בֹּקֶר חֹרֶף חָרִיף כְּכֹהַל,

כְּצִנְצֶנֶת צְלוּלָה תֵּבֵל.

– פְּשׁוֹט גַּרְגֶּרֶת וּלְגֹום בְּכֹחַ

וּנְזוֹף מִקֶּרֶב כְּרַב־חוֹבֵל.

מוּל הָרוּחַ הַט אַף וָאֹזֶן…

קְלוֹט אֵדֵי מֶלַח וְאַל תִּדְאַג –

אֵי הַיָּמָּה הִשְׁלִיכוּ עֹגֶן

וְעַל רֹאשׁ תֹּרֶן הוּנַף נֵס חַג.

שֶׂרֶט שֶׁלֶג, שׁוּרוֹת רַגְלַיִם,

שִׁיר מַלָּחִים (אֵי מְכוֹרָתָם?):

"יָמָּה, יָמָּה יוֹמָם וָלַיִל,

הַיּוֹם – הָכָא, וּמָחָר – הָתָם!"

1933

מוֹךְ נְטוּל צֵל גּוֹלֵשׁ קָלוּשׁ…

תּוֹקְפֵנִי הַיֵּצֶר – טוֹל שֶׁלֶג, לוּשׁ.

וּמָה אִם אָלוּשׁ? וּמָה אִם אֶזְרוֹק?

חֲבֵר שַׁעֲשׁוּעַי רָחוֹק, רָחוֹק.

הֵן יָרוּץ אַחֲרֵי כָּל בַּר־בֵּי־רַב,

יָרוּץ וְיִקְרָא: “הַדּוֹד הַמְטֹרָף!”

קִפְאוֹן בַּרְזֶל נוֹשֵׁם בָּאֲוִיר,

סוּסִי נוֹפֵל עַל אַף וְעַל בֶּרֶךְ:

סַנְדַּל טַלְפּוֹ הוֹלֵם בְּאַדִּיר,

גִּצִּים חוֹצֵב מִגְּלִיד הַדֶּרֶךְ.

גִּצִּים… אוּלַי עֵינֵי זְאֵבִים,

אוּלַי בּוּבְיַת מְאוֹרוֹת הַלַּיִל –

גַּם הָא וְגַם הָא. כֻּלָּם רְעֵבִים

וְאֵין כְּרוּב בָּרוֹם, בַּסְּבַךְ אֵין אַיִל…

עָקְדֵנִי־נָא, הַקֹּר הַזָּעֵף!

אֶת יֵשׁוּתִי שַׁסֵּף לִשְׁנָיִם;

בְּשָׂרִי הֶפְקֵר לְשֵׁן הַזְּאֵב,

רוּחִי הֶקְדֵּשׁ לְשֵּׁם שָׁמָיִם.

סיביר 1936

כְּמוֹ מִתֶּמֶּס גַּלְוָנִי, מִתּוֹךְ אַמְבָּט

כְּלִי מוּצָא מַזְהִיר, מְצֻפֶּה נִיקְל,

כֵּן, תֵּבֵל אַרְצִי, נִצְנַצְתְּ גַּם אָתְּ

עֵת הוּצֵאת מִתּוֹךְ קִפְאוֹן לֵיל נִיטְל.

כַּמַּחְתָּה בִּידֵי כֹּהֵן צְחָר־מַד

מְטֻלְטֶלֶת אַתְּ בִּידֵי הַחֹרֶף…

לַצְּפִירָה, הַלְוַאי, כִּלְאֵל נוֹלָד

יֵרָצֶה אֲבַק שַׁלְגֵּךְ כִּקְטֹרֶת.

סיביר 1936

כַּמָּה זֹךְ, כַּמָּה זֹהַר זָרוּעַ!

הוֹי, נַיְמָן, לַחַלּוֹן! רְאֵה כַּמָּה!

קוּם, נֵצֵא נִשְׁאַף טֹהַר וָרוּחַ

אַלִּבָּא רֵיקָנָא!

מֻשְׁלָגָה גְּזוֹזְטְרָתֵנוּ עַד טֶפַח,

מִשְּׁלַבִּים לֹא נִכָּר אַף סִימָן.

טוֹל מַרְדֶּה, אֲנִי אֵת, אוֹ – לְהֵפֶךְ,

נַקֵּה שָׁם, אֲנִי – כָּאן.

אֶת הַשֶּׁלֶג נִזְרֶה הַתָּחוּחַ,

יִתַּמֵּר אֲבָקוֹ הַמְנַצְנֵץ,

רַעֲנָן מִלִּבְלוּב תַּפּוּחַ

וְגָבֹהַּ מֵעֵץ.

וְתִגְמוֹל בַּאֲמִירוֹ הַזּוֹרֵחַ

הַחַמָּה כְּרִמּוֹן בְּרֵאשִׁית –

חֶצְיָּהּ לִי, חֶצְיָהּ לָךְ. הָבָה, רֵעַ,

נִפְרְסֶנָּה לְפַת שַׁחֲרִית!

סיביר, 1936

הַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת.

שׁוּם טֹפֶס עֲדֶן שַׁם אַיִן,

אַךְ לִקְרֹא יֵשׁ קוֹלוֹת.

בֵּינָם הָרִאשׁוֹן יְלֵל סַעַר,

הַשֵּׁנִי הֵד פִּלְאִי,

שְׁלִישִׁי חֲרִיקַת צֵירֵי שַׁעַר,

וְשֶׁלִּי – הָרְבִיעִי.

שׁוֹנִים קוֹלוֹת אֵלֶּה בְּטֶמְבְּר

אַךְ שָׁוִים בְּנִיבָם,

כֻּלָּם כְּאֶחָד מְבַטְּאִים: “בְּרְר…”

לֹא בִּכְדִי וְלֹא סְתָם.

“בְּרְר…” – פֵּרוּר מֶלֶל בַּר־בֹּהוּ,

אַב לָשׁוֹן אֱנוֹשִׁית,

רַעַם זְקוּנָיו שֶׁל הַתֹּהוּ

בְּכוֹר צְלִילֵי “בְּרְ רֵאשִׁית”.

עִם הַסַּעַר נַפְשִׁי מִפַּרְפֶּרֶת

בֵּין שִׁנֵּי הַצִּנָּה

וְאֵין בְּכֹחִי “בְּרְר” זֶה פֶּרֶא

לְשַׁעְבֵּד לַבִּינָה.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

גְּוִילָן חֲלַקְלַק, מִשְׁעָן אַין

לְצֵרוּף שֶׁל מִלּוֹת.

אוֹת אַחַת רַק בִּלְבַד לֹא כּוֹשֶׁלֶת –

חֲתָמָהּ רֶגֶל עוֹף –

קָנִים שְׁלֹשֶׁת שְׁתִיקָה בָּהּ מַתְחֶלֶת,

לְכָל רַעַשׁ הִיא סוֹף.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

בָּם שִׁי"נִים רִבּוֹאוֹת־רִבּוֹתַיִם,

אַךְ לִקְרוֹא אֵין קוֹלוֹת.

הִיא בָּאָה פִתְאֹם, הָאוֹר עֶדְיָהּ,

הִיא אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת: מָה שִּׁמְךָ? –

בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, אוֹרַחַת אִי־צְפוּיָה,

הַשִּׂמְחָה!

צְלִיל קוֹלֵךְ עִנְבַּל הַפַּעֲמוֹן,

פֶּה לָאֵלֶם פַּעֲמֵךְ הָרָן.

אַתְּ נֶשֶׁם צִיץ, אַתְּ הֶגֶה תּוֹר, אַתְּ רֹן

עוֹף הַגָּן.

אֶת כֻּלָּם בָּלְעָה סוּפַת כִּסְלֵו

– מִי – אָמַרְתִּי – לִי כּוֹכָב יַדְלִיק?

מָתַי שְׁלָגָיו הַחֹרֶף יְדַפְדֵּף

עַד הַסְּלִיק?

אַךְ אוֹרֵךְ פְּקָדַנִי מִמָּרוֹם.

שׁוּב בִּילֵל סוּפוֹת אֶקְלוֹט שַׁאֲנָן

גַּם נֶשֶׁם צִיץ, גַּם הֶגֶה תּוֹר, גַּם רֹן

עוֹף הַגָּן.

סיביר, 25.12.1935

צֵל דְּמוּתוֹ שֶׁל מִי בִּתְכֶלְתּוֹ שָׁטַף

אֶת קַרְשֵׁי הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה?

זֶה עוֹמֵד כִּסְלֵו הַיָּשִׁישׁ הַשָּׁב

וּמְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה הַמְּלֵאָה.

פְּאוֹתָיו, זְקָנוֹ מִתְבַּדְּרִים לְבָנִים,

שַׂעֲרָה לְשַׂעֲרָה, קַו לָקָו,

וְשׁוּלֵי פַרְוָתוֹ מֵאֲמִיר הַלִּבְנִים

מִשְׁתַּלְשְׁלִים וְיוֹרְדִים עַל הַגָּג.

לֹא גַּבּוֹת לְעֵינָיו – קְשָׁתוֹת דְּרוּכוֹת,

מַבָּטָיו – אֲלֻּמּוֹת חִצֵּי כְפוֹר.

הַמַּפְתֵּחַ אֶצְלִי, אָחִי לִשְׂמָחוֹת,

בְּחַדְרִי אֵין שְׁלִיטָה לָקֹּר.

נְבַקַּע עֵצִים וְנַבְעִיר הָאָח

בְּקֵיסָמִין סְפוּגֵי רֵיחַ שְׂרָף,

וּשְׁטוּפֵי זִיו אֵשׁ נֶהְגֶּה: הֶאָח!

וּנְשַׁפְשֵׁף בִּנְעִימוֹת כַּף לְכָף.

יִתְגָּעֵשׁ לוֹ הָרוּחַ עַל הַגַּג, בַּקַּשׁ,

יְגַשֵּׁשׁ כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה.

לוּ תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בַּר־נָשׁ

הַמְּקַרְקֵר: אֵין תְּקוּמָה לְהַבָּא!

בְּמַרְתֵּף בֵּיתֵנוּ שָׁמוּר מִסְפַּר

תַּפּוּחֵי אֶשְׁתָּקַד רֵיחָנִים

וּבְפַכֵּי גָבִישׁ בִּשְׁקִיפוּת עַנְבָּר

יַבְלִיחַ עֲסִיס דֻּבְדְּבָנִים.

וּבְפִנַּת הַגָּג… יְדִידִי, הֲתַקְשִׁיב?

אֵין זֶה שְׁאוֹן עַכְבָּרִים מְפַזְּזִים –

שָׁם בֵּין כְּלֵי־הַפֶּסַח תִּינוֹק אָבִיב

מְדַרְדֵּר בִּקְעָרָה אֱגוֹזִים.