אָכֵן לֹא קֹרַצְתִּי מֵחֹמֶר מְיֻחָד,

מִגִּידֵי זָהָב וְצַנְתְּרוֹת הַכֶּסֶף.

בֶּצֶר זְעוּם־מַרְאֶה, חָטוּט וּמְצֻלָּק

בִּמְעֵי הַטֶּרֶשׁ, זוֹ חֶלְקַת הַתַּלְאוּבוֹת,

מָכְאֶבֶת בַּאֲבָנִים נֶחְפּוֹת בַּחֲלוּדָה

אֲדַמְדַּמָּה־צְהֻבָּה, כְּבִמְאֵרַת עוֹלָם –

הַצּוּר מֶנּוּ נֻקַּרְתִּי.

אַךְ לָמָּה זֶה סְמַרְמֹרֶת אֵין־מַרְגּוֹעַ

מְפַרְפֶּרֶת קְרָבַי,

מַה סְלִידַת הַכֹּסֶף לֹא תָפוּג בִּי

אֶל כָּל אֲשֶׁר כָּמוֹנִי

לֻקַּח אֵי־פַּעַם מִן הַטֶּרֶשׁ הַכָּבֵד

אוֹ רוֹדֵם עוֹדֶנּוּ בְּמַעֲמַקָּיו,

וְכָמוֹנִי תַּחַת מַהֲלֻמּוֹת גּוֹרָל

יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ, לֹא יִשָּׁחֵק

כִּי יִתְחַסֵּם כִּפְלַיִם?

וּמֵאַיִן בִּי הַכֹּחַ הֶעָצוּם

שִׁבְעִים וְשֶׁבַע מִגּוּפִי וְכָל כֻּלִּי,

לֹא יִתְּנֵנִי לְרַחֵף לְרוּחַ יוֹם

יְמִינָה, שְׂמֹאלָה, שׁוּב יְמִינָה –

כְּשַׁבְשֶׁבֶת עַל הַגָּג?

כְּחֵץ מֵאַשְׁפָּתוֹ אֲנִי

דָרוּךְ עַל יֶתֶר

בְּכִוּוּן אֶחָד וּמְסֻיָּם,

לְמַטָּרָה אַחַת בִּמְלוֹא תֵבֵל כֻּלָּהּ –

הִיא נְקֻדַּת הַגְּאוּלָה.

לָאֱמֶת שֶׁבִּי אֲנִי כִּנּוֹר וָעֶבֶד.

נְאֻם מְחוֹג הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת.

לַקַּבַּרְנִיט תּוֹפֵשׂ הַהֶגֶה

שִׁיר הַלֵּל,

לַמְנַוֵּט סְפִינָתוֹ בִּרְשׁוּת שׁוּנִיּוֹת שֶׁבַּיָּם.

שָׁתוּ עָלֶיהָ כֵּפִים, זוֹקְרֵי קוֹמָתָם בָּאֹפֶל

עַל פְּנֵי מַיִם רַבִּים,

גַּלֵּי אַכְטִיס סָבִיב יִתְחָרְשׁוּ יָשֹׁקּוּ,

יְרֵכֶיהָ יָלֹקוּ,

בַּחֲלָקוֹת יְפַתּוּהָ.

שְׁבִיל כֶּסֶף עַד הַרְחֵק יַצִּיעַ לָהּ יָרֵחַ,

צְעִיפֵי בּוּץ יִפְרֹש לָהּ,

בִּמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת יְיַשְּׁנֶנָּה.

וּלְמַטָּן בַּמְּצוּלוֹת מְדֻבְלְלֵי רַעֲמַת־אַצּוֹת

שַׁחֲצֵי סֶלַע יְגַחֲכוּ לִקְרָאתָהּ,

בַּדְּמָמָה הָרָעָה יֶאֶרְבוּ עַד גִּשְׁתָּה

לִנְעֹץ שִׁנָּם קֵהָה בְּצַלְעוֹתֶיהָ,

וּלְגָרְרָה אַט־אַט הַתְּהוֹמָה.

וְכִסּוּ הַמַּיִם עַל הַטְּרֵפָה וּמָחוּ פִּיהֶם,

וְהֶעֱמִיק לְחָשָׁיו לֵיל קֶדֶם כִּי סָפָה

עוֹד סוֹד רֶצַח אֶחָד עַל אֶלֶף אַגָּדוֹתָיו.

וּבְלֵב מְזִמַּת הַשְּׁמֵד חוֹתֶרֶת הַסְּפִינָה, חוֹרֶשֶׁת

בִּדְכִי הַיָּם הַהוֹמֶה.

חֲצוֹת. עַל הַסִּפּוּן נוֹתַר רַק הַמְּשׁוֹרֵר,

קוֹדְחוֹת עֵינָיו מַעֲטֵה הָאֳפָקִים,

תּוֹהוֹת עַל שִׂרְטוּטֵי חַדּוּדֵי צוּקִים,

עַל שְׁבָלֵי הַכֶּסֶף שֶׁלַּשִּׂרְטוֹנוֹת.

הַכּוֹכָבִים, גְּבִיעֵי זָהָב בְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג,

נִכְפָּלִים, מוּנָדִים בַּמְּצוּלָה.

קִרְעֵי עָנָן הֵעִיבוּ הַיָּרֵחַ,

שְׁטִיחֵי כַּסְפּוֹ הוּעָמוּ.

רַק רֶגַע תַּעַבְרֶנּוּ תְחוּשַׁת הַסַּכָּנָה

כִּצְמַרְמֹרֶת בְּחוּט הַשִּׁדְרָה וּכְרַחַשׁ נְמָלִים

בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם קָרוֹת.

הַיֶּלֶד בָּעַרְסָל בְּתָא הַנּוֹסְעִים הַדָּחוּס

אָז יָחוּשׁ בִּשְׁנָתוֹ אֵיךְ נָטְתָה הַסְּפִינָה עַל יְרֵכָהּ,

וְהִיא סוֹבֶבֶת־הוֹלֶכֶת כִּמְגַשֶּׁשֶׁת בַּנְּבָכִים

תִּזַּח עֲצוּמָה בְּמוֹ אֹפֶל.

זֶה תָפַשׂ הַקַּבַּרְנִיט עַל הַמִּצְפֶּה גַלְגַּל הַהֶגֶה

בְּכַף יַד נִקְשָׁה, צְפוּדָה וַחֲמִימָה.

יָפֹזוּ הַשְּׁרִירִים עַל זְרוֹעוֹ הַמְגֻיֶּדֶת,

לְמוּדַת־סְעָרוֹת וּמְקֻעְקַעַת עֳגָנִים,

בְּרַק עֶשֶׁת הָעַיִן בִּבְרַק הַמַּיִם הַקַּר יְתַחֲרֶה,

חֲרֹק הַשַּׁרְשֶׁרֶת בִּפְאַת הַסִּפּוּן –

בִּמְחִי הַקָּבָל לַגַּלִּים.

כֹּה יְמַלֵּט הַסְּפִינָה, עַל אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף

וְכָל הַכְּבוּדָה הָרַבָּה,

מִמּוֹקְשֵׁי הַשּׁוּנִיּוֹת מִימִינָהּ וּמִשְּׂמֹאלָהּ

אֶל מֶרְחַבְיַת הַיָּם הַפָּתוּחַ.

תְּהִלַּת הַקִּבּוּץ

דניאל בן־נחום

הַקְדָּשָׁה

דניאל בן־נחום

אֵיךְ אָשִׁיר לְךָ וְאַתָּה מַקִּיפֵנִי כַּרְכּוּם,

שָׁפַכְתָּ עָלַי דָיֵק,

כְּחֹם הַיּוֹם הַצַּח וְרוֹטֵט עַל הָעֵמֶק

בְּצָהֳרֵי קַיִץ.

וְאֶשְׁךָ נִשְּׁקָה בְּעַצְמוֹתַי לְאֵין־מַרְפֵּא,

נָגְעָה רִצְפָּתְךָ בִּשְׂפָתַי,

אָז נָשִׁיתִי שִׁיר.

בְּרַהֲטֵי הַדָּמִים כִּי תִגְאֶה זִמְרָתְךָ

הִיא בּוֹרֶצֶת בְּאוֹן

לְסַבֵּל הָעֵצִים וּלְהַשְׂגוֹת הַתִּלְתָּן,

בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְהַרְנִין צֶחְיוֹנָם

שֶׁל רֶגֶב מְרֻפָּט, קָזוֹזוֹת שְׁרוּבוֹת –

דַּל עֵטִי אֵיךְ תַּעֲבֹרָה?

מָלֵאתִי מִמְּךָ

וְעַל כֵּן אֶדֹּם.

מוּל רִנַּת רַבִּים

דניאל בן־נחום

אוּלָם עַתָּה רִנַּת רַבִּים שָׁמַעְתִּי,

כְּעַל שִׁמְשׁוֹן בְּסֶלַע עֵיטָם

עָלֶיךָ יִתְחֲרָשׁוּ:

אֵיךְ יָסוּר כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ אֵינֶנָּהּ…

וּקְרִיצוֹת עֵינֵי עֲרוּמִים וּצְחוֹק חֲנֵפִים סָבִיב:

נִטְמֵאתָ, הָיִיתָ כָּמוֹנוּ!

רֵד עִמָּנוּ הַלֶּחִי, נֶאֱסָרְךָ, נַסְגִּירְךָ לַפְּלִשְׁתִּים,

וְכִלִּינוּ בְּמִשְׁתֵּה עַלִּיזִים בִּנְאוּמֵי עָתָק הֶחָזוֹן,

מַשָּׂא לִבְבוֹת אֱמוּנִים,

זַג גַּעְגּוּעַי דוֹרוֹת אֲשֶׁר שְׁלָחוּךְ

נִתֵּן בַּיַּיִן

וְנַפֵּץ הַגְּבִיעִים אָרְצָה.

וְאָכַלְנוּ בְּשַׂר הָעָם מֵעַל עַצְמוֹתָיו

טֶרֶם קָרַם עוֹר מִלְּמַעְלָה,

וְאַחַר לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת –

כְּמִקֹּדֶם.

וְשׁוֹאָה לֹא תָבוֹא! וְאִם תָּבוֹא

עָדֵינוּ לֹא תַגִּיעַ…

וּבְיוֹם־אֵין־חֵפֶץ מוּל רִנַּת רַבִּים

שְׁאֵרִית אוֹנִים חָגַרְנוּ,

שְׁרִירִים מְרַפִּים וְחֻלִיוֹת מִתְפַּקְּקוֹת

מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ וּנְטוֹת שֶׁכֶם

בְּרִתְמַת הֶעָמָל הַכְּבֵדָה

הַיְשֵׁר בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ.

עַתָּה לֹא עֵת הַחֲרֵשׁ הִיא,

עַל כֵּן יֹאמַר אִישׁ לְאָחִיו:

הַקִּבּוּץ – חֲזָק!

הַדְרָן עַלָּךְ, הַקִּבּוּץ!

הַדְרָן לְיוֹמְךָ

דניאל בן־נחום

הַדְרָן לְיוֹמְךָ, הַקִּבּוּץ, לְיוֹמְךָ הַמֻּמָּשׁ וְהַחַי,

לְיוֹם הַחֻלִּין הָאָפֹר

כְּחֻלְצַת עֲבוֹדָה סְפוּגַת יֶזַע,

הַנֵּעוֹר בְּעוֹד חֹשֶׁךְ בַּחוּץ עִם הִבְהוּב כּוֹכָבִים טֶרֶם כְּבוֹת

עִם טִרְטוּר רָם שֶׁל טְרַקְטוֹר, מְכוֹנִית מַשְׁכִּימָה בַּמּוּסָךְ,

קִשְׁקוּשׁ כַּד בָּרֶפֶת, שַׁעַט צֹאן בֶּאָבָק,

צִפְצוּף הַדְּרוֹרִים בַּפֹּארוֹת,

צְלִיל רוֹנֵן לִמְטִיל הַמַּתֶּכֶת.

מִתְפַּקֵּחַ מֵחֲלוֹם מַחְשַׁכִּים בְּיַד רוּחַ שַׁחְרִית הַנּוֹשְׂאָה

גַּלֵּי חֹם חֲלִיפוֹת עִם רֵיחוֹת עִשְׂבֵי בָּר וְנִיחוֹחַ שֶׁל שַׁחַת,

בֹּשֶׂם פַּרְדֵּס שְׁכוּר פְּרִיחָה, רֵיחַ לַח מְדַגְדֵּג נְחִירַיִם

נִשָּׂא מֵעָמְקֵי מַמְגּוּרָה, סִרְחוֹן נֵפְט וְהֶבְלוֹ שֶׁל הַזֶּבֶל.

יוֹם אָז יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ בְּרַגְלַיִם אָצוֹת־נֶחְפָּזוֹת,

קַלּוֹת־טוֹפְפוֹת, יְגֵעוֹת וְעַזּוֹת, נִמְרָצוֹת הַמִּצְעָד,

מְסֻנְדָּלוֹת וִיחֵפוֹת, מוּגָפוֹת, מְסֻמְּרוֹת נַעֲלַיִם.

כָּךְ יוֹצֵא אָז יוֹמְךָ, הַקִּבּוּץ, לַדֶּרֶךְ – בָּרֶכֶב, בָּרֶגֶל,

לְכַר שְׁטוּף אַסְפֶּסֶת, מַטַּע הַבַּנָנוֹת חוֹלֵם בְּצֵל חַיִץ,

מִקְשָׁה מַאֲרִיכָה בִּתְלָמִים וּבְרֵכָה מְנַצְנֶצֶת בַּסּוּף,

כֶּרֶם מְצַפֶּה לַחַמָּה וְלוּל הַמַּכְרִיז בַּרְקָאִי,

שְׂדוֹת קָמָה רְחוֹקִים וּפִנּוֹת כֹּה קְרוֹבוֹת

בֶּחָצֵר וְסַדְנָה, בַּמִּטְבָּח וּבְטִפּוּל –

עִם חִיּוּךְ יְלָדִים לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ.

כְּמֵרוֹץ הַדָּמִים וּכִלְשַׁד הָאִילָן

מְקַלֵּחַ אוֹרְךָ בְּכֻלָּם, בְּכֻלָּן.

הוֹ, אַתָּה הַמְנַצֵּחַ עַל כָּל הַכֵּלִים,

הָעוֹבֵר עַל פְּנֵי כָּל סֻלַּמֵּי הַקּוֹלוֹת

בְּסֻמְפּוֹנְיָה מַאְדֶרֶת הַזֶּמֶר!

וְהֵדָהּ מְהַלֵּךְ. כְּבַת קוֹל מְנַהֶמֶת

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ: הֲתָבוֹאוּ?

מִצָּפוֹן בַּעֲרָפֶל עַד לִשְׁרַב הַדָּרוֹם,

מִכְּרַכִּים בּוֹקְעִים עָב עַד כּוּכִים שֶׁבַּ“מֶלַה”,

בִּקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמֶּרְחָב שֶׁל הַפַּמְפָּה

מֵעֵבֶר לְקַו הַמַּשְׁוֶה מְנַסֶּרֶת.

אַתָּה הַיָּתֵד

דניאל בן־נחום

אַתָּה הַיָּתֵד אֲשֶׁר לֹא תִזַּח,

הַמַּחְרֵשָׁה לֹא תָשׁוּב אָחוֹר

מִשְּׂדֵה הַקִּמּוֹשׁ, הַדַּרְדַּר, הַמַּלּוּחַ,

לֹא תִסּוֹג מִטְּרֵשָׁה הַמָּכְאֶבֶת בָּאֶבֶן,

מֵחֶלְקַת הַבָּתָה, הַחִוְרָה חִוְרוֹן מָוֶת,

מִבִּתְרֵי נַחַל עַז, מַחְפַּר זֶרֶם פָּרוּעַ,

מִמַּטַּח הַתּוֹתָח בְּיוֹם מַסָּה, וּלְמָחֳרָת –

מֵרִפְיוֹן לֵב־קָטָן, מֵרוּם־עַיִן, שְׂפַת־יֶתֶר

וְאָזְלַת־יָדַיִם.

וַתְּהִי

דניאל בן־נחום

מִשִּׂפְתֵי עוֹלָלִים, מִמִּלְמוּל תִּינוֹקוֹת

בְּכִילוֹת־עֲרִיסוֹת מְפָרְשׂוֹת בַּחֲלוֹם

לְעָתִיד לֹא הָגוּי בְּלֵילוֹת לְבָנָה,

מִמִּשְׂחַק טַף בַּחוֹל וְשִׁגְיוֹן נְעוּרִים,

מִבְּרַק עֵין עֲלָמוֹת וְאִבְחַת עֲלָמִים –

יִסַּדְתָּ עֹז!

מִיַּשְׁרוּת אֲנָשִׁים וּמִדַּעַת מְבִינִים,

מֵרַחְמַי אִמָּהוֹת, מְסִירוּת־מוֹרָשָׁה,

מִגְּבוּרַת עַם עוֹמֵד עַל נַפְשׁוֹ, עַל חַיָּיו,

מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּצְחוֹקוֹ לֹא נָמַר,

מֵעֱנוּת מְדֻכִּים וְתִקְוַת נוֹאָשִׁים –

עָלִיתָ וַתְּהִי!

בֵּיתִי

דניאל בן־נחום

לבית זרע

בֵּיתִי, נְוֵה־שַׁלְוָה הַסּוֹבֵל אֶת הַסַּעַר!

שׁוֹקֵט אֶל שְׂדוֹתֶיךָ, בְּלֵב־אֶרֶץ נָטוּעַ

כָּעֵץ עַל שָׁרְשׁוֹ, כַּגִּבְעָה בִּמְכוֹנָה,

כִּנְשִׁימָה עֲמֻקָּה לַבִּקְעָה הָרוֹגַעַת.

פְּתוּחִים שְׁעָרֶיךָ לַבָּא, עֲיֵף־לַהַט,

כְּתֹם אֳרָחוֹת – תַּחֲנָה אַחְרוֹנָה.

וְזָר לֹא יֵדַע אֵיכָה נוֹעַ תָּנוּעַ.

שָׁלוֹם בְּחֵילְךָ וּדְמָמָה עַל הַסָּף,

בַּשְּׂדֵרָה מוּל הַגָּן וּבַשְּׁבִיל אֶל הָאָחוּ

חַי עוֹד שִׁיר מִנִּי אָז, מִנְּעוּרִים שֶׁנִּשְׁכָּחוּ,

רֹן צִפּוֹר מִתְעָרֵב בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַטָּף.

כִּבְרֶשֶׁת חַשְׁמַל, חוּטֵי מֶתַח גָּבֹהַּ,

מִי יָחוּשׁ אֵיךְ זוֹרֵם אִי־מַרְגּוֹעַ?

יִרְאֲךָ בִּדְמוּתְךָ עֲלוּמָה וְאַחֶרֶת?

מְיֻגָּע, דְּלוּק כְּמִיהָה וּמַבְלִיג יְגוֹנוֹת

לַיְלָה לַיְלָה קַשּׁוּב וְנִצָּב עַל בְּהוֹנוֹת,

בֹּקֶר בֹּקֶר נִכְסָף אֶל הַשַּׁחַר, תִּצְפֹּר

עֵת כָּבִים כּוֹכָבִים בַּעֲלָטָה טֶרֶם אוֹר –

אֶל הָאֹפֶק יֶחְוַר בִּזְרִיחָה מִתְבַּהֶרֶת.

יוֹם אֶחָד

דניאל בן־נחום

אֵיךְ אֲתַנֶּה תֹקֶף גְּדוּלַת הַיּוֹם,

חַם כַּכִּבְשָׁן הַמְלֻבָּן וְרָם כְּכִבְרַת אֶרֶץ

אֲשֶׁר רָקִיעַ נוֹשֵׁק שׁוּלֶיהָ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,

וְהִיא לוֹ תַּקְטִיר קְטֹרֶת אַהֲבָה מִכָּל רֶגֶב,

מֵהֶבֶל פִּיּוֹת עֵצֶיהָ, כּוֹנְסִים צִלְלֵיהֶם תַּחְתָּם

לְסַתְּרָם מִשְּׁרַב צָהֳרָיִם.

וְיָפֶה זֶה הַיּוֹם וְלוֹהֵט מִכָּל שִׁירֵי חֵשֶׁק וָזֶמֶר,

מוֹחֵץ מִשִּׁפְעַת קַלְגַּסִּים וְהוֹמֵם מִתְּרוּעוֹת נִצָּחוֹן.

סְחַרְחֹרֶת זִיו־נֶאוֹן מַעֲנִיקָה שְׁמֵי כְּרָךְ

וּמַכְהָה גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת –

תִּהְיֶה כְּאוּד עָשֵׁן בִּמְדוּרָה עֲזוּבָה

מוּל גְּבוּרַת זַעֲמָהּ שֶׁל חַמָּה כּוֹבֶשֶׁת,

מְלַבָּה הַלִּבְלוּב מִתְלַעֲלֵעַ מֵרֵיחַ שֶׁל מַיִם וָיֶזַע.

עַזָּה דִמְמַת הַפְּרִיחָה הַבּוֹקַעַת כְּשִׁיר מִגְּרוֹן גֶּזַע

מִלֵּיל הַחֻרְבָּן,

מֵאֵימַת הַמַּשְׁחִית

וְחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.

לַבֵּן וְלַבַּת

דניאל בן־נחום

וְכִי יִשְׁאֲלוּךָ הַבֵּן וְהַבַּת:

מִי הַקִּבּוּץ וְנַעַבְדֶנּוּ?

אֲנִי וְאַתָּה הוּא, אִמֵּךְ וְגַם אַתְּ –

וְרַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.

בְּמַעֲלֵה חַתְחַתִּים הַמְפַרְזֵל פְּעָמֵינוּ,

בְּרוּחַ סוֹעָה הַמְבַדְּרָה בְּגָדֵינוּ

וּבְרֶטֶט הַדֶּגֶל – הוּא חָג מֵעָלֵינוּ,

פּוֹסֵעַ אִתָּנוּ וּבָנוּ.

חִשּׁוּק שֶׁל רֵעוּת הוּא, טַבַּעַת מוֹפֵת –

מוֹפֵת לְשִׁוְיוֹן וְעָמָל מְלַכֵּד,

כַּשִּׁיר וּכַכֹּרַח, כַּכּוּר הַלּוֹהֵט –

הַמְחַשֶּׁקֶת כֻּלָּנוּ.

הוּא אוֹר הַשָּׁלוֹם וְהוּא אֹפֶל הַמֶּרִי

מְסַלֵּעַ עָרְפֵּנוּ לָלֶכֶת בַּקֶּרִי.

הַזֶּרַע טוֹמֵן עֵץ־חַיִּים בּוֹ וָפֶרִי

(אֲשֶׁר אוּלַי לֹא אָנוּ

נַאַסְפֶנּוּ

אַךְ מֶנּוּ טָעַמְנוּ הַטַּעַם!)

כִּבְקֶצֶב צַעֲדֵנוּ הָעַז

כִּבְהֵד הִלּוּכוֹ שֶׁל הָרַעַם,

הַיּוֹם בּוֹ נֶחְרַז

עִם מָחָר

וְאֶתְמוֹל וְאֵי־אָז

עִם יוֹם פְּדוּת מְזֹהָר,

הַמְדַמְדֵּם בִּלְבָבוֹ,

שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא

אֵי־פַעַם!

מַחְשֶׁבֶת הַקִּבּוּץ

דניאל בן־נחום

מַחְשַׁבְתְּךָ, הַקִּבּוּץ,

הָגוּת בּוֹדֵד בְּאָהֳלוֹ תֹאמַר: לֹא בִּי הִיא,

מְגִלּוֹת הַסּוֹפֵר וּמְגֵרוֹת הַחוֹקֵר

לֹא יְכִילוּהָ.

חֶשְׁבּוֹנוֹת מַצְבִּיאִים הַחוֹלְשִׁים עַל גּוֹיִים

לֹא יַעַרְכוּ בָּהּ.

טוֹבַת סֵבֶר, מַמְתִּיקַת שִׂיחַ

בְּשֶׁבֶת רֵעִים יַחְדָּו,

וּכְסַכִּין בְּיֶרֶךְ חֲבֶרְתָּהּ

בְּמִלְחֶמֶת תּוֹרָה מִתִחַדֶּדֶת.

חֲשׂוּפָה לְאוֹר יוֹם וּלִבְרַק סַכָּנוֹתָיו

בִּיוֵן סַגְרִירוֹ בּוֹסֶסֶת,

בִּצְבָא חֲלִיפוֹתָיו, בְּעֹצֶם עֲלִילוֹתָיו

וּבְכָל מְלַאכְתּוֹ עוֹמֶסֶת,

הֲלֹא הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרַבִּים,

לֹא־טְמוּנָה בִּנְדָן,

בְּהַלְמוּת יָמִים תְּרֻקַּע

עַל סְדָנוֹ שֶׁל הַזְּמָן,

גְּלוּיָה וּנְכוֹנָה לַמַּכָּה.

עֵרָה בִּשְׁעוֹת גּוֹרָל חוֹתְכוֹת הַהַכְרָעָה

וּמְצַפָּה בַּסֵּתֶר לַדְּמָמָה הַדַּקָּה

שֶׁלְּרֶגַע הַהַשְׁרָאָה,

הַחַי בַּבָּא וּבָזֶה.

כְּלַהַב הַפְּתִילָה שֶׁלֹּא יֶחְסַר שַׁמְנָהּ,

עַד תֹּם לוֹ נֶאֱמָנָה –

נִצְמֶדֶת לַמַּעֲשֶׂה

הַמְחוֹלֵל אֶרֶץ

וּמְקוֹמֵם עָם –

לְיַשֵּׁר דַּרְכֵי אִישׁ

וּפְנֵי תֵבֵל לִשַׁדֵּד

עַד תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנָן

בִּתְבוּנוֹת יָד

וּבְאֹמֶן לֵב

בְּתוֹעֲפוֹת דַּעַת

וּבְתַעֲצוּמוֹת שֵׂכֶל

בְּפֶלֶס הַשִּׁוְיוֹן

וּבַאֲנָךְ הַצֶּדֶק –

כְּמֻפְעֲלוֹת אֳמָנִים

וְדִבְרֵי חֲכָמִים

הָעוֹמְדִים לָעָד.