כַּאֲשֶׁר עַלְמָה נוֹלְדָה

הָיָה מִשְׁקָלָהּ רַק קִילוֹ אֶחָד,

בְּעֶצֶב תִּוָּלְדִי,

וּבַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אַף נִגְרַע מִִשְׁקָלָהּ

כֹּה קַלָּה, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גְּרָם בִּלְבַד.

כַּאֲשֶׁר עַלְמָה נוֹלְדָה בְּטֶרֶם עֵת

נִפְתְּחוּ לָנוּ הַשָּׁמַיִם

וְיָצְתָה בַּת

קוֹל – לֹא תָּמוּת כִּי תִּחְיֶה,

וּמִיָּד עָמְדוּ עָלֶיהָ כָּל הָרוֹפְאוֹת וְהָרוֹפְאִים

וְגָזְרוּ עָלֶיהָ פְּסַק דִּין חַיִּים

וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאִינְקוּבָּטוֹר

לְבַל תִּפְרַח לָנוּ הַפַּגָּה, רוֹצָה לֹא רוֹצָה,

אֶל הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים.

וְהִיא דַּוְקָא מְאוֹד רָצְתָה, אֲבָל מָה

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל כְּאֵבוֹ הֶחָנוּק

שֶׁל עֻבָּר מְחֻבָּר.

בּוֹא אֵלַי, פַּגְפַּג נֶחְמָד,

וְהִיא בָּאָה, עַלְמָה, מִמֶּרְחַקִּים עֲצוּמִים וּמִתְיַשֶּׁבֶת

וְחוֹשֶׁבֶת

וְצוֹחֶקֶת

וַאֲנַחְנוּ אוֹסְפִים לְמִשְׁמֹרֶת אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ

וְסוֹפְרִים אֶת צְחוֹקֶיהָ

בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ

אַחַר חֹדֶשׁ.

אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאוּלַי, לִפְנֵי הַנִּתוּחַ הַגָּדוֹל,

אַשְׁאִיר צַוָּאָה וְאוֹרִישׁ

לַנְּכָדִים שֶׁלִּי אֶת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי.

וְהִיא אָמְרָה שֶׁאֵין טַעַם לְהָחִישׁ

כִּי בְּלָאו הָכֵי אֵין לִי מַה לְהוֹרִישׁ,

אֶת הַכֹּל הִיא מִמֵּילָא רָשְׁמָה עַל שְׁמָהּ.

“אֲבָל אֲנַחְנוּ חַיִּים יַחַד כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה”.

לֹא חָשׁוּב – הִיא אָמְרָה – זֶה הָיָה רַק לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

אַל תֵּעָלֵב לִי עַכְשָׁו אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתַּשְׁאִיר לָהֶם יְרֻשָּׁה רוּחָנִית – הִיא הִצִּיעָה.

“וְאֵיפֹה אֲנִי אֶמְצָא לָכֶם יְרֻשָּׁה כָּזֹאת בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן”.

שָׁכַבְתִּי עִם הַנֶּכֶד שֶׁלִּי בְּנִסָּיוֹן לִישֹׁן יַחְדָּוֹ.

אֲנִי הָיִיתִי נוֹרָא עָיֵף, וְהוּא הָיָה בְּהִיפֶּר.

אָז הֶחְלַטְתִּי לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּלְהַסְבִּיר

לוֹ עַד כַּמָּה הוּא חָשׁוּב בַּחַיִּים שֶׁלִּי וְלַהַחְלָמָה שֶׁלִּי.

אֵין לִי מֻשָּׁג מָה יֶלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם וָחֵצִי בֶּאֱמֶת מֵבִין

וּמַה סַבָּא שֶׁלּוֹ פִּתְאוֹם מַטְרִיד אוֹתוֹ בְּדִּבּוּרִים מְשֻׁנִּים,

אֲנִי רַק יוֹדֵע שֶׁהוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְלִטֵּף אֶת הַלֶּחִי שֶׁלִּי, בַּפַּעַם

הָרִאשׁוֹנָה.

אִיתָמָר הַקָּטָן הֶחְלִיף הַשָּׁנָה גַּן

וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַגַּנָּנוֹת

וְעַכְשָׁו, כָּל בֹּקֶר, הוּא מְמָאֵן לְהִפָּרֵד

וּמְמָרֵר בִּבְּכִי שָׁעָה אֲרֻכָּה.

אִיתָמָר הַקָּטָן הוּא בִּכְלָל לֹא תִּינוֹק בַּכְיָן

אֲבָל כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה

פָּנָיו הַיָּפִים נִשְׁטָפִים בִּדְמָעוֹת

גַּם לְחָיַיּם נָטְפוּ מַיִם

כְּמוֹ שֶׁבֶר עָנָן

כְּמוֹ שִׁטָּפוֹן פִּתְאוֹמִי

פִּיתְהוֹמִי

כְּאִלּוּ בְּאִיתָמָר הַמְּבַכֶּה

עַל הוֹרָיו

מְפַכֶּה מַעֲיָן.

הַגַּנֶּנֶת שֶׁלּוֹ אוֹמֶרֶת לִי –

אֵין דָּבָר, אַתָּה יָכוֹל לָלֶכֶת,

לְכָל יֶלֶד יֵשׁ חֶרְדַת נְטִישָׁה

זֶה יַעֲבֹר לוֹ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָהּ

שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא עוֹבֵר

וְהַבְּכִי הַזֶּה שֶׁל אִיתָמָר

לָעוֹלָם לֹא נִגְמָר.

לְרֶגַע אֲנִי עוֹד נִשְׁאִר, פּוֹנֶה כֹּה וָכֹה,

וְהוֹלֵךְ מִשָּׁם הָלוֹךְ וּבָכֹה.

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ, אֲנִי וְאִיתָמָר, אֶל הַחוֹף –

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לוֹ שְׁקִיעָה בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים –

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁם, הִיא כְּבָר צָלְלָה,

אֲבָל הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן הָיוּ, וְהֵם פָּלְטוּ מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶם

תִּימְרוֹת עֲנָנִים, וְהָאָרֶץ עֲדַיִן הָיְתָה שָׁם,

וְהִיא כִּסְּתָה אֶת רַגְלֶיהָ בִּשְׂמִיכָה שֶׁל צֵל;

עוֹד מְעַט בִּגְבֹר הַקֹּר,

הִיא תִּמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה עַד לְמַעְלָה רֹאשׁ

וְתִתְחַמֵּם מְכֻרְבֶּלֶת, בְּהֶבֶל פִּיהָ.

אֵין דָּבָר – אָמַרְתִּי לְאִיתָמָר – הָעֶרֶב אִחַרְנוּ,

נָבוֹא שׁוּב מָחָר וְנִרְאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה

כְּמוֹ צַעֲצוּעַ מֵעַל לָעֲרִיסָה שֶׁל אֲחוֹתְךָ הַחֲדָשָׁה

עַד שֶׁנִּתָּק פִּתְאוֹם הַחוּט וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹפֶלֶת

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם כְּמוֹ לָאַמְבַּטְיָה שֶׁלְךָ –

אַתָּה מַתִּיז וְהִיא לֹא מַתִּיזָה, הִיא שׁוֹקַעַת

בְּלִי חֶדְוָה אֲבָל גַּם בְּלִי רֹגֶז, הִיא כְּבָר לֹא תִּינוֹק;

וּבֵינְתַיִם, עַד מָחָר, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַשָּׁמַיִם

וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל צִבְעָם, וַאֲנַחְנוּ מְאוֹד

נֶהֱנִים שְׁנֵינוּ.

לִקְרֹא לְפִיל פִּיל זֶה נוֹרָא מַצְחִיק.

מִלָּה כֹּה קְטַנָּה לְחַיָּה כֹּה גְּדוֹלָה.

הָאַנְגְּלִים, הֵם יוֹדְעִים לָתֵת כָּבוֹד

לַחַיּוֹת;

עַל פִּי מֵיטַב הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּהֶם

מֵאַפְרִיקָה

וּמֵהֹדּוּ

הֵם פִּילֹופִילִים יְדוּעִים, הָאַנְגְּלִים,

לֹא כָּמוֹנוּ.

מַמָּשׁ אֵין לִי מֻשָּׂג

אִיך הִגַּעְנוּ לַמִּלָה הַתִּינוֹקִית הַזֹּאת,

פִּיל.

וְעַכְשָׁו, כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ,

זֹאת הַחַיָּה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב

לְאַחַר שֶׁהַתִּינוֹק אִיתָמָר אָמַר

פִּיל. כֹּה אָמַר אִיתָמָר,

הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ –

פִּיל, פִּיל,

וְזֶה הִפִּיל

אוֹתָנוּ מִצְּחוֹק,

וְהָיָה בָזֶה גַּם הֲמוֹן סֶקְסְאַפִּיל.