קָשֶׁה מְאֹד לִרְאוֹת עָלֶיךָ

אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיךָ

אָמְנָם מְעַט קִמְטֵי חִיּוּךְ מְעַט קָשִׁים מְעַט

אַךְ הֲלִיכוֹתֶיךָ וְאֳפִי מַבָּטֶיךָ וּמִדַבְּרוֹתֶיךָ – מְאֻשָּׁשִׁים כִּמְעַט

כִּמְעַט

לֹא נִרְאֶה, לֹא נִרְאֶה, אֵיךְ הָרֹמַח רָמָה דַּרְכְּךָ

לֹא נִרְאֶה הֶטֵּל לַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת אֵלֶיךָ נִשְׁלְחָה;

בְּהֶחְלֵט לֹא נִרְאֶה עָלֶיךָ.

כְּשֶׁמַּחְשִׁים לְיָדְךָ

מִיָּד חָשִׁים בְּךָ, בְּכֹחֲךָ; גַּם דֶּרֶךְ חִיּוּכְךָ,

מִיָּד נִכָּר בְּךָ,

לְרֶגַע לֹא חוֹשְׁשִׁים לְכֻלִּיּוּת מֹחֲךָ;

כְּשֶׁנִּגׇּשִׁים אֵלֶיךָ

מִיָּד מַרְגִּישִׁים עַד כַּמָּה רְגִישִׁים תָּוֵי פָּנֶיךָ,

תָּמִיד הָיוּ רְגִישִׁים, וְעַתָּה, מְעַט קְשִׁישִׁים מְעַט, אַךְ,

כִּמְעַט וְלֹא חָשִׁים כִּמְעַט

עָלֶיךָ.

אֲנַחְנוּ, הֵן רַבּוֹת יוֹדְעִים עָלֶיךָ

אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים אֶת מִפְעָלֶיךָ וְאֵת

מַרְבִּית עוֹלְלוֹת מַעֲלָלֶיךָ;

אֲנַחְנוּ הִסְתּוֹפַפְנוּ בְּמַעְגָּלֶיךָ

אֲנַחְנוּ לֹא יָסַפְנוּ לְהוֹסִיף עַל מַעֲלוֹתֶיךָ –

וְעַתָּה, כְּבָר לֹא רוֹאִים עָלֶיךָ.

מִתְקַשִּׁים לְהַאֲמִין בֶּחֳדָשִׁים הַמַּתִּישִׁים

שֶׁעָבְרוּ עָלֶיךָ;

אִלּוּ יָדַעְנוּ, לֹא הָיִינוּ מָשִׂים מֵעָלֶיךָ,

עֶזְרָה הָיִינוּ מַגִּישִׁים

לֹא הָיִינוּ נוֹטְשִׁים אֶת מִטַּת חָלְיֶךָ;

אִלּוּ יָדַעְנוּ, הָיִינוּ חָשִׁים לְכֹּל רַחַשׁ קוֹלֶךָ

עוֹלָמוֹת הָיִינוּ מַרְעִישִׁים, לְמַעַן הַשְׁקֵט אֶת לִבֶּךָ

בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הָיִינוּ מִתְכַּחֲשִׁים לְסִבְלֶךָ:

הָיִינוּ מַרְחִיקִים כָּל רַע מֵעָלֶיךָ

הָיִינוּ מְקַיְּמִים כָּל מוֹרָא מִלֶּיךָ,

הָיִינוּ נוֹשְׂאִים כֵּלֶיךָ;

אֶת נְעָלֶיִךָ הָיִינוּ מַשִּׁילִים מֵעַל רַגְלֶיךָ!

כִּבְרוֹשִׁים הָיִינוּ עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים

שַׁמָּשִׁים בִּתְפִלָּה קָשָׁה אֶל אֱלֹהֶיךָ.

וְאִלּוּ עַתָּה, כִּמְעַט לֹא מַרְגִּישִׁים עָלֶיךָ

וְאִלּוּ אַתָּה – מְעַט מִתְרַגְּשִׁים כְּשֶׁנִּגָּשִׁים מוּלֶךָ –

עַתָּה אַתָּה אָהוּב אֵלִים וַאֲנָשִׁים

אַתָּה עַתָּה אוֹהֵב נָשִׁים,

מָה טוֹב שֶׁלֹּא חוֹשְׁשִׁים,

עַל כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיךָ,

מָה טוֹב שֶׁלֹּא חָשִׁים בָּרְגָעִים הָאֲנוּשִׁים

מָה טוֹב שֶׁלּוֹחֲשִׁים אַךְ מְעַט מֵעָלֶיךָ,

מָה טוֹב שֶׁלֹּא מְבַקְּשִׁים מִלֶּיךָ,

מָה טוֹב שֶׁלֹּא מַקְשִׁים

עַל הָעוֹרְקִים הַמִּצְטַמְּקִים־מִתְקַשִּׁים

עַל מְחוֹשִׁים קָשִׁים קָשִׁים

עַל כְּאֵב הַדָּם הַמְּסֻמָּם

עַל הַלֵּילוֹת הַנּוֹאָשִׁים

עַל הַחֲרָדָה מִפְּנֵי אָבְדַן חוּשִׁים,

עַל כָּל אֲשֶׁר נוֹרָא־קָשֶׁה

עַל כָּל אֲשֶׁר לַשָּׁוְא

עַל כָּל אֲשֶׁר עַכְשָׁו קָשֶׁה

קָשֶׁה וְלֹא מֻרְגָּשׁ

קָשֶׁה קָשֶׁה, קָשֶׁה

מַמָּשׁ

קָשֶׁה מְאֹד לִרְאוֹת עָלֶיךָ.

תן דעתך:

גם נכה הוא צורה פסולה. מלה זו כך נטייתה:

נָכֶה (בהא, משום שהיא מנחי ל״י), נְכֵה רגליים, נְכֵה רוח, נְכֵה גוף ונפש, אולימפיאדת הַנָּכִים, נָכִים וְנָכוּת, חילים נָכִים, נְכֵי צה"ל, נְכֵי מלחמות יִשְׂרָאֵל, מְדוֹר נָכוּת רוּחַ, וְכוּ'.

כְּמוֹ:

יָפֶה, יָפֶה יָפֶה! יְפֵה עיניים, יְפֵה תואר וִיפֵה מראה, יָפָה כַּלְּבָנָה, מלחמה יָפׇה, יְפֵה־פִיׇּה, השנים הַיָּפוֹת, הַיָּפִים וְהַיָּפוֹת של תּל־אביב, יְפֵי הנפש, וכו'.

… ובלילה חלמתי שאני מרבה־רגלים.

דוקא היה משעשע,

רקדתי סמבה בשני טורים של נעלי־צנחנים בדשא לפני השקם.

בחמש בערך, התעוררתי.

אחר כך התרחצתי בעצמי.

גם התגלחתי.

בשבע ורבע חלקו ארוחת־בקר.

בשמונה באה האחות המטפלת.

כשגמרה, נרדמתי. העירו אותי. שוב נרדמתי.

כי כמעט לא ישנתי כל הלילה.

כל הלילה שומעים מן המסדרון רגלים טופפות

ובאים כל מיני…

ל־T.S שהזכירה

וּבְמִסְדְּרוֹנוֹת הַלִּינוֹלֵאוּם הַיְּרַקְרַקִּים

בְּפִּיזָ’מוֹת מְפֻסְפָּסוֹת אֲנַחְנוּ פּוֹסְעִים

בְּסָמוּךְ מֶרְחַק זְרוֹעַ לְקִירוֹת אֲרֻכִּים (מַה שֶׁבׇּטוּחַ),

וְעֵינֵינוּ בַּמֶרְחַקִּים, כְּאִלּוּ כָּאן אֵינֶנּוּ.

צׇעֹד הָלוֹךְ וְחָזוֹר לְעֵת עֶרֶב

לְאַט לְאַט בִּמְלֹא רִכּוּז

אֲסִירִים סוֹבְבִים בַּחֲצַר כֶּלֶא, נִדּוֹנִים

בְּמוֹשֶׁבֶת ענְשִׁין, תִּזְמֹרֶת מִצְעַד מׇוֶת

בְּמַחֲנֶה־רִכּוּז.

וְהַסּוֹהֲרוֹת – אֲחָיוֹת רַחְמָנִיּוֹת, מִפְלָצוֹת־מַלְאָכוֹת בְּלָבָן,

חוֹצוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב אֶת דַּרְכֵּנוּ בְּדַרְכָּן

וּבִיְדֵיהֶן הַוְּרֻדּוֹת־אַמִּיצוֹת, בַּקְבּוּקֵי שֶׁתֶן חָמוּץ בְּצֶבַע צָהֹב עָשִׁיר רַעֲנָן,

ו/אוֹ סִירֵי צוֹאָה טְרִיָּה פְּחוּסִים מִנִּירוֹסְטָה בְּגָוֶן אָפֹר־כָּחֹל חִוַּרְיָן,

וּמִדֵּי פַּעַם הֵן עָטוֹת עָלֵינוּ וּמַעֲלוֹת אֵי־מִי בַּמִנְיָן.

וְהִנֵּה בְּדַרְכִּי אֲנִי נֶעֱמָד, מוּל חֲדַר חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא פְּרָטִי אֶחָד,

וְשָׁם בִּכְתֹנֶת פַּסִּים, בְּאַפְלוּלִית עוֹמֵד לוֹ נִבָּט,

שֶׁלֶד אָדָם מוּזְלְמָן מְקֻמָּט

גֻּלְגֹּלֶת קָדוֹשׁ מְעֻנֶּה, כַּעֲרוּפָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ צָפָה־נָדָּה אַט אַט

קְשׁוּרָה אֶל חָזֵהוּ בִּשְׂרוֹךְ צַוַּאר גִּבְעוֹל מִוּשָׁט;

אוּלַי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת, לֹא יוֹתֵר.

בְּעֵינָיו בּוֹעֵר הַפַּחַד.

וַהֲמוֹן רַחֲמַי בִּי נִכְמָר עַד דְּמָעוֹת

עַל הָאֻמְלָלוּת הָאֲנוּשָׁה הַזֹּאת –

וְעַל שֶׁאֵין לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת;

עַל הַכְּאֵב כְּאֵבוֹ, וְעַל צַעַר הָעוֹלָם,

וְגַם עַל כָּךְ, שֶׁמִּן הַסְּתָם, אוּלַי גַּם אֲנִי נִדְמֶה לוֹ כְּמוֹ כֻּלָּם…

וְהִנֵּה אֲנִי נוֹטֶה מְעַט לְצִדִּי – וְאַף הוּא נוֹטֶה אִתִּי,

וְהִנֵּה לְצִדִּי הַשֵּׁנִי פֶּסַע קָט –

וְהוּא שׁוּב אִתִּי, כִּבְמָחוֹל, כִּבְמִינוּאֵט אִטִּי, אִתִּי נוֹטֶה לְאַט,

עַיִן בְּעַיִן, מַבָּט בְּמַבָּט,

שָׁם בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר, בָּרְאִי מִמּוּל נִבָּט…

וְלִבִּי בִּי נִצְבַּט.

וְאוּלַי הָיָה עָלַי לְהַקְדִּים וְלוֹמַר שֶׁאֲנִי קְצַר רֹאִי בְּמִקְצָת.

לגילה ב.

לזיגפריד ון־ניסן

אָחוֹת מִזְדַּמֶּנֶת נִרְגֶּנֶת בְּגִין מְבַקֵּר מִזְדַּמֵּן שֶׁיַּפְסִיק לְעַשֵּׁן!

בַּחֶדֶר מִטָּה צְחוֹרָה. צֶלֶם מְפֻּחָם מְעוּךְ צוּרָה. יָשֵׁן. רֵיחַ צְלִי מְעֻשָּׁן. רֵיחַ רָע.

וְנִצֶּבֶת עַל יָדָהּ שָׁעוֹת מִתְנוֹעַעַת מִגִּבַּעַת־קַפּוֹטָה־חֲזִיָּה שְׁחוֹרָה,

בְּיָדָהּ דַּף גְּמָרָא (אוֹ אוּלַי סִדּוּר, אוּלַי סֵפֶר תּוֹרָה).

פִּתְאֹם גּוּשׁ בָּשָׂר שָׂרוּף נֶחֱרַד מִשְׁנָתוֹ

פּוֹקֵחַ אֵין־רִיסִים־עֵינַיִם, שְׁנֵי רְסִיסִים בַּגַבָּהּ הַשְּׂמָאלִית, שְׁנֵי חֲרִיצִים עֵינַיִם,

עֲשֵׁנוֹת־עֲכוּרוֹת אַךְ כָּל כָּךְ בְּהִירוּת ( – כִּי הָרֶקַע פָּנִים שֶׁכָּל כָּך שְׁחוֹרוֹת!)

וּשְׂפָתָיו הַקְּרוּעוֹת זָבוֹת מִקְּרִישׁוֹת

מִתְפַּשְּׂקוֹת כְּפֹת –

רוֹחֲשׁוֹת לוֹאֲטוֹת מְמַלְּטוֹת אוֹתִיּוֹת שְׂרוּפוֹת: מ–י–ם.

מִיָּד אָבִיו, הִנֶּנִּי בְנִי, נֶחֱרַד מִמִּשְׁנָתוֹ,

מֵעַל הָאֲרוֹנִית לוֹקֵחַ, שׁוֹלֵחַ יָדוֹ אֶל־הַנַּעַר, כּוֹס מַדְבִּיק לַשְׂפָתַיִם,

וּמִסַּנְטֵרוֹ וּמֵחֲזֵהוּ, בְּרַחֲמִים שְׁפוּכִים, מוֹחֶה בְּמִטְפַּחְתּוֹ מוֹתַר הַמַּיִם.

וְהַכּוֹס אַחַר־כָּךְ בִּזְהִירוּת מְנַתְּקָהּ, מְחַבְּקָהּ בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִם,

מְסוֹבֵב שְׂפָתָהּ בְּדִיּוּק מוּל מָקוֹם בּוֹ דָּבַק מֶתֶק הַשְּׂפָתַיִם –

וּמְדַבֵּק בָּהּ שְׂפָתָיו מְנַּשֵּׁק חֲתִימַת הַשְּׂפָתַיִם.

בְּלֹא קוֹל מְקַדֵּשׁ וְלוֹגֵם לְגִימַת מַיִם,

מַנִּיחַ הַכּוֹס

בִּגְנֵבָה מוֹחֶה עֵינַיִם,

וְשָׁב דָּבֵק לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.

מחלקת פלסטיקה, בי״ח רמב״ם

• בתיה שוורץ
• תמי אריאל
• גידי בלייכר