כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה כְּמַפְתִּיעַ

וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב,

בְּלִי אֹמֶר –

רַק רֶמֶז, רַק זִיעַ.

אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים,

רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל,

קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל –

נִדְחַקִים בַּסָּךְ.

צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי.

עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי.

שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ!

אדר תר"ץ

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי

צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,

גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ

רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

גַּם אֶת דַּרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –

דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,

יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,

יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע

פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.

לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?

לָמָּה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?

ד' אדר תר"ץ

יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה

(איוב ה', י"ח)

וְאִם לֹא רָפְאָה הַיָּד הַמּוֹחֶצֶת

אִם אֵין לָהּ צֳרִי לָצֶקֶת לַלֵּב

חָטוֹא לֹא חָטְאָה לִי – בָּחַרְתִּי בָּעֶצֶב

הֵיטִיבָה עִמִי כִּי רָצִיתִי בִּכְאֵב.

רָצִיתִי בִּכְאֵב. בִּכְאֵב מְנַצֵּחַ,

בִּכְאֵב מְטַהֵר, מַעֲנִיק וּמַפְרֶה;

כְּאֵת-הַחוֹרְשִׁים לִי חֻדּוֹ הַפּוֹלֵח,

נִטְפֵי דִמְעוֹתָיו כְּאֶגְלֵי הַיּוֹרֶה.

בְּנוֹף עִצָּבוֹן קָמָה מִשְׂתָּרַעַת, –

גָּרְנִי הַשּׁוֹמֶמֶת נָכוֹן לָךְ יְבוּל!

וְאִם לֹא חָבְשָׁה הַיָּד הַפּוֹצַעַת –

הִגְדִּילָה חַסְדָּהּ… גָּמְלָה לִי הַגְּמוּל…

ה' אדר, תר"ץ

בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ,

בְּגַנִּי הַמֻּצְנָע – בְּלִבִּי.

הִשְׂתָּרְגוּ פֹּארוֹתֶיךָ

וְעָמְקוּ שָׁרָשֶׁיךָ בִּי.

וּמִשַּׁחַר עַד לַיְלָה

לֹא יִשְׁקֹט, לֹא יַרְגִּיעַ הַגָּן –

זֶה אַתָּה בּוֹ, אַתָּה בּוֹ

בְּאַלְפֵי צִפֳּרֶיךָ רָן.

י“ב ניסן, תר”ץ

לֵב אֱמוּנִים לִי / רחל המשוררת

לֵב אֱמוּנִים לִי, לֵב אֱמוּנִים.

הוּא לֹא יִירָא אֶת עֵירֹם הַשַּׁלֶּכֶת;

כְּנֶגֶד קַשְׁיוּת הַכֹּל מְבָרֶכֶת,

רוּחַ הַסְּתָו אֵין אוֹנִים –

נֵצַח אֵיתָן, נֵצַח יָרֹק;

לֵב אֱמוּנִים לִי, אַתָּה הָרָחוֹק!

י“א ניסן, תר”ץ

… וְטוֹב לִי, טוֹב בְּכָךְ. אֲנִי שׁוֹמֶרֶת סוֹד

שֶׁל אשֶׁר מְדֻמֶּה נִגְלָה לִי וְנִכְחַד,

וּבִנְשִׁיקַת תּוֹדָה נוֹגְעוֹת שְׂפָתַי בַּיָּד

אֲשֶׁר פָּצְעָה אוֹתִי וְתִפְצָעֵנִי עוֹד.

אַךְ יֵשׁ בִּשְׁעוֹת שָׁלוֹם, רִגְעֵי דִכְדּוּךְ וּדְוָי,

אַךְ יֵשׁ רִגְעֵי טֵרוּף, רִגְעֵי זָדוֹן אַכְזָר:

לִקְרֹעַ שַׁלְוָתְךָ כִּקְרֹעַ קוֹל שׁוֹפָר

שְׁמֵי יוֹם הַדִּין… וְלוּ בִּמְחִיר חַיָּי…

אייר, תר"ץ

אֶת כֻּלִּי סִפַּרְתִּי עַד תֹּם

אֶת כָּל עֲנָבַי – הַגַּתָּה.

וָאֶדֹּם.

הֲתִשְׁמַע אֶת אֶלְמִי –

וְאַתָּה אֶת דְּבַרִי לֹא שָׁמַעְתָּ!

כ“ב ניסן, תר”ץ

עַל הַגֹּרֶן / רחל המשוררת

לחיה זלצר

אַתְּ זוֹכֶרֶת? הָיִינוּ לָנוֹת

עַל קָדְקֹד עֲרֵמַת הַדָּגָן,

הוֹי לְבֹשֶת פָּנִים, עֵת קַו-שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹן

הֶעִירָנוּ צוֹחֵק בְּשִׁנֵי הַקִּלְשׁוֹן!

וּבַלַּיְלָה בִּשְׁנָת –

כֹּל פַּלְגֵי הָאוֹרָה

שֶׁהִשְׁקוּ שַׁדְמוֹת הַמְּכוֹרָה

עֲבָרוּנִי, רִווּנִי, צִיוּו בִּרְכָתָם.

וְעוֹדָם מְאִירִים לִי, עוֹדָם.

תמוז, תר"ץ

אֵינִי רוֹאָה אוֹתוֹ.

אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת.

זוֹכֶרֶת אֶל נָכוֹן: הוּא כָּאן, יֶשְׁנוֹ.

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת מָגֵן לִי וּמִשְׁמֶרֶת

רִבּוּעַ אוֹר זָהֹב שֶׁל חַלּוֹנוֹ.

לוּ אַךְ זָכַרְנוּ: יֵשׁ!

לוּ אַךְ נִתַּן לָדַעַת:

יֵשׁ מִי בִּלְתִּי נִרְאֶה וּוַדָּאִי כָּאוֹר,

וְזֵכֶר קִרְבָתוֹ כְּיָד מַרְגַּעַת

עַל מֵצַח מְיֻזָּע שֶׁל עֲיֵפֵי מָגוֹר.

סיון, תר"ץ

יָנוּעוּ הַשְּׁחוֹר וְהַתְּכֵלֶת –

יָמַי, לֵילוֹתַי – לַמֶּרְחָק.

עָיַפְתִּי, אַבְרִיךְ הַגַּמֶּלֶת,

אֵשֵׁב לִי, אָנוּחַ לִי דַק.

אֶרְמֹז… וּמִבַּעַד לַנֵּכֶר

הִנֵּה מִתְרוֹמֶמֶת לְאוֹת

הַדְּמוּת הַשְּׁלוּבָה בִּי בְּזֵכֶר

שֶׁל אֶלֶף יָמִים וְלֵילוֹת.

לְעֶצֶב, לְזַעַם, לְמֶרֶד –

הָבִינָה וּסְלַח לִי! נִזְכֹּר:

מַגָּע שֶׁל עַצֶּבֶת אַחֶרֶת

צָרַף אֶת כֻּלָּנוּ כַּבֹּר.

סוף קיץ, תר"ץ

נֵבֶל מַיִם בַּיָּד עַל הַשֶּׁכֶם

מַעְדֵּר, מַגְרֵפָה וָסַל –

לְשָׂדוֹת רְחוֹקִים, לֶעָמָל.

מִיָּמִין – הָרִים כְּמִשְׁמֶרֶת,

מֶרְחֲבֵי שְׁדֵמוֹת לְפָנַי,

וְרָנִים בִּי עֶשְׂרִים אֲבִיבַי.

מְנָת חֶלְקִי עַד הַגִּיעַ קִצִּי:

קָמָתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת בַּשֶּׁמֶשׁ

וַעֲפַר דְּרָכַיִךְ. אַרְצִי.

סוף קיץ, תר"ץ

לי. בת מרים.

שחורה אני ונאוה (שה"ש א‘, ה’)

אֲנִי מַבֶּטֶת בָּהּ נִפְעֶמֶת,

נִדְמֶה: הִנֵה זֶה אַךְ

בְּחֵן קְדוּמִים, בִּשְׁחוֹר וְלַהַט

עָלְתָה מִן הַתַּנַ"ךְ.

וְגֶשֶׁר פָּז נִתְלֶה מִמֶּנָּה

אֶל אֶרֶץ הָעִבְרִים.

וְזִכְרוֹנוֹת יְמֵי הַחֶסֶד

בַּנֶּפֶשׁ מִתַּמְּרִים.

בְּנוֹף נֵכָר הָלוֹךְ וָנוֹעַ

(דְּרָכִים בּוֹ מִי יִסְפֹּר?)

אֲנִי הֵמַרְתִּי שְׁחוֹר וְלַהַט

בִּתְכֵלֶת וּבִנְהוֹר.

אַךְ אִם מָעַלְתִּי – לֹא לָנֶצַח,

כִּחַשְׁתִּי – לֹא עַד תֹּם.

וְשַׁבְתִּי שׁוּב כְּשׁוּב הַהֵלֶךְ

אֶל כְּפַר מוֹלַדְתּוֹ.

כֹּה אֶעֱמֹד פֹּה לְפָנַיִךְ

נִפְעֶמֶת אֲחוֹתִי,

בְּחֵן קְדוּמִים, בִּשְׁחוֹר וְלַהַט

אָזִין עֵינֵי תְכֶלְתִּי.

לשכנתי – טוביבה

יֵשׁ גַּם נַחַת, גַּם מַשֶׁהוּ נַחַת

בְּתֵבֵל הַנוּגָה הַזֹּאת:

בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה, מִתַּחַת,

לִשְׁכֶנְתִּי – גִּנַּת יְרָקוֹת.

בַּגִּנָּה, בִּתְלָמֶיהָ הַשְּׁנַיִם,

תַּלְתַּלֵּי אֲפוּנָה יָפִים

וּצְנוֹנִית חַכְלִילִת עֵינַיִם

וְזַנְבוֹת בָּצָל חֲצוּפִים.

וּמִבֵּין הַתְּלָמִים מִתַּחַת

אֶל חַלּוֹן חַדְרִי הַמּוּרָם

דְּמוּת-עָבָר אֲהוּבָה וְנִשְׁכַּחַת

מְטַפְּסָה וּמַבֶּטֶת דּוּמָם.

שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר… הַפֶּרַח

שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּיָד חֲרֵדָה

בְּגִנַּת חַיַּי הַשּׁוֹמֶמֶת,

בְּאַדְמַת חַיַּי הַכְּבֵדָה.

שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר! יָדַעְתִּי,

לֹא יִמּוֹט הַחֹק הָאַכְזָר:

כָּל טִפָּה שֶׁל טַל לְהָדִיחַ

בְּנִטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

זוֹ הַדֶּרֶך – אַחֶרֶת אֵינֶנָּה,

בָּהּ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת עַד תֹּם;

וְלִזְכֹּר. וְלָשִׁיר, וְלִכְמֹהַּ

וְלִזְכֹּר, וְלִדֹּם… וְלִדֹּם…

סוף קיץ, תר"ץ

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי

הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:

"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ

וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם".

הֲלֹא הַדּוֹר לֹא דוֹרוֹ הוּא,

הֲלֹא מוּזָר הוּא לַכֹּל,

וְתַחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל

שֶׁל מְרִי בְּדִידוּתוֹ יִפֹּל.

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח

יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;

אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ

בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע.

הִנֵה בְּחָלְמִי וְזָרוּ

מַכָּר וְרֵעַ גַּם לִי.

צִלּוֹ הֶעָגוּם שֶׁל חוֹנִי

פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי מִשְׁעוֹלִי.

תשרי, תרצ"א

תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיוֹב.

– אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ

לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב

בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי

לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,

וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי

אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.

חשון, תרצ"א

כֹּה צִפִּיתִי לַיּוֹם – וְהִגִּיעַ

אַךְ מַדּוּעַ בּוֹכֶה בִּי הַלֵּב?

מִי הָפַךְ אֶת שִׂמְחַת פְּגִישָׁתֵנוּ

לְעִצְּבוֹן הַפְּרִידָה הַנּוֹקֵב?

מִי הַצַּר הָאוֹרֵב לִי בַּדֶּרֶךְ,

הַמַּרְעִיל בְּאֵרוֹת נֶחָמָה?

הַאֻמְנָם, רַחֲשִׁי, גַּם עָלֶיךָ

תִּנָּתֵךְ חֲמָתִי הַסְּתוּמָה?

הַאֻמְנָם לְשַׁכֵּךְ אֶת הַזַּעַם

שֶׁל הָאֵל הַתּוֹבֵעַ כָּל בְּכוֹר,

אֶעֱקֹד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ

אַף אוֹתְךָ, רַחֲשִׁי הַטָּהוֹר?

כ“ה תשרי, תרצ”א

“זה צו הגאוה: במו ידי…”

(מתוך שיר - - )

אֶת דַּלְתוֹת לְבָבִי אֶנְעַל,

הַמַּפְתֵּחַ הַיָּמָּה אֶזְרֹק –

פֶּן חָרוֹד יֶחֱרַד הַלֵּב

לִקְרָאתְךָ, לְקוֹלְךָ מֵרָחוֹק.

וְהָיוּ בְּקָרַי אֲפֵלִים,

וְהָיוּ עֲרָבַי – אֲנָחוֹת,

וּמִכָּל תַּנְחוּמַי אַךְ אֶחָד:

כִּי יָדִי עוֹלְלָה לִי זֹאת…

י“ח חשון תרצ”א

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ –

עָצְבּוֹ הַשָּׁקֵט, צְחוֹקוֹ הַמֵּאִיר,

הָרֹךְ הַבָּרוּךְ הָרוֹעֵף מִמֶּךָ,

הָרוֹפֵא לְלִבִּי כְּמֶרְחַב הַנִּיר –

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ,

הִנֵּה אֶקַּח וְצָרַרְתִּי בַּשִּׁיר…

כ' חשון, תרצ"א

רַק זֹאת: לִהְיוֹת טוֹבָה בְּעֵינֶיךָ,

זַכָּה וּפְשׁוּטָה כִּימֵי הֶעָבָר,

וְאֶת קוֹמָתִי בְּטֶרֶם הֵשַׁחָה

עָקַת הַמַּשָּׂא שֶׁל נֹחַם עָקָר.

אֲזַי, הֵן אֲזַי נַפְשִׁי הַנִּפְתֶּלֶת,

נַפְשִׁי הַתּוֹעָה בִּדְרָכִים נְלוֹזוֹת

תִּלְבַּשׁ מֵחָדָשׁ אֶת שַׂלְמַת הַתְּכֵלֶת…

טוֹבָה בְּעֵינֶיךָ – רַק זֹאת!

ט“ו כסלו, תרצ”א

[אַל תַּרְשִׁיעֵנִי…] / רחל המשוררת

אַל תַּרְשִׁיעֵנִי, גַּם כִּי חָטָאתִי,

אָנָּא, יַמְתִּין נָא הַגְּזָר.

אַל נָא תַזְכִּיר “וְאָהַבְתָּ כָּמוֹךָ” –

מִי לִי כָמוֹנִי צָר?

אַל תְּנַחֵם – וּמֵתִי לֹא נִקְבַּר עוֹד,

אַל תִּתְרַחֵק נִבְהָל.

רַק לְבָבִי הוּא הַלֵּב הַפָּלוּחַ

בְּחֵץ נִקְמָתִי הַמֻּרְעָל.

כסלו, תרצ"א

לשרה’לה בכנרת

כַּחֲלוֹם: הַכֹּל – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת

וְאֶל חוֹף לֹא-נוֹדָע טָסִים

אָנֹכִי וְאַתָּה עַל פְּנֵי הַכִּנֶּרֶת

בְּסִירָה לִבְנַת מִפְרָשִׂים.

מִקַּרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁזַרְנוּ שְׁנֵינוּ

אֶת הַפְּתִיל הַקּוֹשְׁרֵנוּ מֵאָז.

לֹא כִּזֵּב הַחֲלוֹם – הֵן עוֹדֵנוּ, עוֹדֵנוּ

מְהַלְּכִים בִּשְׁבִילוֹ הַמּוּפָז.

הֵן זִכְרוֹ הָרָחוֹק כְּמֵימֵי הַמַּבּוּעַ

הַמַּרְוִים-צוֹנְנִים בַּשָּׁרָב.

לֵיל יָרֵח אֶחָד – וְאוֹרוֹ זָרוּעַ

עַל יָמִים רַבִּים אַחֲרָיו.

כסלו, תרצ"א

הָרוֹעֶה הַזָקֵּן אַבּוּ-צַלַח

מְעִירֵנִי: “קוּמִי, רָחֵל!”

הַחֲלוֹם כִּזֵּב. מִן הַבַּיִת

אָנֹכִי צוֹנַחַת כַּצֵּל.

הֶחָצֵר – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת,

גַּם אֲנִי אַחֶרֶת, כֻּלִּי –

יְחִידָה וּקְטַנָּה וְנִפְעֶמֶת

בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, הַלֵּילִי.

הַנָּמִים יוֹסִיפוּ יָנוּמוּ

וּשְׁנָתָם לָהֶם תֶּעֱרַב;

אַךְ אֲנִי – שֻׁתֶּפֶת לַלַּיְלָה.

וּמוּבֵאת בְּסוֹדוֹ הַמְכֻכָּב.

כסלו, תרצ"א

בֶּחָצֵר – בִּעוּתֵי יָרֵחַ,

לְהָטָיו הַקָּרִים וּדְמָמָה;

הוֹי, מַהֵר, לְמִקְלָט, לָרֶפֶת.

לְפָרָה, נוֹשֶׁמֶת, חַמָּה.

וְיָדִי מְלַטֶּפֶת חֶרֶשׁ

אֶת הָרֹאשׁ הַגָּדוֹל, הַמַּקְרִין.

מְאֻחִים חַיַּי עִם חַיֶּיהָ

בְּאַלְפֵי חוּטֵי מִסְתּוֹרִין.

אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה גָחַנְתִּי לִרְאוֹת,

אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה בַּגָּן:

צְבָא אַחִים קְטַנִּים, נִבְטֵי אִילָנוֹת,

לֵב בּוֹטֵחַ וְשֶׁכֶם סַבְלָן.

עָלֹה וְעָלֹה בְּקַשְׁיוּת זַכָּה;

שְׂדֵה הַקְּרָב מִתְרַפֵּט וְנָע;

עוֹד מְעַט וְשִׁכְבַת הֶעָפָר הַדַּקָּה

תֵּרָתַע מִפְּנֵיהֶם, תִּכָּנַע.

מְקַדְּשֵׁי נְהָרָה בְּמַחְשָׁךְ עָגוּם,

גְבוּרַתְכֶם הַצְּנוּעָה הַזֹּאת –

לַלֵּאֶה, לַכּוֹפֵר, לְדַל-אֵין-מְאוּם –

נִחוּמִים בָּהּ וְצַו בָּהּ, וְאוֹת.

כסלו, תרצ"א

צְבָעִים / רחל המשוררת

מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,

פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,

מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא

בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,

וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת

לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר.

כסלו, תרצ"א

אַךְ אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת

לֹא תִרְוֶינָה מַתַּת הַיּוֹרֶה.

הַפְּרֻדָּה הַנִּפְעֶמֶת

לֹא תֹאמַר פֹּה שִׁירָה לַבּוֹרֵא.

וְאָזְנָהּ שֶׁל רַקֶּפֶת

לֹא תַוְרִיד טֶרֶם עֵת,

לֹא תַוְרִיד בְּבוֹא הָעֵת

בְּבֶטוֹן-מִדְרָכוֹת הַמֵּת.

לָמָה תִרְצֶה לַעֲקֹב

שְׁבִיל מְסֹרָר וְנָלוֹז?

אֶת בִּעוּתֶיךָ לִרְאוֹת

אֵיךְ אֶמְצָא בִּי הָעֹז?

לָמָּה יְכַס עֲרָפֶל

גַּם אֶת רָאשֵׁי הֲרָרַי?

אַל נָא! בְּלֹבֶן שִׂיאַם

כֹּפֶר לַסּוֹד הַדַּוָּי.

טבת, תרצ"א

וּמוּזָר כָּל כָּךְ: הָרֹגֶז הַלָּז

וְדִבְרֵי תּוֹכָחָה הַקָּשִׁים

כְּמוֹ הִשִּׁיבוּ רוּח מֻפְלָא וָעָז

בִּשְׁבִיבֵי עֶדְנָה לוֹחֲשִׁים.

וְלֹא עוֹד אִשָּׁה וְגֶבֶר בַּקְּרָב,

זֶה הַקְּרָב הָעַתִּיק, קַטְלָן –

כִּי הָיִיתָ לְאָח לִי, לְאָח נֶאֱהָב

כִּי הָיִיתָ לִבְנִי הַקָּטָן!..

טבת, תרצ"א

– וְרָצוֹן רַק אֶחָד:

לְהַשְׁכִּיחַ הָרֶגַע הַמָּר –

זַעֲקַת אֵימָתוֹ

שֶׁל הַלֵּב שֶׁנִּתְעָה לַמִּדְבָּר,

וְלָשׁוּב וְלִחְיוֹת

אֶת גִּילוֹ הַבָּרוּךְ שֶׁל אֶתְמוֹל –

הוֹי. אַתָּה, אִילָנִי…

הוֹי, אַתָּה, אֲגַמִּי הַתָּכֹל…

“מוּתר יש ואָסוּר יש…”

עֲבוֹתוֹת הָאָסוּר שֶׁקָּלַעְתִּי

אֵשׁ הַכֹּסֶף כַּפְּתִיל תַּחֲרֹךְ,

וְכֻלִי, כְּגִבְעוֹל אֶל הַשֶּׁמֶשׁ,

אֶמָּשֵׁך אֶל נִדְבַת הָרֹךְ.

עֻרְטְלָה נַפְשִׁי הַגּוֹחֶנֶת

עַל תּוּגַת חַיַּי וּמוֹתִי.

אַלְלַי לִי! הָסֵבָּה עֵינֶיךָ

מִנֶּגְדִּי, מִקְּלוֹן דַּלּוּתִי.

טבת, תרצ"א

וְלוּ / רחל המשוררת

“אנחנו – ילדים”

וְלוּ יְלָדִים, יְלָדִים קְטַנִּים –

בָּרוּךְ מַשְׁכִּיחֵנוּ עָקַת הַשָּׁנִים.

עוֹד רַב לְפָנֵינוּ הַדֶּרֶך – לִהְיוֹת

גְדוֹלִים וְנוּגִים וְזוֹכְרֵי זִכְרוֹנוֹת.

וְלוּ יְלָדִים וְרֻדֵּי נְשָׁמָה,

קוֹטְפֵי שְׂשׂוֹנוֹת כַּפְּרָחִים בַּקָּמָה.

יָדָם לֹא תִיעָף, אוֹצָרָם עוֹד לֹא תַם

וְשֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת בִּרְסִיס דִּמְעָתָם.

שבט, תרצ"א

#/ רחל המשוררת

לְשַׁבֵּר וְלִבְכּוֹת עַל גַבֵּי שְׁבָרַי –

זֶה חֶלְקִי הָאָיֹם, גוֹרָלִי.

יַד אַחִים טוֹבָה לֹא תוּשַׁט אֵלַי,

לְהָגֵן מִפָּנַי עַל שֶׁלִּי.

יַד אַחִים טוֹבָה לַשָּׁוְא בַּלֵּילוֹת

מְשַׁוֵּעַ אֵלַיִךְ נִיבִי.

כּמוֹ עַל הַר הַזֵּיתִים אַעְפִּיל לַעֲלוֹת

וּקְבָרוֹת מֵעֶבְרֵי נְתִיבִי.

נִיבִים דּוֹבְרִים אֵלַי: זִרְעִינוּ

בְּמַעֲנִית לֵבָב;

וְיוֹם יַגִּיעַ וְהָיִינוּ

לְשִׁבֳּלֵי זָהָב.

וְיֶלֶד רַךְ יָבוֹא אֵלַיִךְ

פִּרְחֵי דָגָן לָבֹר,

וְהֵלֶךְ דַּל בִּמְלִילוֹתַיִךְ

רַעֲבוֹנוֹ יִשְׁבֹּר.

חֲרֹשׁ, חוֹרֵש, וּזְרַע, זוֹרֵעַ,

בְּמַעֲנִית הַלֵּב,

וּבוֹאוּ, בּוֹאוּ, זָר וָרֵעַ,

לְחַג קָצִיר קָרֵב.

שבט תרצ"א

אּם אֶת חַיַּי לֹא נָתַתִּי לָעָם,

לוּ עִנּוּי מוֹתִי מְמֻשָּׁךְ

יְחַלֶּה אֶת פְּנֵי הָאֵל הַנִּזְעָם,

כְּמִיתַת בִּתּוֹ שֶׁל יִפְתָּח.

וּבְבוֹא הַכּוֹרֵת לִכְרֹת אֶת נוֹפִי –

לוּ קוֹל גַּרְזִנּוֹ יִתְעָרָב

בְּקוֹלוֹת רִנָּה שֶׁל אַחִים עֲיֵפִים,

בְּשׁוּבָם בְּשָׁלוֹם מִן הַקְּרָב.

שבט, תרצ"א

רוּחַ עֶרֶב צוֹנֶנֶת נָשְׁבָה בְּפָנַי,

רוּחַ עֶרֶב אִוְּשָׁה לִי: “הִכּוֹנִי, אָחוֹת…”

אָנָּא סְלַח לְעָצְבִּי! אָנָּא שָׂא הַמַּשָּׂא

שֶׁל שִירַי הַמָּרִים, שֶׁל עֵינַי הַלֵּאוֹת.

וְהוֹסַפְתָּ לִהְיוֹת לִי מִשְׁעָן וּמָעֹז

וְהוֹסַפְתָּ לִהְיוֹת לִי מַתַּת נְהָרָה

עַד הַלֵּיל הַקָּרֵב כַּאֲשֶׁר חִדָּלוֹן

יַעֲצֹם אֶת עֵינַי בְּיָדוֹ הַקָּרָה.

אדר, תרצ"א

“רק המתים לא ימותו”

י.ש.ק.

הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד

לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד.

בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם

יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם.

בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד

רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד.