שְׁמַע! צָלוֹל וָצוֹף רוֹטֵט בְּלֵב־
הָאֲגַם צִלְצוּל שֶׁל מְצִלָּה…
זֶה מֵטִיל הַקַּיִץ הַחוֹלֵף
צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בְּדֹלַח לַמְּצוּלָה.
מִתְפַּצֵּל לְאֶלֶף צְלוֹפָחִים
צֵל בּוּבְיַת בַּדֶּיהָ שֶׁל מֵילָה.
צְלִיל שִׁלְבּוּק עַצְלָן וְלַח וָחָם:
כָּל צְלוֹחִית פּוֹלֶטֶת לַאֲגַם
שְׂרִיד בָּשְׁמָהּ בְּשַׁלְפּוּחִית צְלוּלָה.
לנינגרד, במאסר, 27.2.1935
אוֹר, אוֹרִי! מִי עָלֶיךָ גָּזַר: “הִגָּנֵז!”?
הָהּ, תֵּבֵל חֶשְוָנִית אִי־זְרוּחָה!
כְּבָר בַּלֶּקֶשׁ נָדַם צְלִיל מַגָּל וּמַלְגֵּז,
קַשׁ גַּגִּי שְׁטוּף מַלְקוֹשׁ אִסְרוּ חָג.
עוֹד מִכְּתָב לִי לִגְמֹר. מָה כָּבֵד הַמַּסְפֵּג!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִבְדּוֹת?
וְכוֹתֶבֶת הַיָּד וְהַפֶּה מְפַהֵק:
“דְּרוֹשׁ בִּשְׂמִי בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַדּוֹד.”
מרינסק, סיביר 5.6.1935
לאברהם ק.
הוֹי, רֹךְ שִׁלְהֵי אֱלוּל,
שַׁחַר תָּרֹג,
חָלָל צוֹנֵן, צָלוּל,
רָם לִבְלִי חֹק;
בְּסֶדֶק אִילָן חָלוּל
רוּחַ יִשְׁרוֹק…
– זָכְרֵנִי מֵעֵבֶר הַגְּבוּל,
רֵעַ רָחוֹק!
לנינגרד, במאסר, 24.2.1935
שׁוּב צִפְצוּף פְּרִידָה… הַסְּנוּנִיּוֹת הָאֵלֶּה –
מִי בְּמוֹעֲדָן לַדֶּרֶךְ יַצְבִּיאֵן?
קַו שַׁיָּרָתָן רוֹטֵט בִּמְרוֹם הַתְּכֵלֶת
דַּק, דַּיְקָן וְקַל כְּמַחַט הַמַּצְפֵּן.
דִּמְדּוּמָיו יִקְשׁוֹר לְכַנְפֵיהֶן רָקִיעַ;
שַׁחַר לַשְּׂמָאלִית, שְׁקִיעָה לַיְמָנִית.
יָדִי אֲנִי מוֹשִׁיט, יָדַי אֲנִי מֵנִיעַ…
לְמַאי אֵינִי סְנוּנִית? לְמַאי אֵינִי סְנוּנִית?
שִׁירִי הֶעָגוּם, אֶל הַגַּיְא אוּץ!
שָׁם עָפִים בַּשַּׁלֶּכֶת עָלִים
כְּקִרְעֵי טַפִּיטִין בָּלִים.
יוֹצֵא הָעוֹלָם מִן הַקַּיִץ
כְּבַיִת מֵרְשׁוּת בְּעָלִים.
מִנִּקְרוֹת אַלּוֹנִים בּוֹקַעַת
לַחוּת חֲלוּדַת־מַרְזֵב,
דַּרְכָּהּ מְפַהֵק הַמַּרְתֵּף.
– אָן לָנוּס? לַחַמָּה? – הִיא שׁוֹקַעַת
וְגַגָּה שֶׁל תֵּבֵל מְטַפְטֵף.
הֶפְקֵר שְׁיָר הָאוֹר הַזָּרוּעַ,
הֶפְקֵר הָעוֹלָם הַמְּפֻלָּשׁ
לְכָל מְמַּדּוֹ הַמְשֻׁלָּשׁ.
– בּוֹאוּ, זְכוּ בָּהֶם, לַיְלָה וָרוּחַ!
לִיצוּעִי רַק הִשְׁאִירוּ לִי קַשׁ.
אֵיזוֹ זַגּוּת! זִיו רַךְ, זִיו רוּחָנִי כָּזֶה!
מַמָּשׁ לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר.
רַק נֶשֶׁם קַל אֶחָד מֵעֹמֶק הֶחָזֶה
וְאֵין קִיּוּם בִּן־רֶגַע לַמְחֻבָּר.
הַכֹּל נִתְלָשׁ וָעָף… אֵין פֶּלֶא כִּי עָלֶה…
הָעֵץ! הָעֵץ כֻּלּוֹ יַגְבִּיהַּ עוּף.
לֹא נֵס וְלֹא נִסְתָּר. הַכֹּל נִגְלֶה, נִגְלֶה –
הָעֵץ, הָעֵץ כֻּלּוֹ יַגְבִּיהַּ עוּף.
תָּרִימָה קוֹל – אֵין הֵד; תַּרְכִּינָה רֹאשׁ – אֵין צֵל.
קַלּוֹתָ מִקּוּרֵי שִׁלְהֵי־אֱלוּל.
מִנֵּטֶל מִשְׁקָלוֹ הַחֹמֶר מִתְנַצֵּל
כְּמִן כְּתוּבוֹ שֶׁל דַּף רִשְׁרוּשׁ עִלְעוּל.
שְׁקִיעַת יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְתָו…
שְׂרִידִים בָּעוֹף, בִּיעָף, בִּיעָף לָרוֹם!
אַל עַיִן לְאָחוֹר! אַל נִיד עַפְעָף!
הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ הָפוּךְ כִּסְדוֹם.
אֲבוֹי לַמִּסְתַּכְּלִים לַאֲחוֹרָם!
נְצִיב הַמֶּלַח עוֹד קַיָּם לְאוֹת.
תֵּבֵל הֵצִיצָה וְהַחֵטְא גָּרַם –
בָּהּ לֹבֶן קַר קָרַשׁ כִּבְאֵשֶׁת לוֹט.
כְּלוּם שֵׁבֶט רַבִּי אוֹ סְבָכִים חוֹבְטִים?
אֲנִי רָץ וְעוֹבֵר לִמְדִינַת “שׁוֹפְטִים”.
בְּמַעַר הַחֹרֶשׁ עַל קוֹץ וְקִמְּשׁוֹן
מַזְהִיבִים גְּזוּזִים תַּלְתַּלֵי שִׁמְשׁוֹן.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֹפֶק תְּבַלּוּל חִוֵּר…
אָיֹם פּוֹרֵץ נַהַם הָעֲנָק הָעִוֵּר.
כְּרֶכֶב עַל שֶׁכֶב גּוּשׁ עָב עַל גּוּשׁ עָב…
שָׁבוּי הַדָּנִי, לֹא יִשְׁבּוֹר נְחֻשְׁתָּיו.
אַךְ עוֹד לַיְלָה, עוֹד יוֹם וְשִׁמְשׁוֹן הַטּוֹחֵן
יַלְבִּין אֶת אַרְצֵנוּ בְּקֶמַח צוֹנֵן.
סיביר 1936
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.