דניאל בן־נחום

פתיחה

בְּמִכְלְאוֹת חֻלִּין הַקְּמוּרוֹת מוּעָקָה

עוֹד רֶטֶט לַנֶּפֶשׁ מְרוּטַת הַגָּף.

כָּאֶשֶׁד בָּאֹפֶל בִּי רָנָה זְעָקָה,

מַבְקִיעַ קַו זֹהַר מֵעֵבֶר לַסָּף.


לֹא נִמְחוּ שָׁמַיִם, לֹא כָּבוּ כּוֹכָבִים,

זֶה הוּגַף הַצֹּהַר וְנֶאֱטַם בִּפְנִים.

פְּרֹץ כָּתְלֵי כִּלְאֶךָ לְמַשַּׁב מֶרְחָבִים–

וְנִגְלוּ עַל רֹאשְׁךָ אָז שְׁמֵי אֱלֹהִים.


עוֹד מֶרְחָב בָּאָרֶץ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,

וּדְרָכִים עוֹד שׁוֹטְפוֹת לַאֲשֶׁר לֹא כָאן.

עוֹד זְרוֹעוֹת מֶרְחַקִּים לְחַבְּקְךָ פְּתוּחוֹת

וְרוּחַ לַשָּׂדוֹת הֲמִיתְךָ יְתַן.


בְּמַעֲבֵי חֳרָשִׁים, בְּנַחֲלֵי עֲרָבָה

חֲרֹז עִקְּבוֹתֶיךָ, רַק סֹב וַהֲלֹךְ

כָּאֵד בְּזִיו בֹּקֶר עַד תֵּרוֹם מַחְשָׁבָה,

וְאֵלֶם הִגָּיוֹן–כַּשֶּׁלֶג לַזֹּךְ.



עֲדוּי שַׁרְשְׁרוֹת גָבִישׁ, נִצְנוּצֵי קֶרַח תְּכֻלִּים,

הוֹזֶה עֵץ תַּפּוּחַ בְּמַעֲרֻמֵּי גִּנָּה.

בְּלִבְנַת שֶׁלֶג תָּמִים עַד גֹּבַהּ הַחֲרוּלִים

שָׁקְעָה גָדֵר דְּחוּיָה עִם צִלָּהּ–תְּקוּפֵי צִנָּה.


מוּגָפִים תְּרִיסֵי בַּיִת, מֻבְרַחַת דַּלְתּוֹ סְתוּמָה

וְיוֹרֵד גַּג הַקַּשׁ עַד עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת.

מֵעַל לַאֲרֻבָּתוֹ לְבָנָה זַכָּה קְסוּמָה

רוֹחֶפֶת כַּעֲנוּדָה עַל שְׁמֵי הַתַּעֲלוּמוֹת.


זֵר פֶּלִיא עוֹטֵר סָבִיב לִמְלֹא קְלַסְתֵּר זְהָבָהּ

וּנְמוֹגִים עָבִים קַלִּים כִּי יִגְּעוּ בִּכְנַף זִיוָהּ.

בְּלַהַט הַקִּפָּאוֹן כֵּן תִּמּוֹג כָּל מַחֲשָׁבָה,

בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַדְמָמָה הַמַּרְהִיבָה.

1932



שׁוֹתְקִים נִבְכֵי יַעַר, צְלוּלִים כְּמֻפְקָרִים

לְאוֹר בֹּקֶר צָעִיר.

קוֹרְנִים בּוֹ כָּל צְלָלָיו וְכָל מַחְבֵא סְתָרִים

עַל גְּנָזָיו בִּזְהַרְהָרִים

יָסֹךְ, יָאִיר.


לַאֲשֶׁר יֵרֶט שְׁבִיל כָּל לִבְנֶה בַּאֲבִיבוֹ

עַל צְחוֹר קוֹמָתוֹ תּוֹהֶה.

כָּל פֶּטֶר עָלֶה רַךְ לוֹאֵט אִוְשַׁת נִיבוֹ

וּבַד אֶל בַּד מַרְהִיבוֹ

בְּאַהַב לוֹהֶה.


כָּל חוֹתַם דֶּשֶׁא עַל אֲדָמָה חוּמָה סָפוּג

שְׂרַף חַיִּים, בֹּשֶׂם חַמָּה.

אֶשְׁתֵּהוּ בְּכַף רַגְלִי וּבָא בִּי וְלֹא יָפוּג

מִבְּשָׂרִי זִיווֹ שָׁפוּךְ

בְּצָהֲלָה תַּמָה.


בַּסְבַךְ בְּזֹךְ מַעֲרֻמָּיו, בַּפְּקָעִים, בַּנִצָנִים

אֶסְתַּבֵּךְ עַד אֵין מוֹצָא.

עַד יִפְצְחוּ יְצוּרֵי הַשְׂרוּטִים בִּרְנָנִים

וִיְצַיְצוּ שִׁיר נֵחָנִים

עִם כָּל בַּעֲלֵי נוֹצָה.


אֶל מַעֲבֵה חֳרָשִׁים מַאֲלִיפֵי רָז וּבְהִירִים,

לַאֲשֶׁר תַּנְחֶה עֵינִי

אַפְלִיגָה עַד אֵעָלֵם בַּעֲצֵי אֵל תְּמִירִים

וְכִי אֲבַקֵשׁ שָׁם אֶת עַצְמִי וְאֶת שִׁירִי–

הֲאֶמְצָאֵנִי?



בְּמַעֲרֵה הַיַּעַר הַשָּׂב יֵשׁ פִּנּוֹת מֻצְנָעוֹת וּשְׁכוּחוֹת.

מְלַפְלְפִים צְלָלִים בַּחַמָה, מְשַׂחֲקִים זַהֲרוּרִים בַּשּׁוּחוֹת,

בִּקְווּצוֹת הַלִּבְנִים בְּנוּעָן, מְחַתְּלִים הַגְזָעִים הַסְּדוּקִים,

מְשַׁטֶּה הָרוּחַ בְּלוּזִים, מְבַדֵּר סוּתֵיהֶם הַיְּרֻקִּים,

חוֹשֵׂף לְמַעְלָה מִטֶּפַח וּמְכַסֶּה תּוֹךְ כְּדֵי לְטִיפָה,

שָׂח לְצַפְצָפָה צְעִירָה, כֻּלָּה רוֹטְטָה, מַכְסִיפָה,

בּוֹשָׁה וְגַם מְאֻשֶׁרֶת.



בְּחֵיק יַעַר בַּעֲבִי הָאַלְנוּסִים מַחְבוֹאִים מְחַפִּים עַל טוּבָם,

אוֹבְדִים בְּחֶרְמֵי צִלְלֵיהֶם, שְׁבוּיִים בְּשִׁפְעַת לִבְלוּבָם.

תַּחַת כַּנְפֵי אֲשׁוּחִים, בִּגְנוּסְיָה קוֹדֶרֶת

נִצָבִים בַּסָךְ לְמִשְׁמֶרֶת,

בֵּין שְׂרָכִים, אַבְרָשִׁים וּרְמָזִים אַפְלוּלִים

שָׁם גָּמְלוּ גַּרְגַּרִים אֲדֻמִּים וּכְחֻלִים

וְכֹהֵן אָשׁוּחַ בַּעֲדִי אִצְטְרֻבָּלִים

מְבָרֵךְ עַל יֵינוֹת וּצְלָלִים.

יער וייסטרישקי 1930


ַ1

מִתַּחַת לְחֶלְקַת אֲגָם

זֶרֶם עַז נוֹבֵעַ.

כָּכָה גָּח מִתְּהוֹם הַדָּם

זֶמֶר מְשַׁגֵּעַ.


רָן סַפִּיר שָׁמַיִם זַךְ

גַּם בְּחַלּוֹן הַכֶּלֶא.

וְכָל מְבוֹא סִמְטָה נִפְתָּח

בּוֹ שְׁבִיל לִקְרַאת הַפֶּלֶא.


שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מֵעָל–

אוֹר כּוֹכָבִים יְפַךְ.

אֲנִי נִגָּשׁ בְּצַעַד קַל

לְאשֶׁר שֶׁנִשְׁכַּח.


עַנְפֵי לִילָךְ פּוֹרְחִים אָכוֹף

וְיִנָתְכוּ צִיצִים.

מִתְּכֹל רָקִיעַ–כֹּה קָרוֹב!

אַתִּיזָה לִי גִצִּים.


כְּיֵין נֶסֶךְ בַּקִּיתוֹן דָּמִי

בְּגוּפִי הֶחָם.

הֵי, הַגִּידוּ, לִקְרַאת מִי

אֶשָׂא בִּי אֶת הַדָּם?

1932













  1. בנגינה הנכונה.  ↩︎

סונטות פריזיות

מאת

דניאל בן־נחום


א: על הסינה

מאת

דניאל בן־נחום


בִּמְצוּלוֹת דְּמָמָה צָפָה תְּכֵלֶת עֶרֶב בָּרָה

תַּחַת דֹּק הַזֶּרֶם וּלְטִיפוֹת חֶלְקַת מַיִם,

בְּרִמְזֵי שְׂחוֹק נְמוֹגִים, מִשְׁתַּפְּכִים בַּעֲצַלְתַּיִם

רַצֵּי גַל נִדָּחִים עִם שַׁבְרִירֵי זְהָרָה.


בֵּין טִירוֹת צוֹנְנוֹת שׁוֹקֵעַ יוֹם שֶׁכָּבָה,

וְהֵדֵי גְוָנִים צוֹלְלִים כְּשִׁירוֹת מִמֶּרְחַקִּים.

נֶחְרָזוֹת גַּמּוֹת צְבָעִים נִמְזָגוֹת בַּגִּנְזַכִּים,

מִטֹּהַר בְּדֹלַח נִגָּר עַד סִתְרֵי סִגְלָה רָוָה.


לֹא רָאָה אִישׁ מִי לָטַשׁ זֶה מִגְלַשׁ עֶשֶׁת שְׁחוֹרָה

בְּלֵב הַסֶּינָה זָרַק אֵשׁ סְחַרְחֹרֶת לַהַט.

קַלַּחַת אֹפֶל בָּחַשׁ, קְלַנֵי דַם בָּהּ שְׁקוּעִים.


מִי חֶלְקַת נַפְשִׁי הֶחֱרִיד מִשַּׁלְוַת עֶרֶב טְהוֹרָה,

בָּהּ הִטִּיל בְּלִיל זִיקוּקִים קְרִיצוֹת עֵינֵי רַעַד

בְּצִוְחַת כְּרָךְ עִם לַיְלָה, לֵיל אוֹר וְתַעֲתּוּעִים.



ב: בלובר

מאת

דניאל בן־נחום

אַפְלוּלִית קַלַּת צַעַד וְכִבְדַת דְּמָמָה בָּאָה,

עַל רֹאשִׁי גָחֲנָה, אִי־נִרְאָה וּמוּחָשָׁה.

בְּעֵינֵי זֶאוּס אִלְּמוֹת הִתְקַדְּרָה הָגוּת קָשָׁה,

עַל גֵּו אַתּוּנָה אוֹר, כְּזֵכֶר רָחוֹק, תָּעָה.


צָנְחוּ צְלָלִים, הִבְהֲבוּ דִמְדּוּמִים כְּבַהֲזָיָה,

הֶחְיוּ שֵׁישׁ הַבָּשָׂר, הֶעֱמִיקוּ חַגְוֵי שְׁרִירִים.

בְּתִמְהוֹן אוֹר אֵי־שָׁמָּה מֶבָּטֵי אֵל מַיְשִׁירִים

לְמֶרְחַק זְבוּל אֵין־סוֹף, מֵעֵבֶר לֶהֲוָיָה.


מַה נֶאֱלַם הֶגֶה בִּי, מַה הֶמְיַת לֵב שָׁכָכָה?

הַחַלּוֹן רָחַק כֹּה, הָרְחוֹבוֹת הוּמַךְ קוֹלָם.

כְּאַגָּדָה שְׁכוּחָה נִשְׁקְפָה הָעִיר מִבַּעַד לַסְּבָכָה.


מֶה אָנִי? חֲלוֹם בֹּקֶר. חַיַּי–צְלִיל נְשִׁיָּה.

רַק מְלֵאָה וְכַבִּירָה הֵרִיעָה הַדּוּמִיָּה

וְאוֹן נְצָחִים רָן רֹן חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

פריז, 1929



נכר

מאת

דניאל בן־נחום


בְּעֹלָם רֵיק בִּכְבוֹת דִּמְדּוּמִים,

עִם הַצְּלָלִים הָעֲמוּמִים

תּוֹעֶה אִישׁ בְּלֵב הַכְּרָךְ,

מְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ כָּךְ.


לַמִּרְצֶפֶת צְעָדִים שָׂחִים:

הַיְנוּ הַךְ לִי כָּל הַדְּרָכִים,

מֵאֲשֶׁר יָצְאוּ שָׁם יָבוֹאוּ–

מִן הַתֹּהוּ אֶל הַבֹּהוּ.


קָרָה דְלוּחָה שְׁחָקִים נוֹטְפִים.

סְמוּרֵי כְּפוֹר זַלְזַלִּים עוֹטְפִים.

הָיְתָה פַּעַם שֶׁמֶשׁ יָפָה–

וְקָפְאָה.


רַק אַדֶּרֶת מְכֻרֶבֶּלֶת

עוֹד עַל שְׁתַּיִם מִתְנַהֶלֶת.

פַּעַם הָיָה, חָלַם אָדָם–

וְנָדַם.

נאנסי, 1929



בבקעת יחזקאל

מאת

דניאל בן־נחום


שְׁבִיל הָעֲקַלָּתוֹן, חַתְחַתֵּי אֶבֶן רָצוּף,

מִתְחַמֵּק כִּנְחַשׁ צוּרִים, כְּגִיד בִּבְשַׂר הָהָר.

כַּחֲלוֹם בְּעִקְבוֹתֵינוּ עֲתַר עֲרָפֶל יָצוּף

וְשַׁאֲגַת אֶשֶׁד עוֹלָה– כְּהֵד מִמֶרְחָק זָר.


בְּתַרְדֵּמַת נֶצַח עֲצוּמֵי גְלָמִים שְׂרוּעִים

וּנְשִׁימָתָם–צִנָּה עֲמֻקָּה עַד בְּלִי דַי.

מְחוּקֵי־פֶּה וָעַיִן קָדְקָדֵי סְלָעִים תְּלוּיִים,

מִתְנַשְׂאִים בִּבְדִידוּתָם מֵעַל לִתְהוֹם הַגַּיְא.


אַךְ גֻלּוֹת מַיִם הוֹלְמוֹת בְּעוֹרְקֵי צוּר נְפוּחִים,

הַגְּלָמִים הַמֻּפְלָּמִים רָן דֹּפֶק פֶּלִיא בָּם.

צְמַרְמֹרֶת רַעֲנָנָה מַרְעִידָה קוֹצִים כְּסוּחִים

וְרוֹטְטִים צִיצֵי אֹדֶם כְּדַם הַלֵּב הֶחָם.


מִי בִּתֵּר הָעַרְפִלִים וְחָשַׂף מַחֲזֵה פְּלָאִים?

הַשֶּׁמֶשׁ סִכְסֵךְ הָרִים בְּמַעֲרְבֹּלֶת אוֹר:

יְשֵׁנֵי־עוֹלָם עוּרוּ, יֵחָלְצוּ עַצְמוֹת סְלָעִים

וְחַיִּים יְזֹרָבוּ בַּצּוּק וּבְנִקְרַת צוּר!

1930



בעב הענן

מאת

דניאל בן־נחום


נֶחְנָקִים יְעָרוֹת בְּבֶטֶן עֲנָנָה,

חֶזְיוֹנוֹת שַׂגִיאִים נִמְחָקִים בָּהָר.

הֲיִדֹּם צַעֲדֵּנוּ בַּאֲפֵל הַסַּכָּנָה?

הֲיִשְׁכַּח שַׁאֲגָתוֹ הָאֶשֶׁד הַשָּׁר?


כִּי יָלִיט עֲרָפֶל אֳפָרִים, מֶרְחַקִּים,

הֲנֵדַע, יֵשׁ שִׂיאִים הַטּוֹבְלִים בָּאוֹר.

וּפְלָאִים בְּהִירִים בֶּעָנָן מְחַכִּים…

עוֹד יָקוּם הֶחָזוֹן מִדּוֹר אֱלֵי דוֹר.

שטרבסקה פלסו, 12 ספטמבר 1930

בִּדְעֹךְ הַיּוֹם1

הַיּוֹם דָּעַךְ לְאַט, שָׁמַיִם נֶעְכָּרוּ–

גִּגִּית כְּפוּיָה עַל אָרֶץ הַשְּׁכוּחָה לָעַד.

מֵאֶבֶן עַד בָּשָׂר מְזֵי קָרָה סָמָרוּ,

וְעֶצֶב עַז מִכְּפוֹר הַלֵּב לוֹחֵץ בִּצְבַת.


הָהּ, דִּמְדּוּמֵי אֵין־נֹגַהּ בְּרִיק בֵּין הָעַרְבַּיִם

כְּאַדְמוּמִית הַחֹלִי הַמְבַשְּׂרָה רַק רָע!

אוֹרוֹת תּוֹעִים בַּבֹּץ יָבוֹאוּ מֵאַפְסַיִם

בַּאֲפֵל חֶדְרִי הוֹדִיעַ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.


בִּשְׁאוֹן בָּתֵּי מוֹעֵד, בֵּין נֹעַר חַי, צוֹלֵחַ,

כְּהֲמִית הַקּוֹנְכִיָּה מַפְצִיעַ הִי יַתְמוּת.

וּבְמִצְהֲלוֹת הֵידָד אַקְשִׁיבָה: יֵאָנֵחַ

מִישֶׁהוּ כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ נַפְשׁוֹ לָמוּת.

1932



  1. בנגינה הנכונה.  ↩︎

בדעך היום

מאת

דניאל בן־נחום


הַיּוֹם דָּעַךְ לְאַט, שָׁמַיִם נֶעְכָּרוּ–

גִּגִּית כְּפוּיָה עַל אָרֶץ הַשְּׁכוּחָה לָעַד.

מֵאֶבֶן עַד בָּשָׂר מְזֵי קָרָה סָמָרוּ,

וְעֶצֶב עַז מִכְּפוֹר הַלֵּב לוֹחֵץ בִּצְבַת.

הָהּ, דִּמְדּוּמֵי אֵין-נֹגַהּ בְּרִיק בֵּין הָעַרְבַּיִם

כְּאַדְמוּמִית הַחֹלִי הַמְבַשְּׂרָה רַק רָע!

אוֹרוֹת תּוֹעִים בַּבֹּץ יָבוֹאוּ מֵאַפְסַיִם

בַּאֲפֵל חֶדְרִי הוֹדִיעַ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.

בִּשְׁאוֹן בָּתֵּי מוֹעֵד, בֵּין נֹעַר חַי, צוֹלֵחַ,

כְּהֲמִית הַקּוֹנְכִיָּה מַפְצִיעַ הִי יַתְמוּת.

וּבְמִצְהֲלוֹת הֵידָד אַקְשִׁיבָה: יֵאָנֵחַ

מִישֶׁהוּ כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ נַפְשׁוֹ לָמוּת.

1932



מדורה עזובה

מאת

דניאל בן־נחום

1

בְּרוּחַ וָעָב, בְּלֵיל סְתָו מְאֻחָר,

עֵת מַרְתִּית בַּחשֶׁךְ כָּל עֵץ,

מַפְצִיעַ בַּיַּעַר עָשָׁן נֶעְכָּר,

תִּמְרָה מַחְנִיקָה, כַּחֲרוֹן לֵבָב מַר

אָפוּף פַּחְדֵי קֵץ.


בֶּאֱשׁוּן מַחְשַׁכִּים, בֵּין צִלְלֵי זַעֲוָה,

זִיק תּוֹסֵס וְלוֹחֵשׁ.

יוֹדַעַת גַּחֶלֶת לִנְצֹר לֶהָבָה.

עָמֹק בְּרִמְצָהּ מְדוּרָה עֲזוּבָה

מְשַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ.




  1. בנגינה הנכונה.  ↩︎

במדרון הר

מאת

דניאל בן־נחום

בְּמִדְרוֹן הָר עַד הַרְחֵק נִשָּׂא אֲבַק זְהָרָה,

הַבֹּקֶר בּוֹחֵשׁ זִיווֹ בְּאֹדֶם הַשַּׁלֶּכֶת.

לַעֲיֵפָה תִּרְבַּץ אֶרֶץ, כֹּה לֵאָה וּמְאֻשָּׁרָה.

וְטוֹב כִּי אֵשֵׁב פֹּה, כִּי אֵין לְאָן לָלֶכֶת.


בְּרִדְתִּי לְאַט לִי. אַל יָרַט לִי מִשְׁעוֹלִי.

מְתוּחִים קוּרֵי תִּשְׁרִי וְשׁוֹזְרִים חֲלוֹם זָהָב.

עוֹד רִשְׁתּוֹת קַיִץ חוֹלֵף מִימִינִי וּמִשְׂמֹאלִי,

מְלַפְּפוֹת מַבָּט לַח כְּזֵכֶר מַה שֶׁאָהַב.


מְחַיְּכִים מְפֻיָּסִים וְצוֹנְחִים אַרְצָה עָלִים,

וְהוֹזֶה אִילָן חָשׂוּף כִּי שָׁב לִשְׁנוֹת עֲלוּמִים.

הִתְפָּרְקִי גַּם אַתְּ, נַפְשִׁי, מַשָּׂא יָמִים בָּלִים,

וְנָחוּ פֹּה לְרַגְלַי, כְּגַלֵּי טְרָפִים כְּתֻמִּים.


מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • אמיר ברטוב
  • עדנה הדר
  • צחה וקנין-כרמל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!