מני אז
מאתדניאל בן־נחום
יערית
מאתדניאל בן־נחום
סונטות פריזיות
מאתדניאל בן־נחום
סונטות פריזיות
מאתדניאל בן־נחום
מגור בדלת מדפק
מאתדניאל בן־נחום
בשעריך פראג
מאתדניאל בן־נחום
בשעריך פראג
מאתדניאל בן־נחום
בשביל הזה
מאתדניאל בן־נחום
דברים בשם אומרם
מאתדניאל בן־נחום
דברים בשם אומרם
מאתדניאל בן־נחום
אור העולם באישוני
מאתדניאל בן־נחום
סונטות נגב
מאתדניאל בן־נחום
סונטות נגב
מאתדניאל בן־נחום
אתם הדברים הנפלאים
מאתדניאל בן־נחום
בזה ובבא
מאתדניאל בן־נחום
תהלות
מאתדניאל בן־נחום
תהלות
מאתדניאל בן־נחום
הדרן לקבוץ
מאתדניאל בן־נחום
הדרן לקבוץ
מאתדניאל בן־נחום
שיר על עצים
מאתדניאל בן־נחום
עמך ובלעדיך
מאתדניאל בן־נחום
עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ
מאתדניאל בן־נחום
נר לרעיתי שושנה
אֶרֶץ נֵכָר. גַּם חוּצוֹת גַם שָׁמַיִם לַזָּר מִתְנַכְּרִים,
פִּיחַ קִרְיָה קְדוֹרַנִית, נִיד רַכֶּבֶת, קִשְׁקוּשׁ קַַַרְתָּנִים.
זָרִים בַּחַלּוֹן גַם זוּגוֹת עֲדָרִים הַמְטַפְּסִים בֶּהָרִים
אַף חוֹד הַסְּלָעִים הַמַּבְקִיעַ מִגֵּיא הַבָּכָא לַעֲנָנִים.
עִבּוּרוֹ שֶׁל הַכְּפָר. עַל הַשֹּׁקֶת, כַּהֲמוּלַת חַרְדְּלִית,
לְגַלְגַַּל טַחֲנָה יְשָׁנָה שׁוֹפֶכֶת זִרְמָהּ הַנִּסְעָר,
צְחוֹק הַנְּעָרוֹת מִתְרוֹנֵן בִּצְלִילִים שֶׁל לָשׁוֹן מִלְעֵילִית
שֶׁאִם גַּם הֵבַנְתָּ מִלָּה בָּהּ לַחֲנָהּ, לַהֲגָהּ לְךָ זָר.
בַּקַּרְפִּיף הֶחָבוּי בֵּין עֵצִים הַחַמָּה עֲנָנָה מְעִיבָה.
מְסוּבִּים מַעֲגָלִים מִסָבִיב לְיַד הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה.
יַד פּוֹרֶטֶת בְּאוֹן עַל גִיטָרָה, וּרְנָנָה בִּגְאוֹנָהּ, בְּלַהֲבָה
כְּשִׁיר עַל נְהָרוֹת בְּבָבֶל אוֹ אַף כִּתְרוּעוֹת הַלְלוּיָה.
בֵּין כִּתְפֵי בַּחוּרִים חֲסוּנִים, שֶׁהֵעִיפוּ הַנֵּס כִּבְשׂוֹרָה
בַּטוּחוֹת מִתְעַגֶּלֶת כְּתֵפֵךְ, קַשּׁוּבָה וְעוֹמֶסֶת בָּעֹל.
צָדַנִי אָז אוֹר מַבָּטֵךְ עֵת שְׂפָתַיִךְ חִיְכוּ בְּחֻמְרָה,
וּבְלִי לְהַגִּיד אַף מִלָּה כְּבָר אָמְרוּ אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל.
אַהֲבָה מִפְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה? הֵן יִצְחַק הַשּׁוֹמֵעַ עַל כַּךְ.
עוֹד בֵּינֵינוּ דָבָר לֹא נָפַל, הַנָּכְרִית הַקְּרוֹבָה וִיקָרָה,
אַךְ אֵי שָׁם בְּעֹמֶק יֵשֵׁנוּ גוֹרָל כְּבָר נֶחְתַּם וְנֶחְתַּךְ
בְּאֵין זְכוּת עִרְעוּר עַל דִּינוֹ וּשְׁבִיל שֶׁמּוֹלִיךְ חֲזָרָה.
וּכְאִלו הִכַּרְתִי מִכְּבָר חִין פָּנַיִךְ, כָּל תָּג וְכָל תָּו,
וְגַם זֶה הַצְּרָם בְּרַקָתֵךְ, וּבְטֶרֶם קְרָאתִיךְ עוֹד בְּשֵׁם
בְּקַדְמַת שַׁחֲרִי פְּגַשְׁתִּיךְ כְּיֶלֶד חוֹרֵז עִקְבוֹתָיו
בְּצֵאתוֹ לְעוֹלָם מִטָּרֵף מִסֵתֶר כַּנְפֵי אָב וָאֵם.
עַל בִּקְתַת הוֹרָתֵךְ רָעֲשׁוּ צַמָּרוֹת כַּאן בְּיַעַר הַטַטְרָה,
הוּצַק בִּשְׂפָתַיִךְ רַחְשָׁם וְאָפְלָם בְּעֵינַיִךְ יָרוֹן.
כְּיַיִן יָשָׁן בִּי לֹא פָּג עוֹד נִגּוּן סָב, הַמָּרָא דְאַתְרָא
בַּעֲיָרָה נִשְׁכָּחָה, עַל סוּגְיָה עַתִּיקָה, קְשַׁת פִּתְרוֹן.
אַךְ לָמָה וְאֵיךְ זֶה מִבְּעַד לִצְלִילֵי לְשוֹנֵךְ לִי זָרָה
הֵד קְדוּמִים הִתְנַגֵּן מִבְּצִיר אֲבִיעֶזֶר, חֶלְקַת יִזְרְעאֵל?
וְלָמָּה נֵעוֹרוּ בַּלֵב עֵת בַּסֵּתֶר דָּמִי לָךְ קָרָא
נִיבִים עַתִּיקִים כְּ“אֶעֱלֶה בְּתָמָר” וְ“רֹאשֵׁך כַּכַּרְמֶל”?
בְּכָל שֶׁהָיָה בֵּינוֹתֵינוּ יָדַעְנוּ אוֹ חַשְׁנוּ בְּלִי דַעַת
הַיָּד הַטְּמִירָה, הַבּוֹטַחַת, זֶה אֶל זֶה הִצְמִידַתְנוּ לָעַד,
עַל פְּנֵי מְצוּלוֹת בִּעוּתִים אֶת דַּרְכֵּנוּ הֵיְשִׁירָה בְּלִי רַעַד
כְּרוּחַ מַנְחָה הַדּוּגִית הַצּוֹלַחַת מִשְׁבָּר בַּל תֹּאבַד.
וְעַתָּה אַתְּ אֵינֵךְ לְצִדִּי… דּוּמָם אֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַהֶעְדֵר
שֶׁל יֵשׁוּת שֶׁהִיא נֶפֶשׁ חֶלְדִּי, וַדָּאִית כָּאֲוִיר וְכָאוֹר.
וּבְשִׁבְתִּי לְבַדִּי, לְבַדִּי אֶל מוּל אִלְמוּתוֹ שֶׁל הַחֶדֶר,
הֲזֹאת אַתְּ הַמְּצִיצָה בְּגַבִּי, שֶׁהָלַכְתְּ כַּךְ מִבְּלִי לַחֲזֹר?
תְחוּשַׁת הַבָּאוֹת
מאתדניאל בן־נחום
משירי ריינר מאריה רילקה
אֲנִי כְּמוֹ דֶּגֶל אֲפוּף מֶרְחֲקִים
אֲנִי חָשׁ מֵרֹאשׁ הָרוּחוֹת הַבָּאוֹת, אֲנִי חַיָּב לַחְזוֹתָן
בְּעוֹד הַדְּבָרִים לְמַטָה אֵינָם זָזִים,
הַדְּלָתוֹת עֲדַיִן נִסְגָּרוֹת לְאַט וּבְאֵשׁ הָאָח דֻּמִיָה.
וַאֲנִי יוֹדֵעַ כְּבָר הַסְּעָרוֹת, אֲנִי נִרְגָשׁ כַּיָּם,
אֲנִי מִתְרַחֵב וּמִתְקַפֵּל אֶל תּוֹכִי,
אֲנִי מִתְחַבֵּט לְגַמְרֵי לְבַדִּי
בַּסַעַר הַגָּדוֹל.
נֶפֶשׁ
מאתדניאל בן־נחום
לחללי מלחמת הלבנון
הַיוֹם הֶחְשִׁיךְ מְאֹד וְלַיְלָה רַד.
הַקִּבּוּץ כֻּלוֹ עַל בָּתָּיו, גַּנּוֹתָיו
לְחֵיקוֹ הַרָחָב נֶאֱסַף.
אַךְ פַּאֲתֵי מַעֲרָב בּוֹעֲרוֹת עוֹד
כְּגַחֲלֵי מְדוּרָה טֶרֶם כְּבוֹתָהּ
בְּאֵשׁ אֲדֻמָּה. עַל קְלַף שַׁחַק שָׁחוֹר
זֶה כְּתַב מְגִלָּה שֶׁלֹא תְפֻעֲנַח
וְאוּלַי בָּבוּאַת שְׂרֵפָה רְחוֹקָה
וְנֶפֶש לְאֵלֶה
שֶׁלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד,
שֶׁלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד.
שִׁבְעָה חַמְשִׁירִים
מאתדניאל בן־נחום
כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יָמִים בְּמִצְרַיִם
פְּגִישָׁה
בְּכֵפֶל דְּמוּתֵךְ אַתְּ שְׁמוּרָה,
חֲנוּטָה וְחַיָּה שְׁנוֹת אַלְפַּיִם:
אַתְּ מִפְלָט וּמִשְׁעָן בַּצָרָה
וְאַתְּ כּוּר הָעַבְדוּת הַמָּרָה,
אֶרֶץ מִצְרַיִם!
סִפּוּרֵי הַיַלְדוּת דִבְּרוּ אֱמֶת
עַל קִבְרוֹ שֶׁל סֶתִי
סִפּוּרֵי הַיַלְדוּת הָרְחוֹקִים, הַתְּמִימִים,
שֶׁפִּקְפַּקְנוּ בָּהֶם כָּל הָעֵת –
עַל חָכְמַת חַרְטֻמִּים
וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים,
וּרְאוּ – הֵם דִּבְּרוּ אֱמֶת!
בְּאַרְמוֹן הַמַּלְכָּה חַתַפְּשׁוּת
מִי בָּנָה? הַמַלְכָּה? בַּעֲלָהּ? אֲהוּבָהּ?
הֲאִם כָּל זֶה לֹא הַיְנוּ הַךְ?
הֵן עָבְדוּ פֹּה בַּפֶּרֶךְ אַלְפֵי רְבָבָה,
שֶׁחָיוּ וְגָוְעוּ וְיָדְעוּ אַהֲבָה,
וּפָעֳלָם וְסִבְלָם נִשְׁכַּח.
מוּל הַסְפִינְקְס שֶׁל רַעֲמְסֵס
הוֹד שֶׁל גְבוּרָה וְתִפְאֶרֶת הָעַד
לְכַפּוֹת־הָאֲרִי שֶׁל רַעֲמְסֵס.
אַךְ בִּדְמִי הַלִּבּוּב קוֹל כָּאוּב לִי לָאַט:
אַשְׁרֵי זֶה הָאִישׁ מִטִּפְרֵיהֶן נִמְלַט
וַאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ נֵס.
מוּל אַסִטִילַת נִצָחוֹן
הָאַלָּה הַמוּנֶפֶת בְּבוּז וְחֳרִי
עַל שָׁבוּי אַסִיָתִי מַחְשֶׁה…
הִנֵה “אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי”.
הַדָּם מְכַסֶּה אֶת כַּפּוֹת הָאֲרִי.
וַיָקָם עָלָיו מֹשֶׁה.
בֵּין עַמּוּדֵי מִקְדָש בְּכַרְנַךְ
שַׂגִּיאִים־עֲנָקִים עַמּוּדֵי כַּרְנַךְ
בִּדְמִי אַפְלוּלִית וּמִסְתּוֹר.
אֲבָל פַּעַם יָצָא מִמַחְשָׁךְ וּמַחְנָק
שֶׁל מַמְלֶכֶת מֵתִים אָדָם חַי שֶׁזָּרַק
אֶת צִוּוי הַחַיִים: יְהִי אוֹר!
מוּל אַנְדַרְטַת אַכְנַטוֹן
הַשּׂבַע נָסוּךְ עַל פְּנֵי כָּל מֶלֶךְ גֵּא
וְחִיוּךְ שֶׁל עָצְמָה וְשִׁלְטוֹן.
רַק אֶחָד – מַבָּטוֹ מְעֻנֶּה וְנוּגֶה,
וְהַצְּרָב עַל שְׂפָתָיו שֶׁל הוֹזֶה וְהוֹגֶה –
מְשׁוֹרֵר הָאֱמֶת – אַכְנַתוֹן.
אַשְׁמְדַי
מאתדניאל בן־נחום
עֵת יָשַׁב אַשְׁמְדַי
עַל כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה
אֵי מִי חָשׁ בְּוַדַאי
בְּגַחְמוֹת נְאוּמוֹ
כַּמָה סָר טַעֲמוֹ,
מַה נִקְלֶה זַעֲמוֹ –
הַבַּדַאי!
וּבִצְקוֹן מִלּוּלוֹ,
בִּגְאוֹן מִדְבָּרוֹ
וּבְצַחֲקוֹ רְתֵת,
הַלֹא שַׁח מִי לִרְאוֹת
תַּחַת כְּנַף מְעִילוֹ
כְּעִקְבוֹת רַגְלֵי שֵׁד…
בֵּין הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו
בִּמְצִלְתָּיו וּבְתֻפָּיו
כִּי יֶחֱתֶּה אֵשׁ זָרָה,
הֲיֵשׁ מִי הַנִּצָב
מוּל מִזְבֵּחַ נִקְרַע
עַל אֵפֶר הָאָח הַקָרָה.
וּבִגְאוֹת הַתְּשׁוּאוֹת,
בְּחִנְגַת הַתְּרוּעוֹת
מִי יֶחְזֶה כִּמְאֻבָּן
עַל הַקִּיר אֶת הָאוֹת:
רַק עִיֵי מַשּׁוּאוֹת
וּנְהִי הַחֻרְבָּן.
הָאָטָד
מאתדניאל בן־נחום
לֹא דֶּשֶׁן זַיִת שָׂב, כְּסוּף רֹאשׁ
כִּי יִכָּתֵת בְּבֵית הַבַּד,
לֹא זַג עֵנָב וְדַם תִּירוֹשׁ
כִּי תִדָּרֵךְ פּוּרָה בַּגַּת,
לֹא כְּחֹל הַצֶּמֶל, כָּל פַּרְעוֹשׁ
לְמֶתֶק נִיחוֹחָה יִפַּת.
לֹא. טוּב הָאָרֶץ, פְּרִי הַיְקָר
בְּשַׂרְעַפַּי הֲלֹא נֶעְדָר,
כִּי כָּל תִּפְאֶרֶת הָאָטָד
בְּלַהַט פִּגְיוֹנוֹ הֶחָד,
כִּבְאֵשׁ סִרְפָּד בּוֹ תִכָּוֶה
בִּרְכַּת שָׂדֶה וְגַן רָוֶה.
כָּל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, יְרִיבַי וּשְׁלָלִי!
כֻּלְכֶם עוֹד תָּבוֹאוּ לַחְסוֹת בְּצִלִי,
עֵת אֵשׁ קִנְאָתִי עֲטוּרַת הֶעָווֹן
תֹּאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
נַעֲלָהּ שֶׁל סִינְדְרֶלָה
מאתדניאל בן־נחום
סַף בִּקְתָּתֵךְ שׁוֹמְרִים מֵעָל אֳרָנִים קִפְּחֵי צַמֶּרֶת
וּפִרְחֵי הַלְּפוּפִית מִלְמַטָּה כַּחֲלוֹמוֹת שְׁחָקִים.
בַּשְׁבִיל, בֵּין צִלְלֵי שְׂדֵרָה, הַזַּהֲרוּרִים מְשַׂחֲקִים
בִּשְׁלַל עָלִים, שְׁיָר יַעַר עַד, שֶׁהֻפְקַד לָךְ לְמִשְׁמֶרֶת.
וְשׂוֹרֶרֶת בְּחָלָל זֶה אֲוִירָה כָּל כַּךְ אַחֶרֶת
וּמֻמְחָש פֹּה עַד לַחְתּוֹךְ בּוֹ הֵד אִוְשַׁת הַמֶּרְחַקִּים.
חֲסוּמָה דַּלְתָּהּ מֻבְרַחַת בִּפְנֵי כָּל תְּשׁוּאוֹת שְׁוָקִים
וְהֶמְיַת יוֹנָה נִסְעֶרֶת בָּאַפְרִיזָה מְנַסֶּרֶת.
*
פֹּה תֵעוֹרְנָה, עוֹר תִּקְרוֹמְנָה אַגָּדוֹת יַלְדּוּת אָהַבְתָּ.
הַכִּפָּה הָאֲדֻמָה עוֹד רָצָה, סַל נוֹשֵׂאת לְסַבְתָא
וְהַזְאֵב שְׁתֵיהֶן בּוֹלֵעַ. מִי יַצִּיל עוֹלָם מִבֶּלַע?
מִי יַחְיֶה תֵּבֵל נִטְרֶפֶת, אוֹר נוֹפֶיהָ, זִיו שַׁלְהַבְתָּהּ?
בַּת הַמֶלֶךְ הַמְכֻשֶׁפֶת מְצַפָּה לְבוֹא הַפֶּלֶא
וּמֻשְׁלֶכֶת בַּמִרְפֶּסֶת נַעֲלָהּ שֶׁל סִינְדֶרֶלָה.
הַצֶּמֶד
מאתדניאל בן־נחום
מְחֻסְפֶּסֶת גֵו דַּקַּת־בַּד אִזְדָּרֶכֶת
יָפָה בְּכִפָּתָהּ הַמִתְפָּרְשָׂה לָרוּם.
גֶּזַע חֲלַקְלַק לַפִיקוּס הַקָּסוּם
וּבְרַק עַלְוָה פְּרוּצָה, לָרוּחַ מְחַיֶּכֶת.
הִיא רַכַּת לֵבָב. צַמַרְתָּהּ נִמְשֶׁכֶת
לִתְפּוֹס בְּאֶצְבָּעוֹת הוֹזוֹת חֶבְיוֹן חָלוּם.
בְּשֶׁפַע לִבְלוּבָהּ סוֹד שִׂבָרוֹן עָלוּם
מְסַלְסֵל אֶת צְמִיחָתָהּ הַמִשְׁתַּפֶּכֶת.
אַךְ נִלְפָּתִים יַחְדָו בִּכְמִיהָתָם אֶל עָל,
בְּשֶׁלֶב פֹּארוֹת. בַּעֲבוֹר בָּן נֶשֶׁב קַל
הֲדַר עָלָיו תַּחַת עֻלָּהּ כּוֹרֵעַ
כְּמָג נִשְׁכַּח מִמֶנוּ כָּל קֶסֶם נַעְנוּעָיו,
וְהִיא, הָאִזְדָּרֶכֶת, שׁוֹקֶטֶת בִּזְרוֹעָיו
כְּמוֹ אֵיתָנוּתָן הוּצְקָה בְּכָל בַּדֶּיהָ.
-
מקרה נדיר בטבע נתגלה בבית זרע: גרעין של אזדרכת נקלט בגזע פיקוס והצמיח בתוכו עץ ענף הצמוד לאכסנאי. ↩
[אַתָּה, עוֹלָמִי, הֲעוֹדְךָ נִפְתָּח]
מאתדניאל בן־נחום
לְזִכְרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֵוִינְסוֹן
אַתָּה, עוֹלָמִי, הֲעוֹדְךָ נִפְתָּח
לְאִתּוּת כּוֹכָבִים רְחוֹקִים,
לְלַחַשׁ דְּשָׁאִים,
לִנְשִׁיבַת הָרוּחוֹת,
לְצִוְחַת צִפּוֹר לֵיל,
לְשַׁוְעַת אָדָם,
לְשַׁעֲטַת לֵב בּוֹדֵד
לְאֵי־שָׁם.
*
אֵיךְ נֶאֱטַם לְלֹא הֵד וְזִיק אוֹר
כְּעִיר נְצוּרָה בְּחֶשְׁכַּת הַמָּגוֹר?
אֵיכָה הֻסְגַר לַהֲמוֹן עוֹלַם שָׁוְא
טְרוּף עִוְעִים וְאַכְזָב,
לְהֹלֶם תֻּפֵּי הַטַּמְטָּם –
בְּבוּעַת לְהָדָם,
בְּלִי כּוֹכָב, בְּלִי אָדָם?
תַּם.
יוֹנַת אֵלֶם
מאתדניאל בן־נחום
לזכרה של ל.כ.ג.
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים מַסָעֶיהָ
אַךְ גַם אִם תַּרְחִיק נְדוֹד
תָּמִיד קְרוֹבָה הִיא מְאֹד
אֶל קִנָּהּ הָרוֹגֵעַ.
אֲמוּצַת גַף, זַכַּת עַיִן
וּמְסוֹעֶרֶת נוֹצָה
אֶת דַרְכָּהּ בַּסוּפָה תִּמְצָא
לֹא נוֹדַע אֵיךְ וּמֵאַיִן.
עַל גוֹזָלֶיהָ תָּעִיר,
בִּכְנָפָהּ תְּטַפֵּחַ;
מֵאֵשׁ תּוּקַד עַל מִזְבֵּחַ
זִיק שַׁלְהֶבֶת טָמִיר.
רֶטֶט גֵוָּהּ – אֵלֶם תְּהוֹם.
נִיעַ שְׂפָתֶיהָ בְּלִי קוֹל
בְּנִבְכֵי יֵשׁוּתִי יִצְלֹל
בְּלַחְשִׁי: יֹאבַד יוֹם…
שִׁיר עֶרֶשׂ צְפוֹנִי
מאתדניאל בן־נחום
בעקבות שיר עם יהודי
חוֹלְנָה חוֹלְנָה, סוּפוֹת זַעַם,
שַׁעֲתְכֶן עַכְשָׁו –
זֶה שִׁיר עֶרֶשׂ שָׁרוּ פַּעַם
בְּאָזְנֵי הַטָּף.
וּבָאֲרֻבָּה הֵילִילוּ
בְּדְחִי מְחוֹלָם
כָּל רוּחוֹת הַשְּׁאוֹל כְּאִלוּ
כְּבָר יָרְשׁוּ עוֹלָם.
הוֹלוּ, הוֹלוּ, רוּחוֹת פֶּרֶא,
שַׁעֲתְכֶן עַכְשָׁו.
אַךְ עָמוֹק טָמוּן הַזֶּרַע
בְּאַדְמַת הַסְּתָו.
*
שָׁם בְּתַכְרִיכֵי הַשֶׁלֶג
נָם כָּל נִיר וָאֵב,
נֶאֱלְמָה הֶמְיַת הַפֶּלֶג,
וּכְמִיהַת הַלֵּב.
אַךְ יֵשׁ יוֹם – יָרוֹן שִׁיר פֶּלֶא
מִמְרוֹמֵי שְׁמֵי־זִיו,
וּלְרִבּוֹא זְרָעִים מִכֶּלֶא
דְּרוֹר יִקְרָא אָבִיב!
*
חוּג הָאוֹר הוֹלֵךְ וָצָר
וְנִסְגַר
סְבִיבוֹתַי
וְעֵין זַרְקוֹר רָחוֹק
תָּרָה אַחֲרַי,
מְהַבְהֶבֶת מֵעָלַי בָּעֲלָטָה
בָּהּ נִבְלָעִים אֶחָד אֶחָד
כָּל הַדְּבָרִים הַגְּלוּיִים לְאוֹר יוֹם,
הַדְּרָכִים, הַשּׁוּחוֹת, הַקּוֹצִים,
הַגֶּשֶׁר חוֹצֶה הַנַּחַל.
הָעֵצִים הַמְלַבְלְבִים בְּצִדָם
זוֹקְרִים קוֹמָתָם – גָּלְמֵי פַּחַד.
הַשְּׁעָטוֹת, הַצְּחוֹקִים, הַקּוֹלוֹת
נְסוֹגִים מִמֶנִי לַמֶּרְחָק
וְאֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד פִּשְׁרָם.
עוֹד מְעַט תִּכְבֶּה בַּהֶרֶת הָאוֹר
הַבּוֹלֶשֶת אַחֲרַי
וְאֶבָּלַע גַם אֲנִי
בַּמַחְשַׁכִּים.
[שִׁירַי כְּמוֹ נִכְתְּבוּ בִּדְיוֹ סְתָרִים]
מאתדניאל בן־נחום
שִׁירַי כְּמוֹ נִכְתְּבוּ בִּדְיוֹ סְתָרִים
אֲשֶׁר סָמוּךְ לִכְתִיבָתָם נִמְחֶקֶת,
וְרַק כְּתָמִים חִוְרִים, עִקְבוֹת דִּמְעָה
עַל הַנְּיָר הַלָּבָן,
מְכַסִּים עַל הָרֵי הַיָּגוֹן וּפִרְצֵי לַבַּת אֵשׁ,
הָנֵץ תִּקְווֹת שֶׁאָבְדוּ
שֶׁבָּרְקוּ וְנָגוֹזוּ
בִּשְׁמֵי כּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים אֶל לַיִל אָפֵל,
וְאוּלַי יוֹם יָבוֹא, עוֹד דּוֹר דּוֹרוֹתַיִם,
וְקוֹרֵא אַלְמוֹנִי יְפַעְנַח אוֹתִיוֹת
שִׁירַי הַמְּחוּקוֹת.
יְהַבְהֲבוּ לְנֶגֶד עֵינָיו שׁוּב
בְּחִיוּתָן הַאַלְמוּתִית.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.