לָךְ צ. ר.

לֵילוֹת

מאת

שמעון כשר

---

מוטו לספר "סולמות לרום"

מאת

שמעון כשר

שֶׁמֶשׁ נוֹף לֹא־אֵדָעֵהוּ תְּלַהֵט רִיסֵי עֵינַי,

מַרְאוֹת אֵין־דְּמוּת רוֹמְזִים, קוֹלוֹת־אֵין־קוֹל קוֹרְאִים – –

(י. למדן)

עַל פְּנֵי מִשְׁעוֹל־לֹא־פֹּה נוֹסֵעַ הַקָּרוֹן,

שָׂדוֹת־לֹא־נִצְעֲדוּ אֶת חֶדְוָתָם הִדְשִׁיאוּ.

לִי אִילָנוֹת נוֹטְפִים אֶת שְׂרָף הַשִּׁכָּרוֹן,

וְהוּא כֻּלוֹ שֶׁלִּי, וְעַד מְאֹד שֶׁלִּי הוּא.

(א. שלונסקי)

וְיָרֵא אָנֹכִי הַטֵּרוּף הָרוֹבֵץ לְפִתְחוֹ שֶׁל גִּלוּי,

וְיָרֵא אָנֹכִי אֶת הָאוֹת שֶׁבִּמְלֹא הֱקֵפוֹ לֹא הָגוּי. – –

(ש. שלום)

---

בֵּין־שְׁמָשׁוֹת

מאת

שמעון כשר

אֵי־שָׁם, בַּעֲצַלְתַּיִם, בֵּין עַרְבַּיִם –

יוֹם מִתְרַדֵּם,

אֵי־כַאן, תַּחַת שֻׁלְחָן, בֵּין רַגְלַיִם –

לַיִל מִתְרַקֵּם.

אֹפֶק – טוֹרֵף שֶׁמֶשׁ,

גַּג – מְבַשֵׂר אֶמֶשׁ,

מִשְׁמָרוֹת מַחֲלִיף אֵ־ל

יוֹמָם וָלֵיל.

רֹאש סוֹפֵד בְּהִירוּת,

רֶגֶל בְּרֶחֶם־שַׁחֲרוּת,

הָאוֹר בַּלַּיְלָה שָׁחוֹר,

לַיְלָה, זֶה יוֹם בַּבּוֹר.

---

לַיְלָה – זֶה בּוֹר

מאת

שמעון כשר

לַיְלָה – זֶה בּוֹר,

בּוֹ יוֹרְדִים לְהוּטִים

לִקְדֹּחַ בְּחוֹלוֹת שְׁחוֹרִים,

לִמְצֹא אֶת הַדָּם הַיָּרוֹק

שֶׁתָּסַס בַּשַּׁחַר הַשִּׁשִּׁי

לִימֵי הַתֹּהוּ וְלֵילוֹת הַבֹּהוּ

בְּעוֹרְקֵי גֶבֶר אִשָּה וְנָחָש

קַיָּמִים לָעַד

לוּלֵא אָכְלוּ מִפְּרִי עֵץ הַדָּעַת.

לַיְלָה – זֶה בּוֹר,

בּוֹ יוֹרְדִים חֲשָׁקִים שְׁחוֹרִים

לִקְדֹּחַ בְּשָׂרִים בְּרֶתַח־דָּמִים,

לְהַאְדִּים אֲפוּרִים,

לְהַדְלִיק יָמִים כְּבוּיִים,

לַחֲרֹת אֹדֶם בְּלֹבֶן גּוּפִים.

לַיְלָה – זֶה בּוֹר,

בּוֹ יוֹרְדִים כְּבוּיִים

לִמְצֹא כּוֹכָבִים נְפוּלִים

שֶנִּבְלְעוּ בְּעִמְקֵי הַלַּיְלָה

בְּזֶה הַבּוֹר,

לְהַצִּית בָּהֶם עֵינַיִם קָרוֹת

להַסִּיק בָּהֶם תַּנּוּרִים רֵיקִים.

לַיְלָה – זֶה בּוֹר,

בּוֹ יוֹרְדִים גַּם –

חֲשׂוּכֵי־גִיל וּנְגוּעֵי־חֹשֶךְ,

רְצוּצֵי־אוֹן וַעֲנִיֵּי־תּוֹחֶלֶת,

אוֹרְרֵי־יוֹם וְתוֹעֵי־לַיְלָה,

אֵלֶּה יוֹרְדִים וְאֵינָם עוֹלִים

אֵלֶּה טוֹעִים וְאֵינָם יוֹדְעִים –

כִּי הָאוֹר בַּלַּיְלָה שָׁחוֹר

כִּי לֹא קֶבֶר הוּא זֶה הַבּוֹר,

יֵש לָדַעַת בּוֹ לָרֶדֶת

יֵש לָדַעַת בּוֹ לַעֲלוֹת.

---

הַסּוּס הַשָּׁחוֹר

מאת

שמעון כשר

עַל גַּלְגַּלֵּי יָמִים לְבָנִים

דּוֹהֵר לוֹ סוּס יָפֶה וְשָׁחוֹר.

שֶׁמֶשׁ נִשְׁחֶטֶת בָּאֳפָקִים,

מֵרֶחֶם אָדֹם לַיְלָה יוֹצֵא לָאוֹר.

סוּס שָׁחוֹר לַכְּרָךְ פּוֹרֵץ,

בִּדְהָרָה אָבָק שָחוֹר עַל הַכֹּל זוֹרֶה,

אֵין אִיש בַּכְּרָךְ אוֹתוֹ חוֹצֵץ,

וְיָרֵחַ כְּפַעֲמוֹן לְצַוָּארוֹ מְצַלְצֵל דּוֹ־רֶה.

עוֹד הַסּוּס רָחוֹק וְאָסוּר שָם בִּנְחֻשְׁתַּיִם

וּכְבָר יָדַיִם אֲרֻכּוֹת אָדָם לוֹ שוֹלֵחַ,

וּמַדְלִיק לִכְבוֹדוֹ פַּנָּסִים עַל כָּל שָמַיִם:

מַה יֵּש עוֹד לָאָדָם מִלְּבַד זֶה הָאוֹרֵחַ?!

– – – –

הַסּוּס אַחֲרָיו מַשְאִיר רַק הֵדִים אֲטוּמִים:

כּוֹכָב עָמוּם בַּעֲלוֹת שַחַר חָדָש, יָרֵחַ חִוֵּר,

קוּרֵי־חֲלוֹם יְרֻקִּים בִּקְצוֹת עָלִים עַל הָעֵצִים,

וּדְפִיקוֹת שְחוֹרוֹת שֶל לֵב שֶלֹּא רָצָה לְהִשָּבֵר.

---

יֵשׁ לֵילוֹת

מאת

שמעון כשר

יֵש לֵילוֹת צְהֻבֵּי יָּרֵחַ –

גַּגּוֹת מְבַקְּשִים לָעוּף,

לְבָבוֹת רוֹצִים לֵעָקֵר

מִזֶּה הָעוֹלָם, מִזֶּה הַגּוּף.

יֵש לֵילוֹת עֲמֻקִּים מִלְּבָבוֹת –

עֵינֵי אָדָם אֵינָן מִתְכַּחֲלוֹת בִּכְדִי,

קִירוֹת לֵב מְבַקְּשִים גַּג אַחֵר,

לֵב בּוֹרֵחַ לַשֹּׁרֶשׁ וְעָקוּר נוֹפֵל הָ־אֲנִי.

---

יֵשׁ מְזִמָּה בְּזֶה הַשֶּׁקֶט...

מאת

שמעון כשר

אֲרוֹנוֹת בַּלַּיְלָה הוֹגִים דְּמָמָה,

דֶּלֶת וְחַלּוֹן לוֹחֲשִׁים סוֹדוֹת שֶמֵּעֵבֶר,

קִירוֹת עוֹמְדִים בַּשְּׁחוֹר כִּמְאֻבְּנֵי הָאֵבֶר,

וְאָדָם בַּמַּרְתֵּף חוֹלֵם עַל רָמָה.

יֵש אֵיזֹה מְזִמָּה בְּזֶה הַשֶּׁקֶט,

יֵש מִי רוֹקֵם כַּאן אֵיזֶה מֶֶרֶד.

יָבוֹא לַיְלָה – אֲרוֹנוֹת מֵעַצְמָם יִפָּתְחוּ,

דֶּלֶת וְחַלּוֹן לֹא יִרְצוּ הִסָּגֵר,

קִירוֹת יִפָּרְדוּ, יֵצַר הַמָּקוֹם הִשָּׁאֵר,

וּבְנֵי־אָדָם יִבְרְחוּ בַּחֲלוֹמָם וְלֹא יַחֲזֹרוּ.

---

חַלּוֹן גַּג וְיָרֵחַ...

מאת

שמעון כשר

חַלּוֹן בַּלַּיְלָה שָחוֹר,

זוֹ תְּפִלָּה שְחוֹרָה שֶל בַּיִת מִתְגַּעְגֵּעַ

לִתְכֵלֶת גְּבוֹהָה, לְיֶתֶר אוֹר.

גַּג בַּלַּיְלָה מְאֹד לַבַּיִת חוֹשֵש,

כִּי יֵין הַשֶּמֶש חָרִיף עַד לְהִשְתַּגֵּעַ,

וְעַל רֹאשוֹ הַגָּלוּי אֶת הַשְּחוֹר חוֹבֵש.

אֶחָד גְּדָל־שָנִים צַר לוֹ הַלַּיְלָה כִּבְצִנּוֹק,

וְהוּא כְּיֶלֶד רַךְ וְתִינוֹק אֵינוֹ מִתְרַגֵּעַ

עַד שֶמּוֹצֵא יָרֵחַ מָלֵא – שַׁד רָווּי לִינוֹק.

---

עֵינַיִךְ הַצּוֹרְבוֹת

מאת

שמעון כשר

עִם לַיְלָה נָדַדְתִּי בַּדְּרָכִים

בִּיקוֹד לְחַפֵּשׂ עֵינַיִם צוֹרְבוֹת.

הַנֶּפֶשׁ בּוֹרַחַת מִיֹּבֶש אֶתְמוֹלִים,

נֶפֶש נִכְסֶפֶת עֲצָמוֹת שׂוֹרְפוֹת.

אֶל שָׂדֶה שָׁחוֹר בַּלַּיְלָה יָרַדְתִּי

לָצוּד בְּמַלְכֹּדֶת־כֹּסֶף חוּט עַיִן בּוֹעֶרֶת,

הַקָּמָה הַזְּהוּבָה אָמְרָה: מֵעַצְמִי נִקְצַרְתִּי,

וְהַמַּגָּל חִפֵּשׂ אִתִּי אֶת עֵין־הַתִּפְאֶרֶת.

כּוֹכָבִים קָרְצוּ סוֹדוֹת בְּלִי הֶרֶף,

נִצְנַץ דֶּמַע בְּעֵינוֹ שֶל הָרָז – –

הַמַּגָּל קָצַר אֶת הַלַּיְלָה כְּאֶת הַטֶּרֶף – –

יָדַעְתִּי: הַקֶּסֶם שֶבָּעַיִן בָּרוֹם נִגְנָז.

---

אֶל שְׁלִישִׁי לִדְהֹר

מאת

שמעון כשר

בּוֹאִי! הַלַּיְלָה – הַכִּסּוּפִים דְּרוּכִים מְאֹד,

הַנֶּפֶש בַּגַּבְרוּת הַצּוֹרֶבֶת חוֹשֶׂפֶת זְרוֹעוֹת.

כָּל הָאוֹנִים יוֹצְאִים לִמְחוֹל מְדוּרַת־הַדָּם,

וְשָׁם בַּבְּאֵר מְשַוַּעַת הַתְּסִיסָה לְעוֹד וָעוֹד.

בּוֹאִי! הַתַּמוּז יֶאֱרַח לָלוּן כַּאן הָעֶרֶב

לְגַלּוֹת מָסָכִים טְמִירִים,

לְהַדְלִיק עֵצִים עֲרוּכִים,

לְהַצִּית אֶת הָאֹפֶל בְּקוּרֵי־לַהַט שְׁתִי וָעֵרֶב.

רוֹצָה הָאֵשׁ, רוֹצָה עֵצִים לִבְעֹר,

מַשֶּׁהוּ כְּבָר הִדְלִיק כַּאן אֶת הָאֲנִי וְהָאַתְּ,

נִשְתֶּה הַ־שְּׁנַיִם לְחַיִּים, אֶת כָּל הַיַּיִן בַּגַּת,

נֵרָתֵם לַלַּיִל, אֶל שְלִישִי לִדְהֹר. – – –

---

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי...

מאת

שמעון כשר

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי: מַה הַפֶּשֶר?

וְכִי לֹא יָדַעַתְּ מַהוּ כֹּסֶף הַדָּם?

רָצָה הַלַּיְלָה רַק עֲבֹר קְצָת הַגֶּשֶר,

וְאָפוּר רָצָה מְאֹד הֱיוֹת מְאָדָּם.

יָמִים שֶלֹּא לִבְלְבוּ כִּפְרָחִים,

סְפִינָה שֶׁחָצְתָה נַחַל שוֹקֵט,

כִּנּוֹר שֶהוֹלִיד נוּגוֹת וּצְלָלִים,

וּבְהֶכְרֵחַ אָמַרְתִּי: הָאָדֹם עוֹקֵד.

לַהַט הָאֹדֶם תָּמִיד אֵלַי יְשַוֵּעַ:

הֵא מַפְתֵּחַ וּפְתַח הַשַּׁעַר,

הַבָּרִיחַ אוֹמֵר: “לֹא”, אַל תְּהֵא שוֹמֵעַ,

פְּתַח הַנָּעוּל וּבוֹא אֵלַי הַסַּעַר.

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי: מַה הַפֶּשֶר?

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת: עוֹד אֲנִי כּוֹרֵעַ

הַיּוֹם כִּתְמוֹל לְזֹה הַתִּסְבֹּכֶת שֶבַּקֶּשֶר

וְהַשְּׁבִיל בָּךְ אָבַדְתִּי עַד מְאֹד אֲנִי יוֹדֵעַ. – –

---

עַכָּבִישׁ

מאת

שמעון כשר

בְּלֶכְתִּי בֵּין קֵיצִים –

אָרְגוּ לֵילוֹתַי חֲלוֹמוֹת זְהוּבִים,

וַיְּכַסּוּ עַל כָּל שְׂדוֹתַי הָעֲזוּבִים.

בְּלֶכְתִּי בֵּין עֵצִים –

אָרַג עַכָּבִישׁ קוּרִים עַל פָּנַי,

וַיְּכַסּוּ אֶת פִּי, אַפִּי וְעֵינָי.

הָעַכָּבִיש יָדַע כִּי כַךְ יִהְיֶה:

חֲלוֹם זָהַב זֶה רַק חֲלוֹם,

שָׂדֶה עָזוּב לֹא יֹאמַר שָלוֹם.

הָעַכָּבִיש יָדַע כִּי כַךְ יִהְיֶה:

קַיִץ זֶה לֹא יַדְלִיק נֵר חָדָש בְּלִבִּי,

הִיא אֵלַי לֹא תָבוֹא וְאַגִּיד לָהּ: שְבִי.

בְּלֶכְתִּי בֵּין עֵצִים –

אָרַג עַכָּבִיש קוּרִים עַל פָּנַי

וַיְכַסּוּ אֶת פִּי, אַפִּי וְעֵינָי.

בְּלֶכְתִּי בֵּין קֵיצִים –

לֹא יִרְאוּ עֵינַי שָׂדוֹת זְהוּבִים,

יִרְעוּ לֵילוֹתַי חֲלוֹמוֹת עֲזוּבִים.

---

לֵב וְשָׁעוֹן

מאת

שמעון כשר

בַּלַּיְלָה הָאָטוּם –

יֵש קֶשֶב לְרִנַּת־הַתֹּם

שֶל שָׁעוֹן רָץ אֶל אֵיזֶה יוֹם.

בַּלַּיְלָה הָאָטוּם –

יֵש שֵמַע לַדֶּפֶק הָאָדֹם

שֶל לֵב רָץ אֶל הָאָיֹם.

שָעוֹן דּוֹפֵק אֶל הַנֶּצַח,

לֵב דּוֹפֵק אֶל הָרֶצַח.

יָבֹא בֹּקֶר לֹא־עָבוֹת, –

שָׁעוֹן יַרְאֶה שֶבַע וְעוֹד,

וְלַלֵּב כְּבָר נִתַּן מִשָּׁם הָאוֹת.

שָׁעוֹן הוֹלֵך לַנֶּצַח שְׁתוּם־הָעָיִן,

לֵב הוֹלֵך תָּמִיד אֶל הָאָיִן.

---

יֵש גַּם לַיְלָה...

מאת

שמעון כשר

יֵש גַּם לַיְלָה כּוֹכָבָיו חוֹלִים,

כִּי מִתְגַּעְגְּעִים הֵם לָאָדָם

שֶיָּרִים עֵינָיו, יַבִּיט מְרוֹמִים,

יִרְאֶה כוֹכָבִים, יִשְאַל שְׁלוֹמָם.

וְאָדָם בָּאָרֶץ אַיִן, לִמְרוֹמִים

יָשִׂים עַיִן, יַד יוֹשִׁיט לְכוֹכָב

מִתְגַּעְגֵּעַ. רַק אֶחָד בָּרְעֵבִים

יֵש עַל מִדְרְכַת־רְחוֹב יִשְכַּב – –

יִרְעַב לַלֶּחֶם – יְסַפֵּר לְכוֹכָבִים

יִצְמָא לְמַיִם – יִשְתֶה אֶת הַשְּׁחוֹר,

לוֹ לְפוֹקֵד כּוֹכָב, מִן שְׂמִיכוֹת עֲנָנִים

כּוֹכָבִים חוֹלִים יִתְעַשְּׁתּוּ לְאֶחָד בַּדּוֹר.– –

---

כַּפַּיִם לַכּוֹכָב

מאת

שמעון כשר

יֵשׁ לַלַּיְלָה כּוֹכְבֵי כֶסֶף,

יֵש בַּלַּיְלָה פְּנִינֵי דֶמַע,

יֵש רוֹעֶה כוֹכָבִים כְּכֶשֶׂב

וְרוֹאֶה דֶמַע שֶאֵין לוֹ שֶמַע.

אָדָם מוֹשִיט כַּפַּיִם וְלוֹקֵחַ,

אָדָם לָרַחַק אֵינוֹ צוֹרֵב,

וְיֵש כַּפָּיו לְכוֹכָב בָּרוֹם שׁוֹלֵחַ

וְלָרוֹם הַשָּׁחוֹר כֻּלּוֹ שׂוֹרֵף.

אֶת כַּפָּיו הוּא מוֹשִיט –

כַּפַּיִם נוֹפְלוֹת בֶּחָלָל.

אֶת רֹאשוֹ הוּא מוֹרִיד –

רֹאש שֶל חָלָל.

---

אַתָּה כַּאן קָרוֹב מְאֹד

מאת

שמעון כשר

מַה הַיֵּש רוֹחֵש כַּאן בָּאַיִן הַשָּׁחוֹר,

כָּל עַיִן אוֹמֶרֶת וְכָל אֹזֶן: רְאִיתִיךָ, שְמַעְתִּיךָ!

כִּי מַה זֶּה הָרַחַש מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר,

הַאֵין זֶה עֵין־הַסּוֹד בִּיקֹד הַשְּׁחוֹר?

אָדָם עוֹבֵר בַּלַּיְלָה בְּמַגָּפַיִם שֶל עֶצֶב,

רוֹעֶה צֹאן־יְשִימוֹן וּלְךָ אֵינוֹ אוֹמֵר: מְצָאתִיךָ!

אָדָם מַעֲלֶה זְרוֹעוֹת לָרוֹם וּמוֹרִידָן בְּשֶצֶף,

מְמַלֵּא לֵב בְּדֶמַע וְשוֹפְכָהּ בְּקֶצֶב.

אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה לֹא רַק בָּרוֹם הַצָּחוֹר,

אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה גַּם כַּאן בַּשָּׁחוֹר,

זְרוֹעוֹת קְצָרוֹת יְכוֹלוֹת הַגִּיעַ עָדֶיךָ,

קְטֹן־הַלֵּב יָכוֹל לָצּוּד קֶרֶן־נֶצַח מֵעֵינֶיךָ.

כִּי אַתָּה כַּאן, קָרוֹב מְאֹד, בַּלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר.

---

חֲלוֹם לָבָן

מאת

שמעון כשר

דּוֹקֵר לֹבֶן־חִוֵּר אֶת הַשַּׁחַר –

הַשַּׁחַר מִתְחַלְחֵל.

כַּרְבֹּלֶת תַּרְנְגוֹל מִתְאַדֶּמֶת

וְקוֹלוֹ מִסְתַּלְסֵל.

מֵעִיר תַּרְנְגוֹל אֶת הַחֲמוֹר –

הַחֲמוֹר נוֹעֵר.

צִפּוֹר מְפַלֶּלֶת תְּפִלַּת שַחֲרִית,

פֶּרַח בַּטַּל נוֹהֵר.

זֶה הַלֹּבֶן הָיָה שָׁחוֹר,

זֶה עַתָּה הָיָה לַיְלָה.

בַּלַּיְלָה הַחֲלוֹם שָׁחוֹר,

הַחֲלוֹם בַּיּוֹם הוּא לָבָן.

בְּאַסְפַּקְלַרְיַת הָאָפֹר

מאת

שמעון כשר

---

אֵינֶנִּי

מאת

שמעון כשר

בְּיוֹם שֶהַכֹּל בּוֹ חוֹרֵז: אַפְסוּת,

בְּיוֹם שֶהַדָּם הוּא בַר־מִינָן,

כָּל הַיֵּשׁוּת: רֹאש שָׁחוּט, –

טוֹב אָז לִשְקֹעַ בְּכִסֵּא וּלְהֵחָבֵא,

לְהָנִיחַ רֹאש בַּכַּפַּיִם,

לַעֲצֹם עֵינַיִם,

לִדֹּם

וְלַחֲשֹב:

אֵינֶנִּי! אֵינֶנִּי!

צִיר לֹא יַחֲרֹק,

דֶּלֶת לֹא תִּפָּתַח,

אֶחָד לֹא יִכָּנֵס,

עַל שִכְמִי לֹא יִטְפַּח

לֵאמֹר:

אַתָּה! אַתָּה יֶשְךָ!

---

הַכֹּל זוֹרֵם לִנְהַר־כְּבָר

מאת

שמעון כשר

שוּב נֶעֱרַף יוֹם. פָּחוֹת טַבַּעַת בַּשַּׁרְשֶרֶת.

נִשְחַט גַּם הַלַּיְלָה. עוֹד קָרְבָּן לַשִּׁמָּמוֹן.

עוֹד נָהָר לְנַהֲרוֹת־כְּבָר בָּאֲבַדּוֹן.

צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת כְּמַרְאֵה נֶגַע־בַּהֶרֶת.

רָצוֹן, אֹשֶר וָלֶשֶד – לַעַג לָרָשׁ.

שֶמֶש בַּשַּׁחַק סֶרֶט תְּמוֹל הַיּוֹם בַּדָּש.

אַף זְרִיחַת הַמָּחֳרָתַיִם כְּבָר מְפַרְפֶּרֶת.

כָּל יוֹם נִזְרָק לְכַאן כְּמַטְבֵּעַ אֶל הַמֻּפְקֶרֶת.

כָּל לַיְלָה מוּעָף לְכַאן כְּמִן־סִיגָרָה הָאֵפֶר.

וּמַה הַטַּעַם בַּזֵּכֶר שֶל שִיר קָטֹן בַּסֵפֶר?

---

פַּנָּס

מאת

שמעון כשר

עַל הַתֹּרֶן פַּנָּס תָּלִיתִי

לְהָאִיר שְבִילִים שֶחָשְכוּ בִּי.

זָבָה הַבְּדִידוּת מִן הַנֵּר הִדְלַקְתִּי,

כֻּסָּה הַפַּנָּס וַיֶּאְדַּם מִדַּם־לִבִּי.

חָשְבוּ אֲנָשִים: כַּאן פַּנָּס אָדֹם

כַּאן בּוֹר נִפְתַּח.

תָּלוּי הָיָה פַּנָּס אָדֹם כְּמֵת עַל גַּרְדֹּם

וְהַשְּׁבִיל בַּקֹּר קָדַח.

עַל הַתֹּרֶן פַּנָּס תָּלִיתִי

לְהָאִיר שְבִילִים חֲשוּכִים,

שֶמָּא יָבוֹא מִי וְיֹאמַר: הֵעָטֵף בְּטַלִּיתִי,

שֶמָּא יָבוֹא מִי וְיָצִיץ לִשְבִילֵי הַמַּכְאוֹבִים.

אָדָם לֹא יָבוֹא, אָדָם לֹא יֹאמַר.

צָרִיך הַשְּׁבִיל בְּעַצְמוֹ לִקְצֹר כָּל הַחֲרָדוֹת

וְלִשְתּוֹת בְּעַצְמוֹ אֶת מַר־הַמַּר,

צָרִיך הַשְּׁבִיל בְּעַצְמוֹ לִמְצֹא כָּל הַפִּתְרוֹנוֹת.

---

כּוֹכָבִים

מאת

שמעון כשר

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכְבֵי רוֹם,

כִּי אָזַל כַּאן כָּל רוֹן,

חוֹרֵק כַּאן כָּל שָעוֹן,

דּוֹמֶה הַכֹּל לְיוֹם צוֹם.

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכְבֵי רוֹם,

כָּל שִיר כַּאן הוּא יָגוֹן,

כָּל הוֹלֵךְ וְיוֹשֵב רַק כְּגוֹן,

גַם כָּל שָאוֹן כְּעוֹמֵד דּוֹם.

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכְבֵי רוֹן,

אִם יֵש עוֹד מַה לְאַבֵּד

רוֹם – זֶה אָלֶ“ף, כּוֹכָבִים בֵּי”ת,

כּוֹכָבִים בָּרוֹם – כָּל הַהוֹן.

---

יְגוֹן תִּקְרָה...

מאת

שמעון כשר

קִירוֹת חֶדְרִי

מוֹזְגִים טִפּוֹת יָגוֹן

לְכוֹס הַנְּכָאִים אֲשֶר לִי

בֵּין כֹּה וָכֹה,

וִיגוֹן הַתִּקְרָה

מְמַלֵּא אֶת הַכּוֹס,

כְּאִלּוּ לֹא דַי לִי

מִיגוֹן־קִירוֹת

פֹּה וָפֹה.

כִּסּוּפִים

מאת

שמעון כשר