שירי מנחם, הקדשה / מנחם מנדל דוליצקי

לִידִידִי הֶחָכָם וְהַמַּשְֹכִּיל הַנָּאוֹר,

בַּעַל נֶפֶֹש יְקָרָה וְרוּחַ טָהוֹר,

הר"ר מ. גאַרְססאָן נֵרוֹ יָאִיר

כְּשֶמֶש צְדָקָה בְּיוֹם בָּהִיר!

מידך לי ספרי זה, כי אתה עוררת את רוחי אשר תלאות רבות נסכו עליו רוח תרדמה ושסעו את בת שירתי בכנפיה עד כי לא קויתי עוד לשוב אל עטי – עט שפת עבר, אשר לו הקדשתי כחי ומבחר ימי עלומי. לכן אקדיש לך, גבר נעלה, את ספרי זה, כי מידך הוא לי ומידך אתננו לך.

ידידך ומוקירך בכל לב

מ. מ. דאליצקי

לֹא רַבִּים גּוֹיִם יֶחְכָּמוּ וּמְעַט־עַמִּים

לַעֲשוֹת בִּלְשׁוֹנוֹתָם סַמִּים וּמַטְעַמִּים

בַּשִׁירִים הַנִּפְלָאִים, אל־מקמא"ת נִקְרָאִים,

וּבְרֻבָּם נִמְצָאִים בֵּין מְשׁוֹרְרֵי עֲרָב,

כִּי חֲרוּזִים דּוּגְמָתָם, דּוֹמִים בַּהֲבָרָתָם,

וְשׁוֹנִים בְּהוֹרָאָתָם, אֵין בִּלְשׁוֹנוֹת הַמַּעֲרָב.

מין זה ממיני השירה, הוא אבו־מחמד אלחרירי מבצרה, – עיר על הנהר היוצא מעדן יושבת, וקול אלהים מתהלך בגן קושבת, ורוחו עליה נושבת, ומנחל העדנים ההוא ישתו הנערים, ובאו בם המים המברכים ההם בהיותם לגברים, ותצלח עליהם הרוח והיו למשוררים מפוארים. אלחרירי היה סוחר ברקמה ומשי, וחי בראשית המאה התשיעית לאלף החמישי, הוא כתב את שיריו בלשון הערביאים, ור' יהודה אלחריזי העתיקם לשפת הנביאים, ויספחם לגבול ישראל, בשם “מחברות איתיאל” –

גַּם עָשָׂה כְמַתְכֻּנְתָּם בְּסִפְרוֹ “תַּחְכְּמוֹנִי”,

אַחֲרָיו הֶחֱזִיק הֶחֱרָה, ר' משֶׁה בֶּן עֶזְרָא,

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא סִפְרוֹ “הַתַּרְשִׁישׁ” אוֹ “הָעֲנָק”.

וְעַתָּה – אַחֲרֵי בַקְשׁוֹ מֵאלֹהִים עֶזְרָה,

יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת כְּמַתְכֻּנְתָּם דָּבָר כָּמוֹנִי, –

נַנָּס מִתְחָרֶה בִּילִידֵי הָעֲנָק!

לַחֲבֵרִי בְּהֵיכַל שִׁירָתֵנוּ

וּשְׁכֵנִי בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ

הר"ר מְנַחֵם דּאָלִיצְקִי

­לָמָּה תִבְכֶּה, לָמָּה תֵילִיל נֹדֵד חֵלֵכָה,

עַל עָזְבְּךָ אֶרֶץ הֱקִיאַתָך מִגֵּוָה?

הִנֵּה גַם אָנֹכִי מֵאַרְצִי אֵלֵכָה,

גַּם הִיא הֱקִיאַתְנִי -וְנַפְשִׁי מַה שְּׁלֵוָה!

אֲיֻמִּים הַחַיִּים וְנוֹרָא מוּתֵנוּ!

אַךְ אַל נָא שְׁנֵינוּ מִפְּנֵיהֶם נֵחָתָּה,

לֹא עֵצִים יְבֵשִׁים אָנֹכִי וָאָתָּה

וּמַגָּלָם קֵהָה לַכְחִיד עָצְמֵנוּ.

אַתָּה הֹלֵךְ לְחַיִּים – לֵךְ וְהִלָּחֵם

וַאֲנִי עַל מִשְׁכָּבִי אַשְׁלִים מִלְחַמְתִּי,

וְכָמוֹנִי כָּמוֹךָ אַל נָא נִנָּחֵם

עַל חֲלֹמוֹת שֶׁתַּחֲלוֹם וְעַל אֲשֶׁר חָלָמְתִּי

לֹא מִקְסַם כָּזָב רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי

וְתַרְמִית עֵינָיִם גַּם אַתָּה לֹא תַחַז;

לָכֵן אַל תִּירָא כָמוֹנִי מִשּׁחַת,

הֵא לְךָ עֵטִי, עֲלֵה רֵשׁ מְקוֹמִי!

יהודה ליב גארדאן

ספ"ב 14 יולי 1892

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,

לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הֹמִיָּה;

תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי

עַד תֶּאְטַר בֹּר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.

תִּדְבַּק עַד מוֹתִי לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,

אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, בַּת צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה;

יִיבַש לְבָבִי מֵחֳלִי, מֵעֹנִי,

אִם תִּיבַשׁ עַל עָנְיֵךְ דִּמְעָתִי הַחַמָּה.

יֵהָרֵס בֵּית חָמְרִי, תְּהִי נַפְשִׁי לִכְלִמָּה,

אִם יָסוּר מֵעֵינִי מַרְאֵה הֲרִיסוּתֵךְ;

יְהִי גְרוֹנִי כַמָּק, אֲכוּל עָשׁ וְרִמָּה,

אִם קוֹלִי לֹא אֶשָּׂא לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ.

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ צִיּוֹן, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ תַּמָּתִי,

אַתְּ, כָּל עוֹד אֶחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי,

וְעֵת כִּי אָמוּתָה, בָּךְ תָּמִיד, יָפָתִי,

תִּהְיֶינָה שִׂפְתוֹתַי דֹּבְבוֹת בְּקִבְרִי.

עָלִיתִי בַלַּילָה עַל מִטָּתִי,

נֶאֱחַזְתִּי בִזְרֹעוֹת הַשֵּׁנָה,

וְעַל כַּנְפֵי חִזָּיוֹן בִּשְׁנָתִי,

נִשּׂאתִי וָאֵדֶא צִיּוֹנָה.

אֶל צִיּוֹן הַשּׁחֹרָה וְהַנָּאוָה,

אֶבְלִי וּמְשׂוֹשִׂי בֶחָלֶד,

הַבָּלָה מִיָּגוֹן וּדְאָבָה,

וּבְלֹתָהּ כְּעֶדְנַת הַיָלֶד.

אֶל צִיּוֹן הַזְקֵנָה וְהָרַכָּה,

זֹה נָבְלָה וּכְאֶרֶז רַעֲנָנָה,

שְׁזוּפַת הַשֶּׁמֶש וְזַכָּה,

קֹדֶרֶת וּמְאִירָה כַלְּבָנָה.

אֶל צִיּוֹן לֶב עַמִּי, חַיָּתִי,

בָּה קָשׁוּר בַּעֲבוֹתִים לְבָבִי,

בָּאתִי עַל כְּרוּב בַּת שִׁירָתִי

בַּלָּיְלָה, בַּחֲלֹם עַל מִשְׁכָּבִי.

---

הַלְּבָנָה בִמְרֹמֵי רָקִיעַ,

נוּגָה כְעֹטְיָה צֹעֶדֶת,

אֹור כֵּהֶה עַל צִיּוֹן תַּגִיהַּ

וּבְגַלֵּי מֵי קִדְרוֹן רֹעֶדֶת.

רֹעֶדֶת הַלְּבָנָה הַזַכָּה

עֵת הִיא אֶל צִיּוֹן נִבָּטָה,

עֵין הַשּׁמַיִם כִּמְבַכָּה,

כִּי נָגַע עַד שָׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ…

עִמָּה כַּאֲבֵלִים יִסָּעוּ

אַלְפֵי כֹכָבִים בִּמְחוּגָה,

כְּעֵינָיִם לָהּ עֹזְרוֹת יֵרָאוּ

לִדְלֹף עִמָּהּ מִתּוּגָה…

רוּחַ חֲרִישִׁית לִרְגָעִים

בֵּין רֻכְסֵי הַר צִיּוֹן הֹמִיָּה,

הֶמְיָתָה קוֹל הֹגֶה נְכָאִים,

כְּמוֹ תְעוֹרֵר עַל שִׁבְרָהּ תַּאֲנִיָּה.

וַעֲנָנִים נִפְזָרִים בִּדְמָמָה

מִתְלַקְטִּים בְּשׁוּלֵי שָׁמֶיהָ,

כִּמְקוֹנְנִים יִסְעוּ בָרָמָה

לִשְפֹּךְ דִּמְעוֹתָם עָלֶיהָ.

וּסְבִיבִי, הָהּ שִׁמְמוֹת עוֹלָם

כְּשִׁמְמוֹת עַמִּי בָּעַמִּים,

בְּנֵי יַנְשׁוּף יֵילִילוּ בְקוֹלָם

בֵּין גַלִּים וְעִיִּים נְשַׁמִּים…

תָּנִים יְבַכּוּ הַשּׁאִיָּה,

בְּנוֹת יַעֲנָה – כָּל הַר וְכָל גֶּבַע,

עִמָּם בַּת צִיּוֹן בֹּכִיָּה,

עִמָּם כָּל תּוֹצְאוֹת הַטֶּבַע.

וְעִמָּם אָז אַנְחַת תַּאֲנִיָּה,

דְּמָמָה וְקוֹל בְּכִיָּה דַקָּה,

כְּאַנְחַת אֵם רַחְמָנִיָּה,

עַלָ אָבְדַן יְחִידָהּ מְבַכָּה…

כְּאֶנְקַת רַעְיָה אֲהוּבָה,

עַל קֶבֶר בְּחִיר לִבָּהּ נִתֶּכֶת,

כְּהֶמְיַת יוֹנָה עֲזוּבָה

מִקַּן גֹּזָלֶיהָ מֻשְׁלֶכֶת,

מֵחָרְבוֹת הַר צִיּוֹן הִקְשַׁבְתִּי:

"אֵי נָוִי? אֵי עַמִּי סְגֻלָּתִי?

אוֹי לִי כִּי בֵיתִי הֶחֱרַבְתִּי,

וּבַנַי הִגְלֵיתִי מֵאַדְמָתִי"…

שָׁם בִּמְעוֹן נְחָשִׁים, / בְּאֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה,

בִּמְקוֹם הֲמוֹן חַלָּשִׁים, / תְּדַכֵּא זְרֹעַ רָמָה,

בִּמְקוֹם הַצְּדָקָה מָטָּה, / וִיְדֵי צַדִּיקִים רָפוּ,

עַל ישֶׁר צְעִיף עֲלָטָה, / וּפְנֵי הָאֱמֶת חָפוּ,

שָׁם בִּמְאוּרַת תַּנִּים,

כַּמֵּתִים בָּאַשְׁמַנִּים,

יָשַׁבְנוּ גַּם עֻנִּינוּ / בִּידֵי פָרִיצֵי אָדָם,

עֻנִּינוּ גַּם בָּכִינוּ / וּמַצִּיל אֵין מִיָּדָם.

מקהלה: שם במאורת תנים וכו'.

מִיָּדָם מַצִּיל אַיִן, / שַׁדּוּנִי וְאִישׁ לֹא כִהָה,

כִּי נַדְנוּ, הָהּ, כְּקַיִן, / מֵאֵם אֶל אֵם נָכְרִיָּה,

וּפֹה כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה, / שְׁכוּלָה, נֶעֱזָבָה,

אִמֵּנוּ כְּאַלְמָנָה, / בָּדָד, הָהּ, יָשָׁבָה,

וְצִיּוֹן תִּפְאַרְתֵּנוּ

כְּצִיּוּן עַל קִבְרֵנוּ,

עִמָּהּ הַר הַזֵּיתִים, / הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן,

כִּשְׁרִידֵי מַצְּבוֹת מֵתִים – עָמְדוּ לְזִכָּרוֹן.

מקהלה: וציון תפארתנו וכו'

מִגּוֹי אֶל גּוֹי תָּעִינוּ / כְּיוֹנָה מִקֵּן נִדָּחָה,

זָכַרְנוּ צִיּוֹן בְּפִינוּ / וּכְמֵת מִלֵּב נִשְׁכָּחָה,

אַךְ אַתֶּם לָנוּ עֵדִים, / אֶרֶץ וְשָׁמָים,

כִּי רַק מֵעָקַת זֵדִים, / שְׁכַחְנוּךְ יְרוּשָׁלִָם!

שָׁם עָמְסוּ, הָהּ, צָרֵינוּ

אֲבָנִים עַל רוּחֵנוּ,

עַד שָֹחָה, יָרְדָה מָּטָּה / וַתָּקֶל אֶת תִּקְוָתָהּ,

כְּמוֹ שֶׁבֶת בַּעֲלָטָה / הָיְתָה כָּל תְּעוּדָתָהּ…

מקהלה: שם עמסו הה צרינו וכו'

אַךְ לָעַד עַד אָרֶץ / רוּחֵנוּ לֹא תָשׁוּחַ,

תִּשַׁח - אַךְ תִּתְפָּרֶץ / וּמַעְלָה תַּעַל הָרוּחַ;

הִיא תִשְחַק לְיָד חֲמֻשָּׁה, / לֹא תֵחַת זְרעַ רָמָה,

כִּי עז הַמַּכְבִּים לְבוּשָׁה / וְרוּחָם בָּהּ רֻקָּמָה,

הֲלֹא הִיא קְשַׁת הַפָּנִים

זֹה מָרְדָה אָז בַּיְּוָנִים,

וְכִי נָמוֹטָה אָרְצָה / נָשְׂאָה נֵס נִצְחוֹנָהּ,

כֵּן גַּם עַתָּה הִתְפָּרְצָה, וַתִּשָּׂא נֵס צִיּוֹנָה!

מקהלה: הלא היא קשת הפּנים וכו'.

קוּמִי צִיּוֹן, עוּרִי, / הַצְהִילִי נָא פָנָיִךְ,

מֵאֶרֶץ שְׁבוּתָם שׁוּרִי, / שָׁבוּ לָךְ גֹּלָיִךְ!

שָׁם יַמְטִירוּ שְׁחָקִים אַבְנֵי אֵשׁ וָקָרֶץ,

יָפִיצוּ רַעַם וּבְרָקִים עַל הֹלְכֵי תֹם בָּאָרֶץ,

וּבָךְ מִשְּׁמֵי קָדִים

יַמְטִיר עָב חֲסָדִים,

לֹא נִשְׁמַע קוֹל נֶאֱנָקִים מִתִּגְרַת יָד חֲזָקָה,

וְתַחַת רַעַם וּבְרַקִים – תָּאִיר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה…

מקהלה: ובך משמי קדים וכו'.

שָׁם רוּחַ רָעָה זֹעֶפֶת / תְּדַכֵּא הֲמוֹן חֵלְכָּאִים,

בָּךְ רוּחַ אֵל מְרַחֶפֶת / וּתְחַיֶּה לֵב נִדְכָּאִים.

שָׁם נָבְלוּ צִיץ וָפֶרָח וְכָכָה – גַּם הַלְּבָבוֹת,

וּבֵין רִגְבֵי קֶרַח / יְיֵלִילוּ זְאֵבֵי עֲרָבוֹת,

וּבָךְ בְּעֵדֶן גַּנִּים,

יָנוּבוּ הֲמוֹן שׁשַׁנִּים,

גַּם יָנוּב לֵב וָקֶרֶב בֵּין פִּרְחֵי חֵן נֶהְדָּרִים,

וְתַחַת זְאֵבֵי עֶרֶב – יָֹשִירוּ הַצִּפֳּרִים.

מקהלה: ובך בעדן גנים וכו',

קוּמִי, צִיּוֹן, עוּרִי, / אוֹרִי אִמֵּנוּ הַזְּקֵנָה,

מִמְּעוֹן נְחָשִׁים, שׁוּרִי, / גֹּלַיךְ שָׁבוּ הֵנָּה!

שָׁם בְּנֶפֶשׁ מָרָה / יָשְׁבוּ בֵין הָעַמִּים,

צְפוּיִם אֶל כָּל סְעָרָה / כַּתֹּרֶן בְּלֶב יַמִּים…

עַתָּה אֵם עֲדִינָה,

עֵינַיִךְ יוֹנִים שְׂאִי נָא,

אֵלֶּה מֵאֶרֶץ שְׁבוּתָם / שָׁבוּ הַיּוֹם אֵלָיִךְ,

פִּשְׁטִי בִּגְדֵי עַבְדֻתָם / וּרְצים כִּי הֵם בָּנָיִךְ.

מקהלה: עתה אם עדינה וכו'

בָּנַיִך צִיּוֹן אָנוּ, / שְׁאֵרִית פִרְחֵי הֲדָרֵךְ,

צוּרֵנוּ בָּךְ קְשָרָנוּ / וְכֵן גַּם בָּנוּ קְשָׁרֵךְ,

הָיִית בְּתֵבֵל גַּנָּה / שְׁכִינָתוֹ אֵל שָׁם נָטָה

אֹתָנוּ, נִטְעֵי כַנָּה, / בָּךְ יְמִינוֹ נָטְעָה.

אַךְ מֵאָז אֲנַחְנוּ,

מִקִּרְבֵּךְ, הָהּ, נִסַּחְנוּ,

עָלַיִךְ אָבְלָה שְׁמָמָה, / לֹא נִבְנוּ חָרְבוֹתָיִךְ,

וְכֵן בַּגּוֹלָה שָׁמָּה, / לֹא נִבְנוּ גַם בָּנָיִךְ.

מקהלה: אך מאז אנחנו וכו'.

גַּם אַתְּ, הָהּ, אֵם עֲנִיָּה, / גּם אָנוּ לֹא נִבְנִינוּ,

פֹּה עֶדְנֵךְ מִדְבָּר נִהְיָה, / שָׁם נַחְנוּ מֶה עֻנִּינוּ!

לָךְ מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ / חָשַׁךְ אוֹר בָּרָמָה,

אֹתָנוּ כִּסָּה אֶמֶש / צָפֹנָה, נֶגְבָּה, יָמָּה…

אַתְּ בָּכִית בָּנָיִךְ,

נַחְנוּ חָרְבוֹתָיִךְ,

וַיְהִי גוֹרָלֵךְ קִינָה, / חַיֵּינוּ אֲנָחָה גְדוֹלָה,

עַתָּה שָׁבוּ, רְאִי נָא, / בָּנַיִךְ מִן הַגּוֹלָה!

מקהלה: את בכית בניך וכו',

בָּנַיִך צִיּוֹן אָנוּ, / שְׁאֵרִית פִּרְחֵי הֲדָרֵךְ,

רוּחַ עָז קְטָפָנוּ / שְׁנוֹת אֶלֶף מֵעֲפָרֵךְ.

כַּמָּה פְרָחִים נָבְלוּ / מֵאָז פְּרָחַיִךְ עָרוּ!

שַׁדְמוֹת חֶמֶד אָבְלוּ, / אַרְזֵי עַד נִשְׁבָּרוּ,

וְאַתְּ יְרוּשָׁלַיִם,

פְּרָחַיִךְ עוֹדָם חַיִּים,

קִלְּעָתַם כַּף הַקֶּלַע / אֶל עַפְרוֹת חוֹל וַאֲבָנִים,

גַּם שָׁם עַל צְחִיחַ סֶלָע - לֹא נָבְלוּ הַנִּצָּנִים!

מקהלה: ואת ירושלים וכו'.

שׁנוֹת אֶלֶף לֹא נָבַלְנוּ / גַּם עַתָּה לֹא נִבֹּלָה,

אִם קַמְנוּ כִּי נָפַלְנוּ / מֵעַתָּה בַּל נִפֹּלָה.

אַתְּ צִיּוֹן גַּן שָׁמָיִם, / עֵינֵי אֵל עָלָיִךְ;

תוֹכֵכִי עֵץ הַחַיִּים / פִּרְיוֹ הֵם בָּנָיִך.

תּוכֵכִי גַּן עֲדָנִים

עֹוֹד נִחְיֶה כְּמִלְפָנִים,

אַתְּ תִּשְׁתִּי טַל שָׁמַיִם, / נַחְנוּ בָּךְ נִפְרָחָה,

יָנוּב עֵץ הַחַיִּים / וּפִרְיוֹ יְהִי לִבְרָכָה.

מקהלה: תוככי גן עדנים וכו'

קוּמִי אִמֵּנוּ הַזְּקֵנָה, / לִבְשִׁי בִגְדֵי הֲדָרֵך!

אֵלַיִךְ שַׁבְנוּ הֵנָּה, / הִתְעָרוֹת בַּעֲפָרֵךְ,

כְּלֵי בִנְיָה לָךְ הֵבֵאנוּ / לִבְנוֹת חָרְבוֹתַיִךְ,

אִתִּים בְּיָדֵינוּ / לְפַתֵּחַ בָּם תְּלָמָיִךְ.

קַבְּלִי אֵם נֶאֱהָבֶת,

בָּנַיִךְ, בְּנֵי אַל מָוֶת,

הַשְׁכִּיחִים נָא גָּלוּתָם, / הָאִירִי לָהֶם פָּנָיִךְ,

הָסִירִי שִׂמְלַת שְׁבוּתָם וּרְצִים כִּי הֵם בָּנָיִךְ!

מקהלה: קבלי אם נאהבת וכו'.

נכתב לבני הגולה יוצאי רומיניה.

­­­­­­­­­­­אִוִּיתִיךְ… / מנחם מנדל דוליצקי

בַּת צִיּוֹן אֱהָבֵךְ,

אַתְּ חֶלְדִּי, נִשְׁמָתִי,

אֱהָבֵךְ אֶתְאָוֵךְ,

אַּתְּ סֵמֶל אַהֲבָתִי.

לָךְ נַפְשִׁי, רִגְשׁוֹתַי,

תַּעֲרֹגְנָה, תִּכְלֶינָה,

לָךְ נֹטְפוֹת דִּמְעוֹתַי,

אַנְחוֹתַי תְּהִימֶנָּה.

אִוִּיתִיך,ְ אֲהוּבָה,

אֱהָבֵךְ עֲזוּבָה,

אַתְּ חֶלְקִי, מְנָת כּוֹסִי,

חֶרְדָּתִי, שַׁלְוָתִי,

אַתְּ אֶבְלִי, מְשׂוֹשִׂי,

יֵאוּשִׁי, תִּקְוָתִי…

  …………………..

אַתְּ צֶלֶם דְּמוּת הַטֹּהַר,

צֶלֶם אֵל עֹשָׂיִךְ,

עַד עוֹלָם עֶדְנַת נֹעַר,

לֹאָ תָּסוּר מֵעַל פָּנָיִךְ,

אַתְּ אֶרֶץ שִׁיר נֶחְמָדָה,

אֶרֶץ פְּרִי וּפְרָחִים,

בְּנֵצַח הַתּוֹלָדָה

אַתְּ אֲבִיב נְצָחִים…

מַה נֶּהְדְּרוּ, יְרוּשָׁלַיִם,

מְאוֹרַיִךְ בַּשָּׁמָיִם!

אוֹר מָתוֹק, מַרְהִיב עַיִן,

יִשְׁתַּפֶּךְ בָּךְ כִּנְחָלִים,

בָּךְ, אֲהוּבָה, מַחְשָׁךְ אַיִן,

יָאִירוּ גַם הַצְּלָלִים…

       *

יָפָתִי מַה נִּפְלָאִים

שְׁמֵי סַפִּיר עַל הָרָיִךְ,

מַה נָּאווּ רָאשֵׁי סְלָעִים

כִּי יַעַנְדוּ אוֹר כֹּכְבָיִךְ!

עַל רֹאשָׁם יָהֵל נִצְחָם,

עֲטֶרֶת שֹׁכֵן רָמִים,

בְּחַגְוֵיהֶם – קִמְטֵי מִצְחָם,

כָּמוּס סוֹד עוֹלָמִים…

מַה תִּנְעֲם בֵּין צוּרַיִךְ

הֶמְיַת מַעְיָנַיִךְ!

כְּמַשַּׁק כְּנַף צִפֳּרִים

יֵרַךְ קוֹל הַהֲמֻלָּה,

הֵדָהּ בֵּין הֶהָרִים

ִּכִּנְשִׁיקוֹת אִשּׁה עוּלָהּ…

          *

סֻלָּם אַתְּ לַנְּשָׁמוֹת

לַגְבִּיהָן עָל כִּנְשָׁרִים,

תַּחְלֹמְנָה בָךְ אַךְ רָמוֹת,

תִּשְׁכַּחְנָה חַיֵּי בְשָׂרִים.

תִּמְאַסְנָה הַבְלֵי אֲדָמָה.

מַעְלָה עוּף תַּגְבַּהְנָה,

וּבִקְהַל מַלְאֲכֵי רָמָה

שִׁירֵי הוֹד תַּבַּעְנָה…

מֵעֶדְנוֹ פִרְחֵי מוֹר,

מִשָּׁמָיו אַבְקוֹת אוֹר,

וְדִמְעַת גִּיל מֵעֵינוֹ

לָקַח צוּר יְצָרֵךְ,

וְאוֹתָם בְּעֵת רְצוֹנו

לָֹש – וַיְהִי עֲפָרֲךְ!…

            *

בַּעֲפָרֵך זֶה כָּל נֹעַם,

בָּךְ עֵין אֵל לַמָּאוֹר,

בָּך כָּל אֶבֶן – שֹׁהַם,

כָּל אָבָק-כֶּתֶם טָהוֹר

כָּל עֵץ בָּךְ, עֵץ הַחַיִּים,

כָּל עֵשֶׂב – צְרִי כָל מַכָּה.

צוּף כָּל יוּבָל מַיִם

כָּל רוּחַ – תְּפִלָּה זַכָּה.

בָּךְ כָּל גֶיא – חִזָּיוֹן,

כָּל הַר לָאֵל – הִגָּיוֹן,

וְכֻלָּךְ סֵפֶר נָעִים,

צִיּוּרִים לֵאלֹהָיִךְ,

בָּךְ שִׁירָיו הַנִּפְלָאִים,

וּכְתָבוֹ נַחְנוּ עָלָיִךְ!…

              *

בַּת צִיּוֹן אֱהָבֵךְ,

אַתְּ חֶלְדִּי, נִשְׁמָתִי,

אֱהָבֵךְ אֶתְאָוֵךְ,

אַּתְּ סֵמֶל אַהֲבָתִי

לָךְ נַפְשִׁי, רִגְשׁוֹתַי,

תַּעֲרֹגְנָה, תִּכְלֶינָה,

לָךְ נֹטְפוֹת דִּמְעוֹתַי,

אַנְחוֹתַי תְּהִימֶנָּה

אִוִּיתִיךְ אֲהוּבָה,

אֱהָבֵךְ עֲזוּבָה,

אַתְּ חֶלְקִי מְנָת כּוֹסִי,

חֱרְדָּתִי, שַׁלְוָתִי,

אַתְּ אֶבְלִי, מְשׂוֹשִׂי,

יֵאוּשִׁי, תִּקְוָתִי.

מִי–לֹא רָאָה יָפְיֵך הֲדָרֵך,

לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ הַלְּבָנָה לָטֹהַר;

מִי לֹא שָׁמַע נִיבֵך, מִדְבָּרֵךְ,

קוֹל כִּנּוֹר, קוֹל עֻגָּב לֹא שָׁמַע מִנֹּעַר.

מִי–לֹא הִבִּיט אֶל מַרְאֵה פָנָיִךְ,

לֹא רָאֲתָה עֵינוֹ שֹׁשַׁנַּת עֲמָקִים.

אִם אִישׁ לֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל תְּכֵלֶת עֵינָיִךְ,

מִיָּמָיו לֹא רָאָה עֵין תְּכֵלֶת בַּשּׁחָקִים.

שָׁוְא לָכֶם תֹּכְנִים, הֹבְרֵי שָׁמַיִם,

בַּכֹּכָבִים כְּתָב אֵל לִקְרֹא תִיגָעוּ:

פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים

מִכְתַּב אֱלֹהִים בִּפְנֵי פְּנִינָה תִּקְרָאוּ.

כְּנֵר אֱלֹהִים – אוֹר שֶׁמֶשׁ מִפֶּלֶג,

מֵעֵינַיִךְ נִשְׁקֶפֶת תֻּמָּתֵךְ;

כְּנֹגַהּ הַחַשְׁמַל לִבְנַת הַשֶּׁלֶג,

תָּאִיר פָּנַיִך-צִדְקָתֵך.

כִּרְסִיסֵי טַל אֹרוֹת בְּשׁוֹשָׁן פֹּרֵחַ,

מוּל קַוֵּי הַשַׁחַר – עֵינָיִךְ;

כְּיוּבַל שָׁקֵט לְאוֹר הַיָּרֵחַ,

יַבְרִיקוּ, יִשְׁקֹטוּ פָנָיִךְ.

כִּמְרוֹם הַר צִיּוֹן עַל אַדְמַת הַצֶּבִי,

עַל חָזֵךְ, אֲהוּבָה, שָׁדָיִךְ.

ֹשָם יַהֵל הַקֶּסֶם, זֶה יוֹלִיךְ שֶׁבִי

לִבִּי וְנַפְשִׁי אֶל דֹּדָיִךְ…

*

הָבִי לִי יָדֵךְ, שׁוּלַמִּית יָפָתִי,

קָדִימָה נֵלֵכָה אֶל אֶרֶץ חֶמְדָּתִי

וְשָׁם בֵּין פְּרָחֶיהָ אֶשְׁתֳּלֵךְ!

אָז נִבְלִי הַבֹּכֶה כְתַנִּים

יָשִׁיר עַל פְּרָחִים, שׁוֹשַׁנִּי

וְחָיְתָה בַת שִׁירִי בִגְלָלֵךְ.

לֹא רַבִּים לְמוֹתִי יִבְכָּיוּ

כִּי רַבִּים אַשְׁאִירָה כָמוֹנִי,

וְרַבִּים כָּמוֹנִי כְבָר הָיוּ

שָׁרִים בַּשּׁירִים מֵעֹנִי.

וּבְמוֹתָם מֵחַיִּים נִשְׁכָּחוּ

אַף יָרְדוּ שִׁירֵהֶם נְשִׁיָּה,

סֹפְדִים אֲחָדִים נֶאֱנָחוּ,

נֶאֱנְחוּ וְנֶאֶלְמוּ דוּמִיָּה…

וּבְנֵיהֶם בְּלִי עֶזְרָה נִשְׁאָרוּ

וַעֲרֻמִּים כְּצֵאתָם מֵרָחֶם,

נְדִיבִים לָהֶם פְּרֻטוֹת צָבָרוּ

אַחַר – רָעֲבוּ לַלָּחֶם…

לָכֵן בְּנֵי עַמִּי, חָנּוּנִי,

חָנּוּנִי וַעֲשׂוּ בַקָּשָׁתִי,

לְעָשִׁיר אַךְ רֶגַע חִשְׁבוּנִי

אָז אֵדַע כִּי תִתְּנוּ שֶׁאֱלָתִי…

לֹא כֶסֶף פִּזַּרְתִּי לַאֲלָפִים –

אֲבָל גַּם נִקֵּיתִי מֵחַטָּאוֹת

וְאִם עָשִׁיר אֵינֶנִּי בִכְסָפִים –

עָשִׁיר אָנֹכִי בִּדְמָעוֹת…

עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי נֶאֱנַחְתִּי,

נִתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגוֹתָי;

עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שָׁפַכְתִּי

כְּזֶרֶם מֵי נֹחַ דִּמְעוֹתָי

אַנְחוֹתַי כַּסּוּפוֹת סָעָרוּ,

שָׁם אַנְחוֹת מוֹתִי תִּשְׁמָעוּ;

דִּמְעוֹתַי כִּגְשָׁמִים נִגָּרוּ,

בָּהֶן לְשַׁד חַיַּי תִּמְצָאוּ.

תַּחַת שְׁמֵי צִיּוֹן הַנּוּגָה,

אִם תִּרְאוּ עֲנָנָה מְרַחֶפֶת,

שְׁחֹרָה וּמְלֵאֲתִי תוּגָה

וְטִפָּה אַחַר טִפָּה נֹטֶפֶת.

תֵּדְעוּ כִּי נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה,

הַמָּרָה מִתְּחִילַּת בְּרִיאָתָהּ,

שָׁם צְרוּרָה בָעֲנָנָה לְמָעְלָה,

תָּעוּף וְתִשְׁפֹּךְ מְרֵרָתָה…

לָכֵן בְּנֵי עַמִּי חָנּוּנִי,

חָנּוּנִי וַעֲשׂוּ בַקָּשָׁתִי,

אַךְ רֶגַע לְעָשִׁיר חִשְׁבוּנִי,

אָז אֵדַע כִּי תִתְּנוּ שֶׁאֱלָתִי…

לֹא אֶשְׁאַל כִּי תִבְכּוּ אָז אוֹתִי,

עֵת קִרְבִּי תּוֹלָעִים יִזְחָלוּ,

כִּי מַה לָּכֶם לִבְכּוֹת לְמוֹתִי,

וּבְחַיַּי הַיוֹם לֹא תִצְהָלוּ…

לֹא אֶשְׁאַל כִּי בָנַי הַקְּטַנִּים

לֶחֶם תַּאֲכִילוּ לְשָׂבְעָם,

כִּי אִם עַתָּה בָּרָעָב הֵם מִתְעַנִּים

מִי יִזְכֹּר, מִי יִפְקֹד אָז נָוָם?!..

אַךְ זֹאת הִיא, בְּנֵי עַמִּי שְׁאֵלָתִי

אֹתָהּ אַל תִּמְנְעוּ מִמֶנִּי,

מַצֵּבָה אַחַת קְטַנָּה עַל קְבוּרָתִי,

הַעֲמִידוּ כִּי אֵלֵך וְאֵינֶנִּי.

אַל תַּרְבּוּ לְפַזֶּר לִי תְּהִלּוֹת

בִּמְלִיצוֹת נִשְׂגָּבוֹת וּמְשָׁלִים,

כִּי מַה זֶּה פִזָּרוֹן בְּמִלּוֹת

בִּמְקוֹם שָׁם קַמְצָנוּת בִּשְׁקָלִים?..

אַךְ אַחַת עַל צִיּוּן קְבוּרָתִי

לָעַד לְמַזְכֶּרֶת הַשְׁמִיעוּ,

כִּי הָיְתָה בַת צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,

עֲדֵי אָטַר קִבְרִי עָלַי פִּיהוּ,

וּמֵרוּחַ נִשְׁבָּרָה נֶאֱמָנָה

הִתְפָּרְצוּ אַנְחוֹתַי הַנּוֹרָאוֹת,

וָאֵבְךְּ הֲרִיסוּתָהּ, חֻרְבָּנָה,

עֲדֵי כָלוּ עֵינַי בִּדְמָעוֹת…

וּתְהִי נָא מַצַּבְתִּי מַזְכֶּרֶת

לְבָנַי כַּאֲשֶׁר יִגְדָּלוּ:

לְבַל תִּהְיֶה בָּם רוּחַ אַחֶרֶת

וּכְיֹלְדָם שְׁלום צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ!

אַז תַּחַת שְׁמֵי צִיּוֹן הַנּוּגָה

אִם תִּרְאוּ עֲנָנָה מְרַחֶפֶת,

שְׁחֹרָה וֹמְלֵאֲתִי תוּגָה

וְטִפָּה אַחַר טִפָּה נֹטֶפֶת,

תֵּדְעוּ כִּי נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה,

הַמָּרָה מִתְּחִיּלַת בְּרִיאָתָהּ,

לָכֶם בִּמְרֵרָתָה מִמָּעְלָה

תִּשְׁפֹּךְ גַּם דִּמְעוֹת תּוֹדָתָהּ…

מאסקווא 15 יאנוואר 1888

עֲלִיָּה וִירִידָה / מנחם מנדל דוליצקי

בְּמֶרְכֶּבֶת הַשִּׁירָה הַנִּשְׂגָּבָה,

רְתוּמָה לִכְרוּב בַּעַל כְּנָפָיִם,

אֲנִי יֹשֵׁב וְחֹשֵׁב מַחֲשָׁבָה

וְרִכְבִּי יִנָּשֵׂא שָׁמָיִם.

כְּרוּבִי עַל כְּנָפָיו יִשָּׂאֵנִי,

כָּאֹמֵן אֶת ינֵק עַל שָׁכֶם,

אָז כַּדּוּר הָאָרֶץ תַּחְתֵּנִי,

אֶרְאֶה כִּדְמוּת כִּכַּר לָחֶם…

וּמַהֵר יִמָּשֵׁךְ לְבָבִי

מַטָּה כְּאֶל אֶבֶן שֹׁאָבֶת,

וְאַרְצָה מִמְּרֹמֵי מוֹשָׁבִי

אֶפֹּל מֵעַל כְּרוּב הַמַּחֲשָׁבֶת…

דוּמָּם כַּמָּוֶת וּכְצִיּוּן עַל קָבֶר

בְּחֶדְרִי הַצַּר יָשַׁבְתִּי בְעַצָּבֶת,

לִבִּי בִּי נִשְׁבָּר ֹשֶבֶר עַל שָבֶר,

לִרְאוֹת אֶת עָנְיִי הַמַּר לִי מִמָּוֶת.

מָה אֹכַל? מָה אֵשְׁתְּ? בִּדְאָגָה קָרָאתִי,

הֲמִיתֵנִי נָא אֵלִי, וְאַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי!

עוֹד יוֹמִי אֲקַלֵֹל מִיָּגוֹן וּדְאָבָה,

עֹוד אָקוּץ בְּחַיַּי, אֶבְחַר בַּשָּׁחַת,

פִּתְאֹם בַּת שִׁירִי אֵלַי הִתְגַּנָּבָה

וְקֶסֶת הַסֹּפְרִים אִלְּצַתְנִי לָקַחַת;

אָז שָׁדוּד נָפַלְתִּי בִּזְרֹעוֹת שִׁירָתִי,

מַה מְאֻשּׁר הָיִיתִי, מַה שָּׁפְרָה נַחֲלָתִי!

שַׁרְתִּי עִם אֶרְאֶלָּם, עִם אַלְפֵי שִׁנְאַנִּים

וּכְאַחַד מֵהֵמָּה בְּעֵינַי הָיִיתִי;

מֵעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם קָטַפְתִּי שֹׁשַׁנִּים

וַחֲרוּזִים עַל שִׁירִי אֹתָם שִׁוִּיִתי,

מֶה אָכֹל, מַה שּׁתֹה לִמְאֻשָּׁר כָּמוֹנִי?

קָרָאתִי בְחֻמִּי וּבְגֹבַהּ וְגָאוֹן,

הַבְּמַלְאַךְ אֵל עֶלְיוֹן תִּשְׁלֹט יַד עֹנִי,

לְעַנּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בְּרָעָב וְצִמָּאוֹן?!

שָׁכַחְתִּי מַחְסוֹרִי וְהוּא עֲזָבָנִי,

בַּת הַשִּׁיר לִי וּלְבַת שִׁירִי אָנִי…

---

וְהִנֵּה בַּת שִׁירִי פִּתְאֹם עָבָרָה,

דָּלַל הַמַּעְיָן, עֵין הַמַּחֲשָׁבֶת;

אָז דַאֲגַת מַחְסוֹרִי לָשׁוּב נִמְהָרָה,

אֵין שָׂשׂוֹן, אֵין עֹנֶג, רַק רוּחַ עַצָּבֶת..

לֹא מַלְאָךְ, לֹא שָׂרָף וְלֹא בֶן שָׁמָיִם,

רַק בָּשָׂר אָנֹכִי קְשִֹּי יוֹמִי הֶרְאָנִי;

לִי טֹחֲנוֹת בַּפֶּה, בַּבֶּטֶן מֵעָיִם,

גַם שִׂפְקָן תִּדְרֹשְׁנָה מֵאֲדוֹנָן הֶעָנִי…

אוֹיָה, קָרָאתִי, מָה אֲמֻלָה לִבָּתִי

הֵן חֹלֵם בְּהָקִיץ בְּתֵבֵל הִנֵּנִי;

יִתְרוֹנִי חֶסְרוֹנִי שִׁירָתִי הַוָּתִי,

כִּי תַרְמִית עֵינַיִם תָּמִיד תַּרְאֵנִי.

אַךְ לוּ חֲסַרְתִּיהָ, מַה מְּאֻשָּׁר הָיִיתִי!

בְּשַׁעַר הַשּׁמַיִם לֹא הָלַכְתִּ לָשׂוּחַ,

מַחְסוֹרִי בִקַּשְׁתִּי וּבְשַׁלְוָה חָיִיתִי-

אַךְ עַתָּה אֲנִי עָנִי וְרֹכֵב עַל רוּחַ…

ביאליקסטאק, בחדש שבט, תרל"ח

חֶזְיוֹנוֹת עֲלוּמַי בִּהְיוֹתִי עוֹד רַעֲנָן

כִּי אֶזְכְּרָה עַתָּה, נַפְשִׁי תָשׁוּחַ,

אֵי, אֶשְׁאַל, גַּן עֶדְנִי, בּוֹ שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן,

בֵּין שְׂדֵרוֹת שׁשַׁנִּים הָלַכְתִּי לָשׂוּחַ?

אֵי פִרְחֵי מֹר, כִּתְּרוּנִי מִסָּבִיב?

אֵי הַדּוּדָאִים לִי בָשְׂמָם הִקְטִירוּ?

אַיֵּה רוּח צַח, אֵי שֶׁמֶש הָאָבִיב,

קַרְנֶיהָ אֲבִיב חֶלְדִּי בְּנָגְהָם הֵאִירוּ?

אַיֵּה שְׁמֵי טֹהַר, כִּכְנַף כְּרוּב נִטָּיוּ

עַל רֹאשִׁי שֶׁנִּמְלָא, טַל יַלְדוּת, טַל תְּחִיָּה?

אַיֵּה כֹכְבֵיהֶם, בָּם עֵינֵי חָזָיוּ

אוֹר תִּקְוֹת נְעִימוֹת, אוֹר אַהֲבָה נְקִיָּה?

אֵי חֶלֶד, חָשַׁבְתִּי לְנַחַל עֲדָנִים,

עַל מֵימָיו, מֵי מְנוּחוֹת, יִתְנַהֲלוּ בְנֵי אָדָם,

אֲחוּזֵי יָד יַחְדָּיו כְּאַחִים נֶאֱמָנִים

וִידִידֹת וְאַהֲבָה תֵּלַכְנָה עַל יָדָם?

אַּיֵּה הַחֶזְיוֹנוֹת? מַדּוּעַ שַׁלָּמָּה

אֶרְאֶה, הָהּ, עַתָּה רַק חֻרְבַּן נְצָחִים?

שָּׁמֵם גַּן עֶדְנִי, עָטוּף מְעִיל שְׁמָמָה,

וְרֹאשָׁם לאָרֶץ הוֹרִידוּ הַפְּרָחִים?

לֹא עוֹד כְּמִקֶּדֶם סְבִיבוֹתַי שׁשַׁנִּים

וּבָשְׂמָם יַקְטִירוּ לִי פִּרְחֵי הָאָבִיב,

עָלֵימוֹ יָשִׂישׂוּ עָרִיצִים שַׁאֲנַנִּים

וְלִי, עֲשׂוּק כֹּחַ, רַק חוֹחִים מִסָּבִיב.

לֹא עוֹד כְּמִלְּפָנִים נַפְשִׁי שֹׁאֶפֶת

רוּחַ צַח שְׁפָיִם, מְחַיֵּה לֶב גָּבֶר;

אַךְ רוּחַ מוּל פָּנַי, רוּחַ זֹעֶפֶת,

רוּחַ רִקָּבוֹן, כִּרְקַב עֲפַר קָבֶר…

שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב לֹא לִי עוֹד יוֹפִיעַ,

עַנְנֵי אֹפֶל כִּסּוּהוּ חֳמָרִים;

כְּכַנְפֵי הָעֹרֵב נָטוּי רָקִיעַ

עַל רֹאשִׁי שֶׁנִּמְלָא רְסִיסֵי כְפֹר קָרִים.

כָּהוּ כֹכָבַי לִי דַרְכִּי הֵאִירוּ

וְתִקְוֹת הֶרְאוּנִי, אַהֲבָה וָנָחַת,

עַתָּה פָּנֵימוֹ בִּלְבָבִי יָעִירוּ,

רַק יֵאוֹשׁ אַכְזָרִי, רַק שִׂנְאָה נִצָּחַת…

הַתֵּבֵל לְעֵינַי יַם זֹעֵף הִנֶּהָ,

רוּחוֹת מִמָּרוֹם בּוֹ גַלִּים יִשָּׂאוּ,

וּבְמֵי הַמֶּרְקָחָה, הַדָּגִים יֹשְׁבֶיהָ,

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים יִבְלָעוּ.

יִתְנַשְּׂאוּ מִשְׁבָּרִים, יֹרְדִים וְעֹלִים,

יֻטְלוּ בְאֵין מַעֲמָד הַדָּגִים הַקְּטַנִּים

אֶל פִּיּוֹת אֹכְלֵיהֶם, הַתַּ נּ ִינִים הַגְּדֹלִים,

הַשֹּׁכְנִים בַּמְּצוּלָה מִפַּחַד שַׁאֲנַנִּים…

וְאַיֵּה הַחֶזְיוֹנוֹת? מָה אֲמֻלָה לִבָּתִי,

אִם עַתָּה כָּל אֵלֶּה תַּחְתָּם אֶחֱזָיָה!

שׁוּבָה, שׁוּבָה אֲבִיבִי, הָשִׁיבָה שַׁלְוָתִי,

וּמִכּוֹס תַּעֲנוּגֶיךָ אָשׁוּב אֶרְוָיָה!

הָשִׁיבָה לִּי אֻמְלָל, רוּחִי הַטְּהוֹרָה,

בָּהּ קִנְּנָה אַהֲבָה וְתֻמַּת יְשָׁרִים;

הָשִׁיבָה לִּי שִׁמְשִׁי, רָאִיתִי לְאוֹרָהּ,

אַךְ נְעִימוֹת אֵין קֵץ, אַךְ חֵיֵּי מֵיֹשָרִים…

הָשִׁיבָה לִּי לִבִּי, לֵב מָלֵא אֱמוּנָה

כִּי נוֹצְרוּ לִגְדֹלוֹת הַתֵּבֵל וְהַיְצוּרִים

וְכִי בָא כְבָר הָאָדָם עַד תַּכְלִית הַתְּבוּנָה:

לִרְדֹּף רַק צֶדֶק בְּיָמָיו הַסְּפוּרִים…

שׁוּבָה, שׁוּבָה אֲבִיבִי, לְךָ אֲיַחֵלָה,

מֵעָקַת לְבָבִי, הָהּ, אֵלְכָה קְדֹרַנִּית!

אַךְ אוֹיָה לִּי נוֹאָשׁ, שָׁוְא אֶתְפַּלֵּלָה

גַּלְגִּלֵּי הַזְּמָן לֹא יִסַּבּוּ אֲחֹרַנִּית!…

א.

שִׁירִים שֹׁרַרְתִּי וּלְשֹׁרֵר תָּאַבְתִּי

בְּאָזְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם זוּ אָהַבְתִּי,

וָאָשִׁיר וָאָשִׁיר אַךְ פִּתְאֹם לְקִינָה,

נֶהְפְּכוּ עַל עֵטִי כָּל שִׁירָה וְרִנָּה.

עַם זוּ אָהַבְתִּי הֻכָּה עַד מָוֶת,

חֹשֶׁך מִימִינוֹ, מִשְּׂמֹאלוֹ צַלְמָוֶת,

ובְתוֹכוֹ הַדֶּבֶר מַפִּיל חֲלָלִים…

מְאוּם בּוֹ לֹא אֶרְאֶה, רַק מָוֶת וּקְבָרִים,

מְאוּם בּוֹ לֹא אֶשְׁמַע, בִּלְתִּי שְׁאוֹן צָרִים,

וְדָמִים וּדְמָעוֹת שֹׁטְפִים כִּנְחָלִים.

אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה מָה מִּלִים אַכְבִּירָה?

אִם לִבִּי בֶּעָפָר מִשָּׁם אֵיךְ אָשִׁירָה?

אִם אָלִין בִּקְבָרִים, בֵּין חַלְלֵי מָוֶת,

אֵיךְ אָרוּם אֶנָּשֵּׂא עַל כְּרוּב הַמַּחֲשָׁבֶת?!..

חָלְפָה שִׁירָתִי עִם טוּב עַמִּי יָחַד,

בָּא רָזוֹן בָּרַעְיוֹן מִמּוֹרָא וָפָחַד.

הִסְתַּתְרָה מַחֲשַׁבְתִּי בֵּין צוּרִם וְכֵפִים.

שָׁם עַמִּי מִסְתַּתֵּר מֵחֲמַת עֹשְׁקָיו כֹּחַ,

וְשָׁם כְּרוּב שִׁירָתִי יִשְׁאַף מָנוֹחַ,

כִּי שִׁסְּעָה בִכְנָפָיו לַהֲקַת הַיְחֵפִים…

ב.

בַּחֲצוֹת לַיְלָה תָּמִיד, עֵת דְּמָמָה הָֹשְלָכָה,

עַל פְּנֵי כָל הַיְקוּם בְּצֵל שֵׁנָה יַרְגִּיעַ,

וַאֲנִי אֶת כִּנוֹרִי בְּיָדִי אֶקָחָה,

אַכֶּה מֵיתָרָיו וּנְגִינוֹת יַשְׁמִיעַ,

וּלְצִלְצַל זְמִירָתוֹ תָּמִיד אֶשְׁכָּחָה,

דַּאֲגוֹת בְּנֵי תְמוּתָה, יָגוֹן וַאֲנָחָה.

יוֹמָם לְאוֹר שֶׁמֶשׁ אֲפַגֵּש עֲלָטָה,

חֹשֶׁך מִמַּעַל, חֲלַקְלַקּוֹת מִתָּחַת.

אֶרְאֶה צַדִּיקִים יָדָם כִּי מָטָּה,

אֶרְאֶה נְקִיִּים קְרֹבִים לַשָּׁחַת.

אֶרְאֶה וְאֶרְאֶה – אַךְ הַכֹּל אֶשְׁכָּחָה,

כִּנּוֹרִי בְּיָדִי עֵת אֶקָּחָה.

כִּנוֹרִי קוֹל יִתֵּן וּלְמָרוֹם אַרְקִּיעַ

בֵּין רִבְבוֹת שִׁנְאָן, שָׁרֵי שָׁמָיִם,

עִמָּם אֲשׁוֹרֵר, עִמָּם אָרִיעֲ

וּמְאֻשָּׁר כָּמוֹנִי לֹא אֶמְצָא בַחַיִּים.

עֲמָלִי אֶשְכָּחָה וְהַלְמוּת עֲמֵלִים

וּלְנֹעַם זְמִירָתוֹ יְרַקְּדוּ בְנֵי אֵלִים.

אַךְ מַה זֹאת, אֲהָהּ, עַתָּה נִהְיָתָה,

תָּפַשְׂתִּי כִנוֹרִי לַשְׁכִּיחַ עַצָּבֶית,

וְתַחַת קוֹל שָׂשׂוֹן, הוֹי, אַנְחַת אֵימָתָה,

הִתְמַלְּטָה מִקִּרְבּוֹ כְּקוֹל אַנְחַת מָוֶת,

וּכְמַסְרֵק שֶׁל בַּרְזֶל, חֶרֶב לֹא מֹרָטָה,

אַנְחָתוֹ שָׂרֶטֶת בְּנַפְשִׁי שָׂרָטָה…

שִׂכַּלְתִּי אֶצְבְּעוֹתַי וּלְנַגֵּן שִׁיר נָעִים

אִמַּצְתִּי כָל כֹּחִי אוּלַי אוּכָלָה,

אַךְ שָׁוְא כָּל עֲמָלִי, הוּא יֶהְגֶּה נְכָאִים,

וַאֲנָחָה כְרַעַם מֶנּוּ הִתְגַּלְגָּלָה.

וַאֲנָחָה נוֹרָאָה, אֲנָחָה אֲיֻמָּה,

אַנְחַת בְּנֵי עַמִּי אַנְחַת הָאֻמָּה.

אַנְחַת אֻמָּתִי מֵעָקַת אַכְזָרִים,

מִקֶּרֶב כִּנּוֹרִי לָהּ דֶּרֶך סָלָלָה,

וּכְרֶגַע בִּי לִבִּי נִקְרַע לִגְזָרִים

וְדִמְעָה אַחַר דִּמְעָה מֵעֵינִי נָזָלָה,

וּמַחֲזוֹת נוֹרָאִים, מַחֲזוֹת אֲיֻמִּים,

עָבְרוּ עַל פָּנַי, וּכְדָם הֵם אֲדֻמִּים…

רָאִיתִי שָׁמַיִם וּכְעָשָׁן נִמְלָחוּ,

רָאִיתִי הָאָרֶץ, בָּה בָּמוֹת לַאֲלָפִים,

רָאיתִי כֹהֲנִים מְדוּרוֹת עָרָכוּ,

עֲלֵיהֶן בְּנֵי עַמִי רָאִיתִי נִשְׂרָפִים.

רָאִיתִי חֲרָבוֹת, רָאִיתִי רְמָחִים,

אֶצְלָם אֶת אַחָי רָאִיתִי נִרְצָחִים…

……………………….

רָאִיתִי בַת עַמִּי מִקֶּדֶם קַדְמָתָהּ,

עֲשׁוּקָה, רְצוּצָה וּמֻכָּה בְּלִי הֶרֶף,

רָאִיתִי גַם עַתָּה הַמַּכַּה פָשָׁתָה

מֵעָקַת מְרַצְּחִים, מִזְּדוֹן חַיְתוֹ טָרֶף.

רָאִיתִי דָמֶיהָ יִזְּלוּ יָשֹׁקוּ

בָּם זוֹנוֹת תִּרְחַצְנָה וּכְלָבִים יָלֹקוּ…

רָאִיתִי לְמַעְלָה נוֹצוֹת חֳמָרִים

עָפוֹת בָּרוּחַ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם;

ָראִיתִי לְמַטָּה מֵתִים וּפְגָרִים

וְדָמִים וּדְמָעוֹת סְבִיבָם כַּמָּיִם.

רָאִיתִי בְנוֹת ציּוֹן, רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיּוֹת,

כְּמַעֲשֵׂה הַגִּבְעָה בְּשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת…

רָאִיתִי בַגּוֹלָה אָבוֹת וּבָנִים,

לַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת יִקְרְאוּ אִמָּם.

רָאִיתִי כִּי גַּם שָׁם בָּם יַדּוּ אֲבָנִים

וּבַאֲשֶׁר יָבֹאוּ שָׁם קְלוֹנָם עִמָּם.

רָאִיתִי בְנֵי עַמִּי כִּי יֵדְעוּ אֲרוּכָתָם,

אַךְ יִישְׁנוּ רֹעֵיהֵם וּמְתוּקָה לָהֶם שְׁנָתָם.

רָאִיתִי אֻמָּתִי תְּלוּיָה בָרוּחַ,

תַּחְתֶּיהָ תְּהֹם נוֹרָא יִפְעַר הַלֹּעַ,

וְרוּחַ זֹעֶפֶת אֶל תְּהֹם הַפָּתוּחַ

מִכָּל כַּנְפוֹת תֵּבֵל תֶּהְדְּפָהּ לִטְבֹּעַ…

שְׁמֵי חֹשֶׁך עַל רֹאשָׁהּ וּרְעָמִים אֲיֻמִים

וָהִיא עַל חוּט דַּק – חוּט חֶסֶד לְאֻמִּים!.

                           *

מַחֲזוֹת כָּאֵלֶּה רָאֹה רָאִיתִי,

עֵת אַנְחַת כִּנוֹרִי רוּחִי הֵעִירָה,

וּלְנַגֵּן שִׁיר נָעִים עוֹד לֹא נִסִּיתִי,

כִּי קְבָרִים לְעַמִּי וּלְמִי זֶה אֶָשִׁירָה?

וַתֵּהָפֵךְ שִׁירָתִי וַיִּשּׁפֵךְ לְבָבִי,

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנוֹרִי וּלְקוֹל בֹּכִים עֻגָּבִי…

לבעל “אוצר החכמה”

קָרָאתָ גַּם אֹתִי לָבֹא בֵּין הַבָּאִים,

לַעֲזֹר עַל יָדְךָ לַחֲרֹש צְחִיחַ סְלָעִים,

לִזְרֹע זֶרַע קֹדֶש בְּעֵמֶק רְפָאִים –

הַנַּח לְאַמֶּערִיקָא מֵחָכְמָה וּמַדָּעִים,

פֹּה אוֹר חָכְמָתֵנוּ לֹא יִגַּהּ, לֹא יָהֵל!

הָבָה נִתְחַכְּמָה לִהְיוֹת שֹׁאֲבֵי מָיִם;

נַעַמְסָה קֻפַּת רֹכְלִים וְנִדְפֹּק דְּלָתָיִם,

נֵשְׁבָה כְּפוּפֵי רֹאשׁ שָׁם עַל הָאָבְנָיִם,

נִרְצַע בְּמַרְצֵעַ אוֹ נִתְפֹּר מִכְנָסָיִם-

אַךְ מַה לָּנוּ פֹּה לְחָכְמַת יִשְׂרָאֵל?..

הָבָה נִתְחַכְּמָה לִהְיוֹת יְהוּדִים כְּשֵׁרִים

פַּרְנֵסִים, מַשְׁגִּיחִים וְקֹשְׁרֵי הֶכְשֵׁרִים

בְּזַנְבוֹת בַּעֲלֵי פַרְסָה וּדְבָרִים אֲחֵרִים…

וְלֹא תְהִי לָנוּ הָאָרֶץ אֶרֶץ חֲרֵרִים,

וּמֵעֹנִי וָרֵאשׁ עַד מְהֵרָה נִגָּאֵל!

נוֹצִיאָה נָּא לְאוֹר סְפָרִים וְעִתּוֹנִים

בְּשְׂפַת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה – לִשְׁפָחוֹת וְעֶגְלוֹנִים,

אָז נִמְצָא לְמַכְבִּיר קֹרְאִים וְקוֹנִים,

וּבְעֵינֵי כֹּל נִהְיֶה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים –

אַךְ מַה לָּנוּ פֹּה לְחָכְמַת יִשְׂרָאֵל?!

*

הָבָה אֶצְבְּעוֹתֵינוּ בַּגָּרוֹן נִתְקָעָה,

נָקִיא אֶת בָּלַעְנוּ בְעָמָל וּתְלָאָה;

נִבְלַע אַוֵּיר הָאָרֶץ וְנִשְׁכַּח הַשְׂכָּלָה,

וְאַל נַשְׁחִית עוֹד אַרְצָה טִיפּוֹת לְבַטָּלָה

קַח מַקֶּלְךָ, יְהוּדִי עָשׁוּק,

מַקַּל נוֹדְךָ כִּשְׁנוֹת אַלְפָּיִם,

קַח יַלְקוּטְךָ, שִׂים בּוֹ לָחֶם,

מַלֵּא אֻמְלָל חֵמֶתְךָ מָיִם.

חֲגֹר מָתְנֶיךָ, חֲגֹר בַּכֹּחַ,

תְּקַע בָּאֵזוֹר קְצוֹת שִׂמְלָתְךָ,

שִׂים בָּם טַפְּךָ – יְהוּדִים קְטַנִּים,

וְעַל שְׁתֵּי כְתֵפֶיךָ עֲמֹס רַעְיָתְךָ.

כֹּף גַּבֶּךָ, נוּדָה, נוּדָה,

לֵךְ בַּגּוֹלָה, חֲמַת אֵל נִתָּכֶת…

לֵךְ אַל תַּעֲמֹד – שָׁם מֵאַחֲרֵיךָ

חֶרֶב אֹיֵב מִתְהַפָּכֶת!..

מַה קָּצְרָה הָעֵת! הַעֲזֹב בְּלִי נַשֵּׁק,

כָּל אָח וָרֵע, כָּל מַחֲמַד עָיִן!?..

לֵךְ! שְׁרִיקוֹת נָחָשׁ תִּשְׁמַע אָזְנֶךָ:

נוּסָה קַיִן, קַיִן, קָיִן!!!

וּמֵעַל לְרֹאשְׁךָ כַּנְפֵי הַפֶּרֶס

עִם קוֹל הַשְּׁרִיקוֹת

לְךָ מַשִּׁיקוֹת:

נוּסָה קַיִן, קַיִן, קָיִן!!!

אַךְ הֵד שְׁמֵי יָהּ יַעֲנֶה אַחֶרֶת:

מְנוּסָה אַיִן, אַיִן. אָיִן!!!..

כי רבות אנחותי ולבי דוי.

סְמאָלֶענְסְקִין אֵינֶנּוּ – שַׁלְהֶבֶת יָהּ נִדְעָכָה,

נִסְתַּלֵּק עַמּוּד אִשּׁוֹ, שְׁכִינַת אֵל בָּרָחָה,

וַאֲנַחְנוּ, הָהּ, נִשְׁאַרְנוּ בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה,

מִסָּבִיב לָּנוּ אֹפֶל כִּי נֵר אֱלֹהִים כָּבָה,

נֵר אֱלֹהִים כָּבָה, לֹא יוֹסִיף עוֹד יַגִּיהַּ,

הַשַּׁחַר אָסַף נָגְהוֹ, לֹא לָנוּ עוֹד יוֹפִיעַ,

פֶּרֶץ עוֹד לֹא יִפְרץ, לֹא יֶאֶסֹף אוֹן וָחָיִל,

לָאִיר בְּעַמּוּד אִשּׁוֹ חֶשְׁכַּת עַמּוֹ לָיִל!

פֶּרֶץ בֶּן מֹשֶׁה! אַיֶּכָּה רַב תּוּשִׁיָּה?

עַל מִי נַטַשְׁתָּ עַמְּךָ הַנּדֵד בְּאֶרֶץ צִיָּה?

עַל מִי עָזַבְתָּ שְׂפָתוֹ וַאֲנַחְנוּ מְאֹד דַּלוֹנוּ,

חֹזֵינוּ הָהּ יִצְעֲרוּ מֵעֵת אֶל עֵת כָּמוֹנוּ.

כִּי עַמְּךָ הוֹי, יְדַכְּאוּ וּבְרוּחוֹ שֹׁלְחִים רָזוֹן,

יָשִׂימוּ חֹשֶׁךְ דַּרְכּוֹ וְלַיְלָה לוֹ מֵחָזוֹן…

אַיֶּכָּה בֶּן מֹשֶׁה, עַמּוּד אֶשְךְ אַיֵּהוּ?

אוֹיָה כִּי שֻׁדָּדְנוּ, פֶּרֶץ עוֹד אֵינֵהוּ!

כַּשֹׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה בֶּן מֹשֶׁה עָלִיתָ,

לֹא תֹאַר לַעֲפַר גִּזְעֶךָ וְאַתָּה מַה יָּפִיתָ!

כְּגֶפֶן אֵל הָיִיתָ, כָּעֵץ יְמִינוֹ נָטְעָה,

בַּדֶּיךָ עָלוּ מָעְלָה, שָׁרָשֶׁיךָ עָמְקוּ מָטָּה,

וַתְּשַׂגְשֵׂג בְּעַפְרוֹת צָפוֹן עַל פַּלְגֵי דַּם אַחֶיךָ,

וַתְּהִי לְאַלּוֹן בָּכוּת עַל קִבְרוֹת בְּנֵי עַמֶּךָ,

וַתֵּבְךְּ עֱנוּתָם מָרָה, וּבְדִמְעוֹת עַצָּבֶת

כָּלָה הָהּ לֵחֶךְ – וַתָּבֹא עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת!

פֶּרֶץ בֶּן מֹשֶׁה, אֵיךְ מָתְקוּ לְךָ הָרְגָבִים

וְשָׁם בְּבֹר הָאַסִּיר אַחֶיךָ הַנֶּאֱהָבִים

יֹשְׁבִים וּמִתְעַנִּים וּמְנוּחָה מֵהֶם וָהָלְאָה,

כִּי מְעַטִּים מוֹרֵי דֶּרֶךְ כָּמוֹךָ אִישׁ הַמָּעְלָה.

וְעֲמּוּד אֶשְּׁךָ אַיִן לָאִיר הָעַרְבָּיִם

וְלַנְחוֹת עַם אָהַבְתָּ אֶל גִּבְעַת יְרוּשָׁלָיִם,

וַעֲנַן עֲרָפֶל כִּסָּה דֶּרֶךְ נִדְרְשֶׁנּוּ –

אוֹיָה כִּי שֻׁדָּדְנוּ פֶּרֶץ עוֹד אֵינֶנּוּ!

עַל מוּת גָּארְדָּאן / מנחם מנדל דוליצקי

גַּם גַּארְדָּאן הַמְּשׁוֹרֵר לֻקַּח מִמֶּנּוּ! –

נֻפַּץ גַּלְגַּל חַמָּה בִּשְׁמֵי סִפְרָתֵנוּ,

נִסַּח עֵץ הַחַיִּים בְּעֵדֶן שִׁירָתֵנוּ,

הַשַּׁחַר מִמְּסִלָּתוֹ נָפַל וְאֵינֶנּוּ.

נִשְׁמַת יְהוּדָה גָּארְדָּאן שָׁמַיְמָה עָלָתָה

חָרַב הֵיכַל הַשִּׁיר, גָּלָה כָּל הֲדָרוֹ,

מַסָּדוּ וּטְפָחוֹתָיו קֻבְּרוּ בְּגַל עֲפָרוֹ,

נִשְׁאֲרוּ גַלִּים נִצִּים, שַׁמָּה וּבָתָה,

גָּארְדָּאן אֵינֶנּוּ, נִשְׁבַּר עֵט שֹׁהַם,

טָבוּל בְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת וּבְמֹר פִּרְחֵי נֹעַם

נִקְרַע גִּלְּיון אוֹר, מֵפִיץ קַרְנַיִם

עָלָיו מִכְתַּב אֱלֹהִים, רִשְׁמֵי שָׁמָיִם…

גָּוַע בֶּן אֲשֶׁר – נֶאֱלַם שִׂיחַ שִׁנְאַנִּים,

בֵּין עֲלַי עֲצֵי זַיִת אֵין נֹעַם זְמִיר צִפֳּרִים,

אֵין הֶמְיַת נְבָלִים וְהֵדָהּ בֵּין הֶהָרִים

לֹא יִתְלַחֲשׁוּ פְרָחִים, יָשִׁירוּ שֹׁשַׁנִּים.

אֵין צִלְצַל כַּנְפֵי כְרוּבִים תַּחַת שְׁמֵי טֹהַר

עֲלֵי פַלְגֵי שֶׁמֶן – מַשּׁק גֶּשֶׁם נְדָבוֹת;

אֵין קוֹל הַזָּמִיר בֵּין עַנְפֵי עֵץ עָבוֹת

שֶׁשָּׂם יָהֵל יָרֵחַ, יָלִין טַל זֹהַר.

גָּארְדָּאן אֵינֶנּוּ – קָמָה לִדְמָמָה

שִׁירַת אֱלֹהִים בִּקְהַל שַׂרְפֵי רָמָה;

לֹא יָרֹנּוּ כֹּכְבֵי בֹקֶר, לֹא יָרִיעוּ שָׁמָיִם

עַל הַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם!

גָּארְדָּאן אֵינֶנּוּ – חָדְלוּ קִינוֹת בֶּן חִלְקִיָּה

וְאַנְחוֹת הַלֵּוִי עַל מַשֻּׁאוֹת עֵיפָתָה;

אֵין דְּבֹרָה וְדִבְשָׁה, דְּבֹרָה וַעֲקִיצָתָהּ

לְלֵב אָדָם יָשָׁר וּבְלֵב אִישׁ רְמִיָּה…

לֹא עוֹד שְׁכִינַת אֶל תֵבְךְּ עַל נַהֲרוֹת בָבֶל

עַל שֹגִים וּמַשְׁגִּים, מֵימֵיהֶם דָּלָחוּ,

וְתוֹרַת אֶל חַיִּים בִּידֵיהֶם הָפָכוּ

לְפַח לְבֵית יַעֲקֹב, מוּעָקָה וָכָבֶל…

לֹא יְיֵלִיל הָרוּחַ, יְקוֹנֵן הַסַּעַר,

לֹא יִבְכֶּה כָּל עֵץ, כָּל עָלֶה בַיַּעַר,

עַל עַם אֲדֹנָי וְשִׁפְלוּתוֹ מִבָּית.

וְעַל כַּרְמוֹ בּוֹ עָלוּ שָׁמִיר וָשָׁיִת…

שִׁירַת גָּארְדָּאן נֶאֱלָמָה – שָׁתְקָה נַהֲמַת יָם,

חָדְלוּ קוֹלוֹת אֱלֹהִים, נֶחְבָּא שְׁאוֹן רַעְמָם

עַל חֲנֵפִים מִתְקַדְּשִׁים, אֹכְלֵי שְׁאֵר עַמָּם,

זוֹ כִּלּוּנוּ בְּהַבְלֵיהֶם, שָׂמוּנוּ לֹא עָם!..

אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבַת קוֹל הֹמִיָּה

מֵחָרְבוֹת הַר צִיּוֹן וְגַלֵּי קְבָרֶיהָ,

עַל הָרֹעִים הַתֹּעִים, הָרֹעִים בָּנֶיהָ,

עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה.

שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּסִפְרַת יִשְׂרָאֵל,

רַק אוֹר כֵּהֶה לְעִתִּים נִרְאֶה כִּי יַהֵל,

יָאִיר קִבְרוֹת עַמֵּנוּ בְּעֵמֶק הָרְפָאִים

וּבְתוֹכָם גַּם קֶבֶר הַמְּשׁוֹרֵר הַנָּעִים.

קֹדֶרֶת וְנוּגָה כְאַלְמָנָה,

תַּחַת רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם,

צֹעֶדֶת לְאִטָּהּ עֲנָנָה,

שְׁחֹרָה וּמְלֵאֲתִי מָיִם,

וְעַל אֹרְחָה קְטַנָּה נִבָּטָה

אַרְצָה בְּפָנִים נִזְעָמִים,

הַמְּלַוָּה עַל מִטָּה עַתָּה

מְשׁוֹרֵר אֶל מִשְׁכַּן עוֹלָמִים…

הַמִּטָּה נֹסַעַת,

הָעֲנָנָה דֹּמַעַת,

הָאֹרְחָה תָחִישׁ פְּעָמֶיהָ;

וְשָׁם מִפְּאַת יָם,

קַוִּים כַּדָּם,

תַּשְׁלִיךְ הַשּׁמֶשׁ עָלֶיהָ.

מֵאַחֹרֵי הַמִּטָּה הֹלֶכֶת

אִשָּׁה אֲבֵלָה וְנוּגָה,

פָּנֶיהָ יָפִיקוּ צַלְמָוֶת

וְעֵינֶיהָ דֹלְפוֹת מִתּוּגָה;

בְּגָדֶיהָ קְרוּעִים וּפְרוּמִים

כַּקְּרָעִים בְּלִבָּהּ פְּנִימָה,

וְשִׁבְעָה יְלָדִים עֲרֻמִּים

הֹלְכִים וּבֹכִים עִמָּהּ…

וְהַמְּשׁוֹרֵר הַמֵּת

בַּמִּטָּה הַנִּשֵּׂאת

מוּטָל עַל גַּבּוֹ בְּלִי נוֹעַ,

הַשֶּׁמֶשׁ שֹקַעַת

הָעֲנָנָה דֹמַעַת

וְרוּחַ נֹשֶׁבֶת מִגָּבֹהַּ…

רוּחַ מִמָּרוֹם נֹשֶׁבֶת

וּשְׂמִיכַת הַמְּשׁוֹרֵר תָּנִיעַ,

תְּגַלֶּה שׁוּלֶיהָ מֵעַל פָּנָיו

וְצַלְמוֹ הַחוּצָה יוֹפִיעַ.

שׁוּרוּ אֶל פָּנָיו הַדַּלִּים

עוֹד עֶדְנָה וָנֹעַר רָוָיוּ,

רְאוּ נָא קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים

טַל יַלְדוּת עוֹד בָּמוֹ תֶחֱזָיוּ!…

הַמְּשׁוֹרֵר הַמֵּת

קֻמַּט בְּלֹא עֵת

וּבְאִבּוֹ יוּבַל לִקְבָרוֹת,

הָרוּחַ הוֹמִיָּה,

הָעֲנָנָה בוֹכִיָּה,

טִפּוֹתֶיהָ נִגָּרוֹת, נִגָּרוֹת…

בַּעֲלוּמָיו גָּוַע הַמְּשׁוֹרֵר

בְאִבּוֹ יוּבָל לַקֶּבֶר,

לֹא מֵת בְּמִלְחֶמֶת בֵּינַיִם,

לֹא הֱמִיתוֹ חֵץ קִנְאַת גָּבֶר,

לֹא הִשְׁקַתְהוּ רַעַל יְפֵה פִיָּה

אֲהוּבַת סְגָנִים וְשָׂרִים,

לֹא הוֹרִידַתְהוּ בַאֲבִיבוֹ נְשִׁיָּה

יָד נֹצֵר צָו בַּמִּסְתָּרִים…

עִבְרִי מֵרֶחֶם

בְּלִי שִׂמְלָה וָלֶחֶם

הָיָה רְעֵנוּ הַמְּשׁוֹרֵר,

בִּכְלוּב, בְּבֵית סֹהַר –

תְּחוּם עַמּוֹ, מִנֹּעַר

יָשַׁב וְיִּרְעַב וַיְשׁוֹרֵר…

כַּשּׁוֹשָׁן מֵעַפְרוֹת הַקְּבָרוֹת

צָץ מִבֵּין קִבְרוֹת אֻמָּתוֹ,

פַּלְגֵי דִּמְעָתָהּ גִּדְּלֻהוּ,

וַיִפְרַח, וַתִפְרַח שִׁירָתוֹ,

וּלְאֻמָּתוֹ הָרְעֵבָה וְהַצְּמֵאָה

שָׁר שִׁירָיו עַל בֶּטֶן הָרֵקָה

וּבְשָּׂפָה אֻמְלָלָה כָמוֹהָ,

שָׁפַךְ דִּמְעוֹתָיו אֶל חֵיקָהּ…

וַיְקוֹנֵן הַמְּשׁוֹרֵר

וְקוֹל בּוֹכִים עוֹרֵר,

עַל שֶׁבֶר בַּת עַמּוֹ תַּמָּתוֹ,

וַיִּזְּלוּ כָל יָמָיו

מֵי רֹאשׁוֹ וְדָמָיו,

וַתִּקְרַב לַשַׁחַת חַיָּתוֹ….

לֵךָ לִמְנוּחָתְךָ מְשׁוֹרֵר,

שָׁם מָרֵי נֶפֶשׁ יִשְׁלָיוּ!

לֹא רִאשׁוֹן בַּבֹּכִים הָיִיתָ

וְעוֹד רַבִּים כָּמוֹךָ יִבְכָּיוּ!…

הַשֶּׂבֶר, הָהּ, גָּדוֹל כַּיָּם,

דְּמָעוֹת עוֹד יִבְלַע כִּנְהָרִים,

עוֹד יִכָּתְבוּ, יִכָּתְבוּ בַּדָּם

חֶזְיוֹנוֹת חֳמָרִים חֳמָרִים!…

הַשֶּמֶשׁ שֹׁקַעַת

הָעֲנָנָה דֹמַעַת

הָאֹרְחָה תָּחוּשׁ לִקְבָרוֹת –

הָרוּחַ הֹמִיָּה,

הָאַלְמָנָה בֹּכִיָּה,

וְעֵינֵי הַיְתוֹמִים נִגָּרוֹת!…

ביום הזכרון למות סמאלענסקין

מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה

(איוב כ“ד י”א.)

אִישׁ אִכָּר בִּשְׂדוֹתָיו חָתַר בַּגָּלָל;

וַיִּשְׁכָּב לָנוּחַ מְלַאכְתּוֹ עֵת כִּלָה,

וַיַּרְא בְּמֶרְחַקִּים מִתְגּוֹלֵל אִישׁ חָלָל

תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים, קָרוֹב לַמְסִלָּה.

וַיַּחְשְבֵהוּ הָאִכָּר לְשִׁכּוֹר בְּזֹה נֶפֶשׁ–

כִּי הִסְכִּין בְּאַרְצוֹ לִרְאוֹת עַד הֵנָּה:

שִׁכּוֹרִים אֲחוּזִים בְּחֶבְלֵי הַשֵּׁנָה

בְּכָל צִנּוֹר שֶׁל שׁוֹפְכִין וּבְכָל אַגְמֵי רֶפֶשׁ.

וַיִּגַּשׁ הָאִכָּר לְצַחֵק בַּעֲמִיתוֹ

וְלִלְחֹץ רַקּוֹתָיו כַּמִנְהָג הַיָדוּעַ…

וּכְדֶרֶךְ שֶׁנָּהֲגוּ גַּם אִתּוֹ בְּנֵי בְּרִיתוֹ

כִּי הִתְּגוֹלֵל בַּצִּנּוֹר בַּרִאשׁוֹן לַשָׁבוּעַ!..

וַיְהִי בְּגֶשֶׁת הָאִכָּר עֲדֵיהוּ,

וַיַּרְא כִּי הַשֹּׁכֵב אִישׁ עִבְרִי הִנֵּהוּ

וּפָנָיו מְלֵאִים חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים!

“הוֹי עֶצֶב נִבְזֶה!” קָרָא בַּחֲמָתוֹ,

כֵּנִים הַדְּבָרִים כִּי בְּעַמְּךָ מָשְׁחָתוֹ,

כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת חֳדָשִׁים לָרְגָעִים.

הַמְעַט מִכֶּם אָכֹל כָּל מִינֵי מַמְתַּקִּים

וּשְׁתוֹת בִּימֵי חַגְּכֶם דַּם בְּנֵי הַנֵּכָר –

כִּי גַם אֶת מַעֲשֵׂינוּ אַתֶּם מְחַקִּים

לִשְׁתּוֹת לְשָׁכְרָה יַיִן וָשֵׁיכָר?!..

קוּם יְהוּדִי אָרוּר! פֶּן אֶשְׁחָקְךָ כָּאֵפֶר

וּבְקַרְדֻּמִּי אָסִירָה מִמְּךָ הַשִּׁכָּרוֹן…

(הָאִכָּר בְּלִי שֶׂפֶק מֵחֶבְרַת סוּבָארוֹן

הָיָה, אִם גַּם לֹא יָדַע לָשׁוֹן וָסֵפֶר!..)

וּבְדַבְּרוֹ הֵנִיעַ גּוּף הַגֹּוֵע,

אַךְ בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל בַּשְׁנִיָּה –

כִּי אֵיכָה זֶה יָבִין שְׂפַת הַמְּנַעְנֵעַ

וְגַרְזֶן מֵרַצֵחַ בּוֹ נָגַע בִּצְדִיָּה!

“הַאֻמְנָם הוּא מֵת!” קָרָא בִּתְפְוּנָה –

הָבָה אֲנַסֶּה עֵצָה בִּתְבוּנָה,

לָדַעַת אִם עוֹד יֵשׁ בְּאַפּוֹ נְשָׁמָה!

וְנֹצָה מְרַחֶפֶת תָּפַשׂ בְּכַפּוֹ

וַיַּגֵּשׁ וַיַּנַח אוֹתָהּ אַל אַפּוֹ –

וַתֶּחֱרַד הַנֹּצָה וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ!…

“חַי הוּא הַנִּבְזֶה!” קָרָא בְּזַעֲמוֹ;

אַךְ גֵּווֹ לֹא יָנִיד, רֹאשׁוֹ לֹא יָרִים –

כִּי גַּם בְּשִׁכְרוֹנוֹ לוֹ אֹרַח כְּעַמּוֹ:

לְהוֹנוֹת וּלְרַמּוֹת חֶבְרַת הָאִכָּרִים!..

וַיּוֹסֶף הָאִכָּר לַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ-

אַךְ פִּתְאֹם קָרָהוּ נֵס מִשָּׁמָיִם:

כִּי נִבְרָא לַנֹּצָה נִיב שְׂפָתָיִם,

נֵס גָּדוֹל מִשֶּׁקָּרָה אֶת בִּלְעָם בְּשַעְתּוֹ!..

וַתִּפְתַּח הַנֹּצָה פִּיהָ וַתִּקְרָא:

הַאֻמְנָם, רֵיקָה, לֹא תֵּדַע אֶת הַפָּסּוּק

הָאָמוּר מְפֹרָשׁ עַל יַעֲקֹב בְּמִקְרָא:

“יִתֶּנְךָ הַשֵּׁם נִגָּף…וְהָיִּיתָ רַק עָשׁוּק?!..”

אִם אַתָּה לֹא יְדַעְתּוֹ, יְדָעוֹ אָחִיךָ,

וּכְבָר מִלֵּא בְּיָדָיו שֶׁאָמַרְתָּ בְּפִיךָ:

כִּי רִוָּה מִדָּמוֹ פֹּה הָאֲדָמָה.

וְעַתָּה אֲחַוְּךָ סִבַּת תְּנוּעָתִי,

אֶת אַף הֶחָלָל מִיָּדְךָ כִּי בָאתִי–

אַף כִּי בְּאַפּוֹ אֵין עוֹד נְשָׁמָה!

בְּכַר יְהוּדִי עָשׁוּק, עָנִי גֹוֵע,

שָׁכַנְתִּי אֲנִי נֹצָּהּ בְּמִטָּה נִשְׁבָּרָה,

עָלַי סָמַךְ רֹאשׁוֹ בִּהְיוֹתוֹ יָגֵעַ,

וְאָנֹכִי מִכְסֵהוּ הָיִיתִי בַקָּרָה,

וּבָנָיו הַקְּטַנִּים כִּי נֶאֶנְחוּ בְעִצָּבוֹן:

“אָבִינוּ, תֶּן לֶחֶם, פֶּן נָמוּת כֻּלָּנוּ!”

אֲנִי עִם אַחֲיוֹתַי אֶל בֵּית נֹשֶׁה בָּאנוּ,

וְשֵׁם בִּמְחִיר פְּרֻטוֹת נִתַּנּוּ לָעֵרָבוֹן!..

בַּעֲמַל נַפְשׁוֹ יָגַע הַיְּהוּדִי הַתָּמִּים

לִלְחֹם בֶּאֱמוּנָה עִם רֹעַ מַצָּבוֹ.

לֹא שָׁתָה לְשָׁכְרָה לֹא בָא עִם נַעֲלָמִים

כִּי יִרְאַת אֶל אֱמֶת הָיְתָה בִלְבָבוֹ!

וְאָנֹכִי הַנֹּצָּה בְּנוּחִי מְרַאֲשׁוֹתָיו,

לֹא אַחַת רָטַבְתִּי מִזֶּרֶם דִּמְעוֹתָיו,

בְּזָכְרוֹ כִּי אֵין לוֹ לַחַיִּים תּוֹצָאוֹת;

וּבְכָל זֹאת בֶּעֱנוּתוֹ, בִּהְיוֹת צָרָה קְרוֹבָה,

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו: "גַּם זוּ לְטוֹבָה,

מֵאִתָּךְ אֶל חַנּוּן לֹא תֵּצֵא הָרָעוֹת!"!..

אַךְ פִּתְאֹם וּמְרַצְּחִים גְדוּדִים יָצָאוּ

לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד עֲנִיִּים מְרוּדִים;

(לְרֶצַח הַזֶּה, שָׁמַעְתִּי, יִקְרָאוּ

אִי סְדָרִים בָּאָרֶץ אוֹ שְׁאֵלַת…!)

וּדְרוֹר לַבִּזָּה טַבָּחִים קָרָאוּ

בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ,

וַיָּבֹא קֵץ נּוֹרָא לְבֵית בְּעָלַי אָמֶשׁ:

כִּי אִשְׁתּוֹ רָצָחוּ וּכְסָתוֹ קָרָעוּ!

וִילָדָיו הַנְּקִיִּים בְּעֶבְרָה נִצַּחַת,

מִפִּנַּת גַּג אָרְצָה, הִשְׁלִיכוּ עַד אַחַד –

אַחֲרֵיהֶם הָשְׁלָכָה הַאֵם הַנִּרְצַחַת

וּדְמֵיהֶם בְּדָמָהּ הִתְבּוֹלְלוּ יָחַד!

וְאָנֹכִי הַנֹּצָּה, סָרָה, זֹעֶפֶת,

בְּרוּחַ אֱלֹהִים הָיִיתִי מְרַחֶפֶת

מִמַּעַל לַמַּשֻּׁאוֹת וּגְוִיּוֹת הַפְּגָרִים!…

וָאֶתְנַחֵם, לַמִּצְעָר, כִּי נִשְׁאַר בַּחַיִּים

אֲדֹנִי שֶׁהָלַךְ לְעֵת הַצָּהֳרַיִם,

לִמְכֹּר מַרְכֻּלְתּוֹ בְּאַחַד הַכְּפָרִים!…

הָרוּחַ בִּכְנָפָיו צְרָרַנִּי וָעַפְתִּי,

וְעַד כִּסֵּא אֵל יַעֲקֹב הָיָה בִרְצוֹנִי

לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת…אַךְ פִּתְאֹם נֶהְדַּפְתִּי

הֵנָּה אֶל יָדְךָ וָאַכִּיר אֶת אֲדֹנִי!!…

אֲדֹנִי הָאֻמְלָל הָהּ שֹׁכֵב פָּצוּעַ!

עָלָיו אִישׁ אִכָּר נִבְזֶה וְשָׁפֵל

עוֹמֵד וּמְחָרֵף בַּעֲלִילוֹת שָׁוְא וְתָפֵל,

וַאֲנִי נֹצָה קַלָּה אֵיךְ לֹא אָנוּעַ?!..

גַּם שְׁאוֹל מִתַּחַת הֵן תִּרְגַּז לַשּׁבֶר,

גַּם מָוֶת וַאֲבַדּוֹן יִתְפַּלְּצוּ עַל הַנְּבָלָה

גַּם נִירוֹן, גַּם טִיטוּס כִּי יָקוּמוּ מִקָּבֶר,

לָרֶצַח הַזֶּה תֹּאחֲזֵמוֹ חַלְחָלָה!

וְאֵיכָה לֹא תֶּחֱרַד נֹצָה כָמֹנִי?!..

נוֹחָה בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ, אֲדֹנִי!

שָׁם גַּם רַעְיָתְךָ בְּעֹלַם הַנְּשָׁמוֹת,

מִתְּמוֹל לָךְ תְּחַכֶּה עִם שְׁלֹשֶׁת בָּנֶיךָ;

עֲלֵה אִתָּם שָׁמַיְמָה וְאָנֹכִי אַחֲרֶיך –

שָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה לַיָי אֵל הַנְּקָמוֹת!!..

*

לְסַפֵּר מֶה עָנָה עַל אֵלֶּה הָאִכָּר,

אֲדָמֶּה כִּי לְמוֹתָר זֹאת תִּהְיֶה כָּל עִקָּר

אַךְ זֹאת עָלַי אֶחְשֹׁב לְמִצְוָה וּלְחוֹבָה,

לְבָרֵךְ הַנֹּצָּה וְלַכִּיר לָהּ טוֹבָה!

כִּי אֵיפֹה בָאָרֶץ עוֹד נֹצָה כָּמוֹהָ

שֶׁתָּחֹס עַל עַמִּי הָאֹבֵד בִּמְשׁוֹאָה,

וּתְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת בִּבְכִי וְתַמְרוּרִים

לְתִתּוֹ לְרַחֲמִים כְּיֶתֶר הַיְצוּרִים?!..

הֵן אֶרְאֶה לַבְּקָרִים נֹצוֹת אֲחֵרוֹת

מַמְטִירוֹת עָלֵינוּ מַבּוּל מֵי מְרֵרוֹת

מִכָּל אַגְמֵי רֶפֶשׁ וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל –

וְהַמַּיִם הַמָּרִים יִהְיוּ לְרַעַל

בְּיַד הַזֵּדוֹנִים לַכְחִיד קִימָנוּ –

מִבִּלְתִּי הִתְבּוֹנָן שֶׁלְּפָנִים גַּם הֵנָּה,

מִטִּפּוֹת הַמָּרָה שֶׁזָּרְקוּ הָהּ בָּנוּ –

הָיוּ הַנְּסִיבָּה כִּי בָאנוּ עַד הִנָּה!..

וְאֵיךְ זֶה לֹא אוֹדֶה לַנֹּצָה הַנֶּאֶנָחָה!

תּוֹדָה לְךָ נֹצָה, תּוֹדָה וּבְרָכָה!!

וּלְכִי לְשָׁלוֹם אֶל שַׁעַר הָרָקִיעַ,

שָׁם סַפְּרִי לַאדֹנָי מַה קָּרָה אֹתָנוּ,

וְאִמְרִי אִם גַּם עַתָּה כִּי יֶחְדַּל מֵהוֹשִׁיעַ

עוֹד רֶגַע נְפַרְפֵּר – אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ!…

הֶגְיוֹנֵי לִבִּי / מנחם מנדל דוליצקי

ביום החלי לבכות ענותנו בשפת בבל.

לבקשת המוציא לאור את ספורי הגדול בשפת זשארגאן, לכתוב לו שיר תחת תמונת עלמה יפה ועצובת רוח התפשת כנור בידה.

בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הַיָּפָה וְהַנּוּגָה,

שֹׁמֵמָה פֹּה תֵשֵׁב וּבְיָדָהּ הַנֵּבֶל;

עֵינֶיהָ יוֹנִים דֹלְפוֹת מִתּוּגָה

וְנִבְלָהּ כְּלִבָּהּ יְנַגֵּן שִׁיר אֵבֶל.

הַסּוּ הָרֵי אֵשׁ, הֵאָלְמוּ דוּמִיָּה,

דֹּמּוּ גַּלֵּי יָם, הַחֲרִישִׁי סוּפָתָה:

רוּחַ אֻמָּתִי מִנִּבְלָהּ הֹמִיָּה –

מַה קּוֹל רַעַשְׁכֶם מוּל הֶמְיַת לִבָּתָהּ?

צִלְצַל דַּק מִן הַדַּק מִמֵּיתְרֵי כִנּוֹרָהּ

כְּקוֹל אֶל בְּרָגְזוֹ – רַעַם אָים וְנוֹרָא,

מַרְגִּיז הָאָרֶץ מֵרַעַשׁ לְהֶמְיָתוֹ.

קוֹל דְּמֵי חֲלָלִים אַלְפֵי אֲלָפִים,

זֶה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים בְּלֹא מִשְׁפָּט נֶאֱסָפִים,

זֶה הוּא קוֹל נִבְלָהּ – מִי יִשָּׂא אַנְחָתוֹ?!

***

שְׁבִיָּה בַת צִיּוֹן, אַיֶּלֶת אֲהָבִים!

אִם כִּנּוֹר מִזְמֹרֵךְ תָּלִית עַל עֲרָבִים,

אִם חָרְבוּ מֵיתָרָיו מֵאָז חָרַב נָוֵךְ,

אִם רַבּוּ, הָהּ, שְׁבָרָיו כְּפִצְעֵי לְבָבֵךְ;

אִם כְּבָר כִּנּוֹר זֶה כִּסָּה אֲבַק כִּלָּיוֹן

מֵאָז כִּסּוּ זֵדִים שִׁמְשֵׁךְ בְּמַשָּׁאוֹן

וְלֹא תוּכְלִי, שֹׁמֵמָה, לָשִׁיר שִׁיר צְהָלָה;

הִנֵּה כִּנּוֹר אַחֵר בְּיָדְךָ, אֻמְלָלָה,–

כִּנּוֹר הַלֵּוִי לִבְכּוֹת מַכְאוֹבַיִךְ

בִּלְשׁוֹן דָּוִד מַלְכֵּךָ, בִּשְׂפַת נְבִיאַיִךְ,

בָּהּ מִלָּה הַר גָּעַשׁ, מִבְטָא יָם דְּמָעוֹת

וּלְקוֹלוֹ יֶחֶרְדוּ הָרִים וּגְבָעוֹת…

אַךְ הוֹי כִּי הֶחְלַפְתְּ, בְּתוּלַת בַּת יְהוּדָה,

לְשׁוֹן נְבִיאַיִךְ בִּשְׂפַת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה!

וּמֵאֵלֶּה הָעֲרָבִים כִּנוֹרֵךְ שָׁם תָּלִית,

לִבְכּוֹת עֱנּוּתֵךְ לָךְ נֵבֶל עָשִׂית…

אַךְ דַּיָּה, אֻמְלָלָה, דַּיָּה צָרָתֵךְ,

דַּי קְלוֹנֵךְ בַּגּוֹיִם, עָנְיֵךְ, הַוָּתֵךְ,

לַרְגִיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ בִּבְכִיתֵךְ עֲלֵי נָבֶל,

לוּ גַם עֲשִׂיתוֹ מֵעַרְבֵי נַהֲרוֹת בָּבֶל…

דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת / מנחם מנדל דוליצקי

בִּדְּפוּס גֶּבֶר מַשְׂכִּיל, נוֹדָע לִתְהִלָּה,

נִדְפְּסוּ שִׁירַי בְּהַדְפָּסָה מְהֻדֶּרֶת

בְּלִי מַקַּף הַמְקַשֵּׁר מִלָּה אֶל מִלָּה –

מֵחֶסְרוֹן מַקָּפִים וְקֲוֵי עֹפֶרֶת…

הֶרֶף מְבַקֵּר, אֶל תִּפְגַּע בִּכְבוֹדִי,

לֹא לִי הַחַטָּאת וּלְמַדְפִּיסִי הַבֹּשֶׁת;

הָבָה בְּלַחַשׁ אֲגַלֶּה לְךָ סוֹדִי

כִּי חָסְרָה עֹפֶרֶת מֵחֶסְרוֹן נְחֹשֶׁת…

וְלוּ גַּם אֲכַזֵּב – מַה כָּל חֶרְדָּתְךָ

בִּשְׁבִיל קַוִּים וְתָוִים עֲקֻדִּים נְקֻדִּים?

הִנֵּה נָא יָדַעְתָּ חַיַּי אֻמָתְךָ–

הֲיֵשׁ מַקִּיף הַמְּקַשֵּׁר אַחַי הַיְהוּדִים?..

הַנִּמְצָא קַו אֶחָד קָצֵר אוֹ אָרוּךְ,

הַמְּקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת גּוֹי קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ,

אוֹ יְחַבֵּר לַמִּצְעָר יוֹסֵף אֶל בִּנְיָמִין

שֶׁלֹּא יֵלֵךְ זֶה שְׂמֹאל עֵת אָחִיו לְיָמִין?..

שֶׁלֹּא יֹאמַר זֶה לָבָן עֵת זֶה יִקְרָא שָׁחוֹר,

וְלֹא יִמְשֹׁךְ זֶה לְפָנִים וְרֵעוֹ לְאָחוֹר?!..

הֵן גַּם עַל דְּבַר קַוִּים, נְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת,

דְּגוּשִׁים וּשְׁוָאִים, חָסֵר וְיַתִּיר,

אֵין אַחֲדוּת בְּעַמִּי מִשּׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת,

זֶה כֹתֵב, זֶה מֹחֵק, זֶה אֹסֵר, זֶה מַתִּיר…

וּפְנֵי תוֹרָתֵנוּ הַיָּפָה וְהַמְּעֻנָּגָה

הַאֻמְנָם לֹא שִׁנּוֹ דֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת

וּבַעֲלֵי מַחְלֹקֶת, בְּנֵי דֹּר הַפְלָגָה,

בְּפִלְפּוּל שֶׁל עִמְעוּם וּדְרָשׁוֹת עֲקֻמּוֹת?..

הֲיֶּשְׁנוֹ דַף אֶחָד בַּהֲמוֹן הַחִדּוּשִׁים

שֶׁמָּקוֹם לֹא הִנִּיחוּ בַעֲלֵי הַדְּרָשׁוֹת

לְיִתּוֹשֵׁי הַפִּלְפּוּל, פַּרְעֹשֵׁי הַפֵּרוּשִׁים –

לְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תּוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת?!

וּמָה הוּא מְבַקֵּר, כָּל עַמִּי וְיִחוּסוֹ,

אִם לֹא פִלְפּוּל אָרוֹךְ כְּאֹרֶךְ גָּלוּתוֹ?

אִם לֹא עִקּוּם הַכְּתוּבִים וְסֵרוּס מִקְרָאוֹת?

אִם לֹא פִסְקָא בְאֶמְצָע הַנִּגְנָב בְּטָעוֹת?..

כְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדשָׁה בְּיַד דֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת

הִנֵּהוּ מִין חֹמֶר בְּיַד כָּל הָאֻמּוֹת;

לְאֵלֶּה הוּא יַתִּיר וְאֹמְרִים לוֹ מָחֹק,

לָאֵלֶּה הוּא דְחִיק וְאָתִי מֵרָחוֹק…

זֶה יִתֵּן לוֹ רֶוַח, זֶה יְיַשְּׁבוֹ בְדֹחַק…

פֹּה גַּבְרִיאֵל כֹּתֵב, שָׁם שַׁמְשַׁי מֹחֵק…

זֶה דֹרֵשׁ בִּשְׁבָחוֹ, זֶה דֹרֵשׁ בִּקְלוֹנוֹ,

יְסָרְסֻהוּ וְיִדְרְשֻׁהוּ אִישׁ אִישׁ כְּשִׁגְעוֹנוֹ…

* * *

מֵעַתָּה מְבַקְּרִי, אַל תִּקְצֹף חָלִילָה,

בִּגְלַל מַקַּף מֻנָּד, בִּשְׁבִיל אָתָא קְלִילָא.

סֹב פְּנֵה אֶל עַמְּךָ וּרְפָא נָא מַכָּתוֹ,

אַחֵד אֹתוֹ אַחֵד בְּעָלָיו וְאַחַר– גַּם שְׂפָתוֹ!..

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהַי מִדָּגָה מְעֻפֶּשֶׁת,

מִזְּקֵנָה מִתְיַפָּה, מִצְּעִירָה מִתְקַדֶּשֶׁת,

מִמְּבַקֵּר מִתְקַנֵּא, מִכִּיס וְאֵין זוּזִים,

מִשַּׁחַל בַּדֶּרֶךְ וּמִשֹּׁטֶה בַחֲרוּזִים…

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהַי מִקִּנְאַת מַשְׂכִּילִים

וּמֵעֲזֹב בְּיַד אִשָּׁה חֹתֶמֶת וּפְתִילִים,

וְאִם שָֹתַם תְּפִלָּתִי וְשָוְא אַכְבִּיר מִלִּים

אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי לִשְׁמֹעַ שִׁיר כְּסִילִים!..