הד נעורים
מאתדניאל בן־נחום
פְּתִיחָה
מאתדניאל בן־נחום
אָכֵן טוֹב הַשִּׁיר אֲשֶׁר לֹא הוּשַׁר עוֹד!
אֲשֶׁר כָּל הֶמְיַת צְלִיל רַק אֵלָיו תֵּצֵא, תֵּכֶל,
וְלֹא תַּגִּיעַ לְסוֹף דִּמְמָתוֹ.
הוּא הַמְפַעֵם כּוֹכְבֵי רְתֵת וְלַחַשׁ דְּשָׁאִים
בְּדוּמִיַּת שַׁחַר,
מַרְעִיד בְּצִפִּיָּה מַעֲמַקֵּי לַיְלָה
כְּכִנּוֹרוֹת שֶׁנָּכוֹנוּ.
שְׁמֵי שַׁחַר שָׁוְא יָצֹלּוּ בְּאֵין סוֹפֵיהֶם,
יֹאבְדוּ בִּתְהוֹם עַצְמָם –
עַד תֻּמּוֹ לֹא יִדְלוּהוּ,
לֹא יְכִילוּהוּ.
הוּא הַמִּתְגַנֵּב אֶל לֵב נַעַר שְׁכוּר אֲבִיבוֹ
בַּמַּחְתֶּרֶת.
וּבְטֶרֶם יֵדַע מָה, מִי הַבָּא, מֵאַיִן
נִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו –
וַעֲבָרָהוּ גַל תִּמָּהוֹן, כִּלְיוֹן אֹשֶׁר,
וְהֻכָּה בְּסַנְוֵרִים מֵאוֹר עַצְמוֹ.
גַּם כִּי יִרְחַב לֵב עַד אַפְסֵי הַשָּׁמַיִם,
הֲיַעֲצֹר כֹּחַ הָכִיל
הַשִּׁיר עֲדֶן לֹא הוּשַׁר?
תרפ"ח
פְּרִידָה
מאתדניאל בן־נחום
אַתְּ יַלְדָּה רַכַּת לֵבָב וּקְשַׁת רוּחַ,
עֵינַיִךְ בּוֹעֲרוֹת בָּאוֹר וְלֹא אֻכָּלוֹת,
וְאַתְּ לֹא תֵּדְעִי כַּמָּה יַמֵּי רַחֲמִים
שׁוֹפְעוֹת הֵן אֶל נַפְשִׁי בִּנְגֹהוֹת שְׁקִיעָה דְמוּמָה.
טַל יַלְדוּת טָהוֹר רוֹעֵף עוֹד עַל מִצְחֵךְ
הֶחָרוּשׁ קְמָטִים מִבְּלִי עִתּוֹ
וּבְצָהֳלַת נְעוּרִים בַּת שְׂחוֹקֵךְ דָּוָה כֹּה,
כִּמְבַקְּשָׁה סְלִיחָה.
חֲרֵדָה אַתְּ לְזִיעַ רוּחַ עֶרֶב
כְּסִגְלִּיָּה לִקְרַאת סַעֲרַת אָבִיב –
כֻּלֵּךְ קֶשֶׁב, כֻּלֵּךְ תְּמִיָּה רַבָּה,
וּבְעֵינַיִךְ הַמִּתְרַחְבוֹת, הֲלוּמוֹת חֶדְוַת פִּתְאֹם,
כָּל פִּלְאֵי תֵּבֵל הִתְרַכָּזוּ.
וּפֶתַע יַעֲטֹף לִבֵּךְ, שְׁכוּר יֵין תּוּגָתֵךְ עָז,
תּוּגַת עוֹלָם גְּדוֹלָה, חוֹבְקָה מַאְפֵּלְיָה.
הֲנִפְקְחוּ עֵינַיִךְ מוּל חִידַת חַיִּים סְתוּמָה.
אֲפָפוּךְ כְּאֵד לַיְלָה תַּעֲלוּמוֹת שָׁנִים בָּאוֹת –
הָיֹה וְחָדֹל, אָהֹב, מוּת וָלֶדֶת,
אֹשֶׁר אִשָּׁה וֶעֱנוּתָהּ עַל אֲדָמוֹת?
לֹא אֵדַע זֹאת אֲנִי, רַק אָחוּשׁ אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
כְּשֶׁהֵן גּוֹלְשׁוֹת עַל שְׂעַר רֹאשִׁי פֶּרַע,
וְאוֹר עֵינַיִךְ אָפֵל עֲלֵי עָרְפִּי
כִּי אֶכְבֹּשׁ רֹאשִׁי בֵּין בִּרְכַּיִךְ.
לִנְקִיק סֶלַע אָפֵל, רוֹבֵץ לְמַעֲצֵבָה,
שֶׁהֻזְרַח רֶגַע אֶחָד בְּחֶסֶד שֶׁמֶשׁ עֶרֶב,
נוֹגַעַת בִּקְצֵה כְּנָפָהּ בְּנִימִים לוּטֵי אָבָק
וְדוֹבְבָה לְפֶתַע חֲגָוָיו וְנִקְרוֹתָיו
בְּזִיו אַוְרִירִי אָדֹם, בְּרֶטֶט מַכְאוֹב עָרֵב,
בַּעֲשַׁן גַּעְגּוּעִים,
עַד תַּחֲרֹג כָּל אֶבֶן בּוֹ מִמִּסְגְּרוֹתֶיהָ
וְשִׁוְּעָה לְאֹשֶׁר –
לְסֶלַע קוֹדֵר זֶה דִמִּיתִי נַפְשִׁי
עַל הַדַּרְגֵּשׁ בְּאַפְלוּלִית חַדְרֵךְ הַגּוֹבֶרֶת.
אֲחוֹתִי, הֲיָדַעְתְּ עַד שְׁעַת פְּרִידָה זוֹ,
כִּי כָּכָה לִי יָקַרְתְּ וְכִי אֲהַבְתִּיךְ כָּכָה?
יוֹם קָצִיר
מאתדניאל בן־נחום
יוֹם קָצִיר נִשְׁתַּכַּח, מִתְחָרֵשׁ בִּשְׁאוֹנוֹ,
מְגַהֵק מִשּׂבַע בַּבָּר,
שְׁמַע: חוֹרֵק גַּלְגַּל הָעוֹלָם בִּמְכוֹנוֹ,
כַּנִּרְאֶה לֹא זֻפַּת זֶה כְּבָר.
מִתְנַהֲלִים יָמִים שְׁוָרִים בְּהַרְחָבָה
וּכְקַטְרָב הַשֶּׁמֶשׁ עַל גָּב.
יֵשׁ יוּנַף זְנַב־רוּחוֹת לְגָרֵשׁ מַחְשָׁבָה
עוֹקֶצֶת, טוֹרֶדֶת – לַשָּׁוְא.
מִתְנַמְנֵם כִּבְיָכוֹל, הַמּוֹשְׁכוֹת נִשְׁמָטוּ.
רַק פַּעַם הַמְּצִלָּה: דִּין־דָּן.
הַגִּידוּ לִי, יָמַי, עַד צְלָלִים יִנָּטוּ:
לְאָן?
משק “כבוש” תרפ"ז
סְעָרָה עִם עֶרֶב
מאתדניאל בן־נחום
רוּחַ דְּחוּפָה חָלְפָה, חָרְדוּ צִלְלֵי קָמָה,
דִּשְׁאֵי גַיְא הִכְסִיפוּ לְשֵׁמַע בְּשׂוֹרַת־סוֹד.
מַה זֶה זוֹמֵם שָׁמָּה בְּאֹפֶק נוֹרָא־הוֹד
מוּל שֶׁמֶשׁ דָּם שׁוֹקַעַת – עֵין־תֵּבֵל אֲשֶׁר קָמָה?
צִירֵי חֶרֶשׁ שָׁעֲטוּ מִסָּבִיב לִקְצוֹת עוֹלָם,
כָּל שִׂיחַ לָאַט עִמָּם בְּגִיל וּבְבַלָּהָה.
הִתְנַכְּרוּ רִגְבֵי שָׂדֶה, וְשַׁחֲקֵי שׁוֹאָה תָּהוּ:
אַיֶךָּ, הֵי בֶּן אָדָם! וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָם.
אַפְסֵי רוּחוֹת קָדְרוּ, חֲשֵׁכָה סְגֻלָּה הָיְתָה.
כְּמִקְסַם כָּזָב גָּזוּ אוֹר יוֹם וּבִטְחַת אָרֶץ.
נָגֹלּוּ פְּנֵי הַלּוֹט, הַמַּסְוֶה נִקְרַע.
בֶּן אָדָם, בְּרַח מִפֹּה, הַמִּקְנֶה הָעַז בָּיְתָה!
הַחַי בְּחֶבְיוֹן כֹּל, מִסִּתְרוֹ כִּי הִתְפָּרֶץ,
לְךָ בַּשָּׂדֶה נִקְרָה…
משק “כבוש” תרפ"ז
אֱלוּל
מאתדניאל בן־נחום
יוֹם אֱלוּל הִסְתַּלֵּק וְצָלַל בְּנִבְכֵי
שְׁמֵי־לֶשֶׁם – תְּהוֹמוֹת.
רוּחַ חֲרִישִׁית הִרְעִידָה כָּל סִבְכַי
דְרָכַי הַיְתוֹמוֹת.
עוֹד בָּמֳתַי שָׂדוֹת רְחוֹקִים יִלְהָטוּ
בֵּין קַלְעֵי הַשְּׁקִיעָה.
אַךְ צִיצֵי גַיְא חֶרֶשׁ לְרַגְלַי יִלְאָטוּ:
צְנַח פֹּה וְתַרְגִּיעַ.
אֲבוּקוֹת הֶחָזוֹן, מְדוּרוֹת מַאֲוַיִּים –
רְאֵה, כֻּלָּן דָּעָכוּ.
שְׁחָה פֹּה אִתָּנוּ… כְּבֹשׁ רֹאשׁ יְגַע חַיִּים
בְּחֵיק דִּשְׁאֵי אָחוּ.
קְצִיר שַׁחַת
מאתדניאל בן־נחום
פִּנַּת חָרִיץ צְנוּעָה בְּסֵתֶר צֵל הַבְּכָאִים
לִבְלְבָה בַּחֲשָׁאי.
בֹּקֶר רָעֲפָה טְלָלִים וּבַצָּהֳרַיִם
בָּהּ רָצְדוּ זָהֳרֵי שֶׁמֶשׁ, שֶׁחָמְקוּ בֵּין הַדְּשָׁאִים
שׁוֹמְרֵי שְׁלוֹם הַגָּיְא.
זִכְרִיּוֹת תְּכֻלּוֹת עַיִן הִמְתִּיקוּ סוֹדוֹת חֶרֶשׁ
עִם פַּעֲמוֹנִית תֹּם.
עַל גַּלֵּי יֶרֶק רַךְ מַרְגָּנִית נֶאֱהָבָה,
לָהּ אַגְמוֹן זָקוּף־הָדוּר הִטָּה רֹאשׁ בַּעֲנָוָה,
הִתְרַפְּקָה, חָלְמָה דֹם.
הֶעֱמִיקוּ דִשְׁאֵי אָחוּ נִיחוֹחָם כַּמַּנְגִּינָה,
נָסְכוּ דֶשֶׁן פָּז.
שְׁכוּר רֵיחוֹ, קְסוּם דִּמְמָתוֹ כָּל עֵשֶׂב אַט יִנּוֹעַ,
וּלְצִיצוֹ יִלְאַט אֹשֶׁר, יִרְעַף צֵל מַרְגּוֹעַ,
יְשַׁו לוֹ חֶבְיוֹן רָז.
צְלִיל נָפַל זָר בְּפִנַּת חָרִיץ טְמִירָה.
צַעַד כָּבֵד. גַּס.
בְּרַק מַגָּל, הֶנֶף יָד… חֲלָּף כַּחֲזִיז בַּדֶּשֶׁא…
חַלְחָלַת פֶּתַע: קֵץ! רַחַשׁ־לַחַשׁ: פֶּשַׁע!
וּבְטֶרֶם נוֹלַד פַּס…
הַפִּנָּה שְׁמָמָה… נֶעְכַּר עוֹלָמָהּ,
חֲלוֹמָהּ מֵת.
חֲבִיבֵי צִיצִים – כָּל טִפּוּחֵי לִבָּהּ – כְּסוּחִים,
וּמְבַכִּים הַחַרְגּוֹלִים בֵּין גַּלֵּי שַׁחַת שְׁטוּחִים
הַנִּסְפִּים מִבְּלִי עֵת…
הֲרָאָה אִישׁ מַה פָּרַץ, וּבִיעָף, לְמַעְלָה?
הֲרוּחַ הוּא אִם עוֹף?
בְּרֶטֶט גַּוְנֵי תְּכֵלֶת נִצְנֵץ, אַךְ הִתְגַּלָּה
מִתַּחַת רֶגֶל חָמַק בְּאִוְשַׁת כָּנָף קַלָּה
וּצְלֹל בִּתְהוֹם אֵין־סוֹף.
[הָיֹה הָיוּ]
מאתדניאל בן־נחום
הָיֹה הָיוּ בָּקְרֵי אוֹרִים,
טוֹבִים עַד כְּאֵב,
שָׁפְעוּ טַל שָׁמַיִם טְהוֹרִים,
פִּרְפֵּר בִּי הַלֵּב.
הָיֹה הָיוּ עַרְבֵי דְמָמָה,
רְוֵי־רֹן, רַכֵּי־כָּף.
הַסְכֵּת־שְׁמַע: אֵי – שָׁם נְשָׁמָה
כָּלָה אֶל הַסָּף.
הָעוֹלָם סוֹעֵר סָבִיב לִי
וְחַי וְקַיָּם.
אַךְ חֶמְדַּת בְּקָרַי אַיֵּה הִיא?
עֲרָבַי אַיָּם?
נאנסי, תרפ"ח
עקבות בנכר
מאתדניאל בן־נחום
בְּהֶפְקֵר דְּרָכִים
מאתדניאל בן־נחום
פתיחה לפואימה
בְּמִכְלָאוֹת חֻלִּין הַקְּמוּרוֹת מוּעָקָה
עוֹד רֶטֶט לַנֶּפֶשׁ מְרוּטַת הַגָּף.
כָּאֶשֶׁד בָּאֹפֶל בִּי רָנָה זְעָקָה,
מַבְקִיעַ קַו זֹהַר מֵעֵבֶר לַסָּף.
לֹא נִמְחוּ שָׁמַיִם, לֹא כָּבוּ כּוֹכָבִים,
זֶה הוּגַף הַצֹּהַר וְנֶאֱטַם בִּפְנִים.
פְּרֹץ כָּתְלֵי כִּלְאֶךָ לְמַשַּׁב מֶרְחָבִים –
וְנִגְלוּ עַל רֹאשְׁךָ אָז שְׁמֵי אֱלֹהִים.
עוֹד מֶרְחָב בָּאָרֶץ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,
וּדְרָכִים עוֹד שׁוֹטְפוֹת לַאֲשֶׁר לֹא כָאן.
עוֹד זְרוֹעוֹת מֶרְחַקִּים לְחַבְּקְךָ פְּתוּחוֹת
וְרוּחַ לַשָּׂדוֹת הֲמִיתְךָ יְתַן.
בְּמַעֲבֵי חֳרָשִׁים, בְּנַחֲלֵי עֲרָבָה
חֲרֹז עִקְּבוֹתֶיךָ, רַק סֹב וַהֲלֹךְ
כָּאֵד בְּזִיו בֹּקֶר עַד תֵּרוֹם מַחְשָׁבָה,
וְאֵלֶם הִגָּיוֹן – כַּשֶּׁלֶג לַזֹּךְ.
טִיּוּל לַיְלָה
מאתדניאל בן־נחום
כַּף הַחֹשֶׁךְ עַל עָרְפֵּנוּ,
כַּף שְׂעִירָה…
לַיְלָה נוֹשֵׁם אֶל אַפֵּנוּ.
חֻרְשָׁה רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה
אוֹמְרָה שִׁירָה…
מַה זֶה חָרַג? מִי זֶה נָדַם?
צֵל אוֹ אָדָם?
צֵל שֶׁל כְּלוּם?
הַכֹּל חַי. הַכֹּל מֵת.
תֵּבֵל צָפָה
מְעֻלָּפָה
בִּתְהוֹם אֵין־תְּחוּם
אֵין עֵת.
תֹּהוּ סָבִיב… הַחֲשֵׁכָה
כֹּל לִחֵכָה.
בָּלְעָה דְשָׁאִים וְכוֹכָבִים,
הָרִים, עָבִים.
נִיצוֹץ תּוֹעֶה, גֵּץ מַחְשָׁבָה –
אַף הוּא כָּבָה.
וְאִם נָבְקָה דַעַת עוֹלָם,
תּוֹהֶה־בּוֹהֶה לַיְלָה גוֹלָם –
צְעָדֵינוּ – הָגוּת קוֹדְרָה,
נוֹקְבָה, חוֹדְרָה,
קוֹדְחָה מַפְּלֵי הַמַּחְשַׁכִּים:
לַמֶּרְחַקִּים!
צַעַד צַעַד – הוֹלְמִים כְּבַדִים,
מְגַשְּׁשִׁים חֲרֵדִים,
צְעָדִים טוֹבְעִים, חֲרִישֵׁי קוֹלוֹת,
תּוֹךְ הַחוֹלוֹת,
חוֹרְקִים עֹז בַּחֲצַץ הַמְּסִלָּה
הַמַּעְפִּילָה,
צְעָדִים קָשִׁים זַעְפָּם שָׂחִים
לַעֲפַר הַדְּרָכִים:
מַצְפּוּן־עוֹלָם עֵר עוֹד. אָנוּ
לֹא נִכְנַעְנוּ…1929
עוֹד יֵשׁ תַּנְחוּמֵי אֵל
מאתדניאל בן־נחום
עוֹד יֵשׁ תַּנְחוּמֵי אֵל בְּתֵבֵל שְׁחוֹחָה זוֹ
וְחֶסֶד יֵשׁ, שָׁכוּחַ עַל כָּל צַעַד,
בִּיתוֹם דַּרְכֵי סְתָו מִתְפַּלְּשׁוֹת בִּיוֵן עוֹלָם,
בֵּין עֲרָבוֹת חִוְרוֹת, נוּגוֹת לָחַשׁ,
בִּשְׁדֵמוֹת לְאַחַר קָצִיר, עֲגוּמוֹת הַמֶּרְחָבִים,
בְּרֶדֶת לַיִל עַל מַעֲרֻמֵּי חָזָן.
הוֹי לֵךְ וּתְעֵה, הַבּוֹדֵד, בַּעֲזוּבַת עוֹלָם טוֹבָה
וּבְיִחְפַת רֶגֶל חוּשׁ כְּאֵב אֲדָמָה פְּלוּחָה
בְּאֵלֶם הַהַכְנָעָה.
בְּעֵינַיִם רַכּוֹת סְפֹג אַחְרוֹן אוֹר אֳפָקִים
בְּטִשְׁטוּשׁ הַדִּמְדּוּמִים –
תַּחַת שְׁמֵי הָעֶרֶב כֹּף רֹאשׁ יְגַע נְדוּדִים
וְכֹה עַד בּוֹשׁ תְּחַכֶּה,
עַד עִם כָּל קוֹץ בַּשָּׂדֶה יוּחַן כְּאֵבֶךָ
וְעִם שִׂיחַ בְּשַׁלַּכְתּוֹ יְגוֹנְךָ גַּם יְבֹרָךְ.
וּבְלֶכְתֶּךָ מִפֹּה כְּבָר הֵנֵץ כּוֹכָב רִאשׁוֹן
בְּשָׁמֶיךָ הָעֲמֻקִּים
וּבְלִבְּךָ נָבַט זֶרַע חָדָשׁ –
זֶרַע הַתַּנְחוּמִים.
קב' הכשרה בקרטינגן, קיץ תרפ"ט
סוֹנֵטוֹת פַּרִיזִיּוֹת
מאתדניאל בן־נחום
עַל הַסֶּינָה
בִּמְצוּלוֹת דְּמָמָה צָפָה תְּכֵלֶת עֶרֶב בָּרָה
תַּחַת דֹּק הַזֶּרֶם וּלְטִיפוֹת חֶלְקַת מַיִם,
בְּרִמְזֵי שְׂחוֹק נְמוֹגִים, מִשְׁתַּפְּכִים בַּעֲצַלְתַּיִם
עִם רַצֵּי גַל נִדָּחִים קְהַל שַׁבְרִירֵי זְהָרָה.
בֵּין טִירוֹת עֶרֶב שָׁט, מְדַמְדֵּם יוֹם שֶׁכָּבָה,
וְהֵדֵי גְוָנִים צוֹלְלִים כְּשִׁירוֹת מִמֶּרְחַקִּים.
נִמְסָכוֹת גַּמּוֹת צְבָעִים, נִבְלָעוֹת בַּגִּנְזַכִּים,
מִטֹּהַר בְּדֹלַח לַח עַד מִסְתְּרֵי סִגְלָה רָוָה.
לֹא רָאָה אִישׁ מִי לָטַשׁ זִיו בָּרֶקֶת שְׁחוֹרָה,
בְּלֵּב הַסֶּינָה זָרַק זוֹ סְחַרְחֹרֶת לַהַט,
קַלַּחַת אֹפֶל בָּחַשׁ עֲמוּדֵי דָם בָּהּ שְׁקוּעִים,
וְנִבְכֵי נַפְשִׁי הֶחֱרִיד מִשַּׁלְוַת עֶרֶב טְהוֹרָה,
בָּם הִטִּיל סוּפַת אֵשׁ וּקְרִיצוֹת עֵינֵי רַעַד
בְּצַוְחַת כְּרָךְ עִם לַיְלָה, לֵיל אוֹר וְתַעֲתּוּעִים.
בַּלּוּבְר
אַפְלוּלִית קַלַּת צַעַד וְכִבְדַת דְּמָמָה בָּאָה,
עַל רֹאשִׁי גָחֲנָה, אִי־נרְאָה וּמוּחָשָׁה.
בְּעֵינֵי זֶאוּס אִלְּמוֹת הִתְקַדְּרָה הָגוּת קָשָׁה,
עַל גֵּו אַתּוּנָה אוֹר, כְּזֵכֶר רָחוֹק, תָּעָה.
צָנְחוּ צְלָלִים, הִבְהֲבוּ דִמְדּוּמִים כְּבַהֲזָיָה,
הֶחְיוּ שֵׁישׁ הַבָּשָׂר, הֶעֱמִיקוּ חַגְוֵי שְׁרִירִים.
בְּתִמְהוֹן אוֹר אֵי־שָׁמָּה מֶבָּטֵי אֵל מַיְשִׁירִים
לְמֶרְחָק זְבוּל אֵין־סוֹף, מֵעֵבֶר לַהֲוָיָה.
מַה נֶאֱלַם הֶגֶה בִּי, כָּל הֶמְיַת לֵב שָׁכָכָה?
הַחַלּוֹן רָחַק כֹּה, הָרְחוֹבוֹת הוּמַךְ קוֹלָם.
כְּאַגָּדָה שְׁכוּחָה נִשְׁקְפָה הָעִיר מִבַּעַד לַסְּבָכָה.
מֶה אָנִי? חֲלוֹם בֹּקֶר. חַיַּי – צְלִיל נְשִׁיָּה.
רַק מְלֵאָּה וְכַבִּירָה הֵרִיעָה הַדּוּמִיָּה
וְאוֹן נְצָחִים רָן רֹן חַיִּים עַד הָעוֹלָם.
פריז 1929
נֵכֶר
מאתדניאל בן־נחום
בְּעוֹלָם רֵיק בִּכְבוֹת דִּמְדּוּמִים,
עִם הַצְּלָלִים הָעֲמוּמִים
תּוֹעֶה אִישׁ בַּלֵּב הַכְּרָךְ,
מְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ כָּךְ.
לַמִּרְצֶפֶת צְעָדִים שָׂחִים:
הַיְנוּ הַךְ לִי כָּל הַדְּרָכִים,
מֵאֲשֶׁר יָצְאוּ שָׁם יָשׁוּבוּ…
הֶגֶה רֶגֶל מֶה עָצוּב הוּא.
קָרָה דְלוּחָה שְׁחָקִים נוֹטְפִים.
סְמוּרֵי כְּפוֹר זַלְזַלִּים עוֹטְפִים.
הָיְתָה פַּעַם שֶׁמֶשׁ יָפָה –
וְקָפְאָה.
רַק אַדֶּרֶת מְסֻרְבֶּלֶת
עוֹד עַל שְׁתַּיִם מִתְנַהֶלֶת.
פַּעַם הָיָה, חָלַם אָדָם –
וְנָדָם.
פריז 1929
לֵיל חֹרֶף
מאתדניאל בן־נחום
עֲדוּי שַׁרְשְׁרוֹת כְּפוֹר, נִצְנוּצֵי גָבִישׁ תְּכֻלִּים,
הוֹזֶה עֵץ תַּפּוּחַ בְּמַעֲרֻמֵּי גִּנָּה.
בְּלִבְנַת שֶׁלֶג תָּם עַד גֹּבַהּ הַחֲרוּלִים
שָׁקְעוּ גָדֵר דְּחוּיָה וְצִלָּהּ – תְּקוּפֵי צִנָּה.
מוּגָפִים תְּרִיסַי בַּיִת, מֻבְרָחַת דַּלְתּוֹ סְתוּמָה
וְשָׁמוּט גַּג הַקַּשׁ עַל עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת.
מֵעַל לַאֲרֻבָּתוֹ לְבָנָה זַכָּה קְסוּמָה
נִתְלֵית כַּעֲנוּדָה עַל שְׁמֵי הַתַּעֲלוּמוֹת.
זֵר פֶּלִיא עוֹטֵר סָבִיב לִמְלֹא קְלַסְתֵּר זְהָבָהּ
וּנְמוֹגִים עָבִים קַלִּים כִּי יִגְּעוּ בִּכְנַף זִיוָהּ.
בְּלַהַט הַקִּפָּאוֹן כֵּן תִּמּוֹג כָּל מַחֲשָׁבָה,
בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַשְּׁלֵוָה הַמַּרְהִיבָה.
1932
בִּדְעֹךְ הַיּוֹם
מאתדניאל בן־נחום
הַיּוֹם דָּעַך לְאַט, שָׁמַיִם נֶעְכָּרוּ –
גִּגִּית כְּפוּיָה עַל אָרֶץ הַשְּׁכוּחָה לָעַד.
מֵאֶבֶן עַד בָּשָׂר מְזֵי קָרָה סָמָרוּ,
וְעֶצֶב עַז מִכְּפוֹר הַלֵּב לוֹחֵץ בִּצְבַת.
הָהּ, דִּמְדּוּמֵי אֵין־נֹגַהּ בְּרִיק בֵּין הָעַרְבַּיִם
כְּאַדְמוּמִית הַחֹלִי הַמְבַשְּׂרָה רַק רָע!
אוֹרוֹת תּוֹעִים בַּבֹּץ יָבוֹאוּ מֵאַפְסַיִם
בַּאֲפֵל חֶדְרִי הוֹדִיעַ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
בִּשְׁאוֹן בָּתֵּי מוֹעֵד, בֵּין נֹעַר חַי, צוֹלֵחַ,
כַּהֲמִית הַקּוֹנְכִיָּה מַפְצִיעַ הִי יַתְמוּת.
וּבְמִצְהֲלוֹת הֵידָד אַקְשִׁיבָה: יֵאָנֵחַ
מִישֶׁהוּ כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ נַפְשׁוֹ לָמוּת.
1932
מְדוּרָה עֲזוּבָה
מאתדניאל בן־נחום
בְּרוּחַ וָעָב, בְּלֵיל סְתָו מְאֻחָר,
עֵת מַרְתִּית בַּחֹשֶׁךְ כָּל עֵץ,
מַפְצִיעַ בַּיַּעַר עָשָׁן נֶעְכָּר,
תִּמְרָה מַחְנִיקָה, כַּחֲרוֹן לֵבָב מַר
אָפוּף פַּחְדֵי קֵץ.
בֶּאֱשׁוּן מֵחְשַׁכִּים, בֵּין צִלְלֵי זַעֲוָה,
זִיק תּוֹסֵס וְלוֹחֵשׁ.
יוֹדַעַת גַּחֶלֶת לִנְצֹר לֶהָבָה.
עָמֹק בְּרִמְצָהּ מְדוּרָה עֲזוּבָה
מְשַׁמֶּרֶת הָאֵשׁ.
בְּמִדְרוֹן הָר
מאתדניאל בן־נחום
בְּמִדְרוֹן הָר עַד הַרְחֵק נִשָּׂא אֲבַק זְהָרָה,
הַבֹּקֶר בּוֹחֵשׁ זִיווֹ בְּאֹדֶם הַשַּׁלֶּכֶת.
לַעֲיֵפָה תִּרְבַּץ אֶרֶץ, כֹּה לֵאָה וּמְאֻשָּׁרָה.
וְטוֹב כִּי אֵשֵׁב פֹּה, כִּי אֵין לְאָן לָלֶכֶת.
בְּרִדְתִּי לְאַט לִי. אַל יָרַט לִי מִשְׁעוֹלִי.
מְתוּחִים קוּרֵי תִּשְׁרִי וְשׁוֹזְרִים חֲלוֹם זָהָב.
עוֹד רִשְׁתּוֹת קַיִץ חוֹלֵף מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי,
מְלַפְּפוֹת מַבָּט לַח כְּזֵכֶר מַה שֶׁאָהַב.
מְחַיְּכִים מְפֻיָּסִים וְצוֹנְחִים אַרְצָה עָלִים,
וְהוֹזֶה אִילָן חָשׂוּף כִּי שָׁב לִשְׁנוֹת עֲלוּמִים.
הִתְפָּרְקִי גַּם אַתְּ, נַפְשִׁי, מַשָּׂא יָמִים בָּלִים,
וְנָחוּ פֹּה לְרַגְלַי, כְּגַלֵּי טְרָפִים כְּתֻמִּים.
חֲתִימָה
מאתדניאל בן־נחום
עַל דַּפִּים שֶׁהִצְהִיבוּ מֵעֶרְגַּת הָאֶצְבָּעוֹת
עִם כִּתְמֵי שֶׁמֶשׁ רוֹעֲפִים זִכְרוֹנוֹת רַבֵּי־אוֹר.
כִּקְהַל צִפֳּרִים עָפוֹת אוֹתִיּוֹת מְרֻבָּעוֹת
בִּשְׁמֵי הַסְּתָו מַפְלִיגוֹת. שְׁיָרוֹת טוּרֵי שְׁחוֹר.
לְמָה אֲדַמְּכֶם, דַּפִּים? לְכוֹתְרוֹת פְּרָחִים חַיִּים
בָּן רָטַט אֵלֶם נַפְשִׁי כְּכִלְיוֹן אֵגֶל טָל.
אֲפוּנָה רֵיחָנִיָּה מַצְנִיעָה אֵשׁ מַאֲוַיִּים,
זִיוָנִים חוֹלְמֵי זֹךְ וְעִנְבַּל תְּכֵלֶת דָּל.
נַרְקִיסִים שְׁכוּרֵי בֹּשֶׂם עַל מֵי אַפְסַיִם מוּטִים,
מִתְגַּנְדְּרִים תִּלְפוֹנִים הֲדוּרֵי צִבְעֵי חַג…
הַפְּרָחִים מְיֻבָּשִׁים בַּסֵּפֶר כַּחֲנוּטִים
בַּעֲשַׁן חֲלוֹמוֹת נָמוֹג וְרֵיחַ כְּמִישָׁה דַק.
1933
מִכְּנַף לִיטָא
מאתדניאל בן־נחום
לאמי
א
בְּאוֹר אַרְצִי, בַּאֲוִיר הַזֹּךְ רוֹטֵט מִזֹּהַר,
תִּתְגַּל אֵלַי אֵי־פַּעַם אַפְרוּרִית בָּקְרֵךְ.
שׁוּב חֶרֶשׁ יַקִּיפוּנִי צִלְלֵי יְמוֹת הַנֹּעַר
וְשׁוּב מֵיתָר רוֹנֵן בִּי לְזִכְרֵךְ.
עֲלֵי מִפְתַּן חַיַּי הֵן לֹא זָרַעַתְּ נֹגַהּ.
בִּרְדֹף סְתָוֵךְ מַשְׁכִּים שַׁלֶּכֶת זְעוּמָה
סָגַרְתְּ לוֹט מֶרְחַקִּים בַּעֲדִי – וְלֹא אַחְרוֹגָה,
אַתְּ אֶרֶץ לִיטָא, אֵם חוֹרֶגֶת וּרְחוּמָה!
אֶזְכֹּר עֲיָרוֹתַיִךְ דַּלּוֹת, טוֹבְעוֹת בַּיָּוֵן,
יַתְמוּת דְּרָכַיִךְ הַסּוּגוֹת בַּעֲרָבִים,
כְּפָרַיִךְ נִרְדָּמִים תַּחַת גַּגּוֹת הַתֶּבֶן
עֵת מַעֲלֶה הַשַּׁחַק כּוֹכָבִים.
אֶזְכֹּר בָּשְׂמֵי כָּרַיִךְ, זִכְרִינִי שֶׁבָּאָחוּ,
זִיוָנִים זַכִּים כַּחֲלוֹם שֶׁל יֶלֶד תָּם.
חֶבְיוֹן יַעֲרוֹתַיִךְ וּבָם שְׁבִילִים נִשְׁכָּחוּ,
צִנַּת נַהֲרוֹתַיִךְ בְּשֶׁקֶט זְרִימָתָם.
וְחִיל לִבְנִים כְּסוּפִים, מְדֻבְלָלִים בָּרוּחַ,
צוֹפִים בַּשְּׁלוּלִיוֹת אֶת חֲמוּדוֹת סוּתָם.
כְּחֵיק חֹרֶשׁ הֶגְיוֹנֵךְ – קַדְמוֹן, חָסֹן, בָּטוּחַ,
עִמִּי עוֹד אֶשָּׂאֶנּוּ כַּחוֹתָם.
ב
אֶזְכֹּר שַׁעֲטוֹת מִזְחֶלֶת, צַחְצַחוֹת הַשֶּׁלֶג,
וּכְפוֹר – תִּפְרַחַת חֹרֶף בַּחֲרִיּוֹת הַגָּן,
צְלִיל זוּג וּצְחוֹק צוֹהֵל. לִי לֹא הָיָה בָּם חֵלֶק.
לִבִּי נִלְחַץ בִּצְבָת יָגוֹן – שֶׁלֹּא מִכָּאן.
לְאָן תִּנְהֶה הָעַיִן בְּאַדְמוּמִית הָעֶרֶב?
בַּעֲשֹׁן הָאֹפֶק וְכָהוֹ אַט שְׁמֵי הַבְּדִיל,
בְּשָׁעָה זוֹ – מַדּוּעַ מָשְׁלָךְ אֲנִי כְּטֶרֶף
גַּעְגּוּעֵי־אֵין־חֵקֶר לִמְבוֹכֵי־אֵין־שְׁבִיל?
צוּף דִּבְשֵׁךְ לֹא לִי, גְּדִישֵׁךְ וּכְרִי שְׂדוֹתַיִךְ,
מִכָּל חָצֵר כְּלָבַיִךְ לִי נָבְחוּ רְתֵת.
בִּדְמִי חֲצוֹת, בִּפְרֹחַ הַשָּׁרָךְ בְּאַגָּדוֹתַיִךְ –
נָזוּף שׁוֹטַטְתִּי הָלְאָה, כְּנִרְדָּף בְּלֹא־חֵטְא.
נִכְנַף בַּגַּיְא הָרוּחַ. בַּסְּבָךְ נָפְלָה צְמַרְמֹרֶת.
צִוְחַת תִּנְשֶׁמֶת אֵי־שָׁם מְנַבְּאָה רַק רָע.
הוֹגִים נִבְכֵי הַחֹרֶשׁ אֵימָה… וּמִי יִשְׁבֹּר אֶת
מוּעָקַת הָאֵלֶם, אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה?
ג
כְּתֻמּוּ בָּא הַכֹּל… נָדַם הֲמוֹן עָרַיִךְ,
תַּחֲנוֹת לְעַם עַתִּיק בִּנְתִיב תְּלָאוֹת וָנֹד.
דָּמְמוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ שְׁחוֹחִים בַּחֲצֵרַיִךְ,
עֵדוּת נֶאֱמָנָה, צְנוּעָה בְּהוֹד.
נִתְרוֹקְנוּ גַם רְעוּעֵי צְרִיפִים בַּעֲיָרוֹתַיִךְ,
כָּבָה בָּם נֵר תּוֹרָה, אַךְ אוֹר חָדָשׁ הֵהֵל,
כִּי נֶחֶלְצוּ מֵהֶם נְעָרַיִךְ, נַעֲרוֹתַיִךְ,
עֲלוֹת הֶעְפִּילוּ אַרְצָה יִשְׂרָאֵל.
שׁוֹמֵם כִּכַּר הַשּׁוּק וּפְעוּרָה כָּל דֶּלֶת,
וְרַק שִׁמְשַׁת חַלּוֹן כְּפוּלָה, סְפוּנַת אֵזוֹב,
בּוֹהָה־מַאֲפִילָה כְּעַיִן מְפַלְבֶּלֶת
מוּל הַזְּוָעוֹת שֶׁסִּמְרְרוּ הָרְחוֹב.
דְּרָכַיִךְ כְּמַהוֹת רֹחַק מִתְפַּלְּשׁוֹת בָּרֶפֶשׁ,
שׁוֹמְרַי רֹאשָׁן אַכִּירָה – הַבְּכָאִים.
וּמְבַכֶּה סַגְרִיר עוֹד רִבְבוֹת הַנֶּפֶשׁ
נֶהֶלְכוּ כָּאן כְּצִלְלֵי הָרְפָאִים.
וְחֹרֶשׁ הַלִּבְנִים עוֹמֵד עֲדוּי שַׁלֶּכֶת,
עֵצָיו טוֹבְלִים רַגְלָם בְּאַרְגָּמָן.
רָזֵי לִי: כָּאן צֻוּוּ הֵם לַעֲמֹד מִלֶּכֶת,
בְּמַעַר זֶה הֶעֱרוּ דָמָם.
אַחַי לְגוֹרַל עַד, לַדְּוַי וְלַתּוֹחֶלֶת,
אַחִים לְאֵלֶם־צַעַר וְחָרוֹן,
אֵיךְ רִחַקְתִּיכֶם בַּשָּׁעָה הַמְקֻלֶּלֶת,
שְׁכַחְתִּיכֶם בְּרִגְעֲכֶם הָאַחֲרוֹן…
וּבְפַרְפֵּר גּוּפְכֶם, מִרְמָס לַחֲמַת כָּל שֶׁרֶץ,
וְזִיק עוֹמֵם בְּעֵינֵיכֶם קָמוֹת
חוֹתֶה הָאֵיד עַל צָר וּמְבַשֵּׂר לוֹ קֶרֶץ,
כְּהִתְהַפֵּךְ רַק חֶרֶב נְקָמוֹת –
עֵינִי טָבְלָה בְּזִיו פִּסְגַּת חֶרְמוֹן צְחַרְחֶרֶת,
בְּרֶטֶט הַתִּלְתָּן נִקְצָר לָעֲרֵמוֹת,
בַּחֲלִיפוֹת גּוֹנִים פּוֹרְטִים עַל הַכִּנֶּרֶת,
בְּכָל הַיְּקָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמוֹת.
ד
מִיַּעַר סְתָו כְּתֹם הַקְּרָב אִגֶּרֶת אָח נוֹדֶדֶת:
עָבַר כְּבָר עַל רֹאשִׁי הָרָע מִכָּל רָעוֹת.
אַךְ יְמֻגַּר אוֹיֵב אַכְזָר… דִּרְשׁוּ בִּשְׁלוֹם מוֹלֶדֶת.
לִבְסוֹף מִלָּה אַחַת פְּשׁוּטָה: לְהִתְרָאוֹת.
לְהִתְרָאוֹת בְּיוֹם הַגְּמוּל, מַפֶּלֶת צָר נִצַּחַת,
בִּצְרוֹב כָּל שְׁבִיל כַּמְלֻבָּן עֲקֵב הַנֶּאֶלָח.
שְׁמֵי זַעַם לוֹ יִתְקוֹמְמוּ וַאֲדָמָה מִתָּחַת.
דָּבָר לֹא יִשָּׁכַח, אָחִי, דָּבָר לֹא יִסָּלַח!
לְהִתְרָאוֹת בְּיוֹם יְבוּל, בִּרְכַּת שָׂדוֹת נוֹהֶרֶת,
וְאִם לָעַד תִּרְעַד, תִיקַד דִּמְעַת יְתוֹם וּשְׁכוֹל,
וְלֹא תָּשֹׁךְ חֲמַת שְׁאוֹל, עֹז מַשְׂטֵמָה בּוֹעֶרֶת –
חַיִּים לְךָ נָכוֹנוּ עוֹד פֹּה תַּחַת שְׁמֵי הַתְּכוֹל.
עוֹדְךָ זוֹכֵר? סֻכָּה עַל הַר אֶל הַנָּהָר נִבֶּטֶת,
מִשָּׁם חָזְתָה שַׁדְמוֹת צִיּוֹן עֵין מַאפּוּ אַבְרָהָם.
עִיֶּיהָ פְּקֹד. שְׂרִידַי עַמְּךָ לָךְ יְצַפּוּ בְּרֶטֶט.
לֹא תְכַזֵּב עוֹד אַחְרוֹנַת תִּקְווֹת הָעָם.
וּבִטְחוֹן סוּפַת הַשְׁמֵד עַד דָּק כָּל מָעֻזְנֵי הָרֶצַח,
בְּהַאֲבִיד לִגְאוֹן הַצָּר גַּם שֵׁם וּשְׁאֵרִית,
בְּעֹז הָגוּת, בְּתֹם לֵבָב, תָּו־טֹהַר הֶחָרוּת עַל מֶצַח,
תְּחִי מוֹרַשְׁתֵּךְ לָעַד, אַתְּ לִיטָא הָעִבְרִית!
1944
אור העולם באישוני
מאתדניאל בן־נחום
הֵלֶךְ
מאתדניאל בן־נחום
לֹא הָלַכְתִּי בִּגְדוֹלוֹת, אֱלוֹהַי,
וְהַנְּצוּרוֹת לֹא בִּקַּשְׁתִּי.
עַל אֵם שָׂדוֹת אָבִיב בִּשְׂחוֹק יוֹם אֲדָר צָעִיר
חָפַצְתִּי לֶכֶת כָּכָה, הַרְחֵק לֶכֶת.
כְּמוֹהֶם אוֹבֵד בְּזִיו לִבְלוּבָם,
בִּשְׂשׂוֹן שִׁפְעַת מֶרְחַקֵּיהֶם,
בּוֹסֵס בְּרִגְבֵיהֶם הַמְפֻלָּמִים,
בְּמֵי אַפְסַיִם נוֹהֲרִים לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ,
צָרֵף נִשְׁמַת פִּי לְאֵד נְשִׁימָתָם,
פִּזְמוֹן דֶּרֶךְ עַלִּיז עַל דַּל שְׂפָתַי
פַּת לֶחֶם וּפֶלַח אֲבַטִּיחַ בְּצִקְלוֹנִי
וְאוֹר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּאִישׁוֹנָי.
יָדַעְתִּי: כְּצֵל עָנָן נָפַל בֵּין הָעַרְבַּיִם
גַּם אֲנִי אֶחֱלוֹף מִזֶּה וָהָלְאָה,
לֹא יִזְכּוֹר אִישׁ צֵאתִי פֹּה וּבוֹאִי,
לֹא יֵדַע אִישׁ מָה רַב מַלְקוֹחִי:
כָּל רֶטֶט זִיו שָׂדוֹת מְלַפְלְפִים מִזֹּהַר,
כָּל אַדְוַת חֶלְקַת בְּרֵכָה רוֹגְעָה,
וְחֶמְדַּת חֲמוּקֵי גְבָעוֹת
סַבּוּנִי בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ –
כֻּלָּם כֻּלָּם שְׁקוּעִים עָמֹק בְּעַפְעַפַּי.
תַּחַת שְׁמוּרוֹת עֵינַי הָעֲיֵפוֹת,
כִּי אֶעֶצְמֵן לָיְלָה.
כָּךְ בְּאַמַּת מַיִם קְטַנָּה זוֹ
צוֹלְלִים גַּוְנֵי גְוָנִים לָרָקִיעַ –
מֵאֵטוּן הַשַּׁחַר עַל אַחְרוֹן כּוֹכָבָיו
וְעַד בֹּהַק כֶּסֶף לְעַרְבִית חִוֶּרֶת
עֵת הָגוּת תּוּגָה מֵאֲפִילָה שׁוּלֶיהָ.
1934
בְּרֵכוֹת הַדָּגִים בַּלַּיְלָה
מאתדניאל בן־נחום
לנשמת זלמן בולדו
כָּל הַיּוֹם שָׁמְמוּ הֶהָרִים מִסָּבִיב,
הִצְהִיבוּ־הֶאֱפִירוּ –
שׁוֹמְרִים זְעוּמֵי פָּנִים כִּנְּסוּ, הִקִּיפוּ
כָּל הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר לָעֵמֶק,
לְהַסְגִּירָם לְחִצֵּי שֶׁמֶשׁ אַכְזָרִית,
לְאֵשׁ אַפּוֹ שֶׁל הַשָּׁרָב.
רַק חֲרִיצִים נִקְשִׁים, קְמָטִים שֶׁל זַעַף מָר,
וְצַלָּקוֹת שְׁחוֹרוֹת – מִשְׁטַח קוֹצִים שְׂרוּפִים, –
הַחֲרוּתִים בְּאֵלֶם פְּנֵי הַסִּיד וְהַבַּזֶּלֶת,
יְגַלּוּ שֶׁמֶץ מִמְּזִמָּתָם – הַוּוֹת:
הַדְבֵּר תֵּחְתָּם הָעֵמֶק, כָּל אוֹת חַיִּים לִמְחוֹת בּוֹ,
שִׂגְשׂוּגוֹ הַפֶּלִיא לְחַנֵּק בַּלַּהַט.
רֵיחַ זֵעָה חַם עוֹלֶה מִשְּׂדוֹת אַסְפֶּסֶת
עִם רֵיחַ מְלֵחָה בְּמַטְלִית זוּגִים שׁוֹטִים
שֶׁפָּשׁוּ בִּתְחוּמֶיהָ.
טְעוּנֵי אָבָק עֻלְפּוּ שְׁתִילֵי גָן,
עֲצֵי הָדָר חָפוּ יַרְקוּתָם הַנּוֹהֶרֶת,
שְׂפָתַיִם חֲרוּכוֹת חִוְרוֹת פָּשַׂק כָּל רֶגֶב.
הַבַּנָּנָה הָרַכָּה, פְּרוּמַת עָלֶיהָ וַעֲמוּסַת פִּרְיָהּ,
מֵאֲפִילָה־סוֹכֶכֶת עוֹד עַל נְצָרֶיהָ
וּמְהַרְהֶרֶת לְעַצְמָהּ בַּחֲשָׁאי: עַד אָנָה?
בְּרֵכַת הַדָּגִים אֲזַי בִּיקוֹד צָהֳרַיִם
בּוֹדֵדָה תֶעְגַּם בֵּין הַסּוֹלְלוֹת הַחֲשׂוּפוֹת,
אַמַּת צֵל תְּחַפֵּשׂ, תִּשְׁאַף – וָאָיִן.
אִילָן וָשִׂיחַ אֵין, בָּם יֶחֱסוּ מֵימֶיהָ,
אֵין רוּחַ קַל יָנִיד חֶלְקַת פָּנֶיהָ,
בְּרַצֵּי פָּז יְשַׁעְשַׁע נַפְשָׁהּ הַנַּהֲלָאָה,
שְׁקוּעָה בָּהּ בְּאֵין מָשׁוֹט דּוּגִית נִרְדָּמָה,
מִכְמֹרֶת עַל חוֹפָהּ תְלוּיָה וּמִתְיַבֶּשֶׁת,
בַּסְּבַךְ הַקִּמְשׁוֹנִים, שְׁיָר צִבְאוֹת הַחֹרֶף,
צֵל רְמִיָּה יִפְרֹשׂ לִמְרַאשׁוֹתֶיהָ.
נָדַם פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם בִּמְבוֹאוֹתֶיהָ,
גַּם הַנָּזִיר חָדַל אֶת מִלְמוּלוֹ־בְּשֶׁקֶט.
רַק צַחֲנַת דָּגָה בַּחֲלָלָהּ עוֹמֶדֶת
וְזִיז רִמְשֵׂי הַמַּיִם דִּמְמָתָהּ יַפְרִיעַ.
יֵשׁ דָּג בְּפַרְכְּסוֹ לְפֶתַע יְזַעְזְעֶנָּה,
הַשַּׁחַף הָרָעֵב יָחוּג חוּגָיו מִלְּמַעְלָה
וּבְסַנְוְרֵי הָאוֹר עַל טַרְפּוֹ יֵרֵד.
תִּרְבַּץ כָּךְ הַבְּרֵכָה בְּשִׁבְטֵי אֵשׁ מֻצְלֶפֶת,
לְזַלְעֲפוֹת יוֹם מֻפְקֶרֶת –
עַד רֶדֶת שֶׁמֶשׁ.
וּבְבוֹא הַלַּיְלָה וְהַסַּהַר עוֹד לֹא עָלָה,
פַּרְגּוֹד כָּבֵד יָרַד עַל הֶהָרִים
וְכַסּוֹת עֶרְיָתָם הַזּוֹעֶפֶת,
תְּכֵלֶת שַׁחַק חִוְרָה הֶעֱמִיקָה שִׁבְעָתַיִם
וְדָלֹה מִתּוֹכָהּ שְׁפוּנֵי הַכּוֹכָבִים
אֶחָד אֶחָד.
רוּחַ עֶרֶב יֵצֵא לְנַחֵם אֶת הַבְּרֵכָה
וִילַטֵּף בְּכַף שְׁחוֹרָה חֶלְקָתָהּ הַנִּרְעֶדֶת
וְחֶרֶשׁ לָהּ יְמַלְמֵל אַגָּדַת עֶרֶב טוֹבָה,
חֲזוֹן עֲתִידוֹת רְחוֹקִים:
וְהִנֵּה זִנְּקוּ בַּמִּדְרוֹנִים אֳרָנִים קִפְּחֵי צַמֶּרֶת
וּבְשַׂר הַסְּלָעִים יָנוּב מֶגֶד.
לֹא אֹהֶל בֶּדוּאִי נֵרוֹ בּוֹדֵד מַרְעִיד שָׁם,
לֹא מְדוּרַת קוֹצִים בָּעֲלָטָה דוֹעֶכֶת.
צְרִיחֵי טִירָה נָמָה עַתָּה יֵאוֹרוּ,
בְּמוֹרָדוֹת תְּלוּלִים הַיִּשּׁוּבִים הֶעְפִּילוּ
עַד פִּסְגַּת כּוֹכַּבּ־אִל־הַוָה,
וּבַשְּׂדֵרוֹת הָרְחוֹקוֹת הַפָּנָסִים יֻדְלָקוּ
לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת הַכּוֹכָבִים.
לֹא הִי תַנִּים הוּא טֶרֶם עֲלוֹת שַׁחַר,
כִּי הָמוּ מֵעֵיהֶם לְאַהֲבָה וּלְטֶרֶף
וְכִי הֵרִיחוּ הַדָּגָה בָּאֹפֶל –
עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרֻנָּן וִירֹעָע,
וְהֶמְיַת חֲלִילִים וְסִלְסוּל כִּנּוֹרוֹת
בְּצִלְלֵי הָעֵצִים בְּגִנּוֹת הַבִּיתָן –
בַּת קוֹלָם מִתְפּוֹצֶצֶת מֵעַל לַיַּרְדֵּן,
מֵהָרֵי הַגִּלְעָד עַד לְרֹאשׁ הַתָּבוֹר,
וְהֵד מִפִּי הֵד, הַס! הִבְקִיעַ הֲלוֹם
לַבְּרֵכָה הַקּוֹשֶׁבֶת בַּסֵּתֶר.
כָּךְ חוֹלְמוֹת הַבְּרֵכוֹת בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים,
מִשְׁתַּטְּחוֹת לְרַגְלֵי הַחוֹפִים הַתְּלוּלִים.
בְּשִׁקְשׁוּק גַּל אֶל גַּל וּבִמְחִי מְשׁוֹטִים,
בְּפִרְכּוּס הַדָּגָה, בִּצְוִיחוֹת פַּרְפּוּרִים,
בִּרְצִיף עֵץ הַמַּכְפִּיל אֶת דְּמוּתוֹ בָּאֲגַם –
תַּאֲזֵנָּה דָכְיֵי מִשְׁבָּרִים רְחוֹקִים,
תֶּחֱזֶינָה כֵּפִים וְאִיִּים נַעֲלָמִים,
יְעָרוֹת שֶׁל תְּרָנִים וְצִיִּים אַדִּירִים,
נְמָלִים הַבּוֹלְמִים מְצוּלוֹת שׁוֹאֲגוֹת
וּצְפִירוֹת הַסְּפִינוֹת וּצְרִיחוֹת יַסְעוּרִים…
כָּךְ הוֹזִים מִכְמָרוֹת, דּוּגִיּוֹת וּנְזִירִים
וְרָקִיעַ מַשִּׁיר אֶל חֵיקָם כּוֹכָבָיו,
עַד תִּטֶּה הַכִּימָה וְשָׁקְעָה בְּמַעֲרָב
וּנְתִיב הֶחָלָב אַט יִמּוֹג כֶּעָשָׁן,
וְהֵילֵל בֶּן שַׁחַר יַעֲלֶה אֶת נֵרוֹ
הָרוֹטֵט בְּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח הַמַּחְוִיר.
מְקִיצוֹת הַבְּרֵכוֹת מִכִּשְׁפֵי חֲלוֹמָן,
תִּרְאֶינָה סָבִיב הֶהָרִים אֲמֻצִּים,
זוֹעֲפִים וְקֵרְחִים כְּאֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם,
מַחְוִירוֹת מֵאֵימַת כִּמְרִירֵי יוֹם קָרוֹב
מִתְכַּנְּסוֹת הֵן בְּצֵל הַסּוֹלְלוֹת הַסּוֹמְרוֹת,
מְחַכּוֹת נִכְנָעוֹת לְשַׁרְבִיט הֶעָרִיץ,
לַחִבּוּק הַלּוֹהֵט שֶׁל זְרוֹעוֹת הַשָּׁרָב.
1945
סְעָרָה בָּעֵמֶק
מאתדניאל בן־נחום
הַבֹּקֶר בְּצֵאתִי הַחֹרֶף כְּבָר בַּפֶּתַח
מַרְעִים־מַצְהִיל פָּנִים.
בָּאֹפֶק חֲזִיזִים. וּמַגְבִּירִים הַמֶּתַח
צִבְאוֹת הָעֲנָנִים.
וְשִׂיחַ הַגּוּיָבָה עִרְבֵּל תָּרֹג וָאֹדֶם,
מֵנִיעַ כָּל לוּלָב.
עוֹלָם אֲשֶׁר שָׁלָה נִתַּר וְשָׂשׂ כְּקֹדֶם
לַחְרוֹג מִמַּסְלוּלָיו.
אַסְפֶּסֶת הֲמוּמָה רוֹדֶפֶת אֶת הָרוּחַ,
כְּעֵדֶר נָס מֵאֵשׁ.
פָּתַח הָאֱקָלִיפְּטוּס בִּמְחוֹל עִוְעִים פָּרוּעַ –
רוֹצֶה לְהִתָּלֵשׁ.
בִּנְטָפִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ דִמְעָה גוֹעֶשֶׁת,
רַד זַעַף הַמָּטָר.
יִשְׁפּוֹךְ עוֹלָם לִבּוֹ, עַד תֵּרָאֶה הַקֶּשֶׁת
כִּי טֹהַר.
סונטות נגב
מאתדניאל בן־נחום
סונטות נגב
מאתדניאל בן־נחום
מגור בדלת
מאתדניאל בן־נחום
בשביל הזה
מאתדניאל בן־נחום
דברים בשם אומרם
מאתדניאל בן־נחום
דברים בשם אומרם
מאתדניאל בן־נחום
דברים בשם אומרם
מאתדניאל בן־נחום
תהילות
מאתדניאל בן־נחום
נְאוּם הַמַּצְפֵּן
מאתדניאל בן־נחום
אָכֵן לֹא קֹרַצְתִּי מֵחֹמֶר מְיֻחָד,
מִגִּידֵי זָהָב וְצַנְתְּרוֹת הַכֶּסֶף.
בֶּצֶר זְעוּם־מַרְאֶה, חָטוּט וּמְצֻלָּק
בִּמְעֵי הַטֶּרֶשׁ, זוֹ חֶלְקַת הַתַּלְאוּבוֹת,
מָכְאֶבֶת בַּאֲבָנִים נֶחְפּוֹת בַּחֲלוּדָה
אֲדַמְדַּמָּה־צְהֻבָּה, כְּבִמְאֵרַת עוֹלָם –
הַצּוּר מֶנּוּ נֻקַּרְתִּי.
אַךְ לָמָּה זֶה סְמַרְמֹרֶת אֵין־מַרְגּוֹעַ
מְפַרְפֶּרֶת קְרָבַי,
מַה סְלִידַת הַכֹּסֶף לֹא תָפוּג בִּי
אֶל כָּל אֲשֶׁר כָּמוֹנִי
לֻקַּח אֵי־פַּעַם מִן הַטֶּרֶשׁ הַכָּבֵד
אוֹ רוֹדֵם עוֹדֶנּוּ בְּמַעֲמַקָּיו,
וְכָמוֹנִי תַּחַת מַהֲלֻמּוֹת גּוֹרָל
יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ, לֹא יִשָּׁחֵק
כִּי יִתְחַסֵּם כִּפְלַיִם?
וּמֵאַיִן בִּי הַכֹּחַ הֶעָצוּם
שִׁבְעִים וְשֶׁבַע מִגּוּפִי וְכָל כֻּלִּי,
לֹא יִתְּנֵנִי לְרַחֵף לְרוּחַ יוֹם
יְמִינָה, שְׂמֹאלָה, שׁוּב יְמִינָה –
כְּשַׁבְשֶׁבֶת עַל הַגָּג?
כְּחֵץ מֵאַשְׁפָּתוֹ אֲנִי
דָרוּךְ עַל יֶתֶר
בְּכִוּוּן אֶחָד וּמְסֻיָּם,
לְמַטָּרָה אַחַת בִּמְלוֹא תֵבֵל כֻּלָּהּ –
הִיא נְקֻדַּת הַגְּאוּלָה.
לָאֱמֶת שֶׁבִּי אֲנִי כִּנּוֹר וָעֶבֶד.
נְאֻם מְחוֹג הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת.
תְּהִלַּת הַקַּבַּרְנִיט
מאתדניאל בן־נחום
לַקַּבַּרְנִיט תּוֹפֵשׂ הַהֶגֶה
שִׁיר הַלֵּל,
לַמְנַוֵּט סְפִינָתוֹ בִּרְשׁוּת שׁוּנִיּוֹת שֶׁבַּיָּם.
שָׁתוּ עָלֶיהָ כֵּפִים, זוֹקְרֵי קוֹמָתָם בָּאֹפֶל
עַל פְּנֵי מַיִם רַבִּים,
גַּלֵּי אַכְטִיס סָבִיב יִתְחָרְשׁוּ יָשֹׁקּוּ,
יְרֵכֶיהָ יָלֹקוּ,
בַּחֲלָקוֹת יְפַתּוּהָ.
שְׁבִיל כֶּסֶף עַד הַרְחֵק יַצִּיעַ לָהּ יָרֵחַ,
צְעִיפֵי בּוּץ יִפְרֹש לָהּ,
בִּמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת יְיַשְּׁנֶנָּה.
וּלְמַטָּן בַּמְּצוּלוֹת מְדֻבְלְלֵי רַעֲמַת־אַצּוֹת
שַׁחֲצֵי סֶלַע יְגַחֲכוּ לִקְרָאתָהּ,
בַּדְּמָמָה הָרָעָה יֶאֶרְבוּ עַד גִּשְׁתָּה
לִנְעֹץ שִׁנָּם קֵהָה בְּצַלְעוֹתֶיהָ,
וּלְגָרְרָה אַט־אַט הַתְּהוֹמָה.
וְכִסּוּ הַמַּיִם עַל הַטְּרֵפָה וּמָחוּ פִּיהֶם,
וְהֶעֱמִיק לְחָשָׁיו לֵיל קֶדֶם כִּי סָפָה
עוֹד סוֹד רֶצַח אֶחָד עַל אֶלֶף אַגָּדוֹתָיו.
וּבְלֵב מְזִמַּת הַשְּׁמֵד חוֹתֶרֶת הַסְּפִינָה, חוֹרֶשֶׁת
בִּדְכִי הַיָּם הַהוֹמֶה.
חֲצוֹת. עַל הַסִּפּוּן נוֹתַר רַק הַמְּשׁוֹרֵר,
קוֹדְחוֹת עֵינָיו מַעֲטֵה הָאֳפָקִים,
תּוֹהוֹת עַל שִׂרְטוּטֵי חַדּוּדֵי צוּקִים,
עַל שְׁבָלֵי הַכֶּסֶף שֶׁלַּשִּׂרְטוֹנוֹת.
הַכּוֹכָבִים, גְּבִיעֵי זָהָב בְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג,
נִכְפָּלִים, מוּנָדִים בַּמְּצוּלָה.
קִרְעֵי עָנָן הֵעִיבוּ הַיָּרֵחַ,
שְׁטִיחֵי כַּסְפּוֹ הוּעָמוּ.
רַק רֶגַע תַּעַבְרֶנּוּ תְחוּשַׁת הַסַּכָּנָה
כִּצְמַרְמֹרֶת בְּחוּט הַשִּׁדְרָה וּכְרַחַשׁ נְמָלִים
בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם קָרוֹת.
הַיֶּלֶד בָּעַרְסָל בְּתָא הַנּוֹסְעִים הַדָּחוּס
אָז יָחוּשׁ בִּשְׁנָתוֹ אֵיךְ נָטְתָה הַסְּפִינָה עַל יְרֵכָהּ,
וְהִיא סוֹבֶבֶת־הוֹלֶכֶת כִּמְגַשֶּׁשֶׁת בַּנְּבָכִים
תִּזַּח עֲצוּמָה בְּמוֹ אֹפֶל.
זֶה תָפַשׂ הַקַּבַּרְנִיט עַל הַמִּצְפֶּה גַלְגַּל הַהֶגֶה
בְּכַף יַד נִקְשָׁה, צְפוּדָה וַחֲמִימָה.
יָפֹזוּ הַשְּׁרִירִים עַל זְרוֹעוֹ הַמְגֻיֶּדֶת,
לְמוּדַת־סְעָרוֹת וּמְקֻעְקַעַת עֳגָנִים,
בְּרַק עֶשֶׁת הָעַיִן בִּבְרַק הַמַּיִם הַקַּר יְתַחֲרֶה,
חֲרֹק הַשַּׁרְשֶׁרֶת בִּפְאַת הַסִּפּוּן –
בִּמְחִי הַקָּבָל לַגַּלִּים.
כֹּה יְמַלֵּט הַסְּפִינָה, עַל אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף
וְכָל הַכְּבוּדָה הָרַבָּה,
מִמּוֹקְשֵׁי הַשּׁוּנִיּוֹת מִימִינָהּ וּמִשְּׂמֹאלָהּ
אֶל מֶרְחַבְיַת הַיָּם הַפָּתוּחַ.
תְּהִלַּת הַקִּבּוּץ
מאתדניאל בן־נחום
תְּהִלַּת הַקִּבּוּץ
מאתדניאל בן־נחום
הַקְדָּשָׁה
מאתדניאל בן־נחום
אֵיךְ אָשִׁיר לְךָ וְאַתָּה מַקִּיפֵנִי כַּרְכּוּם,
שָׁפַכְתָּ עָלַי דָיֵק,
כְּחֹם הַיּוֹם הַצַּח וְרוֹטֵט עַל הָעֵמֶק
בְּצָהֳרֵי קַיִץ.
וְאֶשְׁךָ נִשְּׁקָה בְּעַצְמוֹתַי לְאֵין־מַרְפֵּא,
נָגְעָה רִצְפָּתְךָ בִּשְׂפָתַי,
אָז נָשִׁיתִי שִׁיר.
בְּרַהֲטֵי הַדָּמִים כִּי תִגְאֶה זִמְרָתְךָ
הִיא בּוֹרֶצֶת בְּאוֹן
לְסַבֵּל הָעֵצִים וּלְהַשְׂגוֹת הַתִּלְתָּן,
בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְהַרְנִין צֶחְיוֹנָם
שֶׁל רֶגֶב מְרֻפָּט, קָזוֹזוֹת שְׁרוּבוֹת –
דַּל עֵטִי אֵיךְ תַּעֲבֹרָה?
מָלֵאתִי מִמְּךָ
וְעַל כֵּן אֶדֹּם.
מוּל רִנַּת רַבִּים
מאתדניאל בן־נחום
אוּלָם עַתָּה רִנַּת רַבִּים שָׁמַעְתִּי,
כְּעַל שִׁמְשׁוֹן בְּסֶלַע עֵיטָם
עָלֶיךָ יִתְחֲרָשׁוּ:
אֵיךְ יָסוּר כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ אֵינֶנָּהּ…
וּקְרִיצוֹת עֵינֵי עֲרוּמִים וּצְחוֹק חֲנֵפִים סָבִיב:
נִטְמֵאתָ, הָיִיתָ כָּמוֹנוּ!
רֵד עִמָּנוּ הַלֶּחִי, נֶאֱסָרְךָ, נַסְגִּירְךָ לַפְּלִשְׁתִּים,
וְכִלִּינוּ בְּמִשְׁתֵּה עַלִּיזִים בִּנְאוּמֵי עָתָק הֶחָזוֹן,
מַשָּׂא לִבְבוֹת אֱמוּנִים,
זַג גַּעְגּוּעַי דוֹרוֹת אֲשֶׁר שְׁלָחוּךְ
נִתֵּן בַּיַּיִן
וְנַפֵּץ הַגְּבִיעִים אָרְצָה.
וְאָכַלְנוּ בְּשַׂר הָעָם מֵעַל עַצְמוֹתָיו
טֶרֶם קָרַם עוֹר מִלְּמַעְלָה,
וְאַחַר לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת –
כְּמִקֹּדֶם.
וְשׁוֹאָה לֹא תָבוֹא! וְאִם תָּבוֹא
עָדֵינוּ לֹא תַגִּיעַ…
וּבְיוֹם־אֵין־חֵפֶץ מוּל רִנַּת רַבִּים
שְׁאֵרִית אוֹנִים חָגַרְנוּ,
שְׁרִירִים מְרַפִּים וְחֻלִיוֹת מִתְפַּקְּקוֹת
מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ וּנְטוֹת שֶׁכֶם
בְּרִתְמַת הֶעָמָל הַכְּבֵדָה
הַיְשֵׁר בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ.
עַתָּה לֹא עֵת הַחֲרֵשׁ הִיא,
עַל כֵּן יֹאמַר אִישׁ לְאָחִיו:
הַקִּבּוּץ – חֲזָק!
הַדְרָן עַלָּךְ, הַקִּבּוּץ!
הַדְרָן לְיוֹמְךָ
מאתדניאל בן־נחום
הַדְרָן לְיוֹמְךָ, הַקִּבּוּץ, לְיוֹמְךָ הַמֻּמָּשׁ וְהַחַי,
לְיוֹם הַחֻלִּין הָאָפֹר
כְּחֻלְצַת עֲבוֹדָה סְפוּגַת יֶזַע,
הַנֵּעוֹר בְּעוֹד חֹשֶׁךְ בַּחוּץ עִם הִבְהוּב כּוֹכָבִים טֶרֶם כְּבוֹת
עִם טִרְטוּר רָם שֶׁל טְרַקְטוֹר, מְכוֹנִית מַשְׁכִּימָה בַּמּוּסָךְ,
קִשְׁקוּשׁ כַּד בָּרֶפֶת, שַׁעַט צֹאן בֶּאָבָק,
צִפְצוּף הַדְּרוֹרִים בַּפֹּארוֹת,
צְלִיל רוֹנֵן לִמְטִיל הַמַּתֶּכֶת.
מִתְפַּקֵּחַ מֵחֲלוֹם מַחְשַׁכִּים בְּיַד רוּחַ שַׁחְרִית הַנּוֹשְׂאָה
גַּלֵּי חֹם חֲלִיפוֹת עִם רֵיחוֹת עִשְׂבֵי בָּר וְנִיחוֹחַ שֶׁל שַׁחַת,
בֹּשֶׂם פַּרְדֵּס שְׁכוּר פְּרִיחָה, רֵיחַ לַח מְדַגְדֵּג נְחִירַיִם
נִשָּׂא מֵעָמְקֵי מַמְגּוּרָה, סִרְחוֹן נֵפְט וְהֶבְלוֹ שֶׁל הַזֶּבֶל.
יוֹם אָז יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ בְּרַגְלַיִם אָצוֹת־נֶחְפָּזוֹת,
קַלּוֹת־טוֹפְפוֹת, יְגֵעוֹת וְעַזּוֹת, נִמְרָצוֹת הַמִּצְעָד,
מְסֻנְדָּלוֹת וִיחֵפוֹת, מוּגָפוֹת, מְסֻמְּרוֹת נַעֲלַיִם.
כָּךְ יוֹצֵא אָז יוֹמְךָ, הַקִּבּוּץ, לַדֶּרֶךְ – בָּרֶכֶב, בָּרֶגֶל,
לְכַר שְׁטוּף אַסְפֶּסֶת, מַטַּע הַבַּנָנוֹת חוֹלֵם בְּצֵל חַיִץ,
מִקְשָׁה מַאֲרִיכָה בִּתְלָמִים וּבְרֵכָה מְנַצְנֶצֶת בַּסּוּף,
כֶּרֶם מְצַפֶּה לַחַמָּה וְלוּל הַמַּכְרִיז בַּרְקָאִי,
שְׂדוֹת קָמָה רְחוֹקִים וּפִנּוֹת כֹּה קְרוֹבוֹת
בֶּחָצֵר וְסַדְנָה, בַּמִּטְבָּח וּבְטִפּוּל –
עִם חִיּוּךְ יְלָדִים לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ.
כְּמֵרוֹץ הַדָּמִים וּכִלְשַׁד הָאִילָן
מְקַלֵּחַ אוֹרְךָ בְּכֻלָּם, בְּכֻלָּן.
הוֹ, אַתָּה הַמְנַצֵּחַ עַל כָּל הַכֵּלִים,
הָעוֹבֵר עַל פְּנֵי כָּל סֻלַּמֵּי הַקּוֹלוֹת
בְּסֻמְפּוֹנְיָה מַאְדֶרֶת הַזֶּמֶר!
וְהֵדָהּ מְהַלֵּךְ. כְּבַת קוֹל מְנַהֶמֶת
מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ: הֲתָבוֹאוּ?
מִצָּפוֹן בַּעֲרָפֶל עַד לִשְׁרַב הַדָּרוֹם,
מִכְּרַכִּים בּוֹקְעִים עָב עַד כּוּכִים שֶׁבַּ“מֶלַה”,
בִּקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמֶּרְחָב שֶׁל הַפַּמְפָּה
מֵעֵבֶר לְקַו הַמַּשְׁוֶה מְנַסֶּרֶת.
אַתָּה הַיָּתֵד
מאתדניאל בן־נחום
אַתָּה הַיָּתֵד אֲשֶׁר לֹא תִזַּח,
הַמַּחְרֵשָׁה לֹא תָשׁוּב אָחוֹר
מִשְּׂדֵה הַקִּמּוֹשׁ, הַדַּרְדַּר, הַמַּלּוּחַ,
לֹא תִסּוֹג מִטְּרֵשָׁה הַמָּכְאֶבֶת בָּאֶבֶן,
מֵחֶלְקַת הַבָּתָה, הַחִוְרָה חִוְרוֹן מָוֶת,
מִבִּתְרֵי נַחַל עַז, מַחְפַּר זֶרֶם פָּרוּעַ,
מִמַּטַּח הַתּוֹתָח בְּיוֹם מַסָּה, וּלְמָחֳרָת –
מֵרִפְיוֹן לֵב־קָטָן, מֵרוּם־עַיִן, שְׂפַת־יֶתֶר
וְאָזְלַת־יָדַיִם.
וַתְּהִי
מאתדניאל בן־נחום
מִשִּׂפְתֵי עוֹלָלִים, מִמִּלְמוּל תִּינוֹקוֹת
בְּכִילוֹת־עֲרִיסוֹת מְפָרְשׂוֹת בַּחֲלוֹם
לְעָתִיד לֹא הָגוּי בְּלֵילוֹת לְבָנָה,
מִמִּשְׂחַק טַף בַּחוֹל וְשִׁגְיוֹן נְעוּרִים,
מִבְּרַק עֵין עֲלָמוֹת וְאִבְחַת עֲלָמִים –
יִסַּדְתָּ עֹז!
מִיַּשְׁרוּת אֲנָשִׁים וּמִדַּעַת מְבִינִים,
מֵרַחְמַי אִמָּהוֹת, מְסִירוּת־מוֹרָשָׁה,
מִגְּבוּרַת עַם עוֹמֵד עַל נַפְשׁוֹ, עַל חַיָּיו,
מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּצְחוֹקוֹ לֹא נָמַר,
מֵעֱנוּת מְדֻכִּים וְתִקְוַת נוֹאָשִׁים –
עָלִיתָ וַתְּהִי!
בֵּיתִי
מאתדניאל בן־נחום
לבית זרע
בֵּיתִי, נְוֵה־שַׁלְוָה הַסּוֹבֵל אֶת הַסַּעַר!
שׁוֹקֵט אֶל שְׂדוֹתֶיךָ, בְּלֵב־אֶרֶץ נָטוּעַ
כָּעֵץ עַל שָׁרְשׁוֹ, כַּגִּבְעָה בִּמְכוֹנָה,
כִּנְשִׁימָה עֲמֻקָּה לַבִּקְעָה הָרוֹגַעַת.
פְּתוּחִים שְׁעָרֶיךָ לַבָּא, עֲיֵף־לַהַט,
כְּתֹם אֳרָחוֹת – תַּחֲנָה אַחְרוֹנָה.
וְזָר לֹא יֵדַע אֵיכָה נוֹעַ תָּנוּעַ.
שָׁלוֹם בְּחֵילְךָ וּדְמָמָה עַל הַסָּף,
בַּשְּׂדֵרָה מוּל הַגָּן וּבַשְּׁבִיל אֶל הָאָחוּ
חַי עוֹד שִׁיר מִנִּי אָז, מִנְּעוּרִים שֶׁנִּשְׁכָּחוּ,
רֹן צִפּוֹר מִתְעָרֵב בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַטָּף.
כִּבְרֶשֶׁת חַשְׁמַל, חוּטֵי מֶתַח גָּבֹהַּ,
מִי יָחוּשׁ אֵיךְ זוֹרֵם אִי־מַרְגּוֹעַ?
יִרְאֲךָ בִּדְמוּתְךָ עֲלוּמָה וְאַחֶרֶת?
מְיֻגָּע, דְּלוּק כְּמִיהָה וּמַבְלִיג יְגוֹנוֹת
לַיְלָה לַיְלָה קַשּׁוּב וְנִצָּב עַל בְּהוֹנוֹת,
בֹּקֶר בֹּקֶר נִכְסָף אֶל הַשַּׁחַר, תִּצְפֹּר
עֵת כָּבִים כּוֹכָבִים בַּעֲלָטָה טֶרֶם אוֹר –
אֶל הָאֹפֶק יֶחְוַר בִּזְרִיחָה מִתְבַּהֶרֶת.
יוֹם אֶחָד
מאתדניאל בן־נחום
אֵיךְ אֲתַנֶּה תֹקֶף גְּדוּלַת הַיּוֹם,
חַם כַּכִּבְשָׁן הַמְלֻבָּן וְרָם כְּכִבְרַת אֶרֶץ
אֲשֶׁר רָקִיעַ נוֹשֵׁק שׁוּלֶיהָ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,
וְהִיא לוֹ תַּקְטִיר קְטֹרֶת אַהֲבָה מִכָּל רֶגֶב,
מֵהֶבֶל פִּיּוֹת עֵצֶיהָ, כּוֹנְסִים צִלְלֵיהֶם תַּחְתָּם
לְסַתְּרָם מִשְּׁרַב צָהֳרָיִם.
וְיָפֶה זֶה הַיּוֹם וְלוֹהֵט מִכָּל שִׁירֵי חֵשֶׁק וָזֶמֶר,
מוֹחֵץ מִשִּׁפְעַת קַלְגַּסִּים וְהוֹמֵם מִתְּרוּעוֹת נִצָּחוֹן.
סְחַרְחֹרֶת זִיו־נֶאוֹן מַעֲנִיקָה שְׁמֵי כְּרָךְ
וּמַכְהָה גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת –
תִּהְיֶה כְּאוּד עָשֵׁן בִּמְדוּרָה עֲזוּבָה
מוּל גְּבוּרַת זַעֲמָהּ שֶׁל חַמָּה כּוֹבֶשֶׁת,
מְלַבָּה הַלִּבְלוּב מִתְלַעֲלֵעַ מֵרֵיחַ שֶׁל מַיִם וָיֶזַע.
עַזָּה דִמְמַת הַפְּרִיחָה הַבּוֹקַעַת כְּשִׁיר מִגְּרוֹן גֶּזַע
מִלֵּיל הַחֻרְבָּן,
מֵאֵימַת הַמַּשְׁחִית
וְחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.
לַבֵּן וְלַבַּת
מאתדניאל בן־נחום
וְכִי יִשְׁאֲלוּךָ הַבֵּן וְהַבַּת:
מִי הַקִּבּוּץ וְנַעַבְדֶנּוּ?
אֲנִי וְאַתָּה הוּא, אִמֵּךְ וְגַם אַתְּ –
וְרַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
בְּמַעֲלֵה חַתְחַתִּים הַמְפַרְזֵל פְּעָמֵינוּ,
בְּרוּחַ סוֹעָה הַמְבַדְּרָה בְּגָדֵינוּ
וּבְרֶטֶט הַדֶּגֶל – הוּא חָג מֵעָלֵינוּ,
פּוֹסֵעַ אִתָּנוּ וּבָנוּ.
חִשּׁוּק שֶׁל רֵעוּת הוּא, טַבַּעַת מוֹפֵת –
מוֹפֵת לְשִׁוְיוֹן וְעָמָל מְלַכֵּד,
כַּשִּׁיר וּכַכֹּרַח, כַּכּוּר הַלּוֹהֵט –
הַמְחַשֶּׁקֶת כֻּלָּנוּ.
הוּא אוֹר הַשָּׁלוֹם וְהוּא אֹפֶל הַמֶּרִי
מְסַלֵּעַ עָרְפֵּנוּ לָלֶכֶת בַּקֶּרִי.
הַזֶּרַע טוֹמֵן עֵץ־חַיִּים בּוֹ וָפֶרִי
(אֲשֶׁר אוּלַי לֹא אָנוּ
נַאַסְפֶנּוּ
אַךְ מֶנּוּ טָעַמְנוּ הַטַּעַם!)
כִּבְקֶצֶב צַעֲדֵנוּ הָעַז
כִּבְהֵד הִלּוּכוֹ שֶׁל הָרַעַם,
הַיּוֹם בּוֹ נֶחְרַז
עִם מָחָר
וְאֶתְמוֹל וְאֵי־אָז
עִם יוֹם פְּדוּת מְזֹהָר,
הַמְדַמְדֵּם בִּלְבָבוֹ,
שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא
אֵי־פַעַם!
מַחְשֶׁבֶת הַקִּבּוּץ
מאתדניאל בן־נחום
מַחְשַׁבְתְּךָ, הַקִּבּוּץ,
הָגוּת בּוֹדֵד בְּאָהֳלוֹ תֹאמַר: לֹא בִּי הִיא,
מְגִלּוֹת הַסּוֹפֵר וּמְגֵרוֹת הַחוֹקֵר
לֹא יְכִילוּהָ.
חֶשְׁבּוֹנוֹת מַצְבִּיאִים הַחוֹלְשִׁים עַל גּוֹיִים
לֹא יַעַרְכוּ בָּהּ.
טוֹבַת סֵבֶר, מַמְתִּיקַת שִׂיחַ
בְּשֶׁבֶת רֵעִים יַחְדָּו,
וּכְסַכִּין בְּיֶרֶךְ חֲבֶרְתָּהּ
בְּמִלְחֶמֶת תּוֹרָה מִתִחַדֶּדֶת.
חֲשׂוּפָה לְאוֹר יוֹם וּלִבְרַק סַכָּנוֹתָיו
בִּיוֵן סַגְרִירוֹ בּוֹסֶסֶת,
בִּצְבָא חֲלִיפוֹתָיו, בְּעֹצֶם עֲלִילוֹתָיו
וּבְכָל מְלַאכְתּוֹ עוֹמֶסֶת,
הֲלֹא הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרַבִּים,
לֹא־טְמוּנָה בִּנְדָן,
בְּהַלְמוּת יָמִים תְּרֻקַּע
עַל סְדָנוֹ שֶׁל הַזְּמָן,
גְּלוּיָה וּנְכוֹנָה לַמַּכָּה.
עֵרָה בִּשְׁעוֹת גּוֹרָל חוֹתְכוֹת הַהַכְרָעָה
וּמְצַפָּה בַּסֵּתֶר לַדְּמָמָה הַדַּקָּה
שֶׁלְּרֶגַע הַהַשְׁרָאָה,
הַחַי בַּבָּא וּבָזֶה.
כְּלַהַב הַפְּתִילָה שֶׁלֹּא יֶחְסַר שַׁמְנָהּ,
עַד תֹּם לוֹ נֶאֱמָנָה –
נִצְמֶדֶת לַמַּעֲשֶׂה
הַמְחוֹלֵל אֶרֶץ
וּמְקוֹמֵם עָם –
לְיַשֵּׁר דַּרְכֵי אִישׁ
וּפְנֵי תֵבֵל לִשַׁדֵּד
עַד תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנָן
בִּתְבוּנוֹת יָד
וּבְאֹמֶן לֵב
בְּתוֹעֲפוֹת דַּעַת
וּבְתַעֲצוּמוֹת שֵׂכֶל
בְּפֶלֶס הַשִּׁוְיוֹן
וּבַאֲנָךְ הַצֶּדֶק –
כְּמֻפְעֲלוֹת אֳמָנִים
וְדִבְרֵי חֲכָמִים
הָעוֹמְדִים לָעָד.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.