“יוֹתֵר מִדַּי מְצִיאוּת, הִיא אָמְרָה. יוֹתֵר מִדַּי מְצִיאוּת, כָּכָה הִיא אָמְרָה”"

(אלישע הרכבי)

מְצִיאוּת אַחַר מְצִיאוּת נִדְחֶקֶת לְתוֹךְ שֶׁבֶר־כְּלִי

וְנוֹסַעַת.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: לַהֲטוּטִים.

שִׁגְיוֹנוֹת.

טְבִיעַת־עַיִן.

אִינְטוּאִיצְיָה.

דִּמְיוֹן.

חֵרוּף־נֶפֶשׁ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ. בְּאִישׁוֹן לַיִל. כָּאן. עַכְשָׁו.

דַּקָּה אַחַר דַּקָּה: דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לוֹטֵשׁ עֵינֶיךָ אֲלֵיהֶם –

מַמְתַּקִּים, סִיגַרְיוֹת צָרְפָתִיּוֹת, תַּעֲלוּלִים, סִפּוּרֵי־בַּדִּים,

נַעֲרֵי־שַׁעֲשׁוּעִים אֲרָעִיִּים שֶׁרוֹצִים הַכֹּל,

וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ מוּזִיקָה הֵם חָפְשִׁיִים

לְהִתְגַּנְדֵּר, לָרוּץ, לָשִׁיר, לִרְקֹד, לְהִתְעוֹפֵף,

לְהִתְעוֹפֵף, אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת

מַמָּשׁ לְהִתְעוֹפֵף.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: בָּרֶגַע שֶׁהַמְּצִיאוּת, לְבוּשָׁה פִּרְחֵי־בָּר, רוֹקֶדֶת

בְּתוֹךְ חַלּוֹן רַאֲוָה מוּאָר, הוֹזָה, מְרִיעָה, מוֹחֵאת כַּפַּיִם, מַרְעִישָׁה

יוֹתֵר מִדַּי, מִתְפָּרֶצֶת בְּבֶכִי, נִרְגַּעַת, אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמָהּ, חוֹזֶרֶת

חוֹזֶרֶת חוֹזֶרֶת,

וְכָל הָעֶרְגָּה שֶׁלָּהּ

לֶהֱיוֹת כַּפְתּוֹר,

לוּלָאָה,

רִקְמָה

– לֹא מְשַׁנֶּה מָה –

עַל בְּגָדֶיךָ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: הַיֹּפִי.

הָעֲדִינוּת.

הַדַּקּוּת.

הַשִּׁכָּרוֹן.

הַצִּמָּאוֹן.

הַחֶסֶר.

מוּזִיקַת גַ’אז מִתְקָרֶבֶת אֶל גּוּפְךָ

הַצָּמֵא, הָרָעֵב, הַכָּחוּשׁ, הַטָּמוּן.

פִּתְאֹם הִיא מִתְיַפַּחַת.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מַקְשִׁיב,

דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מִתְבּוֹנֵן, דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מִסְתּוֹבֵב סְחוֹר סְחוֹר,

מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

מִשְׁתַּלְהֵב,

חוֹמֵד לָצוֹן,

מְחַיֵּךְ,

מִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק,

מִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל מְאֹדְךָ,

מַגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה.

וְאָז, אֵין לְתָאֵר,

– כְּמוֹ מָה –

הַכֹּל נִהְיֶה מֻפְשָׁט,

וְכָל הָאָנַרְכְיָה, לְבוּשָׁה בִּגְדֵי־חַג, מֻנַּחַת לְיָדִי, לְצִדִּי,

מֻנַּחַת עַל, מֵעָל,

אוֹ שָׁם,

בֵּין הַשִּׂיחִים, לֹא

לֹא לֹא לֹא, בְּעֶצֶם,

שָׁם, יוֹשֶׁבֶת שָׁם,

מְחַיֶּכֶת מְחַיֶּכֶת מְחַיֶּכֶת,

לֹא מַפְסִיקָה

לְחַיֵּךְ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ. תָּמִיד. כָּל הַזְּמַן.

תַּעֲתוּעִים וְקֶרֶן אוֹר שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְפַלֶּסֶת אֶת דַּרְכָּהּ.

תַּעֲתוּעִים וְסִימָנִים שֶׁל אֲדָמָה פְּצוּעָהּ מְנַתֶּרֶת בַּחֹשֶׁךְ.

תַּעֲתוּעִים וְתוֹפָעוֹת שֶׁל נִצְחִיּוּת.

תַּעֲתוּעִים וּשְׁלֵמוּת מִתְבּוֹנֶנֶת מֵהַצַּד

בְּאֵם וְיֶלֶד

וְהַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

כָּל הַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

כְּמוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

וּמִישֶׁהִי לְיָדִי פִּתְאֹם מְמַלְמֶלֶת אֶת עַצְמָהּ,

מְמַלְמֶלֶת אֶל רִגְבִי־הָאֲדָמָה,

מְמַלְמֶלֶת כְּלוּם, כִּמְעַט,

סְתָם מְבַזְבֶּזֶת אֶת זְמַנְּךָ,

אוֹ־מָה

הוֹ מִיגוֹ

נָע־וְנָד שֶׁכְּמוֹתְךָ,

הַיֶּלֶד הַיּוֹתֵר מִכֹּל, אִלּוּ יָדַעְתָּ

כַּמָּה אֹהֵבְךָ.

כַּמָּה אֵינֶנִּי חֲסֵרָה דָּבָר.

כַּמָּה נָחָה דַּעְתִּי:

אַתָּה מַרְהִיב.

אַתָּה מוּאָר.

בִּלְתִּי נִתְפַּס.

חַד־פַּעֲמִי.

חַיִּים שְׁלֵמִים עוֹד לְפָנֶיךָ.

וּבוֹ בַּזְּמַן לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ.

לְהַאֲזִין לִנְשִׁימוֹתֶיךָ,

לְהִתְבּוֹנֵן בַּקֶּצֶב הַמַּרְהִיב שֶׁל חִיּוּכֶיךָ,

לָרֶדֶת אֶל הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

דִּמְיוֹנוֹתֶיךָ מַאֲוַיֶּיךָ, אוֹ אֲפִלּוּ,

סְתָם

הֲזָיוֹתֶיךָ

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְלַקֶּקֶת אֶת עָפָר הַדֶּרֶךְ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ,

מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלֶיךָ,

וְצִפֳּרִים חֲגִיגִיּוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ סְבִיבְךָ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: לָמָּה

לְהָזִיז אֶת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע.

לָמָּה לְפֶתַע.

לָמָּה בְּחֻפְזָה

הוֹ מִיגוֹ,

“הַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לָרֶדֶת עַד הֵנָּה” אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

וְיָדִי מְלַטֶּפֶת אֶת רַעַשׁ הָאֲדָמָה שֶׁל עֵינֶיךָ,

אֶת עֵינֶיךָ עִם רַעַשׁ הָאֲדָמָה,

עִם כָּל מַה שֶּׁמַּסִּיחַ אֶת דַּעַתְךָ.

וְאָז, אֵיךְ לְתָאֵר, מָה

מָה. מָה.

בְּעֶצֶם, מָה.

אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת מָה. מָה.

מָה. מָה. מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת.

מָה. אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת מָה.

מָה. בְּעֶצֶם מָה.

מָה. מָה. מָה.

מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת

שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת

עַד שׁוּב אֶשְׁמַע אוֹתְךָ קוֹרֵא לִי

“אִמָּא”

בְּנִי שׁוֹתֵק לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

מִתְבּוֹנֵן בְּלִי עֵינַיִם בַּשָּׁמַיִם

שֶׁלֹּא יַחְלְפוּ יוֹתֵר לְעוֹלָם

עַל פָּנָיו

אֲנִי אִמָּא.

יֵשׁ לִי בֵּן.

הוּא לוֹבֵשׁ גּוּפִיָּה עַם פַּסִים אֲדֻמִּים וּכְחֻלִּים.

מִסָּבִיב לְצַוָּאר שֶׁלּוֹ מְגֻלְגֶּלֶת מְטַפַּחַת מֶשִׁי וְרֻדָּה.

הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע לֶבֶד שָׁחוֹר עַם מִצְחִיָּה.

מִתַּחַת לַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ זוֹרֵם כּוֹכָב.

הוּא מַחְזִיק זֵר פְּרָחִים צְהֻבִּים זְעִירִים.

הַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ מַבְרִיקוֹת.

הוּא חוֹזֵר.

הוּא יַחְזֹר.

הוּא יִהְיֶה לְצִדִּי.

הוּא יִקַּח אוֹתִי לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ – חַלּוֹן צָלוּל וּבָהִיר,

שִׁכְמִיָּה תְּלוּיָה עַל דֶּלֶת אֲרוֹן הַבְּגָדִים,

שָׁטִיחַ אָדֹם וְחוּם וְצָהֹב לְיַד כּוֹנָנִית הַסְּפָרִים,

גַּרְבַּיִם עַל הָרִצְפָּה, סִיגַרְיוֹת, בְּדָלִים, מִכְתָּבִים שֶׁלֹּא נִשְׁלְחוּ,

“יָם, חוֹל, מִישׁוֹר, עֲנָנִים” – צִיּוּר בְּצִבְעֵי מַיִם

וְהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא עוֹלֵץ בֵּין הַקִּירוֹת שֶׁבָּעֲרוּ כָּל הַלַּיְלָה.

“הַשָּׁמַיִם הֵם קַו הַזִּנּוּק” הוּא עוֹנֶה.

וְכָל הַדְּבָרִים הַחַיִּים מִסְתּוֹבְבִים לְיָדוֹ,

לְצִדּוֹ, בַּעֲדוֹ, יַחַד

אִתּוֹ.

פֹּה וָשָׁם הַזֵּעָה הַשְּׁחוֹרָה.

הַקֶּצֶּב, הַתְּנוּעָה, הַשַּׁחַר הַסּוֹאֵן

זֶה זְמַנִּי. אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת,

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה זְמַנִּי.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה תָּמִיד. כָּאן,

בַּמָּקוֹם הַמַּהְפְּכָנִי הַזֶּה. תָּמִיד. לְתָמִיד.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה בָּעֲרָפֶל שֶׁלִּי עַכְשָׁו וְגַם בָּעֲרָפֶל שֶׁלִּי

בְּעוֹד אֶלֶף שָׁנִים.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה וְנָסִיךְ

נוֹשֵׂא אוֹתִי לָאִשָּׁה.

כְּמוֹ בְּטְרִיפּ

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה כֵּן.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה כֵּן.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה בִּכְלָל לֹא קָרָה.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה וְלִקְלֹעַ בְּדִיּוּק

מַה בֶּאֱמֶת קָרָה.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה כָּל כָּךְ מוּבָן מֵאֵלָיו.

כָּכָה,

פָּשׁוּט,

יוֹמְיוֹמִי

(וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה)

הַמַּבּוּל.

הָעִרְבּוּבְיָה.

הַקֶּרַע.

הַחֹשֶׁךְ.

הָרוּחַ.

הַמִּדְבָּר.

אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, בִּפְנִים

זֹאת הַקִּרְבָה שֶׁלִּי: חַיַּת הַלַּיְלָה שֶׁל אָבוֹת יְשׁוּרוּן.

הַדְּמוּת שֶׁלָּהּ.

הַבְּכִי הַמַּר

רָאִיתִי אֶת זַ’אן דַארְק הַקְּדוֹשָׁה

דּוֹמָה לְרַכֶּבֶת הָרִים,

שׂוֹרֶכֶת אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּהּ,

מְשַׁיֶּפֶת אֶת הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהּ, צוֹבַעַת אוֹתָן

בְּיָרֹק וְאָדֹם וְכָחֹל וְחוּם וְכָתֹם וְצָהֹב וְסָגֹל וְלָבָן,

מְשׁוֹטֶטֶת מֵרְחוֹב לִרְחוֹב,

מֻקֶּפֶת קוֹלוֹת,

וְכָל הַקּוֹלוֹת נֶהְפְכוּ לָהֶם פִּתְאֹם לְאֲנָשִׁים

כֵּן, זֶה סִימָן.

בִּשְׁבִילִי

אֲנִי בָּאָה מִשָּׁם.

אַל תְּשַׁקְּרוּ אוֹתִי

שֶׁלְּכָל הָאוֹקְיָנוֹסִים יֵשׁ קִירוֹת.

שֶׁכָּל הַלִּוְיְתָנִים שׂוֹחִים עַל הָרִצְפָּה

לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת.

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם.

אֲנִי בַּת מִילְיוֹנֵי שָׁנִים.

הַבַּיִת שֶׁלִּי הוּא עִגּוּל בְּלִי קַו שֶׁל הַתְחָלָה וּבְלִי קָצֶה.

כָּאן אֲנִי גָּרָה.

אֲנִי גָּרָה לְבַד.

בְּאוֹתָהּ קוֹמָה.

סָמוּךְ לָעֲנָנִים

בַּתַּרְמִית הַבָּאָה תִּשְׁתַּתֵּף אִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּצַּד הַשֵּׁנִי

שֶׁל שֻׁלְחֵן הָרוֹלֶטָה.

שֵׁם הַתַּרְמִית “הִמּוּר מְאֻחָר”.

דָּם עַל הַסַּפָּה.

דָּם עַל הַמַּפְתֵּחַ.

דָּם מִתַּחַת הַמִּפְתָּן.

דָּם מֵאֲחוֹרֵי הַמַּחְסָנִים הָהֵם

וְהַלַּיְלָה יָבוֹא.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי כָּל מַה שֶּׁלֹּא.

כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַתֵּרוּצִים.

אֲנִי מְבִינָה הַכֹּל.

כִּמְעַט הַכֹּל

בְּעֶצֶם, רַק מַשֶּׁהוּ