לא. ד. גורדון   

הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,
דָּעַךְ הַיוֹם.
זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים
וְהָרֵי רוֹם.
    
סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת
מֶרְחָב אִלֵּם;
הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,
שְׁבִילִי שׁוֹמֵם...
    
אַךְ לֹא אַמְרֶה פִּי הַגּוֹרָל,
גוֹרָל רוֹדֶה,
אֵלֵךְ בְּגִיל לִקְרַאת הַכֹּל,
עַל כֹּל אוֹדֶה!

הַאַתָּה הוּא הַקֵץ? עוֹד צָלוּל הַמֶרְחָב

עַרְפִלֵי הַחַיִים עוֹד רוֹמְזִים מֵרָחוֹק,

עוֹד הַשַּׁחַק תָּכֹל וְהַדֶּשֶׁא יָרֹק,

טֶרֶם סְתָו.

אֲקַבֵּל אֶת הַדִּין, אֵין תְּלוּנָה בִּלְבָבִי,

הֵן אָדְמוּ שְׁקִיעוֹתַי וְטָהַר שַׁחֲרִי,

וּפְרָחִים חִיְכוּ בְּצִדֵּי נְתִיבִי

בְּעָבְרִי.

הִיא אֵחֲרָה לָבוֹא וּבְבוֹאָהּ לֹא הֵעֵזָה,

לֹא הֵעֵזָה לִקְרֹא: הִנֵנִי! בְּדָפְקָהּ עַל דַּלְתוֹת הַלֵּב;

כַּעֲמֹד עֲנִיָה עָמְדָה, וְיָדֶיהָ דוּמָם הוֹשִׁיטָה,

וְעָצֵב הָיָה מַבָּטָהּ, מִתְחַנֵּן, נִכְנָע וְעָצֵב.

וְעַל כֵּן חִוְרִים הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר לִכְבוֹדָהּ הֶעֱלֵיתִי,

כְּאַחֲרוֹנֵי נְגֹהוֹת בְּהַאֲפִיר דִּמְדּוּמֵי סְתָו;

וְעַל כֵּן חֲרִישִׁית שִׂמְחָתִי, חֲרִישִׁית, מְהַסֶּסֶת, מַדְאֶבֶת,

כְּהַדְאֵב תִּקְוָה נִכְזָבָה, כֶּעֱנוּת צִפִּיַת-שָׁוְא.

ירושלים, תרפ"ג

לגזה

בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל,

מַרְעִיף תַּנְחוּמִין.

שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל,

בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?

שֶׁמָא בְּלֵב עָנָו לְבָרֵךְ אֶת הָעֹל,

לְהַצְדִּיק אֶת הַדִּין?

בֵּין שׁוּרוֹת עֲרוּגוֹת וּתְלָמִים נַעֲרָה תָּבוֹא,

הַבֶּרֶז יִגְעַשׁ.

הִיא מַזָּה רְסִיסֵי חַיִים, אַף גִּבְעוֹל בִּצְמָאוֹ

לֹא נִשְׁכַּח, לֹא נֻטַּשׁ.

אוּלַי לִסְלֹח לָאֵל אֶת זְדוֹן לְבָבוֹ,

אוּלַי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ?

פתח-תקוה, תרפ"ג

יָגֹרְתִּי פֶּן יֵלֵךְ / רחל המשוררת

יָגֹרְתִּי פֶּן יֵלֵךְ גַם הוּא מֵאִתָּנוּ

בְּלֹא בִּרְכַּת הַפְּרִידָה…

כֹּה נוּגוֹת הָעֵינַיִם:

בְּזָוִיוֹת הַפֶּה מְרִירוּת נִצְפָּנָה;

בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תִּינוֹקוֹת יִסְתַּכֵּל רְצִינִי,

יִגְעַשׁ וּלְפֶתַע יִדֹּם, כְּאוֹמֵר: הַכֹּל אֶחָד….

וְעֶרֶב יִהְיֶה וּבִמְסִבַּת חֲבֵרִים מְקוֹמוֹ יִפָּקֵד.

וְנָשְׁכָה הַבִּטְחָה כְּפֶתֶן.

וְחִוְּרִים נִתְרוֹמֵם כֻּלָּנוּ,

וְחָרַדְנוּ לְחַדְרוֹ וְהוּא אֵינֶנּוּ,

וְעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן

אַחֲרוֹן מִכְתָּבוֹ יַלְבִּין…

הֵן יָצָאנוּ בַּסָּךְ

עַלִיזִים, עַזִים, לִנְתִיבָה רְחוֹקָה

הֵן יָצָאנוּ בַּסָּךְ

לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַמַּלְכָּה.

וּבָזֶה אַחַר זֶה

עָיְפוּ, כָּשְלוּ, כָּרְעוּ בַּדְרָכִים:

וּבָזֶה אַחַר זֶה

נִפְרְדוּ מֵעָלַי לִנְצָחִים.

כִּי תֵלֵךְ גַם אַתָּה –

וְנוֹתַרְתִּי בְּאֶרֶץ רַבָּה לְבַדִּי;

כִּי תֵלֵךְ גַם אַתָּה –

מִי בַּצַר לִי יָסֹךְ בַּעֲדִי?

כִּי יַכְזִיב אֶת מֵימָיו

מַעְיָנִי הַיָחִיד בְּנִבְכֵי אֲדָמָה,

כִּי יַכְזִיב אֶת מֵימָיו –

וְגָוֹעַ אֶגְוַע בַּצָמָא.

תרפ"ג

כְּעֵינָיו – אֲפֹרוֹת עֵינֶיהָ

וְעָמֹק-נוּגֶה מַבָּטָן;

וּבִזְהַב שִׁפְעַת תַּלְתַּלֶּיהָ

גַם אֶצְלָהּ מָהוּל אַרְגָמָן.

כְּאָבִיהָ תַּזִיל מַרְגוֹעַ,

תְּנַחֵם וְתַרְוֶה עֶדְנָה,

וְכָמוֹהוּ תַּכֶּה, פָּצוֹעַ

עַד זוֹב דָם, הַיָד הַקְטַנָה.

אוֹת רָזִים סָמוּי מֵעֵינַיִם,

רֶמֶז-מָה מֻפְלָא מֵהָבִין,

בַּחוּט הַזֶה הָאַמִּיץ שִׁבְעָתַיִם

מִסָּבָא אֶל נֶכֶד וָנִין.

אֵין בְּלִבִּי עָלֶיךָ, הֵן הַמּוּעָט לִי רָב.

כָּךְ מִשִּׁפְעַת הַזֹּהַר בַּקַּיִץ תִּיקַר

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחַת בַּסְּתָו.

אֶל הַחַיִּים הַחוֹפְזִים עַל פָּנַי אֶשָּׂא עֵינַיִם

שְׁלֵווֹת. כָּל שִׂמְחָה לִי שִׂמְחָה לֹא צְפוּיָה –

תְּהִי בְּרוּכָה שִׁבְעָתַיִם.

מִקֶּרֶן זָוִית אֶסְתַּכֵּל בַּחַיִּים הַחוֹפְזִים עַל פָּנַי,

שָׁלוֹם לַהוֹלְכִים! הַאִם אֶתְאַוֶּה גַם לִטֹּל?

וְלָתֵת, רַק לָתֵת, כְּלוּם לֹא דַי?

הַצְדֵּק אֶת הַדִּין, הַלֵּב הַנִּכְנָע,

הַצְדֵּק אֶת הַדִּין גַּם הַפַּעַם,

לֹא מֶרֶד, לֹא זַעַם.

בְּנוֹף הַצָּפוֹן שָׂדוֹת מֻשְׁלָגִים

טוֹמְנִים הַקָּמָה הַמּוֹרֶקֶת

בְּסֵתֶר, בְּשֶׁקֶט.

שָׂא גְזַר חָרְפְּךָ, הַלֵּב הַנִּכְנָע,

וּדְמֵה לַפְּרֻדּוֹת הָהֵנָּה

לַקַּיִץ תִּצְפֶּינָה.

כֵּן, מוּטָב, יִשָּׁכַח זִכְרוֹנוֹ הַמָּר,

וְהַדְּרוֹר לִי יִקְרָא שֵׁנִית.

לֹא אֶחְפֹּץ בְּזִיק מִמְּדוּרַת הֶעָבָר,

וְיָדִי לִנְדָבָה לֹא אוֹשִׁיט.

כֵּן, מוּטָב, וְהָיְתָה לַיְקוּם נִשְׁמָתִי,

בָּהּ אָדָם, בָּהּ יָחִיד בַּל יִרְדֶּה:

וְחִזַּקְתִּי, קִדַּשְׁתִּי כְּקֶדֶם בְּרִיתִי

עִם שַׁחַק וְעִם הַשָּׂדֶה.

בַּלַּיְלָה בָּא הַמְבַשֵּׂר

עַל מִשְׁכָּבִי יָשַׁב,

בָּלְטוּ עַצְמוֹת גֵּווֹ אֵין-שְׁאֵר,

עָמְקוּ חוֹרֵי עֵינָיו.

אֲזַי יָדַעְתִּי כִּי נִשְׁבַּר

הַגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן,

שֶׁבֵּין אֶתְמוֹל לְבֵין מָחָר

תָּלוּ יְדֵי הַזְּמָן.

אִיֵּם עָלַי אֶגְרוֹף רָזֶה,

נִשְׁמַע לִי צְחוֹק זָדוֹן:

אָכֵן יְהֵא הַשִּׁיר הַזֶה

שִׁירֵךְ הָאַחֲרוֹן!

לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת,

לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים,

וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים,

וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –

וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין

בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וָעֵר,

לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר

וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין – –

וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר,

בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר,

לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר

לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמִמָּתְקוֹ הַזָּר – –

בִּבְדִידוּתִי הַגְּדוֹלָה, בְּדִידוּת חַיָה פְּצוּעָה

שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת אֶשְׁכַּב. אַחֲרִישׁ.

הַגּוֹרָל בָּצַר בְּכַרְמִי אַף עוֹלֵלוֹת לֹא הוֹתִיר.

אַךְ הַלֵּב הַנִּכְנָע סָלַח.

אִם הַיָּמִים הָאֵלֶּה אַחֲרוֹנֵי יָמַי הֵם –

אֱהִי-נָא שְׁקֵטָה,

לְבַל יַדְלִיחַ מִרְיִי אֶת כָּחֳלוֹ הַשָּׁקֵט

שֶׁל שַׁחַק – רֵעִי מֵאָז.

וְגַם הַהֵד נָדַם… וְלֹא שָֹרַד מְאוּם

מֵהַזָּהָב הַטּוֹב שֶׁל מִכְמַנֵּי עָבָר.

עַתָּה אֶבְיוֹן הַלֵּב, עַתָּה הַלֵּב עָגוּם,

עַתָּה הוּא קַר.

וְאֵיךְ יִחְיֶה אָדָם? וְאֵיךְ יוּכַל לָהֶם,

לְבִעוּתֵי הֹוֶה וּלְרֹגֶז הַבָּאוֹת,

בְּאֵין לוֹ כְּנַף-מַחְסֶה, בְּאֵין לוֹ חֵיק-הָאֵם

שֶׁל זִכְרוֹנוֹת?

הֵן לֹא חָרַשְׁתִּי, גַּם לֹא זָרַעְתִּי,

לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַל הַמָּטָר.

וּפֶתַע, רְאֵה־נָא! שְׂדוֹתַי הִצְמִיחוּ

דָּגָן בְּרוּךְ שֶׁמֶשׁ בִּמְקוֹם דַּרְדַּר.

הַאִם הוּא סְפִיחַ תְּנוּבוֹת מִקֶּדֶם,

חִטֵּי חֶדְוָה הֵם, קְצוּרִים מֵאָז?

אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי הָעֹנִי,

בָּקְעוּ עָלוּ בִּי בְּאֹרַח רָז.

שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֶינָה, שַׁדְמוֹת הַפֶּלֶא

שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֶינָה, וּגְמֹלְנָה חִישׁ!

אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי הַנֹחַם:

תֹּאכְלוּ סָפִיחַ וְאַף סָחִישׁ.

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,

קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי…

וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר

מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.

אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –

הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.

וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן

לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!

תל-אביב, 13.4.25

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ

עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב.

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ

עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ

בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –

אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ

זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

ירושלים, תרפ"ה.

הַכְנָעָה / רחל המשוררת

הוּא גוֹסֵס, הוּא גֹוֵעַ, הַמֶּרֶד

הַגֵּאֶה, הָעַלִּיז, הָאָדֹם.

הַכְנָעָה – אַלְמָנָה חִוֶּרֶת

אֶל בֵּיתִי מִתְקָרֶבֶת דֹּם.

תִּפְתַּח הֲדוּקוֹת שִׁנַּיִם,

תְּרַפֶּה אֶגְרוֹפַי הַקְּמוּצִים,

וְאֵפֶר תַּחְפֹּן מְלֹא כַּפַּיִם

לְכַסּוֹת שְׁאֵרִית רִמְצִי.

תִּתְכַּנֵּס לְפִנָּה נִדַּחַת

מַחֲשָׁה וּמַרְכֶּנֶת רֹאשׁ.

וְאֵדַע נְכוֹנָה: הָאוֹרַחַת

אֶת בֵּיתִי לֹא תִטֹּשׁ, לֹא תִטֹּשׁ.

לזלמן

זָכוֹר אֶזְכֹּר: מֵעֲבָרִים

נִצְּבוּ הָרִים כְּנֵד;

מֵרֹאשׁ פִּסְגָּה בְּשִׁיר אַרְעִים,

אֶקְרָא: הֵידָד, הַנְּעוּרִים!

וַיַּעַן הֵד.

עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז,

פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר.

אַךְ הֵד-הָרִים צָלוּל וָעָז

אַךְ הֵד-הָרִים עַתָּה כְּאָז

זָכוֹר אֶזְכֹּר.

אַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר הִצִּיל

לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד –

וְלוּ רַק דְּמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל,

וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִּיל,

וְלוּ רַק הֵד.

עין-חרוד, י"ג אייר

הַשְּׁבִילִים הַצְּחֹרִים נֶחְפָּזִים, רָצִים לְהָתָם,

מַה לָּהֶם וְלִי, הַשְּׁבוּיָה הָכָא?

אֲנִי מַבִּיטָה בַּחַלּוֹן, מַבִּיטָה וּבוֹכָה

כָּךְ-סְתָם.

הָרוֹפֵא מִתְבּוֹנֵן וּמֵעִיר: עֵינֶיהָ הַיּוֹם אֲדֻמּוֹת,

הַאִם הִתְאַמְּצָה לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לָהָר?

אֲחַיֵּךְ וְאַרְכִּין בְּרֹאשִׁי לְאוֹת

כִּי אֱמֶת. נָכוֹן הַדָּבָר.

לְהָקִיץ בְּבֵית-הַחוֹלִים בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, / רחל המשוררת

לְהָקִיץ בְּבֵית-הַחוֹלִים בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם

לִקְרַאת יוֹם טָפֵל, וְלָחוּשׁ:

נִנְעָצוֹת בִּבְשַׂר לְבָבֵךְ, הִנָּעֵץ וְכַרְסֵם,

שִׁנֵּי-יֵאוּשׁ:

בְּנִקְבֵי רְגָעִים חוּט חַיִּים הָרָקוּב

לְהַשְׁחִיל בְּיָד חַלָּשָׁה

שׁוּב וְשׁוּב –

מַה יֵּדַע הַבָּרִיא מִשָּׁעָה הַזֹאת הַקָּשָׁה?

בְּבֵית-הַחוֹלִים אַךְ מַחְשִׁיךְ הַיּוֹם

וּכְבָר הַלַּיְלָה מֻשְׁלָט;

אַחֲרָיו יִצְנְחוּ יָבוֹאוּ בַּלָּאט

הַפִּיּוּס הַגָּדוֹל, הַשָּׁלוֹם;

קוֹל צַעֲדֵי הָרוֹפֵא בַּפְּרוֹזְדוֹר יִשָּׁמַע,

וְנָגְעָה בְּיָדֵךְ רַכּוֹת

יַד-נֶחָמָה.

מַה יֵּדַע הַבָּרִיא מִשָּׁעָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת?

הִנֵּה הִנֵּהוּ הַדְּוָי! הִנּוֹ חָשׂוּף עַל יָדְךָ, / רחל המשוררת

הִנֵּה הִנֵּהוּ הַדְּוָי! הִנּוֹ חָשׂוּף עַל יָדְךָ,

קָרוֹב עַד כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ, נוֹרָא עַד כְּדֵי לְהַרְעִישׁ.

וְלָמָּה קַר הַמַּבָּט, לָמָּה הַלֵּב אָדִישׁ,

לָמָּה בְּצַעַר הָאָח לֹא יֵחַד צַעַרְךָ?

לֹא אָח דֹּוֶה לְדֹוֶה! רָפֶה סֵבֶל נָכְרִי

מֵעַנּוֹת הַסּוֹבֵל עַד-מָה, מֵהֲנִיעֵהוּ לָנוּד –

כָּכָה בְּאֹרַח חַיָּיו עוֹבֵר הָאָדָם גַּלְמוּד,

כָּכָה בְּבוֹא יוֹמוֹ הוּא מוּטָל עֲרִירִי, עֲרִירִי – –

מַה לֵּאֶה הַלֵּב בְּלֵילוֹת לֹא-שְׁנָת,

בְּלֵילוֹת לֹא-שְׁנָת מַה כָּבֵד הָעֹל.

הַאֶשְׁלַח יָדִי לְנַתֵּק הַחוּט,

לְנַתֵּק הַחוּט וְלַחְדֹּל?

אַךְ הַבֹּקֶר אוֹר; בְּכָנָף זַכָּה

עַל חַלּוֹן חַדְרִי הוּא דוֹפֵק בַּלָּאט.

לֹא אֶשְׁלַח הַיָּד לְנַתֵּק הַחוּט.

עוֹד מְעַט לִבִּי, עוֹד מְעָט!

קַח אֶת יָדִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם טוֹבוֹת

בִּלְטִיפַת אַחִים.

שְׁנֵינוּ יָדַעְנוּ: הָאֳנִיָּה הַטְּרוּפָה

לֹא תַגִּיעַ לְחוֹף מִבְטַחִים.

מְחֵה דִמְעָתִי בְּדִבְרֵי נֶחָמָה, יְחִידִי –

נַפְשִׁי מָרָה.

שְׁנֵינוּ יָדַעְנוּ: הַבֵּן הַנּוֹדֵד

לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת שְׁמֵי הַמְּכוֹרָה.

צפת, תרפ"ה

וְשׁוּב מֶרְחַב שָׂדוֹת, וְרוּחַ דְּרוֹר

וְגִיל –

אוּלַי הָיָה כִּלְאִי חֲלוֹם אָרֹךְ, שָׁחֹר

כֵּן, רַק חֲלוֹם מַבְהִיל?

וְתַנְחוּמֵי אַסִּיר חֲלוֹם אַף הֵם!

וְאָז –

הַיָּד אֲשֶׁר יָדְעָה לָנוּד וּלְנַחֵם

יִכְלֶה זִכְרָהּ וָגָז?

חֲיִי בַּלֵּב, עַצֶּבֶת לֵיל נִזְעָם,

עוֹד קָט!

פֶּן נָסוּ הַצְּלָלִים וְגָרְרוּ אִתָּם

גַּם אֶת הָאוֹר הַמְּעָט.

כָּזֹאת אָנֹכִי: שְׁקֵטָה

כְּמֵימֵי אֲגַם,

אוֹהֶבֶת שַׁלְוַת חֻלִּין, עֵינֵי תִינוֹקוֹת

וְשִׁירָיו שֶׁל פְרַנְסִיס זַ’ם.

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עָטְתָה נַפְשִׁי אַרְגָּמָן.

וְעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים

לְאֶחָד הָיִיתִי עִם הָרוּחוֹת הַגְּדוֹלוֹת

עִם צְרִיחַת נְשָׁרִים.

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים… זֶה הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.

הָעִתִּים מִשְׁתַּנּוֹת

וְעַכְשָׁו –

הִנֵה אָנֹכִי כָּזֹאת.

צפת, תרפ"ה

וּבְכֵן – הַדְּרוֹר. הָאֲזִקִּים הַלָּלוּ,

אֲשֶׁר עָמְדוּ בִּפְנֵי גַרְזֶן-הַמַּשְׂטֵמָה –

מַשּׂוֹר הַשִּׁעֲמוּם נִסֵּר קִמְעָה קִמְעָה…

וּבְכֵן – הַקֵּץ, אֵלָיו הִתְגַּעְגֵּעַ

וּמִפָּנָיו יָרֹא בַּסֵּתֶר, וְהַלֵּב

אֵינֶנּוּ שָׂשׂ, אִם גַּם לֹא עוֹד עָצֵב.

כ“ט טבת, תרפ”ט

בְּלֹא נִיב, בְּלִי נוֹעַ,

רֶגַע אֶחָד אָרֹךְ,

לְחוּצָה אֵלֶיךָ

בְּעַרְבֵי רַחֲמִים וָרֹךְ –

אֵדַע מַרְגּוֹעַ

שֶׁל הֵלֶךְ מֻכֵּה־שָׁרָב

הַיּוֹשֵׁב לָנוּחַ

בְּצֵל הַיַּעַר הָעָב.

אֶשְׁכַּח שָׁכוֹחַ

כִּי יָצְאָה בִּי יַד הַגּוֹרָל

הַהוֹפֵךְ לְאֵבֶל

אֶת חַג חַיֵּינוּ הַדָּל. –

לְחוּצָה אֵלֶיךָ

בְּעַרְבֵי רַחֲמִים וָרֹךְ

בְּלֹא נִיב, בְּלִי נוֹעַ,

רֶגַע אֶחָד אָרֹךְ – –

אִשְׁתּוֹ / רחל המשוררת

הִיא פּוֹנָה וְקוֹרֵאת לוֹ בִּשְׁמוֹ.

וְקוֹלָהּ כְּתָדִיר;

וַאֲנִי בְּקוֹלִי לֹא אֶבְטַח,

פֶּן יַסְגִּיר.

הִיא עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב לְצִדּוֹ

קֳבָל עָם, קֳבָל אוֹר;

וַאֲנִי בְּחֶשְׁכַת עֲרָבִים

בַּמִּסְתּוֹר.

לָהּ טַבַּעַת זָהָב עַל הַיָּד,

מַבְרֶקֶת, שְׁלֵוָה;

אַךְ כַּבְלֵי בַּרְזִלִּי – מוּצָקִים

פִּי שִׁבְעָה!

תל-אביב, תרפ"ו

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –

קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי

וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.

נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.

מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,

לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,

כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,

אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,

כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים, שְׂמָחוֹת כִּזְנַב-לְטָאָה:

הַיָּם לְפִתְאֹם בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים בַּכְּרָךְ,

זְכוּכִית הַחַלּוֹן נוֹצֶצֶת בְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה –

הַכֹּל מְבֹרָךְ!

הַכֹּל מְבֹרָךְ, לַכֹּל נְגִינַת נֶחָמוֹת,

בַּכֹּל רְמָזִים טְמִירִים, וְהַכֹּל יִסְכֹּן

לַחֲרֹז עַל חוּטָיו אַלְמֻגֵּי הַמִּלִּים הַנָּאווֹת.

כְּיַד הַדִּמְיוֹן.

תל-אביב, תרפ"ו

תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה,

עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה,

וּבַלֵּב –

אֹשֶׁר שָׁלֵו.

חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת,

לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל, לֹא צָרִיךְ לַעֲנוֹת

הַבֵּט, הַקְשֵׁב.

הַעֲבֵר יָדְךָ עַל חֶלְקַת שְׂעָרִי.

בַּלֵּב –

אֹשֶׁר שָׁלֵו,

צֳרִי.

לִרְאוֹת שֵׁנִית שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכְּבָר,

הַדְּיוֹ דֵהָה כִּמְעַט,

וּמַשֶּׁהוּ הִצְהִיב הַנְּיָר הַמְקֻמָּט,

וְרֵיחַ שֶׁל עָבָר.

הוֹי מַגָּעָהּ הַקַּל, הוֹי שִׁלְטוֹנָהּ הָרַב

שֶׁל יַד הַזִּכְרוֹנוֹת!

הִנֵּה נִתַּן הָאוֹת, וְאַךְ נִתַּן הָאוֹת –

וְהָרָחוֹק קָרָב.

לזכר בנימין קוינט ואליעזר פקטורי

כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ,

אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת,

חַיִּים יִגְאוּ, חַיִּים יָרֹנּוּ

בְּרִבֹּאוֹת קוֹלוֹת:

כָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ לְפֶתַע

גְּלוּיִים לְמֵרָחוֹק

וְהָאָדָם יִבְטַח בְּאשֶׁר

בְּהִיר נֶפֶשׁ כְּתִינוֹק:

חִידַת חַיִּים תִּהְיֶה מוּבֶנֶת,

צוּקַת חַיִּים – קַלָּה.

כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ –

בְּרָכָה הִיא אוֹ קְלָלָה?

תל-אביב, תרפ"ו

לְעַרְטֵל פִּצְעֵי הַנֶּפֶשׁ וּמַדְוֶיהָ

וּזְהוּבֵי הָעֶצֶב הַטָּמִיר

בִּפְרוּטַת מַבָּט חוֹמֵל-תָּמֵהַּ

לְהָמִיר?

לֹא! נִבְחָר לִי בִּשְׂרִידֵי הַכֹּחַ

לְהַשְׁמִיעַ קֶלֶס שַׁאֲנָן

וּכְקֶדֶם קַו הַתְּחוּם לִמְתֹּחַ:

“עַד כָּאן”…

תרפ"ו

לשרה

הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,

אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?

אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ

אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?

הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי…

אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,

רַק הַפַּעַם… הַפַּעַם וְדַי!

תל-אביב, ניסן תרפ"ו

ל“דבר”

כְּמוֹ פֶּלֶג הָרִים שֶׁדִּלֵּג וּבָא בַּמִּישׁוֹר

הוּא יִגְבַּר וְגָדַל,

וְחָתַר אֶל הַיָּם וְזָכוֹר לֹא יִזְכֹּר

אֶת עֵין מוֹצָאוֹ הַדָּל.

גַּם זָכוֹר לֹא יִזְכֹּר רֵאשִׁית פִּתּוּלָיו הָרָפִים,

אַךְ לָעַד וְכֻלּוּ

הוּא אָסוּר אֶל הַמַּבּוּעַ חָבוּי בֵּין כֵּפִים

וְשָׁתָה וְרָוָה מִשֶּׁלּוֹ.

י“ט סיון, תרפ”ו

יֵשׁ יָמִים – הָעוֹלָם מִסְּבִיבֶיךָ / רחל המשוררת

יֵשׁ יָמִים – הָעוֹלָם מִסְּבִיבֶיךָ

רַק סְמָלִים לֹא תֵדַע שַׁחֲרָם.

יֵשׁ יָמִים וְתִפְאֶרֶת שָׁמֶיךָ

רְמוּסָה בְּאָבָק וּבְדָם.

יֵשׁ יָמִים – יְמֵי עֶבֶד יָגֵעַ,

עֶבֶד דַּךְ, מְעֻנֵה-הַכְּבָלִים.

יֵשׁ יָמִים – לֹא גוֹאֵל וְלֹא רֵעַ.

יֵשׁ יָמִים כַּלֵּילוֹת אֲפֵלִים.

כ אייר, תרפ"ו

יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר,

מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף,

הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף,

מַבָּטָן יָהִיר.

אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק

וְעָנָו כֶּעָפָר.

יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר –

עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק.

הֲתִקְלֹט אָזְנְךָ אַף מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה

אֶת נִיבִי הַשַּׁח?

הֲתִנְצְרֵהוּ כְּרֵעַ, כְּאָח,

כְּאֵם בְּחֵיקָהּ?

תל-אביב, תרפ"ו

הוֹי, דֶּרֶךְ הַחַיִּים! בִּלְתִּי צָפוּי בַּכֹּל,

מֵאֲחוֹרֵי קְרָנוֹת בִּלְתִּי צָפוּי אוֹרֵב

וּמְהַסֵּס הַלֵּב, וּמְנַחֵשׁ הַלֵּב:

לְיָמִין, לִשְׂמֹאל?

אַךְ כְּדֵי פְּסִיעָה לִשְׂמֹאל וַאֲבֵלָה הִנֵּךְ,

עַל אֹשֶׁר לֹא נוֹדַע, אֲשֶׁר הוּשַׂם לְאַל,

וְהַיָּמִין תִּרְמֹז וּבַמָּרָה תִּמְהַל

מֵיטַב דִּבְשֵׁךְ.

אוֹ יֵשׁ כִּי תַעַמְדִי בֵּינוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל

עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים כִּמְחַכָּה לְאוֹת,

וְהַבִּלְתִּי צָפוּי מֵאֲחוֹרֵי קְרָנוֹת

יִלְעַג בְּקוֹל.

הֵידָד, חַדְרִי הֶחָדָשׁ, הַצּוֹפֶה פְּנֵי יָם,

הַנִּשָּׂא בְּעֶשְׂרִים אַמָּה מֵעַל לַמִּדְרֶכֶת!

רוּחוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת,

עִם לַיְלָה – חַג-נְגֹהוֹת,

בְּדִידוּת מְבֹרֶכֶת.

קִשְׁרוּ נָא עָלַי, אֵפוֹא, פְּגָעִים קְטַנִּים עִם גְּדוֹלִים

לְהַלְאוֹת הַיָּגֵעַ.

אֶת אָזְנִי מִכֶּם אֶאֱטֹם, אֶת עֵינִי אַעְלִים:

לִבִּי מְפֻיָּס לְמַפְרֵעַ.

תל-אביב, תרפ"ו

[יָדֶיךָ רַכּוֹת כְּחֵיק אַדְמַת-מְכוֹרָה,] / רחל המשוררת

יָדֶיךָ רַכּוֹת כְּחֵיק אַדְמַת-מְכוֹרָה,

כָּמוֹהָ טוֹבָה נְגִיעָתָן, מַשְׁכִּיחָה וּמַרְגַּעַת.

לְהִלָּפֵת בָּהֶן וְלָדַעַת:

פֹּה לֹא אִירָא!

הֵן אִשָּׁה, רַק אִשָּׁה אָנֹכִי – זַלְזַל

הָעוֹלֶה טַפֵּס וְעָלֹה עַד רֹאשׁ הַצַּמֶּרֶת,

בְּלִי מִשְׁעָן – נוּגָה וְחִוֶּרֶת

לָאָרֶץ אֶשְׁפַּל.

כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל –

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי!

הֱיֵה לִי גֶשֶׁר צַר מֵעַל לִתְהוֹם תּוּגָה, מֵעַל תּוּגַת יָמַי.

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי! הֱיֵה לִי נֶפֶשׁ-מָה

הֱיֵה מִשְׁעָן לַלֵּב, הֱיֵה אִילָן מֵצֵל עַל פְּנֵי מִדְבַּר שְׁמָמָה.

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי! הַלַּיְלָה כֹּה אָרֹךְ, הַשַּׁחַר כֹּה רָחוֹק.

הֱיֵה לִי אוֹר מְעַט, הֱיֵה שִׂמְחַת-פִּתְאֹם,

הֱיֵה לִי לֶחֶם חֹק!

Мы как два волка плясали на цепи

и это мы называли любовью.

И. Эренбург

“שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ – –”

(שיר השירים, ח‘, ו’)

שְׂפָתַיִם נִצְמָדוֹת, אַךְ לֵב מִלֵּב נִבְדָּל,

אַךְ לֵב מִלֵּב נִפְחָד –

חַיּוֹת הָעֲרָבָה מַרְקֶדֶת יַד גּוֹרָל

בַּכֶּבֶל הָאֶחָד.

וּבְשִׁכְרוּת מָחוֹל, וּבְקִשְׁקוּשׁ בַּרְזֶל

וּבְטֵרוּף הַדָּם

לֹא יִשָׁמַע הַקּוֹל עוֹרֵג וּמִתְפַּלֵּל:

שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם…

לֹא שַׁרְתִּי לָךְ, אַרְצִי,

וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ

בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה,

בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;

רַק עֵץ – יָדַי נָטְעוּ

חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים.

רַק שְׁבִיל – כָּבְשׁוּ רַגְלַי

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.

אָכֵן דַּלָּה מְאֹד –

יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,

אָכֵן דַּלָּה מְאֹד

מִנְחַת בִּתֵּךְ;

רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל

בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר,

רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים

עֲלֵי עָנְיֵךְ.

תל-אביב, תרפ"ו.

כָּעוֹף בְּכַפּוֹ שֶׁל שׁוֹחֵט פִּרְפַּרְתְּ בְּיָדִי,

גַּאֲוָה זְדוֹנָה.

חָסַמְתִּי אֶת פִּיךְ,

הִדַּקְתִּי הַדֵּק הֵיטֵב הַקְּמָטִים עַל גֵּוֵךְ

וָאֶצְחַק לְאֵידֵךְ:

הִגַּעְתִּיךְ!

נָקַמְתִּי מִמֵּךְ הַפְּרָחִים שֶׁעָקַרְתְּ בְּאִבָּם,

הַסְּיָגִים שֶׁגָּדַרְתְּ נְתִיבִי,

הָעוֹלָם שֶׁהִכְהֵית צִבְעוֹנֵי קַשְׁתּוֹ.

רִבְצִי בְּחֶשְׁכַת זָוִיתֵךְ עַד שׁוּבִי,

עַד שׁוּבִי מֵאִתּוֹ!

כָּכָה אֵשֵׁב… כָּכָה: שַׁחָה וְרוֹעֶדֶת.

שֶׁמֶשׁ קָרָה פֹּה בַּשַּׁחַק הַזָּר.

צַו חֲרִישִׁי יִשָּׁמַע – גַּעְגּוּעֵי הַמּוֹלֶדֶת –

קוּמִי וּלְכִי! מַה לָּךְ בְּאֶרֶץ נֵכָר!

כָּכָה אָקוּם… כָּכָה: בַּפַּעַם הָאֶלֶף.

כָּכָה אֵלֵךְ לִי בְּאֶפֶס אוֹנִים.

כָּךְ אֲשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים, בַּשָּׁרָב וּבָדֶּלֶף;

כָּכָה אֹהַב… כָּכָה: לְלֹא פִּתְרוֹנִים.

תל-אביב, תרפ"ו

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,

הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –

רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,

רָחֵל – אֵם הָאֵם.

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר

וְהָעִיר – זָרָה,

כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ

לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז

בְּבִטְחָה כָּזֹאת,

כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת

מִנִי אָז, מִנִּי אָז!

תרפ"ו

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים

פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ

אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-

בְּשֹׂרָה הוּא (מלכים ב‘, ז’, ג-ט)

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

למ. ב.

כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה – לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל –

עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם;

לְהֵעָצֵב בְּעָצְבָּהּ וְלָגִיל בְּגִילָהּ הַדַּל

הַיּוֹדֵעַ כָּל כָּךְ לְנַחֵם.

לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר – הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד,

הַיּוֹם הַמּוּצָק, הֶחָם, הָאֵיתָן:

לִרְווֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, הַקָּצָר, הָאֶחָד,

עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ כָּאן.

בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל – בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל!

מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר

שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת. הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל

אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר?

תל-אביב, תרפ"ז

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.

בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

חֶסֶד נְעוּרִים?

תל-אביב, תרפ"ז

אֵינִי קוֹבְלָה! בְּחֶדֶר צַר

תִּמְתַּק כָּל כָּךְ עֶרְגַּת מֶרְחָב;

לִימֵי תוּגָה, לַסְּתָו הַקַּר

יֵשׁ אַרְגָּמָן וְיֵשׁ זָהָב.

אֵינִי קוֹבְלָה! נוֹבֵעַ שִׁיר

מִפֶּצַע-לֵב בְּאָהֳבוֹ,

וְחוֹל-מִדְבָּר – כְּיֶרֶק-נִיר

מֵרֹאשׁ פִּסְגָּה, מֵהַר נְבוֹ.

תרפ"ז

הַגּוּף הָרָפֶה הַזֶּה,

הַלֵּב הַזֶּה הֶעָגוּם

יִהְיוּ לְרִבּוֹא גַרְגְּרִים שֶׁל עָפָר פּוֹרֶה,

לְכֹחוֹת אֲדָמָה הַצּוֹפִים לְיוֹרֶה

וּפוֹרְצִים עַלִּיזִים לָרוּם.

עִם בִּרְכַּת הַיּוֹרֶה אֶשְׁתַּרְבֵּב לַמֶּרְחָב

בֵּין סִדְקֵי אֲרוֹנִי,

בֵּין גּוּשֵׁי אֲדָמָה רָוִים,

וְאָצִיץ לְעֵינַיִם לֵאוֹת-הַשָּׁרָב

בְּעֵינַי – עֲשָׂבִים.

תרפ"ז

הוּצֵאתִי לִסָּקֵל, יָשְׁבוּ הַדַּיָּנִים

וְדֹם הֵנִידוּ רֹאשׁ.

אָרוּר, אָרוּר אֲשֶׁר הִרְבִּיץ חַטָּאת

לְפֶתַח לֵב אֱנוֹשׁ!

נָשַׁךְ אָבָק לוֹהֵט רַגְלַי הַיְחֵפוֹת

כֹּחִי הָלַךְ וָדָל;

קוֹצֵי צָבָר חִוְרִים לְאֹרֶךְ הַנָּתִיב

וְשַׁחַק מַחְשֶׁה מֵעָל.

וְכֹה אֶצְעַד, אֶצְעַד, וְיֵשׁ אֶפְנֶה

וְאַחֲרַי אַבִּיט, אַמְתִּין:

אוּלַי הוּנַף סוּדָר בִּידֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ

עַל סַף בֵּית-דִּין?

תרפ"ז

גַּם אִם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים אָמַרְתִּי: הַקֵּץ,

גַּם אִם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים קָרָאתִי: הַדְּרוֹר –

אֶת צִלְצוּל אֲזִקַּי עוֹד שׁוֹמַעַת אֲנִי וְאֵדְעָה

כִּי מְאוּם, כִּי מְאוּם לֹא נָמוֹר.

וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק אֶת לִבִּי בְּיָדְךָ הַקְּמוּצָה,

לָרָצוֹן תַּרְפֶּינָה כִּמְעַט, לָרָצוֹן תְּהַדֵּק,

וְהַלֵּב מְפַרְפֵּר, וְהַלֵּב מְפַרְכֵּס, מִתְחַבֵּט

וְשׁוֹתֵק וְשׁוֹתֵק.

הָאַחֶרֶת הַזֹּאת, שֶׁתִּשְׁכֹּן אַחֲרַי

בְּפִנַּת הַסֵּתֶר בַּלֵּב,

שֶׁכָּמוֹנִי תִּרְוֶה אֶת הַמְּרִי הַהוּא

וְהַמֶּתֶק הַהוּא הַצּוֹרֵב –

הָאַחֶרֶת הַזֹּאת –

הֲתַשְׁכִּיחַ אוֹתִי?

אוֹ תָבוֹא מִמֶּנָּה אֵלַי,

לְלַטֵּף עֲנֻגּוֹת אֶת זִכְרִי הָרָחוֹק

הַשָּׁזוּר בְּמִקְלַעַת שִׁירַי?

אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת:

בְּעֶצֶם לִבְלוּב אֲבִיבָם

רְגָשׁוֹת – כְּעָלִים בְּשַׁלֶּכֶת –

נוֹשְׁרִים, נִשָּׂאִים וְאֵינָם.

רַק בָּךְ לֹא מָעַלְתִּי אַף פַּעַם,

רַק אַתְּ לִי. אִמִּי-אֲדָמָה,

בִּימֵי הָעַצֶּבֶת, הַזַּעַם,

בְּיוֹם בְּשׂוֹרַת-נֶחָמָה.

כְּאָז בַּיַלְדוּת הַנּוֹהֶרֶת,

רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת תָּמִיד,

אָבוֹא אֶת לֶחְיִי הַחִוֶּרֶת

אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ לְהַצְמִיד.

תרפ"ז

וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד – –

וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ

(שמואל א‘, י"ח, כ’; שמואל ב‘, ו’, ט"ז)

מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה! לֹא נִתַּק חוּט הַדּוֹרוֹת,

לֹא שָׁלְטוּ בְּכַרְמֵךְ הַנּוּגֶה חֲרֻלֵּי הַזְּמָן,

עַל כְּתֹנֶת מִשְׁיֵךְ לֹא דָהוּ פַּסֵּי אַרְגָּמָן

וְצִלְצוּל אֶצְעֲדוֹת זְהָבֵךְ עוֹד הָאֹזֶן תִּקְלֹט.

לֹא אַחַת רְאִיתִיךְ נִצֶּבֶת לְיַד הָאֶשְׁנָב,

בְּעֵינֵךְ הַיָּפָה מְהוּלִים גָּאֲוָה וָרֹךְ;

מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה, אֲנִי עֲצוּבָה כָּמוֹךְ,

כָּמוֹךְ נְדוּנוֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהַב.

אֶת כֻּלִּי סִפַּרְתִּי עַד תֹּם,

בְּחַדְרֵי חֲדָרַי

הוֹלַכְתִּי זָרִים וְהִצְבַּעְתִּי:

כָּאן –

גַּאֲוָה רְמוּסָה, כָּאן – צִפִּיַּת שָׁוְא,

וְשַׁלְוָה לְאַחַר יֵאוּשׁ –

לְהַלָּן.

גַּם אַתָּה בֵּינֵיהֶם,

גַּם אַתָּה, הַקָּרוֹב-הַזָּר,

עֲבַרְתַּנִי עָבוֹר וְהַבֵּט וַתֵּצֵא עִם כֻּלָּם,

וַאֲנִי

בַּפִּנָּה אֶשְׁקֹט.

וַאֲנִי – – הַאֻמְנָם, הַאֻמְנָם

לֹא הָיָה דָבָר?!

נְקִישַׁת דַּלְתִּי, חֲרִיקַת הַסְּגוֹר,

קוֹל פְּסִיעוֹת בָּרְחוֹב – וּדְמָמָה.

אִם אֶפְרֹשׂ יָדַי, אִם אֶקְרָא: חֲזֹר! –

לֹא תִרְאֶה אֶת זֹאת, לֹא תִשְׁמַע.

שָׂא נָא לְנַפְשִׁי קִלְלַת מִרְיָהּ,

גְּזַר גַּאֲוָתוֹ – לְלִבִּי.

כִּבְדִידוּת עִוֵּר בְּחוּצוֹת קִרְיָה

בְּדִידוּתִי שֶׁלִּי וְעָצְבִּי.

תרפ"ז

אַלְלַי לִי! אַלְלַי… גּוֹבֵר הַיֵּצֶר,

נִמְשָׁכוֹת יָדַי מֵאֲלֵיהֶן

אֶל תִּפְאֶרֶת אֹדֶם וּבָרֶקֶת,

אֶל מִלִּים נָאווֹת כְּאֶבֶן-חֵן.

תְּבַצַּעְנָה אֶת אֲשֶׁר זָמְמוּ,

מַכִּירוֹת הֵן בְּכֹחָן כִּי רָב –

כָּהֲתָה עֵינִי מִשֶּׁפַע זֹהַר

וְאָזְנִי כָּבְדָה מִצְּלִיל זָהָב.

לֹא אֵדַע הַבְחִין בְּאוֹר הַשַּׁחַר,

לֹא אַקְשִׁיב לְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

הַאֲנִי זֹאת, אֱמוּנִים נִשְׁבַּעְתִּי

לְמִלִּים פְּשׁוּטוֹת כִּצְעָקָה?!

תרפ"ז