בסוף שנת 1958 הגיעה לישראל מברית־המועצות חבילה קטנה וּבה אוצר, שהדהים לב כל רואיו. בצרור העלים המצהיבים שבחבילה צרורה היתה ירושתו השירית של חיים לנסקי! למעלה מעשרים שנה עברוּ מאז גוּנב אות־חיים אחרון מן המשורר הכּלוּא במחנה־הסגר בסיבּיר. בינתים עברה על העולם מלחמת־דמים שהשמידה מיליונים, וגם בברית־המועצות לא שבתה רוב־השנים מלאכת חיסוּלו של “האויב המעמדי”. קשה היה לדחות את המסקנה המשתמעת מאליה משתיקה ממוּשכת זו, שכּן קשה היה לקבל על הדעת, כי לנסקי יפסַח על אפשרוּת כלשהי לחדש את הקשר עם ידידיו בארץ־ישראל. מי פילל כי באחד הימים נזכה לראות בעינינוּ כתבי־יד חדשים של חיים לנסקי?

שלושה כתבי־יד נגלו באותה חבילה: שתי מחברות בית־ספר מסורגלות, שטוּריהן הצפוּפים גדוּשים אותיות מנוּקדות, בכתב־היד הברוּר והיפה המוּכּר לידידיו של המשורר, וּבנפרד, כתב־יד בן ארבע עמוּדים – פּואימה בשם “מעשה בעגור”.

כל אחת משתי המחברות פתחה, כנהוג בכתב־יד מוּכן לדפוס, בשער, וזה שער המחברת הראשונה:

חיים לנסקי / שירים בלדות ופואימות / מחברת א' (תרפ“ה–ת”ש) לנינגרד.

המעיין בשער זה, ישים לב לשני פרטים מעניינים. דומה, כי התאריך (4.10.40), שבצד שמאל, רשוּם בכתב־יד שונה מזה של המחברת כולה; הזוית התחתונה מצד שמאל סוּלקה, כנראה במספּרים. יש לשער, כי התאריך נרשם בידי מי שקיבל את המחברת מידי מחבּרה, וייתכן שבזוית שסוּלקה היתה הקדשה או הוראות, בציוּן שמו של מקבל הפקדון, והוּא השמידה, בחששוֹ לסכנה הצפוּיה לו, אם המחבּרת תפול לידי הרָשוּת.

הציוּן “מחבּרת א'” מרמז על מחבּרת נוספת (או מחבּרות נוספות) שבה היה בדעתו של לנסקי לכנס את הבּלדות והפּואימות שלו.¹ אֵלוּ לא הגיעו לידינוּ – ואוּלי לא הספיקה לו השעה להפיק את רצונו. אכן, שעה זו קצרה היתה מאוד; הפסקת־מה בין חמש שנים ראשונות במחנה־ההסגר לבין מאסר שני. התאריך שעל שער מחבּרת השירים הוא שנת 1940, והמקום – לנינגרד. משם נלקח לנסקי לסיבּיר בשנת 1935, לאחר שנידון לחמש שנים במחנה־הסגר – ולשם, כנראה, חזר בשנת 1939 או 1940, לאחר שרצה את “עווֹנו”. עֵד ראִיה אחד, המהנדס אלכסנדר זרחין (הנודע לאחרונה בתכניתו להתפלת המים), מאנשי שלומו של לנסקי בלנינגרד, שעלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השניה, מספר בספר זה על פגישתו עמו בראשית מלחמת העולם השניה, לאחר ששוּחרר ממחנה־ההסגר. על הפּרשה הבאה מספר השער של המחבּרת השניה שהגיעה לידינו באותה חבילה:

מ. לרמוֹנטוֹב / מצירי / תרגם ח. לנסקי / לנינגרד־מוֹסקבה־וישרה זוּטא 19.1.1941– 14.10.40

וישרה זוּטא (או בניסוּח אחר, הבא תחת השיר “יום! אכן יום – וישרה זוּטרתא”) היא מאַלאַיה וישֶרה, עיר במרחק של 150 ק“מ בערך מלנינגרד. יש להניח, כי בין שנת 1940 ל־1941 העבירוּ את לנסקי ממוסקבה, או מלנינגרד, למאַלאַיה וישרה, למחנה־ההסגר או ל”גירוּש" ב“וישרה זוּטא”.

מכתב־היד של הפּוֹאימה “מעשה בּעגוּר” למדים אנו גם על פרשה אחרת בחיי לנסקי שלא ידענוּ עליה. בשוּלי הפואימה רשם: “שוֹריה ההררית, ה' אב תרצ”ז“. שוֹריה ההררית היא גוֹרנאַיה שוֹריה שבחבל האַלטאיים, ארץ הרים הגובלת ברפּוּבּליקה הקַזַכסטַנית, ברפּוּבּליקה העממית המונגולית וּבסין. מחנות־ההסגר שבאיזור זה היוּ ידוּעים לאימה בקטלנוּתם של שיטות העבודה והעונשין הנהוּגים בהם. האסירים הועסקוּ בסלילתה של מסילת־ברזל בסביבה קשה מאוד מבחינה טופוגראפית, בציוּד טכני פרימיטיבי ביותר – לאמיתו של דבר, “כוח־אדם” במקום מכונות. גמר בּיצוּעה של תכנית מסילת־הרכבת נדחה משנה לשנה, ועל פּיגוּר זה באוּ על ענשם ה”חבּלנים“. התמוּתה במחנות אלה היתה למעלה מן השיעוּר הרגיל גם בשׂיאוֹ של הטרור הסטאליני. השנתים הראשונות לאחר שנאסר עברוּ על לנסקי במחנה־ההסגר במרינסק שבמזרח־סיבּיר. על תקופה זו מספר בספר זה בעל הפסיבדונים י. בן־מש, קומוּניסט ותיק, אשר הגל הראשון של ה”טיהוּר" הסטאליני בשנת 1935 טילטלוֹ למחנה־ההסגר, שם נפגש עם המשורר העברי, ושנים רבות נשא בלבו זכרה של פגישה זו עד שזכה למסרה לרשוּת הרבים. משם העבירוּ את לנסקי, כנראה בשנת 1937, לגוֹרנאַיה שוֹריה. שוֹריה ההררית נזכרת רק פעם אחת, בציוּן שמתחת לפואימה, בכתבי־היד שלפנינוּ. אולם ודאי שיש בין השירים החדשים שבמחבּרת, שנכתבו באותה פּינת־אימים נידחת בחבל האלטאיים.²

במחברת השירים ("מחברת א' ") הניתנת בספר זה בשלמוּתה ולפי הסדר שקבע לה המשורר, אמר לנסקי, כנראה, לכנס את כל שירתו הלירית. תשעים ושנים עמוּדי המחברת נוּצלוּ במלואם, כמעט מבלי לבזבז שוּרה מסוּרגלת אחת. בראש המחברת באו, כמוֹטוֹ, שני קטעי שירים, צמד מוּזר ואָפייני למשורר אשר חיוּך המשוּבה מבצבץ תכוּפות גם מבּעד לפאתוֹס שלו: האחד, חרוּזים הוּמוֹריסטיים־עגוּמים על העיירה שאיננה, אוּלי שיר שבעל־פה, מאת נ. שווארץ, רופא־עצבים לנינגרדי מאנשי חבוּרתו העברית של לנסקי (עיין זכרונותיו של י. סערוני להלן), ולאחריו – בית מן השיר “מולדת” של פרידריך הלדרלין, הנשגב במשוררים הקלאסיים הגרמנים. בסך־הכל כוּנסוּ במחברת 196 שירים, בהם 65 שנתפרסמו ב“הענף הגדוּע” – היינו, 131 שירים שעדיין לא ראו־אור! לעוּמת זאת חסרים במחברת שמונה־עשר שירים אשר אברהם קריב כלל במהדורתו. אין להניח, כי לנסקי פסל שירים אלה, מן המשוּבחים שלו, ברוּבם שכּן ניכּר כי במחברת זו רצה לכנס את כל שיריו, בהם גם כאלה שודאי לא ראה אותם כמוּשלמים די תביעותיו, ואף חרוּזי־הזדמנוּת שלכתחילה נכתבוּ כדי לשעשע את עצמו או את ידידיו. שירים אלה ודאי נשתכחוּ מלבו או אולי אבדוּ כתבי־היד שלהם בטלטוליו ממחנה למחנה. מצאתי לנחוּץ לתקן מעוּות זה וּשמונה־עשר שירים אלה ניתנים בספר כתוספת למחברת.

אגב השוואה בין הנוסח־שבדפוס והנוסח־שבכתב, זה שב“הענף הגדוּע” וזה שבמחברת שבכתב־יד, של 65 השירים הנ"ל נתגלוּ ואריאנטים לא מעטים – לא רק של מלים בודדות אלא גם של שורות ובתים. יש טעם לחשוב, שכמה מן הואריאנטים שבנוסח־הדפוס הם מעשי ידי עורכים, אולם לצערנו, לא נשתמרו כתבי־היד של שירים אלה ולא ניתן לברר את הדברים לאשורם. בחרתי בנוסח שנראה לי משוּבּח ביותר.

לנסקי לא ערך את השירים שבמחבּרתו לפי סדר כרונולוגי. אולם בכמה מן המדורים (“סתיו בארץ”, “תבל מושלגת” והמדור החדש כוּלו “קיץ יחי”, שנכתב אולי בשוֹריה ההררית) ניכּרת אחידוּת של זמן, מקום והלך־נפש. רק לשירים ספוּרים מאוד במחברת צוֹרפוּ תאריכים וציוּני־מקום. ציוּנים אלה, וכן הקדשות אחדות, הבאות בספר בסוגרים מרוּבעים, לוּקחוּ מ“הענף הגדוּע”.

שירים אלה נכתבוּ בין שנת 1925 ושנת 1940, כוּלם על אדמת ברית־המועצות. בשנת 1924, שנת מותו של לנין, עבר את הגבוּל שבּין פולין לברית־המועצות, וּבשנות הארבעים הראשונות, בימי הפּלישה הגרמנית, אבדוּ עקבותיו. שיריו, רשימותיו וּמכתביו המעטים, שנתפּרסמוּ ב“הענף הגדוּע”, מעידים עליו שהוּא חי את חייה של תקופה זו ברוב־ענין, עקב בעירנוּת אחרי דרך המהפכה, מסיוּם ראשיתה הלנינית ועד להשתלטוּתו הגמוּרה של סטאלין, והיה בקי בספרוּתה ואמנוּתה. לפי המינוּח המארכּסיסטי, היה לנסקי פרוליטארי בן פרוליטארים, וחל עליו מה שנאמר על מי ש“אין לו דבר לאבּד” (מידי המהפּכה הסוציאלית) “פּרט לכבליו”. סרבנוּתו האירונית כלפי המהפכה, שרק במרוצת השנים, בתקופת הסטאליניזציה המלאה, בבתי־הסוהר ובמחנות־ההסגר, הפכה לשאט־נפט, שאין אחריו כלוּם, כלפי האפסוּת המזוּיינת,³ לא הוּכתבה על־ידי “האינטרס המעמדי” – אלא, כמוּבן, אם נראה בשירי בית־חרושת שלו, שיר פועל ללא זכויות יתר, הטלת ספק באָפיו האל־מעמדי של המשטר הסובייטי. ממקורות אחרים ניזון מריו של חיים לנסקי.

דוקטור ז’יוואגו, גבּורו של בּוריס פּאסטרנאק, משבּח את “החולין”, כאנטידוֹטוּם היחיד ל“רוּח הפראזה המללנית של ימינו… זריחת הימים הבאים, בנין עולם חדש, מאורות האנושוּת.” נגזר על לנסקי לחיות במשטר המבצע את האֶכּספּרימנט הטוטאלי והראדיקאלי ביותר בשיקוּמו של האדם לפי מתכּונת אוּטוֹפּית אכזרית. במשטר כזה ההעזה הגדולה ביותר זו היא: להתעקש ולהיות רק בּשׂר־ודם בן־חלוף, בעל עבר פרטי רצוּף, עם רגשות ומחשבות פרטיים; ב“עתן” ו“שלא בעתן”.

לא היה סופר עברי שדרך־חייו עברה במרחק כה רב מדרך־המלך של הספרוּת העברית בדורו. הבּיוגראפיה שלו היא בלתי־טיפּוּסית ביותר לסופר עברי: פועל בית־חרושת, יושב בית־סוהר, עובד עבודת־פרך במחנה־הסגר. אוּלם הוּא היה מבּני אותו גזע נדיר אשר בכל מקום שייקלעוּ נושאים הם עמם את ה“מולדת”. מולדת זו היתה מולדתו ממש – הפּרובינציה בה נולד וּבה עברה ילדוּתו: יערות בֵּילובז', נהר הנימן, עיירות אלו, זלווה ודרצ’ין וסלונים, שכּל אחת קלסתר־פּנים לה משלה, זו “בירידיה משתבּחת” וזו “בעוּגות השומשמין”. העברית שלו זרוּיה “אידישיזמים”, לא מחוֹסר ידיעה או בלא־יודעין אלא משוּם שזאת היא העברית של מולדתו הליטאית, לשון הקודש החיה מאוד של סבו חוטב־העצים ושואב המים, לשון תפילתם ולימוּדם של בעלי־מלאכה עוסקים בתורה שכה מרוּבים היוּ בעיירות הללוּ. הוא היה נכדה – העקוּר, המוּגלה, הקונדסי והנאמן ואוהב ללא גבוּל – של פרובינציה זו, עם אהבת החיים והאדם העקשנית והספקנית שלה. לה – ודומני, בסגנונה המהוּתי – שר שיר אהבתו משִׁממת סיבּיר ו“ההוּמאניזם הסוציאליסטי”:

אוֹר, אוֹרִי! מִי עָלֶיךָ גָּזַר: “הִגָּנֵז!”?

הָהּ, תֵּבֵל חֶשְׁוָנִית אִי־זְרוּחָה!

כְּבָר בַּלֶּקֶשׁ נָדַם צְלִיל מַגָּל וּמַלְגֵּז,

קַשׁ גַּגִּי שְׁטוּף מַלְקוֹש אִסְרוּ־חַג.

עוֹד מִכְתָּב לִי לִגְמֹר. מַה כָּבֵד הַמַּסְפֵּג!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּבְדּוֹת?

וְכוֹתֶבֶת הַיָּד וְהַפֶּה מְפַהֵק:

“דְרֹש בִּשִׁמִי בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַדּוֹד.”

לנסקי לא חתר לדרכי ביטוּי חדשניים. שיריו מעידים עליו, שקלט לא מעט מהשפעתה של השירה הרוסית והגרמנית המודרנית, ובהערותיו בעניני ספרות ואמנות ברשימותיו ומכתביו משתקפת האהדה הסקרנית בה עקב אחרי החדש. אולם אשר לו עצמו, דומה כי לא צר היה לו המקום בדפוסיה המקוּבּלים של השירה. קרוב לודאי, כי ככל שסופר מחובר יותר לתרבות־עם חיה, ככל שהוא שרוּי יותר באוירה האינטימית של לשון, של נעימת־קול וגֶ’סטה המשותפים לו עם הבריות, כן נזקק הוא פחות לאותה הבלטה של “המקורי” האפיינית לסוג אחד של שירה מודרנית. לנסקי נטה חיבּה לסוגי־שירה מסורתיים, כגון הבלדה – אולם הבדלות שלו, “מסביב לריחים” וּ“סטך” דומה שצמחו אורגאנית מנבכי ההווה. הוא לא נרתע מלכתוב כמעט את כל שירי האהבה שלו – הם מכונסים במדור הנושא עליו את השם האפייני "היא אמרה ‘לא’ " – בנוסח שיר־העם היהודי, ועם זאת לא נגרע דבר מכוח מַבּעם האישי. הוּא היה משורר הרגשות “השווים לכל נפש”; בשיר שבסגנון נשגב כמו בשיר־ההזדמנות שעל גבול הפזמון. יסוד האימפרוֹביזציה חזק הוּא מאוד בשירתו. הוא אינו מרבה לכוון את קשתו, אינו טורח להקיף את שירו “אטמוספירה” ריטוּאלית. שירתו לעולם אינה מתרחקת מתחום המוּדע, הבשל, הניתן לביטוּי. הוא אינו מבקש לעשות את הלשון כלי למה שמעבר לה. שירוֹ הוּא רק מעין רשת לתפושׂ בה את ההוויה הזורמת, רבת־החליפות. על כן גם לא מעטים הם תרשימי השירים הבלתי־מושלמים בירושתו.

אולם קשה לטעות בזיהוּי שיר שלו. לא המאניירה המיוחדת אלא הראִיה הראשונית היא העושה את מקוריותה של שירתו. חדשים הם הדימויים שהעלה בשירתו כשם שחדשים הם הדרכים והנופים בהם עבר:

כְּמוֹ מִתֶּמֶס גַּלְוָנִי, מִתּוֹךְ אַמְבָּט

כְּלִי מוּצָא מַזְהִיר, מְצֻפֶּה נִיקְל,

כֵּן, תֵּבֵל אַרְצִי, נִצְנַצְתְּ גַּם אַתְּ,

כֵּן הוּצֵאת מִתּוֹךְ קִפְאוֹן לֵיל נִיטְל. –

אחר משל קודמיו בשירתנו הוּא דימוי העיירה בשירתו. שכן זו היא העיירה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר חורבנה הראשון, הצופה אל פני החורבן השני והאחרון. וכשם שראשונית היא ראִייתו כן גם רגישותו. בקרבתה המחתיתה של ההיסטוריה בהתגעשותה, נאמן היה רק למוּזה שלו, האחת בכל לבושיה: “העיירה הגוססת”, “מלכתא שבת שהלכה לעולמה” – החיים המחוללים, הנגרפים ב“נהר הסמבטיון” אשר “הכל הציף, סחף בן רגע,” הזורמים אל הלתֵי, נהר השכחה:

יוֹצֵאת שַׁבָּת, אַחֲרֶיהָ

נוֹשֵׂא שָׁבְלָהּ – כְּרוּב אוֹר;

זְהַב פַּעֲמֵי נְעָלֶיהָ

עוֹמֵם עַל מֵי הַיְאוֹר.

נאמנות זו היא העושה את לנסקי משורר חרות נדיר לא רק בספרותנו, אלא בספרות העולם של הדור הזה. מי יאמר, מה היתה שירתו של לנסקי, אילולא צמחה במשטר טוטאליטארי, שאינו משאיר לאדם מרחב תימרון כלשהו לפשרות ולהערמות הרגילות בחברה סובלנית יותר. אולם במשטר זה לא נותרה לאדם אלא ברירה אחת – מוֹת־הרוּח או החרות שבספוֹנטאניות אנושית. על כן הפליאה הרבה שבשירה זו, שבנוֹנשאלאנט זה בגיא־צלמוות, בסגנון אציל זה שתנועתו באה כמעט כלאחר־יד. על כן גם מקוריות מיוחדת במינה זו, זו שבשורה הפותחת את שירו הראשון שחתימתו “במאסר” (לנינגרד, 25.12.1934):

קֶסֶם לִי קָסְמָה הַלַּעֲנָה –

מקוריותו (במובנה הראשונה של מלה זו) של הרגע בו תקרא תהום הגורל למסתורי הלשון.

רק ידיעה אחת יש בידנו על חיי לנסקי לאחר שהפקיד מחברות אלו בשנת 1941. שמענוה מפיו של יהודי מקראקוב שבפולין, שהפלישה הגרמנית הבריחתו לברית־המועצות ושם נקלע לבתי־הסוהר ומחנות־ההסגר הסוביטיים. המהנדס יוסף רכן, עכשיו תושב ירושלים, מספר כי נפגש עם לנסקי בקיץ 1942 בסיביר, במחנה־הסגר מס' 52, ואחר כך הועבר עמו למחנה־הסגר בקאנסק. רעב כבד שרר אז במחנות. רק אסירים שמילאו בשלימותה את ה“נורמה” זכו לקבל 600 גראם לחם ושלוש מנות מרק (“רק מים כמעט”) ליום. כוחותיו של לנסקי הלכו וכלו והוא לא היה מסוּגל להפיק יותר מכדי 400 גראם ושתי מנות מרק ליום. באחד הימים נשלח יוסף רכן לעבודת הקציר במרחק של 50 ק"מ מן המחנה, ובשוּבו כבר לא מצא שם את חברו־לעבודה. באותם הימים רבים לאין־ספור היו חללי הרעב במחנות, ויוסף רכן סבור שביניהם היה גם חיים לנסקי.

זכורה לו ביותר שעה אחת, כאשר עבדו בשדה זה ליד זה. לנסקי הפסיק מעבודתו וקרא בעל־פה שיר עברי. שוֹמעוֹ עדיין לא ידע את הלשון העברית. אולם הוּא נושא בזכרונו את דמותו של חיים לנסקי, כשהוא נושא את שירו באותו שדה, “תחת שמי־התכלת הגבוהים של סיבּיר”.

ברצוני להביע תודה לכל אלה שסייעו לכינוסו של הספר הזה: בראש וראשונה לאברהם קריב, שהרחיב, לבקשתנו, את מַסתו על ידידו האהוב, לאחר שקרא את כתבי־היד החדשים, עבר על ההגהה, והדריכני בהבהרתן של סתומות רבות בטכּסט; למ. שמואלי וי. סערוני על זכרונותיהם מימי־הנוער בוילנה ובלנינגרד; לבעל־הפסיבדונים י. בן־מש על זכרונותיו ועל עזרתו בזיהויים של שמות מקומות ואנשים; ולעֵדי חייו האחרונים בתוכנו, אלכּסנדר זרחין ויוסף רכן.

אולם רבה מהביע היא התודה שאנו חייבים לאלמונים אשר קרוב לעשרים שנה שמרו על כתבים אלה שהפקיד בידיהם חיים לנסקי (הדמיון נרתע מלשער היכן וכיצד), על אף ידעם מה הוּא העונש הצפוּי להם על כך מידי “דייני סדום”. בזכותם זכינו לקיים את משאלתו האחרונה של לנסקי, זו שהביע בעמוּד האחרון שבמחברתו, בשיר “לשון קדוּמים” (עמ' 190, להלן):

מִגְּדוֹת יַרְדֵּן וּפְרָת הִסַּעַתְּ לִגְיוֹנוֹתַיִךְ,

שַׂמְתִּנִי לִמְפַקֵּד וְלָךְ, מַלְכָּה, לִסְגָן.

נִצְבוּ הָכֵן בַּטּוּר אוֹתִיּוֹתַיִךְ

כְּגִבּוֹרֵי אַשּׁוּר מְרֻבְּעֵי זָקָן – – –

מַלְכָּה הֶעֱבַרְתִּי צִבְאוֹתַיִךְ כְּמַצְבִּיא

מֵעֵבֶר דּוֹן, נֵיבָה וְנֵימַן נְהַר מוֹלֶדֶת.

כֵּן תַּעְבִירִי שְׁמִי מֵעֵבֶר נְהַר הַלֵּתֵי

כִּשְׁמוֹת הַקַּדְמוֹנִים הֵימָן וְהַלֵּוִי.

שלמה גרודזנסקי

מולדת ונדודים

מאת

חיים לֶנסקי

---

בַּקֻּפֶּה אַפְלוּלִית

מאת

חיים לֶנסקי

בַּקֻּפֶּה אַפְלוּלִית וַאֲנִי נִים־וְלֹא־נִים.

נְדוּדִים לְמַדַּי כְּבָר שָׂבַעְתִּי

כִּי יִדֹּם לְבָבִי לְקִשְׁקוּשׁ אוֹפַנִּים:

הַבַּיְתָה, הַבָּיְתָה!

סָח אוֹפַן לְאוֹפָן: לֹא רָחוֹק, לֹא רָחוֹק…

קְרָבַי וְדָמַי, רַנֵּנוּ!

אֵי מִלֵּיל בַּגְדַּאדִי טָס יָרֵח יָרֹק

לִקְרָאתֵנוּ.

צְלִילַי לֵיל; צֵל שֶׁל צֵל, הֵד שֶׁל קוֹל, זִמְזוּם נִים…

– לְבָבִי, הַהִבְחַנְתָּ, שָׁמָעְתָּ?

הֵיאַךְ יַבְחִין וְכֻלּוֹ הֵד שְׁאוֹן אוֹפַנִּים:

הַבַּיְתָה, הַבָּיְתָה!

"מַה לָּךְ שָׁם? מִי לָךְ שָׁם, הַנּוֹדֵד הָאָפֹר?

מִי יַסְמִיךְ צוֹעֲנִי לְמוֹלֶדֶת?"

– עַפְרָא לְפוּמָךְ, סֶפֶק מַר, הֶרֶף, סוּר

מִנַּפְשִׁי הַסּוֹלֶדֶת!

אָמְנָם כֵּן, נִתְרוֹקֵן קַן בֵּיתִי עוֹלָמִית,

אֶת רִפּוּד הַנּוֹצוֹת נָשָׂא רוּחַ,

וּבְשׁוּבִי עַל כְּתֵפִי לֹא תִּנְחַת יַד עָמִית:

– אֶל קִנִּי סוּר לָנוּח!

עַל רֹאשִׁי בִּבְרָכָה לֹא תִּרְעַדְנָה יְדֵי

סָב שַׁח־גַּב מִזִּקְנָה מֻפְלֶגֶת,

לֹא אָחוֹת, לֹא דּוֹדָה לִי תַּגִּישׁ סֵפֶל תֵּה,

לֹא כַּלָּה וְרֻדַּת־לֶסֶת.

אֶת גֵּוִי הֶעָיֵף לֹא יָנִיעַ חֵיק אֵם,

תּוֹךְ אָזְנִי לֹא יִזַּל טַל שִׁיר־עֶרֶשׂ:

– נוּמָה, נוּם, בֵּן אֻמְלָל, מוּל הָאוּד הָעוֹמֵם

בָּאָח הַמְבֹעֶרֶת.

כֵּן שִׁעַרְתִּי מֵרֹאשׁ – חֲזָרָה גַּלְמוּדָה.

אַךְ עוֹד לֹא נִתְיָאַשְׁתִּי מִנַּחַת,

עוֹד הוֹתִיר לִי אֵלִי מַשֶּׁהוּ לִפְלֵיטָה

בְּעִירִי הַנִּדַּחַת,

עוֹד בְּסֵתֶר צִלְלֵי הַגְּדֵרוֹת הַדְּחוּיוֹת

לִי שָׁמוּר מְלוֹן מוֹלֶדֶת,

עוֹד יוֹשִׁיט לִי תַּפּוּחַ בִּמְאַת דָּלִיּוֹת

אֶת פִּרְיוֹ וְרֹד־הַלֶּסֶת,

וְעַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי חֲסִינֵי אַלּוֹנִים

בְּרִשְׁרוּשׁ נֶחָמָה יְקַדְּמוּנִי:

– אֶת עִוּוּת כּוֹכָבְךָ יְתַקְּנוּ הַשָּׁנִים,

הַאֲמֵן, אַל תָּפוּנָה!

---

חֲקַל קָצִיר

מאת

חיים לֶנסקי

חֲקַל קָצִיר. קַשׁ שְׁמוּט־שִׁבֹּלֶת

עוֹמֵד מוּכָן לְכָל מַרְעִין.

עָמִיר נָפַל – שׁוּב לֹא יּפֹּל עוֹד,

אַךְ לִתְקוּמָה יְקַו גַּרְעִין.

קוֹצְרִים עוֹלִים בְּשִׁיר הַכְּפָרָה,

בַּחֶרְמְשִׁים זִהוּר שְׁקִיעָה.

מִנַּיִן, מַכָּרַי מִכְּבָר –

הַכְּאֵב, הַצַּעַר, הַכְּמִיהָה?

וְהֶגֶה זֶה עָדִין מִנַּיִן?

אֵי־שָׁם אַנְקוֹר בְּקֵן סָפוּן

נוֹפֵל בִּכְנַף שְׂמֹאלוֹ אַפַּיִם…

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בְּצֵל סִפּוּן!

---

הוֹי, אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם

מאת

חיים לֶנסקי

הוֹי, אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם –

שָׂדוֹת, יְעָרוֹת, יִשּׁוּב!

מִסְגֶּרֶת שְׁמוּרוֹת לְאִישׁוֹן בַּת־עַיִן

לְעֵינַיִךְ־בְּרֵכוֹת – קְנֵי־סוּף.

מִמְּרוֹם הַשַּׁחַק גָּלַשׁ הַלַּיְלָה,

בַּסּוּף נִתְכַּנְּסָה תְּנוּמָה.

סָח רוּחַ־יַעַר דִּבְרֵי הֲבַאי לִי –

שַׁאֲלוּהוּ בְּחֵרֶם: מָה?

אֵין זֶה אַי־לִי־לוּ־לִי. אֶגְרוֹף לֹא כֶּסֶת.

הָיוּ, חָלְפוּ לִבְלִי שׁוּב.

בַּלֵּב וּבַחוּץ אֵי בִּשְׁחוֹר לֵיל־כֶּסֶא –

עַל דָּא קָא בּוֹכֶה הַיַּנְשׁוּף.

תרצ"ד

---

הוֹי סוּסִים, סוּסַי

מאת

חיים לֶנסקי

הוֹי סוּסִים, סוּסַי, הוֹי נִשְׁרֵי שָׁמַיִם –

הַשְּׁהִיּוֹת הָאֵלֶּה כְּלַפֵּי מִי וּלְמַאי הֵן?

אֵין פֻּנְדָּק בַּדֶּרֶךְ, אֵין מִקְלָט בַּחֶלֶד;

יֵשׁ דֶּפּוֹ רָם־שַׁעַר, דִּיר לְסוּסֵי־פֶּלֶד.

מִבַּרְזֶל וָאֶבֶן מְסִלּוֹת תִּקֵּנוּ –

אֵי אֵיפֹה נָנוּחַ מֵעֲמַל דַּרְכֵּנוּ?

הוֹי סוּסִים, סוּסַי! עֲגָלָה צוֹלַעַת,

שָׁם עַל גְּדוֹת הַנַּחַל מַעְבָּרָה טוֹבַעַת –

נַעֲלֶה־נָא עָלֶיהָ וּבְשָׁעָה מֻצְלַחַת נִתְגַּלְגַּל כֻּלָּנוּ אֶל הַשֵּׁד מִשַּׁחַת.

---

עִם חֲשֵׁכָה

מאת

חיים לֶנסקי

עִם חֲשֵׁכָה נִתְגַּעְגַּע הַדֶּרֶךְ

לִזְנָבוֹ הָרָחוֹק הַתָּלוּשׁ…

– אֱלֹהִים, הַמְצֵא לְנוֹדֵד כּוֹשֵׁל־בֶּרֶךְ

פִּנַּת־סֵתֶר לָפוּשׁ!

הִקְרִין הַדֶּרֶךְ לַנִּיר וְלַיַּעַר

קַרְנֵי מִשּׁוּשׁוֹ, שְׁבִילָיו:

– שְׂאוּ שְׁלוֹמִי לְמוֹלַד־הַסַּהַר

שָׁם בִּקְצֵה הַזָּנָב.

כְּאוֹר הַיּוֹם הִתְנַעֵר הָאֹרַח

בְּנִפְנוּף רַעְמַת אָבָק.

וְשׁוּב קָדִימָה, קָדִימָה בְּלִי מֹרֶךְ.

– חֲזַק וַחֲזָק!

---

הָיְתָה עֲיָרָה...

מאת

חיים לֶנסקי

אָנָּא, יְלָדִים, הַבָּיְתָה!

כְּבָר הִתְחִילוּ בָּאֲוִיר לָשׁוּט

חוּט וָחוּט – קוּרֵי שִׁלְהֵי דְקַיְטָא.

שָׁט אִתָּם קוֹל־אֵם אִלֵּם, מָרוּד:

– אָנָּא, יְלָדִים, הַבָּיְתָה!

צַר עָלַיִךְ, עֲיָרָה גּוֹסֶסֶת!

יְלָדִים הָיוּ – אַיָּם? מִי הֵם?

לְוַאי גַּם בָּאוּ לֹא לִשְׁמֵךְ – לָרֶשֶׁת…

עַד לִבְכּוֹת חֲבָל עָלַיִךְ, אֵם –

עֲיָרָה גּוֹסֶסֶת!

בְּנֹגַהּ הַחַמָּה הַמִּסְתַּלֶּקֶת,

לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה הָעֲגוּמָה

מִתְהַלֵּךְ הַסְּתָו. מַדְלֶקֶת

תִּדְהָרִים כְּנֵרוֹת־נְשָׂמָה

הַחַמָּה הַמִּסְתַּלֶּקֶת.

לִמְרַאֲשׁוֹת הָעֲיָרָה לַנַּחַל

עֲרָבָה שִׁלְּחָה בַּדִּים לִפְרֹק;

מִנִּקְרַת גִּזְעָהּ הִיא נֶאֱנַחַת

וְלוֹחֶשֶׁת מַעֲבַר־יַבֹּק

לִמְרַאֲשׁוֹת הָעֲיָרָה לַנַּחַל.

עֲיָרָה הָיְתָה… הָיְתָה וְאֵינֶנָּה.

רוּחַ יַעֲבוֹר בַּכַּר בַּלָּאט,

יִתְלֹש חָצִיר יָבֵשׁ וְיִזְרְקֶנּוּ

אַחַר גֵּווֹ כִּלְאַחַר־יָד – –

עֲיָרָה הָיְתָה וְאֵינֶנָּה.

25.7.26

---

בַּאֲרֻבַּת הֵעָשָׁן

מאת

חיים לֶנסקי

בַּאֲרֻבַּת הֶעָשָׁן יְלֵל פֶּרֶא,

יְלֵל רוּחַ שֶׁנֶּחְבַּשׁ עוֹלָמִית…

כִּמְטֹרָף, לֹא־גָלוּחַ, גְּדָל־פֶּרַע

אֲנִי רָץ מִזָּוִית לְזָוִית.

אֵל חָי! אַף אֲנִי טֶרֶם מַתִּי –

מַה לִּי כָּאן בַּמָּדוֹר הַשְּׁלִישִׁי?

צַר לִי דְּרוֹךְ עַל תִּקְרַת דָּרֵי מַטָּה,

צַר לִי שְׂאֵת רִצְפַּת זָר עַל רֹאשִׁי.

---

צַהֲלִי לָךְ

מאת

חיים לֶנסקי

צַהֲלִי לָךְ כְּיוּבַל צְלוּל־מַיִם!

אֶל גִּילֵךְ בִּיגוֹן בָּכָא אִכַּף.

צַהֲלִי! בְּרַם, עֲלוּמַיִךְ מָה הֵם

אִם פָּג תֻּמֵּךְ כְּרֵיחַ צִיץ נִקְטַף?

רַעֲנַנָּה כְּוֶרֶד טְבוּל טַל־שַׁחַר

מֵהוֹדֵךְ אָצַלְתְּ עַל בֵּית אָבִיךְ,

עַל גָּגּוֹ נִמְנֵם מוֹלַד־הַסַּהַר,

בַּקִּיטוֹן חָלַמְתְּ אַתְּ, בַּת־אָבִיב.

עוֹד כָּפוּף לַנַּחַל נָם הַגֹּמֶא,

אַתְּ גְּמִישַׁת־קוֹמָה הִשְׁכַּמְתְּ לָקוּם,

דְּגַן זָהָב זָרִית מְלֹא הַקֹּמֶץ

לַיּוֹנִים סְבָבוּךְ פְּעוּרוֹת־חַרְטוּם.

וְכָל הַיּוֹם בַּגָּן מֻקַּף הַגֶּדֶר

אֶל תַּלְמֵי הַקִּשּׁוּאִים גָּחַנְתְּ

עַד שׁוּבָם שֶׁל בְּנֵי מָרוֹן בָּעֵדֶר.

בִּנְגֹהוֹת עַרְבַּיִם מַה נֵחַנְתְּ!

סַף בֵּיתֵךְ עָזַבְתְּ בְּלִי קֶרִי־מֶרִי.

לַבֵּיצָה גּוֹזָל אֵינֶנּוּ שָׁב.

מִיָּדַיִךְ שֶׁחָלְבוּ עִם עֶרֶב

הִתְנַדֵּף כְּבָר הֶבֶל הֶחָלָב.

זֶה הַכְּרַךְ חִבְּקֵךְ בִּזְרוֹעוֹת־אֶבֶן.

מַר לִי מַר וְאַתְּ כֻּלֵּךְ רִפְרוּף.

צִפּוֹרִי לֹא עוֹד תַּצְמִיח אֵבֶר,

עוֹף שָׁמַי הַקַּל כָּלוּא בַּכְּלוּב.

צַהֲלִי לָךְ כְּיוּבַל צְלוּל מַיִם!

אֶל גִּילֵךְ בִּיגוֹן בָּכָא אִכַּף.

צַהֲלִי! בְּרַם, עֲלוּמַיִךְ מָה הֵם

אִם פָּג תֻּמֵּךְ כְּרֵיחַ צִיץ נִקְטַף?

---

לְאַט, יַלְדָּה

מאת

חיים לֶנסקי

לְאַט, יַלְדָּה, אַל קוֹל, אַל הֶגֶה!

זִכְרוֹן אַרְצִי הִנָּךְ, הַחֲשִׁי.

תְּנִי לְעֵינַיִךְ אַךְ לְרֶגַע

לְהִתְרוֹנֵן בִּלְשׁוֹן נַפְשִׁי. –

צִל־צְלִיל, צִל־צְלִיל, שִׁלְבּוּק, בַּעְבּוּעַ.

סִנְוֵר עֵינַי נַחְשׁוֹל שֶׁל תְּכוֹל.

שׁוֹטֵף הַוִּילִיָּה¹ – קִלּוּחַ

סַפִּיר מְשֻׁבָּץ בִּזְהַב גְּדוֹת חוֹל.

לַיְאוֹר הִשְׁלִיךְ אִילָן בֶּן־סְתָו

חַכּוֹת – קוּרֵי שִׁלְהֵי דְקַיְטָא,

וְהַמְּצוֹפִים – עֲלֵי שַׁלֶּכֶת.

לֹא יֵאָחֵז יוֹם תְּמוֹל בַּוַּו.

לָעַד, מְאוֹר תְּמוֹלִי, שָׁקַעְתָּ!

גַּם אַתְּ, יַלְדָּה, עֵינֵךְ דּוֹעֶכֶת.

---

מִכְתָּב אָרֹךְ

מאת

חיים לֶנסקי

מִכְתָּב אָרֹךְ מִמְּקוֹמוֹתַי קִבַּלְתִּי,

שֶׁהַמָּחוּק בּוֹ מְרֻבֶּה עַל הַכָּתוּב.

וְטוּר חוֹזֵר: – דַּי בַּנֵּכָר טֻלְטַלְתָּ –

הֲלֹא תָּשׁוּב, חַיִּים, הֲלֹא תָּשׁוּב!

רֵאשִׁית דָּבָר לְךָ לְהוֹדִיעַ בָּאנוּ,

כִּי מַצָּבֵנוּ, נוּ, אֵין מַה לְּהִתְאוֹנֵן.

לוּ כֹּה יִתֵּן הַשֵּׁם לְךָ וְלָנוּ

לִשְׁמוֹעַ רַק שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת. אָמֵן.

שֵׁנִית… אַחַר כָּתְלֵנוּ כְּבָר עוֹמֵד הַחֹרֶף.

אֵין קֶמַח, אֵין עֵצִים, הַבַּיִת מָט לִנְפֹּל.

אֶט… הֵן סוֹבְלוֹת בְּרִיּוֹת רָעָב וָקֹר, אַף־

עַל־פִּי־כֵן אֵינָם גּוֹוְעִים מֵחֹסֶר כֹּל.

שְׁלִישִׁית – בְּאִסְרוּ־חַג, לְמַזָּלֵנוּ –

לְמַזָּל טוֹב נוֹסְפָה תִּינֹקֶת, פֶּה יָתֵר.

לֵאָה קָרָאנוּ לָהּ בְּשֵׁם אִמֵּנוּ.

וְהִירְשֶׁלִי… אוֹתוֹ עוֹדְךָ זוֹכֵר.

לֹא יֶלֶד הוּא – זָהָב, זָהָב וָכֶסֶף!

בָּטוּחַ הוּא, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַדּוֹד

יִקְנֶה לוֹ מַחְבָּרוֹת, עֵטִים וָקֶסֶת.

עָלוּב! מְאֹד מְאֹד רוֹצֶה לִלְמוֹד.

שׁוֹאֵל אַתָּה לִשְׁלוֹם כָּל חֲבֵרֶיךָ.

מִמַּה נַּפְשָׁךְ, נִכְתֹּב אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ:

כֻּלָּם בַּעֲלֵי־מְלָאכָה, חַיִּים בְּרֶוַח

וְרַק אַתָּה פַּיְּטָן וְלֹא יֻצְלָח.

וְאִם תִּרְצֶה – אַף מַצָּבָם לֹא לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא,

עַל כָּל שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן הַלְוַאי, אֵלִי! וְדַ"ל…

הַלָּלוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עוֹלִים וְאֵלֶּה

חוֹזְרִים מִשָּׁם בְּשֶׁבֶר־לֵב וּבְדִיל־הַדַּל.

מָה עוֹד לִכְתּוֹב? לַחֲדָשׁוֹת אֵין זֵכֶר.

עֲיָרָתֵנוּ בֵּית־עָלְמִין, תִּל־תֵּל.

הַשּׁוּק חָרֵב מָחֳרָב, אֵין סַחַר־מֶכֶר

וּבַעֲלֵי־הַמְּלָאכָה הוֹלְכִים בָּטֵל.

וְעִם כָּל זֶה מְאֹד עֲשׂוֹת הִשְׂכַּלְתָּ

אִלּוּ הָיִיתָ שָׁב. אָמְנָם פֹּה נֹפֶת צוּף

כְּלָל לֹא תָּלֹק, אוּלָם כְּבָר דַּי טֻלְטַלְתָּ –

הֲלֹא תָּשׁוּב, חַיִּים, הֲלֹא תָּשׁוּב!

וּכְדֵי שֶׁלֹּא תְּסָרֵב, לְיֶתֶר תֹּקֶף –

כַּלָּה מָצָאנוּ לְךָ, חָלָב וָדָם.

הֱיֵה שָׁלוֹם. לְמַעַן הַשֵּׁם, שׁוּב תֵּכֶף.

הָאוֹהֲבִים אוֹתְךָ תָּמִיד וְעַד עוֹלָם.

עִקָּר שָׁכַחְנוּ: עַל פּוֹלִין הַמִּרְשַׁעַת…

עִנְיָן מָצָא לִשְׁאֹל. יֵלְכוּ לְ“כַף־הַקַּל”¹!

מַה שֶּׁמְּאַחֲלִים לָהֶם מִדַּעַת אוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת

הַלְוַאי יְקֻיַּם הַחֵצִי. כְּבִרְכַּת הַנַּ"ל.

* * *

כָּל כָּךְ כָּשְׁלוּ בִּרְכַּי, הַאִם נָפַלְתִּי?

לֹא־כְלוּם. עוֹד רֶגַע קַל וְאֶתְנַעֵר.

הֲרֵי מִכְתָּב מִמְּקוֹמוֹתַי קִבַּלְתִּי.

וְשׁוּב אֲנִי חוֹזֵר, קוֹרֵא בוֹ וְחוֹזֵר.

תרפ"ט

---

הוֹי, נוֹף שַׁבָּת

מאת

חיים לֶנסקי

הוֹי, נוֹף שַׁבָּת, פַּרְדֵּס הַתְּכֵלֶת,

אַרְצִי, הַאַתְּ הִיא, אַתְּ?

כָּל כָּךְ שֻׁנֵּית, עַד אֵין יְכֹלֶת

לְהַכִּירֵךְ כִּמְעַט.

אַיֵּךְ, שִׂמְחַת מוֹעֵד וָרֶגֶל,

שַׁלְוַת שַׁבָּת בַּת יוֹם?

הַכֹּל הֵצִיף, סָחַף בִּן רֶגַע

נְהַר הַסַּמְבַּטְיוֹן.

---

דוֹעֵךְ הַיּוֹם

מאת

חיים לֶנסקי

דּוֹעֵךְ הַיּוֹם. מַדּוּעַ

תּוֹסֵס בַּלֵּב כְּאֵב רַךְ?

מִבְּעַד אֶשְׁנָב פָּתוּחַ

נִגּוּן עָגוּם יְפַךְ.

הַקּוֹל עַתִּיק כְּלֵיל אֹפֶל –

חֵרוּק קִילוֹן בֶּן בְּאֵר:

"אָדָם דָּמָה לַהֶבֶל

יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר."

יוֹצֵאת שַׁבָּת. אַחֲרֶיהָ

נוֹשֵׂא שָׁבְלָהּ – כְּרוּב־אוֹר.

זְהַב פַּעֲמֵי נְעָלֶיהָ

עוֹמֵם בְּמֵי־הַיְאוֹר.

עִם שׁוֹט בְּבֵית־הַשֶּׁחִי

כְּעֶגְלוֹן בָּא חֹל לָרְחוֹב.

פּוֹגֵשׁ בִּי סָב כְּפוּף־שֶׁכֶם,

נֶאֱנָח: שָׁבוּעַ טוֹב!

וְשׁוּב אוֹתוֹ קוֹל אֵבֶל

גּוֹוֵעַ בָּאֲוִיר:

"אָדָם דָּמָה לַהֶבֶל,

יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר."

תרצ"ב

---

כֹּה רַךְ כֹּה חַם הָעֶרֶב

מאת

חיים לֶנסקי

כֹּה רַךְ, כֹּה חַם הָעֶרֶב!

לִטּוּף הָרוּחַ מַה קַּל!

עַל סְפִיחַ קַרְנֵי וֶרֶד

הוּנַף יָרֵחַ מַגָּל.

נִשְׁקָף שַׁבְּתַאי מִלְמַעְלָה

לְמַטָּה בְּעֵין־כּוֹכָב.

אֵי־שָׁם יֶאֱבַל עוֹף לַיְלָה:

יוֹם תְּמוֹל עֲדַיִן לֹא שָׁב.

---

יַלְּלִי, תִּנְשֶׁמֶת

מאת

חיים לֶנסקי

יַלְּלִי, תִּנְשֶׁמֶת, סִפְדִי־נָא

לְיוֹם תְּמוֹל בְּהֶגֶה וָהִי.

הַפַּעַם לֹא תְּבִיאִינִי

לִידֵי שְׁפָךְ רֶגֶשׁ וּבְכִי.

בַּעֲרוֹב הַיּוֹם, בַּנֶּשֶׁף

אֵין מֵת, הַכֹּל, הַכֹּל חַי.

כְּמִיהָה עַד כְּלוֹת־הַנֶּפֶשׁ –

וַהֲבַאי נַעֲשֶׂה לְוַדַּאי.

אַאֲמִין, בְּלִי לַחַשׁ וָנַחַשׁ

אֶעֱשֶׂה קְפִיצַת־דֶּרֶךְ בַּזְּמָן.

הִנֵּה בֵּיתִי שָׁם אַחַז

מַלְבִּין בְּעַד סֹרֶג הַגָּן.

עַל הַסָּף סַבְתָּה בְּלִי פַצֵ’לָה¹,

הִיא קוֹרֵאת לִי לְפַת עַרְבִית.

מַאֲכַל־מְלָכִים לִי בִּשֵּׁלָה –

תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וְקִטְנִית.

תרצ"ב

---

שָׁלוֹם לַעֲפַרְכֶם

מאת

חיים לֶנסקי

שָׁלוֹם לַעֲפַרְכֶם, מֵתֵי עוֹלָם,

שָׁלוֹם לָכֶם, קְרוֹבַי אֲשֶׁר קָבַרְתִּי.

לִפְקוֹד מְנוּחַתְכֶם בָּעֵמֶק סַרְתִּי

בֵּין אִילָנוֹת קוֹדְרִים פּוֹרְשֵׂי צִלָּם.

מַה כָּאן רַבָּה הָעֲזוּבָה! בַּדֶּשֶׁא

טָבְעוּ הַמַּצֵּבוֹת עַד הַ“פֵּא נוּן”.

יְדֵי דוּכָן פְּרוּשׂוֹת לְאֵל חַנּוּן

כִּידֵי טוֹבְעִים הַמְפַלְלוֹת לְיֶשַׁע.

אַךְ גְּוִיל אַל־פֵּשֶׁר שְׁמֵי בֵית־הֶעָלְמִין

וּכְמוֹ חוֹתַם־לַכָּה תְּלוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ.

וְלֹא בִּכְדִי קוֹבֶלֶת הַתִּנְשֶׁמֶת –

אֵין אֵישׁ יוֹדֵעַ סוֹד קֵץ הַיָּמִין.

הִנְנִי תּוֹעֶה, מֵאֵל וְאָדָם שָׁכוּחַ,

תּוֹלֵשׁ חָצִיר, זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרַי.

בָּרִי לִי, מַאן־דְּהוּא צוֹעֵד אַחֲרַי,

מוֹרֵט שְׂעָרִי אַף מְפַזְּרוֹ לָרוּחַ.

יָדַעְתִּי, עוֹד גָּדוֹל יוֹמִי. אוּלָם

בְּאֶשְׁנַבֵּי לִבִּי צוֹנֵן הַזֹּהַר.

לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר, יְמֵי הַנֹּעַר:

שָׁלוֹם לַעֲפַרְכֶם, מֵתֵי עוֹלָם!

תרצ"ב

---

שָׁטִים קוּרֵי־כֶסֶף

מאת

חיים לֶנסקי

שָׁטִים קוּרֵי־כֶסֶף, חוּטֵי שִׁלְהֵי־קַיְטָא

בִּתְכוֹל הָאֲוִיר הַצָּלוּל־צוֹנֵן.

אֶמְתַּח עַל שְׂפָתַי קוּר דַּקִּיק שֶׁלָּכַדְתִּי

וְאֶדֹּם כְּמוֹתָם וְלֹא אֶתְאוֹנֵן.

עוֹד מְעַט וְיָטוּסוּ עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

נַפְנֵף וְרַפְרֵף כְּקִרְעֵי דְגָלִים;

יִנְהַר אַחֲרֵיהֶם בְּמַחֲנֶה מְשֻׁלֶּשֶׁת

הָעוֹף: אַוְזֵי־בָר, סְנוּנִיּוֹת, קִיכְלִים.

וְאָז עַל הַשֶּׁכֶם אַפְשִׁיל תַּרְמִיל־דֶּרֶךְ,

אֵלֵךְ לַיְלָה, יוֹם מֵעֵת־לֵעֵת… יוֹתֵר.

לְעֵת עֶרֶב אַגִּיעַ עָיֵף וּכְשַׁל־בֶּרֶךְ

לְעִירִי וְאֶשְׁכַּב אֲחוֹרֵי גָדֵר.

אָקוּם בַּצָּהֳרַיִם, אֶפְקַח עֵינֵי פַחַד:

רֵיקִים הָרְחוֹבוֹת. לֹא לִרְאוֹת כֶּלֶב חָי.

אַיֵּכֶם, אַיֵּכֶם, בְּנֵי עִירִי הַנִּדַּחַת?

אֵיפֹה נַחְבֵּאתֶם, הוֹי רֵעַי, אֶחָי?

אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. אֵצֵא עַל הַפֶּרֶק.

– הַרְאִיתֶם אֶת אַחַי, הוֹי, אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים?

“צֵא חַפְּשֵׂם!” – לְהֵיכָן? – "לֵךְ וּרְקֹד רִקּוּד־פֶּרֶא

בְּרֶגֶל אַחַת עַל שִׁבְעָה דְּרָכִים."

תרצ"ב

---

הַיְצוּרִים הַחֲלוּשִׁים הָאֵלֶּה

מאת

חיים לֶנסקי

הַיְצוּרִים הַחֲלוּשִׁים הָאֵלֶּה

הַדּוֹמִים – לְמִי לְהַשְׁווֹת, לְמִי?

אֶת כֻּלְּכֶם אֹהַב, כְּאֶחָד כְּאֶלֶף,

הַפָּעוֹטוֹת שֶׁל עֲנִיֵּי עַמִּי!

בִּקְהַלְכֶם רָקְדָה בְּרוּכַת מְטַר שֶׁמֶשׁ

יַלְדוּתִי פּוֹחֶזֶת וִיחֵפָה.

מְעַט מָרוֹר, כְּזַיִת דְּבַשׁ וְנַחַת שֶׁמֶץ –

אֶת הַכֹּל קִבַּלְנוּ כִּלְטִיפָה.

כְּבָר הֵפִיץ אוֹתָנוּ לְכָל עֵבֶר

הַגּוֹרָל. בָּגַרְתִּי כְּבָר לְאִישׁ.

אַךְ בְּזָכְרִי אֶתְכֶם אֲנִי הַגֶּבֶר

אֵבְךְּ בַּסֵּתֶר בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

לִשְׁלוֹמְכֶם אֶדְאַג. יָדַעְתִּי טֶבַע

גּוּפִיפְכֶם הַקַּל מִנִּי אָבָק;

יְדֵיכֶם שְׁחוּפוֹת, מַמָּשׁ קְנֵי־תֶבֶן

וְצַוָּאר לָכֶם כֹּה דַּק, כֹּה דָּק…

וּבַהֲמוֹן רַחֲמַי שֶׁיִּתְקְפֵנִי

לַשָּׁמַיִם מִתְפַּלֵּל אֲנִי:

כַּפָּרַת צִפָּרְנְכֶם הֲרֵינִי,

הַפָּעוֹטוֹת שֶׁל עֲנִיֵּי עַמִּי!

---

גַּם תְּרוּעָה, גַּם שְׁרִיקָה

מאת

חיים לֶנסקי

גַּם תְּרוּעָה, גַּם שְׁרִיקָה, גַּם יְלֵל…

עִרְבּוּב שֶׁל קוֹלוֹת. אָכֵן רוּחַ!

חוֹרְקִים שְׁעָרִים. חֲצוֹת לֵיל.

אֵי לִי כַּר לְרֹאשִׁי הַפָּרוּעַ?

שֶׁלֶג קַר כַּאֲלֻנְטִית רְטֻבָּה

טוֹפֵחַ עַל לֶחְיִי הַבּוֹעֶרֶת.

זֹאת אֵדַע: אֵי־שָׁם־אֵי כְּדֻבָּה

לִי אוֹרֶבֶת רוּסְיָה הַמֻּפְקֶרֶת.

עוֹד מְעַט וְתֵצֵא. אֶתָּפֵשׂ.

וּמִפִּי פּוֹרֵץ נַהַם שָׁסוּעַ.

כֵּן יִגְעֶה בֵּין סִבְכֵי בֵּילוֹבֶז'

שׁוֹר הַבָּר הָאַחֲרוֹן, פָּצוּעַ.

וְאוּלַי אָז מִתּוֹךְ יִסּוּרִים

הוּא יִזְכּוֹר גַּם אוֹתִי בַּהֲמוֹן רֶגֶשׁ –

אֶת אַחֲרוֹן פַּיְּטָנֵי הָעִבְרִים

עַל אַדְמַת רוּסְיָה הַחוֹרֶגֶת.

---

לֵיל צְמַרְמֹרֶת

מאת

חיים לֶנסקי

לֵיל צְמַרְמֹרֶת, לֵיל סוֹף חֹדֶשׁ.

הַלְּבָנָה כֻּלָּהּ בַּכֶּסֶא;

מִתְהַלְּכִים בִּקְצֵה הַחֹרֶשׁ

עֲצֵי־אֹרֶן זְקוּפֵי־גֶזַע.

אֹפֶל צֵל וְאֹדֶם נֹגַהּ

מִשְׁתַּלְּבִים בִּסְכַךְ אַשּׁוּחַ.

טוֹב עִם צוֹעֲנִים נֹכַח

הַמְּדוּרָה לִשְׁכַּב לָנוּחַ.

טוֹב לִקְלוֹט בִּקְצֵה הָאֹזֶן

מַעֲשִׂיָּה שֶׁאֵין לָהּ שַׁחַר,

עַד שֶׁרֹאשׁ עֲצֵי־הָאֹרֶן

יִתְנוֹסֵס בִּזְהַב הַשַּׁחַר.

לנינגרד, תרצ"ב

---

שׁוֹרֶקֶת הַדַּלּוּת בָּאֲרֻבָּה

מאת

חיים לֶנסקי

שׁוֹרֶקֶת הַדַּלּוּת בָּאֲרֻבָּה

וְכָל שְׁרִיקָה כְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

הֲכַת יוֹנִים בַּחוּץ מְרַפְרְפָה?

אוּלַי לִרְקוֹד יָצְאוּ מֵאָה כַּלּוֹת?

אַךְ לֹא יוֹנִים מְרַפְרְפוֹת בַּחוּץ,

וְלֹא מֵאָה כַּלּוֹת יָצְאוּ לִרְקוֹד –

רוּחוֹת הַחֹרֶף הֵן מֵהַקַּלּוֹת,

גּוֹלְלוֹת אֶת סְדִין הַשֶּׁלֶג לְאָרְכּוֹ.

וּבַסָּדִין מוּטֶלֶת אַתְּ אַרְצִי,

כְּבַר־מִנָּן שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תְּקוּמָה

וּמִקִּבְרֵךְ וְעַד כּוֹכַב הַצִּיר

הַלַּיְלָה קָם בְּכָל שִׁעוּר־קוֹמָה.

כִּכְּשׁוֹנְדְז¹ מֵרִים הַלַּיְלָה שַׁרְווּלָיו,

קוֹרֵא לִפְטִירָתֵךְ צִדּוּק־הַדִּין.

צְדָקָה עוֹשָׂה מְרַצַּחְתֵּך פּוֹלִין –

הִיא קוֹבַרְתֵּךְ בְּכֹמֶר וּבִצְלָב.

---

כֹּה הֶרְאַנִי זִכְרוֹנִי הַכָּמֵהַּ

מאת

חיים לֶנסקי

כֹּה הֶרְאַנִי זִכְרוֹנִי הַכָּמֵהַּ

אֶת אַרְצִי עִם שַׁדְמוֹתֶיהָ הַטְּלוּלוֹת.

בַּקִּיטוֹר הַמִּתְאַבֵּק עַל אֲגַמֶּיהָ

נֶאֱחַז מוֹלַד־הַסַּהַר כְּקָמֵעַ

לִשְׁמִירָה מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

בֵּין קְנֵי גֹמֶא הַ“קְּלִפָּה” מִסְתַּתֶּרֶת,

בַּבִּצּוֹת מְבַצְבְּצִים אוֹרוֹת מַתְעִים.

עַל חָרְבוֹת רֵחֵי־הָרוּח מְכַרְכֶּרֶת

כִּרְכּוּרִים כַּת לֵיצָנִים מֻפְקֶרֶת,

מְטִילָה אֵימָה עַל עִיר וּמְתִים.

תַּחַת אֹפֶל שָׁחֲחוּ בָּתֵּי־חֹמֶר.

כְּנוֹצָה מִכְּנַף תִּנְשֶׁמֶת הָשְׁלַךְ הָס.

רַק הַדְּלִי עַל פִּי הַבְּאֵר יַבִּיעַ אֹמֶר:

שְׁרִיק־חֲרִיק עַל יוֹם פָּנָה כְּצֵל שֶׁל תֹּמֶר,

טִיף־טִיף־טִיף עַל דּוּכִיפַת־הַפָּז.

בָּא הָרוּחַ מְכֻרְבָּל בִּלְבוּש תְּכֵלֶת

וְנוֹשֵׂא אֶל סַף בֵּיתָהּ שִׁירַת הַבְּאֵר.

הִיא קָמָה בִּיעָף, קוֹפֶצֶת מְבֹהֶלֶת,

אוֹחֲזָה כַּפַּת מַנְעוּל הַדֶּלֶת

וְלוֹחֶשֶׁת: בּוֹא, דּוֹדִי, מַהֵר!

שׁוּב הִיא נֹכַח אֵשׁ הָאָח. בִּבְרַק רֶמֶץ

בּוֹעֲרִים בַּנֶּשֶׁף תַּלְתַּלֵּי זְהָבָהּ.

הִיא שׁוֹפֶכֶת לַקְּדֵרָה גְּרִיסִים, עוֹד קֹמֶץ –

בִּשְׁבִילִי. הוֹי, יַלְדָּתִי, הִתְאַזְּרִי אֹמֶץ.

גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לַהֲשִׁיבָהּ!

כִּי לֹא אַחַז אֶת אַרְצִי, אֶת תְּכוֹל שָׁמֶיהָ,

לֹא יִרְאוּנִי גַּם עֵינַיִךְ הַכָּלוֹת.

כֹּה לֶחָי! תְּהִי לָךְ לְנִחוּם זוֹרֵחַ

הַחַמָּה יוֹמָם, וְהַמּוֹלָד – קָמֵעַ

לְשָׁמְרֵךְ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

---

חֹרְשָׁה, נִיר, כַּר

מאת

חיים לֶנסקי

חֹרְשָׁה, נִיר, כַּר, וְשׁוּב חֹרְשָׁה.

הַנּוֹף יָדוּעַ מִשֶּׁכְּבָר.

צְלָב־עֵץ רָטֹב, לִבְנִים שְׁלשָׁה

עַל פִּתְחוֹ שֶׁל כְּפָר.

הָיָה לִי גָּג, הָיָה לִי גָּן –

אוֹפִיר שֶׁלִּי וַחֲוִילָה!

קַטָּר שׁוֹרֵק, פּוֹלֵט עָשָׁן.

הַכֹּל עָבָר.

---

הִנֵּה הִנָּם הַכּוֹכָבִים

מאת

חיים לֶנסקי

הִנֵּה הִנָּם הַכּוֹכָבִים,

אוֹתוֹ נְחִיל אִשֵּׁי־הַתְּכֵלֶת

שֶׁהִתְנוֹסֵס עַל בֵּית אָבִי.

אֶצְבַּע קְטַנָּה הֵרִים אָז יֶלֶד: –

הִנֵּה הִנָּם הַכּוֹכָבִים.

בְּהִירִים הִנָּם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

רֵעֵי יַלְדוּת, פִּרְחֵי מוֹלֶדֶת.

עוֹרְבָא פָּרַח. אֵין כְּלוּם. חֲלוֹם.

הָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת,

הַכּוֹכָבִים כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

שָׁמֵם נוֹף מוֹלַדְתִּי, אַלְלַי!

נִשְׁקָף מוֹלָד עֲקֹם־שְׂפָתַיִם

עַל תֵּל חָרְבוֹת בֵּית אֲבוֹתַי.

הַשְׁקִיפוּ, רְאוּ, כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם:

שָׁמֵם נוֹף מוֹלַדְתִּי, אַלְלַי!

---

מַעֲרִיב הַיּוֹם עַל הָאֲגַם

מאת

חיים לֶנסקי

מַעֲרִיב הַיּוֹם עַל הָאֲגַם,

הַדָּגָה יָרְדָה לָנוּם בָּעֹמֶק.

כְּבָר שָׁבְתוּ עוֹפוֹת מִלַּהְגָּם;

מֶה עָגוּם בְּרִשְׁרוּשׁוֹ הַגֹּמֶא!

הֵד קוֹל מָה וְהֵד קוֹל מִי קוֹבֵל

בַּקָּנִים הַמְפַרְכְּסִים הָאֵלֶּה?

הֵן שָׁמֵם הַחוֹף, מִימֵי תֵבֵל

לֹא דָּרְכָה עָלָיו כַּף רֶגֶל הֵלֶךְ.

עַל יָמִים שִׁמְשָׁם שָׁקְעָה מִכְּבָר,

עַל כִּסּוּף שֶׁלֹּא נִתַּן לוֹ אֹמֶר,

עַל נְדוֹד הַסִּיס וְאַוַּז־הַבָּר –

עַל כָּל זֶה לוֹחֵש לַיְאוֹר הַגֹּמֶא.

לנינגרד, במאסר, תרצ"ה

---

רוּחַ כִּי תִּשּׁוֹב

מאת

חיים לֶנסקי

רוּחַ כִּי תִּשּׁוּב מֵעֵבֶר

הַמִּזְרָח הַמַּחְוִיר,

עוֹף מֵעוֹף יַגְבִּיהַּ אֵבֶר,

עֵץ מוּל עֵץ יַרְכִּין אָמִיר.

תֵּט הַוַּרְדִּינָה זְרָדֶיהָ,

צִיץ אֶל צִיץ יַתִּיז טִיף־טָל.

הַבְּכָאִים יִזְרוּ זְרַע דֶּמַע

עַל הַנַּחַל הַנִּפְתָּל.

בְּלִי שִׂמְחָה אָשׁוּר, בְּלִי נֹהַּ,

כְּבוֹת כּוֹכְבֵי אַשְׁמוּרוֹתָי.

עוֹד אוֹרְגָה קַרְנוֹ שֶׁל נֹגַהּ

רֶשֶׁת פָּז בִּשְׁמוּרוֹתָי.

לנינגרד, במאסר, תרצ"ה

---

וּמָה עוֹד הַכְּרַךְ

מאת

חיים לֶנסקי

וּמָה עוֹד הַכְּרַךְ, וּמָה עוֹד

תָּנִיף עָלַי רְצוּעוֹת עֲשָׁנְךָ,

כְּרַבִּי זוֹעֵף תַּלְקֵנִי:

הָזַע, לְמַד, עֲבוֹד!

מְלָאכוֹת הַרְבֵּה לְמַדַּי

לָמַדְתִּי: פְּצִירָה־פִּים, פַּטִּישׁ,

מַקְדֵּחַ, מַשּׂוֹר, מַפְסֶלֶת –

הִרְגַּלְתִּי בָּהֶם יָדַי.

כֵּן, קָשֶׁה לִלְמוֹד, אַךְ מַה קַּל

לְאַבֵּד. וּכְבָר לֹא אֶזְכּוֹר אֵימָתַי –

וְאָסִיף הִזְהִיב בָּאָרֶץ

וּבְיָדִי אָז הִכְחִיל הַמַּגָּל.

וּכְבָר לֹא לִי לִלְמוֹד שִׁיחַת

קְנֵי־הַסּוּף אֶת גַּלֵּי הַמִּיכָל –

תּוֹרָה זוֹ הֶעָגוּר בָּאָחוּ

לָמַד עַל רֶגֶל אַחַת.

יוני 1932

---

אֵין זֶה רְכוּב סוּס

מאת

חיים לֶנסקי

אֵין זֶה רְכוּב סוּס צוֹהֵל כָּרוֹז שׁוֹעֵט.

מֵקִים עֲמֵלֵי־עַם לַעֲבוֹדָה –

זֶה טָס כְּרוּזֵךְ, בְּרֹן שׁוֹפְרוֹת חֲרשֶׁת,

מַלְכַּת־בַּרְזֶל, תַּעֲשִׂיָּה כְּבֵדָה!

עוֹד לֹא הִזְהִיב גַּגּוֹת עַמּוּד־הַשַּׁחַר

וּבְכִבְשְׁנֵי מַרְטֵן הִדְלַקְתְּ שִׁמְשֵׁךְ.

בְּתוֹךְ קְהַל עוֹבְדִים נִדְחָק בַּשַּׁעַר

אֲנִי, צְעִיר עוֹבְדַיִּךְ, בָּא לְשַׁמְּשֵׁךְ.

מְסֻרְבְּלֵי בַרְזֶל מְכוֹנוֹתַיִךְ –

אַךְ כֹּבֶד הַמַּתֶּכֶת לֹא עִכּוּב.

מוּנָע מָנוֹף זוֹרֵם חַשְׁמַל בַּתַּיִל,

חוֹזְרִים הָאוֹפַנִּים קַלֵּי־סִבּוּב.

נוֹשֵׁם הִידְרוֹ־מַכְבֵּשׁ מֵעֹצֶר לַחַץ,

וְהַמְּנִיעִים – הֲפֹךְ לְכָאן… הֲפֹךְ לְכָאן…

שִׁירִים, שִׁירַי! מַה תֵרָגְנוּ בְּלַחַשׁ?

אֵין עוֹד שִׁיבָה אֶל “בֵּין בְּאֵר וּבֵין הַגָּן”.

עוֹלָם הָאֲצִילוּת! שָׁמֶיךָ תְּכֵלֶת

הֵעִיב עֲשַׁן עוֹלַם הָעֲשׂיָּה.

אֶל חוֹף שַׁבָּת בְּרַעַם מִתְגַּלְגֶּלֶת

שִׁבֹּלֶת סַמְבַּטְיוֹן־הַתַּעֲשִׂיָּה.

---

יָדִי צְמוּדָה

מאת

חיים לֶנסקי

יָדִי צְמוּדָה לַפְּצִירָה־פִּים;

עַל שַׁרְווּלַי שִׁכְבַת נְסֹרֶת.

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה לִנְסוֹר עֻבִּים.

רָחוֹק, רָחוֹק סוֹף הָאַשְׁמֹרֶת.

טָפֵל בֵּין בִּנְיְנֵי־בֶּטוֹן,

בַּעֲסָקִים שֶׁאֵין בָּם חֵפֶץ,

בְּעוֹד שֶׁגֵּא בְּפֶה אָדֹם

דָּמְךָ שַׂגִּיא שׁוֹאֵג לַנֶּפֶץ.

אַךְ כַּכִּנּוֹר לִי עֹב חוֹרֵק

מִדֵּי זָכְרִי אֶת בֵּית־הַסֹּהַר רַק:

עוֹד רֶגַע וְהַכֶּלֶא רֵיק –

נוֹסְרִים כְּבָר שָׁם מְטִיל־הַסֹּרֶג.

לנינגרד, תרצ"ב

---

שׁוּב אַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה

מאת

חיים לֶנסקי

שׁוּב אַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה. לַהַט לֹעַ כִּבְשָׁנִים.

בְּסַמּוּם פִּהוּקָם סַם שִׁעְמוּם הַיְשִׁימוֹן.

כּוּשִׁי מְסֻיַּד שֵׁן וּמְפֻיַּח פָּנִים –

בָּבוּאָתִי בִּזְגוּגִית הַחַלּוֹן.

הָרְגָעִים כְּשָׁעוֹת. הַשָּׁעוֹת – שָׁנִים.

מַה לִּי זְמָן? מַצֵּבָה בְּלִי פֵּא־נוּן וּמִסְפָּר.

מִתְפָּרְטִים רְגָעַי בֵּין חִשּׁוּקֵי־הָאוֹפַנִּים

כִּפְרוֹטְרוֹט מַשְׂכֻּרְתִּי בֵּין אֶצְבְּעוֹת הַגִּזְבָּר.

תרצ"ב

---

הֶעָמָל הַשָּׁחוֹר

מאת

חיים לֶנסקי

הֶעָמָל הַשָּׁחוֹר כְּפַת קִבָּר!

הַשָּׂכָר הַמְקֻפָּח עֲשֶׂרֶת מוֹנִים!

הַבְטָחוֹת, פִּיּוּסִים, יוֹם אֶתְמוֹל כִּי עָבָר…

וְאָנוּ בּוֹנִים, בּוֹנִים, בּוֹנִים.

אַךְ תְּלוּנָה כְּאִילָן. גָּמֵל בֹּסֶר סֵרוּב.

יִצְטַנֵּף הַמְּרִי לְאֶגְרוֹף בִּכּוּרִים.

וְכָעֵת, עַד לֹא בָּא אוֹתוֹ יוֹם טֵרוּף –

הִסְתָּעֵר, חֲרוֹנֵנוּ, בְּהִתּוּךְ הַכּוּרִים!

תרצ"ג

---

הַאַתָּה הוּא הֶחָכָם בַּלַּיְלָה

מאת

חיים לֶנסקי

הַאַתָּה הוּא הֶחָכָם בַּלַּיְלָה

הַכּוֹתֵב שִׁירִים לְאוֹר הַנֵּר,

הַמַּשְׁבִּיעַ שְׁאוֹל בְּפֶה חִוֵּר

וּלְכוֹכַב הָעֶרֶב תִּתְפַּלֵּלָה?

פְּתַח אֶשְׁנָב לַכְּרַךְ, שׁוּר, שְׁמַע וּנְשׁוֹם –

שְׁמֵי עָשָׁן, שְׁרִיקַת אוֹטוֹ וָרֵיחַ.

הִסָּגֵר וּכְתוֹב עַל צִיץ פּוֹרֵחַ,

הִי, חָכָם בַּלַּיְלָה וְטִפֵּשׁ בַּיּוֹם!

---

אֵי־שָׁם סַתָּת הוֹלֵם

מאת

חיים לֶנסקי

אֵי־שָׁם סַתָּת הוֹלֵם עַד עֶרֶב,

שָׁם חוֹל, חָצָץ וְגֶלֶם גִּיר.

יָצָאת אֵלַי עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ

וְעַל פָּנַיִךְ צְעִיף סַגְרִיר.

צְוִיץ־עוֹף, אוֹב־בִּיב, רֹן־גַּל, טִיף־אֵגֶל –

הָרֹךְ מִנַּיִן כֻּלֵּי הַאי?

כָּל זֶה הָיָה קוֹלֵךְ עַד הֶגֶה,

כָּל זֶה לָחַשׁ לִי: “כֹּה לֶחָי!”

חֲיִי בְּטוֹב! אֵין לִי תַּרְעֹמֶת.

עָנְיֵךְ יָדַעְתִּי, אֶרֶץ־אֵם.

כֵּן, מוֹץ מִבָּר, כֵּן, קַשׁ מֵעֹמֶר,

אַךְ מִיָּדֵךְ הֵם לִי – אֶרְצֵם.

חַסְדֵּךְ אֶזְכּוֹר וְאִם אָנוּעַ,

אוּלָם גַּם אַתְּ אַל תִּשְׁכְּחִי –

לְצַד הַכְּבִישׁ בַּקֹּר, בָּרוּח

עָמֵל מִבֹּקֶר בְּנֵךְ – אָחִי.

פִּרְסִי־נָא לֶחֶם לוֹ דֵּי צֹרֶךְ

בִּימוֹת הַחֹל וּבְיוֹם חַגּוֹ,

כְּשֵׁם שֶׁהוּא לְזֶה הָאֹרַח

פּוֹרֵס יוֹם־יוֹם חֲצַץ חֻקּוֹ.

לנינגרד, נובמבר 1933

---

הַדְּלִי הָאַחֲרוֹן

מאת

חיים לֶנסקי

"הַדְּלִי הָאַחֲרוֹן מִן הַבְּאֵר שָׁאוּב,

בַּגָּן עוֹף אֶל עוֹף מְצַיֵּץ: נָעוּף!

הַבַּיִת שָׁמֵם, הַבַּית עָזוּב

וּמִי שֶׁנָּדַד לֹא יָשׁוּב."

מִי שָׁר לִי זֶמֶר זֶה בְּנִגּוּן קִינָה?

הִטְרִיד זֶמֶר זֶה מֵעֵינַי שֵׁנָה.

כְּלוּם כֹּה מִתְיַפְּחוֹת בַּמַּעֲשֵׁנָה

רוּחוֹת שֶׁלֹּא מִן הַיִּשּׁוּב?

אַךְ בְּכִי רוּחוֹת חֶשְׁוָן לֹא כָּל כָּךְ אָבֵל,

יְלֵל רוּחַ סְתָו מִתְמַרְמַר, קוֹבֵל…

הוֹי, פְּרַח לְךָ, פְּרַח, אוֹרֵחַ אָפֵל,

עוֹף לֵילוֹת נְדוּדִים, הַיַּנְשׁוּף!

יָשַׁב לִמְרַאֲשׁוֹתַי אִי־נִרְאֶה. בַּשְּׁחוֹר

הִדְלִיק אֶת עֵינָיו כְּנֵרוֹת יִזְכּוֹר.

הָעוֹף הָאָרוּר! פֻּמּוֹ לֹא יִסְגּוֹר

וְשׁוּב אוֹתוֹ זֶמֶר וְשׁוּב:

"הַדְּלִי הָאַחֲרוֹן מִן הַבְּאֵר שָׁאוּב,

בַּגָּן עוֹף אֶל עוֹף מְצַיֵּץ: נָעוּף!

הַבַּית שָׁמֵם, הַבַּיִת עָזוּב

וּמִי שֶׁנָּדַד לֹא יָשׁוּב."

1933

---

קֶסֶם לִי קָסְמָה הַלַּעֲנָה

מאת

חיים לֶנסקי

קֶסֶם לִי קָסְמָה הֲלַּעֲנָה

בִּמְרִירוּת מִיצָהּ חֲרִיף־הָרֵיחַ.

רַק לְמַעֲנָהּ, לְמַעֲנָהּ

נָד אֲנִי וָנָע – אָדָם אוֹרֵחַ.

נֶטַע־נוֹד חֲבוּט רוּחוֹת קָדִים,

עַל לֹא חֵטְא רְגוּם בָּרָד חַד־רֶגֶב,

שֵׂיבָתוֹ הַלֵּזוּ הַיְרַקְרֶקֶת

לִי יָקְרָה מֵאַרְגְּמַן וְרָדִים,

אַף מִשְּׁנִי שְׂפָתַיִךְ, בַּת הַיֹּפִי! –

טוּר שִׁנַּיִךְ אַל בִּצְחוֹק תַּחְשׂוֹפִי,

לֹא נָזִיר אֲנִי וְלֹא עָנָו –

קֶסֶם לִי קָסְמָה הַלַּעֲנָה.

לנינגרד, במאסר, 25.12.1934

---

הֵן יֵשׁ פַּס נוֹף

מאת

חיים לֶנסקי

הֵן יֵשׁ פַּס נוֹף בִּכְנַף הָאָרֶץ

לֵילוֹת עֲדֶן שָׁם נוֹהֲגִים

לִקְשׁוֹר אֱלֵי כַרְעֵי כָּל עֶרֶשׂ

אוֹתוֹ הַגְּדִי שֶׁמִּן הַזֶּמֶר

דְּבָרָיו לָעַד לֹא נִמְחָקִים:

"גְּדִי לָבָן וָצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

בַּנוֹף הַהוּא בְּבַיִת שַׁח־דֹּפֶן

קַרְשֵׁי עַרְשִׂי עוֹדָם חוֹרְקִים.

תִּינוֹק פְּעוּר־פֶּה וּקְמוּץ־הַחֹפֶן

חוֹלֵם עַל דּוֹרוֹנוֹת הַזֶּמֶר

מָתְקוּ מִשְּׁדֵי הָאֵם צוֹמְקִים:

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

הוֹי, אֶרֶץ־אֵם, אֲגַם גְּדוּר גֹּמֶא,

עֻלְּפוּ פִּרְגֵי שְׁנָתִי. הַשְׁקִים!

הַטִּי כּוֹסָם אֶל פִּי, אֶלְגֹּמָה.

מָה רַךְ מִדְּבַשׁ, מַה טּוֹב מֵחֶמֶר,

מָה רַעֲנָן מִטַּל מַשְׁכִּים? –

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

אֲהָהּ! אֵין שְׁנָת לְעֵין בֶּן־מֶמֶר.

לִי מוֹךְ לַכַּר הָבוּ שְׁלָגִים!

אַךְ מִי אָזְנִי יַנְעִים בְּזֶמֶר?

יַשְּׁנִינִי, אַתְּ, סוּפַת דֶּצֶמְבֶּר

בַּחֲלִילַיִךְ הַשּׁוֹרְקִים:

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

---

קַן מִבְטַח שְׁלוֹמִי

מאת

חיים לֶנסקי

קַן מִבְטַח שְׁלוֹמִי, נְוֵה הַנֹּעַם,

מָה כִּנּוּי אֶקְרָא לְךָ, מַה שֵּׁם?

אֵין מְתֹם בַּלֵּב, חַדָּה שֵׁן נֹחַם –

הֵן אָשֵׁם אֲנִי, אָשֵׁם, אָשֵׁם!

שֵׁד כְּפָאַנִי מִפְתָּנְךָ לִזְנֹחַ,

רוּחַ עַל כְּתֵפַי רַגְלַי הִפְשִׁיל;

אוֹי וָאָח לְקָדְקֳדִי וָנֹהַּ,

מָה עוֹלַלְתִּי לְעַצְמִי, הַכְּסִיל!

חֶזְיוֹנוֹת יְבַהֲלוּנִי לַיְלָה,

הֶגְיוֹנוֹת קוֹמְטִים מִצְחִי יוֹמָם.

עַל גַּגְּךָ, בֵּיתִי, אֵזוֹב וַדַּאי עָלָה,

עַל זִיזְךָ עוֹרְבִים בָּנוּ קִנָּם.

גַּם קִרְבִּי קִנֵּנוּ… לֹא הַדֹּפֶק –

תּוֹךְ לִבִּי חֹד חַרְטוּמָם הוֹלֵם.

אָהֳלִי הַדַּל, עֲקֹם הַדֹּפֶן,

הַמָּקוֹם עָלֵינוּ יְרַחֵם!

---

בִּזְכוֹת הַפַּרְדֵּסִים הַמְקֻטָּרִים

מאת

חיים לֶנסקי

בִּזְכוּת הַפַּרְדֵּסִים הַמְקֻטָּרִים אֵד בֹּקֶר

טַלָּם הֵזִין בִּיבֵי חָטְמֵנוּ הַמְצֻנָּן;

בִּזְכוּת הַתַּפּוּחִים אֲשֶׁר אָכַלְנוּ בֹּסֶר

עֲדֵי נֵצֵא בְּשֵׁן וָבֶטֶן מִן הַגָּן;

בִּזְכוּת הַמַּהֲלֻמּוֹת אֲשֶׁר נִסְפּוֹג בְּיֹשֶׁר

מֵאֵם וָאָב, מִמָּרָנָן וְרַבָּנָן –

פָּלָטִין זִכְרוֹנוֹתַי מוּפַז־הַגַּג זוֹרֵחַ.

נָבוֹאָה חֲדָרָיו, נָגִילָה, אָח וָרֵעַ!

וְאִם בְּגַב, בַּגֵּו, מִבֹּהֶן עַד קָדְקֹד,

עוֹד חַי בְּךָ אוֹתוֹ קֻנְדָּס מְרוּט־הַלֶּחִי;

וְאִם דָּמְךָ עֲדֶן רִקּוּד אָדֹם יִרְקוֹד

עֵת צַפְרִירֵי נִיסָן בָּאָרֶץ יִתְהַלֵּכוּ;

וְאִם לִבְּךָ עָדִין עוֹד לֹא שָׁכַח לִפְקוֹד

בְּשֵׁם וּבְכִנּוּיִים רֵעֵי תַּעֲלוּלֶיךָ –

שְׁמִי חַיִּימְקֶה קְרַע־קְרַע, בֶּן לִיטָא, צִיץ נוֹפָהּ.

זָכְרֵנִי, חֲבֵרִי, פָּקְדֵנִי לְטוֹבָה!

---

הַנּוֹרְדְ, הֲלֹא תִּשּׁוֹב

מאת

חיים לֶנסקי

לא. ק–ר

הַנּוֹרְדְ, הֲלֹא תִּשּׁוֹב עֲדֶן

עַל אַפְּשֶׁרוֹן חֲצִי־הָאִי –

שָׁם עִיר אַחַת, שְׁנִיָּה עוֹד אֵין

לְחוֹל וּלְחֹם בְּעָלְמָא דֵן.

בַּקּוּ הֲרֵי זוֹ, הִיא.

הַנּוֹרְדְ! מָצָא מִשְׁכַּן רֵעִי!

אוֹתוֹ בִּנְיָן לְבֶן־הַקִּיר

זִכְרוֹ בָּרוּךְ בְּפִי שְׁפַל בֶּרֶךְ;

אוֹתוֹ בִּנְיָן לְבֶן־הַקִּיר

פִּתְחוֹ רַךְ־סַף לְכַף תְּמִים־ דֶּרֶך

וּקְשֵׁה־מַשְׁקוֹף לְרֹאשׁ יָהִיר.

שָׂא, נוֹרְדְ, שְׁלוֹמִי מִכְּנַף סִבִּיר

לְבַיִת זֶה לְבֶן־הַקִּיר!

סיביר 7.10.1935

---

מִדַּת הַדִּין צָנְפָה אוֹתָם

מאת

חיים לֶנסקי

מִדַּת הַדִּין צָנְפָה אוֹתָם בַּחֹפֶן,

מַעְדֵּר תָּקְעָה לְכַף מְתֵי מַדָּע,

וּכְפוּפֵי גַב, חֲשׂוּפֵי גֵו עַד מֹתֶן,

מִתַּחַת שְׁמֵי סִבִּיר, תּוֹךְ אַדְמָתָהּ

חָצְבוּ מֵמַד אֶבְקְלִידֶס מֶטֶר־מֶטֶר,

הִגִּיעוּ עַד עַצְמוֹת הַמָּמוּתָה.

אַךְ לֹא נִרְתַּע אֵתָם בֵּין שִׁכְבוֹת נֶתֶר

כִּרְטוֹט הַכַּף עֵת מִתַּבְשִׁיל חֻקָּם

יִמְשׁוּ סְחוּס עֶצֶם אוֹ כְּזַיִת פֶּדֶר.

וְגַם חֶלְקִי בֵּין זֶה הֲמוֹן הָעָם.

אַגַּב נִעוּר מֵעַל שְׂפָתִי טִיף יֶזַע

מִבֵּין שִׁנַּי אַתִּיזָה: צֹאן אָדָם!

לוּ שָׂם תָּווֹ בְּפַרְצוּפָם הָרֶשַׁע,

קְמָטוֹ הַמְּרִי, לוּ קַדְרוּתוֹ יָגוֹן.

עַל מִי חֲרוּזֵי זַעַם אֲגַיֵּסָה?

טִמְטוּם, טִמְטוּם… לֹא חוּט־שִׁדְרָה – גָּחוֹן!

יִבְחַל גַּם שׁוֹט לִנְגֹּעַ בָּם. עַל אֵלֶּה

לִשְׁפּוֹךְ רַק שִׂיחַ: אֱלֹהִים יָחֹן!

---

זָקִיף צָעִיר, קַלָּע קַל־יָד

מאת

חיים לֶנסקי

זָקִיף צָעִיר, קַלָּע קַל־יָד, קַר־עַיִן,

אַל־נָא שְׁחוֹר־פִּי־רוֹבְךָ תַּטֶּה מוּלִי,

דָּמִי הַחַי אַל תַּז עַל סַף הָאַיִן

כָּל עוֹד הָאֵלֶם לֹא כָלָא קוֹלִי.

תֵּן לִי, אֲכַל אֶת הִימְנוֹנִי לַשֶּׁמֶשׁ

וְעַל זִיוָהּ – בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין;

תַּן לִי, אַרְכִּינָה רֹאשׁ רַק שֶׁמֶץ, שֶׁמֶץ:

– שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין.

---

פִּנְכַּת פַּחִים רֵיקָה, פִּנְכַּת רֵעִי

מאת

חיים לֶנסקי

פִּנְכַּת פַּחִים רֵיקָה, פִּנְכַּת רֵעִי,

לֹא עוֹד יָשׁוּב יִשְׁתֶּה מִמֵּךְ מֵימֵי סִבִּיר,

וּתְמוֹל, עוֹד תְּמוֹל הָיָה מַרְאֵהוּ כְּמַרְאִי –

עַל פְּנֵי מֵימַיִךְ צָף כְּעַל חֶלְקַת רְאִי

פַּרְצוּף זְעוּם עַפְעַף וּבְרַק עֵינֵי סַפִּיר.

פִּנְכַּת פַּחִים רֵיקָה, פָּגוּם זֵרֵךְ וָקַר

כְּפִיהוּ שֶׁהִשְׁחִיר עֲקֹם עֲוִית גְּסִיסָה.

צְמָאוּ לַדְּרוֹר הִרְוָה בְּדַם פִּצְעוֹ. הַשְּׁאָר

נִתָּז חַכְלִיל וָחַם עַל גֶּדֶר הַתְּפִיסָה.

---

זֶה הַכְּבִישׁ

מאת

חיים לֶנסקי

זֶה הַכְּבִישׁ, בִּיבָיו הַלָּלוּ

מִדֵּי יוֹם יָדַי סָלָלוּ –

הַמַּסְלוּל הַסִבִּירִי!

מִי בַּבָּא יַךְ קֶצֶב־קֶבַע

עַל גְּשָׁרָיו בֵּין גַּיְא וָגֶבַע?

מִי יַגִּיד לִי זֶה בָּרִי?

הֲמַגְּפֵי פַסְּטוֹן כְּבַד־צַעַד?

הֲטַלְפֵי סוּס קְרָב קַל־שַׁעַט?

הֲמַקְלוֹ שֶׁל הֵלֶךְ סְתָם?

כִּי חַמָּה תַּשְׁכִּים לָאֹרַח

אָן צִלָּם יִפּוֹל בָּאֹרֶךְ –

לַאֲחוֹרָם אוֹ מוּל לֶכְתָּם?

הַיְקַדְּמוּם כְּפָרִים בְּנֶשֶׁם

בֻּסְתָּנֵי־אַחַר־הַגֶּשֶׁם

אוֹ בְּעַב עֲשַׁן שְׂרֵפוֹת?

כִּי נֶחְשָׁל יִצְנַח לָנוּחַ

הַיְסַיְּדוֹ לִבְלוּב תַּפּוּחַ

אוֹ שֵׂיבַת שַׁלְגֵי סוּפוֹת?

אֵין מַגִּיד וְאֵין מוֹדִיעַ

מִי מֵאָן וּלְאָן יַגִּיעַ

בַּמַּסְלוּל הַסִבִּירִי.

רַק לֹא לִי, לֹא לִי לִפְסֹעַ

אֶל אַרְצִי רְוַּת הַזֹּהַר.

זֶה בָּרִי, בָּרִי, בָּרִי!

סיביר 30.8.1935

---

סַגְרִיר סִבִּירִי

מאת

חיים לֶנסקי

סַגְרִיר סִבִּירִי. לֹא לִתְלוֹת

זַרְזִיפוֹ בֵּין אַרְבַּעַת כְּתָלִים.

בָּנוּי בַּבִּירָה בֵּית־נְכוֹת,

קְלוֹן דּוֹרוֹת מַחֲלִיד שָׁם – כְּבָלִים.

בָּטְלוּ. אַךְ נַסֵּה, נַסֵּה נוּס!

שֶׁל מִי בַּשְּׁלוּלִית הַצִּלְצוּל?

שֶׁל מִי נֵטֶל זֶה הַגָּנוּז

בַּבֹּץ הַנִּדְבָּק אַל הַסּוּל?

סָגוּר וּמְסֻגָּר הָעוֹלָם

בְּשִׂבְכוֹת מַלְקוֹשֵׁי שִׁלְהֵי־אָב.

הַסְּעָרָה, בּוֹאִי, בְּנִי לִי סֻלָּם

בִּבְרָקַיִךְ – שָׁלָב לְשָׁלָב!

---

בֵּין אֵלֶּה הַגַּבִּים הַגּוֹחֲנִים

מאת

חיים לֶנסקי

בֵּין אֵלֶּה הַגַּבִּים הַגּוֹחֲנִים

לְסִבְלוֹתָם בָּאֶבֶן וּבַמֶּלֶט

נָדוֹן גַּבִּי לִגְחוֹן, לִגְחוֹן שָׁנִים

מִתַּחַת לַהַט פִּגְיוֹנֵי־הַפֶּלֶד.

אַךְ זֹאת אֵדַע יָדֹעַ: פַּס צִלָּם

עַל עָרְפִּי יָנוּחַ לֹא לְעוֹלָם.

חַיַּי שֻׁלְּחוּ קִצְרֵי־יָמִים בַּחֶלֶד.

וּמַה, דַּיָּנֵי־סְדוֹם, דִּינְכֶם? – הֵד־שָׁוְא!

וּמָה יִּתְרוֹן לִצְלִיל בַּרְזֶל הַכֶּבֶל?

הֲרֵי סוֹפוֹ לִצְלוֹל אִתִּי בַּקֶּבֶר.

לֹא כֵן שִׁירוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר נֶעְלָב –

גּוּרוּ מֶנּוּ כָּל מַעֲלִיבָיו!

קוֹלוֹ כְּרַעַם שַׁחַק בֶּן־אַלְמָוֶת,

לָעַד בּוֹ לֹא יִשְׁלַט הַכִּלָּיוֹן.

מִתּוֹךְ צִלּוֹ הַדַּק שֶׁל הַפִּגְיוֹן

אוֹתִי יוֹצִיא הַחֹפֶשׁ אוֹ הַמָּוֶת;

אֶתְכֶם גַּם לֹא יוֹצִיא הַחִדָּלוֹן

מִתּוֹךְ עַב־צֵל מַצֶּבֶת הַקָּלוֹן!

---

נִדּוֹן לִשְׁנוֹת טִלְטוּל

מאת

חיים לֶנסקי

נִדּוֹן לְשְׁנוֹת טִלְטוּל וָטֹרַח,

נִדָּח כְּקַיִן, כִּמְקֻלָּל,

עַל מִי לִסְמֹךְ, עַל מִי לִבְטוֹחַ?

מֵאֲחוֹרֵי פִּסְגוֹת אוּרַל

הוֹלְכִים שׁוֹקְעִים יְמֵי הַנֹּעַר.

וּמָה מָּחָר עָלַי יֻטַּל?

בְּחֵיק סִבִּיר, בְּזֹךְ שְׁלָגֶיהָ

מָה לִּי צָפַנְתָּ, הַגּוֹרָל?

עוֹד פֶּגַע – הַב! תְּלָאָה – שַׁלְּחֶהָ!

וְלֹא אֶשְׁאַל עוֹד: מֵהֵיכָן.

אֲנִי מוּכָן.

סיביר 31.12.1935

---

לְאֵלֶּה שֶׁיּוֹמָם

מאת

חיים לֶנסקי

לְאֵלֶּה שֶׁיּוֹמָם הִשְׂבִּיעַ מִצְּנוֹנוֹ

פּוֹתֵחַ הַחֲלוֹם אֶת מִזְנוֹנוֹ.

שָׁם צְלוּל סִילוֹן יִזַּל מִלְּגִין־גָּבִישׁ הַיַּ"ש,

צִמְאוֹן צִנְצֶנֶת מְצֻלַּעַת יַשְׁקְ.

לְשֵׁם כִּבּוּד עָלוּ מִתְּהוֹם־יַמִּים בְּרִיּוֹת,

יָרְדוּ מִמְּרוֹם שְׁחָקִים יוֹנִים צְלוּיוֹת.

וּצְלִי נוֹדֵף נִפְגָּשׁ בִּצְלִיל מַזְלֵג וָלֹג,

בִּשְׁאוֹן צְלִילַת כַּפִּית בְּתֵה מָתוֹק.

הֵן גַּם אֶת יְצוּעִי תִּפְקוֹדָה, חֲלוֹמִי.

הַמְּתִיקָה־נָא אֶת מֶרֶר צְנוֹן יוֹמִי…

אַךְ לֹא בְּצוּף צָפוֹן וּבְנֹפֶת נוֹף נֵכָר –

לֹא בָּם, לֹא בָּם תַּרְוֶה גְּרוֹנִי נִחָר!

רַק פֶּלַח דַּק בַּקַע מִגְזָר תַּלְמֵי אַרְצִי,

מַלֵּא מִמֵּי הַנֵּימַן מְלֹא קֻמְצִי.

וְאִם לֹא תְּקַמֵּץ – מִגְּדוֹת אוֹתוֹ נָהָר

לִי פְּרוּסַת לֶחֶם פְּרוֹס לְ“הַמּוֹצִיא”.

---

אַתֶּם, אֲשֶׁר חַלּוֹנְכֶם

מאת

חיים לֶנסקי

אַתֶּם, אֲשֶׁר חַלּוֹנְכֶם צָלוּל

פָּתוּחַ לְתוֹךְ בֻּסְתַּן תַּמּוּז,

אֲשֶׁר אֶת כָּתְלְכֶם

פִּצְּלוּ עֳפָאֵי תַפּוּחַ –

פַּס אוֹר, פַּס צֵל, פַּס אוֹר, פַּס צֵל –

פִּתְחוּ פִּשְׁפָּשׁ לִמְסִלַּת־הַחוֹל!

מְאֹפֶק רָחוֹק בָּא הֵלֶךְ גֵּר,

אָבָק בַּעֲקֵבוֹ

נִכְרָךְ כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ,

וּמוּל לֶכְתּוֹ צִלּוֹ קָצָר.

הוֹשִׁיטוּ יָד נְדִיבָה לַגֵּר

תּוֹךְ עֶנֶף אִילָן מַשִּׁיל פִּרְיוֹ –

צֵא בְּדוֹק אֵי יָד, אֵי בַד…

אֱמוֹר מֵעַתָּה כִּי שֶׁקֶר

גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי־מֵילָת.

---

בִּנְפוֹל עַל דַּלְתוֹ שֶׁל עוֹלָם

מאת

חיים לֶנסקי

בִּנְפוֹל עַל דַּלְתוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּרִיחֵי צֵל –

אַל־נָא, רֵעַ, בָּרֹאשׁ, אַל־נָא, רֵעַ, תָּנוּד.

שְׁמַע: סוֹבֵב הַצַּרְצוּר מַפְתְּחוֹ הַמְצַלְצֵל

בְּשַׁעַר מַלְכוּת אֲחוֹרִי הַתַּנּוּר.

שְׁלוּף נַעַל חֲדוֹר לִתְחוּמֶיהָ חַמִּים,

לֶחְיְךָ יְלַטֵּף אֲוִירָהּ הַדְּרוֹמִי.

שָׁם יִנְשׁוֹם כָּל שֶׁחַי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

בִּיהוּדָה, בַּאֲרָם, בְּיָוָן, בְּרוֹמִי.

שָׁם קְסוּם נֵר חֲנֻכָּה, תּוֹךְ כְּדֵי סִבּוּב קַל

מִבְּדִילוֹ וְצִלּוֹ מִתְפַּשֵּׁט הַסְּבִיבוֹן.

שׁוּר! זְקֵנְךָ כָּפַף רֹאשׁ, וְזִהוּר פְּלִיז קָלָל

נֶאֱצָל מִזְּקָנוֹ עַל דַּפֵּי יוֹסִיפוֹן.

סיביר, 1935

---

מוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב

מאת

חיים לֶנסקי

מוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב שֶׁל פֶּסַח…

אֵל חַנּוּן, לִבִּי אַמֵּץ!

אִסְרוּ־חַג רוֹבֵץ לַפֶּתַח

כֻּלּוֹ חֹל, כֻּלּוֹ חָמֵץ.

צְלִיל זְכוּכִית כּוֹסוֹת הַסֵּדֶר

מֶה עָגוּם בְּהִגָּנְזָן!

זֶה צִלְצוּל פַּעֲמוֹן דִּין־סֵתֶר:

שׁוּב לֹא לִי לְאָחֳזָן.

שְׁלִי, כּוֹסִי, בְּדָלְחֵךְ זוֹרֵחַ

אַל יֻדְלַך בָּעֲלִיָּה!

לוּ אֵדַע כִּי יָד שֶׁל רֵעַ

בָּךְ תֹּאחַז כָּעֵת חַיָּה.

וּלְזִכְרִי אוֹתָךְ יַגְבִּיהַּ

בַּמְּסִבָּה וּבְקוֹל יִקְרָא:

כֵּן, הוּא אִישׁ הָיָה מַתְמִיהַּ,

אַךְ בְּטֶבַע כְּלָל לֹא רָע.

---

צֵל בְּרַצֵּי מֵי הַבְּרֵכָה

מאת

חיים לֶנסקי

צֵל בְּרַצֵּי,

מֵי הַבְּרֵכָה –

צֵל מוֹצָאֵי

יוֹם הַמְּנוּחָה.

אוֹר חֲשׂוּךְ־קַו

צָף אֵי־בָאֵד;

קוֹל שִׁכְשׁוּךְ גַּל

בָּא נְטוּל־הֵד.

צֵל סִירָה קַל

נָע וְקָרֵב,

עַל הַסַּפְסָל

פַּנַּס “עֲטַלֵּף”.

כְּבָר הַהַגַּאי

לִי מוֹשִׁיט יָד.

מֵאֲחוֹרַי

אֵין לֹא אֶחָד.

לנינגרד, במאסר, 20.3.1935

---

פָּנָה יוֹם סְתָו

מאת

חיים לֶנסקי

פָּנָה יוֹם סְתָו,

עָרֹם הַחֹרֶשׁ,

פָּתוּחַ לִתְפִלָּה

כְּשַׁעֲרֵי אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ

בִּשְׁעַת נְעִילָה.

לִבְנִים בְּצִבְעוֹנֵי שַׁלֶּכֶת

כְּטוּר סִפְרֵי־תוֹרוֹת

רֹאשָׁם הַשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹעֶכֶת

עִטְּרָה בַּעֲטָרוֹת.

עוֹמֵם זְהָבָם. מַאֲפִיל הָאֹרַח.

– הֵיכָן פַּנָּסֵי עִירִי?

לִבִּי, פְּנֵי לֵיל קַדֵּם בְּלִי מֹרֶךְ –

הַשֵּׁם אוֹרִי!

---

כֹּה זַכָּה הַיּוֹם

מאת

חיים לֶנסקי

כֹּה זַכָּה הַיּוֹם תְּפִלַּת

צִפֳּרִים בְּצִבּוּר

וּתְקוּעִים לִבְנִים בַּחֹרֶשׁ

כְּנֵרוֹת יוֹם־כִּפּוּר.

פְּרוּשׂ־עָנָף גּוֹחֵן כָּל סְבַךְ

וְעָלֵהוּ לוֹחֵשׁ.

רַק אֶחָד בְּלִי נִיד, בְּלִי נוֹעַ –

עֵץ שָׁחוּף, עֵץ יָבֵשׁ.

כֹּפֶר מִשְּׂרָפוֹ עָשׂוּ –

הֲיַצְמִיחַ עָלִים?

אֵיךְ, אֵלִי, בְּיָד כּוֹפֶרֶת

אֶהֱפוֹךְ דַּף תְּהִלִּים?

עַל רָאשִׁי לֹא יִסְתּוֹבֵב

תַּרְנְגוֹל־כַּפָּרָה.

זֶה עוֹרֵב צָרוּד צוֹרֵחַ:

יוֹם עֶבְרָה! יוֹם עֶבְרָה!

אֵיךְ אֶבְרַח? וּבָעוֹלָם

אֵין קָרוֹב, אֵין גּוֹאֵל.

רַב־סְלִיחוֹת, גַּלְגֵּל רַחֲמֶיךָ

עַל פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל!

---

הֵם רָאוּנִי

מאת

חיים לֶנסקי

הֵם רָאוּנִי בְּכָל נִוּוּלִי הַמְּכֹעָר

וַיִּירוּ בִּי חִצֵּי־לַעְגָּם:

מָלִיחַ…דָּגָה, הַצִּפּוֹר… בָּשָׂר…

וּפַיְּטָן – בִּבְחִינַת אָדָם.

הֵם בִּקְשׁוּ לְהַעְתִּיק דִּבּוּרִים מִפִּי.

פִּטַּרְתִּי בְּ“אֶט” וּ“בֶּה” –

וְאֶת יְגוֹנִי הַתּוֹסֵס קִרְבִּי

הִסְתַּרְתִּי בְּנִבּוּל־פֶּה.

קִלַּלְתִּי בָּאֵם, בֵּאֱלֹהִים וּמְשִׁיחוֹ

כְּאַחַד הָרֵיקִים בַּשּׁוּק.

חִיְּכוּ: זֶה הָאִישׁ, הֲגִיגוֹ, שִׂיחוּ –

אֲסִימוֹן, אֲסִימוֹן מָחוֹק.

עֲלוּבִים! הֵם רוֹאִים שְׁלוּלִיוֹת לֵיל־סַגְרִיר

וְטִפְטוּף דֶּלֶף סְתָו, וְרַק

לֹא גַּלֵּי הַנָּהָר, אַף לֹא רֶטֶט אֲמִיר

צַפְצָפוֹת בְּהַבְהֵב בָּרָק.

וְאַף לֹא בְּרַק עֵינִי וְאַף לֹא כְּנַף שָׂרָף

עַל רָאשִׁי (דַּי, אָסוּר לְגַלּוֹת…)

דֶּרֶךְ־אֶרֶץ לִפְנֵי הַמְשׁוֹרֵר הַמְטֹרָף

הַיּוֹצֵר כְּלֵי־דִמְיוֹן בַּלֵּילוֹת!

---

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים

מאת

חיים לֶנסקי

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים

נוֹדְדִים מִמְּדִינָה לִמְדִינָה…

הוֹי, אָחִי, תָּמְכֵנִי! אֵין עוֹד אוֹנִים

לִנְשׂוֹא אֶת תֵּבַת הַנְּגִינָה.

הַאֵשֵׁב עַל הָעֵשֶׂב, מְרֻשָּׁל, חַלָּשׁ?

הַאַשְׁמִיט מִכְּתֵפִי הָרְצוּעָה?

וּנְחַשׁ הַסֶּפֶּק יִגְחַן וְיִלְחַשׁ

עַל אָזְנִי בַּלָשׁוֹן שְׁסוּעָה.

וְיִצְדַּק. סוֹף סוֹף הַתֵּבָה רוּסִית

וְהַנִּגּוּן גְּנוּב כִּנּוֹר צוֹעֲנִי.

וְהַמְנַגֵּן, הוֹי אָחִי, בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית

נָא בְּיֹשֶׂר הַגֵּד, מִי אֲנִי?

הַיְנוּ הַךְ לָאוֹבֵד הָאֱמֶת הַמָּרָה.

יָדַעְתִּי, יָמַי סְפוּרִים,

וְסוֹפִי לִתְלִיָּה בָּרְצוּעָה הַשְּׁחוֹרָה

עַל מַשְׁקוֹף פִּתְחֵי זָרִים.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאֶשְׁנַב תֵּבָתִי

יוֹנָה עוֹד אֶשְׁלָחָה. שִׁירַת

יְגוֹנִי הִיא תִּשָּׂא וְגַם בִּרְכָתִי

לַלֵּוִי עַל גְּדוֹת נְהַר פְּרָת.

אַאֲמִין: מִבָּבֶל לֶעָתִיד לָבוֹא

יַעֲלֶה אֶת כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד

וּלְעֶדְרֵי הַנָּבִיא מֵהַר נְבוֹ

הוּא יִפְרוֹט הַלְלוּיָהּ שֶׁל שַׁחֲרִית.

---

יֵשׁ מָקוֹם בִּיעָרָיו

מאת

חיים לֶנסקי

יֵשׁ מָקוֹם בִּיעָרָיו יֶאֱרוֹב

הַצַּיָּד, כְּלַפֵּי רוֹם הָרוֹבֶה.

שָׁם סָחִים עַל מַלְכוּת בָּהּ הָעוֹף

עָף צָלוּי מִן הַקֵּן לַפֶּה.

יֵשׁ מָקוֹם עוֹף שָׁמָיו אֶל פִּי כֹל

צָלוּי עָף, לֹא מִפִּיו שֶׁל בַּדַּאי.

שָׁם פְּלָאוֹת יְסֻפַּר כִּבְיָכוֹל –

יֵשׁ מַלְכוּת בָּהּ הָעוֹף טָס חָי.

---

בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

מאת

חיים לֶנסקי

בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁם לֵילֵי הַיְּעָרוֹת

מְסֻמְּרֵי סִכֵּי אֹרֶן וְאוֹר מַזָּרוֹת,

שָׁם תּוֹעִים עַל קַרְקַע טוֹבְעָנִית אוֹרוֹת תֹּהוּ,

שָׁמָּה בֹּקֶר נוֹלָד מְחֻתַּל אֵדֵי בֹהוּ,

לְמָקוֹם זֶה שָׁמֵם, לֹא אֵם, לֹא עָמִית –

אֱמוּנֵךְ הֵבֵאת לִי אַתְּ, לְשׁוֹנִי הַדְּרוֹמִית!

מִנִּבְכֵי הַזְּמַנִּים בְּכָל נוֹי נְעוּרַיִךְ,

מְקֻטֶּרֶת אֵדֵי נִצָּנִים צְנוּעֵי רֵיחַ

לִי נִגְלֵית. הַצָּפוֹן בָּךְ הִכִּיר בַּת־אָחִיו,

הוּא חִבְּקֵךְ וּבְקַרְחוֹ לֹא דָּקַר, לֹא הִכְאִיב.

וּבְגָרְשׁוֹ עוֹפוֹתָיו מֵאִילָן וּמִשִּׂיחַ –

אֶת זְמִירַיִךְ מִקֶּרֶב לִבִּי לֹא הִסִּיעַ.

צְלִילֵיהֶם הַצְּלוּלִים עַלִּיזֵי מְשׁוּבָה

מִצְטָרְפִים לִמְחוֹלָם שֶׁל שַׁלְגֵי סוּפָה.

הֵם רַנִּים בִּמְצוּלוֹת לֶקְטִיקָה מִתְקָרֶבֶת,

מְרִיעִים בְּשׁוֹפָר מִתְרַחֵק שֶׁל רַכֶּבֶת,

וּמְגַשְׁרִים תְּהוֹמוֹת, סוֹלְלִים דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה

בֵּין יָגוֹן וְשִׁמְחָה, בֵּין פְּרִידָה וּפְגִישָׁה.

סיביר 1936

---

הִרְעִילַנִי עֲשָנָן שֶׁל רַכָּבוֹת

מאת

חיים לֶנסקי

הִרְעִילַנִי עֲשָׁנָן שֶׁל רַכָּבוֹת…

שׁוּב אֵין לִי בַּקֶּבַע אֲחִיזָה.

שְׁלוֹם עוֹלָם לָכֶם, קִבְרֵי אָבוֹת!

כֹּה לֶחָי, יַלְדִּי בַּעֲרִיסָה!

אִילָנוֹת, גִּשְׁרֵי־בַרְזֶל, פַּנָּסֵי חֲצוֹת –

כָּל זֶה טָס אֲחוֹרַנִּית, אֲחוֹרַנִּית.

רַע הַדֶּרֶךְ בּוֹ, נַפְשִׁי, פָּנִית.

כְּבָר לֹא פַּעַם תַּרְנוּ אֲרָצוֹת,

אַךְ מוֹלֶדֶת לֹא נִמְצָא שֵׁנִית.

---

עַל הַקִּיר תַּצְלוּם

מאת

חיים לֶנסקי

עַל הַקִּיר תַּצְלוּם צָהֹב מִיֹּשֶׁן.

תָּאֳרוּ שֶׁל נַעַר בָּר־מִצְוָה.

אֶל מִצְחוֹ מֻטִּים עָגִיל וָאֹזֶן –

פְּנֵי הַאֵם יָפוֹת, חָלָק מִצְחָה.

תַּחַת הַתַּצְלוּם שֻׁלְחָן, עָלָיו

טַיְטְש־חֻמָשׁ. עַל דַּף סִדְרַת “וְיֵשֶׁב”

מִשְׁקְפֵי־בַרְזֶל וְשַׂעֲרַתָּ כֶּסֶף

וּמִכְתָּב, דְּמוּת פְרַנְקְלִין עַל בּוּלָיו.

מָה תּוֹכוֹ? כְּלוּם טוֹב אוֹ רַע הַקֶּשֶׁב?

זֶה כַּמָּה שָׁנִים שָׁתַק הַבֵּן…

מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ נִשְׁמַע

הֵד חִבּוּט כַּרִים וְקוֹל רוֹטֵן:

הַזְּקֵנָה הָאֵם לוֹחֶשֶׁת “שְׁמַע”.

וְתַצְלוּם תְּמוֹלָה, דְּמוּת בְּנָהּ הַיֶּלֶד,

הַחֻמָּשׁ וּמִשְׁקְפֵי הַפֶּלֶד

שַׂעֲרַת הַצְּחוֹר הָעֲקֻמָּה

וּמַעֲטֶפֶת הַמִּכְתָּב הַחֲתוּמָה –

עַל כָּל זֶה נוֹסְכִים אוֹרָם שִׁבְעַת

קְנֵי־הַחֵלֶב שֶׁל נֵרוֹת שַׁבָּת.

---

בֹּקֶר – תֵּה

מאת

חיים לֶנסקי

בֹּקֶר – תֵּה, יוֹמָם – שַׁמֶּנֶת,

בַּחַגִים – כּוֹס יַ"שׁ חָרִיף

וְשִׂיחַת זְקֵנִים רוֹטֶנֶת

בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב.

אָח לִבְנַת־רַעַף בַּחֹרֶף,

גַּן שְׁחָר־צֵל בְּיֶרַח זִיו

וַאֲגַם צוֹנֵן בַּחֹרֶב –

מָה עוֹד לוֹ לְבֶן־חֲלוֹף?

“וְאֶל הַחוֹף הַזֶּה תַּחְתּוֹרָה?” –

– כֵּן, רֵעִי, אֶל זֶה הַחוֹף.

כְּבָר הָיוּ עָלַי לָטֹרַח

טִלְטוּלֵי אוֹבְדֵי הָאֹרַח,

דַּי עָיַפְתִי סוֹף כָּל סוֹף.

כָּל חוּשַׁי תּוֹבְעִים: מָנוֹחַ!

הֵם אוֹמְרִים: בָּא קֵץ לַנֹּעַר,

כְּבָר הִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה.

אוּצָה, שׁוּבָה אֶל קִנְּךָ.

---

נִטַּלְטֵל גּוּשׁ עָנָן

מאת

חיים לֶנסקי

נִטַּלְטֵל גּוּשׁ עָנָן מִן הַנֶּגֶב

אֶל חוֹפֵי יָם הַקֶּרַח וַיֵּתַע.

הַיְנוּ־הַךְ לְהֵיכָן לִזְרוֹק נֵטֶף…

מָה לּוֹ חוּצָה, מָה לוֹ בֵּיתָה?

אֵין מָלוֹן וּמוֹלֶדֶת אֵינֶנָּה.

מָה לוֹ אָח שֶׁמָּא יֵשׁ שֶׁמָּא אָיִן?

הוּא בּוֹדֵד, מְנֻדֶּה מֵעֲנֶנֶת,

בֵּן חוֹרֵג לַשָׁמָיִם.

דּוֹחַפְתּוֹ צָפוֹן: פְּנֵה וְהִסּוֹגָה

אֱלֵי יָם קִיטוֹרָיו הֵינִיקוּךָ!

יִפֶן – רוּחַ דָּרוֹם תִּדְחֵהוּ: סֹבָּה

אֶל קְרָחִים צִנְּנוּךָ!

כֵּן יִתְעֶה דְּחוּף צָפוֹן וּתְלוּשׁ נֶגֶב

לֹא בָּדוּהוּ בַּלְהוֹת חֲלוֹם בֹּהוּ.

אַלְלַי! עַל רֹאשִׁי הִרְעִיף נֵטֶף.

כְּבָר הָיִיתִי כָּמוֹהוּ.

---

לֹא גִּלּוּ לִי חֲלוֹמוֹת

מאת

חיים לֶנסקי

לֹא גִּלּוּ לִי חֲלוֹמוֹת אַף לֹא אוּרִים

כִּי אֶזְכֶּה לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ –

אוֹר גָּנוּז לִרְאוֹת בַּיִּסּוּרִים,

כִּי אֶלְחַשׁ עַל מַכָּתִי “גַּם זוֹ”.

וּבִדְקוֹר הַדְּוָי לִבִּי מָחוּץ

מֵחֵרוּק חָזִי אֶשְׁמַע צִלְצוּל –

צְלִיל מַפְתֵּחַ הַסּוֹבֵב בְּחוֹר מַנְעוּל.

הוּא מַבְטִיחַ: יֵשׁ מוֹצָא לַחוּץ.

הוּא פּוֹתֵחַ לִי פִּתְחֵי עוֹלָם

שֶׁכֻּלּוֹ שַׁלְוָה וְרֹן שַׂלְוִים.

שָׁם בֵּין אִילָנוֹת פּוֹרְשֵׂי צִלָּם

שְׁבִיל הָרִים עוֹלֶה שְׁלַבִּים־שְׁלַבִּים.

שַׁחַר וּשְׁקִיעָה שָׁם נִשְׁלָבִים,

פֶנִיכְּס שָׁם בּוֹעֵר וְאֵינוֹ אֻכָּל…

קוּמוּ־נָא, אַחַי הַכּוֹאֲבִים,

יַחַד עִם בְּקָרִים רְטֻבֵּי־טָל

נִוָּלֵד מֵאֵפֶר עֲרָבִים.

---

הָלֹךְ וְטָפֹף

מאת

חיים לֶנסקי

הָלֹךְ וְטָפֹף בָּא עַרְבִּי הַצּוֹנֵן,

צִירוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁעָלָיו הַשָּׁלוֹם.

גַּם חָסִיל בַּצְּנִינִים, צֹאן בַּדִּיר, דְּרוֹר בַּקֵּן.

נוּמָה, נֶשֶׁם חָזִי, חֲסַל יוֹם!

שָׂשׂ אֹמַּר “חֲסַל יוֹם” וְאֵינִי חַס עַל יוֹם.

חָדַר בִּי חֻמּוֹ עַד קֶרֶב, עַד לֵב.

בָּרְכֵנִי־נָא, בְּכוֹר כּוֹכָבִים, בְּחִיר עֶלְיוֹן,

כּוֹכַב עֶרֶב, בְּאוֹרְךָ הַשָּׁלֵו!

שַׁלֵּב מִקַּרְנֶיךָ סֻלַּם יַעֲקֹב,

יֵרֵד בִּשְלַבָּיו מַזְהִירִים מַלְאָכִי.

בִּכְנָפוֹ יְנַעֵר מֵעֵינַי חוֹל הָרְחוֹב,

אָז אַכִּיר בְּכָל חַי אֶת אָחִי.

---

הַיּוֹצְאוֹת לִפְנֵי קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִי

מאת

חיים לֶנסקי

הַיּוֹצְאוֹת לִפְנֵי קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִי

עֲטוּפוֹת עַד מֵצַח בַּפַצֵ’לָה

עִם “קָרְבַּן מִנְחָה” בְּבֵית־הַשֶּׁחִי

(עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָן כָּאֵלֶּה) –

מִי לִבָּה לֹא יַך לְשֵׁמַע צַעַד

כַּף נוֹדֵד בְּנוּם שְׁוָקִים בַּשֶּׁלִי?

מִי בַּת־עֹנִי לֹא תִּנְעַץ מִבַּעַד

אֵד שַׁחֲרִית מַבַּט תִּקְוָה וָמֹרֶךְ

בִּקְלַסְתֵּר הַהֵלֶךְ: מִי יוֹדֵעַ?

שֶׁמָּא בָּא הַבֵּן אוֹבֵד הָאֹרַח?

יִתָּכֵן, תִּרְאוּנִי נָד יָגֵעַ –

אָנָּא, סְלַחְנָה לִי, אִמּוֹת קְשׁוֹת־רוּחַ,

אֶת הָאַכְזָבָה לָכֶן אֶגְרוֹמָה,

סְלַחְנָה אִם אֶת אָזְנְכֶן אֶצְרוֹמָה

בְּקוֹלִי הַזָּר, הָאִי־בָטוּחַ.

בִּשְׁלוֹמְכֶן לִדְרוֹשׁ־נָא לִי הַרְשֶׁינָה,

זְכוֹרְנָה גַּם אֶת שְׁמִי: חַיִּים בֶּן שֵׁינָה.

כִּי תִּשְׁפּוֹכְנָה שִׂיחַ עַל בֶּן־מֶמֶר

הַמְטֻלְטָל בַּיָּם אוֹ בַּיַּבֶּשֶׁת

וְלָאֵל תֻּגַּשׁ דִּמְעָה דוֹמֶמֶת

וְלַדַּל נְחֹשֶׁת מְקַשְׁקֶשֶׁת –

הָהּ, אִמּוֹת, אַף כִּי אֵינִי כְּדַאִי,

רַחֲמִים בַּקֵּשְׁנָה גַּם עָלַי.

---

הַנּוֹטִים חַסְדָּם לִי

מאת

חיים לֶנסקי

הַנּוֹטִים חַסְדָּם לִי לַגֵּר

אִישׁ כְּפִי עֹמֶק לִבּוֹ וְכִיסוֹ,

הַשָּׂמִים קִיר מַחְסֶה וּמָגֵן

בֵּינִי וּבֵין צָר – צֵל קוֹרָה,

בֵּינִי וּבֵין קֹר – חֹם כִּירָה,

בֵּינִי וּבֵין רָעָב – פְּרוּסַת פַּת,

בֵּינִי וּבֵין יָגוֹן – כּוֹס יַ"שׁ –

אָנָּא שְׂאוּ טִרְחָתִי, הַנֶּאֱמָנִים.

עוֹד מְעַט קָט! עוֹד מְעַט קָט!

כִּי הִנֵּה לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים

נָטִיתִי לִגְבוּלְכֶם אֲנִי הַגֵּר,

צִלִּי כְּבָר הוֹלֵךְ וְאָרֹךְ,

עוֹד מְעַט וְיֻצַּע תַּחְתַּי

וְלִמְרַאֲשׁוֹתַי יֻצְּתוּ כּוֹכָבִים.

חֲיוּ בְּטוֹב! חֲיוּ בְּטוֹב, אַנְשֵׁי חַסְדִּי!

לְהִתְרָאוֹת! לְהִתְרָאוֹת בְּיוֹם יָבוֹא,

עֵת נִינֵינוּ בְּקָרְאָם שִׁיר זֶה

יְחַפְּשׂוּ בְּמִלּוֹן עַתִּיק

אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלָה “גֵּר”.

---

אֱלֶגְיוֹת יַעַר

מאת

חיים לֶנסקי

1

רַעַם בִּמְבֵּם בְּאַדִּיר עַל בָּמֳתֵי יַעְרִי,

הֵד עָנָה לוֹ מִן הַסְּבַךְ חַד וְחָדִיר כִּזְעָקָה,

הִרְחִיבוּ עֵצִים נִקְרוֹתָם כְּפִיּוֹת אֲחוּזֵי־שָׁבָץ,

עָבְרָה בִּזְמוֹרוֹת צַמָּרוֹת כְּזֶרֶם־חַשְׁמַל צְמַרְמֹרֶת,

הֵשַׂח שׂוֹכוֹתָיו הָאַשּׁוּחַ, פַּחַד סִמֵּר סִכָּן.

בְּעֶצֶם הַיּוֹם קָדַר שַׁחַק – לֹא מֵעֲנָנִים;

בְּאֹפֶל הַסְּבַךְ הִבְהִיק נֹגַהּ – לֹא שֶׁל חֲזִיז;

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הִקְדִּיר שַׁחַק עֵרֶב עוֹפוֹת לְלֹא קֵן;

בְּאֹפֶל הַסְּבַךְ הִבְהִיק נֹגַהּ לַהַט הַקַּרְדֹּם הַמִּתְהַפֵּך.

עֵץ מִתְנוֹדֵד כְּשִׁכּוֹר, מָט, מִתְמוֹטֵט, נוֹפֵל

עַל בָּמֳתֵי יַעְרִי. רַעַם בִּמְבֵּם בְּאַדִּיר.

2

בְּאֶשְׁנַבֵּי הָרָקִיעַ זִקְזֵק הַבָּרָק בְּבִרְכּוּ.

צְלִיל מְכִתּוֹת זְגוּגִית – נִתַּךְ גֶּשֶׁם עֲקֹּם־קִלּוּחַ.

אֶת קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה הֵשַׂח הָעוֹלָם – וּקְפָץ,

רֹאשׁ לְמַטָּה אֶל מֵי הַמָּטָר. רוֹטֵט לוּלְיָן רֶטֶט…

עִם הַלּוּלְיָן בְּעִגּוּלָיו שָׁט הָעוֹלָם הָפוּךְ.

* * *

יָבְשׁוּ שְׁלוּלִיּוֹת. הַשַּׁחַק שׁוּב הִתְרוֹמֵם גָּבוֹהַּ.

הָהּ! רַק אַתָּה, יַעְרִי לֹא תָּקוּם, לֹא תָּקוּם, הַגָּדוּעַ!

3

שׁוּר! בִּמְרוֹמֵי הֶחָלָל מִתְקַמֶּרֶת הַקֶּשֶׁת –

שִׁבְעָה שַׁעֲרֵי נִצָּחוֹן, שַׁעַר וְצֶבַע שֶׁלּוֹ.

רַעַם שַׂגִּיא מְסַּלֵּט; הֵד עוֹנֶה: “יְחִי הַמְנַצֵּחַ!”

הִנֵּהוּ – גּוּץ, עָב, מַגְלֵב נִכְרָךְ בַּעֲקֵבוֹ כְּנָחָשׁ.

“וִיוֹ,” סָח הָאִישׁ. מִשְׁתַּעֵל הַסּוּס וְהָעֲגָלָה חוֹרֶקֶת.

שׁוֹתֵק רַק אֶחָד – הַמְנֻצָח – גֶּזַע אִילָן גָּדוּעַ.

לוּ הִזְדַּקֵּף – קֶשֶׁת זוֹ כְּאֵסֶל עַל גַּב הָיָה שָׂם.

אַךְ גָּבְהָהּ הַמְגֻוָּן, הַמְקֻמָּר, דַּיּוֹ לַנַּנָּס הַמְּנַצֵּחַ.

רֹאשׁ־עֲנָקִים הוּא כָּפַף וְאֶת גַּב עַצְמוֹ לֹא זָקַף.

4

קְנֵה הַדָּגָן זֶה הַדַּק, הַמְטַלְטֵל שִׁבָּלְתוֹ לְכָל עֵבֶר –

מַה יְּחַפֵּשׂ, מָה יָּתוּר קְנֵה הַדָּגָן זֶה הַדַּק?

נִיר לַגַּרְעִין, קַרְקַע שְׁחוֹר. הַקְשָׁבָה, אֳרָנִים עֲנָקִי־יַעַר!

נֶטַע נַנָּס מְחַפֵּשׂ נִיר לַגַּרְעִין, קַרְקַע שְׁחוֹר.

מָה לָּעֵצִים וְלַבָּר? דְּאָגָה יֵשׁ אַחֶרֶת לָהֵמָּה –

נֶגְבָּה פּוֹרֵחַ הָעוֹף… מָה לָּעֵצִים וְלַבָּר?

מַטָּה יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם אֶל רְאִי הָאֲגַם הַדָּלוּחַ –

מוֹךְ אוֹ גְּזִיז שֶׁלֶג רִאשׁוֹן? מַטָּה יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם.

5

חֹרֶף! שָׂשִׂים אִילָנוֹת: לֹא טָרְחוּ, לֹא יָגְעוּ וְכֻתֹּנֶת

מִן הַמּוּכָן כֹּה צְחוֹרָה! חֹרֶף – שָׂשִׂים אִילָנוֹת.

כֹּה בִּמְשׂוֹשָׂם לֹא יִפְנוּ לְאָחוֹר. הַכּוֹרֵת בָּא עָלֶיךָ,

עַם עֲנָקִים, פְּנוּ, רְאוּ! כֵּן, בִּמְשׂוֹשָׂם לֹא יִפְנוּ.

6

רִיב הַשָּׂדוֹת בַּיְּעָרִים בָּא לָרִיב תַּקִּיף בַּעַל שִׁנַּיִם.

בָּא מַשּׂוֹר־פֶּלֶד לָרִיב רִיב הַשָּׂדוֹת בַּיְּעָרִים.

אֵין לְהַבְחִין אֹרֶן מָט, רַק חִבּוּט מַפַּלְתּוֹ יֵשׁ לִשְׁמוֹעַ –

רַעַם וְהֵד בְּצִדּוֹ. אֵין לְהַבְחִין עֵץ מָט, כִּי

כְּפוֹר צַמַּרְתּוֹ אָבָק צַח מִשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד בְּמָסַךְ כֶּסֶף

בְּסִיּוּמוֹ הַטְּרַגִי שֶׁל מַחֲזֶה שֶׁכְּסְפִּירִי.

---

צְבָאִים וְאַיָּלוֹת

מאת

חיים לֶנסקי

אחר צבי זהב אנכי רודף

טגור [“הגנן”]

הזמן – איל [“פטרופוליס”]

1

חֹרְשָׁה, בֵּין עַרְבַּים, אֲנִי וְעָצְבִּי.

לוֹחֵשׁ לִי הָרוּחַ מַעֲשֶׂה בִּצְבִי.

בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר יָרַד לַיְאוֹר

לַחֲזוֹת הוֹד קַרְנָיו, צִמְאוֹנוֹ לִשְׁבּוֹר.

רָאַתְהוּ רִיבָה־עֲרָבָה עַל הַחוֹף

(אַהֲבָה – אַתְחַלְתָּא, הַתְחָלַת הַסּוֹף).

יְתוֹמָה הָיְתָה וּקְרוֹבָהּ הַסְּתָו,

קִשְּׁטָה פְּאֵרָהּ בְּתוֹרֵי זָהָב.

הִנִּיחָה עַל קֶרֶן הַצְּבִי הַנָּדָן,

פָּרַח נֶעְלַם הֶחָתָן דְּנָן.

מֻטָּה הִיא לַנַּחַל עֵירֹם־וְעֶרְיָה

מְבֻקַּעַת קְלִפָּה וַחֲשׂוּפַת דָּלִיָּה

וְצוֹפָה לַמּוֹרָד. בְּפִתּוּל הַשְּׁבִיל

עוֹמְמִים דִּינָרִים – זְהַב עִקְּבוֹת הַצְּבִי.

2

וְעוֹד סָח לִי הָרוּחַ מַעֲשֵׂה־פְּלִיאָה

מִפִּלְאֵי הַבְּרִיאָה

עַל אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר וְאַיַּל הַשְּׁקִיעָה:

הַרְחֵק שָׂם, הַרְחֵק בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל עוֹלָם,

מִשְׁתַּפְּכִים מֵי הַיָּם.

לְעֵת עֶרֶב בּוֹקֵעַ דְּכִי גַלָּם, בְּכִי קוֹלָם.

לֹא הֲרֵי דְּכִי הַגַּל כְּהֲרֵי בְּכִי הָאַיָּל –

לֹא עַל מֵי הָאוּבָל

עַל אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר יַעֲרֹג, נַפְשׁוֹ תְּכַל.

בְּמַעְגַּל תְּכוֹל הָאֹפֶק הוּא נִשָּׂא, עָף־חָלַף

אַחֲרֶיהָ בִּיעָף

(עוֹד טִיסָה… עוֹד טִיסָה… הִיא חוֹמֶקֶת) – לַשָּׁוְא.

בְּאִילָן הָרָקִיעַ הוּא נִתְלֶה, נֶאֱחָז

בְּקֶרֶן הַפָּז.

מִתַּחְתָּיו צֵל עַל צֵל שׁוֹטֵף, טָס.

כָּכָה סָח לִי הָרוּחַ מַעֲשֵׂה־פְּלִיאָה

וְלִבִּי שְׁבוּי כְּמִיהָה.

אָז עָמַם עַל רֹאשׁ אֹרֶן זְהַב יְגוֹן הַשְּׁקִיעָה.

3

סְפוּגִים סִבְכֵי הַגַּן הַנֶּעֱזָב

טַחַב סְתָו.

בַּמִּשְׁעוֹלִים מְחוֹל עֲלֵי־זָהָב.

בֵּין עֵץ לְעֵץ הִבְהִיק כַּחֲזִיז מְעֻרְטָל

אַיָּל.

בִּסְבַךְ קַרְנָיו נֶאֱחָז דִּמְדּוּם קָלָל.

בָּא לֵיל. עוֹלֶה אֱלוּל דַּל הַבָּשָׂר

לָהָר

וְקֶרֶן הַמּוֹלָד לְפִיו שׁוֹפָר.

יָשִׁישׁ קָשִׁישׁ צוֹעֵד עַל פְּנֵי הַיְאוֹר

צָעֹד וְנָעֹר

מִתְּכוֹל שׁוּלָיו “תַּשְׁלִיךְ” כּוֹכְבֵי נְהוֹר.

מַזָּל שׁוֹקֵעַ, נְשָׁמָה עוֹלָה.

אוֹי לָהּ!

צֵל הַקּוֹצֵר צוֹנֵחַ בַּשְּׁפֵלָה.

חוֹלֵף יְלֵל חָלוּל, יְלֵל דַּוָּי

בַּגָּיְא:

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, אֲדֹנָי!

4

בְּלֵילוֹת שִׁלְהֵי קַיִץ רִבְבוֹת אַלְפֵי

כּוֹכָבִים נוֹפְלִים כְּגוֹרָלוֹת מִקַּלְפֵּי.

בְּלֵילוֹת שִׁלְהֵי קַיִץ בִּנְפוֹל כּוֹכָבִים

כִּילֵל רוּחַ יַעַר חוֹלֵף קוֹל בִּי.

חוֹלֵף קִרְבִּי קוֹל, מִתְפָּרֵץ מִמֶּנִּי קוֹל:

אַיֶּךָּ, מַזָּלִי? אַיֶּךָּ, כּוֹכָבִי?

כְּלוּם הֵד עוֹנֶה לִי? כְּלוּם שֵׁד לוֹעֵג לִי?

לֹא הֵד וְלֹא שֵׁד – קוֹל הֹלֶם טַלְפִּי.

קוֹל הֹלֶם טַלְפִּי; עַל הָרֵי תַּלְפִּיּוֹת

קַל־רֶגֶל, רָאִיתִי, דּוֹהֵר הַצְּבִי.

וְעוֹד זֶה רָאִיתִי בְּעַיִן מַמָּשׁ

(הוֹי צַעַר, צַעֲרִי! הוֹי, עֶצֶב, עָצְבִּי!)

רָאִיתִי מְאוֹר כּוֹכָבִי, מַזָּלִי

מַבְהִיק לִי מִנֶּגֶד עַל קֶרֶן הַצְּבִי.

תרצ"ב

היא אמרה "לא"

מאת

חיים לֶנסקי

---

זֶלְוָה

מאת

חיים לֶנסקי

זֶלְוָה בִּירִידֶיהָ מִשְׁתַּבַּחַת,

סְלוֹנִים בְּעוּגוֹת שֻׁמְשֻׁמִין.

תִּשְׁתַּבְּחִי עוֹד, עִירִי הַנִדַּחַת,

בְּשִׁירַי כְּשֶׁיְּפֻרְסַם שְׁמִי.

וּבַעֲבוּר שֶׁסָּבַלְתִּי וְשַׁרְתִּי,

שֶׁחָרַזְתִּי כְּאֵב־לֵב

יָקִימוּ לִשְׁמִי אַנְדַּרְטָה

בְּגַנָהּ שֶׁל עִירִי הַמְלַבְלֵב.

יַעֲבוֹר כֶּלֶב וִישַׁרְבֵּב כַּף־רֶגֶל,

חֲזִיר – וִיטַנְּפֶנָּה בְּמֵזִיד,

פַּן שַׂר־אֶלֶף יִזְדַּקֵּף וּבְרֶגֶשׁ

יְסַנֵּן בֵּין שִׁנָּיו: זִ’יד.

תרצ"א

---

שְׁזוּפָה אַתְּ, שְׁחוֹרָה

מאת

חיים לֶנסקי

שְׁזוּפָה אַתְּ, שְׁחוֹרָה,

אַךְ יַעֲלַת־חֵן.

יֹאמְרוּ: כְּעוּרָה –

אֲנִי – אֶתְחַתֵּן!

אִם אֲהַבְתִּינִי

אִם לָאו, אִם הֵן

אִתִּי טַן־דּוּ צְאִי־נָא

לָשֹׁוּחַ, הֲלֹא כֵן?

הֶאָח בָּא הַקַּיִץ,

בַּחוֹל נִתְגַּלְגֵּל,

אַרְצֵנוּ בַּגַּיְא הִיא,

בֵּיתֵנוּ עַל תֵּל.

גַּנֵּנוּ כְּבַד־פֶּרִי

מִזַּן אֶל זָן.

הַוֶּרֶד הוּא פֶּרַח,

אֲנִי – גַּנָּן.

לַוֶּרֶד יֵשׁ חוֹחַ,

מַזְמֵרָה לַגַּנָּן.

אִמֵּךְ לִי חוֹתֶנֶת,

אֲנִי לָהּ חָתָן.

---

לֵילוֹת לִילָךְ

מאת

חיים לֶנסקי

לֵילוֹת לִילָךְ, לֵילוֹת לִילָךְ!

רֵיחָם זָלַף – לֹא לִי, לֹא לָךְ.

רֵיחָם זָלַף, קִסְמָם חָלַף.

לָחַשְׁתִּי לָךְ: הַהֵן, אִם לָאו?

הִרְכַּנְתְּ רֹאשֵׁךְ: הֵן – לָאו, לָאו – הֵן

חִיְכָה לֶחְיֵךְ, גֻמַּת־הַחֵן.

שָׁאַלְתִּי פִּי הַכּוֹכָבִים:

מַה טִּיב חִיּוּךְ דּוּ־פַּרְצוּפִים?

הָעֲרוּמִים! רָמְזוּ: מִיָּד!

רָמוֹז, דָּעוֹך אֶחָד אֶחָד.

חָלַף הַלֵּיל כִּיצִיר־חֲלוֹם –

נֶעְלַמְתְּ וּבְלִי בִּרְכַּת־שָׁלוֹם…

וְעָלַי צִיֵּץ כָּל עוֹף הַגַּן:

מַקְשָׁן טִפֵּשׁ! טִפֵּשׁ מַקְשָׁן!

תר"ץ

---

עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי

מאת

חיים לֶנסקי

עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי כְּמִנְיַן לִבְנִים

מְנַגְּנִים בְּמֵאָה חֲלִילִים לְבָנִים:

טְרִי־לִי־לִי… טְרִי־לִי־לִי…

מִמֵּאָה חֲלִילִים פִּי מֵאָה נִגּוּנִים

וְכֻלָּם בִּשְׁבִילִי.

עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת,

רוּחוֹת מְסַפָּרוֹת, מְנַבְּאוֹת עֲתִידוֹת:

רָזִי לִי… רָזִי לִי…

חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל צָרוֹת צְרוּרוֹת.

גַּם הֵן בִּשְׁבִילִי.

עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי בֵּיִת עֵצִים מִתְמוֹטֵט.

עַל הַבְּאֵר מוּל הַבַּיִת קִילוֹן מִתְנוֹדֵד;

דְּלִי בֶּן בְּאֵר… דְּלִי בֶּן דְּלִי…

הִיא בָּאָה עִם כַּדָהּ, עִם שִׁירָהּ הָרוֹטֵט

וּמְחַכָּה לֹא לִי.

לנינגרד

---

מִדֶּרֶצִ'ין סְלוֹנִימָה

מאת

חיים לֶנסקי

מִדֶּרֶצִ’ין סְלוֹנִימָה עוֹד מִיל וְעוֹד מִיל.

מָה מֵּעִיק עַל הַשֶׁכֶם מַשָּׂא הַתַּרְמִיל!

לֹא הֲרֵי הַתַּרְמִיל כַּהֲרֵי מַה שֶׁקִּרְבּוֹ –

צָרוֹתַי הַצְּרוּרוֹת. לֹא כָּתְבָה הִיא לִי: בּוֹא.

אַךְ יְהִי מָה שֶּׁיְּהִי, אַרְחִיבָה פְּעָמַי לִי.

מִדֶּרֶצִ’ין סְלוֹנִימָה שְׁלֹשָׂה־אַרְבָּעָה מִילִין.

אֶפְשָׁר תֹּאמַר: הֵן. וְאִם תֹּאמַר: לֹא –

אֶחֱזוֹר וְאֶשְׁרוֹק לָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

---

דֻּבְדְּבָנִיָּה, דֻּבְדְּבָנִיָּה

מאת

חיים לֶנסקי

דֻּבְדְּבָנִיָּה, דֻּבְדְּבָנִיָּה, דֻּבְדְּבָנִיָּה שֶׁלִּי!

נִצָּן לָבָן, עָלֶה יָרֹק וּפְרִי חַכְלִילִי.

בְּבֹקֶר קַיִץ רַעֲנָן בַּגָּן אֲנִי וָהִיא.

סְחוֹר־סְחוֹר גִּזְעֵךְ רָקַדְנוּ אָז. הִיא שָׁרָה שִׁיר פִּלְאִי:

– פְּרִי דֻּבְדְּבָן שָׁחוֹר נִקְטֹף – חַכְלִילִי יַשְׁחִיר.

בָּחוּר נָאֶה – בּוֹ נִבְחֲרָה, אֶת הַמְכֹעָר נַשְׁאִיר.

הַקַּיִץ גָּז. לַמֶּרְחַקִּים הָעוֹף הַקַּל נָדַד.

אַחַי, רֵעַי, הֵיכָן אַתֶּם? וְאַתְּ, יַלְדָּה, וָאָתְּ?

הַקַּיִץ גָּז, הַחֹרֶף בָּא. הַכֹּל לָבָן, לָבָן…

אִלֵּם הַלֵּב כַּקֵּן בַּסְּתָו, אַךְ פִּי כְּקֶדֶם רָן!

– הוֹי, טְרַה־לַה־לַה, הוֹי טְרִי־לִי־לִי, הַפְּרִי עוֹד חַכְלִילִי…

דֻּבְדְּבָנִיָּה, דֻּבְדְּבָנִיָּה, דֻּבְדְּבָנִיָּה שֶׁלִּי!

---

אֵין זוֹ כְּלָל סִיעָה

מאת

חיים לֶנסקי

אֵין זוֹ כְּלָל סִיעָה שֶׁל יוֹנֵי־צַחַר –

שְׁנוֹת בְּחוּרַי יָצְאוּ לַעֲרֹךְ גּוֹלָה.

עוּפוּ, עֲלוּמַי, אֶל נוֹף הַשַּׁחַר,

שָׂם חוֹלְמָה דֻּבְדְּבָנִיָּה כַּלָּה.

מִסְרוּ לָהּ שָׁלֹשׁ בְּשׂוֹרוֹת הַלָּלוּ:

הָרִאשׁוֹנָה – כִּי אֲהַבְתִּיָה מְאֹד,

הַשְּׁנִיָּה – שַׁעֲרֵי יוֹם תְּמוֹל נִנְעָלוּ,

הַשְּׁלִישִׁית – כִּי לֹא אֶרְאֶנָּה עוֹד.

תרצ"ג

---

לֹא רִיבָה צוֹעֲנִית

מאת

חיים לֶנסקי

לֹא רִיבָה צוֹעֲנִית שְׁזוּפַת לֶחִי

עֲגוּמָה כְּתִרְזַת בֵּית־עָלְמִין –

עַל הַדֶּרֶךְ תִּרְזָה בַּשַּׁלֶּכֶת

כְּצוֹעֲנִית לְבוּשָׁה צִבְעוֹנִין.

עוֹד סוֹכֵך צֵל בַּדֶּיהָ עָלַי, אַךְ

כְּבָר נוֹשְׁרִים וְנוֹשְׁרִים הַטְּרָפִים.

– נַחֲשִׁי לִי, תִּרְזָה בְּעָלַיִךְ

כְּרִיבָה צוֹעֲנִית בִּקְלָפִים.

מִצְטָרֵף הִתָּלֵשׁ וְצָנֹחַ

עָלֶה לְעָלֶה – קְלָף אֶל קְלָף.

כְּגִלְגּוּל יִדְעוֹנִית בִּדְמוּת אֹחַ

סָח בִּילֵל לִי מִמְּרוֹם הֶעָנָף:

– – שׁוֹב אָשׁוּב לְעִירִי לְעֵת עֶרֶב

מְבֻיָּשׁ וְנִכְנָע כְּגֵר.

אֶתְבַשֵּׂר: זוֹ אָהַבְתִּי מִקֶּרֶב

כְּבָר הָיְתָה לְאַחֵר, לְאַחֵר.

לֹא אֶשְׁמַע לְנִחוּם מְתֵי־חֶסֶד,

אֲטַיֵּל יְחִידִי עַד בּוֹשׁ.

עַל לִבְנַת טִיחַ קִיר בֵּית־הַכְּנֶסֶת

אֶרְאֶה אֶת צִלִּי נְטוּל־רֹאשׁ.

תִּזְדַּעְזַע מִחוּץ לָעִיר הַנִּרְדֶּמֶת

בָּאֲגַם בָּבוּאָה אֲדֻמָּה,

עַל קַרְקַע טוֹבְעָנִית יָד נֶעְלֶמֶת

תַּעֲלֶה לִי נֵרוֹת־נְשָׁמָה.

---

מַה נִּבְהַלְתִּי

מאת

חיים לֶנסקי

מַה נִּבְהַלְתִּי הַלַּיְלָה! בַּחֲצִי הַלֵּיִל

בְּעָרְפִּי אָחֲזוּ אֶצְבְּעוֹת־קֹר.

מֵאָחוֹר

נֶהְדַּפְתִּי בִּיעָף לַחַלּוֹן הָאָפֵל,

קוֹל צִוָּה בְמַפְגִּיעַ: סְקוֹר!

הִתְבּוֹנַנְתִּי, רָאִיתִי – הוֹי מָרֵיהּ דְּעַלְמִין! –

מְקוֹמוֹת יְדוּעִים לִי מִכְּבָר:

שְׂפַת נָהָר

וְחָרְבוֹת מְצוּדַת גֶּדִימִין

מַעֲלָה־מַעֲלָה, בְּרֹאשׁ הָהָר.

כַּאֲשָׁדִים דְּלוּחֵי־סַעַר מִן הָהָר גָּלְשׁוּ

אֶל הָעֵמֶק צַמְּרוֹת אֳרָנִים.

הַעֵר אֲנִי, אִם…

שִׁפְשַׁפְתִּי עֵינַי, מַבָּטִי נִתְקַל שׁוּב

בְּבַרְזֶל סְרִיג הַגָּן. וּבִפְנִים –

בִּפְנִים רְאִיתִיהָ. בַּצֵּל הַחִוֵּר

הִבְהִיק לֹבֶן אֲרִיג חֲלוּקָהּ.

הִיא הָלְכָה,

וּלְצִדָּהּ: לֹא, לֹא אָח, לֹא קָרוֹב – אַחֵר!

– הוֹי, כַּתַּר, כַּתַּר־נָא, יַנּוּקָא! –

צְלִיל זְגוּגִית שְׁבוּרָה… גָּז הַכֹּל, לַהֲדָ"ם!

לַיְלָה, רוּחַ, יָדַי שׁוֹקְעוֹת –

וְכֹה צַר עַד לִבְכּוֹת.

וּמְחַיֵּךְ הַמּוֹלָד בִּמְרוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

בִּשְׂפָתַיִם דַּקּוֹת.

---

וְשׁוּב בִּי נֵעוֹר

מאת

חיים לֶנסקי

וְשׁוּב בִּי נֵעוֹר הַטֵּרוּף הָעַתִּיק

וַהֲמָמָנִי.

בַּגָּן שׁוּב אָרוּץ לְלֹא שִׂיחַ וָשִׂיג

– מִי אָנִי?

שְׂדֵרוֹת, מִשְׁעוֹלִים… אֲנִי רָץ, נִכְשָׁל, קָם…

– כְּלוּם זוֹ אַתְּ הִיא?

עִמְדִי, עִמְדִי, זֶה אֲנִי, בַּבָּשָׂר וּבַדָּם.

עוֹד לֹא מַתִּי.

הֶאָח! אֲחַזְתִּיךְ, שַׁרְווּלֵךְ כֹּה לָבָן –

חֲבַצֶּלֶת!

אוֹי וָאָח! בְּיָדִי נוֹף אִילָן, נוֹף אִילָן

מְכֻסֶּה אֲבַק שֶׁלֶג.

וּמִבַּעַד לַסְּבַךְ לְמוּלִי שֵׁן יַחְשׂוֹף

רֹאשׁ קֵרֵחַ.

זֶה שׂוֹחֵק לְמִשְׁבַּתִּי הָרַמַּאי הַצָּהֹב,

הַיָּרֵחַ.

---

הַסַּהַר עוֹמֵד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם

מאת

חיים לֶנסקי

הַסַּהַר עוֹמֵד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם

וְזֹהַר לוֹ אֵין לְשַׁעֵר.

בַּגָּן כָּל הָעִיר, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

(שַׁבַּת קֹדֶשׁ, אֶפְשָׁר לְתָאֵר!)

כָּל עֶלֶם בְּתוּלָה לְצִדּוֹ. רַק אֲנִי –

מִתְיַחֵד בְּפִנּוֹת חֲבוּיוֹת.

לְאוֹר הַלְּבָנָה מוֹרִיק לַהַב סַכִּינִי:

– מָחָר, מָחָר שְׁתֵּי לְוָיוֹת!

הִנֵּה הִיא, הִנֵּה הוּא, צְבָאִי בְּסָגִין;

הֵם עוֹבְרִים בְּשָׁלוֹם עַל יָדִי.

וַאֲנִי עוֹד נִצָּב מְזֻיָּן בַּסַּכִּין –

מַמָּשׁ כְּגַזְלָן יְהוּדִי.

---

נַגְּנוּ לִי, כְּלֵי־זֶמֶר

מאת

חיים לֶנסקי

נַגְּנוּ לִי, כְּלֵי־זֶמֶר, נְגִינָה!

בַּתֹּף, בַּתֹּף, הַכּוּ בִּיעָף!

קִפַּחְתִּי אֶת חַיַּי חִנָּם

כְּקֻבְיוּסְטוּס בְּקֻבְיָה.

כְּקֻבְיוּסְטוּס זֶה זָכָה – מוּטָב,

הִפְסִיד – בְּמָמוֹנוֹ לָקָה.

וַאֲנִי אָבְדָה לִי חֲמוּדָה,

הַשֵּׁד אֶת מַטְמוֹנִי לָקָח.

קֻבְיוּסְטוּס זֶה אִם הוֹן הִפְסִיד –

יִזְכֶּה וּמָמוֹנוֹ יָשׁוּב.

וְלִי אָבְדָה חֶמְדַּת נַפְשִׁי,

לָעַד לֹא אֶמְצָאֶנָּה שׁוּב.

---

כִּנּוֹר וְחָלִיל

מאת

חיים לֶנסקי

כִּנּוֹר וְחָלִיל, הֹלֶם־תֹּף…

זֶמֶר: לַמְצִידְרֹלֶם!

לְצַד הַכַּלָּה – מַזָּל טוֹב! –

נִצָּב הֶחָתָן. מַמָּשׁ גֹּלֶם!

יֵין צִמּוּקִים, שֵׁכָר, יַ"שׁ,

לֶקִיךְ וְטוֹרְט לְפַרְפֶּרֶת.

– כְּלוּם כֹּחֲכֶם, אַחַי, תַּשׁ?

אוּלַי שְׁתוֹת לֹא לָכֶם לְתִפְאֶרֶת?

עוּרוּ־נָא, עוּרוּ, אַחַי!

עוּרוּ בְּלֵב שָׂמֵחַ!

כְּבָר קִפַּחְתִּי יָמַי וּשְׁנוֹתַי

כְּקֻבְיוּסְטוּס אִי־צוֹלֵחַ.

---

כָּמְהָה נַפְשִׁי

מאת

חיים לֶנסקי

כָּמְהָה נַפְשִׁי, אָקוּם וְאֵרֵד אֶל הַנַּחַל,

עַל חוֹל שְׂפָתוֹ טִיַּלְתְּ בְּיָמִים חָלָפוּ.

הִרְקִיד אֶת צִלֵּךְ אָז אַגְמוֹן גּוֹחֵן,

וְאֶת צַלְמֵךְ – הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים.

כָּמְהָה נַפְשִׁי, אָקוּם וְאֵרֵד אֶל הַנַּחַל;

אֶרְאֶה בַּרְבּוּר צָף צַח – צַוָּארֵךָ אֶזְכּוֹרָה,

אֶקְלוֹט מֵאִבִּים רְטֻבֵּי־טָרָף

אֵת רֵיחַ שַׂלְמָתֵךְ וְאִוְשָׁתָהּ.

וְעוֹד בַּצַּפְצָפָה אֶסְתַּכֵּל, בָּרוֹעֶדֶת –

הִנֵּה גַּלֵּי הֶפְקֵר שָׁרְשָׁהּ יָלֹקּוּ.

וְהִיא לֹא תַּפְשִׁיל שָׁבְלָה יָרֹק –

מִמֵּךְ לָמְדָה צְנִיעוּת, מִמֵּךְ תַּמָּהּ!

---

וְלוּ גַּם כָּךְ

מאת

חיים לֶנסקי

וְלוּ גַּם כָּךְ: אֵין חֵן לִנְשׂוֹא בְּאֹנֶס.

עֵינַיִךְ לְאַחֵר. מָה לִּי, בֶּן־עֹנִי?

הַגַּנָּה אֵט וּשְׁחוֹר זִיוָן

יִרְמֹז לִי מִמְּרוֹם הַדֻּבְדְּבָן.

וִיהִי לִי נֶשֶׁם צִיץ לְרֵיחַ שַׂלְמוֹתַיִךְ,

וּצְוִיץ הַסִּיס לְקוֹל נְשִׁיקוֹתַיִךְ,

וּמִיץ שְׂפָּתֵךְ מִצוּף עָדִיף

אִינָקָה מִשֶּׁסַע שָׁזִיף סָטִיף.

---

קַלַּת הַיֵּשׁ כִּנֶשֶׁם צִיץ

מאת

חיים לֶנסקי

קַלַּת הַיֵּשׁ כְּנֶשֶׁם צִיץ

רִפְרַפְתְּ בַּחֲלוֹמִי.

אַשְׁרַי! זָכִיתִי לְהָצִיץ.

וּמִי כָּמוֹנִי, מִי?

אֶפְלוֹט דִּבּוּר, אוֹצִיא דִּבָּה –

שִׁבְחֵךְ לֹא קוֹלָנִי.

בִּלְתִּי נִתְפָּס, בִּלְתִּי מֻבָּע

חִנֵּךְ הָרֵיחָנִי.

חִנֵּךְ… מַה לּוֹ דֻּגְמָה אָבִיא?

כָּאוֹר טִיבוֹ נָדִיב.

חוּטוֹ מָתוּחַ מִן הַטְּוִי

שֶׁבּוֹ נִטְוֶה אָבִיב.

---

שְׁלוֹם בֹּקֶר לָךְ

מאת

חיים לֶנסקי

שְׁלוֹם בֹּקֶר לָךְ, אָחוֹת,

שְׁלוֹם שַׁחַר נוֹלָד.

שְׁלוֹם תּוֹר בַּשֹּבֶךְ, שְׁלוֹם דְּרוֹר בַּסְּבָךְ,

שְׁלוֹם גַּל הַנַּחַל נוֹבֵעַ לְאָט,

שְׁלוֹם צִיץ הַיַּעַר, שְׁלוֹם גֹּמֶא שָׁח.

שְׁלוֹם בֹּקֶר לָךְ, אָחוֹת, שְׁלוֹם שַׁחַר נוֹלָד.

צְאִי, אָחוֹת, נִדְבִי

סְגֻלּוֹתַיִךְ לַכֹּל:

לַתּוֹר חֵן הֶגֶה, פְּזִיזוּת לַדְּרוֹר,

לְגַל הַנַּחַל צְחוֹקֵךְ עָגֹל,

גְּמִישׁוֹת לַגֹּמֶא, לַצִּיץ רֹךְ מוֹר –

צְאִי, אָחוֹת, נִדְבִי סְגֻלּוֹתַיִךְ לַכֹּל.

וּמִשּׁוּם שֶׁזֶּמֶּר זֶה

צֵרַפְתִּי לִשְׁמֵךְ –

דּוֹרוֹן הוֹאִילִי לִתֵּן גַּם לִי.

מִזְגִי לִי גָּבִיעַ מִיֵּין כַּרְמֵךְ,

רַק זֶה הַחֶסֶד נָא לִי גִּמְלִי.

מִשּׁוּם שֶׁזֶּמֶּר זֶה צֵרָפְתִּי לִשְׁמֵךְ.

---

בָּרוּחַ נָע תִּלְתָּן

מאת

חיים לֶנסקי

בָּרוּחַ נָע תִּלְתָּן טְעוּן טָל;

בְּכָל טִיף טַל חַמָּה צוֹלֶלֶת.

רֹאשֵׁךְ עוֹד אַחַז, הַמְתֻלְתָּל.

דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה נוֹזֶלֶת.

– לְאָן, מְאוֹר חֶלְדִּי, לְאָן?

קוֹלֵךְ עוֹד פַּעַם הַשְׁמִיעִינִי!

אַגַּב נִפְנוּף סוּדָר לָבָן

בִּשְׁלוֹם פְּרִידָה, אָחוֹת, בָּרְכִינִי.

וְלָךְ אִחוּל לִבִּי: לוּ שְׂשׂוֹן

פְּגִישַׁת שֵׁנִי כֹּה עַז בָּךְ יִרֶב

כַּצַּעַר בִּי דּוֹדֵךְ רִאשׁוֹן

גָּרַמְתְּ בִּפְרִידָתֵךְ – אַל יִרֶף!

---

גִּנַּת פְּרָחִים לִי

מאת

חיים לֶנסקי

גִּנַּת פְּרָחִים לִי יֵשׁ קְטַנָּה,

דַּחְלִיל שָׁם צֵל מֵטִיל עַל תֶּלֶם;

גָּדֵר תִּקַּנְתִּי לַגִּנָּה

לְבַל הַגְּדִי יַצִּיג בָּהּ טֶלֶף.

רַבּוֹת בְּנוֹת־חֵן דָּפְקוּ בִּכְדִי; בִּפְנֵי כֻּלָּן דַּלְתִי נָעַלְתִּי.

הוֹי, בּוֹאִי, אַתְּ חֶדְוַת חֶלְדִּי,

קִטְפִי וְרָדִים לִשְׁמֵךְ שָׁתַלְתִּי.

הַיּוֹם! הַיּוֹם! כָּל עוֹד לֹא סָר

חַכְלִיל מִוֶּרֶד וּמִלֶּחִי.

הַיּוֹם! הַיּוֹם! וְאִם מָחָר –

חַיַּיִךְ! שׁוּב לֹא אַכִּירֵכִי.

---

פּוֹרֵחַ עוֹרֵב

מאת

חיים לֶנסקי

פּוֹרֵחַ עוֹרֵב לְרוּחַ הָעֶרֶב,

עָג חוּג שְׁחוֹר לְרֹאשִׁי וּבְקִרְקוּר מְקַרְקֵר:

גֵּר! גֵּר! גֵּר!

– עוֹף שָׁחוֹר, יִשָּׁקְךָ חַרְטוֹם עַיִט בָּעֹרֶף!

מַלְבִּין עוֹד בֵּיתִי מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר,

עַל שִׁפּוּעַ גַּגּוֹ אֵין לְךָ דְּרִיסַת רֶגֶל.

צוֹרֵחַ עוֹרֵב: יִמָּכֵר!

עַפְרָא לְפוּמָךְ, הַבַּדַּאי, דֹּם לְרֶגַע!

יֵשׁ לִי גַּן וּבַגָּן כָּל אִילָן לִי חָבֵר.

לֹא קֵן לִכְמוֹתְךָ בּוֹ, לֹא חֵלֶק…

צוֹוֵחַ הָעוֹרֵב: יֵעָקֵר!

– עוֹף טָמֵא, יֵשׁ יַלְדָּה, לֶחְיָהּ וֶרֶד וָשֶׁלֶג,

שְׁחוֹרִים תַּלְתַּלֶּיהָ מִלַּיְלָה סוֹעֵר,

רַק לִי בְּרַק עֵינָהּ, רַק לִי דִּמְעוֹתֶיהָ…

גּוֹנֵחַ הָעוֹרֵב: לְאַחֵר!

כֹּה חָג הָעוֹרֵב לְרוּחַ הָעֶרֶב,

עָג חוּג שָׁחוֹר לְרֹאשִׁי וּבְקִרְקוּר מְקַרְקֵר

וְאֶת פּוּמוֹ אֵינוֹ סוֹגֵר, אֵינוֹ סוֹגֵר.

---

חָוַר לֵיל

מאת

חיים לֶנסקי

חָוַר לֵיל, דָּעַך יוֹם. מֵעֵת־לְעֵת.

שָׁוְא חִכִּיתִי לָךְ, לֹא בִּקַּרְתִּינִי,

וּבִקְצֵה לְשׁוֹנִי נִתְלֶה הֵד

קוֹל־לִבִּי: הַאֻמְנָם עֲזַבְתִּנִי?

אַאֲמִין, עוֹד תּוֹפִיעִי כַּנֵּס

בְּרִגְעֵי אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא,

בַּשָּׁעָה הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ,

בַּשָּׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לַיְלָה.

---

בֹּקֶר בַּחֶדֶר

מאת

חיים לֶנסקי

בֹּקֶר בַּחֶדֶר.

חֵרוּק חַרְגּוֹל

רָם עִם הַחֶרֶג

עַד הַכַּרְכֹּב.

פְּלִיז הַמְּטֻטֶּלֶת

הָפַךְ זָהָב.

עֵינִי לַדֶּלֶת

וְלֹא לַשָׁוְא.

נֶאֶמְנו סִימָנַיִךְ:

בַּגַּן עַל שְׁבִילִים

נוֹפְלִים צְעָדַיִךְ

כְּפֵרוֹת בְּשֵׁלִים.

---

פְּגַשְׁתִּיךְ בִּרְטוֹט בַּסְּבַךְ טַל טֹהַר

מאת

חיים לֶנסקי

פְּגַשְׁתִּיךְ בִּרְטוֹט בַּסְּבַךְ טַל טֹהַר

וּבְחִיל אָמַרְתִּי לָךְ: שָׁלוֹם!

חָמַקְתְּ. בְּלָעֵךְ שְׁאוֹנוֹ שֶׁל יוֹם

וָאֵט לָתוּר יֵשֵׁךְ רַב־זֹהַר

בִּדְמִי בִּלְבֶּלֶת הַחֲלוֹם.

וְלַיְלָה־לַיְלָה שָׁם תָּעִיתִי,

מִתְּהוֹם אֶל תְּהוֹם דּוּמָם דָּאִיתִי;

סְבִיבִי סוּמָא גָּשַׁשׁ הַבְּלִי

וּבַלְהוֹתָיו זִנְּקוּ מוּלִי.

אוֹרוֹת מַתְעִים תְּקוּפֵי־צְמַרְמֹרֶת

הִטּוּ מִצַּד אֶל צַד שְׁבִילִי,

בֵּינָם סְבוּכַת קְוֻצּוֹת־דִּי־נוּר

רָקְדָה לִילִית בִּמְחוֹל סְחַרְחֹרֶת.

קָרְצָה לִי עַיִן בַּת־הַקֶּרִי,

הָגְתָה בְּנֹעַם: דַּי לָתוּר –

אֲנִי הִיא זוֹ, אִתִּי תָּדוּר,

וָלֹא… וּבְנֶשֶׁם רוּחַ־קֶרַח

גָּלְמֵי בְּלִימָה נְטוּלֵי דְמוּת

צָרְחוּ צָרֹחַ: צְנַח וָמוּת!

כִּמְעַט בְּלָעַתְנִי הַבִּלְבֶּלֶת,

אוּלָם בִּשְׁחוֹר הַבֶּן־בְּלִי־תְּחוּם

נִצְנֵץ מוּלִי פַּס נֹגַהּ תְּכֵלֶת,

תּוֹכוֹ כַּסַּהַר הַפָּגוּם

דְּיוֹקַן דְּמוּתֵךְ רִטֵּט עָמוּם.

מֵחֵיק הַלַּיְלָה מְשִׁיתִיהוּ

אֶל חוֹף הַיּוֹם וְלֹא נָמוֹג,

בְּכוּר הַגַּעְגּוּעִים צְרַפְתִּיהוּ

וָאַצְפִּינוֹ בַּלֵּב עָמֹק.

זִכְרוֹנוֹתַי לוֹ שׁוּב הֶחֱזִירוּ

אֶת חֵן רִאשׁוֹן הָרֵאָיוֹן

וּבְזֵר קְלָעָהוּ הַדִּמְיוֹן

טַלְלֵי צְפִירָה דּוּמָם הִזְהִירוּ.

כֹּה קַמְתְּ נֶגְדִּי כֻּלָּךְ חִידָה

וּלְהִוָּדַע אֵין שׁוּם יְכֹלֶת –

עַד אָן גּוֹמֶרֶת אַגָּדָה

וְהַמְּצִיאוּת מֵאָן מַתְּחֶלֶת.

* * *

וְיוֹם יָבוֹא אֶרְאֶךְ שׁוּב פַּעַם

אֶשְׁמַע קוֹלֵךְ וְלֹא אֶרְעַד.

כִּלְכָל אָדָם שָׁלוֹם לָךְ אַעַן

וְלֹא אֵדַע כִּי זוֹ הִיא אַתְּ.

---

הַלַּיְלָה שׁוּב נִגְלֵית

מאת

חיים לֶנסקי

הַלַּיְלָה שׁוּב נִגְלֵית בַּחֲלוֹמִי,

מֵאוֹם בִּיפִי מַרְאַיִךְ לֹא שֻׁנָּה.

כָּזֹאת לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֶה שָׁנָה

הוֹפַעַת וּלְתֻמֵּךְ גָּזַלְתְּ שְׁלוֹמִי.

אֲבוֹי! הוּא שָׁב. וּמִי בִּקְשׁוֹ? מִי? מִי?

צוֹנֵן מִשֶּׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה

יָצַק אֶת קִפְאוֹנוֹ לְתוֹךְ דָּמִי.

הָאֲהוּבָה! הַחֲבִיבָה! הָעֲדִינָה!

אַל־נָא תָּחִישִׁי צֵאת מֵחֲלוֹמִי

עַד אִם שֵׁנִית לֹא תִּגְזְלִי שְׁלוֹמִי.

16.8.40

---

הִנֵּה הִנָּךְ

מאת

חיים לֶנסקי

הִנֵּה הִנָּךָ! מְחוֹל גִּיל וָנֹעַר,

אֶרְאֵךְ מִתּוֹךְ דִּמְמַת יָגוֹן.

בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה הָיִיתִי. נַעַר.

אָהַבְתִּי עַד לְשִׁגָּעוֹן.

הִיא אָמְרָה: “לֹא.” נֶחֱלֵיתִי. קַמְתִּי.

וְהִנֵּה אַתְּ. אֵחַרְתְּ לָבוֹא.

אֲבוֹי, בָּגַרְתִּי, אֲבוֹי, חָכַמְתִּי –

לֹא אֶשְׁתַּגַּע לֶאֱהֹב. אֲבוֹי!

סתו בארץ

מאת

חיים לֶנסקי

---

שְׁמַע, צָלוֹל וָצוֹף

מאת

חיים לֶנסקי

שְׁמַע! צָלוֹל וָצוֹף רוֹטֵט בְּלֵב־

הָאֲגַם צִלְצוּל שֶׁל מְצִלָּה…

זֶה מֵטִיל הַקַּיִץ הַחוֹלֵף

צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בְּדֹלַח לַמְּצוּלָה.

מִתְפַּצֵּל לְאֶלֶף צְלוֹפָחִים

צֵל בּוּבְיַת בַּדֶּיהָ שֶׁל מֵילָה.

צְלִיל שִׁלְבּוּק עַצְלָן וְלַח וָחָם:

כָּל צְלוֹחִית פּוֹלֶטֶת לַאֲגַם

שְׂרִיד בָּשְׁמָהּ בְּשַׁלְפּוּחִית צְלוּלָה.

לנינגרד, במאסר, 27.2.1935

---

אוֹר, אוֹרִי

מאת

חיים לֶנסקי

אוֹר, אוֹרִי! מִי עָלֶיךָ גָּזַר: “הִגָּנֵז!”?

הָהּ, תֵּבֵל חֶשְוָנִית אִי־זְרוּחָה!

כְּבָר בַּלֶּקֶשׁ נָדַם צְלִיל מַגָּל וּמַלְגֵּז,

קַשׁ גַּגִּי שְׁטוּף מַלְקוֹשׁ אִסְרוּ חָג.

עוֹד מִכְּתָב לִי לִגְמֹר. מָה כָּבֵד הַמַּסְפֵּג!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִבְדּוֹת?

וְכוֹתֶבֶת הַיָּד וְהַפֶּה מְפַהֵק:

“דְּרוֹשׁ בִּשְׂמִי בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַדּוֹד.”

מרינסק, סיביר 5.6.1935

---

הוֹי, רֹךְ שִׁלְהֵי אֱלוּל

מאת

חיים לֶנסקי

לאברהם ק.

הוֹי, רֹךְ שִׁלְהֵי אֱלוּל,

שַׁחַר תָּרֹג,

חָלָל צוֹנֵן, צָלוּל,

רָם לִבְלִי חֹק;

בְּסֶדֶק אִילָן חָלוּל

רוּחַ יִשְׁרוֹק…

– זָכְרֵנִי מֵעֵבֶר הַגְּבוּל,

רֵעַ רָחוֹק!

לנינגרד, במאסר, 24.2.1935

---

שׁוּב צִפְצוּף פְּרִידָה

מאת

חיים לֶנסקי

שׁוּב צִפְצוּף פְּרִידָה… הַסְּנוּנִיּוֹת הָאֵלֶּה –

מִי בְּמוֹעֲדָן לַדֶּרֶךְ יַצְבִּיאֵן?

קַו שַׁיָּרָתָן רוֹטֵט בִּמְרוֹם הַתְּכֵלֶת

דַּק, דַּיְקָן וְקַל כְּמַחַט הַמַּצְפֵּן.

דִּמְדּוּמָיו יִקְשׁוֹר לְכַנְפֵיהֶן רָקִיעַ;

שַׁחַר לַשְּׂמָאלִית, שְׁקִיעָה לַיְמָנִית.

יָדִי אֲנִי מוֹשִׁיט, יָדַי אֲנִי מֵנִיעַ…

לְמַאי אֵינִי סְנוּנִית? לְמַאי אֵינִי סְנוּנִית?

---

שִׁירִי הֶעָגוּם, אֶל הַגַּיְא אוּץ

מאת

חיים לֶנסקי

שִׁירִי הֶעָגוּם, אֶל הַגַּיְא אוּץ!

שָׁם עָפִים בַּשַּׁלֶּכֶת עָלִים

כְּקִרְעֵי טַפִּיטִין בָּלִים.

יוֹצֵא הָעוֹלָם מִן הַקַּיִץ

כְּבַיִת מֵרְשׁוּת בְּעָלִים.

מִנִּקְרוֹת אַלּוֹנִים בּוֹקַעַת

לַחוּת חֲלוּדַת־מַרְזֵב,

דַּרְכָּהּ מְפַהֵק הַמַּרְתֵּף.

– אָן לָנוּס? לַחַמָּה? – הִיא שׁוֹקַעַת

וְגַגָּה שֶׁל תֵּבֵל מְטַפְטֵף.

הֶפְקֵר שְׁיָר הָאוֹר הַזָּרוּעַ,

הֶפְקֵר הָעוֹלָם הַמְּפֻלָּשׁ

לְכָל מְמַּדּוֹ הַמְשֻׁלָּשׁ.

– בּוֹאוּ, זְכוּ בָּהֶם, לַיְלָה וָרוּחַ!

לִיצוּעִי רַק הִשְׁאִירוּ לִי קַשׁ.

---

אֵיזוֹ זַגּוּת

מאת

חיים לֶנסקי

אֵיזוֹ זַגּוּת! זִיו רַךְ, זִיו רוּחָנִי כָּזֶה!

מַמָּשׁ לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר.

רַק נֶשֶׁם קַל אֶחָד מֵעֹמֶק הֶחָזֶה

וְאֵין קִיּוּם בִּן־רֶגַע לַמְחֻבָּר.

הַכֹּל נִתְלָשׁ וָעָף… אֵין פֶּלֶא כִּי עָלֶה…

הָעֵץ! הָעֵץ כֻּלּוֹ יַגְבִּיהַּ עוּף.

לֹא נֵס וְלֹא נִסְתָּר. הַכֹּל נִגְלֶה, נִגְלֶה –

הָעֵץ, הָעֵץ כֻּלּוֹ יַגְבִּיהַּ עוּף.

תָּרִימָה קוֹל – אֵין הֵד; תַּרְכִּינָה רֹאשׁ – אֵין צֵל.

קַלּוֹתָ מִקּוּרֵי שִׁלְהֵי־אֱלוּל.

מִנֵּטֶל מִשְׁקָלוֹ הַחֹמֶר מִתְנַצֵּל

כְּמִן כְּתוּבוֹ שֶׁל דַּף רִשְׁרוּשׁ עִלְעוּל.

---

שְׁקִיעַת יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְתָו

מאת

חיים לֶנסקי

שְׁקִיעַת יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְתָו…

שְׂרִידִים בָּעוֹף, בִּיעָף, בִּיעָף לָרוֹם!

אַל עַיִן לְאָחוֹר! אַל נִיד עַפְעָף!

הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ הָפוּךְ כִּסְדוֹם.

אֲבוֹי לַמִּסְתַּכְּלִים לַאֲחוֹרָם!

נְצִיב הַמֶּלַח עוֹד קַיָּם לְאוֹת.

תֵּבֵל הֵצִיצָה וְהַחֵטְא גָּרַם –

בָּהּ לֹבֶן קַר קָרַשׁ כִּבְאֵשֶׁת לוֹט.

---

כְּלוּם שֵׁבֶט רַבִּי

מאת

חיים לֶנסקי

כְּלוּם שֵׁבֶט רַבִּי אוֹ סְבָכִים חוֹבְטִים?

אֲנִי רָץ וְעוֹבֵר לִמְדִינַת “שׁוֹפְטִים”.

בְּמַעַר הַחֹרֶשׁ עַל קוֹץ וְקִמְּשׁוֹן

מַזְהִיבִים גְּזוּזִים תַּלְתַּלֵי שִׁמְשׁוֹן.

הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֹפֶק תְּבַלּוּל חִוֵּר…

אָיֹם פּוֹרֵץ נַהַם הָעֲנָק הָעִוֵּר.

כְּרֶכֶב עַל שֶׁכֶב גּוּשׁ עָב עַל גּוּשׁ עָב…

שָׁבוּי הַדָּנִי, לֹא יִשְׁבּוֹר נְחֻשְׁתָּיו.

אַךְ עוֹד לַיְלָה, עוֹד יוֹם וְשִׁמְשׁוֹן הַטּוֹחֵן

יַלְבִּין אֶת אַרְצֵנוּ בְּקֶמַח צוֹנֵן.

סיביר 1936

תבל מושלגת

מאת

חיים לֶנסקי

---

בֹּקֶר חֹרֶף

מאת

חיים לֶנסקי

בֹּקֶר חֹרֶף חָרִיף כְּכֹהַל,

כְּצִנְצֶנֶת צְלוּלָה תֵּבֵל.

– פְּשׁוֹט גַּרְגֶּרֶת וּלְגֹום בְּכֹחַ

וּנְזוֹף מִקֶּרֶב כְּרַב־חוֹבֵל.

מוּל הָרוּחַ הַט אַף וָאֹזֶן…

קְלוֹט אֵדֵי מֶלַח וְאַל תִּדְאַג –

אֵי הַיָּמָּה הִשְׁלִיכוּ עֹגֶן

וְעַל רֹאשׁ תֹּרֶן הוּנַף נֵס חַג.

שֶׂרֶט שֶׁלֶג, שׁוּרוֹת רַגְלַיִם,

שִׁיר מַלָּחִים (אֵי מְכוֹרָתָם?):

"יָמָּה, יָמָּה יוֹמָם וָלַיִל,

הַיּוֹם – הָכָא, וּמָחָר – הָתָם!"

1933

---

מוֹךְ נְטוּל צֵל גּוֹלֵשׁ

מאת

חיים לֶנסקי

מוֹךְ נְטוּל צֵל גּוֹלֵשׁ קָלוּשׁ…

תּוֹקְפֵנִי הַיֵּצֶר – טוֹל שֶׁלֶג, לוּשׁ.

וּמָה אִם אָלוּשׁ? וּמָה אִם אֶזְרוֹק?

חֲבֵר שַׁעֲשׁוּעַי רָחוֹק, רָחוֹק.

הֵן יָרוּץ אַחֲרֵי כָּל בַּר־בֵּי־רַב,

יָרוּץ וְיִקְרָא: “הַדּוֹד הַמְטֹרָף!”

---

קִפְאוֹן בַּרְזֶל נוֹשֵׁם בָּאֲוִיר

מאת

חיים לֶנסקי

קִפְאוֹן בַּרְזֶל נוֹשֵׁם בָּאֲוִיר,

סוּסִי נוֹפֵל עַל אַף וְעַל בֶּרֶךְ:

סַנְדַּל טַלְפּוֹ הוֹלֵם בְּאַדִּיר,

גִּצִּים חוֹצֵב מִגְּלִיד הַדֶּרֶךְ.

גִּצִּים… אוּלַי עֵינֵי זְאֵבִים,

אוּלַי בּוּבְיַת מְאוֹרוֹת הַלַּיִל –

גַּם הָא וְגַם הָא. כֻּלָּם רְעֵבִים

וְאֵין כְּרוּב בָּרוֹם, בַּסְּבַךְ אֵין אַיִל…

עָקְדֵנִי־נָא, הַקֹּר הַזָּעֵף!

אֶת יֵשׁוּתִי שַׁסֵּף לִשְׁנָיִם;

בְּשָׂרִי הֶפְקֵר לְשֵׁן הַזְּאֵב,

רוּחִי הֶקְדֵּשׁ לְשֵּׁם שָׁמָיִם.

סיביר 1936

---

כְּמוֹ מִתֶּמֶּס גַּלְוָנִי

מאת

חיים לֶנסקי

כְּמוֹ מִתֶּמֶּס גַּלְוָנִי, מִתּוֹךְ אַמְבָּט

כְּלִי מוּצָא מַזְהִיר, מְצֻפֶּה נִיקְל,

כֵּן, תֵּבֵל אַרְצִי, נִצְנַצְתְּ גַּם אָתְּ

עֵת הוּצֵאת מִתּוֹךְ קִפְאוֹן לֵיל נִיטְל.

כַּמַּחְתָּה בִּידֵי כֹּהֵן צְחָר־מַד

מְטֻלְטֶלֶת אַתְּ בִּידֵי הַחֹרֶף…

לַצְּפִירָה, הַלְוַאי, כִּלְאֵל נוֹלָד

יֵרָצֶה אֲבַק שַׁלְגֵּךְ כִּקְטֹרֶת.

סיביר 1936

---

כַּמָּה זֹךְ, כַּמָּה זֹהַר

מאת

חיים לֶנסקי

כַּמָּה זֹךְ, כַּמָּה זֹהַר זָרוּעַ!

הוֹי, נַיְמָן, לַחַלּוֹן! רְאֵה כַּמָּה!

קוּם, נֵצֵא נִשְׁאַף טֹהַר וָרוּחַ

אַלִּבָּא רֵיקָנָא!

מֻשְׁלָגָה גְּזוֹזְטְרָתֵנוּ עַד טֶפַח,

מִשְּׁלַבִּים לֹא נִכָּר אַף סִימָן.

טוֹל מַרְדֶּה, אֲנִי אֵת, אוֹ – לְהֵפֶךְ,

נַקֵּה שָׁם, אֲנִי – כָּאן.

אֶת הַשֶּׁלֶג נִזְרֶה הַתָּחוּחַ,

יִתַּמֵּר אֲבָקוֹ הַמְנַצְנֵץ,

רַעֲנָן מִלִּבְלוּב תַּפּוּחַ

וְגָבֹהַּ מֵעֵץ.

וְתִגְמוֹל בַּאֲמִירוֹ הַזּוֹרֵחַ

הַחַמָּה כְּרִמּוֹן בְּרֵאשִׁית –

חֶצְיָּהּ לִי, חֶצְיָהּ לָךְ. הָבָה, רֵעַ,

נִפְרְסֶנָּה לְפַת שַׁחֲרִית!

סיביר, 1936

---

הַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מאת

חיים לֶנסקי

הַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת.

שׁוּם טֹפֶס עֲדֶן שַׁם אַיִן,

אַךְ לִקְרֹא יֵשׁ קוֹלוֹת.

בֵּינָם הָרִאשׁוֹן יְלֵל סַעַר,

הַשֵּׁנִי הֵד פִּלְאִי,

שְׁלִישִׁי חֲרִיקַת צֵירֵי שַׁעַר,

וְשֶׁלִּי – הָרְבִיעִי.

שׁוֹנִים קוֹלוֹת אֵלֶּה בְּטֶמְבְּר

אַךְ שָׁוִים בְּנִיבָם,

כֻּלָּם כְּאֶחָד מְבַטְּאִים: “בְּרְר…”

לֹא בִּכְדִי וְלֹא סְתָם.

“בְּרְר…” – פֵּרוּר מֶלֶל בַּר־בֹּהוּ,

אַב לָשׁוֹן אֱנוֹשִׁית,

רַעַם זְקוּנָיו שֶׁל הַתֹּהוּ

בְּכוֹר צְלִילֵי “בְּרְ רֵאשִׁית”.

עִם הַסַּעַר נַפְשִׁי מִפַּרְפֶּרֶת

בֵּין שִׁנֵּי הַצִּנָּה

וְאֵין בְּכֹחִי “בְּרְר” זֶה פֶּרֶא

לְשַׁעְבֵּד לַבִּינָה.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

גְּוִילָן חֲלַקְלַק, מִשְׁעָן אַין

לְצֵרוּף שֶׁל מִלּוֹת.

אוֹת אַחַת רַק בִּלְבַד לֹא כּוֹשֶׁלֶת –

חֲתָמָהּ רֶגֶל עוֹף –

קָנִים שְׁלֹשֶׁת שְׁתִיקָה בָּהּ מַתְחֶלֶת,

לְכָל רַעַשׁ הִיא סוֹף.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

בָּם שִׁי"נִים רִבּוֹאוֹת־רִבּוֹתַיִם,

אַךְ לִקְרוֹא אֵין קוֹלוֹת.

---

הִיא בָּאָה פִתְאֹם

מאת

חיים לֶנסקי

הִיא בָּאָה פִתְאֹם, הָאוֹר עֶדְיָהּ,

הִיא אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת: מָה שִּׁמְךָ? –

בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, אוֹרַחַת אִי־צְפוּיָה,

הַשִּׂמְחָה!

צְלִיל קוֹלֵךְ עִנְבַּל הַפַּעֲמוֹן,

פֶּה לָאֵלֶם פַּעֲמֵךְ הָרָן.

אַתְּ נֶשֶׁם צִיץ, אַתְּ הֶגֶה תּוֹר, אַתְּ רֹן

עוֹף הַגָּן.

אֶת כֻּלָּם בָּלְעָה סוּפַת כִּסְלֵו

– מִי – אָמַרְתִּי – לִי כּוֹכָב יַדְלִיק?

מָתַי שְׁלָגָיו הַחֹרֶף יְדַפְדֵּף

עַד הַסְּלִיק?

אַךְ אוֹרֵךְ פְּקָדַנִי מִמָּרוֹם.

שׁוּב בִּילֵל סוּפוֹת אֶקְלוֹט שַׁאֲנָן

גַּם נֶשֶׁם צִיץ, גַּם הֶגֶה תּוֹר, גַּם רֹן

עוֹף הַגָּן.

סיביר, 25.12.1935

---

צֵל דְּמוּתוֹ שֶׁל מִי

מאת

חיים לֶנסקי

צֵל דְּמוּתוֹ שֶׁל מִי בִּתְכֶלְתּוֹ שָׁטַף

אֶת קַרְשֵׁי הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה?

זֶה עוֹמֵד כִּסְלֵו הַיָּשִׁישׁ הַשָּׁב

וּמְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה הַמְּלֵאָה.

פְּאוֹתָיו, זְקָנוֹ מִתְבַּדְּרִים לְבָנִים,

שַׂעֲרָה לְשַׂעֲרָה, קַו לָקָו,

וְשׁוּלֵי פַרְוָתוֹ מֵאֲמִיר הַלִּבְנִים

מִשְׁתַּלְשְׁלִים וְיוֹרְדִים עַל הַגָּג.

לֹא גַּבּוֹת לְעֵינָיו – קְשָׁתוֹת דְּרוּכוֹת,

מַבָּטָיו – אֲלֻּמּוֹת חִצֵּי כְפוֹר.

הַמַּפְתֵּחַ אֶצְלִי, אָחִי לִשְׂמָחוֹת,

בְּחַדְרִי אֵין שְׁלִיטָה לָקֹּר.

נְבַקַּע עֵצִים וְנַבְעִיר הָאָח

בְּקֵיסָמִין סְפוּגֵי רֵיחַ שְׂרָף,

וּשְׁטוּפֵי זִיו אֵשׁ נֶהְגֶּה: הֶאָח!

וּנְשַׁפְשֵׁף בִּנְעִימוֹת כַּף לְכָף.

יִתְגָּעֵשׁ לוֹ הָרוּחַ עַל הַגַּג, בַּקַּשׁ,

יְגַשֵּׁשׁ כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה.

לוּ תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בַּר־נָשׁ

הַמְּקַרְקֵר: אֵין תְּקוּמָה לְהַבָּא!

בְּמַרְתֵּף בֵּיתֵנוּ שָׁמוּר מִסְפַּר

תַּפּוּחֵי אֶשְׁתָּקַד רֵיחָנִים

וּבְפַכֵּי גָבִישׁ בִּשְׁקִיפוּת עַנְבָּר

יַבְלִיחַ עֲסִיס דֻּבְדְּבָנִים.

וּבְפִנַּת הַגָּג… יְדִידִי, הֲתַקְשִׁיב?

אֵין זֶה שְׁאוֹן עַכְבָּרִים מְפַזְּזִים –

שָׁם בֵּין כְּלֵי־הַפֶּסַח תִּינוֹק אָבִיב

מְדַרְדֵּר בִּקְעָרָה אֱגוֹזִים.

אדר–ניסן

מאת

חיים לֶנסקי

---

צֵא אֲדָר

מאת

חיים לֶנסקי

צֵא, אֲדָר עִם הָאַדֶּרֶת!

פְּרַח עִם פִּיחַ הַתַּנּוּר!

שׁוּב מִטְּוִי־זִיוָהּ שׁוֹזֶרֶת

הַחַמָּה חוּטִים דִּי־נוּר.

סִיס חוֹלֵף בֵּינָם קַל־קֶצֶב,

קוּר שְׂמָמִית אַחֲרָיו נִגְרָר;

כֵּן בֵּין פַּז הַשְּׁתִי עִם כֶּסֶף

חוּט הָעֵרֶב טָס בּוּכְיָר.

מִדֵּי יוֹם נוֹסַף הָאֶרֶג –

עוֹד תֵּבֵל בְּגִדּוּלָהּ.

צַר הַלְּבוּשׁ מֵהֲכִילָה,

נִתְלָשִׁים כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב –

כַּפְתּוֹרֵי הָאִצְטָלָה.

---

הֲלֹא שָׁבִים

מאת

חיים לֶנסקי

הֲלֹא שָׁבִים עֲדֶן מִיָּמִים יָמִימָה

אַוְזֵי־הַבָּר אֶל אֲגַמָּם בַּצָּפוֹן.

לָהֶם יוֹשִׁיט הַנִּילוּס לַדֶּרֶךְ צֵידָה

וְכַף הַדֶּלְתָּה לִשְׁלוֹם פְּרֵדָה.

לָהֶם יַרְכִּינוּ רֹאשׁ עֲרָבִים בַּנַּחַל:

עוֹפוֹת הַמַּיִם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!

מִי לִי יֹאמַר שְׁלוֹם־דֶּרֶךְ עַל חוֹף הַנֵּיבָה

וְעַל הַנֵּימַן – בָּרוּךְ הַבָּא?

לֹא יֵאָמֵר וְלֹא יְבֹרַךְ; יָדַעְתִּי.

אַךְ מַה לַּלֵּב, מָה לְּלִבִּי, אֶעֱשֶׂה?

אֲשִׁירָה לוֹ שִׁיר־עֶרֶשׂ עַל צַעַר פְּרִישָׁה,

עַל רֹךְ מוֹלֶדֶת וְגִיל פְּגִישָׁה.

---

עֲדֶן תְּקוּעִים עֲצֵי הַגָּן

מאת

חיים לֶנסקי

עֲדֶן תְּקוּעִים עֲצֵי הַגָּן

עַד בִּרְכֵּיהֶם בְּרֹךְ הַשֶּׁלֶג –

וּכְבָר בֵּין סִדְקֵי כְפוֹר הַפֶּלֶג

מַזְהִיר כְּסַיִף שָׁלוּף מִנָּדָן.

צַלְצֵל פַּלְגִּי, יִזְּלוּ מֵימֶיךָ!

הֱיֵה־נָא לִי לְבֶן־לְוַאי,

מַלְמֵל לִי כָּל דִּבְרֵי הֲבַאי,

חֵי־חֵי! כִּי לֹא אֶשְׁאַל לִשְׁמֶךָ.

כִּי אֵין לִי לֹא לְהַאֲזִין

לְרֹן כָּל גַּל וְהַכֹּל מַבְטִיחַ – –

הַיּוֹם אָמְרָה לִי: אֲהַבְתִּיךָ!

וְלָהּ אֲפִילּוּ אַאֲמִין.

1933

---

צִיר מִדְּרוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

מאת

חיים לֶנסקי

צִיר מִדְּרוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

צִיר אַחַר צִיר שָׁלוּחַ – –

מִי זֶה פִּלֵּל? מִי חָלַם?

שֶׁמֶשׁ, מָטָר, רוּחַ!

דֹּאַר יָרֹק, הֶאָח!

וְרֵיחָנִי הַדֹּאַר –

עָלֶה לְאִילָן, לַסְּבָךְ,

גִּיל וָאוֹן לַנֹּעַר.

תֹּכֶן אִגְּרוֹת נִיסָן –

הֶגֶה יוֹנִים, רֹן פֶּלֶג.

זֶה מִזְמוֹרִי – כְּתָבְתָּן:

אֶרֶץ… מָחוֹז… פֶּלֶךְ…

1933

---

צֵל קָלוּשׁ צָף

מאת

חיים לֶנסקי

צֵל קָלוּשׁ צָף קַל עַל שֶׁלֶג שִׁלְהֵי אֲדָר.

שׁוּר! בִּיעָף זָרִיז פּוֹרֵחַ זַרְזִיר,

חֹד חַרְטוּם נִנְעָץ בָּאֹפֶק – מִסְּדַק

דֹּק בֵּיצָה כֹּה גָּח אֶפְרוֹחַ.

עוֹד יוֹם! עוֹד יוֹם! יִפְרוֹץ הַנַּחַל קְלִפַּת קַרְחוֹ.

עוֹד בִּדְמִי שָׂדוֹת יַךְ רַעַם רִאשׁוֹן.

אֶל קִנָּם בְּשִׁיר יָשׁוּבוּ עוֹפוֹת.

עוֹד אֶרְאֶךְ, אַרְצִי, אֶרְאֵכִי!

1933

---

מְרַפְרְפִים רוּחוֹת

מאת

חיים לֶנסקי

מְרַפְרְפִים רוּחוֹת מִן הַדָּרוֹם…

הוֹי, רֹךְ שֶׁל רַחַשׁ בִּלְתִּי מֻבָּע!

חוֹלֵה נְדוֹד אֲנִי… אַיֵּה הַצְּרִי?

בְּרֶטֶט אֶצְבָּעוֹת אָגֹל מַפָּה,

כִּפְתָק סַמִּים אָגֹל מַפַּת אַרְצִי.

1933

---

הֵן לַיְלָה וְאֶלֶף לֵילוֹת

מאת

חיים לֶנסקי

הֵן לַיְלָה וְאֶלֶף לֵילוֹת נִסָּה

בֶּדְוִי שֶׁל קִרְיַת אַל־רָשִׁיד…

אַרְצִי הַצְּפוֹנִית, בָּךְ בֹּקֶר נִיסָן

חִדֵּשׁ מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

כִּי אַעַל הָהָרָה, לַגַּיְא כִּי אֵרֵד,

יַקְטִיר כָּל פְּטוּר־צִיץ לִי בָּשְׂמוֹ.

גְּדוֹלָה הַזְּכִיָּה בְּשִׂפְתֵי יְרֵא חֵטְא

לִקְרוֹא לְכָל חַי בִּשְׁמוֹ.

וְאֵיךְ בִּרְהָטָיו דָּמִי לֹא יָרֹן,

וּבַשַּׁחַק פִּלְאֵי־פְלָאִים:

לֹא צְלוּיוֹת הַיּוֹנִים הַפּוֹרְחוֹת בָּרוֹם –

חַיּוֹת הֵנָּה, חַי אֱלֹהִים!

סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית לְאַרְצִי הַנָּאוָה,

מָה לָּהּ מַעֲשִׂי הַלְּהָטִים?

שִׁמְשָׁהּ הָאַחַת מַפְלִיאָה בְּזִיוָהּ

מֵאֶלֶף פַּנָּסֵי אַל־אַ־דִין.

לנינגרד, במאסר, 27.9.1935

---

עָנָן מַלְבִּין שָׁקֵט בַּתְּכֵלֶת

מאת

חיים לֶנסקי

עָנָן מַלְבִּין שָׁקֵט בַּתְּכֵלֶת

כְּמוֹךְ עַל פִּי נִפְטָר.

הַחֹרֶף מֵת, תֵּבֵל טוֹבֶלֶת

בְּטַל שִׁלְהֵי אֲדָר.

מִי סָח לֵאמֹר: אָכֵן בּוֹגֶדֶת –

שְׂמֵחָה לְאֵיד אִישָּׁה? –

הֲרֵי כִּשְׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת בּוֹגֶרֶת

בַּיְּשָׁן רִאשׁוֹן דִּשְׂאָהּ.

הִיא פְּנֵי אָבִיב קַבֵּל מוּכֶנֶת

בְּאֵשׁ תְּשׁוּקָה קוֹדְחָה.

צְנוּעָה תֵּבֵל, אַךְ לֹא צוֹנֶנֶת

וְלֹא “וְצִדְקָתְךָ”.

---

תּוֹר טֶרֶם בֹּקֶר

מאת

חיים לֶנסקי

תּוֹר טֶרֶם בֹּקֶר, שָׁעָה מַרְנִינָה.

לֹא תֵּבֵל אֶרֶץ – תֵּבַת־נְגִינָה.

שַׁחַר־נִיסָן מְגֻוָּן, עֲנָקִי,

נָע עַל אֶצְבַּע אֱלֹהִים כְּתֻכִּי.

פַּיִס יָרֹק הוּא מוֹצִיא מִן הַצֵּל:

נִיר… – הָאִכָּר, שַׁרְווּלֶיךָ הַפְשֵׁל!

פַּיִס כָּחֹל הוּא מוֹשֵׁךְ מִן הָאֵד:

נַחַל… קוּם זְכֵה, הַדַּיָּג הַשָּׁקֶט!

הוֹי, תֻּכִּיִּי, עוֹף נָאֶה, מָשְׁלָם –

אֵי גּוֹרָלִי בְּקַלְפֵּי הָעוֹלָם?

פַּיִס לָבָן הוּא הִשְׁלִיךְ לִי בַּגַּיְא:

כְּבִישׁ… – הַמּוֹלֶדֶת, שָׁלוֹם, כֹּה לֶחָי!

---

אוֹר וּמַיִם

מאת

חיים לֶנסקי

שׁוּב נַחֲלֵנוּ תֶּמֶס

שֶׁל אוֹר וּמַיִם וּגְלִיד.

סְחוֹר לְבוּבְיַת הַשֶּׁמֶשׁ

גַּלָּיו הֵקִימוּ יָרִיד.

קִלּוּחַ מִגַּב קִלּוּחַ

לְהָדְפָהּ וּלְחָטְפָהּ נֶחְפָּז;

בְּלִי הֶרֶף יְגַלְגְּלוּהָ

כְּגוּרֵי הֶחָתוּל פְּקַעַת פָּז.

יָאָה קֻנְדֵּסוּת לְנַחֲלֵנוּ

וְעַמְקוּת – לְאִוְשַׁת הָאֵבֶה.

וְאֵין כַּאֲוִיר אֲבִיבֵנוּ

וְלִחְיוֹת שׁוֹוֶה וְשׁוֹוֶה.

ד' באייר תרצ"ז

---

עַל הָאָרֶץ הַמְחֻדֶּשֶׁת

מאת

חיים לֶנסקי

ליעקב פיכמן

עַל הָאָרֶץ הַמְחֻדֶּשֶׁת

כְּרוּב מִכְּרוּב נוֹטֵל דְּלִי טָל;

זֶה שׁוֹפְכֵהוּ עַל הַדֶּשֶׁא,

זֶה יְצַו לַצֶּמַח: גְּדָל!

וְהַגֹּמֶא, זֶה הַגֹּמֶא

הַגּוֹחֵן אֶל יְאוֹרִי –

קוֹמָתוֹ פָּחוֹת מִגֹּמֶד,

שׁוּר! וּכְבָר לָמַד “עִבְרִי”.

זֶה עָגוּר לִמְּדוֹ בְּלִי אֹמֶר,

לֹא מִסֵּפֶר לֹא מִקְּלָף –

אוֹת חָתְמָה רַגְלוֹ בַּחֹמֶר,

אוֹת אַחַת מִכָּל הַכְּתָב.

מִי נַפְשׁוֹ לִלְמוֹד חוֹשֶׁקֶת

יֵט לַיְאוֹר וְיַאֲזִין.

עֲמֻקָּה גִּרְסַת הַשֶּׁקֶט

שֶׁל הַגֹּמֶא – פַּתָּח שִׁין.

כ“ו־כ”ח בניסן תרצ"ז

---

אָבִיב

מאת

חיים לֶנסקי

אָבִיב. וּכְמִיָּמִים יָמִימָה

בָּרוּךְ יוֹם שׁוּב הַכְּרוּכִיוֹת.

וְשׁוּב בְּלֵב תָּמִים אַאֲמִינָה

בִּנְבוּאָתָן שֶׁל קוּקִיּוֹת.

כֹּה זַךְ קוֹלָן! צְלִילָיו בְּאֹמֶן

הֵדֵי הַיַּעַר יְחַקּוּ,

זֶה אוֹג, תִּרְזֶה, אַלּוֹן וָאֹרֶן

עָנֹה עוֹנִים עַל כָּל “קוּקוּ”.

אִתָּם לִבִּי יִמְנֶה וְיַעַן:

הַרְבִּי שְׁנוֹתַי, הַקּוּקִיָּה,

וְטַבְּעוֹתָיו שֶׁל עֵץ הַיַּעַר –

וְאַל תַּפְחִיתִי מִמֵּאָה!

---

דְּבִיר הַקֶּסֶם

מאת

חיים לֶנסקי

דְּבִיר הַקֶּסֶם, יַעַר רָם!

בֵּין לִבְנֶיךָ שׁוּב קָטֹנְתִּי,

שׁוּב בַּת גִּיל לְיּוֹנְקוֹתָם

יַלְדוּתִי, לִבְנַת כֻּתֹּנֶת הִיא.

מִן הַנַּחַל דְּמוּת פְּנֵי מִי

לִי נִשְׁקֶפֶת כְּמוֹ מִצֹּהַר?

זְרוּי אֲבַק פְּרָחִים חָטְמִי

כְּחַרְטוּם גּוֹזָל לְצֹהַב.

עַל הַנַּחַל קֶרַח צָף,

בּוֹ צַלְמִי נִתְקָל בְּכֹחַ.

גָּח מִבְּעַד קְלִפַּת בֵּיצָה

אָנֹכִי הַיּוֹם כְּאֶפְרוֹחַ.

---

כְּפִי הַפֶּלֶד

מאת

חיים לֶנסקי

כְּפִי הַפֶּלֶד

כֹּחוֹת חוֹשְׁלָיו.

יָאֶה הַחֶלֶד

לְבֶן־הַשְּׂלָו.

צְלִילָיו דֹּק שַׁחַק

מָשְׁכוּ מַהְבִּיל

מִכּוּר הַשַּׁחַר

מְטִיל מְטִיל.

עַד עֵין הַתְּכֵלֶת

חִשְׁלוּהוּ דַּק,

אַף שֶׁמֶץ שְׁחֵלֶת

בּוֹ לֹא דָּבַק.

אַךְ עָשׁ לַפֶּלֶד

הַחֲלֻדָּה.

שְׁחָקִים אוֹכֶלֶת

שְׁקִיעָה וְרֻדָּה.

עוֹד יַעַל שַׁחַר,

כּוּרוֹ יִלְהָב…

– שׁוּב שְׁמֵי חֶלְדֵּנוּ

חַדֵּשַׁ, הַשְּׂלָו!

קיץ יחי

מאת

חיים לֶנסקי

---

נַשְׁכִּימָה לַתְּלָמִים

מאת

חיים לֶנסקי

נַשְׁכִּימָה לַתְּלָמִים עִם הָנֵץ הַחַמָּה!

עַל פִּי רֹן הַתַּרְנְגוֹל חֹק לַיּוֹם נְנַחֵשׁ:

פֶּרֶט, זוּג…קְרִיאוֹת גֶּבֶר כַּמָּה?

– קוּמִי, אָחוֹת, קִלְעִי הַצַּמָּה,

נָבוֹאָה בַּגּוֹבְלִים, נְנַכֵּשׁ.

אוֹמְרִים עִשְּׂבֵי הַבָּר: אָנוּ שׁאָר יְרָקוֹת…

טַלּו מַזִּיל צָנין: מַר מַזָּל אֲנִי, צְנוֹן…

יָדַעְנוּ עָרְמַתְכֶם, מְחַבְּלֵי עֲרּוגוֹת!

– קוּמִי, אֲחוֹתִי, לָךְ מֶכֶס רֵיחוֹת

מִקֶּצַח, מִשֶּׁמֶר, מִכַּמּוֹן.

הִנֵּה חַמָּנִיּוֹת מַפנוֹת רֹאשׁ. אַךְ מָה הֵן? –

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר בִּיקָרוֹ לִרְאוֹתֵך יֵרוֹם עָל.

גִּדְרוֹן עַל הַחִפּּוּף בֶּחָלִיל מְנַגֵּן.

גַּם אֲנִי מִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת כֵּן

וְשׁוֹרֵק בִּקְלוּמִית שֶׁל בָּצָל.

---

צָרָה

מאת

חיים לֶנסקי

צָרָה! לִזְעוֹק “עֲנֵנוּ”!

בָּרוֹם אֵין פַּס עָנָן.

הַגֵּד, מַה תְּהֵא עָלֵינוּ,

שָׂדִי הַזַּלְדָּגָן!

כָּל קַשׁ כְּחֵץ תָּקוּעַ,

פְּצוּעָה הָאֲדָמָה.

רָם רֹן שִׁלְבּוּק מַבּוּעַ

בְּזַלְעֲפוֹת חַמָּה.

אַךְ מַה מַּבּוּעַ לָנוּ?

זַרְזִיף צָרִיך, מַבּוּל!

–עוֹף יָהּ, הַמְלֵץ עָלֵינוּ

לְבַל יֹאבַד הַיְבוּל.

---

כֹּחַל, כֹּחַל, כֹּחַל

מאת

חיים לֶנסקי

כֹּחַל, כֹּחַל וְכֹחַל…

תְּכוֹל פִּטְרִיּוֹת־סַם.

דְּגָנִיּוֹת כִּשְׁקוּיוֹת כֹּהַל.

שְׁמֵי בַצֹּרֶת, חָם!

עַל כַּנְפֵי הָרֵחַיִם

קֵן בָּנוּ קִיכְלִים.

הַטּוֹחֵן פּוֹרֵש כַּפַּיִם:

– עֲסוּקִים תְּכֻלִּים!

---

חֹם לוֹהֵט

מאת

חיים לֶנסקי

חֹם לוֹהֵט לְמִן הַבֹּקֶר.

גַּם הַסִיס לָטוּס יָגֵעַ.

בַּבִּקְעָה עַד שְׁמֵי אֵין חֵקֶר

גְּעִי בָקָר בּוֹקֵעַ.

מַה, לִּבִּי, לַגְּעִי לֹא תַּעַן?

זְכָר־נָא שִׁיר לִמְּדַתְנוּ אִמָּא:

"גִּשְׁמְךָ, אֵלִי, לְמַעַן

תִּינוֹקוֹת הַגְשִׁימָה!"

פְּתַח, לִבִּי, בַּזֶּמֶר, נַס־נָא

וּבְרִיחָם־בָּרָק יִפְרוֹקוּ

שַׁעֲרֵי גְשָׁמִים בְּרַעַם,

וְּרְטֻבֹּות עָלֶה תִּרְעַשְׁנָה

צַפְצָפוֹת בָּרַעַד.

---

זוֹחֲלִים, זוֹחֲלִים קִרְעֵי עָב

מאת

חיים לֶנסקי

זוֹחֲלִים, זוֹחֲלִים קִרְעֵי עָב

עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים הָרְטֻבִּים.

עֲצֵלִים, שְׂעִירִים, כִּבְדֵי־כַף –

מַמָּשׁ עֵדֶר דֻּבּוֹת וְדֻבִּים.

כֵּן, דֻּבִּים הֵם דְּבֵי עִלָּאָה…

לֹא בִּכְדִי נְחִילֵי מַזָּרוֹת

נִתְפַּזְּרוּ אֲחוּזֵי בַלָּהָה

כִּדְבוֹרִים מִתָּאֵי כַוָּרוֹת.

אֶת כָּל דְּבַשׁ הָרָקִיעַ בְּלַעְתֶּם,

גּוּשֵׁי אֹפֶל, גָּלְמֵי עֲרָפֶל!

אַךְ דְּעוּ, יוֹם יָבוֹא וּפְלַטְתֶּם:

עֲלֵיכֶם כְּבָר מּוּנֶפֶת כַּף אֵל.

כָּל שְׁלַלְכֶם הִיא תִּסְחַט עַל פְּרָחִים

לְתוֹצֶרֶת הַדְּבַשׁ הָאַרְצִי.

שַׁי תִּתְּנוֹ הַדְּבוֹרָה לַשּׁוֹפְכִים

זֵעָתָם עַל פְּרוּסַת “הַמּוֹצִיא”.

---

נִיר־נִירִי קְשֵׁה־הָרֶגֶב

מאת

חיים לֶנסקי

נִיר־נִירִי קְשֵׁה־הָרֶגֶב,

דַּי הִצְמַחְתָּ לָעִין!

שְׁמַע, בָּאִים כִּבְדֵי־רֶכֶב

אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין.

מַלְבּוּשָׁם עָבֵי־חשֶׁךְ,

אֲזוֹרָם בִּרְקֵי־תְכוֹל.

אַל, נִירִי, אַל תַּחֲשׁוֹשָׁה

כִּי יַרְעִימוּ בְּקוֹל.

הֵם נוֹשְׂאִים לַיַּבֶּשֶׁת

שַׁי בְּרָכָה מִנִּי יָם.

כָּפוּף אֵסֶל הַקֶּשֶת

מִכָּבְדּוֹ שֶׁל דָּלְיָם.

יִשָּׁפֵךְ מִגָּבוֹהַּ

הַשִּׁקּוּי בְּצִלְצוּל.

– מַה לֹּא תֵּשְׁתְּ, נִיר אֱלֹהַּ,

לְחַיֵּי זְרַע הַיְבוּל?

הֵן בָּאִים לָאו כָּל רֶגַע,

אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין…

רַב, נִירִי קְשֵׁה־הָרֶגֶב,

דַּי הִצְמַחְתָּ לָעִין.

---

אָכֵן, זֶה מֵרוֹץ

מאת

חיים לֶנסקי

אָכֵן, זֶה מֵרוֹץ… גַּיְא וָגֶבַע, גַּיְא וָגֶבַע…

דְּשָׁאִים בַּעֲקֵב שִׁבֳּלִים.

גַּם הַגֹּמֶא הַשַּׁח, גַּם הָאֹרֶן גְּבַהּ הַגֶּזַע,

גַּם החוֹל, גַּם אֲבַק הַשְּׁבִילִים.

וַאֲנִי – לִקְרָאתָם – לִקְרָאתֶךָ, סַעַר קַיִץ!

בָּרְכֵנִי מִמְּרוֹם עֲרִיפִים!

עִם דְּשָׁאִים לוֹחֲשִׁים צְרוּב שְׂפָתַים עַל בִּרְכַּי אֵשֵתְּ

מְתִיקוּת רִאשׁוֹנֵי הָרְבִיבִים.

---

אָכֵן, סַעַר

מאת

חיים לֶנסקי

אָכֵן, סַעַר! מֵאָן הוּא סוֹאֵן,

כֹּה יָדוּעַ וְכֹה אַלְמוֹנִי?

אָכֵן, סַעַר! וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

בִּשְׁאוֹנוֹ כַּמָּה רֹךְ הַרְמוֹנִי!

עוֹנְדִים חֲזִיזִים זֵרֵי זִיו

לְרָאשֵׁי צַפְצָפוֹת וּבְכָאִים.

נִתְקָל הָאֲגַם בַּזַּרְזִיף

כְּכוֹס בְּכוֹס בְּנִקּוּשׁ “לְחַיִּים”.

רֵאשִׁית קַיִץ אוֹ קֵץ הַיָּמִין?

הַבְהָקִיץ אֹו אֶרְאֶה חֲלוֹמוֹת?

אַךְ בָּרִי וְלִבִּי יַאֲמִין –

זֶה הַיּוֹם יוֹם זִוּוּג עוֹלָמוֹת.

שָׁמַיִם לָאָרֶץ קָרְבוּ…

עוֹד מְעַט וֵאלֹהֵי הָרוּחוֹת

יַרְעִים בְּאַדִּיר: פְּרוּ וּרְבוּ!

וְיִקְרָא אֶת הַ“שֶּׁבַע בְּרָכוֹת”.

---

וְהַגֶשֶׁם נִצְנֵץ

מאת

חיים לֶנסקי

וְהַגֶשֶׁם נִצְנֵץ כְּלַהַב דַּק

וְנִנְעַץ בְּכַדּוּר הָעוֹלָם.

– הוֹי, טְרִיּוּת רֵיחָנִית שֶׁל יַרְבּוּז נִסְדָּק,

אֶשְׁאָפְךָ כִּראשׁוֹן אָדָם.

וְהַקֶּשֶׁת וְרֻדָּה וְּמתוּקָה הִנָּהּ

לְאָכְלָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא, בְּלִי תַּבְלִין –

כְּפֶלַח יַרְבּוּז לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה

לְלִיטָא דּוֹרוֹן מִוּוֹהְלִין.

(וְהַגֶשֶׁם נִצְנֵץ): יַרְבּוּז – אבטיח

---

שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל מְקַשְׁקֶשֶׁת

מאת

חיים לֶנסקי

שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל מְקַשְׁקֶשֶׁת.

רוּחַ אַחַר־גֶּשֶׁם חֲרִישִׁית.

עוֹד רַעַם בּוֹעֵט בֵּאלֹהֵי הַיַּבֶּשֶׁת

וּבְנֹחַ, אַךְ נִפְרָךְ כְּחַרְסִית.

נִדְלֶקֶת בְּכָל גְּוָנֶיהָ הַקֶּשֶׁת.

וְרַעֲנַנָּה תֵּבֵל אֶרֶץ כִּבְשֵׁשֶׁת

יְמֵי־בְרֵאשִׁית.

---

רַעֲנָן אֲוִיר אַחַר הַסַּעַר

מאת

חיים לֶנסקי

רַעֲנָן אֲוִיר אַחַר הַסַּעַר

בְּהִגּוֹז עָנָן אַחַר עָנָן.

שֶׁקֶט מְקֻטָּר נִיחוֹחַ יַעַר

צָף צָרוּף מִסִּיג מָקוֹם וּזְמָן.

עוֹד אֶת פְּנֵי תֵבֵל יָעִיב צֵל אֹפֶל,

אַךְ בָּרוֹם כְּבָר טֶפַח תְּכוֹל שׂוֹחֵק,

וּמְפַצְּלִים אֶת מִדְרוֹנוֹת הָאֹפֶק

קִלּוּחָיו שֶׁל הַמָּטָר הַמִּתְרַחֵק.

---

מֵעַל אִוְשַׁת שִׁפּוֹן

מאת

חיים לֶנסקי

מֵעַל אִוְשַׁת שִׁפּוֹן שְׂעִיר־שִׁבֹּלֶת,

מֵעַל יְרִיד כַּלְבֵי הַחֲצֵרוֹת

לוֹקֵט הַשַּׁחַר מְדֻבְלַל־כַּרְבֹּלֶת

אֶת זֵרְעוֹנֵי הַמַזָּרוֹת.

אֶחָד־אֶחָד לוֹקְטָם הַשֶּׂכְוִי־שַׁחַר,

יִבְלַע גַּרְעִין, יִגְמַע מִשְּׁבִיל־הֶחָלָב.

הִנֵּה הוּרְקוּ כָּלִיל אוֹצְרוֹת הַשַּׁחַק,

הַבֹּקֶר הַצָּעִיר שׁוֹלֵף חַלָּף.

הַשַּׁחַר, מַחֲוִיר דָּמוֹ עֲדַיִן,

זוֹלֵף בַּיְאוֹר, מַבְלִיחַ בַּמַּעְיָן.

יוֹרְדוֹת לִשְׁאוֹב רִיבוֹת וְרֻדּוֹת שׁוֹקַיִם

מֵימֵי הָאַרְגָּמָן מְלֹא דָּלְיָן.

---

שִׁבֳּלִים, שִׁבֳּלַי

מאת

חיים לֶנסקי

שִׁבֳּלִים, שִׁבֳּלַי הַמְסֻבָּלוֹת פַּז בָּר,

לְאָן גָּחוֹן וָקוֹם, גָּחוֹן וָקוֹם?

לְאָן יוֹמָם וָלֵיל, יוֹמָם וָלֵיל?

מַגַּל פֶּלֶד עֲלֵיכֶן, שִׁבֳּלַי –

הוּא יִקְצוֹר יָמִין וּשְׂמֹאל, יָמִין וּשְׂמֹאל…

מַקֵּל דַּיִשׁ עֲלֵיכֶם, בְּנוֹת קְצִירִי,

יִתְנוֹפֵף הוּנֵף וָדוֹשׁ, הוּנֵף וָדוֹשׁ…

אֵשׁ וָמַיִם עֲלֵיכֶם, שְׂעוֹרַי,

טְחוֹן כָּבֵד עַל גַּרְעִינְכֶם, עַל הַקָּלוּי,

לְמַעַן שֶׁיַּתִיז מִיצְכֶן מִכּוֹס,

לְמַעַן שֶׁתָּרֹן דִּיצָה בַּלֵּב,

לְמַעַן שֶׁבְּצֵאת אִישׁ מִן הַמְּסִבָּה

יֵלֵךְ גָּחוֹן וָקוֹם, גָּחוֹן וָקוֹם.

---

עַל קָרוֹן גָּבוֹהַּ

מאת

חיים לֶנסקי

עַל קָרוֹן גָּבוֹהַּ

בֵּין שְׁדֵמָה וָחֹרֶשׁ

עִם קְצִירִי אָנוּעַ

עַד לִידֵי סְחַרְחֹרֶת.

פַּעַם אֵט יָמִינָה,

פַּעַם אֵט שְׂמֹאלָה,

רֹאשׁ לַכֹּל אַרְכִּינָה

וְהַלֵּב טָס מָעְלָה.

אֵין בַּפֶּה דֵּי אֹמֶר

לְהַשְׂבִּיע אֹזֶן;

יְרַשְׁרֵשׁ הָעֹמֶר

אֶת בְּשׂוֹרַת הָאֹסֶם.

לִי רִיבָה לוֹעֶגֶת,

זַלְדְּקָן כִּי אָנִי.

עַבְדָּגָן ְהַלֶּקֶט

אֱלֹהִים חַנַּנִי.

צִפֳּרֵי רָקִיעַ,

חִישׁ אֵלַי הַגֹּרְנָה!

תּוֹר שָׂשׂוֹן הִגִּיעַ,

גַּרְעִינִים אֱגֹרְנָה.

גַּרְעִינִים אֱגֹרְנָה!

בְּלַעְנָה בָּר דֵּי שׂבַע!

וּבְשׁוּבְכֶן אֱמוֹרְנָה

גַּם לַתּוֹר בֶּשּׂבֶךְ.

---

גֵּר אֲכוּל אֵשׁ חֹרֶב

מאת

חיים לֶנסקי

גֵּר אֲכוּל אֵשׁ חֹרֶב,

בֶּן מֶרְחָב כָּמוּס,

הַנּוֹדֵד שַׁח עֹרֶף

תַּחַת שְׁמֵי תַּמּוּז, –

מִמַּלְבּוּשׁ וָנַעַל

חוֹל דְּרָכִים נַעֵר!

סוּר אֶל שְׂפַת הַנַּחַל,

שָׁם בֵּיתֵנוּ, גֵּר!

בֹּקֶר, צָהֳרַיִם

הַשֻּׁלְחָן עָרוּך.

גַּם בְּבֵין־עַרְבַּיִם

בּוֹאֲךָ בָּרוּךְ.

אֹסֶם תְּנוּבָתֵנוּ

לֵיל וָיוֹם לִטְעוֹן;

מֶגֶד בֻּסְתָּנֵנוּ,

תַּפּוּחֵי אַנְטוֹן.

טְעַם וּטְעַן בַּטֶּנֶא!

אַךְ בִּתְנַאי, בְּרוּךְ יָהּ –

שׁוּב מִפְתַּן בֵּיתֵנוּ

פְּקוֹד כָּעֵת חַיָּה!

---

נַחַל שֶׁלִּי

מאת

חיים לֶנסקי

נַחְלָה, נַחַל שֶׁלִּי,

בֶּן־בְּלִי־שֵׁם, צַר עָרוּץ!

אָן תָּחוּשׁ, נַחֲלִי,

אָן פָּרוּעַ תָּרוּץ?

מַה בְּלִי שִׂיחַ וָשִׂיג

בֵּין בְּכָאִים תִּתְפַּתֵּל?

כְּבָר בָּגַרְתָּ, מַזִּיק,

דַּיֶּךָ לָלֶכֶת בָּטֵל.

מַה תַּכְלִית סְתָם לִשְׁפּוֹךְ

גַּל מִגֶּבַע לַגַיְּא?

פֹּה עֲמוֹד וַהֲפוֹךְ

אֶבֶן־רֶכֶב רֵחַי.

יִטָּחֵן הַשִּׁפּוֹן,

תִּטָּחֵן הַחִטָּה,

וּבִרְכַּת יָהּ רִבּוֹן

בּוֹא תָּבוֹא בְּעִתָּהּ. –

אָז אֶסְגּוֹר אֶת רֵחַי,

אָז אֶפְתַּח אֶת סִכְרִי –

אוּץ וְדוּץ, כֹּה לֶחָי,

נַחְלָה, נַחַל שֶׁלִּי!

ה' באייר תרצ"ז

---

יוֹם

מאת

חיים לֶנסקי

יוֹם… אָכֵן יוֹם! אָכֵן יוֹם!

פֶּלֶא שֶׁאֵין לְהַבִּיע.

אוֹר זֶה לָטִיף! זֶה הַחֹם!

תְּכֵלֶת זוֹ שֶׁל רָקִיעַ!

כַּר זֶה יָרֹק, רַעֲנָן!

פֶּלֶג זֶה צְלוּל הַקִּלּוּחַ!

עֹנֶג אוּלָם שַׁאֲנָן

רַק יְרַוֵּנִי הָרוּחַ.

רוַּח כֻּסְּמִין רֵיחָנִי…

קֶסֶם קָסַם הוּא לִי, קֶסֶם!

סָח גֻּזְמָאוֹת, וַאֲנִי –

כָּל מִלּוּלָיו לִי פַּז־כֶּתֶם.

וּמַאֲמִין אֲנִי לוֹ

כִּי יִתְרַחֵשׁ הַיּוֹם פֶּלֶא:

יוֹם זֶה לֹא יִפֶן וְלֹא

עוֹד הַחַמָּה תִּשְׁקַע סֶלָה.

וישרה זוטרתא 29.8.40

---

יָרַד הַגֶּשֶׁם

מאת

חיים לֶנסקי

יָרַד הַגֶּשֶׁם, רַד־חָדַל,

וּכְקִמְרוֹן שֶׁל גֶּשֶׁר־קֶסֶם

תְּלוּיָה הַקֶּשֶׁת בֶּחָלָל,

גְּבִיעֵי פְּרָחִים בְּעִנְבְּלֵי־טַל

מְצַלְצְלִים: חָדַל הַגֶּשֶׁם!

צִיּוּץ אַנְקוֹר אֶשְׁמַע מִקֵּן

וְעַל אָזְנִי לוֹאֵט הָרוּחַ:

– עֵינֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁבַע הֵן,

לִשַׁלל תִּקווֹת סוֹף אַיִן, אֵין – –

חֲזָק! וִיהִי לִבְּךָ בָּטוּחַ.

דַּע! עוֹלָמְךָ עוֹד לֹא חָרַב,

עוֹד תַּרְנְגוֹל קוֹרֵא עַל גֶּדֶר,

בְּכָל שְׁבִילָיו, פִּנּוֹת סְתָרָיו,

בְּכָל גְּזָעָיו מַרְעִיפֵי שְׂרָף

גַּן־עֶדְנְךָ עוֹד נָב כְּקֶדֶם.

שָׁם עוֹד נִצָּב הָעֵץ הַשָּׂב,

וּכְבַעַל אֲחִיזַת־עֵינַיִם

הוּא מְנַעֵר מִשַּׁרְווּלָיו

עוֹפוֹת, זְמִירוֹת, פֵּרוֹת־זָהָב

וְדִינְרֵי־שֶׁמֶשׁ מְלֹא חָפְנָיִם.

תר"ץ

ליטא

מאת

חיים לֶנסקי

---

הפואמה ליטא באדיבותו של מוסד ביאליק ירושלים

הפואמה ליטא באדיבותו של מוסד ביאליק ירושלים

---

לִיטָא

מאת

חיים לֶנסקי

נר לנשמת סבי ר' שלמה ז"ל

הַקְדָּשָׁה

דַּפְנָה לֹא תְשַׂגְשֵׂג בְּחֻרְשׁוֹתַיִךְ,

לִיטָא אִמִּי, אִמִּי הָעֲלוּבָה!

בַּעֲבִי הַקּוֹרָה שֶׁל תְּכוֹל שָׁמַיִךְ

לא יִתְפָּרֵץ פַּרְנָס בְּשִׂיא גַאֲוָה.

נוֹפֵךְ מִישׁוֹר, מִישׁוֹר רָחָב, שָׁטוּחַ.

שְׂדוֹת בֻּלְבּוּסִים וְיַעַר, אַךְ וְרַק.

עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים שׁוֹרֵק הָרוּחַ

בַּחֲלִילִים שֶׁל אִיָלנֵי הַסְּרָק. –

תִּדְהָר, עַרְמוֹן… הֲטוֹב בָּהֶם? חוֹשְׁשַׁנִי,

כִּי לֹא אֶמְצָא עָלִים לִקְלֹעַ זֵר,

אִם אֵין דַּפְנָה – יָפִים עַרְבֵי הוֹשַׁעְנָא.

גַּם בְּלָאו הָכֵי הֲרֵי אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

רוּם, גִּלְיוֹנִי, כְּנֵס לָבָן עַל גֶּבַע,

נַפְנֵף שָׁלוֹם, לָעֲיָרָה, לַכְּפָר!

יְהֵא שִׁירִי הִימְנוֹן לַחַי, לַטֶּבַע,

וְאַזְכָּרָה לִכְבוֹד שׁוֹכְנֵי עָפָר.

פְּתִיחָה

בַּם… בַּם… חֲצוֹת לֵיל. דְּפִיקָה בַדֶּלֶת.

יָדַעְתִּי – אַתְּ, בַּת שִׁירָתִי!

שׁוּב שַׁבְתְּ אֵלַי מִנּוֹף הַתְּכֵלֶת,

שָׁלוֹם שׁוּבֵךְ, שְׁבִי עַל יָדִי.

רֵיחוֹת גַּנִּים בִּקְוֻצּוֹתַיִךְ.

קְוֻצּוֹת… לֹא, אֶשְׁכְּלוֹת לִילָךְ.

מַחֲטֵי סִדְקִית כְּזִיו כְּלִילָה

קוֹרְנִים מֵעֲבִי שַׂעֲרוֹתַיִךְ.

אִרְגִי־סִרְגִי־נַא, צֶמֶר יֶשׁ לִי,

מַטְוֶה, חוּטִים – רְאִי, רַב לִי, רַב –,

שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי דַּקּוֹת מִמֶּשִׁי,

לִבִּי הוּא פְּקַעַת חוּטֵי זָהָב.

נִקְבִי חָזִי, עַלְמָה מְעוֹנֶנֶת!

יֵצֵא נָא חוּט הַלֵּב שַׁאֲנָן.

בְּאֵין כְּאֵב – גְּנִיחָה אֵינֶנָּה,

וּבְאֵין גְּנִיחָה אַף שִׁיר אֵין כָּאן.

אִרְגִי־סִרְגִי בְּיָד חוֹלֶמֶת

נוֹף מוֹלַדְתִּי בַּאֲרִיג שִׁירִים.

בִּקְצֵה הַבַּד רִקְמִי ‘חֵית, לָמֶד’ –

ח. לֶנְסְקִי שְׁמִי לְדוֹר דּוֹרִים.

*

הוֹי, אוֹר לִי, אוֹר, מֹחִי שְׁטוּף זֹהַר,

עוּרוּ, חוּשַׁי הַנִּרְדָּמִים,

מִצְחִי שָׁקוּף, נִפְתַּח בֹּו צֹהַר

וְגֻלְגָּלְתִּי פַּנַּס קְסָמִים.

לָבָן קוֹרֵן אֶקְרַן־הַשִּׂיחַ,

כְּלוּם זֶהוּ קִיר? אֵין לְהַכִּיר –

עִרְבּוּב צְבָעִים, רִקְמַת שָׁטִיחַ.

מֵי תְכוֹל, זְהַב חוֹל, צְחוֹר עָב, שְׁחוֹר נִיר.

מְנֻטָּף טַל נוֹדֵף כָּל נֶטַע…

אַרְצִי, עוֹדָךְ? אַיֵּךְ, יַלְדוּת?

קוֹפֵא יָרֹק כִּפְלִיז חָלוּד

נְהַר הַחִדָּלוֹן – הַלֶּטָה.

אַךְ שׁוּר! אַךְ שׁוּר! אֵלַי לַחוֹף

סְפִינָה לִבְנַת מִפְרָשׂ חוֹתֶרֶת.

קָחֵנִי, סַפָּנִי הַטּוֹב!

אֶל אֶרֶץ תְּמוֹל נַבְקִיעַ דֶּרֶךְ.

הָעֵת לְאַט לָהּ מִתְנַהֶלֶת.

אֲבָל מַה זֶּה? כְּאַרְלֶקִין:

חוֹזֵר מְחוֹג הָאוֹרְלוֹגִין

אֲחוֹרַנִּית, וְהַמְטֻטֶּלֶת –

‘טַק־טִיק, טַק־טִיק’ וְלֹא ‘טִיק־טַק’.

הֶאָח, הֶאָח! אֲנִי נוֹסֵעַ

אֶל אֶרֶץ תְּמוֹל… טִלְטוּל חָזָק…

עֵינִי נֶעֱצֶמֶת, רֹאשִׁי שׁוֹקֵעַ.