צֵא, אֲדָר עִם הָאַדֶּרֶת!

פְּרַח עִם פִּיחַ הַתַּנּוּר!

שׁוּב מִטְּוִי־זִיוָהּ שׁוֹזֶרֶת

הַחַמָּה חוּטִים דִּי־נוּר.

סִיס חוֹלֵף בֵּינָם קַל־קֶצֶב,

קוּר שְׂמָמִית אַחֲרָיו נִגְרָר;

כֵּן בֵּין פַּז הַשְּׁתִי עִם כֶּסֶף

חוּט הָעֵרֶב טָס בּוּכְיָר.

מִדֵּי יוֹם נוֹסַף הָאֶרֶג –

עוֹד תֵּבֵל בְּגִדּוּלָהּ.

צַר הַלְּבוּשׁ מֵהֲכִילָה,

נִתְלָשִׁים כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב –

כַּפְתּוֹרֵי הָאִצְטָלָה.

הֲלֹא שָׁבִים עֲדֶן מִיָּמִים יָמִימָה

אַוְזֵי־הַבָּר אֶל אֲגַמָּם בַּצָּפוֹן.

לָהֶם יוֹשִׁיט הַנִּילוּס לַדֶּרֶךְ צֵידָה

וְכַף הַדֶּלְתָּה לִשְׁלוֹם פְּרֵדָה.

לָהֶם יַרְכִּינוּ רֹאשׁ עֲרָבִים בַּנַּחַל:

עוֹפוֹת הַמַּיִם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!

מִי לִי יֹאמַר שְׁלוֹם־דֶּרֶךְ עַל חוֹף הַנֵּיבָה

וְעַל הַנֵּימַן – בָּרוּךְ הַבָּא?

לֹא יֵאָמֵר וְלֹא יְבֹרַךְ; יָדַעְתִּי.

אַךְ מַה לַּלֵּב, מָה לְּלִבִּי, אֶעֱשֶׂה?

אֲשִׁירָה לוֹ שִׁיר־עֶרֶשׂ עַל צַעַר פְּרִישָׁה,

עַל רֹךְ מוֹלֶדֶת וְגִיל פְּגִישָׁה.

עֲדֶן תְּקוּעִים עֲצֵי הַגָּן

עַד בִּרְכֵּיהֶם בְּרֹךְ הַשֶּׁלֶג –

וּכְבָר בֵּין סִדְקֵי כְפוֹר הַפֶּלֶג

מַזְהִיר כְּסַיִף שָׁלוּף מִנָּדָן.

צַלְצֵל פַּלְגִּי, יִזְּלוּ מֵימֶיךָ!

הֱיֵה־נָא לִי לְבֶן־לְוַאי,

מַלְמֵל לִי כָּל דִּבְרֵי הֲבַאי,

חֵי־חֵי! כִּי לֹא אֶשְׁאַל לִשְׁמֶךָ.

כִּי אֵין לִי לֹא לְהַאֲזִין

לְרֹן כָּל גַּל וְהַכֹּל מַבְטִיחַ – –

הַיּוֹם אָמְרָה לִי: אֲהַבְתִּיךָ!

וְלָהּ אֲפִילּוּ אַאֲמִין.

1933

צִיר מִדְּרוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

צִיר אַחַר צִיר שָׁלוּחַ – –

מִי זֶה פִּלֵּל? מִי חָלַם?

שֶׁמֶשׁ, מָטָר, רוּחַ!

דֹּאַר יָרֹק, הֶאָח!

וְרֵיחָנִי הַדֹּאַר –

עָלֶה לְאִילָן, לַסְּבָךְ,

גִּיל וָאוֹן לַנֹּעַר.

תֹּכֶן אִגְּרוֹת נִיסָן –

הֶגֶה יוֹנִים, רֹן פֶּלֶג.

זֶה מִזְמוֹרִי – כְּתָבְתָּן:

אֶרֶץ… מָחוֹז… פֶּלֶךְ…

1933

צֵל קָלוּשׁ צָף קַל עַל שֶׁלֶג שִׁלְהֵי אֲדָר.

שׁוּר! בִּיעָף זָרִיז פּוֹרֵחַ זַרְזִיר,

חֹד חַרְטוּם נִנְעָץ בָּאֹפֶק – מִסְּדַק

דֹּק בֵּיצָה כֹּה גָּח אֶפְרוֹחַ.

עוֹד יוֹם! עוֹד יוֹם! יִפְרוֹץ הַנַּחַל קְלִפַּת קַרְחוֹ.

עוֹד בִּדְמִי שָׂדוֹת יַךְ רַעַם רִאשׁוֹן.

אֶל קִנָּם בְּשִׁיר יָשׁוּבוּ עוֹפוֹת.

עוֹד אֶרְאֶךְ, אַרְצִי, אֶרְאֵכִי!

1933

מְרַפְרְפִים רוּחוֹת מִן הַדָּרוֹם…

הוֹי, רֹךְ שֶׁל רַחַשׁ בִּלְתִּי מֻבָּע!

חוֹלֵה נְדוֹד אֲנִי… אַיֵּה הַצְּרִי?

בְּרֶטֶט אֶצְבָּעוֹת אָגֹל מַפָּה,

כִּפְתָק סַמִּים אָגֹל מַפַּת אַרְצִי.

1933

הֵן לַיְלָה וְאֶלֶף לֵילוֹת נִסָּה

בֶּדְוִי שֶׁל קִרְיַת אַל־רָשִׁיד…

אַרְצִי הַצְּפוֹנִית, בָּךְ בֹּקֶר נִיסָן

חִדֵּשׁ מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

כִּי אַעַל הָהָרָה, לַגַּיְא כִּי אֵרֵד,

יַקְטִיר כָּל פְּטוּר־צִיץ לִי בָּשְׂמוֹ.

גְּדוֹלָה הַזְּכִיָּה בְּשִׂפְתֵי יְרֵא חֵטְא

לִקְרוֹא לְכָל חַי בִּשְׁמוֹ.

וְאֵיךְ בִּרְהָטָיו דָּמִי לֹא יָרֹן,

וּבַשַּׁחַק פִּלְאֵי־פְלָאִים:

לֹא צְלוּיוֹת הַיּוֹנִים הַפּוֹרְחוֹת בָּרוֹם –

חַיּוֹת הֵנָּה, חַי אֱלֹהִים!

סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית לְאַרְצִי הַנָּאוָה,

מָה לָּהּ מַעֲשִׂי הַלְּהָטִים?

שִׁמְשָׁהּ הָאַחַת מַפְלִיאָה בְּזִיוָהּ

מֵאֶלֶף פַּנָּסֵי אַל־אַ־דִין.

לנינגרד, במאסר, 27.9.1935

עָנָן מַלְבִּין שָׁקֵט בַּתְּכֵלֶת

כְּמוֹךְ עַל פִּי נִפְטָר.

הַחֹרֶף מֵת, תֵּבֵל טוֹבֶלֶת

בְּטַל שִׁלְהֵי אֲדָר.

מִי סָח לֵאמֹר: אָכֵן בּוֹגֶדֶת –

שְׂמֵחָה לְאֵיד אִישָּׁה? –

הֲרֵי כִּשְׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת בּוֹגֶרֶת

בַּיְּשָׁן רִאשׁוֹן דִּשְׂאָהּ.

הִיא פְּנֵי אָבִיב קַבֵּל מוּכֶנֶת

בְּאֵשׁ תְּשׁוּקָה קוֹדְחָה.

צְנוּעָה תֵּבֵל, אַךְ לֹא צוֹנֶנֶת

וְלֹא “וְצִדְקָתְךָ”.

תּוֹר טֶרֶם בֹּקֶר, שָׁעָה מַרְנִינָה.

לֹא תֵּבֵל אֶרֶץ – תֵּבַת־נְגִינָה.

שַׁחַר־נִיסָן מְגֻוָּן, עֲנָקִי,

נָע עַל אֶצְבַּע אֱלֹהִים כְּתֻכִּי.

פַּיִס יָרֹק הוּא מוֹצִיא מִן הַצֵּל:

נִיר… – הָאִכָּר, שַׁרְווּלֶיךָ הַפְשֵׁל!

פַּיִס כָּחֹל הוּא מוֹשֵׁךְ מִן הָאֵד:

נַחַל… קוּם זְכֵה, הַדַּיָּג הַשָּׁקֶט!

הוֹי, תֻּכִּיִּי, עוֹף נָאֶה, מָשְׁלָם –

אֵי גּוֹרָלִי בְּקַלְפֵּי הָעוֹלָם?

פַּיִס לָבָן הוּא הִשְׁלִיךְ לִי בַּגַּיְא:

כְּבִישׁ… – הַמּוֹלֶדֶת, שָׁלוֹם, כֹּה לֶחָי!

שׁוּב נַחֲלֵנוּ תֶּמֶס

שֶׁל אוֹר וּמַיִם וּגְלִיד.

סְחוֹר לְבוּבְיַת הַשֶּׁמֶשׁ

גַּלָּיו הֵקִימוּ יָרִיד.

קִלּוּחַ מִגַּב קִלּוּחַ

לְהָדְפָהּ וּלְחָטְפָהּ נֶחְפָּז;

בְּלִי הֶרֶף יְגַלְגְּלוּהָ

כְּגוּרֵי הֶחָתוּל פְּקַעַת פָּז.

יָאָה קֻנְדֵּסוּת לְנַחֲלֵנוּ

וְעַמְקוּת – לְאִוְשַׁת הָאֵבֶה.

וְאֵין כַּאֲוִיר אֲבִיבֵנוּ

וְלִחְיוֹת שׁוֹוֶה וְשׁוֹוֶה.

ד' באייר תרצ"ז

ליעקב פיכמן

עַל הָאָרֶץ הַמְחֻדֶּשֶׁת

כְּרוּב מִכְּרוּב נוֹטֵל דְּלִי טָל;

זֶה שׁוֹפְכֵהוּ עַל הַדֶּשֶׁא,

זֶה יְצַו לַצֶּמַח: גְּדָל!

וְהַגֹּמֶא, זֶה הַגֹּמֶא

הַגּוֹחֵן אֶל יְאוֹרִי –

קוֹמָתוֹ פָּחוֹת מִגֹּמֶד,

שׁוּר! וּכְבָר לָמַד “עִבְרִי”.

זֶה עָגוּר לִמְּדוֹ בְּלִי אֹמֶר,

לֹא מִסֵּפֶר לֹא מִקְּלָף –

אוֹת חָתְמָה רַגְלוֹ בַּחֹמֶר,

אוֹת אַחַת מִכָּל הַכְּתָב.

מִי נַפְשׁוֹ לִלְמוֹד חוֹשֶׁקֶת

יֵט לַיְאוֹר וְיַאֲזִין.

עֲמֻקָּה גִּרְסַת הַשֶּׁקֶט

שֶׁל הַגֹּמֶא – פַּתָּח שִׁין.

כ“ו־כ”ח בניסן תרצ"ז

אָבִיב. וּכְמִיָּמִים יָמִימָה

בָּרוּךְ יוֹם שׁוּב הַכְּרוּכִיוֹת.

וְשׁוּב בְּלֵב תָּמִים אַאֲמִינָה

בִּנְבוּאָתָן שֶׁל קוּקִיּוֹת.

כֹּה זַךְ קוֹלָן! צְלִילָיו בְּאֹמֶן

הֵדֵי הַיַּעַר יְחַקּוּ,

זֶה אוֹג, תִּרְזֶה, אַלּוֹן וָאֹרֶן

עָנֹה עוֹנִים עַל כָּל “קוּקוּ”.

אִתָּם לִבִּי יִמְנֶה וְיַעַן:

הַרְבִּי שְׁנוֹתַי, הַקּוּקִיָּה,

וְטַבְּעוֹתָיו שֶׁל עֵץ הַיַּעַר –

וְאַל תַּפְחִיתִי מִמֵּאָה!

דְּבִיר הַקֶּסֶם, יַעַר רָם!

בֵּין לִבְנֶיךָ שׁוּב קָטֹנְתִּי,

שׁוּב בַּת גִּיל לְיּוֹנְקוֹתָם

יַלְדוּתִי, לִבְנַת כֻּתֹּנֶת הִיא.

מִן הַנַּחַל דְּמוּת פְּנֵי מִי

לִי נִשְׁקֶפֶת כְּמוֹ מִצֹּהַר?

זְרוּי אֲבַק פְּרָחִים חָטְמִי

כְּחַרְטוּם גּוֹזָל לְצֹהַב.

עַל הַנַּחַל קֶרַח צָף,

בּוֹ צַלְמִי נִתְקָל בְּכֹחַ.

גָּח מִבְּעַד קְלִפַּת בֵּיצָה

אָנֹכִי הַיּוֹם כְּאֶפְרוֹחַ.

כְּפִי הַפֶּלֶד

כֹּחוֹת חוֹשְׁלָיו.

יָאֶה הַחֶלֶד

לְבֶן־הַשְּׂלָו.

צְלִילָיו דֹּק שַׁחַק

מָשְׁכוּ מַהְבִּיל

מִכּוּר הַשַּׁחַר

מְטִיל מְטִיל.

עַד עֵין הַתְּכֵלֶת

חִשְׁלוּהוּ דַּק,

אַף שֶׁמֶץ שְׁחֵלֶת

בּוֹ לֹא דָּבַק.

אַךְ עָשׁ לַפֶּלֶד

הַחֲלֻדָּה.

שְׁחָקִים אוֹכֶלֶת

שְׁקִיעָה וְרֻדָּה.

עוֹד יַעַל שַׁחַר,

כּוּרוֹ יִלְהָב…

– שׁוּב שְׁמֵי חֶלְדֵּנוּ

חַדֵּשַׁ, הַשְּׂלָו!