עַד שֶׁסִּפַּרְתְּ לִי אֶתְמוֹל,

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁשְׁתֵּי יוֹנִים,

הִתְחִילוּ לְקַנֵּן בִּקְבִיעוּת עַל גַּג בֵּיתֵנוּ

כְּבָר לִפְנֵי שָׁנָה.

הַבֹּקֶר יָצָאתִי בְּעַצְמִי לִבְדֹּק הַאִם הֵן עֲדַיִן שָׁם

וְרָאִיתִי אוֹתָן מִסְתַּדְּרוֹת

כְּמוֹ (כָּאן אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַדִּמּוּי הַמְדֻיָּק)

בְּדִיּוּק כְּמוֹ זוּג יוֹנִים – מַקּוֹר אֶל מַקּוֹר,

הַזְּנָבוֹת רוֹטְטִים, וְהָעִיר הַלְּבָנָה הִשְׁאִילָה לָהֵן

פִסַּת לֹבֶן תָּכֹל כְּרֶקַע, כְּאִלּוּ הַכֹּל מוּכָן לְצִלּוּם.

קָרָאתִי לָךְ לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת הַזּוּג הַזֶּה

אֲבָל מִיָּד הִצְטַעַרְתִּי.

בְּוַדַּאי תַּחְשְׁדִי בִּי שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד לָךְ מַשֶּׁהוּ מְרֻמָּז עַל שְׁנֵינוּ

וַאֲנִי תָּמִיד הִסְתַּיַּגְתִּי

מִסְּמָלִים כֹּה הֲמוֹנִיִּים

כְּמוֹ הַסְּמָלִים הַיּוֹנִיִּים.

פֶרְנַנְדּוֹ פֵּסוֹאָה שִׁכְנֵעַ אוֹתִי, שֶׁגַּם מִן הַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר

צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹנִים כְּפִי שֶׁהֵן, יוֹנִים וְתוּ לֹא.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַקְדִּישׁ לָהֵן כַּמָּה מִלִּים

וְאֵין צֹרֶךְ בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת וְאֵין צֹרֶךְ בִּסְמָלִים.

כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים אֶת כְּפָר גִּלְעָדִי, מֵעֵבֶר לַמַּחְצָבָה,

בְּדַרְכֵּנוּ לְמַרְגָּלִיּוֹת, בַּלַּיְלָה,

בֵּיתֵנוּ עֲדַיִן סָמוּי מֵהָעַיִן

וְאוֹרוֹת הַמּוֹשָׁב עוֹשִׂים מַאֲמָץ חָרְפִּי לְהַבְלִיחַ.

זֹאת שְׂרֵפָה! – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – וְהֶעָשָׁן הַכָּבֵד שֶׁמִּתְאַבֵּךְ

מְכַסֶּה אֶת רֶכֶס מְנָרָה וְשִׁפּוּלָיוֹ

וְנִטְפָּל כִּסְמַרְטוּט אֶל גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנִית.

זֹאת לֹא שְׂרֵפָה! – אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי – זֶה עָנָן נָמוּךְ

שֶׁגּוֹהֵר עַל הַבָּתִּים וּמַחְבִּיא אוֹתָם בְּתוֹכוֹ עַד לַבֹּקֶר הַמְּאֻחָר.

וַאֲנַחְנוּ מִתְוַכְּחִים עַד שֶׁשַּׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁב נִפְתָּחִים

וּבוֹלְעִים אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ המַאְפֵּלִיָה הַזֹּאת שֶׁמִּזְדַּחֶלֶת אֶל מִתַּחַת לַדֶּלֶת.

הַוִּכּוּחַ הַזֶּה – שְׂרֵפָה מִתַּחַת אוֹ סְעָרָה מֵעָל –

מְסַכֵּם הֵיטֵב לְדַעֲתִי, אֶת הַשֹּׁנִי בִּרְאִיַת הָעוֹלָם שֶׁלָּנּוּ, שֶׁלְךָ וְשֶׁלִּי.

נ"ב: בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה הָיָה עָנָן. שׁוּב צָדַקְתְּ.

שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם הַסְּטוּדֶנְטִית הָאִירָנִית,

אֲהוּבַת הַשַּׂר, הִיא בֶאֱמֶת כָּל כָּךְ יָפָה

כְּפִי שֶׁכּוֹתְבִים עָלֶיהָ הָעִתּוֹנִים.

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַשַּׂר הַזֶּה הַרְבֵּה שָׁנִים

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא נִפְרַד וְנִשָׂא

אַרְבַּע פְעָמִים.

הִיא צְעִירָה – הֵשַׁבְתְּ לִי.

אַתְּ זְהִירָה – אָמַרְתִּי לָךְ.

בְּאֹפֶן אִישִׁי אֲנִי מַכִּיר שָׂרִים

וְאֶת תְּשׁוּקָתָם לְהִשָּׁאֵר צְעִירִים.

גַּם אִתִּי מָנוּי וְגָמוּר לִהְיוֹת צָעִיר

בְּעֶזְרַת הַשִּׁיר

שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ

בַּעֲמִידָה

מִבְּלִי לְהָעִיר

אוֹתָךְ, אֲהוּבָתִי,

וְלִשְׁלֹף אוֹתָךְ מִן הַמִּטָּה.

שְׁבוּעַיִם לְאַחַר שֶׁהִכַּרְנוּ – הִתְחַתַּנּוּ.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לוֹמַר שֶׁזּוֹ הָיְתָה אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן,

וּמַבָּט שֵׁנִי מֵעוֹלָם לֹא הֵעַפְנוּ כִּי לֹא מַמָּשׁ הִתְעַיַּפְנוּ זֶה מִזֶּה.

כֻלָּם אָמְרוּ שְׁאֵלֶּה נִשּׂוּאִים חֲטוּפִים מִדַּי,

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁיַּחְזִיקוּ מַעֲמָד, אוּלַי שָׁנָה-שְׁנָתַיִם

לְכָל הַיּוֹתֵר

וּמֵאָז אֲנִי לֹא מְוָתֵּר

–אֲנַחְנוּ יַחַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, הַשָּׁנָה –

וּמוֹכִיחַ לְכָל הָעוֹלָם עַד כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִטְעוֹת

וְעַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ צוֹדְקִים בַּתַּחֲזִיּוֹת הַהֲזוּיֹות שֶׁלָּנּוּ.

זֶה סוֹדֵנוּ.

בַּמַּחְשָׁבָה שְׁנִיָּה וְלַמְרוֹת הַכֹּל, אֲנִי מוּכָן לַחְזֹר עַל הַכֹּל מֵחָדָשׁ.

נָכוֹן, עָשִׂיתִי טָעֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן תִּקַּנְתִּי,

הֶחְמַצְתִּי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן נִתָּן הָיָה לְשַׁקֵּם.

אֲבָל, תּוֹדָה לָאֵל, בּוּשׁוֹת לֹא עָשִׂיתִי,

שֶׁבִּגְלָלָן אֲנִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהָאָרֶץ, מִמֵּךָ,

מֵעֲצָמַי.

אַתָּה כְּבָר לֹא יוֹדֵע לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

הִיא אוֹמֶרֶת לִי

מֵאָז שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתְךָ לֹא כָּתַבְתָּ עַל אַהֲבָה.

אֲנִי עוֹד אַרְאֶה לָךְ שֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי טוֹעָה

שֶׁאַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים אַתְּ עֲדַיִן לֹא מַמָּשׁ מַכִּירָה אוֹתִי

וְאֶת כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה

יֵשׁ לִי כַּוָּנָה לְהַעֲלוֹת עַכְשָׁיו עַל הַכְּתָב.

קֹדֶם נִסִּיתִי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁיר

וְאַחַר כָּךְ נִסִּיתִי לְתַקֵּן אוֹתוֹ בְּתִקוּן יָשִׁיר.

זֶה בִּכְלָל לֹא שַׁיָּךְ לַנִּשּׂוּאִים שֶׁלָּנּוּ

אֲבָל זֶה בְּהֶחְלֵט שַׁיָךְ לַנִּסּוּיִים שֶׁלִּי

וְעַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי כָּשִׁיר

לְשׁוּב אֵלַיִךְ בְּשִׁיר.

לְאַחַר שֶׁנִּשְׂרַפְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תַּבְעֵרָה

וְנִקְבַּרְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁשְּׂמוֹ קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה

וְאַחֲרֵי כָּל זֶה לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט

כַּאֲשֶׁר קוֹלוֹת כָּול הַמִּתְאוֹנְנִים בְאָזְנַי –

אֲדֹנָי, מַה עוֹד אֶעֱשֶׂה לָהֶם, אֲדֹנָי,

וָלֹא עָשִׂיתִי,

רַק אֶת הָאַהֲבָה, זֶה נָכוֹן, כְּבָר מִזְּמַן לֹא נִסִּיתִי.

אֲנִי מִתְנַגֵּד בְּתֹקֶף שֶׁתַּעֲשִׂי נִתּוּחַ פְּלַסְטִי

כִּי אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲבִיר פַּעַם אֶצְבַּע

עַל קְמָטַיִךְ

וּלְלַטֵּף אֶת הָעוֹר שֶׁנּוֹבֵל.

כְּבָר אֵין לִי סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת

לַבְּלוּת שֶׁמִּתְמַהֲמַהַת, לַהִזְדַּקְּנוּת

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּדְבִּיק אֶת הִזְדַּקְּנוּתִי,

וּכְבָר אֵין לִי בִּטָּחוֹן שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת

לֶאֱהֹב אוֹתָךְ זְקֵנָה.

אֵיךְ אֲנִי מִזְדַּקֵּן

וְאֵיךְ אַתְּ לֹא.

אֵיךְ אַתְּ מִזְדַּקֶּרֶת

בְּלִי קְמָטִים עַל מִצְחֵךְ

וּבְלִי מֵתִים עַל נִצְחֵךְ.

כַּאֲשֶׁר נִשֵּׂאנוּ הָיִינוּ בְּאוֹתוֹ גִּיל

עַד שֶׁעָשִׂיתָ לִי אֶת הַתַּרְגִּיל

הַזֶּה, כְּאִלּוּ גּוּפֵךְ עָצַר אֶת הַזְּמַן

כְּאִלּוּ הַזְּמַן עָצַר בְּגוּפֵךְ

שֶׁמֶּשׁ בְּגִבְעוֹן דֹּם

וְהֶעָקֹב לֹא הָיָה לְמִישׁוֹר.

אַתְּ אֶרֶץ הַגְּבָעוֹת וְהָעֲמָקִים

נוֹף-גּוּף

גּוּף-נוֹף

וְעַכְשָׁו אֲנִי חוֹפֵן

גַּם אֶת שְׁפֵלַת הַחוֹף

וּמְלַטֵּף אוֹתָהּ.

מִטָּתֵנוּ הִיא כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה לְבָנָה

שֶׁרַעַשׁ הָאוֹקְיָאנוֹסִים עוֹלֶה מִמֶּנָּה

וְהִיא מְעַרְטֶלֶת אוֹתָנוּ

וּמְעַרְסֶלֶת אוֹתָנוּ

וַעֲדַיִן מְקַבֶּלֶת

אֶת שְׁנֵינוּ אֶל תּוֹכָהּ

כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעַכּוֹ לִפְנֵי

אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אֲנִי זָקֵן וּקְסָמַיִךְ בְּיָדִי

אֵיךְ אַתְּ לֹא מִזְדַּקֶּנֶת

וַעֲדַיִן מְסֻכֶּנֶת

וְאֵיךְ אֲנִי נוֹפֵל עָלַיִךְ,

מִזְדַּקֵּן,

נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם

וָנֶצַח גּוּפֵךְ לֹא יְשַׁקֵּר.

אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק יוֹדֵע

אִיך מִנָּסִיךְ הָפַכְתִּי צְפַרְדֵּעַ

וְהַאִם כְּבָר קָרָה

שֶׁהָיְתָה מִכָּאן דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי בָּךְ

רַק אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲבֹר אִתִּי

תַּהֲלִיךְ מְאוֹד מְסֻבָּךְ

וְאוּלַי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

אֵין הַרְבֵּה מַה לַעֲשׂוֹת

אֲבָל חַיָּבִים לְנַסּוֹת,

לַיְלָה-לַיְלָה אֲנִי עוֹלֶה עַל יְצוּעֵךְ,

לֹא הָפִיךְ

לֹא עוֹד נָסִיךְ

קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ.

אוּלַי תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי, נְסִיכָה, מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךְ.

אֵין לָךְ מֻשָּׁג כַמָּה כַּעַס יֵשׁ בְּלִבִּי עָלַיִךְ.

אֲנִי מְאוֹד כּוֹעֵס שֶׁאַתְּ כָּל כָּךְ דּוֹמָה לִי,

דַּוְקָא כְשֶׁאֲנִי דּוֹמֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת לְעַצְמִי.

אַתְּ הָיִית בַּת שָׁלוֹשׁ, וְחִכִּית עִם אִמָּא שֶׁלָּךְ

לְאַבָּא שֶׁלָּךָ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ

בָּאוֹטוֹבּוּס מִירוּשָׁלַיִם לְקִרְיַת שְׁמוֹנָה

בְּשָׁעָה שֵׁשׁ.

הוּא לֹא הִגִּיעַ, הוּא הָיָה עָסוּק.

הִתְחִיל לִהְיוֹת קַר וְגַם הָיִיתָ עֲיֵפָה

וְהֲלַכְתֶּן הַבַּיְתָה, כִּי אַבָּא כְּבָר לֹא יַגִּיעַ הַיּוֹם.

מֵאָז אֲנִי חוֹזֵר וְחוֹזֵר וְחוֹזֵר

אֲבָל זֶה לֹא מַמָּשׁ עוֹזֵר.

עַכְשָׁו, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, וְכְדֵי שֶׁלּא לְאַחֵר,

אֲנִי פָּשׁוּט לֹא עוֹזֵב.

עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ בָּאַהֲבָה שֶׁלָךְ

כִּי זֶה מַה שֶׁאֲנִי – סוֹפִי –

וְלֹא זֶה שֶׁעוֹד אֶהְיֶה.