צִיּוּן לְנֶפֶשׁ חַיָּה 🔗
הנה אף כי אין פה המקום אבל מאשר יקר בעיני זכר האברך המשכיל והשנון ה' חיים שבתי פיין אשר נקטף בעצם ימי עלומיו בשנת השבע ועשרים לימי חייו, ומאשר אביו היקר והמשכיל ר"ר ישראל פיין הוא ידידי ואוהבי זה שנים רבות ואני חש ומרגיש בצערו הגדול, אל הלקח ממנו בן יקיר עטרת ראשו, ומאשר מצאתי בבנו המנוח כשרון סופר ומדות טובות ומצוינות ועל כלם חבה יתירה אל ארץ אבותינו ולכל הקדוש לנו כאשר נוכחתי לדעת בבקרו אותי פעמים הרבה בביתי במאסקוי, לכן אציב לו פה בסוף ספּרי מצבת זכרון ואת החמר למצבתו הנני לוקח מדברי עצמו בתתי פה אחד ממכתבי המנוח, המדבר בפני עצמו מי היה העלם ומה גדלה האבדה לאביו אשר תמאן הנחם נפשו על מותו. ואלה דבריו:
"מאסקוי, 10 אקטאבער 1898.
אבי היקר מחמד נפשי!
אל יפלא בעיניך כי נסתם זה כמה כל חזון ממני; הנה ידעתי אבי את לבבי, לכן אקוה כי לא תאשימני. יומם אני עוסק בסחורה ולילה בתורה, אשר דרכיה דרכי אורה, ובכן אין שעתי פנויה. ומה גם.. אבל יראַתי לפצות פה ולהשמיעך….. אולם המכסה אני מאבי?… הבה אשמיעך כי חולה אהבה הנני…. אמנם לא חרפה היא לעול ימים לאהב, כי אם לא עכשו בימי הנעורים אימתי? כל אַב, ומה גם בעל נפש כמוך, מחמדי, לא יחשוב עון לבנו אם לבו ילך שבי לפּני האהבה אם כל חי, אבל מה תתפּלא אם אשמיעך כי אהובתי דלה ועניה, אין בידה משאת מאום והיא שחורה וקדרת ופניה כשולי קדרה, ובכל זאת אהבתיה… אהבתיה בכל חם לבבי, אהבתיה בכל חם רגשותי, היא שיחתי כל היום והיא נגינתי בלילות… דלה אהובתי ועניה, שחורה וקודרת, הוריה עזבוה ומכל משפחתה אין גואל ומודע לה ובכל זאת היא חיי רוי בה שיחי והגיגי ובשחור פּניה אני רואה עולם מלא…. המכסה אני מאבי? הבה אשמיעך כי יעלת חן זאת היא ציון עיר אלהינו, היא קנתה כליות ולבי ולה אני מקדיש מעתה מבחר מי עלומי והיא דורשת ממני השתלמות, דורשת ממני בינה יתירה ואני נמצאתי לאשר תדרשני, כי חפץ אני להיות כופר בישראל, אולי אעזר לטובה, אולי אועיל לם את הלבבות לציון ולפחת רוח חיים בעצמות היבשות־בית ישראל, ולמטרה הנשגה הזאת אַני לומד, כותב והוגה בספרים, ועל כן דברי מעטים אליך בשני הירחים האחרונים, ואחרי אשר ידעתי אבי היקר גם את לבך כי כמוני כמוך לציון אתה ולכל בה חיי רוחך, לכן אקוה כי תסלח לי על הפסק מכתבי אליך
בנך אוהבך ומוקירך כאישון עינו,
חיים שבתי פּיין.
המכתב הקצר הזה די לתאר לנו כמו חי את המנוח ואת שיחו והגיגו ומה השכיל אביו היקר בקינתו הקטנה אשר קונן עליו במֹתוֹ:
עַל מוּת לַבֵּן 🔗
מִקִּנִּי צִפּוֹרִי הַמָּוֶת הִבְרִיחַ,
מִבֵּיתִי מִזְמוֹרִי יוֹם עֶבְרָה הִשְׁכִּיחַ,
וַיַּשְׁקֵנִי אֱלֹהִים קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתוֹ.
בֵּן לִי גִדַּלְתִּי, בֵּן רַב תּוּשִׁיָּה,
וַיִּגְדַּל וַיּיִף כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה,
וְעֵינַי הַיּוֹם רֹאוֹת מַצֶּבֶת קְבוּרָתוֹ!
שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר בְּמוֹתוֹ הָשְׁבַּרְתִּי
וּבַקֶּבֶר עִם בְּנִי תִּקְוֹתַי קָבַרְתִּי,
וְאַחֲרָיו בְּלִבִּי חֻרְבַּן עוֹלָמִים.
תִּקְוָה לְעַמִּי בִּבְנִי זֶה חָזִיתִי
וּמִיִּתְרוֹן כִּשְׁרוֹנוֹ לִגְדוֹלוֹת קִוִּיתִי,
וְהִנֵּה קְטָפוֹ הַמָּוֶת וּבְעוֹדוֹ עוּל יָמִים!
לֹא רִאשׁוֹן אָנֹכִי בְּהוֹרִים נִדְכָּאִים
הַמְּלַוִּים אֶת בְּנֵיהֶם אֶל עֵמֶק הָרְפָאִים,
וְרַבִּים אֻמְלָלִים כָּמוֹנִי חֵלֵכָה־
אֲבָל שָׁקוּל בְּנִי זֶה נֶגֶד רִבְבוֹת בָּנִים
הַאוּכַל וְאֶמְחֶה דִמְעָה מֵעַל פָּנִים?
לָכֵן אֶבְכֶּה אֵילִיל עַד אֵלָיו אֵלֵכָה.
ישראל פיין
באלטימארע.
וכדי להראות כי אביו הנכבד לא הפריז על המדה בספרו בדברים קצרים ונמרצים את תהלת בנו המנוח בקינתו הקטנה, הנני נותן פה עוד מכתב אחד מאת המנוח, הנותן ציור נאמן לתכונת נפשו היקרה יותר מאלפי קינות, ואלה דברי המכתב:
לאבי היקר כבודי והודי, הי"ר ישראל פאיין ני' שלום!
בשורתך הטובה כי בהשתדלותך הנמרצה נוסדה אגודת ציונים בעיר מושבך, היתה כטל תחיה ללבי הנשבר על שבר עמי, כי רק בארצו יושע ישראל ואין תקוה לו מכל הארצות ואפילו מאלה אשר תראינה לו כאמות רחמניות, כי סוף סוף בנים חורגים אנחנו בכל מקום בואנו, ומי יודע מה ילד לנו יום גם בארצות הכי נאורות. הפוליטיק של ביסמארק איל הברזל הפכה לנו את אשכנז הנאורה והמשכלת למעון תנים וכל עוד שאנו תלוים בדעת אחרים ומצפים לחסד לאומים, הננו צפוים לכל צרה ואסון בכל גוי ובכל ממלכה. מעבר מזה ישליכו עלינו שקוצים, יבידונו וירמסונו ברגל לפי צרך הפוליטיק שלהם ומעבר מזה ירדפונו על צוארינו מפּני שאלות עקינומיות, וכן יעותו עלינו את הדין בכל קצוי ארץ כשהשעה תהיה צריכה לכך, ולנו אין להשעין על הציביליזציון יפת העין אשר תורה את בני אדם אהבת חסד ואהבת רע, כי בשמה תעשינה בדור הנאור הזה כל תועבה וכל נבלה והיא תורה איך לעות את הדין ואיך לרחץ בניון כפים מגאלות בדם נקיים…… ובכן אין תקוה לעמנו האמלל כי אם בארצו, ארץ אבותיו, ומה טוב תעשה אבי היקר כי בכל מקום בואך אל הכך שופר לכונן אגדות ציונים! ידעתי מחמדי את אהבתך לעמך ולארצך ועל כן אני בטוח בך כי עשה תעשה וגם יכול תוכל, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ולך ברא אלהים לב טהור ולשון למודים לך בּשפת קדשונו, אף כי איש סוחר אתה מנעוריך ובכל השלמותיך הטובות תוכל לעשות הרבה הרבה מאד לעמנו ולארצו….
גם פּה במסקוי, העדה היותר עשירה ומפארה בישראל, נוסדה זה כחמש שנים חברת “חובבי ציון” אשר השפּעתה רבה מאד על כל ארצנו ארץ רוסיא ואני רואה ממנה תקוה גדולה לעמנו. אנכי מבקרה תמיד, כי אחד מחבריה הנני גם אני ומהלכים לי יום יום בבית עקד הספרים אשר כוננה, להשתלם בחכמת ישראל, כי אני מתעד להיות סופר לעמי ולהקדיש לו מבחר ימי עלומי, ולמטרה זאת אני לומד והוגה בספרים בשקידה רבה, כי אם אעלה על במת הסופרים לא אעלה בידים רקות, כי אם אביא מעט נכאת ומעט דבש, אולי יהיו צרי מרפא לעצמות היבשות בגיא ההרגה.
רגעי ספורים כי גם ממסחר לא הנחתי ידי, כאשר עיניך רואות מרשימות הסוחרים אשר אני שולח לך בזה, ועל כן אשים קנצי למלין.
והנני בנך אוהבך בכל לבו,
חיים שבתי פיין.
ואלה דברי הקינה אשר כתב אביו הנכבד תחת המכתב הנעלה הזה להיות לו למזכרת תוגה על מות בן יקירו:
צִיּוּן לְבֶן אוֹנִי 🔗
נולד ו' כסלו, בים ו' תרכ"ח.
מת י“ג מרחשון, ביום ו', תרנ”ו.
חַיִים שָאַלְתִּי לְךָ וּבְשֵׁם זֶה קְרָאתִיךָ
וְהִנֵּה קִבְרְךָ הַיּוֹם רֹאֶה אֲנִי אָבִיךָ,
אֲהָהּ אֵיךְ נִקְטַפְתָּ, פֶּרַח נֶחְמָד וְנָעִים!
עַל בָּמַת סֹפְרִים לִרְאוֹתְךָ קִוִּיתִי
וְתַחַת גַּל עָפָר, הָהּ, אוֹתְךָ רָאִיתִי,
וְעִמְּךָ גַּם שִׂבְרִי בְּעֵמֶק הָרְפָאִים…
לְיֶשַׁע עַמְּךָ לָצֵאת אָמַרְתָּ,
אַךְ אַלְלַי בְּנִי הַמּוֹעֵד אֵחַרְתָּ,
כִּי מָוֶת קִדֶּמְךָ, חַיִּים בֶּן אוֹנִי!
עַמְּךָ אָהַבְתָּ עוֹד נָתוּן בַּצָּרָה
וְעִמְּךָ תִּקְוָתְךָ בַּקֶּבֶר נִקְבָּרָה,־
אַל לְכָל אָב אָסוֹן כַּאֲסוֹנִי!
ישראל בר' יהודה ליב פאיין
(יליד פאקראי, רוסיא)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.