לֹא רַבִּים גּוֹיִם יֶחְכָּמוּ וּמְעַט־עַמִּים

לַעֲשוֹת בִּלְשׁוֹנוֹתָם סַמִּים וּמַטְעַמִּים

בַּשִׁירִים הַנִּפְלָאִים, אל־מקמא"ת נִקְרָאִים,

וּבְרֻבָּם נִמְצָאִים בֵּין מְשׁוֹרְרֵי עֲרָב,

כִּי חֲרוּזִים דּוּגְמָתָם, דּוֹמִים בַּהֲבָרָתָם,

וְשׁוֹנִים בְּהוֹרָאָתָם, אֵין בִּלְשׁוֹנוֹת הַמַּעֲרָב.

מין זה ממיני השירה, הוא אבו־מחמד אלחרירי מבצרה, – עיר על הנהר היוצא מעדן יושבת, וקול אלהים מתהלך בגן קושבת, ורוחו עליה נושבת, ומנחל העדנים ההוא ישתו הנערים, ובאו בם המים המברכים ההם בהיותם לגברים, ותצלח עליהם הרוח והיו למשוררים מפוארים. אלחרירי היה סוחר ברקמה ומשי, וחי בראשית המאה התשיעית לאלף החמישי, הוא כתב את שיריו בלשון הערביאים, ור' יהודה אלחריזי העתיקם לשפת הנביאים, ויספחם לגבול ישראל, בשם “מחברות איתיאל” –

גַּם עָשָׂה כְמַתְכֻּנְתָּם בְּסִפְרוֹ “תַּחְכְּמוֹנִי”,

אַחֲרָיו הֶחֱזִיק הֶחֱרָה, ר' משֶׁה בֶּן עֶזְרָא,

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא סִפְרוֹ “הַתַּרְשִׁישׁ” אוֹ “הָעֲנָק”.

וְעַתָּה – אַחֲרֵי בַקְשׁוֹ מֵאלֹהִים עֶזְרָה,

יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת כְּמַתְכֻּנְתָּם דָּבָר כָּמוֹנִי, –

נַנָּס מִתְחָרֶה בִּילִידֵי הָעֲנָק!