עָבְרוּ חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִיּוֹם הוֹצִיאִי לְאוֹר אֶת סֵפֶר שִׁירַי הָרִאשׁוֹן בְּעֶזְרַת יְדִידִי הַסּוֹפֵר וְהַמְּשׁוֹרֵר מ. גאַרססאָן, וַאֲנִי מִכֹּבֶד מִלְחֶמֶת קִיּוּמִי הָעֲרוּכָה מוּל פָּנַי, כִּמְעַט נוֹאַשְׁתִּי מֵעֲבוֹדָתִי עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִוִּיתִי עוֹד לִרְאוֹת אֶת שִׁירַי עֲרוּכִים בְּחֹבֶרֶת אַחַת בָּאָרֶץ הַזֹאת אֲשֶׁר אֵין דֹּרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ לִשְׂפַת עֵבֶר וְגַם אֵלֶּה אֲשֶׁר יְדָעוּהָ עֲזָבוּהָ וּלְעֵגֶל הַזָּהָב יִשְׁתַּחֲווּ וְיִקְרְאוּ: ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל!״ אֲבָל מַה שֶּׁיַעֲשֶׂה הַזְּמַן לֹא יַשִּׁיג הַשֵּׂכֶל, מִבַּלְטִימָר קָם גֹּאֵל לְיַלְדֵי רוּחִי, כִּי אֶחָד מֵאַחֵינוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים הִתְעוֹרֵר וַיְנַדֵּב מִכִּיסוֹ דֵי כֶסֶף לְהַדְפָּסַת חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁירַי הַנְּפוּצִים פֹּה וְשָׁם בְּעִתּוֹנִים שׁוֹנִים וַאֲשֶׁר אִתִּי בַּכְּתוּבִים, הֲלֹא הוּא הַגְּבִיר וְהַחָכָם הַנַעֲלָה הָאָדוֹן זיגמונד בכרך סאננעבארן ני׳.

הָאִישׁ הַנִּכְבָּד הַזֶּה אָמְנָם חָכָם וּמְלֻמָּד הוּא וְיָדוֹ הַנְּדִיבָה פְּתוּחָה לְכָל דָּבָר שֶׁבְּכִשְׁרוֹן וּבְחָכְמָה וְלוֹ נָאֶה וְלוֹ יָאֶה מַעֲשֶׂה כָזֶה, אֲבָל עִמּוֹ יַעֲמֹד עַל הַבְּרָכָה גַּם יְדִידִי הַיָּשָׁר בָּאָדָם הַגְּבִיר וְהַמַּשְׂכִּיל הַנַּעֲלָה הר״ר

יִשְרָאֵל פַיין ני׳,

אֲשֶׁר עוֹרֵר אֶת הָאָדוֹן סאָננעבּאָרן אֶל הַמִּפְעָל הַזֶה. הָרִאשׁוֹן בְּכַסְפּוֹ וְהָאַחֲרוֹן בְּהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וּבְעִתּוֹ הַיְּקָרָה כְכֶסֶף, הוֹצִיאוּ אֶת סִפְרִי זֶה לָאוֹר וַיְאַמְּצוּ אֶת יָדִי לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתִי עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יֵאוֹשׁ מַר אֲשֶׁר אָכַל כָּעָשׁ אֶת לִבִּי מֵאָז הִוָּכְחִי לָדַעַת כִּי אֵין פֹּה תִּקְוָה לִשְׂפַת עֵבֶר וְתוֹחֶלֶת לִפְלֵיטַת סֹפְרֶיהָ אֲשֶׁר קְשִׁי יוֹמָם הֲדָפָם הֵנָּה אֶל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה ומְגֻּשָּׁמָה… וְעַל כֵּן רָחַשׁ לִבִּי לָהֶם מִשְׁנֵה תוֹדָה וּבְרָכָה, וּתְקַדְּמֵם עַל פֵּעָלָם הַטוֹב בִּרְכַּת הַמְּחַבֵּר.

לשוררו במקהלות.

״לֵךְ! אֵלַי קֹרֵא קוֹל אֵל מִמָּרוֹם,

קָדִימָה שָׁם נֵרִי לְךָ יָהֵל!

מִמִּזְרָח, מִיָּם, מִצָּפוֹן וְדָרוֹם,

לֵךְ לִמְנוּחָתְךָ, יִשְׂרָאֵל!

לֵךְ! תָּשֹׁרְנָה לִּי צִפֳּרִים,

לֵךְ! תִּלְחַשְׁנָה לִּי הָרוּחוֹת,

לֵךְ! יָשֹׁקּוּ לִי הַנְּהָרִים,

לֵךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל חֹף מְנוּחוֹת!

עַל־גְּדוֹת יַרְדֵּן, אַדְמַת צֶבִי,

נַחֲלַת אָבוֹת, אֵם רֻחָמָה,

פִּשְׁטָה יַעֲקֹב שִׂמְלַת שֶׁבִי

וּכְלֵי גָלוּתְךָ נַפֵּץ שָׁמָּה!״

הִנֵּה רַגְלִי עֹז דֹּרֶכֶת –

פַּנּוּ דֶרֶךְ לִי לָלֶכֶת!

מַטֵּה אֱלֹהִים בְּיָדִי

וּכְלֵי מִלְחַמְתִּי עִמָּדִי:

דֵּעָה, אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

עִמָּם אֶעֱבֹר אָרְחוֹת יַמִּים,

בָּם אִכָּבְדָּה עַל־פְּנֵי עַמִּים,

עִמָּם אֶשָּׂא נֵס נִצָּחוֹן!…

מקהלה: מטה אלהים בידי וכו׳.

בַּאֲבַק־שְׁנוֹת־עוֹלָם עַל שִׂמְלָתִי,

אֶעֱשֶׂה דַרְכִּי הָלְאָה, הָלְאָה…

לֹא קִצֵּץ עָמָל פְּתִיל חַיָּתִי,

וּבִי זִקְנָה לֹא מָשָׁלָה.

עוֹד אָנֹכִי מָלֵא עֲלוּמִים,

עוֹד תָּקְפִּי הַזְּמַן לֹא כִלָּה…

הַס מִפָּנַי כָּל־הַלְּאֻמִּים,

סֹלּוּ, סֹלּוּ לִי הַמְּסִלָּה!…

הִנֵּה אִתִּי תּוֹרָה מְאִירָה,

עַל־כַּפֵּיכֶם חַקּוֹתִיהָ;

וּבְלִי קַחַת זָהָב מְחִירָהּ –

אֶתְכֶם חִנָּם הוֹרֵיתִיהָ.

הִנֵּה אִתִּי אֹרֶךְ רוּחַ,

שֶׁכֶם לִסְבֹּל, לֵב בָּטוּחַ,

וּלְפָנַי כָּל הַכְּבֻדָּה:

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה,

תַּנְחוּמוֹת אֵל יַשְׁמִיעַ…

לָאָרֶץ לֹֹא עוֹד שָׁחָה

וּמָפְנֶה הוּא מִזְרָחָה –

שָׁם נֵר אֱלֹהִים יוֹפִיעַ!…

מקהלה ולפני כל הכבודה וכו׳

לֵךְ! אֵלַי קֹרֵא קוֹל אֵל בֶּהָדָר,

קָדִימָה שָׁם נֵרִי לְךָ יָהֵל!

שָׁם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדָר,

שָׁם תָּנוּב אַדְמָתְךָ, יִשְׂרָאֵל!

אַרְצִי, אַרְצִי, אֵם עֲדִינָה,

אֶרֶץ פְּרָחִים וּתְנוּבָה,

מֵאָרְכָּהּ גָּדוֹל חִנָּהּ,

מֵרָחְבָּהּ – רָחָב טוּבָהּ!

אַרְצִי, אַרְצִי, הֲרַת גִבּוֹרִים,

אֶרֶץ עֵינוֹת מֵי־מַדָּעִים;

עֶרֶשׂ חֹזִים הִיא וּמוֹרִים

וּנְבִיאֵי אֱלֹהִים נִפְלָאִים…

פַּנּוּ דֶרֶךְ לִי לָלֶכֶת

אֶל אַרְצִי הַמְּבֹרֶכֶת!

שָׁלוֹם יִשְׂאוּ לִי הָרֶיהָ,

שָׁלוֹם יֶהֱמוּ לִי מֵימֶיהָ,

שָׁם אָשׁוּב אֶהְיֶה סְגֻלָּה…

שָׁם יִשָּׁבֵר מַקַּל־נוֹדִי,

צִיּוֹן תִּהְיֶה כִּסֵּא כְבוֹדִי

וַהֲדֹמִי – תֵּבֵל כֻּלָּהּ!…

מקהלה: שלום ישאו לי הריה וכו׳.

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל?

הַאֻמְנָם הַחֲמוֹר וְרֹכְבוֹ הַמְּדֻכָּא?

אוֹ אוּלַי הַקְּדֹשִׁים מְמוּנֵי הַחֲלוּקָה

יִפְדּוּ אֶת עַמָּם מִצָּרָה וְצוּקָה

וְיַטּוּ אֵלֵינוּ חסְדֵי יִשְׁמָעֵאל?

אוֹ אוּלַי הַמַּזְכִּירִים צִיּוֹן בִּתְפִלָּה,

אוֹ הַתֹּקְעִים בְּשׁוֹפָר בְּאָזְנֵי סַמָּאֵל,

יִבְנוּ עִירֵנוּ שֵׁנִית עַל תִּלָּהּ?..

אוֹ אוּלַי הַמְּנַשְּׁקִים קִיר הַמַּעֲרָבִי,

אוֹ הַהֹלְכִים לְבַקֵּשׁ סַמְבַּטְיוֹן וְחִדָּקֶל,

פִּישׁוֹן וְגִיחוֹן וְאֶרֶץ הַחֲוִילָה,

יָשִׂימוּ אַרְצֵנוּ בָּאָרֶץ לִתְהִלָּה?!

גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל לֹא אֶחָד מֵהֶם יָבִיא,

לוּ גַם אִם יִהְיֶה כֹהֵן וְנָבִיא

וּכְנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שָׁקֹל יִשָּׁקֶל;

גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל בַּשֶּׁקֶל בַּשָּׁקֶל!

מגש לאגדות הציונים בארצנו.

קוֹל שׁוֹפָר אֶשְׁמָע, קוֹל חֹצֵב לֶהָבוֹת,

עַל הַרְרֵי צִיּוֹן קוֹל תְּרוּעָה וּתְקִיעָה;

הַקּוֹל הֵד קוֹל שַׁדַּי מַרְפֵּא לַלְּבָבוֹת:

״עוּרָה יִשְׂרָאֵל, גְאֻלָּתְךָ הִגִּיעָה!״

וּכְבָר גַּם חֲלוּצִים גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל,

אִישׁ תַּחַת דִּגְלוֹ בְּמַעֲרָכָה יַעֲמֹדוּ,

יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ אוֹר תִּקְוָה כִּי יָהֵל

וְעֹשִׂים וּמְעַשִּׂים יִדֹּדּוּ, יִדֹּדּוּ…

וּמְכַתְּבִים יְכַתְּבוּ גִלְיוֹנוֹת חֳמָרִים

וְיַטִּיפוּ מַטִּיפִים אַלְפֵי מַאֲמָרִים,

וּמְלִיצִים וּמְשֹׁרְרִים בֹּנִים מִגְדָּלִים –

הָרַעְיוֹן מֶה רָם! אַךְ אַיֵּה הַשְּׁקָלִים?!

* * *

קוֹל שׁוֹפָר אֶשְׁמָע, קוֹל תְּקִיעָה וּתְרוּעָה,

עַל הַרְרֵי צִיּוֹן יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ:

״יֶשׁ יוֹם לְיִשְׂרָאֵל, יוֹם רִנָּה וִישׁוּעָה!״ –

אֵל אֱלֹהִים, הֲזֶה שׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ?!

וַאֲנַחְנוּ נִגְזַרְנוּ לִגְזָרִים רְבָבוֹת,

וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹסִיף נֶהְגֶּה בִגְדֹלוֹת…

וַאֲנַחְנוּ לָקִינוּ בְּפֵרוּד לְבָבוֹת

וְקִרְבֵּנוּ הַשָּׂטָן יֹצֵא בִמְחֹלוֹת!…

מָה קּוֹל הַשּׁוֹפָר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?

מֵחֲצֹצְרוֹת בְּרָמָה עָם לֹא יִוָּשֵׁעַ!

שָׁוְא לָכֶם בָּאַוֵּיר תִּבְנוּ מִגְדָּלִים –

אַחֲדוּ הָעָם וְהַשְׁמִיעוּ עַל הַשְּׁקָלִים!…

וְאַחַר הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה,

הַתֹּקְעִים בַּחֲצֹצְרוֹת לֹא עוֹד יָרִיעוּ,

וְלִוְיָתָן עֲדֶנָּה לֹא הֹעֲלָה בְחַכָּה

וּכְמוֹ נִלְאוּ צַיָּדָיו, יָד לֹא יָנִיעוּ.

מַה פֵּשֶׁר הַדְּמָמָה, סוֹד הַקִּפָּאוֹן,

אִם לֹא מוּת הָרַעְיוֹן מִלֵּדָה וְהֵרָיוֹן?…

אַיֵּה הַצִּיּוֹנִים, אֵיפֹה נֶחְבָּאוּ?

בְּחָפְזָה נוֹלְדוּ וּבְחָפְזָה גָּוָעוּ,

בְּחָפְזָה רָעֲשׁוּ וּבְחָפְזָה שָׁתָקוּ

וּבְחָפְזָה אֶל בִּצְעָם אִישׁ אִישׁ חָמָקוּ.

וּבְחָפְזָה עַל הָרַעְיוֹן הִנֵּה בָא קְפָדָה,

כִּי אֶרֶץ חִפָּזוֹן אַרְצֵנוּ הַנֶּחְמָדָה!

* * *

הֲיַעֲמֹד לִבֵּנוּ וְנוֹסִיף נְיַחְלָה

לָלֶכֶת קוֹמְמִיּוּת אֶל מְנוּחָה וְנַחֲלָה

וְאַחַר הָרַעַשׁ עַד מְהֵרָה נִגָּאֵל?

וְאַחַר הָרַעַשׁ דְּמָמָה וְקִפָּאוֹן,

וְאַחַר הָרַעַשׁ אוֹתוֹת כִּלָּיוֹן –

לֹא מֵאַמֵּירִיקָא יִוָּשַׁע יִשְׂרָאֵל!

בִּהְיוֹת כִּפְנֵי כֶלֶב פְּנֵי הַדּוֹר,

נְחַכֶּה לְעָנִי וְרֹכֵב עַל הַחֲמוֹר;

וְהִנֵּה כַּאן הַבֵּן שׁוֹאֵל:

מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַעֲמֵי הַגּוֹאֵל?

צָפֹנָה, נֶגְבָּה, קֵדְמָה, יָמָה,

יְמַלְּאוּ כְלָבִים פְּנֵי הָאֲדָמָה

וְכָל כֶּלֶב יָחִיד הוּא בְדוֹרוֹ –

וְאַיֵּה הֶעָנִי עַל חֲמוֹרוֹ?

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,

לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הֹמִיָּה;

תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי

עַד תֶּאְטַר בֹּר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.

תִּדְבַּק עַד מוֹתִי לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,

אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, בַּת צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה;

יִיבַש לְבָבִי מֵחֳלִי, מֵעֹנִי,

אִם תִּיבַשׁ עַל עָנְיֵךְ דִּמְעָתִי הַחַמָּה.

יֵהָרֵס בֵּית חָמְרִי, תְּהִי נַפְשִׁי לִכְלִמָּה,

אִם יָסוּר מֵעֵינִי מַרְאֵה הֲרִיסוּתֵךְ;

יְהִי גְרוֹנִי כַמָּק, אֲכוּל עָשׁ וְרִמָּה,

אִם קוֹלִי לֹא אֶשָּׂא לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ.

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ צִיּוֹן, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ תַּמָּתִי,

אַתְּ, כָּל עוֹד אֶחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי,

וְעֵת כִּי אָמוּתָה, בָּךְ תָּמִיד, יָפָתִי,

תִּהְיֶינָה שִׂפְתוֹתַי דֹּבְבוֹת בְּקִבְרִי.

כְּנֵר אֱלֹהִים–אוֹר שֶׁמֶשׁ מִפֶּלֶג,

מֵעֵינַיִךְ נִשְׁקֶפֶת תֻּמָּתֵךְ;

כְּנֹגַה הַחַשְׁמַל לִבְנַת הַשֶּׁלֶג,

תָּאִיר פָּנַיִךְ–צִדְקָתֵךְ.

כִּרְסִיסֵי טַל אֹרוֹת בְּשׁוֹשָׁן פֹּרֵחַ,

מוּל קַוֵּי הַשַּׁחַר–עֵינָיִך;

כְּיוּבַל שָׁקֵט לְאוֹר הַיָּרֵחַ,

יַבְרִיקוּ, יִשְׁקֹטוּ פָנָיִךְ.

כִּמְרוֹם הַר צִיּוֹן עַל אַדְמַת הַצֶבִי,

עַל חָזֵךְ, אֲהוּבָה, שָׁדָיִךְ.

שָׁם יַהֵל הַקֶּסֶם, זֶה יוֹלִיךְ שֶׁבִי

לִבִּי וְנַפְשִׁי אֶל דֹּדָיִךְ…

* *

הָבִי לִי יָדֵךְ, שׁוּלַמִּית יָפָתִי,

קָדִימָה נֵלֵכָה אֶל אֶרֶץ חֶמְדָּתִי

וְשָׁם בֵּין פְּרָחֶיהָ אֶשְׁתֳּלֵךְ!

אָז נִבְלִי הַבֹּכֶה כְתַנִּים

יָשִׁיר עַל פְּרָחִים, שׁשַׁנִּים

וְחָיְתָה בַת שִׁירִי בִגְלָלֵךְ…

בִּשְׂדֵה סִפְרַת עַמִּי

כִּי הָלַכְתִּי לָשׂוּחַ,

אָז בְּטֶרֶם אֵדַע

שִׁבְרוֹן לֵב וְעִצְבוֹן רוּחַ,

אָז בְּטֶרֶם אַכִּיר

הָעוֹלָם בְּצִבְיוֹנוֹ,

כִּי עִבְריִ לְעָמָל יֻלָּד

וְעָמָל פְּרִי הֶגְיוֹנוֹ–

אָז בְּטֶרֶם אָבִין

כִּי סְבִיב עַמִּי מִסְגָּרֶת,

וְהוּא וְסִפְרָתוֹ

רַק זֶרֶת עַל זֶרֶת,

וְסָבִיב לְמִסְגַּרְתּוֹ

אֵין דֶרֶךְ אַחֶרֶת,

וְהָלְאָה מִזִרְתּוֹ

מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמָרֶת–

אָז, עֵת הַדַּעַת

הַמָּרָה הַזֹאת חָסָרְתִּי,

מַה מָּתְקוּ אָז שִׁירַי,

מַה מָּתְקוּ אָז שִׁירַי,

לְעַמִּי שׁוֹרָרְתִּי!

וּמֶה אָשִׁיר עַתָּה

לְעַם זוֹ אָהַבְתִּי?

אִם לֹא רַק מַכְאוֹבִים,

עִם הַדַּעַת לִי יָסָפְתִּי?

אִם לֹא רַק אֲנָחָה,

אֲרֻכָּה וַאֲיֻמָּה,

עַל עַם אֲדוֹנָי

הַנֹפֵל וְאֵין תְּקֹומָה?–

אֶל שְׂדֵה סִפְרַת עַמִּי

כִּי אָשׁוּב הַפָּעָם,

בַּת שִׁירִי קֹדֶרֶת,

וּלְשׁוֹנָהּ מְלֵאָה זָעַם,

וְלִבִּי יִתְגָעֵשׁ

וּמְרֵרָתִי תִשָׁפֵךְ,

וְהַדְּיוֹ בְּפִי עֵטִי

לִמְקוֹר דִמְעָה יֵהָפֵךְ

אָנָּא אֱלֹהֵי יִשְׁעִי,מַלְכִי בַקֹדֶשׁ,

אָב רַחוּם וְחַנּוּן, נוֹרָא עֲלִָילָה,

רְאֵה עֲמִידָתִי בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ

נִרְעָשׁ וְנִפְחָד לְבַקֵשׁ מְחִילָה,

חוּסָה אֵל סַלָּח עַל נֶפֶשׁ עֲנִיָּה

נֶפֶשׁ חֹטֵאת, נֶפֶשׁ עִבְרִיָּה.

כָּל דֶּלֶת, כָּל שַׁעַר בַּעֲדִי נִנְעָלוּ

וּפְתוּחִים לְפָנַי רַק שַׁעֲרֵי הַשָּׁחַת

טוּב אֶרֶץ בְּחָזְקָה מֶנִּי נָזָלוּ

וַאֲבָנִים בִּי יַדּוּ מִמַּעַל וּמִתָּחַת;

פְּתַח אַתָּה לְמִצְעָר לִי שַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה.

לִמְצֹא כִפּוּרִים בְּעַד נַפְשִׁי הָעֲלוּבָה.

פֹּה בִּדְבִיר קָדְשְׁךָ אֶשְׁפֹּךְ לְבָבִי,

אוֹדֶה עֲלֵי פִּשְׁעִי עַד מֶה חָדֵל אָנִי–

כֶּבֶד עָוֹן אָנֹכִי, אֵל אְלֹהֵי אָבִי,

כִּי יְהוּדִי בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂנִי!

וְאַתָּה אָב רַחוּם, מְרַחֵם בְּנֶי עֹנִי,

עֲנֵנִי “סָלַחְתִּי” וְכַפֵּר עֲוֹנִי!

עִבְרִי אָנֹכִי מִבֶּטֶן מִלֵּדָה,

נִבְזֶה וְנִמְאָס ישֵׁב בָּאַשְׁמַנִּים,

גֹרָשׁ מִן גֵּו, נָדוּי מֵעֵדָה,

בּוּז לִגְאֵי יוֹנִים לַעַג הַשַּׁאֲנַנִּים.

הַאֻמְנָם, אָב רַחוּם, גַּם אַתָּה תֶהְדְּפֵנִי

עַל חַטַּאת מוֹלַדְתִּי, כִּי עִבְרִי הִנֵּנִי?

הֲגַם לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ הַמְּלָכִים,

תְּרַקֵּד הַחֲנוּפָה, מוֹלֶדֶת הַשְׁאוֹל,

וּפִגְרֵי צַדִּיקִים סְבִיבָה מֻשְׁלָכִים

וְהֵידָד בְּנֵי תָפְתֶּה יַעֲנוּ בְקוֹל?

הַאֻמְנָם גַּם אַתָּה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ

מִדִּמְעוֹת עֲשׁוּקִים נִגָּרוֹת לְעֵינֶיךָ–

לֹא אַאֲמִין זֹאת, אֵלִי,אֵל כַּבִּיר וְנָאוֹר

כִּי תִשְׁקֹט בִּמְכוֹנְךָ וְתַבִּיט בִּדְמָמָה,

עֵת חָנֵף יִתְעוֹרֵר עַל נָקִי וְטָהוֹר,

וּמִדַּם אַלְפֵי תְמִימִים יְרַוֶּה אֲדָמָה!–

לָכֵן שְׁמָעֵנִי, אֵל אוֹרִי וְיִשְׁעִי,

חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר, אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי.

חָטָאתִי, אֵל חַנּוּן, כִּי חָכָם הִנֵּנִי,

חֹקֵר כָּל תַּכְלִית וּמְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנִים,

חָטָאתִי כִּי כִשְׁרוֹנִי מָרוֹם יַעֲלֵנִי

לְדַבֵּר בַּשַׁעַר עִם אֲנָשִׁים נְבוֹנִים;

חָטָאתִי בְחָכְמָתִי, עָוִיתִי בְיִתְרוֹנִי,

וְאַתָּה, אֵל סַלָּח, כַּפֵּר לָעֲוֹנִי!

חָטָאתִי, אָב רַחוּם, עַל שָׁמְרִי מִסְחָרִי

וְחָשְׂכִי לִי הוֹן לְיוֹם שֹׁד וָאָמֶשׁ.

בְּקוּם עָלַי זֵדִים בְּרֶצַח אַכְזָרִי

לְשַׁדֵּד אֶת רִבְצִי לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ–

וְאַתָּה אְלֹהֵי יִשְׁעִי סְלַח לְחַטָּאתִי

כִּי רַבַּת עָלֶיהָ עָמָל נָשָׂאתִי.–

חָטָאתִי אֵל כַּבִּיר, כִּי אֶצְלַח לִמְלָאכָה

וּבְכָל מִשְׁלַח יָדַי אֶעֱשֶׂה תֻשִּׁיָּה,

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָבוֹא תָּבוֹא גַם בְּרָכָה,

וְתַחַת כַּף רַגְלַי תִּפְרַח גַּם צִיָּה…

חָטָאתִי בְצִדְקָתִי, עָוִיתִי בְכִשְׁרוֹנִי,

וְאַתָּה, אֵל סַלָּח, כַּפֵּר לַעֲנֹונִי. –

חָטָאתִי, אָב רַחוּם, כִּי יַיִּן לִי תֹעֵבָה,

וּמֵי נַהֲרוֹת בָּבֶל שִׁקּוּיַי וּמַעֲדָנָי

חָטָאתִי כִּי נַפְשִׁי לְחָכְמָה רְעֵבָה

וּתְּבַקְּשָׁהּ אִם גַּם סָגוּר כָּל דֶרֶךְ לְפָנָי.–

חָטָאתִי בְרַעֲבוֹנִי, עָוִיתִי בְשָׂבְעִי,

וְאַתָּה כַּפֵּר עֲוֹנִי, אֵל אְלֹהֵי אָבִי!

חָטָאתִי, אָב רַחוּם, כִּי חַי עוֹד אָנִֹכִי,

אַחֲרֵי כִי נַפְשִׁי לֶעָפָר כְּבָר שָׁחָה,

חָטָאתִי עַל הַרְגִּישִׁי בְּעַנוּת זֵדִים כֹּחִי.

וּמִלִּבִּי לפְעָמִים תִּתְפָּרֵץ אֲנָחָה–

חָטָאתִי בְקִיּוּמִי, עָוִיתִי בְּהַרְגָּשָׁתִי–

וְאַתָּה, אֵל חַנוּן, סְלַח לְחַטָּאתִי!

חָטָאתִי כִּי בַחֲסוֹר לִי לַחְמִי וּמְזוֹנִי

מֵחֻקִּים בַּל אֶחְיֶה, לִי נָתְנוּ בְחֵמָה,

גָּנַבְתִי לִפְעָמִים, לַשְׁקִיט רַעֲבוֹנִי,

מֵאֵבוּס אַבִּירִים, מְעַט חָצִיר כַּבְּהֵמָה

חָטָאתִי בְמַחְסוֹרִי, עָוִיתִי בִגְנֵבָתִי,

וְאַתָּה, אֱלֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לְחַטָּאתִי!

* *

סְלַח לְחַטָּאתִי, כִּי כְבָר כָּשַׁל כֹּחִי

לָשֵׂאת מִסָּבִיב רַק חֶרְפָּה וּתְלֻנָּה,

וּשְׁלַח אֱלֹהֵי אָבִי רָזוֹן בְּמוֹחִי,

לְבַל אֶנְבַּה מִמְּצִיקַי בְּדַעַת וּבִתְבוּנָה–

מִי לִי כִשְׁרוֹנִי? מַה יָשְׁרִי, חָכְמָתִי?

שִׁנֵי כְפִיר חַדּוֹת תֶּן לִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי!

אָז כָּבוֹד יַעַטְרוּנִי תַּחַת כְּלִמָתִי,

וּבְיִרְאָה וּרְעָדָה יִמָּחֶה כְעָב פִּשְׁעִי,–

וַאֲנִי רֹאשׁ אָרִימָה בֵּין שְׁכֵנַי בְּגָאוֹן

וכְמוֹהֶם גַּם שְׁמִי לֹא יְהִי לְדֵרָאוֹן…

נכתב בשנת תרמ"ד בעד יהודי רומיניא.

בֵּית אֱלֹהִים, בֵּית הָמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן,

אַף כִּי שַׁחוֹתָ בְּלִי הָדָר וָתֹאַר,

אַף כִּי מָלִאתָ שְׁחוֹר פִּיחַ וְעָשָׁן

וּבְקִרְבְּךָ סְגוּרִים כָּל חַלּוֹן וָצֹהַר.

אַף כִּי כְתָלֶיךָ נִטָּיוּ כִּצְלָלִים

וְאַוֵּירְךָ לֹא יָפִיץ רֵיחַ דּוּדָאִים,

וַחֲצֵרְךָ לֹא נִקָּה מֵאַשְׁפּוֹת וּגְלָלִים

וּזְקַן מַשְׁגִיחֲךָ יָרֶם תּוֹלָעִים;

וּלְדֹפְקֵי דְלָתֶיךָ אֵין צוּרַת אֲנָשִׁים,

וּכְפוּפָה קוֹמָתָם עַד הַבִּרְכָּיִם;

הִנֵּה אַתָּה וְחֶלְאָתְךָ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים

וּבְחֶרְדַּת כָּבוֹד לְךָ אֶקֹּד אַפָּיִם!

כִּי אַתָּה בָרָאתָ, אַתָּה יָצַרְתָּ

גְאוֹנִים וּמְאוֹרִים וּמוֹרִים לִצְדָקָה;

בִּשְׁחוֹר כְּתָלֶיךָ פְּנֵיהֶם לֹא הִשְׁחַרְתָּ

וְחֶלְאַת חֲצֵרְךָ בָּהֶם לֹא הָדְבָּקָה,–

וְרַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים לֹא כִסָּה אָבָק יָשָׁן,

וְלֹא יָעָה בְאַפּוֹ הַשַּׁמָּשׁ כִּשְׁרוֹנוֹת,

וְעֵינַיִם מְאִירוֹת לֹא נִצַּח הֶעָשָׁן,

וּפִלְפּוּל שֶׁל עִמְעוּם לֹא עִקֵּם הֶגְיוֹנוֹת–

סֹפְרִים וּמְבַקְּרִים וּמְלִיצִים נִשְׂגָבִים

עֵץ דַּעַת בִּימִינָם וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאלָם–

וְנִשְׁקֵי רֹמֵי קֶסֶת, לֹחֲמִים נִלְבָּבִים,

מִתּוֹךְ חָרְבוֹתֶיךָ יָצְאוּ לְאוֹר עוֹלָם.

וּמְהַנְדַּסִּים וְחֹקְרִים, חַכְמֵי יְצִירָה,

צַיָּרִים וּפֹסְלִים כְּאוֹר נֹגַהּ יָהִלּוּ,

וּמְסַפְּרִים וְשָׁרִים אַבִּירֵי הַשִּׁירָה–

חִבְּקוּ אַשְׁפַּתְּךָ בְּטֶרֶם גָּדֵלוּ.

לְאַט לִי, מְתַקְּנִים, לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן

גַּגּוֹ לֹא יִדְרֹש מִיֶּדְכֶם מִגְדָּלִים,

וּלְשָׁרוֹת לֹא יְבַקֵּשׁ פָּרוֹת הַבָּשָׁן –

וְאַוֵּירוֹ לֹא יִכְשַׁר אֶל הֶמְיַת נְבָלִים…

שָׁם מִתּוֹךְ אַבְקוֹת סְפָרִים נוֹשָׁנִים

וּכְתָלִים עֲשֵׁנִים לָאָרֶץ יָאִירוּ

חֲנִיכֵי הַבַֹיִת, עִבְרִים נֶאֱמָנִים–

וּלְעַמָּם וְאַרְצָם שִׁירֵיהֶם יָשִׁירוּ…

זֶה מֵיטַב שִׁיר הֵיכָל, מֵיטַב כָּל נָבֶל!

הַנְתַתֶּם כְּמוֹ אֵלֶּה לָנוּ אֲנָשִׁים?

אַל תִּגְּעוּ בַבָּיִת, תִּקּוּנְכֶם הָבֶל,

הִנֵּה הוּא, גַּם חֶלְאָתוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים.

לֹא רַבִּים לְמוֹתִי יִבְכָּיוּ

כִּי רַבִּים אַשְׁאִירָה כָמוֹנִי,

וְרַבִּים כָּמוֹנִי כְבָר הָיוּ

שָׁרִים בַּשִּׁירִים מֵעֹנִי.

וּבְמוֹתָם מֵחַיִּים נִשְׁכָּחוּ

אַף יָרְדוּ שִׁירֵיהֶם נְשִׁיָּה,

סֹפְדִים אֲחָדִים נֶאֱנְחוּ,

נֶאֱנְחוּ וְנֶאֶלְמוּ דוּמִיָּה…

וּבְנֵיהֶם בְּלִי עֶזְרָה נִשְׁאָרוּ

וַעֲרֻמִּים כְּצֵאתָם מֵרָחֶם,

נְדִיבִים לָהֶם פְּרֻטוֹת צָבָרוּ

אַחַר–רָעֲבוּ לָלָּחֶם…

לָכֵן בְּנֵי עַמִּי, חָנּוּנִי,

חָנּוּנִי וַעֲשׂוּ בַקָּשָׁתִי,

מַה תָּשִירִי לִי, צִפּוֹרִי,

מִן הַכְּלוּב עַל חַלּוֹנִי?

הְַיִיטַב שִירֵךְ מִמִּזְמוֹרִי,

שִיר מִזְמוֹר לִבְנֵי עֹנִי?

חֶבְלֵךְ חֶבְלִי, צִפּוֹרִי,

גַּם אַתְּ חְִלֵית כָּמוֹנִי:

מִכְּלוּב אָשִיר מִזְמוֹרִי,

עַל חַלוֹנוֹת בְּנֵי עֹנִי…

מַה תִּרְאִי בְחֶזְיוֹנֵךְ?

תָּשִירִי וְלֹא אָחוּשָה?

אוּלַי חֹפֶש עַל לְשוֹנֵךְ

מִתּוֹךְ דַּלְתוֹת נְחוּשָה?…

אוּלַי תַחְלְמִי אוֹר יְקָרוֹת,

תִּרְאִי כִּי יוֹפִיעַ

הַרְחֵק הַרְחֵק בַּיְּעָרוֹת,

בִּקְצֵה קַעְַרַת הָרַקִיעַ?…

אָנֹכִי, הָהּ צִפּוֹרִי,

כְּבָר חְַלַמְתִּיו בְּדִמְיוֹנִי;

אַךְ בְּהָקִיץ, הָהּ, מִזְמוֹרִי:

שִיר מִזְמוֹר לִבְנֵי עֹנִי…

חָיוֹ תִחְיֶה לְמִצְעָר

כִּפְלַיִם מִמְתוּשָלַח,

וְשִרְיוֹן תִּלְבַּש נְחֹשֶת –

מָגֵן מֵחֵץ וָשָלַח,

וְנַַעְַלֵי בַרְזֶל תִּנְעָל

בְּחַלְמִיש צוּר מְסְִמָּרִים,

וּבְחֶמְתְּךָ תָשִֹים

מֵימִי אֶלֶף נְהָרִים,

וּמֵאְַרוֹן הָעֵדוּת תִּקַּח

לְצֵדָה הַצִּנְצֶּנֶת..

וּמִיַּעַר הַלְּבָנוֹן תִּכְרוֹת

אֶרֶז לְמִשְעֶנֶת,

וּבְכִיסְךָ יִהְיוּ צְרוּרִים

אוֹצְרוֹת קרֶז וָקֹרַח,

וְעֵין נֶשֶר לְךָ תִהְיֶה

לַבִּיט אְֶלֵי אֹרַח,

וּמְנַהֶלֶת לְךָ תָשִֹים

אְַתוֹן בִּלְעַם הַמַּשְֹכֶּלֶת,

(בִּתְנָאי לְבִלְתִּי לֶכֶת

אֶל צָרְפַת הַמְּשַכֶּלֶת, – ‎)

וּבְמַטֶה לֹא תִכָּשֵל.

בִּפְתִילִים אוֹ חֹתֶמֶת,

אָז צֵא בְּשָעָה מְִצְלַחַת,

לְבַקֵּש אֶת הָאְֶמֶת! –

כִּי אֶרְאֶה כְלָבֶיךָ, רִבּוֹן עָלְמַיָא,

כְּלָבֶיךָ הַחְַנֵפִים, כַּלְבֵי דִשְמַיָא,

חֹטְפִים מְזוֹנָם תַּחַת שָמֶיךָ.

זֶה אַלְיָה וּבְדַל אֹזֶן, זֶה שוֹק וְזֶה חָזֶה,

עֵת חֵלֶק אְַנָשִים יוֹם יוֹם יֵרָזֶה –

אֶקְרָא בְתִמָּהוֹן: מַה נִפְלָאִים מַעְַשֶֹיָה

וַאְַנִי לֹא אְַבִינֵם, רֹכֵב בַּעְַרָבוֹת.

שֶתְפַטֵּם עַל חֶשְבּוֹנְךָ כְּלָבִים לִרְבָבוֹת,

עַל כִּי בַּחְַנוּפָה אֶת פָּנֶיךָ יֵרָאוּ –

זֶה יִכְרַע, זֶה יִרְקָד, זֶה יַחְפּוֹץ זְנָבוֹ.

וּלְפָנֶיךָ, אֵל צַדִּיק, חָנֵף לֹא יָבוֹא,

וָאֵם מִדֶּשֶן בֵּיתְךָ יֹאכְלוּ יִשְֹבָּעוּ!

הִנֵּה שָם כֶּלֶב מִתְנַפֵּל בִּלְחְִמּוֹ

עַל כָּל גֶּבֶר מַשְֹכִּיל הֹלֵךְ בְּתְִמּוֹ

וְנֹֹשֵךְ כָּל חָכָם בְּאַף וּבְחֵמָה;

וְהָיָה אִם יִרְאָתְךָ מַסְוֶה עַל פָּנָיו.

הִנֵּה שְִלְחָנְךָ עָרוּךְ לְפָנָיו.

גַּם בְּבֵיתְךָ לוֹ יָד וּמַּשְֹכְִּרְתוֹ גַם שְלֵמָה. –

וְכֵן כָּל כְּלָבֶיךָ מִקְּטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,

הַנֹשְכִים בְּשִנֵּיהֶם וּמְסְִכָּנִים לָעוֹלָם,

לְפָנֶיךָ מְרַקְּדִים וּפַרְנָסָתָם עָלֵיךָ;

וּכְאָדָם נַפַחְתָּ נְשָמָה יְתֵרָה,

מִטּוּבְךָ לֹא תַעְַנִיק לוֹ אַף כְּיוּד זְעֵירָא –

אֵל אְֶלֹהִים, מַה נִפְלָאִים מַעְַשֶֹיךָ!

יְש לָנוּ לְתֵבֵל טַעְַנוֹת וּתְבִיעוֹת

וּשְאֵלַת “מַדּוּעַ” רוּחֵנוּ עֹכֶרֶת:

מַדּוּעַ שָם יִדְלֶה זֶה מַרְגָּלִיוֹת

וָזֶה לֹא יַעְַלֶה בְיָדוֹ גּם חָרֶשֹ?

מַדּוּעַ בַּמְּרוֹמִים הַסִּכְלוּת נִתָּנָה

וְחָכְמַת חְַכָמִים בַּשִּפְלָה נִדָּחַת?

וּמְנַת מַכְאוֹבִים לַצַּדִּיק מַתָּנָה

וּלְרָשָע תַּעְַנְִגּוֹת, עֵדֶן וָנָחַת?

מַדּוּעַ עַּבָדִים עַל סוּסִים יִרְעָבוּ

וְשָֹרִים עַל הָאָרֶץ הֹלְכִים כַּעְַבָדִים?

נִשְֹאֵי עְַמָרִים לַלֶּחֶם יִרְעָבוּ

וּמְכִינֵי מַלְבּוּש – קְרוּעֵי בְגָדִים?

מַדּוּעַ נְבָלִים לֶחֶם יִשְֹבָּעוּ

וָחֶסֶר וְכָפָן בְּאָהְָלֵי יְשָרִים?

בְּנֵי בָקָר בְּאַרְמוֹנוֹת מָעוֹן יִמְצָאוּ

וּבְנֵי אָדָם בִּרְפָתִים יִנְווּ כַבְּקָרִים?

כֵּן נִשְאַל מַדּוּעַ אֵין מִשְפָּט בָּאָרֶץ,

נִתְמַהּ לַמַּרְאֶה וּפֹתֵר אֵין אוֹתוֹ –

עַד יָבוֹא הַמָּוֶת וּבְגַל עָפָר יְתָרֵץ

כָּל קוּשְיָא וְאַבַּעְיָא – וַהְַלָכָה כְּמוֹתוֹ…

(י"ב תנועות)

גַּם עַמִּי חָת לְפָנִים, כְּמוֹכֶם פִּרְחֵי נֹעַם,

רְסִיסֵי טַל בִּקְצִירוֹ נֹצְצוּ כְאַבְנֵי שֹהַם,

וַיְהִי עֵץ הַחַיִּים בְּעֵדֶן בֵּין הַפְּרָחִים

עַל רֹאשוֹ שְכִינַת אֵל וּסְבִיבוֹ אְַבִיב נְצָחִים.

פּתְאֹם וְהִנֵּה רוּחַ, בְּעְֶזוּז אַף הִשְֹתָּעֵר,

וַיְהִי הָעֵץ שְבָבִים, וַיְהִי הָעֵץ לְבָעֵר,

וְעַל כַּנְפֵי הַסַּעַר עָלָיו נִשְֹאוּ, עָפוּ,

וְאֶל אַרְבַּע כַּנְפוֹת תֵּבֵל נֶהְדְפוּ, נִדְחָפוּ.

הֶעֶלִים עוֹד רַעְַנָנִים כְּעֵץ עְַלֵי מַיִם,

וְהֵם אֵיךְ יִבֹּלוּ וַאְַבִיהֶם עֵץ הַחַיִּים?

אַךְ, אוֹי, הֵם נִפְזָרִים, מְאַסְפִים לֹא יִמְצָאוּ,

וְאַתֶּם פִּרְחֵי חֵן עְַלֵימוֹ הָה תִתְגָּאוּ,

תִּתְגָאוּ, הַפְּרָחִים, תִּצְהְַלוּ בְעֶדְנַת נֹעַר,

תֹּאמְרוּ כִּי לֶעָלִים אֵין הָדָר וָתֹאַר, –

הַסוּ פְּרָחִים נֹבְלִים, שָוְא לָכֶם תָּחֹלוּ,

רְאוּ כִי הֶעָלִים שְנוֹת אֶלֶף לֹא יִבֹּלוּ,

בַּמִּדְבָּר, בְּעַרְבוֹת חוֹל, בְּאַשְפּוֹת הִתְגַּלְגָּלוּ

וְאֵיךְ לֹא יֶחְשַךְ תָּאְָרָם, פְּנֵיהֶם אֵיךְ יִצְהָלוּ?

אְּבִיבְכֶם, עַתָּה, פְּרָחִים, לָכֵן תַּעְדּוּ גָאוֹן,

אְַבָל הַאִם כְּמוֹהֶם לֹא תִרְאוּ הַכִּלָיוֹן?!…

(השיר הזה מובן לקוראיו במקומו, בספרי “מבית ומחוץ”.)

אָן אֶבְרַח מִיגוֹנִי,

אִמָּלְטָה מִצָּרָה?

וּנְחָשִים עְַלֵי אָרְחִי

וְדַרְכִּי הָהּ, נִסְתָּרָה!

קָפְאוּ רַגְלַי מִנִּי קֶרַח

וּבְרֹאשִי כְּוִיָּה עַל כְּוִיָּה;

צִמְּתוּנִי אֵש וְקֹר הַשֶּלֶג

אַחִים בֹּגְדִים וְאֵם נָכְרִיָּה. –

אֵיפֹה אֶמְצָא מַחְַבֵא,

פִּנָּה לִי לָשֶבֶת?

וּמִחוּץ שִכְּלָה חֶרֶב,

בַּבַּיִת כַּמָוֶת!?

עְַשוּק גֹּאֵל חְַסַר אַחִים,

בָּדָד אֶדֹּד, הָהּ, כְּקָיִן;

אָבַד, אּבַד כָּל מָנוֹס,

אִם לֹא הַשְּאוֹל – מִפְלָט אַיִן!?

הַמְּזַמֵּר בִּכְלוּב יָשַב וַיְשֹרֵר

שִיר נָעִים לְהַפְלִיא, לוֹ תִמְעַט כָּל תְּהִלְָה;

פִּתְאֹם לְתְִמּוֹ הִתְאַנַּח הַמְּשֹרֵר

וּפִרְקוֹ בַשִּיר עַד חֶצְיוֹ לֹא כִלָּה.

מַה קָּרְךָ, יַקִּירִי, הַתַּרְנְגֹל שְאָלָהוּ,

כִּי פִתְאֹם נִדְמֵיתָ, רוּחְַךָ חְִבָּלָה?

אְַהָה כִּי זָָכַרְתִּי, הַמְּזַמֵּר עָנָהוּ,

כִּי פֹה בִּכְלוּב צַר חְִפְשָתִי נִגְזָלָה.

וְשָם בְּרֹאש אָמִיר, אְַבֵלָה וַעְַצוּבָה,

לִי תִבְכֶּה מֵרָחוֹק נֶפֶש אְַהוּבָה;

לִבִּי לָה שָם וָהִיא פֹּה לִבְחִירָהּ –

וַאְַנִי אַסִּיר אֹבֵד, אֵיכָה אָשִירָה?

• שִחֶתְךָ הַמְּזַמֵּר, הַתַּרְנְגֹל הִבִּיעַ,

כִּי חָלַק לְךָ אֵל קוֹל עְִגָּב בַּגָרוֹן,

וְתַאְַוָה נִתְעָבָה בְּלִבְּךָ הִטְבִּיעַ,

לַשְמִיעַ הוֹד קוֹלְךָ לָשִיר וְלָרוֹן! –

וּמָה הַתּוֹעֶלֶת בְּשִירִים עְַרֵבִים?

הַיְמַלְּאוּ מֵעֶיךָ בִּימֵי רָעָב וְצָרָה?

אוֹ לֶחֶם וָמֶלַח יוֹשִיטוּ לִרְעֵבִים

וַעְַרְִמִּים יְכַסּוּ בֶגֶד בַּקָּרָה?

אַךְ לֹא כֵן אָנֹכִי הַתַּרְנְגֹל עִמָּדִי,

חַיַּי בִּרְצוֹנִי, חְִפְשִי בְּיָדַי,

כִּי כִשְרוֹן מְשוֹרֵר אֵין בִּי מִנֹּעַר –

לָכֵן לַעְַצָתִי לוּ תִשְמַע, בֶּן עֹנִי,

קְרָא נָא מֵעַתָּה,קוּקוּרִיקוּ׳ כָּמוֹנִי,

אָז תֵּצֵא לַחָפְשִי מִסְּגֹר בֵּית הַסֹּהַר…

עְַצָתְךָ, תַּרְנְגֹל, אָמְנָם טוֹבָה לַזָּמִיר,

אַךְ טִבְעוֹ מְשוֹרֵר לֹא יַחְלִיף לֹא יָמִיר;

לֹא יוֹזִיל לְשֲַנּוֹת כִּשְרוֹנוֹ מִנְּעוִרָיו,

לוּ חֶלְדּוֹ כָּל יָמָיו יְהִי בֵית אֵסוּרָיו.

לִפְנֵי יָמִים כַּבִּירִים

חָרָשׁ בַּצִּירִים

עוֹד גָּדוֹל מֵרְפָאֵל,

הָיָה בְיִשְׂרָאֵל,

וּתְמוּנָה יְקָרָה

לֹא הָיְתָה כָמוֹהָּ

בְּתֵבֵל וּמְלוֹאָהּ

תְּבוּנָתוֹ יָצָרָה;

וַתִּיף בַּהֲדָרָהּ

מִתְּמוּנוֹת אִטַּלִּיָּה

וַחֲרֹשֶׁת מִצְרַיִם

וּפְסִילֵי הַיְּוָנִים,

בַּעֲלֵי תוּשִׁיָּה,

הַנּוֹדָעִים לִתְהִלָּה;

וַתִּשְׁלַח קַרְנַיִם

כַּשֶּׁמֶשׁ בְּהִלָּהּ,

וַתַּצְהֵל כָּל פָּנִים,

וַתַּרְהֵב עֵינַיִם

בְּיִפְעַת צְבָעֶיהָ.

רַבּוֹת בַּשָׁנִים

הַתְּמוּנָה הִזְהִירָה,

כְּשֶׁמֶשׁ מְאִירָה,

עַל קִיר בֵּית יִשְׂרָאֵל,

וְלַבִּיט אֵלֶיהָ

מִקְּצוֹת אֶרֶץ בָּאוּ

בְּנֵי אֱדֹם וְיִשְׁמָעֵאל,

מָדַי וָגֹמֶר,

וְכֻלָּם הִתְפַּלָּאוּ

וַיִּגְזְרוּ אֹמֶר,

כִּי אֵין עוֹד כַּתְּמוּנָה

מְצֻיֶּרֶת בִּתְבוּנָה

תְּמוּנָה בָּאָרֶץ,

וַיִּיגְעוּ וַיַּעֲמֹלוּ

וַיִּפְרְצוּ פֶרֶץ

לַעֲשׂוֹת בְּצַלְמָהּ

תְּמוּנַת תִּפְאָרָה,

כְּלוּלָה בַהֲדָרָהּ,

עֹטָה אוֹר כַּשַּׂלְמָה,

אַךְ לֹא יָכֹלוּ…

יִשְׂרָאֵל מִיָּמָיו

חָרֵד מֵאֵין כָּמוֹהוּ

לְמַעֲשֵׂי חֲכָמָיו

לְבַל יַעֲלוּ בַתֹּהוּ,

לָכֵן בְּחֶרְדָּתוֹ

דָּאַג לִתְמוּנָתוֹ

בַּיָּמִים הַבָּאִים,

פֶּן יִגַּע אִישׁ אֵלֶיהָ

וּמָחַק אֶת הַצְּבָעִים…

וּבְכֵן רֹעָיו קָמוּ

וְצָעִיף עָלֶיה שָׂמוּ

וַיְכַסּוּהָ מֵעֵין רֹאֶיהָ.

הַתְּמוּנָה נִכְסָתָה

וַעֲלָטָה נִהֳיתָה,

עֲלָטָה נוֹרָאָה,

וּבָעֲלָטָה נִבְרָאָה

עוֹד כִּתָּה אַחֶרֶת

עֵינַיִם עַוֶּרֶת,

לַתְּמוּנָה שֹׁמֶרֶת,

וְהִיא גָזְרָה אֹמֶר

לְכַסּוֹת פָּנֶיהָ

בְּמֶלֶט וָחֹמֶר

לְמַעַן תֵּת עָלֶיהָ

מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת

לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת…

אָז קָמוּ הַטָּחִים,

וּבְלוֹיֵי מְלָחִים

טָבְלוּ בְגֶפֶת,

בְּפִיחַ וָזֶפֶת,

וּבְכָל מִינֵי רֶפֶשׁ

מִכָּל מִכְלָה וָרֶפֶת,

וּבְכָל אַוַּת נֶפֶשׁ

מָרְחוּ עַל הַתְּמוּנָה,

רַבַּת הַתְּכוּנָה,

וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ

הִרְבּוּ לִמְשֹׁחַ

טִיחַ עַל טִיחַ

וּמַדְמֵנָה עַל מַדמֵנָה,

כְּאָרִיחַ עַל אָרִיחַ

וּלְבֵנָה עַל לְבֵנָה,

עַד כִּי הִתְגָאֵל

קִיר בֵּית יִשְׂרָאֵל

בְּחֶלְאַת נְצָחִים…

*

טָחוּ עַל הַתְּמוּנָה,

בְּלִי דַעַת וּבְלִי תְבוּנָה,

טָחִים עַל טָחִים

שָׁנִים עַל שָׁנִים

עֲדֵי כִסּוּ אוֹתָהּ —

וּבְקוּם עַתָּה בָּנִים

חֲכָמִים מֵאֲבוֹתָם,

וַיִּגְּשׁוּ לִרְאוֹתָהּ,

וּבִמְקוֹמָהּ מָצָאוּ

שְׁחוֹר זֶפֶת וָפִיחַ!

אָז שָׁלְחוּ אֶצְבְּעוֹתָם

לְהָסִיר הַטִּיחַ,

וְלִרְאוֹת יִפְעָתָהּ

בֵּין סַלְעֵי מָגוֹר.

שָׁלֵו מִמְּרוֹמָיו נִשְׁקָף יָרֵח

אֶל עֲנַק הַטֶּבַע – סֶלַע קֵרֵחַ,

זֶה נִּצָּב כְּאָבֵל בְּעֵמֶק הָרְפָאִים,

כָּפוּף וְדוּמָם בֵּין אֶחָיו הַסְּלָעִים.

קַוִּים לְבָנִים עַל פָּנָיו שָׁחָרוּ,

כְּחוּטֵי בְדֹלַח יַבְרִיקוּ יִנְהָרוּ,

וּלְנֹגַהּ זַרְחָם שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים

אִשָּׁה וָאִישׁ מִלְּמַעְלָה נִבָּטִים.

לְרַגְלָם בַּסֶּלַע נְקִיקִים וּשְׁבָרִים,

שָׁם מַיִם בְּשָׁאוֹן אַרְצָה מֻגָּרִים,

עָמֹק בַּמּוֹרָד אֶל נַחַל רֹתֵחַ,

הַנֹּצֵץ כַּכֶּסֶף לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

וּלְרֹאשָׁם מֵעָל כְּתַבְנִית קַרְנַיִם

שֶׁן סֶלַע רֹעָה, קְצָוֹת לָהּ שְׁנַיִם

כְּפוּפִים כְּחֶרְמֵשׁ, בְּלִי מִשְׁעָן מִתָּחַת,

וּכְמוֹ לִנְפֹּל נְטוּיִם שָׁם אֶל הַשָּׁחַת.

מִי הֵמָּה אֵלֶּה שָׁמָּה מִמָּעַל?

הֲיֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה יוּכַל שָׁם יָעַל?

הֲיֵשׁ גַּם מִגְדָּל פֹּרֵחַ בָּרוּחַ

בַּמָּקוֹם הַלָּז יוּכַל לָנוּחַ?

וְאִשָּה וָאִישׁ שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים,

מֵעַל לִתְהֹם עֹמְדִים וְאַרְצָה נִבָּטִים;

הִנֵּה גַם צַלְמָם לְאוֹר הַיָּרֵחַ,

אֶל עַיִן פְּקוּחָה בָּהִיר זֹרֵחַ.

הָאֶחָד עֶלֶם וְעַלְמָה הַשְּׁנִיָּה,

יַד אֶל יַד עֹמְדִים כִּתְאוֹמֵי צְבִיָּה;

רֶגַע עֵינֵיהֶם יִשְׂאוּ שָׁמָיְמָה

וְרֶגַע יַשְׁפִּילוּן עָמֹק הַמָּיְמָה.

מִי הֵבִיא שְׁנֵי אֵלֶּה שָׁם בֵּין הַשְׁבָרִים?

הַאֻמְנָם נִשְׂאוּ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים?

הַאֻמְנָם עָלוּ בְרֶכֶב אֵלִיָּהוּ?

פְּלָאִים כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא יֵרָאוּ!

אַהֲבָה וָפַחַד מִמָּוֶת וָחֶרֶב

שְׁנֵי כֹחוֹת נַעֲלָמִים עָמֹק בַּקֶרֶב,

מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע תָּמִיד לֹא סָרוּ –

הֵמָּה לָאָדָם כְּנָפַיִם יָצָרוּ.

וְעֶלֶם וְעַלְמָה שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים

מֵעַל לִתְהֹם עֹמְדִים וְאַרְצָה נִבָּטִים:

“נֹסְעֵי הַצְּלָב” שַׁעַר עִירָם בָּאוּ

וּפֹה בַצוּר מֵהֶם יִתְחַבָּאוּ!

יֵהוֹם הָרוּחַ, יִשְׁרֹק בַּסְּלָעִים,

וּכְאַלְפֵי יַנְשׁוּפִים יֶהְגֶּה נְכָאִים,

יִצְרֹר בִּכְנָפָיו עֲנָנָה קֹדֶרֶת

וְאֶל שְׁנֵי הָאֻמְלָלִים הִיא מְמַהֶרֶת;

אוֹתָה יְלַוּוּ מִקְּצֵה הַשָּׁמָיִם

עָשָׁן וָפִיחַ מְעַוְּרֵי עֵינָיִם;

לְאִטָּהּ לְאִטָּהּ תֶּעֱשַׁן הַלְּבָנָה,

וּלְבוּש אֵשׁ לֹהֵט תִּלְבַּשׁ הָעֲנָנָה.

"שׁוּרָה הַנְּבָלִים לְרֶצַח יִשְׁאָפוּ,

שָׁם עַל יֹשְׁבֶיהָ עִירֵנוּ שָׂרָפוּ!

תֶּהְגֶּה הָעַלְמָה בְּנֶפֶשׁ נִבְהָלָה,

הָהּ אָבִי!.. אִמִּי!.. אוֹי לִי אֻמְלָלָה"!

הָעֶלֶם מַחֲשֶׁה כְּפֶסֶל לֹא יָבֶן

וּמַשְׁמִים יַעֲמֹד וְדוּמָם כָּאָבֶן;

דָּמוֹ בְעֹרְקָיו נֶהְפַּךְ לָעפָרֶת

וְעֵינָיו נְטוּיּוֹת לָעִיר הַבֹּעָרֶת…

אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנוּ

וּכְצֹאן לַטֶּבַח בְּאַפְּךָ שַׂמְתָנוּ?

תּוֹסִיף הָעַלְמָה בְּרוּחַ נִפְעָמָה,

מַדּוּעַ אֱלֹהִים, מַדּוּעַ וְלָמָּה?!"

וְשָׁם גֵּאוּת עָשָׁן מִתְאַבְּכִים לְמָעלָה

וִיכַסּוּ בְעָנָן מְאֹרוֹת הַלָּיְלָה;

בִּרְאִי שְׁמֵי סַפִּיר תְּכַרְכֵּר שַׁלְהָבֶת –

חִישׁ אֶל כָּל קְצוֹתָם הִיא מִתְגַּנָּבֶת.

הָעֶלֶם עֹמֵד כְּמַסְמֵר נָטוּעַ,

לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ מֶה חָלַל, פָּצוּעַ!

לַיְלָה זֶה נוֹעַד לְלֵיל חֲתֻנָּתוֹ

עִם זֹאת הָעֲנִיָּה, רָחֵל תַּמָּתוֹ.

מָה רַבּוּ הַתִּקְוֹת, תִּקְוֹת עֲדָנִים,

זוּ נִרְאוּ אֲלֵיהֶם פָּּנִים אֶל פָּנִים!

הַהוֶֹה הַנָּעִים – מִשְׁכְּנוֹת מִבְטָחִים,

עֲתִדֹת חַיֵּיהֶם פֵּאֵר בִּפְרָחִים.

אָבִיו וְאָבִיהָ, שְׁנֵי שַׁלְוֵי עוֹלָם,

עֹשֶׁר בִּימִינָם, כָּבוֹד בִּשְׂמֹאלָם

וּצְדָקָה וָחֶסֶד לְרֹאשָׁם עֲטָרוֹת,

נֹצְצוּ בְּעִירָם כַּאֲבָנִים יְקָרוֹת;

וּבְרוּם שְׁמֵי חֶלְדָּם, הֶמָּה מִנֹּעַר

מִשְׁבְּצוֹת אוֹר, כִּשְׁנֵי כֹכְבֵי זֹהַר;

יֹפִי וּנְדִיבוֹת, צְנִיעוּת וַעֲנָוָה,

הִתְלַכְּדוּ בְיוֹסֵף וְרָחֵל הַנָּאוָה.

וּכְבָר גַּם יוֹסֵף עָלָה בַסֻּלָּם

וַיְהִי לְרוֹפֵא, חֹקֵר וּמְשֻׁלָּם,

וּכְעֵץ הַחַיִּים חָכְמַת הָעֶלֶם

יֶשַׁע תַּפְרִיחַ לְכָל נִבְרָא בְצֶלֶם.

מִקִּדְמַת נֹעַר נַפְשׁוֹ נִקְשָׁרָה

בְּחָכְמָה, בְּיֹפִי וּבְרָחֵל הַיְשָׁרָה;

וּבְיוֹם לְחֶבְרָה בַּחַיִּים אָרָחוּ,

כָּל אַנְשֵׁי עִירָם צָהֲלוּ שָׂמָחוּ.

וּפֹה עַל רֹאשׁ צוּר שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים

שֹׁמֵמִים, נִדְהָמִים עַתָּה נִצָּבִים;

רָחֵל בֹּכִיָּה, יוֹסֵף כָּאָבֶן,

עֱנוּתוֹ מִי יָחוּשׁ, לִבּוֹ מִי יָבֶן!

פִּתְאֹם יִתְעוֹרֵר, יֶחְרַד חֲרָדָה,

יִפֶן אֶל רָחֵל, יֹאחַז בְּיָדָהּ

וְקוֹל כְּרַעַם אֵל מִלִּבּוֹ יִתְפָּרֶץ:

"לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוֹט אָרֶץ!

לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוּשׁ הָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ תֵבֵל תְּנֻפַּץ לִשְׁבָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ יִבֹּל כָּל עֵץ וְכָל פָּרַח!

לֹא נָמוּת לוּ שֶׁמֶש יְהִי לְגוּשׁ קָרַח!

לֹא נָמוּת… נִחְיֶה… רָחֵל תַּמָּתִי!…

עֵדָה אַהֲבָתִי!… עֵדָה נְשִׁיקָתִי!…"

וּבְחֹם קַדַּחַת, קַדַּחַת מַמְאָרֶת,

יִשָׁקָהּ עַל מִצְחָהּ נְשִׁיקָה בֹעָרֶת. –

וַעֲשַן הָעִיר תִּמֹּרוֹת, תִּמֹּרוֹת

מְטַפֵּס וְעֹלֶה וּמְכַסֶּה הַמְּאֹרוֹת;

מֵרֶגַע לְרֶגַע הָאֵשׁ מִתְאַבֶּכֶת

וַאֲפִיקֵי דָם בַּמָּרוֹם שֹׁפָכֶת.

"רָחֵל! רָחֵל! הָהּ רָחֵל חֶמְדָּתִי!

רָחֵל בַּת אוֹנִי, רָחֵל יוֹנָתִי!

רָחֵל אוֹצָרִי, אוֹצַר כָּל נָחַת!

נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹל נוֹרָא מִתָּחַת.

"אַיֵּךְ, הָהּ רָחֵל?.. אֵיפֹה נַחְבֵּאת?..

הַאֻמְנָם כְּבָר מַתְּ וְגַם דּוֹדֵךְ כְּבָר מֵת?..

אַךְ אַשְׁרֵיךְ רָחֵל, אַשְׁרֵיךְ תַּמָּתִי!

אַשְׁרֵיךְ שֶׁלֹּא תִרְאִי זִבְחִי, טִבְחָתִי!"..

"הִנֵּה בִן רֶגַע כָּל אַחַי הָהּ בָּאוּ

בָּאֵשׁ זֹה הִצִּיתוּ – וְלֹא הֻטַּמָּאוּ…

הִנֵּה גַם אִמֵךְ לַלַבָּה הוֹבָלְתִּי…

וּמָה עַתָּה חַיַּי לוּ גַם נִצָּלְתִּי?..

"אַשְׁרֵיךְ רָחֵל, בַּת אוֹנִי יְחִידָתִי,

שֶׁאָזְנֵךְ לֹא תִשְׁמַע בִּרְכַּת שְׁחִיטָתִי!

הִנֵּה הַשַּׂכִּין!… צַוָּארִי אוֹשִׁיטָה…

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנַי… עַל הַשְׁחִיטָה!…"

* *

“אוֹי!” – מִלֵּב רָחֵל קוֹל נוֹרָא הִתְפָּרֶץ

וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ, וַתִּקְפָּץ לָאָרֶץ…

…………………………………..

…………………………………..

רֶגַע יַעֲמֹד יוֹסֵף כְּפֶסֶל לֹא יָבֶן,

נִפְעָם וּמַשְׁמִים וְדוּמָם כָּאָבֶן;

פִּתְאֹם יִתְעוֹרֵר, יֶחֱרַד חֲרָדָה,

יִגַּש לַמָּקוֹם שָׁם רֵָחֵל עָמָדָה,

וּבְקוֹל כִּפְרִיץ חַיּוֹת יַרְעֵם נוֹרָאוֹת:

לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוֹט גְּבָעוֹת!

לֹא נָמוּת רָחֵל, גַּם בְּמוּשׁ הָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ תֵּבֵל תְּנֻפַּץ לִשְׁבָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ יִיבַשׁ כָּל יְּאוֹר וְכָל פָּלֶג!

לֹא נָמוּת לוּ שֶׁמֶש יְהִי לְגַל שָׁלֶג!

לֹא נָמוּת! נִחְיֶה! רָחֵל יָפָתִי!…

עֵדָה אַהֲבָתִי!… עֵדָה נְשִׁיקָתִי!…

* *

וּבְחֹם תָּפְתֶּה בְּקִרְבּוֹ וְרוּחַ שַׁלְהָבֶת,

יִשַּׁק הַסֶּלַע וְיִיׁשַׁן הַמָּוֶת…

קַח מַקֶּלְךָ, יְהוּדִי עָשׁוּק,

מַקַּל נוֹדְךָ כִּשְׁנוֹת אַלְפָּיִם,

קַח יַלְקוּטְךָ, שִׂים בּוֹ לָחֶם,

מַלֵּא אֻמְלָל חֵמֶתְךָ מָיִם.

חֲגֹר מָתְנֶיךָ, חֲגֹר בַּכֹּחַ,

תְּקַע בָּאֵזוֹר קְצוֹת שִׂמְלָתְךָ,

שִׂים בָּם טַפְּךָ – יְהוּדִים קְטַנִּים,

וְעַל שְׁתֵּי כְתֵפֶיךָ עֲמֹס רַעְיָתְךָ.

כֹּף גַּבֶּךָ, נוּדָה, נוּדָה,

לֵךְ בַּגּוֹלָה, חֲמַת אֵל נִתָּכֶת…

לֵךְ אַל תַּעֲמֹד – שָׁם מֵאַחֲרֵיךָ

חֶרֶב אֹיֵב מִתְהַפָּכֶת!..

מַה קָּצְרָה הָעֵת! הַעֲזֹב בְּלִי נַשֵּׁק,

כָּל אָח וָרֵע, כָּל מַחֲמַד עָיִן!?..

לֵךְ! שְׁרִיקוֹת נָחָשׁ תִּשְׁמַע אָזְנֶךָ:

נוּסָה קַיִן, קַיִן, קָיִן!!!

וּמֵעַל לְרֹאשְׁךָ כַּנְפֵי הַפֶּרֶס

עִם קוֹל הַשְּׁרִיקוֹת

לְךָ מַשִּׁיקוֹת:

נוּסָה קַיִן, קַיִן, קָיִן!!!

אַךְ הֵד שְׁמֵי יָהּ יַעֲנֶה אַחֶרֶת:

מְנוּסָה אַיִן, אַיִן. אָיִן!!!..

שָׁלֵו מִמְּרוֹמָיו נִשְׁקָף יָרֵח

אֶל עֲנַק הַטֶּבַע – סֶלַע קֵרֵחַ,

זֶה נִּצָּב כְּאָבֵל בְּעֵמֶק הָרְפָאִים,

כָּפוּף וְדוּמָם בֵּין אֶחָיו הַסְּלָעִים.

קַוִּים לְבָנִים עַל פָּנָיו שָׁחָרוּ,

כְּחוּטֵי בְדֹלַח יַבְרִיקוּ יִנְהָרוּ,

וּלְנֹגַהּ זַרְחָם שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים

אִשָּׁה וָאִישׁ מִלְּמַעְלָה נִבָּטִים.

לְרַגְלָם בַּסֶּלַע נְקִיקִים וּשְׁבָרִים,

שָׁם מַיִם בְּשָׁאוֹן אַרְצָה מֻגָּרִים,

עָמֹק בַּמּוֹרָד אֶל נַחַל רֹתֵחַ,

הַנֹּצֵץ כַּכֶּסֶף לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

וּלְרֹאשָׁם מֵעָל כְּתַבְנִית קַרְנַיִם

שֶׁן סֶלַע רֹעָה, קְצָוֹת לָהּ שְׁנַיִם

כְּפוּפִים כְּחֶרְמֵשׁ, בְּלִי מִשְׁעָן מִתָּחַת,

וּכְמוֹ לִנְפֹּל נְטוּיִם שָׁם אֶל הַשָּׁחַת.

מִי הֵמָּה אֵלֶּה שָׁמָּה מִמָּעַל?

הֲיֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה יוּכַל שָׁם יָעַל?

הֲיֵשׁ גַּם מִגְדָּל פֹּרֵחַ בָּרוּחַ

בַּמָּקוֹם הַלָּז יוּכַל לָנוּחַ?

וְאִשָּה וָאִישׁ שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים,

מֵעַל לִתְהֹם עֹמְדִים וְאַרְצָה נִבָּטִים;

הִנֵּה גַם צַלְמָם לְאוֹר הַיָּרֵחַ,

אֶל עַיִן פְּקוּחָה בָּהִיר זֹרֵחַ.

הָאֶחָד עֶלֶם וְעַלְמָה הַשְּׁנִיָּה,

יַד אֶל יַד עֹמְדִים כִּתְאוֹמֵי צְבִיָּה;

רֶגַע עֵינֵיהֶם יִשְׂאוּ שָׁמָיְמָה

וְרֶגַע יַשְׁפִּילוּן עָמֹק הַמָּיְמָה.

מִי הֵבִיא שְׁנֵי אֵלֶּה שָׁם בֵּין הַשְׁבָרִים?

הַאֻמְנָם נִשְׂאוּ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים?

הַאֻמְנָם עָלוּ בְרֶכֶב אֵלִיָּהוּ?

פְּלָאִים כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא יֵרָאוּ!

אַהֲבָה וָפַחַד מִמָּוֶת וָחֶרֶב

שְׁנֵי כֹחוֹת נַעֲלָמִים עָמֹק בַּקֶּרֶב,

מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע תָּמִיד לֹא סָרוּ –

הֵמָּה לָאָדָם כְּנָפַיִם יָצָרוּ.

וְעֶלֶם וְעַלְמָה שָׁם בֵּין הַקְּמָטִים

מֵעַל לִתְהֹם עֹמְדִים וְאַרְצָה נִבָּטִים:

“נֹסְעֵי הַצְּלָב” שַׁעַר עִירָם בָּאוּ

וּפֹה בַצוּר מֵהֶם יִתְחַבָּאוּ!

יֵהוֹם הָרוּחַ, יִשְׁרֹק בַּסְּלָעִים,

וּכְאַלְפֵי יַנְשׁוּפִים יֶהְגֶּה נְכָאִים,

יִצְרֹר בִּכְנָפָיו עֲנָנָה קֹדֶרֶת

וְאֶל שְׁנֵי הָאֻמְלָלִים הִיא מְמַהֶרֶת;

אוֹתָה יְלַוּוּ מִקְּצֵה הַשָּׁמָיִם

עָשָׁן וָפִיחַ מְעַוְּרֵי עֵינָיִם;

לְאִטָּהּ לְאִטָּהּ תֶּעֱשַׁן הַלְּבָנָה,

וּלְבוּש אֵשׁ לֹהֵט תִּלְבַּשׁ הָעֲנָנָה.

"שׁוּרָה הַנְּבָלִים לְרֶצַח יִשְׁאָפוּ,

שָׁם עַל יֹשְׁבֶיהָ עִירֵנוּ שָׂרָפוּ!

תֶּהְגֶּה הָעַלְמָה בְּנֶפֶשׁ נִבְהָלָה,

הָהּ אָבִי!.. אִמִּי!.. אוֹי לִי אֻמְלָלָה"!..

הָעֶלֶם מַחֲשֶׁה כְּפֶסֶל לֹא יָבֶן

וּמַשְׁמִים יַעֲמֹד וְדוּמָם כָּאָבֶן;

דָּמוֹ בְעֹרְקָיו נֶהְפַּךְ לָעפָרֶת

וְעֵינָיו נְטוּיּוֹת לָעִיר הַבֹּעָרֶת…

אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנוּ

וּכְצֹאן לַטֶּבַח בְּאַפְּךָ שַׂמְתָּנוּ?

תּוֹסִיף הָעַלְמָה בְּרוּחַ נִפְעָמָה,

מַדּוּעַ אֱלֹהִים, מַדּוּעַ וְלָמָּה?!"

וְשָׁם גֵּאוּת עָשָׁן מִתְאַבְּכִים לְמָעְלָה

וִיכַסּוּ בְעָנָן מְאֹרוֹת הַלָּיְלָה;

בִּרְאִי שְׁמֵי סַפִּיר תְּכַרְכֵּר שַׁלְהָבֶת –

חִישׁ אֶל כָּל קְצוֹתָם הִיא מִתְגַּנָּבֶת.

הָעֶלֶם עֹמֵד כְּמַסְמֵר נָטוּעַ,

לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ מֶה חָלַל, פָּצוּעַ!

לַיְלָה זֶה נוֹעַד לְלֵיל חֲתֻנָּתוֹ

עִם זֹאת הָעֲנִיָּה, רָחֵל תַּמָּתוֹ.

מָה רַבּוּ הַתִּקְוֹת, תִּקְוֹת עֲדָנִים,

זוּ נִרְאוּ אֲלֵיהֶם פָּּנִים אֶל פָּנִים!

הַהוֶֹה הַנָּעִים – מִשְׁכְּנוֹת מִבְטָחִים,

עֲתִדֹת חַיֵּיהֶם פֵּאֵר בִּפְרָחִים.

אָבִיו וְאָבִיהָ, שְׁנֵי שַׁלְוֵי עוֹלָם,

עֹשֶׁר בִּימִינָם, כָּבוֹד בִּשְׂמֹאלָם

וּצְדָקָה וָחֶסֶד לְרֹאשָׁם עֲטָרוֹת,

נֹצְצוּ בְּעִירָם כַּאֲבָנִים יְקָרוֹת;

וּבְרוּם שְׁמֵי חֶלְדָּם, הֶמָּה מִנֹּעַר

מִשְׁבְּצוֹת אוֹר, כִּשְׁנֵי כֹכְבֵי זֹהַר;

יֹפִי וּנְדִיבוֹת, צְנִיעוּת וַעֲנָוָה,

הִתְלַכְּדוּ בְיוֹסֵף וְרָחֵל הַנָּאוָה.

וּכְבָר גַּם יוֹסֵף עָלָה בַסֻּלָּם

וַיְהִי לְרוֹפֵא, חֹקֵר וּמְשֻׁלָּם,

וּכְעֵץ הַחַיִּים חָכְמַת הָעֶלֶם

יֶשַׁע תַּפְרִיחַ לְכָל נִבְרָא בְצֶלֶם.

מִקִּדְמַת נֹעַר נַפְשׁוֹ נִקְשָׁרָה

בְּחָכְמָה, בְּיֹפִי וּבְרָחֵל הַיְשָׁרָה;

וּבְיוֹם לְחֶבְרָה בַּחַיִּים אָרָחוּ,

כָּל אַנְשֵׁי עִירָם צָהֲלוּ שָׂמָחוּ.

וּפֹה עַל רֹאשׁ צוּר שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים

שֹׁמֵמִים, נִדְהָמִים עַתָּה נִצָּבִים;

רָחֵל בֹּכִיָּה, יוֹסֵף כָּאָבֶן,

עֱנוּתוֹ מִי יָחוּשׁ, לִבּוֹ מִי יָבֶן!

פִּתְאֹם יִתְעוֹרֵר, יֶחְרַד חֲרָדָה,

יִפֶן אֶל רָחֵל, יֹאחַז בְּיָדָהּ

וְקוֹל כְּרַעַם אֵל מִלִּבּוֹ יִתְפָּרֶץ:

"לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוֹט אָרֶץ!

לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוּשׁ הָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ תֵבֵל תְּנֻפַּץ לִשְׁבָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ יִבֹּל כָּל עֵץ וְכָל פָּרַח!

לֹא נָמוּת לוּ שֶׁמֶש יְהִי לְגוּשׁ קָרַח!

לֹא נָמוּת… נִחְיֶה… רָחֵל תַּמָּתִי!…

עֵדָה אַהֲבָתִי!… עֵדָה נְשִׁיקָתִי!…"

וּבְחֹם קַדַּחַת, קַדַּחַת מַמְאָרֶת,

יִשֳׁקָהּ עַל מִצְחָהּ נְשִׁיקָה בֹעָרֶת. –

וַעֲשַׁן הָעִיר תִּמֹּרוֹת, תִּמֹּרוֹת

מְטַפֵּס וְעֹלֶה וּמְכַסֶּה הַמְּאֹרוֹת;

מֵרֶגַע לְרֶגַע הָאֵשׁ מִתְאַבֶּכֶת

וַאֲפִיקֵי דָם בַּמָּרוֹם שֹׁפָכֶת.

"רָחֵל! רָחֵל! הָהּ רָחֵל חֶמְדָּתִי!

רָחֵל בַּת אוֹנִי, רָחֵל יוֹנָתִי!

רָחֵל אוֹצָרִי, אוֹצַר כָּל נָחַת!

נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹל נוֹרָא מִתָּחַת.

"אַיֵּךְ, הָהּ רָחֵל?.. אֵיפֹה נַחְבֵּאת?..

הַאֻמְנָם כְּבָר מַתְּ וְגַם דּוֹדֵךְ כְּבָר מֵת?..

אַךְ אַשְׁרֵיךְ רָחֵל, אַשְׁרֵיךְ תַּמָּתִי!

אַשְׁרֵיךְ שֶׁלֹּא תִרְאִי זִבְחִי, טִבְחָתִי!"..

"הִנֵּה בִן רֶגַע כָּל אַחַי הָהּ בָּאוּ

בָּאֵשׁ זֹה הִצִּיתוּ – וְלֹא הֻטַּמָּאוּ…

הִנֵּה גַם אִמֵךְ לַלַבָּה הוֹבָלְתִּי…

וּמָה עַתָּה חַיַּי לוּ גַם נִצָּלְתִּי?..

"אַשְׁרֵיךְ רָחֵל, בַּת אוֹנִי יְחִידָתִי,

שֶׁאָזְנֵךְ לֹא תִשְׁמַע בִּרְכַּת שְׁחִיטָתִי!

הִנֵּה הַשַּׂכִּין!… צַוָּארִי אוֹשִׁיטָה…

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנַי… עַל הַשְׁחִיטָה!…"

“אוֹי!” – מִלֵּב רָחֵל קוֹל נוֹרָא הִתְפָּרֶץ

וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ, וַתִּקְפָּץ לָאָרֶץ…

…………………………………..

…………………………………..

רֶגַע יַעֲמֹד יוֹסֵף כְּפֶסֶל לֹא יָבֶן,

נִפְעָם וּמַשְׁמִים וְדוּמָם כָּאָבֶן;

פִּתְאֹם יִתְעוֹרֵר, יֶחֱרַד חֲרָדָה,

יִגַּש לַמָּקוֹם שָׁם רָחֵל עָמָדָה,

וּבְקוֹל כִּפְרִיץ חַיּוֹת יַרְעֵם נוֹרָאוֹת:

לֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה גַּם בְּמוֹט גְּבָעוֹת!

לֹא נָמוּת רָחֵל, גַּם בְּמוּשׁ הָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ תֵבֵל תְּנֻפַּץ לִשְׁבָרִים!

לֹא נָמוּת לוּ יִיבַשׁ כָּל יְּאֹר וְכָל פָּלֶג!

לֹא נָמוּת לוּ שֶׁמֶש יְהִי לְגַל שָׁלֶג!

לֹא נָמוּת! נִחְיֶה! רָחֵל יָפָתִי!…

עֵדָה אַהֲבָתִי!… עֵדָה נְשִׁיקָתִי!…

* * *

וּבְחֹם תָּפְתֶּה בְּקִרְבּוֹ וְרוּחַ שַׁלְהָבֶת,

יִשַּׁק הַסֶּלַע וְיִישַׁן הַמָּוֶת…

בֵּן עַמְּךָ אַתָּה

וְּלְעַמְּךָ נִדְמֵיתָ,

כָּמוֹהוּ נִצְמַתָּה

חִנָּם נִדְכֵּאתָ,

כָּמוֹהוּ יַרְשִׁיעוּךָ

וְאַתָּה נִקֵּיתָ,

כָּמוֹהוּ יְתֲעַבוּךָ

וְאַתָּה לֹא נִטְמֵאתָ,

וּכְעַמְּךָ נָבַלְתָּ

כִּי הִתְנַשֵּׂאתָ,

וּכְעַמְּךָ נָפַלְתָּ

עַל כִּי נַעֲלֵיתָ…

וּכְעַמְךָ בֹּר כַּפֶּיךָ

הָאֱמֶת תַּצְמִיחַ,

אִם לֹא בְּיָמֶיךָ –

בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ…

(מעשה שהיה ביערות מאראקא.)

יְדַעְַתִּיךָ אָחִי, אָמַר הַזְּאֵב,

אֶל רֵעוֹ הַשּוּעָל, בְּהִפָּגְשָם בַּיָּעַר

כִּי חָכְמָה הִרְבֵּיתָ מִכָּל חַכְמֵי לֵב,

וּבְךָ כָּל אַחֵינוּ יִתְבָּרְכוּ בַשָּעַר;

לָכֵן אֵלֶיךָ, בַּעַל נֶפֶש יְקָרָה,

אֶפְנֶה וְאֶשְאַל עֵצָה מִפִּיךָ,

לְחַלֵּץ מִצָּרָה נֶפֶש אָחִיךָ,

הַנִּצָב פֹּה עִמְּךָ וְרוּחוֹ נִשְבָּרָה.

רֹאש לַעְַדַת זְאֵבִים הָיִיתִי בַיְּעָרִים.

לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלִשְמוֹר הַסְּדָרִים

מִטַּעַם הָאְַרִי, רַב הָעְַלִילִיָּה;

אַךְ מִקְרֶה לֹא טָהוֹר פִּתְאֹם קָרָנִי,

כִּי נוֹקְשָה עְַדָתִי וְעִמָּה גַּם אָנִי,

בַּעְַשֹוֹתִי בְמִקְרֶה מְלַאכְתִּי רְמִיָּה.

סְבִיבוֹת גְּבוּלֵנוּ עֶדְרֵי צֹאן רַעוּ

, וּבְאַחַד הַכַּרִים נַפְשָם הִשֹבִּיעוּ;

פִּתְאֹם הַזְּאֵבִים רִבְצָם מָצָאוּ

וְעֵדֶר רְחֵלִים לַטֶּבַח הִכְרִיעוּ.

אָנֹכִי רָאִיתִי בִצְחוֹק הַנְּעָרִים,

אַךְ לִטְרֹף וְלִרְמֹס עוֹד אוֹתָם עוֹרַרְתִּי –

כִּי מִי יָשֹים לֵב, בְּלִבִּי אָמַרְתִּי,

לְגוֹי חְַסַר כֹּחַ וְנִבְזֶה כַבְּקָרִים?

וּבְכֵן דַּם הַצֹּאן עַד צַוָּאר הִגִּיעַ,

וְנַאְַקַת חְַלָלִים עָלְתָה רָקִיעַ,

וָהֵמָּה הוֹסִיפוּ לְקַצּוֹת בָּעְַדָרִים –

אַךְ שְמַע וְהִשְתּוֹמֵם: אַף הָאְַרִי חָרָה,

(בְּלִי שֶֹפֶק בְּמַלְשִינוּת כִּבְשָֹה נִסְתָּרָה,)

וַיְצַו בַחְַמַת אַפּוֹ זֹאת לּקְרֹא: “אִי סְדָרִים”

הַפְּקְִדָּה יָצָאָה – וְאַחִי הַמַּכִּים

נֶהֶפְכוּ לְמְִכִּים וַעְַשוּקִים עַל חִנָּם,

כִּי רַבִּים הוֹשִיבוּ בְּבֹר בְּמַחְַשַכִּים,

עַד שֶיֵּחָרֵץ עְַלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם.

עַתָּה גַּם כִּידִי עֵינַי תִּרְאֵינָה

כִּי יוֹתֵר מִכְִּלָּם זַעַף מַלְכִּי נָשָֹאתִי –

הוּא חָפֵץ לְהוֹרִידֵנִי בְאַף מִגְּדְִלָּתִי

וּלְהַחְַלִיף מִשְמַרְתִּי בִּקְטַנָּה מִמֶּנָּה.–

כָּל זֹאת בָּאַתְנִי, רֵעִי מִנֹּעַר,

כְּבוֹדִי לְשִמְצָה, אַחַי בַּסֹּהַר

בִּגְלַל עֵדֶר צֹאן נְקְִדִּים וּטְלְִאִים!

הוֹרֵנִי מַה לַעְַשֹוֹת כְּיַד חָכְמָתֶךָ,

אָז תַּצִּיל מֵחֶרְפָּה נֶפֶש רֵעֶךָ –

וִיהִי גַם בְּיָדְךָ שְֹכַר פִּדְיוֹן שְבוּיִם…

לֹא אֶמְנַע בְּטוּבִי חֶסֶד מֵרֵעִי

וּבְנֶפֶש חְַפֵצָה אַנְחְַךָ בּעְַצָתִי,

עָנָה הַשּוּעָל אַךְ– שִמְעָה מַה דֵעִי

עַל דְבַר כָּל הָעִנְיָן, לְפִי הַשְקָפָתִי:

דַּע כִּי לֵב הָאְַרִי (וְכֵן לֵב כָּל מִשְפַּחְתּוֹ)

לֹא טוֹב הוּא לַצֹּאן מִקֶּדֶם קַדְמָתָהּ,

כִּי יָבִין עַד כַּמָּה נַפְשָם נִשְחָתָה,

וְכַמָּה יָרֵעוּ לְעַמּוֹ וּמַמְלַכְתּוֹ.

אִם אָמְנָם בְּצַמְרָם וּבַחְַלָבָם יֵש בְּרָכָה

בְּמִדָּה מְרְִבָּה אֶל גִנְזֵי גֹּנְזֵי הַמִּמְלָכָה –

אַךְ הֵם אֵינָם שֹוִים בְּנֵזֶק מַרְעִיתָם;

כִּי טוּב אֶרֶץ יֹאכְלוּ, שָם יִרְעוּ יִשְֹבָּעוּ,

עֵת אַלְפֵי אַחֵינוּ יִרְעַבוּ יִרְעְַבוּ יִצְמָאוּ –

לָכֵן בְּצֶדֶק אַפּוֹ עַל תַּכְלִיתָם.

אַךְ אָנוּס הִנֵהוּ לָרִיב רִיב צֹאנוֹ

וּלְיַסֵּר אֹכְלֵיהֶם כְּחֹק פֹּרְעֵי פְרָעוֹת,

כִּי חְִקֵּי מַמְלַכְתּוֹ לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ,

יִתְּנוּ גַם לָמוֹ לְחַיִּים תּוֹצָאוֹת –

אַף יָחוּש לִשְמוֹ הַנּוֹדָע בַּשְעָרִים

וְעָלָיו הוּא חָרֵד לְבִלְתִּי יְחְִלָּל,

בְּעֵינֵי חְַבֵרוֹ הַנֶּשֶר הַמְּהְִלָּל,

שֶכְּבָר בְּמַמְלַכְתּוֹ שָלוֹם לָעְַדָרִים…

וּכְבָר גַּם מֵאַרְצוֹ בָּאוּ יְדִיעוֹת,

כִּי שָם אֵינָה נוֹחָה רוּחַ הַבְּרִיוֹת

מִמִּנְהַג אַרְצֵנוּ בְּצַעַר בַּעְַלֵי חַיִּים,

וְהֵם אֶת הָאַרְיֵה פֶּה אִחָד מַאְַשִימִים

בְּמַעְַשֵֹי אַחֵינוּ הַזְּאֵבִים הַתְּמִימִים –

וַיְהִי מְִכְרָח לְיַסְּרָם לְמַרְאֵה עֵינָיִם.

לָכֵן עְַצָתִי לְךָ עַתָּה אַבִּיעַ

כִּי תַפְקִיד מְמְִנִּים, עֹשֵֹי מְזִמּוֹת,

בְּקֶרֶב הַיְּעָרִים, שָם דְּבָרְךָ מַגִּיעַ

לֶאְֶסוֹף עַל יָד “דֵּעוֹת וַחְַתִימוֹת”

כִּי צֹאן מַמְלַכְתֵּנוּ עַם רַע הוּא לַבְּרִיּוֹת,

וְתָמִיד הוּא חַי עַל חֶשְבּוֹן אְַחֵרִים,

יִשְתֶה לִרְוָיָה דַּם זְאֵבִים וּנְמֵרִים

וּבְשָֹרָם הוּא אֹכֵל בְּרִבְבוֹת פִּיוֹת.

אַךְ יֶשְנָם בְּקִרְבּוֹ בָּנִים מַשְחִיתִים,

שֶחָדְלוּ מִשַּלֵּם לָאַרְיֵה אֶת הַמִּסִּים,

וְאוֹצַר הָאָרֶץ מַצִּיגִים הֵם רֵיקָם;

וְבְכֵן מֵרֹב צָרָה, עֹנִי וָלַחַץ,

הָיְתָה בַצֹאן יַד בְּנֵי שַחַץ,

וַתָּמֹד לָרְשָעִים פְּעְִלָתָם אֶל חֵיקָם. –

דְּבָרִים כָּאֵלֶה בְּדַעַת וּבְבִינָה,

עַל צֹאן מַמְלַכְתֵּנוּ יִכָּתְבוּ בִסְפָרִים

וּבְיַד מַלְאָכֶיךָ, כַּלְבֵי הַמְּדִינָה,

בְּעֵת רָצוֹן תַּגִּישֵם אֶל מֶלֶךְ הַיְּעָרִים;

אָז רֵעִי, בִּזְנָבִי לְךָ אֶשָּבַע,

כִּי דְרֹר יִקָּרֵא לְכָל הַזֵּדוֹנִים,

וְרַק שַֹעְַרוֹת אְַחָדוֹת יְשַלְּמוּ הַנְּדוֹנִים,

לוּ גַּם אִם הִרְבּוּ פִּי שְנַיִם הָרַע –

כִּי תְהִי אָז תֹּאְַנָה לִכְבוֹד מַעְַלָתוֹ,

לִצְדִּיק דִּין עִמּוֹ בַּצֹאן עם עֶם עֶבְרָתוֹ,

לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, תְּלְִנָּתָם מַשְמִיעִים;

כִּי אָז הְַלֹא יִרְאוּ שֶהַצֹּאן הַמַּזִּיקִים,

וְהָיוּ גַם בְּעֵינֵיהֶם הַזְּאֵבִים צַדִּיקִים –

וְהָאַרְיֵה וְכִסְאוֹ אָז יִהְיוּ נְקִיִּים!

הָעֵצָה נֶעְֶשְֹתָה,

גַּם עְשְֹתָה פֶרִי,

כִּי כָל בְּנֵי עַוְלָתָה,

כָּל בֵּית הַמֶּרִי,

שֶרָחְַצוּ אֶת גְּרוֹנָם

בְּדַם כְּבָשִֹים עְַנִיִּים,

כְּחֶפְצָם וּרְצוֹנָם

יָצְאוּ נְקִיִּים,

מֵאֵין אֶחָד רָשָע;

וּשְאֵלָה חְַדָשָה

נִתְחַדְּשָה בַיְּעָרִים

עַל אֹדֹות הָעְַדָרִים,

וַתְּהִי כָל הַיָּמִים

לְהֶגְיוֹנָם וְשִֹיחָם:

אִם לָאַרְיֵה הַתָּמִים

שֹוֶה לְהַנִּיחָם

גַּם בְּיָמִים הַבָּאִים…

(השיר שיהודי רומיניא אומרים בארץ חדשה)

בָּרוּךְ שֶלָּקַקְנוּ מִקְּעָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה

מֵי רוֹש וְלַעְַנָה שָמָּה בַּגּוֹלָה,

שֶאָכַלְנוּ מִיָּדוֹ, תַּחַת שְִלְחַן אְַדוֹנִים,

תַּפּוּחֵי אְַדָמָה וְדָגִים מָמְלָחִים

וּבְגָדִים לָבַשְנוּ כְּשַֹלְמוֹת גִּבְעוֹנִים

וְעַל הָאָרֶץ יְשַנּוּ בִּבְלוֹיֵי מְלָחִים!

וּבָרוּךְ שֶהוֹצִיאָנוּ מֵאְַפֵלָה לְאוֹרָה,

בִּמְקוֹם נֵר הַדְּרֹר יִדְְלַק בַּמְּנוֹרָה,

בִּמְּקוֹם אֵין עַבְדְִת, מוּעָקָה וָכָבֶל

–לְנַקֵּד סְמַרְטוּטִין בַּעְַרֵמוֹת שֶל זָבֶל,

לִכְרוֹת אַבְנִי פֶחָם לַחֶצוֹב אְַבָנִים,

וְלַעְַרֹב בַּכְּפָרִים בְּמִכְנְסַיִם יְשָנִים!

בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שְמוֹ, שֶהֶחְֶיָנוּ וְקִימָנוּ

לַעְַבֹר יַם זֹעֵף וְאֶל קִרְבּוֹ לֹא בָאנוּ. –

לָשֵֹאת סַל רֹכְלִים עִם כָּל מִינֵי מַמְתַּקִּים!.

הְַיָדַעְנוּ בַגּוֹלָה טַעַם זְנִים מֶרְקָחָה?!…

זָכַרְנוּ אֶת הַדְּאָגָה שָם בְּמַחְַשַכִּים –

לִצְלִיל לֶחֶם שֹעוֹרִים אָכַלְנוּ בַאְַנָחָה.

עְַבָדִים הָיִינוּ שָם בְּאַרְצוֹת זָרִים

וּבְאֶרֶץ נְכֹחוֹת כְִּלָּנוּ הַיּוֹם שָֹרִים,

נְשִֹיאִים וּנְצִיבִים לִקְהִלּוֹת וְקַ"קִּים,

מֹשְלִים בְּצֶמֶד הַיָּמִים לִיטְוַקִּים,

שַלִּיטִים בָּאָרֶץ וּבְמַלְכוּת שָמָיִִם,

הַמֹּלְכִים מֵאִטְלִיז עַד בֵּית מַטְבְּחָיִם!…

מָה אְַנַחְנוּ חְַסֵרִים בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת,

וּמֶה אָנוּ דֹרְשִים זוּלָתִי גַבָּאוֹת,

זוּלָתִי נְשִֹיאוּת וּפַרְנְסִי חֹדֶש,

זוּלָתִי רַבָּנִים חֹקְקֵי אָוֶן,

זוּלָתִי חַזָּנִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶש –

צַלְמֵי כָּל זָכָר, פְּסִילֵי עֵץ וָאֶבֶן?!!…

וְאַף כִּי חָכַמְנוּ אְַנַחְנוּ בְנֵי עֵבֶר,

וְאִיש אִיש לְנַפְשוֹ נֶשֶר גְּדָל אֵבֶר,

וְאִיש אִיש מֵרֵעֵהוּ יָתֵר בַּבִּינָה,

מַה לָנוּ חֵלֶק בַּהְַלִיכוֹת הַמְּדִינָה?…

וּבְבָתֵּי הָעָם מָה נַחְַלָה לָנוּ,

לְתַנֹּת כַּאְַחֵרִים דֵּעֵנוּ גַּם אָנוּ?!…

כְִּלָנוּ בִיסְמַרְקִים גְּלוּיֵי עֵינָיִם,

בְּקֶרֶב קַ"קֵּינוּ מֵאְַחֹרֵי כִירָיִם!

חְַכָמִים אְַנַחְנוּ לִפְנֵי הָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים,

נְאוֹרִים אְַנַחְנוּ לָאִיר לַאְַחֵרִים…

חָרוּצִים וּנְבוֹנִים – לָצוּד צֵיד זְבוּבִים

, וְזֶה כָּל כֹּחֵנוּ לִכְתֹּב הֵכְשֵרִים!..

עַם חָכָם אְַנַחְנוּ לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים,

וּבָנֵינוּ בַחְִצוֹת יִגְדְּלוּ כִפְרָאִים,

בְּלִי דַעַת אְֶלֹהִים וְתוֹרַת הָאָדָם,

חְַרָפוֹת בְּפִיהֶם וְאַבְנֵי קֶלַע בְּיָדָם,

וּבְלִבָּם תֹּהוּ מִקְּטַַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם –

וָהֵמָּה בְּנֵי בְרִית זֶרַע עַם עוֹלָם?..

מַשְֹכִּילִים אְַנַחְנוּ לְשַקֵּץ כַּנִּדָּה

כָּל חֶמְדַּת יִשְֹרָאִל – שְֹפָתֵנוּ הַיְחִידָה,

שְֹפַת צִיּוֹן הַקְּדֹשָה, מְלֵאתִי תִפְאֶרֶת,

שְֹפַת אְֶלֹהִים, פְּלֵיטַת בַּת יְהוּדָה,

וּלְהוֹשִיב בְּחָזְקָה עַל כִּסֵא הַגְּבֶרֶת,

שִפְחָתָהּ הַשְפָלָה – שְֹפַת בָּבֶל הַשְּדוּדָה!…

יְרֵאִים אְַנַחְנוּ – בְּרִבּוּי רַבָּנִים,

מְתְִקָּנִים אְַנַחְנוּ – בַּאְַכִילַת סַרְטָנִים,

בִּבְלִיעַת שַבְּלוּלִים וְקַ"ן מִינֵי שָרֶץ.

וּלְ“עַם הַסֵפֶר” אֵין סִפְרָה בָּאָרֶץ,

כְּאִלוּ עַם לֹא הָיָה בְתֵבֵל הָיִינוּ,

אִמֵּנוּ חִתִית וְאְֶמֹרִי אָבִינוּ!…

בָּרוּךְ שֶלּקּקְנוּ מִקְּעָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה

מֵי רוֹש וְלַעְַנָה שָמָּה בַּגּוֹלָה,

וּבָרוּךְ שֶהוֹצִיאָנוּ מֵאְַפֵלָה לְאוֹרָה,

לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ דְּרֹר חָפְשִים לְנַפְשֵנוּ,

וּלְפָרֵק מֵעָלֵינוּ עֹל חָכְמָה וְתוֹרָה –

בַּאְַגְִדּוֹת וְקַ"קִים לֹא שָעְַרוּ אַּבוֹתֵינוּ…

בָּרוּךְ שֶפְּטָרָנוּ מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים

וּמִמִּדּוֹת שֶמָּנוּ בִּבְנֵי עַם רַחְַמָנִים;

וַנֵּחָלֵק לָאְַדוּקִים וּנְאוֹרִים אַנְשֵי מָעְַלָה,

אֵלֶה זֹחְַלִים אָחוֹר וְאֵלֶה עֹבְרִים הָלְאָה…

זֶה מֹשֵךְ אֶל קַ’קּוֹ, זֶה אֶל מִקְדַּש זָרִים…

וְהַיַּהְַדוּת בֵּינֵיהֶם קְרוּעָה לִגְזָרִים!..!

אֶ.

אֶל חַיָּט בֶּן צִיּוֹן נִגַּש אַתּוּנִי

וּמַכְתֵּש בְּיָדוֹ שָבוּר לִשְנַיִם;

מִנְעוּרַי, אָמַר, רֵעַי הִגִּידוּנִי

כִּי חָכְמוּ לִמְאֹד בְּנֵי יְרוּשָלָים.

קַח מַחֶטְךָ, יְהוּדִי, חַבְּרֵהוּ כְּבַתְּחִלָּה,

אָז אֵדַע כִּי לְעַמְּךָ נָאוָה תְהִלָּה.

צַר לִי מְאֹד, הַחַיָּט יַעְַנֶנּוּ

כִּי אָזְלוּ מִכֵּלַי חוּטֵי הַתְּפִירָה,

הֵא לְךָ מְעַט חוֹל שְזֹר לִי מִמֶּנוּ

חוּטִים לִמְלַאכְתִּי, וּשְבָרָיו אַחְבִּירָהוּ.

ב.

אֶל שַעְַרֵי יְרוּשָלֵם בָּא אִיש אַתּוּנָא

וְיֶלֶד מֹכֵר בֵּיצִים נִקְרָה לִקְרָאתוֹ.

שָמַעְתִּי, אָמַר, כִּי חָכְמָה וּתְבוּנָה

חָלַק אְֶלֹהִים לְעַמּוֹ סְגְִלָתוֹ;

לָכֵן אְַהוּבִי, אִם חָכַם לִבְּךָ,

הִנֵה בְיָדִי שְתֵּי גְבִינוֹת לְעֵינֶיךָ,

מֵחְַלֵב שְתֵּי עִזִים הִקְפֵּאתִי אֹתָנָה;

הִתְבּוֹנֵן, יַקִּירִי, לִגְבִינוֹת הַשְתָּים

וְהַגֵּד, אִם יָדַעְתָ, בֶּן יְרוּשָלֵם:

אֵיזֹה מֵעֵז שְחֹרָה וְאֵיזֹה מִלְּבָנָה?…

הילד.

כִּי זָקַנְתָּ מִמֶּנִּי תָעִיד קוֹמָתְךָ

כִּי חָכַם לִבְּךָ תַּעְַנֶה שְאֵלָתֶךָ

וְלַעְַנוֹת עַל שְאֵלָה לְךָ מִשְפַּט הַבְּכֹרָה

לָכֵן, אִיש חָכָם, אֶל סַלִּי הַבִּיטָה,

רְאֵה בֵיצָה וְהַגֵּד מִי אוֹתָה הִמְלִיטָה:

תַּרְנְּגֹלֶת אְַדְִמָּה לְבָנָה אוֹ שְחוֹרָה?…

פרק שני משירי הגדול “החלום ושברו”.)

עַל אַדְמַת רוֹמִינְיָה הָעְַקְִבָּה מִדָּמִים,

בְּגַלַץ הָעִיר, בְּפִנָּה גַלְמוּדָה,

נִשְקָף שָם בַּיִת, מָט מֵרֹב יָמִים,

עֹמֵד כְּזֵכֶר לְחְִרְבָּן בַּת יְהוּדָה,

שָתוֹתָיו נֶהְֶרָסוֹת, כְּתָלָיו נְשַמִּים,

לְִחוֹתָיו נִשְבָּרִים, חַלּוֹנָיו בַּאְַדָמָה,

גַּגּוֹ הֶהָרוּס עֹטֶה מְעִיל שְמָמָה,

לוֹ מַרְאֶה בֵּין אֶחָיו – יִשְֹרָאֵל בָּעַמִּים…

מֵחָרְבָּה הַזֹּאת קַו אוֹר קִפָּאוֹן

עַתָּה בַּלֵּיל כְּמוֹ לִפְרוֹץ יִבָּהֵל

דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶל תּוֹךְ הַמַּשָֹאוֹן

וְהָיְתָה לוֹ דְמוּת כְּתִקְוַת יִשְֹרָאֵל…

שָמָּה בּחָרְבָּה בֵּין כָּתְלֵי חְִרְבָּנָהּ

מִתְהַלֵּךְ אִיש שֵֹיבָה אָנֶה וָאָנָה

כַּהְַלוֹךְ יִרְמְיָהוּ בֵּין קִבְרֵי צַלְמָוֶת,

עְַנָנִים עַל מִצְחוֹ יְזָרוּ מַחְַשַכִּים,

וּכְמוֹ מִטְרוֹת עְִזָּם מֵעֵינָיו מְפַכִּים

אֶגְלֵי מֵי רֹאש, דִּמְעוֹת עַצֶבֶת…

שָמָה בַּפִּנָּה עַל מִטָּה מִתְנֹדֶדֶת

וְסַפְסַל צֹלֵעַ – קְרָשִים נִשְעָנִים;

עְַלֵיהֶם רַעְַיָתוֹ יְצוּעָה מְרַפֶּדֶת

וְשִבְעָה יְלָדִים, עַל מַחְצֶלֶת שֶל קָנִים.

הַנְּפָשוֹת הָאֵלֶה בִּזְרֹעוֹת הַשֵּנָה

עַתָּה אְַחוּזוֹת וּשְכֵחוֹת עָנְיָמוֹ,

וְהוּא רַק הָאֶחָד הָעֵר בֵּין כְִּלָּמוֹ,

כִּי הוּא נֹתֵן לַחְמָן הַדֹּאֵג לָהֵנָּה.

עַד הוּא, כִּי אָב הוּא, וְאִשְתּוֹ וּבָנָיו

רְעֵבִים הָהּ שָכְבוּ וּרְעֵבִים יָקוּמוּ,

וּבְלֵיל מָחָר יֵדַע, כִּי רְעֵבִים מוּל פָּנָיו

כְּמִשְפַּט לֵיל זֶה שֵנִית יָנוּמוּ. –

אָפְסָה כָל תִּקְוָה גַּם כֹּחוֹ עְַזָבוֹ

לֹא יוּכַל הִשָֹּגֵה וּלְהֵיטִיה מַצָּבוֹ,

וּכְבָר גַּם הַיֵּאוּש לִבּוֹ הִכְנִיעַ…

אִם עַל צַוַּאר הַיְּהוּדִי חֶרֶה מוּנַחַת,

גַּם אָז עוֹד יְקַוֶּה וְנַפְשוֹ בֹטַחַת –

עָנִי עִבְרִי זֶה מִי יוּכַל יַבִּיעַ!…

יִשְרֹק הָרוּחַ, יֵהֹם יִתְחוֹלֵל

בִּבְקִיעֵי הַחָרְבָּה בְּכִנוֹר בּוֹ שָבֶר,

עִם נַחְַרִת יְלָדָיו הֶמְיָתוֹ תִתְבּוֹלֵל

וְהָיָה הַקּוֹל כְּקוֹל בֹּכִים עַל קָבֶר.

אוֹר כֵּהֶה שָם נֵר יָפִיץ מִמְּנוֹרָה.

מֵרוּחַ בּוֹ יִגַּע שַלְהַבְתּוֹ תָנוּעַ,

תִּתְנַשֵּא, תִּתְאַבֵּךְ וְאוֹרָהּ זָרוּעַ

בִּנְטוֹתָה הַצִּדָה – אַךְ תֵּכַהּ מְהֵרָה…

תִתְנַשֵֹא, תִּתְאַבֵּךְ בְּנֵר הַשַלְהֶבֶת

בִּנְטוֹתָה הַצִדְָה לְעֵינֵי הֶעָנִי,

וּמַחְַשָבְה אֶל לּבּוֹ אַט מִתְגַּנֶבֶת:

אוּלַי הַצִדָּה אֶמֶת גַּם אָנִי?!…

אֶמֶת הַצִּדָּה – וְאוֹרִי יִבָּקֵעַ

וְרֹדְפַי יְקָרְבוּנִי כְּאָח לָהֶם וָרֵעַ,

אָז נָכוֹן לֹא אֶהְיֶה לְמוֹעְַדֵי רָגֶל…

אַךְ מַה זֹאת הַנֵּר יֵכַה בַּמְנוֹרָה?

אִשָּה תִּתְנַשֵּא – אַחַר יִדְעַךְ אוֹרָהּ

בּוּז לִי עַל אִוַּלְתִּי, לֹא אֶעְֶזֹב הַדָּגֶל!!…

וּכְרֶגַע נִטָּיוּ עֵינָיו אֶל בָּנָיו

וּשְתֵּי מַפּוֹת צַחוֹת מֵהֶן הִתְגַּלְגָּלוּ,

לֹא נֶעֶצְרוּ בַתְּלָמִים הַחְַרוּשִים עַל פָּנָיו,

וּבִזְקָנוֹ הַלָּבָן כַּעֹפֶרֶת צָלָלוּ.

וּבְעָנָן כִּי כָלָה הַשֶּמֶש זֹרֵחַ,

כֵּן פָּנָיו הַקֹּדְרִים מִמְצוּקוֹת וּתְלָאוֹת

הֵאִירוּ כִּי שְִפְּכוּ מֵעֵינָיו הַדְּמָעוֹת,

וְגַאְַוַת עֹז לָבְשוּ כְלֹחֵם מְנַצֵּחַ.

"לֹא! לֹא! יִקְרָא פִתְאום, בָּנִים נֶאְֶמָנִים

תִִּהְיוּ יְלָדַי לְעַמְכֶם וְדַתְכֶם!

שָוְא לָכֶם זֵדִים, הַבָּנִים קְשֵי פָנִים,

עָרְפָּם הַקָּשֶה לֹא תַכְנַע רִשְעַתְכֶם!

לְחָיֵינוּ לְמֹרְטִים, גֵוֵנוּ לְמַכִּים,

דָּמֵנוּ בַחְִצוֹת כְּמַיִם מְפַכִּים,

הוֹנֵנוּ לִמְשִסָּה לְכָל חֹמֵס יֶחִי!

אַךְ לָנוּ הַנְּשָמוֹת הַיֹּשְבוֹת בַּקֶּרֶב,

אוֹתָן לֹא יַכְנַע גַּם אֶגְרוֹף גַּם חֶרֶב –

עִבְרִים הָיִינוּ וְעִבְרִים עוֹד נֶהִי!

יוֹסִיף אֹמֶץ הָרוּחַ, יֵהֹם יִתְחוֹלֵל,

יַחְדֹּר לַבְּקִיעִים כְּמַיִם זֵידוֹנִים

עִם מַשַּק נְשִיקוֹת הֶמְיָתוֹ תִתְבּוֹלֵל,

הָאָב יּשַּק עַתָּה בָּנָיו הַיְשֵנִים! –

"אַלְלַי לִי! אַנֶחוֹתָיו תְּהִימֶנָּה,

מַה שְִפּוּ עַצְמוֹתֵיכֶם אִשְתִּי וּבָנִי!

רַק גַּל שֶל עְַצָמוֹת מוּטָל לְפָנִי,

אֵין בָּשָר, אֵין עוֹר, וְהָעְַצָמוֹת תִחְיֶינָה!

עְַצָמוֹת יְבֵשוֹת, מֵרְאוות הָהּ אֶבָּהֵל,

אֶרְאֶה מוּל פָּנַי כְּצַלְמֵי בַלָּהוֹת:

פֹּה אַנְשֵי בֵיתִי, שָם – כָּל בֵּית יִשְרָאֵל,

תִּחְיֶינָה אִם גַם אַין לְחַיִּים תּוֹצָאוֹת!..

הָהּ בָּנִים עְַזוּבִים, הָהּ אְִמָּה עְַשוּקָה!

מִדַּת קְשִי יוֹמְכֶם מֵאֶרֶץ אְַרְִכָּה

אֵין צְרִי לָחְָלִי, תְּרוּפָה לַמַּכָּה!

רְאֵה אְַדֹנִָי, צֹאן יַעְַקֹב הַנּוֹתָרוֹת

נָתַתָ בְּאַפְּךָ לַכְּפִירִים לְבָרוֹת,

הְַכָלָה אַתָּה עֹשֶֹה אֵת עַמְּךָ הַדַּכָּא?!..

(עת אשר עניתי את ידידי ה' מירביס “בהזמנה”.)

שְאַלְתַּנִי “אַיֶּכָה” בְּפִתְחֵי שְעָרִים,

וְאִם אָמְרִי “אְֶעֶנֶךָ”, – אֵין בְּפִי דְבָרִים.

זֶה כְּמִשְלֹש חְָדָשִים נָע וְנָד אְַנִי כְּקָין

בִּמְקוֹמוֹת אֵין אְַנָשִים וְגַם אְַנִי עוֹד אִיש אָיִן.

נַפְשִי עָיְפָה מִכֹּבֶד סָבֶל וּמְיְִדָּעִי – צְרוֹר מַסָּעִי,

וַאְַנִי מַאְַכִיל שְֹפַת בָּבֶל לַהְַגִי בִּבְלָאִי טִפְּשָאִי…

"אַיֶּכָּה דָאלִיצְקִי? – הִנֵּנִי! הִנֵּנִי!

אַךְ בְּסִפְרַת יִשְֹרָאֵל אַל תְּבַקְּשֵנִי!

חָלְפָה עֵת הָזָּהָב עָבְרוּ יְמֵי מִזְמוֹרִי,

וּלְהִנָּצֵל מֵחֶרְפַּת רָעָב נִפַּצְתִי אֶת כִּנּוֹרִי…

מַה כִּנּוֹר בַּת יְהוּדָה לִיהוּדִים מְזְִיָּפִים?

בִּשְֹפַת בָּבֶל הַשְּדוּדָה סַפֵּר לָהֶם מַעְַשֵֹי כְשָפִים,

מַעְַשֶֹה בְּשוֹר מַטִּיל בֵּיצִים, כְּפָרָה בִַעְַלַת אֵבֶר!

וְשָמְעוּ אֵלֶיךָ הָעֵצִים וִיכַבְּדוּךָ בְּנֵי עַם עֵבֶר!

"אַיֶכָּה דָאלִיצְקִי? – הִנֵּנִי! הִנֵּנִי!

בַּאְַשֶר אָלִין לֵיל זֶה שָם מָחָר לֹא תִרְאֵנִי.

אְַנִי רָץ בְּחִפָּזוֹן וְעֹרְקַי לֹא יִשְכְָבוּ,

בִּגְלַל אֵיפַת רָזוֹן לְבָנִי כִּי יִרֳעָבוּ…

בִּשְנִי יְרָחִים שִשִּים עִיר מַדּוֹתִי בְשָעְָלִי,

הַתְלַוֵּנִי בַּת הַשִּיר הְַתִחְיֶה נַפְשָהּ בִּגְלָלִי?…

חְַיֵה בַטְוֹב יַקִּירִי, וְיִחְיוּ בְנֵי הָעְַלִיָּה,

הַחְַפֵצִים בְּבַת שִירִי וּבַשֹּפָה הָעִבְרִיָּה;

וְהָיָה בְנוּחִי וְאֶתְנֵם בַּחֹבֶרֶת.

¹

פָרָה אַחַת עִבְרִית וְנֹצְרִית הַשְּנִיָּה

הוּבְלוּ לַטֶּבַח אֶל בֵּית מַטְבְּחָיִם;

וַתִּפְרֹץ מְרִיבָה בֵּין הַנֹּצְרִית וְהַיְּהְִדִּיָה

וַתִּרְעֵמְנָה אִשָּה רְעוּתָה הַחְַכָמוֹת הַשְּתָּיִם.

"גְּשִי הָלְאָה פָּרָה פְּתַיָּה, פָּרָה סֹרֵרָה,

לִשְכֵנְתָּהּ הַנֹּצְרִית הָעִבְרִית דִּבֵּרָה –

אְַנִי פָרָה מְיְִחֶסֶת, הוֹריתִי וְלֵדָתִי בִקְדְִשָּה,

עַל צַוָּארִי יַעְַבִיר אִיש כָּשֵר מַאְַכֶלֶת לְטוּשָה,

יְבָרֵךְ עַל ששחִיטָתִי

בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וְנִמְרָצָה,

וִיסָעֵף רֶגַע פְּתִיל חַיָּתִי,

כִּמְסָעֵף פְִּארָה כְּמַעְַרָצָה!

וָאַתְּ, בְּהֵמָה טְמֵאָה,

בְּבוּל עֵץ גְִּלְגָּלְתֵּךְ יָרֵץ

טַבַּח עָרֵל, קְצוּץ פֵּאָה,

הֶדְיוֹט, בּוּר וְעַם הָאָרֶץ;

טַבָּח כְִּלוֹ מַשְקֶה יֵצֵא מִבֵּית מַרְזֵּחַ

וּבְעֵץ בֵּין קַרְנַיִךְ

יָשִֹים קֵץ לְחַיַּיִךְ –

הְַלָזֶה יִקָּרֵא מַטְבֵּחַ?…

"הַסִּי – קָרְאָה הַנֹּצְרִית – הֵאָלְמִי, פָּרָה סְכָלָה,

הֵן כָּל רֹאֵה מוֹתֵךְ יִשֹֹּם, תֹּאחְַזֵהוּ חַלְחָלָה!

יְהוּדִי נִבְזֶה וּמְגֹאָל, כְִִלּוֹ סְחִי וְמָאֹס

מַשְחִיז אחל עֵינַיךְ סַכִּינוֹ שְתַּיִם שָעוֹת

וְעַל צַוָּארֵךְ יוֹלִיכֶנוּ, פָּרָה רָמַת יַחַש,

פְּעָמִים אַרְבַּע חָמֵש בִּנְעִימָה וָנַחַת,

אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה כִּמְנַגֵּן בְּכִנּוֹר

וּדָמַיִךְ שֹטְפִים אַרְצָה כְּמַיִם בַּצִּנוֹר

אַךְ לֹא כֵן יָמִיתוּ אוֹתִי,

לֹא כֵן גֹּרָלִי אָנֹכִי,

בְּטֶרֶם אֶרְאֶה מַלְאַךְ מוֹתִי

וּכְבָר רְִצַּץ מוֹחִי!

בּוּל עֵץ בְּרֶגַע אֶחָד

יְבַלְבֵּל מַחְשְבוֹתָי;

(כָּמוֹנִי, אֵלִי, יַחַד

תָּמוֹתְנָה כָּל אַחְיוֹתָי!)

וּכְרֶגַע וְאֵינֶנִּי, לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹת אוֹר,

מִיתָה קַלָּה הִיא וְיָפָה לְדַעַת כָּל חַכְמִי הַדּוֹר!"

עוֹד שְתֵּי הַפָּרוֹת פֹּשְֹקוֹת שַפָתַיִם,

וְשְנֵי מַלְאְַכֵי מוֹתָן “יְעֵפִים” וְרַבִּי “חַיִּים”,

הַטַּבָּח הֶעָרֵל וּבּוּל עֵץ בִּימִינוֹ,

הָשֹּחֵק הַמָּהוּל וּבְיָדוֹ סַכִּינוֹ,

אֶל בֵּית הַמַּטְבֵּחַ יַחַד הִגִּיעוּ

וּבְשָמְעָם רִיב שְתֵּיהֶן, לָהֶן דַּעְַתָם הִבִּיעוּ:

לַשָּוְא, פָּרוֹת סְכָלוֹת, תַרְבֶּינָה דִבְרֵי רִיבוֹת,

עַל דְּבַר כָּבוֹד וָיֹשֶר, יַחַשֹ וּנְדִיבוּת!

גַּם הָעֵץ גַּם הַבַּרְזֶל לֹא יַאְַכִילְכֶן חֵלֶב חִטָּה,

הִנְּכֶן בְּנוֹת בָּקָר וְסוֹפְכֶן לִשְחִיטָה…

וְאִם שֹנָה מְלַאכְתֵנוּ לְמַרְאֵה עֵינַיִם,

תָּרֹבְנָה עָלֶיהָ חֶבְרוֹת “צַעַר בַּעְַלֵי חַיִּים”,

תִּקְרֶאנָה אְַסֵפוֹת, תִּתְוַכַּחְנָה בְּשָאוֹן

מִיתַת מִי בְּכָבוֹד וּמִי בְּבּזָּיוֹן,

אַךְ לָכֶן הִיא אַחַת – מָוֶת וְכִלָיוֹן…

מְשָלִי זֶה נָאֶה לְאַחַי הָאְַמֵלָלִים

הַנִּשְחָטִים בִּמְקוֹמוֹת מִסְפָּר עַל פִּי מִנְהָגִים שוֹנִים,

פֹּה בְּאֶגְרוֹף וּכְעֵץ יַפִּילוּ בָם חְַלָלִים,

כִּי זֶה מִנְהַג הַמְּדִינָה וְשִגְעוֹן הָאְַדוֹנִים –

וְשָם בְּשַֹכִּינִים חַדִּים, בְּמַאְַכָלוֹת מְגֹהְצוֹת

בִּסְפָרִים, בְּחֹבְרוֹת, בְּגִדּוּפִים וּנְאָצוֹת,

בְּאְַסֵפוֹת בָּתֵי עָם וּבָתֵי מַרְזֵחַ,

יִשְחָטוּם אַחַד אֶחָד,יָכִינוּ לָהֶם מַטְבֵּחַ.

הָעֵץ אוֹ הַשַֹכִּין – הַמַּטָרָה הִיא אַחַת:

הִנֵּה עִבְרִים אַתֶּם, רְדוּ אֶל עִמְקֵי שָחַת!..

שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַּה מִלֵּיל,

מִלֵּיל גָּלוּת אָרוּך, לֵיל גָּלוּת הַחֵל?

הַאֻמְנָם יֵשׁ אַחֲרִית, תִּקְוָה וָשֵׂבֶר

לִפְלֵטַת בַּת יְהוּדָה, שׁאֵרִית בְּנֵי עֵבֶר?

וּמָה קוֹל הַשֹׁופָר אֶל אָזְנִי מַגִּיעַ,

קוֹל מְבַשֵׂר שָׁלוֹם, יְשׁוּעָה מַשְׁמִיעַ,

קוֹל לְעַם בָּזוּז גְּאֻלָּה מַבְטִיחַ?

הַאֻמְנָם, אֱלֹהִים, זֶה שֹׁופָר שֶׁל מָשִׁיחַ?…

שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל,

מִלֵּיל עַבְדֻת עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אַךְ צֵל,

מִלֵּיל עָטוּף שְׁחֹרִים וְאֵין קֵץ לַמַּחְשַׁכִּים?

וּמָה קַו הָאוֹר יַגִּיהַּ מִמֶּרְחַקִּים?…

הַאֵין זֶה אֱלּהִים, מַרְאֵה עִצָבוֹן:

אוֹר מַתְעֶה מַבְרִיק מִבּוּל עֵץ רִקָּבוֹן?…

שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל?

הַאֻמְנָם אָתָא בֹקֶר, עָבַר הַצֵּל?…

צִיּוּן לְנֶפֶשׁ חַיָּה

הנה אף כי אין פה המקום אבל מאשר יקר בעיני זכר האברך המשכיל והשנון ה' חיים שבתי פיין אשר נקטף בעצם ימי עלומיו בשנת השבע ועשרים לימי חייו, ומאשר אביו היקר והמשכיל ר"ר ישראל פיין הוא ידידי ואוהבי זה שנים רבות ואני חש ומרגיש בצערו הגדול, אל הלקח ממנו בן יקיר עטרת ראשו, ומאשר מצאתי בבנו המנוח כשרון סופר ומדות טובות ומצוינות ועל כלם חבה יתירה אל ארץ אבותינו ולכל הקדוש לנו כאשר נוכחתי לדעת בבקרו אותי פעמים הרבה בביתי במאסקוי, לכן אציב לו פה בסוף ספּרי מצבת זכרון ואת החמר למצבתו הנני לוקח מדברי עצמו בתתי פה אחד ממכתבי המנוח, המדבר בפני עצמו מי היה העלם ומה גדלה האבדה לאביו אשר תמאן הנחם נפשו על מותו. ואלה דבריו:

"מאסקוי, 10 אקטאבער 1898.

אבי היקר מחמד נפשי!

אל יפלא בעיניך כי נסתם זה כמה כל חזון ממני; הנה ידעתי אבי את לבבי, לכן אקוה כי לא תאשימני. יומם אני עוסק בסחורה ולילה בתורה, אשר דרכיה דרכי אורה, ובכן אין שעתי פנויה. ומה גם.. אבל יראַתי לפצות פה ולהשמיעך….. אולם המכסה אני מאבי?… הבה אשמיעך כי חולה אהבה הנני…. אמנם לא חרפה היא לעול ימים לאהב, כי אם לא עכשו בימי הנעורים אימתי? כל אַב, ומה גם בעל נפש כמוך, מחמדי, לא יחשוב עון לבנו אם לבו ילך שבי לפּני האהבה אם כל חי, אבל מה תתפּלא אם אשמיעך כי אהובתי דלה ועניה, אין בידה משאת מאום והיא שחורה וקדרת ופניה כשולי קדרה, ובכל זאת אהבתיה… אהבתיה בכל חם לבבי, אהבתיה בכל חם רגשותי, היא שיחתי כל היום והיא נגינתי בלילות… דלה אהובתי ועניה, שחורה וקודרת, הוריה עזבוה ומכל משפחתה אין גואל ומודע לה ובכל זאת היא חיי רוי בה שיחי והגיגי ובשחור פּניה אני רואה עולם מלא…. המכסה אני מאבי? הבה אשמיעך כי יעלת חן זאת היא ציון עיר אלהינו, היא קנתה כליות ולבי ולה אני מקדיש מעתה מבחר מי עלומי והיא דורשת ממני השתלמות, דורשת ממני בינה יתירה ואני נמצאתי לאשר תדרשני, כי חפץ אני להיות כופר בישראל, אולי אעזר לטובה, אולי אועיל לם את הלבבות לציון ולפחת רוח חיים בעצמות היבשות־בית ישראל, ולמטרה הנשגה הזאת אַני לומד, כותב והוגה בספרים, ועל כן דברי מעטים אליך בשני הירחים האחרונים, ואחרי אשר ידעתי אבי היקר גם את לבך כי כמוני כמוך לציון אתה ולכל בה חיי רוחך, לכן אקוה כי תסלח לי על הפסק מכתבי אליך

בנך אוהבך ומוקירך כאישון עינו,

חיים שבתי פּיין.

המכתב הקצר הזה די לתאר לנו כמו חי את המנוח ואת שיחו והגיגו ומה השכיל אביו היקר בקינתו הקטנה אשר קונן עליו במֹתוֹ:

עַל מוּת לַבֵּן

מִקִּנִּי צִפּוֹרִי הַמָּוֶת הִבְרִיחַ,

מִבֵּיתִי מִזְמוֹרִי יוֹם עֶבְרָה הִשְׁכִּיחַ,

וַיַּשְׁקֵנִי אֱלֹהִים קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתוֹ.

בֵּן לִי גִדַּלְתִּי, בֵּן רַב תּוּשִׁיָּה,

וַיִּגְדַּל וַיּיִף כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה,

וְעֵינַי הַיּוֹם רֹאוֹת מַצֶּבֶת קְבוּרָתוֹ!

שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר בְּמוֹתוֹ הָשְׁבַּרְתִּי

וּבַקֶּבֶר עִם בְּנִי תִּקְוֹתַי קָבַרְתִּי,

וְאַחֲרָיו בְּלִבִּי חֻרְבַּן עוֹלָמִים.

תִּקְוָה לְעַמִּי בִּבְנִי זֶה חָזִיתִי

וּמִיִּתְרוֹן כִּשְׁרוֹנוֹ לִגְדוֹלוֹת קִוִּיתִי,

וְהִנֵּה קְטָפוֹ הַמָּוֶת וּבְעוֹדוֹ עוּל יָמִים!

לֹא רִאשׁוֹן אָנֹכִי בְּהוֹרִים נִדְכָּאִים

הַמְּלַוִּים אֶת בְּנֵיהֶם אֶל עֵמֶק הָרְפָאִים,

וְרַבִּים אֻמְלָלִים כָּמוֹנִי חֵלֵכָה־

אֲבָל שָׁקוּל בְּנִי זֶה נֶגֶד רִבְבוֹת בָּנִים

הַאוּכַל וְאֶמְחֶה דִמְעָה מֵעַל פָּנִים?

לָכֵן אֶבְכֶּה אֵילִיל עַד אֵלָיו אֵלֵכָה.

ישראל פיין

באלטימארע.

וכדי להראות כי אביו הנכבד לא הפריז על המדה בספרו בדברים קצרים ונמרצים את תהלת בנו המנוח בקינתו הקטנה, הנני נותן פה עוד מכתב אחד מאת המנוח, הנותן ציור נאמן לתכונת נפשו היקרה יותר מאלפי קינות, ואלה דברי המכתב:

לאבי היקר כבודי והודי, הי"ר ישראל פאיין ני' שלום!

בשורתך הטובה כי בהשתדלותך הנמרצה נוסדה אגודת ציונים בעיר מושבך, היתה כטל תחיה ללבי הנשבר על שבר עמי, כי רק בארצו יושע ישראל ואין תקוה לו מכל הארצות ואפילו מאלה אשר תראינה לו כאמות רחמניות, כי סוף סוף בנים חורגים אנחנו בכל מקום בואנו, ומי יודע מה ילד לנו יום גם בארצות הכי נאורות. הפוליטיק של ביסמארק איל הברזל הפכה לנו את אשכנז הנאורה והמשכלת למעון תנים וכל עוד שאנו תלוים בדעת אחרים ומצפים לחסד לאומים, הננו צפוים לכל צרה ואסון בכל גוי ובכל ממלכה. מעבר מזה ישליכו עלינו שקוצים, יבידונו וירמסונו ברגל לפי צרך הפוליטיק שלהם ומעבר מזה ירדפונו על צוארינו מפּני שאלות עקינומיות, וכן יעותו עלינו את הדין בכל קצוי ארץ כשהשעה תהיה צריכה לכך, ולנו אין להשעין על הציביליזציון יפת העין אשר תורה את בני אדם אהבת חסד ואהבת רע, כי בשמה תעשינה בדור הנאור הזה כל תועבה וכל נבלה והיא תורה איך לעות את הדין ואיך לרחץ בניון כפים מגאלות בדם נקיים…… ובכן אין תקוה לעמנו האמלל כי אם בארצו, ארץ אבותיו, ומה טוב תעשה אבי היקר כי בכל מקום בואך אל הכך שופר לכונן אגדות ציונים! ידעתי מחמדי את אהבתך לעמך ולארצך ועל כן אני בטוח בך כי עשה תעשה וגם יכול תוכל, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ולך ברא אלהים לב טהור ולשון למודים לך בּשפת קדשונו, אף כי איש סוחר אתה מנעוריך ובכל השלמותיך הטובות תוכל לעשות הרבה הרבה מאד לעמנו ולארצו….

גם פּה במסקוי, העדה היותר עשירה ומפארה בישראל, נוסדה זה כחמש שנים חברת “חובבי ציון” אשר השפּעתה רבה מאד על כל ארצנו ארץ רוסיא ואני רואה ממנה תקוה גדולה לעמנו. אנכי מבקרה תמיד, כי אחד מחבריה הנני גם אני ומהלכים לי יום יום בבית עקד הספרים אשר כוננה, להשתלם בחכמת ישראל, כי אני מתעד להיות סופר לעמי ולהקדיש לו מבחר ימי עלומי, ולמטרה זאת אני לומד והוגה בספרים בשקידה רבה, כי אם אעלה על במת הסופרים לא אעלה בידים רקות, כי אם אביא מעט נכאת ומעט דבש, אולי יהיו צרי מרפא לעצמות היבשות בגיא ההרגה.

רגעי ספורים כי גם ממסחר לא הנחתי ידי, כאשר עיניך רואות מרשימות הסוחרים אשר אני שולח לך בזה, ועל כן אשים קנצי למלין.

והנני בנך אוהבך בכל לבו,

חיים שבתי פיין.

ואלה דברי הקינה אשר כתב אביו הנכבד תחת המכתב הנעלה הזה להיות לו למזכרת תוגה על מות בן יקירו:

צִיּוּן לְבֶן אוֹנִי

נולד ו' כסלו, בים ו' תרכ"ח.

מת י“ג מרחשון, ביום ו', תרנ”ו.

חַיִים שָאַלְתִּי לְךָ וּבְשֵׁם זֶה קְרָאתִיךָ

וְהִנֵּה קִבְרְךָ הַיּוֹם רֹאֶה אֲנִי אָבִיךָ,

אֲהָהּ אֵיךְ נִקְטַפְתָּ, פֶּרַח נֶחְמָד וְנָעִים!

עַל בָּמַת סֹפְרִים לִרְאוֹתְךָ קִוִּיתִי

וְתַחַת גַּל עָפָר, הָהּ, אוֹתְךָ רָאִיתִי,

וְעִמְּךָ גַּם שִׂבְרִי בְּעֵמֶק הָרְפָאִים…

לְיֶשַׁע עַמְּךָ לָצֵאת אָמַרְתָּ,

אַךְ אַלְלַי בְּנִי הַמּוֹעֵד אֵחַרְתָּ,

כִּי מָוֶת קִדֶּמְךָ, חַיִּים בֶּן אוֹנִי!

עַמְּךָ אָהַבְתָּ עוֹד נָתוּן בַּצָּרָה

וְעִמְּךָ תִּקְוָתְךָ בַּקֶּבֶר נִקְבָּרָה,־

אַל לְכָל אָב אָסוֹן כַּאֲסוֹנִי!

ישראל בר' יהודה ליב פאיין

(יליד פאקראי, רוסיא)