת מְהִירוּת מַהֲלָכָם, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו יָפֶה, אֶלָּא נִזְהֲרוּ שֶׁלֹא לְהִתָּקֵל בְּגִזְעֵי הָאִילָנוֹת אֲשֶׁר צָפוּ פֹּה וָשָׁם עַל פְּנֵי הַמָּיִם. פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִשְׁלִיכוּ עֹגֶן וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט צִלֶם כַּמָּה מִמַּרְאוֹתָיו שֶׁל חוֹף נֶחֱמָד זֶה.

לְעֵת הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה “צְלֵחָה” אֶל תּוֹצָאַת נַחַל הָאֶשֶׁד. עַל שְׂפָתוֹ הַיְמָנִית שֶׁל נַחַל זֶה נִרְאוּ שׁוּב אִילָנוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיוּ צְפוּפִים כָּל כָּך, וּבְמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשָה מִילִין מִתּוֹצָאַת הַנַּחַל וָהָלְאָה שָׂרְדוּ מֵהֶם אַךְ קְבוּצוֹת בּוֹדְדוֹת, שֶׁעָמְדוּ בֵּין הַשְּלוּחוֹת הַמַּעֲרָבִיוֹת שֶׁל הָהָר, שֶׁמוֹרְדוֹתָיו הַצְּחִיחִים הִשְׂתָּרְעוּ עַד הַחוֹף.

מַה גָּדוֹל הָיָה הַהֶפֶךְ שֶׁבֵּין הַחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל חוֹף־יָם זֶה וּבֵין הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁלּוֹ! זֶה הָיָה צוֹמֵחַ עֵצִים רַעֲנָנִּים, וְזֶה כֻּלּוֹ מִדְבַּר שְׁמָמָה! חֵלֶק זֶה הָיָה “חוֹף בַּרְזֶל” מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לְחוֹפִים שֶׁכְּמוֹתוֹ בְּכַמָּה אֲרָצוֹת, וְתַבְנִיתוֹ הַפְּרוּעָה וְהָרְצוּצָה הֵעִידָה שֶׁגִּבּוּש חָמְרֵי הַבָּזֶּלֶת הַנּוֹזְלִים וְהָרוֹתְחִים נִתְהַוָּה כָּאן בִּתְקוּפוֹת גֵּאוֹלוֹגִיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת לְפֶתַע פִּתְאֹם. מַרְאֵה עַרְבּוּבִיָה זוּ שֶׁל סְלָעִים וְצוּרִים הִפִּיל אֵימָה עַל רוֹאָיו, וְאִלּוּ הֵטִיל הַמִּקְרֶה אֶת הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל חוֹף זֶה בַּתְּחִלָּה, וַדַּאי הָיָה מַבְהִילָם וּמְדַכֵּא אֶת רוּחָם! בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיפוּ עַל הָאִי מֵרֹאש הַר פְרַנְקְלִין, לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין בְּבֵרוּר אֶת מַרְאֶיהָ הַקּוֹדֵר שֶל שְׂפַת־יָם זוֹ, כִּי מְקוֹם עֶמְדָתָם הָיָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִדַּי, וְאוּלָם עַכְשָו כְּשֶׁהִבִּיטוּ אֶל הַחוֹף מִפְּאַת הַיָּם, רָאוּ אֶת תַּבְנִיתוֹ וְהִנֵּה הִיא מְשֻׁנָּה וּמוּזָרָה מֵאֵין כָּמוֹהָ בָּעוֹלָם.

“צְלֵחָה” עָבְרָה עַל פְּנֵי הַחוֹף הַזֶּה בְּרִחוּק שֶׁל חֲצִי מִיל. הַנּוֹסְעִים הִבְחִינוּ עַל נְקַלָּה שֶׁהוּא הָיָה כֻּלּוֹ עָשׂוּי סְלָעִים בַּעֲלֵי שִׁעוּרֵי־מִדָּה שׁוֹנִים, הַקְּטָנִים שֶׁבָּהֶם בְּנֵי עֶשְׁרִים רֶגֶל וְהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם בְּנֵי שְׁלֹש מְאוֹת רֶגֶל לְגֹבַהּ, וּבַעֲלֵי תַּבְנִיּוֹת שׁוֹנוֹת: תַּבְנִיּוֹת מִגְדָּלִים, פִּירָמִידוֹת, אָבֵּלִיסְקִים, מַעֲשֵׁנוֹת וְחַדּוּדִיּוֹת. אֲפִילוּ גָלְמֵי הַקֶּרַח שֶׁל יַמֵּי הַצָּפוֹן, אֲשֶר הוֹד־מוֹרָא לָהֶם, לֹא יָכְלוּ לִהְיוֹת מְעֻרְבָּבִים וּמְסֻכְסָכִים זֶה בָּזֶה יוֹתֵר מֵהֶם: הֲרֵי גְשָׁרִים הַנִּמְתָּחִים מִסֶּלַע אֶל סֶלַע, הֲרֵי קְשָׁתוֹת וִיצִיעוֹת, הֲרֵי מְעָרוֹת בַּעֲלוֹת כִּפּוֹת אַדִּירוֹת, וַהֲרֵי הֲמוֹן חִצִּים וְחַדּוּדִים וְרָאשֵׁי פִּירָמִידוֹת וּצְרִיחִים קְטָנִּים שֶׁאֵין לִמְצֹא דֻּגְמָתָם בְּבֵית יִרְאָה גוֹתִי. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מַה שֶׁיֵּש מִן הַמֻּפְלָא וְהַמּוּזָר בְּבֵית גְּנָזָיו שֶׁל הַטֶּבַע וְכָל מַה שֶׁהוּא נִשְׂגָּב מִדִּמְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הָיָה מְפֻזָּר וּמְפֹרָד עַל פְּנֵי חוֹף גְּדָל־תִּפְאֶרֶת זֶה, שֶׁהִשְׂתָּרֵע עַל שֶׁטַח שֶׁל שְׁמוֹנָה אוֹ תִּשְׁעָה מִילִין.

כּוֹרֶש סְמִית וַחֲבֵרָיו הִבִּיטוּ אֶל הַמַּרְאוֹת הַלָּלוּ בְּתִמָּהוֹן וּבְלֵב נִפְעָם וְהָיוּ כְּנִדְהָמִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וְלֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם. רַק טוֹףּ לְבַדּוֹ לֹא עָצַר בְּרוּחוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְהִשְׁמִיעַ קוֹל נְבִיחָה, שֶׁהִתְפּוֹצֵץ בֵּין סַלְעֵי הַבַּזֶּלֶת לְאַלְפֵי הֵדִים. הָאִינְגֵ’נֵר הִבְחִין, שֶׁנְבִיחָה זוֹ מְשֻׁנָּה הִיא וְקוֹלָהּ כְּקוֹל הַנְּבִיחָה שֶׁהִשְׁמִיעַ הַכֶּלֶב לְיַד מִפְתַּח הַבְּאֵר אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.

“נִקְרַב קִרְבָה יְתֵרָה אֶל הַחוֹף,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר.

“צְלֵחָה” קִרְבָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶל סַלְעֵי הַחוֹף. אֶפְשָׁר שֶׁיֵש שָׁם מְעָרָה הָרְאוּיָה לְחָקְרָהּ? אֲבָל עֵינֵי הָאִינְגֵ’נֵר לֹא רָאוּ שָׁם כְּלוּם, לֹא מְעָרָה וְלֹא נִקְרָה אֲשֶׁר יָכְלָה לְשַׁמֵּש מִקְלָט לְאַחַד הַיְצוּרִים, כִּי רַגְלֵי הַסְּלָעִים טָבְלוּ בְּגַלֵּי הַיָּם. טוֹףּ נִשְׁתַּתֵּק עַד מְהֵרָה וְהָאֳנִיָּה הִתְרַחֲקָה שׁוּב מִן הַחוֹף כְּדֵי חִבְּלִים אֲחָדִים.

בַּחֵלֶק הַצְּפוֹנִי־הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָאִי נֶעֶשְׂתָה שְׂפַת הַיָּם שׁוּב שְׁטוּחָה וְרַבַּת־חוֹל. עַל אַדְמַת הַבִּצָּה, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים כְּבָר יָדְעוּ אוֹתָהּ, נִרְאוּ פֹּה וְשָׁם אִילָנוֹת בּוֹדְדִים, וּלְהַבְדִּיל מִן הַחוֹף הָאַחֵר, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מִדְבַּר שְׁמָמָה, הָיָה חוֹף זֶה מָלֵא שִׁפְעַת חַיִּים רוֹעֲשִׁים, כִּי רִבֲבוֹת עוֹפוֹת־מַיִם שָׁכְנוּ שָׁם.

לִפְנוֹת עֶרֶב הִשְׁלִיכָה “צְלֵחָה” עֹגֶן בְּמִפְרָץ קָטֹן אֲשֶׁר בִּצְפוֹן הָאִי סָמוּךְ לַיַּבָּשָׁה. הַלַּילָה עָבַר בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה, כִּי הָרוּחַ שָׁקְטָה עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְאַךְ עִם הָנֵץ הַשַּׁחַר חָזְרָה וְנֵעוֹרָה.

בַּבֹּקֶר נִגְּשָׁה הָאֳנִיָּה אֶל הַחוֹף, וְהַצַּיָּדִים הַוָּתִיקִים שֶׁבַּקוֹלוֹנְיָה, הֶרְבֶּרְט וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט, יָרְדוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה עַל מְנָת לָצוּד צָיִד, וּמִקֵּץ שְׁעָתַיִם חָזְרוּ אֶל הָאֳנִיָּה וְהֵבִיאוּ עִמָּם כַּמָּה בַּרְוָזִים וְחַרְטֻמּוֹנִים. טוֹףּ הָיָה לָהֶם לְעֵזֶר רַב בְּעֶסְקֵי צַיִד זֶה וּזְרִיזוּתוֹ הַיְתֵרָה עָמְדָה לָהֶם, שֶׁאַף עוֹף אֶחָד מִן הָעוֹפוֹת שֶׁיָּרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נִמְלַט מִיָּדָם.

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר הֶעֱלוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים וּ“צְלֵחָה” שָׁטָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה אֶל כֵּף־הַמַּלְתְּעוֹת הַצְּפוֹנִי, כִּי הָרוּחַ, שֶׁהָלְכָה וְחָזקָה, הָיְתָה לָהּ מֵאָחוֹר.

“לֹא אֶתְמַהּ כְּלָל,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “אִם הָרוּחַ תִּתְגָבֵּר וְתִהְיֶה לִסְעָרָה. אֶתְמוֹל שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶש כְּשֶׁהִיא כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה, וְהַבֹּקֶר הִתְחִילוּ טָסִים “זַנְבוֹת חֲתוּלִים” אֵלֶּה, שֶׁאֵינָם סִמָּן לְטוֹבָה כָּל עִקָּר.”

" זַנְבוֹת־ חֲתוּלִים" אֵלֶּה הִנָּם רְצוּעוֹת־עֲנָנִים אֲרֻכּוֹת וּמְדֻבְלָלוֹת, שֶׁאֵינָן מִזְדַּמְנוֹת לְעוֹלָם לְמַטָּה מֵחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֶגֶל מֵעַל לִפְנֵי הַיָּם. הָעֲנָנִים הָאֵלֶּה דוֹמִים לַחֲתִיכוֹת צֶמֶר קַלּוֹת וְהִתְגָּלּוּתָם מְבַשֶּׂרֶת עַל פִּי רֹב פְּרָעוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִתְחוֹלֶל בְּיַם הָאֲוִיר.

“אִם כֵּן,” אָמַר כּוֹרֶש סְמִית, “עָלֵינוּ לִפְרֹשׂ אֶת כָּל הַמִּפְרָשִׂים וּלְהִתְאַמֵּץ לְהַגִּיעַ אֶל מִפְרַץ־הַכָּרִיש. סָבוּר אֲנִי, שֶׁשָם תִּמְצָא לָהּ ‘צְלֵחָה’ מַחֲסֶה בָּטוּחַ.”

“בְּוַדַּאי,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “וְחוּץ מִזֶה, הֲרֵי הַחוֹף הַצְּפוֹנִי כֻּלּוֹ חוֹלוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶם דָּבָר הָרָאוּי לְשִׂימַת־עָיִן.”

“לֹא הָיִיתִי מֵצֵר כְּלָל,” הוֹסִיף וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר, “אִלּוּ שָׁהִינוּ בְּמִפְרָץ זֶה לֹא רַק הַלַּיְלָה, אֶלָּא גַם בְּיוֹם הַמָּחָר, כִּי אָכֵן רָאוּי הוּא שֶׁנַּחֲקֹר אוֹתוֹ חֲקִירָה מְעֻלָהּ.”

“דּוֹמֶנִי,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁנִּהְיֶה אֲנוּסִים לְכָךְ עַל כָּרְחֵנוּ, כִּי מַרְאֵה הַשָּׁמַיִם בִּפְאַת מַעֲרָב הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה מְאַיֵּם בְּיוֹתֵר. הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת הָעֲנָנִים הַקּוֹדְרִים הַנֶּעֱרָמִים שָׁם!”

“מִכָּל מָקוֹם מְסַיַּעַת עַכְשָׁיו הָרוּחַ בְּיָדֵנוּ לְהַגִּיעַ אֶל כֵּף־הַמַּלְתְּעוֹת,” הֵעִיר הַכַּתָּב.

“אָמְנָם כִֵּן, עַכְשָׁו הֲרֵיהִי מְסַיַּעַת אוֹתָנוּ יָפֶה,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב; “אֲבָל כְּדֵי לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹך הַמִּפְרָץ, מִן הַצֹּרֶךְ יִהְיֶה לְכַוֵּן אֶת הָאֳנִיָּה בִּזְהִירוּת. אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הַמַּיִם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְרוֹצֶה הָיִיתִי לְהַבְחִין בָּהֶם עוֹד בְּעֶצֶם אוֹר הַיּוֹם.”

“וַדַּאי הַרְבֵּה סְלָעִים מְצוּיִים בַּמַּיִם הָהֵם,” אָמַר הֶרְבֶּרְט, “אִם לָדוּן עַל פִּי מַה שֶׁרָאִינוּ בַּחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל מִפְרַץ־הַכָּרִישׁ.”

“פֶּנְקְרוֹף,” עָנָה וְאָמַר כּוֹרֶש סְמִית, “עֲשֵׂה כִּרְאוּת עֵינֶיךָ, כִּי אָנוּ סוֹמְכִים עָלֶיךָ.”

“הַשְׁקֵט וְאַל תִּדְאַג, אֲדוֹנִי כּוֹרֶש,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “כִי לֹא אָבִיא עַצְמִי לִידֵי סַכָּנָה שֶׁלֹא לְצֹרֶך! מוּטָב שֶׁיִּתָּקַע שַׂכִּין בִּבְשָׂרִי אֲנִי וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תִּנָגֵף ‘צְלֵחָה’ בְּסֶלַע! כַּמָּה הַשָּׁעָה?”

“שְׁעַת עֶשֶׂר,” הֵשִׁיב גִּדְעוֹן סְפִּילֶט.

“וְכַמָה רְחוֹקִים אָנוּ מִן הַכֵּף, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?”

“כַּחֲמִישָּׁה־עָשָׁר מִילִין,” הֵשִׁיב הַאִינְגֵ’נֵר.

“אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה נַעֲבֹר בִּשְׁעָתַים וָחֵצִי,” אָמַר הַסַּפָּן, “וּבְכֵן נַגִיעַ אֶל הַכֵּף בֵּין שְׁעַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וּבֵין שְׂעַת אֶחָת. אוֹתוֹ הַזְּמָן הֲרֵיהוּ, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, שְׁעַת חִלוּף הַשֶּפֶל וְהַגֵּאוּת, וְזֶרֶם עַז שׁוֹטֵף אָז מִן הַמִּפְרָץ. חוֹשֵשְנִי, שֶׁקָּשֶׁה יִהְיֶה לָנוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַמִפְרָץ כְּנֶגֶד הָרוּחַ וְזֶרֶם הַמַּיִם כְּאֶחָד.”

“וּמַה גַם כִּי הַיּוֹם הוּא יוֹם מִלוֹא הַלְּבָנָה,” הֵעִיר הֶרְבֶּרְט, “וְהַגֵּאוּת שֶׁל חֹדֶש אַפְּרִיל תָּמִיד עַזָּה הִיא בְּיוֹתֵר.”

“אֶפְשָׁר שֶׁתַּעֲגֹן סָמוּךְ לִקְצֶה הַכֵּף?” שָׁאַל כּוֹרֶשׁ סְמִית.

“לַעֲגֹן בְּקִרְבַת הַיַּבָּשָׁה בְּשָׁעָה שֶׁסְּעָרָה מְמַשְׁמֶשֶת וּבָאָה!” קָרָא פֶּנְקְרוֹף. “מָה אַתָּה סָח, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ? כְּלוּם מְבַקֵּש אַתָּה שֶׁנַּשְׁלִיךְ אֶת הָאֳנִיָּה אֶל הַחוֹף בַּיָּדָיִם?”

“וּבְכֵן מָה אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת?”

“הִנְנִי לָשׁוּט בַּיָּם עַד בּוֹא הַגֵּאוּת, זֹאת אוֹמֶרֶת, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת בָּעֶרב, וְאִם אוֹר הַיּוֹם עֲדַיִן יִהְיֶה בָּהִיר לְמַדַּי, אֲנַסֶּה לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹך הַמִּפְרָץ, וְאִם אַיִן, נְשׁוֹטֵט בַּיָּם אָנֶה וָאָנָה כָּל הַלַּיְלָה, וְנִכָּנֵס לְשָׁם עִם הָנֵץ הַחַמָּה.”

“הֲרֵי כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, פֶּנְקְרוֹף, שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עָלֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.”

“מַה טוֹב הָיָה לְיוֹרְדֵי הַיָּם,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף “אִלּוּ נִמְצָא עַל גַּבֵּי חוֹף זֶה מִגְדַּלּוֹר!”

“וַדַּאי טוֹב הָיָה,” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט; “וְהַפַּעַם לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיַשִּׂיא לָנוּ מַשּׂוּאָה כְּאוֹתָהּ שֶׁהִשִּׂיא הָאִינְגֵ’נֵר נְדִיב־הַלֵּב בִּשְׁעָתוֹ וְאֲשֶׁר לְאוֹרָהּ בָּאנוּ אֶל הַנָּמֵל!”

“עַכְשָו נִזְכַּרְתִּי, כּוֹרֶש יַקִּירִי,” אָמַר גִּדְעוֹן סְפִּילֶט, “שֶׁטֶּרֶם הִבַּעְנוּ לְךָ אֶת תּוֹדָתֵנוּ עַל הַמַּעְשֶׂה שֶׁעָשִׂיתָ, וְעָלַי לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, שֶׁלוּלֵא אוֹתָהּ הָאֵשׁ, לֹא הָיִינוּ מַגִּיעִים לְעוֹלָם…”

“אֵשׁ…?” שָׁאַל כּוֹרֶש כְּשֶׁהוּא תָּמֵהַּ עַל דִּבְרֵי הַכַּתָּב תְּמִיהָה גְּדוֹלָה.

“דַּע לְךָ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁבַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לִפְנֵי שׁוּבֵנוּ הֵנָּה הָיִינוּ שְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה, וְלוּלֵא מְדוּרַת הָאֵשׁ שֶׁהִצַּתָּ בַּלַּיְלָה שֶׁבֵּין הַתִּשְׁעָה־עָשָׂר וְהָעֶשְׂרִים לְאַוֹקְטָבֶּר עַל רֹאש רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, הָיִינוּ עוֹבְרִים עַל פְּנֵי הָאִי שֶׁלָּנוּ בְּלִי לִרְאוֹתוֹ.”

“הֵן, הֵן!… אָכֵן מַחֲשָׁבָה טוֹבָה נִצְנְצָה אָז בְּלִיבִּי!” אָמַר כּוֹרֶש סְמִית.

“וְהַפַּעַם,” הוֹסִיף וְאָמַר הַסַּפָּן, “אִם מַחֲשָׁבָה כָּזוֹ לֹא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן, אֵין אִיש אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אִתָּנוּ אֶת הַחֶסֶד הַקָּטֹן הַזֶּה!”

“אֵין אִישׁ!” הֵשִׁיב כּוֹרֶשׁ סְמִית.

רְגָעִים מוּעָטִים אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָמְדוּ הָאִינְגֵ’נֵר וְהַכַּתָּב עַל רֹאש הָאֳנִיָּה לְבַדָּם וְאֵין אִיש אִתָּם. אָז גָּחַן הָאִינְגֵ’נֵר אֶל הַכַּתָּב וְלָחַש לוֹ בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר:

“אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם דָּבָר שֶּוַדַּאי גָּמוּר הוּא, הֲרֵי אֵינוֹ אֶלָּא זֶה, שֶׁבַּלַּיְלָה אֲשֶׁר בֵּין תִּשְׁעָה־עָשָׂר לְעֶשְׂרִים לְאוֹקְטָבֶּר לֹא הִצַּתִּי שׁוּם אֵש לֹא עַל הָרָמָה שֶׁמִּמַּעַל לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר שֶׁעַל פְּנֵי הָאִי!”

פֶּרֶק עֶשְׂרִים

לַיְלָה עַל פְּנֵי הַיָּם – מִפְרַץ־הַכָּרִיש – הֲכָנוֹת לִימוֹת הַחֹרֶף – עוֹנָה רָעָה שֶׁלֹא בִּזְמַנָּהּ – קֹר חָזָק – מְלָאכוֹת שֶׁנַעֲשׂוּ בִּפְנִים הַבָּיִת – מִקֵּץ שִׁשָּה חֳדָשִׁים – לוּחַ פוֹטוֹגְרָפִי – מְאֹרָע לֹא־צָפוּי

כְּכֹל אֲשֶׁר חָזָה פֶּנְקְרוֹף מֵרֹאש, כֵּן הָיָה, כִּי עַל כֵּן סַפָּן הוּא, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁנְּבוּאַת לִבּוֹ תַּטְעֵהוּ. הָרוּחַ הָלְכָה וְחָזְקָה וְסוֹפָהּ שֶׁנֶּהֶפְכָה לְסַעַר, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמְּהִירוּתָהּ הִגִּיעָה לִידֵי אַרְבָּעִים אוֹ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָׁה מִילִין לְשָׁעָה. סָמוּךְ לִשְׁעַת שֵׁש בָּעֶרֶב בָּאָה “צְלֵחָה” עַד הַמִּפְרָץ, וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְחִיל הַשֶּׁפֶל, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹכוֹ. וּבְכֵן אָנוּס הָיָה פֶּנְקְרוֹף עַל כָּרְחוֹ לְהִשָּׁאֵר עַל פְּנֵי הַיָּם, כִּי לַמְרוֹת חֶפְצוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם יְכֹלֶת לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה. אִי לָזֹאת הֶעֱלָה עַל הַתֹּרֶן אֶת הַמִּפְרָשׂ הַגָּדוֹל בִּמְקוֹם הַמִּפְרָשׂ הַמְשֻפָּע וְהָפַךְ אֶת פְּנֵי אֳנִיָּתוֹ כְּלַפֵּי הַיַּבָּשָׁה וְהָיָה מְצָפֶּה לַבֹּקֶר.

אַף עַל פִּי שֶׁהָרוּחַ הָיְתָה חֲזָקָה עַד מְאֹד, בְּכָל זֹאת לֹא גָאָה הַיָּם בְּמָקוֹם זֶה בְּמִדָּה יְתֵרָה, כִּי הַחוֹף הַקָּרוֹב הָיָה לְמָגֵן לוֹ בְּמִקְצָת. וּמִשּׁוּם כָּך לֹא הָיָה כָּאן מָקוֹם לְפַחֵד מִפְּנֵי הַלְמוּת גַּלֵי הַיָּם, אֲשֶׁר פְּגִיעָתָם מְסֻכָּנָה הִיא לְאֳנִיּוֹת קְטַנּוֹת. וּכְמוֹ כֵן לֹא הָיְתָה כָּאן חֲשָׁשָׁה שֶׁמָּא תִּתְהַפֶך “צְלֵחָה” עַל פָּנֶיהָ, שֶׁהֲרֵי מַשָּׂא כָּבֵד הִכְבִּיד עָלֶיהָ; אַךְ לְעֻמַּת זֶה עֲלוּלִים הָיוּ מִשְׁבְּרֵי הַגַּלִים הָאַדִּירִים לְהָצִיף אֶת סִיפּוּנָהּ, וְאִם קַרְשֵׁי הַמִּכְסֶה לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵיהֶם, יַשִּׁיאוּ עָלֶיהָ סַכָּנָה גְדוֹלָה. פֶּנְקְרוֹף, שֶׁסַּפָּן מְנוּסֶה הָיָה, רָאָה אֶת הַכֹּל מֵרֹאש וְהִשְׁתַּדֵּל לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. אָמְנָם בִּטְחוֹנוֹ בָּאֳנִיָּה שֶׁלּוֹ לֹא עֲזָבָהוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְצַפֶּה לַיּוֹם הַבָּא מִתּוֹך חֲרָדָה.

בִּמְרוּצַת הַלַּיְלָה לֹא מָצְאוּ כּוֹרֶש סְמִית וְגִדְעוֹן סְפִּילֶט שְׁעַת־כֹּשֶׁר לָשִׂיחַ יַחַד, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם עַל מַה לָשִׂיחַ, כִּי הַמִּילִים אֲשֶׁר לָחַשׁ הָאִינְגֵ’נֵר, עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַכַּתָּב הִצְרִיכוּ שֶׁיִהְיוּ דָנִים שׁוּב פַּעַם עַל אוֹתוֹ הַכֹּחַ רַב־הַתַּעֲלוּמוֹת הַשּׁוֹלֵט עַל פְּנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט לֹא פָּסַק מִלְהַרְהֵר בִּמְאֹרָע חָדָשׁ זֶה שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹנִים, בְּהוֹפָעָה זוֹ שֶׁל בְּרַק הָאֵשׁ עַל חוֹף הָאִי. אֶת הָאֵש הַזֹּאת רָאָה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ! גַּם חֲבֵרָיו, הֶרְבֶּרְט וּפֶנְקְרוֹף, רָאוּהָ כְּמוֹתוֹ! לְאוֹרָהּ שֶׁל אֵש זוֹ הִכִּירוּ אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִי בְּלֵיל הַמַּחֲשַׁכִּים, וְהֶם לֹא הִטִילוּ סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי אַךְ יַד הָאִינְגֵ’נֵר הִדְלִיקָה אוֹתָהּ, וְהִנֵּה בָּא כּוֹרֶש סְמִית וּמוֹדִיעַ בְּהֶחְלֵט, שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה זֹאת!

כּוֹרֶש סְמִית הֶחְלִיט לָשׁוּב וּלְדַבֵּר בַּמְּאֹרָע הַזֶּה לְאַחַר שֶׁ“צְלֵחָה” תַּחֲזוֹר הַבַּיתָה וּלְהַשְׁפִּיעַ עַל כּוֹרֶש סְמִית שֶׁיְּגַלֶּה לַחֲבֵרָיו אֶת פָּרָשַׁת הַמַּעֲשִׂים הַמֻּפְלָאִים הַמִּתְרַחֲשִׁים כָּאן. אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹאוּ מִתּוֹך כָּךְ לִידֵי הַחְלָטָה לִבְדֹק יַחַד אֶת כָּל חֶלְקֵי הָאִי לִינְקוֹלְן בְּדִיקָה שְׁלֵמָה וּמְעֻלָּה בְּיוֹתֵר.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וּבְאוֹתוֹ הָעֶרֶב לֹא הִבְהִיק בְּרַק־אֵש עַל הַחוֹף שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ עֲדַיִן, וְכָל הַלַּילָה כֻּלּוֹ הִתְנַדְנְדָה הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה עַל פְּנֵי הַיָּם לִפְנֵי מְבוֹא הַמִפְרָץ.

עִם הָנֵץ קָוֵּי הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹנִים בְּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח, שָׁקְטָה הָרוּחַ מְעַט וְנָטְתָה לְעֵבֶר אַחֵר, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּקְלָּה לְפֶנְקְרוֹף הַכְּנִיסָה אֶל תוֹך מְבוֹא־הַמִפְרָץ הַצַּר.

“צְלֵחָה” שָׁטָה מִתְּחִלָּה לְעֵבֶר כֵף־הַמַּלְתְּעוֹת הַצְּפוֹנִי וְאַחַר נִכְנְסָהּ בִּזְהִירוּת בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר אֶל תּוֹךְ הַמִּפְרָץ, אֲשֶר מֵימָיו הָיוּ מוּקָּפִים מִסְגֶּרֶת שֶׁל חָמְרֵי־לַבָּה מְשֻׁנֵּי־מַרְאֶה.

“הֲרֵי לְפָנֵינוּ רְצוּעַת־יָם,” פָּתַח וְאָמַר פֶּנְקְרוֹף, “הַנּוֹחָה מֵאֵין כָּמוֹהָ לְהֵעָשׂוֹת לְחוֹף־אֳנִיּוֹת נִפְלָא, אֲשֶׁר צִי שָׁלֵם יוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ שָׁם בִּרְוָחָה.”

“הַדָּבָר הַמֻּפְלָא בְּיוֹתֵר,” אָמַר כּוֹרֶש סְמִית, “הוּא מַה שֶׁמִּפְרָץ זֶה נִתְהַוָּה עַל יְדֵי שְׁנֵי זִרְמֵי־לַבָּה, שֶׁפָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַוֻּלְקָן, וַעֲלֵיהֶם נֶעֶרְמוּ לְאַחַר זְמָן צִבּוּרֵי לַבָּה אֲחֵרִים. הַמִּפְרָץ הַזֶּה מוּגָן יָפֶה מִכָּל עֵבֶר, וּסְבָרָה הִיא, שֶׁאֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשְּׁבוֹת רוּחוֹת עָזּוֹת בְּיוֹתֵר, מֵימָיו שְׁלֵוִים וְשׁוֹקְטִים כְּמֵי יְאוֹר.”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” אָמַר הַסַּפָּן, “כִּי הָרוּחַ אֵינָה יְכֹלָה לַחְדֹּר לְכָאן אֶלָּא דֶרֶךְ הַמַּעֲבָר הַצַּר שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכֵּפִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַכֵּף הַצְּפוֹנִי בּוֹלֵט יוֹתֵר מִן הַדְּרוֹמִי, וְעַל יְדֵי כָך הֲרֵיהוּ מְעַכֵּב בְּמִדָּה יְתֵרָה אֶת כְּנִיסַת סַעֲרוֹת־הַיָּם אֶל תוֹךְ הַמִּפְרָץ. לְאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר יְכֹלָה הַיְתָה “צְלֵחָה” שֶׁלָּנוּ לַעֲמֹד כָּאן שָׁנִים רְצוּפוּת בְּלִי לְשַׁלְשֵׁל אֲפִילוּ אֶת עָגְנָהּ!”

" הַמִּפְרָץ הַזֶּה גָּדוֹל בִּשְׁבִילָהּ יוֹתֵר מִדָּי," הֵעִיר הַכַּתָּב.

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי סְמִית,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן, “הֲרֵינִי מַסְכִּים לְדַעְתְּךָ, שֶׁבִּשְׁבִיל “צְלֵחָה” שֶׁלָּנוּ הֲרֵיהוּ גָּדוֹל יוֹתֵר מִדַּי, אֲבָל צִיֵּי מְדִינוֹת הַבְּרִית הַזְּקוּקִים לְמַחֲסֶה בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט לֹא יִמְצְאוּ מִקְלָט מְעֻלֶּה מִמְּבוֹא־יָם זֶה!”

“הֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים בְּלוֹעַ הַכָּרִיש,” הֵעִיר נֶב מִתּוֹך רְמִיזָה עַל צוּרָתוֹ שֶׁל הַמִּפְרָץ.

“בְּתוֹך הַלּוֹעַ מַמָּשׁ, נֶב יַקִּירִי,” אָמַר הֶרְבֶּרְט מִתּוֹךְ בְּדִיחָה, “וּכְלוּם אֵינְךָ מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִסָּגֶר עָלֵינוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם?”

“לֹא, אֲדוֹנִי הֶרְבֶּרְט,” הֵשִׁיב נֶב, “וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מִפְרָץ זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי! פַּרְצוּף נִתְעָב לוֹ!”

“וְכִי מַה תֹּאמְרוּ עַל נֶב זֶה?” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “הֲרֵיהוּ מְגַנֶּה אֶת הַמִּפְרָץ שֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְעַתֵּד לְתִתּוֹ בְּמַתָּנָה לְאֲמֵרִיקָה!”

“וְכִי מֵימָיו עֲמֻקִּים לְמַדָּי?” שָׁאַל כּוֹרֶש סְמִית, “שֶׁהֲרֵי עֹמֶק הַמַּסְפִּיק כָּל צָרְכּוֹ לִ’צְלֵחָה', אֵינוֹ מַסְפִּיק כָּל עִקָּר לְאֳנִיּוֹת־הַשִּׁרְיוֹן שֶׁלָּנוּ.”

“אֵין לְךָ דָבָר קַל מִלִּבְדֹּק זֹאת,” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף.

וְהַסַּפָּן הוֹרִיד הַמַּיְמָה חֶבֶל אָרֹך, שֶׁגֶּזֶר בַּרְזֶל הָיָה קָשׁוּר בּוֹ. אֹרֶךְ הַחֶבֶל חֲמִשִׁים אַמּוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן יָרַד כֻּלּוֹ הַמַּימָה, וְלֹא הִגִּיעַ אֶל הַקַּרְקַע.

“וּבְכֵן,” קָרָא פֶּנְקְרוֹף, “הָבָה תָּבֹאנָה אֳנִיּוֹת הַשִּׁרְיוֹן שֶׁלָּנוּ הֵנָּה! אֵין כָּל פַּחַד לְנֶגְדָּן לְהִתָּקֵל בְּשִׂרְטוֹן!”

“אָכֵן מִפְרָץ זֶה,” אָמַר כּוֹרֶש סְמִית, “הֲרֵיהו בֶּאֱמֶת תְּהוֹם מַמָּשׁ; אֲבָל אִם נָשִׂים אֶל לֵב, כִּי אִי זֶה נוֹצַר בְּדֶרֶךְ וֻלְקָנִית, אֵין לִתְמֹהַּ כָּל עִקָּר שֶׁיֵּשׁ בְּקַרְקַע הַיָּם מְשְׁקָעוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה.”

“דּוֹמֶה,” עָנָה וְאָמַר הֶרְבֶּרְט, “כְּאִלּוּ קִירוֹת־הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה נֶחְצְבוּ בְּכַשִׁיל בְּסִיוּעַ שֶׁל אֲנָךְ, וְסָבוּר אֲנִי שֶׁאִם יָמֹד פֶּנְקְרוֹף אֶת עֹמֶק הַמַּיִם בְּקִרְבָתָם אֲפִילוּ בְּחֶבֶל, שֶׁאָרְכּוֹ פִּי חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּה מִן הַחֶבֶל שֶׁלּוֹ, לֹא יַגִּיעַ עַד הַקַּרְקַע.”

“הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה,” אָמַר הַכַּתָּב, “אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה אֲנִי צֹרֶךְ לְהַגִּיד לְפֶנְקְרוֹף, כִּי מְבוֹא־הַיָּם שֶׁלּוֹ חָסֵר דָּבָר חָשׁוּב אֶחָד!”

“וּמַהוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲדוֹנִי סְפִּילֶט?”

“חָרִיץ, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל פְּנִים הָאִי. אֵינֶנִי רוֹאֶה מָקוֹם לְהַצִּיג שָׁם כַּף־רָגֶל!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, קִירוֹת הַלַּבָּה הָיוּ גְבוֹהִים וּזְקוּפִים לְכָל אֹרֶךְ הַמִּפְרָץ, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶם אַף מָקוֹם אֶחָד, שֶׁנוֹסְעֵי־אֳנִיָּה יָכְלוּ לָרֶדֶת שָׁם. כָּל הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל הַמִּפְרָץ הָיְתָה מֵעֵין חוֹמַת מִבְצָר שֶׁאֵין לַעֲלוֹת עָלֶיהָ, וְהָיְתָה דוֹמָה אֶל חוֹפֵי הַפְיוֹרְדִים אֲשֶׁר בְּנוֹרְוֶגְיָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֵמָה מֵהֶם. “צְלֵחָה” שָׁטָה בְּקִרְבַת הַקִּירוֹת וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נָגְעָה בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא פָּגְשָׁה אַף בְּלִיטָה אַחַת, שֶׁנוֹסְעֶיהָ יָכְלוּ לַעֲלוֹת עָלֶיהָ.

פֶּנְקְרוֹף נִחֵם אֶת עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ, שֶׁאֶת הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה אֶפְשָׁר לְמַגֵּר בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ בְּחֹמֶר מְפוֹצֵץ; וְכֵיוָן שֶׁלְּעֵת עַתָּה לֹא הָיָה מַה לַעֲשׂוֹת בַּמִּפְרָץ, חָזַר וְהִפְנָה אֶת אֳנִיָּתוֹ אֶל הַמּוֹצָא, וְסָמוךְ לִשְׁעַת שְׁתַּיִם אַחַר הַצָּהֲרַיִם יָצָא שׁוּב אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם.

“הַשֶּׁבַח לְאלֹהִים!” קָרָא נֶב מִתּוֹךְ אַנְחַת רְוָחָה.

הַנִּרְאֶה, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לוֹ לַנֶּגְר הַמִּסְכֵּן לְהִמָצֵא בְּתוֹך הַלּוֹעַ גְּדָל־הַמִּדּוֹת הַזֶּה!

מִכֵּף־הַמַּלְתְּעוֹת וְעַד לְתוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה לֹא הָיָה אֶלָּא מֶרְחָק שֶׁל שְׁמוֹנָה מִילִין. “צְלֵחָה” הֵרִימָה אֶת כָּל מִפְרָשֶׂיהָ וּפָנְתָה וְשָׁטָה בַּחֲזָרָה אֶל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בְּרִחוּק שֶׁל מִיל אֶחָד מִן הַחוֹף. אַחֲרֵי סַלְעֵי הַלַּבָּה הָאַדִּירִים הִתְחִילוּ מִשְׂתָּרְעוֹת עַל פְּנֵי הַחוֹף אוֹתָן גִּבְעוֹת הַחוֹלוֹת, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶן נִמְצָא הָאִינְגֵ’נֵר בְּשַׁעְתּוֹ בְּאוֹרַח־פֶּלֶא וַאֲשֶׁר עוֹפוֹת־הַיָּם הָיוּ מְקַנְנִים שָׁם לְמֵאוֹת.

סָמוּךְ לְאַרְבַּע שָׁעוֹת נִכְנְסָה “צְלֵחָה” אֶל תּוֹךְ הַתְּעָלָה, שֶׁהִפְרִידָה בֵּין הָאִי הקטן וּבֵין הַחוֹף, וּבְחָמֵשׁ שָׁעוֹת נִנְעַץ עָגְנָהּ בַּחוֹל שֶׁל תּוֹצָאַת נַחַל־הַתּוֹדָה.

עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵאַז עָזְבוּ הַקוֹלוֹנִיסְטִים אֶת בֵּיתָם. אַיְרְטוֹן עָמַד עַל הַחוֹף וְהָיָה מְצַפֶּה לָהֶם, וּמַר יוּףּ רָץ לִקְרָאתָם בְּנַהֲמוֹת שִׂמְחָה.

הִנֵּה כִּי כֵן חָקְרוּ וּבָדְקוּ אֶת כָּל חוֹפֵי הָאִי וְלֹא מָצְאוּ אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל דְּבַר־מַה חָשׁוּד. אִם בֶּאֱמֶת נִמְצָא כָּאן יְצוּר רַב־תַּעֲלוּמוֹת, הֲרֵיהוּ מִסְתַּתֵּר בְּוַדַּאי בַּיְּעָרִים הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר בַחֲצִי הָאִי הַנַּחְשּׁוֹנִי, שֶׁהַקוֹלוֹנִיסְטִים טֶרֶם חָקְרוּ אוֹתָם.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט הִשְׁתָּעָה עִם הָאִינְגֵ’נֵר עַל דְּבַר הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ, וּשְׁנֵיהֶם הֶחְלִיטוּ לְהַפְנוֹת אֶת דַּעַת חַבְרֵיהֶם עַל טִיבַם הַמּוּזָר וְהַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל כַּמָּה מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ עַל פְּנֵי הָאִי וַאֲשֶׁר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם סָתוּם וּמֻפְלָא הוּא בְּיוֹתֵר.

כֵּיוָן שֶׁכּוֹרֶש סְמִית הָיָה מְדַבֵּר בְּאוֹתָהּ הָאֵש שֶׁהֻצְּתָה בְּיַד נַעֲלָמָה עַל גַּבֵּי הַחוֹף, הָיָה שׁוֹאֵל וְחוֹזֵר וְשׁוֹאֵל אֶת הַכַּתָּב בַּפַּעַם הָעֶשְׂרִים לְאמֹר:

“וְכִי בָּטוּחַ אַתָּה שֶׁהֵיטַבְתָּ רְאוֹת? אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה זֶה אֶלָּא פֶּרֶץ עַרְאַי שֶׁל הַוֻּלְקָן? אוֹ אוּלַי מֵתֵּאוֹר?”

“לֹא, כּוֹרֶשׁ,” הֵשִׁיב הַכַּתָּב, “אוֹתָהּ הָאֵשׁ הָיְתָה אֵשׁ שֶׁהֻצְּתָה בְּיַד אָדָם. וְאוּלָם שְׁאַל נָא אֶת פֶּנְקְרוֹף וְאֶת הֶרְבֶּרְט. הֶם רָאוּ אוֹתָהּ כָּמוֹנִי אָנִי וְהֵם יְאַשְּרוּ וִיקֵימוּ אֶת דְּבָרִי.”

יָמִים מוּעָטִים אַחַר הַשִּׂיחָה הַזֹּאת, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּה לְאַפְּרִיל בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹנִיסְטִים הִתְכַּנְּסוּ עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, פָּנָה אֲלֵיהֶם כּוֹרֶש סְמִית וּפָתַח וְאָמָר:

“יְדִידַי, רוֹאֶה אֲנִי חוֹבָה לְעַצְמִי לְהַפְנוֹת אֶת לִבְּכֶם עַל כַּמָה מְאֹרָעוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ עַל פְּנֵי הָאִי וַאֲשֶׁר חָפַצְתִּי לָדַעַת מַה דַּעְתְּכֶם עֲלֵיהֶם. הַמְאֹרָעוֹת הַלָּלוּ מְשַׁמְּשִׁים מֵעֵין חֶזיוֹנוֹת שֶׁלְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע…”

“שֶׁלְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע!” קָרָא הַסַּפָּן כְּשֶׁהוּא מַפְלִיט מִפִּיו תִּימְרוֹת עָשָׁן. “אֶפְשָׁר שֶׁכָּל הָאִי שֶׁלָּנוּ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע הוּא?”

“לֹא, פֶּנְקְרוֹף, אֵין הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אֲבָל מָלֵא תַּעֲלוּמוֹת הוּא לְאֵין סָפֵק, אִם אַךְ לֹא תְּבָאֵר לָנוּ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי וְסְפִּילֶט לֹא יָכֹלְנוּ לַהֲבִינָם וּלְפָרְשָׁם עַד עַכְשָו.”

“דַּבֶּר־נָא, אֲדוֹנִי כּוֹרֶש,” אָמַר הַסַּפָּן.

“וּבְכֵן הַסְכֵּת וּשְׁמַע,” אָמַר הָאִינְגֵ’נֵר. “כְּלוּם יָכֹל אַתָּה לְפָרֶשׁ לִי כֵּיצַד אֵרַע הַדָּבָר, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁנָּפַלְתִּי הַיָּמָּה נִמְצֵאתִי בִּפְנִים הָאִי בְּרִחוּק שֶׁל רֶבַע הַמִּיל מִן הַחוֹף בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּחִלוּף מָקוֹם זֶה?”

“אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ שָׁרוּי בְּמַצָּב שֶׁל עִלָּפוֹן וּמִתּוֹךְ חֹסֶר־הַכָּרָה…” אָמַר פֶּנְקְרוֹף.

“אֵין לְהַעֲלוֹת זֹאת עַל הַדַּעַת,” הִפְסִיקָהוּ הָאִינְגֵ’נֵר. “אֲבָל אַנִּיחַ אֶת הַמְאֹרָע הַזֶּה וְאֶעֱבֹר אֶל מְאֹרָעוֹת אֲחֵרִים. הַגִּידָה לִי, כְּלוּם מֵבִין אַתָּה, כֵּיצַד יָכֹל הָיָה טוֹףּ לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם מִקְלַטְכֶם, שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הַמְּעָרָה שֶׁשָּׁכַבְתִּי בָּהּ חֲמִשָׁה מִילִין?”

“הַחוּשׁ הַטִּבְעִי שֶׁל הַכֶּלֶב…” הֵשִׁיב הֶרְבֶּרְט.

“חוּש טִבְעִי מְיֻחָד בְּמִינוֹ!” הֵעִיר הַכַּתָּב. “וַהֲרֵי אֵין לִשְׁכֹּחַ, כִּי הַלַּילָה הַהוּא הָיָה לֵיל גֶּשֶׁם וְרוּח סְעָרָה, וְאַף עַל פִי כֵן בָּא טוֹףּ אֶל הַקָּמִינִים כֻּלּוֹ יָבֵשׁ וּבְלִי טִפַּת בּוֹץ עָלָיו!”

“זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת,” הוֹסִיף וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר. “כְּלוּם מֵבִין אַתָּה כֵּיצַד הָשְׁלַךְ הַכֶּלֶב שֶׁלָּנוּ בְּדֶרֶךְ מֻפְלָאָה כָּל כָּךְ מִתּוֹךְ מֵימֵי הַיְאוֹר בִּשְׁעַת מִלְחַמְתּוֹ עִם סוּס־הַיְאוֹר?”

“לֹא!” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף; “הֲרֵינִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, שֶׁאֵינִי מֵבִין זֹאת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמֻפְלָא בְּעֵינַי גַּם הַפֶּצַע שֶׁנִפְצַע סוּס־הַיְאוֹר בְּצִדּוֹ וַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה, כַּנִּרְאֶה, בִּכְלִי חַד וְחוֹתֵךְ.”

“וְיִתְרָה מִזּוֹ,” הוֹסִיף וְאָמַר כּוֹרֶש סְמִית. “כְּלוּם נִתְפָרֵשׁ לָכֶם, יְדִידַי, דְּבַר גַּרְגַּר־הָעוֹפֶרֶת שֶׁנִּמְצָא בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל גּוּר־הַפֵּקָרִי, דְּבַר הַתֵּבָה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל גַּבֵּי הַחוֹף, בְּלִי אֲשֶׁר מָצָאנוּ אַף סִמָּן כָּל־שֶׁהוּא שֶׁל שֶׁבֶר־אֳנִיָּה, דְּבַר הַבַּקְבּוּק עִם הַפִּתְקָה שֶׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁנִזְדַּמֵּן לְפָנֵינוּ בַּזְּמָן שֶׁיָּצָאנוּ לָשׁוּט בַּיָּם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? אוֹ כְּלוּם הֲבִינוֹתֶם מִדַּעְתִּכֶם אֶת הַמַּעָשֶׂה בַּסִּירָה שֶׁלָּנוּ, אֲשֶׁר נִתְּקָה אֶת חֲבָלֵיהָ וְצָפָה וּבָאָה אֵלֵינוּ עִם זֶרֶם נַחַל־הַתּוֹדָה בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהָיִינוּ זְקוּקִים לָהּ כָּל כָּךְ; אֶת הַמַּעֲשֶׁה בְּסֻלַּם הַחֲבָלִים שֶׁהֻטַּל אֵלֵינוּ בִּזְמַנוֹ מִמְרוֹמֵי אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית לְאַחַר הִתְנַפְּלוּת הַקּוֹפִים? וּלְבַסוֹף, כְּלוּם יוֹדְעִים אַתֶּם לְפָרֵשׁ כֵּיצַד נִתְגַּלְגְּלָה וּבָאָה לְיָדֵנוּ אוֹתָהּ הַתְּעוּדָה, אֲשֶר אַיְרְטוֹן אוֹמֵר עָלֵיהָ שֶׁיָּדוֹ לֹא כָּתְבָה אוֹתָהּ?”

וְכָךְ פֵרַט כּוֹרֶשׁ סְמִית אֶת כָּל הַמִּקְרִים הַמֻּפְלָאִים, שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ עַל פְּנֵי הָאִי בְּלִי לְהַחֲסִיר אַף אֶחָד מֵהֶם. הֶרְבֶּרְט, פֶּנְקְרוֹף וְנֶב הִבִּיטוּ אִיש אֶל אָחִיו וְלא יָדְעוּ מַה לְהָשִׁיב, כִּי סֵדֶר הַמְּאֹרָעוֹת, שֶׁנִּפְרְטוּ כָּאן לִפְנֵיהֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּזֶה אַחַר זֶה, הִתְמִיהַּ אוֹתָם לְאֵין קֵץ.

“חַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי כּוֹרֶש, שֶׁצָּדַקְתָּ,” אָמַר פֶּנְקְרוֹף לְאַחַר שְׁתִיקָה מְמֻשָּׁכָה. “אָכֵן קָשֶׁה לְפָרֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַסְּתוּמִים הָאֵלֶּה!”

“עַכְשָו, יְדִידַי,” פָּתַח וְאָמַר הָאִינְגֵ’נֵר שׁוּב פַּעַם, “עָלַי לְהוֹסִיף עַל מַה שֶׁאָמַרְתִּי עוֹד מְאֹרָע אֶחָד, אַחֲרוֹן, אֲשֶׁר סָתוּם הוּא וְאֵין הַדַּעַת תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁקָּדְמוּ לוֹ.”

“וּמַהוּ אוֹתוֹ הַמְּאֹרָע, אֲדוֹנִי כּוֹרֶשׁ?” שָׁאַל הֶרְבֶּרְט.

“פֶּנְקְרוֹף,” עָנָה הָאִינְגֵ’נֵר, “אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחֲזַרְתֶּם מִן הָאִי תָּבוֹר רְאִיתֶם אֵשׁ שֶׁהִבְהִיקָה עַל הָאִי לִינְקוֹלְן, הַאֵין זֹאת?”

“אֱמֶת הַדָּבָר,” הֵשִׁיב הַסַּפָּן.

“וְאַתָּה בָּטוּחַ, שֶׁעֵינֶיךָ רָאוּ אֶת הָאֵשׁ?”

“כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי בָּטוּחַ שׁעֵינַי רוֹאוֹת אוֹתְךָ בְּרֶגַע זֶה.”

“וְגַם אַתָּה, הֶרְבֶּרְט?”

“הוֹי, אֲדוֹנִי כּוֹרֶש!” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “הֵן אוֹתָהּ הָאֵשׁ הִבְהִיקָה כְּאַחַד הַכּוֹכָבִים מִן הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר!”

“וְאֶפְשָׁר שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא כּוֹכָב?” חָזַר וְשָׁאַל הָאִינְגֵ’נֵר.

“לֹא” הֵשִׁיב פֶּנְקְרוֹף, “שֶׁהֲרֵי הַשָּׁמַים הָיוּ מְכֻסִים אָז עֲנָנִים כְּבֵדִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכּוֹכָב לֹא הָיָה מַשְׁפִּיל כָּל כָּךְ לַעֲמֹד בְּשִׁפוּלֵי הָאֹפֶק. אֲבָל הֵן מַר סְפִּילֶט רָאָה אֶת הָאֵשׁ כָּמוֹנוּ וְהוּא יָכֹל לְאַשֵּׁר אֶת דְּבָרֵינוּ!”

“עָלַי לְהוֹסִיף,” עָנָה וְאָמַר הַכַּתָּב, “שֶׁאוֹתָהּ הָאֵשׁ הָיתָה מַבְהִיקָה בְּיוֹתֵר וְהִיא הֵפִיצָה מִסְּבִיבָה כְּעֵין זֹהַר אֱלֶקְטְרִי.”

“הֵן! הֵן! כָּזֶה הָיָה מַרְאֶהָ…” קָרָא הֶרְבֶּרְט, “וְהִיא הָיְתָה מְנַצְנֶצֶת עַל גַבֵּי הָרָמָה שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית.”

“וּבְכֵן דְּעוּ לָכֶם, יְדִידַי,” אָמַר כּוֹרֶש סְמִית, “שֶׁבַּלַּילָה שֶׁבֵּין תִּשְׁעָה־עָשָׂר וְעֶשְׂרִים לְאוֹקְטָבֶּר לֹא הִדְלַקְתִּי אֵשׁ עַל גַבֵּי הַחוֹף וְגַם נֶב לֹא הִדְלִיק אוֹתָהּ!”

“לֹא הִדְלַקְתָּ?…” קָרָא פֶּנְקְרוֹף כְּשֶׁהוּא נָבוֹךְ מְרֹב תִּמָּהוֹן עַד כִּי לֹא יָכֹל אֲפִילוּ לְסַיֵּם אֶת דְּבָרָיו.

“בְּאוֹתוֹ הַלַּילָה לֹא יָצָאנוּ אֲפִילוּ מֵאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית הַחוּצָה,” הֵשִׁיב כּוֹרֶש סְמִית, “וְאִם הוֹפִיעָה אֵשׁ עַל גַּבֵּי הַחוֹף, הִצִּיתָה אוֹתָהּ יָד אַחֶרֶת!”

פֶּנְקְרוֹף, הֶרְבֶּרְט וְנֶב נִדְהֲמוּ וְהַדִּבֵּר נִתַּק מִפִּיהֶם. אִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה מַרְאֵה־תַּעְתּוּעִים! אוֹר אֵשׁ מַמָּשׁ, אוֹר אֵשׁ לַאֲמִתּוֹ רָאוּ עֵינֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַלַּילָה.

אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, אֲנוּסִים הֵם לְהַסְכִּים שֶׁיֶּשׁ בָּזֶה תַּעֲלוּמָה! הַשְׁפָּעָה נַעֲלָמָה שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת לְהִתְפָּרֶשׁ, הַנּוֹטָה, כַּנִּרְאֶה, חֶסֶד לַקּוֹלוֹנִיסְטִים וְהַמַּפְלִיאָה אוֹתָם הַפְלָאָה עֲמֻקָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ, מֻרְגֶּשֶׁת בְּאִי לִינְקוֹלְן. אוּלַי חָבוּי אַחַד הַיְצוּרִים בַּמַּעֲמַקִּים הַנִּסְתָּרִים בְּיוֹתֵר? עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת מִן הַצֹּרֶךְ לִמְצֹא תְּשׁוּבָה וִיהִי מָה!

עוֹד הִזְכִּיר כּוֹרֶש סְמִית לַחֲבֵרָיו עַל מִנְהָגָם הַמְשֻׁנֶּה שֶׁל טוֹףּ וְיוּףּ בְּשָׁעָה שֶׁרָצוּ מִסָּבִיב לְמִפְתַּח הַבְּאֵר, הַמְּחַבֶּרֶת אֶת אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית עִם הַיָּם, וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁהוּא בָּדַק אֶת הַבְּאֵר וְלֹא מָצָא בָּהּ שׁוּם דָּבַר חָשׁוּד.

סוֹף שִׂיחָה זוֹ הָיָה שֶׁחַבְרֵי הַקּוֹלוֹנְיָה הֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד לִבְדֹּק אֶת הָאִי בְּדִיקָה מְעֻלָּה אַךְ תָּשׂוּב תְּקוּפַת־הַשָּׁנָה הַנָּאָה.

וְאוּלָם לְמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה נִתְמַלֵּא לִבּוֹ שֶׁל פֶּנְקְרוֹף דְּאָגָה. אִי זֶה, שֶׁהוּא חָשַׁב אוֹתוֹ לְקִנְיָנוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, שׁוּב לֹא הָיָה שָׁיָּךְ לוֹ בִּלְבָד; לְאִי זֶה יֶשׁ עוֹד אָדוֹן אַחֵר, שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ לִרְצוֹנוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. הוּא וְנֶב הָיוּ מַרְבִּים לְסַפֵר עַכְשָו בַּחֶזְיוֹנוֹת הַסְּתוּמִים וְהַנַּעֲלָמִים הַלָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ נוֹטִים מִטִּבְעָם לֶאֱמוּנָה בְּנִפְלָאוֹת, סוֹפָם שֶׁהֶאֱמִינוּ שֶׁהָאִי לִינְקוֹלְן מְשֻׁעְבָּד לְשִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל כֹּח שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַטֶּבַע.

בְּחֹדֶש מַאי, הַמַּתְאִים לְחֹדֶש נוֹבֶמְבֶּר שֶׁל חֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי, הִתְחִילוּ הַיָּמִים הָרָעִים. הַחֹרֶף בָּא כַּנִּרְאֶה קֹדֶם זְמַנוֹ וְעָתִיד הָיָה לִהְיוֹת קָשֶה בְּיוֹתֵר. אִי לַזֹאת הִתְחִילוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עוֹסְקִים בְּלִי אִחוּר בַּמְּלָאכוֹת הַדְּרוּשׁוֹת לְצֹרֶךְ הַחֹרֶף.

דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיך לֵאמֹר הוּא, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים כָּל צָרְכָּם לִקְרַאת הַחֹרֶף, וְאִלּוּ גַם יִהְיֶה עַז וְקָשֶה בְּיוֹתֵר. לֹא הָיָה לָהֶם מַחֲסוֹר בְּבִגְדֵי לֶבֶד, וְעֵדֶר הַכְּבָשִׂים הַמְרֻבֶּה סִפֵּק בְּמִדָּה יְתֵרָה אֶת הַצֶּמֶר הַדָּרוּשׁ לַעֲשִׂיַּת הָאָרִיג הַחַם הַהוּא.

מִסְתַּבֵּר מֵאֵלַיו, שֶׁסִּפְּקוּ בְּגָדִים חַמִּים גַם לְאַיְרְטוֹן. כּוֹרֶש סְמִית הִזְמִינָהוּ לְבַלּוֹת אֶת תְּקוּפַת־הַשָּׁנָה הַקָּשָׁה בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, שֶׁשָּם יִמְצָא לוֹ מַחֲסֶה מְעֻלֶה מֵאֲשֶׁר בַּגְּדֵרָה, וְאַיְרְטוֹן נֵאוֹת לוֹ, אֶלָּא שֶׁבִּקֶּשׁ תְּחִלָּה לִגְמֹר אֶת כָּל הַמְלָאכָה בַּגְּדֵרָה. בַחֲצִי חֹדֶשׁ אַפְּרִיל גָּמַר אֶת מְלַאכְתּוֹ וּמֵאָז נִצְטָרֵף אֶל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְהִשְׁתַּדֵל לִהְיוֹת לָהֶם לְהוֹעִיל בְּכָל דָּבָר; אֲבָל הוּא הָיָה תָּמִיד שְׁפַל־רוּחַ וְעָצוּב וּמֵעוֹלָם לֹא נָטַל חֵלֶק בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֶם.

רֹב יְמֵי הַחֹרֶף הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה, שֶׁבִּלוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים עַל פְנֵי הָאִי לִינְקוֹלְן, יָשְׁבוּ כְּלוּאִים בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וְלֹא יָצְאוּ מִפֶּתַח בֵּיתָם. בְּאוֹתָם הַיָּמִים הִתְחוֹלְלוּ סוּפוֹת אֲיֻמּוֹת, אֲשֶׁר הִרְעִידוּ אֶת הַסְּלָעִים עַד הַיְסוֹד. מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּירִים אִיְּמוּ לְהָצִיף אֶת אֶת הָאִי כֻּלּוֹ, וְכָל אֳנִיָּה שֶׁהָיְתָה עוֹגֶנֶת לְיַד חוֹפוֹ, וַדַּאי נִשְׁבְּרָה וְאָבְדָה עַל כָּל אֲנָשֶׁיהָ וּרְכוּשָׁהּ. בִּזְמַן הַסּוּפוֹת הָאֵלֶּה גָאָה נַחַל־הַתּוֹדָה פַּעֲמַיִם וּמֵימָיו הִגִּיעוּ לִידֵי גֹּבַהּ מְרֻבֶּה כָּל כָּךְ, שֶׁהַקּוֹלוֹנִיסְטִים חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יִסְחֲפוּ אֶת הַגְּשָׁרִים וְאֶת הַמַּעְבָּרוֹת. בְּיִחוּד הָיָה צֹרֶךְ לְחַזֵּק יָפֶה אֶת הַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן שֶׁעַל הַחוֹף, כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה הַיָּם הַסּוֹעֵר מְכַסֶה אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּמֵימָיו.

הַסְּעָרוֹת הָאֲיֻמּוֹת שֶׁהָיוּ מְעֹרָבוֹת בְּגֶשֶׁם וּבְשֶׁלֶג עוֹלְלוּ נְזָקִים גְּדוֹלִים עַל רָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. בְּיִחוּד נִזּוֹקוּ הַטַּחֲנָה וַחֲצַר הָעוֹפוֹת. הַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֲנוּסִים הָיוּ כַּמָה פְּעָמִים לְחַזֵּק אֶת בִּדְקֵיהֶם, כְּדֵי לְשַׁמֵּר אוֹתָם מֵהֲרִיסָה גְמוּרָה.

בִּימֵי הַסּוּפָה וְהַסַּגְרִיר הַלָּלוּ הִתְחִילוּ מְשׁוֹטְטִים בִּסְבִיבוֹת הָרָמָה כַּמָּה זוּגוֹת שֶׁל יָגוּאֲרִים וְלַהֲקוֹת קוֹפִים, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים הָיוּ מִתְיָרְאִים תָּמִיד שֶׁמָּא הָעַזּוֹת שֶׁבֵּין הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה תַּעֲבֹרְנָה מִתּוֹךְ מְצוּקַת רָעָב אֶת הַפֶּלֶג, אֲשֶׁר בְּקָפְאוֹ נוֹחַ הָיָה לְעָבְרוֹ. בְּלִי שְׁמִירָה מַתְמִידָה הָיוּ אֵפוֹא הַנְּטִיעוֹת וְהַבְּהֵמוֹת צְפוּיוֹת לְכִלָּיוֹן גָּמוּר, וְהַקּוֹלוֹנִיסְטִים אֲנוּסִים הָיוּ לְהִשְׁתַּמֵּש לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם וּלְהַבְרִיחַ אֶת הָאוֹרְחִים הַמְּסֻכָּנִים הַלָּלוּ עַל יְדֵי יְרִיּוֹת. אִי לָזֹאת הָיוּ יְדֵי הַחוֹרְפִים מְלֵאוֹת תָּמִיד עֲבוֹדָה, כִּי מִלְּבַד הַדְּאָגָה לִרְכוּשָׁם אֲשֶׁר מִחוּץ לַבַּיִת מָצְאוּ לָהֶם הֲמוֹן עִנְיָנִים לַעֲסֹק בָּהֶם בִּפְנִים אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית גּוּפוֹ.

בִּשְׁלֹט הַקֹּר הֶחָזָק בָּאָרֶץ יָצְאוּ כַּמָּה פְּעָמִים הַצַּיָדִים שֶׁבֵּין בְּנֵי הַחֲבוּרָה לָצוּד צַיִד בְּבִצּוֹת־טָדוֹרְן רַחֲבוֹת־הַיָּדַיִם וְהִצְלִיחוּ הַרְבֵּה. גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט, אֲשֶׁר יוּףּ וְטוֹףּ עָזְרוּ עַל יָדָם, לֹא אִבְּדוּ אַף יְרִיָּה אַחַת לְבַטָּלָה בְּקֶרֶב רִבֲבוֹת בְּנֵי־הָאַוָּזִים, הַחַרְטֻמּוֹנִים, הִבַּלִּינוֹסִים וּשְׁאָר הָעוֹפוֹת. אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הִתְרַחֲקוּ מִבֵּיתָם יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִילִין.

כָּךְ עָבְרוּ אַרְבַּעַת חָדְשֵׁי הַחֹרֶף, הֲלֹא הֵם יוּנִי, יוּלִי, אוֹגוּסְט וְסֶפְּטֶמְבֶּר. בַּחֲדָשִׁים הָאֵלֶּה שָׁלַט עַל פִּי רֹב קֹר חָזָק עַד מְאֹד. בִּכְלָל לֹא גָרַם זַעַם הַחֹרֶף רָעָה רַבָּה לְאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית וּלְיוֹשְׁבָיו, וּכְמוֹ כֵּן הִמְעִיט לִפְגֹעַ בַּגְּדֵרָה, שֶׁהָיְתָה מוּגַנָּה בְּרֻבָּהּ עַל יְדֵי הַר פְרַנְקְלִין, וְהָרוּחוֹת לֹא הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנִּרְעַץ כֹּחָן עַל יְדֵי הַיְעָרִים וְעַל יְדֵי סַלְעֵי הַחוֹף. הַנְּזָקִים, שֶׁנִּתְעוֹלְלוּ כָּאן, הָיוּ קַלֵּי־עֶרֶךְ, וִידֵי אַיְרְטוֹן הַזְּרִיזוּת תִּקְנוּם בִּמְהִירוּת.

בִּמְרוּצַת יְמֵי הַחֹרֶף הַזֶּה לֹא אֵרַע שׁוּם מְאֹרָע מִמִּין הַמְּאֹרָעוֹת הַמֻּפְלָאִים. אַף עַל פִּי שֶׁפֶּנְקְרוֹף וְנֶב נָתְנוּ אֶת דַּעְתָּם אֶל כָּל קְטַנָּה שֶׁבִּקְטַנּוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִתְלוֹת אוֹתָהּ בְּסִבָּה רַבַּת־תַּעֲלוּמוֹת, עִם כָּל זֶה לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּשׁוּם דָּבָר מוּזָר וְיוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. גַּם טוֹףּ וְיוּףּ חָדְלוּ לָרוּץ מִסָּבִיב לְפִי הַבְּאֵר וְלֹא נָתְנוּ שׁוּם אוֹת שֶׁל חֲרָדָה. דּוֹמֶה, שֶׁשׁוּרַת הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁלְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע נִפְסָקָה; וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹסִיפוּ הַקּוֹלוֹנִיסְטִים לְדַבֵּר בַמְּאוֹרָעוֹת הַלָּלוּ בְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית בָּעֲרָבִים וְאִשְּׁרוּ וְקִיְּמוּ אֶת הַחְלָטָתָם לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִי עַד לְחֲלָקָיו, אֲשֶׁר הַבְּדִיקָה בָּהֶם קָשָׁה הִיא בְּיוֹתֵר. וְהִנֵה אֵרַע פִּתְאֹם מְאֹרָע חָמוּר עַד מְאֹד, אֲשֶׁר הִשִּׂיא עַל הַקּוֹלוֹנְיָה סַכָּנַת הֶרֶס וְחֻרְבָּן וְהֵסֵב אֶת לֵב כּוֹרֶש סְמִית וַחֲבֵרָיו מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם.

הַדָּבָר הָיָה בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטָבֶּר. תְּקוּפַת־הַשָּנָה הַנָּאָה הִקְדִּימָה לָבוֹא. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹרְרוּ אֶת הַטֶּבַע לִתְחִיָּה וּבֵין עֲצֵי־הַמְּחָטִים שֶׁעַל שְׂפַת הַיַּעֲר הָעֲטוּפִים יֶרֶק־תָּמִיד, נִצְנְצוּ הֶעָלִים הָרַעֲנַנִים אֲשֶׁר לְאִילָנוֹת אֲחֵרִים.

גִּדְעוֹן סְפִּילֶט וְהֶרְבֶּרְט הוֹסִיפוּ לַעֲסוֹק בִּמְלֶאכֶת הַפוֹטוֹגְרָפִיָּה וְצִלְּמוּ הַרְבֵּה מַרְאוֹת מִמַּרְאוֹת הָאִי לִינְקוֹלְן.

בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְאוֹקְטָבֶּר, שֶׁהָיָה יוֹם בָּהִיר, עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הֶרְבֶּרְט לְצַלֵּם אֶת כָּל מִפְרַץ־הַבְּרִית שֶׁהִשְׂתָּרַע מִנֶּגֶד לְרָמַת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל מִכֵּף־הַמַּלְתְּעוֹת עַד לְכֵף־הַצִּפֹּרֶן.

הָאֹפֶק הָיָה זַךְ, וְהַיָּם, שֶׁרוּחַ קַלָּה הֵנִידָה אֶת גַּלָּיו בְּנַחַת, הָיָה דוֹמֶה מִמֶּרְחָק לִיאוֹר שָׁקֵט, אֲשֶׁר זַהֲרוּרֵי־חַמָּה בּוֹדְדִים הִתְנוֹסְסוּ עַל חֶלְקַת מֵימָיו.

מְכוֹנַת־הַצִּלּוּם הָעָמְדָה בְּאֶחָד מֵחַלּוֹנוֹת הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַרְמוֹן־הַגְּרָנִית, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִתְפֹּס אֶת כָּל הַחוֹף וְאֶת הַמִּפְרָץ. הֶרְבֶּרְט עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ כְּמִשְׁפָּטוֹ תָּמִיד. לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת הֶעְתֵּק הַמַּרְאֶה עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ, הָלַךְ אֶל אַחַת הַפִּינוֹת הָאֲפֵלוֹת שֶׁבְּאַרְמוֹן־הַגְּרָנִית כְּדֵי לְהַבְלִיט אֶת הַתְּמוּנָה בְּסִיּוּעַ שֶׁל הֶחֳמָרִים הַכִּימִיִּים הַדְּרוּשִׁים לַדָּבָר.

כְּשֶׁחָזַר מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, רָאָה וְהִנֵּה עַל הַלוּחַ שֶׁלּוֹ נִמְצֵאת בְּאֹפֶק הַיָּם נְקֻדָּה קְטַנָּה שֶׁכִּמְעַט שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית לָעָיִן. הוּא בִּקֵּשׁ לְהַרְחִיק אוֹתָהּ וּלְשֵׁם כָּךְ הֵדִיחַ פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֶת הַלּוּחַ, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ.

“וַדַּאי יֵשׁ פְּגִימָה בַּזְכוּכִית,” הִרְהֵר הֶרְבֶּרְט בְּלִבּוֹ.

לְשֵׁם סַקְרָנוּת עָמַד וּבָדַק אֶת הַכֶּתֶם בְּסִיוּעַ שֶׁל זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, אֲשֶׁר הוֹצִיא מִתּוֹך מַשְׁקֶפֶת.

וְאוּלָם אַךְ הֵצִיץ בַּנְּקֻדָּה בְּעַד הַזְּכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת, פָּרְצָה צְוָחָה מִפִּיו וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁמַט הַלּוּחַ מִיָּדוֹ.

וּמִיָּד רָץ אֶל הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם הִתְגּוֹרֵר כּוֹרֶש סְמִית, וְהוֹשִׁיט לָאִינְגֵ’נֵר אֶת הַלּוּחַ וְאֶת הַזְּכוּכִית וְהֶרְאָהוּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה אֶת הַכֶּתֶם הַקָּטֹן.

כּוֹרֶש סְמִית בָּחַן אֶת הַנְּקֻדָּה וְאַחַר תָּפַס אֶת הַמַּשְׁקֶפֶת שֶׁלּוֹ וּמִהֵר אֶל הַחַלּוֹן.

הַמַּשְׁקֶפֶת בָּדְקָה בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת כָּל הָאֹפֶק וּלְבַסּוֹף עָמְדָה כְּלַפֵּי הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה, וּבוֹ בָּרֶגַע הוֹרִידָהּ כּוֹרֶש סְמִית מַטָּה וְהוֹצִיא מִפִּיו אַךְ מִלָּה אַחַת: “אֳנִיָּה!”

וְאָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר: אֳנִיָּה שָׁטָה בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם, מִנֶּגֶד לְאִי לִינְקוֹלְן!

תַּם חֵלֶק שֵׁנִי