בעזהי"ת

פתיחה

יליד ירושלים אני, למשפחה ותיקה, מצד משפחת אמי דור רביעי בארץ, עברו עלי תקופות שונות ממשטר עבדיל חמיד, למשטר הקונסטיטוציה של התורכים הצעירים, גם סבלות המלחמה הקודמת מכיר אני את מדותיהם ותכונות נפשם של הערבים ויודע אני את היחס של שכיננו הערבים אל היהודים מכל התקופות שעברו עלי. בילדותי גרנו בעיר העתיקה בשכנות עם ערבים, מנעורי עובד אני בכל יום יחד עם ערבים.

חניך תלמוד תורה אני, ויוצא מתוך כותלי הישיבה, היחס הרוחני לארצנו הקדושה אינו מטעם ההרגשה וההכרה הלאומית החילונית, אלא של יהודי מאמין ומרגיש את הקשר הרוחני שבין עם ישראל ובין ארצנו הקדושה.

אין אני מלומד לדעת חוקי משפטי העמים בכלל, ומשפטים בין לאומיים בפרט, איני בקי בעניני כלכלה; ובמשטר המדיני, כדי להוכיח על ידי עובדות עד כמה לא מילאה ממשלת המנדט את התחייבותה ע"י הצהרת בלפור, ואפשר שגם הפריעה בידי היהודים להתפתחות הארץ.

אבל הרגשתי באופן אוביקטיבי את היחס של האנגלים אל היהודים, בכל משך הזמן שארצנו נמצאת תחת ממשלת המנדט ובכל התקופות של הנציבים שמשלו בארץ, ואם היו ביניהם אלה שנעשה על ידם פעולות חשובות לטובת היהודים, אבל בשטח הכללי הרגשנו כל הזמן יחס אדישי או אולי גם אויבת ליהודים, ובכל אופן לא לפי רוח המנדט והתחייבותה לעזור ליהודים להקים להם בארצנו את ביתם הלאומי.

אינני פוליטיקאי לדבר בשפת פוליטיקה אני מוסר לפניכם מה שלבי רוחש ומרגיש רק דברים שבלב.

ולא יהיה יהורא מצדי אם ארשה לעצמי להעיר את כבוד חברי ועדת החקירה על איזה עיקרים יסודיים שצריכים להעמיד עליהם את חקירתם בענין נכבד וגורלי זה שנמסר לידיכם ולדעתכם.

אל תשפטו רק עפ“י חשבונות וסטטיסטיקאות יבשים, אלא עליכם לחדור לתוך הרוח הפנימי של שאלה זו בכללה. ועל כל שאלה בפרטות, לפעמים גם במשפט פלילי מתחשבים עם הרוח של הדיון ולא רק עפ”י החוק היבש.

עליכם לשקול כל הטענות ודין ודברים שתקבלו, מאיזו הרגשות הנפשיות של הטוענים הם באים, אם באים הם רק מתוך הרצון הרגיל של אלה החפצים להרוויח ולעמוד על המקח כדי להוציא ולקבל כל מה שאפשר לפי דעתם להרוויח יותר, או שהם באים מעומק הנשמה הרועדת מאלה שכל תקות קיומם תלוי בדיון זה.

גם זאת, אם תקבלו עדות או חוות דעת מאלה שאינם שייכים לאחד משני העמים הנידונים. צריכים לחקור מאיזו נטיה היא באה אם מתוך אהדה ואהבה לצד שהוא עומד מצדו, או מתוך שנאה לצד שכנגד ואם אהבה כזו – בלתי משוחדת – לעם אחר, אינה שולטת עדיין בעולם, אבל שנאה כזו ידוע ששולטת ונמצאת בעולם ומאד צריכים אלה המהוים דעה בשאלה זו לתת חשבון לעצמם אם הם נקיים במצפונם מנטיה זו.

דבר אל הקוראים

יודע אני כי רבים יתמהו, ישאלו, הגם רבי מנדל בסופרים? ומה לו לרבי מנדל שו“ב בעיה”ק ירושלם וממונה וגבאי במוסדות של הישוב הישן, אצל הציונות ולפוליטיקה? אי סייפא לא ספרא, אבל, רבותי בטוח אני שאלה המכירים אותי ויודעים שבמבחר שנותי כליתי הרבה מכוחותי לפעול בעד הרמת כבוד התורה ולומדיה לא יחשדוני שנתפסתי לספרות, זכיתי ב“ה ללמוד ולחדש חדו״ת שנתפרסמו במאספים ובקבצים שונים, ואני מקוה בעזהי”ת לקבצם ולהדפיסם בחוברת מיוחדת, עם מאמרים שנתפרסמו ממני בעתונים, בענינים שעמדו על הפרק.

גם לא במחשבה תחילה ובכונה מוקדמת נגשתי לכתוב דברי אלה כדי לפרסמם, אלא בלילות האפלים אחרי הכרזת בווין הבוגדת והכחשת שלב כל יהודי היה קודר בזעם מלא צער ויגון על חורבן אחינו באירופה, עוד נסער ונרגש הלב בכל מלא דפיקותיו, כי קשה יותר מנשוא התעללות והתכחשות ביחוד כשהם באים מאלה שהם, רוצים שעלינו לא רק לפחד מהם, אלא רוצים מאתנו שגם נכבד אותם וניסיתי – כמו שרגילים לכתוב – לשפוך מרי שיחת לבי על הגליון. ראיתי שכדאי למוסרם ברבים. ביחוד כאשר נמסר עניננו לועדת החקירה המשותפת שתבוא לכאן לחקור ולקבל עדויות שונות בזה וכשהתחלתי להקדים איזה סקירה רוחנית נמשכו הדברים עד שראוים לקבוע להם פרשה בפני עצמה, בשם “על תחית רוח ישראל”.

ואנכי תולעת לגבי ענק שבענקים רבנו הגרא״י קוק זצ"ל שמתי דבריו נר לרגלי, שפעם כשהתחילו לפרסם מכתביו רעיונות ומחשבות לתחיית ישראל וארצו, ואלה אשר מפני השגתם הקצרה, גילו פנים בתורתו שלא כהלכה והרהיבו לזלזל בכבודו, שאלתי את הרב, כלום לא היה חשוב יותר לפרסם מקודם מאוצרות כתביו הקדושים ושו״ת וחדושים בכל מקצועות התורה, השיב לי הרב זה נכון, אבל שהוא מוצא קורת רוח בזה, שיראו בעולם הספרות והמחשבה שעוד לא נתיבש מעין הקודש שאפשר לשאוב ממנו רעיונות ומחשבות להרוות ולהחיות את תנועת התחיה הלאומית ממקור הקודש, כן אנכי הדל כדאי לי לפרסם דברי אלה להראות שגם איש ירושלמי מישוב הישן לבו ער לכל מה שהתרחש ומתרחש בעולמנו ולבו הכואב ומיצר בצרת עמנו מוצא נוחם ומלא תקוה שתחיית ארצו תביא לנו את התחיה והגאולה השלמה.

על תחית רוח ישראל בשובו לארצו

מזמן שנחרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו לא נפסק הקשר הרוחני בין עם ישראל ובין ארצנו הקדושה, ובכל דור ודור ששתל בהם הקב״ה צדיקים קדושי עליון, והופיעו עליהם אורות ממרום, לחדש ולהאיר, את רוח ישראל ותורתו בגולה, חדשו והאירו גם את הקשר הרוחני שבין ישראל לארצו. היו תקופות שניסו גם בפעולות מדיניות לשם עליה וישוב, ומפני המצב התרבותי השפל אצל העמים והמצב הפראי ששרר בארץ, גם מפני קושי דרכי התחבורה, לא עלה בידם לחולל גדולות.

בהתקדמות עמי מערב אירופה לחירות ושויון והשכלת ההמון, ובמשטר הדימוקרטי שהביא שינוי גם ביחסם ליהודים שישבו בתוכם, הסירו והתירו את הכבלים שהיו היהודים אסורים בהם ופתחו לפניהם את שערי הגיטו שהיו סגורים בעדם ורבים מאתנו בארצות האלה, נתעה רוחם להאמין שהחירות וההשכלה תביאנה בכנפיהן שיחרורו וחופש גם ליהודים.

נמצאו אז גדולי עמנו שעיניהם בראשם שראו והכירו את הסכנה של טמיעה והתבוללות, והתחילו להטיף לתחיה הלאומית, ומתוך חיבתם הטבעית לעם ישראל, באו גם לרעיון של שיבת ציון. הופיעו רבנים מפורסמים גדולי הרוח שדרשו לציון מתוך מצוות ישוב הארץ, והאחדות והשלימות שבין קיום תורתנו ובין ישוב ובנין ארצנו.

החופש וההשכלה והשוויון האזרחי של אחינו במערב אירופה השפיעו גם על חלק מעמנו שבמזרח אירופה, מקום רוב מנין ובנין של עמנו, ששם שררו עוד הגבלות וגזירות על היהודים, שחשבו ששמש ההשכלה תביא להם מרפא ותרופה לאורח חייהם תתן להם זכויות אזרחיות והתחילו להפיץ את ההשכלה בין היהודים כדי לחקות את אחיהם שבמערב אירופה.

אולם הממשלה הצרית הראקציונרית שפחדה מהשכלת העם בכלל ומהתקדמות היהודים בפרט, התחילה – כדי להסיח את דעת העם – להסית את ההמון לפרעות ושוד בהיהודים, והכבידה עוד יותר את עול הגזירות על היהודים, אז באה תקופת חובבי ציון וחובבי השפה העברית שנוצרה ע“י משכילי וסופרי עמנו שבאו לידי הכרה הלאומית ויצרו והפיצו ספרות עברית ולאומית ותעמולה לעלות לארץ ולבנותה, והשתדלו לקנות אדמה בארצנו וליסד מושבות חקלאיות לחלוצים הראשונים הנקראים בשם “בילו” שעלו לארצנו לישבה ולבנותה, תקופה זו נקראת “עליה שניה” והתחלת “הישוב החדש” אחרי העליה הראשונה של תלמידי הגר”א והבעש“ט זצ”ל מיסדי הישוב הישן.

אז קם הנדיב הגדול מפריז לגואל אדמת ארצנו ומושיע לעולים ומיסד כמה מושבות ותמך גם במושבות של חובבי ציון וגם במושבה פתח־תקוה שנוסדה ע"י יהודי ירושלים שהיו הראשונים שקנו אדמה לשם עבודה חקלאית.

מתוך הגלות הרוחנית של אחינו במערב אירופה, יצא ד“ר הרצל ז”ל אשר צרת אחינו היהודים במזרח נגעה אל לבו הפועם, וגם הרגיש את אכזבת עמנו מההשכלה המערבית ואשר נפקחו עיניו הגדולות להביט ולראות מרחוק את ישועת עמנו בארצנו, ורוח של תחיית ישראל התחילה להתנוסס בקרבו באישיותו הגדולה והכללית, התיצב בעוז ואומץ רוח בפני כל העמים והכריז על “מדינת היהודים”, ותחת דגל ציון שהרים ביד רמה אסף וארגן את כל אלה אשר לבם לציון מכל מחנות ישראל ויסד את ההסתדרות הציונית הכללית, לתבוע מהעמים עפ“י משפט גלוי את שיחרור עמנו ופדות נפשנו וזכותנו לארצנו לגאול אותה שתהי' ל”מדינה יהודית".

אבל לקול התנועה של הציונות המדינית, נענו מקודם רק חלק קטן מכל המון של עם ישראל, וגם רוב החרדים שומרי תורה והמסורה שמסרו נפשם תמיד עליה, נרתעו מפני הציונית החילונית ונשארו לעמוד מרחוק ורבים מגדולי הרבנים המדריכים הרוחניים נסו גם לצאת וללחום נגדה.

אז נמצאו רבנים גדולים אנשי שם ואנשי הרוח שהכרתם לתקומת עמנו ותחיית ארצנו באה אצלם מתוך השקפת התורה והיהדות, ומסרו את עצמם למרות מה שהמתיחו על עצמם התנגדות וגם סבלו לא מעט מרדיפות וקנאות, ויתחילו בתעמולה רחבה בעל פה ובכתב בין חרדי עמנו, שיצטרפו להסתדרות הציונית, ובכח השפעתם רכשו לציון נפשות רבות מגדולי וחשובי החרדים במזרח וגם ממערב אירופה, ויקחו חלק חשוב בכל הפעולות המדיניות וישתתפו בקונגרסים.

עם זה הגיעו לידי ההכרה בנחיצות יסוד ארגון מיוחד מהחרדים לשם הגברת כחם והשפעתם בתוך הציונות, ורבנים חכמים וסופרים אנשי שם בראשות הגאון הרב רבי יצחק יעקב ריינס ז“ל יצאו בקריאת תעמולה ויצרו ויסדו את ההסתדרות הדתית הלאומית בשם “המזרחי” על יסוד סיסמא ידועה: ארץ ישראל לעם ישראל עפ”י תורת ישראל, ויתארגנו בתור פדרציה מיוחדת בתוך הציונות הכללית, והצליחו לחדור בתוך הענינים והצילו כמה פעולות ישוביות וחנוכיות שיתנהלו עפ"י התורה.

ואף כי בארצות אירופה לא עלתה בידי התנועה של המזרחי לרכוש את רוב החרדים וגדולי התורה, אבל שיא ההצלחה של המזרחי היה בארצות הברית באמריקה שהשפיעה הרבה להעריף טל תחיה, להכניס רוח חיים בקרב אחינו החרדים שבאו שמה בזמן ההגירה הגדולה אחרי ימי הפרעות, וביחוד בתחילת המלחמה הקודמת שאלפי אחינו ממזרח אירופה מצאו מפלט באמריקה. וכשבאו שמה כבר מצאו אמנם קהלות של יהודים אזרחיים ובמצב כלכלי מבוסס, אבל הם היו עפ"י רוב יוצאי מערב אירופה שהגרו ובאו שמה לפניהם שהביאו אתם את התורה המזויפת של הריפורמים. ורוח הטמיעה וההתבוללות רחפה כבר על אלה היאהודים בני דת משה, וכן גם נמצאו הרבה יהודים חפשיים ביחוד מחוגי הפועלים שבעברם את האוקינוס לארץ החופש השאירו אחריהם את תורתם ודתם מעבר לים.

גם הציונות לא עצרה כח השפעתה להכות שרשים ולתפוס מקום חשוב לא בין היהודים הריפורמים ולא אצל החפשים לגמרי, ורק הליברליים הנקראים חרדים למחצה נמנו אמנם לדגל הציונות המדינית הכללית וכבר נוסדה שם הסתדרות ציוני אמריקה, אבל גם רוחם ומנהגיהם שקבלו כבר את השפה האנגלית לשפת החנוך והתרבות, היתה זרה לרוח אחינו המהגרים החדשים שהיו עסוקים לבקש משלח יד ומסחר לפרנסתם וטרודים להעלות את משפחתם וקרוביהם מאירופה, והיו בודדים ופזורים בכל ערי אמריקה, ולא עצרו כח לשוב לרוחם ולבסס את עמדתם הצבורית לפי רוחם ולפי טעמם.

בשבילם היה המזרחי למשיב נפשם ולעידוד וחזוק רוחם. הרב רבי מאיר ברלין שנמסר עוד בצעירותו לתנועה הציונית והיה ממחוללי וממיסדי המזרחי שישב מקודם בברלין וערך את השבועון המזרחי “העברי” התישב באמריקה ועם עוד רבנים ועסקנים רבים ממנהיגי המזרחי באירופה שבאו שמה מצאו כר נרחב לפעולה לארגן ולאחד את החרדים הפזורים תחת דגל המזרחי. גם הרב רבי יהודא ליב הכהן פישמן ממיסדיה הראשונים של המזרחי הופיע כמה פעמים באמריקה לעורר ולחזק את המזרחי. הפעולה היתה בין בביסוס עניניהם המקומיים ביסוד קהלות חרדים ובתי תלמוד תורה. גם הישיבה שנוסדה על שם רבי יצחק אלחנן התקדמה והתחזקה ע“י מנהלים וראשי ישיבות חדשים מחברי המזרחי שפתחו גם סימינר עברי על ידה. גם הרבנים בעצמם התארגנו לאגודת הרבנים החרדים לחזק את ידם להרמת כבוד הרבנים וכח השפעתם להגן על שמירת התורה והכשרות. ולקרב את החרדים לרוח התחיה הלאומית הדתית ולעזור ולתמוך בכל הפעולות של המזרחי בארצנו. היהדות החרדית באמריקה נתהוותה לכח חשוב בכל הענינים הכלליים, הסוציאליים והמדיניים. הרפורמים שהרגישו בגבור כח החרדים כי עמדתם מתרופפת ומתמוטטת תחת רגלם ולא יוכלו להחזיק את מקומם וכבודם, התחילו גם הם להתענין יותר במצבם של כל היהודים אשר במזרח אירופה. בזמן סבלות היהודים מרעב וכדומה בשנות המלחמה הקודמת יסדו קרן הצלה ג’וינט שהצילה רבבות מעמנו ובכל פעולותיהם הנמשכות עד היום משתתפים עמהם גם רבנים ועסקנים מהיהדות החרדית, שהשפיעו גם לקבוע קרן מיוחדת לשם עזרה מרכזית להחזקת הישיבות באירופה וגם בא”י. התקרבותם לכל עניני היהודים, הביאה חלק גדול מהם גם לידי הכרה לאומית ונכנסו ותפסו מקום בתוך ההסתדרות הציונות¹ הכללית והעמידו מתוכם אנשים גדולים אנשי שם בעלי השפעה מדינית כמו ראביי סטיפן וויז ודר' אבא הלל סילבר שכוכבו הולך וזורח על כל הבעיות הציונות שאנו עומדים לפניהם עכשיו.

הצלחת המזרחי באמריקה וגם התקדמות תנועת הציונות שנתחזקה ונתפשטה עוד יותר אחרי מות יוצרה דר' הרצל והרמת כבודה ע“י הקונגרסים שנערכו בתכונה רבה ובצורה רשמית בהשתתפות כמה צירים מכל חלקי העולם, ונתקבל הרושם שהציונות הוכרה בתור ביאת כח של כל היהודים, כל זה העירה קנאה בלב היהודים החרדים שנשארו עומדים רחוק מהציונות, והתחילו להרגיש בחסרון כח חרדי עולמי מאוחד ונוצר אצלם הרעיון ליסד ולארגן ג”כ הסתדרות עולמית בשם אגודת־ישראל למען החזקת התורה והיהדות. מחולליה והרוח החיה של תנועה זו היו בעיקר מהיהודים החרדים אשר בגרמניה ואונגריה, הידועים בשיטתם בשיטת ההתבדלות, והם שמצאו את עצמם יותר מלומדים ויותר מוכשרים לנהל את עניני הארגון.

לשם מטרה זו נקראה כנסיה גדולה, והוזמנו רבנים ועסקנים מכל המדינות. גם רבנו מוהרא“י הכהן קוק זצ”ל שהי' אז רב ואב"ד יפו והמושבות הוזמן לכנסיה זו, ואף שאצלו היה זה קשה לעזוב את ארצנו, כאלו לפרוש מן החיים, קבל את ההזמנה בחשבו שיוכל להשפיע על רוח הכנסיה ולהטותה לרכז עיקר מטרתה לבנין ישוב ארצנו.

הועידה לא הספיקה להתקיים, ופרצה המלחמה העולמית הקודמת, שפגעה הרבה בהיהודים במזרח אירופה. כמה קהלות נתדלדלו והתנודדו ממקום למקום בלי מנוח, פרצו גם פרעות מפריצי הגוים שגרמו הרבה אבידות בנפש וברכוש אחינו. גם על הישוב בארצנו עברו תלאות רבות, רעב ופגעים רעים, מצור ומצוק מתגרת יד שלטון הטורקים שחזקה עליהם, בהביטה על היהודים בעין רעה שחשבום נוטים לצדן של ממשלות הברית אויביה. רבים מהחשודים בעיניה גורשו מהארץ.

כשנתקרב קץ המלחמה בשעה שחיילי בריטניה עמדו לפני שערי ארצנו נתפרסמה הצהרת בלפור שהאירה עינם ולבם של בני עמנו בארץ ובגולה, ונתחזקה אמונתם שחבלי המלחמה הם קץ לצרת עמנו, ויביאו צמיחת קרן הגאולה להשיב לעם ישראל את מולדתו וארץ נחלתו. גם תלו תקוות גדולות בוועידת השלום שתשליט סדר ומשטר חדש של צדק והבטחת שלום בין כל העמים ויתקיים חזון נביאינו.

ההסתדרות הציונות ומנהיגיה, שהמלחמה ושבוש דרכי התחבורה בין פזורי עמנו הפריעו לה לפעולות כלליות, התעודדה והתעוררה לתחיה ע"י הצהרת בלפור, התכוננה להתיצב לפני ועידת השלום להגיש לפניה את עצמת תביעתנו שתקבל ותכיר את כל זכיויותינו² בארץ ובגולה, ונגשה גם להכין תכניות רחבות לעליה ולבנין ארצנו. לשם כך באו לארץ חברי ועד הצירים בראשות נשיא הציונים דר' חיים ווייצמן להכניס בה סדרי חיים צבוריים לאומיים תרבותיים חדשים.

אז בא לארצנו גם זאב ז’בוטינסקי שארגן את הלגיון העברי מאלפי חיילים יהודים שהקריבו נפשם בחזיתות היותר קשות למען שיחרור עמנו וגאולת ארצנו, לגייס גם את צעירי הישוב. לקול קריאתו נענו רבים שנשארו מגיוס הטורקי, והתנדבו להצטרף לגדוד העברי ונלחמו בחרף נפש ובגבורה ולקחו חלק חשוב בנצחון של עמי הברית שהביא אתו את קץ המלחמה.

בז’בוטינסקי נתגלתה רוח הגבורה שהתחילה פועמת בלב עמנו. רוח של גבורת ישראל התנוססה בלבו. לא רק כגבור מלחמה אלא גם ההכרה הלאומית הציונית ואהבתו לישראל וארצו נתפרצה אצלו מתוך צנור הגבורה, גבורת הנפש, שהפיח והכניס בהם עצמם רוח של גבורה. הוא לא ידע ותורים, לא סבל התרפסות ותחנונים, לא היה פוליטיקאי בלבד לא הסתפק בצעדים קטנים להשיג קימעא קימעא. כל פעולותיו במאמריו ובנאומיו הנלהבים היו בבחירות באומץ, וקלע תמיד אל המטרה הסופית והבלתי אמצעית.

אבל בכל התנועה וההתעוררות שהביאו עמהן הצהרת בלפור לא מצאו רבים משלומי אמוני ישראל ספוק לרוחם, והרגישו בעומק נשמתם חסרון של תכן קודש פנימי בכל התנועה שנתגלתה רק בצורה מדינית וחילונית.

אז הופיע רבנו גאון ישראל וקדושו מוהרא“י הכהן קוק זצ”ל, שעוד באמצע המלחמה יצא במכתביו לגדולי עמנו (נתפרסמו באגרות ראיה) בקריאה להיות מוכנים ליום השלום שיביא בודאי שנויים במערכת העמים ובהשקפות על סדרי עולם, שישמע שם גם קול ישראל עם הנגזל והנשדד, לתבוע מהם הגזילה שנגזלה מאתנו ולהשיב לנו את כבודנו. כי בלא תקומת ישראל בארצו אין תקומה ושלום מלא לכל העמים. הוא גם עזר לא מעט בהיותו בלונדון ע"י השפעתו נגד משטינינו להשגת הצהרת בלפור.

רבנו אשר אהבת ישראל החסידותית הבלתי גבולית וחיבתו העזה והבוערת לארצנו הקדושה, והשאיפה לתחיית עמנו ובנין ארצנו, נבעו אצלו ממקור פנימיות קדושת התורה, יצא אז לבאר ולגלות את אור צמיחת הגאולה, וקדושת הנשמה הפנימית, החבויה גם בתוך התנועה של הציונית המדינית החילונית, המכוונת בפנימיותה גם לגאולת הקודש ופדות נשמתנו והכריז על תנועת תחיית הקודש בארץ הקודש אשר רק היא מסוגלת לגלות כל האוצרות הרוחניים הקדושים אשר עודם גנוזים בפנימיות התורה, ובפנימיות נשמת עם ישראל, אשר באורם יראו אור ישראל וכל העמים. וכשם שמוטל על כל אחד מישראל לעזור בישוב ובבנין הארץ כן מוטל חוב על עם ישראל לכל אחד ואחד לפי חלקו ומדתו בקודש לעזור גם בתחיית כל הערכים והקנינים הקדושים שלנו בתוך עצוב הצביון הלאומי שיווצר בארצנו.³

אולם כשם שחשכת הגלות העיבה והחשיכה את עיני רוב אחינו בגולה מלראות את זריחת ניצוצי תחילת הגאולה ולא הקשיבו לשמוע לקול קריאת ההשגחה העליונה אשר לב מלכים ושרים בידה לשוב בהמון עם רכושם לארצנו לבנות ולהבנות, כן לא נפקחו עוד עיני רוב חרדי עמנו, וגם גדולי התורה, מלראות את אור המאיר מאורות הקודש ולהקשיב לקול קריאתו לתחיית הקודש בארץ הקודש.

ולמרות מה שחלק גדול מעמנו במקום שנמצאו שמה כחות רוחניים גדולים נגזרו ונחשבו אז לאבודים ח“ו ולאבר נפרד, בכ”ז אלה ששבו מנדידותם למקומותיהם בערי פולניה הגדולה שהשיגה אז את חירותה ועצמותה, חשבו שהגיעו כבר למנוחתם ושלוותם, והתעודדו שוב יחד עם אחינו אשר בגרמניה החפשית לחדש ולארגן את אגודת ישראל כדי לחזקו ולקומם את עמנו בגולה מבלי להעמיד במרכז שאיפותיה ובראש פעולותיה את תחייתה ובנינה של ארצנו הקדושה.

לא התרוממו לידי גובה זה, לחדש וליצור איזה נקודה מרכזית, איזו שאיפה כללית שיהי' בכחה להשפיע על כל חלק וחלק של העם ועל כל יחיד ויחיד בישראל, להפיח ולהכניס בהם רוח של תחיה כללית, תחיית עם ישראל כולה, כדי לרומם לרכז ולאחד את כל חלק ופרט ולהגביה אותם להכלל. “האגודה” כאלו נוצרה רק ליצור כח כללי כדי לחזק את כל חלק ואת כל פרט וההבדל שבין שני המושגים האלה הם הסוד הפנימי של ההבדל בין חשכת הגלות ובין אור הגאולה. יאמרו לנו: התורה היא כללית והאגודה קבלה עליה לחזק את התורה לימודה וקיום מצוותיה. אמנם כן, אבל האם היה חסר מעולם בגולה גם קודם יסוד האגודה, בכל עיר מחוז ומדינה בתי תלמוד תורה וישיבות גדולות ומפורסמות שמשם יצאה תורה ואורה לכל תפוצות ישראל? האם גם אלה גאוני התורה וראשי הישיבות שעמדו בראש האגודה לא יצאו מהן? מעולם לא חסרו עסקנים ונדיבים שמסרו עצמם לקיים ולחזק את מוסדות התורה ואשר להחזקת התורה גם אחרי יסוד אגוד״י הכללית נשארו הפעולות שבכל עיר ומדינה כל אחת בפני עצמה לפי מצבי מקומותיהם ולפי תכונתם הספציפית.

תיאוריה חדשה נוצרה מאת ראשי האגודה המלומדים מגרמניה, והוא: שלטוֹן התורה, אבל גם המושג הזה לפי שיטתם הוא בעיקר שליטת התורה על היחיד הפרטי, כלומר שחוב מוטל על כל כח צבורי וכש“כ על כח לאומי להטיל חוב על כל יחיד שיתנהג עפ”י הלכות התורה מה שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. אבל האם בגלל זה שמפני איזו סבה שהיא החוב הזה איננו מתקיים, כלום מפני זה יש להסתלק מהכלל? דעה זו נתקבלה במדיניות העולם הדימוקרטית ששלטון המדינה הוא רק לתיקון היחיד אבל לא בענינים הרוחניים. ביחוד בענינים הרוחניים הקדושים שלנו, שבהם תכנים וערכים כאלה שאינם נפגעים מהפגמים הפרטיים ואינם פוטרים אותנו מלהכלל בהם. כדי להגביר כחם ולהרימם, כדי שיוכלו לתקן את הפגמים הפרטיים הרי לפי דעתנו ע“י עצם ההתגלות של הכח הכללי יתוקנו הפרטים מעצמם, וגם בקיום כל מצוה יש לכוין לשם יחודו ית”ש ולשם כל ישראל.

ועל עצם התורה הכללית ברור הדבר שאין המלומדים האלה אובטריטטים שיכולים להורות לנו את דרך ההנהגה הכללית. בכלל עדיין לא נגלה לפנינו חלק התורה הזה בכל פרטיו, ורק ע“י התגלות הכח הכללי של עם ישראל שאינו יכול להתגלות אלא בארצו יתגלה לנו החלק הזה בכל גלויו. רבנו ז”ל היה רגיל לאמר שמפני זה יש מצוה מיוחדת למלך ישראל שיהיה אצלו ספר משנה תורה שרק המלך שבו מתגלה הכח הכללי שבישראל היה יכול להשיג מהתורה גם הלכות הנהגת המדינה. ושמעתי שאומרים שזה מרומז בתורה שכתוב “וקרא בו כל ימי חייו” היינו שהמלך יכול לקרוא ולמצוא בתורה את כל ימי חייו.

המושג שלטון הוא בכלל מוזר לנו, כי אין לעם ישראל שום נטיה לשלטון של כפיה ומה נעימים הם דברי מרן הגרי“מ חרלפ בספרו “מי מרום” מסביב לשמונה פרקים להרמב”ם, וזיל.

הבדל רב בין חלק הטוב להרע שהטוב הוא עד לעצמו ואינו זקוק להתאמצות של מושגי שלטון. המושג שלטון בא רק במקום שאין כח עצמי וחפץ לשלוט בלא רשות, וכל דבר שהפנימיות יותר ריקה בו, מתאוה לשלטון…וטובה הכנעה אחת מצד ההכרה ממאה הכנעות מצד העריצות והשלטונות.

האמת העליונה זו תורת ה‘, לא באה אל האדם בשבט של שלטון, הופיע מהר פארן… שחזר הקב“ה על כל אומה ולשון ולא קבלוהו… ומטעם זה אין אנו מוצאים תואר שליט להקב”ה כ"א בברכת אבלים “שליט בעולמו”, כי מצד הטוב לפני החטא לא היה מושג כלפי מעלה בשם שלטון… וזהו "כי לה’ המלוכה ומושל בגוים" נתבטא בזה ההבדל בין ישראל לעמים.

אולם גם ההסתדרות המזרחי לא פנתה די לבה לקריאת הרב לרכז פעולות מיוחדות לשם תחיית הקודש עצמו, עסוקה היתה אז למעלה ראש בענינים פוליטיים כלליים אשר בתוך הציונות, ובחזוק ובצור והרחבת פעולותיה לעליה ישוב ובנין שיהיו על פי התורה ולהצלת החינוך ביסוד בתי חינוך בהערים ובהמושבות עפ"י טהרת הקודש, וגם בארגון הענינים הצבוריים ומוסדות הלאומיים בהארץ, אבל עדיין לא עסקה אז ולא חדרה בתוך הענינים הקדושים הפנימיים, אף שבזה היתה יכולה לרכוש כחות רבים ונפשות רבות מחוגי הישוב הישן, שרבים עוד עמדו מרחוק, אם לא גם כנגד. ואף שבכל הזדמנות עזרו ראשי ומנהיגי המזרחי למוסדות של הישוב הישן, אבל עדיין לא הגיע הדבר לידי איזו שתוף פעולה. בזמן האחרון עמדה על שגיאותיה והתחילה לפעול באופן ישר למען החזקת מפעלי התורה והישיבות הוותיקות בשיתוף עם רבנים ועסקנים מהישוב הישן כמו שיובא להלן.

בתקופה זו אחרי המלחמה. התחוללה תנועה בין הצעירים אשר בתוך הסתדרות המזרחי בשם “תורה ועבודה” לשם הכשרת נוער החרדי בגולה בעבודה חקלאית יחד עם קביעות בלמודים בתלמוד במדה חשובה, ולהעלותם על אדמת ארצנו לעבדה ולבנותה, וגם להמשיך בלמודם בתורה. בראש תנועה זו עמדו מחוללי הרעיון, הני תרי צנתרי דרחבא גדולי הרוח עמוסים בתורה ובספרות היהדות יחד עם התלהבות החסידותית לתחית עמנו וארצנו, הרב רבי שמואל חיים לנדו ז“ל, והרה”ח סופר וחוקר דר' אברהם עובדיה הכהן ז"ל. אחרי תעמולה רחבה בנאומים ובמאמרים נלהבים, נצטרפו לתנועה זו רבים מהצעירים החרדים אשר במדינות מזרח אירופה, עלו בעצמם לארצנו, וזכו עוד לראות בהתגשמות רעיונם: שניהם נאספו בדמי ימיהם וזכרם קודש ישאר לברכה עד עולם. הצעירים שעלו עמהם ואחריהם, וגם אלה שנמצאו בארץ עלו על אדמת קרן קימת במקומות שוממים, ולקחו בידם את ומחרשה, לשדד אדמתם בזיעת אפם יחד עם קביעת עתים לתורה, ובעזרת המרכז העולמי של המזרחי הסתדרו ויסדו קיבוצים וישובים במקומות פזורים ובודדים המנחילים כבוד ליהדות החרדית. בין הצעירים העולים נמצאו גם אלה שמצאו עבודה במקצועות שונים בערים, וכדי להגן עליהם שלא יקופחו מהסתדרות עבודה הכללית וכדי שיהנו גם מכל זכויות הפועלים התארגנו יחד העובדים בעיר ובשדה בשם “הפועל המזרחי” ומיוצגים מהם במרכז הסתדרות המזרחי העולמית.

בין מחוללי התנועה בפעולותיה תופסים מקומות חשובים; הליטאים, מר אליהו משה גיניחובסקי שהצטיין בפעולותיו למען קרן ארץ ישראל של המזרחי, ובספרות תולדות הרבנים הראשונים שדרשו לחיבת ציון וישוב ארץ ישראל, ומר משה שפירא, נציג הפועל המזרחי בסוכנות. נציגי המזרחי והפו"ה בהנהלת ועד הלאומי הם הרב משה אוסטרובסקי. ומר ש. ז. שרגאי.

עוד קודם גמר המלחמה כשנכבשה ירושלם ע“י האנגלים כשהופיעו ובאו לארצנו חברי ועד הצירים מנהיגי הציונים בראשות דר' וויצמן כנזכר מקודם התעוררו מנהיגי הישוב הישן שדאגו לקיום והחזקת אופיים של המפעלים הגדולים, מוסדות התורה צדקה וחסד שנוסדו ע”י ראשוני מוסדי הישוב מזמן תלמידי הגר“א והבעש”ט ז“ל ושנתגדלו ונתרחבו יחד עם הרחבת הישוב, מהעולים והחלוצים הראשונים שסללו והכינו את הדרך להישוב החדש, ובאסיפה גדולה של כל גדולי התורה ראשי בתי דינים מורי הוראות וראשי המוסדות הוחלט להזמין את רבנו גאון ישראל מוהרי”א קוק שנמצא אז בלונדון, ואשר עוד מקודם בהיותו רב ואב“ד יפו והמושבות נשאו עיניהם אליו שימלא מקום הרבנות הירושלמית שנשאר ריק אחרי הסתלקות רבה הראשון של ירושלם רבנו רבי שמואל סלאנט זצ”ל, ואשר זמן קצר ישב עליה גם חותנו רבנו הגאון האדר“ת זצ”ל. על כתר הרבנות שנשלח אליו חתמו כל ראשי הכוללים פרושים וחסידים, רבנים חברי בתי הדינים, מוח"צ וראשי מוסדות.

בהזדמנות הראשונה אחרי שביתת הנשק שב רבנו לארצנו, והופיע בשערי ירושלם ונתקבל בכבוד גדול, ובלבו ובידו היו תכניות גדולות להחיאת קנינינו הקדושים, לסדר ולהרים את כבוד הרבנות וכבוד התורה, גם תכנית רחבה לישיבה מרכזית עולמית שתוכל להתחרות גם באוניברסיטה.

אולם הוא נתקל בעיר הקדש בהתנגדות של קנאים קצוניים ביחוד מיוצאי המדינות ששם אחזו בשיטת ההתבדלות שחששו מפני יחסו הרוחני לציונות ויחסו לחפשיים אף שעיקר תפקידו וכונתו במה שקבל עליו את הרבנות הירושלמית היה כדי לפעול ולעמוד בראש המוסדות של הישוב הישן לחזקם ולהרחיבם ולהרים כבודם וביחוד להטבת מצב הישיבות ולומדיה כמו שבאר בתכנית של הישיבה העולמית שאין כונתו להגביל את ערך הישיבות הותיקות אלה. עיקר האידיאל שלו בישיבה העולמית היה שתהיה המרכזית בעולם ולהעלות את מיטב הכוחות הצעירים העילואיים מהישיבות שבגולה לארצנו לגאול גם את התורה מהגלות ולאחד ולקשר את תחית התורה עם תחית העם והארץ.

המתנגדים לא הביטו על כל זה ובהשענם על כח האגודה שבגולה שקראו את עצמם על שמה, חתרו להחליש את כחו והשפעתו של הרב, ויכריזו על רבנות ועדה חרדית כביכול נבדלת על ידי הפרוד הזה נתחרפה המחלוקת וטכסיסיה, שגרמה גם לחלישת כח החרדים בכלל, כחות רבים כילו לריק בזמן שהיו יכולים להשתמש בהם ובכח השפעתו הגדולה של רבנו, להגדיל ולהגביר כח החרדים בשעה שהיתה יותר מוכשרת לכך, עת שהבלתי דתיים לא היו עוד מאורגנים וחזקים כל כך, וע“י אחוד כח החרדים היו יכולים להגדיל ולהרחיב את המוסדות של הישוב הישן וגם לתפוס מקום יותר חשוב בהמוסדות הלאומיים שהתחילו אז להסתדר, וע”י זה גם להגביר כח התורה בכל הישוב כולו.

הרב לא רפה ידו, ולא פנה לבו גם לזלזולים, ואף שהפריעו הרבה בעד כל איזה פעולה גדולה ורחבה, פעל בכל זאת ועזר הרבה עד כמה שידו הגיעה לטובת מוסדות התורה צדקה וחסד של הישוב הישן שהיו תחת נשיאותו, גם מצא נוחם רב לרוחו הגדולה ביסוד מפעל חייו “הישיבה המרכזית” שהלכה ונתרחבה על ידי שהעלה כמה בחורים עלויים מהישיבות שבגולה, שלמדו בשקידה רבה וקבלו השפעה רוחנית וסדר למוד מרבנו שהרצה בפרקים ידועים לפניהם וגם לפני כמה לומדים מהישיבות הוותיקות שבאו להקשיב להרצאותיו בהלכה וברעיונות רוחניים ומוסריים, וע“י תלמידו הגדול הגאון מרן רבי יעקב משה חרל״פ שליטא שקשר נשמות היה ביניהם ושפע רב של מחשבות וזרמי חיים עליונים של הרב הושפעו והוזרמו עליו שנתמנה לראש הישיבה, והשפיע מכחו הגדול בתלמוד ופוסקים ומרוחו במחשבות עליונות על תלמידי הישיבה ע”י שיעוריו הקבועים בהלכה ובענינים רוחניים.

גם עוד ראשי ישיבות שבגולה הלכו אחרי דרך רבנו בזה שבאו לארץ והביאו אתם את הישיבות שלהם ותלמידיהן והכניסו חיים חדשים בין כל לומדי הישיבות.

הרב פעל הרבה על ידי השפעתו הפוליטית להשיג רשיונות עליה בשביל רבנים גדולים וחשובים שנמצאו ברוסיה שהיתה אז מסוגרת וכשבאו לכאן, הרב תמך וחיזק בהם שיסתדרו בארץ ועזר הרבה להם ביסוד ארגון מיוחד בשם “עזרה לרבנים פליטי רוסיה”. המוסד הזה הצליח הרבה להתגדל ולהתרחב בפעולות גדולות למען הרבנים הפליטים, והוא עזר עכשיו גם לרבנים פליטים משאר מדינות.

עתה גם קנו מגרש גדול ברומה של עיר על יד רוממה ובימים אלו הונח אבן הפינה לבנין בתי דירה לרבנים הפליטים.

בשביל החזקת הישיבות וכל המוסדות בירושלם לא נמנע הרב מלנסוע לאמריקה שנתקבל שמה בכבוד מלכים והצליח לאסוף סכומים גדולים וגם תקציבים קבועים בעד מוסדות התורה והחסד שנהנו מזה רבים ממתנגדיו שלא השיבו לו כגמולו בשובו לארץ אחרי הצלחתו הגדולה וגם נחל מהם אי־כבוד כידוע.

כשהיה רבנו בניו יורק ונפגש עם הנדיב מר הערי פישיל שמסר לפניו שיש בדעתו ליסד בירושלם איזה מוסד תורני הציע לו רבנו לכונן מכון לדרישת התלמוד מחבר ת“ח שיעזרו להרב בעבור חלק ביאור ההלכה על יד הלכה ברורה שחבר רבנו על כל הש”ס תמצית הלכה פסוקה של הרמב“ם והראב”ד וכו' ולהדפיסו על כל דף ודף על פי סדר העין משפט. כשבא מר פישיל לירושלם נבחרו צעירים מהמצוינים שבחשיבות שנתרכזו בבנין נהדר שקנה לשם “מכון הערי פישיל לדרישת התלמוד” בנשיאותו של רבנו ובפיקוחו של אחיו הגר“ד קוק שליט”א. חבר לומדי המכון הצליחו בשקידה ובכשרון ללמוד ולעבד את ביאור הלכה עם תוספות ביאור על מסכת ביצה שנדפסה בהדור רב עם הלכה ברורה של הרב וזכתה לאהבה ותהלה בקרב הלומדים.

בהסתלקותו של רבנו עסקו חברי המכון בהוצאת חמשה ספרים מפירושי הראשונים שהיו טמונים בגנזי כתב יד בספריות שונות על מסכת מועד קטן לזכר אבלות על רבנו ז"ל, עבודה זו נעשתה בפקוחו של הגאון החוקר התלמודי ר' שאול ליברמן חתן הרב רבי מאיר ברלין שנדפסו כלם יחד בכרך מהודר אחד.

עם נסיעתו של הגר“ש ליברמן לכהן בתור פרופיסור בנוי יורק נתקבל במקומו למפקח על העבודה הספרותית במחקרי כי”ק אחד מחברי המכון הגאון רימ“ל זק”ש חתן הרב חרל"פ, שהצטיין בחבוריו ובחידושיו הרבים בספרות התלמוד.

החברים מהמחזור הראשון שיצאו מכותלי המכון, קלטו אל תוכם מדרכי הלמוד של שיטת רבנו בבירור ההלכה, ובעבודה מחקרית תורנית לעבור כתבי יד קדושים, ויהיו לגדולי ישראל ורבים נהנים מאורם ולפי ששמענו מתכונן הנדיב מר ישראל אהרן המכונה הערי פישיל לבוא לירושלם להרחיב את המכון, להעמידו על תלו לתפארת ולשם תחית התורה ורוח ישראל בשובו לארצנו.

מכל מה שחפשו מתנגדיו להשפיל את כבודו של הרב לא נפגעה נפשו ולא דיכאו את רוחו הגדולה כ“כ כמו פירוד השחיטה, שמעולם היתה יסוד קודש לכל הקהלות בישראל, וגם בירושלים התקיים אחוד השחיטה השגחתה וכשרותה כמה עשרות בשנים ביסודות קבועים ע”י גאוני ורבני ירושלם קדושי עליון ושעמדה תחת הנהלת רבנים וחשובי העיר מכל הכוללים פרושים וחסידים. איחוד השחיטה נמשכה מאז עד שנפרדה ע“י האגודה והעדה הנבדלת בזמן שלא היה עוד שום חשש שהנהלת השחיטה תעבור לידי חלוניים, והפרוד גרם לידי אפשרות של מכשולים רבים שכח רב והתאמצות רבה דרוש כדי למנוע אותם, וכדי להבטיח גם לעתיד שלא יבואו שינויים בהנהלת השחיטה ע”י יסוד הקהילות הכלליות חידש הרב בסוף ימיו הצעה של חוקה חדשה שנתקבלה באסיפה גדולה מכל רבני הארץ שנחתמה בחתימה האחרונה של רבנו זצ“ל והיא שהשחיטה וכל הענינים הדתיים יעמדו תמיד תחת רשות “מועצה דתית” הנבחרת ע”י הרבנות הראשית בכל עיר ומושבה בארץ. חוקה זו נתאשרה אח’כ ע"י הממשלה ונכנסה בחוקת הקהלות הרשמית.⁴

ומפני הרעה שהתחילה להראות אותותיה משעלה שלטון הרשעה הזדונית, וראשית מלחמתו הכריז על היהודים וגם שכנתה ממשלת פולניה כרתה עמו ברית והתחילה ללחוץ על היהודים בגזירות רעות, נאסף הצדיק, נסתמו האורות, והחושך התחיל לפרוש כנפיו על כל העולם שחרד מפני שטן המשחית, שנשא עיניו לכבוש ולהכניע לשעבד את כל העמים תחתיו. בתחילה כבש את המדינות הקטנות השוכנות על גבולו. ממשלת בריטניה נקטה בשיטת ההתפיסות וויתורים על חשבון חופשת העמים החלשים, וצרת היהודים. מצאו גם שכנינו הערבים את השעה הראויה להם לעורר את תביעתם של נגד זכויותינו בארץ. בראותם שאין מי שמגין על היהודים, והתחילו בפרעות ורציחות בארץ, ודמי נקיים וטהורים נשפכו על אדמת קודש. הממשלה העמידה פנים כאלו קצרה ידה לעמוד נגד התקוממות הערבים, והתחילה שוב בוכוחים ודיונים, למצוא עוד פשרות וויתורים להערבים על חשבון זכותנו, והוציאה את הספר הלבן המחפּיר. היהודים דחו אותו במחאות והפגנות שנערכו בארץ ובחו"ל, גם ועדת המנדטים של חבר הלאומים גינתה את הספר הלבן, והביעה דעתה שזוהי הפרת התחיבותה של בריטניה לעם היהודי.

בין כך פרצה המלחמה העולמית בכל אימתה ונוראותיה. לא הועילו כל הויתורים ולא עצרו בעד האויב השטני של האנושיות. הוא הפר בריתות והסכמים ופלש לפולניה. בריטניה שהתחיבה בעד שלימות פולניה, וצרפת בעלת בריתה, הכריזו מלחמה על גרמניה, ועוד טרם התכוננו למלחמה, נפלה פולניה תחתיה, ובכל מדרך כף רגלו הרס והחריב בלי חמלה, את כל זעמו שפך על היהודים עם חרמו ששעבדם לעבודת כפיה ואת רכושם החרים והתחיל להפיק זממו הרע להשמיד חלילה את היהודים מגוי. אחרי התקפת בזק על צרפת שנפלה ונכנעה לפניו, ומוסוליני חברו לרעה הכריז מלחמה נגד ממשלות הברית, עברו דרך אפריקה הצפונית ודחפו את צבא הברית עד שהגיעו קרוב לשערי ארצנו.

גם כשהיתה הסכנה קרובה לא נפלה רוח הישוב. אמנם גדול היה היגון העמוק על חורבן עמנו שהלך וכלה ח“ו ע”י הצורר באין מושיע ומציל מידו, ובאין אף שום מפנה והתאמצות מכל בעלי הכחות בעולם לבקש עצות להצילם, ומבלי ראות גם השתתפות בצערנו לנחם אותנו באבלנו, אך מצאנו נוחם בעבודתנו ובפועל כפנו להגדיל כחנו בארצנו ארץ נחמתנו. מהלך זרם החיים הלך במסלולו בעיר ובישוב בכל מלא כחו. כמה ענפי תעשיה ותוצרת נתחדשו בארץ למלאות את חסרון היבוא ע“י־יהודים בעלי מקצועות שונות מדע ובטכניקה שהגרו לארצנו מארץ הדמים בזמן שהיה עוד בידם להציל גם רכושם הביאו אתם. גם תעשיה כבדה נוצרה בארץ שעבדה הרבה למאמץ המלחמה, לחובת ההתגיסות שהכריזו מוסדותינו נענו אלפי צעירים בחורים ובחורות שהתנדבו לצאת לקרב ולחזית במערכת המלחמה והראו גבורה וחרף נפש בלי חת אף קודם שזכינו להסכמת הממשלה לארגן פלוגה עברית תחת דגל לאומי, מלבד המגביות השונות להצלה שהוכרזה בארצנו ושהישוב נענה להן ברוח נדיבה ויד רחבה ונאספו סכומים עצומים נתגדלה פי כמה השתתפות הישוב בקרנות הלאומיות. כמה ישובים וקיבוצים רבים נתוספו במקומות בודדים ושוממים בישוב ע”י צעירים חלוצים שחרפו נפשם לעלות עליהן ולבנותן.

קרן הקימת לישראל היחידה לגאולת אדמה, ושרבנו ז“ל כתב שהכל מודים בה והכל חייבים בה, הצליחה דוקא בעצם שנות המלחמה לרכוש שטחים גדולים מאלה שלא עלה בידם להשיג מקודם למרות הפרעות רבות, ודבר חשוב ונשגב מאד יצאה מאת הנהלת קרן הקימת במה שקבעה מחלקה חרדית מיוחדת בהנהלת הרב משה דוד גרוס שכל ההכנסות מאת החרדים יוקדשו למען ישובים דתיים, ושנמסרו אמנם לידי חברי הפועל המזרחי שעלו עליהם לעבדם ולבנותם ע”י עזרת המזרחי העולמי של הסתדרות המזרחי, ויש לשמוח הרבה על הופעה חדשה שגם פועלי אגודת ישראל קבלו שטחי אדמה מקרן הקימת ליסד ישובים בשבילם.

גם על שדה התרבות ובמדע נוצרו גדולות, באוניברסיטה העברית נתוספו מחלקות חדשות למדע הטבע והטכניקה ומדע הרוח ונתעשרה במורים בעלי מדע בתוארים גבוהים שהגרו לארץ. יצירות חימיות ומדיציניות נוצרו בארץ שנהנו מהן צבא הברית וכל ארצות המזרח.

ארגונים תרבותיים וספרותיים נתארגנו שהוציאו ספרים בכל ענפי הספרות, כמה חברות להוצאת ספרים נוסדו שהפיצו אלפי ספרים של מדע בקורת, וספרות עממית, גם לשם הגברת והפצת התרבות הדתית נעשו מאמצים רבים וחשובים ע"י מוסדות וארגונים שונים. הסטודנטים הדתיים נתארגנו בשם “יבנה”, והם מסדרים הרצאות רוחניות במדע היהדות הדתית, ואסיפות של התיעצות כדי להגן על מצבם ועמדתם, נתארגנו גם הסופרים הדתיים בשם “אגוד סופרים דתיים” העוסקים להעשיר את הספרות הדתית בספרים ועתונים ומסדרים גם הרצאות פומביות עממיות.

וכאן מקום להעיר, שהמושג דתיים, הוא רק תיאור יחסי, אבל לכח מאורגן לשם השפעה ויצירה רוחנית אין התואר הטפל של דתיים מביע את עיקר המגמה שצריכים להפיק ע"י השפעתם כדי להשיגה ולהגיע אליה. כל פעולה לשם השפעה אם היא באה רק לשם הגנה ושמירה על הדת אינה יכולה להביא את התכלית הנרצה אם אין בכחה גם להחיות ולגלות את התכן הפנימי של הדת עצמה.

הדת והאמונה נעשות יותר מדי לשיגרא בעלמא שכל מה שמדברים מתכווחים⁵ ונואמים הם רק לשם תיאור היופי והתועלת שבהן כדי להסביר שסדר חיינו הפרטיים והלאומיים יהיו יותר נוחים ויותר יפים ונעימים אם נתנהג עפ"י הדת אבל אין בהם משום הבעה וגילוי עצם קדושת המושגים האלה מצד עצמם.

ישנם גם סופרים דתיים מלומדים אנשי מדע המחוננים בכשרונות גלויים בעלי סגנון יפה ומדעי וגם נואמים מצוינים הכותבים ומרצים על הפילוסופיה הדתית גם מדברים וכותבים הרבה על החסידות ותיאורי דמויות של צדיקים וגדולי הרוח אבל עוד לא ראינו ולא שמענו שיתעסקו בפתרון שאלה ובעיה זו. אילו הם אופני ודרכי ההשפעה והדרכה שעל ידן נזכה שגם בדור הזה יתגדלו ויתחנכו אלה שהם בעצמם יהיו לצדיקים וחסידים, בעלי השגה עובדיה, בהתפעלות ובהתלהבות? לזה דרושה לנו השפעה חיה שכל קוי החיים יזרמו מתוך אמונה וקרבת אלקים חיים. כל הקנינים והערכים הקדשים צריכים לקבל צורה וצביון כללי ולאומי. יפה מאד עשו איפוא הארגונים הדתיים במה שסדרו בצורה חגיגית גלויה ופומבית במוצאי שנת השביעית את הזכר למצות הקהל.

גם אצל הסופרים הכלליים אנו מוצאים הרהורי תשובה שנשוב לעצמנו לרוחנו אנו. בהירחון שלהם מוסר איש מדעי חשוב, תמצית משנתו הדתית – הפילוסופית של רבנו ז“ל, הוא מצטט אמרים ופתגמים של הרב ומנסה למצוא את החוטים המקשרים אותם להשיג מהם את התפיסה הכללית של הרב, את האחדות והשויה ר”ל את בחינת ההרמוניה שבעולם, “הכל אינו כ”א התגלות האחדות המתראה בנצוצים שונים" “אין ההתגלות הרוחנית צריכה לטשטש את העולם החמרי בציוריו הגלוים”, והוא מפרש בהירות זו של היחס משמע גילוי הזיקה של החומר לרוח, וגדולה מזו: התעלותו של החומר למדרגה של הרוח. “את הרוחניות אין מתקנים בדורנו כי אם במלוי הגשמיות” אחת מהתעודות של התגלות רזי תורה בעולם היא להשקיף גם על החול מתוך אספקלריה של קודש לדעת שאין באמת חול מוחלט… ומצא שעי“ז מתקרבים הערכים יחד, ואחדות העולמים מתבלטת” “הקודש צריך שיבנה על יסוד החול, החול הוא החומר של הקודש והקודש הוא לו צורה” והוא מבאר: מתוך האספקלריה של הבעיה הדתית המוגדרת נודעת חשיבות מכרעת לקביעת היחס בין קודש לחול, הן שתי מערכות ערכים בנות חשיבות דתית… ובהעלותם לרמה של כוללות, הוא חל גם על תחום הערכים… הקודש והחול מועלים לרמה אחת, היא רמת הקודש “והתעלות על הכל לקודש ולאחוה, להשויה ולעדינות הוא הרעיון הנצחי… הרעיון הכללי של ההויה”.

ועד כמה שיש לקבל ברצון הופעה זו שאנשי מדע כלליים מתעמקים לתפוס את הדעה והמחשבה הקדושות יש להצטער מאידך גיסא מה שאנו רואים שהם מתעלמים מהכונה האמתית של הדעות הקדושות וכונת הרב ז"ל, וכאלו הם מתבישים להודות שעיקר כונתם היא שרק על ידי יחודים בקיום המצוות בפועל ובכונה לשמם אז מתעלים החומר והחול אל הרוח והקודש לשם קדושה העליונה.

ואנו בטוחים שאם ישיבו לנו את ארץ נחלתנו ונשיב אל מנוחת נפשנו לחיות את חיינו בארצנו המסוגלת לרוחנו המקורי יתגלה רוח נשמתנו ויתגלו עוד הכחות הרוחניים הנסתרים ונעלמים אצלנו, ויקומו עוד לנו חוזים שיופיע עליהם רוח ממרום וישפיעו עלינו שפע קודש וברכה לכל העולם.

לשם ידיעה נכונה והשגה בספרי רבנו ז“ל, נתארגנו הצמאים לדברי הרב בחוג מיוחד בשם חוג־הראיה וקובעים שיעורים מיוחדים ללמוד בספרי הרב, בהסברת בנו יחידו הממשיך רוחו הכביר של אביו ז”ל בישיבה המרכזית הרה“ג הצ' רבי צבי יהודא קוק שליט״א שספג מעמקי פנימיות המחשבה של רבינו ז”ל וע“י הרה”ג גדול הרוח והמדע הנזיר רבי דוד הכהן ממנהלי הישיבה שקבל השפעה רבה מאת הרב ז“ל. אגודה מיוחדת שבראשה עומד הרב רבי מאיר ברלין נוסדה להדפיס ולהוציא לאור את כל כתבי הרב ז”ל, וכבר הו“ל ספרי הלכה שו”ת בשם משפט כהן, דעת כהן וסדור עולת ראיה ערוכים ע“י בנו הרה”ג צבי יהודה הנ“ז וכמה חלקים מהאוצר הרוחני “אורות הקודש” מסודרים ע”י הר“ד הכהן הנ”ז ועוד ידם נטויה להדפיס את אוצרות כ“ק של הרב ז”ל.

הופעה חדשה ומשמחת היא שגם מוסדותנו הלאומיים התחילו לעזור בהפצת התרבות הדתית, מחלקת התרבות שעל יד ועד הלאומי קבעה מחלקה מיוחדת לשם התרבות הדתית ע"י הרצאות ושיעורים קבועים בידיעת התורה ומדע היהדות, בראשה עומד הרב הגדול בחכמה ודעת סופר ונואם בחסד עליון רבי אברהם חן שליט״א.

דבר גדול ונשגב להרחבת ספרות התורה, יצא מאת הסוכנות היהודית ומאת המזרחי ע“י השפעת נציג המזרחי בהסוכנות הרב ר' י”ל הכהן פישמן, שקבעו תקציב מיוחד בשם מוסד הרב קוק שעל יד המזרחי לסיוע למחברים ספרי הלכה ומחקר היהדות ולספרות דתית, מלבד הירחון התורני “סיני” המוקדש לתורה מדע וספרות בעריכת הרב י“ל הכהן פישמן, יש להזכיר חבוריו של מרן הגאון הרב הראשי ראשל”צ רבי בן ציון עוזיאל שליט“א שו”ת בהלכה למעשה בדיוני משפט ירושה ואישות ובדיונים התלויים בארץ וגם ספרי דרוש לתחית ישראל בארצנו. בסיוע מוסד הרב קוק יצאו לאור החלקים האחרונים מחבוריו של הגאון רבי משה אביגדור עמיאל ז“ל, בשם “בית־מידות” המבאר עפ”י שטתו שגם בסברות ובשכל ההגיון שבתורה שבעל פה יש מדות קבועות ושוות בכל ההלכות והסוגיות השונות שבש“ס, ועפ”י יסוד זה מבאר מפרק ומתרץ כמה סוגיות חמורות שמתחבטים בהם גדולי האחרונים.

ספר חשוב שהאיר עיני חכמי התורה והכניס רוח חיים כין כתלי הישיבות שיצא בסיוע של המוסד הנ“ז, הוא ספר “בית־זבול” של מרן הגאון מוהרי”מ חרל“פ שליט”א, ששם נתגלה שכשם שכוחו גדול ברוח ובמחשבה כן כוחו גדול בחריפות עצומה וחקירות עמוקות עם הגיון של סברות ישרות, כל סוגיה וענין שעוסק בה מבאר הוא בהיקף רחב ובבקיאות רבה עפ"י תבנית אדריכלית ואומנית באופן שכל נדבך ונדבך, כל בית ובית ונבנה בשילוב וצרוף בהתאם לבנין הגדול בית זבול.⁶

מוסד הרב קוק עזר הרבה להגאון ר' אלי מרדכי הלוי ולקובסקי להדפיס כמה מסכתות מהתלמוד בשם “מערכת התלמוד והפוסקים” מסכתות אחדות נדפסו עוד בהיותו בחו“ל עפ”י הסכמת גדולי הדור שהעריכו את החשיבות והנחיצות בחידושו של המחבר להדפיס על כל דף ודף את השולחן ערוך יחד עם מסקנות הראשונים והאחרונים הלכה למעשה שבזה קשר את התלמוד עם הפוסקים במקום אחד.

עוד ספר נפלא יצא בסיוע המוסד הנ“ז אשר הפתיע את העולם התלמודי והרים את כבוד ארץ ישראל, הוא ספר “מעדני־ארץ” מאת הגאון הירושלמי הצעיר רבי שלמה זלמן אוירבאך. עיקר נושא הספר הוא ביסודות דיני שביעית שכבר דשו בה הרבה מגאוני עולם. המחבר העלה חקירות חדשות ועמוקות בשכל בהיר ובסברה ישרה על יסוד בקיאות נפלאה בכמה סוגיות שונות שבש”ס וגם בסגנון יפה והסברה נעימה קלה ושוטפת.

עוד גאון צעיר בכשרונות עלואיים ונפלאים הגאון רבי שלמה גורונציק נתגלה ע“י חבוריו נזר הקודש על הלכות פסוה”מ להרמב“ם ותלמוד על מקוואות עם פירוש וביאור רחב שנדפסו בסיוע מוסד הרב קוק. שני הגאונים הצעירים זכו בפרס של עירית תל־אביב, ע”ש הרב קוק, ודבר זה כשהוא לעצמו שעירית ת“א קבעה פרסים לספרות התורה יש להציג לזכותו של רבנו ז”ל שאור נשמתו בגן־עדן הולך וזורח להאיר את דרכנו לתחיה ולגאולה.

גם על שדה החנוך התורני בהישוב החדש אנו רואים צמיחת אור תחית התורה, מלבד בתי החנוך הרבים בערים ובמושבות העובדים תחת ועד החנוך המזרחי, יש להזכיר ביחוד את “רשת החנוך התלמודי” מיסודו של הרב המנוח רמ“א עמיאל ז”ל שהשקיע הרבה מכוחו ומרצו לארגן ולאחד כמה בתי חינוך בתל־אביב ובמושבות הנתמכים ע“י ועד החנוך המזרחי וקבלתם תחת השפעתו והדרכתו. לומדים בהם תורה ותלמוד וידיעת היהדות הטהורה מתכוננים להכנס לישיבת תל־אביב מיסודו של הרב ארנזון ז”ל, ואח“כ לעלות לישיבת “ישוב החדש” שיסד הרב עמיאל בעצמו, עפ”י שיטת למודו, ע“י מגידי שעורים מרמי”ם גדולי תורה, והתלמידים הראו פרי ברכה בידיעת התלמוד ובהבנה עמוקה ונו“נ בכמה סוגיות שבש”ס אף שלצערנו נתיתמו ממורם ומדריכם הגדול אשר נשא גם במשא הכבד להחזקת הישיבה, אך מקוים אנו שזכותו תעמוד להם שימשיכו בקיומם שמלבד התמיכה מאת “מפעל התורה” עוד צריכה לעזרה להפרחתה, ויש לקוות שיצא מהם גדולים בתורה ויראת שמים חדורים ברוח התחיה של תחית התורה העם והארץ.

יש לשמוח הרבה בתופעה חדשה, פתיחת “ישיבת בני־עקיבא” שבה הונחה אבן הפינה פינה יקרת הרעיון הנשגב של תנועת “תורה ועבודה” לחנך את הנוער על יסוד זה שיקבלו ידיעה במדה גדולה בתלמוד והלכה, יחד עם ידיעה והכשרה בחקלאות, ישיבה זו נוסדה ע“י המזרחי והפועל המזרחי בכפר הרואה אחד מהישובים של הפועל המזרחי בהשרון הנקרא על שם רבנו ז”ל. רוב התלמידים הן מארגון הנוער “בני־עקיבא” ונקלטו שם גם הרבה ילדים יתומים משרידי ופליטי חורבן שהעלו אותם לארצנו, הישיבה מתנהלת ע“י הרב המקומי הגאון שאול ישראלי וע”י ראש הישיבה והמדריך הרה“ב הנלהב ורב הכשרון רבי משה צבי נריה, שניהם מתלמידי הישיבה המרכזית שמלבד גדולתם בתורה ספגו הרבה מרוחם של רבנו ז”ל ותלמידו הגדול מרן הגרי"מ חרלפ שליטא.

מביטים אנו בעין טובה על פעולות חשובות שנוצרו גם בחוגים השייכים בעיקרם וביסודם לאגודה, ביחוד מאלה שנעשו לא ע“י נגודים וקטרוגים לאחרים ולא מתוך כונה מפלגתית צרה, מהם מוסד תורני חשוב ונכבד שעלה והצליח: ישיבת “קול תורה” מיסודם של החרדים מעולי גרמניה מחוג “חורב” ישיבה כמשמעה שלומדים בה הרבה תלמידים עניים וגם בני הורים אמידים בעלי תואר. הרמי”ם ומגידי שיעור הם מופלגי תורה ורבנים מגרמניה מהם גם שלמדו בישיבות שבמזרח אירופה. ראש הישיבה ומנהלה הראשי הוא הרה“ג יחיאל מיכל שלזינגר שליט”א גם הוא קבל תורה בישיבות טלז ומיר. אף שיטת הלמודים בש“ס ופוסקים היא עפ”י השיטה ודרך הלמוד הנהוג בשאר הישיבות, אלא שהלמודים הם בעברית ובסדרים מדויקים ובנמוסים יפים לפי התכונות שלהם.

ראוים לשבח גם בתי הספר לבנות “בית יעקב” המתקיימים בערים ובמושבות הגדולות. שיטת הלמודים היא בעברית עפ“י התכנית של בתי ספר עממים. מכירים אנו את המנהל בירושלם הרב הלל ליברמן חסיד של אדמו”ר מגור שליט“א ומהתלמידים הראשונים של ישיבת מרכז הרב. בעל כשרון פדגוגי מצוין, השוקד ומסור בעקביות מתחילת יסוד ביה”ס זה כעשר שנים, והודות להנהלתו רכש לב הורים רבים והתלמידות הצליחו בלימודן. ואחרי שגמרו את כל הכתות, נוסד עפ“י יזמתו גם סמינר⁷ לפי תכנית של ביה”ס תיכוני, גם בתל אביב מתקיים סמינר כזה עם הוראה מיוחדת למדריכות.

גם “הנוער האגודתי” שנתארגן בארץ משביע רצון מההשפעה הטובה שמקבל הנוער ממדריכים ומדריכות ישרים וישרות המשפיעים ידיעות ויראת ה' מוסר וד"א. בזמנים קבועים מתאספים, מזמרים שירי קודש מסדרים חגיגות מיוחדות שמתענגים בהם הנוער.

אף הספרות שמו"ל מלאה תכן עשיר מתולדות גדולי עמנו ברוח של אהבה לארץ מולדת.

עם חורבן מרכזי היהודים וקהלות ישראל בגולה נחרבו עמהם גם מקדשי התורה בתי הישיבות הגדולות ותלמידיהם הי“ד ברם יש להתנחם, ביסוד ישיבות ובתי אולפנה חדשים בארצנו, מלבד הישיבות הגדולות הותיקות שבירושלים, ע”י ראשי ומנהלי הישיבות שנמלטו ובאו לארץ. יש גם מהם המתאמצים להעלות את שרידי תלמידיהם שנשארו לפליטה ונמצאים בבתי הסגר ואלה שגלו ונמצאים במזרח הרחוק.

אין מי שיש לו זיק אהבת התורה שלא ישמח ולא יקבל בברכה ורצון הופעה זו של מרבה ישיבה מרבה חכמה, לו ירבו כהנה וכהנה ויתוספו עוד ספסלים בבתי מדרשי התורה, לא יעלה מספרם על אלה המתחנכים ומשתלמים במדעים חלוניים, כל תלמיד חכם היוצא מכותלי הישיבה הוא עמוד אש ועמוד אור המפיץ אור התורה סביבו; וכתרים מפני סכנת העמי־ארצות והבורות, ועל אחת כמה וכמה אם יוצאים מהם רבנים לקהלות ומושבות, וחוב קדוש מוטל על כל הישוב לתמוך ולהחזיק בהם.

אבל אין להעלים מלהעיר על חסרון ההרכיות בין הישיבות ותלמידיהן. הישיבות בעצמן הן נפרדות ומחולקות, כל אחת נקראת על שם עירה ומדינתה בגולה מקום שבאה משם, וכל אחת נשארה באופיה ובתכונה המיוחדת בסדר הלמוד הקבוע שלהם, גם בין לומדי הישיבות אין קשר רוחני חברותי ביניהם, להביאם לידי השפעת גומלין ומזוג הכוחות הרוחניים מכל הגוונים והכשרונות השונים.

נתארגנו אמנם זה זמן קצר אלה שיצאו מהישיבות בשם “ארגון חניכי הישיבות” אבל במקום שעיקר המטרה שהיו צריכים לשים לפניהם היא עבודה רוחנית להתעסק יחד בפתרון כמה שאלות רוחניות כלליות ובברור הלכות העומדות על הפרק וגם לשם הכשרה רוחנית עצמית שיהיו יכולים להופיע על במת החיים הכללית ולהשפיע השפעה כללית רחבה ומאירה להגדיל כבוד התורה בעיני העם, דחקו להכניס את עצמם בעסקנות, וגם בענין פקוח על החנוך וליסד בתי חנוך חדשים, ענין המסור כבר בידי מוסדות שונים, בעלי השקפות שונות עפ"י תכניות שונות, ואין דרך זו יכולה להוביל אותם אל המטרה הנכונה להגדיל תורה ולהרמת כבוד לומדיה.

ועד כמה יש בידי אחוד כוחות תורניים להביא תועלת וברכה לעצמם ולגופא של תורה והרמת כבודה משמש למופת “מדרש בני ציון”, שנוסד לפני עשר שנים ביזמת צעירים ירושלמים עפ“י השפעת רבנו ז”ל בסוף ימי חייו, לשם ברור הלכות התלויות בארץ, מקצוע זה בהלכה שלא היה נוהג עד עכשיו למעשה, לא עובד ולא נתברר כל כך כמו שאר הלכות בתורה, חברי המדרש קבעו להם זמן ללמוד בחבורה המנעימים זה בזה בהלכה תחת חסותו של הגאון האדיר גאון ההוראה מרן צבי פסח פרנק שליט“א רב ואב”ד של ירושלים, והצליחו באופן נפלא לברר כמה הלכות התלויות בארץ, כמו דיני תרו"מ כלאים, ערלה, שביעית כו' שפרסמו בחוברות בשם “כרם־ציון” ועכשיו ביובלו העשור הופיע הספר העשירי בצורה יפה ובחומר ותוכן רב ומלא. סגל חבורה זו מהצעירים ברוכי הכשרון, העוסקים בחבורה ומתחדדים בפלפולא ובעומק הלכה בעיון ובהסברה הדדית ומנסים גם את כוחם לשאת נאומים והרצאות ביניהם במחשבה, דעה, ומוסר, נתפתחו ברוחם לבעלי הכרה ומדרגה התופסים מקום חשוב, ומפרי עמלם שצמחו ונתבשלו בכרם ציון נהנים רבים מהעוסקים בענינים אלה, וגם מורי הוראה הנזקקים להלכה למעשה.

עזרו גם בהדפסת ספר מעדני ארץ הגז“ל שמחברו הוא אחד מחברי המדרש ובקרוב יו”ל עוד ספרים שנתחברו ע"י חברי מדרש ציון.

אנו יכולים ללמוד מבית מדרש זה עד כמה נחוץ שיתכונן מכון תלמודי גבוה “למרכז רוחני” כדוגמת “בית ועד לחכמים” שהתקיים לפני המלחמה הקודמת שגרם הרבה לקירוב לבבות בין לומדי הישיבות ולהתפתחות כשרונם הרב, עד שהיו לגדולי התורה התופסים מקום נכבד היום ברבנות בארץ ובחו“ל.⁸ עיקרי מחוללי הרעיון של מרכז רוחני והפעילים ביותר בכל הפעולות שיצאו מאת בית ועד לחכמים היו: הגאון איש האשכולות רבי ישראל פורת בעל המחבר ספר מבוא התלמוד שכבר יצאו שלשה כרכים על מסכתות אחדות כעת רב בקלוונד באמריקה, וכותב הטורים האלה כמו שתארתי בחוברת שיצאה ממני בשם “לשאלת התחדשות בית ועד לחכמים” בשנת תרצ”א שנה שנתמלאה חצי יובל מיום הוסדו.

ועל אחת מה וכמה עכשיו בזמן שארצנו היא המרכז הרוחני והכללי בעולם לכל קנינינו הרוחניים, התרבותים והספרותיים בכל מקצועות המדע הכללי ומדע היהדות, עד כמה נהיה לנו להתפתחות רוח חכמת התורה לכל מקצועיה הרבים, לו היתה בארצנו אינסטנציה מיוחדת ומרכזית למען התפתחות והתגלות כוחות חכמי התורה והרחבת ספרות התורה ושיכולה להיות במשך הזמן למוסד עליון אוטריטטי לפתרון כל השאלות הרוחניות והדתיות המנסרות בעולמנו ולעצב צורה וצביון רוחני כללי והייתי אומר גם צביון קודש לאומי בקשר לתחית עם והארץ, אבל למטרות גבוהות כאלו דרוש מקודם אחוד ושתוף פעולה של כל הישיבות כדי לרכוש גם את ההכרה והאמון מאת כל הישוב שיתמכו בהם, אך חסרה לנו בכלל התרוממות רוח ושאיפות ליצירות גדולות מתוך השקפות רחבות שיכולות לבוא רק מתוך הכרה ואמונה בתחית עמנו, תורתנו וארצנו ושהיו מסירים ממילא את הסבות המניעים לאחוד ושתוף הכוחות.

* * *

נוצר אמנם איזה איחוד רק בין חלק מהישיבות בשם “ועד הישיבות” שנוסד עפ“י יזמת רבנים עסקנים שנמלטו מהגולה בתחילת המלחמה שגם שם היו מהעסקנים הפעילים של ועד הישיבות הנוסד בווילנא ע”י ראשי הגולה שבפולניה לשם החזקת הישיבות. ועד הישיבות שנוצר בגולה הוא המוסד האירגוני והמעשי הכי חשוב שיצא⁹ מאת האגודה בגולה שהתגדרה והתפארה בו, גם הרבנים עצמם התחרו להראות כחם וחריצותם בפעולות ובעסקנות ע"י תעמולה ושתדלנות להשיג נדבות חשובות וגם לנסוע לאמריקה לשם זה, אבל מצד אחר,זה גרם לידי מטרה הפוכה, לירידת כבוד הרבנות המסורתית בהיהדות, נתטשטשה אותה הצורת של הרבנים מדור הקודם, שחפפה עליהם רוח של קדושת התורה, שקידתם העצומה והדרת יראת ה' שרחפה על פניהם הספיקו להשפיע על כל סביבם, ונתקיימה בהם “והיו עיניך רואות את מוריך”, על ידם נמצאו עסקנים חשובים שמילאו אחרי דבריהם, בכל עניני העיר לחזק כל בדק, ולהחזיק את מוסדות התורה והדת, גם על הענינים המדיניים היתה השפעתם גדולה ומועילה ובהופעתם בלבד עשו רושם חשוב, ועכשיו הרבנים עצמם נעשו לעסקנים, הרבנים נערכים ונמדדים לפי ערך ומדת העסקנות שבהם.

הכרה זו באה לנו ע“י אלו רבנים העסקנים שתיכף בבואם לכאן עוד טרם שהספיקו לספוג ברוחם להשיג ולהכיר את התכונה המיוחדת שבחיי ארצנו המתעוררת לתחיה לאומית ומדינית, נגשו להמשיך את קיום ועד הישיבות, גם עפ”י התכנית ואופני הפעולות שהיו נהוגים שמה, אף לא התחשבו עם הישיבות החדשות שבישוב החדש. גם הישיבות של אחינו הספרדים לא באו אצלם בחשבון.

_______

וכדאי להרחיב את הדבור בקשר למצב התורה אצל אחינו הספרדים שבנוגע לקיום והחזקת ישיבות בשביל צעירים רעננים שוקדים בעומקה של ידיעת התלמוד והפוסקים ברוח חיים של תורה. פגרו הספרדים בתקופה האחרונה, למרות מה שבתקופות הראשונות המזהירות של חכמי ספרד שהנחילו לנו את חלק היותר גדול בתורה ובחכמת ישראל, וגם בתקופה הקודמה מזמן מרן הבית יוסף והאר“י הקדוש מבי”ט ומהרי“ט ורלב”ח וכו' שהאירו עיני כל ישראל בנגלה ובנסתר; עד שהגיעו למצב רוחני כזה שכמעט שסכנת שכחת התורה ח"ו רחפה עליהם.

והסבות שגרמו לזה הן מה שהיו חסרות להם התמיכות מחוץ לארץ באותה מדה שהיתה להאשכנזים, כי מאז תחילת יסוד הישוב האשכנזי ע“י תלמידי הגר”א והבעש“ט ז”ל הטילו חוב על כל הגולה לקבוע תמיכה קבועה לאחיהם החלוצים שעלו לארץ הקדושה, ע“י קופות רמבעה”ן, הידועה בשם חלוקה, השם שהיה לגנאי בתחילת הישוב החדש ולכינוי של שנוררות, אבל החלוקה הזעומה והקבועה זו, שקבל כל כולל וכולל ממדינתם, וכן התמיכה הכללית של צרכי צבור בכל שעת צרה וצוקה, ושל כל יחיד ויחיד בשעת דחקו שקבלו מאת הועד הכללי כנסת ישראל לקופת רמבעה“ן שנוסד לפני כמאה שנים ע”י רבה הראשון של ירושלם רבנו ר' שמואל סלאנט ז“ל יחד עם הגאון רבי מאיר אוערבוך בעל אמרי בינה ז”ל שאיחדו את כוללות הפרושים והחסידים לשם צדקת רמבעה“ן מאמריקה¹⁰ ומשאר המדינות שלא היו להם כולל מיוחד בפני עצמם, החזיקה את ידי האשכנזים אף בתנאי החיים הקשים של אז, כדי שיכלו להחזיק את בניהם בלימוד התורה בתלמוד תורה ואח”כ למדו בישיבה, שהצבור האשכנזי הירושלמי לקח חלק גדול בהקמתם ובמדה חשובה היתה מוטלת עליהם גם החזקתם, כמו מוסד התורה והחנוכי הצבורי הראשון ת“ת וישיבת עץ חיים בחורבת רבי יהודה החסיד, ואח”כ גם מחוץ לעיר במחנה יהודא, ואף הנערים שלא הצטיינו ביותר המשיכו בלמודם עד התבגרותם וספגו וקבלו עכ“פ במדה חשובה תורה וי”ש מלבד אלה שיצאו מאת ישיבת עץ חיים רבנים חכמים וסופרים מפורסמים לשם, וגם עסקנים נכבדים שתפסו מקום בהרחבת הישוב שבני ירושלם חשכו בפרוסת לחמם, ועלתה בידם החרוצות לבנות במצבים קשים ובאמצעים מוגבלים וגם במסירות נפש את השכונות אשר מחוץ לעיר העתיקה משכונת נחלת שבעה שנבנתה בזמן ששערי העיר נסגרו בלילות מפני פחד שודדים,¹¹ ושכונת משכנות, בית יעקב, ושכונת אחוה שנבנתה על ידי אגודת אחוה המתקיימת זה יובל שנה, מטובי ונכבדי העיר ויש לה לשכות בכל ערי הארץ ובאנגליה ובאמריקה, ועד שכונת כנסת ישראל מיסוד ועד הכללי כנ“י שקנו מגרש גדול שבנו כמאתיים בתי דירה עבור עניים המתחלפים כל שלש שנים. וכן כל כולל וכולל בפני עצמו בנו בתי דירה לשם מטרה זו בעד בני כוללים¹², כמו בתי כולל אונגרין ובתי כולל וורשא ע”י מאה שערים בתי כולל וולנא ובתי כולל חורדנא ע“י מחנה יהודא בדרך יפו, ובתי כולל מינסק שממוני הכולל מו”ח ודודי העסקן הצבורי הנאמן רבי שלמה זלמן גליקמן פרוש ז“ל¹³ והרה”ג רבי אפשיר בנימן הוכשטיין ז“ל מגו”מ ת“ת וישיבת עץ חיים אבי ידידי וחבר נעורי הרב הגאון רבי מנחם מנדל הוכשטיין המשגיח הראשי במאפית מצות של האחים מאנישעביץ באמריקה, בעל מחבר ספר מאור עינים מפתח התנ”ך על כל ש“ס ירושלמי והרב רבי ליב כהן ז”ל קנו לפני כחמישים שנה מגרש גדול על יד כנסת של ועה"כ, ומלבד שכבר נבנו שם על ידי נדיבים כעשרים בתי דירה וגרים שם עניי הכולל, נשאר עוד מגרש גדול ששויו עלה פי כמה עשרות וכשיעבור זמן החירום הנוכחי ימצאו נדיבים לבנות עוד בתי דירה לטובת עניי כולל מינסק.

גם החלוצים הראשונים ליסוד מושבה חקלאית היו מבני הישוב הישן מיוצאי כותלי ישיבת עץ חיים שנתחברו יחד וקנו אדמת כפר אמלבש ועלו עליה לעבדה ולבנותה בשם פתח תקוה הנקראת אם המושבות.

* * *

אבל אחינו הספרדים שלא היו להם התמיכה מחו“ל ומפני תנאי ומצב החיים הקשים וחוסר פרנסה ששררו אז, גרמו שמסרו את בניהם לעבודה ומלאכה בגילם הרך, או שנזרמו לזרם החנוך של בתי ספר מיסוד מערב אירופה לשם הפצת התרבות האירופית וידיעת שפות זרות, מה שרבותינו האשכנזים החרימו אותם בראותם מראש את הסכנה של התבוללות רוחנית והמשכילים כנו אותם בשם חשכים ומורדי אור אבל אח”כ כשהתנועה הלאומית התחילה לפעם בארצנו, התלקחה מלחמת השפה הידועה ועוד קודם שנפרצה המלחמה הקודמת נחלה השפה העברית את הנצחון שנתקבלה והונהגה לשפת למודים בכל בתי הספר. כל זה גרם שהמצב הרוחני אצל הנוער של הספרדים הגיע לידי כך שכמעט לא נמצאו צעירים כאלה שימשיכו למודם בישיבות. ורק החכמים באי בימים למדו בהישיבות הבלתי קבועות שנתקימו מעזבונות ידועים, מלבד ישיבה אחת בשם פורת יוסף מיסודו של עשיר גדול מהודו שנבנתה על יד הר הבית בשביל צעירים מבני עדת הבבלים, והעדה הנבדלת של האגודה מתימרת שהם שייכים לחוגם, ומתפארת בזה שנמצא בתוכם גם ספרדים, אולם יש לציין שאחד מראשי ישיבת פורת יוסף הגאון רבי עובדיה האדאיה שליט“א קבל את הרבנות הספרדית בפתח תקוה וחבר הרבנות שמה, גם הרה”ג רבי יעקב עדס שליט"א מרבני עדת אחינו הבבליים נבחר בבחירה האחרונה לחבר הרבנות הראשית מחלק הספרדים.

* * *

זכרם זכור לטוב מרן הגאון ראשל“צ רבי בן ציון עוזיאל שליט”א על השינוי הגדול שכבר ניכר הרבה לטובה. מאז הופיע כעשר שנים בירושלם העיר את לבבם של גדולי וטובי העסקנים מבני עדתו הספרדים שהעמידו את עצמם לעזור לימין רבם שמסר את עצמו בכל נפשו ורוחו הגדול להחזיר עטרה ליושנה אסף וקבץ נערים להכין אותם עפ“י מורים ת”ח שיהיו ראוים לשמוע ולקבל תורה מפיו, פתח שערים לתורה ויסד ישיבת שערי ציון שהלכה והתקדמה, נתרבו תלמידים בעלי כשרון הצמאים לדבר ה' ושוקדים בהתמדה על למודם, ומלבד השיעורים הקבועים שמקשיבים התלמידים מפי רבם הגדול, קבל על ידו לראש ישיבה ומנהל רוחני את הרב הגאון רבי אליעזר וולדינברג עלוי אשכנזי צעיר שנתפרסם שמו בחבורו שו“ת ציץ אליעזר נדפס גם כן בסיוע מוסד הרב קוק היושב בשערי ציון כל היום משפיע ומפקח על התלמידים הרבים בהישיבה שהראו כבר ברכה בידיעתם ובהבנתם בכמה סוגיות בש”ס ופרי ידיעתם נתפרסם בחוברת בכורי ציון שי“ל ע”י הישיבה ויש לקוות שיהיו לגדולי תורה ומדריכים ומשפיעים וישיבו את כבוד התורה של הספרדים כבראשונה.

* * *

גם הישיבה הנכבדה הזו לא זכתה להתקבל לועד הישיבות. אף חלק מהישיבות הוותיקות הגדולות של האשכנזים ובהם גם הישיבה המרכזית לא נחה דעתם מהאחוד הזה ונשארו עומדים מרחוק מפני שהיוזמים והעסקנים העיקרים עברו בבואם לארצנו להעדה הנבדלת של האגודה הירושלמית ועלו גם על במתם ומהם גם מי שקבל על עצמו רבנות נבדלת חדשה, כל זה גרם לא רק שלא הביאו לידי אחוד גמור בין כל הישיבות הוותיקות והחדשות, אלא גם בין הישיבות הוותיקות נעשה קרע ופירוד עוד יותר עמוק.

ויש להצטער הרבה שע“י הפירוד הזה הוזנח ונחלש מפעל גדול וחשוב מאד שיסודו כבר הונח ע”י רבנו ז“ל בסוף ימי חייו, כאשר בקר בערי הארץ לעורר את הישוב בעד החזקת ותמיכת הישיבות נפגש בחיפה עם המנוח מר פנחס רוטינברג ז”ל שתרם ע“י הרב סכום חשוב לקרן מיוחדת לסטיפנדיות בעד מצטיינים בהישיבות, ואחר הסתלקותו של הרב נקבע ועד מיוחד מראשי הישיבות ובהם גם ראש ישיבת שפת אמת של אדמו”ר מגור שליט“א והרב רבי מאיר ברלין נבחר ליו”ר והתחילו לפעול ולמצוא עוד מקורות הכנסה להגדיל את מפעל זה שנקרא בשם “קהלת” קרן הרמת לומדי תורה.

התועלת הרבה שיש בפרסים מיוחדים למצטיינים שהונהג כבר בכל בתי למוד גבוהים נחוץ וניכר ביותר בארצנו, שאין מקום די רחב למצטיינים שיקבלו משרות להנות מפרי עמלם הרב בתורה ומורגש היה החסרון לתת להם האפשרות להתגדר שיכירו אותם לטובה בשימת עין טובה מיוחדת והפרסים שנתחלקו ע"י קהלת להמצטיינים הצעירים בכל הישיבות עשו רושם גדול וניכר, גם היה קהלת הגרעין והיסוד לאחוד הישיבות.

וגם הצעד הראשון לשתוף פעולה בין ראשי ומנהיגי המזרחי ובין ראשי ומנהלי הישיבות, לשם כבוד התורה ולומדיה, והפירוד של ועד הישיבות גרם להרפות ידי העסקנים במפעל חשוב זה, ורק הודות להתאמצותו של הרב ברלין שאנו מאחלים לו הבראה והחלמה שלמה, שישוב לכחו הגדול, עוד המפעל קהלת מתקיים אבל לא כמו בתחילה ולא לפי מה שמפעל כזה חייב וצריך להיות.

הפירוד הזה נעשה כ“כ יותר ניכר ומורגש מה שלא היה כן מקודם מפני שאם היה גם מקודם, יחסים ונטיות שונות בין מנהלי וראשי הישיבות אבל המוסדות בעצמם – מלבד אחדות שאין להם כ”כ ערך – היו תמיד נמצאים במעמד של ביניים, –אבל בזה שועד הישיבות קבל תחת חסותו את החזקת הישיבות ומוסדות התורה, נתקבל הרושם כאלו רק הם ראוים להיות אפיטרופסי הישיבות והחזקת התורה, שגם לדבריהם שהם רוצים בשלטון התורה אך בזה כולי עלמא מודים שאין לחלק מישראל הרשות לשלוט על התורה, האם אפשר לנו להרכין ראשינו ולהכנע לרוחם רק מפני הפחד וההגנה שלא יזלזלו בכבודנו?

מצב חדש זה גרם שראשי ומנהיגי מזרחי באו לידי הכרה שכבר הגיעה השעה שעל המזרחי לחרוג ממסגרת המפלגה, ולגשת לפעולה כללית למען החזקת התורה והרמת כבוד לומדיה, ולפנות אל הישוב כולו לכל מפלגותיו חוגיו וסוגיו השונים שיכיר בחובת החזקת תורה כחובה לאומית, ולשם פעולה כללית זו הוכרז מאת מנהיגי המזרחי הרב יהודא ליב פישמן והרב מאיר ברלין יחד עם גדולי הרבנים וראשי ישיבות על “מפעל התורה למען הישיבות” לשתף כל חלקי העם למען התורה ולחבב את התורה ולומדיה על כל שדרות העם והישוב, כדברי הרב ברלין בנאומיו: שכשם שהקרנות הלאומיים לשם גאולת הארץ ובנינה הם קנין העם כולו, כן בא מפעל התורה להעמיד את החזקת ותחיית התורה כחובה לאומית

ישובית ומדינית, שתתבטא בכל מיני צורות שהיא, לא רק ע“י נדבות חד פעמיות ולא לפנות רק אל עשירי העם, כי אם אל כל בית ישראל בארץ ישראל”.

בראש מפעל התורה והנהלתו העמידו את עצמם מגדולי הרבנים וראשי ומנהלי הישיבות בהם גם ממנהלי הישיבה המרכזית הרב הגאון רבי נתן רענן שליט“א חתן רבנו ז”ל עם עסקנים נכבדים, הסוחר הנכבד מר יצחק דוד מן קבל את הגזכרות, הרב רבי מאיר ברלין הקדיש כוחו ממרצו הרב, נערכו אסיפות פומביות בערים ובמושבות בנוכחותם של ראשי עיריות וראשי מועצות שהשתתפו בנאומים לתאר את ערך המפעל.

ראש עירית ת"א מר י. רוקח אמר, ידענו ויודעים אנו לבנות הרבה מקומות ישוב, לבנות ערים, אך האם נסתפק בזה. העיקר הוא שיהיו לנו חיים גבוהים להיות עם קרוב לאלקי ישראל, לכן אני מברך את התנועה התורנית הזאת של מפעל התורה, לעורר אמונה פנימית בכל שדרות הצבור להתקרבות אמתית ללמוד התורה, יתלכדו רבבות ומאות אלפים של הישוב כולו לרעיון הגדול הזה.

ראש עירית פ“ת מר י. ספיר אמר קיימת סכנה של יצירת “גולם בלי שם המפורש” של השתלטות החומר על הרוח, אנשי פ”ת הראשונים הבינו זאת ובאו עם תורה ותפלה לאומלבס" עתה זה תפקידה" של התנועה הגדולה של “מפעל התורה”.

* * *

המפעל מצא הד בכל הישוב, תורמים קבועים הלכו והתרבו, בכל הערים והמושבות הגדולות נבחרו ועדות של עסקנים ונפתחו משרדים מיוחדים, מזכיר כללי ומנהל המשרד הראשי בירושלם, הוא הרה“ש סופר פיוטי רבי שלום יעקבסון ממשפחה ותיקה ומיוחסת בירושלם, כל דבריו בכתב ובנאומיו הם מלאי רגש עוז ורוח עילאה גם נתפרסמו ממנו חוברות של מאמרי תעמולה ודברי גדולי הישוב, ודו”ח של התקציבים הקבועים ומספר הישיבות הגדולות והקטנות שבכל הערים והמושבות ומכל העדות ומספר תלמידיהן המקבלים ע“י מפעל התורה, עפ”י השפעת הרב רי“ל פישמן קבעה הסוכנות תקציב חדשי חשוב יחד עם התקציב החדשי של המרכז המזרחי העולמי בעד הישיבות ע”י מפעל התורה. דבר זה מציין את השגת מטרת המפעל שהחזקת התורה הוכרה כבר כחוב לאומי גם ע"י המוסדות הרשמיים שלנו.

דבר גדול וחשוב נעשה ע“י הנהלת מפעל התורה, לשם פקוח והשפעה רוחנית מרוכזת שמינו את הרב הגאון רבי שמואל ברוך וורנר חתן הגרי”מ חרל“פ, גאון צעיר ומלא מרץ שנתפרסם בחבוריו ביחוד בחבורו “יקר תפארת”, כתב יד של הרדב”ז על הרמב“ם עם הערות והארות מאירים שלו, המבקר תכופות בישיבות בערים ובמושבות ובוחן ונו”נ עם התלמידים, ובחוברת “מוריה” שיוצאת לאור ע“י מפעל התורה נוסף מלבד המדור הספרותי בעריכת הרהחה”ש שלום יעקבסון גם מדור תורני בעריכת הרה“ג שמואל ברוך וורנר, ושם נתפרסם גם הדו”ת מאת תלמידי ישיבות מצוינים.

"מפעל התורה הוא הפתרון והתשובה לשאלה הגדולה העומדת לפנינו, והיורדת ונוקבת עד תהום נפשינו.

ושאלה זו צריכים אנו כולנו לשאול את עצמנו, כל הישוב וכל היהדות כולה, והשאלה הנוקבת צריכה לא לתת לנו מנוחה וסיפוק מכל מה שרכשנו לנו מכל מה שנוצר בארצנו כבר בכל השטחים.

וזו היא השאלה: –

האם יש לנו והאם כבר נוצר איזה מפעל קודש לאומי כללי, אמיתי, מפעל קודש עליון גבוה ומרכזי, מפעל קדוש וטהור של כל הארץ וכל עם ישראל?

כל מה שנעשה באה"ק אינם חולין אבל בזמן שיופיע עליהם מפעל קודש עליון וכללי, וכל זמן שלא נבנה בית מקדשינו, רק “מפעל־התורה” הוא יכול להיות המפעל הקדוש של העם כולו שימלא את החסרון העיקרי הזה.

והעיקר הוא הכלליות שבמטרת המפעל, והכלל הוא תמיד יותר חשוב מכמה מספרים של יחידות, לא מספר הישיבות קובע את הערך הכללי, ולא אישים העוסקים בזה, אין ועד זה יכול למלאות את הכלליות, גם לא בכספים אפשר להשיב כבוד התורה על תילה לא ע"י שתדלנים חרוצים שיכולים לקבל נדבות לו גם סכומים גדולים מנדיב זה או אחר, יכולים אנו להגיע למטרתנו הגבוהה¹⁴. ורק “מפעל־התורה” מפעל עממי, מפעל מרכזי של כל הישוב וכל עם ישראל, רק “מפעל־התורה” כללי יכול להרים כבוד התורה בארץ ובהעם.

אבל עוד גדולים הם המפריעים ורבה עוד הדרך עד כדי שיגיע אל מטרתו הגדולה והכללית, ואחריות מוטל על גדולי עמנו להסיר את המכשולים ולמצוא את הדרך של שלום ואחדות וביחוד עכשיו שאנו עומדים בסיום המלחמה הנוראה שנסתימה בחורבן חלק היותר גדול וחזק של עמנו, ואנו עומדים כעת בהאבקות נוראה בעד קיומינו וזכותינו בארצנו נגד אויבינו מבחוץ ונגד אלה שבגדו והתכחשו בנו בצורה כ“כ עלובה, עלינו עכ”פ להיות מאוחדים וחזקים מבפנים, וביחוד מה שנוגע לחזוק ותחיית תורתנו נשמת חיינו, שיש לנו מפריעים גם מבפנים, על אחת כמה וכמה מוטל עכ“פ על אלה שמודים ורוצים בקיום וחזוק תורתנו להתרומם מעל כל נטיות פרטיות ומפלגתיות אף שמחולקים הם בענינים הפנימיים שלהם האם לא אפשר למצוא את הדרך של אחוד ורכוז לכהפ”ח בענין כללי כזה של החזקת התורה למצוא מקורות חדשים לתמיכת הישיבות ולומדיה שכן בין שני הצדדים נמצאות ישיבות גדולות וותיקות מפורסמות לשם, המתאבקות בעד קיומן ומצבן שירד בימים קשים כאלה, והמחזיקות בהתאמצות יתירה בידי מאות לומדים גדולים שיהיו ראוים להיות למורי ומדריכי העם להאיר לפניהם את הדרך לתחיה וגאולה.

הבה נקוה שכן יהיה בעזהי"ת.

קודם שאסיים חלק זה לא אוכל לעבור מבלי להזכיר את הארגון החדש שנוצר בין חלק של החרדים בהישוב, שלקחו להם את השם “דתיים בלתי מפלגתיים” ובשם זה הופיעו כבר לחוות דעה ולתפוס מקום בכל הענינים הכלליים הלאומיים הדתיים והחלונים עד כדי כך שבבחירות האחרונות לאסיפת הנבחרים יצאו ברשימה שלהם ובתעמולה רחבה וגם השיגו נציגים בהספה"נ ובעוד מוסדות שונים.

ולכאורה היא הופעה משמחת שגם אצל החרדים בישוב כאלו נראתה התעוררות ותנועת חיים לשם דרישות לפעולות יותר גדולות ולרוח קדושה יותר תקיפה ואמיצה לשם הגברת כח התורה בתוך המוסדות הלאומיים הכלליים השולטים על הישוב, מפני אי ספוק ובקורת על אלה החרדים הנמצאים כבר בתוך הענינים האלו ושעד עכשיו לא היו במוסדות אלו אלא החרדים הנקראים בשם המזרחי או הפוה"מ.

ולו היה ארגון כזה יוצא מתוך אלה שגם עד עכשיו השתייכו לכל הענינים הכלליים, ולו גם היתה אופיזיציה כזו¹⁵ יוצאת מתוך המזרחי עצמו כדוגמת הציונים הכללים והסתדרות הפועלים שגם בהם נמצאו בעלי שיטות שונות, ואף בתוך המזרחי עצמו נתחלקו כבר לשני סוגים, לו היה הדבר ככה היה זה סימן לטובה ולברכה.

אבל בנוגע להם הדבר אינו כן, וגם לא מטעם אי מפלגתיות אינם רוצים להחשב ולהמנות במזרחי גם בתור אופוזיציה, כי המזרחי של היום מלבד הפועה“מ חרג כבר ממסגרת מפלגה וגם אינו יכול להיות עוד מפלגה במובן הרגיל לא מפלגת מעמדות, ולא מפלגה של סוג או חוג ידוע בזמן שבמזרחי נמצאים חוגים וסוגים שונים רבנים ולומדי הישיבות סוחרים בעלי תעשיה בעלי בתים וגם בעלי מלאכות שאינם בהפוה”מ והשתייכותם למזרחי אינו¹⁶ מטעם אינטרסים פרטיים ומפלגתיים כי אין להם מה להנות ולקבל מאת המזרחי, אלא רק מתוך שיש להם יחס חיובי לציונות המדינית הכללית, ומתוך הכרתם בשיטת המזרחי שאין לעמוד מרחוק, אלא להכניס כוחות דתיים לתוך הציונות עצמה, משום זה הם נמצאים במזרחי, כמו שלדבריהם ביחס להקהלה של כנס“י הם נגד האגודה הנבדלת ובשביל זה השתתפו בבחירת אסיה”נ כדי להכניס בה את נציגיהם, כמו כן כל יהודי דתי הרוצה להצטרף להציונות אין לו מקום אלא ע"י המזרחי, ההסתדרות הדתית היחידה הנמצאת בציונות ושכבר תפסה מקום חשוב בה, כדי להגביר את כח המזרחי בתוך הציונות, ששם היא אמנם מפלגה או פדרציה מיוחדת. אבל לא ביחס לישוב החרדי בארץ שכל הפעולות של המזרחי שם כלליות להחזקת כח הדת בכל המוסדות הכלליים שבישוב.

ואי משום שאינם שבעי רצון מהפעולות הישוביות או מהמוסדות החנוכיים של המזרחי הנה מלבד זה שאם היו בתוך המזרחי היו יכולים יותר לתקן מה שחסר, אלא גם זה מי מפריע בעדם לגשת לפעולות הדרושות לפי דעתם, או ליסד בתי חנוך ובתי תלמוד תורה וישיבות כפי רצונם, ואם רק ילמדו בעברית ועל פי רוח הלאומי הטהור, אז היה המזרחי עוזר ותומך בהם. מי לנו גדול כהמנות הרב הראשי לת“א הגרמ”א עמיאל ז“ל, שהיה מותיקי המזרחי ומהעומדים בראש התנועה של המזרחי כשלא מצא סיפוק בבתי החנוך של המזרחי יצא במאמרים רבים בדברי בקורת, אבל הבקורת שלו ז”ל היה מתוח רק על בתי החנוך של המזרחי על תכניות הלמודים שבהם, אבל לא על המזרחי עצמו, כי בתי החנוך העומדים תחת רשת המזרחי הם רק בתי חנוך של המזרחי אבל לא החנוך המזרחי, כי בגשתו של המזרחי בתחילה לקבל תחת רשותו את החנוך הדתי לאומי היה אז עיקר תפקידו להציל עד כמה שאפשר מיד החנוך החפשי או הכללי, וגם ביסוד הסימינר של המזרחי היתה המטרה לגדל מורים דתיים, ולא היה אז ביכולת של המזרחי לדאוג גם בעד החנוך התורה התלמודי, ולעזור באופן מעשי וממשי להישיבות; וכשלא מצא סיפוק בבתי החנוך הקימים, מסר נפשו לארגן את רשת החנוך וליסד ישיבת ישוב החדש, כלום התרחק ונפרד מטעם זה מאת המזרחי המציל אלפי ילדים מאבדון? וכי לא תמך ועזר המזרחי את הרב ז“ל בתקציבים חשובים ואנו רואים כבר עכשיו שהמזרחי בא לידי שיתוף פעולה עם ישיבות וותיקות גדולות גם בירושלם, ע”י “מפעל־התורה” וע“י השפעת מנהיגי המזרחי קבעה גם הסוכנות תקציב חדשי בעד הישיבות ואין שום סכנה ח”ו שע"י זה תחוה הסוכנות דעה על דרכו וסדר הלמודים, ומי שיגיד זאת אין זה אלא לקנטר, כי גם האגודה יש לה קשרים עם הסוכנות ועם ועד הלאומי שמקבלת מהם כספים ידועים.

אבל ארגון חדש זה המתימר בשם דתיים בלתי מפלגתיים נוצר מאלה שאינם שייכים ברוחם להמזרחי וחסר להם התפיסה הנפשית והנשמתית של תנועת התחיה הכללית הלאומית והמדינית, ולפי רוחם הם שייכים יותר לאגודה, ורק מפני שיסוד הארגון יצא בתל אביב וסביבתה במקום שאינם יכולים מפני עמדתם החברותית והצבורית להיות בגלוי נגד הרוח הלאומי הכללי ונגד הקהלה ולהשתייך להעדה הנבדלת וגם מפני שרוצים לחדור לתוך המוסדות הצבוריים ולקבל כסאות או משרות וכדי להכניס רבנים משלהם בקהלה או במושבות. ואלמלי היו נמצאים בירושלם היו בודאי שייכים לעדה הנבדלת, ואנו יודעים כאלה מראשי הארגון והפעילים שבהם שעברו לתל אביב מירושלם ששם היו מהיוצאים והשייכים לאגודה, גם בירושלם אלה שהצטרפו להם היו מקודם “יוצאים” לרגל מסחרם ועמדתם החברותית היו מוכרחים להכנס לכנס"י, ובארגון זה מצאו את מינם המתאים לרוחם.

והיינו שואלים אותם: כמה מהם מקבלים את השקל הציוני ואם תורמים להקרנות הלאומיים כפי השגת ידם? אלא ששוב הם רוצים ליצור מין מפלגה חדשה כזו, מאלה שאינם ציונים וגם אפשר להיות אנטי ציונים ובכל זאת להיות גם בתוך הקהלה של כנס“י. מתוך אינטרסים פרטיים או אולי מפני שזה הוא דבר כשר מטעם שקהלות כאלו מציונים ואנטי ציונים היו גם בקהלות שבגולה עליהם להגיד בגלוי, שרק מטעם זה אינם יכולים להמנות במזרחי מפני שמי שהוא מזרחי הוא ממילא גם ציוני ועליו לקבל את השקל ולהשתתף בבחירות של הציונים וגם לתרום לקרנות, ומדוע לקחו להם את השם בלתי מפלגתיים, כלום אין זה אלא הסוואה כדי שיוכלו לפנות אל הקהל שיתמכו בהם ובמפעלים שרוצים לקבלם תחת ידם, והם גם התומכים בועד הישיבות ובארגון חניכי הישיבות שנגשו בתכונה רבה ובאסיפה רבתי זמן קצר אחרי הסתלקותם של הרב עמיאל ז”ל לשם פרסום גישתם ליסד בתי חנוך תלמודיים ולא נזכר שם שמו של הרב עמיאל ולא שם רשת החנוך התלמודי.

גם בשאלת בחירת רב ראשי לתל אביב נתפרסמו מטעם הדתיים הבלתי מפלגתיים דרישות מיוחדות וטענות נגד המזרחי התומך רק במועמדים השייכים להמזרחי, ונשאלת השאלה האם אפשר למצוא גדולי הרבנים בעולם המתאימים לשרת בתור רב ראשי בעיר העברית הגדולה, שלא יהיו שייכים למודחי ההסתדרות החרדים היחידה והראשונה מתחילת התנועה הציונית שהתחילה בפעולות לשם התחיה הלאומית, לשם בנין וישוב ארץ ישראל עפ“י תורת ישראל, ועד כמה יש בזה משום עלבון כבוד התורה מזה עצמו שדתיים קצונים מטילים חשד ברבנים גדולי הדור שיהיו נוגעים בדבר ויטו ח”ו מדרכי התורה היושר והצדק מפני נטיות מפלגתיות ואם האגודה התבדלה גם ברבנות מיוחדת יש לזה מקום לפי שיטתם, שיש הבדל גם בין השפעה רוחנית אבל המה הבלתי מפלגתיים שלפי דבריהם הם תמימי דעה עם הרוח הכללי הלאומי והם נגד ההתבדלות מכנסת ישראל, מדוע א“כ חוששים כ”כ מפני ההשפעה רוחנית של רב גדול אף אם שייך למזרחי? כלום אין זו הוכחה, שהם מתנגדים לרוח המזרחי לא רק נגד המפלגתיות.

* * *

כמו שהזכרתי בתחילת דברי שלא בכונה מוקדמת התחלתי לכתוב כדי לפרסם דברי, כן גם בזה מה שנגעתי בכל מה שהזכרנו בקצרה עם כל הנקודות האורה ההולכות ומאירות בשמי ארצנו גם את צדדי הצללים שבהם, לא באה מתוך כונה של פגיעה או עקיצה, גם לא לשם קטרוג להראות את הנגעים והפגמים, אלא להראות את האור הכללי והמקיף להוסיף אור וינוסו הצללים.

כי כל מושג ומושג שבמחשבה הישראלית וכן כל דרך ודרך מדרכי המוסר והמדות בעבודת ד' הם רחבים מרחב אין קץ, וזה עצמו גורם שאלה שמחמת תכונת וסגולת נשמתם הם שייכים יותר לדרך זה או לתפיסת מחשבה זו, יש כאלה שהם נשארים עומדים רק בהם מבלי לזוז יותר וגם מוצאים רק בהם כל סיפוק נפשם.

אבל יש בזה לפעמים גם דרך נפילה ח“ו אם מוצאים חזוק להם ע”י שלילת שאר הדרכים והמושגים המובילים ג"כ לעבודת ד' ונעתקים ממילא מהכלליות, כי בכלליות אין שום הגדרה של שלילה, כי הרע והשקר אינם במציאות כלל כדי לשלול אותם שהם אפסיים גמורים, ושלילה מונחת רק אם שוללים את החיוב; ורק אלה השוללים את האמת נקראים שלילים.

ורק ע“י גלוי האור הכללי אור המקיף הנמצא בכל נקודת אור של כל מושג ומושג מהמושגים הקדושים, שמצטרפים ומתאחדים עם האור הכללי כמו שאנו מכוונים גם בכל מצוה ומצוה בכל תרי”ג מצות התלוים בה, ובזה עצמו מה שמגלים את האור הכללי נחלצים מן המיצר ויוצאים למרחב.

ורבנו ז"ל סח לי פעם: הלואי שיהיו לנו יהודים חפשיים, לא חפשיים מיהדות, אלא יהדות חפשית משעבוד הצמצום והקטנות כדי להגיע אל החירות העליונה חירות התורה (לא רק שלטון התורה) אל תקרא חרות אלא חירות,

ורק אור הגאולה המופיע על כל דרכינו ישחרר אותנו מכל כבלי הגלות ומהגדרים השליליים, לקבץ ולגאול את כל נצוצי הקדושה הפזורים בכל חלקי עמנו עם ישראל גוי אחד בארץ (בארץ־א"י־אתון אינהון גוי אחד).

ועלינו לאסוף גם כל האורות, אורות התורה המאירים בכל גדולי התורה וגדולי הרוח רוח ד' אשר בקרבם, שלא יהיו בודדים במועדם ורחוקים זה מזה, שיתאספו יחד לא רק לשם אסיפות פומביות ורשמיות אלא גם מתוך רצון להבנה הדדית להבין איש את רעהו ע"י השפעה מאירה חוזרת ומתקבלת, וכל האורות יחד יהיו לאבוקת אור גדול אשר יופיע להאיר על תחיית רוח ישראל בשובו לארצו שיביא לנו את התחיה והגאולה השלמה.

מושגים מתחלפים

הבאים לארצנו

לא לשם עליה

מוצאים בה ירידה

כשם שאנו צריכים להכניס

את הקדושה בתוך התורה

כך אנו צריכים להכניס

את התחיה בתוך הקדושה

המחייבים את הגלות

הגלות מחייב אותם

כשם שארץ ישראל צריכה

להיות על פי התורה

כן התורה צריכה

להיות על פי ארץ ישראל

ועד הישיבות דואג להחזקת התורה למען הישיבות

מפעל התורה דואג להחזקת הישיבות

למען התורה

לא מפני שארצנו היתה לישראל היא קדושה לנו

אלא מפני שהיא קדושה

הנחיל הקב"ה את הארץ לישראל

האגודה רוצה בשלטון התורה

אבל כלום התורה רוצה בשלטון האגודה?

אישים ומפעלים

אדמו"ר מגור

אפריקה סנטרל קומיטע

ועד מאוחד של מוסדות

אהרון שצקס מזכיר הועד

בית יעקב, בתי ספר לבנות

ביה"ח בקור חולים

ביה"ח שערי צדק

הלל ליברמן הרב

יחיאל מיכל פוקצינסקי

ישראל רוקח ראש עירית תל אביב

יצחק ספיר ראש עירית פ"ת

ישיבת שפת אמת

ישיבת שער השמים

ישיבת קול תורה

יחיאל מיכל שלזינגר הרב

משה שצקס הרב

משה דר' וולך

נתן רענן הרב

נוער האגודתי

עובדיה האדיא הרב

מושגים מתחלפים

הנאצים הביאו את היהודים קרבן למלחמה,

האנגלים רוצים להביא את היהודים קרבן להשלום

כשם שהנאצים לא נצחו בהמלחמה בקרבנות היהודים,

כן האנגלים לא ינצחו בהשלום ע"י קרבנם היהודים,

היהודים רוצים במדינה כדי שיהיה להם ארץ ישראל

הערבים רוצים בארץ ישראל כדי שתהיה להם מדינה

הערבים טוענים שהם החזיקו את הארץ יותר מהיהודים

אבל, הארץ מחזקת את היהודים מלפני הערבים, ועד עולם

מדינת היהודים או מדינה יהודית, ההבדל בין שני המושגים הוא גם ההבדל והחילוק שבין תביעתינו ובין טענת הערבים, כי מה שהיהודים דורשים במדינה, עיקר כוונתם הוא כדי שיהיה להם ארץ־ישראל, והערבים רוצים בעיקר את פלשתינה כדי שתהיה למדינה ערבית, ועלינו להיות זהירים לבלי לתן מקום שיפרשו גם את תביעתינו שאנו גם כן רוצים בעיקר שגם ליהודים תהיה מדינה עברית, והדבר אינו כן, אלא שבאנו לידי הכרה שאי־אפשר שארץ־ישראל ארץ מולדתנו, ארץ עמנו, ומקום יצירת רוחנו תהיה באמת שלנו שנוכל לשוב אליה ולבנותה, ושתהיה בית לאומי אמתי, בלי שום פרושים שונים וכדי שנוכל לחיות בה את חיינו העצמאיים בלי שום שלטון והשפעה זרה, אלא רק אם ארץ־ישראל תהיה גם למדינת היהודים, ועוד דבר: שאם נתן מקום לפרש כי עיקר כונתנו שתהיה לנו מדינה עברית, אנו נותנים מקום לחלוק, ויסתפקו להשיב לנו רק חלק בארצנו, כי לגבי זכות מדינה שיעניקו לנו, אין הבדל רב בין כל שטח ארצנו לבין החלק אשר יבררו בשבילנו, שלא תהיה בכל אופן פחות מהשטח של מדינת לבנון שזכתה כבר להחשב ולהמנות בין המדינות, ולתפוס מקום גם בין המדינות הגדולות והאדירות, ולנו אסור לוותר על פיסת רגבי אדמת קדשנו כי אין על עצמותה של ארץ־ישראל שום בעלות, וגם לנו אף שיש לנו קנין אבל אין לנו זכות בעלות עליה, אלא שהיא עצם מחיי האומה של עם ישראל, וכמו שאין לאדם זכות בעלות גם על עצמו, על חיי עצמו, כן גם לישראל אין שום זכות בעלות על עצם חיינו, על ארץ נשמתנו לעשות בה קנין ומסחר, לוותר על שום חלק שבה, כדי שיעניקו לנו זכות מדינה, וכ"ש שאין לזולתנו שום זכות בעלות עליה מפני זה שלפני כמה דורות כבשוה מאלה שגזלו אותה מאתנו את הארץ אשר מבראשית הבריאה נקבעה בשביל עם ישראל (עיין רש"י תחלת בראשית אמר ר' יצחק וכו').

ולכן לדעתנו אין לנו לשנות גם את השם שיצר לנו יוצר הציונות המדינית דר' הרצל ז"ל ועלינו להביע את עיקר תביעתינו רק בשם “מדינת היהודים” לומר: במקום שארצנו לא נפסקה מעולם מלהיות בשבילנו לארץ־ישראל, כי תשוב להיות למדינת היהודים.

ובזה נסתום טענת הערבים שאינם יכולים לדרוש שפלשתינה תהיה למדינת הערבים מפני שהם גם בינם לבין עצמם נפרדים לכמה ארצות ומדינות, שזה לא כבר זכו להשיג את עצמאותם ממשלות המנדטים ששלטו עליהם, ומקודם המלחמה הקודמת לא היו לערבים שום שלטון וכח מדיני, ומשועבדים¹ ונכנעים היו תחת שלטון התורכים, ורק קודם גמר המלחמה הקודמת ע“י מרגלי מדינות הברית שהבטיחו להם שחרורם המדיני וע”י ששחדו להם בכסף תועפות, מרדו בתורכים ועזרו כביכול פחות או יותר לממשלות הברית לכבושם ולנצחונם על התורכים, ובחלוקת המנדטים בועידת השלום נחלקו ארצות הערביות לממשלות נפרדות עירק סוריה לבנון תחת שני המנדטים, ואותה ועידת השלום הכירה והסכימה אז גם הצהרת בלפור, שארץ־ישראל תהיה לבית לאומי ליהודים תחת מנדט של בריטניה, שתעזור בהתפתחות הארץ ע"י עלית היהודים ובנינה עד שתהיה ראויה לקבל עצמאותה.

אז לא עלה גם על הדעת שאפשר לקרוע את ארץ־ישראל בין שני עברי הירדן גם לא הכירו ולא התחשבו אז עם שבט הוואהבים המדברית, ורק אח“כ, הואילה בטובה לשחד את הערבים על חשבון ארץ־ישראל וע”ח זכות היהודים, וקרעה מאתנו את עבר הירדן ונוצרה עוד ממשלה ערבית חדשה וארץ חדשה ששמה עבר הירדן מזרחה תחת שלטון אחד מבניו של מלך חוסין והוא בעצמו כידוע לא התנגד להצהרת בלפור כמו שמסר דעתו לדר' וויצמן גם שאר ארצות ערביות לא התחשבו ולא התיחסו לא עם החלק המעט של אחיהם הערבים היושבים בארץ־ישראל ולא בחלק הקטן, כברת ארץ קטנה של ארץ־ישראל, שלא תפסה מעולם שום מקום מרכזי לאומי או דתי בשביל העם הערבי.

* * *

וכי לא דבר ברור הוא כי תחלת ההתנגדות של הערבים להצהרת בלפור, יצאה מקודם מאת ערבי ארץ־ישראל ורק מאת האפנדים ראשי המשפחות ששסו אותם בנו וגירו את יצרם לשלטון וכסאות שהבטיחו להם, והם התחילו להסית את ההמון אחרי ששאפו לרוחה עם כבוש האנגלים, שהוציאם משעבוד ועבדות ושחררם מתחת תגרת יד ממשלת התורכים, שהכבידה תמיד עולה עליהם בין במסים כבדים ובין בחובות עבודת הצבא או בפדיונם שהטילה עליהם לעיתים קרובות, ולעומת זה לא נתנה להם שום תמיכה ועזרה לפיתוחם, וגם אלה האפנדים בעצמם דכאו ונצלו את הפלח הנעלב ואת הערבי הפשוט שיחסם ליהודים היה אז יותר ידידותי מאשר בינם לבין עצמם, כי הביטו אל היהודים כאל גואלם ומושיעם מפני שאצלם מצאו אז עבודה בעיר ובשדה ובתנאים יותר נוחים מאשר אצל אדוניהם האפנדים, גם בכלל היו הערבים מתיחסים עם שכניהם היהודים – מלבד בתקופות הקודמות בשלטון הממלוקים הברברים, כיחס של כבוד וידידות. זוכר אני מילדותי שגרנו יחד בשכנות עם ערבים כשנתנו להם בחג הפסח מצות, ובמוצאי החג הביאו לנו פתות עם חמאה ודבש, לרגלי עבודתי מצעירותי בכל יום עם ערבים מכיר אני את מדותיהם הטובות והמזיקות, את תכונות נפשם המתחלפות; מאהבה של מסירות נפש עד שנאת מות נדיבות ואכזריות. מגאוה ושחצנות עד התרפסות והשתחואה, גם מהירות חלוף מזג רוחם מהתרגזות וכעס עד להשחית והכנעה וסלחנות עד כדי לנשק ידיך, גם פקחותם וערמתם יחד עם רצינות נפרזת, אבל בכלל אם לא יהיה טפוח נגדי, אפשר לטפח יחס של ידידות ועבודה הדדית לטובת הארץ, כי אנו מבני ירושלים הוותיקים הרגשנו תמיד יחס טוב וידידותי לערבים לא רק סוביקטיבית אלא גם אהדה אוביקטיבית, וכן היה גם יחס הערבים ליהודים, ואם קרה פעם שאיזה פרחחים התעללו ביהודים היה זה רק מתוך פראות בלי שום שנאה כבושה גזעית או דתית. רבים מהערבים ידעו לדבר אידיש וספרדית ביחוד מה שנוגע לקנין ומכר וכל היהודים דברו ערבית שוטפת.

גם מצד רגשי הדת היתה סבלנות יתירה לגבי היהודים ביחס לבני דתות הנוצריות ביחוד אלה שלא היו תחת נתינות וממשלות אחרות, כמו הארמנים, הלאטינים והאורטידוקסים היוונים, אף שכבר היתה להם השפה הערבית לשפת האם שלהם, ושהיום כבר חושבים אותם לערבים, ומציגים אותם על חשבון מספר הערבים הנמצאים בארץ (ולפי השערתי אפשר שהערבים הלטינים היושבים סביב בית לחם, ראמאלה, נצרת, הם לא מגזע הערבים הקדמונים, אלא מגזע הלטינים השרידים מהצלבנים שכבשו את הארץ, זה ניכר גם במראה פניהם ומשערות ראשיהם הצהובות שיש לרבים מהם) ומעולם לא היה מורגש איזה יחס לאומי ביניהם ולא פעם אחת קרו מריבות וקטטות ופרעות בין המוסלמים והנוצרים עד כדי שפיכת דמים, וביניהם בין היהודים לא קרו פרעות גלויות מטעם רגשות דתיות.

* * *

גם אחרי הצהרת בלפור וכבר נודע קודם הכבוש האנגלי את ירושלם. לא הורגש מצד הערבים איזה שנאה וקנאה, אדרבא התחילו להתיחס ליהודים ביחס כבוד יותר ובידידות יתירה.

גם הארצות הערביות הקרובות לא הגיבו ולא מחאו כלום נגד הצהרת בלפור, אף ממשלת מצרים הערבית לא הראתה שום התנגדות ליהודים, אדרבא כדי להגיב ולהפגין על ידידותם ליהודים שהשיגו את הצהרת בלפור שלחה אחרי שנסתיימה המלחמה הקודמת חבר מורים לבקר את בתי החנוך של היהודים ונתקבלו בכבוד וגם הם הראו יחס אדיבי למורים העבריים ולמר דוד ילין מנהל הראשי של ועד החנוך. הביקור הזה עשה רושם כביר, החידוש שבדבר לא היה אצלנו מצד היחס הטוב של הערבים בכלל, כי על זה לא עלה על לבנו אז אפילו לחשוב שאפשר שיבוא לידי זה שבא אחר־כן, אלא החידוש היה הרשמיות שגם ממשלה ערבית שכנה מביטה בעין טובה על בית הלאומי היהודי.

ורק אלה ראשי המשפחות וראשי הדת שנשאו את עיניהם לשלטון, התחילו להלהיב בקרבם את רגשותיהם הדתיים ולאיים עליהם בסכנת דתם ומקומות הקדושים להם ושיסו אותם נגד היהודים והעירו בקרבם את טיבעם הפראי לרציחה ולשפיכת דמים. כן התלקחה הלהבה עד שממשלת המנדט נמצאה כביכול במבוכה, והתחילה לשלוח ועדות חקירה שונות למצוא פתרונים ע“י הצעות שונות וויתורים שונים רק על חשבון היהודים ובכל הועדות ובכל משא ומתן שהתנהלה אז, לא נזכרה ולא נשמעה שום תביעה מאת הארצות הערביות השכנות, שהיו עסוקים אז בעניניהם הם. ומדוע אם כן נעשו עכשיו הם לצד שלישי או רביעי ולאפטורופסים לדאוג בעד אחיהם המסכנים תושבי ארץ־ישראל; שבאמת הם מאושרים יותר מאלה הדואגים בשבילם, ורמת חייהם גבוהה יותר מאשר בארצם, ולו הואילו המדינות הערביות בחסדן הגדול לרצות להיטיב לערבי א”י ולבקשם שיסתפחו לארצם ולממשלתם, אנו בטוחים שערבי א"י היו מסרבים לקבל את החסד הזה כי באופן כזה לא תקוים מחשבתם ותשוקתם לשלטון, והיו בוחרים יותר להיות מעוט בין היהודים מלהיות נתינים תחת ממשלת מדינות הערביות.

אבל גם לערבי ארץ־ישראל יש לנו לשאול: מה היה למשל, אלמלא לא נבראה שאלת היהודים ואלמלא לא יצא הכרזת בלפור, כלום היה אז איזה שאלת פלשתינה בפני עצמה? האם לא היתה פלשתינה חלק אחד מהארצות השכנות? כלום נמצא בפלשתינה איזה תכונה מיוחדת בשביל הערבים גיאוגרפי או היסטורי? ובאיזו זכות היו יכולים אז המיוחסים המקומיים של ערבי א"י לתבוע שלטון ומדינה ערבית של פלשתינה בפני עצמה?

עוד יש לנו לשאול מהם, מה היה לו לא נצטרפה במלחמה הקודמת טורקיה לגרמניה שרק ע“י הזדמנות זו של נצחון הברית על גרמניה וטורקיה, זכו הערבים להשיג את שחרורם, האם היו יכולים בכוח עצמם למרוד ולהתגבר על הטורקים? הלא רואים אנו שעוד כוחם וגבורתם אתם וגם נתחדשה ונתגברה כוחם ע”י רוח הגבורה שנתגלתה בגבור הלאומי הטורקי אתא טורק־קאמל פשא, וכהיום תופסת טורקיה מקום חשוב בין הממשלות הגדולות והאדירות, ואיננה כעת אותו החולה שהיתה בזמן עבדול חמיד.

עוד כיום נמצאים בצפון אפריקה כמה מליונים ערבים תחת ממשלת צרפת וספרד וכמעט שקבלו כבר את התרבות הצרפתית וכשעמדה האניה שבה נסעתי על יד נמל אלג’יר, ירדתי העירה ביום גנוסיה צרפתית והרגשתי ששולטת בה אטמוספירה צרפתית. עד כמה מגוחך הדבר שהערבים באלג’יר שהם בעצמם משועבדים תחת עם אחר, הפגינו למען ערבי א"י על ידי פרעות ורציחות ביהודים הגרים שמה אולי עוד לפני שבאו לשם הערבים.

גם אפשר היה, שבמשך הזמן היתה מוצאה תורקיה בעצמה שלטובתה דרוש שיתנו את ארץ־ישראל ליהודים לבית לאומי או גם למדינה יהודית, כלום היו מתנגדים בזמן שהיו כל כך נכנעים תחת הטורקים? וכי גם אז היו יכולים לטעון שפלשתינה שייכת להערבים וגוזלים אותה מהם?

* * *

אתם עם הערבים, עם המאמינים, האם אינכם רואים שרק ההשגחה העליונה ורק רצון ה' אלקי ישראל ואלקי כל העולם מסבב כל הסבות, הוא שמסבב את כל הסיבות והשתלשלות ההיסטורית שהביאה לידי כך, שבאותו זמן שזכיתם להשתחרר משעבוד הטורקים ע"י נצחון האנגלים, נתנה אותה הממשלה המנצחת גם את הצהרת בלפור, להשיב ליהודים את ארץ מולדתם לבית לאומי.

אתם שבמשך חצי יובל שנים זכיתם להשתחרר מהטורקים. וזכיתם לממשלות וגם לעצמאות, ולהתחשב כבר בין הממשלות הגדולות לישב יחד עמהם במועצות לסדור ותקון העולם, אין זה אלא צרת עין וקשיחת לב לא להתחשב עם עם אומלל אחיכם לגזע אחיכם בפילוסופיה הדתית, ושותפים בתרבות הערבית בזמן זהרה, והיינו יכולים גם עכשיו ע"י יחסים טובים והדדיים לעלות למדרגה רמה ולהשיב גם כבוד הערבים ותרבותם, וגם כבודנו ותרבותנו כמלפנים: איה איפוא הנדיבות של הערבים, עם הנדיבים? לא לותר על כברת ארץ קטנה ועל מספר קטן של הערבים שגם אם יהיו מיעוט בתוך היהודים, אין שום סכנה לאומית ודתית להם, שלעולם יהיו קשורים עם ארצות וממשלות הערביות השכנות קשר דתי לאומי?

* * *

לא כן הדבר הוא בנוגע ליהודים. בשבילנו שאלת א"י היא שאלה חיונית לעם ישראל כולו. מלבד השאלה העומדת כעת להציל אלפי יהודים הנמצאים בהסגר והנודדים בלי זכות אזרחיות, אלא שגם כל קיומה של האומה הישראלית גופה ונשמתה ואפילו הכרת זכותם בתור מיעוט לאומי בכל העולם, תלוי רק בזה אם יהיה להם בית לאומי בארץ מולדתם.

אין תקופתנו דומה לתקופות הקודמות, שהיהודים היו יכולים להתקיים בכל משך זמן גלותם, אף תחת תנאים סוציאליים ומוסריים קשים, מפני, שאז היו עוד כמה עמים קטנים נכנעים ומשועבדים תחת ממשלות עריצות גדולות מהן, שהיו מתקיימים בזה שלכל הפחות נשארו לשבת בארצותם הם, ועם הפלא, של העם היהודי אף שהיה מפוזר בין כל האומות גם באלה שהיו שוטנים אותו מקודם מפני שנאת הדת ואחרי כן מפני האנטישמיות, כל קיומו היה רק בכוח אמונתו ושמירתו את תורתו ומצוותיה במסירות נפש, ובקשירתו בארץ־ישראל ותקוותו לגאולה.

וכאן יש לעמוד על נקודה נפלאה, להוכיח עד כמה היתה תלוי קיום ישראל בגולה, רק בכוח קשירתם לארץ מולדתם מזה: שכל אסוננו מה שאבדנו את ארצנו, ואבדנו את חרותנו המדיני, וגם את כבודנו, את מקדשנו ואת כל יקר קדושת תפארתנו, מביעים זאת רק בשם “גלות” לומר: לא חדלנו להיות מה שהיינו, ולא נהפכנו ולא נחלפנו להיות לעם אחר, אלא רק בזה שאנו בגלות, ז"א: שכל אסוננו הוא רק בזה שאין אנו נמצאים בארצנו, מפני שרק בארצנו אנו מסוגלים להיות מה שאנו ראוים וצריכים להיות בשבילנו ובשביל העולם כולו.

עיקר כונת בית לאומי לעם ישראל מה שרצו להבטיח לנו, היה גם משום זה, שע“י כך יורם כבוד ישראל בכל העולם, שלא יהיה עוד למרמס ולחרפה, ולא יקומו עוד רשעים שיזוממו להכרית את שם ישראל ח”ו מתחת השמים. ואם נשאר רק מיעוט בבית הלאומי שלנו, לא נגיע לעולם למטרה זו, וגם לא נוכל לחיות את חיינו המקוריים בלי השפעה זרה.

ולפיכך, עלינו להגיד לממשלת המנדט ולאומות המאוחדות הרוצות להביא סדר ומשטר של שלום בכל העולם, שאי אפשר להקים שלום קיים ומלא בעולם, מבלי שתפתר גם שאלת היהודים, שכבר הגענו לידי כך, שחורבן היהדות בגלות אירופה הביאה אותנו לידי הכרה ברורה שאין לנו עוד זמן לחכות ולהסתפק בהבטחות, בהדרגה ובהתפתחות. אנו די מבוגרים, אנו מדברים עמכם ברורות וגלויות, אנו דורשים מכם את המטרה הסופית, מה שבשר ודם יכול לתת לנו, והיא: “מדינה יהודית”.

אבל בשבילנו אין עיקר מגמתנו שתהיה לנו מדינה עברית ככל הגוים, אלא שארץ ישראל תהיה למדינת היהודים, מדינת עם ישראל כולו, גוי אחד, עם אחד, וארץ אחת, שלנו, שכל קנינינו הם קנין אחד וזכות אחד לכל עם ישראל.

גם אנו יודעים ומבינים מה שאתם יכולים לטעון נגד זה. איך אפשר שארץ ישראל תהיה למדינת היהודים, בזמן שחלק אולי יותר גדול ישארו להיות בין כל הארצות בגולה, אבל, עליכם לדעת שהמובן והמושג של “מדינה” בשבילנו היהודים, איננו כח ושלטון, מיום היותנו לגוי לא היתה לנו נטיה ורצון לשלוט על זולתנו, ואין כוחנו בגבורה של נשק, צבא וצי, וכל המושגים המדיניים שאנו משתמשים בהם עכשיו הם רק מושאלים אצלנו מכם, אנו צריכים לדבר בלשונכם אתם, שלפי מושגכם כל משטר מדיני הנוהג בעולם הוא משטר של שלטון וכוח צבאי, הנובע מהיצרים הטבעיים הטבועים באדם לשלטון האדם באדם, ולגבינו אין זה אלא משחק ילדים השוחקים ביניהם בהתפארות של מדים ותוארים צבאיים.

אבל המובן המדיני שלנו, הוא רק להסיר מעלינו שלטון זר והשפעה זרה, ולהשיב לנו את כבודנו והכרת כבוד עצמנו, שנוכל להקים משטר לפי תכונתנו ורוחנו ולחוק חוקים לפי השגתנו, עפ“י המוסר שלנו, ובינינו לבין עצמנו עפ”י יסודות התורה הקדושה, והערבים שישבו אתנו יוכלו לחיות בינם לבין עצמם כל עדה ועדה לפי מוסרם ולפי רוח דתם, בלי שום מפריע מצדנו, אנו די הורגלנו בסבלנות, וכמו שאנו דורשים סבלנות וזכות אזרח מאחרים בכל מקום שהיהודים יושבים בתוכם, כן בודאי לא נגרע זכות זו מאחרים, וכל־שכן מהערבים, היושבים בכל זאת בארצנו כמה דורות.

כוחנו אינו בכוח הנשק הגלוי ולא בכוח הנשק האטומי הסודי, יש לנו אמנם כוח סודי ונסתר של א־ל מסתתר ה', שרק ארצנו הקדושה מקום התגלות חזון נביאנו היא מסוגלת לגלות את כוחנו הרוחניים והמוסריים והאורות הנסתרים בנו שיאירו לנו ועל כל העולם כולו.

א

עוד מימי ילדותי נשאר בי הרושם מהאהדה והידידות שרחשו היהודים לעם האנגלי ולממשלת בריטניה, עוד מצלצלים באזני השיחות של הילדים בחדר ובין הזקנים בבית המדרש, מהאגדות שהתרקמו על השר משה מנטיפיורו – ששמו היה כ“כ עממי על קשריו עם המלכה ויקטוריה, זוכר אני את הרושם שעשו עלי התיירים האנגלים שבאו לסייר ולבקר בארצנו, בדמותם הגבוהה והחסונה ובפניהם הארוכים והאציליים. היינו עומדים על יד המלונים הגדולים אצל שער יפו שהתאכסנו בהם ומביטים לראות איך הערבים חובשים את חמוריהם ועוזרים לגברים ולגבירות לעלות ולרכוב עליהם ואח”כ רצו אחריהם.

לי היתה הזדמנות מיוחדת להיות בקרבתם במלון קמניץ של דוד אמי רבי ליפא קמניץ זצ“ל, העדין והאינטיליגנטי שהיה לבוש קפטין של משי צהוב עם מעיל קצר ופאות וזקן מסורק יפה יורדים מעל פניו היפים, ותרבוש אדום על ראשו. גם אביו הרב ר' מנדל קמניץ זצ”ל בעל “קורות העתים” אבי הסבתא שלי שעלה לארץ עם תלמידי הגר“א מווילנא ז”ל בתחילת המאה התשע עשרה, שהיה בעל המלון המודרני הראשון בירושלים שהשר מנטיפיורי התאכסן אצלו והסבתא היתה מספרת כמה אגדות ממנו על בנין קבר רחל ועל הכבוד שנחל כשנתקבל אצל השולטן באיסטנבול, ומהיהודים והממשלה והקונסולים כאן.

למרות קרבת השפה שיש בינינו לבין הגרמנים לא עשו עלינו התיירים הגרמנים רושם טוב בכרסיהם העבות, בפניהם ולחייהם המלאים והאדומים בצעדיהם הכבדים, ועיניהם הזעומות, אף ביקורו של הקיסר ווילהלם בכל הדרו לא נתקבל אצלנו – מלבד אצל יהודי גרמניה – כ"כ בהתלהבות, וכל הכבוד שחלקו לו היהודים היה רק כדי לצאת ידי חובה.

יתכן מאד, שאחד הגורמים לזה שהאנגלים מגלים כ"כ אהדה לערבים הוא: מפני טבע האנגלים להיות תיירים ולחבב עתיקות וכן לסייר ולבקר עמים ושבטים עתיקים. ובסיירם בארצות המזרח, חבבו לבקר במקומות שעוד החיים בהם פרימיטיביים לפי מנהגיהם ונמוסיהם הקדומים. באהלי הבדווים הערבים, הרגילים לקבל אורחים בהכנעה ובדברי מחמאות מוגזמים. גם הספרות התיירית האנגלית מלאת אגדות וסיפורים של אלף לילה ולילה, אבל היהודים לא עשו רושם מיוחד, הביטו עליהם כעל שאר יהודי מזרח אירופה, שגם היהודים במערב אירופה הביטו עליהם כמגבוה.

אבל אנו היינו מביטים תמיד על האנגלים כאל ידידי היהדות יותר מכל עמים אחרים, ועל ממשלת בריטניה כמגינה יותר על עם היהודים; זוכר אני שפעם היה למד אבי ז"ל משפט עם ערבי ובא לביתנו מזכיר קונסול בריטניה עם המשרת (הקאוואס) וחרב חצי עגולה על יריכו ובידו המטה עם גולת כסף בראשו, ואף שאבי לא היה נתין אנגלי, אך מאז מלחמת פלבנה שממשלת אנגליה קבלה תחת חסותה את היהודים מרוסיה, הגין עליהם הקונסול גם אחר כך.

גם בית הכנסת הגדול אשר בחורבת רבי יהודא החסיד בעיר העתיקה, היה תחת חסותה של ממשלת בריטניה, וכשנפטרה המלכה ויקטוריה ע“ה ערכו בביה”כ אזכרה ע“י רבם של האשכנזים הרב רבי שמואל סלאנט זצ”ל בנוכחותם של הקונסול הבריטי ושרי הממשלה.

ב

עוד מזמן הצעת אוגנדה דברו אצל היהודים שממשלת בריטניה מבקשת למסור ליהודים איזו מדינה, וכשהגיעה המלחמה הקודמת בין אנגליה וטורקיה שעברה לצד גרמניה, לא נשאר עוד ספק שהנצחון שיהיה לצד ממשלות הברית, יביא לנו את הישועה להשיב לנו את ארצנו, ותקוה זו נתנה לנו ליהודי א"י את הכח לסבול את כל המצוקה של רעב ומגפה שעבר על הישוב, לבד מה שממשלת טורקיה שהבינה זאת הכבידה את עולה וגזרה גזירות רעות על הישוב. וכשנתקרב קץ המלחמה היו השיחות שהדוד יענקלה (הכינוי לאנגליה) כבר קרוב אלינו.

ולמותר לתאר כאן את מצב הרוח המרומם של היהודים כשהגיעה לאזניהם הבשורה של הצהרת בלפור, אין לתאר איך קבלנו בשמחה את חיל־המנצחים האנגלים, כשנכנסו לירושלם, ואת פני ועד הצירים בראשות דר' ויצמן, ואח"כ הופעת הנציב העליון הראשון היהודי וכבוד היהודי שהתרומם גם בעיני שכנינו הערבים; שלא הרגשנו בהם מקודם שום קנאה וצרות עין, לא מהערבים המקומיים, ולא מארצות הערביות השכנות כמו שהזכרתי בחלק הקודם, מהתאור על מורי מצרים בארצנו.

ג

אך כל התקוות הללו היו לנו למפח נפש, ואכזבה גדולה באה תחת האימון שנתנו בעם האנגלי שחשבנו שזכאי וראוי הוא להיות שליח ההשגחה העליונה ולמלאך מושיע לעם ישראל.

עוד קודם שנתגלתה ההסתבכות וההתנקשות עם הערבים, הרגשנו באופן אינסטיקטיבי שהיחס של פקידי הממשלה האנגלית איננו כמו שראוי להיות לפי רוח הבטחת המנדט. מפה לאוזן נמסרו בלחש תרעומות ותלונות שונות, כגון: שלמשרות במחלקות הממשלה קבלו מהערבים יותר פקידים אף לפי היחס מהיהודים.

הרגשנו שלשכנינו מראים פנים שוחקות ויחס אדיב, ואילו אלינו מראים פנים זועפות ויחס של מפקדים שולטים. מבטם של השוטרים היה תמיד מבט זועם. בקרבינו תמהנו ושאלנו: הזהו העם האנגלי, עם הדימוקרטיה והלבירליזם? כלום באנגליה עצמה ג"כ מתנהגים ככה? אחרי הפרעות הראשונות נסעתי לארצות הברית נתעכבתי חדשים אחדים בפריס, ונפתעתי מהיחס האדיב של השוטרים הצרפתים גם אל הזרים, לעומת היחס של השוטרים האנגלים אל היהודים בביתם הלאומי.

לא עלי למסור לפניכם בפרוטות מה שידוע על כל הנוראות והפרעות שעברו עלינו היהודים בארצנו, מאז ועד היום, פרעות ורציחות. שכנינו שהשיסום בנו, רצחו והפילו קרבנות במאות ודמי נקיים וקדושים נשפכו על אדמת קודש, ממשלת המנדט חיפשה תמיד רק דרכים איך לפייס את הערבים. בראשונה, ע"י קריעת מזרח הירדן, למסרה ביד בנו של מלך חוסין.

אחרי הפרעות ורציחות האכזריות של שנת 1936, באה וועדת חקירה בראשות ה' פיל והעלתה הצעת חלוקה, כאלו שני ילדים הרבים ביניהם על איזה משחק, ובא המורה להשלים ולוקח משניהם כדי שלא יהיה לא לזה ולא לזה. אך אם החלוקה יכולה להפיס דעת הערבים שבשבילם אין זו שאלת קיום הלאום, אלא רק תאוות ראשי המשפחות לשלטון, ועין צרה באחרים, אין היא יכולה להתקבל על דעתנו, כי בשבילנו החלוקה היא קריעה בנשמתנו, כי רק בשלימותה של כל ארץ ישראל, ארץ מולדת עמנו ובית חיינו אנו יכולים לחיות את חיינו הלאומיים.

הערבים מצאו שעה מוכשרת להם לערוך פרעות בעיקר בזמן שעלה שלטון הרשע בגרמניה ונשא עיניו להכניע ולשעבד את כל העולם תחת רגליו, וראשית מלחמתו הכריז על עם היהודים ושכיננו ראו את חולשת ממשלת בריטניה שהתרפסה לפניו, וע“י מרגליו וסוכניו של השטן המשחית שקרץ עיניו אליהם, הרימו ראש והתחילו בפרעות ורציחות. היהודים שנמצאו במצב של דכאון רוח בהרגישם את הרעה הצפויה לאחיהם, הראו התאפקות והבלגה, בהשענם על כחות הממשלה שנסתה אמנם להגן עליהם ע”י צבאותיה שנשלחו לכאן, אך הערבים העיזו לעמוד אז גם נגד כוחות צבא הממשלה.

אולם ממשלת בריטניה שנקטה בשיטת ההתפייסות וויתורים כלפי שלטון הרשע, על חשבון חופשת העמים הקטנים שכניו, ובעיקר על חשבון צרת היהודים עשתה את עצמה כאלו קצרה ידה להשקיט את מרידת הערבים וכדי לפייס אותם פרסמה את הספר הלבן המשחיר והמזייף את הצהרת בלפור וכוונת המנדט. היהודים דחו את הספר הלבן ע“י מחאות והפגנות בארץ ובחו”ל. גם וועדת המנדטים של חבר הלאומי גינתה את הספר הלבן וחיוותה את דעתה שהוא נגד התחייבותה של ממשלת המנדט לעם יהודי.

ד

פרצה המלחמה האיומה בכל זוועותיה ולא הועילו כל הותורים להאויב השטני של כל האנושיות, במלחמת בזק הלך וכבש את כל אירופה ובכל מדרך כף רגלו החריב והרס בלי חמלה, וזעמו הפראי שפך ביחוד על היהודים, עם חרמו ובאופן שיטתי וסדיסטי התחיל להשמידם. מאירופה עבר לאפריקה הדף את חיל צבא הברית, עד שהגיע קרוב לשערי ארצנו, ששם החל לנפול, מאל אלמין הלכו צבאות הברית מחיל אל חיל, עד שהגיעו לברלין, סופו של הרשע ומשרתיו היה כמו סוף כל הרשעים שעמדו על היהודים להשמידם, ופקידיו של הרשע שהוציאו לפועל את פקודותיו, יושבים עכשיו על ספסל הנאשמים לפני שופטים השומעים מסניגוריהם של הרשעים, המגינים עליהם לחפות על פשעם.

היו פגישות בין שלשה ראשי הממשלות הברית לקבוע סדר עולם חדש, נתאספו נציגי כל מדינות הלוחמות אף מאלה שהכריזו מלחמה רק עם תום המלחמה בשעה שכבר היו בטוחים בנצחון הברית. גם העמים הקטנים שזה לא כבר קבלו את עצמאותם זכו שהזמינו אותם להתיעצות למצוא תנאים וחוקים בין לאומיים כדי להבטיח את השלום בעולם. וכאלו שכחו ולא זכרו את העם היהודי שסבל יותר מכל עמי העולם מהמלחמה, שאבד ששת מליונים מבניו שנהרגו ונשרפו, נחנקו ונקברו חיים, מבלי ראות שום מפנה והתאמצות מכל בעלי הכוחות בעולם לבקש עצות להצילם ומבלי גם השתתפות בצערנו ובאבלנו; לא זכה עם ישראל בכל זאת, גם בזמן שמתיעצים על סדר חדש של שלום בעולם שיזמינו גם אותו לשמוע ממנו את תביעתיו, שאי אפשר עוד לבניו להתקיים על מקום מזבח משפחותיהם ועל אדמת הדמים שרוותה דמי מיליוני אחיהם, ושכבר בא הזמן שיקיימו עכשיו את הבטחתם של חמישים ושתים מדינות שהסכימו להכיר בזכות העם היהודים לארץ מולדתם, שתהיה לבית לאומי לעם היהודי.

ה

ממשלת המנדט אף שהשתמטה עד עכשיו מלמלאות את התחייבותה להגשים את הצהרת בלפור, בכ"ז לא היה לנו כל שום ספק, שאחרי סבלות העם היהודי מהמלחמה, ואחרי חלקו הגדול של הישוב בהתאמצות המלחמה, ואחר שרבבות בחורים ובחורות שלנו הקריבו נפשם וגם עזבו את עבודת בנין ארצנו היקרה להם מנפשם והתגייסו לחזית המלחמה והראו בה גבורה וחרף נפש, חשבנו, שעכשיו לא תוכל עוד ממשלת המנדט לחזור על בגידותה והתכחשותה והנה באה עלינו כהפתעה וכרעם ההכרזה המחפירה של מר בווין מיניסטר החוץ של ממשלת מפלגת הפועלים שעלתה רק עכשיו על כסא הממשלה, ושהכריזה מקודם על תכניתה לקיים את הצהרת בלפור.

הכרזה זו אף שהרעישה את לבב כל הישוב וכל העם היהודי וגם את כל ידידינו הישרים בכל עמי העולם, לא הביאה אותנו לידי יאוש, וכולנו יחד נעמוד במלוא כוחנו בהאבקות נגד בגידה זו, וביחוד נגד נעילת שערי ארצנו וגם נגד הגבלת עליה בעד אחינו האומללים המתגוללים במחנות הסגר שונים מבלי מצוא מקום מנוחה לנפשם ועיניהם נשואות לארץ מולדתם.

אבל גם בהכרזה זו מצאנו זיק תקוה ונוחם בזה שממשלת המנדט משתפת ומצרפת גם את ממשלת ארה"ב בפתרון שאלת ארץ ישראל – שגם היא הסכימה ואישרה את הצהרת בלפור אחרי המלחמה הקודמת בזמן שלקחה גם אז חלק גדול בנצחון של ממשלות הברית על גרמניה וטורקיה בעלת בריתה.

והלואי היה העולם עומד אז על הגובה הרוחני והמוסרי להשיג ולקבל את י“ד העיקרים של הצדיק וולסון נשיא ארה”ב, עליו השלום, כי אז היה העולם עומד עכשיו במדרגה יותר גבוהה, ולא היינו באים לידי החורבן שגרמה מלחמה זו של היטלר הרשע, אולם גם העם האמריקאי לא הבין את נשיאו וחזר להחזיק בשיטת ההתבודדות של שיטת מונרו, בשיטה של “שלום עלי נפשי”.

אבל המלחמה האחרונה שבאה מתוך ירידת העולם שהגיעה לידי כך שעמים תרבותיים נהפכו לברברים ופראים, ולמדרגה של חיות טורפות בצורת בני אדם שלטשו עיניהם לבלוע ולהשחית את כל התרבות האנושיות, העמידה את העם האמריקאי על שגיאותיה ובא כבר לידי ההכרה שאין שלום מוחלט לשום עם בלי שלום כללי בעולם כולו.

גם עתה במה שהסכימה ממשלת ארה“ב להשתתף בוועדת החקירה אנו רואים שפתרון שאלת א”י והיהודים חשוב אצלה כשאלה עולמית כללית, כי אין שלום צדק ויושר יכול להתקיים בעולם בלי שלום לעם היהודי, ואין שלום גמור ליהודים בלי ארץ מולדת, ארץ מולדתם, ארץ ישראל.

ו

אחת מפלאות ההשגחה העליונה, ומסגולת ארץ ישראל היא: מה שתמיד מאז שנכבשה מידינו ע"י הרומאים, לא נמצאה תקופות רבות תחת עם וממשלה אחת, ולא שמשה כמקום מרכז מיוחד דתי או לאומי (מלבד זמן קצר של הצלבנים) – לשום עם וממשלה כי אם רק לשם מעבר לארצות אחרות. וזה גרם: שהיהודים שישבו בתוכה – שגם זה הוא מההשגחה שלא נשארה ריקה לגמרי מישוב יהודים – לא הרגישו את סבלות הגלות כמו שסבלו באירופה, לא את הרדיפות והגזירות מטעם שנאת הדת, כמו בימי הבינים, ולא את ההכנעה הרוחנית והתרבותית של התקופה החדשה שהביאה עִמה את האנטישמיות.

בכל משך התקופה הארוכה שא"י היתה בידי הטורקים שפתחה שעריה לפני גולי ספרד לא סבלו לא במובן החומרי ולא במובן הרוחני, כמו שסבלו במדינות אחרות באירופה. היתה תקופה שארץ ישראל נעשתה למרכז רוחני לכל עם ישראל, במאה השש עשרה, בזמן רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך שנתקבל להוראה ומשפט לכל עם ישראל וכן רבי יצחק לוריא שגילה את תורת הנסתר המיסטי שהאירו את עיני כל ישראל בגולה, ועוד גדולי מחברי ספרים בדיני אישות וירושה ומשפט, שבהם אנו רואים עד כמה היה להם אובטינומיה פנימית גמורה, וכח בידם לשפוט לפי דת היהודים.

אנו יהודי א“י הרגשנו את עצמנו תמיד כאלו אנו נמצאים בארצנו, בארץ מולדתנו. את הטורקים אדוני הארץ לא הכרנו לא אותם ולא את לשונם, ואת הערבים שהם היו עפ”י רוב פקידי הממשלה ידענו שהם עבדים ומשועבדים יותר מאתנו. ולא הם היו אדוני הארץ, ולא הביטו עלינו מגבוה ותמיד התיחסו אל היהודים ביחס של כבוד, ואם הראו לפעמים עריצות היתה זאת מפני הטבע שכל מי שנכנע שופך חמתו על מי שחלש ממנו. אף היהודים שעלו לארץ הרגישו תיכף את השינוי המוסרי והרוחני הזה. מלבד בימי המלחמה הקודמת וחובת עבודת הצבא שחלה גם על היהודים מזמן הקונסטיטוציה החדשה בהגבלה שלומדי הישיבות ומורים היו פטורים, לבד זה – לא הרגשנו שום עול של הטורקים: גם לא שלטה שום השפעה של תרבות זרה, לא מהממשלה ולא מהאזרחים, שעמדו במדרגה תרבותית שפלה הרבה מהיהודים.

אף שפתנו השפה העברית שלטה יותר בין יהודי א"י מבין היהודים שבשאר הארצות, בגלל קבוץ יהודים מכל המדינות השונות שלא הבינו זה את זה רק בשפתנו הלאומית.

היתה אמנם תחרות של הממשלות באירופה להכניס תרבותם בערי המזרח ובארץ ישראל, נפתחו בתי ספר דוקא בעזרת אזרחיהם היהודים שלמדו שם בשפות שלהם, אבל כשנתגברה הרוח הלאומית והציונית, הונהגה השפה העברית לשפת למודים בכל בתי ספר של היהודים. עוד קודם המלחמה הקודמת ודוקא בזמן ממשלת הטורקים הצעירים הלאומיים הנלהבים.

כן גם שלטון מורכב כזה של שני גזעים ולאומיים שונים של הממשלה המרכזית ושל הפקידים ושוטרים הערבים המקומיים, שהיהודים בארץ ישראל לא הרגישו, לא רק את סבלות הגלות אלא גם לא הרגישו את אימת המלכות במובן שהרגישו במזרח אירופה ולא את הסולדאריות של הוד מלכותו והוד הקיסר שבמערב אירופה, מה שהיהודים במשך שנות גלותם כבר נשתרשה ונעשה טבע אצלם להיות נאמנים ולכבד ולדרוש בשלומה של מלכות, גם הדת המושלמית שהיתה הדת השלטת בארץ היתה סבלנית ביותר לגבי היהודים כמו שהזכרנו בחלק הקודם.

בכל אופן אנו רואים שהיו גורמים מיוחדים שהיהודים בארץ ישראל הרגישו את עצמם כבארץ מולדתם, אף היתה ליהודים גם אז עצמאות ידועה בעניניהם הפנימיים על ידי הרבנות הרשמית שהוכרח לפי חוקי הארץ.

ומאז שזכינו להצהרת בלפור שארץ ישראל היא בית לאומי ליהודים ושהיא רק תחת ממשלת מנדט ולא כחלק הכתר הבריטי, התחלנו להרגיש עול מלכות הרבה יותר קשה מקודם, ואולי גם יותר מאשר האנגלים והיהודים באנגליה עצמה, מרגישים ככה, לא רק החוקים והגזירות שהממשלה חוקקת הכל כרצונה מבלי התיעצות עם היהודים ולא רק המסים הכבדים שמטילה על הארץ שחלים בעיקר על הרוב ועל ראשם של היהודים, אלא מה שפוגע בנו יותר הוא העלבון הצורב שאנו מרגישים מיחס הזלזול אלינו מצד הפקידים והשוטרים האנגלים, אנו נפגשים עם שוטר אנגלי גבוה חסון ומתוח חגור רובה ושוט בידו שאיננו יודעים את לשונו, והוא מביט עלינו בעין זעם, כמו שהתיחס כנראה להכושים במדברות הג’נגל באפריקה שאולי בוחרים דוקא באלה שכבר התרגלו להתנהג ככה.

ז

גדולה חללה של רשות ואין אנו יכולים לחדור לרוח האנגלים כשם שאין האנגלים יכולים לחדור לפנימיות רוחנו, אף איננו יכולים להבין את כוונתה של ממשלת המנדט ולדעת את כל האינטרסים הנוגעים לה, אבל יכולים אנו להגיד זאת בגלוי שאין ממשלת בריטניה נייטרלית בעמדתה בין שני העמים הנידונים ושגם היא נוגעת בדבר והיא נחשבת כצד שלישי.

היהודים הם מעולם מכירי תודה, ולמרות מה שעבר עלינו בא“י ולמרות היחס המוזר ומסולף של ממשלת המנדט אל הבטחתה, אנו בכ”ז רוחשים כבוד לעם האנגלי, הליברלי, שארצם היתה הראשונה ששם חיו היהודים חיים אזרחיים אמתיים, וגם עלו למשרות גבוהות ותמיד הביטו היהודים בעין טובה על גדולתו ותפארתו של העם האנגלי שזכה למשול על עמים רבים, שתחת ידו התפתחו והתקדמו מעמים פראים ופרימיטיביים, לעמים תרבותיים.

אבל בכ“ז יש לנו הרשות לשאול ממשלת אנגליה: במה זכתה להחזיק את א”י ולמשול עליה הכל כרצונה ורק לפי האינטרסים שלה? אמנם היא כבשה את א“י בכח צבאותיה, אבל, כלום מתחשבים גם עכשיו רק עם הכח בלבד? וגם אז לא עמדה לבדה במלחמה נגד טורקיה, אלא בהשתתפות ממשלות הברית, אף בריטניה בעצמה גילתה דעתה אז שאין בכוונתה לספח עוד טריטוריה בשבילה אלא הבטיחה לערבים לשחרר אותם מיד טורקיה ועם זה פרסמה אז את הצהרת בלפור להכיר בזכות היהודים לא”י שתהי לבית לאומי ליהודים.

גם אותה השאלה שהעמדנו לפני הערבים, יש לשאול גם לממשלת בריטניה, מה היה, לו לא היתה נכנסת טורקיה אז למלחמה לצד גרמניה וגם אפשר היה שטורקיה עצמה היתה נותנת את א“י לבית לאומי ליהודים? וא”כ מדוע יש לה הרשות עכשיו, לנצל את עמדתה בא“י הכל רק לטובתה ורק לפי האינטרסים שלה? העם האנגלי המאמין בתנ”ך, האם לא רואה את ההשגחה העליונה שגם לב מלכים ושרים בידה שסיבבה כל הסבות שגרמו לידי הכרזת בלפור והכרת זכות היהודים בארצם?

ח

האם לא מספיק בשביל בריטניה מה שמשתמשת בא“י ובנמליה להחזיק את צבאותיה וציה שבמזרח הקרוב? אף אם א”י היתה למדינת היהודים לא ידרשו היהודים לעולם מבריטניה כל זמן שלא תרצה זאת בעצמה שתוציא את צבאה מהארץ, כמו שדורשים כבר גם הממשלות הערביות הקטנות והחדשות כדי להראות שכבר יכולים להחזיק כח צבאי. אבל אנו היהודים כבר הזכרתי בחלק הקודם שבינינו לבין הערבים, שאין כוחנו כח צבאי, ותמורת זה שממשלת בריטניה תמשיך להחזיק צבאה בארצנו, תגן עלינו רק בפני המדינות שסביבינו אף שבטוחים אנו שגם הם יבינו אכ“כ שאין להם במה לפחד מפני היהודים, ואם רק ישכון שלום בינינו, תהיה השפעת גומלין שכולנו נרויח ונהנה, בין בשטח המסחר והכלכלה ובין בשטח התרבותי, וביחוד עכשיו שבריטניה בעצמה עם כל הממשלות, וביניהם משתתפות גם מדינות הערביות החדשות ודנות איך להקים סדר עולם חדש של שלום קיים ובטוח עפ”י משטר בין לאומי ונאמנות בין אומות המאוחדות, גם עם היהודים צריכה להחשב בין האומות שתמצא את שלומה וקיומה התלויה רק בזה אם ישיבו להם את ארץ מולדתם שתהיה למדינה יהודית, והערבים המקומיים יהיו בודאי בטוחים בכל הזכויות האזרחיות והלאומיות, אף בלי הגנה ושמירה כביכול מכמה אלפים שוטרים וקצינים וגם כמה פקידים גבוהים ונמוכים אנגלים, המחזיקים אותם במדרגה ובמשכורות יותר גבוהה מאזרחים בארץ העולים לסכומים ענקיים על חשבון תושבי הארץ והחלק היותר גדול נופל על היהודים, שבסכומים כאלה היינו יכולים להכניס עוד כמה מאות אלפים יהודים לארץ. אנו די מבוגרים להגן על בטחון הסדר והמשטר בארץ בינינו לבין עצמנו וגם מה שבינינו לבין הערבים ולנהל עמהם יחד את כל מחלקות הממשלה באופן שכל האזרחים יהנו משיווי זכויות אזרחיות דתיות ולאומיות ולפתח את הארץ שתהיה לתפארת עולם, ויכולים אנו לשאול: כמה פושעים אזרחיים יהודים ישנם ביחס לעמים אחרים? ואלמלי היה שקט בארץ, ואלמלי היתה מנהלת ממשלת המנדט את ממשלתה בכיון הראוי עד כמה היתה מונעת את הבלבולים את הפרעות ואת הטירור הגורמים לכמה קרבנות נפש והוצאות ענקיות שהיו יכולים להשתמש בהן לטובת הארץ ולהתפתחותה.

ט

גם אין אנו נרתעים מלהזכיר מה שהיהודים מצדם לא הזכירו ולא הציעו כזה, אבל גדולי עולם כבר הציעו זאת להעביר את הערבים תושבי א"י למדינות הערביות הקרובות במקומות שנמצאים שטחי אדמה ריקים שיכולים לקבל עוד כמה מליונים תושבים חדשים כדי להפכם לאדמה פוריה ולנצל את כל האוצרות הטמונים בהם לאושר ולעושר תושביהם.

כי אין הבדל יסודי בשביל הערבים בין א“י לשאר מקומות השכינות, כמו לדוגמה בארה”ב אשר באמריקה לו היו מציעים לאיזו משפחות היושבות מכמה דורות במזרח או בצפון, שיעבירו אותם לערי מערב או דרום באופן שיהיו בטוחים שלא יפסידו אלא גם ירוויחו כלום היו מרגישים בזה איזה עלבון של גירוש? כי מלבד שינוי האקלים, לא מורגש שום שינוי יסודי, בין המדינות אשר באה“ב, אותה הרוח האמריקנית ואורחות חיים ספיציפיים, כמו כן הערבים בא”י, שהיהודים מצדם היו משלמים להם בכסף מלא בעד אדמתם בא"י בכדי שיהיה להם די והותר שיוכלו להתישב על אדמת מדינות אחיהם הערבים, אין כל ספק, שהפלחים הנעלבים היו מקבלים הצעה זו בחפץ לב, ורק הפיאודאלים האפנדים המנצלים את הפלח והחפצים בשלטון ידחו את ההצעה זו.

דבר כזה כבר נעשה ע"י חבר הלאומים אחרי המלחמה הקודמת, שהעבירו והחליפו את היוונים והטורקים ממדינה למדינה ממקום שגרו שם כמה דורות, וגם העניקו להם הלוואה בין לאומית של סכומים ענקיים לתת להם את האמצעים לפתח ולהתישב במקומותיהם החדשים.

י

אף שאינני יוריסט ואין אני יודע באופן מדעי חוק ומשפט של העמים, אבל יכול אני להבין שכל חוק נחקק ביסודו לא בשביל יחיד פרטי או יחידים פרטיים אלא באופן כללי, ולפי רוח השולט בבני אדם בכלל, ועל אחת כמה וכמה במשפט זה המסור בידכם שאינו דיון בין אישים פרטיים, אלא משפט בין עם לעם, ובין לאום ללאום, אין ספק שצריכים לדון בזה רק לפי רוח הכלל; ולפי מה שנוגע הדבר לעם או ללאום שבין שני הצדדים, וכבר ביארתי בחלק שבינינו לבין הערבים, שהצד האחד מבין שני הצדדים הוא רק הערבים תושבי א“י, ולא הם ולא הממשלות הערביות השכינות יכולים לבוא ולטעון בשם העם והלאום הערבי כולו, שלא רק זה שאין קיום העם והלאום הערבי תלוי בנידון זה, אלא גם שאין עיקר הנידון חשוב ואין לו כ”כ ערך לכח הכללי של העם הערבי, נמצא: שאין הממשלות הערביות נחשבים לצד שלישי שיטענו מצד עצמם, אלא לא יותר מכמו עורכי דין או עדים קרובים הכשרים אצלכם, הטוענים בעד ערבי א"י מתוך אהדה וקרבת גזע והדת, לא כן הוא בנוגע ליהודים, כל יהודי ויהודי הנאמן לעמו ודתו הנמצא בכל העולם, הוא הבעל הדבר והצד עצמו וכל העם היהודי נחשב לצד הנידונים עצמם, ועל השופטים להתחשב עם כלל עם היהודים, והכלל הוא תמיד מכריע נגד פרטים יהיה מספרם כמה שיהיה.

יא

הזכרנו כמה פעמים שקיום עם היהודי תלוי רק בזה אם ישיבו להם את ארצם ומולדתם שתהיה לבית לאומי אמתי שהיא מדינה יהודית. ויש שישאלו: מדוע א“כ נתקיימו היהודים בגולה זה כאלפיים שנה ויכלו להתגבר ולעמוד, למרות כל הרדיפות גזירות ושמדות שעברו עליהם, על זה אנו רוצים להשיב: מלבד מה שהזכרנו בחלק הקודם, שכל זמן שהיה נמצא אף בעולם התרבות, עוד עמים קטנים או חלשים נכנעים תחת עמים יותר חזקים מהם אף שהם נשארו עכ”פ לשבת על אדמתם, היה להיהודים כח יותר חזק להתקיים אף שהיו פזורים בכל העולם, עוד דבר, שהעמים הנכנעים כמו פולין רומניה וכו' לא יכלו להצר ליהודים שישבו בתוכם כ"כ, מפני שהממשלה השולטת הגינה לטובת ממשלתה על היהודים שישבו שם יותר מאל היהודים שנמצאו במדינה שלה בעצמה, אבל אחרי שכל העמים שהיו נכנעים כמו פולין וארצות הבלקן, נשתחררו וקבלו עמצאותם להיות חפשים בשפתם ותרבותם לפי רוחם ותכונתם, באו גם היהודים לידי הכרה לאומית והרגישו יותר בחסרון ארץ מולדת, וגם העמים הנכנעים אחרי שקבלו את חירותם התחילו לנגוש ולהצר ליהודים כמו שראינו בפולניה שעוד טרם פנתה לבה לבצר ולחזק את כחה עצמה להגן על שלמותה, פנתה להצר ליהודים שהטילה עליהם מסים כבדים ועוד גזירות רעות שונות.

יב

ועל השאלה הגדולה שזה כ“כ קשה לרבים אף לבני עמנו שנתרחקו מרוח המקורי של עם ישראל, והיא שאלת הנאמנות הכפולה, עלינו להגיד ששאלה זו איננה עומדת רק נגד מדינה יהודית. כי אותה השאלה יש לשאול גם נגד כמה מליוני בני דת קתולית, הנמצאים במדינות ששם השלטון העיקרי בידי דת פרוטיסטנתית כמו לדוגמה בארה”ב ששם נמצאים כמה מליונים איירים איטלקים פולנים וכן בגרמניה ששם בוודאי היה השלטון בידי הפרוסים, וחלק גדול של הגרמנים בדרום גרמניה, הם קתולים ולא הטילו שום ספק בנאמנותם ואזרחותם, ובכ"ז אין אף אחד הנאמן לדתו הקתולית שאין לו שום קשר עם הוותיקן, ששם מרכז הרוחני של הקתולים וכל העמים והממשלות הבינו שלאפיפיור ראש הדת הקתולית והוותיקן מקום מרכז הרוחני שלו, צריכות להיות עצמאות גמורה ומדינה בפני עצמה, בלי שום שלטון אחר אף לממשלת איטליה עצמה.

כן היהודים שאינם מחלקים כבוד וקדושת אלקים לבן אדם אחד, אלא שכל עם ישראל נקרא בתורת משה גוי קדוש, וכן ארץ ישראל נקראת בתנ“ך אדמת קודש, ולכן עכשיו בזמן שאין אפשרות לעם היהודי להתקיים עוד בעולם בלי קשר מרכזי לאומי והיא ארץ ישראל, שרק ארץ מולדתם יכולה להיות לבית לאומי שלהם צריכה להיות ג”כ עצמאות גמורה למדינה יהודית לא פחות מהעצמאות שיש לוותיקן.

וכשם שהאיטלקים והפולנים יכולים להיות אזרחים נאמנים כשאר מדינות, כש“כ היהודים הנודדים נעשה אצלם לטבע להתאים א”ע ולהיות נאמנים בכל מדינה שהם מתישבים, ועאכו“כ במדינות הדימוקרטיות וביחוד באנגליה ובאה”ב, ששם עלו היהודים גם למשרות גבוהות בממשלה, שהיהודים הם אזרחים נאמנים בכל נפשם לא פחות משאר האזרחים.

אולם מפני שהחיים המודרנים, חיי מותרות ותענוגים עפ"י כל ההמצאות שנתחדשו להרחבת חיי האדם, נעשו לחיים חלוניים, מטרייליים, ואף היהודים שנזרמו בזרם החיים הכללי שהכביד עליהם את עול הפרנסה להשיג בהתאמצות יתירה את תנאי החיים הנוחים, נחלש גם אצלם כח הדת שקשר את כל היהודים, ובמקום שנאת הדת נוצרה שנאת הגזע האנטישמיות מתוך הנאה כלכלית, אין איפא שום אפשרות לחלקים ליהודים להתקיים בתור מיעוט שלא יטמעו ויתבוללו, רק בזה אם יהיה גם להם מרכז לאומי עצמאי, וזה רק “מדינה־יהודית” ואלה המטיפים לטמיעה והתבוללות הרי זה כאילו שמציעים למי שסובל שיאבד את עצמו לדעת כדי להפטר מהסבל.

יג

ומכאן תשובה לאלה הטוענים שמספיק בשביל היהודים שא“י תהיה להם למרכז רוחני וסומכים דבריהם על אחד העם, וגם הערבים בחסדם ובנדיבותם האדיבה מסכימים לזה, ונמצאים גם אלה שאומרים שכבר השיגו היהודים את מבוקשם, שא”י היא כבר מרכז רוחני שלהם ומה להם עוד במדינה יהודית.

אבל מכל מה שבארנו לעיל אנו מוצאים שגם מרכז רוחני לא יכול להיות מה שצריך להיות בלי עצמאות גמורה, ולא תחת השפעה זרה, כי מהו באמת עיקר המובן והמושג של מרכז רוחני אמתי? מקום של התפתחות הרוח המקורי והטבעי של העם והתגלות כחותיה הפנימיים כחות הרוחניים המיוחדים והמסוגלים לפי רוחה המקורי, וכחות של כשרון המעשה והפעולה, וכלום אפשרית התפתחות רוחנית עצמאית וחפשית, בזמן שנהיה רק מיעוט בארץ תחת השפעה רוחנית ותרבותית של הרוב בארץ שהשלטון העליון יהיה בידם? הערבים מבטיחים לנו בחסדם הגדול שיתנו לנו אובטינומיה פנימית, גם זה הם רק דברים בעלמא, אי אפשר גם לרוח להיות חפשי מפנים, בזמן שתהיה איזו הכנעה כלפי חוץ, ובזמן שאין ליהודים מרכז רוחני ולאומי מיוחד בשום מקום בעולם אין שום מקום בעולם מסוגל לרוח היהודים שיתגלה שם מקורם הנפשי, ולעומת זה הערבים אף הם יהיו מיעוט בארץ ישארו קשורים עם עמי הערבים העצמאים הקרובים להם ברוחם ובתרבותם וגם במקום הגיאוגרפית.

כמה כחות של מרץ ואנרגיה שלנו אנו מפזרים בגלל הסתבכות שונות בינינו ובין הממשלה ע“י טענות ותביעות, וע”י חלוקי דעות שיש בינינו ואף בענינים רוחניים ומוסריים אנו מוכרחים להתאים את רוחנו לפי רוחה והשגתה, והממשלה מצדה כופה עלינו מושגים וסדרי חיים לפי רוחה וטעמה, או מפני שכל הנהגת הממשלה צריכה להיות כללית מתאימה לשני העמים יחד.

הנה לדוגמה כמה מהפרדוכס יש בזה, שמצד אחד מאכפת הממשלה על פקידיה היהודים בכמה ממחלוקתיה לעבוד בשבת, מה שאצלנו הוא עיקר ויסוד קיום נשמתנו, וחילול שבת משחית ופוגם בקדושת ישראל, מה שאין מוח ולב של גוי יכול להבין ולהרגיש זאת, ומצד השני באה הממשלה להטיף לנו מוסר על חפשיות הדת ופריצות הצניעות ושלחה לכאן משלחת של כומרים לבקר בהקבוצות ולחקור עד כמה נכונה היא עלילה זו.

אנו מצדנו יכולים לותר על פיקוח הממשלה על דתנו וטהרת משפחתנו, לא אנו וגם לא רוב גדולי עמנו סוברים כדעת האגודה הנבדלת, ואין הנציג שלהם בלונדון אובטיריטט של תורתנו ודתנו לדרוש בשם עם ישראל שהממשלה תהיה המפקחת על שמירת הדת בארצנו הקדושה.

בטוחים אנו על קדושת וסגולת ארצנו שאם נשוב לחיות בה את חיינו של עצמנו, שנשוב גם למקורות הקדושה והטהרה של ישראל במקדם, שכל גדולי ומשוררי העולם שרו שירי תהלה על טהרת וחיי המשפחה בישראל, כי ממי למדו צעירנו בדור הזה אם לא מהתרבות והקולטור האירופית המזויפת, שכבר פשטה את הרגל, אחרי שראינו שהעם הגרמני המקולטרת נשחתה כ"כ ותהיה כפראי בני אדם וכחיות טורפות ורצו לבלוע ולהשחית את כל המוסר האנושי, והרגישו שמוסר היהדות עומד בראש נגדם וזממו בתחילה להשמידם מהעולם.

גם בענין רוחני אלמנטרי כמו החנוך רוצה הממשלה להורות לנו דעה, ולהשפיע עלינו מרוחה ושלחה ועדה מיוחדת לבקר את החנוך העברי בארץ, האם בכל זאת ובמצב כזה יכולה א“י להיות מרכז רוחני לעם ישראל? אנו יכולים כבר לסדר בעצמנו את סדרי חיינו וחנוך בנינו לפי רוחנו, ואנו יודעים ג”כ לקבל מהמתוקנים שבחם, אנו די מבוגרים גם לנהל את כל סדרי ומשטרי הממשלה בכל חלקיה באופן שלא יקופח זכות כל האזרחים מהעדות השונות, גם בעניני מסחר וכלכלה אנו רוצים להיות חפשים מבלי הגבלה שהממשלה קובעת לפי רצונה ואינטרסים שלה, וכל זה יכול ואפשר להיות רק אם תהיה לנו מדינה יהודית.

יד¹

נמצאים אישים גבוהים, המטיפים בשם אידיאלים גבוהים בשם הבין לאומיות, בהם גם אחינו הגדול מר אלברט איינשטיין שבכל דבריו בעדותו לפני ועידת החקירה היו נכרים הרגשתו והשתתפותו בצרת אחיו היהודים, ואהבתו לארצנו שצריכה להיות פתוחה בעד בניה שעיניהם נשואות לארצם ולמולדתם, ובכל זאת הביע דעתו שעל היהודים לותר על מדינה יהודית וג"כ מתוך נימוק בין לאומי, מטעם שכבר נמצאים די עמים ומדינות קטנות הגורמים רק צרות בעולם הפוליטי, ולמה לנו להוסיף עוד מדינה ולהסתבך עוד יותר בסכסוכים מדיניים.

אמנם, כן היה צודק אחינו הגדול שתפארתו עלינו, לו היה העולם עומד על הגובה המוסרי כמוהו, אבל בעינינו האוביקטיבי אנו רואים שהעולם עוד לא זז ממקומו וגם אחרי שנלקה העולם כ"כ קשה ממכת המלחמה וכולם היו בטוחים שכל העמים יקחו לקח ומוסר להתרומם מהנטיות הצרות של האנכיות ומהיצרים הרגילים, עוד לא שבו העמים מדרכם הקודמת והכל שוב כמנהגו נוהג.

ומדוע א“כ רק אנו היהודים צריכים להיות קרבן בין לאומי, כאלו לא נוצרנו רק לשמש לאחרים, ולא בשבילנו ולעצמנו, עוד דבר, אי אפשר לנו להיות בין לאומיים אם לא נהיה מקודם לאום בפ”ע, שאל“כ אין אנו כלום, אדרבה, יתנו לנו להשיב את רוחנו להתרפא משברנו לגדל ולהרבות את כחותינו, מה שאבדנו כ”כ הרבה כחות שלנו אז נוכל לדאוג גם בעד העולם כולו, ולהשתתף עכ"פ ואולי גם להשפיע על העולם שיתקדם לעלות ולהגיע על הגובה המוסרי של בין לאומיות.

דברי אלה מכוונים גם נגד השיטה של חלק מאחינו החלוצים המודים אמנם בזכות היהודים בארץ ישראל לארץ מולדתם, מסורים ועובדים בבנין הארץ ובתחיתה, אולם הם אדוקים באמונת הסוציליזם הבין לאומית, ועל היהודים ליצור בארץ משטר סוציאלי בין לאומי כזה שתוכל להיות לדוגמה ולמופת בעד כל העולם והם רוצים להיות כומרים יותר מהכומר עצמו, שמקריבים כל עמלם ויגיעם בעד תיקון העולם ואם יש להם רשות להקריב את עצמם, אבל מי נתן להם רשות ליכוף את שיטתם על כל העם היהודי שכל עם ישראל יקריבו את עצמם ואת ארצם בעד כל העולם, בזמן שאין בכל אומות העולם שירצו לוותר על לאומיותם ולהקריב מה שהוא מהם בעד עם ישראל?

על פי כל דברינו שביארנו שאי אפשר לנו להגיע לידי התחיה השלמה, בלי עצמאות גמורה בלי שום שלטון זר, וגם לעצמאות רוחנית, בלי שום השפעה רוחנית זרה כדי שנוכל לשוב למקור הרוחני שלנו, נפרכה ממילא השיטה של דו־לאומיות שיש בינינו גם אלה הנחשבים לדתיים המטיפים לרעיון זה, שאין בו שום תפיסה מקורית לעם ישראל המאמינים באתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והארץ שלנו היא – ארץ ישראל.

אמנם אין כעם ישראל המאמינים באידיאל של בין לאומיות, שכל נבואת חוזינו על תיקון העולם, וגם תפלתינו בימים הקדושים חדורים ברוח בין לאומית, לתיקון כל האנושיות, אבל יחד עם זה מנבאים חוזינו על כבוד ישראל שישוב כבתחילה על הר ציון ובירושלים עיר קדשו, ובתפלתנו אנו מסיימים ובכן תן כבוד לעמך שמחה לארצך וששון לעירך. כי לא מפני שהארץ היתה לנו היא קדושה לנו, אלא מפני שהיא קדושה הנחיל אותה הקב"ה לעם ישראל.

עם כל הכרת תודה מצדנו לידידנו לורד סטרבולג’י, המציע שארץ ישראל תהיה לדומיניון ואין אנו מטילים ספק שהוא דורש טובתנו, בכל זאת אין אנו מצדנו רשאים לקבל הצעה זו מפני שאין אנו יכולים לקבל על א“י שום כתר מלכות זולת מלכות שמים כמו שאנו מתפללים ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשיך, וביחוד בזמן שעכשיו אין ארץ ישראל חלק מהכתר הבריטי, אלא רק תחת מנדט שלה, וכבר גילנו דעתנו שבריטניה יכולה להשתמש בארצנו רק לעניניה הסטרטיגים, אבל גם לבריטניה אין לה כל זכות למשול על ארצנו באיזה צורה שהיא אנו רוצים להיות חפשים לעצמנו בלי שום הכנעה למלך בשר ודם אלא לקדושת הקב”ה שבחר בארצנו לעמו ישראל.

דבריו הקדושים של רבנו מוהרא“י הכהן קוק זצוק”ל

שפרסמם בהיותו בלונדון לפני מתן הצהרת בלפור נגד הבוגדים והמשטינים מבפנים, ושונאינו מבחוץ.

עומדים לפנינו היום

מוחים אנו גלוי נגד כל קורעי הנשמה היהודית, נגד כל הרוצים לפורר את השלמות הנפלאה של היהודים והיהדות, רק יהדות שלמה אנחנו יודעים!

לעג מר הוא כל הוכוח הזה, אם קניננו הלאומי או הדתי הוא המקים את תכן־חיינו. השלמות של “אתה אחד ושמך אחד ומי כמוך ישראל גוי אחד בארץ” – לא תפרד ולא תחלק לעולם.

בכח הקודש של שלמות היהדות אנחנו מוחים נגד כל הבוגדים המלשינים ודוברי נבלה מכל המינים. בכח הקודש של שלמות כל אומתנו בגופה ובנשמתה, תובעים אנחנו את תביעותנו השלמות מאת כל חברינו אחינו ומאת כל האנושיות התרבותית.

את גזלתנו אנחנו תובעים בשלמות. העולה הקורעת שמים להתקן כלה. ארצנו הקדושה, היקרה, מלאת ההדר והפלאות, גאותנו זכות אדם וערך־אדם שלנו, זכויותנו האזרחיות והלאומיות בכל הארצות – מוכרחות להחזר אלינו לגמרי, בלי פשרות, בלא חניפות, לגמרי בשלמות!

באה העת. שכל אלה שהרסו או שאבותיהם השתתפו בהריסת עמנו וארצנו יהיו מוכרחים לשוב מדרכם האיומה, ובתור תקון למעוותם הנורא יהיו מוכרחים לתת לנו, בכל האפשריות, את כל הנוחיות כדי לשוב ולבנות את בית יעקב הנהרס ולכונן במלא־ההדר את נוהו השמם.

ומה תמוה הוא שבשעה הנפלאה הזאת, שיד־ה' מתראית בה באופן כל־כך נפלא בדברי ימי העולם ובדברי ימי עמנו, ימצאו אנשים בעלי מוחות מטומטמים ולבבות ערלים כאלה, שתהיה להם החוצפה להביע דברים בכדי להקטין ולפורר את השלמות היהודית הגדולה המקורית – בשעה שידיעתה כל־כך נחוצה לכל מעמדנו ההיסטורי.

אנחנו מחויבים מוכרחים לבאר לכל האנושיות העומדת במלחמה את חובותיה אלינו, אנחנו נתנו הרבה לאנושיות, הפחנו במוסר האנושי כח־חיים, בתמציתה של כל הדתיות התרבותית חי רכושנו הרוחני. אנחנו הצלנו ומצילים הרבה את כל האנושיות… מהאלליות החשוכה העבדותית… דברי־ימינו הנפלאים, האלהיים לגמרי, הנם ויהיו תמיד הבסיס של הרוח האנושי היותר טהור…

והעמים השיבו לנו כגמולנו יפה מאד: בגזול את אדמתנו, בגרש אותנו ממנה ובשריפת מקדשינו והריסתם, בשחיטות, באכזריות, בחרוך להבית האוטו־דה־פה, בטלאים צהובים בקריאות “הפ־הפ” ברחובות, בהכאות מסמרות במוחותינו… ובכל מיני עלילות־שוא… באותה שעה שהם משיבים את כל כוחותיהם ממעין־החיים החי הקדוש שלנו…

ועתה, כאשר כבר עומדים כנראה בסוף המלחמה, כאשר רשעת־העמים הנוראה החריבה כל טוב וכל שלום, בעת שהאדמה מזדעזעת ומתנודדת בחטאיה הכבדים, בעת שרעיונות־עמים וכסאות־מלכים מתפוצצים, בעת שהאנושיות מקוה להושע ישועת־עולמים בדם המלחמה האיומה הזאת, בעת שהמכאובים האכזרים של האנושיות העירו ניצוץ קדוש בלבבות, והנם כחולמים שהעתיד של אחרי המלחמה יביא בכלל חיים חדשים הרבה יותר יפים מאשר היו מקודם, חיים של יושר וצדק, אשר במופתיותם יהיו שוים את כל נהרי הדם שנשפכו למענם – האם אין עלינו בשעה הנוראה הנפלאה והקדושה הזאת, חובה גדולה ונוראה להודיע לכל אנושיות, ביחוד לעמים התרבותיים הלוחמים, כי אם עולת־העולות תשאר על קדקדם, אם לא יתרחצו מהרצח ומהגזל שעוללו לנו, הם עושים את עצמם אומללים עוד יותר ממה שהם ממיטים אסונות עלינו?!

כי הם מעמידים אז בסכנה את כל תקון־העולם, המקווה מרציחת־העמים הנוכחית, והם עושים בזה אל כל שפיכת־הדמים הזאת לרצחנות גסה חסרת כל תוצאות. צעקת חמסנו העולה השמים מוכרחה לבטל את כל השאיפות האנושיות וממילא לחולל בחייהם המהפכות היותר רעות.

אבל לעומת־זה כאשר תוצאות המלחמה יביאו, יחד עם כל תקוני הצדק, גם אם שובנו והתכוננותנו אנו, כאשר העמים יתקנו את הפשע הנורא ויסייעו לנו להסתדר, במלא־חיינו, וישיבו לנו את ארצנו ויסייעו לנו לכונן את ממשלתנו, לחדש ולהפריח בשלוה את חיינו העתיקים, המקוריים, השלוים, חיי הקודש והחול, חיי הרוח והחומר, חיי הגבורה והשלום, אז תסור חרפת־עולם מהחברה האנושית. וכאשר במקהלה המדינית העולמית ישמע קולו של יעקב, בצלילים הנעימים השמימיים… אך אז יכיר העולם, יחד אתנו, מהותם של חיי עמים ישרים. אך אז תבוא לאדם שביעת־הרצון הגמורה בתור פרי צרורתיה של המלחמה הנוראה הזאת.

מצדנו הננו יכולים לקבל את האשר העתיד – רק בשלמותנו, בשלמותה של נשמתנו המקורית שאינה נתנת בשום אופן להחלק לנתחים כמו “לאומיות” ו“דתיות”. נעלה מכל החלקים האלה הוא העוז האלהי הגדול של ישראל סבא, העתיק, הנצחי, החזק כחלמיש־צור.

צרות הלב של אלה, הרוצים לפורר לחלקים את שלמותו של כח־חיינו המזהיר… בגידה היא לא רק ליהודים כי־אם לכל האנושיות.

אמנם תקותנו גדולה, כי צדקתנו הקדושה תוכר היטב מכל אדם, בני־ברית ושאינם בני־ברית, וחלומות־ההבל של הפרדת כחותינו יחלפו כליל, וכח של שלמות יחל לעודדנו במלא־האמץ, וכולנו יחד, כל נדחי ישראל: במלא־המובן נתבע בפעל ובעז את תביעתנו השלמה, וקולנו ישמע בכל החוגים, לכבודם ולאשרם של כל העמים ולעלוינו ולאשרנו ולבניתם השלמה והמהירה של ארצנו הקדושה, עמנו ורוחנו הקדוש הנשא, העומד להיות לאור גויים ולישועת אפסי־ארץ.

(לונדון תרע"ו) תורגם מאידיש ע“י צ”י