סֻלָּמוֹת מֻצָּבִים כַּאן עַל כָּל דֶּרֶךְ –

סֻלָּמוֹת אֶל הָרוֹם, אֶל הַשַּׁחַק.

מְטַפֵּס הַמְּיֻגָּן אֶל הַשָּׁם בְּשוֹק וָבֶרֶךְ

בַּשְּׁלַבִּים הָעוֹלִים אֶל הַמְּיֻחָל, אֶל הָרַחַק.

סֻלָּם מֻצָּב כַּאן בְּמַרְתֵּף כָּל לֵב,

סֻלָּם מַצִּיב כַּאן כָּל לֵב עָשֵן.

כָּל אֲנִי עוֹלֶה בּוֹ בִּשְלַבֵּי־כְאֵב

לְהוֹרִיד מֵאֵי־שָם מְלֹא הַכַּף חָפְנֵי דָשֵן.

כָּל אֶחָד מַצִּיב לוֹ סֻלָּם,

כָּל אֶחָד הוּא סֻלָּם מֻצָּב,

הַכֹּל מְטַפֵּס בִּיקוֹד אֶל הַשָּׁלָב הַמָּשְלָם –

מִכִּסּוּפוֹ הַשּוֹתֵת הַסֻּלָּם מֵעַצְמוֹ נֶחְצָב.

שְלַחְתַנִי לַדֶּרֶךְ וָאֵלֵךְ.

תִּקְרָאֵנִי וְאָשוּב.

הֵן זֶה הַקַּו וְכֹה הַצַּו:

לָלֶכֶת וְלָשוּב.

לֹא אִכְפַּת לִי.

רַק לָדַעַת כֹּה רָצִיתִי:

לָמָּה תִשְׁלָחֵנִי פֹה לָלֶכֶת

וְלָמָּה תִקְרָאֵנִי לָשׁוּב

כָּל זֶה לָמָּה?

אֵ־ל!

רְאֵה אֶת כַּפַּי אֵ־ל –

כֹּה פְשׁוּטוֹת אֵלֶיךָ,

כֹּה פְשׁוּטוֹת.

אֵין זֶה כִּי הֶחֱסַרְתָּ לִי

מִשָּׁם, מֵעוֹלָם שֶׁבָּאתִי

מַה שֶּׁצָבַרְתִּי לִי,

וְלֹא הַכֹּל הִנַחְתָּ לִי לָקַחַת

בְּרִדְתִּי לְכַאן, לְעוֹלָם זֶה.

רְאֵה אֶת כַּפַּי הַפּשׁוּטוֹת –

תֵּן לָהֶן מַה שֶּׁהֶחֱסַרְתָּ,

אוֹ קַח אוֹתָן בַּחֲזָרָה

וְלֹא תְּבַקֵּשְׁנָה יוֹתֵר

וְלֹא תִּהְיֶינָה פְשׁוּטוֹת אֵלֶיךָ

כֹּה פְשׁוּטוֹת. – –

אוּלַי לֹא תַאֲמִינוּ,

אֲנִי מַאֲמִין:

עָמֹק עָמֹק כִּי נַחְפֹּר

בָּאֲדָמָה –

שְׁבִיל נִמְצָא

לַשָּׁמַיִם.

הַשַׁחוּ רֹאשׁ שְׁלֹשָה עֲשָׂבִים

זֶה אֶל זֶה, –

פָּתַח אֶחָד וְשָׂח:

הָאֹפֶל הַזֶּה הַדּוֹרֵךְ עָלֵינוּ

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב

אֵינוֹ אֶלָּא רוּחַ־סַעַר,

גַּם כּוֹכָבִים הוּא מַשִּׁיר

וּמַפִּיל עָלֵינוּ בִּפְרֹס הַלָּיְלָה.

לָחַשׁ שֵׁנִי וְאָמָר:

אֵין זֶה הָאָסוֹן

אֶלָּא נִיצוֹץ שָׁחוֹר

שֶׁפָּלַט הַר־גַּעַשׁ בַּשָּׁמָיִם.

פָּסַק שְׁלִישִׁי וְאָמָר:

יָדוּעַ הַדָּבָר מִקִּדְמַת־עוֹלָם –

אֵלֶּה הֵם עֲשָׂבִים שְׁחוֹרִים

שֶנֱעֶקְרוּ מִן הָאֲדָמָה וּבָרְחוּ

לְחַפֵּשׂ אֲדָמָה אַחֶרֶת לְהִשְתָּרֵשׁ

וְעַד הַיּוֹם מְחַפְּשִׂים.

פֹּה נָטָה הַנֶּצַח קַו –

פֹּה רָשַׁם: רֹאשׁ, זֶה גַּם עַל סַף…

קַדְמוֹן אֶחָד שָׁר כַּאן שִׁיר –

עַל הַסֶּלַע חָקַק: כְּאֵב, זֶה גַּם נִיר…

אָב כַּאן הוֹרִיד רַב דֶּמַע,

בֵּן כַּאן עוֹמֵד: לְתִקְוָה אוֹרֵב,

נֶכֶד כַּאן יַעֲמֹד: “הָיֹה הָיָה חָרֵב”…

רָאִיתִי פֹה שָׁמַיִם –

גַּם הֵם חֵלֶק שֶׁל כֹּתֶל־מַעֲרָבִי,

גַּם הֵם קֶטַע שֶׁל מַעְגְלֵי צַעֲרִי.

רָאִיתִי פֹה אֶת עַצְמִי –

גַּם אֲנִי אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַכֹּתֶל,

גַּם אֲנִי סוֹפֵג דָּם כָּל זֶה הַקֹּטֶל – –

גַּם אֲנִי פֹּה מְחַכֶּה, כָּמוֹהוּ מְחַכֶּה.

חֶדְרִי גָדוֹל הוּא –

בּוֹ נִכְנָס הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ,

סַפָּה, סְפָרִים וַאֲנִי.

חֶדְרִי הַגָּדוֹל מְבַקֵּשׁ תָּמִיד

לְהִתְכַּוֵּץ וְאוּלַי לָמוּת

מֵרֹב בְּדִידוּת הַנְּשִׁימוֹת

שֶׁל קִירוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ.

סוֹפְדִים הַקִּירוֹת הֶסְפֵּד

עַל אֵיזֶה מֵת שֶׁטֶּרֶם חַי,

אוֹ עַל אֵיזֶה חַי שֶׁטֶּרֶם נוֹלַד,

וְאוּלַי אֲנִי הַמֵּת, וְאוּלַי אֲנִי זֶה הַחַי?

פְּקֹד נָא לָרֶגַע אֶת חֶדְרִי אֵ־ל!

מְאוּם לֹא אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ

לֹא כּוֹס נִחוּמִים, אַף לֹא פְרוּטַת־פְּדוּת,

רַק פְּקֹד נָא דַלְתִּי

וּדְפֹק עָלֶיה דְפִיקוֹת שְׁתַּיִם,

אַךְ שְׁתַּיִם דְפִיקוֹת וּמִיַד יֵעוֹרוּ,

יָרֹנּוּ וִירַקְדּוּ הַקִּירוֹת, הַסַּפָּה, הַסְּפָרִים

וְאָנִי.

רָחוֹק הַנָּתִיב, הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה,

אֵין גַּם אֶחָד שֶיּוֹדֵעַ לְהַגִּיעַ לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

רַק זֹאת אֵדַע: שָׁם בָּרָחוֹק הַנֶּעֱלָם

נִכְסָף שָׁם שְׁבִילִי לְרַגְלִי הַשּׁוֹתֶתֶת חֲזוֹן הַשָּׁם.

גַּם זֹאת לֹא אֵדַע: אִם הַשְּׁבִיל כָּמוֹנִי מִתְפַּתֵּל,

כָּמוֹנִי דָּמוֹ נוֹהֵר לַמִּתְרוֹמֵם וּבוֹרֵחַ מִן הַמִּשְׁתַּפֵּל?

אַך זֹאת אֵדַע: זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ לִשְׁבִילִי,

רָחוֹק הַשְּׁבִיל – אֵין דָּבָר; סוֹדִי כָּמוּס שָׁם בִּשְׁבִילִי.

אֵ־ל!

כּוֹכָבִים מְסַפְּרִים לִי רָזִים,

וַאֲנִי שְׂפָתָם לֹא אֵדַע,

לָמָּה!

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה סוֹדוֹת לִי מְגַלֶּה

גַּם לִי סוֹדוֹת יֵשׁ לְסַפֵּר

אַךְ מַה שְּׂפָתוֹ אֲדַבֵּר,

לָמָּה?

זְבוּב פְּלִיט־הַקַּיִץ שֶׁעָבַר,

מְסַפֵּר לִי עַל קוֹרוֹת חַיָּיו

הַיָּפִים וְהַנּוּגִים,

גַם אֲנִי, יָכֹלְתִּי סַפֵּר לוֹ

עַל יָמִים יָפִים וְנוּגִים

אֲבָל אֵיךְ?

לָמָּה?

הֵן בָּרָאתָ נִיב לַשְּׂפָתַיִם

וְלָמָּה נִיב אָיִן?

יֵשׁ יוֹם וְעַל רֹאשׁוֹ

מֶרְחֲבֵי־שָׁמַיִם כְּחֻלִים וּטְהוֹרִים,

יֵשׁ יוֹם וְעַל רַגְלוֹ

מֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ שׂוֹחֲקִים וְצוֹהֲלִים.

לְיוֹם כָּזֶה – אֲצַפֶּה.

יֵשׁ לַיְלָה וְעַל צַוָּארוֹ הַשָּׁזוּף

מַחֲרֹזֶת־כּוֹכָבִים נוֹצֶצֶת,

יֵשׁ לַיְלָה, גַּם עַל דַרְכּוֹ הֶעָזוּב

לְבָנָה-מְחַיֶּכֶת מִתְנוֹסֶסֶת.

לְלַיְלָה כָּזֶה אֲצַפֶּה.

יֵשׁ יוֹם כָּזֶה – וְהוּא בָא.

יֵשׁ לַיְלָה כָּזֶה – וְהוּא מַגִּיעַ.

אַךְ אָז אֲצַפֶּה – לְיוֹם הַצִּפִּיָּה

לְיוֹם שֶׁהַצִּפִּיָּה עוֹד לֹא הִגִּיעָה.

כּוֹכָבִים מִתְנַשְּׁקיִם עִם גַּלִּים,

גַּלִּים מְשַׂחֲקִים עִם חוֹלוֹת,

חוֹלוֹת אוֹהֲבִים צְלָלִים,

צְלָלִים רוֹדְפִים אָדָם,

אָדָם הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם.

אָדָם מַבִּיט רָחוֹק,

יוֹשֵׁב עַל הַחוֹל

מְחַכֶּה וְנוֹשֵׂא בָּעֹל,

אָדָם מְחַכֶּה לְסִירָה לְבָנָה

הִיא צְרִיכָה לָבוֹא מִן הַיָּם

מִן הַרָחוֹק, מִן הָאֵי־שָׁם,

מִמֶּנָּה יֵרֵד אָדָם, לָבוּשׁ לָבָן

יִגַּשׁ לַחוֹל, יִגַּשׁ לָאָדָם

וְיֹאמַר: שָׁלוֹם, בָּאתִי אֵלֶיךָ!

בָּא אָדָם מִסִּירָה לְבָנָה, מִן הַיָּם

אֶל הַחוֹל, אֶל נוֹשֵׂא־הָעֹל, אֶל אָדָם.

אָדָם יוֹשֵׁב עוֹד וּמְחַכֶּה,

לְסִירָה לְבָנָה מִן הַיָּם מְצַפֶּה

מִמֶּנָּה יֵרֵד אָדָם לָבוּשׁ לָבָן

יָבוֹא אָדָם אֶל אָדָם.

גַּלִּים בָּאִים וּמִתְדַפְּקִים אֶל הַחוֹף

בָּאִים וְחוֹזְרִים, חוֹזְרִים וְאֵינָם יוֹדְעִים

לָמָּה בָאִים וְלָמָּה חוֹזְרִים.

כַּךְ גַּם אִתִּי.

גַּלִּים בַּגְּוִיָּה בָּאִים וּמִתְדַפְּקִים אֶל הַחוֹף

זֶה אֲנִי, –

בָּאִים וְחוֹזְרִים וְאֵינָם יוֹדְעִים

לָמָּה בָאִים וְלָמָּה חוֹזְרִים.

גַּלִּים בָּאִים אֶל הַחוֹף

מְחַפְּשִׂים בַּחוֹל וּמְאוּם אֵינָם מוֹצְאִים,

חוֹזְרִים, נַעֲלָמִים וּמֵתִים, מְנֻצָּחִים.

כַּךְ גַּם אִתִּי.

גַּלִּים בַּלֵּב בָּאִים אֶל הַחוֹף

זֶה אֲנִי, –

מְחַפְּשִׂים וּמְאוּם אֵינָם מוֹצְאִים,

חוֹזְרִים, נַעֲלָמִים וּמֵתִים, מְנֻצָּחִים.

טוֹב לַוֶּרֶד בְּצֶקֶת לוֹ הַשֶּׁמֶש

בְּדֹלַח רַב בַּגָּבִיעַ.

טוֹב לַוֶּרֶד לָכֹף רֹאש לַסַּהַר,

וְעִם בֹּקֶר לְהָרִיעַ.

טוֹב לַוֶּרֶד תָּמִיד לָדַעַת:

הָרִנָּה בְּנִשְמָתוֹ בָּנוּ מְאֹד נוֹגַעַת.

חָתוּל חוֹשֶבֶת צֵיד עַכְבָּר –

כִּבּוּש גָּדוֹל,

צָרִיך רַק הַשֶּׁמֶש הַמְּטַיֶּלֶת לָצוּד

וְלָהּ הַכֹּל.

וְעוֹד צָרִיך לַחֲשֹׁב: מִי הֶחָתוּל

הַתּוֹפֶסֶת בְּכָל הַלֵּילוֹת

אֶת הַכּוֹכָבִים הַנּוֹשְרִים מִשָּׁמַיִם.

וַחֲסַל לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת.

חָתוּל אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵי צָפוֹן אֵי דָרוֹם,

אַךְ טוֹב לָהּ לָדַעַת: פֹּה וְשָם יֵש עֶצֶם לִגְרֹם.

לִהְיוֹת כַּלַּיְלָה

שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ הַשְּׁחוֹר,

לִהְיוֹת כַּיּוֹם

שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ הָאוֹר.

כִּי יוֹדֵעַ לַיְלָה

אִם יִמּוֹג בְּקֶרֶן אַחַת

שֶׁל שֶׁמֶש –

מָחָר שׁוּב תַּשְׁחִיר טִפַּת־שְחוֹר

אֶת כָּל הַכֹּוס,

וְיוֹם יוֹדֵעַ

אַף אִם יִשְׁחַר בַּכּוֹס –

מוּכָנָה וְעוֹמֶדֶת כּוֹס חֲדָשָׁה

שֶל יַיִן לָבָן,

שֶׁל יוֹם חָדָשׁ.

יֵשׁ כַּאן בְּכַרְמֵנוּ מִי שֶׁבּוֹצֵר שָעוֹת וְאוֹסְפָן לַשַּׁחַק,

אַחֲרִיש, לֹא אֶזְעַם; כָּל שְׁעוֹתַי הֵן שָׁם בַּפִּנָּה, בָּרַחַק,

בְּבוֹא הַלַּיִל הַחֵרֵשׁ, בַּלָּאט שְׁעוֹתַי לְחֵיקִי בַחֲזָרָה אוֹרִיק,

וּבְכַרְמִי שוּב בּוֹ יָנוּבוּ, גַּם הָעוֹלְלוֹת, הַכֹּל שׁוּב יוֹרִיק.

לֹא אֶזְעַם אִם יָבוֹא הַכּוֹרֵת וְיִכְרֹת אֶת גִּזְעִי,

לֹא אִכְפַּת לַגֶּזַע מְקוֹם שָׁרָשָׁיו, בְּכָל־מָקוֹם יָרֹן הַדָּם: עֻזִּי!

רָן הַדָּם בַּגֶּזַע אִם לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה אִם בִּימִין אוֹ בִּשְׂמֹאל,

כַּאן בְּכָל זֹה הַהֲוָיָה כּוֹרֵעַ הַכֹּל בְּרָצוֹן תַּחַת אֵיזֶה עֹל.

טוֹב הַמְּאֹד שֶׁל אָדָם אוֹ רַע

עוֹלָמְךָ אֵ־ל, טוֹב בְּכָל פָּנִים;

כִּי נֵעוֹר אָדָם מִשְּׁנָתוֹ וְשׁוֹאֵל: מָה?

מִיָּד שֶׁמֶשׁ עוֹנָה וְכָל פָּנִים אוֹרִים

שֶׁמֶשׁ אֶת הַקַּיִץ חוֹבֶקֶת,

עָלִים מִתְרַפְּקִים עַל עֲנָפִים,

יַד צְרוּבַת־תַּאֲוָה אוֹתְךָ חוֹנֶקֶת

וְקוֹטֶפֶת מִמְּךָ מְלֹא־סַל עֲנָבִים.

מִי אָמַר לֹא טוֹב פֹּה לִחְיוֹת,

מִי אָמַר לֹא טֹוב בָּעוֹלָם,

גַּם כְּדֵי לָמוּג טוֹב פֹּה לִהְיוֹת,

טוֹב הַיּוֹם בַּיֵּשׁ אַף אִם מָחָר בַּנֶּעֱלָם.

אֲנִי אִילָן עַל אֲדָמָה זוֹ,

מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה אֶל הַלֹּא־פֹה־הוּא,

עֲנָפַי נוֹשְׂאִים שִׁירִים יְרֻקִּים

לַיֵּשׁ הַמִּתְלַבֵּט בַּחֲלַל־עוֹלָם־הַבֹּהוּ.

טוֹב לַיָּדַיִם צוֹמְחוֹת בַּיֶּרֶק,

טוֹב לַצַּמֶּרֶת הַמִּתְעַלָּה בַּתְּכֹל,

אַל תִּשְׁאַל לַגֶּזַע, אַל תִּשְׁאַל לַשֹּׁרֶש –

טוֹב לָרָתוּם בְּלֹא זֶה הָעֹל.

גָּלַשׁ הַסַּעַר,

נִפְתַּח הַשַּׁעַר,

שָׁאַג הַדָּם:

אֵי אֲנִי הָאָדָם?

עָנָה הָרַעַם,

הִכְרִיז הַזַּעַם:

גִּלְּחָה הַתַּעַר

אָדָם בַּיַּעַר.

נִשָּׂא אִילָן,

הֵצִיץ נִצָּן:

תַּם וְנִשְׁלַם,

אֲנִי הָאָדָם!

סְלַח לִי אֵ־ל, אִם הַיּוֹם

תְּפִלָּה לֹא הִתְפַּלָּלְתִּי –

הַיּוֹם הָעוֹלָם אֵינוֹ גַּרְדֹּם

וַאֲנִי מְאוּם לֹא שָׁכָלְתִּי.

הַיּוֹם לֹא הָיָה לִי

עַל מִי לִזְעֹם –

כָּל אַחַת אִמָּא שֶלִּי

כָּל אֶחָד אָח, אֵין מִי לִשְׂטֹם.

כָּל קַרְקֶפֶת הַיּוֹם נוֹהֶרֶת,

לְכָל אֶחָד פַּת־בָּג,

כָּל עַיִן הַיּוֹם צוֹהֶלֶת,

לְכָל בַּיִת גָּג.

סְלַח לִי אֵ־ל, אִם הַיּוֹם

תְּפִלָה לֹא הִתְפַּלָּלְתִּי –

הַתְּפִלָּה בַסֻּלָם עָלְתָה אֶמֶשׁ לַמָּרוֹם,

הַיּוֹם חָזְרָה וּבִשְּׂרָה: הִתְקַבָּלְתִּי,

א

יֵש שֶׁאוֹמְרִים עוֹלָם זֶה קִלְלוֹ כָּכָה הָאֵ־ל,

לִפְרֹם כֻּתֹּנֶת לְרוּחוֹת עֹנִי וּשְכֹל,

לִקְלֹעַ צַמּוֹת־חֶסֶר עַל כָּל חָזֶה,

לִנְהֹם מִזְמוֹרֵי אַיִן וְשִׁירֵי עֹל.

אַךְ יֵשׁ עוֹלָם אַחֵר, מְאֹד אַחֵר מִזֶּה,

בּוֹ חֲלוֹנוֹת פְּתוּחִים מִלֵּיל עַד לֵיל,

לָרֵיחַ הַטּוֹב הָעוֹלֶה מִן הַבְּרוֹש

וּבִכְנָפָיו חֵפֶץ אָדָם הַנִּתָּן בְּמִלִּים רַק שָׁלֹש:

“אֲנִי רוֹצֶה זֶה”.

הָלְאָה לְךָ, אָדָם, מֵעוֹלָם זֶה שֶׁכָּאֶבֶן אִלֵּם,

יֵשׁ סֻלָּם הָעוֹלֶה לָעוֹלָם הַהוּא,

הֵן תִּשְׁמַע אֶת קוֹל שְלָבָיו הַקּוֹרְאִים לַחוֹלֵם:

טַפֵּס, אָדָם, טַפֵּס עָלֵינוּ וְתַגִּיעַ! עֲלֵה, עֲלוּ!

ב

יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים: לְאַט לְךָ, אָדָם, לְאַט לְךָ מִלְּטַפֵּס,

בַּהֲוָיָה זֹה אֵין שָׁם, יֵשׁ רַק כַּאן,

לַשָּׁוְא תַּעֲלֶה בַּסֻּלָּם לְטַפֵּס, אֵת הַפֶּלֶא לְחַפֵּשׂ,

הַפֶּלֶא אָרוּז כַּאן, בְּאַחַת מִתַּחֲנוֹתֶיךָ בִּשְׁבִילְךָ מוּכָן.