מְלֹא לָגְמִי עַד אֶשְׁכָּרָה –

כִּי הִשְׁתַּגֵּעַ אֶרְצֶה!

הִשְׁתַּגְעוּ גַּם אַלְקְמֵיאוֹן

וְאוֹרֶסְטֶס לְבֶן-הָרֶגֶל,

שֶׁהָרְגוּ לְאִמּוֹתָם.

לֹא שָׁפְכוּ יָדַי דָּמִים,

אֲנִי דַּם-עֵנָב אֶרְוֶה –

כִּי הִשְׁתַּגֵּעַ אֶרְצֶה.

גַּם אֲכִילֵס בְּשַׁעְתּוֹ

הִשְׁתַּגַּע, כַּאֲשֶׁר דָּרַךְ

אֶת קַשְׁתּוֹ שֶׁל אִיפִיטֶס.

הֵן גַּם אֲיַכְּס הִשְׁתַּגַּע,

כְּשֶׁתָּפַס מָגֵן הֶקְטוֹר

וְאֶת חֶרֶב-גַּאֲוָתוֹ.

לְרֹאשִׁי כְּלִיל-תִּפְאָרָה

אֵין סַיִף לִי, אֵין חִצִּים,

אַךְ כּוֹס-הַיַּיִן אֶשָּׂא –

כִּי הִשְׁתַּגֵּעַ אֶרְצֶה.

[לָמָּה-זֶה תְּלַמְּדֵנִי דַּרְכֵי] / אנקריאון / שאול טשרניחובסקי

לָמָּה-זֶה תְּלַמְּדֵנִי דַּרְכֵי

הַמַּטִּיפִים הַדַּבְּרָנִים?

לָמָּה לִי פִּטְפּוּטֵי-מִלִּים,

דְּבָרִים בְּטֵלִים וְרֵיקָנִים?

תֵּיטִיב תַּעֲשֶׂה, כִּי תּוֹרֵנִי,

כֵּיצַד שׁוֹתִים לְמַעֲדַנִּים;

תֵּיטִיב וּתְאַלְּפֵנִי לִדְבֹּק

בְּאַפְרוֹדִיטֵי – שְׂחוֹק שַׁאֲנַנִּים.

כִּי אֲנִי זָקַנְתִּי, שַׂבְתִּי.

מִזְגוּ יֵינִי לִי בְּמַיִם

וּבַחֲלוֹמוֹת אֶצְלֹל שׁוֹלָל!

עוֹד מְעַט וְלִי תִּכְרֶה קֶבֶר, –

מַה-לִּי אַחֲרֵי סְתִימַת גּוֹלָל?

הַטֶּבַע חִנֵּן בְּרוּאָיו:

לְשׁוֹר הַפָּר קַרְנַיִם,

לַסּוּסִים פַּרְסָה קָשָׁה

וּזְרִיזוּת לָאַרְנָבֶת;

לַלָּבִיא מַלְתְּעוֹת-אֵימָה,

לַדָּגִים סְנַפִּירֵיהֶם,

לְעוֹף כָּנָף שֶׁגֶר מָהִיר,

וְלַגְּבָרִים חָלַק גְּבוּרָה.

וְלֹא הָיָה כְּלוּם לַנָּשִׁים,

לָהֶן מַה נָּתַן? – יֹפִי.

חֵן תַּחַת מָגֵן וְשִׁרְיָה,

חֵן תַּחַת כִּידוֹן וְרֹמַח, –

וְלֹא יַעֲמֹד בַּרְזֶל עָשׁוֹת

וְלֶהָבָה בִּפְנֵי נָאָה.

אַתָּה מַזְכִּיר גְּבוּרוֹת תֵּבֶן,

הוּא עַל פּוּלְמוּס טְרוֹיָה שׁוֹרֵר.

אֲנִי – עַל מַגֵּפוֹתַי אָנִי.

לֹא פָּרָשִׁים, אַף לֹא רַגְלִים,

לֹא חֵיל-יָם עָלַי כִּי יָעֹז –

חַיִל אַחֵר הִכְרִיעַנִי –

לִגְיוֹן זֶה שֶׁעֵינָיו נָאוֹת.

וְאִם יֶשְׁךָ מוֹצִיא בְּמִסְפָּר

הַטְּרָפִים עַל הָעֵצִים

וּמוֹנֶה אֶת הַגַּלִּים

בְּמֶרְחֲבֵי יָם הַנִּגְרָשׁ –

רַק אַתָּה מִסְפָּר תִּמְצָא

לַנְּעָרוֹת שֶׁאָהָבְתִּי.

רִאשׁוֹנָה מֵאַתּוּנָה

עֲלָמוֹת עֶשְׂרִים תִּקַּח

וְעוֹד חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה תּוֹסִיף.

וְעֲלֵיהֶן עוֹד לִגְיוֹנוֹת

יְפֵה-פִיּוֹת מִקּוֹרִינְתְּ,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּאֲחָיָה,

אֲשֶׁר נָשֶׁיהָ יָפוֹת.

וּמְנֵה לִי מִן אִי לֶסְבּוֹס

וְעַד לְבוֹא יוֹנִיָּה,

מִקַּרִיָּה, מֵרוֹדוֹס

אַלְפַּיִם יַעֲלוֹת-חֵן.

" אַלְפַּיִם?!" – מַה תִּשְׁתָּאֶה!

לֹא עוֹד כִּנִּיתִי טִירוֹס,

קַנוֹבוֹס לֹא הִזְכַּרְתִּי,

וּכְרַכִּים עַל אִי כְּרֵתִים,

אֲשֶׁר שָׁם אֵרוֹס שׂוֹרֵר.

וְאֵיך אֲכַנֶּה נְעָרוֹת

מֵעֵבֶר גְּבוּל גַּדֵירָה,

בְּבַקְטְרִיָּה וּבְהִנְדּוּ,

לָהֶן תִּכְלֶינָה עֵינָי?

בַּחֲצוֹת לַיְלָה, עֵת הָעַיִשׁ

תִּסֹּב חֶרֶשׁ לְיַד בָּאָטֶס

וּבְנֵי-אָדָם הוֹזִים שׁוֹכְבִים

וּמְנוּחָתָם כִּי נָעֵמָה,

קָרַב עֲדֵי נָוִי אֵרוֹס,

דָּפַק עַל הַדֶּלֶת סֻגְּרָה.

מִי הַבָּא? – שָׁאַלְתִּי – מִי זֶה

הַמַּדִּיחַ חֲלוֹמוֹתַי?

"פְּתַח-נָא, חִנֵּן אֵרוֹס קוֹלוֹ,

יֶלֶד אָנִי, אַל תֵּחַתָּה;

דֶּלֶף טוֹרֵד סִמֵּר בְּשָׂרִי,

בַּמַּאְפֵּלְיָה אֵתַע עָתָּה".

מֵעַי הָמוּ לוֹ לַנַּעַר,

חִישׁ-קַל קַמְתִּי, נֵר הֶעֱלֵיתִי,

וָאֶפְתָּחָה, – עֵינַי רָאוּ

יֶלֶד-נַעַר, נוֹשֵׂא קֶשֶׁת

וּכְנָפַיִם לוֹ וְאַשְׁפָּה.

וָאוֹלִיכוֹ אֶל הָאָח לִי,

וָאֲחַמֵּם יָדָיו קָרוֹת

בְּתוֹךְ כַּפַּי, מִקְּוֻצּוֹתָיו

נִטְפֵי גְּשָׁמִים הֲסִירוֹתִי.

וּכְשֶׁחַם לוֹ עָנָה אֵרוֹס:

"בִּי, אֲנַסֶּה יֶתֶר קַשְׁתִּי,

אִם לֹא קִלְקְלוֹ הַמָּטָר".

דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וּמְחָצַנִּי,

פִּלַּח כְּבֵדִי בֶּן-אַשְׁפָּתוֹ,

הֵמַר לִי מֵעֹקֶץ צִרְעָה.

אַךְ הוּא קָם, עָלַי יָרִיעַ,

יִשְׂחַק, יִלְעַג לִי עַד-רָגַע:

"שְׂמַח, יְדִידִי, שְׁלֵמָה קַשְׁתִּי,

וּבְלִבָּתְךָ פָּשָׂה נָגַע".

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֵרוֹס

מְטַפֵּל בְּשׁוֹשַׁנִּים,

וּסְמוּיָה מִן הָעַיִן

בֵּין עָלִים רַעֲנַנִּים

שָׁם עֲקָצַתּוּ דְּבוֹרָה

בְּאַחַת אֶצְבְּעוֹתָיו.

וַיָּרָץ קוֹבֵל מָרָה,

מֵנִיעַ אֶצְבַּע קְטַנָּה

מִתּוֹךְ הַכְּאֵב הַנּוֹרָא,

אֶל אִמּוֹ, אֶל קִתֵּירָה

הַנָּאָה: "אוֹיָה, אִמִּי,

בָּא קִצִּי, מוֹתִי נוֹרָא:

הֶעָרוֹד נְשָׁכַנִי,

זֶה בַּעַל-הַכְּנָפַיִם

הַקָּט, הַקָּרוּי – דְּבוֹרָה"

עָנַתּוּ: "וְאִם כָּךְ אַתָּה

בְּעֹקֶץ דְּבוֹרָה תַּמָּה –

אִם אַתָּה תִּפְגַּע בְּאָדָם,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".

עַל גִּבְעוֹת פְרִיגִיָּה עָמְדָה

בַּת טַנְטַלוֹס כְּאֶבֶן זוֹ דֹּם,

עַל כַּנְפֵי הַסְּנוּנִית בְּגַיְא חָמְדָה

בַּת פַּנְדִּיּוֹן טָסָה בָּרוֹם.

מַה-נִּכְסְפָה נַפְשִׁי לְמַרְאַיִךְ

וְאֶהְיֶה רְאִי עָמֹק כַּתְּהוֹם,

כְּסוּתֵךְ לְמַעֲרוּמַיִךְ,

תִּלְבָּשְׁתֵּך לִבְשָׂרֵךְ יוֹם-יוֹם.

הַמַּעְיָן אַתְּ בּוֹ טוֹבֶלֶת,

הַלּוֹקֵק אֶת גִּזְרַת הַשֵּׁן;

זֶה שַׁמְנֵךְ הַיּוֹרֵד עַל רֹאשֵׁךְ,

עַל מַחְלְפוֹת יוֹנַת-הַחֵן.

מַרְגָּלִית-הַיְּקָר לְצַוָּארֵךְ,

הַקִּשּׁוּר הַלּוֹחֵץ הַשַּׁד,

וּכְאַחַד מִסַּנְדַּלַּיִךְ

לוּ אֶהְיֶה וְאֻשַּׁרְתִּי לָעַד.

צַיָּר נִפְלָא בֶּחָרָשִׁים

חַכְמֵי רוֹדוֹס וְאָמָּנֶיהָ,

תָּאֵר לִי אֶת פְּנֵי יָפָתִי,

נַפְשִׁי נִכְסְפָה אֵלֶיהָ.

רֵאשִית צוּרָה קְוֻצּוֹתֶיהָ

רַכּוֹת-רַכּוֹת, שְׁחֹרוֹת כְּעוֹרֵב.

וְאִם יִשָּׁמַע לָךְ הַדּוֹנַג,

יִהְיֶה נוֹדֵף רֵיחָן עָרֵב.

וּמִתַּחַת תַּלְתַּלֶּיהָ,

עוֹטְרִים לִלְחָיֶיהָ נָאוֹת,

צֹר אֶת מִצְחָהּ, מֶצַח-שֵׁן לָהּ,

וְגַבּוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת.

אַל תַּרְחִיקֵן וְאַל תְּאַחֵן,

שְׁתֵּי הַקְּשָׁתוֹת לָהּ תִּהְיֶינָה,

כְּמוֹ שֶׁהֵן. וְרַכּוֹת-רַכּוֹת

עַד בְּלִי חוּש בָּהֶן תִּכְלֶינָה.

וְצִיַּרְתָּ אֶת עֵינֶיהָ

מְלֵאוֹת-זִיו וּמְפִיקוֹת אוֹרָה,

וּמַכְחִילוֹת כְּעֵין אַתֵּינֵי

וּמָרְטָבוֹת כְּעֵין קִתֵּירָה.

תָּאֵר אַפָּהּ וּלְחָיֶיהָ

כְּעֵין שׁוֹשַׁנִּים בְּתוֹךְ הֶחָלָב,

שִׂפְתֵי-חֵן וּפֶה מְפַתֶּה

וְחֹם הַנְּשִׁיקוֹת חוֹפֵף עָלָיו.

וַעֲדַת חֲרִיטוֹת רוֹעוֹת

עַל צַוָּארָהּ וְעַל סַנְטֵרָהּ.

הַלְבִּישֶׁנָּה כְּסוּת-אַרְגָּמָן

וּלְגִזְרָתָהּ, וְהָיָה שְׁאֵרָהּ

נִשְׁקָף וְאֵינוֹ נִשְׁקָף ֹ–– בּוֹלֵט.

רַב לְךָ! כִּי הִנֵּה הִנָּהּ.

רֶגַע קָט וְנָשְׂאָה רִנָּה.

וְלוּ הָיָה בְּיַד הַזָּהָב

לְהַאֲרִיךְ שְׁנוֹת-חַיַּי,

הָיִיתִי צוֹבְרוֹ וְצוֹבְרוֹ

אַף לֹא אָמַרְתִּי דַּיִּי.

וּבְבוֹא אֵלַי הַמָּוֶת

וּנְשָׂאוֹ – וְהִרְפָּה מֶנִּי.

אַךְ שָׁוְא – חֵיל עַפְרוֹת-זָהָב

מִמָּוֶת לֹא יִפְדֵּנִי.

מַה-בֶּצַע בְּאַנְחוֹתַי,

כִּי אָרִיד, כִּי אָהִימָה?

מַה הֶבֶל אֶצְבֹּר זָהָב,

וּבְשָׂרִי תֹּאכַל רִמָּה.

לָכֵן נָגִילָה, רֵעַי,

וּבַכְּכוֹס יֵינִי יַעֲנֶה.

וְנַעֲבֹד לְאַפְרוֹדִיטִי

עַל מִטָּה רַעֲנַנָּה.

אָשִׁיר לְאֵרוֹס, אֲשֶׁר נֶעֱטַר

בַּנִּצָּנִים, שִׂיחָה קְטַנָּה,

שִׁירָה קְטַנָּה מְעַטַּת-מִלִּים:

"הוּא, שֶׁהִדְבִּיר תַּחְתָּיו אֱנוֹשׁ,

יַדְבֵּר תַּחְתָּיו גַּם הָאֵלִים".

וְאֶת עֲמִיתִי, אֶת בַּתִּילוֹס,

תָּאֵר נָא לִי, כַּאֲשֶׁר אֹמַר.

שְׁפֹךְ הַזֹּהַר עַל קְוֻצּוֹתָיו

וְשַׂעֲרוֹ שָׁחֹר – הוֹלֵך וְגוֹמֵר.

הוֹלֵךְ וְאוֹר אֶל מוּל קָצֵהוּ.

מַחְלְפוֹתָיו לוֹ תַּלְתַּלִּים,

כַּאֲשֶׁר גָּלְשׁוּ, כֵּן תָּנַחְנָה

פְּרוּעוֹת, בָּהֶן עָרְפּוֹ יַעְלִים.

אַךְ אֶת מִצְחוֹ, צַח וְרַעֲנָן,

תַּגְבִּיל בְּקֶשֶׁת גַּבּוֹת נָאוֹת

שְׁחֹרוֹת עוֹד מִשְּׁחוֹר-דְּרַקּוֹנִים;

עֵינוֹ שְׁחוֹרָה תָּפִיק זְוָעוֹת,

אַךְ בָּהּ יָלִין גַּם אוֹר-נֹעַם,

בָּעֵינַיִם, אֲשֶׁר לְאַרֶס

וּלְקִתֵּירָה הַיְּפֵהפִיָּה.

וְהָיְתָה עֵינוֹ מְהַלְּכָה אֵימִים,

אַךְ גַּם תִּקְוָה בָּהּ צוֹפִיָּה.

תָּאֵר לְחָיֵי-שׁוֹשָׁן רַכּוֹת,

כַּאֲפַרְסֵק רַךְ-הַשֵּׂעָר,

שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶן – אִם אַךְ תּוּכַל –

חַכְלִיל עָדִין, בֹּשֶׁת-נֹעַר.

אוּלָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ,

כֵּיצַד תִּבְרָא לִי שִׂפְתוֹתָיו?

רַכּוֹת-חַמּוֹת, כְּשִׂפְתֵי פֵּתָּה,

נִצְפְּנוּ בָּהֶן מְזִמּוֹתָיו, –

תֵּאָלַמְנָה – וּתְמַלֵּלְנָה.

וּמַרְאֵהוּ יִיף וְתָאֳרוֹ,

יַחְפִּיר חֵן אֲדוֹנִיס חִנּוֹ,

עֵת יִתְנוֹסֵס שֵׁן-צַוָּארוֹ.

וַחֲזֵה-חֲמוּדוֹת תַּעַשׂ,

זְרֹעוֹת הֵרְמֵס לוֹ זְרוֹעוֹתָיו,

וְשׁוֹקָיו שוֹקֵי פּוֹלִידֶבְקֶס.

לָמָּה אֲלַמֶּדְךָ צַיֵּר,

אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו? נָקְבָה שְׂכָרְךָ,

צַיָּד נַעֲלֶה עַל כָּל תְּהִלּוֹתוֹ

קַח תְּמוּנָתוֹ שֶׁל אַפּוֹלוֹ

וְצִיַּרְתָּ פְּנֵי בַּתִּילוֹס,

וְכִי תָּבוֹא שַׁעֲרֵי סַמוֹס,

וְעָשִׂיתָ אֶת פְּנֵי פֵבּוֹס

כְּצֶלֶם זֶה, כִּדְמוּת בַּתִּילוֹס.

הָאָרֶץ קוֹלְטָה גְּשָׁמִים

וִיעָרוֹת יוֹנְקִים אוֹתָהּ.

הַיַּמִּים רָוִים אֲוִיר

וְאוֹתָם חַמָּה שׁוֹתָה;

וְהַלְּבָנָה הִיא סוֹפֶגֶת

אֶת אוֹרָהּ מִן הַחַמָּה, –

וְלָמָּה זֶה אָנֹכִי

לֹא אֶשְׁתֶּה וְלֹא אֶטְעָמָה?

(משירי אנאקרעאן)

אָכֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת

(ישעיה כ"ב, יג).

מֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ מַה-יַּמְרִיצֵנִי

וּסְגֻלּוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל,

פַּחַת פָּרַס לֹא יוֹעִילֵנִי,

גַּם כָּל אוֹצְרוֹתָיו הָבֶל.

בִּכְבוֹדוֹ וּבְעָשְׁרוֹ מֵאַנְתִּי

וִיקַר נִשְׁקוֹ אֶשְׁכָּחָה,

אִם רֹאשִׁי בַּשֶּׁמֶן דִּשַּׁנְתִּי

וּזְקָנִי בַּמֹּר אֶמְשָׁחָה.

וּצְנִיף שׁוֹשַׁנִּים וּשְׁנִי תוֹלַעַת

אָשִׂימָה עַל שַׂעֲרוֹתַי,

וּבְבֹא עַלְמָה בָּהֶן לָגַעַת

אֲיַסְּרֶנָּה בִּנְשִׁיקוֹתַי.

דַּאֲגַת מָחָר יִדְאַג בָּעַר

וַאֲנִי לוֹ לֹא אֶדְאָגָה,

כִּי מִי יֵדַע יוֹם מַה-יֵּלֶד

וּבַעֲבוּרוֹ נִתְמוֹגָגָה,

וַאֲנִי לֹא כָּל עוֹד עוֹדֶנִּי

לַעֲתִידוֹת אֶשָּׂא עָיִן,

אִם רַק לֹא יִבָּצֵר מֶנִּי

אַהֲבַת נָשִׁים וָיָיִן.

כִּי חִישׁ יָבֹא שַׂר הַשַּׁחַת

וּבְאַף יֹאמַר אֵלֶיךָ:

רַב לָךְ אָכֹל, רַב לָךְ שָׁתֹה –

שָׂא רַגְלֶיךָ וָלֵכָה.