בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד נִשָּׂא הָאִילָן,

בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד הָרוּחַ עוֹבֶרֶת

וְטוֹבִים הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מֵעָלָיו

וְרַבִּים הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מֵעָלָיו

וּכְבֵדָה עַל כְּתֵפָיו הַצַּמֶּרֶת.

כִּי בַּיּוֹם הֶחָזָק הוּא שִׁלַּח אֶת נוֹפוֹ,

כִּי בָּאוֹר הַגָּבוֹהַּ יִרְאֶה אֶת סוֹפוֹ,

כִּי נַפְשׁוֹ הָעֵצִית עוֹד סוֹעָה וְאוֹהֶבֶת,

עַל כֵּן זֶה נוֹפוֹ –

כַּשַּׁלְהֶבֶת.

וּבְלַיְלָה אֶחָד בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל,

בְּבוֹא הָרוּחוֹת הַתּוֹעִים לְפָקְדוֹ,

בִּנְפֹל הַשָּׁמַיִם עָלָיו לְבַדּוֹ,

יֶאֱסֹף אֶת נוֹפָיו אֶל גִּזְעוֹ הֶעָמֹק

וְיִשְׁתֹּק.

הָרוּחַ הַזֹּאת הַנִּשֵּׂאת בַּדְּרָכִים,

הָעוֹלָה כְּתִימְרוֹת הָאָבָק בָּעֵינַיִם,

הַטּוֹפַחַת בְּעֹז עַל לְחִי הַפְּרָחִים,

הָרוּחַ הַזֹּאת מִנַּיִן? –

וּמַה הִיא עוֹשָׂה פֹּה בְּיוֹם שֶׁל אָבִיב

וְלָמָּה קוֹצֶפֶת הִיא, לָמָּה קוֹצֶפֶת? –

הַנּוֹף הַיָּפֶה פָּנֶיהָ הֵשִׁיב

וְהִיא אַחֲרָיו רוֹדֶפֶת.

זֶה צֵל שֶׁנָּפַל עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים,

עַל רִיסֵי עַפְעַפָּיו שֶׁל נָסִיךְ מְתַעְתֵּעַ,

בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב כּוֹכָבִים נִבָּטִים

מֵעוֹלָם זִיוָנִי וְשׁוֹקֵעַ.

בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב שַׁלְהָבוֹת לוֹחֲכוֹת

אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים, אֶת כִּפּוֹת הַנְּחשֶׁת, –

עֲלָמוֹת־בַּרְבּוּרִים גּוֹלְשׁוֹת מְחַיְּכוֹת

לִטְבֹּל בָּאֲגַם וּבַחשֶׁךְ.

פֹּה הַנּוֹף מְכֻשָּׁף כִּבְכֶשֶׁף מִכְחוֹל

וְנִיחוֹחַ שׁוֹשַׁן מְרַוֶּה אֶת הָעֶרֶב,

רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת מִן הַיָּם הַגָּדוֹל,

מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַפֶּרֶא.

אַךְ נִרְדָּם הַנָּסִיךְ וְחוֹלֵם הַנָּסִיךְ,

רַק תַּלְתַּל בְּמִצְחוֹ אַט יִנּוֹעַ בָּרוּחַ,

בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב כְּבָר הַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ

עַל הַנּוֹף הַזָּרוּחַ.

לאברהם חלפי

זֶה עֵץ שֶׁהִפְרִיא עַל הָהָר,

אֵצֵא לְבַכּוֹת אֶת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת,

אֶצְבֹּר הַזָּהָב הַנִּגָּר.

אֶצְבֹּר וְאוֹסִיף וְאֵלֵכָה,

יָבוֹא הַיָּרֵחַ בַּלֵּיל,

יָאִיר לִי הַדֶּרֶך אֵלֶיךָ.

רַב הַזָּהָב הַנּוֹפֵל,

יְכַס הַשְּׁבִילִים בַּחֲלוֹם עִקְּבוֹתֶיךָ,

יָלִיט עַפְרוֹתֶיךָ בַּצֵּל.

רוּחַ תָּבוֹא בַּשַּׁלֶּכֶת,

תָּנִיב הַשָּׂדוֹת הַבּוֹכִים,

תָּשִׁיב לִי הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ.

אָבוֹא עַד עֵינֶיךָ שֶׁלְּךָ,

אָבוֹא וְאֶגְמַע שַׁלְוָתְךָ הַמְבֹרֶכֶת,

אֶשַּׁק יָדְךָ הַשְּׁלוּחָה.

הֱיֵה מְנַגֵּן לִי שִׁיר נֶכֶר,

הֱיֵה מְלַחֵשׁ לִי שִׁיר חוֹף,

כַּאֲשֶׁר לְאַלְפֵי אוֹהֲבֶיךָ.

יָבוֹא בִּי אוֹרְךָ הַמּוֹלֵךְ,

תָּבוֹא חֶמְלָתְךָ בִּי בָּרֹן וּבַבֶּכֶה.

אוּלַי עוֹד אֵלֵך וְאֵלֵךְ…

אִמָּא, אִמָּא, עוֹד אָבוֹאָה

לְחוֹנֵן אֶת קִרְבָתֵךְ,

הָעוֹלָם כָּל כָּךְ גָּבוֹהַ

עַל כִּתְפֵי בְּנֵךְ.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, אֶל הַיַּעַר,

אֶל הַיַּעַר הוּא הָלַךְ,

כִּי הָיָה אֵי אָז הַנַּעַר

צְבִי שָׁלוּחַ שֶׁבָּרַח.

כִּי אָמַר הַיּוֹם גָּדוֹל הוּא

וְעוֹד טוֹב לָנוּם בַּצֵּל,

הַשָּׁמַיִם שֶׁנָּגֹלּוּ

הִרְדִּימוּהוּ בַּתֵּבֵל.

הַשָּׂדֶה רָחָב, פָּתוּחַ,

הַשָּׂדֶה שָׁר, מִתְרוֹנֵן,

בָּעוֹלָם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ

וְהַנַּעַר עוֹד יָשֵׁן.

הַיָּמִים עָפִים בָּרוּחַ

וְשִׁכּוֹר הוּא וְרוֹדֵם,

עַל רִבּוֹא דְּרָכִים יָנוּעַ

זֶה הַנַּעַר הַחוֹלֵם.

אַךְ הָרוּחַ רוּחַ פֶּרֶא

וּפִתְאֹם וְהוּא נֵעוֹר:

אִמָּא, הֲרַבָּה הַדֶּרֶךְ

שֶׁעָלַי עוֹד לַעֲבֹר?…

עֹל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,

עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,

אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי

לְעַצְמִי בִּלְבָד.

נִגּוּנִים הַרְבֵּה נִגַּנְתִּי,

נִגּוּנִים לְלֹא הָבֵן,

רַק אוֹתוֹ אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי

לֹא אֵדַע נַגֵּן.

כִּי הִצְעִיף עָלַי הָאֹפֶל

כִּי הָלַךְ מִמֶּנִּי מִי,

אִוָּתֵר מִמּוּל לָאֹפֶק

כְּאִילָן בַּדְּמִי.

שָׁם בַּכְּפָר, עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,

בֵּין עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן,

יֵשׁ עוֹד דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת

לִקְרָאתִי בַּגָּן.

יֵשׁ חִיּוּךְ עוֹדוֹ זוֹרֵחַ,

יֵשׁ דִּמְעָה עוֹד נִרְדָּמָה

וְהָרֹחַב וְהָרֵיחַ

שָׁם לָאֲדָמָה.

וּבֵינוֹת נִירֵי הַדֹּחַן

עוֹד הָרוּחַ סוֹאֲנָה

וְחוֹרְקוֹת כַּנְפֵי הַנֹּחַם

עַל הַטַּחֲנָה.

שָׁם הַיַּעַר עוֹד פָּרוּעַ,

שָׁם הַדֶּרֶךְ אֲבִיבִית,

שָׁם לַתְּכֵלֶת וְלָרוּחַ

אֶת פָּנַי אוֹשִׁיט.

עוֹד חוֹכֶה לִי יוֹם גָּבוֹהַּ

לְהָעִיף בּוֹ כָּל יוֹנַי

וּבַזֶּמֶר וּבַנֹּהַּ

יְלֻטְּפוּ עֵינַי.

וּפְרָחִים עַד הַבִּרְכַּיִם

יִתְחַיְּכוּ לִי מִן הַבָּר

וְשִׁירֵי קָצִיר וָקַיִץ

אֲפַזֵּר בַּכְּפָר.

אָז יִיטַב פִּתְאֹם לִי כָּכָה

מִמַּפֹּלֶת הַשָּׁנִים –

וּבַיַּעַר וּבַנַּחַל

אִוָּלֵד שֵׁנִית.

– – – – – – – –

עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,

עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,

אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי

לְעַצְמִי בִּלְבָד.

אֶת עֵצַי שֶׁגָּדְלוּ בְּחֶשְׁכַת יְעָרוֹת,

אֶת כְּפָרִי הָרוֹדֵם בָּאָבָק וּבַשֶּׁלֶג,

אֶת עֵינֵי הַכּוֹבְסוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַפֶּלֶג –

אֲנִי עוֹד רוֹצֶה לִרְאוֹת.

אֶת יַרְקוּת הֶחָצִיר הַמּוּבָא מִשָּׂדוֹת,

אֶת רֵיחוֹת הַלִּילָךְ בַּגַּנִּים עַל הַדֶּרֶךְ,

אֶת שְׁרִיקַת הָאוֹפַן בָּעֲגָלָה הָעוֹבֶרֶת

הָשִׁיבוּ לִי עוֹד.

כִּי יֻתַּמְתִּי מִכֹּל בְּאַרְצוֹת הָעוֹלָם,

כִּי הוֹלֵךְ עוֹד מֵאָז בִּי נוֹפוֹ שֶׁל אִילָן,

וּבְרוּחִי הַלּוֹהֵט

וּבְיוֹמִי הַבּוֹדֵד

עוֹדֶנִּי צוֹעֵד

לְשָׁם.

לֹא גַעַשׁ הָרִים, לֹא לַהַב דְּלֵקָה,

לֹא אֵשׁ בַּמַּחְתֶּרֶת, –

לֹא כְּלוּם.

רַק שֵׂאת אֶת גּוּפִי כְּשֵׂאת אֲבוּקָה

לָאֹפֶל הַזֶּה

בָּעִלּוּם.

לנתן אלתרמן

בּוֹא נִסַּע מִכָּאן לַדְּרָכִים הַגְּדוֹלוֹת

וְיַצְלִיפוּ אוֹרוֹת וּגְשָׁמִים עַל פָּנֵינוּ,

שָׁם נָעוֹת עַל הָרֹאשׁ עֲרִישׂוֹת כְּחֻלּוֹת,

שָׁם נוֹלַדְנוּ אֵי פַּעַם שְׁנֵינוּ.

וְנֵצֵא לְבָרֵךְ אֶת כָּרֵי הַמִּרְעֶה

וּנְלַטֵּף אֶת גַּבֵּי הַסּוּסִים בְּיָדֵינוּ –

וְנֵרֵד אֶל הַפֶּלֶג בַּגַּי וְנִרְאֶה

כִּי כָּכָה דּוֹמִים מַרְאֵינוּ.

וְאוּלַי אָז נִצְחַק וְנִפְרֹץ אֶל הַבָּר

וְנִקְטֹף שׁוֹשַׁנִּים שֶׁיַּבְשִׁילוּ אֵלֵינוּ

וְיַחְדָּו נְלַקֵּט אֶת פִּרְחֵי הָעִנְבָּר

לְזֵר אֶחָד לְאִמֵּנוּ.

לָצֵאת אֶל דְּרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ, אֲדָמָה אִמָּהִית

כְּמוֹ צֵאת הַחַיָּה בַּשַּׁחֲרִית,

בְּחָזֶה מְקֻשָּׁת וּבְמִנְשַׁם נְחִירַיִם

לִקְרַאת אוֹר בָּעוֹלָם וְאִילָן וָמַיִם

וְלִפְעוֹת אֶל תּוֹכֵךְ פָּעֹה וְנָעוֹר

בְּאֵלֶם הַשֶּׂה וּבִדְמִי הַחֲמוֹר

וּלְהָטִיחַ רֹאשִׁי הֲטָחָה בַּהֲמִית

בַּסֶּלַע שֶׁבָּךְ, בְּרִגְבֵי מַעֲנִית,

אוֹ בַּזִּיו הַנּוֹהֵר, אוֹ בָּאֵד הָעוֹלֶה, –

לְנַגַּח קַרְקָעֵךְ בְּרוּחִי הַחוֹלֶה

מֵעִצְּבוֹן חֵרוּתֵךְ, מִגְּאוֹן יַתְמוּתִי

עַל נוֹפֵךְ הַנּוֹשֵׂא אֶת חַיַּי וּמוֹתִי

שֶׁהוּא טוֹב וְקָדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁקֶט וּדְוָי

וְאֵין זוּלָתוֹ לִי מֵאֶלֶף רֵעָי…

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַחַי בָּעוֹלָם, אִם תִּרְאוּנוּ, מַה תַּגִּידוּ: –

שֶׁיָּפִים אֲנַחְנוּ.

כֵּן הָרְתָה אוֹתָנוּ אִמָּא, כֵּן יָלָדָה.

זִיק עֵינֵנוּ גַּעְגּוּעִים וְהֹלֶם לִבֵּנוּ שִׁירַת אַהֲבָה

וְעוֹלֶה רֵיחַ הָאֲדָמָה מִבְּשָׂרֵנוּ.

יָפִים אֲנַחְנוּ.

כֹּה יָפִים אֲנַחְנוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַלּוֹהֵב, –

צְאוּ וּרְאִיתֶם אֵיךְ זוֹרְחוֹת שְׁמָשׁוֹת עַל רֹאשֵׁנוּ

כַּעֲטָרוֹת שֶׁל זָהָב,

אֵיךְ שְׁטוּחִים הַחוֹלוֹת תַּחְתֵּנוּ כְּמַרְבַדֵּי מַלְכוּת.

פּוֹסְעֵי עַל תְּלָמִים אֲנַחְנוּ, חוֹרְשֵׁי הַקַּרְקַע

וְכָל גּוּף בַּשָּׂדוֹת כְּגַלְגַּל הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.

בּוֹאוּ הִקָּבְצוּ, שֶׁהַסְּתָו חָלַף,

זָמִיר רוֹנֵן בָּאִילָנוֹת וְשִׁבֳּלִים טוֹבְלוֹת בְּטַל –

בּוֹאוּ הִקָּבְצוּ הֲלוֹם, שֶׁפָּשַׁט נִיחוֹחַ הַפַּרְדֵּסִים,

שֶׁגָּמְלָה קָמָה עֲלֵי שָׂדוֹת,

שֶׁרֻפְּדוּ הַשְּׁבִילִים בַּזַּהַב וּבַחֲלוֹמוֹת.

מִי אֵלֶּה עוֹלִים בָּהָר,

פְּרוּעִים כַּדְּרוֹר,

זוֹרְחִים כַּלֶּהָבָה,

שֶׁאָץ הַצֵּל בַּעֲקֵבָם עַל הַנִּירִים? –

אֲנַחְנוּ אֵלֶּה, רוֹדְפֵי הָאוֹר, זוֹרְעֵי הַחֲלוֹמוֹת,

אַנְשֵׁי הָאֵשׁ וּמָגִנֵּי בָּאֹפֶל,

רוֹכְבִים שׁוֹמְרִים לְשִׁיר הַלַּיְלָה הַשָּׁלֵו.

הִנֵּה יֵרֵד הַטַּל עַל הַגַּנִּים

וְהַשִּׁירִים יִתְעוֹפְפוּ בֵּין הַגְּבָעוֹת –

רָאוּנוּ אָז, נוֹטְרִים מוּל הַמְּדוּרָה,

עַל הַפְּרָחִים הַנִּרְדָּמִים,

עַל אֶשְׁכְּלוֹת הַתַּפּוּחִים,

עַל הַדְּמָמָה –

הֲלֹא תֹּאמְרוּ:

יָפִים אֲנַחְנוּ.

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה יוּעַב פִּתְאֹם אַגַּן הַסַּהַר

וְהַצְּלָלִים יִפְשׂוּ בֵּין הַגְּבָעוֹת.

הַקְשִׁיבוּ אֶל הָרַחַשׁ,

אֶל הָרַעַם,

אֶל הַדָּם,

רְאוּנוּ אָז צוֹנְחִים מִגַּב הַסּוּס,

עַל הַפְּרָחִים הַנִּרְדָּמִים,

עַל אֶשְׁכְּלוֹת הַתַּפּוּחִים,

עַל הַדְּמָמָה.

רְאוּנוּ אָז נוֹשְׁקִים בְּחִיּוּכִים, בְּמַכְאוֹבוֹת,

לָרְגָבִים הַנּוֹבְבִים

בָּאֲדָמָה.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, אַחַי בָּעוֹלָם, אִם תִּרְאוּנוּ, מַה תַּגִּידוּ: –

שֶׁיָּפִים אֲנַחְנוּ.

כֵּן הָרְתָה אוֹתָנוּ אִמָּא, כֵּן יָלָדָה.

זִיק עֵינֵנוּ גַּעְגּוּעִים וְהֹלֶם לִבֵּנוּ שִׁירַת אַהֲבָה

וְעוֹלֶה רֵיחַ הָאֲדָמָה מִבְּשָׂרֵנוּ…

עוֹד תִּיפִי לִי, אַרְצִי, בַּמִּרְעֶה וּבַצֹּאן,

בְּצַמְרֵךְ הֶעָבֹת,

בְּצַמֶּרֶת עֵצַיִךְ –

בַּעֲלוֹת לְבִיאִים שׁוֹאֲגִים מֵרִבְצָם

אֶעֱלֶה וְאֶטֹּר

לְעִזַּיִךְ.

כַּאֲבוֹת הַנְּפִילִים, כְּיִלְדֵי הָעֲנָק

אֶת שִׁמְשֵׁךְ עַל כְּתֵפַי אַעֲמִיס וְאַסִּיעַ,

אֶל עֵינוֹת חֲלָבֵךְ הַגּוֹלְשׁוֹת בַּמֶּרְחָק

עֲדָרַיִךְ אֶנְהַג לְהַגְמִיעַ.

עוֹד אָשִׁיב לִכְפָרַיִךְ חֲזוֹן הָרוֹאִים,

עוֹד אֶשָּׂא בְּחַגֵּךְ אֶת הַגְּדִי עַל כַּפַּיִם,

עוֹד אָשׁוּב לְבֵיתֵךְ

כְּמוֹ שׁוּב הָרוֹעִים,

כְּמוֹ שׁוּב הַמִּקְנֶה

בָּעַרְבַּיִם.

לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ מִמְּעוֹנִי,

מוּל הֲדַר סְתָוַיִךְ הָאֵלֶּה, עִירִי הַגְּשׁוּמָה,

לְהָרִיחַ רֵיחֵךְ הַנִּפְלָא וְיֶרֶק דִּשְׁאֵךְ,

לְקָרֵב אֶל גִּזְעֵי בְּרוֹשַׁיִךְ לֶחְיִי הַחוֹלְמָה עוֹד מֵרֶדֶם גָּדוֹל,

לִנְשֹׁם אֶל תּוֹךְ עֹמֶק חַיַּי אֶת מֶרְחַב הַמִּדְבָּר לְרַגְלַיִךְ,

לִפְרֹעַ רֹאשִׁי הַגֵּאֶה בָּךְ עַל אֶלֶף קְטַנֵּי תַּלְתַּלָיו,

בְּבוֹא בָּם הָרוּחַ הַטּוֹב מֵאַרְבַּע הַפִּנּוֹת בָּעוֹלָם.

– לִשְׁכֹּחַ בְּבֹקֶר כָּזֶה שֶׁאַתְּ לִי הָעִיר מִנִּי אָז

בַּשֶּׂגֶב הַזֶּה הָעוֹלֶה מֵעָלַיִךְ כְּרָז

וְלָבוֹא בִּמְלֹא עֹרֶג אֵלַיִךְ כְּמוֹ שֶׁבָּאִים בַּשַּׁחֲרִית

לָחֹן בְּחֹם גוּף, חֵיק אִשָּׁה רְדוּמָה, עֲצוּבַת זְרוֹעוֹת.

וּבְשָׁעָה כְּמוֹ זֹאת –

לִפְרֹץ בְּלִבִּי הַתְּחוּמִים שֶׁהֻצְּבוּ בֵּין אָדָם וּבֵין אֵל וּבֵינֵךְ

וְלוֹמַר לָךְ כְּמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְאַחַת נֶעֱזֶבֶת בַּלֵּיל

וְהִיא נֶאֱהֶבֶת מְאֹד; –

שׁוּבִי עוֹד, שׁוּבִי עוֹד…

צֵל עַל הַחוֹמוֹת

יעקב אורלנד

[זֵר עַל קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁאָהַב]

יעקב אורלנד

לאלכסנדר זייד

זֵר עַל קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁאָהַב

לְחוֹנֵן רְגָבִים בְּאַדְמַת אֲבוֹתָיו

שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ וּבַחשֶׁךְ הָלַךְ

לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט הַטּוֹב, הַמְבֹרָךְ –

וְלִמְצֹא בִּשְׂדוֹתָיו הַנָּתִיב הַנֶּעֱלָם

לְהָאִיר אֶת קַרְקַע הָעוֹלָם.

זֵר עַל קִבְרוֹ הֶחָצוּב בֶּהָרִים,

שֶׁנִּסְתַּם, שֶׁרֻפַּד אַהֲבַת גִּבּוֹרִים,

שֶׁהֻצַּב מְבֹעָר בְּחֶשְׁכַת הַלֵּילוֹת,

נֶאְפַּד לֶהָבָה וְיוֹקֵד עֲלִילוֹת

כְּמָעֹז מוּל מִדְבָּר, מוּל אֵיבָה וּמוּל קְרָב

לְרִגְבֵי אַדְמָתוֹ שֶׁעָלָיו.

זֵר עַל קִבְרוֹ הֶעָצוּב, הֶעָמֹק,

שֶׁל אֶחָד מְקֻדָּשׁ וְתָמִים כְּתִינוֹק,

שֶׁדָּלַק אֶת חַיָּיו כִּדְלֵקַת רְגָבִים,

שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם אֶת בָּנָיו הַטּוֹבִים –

וְיָצָא לִקְרָאתָם מְלֻבְלָב וּמוּאָר

וְשׁוּב לְבֵיתוֹ לֹא חָזַר…

שִׁיר הַיְלָדִים בַּמָּצוֹר

יעקב אורלנד

אֲנַחְנוּ גָדַלְנוּ בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק,

מִשַּׁד אִמּוֹתֵינוּ יָנַקְנוּ הַכְּאֵב,

מִצַּהַל, מִבֶּכֶה, מִנַּהַר וָאֹפֶל

זָרַחְנוּ, עָלִינוּ בַּלֵּב.

הָיִינוּ קְטַנִּים, אַךְ גָּדַלְנוּ כִּפְלַיִם,

שִׁיר זַעַם יָדַעְנוּ כְּזֶמֶר מָתוֹק,

אֲנַחְנוּ נָשָׂאנוּ תָּמִיד לַשָּׁמַיִם

עֵינַיִם טוֹבוֹת שֶׁל תִּינוֹק.

אֵלֵינוּ כְּבָר לֹא יִלְחֲשׁוּ מִן הַלַּיִל

קוֹלוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּפַחַד אָפֵל,

כִּי אָנוּ גִלִּינוּ פֹּה עַיִן בְּעַיִן

אֶת סוֹד הַגְּבוּרָה הַגּוֹאֵל.

כִּי אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּזִמְזוּם הָעוֹפֶרֶת

שִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁאֵין לְכָל יֶלֶד אַחֵר,

פֹּה אִמָּא שֶׁלָּנוּ הִיא אִמָּא שׁוֹמֶרֶת

וְאַבָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹמֵר.

עַל כֵּן הַשִּׁירִים לֹא אֵלֵינוּ יָשִׁירוּ

וְלֹא אֶל עַרְשֵׂנוּ יֵשְׁבוּ אִמָּהוֹת,

אוֹתָנוּ הִרְדִּימוּ, אוֹתָנוּ הִשְׁאִירוּ

לִשְׁמֹעַ, לִתְמֹהַּ, לִשְׁקֹט…

הַלַּיְלָה שָׁחוֹר כָּאוֹיֵב שֶׁמִּנֶּגֶד

וְאֶלֶף כּוֹכָב בּוֹ כְּאֶלֶף חִצִּים. –

מָתַי כְּבָר יָבוֹאוּ הָאוֹר וְהַשֶּׁקֶט

אֶל לֵב יְלָדִים אַמִּיצִים?…

אַתְּ עוֹלָה מִשְׁעוֹלֵךְ

יעקב אורלנד

אַתְּ עוֹלָה

מִשְׁעוֹלֵךְ,

נַעֲלָה,

חַכְלִילִית,

טְלוּלָה

מִטְּלָלִים

וְלֵילִית.

וְאוּלַי

בִּגְלָלֵךְ

אֲהֵבוּנִי רֵעַי,

שֶׁהָיִית

לִי כַּלָּה

לְתָמִיד.

רוּחַ גֶּבַע, רֵיחַ אֹרֶן

לָךְ אָבִיא –

וּבַלַּיְלָה עַל־הַגֹּרֶן

נַאֲבִיב.

שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר הָעֶלֶם

שֶׁאָהַב,

שֶׁהֵבִיא לָךְ מִן־הַתֶּלֶם

אֶת יָדָיו.

שְׁתֵּי יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת

מִכְּנַעַן,

שֶׁפָּרְחוּ בֵּין רְחוֹבוֹת

וָנַעַן.

שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר צָנוּעַ,

שִׁיר

הַחוֹלְמִים עַל נִיר זָרוּעַ

וְקָצִיר

הַנּוֹשְׂאִים לָאוֹר עֵינַיִם

וְלֵבָב –

וְנַפְשָׁם כְּרוּחַ לַיִל

בַּמֶּרְחָב.

אַתְּ עוֹלָה

מִשְׁעוֹלֵךְ,

נַעֲלָה,

חַכְלִילִית,

טְלוּלָה

מִטְּלָלִים

וְלֵילִית.

וְאוּלַי

בִּגְלָלֵךְ

אֲהֵבוּנִי רֵעַי,

שֶׁהָיִית

לִי כַּלָּה

לְתָמִיד.

[אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ]

יעקב אורלנד

אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ

וְנוֹף זְרוֹעוֹתַיִךְ

וְזֶה הֱיוֹתֵךְ אֱלִילִית כְּמוֹ שִׁיר,

קְרָאִינִי – אֵלֵךְ,

קְרָאִינִי אֵלַיִךְ –

נֵצֵא לְחוֹגֵג רְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר.

יָבוֹאוּ לֵילוֹת לֶאֱסֹף אֶת יָפְיֵנוּ,

דְּרָכִים יְבַקְשׁוּנוּ לָלֶכֶת בָּהֶן –

וְאָנוּ נַחְפֹּן אֶת הָאוֹר בְּעֵינֵינוּ

וְחֹפֶן אֶל חֹפֶן נִזְרֶה וְנִתֵּן.

עַד קַצְוֵי הַשְּׂדֵרוֹת, עַד מוֹתָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ,

עָשִׁיר וְגֵאֶה אֶת יוֹמֵנוּ נוֹלִיךְ,

כִּי אַתְּ הַמִּזְמוֹר בַּנְּתִיבָה הַקּוֹדֶרֶת

וְאַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁחַגֵּנוּ הִמְלִיךְ.

רַק לָלֶכֶת נוֹעָז, רַק לָלֶכֶת נוֹצֵחַ,

רַק לִפְסֹעַ כְּשִׁיר לְרַעַם הַתֹּף,

רַק לָשֵׂאת עִמָּדֵךְ הַחִיּוּךְ הַזּוֹרֵחַ

לְמַעַן כֻּלָּנוּ בָּרְחוֹב.

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי

יעקב אורלנד

לחן: ד. זהבי

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,

אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אָז מִפַּחַד,

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה,

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד.

בְּחַלּוֹנִי קָמְלוּ כְּבָר שׁוֹשַׁנֵּי הַנֹּחַם,

בְּחַלּוֹנִי נִסְתַּם חֲזוֹן הַמֶּרְחָבִים,

רַק הָרְחוֹבוֹת עוֹד מְחַיְּכִים בִּמְלֹא הָרֹחַב

אֶל כָּל אֶשְׁנָב מֻצָּת בְּאוֹר הָעֲרָבִים.

בּוֹאִי נֵצֵא שׁוּב לַחוּצוֹת אוֹתָם הָלַכְנוּ,

אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן הָעִיר.

אוּלַי נִפְגּשׁ עוֹד בַּפָּנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְנוּ,

אוּלַי נִשְׁמַע עוֹד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ הַשִּׁיר.

בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם עַל הַסַּפְסָל הַקַּר,

בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם נַרְדִּים אֶת עֲבָרֵנוּ,

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גָּבוֹהַּ וּמֻכָּר

יִפֹּל שׁוּב בִּנְשִׁיקוֹת עַל צַוָּארֵינוּ.

הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה

יעקב אורלנד

הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה –

שֶׁאֶתֵּן בָּךְ עֵינַי וְאֶרְאֶה אוֹתָךְ תְּכֵלֶת וָאוֹר וְנֹעַם וְחֶסֶד הַרְבֵּה,

שֶׁאָשִׂים רֹאשִׁי בְּחֵיקֵךְ וְאֶשְׁמַע אֶל לִבֵּךְ הַהוֹמֶה לִי

מִתְּהוֹם הָעוֹלָם.

הָבִי לִי שֶׁקֶט בְּחֶסֶד יָדֵךְ הַקְּטַנָּה, לֵידַע קִרְבָתֵךְ וְלִשְׁכֹּר,

עַל לֹבֶן גּוּפִי תְּלַטְּפִינִי, לָאוֹר בְּזִיוֵךְ וְלִטְהֹר,

לִשְׁפֹּעַ עָלַי מִטּוּבֵךְ, טוּב אִשָּׁה רַחוּמָה, אִמָּהִית,

שֶׁיֵּשׁ לָהּ רָב לְהַעֲנִיק וְאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מְאוּם

וְרַק שֶׁנּוֹשֵׂאת הִיא הַכְּאֵב וְהַצַּעַר בַּיְקוּם

כִּנְשׂא הָעוֹלָל הָאִלֵּם.

שֶׁיָּבוֹא בִּי הָאשֶׁר הַזֶּה בְּתִקְוַת פִּרְיוֹנֵךְ הַטּוֹבָה,

שֶׁיְּהֵא עוֹד הָעֹז בְּתוֹכִי לִתְעֹות עַל יָדֵךְ וְלַחֲלֹם

עַל זֹהַר שְׁבִילִים בַּלֵּילוֹת, עַל נַהַם הָרוּחַ בָּהָר; –

בּוֹאִי וּשְׁבִי עַל יָדִי וְאִמְרִי לִי: שָׁגִיתָ מְאֹד,

וְרַק שֶׁעָיֵף אַתָּה כֹּה מִדֶּרֶךְ רַבָּה וְעִקֶּשֶׁת –

עוֹד יֵשְׁ נְהָרָה בַּלֵּילוֹת וְיֵשׁ יְקִיצָה בַּשְּׁחָרִים

וְיֵשׁ עוֹד שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת שֶׁאָדָם מְחַיֵּךְ לְאָדָם

וּמוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ בָּעוֹלָם –

בּוֹאִי אֵלַי, עַל יָדִי, שֶׁאֶרְאֵךְ, אֲמֻשֵּׁךְ בִּבְשָׂרִי,

כִּי אוּלַי לֹא אֱמֶת בַּמַּרְאֶה וְאוּלַי רַק מָשָׁל בַּמִּשְׁמָע,

אוּלַי לֹא אֲנִי הוּא אֲנִי הָאוֹהֵב אֶת פָּנַיִךְ מְאֹד

וְלֹא אַתְּ הַלּוֹהֶבֶת כִּסְנֶה מְבֹעָר לְנֶגְדִּי –

תְּנִי, אֹחֵז בְּיָדֵךְ הַחַמָּה, כִּי עָצַם בִּי הַפַּחַד פִּתְאֹם,

כִּי אֵין לִי עוֹד זֹהַר אַחֵר מִזֹּהַר גּוּפֵךְ הָאֶחָד

שֶׁשַּׁבְתִּי אֵלָיו שִׁיבַת חוֹף נִדָּחִים מֵאֶלֶף אִיִּים עֲלֵי יָם

לִבְכּוֹת אֶל תּוֹכוֹ וְלָנוּד.

הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, לוּ רַק שֶׁקֶט מְעַט נַעֲרָה…

[אַתְּ סוֹעֲרָה בְּדָמִי]

יעקב אורלנד

לר.

אַתְּ סוֹעֲרָה בְּדָמִי בְּרִבּוֹא נַחְשׁוֹלֵי שִׁכָּרוֹן,

אֲדֻמִּים, אֲדֻמִּים, שׁוֹקְקִים בִּי יֵינוֹת הַשְּׁבוּעָה וְהַבְּרִית

קָדוּם וְשַׂגִּיא מִתְרוֹנֵן עוֹד בְּהֵד הַנְּשִׁיקוֹת הָאַחֲרוֹן

מַגַּע־פִּיךְ הַנָּכְרִי, הַנּוֹהֵר, בְּלֶחְיִי הַנּוּגָה, הָעִבְרִית.

לִשְׁמֵךְ יִתְנַגֵּן כִּנּוֹרִי בְּמִזְמוֹר הַחַמָּה הָעוֹלָה

לְבָרֵךְ אֶת נִטְעֵי הַשִּׁירִים בְּגַנֵּי עֲלוּמָיו שֶׁל כָּל עָם –

אַתְּ הָאַחַת הַמְנַצַּחַת עַל כַּת הַנּוֹגְנִים הַגְּדוֹלָה,

אַתְּ הָאַחַת הַיּוֹדַעַת אֶת סוֹד הַנִּימִין בָּעוֹלָם…

בּוֹאִי נָא, בּוֹאִי אֵלַי, דֶּרֶךְ לַיְלָה וְאֹפֶל וּשְׁחוֹר,

דָּמִים בְּדָמִים לְעָרֵב וְנֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ לִקְשֹׁר –

בּוֹאִי נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת עַל אַרְבַּעַת נִימֵי הַכִּנּוֹר –

עַד שֶׁמִּיקוֹד הַמָּחוֹל יִתְפַּקַּע הַמֵּיתָר הַשִּׁכּוֹר

וְחָדְלוּ הַלְּבָבוֹת מִלִּגְעשׁ וְקָפָא בָּאֲוִיר הַמִּזְמוֹר

כִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה רַק אַחַת, זְעָקָה שֶׁשְּׁכֵחוּהָ לִגְמֹר…

בַּמִּשְׁעוֹלִים

יעקב אורלנד

בַּמִּשְׁעוֹלִים מִכָּאן מַפְצִיעַ אוֹר הַשַּׁחַר,

אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּכְחוֹ אָהַבְנוּ כָּכָה,

אוּלַי נִקְרָא לוֹ שׁוּב בָּרוּחַ וּבַזֶּמֶר,

אוּלַי נֵלֵךְ אֵלָיו בַּשְּׁבִיל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר,

אוּלַי נִפְנֶה וְכָךְ נֹאמַר אֵלָיו: אָחִינוּ,

עֲטֵה אֶת מַלְבּוּשֵׁי הַחַג וּמְשׁוֹל,

כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁחִיַּכְנוּ וּבָכִינוּ

כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁנּוֹלַדְנוּ בָּהּ אֶתְמוֹל.

אוּלַי נֵשֵׁב פֹּה וְאָשִׁירָה לָךְ בַּלָּדוֹת,

אוּלַי אֶשָּׂא אוֹתָךְ לַיַּעַר וְנָלִין,

לְכִי אֵלַי, קִרְאִי אֵלַי: אוֹרְלַנְדוֹ –

וְאָנֹכִי אֵלַיִךְ: רוֹזַלִינְד.

פֹּה שׁוּב נוֹפֵי הַיְּעָרוֹת אֲשֶׁר זָנַחְנוּ,

פֹּה שׁוּב שׁוֹתְקִים הָאֲגַמִּים מֵאֵין הַשִּׁיר,

אַךְ אָנוּ אֶת הַשִּׁיר עוֹד לֹא שָׁכַחְנוּ

וְזֶה יוֹמֵנוּ גֵא עוֹד וְצָעִיר.

עַד הַשְּׁקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, עַד מוֹת הַסַּהַר,

עַד הַנָּמֵר הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ הַיַּעַר

נֹאהַב עוֹד, נֶעֱגַב עוֹד וְנִצְעַד עוֹד

אֶל נוֹף הָאֲגַמִּים וְהַבַּלָּדוֹת.

לְאֹרֶךְ הַמְסִלּוֹת

יעקב אורלנד