לאלכסנדר זייד

זֵר עַל קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁאָהַב

לְחוֹנֵן רְגָבִים בְּאַדְמַת אֲבוֹתָיו

שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ וּבַחשֶׁךְ הָלַךְ

לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט הַטּוֹב, הַמְבֹרָךְ –

וְלִמְצֹא בִּשְׂדוֹתָיו הַנָּתִיב הַנֶּעֱלָם

לְהָאִיר אֶת קַרְקַע הָעוֹלָם.

זֵר עַל קִבְרוֹ הֶחָצוּב בֶּהָרִים,

שֶׁנִּסְתַּם, שֶׁרֻפַּד אַהֲבַת גִּבּוֹרִים,

שֶׁהֻצַּב מְבֹעָר בְּחֶשְׁכַת הַלֵּילוֹת,

נֶאְפַּד לֶהָבָה וְיוֹקֵד עֲלִילוֹת

כְּמָעֹז מוּל מִדְבָּר, מוּל אֵיבָה וּמוּל קְרָב

לְרִגְבֵי אַדְמָתוֹ שֶׁעָלָיו.

זֵר עַל קִבְרוֹ הֶעָצוּב, הֶעָמֹק,

שֶׁל אֶחָד מְקֻדָּשׁ וְתָמִים כְּתִינוֹק,

שֶׁדָּלַק אֶת חַיָּיו כִּדְלֵקַת רְגָבִים,

שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם אֶת בָּנָיו הַטּוֹבִים –

וְיָצָא לִקְרָאתָם מְלֻבְלָב וּמוּאָר

וְשׁוּב לְבֵיתוֹ לֹא חָזַר…

אֲנַחְנוּ גָדַלְנוּ בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק,

מִשַּׁד אִמּוֹתֵינוּ יָנַקְנוּ הַכְּאֵב,

מִצַּהַל, מִבֶּכֶה, מִנַּהַר וָאֹפֶל

זָרַחְנוּ, עָלִינוּ בַּלֵּב.

הָיִינוּ קְטַנִּים, אַךְ גָּדַלְנוּ כִּפְלַיִם,

שִׁיר זַעַם יָדַעְנוּ כְּזֶמֶר מָתוֹק,

אֲנַחְנוּ נָשָׂאנוּ תָּמִיד לַשָּׁמַיִם

עֵינַיִם טוֹבוֹת שֶׁל תִּינוֹק.

אֵלֵינוּ כְּבָר לֹא יִלְחֲשׁוּ מִן הַלַּיִל

קוֹלוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּפַחַד אָפֵל,

כִּי אָנוּ גִלִּינוּ פֹּה עַיִן בְּעַיִן

אֶת סוֹד הַגְּבוּרָה הַגּוֹאֵל.

כִּי אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּזִמְזוּם הָעוֹפֶרֶת

שִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁאֵין לְכָל יֶלֶד אַחֵר,

פֹּה אִמָּא שֶׁלָּנוּ הִיא אִמָּא שׁוֹמֶרֶת

וְאַבָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹמֵר.

עַל כֵּן הַשִּׁירִים לֹא אֵלֵינוּ יָשִׁירוּ

וְלֹא אֶל עַרְשֵׂנוּ יֵשְׁבוּ אִמָּהוֹת,

אוֹתָנוּ הִרְדִּימוּ, אוֹתָנוּ הִשְׁאִירוּ

לִשְׁמֹעַ, לִתְמֹהַּ, לִשְׁקֹט…

הַלַּיְלָה שָׁחוֹר כָּאוֹיֵב שֶׁמִּנֶּגֶד

וְאֶלֶף כּוֹכָב בּוֹ כְּאֶלֶף חִצִּים. –

מָתַי כְּבָר יָבוֹאוּ הָאוֹר וְהַשֶּׁקֶט

אֶל לֵב יְלָדִים אַמִּיצִים?…

אַתְּ עוֹלָה

מִשְׁעוֹלֵךְ,

נַעֲלָה,

חַכְלִילִית,

טְלוּלָה

מִטְּלָלִים

וְלֵילִית.

וְאוּלַי

בִּגְלָלֵךְ

אֲהֵבוּנִי רֵעַי,

שֶׁהָיִית

לִי כַּלָּה

לְתָמִיד.

רוּחַ גֶּבַע, רֵיחַ אֹרֶן

לָךְ אָבִיא –

וּבַלַּיְלָה עַל־הַגֹּרֶן

נַאֲבִיב.

שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר הָעֶלֶם

שֶׁאָהַב,

שֶׁהֵבִיא לָךְ מִן־הַתֶּלֶם

אֶת יָדָיו.

שְׁתֵּי יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת

מִכְּנַעַן,

שֶׁפָּרְחוּ בֵּין רְחוֹבוֹת

וָנַעַן.

שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר צָנוּעַ,

שִׁיר

הַחוֹלְמִים עַל נִיר זָרוּעַ

וְקָצִיר

הַנּוֹשְׂאִים לָאוֹר עֵינַיִם

וְלֵבָב –

וְנַפְשָׁם כְּרוּחַ לַיִל

בַּמֶּרְחָב.

אַתְּ עוֹלָה

מִשְׁעוֹלֵךְ,

נַעֲלָה,

חַכְלִילִית,

טְלוּלָה

מִטְּלָלִים

וְלֵילִית.

וְאוּלַי

בִּגְלָלֵךְ

אֲהֵבוּנִי רֵעַי,

שֶׁהָיִית

לִי כַּלָּה

לְתָמִיד.

אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ

וְנוֹף זְרוֹעוֹתַיִךְ

וְזֶה הֱיוֹתֵךְ אֱלִילִית כְּמוֹ שִׁיר,

קְרָאִינִי – אֵלֵךְ,

קְרָאִינִי אֵלַיִךְ –

נֵצֵא לְחוֹגֵג רְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר.

יָבוֹאוּ לֵילוֹת לֶאֱסֹף אֶת יָפְיֵנוּ,

דְּרָכִים יְבַקְשׁוּנוּ לָלֶכֶת בָּהֶן –

וְאָנוּ נַחְפֹּן אֶת הָאוֹר בְּעֵינֵינוּ

וְחֹפֶן אֶל חֹפֶן נִזְרֶה וְנִתֵּן.

עַד קַצְוֵי הַשְּׂדֵרוֹת, עַד מוֹתָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ,

עָשִׁיר וְגֵאֶה אֶת יוֹמֵנוּ נוֹלִיךְ,

כִּי אַתְּ הַמִּזְמוֹר בַּנְּתִיבָה הַקּוֹדֶרֶת

וְאַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁחַגֵּנוּ הִמְלִיךְ.

רַק לָלֶכֶת נוֹעָז, רַק לָלֶכֶת נוֹצֵחַ,

רַק לִפְסֹעַ כְּשִׁיר לְרַעַם הַתֹּף,

רַק לָשֵׂאת עִמָּדֵךְ הַחִיּוּךְ הַזּוֹרֵחַ

לְמַעַן כֻּלָּנוּ בָּרְחוֹב.

לחן: ד. זהבי

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,

אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אָז מִפַּחַד,

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה,

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד.

בְּחַלּוֹנִי קָמְלוּ כְּבָר שׁוֹשַׁנֵּי הַנֹּחַם,

בְּחַלּוֹנִי נִסְתַּם חֲזוֹן הַמֶּרְחָבִים,

רַק הָרְחוֹבוֹת עוֹד מְחַיְּכִים בִּמְלֹא הָרֹחַב

אֶל כָּל אֶשְׁנָב מֻצָּת בְּאוֹר הָעֲרָבִים.

בּוֹאִי נֵצֵא שׁוּב לַחוּצוֹת אוֹתָם הָלַכְנוּ,

אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן הָעִיר.

אוּלַי נִפְגּשׁ עוֹד בַּפָּנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְנוּ,

אוּלַי נִשְׁמַע עוֹד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ הַשִּׁיר.

בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם עַל הַסַּפְסָל הַקַּר,

בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם נַרְדִּים אֶת עֲבָרֵנוּ,

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גָּבוֹהַּ וּמֻכָּר

יִפֹּל שׁוּב בִּנְשִׁיקוֹת עַל צַוָּארֵינוּ.

הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה –

שֶׁאֶתֵּן בָּךְ עֵינַי וְאֶרְאֶה אוֹתָךְ תְּכֵלֶת וָאוֹר וְנֹעַם וְחֶסֶד הַרְבֵּה,

שֶׁאָשִׂים רֹאשִׁי בְּחֵיקֵךְ וְאֶשְׁמַע אֶל לִבֵּךְ הַהוֹמֶה לִי

מִתְּהוֹם הָעוֹלָם.

הָבִי לִי שֶׁקֶט בְּחֶסֶד יָדֵךְ הַקְּטַנָּה, לֵידַע קִרְבָתֵךְ וְלִשְׁכֹּר,

עַל לֹבֶן גּוּפִי תְּלַטְּפִינִי, לָאוֹר בְּזִיוֵךְ וְלִטְהֹר,

לִשְׁפֹּעַ עָלַי מִטּוּבֵךְ, טוּב אִשָּׁה רַחוּמָה, אִמָּהִית,

שֶׁיֵּשׁ לָהּ רָב לְהַעֲנִיק וְאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מְאוּם

וְרַק שֶׁנּוֹשֵׂאת הִיא הַכְּאֵב וְהַצַּעַר בַּיְקוּם

כִּנְשׂא הָעוֹלָל הָאִלֵּם.

שֶׁיָּבוֹא בִּי הָאשֶׁר הַזֶּה בְּתִקְוַת פִּרְיוֹנֵךְ הַטּוֹבָה,

שֶׁיְּהֵא עוֹד הָעֹז בְּתוֹכִי לִתְעֹות עַל יָדֵךְ וְלַחֲלֹם

עַל זֹהַר שְׁבִילִים בַּלֵּילוֹת, עַל נַהַם הָרוּחַ בָּהָר; –

בּוֹאִי וּשְׁבִי עַל יָדִי וְאִמְרִי לִי: שָׁגִיתָ מְאֹד,

וְרַק שֶׁעָיֵף אַתָּה כֹּה מִדֶּרֶךְ רַבָּה וְעִקֶּשֶׁת –

עוֹד יֵשְׁ נְהָרָה בַּלֵּילוֹת וְיֵשׁ יְקִיצָה בַּשְּׁחָרִים

וְיֵשׁ עוֹד שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת שֶׁאָדָם מְחַיֵּךְ לְאָדָם

וּמוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ בָּעוֹלָם –

בּוֹאִי אֵלַי, עַל יָדִי, שֶׁאֶרְאֵךְ, אֲמֻשֵּׁךְ בִּבְשָׂרִי,

כִּי אוּלַי לֹא אֱמֶת בַּמַּרְאֶה וְאוּלַי רַק מָשָׁל בַּמִּשְׁמָע,

אוּלַי לֹא אֲנִי הוּא אֲנִי הָאוֹהֵב אֶת פָּנַיִךְ מְאֹד

וְלֹא אַתְּ הַלּוֹהֶבֶת כִּסְנֶה מְבֹעָר לְנֶגְדִּי –

תְּנִי, אֹחֵז בְּיָדֵךְ הַחַמָּה, כִּי עָצַם בִּי הַפַּחַד פִּתְאֹם,

כִּי אֵין לִי עוֹד זֹהַר אַחֵר מִזֹּהַר גּוּפֵךְ הָאֶחָד

שֶׁשַּׁבְתִּי אֵלָיו שִׁיבַת חוֹף נִדָּחִים מֵאֶלֶף אִיִּים עֲלֵי יָם

לִבְכּוֹת אֶל תּוֹכוֹ וְלָנוּד.

הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, לוּ רַק שֶׁקֶט מְעַט נַעֲרָה…

לר.

אַתְּ סוֹעֲרָה בְּדָמִי בְּרִבּוֹא נַחְשׁוֹלֵי שִׁכָּרוֹן,

אֲדֻמִּים, אֲדֻמִּים, שׁוֹקְקִים בִּי יֵינוֹת הַשְּׁבוּעָה וְהַבְּרִית

קָדוּם וְשַׂגִּיא מִתְרוֹנֵן עוֹד בְּהֵד הַנְּשִׁיקוֹת הָאַחֲרוֹן

מַגַּע־פִּיךְ הַנָּכְרִי, הַנּוֹהֵר, בְּלֶחְיִי הַנּוּגָה, הָעִבְרִית.

לִשְׁמֵךְ יִתְנַגֵּן כִּנּוֹרִי בְּמִזְמוֹר הַחַמָּה הָעוֹלָה

לְבָרֵךְ אֶת נִטְעֵי הַשִּׁירִים בְּגַנֵּי עֲלוּמָיו שֶׁל כָּל עָם –

אַתְּ הָאַחַת הַמְנַצַּחַת עַל כַּת הַנּוֹגְנִים הַגְּדוֹלָה,

אַתְּ הָאַחַת הַיּוֹדַעַת אֶת סוֹד הַנִּימִין בָּעוֹלָם…

בּוֹאִי נָא, בּוֹאִי אֵלַי, דֶּרֶךְ לַיְלָה וְאֹפֶל וּשְׁחוֹר,

דָּמִים בְּדָמִים לְעָרֵב וְנֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ לִקְשֹׁר –

בּוֹאִי נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת עַל אַרְבַּעַת נִימֵי הַכִּנּוֹר –

עַד שֶׁמִּיקוֹד הַמָּחוֹל יִתְפַּקַּע הַמֵּיתָר הַשִּׁכּוֹר

וְחָדְלוּ הַלְּבָבוֹת מִלִּגְעשׁ וְקָפָא בָּאֲוִיר הַמִּזְמוֹר

כִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה רַק אַחַת, זְעָקָה שֶׁשְּׁכֵחוּהָ לִגְמֹר…

בַּמִּשְׁעוֹלִים מִכָּאן מַפְצִיעַ אוֹר הַשַּׁחַר,

אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּכְחוֹ אָהַבְנוּ כָּכָה,

אוּלַי נִקְרָא לוֹ שׁוּב בָּרוּחַ וּבַזֶּמֶר,

אוּלַי נֵלֵךְ אֵלָיו בַּשְּׁבִיל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר,

אוּלַי נִפְנֶה וְכָךְ נֹאמַר אֵלָיו: אָחִינוּ,

עֲטֵה אֶת מַלְבּוּשֵׁי הַחַג וּמְשׁוֹל,

כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁחִיַּכְנוּ וּבָכִינוּ

כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁנּוֹלַדְנוּ בָּהּ אֶתְמוֹל.

אוּלַי נֵשֵׁב פֹּה וְאָשִׁירָה לָךְ בַּלָּדוֹת,

אוּלַי אֶשָּׂא אוֹתָךְ לַיַּעַר וְנָלִין,

לְכִי אֵלַי, קִרְאִי אֵלַי: אוֹרְלַנְדוֹ –

וְאָנֹכִי אֵלַיִךְ: רוֹזַלִינְד.

פֹּה שׁוּב נוֹפֵי הַיְּעָרוֹת אֲשֶׁר זָנַחְנוּ,

פֹּה שׁוּב שׁוֹתְקִים הָאֲגַמִּים מֵאֵין הַשִּׁיר,

אַךְ אָנוּ אֶת הַשִּׁיר עוֹד לֹא שָׁכַחְנוּ

וְזֶה יוֹמֵנוּ גֵא עוֹד וְצָעִיר.

עַד הַשְּׁקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, עַד מוֹת הַסַּהַר,

עַד הַנָּמֵר הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ הַיַּעַר

נֹאהַב עוֹד, נֶעֱגַב עוֹד וְנִצְעַד עוֹד

אֶל נוֹף הָאֲגַמִּים וְהַבַּלָּדוֹת.