לנכדותי – עלמה, יסמין ומיכל, ולנכדי – איתמר, שבעזרתם אני משתדל לתקן את האבהות שלי

ההתנתקות שלי

מאת

יוסי שריד

---

עַל הַזִּכָּרוֹן

מאת

יוסי שריד

אֲנִי,

שֶׁזָּכַרְתִּי שִׁירִים בִּשְׁלֵמוּתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי שֵׁמוֹת בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי פִּרְקֵי תָּנָ"ךְ שְׁלֵמִים בְּעַל פֶּה עַד תַּם וְלֹא נִשְׁלַם

וְעַד נִשְׁלַם וְלֹא תַּם

שֶׁזָּכַרְתִּי תַּאֲרִיכִים בִּמְלוֹא מַשְׁמָעוּתָם

שֶׁזָּכַרְתִּי כָּל פְּרָט גַּם כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חָכָם

וְגַם כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְטֻמְטָם

אֲנִי,שֶׁזָּכַרְתִּי לֹא רַק אֶת הָאַחֲרוֹן-אַחֲרוֹן

שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ מַמָּשׁ לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לִמְחֹק

מַשֶּׁהוּ שָׁאוּל וְשׁוּלִי מִן הַזִּכָּרוֹן

עַכְשָׁו אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִזְכֹּר לְפִי הַסֵּדֶּר –

כְּתֹנֶת, מִטָּה, אָרוֹן.

---

הַנּוֹאֵם

מאת

יוסי שריד

הוּא אִמֵן אֶת עַצְמוֹ,

חֲלּוּקֵי נַחַל בְּפִיו,

מִן הַפֶּה וְלַחוּץ.

אֲבָל, עֻבְדָּה, אֶת אָתוּנָה שֶׁלּוֹ הוּא לֹא הִצִּיל מִכִּבוּשׁ,

אַף עַל פִּי שֶׁרָץ, וּקְצַר נְשִׁימָה דִּבֵּר שִׁירָה; וּלְחִזּוּק הַקּוֹל

הִתְחָרָה עִם הַגַּלִּים בְּנַהֲמָתָם.

הוּא עָשָׂה מַמָּשׁ הַכֹּל

וְצִדְקוֹ לֹא הִלֵּךְ לְפָנָיו

וְלֹא נִצּוֹל.

גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וּמָעוֹד

מְתַחֲרֶה אֶת הַגַּלִּים, כַּמָּה זְמַן עוֹד

אָרוּץ וַאֲשׁוֹרֵר,

וְגַם בָּעֵט שֶׁלִּי, בִּמְקוֹם גָּלוּתִי, יֵשׁ לֹא מְעַט רַעַל קַטְלָנִי

אֲבָל לֹא אֲנִי, כָּמוֹהוּ, אֶטְרֹף אֶת נַפְשִׁי, לֹא אֲנִי.

---

הַאִם אֲנִי הָאַחֲרוֹן

מאת

יוסי שריד

לַהֲקָה שֶׁל עוֹרְבִים מִתְכַּנֶּסֶת מֵעַל רֹאשִׁי

וְהַכֹּל סְבִיבִי נַעֲשֶׂה פִּתְאֹום מְאוֹד אִישִׁי וַחֲרִישִׁי.

הַאִם הֵם יוֹדְעִים עָלַי מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵע עֲדַיִן

הַאִם אֲנִי הָאַחֲרוֹן לִרְאוֹת אֶת מַה שֶׁגָּלוּי לָעַיִן.

---

הַקּוֹל

מאת

יוסי שריד

אַל תְּמוּשֵׁנִי, אָבִי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִגָּשׁ אֵלֶיךָ,

וְאַל תְּרִיחֵנִי, אָבִי, בָּאֹהֶל, כִּי לֹא רֵיחַ הַשָּׂדֶה

רֵיחִי.

בְקוֹלִי תַּכִּירֵנִי.

אֶל תַּעֲמִיד פְּנֵי עִוֵּר:

רַק עַל פִּי קוֹלִי וְלֹא עַל פִּי יָדַי

וָלֹא עַל פִּי חֶלְקַת צַוָּארִי

כִּי מַרְאִי נַעֲוֶה.

רַק קוֹלִי הוּא אֲנִי.

---

סִפּוּר הַהִתְנַתְּקוּת שֶׁלִּי

מאת

יוסי שריד

בְּמַהֲלַךְ חַיַּי הִרְבֵּיתִי לֶכֶת.

הָיָה חַם, אִבַּדְתִּי נוֹזְלִים,

אֲּבָל יָדַעְתִּי לְכַלְכֵּל אֶת כֹּחוֹתַי.

לֹא הָיִיתִי חָזָק מֵאֲחֵרִים

אֲבָל רָאִיתִי יוֹתֵר רָחוֹק.

גַּם קְרִיאוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפַּעַם לַפַּעַם מִצִּדֵּי הַמַּסְלוּל

הוֹבִילוּ לְנִצָּחוֹן אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

רַק פַּעַם אַחַת,

דַּוְקָא לִפְנֵי קַו הַסִּיּוּם,

נִתְפַּסְתִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתֵּי רַגְלַי

מְנֻתָּקוֹת בְּאַחַת מִן הַקַּרְקַע –

וְזֶה אָסוּר.

רֶגֶל אַחַת לְפָחוֹת חַיֶּבֶת תָּמִיד לָגַעַת,

אֲבָל אֲנִי, בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁל הַחַיִּים,

חַיָּב הָיִיתִי לְהִתְנַתֵּק, בִּשְׁתֵּי רַגְלַי,

וְאָז נִפְסַלְתִּי.

הֵנִיפוּ דֶּגֶל אָדֹם וְשָׂרְפוּ אוֹתִי.

וּמֵאָז אֲנִי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת,

אֲבָל אֲנִי כְּבָר מִחוּץ לַתַּחֲרוּת.

---

סִיּוּר בַּקַּנְיוֹן

מאת

יוסי שריד

לְאַחַר סִיּוּר בַּקַּנְיוֹן

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵעַ.

מָתַי הָיִיתִי אָנוֹנִימִי?

מֵעוֹלָם.

תָּמִיד הָיִיתִי אָנוֹנִימִי.

עֲדַיִן רוֹאֶה אֲבָל כְּבָר לֹא נִרְאֶה

בַּשְּׁקִיפוּת הַכִּשׁוּפִית שֶׁל הָאֲגַם,

עוֹד מְעַט גַּם לֹא אַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם

בַּקַּנְיוֹן, בֵּין אֲנָשִׁים אֲדִישִׁים,

יֵשׁ לִי – אַלְלַי, אַשְׁרַי – חַיִּים חֲדָשִׁים.

---

תְפִלָּה

מאת

יוסי שריד

אֵיךְ חוֹלֶפֶת לָהּ הַתְּהִלָּה

וְאֵיךְ הַתְּפִלָּה לֹא חוֹלֶפֶת

רַק מִתְעַלֶּפֶת.

עַכְשָׁו אֲנִי בָּעִקָּר מְפַתֵּחַ

לֹא חוֹגֵר

לֹא מִתְהַלֵּל

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹתֵר מִתְפַּלֵּל.

---

חֲמוֹרִים

מאת

יוסי שריד

לִי קָרָה בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ:

יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ מְלוּכָה

וּמָצָאתִי אֲתוֹנוֹת.

וּמֵאָז בֵּין הַחֲמוֹרִים הַנּוֹעֲרִים,

אֲנִי חַי עַל זְמַן שָׁאוּל.

---

בַּבּוֹר

מאת

יוסי שריד

יוֹסֵף כִּמְעַט לֹא הִסְפִּיק לִהְיוֹת בַּבּוֹר

וְלָכֵן גַּם לֹא הִסְפִּיק לַעֲמֹד כָּמוֹנִי עַל יִתְרוֹנוֹתָיו.

מַה שֶׁרוֹאִים מִבּוֹר לֹא מַמָּשׁ רוֹאִים מִמָּקוֹם אַחֵר:

פִסַּת שָׁמַיִם כְּחֻלָּה וְהִיא כָּל הַשָּׁמַיִם ויותר;

עָנָן קָטָן שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּר –

מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִתְרַכַּזְנוּ בְּעָנָן אֶחָד

וּמַה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בְּעָנָן קָטָן שֶׁבָּא וְעוֹבֵר –

רַק בַּבּוֹר אַתָּה מִתְעַלֵּף

מִמֶּנוּ; רוֹאִים כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹקְחִים אוֹתְךָ

הֲכִי גָּבוֹהַּ

וְצִפּוֹר שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתָךְ הֲכִי רָחוֹק.

בַּבּוֹר, גַּם הַשְּׁמִיעָה מִתְחַדֶּדֶת

וְהִיא מִתְיַדֶּדֶת

עִם הַסְּבִיבָה.

פִּתְאֹם שׁוֹמְעִים צְחוֹקִים מִמֶּרְחַקִּים

וְשׁוֹמְעִים קוֹלוֹת בְּכִי מְחוּקִּים

כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכְּבָר לֹא מִתְאַמְּצִים לִשְׁמֹעַ בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

וְכָל הַזְּמַן נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ צְעָדִים.

לָכֵן מֵחוֹבָתִי לְהַזְהִיר:

מַי שֶׁיִּתְנַדֵּב לְהַעֲלוֹתֵנִי מִן הַבּוֹר

אַל יְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְהַכָּרַת טוֹבָה.

---

אֵלֶּה הַחַיִּים

מאת

יוסי שריד

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ

בְּרִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ כָּל עֶרֶב,

נֲעֵלַי הִתְעַמְּלוּת חֲדָשׁוֹת וּמְאִירוֹת לְרַגְלֶיךָ

אָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְרֹאשְׁךָ

וּמַד הַדֹּפֶק שֶׁלּוֹפֵת אֶת הַיָּד;

אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ גַּם עַל פִּי רֵיחַ הַזֵּעָה הֶחָמוּץ

רֵיחַ הַפַּחַד.

אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי אֲנִי מֵרִיחַ מֵרָחוֹק.

קִרְבוּ אֵלַי, כָּל שְׁבוּרֵי הַלֵּב, הֵאָסְפוּ סְבִיבִי

וַאֲסַפֵּר לָכֶם: כָּכָה זֶה בַּהַתְחָלָה, פַּחַד מָוֶּת.

יַעַבְרוּ יָמִים וְהַפַּחַד יַעֲבֹר

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר

הַלּוֹבֵשׁ אֶת פַּחְדוֹ לְאֹרֶךְ יָמִים;

זֶה הַתַּעֲלוּל הַמְּפֻרְסָם שֶׁל הַמָּוֶת:

כְּשֶׁהַפַּחַד נָסוֹג – הוּא מִתְקַדֵּם.

---

לְאַחַר הַהֶתְקֵף

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי מֵהַדֶּרֶךְ

שֶׁכָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן

חָזַרְתִּי גַּם לְעַצְמִי

אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטַחְתִּי לִהְיוֹת

אָדָם אַחַר.

---

בְּדִיקַת דָּם

מאת

יוסי שריד

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲוָיוֹת.

כָּכָה זֶה כַּאֲשֶׁר חוֹזְרִים לִחְיוֹת

וְנִפְטָרִים סוֹף-סוֹף מֵהַמְּאַבְטְחִים

וּמִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹגְרִים מֵאֲחוֹרֶיךָ דֶּלֶת

וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וּפוֹתְחִים.

שָׁלוֹם, כְּבוֹד הַשַּׂר,

לְהַתְרָאוֹת, כָּבוֹד הַשַּׂר.

מִשִּׁעְבּוּד לִגְּאֻלָּה, מַי הָיָה מַאֲמִין:

גְּאֻלָּה בְּגִילִי, לָה-לָה-לָה וְלִי-לִי-לִי.

כֵּן, אֲנִי שָׁר; הָאַנְטֶנוֹת שֶׁלִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּבוֹהוֹת

קוֹלֵט וּמְשַׁדֵּר

הַמֵּחוֹשִׁים יוֹתֵר רְגִישִׁים לַאֲנָשִׁים

בָּעִקָּר לַאֲנָשִׁים עִם מֵחוֹשִׁים.

פִּתְאוֹם הֵם מִתְעוֹרְרִים לָהֶם, הַחַיְשָׁנִים הַבַּיְשָׁנִים,

הֵם מְזַהִים אֶת כָּל הַיְּשִׁישִׁים

בַּתּוֹר שֶׁל קֻפַּת חוֹלִים.

הָאָחוֹת בַּמִּרְפָּאָה מְאוֹד שְׂמֵחָה לִקְרָאתִי

סוֹף-סוֹף רוֹאִים פָּנִים חֲדָשׁוֹת.

אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה כָּאן אֶת כֻלָּם לְפִי הָאֲנָחוֹת.

לְפִי הַיָּדַיִם הַנָּחוֹת בְּחֵיקָם.

בִקַּשְׁתִּי לִמְחוֹת עַל שִׂמְחָתָהּ,

שִׂמְחָה מֻקְדֶמֶת, לְטַעְמִי.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה עִנְיָן גָּדוֹל

מִבְּדִיקַת כּוֹלֶסְטֶרוֹל, בְּסַךְ הַכֹּל.

לֹא אָמַרְתִּי מִלָּה, כִּי הָיְתָה לִי תְּחוּשַׁת בֶּטֶן

שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת אֲנִי מִצְטָרֵף לְמִסְדַר

נוֹתְנֵי הַדָּמִים וְהַשֶּׁתֶן.

---

אֶת נַפְשִׁי בִקַּשְׁתִּי

מאת

יוסי שריד

יָרוֹן לוֹנְדוֹן, שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָיָה יָרוֹן לוֹנְדוֹן,

אָמַר לִי פַּעַם, וְלֹא אֶשְׁכַּח: "אַתָּה, יוֹסִי,

לֹא מַמָּשׁ חָבֵר טוֹב" –

וְהִתְאַכְזַבְתִּי.

“אַתָּה לֹא חָבֵר טוֹב, כִּי מֵעוֹלָם לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְעַצְמְךָ דָּבָר”.

יָרוֹן, יָרוֹן, מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵע שֶׁתָּמִיד בִקַּשְׁתִּי

אֶת נַפְשִׁי.

אהובת השר

מאת

יוסי שריד

---

זוג יונים

מאת

יוסי שריד

עַד שֶׁסִּפַּרְתְּ לִי אֶתְמוֹל,

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁשְׁתֵּי יוֹנִים,

הִתְחִילוּ לְקַנֵּן בִּקְבִיעוּת עַל גַּג בֵּיתֵנוּ

כְּבָר לִפְנֵי שָׁנָה.

הַבֹּקֶר יָצָאתִי בְּעַצְמִי לִבְדֹּק הַאִם הֵן עֲדַיִן שָׁם

וְרָאִיתִי אוֹתָן מִסְתַּדְּרוֹת

כְּמוֹ (כָּאן אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַדִּמּוּי הַמְדֻיָּק)

בְּדִיּוּק כְּמוֹ זוּג יוֹנִים – מַקּוֹר אֶל מַקּוֹר,

הַזְּנָבוֹת רוֹטְטִים, וְהָעִיר הַלְּבָנָה הִשְׁאִילָה לָהֵן

פִסַּת לֹבֶן תָּכֹל כְּרֶקַע, כְּאִלּוּ הַכֹּל מוּכָן לְצִלּוּם.

קָרָאתִי לָךְ לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת הַזּוּג הַזֶּה

אֲבָל מִיָּד הִצְטַעַרְתִּי.

בְּוַדַּאי תַּחְשְׁדִי בִּי שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד לָךְ מַשֶּׁהוּ מְרֻמָּז עַל שְׁנֵינוּ

וַאֲנִי תָּמִיד הִסְתַּיַּגְתִּי

מִסְּמָלִים כֹּה הֲמוֹנִיִּים

כְּמוֹ הַסְּמָלִים הַיּוֹנִיִּים.

פֶרְנַנְדּוֹ פֵּסוֹאָה שִׁכְנֵעַ אוֹתִי, שֶׁגַּם מִן הַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר

צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹנִים כְּפִי שֶׁהֵן, יוֹנִים וְתוּ לֹא.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַקְדִּישׁ לָהֵן כַּמָּה מִלִּים

וְאֵין צֹרֶךְ בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת וְאֵין צֹרֶךְ בִּסְמָלִים.

---

הַוִּכּוּחַ בֵינֵינוּ

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים אֶת כְּפָר גִּלְעָדִי, מֵעֵבֶר לַמַּחְצָבָה,

בְּדַרְכֵּנוּ לְמַרְגָּלִיּוֹת, בַּלַּיְלָה,

בֵּיתֵנוּ עֲדַיִן סָמוּי מֵהָעַיִן

וְאוֹרוֹת הַמּוֹשָׁב עוֹשִׂים מַאֲמָץ חָרְפִּי לְהַבְלִיחַ.

זֹאת שְׂרֵפָה! – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – וְהֶעָשָׁן הַכָּבֵד שֶׁמִּתְאַבֵּךְ

מְכַסֶּה אֶת רֶכֶס מְנָרָה וְשִׁפּוּלָיוֹ

וְנִטְפָּל כִּסְמַרְטוּט אֶל גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנִית.

זֹאת לֹא שְׂרֵפָה! – אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי – זֶה עָנָן נָמוּךְ

שֶׁגּוֹהֵר עַל הַבָּתִּים וּמַחְבִּיא אוֹתָם בְּתוֹכוֹ עַד לַבֹּקֶר הַמְּאֻחָר.

וַאֲנַחְנוּ מִתְוַכְּחִים עַד שֶׁשַּׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁב נִפְתָּחִים

וּבוֹלְעִים אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ המַאְפֵּלִיָה הַזֹּאת שֶׁמִּזְדַּחֶלֶת אֶל מִתַּחַת לַדֶּלֶת.

הַוִּכּוּחַ הַזֶּה – שְׂרֵפָה מִתַּחַת אוֹ סְעָרָה מֵעָל –

מְסַכֵּם הֵיטֵב לְדַעֲתִי, אֶת הַשֹּׁנִי בִּרְאִיַת הָעוֹלָם שֶׁלָּנּוּ, שֶׁלְךָ וְשֶׁלִּי.

נ"ב: בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה הָיָה עָנָן. שׁוּב צָדַקְתְּ.

---

אֲהוּבַת הַשַּׂר

מאת

יוסי שריד

שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם הַסְּטוּדֶנְטִית הָאִירָנִית,

אֲהוּבַת הַשַּׂר, הִיא בֶאֱמֶת כָּל כָּךְ יָפָה

כְּפִי שֶׁכּוֹתְבִים עָלֶיהָ הָעִתּוֹנִים.

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַשַּׂר הַזֶּה הַרְבֵּה שָׁנִים

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא נִפְרַד וְנִשָׂא

אַרְבַּע פְעָמִים.

הִיא צְעִירָה – הֵשַׁבְתְּ לִי.

אַתְּ זְהִירָה – אָמַרְתִּי לָךְ.

בְּאֹפֶן אִישִׁי אֲנִי מַכִּיר שָׂרִים

וְאֶת תְּשׁוּקָתָם לְהִשָּׁאֵר צְעִירִים.

גַּם אִתִּי מָנוּי וְגָמוּר לִהְיוֹת צָעִיר

בְּעֶזְרַת הַשִּׁיר

שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ

בַּעֲמִידָה

מִבְּלִי לְהָעִיר

אוֹתָךְ, אֲהוּבָתִי,

וְלִשְׁלֹף אוֹתָךְ מִן הַמִּטָּה.

---

סוֹד הַנִּשּׂוּאִים

מאת

יוסי שריד

שְׁבוּעַיִם לְאַחַר שֶׁהִכַּרְנוּ – הִתְחַתַּנּוּ.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לוֹמַר שֶׁזּוֹ הָיְתָה אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן,

וּמַבָּט שֵׁנִי מֵעוֹלָם לֹא הֵעַפְנוּ כִּי לֹא מַמָּשׁ הִתְעַיַּפְנוּ זֶה מִזֶּה.

כֻלָּם אָמְרוּ שְׁאֵלֶּה נִשּׂוּאִים חֲטוּפִים מִדַּי,

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁיַּחְזִיקוּ מַעֲמָד, אוּלַי שָׁנָה-שְׁנָתַיִם

לְכָל הַיּוֹתֵר

וּמֵאָז אֲנִי לֹא מְוָתֵּר

–אֲנַחְנוּ יַחַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, הַשָּׁנָה –

וּמוֹכִיחַ לְכָל הָעוֹלָם עַד כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִטְעוֹת

וְעַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ צוֹדְקִים בַּתַּחֲזִיּוֹת הַהֲזוּיֹות שֶׁלָּנּוּ.

זֶה סוֹדֵנוּ.

בַּמַּחְשָׁבָה שְׁנִיָּה וְלַמְרוֹת הַכֹּל, אֲנִי מוּכָן לַחְזֹר עַל הַכֹּל מֵחָדָשׁ.

נָכוֹן, עָשִׂיתִי טָעֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן תִּקַּנְתִּי,

הֶחְמַצְתִּי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן נִתָּן הָיָה לְשַׁקֵּם.

אֲבָל, תּוֹדָה לָאֵל, בּוּשׁוֹת לֹא עָשִׂיתִי,

שֶׁבִּגְלָלָן אֲנִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהָאָרֶץ, מִמֵּךָ,

מֵעֲצָמַי.

---

תִּקּוּן עוֹלָם

מאת

יוסי שריד

אַתָּה כְּבָר לֹא יוֹדֵע לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

הִיא אוֹמֶרֶת לִי

מֵאָז שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתְךָ לֹא כָּתַבְתָּ עַל אַהֲבָה.

אֲנִי עוֹד אַרְאֶה לָךְ שֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי טוֹעָה

שֶׁאַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים אַתְּ עֲדַיִן לֹא מַמָּשׁ מַכִּירָה אוֹתִי

וְאֶת כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה

יֵשׁ לִי כַּוָּנָה לְהַעֲלוֹת עַכְשָׁיו עַל הַכְּתָב.

קֹדֶם נִסִּיתִי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁיר

וְאַחַר כָּךְ נִסִּיתִי לְתַקֵּן אוֹתוֹ בְּתִקוּן יָשִׁיר.

זֶה בִּכְלָל לֹא שַׁיָּךְ לַנִּשּׂוּאִים שֶׁלָּנּוּ

אֲבָל זֶה בְּהֶחְלֵט שַׁיָךְ לַנִּסּוּיִים שֶׁלִּי

וְעַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי כָּשִׁיר

לְשׁוּב אֵלַיִךְ בְּשִׁיר.

לְאַחַר שֶׁנִּשְׂרַפְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תַּבְעֵרָה

וְנִקְבַּרְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁשְּׂמוֹ קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה

וְאַחֲרֵי כָּל זֶה לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט

כַּאֲשֶׁר קוֹלוֹת כָּול הַמִּתְאוֹנְנִים בְאָזְנַי –

אֲדֹנָי, מַה עוֹד אֶעֱשֶׂה לָהֶם, אֲדֹנָי,

וָלֹא עָשִׂיתִי,

רַק אֶת הָאַהֲבָה, זֶה נָכוֹן, כְּבָר מִזְּמַן לֹא נִסִּיתִי.

---

לֶאֱהֹב אוֹתָךְ זְקֵנָה

מאת

יוסי שריד

אֲנִי מִתְנַגֵּד בְּתֹקֶף שֶׁתַּעֲשִׂי נִתּוּחַ פְּלַסְטִי

כִּי אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲבִיר פַּעַם אֶצְבַּע

עַל קְמָטַיִךְ

וּלְלַטֵּף אֶת הָעוֹר שֶׁנּוֹבֵל.

כְּבָר אֵין לִי סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת

לַבְּלוּת שֶׁמִּתְמַהֲמַהַת, לַהִזְדַּקְּנוּת

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּדְבִּיק אֶת הִזְדַּקְּנוּתִי,

וּכְבָר אֵין לִי בִּטָּחוֹן שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת

לֶאֱהֹב אוֹתָךְ זְקֵנָה.

---

אֵיךְ אֲנִי מִזְדַּקֵּן

מאת

יוסי שריד

אֵיךְ אֲנִי מִזְדַּקֵּן

וְאֵיךְ אַתְּ לֹא.

אֵיךְ אַתְּ מִזְדַּקֶּרֶת

בְּלִי קְמָטִים עַל מִצְחֵךְ

וּבְלִי מֵתִים עַל נִצְחֵךְ.

כַּאֲשֶׁר נִשֵּׂאנוּ הָיִינוּ בְּאוֹתוֹ גִּיל

עַד שֶׁעָשִׂיתָ לִי אֶת הַתַּרְגִּיל

הַזֶּה, כְּאִלּוּ גּוּפֵךְ עָצַר אֶת הַזְּמַן

כְּאִלּוּ הַזְּמַן עָצַר בְּגוּפֵךְ

שֶׁמֶּשׁ בְּגִבְעוֹן דֹּם

וְהֶעָקֹב לֹא הָיָה לְמִישׁוֹר.

אַתְּ אֶרֶץ הַגְּבָעוֹת וְהָעֲמָקִים

נוֹף-גּוּף

גּוּף-נוֹף

וְעַכְשָׁו אֲנִי חוֹפֵן

גַּם אֶת שְׁפֵלַת הַחוֹף

וּמְלַטֵּף אוֹתָהּ.

מִטָּתֵנוּ הִיא כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה לְבָנָה

שֶׁרַעַשׁ הָאוֹקְיָאנוֹסִים עוֹלֶה מִמֶּנָּה

וְהִיא מְעַרְטֶלֶת אוֹתָנוּ

וּמְעַרְסֶלֶת אוֹתָנוּ

וַעֲדַיִן מְקַבֶּלֶת

אֶת שְׁנֵינוּ אֶל תּוֹכָהּ

כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעַכּוֹ לִפְנֵי

אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אֲנִי זָקֵן וּקְסָמַיִךְ בְּיָדִי

אֵיךְ אַתְּ לֹא מִזְדַּקֶּנֶת

וַעֲדַיִן מְסֻכֶּנֶת

וְאֵיךְ אֲנִי נוֹפֵל עָלַיִךְ,

מִזְדַּקֵּן,

נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם

וָנֶצַח גּוּפֵךְ לֹא יְשַׁקֵּר.

---

לֹא הָפִיךְ

מאת

יוסי שריד

אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק יוֹדֵע

אִיך מִנָּסִיךְ הָפַכְתִּי צְפַרְדֵּעַ

וְהַאִם כְּבָר קָרָה

שֶׁהָיְתָה מִכָּאן דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי בָּךְ

רַק אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲבֹר אִתִּי

תַּהֲלִיךְ מְאוֹד מְסֻבָּךְ

וְאוּלַי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

אֵין הַרְבֵּה מַה לַעֲשׂוֹת

אֲבָל חַיָּבִים לְנַסּוֹת,

לַיְלָה-לַיְלָה אֲנִי עוֹלֶה עַל יְצוּעֵךְ,

לֹא הָפִיךְ

לֹא עוֹד נָסִיךְ

קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ.

אוּלַי תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי, נְסִיכָה, מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךְ.

---

לְבִתִּי

מאת

יוסי שריד

אֵין לָךְ מֻשָּׁג כַמָּה כַּעַס יֵשׁ בְּלִבִּי עָלַיִךְ.

אֲנִי מְאוֹד כּוֹעֵס שֶׁאַתְּ כָּל כָּךְ דּוֹמָה לִי,

דַּוְקָא כְשֶׁאֲנִי דּוֹמֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת לְעַצְמִי.

---

וְעוֹד לְבִתִּי

מאת

יוסי שריד

אַתְּ הָיִית בַּת שָׁלוֹשׁ, וְחִכִּית עִם אִמָּא שֶׁלָּךְ

לְאַבָּא שֶׁלָּךָ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ

בָּאוֹטוֹבּוּס מִירוּשָׁלַיִם לְקִרְיַת שְׁמוֹנָה

בְּשָׁעָה שֵׁשׁ.

הוּא לֹא הִגִּיעַ, הוּא הָיָה עָסוּק.

הִתְחִיל לִהְיוֹת קַר וְגַם הָיִיתָ עֲיֵפָה

וְהֲלַכְתֶּן הַבַּיְתָה, כִּי אַבָּא כְּבָר לֹא יַגִּיעַ הַיּוֹם.

מֵאָז אֲנִי חוֹזֵר וְחוֹזֵר וְחוֹזֵר

אֲבָל זֶה לֹא מַמָּשׁ עוֹזֵר.

עַכְשָׁו, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, וְכְדֵי שֶׁלּא לְאַחֵר,

אֲנִי פָּשׁוּט לֹא עוֹזֵב.

---

לְאִשְׁתִּי

מאת

יוסי שריד

עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ בָּאַהֲבָה שֶׁלָךְ

כִּי זֶה מַה שֶׁאֲנִי – סוֹפִי –

וְלֹא זֶה שֶׁעוֹד אֶהְיֶה.

פיל

מאת

יוסי שריד

---

כַּאֲשֶׁר עַלְמָה נוֹלְדָה

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר עַלְמָה נוֹלְדָה

הָיָה מִשְׁקָלָהּ רַק קִילוֹ אֶחָד,

בְּעֶצֶב תִּוָּלְדִי,

וּבַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אַף נִגְרַע מִִשְׁקָלָהּ

כֹּה קַלָּה, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גְּרָם בִּלְבַד.

כַּאֲשֶׁר עַלְמָה נוֹלְדָה בְּטֶרֶם עֵת

נִפְתְּחוּ לָנוּ הַשָּׁמַיִם

וְיָצְתָה בַּת

קוֹל – לֹא תָּמוּת כִּי תִּחְיֶה,

וּמִיָּד עָמְדוּ עָלֶיהָ כָּל הָרוֹפְאוֹת וְהָרוֹפְאִים

וְגָזְרוּ עָלֶיהָ פְּסַק דִּין חַיִּים

וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאִינְקוּבָּטוֹר

לְבַל תִּפְרַח לָנוּ הַפַּגָּה, רוֹצָה לֹא רוֹצָה,

אֶל הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים.

וְהִיא דַּוְקָא מְאוֹד רָצְתָה, אֲבָל מָה

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל כְּאֵבוֹ הֶחָנוּק

שֶׁל עֻבָּר מְחֻבָּר.

בּוֹא אֵלַי, פַּגְפַּג נֶחְמָד,

וְהִיא בָּאָה, עַלְמָה, מִמֶּרְחַקִּים עֲצוּמִים וּמִתְיַשֶּׁבֶת

וְחוֹשֶׁבֶת

וְצוֹחֶקֶת

וַאֲנַחְנוּ אוֹסְפִים לְמִשְׁמֹרֶת אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ

וְסוֹפְרִים אֶת צְחוֹקֶיהָ

בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ

אַחַר חֹדֶשׁ.

---

הַיְרֻשָּׁה לַנְּכָדִים

מאת

יוסי שריד

אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאוּלַי, לִפְנֵי הַנִּתוּחַ הַגָּדוֹל,

אַשְׁאִיר צַוָּאָה וְאוֹרִישׁ

לַנְּכָדִים שֶׁלִּי אֶת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי.

וְהִיא אָמְרָה שֶׁאֵין טַעַם לְהָחִישׁ

כִּי בְּלָאו הָכֵי אֵין לִי מַה לְהוֹרִישׁ,

אֶת הַכֹּל הִיא מִמֵּילָא רָשְׁמָה עַל שְׁמָהּ.

“אֲבָל אֲנַחְנוּ חַיִּים יַחַד כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה”.

לֹא חָשׁוּב – הִיא אָמְרָה – זֶה הָיָה רַק לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

אַל תֵּעָלֵב לִי עַכְשָׁו אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתַּשְׁאִיר לָהֶם יְרֻשָּׁה רוּחָנִית – הִיא הִצִּיעָה.

“וְאֵיפֹה אֲנִי אֶמְצָא לָכֶם יְרֻשָּׁה כָּזֹאת בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן”.

שָׁכַבְתִּי עִם הַנֶּכֶד שֶׁלִּי בְּנִסָּיוֹן לִישֹׁן יַחְדָּוֹ.

אֲנִי הָיִיתִי נוֹרָא עָיֵף, וְהוּא הָיָה בְּהִיפֶּר.

אָז הֶחְלַטְתִּי לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּלְהַסְבִּיר

לוֹ עַד כַּמָּה הוּא חָשׁוּב בַּחַיִּים שֶׁלִּי וְלַהַחְלָמָה שֶׁלִּי.

אֵין לִי מֻשָּׁג מָה יֶלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם וָחֵצִי בֶּאֱמֶת מֵבִין

וּמַה סַבָּא שֶׁלּוֹ פִּתְאוֹם מַטְרִיד אוֹתוֹ בְּדִּבּוּרִים מְשֻׁנִּים,

אֲנִי רַק יוֹדֵע שֶׁהוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְלִטֵּף אֶת הַלֶּחִי שֶׁלִּי, בַּפַּעַם

הָרִאשׁוֹנָה.

---

אִיתָמָר בּוֹכֶה

מאת

יוסי שריד

אִיתָמָר הַקָּטָן הֶחְלִיף הַשָּׁנָה גַּן

וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַגַּנָּנוֹת

וְעַכְשָׁו, כָּל בֹּקֶר, הוּא מְמָאֵן לְהִפָּרֵד

וּמְמָרֵר בִּבְּכִי שָׁעָה אֲרֻכָּה.

אִיתָמָר הַקָּטָן הוּא בִּכְלָל לֹא תִּינוֹק בַּכְיָן

אֲבָל כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה

פָּנָיו הַיָּפִים נִשְׁטָפִים בִּדְמָעוֹת

גַּם לְחָיַיּם נָטְפוּ מַיִם

כְּמוֹ שֶׁבֶר עָנָן

כְּמוֹ שִׁטָּפוֹן פִּתְאוֹמִי

פִּיתְהוֹמִי

כְּאִלּוּ בְּאִיתָמָר הַמְּבַכֶּה

עַל הוֹרָיו

מְפַכֶּה מַעֲיָן.

הַגַּנֶּנֶת שֶׁלּוֹ אוֹמֶרֶת לִי –

אֵין דָּבָר, אַתָּה יָכוֹל לָלֶכֶת,

לְכָל יֶלֶד יֵשׁ חֶרְדַת נְטִישָׁה

זֶה יַעֲבֹר לוֹ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָהּ

שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא עוֹבֵר

וְהַבְּכִי הַזֶּה שֶׁל אִיתָמָר

לָעוֹלָם לֹא נִגְמָר.

לְרֶגַע אֲנִי עוֹד נִשְׁאִר, פּוֹנֶה כֹּה וָכֹה,

וְהוֹלֵךְ מִשָּׁם הָלוֹךְ וּבָכֹה.

---

שְׁנֵינוּ

מאת

יוסי שריד

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ, אֲנִי וְאִיתָמָר, אֶל הַחוֹף –

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לוֹ שְׁקִיעָה בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים –

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁם, הִיא כְּבָר צָלְלָה,

אֲבָל הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן הָיוּ, וְהֵם פָּלְטוּ מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶם

תִּימְרוֹת עֲנָנִים, וְהָאָרֶץ עֲדַיִן הָיְתָה שָׁם,

וְהִיא כִּסְּתָה אֶת רַגְלֶיהָ בִּשְׂמִיכָה שֶׁל צֵל;

עוֹד מְעַט בִּגְבֹר הַקֹּר,

הִיא תִּמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה עַד לְמַעְלָה רֹאשׁ

וְתִתְחַמֵּם מְכֻרְבֶּלֶת, בְּהֶבֶל פִּיהָ.

אֵין דָּבָר – אָמַרְתִּי לְאִיתָמָר – הָעֶרֶב אִחַרְנוּ,

נָבוֹא שׁוּב מָחָר וְנִרְאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה

כְּמוֹ צַעֲצוּעַ מֵעַל לָעֲרִיסָה שֶׁל אֲחוֹתְךָ הַחֲדָשָׁה

עַד שֶׁנִּתָּק פִּתְאוֹם הַחוּט וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹפֶלֶת

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם כְּמוֹ לָאַמְבַּטְיָה שֶׁלְךָ –

אַתָּה מַתִּיז וְהִיא לֹא מַתִּיזָה, הִיא שׁוֹקַעַת

בְּלִי חֶדְוָה אֲבָל גַּם בְּלִי רֹגֶז, הִיא כְּבָר לֹא תִּינוֹק;

וּבֵינְתַיִם, עַד מָחָר, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַשָּׁמַיִם

וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל צִבְעָם, וַאֲנַחְנוּ מְאוֹד

נֶהֱנִים שְׁנֵינוּ.

---

פִּיל

מאת

יוסי שריד

לִקְרֹא לְפִיל פִּיל זֶה נוֹרָא מַצְחִיק.

מִלָּה כֹּה קְטַנָּה לְחַיָּה כֹּה גְּדוֹלָה.

הָאַנְגְּלִים, הֵם יוֹדְעִים לָתֵת כָּבוֹד

לַחַיּוֹת;

עַל פִּי מֵיטַב הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּהֶם

מֵאַפְרִיקָה

וּמֵהֹדּוּ

הֵם פִּילֹופִילִים יְדוּעִים, הָאַנְגְּלִים,

לֹא כָּמוֹנוּ.

מַמָּשׁ אֵין לִי מֻשָּׂג

אִיך הִגַּעְנוּ לַמִּלָה הַתִּינוֹקִית הַזֹּאת,

פִּיל.

וְעַכְשָׁו, כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ,

זֹאת הַחַיָּה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב

לְאַחַר שֶׁהַתִּינוֹק אִיתָמָר אָמַר

פִּיל. כֹּה אָמַר אִיתָמָר,

הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ –

פִּיל, פִּיל,

וְזֶה הִפִּיל

אוֹתָנוּ מִצְּחוֹק,

וְהָיָה בָזֶה גַּם הֲמוֹן סֶקְסְאַפִּיל.

סדר הפוך

מאת

יוסי שריד

---

סֵדֶר הָפוּךְ

מאת

יוסי שריד

אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים -

לָמָּה לָמָּה עָשָׂה לָנוּ אֶת זֶה;

וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, לָמָּה רַק לָנוּ.

הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע הַזֶּה הוּא בְּהֶחְלֵט טָעוּת

וְיֵשׁ לַעֲמֹד עַל סֵדֶר הָפוּךְ.

וְאוֹתָהּ הַפְּרוֹצֶדוּרָה גַּם בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ

שֶׁאֲנִי מוּכָן לְהַאֲמִין בָּהּ

בִּתְנַאי שֶׁלּא תִּהְיֶה מִפְגָּשׁ עִוֵּר:

לְאַחַר הָאַתָּה בְּחַרְתָּנוּ

אֲנִי רוֹצֶה לִבְחֹר בּוֹ.

---

הַפַּסְיוֹן שֶׁל שִׁמְשׁוֹן

מאת

יוסי שריד

הֵם אָסְרוּ אוֹתוֹ בִּיתָרִים לַחִים

אַחַר כָּךְ בַּעֲבוֹתִים חֲדָשִׁים וּבִנְחֻשְׁתַּיִם

אַחַר כָּךְ גִּלְחוּ אֶת מַחְלְפוֹת רֹאֹשׁוֹ

וְנִקְּרוּ אֶת עֵינָיו.

הוּא בִּקֵּשׁ נְקָמָה

וְאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהָבִין אוֹתוֹ.

יָדָיו גִּשְּׁשׁוּ

וְחִפְּשׂוּ אֶת הָעַמּוּדִים.

בַּשָּׁלָב הַמַּכְרִיעַ הַזֶּה וְרֶגַע לִפְנֵי הַנְּפִילָה

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ מְאוֹד אִישִׁי:

אִם מוֹתָם מְחַיֵּב גַּם אֶת מוֹת הַנֶּפֶשׁ –

שֶׁיִּחְיוּ לָהֶם הַפְּלִשְׁתִּים

וּתְחִי נַפְשֹׁי.

---

אֲפֵלָה בַצָּהֳרַיִם

מאת

יוסי שריד

הָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְּפוּ אוֹתוֹ

וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים הַזְּקֵנִים שָׂמוּ אוֹתוֹ

לְלַעַג, עוֹד רֶגַע הוּא יִצְעַק – אֵלִי, אֵלִי –

וְיָשִׁיב אֶת רוּחוֹ

וְהָאֶרֶץ רוֹעֶדֶת וְהַסְּלָעִים נִבְקָעִים וְהַקְּבָרִים נִפְתָּחִים

וִישֵׁנֵי עָפָר מִתְעוֹרְרִים,

אֲבָל בְּתוֹךְ הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל

וּבְתוֹךְ הַחֹשֵׂךְ

שֶׁיּוֹרֵד בַּצָּהֳרַיִם עַל כָּל הָאֶרֶץ

מִן הָרָאוּי לָשִׂים לֵב דַּוְקָא לִשְׁנֵי הַשּׁוֹדְדִים הָאֵלֶּה,

אֶחָד מִיְּמִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׁמֹאלוֹ,

נִצְלָבִים יַחַד אִתּוֹ

וַאֲפִלּו הֵם מְחָרְפִים אוֹתוֹ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי שָׁב וְעוֹבֵר בָּאָרֶץ הַזֹּאת

מֵאֲסַפְסוֹף הָאָרֶץ וְעַד סוֹפָהּ

וְאֶת הַגַּנָּבִים אֲנִי רוֹאֶה

וְאֶת קוֹלוֹתֵיהֶם הַמְּקֻלָּלִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

מָה יֵשׁ לָכֶם,

הַמֵּתִים בְּחַיֵּיכֶם,

שֶׁלִּפְנֵי צֵאת נִשְׁמַתְכֶם, רֶגַע לִפְנֵי,

אַתֶּם יוֹרְקִים דַּוְקָא עַל מִי שֶׁהֶעֱלָה אֶת עֳנִי רוּחֲכֶם

לְמַדְרֵגָה שֶׁל אֹשֶׁר (פּוֹפּוֹלִיסְט שֶׁכְּמוֹתוֹ),

וּבִמְקוֹם לְקַלֵּל אֶת הַנְּצִיב

שֶׁמַּעֲלֶה אֶתְכֶם לַגַּרְדּוֹם

בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה הַכְּלָלִית

אַתֶּם עוֹמְדִים לְפָנָיו דּוֹם

(לֹא הַמְּרוּדִים יִמְרְדוּ)

וְאַחַר כָּךְ מַרְכִּינִים אֶת רֹאשְׁכֶם הַשָּׁמוּט

כְּאִלּוּ טוֹב לָמוּת.

הַחֹשֶׂךְ שֶׁשָּׁב וְיוֹרֵד עַל הָאָרֶץ הוּא לֹא בִּגְלָלוֹ,

הוּא בִּגְלַל הַצְּלוּבִים הָעֲלוּבִים מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׁמֹאלוֹ.

---

מִבְנֵה אִישִׁיּוּת

מאת

יוסי שריד

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָקַד

פַּעֲמַיִם: בַּתְּחִלָּה אֶת בְּנוֹ

יִשְׁמָעֵאל, שֶׁאוֹתוֹ גֵּרֵשׁ בְּחֹסֶר כָּל

לִתְעוֹת עִם אִמּוֹ בְּלִי מַיִם בַּמִּדְבָּר,

וְהָאֵם נָשְׂאָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי

כִּי לֹא רָצְתָה לִרְאוֹת בְּמוֹת הַיֶּלֶד.

וְאַחַר כָּךְ אֶת בְּנוֹ

יִצְחָק, שֶׁאוֹתוֹ לָקַח בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר

בְּלִי לְשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת

אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה לְשָׁחְטוֹ שָׁם בַּמַּאֲכֶלֶת.

לוּ זֶה קָרָה רַק פַּעַם אַחַת

הָיִיתִי אוֹמֵר – חֻלְשַׁת דַּעַת.

אֲבָל פַּעֲמַיִם – זֶה כְּבָר מִבְנֵה אִישִׁיּוֹת.

מַה שֶׁמֵּבִיא לַמַּסְקָנָה, שֶׁהַרְבֵּה יוֹתֵר קַל

לִהְיוֹת אַב הֲמוֹן גּוֹיִים

מִלִּהְיוֹת אָב לִשְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים.

---

חֲתֻּנַּת הַדָּמִים

מאת

יוסי שריד

הַגְּבָעוֹת הַנְּמוּכוֹת בּוֹכוֹת

כָּל הַגְּבָעוֹת הִתְמוֹגְגוּ וְגָעוּ

וְהָיְתָה הַרְבֵּה יְדִיעָה בִּגְעִיָּתָן.

הִיא מַשְׁגִּיחָה מִן הַחַלּוֹן וּמְצִיצָה מִן הַחֲרַכִּים

אֶל הָרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים.

זֹאת הָיְתָה רַק הָרוּחַ שֶׁפָּתְחָה פִּתְאוֹם אֶת הַדֶּלֶת

וְהַבֹּהַק הַלָּבָן, הַמְּסַמֵּא, שֶׁבַּחוּץ –

קֶרַח מִסִּיבִּיר וְחוֹלוֹת מִסָּהָרָה,

הִיא יָלְדָה אֶת הַבֵּן הַזֶּה וְנִשְׁאֲרָה הָרָה.

כָּל הַחַיִּים הִיא הָרְתָה אוֹתוֹ וְעַכְשָׁו הִיא תַּפִּיל.

הַלָּבָן שֶׁמִּתְפָּרֵץ וְשׁוֹטֵף אֶת הַחֶדֶר

וּמַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשִׂמְלַת כְּלוּלוֹת

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי חִוֶּרֶת

שֶׁזֹּרַק בִּי הַבֹּהַק הַמִּתְפּוֹצֵץ.

כְּאִלּוּ הִיא רוֹקֶדֶת עַכְשָׁו בַּחֲתֻנַּת בְּנָהּ

הִיא מִתְחַתֶּנֶת

עִם הַבֵּן שֶׁלָּהּ בַּחֲתֻנַּת דָּמִים

וּקְצִין הָעִיר יָבוֹא עוֹד מְעַט. גַּם הוּא בַּמְחֻתָּנִים.

---

נַעֲלֵי גּוֹלְדָּה

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר מְאוֹד שָׁקֵט כָּאן,

לְאַחַר הַסְּעָרָה וּלְפָנֶיהָ,

אֲנִי שׁוֹמֵעַ הֵיטֵב אֶת צְעָדֶיהָ

הַכְּבֵדִים כְּמוֹ אֶת צְעָדָיו שֶׁל סוֹהֵר

בֵּין הַתָּאִים הַמָּאֳפָלִים שֶׁל מוֹחֵנוּ.

---

תְּפִלִּין

מאת

יוסי שריד

אַתָּה קָצִין צָעִיר, מַאֲמִין בַּנִּצָּחוֹן,

אוֹרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה צָעִיר מַזְהִיר

מְדַבְּרִים בְּךָ נִכְבָּדוֹת

וּכְבָר אַתָּה מִסְתַּנֵּן לָאַגָּדוֹת

עַל קְצִינִים צְעִירִים

שֶׁשַּׁרְבִיט הָרָמַטְכָּ"ל בִּנְדָנָם.

לְעוֹלָם לֹא תָּנִיף, חָלִילָה דֶּגֶל לָבָן,

לְעוֹלָם לֹא תִּרְאֶה אֶת הַדֶּגֶל הַשָּׁחֹר שֶׁמִּתְנוֹסֵס.

אַתָּה אִישׁ מְאֻזָּן, לֹא אִישׁ שֶׁל שָׁחֹר-לָבָן,

וּכְבָר כִּמְפַקֵּד גְּדוּד

הָיִיתָ יָדוּעַ כְּאִישׁ מָדוּד.

לֹא רַק סַיָּפָא, גַּם סָפְרָא שֶׁמִּתְמַצֵּא בְּיַהֲדוּת,

אַתָּה מַצְבִּיא

הַמַּגְבִּיהִי לָשֶׁבֶת,

בַּעַל תֹּאַר רִאשׁוֹן בְּמַחֲשֶׁבֶת

יִשְׂרָאֵל.

וְלֹא פַּעַם אֲפִלּוּ שָׁקַלְתָּ

לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין לְשֵׁם הִזְדַּהוּת

עִם חַיָּלֶיךָ הַדָּתִיִּים;

וְקָשַׁרְתָּ לְאוֹת הַמּוֹפֵת עַל יָדְךָ

וְהָיוּ לְכוֹתָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ.

---

פּוֹסְט-מוֹרְטֶם

מאת

יוסי שריד

זֶה עַכְשָׁו דִּוְּחוּ

שֶׁרוֹעֵה צֹאן נֶהֱרַג מִירִי חַיָּלֵינוּ

וְגוּפָתוֹ נִמְסְרָה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ בִּשְׁכֶם.

מֶחֱוָה בְּהֶחְלֵט יָפָה –

הַחְזָרַת גּוּפָה.

קָרְאוּ לוֹ לַעֲצֹר –

זֹאת הַגִּרְסָה הָרִשְׁמִית וְהַלֹּא-אֲשֵׁמִית –

וְהוּא לֹא עָצַר בַּזְּמַן

אָז יָרוּ בּוֹ בַּמָּקוֹם.

כִּוְּנוּ לָרַגְלַיִם וּפָגְעוּ בַּמָּתְנַיִם

וּבַדֶּרֶךְ לְבֵית הַחוֹלִים הוּא מֵת.

אֵין לִי מֻשָּׁג מַה קָרָה שָׁם בֶּאֱמֶת.

הָרוֹעֶה אוּלַי שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹת הָאַזְהָרָה וְאוּלַי לֹא שָׁמַע

וְאוּלַי הוּא אֲפִלּוּ רָצָה לַעֲצֹר

אֲבָל הוּא נִקְרַע בֵּין הָרָצוֹן לְבֵין הַצֹּאן

הוּא לָרֶגַע הִתְחַבֵּט

וְלָכֵן מֵת.

יִתָּכֵן מְאוֹד שֶׁהוּא גַּם שָׁמַע מֵאֲחוֹרָיו אֶת פְּעִיַּת הַכְּבָשִׂים

וְהֶחְלִיט לָשִׂים אֶת פְּעָמָיו לֶעָבָר כְּבָשָׂיו

וְזֹאת בְּדִיּוּק הַסִּבָּה שֶׁהוּא נוֹרָה בַּגַּב

לְפִי הַבְּדִיקָה הַפָּתוֹלוֹגִית –

פְּעִיָּה בְּהֶחְלֵט יְכוֹלָה לְשַׁבֵּשׁ אֶת כֹּשֶׁר הַשִּׁפּוּט.

בִּנְּסִבּוֹת כָּאֵלֶּה אָסוּר לְהִתְחַבֵּט

וְאָסוּר לְהִתְחָרֵט

כִּי הַמִּתְחָרֵט חָשׁוּב כְּמֵת.

שִׁקּוּל הַדַּעַת חַיָּב לִהְיוֹת חָלָק וְחַד

כִּי מֵהַרְבֵּה מְאוֹד בְּחִינוֹת זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה

אִם נֶהֱרָג עוֹד רוֹעֶה אֶחָד.

---

סְרָק

מאת

יוסי שריד

פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא הַמֵּת הֲכִי חַי בְּתוֹכֵנוּ.

עָבַר זְמַן, הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה אָכְלוּ

אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַיָּפוֹת, וְהַיּוֹם אֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁהוּא הַמֵּת הֲכִי מֵת.

אִם הוּא עֲדַיִן מִתְהַפֵּך בְּקִבְרוֹ – אֵינֶנִּי שֹׁומֵעַ,

אֵינֶנִּי יוֹדֵע הֲתִחְיֶינָה הָעֲצוּמוֹת הָאֵלֶּה.

וְהִנֵּה רַעַשׁ, וְהִנֵּה שֶׁקֶט

בַּמִּכְרוֹת

שֶׁנִּנְטְשׁוּ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.

אוּלַי כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה

אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין מִבַּעַד לֶעָשָׁן הַקָּלוּשׁ

שֶׁלּא נִתְקַבְּלָה הַמִּנְחָה

וְלֹא נִרְצָה הַקָּרְבָּן –

סְרָק, סְרָק.

וּלְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרָעוֹת נוֹלְדָה

הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה.

כְּאִלּוּ לֹא נוֹדַע מַי הִכָּהוּ

וְזִקְנֵי הָעִיר עוֹמְדִים עַל עָמְדָם

כָּל הַזְּקָנִים הָאַשְׁמָאִים

רוֹחֲצִים אֶת יְדֵיהֶם וְאוֹמְרִים –

“יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ”.

כְּאִלּוּ הַכְּתֹבֶת לֹא הָיְתָה בָּאֲוִיר

עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶּׁהוּא הֶחְוִיר.

הֵם בְּסַךְ הַכֹּל, בְּרִיצַת רַגְלַיִם לְהָרַע,

רַק סִמְּנוּ אֶת הַמַּטָּרָה.

---

הַמַּגָּשׁ

מאת

יוסי שריד

יֵשׁ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מֹרֶךְ שֶׁלּא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ

וְעָלָיו אֲנִי מְנַסֶּה לְכַסּוֹת

כְּמוֹ חַדְרָנִית בְּמָלוֹן שֶׁתִּמְתַּח וּתְכַסֶּה בַּבֹּקֶר

אֶת הַמִּזְרָן הַמֻּכְתָּם לִקְרַאת הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים.

גַּם הֶחָבֵר הַוָּתִיק, מֵהָאָבוֹת הַמְּיַסְּדִים, מְכַסֶּה

אֶת בָּשְׁתּוֹ בָּעֲרֵמָה שֶׁל מָקָרוֹני אוֹ שֶׁל מְחִית תַּפּוּחֵי אֲדָמָה,

שֶׁמַּסְתִּירָה אֶת קְצִיצַת הַבָּשָׂר, כִּי הַיּוֹם אֵין לוֹ

שְׁמוֹנָה וָחֵצִי שְׁקָלִים לְשַׁלֵּם.

הֶחָבֵר לוֹבֵשׁ חוֹל, עוֹדוֹ כְּבַד נַעֲלַיִם וְעַיֵּף עַד בְּלִי קֵץ,

כָּל חַיָּיו לֹא הָיָה לוֹ מַה לְהַסְתִּיר, בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ,

הָאֻמָּה לֹא שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ “מִי אַתָּה”,

הוּא מַמָּשׁ לֹא מְעַנְיֵן אֶת הָאֻמָּה בְּרֶגַע זֶה.

הוּא דּוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַגַּשׁ הָעֲלוּמִינְיוּם

(נַעַר הָיָה וְגַם זָקֵן),

שֶׁעָלָיו נִתֶּנֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם

עִם הַקְּצִיצִניוֹנוּת הַזֹּאת תַּחַת עָרֵמָה שֵׁן פּוֹסְט-פִּירֶה

וּבִימֵי שֵׁנִי וּרְבִיעִי תַּחַת פּוֹסְט-פַּסְטָה שְׁטוּפַת מַיִם.

---

יוֹנָה

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הַמְּקָרֵר הָרֵיק שֶׁל מִשְׁפַּחַת אַבַּרְגִּ’יל

בִּשְׁכוּנָה דָּלֶ"ת

וְאוּלַי זֶה הָיָה הַמְּקָרֵר שֶׁל מִשְׁפַּחַת שְׁנַידֶּר הַשְּׁכֵנָה,

וְאֶת הַמַּרְגָּרִינָה, חֲצִי חֲבִילָה בֶּחָלָל הָרֵיק,

רָאִיתִי אֶת הַחֵךְ הָרִירִי וְהַלָּבָן

שֶׁל לֹע הַלִּוְיָתָן, פָּעוּר לִרְוָחָה,

כִּי בִּמְקוֹם לְקַלֵּל אֶת נִינְוֵה

אֲנִי בּוֹרֵחַ.

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הַמְּקָרֵר הָרֵיק,

רָאִיתִי לִפְנֵי תַּצְלוּם רֶנְטְגֶּן,

כָּל הַתְּמוּנָה שְׁחֹרָה מִשְּׁחוֹר

וְדַוְקָא הַכֶּתֶם הַלָּבָן, חֲצִי חֲבִילַת מַרְגָּרִינָה,

הוּא הַסִּימָן לַגִּדוּל הַמַּמְאִיר.

גַּם אִם תָּטִילוּ אוֹתִי בְּסַעֲרַת הַנֶּפֶשׁ מִן הָעֳנִיָּה,

הַיָּם לֹא יַעֲמֹד מִזַּעְפּוֹ.

---

יְשֻׁרוּן

מאת

יוסי שריד

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן

שֶׁהָיָה עֶלֶם חֲמוּדוֹת

וּפִתְאוֹם הִשְׁמִין כְּמוֹ חֲזִיר

אָכַל מֶקְדּוֹנַלְדְּס

אֲכָל הַרְבֵּה

פִּיצוֹת, אָכַל אֶת הָאָרֶץ כְּמוֹ אַרְבֶּה,

לֹא יָדַע שֹׂבַע.

כָּל רוֹאֵהוּ הִתְקַלֵּס בּוֹ –

שָׁמֵן וְשָׁמֵן.

לֹא טוֹב לְהֵרָדֵם עַל בֶּטֶן מְלֵאָה,

אֲבָל הוּא אָכַל גַּם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

הַצָּרֶבֶת עִנְּתָה אוֹתוֹ

הַבְּחִילָה הִמְאִיסָה אֶת מְנוּחָתוֹ

סִיּוּטִים עָטוּ עָלָיו

וּבִעוּתִים רָדְפוּ אוֹתוֹ,

וַיִּשְׁמַּן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַת,

הֶרְצְל וּבֶן-גּוּרְיוֹן הוֹפִיעוּ בַּחֲלוֹמוֹ

וְקָרְאוּ בִּשְׁמוֹ – יְשֻׁרוּן, יְשֻׁרוּן,

וְהוּא כְּבָר לֹא הָיָה רָגִיל לִשְׁמוֹת חִבָּה –

יְשֻׁרוּן הַשָּׁמֵן בַּבֶּטֶן יֵשׁ לוֹ בֵּן –

שָׁמֵן וְשָׁמֵן.

---

הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים

מאת

יוסי שריד

זֶה בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לִקְרוֹת

שֶׁבַּעֲרֹב יוֹם קָרוֹב

שֶׁהוּא לֹא יוֹם וָלֹא לַיְלָה

יָקוּם כָּאן מִישֶׁהוּ שֶׁלּא פָּרְעוּ לוֹ אֶת הַחוֹב

אוּלַי נַגָּן נִרְגָּן שֶׁלּא שִׁלְּמוּ לוֹ

אֶת אֶלֶף הַפְלוֹרִינִים הַמֻּבְטָחִים

(אֵין לִי מֻשָּׁג מַהוּ שַׁעַר הַחֲלִיפִין הַיּוֹמִי בַּמַּטְבֵּעַ מְקוֹמִי)

יִקַּח אֶת הֶחָלִיל אֶל פִּיו, יַתְחִיל לְנַגֵּן,

וְאַלְפֵי יַלְדֵי רְחוֹב

שֶׁגַּם לָהֶם לֹא פָּרְעוּ אֶת הַחוֹב

יָגִיחוּ מִן הַמְּאוּרוֹת שֶׁמִּתַּחַת לְקַו הָעַכְבָּרִים וְהַחֻלְדּוֹת

וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי הַחֲלִילָן בְּעֵינַיִם צַמּוֹת

וַעֲצוּמוֹת.

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה מֵהָרְחוֹב

וּמִקָּרוֹב

קֹדֶם הָיִיתִי שַׂר לָהֶם וְעַכְשָׁו אֲנִי שָׁר לָהֶם

(זֶה מַה שֶׁנִּשְׁאַר לִי לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָם)

הָלוֹךְ יֵלְכוּ אַחֲרֵי הַחֲלִילָן

עַד שֶׁנֶּעֱלָם

וְגַם אֶת הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה כֻּלָּם נְאַבֵּד לְעוֹלָם

אוּלַי הֵם כְּבָר הִרְחִיקוּ כְּמוֹ הַיְּלָדִים שֶׁל הָמֵלִין

עַד לִטְרַנְסִילְבַנְיָה

שֶׁהִיא כַּיָּדוּעַ אֶרֶץ הָעַרְפָּדִים מוֹצְצֵי הַדָּם.

---

מְחָאָה עֲדָתִית

מאת

יוסי שריד

הוּא רָדַף אַחֲרַי בְּמַעֲלֶה הֵלֵנִי הַמַּלְכָּה,

הַסִּמְטָה שֶׁל קוֹל יִשְׂרָאֵל,

הוּא נִרְאָה כְּמּו יוֹסְל ביִרְשְׁטֵיְן

אֲבָל הוּא לֹא הָיָה הוּא.

"אֲנִי הָעוֹבֵד הָאַחֲרוֹן בִּמְדוֹר הַיִּידִישׁ שֶׁל הָרַדְיוֹ: -

הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ,

"אֲנִי הָאַחֲרוֹן וְאַחֲרַי אֵין אִישׁ, אֶת

כֻּלָּם כְּבָר פִּטְּרוּ, וַאֲנִי זָקֵן",

חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ מֵרֹב רַחֲמִים עָלָיו וַעָלַי

כְּאִלּוּ הָיָה הַסַּבָּא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לִי:

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהוּא כְּבָר מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי

וְצָעַקְתִּי בְּלָשׁוֹן שֶׁלֵּוִי אֶשְׁכּוֹל דִּבֵּר אִתִּי לִפְעָמִים

וְלֹא הֵבַנְתִּי – “דריי נישט דעם קאָפ” –

“האק נישט קיין טשייניק” – זֶה כָּל מָה שֶׁהֵבַנְתִּי –

געוואַלד, צָעַקְתִּי געוואַלד –

הַעֲיָרָה בּוֹעֶרֶת, הָעֲיָרָה נִבְעֶרֶת,

וְאֵיזוֹ דַלּוּת סִמְטָאִית סְבִיבֵנוּ – יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיתָא.

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הִרְגַּשְׁתִּי פָּחוֹת מִכָּאן

וְיוֹתֵר מִשָּׂם, פִּתְאוֹם אֲנִי יְהוּדִי מִמִּזְרַח אֵירוֹפָּה,

לְעוֹלָם יִהְיֶה חֶלְקִי עִם הַזַּנִּים הַנִּכְחָדִים –

לְשָׁוֵן אַחַת אוֹבֶדֶת וּדְבָרִים אֲחָדִים,

הָאַשְׁכְּנַזִּי הָאַחֲרוֹן, הַיְּהוּדוֹן הָרִאשׁוֹן,

וּמָוֶת בְּיַד הַלָּשׁוֹן.

---

טְלַאי שָׁחֹר

מאת

יוסי שריד

מִיָּד רוֹאִים עָלָיו שֶׁהוּא אִישׁ נִרְדָּף

שֶׁסָּגַר דַּף וָלֹא פָּתַח דַּף

כִּי לֹא נָתְנוּ לוֹ לִפְתֹחַ

וְלֹא נָתְנוּ לוֹ לִבְטֹחַ

בִּנְדִיבִים, בְּעִיר אֵין מִקְלָט

בַּדָּרוֹם הֶעָמֹק שֶׁל תֵּל אָבִיב.

הָאִישׁ הַנִּדָּף הוֹלֵךְ בִּשְׂדֵרוֹת הַר צִיּוֹן

הוֹלֵךְ וּמִתְחַכֵּךְ בַּקִּירוֹת,

מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מִסְתּוֹר

בִּי הוּא הַבָּא בַּתּוֹר,

וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא שָׁב אֶל חֹרוֹ,

הוּא מוּכָן לְהַשִּׁיל מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ,

מִתְפַּלֵּל שֶׁהַקִּירוֹת יַסְתִּירוּ אוֹתוֹ -

קִיר מִקְלָט, קִיר מִקְלָט –

וּלְפָחוּת שֶׁלּא יַסְגִּירוּ אוֹתוֹ

בְקוֹנְטְרַסְט הַמַּחְשִׁיד הַזֶּה שֶׁל הַצְּבָעִים.

עוֹד הֲצָצָה חֲטוּפָה לְאָחוֹר

וְכָל גּוּפוֹ, לְאֵין הַשֶּׁמֶשׁ, מוּל הַקִּיר,

הוּא עַכְשָׁו טְלַאי אֶחָד שָׁחֹר.

---

הַגָּרוּשׁ מֵהַגֵּיהִנּוֹם

מאת

יוסי שריד

בְּכוּ, בְּכוּ לַהוֹלֵךְ,

בְּכוּ בַּכֹה לְיוֹסִי יָאבּוּהָה,

יֶלֶד שָׁחֹר בַּן 14,

כִּי לֹא יָשׁוּב

וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד.

הוּא נוֹלַד כָּאן

הוּא לָמַד כָּאן

הוּא שִׂחֵק כָּאן כַּדּוּרֶגֶל

וְאָהַב אֶת מַכַּבִּי חֵיפָה

הוּא אָף פַּעַם לֹא הָיָה בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר.

יוֹסִי יָאבּוּהָה הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לְגָאנָה

וְאֶת הָאֶרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד

וַאֲנִי בּוֹכֶה לַהוֹלֵךְ, הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי,

טִפָּה בָּאֲגַמִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁל אַפְרִיקָה.

הָעֵינַיִם שֶׁל יוֹסִי יְבֵשׁוֹת,

לֹא רוֹצִים אוֹתוֹ כָּאן אָז לֹא צָרִיךְ,

הוּא יָקוּם וְיֵלֵךְ

וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד.

מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה נִקְשְׁרָה הַקֶּשֶׁת בְעֵינֵינוּ,

כִּי אֶת כָּל אוֹתוֹת הַבְּרִית בֵּינֵינוּ

שָׁבַרְנוּ, וְגַם אֶת הַבְּרִית עִם יוֹסִי יָאבּוּהָה,

מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה עָשִׂינוּ בְּיֶלֶד בֶּן 14 –

וְגַם הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי, דִּמְעוֹת תַּנִּינִים אַפְרִיקָנִיִּים,

כִּי לָמָּה לֹא הֶחֱזַקְתִּי אוֹתוֹ בְחָזְקָה,

מַחֲזִיק וְלֹא מַרְפֶּה,

כַּאֲשֶׁר שָׁלְחוּ אֶת יָדָם אֶל הַנַּעַר.

עַכְשָׁו אֵלֵךְ עַל גְּחוֹנִי וְאֹכַל עָפָר.

כְּבָר הָיָה כָּאן יוֹסִי אֶחָד שֶּׁרָאָה בָּאָרֶץ הַזֹּאת

גַּן עֵדֶן שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בּוֹ כַּדּוּרֶגֶל

אָז גַּם אוֹתוֹ גֵּרַשְׁנוּ מֵהַגֵּיהִנּוֹם.

---

פְּרֵדָה

מאת

יוסי שריד

נָסַעְתִּי בְּרַעֲנָנָה וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן רָאִיתִי עַל הַמִּדְרָכָה

שְׁנֵי אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל צִבּוּרִי –

אֶחָד זָקָן וְתָשׁוּשׁ וְשֵׁנִי עוֹבַד זָר מֵהַמִּזְרָח

הָרָחוֹק שֶׁסּוֹעֵד אוֹתוֹ.

הֵם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם וְחִיְּכוּ זֶה לָזֶה

וּזְרוֹעוֹתֵיהֶם שְׁלוּבוֹת כְּמוֹ הָיוּ חֲבוּקִים.

בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם לֹא הָיְתָה תְּלוּת וָלֹא הָיְתָה בְּלוּת

רַק אֹשֶׁר גָּדוֹל שֶׁל חִבָּה; עוֹד מְעַט לִקְרַאת שְׁקִיעָה

הֵם יָקוּמוּ מֵהַסַּפְסָל וְיִפָּרְדוּ

הַזָּקֵן הַתָּשׁוּשׁ יֵלֵךְ לְעוֹלָמוֹ וְהַפִילִיפִּינִי יֵלֵךְ לְאַרְצוֹ

וַאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כָּאן בַּצְּחִיחוּת הַיְּלִידִית שֶׁלָּנוּ

גַּם בְּלִי הַחִבּוּק הַזֶּה.

---

אֵיפוֹנְיוֹן

מאת

יוסי שריד

רָאִיתִי בְּעִתּוֹן אָמֵרִיקָנִי שֶׁצְּבָא אַרְצוֹת הַבְּרִית

מְחַפֵּשׂ עַכְשָׁו חֲמִשָּׁה עָשָׂר מוּזִיקָאִים

וְאָף פֻּרְסָם מִכְרָז מַתְאִים.

הַצָּבָא מְחַפֵּשׂ בֵּין הַשְּׁאָר שֵׁנִי נַגָּנֵי חֲצוֹצְרָה,

אַרְבָּעָה נַגָּנֵי קְלַרְנִית, שְׁלוֹשָׁה סַקְסוֹפוֹנִיסְטִים

וְנַגָּן אֶחָד בְּאֵיפוֹנְיוֹן.

סְגַן הָרַמַטְכָּ"ל, גֵּנֵרָל, הִסְבִּיר אֶת הַדְּחִיפוּת:

הַתִּזְמוֹרוֹת כּוֹרְעוֹת תַּחַת הַנֵּטֶל – אָמַר –

כִּי רַבּוּ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הַהַלְוָיוֹת

וְכָל הַטּוּבּוֹת וְהַטְּרוֹמְבּוֹנִים לֹא יַסְפִּיקוּ כְּדֵי שֶׁמַּרְשׁ הַמָּוֶת יִהְיֶה בֶּאֱמֶת

מַרְשִׁים.

מֻכְרָחִים אֵיפוֹנְיוֹן אֶחָד לפחות לְשֵׁם שְׁלֵמוּת הָרֹשֶׁם.

עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי בָּרָצוֹן

הַטּוֹב שֶׁל נַגָּן נִסְתָּר אֶחָד בְּ-Euphonium.

כְּלִי נְשִׁיפָה מִמַּתֶּכֶת

שֶׁבִּלְעָדָיו אִי-אֶפְשָׁר לְנַגֵּן אֶת מַרְשׁ הַהֶבֶל

וַאֲפִילו אִי-אֶפְשָׁר לָלֶכֶת.

---

בִּשְׂדֵה הַקְּרָב שֶׁל פְלַנְדְּרִיָּה

מאת

יוסי שריד

תָּמִיד רָצִיתִי לִכְתֹב מַשֶּׁהוּ נוּגֶה עַל פְלַנְדְּרִיָּה,

בְּהַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל זָ’אק בְּרֵל, מִן הַסְּתָם.

עַכְשָׁו יֵשׁ לִי הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת, כַּאֲשֶׁר מִתְגַּלֶּה

זוּג מַגָּפַיִם שֶׁל חַיָּל שֶׁנָּפַל כָּאן, לְיַד הָעִיר אִיפֶּר,

בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב הַגְּדוֹלִים שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה,

וּתְמוּנַת הַמַּגָּפַיִים הַפְּעוּרִים מִתְפַּרְסֶמֶת בְּכָל הָעוֹלָם.

מַזָּל גָּדוֹל שֶׁהָיָה כָּאן בֹּץ עָמֹק בַּחֲפִירוֹת שֶׁל פְלַנְדְּרִיָּה,

מַזָּל גָּדוֹל שֶׁנָּעֲלוּ כָּאן מַגָּפַיִם,

מַזָּל גָּדוֹל שֶׁהַמַּגָּפַיִם נִתְפְּרוּ מֵעוֹר עָמִיד בִּמְיֻחָד,

וְאֵיזֶה מַזָּל שֶׁעַכְשָׁו רוֹצִים לִסְלֹל כְּבִישׁ מָהִיר בָּאֲתָר.

הָיָה קָשֶׁה מְאוֹד לְזַהוֹת אֶת הַחַיָּל בְּאֹפֶן וַדַּאי רַק

בְּעֶזְרַת הַמַּגָּפַיִם:

גֶּרְמָנִי, אַנְגְּלִי, צָרְפָתִי, בֶּלְגִּי, מִי יָכוֹל לָדַעַת,

וְחָשׁוּב מְאוֹד, כַּמּוּבָן, לִקְבֹּעַ אֶת הַלְּאֻמִּיּוּת שֶׁלּוֹ

לְאַחַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁנוֹת אַלְמוֹנִיּוּת שֶׁלּוֹ.

לְבַסּוֹף, אֵין עוֹד סָפֵק, הוּא זֹהָה כִּבְּרִיטִי

בְּעֶזְרַת כַּפְתּוֹר אֶחָד שֶׁל מְעִיל שֶׁנִּמְצָא בְּצַד הַמַּגָּפַיִם.

מַזָּל גָּדוֹל שֶׁהָיָה כָּאן כֹּה קַר, בִּפְלַנְדְּרִיָּה,

וּמַזָּל גָּדוֹל שֶׁהַחַיָּלִים לָבְשׁוּ בַּחֶרַף סָגִין,

וּמַזָּל גָּדוֹל שֶׁלַּמְּעִילִים הַצְּבָאִיִּים הָיוּ כַּפְתּוֹרִים קְשׁוּחִים כָּאֵלֶּה,

וְעוֹד יוֹתֵר מַזָּל –

שֶׁלּא כָּל הַכַּפְתּוֹרִים

שֶׁל כָּל הַמְּעִילִים

שֶׁל כָּל הַחַיָּלִים

שֶׁל כָּל הַצְּבָאוֹת

הֵם אוֹתָם הַכַּפְתּוֹרִים,

וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶבְדֵּל – תּוֹדָה לָאֵל.

---

קִינָה עַל בַּרְדְּלָס נִכְחָד

מאת

יוסי שריד

רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע הוציאו עכשיו לאור את “הספר האדום”, שסוקר אֶחָד-לאחד את מיני בעלי הַחַיִּים בישראל שהם בסכנת הכחדה וממיין אותם לפי חומרת הסכנה. ספר חשוב מאין כמוהו.

הַבַּרְדְּלָס, לַדֻּגְמָה, צִ’יטָה, שָׁם עַרְבִי – פַאהֶד, מִסִּדְרַת הַטּוֹרְפִים,

מִמִּשְׁפַּחַת הַחֲתוּלִּיים, כְּבָר נִכְחַד מֵאַרְצֵנוּ.

תַּצְפִּית אַחֲרוֹנָה בַּבַּרְדְּלָס נִרְשְׁמָה ב 1959 לְיַד נַחַל חִיוֹן,

בִּכְבִישׁ הָעֲרָבָה.

גַּם הַדֹּב הַחוּם, דֻּבּ אַסְמַר, נִכְחָד וְאֵינֶנּוּ.

ב-1917 עֲדַיִן נִרְאוּ דֻבִּים אַחֲרוֹנִים בְּמוֹרְדוֹת הַחֶרְמוֹן;

וְגַם כֶּלֶב הַיָּם אֵינֶנּוּ.

וְעַכְשָׁו הוֹלְכִים בִּנְתִיב הַהַכְחָדָה – הַנָּמֵר, הָרְאֵם הַלָּבָן וְאַיַּל הַכַּרְמֶל

וְהַיַּחְמוּר הַפָּרְסִי וְהַפֶּרֶא וְּצְבִי הָעֲרָבָה,

שַׁיָּרָה עוֹבֶרֶת

מִן הָעוֹלָם,

כֶּלֶב לֹא יִנְבַּח –

וַאֲנִי נוֹבֵחַ.

מָה נָאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלַי מְבַשֵּׁר הַבָּשָׂר,

צְבָאִים הֵם מֵאֲכָלוֹ.

מִי יִתְּנֵנִי בַּרְדְּלָס אֶחָד בַּמִדְבָּר

וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, אֵתוֹ.

תְּנוּ לַחַיּוֹת לִחְיוֹת,

תְּנוּ לִחְיוֹת לָמוּת,

תֹּנוּ לָנוּ לְמוֹת, לַבַּרְדְּלָס וְלִי,

בְּבוֹא יוֹמֵנוּ.

---

הַפָּרָדוֹקְס שֶׁל זֶנוֹן

מאת

יוסי שריד

הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי בָּרַדְיוֹ

שֶׁדַּיָּג סִינִי שֶׁלָּהּ מִיַּם סִין צַב יָם

בֵּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה,

הַדַּיָּג – כָּךְ נִמְסָר – עָמַד לְהָכִין מִמֶּנּוּ מָרָק,

הַסּוֹף הָיָה טוֹב. גִּמְלַאי סִינִי

שִׁלֵּם לַדַּיָּג שִׁבְעִים דוֹלָר (שֶׁהֵם הַרְבֵּה מְאוֹד כֶּסֶף בְּסִין),

וּפָדָה אֶת הַצָּב

מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת שֶׁל וָתִיקִים, קָרוֹב לְוַדַּאי.

וּבְכָל הַסִּפּוּר הַיָּפֶה הַזֶּה,

עַל יְסוֹדוֹת הַזְּמַן וְהַתְּנוּעָה שֶׁבּוֹ,

יֵשׁ גַּם פִּתְרוֹן נוֹסָף, אוּלַי מְעַט רַגְשָׁנִי וְלֹא לְגַמְרֵי רַצְיוֹנָלִי,

לַפָּרָדוֹקְס שֶׁל זֶנוֹן.

אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,

אֵין כְּמוֹ שִׁירִים לְפָּרָדוֹקְסים.

---

הַקּוֹף שֶׁלָכֶם

מאת

יוסי שריד

שָׁלוֹם, אֲנִי קוֹף נִסּוּיִים מֵאַפְרִיקָה,

הֵבִיאוּ אוֹתִי לְכָאן מִמָּאוּרִיצְיוּס.

אֲנִי קוֹף פָּשׁוּט,

לֹא מַשֶּׁהוּ,

סָתַם מָקוֹק אֲרַך זָנָב.

נָעִים מְאוֹד, בֵּינְתַיִם אֵין לִי שָׁם

אֲבָל יֵשׁ לִי מִסְפָּר שֶׁנָּתְנוּ לִי חוֹקְרַי וְאוּלַי

בְּקָרוֹב יִתֵּן לִי חוֹקֵר חָבִיב גַּם שָׁם חִבָּה;

זֶה בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁרִי בִּתְנָאֵי הַקִּרְבָה

שֶׁמִּתְפַּתְּחִים אֶצְלֵנוּ, כָּאן בַּמַּעְבָּדָה.

מֵאָז שֶׁסּוֹחֲרֵי הַחַיּוֹת הִשְׁלִיכוּ עָלַי רֶשֶׁת

בַּיַּעַר, לֹא רָאִיתִי אוֹר שֶׁמֶשׁ,

גַּם אֶת אִמָּא שֶׁלִּי לֹא רָאִיתִי

וַאֲנִי רַק בֶּן שָׁנָה.

זֶהוּ זֶה: לְאַפְרִיקָה אֲנִי כְּבָר לֹא חוֹזֵר.

עַכְשָׁו אֲנִי מְסֻגָּר בַּמַּעְבָּדָה הַנֵּאוֹנִית,

מוֹחִי הַפָּעוּר חָדוּר בְּכָל הַצִּנּוֹרוֹת הָאֵלֶּה

אֲבָל גַּם בְּהַכָּרַת שְׁלִיחוּת עֲמֻקָּה.

אֲנִי כְּבָר הֵבַנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָכֶם –

עַד שֶׁלּא תְּסַיְּמוּ לְרַפֵּא

אֶת כָּל מַחֲלוֹת הַטְלָפַיִם שֶׁלָכֶם וּמַחֲלוֹת הַפֶּה

לֹא תַּפְסִיקוּ לְנַסּוֹת אוֹתִי.

אֲבָל יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִכֶּם:

בַּמַּסָּע הַמְּשֻׁתָּף שֶׁלָּנוּ בְּשֵׁרוּת הָאֳנוּשׁוֹת

אוּלַי רַק תִּשְׁתַּדְּלוּ, בְּבַקָּשָׁה,

לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר אֱנוֹשִׁיִּים.

---

שְׂחַק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד

מאת

יוסי שריד

(שיר למחמוד דרוויש עם צאת ספרו החדש בתרגום לעברית)

שְׂחַק, שְׂחַק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד,

זוֹ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח,

גַּם אֶל חַלּוֹנְךָ

מֵאַרְצוֹת עָקוֹר

שָׁבָה צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת

עוֹמֶדֶת

שָׁם, קַלָּה עַל הָאֶדֶן

וְהִיא צוֹפָה, עֲיֵפָה, בַּמִּלִּים שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב כְּמוֹ טִילִים מֻנָחִים מְדֻיָּקִים

אֶל הַחֲלוֹם

הַפָּתוּחַ, הַפְּצוּעַ לִרְוָחָה.

עוֹד מְעַט תִּהְיֶה לְךָ מְדִינָה

וְיִקְרְאוּ אֶת שִׁירֶיךָ בְּלִי זְכוּכִית מַגְדִּילָה

בְּלִי זְכוּכִית מַקְטִינָה

גַּם הַמַּנְגִּינָה

תִּשְׁתַּנֶה, וְהַשִּׁיר שֶׁלְךָ יָשִׁיר בְּעַד עַצְמוֹ

מְשֻׁחְרָר,

יוֹתֵר אֲנִי וּפָחוֹת הִמְנוֹנִי,

יִדְאֶה בִּרוּחַ הַצַּפְרִירִית, הַצִּפּוֹרִית,

בֵּין רַמְאַלְלָה לְבֵין גֻּ’דֵידַה

בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת הַכְּסוּפִים שֶׁל אִמְּךָ

לְבֵין הַכִּסוּפִים

שֶׁלִּי וְשֶׁלְךָ.

שְׂחַק, שְׂחַק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מָחְמוּד

וּבַחֲלוֹמְךָ תִּפְגֹּשׁ גַּם אֶת בְּיָאלִיק וּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי

שֶׁחֲבוּיִים

כְּמוֹ אִיִּים

כָּאן, בַּזֶּרֶם.

שריד

מאת

יוסי שריד

---

אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָנוּחַ

מאת

יוסי שריד

אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה שֶׁהִיא תָּנוּחַ רַק בַּקֶּבֶר.

אִמָּא שֶׁלִּי, מְנוּחָתָהּ עֵדֶן, כְּבָר בַּקֶּבֶר יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּת

חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע הָיְתָה

בְּמָוֹתָהּ, עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא מֵבִין

מַה בְּדִיּוּק בָּעַר לָהּ,

וְעַד הַיּוֹם הִיא לֹא נָחָה.

עַל פִּי מַה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אִתִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,

וְעַל פִּי הֵשְּׁלִיחֻיּוֹת שֶׁהִיא מְטִילָה עָלַי,

הִיא בְּהֶחְלֵט לֹא נָחָה, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ.

גַּם בֶּן-גּוּרְיוֹן לֹא נָח.

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים מֵתָה דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה, אֲחוֹת אִמִּי,

וְנִקְבְּרָה בְּקִבּוּץ מָעֹז חַיִּים, שֶׁאוֹתוֹ יִסְּדָה

כְּמוֹ שֶׁבֶּן-גּוּרְיוֹן יִסֵּד אֶת הַמְּדִינָה הַזֹּאת.

שָׁם הָרֵי בָּשָׁן, וּמִטַּת מוֹתָה עוֹבֶרֶת לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הֶהָרִים, הָעֲצַלְתַּיִם הֵם כְּמוֹ בַּקַּיִץ

הַבִּלְתִּי נִסְבָּל שֶׁל עֵמֶק בֵּית שְׁאָן, וְאֵין חִפָּזוֹן מֵהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד.

עָמַדְתִּי שָׁם בָּעֵמֶק, בַּבֹּץ הַשָּׁקֵט, הִסְתַּכַּלְתִּי מִקָּרוֹב עַל דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה

בְּרִדְתָּהּ,

וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי עַל פִּי הַקֶּבֶר לָמָּה רַק אִמָּא שֶׁלִּי,

שֶׁהָיוּ לָהּ שֶׁמּוֹנֶה אֲחָיוֹת

וּשְׁנֵי אַחִים, לָמָּה רַק הִיא לֹא נָחָה – וְצִפוֹרָה כֵּן.

אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה הַבְּכוֹרָה, אִמִּי, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בֶּן זְקוּנֶיהָ, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהִיטְלֶר לֹא הָרַג אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּר בָּעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית

שֶׁלָּהּ, רָפָלוּבְקָה,

וְהוֹרִיד אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, בַּגֶּשֶׁם, אֱלֵי קֶבֶר אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ.

---

יוֹם הַזִּכָּרוֹן

מאת

יוסי שריד

כַּאֲשֶׁר אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה הִיא הָיְתָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְאוֹד

אֲנִי זוֹכֵר בְּבֵרוּר.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר הַרְבֵּה שָׁנִים, עָלִיתִי אֶל קִבְרָהּ

לְנַקּוֹת אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁהִתְלַכְלְכָה וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ נִשְׁחֲקוּ.

עַכְשָׁו הַכְּתֹבֶת לְגַמְרֵי בְּרוּרָה: נוֹלְדָה ב-1902

נִפְטְרָה ב-1961

בְּסַךְ הַכֹּל בַּת חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע

בִּכְלָל לֹא זְקֵנָה

יוֹתֵר צְעִירָה מִמֶנִי.

אִמָּא שֶׁלִּי גַּם זְכוּרָה לִי כְּאִשָּׁה עֲצוּבָה

שֶׁתָּמִיד דָּאַגְנוּ לַמַּצָּבָה

וְעוֹד בְּגִילָהּ

וְהִיא הַפְתָּעָה בִּלְתִּי רְגִילָה.

הִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אִמָּא שֶׁלִּי

שֶׁבְּחַיֶיהָ הָיְתָה זְקֵנָה

וּבְמוֹתָהּ הִיא פִּתְאֹם דֵּי צְעִירָה. יֹפִי, אִמָּא.

זֶה מַה שֶׁהַיַּלְדוּת שֶׁלִּי זוֹכֶרֶת

אֲבָל הַמַּצֵּבָה כָּאָמוּר מוֹסֶרֶת אִינְפוֹרְמַצְיָה אַחֶרֶת

אֱלוֹהִים נוֹתֵן אֶת הַזִּכָּרוֹן וֶאֱלוֹהִים לוֹקֵחַ

וְעִם מַצֵבוֹת אֲנִי מְפַחֵד לְהִתְוַכֵּחַ.

---

חִנוּךְ מֵהַבַּיִת

מאת

יוסי שריד

1

נָשַׁכְתִּי בְּחַיַּי הַרְבֵּה כְּלָבִים

וְהָיִיתִי בַּחֲדָשׁוֹת,

עַכְשָׁו הַרְבֵּה כְּלָבִים נוֹשְׁכִים אוֹתִי:

אָז מַה עוֹד חָדָשׁ,

אַל תְּשַׁעְמֵם אוֹתָנוּ.

2

יְמֵי הוֹרִים הָיוּ תָּמִיד יָמִים שְׁחֹרִים.

אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה הוֹלֶכֶת לְדַבֵּר עִם הַמּוֹרִים

וְהֵם אָמְרוּ לָהּ שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד טוֹב

אֲבָל אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ בֶּן אָדָם.

אִמִּי הָיְתָה חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, מַפְלִיאָה בִּי אֶת מַכּוֹתֶיהָ,

סְטִירוֹת לֶחִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל,

מַה זֶה חָשׁוּב תַּלְמִיד טוֹב,

מָתַי תִּהְיֶה כְּבָר בֶּן אָדָם.

אֲנִי מִתְקַדֵּם, אִמָּא,

אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי מִתְקַדֵּם?

אַל תַּרְבִּיצִי לִי,

אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁהִפְסַקְתִּי לִנְשֹׁךְ?

עוֹד מְעַט וְאֶמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ.

3

אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה שָׁקוּעַ כָּל הַשַּׁבָּת

בְּעִתּוֹן “דָּבָר”,

יוֹשֵׁב עַל שְׁרַפְרַף נְצָרִים נָמוּךְ, מִתַּחַת לָעֵץ,

לְרוּחַ הַיּוֹם, בְּמוֹשָׁבָהּ הַקְּטַנָּה, רְחוֹבוֹת,

וּמְלַקֵּק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

מֻכְרָחִים לִקְרֹא הַיּוֹם אֶת גְּרוֹדְזֶנְסְקִי (שְׁלֹמֹה)

וְאֶת שׁוֹפְמַן (גֵּרְשֹׁם)

מְאוֹד מְעַנְיֵן וְגַם דָּוִד זַכַּאי חָשׁוּב.

וְכָךְ זֶה קוֹרֶה שֶׁעַד הַיּוֹם, בְּשַׁבָּתוֹת,

אֲנִי יוֹשֵׁב, יֶלֶד טוֹב רְחוֹבוֹת, עַל בִּרְכֶּיךָ,

וּמְלַקֵּק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְךָ, אַבָּא.

4

אַמֵּי לֹא הִסְכִּימָה בְּשׂוּם פָּנִים שֶׁנַּכְנִיס

כֶּלֶב הַבַּיְתָה.

כֶּלֶב רַק מְלַכְלֵךְ וּמֵפִיץ מַחֲלוֹת.

נִצַּלְתִּי אֶת מוֹתָהּ הֶחָטוּף שֶׁל אִמִּי

וְאָסַפְנוּ כַּלְבָּה אֲסוּפִית אֶל בֵּיתֵנוּ.

הִנֵּה, הִיא יְשֵׁנָה עַכְשָׁו לְמַרְגְּלוֹתַי

וּבַמַּהֲלַךְ הַלַּיְלָה הִיא תַּעֲלֶה עַל מִטָּתִי

וְתִישַׁן אִתִּי.

כָּכָה הִיא אוֹהֶבֶת.

עַד הַיּוֹם, וּלְאַחַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים,

וּבִגְלָלֵךְ,

אִמָּא,

אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי חַי עִם כַּלְבָּתִי הָאֲהוּבָה בְּחֵטְא.

---

יוֹסִי בַּכִּנּוֹר

מאת

יוסי שריד

אִמִּי הִתְעַקְּשָׁה עַל נְגִינָה

בִּכְלִי נְשִׁיפָה אוֹ בִּכְלִי מֵיתָר

(לִפְסַנְתֵּר לֹא הָיָה אָז כֶּסֶף)

כְּדֵי לַחְסֹךְ אֶת מוֹתִי הַמְּיֻתָּר.

מוּטָב שֶׁאֲנִי אֲנַגֵּן בְּעַצְמִי אֶת הַהִמְנוֹן

מִשֶּׁיְּנַגְּנוּ אֶת הַהִמְנוֹן עָלַי.

לֹא הָיִיתִי כַּנָּר מְחוֹנָן, אֲבָל גְּדוֹל הַמּוֹרִים

בְּכָל זֹאת לִמֵּד אוֹתִי.

פָּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ – הַמּוֹרֶה, מַדוּעַ תְּלַמְּדֵנִי,

וְהוּא הֵשִׁיב בַּמִּבְטָא הַהוּנְגָּרִי הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ:

יוֹסִי, אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ,

לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ –

מְדַבֵּר.

---

הַשְּׁרִיקָה הַהִיא

מאת

יוסי שריד

הַשְּׁרִיקָה, הַשְּׁרִיקָה הַהִיא,

כְּבָר לֹא נִשְׁמַעַתּ כָּאן עוֹד.

הַשְּׁרִיקָה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה

שֶׁל הַכִּתָּה

שֶׁל הַקֵּן בַּתְּנוּעָה

הָיוּ גַּם מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁרִיקָה

מִשֶּׁל עַצְמָן, אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ יֵקִים.

שְׁרִיקָה מִיָּם לְיָם, מִמִּרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת,

אֲנִי שׁוֹרֵק – סִימָן שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ.

הִיא נִתְּרָה, הַשְּׁרִיקָה, עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

וְנָקְשָׁה – שָׁרַק אוֹ לֹא שָׁרַק –

וְאַתְּ פּוֹתַחַת לֶאֱסֹף אוֹתָהּ פְּנִימָה כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁשָּׁבָה

וְלָרוּץ אִתָּה בַּמַּדְרֵגוֹת

אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי.

לַאֲהוּבָתִי, הַיַּלְדָּה יָעֵל, שָׁרַקְתִּי אֶת

הַקּוֹנְצֶ’רְטוֹ מִסְפָר 21 שֶׁל מוֹצַרְט, הַחֵלֶק הַשֶּׁנִי,

הֶחָלִיל נִכְנַס בִּפְסַנְתֵּר הַקֶּסֶם,

שְׁרִיקוֹת חֲדָרִים.

הַשְּׁרִיקָה מֵהַמּוֹנפוֹר שֶׁזּוֹחֶלֶת בַּנַּחַל,

נִכְרֶכֶת כְּמוֹ הַנָּחָשׁ הַמַּדִּיחַ

סְבִיב גִּזְעֵי הָאַלּוֹנִים

אוֹ אוּלַי זוֹ הָרוּחַ

שֶׁאֶת מַנְגִּינָתָהּ מִי יֵדַע,

שֶׁרֵיקוֹת עֲדָרִים.

עַכְשָׁו כְּבָר אֵין שׁוֹרְקִים.

כִּי מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת שַׁיָּכִים.

---

שָׂרִיד

מאת

יוסי שריד

אִם חֶבֶל טַבּוּר יִמְשְׁכֵנִי אַחֲרָיו וְאָרוּצָה,

אָשׁוּב אֶל עֲיָרַת הֻלַּדְתִּי הַקְּטַנָּה – רָפָלוּבְקָה –

מִגְבוֹּל אוּקְרָאִינָה פּוֹלִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בָּהּ.

אָבִי יַעֲקֹב הָיָה אָמַּן הַסִּפּוּר,

נֶאֶסְפוּ מִמֶּרְחַקִּים לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו

וְהוּא הֶעֱמִיד אֶת עֲרִיסָתִי שָׁם.

אָבִי יָלַד אוֹתִי בְּרָפָלוּבְקָה

וּבְחֶבֶל הַסִּפּוּר הוּא מָשַׁךְ אוֹתִי אֵל הַמָּקוֹם

שֶׁגָּדְלוֹ כְּגֹדֶל הַפִּהוּק

(גרויס ווי אַ גנעץ),

מֵרֶגַע שֶׁפָּעַרְתָּ אֶת הַפֶּה וְעַד שֶׁסָּגַרְתָּ אוֹתוֹ

כְּבָר עָבַרְתָּ אֶת כָּל הָעֲיָרָה.

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חוֹזֵר מֵהַמְּלַמֵּד, יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע,

הֲכִי קָטָן בַּחֶדֶר,

הָיִיתִי מַקִּיף אֶת הַכְּנֵסִיָּה הַפְּרָבוֹסְלָבִית

שֶׁהִתְנוֹסְסָה עַל תֵּל

עַשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּיוֹם הִקַּפְתִּי

וְהָיִיתִי אוֹמֵר – חֻרָבָּן עָלָיִךְ –

(אַ חורבן אויף דיר)

בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁסּוֹף הַכְּנֵסִיָּה לִשְׁקֹעַ.

בְּסוֹף הַמִּלְחָמָה הַהִיא, בְּעִיר הֻלַּדְתִּי, רְחוֹבוֹת,

הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ,

קְרֹא לִי אָבִי לְהִתְיָעֲצוּת דְּחוּפָה, אַבָּא הָיָה גַּם פֵּדָגוֹג גָּדוֹל.

מַה דַּעְתְּךָ, שָׁאַל, שֶׁנַּחֲלִיף אֶת שָׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ

מִשְּׁנַיְדֶּר לַשָּׂרִיד.

לָמָּה דַּוְקָא שָׂרִיד, שָׁאַלְתִּי.

כִּי נוֹתַרְנוּ הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, הֵשִׁיב.

בֶּהָלָה עֲצוּמָה תָּקְפָה אוֹתִי בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,

הִסְתַּכַּלְתִּי מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח

לִרְאוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם מַחְשִׁיךְ עָלֵינוּ.

הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן חַיִּים בַּחוּץ

אוֹ שְׁנֵינוּ, אָבִי וַאֲנִי, נוֹתַרְנוּ כָּאן הָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים.

בְּשִׁלְהֵי אוֹגוּסְט, 1942, הוּבְלוּ כָּל יְהוּדֵי רָפָלוּבְקָה הַיְּשָׁנָה

וְרָפָלוּבְקָה הַחֲדָשָׁה וְאוֹלִיזַרְקָה וְזָ’לוְּצק וְהַסְּבִיבָה

אֶל פַּאֲתֵי הַיַּעַר, בַּדֶּרֶךְ לִכְפַר סוֹכוֹבוֹלָה,

אֶל הַבּוֹרוֹת שֶׁהוּכְנוּ מֵרֹאשׁ, וְנוֹרוּ שָׁם כֻּלָּם בְּעָרְפָּם.

אֲנִי עֲדַיִן שָׁם בַּיַעַר, עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים אוֹתִי,

מַשְׁקִיף אֶל גֵּיא הַהֲרִיגָה,

וּמִתְאַמֵּץ לְזַהוֹת אֶת סָבְתָא שֶׁלִּי, בַּתְיָה לֵאָה,

וְאֶת סַבָּא שֶׁלִּי, שְׁלֹמֹה יַעֲקֹב, הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁלָּהֶם,

הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלִּי,

רֶגַע לִפְנֵי שֶּׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ, לְאָבִי וְלִי,

אֶת שָׁם מִשְׁפַחְתֵּנוּ.

עוד המראה אחת

מאת

יוסי שריד

---

חַיִּים חֲדָשִׁים

מאת

יוסי שריד

הַנַּחַל עַצְמוֹ כְּבָר לֹא זָכַר שֶׁהוּא נַחַל וָתִיק וּמְכֻבָּד בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן,

מִקְרֶה אָופְיָינִי שֶׁל הִסְתַּיְּידוּת הָאֲפִיקִים.

רַק הַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד יָכוֹל לְהַגְשִימוֹ

וְגֶשֶׁם אַיִן.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים הוּא הֶעֱלָה יֹבֶשׁ

וּמָתַי הָיְתָה הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ עִם הַיָּם.

הָאֲבָנִים הָיוּ הָרִאשׁוֹנוֹת לְהִוָּאֵשׁ וּלְהִתְיַבֵּשׁ מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ הָאַכְזָב הַקָּשֶׁה הֵן קִבְּלוּ מַכַּת חֹם

וְשָׁכְחוּ אֶת הַיָּמִים הַיְּשָׁנִים וְהָרְטוּבִים.

הַאִם בִּכְלָל עוֹד נוֹתַר בּוֹ כּוֹחַ זְרִימָה

וְהַמֻּמְחִים לִידִיעַת הָאָרֶץ תָּהוּ הַאִם הוּא רִמָּה

גַּם אוֹתָם וְאוּלַי יֵשׁ אֲפִלּוּ צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּפָּה.

אוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מַה שֶׁלּוֹמְדִים עָלָיו,

מַה שֶׁמְּעִידִים עָלָיו זִקְנֵי צְפַת.

הַשָּׁנָה הוּא הוֹכִיחַ לְכֻלָּם"

הוּא זָקוּק רַק לְחֹרֶף טוֹב אֶחָד

כְּדֵי לִזְרֹם,

שָׁנָה אַחַת גְּשׁוּמָה מִסְפִּיקָה לְהַגְשָׁמָה עַצְמִית

וְהוּא שׁוּב עַל הַמַּפָּה.

וּבְלַיְלָה אֲנִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ

אֶת הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת בַּמּוֹרָד

וּמְגַלּוֹת שֶׁכָּל הַחַיִּים לִפְנֵיהֶן.

---

אֵיךְ מוֹצְאוֹת צִפּוֹרִים

מאת

יוסי שריד

(לפי הזמנה של פול וינטר לקראת הופעה בישראל)

אֵיךְ מוֹצְאוֹת צִפּוֹרִים אֶת דַּרְכָּן

מִשָּׂם לְכָאן

וּמִכָּאן

לְשָׁם

מִסּוֹף צָפוֹן עַד קְצֵה דָּרוֹם –

הַכֹּל נִרְשָׁם

בְּזִכְרוֹנָן.

הַנַּחְלִיאֵלִי חוֹזֵר בְּדִיּוּק לְאוֹתָהּ חָצֵר,

בֵּין שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עַל הָאָרֶץ עוֹבֶרֶת נְקֻדָּה אַחַת קְטַנָּה

בַּשָּׁמַיִם,

אֲנִי בְּקֹשִׁי יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתָהּ

בְּקַלּוּת אֲנִי יָכוֹל לִדְאוֹת אִתָּה

וְהַפָּרוּשׂ חוֹזֵר בְּדִיּוּק לְאוֹתָהּ גִּנָּה.

וְכַמּוּבָן תּוֹדוֹת מְיֻחָדוֹת לַחֲסִידוֹת

שֶׁעֲדַיִן מוּכָנוֹת לַעֲבֹר אֶצְלֵנוּ

וַעֲדַיִן מַפְקִידוֹת

אֶת הַתִּינוֹקוֹת הַיָּפִים לְמִשְׁמֹרֶת.

בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, לִפְנֵי צֵאתָן לְאַפְרִיקָה,

אֲנִי יוֹצֵא אֶל אוֹר הַטַּל

וַאֲנִי מוֹצֵא אֶת הַתִּינוֹק מוּטָּל וּמְחֻתָּל

עַל הַמִּפְתָּן שֶׁבֵּין הָרוֹאוֹת שֶׁחָשְׁכוּ

לְבֵין הַזְּרוֹעוֹת שֶׁאוֹרוּ

יֶלֶד אָהוּב שֶׁלִּי

יֶלֶד כָּאוּב שֶׁלִּי

חֲסִידוֹת אֻמּוֹת עוֹלָם.

הַחוֹקְרִים אוֹמְרִים שֶׁהַנְּדִידָה הַמְּדִידָה

מִתְנַהֶלֶת בְּעֶזְרַת הַזִּכָּרוֹן, גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם, הַשָּׂדֶה הַמַּגְנֵטִי

וְרַק גְּרָם אֶחָד שֶׁל מוֹחַ, דְּבַר הַחוֹקְרִים,

וְהֵם מַדְגִּישִׁים אֶת כֹּשֶׁר הַהוֹבָלָה בְּלִי שׁוּם בֶּהָלָה.

אֵיךְ הֵן מִנַּוְּטוֹת בִּמְדֻיָּק אֶל הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הָעוֹנָה

מֵחוֹף, לְחוֹף

מִנּוֹף לְנוֹף.

מִי יִתְּנֶנוּ עוֹף,

שֶׁאוֹסֵף רוּחַ גְּדוֹלָה מִתַּחַת לִכְנָפָיו

לְשֵׁם שָׁמַיִם.

---

שִׁירְשְׁטוּת

מאת

יוסי שריד

מִן הַצָּפוֹן, עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,

קָנִינוּ סַלְסִלָּה שֶׁל שְׁסָקִים

הָיָה לָנוּ חֵשֶׁק לְשֶׁסֶק.

כַּמָּה שְׁסָקִים הָיוּ חֲמַצְמַצִּים

וְכַמָה שְׁסָקִים הָיוּ מְתַקְתַּקִּים

וְהָיָה לָנוּ גַּם חֵשֶׁק לְהִתְוַכֵּחַ:

הַאִם הַמְּתַקְתַּקִּים קֹדֶם יְתַקְתְּקוּ

אוֹ קֹדֶם הַחֲמַצְמַצִּים יְמַצְמְצוּ

וְכָךְ הִמְשַׁכְנוּ בַּדֶּרֶךְ

מַאֲזִינִים וּמִתְבּוֹנְנִים כָּל הַזְּמַן בַּסַּלְסִלָּה –

הַאִם הַמְּתַקְתַּקִּים כְּבָר מְתַקְתְּקִים

אוֹ אוּלַי הַחֲמַצְמַצִּים כְּבָר מְמַצְמְצִים,

וּבְעוֹדֵנוּ שׁוֹסְקִים –

הָיְתָה לָנוּ סִבָּה לִשְׁתֹּק.

---

בַּקּוֹנְצֶרְט

מאת

יוסי שריד

בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁקֶפֶת, מִן הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַיָּצִיעַ,

אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּבֵרוּר אֶת הַמְּחַצְצֵר שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת.

שָׁנִים רַבּוֹת לֹא רְאִיתִיו,

מֵאָז שֶׁנִּגַּנּוּ יַחַד בַּתִּזְמֹרֶת הַנֹּעַר,

אֲפִלּוּ בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁקֶפֶת, אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְזַהוֹת אוֹתוֹ בְּבִטָּחוֹן,

כִּי הוּא נִרְאֶה לִי צָעִיר, בְּלִי קֶמֶט אֶחָד עַל פָּנָיו.

לוֹ הָיִיתִי נַגַּן חֲצוֹצְרָה בַּתִּזְמֹרֶת,

הִיא הָיְתָה מִתְאַהֶבֶת בִּי תֶּכֶף וּמִיָּד, הַצֵּ’לָנִית הַיָּפָה,

שֶׁאֲנִי מְאֹהָב בָּהּ, כַּנִּרְאֶה, וְלֹא מֵהָעֶרֶב.

אֵין לָהּ, כַּמּוּבָן, מֻשָּׁג שֶׁאֲנִי מִתְרַכֵּז בָּהּ עַכְשָׁו,

הִיא לֹא יְכוֹלָה לָדַעַת שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל לָהּ

מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה,

שֶׁמֻּפְשֶׁלֶת אֶל רוּם יְרֵכֶּיהָ בְּעֵת

הַנְּגִינָה שֶׁל הַפֶּרֶק הַשֵּׁנִי מִתּוֹךְ הַסִּימְפוֹנְיָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שׁוּמַן,

הִיא וַאֲנִי מְשַׁיְּטִים עַל מֵי נְהַר הָרַיְן,

וַאֲנִי מְשֵּׁיט לָהּ שָׁם בֵּין יְרֵכֶיהָ

וְשֶׁר כְּמוֹ הַצֶּ’לוֹ שֶׁשָּׁר כָּמוֹנִי.

---

אַגְנֶס

מאת

יוסי שריד

בָּרֶגַע שֶׁרְאִיתִיהָ

הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי

מְזַהֶה אוֹתָהּ עַל פִּי

הַשִּׁזָּפוֹן הָעָמֹק וְהַיָּפֶה שֶׁלָּהּ

שֶׁכָּל כָּךְ אָפְיָנִי לְעוֹר צְפוֹנִי בְּשֶׁמֶשׁ דְּרוֹמִית.

הִיא הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְּבוֹת

גִּילָהּ, וְהִקִּיפָה אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן,

עַכְשָׁו הִיא בְּקוֹרִינְתּוֹס, בַּמִּסְעָדָה עַל הַחוֹף,

עֲדַיִן לְבַדָּהּ, מוֹרָה שְׁמוּרָה

מִדֶּנְמַרְק, אַגְנֶס.

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָהּ מֵהַיָּמִים שֶׁכָּל הַחַיִּים הָיוּ לְפָנֶיהָ

וְעַכְשָׁו כָּל הַחַיִּים עַל פָּנֶיהָ.

הִיא עֲדַיִן סוֹמֶכֶת עַל הַגּוּף הַשָּׁזוּף,

בּוֹטַחַת בַּתַּחַת,

וְיֵשׁ לָהּ סִבּוֹת טוֹבוֹת לְבִטָּחוֹן עַצְמִי

שֶׁמְּבַצְבֵּץ מִן הֶחָרִיץ

הָאַמִּיץ שֶׁבֶּחָזֶה.

אָף אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ טוֹבָה

אִם יִכָּנֵס אִתָּהּ לַמִּטָּה

מוּל הַיָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ אֶל הַחֶדֶר בִּזְמַן הַגֵּאוּת

וְאַחַר כָּךְ נָסוֹג בִּזְמַן הַלֵּאוּת.

בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים תַּחְזֹר אַגְנֶס הַשְּׁזוּפָה לְדַנְמַרְק הַחִוֶּרֶת;

שְׁנַת הַלִּמּוּדִים מַתְחִילָה שָׁם.

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה הִיא תָּשׁוּב

בְּנִסָּיוֹן נוֹסָף לָצֵאת מִן הַמֵּצַר שֶׁלָּהּ

וְלִמְצֹא אֶת הַמֶּלְצַר שֶׁלָּהּ,

מַבָּטָהּ הָאַחֲרוֹן מְלַוֶּה עַכְשָׁו סְפִינָה

שֶׁמַּפְלִיגָה בִּצְפִירָה אֲפֹרָה מִן הַנָּמֵל,

וְהַמֶּלְצַר הַיְּוָנִי הַצָּעִיר נִגָּשׂ אֵלֶיהָ

לֶאֱסֹף אֶת כֵּלֶיהָ; הִיא רוֹצָה לָנוּחַ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דֵּנִיוֹת רוֹטְטוֹת הוּא כְּבָר הִגִּישׁ אֶל פִּיו

כְּמוֹ תְּאֵנִים לִקִּנּוּחַ.

---

לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם

מאת

יוסי שריד

גַּם אֲגַם גַּרְדָּה מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַחֹרֶף.

עָמַדְנוּ שָׁם בְּבַּארְדּוֹלִינוֹ, בְּמַלְצֵ’זִינָה, בְּסָלוֹ,

וְרָאִינוּ אֵיךְ הוּא צוֹרֵר אֶת כָּל חֶפְצִי הַקַּיִץ שֶׁלּוֹ

בִּסְמִיכָה עָבָה שֶׁל עֲרְפֵל בֹּקֶר

שֶׁלּא הִתְפַּזֵּר עַד לְצָהֳרַיִם אַף עַל פִּי שֶׁנִּסָּה וְנֶאֱבַק עִם עַצְמוֹ.

אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהוּא שׁוּב מִתְרַגֵּשׁ, חֲרוּשׁ גַּלִּים,

לִקְרַאת חִלּוּף הָעוֹנוֹת, וְיוֹדֵעַ אֶת הַמּוּטָל עָלָיו,

כְּמוֹ אִכָּר זָקֵן וַחֲרוּשׁ קְמָטִים שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדִיּוּק

אֶת סֵדֶר הַפְּעֻלּוֹת בְּחַוָּתוֹ לִפְנֵי הַסְּעָרָה הָרִאשׁוֹנָה;

כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁחַלּוֹנוֹ פָּתוּחַ, כָּל הַזְּמַן פָּתוּחַ,

עַד שֶׁמַּגִּיעַ הָרֶגַע הַנָּכוֹן לַהֲגִיפוֹ.

אֲגַם מְנֻסֶּה וְאַחְרָאי, אֲגַם גַּרְדָּה,

שֶׁאֵרָטוּ וְאֵיטֶרְפֶּה מִתְמַזְמוּזוֹת בּוֹ מִתַּחַת לַמַּיִם.

הוּא אוֹסֵף אֶת הַסִּירוֹת הַמְּבֹהָלוֹת וּמַעֲלֶה אוֹתָן

אֶל הַחוֹף, נוֹעֵל עַל בְּרִיחַ אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת בַּסְּבִיבָה

שֶׁקָּצְרָה רוּחָן, עוֹצֵם אֶת עֵינֵי הַחַלּוֹנוֹת

לְבַל יִרְאוּ אֶת הָאוֹרֵחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹזֵב עַל מִזְוְדוֹתָיו.

אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הָאוֹרְחִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל 2004,

וְנִצַּלְנוּ עַד תֹּם אֶת הַסֶּנְטִימֶנְטָלִיּוּת שֶׁלּוֹ,

הוּא גַּם נִצֵּל אוֹתָנוּ בִּשְׁעַת הַפֵּרָדָה הָאִיטַלְקִית

בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחֵר הַצָּהֳרָיִם וּבְמַצַּב רוּחַ אַגְמוּמִי.

יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהַפַּעַם הַחֹרֶף יִהְיֶה אָרֹךְ בִּמְיֻחָד

וַחֳדָשִׁים רַבִּים וַעֲמֻקִּים יַעַבְרוּ עַד

שֶׁגֶּתֶה יָשׁוּב מֵהַצָּפוֹן וְיוּכַל לָלֶכֶת כָּאן

בַּשֶּׁמֶשׁ עַל הַמַּיִם.

---

מִפְגָּשׁ בִּקְרֶמוֹנָה

מאת

יוסי שריד

גַּם אָדָם מְפֻכָּח יִסְטֶה מֵהַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית

בֵּין מִילָנוֹ לְוֵנֶצְיָה

יַעֲצֹר בִּקְרֶמוֹנָה

כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת אַנְטוֹנְיוֹ סְטְרָדִיוַרְיוּס

מֵגִיחַ לְעֻמָּתוֹ בִּמְעִיל גֶּשֶׁם

מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל שֶׁנָּח עַל פְּיָאצָה דֵּל-קוֹמוּנָה

בֵּין מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים וְהַקָּתֶדְרָלָה.

הַסְּתָו כְּבָר כָּאן, הַשָּׁנָה הוּא מַקְדִּים, כַּנִּרְאֶה,

וְאוּלַי זֶה סְתָו הַתָּמִיד שֶׁל עִיר שָׂדֶה בִּצְפוֹן אִיטַלְיָה

מֵאָז הַמֵּאָה הַשְּׁבַע עֶשְׂרֶה.

וְאִם בְּמִקְרֶה סְטְרָדִיוַרְיוּס לֹא נִמְצָא הַיּוֹם

נָסַע לְאֵיזֶה מֶלֶךְ שֶׁחוֹגְגִים לוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת

בְּכָל זֹאת נִפְגֹשׁ אֶת אַנְדְּרֵאָה אָמָטִי וְאֶת גּוַּאְרֶנִרי

(עִיר קְטַנָּה בְּסַךְ הַכֹּל קְרֶמוֹנָה)

יוֹשְׁבִים שְׁנֵיהֶם בְּבֵית הַקָּפֶה הַמְּקוֹמִי וּמַמְתִּיקִים סוֹד.

הֵם דִּבְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

שָׁמַעְתִּי כָּל מִלָּה גַּם כַּאֲשֶׁר הַפַּעֲמוֹנִים הִרְעִימוּ

(בָּעִיר הַזֹּאת הַשְּׁמִיעָה הִיא אַבְּסוֹלוּטִית)

וְעַד מְהֵרָה רָבוּ בֵּינֵיהֶם –

מָה בְּדִיּוּק נוֹתֵן אֶת הַטּוֹן,

הַאִם קִמּוּרֵי הָעֵץ אוֹ עֲוִי הָעֵץ אוֹ צִפּוּי הָעֵץ,

הֵם בְּעַצְמָם לֹא הָיוּ לְגַמְרֵי בְּטוּחִים

אֲבָל הֵם הָיוּ מְאוֹד מְתוּחִים

לִקְרַאת הַכִּנוֹר הַבָּא שֶׁלָּהֶם

שֶׁמַּמָּשׁ עַכְשָׁו בּוֹנִים אוֹתוֹ

וָמִי יוֹדֵע אִם יִהְיֶה רָאוּי לִשְׁמָם – אַמָטִי, גּוּאַרְנֶרִי.

אַחַר כָּךְ נִרְגְּעוּ וְחָזְרוּ לְהִתְיָעֵץ

וַאֲנִי קְצָת הִתְאַכְזַבְתִּי מֵהַדִּיּוּן עַל הָעֵץ

רַק עַל עֵץ.

גַּם לַמְּשׁוֹרֵר שֶׁנָּסַע אִתִּי בְּאִיטַלְיָה,

וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהִפָּטֵר מִמֶּנוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ,

גַּם לוֹ אֵין מֻשָּׁג מַה יִהְיֶה צְלִילוֹ

שֶׁל הַשִּׁיר הֶחָדָשׁ

שֶׁאוֹתוֹ הוּא מִתְעַקֵּשׁ לִכְתֹּב דַּוְקָא בִּקְרֶמוֹנָה, בִּקְרֶמוֹנָה.

לִקְרֹא בִּשְׁמָהּ זֶה לַשִּׁיר.

הַאִם תָּקוּם הָרוּחַ הַלוֹמְבַּרְדִית בְּמֵיתָרָיו.

---

לְחַיֵּי הַמְשׁוֹרֵר

מאת

יוסי שריד

שני מחקרים אקדמיים שנתפרסמו לאחרונה בארצות הברית מלמדים שתוחלת החיים הממוצעת של המשוררים קצרה מזו של כל היוצרים האחרים.

הַמְּשׁוֹרְרִים מֵתִים צְעִירִים,

הַסִּבּוֹת לֹא לְגַמְרֵי בְּרוּרוֹת

אֲבָל הָעֻבְדוֹת מְדַבְּרוֹת.

מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר אֵינֶנִּי צָעִיר – זֶה לֹא שִׁיר,

וּמִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹטֶה לְהִזְדַּקֵּן

הַשִּׁיר מְסָרֵב לְהִסְתַּכֵּן

הוּא זָהִיר

הַשִּׁיר

יוֹתֵר מִדַּי זָהִיר

וְהוּא מִדַּי בָּרִי

וְעַל כֵּן גַּם לֹא מַמְרִיא.

בְּדִיעֲבַד, אוּלַי הָיִיתִי מְוַתֵּר

כִּמְשׁוֹרֵר

עַל מַחֲצִית חַיַּי

כְּדֵי שֶׁשִּׁיר שָׁלֵם אֶחָד

יִחְיֶה אַחֲרַי.

---

עוֹד הַמְרָאָה אַחַת

מאת

יוסי שריד

עַכְשָׁו בָּא הָאָבִיב

וּכְבָר מִזְּמַן לֹא הָיָה שֶׁלֶג עַל הֵחֶרְמוֹן

בְּעוֹנָה כֹּה מְאֻחֶרֶת.

מִתַּצְפִּית מַרְגָּלִיוֹת

פִּתְאוֹם הָאֹפֶק נִפְתִּח וְהָאֲוִיר נִמְתָּח

פִּתְאוֹם הֵחֶרְמוֹן רוֹאֶה אֶת הַכִּנֶּרֶת,

יֵשׁ כָּאן תְּשׁוּקָה עֲמֻקָּה לִמְלֵאוּת,

הַפִּרְכּוּס הָאַחֲרוֹן שֶׁל שָׁנָה מְאוֹד גְּשׁוּמָה.

הַפְּרִיחָה שֶׁל עֲצֵי הָאַגָּס וְהַתַּפּוּחַ

פּוֹרֶשֶׂת תַּחְתַּי מַצָּעִים וְרֻדִּים

יִלְלוֹת הַתַּנִּים מְבוֹדְדוֹת אוֹתִי

עַכְשָׁו אֲנִי כָּאן לְגַמְרֵי לְבַדִּי

הַטֵּלֵפוֹן שׁוֹתֵק סוֹף-סוֹף –

נֶשֶׁר שָׁחֹר אֲסוּף כְּנָפַיִם עַל קְצֵה הַמָּצוּק

לִפְנֵי הַמְרָאָה מַרְהִיבָה

אֶל הֵצְּרִיחִים שֶׁל שְׁתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת;

עוֹד הַמְרָאָה אַחַת – וְדַי.