אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה שֶׁהִיא תָּנוּחַ רַק בַּקֶּבֶר.

אִמָּא שֶׁלִּי, מְנוּחָתָהּ עֵדֶן, כְּבָר בַּקֶּבֶר יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּת

חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע הָיְתָה

בְּמָוֹתָהּ, עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא מֵבִין

מַה בְּדִיּוּק בָּעַר לָהּ,

וְעַד הַיּוֹם הִיא לֹא נָחָה.

עַל פִּי מַה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אִתִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,

וְעַל פִּי הֵשְּׁלִיחֻיּוֹת שֶׁהִיא מְטִילָה עָלַי,

הִיא בְּהֶחְלֵט לֹא נָחָה, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ.

גַּם בֶּן-גּוּרְיוֹן לֹא נָח.

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים מֵתָה דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה, אֲחוֹת אִמִּי,

וְנִקְבְּרָה בְּקִבּוּץ מָעֹז חַיִּים, שֶׁאוֹתוֹ יִסְּדָה

כְּמוֹ שֶׁבֶּן-גּוּרְיוֹן יִסֵּד אֶת הַמְּדִינָה הַזֹּאת.

שָׁם הָרֵי בָּשָׁן, וּמִטַּת מוֹתָה עוֹבֶרֶת לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הֶהָרִים, הָעֲצַלְתַּיִם הֵם כְּמוֹ בַּקַּיִץ

הַבִּלְתִּי נִסְבָּל שֶׁל עֵמֶק בֵּית שְׁאָן, וְאֵין חִפָּזוֹן מֵהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד.

עָמַדְתִּי שָׁם בָּעֵמֶק, בַּבֹּץ הַשָּׁקֵט, הִסְתַּכַּלְתִּי מִקָּרוֹב עַל דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה

בְּרִדְתָּהּ,

וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי עַל פִּי הַקֶּבֶר לָמָּה רַק אִמָּא שֶׁלִּי,

שֶׁהָיוּ לָהּ שֶׁמּוֹנֶה אֲחָיוֹת

וּשְׁנֵי אַחִים, לָמָּה רַק הִיא לֹא נָחָה – וְצִפוֹרָה כֵּן.

אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה הַבְּכוֹרָה, אִמִּי, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בֶּן זְקוּנֶיהָ, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהִיטְלֶר לֹא הָרַג אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּר בָּעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית

שֶׁלָּהּ, רָפָלוּבְקָה,

וְהוֹרִיד אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, בַּגֶּשֶׁם, אֱלֵי קֶבֶר אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ.

כַּאֲשֶׁר אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה הִיא הָיְתָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְאוֹד

אֲנִי זוֹכֵר בְּבֵרוּר.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר הַרְבֵּה שָׁנִים, עָלִיתִי אֶל קִבְרָהּ

לְנַקּוֹת אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁהִתְלַכְלְכָה וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ נִשְׁחֲקוּ.

עַכְשָׁו הַכְּתֹבֶת לְגַמְרֵי בְּרוּרָה: נוֹלְדָה ב-1902

נִפְטְרָה ב-1961

בְּסַךְ הַכֹּל בַּת חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע

בִּכְלָל לֹא זְקֵנָה

יוֹתֵר צְעִירָה מִמֶנִי.

אִמָּא שֶׁלִּי גַּם זְכוּרָה לִי כְּאִשָּׁה עֲצוּבָה

שֶׁתָּמִיד דָּאַגְנוּ לַמַּצָּבָה

וְעוֹד בְּגִילָהּ

וְהִיא הַפְתָּעָה בִּלְתִּי רְגִילָה.

הִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אִמָּא שֶׁלִּי

שֶׁבְּחַיֶיהָ הָיְתָה זְקֵנָה

וּבְמוֹתָהּ הִיא פִּתְאֹם דֵּי צְעִירָה. יֹפִי, אִמָּא.

זֶה מַה שֶׁהַיַּלְדוּת שֶׁלִּי זוֹכֶרֶת

אֲבָל הַמַּצֵּבָה כָּאָמוּר מוֹסֶרֶת אִינְפוֹרְמַצְיָה אַחֶרֶת

אֱלוֹהִים נוֹתֵן אֶת הַזִּכָּרוֹן וֶאֱלוֹהִים לוֹקֵחַ

וְעִם מַצֵבוֹת אֲנִי מְפַחֵד לְהִתְוַכֵּחַ.

1

נָשַׁכְתִּי בְּחַיַּי הַרְבֵּה כְּלָבִים

וְהָיִיתִי בַּחֲדָשׁוֹת,

עַכְשָׁו הַרְבֵּה כְּלָבִים נוֹשְׁכִים אוֹתִי:

אָז מַה עוֹד חָדָשׁ,

אַל תְּשַׁעְמֵם אוֹתָנוּ.

2

יְמֵי הוֹרִים הָיוּ תָּמִיד יָמִים שְׁחֹרִים.

אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה הוֹלֶכֶת לְדַבֵּר עִם הַמּוֹרִים

וְהֵם אָמְרוּ לָהּ שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד טוֹב

אֲבָל אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ בֶּן אָדָם.

אִמִּי הָיְתָה חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, מַפְלִיאָה בִּי אֶת מַכּוֹתֶיהָ,

סְטִירוֹת לֶחִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל,

מַה זֶה חָשׁוּב תַּלְמִיד טוֹב,

מָתַי תִּהְיֶה כְּבָר בֶּן אָדָם.

אֲנִי מִתְקַדֵּם, אִמָּא,

אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי מִתְקַדֵּם?

אַל תַּרְבִּיצִי לִי,

אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁהִפְסַקְתִּי לִנְשֹׁךְ?

עוֹד מְעַט וְאֶמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ.

3

אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה שָׁקוּעַ כָּל הַשַּׁבָּת

בְּעִתּוֹן “דָּבָר”,

יוֹשֵׁב עַל שְׁרַפְרַף נְצָרִים נָמוּךְ, מִתַּחַת לָעֵץ,

לְרוּחַ הַיּוֹם, בְּמוֹשָׁבָהּ הַקְּטַנָּה, רְחוֹבוֹת,

וּמְלַקֵּק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

מֻכְרָחִים לִקְרֹא הַיּוֹם אֶת גְּרוֹדְזֶנְסְקִי (שְׁלֹמֹה)

וְאֶת שׁוֹפְמַן (גֵּרְשֹׁם)

מְאוֹד מְעַנְיֵן וְגַם דָּוִד זַכַּאי חָשׁוּב.

וְכָךְ זֶה קוֹרֶה שֶׁעַד הַיּוֹם, בְּשַׁבָּתוֹת,

אֲנִי יוֹשֵׁב, יֶלֶד טוֹב רְחוֹבוֹת, עַל בִּרְכֶּיךָ,

וּמְלַקֵּק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְךָ, אַבָּא.

4

אַמֵּי לֹא הִסְכִּימָה בְּשׂוּם פָּנִים שֶׁנַּכְנִיס

כֶּלֶב הַבַּיְתָה.

כֶּלֶב רַק מְלַכְלֵךְ וּמֵפִיץ מַחֲלוֹת.

נִצַּלְתִּי אֶת מוֹתָהּ הֶחָטוּף שֶׁל אִמִּי

וְאָסַפְנוּ כַּלְבָּה אֲסוּפִית אֶל בֵּיתֵנוּ.

הִנֵּה, הִיא יְשֵׁנָה עַכְשָׁו לְמַרְגְּלוֹתַי

וּבַמַּהֲלַךְ הַלַּיְלָה הִיא תַּעֲלֶה עַל מִטָּתִי

וְתִישַׁן אִתִּי.

כָּכָה הִיא אוֹהֶבֶת.

עַד הַיּוֹם, וּלְאַחַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים,

וּבִגְלָלֵךְ,

אִמָּא,

אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי חַי עִם כַּלְבָּתִי הָאֲהוּבָה בְּחֵטְא.

אִמִּי הִתְעַקְּשָׁה עַל נְגִינָה

בִּכְלִי נְשִׁיפָה אוֹ בִּכְלִי מֵיתָר

(לִפְסַנְתֵּר לֹא הָיָה אָז כֶּסֶף)

כְּדֵי לַחְסֹךְ אֶת מוֹתִי הַמְּיֻתָּר.

מוּטָב שֶׁאֲנִי אֲנַגֵּן בְּעַצְמִי אֶת הַהִמְנוֹן

מִשֶּׁיְּנַגְּנוּ אֶת הַהִמְנוֹן עָלַי.

לֹא הָיִיתִי כַּנָּר מְחוֹנָן, אֲבָל גְּדוֹל הַמּוֹרִים

בְּכָל זֹאת לִמֵּד אוֹתִי.

פָּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ – הַמּוֹרֶה, מַדוּעַ תְּלַמְּדֵנִי,

וְהוּא הֵשִׁיב בַּמִּבְטָא הַהוּנְגָּרִי הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ:

יוֹסִי, אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ,

לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ –

מְדַבֵּר.

הַשְּׁרִיקָה, הַשְּׁרִיקָה הַהִיא,

כְּבָר לֹא נִשְׁמַעַתּ כָּאן עוֹד.

הַשְּׁרִיקָה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה

שֶׁל הַכִּתָּה

שֶׁל הַקֵּן בַּתְּנוּעָה

הָיוּ גַּם מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁרִיקָה

מִשֶּׁל עַצְמָן, אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ יֵקִים.

שְׁרִיקָה מִיָּם לְיָם, מִמִּרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת,

אֲנִי שׁוֹרֵק – סִימָן שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ.

הִיא נִתְּרָה, הַשְּׁרִיקָה, עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

וְנָקְשָׁה – שָׁרַק אוֹ לֹא שָׁרַק –

וְאַתְּ פּוֹתַחַת לֶאֱסֹף אוֹתָהּ פְּנִימָה כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁשָּׁבָה

וְלָרוּץ אִתָּה בַּמַּדְרֵגוֹת

אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי.

לַאֲהוּבָתִי, הַיַּלְדָּה יָעֵל, שָׁרַקְתִּי אֶת

הַקּוֹנְצֶ’רְטוֹ מִסְפָר 21 שֶׁל מוֹצַרְט, הַחֵלֶק הַשֶּׁנִי,

הֶחָלִיל נִכְנַס בִּפְסַנְתֵּר הַקֶּסֶם,

שְׁרִיקוֹת חֲדָרִים.

הַשְּׁרִיקָה מֵהַמּוֹנפוֹר שֶׁזּוֹחֶלֶת בַּנַּחַל,

נִכְרֶכֶת כְּמוֹ הַנָּחָשׁ הַמַּדִּיחַ

סְבִיב גִּזְעֵי הָאַלּוֹנִים

אוֹ אוּלַי זוֹ הָרוּחַ

שֶׁאֶת מַנְגִּינָתָהּ מִי יֵדַע,

שֶׁרֵיקוֹת עֲדָרִים.

עַכְשָׁו כְּבָר אֵין שׁוֹרְקִים.

כִּי מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת שַׁיָּכִים.

אִם חֶבֶל טַבּוּר יִמְשְׁכֵנִי אַחֲרָיו וְאָרוּצָה,

אָשׁוּב אֶל עֲיָרַת הֻלַּדְתִּי הַקְּטַנָּה – רָפָלוּבְקָה –

מִגְבוֹּל אוּקְרָאִינָה פּוֹלִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בָּהּ.

אָבִי יַעֲקֹב הָיָה אָמַּן הַסִּפּוּר,

נֶאֶסְפוּ מִמֶּרְחַקִּים לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו

וְהוּא הֶעֱמִיד אֶת עֲרִיסָתִי שָׁם.

אָבִי יָלַד אוֹתִי בְּרָפָלוּבְקָה

וּבְחֶבֶל הַסִּפּוּר הוּא מָשַׁךְ אוֹתִי אֵל הַמָּקוֹם

שֶׁגָּדְלוֹ כְּגֹדֶל הַפִּהוּק

(גרויס ווי אַ גנעץ),

מֵרֶגַע שֶׁפָּעַרְתָּ אֶת הַפֶּה וְעַד שֶׁסָּגַרְתָּ אוֹתוֹ

כְּבָר עָבַרְתָּ אֶת כָּל הָעֲיָרָה.

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חוֹזֵר מֵהַמְּלַמֵּד, יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע,

הֲכִי קָטָן בַּחֶדֶר,

הָיִיתִי מַקִּיף אֶת הַכְּנֵסִיָּה הַפְּרָבוֹסְלָבִית

שֶׁהִתְנוֹסְסָה עַל תֵּל

עַשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּיוֹם הִקַּפְתִּי

וְהָיִיתִי אוֹמֵר – חֻרָבָּן עָלָיִךְ –

(אַ חורבן אויף דיר)

בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁסּוֹף הַכְּנֵסִיָּה לִשְׁקֹעַ.

בְּסוֹף הַמִּלְחָמָה הַהִיא, בְּעִיר הֻלַּדְתִּי, רְחוֹבוֹת,

הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ,

קְרֹא לִי אָבִי לְהִתְיָעֲצוּת דְּחוּפָה, אַבָּא הָיָה גַּם פֵּדָגוֹג גָּדוֹל.

מַה דַּעְתְּךָ, שָׁאַל, שֶׁנַּחֲלִיף אֶת שָׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ

מִשְּׁנַיְדֶּר לַשָּׂרִיד.

לָמָּה דַּוְקָא שָׂרִיד, שָׁאַלְתִּי.

כִּי נוֹתַרְנוּ הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, הֵשִׁיב.

בֶּהָלָה עֲצוּמָה תָּקְפָה אוֹתִי בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,

הִסְתַּכַּלְתִּי מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח

לִרְאוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם מַחְשִׁיךְ עָלֵינוּ.

הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן חַיִּים בַּחוּץ

אוֹ שְׁנֵינוּ, אָבִי וַאֲנִי, נוֹתַרְנוּ כָּאן הָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים.

בְּשִׁלְהֵי אוֹגוּסְט, 1942, הוּבְלוּ כָּל יְהוּדֵי רָפָלוּבְקָה הַיְּשָׁנָה

וְרָפָלוּבְקָה הַחֲדָשָׁה וְאוֹלִיזַרְקָה וְזָ’לוְּצק וְהַסְּבִיבָה

אֶל פַּאֲתֵי הַיַּעַר, בַּדֶּרֶךְ לִכְפַר סוֹכוֹבוֹלָה,

אֶל הַבּוֹרוֹת שֶׁהוּכְנוּ מֵרֹאשׁ, וְנוֹרוּ שָׁם כֻּלָּם בְּעָרְפָּם.

אֲנִי עֲדַיִן שָׁם בַּיַעַר, עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים אוֹתִי,

מַשְׁקִיף אֶל גֵּיא הַהֲרִיגָה,

וּמִתְאַמֵּץ לְזַהוֹת אֶת סָבְתָא שֶׁלִּי, בַּתְיָה לֵאָה,

וְאֶת סַבָּא שֶׁלִּי, שְׁלֹמֹה יַעֲקֹב, הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁלָּהֶם,

הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלִּי,

רֶגַע לִפְנֵי שֶּׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ, לְאָבִי וְלִי,

אֶת שָׁם מִשְׁפַחְתֵּנוּ.